מעדני שבת · Madanei Shabbos — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מעדני שבת
בס"ד
שמיני עצרת-שמחת תורה תשפ"ז – מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –
גליון 533 נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
משיב הרוח
מוריד הגשם בקמץ תחת הגימל או בסגול
השו"ע (קי"ד א') פוסק מתחילין לומר בברכה שניה משיב
תשובות והנהגות (א פ"א) כתב שבכמה ספרים מוכח הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של יו"ט האחרון של חג.
שצריך לומר גשם בסגול דוקא ,וכן בסידור יעב"ץ הנדפס הטעם שאמרים משיב הרוח בברכת אתה גיבור הוא מפני
בחיי המחבר שהכל בדקדוק עצום כתוב גשם בסגול, שיש בה תחיית המתים והגשמים הם חיים לעולם כתחיית
ובסידור בעל התניא זצ"ל בסגול ,וכן כתב בספר אורחות המתים.
רבינו שמרן בעל הקהלות יעקב זצוק"ל .ויש שנשתבשו המשנה ברורה מפרש שהיה ראוי לומר משיב הרוח מיו"ט
ע"י דברי משכיל אחד לומר בקמץ או הבינו שיש לדמות הראשון של חג שנידונין בו על המים אלא לפי שהגשמים
דבר זה שכמו בתפלת גשם אומרים בקמץ כן בתפלת י"ח, הם סימן קללה בחג הסוכות שא"א לישב בסוכה בשעת
וזה טעות דשם הוא סיום ענין ומסיימין לברכה ולא הגשם לכן אין מזכירין הגשם עד עבור ז' ימי ישיבה בסוכה.
לקללה ,לכן יש לומר בקמץ ,אבל בתפלת י"ח יש המשך וראוי היה מן הדין להתחיל להזכיר מיד בליל יום טוב
וצ"ל בסגול .וכן שמעתי כמה וכמה פעמים מפי הגאון רבי האחרון אלא שבתפלת ערבית אין כל העם בבית הכנסת
ישראל וועלץ זצ"ל שצריך לומר בגשם בסגול דוקא ,כי נמצא זה מזכיר וזה אין מזכיר ויעשו אגודות אגודות.
צריך לחבר עם ההמשך מכלכל חיים בחסד ,שצריך גשמי והטעם שאין מזכירין בשחרית יש שכתבו מפני שאסור
רחמים ורצון להחיות ,וגשם לבד אין בו תמיד ברכה ,ולכן להזכיר הגשם עד שיכריז הש"ץ או השמש בקול רם מוריד
אין להפסיק באתנחתא ולבטא בקמץ ,אלא יש לומר הגשם קודם התפלה וזה א"א להכריז בשחרית מפני שצריך
בסגול להמשיך למכלכל חיים. לסמוך גאולה לתפלה .ועוד טעם אחר כתוב בט"ז בשם
ומביא שהנצי"ב כתב שזה תלוי במחלוקת הפוסקים אם הירושלמי שלכשיזכירו בשחרית יש לחוש שיהיו כאלו
מי ששכח ונזכר לאחר שגמר מחיה המתים יכול לומר שיסברו שכבר התחילו מבערב ולשנה הבאה יזכירו
שמה משיב הרוח ,דלשיטה דס"ל שאומר שם ואין מעכב מבערב .ועוד טעם מובא בראשונים שאין דעתו של אדם
שיהא באמצע הברכה ע"כ אומר בקמץ ,שבקמץ אינו מתישבת עליו אלא בתפילת המוספים.
חיבור לתחלת הברכה אלא כדבר בפני עצמו ,ולשיטה דלא ומ"מ אם טעה והזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם במעריב
יכול להשלים הזכרה זו אחר מחיה המתים וחוזר לראש של שמ"ע או בשחרית אינו חוזר.
כדי שיאמר תוך הברכה יש לומר גשם בסגול ,דשייך השו"ע שם (סעיף ב) פוסק אסור להזכיר הגשם עד שיכריז
כתחילה וחיבור למכלכל חיים בחסד ,וכתב שיש לדחות ולכן קודם שמתחילין מוסף מכריז השמש משיב הרוח
דיש לומר דאף שיכול לאמרו לבד כששכח בסוף הברכה, ומוריד הגשם ,כדי שהצבור יזכירו בתפלתן .הלכך חולה או
מ"מ לכתחילה ראוי לקשר ולאמרו בסגול. אנוס לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור ,לפי שאסור להזכיר
שכח
השו"ע שם (סעיף ה) פוסק בימות הגשמים אם לא אמר משיב הרוח עד שיאמר הש"צ ,אבל אם יודע שהכריז הש"צ
מוריד הגשם מחזירין אותו ,והני מילי שלא הזכיר טל ,אבל אעפ"י שהוא לא שמע מזכיר ,ולכן הבא לבית הכנסת
אם הזכיר טל אין מחזירין אותו .ודוקא כשסיים כל הברכה והצבור התחילו להתפלל יתפלל ויזכיר אע"פ שהוא לא
והתחיל ברכה שאחריה אז חוזר לראש התפלה ,אבל אם שמע מהש"צ.
נזכר קודם שסיים הברכה יאמר במקום שנזכר. הנה אדם שאין טפל למנין מסוים יש לו להמתין עד שידוע
המ"ב מפרש כי לא קבעו חכמים מקום בתוך הברכה אלא לו שהיה שם מנין אחד שהתפללו מוסף ,וכפי הרגילות
אמרו סתם מזכירין גשמים בתחיית המתים רק שנהגו בזמננו שלא ימלט שלא יהיה מנינים המתפללים בהשכמה
לומר לפני מכלכל שהוא פרנסה וגשמים ג"כ פרנסה הלכך אין זקוק להמתין יותר .אבל אדם הרגיל להתפלל במקום
באיזה מקום שיזכור סגי .ופשוט דאם נזכר לאחר שאמר מסוים ,אלא שעתה מחמת חולי או כל אונס אחר מתפלל
ונאמן אתה להחיות מתים דצריך לחזור ולומר ונאמן אתה ביחידות ,הרי הוא נגרר אחר הציבור שעמם רגיל להתפלל,
להחיות מתים דבעינן מעין חתימה סמוך לחתימה. ויכוון זמן תפילת מוסף לאחר זמן הכרזת הש"ץ בבית
עוד כתב השו"ע אפילו אם סיים הברכה ונזכר קודם מדרשו ,ולדברי הפמ"ג אפילו אם מתפללים שם לאחר
שהתחיל אתה קדוש אין צריך לחזור ,אלא אומר משיב שבע שעות ,ימתין עד תפילתם ,שמוטב להתפלל אחר
הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה .המ"ב מפרש שכל שלא שבע שעות ולהזכיר גשם מלהתפלל קודם שבע בלא
התחיל בברכה שלאחריה לא נקרא סיום ברכה זו לגמרי להזכיר .ואם יש בביהכ"נ אחד שני מניני תפילה או יותר,
לענין כל הדברים שמחזירין אותו אף על פי שנקרא סיום הרי הוא נגרר אחר המנין שעימם רגיל להתפלל.
לענין דברים שאין מחזירין אותו כגון הבדלה בחונן הדעת המשנה ברורה כתב בדיעבד אם לא הכריזו ואמר אחד
וכל כה"ג שאין לאמרם כשסיים הברכה אע"פ שלא התחיל בקול רם בתוך תפלתו מוריד הגשם אף שאסור לעשות כן
בברכה שלאחריה .ויש פוסקים שחולקין ואומרים דאף שהרי לא שמע מן הש"ץ מ"מ מותרים השומעים להזכיר
בדברים שמחזירין אותו תיכף משסיים הברכה כמו בתפלתם דזו גופא כהכרזה דמי .ומ"מ מי שלא אמר משיב
שהתחיל ברכה אחרת דמיא .ולכן למעשה אם נזכר אחר הרוח בתפלה זו אין צריך לחזור דיש פוסקים שסוברים
שאמר השם לא יגמור מחיה המתים אלא יסיים למדני דהכרזה לא מיקרי אא"כ שהוכרז קודם התפלה או ששמעו
חוקיך ויהיה כקורא פסוק לבד ודינו כאלו עומד עדיין מש"ץ חזרת התפלה שהזכיר גשם.
באמצע ברכה וחוזר למשיב הרוח.
גליון 533 שמיני עצרת-שמחת תורה תשפ"ז
הפלא יועץ (ערך חתן) כתב מנהגן של ישראל שעושים חתני תורה בכל שמחת התורה וזמן שמחה
הוא לכל ישראל ישמח ישראל בעושיו שמחה של מצוה לגומרה של תורה וכן המרבה לשמוח
ובפרט בעת שעושים השבע הקפות מנהג חסידים ואנשי מעשה לפזז ולכרכר לפני הספרים
בשירות ותשבחות ושמחות וגיל והיא סגולה נפלאה לזכות לו ולזרעו לכתרה של תורה.
וכתב בספר אור גדליהו בשמחת תורה בשעה שרוקדים עם התורה ושמחים בה כדאי לחשוב
אודות גדלות התורה ולקבל ללמוד בשמחה ביראה ולכבד את התורה כראוי .ואומרים בשם
הרה"ק מקוצק שאין אנו שמחים במה שלמדנו עד עכשיו כי מי יכול לומר שלמד כל מה שהיה
יכול ,רק שמחים אנו בתורה ובזכות שנוכל עוד ללמוד וללמד בשנה הבאה .וגם אומרים בשמו
שבשעת ההקפה שאוחזים בספר תורה הוא כמו נשבע בנקיטת חפץ שילמוד תורה.
השם משמואל (שמחת תורה שנה תרעג) כתב בשם אדומו"ר הכהן הגדול מאלכסנדר שאמר
שלכן אין מברכין ברכת כהנים בשמחת תורה כי הוא גנאי לברכות משה רבינו שנצטרך עמן עוד
לברכות .ומקשה על זה אם כן לעולם נמי ,שהרי ברכות משה רבינו לעולם קיימות .ומיישב
שבעת שקורין את הברכות הוא כאילו משה רבינו עומד ומברך את הברכות ,ואם היינו כלים
הראוים לקבל כמו אז היו הברכות פועלות תיכף ,כי הברכה לא חלה אלא לפי ערך הכנת המקבל.
איתא בגמ' (סוטה י"ג ):היכן משה מת בחלקו של ראובן ,והיכן משה קבור בחלקו של גד ,ומחלקו
של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ארבעה מילין ,אותן ארבעה מילין מי הוליכו ,מלמד שהיה
משה מוטל בכנפי שכינה ,ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ,והקב"ה
אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און .וצריך ביאור מדוע לא מת משה באותו
מקום שנקבר שם.
המהרש"א כתב שהטעם שלא היה מיתתו וקבורתו במקום אחד הוא להורות להן שיצטערו על
העדר מיתתו כי לא יהיה להן עוד עומד בפרץ ולכן אין להן להשען רק על התשובה שהוא מעשה
ראובן שפתח בתשובה ,והקבורה היתה בחלקו של גד לכפר להם על עון פעור.
איתא בגמ' (סוטה י"ג ):היכן משה מת בחלקו של ראובן ,והיכן משה קבור בחלקו של גד ,ומחלקו
של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ארבעה מילין ,אותן ארבעה מילין מי הוליכו ,מלמד שהיה
משה מוטל בכנפי שכינה ,ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ,והקב"ה
אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און .וצריך ביאור מדוע לא מת משה באותו
מקום שנקבר שם.
המהרש"א כתב שהטעם שלא היה מיתתו וקבורתו במקום אחד הוא להורות להן שיצטערו על
העדר מיתתו כי לא יהיה להן עוד עומד בפרץ ולכן אין להן להשען רק על התשובה שהוא מעשה
ראובן שפתח בתשובה ,והקבורה היתה בחלקו של גד לכפר להם על עון פעור.
להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת madaneishabbos@gmail.comאו להתקשר למספר 00447393019369
