gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד‬ ‫תשפ”ז | גליון ג‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שמע”צ ושמח”ת‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | א‬ ‫בס”ד‬ ‫חג הסוכות‬ ‫בו קדושה יותר משאר שבתות השנה‬ ‫וכבר הפליגו צדיקים בעניין הסוד שנכתב‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫והנפשות אשר אין להם עליה בשבתות‬ ‫השבת אצל הימים טובים‪ ,‬כידוע מהרה"ק‬ ‫השנה יש להם עליה בשבת חול המועד‪,‬‬ ‫ר' בונם מפשיסחה זיע"א שאמר מי שיגלה‬ ‫שבת מאסף ומאחד את הכל ובשבת צריך‬ ‫סוד שנכתב שבת אצל ימים טובים יביא‬ ‫מצוות סוכה‬ ‫להיות עומד מרובה על הפרוץ ובשבת חול‬ ‫חצי גאולה ומי יעמוד בסוד קדושים‪.‬‬ ‫המועד גם פרוץ מרובה על העומד מהני‬ ‫אמנם ביחוד יש עניין השבת אצל מצוות‬ ‫מעלת מצוות סוכה וארבעת המינים‬ ‫כדאיתא בגמרא מיגו דהויא דופן לענין‬ ‫סוכה בגודל קדושת וכך הביא באמרי‬ ‫עם מצוות שבת קודש יחדיו‬ ‫סוכה הויא דופן לענין שבת‪...‬‬ ‫אמת ((גור) שבת חוה"מ סוכות תרפ"ב)‪:‬‬ ‫בעזר קל עליון זוכים אנו בשנה זו‬ ‫איתא בקדמונים ששבת חול המועד יש‬ ‫לקדושת שבת וקדושת יום טוב גם יחד‪.‬‬ ‫קול מבשר‬ ‫לזה מצא רמז "היא" נוטריקון י'ום ה'נף‬ ‫המר הזה‪ ,‬ואין לנו דורש ומבקש אלא‬ ‫בתולדות יעקב יוסף פ' וילך מובא בשם‬ ‫א'סור‪ .‬וגם "היא" בגימטריא ט"ז‪ ,‬היינו‬ ‫אתה 'למענך דורשינו'‪.‬‬ ‫הבעש"ט שכל יהודי יתפלל ביוה"כ על‬ ‫ט"ז בניסן‪ .‬וגם תקנה זו זכר למקדש‬ ‫נפשו שתצא מגלות לגאולה‪ ,‬והוא מלבד‬ ‫משום מהרה יבנה בית המקדש‪ .‬ולפי מה‬ ‫אעל"ה ‪ -‬א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס‪.‬‬ ‫התפילה על כלל ישראל שיגאלו גאולה‬ ‫שכתבתי לפני זה‪ ,‬נכון מאוד שבארבעה‬ ‫הי"א ‪ -‬י'ום ה'נף א'סור‬ ‫הכללית‪ ,‬אנו צריכים לבקש כל אחד על‬ ‫מינים מצינו בתורה שכתבה אתרוג תחלה‬ ‫בספה"'ק מעשה רוקח כתב‪ :‬במשנה‬ ‫נפשו‪ ,‬כמ"ש בפיוט לכה דודי 'קרבה‬ ‫כפי מה שיהיה לעתיד‪.‬‬ ‫(סוכה מא‪ ,‬א) משחרב בית המקדש‬ ‫אל נפשי גאלה'‪ ,‬שמבקשים מהשי"ת‬ ‫התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל‬ ‫שיתקרב לנפשי ויגאלנה‪ ,‬כי הנקודה‬ ‫במדינה שבעה זכר למקדש‪ ,‬ושיהא יום‬ ‫הפנימית שבנו מאד נסתרה ויצאה לגלות‪,‬‬ ‫הסוכה דוגמת בית המקדש‬ ‫הנף כולו אסור‪ .‬דקדקו בתוס' (שם ד"ה‬ ‫וביוה"כ היא נגאלת משעבודה תחת‬ ‫צריך להבין למה לא מצינו בשום מצוה‬ ‫ושיהא)‪ ,‬הא הרבה תקנות התקין רבי יוחנן‬ ‫חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם‪.‬‬ ‫שיהי' הנוי מצוה וגדול כ"כ כמו נוי סוכה‬ ‫זכאי‪ ,‬ואמאי נקט כאן הני תרתי‪ ,‬אלא הנך‬ ‫ולאחר יוה"כ צריך להתחנן שנקודה‬ ‫דמצינו בגמ' (סוכה י') "עטרה בקרמין‬ ‫תרתי יחד וכו'‪ .‬ועיין בתוי"ט מה שכתב‬ ‫הפנימית לא תחזור לגלותה‪ ,‬כי בוודאי‬ ‫וסדינין וגו'" והלא זה אלי ואנוהו קאי על‬ ‫בשם הר"ן‪ .‬ונלענ"ד טעם נכון למה באמת‬ ‫אתמול ביוה"כ כבר נגאלה הנקודה‬ ‫כל המצות‪ ,‬ואמר האדמו"ר מסאכטשוב‬ ‫תיקן שתי אלה יחד‪ .‬משום דבפסוק‬ ‫הפנימית‪ ,‬ואנו צריכים להשתדל לא‬ ‫זצללה"ה )שיח שרפי קודש סוכות אות‬ ‫שהביא הגמרא שם‪ ,‬מצא רמז לשתי אלה‪.‬‬ ‫לשלוח אותה חזרה לגלותה ח"ו‪ .‬ונזכה‬ ‫ה'( דהנה על זה אלי ואנוהו פי' התרגום‬ ‫"ואבני לי' בית מקדשא" והגמ' (שבת קלג‬ ‫דקאמר בגמרא (סוכה שם) מנלן דעבדינן‬ ‫לשוב אליו יתברך מתוך שמחה וטוב לבב‬ ‫ע"ב) דרשו “התנאה לפניו במצות"‪ ,‬וי"ל‬ ‫זכר למקדש‪ ,‬א"ר יוחנן דאמר קרא (ירמיה‬ ‫ונזכה לגאולת עולמים ברחמים גדולים‬ ‫דאלו ואלו דא"ח‪ ,‬דהנה ידוע דסוכה רומז‬ ‫ל‪ ,‬יז) 'כי אעלה ארוכה לך וכו' ציון היא‬ ‫במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫על בית המקדש ובית המקדש נקרא נמי‬ ‫דורש אין לה'‪ ,‬מכלל דבעי דרישה‪.‬‬ ‫"סוכת שלום" ובגמ' (סוכה ט') כשם שחל‬ ‫ולכאורה קשה למה מביא כל הפסוק‪ ,‬לא‬ ‫הושענא למענך דורשנו במצות השבת אבידה‬ ‫ש"ש על חגיגה כך חל ש"ש על סוכה‬ ‫היה לו להביא אלא סוף הפסוק 'ציון היא‬ ‫דורש אין לה'‪ ,‬ובתוי"ט אינו מביא אלא‬ ‫בספר דבש השדה (אות קצא)‪ .‬ומטו‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וא"כ בסוכה שייכים הב' פירושים‬ ‫סוף הפסוק‪ .‬אלא כדכתבתי‪ ,‬שבפסוק‬ ‫מיניה דהרה"ק ר' משה לייב מסאסוב‬ ‫הנ"ל בדבר אחד לכן המצוה של נוי גדול‬ ‫זה מצא ריב"ז סמך לשתי תקנות אלו‬ ‫זיע"א‪ .‬הושענא למענך דורשנו הושענא‬ ‫כאן בסוכה יותר מבכל המצות‪ .‬ונזכה‬ ‫ולעשות זכר למקדש‪ ,‬בתיבת אעל"ה‪,‬‬ ‫(פיוט הושענות)‪ .‬פירוש‪ ,‬אנו מתפללין‪:‬‬ ‫לגאולת עולמים ברחמים גדולים במהרה‬ ‫נוטריקון ד' מינים‪ ,‬א'תרוג ע'רבה ל'ולב‬ ‫רבונו של עולם אתה צויתנו בתורתך‬ ‫בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫ה'דס‪( .‬זוהר תצא‪ ,‬רפג‪ ,‬א)‬ ‫הקדושה במצות השבת אבידה 'והיה‬ ‫עמך עד דרוש אחיך אותו' (דברים כב‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫עוד יש דקדוק בפסוק‪ ,‬דתיבת 'היא'‬ ‫ואנחנו בעוונותינו הרבים אבודים בגלות‬ ‫מיותר‪ ,‬היה לו לכתוב 'ציון דורש אין לה'‪.‬‬ ‫ב | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫סוכה ב‪ ).‬ועל ידי מצות לולב או מצות שבת‪,‬‬ ‫מצוות הבאות מזמן לזמן הנדחות מפניה‬ ‫ועכשיו שמצאנו מצוות סוכה אצל השבת‬ ‫שנתגלה המקיף הגדול ולזה אין שייך שום‬ ‫מחמת שמא יעבירנו ד"א ברה"ר‪ ,‬לכך‬ ‫מה נאמר לגבי מצוות ד' מינים שאין נוטלים‬ ‫גזירה אטו שמא יעבירנו‪ ,‬דלא ירעו וגו'‬ ‫"ויחן את פני העיר"‪ ,‬וכפי שביארו במדרש‬ ‫בשבת כפי שצוינו חז"ל הק'‪ .‬וכלשון‬ ‫(ישעיה יא‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ש"נכנס עם דמדומי חמה‪ ,‬וקבע תחומין‬ ‫הרה"ק בעל התניא זי"ע בספה"ק ליקוטי‬ ‫מבעוד יום"‪ ,‬ומכאן למדו‪ .‬חז"ל ששמר‬ ‫תורה (לר"ה)‪" :‬עוד יש לעורר ולשום לב מה‬ ‫יעקב את השבת‪ .‬והוסיף הרה"ק מדז'יקוב‬ ‫ראו חז"ל לעקור מ"ע דשופר ולולב אפילו‬ ‫סוכה הגשמי הוא ענין רוחני מאד‬ ‫זי"ע בספה"ק אמרי נועם (פורים אות כא) עפ"י‬ ‫ביום ראשון בגבולין עכ"פ אפילו בזמן‬ ‫כתב בדברי יחזקאל בגודל מעלת הסוכה‪,‬‬ ‫הנ"ל את הכתוב בסוף מגילת אסתר "דורש‬ ‫שאין בהמ"ק משום גזרה דרבה בעלמא‬ ‫אמר רבה‪ ,‬דאמר קרא (ויקרא כג מג) 'למען‬ ‫טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו"‪ ,‬והיינו‬ ‫והלא החשש הוא להדיוטים וקלי הדעת‬ ‫ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני‬ ‫דמחמת ש"דורש טוב לעמו" והיינו מפאת‬ ‫ואיך מנעו המצוה לגמרי מכמה צדיקים‬ ‫ישראל'‪ ,‬עד עשרים אמה אדם יודע שהוא‬ ‫מעלת וקדושת השבת שהיא מתנה טובה‬ ‫גדולים וטובים ובפרט מצות שופר ולולב‬ ‫דר בסכה‪ ,‬למעלה מעשרים אמה אין אדם‬ ‫שדרש השי"ת ליתנה לעם ישראל‪ ,‬לכך‬ ‫שהרבה כוונות תלויות בהם ליודעי דעת‬ ‫יודע שהוא דר בסכה‪ ,‬משום דלא שלטא בו‬ ‫"דובר שלם [כתיב חסר] לכל זרעו"‪ ,‬כלומר‬ ‫שנוגעים עד רום המעלות" ומבאר כדרכו‬ ‫עינא (סוכה ב‪ .).‬פרש רש"י ז"ל‪' ,‬למען ידעו'‪,‬‬ ‫שאת אלו הג' מצוות המרומזים בתיבת‬ ‫שם‪ .‬ובוודאי אין בני ישראל חסרים כלום‬ ‫עשה סכה שישיבתה נכרת לך‪ ,‬דכתיב 'כי‬ ‫"שלם" וכנ"ל ‪ -‬אנו נאסרים מלקיים בפועל‬ ‫באופן זה‪ .‬ובוודאי נשלם פעולתם באופן‬ ‫בסכות הושבתי' צויתי לישב‪ ,‬הכי דריש‬ ‫אלא רק בדיבור כח וזכירה‪ .‬ובוודאי כאשר‬ ‫נעלה יותר כשחל בשב"ק כדאי' בספה"ק‪.‬‬ ‫ליה‪ ,‬ואף על גב דאין יוצא מידי פשוטו‬ ‫זוכים ששב"ק הוא יום א' דסוכות ובכח‬ ‫וכך אי' בספה"ק אמרי יוסף (פרשת וירא) על‬ ‫דהקף ענני כבוד‪ ,‬מיהו דרשינן ליה לדרשה‪.‬‬ ‫התורה באו חז"ל הק' וגילו לבנ"י רצונו‬ ‫הפסוק "וה' פקד את שרה כאשר אמר"‪,‬‬ ‫עד כאן דבריו‪ .‬ולכאורה קשה דבכל מקום‬ ‫יתברך‪ ,‬א"כ בוודאי לא נחסר מעבודת בנ"י‪.‬‬ ‫דהיינו שהשי"ת שמע בר"ה שחל בשבת‬ ‫הפשוט הוא ענין גופני‪ ,‬והדרש הוא ענין‬ ‫ועוד באופן נעלה יותר‪ ,‬שהרי נרמז בתיבת‬ ‫רק זכרון תרועה‪ ,‬שהרי פקידה היא מלשון‬ ‫רוחני יותר פנימי מהפשוט‪ ,‬וכאן הוא‬ ‫של"ם המורה על שלימות העניין‪.‬‬ ‫זכירה‪ ,‬וזהו "כאשר אמר"‪ ,‬כלומר כאשר‬ ‫להפך‪ ,‬דפשוט הוא הקף ענני כבוד שהוא‬ ‫הקב"ה עצמו אמר וציוה בתורתו שכשחל‬ ‫ענין רוחני‪ ,‬והדרש ירמז לסכה גשמי‪ .‬ויש‬ ‫בשבת אין תוקעין בשופר אלא רק מזכירין‪.‬‬ ‫לומר דרש"י ז"ל ירמז לנו בזה גדל כח‬ ‫כבר הפליגו צדיקים בעניין הסוד שנכתב‬ ‫יתרו)‬ ‫(פרשת‬ ‫ובספה"ק נועם מגדים‬ ‫הסכה‪ ,‬שסכה הגשמי הוא ענין רוחני מאד‪.‬‬ ‫השבת אצל הימים טובים‪ ,‬כידוע מהרה"ק‬ ‫ש"קדושת שבת כי כמה רבה וגדולה היא‬ ‫ר' בונם מפשיסחה זיע"א שאמר מי שיגלה‬ ‫דמשום חששא דחילול דידה נדחה מצוה‬ ‫סוד שנכתב שבת אצל ימים טובים יביא‬ ‫רבה ויקירא והכרחית היא תקיעה עיטא‬ ‫סוכות מלשון סכה ברוח הקדש‬ ‫חצי גאולה ומי יעמוד בסוד קדושים‪ .‬אמנם‬ ‫דיהב קדוש ברוך הוא לעמא קדישא"‪,‬‬ ‫בספה"ק בני יששכר (מאמרי חדש תשרי‪ ,‬מאמר‬ ‫ביחוד יש עניין השבת אצל מצוות סוכה‬ ‫וכמו שהביא בספה"ק אמרי נועם (מבן‬ ‫י')‪ .‬אמר הרב הקדוש המפורסים מהר"פ‬ ‫בגודל קדושתו‪.‬‬ ‫המחבר לפורים אות כא) מה שפירש בעל ברית‬ ‫מקארעץ זצוק"ל‪ ,‬נקרא החג סוכות מלשון‬ ‫וכך הביא באמרי אמת ((גור) שבת חוה"מ‬ ‫כהונת עולם (מאמר איליו של יצחק פכ"ז) בשם‬ ‫סכה ברוח הקדש‪ ,‬ונ"ל דבזה ידוקדק‬ ‫סוכות תרפ"ב)‪ :‬איתא בקדמונים ששבת‬ ‫רבו הרה"ק המגיד ממעזריטש זיע"א את‬ ‫בפסוק חג הסוכות תעשה לך וכו' [דברים‬ ‫חול המועד יש בו קדושה יותר משאר‬ ‫הפסוק (תהילים יז ד) "לפעולות אדם בדבר‬ ‫טז יג]‪ ,‬לך דייקא‪ ,‬שתהא אתה סוכה ברוה‬ ‫שבתות השנה והנפשות אשר אין להם‬ ‫שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ"‪ ,‬והיינו‬ ‫הקודש‪ ,‬ואמר עוד הרב הקדוש הנ"ל‬ ‫עליה בשבתות השנה יש להם עליה בשבת‬ ‫שלפעמים מצווה שצריכה להיעשות ע"י‬ ‫דלבעבור זה אנו אומרים זמן שמחתינו‬ ‫חול המועד‪ ,‬שבת מאסף ומאחד את הכל‬ ‫פעולה ומעשה וכדוגמת השופר שמצווה‬ ‫בחג הסוכות (עיין מ"ש לעיל במאמר ט') בשביל‬ ‫ובשבת צריך להיות עומד מרובה על‬ ‫לתקוע בו בפועל ‪" -‬לפעולות אדם" ‪-‬‬ ‫שהיה בחג הסוכות זמן שואבה שמשם‬ ‫הפרוץ ובשבת חול המועד גם פרוץ מרובה‬ ‫נעשית רק "בדבר שפתיך"‪ ,‬דהיינו בזכירה‬ ‫היו שואבין רוח הקדש עכ"ד‪ ,‬נ"ל כוונתו‬ ‫על העומד מהני כדאיתא בגמרא מיגו‬ ‫ובדיבור‪ ,‬והטעם לזה הוא משום ש"אני‬ ‫שהשכינה אינה שורה מתוך עצבות אלא‬ ‫דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין‬ ‫שמרתי ארחות פריץ"‪ ,‬דהיינו שאני שומר‬ ‫מתוך שמחה [שבת ל ע"ב] כענין והיה‬ ‫שבת‪...‬‬ ‫אורחותי ודרכי שלא אטלטל ד' אמות‬ ‫כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים [מ"ב‬ ‫ואי' מהרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע‪,‬‬ ‫ברה"ר שהוא מקום פרוץ וחשוף‪ ,‬וכן הביא‬ ‫ג טו]‪ ,‬ונ"ל עוד דלבעבור זה אומרים זמן‬ ‫מצינו בסוכה גודל מעלתה משארי המצות‪,‬‬ ‫פירוש זה בספה"ק עקידת יצחק (פרשת וילך‬ ‫שמחתינו היינו שהזמן הוא מסוגל לשמחה‬ ‫שכולם כמעט נדחים בשבת משום גזירה‬ ‫אות י)‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬על כן סגולת הזמן בעצמו יכול לפעול‬ ‫דרבה (סוכה מב‪ ,‬ב) וסוכה אדרבה אמרו (שם‬ ‫וכתב הבני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ט אות‬ ‫השגת רוח הקודש‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬א) מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת‪,‬‬ ‫א) וכן כתב גם בספה"ק ייטב לב (פרשת וישלח)‪,‬‬ ‫ומקילין בשבת בעניני מחיצותיה איסור‬ ‫כי דחיית ג' מצוות אלו‪ ,‬שופר‪ ,‬לולב ומגילה‪,‬‬ ‫סקילה משום קולא מחיצות דסוכה‪ ,‬והוא‬ ‫מחמת יום השבת וקדושתו‪ ,‬נרמזים בפסוק‬ ‫מצוה שאדם נכנס בה עם ה'שטיוועל'‬ ‫לכאורה לפלא אדרבה הוי לן לגזור בסוכה‬ ‫"ויבא יעקב שלם וגו' ויחן את פני העיר"‪,‬‬ ‫(רמתים צופים‬‫אמר אדמו"ר מפרשיסחא‬ ‫אטו שבת דעלמא‪ .‬דגודל מצות סוכה‬ ‫והיינו כי יעקב שהוא בחי' שבת כידוע‬ ‫ערך הרבי רבי בונם אות עז) ז"ל‪ ,‬שאין לך חביב‬ ‫הוא מקיף הגדול אשר מי שיושב בצלא‬ ‫ראה את אלו הג' מצוות הנרמזים בתיבת‬ ‫ממצות סוכה שהוא נכנס בכל איבריו‬ ‫דמהימנותא לא יוכל שום בריה לשלוט בו‪,‬‬ ‫"שלם" שהוא ר"ת שופר לולב מגילה וכיון‬ ‫ומלבושיו ומנעליו לתוך המצוה‪ .‬וכ"כ‬ ‫ורק שאין שולטת בו עין רק על ידי הדעת‬ ‫שראה והבחין כי קדושת השבת היא כה‬ ‫כמ"ש (ויקרא כג‪ ,‬מג) למען ידעו דורותיכם (עי'‬ ‫גדולה עד שהיא עדיפה יותר מאלו הג'‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫שהוא פטור אבל אין צריך לבעוט בה וזה‬ ‫דירת ערא״י‬ ‫בשפתי צדיק (שפתי צדיק ליום א' של סוכות אות‬ ‫זלזול רב במצוה‪ .‬ואי' מבעל הדברי יואל‬ ‫כ״ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט״א ביאר‬ ‫יג‪ ,‬וראה בחינה אחרת בשפתי צדיק שם אות ו') וזל"ק‪:‬‬ ‫זיע"א לבאר‪ .‬וקשה א‪ .‬הרי הסוכה עשויה‬ ‫רמז נפלא‪ :‬בתפלה שאומרים בעת‬ ‫שמעתי מפ"ק זקיני מו"ר ז"ל החי' הרי"ם‬ ‫לצל ומדוע צריך לצאת ממנה ועוד ב‪.‬‬ ‫שנכנסים לסוכה מבקשים ״ותזכנו לישב‬ ‫מגור זה הלשון‪" :‬אין לנו מצוה כזו שנכנס‬ ‫מדוע עושים הם סוכה בראש הגג ולא‬ ‫ימים רבים על האדמה אדמת קודש"‪,‬‬ ‫בה עם השטיוואל"‪ ,‬עכל"ק‪ ,‬פירוש כמו‬ ‫על הרצפה בחצר ביתם‪ .‬ויש לפרש כי‬ ‫וידוע שבסוכה יש אויר ארץ ישראל‪,‬‬ ‫שהוא מסובב אף בגשמיות‪ ,‬המצוה פורשת‬ ‫הגויים לא מוכנים לארח אורחים וגם לא‬ ‫ובסוכה פסקינן דבעינן דירת ארעי‪ ,‬ערא״י‬ ‫כנפי שכינה לקבלינו מתוך אהבה‪ ,‬כדכתיב‬ ‫להוציא כסף עבור מצוות‪ ,‬ולכן לא בונים‬ ‫ראשי תיבות‪ :‬עכו שהוא צפון‪ ,‬רקם שהוא‬ ‫'על כל פשעים תכסה אהבה'‪.‬‬ ‫סוכה בחצר כדי שלא יבואו אורחים‪ ,‬ועל‬ ‫במזרח‪ ,‬אשקלון שהוא בדרום‪ ,‬ים שהוא‬ ‫והנה מאמר זו מיוחס גם להרה"ק‬ ‫הגג הם רוצים לחסוך דפנות ויש דין גוד‬ ‫במערב‪ ,‬שהם הגבולות של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫מראפשיץ זי"ע‪( ,‬וראה גם בספה"ק דברי יחזקאל‬ ‫אסיק מחיצתא שמחיצות הבית נחשבות‬ ‫(אוצרותיהם של צדיקים)‬ ‫לסוכות ד"ה בליל שמביא רעיון זו מדנפשיה)‪ .‬ומסופר‬ ‫שעולות למעלה בהמשך וא"כ על הגג לא‬ ‫(י"ג אורות ח"א עמ' שמו) שהגאון רבי מאיר אריק‬ ‫צריך דפנות כי הקירות החיצוניות של‬ ‫זצ"ל שאל את הרה"ק מקאלאשיץ זי"ע‬ ‫הבית עולות למעלה כאילו יש מחיצות‬ ‫אי' בגמ' (ע"ז ג‪ ).‬מצוה קלה יש לי וסוכה‬ ‫הי"ד‪ ,‬בביאור דברי זקינו הנ"ל דהלא גם‬ ‫ולא צריך רק סכך וא"כ כשהקב"ה מוציא‬ ‫שמה‪ .‬שלעתיד לבוא יבואו אומות העולם‬ ‫מצות עלייה לרגל עולה כל הגוף לראות‬ ‫חמה אז שם בתוך הסוכה אין צל‪ ,‬וחם שם‬ ‫ויאמרו למה לא נתן ה' להם את התורה‪,‬‬ ‫את פני ה'‪ ,‬ענה הרה"ק מקאלאשיץ‪" :‬לכן‬ ‫מאוד כי הדפנות אינם במציאות והם רק‬ ‫מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו לקיים‬ ‫בדיוק אמר זקיני ששונה מצוה זו שאדם‬ ‫כשרים להלכה של גוד אסיק מחיצתא‪ ,‬כי‬ ‫מצוה זו‪ .‬ואז כל אחד עושה סוכה בראש‬ ‫נכנס בה עם ה'פאדקאוועס' (מנעלים)‪,‬‬ ‫אין הם רוצים להוציא כסף לקנות מחיצות‪,‬‬ ‫גגו והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וחם‬ ‫משא"כ מצות עולה רגל שצריכין לחלוץ‬ ‫ולכן הם לא יכולים לסבול החום ובועטים‬ ‫להם בסוכה ואז הם יוצאים ובועטים‬ ‫המנעלים (ברכות פ"ט מ"ה)"‪.‬‬ ‫ויוצאים‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬ומקשה בגמרא הרי מצטער‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬ועונה הגמרא‪ ,‬אמת‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫סגולה על איזה מיחוש‪ .‬ובאחת הקמיעות‬ ‫ה' ס'לחתי כ'דבריך ר"ת סוכ"ה עכ"ד‬ ‫סגולת לימוד מסכת סוכה בכל ימות השנה‬ ‫אשר נתן קדוש זקיני ז"ל לחולים‪ ,‬היה‬ ‫הנפלאים‪.‬‬ ‫שגור ורגיל היה בפה קדשו של הרה"ק‬ ‫כתוב "דיבור תוספות שלם במסכת סוכה‬ ‫ומסופר בספר דרכי חיים ושלום שהיה‬ ‫מטאהש זצ"ל (ומובא בספרו עבודת‬ ‫דף יב ע"א ד"ה בפסולת גורן ויקב" עכ"ד‪.‬‬ ‫נוהג ה'מנחת אלעזר' ללמוד מידי יום‬ ‫עבודה דף שפ"א) שזקינו הרה"ק רבי‬ ‫(מתוך גיליון אור לישרים סוכות תשפ"ב)‬ ‫בבוקר קודם התפילה מסכת סוכה‪.‬‬ ‫אלימלך זצ"ל מטאהש‪ ,‬הראה לו מאמר‬ ‫חז"ל שהיה כתוב שם בהאי לישנא‪" :‬כל‬ ‫ובספר המדות (ערך מריבה) כתב שלימוד‬ ‫עיקר שמחת החג היא על יום סליחה של יוה"כ‬ ‫הלומד מסכת סוכה ניצל מכל צרה וצוקה"‪.‬‬ ‫מסכת סוכה הוא מסוגל כנגד מחלוקת‪,‬‬ ‫בדרשות חתם סופר (שבת שובה‪ ,‬דף כט‪,‬‬ ‫והוסיף שהגמרא סוכה היה מסכת עולם‬ ‫והרמז "תצפנם בסוכה ‪ -‬מריב לשונות‪.‬‬ ‫א‪-‬ב) ‪...‬דצריך להבין מה ענין חג הסוכות‬ ‫הבא שלו‪ ,‬ונהג ללמוד מסכתא זו הרבה‬ ‫כיוצא בזה כתב המקובל הק' רבי מרדכי‬ ‫בכל ימות השנה בעיון רב עכ"ד‪.‬‬ ‫לזכר ענני כבוד בימים ובזמן הלז דוקא‪,‬‬ ‫שרעבי זצ"ל‪ ,‬כי לימוד במסכת סוכה‬ ‫הלא היו ענני כבוד בכל השנה מ' שנים‪.‬‬ ‫ובספר דברי תורה (מהדורא ז אות מ"ט)‬ ‫משנה או גמרא‪ ,‬עם מפרשים זה סגולה‬ ‫ועוד קשיא מ"ט לא נעשה זכר למן‬ ‫להרה"ק ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש‬ ‫לשלום בית‪ ,‬שאנו אומרים בתפלה "סוכת‬ ‫ולבאר‪ ,‬ומ"ש ענני כבוד‪ .‬אבל נראה לע"ד‬ ‫זצ"ל כתב‪" :‬הנה שמעתי ומקובל בשם‬ ‫שלום" במשפט "הפורש סוכת שלום‬ ‫עיקר שמחת החג היא על יום סליחה של‬ ‫גאוני וצדיקי אשכנז ז"ל‪ ,‬כי מסוגל ללמוד‬ ‫עלינו"‪ ,‬שהסוכה מונעת ריב בבית (שערי‬ ‫יוה"כ‪ ,‬וכמו שאמרו במדרש (ויק"ר ל‪,‬‬ ‫בכל יום מסכת סוכה‪ ,‬ועי"ז יפלו ויכנעו‬ ‫ניסים עמ' רנא)‪.‬‬ ‫ב) שתופסין ד' מינים בידם כמי שחוזר‬ ‫אויביו וינצל מהם שלא יוכלו להרע לו‪.‬‬ ‫ונסיים בדבר פלא המובא בחוט המשולש‬ ‫וי"ל כי רומז זה בכתוב‪" ,‬תסתירם בסתר"‬ ‫ממלחמה ונצח‪ ,‬שתופס כידון לאות ניצוח‪.‬‬ ‫(מהדורת מכון דעת סופר ירושלים; עמ'‬ ‫‪ -‬סתר בגימ' ד' פעמים דופ"ן עם סכ"ך‬ ‫והנה הראיה הברורה שזכינו ביוה"כ ליום‬ ‫קנה)‪ ,‬מספר נכדו של הגה"ק רבי עקיבא‬ ‫שהוא הכשר סוכה לכתחילה‪" ,‬פניך‬ ‫סליחה‪ ,‬נלע"ד‪ ,‬כי החוטאים בעגל פלטם‬ ‫אייגר זצ"ל אף שלא היה דרכו של זקינו‬ ‫תצפנם בסכה" ‪ -‬כשילמדו המסכת סוכה‪,‬‬ ‫ענני הכבוד‪ ,‬וכשנסלח להם ביוה"כ וירד‬ ‫לתת לתת קמיעות או סגולות‪ ,‬אמנם‬ ‫"מריב לשנות" ‪ -‬שלא יקטרגו ולא יריבו‬ ‫משה מחרת יוה"כ (מכילתא יתרו‪ ,‬ב) וצוה‬ ‫לפעמים נתן ליחידי סגולה קמיע או‬ ‫עמו שונאיו כנזכר‪ ,‬ונתנו רמז ו'יאמר‬ ‫על נדבת המשכן לכפר על העגל‪ ,‬והם‬ ‫ד | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫דירת עראי של קנים וקשים יתרצו להיות‬ ‫‬ ‫אתנו‪( .‬אוצרותיהם של צדיקים)‬ ‫אושפיזין עלאין‬ ‫המקיים מצוות סוכה ולולב כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה‬ ‫באגרות ותולדות רבינו מהר"ס שפירא‬ ‫האושפיזין הלכו עם כל אחד מישראל‬ ‫מלובלין אי'‪ :‬ב"ה ברא דמועדא דמטליא‬ ‫אושפיזא דאברהם רחימא‬ ‫האמרי אמת (ימים ראשונים סוכות לא ידוע השנה)‬ ‫תר"ץ‪ .‬אל גאון ישראל וקדושו צדיק‬ ‫הכנסת אורחים בסוכה‬ ‫מביא‪ :‬איתא בכתבים של אאז"ל בשם‬ ‫יסוד עולם ורשכבה"ג אדמו"ר הרבי מגור‬ ‫רמז נפלא הביא בספר קרבן העני הא‬ ‫החידושי הרי"מ ז"ל על הפסוק כי בסוכות‬ ‫(שליט"א) [ה'אמרי אמת' זצוק"ל]‪.‬‬ ‫דמצינו בזוהר הק' וספרי מוסר שהחמירו‬ ‫הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם‬ ‫‪...‬בתיקון הו"ר בזוה"ק דמאן דיתיב עם‬ ‫מאוד בחג הסוכות להכניס אורחים יותר‬ ‫מארץ מצרים שהאושפיזין הלכו עם כל‬ ‫מלכא ונטל לי' בלחודוהי כל מה דבעי‬ ‫מכל מועדי ה' י"ל הטעם לפי שע"י הכנסת‬ ‫אחד מישראל למדבר‪...‬‬ ‫שאיל ויהיב לי'‪ ,‬עלה בדעתי לפרש באופן‬ ‫אורחים של אברהם אבינו זכינו למצוות‬ ‫שיהי' דבר השוה לכל נפש מישראל‪ ,‬דהאי‬ ‫סוכה‪ .‬דאיתא במדרש דע"י שאמר אברהם‬ ‫"דיתיב ונטל" קאי על מצות סוכה ולולב‪,‬‬ ‫אבינו ע"ה והשענו תחת העץ אמר הקב"ה‬ ‫בסוכה נאמר "ישיבה"‪ ,‬ובלולב "לקיחה"‪,‬‬ ‫מזמינים האושפיזין בסוכות‬ ‫בזכות זה יזכו בניך לעצי סוכה‪.‬‬ ‫ומברכין על נטילת לולב ומנענעין "ליחד"‬ ‫וכך כתב הגה"ח רבי אהרן יוסף לוריא זצ״ל‬ ‫הביא הגה״ח רבי חיים נחום ליכטנשטיין‬ ‫(בעל ״עבודת פנים״) במכתב ‪...‬היום באמצע‬ ‫שמא דקוב"ה‪ .‬והלואי ויסכימו משמים‬ ‫ז״ל אמר לי ידידי הרה״ח ר׳ ישראל יצחק‬ ‫תפילת שחרית עלה ברעיוני למה אין‬ ‫לפי' זה‪ ,‬ויתקיים בכל ישראל כל מה דבעי‬ ‫פינגרהוט ז״ל שהיה מרגלא בפומיה‬ ‫מזמינים האושפיזין בפסח כמו בחג‬ ‫שאיל ויהיב לי'‪.‬‬ ‫דרבנן‪ ,‬דאאע״ה נכנס ביום האושפיזין שלו‬ ‫הסוכות‪ ,‬יש לומר שאנו מפחדים להזמינם‬ ‫‪...‬החותם ביראת הכבוד כעבד השואל‬ ‫בסוכות בנ״י ומתעכב שם עד הושענא‬ ‫שכשיראו אותנו משתרעים על ההסיבות‬ ‫בשלום רבו‪ ,‬יהודא מאיר בן מרגלא (גיליון‬ ‫רבה‪ ,‬וע״ז כתיב ׳יושב פתח האהל׳ ‪ -‬כי‬ ‫בעולם השפל יברחו מאתנו‪ ,‬אבל בסוכה‬ ‫מתיקות סוכות תשפ"ה)‬ ‫'יושב׳ הוא לשון הווה ולשון עכבה‪ ,‬׳האה״ל׳‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫בה‪ ,‬כמבואר‪ .‬ולכן ראוי להתרחק משיחה‬ ‫הביאו אליו נדבה בבוקר בבוקר עד ליל‬ ‫והיתול‪ ,‬אלא יקיים "וגילו ברעדה" (תהלים‬ ‫שבת שהעבירו קול במחנה‪ ,‬והיא היתה‬ ‫מבוי‪ ,‬נר חנוכה‪ ,‬סוכה‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬יא)‪ ,‬כי מקום רמז הסוכה היא שמחה‬ ‫ליל א' של סוכות‪ ,‬לפי מ"ש תוס' בב"ק‬ ‫באבודרהם (חנוכה)‪ .‬שלשה דברים הם‬ ‫ורעדה‪ ,‬דמינה דינין מתערין‪ ,‬וימי הסוכות‬ ‫(פ"ב ע"א ד"ה כדי) שירד משה ביום ב'‬ ‫אם נתנו אדם למעלה מעשרים אמה‬ ‫הם דין‪ ,‬והעד‪ ,‬כי בליל הושענא רבה הוא‬ ‫מחרת יוה"כ‪ ,‬ואז כשנגמרה נדבת המשכן‬ ‫פסולים‪ .‬ואלו הן מבוי‪ ,‬נר חנוכה‪ ,‬סוכה‪,‬‬ ‫חותם הדין‪ ,‬וימים אלו צריכין שיהיו‬ ‫ממרה סליחת יוה"כ‪ ,‬וקלט הענן אותן‬ ‫ושלשתן יש להם רמז מן הפסוק‪ .‬מבוי‬ ‫בתשובה ורעדה‪ ,‬שימים אלו ניתנו כדי‬ ‫שכבר פלט‪ ,‬ועל כן יושבים בסוכה זכר‬ ‫שנאמר (בראשית יט‪ ,‬ח) כי על כן באו‬ ‫להאריך על האדם שישוב בתשובה‪ ,‬ואין‬ ‫לענני כבוד שקלטם‪.‬‬ ‫בצ"ל קורתי‪ .‬הקורה תהיה עד צ"ל טפחים‬ ‫פתקות הגזרות נמסרים ביד השלוחים עד‬ ‫ולא יותר ו"צל" טפחים הם עשרים אמה‬ ‫ליל שמיני חג עצרת‪ ,‬כדפירש בזוהר (פר'‬ ‫ישיבה בסוכה ‪" -‬וגילו ברעדה"‬ ‫באמה בת ששה טפחים‪ .‬סוכה שנאמר‬ ‫ויחי‪ ,‬רכ‪ ).‬וכו'‪.‬‬ ‫בראשית חכמה (שער הקדושה‪ ,‬פרק יד(‬ ‫(ישעיה ד‪ ,‬ו) וסוכה תהיה לצ"ל יומם‬ ‫מחורב‪ .‬חנוכה (במדבר ז‪ ,‬פד) זאת חנוכת‬ ‫“ ‪ ...‬הכלל העולה‪ ,‬כי בכל מקום שיש בו‬ ‫המזב"ח ביו"ם עולה למנין ק''כ‪.‬‬ ‫קדושה‪ ,‬צריך לנהוג בו מורא וכו'‪ .‬וכן היה‬ ‫חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך‬ ‫מנהג מורי ע"ה (‪-‬הרמ"ק זי"ע) שלא לדבר‬ ‫רמז נפלא כתב על זה הגה"ק החיד"א ז"ל‬ ‫בשם החידושי הרי"ם‪ ,‬כתוב (סוכה‬ ‫בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי‬ ‫בספר פני דוד (פר' אמור אות ט)‪ :‬במסרה‬ ‫יב‪ ).‬מפסולת גורן ויקב דהיינו הזמורות‬ ‫תורה‪ ,‬כי מצות סוכה קדושתה גדולה‪,‬‬ ‫"כי בסכות הושבתי את בני ישראל"‬ ‫והקשין‪ .‬ולכאורה ייפלא הדבר שהרי‬ ‫והעד‪ ,‬שעצי הסוכה חל עליהם קדושה‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬מג) ברחוב נלין (בראשית יט)‪,‬‬ ‫מצוה יש לקיימו בהידור מהפסוק "זה‬ ‫ואסורים כל שבעה‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו‬ ‫כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו‪ ,‬כג)‪ .‬וכד‬ ‫א‪-‬לי ואנוהו"‪ ,‬וכאן דווקא מפסולת גורן‬ ‫ז"ל (סוכה ט‪ ,).‬וכן מצינו שפירש רשב"י‬ ‫הוינא טליא שמעתי‪ ,‬ששאלו לחכם אחד‬ ‫ויקב‪ .‬ברם חג הסוכות שהוא זמן תשובה‬ ‫ע"ה (זוה"ק פר' אמור‪ ,‬קג‪ ):‬שהאבות‬ ‫פירוש מסרה זו‪ ,‬שרטט וכתב יכלמנסע"פ‪,‬‬ ‫מאהבה‪ ,‬אזי גם זדונות נעשו לו כזכיות‬ ‫באים לסוכה וכו'‪ .‬הרי שאדם בתוך הסוכה‬ ‫ופירש שיחתו‪ ,‬דיש ג' מצות‪ ,‬נר חנוכה‬ ‫וגם הפסולת הופכת למצוות ולזכיות‪ ,‬ולכך‬ ‫מוקף מאויר קדושה‪ ,‬וכמה קדושות יש‬ ‫סוכה עירוב‪ ,‬דמצותן בעשרה כשר‪,‬‬ ‫גם בסכך נעשה מהפסולת מצוה ‪:‬‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫עוה״ז‪ .‬והיינו דכתיב שצוה לו הקב״ה‬ ‫ר"ת ה׳ושענא ל׳מענך א'לוקינו ה׳ושענא‬ ‫והרה״ק בעל ה׳אמרי חיים׳ מויזניץ זי״ע‬ ‫״לך לך מארצך‪ ...‬אל הארץ אשר אראך״‪,‬‬ ‫(ור״ת ה׳ושענא א'‪-‬ל ל׳מושעות ה׳ושענא)‪ ,‬ואם זוכים‬ ‫אמר ש״לך לך״ עולה בגימטריא ׳סכך' והוא‬ ‫ר״ל העצה לזכות לינצל מן הארציות‬ ‫מתעכב עד שמח״ת ‪ -‬אה״ל ר״ת א׳תה ה׳ראת‬ ‫פלאי‪ ,‬ולפי דברי הרה״ק מרימנוב זי״ע אתי‬ ‫והגשמיות היא שיברח אל הסוכה שמשם‬ ‫ל׳דעת‪ ,‬ואם זוכים מתעכב עד חנוכה ‪ -‬פתח‬ ‫שפיר‪ ,‬שכן זו היתה העצה אותה שמע‬ ‫יראה אותו הקב״ה וכמו״כ יראה הוא משם‬ ‫האהל רמז ל׳פתח ביתו מבחוץ׳ ואם זוכים‬ ‫אברהם אבינו מהקב״ה‪ ,‬שכדי להפטר‬ ‫התגלות אלוקית ועי״ז יתבטלו מעליו כל‬ ‫מתעכב עד תשלום ימי החנוכה ‪ -‬אה״ל‬ ‫מטרדות והבלי העולם הזה עליו לחסות‬ ‫הבאי עוה״ז‪.‬‬ ‫גי׳ ל״ו‪ ,‬היינו הזמן שמסיימים להדליק כל‬ ‫[והוסיף הרה"צ‪ .‬דבר זה ניתן להאמר רק‬ ‫הל״ו נרות‪ .‬ע״כ‪( .‬אוצרותיהם של צדיקים)‬ ‫וללון בצל הסוכה‪ ,‬ודפח״ח‪.‬‬ ‫ברוח הקודש שכן בעל דרשן שלא ניחן בזו‬ ‫המידה‪ ,‬אינו יכול להעיד שכך בכה אברהם‬ ‫אושפיזא דיצחק עקידתא‬ ‫לפני ה׳ כי זאת מנין לו‪ ,‬שונים הם הצדיקים‬ ‫העצה לזכות לינצל מן הארציות והגשמיות‬ ‫היא לבוא אל הסוכה‬ ‫שברוח קדשם יכולים להעיד שזה היה‬ ‫ע"י יראה בא לשמחה‬ ‫הרה"צ ר' אליעזר דוד פרידמן זצ"ל (מפי‬ ‫בכיו של אברהם וזו היתה עצת השי״ת‪...‬‬ ‫פי' הרבי רבי העניך מאלכסנדר זי"ע‪( ,‬חשבה‬ ‫ספרים וסופרים) מובא ׳בארת המים׳ (לסוכות)‬ ‫וכנראה אור זה הופיע גם בבית מדרשו של‬ ‫לטובה עמ' עג)‪ ,‬הנה בליל שני של סוכות זמן‬ ‫שבליל יו"ט ראשון של סוכות ליל‬ ‫הרה״ק מרימנוב זיי׳ע ועל ידו גילה רזין‪.‬‬ ‫שמחה‪ ,‬היינו שאז מתחיל שמחת בית‬ ‫האושפיזא של אברהם אבינו ע״ה פתח‬ ‫השואבה‪ .‬ויש להבין‪ ,‬כי הלוא אז הוא‬ ‫ובדרך צחות אמר כן מו״ר הגאון המפורסם‬ ‫הרה״ק רבי צבי הירש מרימנוב זי״ע ואמר‪,‬‬ ‫אושפיזא של יצחק‪ ,‬וזה דין‪ ,‬כי יצחק הוא‬ ‫רבי יצחק דוב קאפעלמאן שליט״א בדברי‬ ‫שאברהם אבינו היה ירא מאד מהבלי‬ ‫ה׳מסילת ישרים׳ (סוף פרק ב‪ ,‬וע״ע פרק ה)‬ ‫דין‪ ,‬שהאדם מחשב בעצמו‪ ,‬כי מה הוא‬ ‫העולם הזה‪ ,‬ובכה מאד לפני השי״ת שיתן‬ ‫לפני מלך גדול ונורא ואני שפל ונבזה‪ ,‬ואז‬ ‫במש״כ ״הוא מה שהנביא צווח ואומר״‬ ‫לו עצה ותושיה כדת מה לעשות‪ ,‬ונתן‬ ‫מגיע לו היראה‪ ,‬ומכיון שמגיע לו היראה‪,‬‬ ‫דע״כ היה לו רוח הקודש לדעת שאכן‬ ‫לו הקב״ה מצות סוכה לסגולה שמשם‬ ‫ממילא לא חסר לו כלום‪ ,‬מכיון שאין נחשב‬ ‫הנביא צווח וצעק כדבר הזה‪]...‬‬ ‫יראה אותו הקב״ה‪ ,‬ועי״ז ינצל מכל הבלי‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫מי שמשפיל עצמו הקב"ה עוזרו‬ ‫עבירות‪ ,‬והאמינו אותו‪ .‬והשטן עונה למה‬ ‫למעלה מעשרים אמה פסול‪ .‬וזה רמז‪' ,‬כי‬ ‫אמר הרב הקדוש הנ"ל [מהר"פ‬ ‫נתנו להסית אותם‪ .‬וכי במסתרים שלהם‬ ‫בסכות' סוכה‪' ,‬כי ברחוב נלין' עירוב‪' ,‬כי‬ ‫מקאריץ]‪ ,‬סוכ"ה נוטריקון ס'ומך ו'עוזר‬ ‫הם תמימים ויאמינו לכל אחד‪ ,‬אם יחפוץ‬ ‫נר מצוה' חנוכה‪ ,‬והוא אשר ציין אותיות‬ ‫כ'ל ה'נופלים וכו'‪ ,‬וכל מי שמשפיל‬ ‫אחד חפץ ששווה זהוב שני זהובים‪ ,‬האם‬ ‫הנזכרות‪ ,‬והם ראשי תיבות י' כ'שר‪,‬‬ ‫עצמו כאילו נופל הקב"ה עוזרו ומעמידו‬ ‫יתנו‪ .‬ויחליט הדין שימתינו איזה ימים‪,‬‬ ‫ל'מעלה מ'עשרים נ'ר ס'וכה ע'ירוב פ'סול‪,‬‬ ‫ומחזיקו ביד ימינו‪ ,‬וזה דווקא למי שהוא‬ ‫ויחליטו אם יהודים קלי דעת רק עם‬ ‫עד כאן שמעתי‪.‬‬ ‫בעיניו חשוב כאין כדאיתא בגמרא מי‬ ‫יצר הרע או גם בשאר ענינים‪ .‬ואחר יום‬ ‫ויש להוסיף כי בג' פסוקים כתוב "כי"‪,‬‬ ‫שמשפיל עצמו הקב"ה מגביהו עכ"ד ‪:‬‬ ‫הכיפורים כשיבואו לקנות ארבעה מינים‬ ‫שרמז עשרים עשרה‪ ,‬שהוא דין המכר‬ ‫ונותנים מקחים גדולים‪ ,‬מראים להשטן‬ ‫שוה בשלשתן‪ .‬ועיין בס' תורת חיים ריש‬ ‫שגם בדיני ממונות יתנו עצמם לאונאה‪,‬‬ ‫עירובין‪.‬‬ ‫טעם למנהג לתלות צלוחית שמן‬ ‫לנוי סוכה ולהדליק בו בחנוכה‬ ‫וראיה שאתרוג ולולב ששילמו מחירים‬ ‫המנהג פשט אצל חסידים ואנשי מעשה‪,‬‬ ‫גבוהים וגוי יתן איזה פרוטות‪ ,‬ואם כן‬ ‫לתלות בסוכה קנקן של שמן זית זך‬ ‫הדבר יש להאמין שגם עם עבירות נתנו‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון‪[ .‬ראשון]‬ ‫המיועד אחר כך לקיים בהם מצות הדלקת‬ ‫לאנות עצמם מיצר הרע‪ ,‬ואחר זה נשאר‬ ‫לחשבון עוונות (תנחומא אמור סימן כ"ב)‪.‬‬ ‫נרות חנוכה‪ ,‬ובפשטות הטעם דכיון‬ ‫יצר הרע בלי לשון‪ ,‬והעבירות נמחקו‪ .‬וזה‬ ‫בספר גן יוסף (הג"ר יוסף פאצאנאווסקי‬ ‫דאיתעביד ביה מצוה חדא יתעבד ביה‬ ‫"ראשון לחשבון עוונות"‪ ,‬ויתחיל קאנטא‬ ‫זצ"ל ‪ -‬מח"ס פרד"י) ‪ -‬בשם ה'תפארת‬ ‫מצוה אחריתי‪ .‬וכן מצויין במנהגי קודש‬ ‫(‪ -‬פתיחת חשבון ‪ -‬דף חדש) חדשה‪.‬‬ ‫שלמה' זיע"א‪ :‬ה"תפארת שלמה" אמר‬ ‫של הגאון מהר"ם א"ש זצ"ל בספר זכרון‬ ‫(גיליון מתיקות סוכות תשפ"ה)‬ ‫בצחות‪ ,‬בשעה שבא השטן בימים נוראים‬ ‫יהודה (אות רכ"ב) "השמן אשר היה תלוי‬ ‫עם חבילות עבירות‪ ,‬יבואו מליצי יושר‬ ‫בהסוכה הצניע למצות הדלקת נר חנוכה"‪.‬‬ ‫ויטענו כי עברו בשוגג בטעות‪ ,‬והשטן‬ ‫מקור קדמון נפלא למנהג מקובל זה‪ ,‬כותב‬ ‫חייב כי עונה בשקרים בהסיתו כי אין כלל‬ ‫ו | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫אושפיזא דאהרן כהנא קדישא‬ ‫על שובע‪ ,‬שנשפע שובע לעולם‪ .‬הרמז‬ ‫בעצמו‪ ,‬ומכיון שאין חסר לו כלום‪ ,‬זה עיקר‬ ‫"זמן שמחתנו" כנגד "וראך ושמח בלבו"‬ ‫לזה הוא כי איתא בזוה"ק ובטור הל' ר"ה‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫אדמו"ר מגור שליט"א אמר בזה רמז נפלא‪,‬‬ ‫כי סוכות רומז ליעקב אבינו‪ ,‬כפי שכתוב‬ ‫שמשה רבנו הלך לומר את שליחותו‬ ‫ויעקב נסע סוכותה ויעקב היה הראשון‬ ‫יצחק אבינו ליוה את היהודי הקדוש‬ ‫לבני ישראל בפעם הראשון‪ ,‬חשש שיהיה‬ ‫שהתפלל על הפרנסה כמו שכתוב‪ :‬ונתן‬ ‫הרב הקדוש רבי שלמה לייב מלענטשא‬ ‫נכנס בתחום של אהרן אחיו‪ ,‬שאי' שהיה‬ ‫לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬על כן נמשך‬ ‫זי"ע סיפר בזה הלשון‪ ,‬אצל היהודי הקדוש‬ ‫להם לנביא‪ ,‬והשיב לו הקב"ה 'הנה יוצא‬ ‫בחג זה שובע לעולם‪ .‬עוד אפשר לרמז כי‬ ‫היה שני סוכות‪ ,‬אחד למעלה ואחד למטה‪,‬‬ ‫לקראתך ושמח בלבו'‪ ,‬שעוד שמח בלבו על‬ ‫כתבו התוס' (ר"ה יא‪ ,‬א) שהמלאכים היו אצל‬ ‫והיה הולך מסוכה של מעלה להסוכה‬ ‫כך‪ ,‬ואי' בחז"ל שהלב ששמח וכו' הוא יזכה‬ ‫אברהם אבינו ע"ה בחג הסוכות‪ ,‬ובסעודה‬ ‫של מטה לנוח עצמו‪ ,‬והיה אז האושפיזא‬ ‫ללבוש את החשן אם האורים ותומים על‬ ‫זו כתיב‪ :‬ואקחה פת לחם וסעדו לבכם‪ ,‬על‬ ‫של יצחק אבינו ע"ה‪ .‬ובעת שבא היהודי‬ ‫לבו‪ ,‬והרי אי' בחז"ל שענני הכבוד בזכות‬ ‫כן נמשך שובע לעולם‪.‬‬ ‫להסוכה ראינו שיצחק אבינו בא עמו‪,‬‬ ‫אהרן‪ ,‬ויסוד כל ענין חג הסוכות הוא זכר‬ ‫ומעת שהלך מהסוכה ראינו שיצחק אבינו‬ ‫לענני הכבוד‪ ,‬ומבאר שכל זה נמשך ממה‬ ‫הלך אתו‪ ,‬ועבדנו בזה את יוצרינו ובוראינו‬ ‫שכתוב 'וראך ושמח בלבו'‪ ,‬שזה גרם ל'זמן‬ ‫אושפיזא דמשה רבינו רעיא מהימנא קדישא‬ ‫עד הסדרה "ואלה תולדות יצחק"‪( .‬זכותא‬ ‫שמחתנו'‪ ,‬שזהו חג הסוכות ענני הכבוד‬ ‫"ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה"‪.‬‬ ‫דאברהם עמ' קמב)‬ ‫בזכות אהרן ‪:‬‬ ‫פי' השפת אמת שבכל אחד מישראל גנוז‬ ‫וטמון קדושתו של משה‪ ,‬הוא רק צריך‬ ‫לגלות את זה מן הכח אל הפועל‪.‬‬ ‫אושפיזא דיעקב שלימתא‬ ‫בסוכות נמשך שובע לעולם‬ ‫בשם כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע‬ ‫שאמר‪ ,‬איתא בשם האריז"ל דסוכות מרמז‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫ית' מצות סוכה‪ .‬שקראו בזוה"ק צלא‬ ‫היו מורידין הכלים הנאותים מסוכה‪ ,‬ואף‬ ‫הג"ר שלמה דומיניץ ז"ל מוויעלעטשקא‬ ‫דמהמנותא‪ .‬כי הראשונים הרגישו בחלות‬ ‫גם זאת ידענו שחסידים ואנשי מעשה‬ ‫[מחסידי הה"ק משינאווא זצ"ל] בספרו‬ ‫שם שמים על הסוכה וראו האושפיזין‪.‬‬ ‫מטמינים השמן מנוי סוכה למצות הדלקת‬ ‫רמזי אלול (עמ' ו' אות ט"ז) עפ"י מה‬ ‫ואנחנו אין אתנו יודע עד מה‪ .‬ועכ"ז אנו‬ ‫נר חנוכה‪ ,‬לכן בודאי מודים כי גם הכהן‬ ‫דאיתא במסכת שבת (כ"א ע"ב) בסוגיא‬ ‫חסין בצלו כמאמר עם עני ודל וחסו בשם‬ ‫גדול שהוא משרידי עם‪ ,‬רגיל היה להטמין‬ ‫דמאי חנוכה‪ ,‬שכשנכנסו יוונים להיכל‬ ‫ה'"‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫פך שמן מנוי סוכה שלו‪ ,‬ימי סוכות‪ ,‬המה‬ ‫טמאו כל השמנים שבהיכל‪ ,‬וכשגברה‬ ‫מימי החתימה ומסירת הפתקין‪ ,‬ולזכר‬ ‫מלכות בית חשמונאי ונצחום‪ ,‬בדקו ולא‬ ‫ע"י מצוות סוכה נפטרין מכל הצרות‬ ‫זה היה 'חתום' הפך שמן בחותמו לסימן‬ ‫מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח‬ ‫מצות סוכה היא לנו מחסה ומגן לכל‬ ‫כי הפך הזה מנוי סוכה ומיום 'החותם'‬ ‫בחותמו של כהן גדול‪ ,‬ולא היה בו אלא‬ ‫בנ"י להנצל מכל צרה ויגון‪ .‬וז"פ "מצטער‬ ‫בא‪ ,‬וביום גמר החותם שהוא אחרי כלות‬ ‫להדליק יום אחד וכו'‪ ,‬והקשה‪" :‬מעולם‬ ‫פטור מן הסוכה"‪ ,‬ע"י הסוכה יהי’ פטור‬ ‫חודש כסליו יפתח‪ ...‬וכיון שנודעת זאת‪,‬‬ ‫לא הבנתי דעתו של כהן גדול שהי' לו פך‬ ‫מכל צער‪ ,‬וזה ג"כ (שם כה‪ ,‬א) "חולין‬ ‫היינו דאמרו בדקו ולא מצאו אלא פך אחד‬ ‫שמן טמון בקרקע‪ ,‬למה עשה זאת‪ ,‬גם‬ ‫ומשמשיהן פטורין מן הסוכה"‪ ,‬שיהיו‬ ‫של שמן‪ ,‬כי יותר מפך זה לא היה לו לכהן‬ ‫שעלתה על לב חשמונאים לבדוק ולחפש‬ ‫נפטרין מכל חולי ומכאוב ויתרפאו רפואת‬ ‫גדול לנוי סוכה שהיה מונח בחותמו‪ ,‬לזכר‬ ‫אחר איזה צלוחית שמן טהור‪.‬‬ ‫הנפש ורפואת הגוף אמן‪( .‬תפארת שלמה‬ ‫החותם בימי שמונה"‪( .‬פרדס אליעזר)‪.‬‬ ‫מתוך הלחץ זו הדחק יהיה לי לאחיעזר מה‬ ‫לסוכות)‬ ‫שכבר הבאתי דברי קדושים באמרם שימי‬ ‫אלול וגמר החתימה עם מסירת הפתקין‬ ‫בדורות הללו חביב ביותר לפניו ית' מצות סוכה‬ ‫אמר הרה"ק החי' הרי"ם מגור זי"ע‬ ‫עד ח' חנוכה נמשכים ועולים‪ ...‬וכלפי מה‬ ‫בזה"ל‪ :‬ראש השנה יום הכיפורים וסוכות‬ ‫בספה"ק שפת אמת (לסוכות‪ ,‬תרמ"ד)‪,‬‬ ‫שאמרו (סוכה י' ע"א) שהיו תולין כוסות‬ ‫כמו שיש לנו אם טובה‪ ,‬מען בלאזט אונז‬ ‫אשר כתב לעורר אותנו על מעלת קיום‬ ‫שמנים ויינות לנוי סוכה‪ .‬ועוד אמרו (שם‬ ‫אפ ‪ -‬זה ראש השנה‪ ,‬מען וואשט אונז‬ ‫מצות סוכה דייקא בדורות שפלים אלו‪ ,‬כי‬ ‫מ"ח ע"א) אחר שגמר מלאכול בשביעי‪,‬‬ ‫"אפשר כי בדורות הללו חביב ביותר לפניו‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו מפני‬ ‫מפי חכמים‪ ,‬כי תחיית המתים עתידה‬ ‫אושפיזא דיוסף צדיקא‬ ‫שנדמה בעיניו תמיד שעדיין הוא עומד‬ ‫להיות בניסן ונצחת גוג ומגוג בתשרי‪,‬‬ ‫כל ישראל יש להם שייכות לאושפיזא דיוסף‬ ‫בחוץ‪( .‬פרי צדיק סוכות אות כח)‬ ‫ומשום הכי בניסן מפטירין ‘העצמות‬ ‫אושפיזא זו יש שייכות לכל ישראל‪ ,‬כי‬ ‫היבשות' (יחזקאל לז‪ ,‬ד) ובתשרי (‪ -‬בשבת חול‬ ‫כל ישראל נקראו ע"ש בחינת "יוסף"‪ ,‬בני‬ ‫המועד סוכות) ‘ביום בא גוג' (שם לח‪ ,‬א)"‪[ .‬וכעי"ז‬ ‫בריתך‪ ,‬וכתיב "אלה תולדות יעקב יוסף"‪,‬‬ ‫איתא ב'מחזור ויטרי' (סי' שפא(]‪ .‬וב'ליקוטי‬ ‫כי כמו שכל כלל ישראל נקראו ע"ש יעקב‬ ‫תורה' להאריז"ל (פר' שמות) כתב בתוך דבריו על‬ ‫בני ישראל‪ ,‬בית יעקב‪ ,‬הגם שיש לנו עוד‬ ‫זמן שמחתנו‬ ‫מלחמת גוג ומגוג‪ ..." :‬וכשיגאלו מידם אז‬ ‫אבות אברהם ויצחק‪ ,‬אנו נקראים ע"ש‬ ‫יהיה הושענא רבא”‪.‬‬ ‫יעקב וישראל‪ ,‬מפני שהוא הכולל של‬ ‫מי שהוא שמח כל חג הסוכות ואינו מצטער כלל ‪-‬‬ ‫ובספה"ק 'אמרי נועם' (א' דסוכות‪ ,‬אות כה)‬ ‫האבות‪ ,‬כמו"כ הענפים שהם השבטים‬ ‫מובטח לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח‬ ‫איתא‪" :‬ידוע אשר זמן המלחמה לעתיד‬ ‫תולדות האבות הגם שהיו י"ב‪ ,‬נכללו‬ ‫בספר 'פלא יועץ׳ (ערך ׳סוכה׳) כתב ‪ -‬ועוד‬ ‫שהיא המלחמה הגדולה ועת צרה ליעקב‬ ‫כולם ביוסף‪ ,‬מפני שהוא הכולל של כולם‬ ‫נלווה בחג הקדוש הזה מצות ׳שמחה של‬ ‫וממנה יושע‪ ,‬זה יהיה בימי סוכות‪ ,‬ועל כן‬ ‫שנקראו זרע‪ ,‬כמו שנאמר 'כי ביצחק יקרא‬ ‫מצוה'‪ .‬ואם בכל הרגלים מצוה לשמוח‪ ,‬על‬ ‫צועקין בתפלה ותחנונים בכל ימי סוכות‬ ‫לך זרע'‪ ,‬ועיקר המכוון בזה הוא על בחינת‬ ‫אחת כמה וכמה בחג הקדוש הזה‪ ,‬אשר הוא‬ ‫ובפרט בהושענא רבה‪ ,‬שאז תהיה גמר‬ ‫יוסף וכולנו נכללים בו‪( .‬תורת אמת שנת תרמא‬ ‫'זמן שמחתנו׳ כאשר אנו אומרים בתפילה‪,‬‬ ‫המלחמה" וכו'‪.‬‬ ‫עמוד נח)‬ ‫ועליה כתיב (דברים ט״ז‪ ,‬י״ד ט"ו) ושמחת‬ ‫ביום הזה יש צעקה גדולה בלב להוושע ישועה רבה‬ ‫בחגך והיית אך שמח‪ .‬אמנם לא ציוונו‬ ‫היום הזה נקרא הושענא רבה מפני‬ ‫יוצרנו אלא על שמחת הלב‪ ,‬שיהיה שבע‬ ‫אושפיזא דדוד מלכא משיחא‬ ‫שבא צעקה גדולה בלב להוושע בישועה‬ ‫רצון ומלא שמחה של מצוה וכו'‪ .‬וציוונו‬ ‫רבה מאחר שמרגישין החוסר שעדין לא‬ ‫מובא ב'טור' (או"ח סי' תצ)‪ ..." :‬הכי אמר רב‬ ‫לשמוח שמחה של מצוה‪ ,‬והוא סימן טוב‬ ‫נושענו‪ .‬והוא אושפיזא דדוד המלך ע"ה‬ ‫האי (תשובות הגאונים ח"ב רה"ג סי' יז)‪ :‬שמעתי‬ ‫לכל השנה‪ ,‬כפי שכתבו גורי האר״י זכרונו‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫בשעת המלחמה לא היו בסוכה תחת הסוכה‬ ‫"מי שהיה ראשו ורובו בסוכה" ‪ -‬אם אצל‬ ‫אפ ‪ -‬זה יום הכיפורים‪ ,‬מדעקט אונז צו‬ ‫אי' בגמ' סוכה (דף יא ע"ב) דתניא‪:‬‬ ‫יהודי הראש ורוב הגוף נמצא בקדושה‪,‬‬ ‫‪ -‬זה סוכות‪( .‬מאיר עיני הגולה מילואים‬ ‫כי בסכות הושבתי את בני ישראל ‪-‬‬ ‫אבל "שולחנו בתוך הבית" ‪ -‬בשעת‬ ‫והוספות אות ל’)‬ ‫ענני כבוד היו ‪(-‬סוכות שאמר הכתוב‬ ‫האכילה ושתיה הוא נמצא בבית ר"ל‬ ‫אין לבקש שותפים להשמחה‬ ‫שהושיבם במדבר)‪ ,‬דברי רבי אליעזר‪.‬‬ ‫שאינו בקדושה‪ ,‬אזי "לא יצא ידי חובתו"‪,‬‬ ‫אמר המשגיח הגה"ח רבי גד'ל אייזנר‬ ‫רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם‬ ‫עכ"ל‪ .‬וענה לו הרה"ק מקאמינקא‪ :‬וכי זה‬ ‫ז"ל‪ :‬יש ושואלים אחד ביו"ט מדוע אינו‬ ‫‪( -‬מפני החמה‪ ,‬בשעת חנייתן היו עושים‬ ‫חידושו‪ ,‬הלא כך לימד אותו התנא כשלמד‬ ‫בשמחה‪ ,‬והוא עונה שאין לו כאן את‬ ‫סכות)‪.‬‬ ‫משנה זו‪( .‬כתבי הרה"ח ר"י צלר ז"ל)‬ ‫חבריו כך שאין לו עם מי לשבת יחדיו‬ ‫והביא אליה רבה (ריש סימן תרכה)‪:‬‬ ‫להיות בשמחה‪ ,‬וכשהוא לבדו קשה לו‬ ‫והרוקח [הלכות סוכה‪ ,‬סי' ריט] כתב‬ ‫מצות סוכה ‪ -‬סותרת כל הרעות וממתקת הדינים‬ ‫להיות בשמחה‪ .‬אולם אילו היית מוצא‬ ‫כשצרו על ארץ סיחון ועוג ועל כרכים‬ ‫בספה"ק מגן אברהם (להרה"ק רבי‬ ‫ברחוב סכום גדול של כסף הרי שאז כבר‬ ‫שבארץ כנען אז ישבו בסוכות‪ ,‬וזה למען‬ ‫אברהם המגיד מטריסק זי"ע (רמזי יום‬ ‫היית בשמחה לבדך ולא היית מחפש‬ ‫ידעו וכו'‪ ,‬שלא יחשבו מאבותינו אנחנו‬ ‫א של סוכות‪ ,‬דף קג)‪ :‬כי יצפנני בסכה‬ ‫שותפים לשמחתך‪( .‬כרמנו‪ ,‬מסילות גד‬ ‫יושבים בארץ‪ ,‬אלא ידעו שיצאו ממצרים‬ ‫ביום רעה יסתירני (תהלים כז‪ ,‬ה)‪ .‬על ידי‬ ‫עמ' קמז)‬ ‫וצרו על ערים‪.‬‬ ‫מצות סוכה שבני ישראל מקיימים‪ ,‬על ידי‬ ‫ופנינה יפה הביא בדרשות חתם סופר (דף‬ ‫זה המה נסתרים מכל הרעות‪ ,‬ונמתקים‬ ‫"מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו‬ ‫נב‪ ,‬ג) כל האזרח בישראל ישבו בסוכת‬ ‫כל הדינים בחסדים וברחמים גמורים‪,‬‬ ‫בתוך הבית" (סוכה כח‪ ,‬א)‪ :‬הרה"ק רבי‬ ‫וגו' כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי‬ ‫ונשפעים כל הטובות והברכות על כל‬ ‫שמואל מקאמינקא זי"ע ביקש פעם‬ ‫אותם מארץ מצרים‪ .‬ב' מיני סוכות ענני‬ ‫ישראל‪ ,‬בכלל ופרט‪ ,‬ברוחניות וגשמיות‪,‬‬ ‫מאיש אחד שהיה מחסידי הרה"ק מרוז'ין‬ ‫כבוד וסוכות ממש בשעת מלחמת סיחון‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫שיגיד לו איזה דברי תורה מרבו‪ .‬ואמר לו‬ ‫ועוג כמ"ש באלי' רבה‪ .‬ואלו ואלו דא"ח‪.‬‬ ‫החסיד שהרה"ק פירש כוונת המשנה כך‪:‬‬ ‫ח | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫למצוות‪ ,‬הרי מאבדים קנייני העולם הזה‬ ‫שכשנמצאים בדירת ארעי ומכירים בכך שהעוה"ז‬ ‫לברכה ‪ -‬שמי שיהא שמח וטוב לב ולא‬ ‫כולו הבל הבלים ‪ -‬או אז מגיעים לידי שמחה אמיתית‬ ‫מחשיבותם ואין זה נחשב שעם ישראל‬ ‫יצטער כלל בחג הקדוש הזה‪ ,‬מובטח לו‬ ‫רבי צדוק הכהן זיע”א (צדקת הצדיק) מבאר‪,‬‬ ‫קיבל עולם הזה‪ .‬וזה גם אחד מהטעמים‪,‬‬ ‫שתעלה לו שנה טובה‪ ,‬ויהיה לעולם שמח‪.‬‬ ‫מהו עומק ענין השמחה הנמצא בחג‬ ‫ממשיך ואומר הרה"ק רבי ישראל‬ ‫והוסיף הרה"צ ר' אליעזר דוד פרידמן‬ ‫הסוכות‪ ,‬מדוע כה שמחים בחג הסוכות?‬ ‫מטשורטקוב‪ ,‬של חג הסוכות‪ .‬שכאשר‬ ‫זצ"ל (מפי ספרים וסופרים (ימים נוראים‪ ,‬עמ' ר״ח))‪,‬‬ ‫אלא מפני שכשנמצאים בדירת ארעי‬ ‫הושפעו בימי הרחמים שפע לישראל ובא‬ ‫אם יאמר אדם‪ ,‬איך אפשר לשמוח כאשר‬ ‫ומכירים בכך שהעוה"ז כולו הבל הבלים –‬ ‫השטן לקטרג ולומר שעולם הזה שייך‬ ‫משתרגות על צווארו טרדות ודאגות של‬ ‫או אז מגיעים לידי שמחה אמיתית‪ .‬וזהו‪,‬‬ ‫לאומות ולא לישראל‪ ,‬אומרים לו ראה‬ ‫בריאות ופרנסה המונעים ממנו את היישוב‬ ‫אמר רבי צדוק‪ ,‬הטעם לכך שקוראים‬ ‫שישראל בזים לקנייני העולם הזה והנה‬ ‫הדעת‪ ,‬ע״ז אמר הרה״ק האמרי חיים‬ ‫"קוהלת" בסוכות – לפי שאף ספר קוהלת‬ ‫אפילו יצאו מדירת קבע לדירת ארעי‪.‬‬ ‫מויזניץ זיע״א‪ ,‬שכתוב ׳והיית אך שמח'‪,‬‬ ‫מדבר מעניין זה של ההבלת ענייני העוה"ז‪.‬‬ ‫והרה״ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זצ״ל‬ ‫והרמז בזה ‪ -‬שהתורה מצוה לאדם כשהוא‬ ‫וכן מובא ששאל הרה"ק רבי ישראל‬ ‫(״חשבה לטובה״) פי'‪ ,‬והיית אך שמח‪ ,‬דהנה‬ ‫בבחינת 'אך' ('אך' הוא לשון מיעוט)‪ ,‬דהיינו‪,‬‬ ‫מטשורטקוב‪ :‬כתוב "חג הסוכות תעשה‬ ‫אחר ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬לאחר‬ ‫שהוא במצב של מחסור וצמצום‪ ,‬שיהא גם‬ ‫לך‪ ...‬כי יברכך ה' אלוקיך בכל תבואתך‬ ‫התקיעות ואמירת הווידויין‪ ,‬נזדככה הנפש‬ ‫אז בשמחה‪ .‬והעצה לזה ‪ -‬שיתבונן בחסד‬ ‫ובכל מעשי ידיך"‪ ,‬כיצד מושפע שפע רב‬ ‫הישראלית‪ ,‬עד כי לא נותר בנפש היהודי‬ ‫ה׳ שהוא מחיה אותו בכל רגע ורגע אע״פ‬ ‫כל כך על עם ישראל והרי חלוקה הייתה‬ ‫כי אם שמחה‪.‬‬ ‫שמצד מעשיו אינו ראוי לכלום‪ ,‬ואם כן כל‬ ‫בין יעקב אבינו לעשיו שהעולם הבא שייך‬ ‫ואמר הס״ק מסלונים‪ :‬בחג הסוכות צריך‬ ‫מה שיש לו מתנת חנם היא‪ ,‬וממילא יוכל‬ ‫לעם ישראל ועולם הזה שייך לאומות?‬ ‫יהודי להתחיל מחדש בעבודת ד׳ בשמחה‪.‬‬ ‫לשמוח במה שיש לו שהרי מן הדין גם לזה‬ ‫ומסביר שכאשר אין חמודי העולם הזה‬ ‫משל לבן מלך שברח מאביו המלך וחזר‬ ‫אינו ראוי וכדאי‪ .‬השמחה לא תלויה במה‬ ‫נחשבים בעיני ישראל למאומה ועוד‬ ‫אליו ולעבודתו‪ ,‬והמלך אינו חפץ להשלים‬ ‫שיש 'לך' אלא במה שיש 'בך'‪.‬‬ ‫להיפך‪ ,‬הם משתמשים בקנייני העולם הזה‬ ‫אתו כי חושש שמא אין תשובתו מפנימיות‬ ‫לקיום המצוות‪ ,‬כגון שמבזבזים ממונם‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫מצות סוכה שהיא ציור י"ד שתים כהלכתן‬ ‫וליישב ג"כ האזרח להוציא את הנשים‬ ‫ושלישית אפילו טפח‪.‬‬ ‫אומות העולם אין להם כח הימים טובים‬ ‫(סוכה כ"ח ע"א)‪ ,‬הא גם הם היו באותו‬ ‫'רגליה"ם ולא יהלכו'‪ ,‬רומז שאין להם‬ ‫רמז נפלא כתב בעטרת ישועה (מועדים‪,‬‬ ‫הנס‪ .‬ועוד איך יוצדק על זה 'למען ידעו‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬כי שמיני עצרת הוא רגל‬ ‫סוכות אות ז) בפסוק פה להם ולא ידברו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי'‪ .‬והנה יש‬ ‫בפני עצמו‪.‬‬ ‫וגו' [תהלים קטו ה]‪ .‬יש לומר דהכתוב‬ ‫לחקור מאי רבותיה דסוכות של מלחמת‬ ‫מרמז איך שהגוים יפלו תחתינו‪ ,‬יען שאין‬ ‫סיחון ועוג טפי מכל מ' שנה שהיו יושבי‬ ‫'לא יהגו בגרונם'‪ ,‬רומז על חנוכה ופורים‪,‬‬ ‫להם כח הימים טובים של ישראל‪ .‬וזהו‬ ‫אוהלים וסוכות‪ .‬ויש לומר כל מ' שנה הי'‬ ‫שהמה נגד קנה וושט שבגרון‪ ,‬כי פורים‬ ‫'פ"ה להם ולא ידברו'‪ ,‬רומז שאין להם חג‬ ‫סוכה שתחת סוכה שהרי על אהליהם היה‬ ‫הוא לאכול ולשתות‪ ,‬וחנוכה להודות‬ ‫הפסח שהוא מלשון פ"ה ס"ח‪ ,‬גם איתא‬ ‫ענני כבוד‪ ,‬משא"כ במלחמת סיחון ועוג‬ ‫ולהלל‪ .‬ונרמזו בכאן כל המועדים של‬ ‫בספר יצירה [פרק ה משנה ה] המליך אות‬ ‫ישבו בסוכות בלי ענני כבוד פרוש עליהם‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬שאין להם לעכו"ם חלק בהם‪ ,‬ועל‬ ‫ה' בשיחה וברא בו ניסן‪.‬‬ ‫אלא שצריך להבין מ"ט לא נסעו ענני‬ ‫ידי זה לא תהיה להם תקומה נגד ישראל‪.‬‬ ‫'עיני"ם להם ולא יראו'‪ ,‬היינו שאין להם‬ ‫הכבוד עמהם למלחמה‪ .‬וי"ל כי לא באו‬ ‫וכאן המקום להביא דיבור נאה שהביא‬ ‫חג השבועות זמן מתן תורתנו‪ ,‬שיש עי"ן‬ ‫למלחמה אלא אנשי הצבא‪ ,‬אבל הנשים‬ ‫אהבת ישראל (וויזניץ‪ ,‬ליקוטים) לבאר‬ ‫פנים לתורה‪' .‬אזנים להם ולא ישמעו'‪,‬‬ ‫והטף דלאו בני כיבוש נשארו במחנה‬ ‫הכתוב "מה עשיתי כי לך הכתני זה שלוש‬ ‫רומז שאין להם ראש השנה שיש בו מצות‬ ‫ועליהם חפפו ענני הכבוד‪ ,‬ע"כ ישבו‬ ‫רגלים" (במדבר כב כח)‪ ,‬ובפרש"י רמזה לו‬ ‫תקיעת שופר שהוא בשמיעת האוזן‪.‬‬ ‫אנשי המלחמה בסוכות לבד‪ ,‬נמצא במה‬ ‫אתה מבקש לעקור אומה שחוגגת שלוש‬ ‫'אף להם ולא יריחון'‪ ,‬שאין להם סוד ריח‬ ‫שאנו יושבים בסוכה והנשים פטורים‪,‬‬ ‫רגלים יש‪ .‬להבין מדוע רמזה האתון דוקא‬ ‫הקטורת ביום הכפורים‪ ,‬שעם הקטורת‬ ‫בזה יש זכר לב' מיני סוכות‪ ,‬לסוכות סיחון‬ ‫למצוה זו דרגלים וי"ל דאיתא (יומא כא‪).‬‬ ‫נכנס לקודש הקדשים‪ ,‬וביום כפור נשלמו‬ ‫ועוג‪ ,‬ולענני כבוד‪ .‬והיינו דקאמר 'האזרח'‬ ‫בשעה שישראל עולין לרגל עומדים‬ ‫שס"ח מנה של הקטורת‪.‬‬ ‫להוציא הנשים 'למען ידעו דורותיכם'‬ ‫צפופין ומשתחווים רווחין‪ ,‬והיינו משום‬ ‫כי בשני מיני סוכות הושבתי וגו'‪( .‬גיליון‬ ‫שהגיעו לבחי' התפשטות הגשמיות‪,‬‬ ‫'ידיה"ם ולא ימישון'‪ ,‬שאין להם כח‬ ‫מתיקות סוכות תשפ"ד)‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫החגים הכתובים בה‪ .‬את יום השבת קבעו‬ ‫של גלויות‪ ,‬התכנסו כל אנשי הקהילה‬ ‫הרצון כי אם מיראת המלך‪ .‬אכן כשרואה‬ ‫הם להבדיל ביום הראשון‪ ,‬את הפסח הפכו‬ ‫לשמחת בית השואבה בסוכת הרב‪.‬‬ ‫שעובד אותו בשמחה ובאהבה‪ ,‬יודע כי שב‬ ‫ל׳פסחא'‪ ,‬וגם את ימי החנוכה ופורים‬ ‫בדברים שנשא במהלך השמחה‪ ,‬עמד‬ ‫אליו בכל לב‪ ,‬וזוהי בחי׳ סוכות‪( .‬״תורת אבות״‬ ‫חוגגים הם בצורות שונות ומשונות"‪" .‬אך‬ ‫רבנו על הפליאה במה התייחד חג הסוכות‬ ‫עמ' קמד)‬ ‫בשונה מכל אלו‪ ,‬חג הסוכות הוא החג‬ ‫עד שזכה לכינוי 'זמן שמחתנו'‪ ,‬הלא ישנם‬ ‫היחיד שאין לו חיקוי‪ ,‬היציאה מהבית‬ ‫עוד חגים ומועדים בהם שמחים אנו על‬ ‫לסוכת עץ ארעית לא קיימת בשום אומה‬ ‫הניסים שעשה לנו ה'‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הרי חובת‬ ‫“ובשמחתו לא יתערב זר”‬ ‫מלבד עם ישראל‪ .‬חג שכזה לו נאה ולו‬ ‫׳ושמחת בחגך׳ נכתבה בתורה בכללות על‬ ‫בימי הסליחות בשלהי שנת תרפ”ד‪ ,‬הגיע‬ ‫יאה להיקרא 'זמן שמחתנו'‪ ,‬שכן הוא החג‬ ‫כל שלושת הרגלים‪ ,‬אם כן למה נקרא‬ ‫הגה״ק רבי שאול בראך זי״ע לכהן פאר‬ ‫המיוחד רק לנו‪ ,‬מבלי שיתערבו זרים‬ ‫דווקא חג הסוכות בשם זה? על כך השיב‬ ‫כרבה של קאשוי‪ .‬לקראת חג הסוכות‬ ‫בשמחתנו"‪( .‬עפ"י ליקוט)‬ ‫רבי שאול ברעיון מבריק‪" :‬ידוע הדבר‬ ‫הקימה הקהילה סוכה רחבת ממדים בחצר‬ ‫שאומות העולם העתיקו מתורתנו את כל‬ ‫ביתו של הרב החדש‪ ,‬ובליל יום טוב שני‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫המשפט וכו' הר"י מליסא זצ"ל‪ ,‬שנתקבלו‬ ‫אתרוג הדס ערבה‪ ,‬שהוא צירוף והי"ה‬ ‫ע"כ השתחוו רווחין כי‪ ,‬הרוחניות אינה‬ ‫הוראותיו בכל קצוי עולם‪ ,‬פעם אחת‬ ‫שם אחד מן י"ב צירופי הוי"ה‪ ,‬והוא השם‬ ‫תופסת מקום‪ .‬אבל בבלעם כתיב " ותלחץ‬ ‫נסע אל רבינו רבי צבי הירש מזידיטשוב‬ ‫השייך לחודש תשרי היוצא מס"ת של‬ ‫רגל בלעם אל הקיר ויוסף להכותה"‪ ,‬הרי‬ ‫זצ"ל וביקר אותו בהיכלו‪ ,‬ושאל לרבינו‬ ‫הפסוק (בראשית יב‪ ,‬טז) וירא"ו אות"ה‬ ‫שבלחיצה קטנה חרה אפו כי הכאיבה לו‬ ‫מוהרצ"ה שיבאר לו בדרך פשט ביאור‬ ‫שר"י פרע"ה כנודע (תקו"ז ט‪ .):‬וחכמי‬ ‫ברגל הגשמית וזה שהוכיחתו האתון ‪:‬‬ ‫דברי תיקוני הזוהר ‪ ...‬והשיב לו ‪ ...‬והגאון‬ ‫המשנה סידרו עפ"י הצירוף של ויה"ה‬ ‫אתה שהנך מגושם‪ ,‬כ"כ לחיצה קטנה אל‬ ‫הר"י מליסא שיבח מאד את דברי קודשו‬ ‫השייך לחודש כסליו‪ ,‬יען כי הוא מקובל‬ ‫הקיר הכאיבה עד כ"כ לך שהכיתני‪ ,‬אתה‬ ‫אלו‪ .‬אח"כ אמר הגאון מליסא לרבינו‬ ‫מפי הקדמונים (מאיר עיני חכמים שער‬ ‫מבקש לעקור אומה שחוגגת ג' רגלים‪,‬‬ ‫מוהרצ"ה‪ ,‬אומר לכבודו דבר חידוש‪ ,‬אשר‬ ‫יג פ"ב בשם הזהר) אשר כל המשכות‬ ‫היינו שזוכין להתפשטות הגשמיות‪ ,‬דאף‬ ‫ראה בספר קדמון ששרשי אילן האתרוג‬ ‫החסדים של ימי הסוכות נגמרו בחנוכה‪.‬‬ ‫שעומדים אז צפופין הלא משתחווים‬ ‫מונחין וגדלין בארץ בצורת אותיות של‬ ‫ובקרא נאמר הצירוף הוי"ה היוצא‬ ‫רווחין‪.‬‬ ‫שם הוי"ה ב"ה‪ ,‬ודבר זה היה לחידוש גדול‬ ‫מהפסוק (דברים כז‪ ,‬ט) ה'סכת ו'שמע‬ ‫לפני רבינו מוהרצ"ה זלה"ה‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫י'שראל ה'יום השייך לחודש אב‪ ,‬כי ידוע‬ ‫(עי' מאור ושמש פ' פנחס ד"ה ובחדש)‬ ‫סדר ד' מינים בתורה – במשנה ‪ -‬בספרים‬ ‫אשר כ"ב ימים של ימי המצרים הם נגד‬ ‫באמרי נועם (מהרה"ק ר' מאיר הורוויץ‬ ‫עוד מסגולות מצות סוכה‬ ‫כ"ב ימים מן ראש השנה עד שמיני עצרת‪,‬‬ ‫זצוק"ל מדז'יקוב)‪ :‬בטור או"ח הל' לולב‬ ‫כתוב ב'זרע קודש' (לסוכות‪ ,‬ד"ה כל‬ ‫ומר"ח אב ואילך מתחילין הימים שהם‬ ‫(סי' תרמ"ה) מתחיל בפסוק (ויקרא כג‪ ,‬מ)‬ ‫האזרח)‪" :‬יש לומר ‪ -‬שהבטיח ית"ש שכל‬ ‫נגד ימי הסוכות‪ ,‬ע"כ השם יוצא מהפסוק‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון‪ ,‬וכתב‪ :‬והנני‬ ‫היושבים בסוכה‪ ,‬יהיו אזרחים וזקנים‪,‬‬ ‫הסכ"ת שהוא אתוון סכת"ה‪ ,‬לזה סידר‬ ‫מסדר לפי סדר המשנה‪ ,‬וכוונתו בזה‪ :‬כי‬ ‫ולכן 'אזרח' גימטריא 'גבורה'‪ ,‬שיגיעו‬ ‫הקרא על צירופו של חודש אב‪ .‬וממילא‬ ‫הפסוק מסדר "אתרוג לולב הדס ערבה"‪,‬‬ ‫לגבורות‪ ,‬כמו שנאמר (תהלים צ‪ ,‬י) 'אם‬ ‫תבין דברי הטור שהוא יסדר לפי סדר‬ ‫וחכמי המשנה סידרו "לולב הדס ערבה‬ ‫בגבורות שמונים שנה'"‪.‬‬ ‫המשנה‪ ,‬לאשר יש שינוי בין סדר המשנה‬ ‫אתרוג"‪ .‬ולהבין באמת מדוע לא סידרו‬ ‫עוד איתא (שם ד"ה ואת יהודה שלח)‪:‬‬ ‫לסדר הקרא‪ .‬ותבין‪( .‬פטפוטי אורייתא)‬ ‫כסדר הקרא‪ ,‬גם מדוע מורגל בכל הספרים‬ ‫"שעל ידי שהולכין תחת צל סוכה‪ ,‬צל‬ ‫מחכמי חידות ונוטריקון רגל על לשונם‬ ‫צורת הוי"ה בשרשי אילן האתרוג‬ ‫כנפיו ית"ש‪ ,‬ממשיכין חכמה ופרנסה‪ ,‬כמו‬ ‫"לולב אתרוג הדס ערבה" וזה הוא לא‬ ‫ובתוספת להנ"ל‪ ,‬דבר נפלא מביא הגאון‬ ‫שנאמר (קהלת ז‪ ,‬יב) 'בצל החכמה בצל‬ ‫כסדר הקרא ולא כחכמי המשנה‪ .‬ונראה‬ ‫רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות ז"ל‬ ‫הכסף’"‪.‬‬ ‫בדרך רמז‪ ,‬כי ידוע (פרע"ח לולב פ"א)‬ ‫בהקדמת הספה"ק "צבי לצדיק" הגהות‬ ‫כיוצא בזה דרש ה'חתם סופר' (דרשות‬ ‫אשר ארבעה מינים נגד ארבע אותיות‬ ‫הרה"ק מזידיטשוב זצ"ל על תקוני זוהר‬ ‫ח"א מב‪ :‬באד"ה דבר [ב'[)‪" :‬ידוע כי מלבד‬ ‫הוי"ה‪ ,‬ולולב הוא אות וא"ו‪ ,‬ואתרוג אות‬ ‫(שנדפסו עפ"י כתי"ק – עמוד כב בהג"ה)‪,‬‬ ‫מה שמצות סוכה היא מצוה רבה‪ ,‬עוד בה‬ ‫ה'‪ ,‬והדס אות יו"ד‪ ,‬וערבה אות ה'‪.‬‬ ‫וז"ל‪ :‬הגאון האדיר בעל חוות דעת ונתיבות‬ ‫לזאת מורגל בפי המקובלים לסדר לולב‬ ‫י | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫אתר”ג שלם ‪ -‬א’מונה‪ ,‬ת’שובה‪ ,‬ר’פואה‪ ,‬ג’אולה‬ ‫רמז נאה בענין ד’ מינים כתב באגרא‬ ‫אי’ מאביר יעקב מסדיגורה (הרה"ק ר' אברהם‬ ‫דפרקא (אות של)‪ ,‬על מצות ארבעה מינים‬ ‫מצות ד' מינים‬ ‫יעקב זיע"א) שאמר כמה פעמים‪ ,‬אתרג ר”ת‬ ‫הנה מברכין על נטילת לולב דייקא‪ .‬הנה‬ ‫א’מונה שלימה‪ ,‬ת’שובה שלימה‪ ,‬ר’פואה‬ ‫כבר אמרנו רמז לדבר‪ ,‬אמרתי אעל”ה‬ ‫שלימה‪ ,‬ג’אולה שלימה‪ ,‬היינו הדברים‬ ‫בתמ”ר [שה”ש ז ט]‪ ,‬רצ”ל אעל”ה ר”ת‬ ‫סוכה וד׳ מינים מגיע השמימה‬ ‫המוזכרים בתפלת שמו”ע בלשון שלימה‪.‬‬ ‫א’תרוג ע’רבה ל’ולב ה’דס‪ ,‬וזהו אמרתי‬ ‫אמר כ״ק מרן אדמו״ר מסקאליע זצוק״ל‬ ‫(גיליון מתיקות סוכות תשפ"ה)‬ ‫אעלה‪ ,‬אמירתי וברכתי על כל הד’ מינים‬ ‫רמז נפלא במעלת סוכה וד׳ מינים עפ”י‬ ‫הוא בתמ”ר דייקא‪ ,‬היינו לולב כפת תמרים‪,‬‬ ‫הפסוק‪“ ,‬סלם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫והטעם‪ ,‬אוחזה בסנסיניו‪ ,‬הוא על פי מה‬ ‫השמימה” (בראשית כח‪ ,‬לב)‪ :‬סל”ם נוטריקון‬ ‫ד’ מינים מצוותן בהידור לרמז על חיבה יתירה‬ ‫שרמזו רז”ל באמרם על שהוא גבוה מכולם‬ ‫ס’כה ל’ולב מ’ינים‪ ,‬רמז שהם דברים‬ ‫פאר וכבוד שיש לבני ישראל‬ ‫[סוכה לז ע”ב]‪...‬‬ ‫גשמיים שגדלים מן הארץ‪ ,‬אבל וראשם‬ ‫כתב בשפת אמת‪ ,‬אמרו חז”ל הדר זהו‬ ‫היינו שורשם מגיע השמימה‪( .‬הרב פרלוב‬ ‫אתרוג שיהא נאה בתארו וגידולו‪ ,‬ולפי‬ ‫בספרו אוצרותיהם של צדיקים)‬ ‫שכל אלו הד’ מינים כתובים בפסוק אחד‬ ‫למדים מזה שכל הארבעה מינים צריכים‬ ‫להיות נאים ומהודרים‪ .‬יש להתבונן מדוע‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫ימים שבין יום כיפור לסוכות עסוקין‬ ‫בסוכה ‪ -‬כמו בליל שמורים ‪ -‬אין קורין בקר"ש שעל‬ ‫יתר שאת‪ ,‬הכנה להצלחת השנה בתבואת‬ ‫המטה אלא פרשה ראשונה לבד‬ ‫ישראל במצות ואין להם פנאי לחטוא‪.‬‬ ‫איתא בזוהר הקדוש (ח"ג דף ק' ע"ב)‪:‬‬ ‫גורן ויקב וכל ציד מאכל"‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שחמשה ימים בשנה‪ ,‬מיום כיפור‬ ‫'כיון דיתבו בסוכות הא אשתזיבו מן‬ ‫וב'כף החיים' (סי' תרכו אות י) מובא‬ ‫עד סוכות‪ ,‬המה בלי עונות‪ .‬והנה‪ ,‬בשנה‬ ‫מקטרגא'‪ .‬ולהבין ענין הגנת הסוכה מן‬ ‫בשם הגר"י פאלאג'י זצ"ל שכותב ב'יפה‬ ‫יש שס"ה ימים‪ ,‬וכיון שה' ימים הם נקיים‬ ‫מקטרגא‪ ,‬יש לומר דהנה‪ ,‬הסוכה ‪ -‬חל‬ ‫ללב' (ח"ה אות ג) "מאן דזהיר במצות‬ ‫מעונות‪ ,‬נשארו אם כן ש"ס ימים‪ .‬וזו כוונת‬ ‫עליה שם שמים‪ ,‬כידוע "מספר 'סוכה'‬ ‫סוכה ולעשותה כתיקונה מובטח לו שלא‬ ‫הפסוק‪" :‬אלקים דיבר בקדשו ‪ -‬אעלוזה"‪,‬‬ ‫גימטריא צ"א כגימטריא שני השמות )‬ ‫יהיה מריבה בתוך ביתו אותו שנה"‪ .‬עי"ש‬ ‫רצה לומר‪ ,‬אשמח להם לישראל‪ ,‬אעלוז‬ ‫הוי"ה אדנ"י)‪ ,‬והיא מסובבת מן השמות‬ ‫ה ימים שהם בלי עונות‪ ,‬ואמר הקב"ה‬ ‫הקדושים‪ ,‬על כן אין ביכולת הכחות‬ ‫ושמחת בחגיך" ‪" -‬והיית אך שמח" כל השנה‬ ‫“אחלקה" ‪ -‬אחלק ה ימים בלי עונות‪,‬‬ ‫הרעים לבוא שמה להתדבק עם האדם‪.‬‬ ‫“‪...‬ועוד נלוה בחג הקדוש הזה מצות‬ ‫מ"שכם" ‪ -‬שכם עולה למספר ש"ס ‪-‬‬ ‫וכמו ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר‬ ‫שמחה של מצוה‪ ,‬ואם בכל הרגלים מצוה‬ ‫מספר הימים שנשארו שבהם עושין ח"ו‬ ‫זצללה"ה (‪-‬בעל ה'אבני נזר' זי"ע) שאין‬ ‫לשמוח‪ ,‬על אחת כמה וכמה בחג הקדוש‬ ‫עונות‪ .‬ועל כן אמר‪" :‬ועמק סכות אמדד"‪,‬‬ ‫לקרות קריאת שמע שעל המטה בסוכה‬ ‫הזה‪ ,‬אשר הוא 'זמן שמחתנו' כאשר אנו‬ ‫רצ"ל‪ ,‬דשיעור הכשר סוכה הוא שלש‬ ‫אלא פרשה ראשונה לבד‪ ,‬כמו בליל‬ ‫אומרים בתפלה‪ ,‬ועליה כתיב (דברים טז‪,‬‬ ‫דפנות‪ ,‬וכל דופן גבוה עד כ' אמה‪ ,‬וכל אמה‬ ‫שמורים‪ .‬וכמו למטה כן למעלה אין להם‬ ‫יד‪-‬טו) 'ושמחת בחגך' 'והיית אך שמח'‪.‬‬ ‫היא בת ששה טפחים‪ ,‬נמצא שבשלש‬ ‫יכולת להכנס ולקטרג‪ .‬וזהו‪ :‬כיון דיתבו‬ ‫אמנם לא צונו יוצרנו אלא על שמחת‬ ‫דפנות יש שיעור ש"ס טפחים‪ .‬הרי שכל‬ ‫בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא”‪ .‬שם‬ ‫הלב‪ ,‬שיהיה שבע רצון ומלא שמחה של‬ ‫טפח מכוון כנגד יום אחד בשנה‪ ,‬כדי לכפר‬ ‫משמואל (סוכות‪ ,‬תרע"ד(‬ ‫מצוה‪ ...‬והוא סימן טוב לכל השנה‪ ,‬שכתבו‬ ‫על כל יום מימות השנה בהם חטאו‪ ,‬וזהו‬ ‫גורי האר"י ז"ל שמי שיהא שמח וטוב לב‬ ‫שרמז הכתוב‪" :‬ועמק סוכות אמדד"‪,‬‬ ‫ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה‪ ,‬מובטח‬ ‫פירוש‪ ,‬אמדוד עמקו וגבהו של שיעור‬ ‫מדות הסוכה לכפר על ימות השנה ‪ -‬מלבד הימים‬ ‫שמיום כיפור עד סוכות‬ ‫לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם‬ ‫הסוכה‪ ,‬שעולין למספר ש"ס‪ ,‬כדי לכפר‬ ‫ביאור מופלא פי' כ"ק מרן מהרי"ד‬ ‫שמח‪ .‬אי לזאת‪ ,‬לו בכח יגבר איש לשכוח‬ ‫על ש"ס ימי שנה בהם חטאו‪ .‬וזה גם כן‬ ‫מבעלזא זי"ע (מובא בספר 'פרדס שמאי'‬ ‫עצבו ורגזו וכל דבר המצערו‪ ,‬ולשמוח בכל‬ ‫הרמז בפסוק (תהלים לט‪ ,‬ו)‪" :‬הנה טפחות‬ ‫עה"ת‪ ,‬פר' אמור) אלקים דבר בקדשו‬ ‫יום שמחה חדשה שמחה של מצוה" וכו’‪.‬‬ ‫נתתה ימי" וגו'‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬שהטפחים של‬ ‫אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד‬ ‫פלא יועץ (ערך סוכה‪ ,‬עעו"ש באריכות)‪.‬‬ ‫שיעור סוכה הם מכוונים נגד ש"ס ימים‪,‬‬ ‫(תהלים ס‪ ,‬ח)‪ .‬השי"ת נתן לנו את יום‬ ‫[יו"ד של המחבר הגאון רבי אליעזר פאפו‬ ‫בהם עושין עונות‪ ,‬וטפחים אלו נתונים‬ ‫הקדוש למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול‬ ‫זצ"ל הוא ביום כ' תשרי]‬ ‫לכפר נגד ש"ס ימים אלו‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫בו את כל עונותינו‪ ,‬ואחר כך בארבעה‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫ממעל שיהיו כולם למטה באדמה”‪ ,‬ואמר‬ ‫אנו שמחים בחג הזה בד’ מינים הללו ומקלסים להבורא‬ ‫במצות ד’ מינים נאמר דין “הדר” ו”נוי”‬ ‫ית”ש שנתן לנו שכל הזה איך לנער כל רשעי ארץ‬ ‫אא״ז שדברים הללו הם באמת מכוונים‬ ‫יותר מכל מצוות שבתורה‪ .‬ונראה דאמרו‬ ‫(ויקרא כג‪,‬‬ ‫“ולקחתם לכם ביום הראשון”‬ ‫לכוונת הנענועים מהאר׳׳י ז״ל‪ ,‬כי ענין שנה‬ ‫בגמרא (תענית ט‪ ).‬ענני כבוד שמשו בזכות‬ ‫מ)‪ .‬פי’ החתם סופר ‪ -‬רב אחא בר יעקב‬ ‫הוא לשון שינה שבכל משך השנה ישינים‬ ‫אהרון הכהן‪ ,‬ואהרון הכהן מדתו היא “הוד”‬ ‫ממטי ליה ומייתי ליה (מוליך ומביא ומנענע‬ ‫מתורה ומצות‪ ,‬לזאת בר״ה הוא הרמז‬ ‫היינו פאר וכבוד‪ ,‬והנה נצטווינו לעשות חג‬ ‫הלולב)‪ .‬אמר‪ ,‬דין גירא בעיניה דשטנא (הרי‬ ‫עורו ישינים מתרדמתכם (רמב"ם הל' תשובה‬ ‫הסוכות זכר לענני הכבוד‪ ,‬ומבואר במשנה‬ ‫זה לחץ בעיניו של שטן‪ ,‬שרואה בעינו שאין בו כח‬ ‫פ״ג ה״ד) והתקיעות הם בחינה התעוררות‬ ‫(סוכה כט‪ ).‬מצוה לעטר הסוכה בקישוטים‬ ‫לנתק מעלינו על מצוות)‪( .‬רש"י סוכה לח‪ ).‬מפני מה‬ ‫לבד בלי שום כח הדיבור‪ ,‬כאחד שמעיר‬ ‫יפים וכלים נאים וכו’‪ ,‬וההסבר בזה דענני‬ ‫מכוון החץ לעיניו של שטן? והביאור הוא‪,‬‬ ‫עצמו משנתו ומתעורר‪ ,‬צועק אוי אוי בלא‬ ‫הכבוד שניתנו לבנ”י היו כדי להראות‬ ‫חג הסוכות בא בסמוך ליום הכיפורים‪,‬‬ ‫דיבור‪ .‬וכשבא יום כיפורים אזי מעמידים‬ ‫לכל שהם זכאין בדין‪ ,‬וראויים הם לחיבה‬ ‫אשר בו נתכפרו עוונותיהם של ישראל‪.‬‬ ‫את הדעת‪ ,‬ויש לו חרטה על העבר ומקבל‬ ‫יתירה ולכך זכו לתוספת פאר וכבוד‪ ,‬נמצא‬ ‫והנה‪ ,‬יכול האדם מישראל לסבור שכיון‬ ‫על להבא שלא יחטא‪ ,‬אבל הוא בלי‬ ‫שמהות חג הסוכות הוא תוספת כבוד והדר‬ ‫שנתכפרו עוונותיהם‪ ,‬ממילא שוב אין‬ ‫עשי׳‪ .‬ובחג הסוכות כשנוטלים הלולבים‬ ‫שהיה לבני ישראל במדבר‪ ,‬ולכך כל מצות‬ ‫השטן שולט בנו‪ ,‬ושוב אין יצר הרע מנסה‬ ‫והאתרוגים אזי ע”י עשיה ממשיכים על‬ ‫חג הסוכות דווקא נעשים בהידור‪.‬‬ ‫להחטיא את האדם‪ .‬ולמעשה‪ ,‬אין הדבר‬ ‫עצמו המידות הטובות היינו אהבה ויראה‪,‬‬ ‫כן‪ .‬אלא‪ ,‬כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו‬ ‫ומשליכין המידות הרעות שנבלעו בקרבו‬ ‫(סוכה נב‪ ,).‬ולעולם אין היצר אומר הרף ודי‬ ‫במשך השנה‪ ,‬וזה הוא כוונות האר”י‪ .‬וזה‬ ‫“ועמך כולם צדיקים”‬ ‫ולעולם אין הוא נח ממלחמתו בנו‪ .‬ולפיכך‪,‬‬ ‫הוא הכוונה מדברי בן הכפר הנ״ל‪( .‬הרב‬ ‫אי’ מהרה”ק רבי חנניה יו”ט ליפא מסיגעט‬ ‫לאחר כפרת יום הכיפורים‪ ,‬צריך להתחזק‬ ‫מגראבאוויץ)‪( .‬אוצרותיהם של צדיקים)‬ ‫זי”ע (בעל ה"קדושת יום טוב")‪ ,‬הכוונה באגידת‬ ‫ולהוסיף אומץ במלחמתנו נגד היצר הרע‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬כשנטל רב אחא בר יעקב את הלולב‬ ‫הלולב עם שאר המינים‪ ,‬מבוארת‬ ‫ונענע בו‪ ,‬אמר לשטן‪ ,‬גירא בעיניך‪ .‬שלא‬ ‫במפרשים‪ ,‬שצריך לאגוד ביחד כל המינים‪,‬‬ ‫תחשוב בלבבך שעל החץ להיות מופנה‬ ‫אף זה שאין בו לא טעם ולא ריח עם זה‬ ‫אל עורף היצר שכביכול בורח ממנו‪ ,‬וכמו‬ ‫שיש בו טעם וריח‪ ,‬ומרמז על התחברות‬ ‫הושענא רבה‬ ‫שנאמר “ידך בעורף אויבך” (בראשית מט‪ ,‬ח)‪,‬‬ ‫כל אחינו בני ישראל‪ ,‬שאף הפחות והגרוע‬ ‫אלא החץ מופנה אל עיניו של היצר‪ ,‬פנים‬ ‫שבישראל צריך לעשות עימו התחברות‪.‬‬ ‫אל פנים‪ ,‬כדרך שעת המלחמה ‪:‬‬ ‫ראיה לדבר שציוה הקב”ה לאגוד את‬ ‫אושפיזא דדוד מלכא משיחא‬ ‫הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח עם‬ ‫כתב בספר שער יששכר‪ :‬ראיתי באוצר‬ ‫הלולב‪ ,‬ואם לא אגדו פסול ואין שום‬ ‫הספרים של הממשלה בברלין ‪ -‬כתב יד‬ ‫עוד אי’ בספה”ק דעת משה (קאזניץ)‪ :‬על‬ ‫תועלת אף בזה שיש בו טעם וריח‪ .‬כמו‬ ‫עתיק בקלף ישן נושן (לפי חשבונם ובחינת‬ ‫ענין זה מורה גם כן ההולכה וההבאה עם‬ ‫כן היא אצל אחינו בני ישראל‪ ,‬שאף צדיקי‬ ‫השערתם) הרבה יותר מארבע מאות שנה‪,‬‬ ‫הלולב‪ ,‬להורות נתן הגם כי הלך ונסוע‬ ‫הדור צריכים להתחברות עם פשוטי עם‬ ‫מחזור לראש השנה ויום כיפור ויום טוב‬ ‫מאחרי הש”י‪ ,‬מ”מ יוכל לעשות תיכף הבאה‬ ‫שאין בהם לא טעם ולא ריח‪ .‬ולפי זה כל‬ ‫(נכתב באיטליה)‪ ,‬ושם כתב בפיוט ‘ונתנה‬ ‫להביא עצמו אל השי”ת‪ ,‬וכנ”ל‪ ,‬הגם כי כבר‬ ‫איש ואיש מישראל הוא כרבים צריכים לו‪,‬‬ ‫תוקף’ “בראש השנה ‘ישפטון’ וביום כיפור‬ ‫נאמרו סודות עמוקות בכוונות הניענועי‬ ‫כי אף אם הוא הפחות והגרוע שבישראל‪,‬‬ ‫‘יכתבון’ וביום הושענא רבא ‘יחתמון’‪,‬‬ ‫הלולב‪ ,‬מ”מ גם זה אמת ויציב‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫צריכים להתחברות שלו אף צדיקי הדור‪.‬‬ ‫כמה יעברון” וכו’ וכו’‪ .‬ומזה מוכח כנראה‪,‬‬ ‫אם נכתב זה המאמר קודם שנת שי”ח‬ ‫שנדפס הזוהר הקדוש‪ ,‬כי היה להם עוד‬ ‫והרה”ק רבי משה מראזוודוב זי”ע‪( ,‬מאמר‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫זה מהוזה”ק (פרשת ויחי) בכתב יד‪ ,‬ומקובל‬ ‫להושענא רבא‪ ,‬תרמ"ט)ביאר‪ :‬על ידי מצות‬ ‫סגולת המצוה זו רבה היא למאד‪ ,‬וכמו‬ ‫כי גמר החותם ומסירת הפתקין בהודענא‬ ‫ארבעה מינים‪ ,‬ממשיכים מחילה סליחה‬ ‫שכתב הרא”ש (סוכה פ"ג אות כו) בשם‬ ‫רבא‪ ,‬על כן כתבו זה (בנוסח הנתנה תוקף]‪.‬‬ ‫וכפרה‪ ,‬כי שמעתי מאאמו”ר (הרה"ק רבי‬ ‫הירושלמי דהנענועים בהלל הם “כדי‬ ‫אליעזר מדזיקוב זי"ע) זצוקלל”ה שאמר‪ ,‬כי‬ ‫לנענע כחו של קטיגור” [ואם הנענועים‬ ‫מנענעים שלוש פעמים לכל צד‪ ,‬חטאתי‪,‬‬ ‫האלו כך אע”פ שאינן מעיקר המצוה‪,‬‬ ‫המגיד הקדוש מקאזניץ זי”ע היה רגיל‬ ‫עויתי‪ ,‬פשעתי‪ ,‬וממשיכים אל הלב מחילה‪,‬‬ ‫ק”ו בנענועים בשעת הברכה שהם עיקר‬ ‫לפרש שלשה פירושים על שם היום‬ ‫סליחה‪ ,‬כפרה‪.‬‬ ‫המצוה]‪ ,‬וכן כתב מהרש”א (חא"ג סוכה לח‪.‬‬ ‫הושענא רבה‪,‬‬ ‫ד"ה ממטי) שנענוע הלולב בא לעצור “כח‬ ‫א גרויסע הילף‪ ,‬שתהיה ישועה גדולה‬ ‫הטומאה מסטרא דשמאלא דסטנא”‪ ,‬היינו‬ ‫ורבה לבני ישראל‪.‬‬ ‫אי’ מכתי״ק הרה״ק רבי סיני מז׳מיגראד‬ ‫לבטל כח הרע שלא יוכל לקטרג‪.‬‬ ‫הושענא רבה‪ ,‬דער גרויסער זאל העלפן‪,‬‬ ‫זי״ע‪ :‬אמר אא״ז הגה״ק בעל ״דברי חיים‬ ‫שהבורא ב”ה דאיהו רב ושליט הוא יעזרנו‪.‬‬ ‫מצאנז” זי״ע‪ ,‬שבן כפר אחד היה עושה‬ ‫הנענועים עם הלולב‪ ,‬ואמר ״יש לי שונאים‬ ‫הושענא רבה‪ ,‬דער גרויסער זאל געהאלפן‬ ‫בצד זה‪ ,‬וכמו כן בצד זה‪ ,‬וכן בכל הצדדים‪,‬‬ ‫ווערן‪ ,‬שעיקר תכלית כל התפלות שביום‬ ‫ואני מקווה להשם יתברך שהוא בשמים‬ ‫בי | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫הי’ אתה ערב כי בזמן הבא נתקן מעשינו‬ ‫הזה צריכה להיות שהשכינה הק’ תצא‬ ‫בתשובה ומע״ט‪ ,‬ומעתה נוכל ללמוד את‬ ‫מגלותה וצערה‪ ,‬כי בכל צרתם לו צר‪.‬‬ ‫להמשיך בקדושת הסוכה‬ ‫התוה”ק ונרגיש עריבות נעימות מתיקות‪,‬‬ ‫וכן אי’ מהרה”ק משינווא (דברי יחזקאל)‪.‬‬ ‫מובא ממכתב קודש הרה״ק רבי איציק׳ל‬ ‫ולהשרידי העם העושים באמת תשובה‬ ‫קדם שהתחיל הושענא‪ ,‬אמר בשם חותנו‬ ‫מפשעווארסק זצוק״ל על פסוק (בראשית‬ ‫שלימה להם הוא הפירוש כפשוטו‪ ,‬שיהי׳‬ ‫זקנו הקדוש הגאון מה”ר משה טיטלבוים‬ ‫לג‪ ,‬יז) “ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית‬ ‫ערב ומתוק ושירגישו נעימות ומתיקות‬ ‫זלה”ה מאוהעל‪ ,‬מה דאיתא בגמרא (סנהדרין‬ ‫ולמקנהו עשה סוכות” אמר הרה״ק רבי‬ ‫התורה‪ ,‬אבל לפשוטי עם להם הוא הפירוש‬ ‫צז‪ ).‬אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן‬ ‫חנה מקאלאשיץ זצוק״ל עפ״י ב׳ הקדמות‪,‬‬ ‫מלשון ערבות וכנ”ל‪ ,‬וכן כאן ביום הזה‬ ‫הכיסא‪ ,‬אין הכונה שתכלה הפרוטה מכיס‬ ‫אחד מה שאמר זקינו הק׳ משינאווא זצ״ל‬ ‫שהוא סיומא דחג הסוכות ופתקין נפקין‪,‬‬ ‫שלא ישאר חס ושלום פרוטה בכיס‪[ ,‬א]‬ ‫על מערבית של שמ״ע (=שמיני עצרת) “פונים‬ ‫ואולי לא עלה בידינו התשובה והתפילות‬ ‫אך מקבלני הפרוש שיצא מפי אליהו זכור‬ ‫מסוכה לביתם לישב״ מה הוא השבח‬ ‫והנענועים כראוי‪ ,‬וע״ז ביום האחרון‬ ‫לטוב‪ ,‬הינו עד שתכלה הפרטיות מכיס‬ ‫של ישראל בזה‪ .‬ואמר שפונים קדושת‬ ‫הקב״ה נעשה ערב בעדנו שמוכנים אנחנו‬ ‫הלבב‪ ,‬הינו שלא יהיה מבקש על שום דבר‬ ‫הסוכה לביתם על כל השנה‪ .‬והקדמה ב׳‬ ‫לשמור פיקודין בכל לב ונפש מעתה ועד‬ ‫שנוגע לעצמו‪ ,‬רק על כבוד הבורא יתברך‬ ‫אשר הרה״ק ר״ר מענדילי מרומאנוב זצ״ל‬ ‫עולם‪ ,‬וזה נקרא יום ערבה‪.‬‬ ‫שמו שיתגדל ויתקדש לעיני כל ישראל‪.‬‬ ‫אמר שזוכר איך היה מגולגל בצאן שהיה‬ ‫יעקב אע״ה רועה אותם והכה אותו בשבט‬ ‫[ב]בפרט ביום הושענא רבה אין לנו לבקש‬ ‫הרועה‪ ,‬נמצא מובן מזה אשר מקנהו של‬ ‫ערבה וכינור שניהם מרמזים לצירוף רשעים עם הצדיקים‬ ‫על שום דבר‪ ,‬אפלו על מחילת עונות‪ ,‬רק‬ ‫יעא״ה היו הצאן קדשים מישראל‪ ,‬וזה‬ ‫בספר עולמו של אבא‪ :‬על ערבים בתוכה‬ ‫הושענא למענך אלקינו הושענא‪.‬‬ ‫הפי’ ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית דהיינו‬ ‫תלינו כנורותינו (תהלים קלז)‪ .‬וקשה למה תלו‬ ‫לעצמו לקח קדושת הסוכה לבית ולמקנהו‬ ‫את כנורותיהם דוקא על ערבי נחל‪ .‬ואמר‬ ‫[=ר״ל כלל ישראל] עשה שיהיה בקדושה‬ ‫מחותני ר’ חיים אריה [כהנא] ז”ל לפרש‬ ‫פעם אחת בהושענא רבה קודם שהתחיל‬ ‫עכ״פ בסוכות‪( .‬אוצרותיהם של צדיקים)‬ ‫ע”ד הרמז‪ ,‬עפ”י ה’ישמח משה’ בפ’ חקת כי‬ ‫ההושענות‪ ,‬פתח ואמר הרה”ק מראפשיץ‬ ‫הכנור מרמז על אחדות וצירוף הרשעים‬ ‫זי״ע (עשר צחצחות) [בראשית כ”ג י”א]‪,‬‬ ‫עם הצדיקים‪ ,‬מכיון שבכינור ישנם ארבעה‬ ‫׳ויברך את הגמלים’‪ ,‬כביכול מסדר ומברך‬ ‫מיתרים ואחד המיתרים צלילו עב ולא‬ ‫הגמלים‪ ,‬היינו שזוכר המצוות ומעשים‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫נעים‪ ,‬ובכל זאת הוא משתלב בהרמוניא‬ ‫טובים שנקראים גמלים‪ ,‬שגומלים חסד‬ ‫עם שאר המיתרים‪ .‬המדרש אומר כי‬ ‫עמו כביכול‪ ,‬ל’עת ערב’‪ ,‬היינו שזוכר‬ ‫תמימותו של הבעל עגלה גרם למתקת הדינים‬ ‫הערבה מרמזת על הרשעים‪ ,‬ולכן אנו‬ ‫לישראל המצוות ומעשים טובים שעושים‬ ‫פעם אחת ישב הבעש"ט הק' זי"ע עם‬ ‫לעת ערב רצה לומר ׳ביום ערבה’ היינו‬ ‫מצרפים לארבעה מינים את הערבה שאין‬ ‫תלמידיו בסוכתו‪ ,‬ולפתע נראתה בת שחוק‬ ‫ביום הושענא רבה‪ ,‬׳לעת צאת השואבת’‪,‬‬ ‫לה לא טעם ולא ריח‪ ,‬לרמז על הצירוף‬ ‫על פניו של הבעש"ט הק' תמהו התלמידים‬ ‫רצה לומר‪ ,‬לעת שיוצאים משמחת בית‬ ‫בין הצדיקים לרשעים‪ ,‬נמצא כי הכינור‬ ‫לפשר השחוק‪ ,‬סיפר להם הבעש"ט הק'‬ ‫השואבה‪ ,‬היינו ביום הושענא רבה שהיא‬ ‫והערבה שניהן מרמזות אותו דבר‪ ,‬לכן‬ ‫מה שאירע זה עתה‪ ,‬בעל עגלה נסע בדרך‪,‬‬ ‫זמן סילוק וגמר שמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫כתוב ‘על ערבים בתוכה תלינו כנירותינו’‪,‬‬ ‫ולא היתה לו סוכה לאכול בה ולהשיב את‬ ‫ובספה”ק ישמח ישראל (אות ל״א) כ”ק‬ ‫ודפח”ח‪( .‬גיליון מתיקות סוכות תשפ"ה)‬ ‫נפשו ומרוב בורותו קרע את כובעו ועשה‬ ‫אאמו״ר זצללה”ה דיבר בקדשו על מה‬ ‫בו חור וכיסה את החור בסכך‪ ...‬וחשב‬ ‫שחז״ל כנוהו ליום שביעי של סוכות ׳יום‬ ‫שבזה יצא ידי חובת סוכה‪ ,‬וכשראו בשמים‬ ‫ערבה׳ וצריך טעם מדוע לא נקרא כל החג‬ ‫סגולת היום‬ ‫את מעשיו נעשה שחוק גדול ונתבטלו‬ ‫ע״ש הלולב ומיניו‪ ,‬רק זה היום נקרא על‬ ‫הרבה דינים‪.‬‬ ‫סגולה להתפלל כל השנה כראוי שמעתי‬ ‫מאבותי הקדושים זי”ע שמקובל איש‬ ‫שם המין שנתקן בו ממנהג נביאים‪.‬‬ ‫מפי איש מרבינו הקדוש מלובלין זי”ע‬ ‫אולי הענין בזה על פי דברי רש״י ז״ל‬ ‫בשם רבינו הקדוש הבעש”ט זי”ע‪ ,‬מפי‬ ‫[תהלים קי״ט‪ ,‬קכ״ב] על פסוק ערוב‬ ‫שמחתו של הרה"ק ר' שלמה קלוגר במצוות ד' מינים‬ ‫עבדך לטוב עיי״ש שהוא מלשון ערבות‬ ‫אליהו ז”ל‪ ,‬שמי שמתפלל כראוי לכוין לבו‬ ‫מגדולתו ה"ה הגה"ק ר' שלמה קלוגר‬ ‫גריינטי בלע”ז‪ ,‬כידוע שזה הוא שטר‬ ‫באלו השלשת ימים‪ ,‬הושענא רבה שמיני‬ ‫זצוק"ל מ ‪ -‬השייך לענינא דיומא‪ ,‬הביא‬ ‫ערבות שנותן אחד לחבירו‪ ,‬והוא‪ ,‬שתפילת‬ ‫עצרת ושמחת תורה‪ ,‬אז מסוגל להתפלל‬ ‫בספר תולדות שלמה (עמ' קמב‪-‬קמג)‪ :‬גודל‬ ‫דוד הי׳ שהשי״ת יערוב בעדו לטוב‪ ,‬ועי״ז‬ ‫כל השנה בכוונה כראוי‪ ,‬כי אז הזמן לדבק‬ ‫שמחתו במצוה אין ערך ואין קץ מי שלא‬ ‫׳אל יעשקוני זדים’‪ ,‬וענין הערבות ידוע‬ ‫עצמו בהשי”ת‪( .‬כרמנו‪ ,‬שער יששכר מאמר זמן‬ ‫ראה גודל שמחתו בעשיית הסוכה ובקנית‬ ‫שיפרע בזמן העתיד‪ ,‬אף גם אם עתה אין‬ ‫שמחתינו אות י"ז ול"ב‪ ,‬הובא באבני זכרון אות תרסד)‬ ‫הלולבים והאתרוגים לא ראה שמחה‬ ‫לו לשלם ישלם אח״כ בזמן הבא‪ ,‬וכן הוא‬ ‫מימיו‪ ,‬ופזר ע"ז ממון רב‪ ,‬למשל היום קנה‬ ‫הפירוש של ברכת התורה ׳והערב נא כו’‪,‬‬ ‫אתרוג ומצא למחר אתרוג נאה הימנו קנה‬ ‫דהנה אם אדם חוטא לומד תורה הוא ח”ו‬ ‫חביטת הערבה‬ ‫אתרוג שני וכן השלישי וכן הרביעי ויותר‪,‬‬ ‫בבחי׳ זריעה לקוצים‪ ,‬כי קודם התורה‬ ‫והכל בדמים יקרים‪ ,‬הגם שהרבה אנשים‬ ‫אי’ מהרה”ק רבי מרדכי מלכאוויטש זיע”א‬ ‫חביטת הערבה מנהג נביאים‪ .‬קיים לנו‬ ‫צריך להיות התשובה נירו לכם ניר ואל‬ ‫רצו ליתן לו אתרוג מהודר במתנה ועכ"פ‬ ‫תזרעו אל קוצים‪ ,‬והנה אף גם אם התשובה‬ ‫למכור לו בזול‪ ,‬לא רצה בשום אופן רק‬ ‫מנהג מבטל דין‪ ,‬ובכן אני אומר שמנהג‬ ‫חביטת הערבה יבטל כל הדינים מישראל‪.‬‬ ‫ותיקון המעשים עוד לא עלה בידינו‬ ‫קנה הכל כשער העומד בשוק‪ .‬והן דרכו‬ ‫כהוגן‪ ,‬ע״ז מתפללים ׳והערב נא’‪ ,‬היינו‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | גי‬ ‫בס”ד‬ ‫וגם לא התקרב כל כך אל האיש‪ .‬ואף‬ ‫(סוכות‪ ,‬מאמר יז)‬ ‫וראה גם‪ :‬דברי נפתלי‬ ‫בקודש הי' שלא לברך רק על אתרוג הבא‬ ‫הפעם השיב האיש‪" :‬אין אלו רצועות‬ ‫שמעתי מכ"ק אאמו"ר הרה"צ האדמו"ר‬ ‫מקארסקיא או מיענעווא‪ ,‬ועל אתרוג הבא‬ ‫אלא הושענות"‪ .‬ושוב מיד כשאמר המלה‬ ‫ואב"ד טשאקאווא זצוק"ל וכן שמעתי מפ"ק‬ ‫מקורפו לא רצה לברך‪ ,‬ושנה אחת לא היו‬ ‫"הושענות"‪ ,‬נסוג המזיק והפעם במרחק‬ ‫הגאון הצדיק רבי משה אריה פריינד גאב"ד‬ ‫בנמצא כאן אתרוגים כאלו רק מקורפו‪,‬‬ ‫יותר מקודם‪ .‬בפעם השלישית שאל המזיק‬ ‫פעיה"ק‪ ,‬משמיה דזקניה הגה"ק מנאסויד‬ ‫יגיעות יגע אותו צדיק ולא מצא‪ ,‬והחליט‬ ‫בקול ענות חלושה‪ :‬להיכן אתה מוליך את‬ ‫זצוק"ל שסיפר אודות אא"ז הרה"ק‬ ‫בדעתו שלא לברך בשנה הזאת על האתרוג‪.‬‬ ‫ה"מקלות" האלו? וכן היה כמה פעמים‪,‬‬ ‫מראפשיץ זיע"א שכל ימיו למד מס' סוכה‬ ‫ויהי בערב חג הסוכות בראותו כי אפס כל‬ ‫ובכל פעם השיב האיש ש"הושענות" בידו‪,‬‬ ‫ועסק בכל מאודו ונפשו במצות סוכה‪,‬‬ ‫תקוה אשר יהי' לו אתרוג שיברך עליו הי'‬ ‫עד שלבסוף נסתלק המזיק לגמרי‪ ,‬והאיש‬ ‫ולא היה מחסר יום אחד שלא היה עוסק‬ ‫לו צער גדול‪ ,‬מה שלא ישוער במוח כלל‬ ‫בא לביתו בשלום‪ .‬בבואו‪ ,‬נכנס בבהלה‬ ‫ומדבר ממצוה זו‪ .‬והגידו עליו ששורש‬ ‫לחם לא אכל ומים לא שתה מרוב דאבון‬ ‫לרב העיר שהיה צדיק גדול‪ ,‬וסח לו את‬ ‫נשמתו וחיותו הוא מהסוכה‪ ,‬עד שלעת‬ ‫לבו‪ .‬ואחר חצות היום פתאום בא הנושא‬ ‫כל המאורע‪ .‬אמר לו הצדיק‪ :‬נס גדול היה‬ ‫זקנותו היה יום אחד שהיה חלוש מאד‬ ‫מכתבים‪ ,‬והביא לו מכתב מהרב הגאון‬ ‫לך שהחזקת את עצמך בכל הזמן לומר‬ ‫וכמעט שעבר כל היום ולא דיבר מהסוכה‪,‬‬ ‫המפורסים מו"ה בעריש מייזליש זצ"ל‬ ‫בתוקף שהושענות בידך‪ ,‬ועל ידי השם‬ ‫וחששו מאוד שלא מסמנא מילתא ובסוף‬ ‫אבד"ק ווארשא אשר בו כתוב לאמר‪ :‬היות‬ ‫הקדוש "הושענא" נתבטלה הקליפה‬ ‫כמעט פנה יום הזכיר לסובביו בענין החבל‬ ‫כי יודע אשר כבוד אא"ז זצ"ל אינו מברך על‬ ‫וסטרא אחרא‪ .‬ומכאן צריכים ליקח מוסר‬ ‫שקושרים הסוכה‪ ,‬ונחה דעתם שהנה כבר‬ ‫שום אתרוג רק על קארסיקאער ויעניווער‬ ‫כמה גדול שם של ישראל להושע בכל מיני‬ ‫הזכיר מענין הסוכה‪( .‬ושמעתי רמז בסוכה ליום‬ ‫ובשנה הזאת אינם בנמצאים כלל‪ ,‬רק גביר‬ ‫ישועות עי"ז‪ ,‬ונזכר לגמר חתימה טובה‪.‬‬ ‫פטירתו‪ ,‬כי יום פטירתו שהוא ביום י"א אייר חל ביום כ"ו‬ ‫אחד שלח לו מאטליא שני אתרוגים ממין‬ ‫(דברי שלום דף קעח) (שם)‬ ‫לספירת העומר וזה הרמז סוכ"ה הוא אותיות כ"ו ספירת‬ ‫זה יפים ומהודרים‪ ,‬לכן שולח לו אתרוג‬ ‫העומר)‪.‬‬ ‫אחד ע"י הפאסט [הדואר] במתנה לעשות‬ ‫וסיפר עוד מהרה"ק הנ"ל‪ ,‬דפעם אחת‬ ‫לו נחת רוח‪ .‬ולעת ערב קודם הכנסת החג‬ ‫מנין הטפחים של הכשר סוכה עולה כמנין צדק"ה ‪-‬‬ ‫בערב סוכות כשגמרו לבנות את סוכתו‬ ‫הקדוש קיבל האתרוג מהפאסט והיה‬ ‫מנין קרבנות המוספין של חג הסוכות ושמ"ע כמנין צדק"ה‬ ‫באמת יפה ומהודר למאוד‪ ,‬ולמחרתו בירך‬ ‫בצל קדשו נתעורר שאלות בהלכה‬ ‫מובא בקדושת ציון (פרשת אמור עה"פ ולקחתם‬ ‫עליו בשמחה גדולה ועצומה עד שזלגו‬ ‫בכשרות הסוכה‪ ,‬ועמדו שני תלמידיו‬ ‫לכם ביום הראשון) (הרה"ק ר' בנציון מבאבוב זצוק"ל‬ ‫עיניו דמעות‪ ,‬ונתקיימה בו רצון יראיו‬ ‫שרפי הקודש אא"ז הגה"ק מצאנז זיע"א‬ ‫הי"ד) ‪ ...‬ידוע מכ"ק אא"ז הגה"ק מצאנז זי"ע‬ ‫יעשה‪ ,‬כן מילא ד' כל משאלותיו בכל עת‬ ‫והגה"ק מקאמינקא ויע"א‪ ,‬ושקלי וטרי‬ ‫שבערב סוכות פזר נתן לאביונים בהפלגה‬ ‫שהי' צריך‪( .‬גיליון מתיקות סוכות תשפ"ד)‬ ‫בפלפולם זמן רב להכשיר הסוכה‪ ,‬עד כי‬ ‫יתירה‪ .‬ופעם אחד חילק בערב סוכות ח"י‬ ‫ינטו צללי ערב חג הסוכות הכשירו אותה‬ ‫מאות רו"כ‪ .‬ובפגישתי עם הרב גאון דורנו‬ ‫בדוחק עם כל ההיתרים של דופן עקומה‬ ‫ר' מאיר אריק ז"ל האבד"ק טארנא בשנת‬ ‫גוד אחית גוד אסיק לבוד וכו'‪ ,‬וכה היתה‬ ‫הרה"ק מרופשיץ זי"ע נשמתו ממצות סוכה ‪ -‬הנהגותיו בק'‬ ‫תרפ"ג‪ ,‬נשאלתי ממנו על התנהגותו של‬ ‫אז סוכת קדשו של האי עיר וקדיש שלא‬ ‫בספר עשר צחצחות (מערכת ו ‪ -‬רבי נפתלי צבי‬ ‫בעל דברי חיים בענין הזה‪ ,‬כי מה ענין צדקה‬ ‫הסיח דעתו מעולם ממצוה זו‪ ,‬והוא לפלא‪.‬‬ ‫מרופשיץ אות ו)‪ :‬כתב לי ידיד נפשי הרב הגאון‬ ‫אצל סוכה‪ .‬ואמרתי לו שמנין הטפחים של‬ ‫והסביר זאת שרצה להעלות ולתקן על פי‬ ‫מורינו הרב אברהם סג"ל איטינגא הנזכר‪,‬‬ ‫הכשר סוכה עולה כמנין צדקה‪ ,‬דהסוכה‬ ‫תורה את כל הסוכות של כל ישראל באיזה‬ ‫וזה לשונו‪ :‬שמעתי שצדיקי דורו אמרו על‬ ‫היא ז' על ז' טפחים היינו מ"ט טפחים‬ ‫אופן ומצב שהם‪( .‬גיליון מתיקות סוכות תשפ"ה)‬ ‫רבינו נפתלי מרופשיטץ‪ ,‬כי נשמתו היא מן‬ ‫מרובעים‪ ,‬זהו שיעור הסכך‪ ,‬והדפנות אשר‬ ‫מצות סוכה בתורה‪ ,‬ובאמת היה עוסק כל‬ ‫נצרכים להכשר סוכה היינו שתים כהלכתן‬ ‫השנה במצות סוכה‪ ,‬ובכל יום היה עושה‬ ‫והשלישית טפח אשר הן בגובה עשרה‬ ‫מסירות נפש להושענות‬ ‫איזה עבודה בסוכה שלו‪ ,‬ביום אחד היה‬ ‫טפחים‪ ,‬הרי לכל דופן שבעים טפחים‬ ‫(הליכות‬ ‫מובא בדברי יחזקאל החדש‬ ‫נועץ יתד בסוכה‪ ,‬יום אחד למד במסכת‬ ‫מרובעים‪ ,‬והדופן השלישי שהוא רק טפח‬ ‫והלכות) הרה"ק ר"ש מסטרופקוב בשעת‬ ‫סוכה‪ ,‬וכה היה משפטו כל ימי חייו‪ .‬ועל‬ ‫בגובה עשרה הרי עשרה טפחים‪ ,‬וביחד‬ ‫קשור ההושענות אמר‪ :‬אבי זצל"ה רבה"ק‬ ‫כל פנים כל יום מימות החמה היה מזכיר‬ ‫הם ק"נ טפחים מרובעים‪ ,‬ובצירוף שיעור‬ ‫משינאווא‪ ,‬היה רגיל לספר עובדא זאת‬ ‫השם 'סוכה' וסיבב דיבוריו עד שבא לדבר‬ ‫הסכך של מ"ט טפחים מרובעים סך הכל‬ ‫בכל שנה בזמן קשור ההושענות‪ :‬איש‬ ‫מהסוכה‪.‬‬ ‫קצ"ט טפחים מרובעים‪ ,‬שעולה כמנין‬ ‫צדק"ה‪ ,‬הרי שבהכשר הסוכה בדפנותיה‬ ‫פשוט אחד וירא שמים יצא פעם ליער‬ ‫זאת ועוד מובא בספר‪ :‬דברי חנה השלם‬ ‫ובסככיה במדותיה ובטפחיה‪ ,‬מרומז ענין‬ ‫הסמוך לקצוץ הושענות‪ .‬בדרך חזרתו בא‬ ‫(תולדות‪ ,‬פכ ‪-‬א) הרה"ק ר' חנה האלברשטם‬ ‫הצדקה‪ ,‬וחושבנא דדין כחושבנא דדין‪.‬‬ ‫אליו מזיק אחד מן ה"חיצונים"‪ ,‬וניגש אליו‬ ‫זצוק"ל מקאלאשיץ בכל יום דיבר הרה"ק‬ ‫והוטב בעיניו וקלסה‪.‬‬ ‫בחימה עזה וצעק בקול גדול‪ :‬להיכן אתה‬ ‫מראפשיץ מעניני סוכה‪ ,‬או שעשה איזה‬ ‫מוליך את השרביטים האלה? נבהל מאד‬ ‫דבר בסוכתו לתקנו‪ .‬סוכתו היתה בנויה‬ ‫[בספר 'זכרנו לחיים' (באבוב‪ - ,‬אלול תשרי‬ ‫האיש‪ ,‬והשיב‪" :‬אין אלו שרביטים‪ ,‬אלא‬ ‫עם כל הקולות שנאמרו בסוכה‪ ,‬כגון לבוד‪,‬‬ ‫עמ' קצז) הוסיף לסיפור זה‪ :‬הגאבד"ק‬ ‫הושענות"‪ .‬תיכף כשהוציא מפיו את המלה‬ ‫דופן עקומה וכיוצ"ב‪( .‬רבינו נסתפק אם השתמש‬ ‫טארנא ז"ללא עצר רוח מרוב התפעלות‬ ‫"הושענות"‪ ,‬נסוג המזיק למרחוק‪ .‬אחר כך‬ ‫בכל הקולות במשך כל השנים יחדיו‪ ,‬דהיינו שבכל שנה‬ ‫ובהתרגשות רבה אמר "באבובער רב ‪ ,‬הרי‬ ‫בא עוד הפעם המזיק וצעק‪ :‬להיכן אתה‬ ‫השתמש בקולא אחת או שתים וכיו"ב‪ ,‬או דילמא בבל‬ ‫זהו רמז אמת לאמיתו קולע אל השערה‬ ‫מוליך את ה"רצועות" הללו? אבל הפעם‬ ‫שנה ושנה היו בסוכתו כל הקולות כולם)‪.‬‬ ‫הלא זה חלקכם בתורה"] (שם)‬ ‫צעק לא כל כך בקול גדול כבראשונה‪,‬‬ ‫די | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫הקהל נענועים בלולב ואתרוג כדת היום‪,‬‬ ‫את הרויגין)‪ .‬הנוכחים לא הבינו את פשר‬ ‫הבחין האב בבנו שהאריך מאוד בנענועים‪,‬‬ ‫כוונתו הקדושה במילים אלו‪ .‬באותה שנה‬ ‫אמר המגיד מקאזניץ כל העבודות שאנו עובדים בימים‬ ‫וחקר לדעת פשר דבר‪" .‬תינח מי שבקי‬ ‫השתוללה שם מלחמה נוראה והדרכים‬ ‫הנוראים ובחג הסכות כדי שיוכלו לשבר מידה רעה אחת‬ ‫ביחודים ובכוונות האריז״ל" שאל אותו‬ ‫היו משובשות בגייסות‪ ,‬כך שלא הייתה‬ ‫אצל המגיד מקאזניץ זי"ע נהוג היה בחג‬ ‫״אבל סתם ככה להאריך?!״‬ ‫כל אפשרות להשיג אתרוג בכל רחבי‬ ‫הסוכות‪ ,‬שכל הרוצה לברך על ארבעת‬ ‫השיבו הילד בתמימות‪ :‬״ולא אקצר‪ ,‬הלא‬ ‫המדינה‪ .‬רק רבי הירש לייב ששהה מחוז‬ ‫המינים של הרבי‪ ,‬היה יכול ליטול ולברך‪,‬‬ ‫גם לי יש כוונות‪ ...‬כשאני מנענע לצד‬ ‫למדינה הצליח להבריח בדרך לא דרך‬ ‫והמשמש הממונה על כך היה מגיש לכל‬ ‫ימין הריני מכוון לבטל יצה״ר וקטרוגים‬ ‫אתרוג מהודר ולהביאו לרבו‪ .‬או אז הבינו‬ ‫אחד את המינים‪ ,‬ליטלם ולברך עליהם‪.‬‬ ‫מאהב״י השרויים ברוח זו‪ .‬וכשאני מנענע‬ ‫השומעים את כוונת הרבי‪ .‬הירש לייב – עס‬ ‫פעם בהושענא רבא בא איש שהיה‬ ‫לשמאל כוונתי לבטל כח השטן ולהמתיק‬ ‫רויגין‪ ,‬הנשמע כמו ׳אתרוגים'‪.‬‬ ‫מפורסם ברשעותו‪ ,‬היה ידוע כ"מסור"‬ ‫הדינים מעל אחב״י השרויים ברוח‬ ‫וכל אנשי העיר שנאוהו ביותר‪ ,‬וגם הוא‬ ‫האחרת‪ ,‬וכן בשאר הצדדים‪ ,‬ואני מבקש‬ ‫ביקש לברך על הד' מינים‪ ,‬אולם המשמש‬ ‫מרבש״ע שיקבץ נדחינו ופזורינו מארבע‬ ‫מצוות ד' מינים של הרה"ק ר' הערש מרימנוב זיע"א‬ ‫כעס עליו‪ ,‬והרהר‪ ,‬היתכן‪ ,‬איך מרהיב עוז‬ ‫רוחות השמים‪ ,‬וישפיע לכולם ממזלא‬ ‫הרה"ק רבי נפתלי ראפשיצער זי"ע‪ ,‬שהכיר‬ ‫פושע ישראל שכזה לברך על ארבעת‬ ‫עילאה כל מחסוריהם בגוף ובנפש‪ ,‬ואת כל‬ ‫את גודל מעלתו של חבירו ותלמידו הרבי‬ ‫המינים של הרבי‪ ,‬לכן לא רצה בשום אופן‬ ‫הדינים והפורעניות ישליך על שונאיהם‬ ‫ר' הערש מרימנוב‪ ,‬היה מעריצו ומעריכו‬ ‫ליתנם לו‪ ,‬אבל הלה נטלם מידו בכח‪ .‬רגז‬ ‫של ישראל‪ ...‬אם כן למה ואיך אקצר‬ ‫ביותר‪ .‬פעם אחת בפרוס חג הסוכות‪ ,‬מצאו‬ ‫המשמש‪ ,‬ובכעסו שבר את הפיטם של‬ ‫בנענועים‪...‬״‬ ‫את הרה"ק מראפשיץ יושב בביתו וממרר‬ ‫האתרוג ופסלו‪ ,‬לבל יוכל המסור להוציא‬ ‫וכשמוע האב הרה״ק רבי צבי הירש‬ ‫בבכי‪ .‬בני הבית שלא הורגלו בכך נזדעזו‬ ‫לפועל את מחשבתו‪ .‬כשהגיע הדבר לאוזני‬ ‫מרודניק זי״ע את תשובתו וראה עד היכן‬ ‫ובאו לפניו ודרשו לדעת על מה הרעש‪,‬‬ ‫המגיד מקאזניץ הצטער על כך מאוד‪ ,‬ואמר‬ ‫הדברים מגיעים ‪ -‬החריש לו (מפי הרה״ג יואל‬ ‫ומהו סיבת הבכי‪ .‬ענה להם הרה"ק שהוא‬ ‫למשמשו‪" :‬ראה נא בני‪ ,‬את כל העבודות‬ ‫נחום מאשינסקי בשם הרה״ח ר׳ אליעזר קייגל ז״ל שהכיר‬ ‫מצטער על זה שאינו זוכה לקיים את‬ ‫שאנו עובדים בימים הנוראים ובחג הסכות‬ ‫את רבינו זי״ע מילדותו)‪( .‬הרב פרלוב בספרו אוצרותיהם‬ ‫מצות ארבעה המינים כמו תלמידו הרבי‬ ‫מוכנים למסור‪ ,‬כדי שיוכלו לשבר מידה‬ ‫של צדיקים)‬ ‫ר' הערש‪ .‬ואמר הראפשיצער רב‪" :‬הנה אני‬ ‫רעה אחת‪ ,‬ואתה לא יכולת להתאפק?!"‬ ‫קונה לפני החג אתרוג מהודר שבמהודרים‬ ‫ללא שום פגם‪ ,‬ומשלם אני בשביל אתרוג‬ ‫זה הון תועפות‪ ,‬ואח"כ בימי החג אני ניגש‬ ‫לענוים יתן חן‬ ‫חיבוב המצוה‬ ‫בחיל ורעדה לקיים את מצות בוראי‪ .‬ואני‬ ‫סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זי"ע‪"( ,‬שפע‬ ‫לא אוכל לעצור במילין מלרשום לי‬ ‫הרי בעל יחוס גדול‪ ,‬נכדו של הרה"ק ר'‬ ‫חיים" ליוהכ"פ)‪ ,‬עובדה ששמעתי מפי איש‬ ‫למזכרת מה שראיתי בעיני את חיבוב‬ ‫איציק'ל האמבורגער זי"ע ועוד‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫אחד שהיה נוכח אז בשולחנו הטהור של‬ ‫המצוה שלו של הרה"ק רבי שלמה לייב‬ ‫איני מגיע למדרגתו של נטילת הלולב של‬ ‫דו"ז הגה"ק בעל "דברי יחזקאל" משינאווא‬ ‫מלענטשא זי"ע‪ ,‬כשתפס האתרוג היו הכל‬ ‫ר' הערשעלע‪ .‬שהוא קונה לעצמו אתרוג‬ ‫זי"ע‪ ,‬ודיבר אז בשמחה על אודות האתרוג‬ ‫רואים שכמעט שכלתה נפשו להמצוה‪.‬‬ ‫פשוט בכמה פרוטות‪ ,‬שהרי אין ידו משגת‬ ‫המהודר שנזדמן לו בחג הסוכות השתא‪,‬‬ ‫והיה מנשק האתרוג בכל פעם בעת אמירת‬ ‫ליותר מזה‪ ,‬והוא בנו של יהודי פשוט בלי‬ ‫ונענה אחד מן המסובין שהיה מבני‬ ‫הלל‪ .‬וכל החג היה התיבה עם האתרוג‬ ‫שום יחוס‪ ,‬ובכל זאת הוא מרעיש בכל‬ ‫משפחתו ואמר‪ ,‬האתרוג שלי יותר מהודר‬ ‫מונח על שולחנו לפניו‪ .‬וכל כך היה‬ ‫העולמות ע"י נענועיו‪ ,‬דבר שאני לא זכיתי‬ ‫מן האתרוג של הרבי‪ .‬אמר לו דו"ז הק'‪,‬‬ ‫מסתכל בו באהבה רבה‪( .‬כרמנו‪ ,‬רמתים צופים‬ ‫לכך‪ ,‬ולכן בוכה אני לפני הקב"ה שגם אני‬ ‫האתרוג שלך פסול הוא‪ .‬מיהר הלה לביתו‪,‬‬ ‫ערך הרה"ק מלענטשא אות יט)‬ ‫אזכה למעלה זו"‪[ .‬הרה"ק ר' הערשעלע‬ ‫והביא את האתרוג שלו להראות את יופייה‬ ‫רימנובער לא רצה לקבל על עצמו את עול‬ ‫לעין כל‪ ,‬וכשלקחו דו"ז הק' ביד קדשו‪,‬‬ ‫ההנהגה בעיר רימנוב‪ ,‬ולא נתרצה לישב‬ ‫הסיר תיכף ומיד את הפיטום‪ ,‬והראה איך‬ ‫שמענו סיפור מאלפת מהרה"ק רבי יעקב‬ ‫על כסא רבו הרבי ר' מענדעלע מרימנוב‪,‬‬ ‫שהיתה מחוברת ונעוצה שם ע"י מחט‪.‬‬ ‫מפשעווארסק זי"ע‪[ ,‬וביררנו הדברים מכלי‬ ‫כל זמן חיותו של הרה"ק ר' נפתלי צבי‬ ‫נענה הלה בהתפעלות‪ ,‬יגיד נא הרבי מנין‬ ‫ראשון הלוא הוא הרה"ח רבי משולם‬ ‫מראפשיץ זי"ע‪ .‬רק אחר אחת עשרה‬ ‫ידע זאת‪ .‬ענהו דו"ז הק'‪ ,‬הנה אתרוג הוא‬ ‫זילבערמאן שליט"א נאמן ביתם לאדמור"י‬ ‫שנים כשנפטר רבי נפתלי ראפשיצער‪,‬‬ ‫פרי עניו‪ ,‬וכשראיתי את הגיאות שנגרם‬ ‫'פשעווארסק' ואישר את הדברים]‪ .‬הרה"ק‬ ‫ניאות לבקשתם והפצרתם של חסידי‬ ‫לך ע"י האתרוג‪ ,‬ידעתי בבירור שהאתרוג‬ ‫רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע הלך פעם‬ ‫ותלמידי הרבי ר' מענדעלע ולקח בידו את‬ ‫פסול‪.‬‬ ‫בחול המועד סוכות לבקר חולה בביתו‬ ‫שרביט ההנהגה‪ ,‬ובמשך י"א שנים אלו היה‬ ‫שהי' בנש"ק חשוב מאוד‪ ,‬בליווי נאמן ביתו‬ ‫מסתופף בראפשיץ כאחד מן התלמידים‪].‬‬ ‫הרה"ח רבי משולם זילבערמאן שליט"א‪.‬‬ ‫(עפ"י הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל)‬ ‫פעם בעת סעודת ט״ו בשבט בצילו של‬ ‫בעודו שם התנצל החולה שיש לו סוכה‬ ‫שצריכים לצאת דרך חלון לבאלקאן‪ ,‬והיות‬ ‫מאריך בנענועים‬ ‫הרה״ק רמ"מ מקאצק זי״ע הגישו לשולחן‬ ‫שהי' לו רק רגל אחת רח"ל‪ ,‬אמר לו הרה"ק‬ ‫מעשה שארע בחג הסוכות‪ ,‬כשהגיע כ״ק‬ ‫מנת דג מלוח‪ .‬הרבי הוציא מתוך הדג‬ ‫מפשעוואסק זי"ע שלטעימה הרי טוב פה‬ ‫מרן אדמו״ר מצאנז ‪ -‬קלויזנבורג זצוק״ל‬ ‫את ה׳רויגין׳ (‪-‬ביצי דג) והגיש אותם לגביר‬ ‫בחדר‪ ,‬והחולה הוציא לחיים והרבי שתה‬ ‫לגיל ״קטן היודע לנענע״ ואביו רכש עבורו‬ ‫רבי הירש לייב קאצקער שנוכח אז בבית‪.‬‬ ‫בנעימות ואיחל לו לחיים ורפו"ש‪ .‬בצאתו‬ ‫ד׳ מינים‪ .‬כיון שהגיע לברכת ״הלל״ ועשו‬ ‫הרבי קרא‪" :‬הירש לייב עס רויגין" (‪-‬תאכל‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | וט‬ ‫בס”ד‬ ‫באמצע שאל הרה״ק מאפטא זי״ע את‬ ‫משם אמר הרבי למשמשו הנ"ל‪ ,‬שהיתה זו‬ ‫ימים ספורים קודם החג נודע להגרי"ז‬ ‫הגביר‪" :‬נו‪ ,‬איך אתה מרגיש כשאתה יושב‬ ‫פעם הראשונה בחייו ששתה מחוץ לסוכה‪,‬‬ ‫מבריסק זצ"ל על מקום סמוך לנהר בו‬ ‫ביני ובין מחותני הקדוש?!" והלה ענה‬ ‫ואף במצבים הקשים ביותר בסיביר מסר‬ ‫גדלות ערבות מהודרות‪ .‬אפס‪ ,‬עקב‬ ‫בתמימות‪" :‬אני מרגיש ממש 'כשושנה‬ ‫נפשו ולא שתה חוץ לסוכה‪ ...‬והוסיף‬ ‫העובדה כי האזור שרץ חיילים נאצים‬ ‫בין החוחים"‪[ ,‬שיר השירים ב‪ ,‬ב)‪ ...‬ושחק‬ ‫שהעיקר היא "בכל דרכיך דעהו ולא רצה‬ ‫רבים ומן הנמנע היה ליהודי להתקרב‬ ‫הרה״ק מאפטא זי"ע מאד לשמע התשובה‪.‬‬ ‫להטריח אדם חשוב וחולה"‪( .‬מתוך גיליון‬ ‫להרה״ק מאפטא זי״ע היה איזה שריר‬ ‫דברים של טעם סוכות תשפ"א)‬ ‫לשם‪ ,‬דאג לשלוח נכרי שיקטוף עבורו את‬ ‫הערבות‪ .‬כאשר הנכרי הביאם לאכסניית‬ ‫בגופו שהיה מלא עם "מוגלה"‪ ,‬וגרם לו סבל‬ ‫הגרי"ז זצ"ל בליל התקדש החג‪ ,‬התברר‬ ‫רב‪ ,‬ולא מצא דרך להיפטר מזה‪ ,‬ועתה ע״י‬ ‫לאחר חקירה ודרישה מפיו‪ ,‬כי הוא קטף‬ ‫השחוק הגדול התפוצץ השריר‪ ,‬ויתרפא‬ ‫זמן שמחתנו מעלת השמחה‬ ‫אותן לאחר שקיעת החמה‪ ,‬וכיון שכך היו‬ ‫ממוגלתו ע"י השחוק והשמחה‪( .‬שיחת קודש‬ ‫כאשר הרים האויב הישמעאלי את טלפיו‬ ‫אסורות בטלטול כדין מוקצה‪ ,‬ולפיכך‬ ‫בעלזא ‪ -‬סיון תשס"ב)‬ ‫הרצחניות ב'אינתיפאדה השניה'‪ ,‬אשר‬ ‫השתמש הגרי"ז בערבות פשוטות יותר‪.‬‬ ‫החלה בערב ר"ה שנת תשס"א‪ ,‬היו הכל‬ ‫כאשר נודע להאדמו"ר בעל ה'אמרי אמת'‬ ‫שרויים במתח ובחרדה גדולה‪ ,‬מתייראים‬ ‫מגור‪ ,‬כי ברשותו של ה'בריסקער רוב'‬ ‫חשיבות חסידישע ווערטל‬ ‫מפני הבאות‪ ,‬ובאותה שנה‪ ,‬בשמחת בית‬ ‫ערבות טריות הכשרות לכתחילה למצוה‪,‬‬ ‫עוד מעניין השמחה סיפר כ"ק אדמו"ר‬ ‫השואבה‪ ,‬באמצע הריקודים‪ ,‬רץ כ"ק‬ ‫שלח אליו את אחד מחסידיו לבקש‪ ,‬כי‬ ‫מבעלזא שליט"א (כ״א מנ״א תשס"ב)‪ :‬הרה״ק ר׳‬ ‫האדמו"ר רבי שמעון מלעלוב זצ"ל אל‬ ‫יואיל להביא לו אותן במתנה על מנת‬ ‫משה׳לי הי״ד בנו של כ"ק מרן מהר״א זי׳׳ע‬ ‫המיקרופון והחל זועק בקול גדול‪" :‬דער‬ ‫להחזיר‪ ,‬מכיון שאלו שברשותו כמשו‬ ‫נפל פעם למשכב‪ ,‬והכריחו אותו לנסוע‬ ‫טאטע פלעגט זאגין ‪ -‬אבא היה רגיל לומר‬ ‫וכמעט יבשו עליהן‪ .‬הגרי"ז זצ"ל נענה‬ ‫לרופא גדול בעיר לעמבערג‪ ,‬ועגמה נפשו‬ ‫בשם הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע‪,‬‬ ‫לבקשה‪ ,‬ושלח את בנו עם הערבות אל‬ ‫על כך ביותר שיצטרך לנסוע לעיר גדולה‬ ‫אצל דמעות אמרו חז"ל (בבא מציעא נט‪,‬‬ ‫האדמו"ר‪ .‬כשהגיע אל ביתו כשהערבות‬ ‫כמו לעמבערג שרחובותיה הומים מכל‬ ‫א) שערי דמעות לא ננעלו‪ ,‬אבל צריכים‬ ‫בידו‪ ,‬עמד הציבור קודם אמירת ההלל‪,‬‬ ‫סוגי האנשים‪ ,‬ופן יכשל ח״ו בראייה שלא‬ ‫למצוא את השערים כדי להיכנס דרכם‪.‬‬ ‫ומשהבחין בו פנה אליו האדמו"ר מגור‬ ‫כדת‪.‬‬ ‫אבל השמחה‪ ,‬מעלתה גדולה יותר ופורצת‬ ‫והחל לשוחח עמו אודות ענין מסוים‪ .‬תוך‬ ‫את כל המחיצות‪ ,‬ואין דבר שיעמוד‬ ‫כשנכנס להיפרד מכ״ק מרן זי״ע‪ ,‬ראה‬ ‫כדי כך פנה אליו בנו זה שעתיד היה למלא‬ ‫בעדה!"” ומסופר" ‪ -‬המשיך הרבי הקדוש‬ ‫כ״ק מרן זי״ע את צערו על פניו‪ ,‬והמליץ‬ ‫את מקומו ולשבת אחר פטירתו על כסאו‬ ‫ואמר בסערת אש קודש ‪" -‬כי בשנה אחת‬ ‫לו להשתתף טרם נסיעתו ב"קאווע" של‬ ‫בהנהגת החסידות‪ ,‬בעל ה"בית ישראל"‬ ‫במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬ישב הבעל שם טוב‬ ‫היושבים‪ ,‬להצטרף לשיחתם של תלמידי‬ ‫זצ"ל והעיר לאביו כי לבטח ממתינים לרבי‬ ‫הק' בחדרו והמתין לצאת הלבנה על מנת‬ ‫חכמים‪ ,‬ובכך יפוג צערו‪ .‬אחד הגבאים‬ ‫יושע בער באכסנייתו‪ ...‬מששמע כך‪ ,‬נטל‬ ‫לקדשה‪ ,‬כך המתין זמן מרובה והלבנה‬ ‫ששמע זאת‪ ,‬אמר לכ״ק מרן זי״ע‪" :‬לשם מה‬ ‫האדמו"ר תיכף את הערבות מידיו‪ ,‬ותוך‬ ‫עדיין לא נראתה‪ .‬התלמידים ששהו מחוץ‬ ‫ילך לשם?! האם לשמוע את הווערטליך‬ ‫שהוא מפטיר‪ :‬נפסק להלכה "נטלן אחד‬ ‫לחדרו‪ ,‬פתחו בריקוד‪ ,‬ואז יצאה הלבנה‪.‬‬ ‫והמעשיות של ר' דוד געצילס?!" השיב‬ ‫אחד יצא"‪ ,‬נענע את הערבות לבדן‪ ,‬למרות‬ ‫אמר להם הבעל שם טוב הק' 'גזירה קשה‬ ‫לו כ״ק מרן זי״ע‪ :‬שמעתי מאבי (כ"ק מרן‬ ‫שלא אחז בידו את שאר המינים‪ .‬כשהיה‬ ‫רח"ל היתה מתוחה על כלל ישראל‪ ,‬ולא‬ ‫מהרי"ד) ז״ל ששמע מאביו (כ"ק מרן מהר"י זי"ע)‬ ‫הג"ר יושע בער מספר מעשה זה‪ ,‬היה‬ ‫יכולתי לבטלה בשום אופן‪ ,‬ואתם על ידי‬ ‫ז״ל ששמע מאביו (כ״ק מרן מהר"ש זי"ע) ז"ל‪,‬‬ ‫מציין בהתפעלות על זהירותו של ה"אמרי‬ ‫שפתחתם בריקוד של שמחה‪ ,‬ביטלתם את‬ ‫שכאשר יצא לאור הספר "ערוגת הבושם״‬ ‫אמת" לטרחת הזולת‪ ,‬אשר על כן למרות‬ ‫הגזירה'‪ .‬ואז סיים הרבי בצעקה מחרידה‬ ‫על שיר השירים מאת הרה״ק ר׳ משה‬ ‫שלכתחילה יש ליטול את ארבעת המינים‬ ‫"מיט שמחה קען מען אלעס דורעך ברעכן‬ ‫אוסטרר זצוק״ל‪ ,‬הביאוהו אל הרה"ק החוזה‬ ‫יחדיו‪ ,‬ואף בדין "נטלן בזה אחר זה” שנויות‬ ‫‪ -‬עם שמחה אפשר לשבר כל הגזירות‬ ‫מלובלין זי״ע‪ ,‬והרה״ק החוזה זי״ע עיין בזה‬ ‫שיטות שונות בראשונים‪ ,‬נטל האדמו"ר‬ ‫הרעות‪ .‬כי בשמחה ת‪-‬צ‪-‬א‪-‬ו!” (גיליון יין ישן‬ ‫ואמר בצחות כי ה״עיקר חסר מן הספר״‪,‬‬ ‫את הערבות לבדן‪ ,‬ולא אבה לעכבו ולו‬ ‫האזינו סוכות תשפ"ב)‬ ‫ונתכוין בזה‪ ,‬כי המחבר השכיל לכתוב‬ ‫לרגע קט‪ .‬אולם למעשה‪ ,‬אמר לו רבי יושע‬ ‫פירושים על כל פסוקי "שיר השירים״ חוץ‬ ‫בער‪ ,‬כי עתותיו בידו ויכול הוא להתעכב‬ ‫מהפסוק (ה‪ ,‬יג) ״לחייו כערוגת הבושם״ וגו'‪,‬‬ ‫זמן מה‪ .‬כיון שכך ביקשו ה"אמרי אמת" כי‬ ‫שעל שם פסוק זה נקרא הספר‪ ,‬ודייקא על‬ ‫המשכת רפואה ע"י שחוק ושמחה‬ ‫יואיל להמתין לעת קריאת התורה‪ ,‬על מנת‬ ‫פסוק זה לא כתב המחבר שום פירוש‪.‬‬ ‫פעם נתן גביר אחד סכום כסף גדול להרה״ק‬ ‫שיכבדו בעליית לוי‪.‬‬ ‫מאפטא זי״ע עבור איזו מצוה חשובה‬ ‫הוסיף כ״ק מרן מהר״ש זי"ע לאמר‪:‬‬ ‫שהיה עוסק בה‪ ,‬הרה״ק מאפטא זי״ע רצה‬ ‫"באמת פירש המחבר גם פסוק זה‪ ,‬אלא‬ ‫להכיר לו טובה על כך‪ ,‬ובהזדמנות אחת‬ ‫שמשמים סיבבו שהמדפיס ישמיט בטעות‬ ‫הסכך אינו אוהב כעס‬ ‫כאשר ישב הרה״ק מאפטא זי״ע במסיבה‬ ‫את הפירוש על מילים אלו‪ ,‬כדי שהרבי‬ ‫סיפר הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע‪:‬‬ ‫עם מחותנו הרה״ק רבי ישראל מרוזין זי״ע‪,‬‬ ‫מלובלין יאמר מילתא דבדיחותא"‪.‬‬ ‫אצל כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש היה‬ ‫קרא לגביר הנ״ל‪ ,‬והושיבו בינו לבין הרה״ק‬ ‫הפטיר כ״ק מרן זי״ע‪" :‬הנך רואה מזה עד‬ ‫משרת בשם יוסף‪ -‬מרדכי‪ ,‬ששימש‬ ‫מרוזין זי״ע כדי להביע בכך הכרת הטוב‬ ‫כמה חשוב בשמים א חסידישע ווערטל"‪...‬‬ ‫כמשרת עוד אצל כ"ק אאזמו"ר הצמח‬ ‫כלפיו‪.‬‬ ‫זט | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫ונתעלה בקדושה לעילא ולעילא‪ ,‬עד כדי‬ ‫הרימו אותו יחד עם הקורות ונשאו אותו‬ ‫צדק‪ .‬אירע פעם שר' יוסף מרדכי נכנס‬ ‫שלאחר מכן כשנכנס לבית הכנסת נפל‬ ‫ברחובות העיר‪ ,‬וכבודו נרמס עד לעפר‪.‬‬ ‫לסוכה כשהוא כעוס‪ ,‬ככל הנראה היה זה‬ ‫פחד גדול על כל הנמצאים‪ ,‬וייראו מגשת‬ ‫הכפרי הפשוט קיבל באהבה את הבזיונות‬ ‫המשך לכעס שהתעורר אצלו עוד בהיותו‬ ‫אליו מחמת קירון אור פניו‪( .‬שיחת קודש‬ ‫והיסורים‪ ,‬לא פצה פה ולא צפצף‪ ,‬וכשהם‬ ‫במטבח קודם לכן‪ ,‬וכך נכנס לסוכה‬ ‫בעלזא – אדר תשס"א)‬ ‫החזירו אותו לסוכתו‪ ,‬המשיך בשמחה‬ ‫כשפניו כעוסות‪ .‬אמר לו הוד כ"ק אאזמו"ר‬ ‫בעבודת הקודש ‪ -‬בניית הסוכה‪ ,‬כאילו לא‬ ‫מוהר"ש‪" :‬יוסף מרדכי‪ ,‬אמנם אתה מיוחס‪,‬‬ ‫ארע דבר‪”.‬הן‪ ,‬הן"‪ .‬נענה המהרי"ל‪" :‬מצוה‬ ‫אולם בפני הסכך צריך להיות דרך ארץ!‬ ‫סוכתו של הרה״ק ר' יצחק אייזיק מקאמארנא זי״ע‬ ‫זו של בניית הסוכה יחד עם הביזיונות‬ ‫הסכך אינו אוהב כעס‪( "...‬דרכי החסידות)‬ ‫סוכתו של הרה״ק ר' יצחק אייזיק‬ ‫שהיו מנת חלקך‪ ,‬היא החבילה שהניחו‬ ‫מקאמארנא זי״ע היתה עשויה באופן‬ ‫המלאכים על כף המאזניים והכריעה את‬ ‫שה"שלאק" שע״ג הסוכה מורכב משני‬ ‫דינך לחיים‪( .‬מתוך ספרי התולדות של מהרי"ל‬ ‫הכפרי הפשוט המשיך בשמחה בעבודת הקודש בניית‬ ‫דיסקין זי"ע)‬ ‫הסוכה וזכה לחיים‬ ‫נסרים רחבים‪ ,‬ששניהם נפתחים לאמצע‬ ‫היה זה בימי כהונתו של הגה"ק מהרי"ל‬ ‫הסוכה (לא כמו "שלאק" רגיל שנפתח לצד הסוכה)‪,‬‬ ‫דיסקין זי"ע בלומז'ה‪ .‬יהודי אחד‪ ,‬תושב‬ ‫ועומדים מעל הסכך (באופן שאם היו מונחים‬ ‫כפר הסמוך ללומז'ה‪ ,‬היה שרוי בתרדמה‬ ‫בשכיבה היה רחבם ארבעה טפחים‪ ,‬אבל עתה הם מונחים‬ ‫קדושת ארבעת המינים‬ ‫עמוקה במשך שלושה ימים‪ .‬הוא שכב בלי‬ ‫על צידם‪ ,‬בזקיפה‪ ,‬ורחבם פחות משלשה טפחים)‪.‬‬ ‫סיפר כ"ק האדמו"ר רבי יעקב מפשווארסק‬ ‫הכרה‪ ,‬והרופאים ניבאו לו רעות‪ :‬כפי מצבו‬ ‫בעיר קאמארנא היו הרבה מתנגדים‪,‬‬ ‫זצ"ל בענין קדושת הד' מינים‪ ,‬שבחודש‬ ‫כעת‪ ,‬הוא לא ימשיך לחיות ‪ -‬הם אמרו‪.‬‬ ‫והללו המתינו עד ליל התקדש החג‪ ,‬ואז‬ ‫אלול תרצ"ט פרצה מלחמת העולם‬ ‫אך רופא כל בשר החליט אחרת‪ ,‬והנה‬ ‫שלחו להודיעו שבשו״ת "פנים מאירות"‬ ‫השניה‪ ,‬ובין יוכ"פ לסוכות ברח יחד עם‬ ‫שבה אליו הכרתו‪ ,‬והוא קם ממחלתו‪ .‬דבר‬ ‫(או״ח סימן סא) פוסל סוכה כזו (כמו בסכך פסול‬ ‫חותנו הרה"ק רבי איציקל זי"ע מעירם‬ ‫הנס התפרסם והגיע לאזניו של הגאון רבי‬ ‫שיש בו ארבעה טפחים‪ ,‬ו"הפכן על צידיהן" כדי שיהיה‬ ‫פשווארסק‪ ,‬והגיעו עד למברג ומשם‬ ‫יהושע לייב דיסקין זי"ע‪ .‬הוא קרא לו אליו‬ ‫רחבם פחות משלשה‪ ,‬דנקטינן שהם פוסלים את הסוכה‪.‬‬ ‫לסיביר שברוסיה‪ .‬בימים אלו כבר היו לו‬ ‫ושאל אותו מה הרגיש או ראה בימים אלו‬ ‫סוכה יד‪ ,‬ב; שו"ע או"ח תרכט‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫לרבי איציקל את ארבעת המינים ורצה‬ ‫ששכב בלא הכרה? וסיפר האיש‪" :‬בעת‬ ‫ליטלם יחד עמו‪ ,‬אבל חשש מאוד מאימת‬ ‫הצטער הרה״ק מקאמארנא זי״ע על כך‪,‬‬ ‫שהייתי בלא הכרה‪ ,‬הרגשתי שנשמתי עולה‬ ‫אנשי הצבא ליד הגבולות‪ ,‬ואם ששאר‬ ‫כי אף שלפי דעתו היתה סוכתו כשרה בלי‬ ‫לשמים‪ ,‬ואני עומד למשפט על מעשיי כאן‬ ‫המינים היה יכול להטמין בין חפציו‪ ,‬אולם‬ ‫פקפוק‪ ,‬עם זאת‪ ,‬מה יעשה עם דעת ה״פנים‬ ‫בעולם הזה‪ .‬מאזניים גדולות עמדו במרכז‪,‬‬ ‫הלולב הגבוה אי אפשר להטמין‪ ,‬ולכן לקח‬ ‫מאירות" שהלכה כמותו בכל מקום?! מתוך‬ ‫מצד ימין עמדו המצוות‪ ,‬ובצד שמאל ניצבו‬ ‫את הלולב ועטפו ועשהו כמקל וכך הלך‬ ‫מחשבות אלו נהפכה שמחתו לתוגה‪,‬‬ ‫העבירות‪ .‬ו‪...‬העבירות המרובות הכריעו‬ ‫נשען עליו‪ ...‬הרשעים כאשר ראוהו הולך‬ ‫ולאחר התפילה לא הלך תיכף לסוכתו‪ ,‬רק‬ ‫את כף המאזניים‪ .‬והנה לפתע מגיחים מן‬ ‫עם המקל‪ ,‬אמרו עליו‪’:‬דער יּודע האט‬ ‫נכנס אל ביתו‪ ,‬ומחמת דכדוכה של נפש‬ ‫הצד מלאכים לבנים‪ ,‬ובידם חבילה כבדה‪.‬‬ ‫מָא זעס שטעקן' (‪ -‬ליהודי הזה יש את מקלו של‬ ‫ָ‬ ‫התנמנם‪.‬‬ ‫כשהיא הונחה בכף המצוות‪ ,‬היא הכריעה‬ ‫משה רבינו!)‪ ,‬ואמר על זה רבי איציקל‪ ,‬שאיך‬ ‫בחלומו נתגלה אליו דודו הרה״ק ר׳ צבי‬ ‫את נשמתי לזכות‪ ,‬ואז התעוררתי‪ ”...‬השרף‬ ‫נפל בדעתם ובלשונם להתבטא כך‪ ,‬אלא‬ ‫הירש מזידיטשוב זי״ע‪ ,‬ואמר לו‪ :‬״אל‬ ‫מבריסק ביקש מהכפרי לספר לו על חייו‪,‬‬ ‫כ"כ גדלה קדושתם של הארבעה מינים‬ ‫תתעצב אל לבך‪ ,‬הסוכה שלך כשרה בלי‬ ‫הוא רצה לתהות מעט על קנקנו‪ ,‬ולבחון‬ ‫שאפילו גוי מבין ורואה שקדושה טמונה‬ ‫פקפוק‪ ,‬וכן הסכימו עמך גם במתיבתא‬ ‫איזו מצוה חשובה עשה היהודי בימי חייו‪,‬‬ ‫בהם‪( ...‬באר הגן‪ ,‬גליון מח)‬ ‫דרקיעא‪ ,‬ואם שהגאון בעל 'פנים מאירות׳‬ ‫שבכוחה להכריע את דינו לטובה‪ .‬לאחר‬ ‫אסר סוכה כזו‪ ,‬חזר בו אח״כ מהוראתו״‪.‬‬ ‫שתיאר בפניו את סדר יומו‪ ,‬הבין הרב‬ ‫כשראה הרה״ק מקאמארנא זי"ע את‬ ‫כי מדובר ביהודי פשוט‪ ,‬שמלבד התואר‬ ‫הרה״ק ר׳ מנדל מוויטעפסק זי״ע בחג הסוכות בארץ ישראל‬ ‫החיזיון ההוא‪ ,‬קם בשמחה והלך אל סוכתו‬ ‫'יהודי' אין דבר המעיד על כך‪ ,‬הוא אינו‬ ‫כאשר עלה הרה״ק ר׳ מנדל מוויטעפסק‬ ‫יודע ספר כלל‪ ,‬אף לא להתפלל ולברך‪.‬‬ ‫ולא פנה לתרועת מתנגדיו‪ .‬ביום א' דחול‬ ‫זי״ע מחו״ל לאר״י‪ ,‬היה במצב ירוד מאד‪,‬‬ ‫בכל זאת ביקש ממנו הרב‪" :‬אנא ממך! נסה‬ ‫המועד שלח שליח מיוחד אל הגאון ר׳‬ ‫כי הוא נשאר לבדו ללא גבאים ומשמשים‪,‬‬ ‫להיזכר אם עשית מעודך איזו מצוה קלה?"‬ ‫יצחק אהרן איטינגר זצ״ל ללבוב‪ ,‬שיספר‬ ‫ואף את ה״מוחין" לקחו ממנו משמים‪.‬‬ ‫הכפרי נזכר וסיפר‪ ,‬ששנה אחת הוא שמע‬ ‫לו את כל המאורע‪ ,‬לקח הגאון הנ״ל את‬ ‫בהגיע חג הסוכות הוצרך לבדו לבנות‬ ‫יהודים מדברים על מצוות 'סוכה'‪ ,‬וכיון‬ ‫הספר "פנים מאירות"‪ ,‬ושלחו אל הרה״ק‬ ‫סוכה‪ ,‬והלך לקנות עצים וסכך ומסמרים‬ ‫שידע שהינו יהודי‪ ,‬בירר על מהות המצוה‪,‬‬ ‫מקאמארנא זי״ע‪ ,‬וציין לו לעיין ב״קונטרס‬ ‫וכו׳‪ ,‬והתחיל לבנות בעצמו‪ .‬אולם‪ ,‬מאחר‬ ‫ואף בירר כיצד מקיימים אותה‪ .‬הדבר‬ ‫אחרון" בסוף הספר‪ ,‬ששם הוא חוזר בו‬ ‫שלא הורגל בזה‪ ,‬עלתה לו הבנייה בקושי‬ ‫משך את ליבו והחליט שגם הוא יקיים‬ ‫מהוראתו הראשונה‪ ,‬ומתיר סוכת כזו (וזו‬ ‫רב‪ ,‬כאשר דם רב ניגר מאצבעותיו בכל‬ ‫השנה מצוות סוכה‪ .‬הוא קנה קרשים והחל‬ ‫לשונו שם אות כ'‪" :‬מה שתמה עלי שרציתי למנוע מסוכה‬ ‫הכאה והכאה‪ ,‬והיה מצבו ב״קטנות״‬ ‫במלאכת בניית הסוכה‪ ,‬והנה‪ ,‬כשהוא נשכב‬ ‫שבאמצעיתה מונח דף אחד רחב הרבה אפילו מהופך‬ ‫מכל הבחינות‪ ,‬הן מהבחינה הגשמית והן‬ ‫על הקרשים כדי לסמן את גובה הסוכה‬ ‫על צידו‪ ..‬כי שגגה היה לפני"‪ ,‬ואליבא דאמת אין הסוכה‬ ‫מהבחינה הרוחנית‪.‬‬ ‫שיתאים לגובה שלו‪ ,‬עברו שם חבורת‬ ‫נפסלת בכך‪ ,‬כי רק כשכל הסוכה או רובה מסוככת‬ ‫ברם‪ ,‬בליל חג הסוכות כאשר נכנס‬ ‫צעירים ריקים ופוחזים‪ ,‬ולגלגו על מעשיו‪.‬‬ ‫מנסרים רחבים ארבעה המונחים על צידם‪ ,‬הסוכה‬ ‫לסוכתו‪ ,‬חזרו אליו כל ה״מוחין"‪ ,‬ועלה‬ ‫הם לא הסתפקו בדיבורים ובלעג‪ ,‬הם‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | זי‬ ‫בס”ד‬ ‫הבאים אל הסוכה‪ ,‬ואף אחד לא היה‬ ‫זה לזה ולא שאלו‪ ,‬ואמר לי בפרוטרוט‬ ‫פסולה משום "גזירת תקרה"‪ ,‬משא"כ בנסר אחד או‬ ‫יושב על זה הכסא המיוחד‪ .‬ויהי בשמעו‬ ‫אפשר יש לך איזה קשיא‪ .‬ושאלתי מדוע‬ ‫שתים לא שייך גזירה זו‪ ,‬עיי"ש)‪ .‬אז נתגלתה צדקת‬ ‫כי ממש אי אפשר להיכנס אל הסוכה‬ ‫כתיב אצל סוכות 'למען ידעו דורתיכם' ולא‬ ‫הוראתו‪ ,‬ופני שוטניו חפו‪( .‬שיחת קודש בעלזא‬ ‫מרוב הגשמים‪ ,‬נטל מן הבית את הכסא‬ ‫אצל שאר מצות‪ .‬ותיכף סגר עיניו ופניו הי'‬ ‫‪ -‬אלול תשס"ג)‬ ‫המיוחד לכבוד האושפיזין ונכנס עמו אל‬ ‫כלפיד אש‪ ,‬וכרגע פתח עיניו אלי ואמר‬ ‫הסוכה‪ ,‬ואמר בנוסח של תקיפות‪' :‬איך וויל‬ ‫לי בזה הלשון‪" :‬עס איז דיך רעכט"‪ ,‬ושוב‬ ‫זעהן עס זאל רעגענען‪( !'...‬אני רוצה לראות‬ ‫סגר עיניו ואמר בהתלהבות כאש בוער‪ ,‬כי‬ ‫הגה"צ רבי מרדכי חיים סלונימער זצ"ל‬ ‫אם ירדו גשמים‪ ,)!...‬כלומר שצריכים הגשמים‬ ‫סוכה דומה למקוה שאדם הולך לסוכה‬ ‫סיפר שהרה"ק הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז'‬ ‫להתחשב עם כבוד האושפיזין הממתינים‬ ‫בכל הגוף כמו למקוה‪ ,‬ודעת הוא טהרות‪,‬‬ ‫זי"ע היה מספר סיפורים שהיו טמונים‬ ‫להיכנס אל הסוכה‪ .‬והנה תיכף אחר שאמר‬ ‫ע"כ כתיב אצל סוכה 'למען ידעו דורתיכם'‬ ‫בהם סודות עמוקים‪ ,‬ופעם אחת סיפר‪,‬‬ ‫את הדברים האלו‪ ,‬ממש בפתע פתאום‬ ‫לשון דעת‪ ,‬וגם שלשה תיבות הללו‬ ‫ששלמה המלך ע"ה פגש פעם את הבעל‬ ‫הפסיק הגשם‪ ,‬ומטר לא ניתך ארצה‪ ,‬וכך‬ ‫בגימטריא תתק"ס כשיעור מקוה שהוא‬ ‫דבר בחודש אלול והיו פניו רעים‪ ,‬ושאלו‬ ‫ישב הרה״ק מראפשיץ וערך את הסעודה‬ ‫תתק"ס לוגין‪ ,‬ותיכף עמד מעל השולחן‬ ‫למה נפלו פניך‪ ,‬והשיב‪" :‬מילא כל השנה‪,‬‬ ‫בלי שיפריעו לו הגשמים בכלל‪ .‬ויהי‬ ‫ואמר לנו "גוט יום טוב"‪ ,‬זי"ע‪.‬‬ ‫אבל כשמגיע חודש אלול‪ ,‬ומתחילים‬ ‫אחר גמר הסעודה‪ ,‬שב והחזיר את כסא‬ ‫לומר הסליחות וכו'‪ ,‬איני מסוגל לשאת‬ ‫האושפיזין אל ביתו‪ ,‬וממש מיד חזרו‬ ‫ההתעוררות‪ ,‬ולאחריו מגיע ר"ה ומקיימים‬ ‫הגשמים לרדת בתוקף כבתחילה‪(.‬גיליון דעהו‬ ‫בזמנו מרן רה"י הגה"ק רבי אהרן לייב‬ ‫מצות שופר ואמירת מלכויות זיכרונות‬ ‫סוכות תשפ"ו)‬ ‫שטיינמן זצוק"ל היה מחזר הרבה אחרי‬ ‫שופרות‪ .‬ואם לא די בכך‪ ,‬מגיע אח"כ‬ ‫ארבע מינים והיה טורח רבות‪ .‬לדוגמא‪,‬‬ ‫חג הסוכות עם מצות לולב שנוטלים‬ ‫היה נשכב תחת העצים לראות איזה אתרוג‬ ‫אותו ומנענעים בו‪ ,‬שבזה אני מרגיש‬ ‫שנה אחת לפני חג הסוכות לא היו‬ ‫משובח יש על העץ ועוד‪ .‬תלמידו‪ ,‬הגאון‬ ‫כמו שדוקרים אותי בכידונים ורמחים‬ ‫אתרוגים להשגה בכל גלילות ראפשיץ‪,‬‬ ‫רבי שמחה קסלר היה מתלווה אליו‪ .‬פעם‬ ‫וכמחטים בבשר החי והוא גרוע מהכל!"‬ ‫וכך קיבל הרה״ק מראפשיץ את חג הסוכות‬ ‫שאלו‪ ,‬האם גם ה"חפץ חיים" היה טורח‬ ‫לשנה הבאה פגשו שוב‪ ,‬והנה פניו צוהלות‬ ‫בלי שהיו ברשותו ד' מינים‪ .‬וכאשר סיפר‬ ‫כך‪ ...‬אמר לו רבינו "לא!" שאלו רבי שמחה‪,‬‬ ‫ושמחות‪ ,‬וכששאלו על כך‪ ,‬השיבו‪ ,‬כי מצא‬ ‫זאת כ״ק מרן רבינו (בעל המנחת יהודה מסטוצין)‬ ‫אם כך למה רבינו טורח?! השיבו רבי‬ ‫עצה לכך ובשנה זו לא יסבול יותר‪ .‬שאלו‬ ‫זי״ע‪ ,‬התבטא ואמר כי באותה שנה נכנס‬ ‫אהרן לייב‪" :‬בדורו של ה"חפץ חיים לא‬ ‫שלמה המלך‪" :‬ומה היא העצה שמצאת?"‪,‬‬ ‫הרה״ק מראפשיץ לתפלת שחרית של יו״ט‬ ‫היו וילונות‪ ...‬אז לא היתה תביעה לטרוח‬ ‫ולא רצה לגלות לו‪ .‬באותה שנה ניקבה‬ ‫הראשון של חג הסוכות כמו שנכנסים בחג‬ ‫כל כך במצוות‪ ,‬אבל בדורנו שיש וילונות‬ ‫הספינה שבה הובילו את האתרוגים ורובם‬ ‫השבועות‪ ...‬דהיינו בלי ארבעת המינים‬ ‫ועוד כמה וכמה דברים‪ ,‬ואחרי דברים אלו‬ ‫התקלקלו‪ .‬ומאחר שנותרו רק מספר‬ ‫בידיו‪ .‬וכך גם כבר התכוננו לעמוד ולומר‬ ‫אנשים טורחים ומחזרים‪ ,‬נתבעים אנו‬ ‫אתרוגים בודדים‪ ,‬היה כל אתרוג יקר‬ ‫את ההלל בצורה זאת‪ ,‬בלי ארבעת המינים‬ ‫לטרוח ולחזר אחר המצוות יותר!" והיה‬ ‫מאוד והוזילו אנשים מכספם הון רב כדי‬ ‫ונענועים‪ .‬אבל פתאום שמעו איזה קול‬ ‫רגיל לספר את מה שאמר לו הגאון רבי‬ ‫לזכות בהם‪ ,‬ושאר כל האנשים שלא עלה‬ ‫רעש מבחוץ‪ ,‬והרה״ק מראפשיץ עשה סימן‬ ‫הלל זקס‪ ,‬שדרכו היתה לקחת אתרוגים‬ ‫בידם לקנות אתרוג עמדו בתור זמן רב‬ ‫בידיו הק' ֵֵשֵיֵ צאו לראות מה יש שם‪ ,‬כמי‬ ‫מזנים שונים‪ ,‬לצאת ידי שיטות נוספות‪.‬‬ ‫כדי לקיים מצות נטילת לולב‪ .‬אחר סוכות‬ ‫שיודע שבחוץ נמצא זה הדבר שממתינים‬ ‫אמרה לו אמו‪" :‬אבי‪ ,‬ה"חפץ חיים" היה לו‬ ‫פגשו שלמה המלך שוב והנה הוא סר‬ ‫עליו‪ .‬יצאו אנשים ואכן ראו כי זה עתה‬ ‫אתרוג אחד וכי אתה מהדר יותר ממנו‪.‬‬ ‫וזועף‪ ,‬ואמר לו היצה"ר‪" :‬השנה עוד היה‬ ‫הגיע גוי בנסיעה מעיר 'קראקא'‪ ,‬והוא‬ ‫‪ "..‬ענה לה רבי הלל‪" :‬לסבא הספיקו‬ ‫לי יותר גרוע מבכל השנים‪ ,‬כי עצתי הייתה‬ ‫מחפש את ביתו של הרה״ק מראפשיץ‪ .‬כי‬ ‫שתי חליפות‪ ,‬לשבת ולחול‪ ,‬לי יש הרבה‬ ‫לנקב חור בספינה כדי שלא יוכלו לקיים‬ ‫אשה עשירה אחת ממשפחת 'פיצעלעס'‬ ‫חליפות‪ ,‬לכן גם במצוות היה לו אתרוג אחד‬ ‫מצות לולב‪ ,‬ולבסוף כל אחד שנותר מהם‪,‬‬ ‫אשר בקראקא השיגה אתרוג מהודר‬ ‫ולי יש הרבה אתרוגים"‪ .‬העולם השתנה‬ ‫דקר לי יותר מכל הלולבים שבכל שנה!”‬ ‫לפני יום טוב‪ ,‬ומיהרה ושלחה אותו עם‬ ‫‪ -‬החומריות רבתה‪ ,‬לא תהיה הרוחניות‬ ‫שליח נכרי אל הרה״ק מראפשיץ‪ .‬שמח‬ ‫כהנת כפונדקית! ("כאיל תערוג”)‬ ‫הרה״ק מראפשיץ מאד על הדבר‪ ,‬ופתח‬ ‫סוכה דומה למקוה שאדם הולך לסוכה בכל הגוף‬ ‫באמירת ההלל עם ארבעת המינים ועבודת‬ ‫בספר צמח דוד על התורה‪ :‬בשנת תרס"ט‬ ‫הנענועים בהתלהבות גדולה‪ .‬אחר התפלה‬ ‫פעם היה מעשה אצל הרה״ק מראפשיץ‬ ‫הייתי על ימים ראשונים של סוכות אצל‬ ‫אמר הרה״ק מראפשיץ אודות האשה‬ ‫זי״ע בלילה הראשון של חג הסוכות‪ ,‬שירדו‬ ‫דו"ז הרה"צ אדומו"ר מרן מאיר יהודא זצ"ל‬ ‫הגבירה ששלחה לו את האתרוג‪' :‬אונז‬ ‫גשמים רבים ביותר‪ ,‬ולא היה אפשר לשבת‬ ‫בעה"מ 'אור למאיר' אבד"ק בוקאווסק בן‬ ‫וועלן נאך האבן אייניקלעך בשותפות' (עוד‬ ‫בסוכה‪ ,‬אבל הרה״ק מראפשיץ רצה בכל‬ ‫א"ז הרה"צ הקוה"ט בעה"מ ספר צמח דויד‬ ‫יהיו לנו נכדים משותפים)‪ .‬ואכן הרה״ק בעל 'אמרי‬ ‫זאת להיכנס אל הסוכה‪ .‬פנה אליו בנו‬ ‫זצ"ל אבד"ק דינאב‪ .‬ודרכו בקודש הי' אחר‬ ‫נועם' מדזיקוב זי״ע היה חתן אצל משפחה‬ ‫הרה״ק הרבי ר' אליעזר'ל מדזיקוב זי״ע‬ ‫סעודות יו"ט בסוכה גדולה‪ ,‬הלך לסוכה‬ ‫זו‪ ,‬וכל צאצאיו הם נכדים משותפים של‬ ‫ואמר לו כי זה ממש בלתי אפשרי להיכנס‬ ‫קטנה לאכול פירות עם בנו הרה"צ וחתני'‬ ‫הרה״ק מראפשיץ ואותה גבירה‪( .‬שם)‬ ‫עכשיו אל הסוכה‪ ,‬כי הגשם שוטף בחזקה‬ ‫הרבנים זצ"ל‪ ,‬וגם אני ועוד איזה מקורבים‪,‬‬ ‫עד מאד‪ .‬והנה הרה״ק מראפשיץ היה נוהג‬ ‫ואמר לנו לשאול איזה קושיא‪ ,‬והסתכלו‬ ‫לייחד בסוכתו כסא לכבוד האושפיזין‬ ‫חי | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫שכב ר' זושא בקור גדול בסוכה ונכנסה חמימות‬ ‫עוברת עליו שבת אחת בלי שיחלל אותה‬ ‫מסופר על הרר"ז זי"ע שפעם התארח‬ ‫כמה פעמים‪ .‬ענה הרה״ק מסאטמאר ואמר‬ ‫הרה״ק מסאטמאר זי״ע היה ידוע בכוחו‬ ‫בחג הסוכות אצל ידידו הרה"ק ר' ייב"י‬ ‫לו‪' :‬איר האט געהערט אויף מיינע הושענא‬ ‫המיוחד לעורר את לבותיהם של ישראל‪,‬‬ ‫מאוסטראה זי"ע (מתלמידי המגיד זי"ע)‪ ,‬והיה‬ ‫רבה'ס'? (שמעת על ההושענא רבה שלי?)‪ ,‬ענה‬ ‫ובכל עת מצוא כאשר היה פותח את פיו‬ ‫שם קור גדול וחזק והרה"ק ר' ייב"י זי"ע היה‬ ‫הרופא בחיוב‪ ,‬כי ודאי לא רק שמע עליהם‪,‬‬ ‫בדברי כיבושין או התעוררות רחמים‪ ,‬היו‬ ‫ישן על מטה מוצעת בריבוי כרים וכסתות‬ ‫אלא הוא בעצמו נמצא שם‪ ,‬וההתעוררות‬ ‫כל השומעים מתעוררים ושופכים דמעות‬ ‫לחמם מפני הקרירות החזקה‪ ,‬והרר"ז אמר‬ ‫גדולה כל כך‪ .‬אמר לו הרה״ק מסאטמאר‪:‬‬ ‫כמים‪ .‬וכך היה בכל שנה בבית מדרשו‬ ‫שדרכו לישן על הארץ‪ ,‬וא"צ לשום כר וכסת‬ ‫'איך געב דיר אוועק איין הושענא רבה‬ ‫בהגיע יום הושענא רבה‪ ,‬אשר בזה היום היה‬ ‫לחימום‪ .‬וכששכב הרר"ז על הארץ לישן‪,‬‬ ‫מיינע פאר דיין חילול שבת'! (אני מוסר לך חד‬ ‫מרבה בתפלות ותחנונים לישועת השכינה‬ ‫אמר 'מארי דכולא עלמא לזושא קר‪ ,‬וזושא‬ ‫ה'הושענא רבה' שלי על החילול שבת שלך!)‪ ,‬כלומר‬ ‫הק' מגלותה‪ ,‬ובין ה'הושענות' היה מדבר‬ ‫רוצה שיבא חמימות'‪ ,‬ונכנסה חמימות‬ ‫שחילולי השבת של הרופא שוים אצלו‬ ‫דברי תורה המעוררים את הלבבות‪ ,‬וכל בית‬ ‫לסוכה‪ ,‬עד שהוצרך הר"ר ייבי להסיר מעליו‬ ‫כמו ההושענא רבה שלו‪ ,‬ובזה אכן נחה‬ ‫המדרש היה נעשה לחטיבה אחת של בכיות‬ ‫חלק מהכסתות‪ .‬והוסיף הרר"ז ואמר עוד‬ ‫דעתו של הרופא‪ .‬ויש לציין דבר פלא‪ ,‬איך‬ ‫ותחנונים לפני הבורא ית'‪ .‬בוויליאמסבורג‬ ‫פעם 'מארי דכולא עלמא לזושא קר‪ ,‬וזושא‬ ‫דבריו של צדיק אינם הולכים לריק‪ .‬כי אחר‬ ‫באותם שנים היה גר רופא יהודי בשם ד״ר‬ ‫רוצה שיבא חמימות'‪ ,‬ונכנסה עוד חמימות‬ ‫כמה שנים מאז אותו מעשה‪ ,‬נפטר ד״ר‬ ‫בורשטין אשר כל היהודים היו באים אצלו‪,‬‬ ‫לסוכה‪ ,‬עד שהוצרך רבי ייבי להסיר את כל‬ ‫בורשטין בבוקר יום הושענא רבה‪ .‬ולפני‬ ‫והוא היה חסיד וירא שמים והסתופף הרבה‬ ‫הכסתות‪ .‬וכשחשש ר' ייבי שהולך הרר"ז‬ ‫אמירת הדרשה וההושענות בבית מדרשו‬ ‫בצלו של הרה״ק מסאטמאר‪ .‬ומפני שלא היה‬ ‫לומר שוב כנ"ל‪ ,‬אמר לו בבקשה שלא יוסיף‬ ‫של הרה״ק מסאטמאר‪ ,‬יצא הרבי עם כל‬ ‫שם רופא אחר‪ ,‬הזדמן לו כמעט בכל שב״ק‬ ‫לבקש על עוד חמימות שלא תשרף הסוכה‪.‬‬ ‫החסידים להשתתף בהלויית הרופא‪ .‬ובזה‬ ‫צורך לחלל את השבת מפני פיקוח נפש‪.‬‬ ‫(גיליון מעינות הים סוכות תשפ"ה)‬ ‫נתקיים כפשוטו מה שאמר לו‪ ,‬כי הוא מוסר‬ ‫פעם אחת נכנס הרופא בתלונות אל הרה״ק‬ ‫לו את ההושענא רבה שלו‪(.‬שם)‬ ‫מסאטמאר‪ ,‬והתאונן לפניו כי הוא כבר נהיה‬ ‫ה'שבת גוי' בוויליאמסבורג‪ ...‬שהרי לא‬ ‫שמיני עצרת ושמחת תורה‬ ‫זמן רב‪ ,‬עד שבא בעל הבית אצלו עם חשבון‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫גדול שישלם‪ .‬אמר לו אין לי לשלם‪ ,‬א"ל‬ ‫שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב‬ ‫הבעה"ב אם כן אמסור אותך לשומרי החוק‪,‬‬ ‫במאור עינים (פר' אמור)‪ .‬מעלת וסגולת‬ ‫(סוכה מח)‪ .‬אמר כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע‪,‬‬ ‫שיעמידו אותך למשפט‪ .‬אמר לו‪ :‬מה יהיה‬ ‫עיצומו של יום ונקרא יום אחרון של חג‬ ‫זקני כ"ק מרן מהר"ש מבעלזא זי"ע היה אומר‪:‬‬ ‫לך מזה‪ ,‬הלא לא תרוויח בזה כלום‪ .‬אך כיון‬ ‫"שמחת תורה"‪ ,‬שהוא שמחה לתורה עילאה‬ ‫את גודל מעלת ויקר ערכם של הריקודים‬ ‫שאין לי לשלם‪ ,‬ארקוד לפניך ריקודים נאים‬ ‫ששבו ועלו אצלה ונתקרבו כל חלקי שרשי‬ ‫בשמחת תורה אין לי רשות לגלות‪ .‬ברם‪ ,‬את‬ ‫מה שאני מומחה‪ ,‬ועל ידי זה יתרבו הבאים‬ ‫נשמות ישראל ונתאחדו בה‪ ,‬כי כל אחד‬ ‫זאת אוכל להגיד שכל התפילות והתחנונים‬ ‫כאן בשביל לחזות ברקדן המופלא שמציע‬ ‫שב ע"י תיקון הזמן של מועדים להתורה‬ ‫וכל מיני בקשות של בני ישראל מכל השנה‬ ‫האכסניא לאורחיו‪ ,‬ותרוויח עי"ז ממון הרבה‬ ‫שמשם שורש נשמתו‪ .‬ועל כן המנהג שכל‬ ‫והתפילות של הימים הקדושים האלו שלא‬ ‫כפי התשלומים המגיעים לך‪ .‬הנמשל הוא‪:‬‬ ‫ישראל עולין לתורה ביום שמח"ת‪ ,‬שבאמת‬ ‫היו כראוי ולא עלו לרצון לפני אדון כל‪ ,‬וכן‬ ‫שבכל הימים נוראים אנו מבקשים בני חיי‬ ‫אז עולין להתורה ברוחניות ג"כ‪ ,‬שמקרבין‬ ‫התקיעות שאנו תוקעים ‪ -‬בזה היום נאספים‬ ‫ומזוני‪ ,‬ומבטיחים להקב"ה להיטיב את‬ ‫שורש נשמתו וחלק אלוקי שבהן להתורה‬ ‫יחד ועולים לרצון לפני אבינו שבשמים על ידי‬ ‫מעשינו‪ ,‬ובהגיע יום שמחת תורה ואין לנו‬ ‫שמשם שורש נשמתן כמבואר‪ ,‬כנודע שיש‬ ‫הריקודים‪ .‬וזה הרמז בגמרא‪ :‬שמיני רגל בפני‬ ‫מה לשלם‪ ,‬רוקדים ומכניסים בזה הרהורי‬ ‫ששים רבוא אותיות לתורה כמספר שרשי‬ ‫עצמו לענין פז"ר קש"ב‪ .‬ובזה מרומז הענין‬ ‫תשובה בלבות בני ישראל‪ ,‬ועל ידי זה יתרבו‬ ‫נשמות ישראל‪ .‬ולכך קורין בפרשת "וזאת‬ ‫הנ"ל‪ :‬כל התפילות הפזורות של כל ימות‬ ‫מצוות ומעשים טובים‪...‬‬ ‫הברכה"‪ ,‬שאחר תיקון שנעשה בזמנים הללו‬ ‫השנה שאין להם עליה ‪ -‬יקשיב להם השם‬ ‫נשפע ברכה מלמעלה לכל אחד מישראל‪,‬‬ ‫יתברך ביום זה; פזר הפזורות‪ ,‬קשב יקשיב‪.‬‬ ‫על ידי שנתיחדו בתורה ובבורא ב"ה שרשי‬ ‫אי' בישמח ישראל‪ ,‬בבקשה מכם עכבו עמו‬ ‫חלקי נשמות ישראל‪.‬‬ ‫עוד יום אחד‪ ,‬קשה עלי פרידתכם"‪ ,‬ולכאורה‬ ‫אמר הרש"ב מליובביץ'‪ :‬את השעות של‬ ‫ההקפות בשמחת תורה‬ ‫קשה‪ ,‬מה יועיל לשהות עוד יום אחד כדי‬ ‫שמיני עצרת ושמחת תורה צריכים לייקר‬ ‫ביאר הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי"ע‪,‬‬ ‫להקל על הפרידה שכה קשה‪ ,‬ואדרבה‬ ‫מאוד‪ ,‬בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות‬ ‫משל לאחד שבא לאכסניא וציוה לתת לו‬ ‫איפכא מסתברא‪ ,‬שכאשר ֵֵרעים אהובים‬ ‫בדליים ובחביות בגשמיות וברוחניות‪ ,‬וכל‬ ‫מכל טוב מאכלים טובים‪ ,‬וחדרים נאים‬ ‫יתעכבו ביחידות עוד יום הרי הם מתקשרים‬ ‫זה על ידי הריקודים‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬וכל מיני תענוגים‪ .‬כך נשאר הדבר‬ ‫יותר ויותר בעבותות אהבה‪ ,‬ובתום היום‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | טי‬ ‫בס”ד‬ ‫בא בטרוניא עם בריותיו‪ ,‬ואין הוא מבקש‬ ‫ההוא יקשה עליהם טפי להיפרד איש‬ ‫איתא בשם ר' שלמה לייב מלנטשנא‬ ‫כי אם מילתא זוטרתא בעלמא‪" ,‬יום אחד"‬ ‫מעל אחיו‪ .‬ויש לבאר בדרך משל‪ ,‬לבן מלך‬ ‫זצוק"ל‪ :‬פירוש שמשה רבינו ע"ה ברך‬ ‫בלבד‪ ,‬איין קליינע קבלה‪.‬‬ ‫שנשא אשה במדינה רחוקה מאד‪ ,‬ולבו‬ ‫את ישראל שכל אחד מישראל יהיה איש‬ ‫היה מלא געגועים עזים לאביו המלך‪ ,‬אך‬ ‫אלקים ‪.‬‬ ‫מחמת המרחק הרב לא היה יכול לנסוע‬ ‫פרשת "וזאת הברכה"‬ ‫אליו‪ ,‬פעם אחת הגיע אביו לבקרו ושמח‬ ‫עמו הבן עד מאד‪ ,‬ובמשך הימים ששהה‬ ‫"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים‬ ‫עמו היה מלא שמחה וחדוה‪ ,‬אולם בשעת‬ ‫"מימינו אש דת למו" (לג‪ ,‬ב)‪ .‬אש דת שהייתה‬ ‫את בני ישראל לפני מותו" (לג‪ ,‬א)‪.‬אמרו חז"ל‬ ‫פרידה נכנס הילד שעשועים בהתרפקות‬ ‫כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי‬ ‫(ילקוט שמעוני) לא זכה משה שיקרא איש‬ ‫לפני אביו‪ ,‬והשתטח לפניו על הארץ‪ ,‬ובכה‬ ‫אש לבנה (רש"י) יש להבין מהי אש שחורה‬ ‫האלוקים עד שבירך את ישראל בזה יש‬ ‫וצעק "כי חולת אהבה אני"‪ ,‬והוא אינו‬ ‫ואש לבנה‪ .‬והנה בגמרא ביומא דרשו חז"ל‬ ‫לבאר מדוע פתח הכתוב "וזאת הברכה"‬ ‫מסוגל בשום אופן שיפרד המלך ממנו‪,‬‬ ‫דהתורה היא כמו סם‪ ,‬זכה נעשית לו סם‬ ‫עם וו' החיבור בתחילת הענין? אלא לומר‪,‬‬ ‫התנצל האב באזני בנו ואמר "בני יקירי‪,‬‬ ‫חיים‪ ,‬לא זכה נעשית לו סם המוות‪ .‬וביאר‬ ‫מלבד כל מה שפעל ועשה משה בימי חייו‪,‬‬ ‫אמנם אין לי תרופה לגעגועיך העזים‪ ,‬אך‬ ‫בזה בעל חובת הלבבות דמשום כך נמשלה‬ ‫הוסיף לברך את בני ישראל ואז נקרא איש‬ ‫עצה אחת יש לי עבורך‪ ,‬תכין עבורי דירה‬ ‫התורה לאש משום דיש בה את שתי‬ ‫"האלוקים" הרי לנו לימוד עצום ונורא‬ ‫ראויה אצלך שאוכל להתגורר שם‪ ,"...‬וכמו‬ ‫הבחינות שיש באש‪ ,‬מצד אחד היא מאירה‬ ‫‪.‬משה רבינו אב הנביאים‪ ,‬אשר דבר עם‬ ‫כן מבקש הקב"ה מן האדם‪ ,‬כיון שקשה‬ ‫ומחממת‪ .‬אולם מאידך גיסא שורפת היא‬ ‫ה' פנים בפנים נותן התורה לעם ישראל‪,‬‬ ‫עלי פרידתכם אם כן עשו לי מקדש‬ ‫את מי שלא נזהר בה‪ .‬וזהו שרמז רש"י‬ ‫עלה למעלה ארבעים יום וארבעים לילה‬ ‫ושכנתי בתוכו‪ .‬ואם יאמר האדם הרי אני‬ ‫דאמר "אש שחורה על גבי אש לבנה"‬ ‫וכו' וכו'‪ ,‬עם כל גדלותו הנוראה והעצומה‬ ‫קרוץ מחומר‪ ,‬ואיך אוכל להכין משכן‬ ‫דהתורה ביסודה היא אש לבנה המסמלת‬ ‫לא נקרא "איש האלוקים"‪ ,‬רק כאשר בירך‬ ‫קדוש הראוי למלך מלכי המלכים הגדול‬ ‫הצלחה לעוסק בה ועץ חיים לעושיה‪ ,‬אולם‬ ‫את ישראל‪ .‬ללמדנו כמה חשיבות ישנה‬ ‫הגבור והנורא‪ ,‬לזאת אומר הקב"ה "עכבו‬ ‫בברכה לזולת‪( .‬אוה"ח הק' זי"ע)‬ ‫עמי עוד יום אחד"‪ ,‬שאין הבורא יתב"ש‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫ובהכרח נראה – אומר האדמו"ר מסקולען‬ ‫הקב"ה מבקש מאתנו שנהיה טובים‬ ‫שמיני רגל בפני עצמו‬ ‫זי"ע – שקבלת התורה לבד אינה מספקת‪,‬‬ ‫ענין הקפות שבכל ימי הסוכות מסבבים‬ ‫הרה"ק בעל ה"בית אברהם" זי"ע הסביר‬ ‫רק חייבים לעבור את ימי הקיץ על כל‬ ‫אנו את הספר תורה עד שמיני עצרת‪,‬‬ ‫את דברי הגמ' "שמיני עצרת רגל בפני‬ ‫נסיונותיו לראות אם יקיים ויחזיק את‬ ‫ובשמיני עצרת מסבבים את הספר תורה‬ ‫עצמו" – הוא רגל שכל יהודי צריך להתבונן‬ ‫התורה בפועל ג"כ‪ ,‬ולהתנהג בחדשי הקיץ‬ ‫אותנו‪ .‬כי עיקר החותם הוא בשמיני עצרת‬ ‫'בפני' עצמו‪ ...‬אחרי ימים כל כך קדושים‬ ‫על פי תורה כראוי – לא רק "לקבל" –‬ ‫כידוע‪ ,‬ועד שמיני עצרת אנו מסבבים את‬ ‫איך נראים הפנים שלו‪( ...‬בלשונו‪ :‬וואס‬ ‫ורק אח"כ אפשר לרקוד עם התורה‪...‬‬ ‫הספר תורה ומבקשים כל הטובות מאת‬ ‫פאר א פנים ער האט‪)...‬‬ ‫(קונטרס‪ ,‬נועם שיח)‬ ‫השי"ת‪ ,‬דהיינו ספר תורה‪ ,‬והסיבוב הוא‬ ‫מבחינת תפלת עני המסבב על הפתחים‪.‬‬ ‫ובשמיני עצרת כבר נעשה החותם לטובה‪,‬‬ ‫שישו ושמחו בשמחת תורה‪ ,‬בשם אביו‬ ‫גם פשוטי עם שמחים ביום הזה‬ ‫ומעתה כביכול מסבב אותנו כעני הסובב‬ ‫הרה"ק ז"ל‪ ,‬להבין הלשון בשמחת תורה‪,‬‬ ‫לכאורה למה לא נקראת 'שמחת ישראל'‪,‬‬ ‫על הפתחים לבקש מאתנו שנהיה טובים‬ ‫שהיה לו לומר שישו ושמחו בתורה‪ ,‬אלא‬ ‫ונראה עפ"י משל כי עינינו רואות כאשר‬ ‫מעתה והלאה‪ ,‬בכדי שנוכל לקבל כל‬ ‫הכוונה שצריך להיות בשמחה מהשמחה‬ ‫יזכה איש פשוט שפל ערך להיות על‬ ‫הטובות‪ ,‬והוא יקבל מאתנו כל הנחת רוח‪.‬‬ ‫שיש לתוה״ק‪ ,‬שלא נפלה בידי האומות‪,‬‬ ‫שמחת צדיק מפורסם כשעושה נישואין‬ ‫(דברי ישראל בסופו בשם הרה"ק רבי‬ ‫כשהקב"ה חזר עליהם שיקבלוה‪ ,‬בשעיר‬ ‫לבנו או לבתו‪ ,‬והי' לו כמה יגיעות לכתת‬ ‫יחזקאל מקאזמיר זי"ע)‬ ‫והר פארן‪ ,‬ואילו הייתה בידם לא היו‬ ‫רגליו ממרחק רב‪ ,‬וכאשר יזכה להיות‬ ‫יודעים להעריכה ולכבדה כמו עם ישראל‬ ‫שמה על שמחתו אז משמח א"ע מאוד‬ ‫שמכבדים אותה ושמחים בשמחתה‪.‬‬ ‫מאוד ומפזז ומכרכר בכל עוז ומרקד‬ ‫האדמו"ר מסקולען זי"ע אמר‪ :‬הנה‬ ‫[״בית אברהם׳׳ שמחת הקפות שניות]‬ ‫בכל כחו‪ ,‬וכאשר שואלין אותו לשמחה‬ ‫חג השבועות‪ ,‬הוא יום טוב של "קבלת‬ ‫(אוצרותיהם של צדיקים)‬ ‫זו מה זו עושה‪ ,‬ישיב על מה לא אשמח‬ ‫התורה"‪ ,‬וא"כ יש לתמוה‪ ,‬למה אין רוקדין‬ ‫שאיש פשוט כמוני שפל ערך זכה להיות‬ ‫עם התורה כמו שעושין בשמחת תורה?‬ ‫כ | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫שגם "בשרו" נקרא בשם משה כמו נשמתו‪,‬‬ ‫ימי בראשית‪ ,‬ר"ל לפי בריאותם וטבעם‬ ‫יש בה גם בחינה של אש שחורה והיא למי‬ ‫וזהו ע"כ יען שהפך גם חומרו לבחינת‬ ‫מששת ימי בראשית מוכנים כל ישראל‬ ‫שלא הולך כדרכה ובנתיבותיה‪( .‬כתב סופר)‬ ‫אלקים ולכן נקרא גם גופו בשם משה א"כ‬ ‫ללמוד תורה‪.‬‬ ‫בזה נוכל גם לדעת עד כמה עלה ונתעלה‬ ‫משה רבינו להיות לגמרי צורה רוחנית‪ ,‬והנה‬ ‫כל ישראל מוכנים ללמוד תורה לפי בריאותם וטבעם‬ ‫בזה מבואר שמשה רבינו היה כמו בראשית‬ ‫"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר‬ ‫מששת ימי בראשית ואין מי שאינו הגון וראוי לכך‬ ‫בריאות העולם קודם חטא אדם הראשון‬ ‫ידעו ה' פנים אל פנים (לד‪ ,‬י) וגו' בראשית‬ ‫"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"‪..‬‬ ‫שהיה כותנות אור באל"ף ולא כותנות עור‪,‬‬ ‫ברא אלקים" וגו'‪( .‬א‪ ,‬א) ולכאורה קשה דהוי‬ ‫(לג‪ ,‬ד) בגמרא מסכת סנהדרין (דף צא ע"ב)‬ ‫יען שגם הגוף היה מזוכך ומקודש להאיר‬ ‫ליה למימר ולא קם עוד נביא בישראל‪.‬‬ ‫אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כל המונע הלכה‬ ‫באור צח ומצוחצח ועל דרך שפירש הרמ"ע‬ ‫ויש לפרש על פי מה שאמרו חז"ל משה‬ ‫מפי תלמיד ‪ -‬כאילו גוזלו מנחלת אבותיו‪,‬‬ ‫מפאנו ז"ל כי הפסוק האדם יראה לעינים‬ ‫מן התורה מניין‪ ,‬דכתיב בשגם הוא בשר‬ ‫שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת‬ ‫וה' יראה ללבב‪ ,‬כי קודם החטא היה האדם‬ ‫והביאור בזה על פי הנודע דמשה רבינו‬ ‫יעקב‪ ,‬מורשה היא לכל ישראל מששת ימי‬ ‫מוכשר בכל אבר ואבר לעשות הפעולה‬ ‫נקרא איש הוא האלקים יען שברוב קדושתו‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫מה שהלב עושה עכשיו להתבונן ולחזות‬ ‫נזדכך בשר גופו להיות כולו צורה רוחנית‬ ‫ובמהרש"א (חדושי אגדות) כל המונע הלכה‬ ‫בנועם ה'‪ ,‬אמנם על ידי מה שראו בעיניהם‬ ‫ומלאכית‪ ,‬וידוע דהשם של האדם הוא שם‬ ‫מפי תלמיד כאלו גוזלו כו'‪ .‬ר"ל שאינו לומד‬ ‫העץ הדעת והתאוו תאוה על ידי זה נתגשם‬ ‫נשמתו על דרך הפסוק נפש חיה הוא שמו‪,‬‬ ‫עם התלמיד כר' פרידא שהיה למד עם‬ ‫איברי האדם ולא נשאר רק הלב מזוכך‬ ‫אמנם מי שהפך חומרו גם כן לרוחני ממילא‬ ‫תלמידו ד' מאות פעמים עד שהיתה שגורה‬ ‫להבין ולהשיג וזה שאמר כי "האדם" יראה‬ ‫נקרא גם גופו בשמו‪ ,‬וזה הוא שאלתם‪,‬‬ ‫לו בפיו‪ ,‬וז"ש המונע הלכה מפי תלמידו‬ ‫לעינים אצל חטא עץ הדעת זה גרם אשר‬ ‫משה מן התורה מנין‪ ,‬כלומר היכן מרומז‬ ‫ללמוד עמו עד שתהא שגורה לו בפה לפי‬ ‫על ידי זה ה' יראה אך "ללבב" שרק הלב‬ ‫בתורה גודל מעלת מדרגת משה רבינו עד‬ ‫שאומר הרב שאין התלמיד הגון וראוי לכך‬ ‫יוכל להתבונן מגדולת השי"ת ונפלאותיו‪,‬‬ ‫כמה הגיע‪ ,‬ע"ז אמר שמרומז בפסוק בשג"ם‬ ‫וא"א לו ללמדו‪ ,‬הרי 'גוזלו מנחלת אבותיו'‬ ‫אמנם הצדיקים שזיככו אבריהם אצלם‬ ‫בגימטריא עולה משה הוא "בשר" דהיינו‬ ‫שהתורה היא מורשה לכל ישראל מששת‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫הכתוב‪' ,‬ועצר את השמים' שהשם יתברך‬ ‫טובים‪ ,‬אמר בזה"ל‪" :‬אז א רבים יודין טיען‬ ‫על שמחת בת מלך מלכי רבנן‪ ,‬אשר כמה‬ ‫יעצור ויסחוט את השמים העליונים‪ ,‬על‬ ‫אפ א מצוה ווערט אין הימעל א עת רצון"‪.‬‬ ‫אלפים אנשים גדולים חורי ארץ באו‬ ‫דרך עצירת הזיתים והענבים‪ ,‬ואז 'לא‬ ‫(שיח שרפי קודש ערך מועדים אות טו)‬ ‫לכאן ממרחק בהוצאות מרובים ואנכי עני‬ ‫יהיה מטר' כלל למעלה בשמים‪ ,‬כי אם‬ ‫ואביון שפל ונבזה‪ ,‬זיכני השי"ת להיות ג"כ‬ ‫שירד הכל למטה לארץ‪ .‬וכן ואסחט אותם‬ ‫עמהם על שמחה זו‪ .‬והנמשל מובן‪ ,‬ולכן‬ ‫(בראשית מ‪ ,‬יא) תרגומו 'ועצרית'‪ .‬ונענו‬ ‫כביכול יעצור ויסחוט לישראל‬ ‫אילו הי' נקרא ‘שמחת ישראל'‪ ,‬הרוצה‬ ‫השפע מעולמות העליונים‬ ‫כל העם ע"י תפלתו זאת‪ ,‬וירד להם הגשם‬ ‫בבאר משה (שמ"ע‪ ,‬קצה ע"א) (מהרה"ק‬ ‫לשמוח היה צריך להיות בבחי' ישראל‬ ‫לברכה‪ .‬שהבורא יתברך שמו הוא הבוחן‬ ‫ר' משה אליקים בריעה מקוז'ניץ זיע"א)‪:‬‬ ‫לקיים תורה ומצוות כראוי‪ ,‬משא"כ‬ ‫לבבות ויודע נסתרות‪ ,‬ורחמנא לבא בעי‪,‬‬ ‫או יאמר בדרך צחות והוא קרוב לדרך‬ ‫כשנקרא ‘שמחת תורה'‪ ,‬והוא שמחת‬ ‫ע"כ ערבו עליו דברי האיש הזה‪ ,‬יען היותם‬ ‫האמת‪ ,‬ביום השמיני עצרת תהיה לכם‬ ‫הש"י‪ ,‬כי כל התורה שמותיו של הקב"ה‬ ‫בגודל כוונת הלב באמיתיות ופנימיות‬ ‫(במדבר כט‪ ,‬לה)‪ ,‬ע"ד מעשה רב שהיה‬ ‫והקב"ה וישראל חד‪ ,‬לזה כל איש כקטן‬ ‫לבבו‪ .‬וענהו בתפלתו‪.‬‬ ‫בימי הרב הקדוש הבעש"ט זצ"ל‪ ,‬שפעם‬ ‫כגדול‪ ,‬אפילו השפל ערך צריך לשמוח‬ ‫וכזה יש לרמז ג"כ במקרא שלפנינו 'ביום‬ ‫אחת נעצרו הגשמים‪ .‬והיו גוזרים תענית‬ ‫בשמחתה‪ ,‬וגם עוד יותר כמשל הנ"ל‪ ,‬ולזה‬ ‫השמיני' לשון שמנוניות‪ ,‬שיושפע אליכם‬ ‫וזעקו בתפלה ובתחנונים הרבה ולא נענו‪,‬‬ ‫ראינו מפשוטי עם בני ישראל ששמחים‬ ‫כל מיני שפע טוב‪ ,‬ויחדש לכם שנה שמינה‬ ‫וראה ביניהם הבעש"ט איש אחד מעמי‬ ‫עוד יותר ויותר‪( .‬בית יעקב אלכסנדר פר'‬ ‫מכל מיני השפעות טובות‪ .‬וזהו שגמר‬ ‫הארץ ופשוטי העם‪ ,‬והיה אומר פרשת‬ ‫בראשית)‬ ‫אומר 'עצרת תהיה לכם' שכביכול יעצור‬ ‫ק"ש‪ ,‬וכשהגיע להפסוק "ועצר את‬ ‫ויסחוט השפע מהעולמות העליונים‬ ‫השמים ולא יהיה מטר"‪ ,‬הי' אומרו בגודל‬ ‫חסידים מרקדים במוצאי יו"ט‬ ‫ומשמי השמים הפנימיות העליונים‪,‬‬ ‫הכוונה ובבכי וזעקה הרבה‪ .‬ושאל אותו‬ ‫'לכם' ישראל קדושים לבד ולא לזרים ח"ו‬ ‫הרב החסיד ר' נח ז"ל האבד"ק פיסעצנע‬ ‫הבעש"ט זצ"ל‪ .‬מה היתה כוונתך באומרך‬ ‫אכיה"ר‪.‬‬ ‫הגיד בשם הרה"ק הרי"מ זצללה"ה מגור‪,‬‬ ‫הפסוק הזה‪ .‬והשיב לו‪ ,‬שהיה מכוין פי'‬ ‫מה שהחסידים מרקדים בכל מוצאי ימים‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | אכ‬ ‫בס”ד‬ ‫רגעים ואח"כ אמר‪ :‬חושב אני שהוא מפני‬ ‫שעה התפלל על הגשמים והוא זמן‬ ‫באמת גם עדיין כל האיברים שוים‪ .‬ולפי‬ ‫שאם יכנס אדם מישראל לבית הכנסת‬ ‫המוספין‪ .‬וע"כ מתחילים להזכיר "משיב‬ ‫זה אתי שפיר "ולא קם נביא" שישאר "עוד‬ ‫בעת שכולם רוקדים ושמחים לכבוד‬ ‫הרוח ומוריד הגשם" דווקא בתפילת מוסף‪,‬‬ ‫בישראל כמשה"‪ ,‬והרבותא בזה שאם אמנם‬ ‫התורה‪ ,‬וביודעו שהוא לא פתח ספר‬ ‫משום שהתפילה הראשונה על הגשם‬ ‫אשר ידעה ה' פנים אל פנים בשמים ממעל‬ ‫במשך כל השנה יפול רוחו בקרבו דמה‬ ‫היתה בעת תפילת המוספין‪.‬‬ ‫ואעפ"כ לא נתפרד הגוף מהנפש אך בא‬ ‫לו ולשמחה זו‪ ,‬לכן מתחילים לקרוא ביום‬ ‫חזרה ונשאר עוד בישראל על הארץ מתחת‪.‬‬ ‫זה מ"בראשית"‪ ,‬לומר לו שמח גם אתה‪,‬‬ ‫משא"כ בשאר נביאים‪ ,‬וזה היה יען שמשה‬ ‫בשמחה של התורה‪ ,‬ואם לא למדת עד כה‬ ‫על הסלע הך ויצאו מים רבים‬ ‫רבינו בא למדרגה הנשגבה להיות כמו בעת‬ ‫בכל זאת לא תתייאש כי יש לך הזדמנות‬ ‫ביאר הרה״ק רבי ברוך מקאמארנא הי״ד‬ ‫בראשית ברא אלקים דאז קודם החטא היה‬ ‫להתחיל עתה מחדש‪"( .‬נר ישראל" עמ' נג)‬ ‫(בן בתו של הרה״ק רבי ישראל הינוקא מסטולין זי"ע)‬ ‫הגוף מזוכך באור קדושה‪ ,‬כמו כן זכה משה‬ ‫״אמרי קודש – קאמרנא" (ירושלים תשנ״ז) ע'‬ ‫רבינו להעשות לגמרי צורה רוחנית ועל‬ ‫ש"ל)‪ :‬על מה שמזכירין בתפילת גשם ״על‬ ‫ידי זה היה האפשרות שאף שהיה בשמים‬ ‫עם הארץ ששמח מאוד בשמחת תורה‬ ‫הסלע הך ויצאו מים" צריך להבין שהרי‬ ‫ממעל אעפ"כ נשאר בישראל‪( .‬הגה"ק רבי‬ ‫עם הארץ אחד שמח מאוד בשמחת תורה‬ ‫רוצים להזכיר זכותו של משה רבנו ע״ה‬ ‫עקיבא אייגר זי"ע תקכ"ב‪-‬י"ג תשרי תקצ"ח)‬ ‫והיה מפזז ומכרכר בכל עוז ויאמר אליו‬ ‫והלא זה היה חטא של מי מריבה‪ .‬רק נראה‬ ‫דיין אחד הלא מה שאתה שמח על התורה‬ ‫דהכוונה שהגם שהוא עשה זאת נגד הציווי‬ ‫שלמדת אין לך חלק בתורה שבכתב ולא‬ ‫של ודברתם אל הסלע (במדבר כ׳ ח')‪ ,‬וממילא‬ ‫להסמיך סיום התורה להתחלתה‬ ‫נחלה בתורה שבע"פ ולשמחה מה זו‬ ‫הסלע לא היה צריך להוציא מים‪ ,‬בכל זאת‪,‬‬ ‫ה״דגל מחנה אפרים״ (פר' בא) מביא בשם‬ ‫עושה‪ ,‬ויען הלה בחכמה מדוע אני מתוודה‬ ‫הקדוש ב״ה רצון יראיו יעשה והוסכם‬ ‫אחיו הרה״ק רבי ברוך ממעזיבוז זי״ע‪ :‬״הנה‬ ‫ביוה"כ ומכה על לבי ואומר על חטא בכפת‬ ‫על ידו לתת מים גם באופן כזה‪ .‬והיה זה‬ ‫כל דברים המתחדשים בעולם הכול הוא על‬ ‫שוחד‪ ,‬האם לקחתי שוחד מעולם הן לא‬ ‫בבחינת צדיק גוזר והקדוש ב"ה מקיים‪.‬‬ ‫ידי התחדשות התורה‪ ,‬שישראל מחדשים‬ ‫דיין ולא בן דיין אנכי‪ ,‬כבודו לקח שוחד‬ ‫מה שאנו מתפללים‪ ,‬שבזכות משה רבינו‬ ‫בהסתכלותם בה וכפי עניין התחדשותם‬ ‫ואני אתוודה‪ ,‬אכן כל ישראל ערבים זה‬ ‫שהיה לו הכח לגזור והקב״ה מקיים נזכה‬ ‫בתורה כך נתחדש בעולם‪ .‬כמו ששמעתי‬ ‫לזה‪ ,‬כבודו לקח שוחד ואני שמח שכבודו‬ ‫גם אנו למים‪( .‬ניצוצי תורה הרב פרלוב)‬ ‫בשם אחי הרב הקדוש המפורסם מו״ה‬ ‫למד תורה‪"( ...‬אוצר שיחת צדיקים" עמ' קלד)‬ ‫ברוך נרו יאיר שאמר לצרף סיום התורה‬ ‫בהתחלתה לעיני כל ישראל בראשית‪,‬‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫פירוש לפי עיני ישראל שמסתכלים בתורה‬ ‫בגיליון רזא יקירא מהרה"צ ר' יצחק משה‬ ‫כפי הסתכלותם בתורה כך הוא ענין חידוש‬ ‫ריקוד 'לשמה׳‬ ‫ארלנגר (סוכות תשפ"א) הביא כמה מעשי‬ ‫מעשה בראשית שנתחדש בכל יום עד כאן‪.‬‬ ‫פעם ניצב מרן הרה״ק רבי יהודה לייב‬ ‫הצדיקים בעבודת יום שמחת תורה‪ .‬וכה‬ ‫אשלג זי״ע [בעל ׳הסולם'] בשמחת‬ ‫הביא צדיקי העולם יצאו מגדרם בעת‬ ‫תורה על יד חלון בית הכנסת שבשכונת‬ ‫עריכת ההקפות‪ ,‬וזה לשון ספה"ק אמרי‬ ‫תפלת גשם‬ ‫הבוכרים‪ ,‬היה זה בהשכמת הבוקר‪ .‬הוא‬ ‫פנחס‪" ,‬אלה מנהגי אדומו"ר זצוק"ל‬ ‫קרא לתלמידו ר׳ דוד מינצברג זצ״ל והחווה‬ ‫והחידושי תורה ששמעתי ממנו (מהרה"ק רבי‬ ‫לו בידו שיראה את המראה הנשקף מבעד‬ ‫ביאור נפלא פי' הגה"צ רבי יצחק ווייס‬ ‫פנחס מקאריץ זי"ע) בענין ההקפות‪ .‬א'‪ ,‬אדמור‬ ‫לחלון‪ .‬בחוץ פיזזו ורקדו בכל עוז חבורה‬ ‫אב"ד ווערבוי זצ"ל‪ ,‬בענין תפלת גשם‪,‬‬ ‫זצוק"ל היה לובש את הקאפיטא הלבן עם‬ ‫גדולה של בעלי בתים כשספר תורה בידם‪.‬‬ ‫בירושלמי במסכת תענית (פ"א ה"א) הקשה‬ ‫החגורה והמצנפת הלבנה אל ההקפות‬ ‫אמר לו רבנו בעל הסולם‪' :‬תראה איד שהם‬ ‫מדוע מתחילים להזכיר גשם דווקא‬ ‫כמו שהיה לובש ביום הכפורים ובליל‬ ‫רוקדים לשמה'‪ .‬שאל ר' דוד‪ :‬׳איך ייתכן‬ ‫בתפילת מוסף של שמיני עצרת ולא‬ ‫פסח‪ ,‬ואמר כי ביוה"כ אנחנו מתאמצים‬ ‫שאנשים פשוטים ירקדו לשמה?׳ ענה לו‬ ‫בליל החג בתפילת ערבית? ויישב‪ ,‬משום‬ ‫להתעלות ולהשתוות להמלאכים שנוכל‬ ‫רבנו‪ :‬׳כי אין להם שום טעם והנאה מן‬ ‫שבלילה אין כולם בבית הכנסת וע"כ‬ ‫לעמוד עמהם מעורבב ביחד‪ ,‬וע"כ אנו‬ ‫התורה‪ ,‬לכן הם רוקדים לשמה‪ ,‬וללא שום‬ ‫אין מזכירים כן בלילה כדי שלא יעשו‬ ‫לובשים לבנים כמו המלאכים‪ ,‬ובעת‬ ‫פניות עצמיות‪ ,‬אבל אם היתה להם הנאה‬ ‫אגודות אגודות‪ .‬ויש ליישב עוד על פי מה‬ ‫ההקפות בא הש"ית וכל פמליא דליה‬ ‫מן התורה‪ ,‬היו רוקדים שלא לשמה אלא‬ ‫שכתוב ב"אבות דרבי נתן" (פ"א מ"ח) 'כיצד‬ ‫לעולם הזה לשמוע ההקפות עם הזמירות‬ ‫לשם ההנאה׳‪"(...‬הסולם״ עמ' קנט)‬ ‫נברא אדם הראשון‪ ,‬שעה ראשונה הוצבר‬ ‫והריקודין של ישראל כמו שבאים בליל‬ ‫עפרו‪ ,‬שניה נברא צורתו וכו'‪ ,‬שביעית‬ ‫פסח לעולם הזה לשמוע ההגדה כדאיתא‬ ‫עמד על רגליו וכו''‪ .‬והוא הרי היה הראשון‬ ‫בזוה"ק‪ ,‬וע"כ אנו לובשים לבנים בליל פסח‬ ‫שהתפלל על הגשמים כמבואר ברש"י‬ ‫מתחילים לקרוא בש"ת מ"בראשית"‪,‬‬ ‫להשתוות אל המלאכים שבאים בבתינו‪,‬‬ ‫כי יכול להתחיל עתה מחדש‬ ‫בפרשת בראשית (בראשית ד‪ ,‬ה) וז"ל‪“ :‬ואדם‬ ‫וכן גם בעת ההקפות שייך טעם זה‪...‬‬ ‫סיפר הרה״ח המפור׳ רבי הירשל מליעווא‬ ‫אין לעבוד את האדמה – ומאי טעמא לא‬ ‫אדומו"ר זצוק"ל אמר באמצע השנה‬ ‫ע״ה‪ ,‬שכאשר נכנס פעם ביום שמחת תורה‬ ‫המטיר‪ ,‬לפי שאדם אין לעבוד את האדמה‬ ‫להרבה אנ"ש שהיו נצרכים לישועות‬ ‫אל כ"ק מרן רבי נחום בער'ניו זי"ע נשאל‬ ‫ואין מכיר בטובתן של גשמים‪ ,‬וכשבא אדם‬ ‫גדולות‪ ,‬וכאשר קרא הפתקאות שלהם‬ ‫ממנו‪" :‬הירשל‪ ,‬למה מוסיפין היום לקרוא‬ ‫וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם‬ ‫אמר להם שיבואו אליו על ימים האחרונים‬ ‫גם פרשת בראשית"‪ ,‬ושתק כ"ק מרן כמה‬ ‫וירדו וצמחו האילנות והדשאים"‪ ,‬ובאותה‬ ‫בכ | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫הוא בעיני רבינו ענין גדול‪ ,‬והנה זיכה אותם‬ ‫פעם אחת עלתה ההתלהבות ונתעצמה‬ ‫של חג הסוכות ויהיו אצלו בעת ההקפות‪,‬‬ ‫השי"ת לשמח בו נפש רבינו ז"ל‪ ,‬ולכן כבר‬ ‫על השנים הקודמות‪ ,‬כששאלו גיסי חתנו‬ ‫ואני יודע ברור משמנה חשוכי בנים‬ ‫היה להם גם הרגע ארוך‪ ,‬ובכליון עינים ציפו‬ ‫מה יום מיומיים השיב‪ ,‬תדע כי אבי ר' שבתי‬ ‫שנושעו בעת ההקפות שציוה אדומו"ר‬ ‫לרגע שיבואו לפני רבינו ז"ל עם הדג הזה‪.‬‬ ‫יושב בג"ע באותו היכל עם ר' יוחאי אביו של‬ ‫זצוק"ל לכבדם עם הקפה ו'‪...‬‬ ‫ויהי כבואם לזיכלין ונכנס מיד הר"ר הירש‬ ‫התנא האלוקי רשב"י‪ ,‬והיום ביקש התנא‬ ‫פעם אחת קודם ההקפות אמר אדומו"ר‬ ‫לייב ז"ל לפני רבינו ז"ל וקיבל שלום ובישר‬ ‫יוחאי מאבי שיוליכנו איתו אל ההקפות שלי‬ ‫זצוק"ל להרב החסיד ר' רפאל ז"ל בזה‬ ‫לו הבשורה הטובה ההיא‪ ,‬ותיכף אמר לו‬ ‫וחלף זה הוא יוליך את אבי בל"ג בעומר‬ ‫הלשון‪ ,‬תדע רפאל שעד עתה עשינו‬ ‫רבינו‪" :‬הא‪ ,‬הירש לייב‪ ,‬איבער אפאר גילדן‬ ‫הבא אל ההילולא של בנו רשב"י וכן עשה‪,‬‬ ‫הקפות והיה בידינו מאני קרבא גדולים‬ ‫האנדעלט מען זיך ארויס צו ראטעווען א‬ ‫ומפני שהתנא יוחאי וכן אבי זללה"ה עמדו‬ ‫וחזקים שהם הד' מינים‪ ,‬ועתה אנו הולכים‬ ‫נשמה פון א צדיק פון א גוי'ס האנט ארויס‪,‬‬ ‫אצלי בשעת ההקפות לכן היה לי סיוע‬ ‫לעשות הקפות בידים ריקניות‪ ,‬כי במה‬ ‫וואס טיסטו אזוי ווען ער וויל דיר נישט‬ ‫מקדושתו לעשות ההקפות בשמחה גדולה‬ ‫שאנו תופסים הס"ת בעת ההקפה אין בזה‬ ‫פארקויפן פאר וויפיל דו ווילסט" (‪-‬בעבור כמה‬ ‫ובהתלהבות יתירה‪ .‬ובכן עמוד והשתאה‬ ‫קיום מצות עשה כמו בנטילת לולב‪ ,‬נו‬ ‫זהובים מתווכחים כדי להציל נשמת צדיק מידיים של גוי;‬ ‫לאיזה מדריגות הגיע המגיד הק' בעת‬ ‫זאג מיר רפאל‪ ,‬וואס פאר א פנים האט א‬ ‫מה היית עושה אילו לא היה מסכים לתת לך בעבור הסכום‬ ‫ההקפות (מתוך קונטרסי "חסידות" ‪ -‬אתה הראת פ"ג)‬ ‫מענטש אז ער מאכט הקפות מיט ליידיגע‬ ‫שרצית)‪ .‬וכששמע הר"ר הירש לייב דברי רבינו‬ ‫הענד‪ ,‬נאר די עצה צו דעם איז‪ ,‬שעתה‬ ‫ז"ל ראה בחוש את רוח קדשו‪ ,‬כי לא ידע‬ ‫יהיה האדם בעצמו קדוש כקדושת הד'‬ ‫מזה עדיין שום איש מה שהיה לו הענין עם‬ ‫פעם אחת הלך הרה"ח ר' הירש לייב ז"ל‬ ‫מינים (אמור לי רפאל איזה פנים יש לו לאדם שעושה‬ ‫האיכר עד שקנה אותו אצלו‪ .‬ובליל שמיני‬ ‫מפלאצק לזיכלין‪ ,‬עם עוד חסיד אחד‪ ,‬על‬ ‫הקפות בידיים ריקניות‪ ,‬אלא העצה היעוצה עבורו‬ ‫עצרת ציוה רבינו להביא לפניו את ראש הדג‬ ‫בֵאם‬ ‫הימים האחרונים של חג הסוכות‪ֵ .‬‬ ‫שעתה יהיה קדוש כקדושת הד' מינים)‪ ,‬ויהיה לבו‬ ‫הזה‪ ,‬ויהי בנגעו בו אמר רבינו‪" :‬הא הא‪ ,‬א‬ ‫הדרך בא אליהם איכר אחד והראה להם‬ ‫בחינת אתרוג‪ ,‬ושדרתו בחי' לולב‪ ,‬ועיניו‬ ‫צדיק גדול‪ ,‬אך בדבר קטן היה מתעקש‪ ,‬ועל‬ ‫דג גדול למכירה‪ ,‬והמה השיבו כאשר אינם‬ ‫בחי' הדסים‪ ,‬ושפתותיו בחי' ערבה‪ ,‬ואז יש‬ ‫ידי זה הוכרח להתגלגל‪ ,‬אך מעתה כבר יכול‬ ‫נוסעים עתה הביתה רק לעיר אחרת לכן‬ ‫ביכולת לקחת הס"ת ולהקיף עמה בשמחה‬ ‫לילך למקומו בעולם העליון"‪ .‬ובין ה'עולם'‬ ‫אינם רוצים לקנותו‪ .‬ויהי כאשר הפציר בהם‬ ‫וריקודין‪ .‬וכאשר שמע הרב ר' רפאל‬ ‫היה אז הענין לפלא‪ ,‬כי רבינו ז"ל היה מדבר‬ ‫האיכר מאד‪ ,‬שאלו אותו כמה הוא רוצה‬ ‫אלה הדברים זלגו עיניו דמעות‪ ,‬ואמר לו‬ ‫כל כך מהדג הזה ומהצדיק שהיה מגולגל‬ ‫בעבורו‪ ,‬ואמר רובל כסף אחד‪ ,‬ולא רצו‬ ‫אדומו"ר זצוק"ל בזה הלשון בדרך שחוק‬ ‫בו אך את שם הצדיק לא אמר‪ ,‬אמנם לבנו‬ ‫לתת לו והלכו הלאה לדרכם‪ ,‬אז הלך האיכר‬ ‫מעט‪ ,‬וויין נישט רפאל וויין נישט‪ ,‬דיך וועל‬ ‫יחידו הוא א"ז כ"ק אדמו"ר מרן (הרה"ק רבי‬ ‫אחריהם וביקש מהם שיתנו לו חצי רובל‬ ‫איך מיט נעמען אויף מיינע פלייצעס‪( .‬אל‬ ‫משה נתנאל מזיכלין) זצ"ל גילה אז גם את שם‬ ‫כסף וגם כן לא רצו‪ ,‬אבל האיכר הפציר בהם‬ ‫תבכה רפאל כי אותך אקח על אחריותי)‪...‬‬ ‫הצדיק ההוא‪ ,‬וסוד ה' ליראיו‪ .‬שם (להב אש‬ ‫כל כך עד שנתן להם הדג בעד איזה גדולים‪,‬‬ ‫אדומו"ר זצוק"ל אמר שהשם הקפות‬ ‫פרק ח מערכה ח אות כא)‬ ‫והמה לקחו הדג ושמו אותו באמתחותיהם‬ ‫הוא מלבד מה שמורה על פעולת ההקפה‬ ‫והלכו הלאה‪ .‬ויהי כי באו קרוב לזיכלין‪,‬‬ ‫מורה ג"כ על משמעות הלואה ע"ד שאיתא‬ ‫ראו מרחוק את אחד מן המשמשים בקודש‬ ‫החנווני מקיף‪ ,‬כי השי"ת מלוה לאדם על‬ ‫אמר הרה׳׳ק ר׳ דוד משה מטשארטקוב‬ ‫של רבינו ז"ל נוסע לקראתם במרכבה‪ ,‬ויהי‬ ‫השעה הזאת אור התורה‪ .‬שמשה רבינו ע"ה‬ ‫שהדור הזה יפה ונאה יותר מדור המדבר‬ ‫כראות המשמש אותם העלה אותם על‬ ‫פ"א בשמיני עצרת אחר השולחן הקודש‬ ‫התענה ע"ז ארבעים יום וארבעים לילה‪,‬‬ ‫מרכבתו‪ ,‬והמה היו שמחים מזה כי כבר‬ ‫ועלינו לשלם הלואה זו מעט מעט בכל‬ ‫היו העולם שמחים מאוד וגם אדמו״ר ציס"ע‬ ‫היו רגליהם עייפים ללכת‪ .‬ושאל אותם‬ ‫זי"ע הרה׳׳ק ר׳ דוד משה מטשארטקוב עמד‬ ‫השנה‪ .‬עכלה"ק‪ .‬וכן היה אצל כל הצדיקים‬ ‫המשב"ק מה זאת באמתחותיכם דבר לח‬ ‫הקדושים עד הדור הזה אשר רואים בעליל‬ ‫אז באמצע בהתלהבות‪ ,‬בשמחה עצומה‬ ‫כל כך‪ .‬והשיבו לו בשפה רפה‪' :‬כלום'‪ .‬אך‬ ‫בדביקות נפלאה‪ ,‬עד וגילו ברעדה כדרכו‬ ‫את עוצם התגלות אלוקית בשעה הקדושה‬ ‫הוא הפציר בהם מאד‪ ,‬ואמרו לו‪' :‬דג'‪ .‬ולא‬ ‫של ההקפות‪ ,‬שאף שבעוונתינו אין עוד‬ ‫בקודש‪ .‬ואח״כ כבואו להיכלו קודש שאל‬ ‫סיפרו לו איך שקנו אותו‪ ,‬כי היה להם זאת‬ ‫להמקורבים שלו‪ ,‬מה העולם שמח כל‬ ‫נביא ולא איתנו יודע עד מה עכ"ז יש‬ ‫לענין קטן אשר אין כדאי לדבר מזה‪ .‬ויהי‬ ‫רגעים של התגלות השכינה ממש והם הם‬ ‫כך האם שתו משקה היום לרוב‪ ,‬והשיבו‬ ‫אך כי שמע המשב"ק את השם דג‪ ,‬צהבו‬ ‫המקורבים הלא לא נשאר להם זמן‬ ‫שעת ההקפות הקדושות‪.‬‬ ‫פניו מרוב שמחה‪ ,‬וסיפר להם כי כל מטרת‬ ‫לשתות‪ ,‬כי אחר יציאה מביהכ״נ מהתפילה‬ ‫וכדי להוסיף את התשוקה נוסיף עוד לספר‬ ‫נסיעתו היא בשביל זה‪ ,‬כי כעת אין בנמצא‬ ‫שנתאחרה מאד מיהרו תיכף לתפוס מקום‬ ‫מעשה אשר מצאנו בספה"ק מהקפות‬ ‫בעיר זיכלין דגים לקנות על יו"ט ואף בדמים‬ ‫בשולחן הקודש ומתי יכלו לשתות‪ ,‬רק‬ ‫המגיד הק' מקאזניץ זי"ע‪ .‬הרה"ק ר' יוסף‬ ‫יקרים‪ ,‬ולכן הוא נוסע בסביבות העיר זה כל‬ ‫המה שמחים פשוט משמחת יו״ט‪ ,‬אז‬ ‫מדאמברא סיפר בשם חותנו הרה"ק ר'‬ ‫היום לחפש דגים לקנות‪ ,‬אבל עדיין לא מצא‬ ‫פתח כ"ק מרן את פי קדשו בהתלהבות‬ ‫משה אליקים בריעה מקאזניץ זי"ע בנו של‬ ‫אפילו כסא דהרסנא‪ ,‬והוא היה שרוי בצער‬ ‫גדולה ודביקות נוראה ויאמר‪ ,‬האמת הוא‬ ‫המגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע שאמר פעם‬ ‫כמובן‪ ,‬וכעת מה גדלה שמחתו במצאו אצלם‬ ‫כשישראל מרגישים איזה התגלות לוא‬ ‫לחסידיו בל"ג בעומר היום תלכו אל ציון‬ ‫דג גדול כל כך‪ ,‬וגם אצלם גדלה שמחתם‬ ‫יהי׳ אך מעט נתעורר בהם תיכף שמחה‬ ‫של אבי הרב המגיד זי"ע ויחשב לכם הדבר‬ ‫לאין שיעור בשמעם זאת‪ ,‬כי ראו בחוש‬ ‫גדולה כי עוז וחדוה במקומו כן הוא נפש‬ ‫כאילו הייתם במירון‪ ,‬וכך הוה עובדא אשר‬ ‫שהוזמן להם מן השמים להביא לרבינו ז"ל‬ ‫יהודי צריך להיות שמח ועלז משמחת יו"ט‬ ‫אבי הרב המגיד מקאזניץ היה נוהג לעשות‬ ‫דגים על החג שמיני עצרת‪ ,‬וכבר ידעו שזה‬ ‫כשמרגיש איזה התגלות‪ .‬אני אומר שהדור‬ ‫ההקפות בשמח"ת בהתלהבות עצומה‪,‬‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | גכ‬ ‫בס”ד‬ ‫חתנו ובקש לצאת לפרקמטיא‪ ,‬בא לו אצל‬ ‫מצידינו כי איך נוכל להיות שמח וטוב לב‬ ‫הזה אשר הקב״ה מתנהג עמנו בהסתרה‬ ‫אא”ז [הרה”ק רבי יחזקאל] מקאזמיר זצ”ל‬ ‫כשמרגישים אנחנו מיעוט מעשינו הטובים‬ ‫גדולה היא יפה ונאה יותר מדור המדבר‪,‬‬ ‫לקבל ברכת הצלחה לעסק פרנסתו‪ .‬אמר‬ ‫והימים עברו‪ ,‬אך מצד חסדי ה׳ שכן ציוה‬ ‫הכי רבותא הוא שדור המדבר היו בעלי‬ ‫לו אא”ז זצוק”ל‪ ,‬הבט נא וראה כמה גדולים‬ ‫לנו בתוה״ק והיית אך שמח״‪.‬‬ ‫השגה גבוהה ודור דעה אחרי שהייתה להם‬ ‫רזי חכמים‪ ,‬שהרי בעת גלילת הספר תורה‬ ‫התגלות גדולה כזו שראתה שפחה על הים‬ ‫בענין זה מסופר‪ ,‬הגה״ק רבי מאיר מרגליות‬ ‫צריך להעמידו על מקום התפירה שבין‬ ‫מה שלא ראה יחזקאל הנביא‪ ,‬והיה להם‬ ‫יריעה ליריעה (מגילה לב‪ ).‬למה כן‪ ,‬אלא‬ ‫זצ״ל בעל ׳מאיר נתיבים׳‪ ,‬היה נוהג להתפלל‬ ‫מדי שנה בליל שמחת תורה בבית הכנסת‬ ‫מוחות גדולים וכוחות חזקים ורבם היה‬ ‫במקום התפירה יש בקיעים וסדקים שבין‬ ‫של החייטים‪ ,‬שנמצא במרחק רב מביתו‪,‬‬ ‫משה רבנו ע״ה‪ ,‬אבל עכשיו בהסתרה‬ ‫היריעות וגם נקבי המחט‪ ,‬ללמדך‪ ,‬שאף‬ ‫אחר גלילת התורה וסתימתה‪ ,‬עוד ישאר‬ ‫כדי לקיים את שמחת ההקפות עם יהודים‬ ‫גדולה כזו ובמוחות מועטים כאלה‪ ,‬ועכ״ז‬ ‫מקום מוצא דרך הסדקים‪ ,‬להפיק קוי‬ ‫פשוטים ותמימים‪ ,‬שלא ידעו יותר מקריאה‬ ‫כשישראל מרגישים איזה מעט התגלות‬ ‫נוגה וזיו זוהר אור התורה חוצה‪ ,‬כן האברך‬ ‫בסידור‪ .‬וכך היה אומר למקורביו‪ :‬תלמידי‬ ‫המה מתרוממים ושמחים‪ ,‬לזאת מה יפה‬ ‫היוצא למסחר ועסק הפרנסה וסוגר‬ ‫חכמים ולמדנים מובהקים שמחים בתורה‬ ‫בעיני הדור הזה‪ ,‬ואומר אבי שהדור הזה‬ ‫הגמרא‪ ,‬עוד ישאיר מוצא לזיו התורה‬ ‫בכל ימות השנה‪ ,‬מתוך שזוכים לתענוג‬ ‫יפה הרבה מדור המדבר‪( .‬הרה"ק רבי דוד משה‬ ‫להאיר נגד עיניו תמיד‪( :‬ישא ברכה)‬ ‫נפשי שאין למעלה הימנו‪ ,‬ככתוב "פקודי ה'‬ ‫מטשארטקוב זצ״ל "דברי דוד")‬ ‫ישרים משמחי לב"‪ .‬ואילו חייטים פשוטים‬ ‫אלה‪ ,‬הטרודים כל ימות השנה בעמל כפיים‬ ‫לילות החורף יש להם קדושת חול המועד‬ ‫מפרך‪ ,‬אינם זוכים לטעום כיאות מנועם‬ ‫אמר הבעש״ט‪ ,‬״טאנץ מיט חיות‪ ,‬וועסטו האבן חיות״‬ ‫הרה״ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי״ע ״זי‬ ‫התורה המתוקה מדבש‪ .‬וכאשר יהודים אלה‬ ‫הרה״ק ר׳ שלמה זלמן זצ"ל‪ ,‬זקינו של‬ ‫וועלט זאגט אז דער יום טוב ענדיגט זיך‬ ‫מתכנסים בהמוניהם בשמחת תורה‪ ,‬והם‬ ‫הרה״ק ר׳ יחזקאל מקוזמיר זיע״א‪ ,‬היה‬ ‫מיט א קויטיגע גרעט‪ ,‬און מיט ליידיגע‬ ‫שרים ורוקדים כשידיהם המיובלות לופתות‬ ‫מגדולי החבורה אצל הבעש״ט הק'‪ ,‬והיה‬ ‫קעשענעס‪ .‬חס ושלום! אויב מ איז ממשיך‬ ‫את ספרי התורה בדביקות ‪ -‬שמחתם היא‬ ‫פעם שריקדו בחצרו של הבעש״ט והוא לא‬ ‫דעם יו”ט צו לילות החורף האבין זיי א‬ ‫"שמחה לשמה״‪ ,‬משום שהקב"ה ציווה‬ ‫רקד‪ ,‬לתמיהת הבעש״ט הגיב‪ ,‬איך אוכל‬ ‫קדושת חול המועד״‪...‬‬ ‫לשמוח ביום זה‪ .‬כיון שכך‪ ,‬אף אני חש‬ ‫לשמוח עם כולם כשעדיין לא נפקדתי‬ ‫כלומר‪ :‬ישנם הסבורים שלאחר שחלף החג‬ ‫במחיצתם של יהודים תמימים אלו ״שמחת‬ ‫בפרי בטן‪ ,‬ענה לו הבעש״ט‪ ,‬״טאנץ מיט‬ ‫נותרים אנו עם סל כביסה מלא וכיסים מרוקנים‪,‬‬ ‫תורה״ לשמה‪...‬‬ ‫חיות‪ ,‬וועסטו האבן חיות״ (תרקוד בשמחה‪,‬‬ ‫חס ושלום! אם ממשיכים את קדושת החג אל‬ ‫אזי יהיה לך שמחה)‪ ,‬ורקד ולאחר זמן נפקד‬ ‫לילות החורף יש להם קדושת חול המועד‪...‬‬ ‫בזש״ק‪ .‬כעבור שנים היו לו ארבעה בנים‪,‬‬ ‫כך היה נוהג לומר מרן הרה״ק מהר”י מבעלזא‬ ‫והוא קרא להם בשמות של חיות‪ ,‬צבי‪ ,‬לייב‪,‬‬ ‫להמשיך את החג‬ ‫דוב וזאב‪ ,‬וכינום בכל מקומות מושבותיהם‬ ‫זי״ע מידי שנה במעמד ה״שטייעדיגע תורה׳‬ ‫״ארבעה חיות הקודש"‪.‬‬ ‫במוצאי שמחת תורה‪.‬‬ ‫אברך אחד שהיה כמה שנים אוכל מזונות‬ ‫על שלחן חותנו‪ ,‬והיה יושב על התורה ועל‬ ‫העבודה‪ ,‬כיון שכלה זמן המזונות שפסק לו‬ ‫שמחה עם יהודים תמימים ופשוטים‬ ‫ב״ישמח ישראל״ (לשמח״ת אות‬‫כה כתב‬ ‫מא)‪ :‬״שמחת תורה‪ ,‬עיקר שמחתנו איננו‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫הנותרים‪ ,‬וינוסו בבהלה בעירום ובחוסר כל‪,‬‬ ‫לעסטרייך‪ ,‬כשצבא רוסיה עמדו לכבוש‬ ‫לכן מסר נפשו והעדיף להישאר בעיר‪ .‬ואכן‬ ‫חלקים ממחוז בוקובינה‪ ,‬ואנשי הצבא‬ ‫ט"ו תשרי (ה'תקמ"ח)‬ ‫צבא חיל רוסיה כבשו ודחקו את הצבא‬ ‫הרוסי החלו להתקדם לכיוון ויזניצא‪ ,‬נפל‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫האוסטרי‪ ,‬והצליחו להתקדם והגיעו עד‬ ‫על תושבי העיר היהודים אימה וחרדת‬ ‫של בעל "ברית כהונת עולם"‬ ‫סמוך לעיר ויזניצא ממש‪ .‬ומחמת הפחד‬ ‫מוות‪ ,‬מאחר שהם היו ידועים בתור שונאי‬ ‫התאספו בחצר הס"ק קהל רב מתושבי‬ ‫ישראל מובהקים‪ ,‬וככל שהללו התקרבו‬ ‫הרה"ק רבי יצחק אייזיק הכהן כץ‬ ‫העיר‪ ,‬אשר חפצו להימצא בקרבת הצדיק‬ ‫נסוגו היהודים ונמלטו בכל דרך אפשרית‬ ‫זיע"א בן הרה"ק רבי יואל זיע"א‬ ‫בעת מצוקתם‪ ,‬הבכיות והיללות היו איומות‪,‬‬ ‫למרכז המדינה‪ .‬בני ביתו של הסבא קדישא‬ ‫והס"ק יצא אליהם להרגיעם ולחזק‬ ‫"אהבת ישראל" מוויזניץ זי"ע חרדו גם הם‪,‬‬ ‫אותם בדברים‪ .‬והנה בתוך כל המהומה‬ ‫והתחננו בפניו שימלטו גם הם‪ ,‬אך הוא לא‬ ‫סיפור מופלא עד למאוד סיפר הרה"ק‬ ‫שלח הס"ק לקרוא לבניו כדי ללמוד‬ ‫שעה לבקשתם‪ ,‬באמרו שאם יעזוב את‬ ‫בעל אמרי חיים מויזניץ זצוק"ל‪ ,‬שכאשר‬ ‫אתם שעורו הקבוע בספר "ברית כהונת‬ ‫העיר בעת כזאת‪ ,‬יביא מורך בלב היהודים‬ ‫פרצה מלחמת העולם הראשונה בין רוסיה‬ ‫דכ | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫זי"ע בנו בכורו של הרה"ק רבי אהרן לייב‬ ‫אומרים לו משמים שיבא למעלה ויתרצו לו‬ ‫עולם" באמרו "וכי איך אפשר להחזיק מעמד‬ ‫מפרעמישלאן זי"ע‪ .‬והיה תלמיד מובהק‬ ‫את כל השאלות והקושיות‪ ,‬אך הוא מעולם‬ ‫ולסבול את הצרות בלי למוד התורה"‪ ,‬וכך‬ ‫של הרה"ק רבי איציקעל מראדוויל זי"ע‪,‬‬ ‫לא התרעם ולא היה לו שום טענות וקושיות‬ ‫עסקו הצדיק ובניו בשיעורם הקבוע בספר‬ ‫גם תלמידו של השרף מסטרעליסק זי"ע‬ ‫למרות שהיה לו קשיים עם אשתו וגם היה‬ ‫ברית כהונת עולם בלא להתייחס למהומה‬ ‫וכמוהו עובד ד' באש להבה‪ .‬נסע אל כ"ו‬ ‫סגי נהור ועוד צרות שהיו לו ר"ל‪ ,‬בכל זאת‬ ‫הגדולה ששררה בחוצות‪ .‬סוף דבר היה‬ ‫צדיקים בעלי רוה"ק‪ ,‬וביניהם הרה"ק‬ ‫הצדיק לא התרעם כלפי מעלה חלילה ולכן‬ ‫שהרוסים אכן נכנסו לעיר‪ ,‬אבל היו שרויים‬ ‫ה"אוהב ישראל" מאפטא והרה"ק רבי‬ ‫לא הצריכו להעלותו לשמים להסביר לו‬ ‫בחיפזון גדול להמשיך במלחמה‪ ,‬והניחו להם‬ ‫ישראל מרוז'ין זי"ע‪.‬‬ ‫סיבת הדברים שקרה אתו ‪.‬‬ ‫לתושבי העיר‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫כשנתייתם מאביו בגיל רך (אביו נסתלק בתקצ"א‬ ‫פי' הרה"ק ר' שמעון מיארוסלאב‪ ,‬אלה‬ ‫בגיל מ"א שנה) נתגדל בבית דודו זקינו הרה"ק‬ ‫מועדי ה' (ויקרא כ"ג‪ ,‬ד') אל"ה גימטריא ל"ו‪.‬‬ ‫ט"ו תשרי (או ט"ז תשרי) (ה'תר"י)‬ ‫רבי מאיר'ל מפרעמישלאן זי"ע‪[ .‬שהי'‬ ‫היינו עם הל"ו צדיקים‪ ,‬עשה הקב"ה מועדים‪.‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫הסנדק שלו והורה לקרוא לרך הנולד על שם‬ ‫ל"ו הצדיקים הם אלו אשר השיגו הדרגות‬ ‫של הרה"ק רבי שמעון‬ ‫רבו הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ זי"ע] דו"ז‬ ‫הגבוהות ביותר של קדושה בעוה"ז‪ .‬הם‬ ‫מיארוסלאב זיע"א בן הרה"ק‬ ‫זה כינהו בשם "מרדכי היהודי" והעיד עליו‬ ‫האהובים ביותר על ה' כיון שמסורים הם‬ ‫רבי בונם מנחם מנדל זיע"א‬ ‫שיש לו תואר יוסף הצדיק‪ ,‬והסמיכו להיות‬ ‫לעבודתו‪ .‬החגים‪ ,‬גם הם‪ ,‬ימים קדושים‪,‬‬ ‫בעל רוה"ק ופועל ישועות לאלפים‪.‬‬ ‫ואשר על כן הם אהובים ביותר על ה'‪.‬‬ ‫ביכולתנו לקדש כל יום ויום ע"י שננהג כמו‬ ‫הרה"ק ר' שמעון מיארוסלאב האריך ימים‬ ‫אותם צדיקים‪ ,‬על פי רצון ה'‪( .‬ספר תורת שמעון)‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה שלח חוליית‬ ‫ביותר וזכה להסתופף אצל חמשה דורות של‬ ‫ציצית שטווה במו ידיו אל הרה"ק הדברי‬ ‫אדמו"רים צדיקים‪ ,‬מתחילה נסע להרה"ק‬ ‫חיים‪ .‬וזה הגיע אליו קודם התפילה‪ ,‬והרה"ק‬ ‫עוד פי' הרה"ק ר' שמעון מיארוסלאב‬ ‫הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע‪ ,‬ואחר‬ ‫הדברי חיים השחיל החוטים בציצית‪ ,‬ועשה‬ ‫"בסכת תשבו שבעת ימים כל אזרח בישראל‬ ‫פטירתו של הרבי ר' אלימלך נסע להסתופף‬ ‫קשר אחד וכך התפלל‪ ,‬וזה היה חידוש בעיני‬ ‫ישבו בסכת" הנה ידוע שיש שבעה רועים‪,‬‬ ‫אצל הרה"ק ר' יעקב יצחק החוזה מלובלין‬ ‫בנו הרה"ק משינאווא זי"ע‪ ,‬ושאל את אביו‪:‬‬ ‫וזהו פירוש הפסוק בסוכות תשבו שבעת‬ ‫זי"ע ואצל הרה"ק ר' מענדל'ע רימנובער‬ ‫מאי כולי האי? השיבו הדברי חיים‪ :‬היודע‬ ‫ימים‪ ,‬ר"ל הרועים המאירים כמו ימים‪ ,‬ישבו‬ ‫זי"ע‪ ,‬ואחר פטירתם הלך להסתופף במלוא‬ ‫אתה מי שלח לי את הציצית‪ ,‬היהודי עם‬ ‫עמנו בסכות‪ ,‬וכן כל האזרח‪ ,‬מלשון זריחה‪,‬‬ ‫ההכנעה אצל הרה"ק ר' נפתלי מראפשיץ‬ ‫הבגדים הקרועים (כי רבי מרדכי מנדבורנה היה הולך‬ ‫ר"ל יזריחו הנשמות הקדושות ויהיו עמנו‬ ‫זי"ע‪ ,‬ואחר פטירתו של הראפשיצער למרות‬ ‫עם בגדים קרועים באומרו שבאחד מגלגוליו הקודמים היה‬ ‫בסכות‪ ,‬כי תשבו לשון עכבה כמו ותשבו‬ ‫שהרה"ק ר' שמעון מיארוסלאב היה כבר‬ ‫כהן גדול ולבש שמונה בגדים וגס דעתו‪ ,‬וכתיקון לכך לבש‬ ‫בקדש‪ ,‬ואם האדם זוכה‪ ,‬יתעכבו עמו הרועים‬ ‫ידוע ומפורסם כאחד מצדיקי הדור מ"מ נסע‬ ‫בגדים קרועים) אשר בעת שהוא מתפלל‪ ,‬אין‬ ‫וכל הנשמות הקדושות והבן‪.‬‬ ‫ברוב ענוותנותו להסתופף בצל צדיקי דורו‬ ‫הוא מוסר את תפילתו למלאכים שיעלוהו‬ ‫הלא המה הרה"ק ר' הערשל'ע רימנוב'ער‪,‬‬ ‫לא די שסוכתו של האדם תתאים לאבותינו‬ ‫למרום‪ ,‬אלא הוא בעצמו מכניסם לפני‬ ‫והרה"ק ר' אשר'ל ראפשיצער‪ ,‬והרה"ק‬ ‫הקדושים‪ ,‬אלא גם ביתו בו חי משך השנה‬ ‫ולפנים וקושרם בכתרו של הקב"ה‪.‬‬ ‫ר' שלום מבעלזא זי"ע‪ ,‬ואחר פטירתו של‬ ‫כולה‪ .‬עלינו לשאוף להגיע לדרגה בה אם‬ ‫הרה"ק ר' אשר'ל ראפשיצער נסע להגה"ק‬ ‫יפסע לתוך ביתנו בכל עת אדם גדול בתורה‬ ‫ר' מנשה מראפשיץ והכניע את עצמו לפניו‬ ‫הרה"ק מסאטמאר זי"ע הי' אומר עליו איך‬ ‫ללא הזמנה והתראה מראש‪ ,‬לא נזדקק‬ ‫כתלמיד לפני רבו‪ ,‬וכששאלוהו תלמידיו איך‬ ‫האב געקענט א קלארע בעל רוח הקודש‪,‬‬ ‫לחולל שום שינוי לכבודו‪( .‬ספר תורת שמעון)‪.‬‬ ‫יכול להכניע את עצמו כל כך לנסוע לרב‬ ‫וסיפר דאביו הרה"ק הקדושת יו"ט זי"ע‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫צעיר לימים‪ ,‬ענה להם שהנסיעה לצדיקי‬ ‫סיפר לו‪ ,‬דהי' אשכנזישע'ר יוד בעיר סיגעט‬ ‫כל הדורות הוא סגולה לאריכות ימים ושנים‬ ‫של"ע לא נפקד בזש"ק עד עשר שנים‬ ‫כדכתיב צדק צדק תרדוף דהיינו שתרדוף‬ ‫לאחר נישואיו‪ ,‬וכפי ההלכה הלכו לבי"ד‬ ‫אחר כל צדיק וצדיק למען תחיה שעל ידי זה‬ ‫וקבעו זמן על גט אצל הרב דמתא הקדושת‬ ‫ט"ו תשרי (ה'תרנ"ה)‬ ‫תזכה לחיים ארוכים‪ ,‬והסביר את הדבר שאם‬ ‫יו"ט‪ ,‬וכשהגיע היום הלכו יחדיו על הדרך‬ ‫יומא דהילולא קדישא של‬ ‫לא אסע להגה"ק ר' מנשה‪ ,‬פירוש הדבר הוא‬ ‫לבי"ד‪ ,‬וזה הי' כמו לעבדיגע לוי' [כמו‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זיע"א‬ ‫שאני סובר שהוא אינו ראוי לרבנות וכיון‬ ‫שקוברים אדם חי]‪ ,‬דהי' להם שלום בית‬ ‫בן הרה"ק רבי ישכר בער'טשע‬ ‫שכן יעלו אותי לשמים להראות לי שראוי‬ ‫טוב‪ ,‬ורק בשביל זש"ק החליטו להתגרש‪,‬‬ ‫מנאדבורנא זיע"א‬ ‫הוא לאיצטלא זו‪ ,‬ולכן אני מכניע את עצמי‬ ‫ועל הדרך לבי"ד ראו באיזה בית הרבה‬ ‫תחת הנהגתו ואיני מערער אחר רבנותו ולכן‬ ‫אנשים נכנסים ויוצאים‪ ,‬ושאלו מה זה‪,‬‬ ‫משאירים אותי בעלמא הדין‪.‬‬ ‫ואמר להם דהצדיק המפורסם הרבי ר'‬ ‫וכששאלו פעם אחד מתלמידיו‪ ,‬רבינו במה‬ ‫אביו רבי ישכר בער'טשע זי"ע היה בנו‬ ‫מרדכיל'ע מתאכסן כאן‪ ,‬אמרה האשה‬ ‫הארכת ימים‪ ,‬ענה לו שכשאדם מתרעם אחר‬ ‫של הרה"ק רבי איציקל מקאליש זי"ע‬ ‫לבעלה אפשר תלך לבקש ברכה מהרבי‬ ‫מידותיו של הקב"ה‪ ,‬ויש לו טענות ושאלות‬ ‫אחיו של הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | הכ‬ ‫בס”ד‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫יותר מהר‪ ,‬ופי' בזה את הפסוק בתהלים‪,‬‬ ‫שנפקד בזש"ק‪ ,‬ולא נצטרך להתגרש‪,‬‬ ‫"עבדו את ה' בשמחה" באם עובדים את ה'‬ ‫והבעל שהי' אשכנזישע'ר ענה לה‪ ,‬מה יוכל‬ ‫בשמחה‪ ,‬אז "בואו לפניו ברננה" אזי יכולים‬ ‫לעזור לנו לאחר י' שנים‪ ,‬ועתה כבר יושב‬ ‫להגיע אליו ית' אפי' רק בתיבות "נא‪ ,‬נא"‪.‬‬ ‫הרב בבי"ד ומחכה לנו‪ ,‬והיא הפצירה בו‪,‬‬ ‫ט"ו תשרי (ה'תש"ע)‬ ‫עד שנכנס הבעל ושאל את הגבאי אם יוכל‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫ליכנס להרבי‪ ,‬והגבאי הביט עליו מכף רגל‬ ‫של הרה"ק רבי שמואל צבי אלימלך‬ ‫ועד ראש ואמר לפני התפילה אתה רוצה‬ ‫הכהן זיע"א רוזנפלד‬ ‫ליכנס [דידוע שהרבי ר' מרדכיל'ע התפלל‬ ‫בן הרה"ק רבי יצחק מנשה זיע"א‬ ‫ט"ו תשרי (ה'תרפ"ו)‬ ‫מאוחר מאוד‪ ,‬וקודם התפילה לא דיבר ולא‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫קיבל אנשים]‪ ,‬והבעל החליט בדעתו שהוא‬ ‫של הגה"ק רבי מאיר אריק זיע"א‬ ‫הולך עתה לבי"ד‪ ,‬וכשרצה לצאת פתח הר"ר‬ ‫בן הגה"ק רבי אהרן יהודה זיע"א‬ ‫מרדכיל'ע את הדלת ואמר בזה הלשון‪:‬‬ ‫מגזע אראלים ותרשישים‪ ,‬כ״ק אדמו"ר‬ ‫לא להתגרש‪ ,‬יהי' לכם‪ ,‬יהי' לכם‪ ,‬יהי' לכם‪,‬‬ ‫הגה"צ מוה״ר שמואל צבי אלימלך הכהן‬ ‫כשראה הבעל רוח הקודש כזו אמר לאשתו‬ ‫רוזנפלד זי״ע‪ ,‬שאיתקטיר בחד קטירא‬ ‫בשמחה לא הולכים לבי"ד אלא חוזרים אנו‬ ‫במוצאי יו"ט ראשון דסוכות תש״ע‪.‬‬ ‫היה דור חמישי לבעל הט"ז‪.‬‬ ‫לבית‪ .‬ולשנה נולד להם בן למזל"ט‪ ,‬והלה‬ ‫זכה לקירוב מיוחד אצל גדולי וצדיקי הדור‪.‬‬ ‫עובדא נפלאה התרחשה בעיר טורנא‪,‬‬ ‫רצה לכבד את המרא דאתרא הקדושת‬ ‫כ״ק מרן האדמו״ר בעל ה״בית ישראל״ מגור‬ ‫שהתהוותה שאלה גורלית ביום טוב הראשון‬ ‫יו"ט בסנדקאות אבל התבייש דהוא הזמין‬ ‫זי׳׳ע שחיבבו והעריכו במיוחד‪ ,‬אמר לו פעם‬ ‫של סוכות‪ ,‬והיה חשש שלא יהא בידי הקהל‬ ‫אצל הקדושת יו"ט זמן לגט ולא הגיע‪ ,‬ע"כ‬ ‫כשהגיע אליו עם קוויטל בשליחות החסיד‬ ‫ליטול לולב כדת היום‪ ,‬והכי הוי עובדא‪:‬‬ ‫הלך לקדושת יו"ט והצטדק לפניו על מה‬ ‫רבי משה בוים זצ״ל יחד‪ ,‬אתה יכול לבד‬ ‫בימים ההם כשבא הגה"ק רבי מאיר אריק‬ ‫שלא הגיע לבי"ד וסיפר לו דאשתו הפצירה‬ ‫לקרוא קוויטל‪ ,‬אינך צריך להגיע אלי‪.‬‬ ‫(יומ"ד ט"ו תשרי) לכהן כאב"ד בעיר טורנא לא‬ ‫ליכנס לר"ר מרדכיל'ע ועתה נולד לו בן‪,‬‬ ‫לפלא היה בשעתו‪ ,‬שבאישפוזו בביה״ח‬ ‫היו בידי הקהל כי אם סט אחד של ד' מינים‪,‬‬ ‫ורוצה לכבד את הרב בסדנקאות‪ ,‬אמר לו‬ ‫בהיותו בחור‪ ,‬הגיע לבקרו כ״ק מרן ה׳בית‬ ‫הַשמש של העיירה‪ ,‬וכך‬ ‫שהיה מופקד אצל ַ‬ ‫הקדושת יו"ט אתה צריך להצטדק?‪ ,‬אתה‬ ‫ישראל׳ זי״ע‪ ,‬וכששאלו המשב״ק הרה״ח‬ ‫במשך היום מנץ החמה ועד לשקיעה עברו‬ ‫צריך להודות להקב"ה שיש לך אשה חכמה‪,‬‬ ‫רבי חנינא שיף ז"ל לפשר הביקור הנדיר‬ ‫כל אנשי העיר בסך ונטלו לולב כדת וכדין‪.‬‬ ‫איני יודע למה לא נתתי לך העצה ליכנס לר"ר‬ ‫והמופלא בניגוד לנוהגו‪ ,‬השיבו‪ :‬דע לך ׳בחור‬ ‫הַשמש‬‫כמובן שבגדול החל ובקטן כילה‪ַ .‬‬ ‫מרדכיל'ע‪ .‬ע"כ סיפר הקדושת יו"ט לבנו‬ ‫כה נקי וקדוש עדיין לא ראיתי׳‪ -.‬פעם אף‬ ‫שרצה שבניו הקטנים יספיקו ליטול לולב‬ ‫הסאטמאר רב זי"ע‪ ,‬ולאחר המלחמה כשהי'‬ ‫התבטא ואמר לזקנו רבי יהושע העשיל‬ ‫לפני השקיעה‪ ,‬עוררם לפנות בוקר ומיד עם‬ ‫הסאטמאר רב בקליוולאנד שבאמריקע נכנס‬ ‫זצ״ל‪ ,‬לאחר שלא הגיע מספר פעמים‬ ‫'אור הבוקר' נתן להם לקיים מצות הנטילה‪,‬‬ ‫אליו עם קויטעל יהודי יליד סיגעט‪ ,‬וסיפר‬ ‫לשולחנו הטהור‪ ,‬ושאלו ‪ -‬איפה שמואל‬ ‫קודם שהספיקו ראשוני הבאים להגיע‬ ‫להסאטמאר רב כל המעשה הזה בפרטיות‬ ‫הערש? ׳בחורים קדושים כאלו‪ ,‬אני צריך'‪.‬‬ ‫לביתו‪ .‬כשהתגלה הדבר שהשמש ִִה ְְקנה לבנו‬ ‫בדיוק כמו ששמע מאביו הקדושת יו"ט‪,‬‬ ‫כ׳׳ק מרן האדמו״ר ממכנובקא זי״ע שהכירו‬ ‫הקטן את הד' מינים‪ ,‬התחילה מהומה רבתית‬ ‫שאלו הסאטמאר רב מהיכן אתה יודע‬ ‫מקרוב‪ ,‬בהקדישו לילות כימים בלימוד‬ ‫דהרי אמרו חז"ל (סוכה מו‪ ):‬שלא ַיַ ְְקנה האדם‬ ‫המעשה‪ ,‬ענה לו איך בין דער דריטע 'יהיה‬ ‫התורה בכולל חסידי 'מכנובקא' בב"ב‪ ,‬שיבח‬ ‫ביום הראשון של סוכות את הלולב לבנו‬ ‫לכם' [אני בן השלישי שנולד מברכתו שבירך‬ ‫מאד את גדלותו הענקית בתורה ועבודת‬ ‫הקטן‪ ,‬משום שהקטן יכול רק לזכות בלולב‬ ‫יהיה לכם ג' פעמים שמהג' פעמים יהיה לכם‬ ‫ה׳ ‪ -‬ואמר עליו בלש״ק ׳אם היו עוד ‪10‬‬ ‫מדרבנן אבל אינו יכול להקנותו בחזרה‪ ,‬וביום‬ ‫שאר הרבי ר' מרדכיל'ע נולד להם ג' ילדים‬ ‫יהודים כמוהו‪ ,‬משיח היה בא כבר מזמן׳‪.‬‬ ‫הראשון כתיב "ולקחתם לכם" שאין יוצאים‬ ‫והוא היה השלישי]‪ .‬ואמר לו הסאטמאר רב‬ ‫בעת שהעבירו את הכולל למקום אחר‪,‬‬ ‫ידי חובה אלא בלולב השייך לבעליו‪ .‬בקיצור‪,‬‬ ‫איך האב געקנט א קלארע בעל רוה"ק‪( .‬עפ"י‬ ‫התנה האדמו״ר שהוא יישאר ללמוד בבית‬ ‫אין לבני העיר טורנא לולב שיכולים לצאת‬ ‫הרה"צ ר' אליעזר דוד פרידמן זצ"ל)‬ ‫מדרשו‪ ,‬באמרו 'את ר׳ שמואל צבי אני חייב‬ ‫בו ידי חובתם‪ ,‬הריצו במהירות את השאלה‬ ‫לידי'‪ .‬יחד עם זאת בכל הזדמנות התבטא‬ ‫לרב החדש הגר"מ אריק‪ ,‬מה עצה יוכל לעוץ‬ ‫להם‪ .‬הרב החדש מטורנא ענה להם בתוך‬ ‫אמר הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע‬ ‫עליו באופן נדיר ומופלג על עבודתו הטמירה‬ ‫כדי דיבור תשובה פשטנית וגאונית כאחד‪,‬‬ ‫קטנתי מכל החסדים (בראשית לב ‪ ,‬יא) על ידי‬ ‫את בוראו בקדושה וטהרה בדביקות עילאית‬ ‫אין בזה שום חשש ובעיה של "לכם"‪ ,‬מפני‬ ‫מצות הצדקה והחסד יזכה האדם להיות‬ ‫ונשגבה‪ ,‬בכנותו אותו ׳הכהן הגדול׳‪.‬‬ ‫שהַשמש קיבל סמכות בתורת שליחות מבני‬ ‫ַ‬ ‫ענו ושפל רוח בפני כל אדם וזהו קטונתי‬ ‫פעם הגיע כ"ק מרן האדמו"ר מוהר״י‬ ‫מכל החסדים‪ ,‬פירוש מה שהביאני למדת‬ ‫העיר להקנות לכל אחד ואחד את הלולב על‬ ‫מבוהוש זי״ע לבקר אצל האדמו"ר‬ ‫השפלות 'מכל החסדים' על ידי מצות‬ ‫מנת להחזיר‪ ,‬וקיימא לן ששליח יכול רק‬ ‫ממכנובקא זי׳׳ע‪ ,‬כשיצא ללוותו אמר לו‬ ‫הצדקה והחסד‪.‬‬ ‫לתקן ולא לקלקל – "לתקוני שדרתיך ולא‬ ‫האדמו״ר ‪ -‬בוהושער רבי ״גיט נאר‬ ‫לעוותי" (עי' קידושין מב‪ ,):‬ובמילא לא היה יכול‬ ‫אקיק הויף דעס אינגרמאן ‪ -‬סיא איז‬ ‫להקנות הלולב לבנו כלל וכלל‪ ,‬והכל בא על‬ ‫דאך אפעס א‪-‬עקסטרע זאך״ (הבט נא על‬ ‫עוד אמר הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע‪,‬‬ ‫מקומו בשלום (אור לישרים י"ד תשרי תשפ"א בשם‬ ‫אברך זה‪ ,‬הרי זה משהו מיוחד)‬ ‫אינו דומה אם מתפללין שלא בשמחה באם‬ ‫כ"ק אדמו"ר מטולנא שליט"א)‪.‬‬ ‫מתפללין בשמחה‪ ,‬וע"י שמחה יכולין לפעול‬ ‫וכ | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫פעם אחת נתארח אצל הגה"ק מצאנז זי"ע‬ ‫ובבואו לביתו‪ ,‬הוכיחתו אשתו הרבנית‪ ,‬על‬ ‫כן זכה להערצה והערכה רבה ממרן בעל‬ ‫תלמיד חכם ובר אבהן‪ ,‬נכדו של הגאון האדיר‬ ‫אשר השפיל כבודו להתוכח עם ילד קטן בפני‬ ‫ה״קהילות יעקב״ זי״ע שהתייחס אליו באופן‬ ‫רבי משולם איגרא מטיסמעניץ זצ"ל‪ ,‬בעל‬ ‫קהל ועדה‪ ,‬וענה לה‪ ,‬הילד הקטן דרש דרוש‬ ‫מיוחד בעת ביקר אצלו‪ ,‬כאשר כיבדו והוקירו‬ ‫איגרא רמה‪ ,‬והגה"ק כיבדהו הרבה מאוד‪,‬‬ ‫נפלא‪ ,‬כאחד הגאונים המובהקים שבדור‪,‬‬ ‫עד למאד‪ ,‬ועל אף שרבנו ביקש למונעו מכך‪,‬‬ ‫כדרכו בקודש לכבד הנכדים וברי אבהן‬ ‫וכבר אמרו חז"ל‪ :‬אל תסתכל בקנקן אלא‬ ‫לא אבה בשום אופן‪ ,‬באומרו‪' ,‬הרי גם אני‬ ‫קדישין‪ ,‬וביחוד אם היו תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫במה שיש בו‪ ,‬והניח ידו על ראש בתו הילדה‬ ‫חייב בכבוד התורה׳‪.‬‬ ‫שכבדם למעלה למעלה בראש שולחנו‪.‬‬ ‫שעמדה אצלו וברכה‪ ,‬שתזכה להנשא לגברא‬ ‫תקופה מסוימת אף למד בחברותא עם‬ ‫ובתוך הסעודה אמר הגה"ק אל נכד הנז'‪,‬‬ ‫רבה דכוותי'‪ .‬וברכתו נתקימה בה לאחר זמן‪,‬‬ ‫יבלחט״א מרן הגאון רבי ארי׳ לייב שטיינמן‬ ‫ספר נא לנו מזקינך הקדוש בעל "איגרא‬ ‫כי נתגלגל הדבר ותהי לו לאשה בזווג שני‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהפליא תדיר את גודל צדקותו‪,‬‬ ‫רמה" זי"ע‪ .‬והוא התחיל לספר שם מגודל‬ ‫ובחוליו האחרון בא לבקרו בבית החולים‪,‬‬ ‫תורתו‪ ,‬ואיך שיומם ולילה ואפילו בשינה לא‬ ‫בהפטירו ׳הריני הולך לבקר צדיק אמת‪,‬‬ ‫מש מדברי תורה‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי יצחק ווייס זצ"ל אב"ד‬ ‫שהוא מופת של שפלות וענווה ומיוחד‬ ‫ובתוך שיחותיו סיפר‪ ,‬שזקינו בעל האיגרא‬ ‫ווערבוי‪ :‬הגה"ק בעל שבט סופר זצ"ל סיפר‬ ‫בהתמדת התורה׳‪ ,‬ובשעת אשכבתיה דרבי‬ ‫רמה היה מוחו תמיד טרוד ומוטרד‪ ,‬ומלא‬ ‫לי‪ ,‬שהגאון מרן רבי משולם מטיסמניץ זי"ע‬ ‫השתתף למשך שעה ארוכה‪.‬‬ ‫וגדוש מחריפות התורה ועמקותיה‪ ,‬עד‬ ‫היה מזמר בכל יום בעלות השחר פיוט הנורא‬ ‫האדרת והאמונה בקולי קולות והתלהבות‬ ‫פעם ביקר אצל יבלחט״א מרן בעל ה״שבט‬ ‫שהוא בעצמו ראה מדי יום ביומו‪ ,‬באמצע‬ ‫הלוי׳׳ זצ"ל‪ .‬כשעזב את הבית קרא מרן‬ ‫תפלת שמונה עשרה‪ ,‬שרצה לכוון התפלה‪,‬‬ ‫עצום‪ ,‬עד שמעו קולו בכל רחוב בית דירתו‪,‬‬ ‫ואמרו הת"ח שבק"ק פ"ב אז‪ ,‬הנה לדעת‬ ‫לרבנית‪ ,‬ואמר לה בואי לראות את חתנו‬ ‫אבל מוחו היה מוטרד מעמקי פלפולי‬ ‫של האדמו״ר מלעלוב שהוא צדיק מדורות‬ ‫וחריפות התורה‪ ,‬והוא רצה לכוון התפלה ולא‬ ‫המהרי"ל המובא במ"א סי' תקס"ה‪ ,‬אין‬ ‫לשורר האדרת והאמונה אלא ביום הקדוש‬ ‫העבר‪ .‬בעת שניחם את המשפחה התבטא‬ ‫היה יכול‪ ,‬ונשך בשיניו את ידיו‪ ,‬בכדי שעל‬ ‫עליו שיודע הוא שהיה "צדיק יסוד עולם‪,‬‬ ‫ידי זה יפנה את מוחו מתורה‪ ,‬ויוכל לכוון‬ ‫הכפורים‪ ,‬באשר הוא שיר המלאכים‪ ,‬וביום‬ ‫ההוא ישראל דומים למלאכים‪ ,‬כמובא‬ ‫צדיק נסתר״‪.‬‬ ‫בתפלתו‪ ,‬ונשך עצמו כל כך בידיו‪ ,‬עד שיצא‬ ‫מפרד"א בטוא"ח סי' תר"ו‪( ,‬ושמעתי שמה"ט‬ ‫לימים אמר חותנו מרן האדמו״ר זצ״ל לכ״ק‬ ‫דם מנשיכת ידיו‪ ,‬והוא לא הרגיש הנשיכות‬ ‫לא הניח הגאון ר' נטע וואלף ז"ל בביהכ"נ שהתפלל בו‪,‬‬ ‫האדמו״ר מלובלין זצ״ל‪ ,‬כשהוא מחווה עליו‬ ‫עצמו‪ .‬וזה היה יום יום בתפלתו‪.‬‬ ‫הנקרא ביהכ"נ ברילל‪ ,‬לנגן האדרת והאמונה בשמחת‬ ‫'ב"ה‪ ,‬זכיתי לחתן בעל יראת שמים‪ ,‬המופלא‬ ‫תורה)‪ ,‬אמנם הגה"ק רבי משולם שהוא דומה‬ ‫בקדושה ובטהרה ‪ -‬הוא ממש 'אתרוג נקי'‪.‬‬ ‫הגה"ק ר' משה מינץ זצ"ל כאשר הספיד‬ ‫למלאך ה' צבאות (וכאשר נחקק תואר זה ג"כ על‬ ‫התבטלותו לצדיקים‬ ‫את הגה"ק רבי משולם איגרא זי"ע אמר‬ ‫מצבתו)‪ ,‬הוא רשאי לזמר שיר הנורא הזה בכל‬ ‫התבטל לצדיקי אמת והיה דבוק באורחות‬ ‫בזה"ל‪ ,‬דער בורא עולם האט גענומען רבי‬ ‫יום ויום‪.‬‬ ‫קדשם באופן נפלא ביותר‪ .‬דבק בכל עוז‬ ‫משולמ'ל אונד האט איהם אנגעבונדען אין‬ ‫ועוד סיפר לי הרה"ג ר' יודא פראנקפורטער‬ ‫באחיו הגדול כ״ק מרן האדמו״ר מפינסק‬ ‫איין פעדעמעל‪ ,‬אונד האט צוזאם גערופען‬ ‫מפה פ"ב ז"ל ששמע מדודו‪ ,‬שפ"א במוצאי‬ ‫קארלין זי״ע ששיבחו מאד והתבטא עליו‬ ‫דיע מלאכי השרת אונד האט זיע איהם‬ ‫יום הקדוש התקדרו השמים בעבים‪ ,‬וכל‬ ‫בביטויים נדירים על גודל צדקתו וקדושתו‪,‬‬ ‫געוויעזען‪ ,‬און געזאגט‪ ,‬פוק חזי בריה‬ ‫צבאות ישראל דפה הק"ק נצטערו מאוד‬ ‫באמרו בלש״ק "שההסתכלות בפניו הק׳ היא‬ ‫שבראתי‪ ,‬זייעט וואס פיר איין בריה איך האב‬ ‫על שלא יכלו לקדש הלבנה‪ ,‬ועמד מרנא רבי‬ ‫סגולה ליראת שמים״‪.‬‬ ‫אויף דער וועלט געבראכט‪.‬‬ ‫משולם איגרא ואמר‪ ,‬רבש"ע בניך צמו ועינו‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫עצמם בתענית כל היום‪ ,‬ועתה למה יבצר‬ ‫מהם נחת רוח זה לקבל פני השכינה‪ ,‬הדבר‬ ‫יצא מפי מרנא זי"ע‪ ,‬נתקיים בו ותגזר אומר‬ ‫ויקם לך ועל דבריך נג"ה אור‪ ,‬ומיד זרחה‬ ‫ח"י תשרי (ה'תקס"ב)‬ ‫ח"י תשרי (ה'תקע"א)‬ ‫הלבנה וקידשוה ברוב עם ושמחה עצומה‪.‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הרה"ק‬ ‫של הגה"ק רבי משולם איגרא זיע"א‬ ‫רבי נחמן [בן פיגא] מברסלב זיע"א‬ ‫בן הגה"ק רבי שמשון זיע"א‬ ‫בן הרה"ק רבי שמחה זיע"א‬ ‫עוד סיפר רבי משולם איגרא נסע פעם‬ ‫לקרית חוצות להנפש‪ ,‬עמד בראש הר גבוה‬ ‫והתעמק ברמב"ם תמוה‪ ,‬ולפתע מעד ונפל‬ ‫למטה‪ ,‬כל הקהל נחרדו בראותם שהרב נפל‪,‬‬ ‫בהיותו בגיל שש הציץ הבעש"ט הק' בפניו‪,‬‬ ‫בספר "שיחות מהר"ן" מובא בזו הלשון‪:‬‬ ‫ירדו אליו והרימוהו‪ ,‬והוא בשמחה רבה אומר‬ ‫ואמר לאביו שיש לו נשמה חדשה שלא‬ ‫היצר הרע דומה לזה שהולך ורץ בין אנשים‬ ‫להם שמצא תירוץ על הרמב"ם ז"ל ואמר‬ ‫היתה מכמה דורות‪ .‬כבר אז ידע את כל הפני‬ ‫וידו סגור באגרופו ושואל לכל אחד ואחד‬ ‫להם התירוץ‪ ,‬שהוא לא הרגיש כלל שנפל‬ ‫יהושע בעל פה‪ .‬בגיל עשר דרש בבית הכנסת‬ ‫לכוין מה בידו ולכל אחד נדמה‪ ,‬כי בידו‬ ‫ולא ידע שהרימוהו‪ ,‬אלא חשב שכולם באו‬ ‫הגדול בברודי‪ ,‬לפני גדולי חכמי הקלויז‪ ,‬וגם‬ ‫אותו הדבר שהוא מתאוה לו‪ ,‬ולכן הכל‬ ‫אליו לשמוע את התירוץ על הרמב"ם‪ ,‬כל כך‬ ‫הגה"ק רבי יצחק הלוי איש הורוויץ אב"ד‬ ‫רצים אחריו‪ .‬ובסוף פותח להם את ידו‬ ‫היה מתעמק בתורה‪.‬‬ ‫האמבורגער זי"ע‪ ,‬בא לשמוע הדרשה‪ ,‬והי'‬ ‫ומראה שאין בו כלום‪ ,‬וכך ענינו של‬ ‫מתוכח עמו בשעת הדרשה ולא יכול לו‪,‬‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | זכ‬ ‫בס”ד‬ ‫מצוה זו בתיבת בראשית‪ ,‬והגאון ז"ל השיבו‬ ‫לי וליתן חלקי בתורתו ית"ש בעמלי אשר‬ ‫היצה"ר‪ :‬לכל אחד נדמה שהוא יכול למלא‬ ‫כרגע ב'ר'א'ש'י'ת' ר"ת בנך ראשון אחר‬ ‫עמלתי בכל כחי‪ .‬הוא ית"ש יתן לי חכמה‬ ‫תאוותו ורצים אחריו‪ ,‬ולבסוף נוכחים שאין‬ ‫שלשים יום תפדה‪ ,‬והוא פלא והפלא‪– .‬‬ ‫מפיו דעת ותבונה שיתן לי לב מבין וכליותי‬ ‫כל תקוה בו‪ ,‬מפני שאין מי שתתמלא אצלו‬ ‫מתיקות סוכות תשפ"ד‬ ‫יעשו כשתי מעיינות‪ .‬ואדע כי מצאתי חן‬ ‫תאותו בשלימות‪ ,‬עכ"ל‪ ...‬הוא נפטר בשנת‬ ‫בעיניו‪ .‬ואיני רוצה אלא ממה שבתוך פיו‪.‬‬ ‫תקע"א בעיר אומאן פלך קיוב‪( .‬הרב פרלוב ‪-‬‬ ‫תלמידו הגאון רבי ישראל משקלוב‬ ‫וההשגות על ידי המלאכים המגיעים ושרי‬ ‫הילולא דצדיקיא)‪.‬‬ ‫בהקדמת ס' פאת השולחן סיפר לי רב גדול‬ ‫התורה אשר לא עמלתי ולא חכמתי אין לי‬ ‫אחד ממדינתי שהוא היה בן ביתו [של‬ ‫בהם חפץ‪.‬‬ ‫הגר"א] בימי חורפו‪ ,‬וקודם סוכות פעם‬ ‫בשם הרה"צ רבי יעקב מאיר שכטר‬ ‫א' שמע שהוכיח להעומדים לפניו‪ ,‬ואמר‬ ‫ובדידי הוה עובדא‪ .‬ששלח רבינו אותי אצל‬ ‫אחי הקטן וגדול ממני בכל מילי דמיטב‬ ‫שליט"א‪"( ,‬לקט אמרים"‪ ,‬ח"א‪ ,‬ע' כ"ה) מרגלא‬ ‫כי חובה על כל תלמיד שיהיה בקי עכ"פ‬ ‫בפומיה דהרה"ק מסאטמאר זי"ע‪ ,‬שמכל‬ ‫במסכת אחת בעל פה‪ ,‬למען לא יבטל מצות‬ ‫חסידא קדישא הגאון מהר"ש זלמן זללה"ה‬ ‫לאמר לו בציווי משמו שלא יקבל שום מלאך‬ ‫הצדיקים כיון רבינו ביותר בדיבוריו הקדושים‬ ‫והגית בעת לכתו בדרך‪ ,‬או למאן דגני בבית‬ ‫לדורנו זה הנוכחי‪ .‬דבורי ההתחזקות‬ ‫אפל‪ .‬וזה הרב כששמע מפורש יצא מפי‬ ‫מגיד אשר יבוא אצלו‪ .‬כי בזמן לא כביר יבוא‬ ‫אליו מלאך מגיד‪ .‬ואמר אף כי מרן הב"י היה‬ ‫הנצרכים כאויר לנשימה לדור הזה נאמרים‬ ‫קדשו של רבינו‪ ,‬תיכף התגבר וחזר מס'‬ ‫ע"י רבינו בכל האופנים הנדרשים לכל איש‬ ‫סוכה הרבה פעמים עד שידעה בע"פ ובחן‬ ‫לו מגיד‪ .‬היה זה לפני ב' מאות שנה שהיו‬ ‫הדורות כתקנן‪ ,‬והיה שרוי על אדמת הקדש‪.‬‬ ‫ואיש בימינו‪ .‬ויש שרואים רוח הקודש גלויה‬ ‫א"ע בפני שומעים בגמ' ששגורה בע"פ‬ ‫באופן דיבוריו‪ ,‬כאילו היה חי עמנו ממש וידע‬ ‫ממש‪ ,‬ובחול המועד בעת ישבו לפני רבינו‬ ‫לא כן עתה שרבו המתפרצים ובפרט בחו"ל‬ ‫א"א כלל שיהיה כולו קדש קדשים בלי שום‬ ‫בדיוק את סוג הדיבורים הנצרכים‪ ...‬ועיין‬ ‫מסיבה של ת"ח גדולים‪ ,‬בא זה הרב ואמר‬ ‫בספרו ויואל משה שמסיים על דברי רבינו‬ ‫לפני רבינו‪ :‬כבר למדתי מס' סוכה ויודע אני‬ ‫עירוב כלל‪ .‬ובפרט הגילויים אשר בלא תורה‪.‬‬ ‫נפשו בחלה בהם‪ .‬ולא היו נחשבים אצלו כלל‬ ‫בזה"ל‪" :‬וזה ענין רוה"ק שראה מה הגיע‬ ‫אותה בע"פ‪ ,‬והשיב לו רבינו‪ :‬רוצה אתה‬ ‫אלינו בעיקבתא דמשיחא"‪( .‬הרב פרלוב ‪ -‬הילולא‬ ‫שאשאלך איזה דבר בזו המסכת שתשיב‬ ‫וכלל‪( .‬הרב פרלוב ‪ -‬הילולא דצדיקיא‪ -‬הקדמת תלמידו‬ ‫הגדול הגאון רבי חיים מוואלאז'ין זצ"ל ל"ביאור הגר"א" על‬ ‫דצדיקיא)‪.‬‬ ‫לי‪ ,‬והשיבו‪ :‬הלא בע"פ ידעתיה כולה‪ ,‬ושאלו‬ ‫דבר א'‪ ,‬ולא ידעה הרב הנ"ל‪ ,‬היינו ששאלו‬ ‫ספרא דצניעותא)‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫רבינו כמה מחלוקת יש בזו המסכת בין ר"מ‬ ‫ור"י ובין ר"ע ור"ט ובין רבה ור"י ואביי ורבא‬ ‫ור"פ ור"ה בר"י וכל התנאים ואמוראים‪,‬‬ ‫מסופר על הגר"א שלפני הסתלקותו תפס‬ ‫בציצית ובכה מה שיכולים לזכות בעוה"ז‪ ,‬וזה‬ ‫י"ט תשרי (ה'תקנ"ח)‬ ‫ואח"כ פתח רבינו את פיו הקדוש‪ ,‬ומנה‬ ‫היה בסוכות והיה יכול לתפוס לולב או אתרוג‪,‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫כמונה מרגליות ונתח לנתחים אברי כל‬ ‫אך תפס דווקא ציצית ששמונת חוטים שבו‬ ‫של רבינו הגר"א מוילנא‬ ‫המסכת‪ ,‬כמה פעמים נזכרו המחלוקת בין‬ ‫תנאים ואמוראים וכמה פעמים הלכה כזה‬ ‫מעוררים מעלת קיום המצוות בעוה"ז שעי"ז‬ ‫הגה"ק רבי אליהו זיע"א‬ ‫או כזה‪ ,‬וכמה סוגיות ושיטות יש וכמה דינים‬ ‫נמנים ח' ימים מיציא"מ עד קריע"ס כנ"ל‪.‬‬ ‫בן הגה"ק רבי שלמה זלמן זיע"א‬ ‫מתוספתות וירושלמות‪ ,‬וסוכות פסולות‬ ‫כי הגר"א הצדיק שזוכה לבחי' יפה שעה‬ ‫כמנין סכה חסרה [‪( ]85‬עיין בהספד אדרת אליהו‬ ‫אחת בעוה"ז‪ ,‬שפיר הוא בוכה על שהוא עוזב‬ ‫על רבינו ז"ל‪" :‬ובמוצאי יוה"כ בבואו מבה"כ היה חוזר מס'‬ ‫עוה"ז שבו יכולים לעבוד את ה'‪ ,‬משא"כ‬ ‫הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א ראב"ד‬ ‫סוכה עם כל הדינים כו')‪ ,‬וכך היה מונה הסוכות‬ ‫בעולם הבא‪:‬‬ ‫העדה החרדית‪ ,‬בהיותו בחור צעיר נכנס פעם‬ ‫כשירות הנזכרים במסכת זו‪ ,‬וכך היה ותוס'‬ ‫למרן הרב מבריסק זצ"ל והציג את עצמו‪ :‬אני‬ ‫‪ [-‬ותוספתא] וירו' ‪ [-‬וירושלמי] כמנין‬ ‫נין ונכד של הגר"א‪ .‬הפטיר הרב לעומתו‪ :‬איז‬ ‫כתב הגאון רבי יצחק ווייס זצ"ל (אבד"ק ווערבוי‪,‬‬ ‫סוכה מלאה [‪ ]91‬בקיאותו בכל התלמוד‬ ‫וואס? (נו‪ ,‬אז מה)‪ .‬אמר לו רבי משה‪ :‬אני הוא‬ ‫בבלי וירושלמי וכל התורה כולה‪ ,‬ולא עוד‬ ‫אלף כתב‪ ,‬ע' נ"א אות קל"ב‪ ).‬הגיד לי הר"א לנדא‬ ‫זה שהגאון התפלל עלי כל יום ב'ונהיה אנחנו‬ ‫שידע כל התוספתא מכל הש"ס היכן‬ ‫מעיה"ק ירושלים‪ ,‬נין נכד להגר"א בחורף‬ ‫וצאצאינו‪ ...‬מרן הרב מבריסק התפעל ונהנה‬ ‫מרומזין במשניות‪.‬‬ ‫תרס"ג‪ ,‬שמר זקנו התנא הגאון דווילנא זלה"ה‬ ‫מתשובה קולעת זו‪.‬‬ ‫בהיותו בגולה‪ ,‬והגיע לעיר בערלין‪ ,‬והיות היה‬ ‫לו אתו עמו פנקסי תורה וגם ניירות אשר‬ ‫רשם בהם חידושי תורה‪ ,‬ובהיותו אצל בע"ב‬ ‫‪...‬שמעתי מפיו הק' של הגר"א מוילנא זי"ע‬ ‫תצפנם בסוכה מריב לשונות‬ ‫א' בברלין‪ ,‬ונפל להגאון זי"ע נייר א' על הארץ‪,‬‬ ‫שפעמים רבות השכימו לפתחו כמה מגידים‬ ‫רמז נפלא פי' הגר"א דהנה ידוע שיש‬ ‫והבע"ב הגביהו‪ ,‬ומצא שכתב בו הגאון‪ ,‬כל‬ ‫מן השמים בשאלתם ובקשתם שרוצים‬ ‫חמשה מוצאות הפה‪ ,‬כי האותיות זסשר"ץ‬ ‫הש"ס בבלי וירושלמי תוספתא מכילתא‬ ‫למסור לו רזין דאורייתא בלא שום עמל‪ .‬ולא‬ ‫מוצאן מהשיניים‪ ,‬בומ"פ מהשפתיים‪,‬‬ ‫המדרשים מרומזים בתורה שבכתב‪ ,‬וכל‬ ‫הטה אזנו אליהם כלל‪ .‬וא' מן המגידים הפציר‬ ‫גיכ"ק מהחיך‪ ,‬אהח"ע מהגרון‪ ,‬ואותיות‬ ‫תורה שבכתב מרומזת בס' בראשית‪ ,‬וכל ס'‬ ‫בו מאד‪ .‬עכ"ז לא הביט אל מראהו הגדול‬ ‫דטלנ"ת מוצאן מהלשון‪ ,‬והנה במילה‬ ‫בראשית רמוז בפרשת בראשית‪ ,‬וכל פרשת‬ ‫וענה ואמר לו איני רוצה שתהיה השגתי‬ ‫"סוכה" נמצאים ארבעה מוצאות הפה‬ ‫בראשית בתיבת בראשית‪ .‬שאלו הבע"ב הנה‬ ‫בתורתו ית"ש ע"י שום אמצעי כלל וכלל‪.‬‬ ‫וליכא שום אות ממוצא הלשון [דהיינו‬ ‫נולד לי בן בכור אשר מחוייב אני לקיים בו‬ ‫רק עיני נשואות לו ית"ש מה שרוצה לגלות‬ ‫אותיות דטלנ"ת‪ ,‬דהא סמ"ך יוצאת על‬ ‫מצות פדיון הבן‪ ,‬יראה לי רבינו איה מרומז‬ ‫חכ | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫ועכ"י שפירש (תהלים קמ"ו) עצביהם כסף‬ ‫השולחן‪ .‬אמר היהודי הק' בצחות לשונו‪ :‬הנה‬ ‫ידי השיניים‪ ,‬וא"ו מהשפתיים‪ ,‬כ"ף מהחיך‬ ‫וזהב‪ ,‬היינו עצבות העכו"ם היא תמיד רק‬ ‫המשמש משום שנשא את הפרי האדמה‬ ‫וה"א מהגרון]‪ ,‬והיינו טעמא‪ ,‬כי השיניים‬ ‫עבור להרבות כסף וזהב‪" .‬חבור עצבים‬ ‫(‪-‬תפוח אדמה)‪ ,‬אפילו עדיין לא אכל מהם‪ ,‬כבר‬ ‫והשפתיים והחיך והגרון מסבבים ומצפינים‬ ‫אפרים הנח לו" (הושע ד) היינו כשתחבר‬ ‫גרם לו שכחה‪ ,‬ושכח להביא את הפלפלין‪...‬‬ ‫את הלשון "ושומרים אותו לבל יפרוץ בלשון‬ ‫ותעיין בעצבות ישראל תראה שעיקר עצבות‬ ‫(נפלאות היהודי הק')‪.‬‬ ‫הרע"‪ ,‬וזה מרומז בדברי נעים זמירות ישראל‬ ‫שלהם תמיד אך 'הנח לו' פירוש שהונחו ידיו‬ ‫"תצפנם בסוכה מריב לשונות" שנטמנה‬ ‫ורפו מעבודתו יתברך שמו באמת‪...‬‬ ‫הלשון בתיבת "סוכה"‪ ,‬להכניע יצרו "מריב‬ ‫לשונות" היינו שלא ידבר לשון הרע ודיבורים‬ ‫בשם הרה"ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא‬ ‫אסורים‪.‬‬ ‫יראת הרבי מלובלין‬ ‫זי"ע (בן רבינו) וזל"ק‪ :‬בשם אבי אדוני זקני‬ ‫דרש הגר"א (משלי לא‪ ,‬כ"ה) "עוז והדר לבושה"‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מענדל מקאצק זצללה"ה‬ ‫מורנו הרב ירחמיאל מפשיסחא זצלל"ה‬ ‫עוז – זה יוהכ"פ והדר – זה סוכות שהוא הדר‬ ‫זי"ע אמר‪ :‬הרבי מלובלין היו לו גוונים הרבה‬ ‫זי"ע שאמר‪ ,‬אשר שוקלים בשמים אפילו‬ ‫ותשחק ליום אחרון – זה שמיני עצרת‪.‬‬ ‫כתחש‪ ,‬וכל אחד ואחד מתלמידיו לקח לו‬ ‫חס ושלום אם אדם עובר עבירה‪ ,‬שוקלים‬ ‫אמר הגר"א‪ :‬שתי מצוות ישנם‪ ,‬אותן‬ ‫גוון אחד‪ ,‬זה תורה‪ ,‬זה מצוות‪ ,‬וזה מדות‪,‬‬ ‫בשמים כמה היה לו מלחמת היצר מקודם‬ ‫מקיימים עם כל הגוף כולו‪ :‬מצוות ישיבת‬ ‫אבל עיקר הרבי שהוא היראת שמים שלו‪,‬‬ ‫שעשה העבירה וכמה נסיונות היו לו‪( .‬דברי‬ ‫א"י ומצוות סוכה‪ .‬הוא שנא' "ויהי בשלם"‬ ‫זה לקח הרבי היהודי הקדוש מפשיסחא‬ ‫בינה כי תצא ד"ה כי שמעתי)‬ ‫שתי מצוות הן שהאדם עושה אותן כל כולן‬ ‫זצללה"ה זי"ע‪[.‬נפלאות היהודי]‬ ‫בשלמות‪" :‬סוכו" ו"מעונתו בציון"‪.‬‬ ‫שמעתי שהיהודי הק' זצללה"ה הי' פ"א‬ ‫סיפר עוד הרה"ק בעל תפארת שלמה‬ ‫חולה מאוד וגזרו צום ותשובה ותפלה וצדקה‬ ‫בכ"ל = ב'סכת‪ ...‬כ'ל‪ ...‬ל'מען‪...‬‬ ‫שליראה עילאה זכה מרן היהודי הק' אצל‬ ‫ובא איש כפרי אחד לעיר (פרשיסחא) ורצה‬ ‫רבו הקדוש מרן הרבי מלובלין ששמותם היו‬ ‫לשתות צלוחית י"ש בבית המזיגה‪ ,‬וצווחו‬ ‫בדברי אליהו ‪ :‬וה' ברך את אברהם בכל‬ ‫שווים‪ ,‬יעקב יצחק‪ ,‬ועליהם המליץ הרה"ק‬ ‫עליו כולם‪ ,‬שהיום יום תענית ציבור‪ ,‬ובצרה‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬א)‪ .‬פעם אחת בחוה"מ סכות בעת‬ ‫רבי מאיר מפרימישלאן זצללה"ה זי"ע את‬ ‫גדולה רח"ל על מחלת היהודי הק'‪ ,‬והתחיל‬ ‫שמחת החג שאל הגר"א זיע"א‪ ,‬מניין שקיים‬ ‫הפסוק (בראשית כז‪ ,‬לג) ויחרד יצחק חרדה‬ ‫גם הכפרי הזה לבקש רחמים מלפני השי"ת‬ ‫אברהם אבינו מצות סוכה‪ ,‬ולא היה מי שישיב‬ ‫גדולה עד מאוד‪ ,‬שזכו ליראת הרוממות‬ ‫בזה"ל‪ ,‬רבש"ע עזור במהרה ותרפא את‬ ‫לו על זה‪ .‬ויען ויאמר‪ :‬איתא במדרש‪ .‬וה' ברך‬ ‫של יצחק אבינו‪ .‬והוסיף שפעם אחת ישב‬ ‫היהודי הק' זצללה"ה כדי שאוכל לשתות‬ ‫את אברהם בכל ‪ -‬זו סוכה‪ .‬ויהיו [שומעי‬ ‫היהודי הקדוש אצל שולחן רבו הקדוש‬ ‫צלוחית י"ש‪ ,‬ואח"כ שנתרפא היהודי הק'‬ ‫דברי הגר"א] כמתמיהים‪ .‬ויאמר‪ :‬ב'סכת‬ ‫בלובלין בליל הסדר‪ ,‬ובהגיעו באמירת‬ ‫אמר שתפלת האיש הכפרי הזה נתקבלה‬ ‫תשבו שבעת ימים‪ ,‬כ'ל האזרח בישראל‬ ‫ההגדה למאמר ‘ובמורא גדול זו גילוי שכינה'‬ ‫בשמים יותר מכל התפלות כי התפלל‬ ‫ישבו בסכת‪ .‬ל'מען ידעו דרתיכם כי בסכות‬ ‫הושבתי את בני ישראל [וגו']‪( .‬פרשת אמור כג‪,‬‬ ‫פתח הרבי זי"ע את טליתו שבו היה מעוטף‬ ‫בתמימות גדול בלי שום פני' שאתרפא‬ ‫מב‪-‬מג)‪( .‬קול דודי)‬ ‫והסתכל בו‪ ,‬והתחיל היהודי לרעוד כל כך עד‬ ‫במהרה כדי שיוכל לשתות י"ש‪ ,‬והבן‪( .‬שיח‬ ‫שנשרו שני שיניו‪( .‬גיליון אמרות טהורות אלכסנדר‬ ‫שרפי קודש ערך תפלה אות ד')‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫האזינו תשפ"ג)‬ ‫הרבי ר' בונם זי"ע מפרשיסחא שאל את‬ ‫י"ט תשרי (ה'תקע"ד)‬ ‫רבו היהודי הק' זי"ע‪ ,‬איך יתכן דבר כזה?‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫אימה ויראה רתת וזיע‬ ‫היכן הוא היושר והצדק‪ ,‬שעל הצדיק מוטל‬ ‫של היהודי הק' מפשיסחא‬ ‫בהיות היהודי הקדוש אצל הצדיק הקדוש‬ ‫עבודה קשה ומפרכת עד שזוכה להגיע למה‬ ‫הרה"ק רבי יעקב יצחק זיע"א‬ ‫הרבי ר' מענדל'י מרימנוב זצללה"ה זי"ע‬ ‫אמר עליו הרבי ר' מענדל'י שהוא נשמת רבי‬ ‫שמגיע‪ ,‬והאדם הבא ומתחבר אליו יעלה‬ ‫בן הרה"ק רבי אשר זיע"א‬ ‫זירא‪ ,‬והוסיף כי זירא ראשי תיבות ז'יע י'ראה‬ ‫לו בקלות כזה שיתחשב כטהור בלא שום‬ ‫וכן יומא דהילולא קדישא‬ ‫ר'תת א'ימה‪ ,‬כענין שאמרו חז"ל (ברכות כב‪).‬‬ ‫יגיעה‪ ,‬אתמהה‪ .‬השיב לו היהודי הק' שאין זה‬ ‫של בנו הרה"ק רבי נחמיה יחיאל‬ ‫שלימוד התורה צריך להיות באימה וביראה‬ ‫פשוט כלל כפי שחושבים‪ ,‬שבאמת גם להיות‬ ‫מבעחיווע זיע"א (ה'תרי"ג)‬ ‫ברתת ובזיע כנתינתה מסיני‪( .‬שם‪ .‬וכן הובא‬ ‫"מחובר לטהור" צריך יגיעה גדולה ויתירה‬ ‫בן הרה"ק רבי יעקב יצחק זיע"א‬ ‫בספה"ק רמתים צופים‪ ,‬אליהו זוטא פרק כח אות כז‪ ,‬בשם‬ ‫לזכות להתחבר להצדיק‪ ,‬ולפעמים עוד קשה‬ ‫הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא זצללה"ה זי"ע)‪.‬‬ ‫יותר להשיג דרגה זו להיות "מחובר לטהור"‬ ‫מלהיות "טהור" בעצמו‪( .‬עפ"י הרה"צ ר' אליעזר‬ ‫דוד פרידמן זצ"ל)‬ ‫היהודי הקדוש מפשיסחא זצ"ל אמר‬ ‫שמעתי בשם הרה"ק היהודי זצללה"ה זי"ע‬ ‫שפלפלין (‪-‬פלפל שחור) טוב לזיכרון‪ .‬ופרי‬ ‫על הכתוב )תהלים קכח‪ ,‬א‪-‬ד) אשרי כל‬ ‫האדמה (קארטאפלעס‪-‬תפוח אדמה) קשה‬ ‫ירא ה' ההולך בדרכיו וגו' הנה כי כן יבורך‬ ‫בספר תפארת היהודי‪ ,‬קונ' תפארת בנים‬ ‫לשכחה‪ .‬ובכל סעודה היה על שלחנו פלפלין‪,‬‬ ‫גבר ירא ה'‪ ,‬היינו כי הכתוב הולך ומונה‬ ‫(אות יז)‪ :‬שמעתי אמרי קודש בשם מר אבי‬ ‫ופעם אחת הביא המשמש לפניו ה'פרי‬ ‫את כל הטובה שיזכה לה הירא ה'‪ ,‬יגיע‬ ‫אדמו"ר הרה"ק ר' נתן דוד זצללה''ה זי"ע‬ ‫אדמה' לאכול‪ ,‬ושכח להביא פלפלין על‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | טכ‬ ‫בס”ד‬ ‫שיהיה זאת תיכף ולכך עשו תיכף מה שציוה‬ ‫דייקא‪ .‬יראו את ד' קדושיו‪ .‬היינו שעיקר‬ ‫כפיך כי תאכל וגו'‪ ,‬אשתך כגפן פוריה וגו'‪,‬‬ ‫להם‪ .‬היא"צ שלו הוא תמיד יום אחד לפני‬ ‫השמחה היה שזוכרין "אז מעהן איז א יוד"‬ ‫בניך כשתילי זיתים סביב לשולחניך‪ ,‬ועל זה‬ ‫הושענה רבה אושפיזא דיוסף‪ ,‬זי"ע ועכ"י‪.‬‬ ‫(שאנו יהודים)‪ .‬וגם כי אין מחסור ליראיו‪ ,‬כי‬ ‫אמר אח"כ 'הנה כי כן' ‪ -‬כלומר אם כן שכך‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫היו שואבין הק׳ מהאמונה כמש״כ וצדיק‬ ‫גדול כוחו של הירא את ה'‪' ,‬יבורך גבר' ‪ -‬אם‬ ‫באמונתו יחיה‪ ,‬ומהראוי כאו״א שלא יחסר‬ ‫אחד רוצה לברך את חבירו‪' ,‬ירא ה' ‪ -‬יברך‬ ‫להם כלום ויהיו מושפעים בכל הטוב‪( .‬הרה״ק‬ ‫אותו שיהיה ירא שמים‪ ,‬ממילא יזכה לרב טוב‪.‬‬ ‫כ"ב תשרי (ה'תר"ט)‬ ‫רבי אהרן מסדיגורא זצ״ל ״קדושת אהרן" סוכות)‬ ‫[נפלאות היהודי עמ' כ]‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫של הרה"ק רבי שרגא פייבל מגריצא‬ ‫זיע"א בן הרה"ק רבי צבי הירש זיע"א‬ ‫עוצם יראתו‬ ‫בקונטרס עץ אבות‪( ,‬מבנו של רבי אלעזר מפולטוסק‬ ‫כ' תשרי (ה'תקנ"א)‬ ‫זי"ע‪ ,‬הרה"ח רבי יהושע הכהן זי"ע‪ ,‬הובא בזה הלשון‪ :‬כאשר‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הרה"ק‬ ‫בא אאמו"ר לחדר קדשו (אדמו"ר זצ"ל מטשעכנוב) אמר‬ ‫הנה שמעתי מפי החסיד המפורסם ר'‬ ‫רבי יעקב יוסף מאוסטרהא [ר' ייב"י]‬ ‫לו נפשי איותה להסתופף בצילו הקדוש‬ ‫אשר ז"ל מווארשא שהוא היה נוסע עוד‬ ‫זיע"א בן הרה"ק רבי יודא לייב זיע"א‬ ‫ולהתחמם לאורו‪ ,‬אך גם אבקש שיקרב‬ ‫לאדמו"ר הקדוש הזקן זצללה"ה מווארקי‬ ‫האנשים החסידים שיבואו להסתופף בצילו‪,‬‬ ‫והי' לו חבר אחד המופלג והיי"ש ר' יודל‬ ‫השיב לו אדמו"ר זצ"ל [מטשעכנוב] הן‬ ‫געלבלאם ז"ל ור' יודל הנ"ל הי' מתנגד והי'‬ ‫מעודי לא נטיתי מדרכי ולא שיניתי אפילו‬ ‫קרובו של רבינו הקדוש ר"פ זצללה"ה הנ"ל‬ ‫כמה עובדות מלוקט מספר שבחי רב ייבי‪.‬‬ ‫דבר קל מהתנהגות שלי וכו'‪ ,‬ואאמו"ר סיפר‬ ‫פ"א עשה רבינו הק' ברי"מ בעת שהי' רב‬ ‫דרכו הק' היה בעצמו טרח בכל המצוות‬ ‫איזה מעשה מהיהודי הקדוש‪ ,‬עמד אדמו"ר‬ ‫בגריצא ונסע ר' יודל הנ"ל ג"כ על הברי"מ‬ ‫אף שהיה בידו לעשותו ע"י שליח והוא‬ ‫זצ"ל מכסאו ואמר לו‪ :‬מהיהודי לא יביא לי‬ ‫וכשבא לביתו אמר לחבירו ר' אשר הנ"ל‬ ‫בעצמו ז"ל קנה הסכך להסוכה בשוק והוא‬ ‫הרב מפולטוסק ראיה‪ ,‬כי הוא היה דבוק‬ ‫הנני אספר לך התורה מרבך מווארקי [הוא‬ ‫נשא אותו בכמה פעמים מהשוק לביתו‪ ,‬כן‬ ‫ביראת שמים‪ ,‬כי היה לו גיד תחת אזניו שהיה‬ ‫אדמו"ר הסבא קדישא] שהיה ג"כ על‬ ‫נהג בעצמו בכל עש"ק לילך בעצמו לתוך‬ ‫מתנועע כקנה בים מגודל יראת הרוממות‪.‬‬ ‫הברי"מ ואמר תורה אפי' מתנגדים מוכרחים‬ ‫החנויות לקבץ צדקה לעניים ולתמחוי‪.‬‬ ‫בעת החתונה הגדולה המפורסמת‬ ‫להודות שהוא תורת אמת ומתוק לחיך‪,‬‬ ‫ואמר על פסוק ע"כ אני מצוך לאמור פתוח‬ ‫באוסטילא קם הרה"ק רבי ירחמיאל‬ ‫תפתח את ידך‪ ,‬והיה מדייק מה זה לאמו"ר‪,‬‬ ‫מפשיסחא זצללה"ה זי"ע ממקומו ואמר‬ ‫ומאוד מאוד היה מחבב מצות הסוכה‪ ,‬ואמר‬ ‫ואמר דהתוה"ק מצווה אותנו כשתתן צדקה‬ ‫בקול רם‪ :‬אני יכול להעיד כי הרבי ר' בונם היה‬ ‫זה הלשון‪ ,‬מצות סוכה איז א טייערי מצוה‬ ‫לעני תדבר לו דברי תנחומין שאל יפול לבו‬ ‫"דאס שפיצעל פון הארץ" [=נקודת הלב]‬ ‫מע גייט אריין מיט די שטיוועל אין דער מצוה‬ ‫בזה שהוא מוכרח לקבל צדקה אלא בבירור‬ ‫של אבי היהודי זצ"ל והיה חשוב אצלו כבבת‬ ‫אריין‪ ,‬כן נהג לעשות פאדלאגע על הארץ‬ ‫יעזור לך השי"ת שגם אתה עוד תתן צדקה‬ ‫עינו‪ ,‬ושמעתי ממנו שאמר בזה הלשון‪ :‬את‬ ‫ודופן עקומה בכל שנה ושנה כי היה אומר‬ ‫וזהו לאמור פתוח תפתח את ידך‪( .‬אוצר סיפורי‬ ‫האוצר של יראת שמים הפקדתי ביד אהובי‬ ‫משום שמוזכר בהגמ' דין דופן עקומה רוצה‬ ‫הצדיקים ‪ -‬מערכת הרה"ק ר"פ מגריצא)‬ ‫רבי בונם !!‬ ‫לעשותו‪ .‬גם לא הלך חוץ מפתח הסוכה כל ימי‬ ‫החג‪ .‬אף כשהיה הגשם הולך‪ ,‬ואמר על עצמו‬ ‫ואמר הרה"ק החידושי הרי"ם זי"ע היה‬ ‫אף מי שיושב בזמן כזה בסוכה בעת שהוא‬ ‫אומר כי מה שמדברים מגדולתו וקדושתו‬ ‫סיפר הצדיק ר' פייבלי מגריצא זצ"ל שפעם‬ ‫של היהודי זצ"ל זהו סגולה לבוא ליראת‬ ‫פטור ממנה נקרא הדיוט רק אני רוצה להיות‬ ‫אחת דיבר את כ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק‬ ‫שמים (מאיר עיני הגולה)‬ ‫אותו ההדיוט שהגמרא הק' קוראהו הדיוט‪.‬‬ ‫דבר כסף והשיב לו כ"ק זקיני זצללה"ה‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫בלשון מאוים‪" :‬מה אתה אומר כסף‪ ,‬זה אני‬ ‫שונא בתכלית"‪ ,‬והיו נקבעים הדברים האלה‬ ‫הרב ייבי ז"ל נפטר ליום אושפזיה דיליה‬ ‫בלב הצדיק ר' פייבלי זצ"ל עד כעבור איזה‬ ‫יוסף יום ד' דחוהמ"ס בשנת תקנ"א לפ"ק‪,‬‬ ‫חדשים שהי' כסף נמאס בעיניו ולא הי' יכול‬ ‫באוסטראה עיר מולדתו ושם היה דיבר עמו‬ ‫י"ט תשרי (ה'תרע"ג)‬ ‫להביט בו כלל‪( .‬שם משמואל אמור שנת תרעא)‬ ‫ל"ו שנים‪ .‬וחי ג"ן שנים וכנגדם חיבר פי' על‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫ג"ן קפיטל תהלים‪ ,‬בספרו הק' הרב ייבי ז"ל‪.‬‬ ‫של הרה"ק רבי אהרן מסדיגורא‬ ‫ובאותו יום האחרון היה ג"כ מונח על מטתו‬ ‫זיע"א בן הרה"ק רבי ישראל זיע"א‬ ‫ביאר ר' פייבלי מגריצא הכתוב ויודו שמים‬ ‫חולה בסוכה כדלעיל אשר ימי חג הסוכות לא‬ ‫פלאך ה' אף אמונתך בקהל קדושים (תהלים‬ ‫זז ממנה‪ .‬ואמר אז תורה על הקאפיטל נ"ד‪.‬‬ ‫פט‪ ,‬ו)‪ .‬פי' השמים מספרים נפלאות ה'‪,‬‬ ‫אשר אח"כ כתבוהו תלמידיו‪( .‬כי ספרו היא בעצמו‬ ‫דהכלל ישראל עם היותם מוכים ונתונים‬ ‫אחר הריקודין עמד על הפתח ועישן את‬ ‫כתב) ובתוך האמירה אמר לתלמידיו פתאום‬ ‫למשיסה ולבוזזים‪ ,‬מ"מ אמונתך בוערת‬ ‫הלילקע‪ ,‬ואמר בשעה שבית המקדש היה‬ ‫בזה"ל‪ ,‬כ"ז שאני מקיים מצות סוכה אין לו‬ ‫בקהל קדושים‪ ,‬ואינה דועכת בשום‬ ‫קיים היו שמחין בשמחת בית השואבה‬ ‫שליטה עלי נשאוני תחת דופן עקומה ואך‬ ‫מצב‪( .‬כתבי חסידים‪ ,‬בשם זקני החסידים)‬ ‫שהיו שואבין רוה״ק‪ .‬וכעת אומר אני כתיב‬ ‫תיכף כאשר בא תחת דופן העקומה נפטר‬ ‫האי גברא רבה בנשיקה‪ ,‬כי תלמידיו לא ידעו‬ ‫טעמו וראו כי טוב ד' אשרי הגבר יחסה ב״ו‬ ‫ל | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫הזדמנויות שמע מפי החתם סופר קודם‬ ‫ואע״פ שהיה לו היתר הוראה היה צריך לקבל‬ ‫הביא בישמח ישראל (שבועות אות כא)‪ ,‬אמר‬ ‫השיעור סיפורים על מרן הבעש״ט‪.‬‬ ‫היתר הוראה ג״כ מרב המדינה ובא לפני הג״ר‬ ‫(תהלים קי"ט‪,‬‬ ‫אא"ז זצללה"ה זי"ע עה"כ‬ ‫מרדכי באנעט זצוק״ל שהיה רב המדינה‬ ‫ס"ו) "טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך‬ ‫באותו זמן‪ ,‬הגר״מ באנעט סיים את הכתב‬ ‫האמנתי"‪ ,‬כי מי שלא יחפוץ לעשות מצות ד'‬ ‫תלמיד החת"ס‪ ,‬המהר״ם א׳׳ש‪ ,‬סיפר בשם‬ ‫הוראה שנתן לו בתיבות‪ :‬״והוא ישפוט תבל‬ ‫עד שידע טעמה זה מורה על חסרון אמונה‪,‬‬ ‫החת״ס ששמע מרבו הגה״ק ר׳ נתן אדלר‪,‬‬ ‫בצדק״‪ ,‬היינו שיפסוק לכל העולם ובצדק‬ ‫ולזאת מסתירין ממנו טעמי המצוות‪ ,‬כי לא‬ ‫רבדים מבהילים בגדולת הרה"ק בעל נועם‬ ‫אליבא דהילכתא‪ ,‬ואע״פ שהחת״ס היה אז‬ ‫באלה חפץ ד'‪ ,‬רק לעשות המצו' באמונה‬ ‫אלימלך‪ ,‬וז"ל‪ :‬״בעת שיש לי עליית נשמה‬ ‫עדיין צעיר לימים כבן ל״א שנה כבר כתב‬ ‫שלימה‪ ,‬לזאת ביקש דהע"ה הודיעני ד' טעם‬ ‫בגן עדן‪ ,‬הנני רואה שמה מכבר את שנים‬ ‫עליו הגר״מ באנעט ברוח קודשו "והוא‬ ‫ועריבות המצו'‪ ,‬כי אף אם לא אדע טעמה‬ ‫האחים היקרים הרבי ר׳ אלימלך והרבי‬ ‫ישפוט תבל בצדק"‪.‬‬ ‫אעשה אותה באמונה שלימה לזאת אל‬ ‫ר׳ זושא‪ .‬פ״א שמרתי לבוא לגן עדן בעת‬ ‫תסתר ממני טעמי ומתיקות המצוות‪.‬‬ ‫השערים נעולים‪ ,‬ותיכף כשפתחום מצאתי‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫שמה את האחים הק'‪ ,‬מהיכן נכנסו איני‬ ‫״באחת הפעמים כשהחת״ס נסע‬ ‫יודע‪ ,‬לא לחינם אומרים שהפולנים אין להם‬ ‫למרחצאות בא אליו איזה יהודי עם שאלה‪,‬‬ ‫דרך ארץ‪ .‬כלום לא היה בידם להמתין עד‬ ‫והיות והגר״מ באנעט ג״כ היה שם על כן‬ ‫פתיחת השערים"‪...‬‬ ‫אמר לו החת״ס שישאל את הגר״מ באנעט‪,‬‬ ‫כ"ד תשרי (ה'תקמ"ב)‬ ‫לגבי יחסו של החת״ס לספה״ק "נועם‬ ‫והגר״מ באנעט אמר שרוצה שהחת״ס ישיב‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫אלימלך"‪ ,‬סיפר הרה״ק ה״ויגד יעקב"‬ ‫מכיון שבשמים פוסקים כוותיה‪'( .‬בית סופריהם'‪,‬‬ ‫של בעל ה"תולדות יעקב יוסף"‬ ‫מפאפא‪ ,‬שכאשר הגיע הספר לפני החת״ס‬ ‫גיליון יג)‬ ‫הרה"ק רבינו יעקב יוסף זיע"א‬ ‫הביט בתוכו ואמר שאנו "האלץ האקרעס״‬ ‫בן הרה"ק רבי צבי זיע"א‬ ‫(חוטבי עצים) לגביו‪.‬‬ ‫שמענו פעמים רבות מהגאון רבי עקיבא‬ ‫ערנפלד זצ"ל שמע מאביו הגאון רבי שמואל‬ ‫גדולים וטובים העידו על דבר פלאי שראו‬ ‫זצ"ל הרב ממטרסדורף‪ ,‬שהכיר את בתו של‬ ‫תלמיד מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב זיע"א‬ ‫במחיצת קודשו‪ ,‬כאשר בזמנים מקודשים‬ ‫החתם סופר שהיתה כבת עשרים בפטירת‬ ‫הרה"ק רבי משולם פייביש הלוי מזבארז'א‬ ‫לא היה ניתן להביט על פני קודשו וזאת‬ ‫אביה החתם סופר‪ ,‬ועלו אליה לשאול כיצד‬ ‫זי"ע בעל "יושר דברי אמת" כותב במכתב‬ ‫מחמת שפניו הק׳ האירו באור יקרות שלא‬ ‫היה נראה ליל הסדר אצל החתם סופר‪,‬‬ ‫הדרכה שלו וזל"ק‪ :‬והעיקר ללמוד גמרא‬ ‫מעלמא הדין‪.‬‬ ‫וסיפרה שהחתם סופר היה אבא מאד טוב‬ ‫ופוסקים‪ ,‬לידע כל ההלכות על בוריין‪ ,‬כדי‬ ‫וישב והסביר את ההגדה בשפה פשוטה לכל‬ ‫לשמור ולעשות וכו' ‪ ...‬ומה לי לכתוב עוד‪,‬‬ ‫הג״ר פישל סופר זצ"ל כותב‪" :‬ולא היה‬ ‫הילדים ותרגם אותה לאידיש מילה במילה‬ ‫הכל כתוב הדר בכל הספרים‪ ,‬ובפרט בדברי‬ ‫אפשר בשום אופן לראות בפני קודשו יותר‬ ‫כדי שהכל יבינו‪ .‬וכיון שראתה שציפה‬ ‫קדשו של הגאון בספריו הקדושים “פורת‬ ‫מרגע קטנה‪ ,‬כי היה ממש שורף בעין קודשו‬ ‫לשמוע קצת יותר‪ ,‬היא הוסיפה ואמרה‪ ,‬כל‬ ‫יוסף" "תולדות יעקב יוסף"‪ ,‬ושאר דבריו‬ ‫בזקוקין דנהורא‪ ,‬כל הרואה אותו‪ ,‬בלי שום‬ ‫זה היה רק עד חצי הלילה‪ ,‬אך לאחר מכן‬ ‫כגחלי אש כזוהר הרקיע מזהירים למשכילים‬ ‫גוזמה‪...‬״ ("זכרון למשה״‪ ,‬דף מד)‬ ‫כל הנשים ברחו מהשולחן ולא יכלו להביט‬ ‫וכו'‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫בתו הצדקנית מרת שמחה לעהמאן ע״ה אף‬ ‫בפניו מרוב אש קודש שבערה בו‪ .‬ואף על פי‬ ‫היא העידה שהיו תואר פניו זוהרים ומאירים‬ ‫שאש הקודש בערה בו מתחילת הסדר‪ ,‬אך‬ ‫באור יקרות והיה קשה להביט בפני משה‬ ‫כיון שמצוה לספר ביציאת מצרים 'והגדת‬ ‫מרן הבעש"ט זי"ע אמר על תלמידו בעל‬ ‫אשר בקעו ממנו קרני הוד‪ ,‬אך בליל ההקדש‬ ‫לבניך'‪ ,‬היה כולא בתוכו את האש קודש כדי‬ ‫ה'תולדות יעקב יוסף'‪ ,‬שדי לו בשכרו‬ ‫חג הפסח אי אפשר היה בשוב אופן להביט‬ ‫שיוכל לקיים את המצוה בהידור‪ ,‬אך לאחר‬ ‫שהעמיד 'יאס'לע' כזה בעולם‪...‬‬ ‫בפני משה כי היו מפיקים נוגה ומאירים‬ ‫שיצא ידי חובה‪ ,‬היתה האש מתפרצת מתוכו‬ ‫כצאת השמש בגבורתו‪ .‬ואכן ידוע שהחת״ס‬ ‫זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫עד שלא יכלו להשאר במחיצתו‪ .‬כן מסופר‬ ‫עצמו היה אומר שהרבה כוחות עולה לו בכדי‬ ‫שבסוף ימיו היה חלוש ולא היה יכול ללכת‬ ‫שיוכל תלמיד או אחר להסתכל בו ובפניו‪.‬‬ ‫ברגליו‪ ,‬והיו ארבעה בחורים לוקחים אותו‬ ‫על כסא לבית המדרש‪ .‬ואחד מנושאי הארון‬ ‫כ"ה תשרי (ה'ת"ר) יומא דהילולא‬ ‫הגיע לגיל מופלג כבן מאה וחמש עשרה‬ ‫קדישא של בעל ה"חתם סופר"‬ ‫סיפר לי ידידי החסיד ר׳ אליעזר חיים‬ ‫שנה‪ ,‬עלה אליו ר' נפתלי שטרן ז"ל ושאל‬ ‫הרה"ק רבי משה זיע"א בן הרה"ק‬ ‫רייכערט נ״י‪ ,‬שעמד במעמד ההוא שסיפרו‬ ‫אותו כיצד היה מראה פניו של החתם סופר‬ ‫רבי שמואל זיע"א‬ ‫לפני רבנו רבי שמואל אבא מזיכלין זצ״ל‪,‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬נזדעק ואמר מי היה יכול להסתכל על‬ ‫מה שסיפר הגר״ש סופר זצוק״ל אב״ד‬ ‫החתם סופר לרוב קדושתו‪( .‬גיליון בים דרך הרב‬ ‫קראקא‪ ,‬מה שהיה פעם אחת אצל אביו‬ ‫זילבר שיעור י‪ 48‬בראשית תשפד(‬ ‫הגה״ק החת״ס שדלק אצלו בלילה‬ ‫נר קטן שהיה לו לדלוק כחצי שעה‪,‬‬ ‫בשמים פוסקים כמותו‬ ‫והעמיק אז בלימודו כל כך כל הלילה‪,‬‬ ‫סיפר כ״ק מרן אדמו׳׳ר מערלוי‪" :‬החת״ס‬ ‫בספר זכרון למשה (דף קמה) מצטט תלמיד‬ ‫היה מהרבנים הראשונים של דרעזניץ‪,‬‬ ‫והנר היה דולק ובהקיצו ממשנתו כבד‬ ‫החת״ס רבי בנימין מפעבינעק‪ ,‬שבשתי‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | אל‬ ‫בס”ד‬ ‫על הכתב‪ ,‬והוא הביט אתי על הכתב ואני לא‬ ‫שרה סאשא‪ ,‬אמר שהוא המליץ הטוב ביותר‬ ‫האיר היום‪ ,‬ובאותו רגע כבה הנר והיה לפלא‪,‬‬ ‫ראיתי שם‪ ,‬זולת נקודה קטנה כמקדם‪ ,‬ואחר‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫(וכזה איתא בהקדמת ‘ים של שלמה׳ לב״ק‪ ,‬שהראו לו מן‬ ‫כך שאל אותי מה בקשתי ותעש‪ ,‬וחשבתי‬ ‫השמים בנר של מצוה‪ ,‬ועיין בזה ב’שם הגדולים׳ לההחיד”א‬ ‫בדעתי‪ ,‬מה לי לבקש ממנו‪ ,‬בודאי לא אושע‬ ‫בערך המהרש”ל)‬ ‫אצלו בביאת הגואל‪ ,‬רק מכיון שהיה לי עוד‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע נהג ביום הפורים‬ ‫וכששמע רבנו את זאת ענה תיכף ואמר‪:‬‬ ‫מרחק רב לביתי ויראתי שלא אשאר באם‬ ‫שעמד על שלחנו קנקן וכל מי שהביא‬ ‫וכי איזה חדשות היא זאת‪ ,‬והלא כבר אמר‬ ‫הדרך‪ ,‬על כן בקשתי מהם שיתנו עגלה‬ ‫משקאות שפך בזה הקנקן ואמר הרה"ק‬ ‫שלמה המלך ‘טעמה כי טוב סחרה לא יכבה‬ ‫בעבורי‪ ,‬להוליכני לביתי‪ ,‬וכן צוה תיכף ומיד‪,‬‬ ‫מבארדיטשוב שרבינו הקדוש ממעזריטש‬ ‫בלילה נרה׳‪ ,‬ובטח ידוע כי טוב היה לימודו‬ ‫והביאו עגלת צב‪ ,‬ונסעתי לדרכי לחיים‬ ‫זי"ע אמר כי יש לו תלמיד שיודע לצרף‬ ‫של הגה״ק החת״ס בעיני הקב״ה‪ ,‬ולכן לא‬ ‫ולשלום‪.‬‬ ‫האותיות כבריאת שמים וארץ כמו בצלאל‪,‬‬ ‫נכבה נרו‪( .‬ספר "להב אש")‬ ‫ובבואי לביתי‪ ,‬הנחתי את הכתב סגור‬ ‫וכיוון זאת עלי‪ ,‬חבל לקלקל מוח כזה‪ ,‬רק‬ ‫ומסוגר‪ ,‬בחשבי שיבוא עוד זמן להשתמש‬ ‫אם חז"ל אמרו חייב אדם לבסומי בפוריא‬ ‫בו בעת הצורך‪ ,‬והנה כל משפחתי היו‬ ‫צריכים על זה מסירת נפש ושתה מהקנקן‪.‬‬ ‫סיפר רבי עקיבא יוסף שלזינגר [מאחרוני‬ ‫מתנגדים לדרך החסידות‪ ,‬רק אני לבדי הייתי‬ ‫הנימולים ע"י החת"ס‪ ,‬וכתב בסוף ה'מוהלים‬ ‫מהמתדבקים בדרכיהם‪ ,‬ועקבותיהם‪ ,‬והיה‬ ‫בוך' עקיבא יוסף שלזינגר מילה ופריעה‪ ,‬והיה‬ ‫סיפר נכדו הרה"ק מהרא"צ מה ששמע‬ ‫החת"ס נוהג שהוא היה חותך וחתנו רבי דוד‬ ‫אחד מקרובי שהיה ת"ח גדול‪ ,‬ואמר לי פעם‬ ‫מאביו‪ ,‬שסיפר לו חותנו רבינו הקדוש‬ ‫צבי היה פורע‪ ,‬כי לא היה אז לחת"ס צפרניים‬ ‫אחת‪ :‬הלא יודע אתה שאני מתנגד לכולכם‪,‬‬ ‫מפינטשוב‪ ,‬שפעם אחת היה אצל רבו‬ ‫לעשות פריעה‪ .‬ובבריתו של רבי עקיבא יוסף‬ ‫אבל יען שאותך הנני מכיר לאיש נאמן וירא‬ ‫הגה"ק מבארדיטשוב זי"ע כמה שבתות‪,‬‬ ‫בנו של הצדיק רבי יחיאל שלזינגר‪ ,‬לאחר‬ ‫אלקים‪ ,‬על כן תאמר לי באמת מה אתה רואה‬ ‫ובתוכם ימי פורים‪ ,‬ואחר זה אמר לרבו הק'‪,‬‬ ‫החיתוך פנה החת"ס לחתנו רבי דוד צבי‬ ‫אצל החסידים ואז אמרתי לו‪ ,‬תבוא עמי‬ ‫ברצוני היה להישאר פה עוד לשבת אחד‪,‬‬ ‫שיעשה הפריעה‪ ,‬אך רד"צ לא היה שם‪ ,‬והניח‬ ‫החדרה ואראך דבר פלא‪ ,‬מה שקרא אתי‬ ‫אבל אז לא אוכל לבוא לביתי על ימי הפסח‪,‬‬ ‫החת"ס שני ידיו הקדושים ועשה פריעה‪,‬‬ ‫וכאשר באתי שמה‪ ,‬ופתחתי הארון שהיה‬ ‫ובהכרח לי לנסוע לביתי‪ ,‬וגם אני שמעתי‬ ‫ואמר אח"כ שאליהו הנביא עשה את הפריעה‪.‬‬ ‫תמיד סגור ומסוגר מעיני כל‪ ,‬ואבקשהו ולא‬ ‫אומרים‪ ,‬והלוואי אינו אמת‪ ,‬כי נחלק מקומינו‬ ‫וכן כתוב בספר המוהלים 'הילד עקיבא יוסף‬ ‫נמצא‪ ,‬אז הבנתי כי זה מעשה שטן דייקא‪ ,‬כי‬ ‫לשני מדינות‪ ,‬וצריכין תעודת הרשאה (פאס)‬ ‫היה יכול לבוא מזה קידוש השם גדול‪ ,‬על כן‬ ‫שלזינגר‪ ,‬ה' יגדלהו לתורה ויראת שמים‪ ,‬מילה‬ ‫לעבור הגבול‪ .‬ויען לי הרה"ק בזה הלשון‪:‬‬ ‫ופריעה'‪ ].‬שאביו רבי יחיאל סיפר‪ ,‬שכשהיה‬ ‫נעלם הנייר‪.‬‬ ‫ס'איז אפילו יא אמת‪ ,‬נאר איך וועל דיר שוין‬ ‫בא שאלה קשה אל החת"ס‪ ,‬היה עוצם עיניו‬ ‫געבין א פאס‪ .‬וכן היה‪ ,‬שקודם נסיעתי באתי‬ ‫בדביקות בהשי"ת‪ ,‬וראו על פניו הטהורים‬ ‫סיפר רבינו (כ"ק מרן אדמו"ר רבי מאיר יחיאל הלוי‬ ‫לבית רבי‪ ,‬והרה"ק נטל נייר חלק ורשם עליו‬ ‫שאין כוונתו להתאמץ להיזכר באיזה תוס'‪,‬‬ ‫זצוק"ל ‪ -‬אוסטרובצא ‪ -‬דרך צדיקים) מעשה שהיה‬ ‫נקודה קטנה בעט‪ ,‬וקיפלו ונתנו בידי‪ ,‬ובירך‬ ‫אלא היה דבוק בהשי"ת‪ .‬וראה החת"ס את רבי‬ ‫אצל הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב‬ ‫אותי שאסע לחיים ולשלום‪ .‬ובבואי אל‬ ‫יחיאל מתפלא על שהוא מתדבק בהשי"ת כדי‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שפעם אחת בא בבוקר לבית‬ ‫גבול המדינה‪ ,‬היה שם פקיד אחד‪ ,‬שנטל‬ ‫להשיב על השאלה‪ .‬ואמר החת"ס לרבי יחיאל‪,‬‬ ‫המדרש וברך ברכות השחר בקול גדול כדרכו‬ ‫התעודות מכל אחד‪ ,‬וכשנטל הכתב ממני‪,‬‬ ‫אל תתפלא על כך‪ ,‬שהרי כתוב בתורה 'והדבר‬ ‫בקודש ודילג ברכת שלא עשני גוי‪ ,‬והיו הכל‬ ‫שאל אותי מה שמי‪ ,‬ואמרתי‪‘ :‬אברהם‬ ‫אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו'‪,‬‬ ‫תמהים על זה‪ .‬ופירש להם טעם הדבר כן‪ ,‬כי‬ ‫הארוויטץ הפקיד הלך למשרד שם‪ ,‬להראות‬ ‫היינו שכשיש דבר קשה מכם‪ ,‬תקריבון אלי‪,‬‬ ‫כאשר קם בבוקר ורצה להכין עצמו להתפלל‪,‬‬ ‫הכתבים להשר‪ ,‬ואחר זמן קצר יצא החוצה‪,‬‬ ‫היינו להקב"ה‪ ,‬כשהקב"ה ישמע את זה‪ ,‬הוא‬ ‫העמיק בדעתו לחשוב ולהתבונן ברוממות‬ ‫והחזיר התעודה לכל אחד ואחד‪ ,‬והלכו כולם‬ ‫יתן לך דעת ושכל מה להשיב‪ ,‬כי לא הפלפול‬ ‫השי"ת ושפלות עצמו עד כי חשב שאין‬ ‫לדרכם‪ ,‬אבל אני קבלתי פקודה‪ ,‬שאבוא‬ ‫העיקר אלא הדביקות בהשי"ת‪ .‬כך היה‬ ‫גרוע בעולם כמוהו‪ ,‬ונשבר לבו בקרבו מאד‬ ‫לבית השר‪ ,‬ואמר רבינו אל חתנו הגה"ק‬ ‫החת"ס נוהג לפני כתיבת התשובה‪ ,‬היה נכנס‬ ‫עד שנפל בעצבות ולא היה יכול להרים ראשו‬ ‫מהרי"א מקאמארנא‪ ,‬בעת ספרו לו כל‬ ‫לדביקות בהשי"ת‪.‬‬ ‫ולחזק עצמו להתפלל בשמחה כדכתיב עבדו‬ ‫זאת‪ ,‬בזה"ל‪ :‬וואס קלערסטי אייזיק'ל‪ ,‬כ'אב‬ ‫מיך אפילו אביסעל געפארכטן‪ ,‬הגם כ'האב‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫את ה' בשמחה וגו' (תהלים ק‪ ,‬ב)‪ .‬ולכן התחיל‬ ‫לחשוב לחפש בעצמו איזה נקודה טובה‬ ‫געהאט אמונה‪ ,‬אבער אויך ביי יעקב אבינו‬ ‫שיוכל לחזק עצמו להתפלל בשמחה ולא‬ ‫שטייט‪' ,‬וירא יעקב (בראשית לב‪ ,‬ח) שמא יגרום‬ ‫כ"ה תשרי (ה'תק"ע)‬ ‫מצא‪ ,‬כי כל מצוה וכל מדה טובה שחיפש‬ ‫החטא‪ ,‬וכפירש"י אבל נתחזקתי‪ ,‬והזכרתי‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫בעצמו הסתכל וראה שלא עשה בה עדיין‬ ‫שם רבי לוי יצחק בן שרה סאסע‪ ,‬וכך הלכתי‬ ‫של בעל ה"קדושת לוי"‬ ‫כלום כפי גודל החיוב לעשותה לפני יוצר‬ ‫אל השר‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב‬ ‫כל היצורים מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬ולכן‬ ‫וכראות אותי השר‪ ,‬עמד מפני וכיבד אותי‬ ‫זיע"א בן הרה"ק רבי מאיר זיע"א‬ ‫הלך נבוך בעשתונותיו ולא היה יכול לחזק‬ ‫לישב אצלו למעלה ושאל אותי מי אני‪,‬‬ ‫עצמו להתפלל בשמחה‪ .‬עד אשר עזרו‬ ‫אמרתי לו שהנני ראבינר אמר לי זאת אי‬ ‫השי"ת שבהולכו בבית אנה ואנה ראה‬ ‫אפשר‪ ,‬וחזרתי פעם שניה לאמר‪ ,‬כי כן הוא‪.‬‬ ‫דרך החלון נכרי אחד עובר בשוק והתחיל‬ ‫ושאל אותי אם כן מהיכן יש לו התקשרות‬ ‫בשעת פתיחת הארון לאמירת כל נדרי‪,‬‬ ‫להתבונן בעצמו ולחשב גודל ההפרש‬ ‫גדול כל כך עם המלך‪ ,‬שנתן עצם חתימת ידו‬ ‫קודם אור זרוע לצדיק הזכיר הרה"ק רבי‬ ‫אליעזר מזדיקוב זי"ע השם לוי יצחק בן‬ ‫בל | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫הבחורים‪" :‬אמרו לנו שאי אפשר"‪ .‬כששמע‬ ‫זכוכית הארון בו היה מונח האתרוג‪ ,‬והפטיר‪:‬‬ ‫אשר בינו לבין נכרי זה וגודל מעלתו עליו עד‬ ‫זאת הח"ח ביקש לקרוא למנהל הישיבה‬ ‫"די עבירה זאל אויף מיר מגין זיין"! (שעבירה זו‬ ‫שבא לשמחה גדולה ונתלהב מאד מגודל‬ ‫ואמר לו‪" :‬אני מבקש בקשה אישית שיכניסו‬ ‫תגן עלי!)‪( .‬מאיר החיים)‬ ‫שמחתו ולכן בירך מיד בשמחה עצומה ברכת‬ ‫אותם לישיבה"‪ .‬אמר המנהל‪" :‬הרבי יודע‬ ‫שלא עשני גוי‪ ,‬ולכן שוב לא בירך עתה ברכה‬ ‫שאי אפשר להכניס כי הוא זה‪ ,‬אין מיטות‪,‬‬ ‫זו‪:‬‬ ‫אין אוכל‪ ,‬אין שום אפשרות"‪ .‬אמר לו‬ ‫מרן הסב"ק מרוזין זיע"א כשהיה ילד בן‬ ‫הח"ח‪" :‬אם כן הם אורחים שלי‪ ,‬הם יישנו‬ ‫חמש או שש‪ ,‬היה בבארדיטשוב על חג‬ ‫אצלי ויאכלו אצלי‪ ,‬והם יהיו כאן בישיבה"‪.‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬והרה"ק מבארדיטשוב זיע"א אמר‬ ‫הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע‬ ‫ולא השאיר כל פתח להנהלת הישיבה‬ ‫את ההלל עם לולב ואתרוג בידו‪ ,‬ומרוב‬ ‫ראה פעם יהודי אחד ההולך בשוק במרוצה‬ ‫להשתמט מלקבלם לישיבה‪ ,‬באומרו שהוא‬ ‫התלהבותו היה הלולב נשבר בכל עת‪ ,‬והיו‬ ‫ובחפזון רב‪ .‬שאלו הצדיק‪ :‬עבור מה אתה‬ ‫יסדר הכל על הצד היותר טוב‪ ,‬כדי שיוכלו‬ ‫צריכים במשך כל זמן להחליף את הלולב‪,‬‬ ‫רץ כל כך? השיבו האיש‪ :‬אני רודף אחר‬ ‫הבחורים האלו להשאר כאן בישיבה‪ .‬המנהל‬ ‫והסב"ק שהיה ילד קטן עמד שם תחת‬ ‫מזונותי ופרנסתי‪ .‬אמר לו הצדיק‪ :‬וכי מנין לך‬ ‫המשיך לשאול את החפץ חיים‪" :‬רבי‪ ,‬שהם‬ ‫העמוד עם לולב קטן‪ ,‬ואמר‪ :‬יש אדם שמרוב‬ ‫שפרנסתך הולכת לפניך‪ ,‬שאתה רץ אחריה‬ ‫יבואו לחודש חשון‪ ,‬למה צריך לקבל כבר‬ ‫אהבת השי"ת שובר הכל‪ ,‬ויש אדם שמרוב‬ ‫להשיגה? אולי היא נמצאת מאחוריך‪ ,‬ונמצא‬ ‫עכשיו"? אמר לו החפץ חיים‪" :‬ניין‪ ,‬מיין‬ ‫פחד לא מנענע את עצמו כלל‪( .‬מנהגי קודש רוזין)‬ ‫שאתה בורח ממנה‪.‬‬ ‫טייערער ברודער לעבן‪ ...‬אני צריך אותם‬ ‫ויצויין למש"כ בספר ‘עירין קדישין' (עמ'‬ ‫פעם ראה הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב‬ ‫באלול בישיבה‪ ...‬באלול ובימים הנוראים‬ ‫שלד) שהאדמו"רים לבית רוזין היו נוהגים‬ ‫זי"ע איש אחד מהלך בחפזון ונראה בהול‬ ‫אני צריך שיתפללו אתנו נכדים של רבי לוי‬ ‫לדבר מהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע מראש‬ ‫מאד לעסקיו‪ .‬עכבו ושאלו‪ :‬במה אתה‬ ‫יצחק מבארדיטשוב‪ ,‬שהוא היה סניגורן של‬ ‫השנה ועד אחרי שמח"ת כדי לעורר חסדים‬ ‫עוסק‪ ,‬ר' יהודי? אין לי פנאי לדבר כעת עם‬ ‫ישראל‪ ,‬וזה יהיה זכות לכולנו" (מאת ר' ח‪ .‬מ‪.‬‬ ‫מגולים על כלל ישראל (וכ"ה בס' 'מנהגי קודש רוזין'‬ ‫כבודו‪ ,‬השיב האיש‪ .‬הוסיף הרה"ק רבי לוי‬ ‫גליק‪ ,‬בני ברק הובא לגיליון עלים לתרופה סוכות תשפ"ה)‬ ‫עמ' סה(‬ ‫יצחק ושאלו‪ :‬ובכל זאת במה עסקך? ענה‬ ‫האיש‪ :‬מבקש אני מכבודו לבל יעכבני הפעם‬ ‫“אתה הראית" – בשמחת תורה‬ ‫שעתי דחוקה מאד מפאת העסקים שלי‪ .‬אך‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע אחר חתונתו‪,‬‬ ‫ברצוני להביא בזה מעשה פלא מבעל‬ ‫הרה"ק רבי לוי יצחק לא הרפה ממנו ואמר‬ ‫בשמחת תורה הראשון כיבדו הקהל אותו‬ ‫ה'חפץ חיים' זי"ע‪ ,‬מה שסיפר הגאון רבי‬ ‫לו‪ :‬ניחא‪ ,‬ניחא‪ ,‬העסקים דוחקים אותך‪,‬‬ ‫שיאמר "אתה הראת" וגו' לפני התיבה‪ ,‬וירד‬ ‫משה מרדכי שולזינגר זצ"ל והובא בספרו‬ ‫ורבים העסקים שלך‪ .‬אבל אני שואל אותך‬ ‫הרה"ק לפני התיבה ונתייצב שם‪ .‬והטלית‬ ‫'בין ההדסים' (עמ' נ)‪ ,‬וכה סיפר‪ :‬שמעתי פעם‬ ‫לא לעסקיך הרבים‪ ,‬כי אם לעסקך האחד‪,‬‬ ‫היה מונח על התיבה‪ ,‬ונטל הטלית בידו‬ ‫מדודי הגה"צ ר' וועלוול צ'צ'יק זצ"ל שהיה‬ ‫במה אתה עוסק? הסתכל בו האיש בתמיהה‬ ‫ללבשו‪ ,‬הניחו מידו על התיבה חזרה‪ ,‬כן עשה‬ ‫מספר‪ ,‬כי באחת השנים לפני חודש אלול‬ ‫ולא הבין מה הוא סח‪ .‬הסביר לו הרה"ק רבי‬ ‫כמה פעמים‪ .‬וכל הקהל עמדו בבית הכנסת‬ ‫הגיעו לראדין שני בחורים צעירים מגליציה‬ ‫לוי יצחק‪ :‬הרי כל הטרחות שאתה טורח הן‬ ‫בעינים צופים עליו שילביש הטלית ויתחיל‬ ‫או סביבתה‪ ,‬ואמרו שהם רוצים להתקבל‬ ‫למען השם יתברך‪ ,‬שהרי כוונתך לכלכל את‬ ‫לומר "אתה הראת"‪ ,‬והוא עומד בדד ודומם‬ ‫לישיבה בראדין‪ ,‬ללמוד אצל החפץ חיים‬ ‫נפשך שהוא יתברך נתן לך‪ .‬את המזונות הם‬ ‫ופתאום נשמע קולו ואמר‪" :‬אם אתה למדן‬ ‫זצ"ל‪ .‬הסבירו להם בהנהלת הישיבה שכעת‬ ‫עסקו של השם יתברך‪ .‬ואילו עסקך הוא‬ ‫ואתה חסיד אמור אתה 'אתה הראת'"‪ ,‬ועזב‬ ‫בחודש אלול אין אפשרות לקבלם מכיון‬ ‫להתיירא מה'‪ .‬ואם כך‪ ,‬למה אתה מניח את‬ ‫את התיבה והלך אל מקומו בבית הכנסת‪.‬‬ ‫שהכל מלא עד אפס מקום‪ ,‬אי אפשר יותר‬ ‫עסקך היחיד ורץ אחרי עסקיו של הקדוש‬ ‫והדבר הזה היה לפלא בעיני כולם‪ ,‬וחותנו‬ ‫להכניס‪ ,‬ולכן לא מקבלים בחורים כלל‪ ,‬אולי‬ ‫ברוך הוא? דהרי אמרו חז"ל הכל בידי שמים‬ ‫הגביר בראותו מעשה תעתועים אלו מחתנו‬ ‫אחר כך בחודש חשון יוכלו כן לקבל‪ ,‬אבל‬ ‫חוץ מיראת שמים‪.‬‬ ‫היה בוש מאוד בפני הקהל‪ ,‬בכל זאת לא רצו‬ ‫לעת עתה לא מקבלים בחורים‪ ,‬אין שום‬ ‫לשאלו בכל משך זמן ההקפות‪ .‬אחר ההקפות‬ ‫אפשרות‪ .‬אמרו הבחורים‪ ,‬אם לא מקבלים‬ ‫לא עצרו מלשאלו על הדבר הזה מה ראה על‬ ‫אז לא‪ ,‬אבל לכל הפחות שירשו להם להיכנס‬ ‫שמעתי אומרים בשם הרב הקדוש מוהר"ר‬ ‫ככה ומה הגיע לו לעשות כן‪ .‬והשיב ואמר‪:‬‬ ‫להחפץ חיים לקבל ממנו ברכה‪ .‬השיבו להם‬ ‫צבי הירש זצללה"ה מזידיטשוב על הפסוק‬ ‫אומר לכם האמת סיבת הדבר שעשיתי כן‬ ‫בחיוב והכניסו אותם להח"ח‪ .‬הם נגשו אל‬ ‫(דברים כח‪ ,‬סז) "בבוקר תאמר מי יתן ערב"‬ ‫כך הוא‪ ,‬שמיד שעמדתי לפני התיבה לקחת‬ ‫החפץ חיים ואמרו‪ :‬אנחנו בחורים ומבקשים‬ ‫‪ -‬זה ערב פסח‪ ,‬שאיש ישראל משתוקק‬ ‫הטלית על ראשי ולומר "אתה הראת”‪,‬‬ ‫אנו ברכה‪ .‬החפץ חיים התחיל לשאול אותם‪:‬‬ ‫להגיע לליל שימורים‪" ,‬ובערב תאמר מי יתן‬ ‫נשתתף עמי היצר הרע ואמר שהוא רוצה‬ ‫"מאיפה אתם"? והשיבו מאיזו עיירה הם‪.‬‬ ‫בוקר" ‪ -‬זה ליל סוכות‪ ,‬כידוע מהרב הקדוש‬ ‫לומר עמי יחד “אתה הראת"‪ ,‬ושאלתי לו‪ :‬מי‬ ‫שאלם החפץ חיים לשמם ולשם משפחתם‪,‬‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע שהיה ניעור כל ליל א'‬ ‫אתה שתהיה ראוי והגון לכך‪ ,‬ושאלני חזרה‬ ‫וכשהשיבו‪ ,‬אמר להם החפץ חיים‪" :‬זאת‬ ‫של סוכות מחמת געגועים להגיע את מצות‬ ‫גם כלשון הזה‪ :‬מי אתה וכו'‪ ,‬והשבתי לו‪ :‬אני‬ ‫אומרת שאתם נכדים של רבי לוי יצחק‬ ‫נטילת לולב וכו'‪(.‬אילה שלוחה להרה"ק מליטאוויסק‬ ‫הוא למדן‪ .‬והשיב לי‪ ,‬גם הוא למדן‪ .‬ושאלתי‬ ‫מבארדיטשוב"?! והם אישרו ואמרו "כן"‪.‬‬ ‫זצ"ל פר' כי תבוא‪).‬‬ ‫לו‪ :‬איפוא למדת הלכות‪ ,‬ש"ס ופוסקים‪,‬‬ ‫הוסיף הח"ח ושאל אותם‪" :‬בשביל מה‬ ‫השיב לי חזרה‪ :‬איפוא למדת אתה‪,‬‬ ‫באתם"? והם ענו אמרו שבאו בשביל‬ ‫והשבתי לו‪ :‬אצל הגאון פלוני ופלוני‪.‬‬ ‫להתקבל לישיבה‪ .‬המשיך הח"ח ואמר‪:‬‬ ‫פעם סיפר מרן ה'אמרי חיים' זצ"ל המעשה‬ ‫והשיב לי‪ :‬גם שם עמך הייתי בלימודך‪,‬‬ ‫"נו‪ ,‬הייתם כבר? מה אמרו לכם?"‪ ,‬השיבו‬ ‫מהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬שמרוב‬ ‫אם כן גם אני למדתי אצל הגאונים‬ ‫תשוקתו לנטילת לולב ואתרוג‪ ,‬שבר את‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | גל‬ ‫בס”ד‬ ‫הק’ את חתימתו בזו הלשון "אלעזר מתניכם‬ ‫ושמע השי"ת לתפילתי ומילא שאלתי בזה‪.‬‬ ‫שחשבת אותם לפני‪ .‬והשבתי לו‪ :‬אבל חסיד‬ ‫חגורים”‪ ,‬ותיכף נסע משם‪ ,‬לאחר שהחלו‬ ‫וכן היה שבאסרו חג של סוכות נחלה‪ ,‬וביום‬ ‫אני‪ ,‬והשיב לי‪ :‬גם אני חסיד‪ .‬ושאלתי לו‪:‬‬ ‫לקרוא את שמות החתומים תמהו כולם‪,‬‬ ‫כ"ה תשרי גברו עליונים את התחתונים ועלה‬ ‫איפוא קבלת דרך החסידות‪ ,‬והשיב לי חזרה‪:‬‬ ‫מי הוא זה שחתם את שמו כך‪ ,‬ומה פשר‬ ‫השמימה בשנת תק"ע לפ"ק‪ .‬לזכר עולם‬ ‫איפוא קבלת אתה דרכי החסידות‪ ,‬והשבתי‬ ‫הדבר? ויבוקש ולא נמצא ויצא הכרוז‪ ,‬שעל‬ ‫יהיה צדיק זי"ע ועכי"א‪ .‬אילנא דחיי (אור‬ ‫לו‪ :‬אנכי הייתי אצל הצדיקים‪ .‬והשיב לי‪:‬‬ ‫כל הרבנים שחתמו על ההיתר‪ ,‬לבוא בעצמם‬ ‫הנר‪ ,‬יוה"כ‪ .‬וכעי"ז אי' בס' 'אור ישרים’ ‪ -‬מערכת הרה"ק‬ ‫גם שם עמך הייתי‪ ,‬ולכן גם אני רוצה לומר‬ ‫אל היריד אשר יהיה ביערוסלב ואכן לאחר‬ ‫מקאברין זצ"ל אות ס‪ ,‬יעו"ש(‬ ‫עמך "אתה הראת" וכו'‪ ,‬ובראותי כי אזלת יד‬ ‫שנקבצו ובאו כולם אל היריד נודע מי הוא‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫שאינו מניחני ועודו מחזיק בי בחזקה לומר‬ ‫בעל החתימה הלזו‪ ,‬וכי כוונתו היתה לרמוז‬ ‫עמי "אתה הראת"‪ ,‬עזבתי את הטלית מתחת‬ ‫על הפסוק "מתניכם חגורים” (שמות יב‪ ,‬יא)‬ ‫ידי לגמרי והנחתי לו את שלו‪ ,‬ואמרתי לו‪:‬‬ ‫שתרגם שם אונקלוס "חרציכון יהון אסירין"‪,‬‬ ‫"אם אתה למדן ואתה חסיד אמור אתה"‪,‬‬ ‫כלומר חריצי החלב יהיו אסורין‪ ,‬והוכיח להם‬ ‫כ"ז תשרי (ה'תק"ב) יומא דהילולא‬ ‫וכי לא עשיתי כהוגן בזה‪ .‬ותשובתו זאת‬ ‫על פי הדין שגבינות אלו אסורות‪ .‬מני אז יצא‬ ‫קדישא של בעל ה"מעשה רוקח"‬ ‫מצאה חן בעיני כולם‪( .‬אור ישרים (מערכת הרה"ק‬ ‫שמו ותפארתו‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי אלעזר רוקח מאמסטרדם‬ ‫מקאברין זצ"ל‪ ),‬מקור עובדא זו וביתר אריכות‬ ‫וכעבור זמן מה בשנת תס"ט נקרא לכהן‬ ‫זיע"א בן הגה"ק רבי שמואל‬ ‫נמצא כבר בספר 'זכרון לראשונים’ ‪ -‬מערכת‬ ‫בק"ק טארנא ולאחמ"כ בשנת תע"ד‪ ,‬הוכתר‬ ‫שמעלקי מרגליות זיע"א‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב זצ"ל)‬ ‫לרבה של ק"ק בראד‪ ,‬שהיתה מפורסמת‬ ‫בחכמי הקלויז שבה בבראדי שירת בקודש‪,‬‬ ‫כאשר שמו הולך לפניו כגאון אדיר קדוש‬ ‫נכנס להקפות רק אחרי שהרגיש כשפל ונבזה‬ ‫ומקובל אלקי‪ ,‬עד יום כ"ז אלול תצ"ה בו‬ ‫אמו הייתה הצדיקת מרת טייבל בת הגה"ק‬ ‫שמעתי מכ"ק מו"ח [הרה"ק רבי יעקב‬ ‫עלה לכהן פאר על כסא רם ונשא דק"ק‬ ‫ר' משה ראב"ד דקראקא‪ ,‬בהגה"ק ר' יהושע‬ ‫יוסף מסקווירא] זצוק"ל‪ ,‬אשר הרה"ק‬ ‫אמשטרדם‪ ,‬שהיתה עיר ואם בישראל‪ .‬טרם‬ ‫אבד"ק לבוב בעל ה"מגיני שלמה"‪ ,‬זי"ע‪.‬‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע היה דרכו שלא נכנס‬ ‫עזבו את ק"ק בראדי‪ ,‬כינס את אנשי הקהילה‬ ‫להקפות בשמחת תורה עד שהיה ידוע לו‬ ‫לאסיפת פרידה‪ ,‬ונשא לפניהם דברים‪ ,‬ובין‬ ‫בבירור גמור שהוא השפל והגרוע ביותר‬ ‫שרשם מגזע אראלים ותרשישים‪ ,‬וכפי‬ ‫היתר אמר‪" :‬הייתי אצליכם רב הרבה שנים‪,‬‬ ‫מכל הקהל הנמצאים שם‪ ,‬ופעם אחת‬ ‫שמסר הגה"ק מהר"ם מבילגורייא בשם‬ ‫ובמשך הזמן הזה לא היתה מקשה ללדת‬ ‫עבר על פתח ביתו של הרה"ק איש פשוט‬ ‫אביו כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא כי מסורת‬ ‫ולא הפילה שום אשה ולד‪ ,‬וכאשר שמעו‬ ‫שהיה בדרכו לראות ההקפות‪ ,‬וחשב הרה"ק‬ ‫בידם‪ ,‬שיחוסם עולה י"ח דורות בן אחר בן‬ ‫הבעלי בתים הדבר הזה‪ ,‬חקרו ודרשו אחר‬ ‫לעצמו‪ ,‬הרי מאדם פחות כזה ודאי אינני גרוע‬ ‫עד לרבינו אלעזר מגרמיזא בעל ה"רוקח"‬ ‫זה‪ ,‬ונמצא אמת הדבר‪."...‬‬ ‫יותר‪ ,‬והוצרך לעשות אחר כך חשבון בנפשו‬ ‫ומבעלי התוספות‪.‬‬ ‫במשך שתי שעות עד שבא להכרה שגם‬ ‫ובשם הרה"ק בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא‬ ‫מאיש זה הוא פחות ממנו‪ .‬אמרות טהורות ‪-‬‬ ‫רבות מסופר על הכבוד הגדול אשר הנחילו‬ ‫מובא שאמר שידוע לו בבירור‪ ,‬שהגה"ק בעל‬ ‫מכ"ק האדמו"ר מראחמיסטריווקא שליט"א‬ ‫לו בבואו לאמשטרדם‪ ,‬כה רבתה השמחה‬ ‫מעשה רוקח מתייחס לגזע רש"י י"ג פעמים‬ ‫(זצ"ל) )פר' כי תשא‪ ,‬עמ' שצא‪ ,‬יעו"ש ביאור‬ ‫בבואו של הצדיק‪ ,‬עד שהנפיקו לכבודו‬ ‫מצד אביו ומצד אמו‪.‬‬ ‫הדברים)‬ ‫מטבע כסף‪ ,‬אשר בצדה האחד היתה חקוקה‬ ‫וכידוע שכל אדמור"י בית בעלזא מגזע בעל‬ ‫דמות דיוקנו עם הכיתוב‪" :‬הק' מוהר"ר‬ ‫המעשה רוקח זיע"א‪.‬‬ ‫אלעזר בן מהור"ר שמואל אבדק"ק בראד”‪,‬‬ ‫השתוקקותו לקיים מצות תפילין למחרת החג‬ ‫ומצדה השני היה כתוב "נתקבל כאן יום ד'‬ ‫איתא מהרה"ק ה'קדושת לוי' זצללה"ה‪,‬‬ ‫ז"ך אלול תצ"ה לפ"ק‪ ,‬לאורך ימים טובים‬ ‫על מקור נשמתו אמר מרן הבעל שם טוב‬ ‫שבמוצאי פסח וסוכות היה ניעור כל הלילה‬ ‫א"ס הוי מתפלל בשלומה של מלכות" ועוד‬ ‫זי"ע‪ ,‬כי היתה לו נשמת דוד המלך עליו‬ ‫ומשתוקק לקיים מצות תפילין שכבר יצאו‬ ‫כמה פסוקים מתהלים‪.‬‬ ‫השלום‪.‬‬ ‫שמונה ימים שלא הניח‪(.‬ליקוטי הרי"מ)‬ ‫ואילו על מדרגתו הגבוהה הפליא הגה"ק‬ ‫רבי יחזקאל לנדא מפראג זי"ע בעל 'נודע‬ ‫כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע היה מספר‬ ‫ביהודה'‪ ,‬באומרו‪" :‬כל עוד ורבי אלעזר‬ ‫עיכוב הסתלקותו מן העולם עד אחר עבור חג הסוכות‬ ‫סיבת הדבר שניתנה הרשות מאת המלכות‬ ‫בחיים‪ ,‬הלא כל העולם ניזון בשבילו”‪.‬‬ ‫והקדוש והטהור מרן בעל 'קדושת לוי'‬ ‫להנפיק מטבע זה לכבודו‪ ,‬וכך הוי עובדא‬ ‫זי"ע בשנה האחרונה אמר במוצאי יום‬ ‫באותה תקופה התגלה כי סכנה אורבת‬ ‫הכיפורים להאנשים העומדים שמה‪ ,‬תדעו‬ ‫למדינת הולנד‪ ,‬עקב נחילי תולעים וחרקים‬ ‫ראשית כהונתו‪ ,‬בשנת תס"ה‪ ,‬היתה בק"ק‬ ‫שהיום מלאו ימי וצריך אני להיפטר מן‬ ‫רבים למיניהם אשר רמשו וניקרו באדמתה‬ ‫ראקוב‪ ,‬סיפר כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע בהיותו‬ ‫העולם כעת‪ ,‬אך ביען כי מאוד צר לי לילך‬ ‫הלחה‪ ,‬דבר שגרם להרבה מפולות עפר‬ ‫שם התקיימה פעם אסיפת רבנים בלובלין‪,‬‬ ‫מן העולם כעת ששני מצוות שהם סוכה‬ ‫וכדו'‪ ,‬ראשי השלטון עמדו אין אונים‬ ‫שיצאו לדון בדבר היתר גבינות שנעשו מחלב‬ ‫ואתרוג באים לקראתנו‪ ,‬והיאך יכולים לילך‬ ‫נוכח סכנה איומה זו למדינה כולה‪,‬‬ ‫עכו"ם כשלא היה ישראל בשעת החליבה‪ ,‬על‬ ‫ממצוות קדושות כאלה‪ ,‬ועל כן התפללתי‬ ‫שהיא כידוע חצי אי‪ ,‬לאחר שניסו‬ ‫סמך אומדנא שלא היה שם דבר טמא יחד‬ ‫שיעוכב זמן פטירתי עד עבור ימי הסוכות‬ ‫בכל מיני תחבולות לבער פגע‪-‬‬ ‫עם כל הרבנים שחתמו להיתר‪ ,‬צירף רבינו‬ ‫דל | חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫לבחור בספינה שתיקחם לארץ ישראל‪,‬‬ ‫בשנת ת"ק גמר אומר לעלות ולחון את‬ ‫נגע זה‪ ,‬ולא עלתה בידם‪ .‬ולכן כשאך הגיע‬ ‫לא הטיל הרה"ק מויטבסק את המשימה‬ ‫עפר ארץ הקודש‪ .‬האמת היא‪ ,‬כי מראשית‬ ‫עליהם שמע הצדיק הקדוש השוכן כבוד‬ ‫על תלמידיו אלא יצא בעצמו אל הנמל‪,‬‬ ‫כזאת הודיע ועל דעת כן קיבל משרתו הרמה‬ ‫באמשטרדם‪ ,‬פנו אליו בלית ברירה שיחלצם‬ ‫שוטט בין האוניות שעגנו בו‪ ,‬פסל את‬ ‫באמשטרדם‪ ,‬וכפי שאנו קוראים במכתב‬ ‫ממיצר בכח תפילתו‪ .‬ויצא הגה"ק רבי אלעזר‬ ‫החדישות והמשופצות ובחר דוקא באוניה‬ ‫התשובה שהשיב להם על ההזמנה לכהן‬ ‫לשוח בשדה‪ ,‬לשפוך שיח לפני בורא העולם‬ ‫מיושנת וסדוקה‪ .‬תלמידיו שחששו לעלות‬ ‫בעירם‪" :‬והנני מרכין ראשי ורובי להיות עבד‬ ‫ית"ש‪ .‬בתום תפילתו‪ ,‬ראה כל העם כיצד‬ ‫במאותיהם על הספינה הרעועה‪ ,‬ניסו‬ ‫ה’ ועבד לעם הזה בעבודת הקודש‪ ...‬עד יזכני‬ ‫החוף כולו מאדים מדם‪ ,‬והמון רב של נחילי‬ ‫לשכנעו ולדבר על לבו של רבם הקדוש‪,‬‬ ‫ה' להוציא מחשבתי מכח אל הפועל‪ ,‬שכבר‬ ‫תולעים וחרקים נשפכים אל הים‪ ...‬או אז ידע‬ ‫לבל יכניס את עצמו ואותם בסכנה גדולה‪,‬‬ ‫עלתה לפני במחשבה זה ימים רבים לעלות‬ ‫כל העם כי הסכנה חלפה מעליהם‪ .‬לסיבה זו‪,‬‬ ‫הם הצביעו על אוניות חזקות וחדישות‬ ‫לארץ הקדושה‪ ...‬וכעת אולי יגולגל זכות‬ ‫לאות הוקרה‪ ,‬הוטבעה מטבע לשמו ולזכרו‬ ‫שעגנו בנמל‪ ,‬ואף הצליחו להוכיח כי הנסיעה‬ ‫ע"י זכאים כמוכם‪ ,‬אחר ישיבתי בקהלתכם‬ ‫של אותו צדיק‪.‬‬ ‫באוניה הישנה אינה זולה יותר‪ ,‬אולם הרה"ק‬ ‫המפוארה יצ"ו איזה שנים אם יגזור ה'‬ ‫מויטבסק לא נכנע לתחנוניהם ולהפצרותיהם‬ ‫בחיים" ואמנם אחר כמה שנות שהיה‬ ‫ועמד על דעתו שזו תהא האוניה שתובילם‬ ‫באמשטרדם ביקש להשלים מאוויו ולעלות‬ ‫מובא בהקדמת 'אוצר י"ד החיים' [לבוב‬ ‫ארצה ישראל‪ .‬שבועות המסע חלפו בשלום‬ ‫לא"י‪.‬‬ ‫תרצ"ד] להג"ר ישכר דב באב"ד אבדק"ק‬ ‫ואף לא פעם אחת טולטלה האוניה ברוח‬ ‫בוסקא זצ"ל‪ ,‬ששמע מפי נכד מרן הרה"ק רבי‬ ‫זועפת או בגלי סער‪ .‬ים רגוע השתרע מלוא‬ ‫יצחק מאלעסק זצוק"ל‪ ,‬ששמע מפי קודשו‬ ‫האופק ורוח נינוחה נשבה מכל עבר‪ ,‬שלא כפי‬ ‫כ"ק מרן מהר"א זי"ע סיפר שרבינו היה‬ ‫של כ"ק מרן‪ .‬סיפור דומה שלכאורה מכוון הוא‬ ‫שהיה מקובל וידוע בקרב יורדי ים ותיקים‪.‬‬ ‫חוסך ממשכורתו כל חודש מאז בואו לק"ק‬ ‫לאותו מאורע‪ ,‬מובא בשם כ"ק מרן מהר"ש‬ ‫משהגיעו לחופי ארץ ישראל וירדו מהאוניה‪,‬‬ ‫אמסטרדאם כדי שיהי' לו הוצאות לנסיעתו‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ ,‬אשר סיפרו בשבתו במסיבת‬ ‫סח להם רב החובל ברוב התפעלות‪ ,‬כי מעודו‬ ‫לארץ ישראל‪.‬‬ ‫חסידיו בליל פורים‪ :‬בתקופה שהתגורר‬ ‫אינו זוכר נסיעה שקטה שכזו בה לא זעף‬ ‫ה'מעשה רוקח' באמסטרדם התמודדו‬ ‫הים אף לא פעם אחת‪ ,‬למרות שזה עשרות‬ ‫השלטונות עם מכתה של חיה מסוכנת אחת‬ ‫שנים הוא מנחה את אותה אוניה בנתיבי ים‪,‬‬ ‫על תשוקתו ואהבתו לארץ הקודש אנו‬ ‫שהונחלה בים הסמוך לאמסטרדם והחלה‬ ‫לפתע קרא‪" :‬הנה נזכר אני בנסיעה אחת‬ ‫למדין מהקדמתו לפי' המשניות שחיבר‬ ‫לחפור מתחת לאדמת האי‪ ,‬ולא רחוקה היתה‬ ‫שאף היא היתה שקטה ונינוחה באופן בלתי‬ ‫טרם נסיעתו‪ .‬וכך כותב רבינו שם‪ :‬לב יודע‬ ‫הסכנה שאדמת המדינה תקרוס ואמסטרדם‬ ‫טבעי‪ ,‬למעט סערה אחת שאף היא שקטה‬ ‫מרת נפשו‪ ,‬ערכי השפל‪ ,‬פחות שבערכין‪,‬‬ ‫וגלילותיה תטבענה אל תוך הים הגדול‪ .‬לאחר‬ ‫בפתע פתאום ולא נודעו עקבותיה היה זה‬ ‫שלא הייתי כדאי לזה לולי חסדו הגדול‬ ‫שכילו רבי השלטון את כוחותיהם ותכסיסיהם‬ ‫לפני שלושים ושבע שנה‪ ,‬כשנסע עמי רבם‬ ‫וזכות אבותי הקדושים שעמדה לי‪ ,‬ואלהי‬ ‫במלחמתם נגד אותה חיה גדולה ולא יכלו‬ ‫של יהודי אמסטרדם‪ .‬הבינו תלמידיו של‬ ‫אבי היה בעזרי שהייתי לאב ולרב בכמה‬ ‫לה‪ ,‬הגיעו שרי העיר אמסטרדם למעונו של‬ ‫הרה"ק מויטבסק כי לא לחינם בחר רבם‬ ‫קהלות קדושות כידוע ומפורסם‪ ,‬ותמיד היה‬ ‫ה'מעשה רוקח' זי"ע להגן על העיר ושלום‬ ‫הקדוש באותה אוניה למרות יושנה‪ ,‬אלא‬ ‫מוטל עלי עול הצבור במילי דשמיא ובמילי‬ ‫יושביה‪ ,‬ובליל פורים באו אליו‪ .‬נענה רבי‬ ‫מתוך שהרגיש בה את קדושתו של רבי‬ ‫דעלמא‪ ,‬ואמרתי בלבי מתי אעשה לביתי‬ ‫אלעזר ואמר‪" :‬מקובלני שאם שותים הרבה‬ ‫אלעזר בעל ה'מעשה רוקח'‪.‬‬ ‫לעבוד את ה' ביראה ואהבה בלי שום פניה‬ ‫יין בליל פורים‪ ,‬מסוגל הדבר להכניע את‬ ‫שבעולם‪ .‬בכן גמרתי בדעתי בע"ה שהבא‬ ‫השונאים"‪ ,‬ויצו להביא יין אל השולחן והורה‬ ‫לטהר מסייעין אותו‪ .‬בא אלי התעוררות מן‬ ‫לכל באי ביתו להרבות בשתיה‪ .‬לא האיר‬ ‫ההספד שנשא עליו הגה"ק רבינו חיים כהן‬ ‫השמים מה לך נרדם‪ ,‬קום קרא אל אלקיך‬ ‫השחר ובאו לבשרו שבאורח פלא בקע כרסה‬ ‫רפפורט אבדק"ק לבוב על הרב המאוה"ג‬ ‫בארץ הקדושה‪ ,‬ולך לך מארצך וממולדתך‬ ‫של אותה חיה‪ ,‬עד שהאדים צבע הים מרוב‬ ‫הגה"ק מוהר"ר אלעזר הרב מאמשטרדם‬ ‫וגו' ושם תמצא מנוח מכל טרדות הזמן‪ .‬בכן‬ ‫דמה שנמזג במימיו‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬שמועה באה ונמס כל לב ורפו כל ידים‬ ‫מאסתי בכל הכבוד המדומה שהיה לי וגמרתי‬ ‫ונשברה כל רוח‪ ,‬וכל ברכים תלכנה מים‪ ,‬על‬ ‫בדעתי בע"ה להוציא מחשבתי הטובה מכח‬ ‫כי נפל גבור ויאבדו כלי מלחמה‪ ,‬הוא ניהו‬ ‫אל הפועל לילך מהכא להתם דרך הים‪ ,‬וה'‬ ‫כשישים שנה לאחר פטירת הגה"ק רבי‬ ‫הגאון החסיד המפורסם בכל קצוי ארץ וים‬ ‫ברחמיו המרובים על מי מנוחות ינהלני‬ ‫אלעזר וקרוב לשבעים שנה מעת עזיבתו את‬ ‫רחוקים‪ ,‬כבוד המנוח מורינו ורבינו הרב רבי‬ ‫ויחזקני ואמצני לעבודתו ויראתו שאוכל‬ ‫בראדי‪ ,‬פקד את העיר הרה"ק רבי אברהם‬ ‫אלעזר‪ ,‬שהורה צדק לעדת ד' קודש בק"ק‬ ‫לעבדו כאשר עם לבבי בקדושה וטהרה‬ ‫יהושע העשיל מאפטא זי"ע‪ ,‬וכשסיים‬ ‫בראד ובק"ק אמסטרדם‪ ,‬ורגלוהי דלאו בר‬ ‫בארץ הקדושה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫את תפילתו בבית הכנסת של הגה"ק רבי‬ ‫אינש אלא מלאך‪ ,‬רגלו רגל ישרה‪ ,‬לאתר‬ ‫אלעזר אמר‪" :‬בהיכנסי לבית הכנסת ראיתי‬ ‫דמתבעי' תמן אובילו יתיה‪ ,‬וזכה להקבר‬ ‫כמה תנאים ואמוראים‪ ,‬ואמר כי בית הכנסת‬ ‫בארץ הקדושה‪ .‬לזאת יחרד לב כל ירא וחרד‪,‬‬ ‫שלושים ושבע שנים לאחר מכן‪ ,‬בחודש‬ ‫הזה קדוש מאד ומרגישים בו קדושת בית‬ ‫ויתר ממקומו וימלאו מתניו חלחלה‪ ,‬וראוי‬ ‫אדר תקל"ז‪ ,‬כשעלה הרה"ק רבי מנחם‬ ‫המקדש‪ ,‬וכל זאת מכוח התפילות שהתפלל‬ ‫להגדיל המספד ולהרבות הבכיה‪ ,‬שלא‬ ‫מנדל מויטבסק זי"ע לארץ ישראל‪ ,‬הגיע‬ ‫כאן ה'מעשה רוקח’‬ ‫להכשל ח"ו בעונש המתעצל בהספדו של‬ ‫בנתיבי יבשה לאיסטנבול בירת האמפריה‬ ‫חכם‪ .‬זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫העותומנית שחופיה היו מרכז שיט עולמי‬ ‫וכל נתיבי ים הסתעפו מהם‪ ,‬כשהיה עליהם‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬שמע”צ ושמח”ת תשפ”ז | הל‬ ‫בס”ד‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר מאיר הלברשטאם הי"ו‬ ‫הר"ר חיים דן הלוי רובינשטיין הי"ו‬ ‫הר"ר החפץ בעילום שם הי"ו‬ ‫בית שמש‬ ‫בית שמש‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‪,‬‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫לרגל כ' תשרי יומא דהילולא של זקינו‬ ‫לרגל שמחת הולדת בנו ני"ו בשעטו"מ‬ ‫בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫ויזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה‬ ‫לע"נ סבו הר"ר יהודה צבי ז"ל‬ ‫הגה"ח רבי יהושע העשיל הלטובסקי זיע"א‬ ‫בעתו ובזמנו ולגדלו לתורה ולחופה ולמעש"ט‬ ‫מגזע תרשישים ומנקיי הדעת שבירושלים‬ ‫בן הר"ר יוסף ז"ל‬ ‫ולע"נ סבתו הרבנית הצדקנית מגארליץ‬ ‫ימלא ה' כל משאלות לבו לטובה וזכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫נלב"ע ר"ה תשפ"ז‬ ‫מרת יוכבד רבקה ע"ה‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת מכל יוצ"ח‬ ‫שיהי' למליץ יושר עבור כל יוצ"ח‬ ‫בת הגה"ק רבי מרדכי דוב מהארנסטייפל זיע"א‬ ‫ולכל הטוב‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת מכל‬ ‫נלב"ע י"ח תשרי ג' דחוה"מ סוכות‬ ‫יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫זכותה תגן בעדו ותיהי' למליצה ישרה בעדו‬ ‫ובעד כל משפחתו ויזכו לפתקא טבא לראות נחת‬ ‫מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר ישראל הכהן טורובר הי"ו‬ ‫הר"ר יוסף יהודה כץ הי"ו‬ ‫הר"ר יצחק מאיר הכהן טורובר הי"ו‬ ‫הר"ר מאיר קראוס הי"ו‬ ‫בני ברק‬ ‫בית שמש‬ ‫בית שמש‬ ‫ניו יורק‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים‬ ‫בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫ולרגל י"ט תשרי יומ"ד של זקינו‬ ‫לרגל יומ"ד ט"ו תשרי‬ ‫ולרגל י"ט תשרי יומ"ד של זקינו‬ ‫של זקינו הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זיע"א‬ ‫ה"יהודיהקדוש" מפשיסחא זיע"א‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת‬ ‫ה"יהודי הקדוש" מפשיסחא זיע"א‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫וימלא ה' כל משאלות לבו לטובה‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת‬ ‫מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר יהודה ארי'ה ליב טאוב הי"ו‬ ‫הר"ר משה מרדכי גולדקנופף הי"ו‬ ‫הר"ר ישראל שטיינמץ הי"ו‬ ‫הר"ר ישראל חיים דוידוביץ הי"ו‬ ‫ניו יורק‬ ‫בית שמש‬ ‫ניו יורק‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים‬ ‫בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת‬ ‫מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫לזכרון עולם‬ ‫לע"נ מורינו הר"ר יהודה ארי'ה ליב אלתר ז"ל‬ ‫בן מורינו הר"ר שמעון נפתלי אלתר ז"ל‬ ‫לכל בית ישראל‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫נין להרה"ק בעל ה"אמרי אמת" זיע"א‬ ‫נלב"ע י"ז תשרי תשס"ב‬ ‫חג שמח‬ ‫הר"ר משה רוטשטיין הי"ו‬ ‫שיהיה למליץ יושר עבור משפ' וכל יוצ"ח‬ ‫א פריילעכן‬ ‫בית שמש‬ ‫אשר נטל חלק בזיכוי הרבים בהפצת גליונות חודש תשרי‬ ‫יום טוב!‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י נכדו הר"ר ישראל אלתר הי"ו‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫אך טוב וחסד ירדפום כל ימי חייהם חיים של ברכה עושר וכבוד‬ ‫ויזכו לפתקא טבא ולראות נחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בטלפון ‪054-844-3494 -‬‬ ‫ניתן להשאיר הודעה‬