משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

א משנת השבוע
חג הסוכות תשפ"ז
[שנה ט"ז -גליון ג']
לימוד מצוה יומית
י"ד תשרי ערב שבת:
לדון בנזקי הבור מצוה נג.
ט"ו תשרי שבת קודש:
דין גנב בתשלומים מצוה נד.
חג הסוכות-שמע"צ
ט"ז תשרי יום ראשון:
לדון בנזקי הבער מצוה נה.
י"ז תשרי יום שני:
לדון בנזקי אש מצוה נו.
י"ח תשרי יום שלישי:
תוכן הענינים דין שומר חנם מצוה נז.
י"ט תשרי יום רביעי:
דברות קודש דין טוען ונטען מצוה נח.
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג כ' תשרי יום חמישי:
מצוה נט .דין שומר שכר ושוכר
מצוה יומית ..........................................ו כ"א תשרי ערב שבת:
ליקוטי מגיד משנה ..............................ח דין השואל מצוה ס.
כ"ב תשרי שבת קודש:
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א .....יב דין המפתה מצוה סא.
מערכת המשנה ...............................מג פרשת בראשית
כ"ג תשרי יום ראשון:
שיעורי הלכה ..................................מה לא להחיות מכשפה מצוה סב.
ניצוצי הדף .......................................נא כ"ד תשרי יום שני:
הונאת הגר בדברים מצוה סג.
מראי מקומות ללימוד דף היומי..........נד כ"ה תשרי יום שלישי:
הילולא דצדיקיא ...............................נו הונאת הגר בממון מצוה סד.
כ"ו תשרי יום רביעי:
מגיד משנה לנוער ............................סג עינוי יתום ואלמנה מצוה סה.
כ"ז תשרי יום חמישי:
מצות הלואה לעני מצוה סו.
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
א' סוכות תשע"ד
'לא הלכו בה' ,כלומר בכוונתה ולשמה. "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא
אלו דברי הרב החסיד ז"ל ,והם נאים כג:מ) .ובמדרש ,לכפר על מעשה ראשון.
ראויין למי שאמרם. והדבר צריך ביאור ,ועוד ענינים שיתבארו
ויש לבאר מה שכתב בר"ן ז"ל בזה שלא בעזה"י.
היתה חשובה בעיניהם התורה ,דהנה והנה אמרו ז"ל (נדרים פא ).דאמר רב
ראיתי בשם העוללות אפרים שפי' מחז"ל יהודה אמר רב ,מאי דכתיב "מי האיש
(נדרים שם) ומפני מה אין מצויין ת"ח החכם ויבן את זאת" (ירמי' ט:יא) .דבר זה
לצאת ת"ח מבניהם? וכו' שאין מברכין נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו,
בתורה תחילה .כי האוהב תורה מברך עד שפירשו הקב"ה בעצמו ,דכתיב
לבנו דהעיקר שיהא ת"ח וצדיק ,אך (שם:יב) "ויאמר ה' על עזבם את תורתי
מאחר שאם אין קמח אין תורה ,לכן אח"כ וגו'" ,היינו "לא שמעו בקולי" ,היינו "לא
מברך לבנו שיהי' עשיר ופרנסתו תהא הלכו בה" .אמר רב יהודה אמר רב ,שאין
ברווח .אבל מי שאינו אוהב תורה ,מברך מברכין בתורה תחילה.
תחילה לבנו שיהי' עשיר ,ואח"כ דרך ובר"ן שם וז"ל ,ומצאתי במגילת סתרים
אגב מברכו ג"כ שיהי' ת"ח .וז"ש מפני של ה"ר יונה ז"ל דקרא הכי דייק ,דעל
שאין מברכים בתורה תחילה ,שאין שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ.
מברכין לבניהם תחילה בתורה. דאם איתא 'על עזבם את תורתי' כפשטא,
ובזה פירש הכת"ס הכתוב "בך יברך משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקין
ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים בה ,כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא
וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה" פרשוהו ,והלוא דבר גלוי היה וקל לפרש.
(בראשית מח:כ) .דהנה אפרים הי' בבחינת אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד,
יששכר שנתגדל על ברכי יעקב ,ומנשה ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על
בחינת זבולון איש על ביתו .והאב מברך מה אבדה הארץ .עד שפירשו הקב"ה
את בנו בשני בחינות -שיהי' תורה בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב ,שלא היו
וגדולה במקום אחד .וכמו שפירשו "הנה מברכין בתורה תחילה ,כלומר שלא היתה
מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי
(תהלים קלג:א) ,ד'שבת אחים' רומז על לברך עליה ,שלא היו עוסקים בה לשמה
יששכר וזבולון .אבל אין זה גזירת הכתוב ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה .והיינו
משנת השבוע ד
בתורה ,ובן עזאי אומר "זה ספר תולדות דמי שהוא בבחינת יששכר צריך להיות
אדם" גדול מזה .והיינו דבן עזאי דריש עני ,ומי שהוא בבחינת זבולון צריך
"זה ספר תולדות אדם" שכל אדם יאהב להיות ע"ה .אלא 'גם יחד' ,שיהיו שני
את חבירו כאילו הוא תולדה שלו ,כלומר הבחינות ביחד.
בנו .ור' עקיבא אומר כל אדם יאהב את וכן הכוונה ב"ישימך אלקים כאפרים
חבירו כעצמו .ובזה פליגי ,דבן עזאי סבר וכמנשה" ,שיהי' בבנו שניהם יחד .אבל
אדם אוהב את בנו יותר מגופו ,ור' עקיבא תנאי אחד יש בזה ,שצריך להיות תורתו
סבר אדם אוהב את גופו יותר מבנו ,ע"כ. עיקר .ובזה מסיים הכתוב "וישם את
ועיין בחיד"א בס' דבש לפי ועומ"ק מזה. אפרים לפני מנשה" ,שצריך לדקדק
והנראה דהכוונה עד כמה צריך האדם בברכתו להקדים בחינת אפרים כנ"ל.
להקדים כבוד קונו לפני כבוד עצמו ,דהרי וכן יצחק בברכתו ליעקב דייק "ויתן לך
אמר הלל (שבת לא ).מה דעלך סני לחברך האלקים מטל השמים" רמז בזה לענינים
לא תעביד ,דהיינו שזה מציל שיוכל שמיימים ,ואח"כ "ומשמני הארץ" רמז
לשמור התורה ,דהיינו תקדים כבוד לענינים ארציים כנ"ל .ועי' ספה"ק שפע
המקום לכה"פ לכבודו ,וכמ"ש רש"י חיים (חו"ר פ' ויחי תשמ"ב) ובמנחת יצחק
"רעך" דהיינו הקב"ה .אבל לשיטת בן (פ' ויצא) ,ובמגיד משנה.
עזאי שאדם אוהב בנו יותר ,צריך להקדים
כבוד השי"ת לכבוד עצמו ,כמו שאוהב ובזה ראיתי לפרש בספה"ק ילקוט
בנו יותר מעצמו. הגרשוני לדו"ז ,דמימות לא מצינו תורה
וגדולה במקום אחד ,דהיינו שיהי' אצלו
ומצינו עה"פ "שובה ישראל" (הושע
קדושת התורה וקדושת הגדולה במקום
יד:ב) שאמרו במדרש (ב"ר פ"ד י"ט) ,אמר
אחד ממש ,ואכמ"ל.
הקב"ה לראובן ,מעולם לא חטא אדם
לפני ועשה תשובה ,ואתה פתחת והנה בתו"כ (פ' קדושים ,הובא בבע"ת)
בתשובה תחילה ,חייך שבן בנך עומד עה"פ "זה ספר תולדות אדם" (בראשית
ופותח בתשובה תחילה ,ואיזה זה הושע, ה:א) ,דאמר ר"ע "ואהבת לרעך כמוך"
שנא' "שובה ישראל עד ה' אלקיך" .ויש (ויקרא יט:יח) -זה כלל גדול בתורה .בן
לדייק הלשון 'אתה פתחת בתשובה עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" ,גדול
תחילה' ,וכבר דיבר בקדשו מזה בספה"ק הימנו .וע"ש מה שפי' ,שמשום ד"בצלם
ישמח ישראל ועוד. אלקים עשה את האדם" (בראשית ט:ו)
חייב לכבדו יותר מעצמו .וכ"ק אאדמו"ר
ולענ"ד כנ"ל דיש בני אדם אשר עושים
דיבר הרבה פעמים מזה.
תשובה ,אבל זה אינו נכנס לפנים וזה אינו
דבר הראשון ,ותחילת דינו של אדם על והנה בראב"ן (סי' ל"ז) על מה שאמרו
דברי תורה .ובספר אורחות חיים בב"ר ובתו"כ (פ' קדושים) דר' עקיבא
להרא"ש כ' כי תחילת דינו של אדם קבעת אומר "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול
ה משנת השבוע
שיהי' לו בן בנו [הרבה דורות אח"כ] עתים לתורה וכו' .ובספר דרך ישרה (אות
מזכותו שיהי' לו תחילת דבריו תשובה, צ"א משנה הלכות) כתב שהוא עפ"י הגמ'
דהיינו עיקר דבריו. (שבת לא ).אמרו תחילת דינו של אדם
שואלין לו נשאת ונתת באמונה ,קבעת
וזהו ביאור הזוה"ק שכתב על אלו
עתים לתורה.
המתפללים צרכי גופם בראש השנה" ,הני
כלבי דצווחי הב הב" ,דעיקר צריכים ומיהו בגמ' סנהדרין (ז ).אמר רב המנונא,
לבקש על כבוד שמים .ויש לומר על דרך אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על
הנ"ל מה הקדים בתפלתו ,כבוד שמים או דברי תורה ,שנאמר "פוטר מים ראשית
כבוד עצמו -מה היא עיקר בחייו ,וכמו מדון" (משלי יז:יד) .ועיין תוס' שם
שמתפללים בכל יום בברכת אהבת עולם דבשבת מיירי באדם שעוסק בתורה אלא
"כי הם חיינו ואורך ימינו" ,האם באמת שלא קבע עתים ,ובסנהדרין מיירי כשלא
זה חיינו האמיתי. עסק כלל .אי נמי שואלים לו תחילה על
משא ומתן באמונה ,ומ"מ יקבל דינו
ועד"ז מבואר דברי המדרש "ולקחתם
תחילה על דברי תורה.
לכם ביום הראשון" לכפר על מעשה
ראשון ,דהיינו מה הי' אצלך דבר הראשון ועיין א"ר בשם זקנו מהר"ש (הובא בפמ"ג
בחיים שלך .וזהו ג"כ ראשון לחשבון או"ח סי' קנ"ט) ששואלין תחילה על משא
עונות ,דהעיקר מהו הדבר הראשון ,ומזה ומתן ,שאם לא הי' באמונה אז גם התורה
נדע במה לחשוב. אינה כלום ,ע"ש .ורבינו דייק בלשונו
'תחילת דינו של אדם' ,כלומר שהשאלה
והשי"ת יעזור בימי העננים בית אהרן
ששואלין אפשר ישאלו קודם אודות משא
ברכו את ה' דקאי על ביתו ,שזכינו בזכותו
ומתן באמונה ,אבל תחילת דינו שידונו
של אהרן ,דהיינו הסוכה כדברי הגמ'
אותו יהי' על דברי תורה ע"ש.
במס' ר"ה שבא בזכות של אהרן ,וכל
הצלא דמהימונתא בא מזכות של אהרן. ולהנ"ל יש לומר דאפי' מה שידונו צריך
ואולי דזה ג"כ הכוונה שבא בהסוכה, שיהי' תחילת דינו של אדם על דברי
שדבר הראשון והעיקר הוא בית ה', תורה ,שאפי' שעוסק במשא ומתן עיקר
וכדברי הספה"ק ד"וארו עם ענני שמיא" של חייו הוא דברים שבקדושה וזה
(דניאל ז:יג) קאי על ימי הסוכות ,נזכה החשיבות העיקרי .וזה שאמר הקב"ה
בקרוב ל'וארו עם ענני שמיא' בישועתן לראובן 'אתה פתחת בתשובה תחילה',
ונחמתן של ישראל בכלליות ובפרטיות, וכמ"ש על ראובן שעסק בשקו ובתעניתו,
ונזכה לגאו"ש בב"א. וזה אצלו ענין של תחילה ,וע"ז קאמר
משנת השבוע ו
מצוה יומית
י"ח-כ"א תשרי תשפ"ז מצוות נז-ס .דיני שומרים
אבל המחנה אפרים מסתפק בדבר ההולך אם לא הציל הפירות מהפסד אם חייב לשלם
ונפסד מאליו ,ואינו דומה למה שנזכר בחכמת שלמה (חו"מ סי' רצ"א סע' ו') הביא
במחבר ,שודאי מוטל עליו לשומרה שלא חקירת המחנה אפרים (הל' שומרים)
יופסד ,וצריך לנערה וכדומה ,וזה בכלל שנסתפק במי שהפקיד אצל חבירו פקדון
מה שהתחייב עצמו בשמירתה .אבל דבר וראה הנפקד שהיו הולכין ואבודין ולא
הנפסד מאליו ואין בידו לשומרה מכרה בב"ד ,אם נקרא פשיעה וחייב
מההפסד ,הגם שבאופן זה עליו למכרו לשלם ,או כיון שההפסד בא ממילא שלא
בב"ד ,מ"מ אפשר שמה שחייב למכרו ע"י מעשה הנפקד ,נהי שלכתחילה מחוייב
בב"ד אינו מדין שומר הוא ,א"כ אף להצילו מן ההפסד ,מ"מ אם לא עשה כן
דבשניהם ההפסד מאליו בא ,מ"מ לא דמי י"ל דפטור ,שאין זה בכלל חיוב שמירתו.
כלל.
דעת החכמת שלמה שחייב
מחלוקת המג"א והחק יעקב
והחכמת שלמה תמה עליו ,דאישתמיטתי'
ולעצם החקירה נראה לפענ"ד ,שתלוי הלכה מפורשת בשו"ע (חו"מ סי' ע"ב סע'
במחלוקת הפוסקים .הנה בשו"ע (או"ח סי' כ"ז) שכתב שם המחבר ,וז"ל :ואם מודה
תמ"ג) לענין חמץ של חבירו שהיה בידו ששם אותו במקום שאינו משתמר מן
בפקדון ולא מכרו ועבר עליו הפסח .כתב העכברים ,או לא נערו כראוי ,חייב
המג"א (שם סק"ד) נראה שהנפקד חייב לשלם הפחת ,ע"ש .מוכח ,כי גם עבור
לשלם דמי הפקדון למפקיד ,דהא שומר שלא נערו כראוי ,למרות שזה הפסד הבא
חנם שהיה יכול להציל ברועים ובמקלות ממילא ,מ"מ חייב מכח שהיה חייב לנערו
ולא הציל חייב ,וה"נ היה לו למכרו קודם כראוי ,וצ"ע שנעלם מיניה זה ,ע"ש.
זמן איסורא.
דחיית החכמת שלמה
והחק יעקב (שם סק"ח) הביא דעת המג"א,
ושהשער אפרים (סי' כ"ח) הסכים עמו .אך ולפענ"ד אינו ראיה ונראה לחלק ,שהמחבר
החק יעקב חולק עליהם ,שהרי בחו"מ מיירי בחיובים מהלכות שומרים .והנה
(סי' רצ"ב סע' י"ז) כתב שאין הנפקד המפקיד אצל חבירו נתחייב הנפקד
מחויב למכרו ,רק משום השבת אבידה בדיני שומרין ,והוא שלא יניחם במקום
לבעליו ,וכן משמע קצת מפרש"י (ב"ק צח.): עכברים ,וינער הבגד אחת לשלושים יום
או כיוצא בו ,כפי שצריך לשמירת הבגד,
נראה לכאורה כי בזה חולקין ,שזה שחייב ומיד כשקיבל עליו שמירתו קיבל עליו
למכרו הוא מדין השבת אבידה ואינו לעשות כן ,והוא דין מדיני שומרין ,ולכן
מדין שומרין ,לפ"ז על מה שלא מכר כל שלא עשה כדיני שומרין הו"ל פושע.
ז משנת השבוע
משמעות המחבר שיש חילוק עובר על 'והשבות לו' (דברים כב:ב) ,אבל
בין חמץ לשאר פקדון אינו חייב לשלם ,וזהו דעת החק יעקב.
והמג"א סובר שהוא דין מדיני שומרין,
וכך יש לדייק מלשון המחבר (סי' רצ"ב
וכיון שלא מכרו פשע בשמירתו וחייב
סע' ט"ו) שכתב ,אבל אם חסרו יותר מכדי
לשלם.
חסרונן וכו' מוכרן בב"ד ,ולא כתב מדין
השבת אבידה .וכן בסעיף ט"ז ,המפקיד דחיית הראיה של החק יעקב
פירות אצל חבירו והרקיבו ,דבש ונפסד, איברא שמה שהביא החק יעקב ראיה נגד
יין והחמין ,עושה תקנה לבעל הפקדון המג"א ,שבאופן זה אינו אלא משיב
אם אינו בעיר ומוכרן בב"ד .ולא כתב אבידה ,לכאורה הגם שראייתו לענין חמץ
שהוא מדין השבת אבידה .ובסעיף י"ז ראיה הוא ,אבל מ"מ עדיין אין ראיה משם
בחמץ בפסח כתב ,המפקיד חמץ אצל לענין פקדון דעלמא .שלכאורה יש לחלק
חבירו והגיע פסח וכו' יוצא ומוכר בשוק בין חמץ בפסח שאין החסרון בחמץ,
לשעתו מפני השבת אבידה לבעלים. שהרי החמץ כשהוא לעצמו לא נפסד,
לפ"ז נראה שבסעיף ט"ו וט"ז לא משום אלא שע"י איסור פסח נאסר החמץ ,ולכן
השבת אבידה היא ,אלא מדין שמירת הוא נפסד.
הפקדון.
ובאופן זה יש לומר דודאי אין חייב
מחלוקת הטור והרמב"ן השומר להציל אלא מדין השבת אבידה,
ועיין הגהות רע"א שם ,על מה שכתב שכשקבל עליו השמירה ,לא היה עולה
המחבר ומוכרן בב"ד ,שבטור איתא על דעתו שיבוא פסח ולא יטלנו
'יכול' למוכרן ,והרמב"ן במלחמות כתב בינתיים .אבל המקבל פקדון סתם ,צריך
דצריך למוכרן ,ע"ש .וי"ל דבהא תליא, לחוש שמא יפסד ,ובאיזה אופן שיפסד
דלמ"ד יכול למוכרן סובר דליכא חיובא, צריך לשמרו מן ההפסד אפילו יפסיד
ולא הוי אלא מדין השבת אבידה ,או ממילא ,ושפיר י"ל שבאופן חייב לשלם
אפילו פחות מזה .ולמ"ד צריך למוכרן מדין שומרין.
ע"כ משום חיוב שומרים הוא ,וצ"ע.
(שו"ת משנ"ה חי"ז סי' קמ"ז)
משנת השבוע ח
ליקוטי מגיד משנה
חג הסוכות
למ"ד סוכות זכר לענני הכבוד הרי הוא מעשה ניסים ,וא"כ איך מברכים ע"ז
כתיב (ויקרא כג:מב) "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות
וגו'" .ואיתא בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג) הבונה סוכה מברך לעשות סוכה .ובש"ס בבלי
(סוכה מו ).איתא דאין מברכין על העשיה ,אלא סומכין על הקידוש בליל סוכות.
ולכאורה כיון דכתיב (שם:מג) 'כי בסוכות הושבתי' ,היינו ענני כבוד ,ובשו"ע (או"ח סי'
תרכ"ה) פסקו הב"ח (ד"ה בסוכת) והמגן אברהם (סק"א) שכשיושב בסוכה יכוון על ענני
כבוד ,ועננים הוא מעשה נסים ,א"כ האיך מברכין על מצות סוכה ,ובפרט ביוצאי
ב
מצרים במדבר,א הא אין מברכין על מעשה נסים.
אין מברכין על הנס שאינו מטבע העולם
ונראה לי בס"ד לחדש ,דהא דאמרו אין מברכין על מעשה נס ,היינו רק אם מקיים
מצוה בדבר שאינו מטבע העולם ,אלא נולד ע"י נס ,וכהאי גוונא ודאי אמרינן דאין
מברכין .ולמשל אם ירד כבש מן השמים ע"י נס ,ואנן רוצין להקריבה ,וכעין הא
(סנהדרין נט ):שנפלו חתיכות בשר מן השמים וכו' ,ואמרו ליה מן השמים יורד רק דבר
א
ובענין אם דור המדבר קיים מצות סוכה ,נחלקו בזה האחרונים ,בספר בית אלקים למבי"ט (שער
היסודות פרק ל"ז) כתב דלכאורה מצות סוכה אף שהיא רמז לענני כבוד ,אפשר שהיתה נוהגת במדבר,
רמז למה שהיה בכל השנה כולה .אך אפשר דהגם שחג המצות והשבועות נהגו במדבר ,חג הסוכות
לענין ישיבה בסוכה לא נהגו ,שהרי היו מסוככים בענני כבוד ,ואיך יעשו סוכה תחת שם סוכה .ולכן
נאמר "למען ידעו 'דורותיכם' כי בסוכות וגו'" ,כי לא נצטוו במצוה זו מיד ,כי אם לדורות הבאים
אחרי דור המדבר.
ובספר בנין שלמה (להגר"ש הכהן מווילנא הקדמה ב' לפ' ראה) כתב לצדד לומר ,שאפשר שגם בדור
המדבר נצטוו במצוות ישיבה בסוכה ,ואף שאז לא נצרך זכר לענני כבוד ,מ"מ צריכים היו לישב
בסוכות מפני טעמים אחרים .וכמו במצות מצה ומרור דנצטוו אז ,אף דלדידהו לא שייך זכר כ"כ.
ושמא בדור המדבר ישבו תחת ענני כבוד כל ימות השנה ,וענני כבוד היה סכך כשר ,דהוו גידולי
הארץ ,כמ"ש (בראשית ב:ו) 'ואד יעלה מן הארץ' ,וכדאיתא (סוכה יא ,):וגם אינו מקבל טומאה.
ומ"ש 'בסוכות תשבו' ,כלומר בסוכות שאתם יושבים כל ימות השנה ,מחויבים לישב בהם בחג
הסוכות ,רק דבשאר ימות השנה הוא רשות ,ואי בעי אכיל חוץ לענני כבוד ,אבל בימות החג צריך
לישב ולאכול ולישן דוקא תחת ענני כבוד .וטעם הישיבה אז בדור המדבר הוא מטעם אחר ,דכל
מצוה יש ל ה כמה טעמים זולת הטעם דכתבה התורה ,והדר אמר 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות',
זהו כשיכנסו לארץ ישראל ,ואז יהיה עוד טעם לישיבה 'למען ידעו' וכו'.
ב
א"ה :לעת עתה לא מצאתי מקור לזה שאין מברכין על מעשה ניסים .והנה רבינו מביא להלן שאין
מקריבין קרבן בדבר שנולד ע"י נס ,ואולי משום הכי אין מברכין על מעשה ניסים .ובגמרא איתא
(תענית כד ):שאין נהנין ממעשה ניסים ,ואולי משום שאין נהנין ,לכן אין מברכין.
ט משנת השבוע
טהור ,וכן בחטים שירדו מן השמים ,וכמו שאיתא בגמרא (מנחות סט ):ואנן צריכין
למנחות חטים שגדלו בארץ ,דמ" מ אין הם החטים שהתורה אמרה .וכן אם חשבו על
המן שירד להם מן השמים שיהיו חטים ,דהרי כל טעם שרצו טעמו במן ,לא היה כשר
להקרבה .ולכן למאן דאמר שהקריבו מנחות במדבר (שם מה ):לקחו מהתגרים שבשוק,
או שהיה להם ממה שהוציאו ממצרים.
על הנס שנעשה לאבותינו מברכין
אבל בנס שנעשה לאבותינו ,וכגון סוכות שנעשו לאבותינו ביציאת מצרים ,ועכשיו
אנו מודים על הנס שעשה הקב"ה לאבותינו שסכך אותם בענני כבוד ודאי שפיר
מברכין ,שהרי רק לאבותינו נעשה הנס ,ועל זה אנו מברכין ,ואין זה בכלל שאין
(שו"ת משנ"ה חי"ח סי' שע"ג) מברכין על הנס.
❖
ביאור מדוע נשים פטורות ממצות סוכה ,הרי היו באותו הנס
בדבר שאלתו דהרי גם הנשים ישבו בענני כבוד והיו באותו הנס ,לפי מה שכתבו הטור
ושו"ע (או"ח סי' תרכ"ה) דהלכה כרבי אליעזר ד'בסוכות הושבתי' (ויקרא כג:מג) ,ענני
כבוד ממש היו (סוכה יא ,):אם כן אמאי אינן חייבות בסוכה ,כמו שחייבות בארבע
כוסות (פסחים קח ,).בנר חנוכה (שבת כג ,).ובקריאת המגילה (מגילה ד ).מהאי טעמא.
מכל האזרח ילפינן שנשים פטורות מסוכה
הנה באמת כי נשים אימעטו מקרא מפורש (שם:כב) ד'כל האזרח בישראל' ,להוציא את
הנשים (סוכה כח , ).וא"כ אדרבה אי לאו קרא היו חייבות ,דלכאורה קרא למה לי ,הא
הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא ,ועל כרחך משום דגם הן היו באותו נס ,ועיין סוכה
(שם) ותו קרא למה לי וכו' ,הא סוכה הוה מצות עשה שהזמן גרמא ,וכל מצות עשה
שהזמן גרמא נשים פטורות וכו' .ומשני אמר אביי ,סלקא דעתך אמינא 'תשבו' כעין
תדורו -מה דירה איש ואשתו ,אף סוכה איש ואשתו .רבא אמר איצטריך ,סלקא דעתך
אמינא יליף חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות ,מה להלן נשים חייבות (פסחים מג):
אף כאן נשים חייבות ,קא משמע לן ,ע"ש .על כל פנים ילפינן מפסוק מפורש לפוטרן
מסוכה ,ובלאו הכי היו חייבות.
אין דורשין טעמא דקרא
ואי כוונתו להקשות ,למה באמת פטרן הכתוב ,אין אנו דורשין טעמא דקרא (עי' ב"מ
קטו ,).ובפרט למאן דאמר (סוכה שם) דהלכה למשה מסיני הוא דפטורין ,ודאי אין בידינו
טעם לדבר.
מצות סוכה לצאת לחוץ לכן נשים פטורות
ומיהו כדי לשבר את האוזן היה אפשר לומר ,דענין סוכה הוא לצאת מבית לחוץ ,דהיינו
מדירת קבע לדירת ארעי (שם נ .).וכמו שאנו אומרים ובזכות צאתי מביתי החוצה וכו',
משנת השבוע י
וכיון דכל ישראל יוצאין בסוכה אחת (סוכה כז ,):ובנשים הרי כתיב (תהילים מה:יד) "כל
כבודה בת מלך פנימה" ,אינו מדרך צניעות להן לצאת ולדור בחוץ בדירת ארעי כזו
מגולה מלמעלה ,אף שצלתה מרובה מחמתה .ולא דמי למקרא מגילה והדלקת נר חנוכה
ואכילת מצה ,שמקיימים את המצות בבית פנימה .והגם שעיקר הדלקת נר חנוכה
מבחוץ היא (שבת כא ,):אינו אלא להדליק ,דהדלקה עושה מצוה (שם כג ,).ומיד היא
חוזרת ,אבל הכא צריכה לצאת החוצה.
ובאמת כתב החת"ס ז"ל לענין נרות חנוכה (שבת כא :ד"ה והמהדרין) דאפילו למ"ד
להדליק נר לכל אחד ואחד היינו המהדרין מן המהדרין ,אפ"ה לא אמרו כן בנשים,
אלא לעולם האשה יוצא בהדלקת בעלה ,וכן לא ראינו בתולות להדליק נרות חנוכה
בבית הוריהם או אצל בעליהם .וכתב משום דעיקר הדלקת נרות נתקנה מפתח ביתו
בחוץ ,והרי כל כבודה בת מלך פנימה ,לכן לא רצו לתקן להם מצות הדלקה ,רק אם
אין לה מי שידליק .א"כ י"ל כן לענין סוכה דכלל לא תיקנו ,דבחנוכה עכ"פ רק
מדליקין וחוזרין מיד ,ולא כן בסוכה.
מעיקר הדין נשים פטורות אפילו היו באותו הנס
איברא דמעיקר הדין ,גם מדין מצה היו פטורות מכח מצות עשה שהזמן גרמא ,כמבואר
בגמרא (פסחים שם) דסלקא דעתך אמינא דפטורות מלאו דבל תאכל חמץ (דברים טז:ג),
והשתא דאיתרבו להו בבל תאכל חמץ ,איתרבו נמי לאכילת מצה כרבי אליעזר ,דאמר
רבי אליעזר נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה ,שנאמר (שם) "לא תאכל עליו חמץ
וגו'" -כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה ,והני נשי נמי הואיל וישנן בבל
תאכל חמץ ,ישנן בקום אכול מצה ,הרי דאף דהיו בנס מצרים ,אפילו הכי היו פטורות
מאכילת מצה ,מטעם מצות עשה שהזמן גרמא ,אי לאו משום דאיתרבאי ,וא"כ מעיקרא
ליכא קושיא ,דבהשקפה ראשונה היו פטורות מכל ואפילו היו באותו נס.
בדרבנן נשים חייבות גם במצות עשה שהזמן גרמא
והא דחייבות בנר חנוכה ובמקרא מגילה ,אע"ג שהם מצות עשה שהזמן גרמא ,אף
דנתנו טעם משום שגם הן היו באותו נס ,יש לומר עוד דחייבות כיון דהוי מצוות
דרבנן ,וסבירא לן דבמצות עשה דרבנן נשים חייבות אפילו הן זמן גרמא ,עי' רש"י
(ברכות כ :ד"ה וחייבין) ,ותוס' (שם ד"ה בתפלה) שחלקו בזה .ובספר ארחות חיים (לוניל
הל' שבת דין שלש סעודות ס"ב) כתב בפשיטות מהאי טעמא דנשים חייבות בשלש
סעודות משום דהוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא דרבנן ,ובהא נשים ג"כ חייבות ,ע"ש.
טעם שלא עשו ישראל בעצמם זכר על נס המן והבאר שהיו להם
ומיושב נמי מה שהביא מהחיד"א (ראש דוד פ' אמור ,וראה מדבר קדמות מע' ס' אות י"א)
טעם על מה שצוה השי"ת לעשות זכר לענני כבוד בסוכה ,ולא עשו כן במן ובאר.
וכתב בשם הרב יהודה חאבילייו שענני כבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה זו ,כי
הערב רב פלט אותם הענן (זוה"ק ח"ב קצא ,):משא"כ מן ובאר (הובאו דבריו בבני יששכר
תשרי מאמר י' אות ט"ו) .וכבודו הקשה ,דסוף סוף גם לבני ישראל היה נס ארבעים שנה,
יא משנת השבוע
ולמה לא עשו זכר ,והניח בצ"ע .והאמת דלא קשה ,דלא עשו זכר לנס רק על מה
שעשה הקב"ה רק בשביל ישראל ,דבזה הראה חיבתם של ישראל ביחוד .אבל מה
שעשה גם לאחרים עמהם אין זה נס מיוחד לישראל ,ולא ניכר בזה אהבה מיוחדת לעם
(שו"ת משנ"ה חי"ח סי' שמ"ט) ישראל ,ואין צריך זכר.
נשים שחיבבו את הארץ לא היו צריכות לסוכה
עוד אמרתי טעם דנשים פטורות מסוכה ,לפ"מ דכתיב (דברים א:ב ,ועי' רש"י שם) "אחד
עשר יום מחורב דרך הר שעיר" ,ואילו לא חטאו ישראל היו נכנסים מיד לארץ ישראל
ולא היו צריכים לסוכות .אלא לפי שמאסו בארץ חמדה וחטאו ,נשארו במדבר ארבעים
שנה והיו צריכים לסוכות .אבל זה רק מחמת החטא ,ואילו לא חטאו לא היו צריכים
לסוכות כלל.
וכבר כתבתי במקום אחר ,דמה שנחלקו (סוכה יא ):אי סוכות ממש היו או ענני כבוד,
דתרווייהו אמת ,דמתחילה היו ענני כבוד ,ולאחר שחטאו ונשארו במדבר עשו להם
סוכות ממש .אבל הנשים שחיבבו ארץ ישראל ,כמו שכתב רש"י (במדבר כו:סד) בבנות
צלפחד ,ולא חטאו גם בעגל ושאר חטאים שבמדבר ,לא היו צריכים לסוכות ,והיו
נכנסים מיד לארץ ישראל ,וכיון דכל זה בא מחמת האנשים ,ולכן לא יתחייבו רק
האנשים.
ישוב קושית התוס'
ובזה מיושבת קושית התוס' (פסחים קח :ד"ה היו באותו הנס) :והא דאמרינן דפטורות
מסוכה אע"ג דאף הן היו באותו הנס' ,כי בסוכות הושבתי' .אדרבה ,הסוכות היו מחמת
החטא ,והם לא חטאו ,ולא היו צריכים לסוכות.
לא עשו זכר למן כיון שלא בא על החטא
ובזה מיושב נמי למה לא עשו זכר למן ,כי זה לא בא בשביל החטא,ג וכמו שלא עשו
זכר ל"שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה" (דברים ח:ד) ושאר נסים שעשו להם
(שו"ת משנ"ה חי"א סי' תקי"ד) ביציאת מצרים.
ג
והביאור בזה יכולים לומר עפ"מ שכתב הבני יששכר (תשרי מאמר י' אות ח"י) דמצות תשובה מהני
רק לישראל ,כיון שהם בנים למקום (ב"ב י ,).ואב שמחל על כבודו כבודו מחול (קידושין לב .).והנה
בכדי להוכיח לכל באי עולם שנתקבלה תשובתינו ,כי אב שמחל על כבודו כבודו מחול ,צוונו הש"י
אחר עבור ימי התשובה ,ליקח ביום החג הקדוש הזה ד' מינים ,ואלו הד' מינין אין שום שליטה לשר
עליהן ,רק כביכול הש"י בעצמו (רמ"ע מפאנו ,מאמר עין גנים ח"ב) .אם כן אלו הד' מינין נקראים
שרביטו של מלך ,וזהו הוראה שאנחנו נקראים בנים ,והש"י נקרא עלינו אב ,דאי לא תימא הכי
ותאמר שאנחנו עבדים והש"י נקרא עלינו מלך ,הלוא אסור להשתמש בשרביטו של מלך (סנהדרין
כב , ).והאיך צוונו ליקח אלו הד' מינין וכו' .ממילא לפ"ז אנן נמי נימא במצות סוכה כתיב (שמות
מ:לד) "ויכס הענן וכו' מלא את המשכן" ,וכן כתיב (מ"א ח:י,יב) בבנין בית עולמים בימי שלמה "והענן
מלא את בית ה' וגו' אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל" ,שהוא ענן וכו' א"כ כביכול הענן והערפל
ההמשך בדף הבא נקרא שרביטו וסוסו כביכול.
משנת השבוע יב
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
חג הסוכות תשפ"ו
ליל ראשון בסוכה
משמע לן ,מתנה על מנת להחזיר שמה מחלוקת הרא"ש ורבינו ישעי'
מתנה .כי הא דאמר רבא הא לך אתרוג זה במתנה ע"מ להחזיר
על מנת שתחזירהו לי .נטלו ויצא בו ,החזירו
בגמ' (סוכה מא" ):ולקחתם" (ויקרא כג:מ)
יצא ,לא החזירו לא יצא.
שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד" .לכם"
מתנה גמורה ע"מ שיחזיר משלכם ,להוציא את השאול ואת הגזול.
מכאן אמרו חכמים ,אין אדם יוצא ידי חובתו
וכתב הרא"ש (פ"ק סי' ל') וז"ל ,וצריך
ביו"ט הראשון של חג בלולבו של חבירו
שיתנהו לו במתנה גמורה על מנת שיחזיר,
אא"כ נתנו לו במתנה.
ואחר שיצא בו צריך לחזור וליתנו לו במתנה
בשעת חזרה .אבל אם אמר לו יהא במתנה ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי
עד שתצא בו ואח"כ יהיה שלי כבתחילה, אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין
לא יצא בו ,דהוי כמו שאול. ספינה ,ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל
בלבד שלקחו באלף זוז .נטלו רבן גמליאל
ותדע מדאמר לקמן (מו ):לא ליקני אינש
ויצא בו ונתנו לרבי יהושע במתנה .נטלו רבי
לוליבא לינוקא ביומא טבא קמא ,דינוקא
יהושע ויצא בו ,ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה
מקני קני ,אקנויי לא מקני .ואם אינו צריך
במתנה .נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו,
להחזיר לו במתנה ,נהי דקטן לאו בר אקנויי
ונתנו במתנה לרבי עקיבא .נטלו רבי עקיבא
הוא ,ליקני ליה עד שיצא בו ולחזור לו
ויצא בו ,והחזירו לרבן גמליאל .למה לי
ממילא .אלא ודאי צריך לחזור וליתנו לו
למימר החזירו ,מילתא אגב אורחיה קא
במתנה וקטן לאו בר אקנויי הוא ,עכ"ל.
והנה הושיב הוא ית"ש בענני כבוד את ישראל ,הרי משתמשים בשרביטו וסוסו כביכול ,מזה מוכח
שישראל נקראים בנים והש"י למו אב ,ועל כן ממתנות מן ובאר נהנו גם הערב רב .משא"כ ִמן ענני
כבוד לא נהנו ,כי הענן פלט אותם ,להיות הענן שרביטו של מלך ,ואינם רשאים להשתמש בשרביטו
של מלך כישראל שנקראים בנים.
והנה צוונו הש"י בימים ההם בזמן הזה מצות סוכה' ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי' ,ומוכח
דנקראים בנים ונתקבלה תשובתם .וזהו שסיים אני הוי"ה אלקיכם ,היינו סיבתכם העמוסים מני בטן
כמה דאת אמר (דברים יד:א) "בנים אתם לה' אלקיכם" ,ואב שמחל על כבודו כבודו מחול ,לא עשה
כן לכל גוי.
וזהו כוונת רבינו זי"ע ,משום שענני הכבוד באים בשביל החטא ,כלומר להורות שהשי"ת מקבל
תשובת בני ישראל כיון שהם בנים למקום.
יג משנת השבוע
לא נפיק בי' עד דמקניא ליה קניית הגוף לשעה וכ"כ הריטב"א (קידושין ו :דיה ה"ג) וז"ל,
וכן בשו"ת הרא"ש (כלל ל"ה סי' ב' ד"ה אלה, ומיהו מתנה ע"מ להחזיר הקנאה גמורה היא
ועיין בחידושי המשנה על קידושין דף ו') מביא וממון שלו .וכשמחזירה לו הקנאה גמורה
תשובת רבינו אביגדור כהן צדק שכתב וז"ל, בעי כשאר הקנאות דעלמא .ומסתברא שאם
ואותה ששנינו (סוכה מא ):אין אדם יוצא ידי שיעבדה לבעל חובו ,הרי הוא משועבד
חובתו ביו"ט ראשון בלולבו של חבירו, ומוחזר ,וגובה ממנו לאחר חזרה ,עכ"ל.
אע"ג דיהיב ליה בפירוש הנאת שימושו, מתנה ע"מ להחזיר אינו חייב באונסין
דהיינו נטילתו לצאת בו ולא נפיק ביה עד דלהכי יהביה ליה במתנה
דמקניא ליה קניית הגוף לשעה לכל הפחות,
אולם לבסוף הביא הרא"ש אחר דברי בעל
התם היינו טעמא דכתיב (ויקרא כג:מ) 'לכם',
העיטור דהנותן מתנה ע"מ להחזיר פטור
משלכם ,דקנין הגוף משמע ולא סגי בהנאת
מאונסין ,דהרי להכי נתנה לי' במתנה ,דאי
שימוש לחוד .וא"ת הלוא מתנה ע"מ
לאו דנהני ממנו .ומפלפל בדבריו וכותב ,וכן
להחזיר קנין פירות בעלמא קרי ליה בפרק
דעת ה"ר ישעי' ז"ל שהקשה ,מה יש בין
יש נוחלין (ב"ב קלז ).ונפיק ביה .י"ל דלהכי
מתנה ע"מ להחזיר לשאול ,בשניהם הוא
קרי ליה קנין פירות ,שאינו יכול לאכלו,
שלו עד שיטלנו ,ושניהם אין הגוף קנוי לו.
אבל מיהו קנין הגוף לשעה מיקרי ,ובהכי
סגי ד'ולקחתם לכם' משלכם ,משעת לקיחה ותירץ דמתנה ע"מ להחזיר אינו חייב
קפיד רחמנא שיהיה משלו ,והא איכא, באונסין ,דלהכי יהביה ליה במתנה .מיהו כי
עכ"ל .וכן משמע דעת הרשב"ם (ב"ב קלז.). איתיה בעיניה מיחייב לאהדורי ליה .וכיון
וכן דעת הרמב"ם כמ"ש האמרי ברוך דאינו חייב באונסין קרינא ביה 'לכם' .אבל
בהגהות הקצוה"ח (סי' רמ"א סק"ד) .וכן דעת שאול שחייב באונסין לא קרינא ביה 'לכם'.
הרשב"א כמ"ש הגרש"ק בספר החיים (הל' ולדבריו אפילו בגניבה ואבידה לא מיחייב
לולב סי' תרנ"ח ס"ג). כיון דפטר ליה מאונסין משום מתנה ,הוא
הדין נמי מגניבה ואבידה אי לאו משום
והקצוה"ח (סי' רמ"א סק"ד) כתב לחלוק ע"ד
דאמרינן הואיל ונהנה מהנה .כדאמרינן
הרא"ש בענין מתנה ע"מ להחזיר ,וכתב
(ב"מ פא ).גבי הנוטל כלים מבית האומן
כדעת רבינו אביגדור המובא לעיל דמתנה
לשגרן לבית חמיו ונאנסו -בהליכה חייב,
ע"מ להחזיר היינו מתנה לשעה ,ואח"כ
בחזרה פטור מאונסין וחייב בגניבה
חוזרת מאליו להנותן ,עי"ש.
ואבידה ,דהואיל ונהנה מהנה.
וכתב הברוך טעם (בהגהות אמרי ברוך על
ומיהו נ"ל דחייב אפילו באונסין .ועוד
הקצוה"ח) להקשות על הקצה"ח ,דמתנה
אפילו במתה מחמת מלאכה חייב ,שהרי
לשעה ע"כ הוי רק כשאלה על זמן ,דהא לא
קיבל עליו להחזירו ,ואם לא החזירו המתנה
נפקע קנין הגוף של הנותן אף באותו זמן
בטלה .ונהי דשואל לא הוי ,מיהו בנפקד
שהיא במתנה אצל המקבל .דאם נימא
ושולח יד בפקדון שלא ברשות הוי גזלן.
דנפקע ,במה חוזרת עליו כבתחילה בלא
ואע"פ שברשות ירד ,הוא ביטל אותו רשות
קנין.
בשלא קיים תנאו ,ועשה את עצמו גזלן
ולא דמי לאחריך לפלוני (ב"ב קלז ).שבאמת למפרע.
משנת השבוע יד
בהנאה אין בזה שוה פרוטה ,נמצא שלא נתן נפקעה כל זכות הנותן וקם בחזקתו של
לה כלום בשביל הקידושין (עיין תור"פ הראשון בקנין הגוף ,וכשמת שייך להבא
ומאירי) .א"כ כיון שעכ"פ כבר אסור בהנאה אחריו והוא זוכה אז בו מאותו זמן ואילך.
מדרבנן ,מנ"ל דבכה"ג עשאן הכתוב כאילו ואף שקודם מיתתו של הראשון לא היה
א
הן ברשותו. להשני ולא להנותן שום זכות ,מ"מ במיתת
הראשון זוכה השני מחמת הקנאת הנותן
אחיעזר :האיסור דרבנן הוא רק לשעה
שהקנה תחילה שיהיה של השני מעת מיתת
בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' א' אות ח') תי' הראשון .אבל בנותן ע"מ להחזיר לעצמו לא
בחידוש נפלא דכל האיסור הנאה מדרבנן שייך לומר שקונה אח"כ מחמת שהקנה
הוא רק על שעה הששית ,ולאחר שעה לעצמו בעת המתנה ,דאין אדם מוכר או נותן
ששית אין עוד איסור דרבנן כיון שיש אז לעצמו ,עכ"ד.
איסור דאורייתא ,וממילא חוזר החמץ
לרשותו ,ועל האיסור דאורייתא עשאן חמץ אינו ברשותו של אדם
ב
הכתוב כאילו הן ברשותו ,עיי"ש. ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו
ובאמת מצינו כעין דבר זה לגבי ער"פ,
ולכאורה מי הכניס זאת לרשותו לעבור
דחז"ל אמרו (פסחים ו ):שני דברים אינן
עליו ואפי' בכרת כאילו ברשותו ,זה רק
ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן
כאשר באמת הוא ברשותו אלא שיש על זה
ברשותו וכו' וחמץ משש שעות ולמעלה
דין איסור חמץ ,אבל הרי יש עליו שם איסור
[היינו מחצות].
דרבנן .והארכנו מזה ,מ"מ מצינו כזה סברא
שחוזר לרשות עצמו בלי קנין אי נימא קושית המהר"ם מינץ :כבר אינו ברשותו
כסברא הנ"ל .מ"מ יש לחלק ג"כ כאשר כיון שאסור בהנאה מדרבנן
הארכנו בסוגיא הנ"ל.
בשו"ת מהר"ם מינץ הקשה למש"כ
והנה הרא"ש הביא ראיה לדבריו מהא האחרונים (עיין מנחת חינוך מצוה י"א אות ד')
דאמרינן בגמ' (סוכה מו ):לא ליקני איניש דאם יש בחמץ שאר איסורי הנאה אינו עובר
לולבא לינוקא ביומא טבא דינוקא מיקני קני בבל יראה ,דהא דעשאן הכתוב כאילו הן
אקניי לא מקני ע"ש .ואי נימא דמתנה ע"מ ברשותו הוא דוקא כשיש איסור חמץ לבד
להחזיר לא בעינן שיחזור המקבל ויקנה אבל לא בשאר איסורים .וכיון שאסור
להנותן ,רק דהנתינה של הנותן לא היתה בהנאה מדרבנן בשעה ששית כמ"ש בגמ'
מלכתחילה רק עד כלות זמן השתמשותו, (שם ו ).וניבטליה בשית ,כיון דאיסורא
ואח"כ ממילא חוזרת המתנה להנותן ,א"כ דרבנן עילויה וכו' ולאו ברשותיה קיימי,
מאי בכך דהקטן לאו בר הקנאה הוא לחזור וכו' דאמר רב גידל אמר רב המקדש משש
ולהקנות להנותן ,הלוא אפשר לי' להנותן שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדינייתא
שיקנה להקטן רק עד אחרי שיצא בו, אין חוששין לקידושין .והטעם כיון שאסור
א
רש"י פי' כאילו הן ברשותו ,לעבור עליהן; ודייק הצל"ח מדבריו שמשעה ששית עובר בבל יראה
ובל ימצא כנ"ל ,עיי"ש.
ב
עיין שו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ט"ז).
טו משנת השבוע
הגדול ר' גרשון שטערן (אב"ד לודאש בעל ושאח"כ תחזור לו ממילא בלי שום הקנאה.
ילקה"ג) קושיא נאה על רבינו ישעי', אלא ודאי דכה"ג לא מהני ,ובע"כ שהנותן
שבאשר"י (סוכה מ"א) שהקשה מה חילוק יש צריך להקנות להמקבל כמתנה גמורה,
בין מעמ"ל [מתנה ע"מ להחזיר] לשאול, והמקבל צריך אח"כ לחזור ולהקנות
בשניהם הוא שלו עד שיטלנו ,ושניהם אין להנותן ,ולכן אי אפשר זה בקטן .ועי'
הגוף קנויה לו .ותירץ דמעמ"ל אינו חייב בקצה"ח ובאבני מילואים בזה.
באונסים ,דלהכי יהבי ניהליה במתנה ,מיהו
שם ארי' :כיון דאין לקטן דין שומר עליו
כי איתיה בעיניה מיחייב לאהדוריה ליה.
ופטור מאונסין
וכיון דאינו חייב באונסים קרינא ביה 'לכם'.
אבל שאול שחייב באונסים לא קריה ביה וראיתי בס' שם אריה (ח"א סי' י"ב) שכתב
'לכם' ,ע"ש. לתרץ שלא יקשה מכאן על הר"ר אביגדור
כהן ,עפ"ד הר' ישעיה (הובא ברא"ש שם)
קצוה"ח (סי' ע"ב אות ל"ד) ולפמ"ש שכתב לחלק בין שואל למתנה ע"מ להחזיר
דהשואל ספר מחבירו פטור מאונסין ,דה"ט
לשואל ,כיון שחייב באונסין הרי שאינו
דשואל חייב באונסין משום שכל הנאה
בעלים של הדבר ,משא"כ במתנה ע"מ
שלו ,אבל מללה"נ [מצוות לאו ליהנות
להחזיר שאינו חייב באונסין חשוב כשלו.
ניתנו] ,ע"ש .א"כ בלולב ואתרוג שאול
ועפ"ז מתרץ השם אריה הנ"ל דקטן כיון
פטור מאונסין משום דמללה"נ ,וכיון דפטור
דאין דין שומר עליו ופטור מאונסין ,א"כ
מאונסין אמאי לא קריה ביה 'לכם'.
אצלו אין לחלק בין מתנה ע"מ להחזיר
הנה בזה שהק' דו"ז מצד שאצל השואל לשאלה ,וכיון דבשאול לא יוצא כמו כן
פטור מאונסין ,הרי שי' הקצוה"ח זה שי' במתנה ע"מ להחזיר לא יוכל לצאת ,עכ"ד.
הר"ן (סי' י"ט ,הביאו הסמ"ע חו"מ סי' ע"ב
ברכת שמעון :הרי החסרון שאינו יכול
סקכ"ב) .אמנם הש"ך (חו"מ שם) פלפל
להקנות בחזרה
בדבריו ,דאולי קיי"ל כרבה לגבי פרוטה
דרבי יוסף ,וא"כ באמת חייב באונסים לגבי ומרן בספר ברכת שמעון (הל' לולב) ואין
ספר .וכן הנתיבות שם (ביאורים סקי"ז) כתב הדברים מובנים ,דא"כ אין החסרון בקטן
דדוקא כשבא הנאה מהמשאיל להשואל אז במה שלא יוכל להקנות אח"כ ,רק דהקטן
נוכל לומר אי כל הנאה שלו או לא ,עיי"ש. לא יוכל לצאת באתרוג שניתן לו רק במתנה
ולפ"ז לא קשה מידי ,מ"מ לשי' הקצות ע"מ להחזיר דהוי כמו שאול ,והרי אין זה
החושן כמ"ש הקושיא נפלא. בטעם המבואר בגמ' .וגם דלפ"ד אדרבה,
מכיון דהחסרון בשאלה הוא משום דחייב
וכתב ע"ז זה"ק בשו"ת בית שערים (חאו"ח באונסין ,א"כ בקטן דאינו בר תשלומין
סי' של"א) לפענ"ד נראה סברא אחת לפמ"ש באונסין גם בשאול יצא כיון דחשוב כשלו.
התוס' (שבועות מ"ד סד"ה שומר) דאם מחויב אבל למה נימא איפכא דקטן גם במתנה ע"מ
בגניבה ואבידה מצד בע"ח קונה משכון, להחזיר לא יצא.
עובר בחמץ ,כיון שחיוב גניבה ואבידה הוא
מצד קנינו שהוא שלו אע"פ שאינו חייב השואל ספר מחבירו פטור מאונסין
ובעזה"י ליישבו ונקדים קושית דו"ז הגאון
משנת השבוע טז
בעל אחריות ,א"כ תיכף כאשר נותן להקטן באונסין ,אבל מצד קבלת שמירה אינו עובר
בגדר מתנה ע"מ להחזיר ,אפילו אי נימא אא"כ מחייב באונסין ,ע"ש.
כשי' רבי אביגדור ורבי ישעי' דהוה כקנין
וה"נ אני אומר להיפוך דבמעמ"ל פטור
לשעה ,מ"מ היות שלא החזירו לא יצא בו.
מאונסין מצד קנינו שהוא שלו ,אלא דאם
וכאן נותנו לקטן שאינו בעל אחריות ,והוה
איתא בעיניה התנה שצריך להחזיר לו .אבל
כמו שנותנו לכתחילה באופן שלא יחזיר לו,
אם נאנס פטור ,דשל המקבל נאנס שפיר
ואינו כקנין לשעה להיפוך הוה כמו הפקיר
מקרי 'לכם' .אבל שאול ,הא דפטור מאונס
נכסיו וקנין שלם ,וכמ"ש לעיל זה"ק .וא"כ
אינו מצד קנינו ,דנימא שלו נאנס ,אלא
בודאי דהוה לקטן זה בשלימות ,וכאן בודאי
משום דאין כל הנאה שלו דמללה"נ אינו
גם לרבי ישעי' הקטן צריך להחזיר
מקבל עליו שמירת אונסין .ועיין תוס'
ולהקנותו ,דהרי כשנתנו לקטן הוה כנתנו
(כתובות נ"ו סד"ה ה"ז) שפיר לא מקרי 'לכם'
מתנה גמורה ,לא רק להיפטר מאונסין,
משום פטור אונסין ,דהא הפטור אונסין הוא
שהרי ברגע שקיבל הקטן הוה ליה כבר
חסרון קנין שאין לו בה הנאה .הפוך בה
כאנוס והו"ל קנין גמור ,א"כ כשמחזירו
והפוך בה ותראה שכן הוא ,עיי"ש.
צריך להחזיר ולהקנותו .משא"כ לגבי גדול
בעל אחריות נותנו לקנין זמן ,ותלוי אח"כ ולפ"ז הכ"נ יש לומר לגבי קטן ,היות
כשמחזירו קבלו בחזרה. שנותנו לקטן והקטן אינו בעל שמירה ואינו
❖
יום א' בין מנחה למעריב
עמך ודנין אותך למעלה .ומסביר המשנה כל הנוטל לולב באיגודו
'עין רואה' ,אם אתה רואה תמיד רע על יהודי מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב קרבן
ורואה תמיד על אחרים החסרונות וחלק
יש להמתיק ענין הדס נגד העין ,וכן הערבה
הלא טוב שבהם ,כך אתה גורם שגם למעלה
נגד הפה ,וכמ"ש ר' חיים פלטיאל (ויקרא
רואים רק החסרונות שלך ,ועי"ז נגרם
כג:מ) ד"א אתרוג דומה ללב ,לולב דומה
השקפה לרעה ח"ו' .ואוזן שומעת' ,אם אתה
לשדרה ,הדס לעין ,ערבה לפה ,הם הם
שומע על אחרים דברים רעים ,כך למעלה
ראשי איברים המקלסים להקב"ה .ועיין
אוזן שומעת עליך מקטריגים ח"ו' .וכל
במצות המלך כעין זה ,וא"כ יש להבין למה
מעשיך בספר נכתבים' ,אם אין אתה רוצה
יש ב' פיות וג' עינים.
לשכוח מה שחבירך ציער אותך או עשה לך
רעה ,רק הכל נכתב על לוח לבך לזכרון ,כך אמנם כדברי הרה"ק המגיד ממעזריטש
למעלה מתנהגים עמך כך ,שלא רוצים זצ"ל אמר על דברי המשנה (אבות פ"ב מ"א)
לשכוח שום דבר ממעשים הרעים שעשית. "דע מה למעלה ממך ,עין רואה ואוזן
שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים"' .דע מה
לכן צריך האדם לעבוד על עצמו רק לראות
למעלה' ,תדע כי ההנהגה איך שדנין אותך
טוב על אחרים ,ולא לדבר או לשמוע על
למעלה ,הוא 'ממך' -הוא ע"י ההנהגה שלך,
אחרים דברים רעים ,ואז ממילא כך יתנהגו
כמו שאתה מתנהג כאן למטה כך מתנהגין
יז משנת השבוע
כי המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל עמו גם למעלה ,שלא יקטרגו עליו לשמוע
פשעיו". או לדבר עליו דברים רעים ח"ו ,רק דברים
טובים.
וביתר שאת ,כי שכינה כנגדו ומתפלל עמו
ומסתכל עמו .וזהו העין מלמעלה ,כמו ויש בדברי התנא דבי אליהו (זוטא פרק ט"ז)
"הנה עין ה'" (תהלים לג:יח) עין א'" ,עיני ה' בכעי"ז" ,לעולם הוי דן את כל האדם לכף
אל צדיקים" (שם לד:טז) .וכדברי הזוה"ק עין זכות ,ואל תכריעו לכף חובה וכו' והדן את
למעלה באריך יש רק עין א' שרק מסתכל חבירו לכף זכות גם מן השמים דנים אותו
לטובה ,אלא למטה יש ב' עינים ,טוב ורע. לזכות" .זאת ועוד כתב בדרושי הצל"ח
אבל "עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו" רק (דרוש כ"ג לשבת תשובה) וז"ל" ,על כן הירא
א' ,וממשיך למטה ומתפלל עמנו ,וזה העין את דבר ה' יקבל עליו מעתה בלב שלם
הב' .והפה השני ג"כ כשמדבר ,שכינה 'ואהבת לרעך כמוך' ,ולדון את כל האדם
מדבר כנגדו .וזהו הכוונה מעלה עליו, לכף זכות ,ואז יזכה שיעבירו לו על כל
דהיינו שמלמעלה עושים כדוגמתו. פשעיו .ואין צריך לא סיגופים ולא תעניתים,
❖
שמחת בית השואבה
כמ"ש "ואשר הרעותי" (מיכה ד:ו) .וכח אושפיזא דיצחק אבינו ג"כ ענין שמחת בית
המלכיות יצחק הוא שגרם בברכה ,שברכו השואבה דייקא ביומא דאושפיזא דיצחק,
לעשו "ועל חרבך תחי'" (בראשית כז:מ) .ע"כ רבקה יחוד דיצחק ,נמצא "לעת צאת
המליץ ואמר פלגא עלי ,שגרמתי שעבוד השואבות" (בראשית כד:יא).
מלכיות ,ופלגא עליך כביכול שבראת
פלגא עלי ופלגא עלך
יצה"ר ,עכ"ד.
ויש לבאר ענין זה ,דהנה אחז"ל (שבת פט):
וכדבריו ממש כתב בחת"ס בדרשות (ח"א "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו" (ישעי'
קמ"ד טור א' ד"ה אמרו חז"ל) .ולכאו' יש סג:טז) וכו' לעת"ל אומר הקב"ה לאברהם,
להתבונן במעשי ידיו של הקב"ה ידי יוצר בניך חטאו .א"ל ,ימחו על קדושת שמך .וכן
ברוך הוא ,אשר אח"כ יאמר על זה יצחק יעקב כו' אמר ,לא בסבי טעמא ולא בדרדקי
אבינו שיקח חשבון של פלגא עליו. עצה .רק יצחק ימליץ טוב ויאמר כמה שני
שכאשר אדם שב בתשובה ובאה בטענת חיי כו' פלגא עלי ופלגא עליך.
הנ"ל אז ושב ד' איהו כביכול בעצמו שב פלגא עלי שגרמתי שעבוד מלכיות ופלגא
בתשובה על בריאת היצה"ר עלך כביכול שבראת יצה"ר
ובס"ד הכוונה ע"ד רמז ,ונקדים מש"כ ומפרש ביע"ד שימליץ בעד בניו ע"ד
בספה"ק זרע קודש (פ' נצבים) עה"פ "ושב שאחז"ל (ברכות יז ).גלוי וידוע לפניך
ד' אלקיך את שבותך ורחמיך ושב וקבצך שרצוננו לעשות רצונך ,ומי מעכב? שאור
מכל העמים וגו'" (דברים ל:ג) ,ותו"ד ז"ל שבעיסה ושעבוד מלכיות וכו' .וגבי שאור
הוא שכאשר האיש הישראלי חוזר בתשובה שבעיסה כביכול ה' גרם לו שברא יצה"ר
משנת השבוע יח
וזהו הכוונה של "ושב ה' אלקיך את על חטאיו ,הריהו מעורר עי"ז כביכול בחי'
שבותך" ,שכאשר אדם שב בתשובה ובאה תשובה בשמים שהבוכ"ע ישוב.
בטענת הנ"ל ,אז 'ושב ה'' איהו כביכול
והוא ע"ד מאחז"ל (ברכות לב ):אמר רבי
בעצמו שב בתשובה על בריאת היצה"ר
חמא ברבי חנינא .אלמלא שלש מקראות
כנ"ל ,ודפח"ח יעו"ש.
הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל.
עכ"פ יצחק אבינו אשר עושה החשבון עם [ופרשיז"ל אלמלא שלש מקראות הללו
הקב"ה כל ענין ,אשר עבר ימי ראש השנה שמעידין שיש ביד הקב"ה לתקן יצרינו
ויוה"כ ,ומי יודע אם באמת נכנע למדת ולהסיר יצר הרע ממנו] .חד ,דכתיב "ואשר
אברהם ויעקב .אבל אם ח"ו שאינו עוזר ,על הרעותי" ,וחד דכתיב (ירמי' יח:ו) "הנה
כן בשמחת בית השואבה עושים החשבון כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית
ליצחק אבינו ,ומזה ניוושע. ישראל" ,וחד דכתיב (יחזקאל לו:כו)
"והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי
אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת
לכם לב בשר" .רב פפא אמר מהכא (שם:כז)
המים עוברת תחתיו
"ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר
ויש להמתיק ענין נפלא כאן בימי הסוכות בחוקי תלכו וגו'".
שמחת בית השואבה ,בהקדם הגמ' (תענית
וכן אמרו לעיל מיניה (שם לא ):אמר רבי
ה ):בדברי ברכתו של רב נחמן לרב יצחק,
אלעזר ,אליהו הטיח דברים כלפי מעלה,
אמשול לך משל למה הדבר דומה ,לאדם
שנאמר (מ"א יח:לז) "ואתה הסבות את לבם
שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא,
אחורנית" .א"ר שמואל בר רבי יצחק מנין
ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה
שחזר הקב"ה והודה לאליהו? דכתיב 'ואשר
ואמת המים עוברת תחתיו .אכל מפירותיו
הרעותי'.
ושתה ממימיו וישב בצילו .וכשביקש לילך
אמר ,אילן אילן במה אברכך? אם אומר לך והענין הוא ,כי הבורא כל עולמים ברא את
שיהו פירותיך מתוקין[ הרי פירותיך מתוקין. האדם בגוף החומר עכור עם היצה"ר
שיהא צילך נאה ,הרי צילך נאה .שתהא אמת המערים עליו נסיונות קשים מנשוא .וכי
המים עוברת תחתיך ,הרי אמת המים עוברת אפשר לבוא בטענה אל האדם? וכמו"כ הי'
תחתיך .אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ביד ובפיו צדיקי הדורות תמיד למלל וללמד
ממך יהיו כמותך .אף אתה במה אברכך וכו' זכות על בני ישראל לאמר ,אלה הצאן מה
יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך. חטאו ,אחר שעברו קשיים ונסיונות כאלה
ועברו גלות כה מרה וארוכה ,והיצה"ר הולך
אמנם נקדים כוונה בזה שראיתי בשם
וחזק מאד תמיד יותר ויותר בתחבולות
הרה"ק מבארנוב ,וכן שמעתיו מהרה"צ
שונות ,וא"כ אין באמת לנו לבני ישראל כח
יצחק אייזיק אייכענשטיין מקיווישאד זצ"ל
לעמוד נגדו ,כי גדול נחלש שכלינו כנגדו,
בשם זקינו הרה"ק מבארנוב בספר אורה
וא"א לעמוד בנסיונו .וממילא מה פשעו
ושמחה [להרה"ק מוה"ר אברהם שמחה
ומה חטאו של ישראל אם ח"ו נפלו בידי
מבארנוב זצ"ל] לפרש בדרך מליצה לשון
היצה"ר? אלא אדרבא כביכול אתה גרמת
הגמ' ,אילן אילן במה אברכך וכו' יהי רצון
לנו שנהי' ככה.
שכל צאצאיך יהיו כמותך .כי איל"ן בגימ'
יט משנת השבוע
הסוכות .והם בבחינת "אחלקה" ,פי' צ"א ,שהוא רומז על שני השמות שנצטווינו
"אחלק ה'" ,ששונים ומובדלים ימים אלו לכוון עליהם בכל פעם שמזכירין שמו של
משאר ימות השנה העולים בגימטריא הקב"ה.
"שכם" ,שהרי יש שס"ה ימים בשנה .וכאשר
וזה כוונת הגמ' ,אילן אילן במה אברכך ,איך
תוריד מהם חמשה יעלה המספר ש"ס כמנין
מצינו ידינו ורגלינו להודות את ד' ולברך
'שכם' .ומכאן נלמד חשיבות הימים הללו.
בשמו הק' ,ואולי לא נזכור לכוון ח"ו
והוסיף לפרש עוד בדרך רמז סיפא דההוא הכוונה כראוי .והעצה לזה היא כאמור
קרא "ועמק סוכות אמדד" .דהנה שיעור שיכוון בכל יום בברכה ראשונה בשם הוי"ה
הכשר סוכה הוא עד עשרים אמה לשלש הראשון באדנו"ת ,ויחשוב שעל מחשבה זו
דפנות ,נמצא ששים אמות גובה לכל ילכו כל מוצאי פיו של שמות הקדושים
הדפנות יחד .והלוא יש ששה טפחים באמה, שיאמר באותו יום .וז"ש ,שכל צאצאיך יהיו
הרי ש"ס טפחים לדפנות הסוכה .והיינו כמותך ,כלומר צ"א צ"א ,רומז לכל
"ועמק סוכות" שממדת הסוכה "אמדד" האזכרות של כל היום ,יהיו כמותך ,שיהיו
ויתקן שאר ימות השנה ,כי ע"י מצות סוכה עולים לפי הכוונה שמכוונים בברכה
יוכל לקדש שאר הימים שיהיו גם הם הראשונה ,ודפח"ח.
בבחינת "אעלוזה".
ועד"ז וצאצאי צאצאינו הרמז בזה צאצאי
והוסיף על כך בנו הרה"ק רבי אהרן האדם הם מלבו"ש האדם ,וכידוע מלבו"ש
מבעלזא זי"ע לרמז בפסוק (תהלים לט:ו) בגימ' הוי' אדנ' בהכאה :י' פעמים א' ,ה'
"הנה טפחות נתתה ימי" ,שמדות הטפחים פעמים ד' וכו' כידוע .וזהו צאצאינו בגימ'
של הסוכה יתנו עוז ותעצומות בכל "ימי" - הוי"ה אדנ"י -מלבוש האדם ברוח אלקי.
אלו שאר ימות השנה .כי ימי החג מתקנים מלבו"ש מל' לא בושה.
את שאר ימות השנה להיות כחמשה ימים
אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד
שבין יוהכ"פ לסוכות.
וכבר דברנו מזה אם זה נכון ,מ"מ אנחנו
אילן בגי' סוכ"ה נכנס לענין שלנו בעזה"י ,דקאי על ישיבה
ובזה נחזור לפרש הגמ' הנ"ל הכוונה איל"ן בסוכה שישאר לכל השנה הקדושה של
אילן בגי' סוכ"ה במה אברכך ,פירותיו הימים כדאי' בספה"ק "אלקים דיבר בקדשו
מתוקין ,וציל"ך נאה -צל הסוכה .אמת אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד"
המי"ם עוברת תחתיך ,דקאי על שמחת בית (תהלים ס:ח ,קח:ח).
השואבה .אלא הברכה הוא שיהי' כל הזמן
ופירש הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע
הקדושה והשפעות מזה כמותך וצאצאי
בדרך רמז שהקב"ה דיבר בקדשו "אעלוז
צאצאיך כמותיך ,וכן "למען ידעו דורותיכם
ה'" [פי' ,שהקב"ה שמח בחמשה ימים],
כי בסוכות הושבתי וגו'" (ויקרא כג:מג),
שחמשה ימים בשנה משתעשע הקב"ה
וכמ"ש על "ולקחתם לכם פרי עץ הדר"
בחביבות ושמח עם כלל ישראל ,ואלו יום
(שם:מ) -הדר באילנו משנה לשנה (סוכה
הכיפורים וארבעה ימים אחריו עד חג
לא.):
משנת השבוע כ
יום ב' בין מנחה למעריב
ואמנם התורה ומצותיה ועבודת ה' כולה, "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר
יש לה שני המעלות גם יחד .כי עם שיש בה כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל
מתיקות גדול מכל מתיקות העוה"ז ,כמאמר ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים"
רז"ל (אבות פ"ד מכ"ב) יפה שעה א' בתשובה (ויקרא כג:מ) .ופירש"י הדר -הדר באילנו
וכו' .ורוב המתיקות אשר בזה היה גורם על משנה לשנה ,וזהו אתרוג .אמנם בגמ' (סוכה
צד הטבע אשר בריבוי' תתבטל תשוקת לה ).רבי אבהו אמר :אל תקרי הדר אלא הדר
האיש ,אעפ"כ יש לה גם מעלת החמדה, -דבר שדר באילנו משנה לשנה .ויש לבאר
שכל עוד שיוסיף האדם בתורה ועבודה יותר הענין בזה.
תתרבה התשוקה אליהם .משא"כ בהיות
ובמדרש' ,ולקחתם לכם ביום הראשון'
האדם ריק מתורה ועבודה אין לו תשוקה
לכפר על מעשה ראשון .וכ"ק מרן אאדמו"ר
כלל ,וכמאמר רז"ל (עי' ברכות מ ).אם שמוע
זי"ע במגיד משנה ,עיקר המסורה הרמב"ם
בישן תשמע בחדש ,ואם לאו אל תשמע .וכן
שלא לשנות מדורות הקודמים.
אמרו (אבות פ"ד מ"י) ואם בטלת מן התורה
יש לך בטלים הרבה כו' .והיינו ,שאם בטל הנחמדים מזהב וגו' ונופת צופים
האדם מן התורה אז מתמעט חשקו וגורם ויובן כל זה עם מ"ש הבינה לעתים (דרוש
שיתבטל יותר. מ"ה) ומהר"י מינץ (דרוש ו') עה"פ (תהלים
וז"ש 'משפטי ה' אמת צדקו יחדו' (תהלים יט:יא-יב) "הנחמדים מזהב וגו' ונופת צופים
יט:י) ,ר"ל שיש להם ב' מיני מעלות אלו גם עבדך וגו'' .ופירשו כי יש ב' מינים
ביחד ,כי הם 'נחמדים' -שיש אליהם ערבים בעניני עוה"ז -חמדה ותענוג.
תשוקה יותר 'מזהב ומפז רב' ,שבהיותם החמדה הוא חמדת ממון רב ועושר וכלים
בתכלית הריבוי יש תשוקה בהפלגה ,ויש אל יפים ודומיהן .ותענוג הוא מאכלי עריבות
התורה יותר תשוקה ,עם היות 'ומתוקים ומיני מטעמים ודומיהן.
מדבש כו'' ,והיינו ב' המעלות ביחד. ואמנם ב' דברים אלו הם ב' הפכים ,כי מיני
ועל ז"א 'גם עבדך נזהר בהם וגו'' ירצה ,כי התענוגים אין התאוה להם רק בהיות האדם
להיות בתורה ועבודה מתיקות נמרץ אשר חסר מהם או שיש לו מעט ,אבל בריבוים לא
לא יסופר ,יומשך שע"י גודל הרגשת די שבטל התאוה אליהם ,אדרבה הוא קץ
המתיקות שירגיש העובד תהיה בעבודה ומואס בהם ,וכמו שאמר הכתוב (משלי
קצת חסרון ,והוא כי העבודה צריכה שתהיה כה:טז) "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו
בלתי לה' לבדו מצד יראת ה' שצוה עליה. והקאותו" .אבל החמדה כל עוד שיתרבה
וא"כ אילו לא היה כל כך מתיקות בעצם העושר יתרבה יותר החמדה והתשוקה אליו,
העבודה ,ממילא ודאי העובד לא יעבוד רק וכמו שאמרו רז"ל (קה"ר א' עה"פ ונתתי אל
מצד יראת ה' .משא"כ כיון שיש בה כל כך לבי) יש לו מנה מבקש מאתים ,יש לו ר'
מתיקות ותענוג ,לא תהיה העבודה כל כך מבקש ת' .נמצא שבהיות האדם חסר ממון
נקיה שתהיה לה' לבדו .לזאת צריך העובד זה אין לו חמדה ,ואם יהיה בתכלית הריבוי
ליזהר שעם הרגשת המתיקות ,אעפ"כ לא יהיה התשוקה אליו בתכלית ההפלגה.
כא משנת השבוע
האדם יכול להכיר מדריגתו ע"י התנהגות יעשה מעשה העבודה רק ליראת ה' שצוה
יצרו -האם הוא מתגבר או מתחדש עלינו, עליה.
ע"ש.
לז"א שע"י שהם 'מתוקים מדבש' ,לכן 'גם
ובזה נבאר כח הגדול של אתרוג הרומז על עבדך נזהר בהם' ,ר"ל שצריך זהירות מאד
תורה שיש לו הנחמדים מזהב ומפז רב לבלתי צאת העבודה קצת מגדר לשמה,
ומתוקים מדבש גו' וממילא גדל על כל מים, מאחר 'כי בשמרם' ר"ל בגוף שמירת המצות
אין מים אלא תורה וכן הדר דרא דרא בלי ועבודת ה' ,יורגש 'עקב רב' ריבוי התענוג,
שינוי. לכן צריך לזה זהירות הרבה .אלו דבריהם
ז"ל בתוספת קצת ערבי נחל (ליקוטים סי' א').
מלכותך מלכות כל עולמים
ועד"ז יש להוסיף "מלכותך מלכות כל
יצרו של אדם מתחדש עליו כל יום
עולמים ומשלתך בכל דור ודור" (תהלים ומתחילה נבאר קצת ,דהנה ארז"ל (סוכה
קמה:יג) כמ"ש הרה"ק הבני יששכר (מאמרי נב ,:קידושין ל ):אר"י ,יצרו של אדם מתחדש
חודש אדר מאמר ב' דרוש ח') בפרשת שקלים עליו כל יום .ארשב"ל ,יצרו של אדם מתגבר
יש צ' תיבין ,נראה לי שהוא על דרך עליו בכל יום וכו' .עיין מהרש"א זי"ע במס'
"תרוממנה קרנות צדיק" (תהלים עה:יא). קידושין ההבדל בין לשון 'מתגבר' ללשון
תיבת צדי"ק הוא בגימטריא ר"ד ,והוא 'מתחדש'.
עפ"מ שכתבתי (אגרא דכלה ריש פ' כי תשא)
הרבי ר' יונתן זי"ע בספה"ק יערות דבש
על הא דדרשו חז"ל (ברכות לב ).בפסוק
(ח"א דרוש ה') פי' ,כי יראי ה' נלחמים ביצרם
הנאמר למשה "לך רד כי שחת וכו'" (שמות
אינם שומעים בקולו ומתאמצים נגדו כאשר
לב:ז) .ודקדקו לשון 'רד' -רד מגדולתך.
יענה אותם כן הם מרבים מעשים טובים
ולכאורה יש להתבונן מאיזה גדולה מתחזקים בדברי מוסר .ממילא צריך היצר
הורידוהו ,וכי היה חפץ משה רבינו בגדולת להתגבר עליהם כל יום .לא כן הרשעים ,הם
מלכים ,הלוא כל מגמתו היה רק גדולת ה' שומעים בקול יצרם בלי שום מלחמה
הנכבד והנורא .והנה פירשנו דבריהם על והתאבקות ,לפיכך אין היצר צריך להתגבר
דרך מה שפירשנו בקנס שקנס השי"ת לאדם הכל הולך מעצמו.
הראשון "וקוץ ודרדר תצמיח לך" (בראשית
אבל מה נעשה אפילו ירדוף אדם אחרי
ג:יח) ,דהנה אלקים עשה את האדם ישר (עי'
תענוגיו ,במשך הזמן הוא מואס בהם ,כי גם
קהלת ז:כט) לבחור בדעתו רק את הטוב,
בדבש ונופת צופים מואס האדם באכלו
ובטבע יהיה נמאס בעיניו הרע .וכאשר אכל
אותם תדיר .ממילא אולי יפסיק לרדוף אחרי
מעץ הדעת טוב ורע ,אז נתערבב דעת האדם
תענוגים כי הוא כבר השביע עצמו מהם וקץ
ויכול לבחור בדעתו גם את הרע.
בהם .לפיכך צריך היצר להתחדש להמציא
והנה באה התורה וביארה לנו איזה דרך דברים חדשים ענינים חדשים שטותים
הטוב אשר יבחר האדם ואיזה הפכו אשר חדשים אשר בני העולם אלה אשר לא זכו
ירחיק האדם .וזהו שכתבה התורה (דברים לאור התורה נמשכים אחריהם.
ל:טו) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת
דברים הללו נפלאים ואמתיים המה מאד.
הטוב ואת וגו' ובחרת בחיים וגו'" .והנה
משנת השבוע כב
עץ הדעת טוב ורע ,כבר נתערבב הדעת דרך הטוב הכל הולך ליחודו ואחדותו
ויוכל לטעות ח"ו בין אחד וכו' היינו בין ד' ית"ש ,והפכו הולך לצד הס"א שהוא ע"ז
לר' .וזהו וקוץ ודרדר וכו' ,כבר תוכל לטעות ממש 'אל אחר' .ולזה צריך האדם בינה
ח"ו בין ד' לר' ובין ר' לד' ,אשר ישתנו זה יתירה בכל מפעל להבחין דרך האחדות
מזה בקו"ץ בתמונה ובמספר. והפכו ח"ו ,כי לפעמים יעשה האדם מפעל,
והיצר יטעה אותו לומר לו שהוא דרך הטוב
וכיון שבאו ישראל לידי אותו מעשה
ובאמת הוא הפכו .כי אפילו בעשותו מצוה
במדבר ,בודאי אין לחשוב כדרך הסכלים
ויעשנה בעבור איזה פניה עושר וכבוד
שעשו עגל של זהב והשתחוו לו ויזבחו לו
וכיוצא .הנה אינו עובד את הש"י ,רק דבר
ואמרו אלה וכו' ,רק בודאי היה איזה מעשה
אחר והוא כדמיון עבודה זרה ח"ו.
דק להוריד בכוונתן ובמעשיהן פני שור
שבמרכבה ,וכמו שאמרו חז"ל (ש"ר מ"ג ח') וזהו הנרצה בפסוק "לא יהיה בך אל זר"
שומטין אחד מטטרמולין שלי וכו' .והיצר (תהלים פא:י) ,היינו בך בקרבך במחשבה.
הסיתם שהוא מצוה ,ובאמת היה זה עבודה וכן בהיפך ,גדולה עבירה לשמה וכו' (נזיר
זרה [ועיקר בלבול הדעת היה מן ער"ב ר"ב כג .):וכשימנע האדם את עצמו מעבירה
בגימטריא דע"ת (ליקו"ת פ' שמות)] .וזהו לשמה [בעת הזדמנות מן השמים] בחושבו
הנאמר אז למשה 'לך רד' ,וביארו חז"ל שהוא נוטה לס"א ,אין זה דרך הנאות ,כי
בדרשתם הנכבדה רד מגדולתך ,אשר באמת עבירה לשמה בזמן הנרצה הוא ג"כ
כתבתי בתורתי הב' אתוון ד"ר גדולים דרך הטוב והאחדות.
להורות שלא יטעו ,והנה לא פעלת" ,כי
הנה בהבינך זה הוא הנרמז בפסוק "וקוץ
שחת עמך" וכו' ,וכבר טעו וחשבו מעשיהן
ודרדר תצמיח לך" .דהנה תיבת 'אחד'
נוגעין לעבודת אל אחד ותהי להיפך.
בתורה בפסוק היחוד (דברים ו:ד) הוא ד'
ולפ"ז הנה דרך הרשעים שלא לדקדק רבתי .וכן בפסוק "כי לא תשתחוה לאל
להשגיח בעינא פקיחא חילוק הקרן בין הד' אחר" (שמות לד:יד) הרי"ש רבתי ,כעין
לר' ,והצדיקים משגיחין מאד לעיין בכל אותיות גדולות שכותבין לתינוק שאין לו
עניניהן מה שנוגע לאחד [שהוא בקרן] דעה שלימה ,בכדי שיהיה יכול להבחין
ימהרו לעשותו ,ומה שהוא בהיפך [אחר החילוק שבין ד' לר' .כמו כן נכתבו בתורה
בלא קרן] יסורו ממנו כמטחוי קשת .על כן אלו האותיות רברבין ,להורות שמאד צריך
אמר המשורר ברוח הקודש בעונש הרשעים האדם לשקול בדעתו ולהסתכל בכל מעשיו
מדה כנגד מדה (תהלים עה:יא) "וכל קרני אם מעשיו הם לדרכי היחוד או בהיפך ח"ו.
רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק" [על כן
וזהו שנאמר לאדם הראשון כאשר נתפתה
צדי"ק בגימטריא ד"ר].
לעץ הדעת טוב ורע "וקוץ ודרד"ר תצמיח
והנה אמרו בגמ' (ב"ב י ):אמר משה לך" ,היינו החילוק שבין ד' לר' הן בתמונה
להקב"ה ,במה תרום קרן ישראל .א"ל ,ב'כי הן במספר היא קו"ץ :בתמונה ,הנה נוסף
תשא' (עיין מה שכתבתי בדרוש [א]) .והנה תמונת הד' על הר' הקוץ שלאחריו.
כתיב "ועמך כולם צדיקים" (ישעי' ס:כא), ובמספר ,הנה נוסף מספר ר' על הד' מנין
כולם מקטנים ועד גדולים יודעין את הש"י קו"ץ .הנה אמר לו הש"י ,כיון שנטית אחר
כג משנת השבוע
בקשי דורן זצ"ל) בפסוק הנזכר בתורה נאמר ואינן מחליפין ח"ו .על כן בפרשה הלזו
"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל שהוא הרמת קרן ישראל יש בה צ' תיבין -
אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (דברים לב:ז). אות צ' במילואו הוא צדי"ק[ .אע"פ שמדרך
וכן בתהלים (קמה:יג) כתוב "וממשלתך בכל המקובלים במילוי רק צד"י ,ב' בחינות
דור ודור" ,ישנה ו' החיבור בין שתי המילים מילוי יש לאות זו ,וכמו דאיתא בזוהר
דור ודור .ואילו במלחמת עמלק נאמר (בראשית ב' ע"ב) צדי אנת וצדיק אנת וכו',
"מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות ומהראוי היה להרחיב הדיבור ברמזים
יז:טז) בלי ו' החיבור .וההסבר לכך ,כיון הללו ,אבל אין הפנאי מספיק] .והמשכיל
א
שישנו הבדל בין עם ישראל לאומות :אצל יבין.
עם ישראל דור אחד מחובר לקודמו ,ואילו
ועד"ז יש לומר כאן על אתרוג מה כתב הדר
אצל הגויים אין צירוף בין דור לדור ,וכל
באילנו ,דהיינו שמתקן אותיות ד"ר
דור חפץ בתאוות ורצונות ושאיפות ,ואצל
שנתקלקל בחטא אדה"ר וזהו הכוונה לכפר.
עם ישראל כל דור יונק מהדור הקודם.
בינו שנות דור ודור
וכן יש להוסיף הרבה מקומות בזה' .לדור
ודור נגיד גדלך' משא"כ מלחמה לעמלק. ויש להמתיק הענין כנ"ל ,דהנה בסוכה יש
וזהו הו' של סוכה שמראה על המשך רמז על הדפנות .והקשו לי בני שיחיו
הדורות ,בחינת יעקוב אבינו ג"כ לקח הו' לאיו"ט מה עם אות ו' בסוכה .באמת בתורה
מאליהו למחות עמלק שענני הכבוד אי' רק בסוכות כתיב מלא ,אבל הקושיא ניתן
באר"י למחות עמלק ,וירא עמלק שאין ענני להיאמר ואולי יש להוסיף בזה.
הכבוד. וראוי להזכיר מה ששמעתי מהגאון ר'
למברגר שליט"א מלונדון (ומצאתי מגאון ר'
❖
שבת חול המועד
ליל שב"ק
כן .גם להבין ענין שי' רבי עקיבא שאנו שבת חול המועד קוראים שלש עשרה
אוכלים בסוכה זכר לענני הכבוד .גם יש מדות בתורת בקריאה ,ולא כמו ביום
להבין ענין "ולקחתם לכם ביום הראשון" התענית .ויש להבין הענין למה תיקנו חז"ל
א
בני יששכר (חודש אדר מאמר ב' דרוש ח' שייך לפ' זכור י"א) ואגב באתי לדקדק בפסוק "וכל קרני
רשעים אגדע" (תהלים עה:יא) ,התחיל בלשון רבים רשעים ,ואח"כ סיים "תרוממנה קרנות צדיק" לשון
יחיד[ .הן אמת שע"פ פשוטו י"ל דרבותא קמ"ל ,אפילו הן רשעים רבים בכנופיא אעפ"כ אגדע קרנן,
ובסיפא אפי' צדיק אחד ארומם קרנו].
והנראה לענ"ד בדרך רמז ,הקרנות של תיבת רשעי"ם ,היינו אותיות ר"מ שהם בקצוות ,בגימטריא
עמל"ק ,והוא אשר יגדעהו השי"ת במהרה וימחה את שמו מתחת השמים ,ואז תרוממנה קרנות צדיק,
בתיבת צדי"ק הקרנות הם אותיות ק"ץ ,שזה יהיה לעת קץ ב"ב ,ואז יתרומם הקץ באיבוד זרע עמלק
ויהיה השם שלם וכסאו שלם ,ותבוא הקץ וזמן הגאולה במהרה בימינו אמן.
משנת השבוע כד
התפשטות הגשמיות התבטלות במציאות, (ויקרא כג:מ) .והנה כ"ק אאדמו"ר במגיד
שהוא מדרגה היותר גבוה שכולו רוחניי משנה (פ' תשא) מבאר שם איך הציל משה
ואינו במקום ובמציאות. רבינו את כלל ישראל מטענת (ע"ז יז ).כל
הפורש ממינות מיית אחר החטא.
הנה תיבת לכם מורה על צרכי הגוף כדחז"ל
(סוכה מ' ).לכם' (שמות יב:טז) -לכל צרכיכם. והביא מהקדושת לוי ,או יאמר לפמ"ש כל
ודרשו ז"ל (פסחים סח ):חציו לכם .וזש"ה השומר שבת כהלכתו אפילו עבד ע"ז כדור
הביטו וראו כי ה' נתן לכם השבת להתענג אנוש מוחלין לו (שבת קיח ):ועיין קדושת
בתעגונים גשמיים ,על כן מזה הטעם עצמו לוי דאע"ג דאדם נמצא בארץ ,אבל ע"י
ההכרח כי הוא נותן לכם ביום הששי לחם מעשיו זוכה להתהלך כל ימי חייו בעולמות
יומים ,שירד המן בששי ולא בש"ק .ומבאר עליונים .ובפרט בש"ק ,שקדושת שבת כ"כ
הטעם למען שבו איש תחתיו ,שלא יתעלה גדולה שאדם מדבק עצמו ע"י בקדושה
למדרגה היותר גבוה וישאר תחתיו עליונה ,ונמצא בשבת חוזר אדם לשורשו.
במדריגה ,ולא יתבטל במציאות מרוב
זה בא מכח קדושת שבת
קדושה .וז"ש אל יצא איש "ממקומו" ביום
השביעי ,שלא יצא ממקומו ומציאות והמתקנו הענין כדברי זקה"ק בבית שערים
מקדושת יום השביעי ,והבן. (ליקוטים ח"ד) עה"פ "ראו כי ה' נתן לכם
השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם
והכ"נ במצב כזה יש חיות בגדלות הנשמה יומים וגו'" (שמות טז:כט) ,י"ל הכוונה דהנה
והנה החת"ס זי"ע מבאר ענין ענני הכבוד השי"ת נתן לנו השבת להתעגנ בתענוגים
כי פרוע הוא שנתגלה ענני הכבוד ורק ביום גשמיים ,כמ"ש "וקראת לשבת עונג" (ישעי'
ראשון דסוכות ראו גדלות כפרת יום כפור נח:יג) ,ולנוח בו ולשמוח בו בתעגוג אכול
שקבלו ענני כבוד (אוצרות החת"ס פ' אמור). ושתו כל עדת ישראל יעשו אותו .והטעם
בזה ,כי קדושת השבת גדולה כ"כ עד
והנה עד"ז יש להמתיק הענין בעזהי"ת ,כי
שמחמת קדושה הגדולה יתפשט האדם
אי' בחיד"א דע"י תשובה מאהבה נתהוה
מגשמיותו ויתבטל במציאות .אך מחמת
מצות קרבן פסח ,כי עשו תשובה וירא את
שנהנה ומתענג באכילה ושתי' ,נתגשם ולא
ענינו ומתשובה מהללו עובדי ע"ז (מדרש
יתבטל במציאות.
שוחר טוב תהלים טו:ה) נהי' קרבן פסח.
ומזה הטעם לא ירד המן בשבת ,כי המן
מירור על העבירות
בעצם הוא כולו רוחני כמז"ל (יומא עה):
והתורה אמרה "וימררו את חייהם בעבודה "לחם אבירים" (תהלים עח:כה) שמלה"ש
קשה" (שמות א:יד) .פי' רבינו מהר"ם אלשיך אוכלין אותו .ואילו הי' יורד בשבת ואכלו
זלה"ה בכוונת הכתוב ,כי חיי האדם היא ממנו נתבטלו במציאות בצירוף שתי
נשמתו .וזה עוצם רשעות העכו"ם במצרים קדושות -קדושת השבת ומאכל רוחני בזה.
לשעבד את נפש ישראל ולמרר נפשם לעבוד לכן הי' ההכרח שירד בע"ש ויתגשם קצת
עבודה זרה ,והוא אבדן הנפש .וזה שכתוב לאכול ממנו בש"ק .וא"כ זה שצריך להתענג
'וימררו את חייהם' ,רומז לנפשם שהוא בש"ק ושירד המן לצורך ש"ק ביום שלפניו
התמרור העיקרי ,עיי"ש בדבריו. טעם אחד להם ,שלא יגיע האדם למדת
כה משנת השבוע
אמתניתין שם (לעיל נא ).דמיירי מעון עבודה ולפ"ז מרור שהוא רמז למה שאמר הכתוב
זרה ,שהיו אומרים אבותינו שהיו במקום 'וימררו את חייהם' ,הוא רמז למרירות
הזה היו משתחוים קדמה לשמש ,וקיי"ל הנפש לעבוד עבודה זרה ,ולכן מרו"ר
(קידושין שם) דגבי עון עבודה זרה אפילו בגימטריא מו"ת .ובכן ההגדה תהיה בשעה
מחשבה רעה מצטרף למעשה .וממילא בעון שמצה ומרור מונחים לפניך ,שנזכור מה
עבודה זרה אפילו תשובה מאהבה אין היה לנו במצרים ,כמעט שאבדנו נפשנו
נעשין לו כזכיות רק כשגגות. וגופנו ,לולי ה' שהיה לנו ברוך האל
המושיע .ואומרו 'בעבור זה' (יג:ח) מורה
ובזה יש לפרש הא דאיתא במדרש (הובא
באצבע כי בשגם כל איש ישראל זכרון
בילקוט הושע רמז תקל"ב) על מה שאמר קרא
יציאת מצרים על לבו תמיד כמצותו לזכור
"שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע יד:ב),
יציאת מצרים ,מ"מ זה מדבר בשעה שמצה
ר' מאיר אומר בעוד ש'ה' אלקיך' .דרצה
ומרור מונחים לפניך בפועל 'והגדת לבנך'.
לומר שאם יש בו עון עבודה זרה ,אזי אין
כן מבואר בספה"ק שמחת הרגל (הגדה של
נעשה כזכיות אפילו בעושה תשובה
פסח ד"ה ואפשר דמ"ש בשעה שמצה ומרור).
מאהבה .וזהו דמסיים קרא "כי כשלת
בעוונך" ודוק ,וכן כתב בחוות יאיר (דרוש והנה על דרך זה מבואר לנכון ,כי ע"י
אורח חוזר סי' ד' ב'). המרירות האלו החרטה מזה שהיו עובדים
עבודה זרה באונס ,ומחמת גודל התשובה
תשובה על ע"ז נמי נעשו כזכויות
זוכים לזכיות ,ומזה נעשה הרבה מצוות.
אמנם בספר נטיעות אדר כתב דאין חילוק, ומשום כן מקדימים המרור למצה ,כי
דברא"ש (פ"ק דר"ה סי' ה') כתב על מ"ש מהמרור נעשו הרבה מצוות והרבה זכיות,
(ר"ה יז" ):ה' ה'" (שמות לד:ו) -אני הוא קודם ובפרט מעון גדול עבודה זרה למצוה גדולה
שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא .והקשה, של אמונה וכיו"ב.
מה צריך מדת הרחמים קודם שיחטא.
ותירץ ,אע"פ שגלוי וידוע לפני שסופו
אי מהני תשובה על עבודה זרה
לחטוא ,מתנהג עמו במדת הרחמים באשר שי' דנעשה כשגגות
הוא שם .אי נמי ,קודם שיחטא בעבודה זרה, אמנם איתא בס' לחמי תודה (סוכה נ"ו),
אע"פ שכבר חשב לעובדה ,ובעבודה זרה ולכאורה יש ליישב לפ"מ דמבואר בדברי
מצטרפה למעשה ,אפילו הכי מתנהג עמו המפרשים הטעם בתשובה מאהבה דנעשין
במדת הרחמים קודם שיחטא ,וכשיחטא לו כזכיות ,משום דבתשובה מאהבה איכא
מצרף המחשבה עם המעשה עיי"ש. מחשבה ומעשה ,וקיי"ל (קידושין מ).
דמחשבה רעה אין מצטרף למעשה .ומשום
וכבר עמדו על זה המפרשים (עיין קרבן
הכי מחשבה ראשונה שהיה לו בשעת
נתנאל ,ובאור חדש קידושין לט :ד"ה ודילמא
עבירה אינו נחשב לכלום ,ומחשבה שניה
וכו' ובדף מ' ד"ה מחשבה טובה) .עכ"פ נלמד
בשעת תשובה נחשב לו לזכיות .משא"כ
מדברי הרא"ש דהא דמחשבה מצטרפה
בתשובה מיראה דליכא מחשבה טובה,
למעשה בעבודה זרה ,דוקא אם כבר עשה
שאינו עושה רק מיראה.
המעשה ,אז נחשב לו המחשבה ג"כ ,אבל
מחשבה לבדה אינה בעונשין .וא"כ ולפ"ז אתי שפיר משום דהך בברייתא קאי
משנת השבוע כו
רושם מן החטא .ולזה מוחלין לו על כל בתשובה שהמעשה מבטלת מעשה עבירה
עונותיו ,והיינו גם על עבודה זרה ודו"ק. ולא נשאר רק המחשבה ,ובזה עבודה זרה
וז"ש ,אדם שעבר עבירה וחזר בו ועשה שוה לשאר עבירות ונשארה מחשבת
תשובה וכו' .ולכך נקרא 'שבת הגדול', התשובה לזכות ,ולכן לא חלקו המפורשים
שמסרו נפשם לומר להמצריים שלוקחין בענין העבירות (הובא בס' מצווה ועושה לידידי
השה לשם קרבן כדי שיהא ניכר ששבו ר' שמואל דוד פרידמאן שליט"א).
מאהבה ויועיל אף על עבודה זרה ,ודו"ק.
דוקא תשובה מאהבה מהני ונעשו כזכויות
ועד"ז יש לומר דע"י כח קדושת השבת
כמבואר לעיל זכו לתשובה מאהבה ,ומכח וראיתי בספר יציב פתגם (שבת הגדול),
תשובה מאהבה זכו שמעון ע"ז נהיה מצות אמנם יש לעיין בזה ,שהרי לדעת הסוברים
סוכה צלא דמהימנותא ,מדה כנגד מדה, דלא מהני תשובה על עון עבודה זרה ,עדיין
וממצוקתיהם יצילם כדברי רבעש"ט זדונות אינם יכולים להביא קרבן גם אחר שמשכו
נעשו זכיות .וזה ט"ו ט"ו לגז"ש ,שע"י ידיהם מעבודה זרה .אמנם יש מקום לדון
שניהם נהיה תשובה מע"ז ,זכו למצות מצוה ולחלק בזה בין מי ששב מיראה למי ששב
מיכלא דמהימנותא. מאהבה ,שבשב מיראה שלא הועיל אלא
שנעשו לו זדונות כשגגות ,ועדיין נשאר
וזהו כוונת הרה"ק מבארדישטוב זי"ע, רושם מן החטא ,אכן יש לומר שאין
שאפי' אחר יוה"כ נשאר כתב ,והכתם נתלבן התשובה מועלת על עון חמור זה של עבודה
ע"י סוכה ,דהיינו שנעשה כזכיות .וזהו זרה .אבל כששב מאהבה דזדונות נעשו לו
"בסוכת תשבו שבעת" ר"ת שבת ,שיש כזכויות ,שנעקר החטא לגמרי ולא נשאר
פעולה בסוכה כמו בשבת בעולמות ממנו רושם ,אפשר דאף על עון חמור זה של
העליונות מתקן הכל .ועד"ז תיקנו בהקריאה עבודה זרה מועיל תשובה.
י"ג מדות המעורר תשובה מאהבה.
ובזה מבאר שם המדרש (הובא בבני יששכר
השי"ת ישפיע בימי הסוכות שפע 'עד בלי חודש ניסן מאמר ג') אדם שעבר עבירה וחזר
די' (מלאכי ג:י) ברוחניות ובגשמיות בבני בו ועשה תשובה ,הקב"ה מוחל לו על כל
חיים וקיימים ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא עונותיו .ולכך נקרא שבת הגדול ,דהנה
בריות גופא ונהורא מעליא באריכות ימים במ"ש אדם שעבר עבירה וחזר בו ועשה
ושנים ,ונזכה בקרוב "וארו עם ענני שמיא" תשובה צ"ב שהאריך בכפל לשון.
(דניאל ז:יג) בזכות שלש עשרה מדות,
ובזכות שלשת אבות נזכה לשבת בסוכת ולהנ"ל יש לומר דמ"ש 'וחזר בו' -היינו על
עורו של לויתן בקרוב ממש בבנין ביהמ"ק, עצם החטא .ומ"ש 'ועשה תשובה' -היינו
ונזכה כולנו במהרה לאורו אכי"ר. שעשה תשובה מאהבה שלא ישאר אף
❖
סעודת רעוד"ר
(ויקרא כג:מ) -ראשון לחשבון עונות (מדרש "הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א:א) .ויש
תנחומא פ' אמור סי' ל') .גם צ"ב קריאת להבין ענין "ולקחתם לכם ביום הראשון"
כז משנת השבוע
הוא כח הנפש ונושא כח הנפש החיוני הוא ההפטורה של מלחמת גוג ומגוג ,ודברי
חום טבעי בלב אדם ,לכך נקרא חם .אבל הלבוש שיהיה מלחמת גוג ומגוג בסוכה.
שם הוא עיקרי ,והוא כמו עצם הצורה של
לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת
אדם ,לכך נקרא שם כי השם בא על העיקר
ועל עצם הדבר. הלימוד ממלחמת גוג נראה כאן כוונת
החילוק בין יפת לשם -חיות של המצוה.
ומזה תבין סוד אלו ג' בנים שהיו נגד חלקי דהנה כמה כבר הי' השמירת עינים שלהם
האדם -יפת נגד הגוף וכל ענין הגוף הוא כידוע דברי חז"ל ,הנה נאמר בתורה
בעצלות ,וחם נגד הנפש החיוני .אבל שם (בראשית ט:כג) "ויקח שם ויפת את השמלה
הוא על דבר שהוא עצם ועיקרי עיי"ש, וישימו על שכם שניהם וגו' ויכסו את ערות
עכ"ד הק'. אביהם וגו" ,ופירש רש"י שם שאין כתיב
שני מיני רשעים ,האחד הוא יודע שעובר 'ויקחו' אלא 'ויקח' ,לימד על שם שנתאמץ
עבירות ,ועוד יש רשע שלומד ומתפלל במצוה יותר מיפת ,לכך זכו בניו לטלית של
ציצית ,ויפת זכה לקבורה לבניו שנאמר
ועיקר החסידות ללמוד ליהודי שלא יהי'
(יחזקאל לט:יא) "אתן לגוג מקום שם קבר".
'מצות אנשים מלומדה' (ישעי' כט:יג) .בספר
ליקוטים יקרים (דף ט"ז ע"ב ,ועיי"ש עוד בדף וכתב שם בגור ארי' (לזה"ק המהר"ל אות י"ז)
ל"א ע"ג) וזה לשונו ,רמז הפסוק (משלי ו:ט) בזה"ל ,שם ויפת היו דבקים בכבוד ,ומזה
"עד מתי עצל תשכב" ,ר"ל שיש כמה בני בניהם נמשכים אחר הכבוד .ובני שם זכו
אדם שיושבים ועוסקים בתורה ,ושונים כל לטלית של ציצית ,כי כבוד ה' יתעלה חופף
היום מעוטפים בטלית ותפילין ,אך הוא אותם וכבוד ה' עליהם .והפרש גדול יש בין
מצות אנשים מלומדה ,ואינו יודע עיקר שם ובין יפת ,כי שם היה מכובד במצות
העבדות .וזה כמעט גרוע מבעל עבירה ,כי ציצית מפני שנתאמץ יותר זכה גופו ונפשו
בעל עבירה ,פתאום יכול לבוא לו לכבוד .אבל יפת שלא נתאמץ ולא עשה
התעוררות גדולה ,ויעשה תשובה גמורה, בכוונת נפשו זכה גופו לבד לכבוד ,ושם זכה
ויתחרט על העבירות שעבר ,ויעבוד את ה' להיות עליו מלבוש מן המצות ,שהיא כבוד
יתברך בעבודה גמורה והתלהבות גדולה. ה' ,ובזה יהיה כבוד ה' חופף עליו כל היום.
ולפי דבריו כאן מתבאר שבני יפת זכו
אבל זה האדם אשר הוא צדיק בעיניו,
לקבורה ,ואילו בני שם אף זכו לתחיית
ודומה לו כאילו עשה העבודה המוטלת
המתים.
עליו ,אדם זה לא יכול לבוא לעולם לידי
מדריגה גדולה וטובה ,כי הוא חושב ודבר מופלא הוא בסוד המדרש הזה .ואם
שעבודתו הוא בשלימות .ובאמת הוא רחוק תדע שלשה בנים אלו ומדריגתם ,כי שם הוא
מאתו יתברך שמו ומעבודתו כרחוק מזרח הנכבד הוא המובחר ויפת הוא הגדול וחם
ממערב [חסר הסיום] ,עד כאן לשונו .וכן הוא הקטן ,תבין כל הדברים באמיתתם למה
הוא בפירוש פסוקים מלוקטים שבספר אור לא נתאמץ יפת במצוה הזאת כמו שם ,כי
תורה ,וגם שם חסר הסיום: יפת דומה לגוף אשר אין פעולתו בזריזות,
ולפיכך לא זכה רק הגוף לקבורה .ובשביל
ובספר ליקוטים חדשים (מקור מים חיים
זה נקרא יפת ,כי יופי שייך בגוף דוקא .וחם
בראשית פ' בראשית הערה קל"ז) הביא שאמר
משנת השבוע כח
שתרים תמיד עיניך ולבך ותטהר מחשבותיך הבעל שם טוב שיש שני מיני רשעים :האחד
ורעיוניך במחשבת הש"י ודביקות גמורה הוא יודע שעובר עבירות ,ועוד יש רשע
והתלהבות .וזה ידוע שבמקום שהאדם שלומד ומתפלל ,ואעפ"כ הוא רשע ,שכל
מחשב שם ,הוא ג"כ במקום ההוא .וא"כ עבודתו לצורך עצמו ,עכ"ל.
כשתתמיד ותרגיל עבודתך בכך ,תרום
וכדברי החת"ס 'ראשון לחשבון עונות',
ותעלה במקום המחשבה העליונה אל
שיש עונות אשרי איש אשר לו יחשב ה' לו
שורשה ,ואז גם חומר שלך תזדכך בקודש
עון ,עיי"ש זה חשבון חדש.
העליון כנזכר.
יש התעלות בעבודת ה' כמה דקות בביטול
בעל התניא :מעלת לימוד תורה בדחילו
תורה להגר"א כמה התלהבות יש במצוה
ואמרתי פעם כוונה ,דהנה א' מגדולי הרעיון פרחא לעילא בדחילו ורחימו המצוה
תלמידי השאגת אריה המכונה ר' יהושע או עבירות פרחא לעילא .כל מצוה שיהיה
[צייטלין] הגדול משקלוב ,חיבר הגהות על עם חיות פרחה לעילה כוונתו שהקב"ה
הסמ"ק ,עליו יסופר כי לאחר גאולת בעל עושה מצוה.
התניא ממאסרו ,שאל את בעל התניא מהיכן
ואולי דזה הכוונה דאי' בתיקוני זוה"ק
שאב מה שכתב ב'תניא' שלימוד התורה בלי
(תיקון י') תורה מצוה בלי דחילו ורחימו לא
אהבה ויראה אינה עולה למעלה .והשיב
פרחא לעילא .ובס' תורת המגיד (פ' בחקותי)
שמפורש בזוה"ק (תיקו"ז תיקון י') "ואורייתא
וי"ל ע"פ רמז המשנה (חגיגה כ ):חומר
בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא".
בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך
כשאמר לו הג"ר יהושע שאין פוסקים כלים וכו' ,כי הלוא נודע שעיקר עבודת
מהזוהר ,ענה לו רבינו שמפורש הוא הבורא יתברך הוא הדביקות והתלהבותו
בגמרא ,ולא הבין רבי יהושע אל מה ירמזון בעבודתו ית' ובלימוד תורתו שיהיה בדחילו
מיליו .עד שגילה לו רבינו שהוא הנאמר ורחימו ,ומחמת זה יכול הוא לדבק בהש"י
בגמ' (פסחים נ ):רבא רמי ,כתיב "כי גדול עד כביכול מפני שהבל הדיבורים מתדבק
שמים חסדך" (תהלים נז:יא) ,וכתיב "כי גדול בהבל העליון ,והקול בקול העליון ,והדיבור
מעל שמים חסדך" (שם קח:ה) וכו' כאן בדיבור העליון ,וכן המחשבה ,וכמ"ש רז"ל
בעושין לשמה וכו'. (זח"ב רלב ).השכינה מדברת מתוך גרונו של
ובספר מרגלית הים (שם) הביא כ"ק משה ,מחמת גודל קדושתו ודביקותו
אדמו"ר הגה"ק בעל צבי לצדיק מבלאזוב בהש"י היה ממש מתחבר עם שרשו ,והרי
זצוק"ל ,שבילדותו הי' עם אביו הגה"ק הוא כמו הקב"ה היה מדבר דיבורו של
מדינוב זצוק"ל להסתופף בצילא קדישא משה ,ועי"כ נזדכך חומריותו ונעשה איש
דרבינו הק' מצאנז זלה"ה זי"ע .שמעתי כי האלקים ,וכמ"ש (שמות ג:ה) "של נעליך"
רביה"ק מצאנז זצ"ל אהב תמיד להשתעשע שהוא החומרי.
עמו בדברי תורה וחכמה ,כי הוא הי' ילד וזהו אפשר רמז המשנה חומר בקודש,
פלאים ומשיב כענין כמו גדול שבגדולים. כלומר אם תרצה לזכך חומרך שיהיה
פעם שאלו [שמעתי מחסידים שזה אירע בקודש העליון ,שהוא המחשבה העליונה
כשהי' רק בן שש שנים] על מה דאיתא אי אפשר אם לא מבתרומה ,פי' שצריך
כט משנת השבוע
יתברך שמו .והיינו שעושין ומכוונין לשם בגמרא (פסחים נ ):רבא רמי כתיב "כי גדול
ה' וש"י. עד שמים חסדך" וכתיב "כי גדול מעל
שמים חסדך" הא כיצד ,כאן בעושין לשמה
והכוונה בזה שאמרו דכשיהודי לומד תורה
וכאן בעושין שלא לשמה ,ע"ש .ולכאורה
ועושה מצוה בדחילו ורחימו פרחא לעילא,
צ"ב ,מאי משמע בפסוקים הללו שמדובר
הכוונה שהקב"ה עושה המצוה ביחד ,וזה
בעושין לשמה או שלא לשמה.
הגדפים אהבה יראה שבמצוה פרחא לעילא
שהקב"ה עושה ביחד המצוה .ועל זה מסיים ומיני' ובי' השיב ,כי תיבת 'על' עולה
המשנה דכשעושים שלא על מנת לקבל בגימטריא וכמספר עשרים וששה יותר
פרס ,דהיינו שיש בה אהבה ויראה וכיסופין, מתיבת 'עד' ,והוא מכוון נגד שם הוי"ה
אז גם השכינה שונה כנגדו ,וזהו פרחא ברוך הוא שעולה כ"ו .וזהו שאמרו חז"ל
לעילא ,וזהו ויהי' מורא שמים עליכם. שהפסוק "כי גדול מעל שמים חסדך" קאי
על העושין לשמה ,כי מרומז בו שם הוי'
❖
הושענא רבה
בתורה ,שהם בעצמם בבחינת תלמידי הושענות
חכמים ,ומנדדים שינה מעיניהם ,ומקיימים
אום אני חומה .הכוונה שצריכים שידוך
כך היא של דרכה של תורה (עי' אבות פ"ו
שיהיה חומה ,כדאיתא (יבמות סב ):השרוי
מ"ד) ,מסתפקין במועט -להם שכרם שמור,
בלא אשה שרוי בלא חומה .ובאמת' ,ברה
ועליהם נאמר (ישעי' סד:ג) "עין לא ראתה
כחמה' ,כבר נגזר מ' יום קודם יצירה .מ"מ
אלקים זולתך" ,ותלמוד תורה כנגד כולם
'גולה וסורה' עד שימצא השידוך נמצא כמו
(פאה פ"א מ"א) ,הם יקבלו מאותו אוצר
בגלות שדומה לקריעת ים סוף ,ואח"כ
המנוצר.
דמתה לתמ"ר -העושה פירות ,מה תמר
ושאל עוד אוצר זה למי .והשיבו עושה פירות אף צדיק עושה פירות (עי'
למכבדיהם ,כי המכבד את התורה והמחזיק תענית כה.):
את לומדיה נוטל חלק כעוסק בתורה,
*
כיששכר עם זבולון ,וכשמעון אחי עזריה.
ואת זבולון בירך משה רבינו עוד קודם טיש אושפיזא דדוד
שבירך את יששכר .תחילה אמר (דברים כוונת המדרש אוצרות למי שאין לו משלו
לג:יח) "שמח זבולון בצאתך" ,ואח"כ אמר תולה ארץ על בלי מה
"ויששכר באהליך" ,כי יששכר מתפלל
אמרו במדרש תנחומא (פ' כי תשא כ"ז ,עי'
עבור זבולון שיצליח בכל עסקיו .וכמו
ש"ר מ"ה ,ו') שבאותה שעה הראה לו למשה
שאמרו בגמרא (חולין צב ).דשלחו מתם
כל אוצרות של מתן שכרן של הצדיקים
[מארץ ישראל] ,ליבעי רחמים איתכליא על
לעתיד לבוא ,כל אחד ואחד לפי מעשיו.
עליא [האשכולות יבקשו רחמים על העלין],
ושאל משה רבינו ואמר אוצר זה למי.
דאלמלא עליא לא מתקיימין איתכליא [וכך
והשיבו ,לבעלי תורה העוסקים ומתייגעים
משנת השבוע ל
קמ"ז שנה .ויוסף היה צריך לחיות קמ"ז מסייעים כל חלקי עם ישראל לתלמידי
שנים כמו יעקב אביו וחי רק ק"י שנים .הרי חכמים].
אברהם נתן לדוד חמש שנים ,יעקב נתן
כן היה בזמן קדום ,קודם כל עסק ומסחר
עשרים ושמונה שנים ,ויוסף נתן לדוד
הלך זבולון העשיר אצל תלמיד חכם ,אצל
שלושים ושבע שנים ,סך הכל שבעים שנה.
רבו ,שיתפלל עבורו ,והחזיקו ,וזכות התורה
אין קורין אבות אלא לשלשה שלמד יששכר הגין על זבולון ,ובזכות
וכמו שאמרנו שיהודי אין לו שייכות עם התורה הצליח.
עולם הזה כמו באברהם ,בהסבר ששמעתי שוב ראה אוצר גדול מאוד ,ואוצר גדול
כמה פעמים מכ"ק אאדמו"ר הגה"ק זי"ע מכולם הוא ,ושאל אוצר גדול זה של מי
בביאור ענין הפסוק "בהבראם" (בראשית הוא .השיבו הקב"ה מי שיש לו מעשים
ב:ד) -בזכות אברהם (ב"ר י"ב ט') .והענין ,כי טובים אני נותן לו שכרו משלו ,ומי שאין לו
אחז"ל (ברכות טז ):אין קורין אבות אלא משלו ,חינם אני עושה ,ונותן לו מזה ,אני
לשלשה .ומבואר בספרים דז"ש מתחילה נותן לו מתנת חינם מאוצר זה היותר גדול,
עובדי ע"ז היו אבותינו ,פי' אף תרח שנאמר "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את
ואבותיו עובדי ע"ז היו ג"כ נקראים לנו אשר ארחם" (שמות לג:יט) ,עד כאן .וכבר
אבות .אבל ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, עמדו המפרשים ובספה"ק הכוונה למי
ר"ל דמעתה תו אין נקראים אבותינו רק שאין לו משלו.
מהראשון -אברהם ואילך (עיין באה"י פ' לך),
אשר על כן היו האבות עקרים כדי שלא יהי'
תולה ארץ על בלימה
בלידה שלהם שום כח מאבותיהם עובדי והנה התפללנו ואמרנו על הקב"ה 'תולה
ע"ז. ארץ על בלי מה' (איוב כו:ז) .ויש לפרש
דהנה הושענא רבה על כי דוד המלך נולד
ובספר אבני המקום מוסיף שמה"ט אברהם
בלי שנים ,וקיבל מאדם אברהם יצחק יעקב
ושרה נעשו זקנים כדי שיחלש כחם ,דהיינו א
וכו' .וקיבל הישועה באופן שלא שייך
הכח שיש להם מאבותיהם ,ולא יהיה בזרע
כלל.
היוצא מהם שום כח רע ,רק מכח החדש
שנותן להם הקב"ה להוליד .ועיין באלשיך הנה איתא בזהר (פ' וישלח קס"ח ובסולם אות
פ' תולדות שכ"כ .וע"כ נקרא אברהם 'אחד' נ"ה) דוד המלך נולד להיות נפל ,אברהם
["אחד הי' אברהם" (יחזקאל לג:כד)] ,לפי יעקב ויוסף נתנו לו שבעים שנה מחייהם.
שהוא הראשון שבאבות ,כמו אחד שהוא אברהם היה צריך לחיות ק"פ שנה כמו
ראשון למספר .וז"ש "כי אחד קראתיו" יצחק בנו ,וחי רק קע"ה שנה .יעקב היה
(ישעי' נא:ב) ,ר"ל שהוא האחד הראשון, צריך לחיות קע"ה שנה כמו אברהם ,וחי רק
א
"אדם ילוד אשה קצר ימים" (איוב יד:א) .ילוד אשה ,כלומר שנולד מסיטרא דנוקבא ,אז הוא 'קצר
ימים' ,כדמצינו בכמה מקומות ,והם :יצחק ,דכתיב בו "ולשרה בן" (בראשית יח:יד) ,ורק בשעת העקידה
החליפו אותו בנשמה דדכורא .וכן דוד המלך ע"ה ,לכן קיבל שנותיו מאדם הראשון .וכן חבקוק
שכתוב בו "את חובקת בן" (מ"ב ד:טז) ,לכן מת והחיהו אלישע .וכן שמואל הנביא שחיה רק נ"ב
שנה ,כי הוא נולד ע"י תפלתה של אמו (מגלה עמוקות ,שמות).
לא משנת השבוע
הרב הק' רבי יוסף מיאמפאלי בן הרה"ק ר' וממנו מתחיל האומה ולא מקודם למען לא
יחיאל מיכל מזלאטשוב היה כבן חמש אז יזיק כח הטומאה שבקודמים בזרע היוצא
בעת אמרו דיבור זה :פעם אחת בעת אמירת ממנו .וז"ש הקב"ה 'כי אחד קראתיו' שהוא
קדושה דשמו"ע נתלהב הרה"ק הנזכר יהי' הראשון ,ואח"כ "ואברכהו וארבהו"
בתיבות אלו 'מלוא כל הארץ כבודו' ,והיה (שם) .וע"כ נעשה זקן ,אף שבעצם לא הי'
צועק אותן התיבות בקול גדול .ושאלו אותו נצרך שיעשה זקן ,שהי' ניזון ממזון הרוחני
אנשים מה לך כי נזעקת .והשיב והאיך לא כנ"ל.
אצעק ,כי אני מפרש תיבות אלו כן ' -מלא'
אלא זה מתנה וישועה מהשי"ת וזהו כוחו
מדבר שלא היה ברא ה' 'כל הארץ' ,וזהו
של דוד המלך שאין מעצר לישועה .והכל
'כבודו' ,כלומר שהקב"ה ברא את העולם
צא מאצטגנינות שלך אברם אינו מוליד
מאין ליש ,וזהו כבודו .ולמה לא אתלהב
אברהם מוליד .השי"ת ממשיך ישועה
מהדברים האלה המודיעים גדולתו ית'?
למעלה מן המזל והטבע .וזהו תולה ארץ על
(מרגניתא דרבנן).
בלי מה -אפילו הכל בעולם הזה בלי מה,
כמו שפי' מל"א כל הארץ כבודו שזה מ"מ הקב"ה תולה ארץ וממשיך הישועה
כבודו ,והכוונה כנ"ל מל"א ממי שאין שום להעולם.
זכות ,מ"מ כל הארץ מקבל מה שצריך ,וזהו
מלא כל הארץ כבודו
כבוד של השי"ת .וזהו הושענא רבא מתוך
רחמים וחסדים. וזהו "מלוא כל הארץ כבודו" (ישעי' ו:ג).
❖
שמיני עצרת
פרידה מהסוכה
כולי האי? אנן הני תלת דאמרינן 'הגדול "אחת שאלתי מאת ה' וגו' שבתי בבית ה'
הגבור והנורא' ,אי לאו דאמרינהו משה כל ימי חיי וגו'" (תהלים כז:ד) .והנה זוכים
רבינו באורייתא ,ואתו אנשי כנסת הגדולה לשבת בצלא דמהימנותא .והנה יש עדיפות
ותקנינהו בתפלה ,לא הוינן יכולין למימר גדולה בזו בהקדם שהיום בפתיחת הארון
להו ,ואת אמרת כולי האי ואזלת .משל, המנהג לומר י"ג מדות של רחמים .וראיתי
למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי תמוה בזה ,שהרי אין יום טוב יום תפלה.
זהב ,והיו מקלסין אותו בשל כסף ,והלוא
וראיתי בחיד"א (הובא במחזור) שזה בדרך
גנאי הוא לו .ע"כ.
הודאה ,עיי"ש .ועד"ז יש להוסיף דאיתא
ורואים מזה ,שהגם שתכלית בריאת האדם בגמרא (ברכות לג ,):ההוא דנחית [ירד לפני
הוא להללו ולשבחו ולספר הודו ,מ"מ יש התיבה כש"ץ] קמיה דרבי חנינא ,אמר הא־ל
איסור להוסיף שבחים רבים להשי"ת .אמנם הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז
בארץ ישראל יש על זה היתר ,עפ"מ שפירש והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד.
הפלאצקער גאון את הפסוק (קהלת ה:א) "כי המתין לו עד דסיים ,כי סיים אמר ליה,
האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי
משנת השבוע לב
וזהו גם כן החילוק בין חו"ל לארץ ישראל, דבריך מעטים" ,דהנה אמרו חז"ל (עירובין
בחו"ל שנמצאים תחת המזלות והמלאכים, יח ):מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו
כמו שנתבאר לעיל בדברי הרמב"ן ,הוא וכולו שלא בפניו ,וכמו שרואים אצל נח.
בחינת שלא בפניו ,ולכן אסור להרבות שם וזהו כוונת הפסוק' ,כי האלקים בשמים
שבחים להשי"ת .משא"כ בארץ ישראל ואתה על הארץ' ,ונמצא שכשאתה משבח
שנמצאים אך ורק תחת השי"ת ,כמו שכתב את השי"ת ,הוא בחינת שלא בפניו ,ולכן
הרמב"ן ,שם הוא בחי' בפניו .ולכן רק הדר אתה צריך לומר את כל השבחים -כולו שלא
בארץ ישראל נחשב שיש לו אלוק ,כי הוא בפניו' ,על כן יהיו דבריך מעטים' ,כי אם
בחי' בפניו ,ולכן יכול כל הזמן להשלים תוסיף הרבה שבחים יש הטענה הנ"ל ,וכי
תכליתו ,להללו ולשבחו ולספר הודו ,ואין סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? ואדרבה
שום מניעה להוסיף שבחים .משא"כ הדר כל המוסיף גורע.
בחו"ל נחשב כמי שאין לו אלוק ,ולכן הוא
וזהו מה שאומרים בתפילת נשמת' ,בפי
בחי' שלא בפניו ,ואסור להוסיף שבחים,
ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך
ונמצא שאינו יכול להשלים תכליתו.
ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים
הטעם שדוקא בשבת כשאסור לזעוק תתהלל' .ומשמע שיש רק סוג הילול אחד
רפואה קרובה לבוא לישרים ולצדיקים והחסידים והקדושים ,כי
אסור להוסיף בשבחיו של הקב"ה ,כי כולו
עוד מעלה יש בזה שמשבחים את השי"ת,
שלא בפניו ,וכל המוסיף גורע.
שאפשר לפעול עי"ז ישועות גדולות יותר
ממה שמתפללים להשי"ת .כי על תפילה אמנם איתא בחז"ל (ב"ק פג ).עה"פ
שייך כל מיני קטרוגים ,משא"כ על שבח לא "ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי
שייך שום קטרוג -שום מלאך אינו מעיז ישראל" (במדבר י:לו) ללמדך שאין שכינה
לקטרג על השבח שאמרו על השי"ת .וזהו שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני
כוונת 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה רבבות .נמצא דכשמתקבצים יחד רבבות
לבוא' (שבת יב ,).כי כל השבוע מתפללים עמך ישראל ,הוא בחינת בפניו של השי"ת,
במפורש על רפואה בברכת רפאינו ,ועל כי יש השראת השכינה ,וכשהוא בפניו מותר
תפילה שייך להיות קטרוג כנ"ל .משא"כ לומר רק מקצת שבחיו ,ולכן אז מותר לומר
בשבת שאסור לזעוק ,מכוונים על החולה הרבה שבחים ,ואין כאן הטענה של וכי
בעת שמשבחים את השי"ת ,כשאומרים סיימתינהו לכולהו שבחא דמרך .וזהו מה
בברכת מחיה המתים התיבות 'ורופא שמסיימים ואומרים 'במקהלות רבבות עמך
חולים' מכוונים על החולה ,וממילא רפואה בית ישראל' -כשרבבות עמך בית ישראל
קרובה לבוא ,כי על הודאה ושבח לא שייך מקובצים יחד ,שם כבר מותר לומר הרבה
שום קטרוגא. לשונות ,להודות להלל לשבח לפאר לרומם
וכו'.
וזהו החילוק בין חו"ל לארץ ישראל ,בחו"ל
א
ויש מפרשים בדרך צחות ,דברכת מחיה המתים היא הברכה השניה של שמו"ע ,ואילו ברכת
רפאינו היא הברכה השמינית .ולכן בשבת שמכוונים מיד בברכת מחיה המתים ,רפואה קרובה לבוא,
יותר מבימות החול שמבקשים על רפואה רק בברכה השמינית.
לג משנת השבוע
א"ל כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם, שאסור להוסיף שבחים ,אי אפשר להתפלל
א"ל אדרבה זו מחייבתם לגיהנם .אמשול לך באופן של שבח ,רק ע"י תפילה ממש .ולכן
משל למה"ד למלך בשר ודם שכעס על אינו מרגיש תמיד שתפילותיו נענים ,כי
עבדו וחבשו בבית האסורים ,וגזר עליו שלא לפעמים יש קטרוג על התפילה .משא"כ
להאכילו ושלא להשקותו ,והלך אדם אחד בארץ ישראל שמותר שם להרבות בשבחים
והאכילהו והשקהו ,לכששמע המלך הלוא של השי"ת ,יכולים לפעול הכל ,כי על כל
כועס עליו .ואתם קרויים עבדים ,שנאמר פרט מימי חייו הוא יכול להודות ולשבח
"כי לי בני ישראל עבדים". להשי"ת על זה ,ולכוין בשעת מעשה שיזכה
להיוושע בזה השבח גופא ,ובודאי ישועתו
א"ל ר"ע אמשול לך משל למה"ד למלך
קרובה לבוא ,כי על שבחים לא שייך שום
שכעס על בנו וחבשו בבית אסורים ,וצוה
קטרוג.
עליו שלא להאכילו כו' ,ואנו קרויין בנים,
שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם" [עכ"ל והכ"נ הי"ג שאין קטרוג בזה וזה דוקא
הגמ'] .נמצינו למדין שמצות הצדקה היא בצלא דמהימנותא שמותר להוסיף בשבחו
לישראל לפי שנקראו בנים למקום ,עכ"ל של הבורא ,כי זה בפניו .ואולי דזה הכוונה
הפרשת דרכים. סיימתינהו לכולי שבחא דמרא ,דאם הוא
בפניו יש עוד הרבה להוסיף ויהיה ישועות
בנים טובים הם לכבודו
גדולות.
הכוונה צדקה דוקא לבן הקב"ה ,ובנים של
הקב"ה הם לבושו של הקב"ה .והנה יש *
להוסיף נופח ומאן דנפח מדילי' קא נפח, הקפה ששי
בביאור הברכה 'ברא לכבודו' ,דהנה אי'
בחז"ל (שבת כג ):דרב הונא הי' זהיר ביותר דובר צדקות וכו' הדור בלבושו וכו'.
בקידוש היום .ואי' בגמ' (מגילה כז ).רב הונא ויובן בהקדם דברי הפרשת דרכים (דרך
הוה אסר ריתא [היה חגור מין גמי] ,וקאי צדקה דרוש שבעה עשר ,הובא כמ"פ בספה"ק
קמיה דרב .אמר ליה :מאי האי שאתה חגור בני יששכר) דמצות הצדקה מורה על היותינו
בדבר כזה? אמר ליה :לא הוה לי יין בבחינת בנים למקום .וזה לשונו ,גודל
לקידושא ,ומשכנתיה להמיינאי [לחגורתי], המצוה הזאת מעשה הצדקה גלויה
ואתאי ביה קידושא .אמר ליה :יהא רעוא ומפורסמת לעיני כל ישראל שהיא לאות
דתיטום [שתהיה סתום ומכוסה] בשיראי. אמת על השם המיוחד אשר פי ה' יקבנו
כי איכלל [כשנכנס לחופה] רבה בריה דרב (דברים יד:א) "בנים אתם לה' אלקיכם",
הונא ,רב הונא איניש גוצא הוה ,וגנא ואמרינן בספרי בנים אתם לה' ,אתם קרויים
אפוריא [היה ישן על מיטה] .אתיין בנתיה בנים ,והכי תנן במשנת חסידים (אבות פ"ג
וכלתיה ,ומתוך שהיה רב הונא גוץ -לא ראו מי"ד) חביבים ישראל שנקראו בנים למקום.
שהיה שוכב על המטה .שלחן ושדיין מנייהו ועבודת הצדקה היא לאות על שם זה,
עליה [פשטו והשליכו בגדיהן עליו] -עד וכדאמרינן בפ"ק דבבא בתרא (י ).שאל
דאיטום בשיראי .שמע רב לאותו מעשה - טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא ,אם
ואיקפד .אמר ליה לרב הונא :מאי טעמא לא אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן.
משנת השבוע לד
מכבדותי .והביאור בזה דמאני היינו הבנים, אמרת לי כי [כאשר] ברכתיך" :וכן למר",
שאם הבנים טובים מוכשרים ומכשירים דהיינו ,אף אתה תהא מבורך בכך ,דדילמא
בעבודת השי"ת ,אז הם מכבדים ההורים הויא ההיא שעתא שברכתיך עת רצון,
והבגדים מכובדים ,הרי דכבוד קאי על והיתה מתקיימת הברכה אף בי! וכתב
הבנים שהם לבוש האדם .וא"כ יש לומר בהגהות הב"ח ,דאע"ג דלרב הונא לא היה
'שהכל ברא לכבודו' ,דהיינו שלא נברא שום רווח מהא דשדיין עליה מנייהו ,שמא
העולם אלא לשבת יצרה ,דהיינו לבנים היתה עת רצון ,ובדידיה היה מתקיים ,שהיה
שהם נקראים כבוד ,במאני מכבדותי'. מגיע לעושר גדול.
וזהו דובר צדקות .והיות כי אנו זוכים לתת והיינו שבנותיו וכלותיו כיסוהו בשיראי
צדקה אנו נקראים בנים למקום ,וממילא והיה מעוטף במשי ,עד דאיטום בשיראי,
מוכרח שהדור בלבושו ,לבוש של הקב"ה שמע רב ואיקפד ,אמר מאי טעמא לא אמרת
הם בניו של הקב"ה כמו בגדיו של הכה"ג. לי כי ברכתיך "וכן למר".
אולי ההשתתפות האבות והרבי'ס זי"ע ג"כ ויש להבין למה היה רב צריך לזאת
בהקפות והמעלה שאז יוכל לראות המצב שיעטפוהו במשי .וכותב הפני מנחם זי"ע
על הארץ מתחת כמו עכשיו ולא כמו (פסח תשנ"ה) שהכוונה היא שלרב הונא היו
בשמים ממעל ,כי למעלה הכל חסדים אבל בנים טובים ,חתנים טובים ,רבה בר רב
כאן יש לבקש רחמים .ובאמת כי בעולם הונא ,רבא בר רב הונא .וזה הכוונה דאיטום
הזה הקב"ה מתאוה לתפלתנו ,וממילא בשיראי ,ואכן כשאין הבנים כראוי אי'
רואים הצער ,כי עיקר העבודה בעולם הזה (סנהדרין צג ).עה"פ "לבוש בגדים צואים"
אבל בעולם הבא הכל אור ומתוק ,כי אין (זכרי' ג:ג) .וכדאיתא בחת"ס עה"פ "לקדוש
עבודה למעלה אלא בעולם הזה ,אבל בזה ה' מכובד" (ישעי' נח:יג) ,ודרשינן דקאי על
שבאים האבות להשתתף יכולים ג"כ להיות כבדהו בכסות נקי' .ופי' הוא ז"ל דהיינו
הולכים .וכשבא האבות בהקפות מבקשים בנים טובים ,היפך בגדים הצואים .ואיתא
כמו שנזכה גם בעולם הזה להמתיק בכל בקדושת לוי הטעם למה בוכה החתן תחת
הישועות כל אחד משאלות לבו לטובה החופה ,כי הדורות הבאים משתתפים
ולברכה בישועה בכלליות ובפרטיות בחופה ומעוררים אותו לבכות.
ברוחניות ובגשמיות ,בבביאת בר נפלי
והנה על דרך זה יש לומר ,דהנה אמרי'
בעגלא דידן אכי"ר.
(שבת קיג-.קיג ):קרי רבי יוחנן למאניה
❖
שמחת תורה
והנה איתא בגמרא (מו"ק כח ).חיי בני ומזוני ליל שמח"ת הקפה שישי
לא בזכותא תליא מילתא ,אלא במזלא תליא
מילתא .וכתב האור החיים הק' (ויקרא כו:ט)
עוזר דלים הושיעא נא פודה ומציל
דזהו כוונת הפסוק "ופניתי אליכם והפריתי הצליחה צור עולמים עננו ביום קראנו .ויש
אתכם" ,על דרך אומרם ז"ל (שבת קנו ).אין לדייק עוזר דלי"ם -ב' דלים ,ויש להבין
הלשון דלי"ם בלשון רבים.
לה משנת השבוע
כך ,כאילו הקריב נפשו ,ואילו על קרבן של מזל לישראל ,והוא מאמר ה' 'ופניתי אליכם
דלי דלות אמרו שלא יהיה קרבנו מהודר. והפריתי וגו'' כנגד בני חיי ומזוני ,הגם
ששלשתם הם תלויים במזל ולא בזכות ,אני
והביאור בזה ,כי עני הוא דבר השכיח גם
אפנה המזל ממקום למקום והפריתי אתכם
אצל כשרים וצדיקים ,גם איש כשר וישר
בבני ,וכן לגבי חיי ומזוני.
יכול להיוולד במזל של עניות .משא"כ דלי
דלות אין שום איש שנולד עם מזל כזה .רק עוד כתב האור החיים הק' על הפסוק (דברים
הטעם שהגיע למצב כזה הוא כמו שאמרו ח:א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום
בגמרא (קידושין פב ).שהרעותי מעשי תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם וגו'",
וקפחתי את פרנסתי ,ולכן אמרה התורה יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו בני חיי
עליו ,שלא יהא קרבנו מהודר. ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא
במזלא ,ע"כ .ובא מאמר משה כאן להם
וזהו כוונת הפסוק' ,ודל לא תהדר' ,מי
בדבר חידוש ,שאם ישראל יתעצמו לשמור
שהגיע בעניותו למצב של דלות ,אל תהדר
ולעשות כל המצות בכללות ,יובטחו
את קרבנו' ,בריבו' ,כי הוא עצמו אשם בזה
משלשתם יחד וכו' ,ומעתה כל המתעצם
שהגיע למצב זה כי עשה מעשים רעים,
בשלימות התורה והמצוות מובטח בבני
דאילו היה מתעצם לשמור ולעשות כל
ובחיי ומזוני .וזה לך האות ,אברהם שהמזל
המצוות היה מובטח במזוני ,כמו שכתב
היה מגיד עליו שלא יהיה לו בנים ,ולצד
האוה"ח הק'.
שהתעצם בשלימות בעבודת ה' נשתנה
וחידוש לגבי פורים מה מצוה מתנות המזל והיו לו בנים ,ע"כ.
לאביונים שונה ממצות צדקה בכל השנה,
ודל לא תהדר בריבו
והאריכו בזה .וכ"ק הגה"ק אאמו"ר זי"ע
הקשה ,הלוא בכל השנה יש ליתן צדקה, וזהו מה שנאמר בפרשתן (כג:ג) "ודל לא
ומהו הענין המיוחד בפורים של מתנות תהדר בריבו" ,וכמו שפירש כ"ק הגה"ק
לאביונים. אאמו"ר זי"ע בשם הנחלת בנימין עפ"מ
שנאמר בפ' ויקרא (ה:א-יג) שלגבי קרבן
וביאר ,שבכל השנה יש ליתן את הצדקה
חטאת יש שלש דרגות ,עשירות ,דלות ,ודלי
דוקא לעני שהוא שומר תורה ומצוות,
דלות שמביא רק מנחה .ואיתא בגמרא
משא"כ בפורים נפסק בשו"ע (סי' תרצ"ד סע'
(סוטה טו ).בדין הוא שתהא חטאת חלב
ג') אין מדקדקים במעות פורים ,אלא כל מי
[פירש"י ,כל חטאת סתם קרי 'חטאת חלב']
שפושט ידו ליטול נותנים לו ,ואפילו לאותן
טעונה נסכים ,שלא יהא חוטא נשכר ,ומפני
האנשים שירמיה אמר כלפיהם (ב"ק טז,):
מה אינה טעונה ,שלא יהא קרבנו מהודר.
רבש"ע ,אפילו בשעה שעושין צדקה,
הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא וקשה ,שהרי בקרבן מנחה נאמר (ויקרא
יקבלו עליהן שכר -גם להם צריכים ליתן ב:א) "ונפש כי תקריב" ,ופירש"י לא נאמר
בפורים ,וזהו החידוש של מתנות לאביונים 'נפש' בכל קרבנות נדבה אלא במנחה ,מי
של פורים. דרכו להתנדב מנחה ,עני ,אמר הקב"ה,
מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו .ויש
והנה בליל שמחת תורה שאנחנו ביחודא
להבין למה את הקרבן של עני מחשיבים כל
שלים כדאי' בזוה"ק ובגמ' דילן שמקריבים
משנת השבוע לו
ישראל דוד המלך בתהלים (יח:ד) "מהלל רק פר אחד ואיל אחד שאהנה ממך,
אקרא ה' ומן איובי אושע" .וברש"י ,מהולל ויושבים אתכא דרחמנא ,בלחודיהו עם
אקרא ה' -בהילולים אקרא ואתפלל לפניו הקב"ה נוכל להיות כמו בפורים כל הפושט
תמיד .כלומר ,אף לפני הישועה אני מהללו, יד נותנין לו כדברי כ"ק אאמו"ר זי"ע על
לפי שבטוח אני שאושע מאויבי. מתנות לאביונים.
וכן מצינו בשל"ה הקדוש (פ' בשלח) כתב וביותר שאת יש לומר דאי' בספה"ק
בחינה זו על המדרש ,עתידים צדיקים לומר שהאבות באים ומשתתפים בשמחת התורה
שירה לעתיד לבוא ,דצדיקים יש להם אמונה להקפות ויש דביקות גדולה ,וזכות לנו ולהם
חזקה כ"כ עד שאומרים שירה על הנסים במצוה גדולה כזו .אמנם יש מעלה על
אפילו קודם שנעשו ,וזה לעתיד לבא ,על המתקת הדינים שיודעים כאן הקישוים
הנסים עתידים לבוא עליהם לאחר מכן וצרות שכלל ישראל הן בפרט הן בכלל,
ויליף המדרש מן הפסוק "תשורי מראש ועי"ז יכולים לעורר רחמי שמים ,כפי השגת
אמנה" (שיה"ש ד:ח) ,שמשוררים מראש בני אדם וכמ"ש 'יאר פניו אתנו' ,שרואים
אפילו קודם שנעשה הנס ,וזה בא מרוב המצב שלנו כל הקושיים ברוח וגשם .והכי
אמנה ,לשון אמונה ,עכ"ד השלה"ק (באוהב גדול יכול להמתיק ביותר במדרגה גדולה,
ישראל הביא דברי השלה"ק בפ' פנחס ובשיר ונזכה לעבוד את ה' כאשר עם לבבנו ועי"ז
השירים ע"ש). ללמד זכות "לא הביט און ביעקב" מחמת
"ה' אלקיו עמו" (במדבר כג:כא).
ופי' בזה בספה"ק קדושת לוי "אז ישיר
משה" (שמות טו:א) ,דאז כשראו בנ"י וזהו עוזר דלי"ם [לשון רבים] -דלי דלות.
דנחשון קפץ לתוך הים ,הבינו בנ"י וגם כי זה מדות הקפה ששי פגם נגד יוסף
שהצדיקים יש להם אמונה חזקה בהקב"ה, הצדיק מי שלא נזהר מספיק בקדושת הברית
ולפיכך אמרו בנ"י שירה על הנס אפי' קודם מדת יסוד ,מ"מ בליל הקדוש והקפה זו זוכה
שנעשה הנס .ולכך ישיר משה לשון עתיד, כמו לגבי דלי דלות ,כדברי האר"י ז"ל עה"פ
קודם הנס ,את השירה הזאת ,שחשבו מה "ירד ירדנו בתחילה לשבור אוכל" (בראשית
יאמרו לאחר הנס ,וכל זה אמרו כבר קודם מג:כ) ועוזר דלים הושיעא נא ומקבל התיקון.
לנס ,עכדה"ק.
ובודאי פודהו ומצילו מחמת צור עולמים
ובספה"ק תורת משה להחת"ס (שביעי של שנשמת ישראל בא מעולם העליון ,וביותר
פסח) החילוק על זאת שבחו אהובים גו' שאת מי שלא נכשל ועומד בתקפו בודאי
ידידים גו' שירות ותשבחות כבר לפני מגיע לו ,וזהו פודה ומציל ,וזהו צור עולמים,
קריעת ים סוף .אבל על שפת הים אחר ב' בחינות עננו ביום קראנו.
הקריעה יחד כולם הודו והמליכו ואמרו.
*
איך יהי' בטוח כל כך שכבר יוכל להודות
יום שמח"ת הקפה ששי
ויש להבין איך יהי' בטוח כל כך שכבר יוכל
להודות .והגר"ח מבריסק אמר בביאור "אשירה לה' כי גמל עלי" (תהלים יג:ו) .ידוע
הכתוב "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי דברי ואולי יש לכוין הבנה והמתקה בדברי
בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי" (תהלים הקדושים .ונקדים מה שאמר נעים זמירות
לז משנת השבוע
לו הקב"ה "אל תירא מרדה מצרימה" יג:ו) ,דאף הבוטח בה' ונכון לבו שינצל
(בראשית מה:יד) .נמצא שמוכרח לירד לשם, מצרתו ,עכ"ז אינו בדין שיאמר שירה ,כי אם
עד שאמר לו "אנכי ארד עמך מצרימה". לבו יגל בישועת ה' ,ואימתי אפשר לומר
ועוד אמרי' (שבת פט ):ראוי היה יעקב אבינו שירה רק כאשר כבר גמל עלי ,והיינו שרק
לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ,אלא אחר שניצל מן הנס הגיע הזמן לומר שירה
שזכותו גרם לו וירד בכבוד גדול ,שנאמר עכ"ד.
(הושע יד:א) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות
והקשו בזה (וכ"ה בעמק ברכה עמ' קכ"ה)
אהבה" ,עכ"ל.
ממה דכתיב (דהי"ב כ:יז) שיחזיאל נתנבא
וא"כ אחר הנס שנעשה ,אפילו שכבר אמר ליהושפט ולישראל" ,לא לכם להלחם בזאת
שירה בפרטי השירה משתנים בחבלי אדם התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם
אמשכם בעבותות אהבה ,ומודים ומשבחים וגו'" .ומיד קמו הלויים להלל בקול גדול,
בדרך אחרת .כי יש הרבה פרטים יותר ויותר ויעמד משוררים ומהללים והחלו ברינה
שיש להודות ולשבח שאינו בדעת האדם ותהילה וגו' (שם:כב) ,ולא היה זה בתורת
מקודם .וזה ביאור בנשמת ,שמקודם אומר הודאה בלבד ,אלא היה בזה דין שירה,
'אין אנחנו מספיקים להודות' ,והכוונה כמבואר במכילתא לקמן בפרשת השירה רזו
שאינו יודע כל הפרטים ,ואפי' יודע יש היא אחת מי' שירות שנאמרו ,הרי דשייך
הרבה נסים נסתרים .אבל אח"כ אומר 'על שירה אף לפני שאירע הנס[ .ויש ע"ז כמה
כן איברים שפלגת בנו' ,דהיינו אחר הנס תי' לחלק בין בטחון והבטחה על ידי נביא,
'יודו וישבחו ויפארו' וכו' על מה שעיניו ואכמ"ל].
ראו ,ועל בודאי יש להודות.
החילוק בין שירה להלל והודיה
וזהו הכוונה "אשירה לה' כי גמל עלי" על וחילוק בין שירה קודם הנס ואחר הנס
מה שגמלנו וראינו הישועה על זה אמרו
אמנם לענ"ד בפשטות יש לומר "ואני
שירה .וזהו 'כי גמל עלי' אחר שכבר גמל
בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה
עלי בגמילת חסד הרבה יותר ממה שאוכל
לה' כי גמל עלי" ,שביאר השירה אחרי
להבין מקודם הנס (והארכנו בזה משנת השבוע
הישועה שונה ,ומההודי' וההלל מקודם זה.
חי שרה פ"ג ועומ"ק).
כי אפילו אם יודה להשי"ת בבטחון מה
ובאמת הטור (או"ח סי' תקפ"א) הביא דבמדרש שהשי"ת יעשה לו נסים ,כמו שאמר דוד
ר' חנינא ור' יהושע אומרין ,איזו אומה המלך ויושיעו מיד שונאו וכיו"ב ,הרי יש
כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה .פירוש פרטי הנס וכל הדברים אשר השי"ת ברוב
מנהגיו ודיניו שמנהגו של עולם כו' .אבל רחמיו וחסדיו ,חוץ ממה שמוציאו מהנס יש
ישראל אינם כן ,לובשים לבנים ומתעטפים הרבה דרכים .וכעין שאמרז"ל עתיד היה
לבנים ומגלחין זקנם ואוכלים ושותים יעקב אבינו לרדת למצרים בשלשלאות של
ושמחים בר"ה ,לפי שיודעין שהקב"ה ברזל ,אלא שזכות גרמה לו.
יעשה להם נס .עיי"ש דמתחילה אומר ומכין
וכבר כתב האבודרהם (סדר ההגדה ופירושה)
עצמו ,דבטוח שהשי"ת יעשה לנו נסים.
מפרש "וירד מצרימה" (דברים כו:ה) -אנוס
על פי הדיבור ,על כרחו ירד למצרים שאמר
משנת השבוע לח
צריך האדם לומר 'לשם יחוד הקדוש ברוך אבל כעת שכבר קבלנו הנסים
הוא ושכינתיה'. רוקדים עם התורה ובטוחים שקבלנו
ונראה לקרב אל השכל מה הוא היחוד הזה ויש להמתיק הענין ביותר ,בהקדם שזה
קוב"ה ושכינתיה הוא כך :דהנה האדם ממש כמו במתן תורה נעשה ונשמע.
כשלומד תורה הוא מדבר דברים קדושים כדאיתא (שבת פ"ח) ההוא אפיקורס דחזייה
ואותיות הקדושים ,ומכח מה הוא מדבר לרבה דעיין בשמעתא ויתבא אצבעותיה
מכח חלק אלקות אשר בקרבו ,דהיינו דידה תותי כרעיה וקא מייץ בהו וקמבען
הנשמה הקדושה היא חלק אלוה ממעל. אצבעתי דמה .אמר ליה ,עמא פזיזא דקדמית
וזהו ידוע דאורייתא וקוב"ה כולא חד (זוה"ק ופומייכו לאודנייכו אכתי בפחזיתיכו
ח"ג עג ,).נמצא ע"י נשמה הקדושה שמדבק קיימיתו ,אבעי לכו למשמע ברישא אי
עצמו בחלק אלקות שבו באותיות הקדושים, מציתו קבליתו ,ואי לא לא קבליתו .אמר לו
אזי מעלה הדיבורים למעלה ומתדבקים אנן דסגינן בשלמותא כתיב בו (משלי יא:ג)
באחדותו יתברך שמו -וזהו יחוד קב"ה "תומת ישרים תנחם" .הנך אינשי דסגיין
ושכינתיה ,שמיחד התורה הקדושה ונשמתו בעלילותא כתיב בהו (שם) "וסלף בוגדים
הקדושה עם קב"ה ע"י לימוד התורה ישדם".
והתפלה .וזהו בכל אדם.
וזהו הכוונה של המדרש ,שאנחנו עומדים
אבל משה רבינו עליו השלום היה בו מעלה בדין בראש האיך נקבל התורה ,מלכות
יתירה ,שקודם הדיבור היה מיחד חלק שמים ,האם יהיה קבלה נכונה .ואם נזכה
אלקות שבו עם קוב"ה ,דהיינו הקול היוצא וע"ז יהיה מקבל ובטח שאין הקב"ה בא
מגרונו של אדם הוא קודם הדיבור כנודע. בטרוניא ותומת ישרים ,ובזה שמח שמקבל
והיה זה מעלת משה רבינו עליו השלום, התורה .אבל הגוי לא יכול לקבל ,כי אצל
שמיד בקול היה מיחד הקב"ה ושכינתיה, הכל בפזוזייכו קיימיתו ,אבל העיקר הוא
דהיינו עם חלק נשמתו .וזהו (שמות יט:יט) האמונה והבטחון ,שאלמלא הקב"ה אינו
"משה ידבר והאלקים יעננו בקול" ,רצה יכול לו ,ובוטח ובטוח על סייעתא דשמיא.
לומר חלק אלקים היה מנענע בו קודם
וזהו השמחה בתורה שאנחנו בטוחים
הדיבור .וזהו שאמרו חז"ל מלמד שהשכינה
שנוכל לקבל ולקיים .וישראל ואורייתא
היתה מדברת מתוך גרונו של משה ,דהיינו
וקוב"ה קשורים ,כדברי רביה"ק בנוע"א
בקול היוצא מהגרון ,דהיינו נשמתו היה
א זי"ע (פ' מצורע) נראה לפרש על דרך הרמז,
מייחד תמיד עם קוב"ה בקול* .
דהנה בכל עסק האדם הן תורה או תפלה:
א
נועם אלימלך (פ' מצורע) ,ועוד איתא בגמ' (ברכות לד ):במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים
גמורין יכולין לעמוד .ונראה לתת טוב טעם לדבר ,דהנה האדם ההולך בעבודתו יתברך צריך לדקדק
על עצמו במאד מאד שלא יבו א לו שום פניה וגדלות בעבודתו יתברך שמו ,דהיינו בעסק התורה
או תפלה .כי אם חס וחלילה יבוא לו איזה פניה ,אזי העבדות הזה אינו עולה למעלה *.אך כשאדם
רשע עושה תשובה על עוונותיו הגדולים ,דהיינו חס וחלילה גזל ועריות ושאר עבירות ,כי אין לך
דבר שעומד בפני התשובה .וכשעושה תשובה גמורה באמת ובתמים ,אז מעלה ג"כ התפלות של
הצדיק שנפלו לו פניות בהם .ולזה במקום שבעלי תשובה עומדים כו' ,כי הבעל תשובה במדריגה
גדולה יותר מהצדיק שמעלה ג"כ תפלתו והתורות של הצדיק כנ"ל.
לט משנת השבוע
בשופר ,דהיינו קבלת התורה נעשה ונשמע ובזה אנחנו שמחים על הקשר והדביקות
שבודאי נעשה כמו רבא 'תומת ישרים תנחם' בתורה שמינה לא נזוז ,ולא נדקדק במה
וזהו הזכרון לטובה[ .וסיימנו בדברים שמחשבה מועלת לדב"ת כדאי' בסנהדרין,
הנפלאים מהבן איש חי בספרו ידי חיים (סי' אלא בטוחים שיעשה לנו שנזכה לקיימה.
תרס"ט ,הובא באוצרות חיים על שמחת תורה)]. וזה הכוונה שיעלה זכרוננו לטובה ,ובמה
❖
נעילת החג
אחר שאבדו נעשה נשאר להחזיק שמע "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר
ישראל נשמע ידעו ה' פנים אל פנים :לכל האתת
והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ
וכן כתב האבודרה"ם (ספר אבודרהם דיני
מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו:
קריאת שמע) וכן בס' שלמי צבור הביאו ,כתב
ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר
ה"ר אליעזר מגרמיישא ,מפני מה נתן
עשה משה לעיני כל ישראל" (לד:י-יב).
לישראל ליחד שמו של הקב"ה בלשון
שמיעה ,שאומרים 'שמע ישראל' ,ולא נתן ופירש"י ולכל היד החזקה -שקיבל את
בלשון 'הסכת' או בלשון [הבנה] שכך התורה בלוחות בידיו :ולכל המורא הגדול -
פירושו של שמע -הבינו או השכילו שה' נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא:
אלהינו ה' אחד. לעיני כל ישראל -שנשאו לבו לשבור
הלוחות לעיניהם ,שנאמר (לעיל ט:יז)
משלו משל למה הדבר דומה ,למלך שזימן
"ואשברם לעיניכם" ,והסכימה דעת הקב"ה
כל עבדיו לסעודה ,והושיבם בקתדראות של
לדעתו ,שנאמר (שמות לד:א) "אשר שברת"
זהב ,והעלה להם כל מעדני עולם על גבי
-יישר כחך ששברת.
שלחנות של זהב .והכין לעצמו שלחן אחד
קטן של זהב כמו שסידר לעבדיו ,והעלה סיום התורה בשבירת הלוחות
עליו מאותם המעדנים שהכין לעבדיו .אמר והתחלת התורה בראשית ברא
המלך במה יהא ניכר שאני מלך ,אמר לאחד
ויש לומר 'לעיני כל ישראל' זה שבירת
מעבדיו לך הבא לי שני כוסות של מרגליות
הלוחות ,ומתחיל התורה 'בראשית ברא',
שיש לי בבית גנזי ושים אותם על שלחני,
נעוץ סופו בתחילתו .אולי המדרש בשבירת
ובהם יכירו כל הנכנסים שאני מלך .הלך
הלוחות נשבר כוס א' של 'נעשה' ,ונשאר
העבד להביא שני הכוסות ,וכשהוציא הכוס
'ונשמע' דהיינו קריאת שמע.
הראשון מן התיבה נפל מכסה התיבה
ונשבר .נתרשלו ידיו של עבד .אמר המלך
וזהו 'זאת תהיה תורת המצורע' *,פירוש תורת המצורע שהוא הבעל תשובה המוציא רע כשיתקן
ויעשה תשובה שלימה ,אז יפעול שתהיה תורתו תועלת להשכינה שנקראת 'זאת' כידוע ,שמעלה
את השכינה ליחדה עם קוב"ה .ומפרש הכתוב מהיכן זוכה למדה זאת ,ומפרש מחמת 'והובא אל
הכהן' כנ"ל ,שמביא ומעלה תפי לת הצדיקים שהיו מונחים למטה מחמת הפניות שהיו להם ,ומעלה
אותם למעלה למעלה*.
משנת השבוע מ
בתחילה בעזהשי"ת' .ולכל היד החזקה', ולמה העבד מעכב ,אמרו לו אדוננו המלך
וברש"י 'בראשית ברא' ,אמר רבי יצחק ,לא נשבר כוס אחד שבידיו .אמר להם יבוא
היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות בכוס השלם ואשתמש בו ויכירוני שאני
יב:ב) מ"החודש הזה לכם" ,שהיא מצוה מלך.
ראשונה שנצטוו [בה] ישראל ,ומה טעם
והמלך ,זה הקב"ה ,והעבדים אלו ישראל
פתח בבראשית .משום (תהלים קיא:ו) "כח
שזימנם לסעודה בהר סיני ביום מתן תורה
מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים".
והשרה שכינתו עליהם .והם אמרו (שמות
שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים
כד:ז) "נעשה ונשמע" .חטאו בעגל ואמרו
אתם ,שכבשתם ארצות שבעה גוים .הם
(שם לב:כג) "קום עשה לנו אלהים" ואבדו
אומרים להם ,כל הארץ של הקב"ה היא -
זכות של 'נעשה' .אמר הקב"ה במה שנשאר
הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ,ברצונו
בידם והוא זכות של 'נשמע' בו יהיו מיחדים
נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:
את שמי בכל יום ,ותעמוד להם זכות
ונקדים מה ששמעתי מכ"ק אאדמו"ר לדורות .לפיכך נתן להם יחוד שמו הגדול
הגה"ק זי"ע בשמחת תורה כאשר שרו הזמר בלשון שמיעה ,עכ"ד.
"אנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגידנא
ועי' באהבת דוד להחיד"א (דרוש ח' לכלה
קמי ומקמי דיקר אורייתא בכל עידן ועידן",
ט"ז) לבאר נעשה ונשמע ,דנעשה המצוות
והקשה בזמן שאין עושין רצונו של מקום
ע"י ונשמ"ע הוא קריאת שמע ,דבק"ש לבד
קרויין עבדים .וא"כ מה ענין עוד לשורר
מקיימין לימוד התורה ,עכ"ד.
שאנחנו בגדר עבדים.
וזה 'לעיני כל ישראל' זה שבירת הלוחות,
אני דומה כשר לפני המלך
וע"ז מזהיר היות שנשבר כוס אחד ,א"כ איך
ודומה לזה מצינו בגמ' (ברכות לד ):אמרה יכירו שיש מלך בעולם .וע"כ מזהיר על
לו אשתו [לר' יוחנן בן זכאי] ,וכי חנינא קריאת שמע .וזהו הכוונה 'בראשית ברא'.
גדול ממך? א"ל לאו אלא הוא דומה כעבד וכתב החיד"א בספרו פני דוד ,שמעתי מזקן
לפני מלך ואני דומה כשר לפני המלך. אחד ודחיל חטאין ,שתיבות 'בראשית ברא'
ופירש"י ,כעבד בן בית נכנס ויוצא שלא עם שני הכוללים בגימטריא 'שמע ישראל ה'
ברשות .כשר לפני המלך שאינו רגיל לבוא אלקינו ה' אחד' .והנאני ,כי בתחילת התורה
לפניו ,עכ"ל רש"י .הרי שמקום עמידתו שם רמז יחודו יתברך ,וכל הכוונות אשר
לפני המלך אינו ראי' על מדרגתו ,וה"ה בסוד היחוד שהן רמוזות בתיבות אלו ,כמו
לגבי בע"ת וצדיק גמור. שאמרו בזוהר הק' ח"ה ובכתבי האריז"ל,
והנה זה מה שאמר 'אנא עבדא דקודשא הכל רמוז בתחילת תורתנו הקדושה .ואחר
בריך הוא' ,כבן בית נכנס ויוצא בלא רשות, זמן נזדמן לידי לשעה ספר צבי קודש,
ורגיל לבוא לפניו בכל פעם .וזה שמסיים וראיתי שכתב גימטריא זו ,והוסיף שמשום
'דסגידנא מקמי' ומקמי' דיקר אוריתא בכל כן פתח רבנו הקדוש בתחילת תורה שבעל
עיד"ן ועיד"ן' .ובאמת זה כבר מושג של פה המשנה במצוות קריאת שמע.
עבד בדרגא אחר של מה שהבאנו שאין חילוק בהתחלה יציאת מצרים או בראשית
עושין רצונו של מקום.
והנה עוד ענין בזה לנעוץ סוף התורה
מא משנת השבוע
אתכם מארץ מצרים והפודך מבית עבדים" היהודי ישאר בחיים ,וזה מת
(דברים יג:ו) .ששתי גאולות היו ביצ"מ ,א' שהגזירה של מיתה יחול על נכרי
בלילה ,והיא אתחלתא דגאולה ,וא' בעצם
ואולי להמתיק הענין בזה החילוק בין רבי
היום ביד רמה .ועל גאולת לילה הי' פדיון
חנינא ורבי יוחנן "נתתי כפרך מצרים וגו'
של ישראל במכות בכורות ,כמ"ש 'כל
ואתן אדם תחתיך" (ישעי' מג:ג-ד) ,דהיינו
בכוריהם הרגת ובכורך גאלת' .והמוציא
אפילו כמו יהודי במצרים שיאבדו הגוים
בים הי' בעל כרחם ,וכן נאמר בישעי' הנ"ל
במקומם הכוונה עפ"י הנודע מה שפי'
"הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח
הרה"ק הרר"מ מפרימישלאן זצוק"ל
להציל" (נ:ב) .יד מפדות הוא גאולה שע"י
במחז"ל (ברכות לד ):אמרו עליו על ר' חנינא
פדיון ,כמו במרדכי שניתן המן תחתיו,
בן דוסא שהי' מתפלל על החולים ואומר זה
ובמצרים נתנו בכוריהם תחת בכורי ישראל,
חי וזה מת וכו' .והקשה דהתינח מה שהי'
לכך אמר לשון פדיון .ואם אין כח להציל
אומר זה חי ,כי רצה לשמח את לב החולה
הוא גאולה בלי פדיון.
וקרוביו בבשורה טובה .אכן לאיזה צורך הי'
ומפרש שם שזה ההבדל בין תפלה לתורה - אומר זה מת.
תפלה הוא פדיון ,ותורה הוא הצלה ,ע"ש.
אך כוונת חז"ל בזה ,כי רחב"ד כשהי' רואה
ובס' ארצות החיים (להגר"ש ווייס) אבל
שאין תפלתו שגורה בפיו ואין תפלתו
ריב"ז בא בכח תורה כשר לפני מלך ,לכן
מתקבלת כי כבר נגזרה גזירה רח"ל ,נתחכם
איננו יכול לפעול בתפלתו תמיד ,בפרט
לעשות עדה"כ (ישעי' מג:ג) "נתתי כפרך
כשמדובר בבנו ,כי אין חבוש מתיר עצמו.
מצרים" -לעשות חליפין ,להשיב הגזירה
משא"כ רבי יוחנן בן זכאי תפלתו כמדרגת על ראש נכרי שונא ישראל .וזהו כוונת
שר ,דמי שזוכה בדינו מכח התורה ,אינו אומרו ,זה חי ,רצ"ל שהחולה היהודי ישאר
צריך פדיון אלא הצלה. בחיים ,וזה מת ,שהגזירה של מיתה יחול על
נכרי זה ,עכדבה"ק.
חילוק בין זכר למעשה בראשית ליצי"מ
ובספה"ק נועם אליעזר ,דעל כוונה זו אמר
ובזה יש לבאר החילוק בין זכר למעשה
כאן הכתוב 'כל המחלה אשר שמתי במצרים
בראשית לזכר יציאת מצרים .דביציאת
לא אשים עליך' (שמות טו:כו) ,כי בסיבה זו
מצרים הפדיה במצב כעבדא דקוב"ה,
ששמתי אותה במצרים ונתתי כפרך מצרים,
וכמ"ש "כי לי בני ישראל עבדים וגו'"
לא אשים עליך ויתבטל הגזירה ממך' .כי אני
(ויקרא כה:נה) וזה היה בגדר כפרך פדיון .וכן
ה' רופאך' ,והרפואה באה ע"י החילופין,
בלוחות השניות כאשר היה כבר במדרגה
שמחליף הגזירה להביאה על ראשי הגוים
פחותה ,כתב לגבי מצות שבת "וזכרת כי
שונאי ה' ועמו.
עבד היית גו'" (דברים ה:טו) .משא"כ בחינת
זכר למעשה בראשית ,הוא תחילת הבריאה, תפלה הוא פדיון ותורה הוא הצלה
וכמ"ש בלוחות הראשונות במצות שבת "כי
ויש להמתיק ביותר לענ"ד בעזה"י למ"ש
ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ"
הגר"א באדרת אליהו עה"פ (ישעי' ג:ב)
(שמות כ:יא) ,וזה היה הכוונה כרבי יוחנן שר
"מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה"
בפני המלך.
(מובא במשך חכמה פ' ראה עה"פ) "המוציא
משנת השבוע מב
ולכן יש מנהג של באר היטב ,כבר בתרגום ועד"ז נבאר הכוונה של רבי יצחק ,לא היה
יונתן (אסתר ג:ח) "ודתיהן שונות מכל עם" צריך להתחיל את התורה אלא ב'החודש
שזורקים תפוחים ,הכוונה שונות מכל עם הזה' ,הכוונה ביציאת מצרים דרגא של אנא
שעושים פדיון כפרה שיהיה על הגוים. עבדא דקוב"ה ,דהיינו כדרגת רבי חנינא בן
דוסא .אבל 'כח מעשיו הגיד לעמו' ,דהיינו
וביתר זה מקדימים התפוח שאכלנו בדבש
שידעו תחילת הבריאה כדרגת ריב"ז.
בראש השנה ,ואנו בטוחים שיהי' שנה טובה
ומתוקה בראשית הבריאה .ולא נצטרך זה והנה עברו הימים הקדושים ומתחילים
לזה ולא לעם אחר לפדיון נפשנו ,אלא בתחילה ,כמו רבי יוחנן להיות בספרן של
הקב"ה יחדש בטובו מעשה בראשית .ונזכה צדיקים .אבל כבר שאלו המלאכי השרת
כולנו במהרה לאורו ,ורב חסד לכל קוראיך למה אין אומרים הלל בראשם ,וכי אדם
בישועה שלימה בכל משאלות לבנו לטובה. יודע באיזה ספר נמצא .וע"כ עושים כפרות
ושנה טובה ומבורכת ,שנת גאולה וישועה בימי עשי"ת בערב יוה"כ שיהי בגדר 'כפרך
לנו ולכל ישראל בבנין בית המקדש וביאת מצרים' -כפרה ופדיון ויוה"כ והקב"ה מוחל,
משיח צדקנו ונאמר אמן. וגלות בימי הסוכות ,והחסדים הגדולים
שאנו בטוחים בהשי"ת שמרחם עלינו
ויעשה לנו נסים.
מג משנת השבוע
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
בכורות י"ב ע"ב -י"ג ע"א במסגרת דף היומי
ורבינו בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קמ"ב) אין בערכין ובפדיון הבן ובנזירות ובפטר
חולק על הגאון הנ"ל ,כיון דמצות מילה חמור פחות משלושים וכו' רב ששת אמר,
ומצות פדיון הבן הן שתי מצוות נפרדות ,ואין לומר שאינו עובר עליו .ופרש"י ,רב ששת
אחד תלוי בשני ,בוודאי יש עליו חיוב לפדותו אמר האי דקתני אין בערכין וכו' פחות
במוקדם האפשר .ואף שאינו עובר בעשה משלושים ,שאינו עובר עליו עד שלשים,
בכל יום אם לא פדאו ,מ"מ יש עליו חיוב מכאן ואילך עובר ,ע"כ .משמע שבכל יום
עשה לקיים ולפדות ,וכי משום שלא פדה שמאחרת הפדיון הרי הוא עובר בעשה (עי'
אתמול בזמנו לא יפדהו היום ולא יקיים שו"ת מהר"י פוזנא סי' ע"א).
העשה.
הנה בספר תנובת ציון (סי' ס"ח) הביא שאלה
שוב הביא רבינו מס' תניא רבתי (סי' צ"ח) בבכור שלא נימול בזמנו משום חולי ,וחל יום
וז"ל ,ואם פדאו קודם ל' יום אינו פדוי ,ומכאן ל"א שהוא זמן הפדייה שלו ביו"ט ,ונדחה
ואילך כל יום ויום עובר עליו בעשה דתפדה הפדיון לפי שאין פודין ביו"ט .ונסתפק אי
וכו' .וכן מבואר בסוגין ,ר"ש אומר לומר שפיר יאי לפדותו מיד ביום ל"ב ,או דילמא
שאינו עובר עלי' ,פרש"י עד שלשים ,אבל כיון דכבר אידחי הפדיון בזמנו ,צריך להמתין
מכאן ואילך עובר. שיתרפא התינוק ולעשות הברית מילה
ואח"כ הפדיון ,כמו שכתב הש"ך (יו"ד סי' ש"ה
ומוסיף רבינו דאפילו היכי דלא מל במזיד,
ס"ק י"ב) לענין אם אפשר לעשות הברית
דהיינו שהתינוק בריא אלא שלא רצה למולו,
ביום ל"א בזמן הפדיון ,מלין ואח"כ פודין.
וא"א לכופו שימול ,ואומר 'אני רוצה לפדותו'
אע"ג דמצות פדיון היום זמנו הוא ,מ"מ יש
-פשוט דמניחין לפדותו ,כיון דהני תרי
להקדים המילה ,דאות ברית הוא ,ואלמלא
מצוות נינהו ,ואין הערלה מעכבת אותו
קבלת הברית אין חיוב למצות פדיון כלל.
מלפדות.
והאריך בבירור אי מצות פדיון שלא בזמנו
והנה מעשה הי' באחד שנולד לו בן זכר
עובר בעשה בכל יום כשאינו פודה בנו ,כמו
ונימול בבית חולים ע"י רופא מומר מחלל
במילה לאחר ח' .ולאחר אריכות העלה
שבת ,והאב לא רצה לעשות הטפת דם ברית
דפדיון הבן ,כיון שעבר זמנו יכולים לדחותו
שנית .ובא ביום ל"א ורצה לפדות בנו כי הוא
ואינו עובר בעשה .וממילא נפשט שאלתו,
בכור לאמו ,ונשאל השאלה אי רשאי שום
דהיכא דנדחה הפדיון הבן משום יו"ט ,ידחה
כהן להזדקק לו לפדות בנו או לא .וחכם אחד
וממתינן מלפדות עד שיבריא ,ואח"כ מלין
יצא בתשובה להלכה למעשה דלא יזדקק לו
ופודין.
שום כהן לפדותו ,וראייתו הוא מהש"ך הנ"ל.
משנת השבוע מד
בש"ך להקדים מילה לפדיון ,הוא רק דין וכיון שאינו רוצה לעולם להטיף דם ברית ,אין
לכתחילה כשיש שני המצוות [מילה ופדיון שייך לפדותו.
הבן] לפנינו ,אז יש ענין להקדים מילה
ורבינו בשו"ת (ח"ה סי' קע"ט) כתב דזה אינו,
לפדיון .אבל בודאי לא סבר הש"ך דאם לא
ודבר פשוט דמצוה על כל כהן להזדקק ליה,
יקיים מצות מילה יהא פטור מפדיון .וע"ע
דאין הפדיון תלוי כלל במילה .ומה שכתב
בתוך התשו'.
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
מה משנת השבוע
שיעורי הלכה
ליל ערב יוה"כ תשפ"ו לפ"ק
הלכות סוכה – או"ח סי' תרס"ז -תרס"ח -תרס"ט
לפרש שנתהנו בסוכה כשרה מסעודה של יהי רצון שאומרים בעת פרידה מן הסוכה
לויתן. הג"ה ,יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה
משנה הלכות :המכוון לסוכת לויתן בזמן שיהי' היו אומרים "יהי רצון שנזכה לישב בסוכה
של לויתן" (כל־בו).
וזכורני שפעם כשישבנו בסוכה יחד עם
כ"ק אאדמו"ר זי"ע ,נשא ונתן בדבר. נוסח הנדפס בסוכת עורו של לויתן
והסיק שמה שאומרים 'בסוכת עורו של בנוסח הנדפס בסידורים כתוב "יהי רצון
לויתן' ,אין הכוונה לסוכה של מצוה ,אלא מלפניך ה' א' וא' אבותינו ,כשם שקיימתי
לסוכת עורו של לויתן בזמן שיהי' .אלא שיש וישבתי בסוכה זו ,כן אזכה לשנה הבאה
להבין א"כ למה אומרים אותו בחג הסוכות. לישב בסוכת עורו של לויתן".
והאריך אז לבאר הדבר בטוב טעם. ביכורי יעקב :עור הדג אינו כשר לסכך
סוכות הוא תיקון על ראיות בביכורי יעקב (סק"ד) העיר שלכאורה יש
שמונעים ממנו חלק בלויתן טעות בנוסח זה ,כי הגם דאמרינן (ב"ב
וכעת נראה לומר בזה מכוון עמוק ,לפ"מ עה ).עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים
שאמרו במדרש (ויק"ר י"ג ג') כל בהמות מעורו של לויתן ,על כרחך לא בסוכה של
ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא, מצוה קאמר ,דעור אפילו עור הדג שאינו
וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם מקבל טומאה ,מ"מ פסול לסכך מפני
בעולם הזה זוכה לראותה לעולם הבא, שאינו גידולי קרקע כמ"ש רש"י (סוכה
ע"כ .ומי שכבר נכשל בזה ,נראה אולי יא.):
שהישיבה בסוכה הוא התיקון לזה ,שאינו
ומה שאומרים לשנה הבאה ,משמע כעת
יוצא בימי חול המועד לראות באיצטדינין
חיה דהיינו בסוכות ,נזכה לישב בסוכת עור
אלא יושב בתוך הסוכה.
של לויתן ,וזה אינו ,דעור של לויתן פסול
וכן יש בה גם תיקון למפרע על מה שכבר לסכך .ולכן נוקט לעיקר הגירסא כמ"ש
ראה ,כי ידוע אשר בימים הנוראים כל דבר ברמ"א שלא לומר לשנה הבאה אלא סתם,
הוא תיקון לענין מסויים .והכי נמי הישיבה או שלא לומר עכ"פ בסוכת עור ,דבזה יש
משנת השבוע מו
סעודה מתשע שעות ולמעלה ,שהוא ערב בסוכה הוא תיקון למי שראה מה שלא צריך,
יום טוב שני ,כדי שיאכל בלילה לתיאבון. ובכך יזכה לראות לעתיד לבוא ,ויהי' לו חלק
ולפ"ז גם ביום טוב ראשון של החג יש ליזהר בסוכת עורו של לויתן.
בזה [בחוץ לארץ] מפני יו"ט שני.
***
למעט באכילת מצה יום ראשון של פסח איסור הכנה מיום טוב לחבירו
ומצינו גם בהלכות פסח לגבי מ"ש הרמ"א
המשך הג"ה" ,ואסור להכין ביום טוב
(סי' תע"א סע' ב') שנוהגין למעט באכילת
לצורך ליל יום טוב ,וכן אסור להעמיד
מצה ביום ראשון שיוכל לאכול בליל שני
השולחנות והספסלים בבית לצורך הלילה,
המצה לתיאבון .כ' המשנה ברורה (שם ס"ק
דהוי הכנה (הגהות מיימוני ומהרי"ל)".
ט"ז) שמן המנחה ולמעלה מן הדין צריך
ליזהר בכל יום טוב ראשון מפני שהוא ערב והיינו שאסור להכין משמיני עצרת לצורך
יום טוב שני ,כמו שכתב המגן אברהם (סי' ליל יום טוב ,דהוא ליל שמחת תורה .והנה
תקכ"א סק"א). כל זה הוא לפי דין השו"ע (סי' תרס"ח סע'
א') שבחוץ לארץ אוכלים בסוכה בליל וביום
ביה"ל :אין לבטל עונג יו"ט
מפני חשש תיאבון דיו"ט שני שמיני עצרת מפני שהוא ספק שביעי .וכן
נהג כ"ק אאדמו"ר זי"ע .אולם בהרבה
והנה בביאור הלכה לקמן (סי' תקכ"ט סע'
מקהלות החסידים לא אכלו כלל בסוכה
א' ד"ה בערב יו"ט) פקפק על דינו של
בשמיני עצרת [כמו שיבואר להלן בדברינו
המגן אברהם ,כי אין זה ברור לבטל עונג
בסי' תרס"ח] ,ולהם פשוט שמותר להכין
יו"ט מי שהוא תאב לאכול מפני חשש
הבית בערב שמיני עצרת ,שאין כאן שום
לתיאבון דיו"ט שני .אמנם כאן העתיק
איסור הכנה.
דבריו כמו שביאר בשער הציון (סק"א) כי
בודאי יש ליזהר שלא לאכול ולהשתכר הרבה ***
עד שיהא אכילת הלילה עליו למשא ,וכל שכן מג"א :שלא לקבוע סעודה בהו"ר סמוך למנחה
אם יוכל להגיע לידי ביטול מצות קידוש.
במגן אברהם (ריש סי' תרס"ח) כ' אסור
ומה שנקט שיטתו לגבי מצה ,עי' באגרות
לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה ,כמ"ש
משה (או"ח ח"ג סי' ס"ח) שכוונתו לאסור
סי' תקכ"ט (ס"א בהגה"ה) .ולא כאותם
משום אכילת המצה ,ולא משום הדין
האוכלין ושותין ומשתכרין בהושענא רבה
שאסור לאכול בערב יו"ט.
עד שאין יכולין לקדש בלילה.
ליזהר בסעודות שבת שלא לקבוע סעודה ביו"ט ראשון סמוך למנחה
ליתן מקום לסעודה שלאחריו
ועוד כעין זה כתב המגן אברהם (סי'
ובאמת מצינו גם בהלכות שבת (סי' רצ"א
תקכ"ט סק"א) שיש להימנע מלקבוע
סע' א') לענין סעודה שלישית" ,והחכם
מז משנת השבוע
[כמ"ש המחבר] 'חג שמיני עצרת הזה', עיניו בראשו ,שלא ימלא בטנו בסעודת
דאנו צריכים לרמז שאינו חג בפני עצמו הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית,
אלא מחמת חג הסוכות ,אלא נקרא עצרת ע"כ .ועד כדי כך הסתפקו אם צריך למעט
של חג כאילו אומר טפל לחג. בסעודה שלישית כדי ליתן מקום לסעודה
רביעית (עי' נשמת שבת ח"ב סי' תר"מ).
וכן הסכים המהרש"ל (סוס"י ס"ד) לנוסח
ויש בזה חידוש ,כי אפילו שהאכילה עצמה
זה ,ולא לומר 'את יום שמיני חג עצרת' ,דלא
של סעודת שבת הוא מצוה ,מ"מ יתן עיניו
נפסיק בין שמיני לעצרת כיון דבקרא הם
בראשו שגם סעודה הבאה שהוא מצוה יוכל
סמוכים .וכן ראוי לנו לומר בלשון זה שאין
לאכול לתיאבון.
עליו קושיא.
***
המגן אברהם (סק"ג) הביא דבריו וכתב,
אבל הלבוש כתב כמו שכתוב בשו"ע .והביא מחלוקת מחבר ורמ"א אם להזכיר חג בשמו"ע
דברי במשנה ברורה (סק"ג) והוסיף שכן שו"ע סי' תרס"ח ס"א "ליל שמיני אומר
הסכים באלי' רבה (סק"א) בשם כמה בתפילה 'ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת
ראשונים ,וביאור הגר"א .וכן הוא במעשה הזה' .הג"ה ,ואנו נוהגין שאין אומרים 'חג'
רב (אות רכ"ח) ,וכן נדפס בסידור הגר"א בשמיני ,דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג,
(אשי ישראל) מנהג העולם לומר "שמיני אלא אומרים 'יום שמיני עצרת'".
עצרת החג הזה" כשיטת המהרש"ל והט"ז, דעת מהרש"ל וט"ז לומר 'שמיני עצרת חג הזה'
ב
וכן נדפס היום בכל הסידורים.
בט"ז (סק"א) הרבה להוכיח שגם שמיני
*** עצרת הוא בכלל חג הסוכות ,שהוא עצרת
א
מהרש"ל :אין לקדש בשמ"ע מבעוד יום שלו ונגרר אחריה , .ולכן יש לומר "את יום
שמיני העצרת חג הזה" .דודאי אין לומר
דעת המהרש"ל שאין לקדש בשמיני עצרת
א
והביא ראיה לכך ממה דאמרינן (סוטה מא ).ואי כתב בחג הסוכות ,הוה אמינא אפי' ביו"ט האחרון
כתב רחמנא 'בבוא כל ישראל' ,דמבואר דגם יו"ט האחרון מקרי חג כו' .ובכל מקום קורא ליום
אחרון של סוכות יו"ט האחרון ,מדאיצטריך תלמודא לומר שהוא חלוק ממנו לענין פז"ר קש"ב ,שמע
מינה דבלא"ה חד חג הוה ומיוחס אחריו ,אע"פ שאין יושבים באותו יום בסוכה .דוגמא לדבר חג
המצות כל שבעת ימים ,והלו א אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשונה ,ובשאר ימים אין חיוב
אלא מניעת חמץ ,ולמה יקראו כל הימים 'חג המצות' ,והיה לקרותם 'איסור חמץ' .אלא דהכל נגרר
אחר לילה ראשונה ,ובשבילה באו שאר הימים .הכא נמי כן הוא בשמיני של חג כו'.
ב
וכ"כ בערוך השולחן (סע' א') :ליל שמיני כו' ,וכתבו הטור והשו"ע לומר ותתן לנו וכו' את יום
השמיני חג העצרת הזה וכו' .וי"א שצ"ל 'את יום שמיני עצרת החג הזה' ,וכן מנהג העולם וכך נדפס
בסידורים ,והטעם ד'החג' קאי אסוכות ,דהוא עצרת מחג הסוכות .אבל הרבה מגדולי ישראל הסכימו
להטור והשו"ע לומר 'את יום השמיני חג העצרת הזה' .ויש ראיות רבות דמקרי חג ,ובתורה הוא טפל
לחג הסוכות ,אבל הוא רגל בפני עצמו ואקרי חג .וכ"ה בסידור רב עמרם גאון וכו' ,ע"כ.
משנת השבוע מח
ותיכף מברכים 'לישב בסוכה'] ומקדשין מבעוד יום ,כי אם היה מקדש היה צריך
ואומרים זמן". לברך לישב בסוכה כיון שעדיין יום ,ואין
לגרוע ברכה מחוייבת דאין לומר כיון
מקור ההלכה הוא בגמרא (סוכה מז,).
דמוסיף מחול על הקודש א"כ עבר היום.
והלכתא מיתב יתבינן ,ברוכי לא מברכינן.
ולאומרו ג"כ אינו יכול כיון דסתרי אהדדי,
מנהגי אכילה בסוכה בשמיני עצרת שאם אומר 'לישב בסוכה' חול הוא וקידוש
בהרבה מקהלות החסידים כבר נתפשט למה בא ,ואם יו"ט הוא 'לישב בסוכה' למה
המנהג שאין יושבים בסוכה ,ואוכלים בא.
סעודת יו"ט בבית ,ורק מקדשין בסוכה
ט"ז :יכול לקדש ולא לברך לישב בסוכה
ואוכלים מיני תרגימא שיהי' קידוש במקום
הט"ז (שם) חולק עליו וסובר שיכול לקדש
סעודה ,ומיד נכנסים לבית לסעודת יו"ט.
ואין צריך לברך לישב בסוכה .דוודאי מי
ויש שנהגו בליל שמע"צ לאכול בבית ,וביום שמוסיף מחול על הקודש עושה על פי ציווי
היו מקדשים בסוכה ואוכלים מיני מזונות תורתנו ,כבר חלף והלך ממנו חובת היום
ומיד נפטרים מן הסוכה לביתם (משמרת מה שהיה עליו מקודם זה ,והוה כמו בלילה
שלום סי' מ"ו) .ויש שנהגו בלילה לאכול ומחר ממש.
בבית וביום בסוכה ,כמו שהביא הטור ודנו
מנהג העולם להמתין מלקדש עד הלילה
הפוסקים בטעם מנהגם .ובמגן אברהם
והנה האחרונים הרבו במשא ומתן של
(סק"ב) ביאר שחששו משום בל תוסיף ,לכן
תורה בהאי פלוגתא והמסתעף ממנה .אבל
מפסיקים לילה אחת ,ואח"כ ליכא חששא
למעשה מנהג העולם כדברי המהרש"ל
כמ"ש בסי' תרס"ו בהג"ה.
שממתינים מלקדש עד הלילה.
שפע חיים :טעם למנהג שלא לישב בסוכה בשמע"צ
***
בשפע חיים (חידושים ופלפולים לירח
האיתנים ,דרוש קי"ג) מבאר המנהג שלא שו"ע :בשמע"צ אוכלים בסוכה
ג
לישב בסוכה כלל בשמיני עצרת בחוץ לארץ, ואין מברכים לישב בסוכה
כי אפשר לומר בענין ברכת המצוות שזה המשך שו"ע "ובחוצה לארץ אוכלים
מגדר כוונה ,לפרש באר היטב שמתכוין בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק
לעשות מצות ה' אשר קדשנו במצותיו וצונו שביעי ,ואין מברכים על ישיבתה ['לישב
על מצוה זו[ .ואמרינן בגמ' (ר"ה כח): בסוכה' ,כיון דמיחזי כתרתי דסתרי,
דשלא בזמנו אינו עובר אא"כ מתכוון דמקדשין ואומרים שמיני עצרת הזה,
להוסיף לשם מצוה] ,ועכ"פ למאי דנקטי
ג
והוא עצמו היה נוהג לשלוח שליח לראות אם יורד גשם בחוץ ,ואם היה עונה שלא יורד היה שולח
אחר לראות אם מעונן ,ואם היה רק ענן אחד בחוץ ,כבר לא היה נכנס לסוכה בשמיני עצרת.
מט משנת השבוע
שמחה לגמרה של תורה רוב הפוסקים שברכת המצוות אינה מן
סימן תרס"ט ס"א "הג"ה ,וקורין יום טוב התורה יש לומר דלענין בל תוסיף ליכא
האחרון 'שמחת תורה' לפי ששמחים בו היכירא בהא דברוכי לא מברכינן ,כיון שמן
ועושין סעודת משתה לגמרה של תורה". התורה גם בעת קיום המצוה בחג אין
מברכין כיון דסתמא לשמה קאי .ולזה
ובפרט מי שהיה לו הזכיה להעביר הפרשה
הכריעו רבותינו הקדושים דיתובי נמי לא
כל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום ,ומי
יתבינן.
שהיה לו הזכיה ללמוד הפרשה כל שבוע יחד
עם פירוש רש"י ,או עם רמב"ן למי שיכול מנהג כ"ק אאדמו"ר זי"ע לשבת בסוכה בשמע"צ
כמה שיכול .והרי אמרו חז"ל (ברכות ח): אולם מנהג כ"ק אאדמו"ר זי"ע היה
שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור שנים לאכול בסוכה בשמיני עצרת גם בלילה וגם
מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ביום .אלא שהיה עושה היכר ,כי הסוכה
ושנותיו .ולכן בעת הסיום וההשלמה הרי היה במרפסת הבית צמוד לחדר מגורים,
זמן שמחה מיוחד ,מען קען טאנצען מיט די ובשמיני עצרת היה מסובב את השולחן
תורה ווייל מען איז א פארזעכיטער - באופן שיעמוד חציו בתוך הסוכה וחציו
מאריכין לו ימיו ושנותיו. בתוך הבית .וכן הוא מנהגינו ,ועושים
מנהגי הקפות היכר בכמה אופנים.
הג"ה "נהגו להקיף עם ספרי תורה הבימה שינה בסוכה בשמיני עצרת
שבבית הכנסת כמו שמקיפים עם הלולב, והנה גם אלו שאוכלים בסוכה ,מ"מ לענין
והכל משום שמחה" .ומזה המקור גם לאלו שינה בסוכה כתב המגן אברהם (סי'
שנוהגים לעשות נענועים עם הספר תורה תרס"ח סק"ב) בשם המרדכי שאין ישינים.
כמו בלולב. דבשלמא גבי אכילה איכא היכירא דהא אין
שלא להעמיד נרות בארון קודש מברך ,משא"כ בשינה דליכא היכירא.
כשמוציאין כל הספרים וטעמו בשם ראבי"ה משום דנראה כמוסיף
כשמוציאין כל הספרים מההיכל יש על המצוה .דבשלמא גבי אכילה ,במה שאינו
נוהגים להעמיד שם נרות דולקים ,על שם מברך כמו בשבעת ימי הסוכה איכא
"כי נר מצוה ותורה אור" .אך הט"ז (סי' היכירא דאינו מכוון להוסיף על המצוה.
קנ"ד סק"ז) מפקפק על מנהג זה ,כי יש בו משא"כ בשינה דכל שבעת ימי הסוכה ג"כ
משום הורדת הקדושה של הארון קודש אין מברכין על השינה ,מאי היכרא איכא.
(הובא במשנה ברורה שם ס"ק ל"א) .וכן ודעת הגר"א שכיון שהוא ספק שביעי,
כתב כ"ק אאדמו"ר זי"ע במשנה הלכות חייב גם לישון בסוכה בשמיני עצרת (ועי'
שלא להעמיד נרות בארון קודש גם שער הציון סק"ד).
***
משנת השבוע נ
היום שיש מקומות שאין נופלין על פניהם כשמוציאין כל הספרי תורה כי זה מוריד
[היינו אמירת תחנון] עד חשון. מקדושת הארון קודש.
והטעם ,משום שזה החודש הוא זמן רוב המקור ל'עפיל טיש' במוצאי שמחת תורה
שמחתינו ,ונבחר בו יום סליחתנו ויש בו ד' בבאר היטב (סק"ב) מביא ,כתב מעדני
מועדים ,ר"ה ,יוה"כ ,סוכה ,ושמיני יו"ט ,מצאתי על קלף ש[רבינו] בחיי כתב
עצרת ,והוא חודש השביעי ,והשביעי למחות לזרוק פירות לנערים .אבל יש
לעולם משובח ,ונשלם בו עבודת בית במדרש שזה היה אומר המן למלך על
המקדש בימי שלמה המלך ע"ה והוא נקרא היהודים ,אם כן מנהג קדמון הוא .ואולי
ירח האיתנים ,ותחילתו יסורין וסופו שראה הבחיי בימיו שנוהגין ריקות
שלוה .ומפני אלו הענינים ,ראוי לשמוח בו, והוללות.
ושלא להראות שום צער וצרה ברבים .אבל
***
הרשות בידו אם ירצה להתענות ולעשות
ד
הטוב בעיניו. תחנון מאחר סוכות עד ר"ח חשון
המגן אברהם (סו"ס) מביא בשם סדר
ד
פעם נשאל הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל אם יש מקור לזה שאין אומרים תחנון ביום סיום
מסכת .והשיב שכן כי למה לא אומרים תחנון אחר שמח"ת עד ר"ח חשון כיון שעשו סיום לגמרה
של כל התורה לא אומרים תחנון כל השבוע ,וזה על כל התורה ,ועל מסכת א' לא אומרים תחנון
באותו יום.
נא משנת השבוע
ניצוצי הדף
חולין דף קל"ח ע"ב – קמ"א ע"א
הלכות שילוח הקן
להפקירם ולהחזירם לקן ,וכשתחזור האם 'כי יקרא' פרט למזומן
לרבוץ עליהם יכול לקיים מצות שילוח הקן משנה (חולין קלח ):שילוח הקן וכו' ואינו
פעם נוספת ,ועיין בשו"ת אבן ישראל נוהג אלא בשאינו מזומן ,איזהו שאינו
להגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל (ח"ח סי' מזומן כגון אווזין ותרנגולין שקננו בפרדס,
ס"ז ,ח"ט סי' ק"ב) מ"ש בזה. אבל אם קננו בבית ,וכן יוני הרדיסאות [פי',
*** יוני בר שדרכן לגדול בבתים] פטור משילוח.
שלח תשלח אפילו מאה פעמים וברש"י (קלט .ד"ה פטור) מבואר שכל שזכה
בביצים מזומן קרי להו ,אמנם כתבו
משנה במס' חולין (קמא ).שלחה וחזרה
הפוסקים שיש עצה ע"י שיאמר לפני הטלת
אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב ,שנאמר
הביצים שאינו רוצה שיקנה לו חצירו ,ואז
"שלח תשלח את האם" .ובגמ' א"ל ההוא
אינו קונה הביצים ואין כאן מזומן (שו"ת אבן
מרבנן לרבא ואימא שלח חדא זימנא ,תשלח
ישראל ח"ח סי' ס"ז ,עי"ש אריכות דבריו).
תרי זימנין .א"ל שלח אפילו מאה פעמים.
וכן פסק הרמב"ם (פי"ג מהל' שחיטה ה"ה)
להפקיר לאחר שזכה בהם
שילחה וחזרה ושילחה וחזרה אפילו ואם לאחר שזכה בביצים [הן שזכה בה ע"י
ארבעה וחמשה פעמים חייב לשלח ,שנאמר רשותו ,והן שזכה בה אחר שקיים המצוה
א ועכשיו רוצה להפקירה כדי שאחר יוכל ג"כ
'שלח תשלח'.
לקיים המצוה] רוצה להפקירם ,בברכי יוסף
ובשו"ע (יו"ד סי' רצ"ב סע' ה') ,שלחה
(סע' ג') וכן בפירוש מלאכת שלמה על
וחזרה שלחה וחזרה -אפילו כמה פעמים
המשניות (חולין פי"ב מ"א) הביאו מה שכתב
חייב לחזור ולשלחה.
הרב הגדול מהר"ר סלימאן בן אוחנא
ובכל פעם שמשלח הוא עוד מצוה ,ולא זלה"ה [שהיה מגורי האר"י ז"ל] שאם
מבעיא להני דס"ל שאפילו אינו צריך לבנים שכבר זכה בהן שוב לא יועיל להפקירם,
מקיים ודאי שפיר דמי ,אלא אפילו אם נאמר דכיון שכבר נקרא עליהם שם מזומן תו לא
כהני דס"ל שדוקא אם צריך הבנים מקיים פקע.
המצוה (ראה להלן מחלוקת החו"י והחת"ס)
ויש פוסקים שסוברים שכיון שלאחר
ג"כ שפיר דמי דא"ל שיאכלו כולם ביחד
שמפקיר אותם שוב אינם שלו ,אינו נחשב
הביצים.
כמזומן ,ולכן אחר שזכה בהם יכול
א
עי"ש בלחם משנה שאין כוונת הרמב"ם ללמדו ממה שכפלו הפסוק ,דהא אמרינן בגמרא דא"כ
נימא תרי זימני 'שלח' ,אלא משלח לחוד משמע כמה זימני ,והביא 'שלח תשלח' שהיא לשון הפסוק.
משנת השבוע נב
החתם סופר ,ודחה מ"ש ע"פ הרמב"ם, שילוח הקן באין לו צורך בבנים
דהנה כמו ששחיטה הוא אכזריות אבל הוא בשו"ת חות יאיר (סי' ס"ז) מביא שנשאל
מותר לצורך האדם כמבואר כל זה בדברי אם כי יקרא קן ציפור לפני איש בשדה אם
הרמב"ן ,הכא נמי בשילוח הקן יש בה צורך מחויב על כל פנים לזקוק לה לשלח את האם
לאדם לעורר רחמי שמים כמ"ש בשו"ת חות או שרשאי לילך לדרכו ,דלא אמרה תורה
יאיר מהזוה"ק ,ומה חילוק יש אם צורך שלח תשלח רק באם ירצה ליקח הבנים.
האדם הוא לאכול הביצים [שבין כך יש בה
ומסיק שבכל אופן אפילו אם אינו רוצה
כמות קטנה] ,או לעורר רחמים על עצמו,
לקחת מחוייב לשלח האם ,ומביא שהכי גם
שתיהם הם צורך האדם ,ואפילו אם מתכוון
מסתבר לטעם שכתב בזוהר שהוא כדי
רק לקיים המצוה יש מקום לומר שזה ג"כ
שהעוף ,אם העופות תצטער ותפרח ממקום
צורך האדם שרוצה לקיים מצוה.
למקום לבקש את בניה ,ועל ידי כך יתגלגל
שילוח הקן בשבת רחמי המקום ברוך הוא על בניו שבגלות.
ויש לברר אם מותר לעשות שילוח הקן
החתם סופר (או"ח סי' ק') חולק עליו וס"ל
בשבת ,דלכאורה כשמשלח האם אינו עובר
שאם אינו רוצה הבנים אין חיוב לשלח
אלא על איסור מוקצה דרבנן ,ואילו שילוח
האם ,וכתב שעוד יותר שיתכן שיהי' איסור
הקן הוא מצות עשה.
בדבר ,דהרמב"ן בחומש מביא בשם
בשו"ת חתם סופר (שם) נשאל על ותלה זה הרמב"ם (במורה נבוכים ,וכ"כ בספר החינוך
בהנ"ל אם מחויב לשלח אפילו אם אינו מצוה תקמ"ה) טעם מצוה זו שהוא כדי לא
רוצה לא באם ולא בבנים ,או רק אם רוצה נתאכזר לעקור אם על בנים ,דאע"ג דאסור
ליקח הבנים הזהירה התורה לא תקח האם לומר על קן ציפור יגיעו רחמיך והטעם שלא
על הבנים ,אבל אם לא ירצה לא זה ולא זה הגיעו רחמיו על בעלי חיים כל שהוא לצורך
יניחם במקומם. אדם ,דא"כ שריחם על הבעל חי היה צריך
להיות אסור לשחוט בע"ח ,אך גזירות הן
והסיק שכיון שאין חיוב בדבר א"כ לא
עלינו שלא נלמוד להתאכזר ונתקן
מבעיא שלפי שיטת הרמב"ם הסובר שצריך
מידותינו.
לתפוס האם בידו [כמ"ש (שם פ"ה ה"ה)
וכיצד משלח האם אוחז בכנפיה ומפריחה, והנה לפי טעם זה מבואר שאם אינו צריך
אבל רש"י ס"ל שאופן השילוח הוא ע"י לבנים לא מיבעי' דאינו מחויב לשלח האם
שמפריח אותה במקל וכדומה] ,פשיטא אלא אכזריות נמי עבוד ,ובמקום שנלמוד
שאסור משום שיש בזה גם איסור צידה, שלא נתאכזר אדרבה נרגיל עצמנו באכזריות
אלא אפילו להפריח נ"ל דלא שפיר דמי ולצער בעלי חיים לגרש האם מעל בניה על
דכיון שלהרמב"ם לא יצא ידי חובת המצוה חנם ,וצער בע"ח דאורייתא אלא שכתב
נמצא שהתאכזר בחנם על בע"ח. הרמב"ן שלא הגיעו רחמיו על בע"ח אם
הוא לצורך אדם ,אבל אם איננו לצורך אדם
ונ"ל [ע"פ דרכו של החת"ס] שאם ישלח
שאינו צריך לבנים אכזריות היא זו לגרש
ע"י שיגע בציפור במקל -באופן שיש בה
מעל הבנים ,עכ"ד.
משום מוקצה ,ג"כ ברור שזה אסור דכיון
שאינו חיוב אלא שאם רוצה ליטול הבנים, ראיתי לאחד מהאחרונים שהעיר על דברי
נג משנת השבוע
ואין להם מקום לנוח דין הוא שירחם חייב לשלח האם מקודם ,לכן אינו דוחה
עליהם ,ושוב נתן להם מצוה של אכזריות איסור מוקצה.
גדולה שנוטל הבנים ומשלח האם,
***
שכשמלח האם לפעמים הולכת מחמת צער
וטובעת במים כמ"ש בירושלמי ,א"כ הוא בשכר המצוה זוכה לאריכות ימים
בודאי אכזריות ,לכך כתיב בשני מצוות אלו "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך
אריכות ימים לפי שבשני מידות הללו נשלם למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב:ז).
האדם בתכלית הטוב. ושכר זה כתוב גם במצות כיבוד אב ואם,
"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון
בשכר המצוה זוכה לבנים
ימיך" (שמות כ:יא).
במדרש מבואר שע"י מצות שלוח הקן
זוכה לבנים ,וז"ל המדרש (דב"ר ו' ו') :יש הגר"א (באמרי נועם מס' ברכות לג ):מבאר
מצות שמתן שכרן עושר ויש מצות שמתן הענין דרק בשתי מצוות אלו נכתב ששכרן
שכרן כבוד ,ומה מתן שכרה של מצוה זו, אריכות ימים ,שילוח הקן וכיבוד אב ואם,
שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים .מנין, לפי שאין השלימות ניכרת באדם אלא
שנא' "שלח תשלח את האם" .ומה שכר כשיש לו שני מידות הפוכות ,דהיינו מידת
אתה נוטל" ,ואת הבנים תקח לך" .ועובדא הרחמים ומידת האכזריות .לפי שכשהאדם
ידענא באחד שהמתין כמה שנים לזש"ק, נוהג במדה אחת ,אינו מוכרח לומר שהוא
והשקיע דמים לקיים המצוה כתיקונה צדיק דיש לומר שכך הוא טבעו .אבל כשיש
ובשלימות ע"פ ההלכה [דיש בזה הרבה לו שני מידות הפוכות ,כגון רחמניות
פרטים בכדי שיהי' ודאי מחוייב לכל ואכזריות ,אז מוכרח לומר שהוא צדיק.
השיטות בשילוח הקן] ,ואכן זכה להפקד והנה לכך נתן הקב"ה לישראל מצוה של
בדבר ישועה ורחמים. רחמנות ,שהוא כיבוד אב ואם ,שהוא
רחמנות גדולה לפי שכשבאים ימי הזקנה
משנת השבוע נד
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
מס' בכורות
מי רגלים של חמור מהו .............................................................................ז-ו ,ז ז.
דסוסים וגמלים לא קמיבעיא להו דלא שתו אינשי ..........................................ז-ז ז:
דבש דבורים מותר מפני וכו' ואין ממצות אותן מגופן ............................ז-ו ,יג-קיד
דובשא רחמנא שרייה .............................................................................יג-עט
ואיזה זה זה דבש דבורים .......................................................................יט-שע
וטהור שבלע דג טמא אסור באכילה ..............................................ד-קא ,טז-כא
עור הבא כנגד פניו של חמור מותר ................................................................ז-ז
רש"י ד"ה שמכניסות ..................................................................................ז-ו
תוד"ה דג ....................................................................................ד-קא ,טז-כא
בהמה גסה טמאה לשנים עשר חודש ...................................................ב-מז ,מח ח.
רש"י ד"ה אלא .......................................................................................ב-מח
תוד"ה ומאי ...........................................................................................ב-מח
ורצוצא דמית מהיכא נפיק רוחיה .............................................................טז-כב ח:
פטר חמור אסור בהנאה ......................................................................יט-קסא ט:
בפטר חמור נמי מיקדשא ......................................................................ה-רפב
הערלה וכו' כולן מטמאין טומאת אוכלין....................................................ג-קנט
ר"ש אומר כולן אין מטמאין וכו' אמר ר"י מאי טעמא דר"ש ...................ג-קס ,קסו
אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל ...........................................ג-קנב
רש"י ד"ה כולן מטמאין ...........................................................................ג-קנט
הואיל ואיסורו חישובו ............................................................................יג-קטו י.
רש"י ד"ה ואיסורו..................................................................................יג-קטו
מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו פודהו בשויו ..................................יט-י יא.
הפודה פטר חמור של חבירו וכו' פדיונו לבעלים ..................ג-קלח ,טז-צט ,יח-שז
אליבא דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה להקדש מדמי ליה .........................ה-רפב
הגונב פטר חמור של חבירו משלם תשלומי כפל לבעלים .....................ג-קלח ,קמ
רש"י ד"ה או דילמא...............................................................................ג-קסה
תוד"ה הפודה .......................................................................................יח-שז
נה משנת השבוע
כיון דהשתא מיהא רהיט ואזיל שה קרינא ביה ...........................................ד-קפג יב.
ומוסיפין עד עולם ....................................................................................ה-רב
רש"י ד"ה ומוסיפין ..................................................................................ה-רב
כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא ..............................................................ד-רנ יב:
שאני הכא דכתיב לדורותיכם ...................................................................טז-קו
המפריש פדיון פטר חמור ומת ...................................................................יט-י
הפודה את בנו בתוך ל' יום וכו' בנוי פדוי .....................................................ה-רב
תוד"ה ודאי .............................................................................................ג-צה
תוד"ה הכא ............................................................................................טז-קו
לומר שאין עובר עליו ...................................................................ד-קמב ,ה-רב יג.
ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת .......................ז-ריב
רש"י ד"ה רב ששת אמר ..............................................................ד-קמב ,ה-רב
מאי יחזור יחזור בדברים ......................................................................יב-שעט יג:
תוד"ה כמ"ד ............................................................................................ו-שי
כל הקדשים וכו' ואם מתו יקברו ..............................................................י-שיח יד.
זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום ...................................................................יז-רלו יז:
דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה .............................יא-לד
רש"י ד"ה זכר ........................................................................................יז-רלו
אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא ..............................................................י-קס יח.
והשני יראה עד שיסתאב .........................................................................יז-רלו
תוד"ה אדאכלת ......................................................................................י-קס
הכל מודים בספק מעשר שפטור מן המתנות .............................................יז-רלו יח:
תוד"ה אקנויי ..........................................................................................יז-עו
הלוקח בהמה מן העכו"ם ואינו יודע אם בכרה .............................................יג-רג יט:
פרה וחמור בנות שלוש ודאי לכהן ..........................................................ה-קמט
כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי במעשה .............יא-קיד ,יג-רג ,רל ,יד-קמז כ.
תוד"ה רבינא .....................................ד-צה ,י-רמג ,יא-קיד ,יג-רג ,יד-קמז ,יז-קלג
תוד"ה ורבי ................ד-רלו ,ה-שט ,ו-שב ,ז-צט ,רנב ,יג-רג ,יד-פט ,טז-קלז ,יז-כו
תוד"ה חלב ............................................................................א-ו ,ב-מט ,יג-רג כ:
משנת השבוע נו
הילולא דצדיקיא
ט"ו תשרי תרנ"ה הרה"ק רבי מרדכי לייפער מנאדבורנא זי"ע
רבינו מרדכי נולד ביום י"ט אייר שנת תקפ"ד ( 1825למס') [וי"א תקפ"ג] ,לאביו הרה"ק ישכר בער
מנאדבורנא ) (Nadvirna, Ukraineזי"ע בעל סתרי תורה ,בן הרה"ק רבי יצחק מקאליש
) (Kalush, Ukraineזצ"ל ,אחי הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן ) (Peremyshlyany, Ukraineזי"ע ,בני
הרה"ק רבי ארון לייב מפרעמישלאן זי"ע ,בן הרה"ק רבי מאיר הגדול מפרעמישלאן זי"ע .ולאמו
מרת רחל ע"ה ,בת הגה"ק רבי אברהם לייב בלוך זצ"ל ,נכד הרה"ק רבי יוסף בלוך זי"ע אב"ד אלעסק
) (Olesko, Ukraineוסטאנוב ) ,(Sataniv, Ukraineובעל גנזי יוסף ,מתלמידי המגיד הגדול ממעזריטש
זי"ע.
ימי נעוריו
כבר מילדותו חיפש רבינו עצות איך להיות תמיד דבוק בהשי"ת ,וכמו שכתב בספרו (מאמר מרדכי
פ' תבא ד"ה ידבק בך)" :כד הוינא טליא ,והתחלתי ללמוד גמרא בעיון .ושאלת את אאמו"ר זי"ע" :איך
אוכל לקיים 'שויתי ה' לנגדי תמיד' ,כיון שאני טרוד בגירסא" .והשיב לי אבא מורי" :אעפ"כ חיובא
רמיא לקיים" ,ולא הבינותי דבריו הקדושים ,כי היה בעיני כבלתי אפשרי .וכד נהירנא עיני הבינותי,
כשאדם מבטל את עצמו מכל וכל ,ואינו מכוין בפלפולו להנאת עצמו ,רק לעשות נחת רוח להבורא
ברוך הוא ,זוכה להיות לנגד עיניו שם הוי' ב"ה ,אף גם בעת טירוד עיון רב בלימוד התורה הקדושה
בעמקי מחשבתו .והנה התורה נקראת 'דבר' ,ע"ד (תהלים קה:ח) "דבר צוה לאלף דור" .וזהו פירוש
הפסוק (דברים כה:כא) 'ידבק ה' בך' ,היינו שתוכל להיות בדביקות השם ,להיות השם הוי' לנגד עיניך.
'את הדבר' ,היינו אפילו בעת עיון רב בלימוד תורה הקדושה שנקראת 'דבר'' .עד כלותו אותך' ,פירוש
באופן שתבטל עצמך מכל וכל ,ולא תחשוב כלל להנאת עצמך .השי"ת יזכינו לבוא למדריגה הזאת
בזכות אבותינו הק'.
עוד מימי ילדותו היה רבינו מתמיד עצום ,וכמו שסיפר לעת זקנתו בעת שראוהו רבי ברוך מאיר
קליין ז"ל כשדמעות עומדות לו על לחייו ,ואמר לו רבינו" :יודע אתה למה אני בוכה ,כי איני יכול
ללמוד כמו בשנים קדמוניות .וזכורני שבהיותי בן י"א שנה ,שאל אותי אבי" :מה למדת היום אחר
הצהרים" .עניתי לו" :שני דפים גמרא ,דף אחד שלחן ערוך אורח חיים ,דף אחד שלחן ערוך יורה
דעה ,דף אחד שלחן ערוך חושן משפט וכו'" .והוסיף רבינו ואמר" :וכל זה היה חוץ ממה שלמדתי
בבוקר לפני שהלכתי אל המלמד ,שאז למדתי גמרא רש"י ותוס' ,וגם בלילה למדתי שני דפים
גמרא".
אביו נסע אתו הרבה אל דודו הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זי"ע שחיבבו מאד .ומסופר :פעם
אחת כשבא רבי בערצ'י עם רבינו לשבות במחיצת הרבי מפרעמישלאן בשבת בלילה לפני שערך
הרבי את שולחנו הטהור ,וכדרכו בקודש חילק לכל אחד מקום לשבת בפני החסידים .קרא הרה"ק:
"רבותי תנו לו למאיר'ל עצה ,מה יעשה עכשיו עם מרדכי'לה שלו .אדרבה תאמרו למאיר'ל היכן
נז משנת השבוע
יושיב את הבחור הטוב הזה ליד השולחן ,יושיב אותו מאיר'ל למעלה בשולחן המזרח ,הרי הוא ראוי
לזה כבר מזמן .אבל מאיר'ל לא יכול לעשות כן ,כי הוא בכל זאת ילד צעיר ,והוא יכול אח"כ חלילה
להגיע לידי גדלות וגסות הרוח ר"ל .ואולי מאיר'ל יושיב אותו קצת הלאה בצד ,הרי זה לא לפי כבודו,
כי מגיע לו מקום יותר טוב ויותר מכובד .לא יודע עכשיו מאיר'ל מה לעשות ,תנו נא לו רבותי איזה
עצה .כל הקהל שתק ולא ענה כלום .הרבי חשב קצת ,ואח"כ אמר" :אתם כולכם שותקים ,אבל
למאיר'ל כבר נפל בלבו עצה ,אני אעשה פשרה -לא אושיב אותו בשולחן המזרח ,ולא בצד ,רק
אושיב אותו על ברכי" .ואכן משך כל שלש הסעודות בשבת קודש ,בילה רבינו על ברכי דודו הקדוש.
פעם אמר הרה"ק מפרעמישלאן זי"ע שיש לרבינו נשמה גבוה -נשמת מרדכי היהודי ,וניבא עליו
גדולות ונצורות .ובעודו צעיר לימים אמר עליו" :מובטחני בו ,שיתעבד לאילנא רברבא בישראל ,והוא
יהיה רבן של ישראל ,ואליו ינהרו רבבות אלפי ישראל".
בעודו צעיר לימים נתייתם רבינו מאביו הקדוש ,ומני אז והלאה נתגדל ונתחנך על ברכי דודו הרה"ק
מפרעמישלאן זי"ע ,אשר לקחו לו לבן ,ושמר עליו כעל בבת עינו ,וממנו שאב רבינו את תורתו ודרכיו
הק' בעבודת הבורא יתברך שמו.
פרק האיש מקדש
כאשר הגיע רבינו לפרקו נשתדך עם מרת חיה ע"ה ,בת הגה"ק רבי שמואל שמעלקא טויבש זצ"ל
אב"ד יאס ) .(Iași, Romaniaבר"ח ניסן שנת תר"ד ( 1844למס') התקיימו שמחת החתונה .לאחר
נישואיו היה רבינו סמוך על שולחן אבי חותנו הגה"ק רבי אהרן משה טויבש זצ"ל אב"ד יאס ,ובעל
קרני ראם.
הרבנית ,על אף היותה רגילה בבית אביה לחיות בהרחבה גדולה ,והיתה רגילה לאכול בקערה של
כסף עם כף של זהב ,כאשר סיפרו לה על גודל העניות השוררת בבית רבינו ,שאוכלים ושותים בכלי
חרס גרועים ,ואין להם אפילו רהיטים ,וחיים בדחקות גדול ,עם כל זאת הוטב בעיניה להידבק בבית
רבינו ,והסכימה לוותר למענו על כל ההרחבה שהיה בבית אביה ,בידעה כי כל אלו כלא יחשבו,
לעומת תורתו ועבודתו הק' של רבינו.
עד כדי כך ,שפעם אחת הביא חסיד אחד אשר נושע על ידי רבינו ישועה גדולה ,מתנות רבות כלי
כסף וזהב לרוב ,אשר עלה לסכום גדול כאות הוקרה לרבינו .וכאשר לא מצא את רבינו בביתו ,כי
היה על אם הדרך ,מסרם לרבנית .ויהי כאשר אך יצא החסיד ,נכנס עני אחד ,וסיפר לרבנית את
דאגתו ,שהוא מבקש עזרה עבור הכנסת כלה ,לא היססה הרבנית הרבה ,ולקחה את כל המתנות
שקיבלה לפני דקות מספר ,ומסרה בשמחה רבה לעני עבור הוצאות הנישואין ,כה דבקה בדרכו
הקדוש של רבינו ,וכאשר שב רבינו לביתו ושמע על מעשיה נהנה מאד מזה.
פעם אחת אמר רבינו לכלתו בדרך צחות על הרבנית" :שהיתה פעם אחת אשה כשירה ,והיא כבר
אינה נותנת פרוסת לחם לעני" .וביאר דבריו לכלתו הנדהמת מדברים אלו" :שפעם היתה הרבנית
שלמים".
נותנת פרוסה לעניים ,והיום היא נותנת ככרות ֵ
על כס ההנהגה
רבינו נסמך להנהגת העדה ע"י דודו הרה"ק מפרעמישלאן זי"ע ,היה זה ב'זאת חנוכה' ,והרה"ק
משנת השבוע נח
מפרעמישלאן קרא לרבינו שיכנס לחדרו עם עוד שלשה אנשים ,וקרא לעוד חמשה אנשים שיעמדו
על יד הפתח מבחוץ ,והרה"ק ציוה לסגור את הדלת ,ולהזהיר את האנשים העומדים בחוץ שישארו
לעמוד שם ,ולא ילכו לאף מקום ,בכדי שיוכלו להשלים למנין .הרה"ק מפרעמישלאן סמך את ידיו
הקדושות על ראש רבינו לסעדו ולתמכו לנשיאות ,וכה אמר לו" :ראה נתתיך אלקים וגו' .מרדכי ,את
המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות' .מטה' -הוא לשון 'מטה ידו' ,כוונתי היא שפלות
רוח ,שתקח לידך שפלות רוח אשר תעשה בו את האותות ,כי בכדי להראות אותות ומופתים צריכים
להיות שפל רוח ,ובלי שפלות רוח אין המופתים שווים כלום".
אחר כך שאל הרה"ק את רבינו" :רב ,הנך כאן"? ענה רבינו" :הנני" .אחר כך אמר הרה"ק לרבינו" :בוא
ועמוד על יד המזוזה" ,והמשיך הרה"ק מפרעמישלאן ואמר" :מרדכי ימלא מקום אביו ,כי הוא הצעיר
והחשוב ,ויש לו אשה כשירה ,ונוכל לומר עליה שהיא בת תלמיד חכם .מרדכי תתפלל בבוקר השכם,
ותתפלל לפני התיבה ערב ובוקר וצהרים ,אמור לתיבה אחותי את .תכניס אורחים והאכל עניים,
ותאכל עמהם יחד אך בלילה ,ולא ביום שהוא מוקדש ללימוד .ודע כי אביך הק' ז"ל עבד את ה'
עבודה תמה".
והתחיל הרה"ק מפרעמישלאן לשורר" :המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ,ובטובו מחדש בכל יום
תמיד מעשה בראשית וכו'" .ויברך אותו ,ואמר להעומדים שם" :הטו אזניכם ושמעו היטב ,גם אתה
הירש'לי הטה ושמע :זאת חנוכת המזבח ,מה מזבח מכפר אף שולחנו של אדם מכפר (חגיגה כז,).
וראה נא שלא יעבור עליך חצות לילה בשינה מעתה .ותיסע לשבת קודש פרשת יתרו אל הרה"ק
רבי ישראל מרוזין ,והוא יקרב אותך אי"ה ,ולא ירע לך ,כי אתה קנקן חדש מלא ישן ,ומנותר קנקנים
נעשה נס לשושנים" ,כן חזר כמה פעמים .ואמר לו עוד" :דע כי עבדתי עבודה רבה ביגיעה גדולה
שמפּני נטפו אגלי זיעה ,וידי קרות כשלג ,ומעתה לא תבוא אלי מעצמך עד
עתה אחר ההדלקה ,עד ָ
שאבקש אותך ,והיה אם אחפוץ בך אקרא לך בשם היאות לך בבוא עת פקודה אי"ה ,לך בכוחך זה
והושע את ישראל".
רבינו קיים את דברי הרה"ק מפרעמישלאן ונסע לשבות בשבת קודש פרשת יתרו במחיצת הרה"ק
מרוז'ין זי"ע .רבינו לא גילה מי הוא ,והמנהג היה אצל הרבי מרוז'ין שבצאתו מן הקודש מחדרו ,נחלקו
הקהל לשתי שורות ,והרבי מרוז'ין עבר ביניהם בעיניים סגורות ,וכך קיבל שלום מכל אחד ואחד.
כאשר הגיע על יד רבינו ונתן לו רבינו שלום ,נזדעזע הרבי מרוז'ין ,ופתח את עיניו ,ושאל את רבינו:
"מי אתה"? ענה לו רבינו" :מנאדבורנא" .שאלו הרבי מרוז'ין" :אפשר אתם בנו הצעיר של הרבי רבי
בערצ'י"? ענה רבינו" :כן" .חזר ולקח הרבי מרוז'ין את ידו של רבינו ולחצם בדרך חיבה בשתי ידיו
הקדושות ,ולחש הרבי מרוז'ין לאוזנו של רבינו ,ואמר לו להקריב את ראשו ללבו ,ואמר לרבינו
תשמעו איך הלב שלי דופק ,והמשיך ללכת.
בליל שבת קודש הכינו את השולחן למען יוכל הרבי מרוז'ין לערוך את שולחנו הטהור ,והגבאי סידר
את מקומות הישיבה ,והכין לרבינו מקום על יד הרבי מרוז'ין ,אך רבינו סירב לישב שם ,וישב באיזה
שולחן שעמד בצד .הגבאי פנה אל רבינו וביקשו כמה פעמים שיאות לישב למעלה במקום שהוכן
עבורו ,אך רבינו סירב .ויהי כראות הגבאי שרבינו מסרב ,הלך אל הרבי מרוז'ין ,וסיפר לו שרבינו מסרב
לעלות לישב למעלה .אמר הרבי מרוז'ין להגבאי" :לך ואמור לו ,שאם הוא לא יבוא אל השולחן ,גם
אני לא אבוא אל השולחן" .בשמוע רבינו את דברי הגבאי ,קם מיד והלך לישב במקום שהוכן עבורו
נט משנת השבוע
על יד הרבי מרוז'ין .ואח"כ בעת עריכת השולחן אמר הרבי מרוזין לרבינו" :פעם עושים שולחן עבור
אדם אחד ,ופעם אין עושים שולחן עבור אדם אחד" .הרבי מרוז'ין נתן לרבינו שיריים בקערתו ,רבינו
אכל את הכל ולא השאיר כלום ואף קינח את הקערה היטב ,ואמר רבינו להסובבים אותו" :הרבי
מרוז'ין יודע מה שנתן לי ,ואני יודע מה שלקחתי".
אח"כ אמר הרבי מרוז'ין לחסיד אחד מנגידי טשערנוביץ ) (Chernivtsi, Ukraineשישב שם בקירבה:
"ראיתם את האברך הזה ,השכינה שורה על פניו ,גאט ליגט איהם אויפען פנים" .והחליק הרבי מרוז'ין
בידו הקדושים על פניו של רבינו ,וסלסל את פיאותיו ,ואמר" :דומה עלי שאוחז אני ידי על מזוזה",
והמשיך ואמר" :העולם טועים הם ,כי חושבים שמי שנותנים לו זהב הוא רבי ,ולמי שנותנים רק
פערציגער [מין מטבע קטנה] איננו רבי .אבל לא כן הוא -רבי הוא מי שעובד את השם יתברך בלב
תמים" .והמשיך הרבי מרוז'ין ואמר" :הוא יכול להיות בעצמו רבי וליקח פתקאות".
בתחילה קבע רבינו את משכנו בעיר נדבורנא ,ורבים נהרו אליו לדלות מבאר הטהור תורה וחסידות,
ולהתבשם מקדושתו .וכן באו אליו לקבל את ברכת קדשו.
בנדבורנא היה לרבינו לו הרבה רדיפות מהממשלה אודות הגיוס לצבא של בניו הקדושים ,עד
שלבסוף הוכרח לעזוב את מקום מגורי אביו ,ולעזוב את מדינת פולין .ומסופר :חדרו של רבינו היה
סמוך לביהמ"ד .פעם אחת שמע דפיקות בביהמ"ד ,והלך שם לראות מה זה ועל מה זה .וכבואו
לביהמ"ד ,שמע שהדפיקות באים מהארון קודש .פתח רבינו את הארון הקודש ,ואמר" :מי יהין
לדפוק בארון קודש שלי" .והדפיקות פסקו ,ורבינו חזר לחדרו .לא עברו רק כמה דקות ,ונשמע עוד
הפעם אותם הדפיקות .נכנס רבינו שוב לביהמ"ד ,ושאל עוד הפעם כנ"ל ,ופסקו הדפיקות ,וחזר
לחדרו .אחרי כמה דקות נשמעו פעם שלישית הדפיקות ,ורבינו נכנס לביהמ"ד ,והתמהמה שם
קצת ,ואמר" :מרמזים לי מן השמים שאני צריך לברוח ממדינת פולין" .רבינו עזב את מדינת פולין,
ונסע למדינת אונגארן ,הוא התגורר בכמה עיירות ,עד שהתיישב בעיר בושטינא ),(Bushtyno, Ukraine
(גדולת מרדכי הוספות חדשים אות ו') שם נשאר עד יום פטירתו.
בהעלות את הנרות
דרכו של רבינו היה להרבות בנרות בכל עת ובכל זמן ובכל מקום ,וקנה נרות גדולות וטובות ביותר.
ובערב שבת קודש הדליק מאה וששים נרות ,וי"א שהיה מדליק נרות במספר 'שבת' .וכן הדליק
בראש חודש ק"ס נרות ,וכן הרבה בנרות בפורים ובשושן פורים ,ט"ז וי"ז אדר ,ופעם אמר" :די
'ואימא'ס קאסט מיך א סאך לעכט"[ .היינו מה שאמרו חז"ל (מגילה ד ):ואימא שיבסר ,ואימא
שיבסר].
מסופר :בליל ראש חודש אחד ,נזדמן רבינו באיזה יער ללון אצל איש אחד .רבינו הכין את עצמו
לתפילת ערבית ,ובאמצע ההכנות נזכר שהלילה חל ראש חודש ואין לו נרות להדליק כמנהגו .רבינו
הצטער על זה מאוד ,אך בטחונו היה חזק בהשי"ת שיזמין לו נרות .בינתיים יצא רבינו מן הבית וטייל
קצת בחוץ לכאן ולכאן ,לפתע נשמע קול עגלה מתקרבת .פניו של רבינו אורו ,ואותת )(signaled
לעגלה שתעצור .וכשנעצרה ניגש רבינו אל בעל העגלה ,ושאל אותו" :האם יש לך נרות"? עמד האיש
כמשתומם ,ואמר לרבינו" :הנה אני נזכר כעת במה שחברי שותפי ביקש ממני לפני זמן רב לקחת
אתי נרות ,ולעשות לו עי"ז פרסומת ,והנה הם מונחים אצלי כבר זמן רב בתחתית העגלה ,ולשם כך
משנת השבוע ס
אני צריך לפרק את כל הסחורה מהעגלה" ,אמר ועשה .לאחר שפירק את הסחורה נתן לרבינו את
הנרות .וראה זה פלא שמספר הנרות היה בדיוק מאה ושישים ,וגם מהסוג הגדול והטוב ביותר כמו
הנרות שרבינו נוהג להדליק .רבינו הודה לאיש ,ובשמחה רבה הדליק את הנרות ,והתחיל להתפלל
תפילת ערבית .וראה האיך שהשי"ת אוהב צדיקים ומזמין להם כל צרכיהם בעתו ובזמנו.
מסופר :פעם אחת כאשר שרר בעיירה בושטינא מקום מגורי רבינו איזה חולי ל"ע ,והרופאים הזהירו
באזהרה נחרצת לשמור על נקיון מוחלט בחוצות העיר ובבתים ,באמרם שהלכלוך גורם למחלה זו.
והופקדו על ידי ראש העיר שומרים שיסתובבו וישמרו שהפקודה תתקיים במילואה ,ולכן לא יכלו
לבנות סוכות ,כי הדבר כרוך בהרבה לכלוך .אולם רבינו לא שאל אף אחד מה לעשות ,ובנה סוכה.
שמע הדבר הגיע לאזני ראש העיר ,ושלח שליח מיוחד שיודיע ויסביר לרבינו את חומרת הענין על
פי הוראת הרופאים ,ולבקשו להרוס את הסוכה על אתר .אולם רבינו לא שעה לדבריו ולא התייחס
כלל לזה ,רק אמר" :מרדכי'לה בנה סוכה בכדי שתעמוד ולא שיהרסו אותה" .חזר השליח ואמר
לראש העיר את דברי רבינו .כששמע זאת ,שלח לקרוא לרבינו שיבוא לפניו .אך רבינו מיאן .ראש
העיר התמלא חמה ובא בעצמו אל רבינו ,והתחיל לדבר אתו קשות ,ואיים על רבינו שאם לא יהרוס
את הסוכה יושת עליו עונש קשה .אולם רבינו לא שם לב לדבריו ,וביטל אותם במחי יד ,באמרו:
"מרדכי'לה בנה סוכה בכדי שתעמוד ולא בכדי שיהרסו אותה".
הראש העיר כעס מאוד ,ורבינו שראה את כעסו אמר לו" :היודע אתה שהרה"ק רבי מאיר'ל
מפרעמישלאן היה דודי זקיני"? ענה ראש העיר בכעס" :מה איכפת לי ,מי היה דודך זקינך ,העיקר
הוא שתהרוס את הסוכה" .אמר לו רבינו" :אבקש ממך לשמוע סיפור" .ראש העיר הסכים בלית
ברירה ,ורבינו התחיל בסיפורו" :פעם היה כומר אחד ,ולו היה עשרה בנים ,שהיו כולם בריאים
ושלמים כמו ארזים .בחצר ביתו היתה גינה גדולה מלאה אילנות טובות .פעם אחת עלה לו רעיון
במוחו ,היות וברצוני לעשות גן יפה עם פרחים יפים הנודפים ריח למרתקיםֶ ,אכרות לשם כך כמה
עצים ,ובמקומם אוכל להקים גינה לתפארת" .ובמרץ עשו את העבודה לרוב הנאתו.
ויהי אך גמרו לעשות את הגינה ,חלו בניו אחד אחרי השני ושכבו על ערש דוי ,עד שמתו מרוב יסורים.
כשהגיע תורו של הבן העשירי הנשאר לפליטה ,הלך הכומר שלא ידע יום ולילה מאז שחלו בניו,
והתרוצץ מרופא אחד למשנהו ,ופיזר הון תועפות ,ועשה מאמצים כבירים לנסות להציל לפחות את
הבן העשירי החולה אך ללא הועיל .באותו יום יעצו לו ידידיו שינסה ללכת אל היהודי הקדוש
המתגורר בעיירה פרעמישלאן ,ואשר שמעו הולך בכל הגלילות ,שברכותיו אינם חוזרים ריקם ,ולכן
לא יפסיד כלום אם ינסה לנסוע אליו שיברך את בנו שיקום מחליו .בלית ברירה אחרת הסכים הכומר
לעצתם ,באמרו" :מה כבר אוכל להפסיד".
ויהי כאשר אך הגיע אל הרבי ,התחיל לבכות בדמעות שליש ושפך לפניו את צרותיו שתכפוהו בזמן
האחרון ,ובעיקר על בנו העשירי המוטל בביתו על ערש דוי ,שהרופאים נואשו למצוא מזור .אמר לו
הרבי ר' מאיר'ל" :שמע נא את אשר אומר אליך ,היה לך גן נאה מלא עצים טובים ,וכשרצית לעשות
גן של פרחים ,זוכר אתה מה עשית ,כרתת עצים בכדי ליטע במקומם פרחים .והיות והאדם נמשל
לעץ השדה ,ואם כן בגלל שאתה גדעת בחינם את העצים של הקב"ה ,גדע הקב"ה את עציך שהם
בניך .אך היות ובאת אלי ,לא אשלחך ריקם .מבטיח אני לך ,שילדך העשירי יתרפא ויקום ממיטת
סא משנת השבוע
חליו ,ויתהלך בריא ושלם כאחד האדם" .הכומר קד קידה והודה לרבי מאיר על ברכתו ,וכן היה כאשר
חזר הכומר לביתו ,באו לפניו אשתו וידידיו ,וסיפרו לו בשמחה רבה שמצב בנו הוטב".
"ועתה" -פנה רבינו אל ראש העיר" :היודע אתה מיהו הבן העשירי של הכומר? הלוא אתה הוא זה.
והרבי מפרעמישלאן הוא דודי זקיני ,ועכשיו שפוט נא האם הצדק בזה אתך ,האם זה גמולך אלי
בעד הטובה שעשה עמך דודי זקני"? ראש העיר בשמעו את דברי רבינו אמר" :שהוא יודע כל זאת",
ונפל לרגלי רבינו ,וביקש את סליחתו ,ומעתה הוא נותן רשות לרבינו לעשות אפילו עשרה סוכות,
וכל הטוב בעיניו יעשה.
מסופר :פעם אחת באה אשה אל רבינו ,ובכתה בדמעות שליש על הצרה שתכפתה ,באשר העלילו
על בעלה עלילת שוא ,ואסרו אותו בבית הסוהר .שאלה רבינו" :מי הוא בעלך"? ענתה האשה" :בעלי
הוא ירחמיאל מחסידי הרבי"? ושוב שאלה רבינו" :מי הוא ירחמיאל"? והיא ענתה ,כך חזר הדבר
ונשנה כמה פעמים ,ובכל פעם גברו צעקותיה של האשה" :מדוע אין הרבי זוכר מי הוא בעלי ,הרי
הוא כל כך דבוק ברבי ,ויושב אצלו יותר מאשר בבית"? אולם רבינו ענה לה" :אני לא זוכר אותו ,ועם
כל זה אני מברך אותו ,יתן ה' ויצא לחפשי ויבוא לביתו בשלום".
הלכה האשה הביתה ,וחיכתה לשוב בעלה ,אולם כעבור ימים ושבועות והוא עדיין לא חזר לביתו,
באה שוב אל רבינו ,וכמעשהו בראשון כך מעשהו בשני .רבינו בירך אותה ,שיתן ה' ויצא בעלה
לחפשי ויבוא לביתו בשלום ,אך גם הפעם לא השתחרר .האשה לא אמרה נואש ,ובאה עוד פעם
אל רבינו ,ובכתה הרבה מאוד ,ובאמצע צעקה ,ואמרה" :רבי הלוא בעלי הוא ירחמיאל שמביא לרבי
סכך מדי שנה בשנה" .רבינו בשמעו את דבריה ,נענה ואמר" :אה אה ,ירחמיאל פון די סכך ,אה אה
ירחמיאל מהסכך ,ביז די טאג וועט ער זיין אין שטוב" .וכן היה ,שביום שנקב רבינו חזר ירחמיאל
לביתו ,והשמחה בביתו שבה כמקדם.
אחרית ימיו
בשנה האחרונה רמז רבינו למקורביו כמה פעמים על הסתלקותו .פעם אחת אמר" :דער אייבישטער
איז דאך אויכט מקיים אלע מצוות וואס שטייט און די תורה .און אויב אזוי ,וויאזוי איז ער מקיים די
מצוה פון ולקחתם פרי עץ הדר"? נאר דער אייבישטער נעמט דעם צדיק פאר א אתרוג" .אולם אף
אחד לא ירד לסוף דעתו.
ביום הכיפורים האחרון עמד רבינו והכריז בפני קהל עם ועדה" :רבותי ,יש ל"ע גזירה קשה על כלל
ישראל .האם יש כאן אחד שמוכן לקחת את זה עליו ,להיות כפרה עבור כלל ישראל"? אף אחד לא
ענה ,כי כולם נבהלו וניתק הדיבור מפיהם ,וארכבותיהם דא לדא נקשן .רבינו חזר על דבריו פעם
שנית ,ואחר כך אמר" :נו" ,וחזר פעם שלישית ,ולא ענו כלום .אחר כך אמר רבינו" :נו צום ערשטען
מאל" ,ושתק קצת" ,צום צווייטן מאל" ,ושתק קצת" ,צום דריטען מאל" ,אף אחד לא הבין כוונתו
של רבינו ,אך ביום א' דסוכות אז הבינו שרבינו לקח את זה על עצמו להיות כפרה עבור כלל ישראל.
ביו"ט ראשון של סוכות שנת תרנ"ה ( 1894למס') עלתה נשמתו הקדושה והטהורה של רבינו
בסערה השמימה .רבינו נטמם בבית החיים בבושטינא.
משנת השבוע סב
צאצאיו
רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים ,ןאלו הן :הרה"ק רבי יצחק מסטאניסלוב
) (Ivano-Frankivsk, Ukraineזי"ע .הרה"ק רבי ישכר דוב בערצי מסאטמר )(Satu Mare, România
זי"ע .הרה"ק רבי מאיר רוזנבוים מקרעטשניף ( (Crăciunești, Româniaזי"ע .הרה"ק רבי ישראל יעקב
מחוסט ) (Khust, Ukraineזי"ע .הרה"ק רבי אהרן משה מלאנצהוט ( (Łańcut, Polandזי"ע .הרה"ק
רבי יוסף מנירעדהאז ( )Nyíregyháza, Hungaryזי"ע .בתו מרת בינה ע"ה ,אשת הרה"ק רבי אברהם
יוסף איגרא מז'עלין ) )Żychlin, Polandזי"ע ,נכד הגה"ק רבי משולם איגרא זצוק"ל.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
מקורות :אורות מרדכי
אהל ומצבת הרה"ק רבי מרדכי לייפער מנאדבורנא זי"ע בבושטינא
סג משנת השבוע
מגיד משנה לנוער
חג ה ֻס㿿ת
ִס㿿俿ר 俿לא בג� ָמ ָרא
אבען זִ י俿ד㿿לי ַה㿿ר ָה ֶ ֶעס �ש ֵטייט ִאין ג� ָמ ָרא ֻ(סכָ ה מזַ ).רב הנָ א ַבר ִביז� נָ א אן ַא ֶלע ג� ֵ
אפן ִאין ַא סכָ ה �ש ִמינִ י ֲע ֶצ ֶרת ,וָ ואס ָדאס ִאיז ַא ָס ֵפק �ש ִב ִיעי .זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶ עזֶ �
עצן אמגֶ �
עט ָר � צזַ �
עמאכ� ט ַא �ב ָרכָ הִ .פ �ירט א㿿יס ִדי ג� ָמ ָרא 'ג� ִמ ִירי � ֵמ ֲא ָפר ֲאת'. ישט גֶ ַ אבען נִ � ִאין סכָ הָ ,א ֶבער זֵ יי ָה ֶ
עקמען פן ֶדעם �פ ַלאץ וָ ואס ֶ ב㿿תי זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶ
זָ אג� ט ַר ִש"י (ד"ה ג� ִמ ִירי � ֵמ ֲא ָפר ֲאת)ָ ,ל ַמ �ד ִתי ֵמ ַר ַ
עצן ִאין סכָ ה ַא גַ אנ� ץ י㿿ם ט㿿בִ .איז ַא ג� ֶ
ר㿿יסע ישט גֶ עזֶ � אשענֶ ען ,אן זֵ יי זֶ ענֶ ען נִ � ִדי �ב ֵהמ㿿ת ַפ ֶ
אבען �מ ַב ֵטל גֶ עוֶ וען ִמ �צוַ ת סכָ ה ,וַ וייל ד㿿לי ַה㿿ר ָה ֶ וואנ� ֶדער ַאז ַרב הנָ א ַבר ִביז� נָ א אן ִדי ג� ֵ
ייע ֶרע �ב ֵהמ㿿ת ַא גַ אנ� ץ י㿿ם ט㿿ב ,וָ ואס ִאיז ֶדער �פ ַשט פן ֶדעם. אשענֶ ען זֵ ֶ זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶ עגַ אנ� גֶ ען ַפ ֶ
�ב ה �מ ָתן של ֲח ִס ִידים ג ם ִמ �תנ ֲהגִ ים ב ֲח ִסיד㿿ת
ֶעס �ש ֵטייט ִאין ָאב㿿ת �ר' נָ ַתן (פ"ח מ"ח) ַאז㿿יוִ וי ִדי ִראש㿿נִ ים זֶ ענֶ ען גֶ עוֶ וען ַצ ִ ִיקים אן
ייע ֶרע �ב ֵהמ㿿ת זֶ ענֶ ען גֶ עוֶ וען ֲח ִסיד㿿תִ .די ֶקע ֶמ ֶ
עלען פן ַא �ב ָר ָהם ָא ִבינ ֲח ִס ִידיםַ ,אז㿿י א㿿י 俿זֵ ֶ
ב㿿דה זָ ָרהַ ,אז㿿יוִ וי ֶעס �ש ֵטייט ארט ַא ֲע ָישט ַא ַריין ִאין ַא �פ ַלאץ וָ ואס ִאיז גֶ עוֶ וען ָד � זֶ ענֶ ען נִ �
מק㿿ם ָללן". אשית כד:לא) "ו� ָאנֹכִ י ִפנִ ִיתי ַה ַביִ ת ָ�(ב ֵר ִ
ת忿ר ָתא
י忿חנָ ן בן �
מ ֲע שה �ב ר ִבי ָ
ק㿿יפט זַ יין �ב ֵה ָמה ַפאר ַא ג㿿י. אר � נָ א� 俿ש ֵטייט ִאין ִמ �ד ָרש �(פ ִס �יק ָתא ָפ ָרה פי"ד ב') ַא יד ָהאט ַפ �
עא �ר ֶבעט ִמיט ִדי �ב ֵה ָמהֶ .ע ֶרב ַש ָבת ֵבין ַה �ש ָמש㿿ת ָהאט ִדי ִדי גַ אנ� ֶצע וָ ואָ 俿האט ֶדער ג㿿י גֶ ַ
ערקט
� ישט גֶעש ָלאג� ןָ ,א ֶבער זִ י ָהאט זִ י 俿נִ � ואלט ַא �ר ֶבעטןֶ ,דער ג㿿י ָהאט ִאיר גֶ � ישט גֶ עוָ � �ב ֵה ָמה נִ �
ק㿿יפט ִדי �ב ֵה ָמה ,אן ָהאט אר � פן �פ ַלאץֶ .דער ג㿿י ִאיז גֶ עגַ אנ� גֶ ען צם יד וָ ואס ָהאט ִאיהם ַפ �
עבען ַא �ב ֵה ָמה עלט ,וַ וייל ֶער ָהאט ִאיהם גֶ עגֶ ֶ עבן ִדי גֶ �צר �יקגֶ עגֶ �ִאיהם גֶ עזָ אג� ט ֶער זָ אל ִאיהם ִ
ישטִ .איז ֶדער יד צגֶ עגַ אנ� גֶ ען צ ִדי �ב ֵה ָמה ,אן ָהאט ִאיר �ש ִטיל גֶ עזָ אג� ט ִאין וָ ואס ַא �ר ֶבעט נִ �
עא �ר ֶבעט ִאין ִדי וָ ואכ� ן ֶטעג ,אן א㿿יף אסט נָ אר גֶ ַ "קיה ,וֶ וען ד ִב �יסט גֶ עוֶ וען ַביי ִמיר ָה � א㿿יערִ :
ֶ
ג㿿רם גֶ עוֶ וען ַאז ִאיָ 俿האב אבען ֵ עצט וָ ואס ַמיינֶ ע ֲע ֵביר㿿ת ָה ֶ ערהטָ .א ֶבער יֶ � � אסט ד גֶ ַש ָבת ָה �
ק㿿יפן ַפאר ֶדעם ג㿿יִ .איֶ 俿בעט ִדי 俿גֵ יי ַא �ר ֶבעט". אר � עלטָ ,האב ִאיִ 俿די 俿גֶ עמז� ט ַפ � אר �פט גֶ �עד � גֶ ַ
ערט וָ ואס ארק גֶ עוואנ� ֶד � עטןֶ .דער ג㿿י ָהאט זִ י� 俿ש ַט � עה㿿יבן צ ַא �ר ֶב �
� אן ג� ַלייָ 俿האט ִדי ִקיה ָאנ� גֶ
עפ ֶרעג� ט וָ ואס ֶער ָהאט ַא ַריינ� גֶ עזָ אג� ט ַפאר ִדי עטהן ,אן ָהאט ִאיהם גֶ � � ֶדער יד ָהאט ָדא גֶ
�ב ֵה ָמהֶ .דער יד ָהאט ִאיהם גֶ עזָ אג� ט וָ ואס ֶער ָהאט ַא ַריינ� גֶ עזָ אג� ט ַפאר ִדי ִקיהֶ .דער ג㿿י ִאיז
ערנֶ ען
עה㿿יבן צ ֶל � � וארען פן ֶדעם ,אן ָהאט זִ י� 俿מגַ יֵ ר גֶ עוֶ ועןֶ ,ער ָהאט ָאנ� גֶ ייער נִ �ת ָפ ֵעל גֶ עוָ ֶזֵ ֶ
[ת㿿ר ָתא ֵמיינ� ט ַא ִקיה]. ת㿿ר ָתא � י㿿חנָ ן ֶבן �ערפען ָ ֶ ת㿿רה ,אן ֶמען ָהאט ִאיהם גֶ ָ
משנת השבוע סד
ֵאין ה ָק ָב"ה ֵמ ִביא ת ָק ָלה ִל �ב ה �מ ָתן של צ ִד ִיקים
ישט ֵקיין ַת ָק ָלה ייבע �ש ֶטער �ב ֶרענ� ג� ט נִ �
רש �ל ִמי גַ ):אז ֶדער ֵא ֶ
(חלין ז ,:י� ַ
ִ ֶעס �ש ֵטייט ִאין ִדי ג� ָמ ָרא
עהט ישט ַפאר ִדי ַצ ִ ִיקים ַא ֵליינ� סַ .אז㿿יוִ וי ֶמען זֶ � ַפאר ִדי �ב ֵהמ㿿ת פן ִדי ַצ ִ ִיקים ,אן ַאוַ ַאי נִ �
עסן ישט גֶ עגֶ � ארט נִ � ַביי ֶר ִבי ִפנ� ָחס ֶבן יָ ִאיר ַאז ֶמען ָהאט גֶ ע'גַ נ� ֶב'עט זַ יין ֵאייז� ל ,אן זִ י ָהאט ָד �
צריק ָהאט זִ י ַמ �ח ִמיר גֶ עוֶ וען ֲא ִפיל א㿿יף � ַמאיָ .דאס ִאיז �מ ַר ֵמז י� ַש �עיָ ' �ד ַריי ֶטעג .וֶ וען זִ י ִאיז ִ
ַהנָ ִביא (א:ג) "יָ ַדע ש㿿ר ק㿿נֵ ה וַ ֲחמ㿿ר ֵאבס �ב ָע ָליו" ,א㿿יב ֶדער ַב ַעל ַה ַביִ ת ִאיז ַא ַצ ִיקִ ,פ �ירט
זִ יִ 俿די �ב ֵה ָמה א㿿י 俿א㿿יף וִ וי ַצ ִיק.
נ忿ר ִאים
ב忿דתֵ 忿מ היָ ִמים ָ
רב ה㿿נָ א בר ִביז� נָ א ָה לִ 濿ל �בד忿ק את ע �צמִ 忿אם נִ �ת ק �ב ָלה ֲע ָ
ד㿿לי ַה㿿ר זֶ ענֶ עןערן ִדי ג� ָמ ָרא ִאין סכָ הַ ,רב הנָ א ַבר ִביז� נָ א אן ִדי ג� ֵ
ִמיט ֶדעם ֶקען ֶמען ֶע �ר �ק ֶל �
עטהן
� אבען גֶב㿿דה וָ ואס זֵ יי ָה ֶייע ֶרע ֲע ָ
עהן צ זֵ ֶ גֶ עגַ אנ� גֶ ען נָ א 俿רֹאש ַה ָשנָ ה אן י㿿ם ַהכִ י ִ
פרם זֶ ֶ
וארען ,וֶ ועגֶ ען ֶדעם זֶ ענֶ ען זֵ יי גֶ עגַ אנ� גֶ ען צ זֵ ֶ
ייע ֶרע ענמען גֶ עוָ ֶ
ייליגֶ ע ֶטעג ִאיז ָאנ� גֶ ֶ ִאין ִדי ֵה ִ
ועלכֶ ע
סט ַביי וֶ � אבען זֵ יי גֶ עווא � דרֶ 俿דעם ָה ֶקקען צ זֵ יי ִפ �ירן זִ י 俿וִ וי ַצ ִ ִיקים ,אן � �ב ֵהמ㿿ת ֶ
(מגִ יד ִמ �שנֶ ה ֵע ֶקב ד"ה ו� ָהיָ ה ֵע ֶקב)
ַ ַמ �ד ֵרגָ ה זֵ יי �ש ֵט ֶ
ייען.
ייטען פן צ �ד �יקים
ארצ ֶ
יָ ְ
י"ט ִת �ש ֵרי תקע"ד ַהְר ַה"ק ֶר �בי יַ ֲעקֹב י� ְצ ָחק �מ ַפ ְר �ש ְיס ָחא זי"ע
(ג' דחוהמ"ס) ַה ְיהו �די ַה ָקדוֹ ש זי"ע
ברז ,צ זַ יין
עד �
עב㿿ירען ִאין יָ אר תקכ"ו ִאין �פ ֶש �
ֶ הדי ַה ָקד㿿ש ֶר ִבי יַ ֲעקֹב יִ �צ ָחק ִאיז גֶ
ֶדער י� ִ
אטע ֶדער ַמגִ יד ֶר ִבי ָא ֵשר זַ ַצ"לַ ,אן ֵאיינִ �יקל פן ט"ז ,אן פן ִש ָיטה �מק ֶב ֶצת ,אן צ זַ יין ַט ֶ
ב㿿רה ע"ה. אמע ָמ ַרת � ָ
ַמ ֶ
ה㿿די ה ָקד忿ש
הי� ִ
הדי ַה ָקד㿿ש'ֶ ,דער ַט ַעם �ש ֵטייט ִאין ֵס ֶפר ֵס ֶדר ַה㿿ר㿿ת ֶה ָח ָדש, ערפען ַ'הי� ִ
ֶ ֶמען ָהאט ִאיהם גֶ
ייסען יַ ֲעקֹב יִ �צ ָחק ,אן ֶעס �ש ֵטייט ָדאִ 俿אין
עה ֶלב ִלין ָהאט א㿿י 俿גֶ ֵ וַ וייל זַ יין ֶר ִבי ֶדער ח㿿זֶ ה פן �
אמען ,אן ֲא ִפיל
רפען זַ יין ֶר ִבי ַביים נָ ֶ
ישט ֶ ש �ל ָחן ָער( 俿יו"ד סי' רמ"ב סע' ט"ו) ֶמען ָטאר נִ �
אמען ,וֶ ועגֶ ען ֶדעם ָהאטרפען ַביים נָ ֶ ישט ֶ ייסן ַאז㿿יוִ וי ֶדער ֶר ִבי ָטאר ֶמען זֵ יי נִ �
ערע וָ ואס ֵה �ַאנ� ֶד ֶ
הדי'.
ערפען 'י� ִ
ֶ ֶמען ִאיהם גֶ
עדע ָמאל וֶ וען ֶער ָהאט ִאין �מ ִל ֵיצי ֵאש �ש ֵטייט ַא ַט ַעםֶ :ער ִאיז גֶ עוֶ וען ַא ג� ֶ
ר㿿יסער ָענָ יו ,אן יֶ ֶ
ערט פן ַא יד וָ ואס ָהאט גֶ עזָ אג� ט ַא �מ ַח ֵש גֶ עוֶ וען ֶע ֶפעס ָהאט ֶער גֶ עזָ אג� טִ :איָ 俿האב גֶ ֶ
עה �
עדען ָטאג וֶ וען ֶער ָהאט אצק ֵ(ס ֶפר ֱא ֶמת וֶ ֱאמנָ ה) ָהאט גֶ עזָ אג� ט ַא ַט ַעם :יֶ ֶ
ִחישַ .ה �ר ַה"ק ִמ ָק �
סה משנת השבוע
ט㿿ישט זִ י 俿פן ַא ג㿿י צ ַא יד.
� עמאכ� ט ִדי �ב ָרכָ ה ֶ'ש忿א ָע ַשנִ י ג㿿י' ָהאט ֶער גֶ �
עש ִפ �ירט ַאז ֶער גֶ ַ
עבען ִאיהם ָהאט גֶ עווא㿿ינ� ט ַא �ש ִמיד. הדי ַה ָקד㿿ש ִאיז גֶ עוֶ וען ַא ג� ֶ
ר㿿יסער ַמ �ת ִמיד .נֶ ֶ ֶדער י� ִ
ייער �פ ִרי ,אן ָהאט עש ַטאנֶ ען זֵ ֶעא �ר ֶבעטֶ ,ער ִאיז א㿿יפגֶ � ייסיג גֶ ַ
ייער �פ ַל ִ
ֶדער �ש ִמיד ָהאט זֵ ֶ
עמאכ� טער �קטָ ,האט ֶער גֶ ַ אמ � הדי ַה ָקד㿿ש ָהאט ָדאס ַב ֶ ייער �ש ֶפעט .וֶ וען ֶדער י� ִ גֶ ַ
עא �ר ֶבעט ִביז זֵ ֶ
ייסיגִ ,איז
עטן ַאז㿿י �פ ַל ִ
ע㿿סק ִאין ַחיֵ י ָש ָעה טט ַא �ר ֶב �
ַא ַקל וָ חֶ 㿿מר :א㿿יב ֶדער �ש ִמיד וָ ואס ִאיז ֵ
טהען ִדי
עהן צ ֶ ארף ִאיָ 俿דא 俿זִ יכֶ ער זֶ �ע㿿לםַ ,ד � ע㿿סק ִאין ַחיֵ י ָָדאַ 俿אוַ ַאי ִאי 俿וָ ואס ִאיִ 俿בין ֵ
ייסיג.
ב㿿דת ה' ֶמער �פ ַל ִ ֲע ַ
עש ַטאנֶ ען ַפאר ֶדעם �ש ִמיד .וֶ וען ֶדער �ש ִמיד ָהאט הדי ַה ָקד㿿ש א㿿יפגֶ �
אלס ִאיז ֶדער י� ִעמ �פן ֶד ָ
עדער ֵאיינֶ ער גֶ עוָ �
ואלט עש ַטאנֶ ען נָ א� 俿פ ִר ֶיערַ .אז㿿י ָהאט יֶ ֶעהן ִאיז ֶער א㿿יפגֶ � ָדאס גֶ עזֶ �
הדי ַה ָקד㿿ש ַבאזִ יג� ט ֶדעם וייטער �ש ֵטייט א㿿יףַ .ביים ס㿿ף ָהאט ֶדער י� ִ א㿿יפ �ש ֵטיין ַפאר ֶדער �צוֵ ֶ
עקמען צ זַ יינֶ ע ַמ �ד ֵריג㿿ת.
ֶ דרֶ 俿דעם �ש ִמיד ִאיז ֶער ָאנ� גֶ
�ש ִמיד ,אן ֶער ָהאט גֶ עזָ אג� ט ַאז �
הדי ַה ָקד㿿ש ק㿿יפט �ב ָראנ� �פןֵ .איינ� ָמאל ִאיז ֶדער י� ִאר � ֶעס ִאיז גֶ עוֶ וען ַא יד וָ ואס ָהאט ַפ �
אלס ָהאט ֶער עמ � אדינ� ט ֶדעם ַצ ִיק ,אן ֶד ָ ארק ַב ִעש ַטאנֶ ען ַביי ִאיהםֶ ,ער ָהאט �ש ַט � ַאיינ� גֶ �
וערעןועסט ָדא 俿וֶ ֶעפטִ .די וַ וייב פן ֶדעם יד ָהאט גֶ עזָ אג� ט" :ד וֶ �עש �ק㿿יפט ִאין גֶ ֶאר � וֵ ויינִ יגֶ ער ַפ �
ק㿿יפן".
אר � ישט ַפ � טסט נִ �
ע㿿סק נָ אר ִמיט ֶדעם ֶר ִבי ,אן ד � עמאן ,א㿿יב ִב �יסט ַא גַ אנ� ֶצע ֵ ַאן ָא ֶר ַ
ישט ִאיר � ָאגָ ה.
ֶדער ַמאן ָהאט ִאיר גֶ עזָ אג� טַ ,אז ָדאס ִאיז נִ �
ויאז㿿י ִאיז ַדייןעפ ֶרעג� ט ֶדעם יד" :וִ ַ ארעןָ ,האט ֶער גֶ � עפ ֶצריק גֶ ָ הדי ַה ָקד㿿ש ִאיז ִ ַפאר ֶדער י� ִ
ק㿿יפען ִדי
ֶ הדי ַה ָקד㿿ש ִאיהם גֶ עזָ אג� ט ֶער זָ אל עשוִ ויג� ןָ .האט ֶדער י� ִ ַפ �רנָ ָסה"? ֶדער יד ָהאט גֶ �
ישט ייער ִב ִיליג אן ֶעס ִאיז נִ �עצט זֵ ֶעלעָ .俿האט ֶדער יד גֶ עזָ אג� ט ִדי ה㿿יט ִאיז יֶ � על ֶב ֶ
ה㿿יט פן ֶק �
הדי ַה ָקד㿿ש גֶ עזָ אג� ט:
ק㿿יפן"ָ .האט ֶדער י� ִ � עלט צ ישט ֵקיין גֶ � ָדא ֵקיין ק㿿נִ ים ,א㿿יָ 俿האב ִאי 俿נִ �
וערן
ח㿿רה וָ ואס ִאיז ִב ִיליג ֶקען וֶ ֶ עדע �ס ָעלער ,וַ וייל יֶ ֶ ישט ֵקיין ֶפ ֶ ָ"דאס וָ ואס ֶעס ִאיז ִב ִיליג ִאיז נִ �
ייב ֶטערעלט ,ד ִב �יסט ָדאַ 俿א ַבאג� ֵל � ישט ֵקיין גֶ � עצט נִ � אסט יֶ � ייע ֶרער .אן ָדאס וָ ואס ד ָה � ַט ֶ
ארג".ק㿿יפען א㿿יף ָב � ֶ ֶמענ� �טש ,ד ֶקענ� �סט
ארג ,אן ח㿿רה א㿿יף ַב � עק㿿יפט ַא ַסא 俿פן ִדי �ס ָ
� ֶדער יד ִאיז גֶ עגַ אנ� גֶ ען ִאין �ש ָטאט אן ָהאט גֶ
ח㿿רה ַא ַלאנ� גֶ ע אל ֶטען ִדי �ס ָ ימערֶ .ער ָהאט גֶ ַ
עה � עפ �ילט ִמיט ֶדעם ַא גַ אנ� ֶצע ִצ ֶ
ֶער ָהאט ָאנ� גֶ ִ
אלעןֶ .ער ָהאט זֵ יי גֶ עוִ ויזֶ ען ַאז
אצ ֶ
ערט ֶער זָ אל זֵ יי ַב ָ אד �
עפ ֶאבען גֶ ָק㿿יפער ָה ֶ
אר ֶ ַצייט ,אן ִדי ַפ �
עק㿿יפט.
� ישט גֶ ח㿿רה ִליג� ט נָ א 俿אן ֵקיינֶ ער ָהאט נָ א 俿נִ �
ִדי �ס ָ
אבען ַא ַסא俿 אר �פט ָה ֶ
עד �ס㿿חר וָ ואס ָהאט גֶ ַ עקמען ַא ֵ ֶ ֶעס ִאיז ַא ִר ֶיבער �צוֵ ויי וָ ואכ� ן ,אן ֶעס ִאיז גֶ
ס㿿חר
אטןֶ .דער ֵ אל ַד �
יידער ַפאר ִדי ָס � ייסען ַמאכֶ ען �ק ֵל ֶ עה ֶ ייסער ָהאט גֶ ֵ ח㿿רה ,וַ וייל ֶדער ַק ֶ �ס ָ
ח㿿רהָ ,האט ֶער ִאיהם גֶ עזָ אג� ט ֶער אר ִדינֶ ען א㿿יף ִדי �ס ָ ויפיל ֶער וִ ויל ַפ � עפ ֶרעג� ט וִ ִ ָהאט ִאיהם גֶ �
אלטאצ �עלט פן ֶדעם �פ ַרייז וָ ואס ֶער ָהאט ַב ָ אפ �
עבט ִאיהם ָד ֶ ק㿿יפן א㿿יב ֶער גֶ �
אר � וִ ויל ֶעס נָ אר ַפ �
ח㿿רהָ .האט ֶדער יד גֶ עזָ אג� ט ַפאר עק㿿יפט ִדי גַ אנ� ֶצע �ס ָ
� ס㿿חר ָהאט גֶק㿿יפען .אן ֶדער ֵ ֶ ַביים
הדי ַה ָקד㿿ש)(הי� ִ
ַ אלט ַפאר זַ יין ַאכ� ַסנ� יָ ה". אצ � עה �סט ַאז ֶדער ֶר ִבי ָהאט גט ַב ָ זַ יין וַ וייב" :ד זֶ �
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
משנת השבוע סו
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידנו הרה"ג ר' יעקב חיים זאב אפטער שליט"א
לרגל הולדת נכדו בשעטו"מ
לידידינו הרה"ג ר' יוסף טייטלבוים שליט"א
אב"ד נעפלעמיץ
והרה"ג ר' דוד שלמה טייטלבוים שליט"א
לרגל אירוסי נכדתו-בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר משה יהושע צוויבל שליט"א
והר"ר אברהם צוויבל שליט"א
לרגל אירוסי נכדתו-בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר מנחם קרויס שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
ישיבה בית שערים
כולל משנה הלכות
בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א
רח' יצחק שואלל 4
ירושלים ת"ו
הרה"ג ר' נפתלי הערצקא פריעדמאן שליט"א
ר"מ בישיבה
לרגל אירוסי בנו הבה"ח משה יוסף עב"ג בשעטו"מ
הבה"ח ישראל חיים לייפער הי"ו
לרגל אירוסיו עב"ג בשעטו"מ
הבה"ח פינחס טווערסקי הי"ו
לרגל אירוסיו עב"ג בשעטו"מ
הבה"ח אליעזר זוסיא זילבער הי"ו
לרגל אירוסיו עב"ג בשעטו"מ
סז משנת השבוע
