מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

לשורי ףדב מה
לע''נ מרן רבי ש .י .ניסים בן רבי בס"ד
ימ
נחום מאיר קרליץ זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 204שמחת תורה תשפ''ז ירושלמי יבמות סו-עב
יש מי ששנה שיוצאים ביוה''כ באמפילייה ויש מי ששנה שלא יוצאים באמפילייה ואמר דף סו ר' חנניא הקשה שמשנתינו חולקת על דברי ר' יוחנן שחלק על ר''ל בעשה מלאכה
רב חסדא שבשל בגד יוצאים ובשל עור לא יוצאים. בשני ימים טובים של גלויות שלר' יוחנן התראת ספק שמה התראה ולר''ל אינה התראה,
חלצה בסנדל שיש לו עקב כשר ובבבל אמרו כגון הסנדל ששמו קנסורס שיש לו עקב, וכאן שנינו שאם הכה את שני הספיקות שהם אביו פטור ור' חנינא אמר בשם רבי שיו''ט
ובא''י אמרו כגון הסנדל שלנו ,ורב אמר לולא שראיתי את דודי ר' חייה הגדול שחלצו שני יכול להתברר מתי היה יו''ט והתגלה למפרע באיזה יום עשה מלאכה ,אך כאן לא נוכל
לפניו בסנדל ששמו שורציפא שיש לו לולאות שעובר בהם רצועה לא היה מלאני לבי לתת לברר מי אביו.
לחלוץ בהם שנראה הן כנחלץ מאליו. שנינו במשנה שאם הכה או קילל את שניהם יחד חייב ור' יהודה פוטר ושאל ר' יוחנן שר'
אחי אמו של רב כהנא חלץ בלילה ביחיד ובשבת סנדל של שעם ומעומד ואמר ר' זריקא יהודה עצמו סובר בגיד הנשה שאם אכל שני גידים של ימין ושמאל יחד לוקה רק ארבעים
שהיא לא רקקה אמר רב מי יכול לעשות כך אלא רק אחי אמו של רב כהנא שעשה שלא ורואים שהוא לוקה למרות שלא ברור לו באיזה גיד אסרה התורה ,ור' קרוספי אומר ששיטת
כהלכה. ר' יהודה אינה מוחלפת ששם עיקר הלאו הוא ספק אם אסרה התורה בשמאל או בימין לכן
דף סח שנינו במשנה שחליצה כשרה רק מהברך ולמטה ויש לפרש במשנה שלא מדובר לוקה כשאכל את שניהם אך כאן הלאו ידוע אלא שיש לנו ספק מי הוא האב לכן זה נקרא
שנחתכה רגלו אלא שהוא קושר מהברך ולמטה ומהברך ולמעלה פסול. התראת ספק ור' יהודה פטר ,ור' יודה הקשה שא''כ אם התערבה נבילה עם שחוטה ואין
נאמר לגבי קידוש ידים ורגלים ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם ושנו על כך בשחוטה רוב לבטלה יהיה פטור אם אכל אותה כיון שזה לא ספק בדין אלא בתערובת,
שביד רוחץ עד הפרק וברגל עד הסובך שהוא הקרסול משמע שרגל הוא רק עד הקרסול אמר ר' יוסי שר' יהודה לא פטר בכל ספק אלא שרק כאן הוא דרש בפסוק מכה אביו שחייב
ולגבי חליצה מכשירים עד הברך ,יש לומר שבחליצה נאמר מעל רגלו וזה עד הברך אך רק על אביו ודאי ולא על אביו ספק וכן אמו ודאית ולא אמו שהוא מסופק בה כגון נשים
קשה א''כ נכשיר גם יותר מהברך יש לומר שהתורה אמרה מעל ולא מעל ממעל ,וכהנא שהתערבו ולדותיהן.
הקשה מהפסוק ובשלייתה היוצאת מבין רגליה משמע שגם הירך נקרא רגל יש לומר שודאי שנינו במשנה שאם שניהם היו כוהנים הוא עלה במשמר של שניהם ויש להקשות מדוע
אינה יוצאת מבין רגליה אלא שנראה כיוצאת מבין רגליה וכמו ששנינו כיור היה בין האולם יעלה שכל משמר ידחה אותו ,ויש לומר שיש פגם משפחה שמי שרואה שאינו עובד יאמר
למזבח ומושך כלפי דרום וכי הוא היה נתון ממש בין האולם למזבח הרי הוא היה משוך שהוא פסול ,ומה ששנינו שאם היו במשמר אחד הוא חולק היינו כשהם מאותו בית אב.
לדרום אלא שהיה נראה כבין האולם למזבח. פרק מצות חליצה
הלכה ב משנה אם חלצה בסנדל שאינו שלו או בשל עץ או שהיה לבוש בשל שמאל בימין הלכה א משנה מצות החליצה נעשית בפני שלושה דיינים ואפילו הם הדיוטות ,אם חלצה
החליצה כשרה אם חלצה בגדול שהוא יכול ללכת בו או בקטן שחופה את רוב רגלו במנעל החליצה כשרה ואם חלצה במנעל אנפילייה של בגד החליצה פסולה ואם חלצה
החליצה כשרה ור''א פוסל ואם חלצה בשמאל החליצה פסולה ור''א מכשיר .גמרא ר''א בסנדל עם עקב כשרה ובלי עקב החליצה פסולה ,חלצה מהברך ומטה החליצה כשרה
מכשיר שופר של ע''ז ושל עיר הנדחת ,ויש ברייתא שר' חייה הכשיר ור' הושעיא פסל ומהברך ומעלה החליצה פסולה .גמרא אמנם בפסוק כתוב לפני הזקנים ומנין שהדיוטות
ולכו''ע בלולב פסול ומבאר ר' יוסי שבלולב נאמר ולקחתם לכם משלכם ,למעט משל איסור כשרים שנאמר חלוץ הנעל מכל מקום ,יש מי ששנה שאם חלצה לפני גרים החליצה כשרה
הנאה אך בשופר נאמר יום תרועה יהיה לכם ולכם לא נאמר על השופר אלא על היום ,ור''א ויש מי ששנה שהחליצה פסולה המכשיר למד מהפסוק בישראל לרבות גרים והפוסל סבר
שהטעם הוא שבלולב הוא יוצא בגופו אך בשופר הוא יוצא בקול שיוצא ממנו וקול אינו בישראל למעט גרים ויש להקשות לדעת הפוסל שלגבי סוכות שנינו האזרח למעט גרים
אסור בהנאה. בישראל לרבות גרים ויש לומר ששם יש שני מיעוטים האזרח בישראל ומיעוט אחר מיעוט
לכו''ע חליצה בסנדל של עיר הנדחת כשר שכתוב חלוץ הנעל מכל מקום ומבאר ר' מנא בא לרבות אך כאם כתוב מיעוט אחד למעט גרים.
שכמו שבשופר כשר שכתוב יום תרועה מכל מקום כך בחליצת הנעל כשר מכל מקום. יש מי ששנה שחלצה לפני שנים פסולה ויש מי ששנה שכשרה ולכאורה הסובר שבשנים
סנדל של עץ כשר רק אם הרצועות של עץ והסוליה של עור וכשר שעיקרו של עור ור' בא פסולה פסל גם בגרים שצריך ב''ד והמכשיר בשנים מכשיר בגרים ,אך יש לומר שגם
אמר בשם רב שכשר דוקא שרק המעמידים של הרצועות מעץ ובבבל אמרו בשם רב שרק המכשיר בגרים יפסול בשנים כמו שבדיני ממונות כשרים לפני גרים ופסול בשנים.
התרסיות שהן הרצועות שלו הן מעץ ,ור' הילא אמר בשם ר' יוחנן שגם אם כולו מעץ כשר יש מי ששנה שחליצה בלילה פסולה ויש מי ששנה שהיא כשירה ולכאורה הפוסל סבר
ויש להוכיח כדברי ר' יוחנן ממה ששנינו שלר''ע סנדל של קש טמא מדרס ואשה חולצת שצריך ב''ד ופסל גם בגרים והמכשיר סובר שלא צריך ב''ד וכשר בגרים ולכן כשר גם
בו ולחכמים אינו טמא מדרס וסנדל שנפסקו תרסיותיו או שאחת מכפיו פרשה טהור ,ואם בלילה ,ויש לומר שגם המכשיר גרים יודה שחליצה בלילה פסולה כמו דיני ממונות
אחת מאזניו או אחת מחבטיו או אחת מתרסיותיו פרשה או שרק רוב כפיו פרשה הוא טמא שכשרה לפני גרים ותחילת פסול בלילה.
מדרס ור' יהודה אומר שאם נפסקה הפנימית טמא שעדיין ניתן לתקנה אך אם נפסקה יש מי ששנה שבחליצה הדיינים צריכים לדעת לקרוא ויש מי ששנה שאינם צריכים לדעת
החיצונה טהורה ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' טבליי ,וחנין בר בא אמר בשם רב שהלכה לקרוא המכשיר סובר שאינם צריכים להקרות להם והפוסל סובר שהם צריכים להקרות להם
כר' יהודה לענין שבת שאם הוא כלי לענין טומאה אינו אסור משום מוקצה ומותר לטלטלו, שכתוב וענתה ואמרה ועונה היינו מפי אחר ואמר ר' יוסי שההקראה היא מפי הדיין ,אך לא
ולר' שמואל בר רב יצחק היה מקרה כזה והוא שלח לשאול את ר' יעקב בר אחא שישאל נהגו כך ומקרים אפילו מפי אחרים.
את ר' חייה בר בא והוא הורה שכמו שחלקו בטומאה כך חלקו לגבי שבת והורה לו כרבנן, שנינו במשנה שאם חלצה במנעל החליצה כשרה והחידוש הוא להוציא מדעת ר''מ שלא
ושאל ר' שמואל הרי שמענו שהורו כר' יהודה ,ולר' אחא בר יצחק היה מקרה והוא שאל חולצים במנעל ,ושנו בברייתא שר' יוסי אמר שפעם הוא הלך לנציבין,
את ר' זירא ור' זירא שאל את ר' אימי והוא אמר שהמטמא סובר שמותר לצאת בו בשבת דף סז וראיתי זקן אחד ואמרתי לו האם הכרת את ר' יהודה בן בתירה ואמר לי שהייתי
והמטהר אוסר לצאת בו בשבת ולא הוציא ממנו כלום כמו מי ההלכה. שולחני בעירי והוא היה תדיר אצלי שאלתי אותו אם ראית שחלצו לפניו ובמה חלצו במנעל
שנינו בשבת שסנדל שנפסק יטייל בו עד שיגיע לפתח חצירו והיה מקרה שר' אחא ור' זירא או בסנדל אמר לי וכי יש סנדל במקומינו אמרתי א''כ מה ראה ר''מ לפסול חליצה במנעל,
טיילו בדרך ונפסק סנדלו של ר' אחא וכשהגיעו לשער הרחבה אמר ר' זירא כאן הוא פתח ור' בא אמר בשם רב יהודה בשם רב שאם אליהו יבא ויאמר שחולצים במנעל שומעים לו
חצרך ,ור' אחא כרך גמי על הסנדל ור' אבהו היה כורך מלבניקי שהוא עשב של רפואה ואם יאמר שלא חולצים בסנדל לא שומעים לו כיון שהרבים נהגו לחלוץ בסנדל ומנהג
ושהוא סבר שהוא נקרא מהמוכן ,וכשנפסקה סנדלו של ר' יונה הוא זרק אותו לחנות של מבטל את ההלכה ,ור' בא סבר שלכתחילה לא חולצים במנעל ,ור' זירא אמר בשם ר' ירמיה
האופה למרות שבסמוך היה בית מדרשו של ר''א וזה היה מקום שמור יותר. בשם רב שאם אליהו יבא ויאמר שלא חולצים במנעל שומעים לו ואם יאמר שלא חולצים
ר' ירמיה שאל את ר' זירא אם מותר להחליף בשבת את נעליו ימין לשמאל אמר לו שמותר בסנדל לא שומעים לו כיון שהרבים נהגו לחלוץ בסנדל ומנהג מבטל את ההלכה ,ור' זירא
ואמר לו בכל אופן שאל זקן נוסף שיוכל לסמוך עליו והוא יצא ומצא את ר' בא בר ממל סבר שחולצים מנעל לכתחילה אך אינו מנהג.
והוא התיר לו ור' יוסי הוכיח שהוא מין מלבוש ממה ששנינו שאם חלצה של שמאל בימין ר' זירא הראה לר' בא שר' יצחק היה מורה לחולץ להתכופף לדחוק היטב את הרגל במנעל
כשרה ומה ששנינו שטמא בנפסק הוא דוקא כשנפסק לרוחב הסנדל שעדיין ניתן ללבוש אמר לו וכי כך עושים אמר לו הרי ראינו שהוא הורה לכפוף ור' זירא הראה לר' בא בר יצחק
כך, כיצד יעשה אמר לו שיקשור אותו עד שיוכל ללכת בו בלי שיפול מרגלו ,ור' חנניה בן ר'
דף סט אבל אם נפסק לאורך הוא טמא רק אם הוא חופה את רוב הרגל. הילל אומר שיענוב אותו באופן שיכול להתיר אותו ביד אחת ,והאשה מתירה את הקשר
ר''א פסל חליצה בלילה שכתוב לעיני הזקנים וחכמים למדו משם למעט ב''ד סומין ,ור' בימין ותופסת את הנעל ביד שמאל ושומטת את העקב בימין וגוררת את הנעל בימין כדי
יוחנן הקשה בשיטת ר''א שלענין מתן בהונות של מצורע הוא סבר שימין מעכבת ולגבי שהחליצה וההתרה תהיה בימין.
חליצה הוא סבר שאינה מעכבת ,ורמר ר' יוסי ששם נאמר הימנית לכן ימין מעכבת אך רב אמר שעיקר החליצה היא התרת הרצועה וכמו שאמר ר' בא בשם רב יהודה ור' זריקן
בחליצה כתוב מעל רגלו ולא כתוב הימנית ואינה מעכבת. אמר בשם רב שלחכמים אם חלצה ולא רקקה לא עשתה כלום עד שתחלוץ ותרוק ,ורב
ר' יוסי ציידנייה שנה לפני ר' ירמיה שלמדו אוזן ברציעה מאוזן של מצורע שהיא הימנית מודה שעיקר החליצה היא התרת הרצועות ,וכן לענין חזקה רב אמר שעיקר החזקה היא
ולפ''ז נלמד גם רגלו של חולץ מרגל מצורע שיהיה דוקא בימין ,ואמנם יש מי שלמד לר''א הכנסת הפירות ובכל זאת רב אמר שצריך שיראוהו מנכש ועודר אך עיקר החזקה היא
אזן אזן למד גם רגלו רגלו והתנא של משנתינו לא דרש לדעת ר''א אוזן אוזן וגם לא רגלו הכנסת הפירות.
רגלו. ר' ינאי אומר שאם הוא חלץ והיא התירה או שהיא חלצה והוא התיר החליצה פסולה ובכל
הלכה ג משנה אם חלצה ורקקה ולא קראה החליצה כשרה ואם קראה ורקקה ולא חלצה זאת אם רצה לחזור לייבם אינו יכול ,ויש להסתפק אם הפסול הוא ששני הדברים מעכבים
החליצה פסולה ואם חלצה וקראה ולא רקקה ר''א פסל ור''ע מכשיר ור''א למד מהפסוק בחליצה או שאינם על הסדר והנ''מ תהיה אם חזרה והתירה הרי יש את שני הדברים אך
ככה יעשה שדבר שהוא מעשה מעכב ,ור''ע אמר אדרבה משם ראיה שכתוב ככה יעשה אינם כסדר.
לאיש שרק מעשה שהוא באיש מעכב .גמרא שמואל אמר שאם חלצה ולא רקקה תרוק ר''א אמר שבדברים שפסולים בחליצה יש מהם שהם פסולים לגמרי ואם רצה לייבם יכול
וכר''א ,ור' הילא אמר בשם ר''א האמורא שאם חלצה ולא קראה ולא רקקה פסולה וזה לייבם ויש מהם שאינו יכול יותר לייבם שאם חלצה בנעל מבגד או שחלצה לקטן החליצה
כר''א התנא ולחכמים אמר ר' בא בשם ר' יהדוה וזריקן אמר בשם רב שאם חלצה ולא רקקה פסולה ואם רצה לייבם אינו יכול.
או רקקה ולא חלצה אינו כלום עד שתחלוץ ותרוק. יש מי ששנה שאם חלצה באמפלייה החליצה כשרה ויש מי ששנה שהחליצה פסולה הסובר
ר' בא שאל לפני ר' אימי מה הדין אם הקדימה רקיקה לחליצה אמר לו שאינו מעכב וזה שהיא פסולה דיבר באמפלייה של בגד והמכשיר הכשיר בשל עור ,יש מי ששנה שאם היה
כמו שעשה על הסדר ,עוד שאל אותו אם קידש אשה בגופו של השטר ויש בו תנאי ויש לבוש באמפלייה ומנעל והיא חלצה לשניהם שהחליצה כשרה ויש מי ששנה שהחליצה
בשטר שוה פרוטה האם קידש לפי תנאי השטר או בשויו ,עוד שאל אם מותר לפתוח חלון פסולה המכשיר דיבר שהאמפלייה היתה של בגד והמנעל של עור שהבגד בטל כלפי העור
מצרית למעלה מד' אמות לחצר משותפת שלו עם אחרים ,אמר לו וכי הוא צריך לחסום את וזה חליצה גמורה ומי שפסל דיבר באמפלייה של עור ומנעל של עור והאמפלייה לא בטלה
האויר שלא יפתח גם חלון קטן ,אמר ר' נסא וכי מי שרוצה לעשות את ביתו כשובך כלפי המנעל וחליצת המנעל אינה חליצה שהתורה אמרה מעל רגלו ולא מעל של מעל.
שהחלונות למעלה נמנעה בעדו.
גמרא שנינו בעדויות שר' יהודה בן בבא העיד חמשה דברים ואחד מהם שממאנים את הלכה ד משנה חרש שנחלץ או חרשת שחלצה או החולצת לקטן החליצה פסולה קטנה
הקטנות ,וקשה איך נחלקו ב''ש וב''ה בעדות ויש לומר שהם נחלקו מה היתה העדות שחלצה תחלוץ שוב כשתגדיל ואם לא חלצה החליצה כשרה .גמרא ר' יוחנן מבאר שחליצה
שלב''ש רק ארוסות ממאנות ולב''ה גם נשואות ,והקשו על ב''ה הרי בנשואה היא כאשתו בחרשים פסולה כיון שאינם שייכים באמר ואמרה אך קשה וכי הקריאה מעכבת ור' שמואל
שזכאי במציאתה ובמעשה ידיה והפרת נדריה ואיך מועיל מיאון ויש לומר שחכמים תקנו בר יצחק אמר שהראוי לקריאה אין קריאה מעכבת בו ומי שאינו ראוי לקריאה הקריאה
נישואין והם תקנו שאותם נישואין יפקעו ע''י מיאון ,וב''ש סוברים שאם המיאון עוקר את מעכבת בו.
הנישואין א''כ מתברר שמה שבעל עד עכשיו זה בעילת זנות ,ואמר ר' אבין שב''ש סוברים שנינו בחגיגה הכל חייבים בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן ואמרו החברים בשם ר''א
כר''א שגם פנוי שבא על פנויה שלא לשם אישות זה בעילת זנות. שלומדים מהפסוק למען ישמעון ולמען ילמדון והיינו מדבר ואינו שומע ,ומנין ששומע
יש לדקדק במשנה שלב''ש גם אם עברה ומיאנה מהנישואין אינו מיאון ,ויש להסתפק לדעת ואינו מדבר פטור אמר ר' הילא בשם ר''א שדורשים את הפסוק למען ילמדון ,למען ילַמֵ דּון,
ב''ש בנכנסה לחופה ולא נבעלה אם היא כארוסה או כנשואה ,וכן יש להסתפק בארוסה ואמר ר' יונה שכשרבי אמר כל אינו בדוקא ששנינו בביכורים שחרש המדבר ואינו שומע
ביהודה שלבו גס בה אם היא כארוסה או כנשואה ,ולכו''ע יש להסתפק שמי שהיתה שעה לא יתרום וסברו לומר שמדבר ואינו שומע הוא חרש וגם שומע ואינו מדבר הוא חרש
אחת שאינה ראויה למיאון שנשאה ע''י אביה והתגרשה ואח''כ תקנו לה נישואין אם שייך ושנינו כאן חרש שנחלץ וחרשת שחלצה וחולצת לקטן חליצתה פסולה ,ור' יוחנן ביאר את
בה מיאון ואמנם שנינו בברייתא להדיא שקטנה שאביה השיאה והתגרשה והלכה ונשאת הטעם שאינם באמר ואמרה ,ובתרומות שנינו חרש שדברו בו חכמים בכל מקום הוא שאינו
היא חוזרת וממאנת. שומע ואינו מדבר רואים שהכלל של רבי אינו בדוקא.
לב''ש אין מיאון ביבם והטעם הוא שדוקא בבעל שהתקדשה לו לרצונה היא ממאנת בו אך ר' ישמעאל בן ר' יוסי שאל את רבי מה החילוק בין קטן שחליצתו פסולה לקטנה שחליצתה
ביבום שבא לה בעל כרחה אינה יכולה למאן וב''ה סוברים שאם היא ממאנת בבעל ק''ו כשרה אמר לו רבי שבפרשת יבום כתוב איש בפרשה ואילו באשה כתוב ונגשה יבמתו אליו
שהיא ממאנת ביבם שבא מכוחו. מכל מקום ,ור' מנא אמר בסתם ור' יצחק בר ר' חיה אמר בשם ר' יונה שזה כדעת ר''מ
ר' יוחנן סובר שמועיל מיאון ביבם להתרת צרה לאביה וכלה לחמיה שע''י עקירת הנישואים שלכתחילה לא חולצים ולא מייבמים את הקטנה שחוששים למיעוט שמא היא תמצא
התברר שאינה כלתו ,ורב ור''ל סוברים שלא מועיל מיאון ביבם לעקור זיקת המת להתיר איילונית.
צרה לאביה וכלה לחמיה ,ויש להקשות וכי הם סוברים כב''ש ויש לבאר שאם היא אומרת הלכה ה משנה אם חלצה לפני שנים או שלושה ואחד מהם נמצא קרוב או פסול חליצתה
איני יכולה לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך מודים רב ושמואל שהיא עוקרת את היבום פסולה ור''ש ור' יוחנן הסנדלר מכשירים ,והיה מעשה שאשה חלצה בינו לבינה ולבית
כב''ה והם נחלקו כשהיא אמרה אי אפשי בנישואין שלר' יוחנן זה מיאון שעוקר את היבום האסורים בא המעשה לפני ר''ע והוא הכשיר .גמרא
ולרב ושמואל אינו עוקר כיון שהיא אומרת אי אפשי בנישואיך אך חפצתי בנישואי אחיך דף ע החליצה היתה בבית האסורים והמעשה בא לפני ר''ע כשהוא היה בבית האסורים,
ולכן אינה יכולה לעקור את היבום ,ויש להוכיח ממה ששנינו בתחלת המסכת וכולן שמתו שר' יוחנן הסנדלר עשה עצמו כרוכל ויום אחד הוא עבר לפני בית האסורים שהיה ר''ע
או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות צרותיהן מותרות וכמו שנישואין היה בבעל כך חבוש בו והוא הכריז מי רוצה מחטים מי רוצה צינורות ואם חליצה בינו לבינה מה הדין
המיאון הוא בבעל ולא ביבם כרב ור''ל ,ור' חזקיה שנה שאם מיאנו או נתגרשו בחיי הבעל ור''ע הציץ מהחלון ואמר יש לך כוש יש לך כשר.
צרותיהן מותרות ואם מיאנו לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולא מתייבמות ,ור' יודן הלכה ו משנה מצות החליצה היא שהוא מגיע עם יבמתו לב''ד והם נותנים לו עצה לשאת
אביו של ר' מתנייה ביאר בדברי ר' חזקיה שאם לא מיאנו קודם מיתה מיאון שאחר מיתה את ההגון לו כמו שכתוב וקראו לו זקני עירו ודברו אליו והיא אומרת מאן יבמי להקים
אינו עוקר את הזיקה והפירוש במשנה שמי שיכולה למאן ולא מיאנה בחיי הבעל ומתה לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי והוא אומר לא חפצתי לקחתה והם אומרים בלשון
צרתה חולצת ולא מתייבמת ור' אבודימי אמר שגם אם היא קיימת נפטרה צרתה כשאין שם הקודש ,ואח''כ ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו רוק
יבם אחר מלבד אביה ,ורב ור''ל דברו באופן שיש עוד יבמים שכלפיהם שייך מיאון. הנראה לדיינים ,וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו עד כאן הקריאו
ר' יונה ביאר במשנה שאם נמצאה איילונית נעקר צרת ערוה רק מהאירוסין כמו שבאיילונית לה ור' הורקנוס הקריא תחת האלה בכפר אבוס וגמר את כל הפרשה ומאז החזיקו להקריא
זה קידושי טעות שנמצא שלא היתה צרת ערוה ,ור' יוסי אומר שגם מנישואין שאין בה מקח את כל הפרשה ,ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל הוא מצוה לדיינים ולא לתלמידים,
טעות בכ''ז זה גזירת הכתוב שאיילונית אין צרתה צרת ערוה להפטר מיבום כיון שהיא לא ור' יהודה אומר שמצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל .גמרא מה
עולה ליבום, ששנינו ההוגן לו שאם הוא היה זקן אומרים לה מה לך זקן זה ואם היא זקנה אומרים לו
דף עב וכשחזרו על המסכת שוב ר' יוסי חזר בו ואמר לו ר' פינחס הרי למדת אותנו גם למה לך זקנה זו ואם הוא זקן והיא צעירה אומרים לו מה לך אצל ילדה זו ואם היא זקנה
מהנישואין אמר לו וכי זה קבוע אצלינו במסמר ,ור' זירא אמר שר' יוסי צדק קודם שחזר והוא צעיר אומרים לה מה לך אצל צעיר זה ,אם הוא רוצה לייבם והיא לא שומעים לה
בו שכשבתו נפלה לנישואין ואינה איילונית צרתה לא נופלת ליבום וכי בגלל שנוסף בה וכופים אותו לחלוץ והכלל הוא שמי שמעכב ביבום שומעים לו ואם שניהם רוצים ואינם
שהיא איילונית צרתה מותרת אמר לו ר' מנא שאם הערוה איילונית היא כמי שאינה בעולם שוים היה מעשה לפני ר' יוסי והוא אמר תוציא החוצה.
שהרי אם נפלו שתי נשים ליבום ואחת מהן איילונית והיבם חלץ או בא עלה וכי חברתה ר' יוחנן שאל מי רודף אחר מי ליבום ור''א הקשה הרי נאמר ועלתה יבמתו השערה משמע
נפטרה מיבום אלא שהאילונית כמי שאינה בעולם. שהיא הולכת אליו וכששמע ר' יוחנן אמר יפה לימד אותנו ר''א.
יש להקשות איך יתכן בתו שממאנת הרי נישואיה גמורים ע''י אביה כמו שכתוב את בתי המשנה מקפידה על סדר הקריאה ואמנם לעיל שנינו שהקריאה אינה מעכבת וביאר ר'
נתתי לאיש הזה ור' הונא אמר בשם ר''ל שמדובר שאביה השיאה התגרשה ואח''כ השיאה שמואל בר יצחק שמי שראוי לקריאה הקריאה אינה מעכבת בו ומי שאינו ראוי לקריאה
את עצמה שהיא כיתומה בחיי אביה. הקריאה מעכבת ,ואמר ר' מנא שגם לר' שמואל שהקריאה לא מעכבת אך כשהוא בא לומר
שנינו שם במשנה שלא יתכן חמותו שמיאנה שהרי ילדה ואינה קטנה ור' אחא בן ר' חיננא הוא אומר על הסדר ,ויש לדקדק שהיא לא תאמר מאן יבמי להקים לא אבה יבמי והוא אמר
אמר בשם ר''ל שמוכח מכאן שקטנה אינה יולדת שאם לא כן היא יכולה להמתין עד שתגדל לא חפצתי לקחתה אלא שהיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי
ותמאן בבעלה ותתיר את צרתה לחתנה ,והיה מקרה שכלתו של ר' ישמעאל מיאנה ובנה והוא אומר לא חפצתי לקחתה.
היה על כתיפה. בבבל כתבו בשטר החליצה קרבת קדמנא ושלפת סינה מעילוי רגלה דימינא ורקת קדמנא
ר' המנונא אמר בשם אסי שמה שנחלקו ב''ש וב''ה במיאון ביבם מדובר כשהיבמה נפלה רוק דמתחזי על ארעא ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.
לפני שני יבמין ואחד מהם עשה בה מאמר שלב''ה היא ממאנת במאמרו ויכולה להנשא אמר ר' אבהו שאם ראו את הרוק יוצא מפיה אף שהרוח הפריחה אותו כשר ,ואם רקקה דם
לשוק ויש להקשות שהיא תמאן במאמר ותתיבם לאחיו ,ויש לומר שהיא אומרת אי אפשי אמר ר' בא בשם ר' זריקן ויש שאמרו את זה בשם ר' ירמיה בשם אבא בר אבא ור' זירא
בך שאינה מעוניינת כלל בזיקה ,ור' הילא אמר בשם ר''ש בן יוסינא בשם ר' הושעיה אמר בשם שמואל שאם יש בו צחצוח רוק כשר.
שהמשנה מדברת ביבמה שנפלה לפני חמשה יבמים ואחד מהם עשה בה מאמר היא ממאנת גידמת חולצת בשיניה.
למאמר ויכולה להתיבם לאחיו ואין לומר שתנשא לשוק מדובר שאביה השיא אותה וזה בני העיר סימוניא בקשו מרבי להביא להם אדם שידרוש וידון ויהיה חזן ומלמד ספר ויעשה
נישואי תורה אך המאמר הוא מאמר של יתומה בחיי אביה. את כל צרכיהם ורבי שלח להם את לוי בר סיסי והם עש ולו בימה גדולה והושיבוהו עליה
ב''ה אמרו לב''ש שהיה מעשה שאשתו של פישון ה ַגמל מיאנה לפני חכמים שלא בפניו ושאלוהו במה גידמת חולצת והוא לא ענה שאלוהו מה הדין אם רקקה דם ולא ענה אמרו
אמרו ב''ש שאדרבה משם יש ראיה שבגלל שהוא מדד לה בכלי בלי בית קיבול והזיק לה אולי אינו בעל הלכה נשאל אותו דבר אגדה שאלוהו מה ביאור הפסוק אבל אגיד לך את
בנכסיה לכן נהגו עמו באותה מדה ויש להקשות וכי אם אדם אינו נוהג כשורה מתירים את הרשם בכתב אמת אם אמת מדוע רשום ואם רשום למה כתוב אמת ולא ענה להם באו לרבי
הערוה שלו אמר רב חסדא שמוכח מכאן שגם לב''ש מיאון מועיל בנישואין למרות ואמרו לו האם זה מה שבקשנו ממך אמר להם רבי הבאתי לכם אדם כמותי ושלח לשאול
שלכתחילה אינה ממאנת. אותו את מה ששאלוהו אמר לו לוי שאם רקקה דם ויש בו צחצוח רוק כשר גידמת חולצת
ר' בא אמר בשם ר' חייה בר אשי שהיה מעשה שתינוקת אחת ירדה לכבס בנהר ואמרו לה בשיניה ,ופירוש הפסוק שקודם גזר דין זה רק רשום ואחר גזר דין זה נעשה אמת אמר לו
הנה הארוס שלך עובר והיא אמרה שישא את אמי ואמרו חכמים שאין מיאון יותר גדול רבי מדוע לא ענית להם אמר לו לוי שהם עשו לו בימה גדולה והושיבו אותי עליה ורוחי
מזה ,ור' חנינה אמר שהיה מעשה שתינוקת אחת באה לקנות פשתן מפשתני ואמרו לה הנה רמה עלי וגרמה לי לשכוח ורבי קרא עליו את הפסוק אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה
הארוס שלך עובר והיא אמרה שישא את אמי ואמרו חכמים שאין מיאון גדול מזה ,ושנו מי גרם לך להבזות בדברי תורה הגדולה שעשו לך.
בשם ר' יהודה שגם אם נכנסה לקנות משהו מהחנוני והיא אמרה בעצמה איני חפצה בפלוני שנו בברייתא שחליצה מוטעית כשרה וביאר ר''ל שאומרים לו חלוץ לה והיה תהיה מותרת
בעלי אין מיאון גדול מזה. לך אח''כ ,ור' יוחנן אמר שאמש שניתי שהם הוא מתכוון והיא לא או שהיא מתכוונת והוא
יש להקשות איך ב''ד ישבו במיאונים הרי שנינו ברח משלוש והדבק בשלוש הדבק בחליצה לא זה החליצה פסולה עד ששניהם יתכוונו ,ולר' יוחנן חליצה מוטעית הכוונה שאומרים
והתרת נדרים והבאת שלום וברח ממיאונין ולהיות ערב ולהיות בעל פקדון ור''ש בר בא לו חלוץ לה והיא תתן לך מאה מנה ור' מנא אמר שאם הוא אמר על מנת היא תצטרך לקיים
שיש לקרוא לפקדון פוקדון שהוא אומר לו פוק היינו צא לדון ור' ברכיה הוכיח מהפסוק את התנאי ,וכשבא מקרה כזה לפני רב הונא הוא נהג כר''ל וכשבא הדבר לפני ר' יוחנן הוא
בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך ,ויש לומר שב''ד לא באים לשבת במיאון אלא כשישבו אמר שיש לכפותו לחלוץ שוב ,וכשבא מקרה כזה לפני ר' חייה בר בא הוא אמר לו בני
בא לפניהם מיאון. אשה זו אינה רצה להנשא לך דרך יבום אלא חלוץ לה והיא תנשא לך דרך נישואין רגילים
שנינו במשנה שלב''ש ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותנשא יש לדקדק שלא תתארס ואחר שחלץ לה אמר לו ר' חייה שגם אם יבואו משה ושמואל הם לא יתירו לך להנשא
משמע שלב''ש אם עברה ומיאנה מנישואין המיאון חל. וקרא החלוץ על ר' חייה חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו.
ר' אחא אמר בשם ר' תנחום בר חייה שלב''ש נשואה אינה ממאנת שיש קול לנשואה אך יש מי ששנה שחליצה היא גנאי ויש מי ששנה שזה עדיף ואמר רב חסדא שלמשנה ראשונה
אין קול לארוסה שאשה יכולה להטמין עצמה ולומר לא התארסתי אך אינה יכולה לומר עדיף לייבם ולמשנה אחרונה עדיף לחלוץ שלא התכוונו לשם מצוה ור' יוסי אומר שבין
לא נשאתי שיש לזה קול. למשנה ראשונה ובין למשנה אחרונה מי שאמר חליצה גנאי היינו שאחר שפגם בדבר אחד
הלכה ב משנה קטנה שצריכה למאן היינו שאחיה ואמה השיאוה לדעתה ואם השיאוה שלא מהתורה שלא קיים מצות יבום הוא נוטל את הפגם וקוראים לו בית חלוץ הנעל ,ומי שאמר
מדעתה אינה צריכה למאן ,ור' חנניה בן אנטיגנוס אומר שתינוקת שאינה יכולה לשמור את שעדיף לחלוץ שכתוב כאן קריאה ובמנשה ואפרים נאמר ויקרא בהם שמי כמו ששם
קידושיה אינה צריכה מיאון ור''א אומר שאין מעשה קטנה כלום אלא היא כמפותה ובת הקריאה היא שבח כך כאן היא שבח.
ישראל לכהן אינה אוכלת תרומה בת כהן לישראל יכולה עדיין לאכול תרומה .גמרא פרק בית שמאי דף עא
שאחיה ואמה השיאוה לדעתה היינו שעושים לה חופה ותכשיטים ומסבירים לה שיש לה הלכה א משנה לב''ש מיאון הוא רק בארוסות ולב''ה גם בנשואות ולב''ש רק בבעל ולב''ה
בעל. גם ביבם ,לב''ש מיאון הו דוקא בפני הבעל ולב''ה גם שלא בפניו ,לב''ש דוקא בב''ד
ולב''ה גם שלא בב''ד ,וב''ה אמרו לב''ש שקטנה יכולה למאן אפילו ד' וה' פעמים אמרו
להם ב''ש שבנות ישראל אינן הפקר אלא ממאנת רק פעם אחת עד שתגדל ותמאן ותנשא.
