תמצית חפץ חיים · Tamtzis Chofetz Chaim — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מבחני "לדעת"
בטלפון
0737-289669
או בעמדות
נדרים פלוס
--------------------------------------------------------------------------------------------------
אלו איסורים עובר האדם בלשון הרע התורה והתפילה שלו לעלות למעלה ,ומאין ספר חפץ חיים:
מפני גודל הרעות שבחטא לשון הרע ורכילות תבוא עזרתינו לביאת המשיח וכיוצא בזה .ג'
חטא שרגילים הרבה אנשים לחטוא בזה הרבה הלכות לשון הרע ורכילות לא נתבארו במקום אחד
הזהירה התורה עליו בפירוש בלאו ד"לא תלך רכיל"
אלא הם מפוזרים במקומות שונים בש"ס
(משא"כ על שאר מידות רעות שלא נכתבו אלא פעמים ,השפעת הקלקול למעלה מאד חמורה, ובפוסקים ,והמציאות היא שרבים אינם יודעים את
ברמז) ,ובאמת בלשון הרע שייך לעבור כמעט על אפילו בעוון קטן ,כ"ש בחטא זה שהוא חמור ההלכות בצורה ברורה ,או שחושבים בטעות
כל הלאוין והעשין שבין אדם לחבירו ,ועל הרבה
מאד. שבאופנים מסוימים מותר לדבר לשון הרע,
אי סורים שבין אדם למקום ,ולהלן יבוארו י"ז לאוין
חשיבות ידיעת הלכות לשון הרע שלכך וממילא רבים נכשלים בעוונות אלו.
י"ד עשין וכמה ארורים ששייך לעבור עליהם בלשון
הרע ורכילות ,ומי שרגיל במידה רעה זו בודאי מטרת כתיבת ספר חפץ חיים היא לסדר במקום
נתחבר ספר זה -הסיבה שאיסור זה נעשה אצל
יעבור במשך הזמן על כולם .וכתב רבינו בסוף אחד את כל ההלכות בצורה ברורה ,ועל ידי ידיעת
רבים הפקר הוא מחמת מחשבת ההמון שאיסור ההלכות (בתוספת ידעת חומר עוון לשון הרע,
הפתיחה "ואבקש לידידי הקורא שזאת הפתיחה
יקרא ויחזור ויקרא ,כי היא בודאי תועיל לענין זה לשון הרע הוא רק כשהדבר אינו אמת ,והבעלי וגודל השכר לשומר פיו ולשונו ,וידיעת תחבולות
על להבא יותר מן הכל". תורה יש להם טעויות בידיעת הדינים ,וכגון התר ועצות איך להנצל מעוון זה ,כמבואר בספר שמירת
דאפי תלתא ואפי מרא ,או באיסור שלילת הלשון) ,יוכל האדם להתגבר על היצר הרע ולהמנע
בכל האופנים הנ"ל עוברים בין בלשון הרע בין מחטאים אלו.
ברכילות ,ואפילו על אמת ,מלבד היכן שצויין המעלות ,ובאיסור קבלת לשון הרע בלב ,או
משמחשיבים את המדובר לרשע שמותר לדבר גודל חומר חטא הלשון -הקב"ה הבדילנו מכל
אחרת. העמים ונתן לנו את תורתו והכניסנו לארץ
עליו .ומאידך פעמים שנראה לאדם שהכל אסור
איסור לא תלך רכיל בעמך הכונה שלא לומר הקודש כדי שנזכה לקיים כל מצוותיו ,וכל כוונתו
וממילא א"א לפרוש ,ויש שחושבים שאינו עוון
לאדם מה עשה לו פלוני או אמר עליו ,והיינו בזה לטובתנו שנוכל לקבל השפעת טובו וחסדו
אלא מידת חסידות .ועל כן נתחבר ספר זה שבו
רכילות ,ולשון הרע ג"כ בכלל לאו זה ,ועובר בין בעולם הזה ובעולם הבא .והקב"ה ציווה אותנו
בפניו בין שלא בפניו ,והמקבל אינו עובר על לאו זה.
נתקבצו כל הדינים מש"ס ופוסקים למקום אחד.
והכל כתוב בדקדוק רב ,וכל הדינים הם מעיקר שלא נעזוב את התורה ,ובימי בית ראשון העמיד
המספר או המקבל עובר על לא תשא שמע לנו נביאים להחזירנו למוטב ,ובבית שני אף
הדין ולא ממידת חסידות ,ולבד מההלכות יבואר
שוא ,בין בפניו בין שלא בפניו. שחסרו ה' דברים מ"מ היינו יכולים לקיים כל
גם כמה לאוין ועשין רגיל לעבור מי שאינו נזהר
המספר עובר על השמר בנגע הצרעת שזה מלשון הרע ורכילות ,אולי ינגף היצר כשיראה המצוות ולהשלים כל חלקי הנפש ,אך גברה
אזהרה שלא לשכוח להזהר מלשון הרע שלא גודל המכשלה בזה .גם לימוד הלכות אלו שנאת חינם ולשון הרע ביננו ,ומטעם זה נחרב
תבוא צרעת עי"ז ,ואיסור זה הוא גם שלא בפניו ,ולגבי משפיע על האדם כמ"ש חז"ל אם יגעת הרבה הבית וגלינו מארצנו ,ואנו מתפללים לקב"ה
המקבל אם הוא שותק ואינו מסייע למספר כלל ,צ"ע אם
בדבריהם הקב"ה מסיר יצא הרע ממך .וע"י שיקרב אותנו ,אך תפילתנו לא מתקבלת כי מיום
עובר. שנחרב בית המקדש יש חומה של ברזל
ההרגל במשך הזמן יוכל האדם לפרוש מחטא זה
המספר בין בפניו בין שלא בפניו עובר בלפני עור שמפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים ,אמנם
לגמרי .ואף שיש שיבואו להקל יותר ממה
מפני שמכשיל את המקבל ,וככל שיתרבו הסיבה היא לא מצד הקב"ה אלא רק מצידנו ,כי
שכתוב ,מ"מ צדיקים ילכו בם וכו' .ואין לטעון כי
השומעים יתרבה איסורו ,והשומע הראשון הקב"ה רוצה לגאול אותנו אפילו כשעדיין לא
מוטב שיהיו שוגגים וכו' ,כיון שבדבר המפורש
עובר ,אבל אם גם בלעדיו כבר היו שומעים יתכן הגיע זמן הגאולה ,ק"ו היום שעברו אלף השנים
בתורה לא אומרים כך ,וחובה לדעת פרטי
שאינו עובר ,ומ"מ יזהר לא לישב עמהם. שנגזרו לגלות ,אלא שאין אנו מניחים לקב"ה
ההלכות ואפשר לקיימם ,וגם ע"י הלימוד אף אם
יחטא יצא מכלל בעלי לשון הרע ,וידע בנפשו שישרה שכינתו בתוכינו.
ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית שחטא לפני ד' ,ויראה לפייס את חבירו או הסיבות לאריכות הגלות הם הרבה ,אך חטא
החודשיים על הדף היומי ,משנה ברורה ומוסר לפחות שלא לדבר עליו עוד פעם. הלשון עולה על כולם מכמה טעמים :א' הוא
(לפי סדר הדף היומי בהלכה)( ,לפי סדר הסיבה לגלותנו ,וממילא כל זמן שלא יתוקן
הלימוד היומי) ,וכן את מבחני "לדעת" (דף למה הזהירה תורה על לשון הרע יותר משאר החטא איך ניגאל .ב' חטא המרגלים שמאז נגזר
היומי ,משנה ברורה ,חפץ חיים ,ואהבת חסד), מידות רעות -מגודל אהבת ד' לישראל הרחיקם עלינו גלות ,היה לשון הרע .ג' עוון זה גורם שיהיו
בנקודות ההפצה. מהמידות הרעות ,ובפרט הרחיקה התורה מלשון ישראל נרדים בפרך .ד' עוון זה גורם לסילוק
וכן ניתן לקבלם במייל 7692282@gmail.com הרע ורכילות ,שאף שאין לוקים על לאו זה ,הרי שכינה .ה' איך יחולו עלינו ברכותיו של הקב"ה
הוא גורם למריבה ולרעות רבות ופעמים אף כשאנו מורגלים בחטא שכתוב עליו ארור
וכן בפקס בטלפון .0799-414144 לשפיכות דמים ,כמו שמצינו שחטא הנחש מפורש בתורה .ו' גודל עוון זה הוא לאין שיעור
בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים לפי סדר שגרם לגילוי עריות ולמיתה לכל העולם היה ע"י שהוא ככופר בעיקר ,וגם נפרעים ממנו בעולם
הלימוד של :חבורת ש"ס ,קנין ירושלמי ,דף לשון הרע ,ועיקר ירידת ישראל למצרים היתה הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף ,אורייתא ,אהבת ע"י לשון הרע ,וכן עיקר חטא המרגלים שהוא
הטעם שהחמירה תורה בעוון זה -א' משום
שלום .וכן סיכומים על כל מסכתות הש"ס, סיבת הגלות הוא לשון הרע ,והריגת כל חכמי
שעוון זה מעורר קטרוג גדול הגורם למוות וחרב
ועל כל המשנה ברורה ,ועל תנ"ך וספרי מוסר. ישראל בימי שמעון בן שטח וחורבן ביתר היו
ע"י רכילות ,וכן עוד רעות עד אין מספר. והרג של אנשים רבים במקומות רבים .ב' שע"י
שהאדם פוגם את הלשון הוא מונע מכל דיבורי
ודבר מצוי שמתחילים לדבר לפני קריאת התורה ,וממשיכים גם מתבייש עי"ז אלא צער בעלמא .ואינו עובר בזה אלא המספר, המספר לשון הרע אפילו על אמת ואפילו שלא
בזמן הקריאה שאם מחסר אפילו תיבה אחת זה עוון פלילי וגדול ודווקא בפניו.
עוונו מנשוא ,והרבה פעמים הוא איש חשוב שיש בזה גם חילול בפניו עובר על השמר פן תשכח את ד' אלוקיך
המספר בגנות יתום או אלמנה בפניהם אפי' הם
השם ,וא"א לתאר גודל היסורים והצרות שהאדם מקבל בשביל
עשירים ,עובר בכל אלמנה ויתום לא תענון דמסתמא הוא גס רוח ואינו מכיר נגעי עצמו,
דיבור אחד. ועוון הגאוה קשה מאד ,ואם מתכבד בקלון
שהתורה הזהירה שלא לצערם בשום מין צער אפילו
אם מגנה זקן (אפילו עם הארץ) בפניו ,ואפילו עם חבירו בודאי עובר (מלבד שאין לו חלק לעוה"ב,
הארץ ,או חכם אפילו אינו זקן ,עובר על והדרת פני בדיבור בעלמא ,ועונשו "וחרה אפי והרגתי אתכם" וגו'.
והשומע בפניהם את בזיונם ושותק אינו עובר על לאו זה ,אך יש אמנם שלא בפניו אינו חמור כ"כ לענין עולם הבא ,אבל
זקן ,דהידור היינו לדבר בדרך כבוד ,ואם מגנהו בודאי לו בודאי עונש על זה .וצריך לדבר להם ברכות ,ולהתנהג עמהם איסור גאוה ושאר איסורים שייכים גם שלא בפניו).
אינו מהדרו( ,ועלול להגיע לאיסור מבזה ת"ח ,שהוא בצורה מכו בדת ,ולחוס על ממונם יותר מממון עצמו .ושיטת והמספר רכילות אינו עובר על לאו זה.
בכלל אפיקורס) ,ואם הוא גם זקן וגם חכם עובר על רש"י שלאו זה שייך בכל אדם אומלל.
המספר והמקבל בפניו ושלא בפניו עוברים על לא
מצות "והדרת" בכפלים .וצ"ע אם המקבל על זקן עובר, אם המספר מתכוין להחניף לשומע עובר בלא
תחללו את שם קדשי שכיון שאין בלשון הרע
דאפשר שגם כששומע בזיונו בפניו ואינו מוחה זה אינו בכלל תחניפו את הארץ ,בין בפניו בין שלא בפניו .וכן השומע
הידור ,ויותר מזה שמקבלו לאמת ,ובחכם אפשר שגם המקבל לשון הרע ומסכים ומוסיף כמה מילים כדי להחניף תאוה והנאה גשמית ,הרי זה מרד ופריקת עול,
עובר אפילו שלא בפניו ,דבאמת עוון חמור הוא מאד לשתוק על וכל המבזה אפילו מצוה אחת ומיקל בכבוד שמים נקרא
למספר עובר בלאו זה ,וזה שייך בלשון הרע ואפילו על
בזיון תלמיד חכם ,ומ"מ עשה זה צ"ע אם עובר בכהאי גוונא. מחלל השם .ובפרט אם הוא איש חשוב שאם עושה
אמת ואפילו שלא בפניו .וחייב אדם למסור עצמו לסכנה
המספר על כהן ,ומגנהו בפניו עובר על וקדשתו שזה דבר שנראה בעיני ההמון שהיא עבירה ואין ראוי לאדם
ואל ישיא את נפשו עוון אשמה כזה ,ואסור מן
מצוה לנהוג בכהנים כבוד הרבה ,והמספר לשון הרע כמותו לעשות דבר כזה ,אע"פ שגוף הדבר מותר ,הרי זה
התורה לעשות שום תנועה שנראה ממנה שהוא
או רכילות ומבזהו בודאי אינו מכבדו ,ואפשר שגם חילול הש ם( ,והמחלל שם שמים אין שיעור לעונשו ,ואין
המקבל ושלא בפניו עובר.
מסכים לסיפור ,ואם תוכחתו תישמע חייב להוכיחו. כח לא בתשובה לכפר ולא ביסורים למרק ולא ביום
המספר לשון הרע או רכילות על אחיו הגדול או על אם מקללו עובר על לא תקלל חרש ,וזה שייך גם הכיפורים ,אלא כולם תולים ומיתה ממרקת ,ואפילו חילל
במקללו שלא בפניו ,ורק למספר. שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי ,אחד שוגג ואחד מזיד
בעל אמו או אשת אביו עובר על מ"ע דכבוד ,וצ"ע אם
המקבל עובר ,וכן צ"ע אם עובר דווקא בפניהם או גם שלא אם מדבר על ישראל בפני נכרי הוא הוא בכלל מוסר. בחילול השם) ,ואם דיבר ברבים חטאו גדול יותר.
בפניהם .וכ"ש כשמספר על אביו ואמו ,שבזה עובר גם יש מהלאוין שחיובם מיתה בידי שמים כגון על גנות המספר שלא בפניו עובר לפעמים על לא תשנא את
על ארור מקלה אביו ואמו, של אלמנה ויתום ועל חילול השם ,ויש שנוגע בענין אחיך בלבבך כגון אם בפניו מדבר שלום ,וכ"ש אם
המפקיא עצמו לעוון לשון הרע ורכילות אפילו שלא עולם הבא כמו מלבין פני חבירו ומתכבד בקלון מצוה שלא יספרו לו( ,אבל כשמראה לו את השנאה אינו
בפניו בין לספר בין לקבל עובר על את ד' אלוקיך תירא, חבירו. עובר על "לא תשנא" אלא על לא תקום ולא תטור ועל ואהבת
לרעך כמוך) .והמקבל אינו עובר על לאו זה.
שהוזהרנו בזה לירא את ד' כל חיינו והיא מצוה תמידית, המרגל בחבירו בין בפניו בין שלא בפניו ,עובר על זכור אם מדבר מחמת שנאה שביקש ממנו טובה בדבר
ובבוא מעשה לידינו נתחייבנו להעיר את רוחינו את אשר עשה ד' אלוקיך למרים שהוא חיוב לזכור שאילת ממון וכדומה ,ולא היטיבו ,עובר על השנאה
שהקב"ה יודע ומעניש .ומצוי הדבר שכאשר אדם מוחה על
בפה תמיד ולהשיב אל ליבנו מה שנענשה מרים על בלב על לא תטור (שאיסור זה אינו על הדיבור אלא על
דבר שנעשה שלא כדת התורה ,לועגים לו בלשון ראו את פלוני
אשר לבש לפנים (כלפי חוץ) את מעיל היראה וגם הוא קינא
שדיברה על משה. נטירת הלב ,דצריך שימחה הדבר מליבו) ,ועל הדיבור עובר
קנאת ד' צבקות ,וכו' ,וידוע גודל עוון הזכרת שם שמים לבטלה, וכן עובר על ואהבת לרעך כמוך ,שנצטווינו בזה בלא תקום ,בין בפניו בין שלא בפניו ,והיינו המספר ,והמקבל
שעל זה חייב נידוי ובא לידי עניות. לחוס על ממון חבירו וכבודו ולספר בשבחו כמו אינו עובר אא"כ סייע בסיפור ונהנה ממנו בגלל שלא היטיב לו.
עובר על מצות עשה דתלמוד תורה ,שלא למד שהיה רוצה שיעשו לו ,והרי אדם לא רוצה שידעו את ודעת רוב הפוסקים שאם ציערו צער הגוף ,כגון שביזהו ,אינו
תורה באותו הזמן ,ואינו יכול לפטור עצמו במה שילמד עובר על לא תקום ולא תטור( ,אמנם צע"ג אם מותר לגנותו בפני
חסרונותיו .ועוברים בזה המספר והמקבל ,ואפילו שלא בפניו.
בני אדם ,מפני שאף אי נימא שאינו עובר בזה על איסור סיפור
אח"כ ,כי חייב ללמוד בכל רגע( ,וכל אדם יכול ללמוד מה המספר או המקבל אם יכל לשפוט המעשה לזכות לשון הרע ,מ"מ עובר על "לא תשא שמע שוא" ועוד איסורים
שהוא מבין) ,וגם הוזהרנו בכמה לאוין ועשין שלא עובר על בצדק תשפוט עמיתך( .בבינוני המצוה המוזכרים כאן) ,ורק אם ביקש ממנו מחילה מצוה להעביר על
לפרוש מן התורה בשום פנים ,ומצות תלמוד תורה בספק השקול ,ובירא אלוקים אף בנוטה לחובה) .וזה מידותיו .ויש להסתפק לפי דבריהם אם מותר לפי דבריהם רק
שקולה כנגד כל המצוות ,וכיון שאדם שעבר עבירה שייך בין באמת בין בשקר ,שהרי הרבה סיפורי לשון הרע לצערו צער הגוף ,או שמותר גם למנוע ממנו טובת ממון ,וצ"ע.
ודעת ספר החינוך שיש איסור לא תקום ולא תטור גם כשציערו
מחשבים עימו בעת הדין גם על מה שלא קיים מצוה ורכילות אף שאינם שקר מוחלט הרע מ"מ אם היה מספר את כל
הפרטים או שהיה מספר במנגינה אחרת לא היה בזה גנות. צער הגוף ,ורק בשעת מעשה מותר מדינא להשיב לו (ורק משום
באותו זמן ,וכל תיבה של תורה היא מצות עשה בפני מצוה ומידה טובה בעלמא לא יענה לו ,דבשעת מעשה א"א
עצמה ,ממילא בכל דיבור של לשון הרע ורכילות אפילו אם איבד מחייתו מחמת הסיפור בין בפניו בין שלא בפניו, בטבע האדם לשתוק אם לא מי שבירכו ד' במידות קדושות) ,וכן
על אמת בין בפניו בין שלא בפניו בין למספר בין למקבל עובר עובר על גר ותושב וחי עמך .וחי אחיך עמך, משמע ברמב"ם ,וספיקא דאורייתא לחומרא.
על מאות לאוין ועשין .וכשעוסק בפרנסתו או חושב והמקבל אינו עובר בלאו זה. אם מעיד בבי"ד יחידי עובר בלא יקום עד אחד
איך להשיג את מחייתו אינו עובר ,אך יזהר שלא יוציא על אם המקבל בין בפניו בין שלא בפניו יכול להוכיח את באיש ,ולוקה על זה .וזה איסור על המספר ,וכן לבי"ד שלא
זה זמן יותר מכדי ההכרח האמיתי ,והיצר הרע מסמא את עיני המספר ודבריו יתקבלו ואפי' ספק ,עובר על הוכח יקבלו את דבריו .ולאו זה שייך רק בפניו ,דאין מקבלים עדות
האדם בזה ,ועל כן מאד ומאד צריך להתיישב בזה מה הוא תוכיח ,שמצות תוכחה היא גם קודם החטא ,כדי שלא יבוא שלא בפני בעל דין.
ההכרח האמיתי שא"א בלעדיו בשום אופן ,והיותר יחרים .והא לחטא .והמספר אינו עובר בלאו זה( .ואף אם גומר בדעתו אם מדבק עצמו לחברת רשע עובר בלא תהיה אחרי
דמצינו שהשח שיחת חולין עובר בעשה ,היינו מלבד מה שמבטל להוכיחו אחר שיגמור סיפורו ,חייב להוכיחו מיד ,אא"כ הוא רואה
בזה מצות תלמוד תורה בשב ואל תעשה ,ושיחת חולין י"מ רבים לרעות ,שזה איסור להתחבר עם עושי עוול ,בין
שע"י שמיעתו יוכל לברר לפני השומעים מתוך הסיפור עצמו
דהיינו גנאי וקלות ראש ,וי"מ דברי הבאי ,ובלשון הרע ורכילות בפניו בין שלא בפניו ,למספר ולמקבל ,ומלבד האיסור דאורייתא
שזה הוצאת שם רע בעלמא ,או שזה דבר שצריך לשמוע כדי
עובר לכו"ע ,אמנם י"ל דאינו עשה גמור אלא אסמכתא. יש על זה עוד איסורים דרבנן ולאוין מדברי קבלה כמעט עד אין
לקבלו לחוש.
אם מערב דברי שקר בין בפניו בין שלא בפניו עובר על מספר.
אם מדבק עצמו לחבורת רשע עובר על ובו תדבק אם הוא מחזיק במחלוקת ע"י סיפורו עובר על ולא
מדבר שקר תרחק ,ונשתנה שמו לפגם להקרא שהוא מצוה להתדבק בתלמיד חכם בכל מיני חיבור
מוציא שם רע ,ועונשו גדול הרבה יותר ,והמקבל אינו יהיה כקורח וכעדתו ,בין בפניו בין שלא בפניו ,למספר,
כדי ללמוד ממעשיהם ,וזה שייך בין בפניו בין שלא בפניו,
עובר. ואפשר שגם על המקבל שייך לאו זה.
בין למספר בין למקבל( .ודבר זה שייך כשמגיעים לחתונה,
המרגיל עצמו במידה זו עובר על והלכת בדרכיו, שהרבה פעמים היצר מסית לשבת ליד אנשים שמדברים על המגנה את חבירו בפניו או גם בפני אחרים ולחבירו
שהרי הקב"ה שונא דלטוריא ,ועובר בזה בין בפניו בין ענייני העולם וחידושיו ,ובודאי יכשל בלשון הרע ,אבל אם יתגבר אין מה לענות ,הרי הוא עובר על לא תונו דאיירי
שלא בפניו ,וגם המקבל עובר ,שהרי אם היה בעל מידות טובות וישב ליד בעלי תורה ויצל מחטא זה ויקיים "ובו תדבק". באונאת דברים שזה כולל כל דבר שהוא מצער בזה את
לא היה רוצה לשמוע גנותו של חבירו. אם מדבר בבית הכנסת או בבית המדרש עובר על חבירו ,כגון אם נשאל שאלה לא יאמר לחבירו להשיב אם יודע
ומקדשי תיראו ,שמלבד עצם האיסור על שחוק שאין לו מה לענות) .ואיסור זה שייך בין בלשון הרע בין
ועובר גם על ארור מכה רעהו בסתר והיינו המספר ,בין
והיתול ושיחה בטלה ,כ"ש שאסור לשון הרע ברכילות (שאומר לו בפניו ובפני מי שדיבר עליו מה שאמר לו
בפניו בין שלא בפניו .וכן עובר על ארור משגה עוור מתחילה ,דמן הסתם הוא מצטער שאינו יכול להכחישו) ,למספר
ורכילות ,ואפילו אם עשו תנאי בבית הכנסת ,או
בדרך ועובר באופנים שנתבארו לענין איסור לפני עוור (ואיבור בלבד ,ודווקא בפניו.
תלמידי חכמים שמותר להם לאכול שם כדי שלא
זה כולל כל המייעץ לחבירו עצה שאינה הוגנת ,והרבה
יתבטלו מלימודם ,וזה שייך בין בפניו בין שלא בפניו ,המספר
אם גינהו בפניו ונשתנו פניו ע"י הדברים עובר בלא
מהשדכנים והמתווכים עוברים על איסור זה) .ואם הדבר תשא עליו חטא שהוא איסור לבייש חבירו אפילו
ודאי עובר ,ונראה פשוט שגם המקבל עובר ,דאם היתה עליו
נעשה אצלו הפקר עובר בין בפניו בין שלא בפניו בין אימתו של הקב"ה השוכן שם לא היה מניח לחבירו לספר לו. בזמן התוכחה ואפילו בינו לבין עצמו ,ואפילו אינו
ז' יש להזהר שלא להוסיף שום דבר יותר ממה איסור לשון הרע הוא גם כשלא אומר על מי מספר, המספר בין המקבל על ארור אשר לא יקים את דברי
ששמע ,ואפי' להטעים את הדבר כגון לומר שהדבר אך השומעים יבינו זאת .וכן אם לא גינהו אבל נסבב התורה וכו' ,והוי כמומר לדבר אחד ,וארור היינו
מתאים לו אסור( .ועל כן צריך ליזהר שאם מפורסם מדבריו גנות והוא נתכוין לזה אסור .ויש שמספרים קללה ונדוי .ואפילו בחטא קל מי שמרגיל עצמו בתמידות
על אדם דברים שעשה בעבר וכעת נוהג כשורה ,או לתומם כאילו אינם יודעים שזה גנות וגם זה אסור. ובשאט נפש לעבור עליו נקרא מומר.
דברים שאבותיו עשו והוא נוהג כשורה ,אסור לגנותו (ג').
וכן קונה בנפשו מידת האכזריות ,ומידת הכעס,
על זה ,ולא שייך בזה התירא דאפי תלתא כיון שלפי אפי' לא הגיע שום רעה למי שמספר עליו ,ואפי' ופעמים מגיע לליצנות ושאר מידות רעות.
האמת אין בזה שום גנאי). משער מתחילה שכך יהיה ,אסור לספר בגנותו מפני
ח' אם יודע שהשומע יקבל את הסיפור ואולי יוסיף שהתורה לא רוצה שישראל אחד יגנה את חבירו ,וצריך כפרה.
על הגנות אסור לספר לו ,שהרי אסור לקבל לשון הרע (ג'). הלכות איסורי לשון הרע
ורכילות אפילו אם שמע את הדבר באפי תלתא ,ויש בזה אסור לספר כל דבר שחבירו יתבזה על ידי זה ,כגון
משום לפני עוור ,וכ"ש שאסור ללכת למי שדיברו עליו את לזכור מעשי אבותיו ,לזכור מעשיו הראשונים (בין המספר לשון הרע עובר על "לא תלך רכיל בעמך"
הגנות ולומר לו שפלוני סיפר עליו כך וכך ,דהוי רכילות. שזהו לאו מיוחד על לשון הרע ורכילות ,ומלבד זה יש
בדברים שבין אדם למקום בין בדברים שבין אדם
וא"כ נמצא שכמעט אין לקולא זו מקום במציאות, לחבירו) ,ואם אין כוונתו לגנותו בזה ,וגם אצל השומע אינו עוד הרבה לאוין ועשין שהוא עובר עליהם ,כמבואר
ובפרט שלהרבה פוסקים אין מקור לקולא זו ,לכן מתגנה עי"ז ,מ"מ אסור ,כיון שאם היה אומר זאת בפניו היה בפתיחה .ואם הורגל בעוון זה נקרא בעל לשון הרע
השומר נפשו ירחק מזה. מתבייש ,אא"כ הוא יודע שהשומע לא יספר לשום אדם .וגם ועונשו גדול יותר ,ונפרעים ממנו בעולם הזה ואין לו
עוד פרטים בהתר זה- מעשים רעים שנעשו כעת אסור לספר( ,ובבין אדם חלק לעולם הבא( .כלל א').
לחבירו יש פרטי דינים בזה ויבוארו בכלל י')( .ד').
אם ישבו ז' טובי העיר לדון על אדם מסוים והכריעו
אין חילוק באיסור לשון הרע בין איש לאשה( .ח').
מה בכלל האיסור
לחובתו ,אסור בשום אופן לאחד מהם לומר או לרמוז
איסור לשון הרע הוא אפי' על אמת (ודבר שקר חמור
שדעתו היתה לטובת אותו אדם ,ואפי' מחרפים התר דבאפי תלתא יותר)( .א').
ומגדפים אותו אסור.
איתא בגמרא בבא בתרא ל"ט .כל מילתא דמיתאמרא אפי' אם חבירו או אביו או רבו הפצירו בו שיספר
אסור לומר על דרשן שאין בדרשותיו ממש (אא"כ באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא .ובבאר מים חיים אסור ,ואין נחשב אינו עושה מעשה עמך ע"י שאומר לו
נתערב בדרשה אפיקורסות) ,וזה לשון הרע גמור שיכול מאריך הח"ח בביאורי הראשונים בסוגיה זו ,ולהלן יבואר
לעשות איסור ,לומר שאינו חייב לכבדם ,ורק מסית נחשב אינו
לגרום לנזק ממון או לבושה וצער ,ואם כוונתו מה מותר לכולי עלמא ,ומה מותר לפי חלק מהראשונים,
ומה הם התנאים להתר זה ,כמבואר בח"ח כלל ב'. עושה מעשה עמך( .א').
לטובתו ילך לדרשן וייעץ לו איך לתקן הדבר .ומה
להרבה פוסקים מה שמצינו בגמרא שדבר שנאמר אף אם יפסיד את פרנסתו אם ירגיל עצמו שלא
שאומרים שאין כוונת הדרשן אלא בשביל הנאת עצמו ,זה אינו
נכון ,שאף אם עושה זאת בשביל פרנסתו ,מ"מ אם כוונתו בשעת בפני שלשה אין בו משום לשון הרע ,אין ההתר אלא לדבר כלל דיבורים אסורים ,אסור לדבר ,כפי שבכל
הדרשה בעיקר כדי שיתעוררו השומעים ,הרי הוא צדיק גמור, בדבר שאינו גנאי גמור ,והדבר תלוי באיזה צורה הלאוים ואפילו באיסור דרבנן חייב לתת כל אשר לו ולא
וחובה לדונו לכף זכות שזה כוונתו ,ובדרך כלל המדברים על מספרים אותו ,שבזה התירו חז"ל לאומרו בפני לעבור עליהם ,וכ"ש כאשר הדבר נוגע רק לכבוד,
הדרשן הם אלו שאין יראת שמים על פניהם ,וקשה להם לשמוע שיחשבוהו למשתגע או שיהיה עליו איבה (דאסור לעבור
מוסר ,ובפרט שהרבה פעמים אין מה ללעוג על הדרשן ,כיון שכל שלשה ,כיון שהוא יודע שהדבר יגיע למי שמדבר
אדם מענין אותו סגנון אחר ,וכי בגלל שהדרשה אינה לפי סגנון עליו ,ולכן יזהר לאומרו בלשון שאינה נשמעת לגנאי. אפילו על איסור דרבנן משום איבה) במה שאינו משתתף
השומע ראוי לומר שאין בדרשה ממש ,והרי זה שקר גמור. וכן לענין רכילות לומר לחבירו שפלוני דיבר עליו ,אם מספר עימם בסיפוריהם ,שבודאי אסור לדבר ,ומה שאמרו
ובפרט אלו השונאים את הרב בגלל שהפסידו אצלו בדין תורה, שאמר עליו דבר גנות אסור אפילו אם היה אומר זאת בפניו או חז"ל לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות ,לא נאמר
או בגלל שהם יודעים שהרב לא מסכים לדבריהם ופעולותיהם שמספר זאת באפי תלתא והיינו לפני המדובר ולפני עוד שנים כשעושים איסור ,ולפום צערא אגרא ,ועל כל רגע שאדם
המגונות ,ובגלל זה תופסים איזה חלק מהדרשה ואומרים שאין אחרים ,אך דברים שאפשר לבארם באופן שאינו גנות ,אם היה חוסם פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה
ממש בדבריו ,אף ששאר הדרשה טובה מאד ,היש לשון הרע אומרם כך בפני המדובר או שאומרם באפי תלתא מותר ,ואי לאו
יכולים לשער( .א').
ושקר גדול מזה ,ויותר מזה שהוא רץ לשמוע את הדרשה רק כדי הכי אסור ,וכאשר אסור לספר אסור גם לקבל.
ללעוג עליה אח"כ ,וידע כי לעתיד לבוא ידעו כולם שזו היתה י"א שדבר גנות או דבר שיוכל לגרום צער או בושה לחבירו
האיסור הוא בין בכתיבה בין בדיבור ואפי' ברמז,
כוונתו ,ויענש גם על ההליכה וגם על השמיעה וגם על הדיבור, ואפילו אם מראה לאחרים מה שכתב ומתוך כך ניכר שאינו חכם
שכבר נתפרסם בפני ג' ,אף שהמספר עצמו ודאי
ודבר מצוי הוא שאותו אדם יתחיל ללעוג עם חבריו כבר בזמן או למדן וכדומה אסור( .א').
הקדיש דרבנן שאומרים אחרי הדרשה ,ולפעמים אפילו בזמן עבר על איסור לשון הרע ,מ"מ אין איסור לשון הרע
לספרו לאחרים ,כיון שהדבר עשוי להתפרסם גם אפי' מגנה גם את עצמו אסור( .א').
אמירת ברכו ,ואם נדקדק נראה שהוא והשומעים עברו על כל
הלאוין והעשין המבוארים בפתיחה ,והוא בכלל כת שקרים וכת בלעדיו .אמנם גם לדבריהם יש להתר זה כמה איסור סיפור לשון הרע אפילו על אמת הוא אפי'
ליצים וכת מספרי לשון הרע ,והוא מונע את הרבים מעבודת תנאים: בפני יחיד ,וכ"ש בפני רבים ,וככל שיתרבו השומעים
השם ,וגם השומע ושותק נענש. יתרבה עוון המספר מפני שחבירו מתגנה יותר ,וגם
א' אין ההיתר אלא לספר באקראי ,אבל אם הוא
המגלה דבר ענין עסקו ומסחרו ,אסור לגלות זאת אם מתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר אסור ,אפילו אם מכשיל יותר אנשים בשמיעת לשון הרע ,ולהלן
עלול להגרם לו עי"ז נזק או צער ,אך אם סיפר זאת אינו מספר בשם מי שסיפר לו .וי"א שאפילו באקראי אינו יבואר איזה דבר מותר לספר באפי תלתא ,והאם
באפי תלתא ,שבזה הראה שלא אכפת לו שיספר, מותר אלא אם הענין נתגלגל בדרך אגב ,שבזה מותר אף להזכיר מותר לספר לשון הרע שכבר נתפרסם באפי תלתא.
מותר לשומעים לגלות לאחרים ,בכפוף לתנאים שם המספר כיון שלבסוף יתגלה שהוא זה שסיפר ,אבל אסור (ב').
הנ"ל ,אמנם התנאי שלא יתכוין לגלות יותר נראה שאינו שייך לכוין לספר דבר זה.
אפילו אם היה מוכן לומר את הדברים בפניו של מי
כאן כיון שהוא בעצמו מספר ,אבל המספר על עצמו דבר שעלול ב' אין ההתר אלא אם יודע בעצמו שנתפרסם
שמספר עליו אסור ,וגם בפניו ממש אסור לספר ,בין
להתבייש אם זה יתפרסם ,אסור להתכוין לגלות ,כיון שכוונתו לשלשה ,אבל אסור לסמוך על חבירו בזה.
לגלות בושתו .ומידה טובה להרגיל עצמו שלא לספר לאחרים בדברים של דופי וגנאי בעלמא ,ובין בדברים שבין אדם למקום,
ג' אם אפי' אחד מהשלשה ירא אלוקים אסור לספר, ואפילו אין עליו שום צד זכות כגון שהתרה בו ,אסור לספר,
דברים שאדם סיפר לו ,גם דברים שלא עלולים לגרום נזק או
צער לחבירו ,כדי שלא יבוא לעולם לקלקול על ידי זה ,אבל אין מפני שהוא לא יספר וא"כ הדבר אינו עתיד ואדרבה יש חומרא בפניו כי הוא עז וחצוף ומביא
בזה איסור לשון הרע .ועוד י"ל שדווקא כשמכניסו לביתו ומספר להתפרסם ,ואפשר דה"ה אם אחד מהם קרובו או לידי מריבה והלבנת פנים .ואינו מותר בדבר שהיה
לו ביחידות אסור ,דמשמע שהוא מקפיד שלא יגלה ,אבל אם אוהבו. אומר בפניו אלא בדבר שהוא אבק לשון הרע ואינו
מספר בחוץ שאין שום גילוי שהוא מקפיד ,מותר לספר ,אא"כ ד' דווקא באותה העיר מותר ,אבל לא בעיר אחרת ודאי גנות ,שזה תלוי בצורת האמירה ,ובזה מותר כיון
יוכל להיות קצת ריעותא ע"י שיספר ולא סיפר זאת באפי תלתא.
אע"פ ששיירות מצויות ,וכן בעיר גדולה לא נאמר ההתר ששיערו חז"ל שאם היה אומרו כך בפניו ודאי היה
בכל העיר ,אמנם דבר המרעיש דעת הבריות שדרכו להתפרסם נמנע מלומר באופן שמגנהו ,אבל כשמגנהו אסור אף
בצדק תשפוט עמיתך -אם אדם עשה מעשה גם לעיר אחרת ,מותר גם בעיר אחרת.
אם היה אומרו כך בפניו( .ג').
שאפשר לדונו לזכות או לחובה ,בירא אלוקים אף ה' אם המספר הזהיר שלא לגלות ,אסור לספר,
אם הדבר נוטה יותר לחובה יש לדון לזכות .ובבינוני אפילו אם רואה שהשנים האחרים כן מספרים ,ואפילו
אף סיפור בדרך שחוק ולא מתוך שנאה וללא כוונה
(הנזהר מן החטא ולפעמים נכשל בו) אם המעשה אם סיפר לארבעה והזהירם שלא לגלות ושלשה מתוכם עברו לגנות ,אסור מן התורה .ומש"כ הרמב"ם שהמספר דברים
וסיפרו ,אסור לרביעי לספר ,וצ"ע בכל זה. שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק לחבירו או לצערו הרי
שקול יש לדונו לזכות ,וזה חיוב גמור ולא מידה בעלמא,
ו' אם שנים סיפרו לשנים אסור לספר ,כיון שהמספרים זה לשון הרע ,היינו אפילו אינו מספר בגנותו ,רק שע"י דבריו
ואם נוטה לחובה נכון לדונו כספק ,ובמקום שהדבר נסבב לזה( .ג').
לא נכללים בכלל השלשה ,כיון שמצוי מאד שהם יתחרטו על מה
נוטה לכף זכות שבודאי אסור מדינא לדונו לכף
שהוציאו לעז ויזהרו מלספר זאת לעוד אנשים.
חובה ,אם דן אותו לכף חובה וגינהו עובר גם על
ואם עדיין לא הגיע נזק או צער לחבירו ,צ"ע אם כבר עכשיו חייב לתועלת מותר לספר לרב אפי' אם יתכן שיתפרסם "בצדק תשפוט עמיתך" וגם על איסור לשון הרע,
לפייסו או רק אח"כ ,ויותר טוב שיראה לסובב שלא יגרם לו נזק ממנו הדבר). אפילו אם כוונתו לקנא לאמת .ואפילו בדבר הנוטה לכף
או צער ,ע"י שילך לאותו אדם ויוציא הדברים מליבו( .ד'). חובה ,שאין כ"כ איסור להכריעו לכף חובה ,היינו
מי שעובר עבירה ידועה במזיד באופן קבוע ואין
פחד אלוקים לנגד עיניו או שעבר עבירה שאינה לענין שיוסכם אצלו שעשה של כדין ,אבל ודאי שלא
עוד פרטים באיסור לשון הרע ימהר ללכת לגנותו עבור זה אלא לפי מה שיבואר
מפורסמת או שהוכיח אותו אדם נכבד שראוי לסמוך עליו,
אף שבעבירות שבין אדם לחבירו יש פרטים רבים או שהראה לו בספר שהדבר אסור ,ולא חזר ,מותר בכלל ד' ה' וי' ,ומידה טובה שאפילו הכף חוב הוא הרבה יותר
מתי אסור ומתי מותר לספר ,מ"מ אסור לגנות את להכלימו ולספר בגנותו בין בפניו ובין שלא בפניו,
מהכף זכות צריך לדון לכף זכות.
חבירו בעניינים שבין אדם לחבירו אם לא הזיק ובדבר שקול יש לדונו לכף חובה ,אך יזהר בפרטים
לחבירו ,אף שודאי עבר איסור ,כגון שלא הלווהו ,או המבוארים בבמ"ח ,א' שיראה את העוולות בעצמו ,או
מתי אסור ומתי מותר לפרסם
לא הטיב לו ,או שעבר על נקימה ונטירה ,ואפילו אם שנתחזק בעיר לאיש רשע עבור השמועות הרעות שיוצאות עליו חטאים של אחרים
נמנע מלעשות טוב לאחר והמספר מכוין לקנא תמיד .ב' יתבונן היטב אם באמת עשה דבר אסור .ג' לא יגדל את איסור לשון הרע כולל כל דבר שחבירו מתגנה על ידו,
לאמת אסור ,ואפילו אם אותו אדם נמנע בקביעות מלהיטיב העוולה יותר ממה שהיא באמת .ד' שיכוין לתועלת .ה' שלא ובכלל זה לספר על חטא שחטא חבירו ,אמנם איתא
לאחרים למרות ש יש ביכולתו להיטיב ולא יפסיד מזה כלום, יספר רק בצינעא ובפניו יחניף לו .והפורק עול מלכות שמים בגמרא (יומא פ"ו" ):מפרסמים את החנפים (שהם רשעים.
מפני שהרבה פעמים אנשים חושבים שזה לא חיוב אלא מידה מעליו לגמרי א"צ לתנאים אלו. רש"י) מפני חילול השם" ,עוד מבואר בגמרא (פסחים
טובה בעלמא ,ואינו יוצא עי"ז מכלל עמיתך( .ה'). מי שאינו מקיים בקום ועשה דברי בית דין ,ואין לו קי"ג ):שמותר לשניים להעיד בבי"ד על חוטא ,והח"ח (כלל
תשובה למה עושה כך ,או שרואים שתשובתו אינה ד') מבאר באיזה אופנים נאמרו דינים אלו ,ומהם תנאי
שלילת מעלות -בכלל איסור לשון הרע לומר שיש ההיתר בזה.
לחבירו חסרון בשלימות המעלות ,כגון שאינו חכם אמת אלא להוציא מדעתנו ,מותר לספר גנותו,
ולרושמה בספר הזכרונות לדורות ,ואם הדבר ספק באיש בינוני -אסור לומר על אדם שלא נהג כשורה
(במילי דעלמא ,וכ"ש לומר שאינו חכם בתורה או
אסור לספר בגנותו .אבל אם ציוו אותו לא לעשות דבר גם בדבר שיש רבים שנוהגים כך ,ואסור לומר אפילו
לומר שהיכן שהוא היה גר קודם לא היה נחשב כ"כ) או שאינו
מסוים ,ועבר ועשאו ,אסור ,דאפשר שעשה כן מחמת תגבורת על פרט מפרטי המצוות שאינו מקיימו כראוי ,ואפילו
גבור או עשיר וכיוצא בזה ,ואפי' הוא אמת ,מפני היצר ,אא"כ עשה זאת בפרהסיא. דבר שרבנן אמרו שאין ראוי לעשותו לכתחילה אסור
שיכול לגרום הזק בגופו או בממונו או להצר לו או
לספר שפלוני עשה כך( ,ועל כן אסור לגנות את
להפחידו .וכמו שאדם לא היה רוצה שיאמרו עליו לשון הרע לתועלת
חבירו על מידות רעות ,כי יש רבים שאינם יודעים
דבר כזה כך אסור לומר כך על אחר .ובלשה"ר של כתב הח"ח" "העיקר מה שהזהירה תורה בלשון הרע ,אפילו
חומרת הדברים ,וגם רגילים לטעות בענייני המידות ,מפני
שלילת המעלות יש חומרא משום שכוונתו בזה רק על אמת ,הוא אם כוונתו לבזות את חבירו ולשמוח בקלונו,
אבל אם כוונתו לשמור את חבירו שלא ילמוד ממעשיו שלפעמים מצוה להתנהג כך ולפעמים הפוך ,והכל לפי האיש
לגנות חבירו ,וגם דברים אלו מתקבלים יותר ע"י והענין והמקום והזמן ,ומה שאמרו שכל אדם שיש בו עזות פנים
פשוט שמותר ,ומצוה נמי איכא" .והח"ח (כלל ד' וכלל י')
השומעים( .הח"ח מאריך לבאר איזה נזקים יכולים מביא כמה סוגי תועליות שמתירות לספר לשון הרע, מותר לקרותו רשע ,זה דווקא במידה גרועה זו ,וגם בה צריך
להסתבב ע"י דבר זה) .ודין זה תלוי על איזה אדם ומבאר בכל מקרה מהם תנאי ההיתר בזה .בכלל ד' מבאר להתיישב בדבר מתי נקרא בשם זה .אלא יוכיחו ויאמר לו
מספר ,שאם לפי מצבו יש בזה שלילת מעלתו אסור. הח"ח דיני לשון הרע לתועלת על עניינים שבין אדם גודל האיסור ,אבל מותר לומר על אדם שהוא קפדן אם זה
(ה'). למקום ,ובכלל י' (יובא בהמשך) מבאר הח"ח דיני לשון אמת והיה אומר זאת בפניו ,כיון שזה אינו גנאי ,רק שאינו מעביר
הרע לתועלת על עניינים שבין אדם לחבירו ,ודברים אלו על מידותיו ,אבל צריך להזהר בזה מאד ,דמי גרע ממה שאמרו
אסור להוציא דיבה על חפצי חבירו ,כגון על מה נתחלקו לשנים כיון שבפרטי הדינים יש חילוקים בזה. חז"ל שלא יספר בשבחו של חבירו שמא יבוא לגנותו ,וכ"ש כאן
שמוכר חנווני אחר( .ה'). שהשומע יכול לומר שהוא כעסן) ,ואסור אפי' עשה כך
מי שיש לו מידות רעות נכון לספר לבנו או לתלמידיו
המספר עם עוד אחד עוונו חמור יותר ממספר יחידי, ולהזהירם שלא יתחברו עמו כדי שלא ילמדו כמה פעמים .אבל אם יודע שהוא ידע שהדבר אסור
כי מאמינים להם יותר ,ואפילו אם אחד כבר סיפר אסור ממעשיו ,וה"ה כשרואה הרבה אנשים שמוחזקים במידות ועשהו במתכוין ,אם עשה החטא פעם אחת בסתר
לשני לספר( .ה'). מגונות אין להמנע מלהזהיר שלא להתערב עמהם ,כיון שעיקר אסור לגלות כי אולי חזר בתשובה ,ואפילו לדייני
איסור לשון הרע הוא כשמתכוין לגנות ,ואמנם יבאר העיר אין נכון לכתחילה לגלות אף יש עמו עד נוסף,
איסור שמיעת וקבלת לשון הרע לשומע למה מספר דבר זה ,ויכוין לכבוד השם ולא מצד אלא צריך להוכיחו בלשון רכה .ואם מספרים לו שאדם
מלבד איסור סיפור לשון הרע וכפי שנתבאר בפרקים שנאה ,ואם לא ראה הדבר בעצמו רק שמע ,צריך לומר לשומעים בינוני עשה עבירה כזו ,אפילו אם שמע זאת משנים או יותר
הקודמים ,אסור גם להאמין ללשון הרע ,דכתיב "לא תשא שכך שמע עליו ואסור לספר הדבר בהחלטה ,ואפשר שאם לא אסור לקבל הדבר בהחלטה רק לחוש ,ואסור גם לשונאו בגלל
שמע שוא" ואמרו חז"ל שזה אזהרה שלא לקבל לשון הרע, יתרחקו ממנו אא"כ יגדל את העולה ,מותר לגדל העולה .ובעיני זה ,וכ"ש שאסור לספר הדבר לאחרים .ולענין לאפרושי
ומלבד זה עובר על עוד לאוין ועשין כמבואר בפתיחה, עצמו אסור להחזיקו לרשע ,מפני שאולי עשה תשובה ,או שאינו מאיסורא ,כגון אם ראה אשת איש שזינתה ,אפילו אם ראה זאת
ואפילו אם אינו מאמין אסור לשמוע את הלשון הרע, יודע את חומר האיסור .ולענין השמיעה ,אם המספר נאמן על לבדו צריך לגלות לבעל ,אם הוא משער שהבעל יאמינו כשני
וכדלהלן. השומעים כשני עדים מותרים להחליט הדבר בליבם ,ואם לאו עדים ויפרוש ממנה( ,ולא יגלה לו עם מי ,אא"כ רק אם יגלה
מותר רק למיחש .וגם כשרואה הרבה אנשים שמוחזקים במידות הבעל יאמין לו .ואם הבעל לא האמינו אסור לו לספר זאת לשום
אסור מן התורה להאמין בליבו ללשון הרע ,ואם אפשר
רעות ,אין להמנע מלהזהיר שלא להתחבר עמהם( .ד'). אדם ואפילו לבי"ד) ,אבל אם הבעל לא יאמין לו אסור לספר ,וכן
להאמין לסיפור אבל לדון אותו לכף זכות ,מותר להאמין לגוף אם שמע הדבר מאחרים שמן הדין אינה נאסרת לבעל ,וכן כל
הסיפור ולדון אותו לכף זכות .ואם הוא מסכים בפירוש מי שרוצה לעשות עסק או שידוך עם אחר מותר כיוצא בזה ,אסור לגלות.
לסיפור עובר גם על קבלת לשון הרע וגם על סיפור לחקור על מהותו ועניינו כדי להמנע מנזק או מריבה תלמיד חכם עוון גדול הוא לפרסם חטאו ,ואסור
לשון הרע ,ואמרו חז"ל שגדול עונש המקבל מן (אך לא ישאל בזה את מי שהוא משער שהוא שונאו ,או את בן
אפילו להרהר אחריו כי ודאי עשה תשובה .ולענין
המספר .ואסור לשמוע לשון הרע אף בלא להאמין. אומנותו ,מפני שהם רגילים לשקר או להגזים) ,ויאמר להם
תוכחה ,כתב ביד הקטנה שאסור להוכיח ת"ח אפילו בינו לבין
וגם השומע לשון הרע לתועלת (כגון כדי להוכיחו ששואל לתועלת (דאל"כ עובר על לפני עוור ,ולכן עצמו ,מפני שבודאי עשה תשובה( ,אמנם בדבר שבממון אם לא
והיינו כשליבו נוטה להאמין קצת שהדבר אמת ,דאי לאו הכי אינו כשמבררים על שידוך חובה לבאר לנשאל לצורך מה הוא שואל, החזירו יכול להוכיחו ,וכן בשעת מעשה בודאי חייב להוכיחו) ,אך
וכמובן שאסור לברר תוך כדי על אנשים אחרים .וכן אב המברר צ"ע אם החכה כדבריו ,דנראה שרק לענין לימוד זכות תולים
חייב להאמין כלל שיהא מחויב להוכיחו ,וכן מותר לשמוע
על מצב בנו ,חובה לברר לשואל שהוא קרובו וכוונתו לתועלת, שעשה תשובה ,אבל לא לענין להפטר ממצוה דאורייתא של
כדי להרגיע את המספר שעי"ז לא יספר לעוד אבל מי שעבר דירה אסור לו לברר על מצבם הרוחני של בני עירו תוכחה ,וצ"ע.
אנשים) אין ההתר אלא לשמוע ולחוש אבל להאמין הישנה ,ועלול להכשל בזה בהרבה מאד איסורים) ,ומותר
אסור ,ועצם השמיעה מותרת בתנאי שאפשר לומר שהמספר
אם החוטא הוא לץ השונא תוכחות וראוהו שנים,
לענות לו כדי להועיל לו ,אבל יזהר שלא להוסיף,
מכוין לתועלת ולא מצד שנאה ,או שכבר סיפר לאחרים לפני טוב שיאמרו לדייני העיר שייסרוהו ויפרישוהו מן
אבל אם כוונת המספר כדי לגנותו אסור ,והוי כמתכוין
שהוא בא לשמוע ,דאי לאו הכי עובר השומע בלפני עוור.
לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ,וביותר י"ל דזה מיקרי
החטא ,או לקרובי החוטא אם דבריהם מקובלים על
ולפעמים מצוה לשמוע כדי ללמד זכות לפני המספר עלה בידו בשר חזיר ,מפני שהעיקר בעניינים אלו זה הכונה. החוטא ,ויכוונו המספרים לשם שמים ,והשופטים
או לפני השומעים ,אך גם בזה יזהר שלא להאמין .וזה (ד'). ייסרוהו בהצנע .אבל אם הוא עד יחידי לא יעיד על
עצה למי שכבר שמע לשון הרע ,שיחפש איך יכול ללמד זכות כך ,והשומע ממנו אינו חייב להוכיחו את החוטא ,אא"כ נראה לו
בפני המספר והשומעים ,ומותר אפילו לכתחילה לברר למה הוא תשובה על איסור לשון הרע -אם לא האמינוהו שהדבר אמת .אך יכול לגלות בהצנע לרבו ואיש סודו
שונא את פלוני אם הוא משער שבידו לתקן את הדבר( .ו'). השומעים תשובתו היא חרטה וידוי וקבלה לעתיד, שמאמין לו כשניים אפילו באופן שאין דרכו לשנות
גם אם יודע שהדברים אמת אך אפשר לדונו לזכות אבל אם האמינוהו ונתגנה חבירו ונגרם לו נזק או באיוולתו ,ומותר לרבו לשונאו על כך ולהתרחק ממנו,
והוא דן לחובה ,עובר על איסור קבלת לשון הרע, צער ,מלבד הנ"ל צריך גם לרצות את חבירו ,אף אם אבל גם לרב אסור לספר לאחרים אפילו למי שמאמין
מלבד מצות בצדק תשפוט עמיתך ,וכ"ש אם הסיפור חבירו לא יודע מזה( ,והרבה פעמים אינו יכול לזכור לרב כשנים( ,ויתכן שאם דברי רבו נשמעים ומתכוין
על איש ירא שמים( .ו') .ודבר מצוי הוא שכאשר אחד יוצא כל מי שדיבר עליו ,והוא כמעוות שאינו יכול לתקון),
כיון שהדבר לא נתברר ,וכן אסור להטות אזנו לשמוע את
הסיפור אם אין לו בזה תועלת ,כיון שהוא מכשיל בזה את
איסור קבלת לשון הרע כשיש סבירות חייב מבי"ד הוא אומר לחבירו שהבי"ד פסקו שלא כדין ,ומדבר
כנגד הבי"ד ,ואף מראה לחבירו איך לפי דבריו הבי"ד טעו,
המספר .ובית דין שראו בעצמם או שהעידו בפניהם לחשוב שהדבר נכון והמדבר עובר בזה על כמה לאוים ,והשומע מחויב אם הוא יכול
על הדברים הניכרים ,לפעמים מפני צורך השעה להוציא את הדברים מלב המספר ,ואם רואה שדבריו לא הועילו
אסור להאמין ללשון הרע גם כאשר יש סבירות לחשוב
אין לו לקבל את הדברים ,וביותר שהרי ת"ח חייבים לדונו לכף
מותר להם להכותו ,כגון שניכר שפלוני גנב מפלוני שהדבר נכון ,כגון שמספר בפני המדובר או בפני רבים ,או
זכות אפילו בדבר שנוטה לחובה ,כ"ש בדבר כזה שצד הזכות
משהו ,אבל לנגזל עצמו אסור להכותו מכח אומדנא ,ואפילו אם כשהמספר נאמן עליו כשנים או שהוא מסיח לפי תומו,
מכריע הרבה יותר ,ואפילו אם בדק ואינו רואה שום צד זכות
וכדומה ,ואם יש דברים הניכרים שהדבר נכון מותר לספר
יכול לברר בעדים שהחפץ הוא שלו( .ז'). בתנאים מסוימים ,וכדלהלן.
אסור להחליט הדבר לחובה אלא יש לו ללכת לשואלם למה
פסקו כך.
אסור לקבל לשון הרע בין בענין בין אדם לחבירו ובין בענין איסור קבלת לשון הרע הוא על כל דבר שאסור
על מי אסור לספר לשון הרע בין אדם למקום( ,ומותר רק לחשוש לדברים ,וכנ"ל כלל לאומרו ,כולל שלילת המעלות( .ו').
אף אם הוא מספר על קרובו שבדרך כלל אינו ו') אפילו אם הדברים סופרו בפני רבים ,או בפני
מקפיד וגם אין כוונתו לגנותו ,מ"מ אם טעה אע"פ שאסור להאמין ללשון הרע ,מותר לחוש,
המסופר (אם לא הודה לדברים או שהתנצל ומתוך
בהחלטתו והוא אינו אשם כמו שסיפר ,אינו יוצא והיינו חשש בעלמא כדי לשמור את עצמו או את
התנצלותו ניכר שהדבר אמת ,אפי' אם שתק ודרכו תמיד
מכלל לשון הרע( .ח'). אחרים מנזק ,אבל לא יהיה הדבר אפי' בגדר ספק
לא לשתוק) ,או ששמע את הדברים מכמה אנשים
מפני שהוא בחזקת כשרות ,ומחויב להיטיב לו ככל איש
אסור לספר לשון הרע בין על איש בין על אשה ,וגם (ולא מיבעי בדבר שנעשו רשעים מפני שסיפרו לשון
ישראל אפילו אם לפי דברי המספר הוא יצא מכלל 'עמיתך',
על אשתו ובית חותנו אסור( .ח'). הרע ,שהחשוד על לאו דלשון הרע חשוד גם לשקר וכ"ש שאסור לעשות מעשה או להזיקו או לביישו או
אסור לספר לשון הרע גם על קטן אם יתכן שיסובב או להחליף או להוסיף דברים ,אלא גם באופן שאינם לשנוא אותו מחמת זה ,ואפי' שמע הדברים מעד
לקטן נזק או צער אסור( ,אא"כ מתכוין לתועלת לפי נעשים רשעים אם הסיפור אמיתי ,אסור להאמין, אחד בבי"ד אסור .ואסור לספר לאחרים כדי להצילם מהזק,
כללי התר לתועלת ,ויבחון שבאמת תצא תועלת). דאין שם עדות אלא בבי"ד ,ואין נחשבים בזה לעידי אם יודע שהם יקבלו את הדבר לאמת גמורה ,ויזיקו או יביישו
(ח'). שקר אלא למוציאי שם רע) ,או שיצא קול בעיר על את הנדון .ואם הוציאו דיבה על אדם שמוחזק לעני ,שבאמת
אסור לספר לשון הרע אפילו על עם הארץ ,וכ"ש אדם שעשה איזה איסור חמור או קל( .ז'). אינו עני ,אסור להאמין ולהמנע מלתת לו צדקה ,כיון שנתחזק
לעני ,ומותר רק לחוש ולבדוק את הדבר היטב .ואפילו אדם
המספר על תלמיד חכם שבזה עוונו גדול יותר, כשאדם מספר גנות על עצמו ועל חבירו ,מותר
רשע ,אך עדיין הוא בכלל ישראל לענין להשיב לו אבידה ולתת
ופעמים הוא בכלל מבזה תלמיד חכם שעונשו גדול, להאמין רק למה שמספר על עצמו( .ז'). לו צדקה וכדומה ,כגון מומר האוכל נבילות לתיאבון ,וכעת
ותלמיד חכם לענין זה הוא לפי הדור ,ובזמננו מי האם מותר להאמין ללשון הרע כשהמספר נאמן מספרים עליו שיצא לגמרי מ כלל עמיתך דשביק התירא ואכיל
שהוא ראוי להורות ויגע בתורה נקרא תלמיד חכם, עליו כשנים או שהוא מסיח לפי תומו -דבר איסורא ,אסור להאמין( .ו').
והמבזהו אפי' בדברים ושלא בפניו הוא עוון פלילי שאפשר לדונו לצד זכות (כגון שאולי לא ידע שהדבר מי שהאמין ללשון הרע ועדיין לא סיפר לאחרים,
וחייב נדוי ,ואם התלמיד חכם הוא מורה הוראה בעיר אסור ,או שלא ידע את חומרת המעשה ,או שהוא תקנתו שיוציא הדברים מליבו ,ויקבל על עצמו שלא
האיסור חמור הרבה יותר( .ח'). שוגג) ,או סיפור על דבר שאינו עוון אלא גנאי ודופי להאמין יותר ללשון הרע ,ויתוודה .ואם סיפר לאחרים אין
בעלמא או שלילת המעלות ,או שמספר על מעשי לו תקנה עד שיפייסנו ,או שיראה להוציא את הדבר מלב
אפיקורס מצוה לגנותו ולבזותו ולשונאו בין בפניו
אבותיו או מעשיו הראשונים ,אסור להאמין לזה האנשים שסיפר לפניהם( .ו').
ובין שלא בפניו וא"צ לזה את פרטי לשון הרע לתועלת
שמבוארים בכלל י' ,בגלל שיצא מכלל "עמיתך" ,ונקרא אפילו אם המספר נאמן עליו כשנים ,או שהוא מסיח מה יעשה אדם הנמצא בחברת אנשים המדברים
אפיקורס מי שכופר בנבואה ,או שכופר בתורה לפי תומו (והיינו כשמספר את הדברים מעצמו ,ואין כוונתו לשון הרע -מי שיושב בחברת אנשים והם מתחילים
שבכתב או שבעל פה ,ואפי' בפסוק אחד או דרשה לגנותו או לעורר מדנים או להתכבד בקלון חבירו) ,או כשניכר לספר לשון הרע ואינו יכול להוכיחם ,כי אדרבה עי"ז
אחת ודקדוק אחד .וכל זה דווקא כשהמספר שמע שהדברים אמת .ומה שנתבאר בכלל ד' שמותר ידברו יותר( ,דאם יכול להוכיחם חייב להוכיחם ואם לא עשה כך
לספר הדבר בהצנע לרבו ואיש סודו המאמין לו כשני הוא נתפס בעוונם ,ואם התוכחה לא תועיל ולא תזיק בודאי אין
בעצמו או שהם מוחזקים בעיר לאפיקורסים (או
עדים ,היינו רק בדבר שאם הוא אמת מותר לספרו להמנע מלהוכיח) אם יכול ללכת או לסתום אזניו מצוה
שהוחזק בודאות שעבר כמה פעמים על עבירות
(והיינו שעבר במזיד על איסור מפורסם כגון ניאוף, רבה לעשות זאת ,ואם אינו יכול ,יחליט שלא
שאיסורם ידוע כמו ניאוף ואפילו עבירות קלות אם נתפשט
איסורם בישראל ,אך בזה כיון שאינו אפיקורס צריך לכוין דאם הוא דבר שאין האיסור מפורסם ,אף באופן שהיה מותר להאמין ,ולא יהיה נח לו לשמוע ,ולא יראה שום
לתועלת ,ושלא יגדיל העולה ,ולא יספר דווקא בצינעא ואילו לספר ,צריך השומע לדונו לכף זכות) ,והוא ראה דבר זה תנועה שנהנה מהסיפור דאל"כ אפילו אם אינו מאמין יהיה
בפניו יחניף לו (אא"כ הוא חושש שהלה ירע לו או שיהיה מזה בעצמו ,ובזה מותר לרבו להאמין לזה ולשנוא אותו בכלל מסייע לדבר עבירה ,וגם יעבור על איסור לנופה ,ועדיף
מחלוקת) ,אבל בלאו הכי אסור) ,אבל אם יצא עליהם ולהתרחק מחברתו עד שיוודע לו שהוא שב מדרכו שיראה שלא נח לו ממה שמדברים ,אמנם זה נאמר למי
קול בעלמא או ששמע מאנשים שהם אפיקורסים הרעה( ,אבל אסור לו לספר דבר זה לאחרים ,או שיודע בנפשו שאינו יכול לאטום אזניו ,אבל כדי לצאת ידי כל
אסור להאמין אלא רק לחוש לעצמו ולהזהיר אחרים הספיקות אם אינו יכול להוכיחם ישתדל בכל כוחותיו לצאת
להפ סידו בממון או להכותו) .ולמסיח לפי תומו בכל
בסתר שלא יתחברו עמהם( .ח'). מזאת החבורה ,ואם עדיין לא ישב או שיכול ללכת ולא
גוונא אסור להאמין( ,ולא נחשב לפי תומו אלא אם לא דיברו
הולך נקרא פושע כמוהם ,וכ"ש אם מתכוין לשמוע
בעלי מחלוקת -י"א שמותר לספר לשון הרע על מתחילה על איש זה לא לשבח ולא לגנות ,והמספר אינו שונא
אותו מתחילה ,וכל שלא נתברר שהוא מסיח לפי תומו זה דבריהם ,וצריך להתרחק מאד מחבורה כזו( .ו').
בעלי מחלוקת ,אמנם יש בזה כמה תנאים :א' דווקא
ספיקא דאורייתא ואסור מדינא להאמין ,וכמעט לא שייך שיהיה אדם המוחזק לרשע ,והיינו שהתפרסם עליו כמה
כשעל ידי הסיפור תושבת המחלוקת ,ואינו יכול מסיח לפי תומו ,ובכלל לא פשוט שמותר להאמין למסיח לפי פעמים שהוא עובר על איסורים ידועים (כניאוף
ל עשות זאת באופן אחר .ב' שיכוין לתועלת ולא תומו ,ולכן השומר נפשו ירחק מזה .ובדברים שבין אדם לחבירו,
וכדומה) בשאט נפש ,מותר לקבל עליו לשון הרע.
מתוך שנאה .ג' שידע הדברים בעצמו ,אבל לא יסמוך אם רוצה לספר כדי לקנא לאמת ולעזור לאשר אשם לו ,יזהר
שלא יספר את הדברים בתורת ודאי ,רק יאמר שכך שמע, ובדבר שמוחזק לנו שנתפקר בזה ,מותר להאמין אם מספרים
בזה על אחרים אא"כ נתברר לו שזה אמת לפי הכללים שבר שוב על עבירה זו ,ואפילו על איסור אחר נראה שמותר
ואפילו באופן זה צ"ע אם מותר ,ויותר טוב שיברר היטב את
בענין קבלת לשון הרע .ד' שיברר היטב מי נקרא בעל להאמין ,אחרי שיצא מכלל עמיתך( .ז') .וכן מותר להאמין
הדבר ,וכן יבדוק אם לא יועיל שיוכיח אותו( .ז').
המחלוקת על פי התורה ,ואם אינו יכול לברר זה ,שב ללשון הרע על אפיקורסים ומלשינים שיצאו מכלל
ואל תעשה עדיף ,כי בדרך כלל מי שמערב עצמו בעניינים כשניכר שהדברים אמת מותר להאמין בתנאים
"עמיתך" ,ואפשר שאפילו על בעלי מחלוקת שי"א שמותר
אלו ואינו מדקדק היטב להזהר בכל הפרטים ,מלבד איסור לשון הבאים :א' כאשר המעשה שהמדובר עשה הוא עוון לספר עליהם לשון הרע ,אין לקבל לשון הרע ,אא"כ הלשון הרע
הרע הוא גם מעורר מדנים ומגדיל את המחלוקת ,ואם הוא אדם גמור שאיסורו ידוע ואין בדבר צד זכות .ב' הדברים הוא מעין המחלוקת ,ומהמחלוקת ניכר שהלשון הרע הוא אמת.
חשוב ,הוא גורם לחילול השם( .ח'). הניכרים הם נוגעים לאותו סיפור עצמו( ,ואז מותר (ח').
אסור לבזות ולחרף את המתים ,ויש תקנה וחרם להאמין אפילו אם המספר נמצא שקרן בפעם אחרת ,אבל אף אם שמע לשון הרע מאביו ואמו אסור לקבל,
קדמונים שלא להוציא לעז ושם רע על המתים, בדברים שאינם ניכרים ממש אסור להאמין גם אם לא נמצא
ומחויב למנוע אותם מזה בדרך כבוד ,אך יזהר שלא
אפילו עם הארץ וכ"ש תלמיד חכם ,וכ"ש שאסור שקרן בפעם אחרת) .ג' הוא ראה את הדברים הניכרים
יאמר להם שהם עברו על דברי תורה .ואם שומע מבני ביתו
לבזות את דברי תורתו .ומה שמצינו שהיו חכמים שקינטרו
בעצמו .ד' גם באופן המותר אין ההתר אלא להאמין,
ואינו מוחה בהם הוא נענש על דבריהם ,ויוכיח אותם
זה את זה בדברי תורה ,כוונתם היתה לשם שמים שלא יתקבלו אבל אסור לספר לאחרים (ואם הוא מוחזק בעיר לאדם
רשע מותר ,וכן בדברים שבין אדם לחבירו מותר לספר לאחרים בלשון רכה ,וביותר יזהר בעצמו שלא ישמעו בני
הדברים להלכה ויצא מזה מכשול ,ולא נתכוונו ללעג( .ח'). ביתו מפיו שום דברי גנאי על אחרים ,כדי שיהיה לו
שנראה בעיניו שפלוני חטא כנגד פלוני כדי שיעזרו לו) ,וכן
אסור להפסידו בממון או להכותו אפילו במקום שמותר פתחון פה למנוע אותם מזה ,ועל פי רוב הנהגת הבית
לספר לאחרים ,ואפילו בדבר שאם הוא נכון היה מותר להפסידו, תלויה בו( .ח').
הת"ח מותר ,לפי תנאי התר לשוה"ר לתועלת הנ"ל ,ואמנם
התנאי השלישי שצריך להוכיחו מתחילה ,אם הוא משער
לשון הרע על אדם שהזיק לחבירו ,ותנאי למי אסור לספר לשון הרע
שתוכחתו לא תועיל לא יתווכח עימו כלל בענין זה ,כי הלה יוסיף לשון הרע לתועלת אסור לספר לשון הרע לשום אדם ואפי' לקרוביו או
לבזותו יותר ובפניו וקרוב הדבר שיספר את הדבר ליותר אנשים לעיל בכלל ד' נתבארו דיני לשון הרע על עניינים שבין אדם לאשתו ,אא"כ אם הוא דבר שצריך להודיע לאשתו
כדי שישכנע אותם לפני שהלה ידבר כנגדו ,ולכן גם א"צ לומר למקום ,וכאן (כלל י') יתבארו דיני לשון הרע על עניינים או לשותפו לתועלת ,שאז מותר ,ואפילו אם לא ראה
את הדבר באפי תלתא. שבין אדם לחבירו ,וכיון שבפרטי הדינים יש חילוקים בזה הדברים בעצמו מותר ובלבד שיאמר שלא ראה
גם בעבירות שבין אדם למקום מותר לספר רק לפי ז' נתבארו עניינים אלו כל אחד בפני עצמו.
בעצמו ויש לחשוש לזה( .ח').
תנאי ההתר הנ"ל ,אא"כ ראה אותו עובר כמה פעמים הרואה אדם שמזיק או מצער את חבירו ,ויודע שלא
אסור לספר גם לקרובי מי שמספר עליו ,אא"כ
במזיד על דבר שאיסורו ידוע לכל ,וכפי שנתבאר תיקן את הדבר ,יכול לספר כדי לעזור לניזק ולגנות
כוונתו שיוכיחוהו ואינו יכול להוכיחו בעצמו( .ח').
בכלל ד' עם התנאים המוזכרים שם ,אך א"צ לחשוש שמא את המעשים הרעים בעיני הבריות ,אפי' ראה את
עשה תשובה ,כיון שעשה את העבירה כמה פעמים ,ולענין הדבר יחידי -אך יש בזה ז' תנאים: אסור לספר לשון הרע לישראל ,וכ"ש שאסור לספר
תוכחה צע"ג דאפשר שמדינא יצא מכלל עמיתך ואינו חייב לנכרי שעוונו גדול הרבה יותר ,ואם מלשין על ישראל
להוכיחו ורק מידה טובה ומצוה בעלמא להוכיחו .ובדברים שבים א' שיראה בעצמו ,או שיתברר לו שזה אמת ,ועיין
בפני נכרי הוא בכלל המלשינים ודינו כאפיקורס
אדם לחבירו אף אם עשאם כמה םעמים לא יצא מכלל עמיתך בהלכות רכילות כלל ט' אם מותר לספר לנגזל עצמו.
וכופר שגהינום כלה והם אינם כלים ,וכאילו חירף
וחייבים להוכיחו ,וכן מצות אהבת רעים ולא תשנא וכדומה ב' שיתבונן אם זה באמת גזל או נזק על פי דין.
שייכים גם בו ,אמנם אם זה דבר שא"א לטעות בו בשום אופן יש וגידף והרים יד בתורת משה( .ח').
ג' צריך להוכיח את החוטא לפני שמספר .ואם יודע
לעיין הרבה אם שיך מצות תוכחה.
שתוכחתו לא תתקבל מותר לספר ,אך יספר בפני אבק לשון הרע
אסור לספר שבעיר מסוימת אין מכניסים אורחים
שלשה (ולשומעים אסור לקבל דבר זה כאמת מלבד מה שאסור לדבר לשון הרע אפילו בדרך רמז ,אסור
כראוי ,אא"כ הוא משער שיוכיחום ויהיה בזה תועלת ,והוא
גמורה) ,כי אם מספר בצינעא נראה שכוונתו לגנותו גם כן לדבר דבר שאינו גנות ,אבל יתגלגל על ידי זה
נזהר בכל פרטי ההתר.
באופן שלא יגיעו הדברים לידיעתו ,וכן נראה שאין שחבירו יתגנה ,וכדלהלן .וכתב הח"ח בהגהה שאיסור אבק
מי שנעשה לו דבר שלא כהוגן ושואל מי עשה לו, הדברים אמת .ואם מפחד שירע לו אפשר שיש לשון הרע נאמר גם באופן שאין בזה איסור לפני עוור,
אסור לספר מי עשה ,ואפי' אם חושדים בו מותר רק להקל לספר גם לאחד או שניים ובזה אם רואה שלא והיינו אע"פ שאינו קרוב כ"כ שיבואו על ידי זה לידי איסור,
לומר שהוא לא עשה ,ואם עי"ז יבינו מי עשה זאת ,אם זה או שגם בלעדיו היו עוברים על האיסור.
יקבל תוכחתו יותר טוב שלא להוכיחו .וכן אם לא יבואו
דבר שאינו הגון מותר לומר אני לא עשיתי ,אבל אם הדבר אינו לחשוד בו בשקר מותר לספר שלא בפני ג'. אסור לומר "מי היה חושב שפלוני שיהיה כמו שהוא
עוולה ורק לשואל זה נראה עוולה ,נראה שאסור לומר אני לא עכשיו" או "איני רוצה לדבר על פלוני" וכיוצא בזה,
עשיתי ,וצ"ע .ולפנים משורת הדין ראוי לקחת את ד' אסור להגדיל העולה יותר ממה שהיא ,או לחסר
והרי זה אבק לשון הרע( .ט').
האשמה על עצמו ,כדי למנוע בושה מחבירו. פרט שבלעדיו יתגנה חבירו יותר.
המספר בשבחו של חבירו בפני שונאיו הרי זה בכלל
ה' שיכוין לתועלת ,ואם הוא חוטא כמותו אסור ,כי
אבק לשון הרע ,כי גורם שיספרו בגנותו ,ולכן מי שאינו
ודאי אין כוונתו לתועלת .ואם הזיק לו עצמו אסור בשלימות עם הרב או הבי"ד שבעיר ויש לו שם דין תורה ,לא
לספר כי אין כוונתו לתועלת ,אלא אם יודע שתהיה ישאלנו מה יצא בדינו ,שמא יצא חייב וידבר בגנות הבית דין,
הלכות איסורי רכילות לו תועלת מזה להבא שיתוקן הנזק או הצער או
שימנע מלהזיק לו ולצערו יותר שאז מותר לספר לפי
והרוצה לצאת ידי שמים לא ישאל אדם מה יצא בדינו ,אף אם
אינו יודע שיש לו דבר עם הבי"ד הזה ,כי שאלה זו עלולה מאד
להכשילו לדבר בגנותם ,אא"כ הוא מוכרח לשואלו מפני שהדבר
כללי ההתר גם שלא באפי תלתא ,אף אם לא הוכיחו מתחילה
איסורי לשון הרע ורכילות יש עליהם לאו מפורש בתורה נוגע גם לו .וגם בפני כל אדם אסור להרבות בשבחו של
מפני ששיער שלא יקבל תוכחתו ,ואם יכול לסבב את
"לא תלך רכיל בעמך" ,לשון הרע היינו לספר דבר גנות על אדם אחר כי יסובב מזה שהוא או השומעים ידברו
התועלת באופן שיקטין את הסיפור ממה שהיה
חבירו ,או דבר שאם הוא יעבור מאדם לאדם זה יגרום בגנותו ,וכן אסור לשבחו במעלות מסוימות אם מתוך זה ניכר
להזיק לו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו. מצוה לעשות כך ויתכן שזה חיוב מן הדין ,ואם יסובב לו שחסרים לו מעלות אחרות שראויות להיות לו .ויש להמנע מאד
ורכילות היינו לספר לאדם מה שפלוני עשה כנגדו ,דבר הזק יספר רק באופן שלא ינזק יותר ממה שהיה מלשבת באסיפת אנשים המדברים אפילו בשבח גדולי הדור,
שמעורר תרעומת ושנאה לאותו אדם כלפי העושה. מתחייב בבי"ד ולא יעשה זאת כי אם על פי בעלי הוראה. דכמעט לא ימלט שלא יגיעו לבסוף ללשון הרע ,ולשון הרע על
ובפתיחה להלכות לשון הרע נתבאר איזה עוד איסורים ובאופן שעלול הדבר לבוא לידי מלשינות ,אסור בכל אנשים כאלו חמור הרבה יותר מעל סתם איש ישראל .ובפני
שייך לעבור בלשון הרע או ברכילות.
גוונא( .ואם לא הזיק לו אלא רק נמנע להיטיב עמו זה רבים אסור בכל גוונא כי יקנאו בו ויבואו לספר
אף שהרבה דינים בהלכות רכילות אפשר ללומדם מהלכות
לשון הרע גמור .ואין התר לגמול רע למי שהזיק בגנותו ,אא"כ הוא משער שהשומעים לא יגנוהו ואינו משבחו
לשון הרע ,מ"מ הם נתבארו בפני עצמם ,כיון שבגלל גודל
המכשול המצוי באיסורים אלו צריך לפרט כל דבר ודבר, לקרובו ,דלא נאמר "מבשרך לא תתעלם" כדי לעשות יותר מדאי ,או שהוא מוחזק לכשר וצדיק שאין לו גנות
וכיון שברוב העניינים בהלכות רכילות יש דברים שא"א איסור) .והנהגה חשובה שמי ששמוע שמישהו עשה לו רע ,לא כלל( .ט').
ללומדם מהלכות לשון הרע( .ח"ח בהקדמה). יבוש לשואלו על כך ,כי הרבה פעמים יבין שהדבר אינו נכון. יש ליזהר שלא לשבח אדם באופן שיבוא מזה לידי
סדר הפרקים והנושאים של הלכות רכילות מקביל לאלו ו' אם הוא יכול לסבב התועלת באופן אחר ,או שיכול הפסד ,כגון לפרסם על אדם שהוא עושה חסד ועל
שבהלכות לשון הרע ,מלבד פרק ה' בהלכות לשון הרע
להמעיט את הגנות ,מחויב בזה. ידי זה יבואו בני אדם שאינם מהוגנים לנצלו( .ט').
שעוסק בעיקר באיסור שלילת המעלות שאין לזה פרק
מקביל בהלכות רכילות ,וממילא פרק ה' בהלכות רכילות ז' שלא יגרם לו נזק יותר ממה שבי"ד היו עושים לו, אדם שמביא עצמו לידי חשד שדיבר לשון הרע הרי
מקביל לפרק ו' בהלכות לשון הרע ,וכן הלאה. ואם הוא עד אחד והוא רואה שהשומעים יעשו מעשה על פי הוא בכלל אבק לשון הרע אף אם מותר לספר את הדבר
דבריו ,אסור לספר ,ומותר רק לזרזם שיביאו את הגזלן לדין ,ושם מצד הדין ,כגון שיחשדו שהדברים אינם נכונים ,או שאין כוונתו
המרגל בחבירו ,והיינו המספר לאדם מה פלוני עשה הוא יעיד.
לו או דיבר עליו או רוצה לעשות לו ,עובר על "לא לתועלת אלא לגנותו( .ט').
ותועלת היינו או לעזור לניזק שיתמעט ממנו הצער ממה
תלך רכיל בעמך" ,ועוד לאוין ועשין המוזכרים שביישוהו ,או שיוכיחו את המבייש ואולי הוא יפייס את דינים נוספים-
בפתיחה ,ועוונו גדול ,ודבר זה עלול לגרום להריגת המתבייש ,או שמספר במטרה שיתרחקו מדרך רשע, אסור לדור בשכונת בעלי לשון הרע ,או להיות
נפשות רבות מישראל ,כפי שמרכילותו של דואג ואולי גם הוא עצמו יחזור בתשובה ,אך כל זמן שאין בחברתם ,ומי שיודע בתלמידו שהוא מבעלי לשון
האדומי נהרגה נוב עיר הכהנים( .א'). תועלת לנדון עצמו בממון אסור לספר לאחרים משום שהדבר
הרע ואינו יכול להוכיחו צריך להרחיקו( .ט').
עלול להגיע לניזק והוי רכילות ,וגם הנזק בזה שיגרם עי"ז
מה נכלל באיסור רכילות מחלוקת רב על התועלת ,וכן צ"ע אם מותר לספר היכא שיש והשומע לשון הרע ויכול להוכיח או לגרום שידבר על דבר
איזה צד זכות .אבל אם משער שלא תהיה תועלת אחר מחויב בזה כי צריך לעשות כל תצדקי כדי להפריש את
אפי' אם גם לדעת המספר המעשה הוא כדין ואין
שום גנאי על המדובר ,אם על ידי זה תכנס בליבו מהסיפור אסור לספר. חבירו מאיסור ,ואפי' אם לא יפסיקו לדבר מחויב
שנאה אסור( .א'). אין חילוק בין אם הניזק ביקש ממנו לספר או לא ,וכן להוכיחם אם לא יזיק בזה ,וגם בבניו ובנותיו הקטנים
אין חילוק אם הוא קרובו. מצוה לגעור בהם ולהפרישם( .ט').
אפי' אם אין כוונתו להכניס שנאה בלב השומע
אסור( .א'). בתנאים הנ"ל מותר לפרסם גנות מי שדיבר לשון אסור לספר דבר שחבירו גילה לו אא"כ נתן לו חבירו
הרע על אחר ,ובלבד שהניזק יודע מזה ,אבל בלאו רשות וגם אין בזה לשון הרע( .ט').
איסור רכילות הוא גם על אמת( .א').
הכי עובר על רכילות ,אא"כ תצא מזה תועלת לניזק
גם אם הם כבר שונאים זה לזה אסור( .א').
כגון שגורם בדבריו שלא יאמינו לדברים ולא יספר
אף אם חבירו או אפילו אביו או רבו מפצירים בו עליו יותר .ואם שמע אחד מלגלג על ת"ח צריך לנדותו ,אבל
שיספר ,אסור אפילו באבק רכילות ,ואם אינו יכול אסור לספר זאת לאותו ת"ח ,ולגלות לאחרים כדי שיקנאו לכבוד
אדם נאמן כבי תרי ,ועל כן אסור לקבל ומותר רק אסור לספר רכילות אע"פ שאם לא יספר יחשדו בו לענות אמת שאין בה רכילות כגון לספר מה שהיה ולדלג
לחוש( .ו'). בדבר זה ,כפי שנתבאר בהלכות לשון הרע כלל י'. את הדבר שהוא נגד אותו אחד מותר לשקר מפני השלום,
ואם המספר עובר איסור בסיפורו (שאין מספר (ט'). אבל להשבע לשקר אסור בודאי אם אינו רואה שעי"ז יצא
לתועלת) בודאי שאין להאמין ,שהרי המספר חשוד הפסד ברור חבירו ,ואפילו אם רואה הפסד ברור לחבירו צע"ג אם
גם לשקר( .ו'). איסור שמיעת וקבלת רכילות זה נחשב שבועת אונסים המותרת( .א').
אם אירע לו איזה נזק ,אסור לחשוד בחבירו שהוא מלבד איסור סיפור רכילות וכפי שנתבאר לעיל ,אסור גם אפי' אם ע"י ההימנעות מהסיפור יסובב לו הפסד
הגורם לזה אפילו אם שמע שזה הוא ,ואפילו כאשר להאמין לרכילות ,דכתיב "לא תשא שמע שוא" ואמרו גדול או בושה אסור ,ככל הלאווין ואפילו איסורים דרבנן
עשו איתו מריבה בגלל זה הוא שותק ,דשמא הוא
חז"ל שזה אזהרה שלא לקבל לשון הרע ורכילות ,ומלבד שמחויב ליתן כל אשר לו ולא לעבור עליהם ,ורק אם
זה עובר על עוד לאוין ועשין כמבואר בפתיחה ,ואפילו אם יהיה בגילוי תועלת לסלק הנזק ולהשבית הריב
שותק כיון שחושב שבלאו הכי לא יאמינו לו( .ו'). אינו מאמין אסור לשמוע את הרכילות ,וכדלהלן.
מותר( .א').
אם ראה דברים הניכרים שאמת מה שסיפרו לו ,אין אסור להאמין לרכילות ,והמאמין עובר על "לא תשא
מותר להאמין אלא באופן שא"א לשופטו לזכות, אפילו אינו אומר שם האיש ,אך השומע יבין במי
שמע שוא" ,מלבד שאר הלאוין והעשין המוזכרים
והדבר הניכר יהיה בעצם הסיפור ממש ,וידע אותו המדובר ,אסור( .א').
בפתיחה ,ואסור גם לשמוע רכילות אף אם חושב
מעצמו ולא מאחרים ,ואז מותר לשמוע אם יש לו שלא להאמין ,ומ"מ אם נראה לו שיהיה לו תועלת אסור לרכל בדרך רמאות ,והיינו לדבר על ענין מסוים,
תועלת להבא ,ומותר להאמין אבל לא לספר לאחרים מהשמיעה כגון כדי להנצל מנזק ,מותר לשמוע ,אך כדי שעל ידי זה יזכר חבירו במה שנעשה לו( .א').
(ואם יש בזה תועלת ,אפשר דמותר) או להפסידו שזה אסור לא יאמין אלא יחשוש לדברים( .ה'). איסור רכילות הוא בין בדיבור בין בכתיבה( .א').
אפילו כשיש בזה תועלת על להבא ,אפילו באם הדברים נכונים איסור רכילות הוא בין אם מספר שגינה אותו בין אם
היה מותר להפסידו ,כיון שהדברים לא נתבררו בבי"ד עם עדים,
אם רואה דברים ניכרים שחבירו רוצה להזיק לו,
ואסור לתפוס ממון אדם שיש אפילו אומדנא גדולה שהוא גנב מותר לחקור אחר הדברים כדי להמנע מהנזק ,אף מספר שגינה את סחורתו( .א').
ממנו ,ומותר לתובעו לבי"ד ושם ישביעוהו שבועת היסת .וצע"ג שעל ידי זה ידברו אחרים בגנותו .ואפשר שאפילו אם לא איסור סיפור רכילות הוא אפי' בפני יחיד ,וכ"ש בפני
אם מותר לגנות בדברים מכח דברים הניכרים( .ו'). ראה בעצמו את הדברים הניכרים ,אלא שמע מאחר שפלוני רוצה רבים( .ב').
להזיקו ,מותר לברר אצל אנשים כדי לדעת איך להשמר ממנו,
המלשין על חבירו אסור להלשין עליו בחזרה אא"כ אך יזהר לא לקבל הדברים בהחלטה ,אפילו אם שמעם מהרבה
אפילו אבק רכילות (כפי שנתבאר בכלל ח') אסור
יהיה לו תועלת להבא שלא יחזור וילשין עליו ,ואינו אנשים .וגם אם ראה איזה דבר תמוה על אדם ,ויש בזה קצת בכל גוונא ,ואף אם מספר באופן שנשמע לשני פנים
יכול להציל עצמו באופן אחר ,ואין לסמוך בזה על סיבה לחשוש שהוא עלול להזיק לו ,מותר לברר עליו אצל אך מוכח שכוונתו לרכילות ,או שיודע שהשומע
דברים הניכרים ולהפסידו מחמת זה אפילו בדברים אחרים ,ואין לחשוש שיספרו בגנותו ,אבל לא יקבל את דבריהם יפרשו לרכילות ,אסור .ואם הדבר אינו נוטה יותר לכאן או
הניכרים ממש וגם ראה אותם בעצמו( .ו'). בהחלטה( .ה'). לכאן ,צ"ע אם מותר או אסור ,ואפשר שדבר זה תלוי אם היה
כמו לענין לשון הרע כך הוא לענין רכילות ,שאין מתבייש לומר באופן זה בפני הראשון( .ב').
מי למי ועל מי אסור לרכל מותר לקבל הרכילות אלא שצריך למיחש ,אבל אין י"א שאם אחד סיפר גנות על חבירו בפני ג' וה"ה כל
איסור רכילות הוא בין אם המספר או מי שמספרים להחשיב את זה אפי' לספק ,ולא לעשות שום דבר דבר שעלול לגרום שאחד ישנא את חבירו ,אין איסור רכילות
עליו הוא איש או אשה ,קרוב או רחוק ,ואפי' אם לחבירו מחמת זה ,או להמנע מלעשות מה שצריך למי שיספר את זה הלאה ,רק נצרכים לזה הפרטים
לעשות עבורו ולהמנע מלהיטיב לו ,או לשונאו .ואם שנתבארו בזה לענין לשון הרע ,אך אין לסמוך על
עשו דבר לאביו או לאמו או לרבו אסור לספר להם,
חבירו גינה אותו שלא בפניו ,וכ"ש אם רק נמנע מלהיטיב לו, דעה זו למעשה ,כיון שרבים אוסרים בכל גוונא לספר
ואסור לומר רכילות גם על קטן( .ז'). אפילו אם נתברר בודאות שהדבר נכון אסור להמנע מלהיטיב לו,
לאחר אם כוונתו לגלות את הדבר ,וכ"ש לו עצמו ,ואם
אסור לדבר רכילות גם על עם הארץ .והמספר על דיש בזה משום "לא תיקום ולא תיטור" ,ולא התירו אלא במקום
'צערא דגופא' וגנות שלא בפניו לכאורה אינה בגדר צערא דגופא. אינו מתכוין לגלות ,נתבאר דינו בהלכות לשון הרע כלל ב'( .ב').
תלמיד חכם עוונו גדול יותר :א' כי על פי הרוב אינו
לגמרי אמת (ובשקר עונשו גדול יותר) .ב' מצוה (ה'). איסור רכילות הוא בין בפני המדובר ובין שלא בפניו
אף אם נתברר לו שמה שסיפרו לו הוא אמת ,אם היה אפילו אם מזהירו שלא לספר לאחרים ,ואפילו אם יודע בבירור
להתחבר עם החכמים ולסייעם ולכבדם ,והוא עושה שלא יספר ,כי בדרך כלל יש גם גנות על המסופר וממילא זה
היפך הדבר .ג' הוא מעורר יותר שנאה כי בתלמיד יכול לדונו לכף זכות ולא עשה כך ואין צד החוב מסתבר
בכלל לשון הרע ,ואפי' אם יודע שהיה אומר זאת בפניו
חכם הדבר מפריע לו יותר .וכ"ש אם מספר על רב יותר מצד הזכות ,הרי זה בכלל איסור קבלת רכילות. אסור ,ואם אומרו בפניו איסורו גדול הרבה יותר( .ג').
העיר( .ז'). (ה').
מי ששמע רכילות אסור לבוא בטענות למדובר אם
אסור לספר רכילות לקרובי מי שעשו לו רע ,אפילו מי שעבר וקיבל רכילות תקנתו שיוציא הדברים על ידי זה יבין מי ריכל עליו( .ג').
אם מזהירם שלא לספר כלום (דבכהאי גוונא שלא מליבו (כגון שיחשוב שחסר פרט שמשנה את
אסור לספר רכילות גם לאדם שאינו נוגע לענין ,כי
בקרובים אין איסור ,אם אין בדבר גנות) ,כי ודאי יכנס בליבם משמעות הסיפור) ,ויקבל על עצמו להשמר מלשון
הרע ורכילות ,ויתוודה ,ובזה יתקן את האיסור ,אם ע"י שיתגלגלו הדברים הם ישמעו לאותו אדם ויבואו
שנאה עליו( .ז').
לא סיפר לאחרים( .ה'). לידי שנאה ,וכ"ש שאסור לספר לאדם שפלוני דיבר
המספר על ישראל בפני נכרים ,עוונו גדול מסתם על בניו וקרוביו או על אביו ואמו ,ואפילו הזהירו שלא לגלות
רכילות ,כי מצוי שגורם לו נזק וצער( .ז'). זה רכילות גמורה ,כי השומע עצמו ישנא את מי שסיפר עליו.
אסור לקבל רכילות כפי שנתבאר בהלכות לשון הרע איסור קבלת רכילות כשיש סבירות (ג').
כלל ח' ,ואם אשתו מספרת לו רכילות נכון מאד לחשוב שהדבר נכון אם כוונתו בסיפורו שיוכיחו עיין בכללי לשון הרע
שיגער בה ,כי מלבד עוון רכילות מצוי לבוא על ידי זה אסור לקבל רכילות אפי' סיפר הדבר בפני ג' (ומותר לתועלת( .ג').
לצרות רבות ולמריבות ודאבון נפש( .ז'). רק למיחש אם הדבר נוגע לו להבא לדעת איך לשמור איסור רכילות הוא אף אם חבירו יודע את העובדות
את עצמו) ,וכן אם סיפר הרכילות בפני האדם ושתק אך המספר מעורר את תשומת ליבו לעוולה
אבק רכילות אף שאין דרכו לשתוק אסור לקבל ,ואפי' שניים שנעשתה לו( .ד').
המספר לחבירו ששאלו אדם אחד אודותיו והוא סיפרו לו ,או שיצא על כך קול בעיר אסור ,ואפי' אם ראובן גינה את שמעון בפני שנים ואחד מהם
אמר "איני רוצה לדבר מזה" ,וכל כיוצא בזה שהוא שמע ממסיח לפי תומו אסור וכפי שנתבאר לענין גילה את הדבר לשמעון ,אעפ"כ יזהר השני שלא
מספר שמדברי פלוני נרמז עליו דבר שלא כהוגן ,הרי לשון הרע .ואם כבר נתחזק בעיר לאדם רשע ,אפשר שמותר לספר דבר זה לשמעון( .ד').
זה אבק רכילות( .ח'). לקבל עליו רכילות( .ו'). אין תקנה לאיסור רכילות עד שיפייס את חבירו
המשבח אדם שהיטיב לו בפני חבירו באופן שיתכן אם שמע מאיש הנאמן לו כשניים דקים ליה בגוויה ויעשה תשובה ,ואפילו אם לא נגרמה עדיין קטטה ע"י
שיהיה לשומע תרעומת על מי שסיפר עליו ,הרי זה טובא שאינו משקר או מגזים כלל ומאמין לו אף סיפורו ,אבל השומע האמין לו ,צריך לפייס אותו ,או שיעשה
אבק רכילות( .ח'). בשאר דברים ,מעיקר הדין מותר לקבל (לעצמו ,אבל איזה התחכמות להוציא את השנאה שבלב השומע( .ד').
המספר דבר שאינו גנאי אך דרך בני אדם להקפיד לאחרים לא יספר אם אין תועלת בידיעתם) ,ואסור אין חילוק באיסור רכילות בין מספר בעצמו ,או
קצת הרי זה אבק רכילות( .ח'). להזיק לחבירו או לגנותו מחמת זה .ואם השומע אינו שחבירו שואלו ,ואם מותר לספר צריך לספר אע"פ
מכיר את טבע המספר שאינו משקר כלל ,ורק הוא מוחזק אצלו שאינו שואלו( .ט').
אסור לגלות סוד שסיפר לו חבירו בסתר ,אע"פ שאין בחסידות ,אסור לקבל .ואם הנאמן שמע מאחרים אין לו
בזה משום רכילות. יתרון משאר אדם .והסכימו הפוסקים שבזמננו אין
לצד השני אף ללא תנאי ההתר (אך כאשר בית יצא מסיפורו תועלת ,ואם הוא משער שאם לא יגלה לו הוא רכילות לתועלת
המחותן הוא בית פריצות יתבונן אם הדברים ישפיעו יחזור לקנות באותה חנות ,מותר אף אם לא תהיה תועלת במקח
עליהם או לא) ,אבל אסור לגנות צד אחד בפני הצד זה ,וכן צריך שידע שאם יוכיחו תוכחתו לא תתקבל, מותר לספר רכילות לתועלת ,אך יש בזה ה'
השני על עניינים שאין בהם ממש ,כגון אם החתן ושאינו יכול לסבב את התועלת באופן אחר והיינו תנאים:
אינו חריף כ"כ להבין ערמומיות בני אדם לסבב שהדבר יתגלה לו ממילא בלי שיספר לו (אמנם בכל שאר א' שיתבונן אם הדבר באמת רע כמו שהוא חושב.
ענייני לשון הרע ורכילות אסור גם לסבב שהדבר יתגלה לו),
ורמאויותיהם ,או לדבר בגנות מעשי אבותיו ,וכן ב' שלא יגדיל את הרע יותר ממה שהוא באמת.
ושיהיו המספרים שנים שיודעים בעצמם שהוא הונה
כיוצא בזה ,וכן אם החתן אינו רוצה להתלוצץ כשאר ג' שיכוין רק לתועלת ,ואין הכונה שאם אין כוונתו לתועלת
אותו או שהטעות גלויה לכל וממילא כשיבוא לבי"ד יהיה הדין
הבחורים אשר בגילו ,אסור לפרסם כאילו הוא שוטה הוא פטור מלספר מחשש איסור רכילות ,דהא "לא תעמוד על
עימו ,ובתנאים אלו יוצא מידי רכילות ,אמנם כיון שעל
ופתי ,דאין מצוי שיהיה בזה אף אחד מתנאי ההתר, דם רעך" מיירי גם בממון ,אלא הכונה שיכריח את עצמו בזמן
פי דין אסור לשומע לעשות מעשה על פי דיבורם
וגם אם יושלמו כל הפרטים מותר רק לפני שנשתדכו ולא אח"כ, הסיפור לכוין לתועלת ולא מצד שנאה .ויתבונן שבאמת יצא
ובפרט שכאן זה גם הוצאת שם רע ,ויש להתרחק בלי עדות בבי"ד ורשות מבי"ד ,א"כ כשמספרים
מזה תועלת ,כי לפעמים חבירו לא יאמין לו ,ורק
מאנשים כאלו ,מפני שהם מחטיאי הרבים ,כיון לאדם שיפעל בלי בי"ד הרי הם מסייעים בידי עוברי
יאמר למדובר מה שהמספר אמר עליו ,או שיאמין לו
שאנשים מתביישים שלא לעשות כמותם ,ומתרגלים עבירה .והדין הנ"ל הוא גם כשיודע שמרמה אותו אבל הוא יפרסם לאחרים או לאותו אדם מה שאמר עליו,
להיות כמותם( ,ומוטב לאדם שיקרא שוטה כל ימיו, במשקל אפילו בפחות משתות ,או שמוכר לו ביותר ונמצא מכשיל אותו ברכילות ,ולאנשים כאלו אין לספר
או אפילו שיעשה מעשי שטות ממש ,ואל יהיה רשע משוויו ואם האונאה פחות משתות אפשר שאין לומר לו ,או בשום ענין.
שמשבח את הסחורה בדבר שאין בה אף שמוכרה ד' שאינו יכול לסבב התועלת באופן אחר.
שעה אחת לפני הקב"ה) ,וכן אסור לספר על מיעוט
בשוויה.
חכמת התורה שיש בו ,דהמחותן אפסיד אנפשיה, ה' שלא תגרם רעה ממש למי שמספר עליו ,אף
שהיה לו להוליכו לבעלי תורה שיבחנו כח חכמתו המביא סחורה למכור ואחד בחר סחורה וסיכם עם שתוסר ממנו טובה שחבירו היה עושה עימו לולא
וידיעותיו ,שבזה צריכים לומר לו את האמת כיון המוכר שלא ימכרנה לאחר ,ובא קונה אחר והפציר בו הדברים.
ששני הצדדים נתרצו לכך אך יזהרו לחשוב היטב לפי ענין למכור לו והמוכר נתרצה ,חלה המכירה ,ולמרות והיכא שאינו יודע את הסיפור מעצמו אלא שמע מאחרים ,צע"ג
השידוך עד איזה גבול צריכה ידיעתו בתורה להגיע ,ושלא יגדילו שהלוקח עשה בזה עוולה גדולה אסור למוכר לומר אם מותר לספר ,ואף אם נאמר שמותר לא יספר לו סתם אלא
את החסרון יותר ממה שהוא ,וגם הרבה פעמים גם לו מי הוא הלוקח שהפציר בו ,ובפרט אם הלוקח לא יאמר ששמע עליו כך וכך.
המחותן מבטיח דברים לחתן ואינו מקיים וא"כ יצא ידע שנתרצה למכור לאחר והמוכר אומר לו שהוא כן וא"צ להוכיח מתחילה את המדובר אם בא לעשות איתו שותפות
זה בזה ,ומלבד זה צריך שיתקיימו תנאי ההתר הנ"ל. ידע ,בודאי עוונו גדול עד מאד כי הוא בכלל מוציא לזמן ארוך ,כי גם אם יבטיחנו שלא יעשה כך עוד ,מי אמר
שיקיים את דבריו ,דאינו מצוי שע"י התוכחה ישתנה להיות אדם
ואם הוא יודע שהמחותן מרמה את החתן בענין שם רע ,ואפילו אם המוכר אומר לו שהלוקח לא ידע ישר.
הנדוניה א ו המזונות אסור לספר לפני שמתבונן היטב שסיכם עימו אסור לומר לו מיהו הלוקח ,כיון שמצוי
ותנאים אלו נצרכים גם כשמספר לאדם אחר ,ולא
אם זו באמת רמאות ,ואם החתן לא היה מתרצה שתיכנס שנאה בליבו על הלוקח.
למי שכנגדו נעשה הדבר( .ט').
לשידוך גם בלי זה ,וכן אם החתן לא מרמה ג"כ את ואם מספר לתועלת אבל הוא יודע שכשיספר לו הוא
המחותן ,וכן צריך שיתקיימו שאר תנאי ההתר .ואם יספר למוכר מי אמר לו דבר זה ולא יעזור שיזהירו השומע שאדם מתכוין להזיק לפלוני והוא יודע
המחותן רימה את החתן בעניינים כספיים וכבר נסגר מכך ,צ"ע אם מותר לספר כיון שמכשילו באיסור שבודאי יעשה זאת ,והוכיחו וזה לא הועיל ,או שהוא משער
השידוך ,מותר לגלות לפי תנאי ההתר ,וצריך גם רכילות. שתוכחתו לא תתקבל ,מותר לספר לו כדי שישמר ממנו
שידע שהחתן לא יעשה שום דבר שלא על פי בי"ד, לפי התנאים הנ"ל ,אך יתבונן שלא יגרום להיפך
זהירות מרכילות בענייני שותפות מסחרית -מותר להגדלת הריב ביניהם( .ט').
ואם יש לכלה מחלה פנימית מותר לגלות לפי תנאי
להזהיר אדם שלא לעשות שותפות עם אדם שירמה
ההתר ,ואם שמע מאחרים שהיא חולה אסור לגלות אם מספר רכילות לתועלת באופן שיתכן שהשומע
אותו ,לפי ה' התנאים הנ"ל ,ואם כבר נשתתף עימו
לחתן אפילו אם יאמר לו ששמע את הדבר מאחרים ,אא"כ יקבל הדברים בוודאות ויעשה מעשה על פי זה אסור
ואם יספר לו עליו יוכל להזהר שלא לבוא לידי הפסד,
הוא יודע שהחתן יברר זאת היטב לפני שיבטל את לספר ,אף באופן שאם היו ב' עדים מעידים על כך
מותר לספר לפי ה' התנאים הנ"ל ,אמנם אם רואה
השידוך ,ובכל אופן צריך שיתקיימו תנאי ההתר .ואם בבי"ד היו הבי"ד עושים זאת ,אמנם אם הם שניים
שעל ידי סיפורו יבוא השני לידי הפסד ממש אסור
החתן הוא אפיקורס או שבית הכלה הוא בית פריצות שראו בעצמם והם לא קרובים זה לזה ,מותר מצד איסור
לספר לו ,אא"כ המצב הוא שאם הדברים היו מגיעים לבית דין
צריך לגלות אף שהוא משער שודאי יתבטל השידוך ,וא"צ היו בי"ד מבטלים את השותפות ,או שמתנהג בשותפות באופן
רכילות (לפי התנאים הנ"ל) ,אבל יש בזה משום
בזה את תנאי ההתר ,ואם יודע זאת מאחרים צריך שיהיה מזה לבסוף הפסד גדול לשותפו ,והשותף לא יודע ואם מסייע ידי עוברי עבירה ,אם יפעל נגדו בלי רשות
לומר ששמע כך וכך .וכן מלמד שיש בו אפיקורסות ,מותר היה יודע לא היה מתרצה לזה ,שאז מותר לספר לפי הכללים מבית דין .ואם הוא מסופק אם השומע יעשה שלא כדין ,צריך
לספר זאת להורים. הנ"ל .ואדם שנמצא במצב כלכלי דחוק ,ומי שרוצה להשתתף עיון אם מותר לספר לו( .ט').
עימו לא יודע מזה ,עוון גדול הוא לספר לו זאת ,כיון שלא ברור
זהירות מלייעץ עצה שאינה הוגנת -צריך להזהר שיבוא לו הפסד ע"י השותפות ,אמנם אם הוא שואלו על מצבו הכופר בתורת ד' אפילו רק באות אחת ,או המלעיג
מאד שלא לייעץ לאדם לעשות איזה שותפות או אפשר שמותר לספר לו ,ובלבד שהוא יודע בבירור את המצב, על דברי חז"ל ,מצוה לפרסם דעתו הכוזבת לעין כל
שידוך או עיסקה שיוכל להגרם לו ממנה איזה ואין כוונתו מטעם שהוא שונאו ,ואם הוא משער שאותו אדם ולגנותו ,כדי שלא ילמדו ממעשיו הרעים( .ט').
ריעותא ,אפילו באופן שאסור לספר לו על הריעותא ישמע שכך אמר ויסובב עי"ז מחלוקת ושנאה אסור לענות
משום רכילות ,והרי זה בכלל "לפני עוור לא תתן
תשובה שמריעה לאותו עני ,ויותר טוב שיאמר איני יודע מה כמה ציורים של זהירות מלשון הרע
לענות כי איני יודע היטב איך מצבו ,ואם האיש שהוא מספר לו
מ כשול" שכלול בזה לא לתת לחבירו עצה שאינה הוא צורבא מרבנן ,צ"ע אם מותר לספר לו ,ואם כבר נשתתף עם זהירות מלשון הרע בענייני מקח וממכר -מותר
הוגנת. כמה אנשים והפסידם ,אם השותף שואל אותו על כך יש להשיב להזהיר אדם שלא לקנות סחורה אצל מי שירמה
האמת ,אבל צ"ע אם מותר לספר לו מעצמו כשמספר לפי כללי אותו ,לפי ה' התנאים הנ"ל ,אפילו אם כבר סיכם עם
כללו של דבר האדם צריך לשום עיניו ולבו על דרכיו ההתר של סיפור לתועלת. המוכר שיקנה אצלו ,ואם יכול לסבב את התועלת באופן
ובפרט על מוצא פיו ,שלא להתערב בעניינים שבין
זהירות מלשון הרע בענייני שידוכים -אם לחתן או אחר אסור לספר ,אא"כ המוכר עושה זאת באופן קבוע שאז
אדם לחבירו ,אם לא שידע מתחילה את הענין מותר כדי לפרסם את החנפים ,שלא ירמה עוד בני אדם אחרים.
לכלה יש חסרונות עצומים ,כגון חולי גופני פנימי
בבירור לאמיתו ,ולכוין לתועלת ולא מצד שנאה, ואם כבר קנה אצל המוכר הרמאי ,אם על פי דין
(וחולשה אינה בכלל חולי) ,ואם המחותן היה יודע מהם
ולראות את הנולד מדיבורו שלא יצא מגדר הדין ח"ו, תורה אינו יכול לתובעו אסור לספר אפילו אם שואלו
לא היה מתרצה ,יש לגלות זאת לפי תנאי ההתר הנ"ל
ואז יהיה ד' בכסלו שלא ילכד בפח היצר. על כך ,ואדרבה מצוה לשבח את המקח בעיניו ,אבל
אפילו אם הצד השני לא שואל אותו על כך .ואם הוא יחידי ,ג"כ
אפשר שמותר לגלות ,וצ"ע אם מותר לגלות כאשר החתן יבטל בדבר שעל פי דין תורה הדין עם הניזק צריך לומר
את השידוך בודאות בלי טענה ומענה .ואם החתן אפיקורס, את האמת ,ובלבד שחלא יגדיל את העולה יותר ממה
או שבית המחותן הוא בית פריצות ,צריך לגלות זאת שהיא ,ותהיה עיקר כוונתו לתועלת ,וידע שבאמת
