תמצית עניינים שונים · Tamtzis Inyunim Shoinim — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

תמצית הש"ס
מסכת סוכה
גמרא רש"י
1
2
תמצית הש"ס מסכת
סוכה
סיכום של דברי הגמ' עם רש"י
בצורה מסודרת וברורה ,מועיל לחזרה ולבהירות הסוגיות.
אב התשפ"א
3
ניתן להשיג חוברות "תמצית" על כל מסכתות הש"ס
ותמצית גפ"ת על מסכתות סוכה ,פסחים ,יבמות ,כתובות ,גיטין ,ב"ק ,וב"מ
וכן תמצית משנה ברורה חלקים א' ב' ג' ד'
וכן תמצית תנ"ך (חלקי),
ותמצית ספרי מוסר (שערי תשובה ,מסילת ישרים ,נפש החיים ,וחזו"א אמו"ב).
נקודות מכירה בירושלים ,בני ברק ,ומודיעין עילית ועוד.
לפרטים 0527692282
כל הזכויות שמורות
הערות ותיקונים יתקבלו בברכה
לפרטים0527692282 -
4
יובאו כמה דעות בשיטת חכמים שסוכה שהיא גבוהה
למעלה מכ' אמה פסולה ,והנ"מ בין הטעמים ,וכן יבואר
מדוע המשנה נקטה שסוכה הגבוהה מכ' אמה פסולה ,ואילו
סדר הסוגיות במסכת סוכה
במחלוקת חכמים ורבי יהודה לגבי מבוי שהוא גבוה למעלה פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה והסיכוך,
מכ' אמה המשנה נקטנה שמבוי שהוא גבוה למעלה מכ' גובהה וגודלה ,דין סוכה עגולה ,דיני מחיצות הסוכה כגון מספר
אמה ימעט. הדפנות וכללי הכשר הדפנות ע"י גוד אסיק וכדומה ,וכן דיני הסכך
האם צריך לעשות את הסכך לשם חג או לשם צל ,מה כשר לסיכו
ב .ת"ק פוסל סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה, יהיה עשוי ,ושלא יהיה חמתה מרובה מצילתה ,ושלא יהיה תחת
ורבי יהודה מכשיר ,ובברייתא איתא שר"י מכשיר עד אילן או בית או סוכה אחרת או קירוי אחר ,כמה מקרים שפסולים
ארבעים וחמישים אמה. משום תעשה ולא מן העשוי ,שימוש בתקרת ביתו לסוכה ,מתי
אהל שנמצא בתוך סוכה מחשיב את מי שבתוכו שאינו נמצא
הגמ' שואלת למה במתני' דהכא לגבי סוכה גבוהה בסוכה ,פסולים דרבנן בסכך כגון גזירת חבילות או גזירת תקרה,
מכ' תני לשון פסולה ,ואילו במבוי שהוא גבוה למעלה ומה הדין כשיש בסכך מקום ללא סיכוך או עם סכך פסול.
מכ' תני ימעט .דין מבוי הוא שאם המבוי סתום מג' צדדים פרק שני ממשיך לעסוק בדיני הסוכה והסיכוך ומבאר גם את
והצד הרביעי פתוח לרה"ר ,ובני החצרות עוברים דרך המבוי דיני הישיבה בסוכה ,דין הישן תחת המיטה בסוכה ,עשית סוכה
לרה"ר ,הרי מדאורייתא המבוי הוא רה"י לבני החצרות ומותר ע"ג עגלה או ספינה או אילן או בהמה ,שימוש בבהמה לדופן
לטלטל שם ,ומדרבנן אסור להוציא מהחצרות למבוי מפני סוכה ,דופן שאינה יכולה לעמוד ברוח .אח"כ הגמרא עוסקת בדיני
שהמבוי הוא רשות משותפת לכל החצרות וזה דומה לרה"ר ,ואין הישיבה בסוכה ,מי פטור מסוכה מדין עוסק במצוה או מדין
מותר הטלטול במבוי אא"כ ישתתפו בני כל החצרות בפת או ביין, מצטער או הולכי דרכים ,דין אכילת עראי חוץ לסוכה ,מצות
ויניחו אותם באחת החצרות .ובצד שהמבוי פתוח לרה"ר צריך האכילה בסוכה ,דין "לכם" בסוכה ,מי חייב בסוכה ,מה צריך
להניח שם לחי זקוף ,או קורה מכותל לכותל ,ואם קורה זו גבוהה לעשות בסוכה ומה אפשר לעשות מחוץ לסוכה ,ומה אסור
מכ' אמה צריך להניחה נמוך יותר. לעשות בסוכה מפני כבודה.
תירוץ א' -סוכה דאורייתא ומבוי דרבנן .רש"י מבאר פרק שלישי עוסק בדיני ד' מינים ,מהו כל מין ומנלן ,כמה צריך
שדין כ' אמה בסוכה נאמר בהלכה למשה מסיני לפני שנשנית לקחת מכל מין ,אגידת המינים ,שיעורם ,אלו דברים פוסלים בד'
המשנה ,וממילא שנה התנא שהיא פסולה ,והיינו שלא נעשתה מינים כגון פסול גזול או פסולי הדר או חסר ולקיחה תמה וכדומה,
כפי שנאמר בהלמ"מ ,אבל מבוי שא"צ לקורה אלא מדרבנן ,א"כ דיני הנענועים ,אכילה לפני נטילת לולב ,קדושת שביעית באתרוג
המשנה היא המקור הראשוני לדין זה ,ולהכי תני ימעט. ובלולב וכיצד ניתן לקנותם בשביעית מעם הארץ ,באלו ימים
נוטלים לולב מדאורייתא ומדרבנן .עוד מבוארים דיני וצורת
תירוץ ב' -סוכה שהלכותיה מרובות ואם היה כותב ימעט אמירת ההלל.
היה צריך להאריך ובכל דין לכתוב נוסח אחר ,כגון סוכה שאינה
פרק רביעי עוסק במצוות הנוהגות בחג הסוכות שהם נטילת
גבוהה י' טפחים יגביה ,להכי תני פסולה ,דלעולם ישנה אדם
לולב ,מצות ערבה (להקיף בה את המזבח ,ומבוארים פרטי מצוה
לתלמידו בדרך קצרה ,ומבוי שהלכותיו במשנה זו מועטות, זו) ,אמירת ההלל ,ישיבה בסוכה ,שמחה (-אכילת בשר שלמים),
תני ימעט. ניסוך המים (ומבוארים פרטי מצוה זו) ,שמחת בית השואבה.
האם מצוות אלו נוהגות בכל הימים של סוכות ובשמיני עצרת או
מקור וטעם הפסול ,והנ"מ בין הטעמים-
לא ,ומה הדין בשבת .ודיני שמיני עצרת.
לרבה ילפינן מ"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות"
פרק חמישי עוסק בסדר שמחת בית השואבה במקדש ,אלו
שצריך שהאדם יעשה את הסוכה באופן שידע שהוא יושב תקיעות היו תוקעים במקדש בשאיבת המים לניסוך המים
בסוכה ,וסוכה הגבוהה מכ' לא שלטה עינא בסכך ובשאר ימות השנה ,וסדר הקרבת קרבנות החג ,וחלוקת לחם
וסוכה היינו הסכך ,כשמה( .ואע"פ שלפשוטו של מקרא הכונה הפנים בחג ובכל השנה.
שיזכרו את ענני הכבוד ,מ"מ דרשינן ליה לדרשה).
ומה שאמר רבי יאשיה שאם הדפנות מגיעות לסכך
כשרה לכו"ע למעלה מכ'( ,וס"ל שאין נ"מ בגודל
הסוכה לענין הפסול בלמעלה מכ') ,אתיא כרבה,
סוכה:
דכשהדפנות מגיעות לסכך שלטא בה עינא ,דאם הטעם
משום עראי או צל ,אין סיבה להכשיר כשהדפנות מגיעות לסכך. סוכה שגובהה למעלה מכ' אמה
לרבי זירא ילפינן מדכתיב "וסוכה תהיה לצל" שצריך פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה ,והיינו
לשבת בצל הסוכה ,וביותר מכ' קים להו לרבנן שהאדם בדיני הדפנות והסכך של הסוכה .הדין הראשון שנתבאר
בגמרא הוא שיעור גובה הסוכה ,שנחלקו חכמים ורבי יהודה
יושב בצל הדפנות ולא בצל הסוכה ,דצל הדפנות מגיע זה
האם הסוכה צריכה להיות עד כ' אמה או גם יותר ,ולהלן
5
שיעור סוכה -לב"ה די שתהא מחזקת ראשו ורובו, לזה וא"צ סכך .ואמנם בעשתרות קרניים הסוכה כשרה
ולב"ש צריך שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו ,ולרבי אף שבעמק בין ההרים אין החמה זורחת ,דדל עשתרות
צריך שיהא בה ד' אמות על ד' אמות ,ואמר רב שמואל קרנים מהכא איכא צל סוכה.
בר יצחק שהלכה כב"ש ,ובעוד ו' מקומות הלכה כב"ש( ,סדין ומה שאמר רב הונא שאם יש בסוכה יותר מד' אמות
פטור מציצית ,צריך לתת בציצית ד' חוטין ולא ג' ,צריך שחוטי על ד' אמות כשרה לכו"ע ונחלקו מז' טפחים עד ד' אמות,
הציצית יהיו משולשלים שיעור ד' אצבעות ולא ג' ,מכבדים את אתיא כרבי זירא ,משום שאז גם למעלה מכ' איכא צל
הבית ואח"כ נוטלים לידים ,מי שאכל ושכח ולא בירך צריך
לחזור). סוכה ,ומ"מ להכשר סוכה י"ל שרב הונא מודה שא"צ
אלא ז' טפחים על ז' טפחים.
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ומה שאמר רב חנן בר רבה שסוכה שמחזקת יותר
ב"ש פוסלים (אף אם הסוכה גדולה כשיעור הנצרך מראשו ורובו (והיינו כשמיסב על מיטה ,כדרך אכילתם)
לשיטתם) ,שמא ימשך אחר שולחנו ,וב"ה מכשירים ושולחנו ,כשרה אף ביותר מכ' אמה ,זה דלא כחד שהרי
ולא גזרינן שמא ימשך. לא שלטא עינא בסכך ,וליכא צל ,וצריך לעשותה קבע ,וטעמו אינו
ידוע.
דיני בית שאין בו ד' על ד' לרבא ילפינן מדכתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים"
בית שאינו בו ד' אמות על ד' אמות אינו נחשב לבית ,מפני שצריך ישיבה בדירת עראי ,ולמעלה מכ' צריך
שהוא אינו ראוי לדירה ,ויש בזה נפקא מיניה לכמה דינים, לעשותה דירת קבע .אמנם למטה מכ' שיכול לעשותה
וכדלהלן.
עראי אף אם עשאה קבע כשרה ,דאין סברא לומר שהתורה
בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות ,פטור מן המזוזה פוסלת קבע ,דבכלל קבע עראי ,אלא כוונת התורה ששיעור
וממעקה ,ואינו מיטמא בנגעים ,ואינו נחלט בבתי גובהה היינו שיכולה לעמוד בצורה עראית.
ערי חומה אלא פודהו לעולם ויוצא ביובל כקרקע בלא בנין, ב :שאר האמוראים לא מתרצים כרבה ,משום ד"למען
ואין חוזרים עליו מעורכי המלחמה בבנה בית חדש ולא ידעו דורותיכם" איירי בידיעה לדורות שאבותיהם ישבו
חנכו ,וטעמא דהנ"ל משום שבכל אלו כתיב "בית", בענני כבוד .ולא תירצו כרבי זירא ,משום ש"וסוכה תהיה
"מזוזות ביתך" ,כי תבנה בית חדש"" ,ובא אשר לו הבית". לצל" היינו לימות המשיח( ,ולרבי זירא מדכתיב וסוכה
ג :ואין מערבים בו ואין משתתפים בו ואין מניחים ולא וחופה ,שמעת מינה תרתי) .ולא תירצו כרבא,
בו עירוב ,משום דלא חזי לדירה ,וצריך להניח את משום קושית אביי למה סוכה מברזל כשרה.
העירוב בבית שבחצר ולא בבית שבחצר אחרת ,ואם הניח מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה
בבית שער (-בית קטן שלפני השער מבפנים או מבחוץ, מכ' והיו זקנים יוצאים ונכנסים לשם ולא אמרו לה
והשומר יושב שם) ,או אכסדרא ,או מרפסת (מקום מוגבה דבר ,אמרו לו משם ראיה והלא אשה היתה ופטורה מן
שעולים אליו בסולם ונכנסים ממנו להרבה בתים) ,אינו עירוב, הסוכה ,אמר להם והלא ז' בנים היו לה ,ואין לומר שהיו
מפני שכל מי שיוצא ונכנס עובר דרך שם .דהנה חכמים תיקנו קטנים ,שהרי היו לה ז' בנים ,וא"א שאין בהם אחד
שחצר שפתוחים לה הרבה בתים ,והם יוצאים דרכה לרה"ר ,צריך שא"צ לאמו ,וקטן שאינו צריך לאמו חייבים לחנכו ולהרגילו
לערב את החצר ולעשותה רשות אחת ,ע"י שכולם יתנו פת בסל
אחד ,שבזה נחשב שכולם דרים בבית שנתנו בו את העירוב .וכן
למצוה שהוא ראוי לה ,וא"ת שלא הקפידה על מצוות
תיקנו שחצרות הפתוחות למבוי צריכות להשתתף יחד ,ובית דרבנן ,הרי כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים.
פחות מד' על ד' א"צ לתת לעירוב או לשיתוף ,דאין רשותו כלום, ג .למ"ד שהמחלוקת לגבי הכשר סוכה למעלה מכ'
ואין לתת בו עירוב כיון שא"א לומר שכולם דרים בו .אבל
הוא רק בסוכה קטנה ,צ"ל אף שאין דרך מלכה לישב
שיתופי מבואות שאפשר להניח גם בחצר שבמבוי
שאינ ה מקורה ,כיון שהשיתוף מצרף את החצרות שהם עצמם
בקיטוניות ,מ"מ היו בסוכה קיטוניות ,ורבנן סברי
אינם דירה( ,אמנם צריך להניחו במקום משתמר) ,אפשר שהיא ישבה בקיטוניות משום צניעותא ,אבל בניה
להניח גם בבית שאין בו ד' על ד' ,דסלק הקפו וקירויו נמצא ישבו בסוכה גדולה ,ולכן לא אמרו לה דבר .ור"י סובר
השיתוף עומד באויר החצר ,אבל בחצר שבמבוי אחר אין להניח שאף בניה ישבו עמה ואעפ"כ לא אמרו לה דבר .וזה
שיתופי מבואות. ניחא לרב הונא ,שהמחלוקת היא עד ד' על ד' ,אבל לרב חנן
שנחלקו רק בז' טפחים ,הרי לא שייך שז' בנים ישבו בז' טפחים.
ואין עושים אותו עיבור בין ב' עיירות אף אם אין בינו
לעיירות יותר מע' אמה ושיריים (דאם יש בו ד' על ד' הוא מצרפם
6
בעירובין דנה בסכך שחלקו למעלה מכ' וחלקו למטה מכ' ,לל"ק לעיר אחת למנות אלפים אמה מחוצה להם) ,ולא דמי לבורגנין
הסוכה פסולה ולל"ב הסוכה כשרה. (-צריף של שומרי פירות או של ציידי עופות) ,דחזו למילתייהו
היתה גבוהה י' טפחים והוצין יורדים לתוך י' ,אביי ללינת לילה אחד ,אבל הוא אינו ראוי לדירה קבועה.
רצה להכשיר אם חמתם מרובה מצילתם ,ואמר לו רבא ואין האחים והשותפים חולקים בו .והיינו דהנה
שזה דירה סרוחה. באחים שחלקו חצר עם כמה בתים ואחד לקח ג' בתים
קטנים והשני לקח בית גדול ,לרב הונא מחלקים את החצר
היתה בסוכה איצטבא הממעטת מכ' אמה-
לפי הבתים ומקבל אחד ג' רבעים והשני רביע ,מפני שהחצר
אם האיצטבא (-בנין אבנים וטיט) נמצאת בדופן מיועדת לכניסה ויציאה ,ולהכנסת משאות ולפורקם לפני פתחי
האמצעית ,והיא על פני כל רוחב הסוכה ,ויש בה לבד הבתים ,ולרב חסדא מקבלים לכל פתח ד' אמות כנגד
שיעור הכשר סוכה ז' טפחים ומשהו ,כשיעור ראשו ורובו הפתח לפי רוחב הפתח ,ושאר החצר מתחלקת בשווה.
ושלחנו ,כשרה .דעת רש"י שאף שאר הסוכה ששם היא גבוהה ובאופן זה בית שאין בו ד' על ד' לא חשיב בית לענין
מכ' כשרה ,דכיון שיש שיעור סוכה באיצטבא ,השאר דינו כ"פסל חלוקת החצר בין לרב הונא בין לרב חסדא ,משום
היוצא מן הסוכה" שהוא כשר לסוכה( ,ולא הוי סכך פסול כיון
שאינו נפסל אלא מחמת הגובה).
דלמיסתר קאי .ולענין חלוקה ,בחצר קטנה אין חולקים
עד שיהא בה ד' אמות לכל אחד.
אבל אם האיצטבא בדפנות הצדדיות והצד הרביעי כולו
פתח ,אם יש מהאיצטבא עד הדופן שבצד השני ד' הגמ' אומרת שהדינים הנ"ל הם גם לרבנן שמכשירים
אמות פסולה ,דאין למקום האיצטבא אלא ב' דפנות ,אבל אם סוכה בפחות מד' על ד' ,דשאני סוכה דדירת עראי
אין מהאיצטבא עד הדופן שבצד השני ד' אמות כשרה, בעינן ולא בית.
דאמרינן דופן עקומה ,וכדאמרינן דהיכא שבית נפחת
וסיכך על גביו כשר כל זמן שאין מן הכותל לסיכוך ד' הכשר סוכה גבוהה כ' אמה
אמות ,וטעמא מפני שרואים את הסכך העליון כאילו הוא חלק או נמוכה מי"ט
מהדופן ,והדופן מתעקמת ומגיעה עד הסכך הכשר .רש"י. סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' פסולה לפי חכמים כפי
וקמ"ל הכא שאע"פ שאין הדופן הצדדית ראויה להיות שנתבאר לעיל דף ב' ,ומי שיש לו כזו סוכה והוא רוצה
דופן שהרי היא גבוהה מכשיעור ,אמרינן דופן עקומה. להכשירה הוא צריך להניח דבר קבוע בקרקע הסוכה באופן
ואם האיצטבא באמצע הסוכה ואין בינה לשום דופן ד' שממנו לסכך אין יותר מכ' אמה ,או להנמיך את הסכך .ולהלן
יבואר מה נחשב דבר קבוע להגביה את קרקע הסוכה ,ומה
אמות כשרה ,דאמרינן דופן עקומה מכל רוח. הדין אם אותו דבר קבוע אינו נמצא בכל הסוכה ,ומה הדין
כשראשי הענפים יורדים ללמטה מכ' .וכן יבואר בסוכה
היתה פחותה מי' וחקק בה להשלימה לי' ,ויש ד: שגובהה י' טפחים האם ענפים ממעטים את גובהה ,ומה
בגומא שיעור הכשר סוכה באורך וברוחב ,אם אין משפת השיעור שצריך לחקוק בקרקעיתה כדי להגדיל את גובה
חקק ולדופן ג"ט כשר משום לבוד ,והיינו שכאילו החקיקה הסוכה.
מגיעה עד הדופן .והכא לא מהני ד' אמות כמו באיצטבא, ד .מיעוט גובה הסוכה -כרים וכסתות לא הוי מיעוט
דשם יש דפנות כשרות גבוהות י"ט ,אבל לשוויי דופן מפני שלא יניחם שם לכל ימי החג משום הפסד ממונו ,ואע"פ
צריך פחות מג"ט ,ולא אמרינן דופן עקומה כשאין שם "דופן".
שביטלם לא מהני משום דבטלה דעתו אצל כל אדם.
היתה גבוהה מכ' ועשה בה עמוד י"ט אע"פ שיש בו תבן או עפר ,אם ביטלם בפיו הוי מיעוט .ואם עתיד
שיעור סוכה שבעה ומשהו ,והוא רחוק הרבה מן הדפנות ,לא לפנות את העפר ,או תבן אפי' בסתמא ,לא הוי מיעוט.
אמרינן ביה גוד אסיק מחיצתא להגביה את הדפנות ואם אינו עתיד לפנות את התבן ,וכן עפר בסתמא ,זה
החיצוניות של העמוד ,ומשם אין הסכך גבוה כ' אמה ,דבעינן תלוי במחלוקת רבי יוסי ורבנן לגבי טומאה להחשיב בית
מחיצות הניכרות. ביש שם חלל טפח לענין שלא תהא טומאת מת שבבית עולה עד
לרקיע ,שלרבנן אינו בטל ,ולרבי יוסי בטל ,אבל תבן אינו
דיני גוד אסיק וחקיקה במחיצות הסוכה בטל בסתמא אפי' לרבי יוסי ,מפני שהוא ראוי לבהמה ולהסקה
או לטיט.
נעץ ד' קונדסין בגג וסיכך על גבם -רבי יעקב מכשיר היתה גבוהה מכ' והוצין יורדים לתוך כ' ,אם צילתם
וחכמים פוסלים .לרב הונא נחלקו בשפת הגג ,אי מרובה מחמתם אי שקלת לסכך העליון ,כשרה .והנה הגמ'
אמרינן גוד אסיק מחיצתא שהרי מחיצות הבית נמצאים
7
הגמ' אומרת שלר"מ דאמות בנין וכלים הם בינוניות מתחת בין הקונדסים ,אבל באמצע הגג או בקרקע פסולה
והיינו ו' טפחים (ולא של ה' טפחים כמו אמת היסוד והסובב לכו"ע .והגמ' מוכיחה שהמחלוקת היא באמצע הגג,
והקרנות ושל ריבוע מזבח הפנימי ,ויש אמה גדולה יותר בחצי ודלא כרב הונא .ולרב נחמן נחלקו באמצע הגג היכא
אצבע) ,ניחא ,אבל לר"י דס"ל שאמת בנין ו' טפחים ושל שהקונדסים רחבים טפח ,דס"ל לרבי יעקב שיש עליהם שם
כלים חמשה ,א"כ גובה הארון עם הכפורת היה שמונה מחיצות ,וכדלהלן ,והגמ' מסתפקת לדבריו אם נחלקו גם
וחצי ,וא"כ הכרובים היו י"א וחצי .ולדבריו צ"ל ששיעור בשפת הגג ,או שבשפת הגג כשרה לכו"ע דאמרינן גוד
י"ט של מחיצה לא כולל הסכך ,הוא הלכה למשה מסיני. אסיק .תיקו.
מנין שהכפורת גבהה טפח -כפורת נתנה תורה נעץ ד' קונדסין בארץ וסיכך על גבם -לרבי יעקב אם
שיעור אורכה ורחבה ,ולא שיעור קומתה ,ולומדים כשיחקקו ויחלקו שירבע את הקונדסים העגולים ,ואח"כ
שיעור קומתה מפחות שבכלים ,והיינו המסגרת דכתיב יחלקם שיהיה בהם ב' דפנות ,יהיה בהם טפח לכאן וטפח
בה "מסגרת טפח" .ולא ילפינן מכלים גופייהו ,דתפשת לכאן כשרה כדיומד המועיל לפסי ביראות בעירובין ,וכאן
מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת שמי שתופס את מספיק טפח וא"צ אמה כמו בעירובין .ולחכמים אין הסוכה
המרובה הוא נראה כשקרן ,דשמא עליו לתפוס את המועט ,ומשל כשרה עד שיהיו ב' מחיצות כהלכתם לאורך כל הסוכה,
הוא .ואין לומדים מציץ שהוא רחב ב' אצבעות ,או מהזר ושלישית אפי' טפח.
ששיעורו משהו ,מפני שלומדים מכלי ולא מהכשר
כלי ,והיינו כמ"ד שהמסגרת היתה למטה .ולמ"ד המקור שסוכה שאינה גבוהה י"ט פסולה
שהמסגרת היתה למעלה גם היא הכשר כלי ,ולפ"ז סוכה שאינה גבוהה י' טפחים פסולה ,ולעיל (ד ).נתבאר
לומדים מהמסגרת ולא מהציץ או הזר ,מפני שבהם לא שבפחות מי' טפחים היא דירה סרוחה .ולהלן יבואר האם יש
נתנה תורה מידה כלל .ולרב הונא "פני" הכפורת היינו ילפותא מהפסוקים לשיעור גובה י' טפחים בסוכה (ודבר זה
טפח ,דילפינן גז"ש מ"פני" הכרובים ,דגמירי שלא היו תלוי בגובה הארון או בגובה הכרובים שהיו במשכן) ,או שדין
פחותים מטפח ,ד"כרוב" היינו כתינוק (דבבבל תינוק זה הוא הלכה למשה מסיני.
נקרא רביא) ,והא דכתיב "פני האחד פני הכרוב ופני ה' הגמ' רוצה לבאר שהמקור של שיעור י' טפחים
השני פני אדם" היינו שאחד היה קטן ואחד היה גדול. בסוכה הוא מהארון דכתיב ביה "ואמה וחצי קומתו",
ציץ דומה כמין טס של זהב ,ומוקף מאוזן לאוזן, וכפורת גבהה טפח (וכדלהלן) ,הרי כאן י"ט ,וכתיב
וכתוב עליו בב' שורות ,י'ה מלמעלה וקדש ל' "ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת" ,ומעולם
מלמטה ,ור"א ברבי יוסי מעיד שראהו ברומי והיה לא ירדה שכינה למטה מי' ,אלא רק עד למעלה מי',
כתוב עליו קדש לד' בשיטה אחת. (ולא עלו משה ואליהו למרום ,אלא רק עד למטה מי'),
וש"מ דלמעלה מי' זה רשות אחרת.
שיעורין חציצין ומחיצין הגמ' דוחה את הילפותא מהארון ,דא"כ יהיה השיעור
כולל הסכך ולא בחלל הסוכה.
הלכה למשה מסיני
נאמרו בתורה איסורים שונים כגון איסורי אכילה ודיני
הגמ' לומדת משיעור הכרובים דכתיב בהו "פורשי
טומאה ,והתורה לא אמרה מהו השיעור המינימלי לדינים כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם וכו' " ושיעור
אלו ,וכן יש דינים בענין חציצה בטבילה ובכללי מחיצות הכרובים י' טפחים ,דילפינן מבית המקדש שעשה
שאינם כתובים בתורה ,ואמר רב חייא בר אשי בשם רב שלמה ,שכמו ששם שיעור הכרובים הוא י' אמה שזה
שדינים אלו נאמרו למשה בסיני ,וכדלהלן. שליש מהגובה הכללי שהוא ל' אמה ושם היו הכרובים
מסקנת הגמ' שמה שאמר רב חנין דהא דכתיב ארץ עומדים על הארץ ,כך גם במשכן שגובהו י' אמה שזה ס'
חיטה ושעורה וכו' כל הפסוק לשיעורים נאמר טפחים ,הכרובים הגיעו לגובה כ' טפחים ,וכתיב
(וכדלהלן) ,אינו אלא אסמכתא. "סוככים בכנפיהם על הכפורת" נמצא שסוככים היינו
ו .חיטה -שאם נכנס לבית המנוגע לבוש בבגדיו ,הוא בגובה י' ,והכנפים היו פרושות מעל הראש דכתיב
"למעלה" ,ולא מעל הראש דהא לא כתיב למעלה
טמא מיד והם טהורים עד שישהה כדי אכילת פרס –
למעלה.
חצי ככר ,מפת חיטים שזמן אכילתה פחות מפת שעורים,
מיסב שאינו טרוד ושוהה בדברים אחרים ,ואוכל בלפתן,
8
נחלקו ר"ש וחכמים ,והיכן מעמידים את הטפח הנוסף הנ"ל, דכתיב "והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית יכבס את
וכן יבוארו דינים נוספים בהכשר מחיצות הסוכה כשהדפנות בגדיו" ,ומרבינן שוכב בלא אוכל או אוכל בלא שוכב מדכתיב ב"פ
אינם שלימות. "יכבס בגדיו" ,וא"כ הא דכתיב "האוכל" היינו שהשוכב טעון כבוס
בגדים אם שהה בכדי אכילה ,אבל גופו טמא מיד דכתיב "והבא
כמה דפנות צריך בסוכה -לרבנן צריך שתי דפנות
אל הבית יטמא" ,אבל אם נכנס עם בגדיו וטבעותיו בידו,
שלימות ,והשלישית יכולה להיות אפי' טפח .ולר"ש
והוא והם טמאים מיד דגם הם בכלל "והבא אל הבית יטמא".
צריך ג' שלימות ,ורביעית אפי' טפח.
שעורה -עצם כשעורה מן המת ,מטמא במגע ובמשא,
במה נחלקו- ואינו מטמא באוהל עד שיהיה שדרה או גולגולת שלימה או
אפשרות א' -לרבנן יש אם למסורת ,וכיון דכתיב ב"פ רוב מנין איברי אדם.
"בסכת" "בסכת תשבו" "ישבו בסכת" ,ופ"א "בסוכות גפן -רביעית יין לנזיר.
הושבתי" ,הרי ד' דפנות ,וחד איצטריך לגופיה ,וההלכה
מלמדת שהשלישית כשרה אפי' בטפח .ולר"ש יש אם תאנה -כגרוגרת להוצאת אוכלים בשבת.
למקרא ,וקרינן ג"פ "בסוכות" הרי כאן ו' ,וחד קרא רימון -כלי בעלי בתים שניקבו שיעורם כרימונים ,והיינו
איצטריך לגופיה ,וההלכה מלמדת שהרביעית כשרה שאם ניקב נקב שאין רימון יוצא משם הכלי מקבל טומאה ,כיון
אפי' בטפח .כשיש סתירה ביניהם .ועי"ש שהקשו סתירות שבעה"ב חס על כליו ואם אינם ראוים לזיתים הוא משתמש בהם
בדעות התנאים. לרימונים ,אמנם כלי שעומד להמכר טהור בנקב כל שהוא.
אפשרות ב' -לכו"ע יש אם למקרא ,ונחלקו אי סככה זית שמן -שרוב שיעוריה -מת ונבילה וחלב ודם ופיגול
בעי קרא ,או לא אלא נפקא ממשמעות הפסוק ,דסוכה בלא ונותר וטמא וגיד הנשה ,כזיתים.
סכך לא נקראת סוכה. דבש –והיינו מיני מתיקה ,ככותבת הגסה לאיסור אכילה
אפשרות ג' -לכו"ע יש אם למסורת ,ונחלקו אם ביוה"כ דכתיב ביה "אשר לא תעונה" ולא כתיב ביה אכילה.
ההלכה באה לגרוע או להוסיף.
אפשרות ד' -לכו"ע ההלכה באה לגרוע ,ונחלקו אם חציצין -כתיב "ורחץ את בשרו במים" ,וילפינן שלא
דורשין תחילות או לא. יהא דבר חוצץ בין בשרו למים ,ומדכתיב "את" ילפינן
שגם בשער ,הטפל (-הדבוק) לבשר ,יש חציצה( ,והיינו
אפשרות ה' -ר"ש לומד מ"וסוכה תהיה לצל יומם
בנימא אחת קשורה ומקפיד עליה ,אבל בשלש קשורות
מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" ,וסוכה בלי ד'
אינו חוצץ כיון דלא מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא ,ובשתים
מחיצות אינה מחסה מזרם.
ספק) .ויש הלכה למשה מסיני שאין חציצה אלא ברובו
ז .היכן מעמידים את הטפח הנוסף -לרב וללוי המקפיד כגון אם רוב שערו מטונף בטיט או קשור אחד אחד,
מעמידו כנגד היוצא במקום שאחת המחיצות נגמרת ,וכן אבל באינו מקפיד זה בטל לגוף כיון שאין סופו ליטלו ואינו חוצץ,
מורין בבי מדרשא ,ושאלו את רב למה אין להעמידו וחכמים גזרו גם ברובו שאינו מקפיד או במיעוטו
כנגד ראש תור –באלכסון ,ורב שתק .וי"א שעושה טפח המקפיד ,גזירה אטו רובו המקפיד ,אבל במיעוט שאינו
שוחק (-ד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו ,שזה טפח ומשהו), מקפיד לא גזרו ,מפני שאין גוזרים גזירה לגזירה.
ומעמידו פחות מג"ט לדופן וע"י לבוד יש מחיצה ד"ט ,שזה
רוב דופן של ז"ט שהוא שיעור הכשר סוכה. ו :מחיצין -לר"י ילפינן מהלכה למשה סיני ששיעור
מחיצת סוכה י' טפחים ,ולר"מ (דס"ל שהאמה היא ו'
סוכה העשויה כמבוי -לרב יהודה מעמיד מחיצה טפחים ,ולדבריו לומדים מחיצת סוכה מהארון
טפח באיזה רוח שירצה ,ולי"א הנ"ל יעשה מחיצה ד' והכרובים ,וכנ"ל דף ה') ילפינן מהלכה דין גוד אחית או
ומשהו ויניחה פחות מג' לדופן כדי שע"י לבוד יהיה כאן
אסיק כגון פי תקרה יורד וסותם ,לבוד בפחות מג' טפחים,
ז"ט ,והכא לא סגי בטפח שוחק ,כיון שאין ב' הדפנות ודופן עקומה בפחות מד"א.
צמודות.
דעת רבא בענין צורת הפתח בדופן השלישית -י"א דפנות הסוכה
שלרבא צריך לעשות צוה"פ ע"י הטפח ,והיינו שיחלק את אין צריך שיהיו לסוכה ד' מחיצות שלימות מד' הצדדים,
הטפח לשתים ,ויניחם בב' הצדדים ,ויתן קנה על גביהם ,והצוה"פ אלא לרבנן צריך ב' דפנות ועוד טפח בצד השלישי ,ולר"ש
נחשבת סתימה מעלייתא .וי"א שלרבא צוה"פ מועילה אף צריך ג' דפנות ועוד טפח בצד הרביעי .הגמרא מבארת במה
9
ר' יאשיה שסובר שגם חמה שמגיעה מהדפנות ללא מחיצה טפח ,ולפ"ז הקנים לצוה"פ שיעורם כל שהוא.
פוסלת בחמתה מרובה מצילתה. וי"א שלרבא צריך לעשות גם מחיצה טפח בפחות מג"ט
סמוך לדופן ,וגם צוה"פ ע"י שיניח קנה כנגדו וקנה על גביהן.
ר"י שמכשיר סוכה גבוהה מכ' אמה.
ר"ש שמכשיר רק בג' כהלכתן ורביעית טפח ,דכתיב דיני מחיצה לענין שבת ולענין סוכה-
"למחסה ולמסתור מזרם". דופן סוכה כדופן שבת כגון לענין שמחיצה של שתי בלא
ר"ג שפוסל סוכה בראש העגלה דמחזי כעראי כיון דנייד, ערב כשרה לסוכה כמו לשבת ,ובלבד שלא יהיו הקנים
או בראש הספינה שהיא גבוהה ויש שם רוח חזקה העוקרת רחוקים ג"ט זה מזה ,דכיון שהם בתוך ג"ט הוי לבוד וחשיב
את הסוכה( ,ור"ע מכשיר). כולו עומד ,ומהני אפי' בקנה שאינו אלא בעובי אצבע ויש עומד
מרובה על הפרוץ .וכן מחיצה של ערב בלא שתי כשרה אם אין
ב"ש שפוסלים ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית כיון בין החבלים ג"ט .ואם העומד מרובה ויש מיעוט מקומות שיש שם
שאינה ראויה לתשמיש. מרחק ג"ט בין הקנים ,כשר משום דהוי כפתחים.
ר"א שפוסל סוכה העשויה כמין צריף שהיא משופעת פרוץ מרובה על העומד כשר בסוכה ,דסגי בשתים
כהלכתן ושלישית אפי' טפח ,אפי' אם יש בדפנות הראשונות
והגג זה הדפנות ,כעין כוורת ,או אם סמכה לכותל באלכסון
פתחים שעל ידם הוי פרוץ מרובה ,ובשבת פסול אם רוב
והגג והדפנות הם אחד ,ואינה נאה לדירה.
הדפנות הם פתחים שאין בהם צוה"פ.
אחרים הפוסלים סוכה העשויה כשובך (-עגולה) ,לפי ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח לרבא זה מתיר
שאין לה זויות. טלטול בשבת של סוכות אף שבשבת רגילה צריך ג' מחיצות
כדי לעשות את המקום לרה"י ולהתיר להעביר מהסוכה לבית
דין סוכה עגולה הסמוך לה ,מיגו דהוי דופן לענין סוכה.
וחשבון גודל המרובע והעיגול סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר לסוכה לרבא בשבת
שיטת רבי ששיעור גודל הסוכה הוא לפחות ד' אמות על ד' של סוכות ,מיגו דהוי דופן לענין שבת (למ"ד לחי משום מחיצה).
אמות .הגמרא מבארת לפי דבריו מה הגודל שצריכה להיות לרש"י איירי במבוי מפולש ששם לחי בדופן השלישית ,שזה כשר
סוכה עגולה כדי שיהיה בה שיעור ד' אמות על ד' אמות ,לפי אפי' באין הלחי רחב טפח.
כללי היחס בין המרובע לעיגול ,וכדלהלן.
ז :סיכך ע"ג פסי ביראות כשרה אע"פ שאין כאן שתי
ריו"ח מכשיר סוכה עגולה ,אם יש בהקיפה כדי לישב דפנות שלימות אלא רק דיומדין בד' הרוחות אמה מכאן ואמה
כ"ד בני אדם. מכאן בכל צד ,מיגו דהוי דופן לענין שבת להתיר למלא מהבור
שהוא רה"י לתוך הדיומדין.
ח .הגמ' מבארת שריו"ח סובר כרבי שצריך סוכה ד'
על ד' ,ואם יושבים כ"ד בני אדם בעיגול ,ומודדים את סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה מפני שהמועט
העיגול לא כולל מקום ישיבתם ,הרי כאן י"ח אמות, בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו .לר' יאשיה אף חמה מחמת
(דמקום ישיבת אדם היא אמה ,ואם ההקף החיצוני הוא כ"ד
דפנות פוסלת ,דכתיב "וסכות על הארון את הפרוכת"
נמצא האורך הוא ח' שזה שליש ,ואם נוריד אמה בכל צד שהרי
יושבים בשני צידי העיגול נגיע לאורך ו' אמות ,וההקף שהוא פי
מבואר שאף פרוכת שהיא מחיצה נקראת סכך .ולרבנן
שלש הוא י"ח אמה) ,וסוכה שיש בה ד' על ד' שיעור דווקא חמה מחמת סיכוך פוסלת ,וקרא אתא למימר
העיגול שלה הוא שבע עשרה פחות חומש( ,מפני שיכפפו את הפרוכת מעט.
שצריך שבתוך חלל העיגול נוכל להכניס ריבוע של ד'
על ד' כולל הזויות ,ושיערו חכמים שכל אמה מרובעת התנאים הסוברים
אלכסונה הוא אמה וב' חומשי אמה ,וא"כ ד' אמות שסוכה דירת קבע בעינן
אלכסונם הוא חמש אמות וג' חומשי אמה ,והקפם הוא י"ז מצינו כמה מחלוקות בדיני סוכה ,והגמרא מבארת שדעות
פחות חומש ,דשיעור ההקף הוא פי שלש משיעור התנאים דלהלן שורשם אחד ,והוא שצריך שהסוכה תהיה
האלכסון ,דכתיב בים שעשה שלמה "עשר באמה משפתו אל "דירת קבע" והיינו שתהיה ראויה לשימוש קבוע ונראית
שפתו עגול סביב וקו שלושים באמה יסוב אותו") ,ולחומרא כביתו.
לא דק ,ואף שהוסיף כאן ו' חומשי אמה ,מ"מ ברוחב העיגול לא רבי שסובר שצריך שהסוכה תהיה ד' על ד'.
הוסיף אלא שליש שזה ב' חומשי אמה ,ופורתא לא דק.
10
מועד אם לא עשאה מתחילה ,ואם עשה את הסוכה לשם ואין לומר שהחשבון הוא שעיגול של ד' על ד' הוא י"ב
חג ,או בתוך ל' יום לסוכות ,כשרה לכו"ע ,דכיון של' יום (שזה פי שלש מהרוחב) ,וכשמרבעים את השטח
לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג ,בסתמא עשייתה מסביב לעיגול צריכים להוסיף יותר רביע .מפני שלא
לשמה. מגיעים בחשבון זה אלא לט"ז אמות .ואין לומר
ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של מועד, ששלשה אנשים יושבים בשתי אמות ,וא"כ ההקף
וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של מועד אם לא החיצוני שלהם הוא ט"ז ,וכדי שיהיה בחלל ריבוע של
עשאה מתחילה ,ואם עשה את הסוכה לשם חג ,או בתוך ד' על ד' צריך י"ז פחות חומש ,ואין לומר דלא דק כיון
ל' יום לסוכות ,כשרה לכו"ע ,דכיון של' יום לפני החג שיש בזה קולא.
שואלים ודורשים בהלכות החג ,בסתמא עשייתה לשמה.
רבנן דקיסרי מבארים שריו"ח התכוון להקף החיצוני ח:
עצי סוכה אסורים כל שבעה ,דכתיב "חג הסוכות של כ"ד בני אדם היושבים בעיגול ,ואף שעיגול שנמצא בתוך
שבעת ימים לד' " ,כשם שחל שם שמים על החגיגה ריבוע הוא רבע פחות מהריבוע ,מ"מ ריבוע שנמצא
לאוסרם עד הקטרת אימורים שאז זכו בהם משלחן גבוה ,ו"חג" בתוך עיגול הוא חצי פחות מהעיגול דהיינו שהריבוע הוא
הוא מלשון חגיגה ,כך חל שם שמים על הסוכה. שני שליש מהעיגול ,וא"כ ריבוע שהקפו ט"ז העיגול שסביבו הוא
לשמה בציצית -ציצית שעשאה מן הקוצים חוטים כ"ד .אך דבר זה אינו נכון במציאות אלא אמה מרובעת
שנקרעו בזמן אריגת הבגד ונשארו תלויים בו והם בולטים אלכסונה הוא אמה וב' חומשי אמה.
כקוצים ,או מן הנימין חוטי התפירה שבקצה הבגד ,או מן
הגרדין חוטי הטלית עצמם שנשארו מהאריגה ,פסולה, כמה דינים בהכשר הסוכה
דכתיב "גדילים תעשה לך" לשם חובך .ואם עשאה שתי סוכות של יוצרים שבפנימית מצניע קדרותיו ודר,
מן הסיסין ,לרב כשרה כיון שנתלו בבגד לשמה, ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר ,הפנימית אינה סוכה ,דאף
ולשמואל פסולה דבעינן גם טויה לשמה. דקיימא לן כבית הלל שא"צ לעשות את הסוכה לשם חג ,מ"מ
בעינן שיהיה ניכר שהוא דר בה לשם סוכה ,וחייבת במזוזה
סוכה גזולה פסולה ,דכתיב "וחג הסוכות תעשה לך".
לעולם מפני שכל דירתו שם .והחיצונה כשרה לסוכה דכיון
וכן ציצית גזולה פסולה ,דכתיב "ועשו להם". שכל השנה אינו דר בה איכא היכרא שהוא דר בה לשם סוכה,
ופטורה ממזוזה לעולם ,מפני שאינה דירה אלא מעבר ,ואין
סוכה שיש לה כסוי נוסף מלבד הסכך לחייבה מדין בית שער שחייב במזוזה מדרבנן ,מפני שגם
כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" ,ודרשו חז"ל ממה הפנימית אינה קבועה.
שהתורה כתבה בסכת בכתיב חסר שצריך שיהיה רק סכך
אחד על הסוכה ,למעט סוכה שהיא תחת אילן או תחת סוכה סוכת גנב"ך (גויים שעשאוה לדור בה בימות החמה ,נשים,
אחרת או תחת תקרת הבית .ולהלן יבוארו אופני הפסול בהמה ,כותים דקסבר גירי אריות הם ,והיינו שהמשיכו לעבוד
וההכשר בסוכות אלו ,והאם סדין או נוי סוכה פוסלים את את אלוהיהם ,אבל אם מחמת אריות התגיירו באמת הוו גרים),
הסוכה.
ורקב"ש (רועים ,בורגנים ,קייצים ,שומרי פירות
ט :סוכה תחת האילן -אם האילן צילתו מרובה שעשאוה לישב בה מפני השרב ,והם ישראלים ,ולא עשאוה לשם
מחמתו הסוכה פסולה ,כאילו עשאה בתוך הבית, חג) ,כשרה ,ובלבד שתהיה מסוככת כהלכתה ,והיינו
דמחובר פסול לסיכוך דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" ממה לשם צל ולא לצניעות בעלמא ,דבעינן סוכה לשם צל מהשמש.
שאתה מאסף כגון פסולת גורן ויקב .ואם האילן חמתו י"א שגנב"ך זה יותר חידוש לפוטרם משום דקביעי,
מרובה מצילתו ,אם חבט –השפיל את ענפי האילן וי"א שרקב"ש זה יותר חידוש לפוטרם משום שהם של
ועירבם עם הסכך הכשר ,ואין נראים בעין ,כשרה ,ומצטרפים בני חיובא.
ענפי האילן להשלים לצילתו מרובה מחמתו ,משום ביטול ברוב,
אבל בלא חבט פסול כיון שהסכך הפסול מצטרף לסכך ט .עשית הסוכה לשמה -סוכה שעשאה יותר מל'
הכשר וכיון שאינו מעורב אינו בטל ,ולא גוזרים אטו היכא יום לפני החג ,לבית שמאי פסולה דבעינן עשיה
דלא חבטן ששם אין ביטול כיון שאינם מעורבים ,ומותר לשמה ,דכתיב "חג הסוכות תעשה לך" ,ולב"ה כשרה,
לעשות כן לכתחילה .וכן הא דתנן הדלה עליה את הגפן ואיתא בירושלמי שצריך לחדש בה דבר ,י"א טפח ,וי"א כל שהוא
ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן והסיכוך הכשר על פני כולה ,ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו
הוא הרוב ,כשרה ,היינו בשחבטן שאז הכל נחשב כשר ,אבל של מועד ,וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של
11
הפורס סדין מעל הסכך כדי שלא יהיה שמש ,או בלא חבטן צריך צלתה מרובה מחמתה ללא מה שהדלה .וכתב
מתחת הסכך כדי שלא ישרו עלים לסוכה ,פסולה ,דכיון רש"י דשמעינן מהכא שאפשר לסכך על קני הגג ,אע"פ שהם
שהניחו כדי להגן ,שוייה סכך ,וסדין פסול לסכך כיון שהוא מקבל סמוכים זה לזה בפחות מג' ,כיון שחמתן מרובה מצילתן.
טומאה. סוכה על גבי סוכה-
הפורס סדין כדי ליפות את הסוכה ,הסכך כשר ,כיון סוכה תחת סוכה (וכן סוכה תחת אילן) פסולה ,דכתיב
שאין על הסדין שם סכך. "בסכת" .והיינו היכא ששתי הסוכות צילתן מרובה
דין דברים הבאים לנוי הסוכה- מחמתן ,ובאופן זה הסוכה התחתונה פסולה ,והעליונה
כשרה אם הסכך שלה נמצא עד כ' אמה ,ואם הסכך
שימוש בהם -סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין וכו'
של העליונה גבוה יותר מכ' אמה מהגג של התחתונה שזה
אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג,
הקרקעית של העליונה ,גם העליונה פסולה.
ואם התנה עליהם ואמר איני בודל מהם כל בין השמשות,
הכל לפי תנאו. י .ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה ולמטה מכ',
י :נויי סוכה אין ממעטים משיעור סוכה ,והיינו שאם והתחתונה צילתה מרובה מחמתה ,התחתונה כשרה
שאינה נחשבת סוכה תחת סוכה כיון שהעליונה חמתה מרובה
הסכך הוא למעלה מכ' ,אין ממעטים את הסוכה להכשירה ,כיון
מצילתה ,ואין סכך העליונה פוסל משום סכך פסול כיון שהוא
שאינם ממין סכך ,וכן אינם פוסלים אם יורדים למטה מי"ט .ומן בתוך כ' ,והעליונה פסולה כיון שחמתה מרובה מצילתה ,אבל
הצד ממעטים משיעור ז"ט. אם העליונה למעלה מכ' ,דעת רש"י שזה פוסל אף בחמתה
נויי סוכה המרוחקים ד"ט מהסכך ,לרב נחמן כשרה מרובה ,כיון שסכך למעלה מכ' הוא סכך פסול ,וקמ"ל שלא
דהם בטלים לסוכה ,ולרב חסדא ולרבה בר רב הונא פסולה גוזרים שמא יבואו לצרף סכך פסול לסכך כשר ,והיינו
משום דחשיב אהל מפסיק .ומ"מ כשהיו בבית ריש גלותא להכשיר אף כשהסכך של העליונה למעלה מכ'.
ישבו בסוכה כזו ,משום ששלוחי מצוה פטורים מן ואם התחתונה חמתה מרובה מצילתה דהוא כמאן דליתא,
הסוכה ,והמצוה היא הקבלת פני רבו ברגל. והעליונה צילתה מרובה מחמתה ,והסכך של העליונה
בתוך כ' לקרקע ,שתיהן כשרות ע"י סכך העליונה.
שטיחת כתונת ע"ג סוכה -רב אשי אמר לעבדו
שיוריד את הכתונת ששטח ע"ג הסוכה ליבשה לאחר ההבדל בין סכך לסכך כדי להחשיבם לב' סוכות-
שתתייבש ,כדי שלא יאמרו שמסככים בדבר המקבל לרב הונא טפח ,כדמצינו לענין טומאה שרק טפח מביא
טומאה ,אבל כשניכר שהיא רטובה א"צ להסירה. את הטומאה אם יש קורה ארוכה ויש טומאה תחת אחד
מראשיה כל מה שתחת הקורה טמא אם היא רחבה טפח ויש שם
דיני כילה נקליטין וקינופות חלל טפח ,ודין זה הוא הלכה למשה מסיני ,וחוצץ מפני
סוכה שיש בתוכה אהל עם קירוי אין על חלל האהל דין הטומאה אם יש כלי מעל הטומאה ,ובפחות מטפח הוי טומאה
סוכה .ולהלן יבואר מה הדין כשמעל המיטה תלוי כיסוי ,מתי רצוצה שהיא בוקעת ועולה .ולרב חסדא ולרבה בר אבוה ד'
הוא נחשב כאהל בפני עצמו ותוכו פסול לסוכה ,ומתי אינו טפחים ,דלא מצינו מקום חשוב פחות מד"ט,
נחשב כאהל והנמצא בתוכו נחשב כנמצא בסוכה ,והדבר ולשמואל השיעור לפסול הוא י' טפחים כשיעור הכשר
תלוי אם יש בו גובה י' טפחים ,ואם יש בו לפחות טפח שאינו
הסוכה ,דהא משום ב' סוכות פסלה קרא.
משופע ,ואם זה קבוע או עראי ,וכדלהלן.
כילה בסוכה -מותר לישן בסוכה בתוך כילה אף אם ר"י אומר אם אין דיורים בעליונה התחתונה כשרה-
יש לה גג כיון שאינה קבועה בחזקה ,ובלבד שלא תהיה אין נ"מ בדיורים בפועל ,אלא כל שהיא ראויה לדיורים
גבוהה י"ט דפחות מי"ט לא חשיב אהל ,ובכילת חתנים שאין פסולה .ולשמואל ליכא לפרושי שנחלקו בפחות מי',
לה גג כשאר כילות אלא גגה משופע ,מותר אף בגבוהה י"ט. שהרי לשיטתו אף לת"ק כשרה בפחות מי' ,וכן אם אין
העליונה יכולה לקבל כרים וכסתות ולישן שם ,אינה
נקליטין -מותר לפרוס סדין ע"ג ב' נקליטי המיטה פוסלת ,אלא נחלקו היכא שראויה לקבל כרים וכסתות
הנמצאים בב' צידי המיטה ,ועליהם כלונסא ,וטעם ההתר הוא
ע"י הדחק ,דרבנן סברי שכיון שיכולה לקבל ע"י הדחק יש שם
משום שהסדין מונח בצורה משופעת ואין לו גג רחב טפח,
סוכה על העליונה וממילא התחתונה פסולה ,ולר"י כיון דליכא
ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוהים י"ט מהמיטה ,שאז תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה.
אסור אפי' אם אין לה גג כיון דקביעי .וכן מותר לישן
בסוכה תחת מיטה שאינה גבוהה י"ט( .ולר"י מותר האם פריסת סדין פוסלת את הסכך-
12
שלופי והיינו שמקום הקציצה נמצא סמוך לאילן ואין הקציצה בכילה אף ביש לה גג והיא גבוהה י"ט ,וכן מותר לישן
ניכרת ,מודה רב שפסול. תחת מיטה ,דס"ל דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל
ונ"מ במחלוקת זו גם לגבי עשית ציצית ,וכגון קבע).
היכא שתלה על הטלית חוט אחד שכפל אותו לארבע, קינופות -פירס סדין ע"ג ד' הקינופות והיינו ע"ג ד'
וחזר וכפלו הרי כאן ח' ,ולא חתכו עד אחר שעשה כל עמודים הנמצאים בד' צידי המיטה שיש עליהם כלונסאות,
הגדילים וקשריהם ,שלפי רב יכול לחתוך את החוט והרחיק את הסדין מן הסכך ,פסולה ,אע"פ שאינם גבוהים
והציצית כשרה דפסיקתה זו היא עשייתה ,ולשמואל י"ט ,כיון דקביעי בחזקה ,ואף שבנקליטין מותר באינם
וללוי לא מהני שיחתוך ,ובברייתא מבואר כדעת גבוהים י"ט ,קינופות קביעי יותר מנקליטין ,ואע"פ שלא
שמואל .והא דאמר שמואל שאם הטיל חוטים לשתי פרס סדין לסיכוך ,וממילא אין לפסול משום מסכך בדבר המקבל
קרנות בבת אחת ואח"כ פסק ראשי החוטים כשר, טומאה ,פסול משום שאהל מפסיק בינו לסוכה .ולשמואל
איירי בפסק ואח"כ קשר ,וקמ"ל דא"צ שיהיה "כנף" דס"ל שאין סוכה תחת סוכה פסולה אלא כשהעליונה
אחד בשעת ה"פתיל" שפותלו ותולה אותו. גבוהה י"ט ,אע"ג דקביעי ,צ"ל דלמיפסל סוכה בעי
עשרה ,אבל לשוויי אהל שלא ישן תחתיו א"צ עשרה.
חיוב נשים בציצית -מבואר בגמ' שרב עמרם חסידא היה
עושה ציצית לאשתו .וביארו רש"י ותוס' (ד"ה דרב) דס"ל האם כילה או בית נחשבים כיסוי לקריאת שמע-
שלילה זמן ציצית ,ו"וראיתם אותו" ממעט כסות סומא, שמואל סובר שערום הישן בכילה מוציא ראשו וקורא
וממילא הוי מצות עשה שאין הזמן גרמא ,ולכן נשים חייבות ק"ש ,ואין בזה משום "ולא יראה בך ערות דבר" ,דכיון דלאו
בציצית.
שמיה אהל הרי הוא כמוציא ראשו מחוץ לחלוקו .ואם הכילה
י"א :תעשה ולא מן העשוי בלולב -עבר וליקט גבוהה י' לא מהני שיוציא ראשו ,דהוי כעומד ערום
ענבי ההדס ביו"ט שאם היו הענבים מרובים מהעלים פסול בבית שאינו יכול להוציא ראשו חוץ לחלון ולקרות
משום דהוי מנומר ואינו הדר ,ואסור למעט ביו"ט משום מתקן ק"ש ,ואמנם בבית אפי' פחות מי' לא מהני שיוציא
מנא ,ואם עבר על דברי חכמים וליקטן ביו"ט רבי שמעון בר ראשו כיון דקביע.
יהוצדק פוסל וחכמים מכשירים .הגמ' רוצה לומר
שלכו"ע לולב צריך אגד לאגוד את ג' המינים יחד ,וא"כ יש דין סיכוך בדבר שגידולו מן הארץ והוא
בו עשיה ,ויש בלולב דין תעשה ולא מן העשוי דילפינן תלוש ואינו מקבל טומאה
מסוכה בבנין אב ,ונחלקו אי אמרינן בסוכה ובלולב
מדאורייתא ישנם ג' תנאים ממה צריך לעשות את הסכ :א'
קציצתן זו היא עשייתם ,או לא .והגמ' אומרת שיהיה דבר שגידולו מן הארץ .ב' שאותו הדבר יהיה תלוש
שאפשר להעמיד שנחלקו אם לומדים לולב מסוכה, ולא מחובר .ג' שלא יהיה ראוי לקבל טומאה (למעט כלים
אבל לכו"ע לא אומרים קציצתן זו היא עשייתן .או וכדומה) .ולהלן יבואר מקור דינים אלו ,ופרטי הדינים.
שנחלקו אם לולב צריך אגד ,כמו שנחלקו ת"ק ור"י י"א .אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ ,והוא
במקום אחר ,שר"י סובר שלולב שאינו אגוד פסול,
תלוש ,דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן ויקב הכתוב
דילפינן גז"ש לקיחה לקיחה מאגודת אזוב ,ולרבנן
מדבר ,ואינו מקבל טומאה ,אבל דבר שאין גידולו מן הארץ,
כשר ,ולא דורשים גז"ש ואין אדם דן גז"ש מעצמו ,דשמא אע"פ שאינו מקבל טומאה כגון עורות המחוסרים מלאכה אינו
לא נכתב כדי לדרוש גז"ש ,וממילא א"א לפוסלו משום כשר לסיכוך .ואם סיכך במחובר לקרקע פסולה .ואם
תעשה ולא מן העשוי .ומ"מ אף לרבנן מצוה לאוגדו התלוש הוא יותר מהמחובר כשרה משום ביטול ברוב.
משום זה אלי ואנווהו.
האם אומרים פסיקתן זו היא עשייתן-
מקור דין סיכוך בדבר שאינו מקבל טומאה
המסכך במחובר וקצצו ,לרב יוסף שיטת רב שרק אם
וגידולו מן הארץ- נענע קצת את הסכך שהיה מחובר אחרי שקצצו ,והיינו
לר"ל לומדים מדכתיב "ואד יעלה מן הארץ" ומבואר מזה שמגביה כל אחד לבדו ומניחו ,כשרה ,וא"צ לסותרה כולה ,אבל
שענן גידולו מן הארץ ,וכיון שסוכה היא זכר לענני כבוד אם לא נענע פסולה משום "תעשה" ולא מן העשוי .ורב הונא
דכתיב "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ומתרגמינן אמר שזו שיטת שמואל ,אבל רב מכשיר אפי' אם לא
"ארי במטלות ענניי" ,וכדעת ר"א שהכונה לענני כבוד ,א"כ נענע ,דקציצתן זו היא עשייתן ,ורק היכא שלא עשה שום
צריך לעשות סוכה מדבר שגידולו מן הארץ כמו עננים, מעשה בסכך ,כגון החוטט בגדיש ,פסולה .אמנם אם שלפינהו
13
עוד מדיני הסכך וכן מדבר שאינו מקבל טומאה ,כמו עננים שאינם מקבלים
טומאה ,שהרי לא נאמר טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין
החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה ,משום ואדם .אמנם לדעת ר"ע דס"ל שהיו סוכות ממש שהיו
תעשה ולא מן העשוי ,אבל אם נענע את הסיכוך ,כשר, עושים בשעת חנייתם להגנה מפני החמה ,ליכא למילף
ואין כאן גזירת אוצר ,שכיון שנענע את הסכך אין לחוש מהתם ,די"ל שהיו מסככים בכלים או בגדים או עורות.
שפעם אחרת יעשה סוכה פסולה ,דאם תיקן את המעוות כ"ש
שלא יעוות .ומדקתני "אינה סוכה" דייק ריו"ח שזה פסול לרב דימי לומדים מדכתיב "חג הסוכות תעשה לך",
דאורייתא. מקיש סוכה לחגיגה דבעינן דבר שאין מקבל טומאה
וגידולו מן הארץ ,ובהמה היא גידולי קרקע לפי שניזונת מן
כל הפסולים ששנינו בסכך כשרים לדפנות ,דדופן לא הקרקע ,כדאמרינן גבי מעשר דכתיב "בבקר ובצאן" מה הפרט
איקרי סוכה ,דאף שלומדים דפנות מדכתיב ג"פ "בסוכות", מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע ,אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות
מייתורא ילפינן ולא ממשמעותא. אינם גידולי קרקע ,ולפי זה היה אפשר לסכך בעורות ,אך כיון
שהגמ' דוחה לימוד זה ולומדת מ"מגרנך ומיקבך" אין לסכך
סיכוך בחיצים -חיצים והיינו הבית יד שמחברים י"ב: בעורות ,דלא חשיב גידולו מן הארץ אלא דבר הצומח ,כדמבואר
אליו את החץ ,זכרים שתוחבים אותם בבית קיבול של ראש שאין פועלים אוכלים אלא בדבר שגידולו מן הארץ ,וממעטים
החץ ,כשרים לסיכוך ,דפשוטי כלי עץ אין מקבלים טומאה, חולב ומחבץ ומגבן .והגמ' שואלת דא"כ נלמד שהסיכוך
אבל נקבות שראש החץ נכנס לתוך הנקב שלהם ,פסולים, יהיה בבעלי חיים.
כיון שיש להם בית קיבול ,אע"פ שהוא בית קיבול י"ב .רבין אמר בשם ריו"ח שלומדים מדכתיב
העשוי למלאות לעולם.
"באספך מגרנך ומיקבך" ,ואין הכונה גורן ויקב עצמם
סיכוך בפשתן -אין לסכך באניצי פשתן והיינו לאחר שהרי א"א לסכך ביקב והיינו ביין ,אלא הכונה פסולת
שכבר תיקנום במסרק ונתלבנו ,כיון שהם ראויים לקבל טומאת גורן (–קשין) ויקב (-זמורות ואשכולות ריקנים) .ורב ירמיה
נגעים .אבל בהוצני פשתן שלא נישרו ולא נופצו אפשר שואל שי"ל שהכונה ליין קרוש .ורב אשי אומר
לסכך ,והושני פשתן אין ידוע מה דינם ,ואין ידוע אם שלומדים מהמ' של מגרנך ומיקבך שמסככים בפסולת
הספק הוא בדייק במכתשת ולא נפיץ במסרק ,אבל אם שנוטלים מהם ,ולא בהם עצמם.
נשרו ולא דייק כשרה ,או שגם בזה יש ספק. לרב חסדא לומדים מדכתיב "צאו ההר והביאו עלי זית
שושי ושווצרי מיני ירקות שאינם מאכל אדם -לרב יהודה ועלי עץ שמן ועלי הדס (שוטה שאינו של שלש שלש עלים,
מסככים בהם דכיון שאינם מאכל אדם אינם מקבלים טומאה, לסכך) ועלי תמרים ועלי עץ עבות (ללולב)".
ולאביי שושי מסככים בהם ,אבל שווצרי אין מסככים
בהם כיון שריחם רע. סיכוך בחבילות
חבילות עצים וכדומה פסולות לסיכוך .אם הניחם שלא
י"ג .היזמי והיגי מיני סנה -לרב חנן בר רבא מסככים לצורך סיכוך אלא למטרה אחרת אין עליהם שם סכך כלל
בהם ,לאביי היזמי מסככים בהם ,אבל היגי אין מסככים מדאורייתא ,ואף אם הניחם לצורך סיכוך פסול מדרבנן שמא
בהם ,כיון שעליהם נושרים ואדם יוצא בגללם מן יניחם ליבשם וימלך לסכך בהם .ולהלן (י"ב .וכן בדף י"ג)
יבוארו פרטי הדינים בזה.
הסוכה.
י"ב .חבילי קש או עצים או זרדים אין מסככים בהם
מרור שיש לו שם לווי -מרריתא דאגמא יוצאים בו כשהם קשורים ,ואם הניחם כדי ליבשם פסול משום
ידי חובת מרור .הגמ' שואלת שהרי יש לו שם לווי, תעשה ולא מן העשוי ,דכיון שלא הניחם לשם צל אין שם
ומצינו גבי אזוב להזאת טמא ,שביש לו שם לווי סוכה חל עליו ,ואפי' אם הניחם לשם סכך פסול משום
פסול ,והכא נמי כתיב "מרור" סתם .אביי מבאר שכיון גזירת אוצר והיינו שמא יניחם כדי ליבשם וימלך לסכך
שבזמן מתן תורה היה שמו בלא שם לווי ,ורק אח"כ בהם .וריו"ח דייק מלשון המשנה "אין מסככים בהם"
נשתנה שמו ,כשר ,דכשהזכירה תורה מרור אף הוא היה שכוונת המשנה לגזירה ולא לפסול דאורייתא ,מדלא
בכלל .ורבא מבאר שבאמת שמו מרור סתם ,ואין קתני "אינה סוכה" כמו בגדיש דלהלן.
קורין לו מרריתא דאגמא אלא משום שמשם מקומו.
לרש"י מרריתא דאגמא היינו חזרת של אגם.
אם התיר את החבילות כשר לסכך.
14
יש להם דין יד ,כיון דניחא ליה בהו כדי שלא יתפזר המשך דיני חבילות
הסכך וילכו השיבולים לאיבוד.
אגד בידי שמים -אפקותא דדיקלא (-הרבה ענפים
שיטת רב מנשיא בר גדא שבקוצר לסכך אין דין יד קטנים הגדלים במקום מוצא הדקל מהקרקע .אבל אצוותא
כיון שאוכל פסול לסכך ,ואם האוכל היה מרובה על הפסולת דדיקלא זה עשב הגדל סביבות הדקל ,ואינו ממין דקל שהרי
היתה הסוכה פסולה ,וכ"ש שבבוצר אין דין יד ,משום דלא יוצאים בו יד"ח מרור) ,ודוקרנא דקני (-כנ"ל ,אלא שזה בדקל
ניחא ליה ,כיון שהם מוצצים מהיין. וזה בקנים) ,מסככים בהם ,דאגד בידי שמים לא שמיה
ענפי תאנים ענבים שיבולים ותמרים שיש בהם אגד ,ואע"פ שאגדם ,אגד חד לא שמיה אגד והם הרי
מחוברים כבר בצד אחד.
פירות ,לת"ק אם הפסולת מרובה על האוכל כשר
לסיכוך .ולאחרים צריך שיהיה מרובה אף על הידות, כמה נחשבים אגד -אגד חד לא שמיה אגד לא לענין
דשיעור בית יד סמוך לאוכל גם הוא מקבל טומאה .הגמ' חבילה לסכך ולא לענין אגודת אזוב ,אגד שלש שמיה אגד,
אומרת שמדברי ת"ק מוכח דלא כרבי אבא ,וממילא אגד שניים תלוי במחלוקת רבי יוסי ורבנן גבי אזוב,
דברי רבי אבא בהכרח כאחרים ,אבל לרב מנשיא י"ל שלרבי יוסי צריך אזוב עם ג' גבעולים ,וזה מעכב ,ואם
שלכו"ע בקוצר לסכך אין דין ידות ,ואיירי בקצצן היזה ונפל אחד ו נשארו ב' כשר ,ובגרדומיו -הגבעולים
לאכילה ונמלך לסכך בהם ,וטעמייהו דרבנן משום הרכים ,די שישאר בהם כל שהוא מכל אחד .ולרבנן
שכיון שנמלך בטלה מחשבתו הראשונה. למצוה –לכתחילה ,צריך ג' קלחים שבהם ג' גבעולים
גבעול לכל קלח ,וגבעול היינו הקנה האמצעי שהזרע בראשו,
י"ד .הגמ' שואלת שהרי מחשבה אינה מבטלת את אבל לעכב די בשניים ,ושייריו אחד.
היעוד לאכילה ,כדמצינו גבי קבלת טומאה שכלים
יורדים לידי טומאה במחשבה שחושב שזה יהיה גמר קנים שאגדם למנינא ,מסככים בהם ,ואין בהם י"ג:
מלאכתן ,ואינם עולים מידי קבלת טומאה אלא בשינוי גזירת אוצר כיון שאין דרך להצניעם אגודים ,אלא אוגדים אותם
עד שימכרו.
מעשה אף אם ירדו במחשבה .ודין זה אינו רק בכלים
ולפי שהם חשובים ,אלא גם באוכלין מצינו שאם בססן אגד שאינו עשוי לטלטלו -צריפי דאורבני צריפים
בגורן הם טהורות. מעצי ערבות ,שמחברים את הענפים למעלה בקשר אחד ,ולמטה
מעבירים חוט בין ענף לענף ,כדי שיהיה רחב מלמטה .לרב פפא
הגמ' מתרצת שלמ"ד שבססן היינו שהתיר איגודם, כשר רק כשהתיר ב' הקשרים ,ולרב הונא בריה דר"י
א"כ באוכלין מחשבה נמי מהני ,דהתרת האגד אינה אלא
אף בהתיר רק קשר העליון כשר ,דכל אגד שאינו עשוי
כמחשבה דלא ניחא ליה בידות שלהם ,ולמ"ד שבססן היינו לטלטלו כגון זה שכשמטלטלים אותו הוא ניתק מאיליו ,אינו
שדשן ברגלי הבהמה ,א"כ מבואר שצריך מעשה כדי אגד.
להפקיע מיעודם לאכילה ,צ"ל דהכא נמי איירי
שבססן .ולפי זה טעמא דאחרים דס"ל כרבי יוסי שאף ירקות הכשרים למרור שהם דקים ,מביאים את
לאחר שבססן נשארים בדינם הראשון ,כיון שראויות הטומאה בעודם לחים ,כיון דמדאורייתא כל זמן שלא יבשו הוי
להופכם בעתר ע"י הידות ,ובלי הידות היה קשה להופכם, אהל ,ואינם חוצצים בפני הטומאה מדרבנן ,וכן פוסלים
והכא נמי הקשים ראויים לסייע בפירוק הסכך. בסוכה משום אויר בג' טפחים ,ולא בד' כסכך פסול ,אף שזה
אוכל הראוי לקבל טומאה ,כיון דלכי יבשי פרכי ויש לחוש
תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממידת שיסמכו עליהם כשהם יבשים.
אכזריות לרחמנות.
סיכוך וטומאה באוכל המחובר לפסולת
סיכוך בנסרים אוכל הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו .הגמרא
מדאורייתא מותר לסכך גם בנסרים שהם רחבים מאד ,כל מבארת מה הדין בענפים המחוברים לאוכל ,מתי דינם כמו
זמן שהניחם לסיכוך ואינם תקרת ביתו ,וחכמים גזרו בנסרים האוכל עצמו מפני שהם היד של האוכל ,ומתי אין דינם כמו
בשיעור מסוים שאין לסכך בהם שמא יבואו להכשיר את האוכל עצמו.
תקרת הבית לסיכוך .ולהלן יבואר מה שיעור רוחב הנסרים
שחז"ל פסלו לסיכוך. שיטת רבי אבא שהבוצר ענבים לגת כדי לדרוך אותם,
אין להם דין יד והיינו שאם נטמא העץ לא נטמא האוכל ,כיון
שאינו צריך ואינו רוצה את הבית אחיזה ,אבל הקוצר לסכך
15
משום גזירת תקרה ,ואין עושים כך תקרה .ואמר להם רב הונא איתא במתני' שלר"י מסככים בנסרים ,ור"מ אוסר .ואם
שפסולה ,דכיון שיש שם פסול עליהם הוי כשיפודין של נתן על הסוכה נסר שהוא רחב ד' טפחים כשרה ובלבד
מתכת שפסולים בכל ענין. שלא ישן תחתיו.
נתן נסר שהוא רחב ד' אע"פ שלא הכניסו לתוכה לרב נחלקו בנסרים רחבים ד' טפחים כדרך הנסרים
אלא ג' פסולה .לרב הונא היינו בהפכם על צידיהם. שברוב התקרות ,והמחלוקת היא אם גוזרים שמא יבואו
ולחולקים היינו שהניחו בדופן פתח הסוכה והוא נוטה להכשיר תקרה לסיכוך ,או לא ,ותקרה פסולה משום דסוכה
לחוץ טפח ,דפסול משום שפסל היוצא מן הסוכה נדון אמר רחמנא ,ולא ביתו של כל ימות השנה .אבל לכו"ע אפשר
כסוכה ,וכיון שאם הסכך היה כשר היה זה חלק מהסוכה ,ממילא לסכך בנסרים שאינם רחבים ד"ט ,דכיון דלא דמי לתקרה
כיון שזה נסר רחב ד"ט הוא פוסל את הסוכה .ואיירי בפתח שאין אין סיבה לגזור .והא דתנא במתני' נתן עליה נסר שהוא
שם דופן ,וליכא למימר דופן עקומה. רחב ד"ט כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו ,היינו לר"מ,
סוכה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו ,או ואיירי שהנסר הוא ליד הדופן ,דאמרינן דופן עקומה ,אבל לר"י
שנפרצה סמוך לקרקע שיכול להזדקר בה גדי בבת יכול לישן תחתיו.
אחת בהדיא וברווח ,דהיינו ג' טפחים ,פסולה. לשמואל נחלקו בנסרים שרחבים ג' ואינם רחבים
ד' ,דנפקי מתורת לבוד אבל אין בהם שיעור מקום ,ור"מ
תקרה שאין עליה מעזיבה אוסר משום דחייש למיעוטא שעושים מהם תקרה ,אבל
תקרת הבית העשויה מגידולי קרקע ואין עליה מעזיבה (- ברחבים ד' לכו"ע אין לסכך בהם ,ובפחות מג' לכו"ע
רצפת טיט) ,כדי להכשירה לסיכוך צריך שתהיה מונחת שם מסככים בהם ,דקנים בעלמא נינהו .ובנסר רחב ד"ט אף
לשם סכך ולא לשם תקרה ,וכן צריך שלא יהיה בנסרים
שיעור גזירת תקרה כפי שנתבאר בסוגיה הקודמת,
לר"י לא יישן תחתיו( ,והיינו כשנתנו בצידי הסוכה,
וכדלהלן. דבאמצע הרי הוא פוסל את הסוכה ,כיון שבאמצע לא
שייך לומר דופן עקומה .י"ז.):
ט"ו לרב דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים הוא
בנסרים שיש בהם רוחב ד"ט ,והמחלוקת היא אם י"ד :איתא בברייתא ששני סדינים מצטרפים
גוזרים גזירת תקרה ,א"כ כוונת מתני' דהכא שרבי לשיעור הפוסל ,והיינו ד"ט באמצע הסוכה ,אבל שני נסרים
יהודה טען לר"מ שכבר נחלקו ב"ש וב"ה בזה לגבי אין מצטרפים ,ור"י היא דס"ל שאפי' אם כולה מנסרים כשרה.
תקרה שאין עליה מעזיבה (–רצפת טיט) ,שלב"ה ולר"מ אף נסרים מצטרפים .לשמואל איירי בנסרים
מפקפק סותר ומנענע את כולם ,או נוטל אחת מבינתיים שיש בהם ג' ואין בהם ד' ,ומצטרפים לשיעור ד"ט
ונותן במקומה סכך כשר ,משום "תעשה" ולא מן העשוי, לפסול את הסוכה .ולרב פחות מד"ט הוי סכך כשר ואין
וכמו שסכך שנעשה בפסול פסול ,כך גם דבר שנעשה לבית ולא מצטרף לפסול ,וכוונת ר"מ שמצטרפים לד' אמות
לסוכה פסול ,אבל לא גוזרים גזירת תקרה ,ולב"ש אע"פ הפוסלות בצד הסוכה( ,ולל"ב לקמן י"ז :שלרב אף
שמפקפק אינו כשר אלא אם נטל אחת מבינתיים שזה באמצע אין הפסול אלא בד' אמות ,איירי אף באמצע),
מעשה מעליא ,וגם משום גזירת תקרה ,וא"כ נמצא שר"מ ולר"י כשרה כיון שאפי' אם כולה מסוככת בהם כשרה.
סובר כב"ש .וענה ר"מ דכו"ע סברי לגזירת תקרה, תניא כוותיה דרב ותניא כוותיה דשמואל.
וממילא אף לב"ה נוטל אחת מבינתיים ואין מועיל
ומודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר,
שיפקפק.
שמניח סכך כשר ביניהם וכשרה ,ואיתא לקמן י"ח.
ואין לומר שהמחלוקת בנסרים היא משום גזירת (למ"ד שסכך פסול באמצע פוסל בד"ט) דאיירי בסוכה
כלים ,ואיירי בנסרים משופים –חלקים וראויים לתשמיש, שאורכה ח' אמות בדיוק ,שנותן נסר ופסל מכל צד עד
ואף שאינם מקבלים טומאה שהרי הם פשוטי כלי עץ ,מ"מ גזרו האמצע ,ויוצא שבאמצע יש ח' טפחים של סכך כשר,
אטו כלים המקבלים טומאה .שהרי רב יהודה אמר בשם רב שיש בזה שיעור הכשר סוכה ,ואין הנסרים פוסלים אף ביש
שהמסכך בחיצים זכרים כשרה ,ולא גזר לפסול שמא בהם ד"ט ,משום דאמרינן דופן עקומה עד הפסלים שבאמצע,
יסכך בחיצים נקיבות. ולא יישן תחת הנסרים .וה"ה שלר"י אם הנסרים הם ד"ט דכשר
באופן הנ"ל.
ולשמואל דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים הוא
בנסרים שאין בהם ד"ט ,אבל ביש בהם ד' פסולה נסרים שהפכם על צידיהם והם רחבים ד"ט ואין בעוביים
לכו"ע ,המחלוקת בתקרה שאין עליה מעזיבה היא ג"ט ,לרב חסדא ורבה בר רב הונא כשרה כיון שהפסול הוא
16
לכותל ,ולתת על העצים חבלים ,ולשבת עליהם ,והיא בבטולי תקרה ,והיינו שסתם תקרה פסולה בנסרים שיש בהם
ראויה למשכב ,ומטמא מדרס. ד"ט ,גזירה שמא ישב תחת קורות ביתו ,אבל היכא שזה כבר היה
תקרה ובא לבטל את התקרה ולעשותה לשם סוכה ,לר"י נחלקו
ולר"א אין מיטה נטמאת וכן אינה מיטהרת אלא אם היא בטילה ע"י פקפוק כיון שמוכיח בזה שהוא בקי
כשהיא שלימה ,ואם נתפרקה וחזר וחיברה ,ממתני' כלים
ב"תעשה" ולא מן העשוי ,או רק ע"י שיטול אחת מבינתיים
משמע שחוזרת לטומאתה שנטמאה .ובתוספתא משמע שהנדון
משום גזירה ,ור"מ סובר שלכו"ע נוטל אחת מבינתיים משום
הוא לענין חיבור לטומאה במיטה שנשברה ואחת מכרעיה
גזירה.
מחוברת ,שלר"א הוי חיבור לטומאה וכן יכול להטבילה כך ,ולרבנן
אם נטמא הכרע לא נטמאה הקורה ,אין להטבילה כך משום
חציצה. סיכוך כשיש שפודין או ארוכות המיטה
איתא במתני' המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המיטה,
בדין סיכוך במחצלת קנים עיין י"ט. : אם יש רווח ביניהם כמותן כשרה .ולהלן יבואר מה הכונה
החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה ,ואם היה רווח ביניהם כמותן ,ומתי ארוכות המיטה מקבלים טומאה
והם פסולים לסיכוך.
שם כבר חלל טפח במשך ז' טפחים ,כשרה ,כיון
שמתחילה היה שם סכך על הגדיש ,וכשהגביה את החלל לגובה שפודין וארוכות המיטה פסולים לסיכוך ,וכפי שיבואר
י"ט לא תיקן אלא את הדפנות שאין בהם פסול "תעשה" ולא מן להלן .ואם הניח שפודין וארוכות ונתן גם סכך כשר,
העשוי. במתני' איתא שאם יש רווח ביניהם כמותן ,כשרה .לרב
פפא שמתיר פרוץ כעומד במחיצות שבת (באופן שיש ג"ט
דין דפנות שאינם בכל גובה הסוכה בין המחיצות ,דלא אמרינן לבוד) ניחא .ולרב הונא בריה דרבי
אף סוכה שהיא גבוהה אין צריך שהדפנות יגיעו עד הסכך, יהושע שאוסר בפרוץ כעומד ,מבאר רב הונא דאיירי
אלא מספיק שהסכך יהיה בי' הטפחים התחתונים ,ורבי יוסי שהרווח יותר מהעומד ,ו"כמותן" היינו כדי שיהיה
מכשיר דפנות י' טפחים אף אם אינם סמוכים לקרקע .ולהלן הסכך נכנס ויוצא ,ולא בצמצום .ולרבא איירי אף
יבוארו פרטי וטעמי דינים אלו ,וכן יבוארו כמה מדיני
מחיצות לענין התר טלטול בשבת. במצמצם ,ואם היה השפודים שתי נותן את הסכך ערב
ואם היה ערב נותנם שתי ,שאז בהכרח הסכך הכשר נמצא
עד היכן צריכים הדפנות להגיע למעלה ולמטה- גם מעל הסכך הפסול דאל"כ הוא יפול ,וא"כ הסכך הכשר הוא
א"צ שיגיעו הדפנות עד הסכך ,אלא מספיק שיהיו יותר מהפסול ומבטלו.
בגובה י"ט.
ט"ז .מתי ארוכות המיטה מקבלים טומאה
ואם הדפנות מתחילות רק בגובה ג"ט מהקרקע שיכול
לעבור שם גדי בזקיפה ,לת"ק הסוכה פסולה ,ורבי יוסי ופסולים לסיכוך-
מכשיר אם הדפנות הם בגובה י"ט. במתני' מבואר שארוכות המיטה פסולים לסיכוך.
הגמ' מבארת שנחלקו אם מחיצה תלויה מתרת או לא. לרבי אמי בר טביומי דס"ל שבלאי כלים והיינו
ואינו תלוי בפלוגתא דלהלן גבי מחיצה תלויה בבור מטלניות שאין בהם ג' על ג' ,שאינם ראויות לא לעניים
שבין ב' חצרות ,דר"י לא מתיר במחיצה תלויה אלא ולא לעשירים ,פסולים לסיכוך אע"ג דהשתא אינם כלי
בעירובי חצרות ,שחיובם מדרבנן ,דמדאורייתא אין איסור ואינם מקבלים טומאה ,כיון דמכלי קאתו ,איירי בארוכות
הוצאה אלא מרה"י לרה"ר ,ולא בסוכה שזה מדאורייתא. המיטה סתם שגם הם עכשיו אינם מקבלים טומאה ,כיון
ומאידך רבי יוסי לא מתיר מחיצה תלויה אלא לגבי שאינם ראויים לכלום ,ומ"מ פסולים לסיכוך .וכן מבואר
סוכה שזה מצות עשה ,ולא לגבי שבת שזה איסור בברייתא שאין לסכך בשיירי מחצלת של שיפה או גמי
סקילה במלאכות דאורייתא ,וממילא מחמירים גם בדינים דרבנן אע"פ שכבר אין בהם שיעור קבלת טומאה.
שיש בשבת. אמנם ממתני' ליכא ראיה לדבריו ,די"ל דאיירי בארוכה
ושתי כרעים ,או בקצרה -הקרש שנמצא לרוחב המיטה,
ט"ז :מילוי מים מבור שבין ב' חצרות -בור
ושתי כרעים ,וכדמצינו שחכמים סוברים שמיטה
שנמצא בין ב' חצרות ,והמחיצה שבין החצרות עוברת מעל
מקבלת טומאה או נטהרת אף כשהיא מחולקת
הבור ,ואין ביניהם פתח כדי לערב יחד ,אסור להם למלא
לחלקים ,והיינו בארוכה ושתי כרעים או בקצרה ושתי
ממנו בשבת מפני שהוא לוקח מהמים שבחצר השניה,
כרעים ,דחזיא לסומכם לכותל ,ולתת עצים מהכרעים
אא"כ יש מחיצה בגובה י"ט דהקילו חכמים במים
שתועיל מחיצה תלויה ,וצריך שתהיה המחיצה בתוך
17
אמות כשר אף באכסדרא שהדפנות לא נעשו עבור חלל הבור ,דבעינן מחיצה שנעשית במיוחד עבור זה ,וזה
האכסדרא ,וגם היכא שסיככו בסכך ממין פסול). מועיל בין אם היא מלמעלה רחוק מן המים ,בין אם היא
ובפחות מד' אמות כשר משום דאמרינן דופן עקומה. מלמטה סמוך למים .לרשב"ג אלו דברי ב"ש אבל
רש"י מוכיח מכאן שדופן עקומה הכוונה שדנים את הקרוי לדופן, לב"ה צריך להניח המחיצה סמוך למים ,ור"י מתיר
דאם הכו ונה שדנים שהדופן מגיעה עד הסכך הכשר ,למה באויר אף בכותל שעל שפת הבור.
לא אומרים דופן עקומה.
מעשה בציפורי ששכחו להביא ס"ת מערב שבת,
שיעור הסכך הפסול הפוסל באמצע הסוכה -סכך
והביאוהו בשבת ע"י שמצאו סדינים פרוסים ע"ג
פסול שהוא רחוק ד' אמות מהדפנות ,לרבנן דבי רב העמודים שלא עשו עירובי חצרות או שיתופי מבואות בין
פוסל בד' טפחים ,ולרבה אינו פוסל אלא בד' אמות. הבית לבית הכנסת ,והסדינים חילקו את בית הכנסת ובית זה
ובסורא (י"ז ):אמרי שלשמואל פוסל בד' טפחים שזה משאר החצרות .והם היו גבוהים מן הארץ( .אבל אין לומר
מקום חשוב לחלק בין המקומות המסוככים ,וממילא אין דפנות שהביאום בשבת שהרי יש איסור הוצאה .אמנם אין איסור
צד אחד מועילות לצד השני ,ולרב פוסל בד' אמות. לפרוס סדינים ,דמחיצה בלא גג אינה אהל) .ואפ"ל שהיה
צירוף ב' דברים לשיעור- זה על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי ולא על פי רבי יוסי.
ב' דברים שאין שיעורם שווה אין מצטרפים לשיעור, הכשר גובה הדפנות משום לבוד -מחצלת ארבעה
ולכן אויר וסכך פסול אין מצטרפים לשיעור ,וכגון ומשהו לכל אורך הדופן ,מתרת בסוכה גבוהה י"ט
שהניח סכך פסול פחות מהשיעור הפוסל (ד"ט או ד' מצומצמים ,ע"י שמניחה באמצע גובה הסוכה ,פחות מג'
אמות ,וכנ"ל) סמוך לדופן ,ואח"כ הניח פחות מג"ט למעלה ופחות מג' למטה ,וקמ"ל דאמרינן תרי לבוד.
אויר ,אין מצטרפים לכשיעור ,אף שאם היה ממלא את ולרבי יוסי דס"ל שא"צ שהדפנות יגיעו פחות מג"ט
החלל בסכך פסול זה היה פוסל .ורבה סובר שרק סמוך לקרקע ,א"כ מחצלת יותר מז"ט שמניח אותה
לשיעור ד' אמות אין מצרפים אויר ,מפני ששיעורים בתוך ג"ט לסכך כשרה.
שאינם שוים אין מצטרפים ,ולדבריו שיעור ד' אמות בסכך
פסול אינו משום דופן עקומה ,אלא זה שיעור מהלכה למשה הכשר רוחב הדפנות משום לבוד -המניח פס ד'
מסיני ,אבל אילו היה השיעור ד"ט היו צריכים לצרף ומשהו בגובה י"ט לרוחב הדפנות ,זה מתיר משום דופן,
אויר ,מפני שד"ט משום הפלגה שהרי אין במתני' מקור ע"י שמניחו פחות מג' לדופן השניה ,וקמ"ל ששיעור
לשיעור זה אלא זה מסברא ובהכרח הטעם משום שד"ט נחשבים סוכה קטנה שבעה טפחים .ואיירי שיש בסוכה ב' דפנות
מקום לעצמו שמחלק בין המקומות ,ואין נ"מ מה גורם שלימות ,ומניח את הפס סמוך לדופן השניה.
להפלגה .ואף שבסוכה קטנה ששיעורה מצומצם גם סכך
פסול וגם אויר פוסלים בג"ט כיון שאז לא אומרים לבוד, דין סכך שאינו מעל כל חלל הסוכה
אין זה נחשב ששיעורם שוה ,מפני שהפסול הוא סכך שאינו מקרה את כל חלל הסוכה ,אלא יש מקום שיש
מחמת חסרון בשיעור הסוכה. בו סכך פסול או אויר ,יש בזה שיעורים שונים מתי הדבר
פוסל את כל הסוכה ,ומתי רק תחתיו פסול לסוכה ,ומתי אף
י"ז :צירוף לענין טומאה -מה שמצינו לענין תחתיו כשר לסוכה ,וכדלהלן .עוד יבואר להלן מתי שני
טומאה ,שאף שבגד מקבל טומאה בג"ט על ג"ט, דברים שונים מצטרפים לשיעור אחד ,ומתי אינם מצטרפים.
ושק שיעורו ד"ט על ד"ט ,ועור שיעורו ה"ט על ה"ט, י"ז .שיעור האויר הפוסל בסוכה -אם חלק מחלל
ומפץ שיעורו ו"ט על ו"ט .ובגד ושק ,או שק ועור ,או הסוכה אינו מקורה כלל ,הרי שיעור הפסול הוא ג"ט בין
עור ומפץ ,מצטרפים להשלים לשיעור הגדול מביניהם, באמצע בין בצד.
אע"פ שאין שיעורם שווה ,כיון ששיעורם שוה
לטומאת מושב ,כדתנן שהמקצע מכולם טפח על שיעור הסכך פסול הפוסל בצידי הסוכה -אם צידי
טפח טמא ,מפני שזה ראוי לטלאי במרדעת שעל גבי הסוכה מקורים בקירוי שאינו כשר לסיכוך ,כגון
חמור( .י"מ שעשה מאחד מהם טלאי למרדעת החמור ,וי"מ שנפחת הבית באמצעו וסיכך במקום שנפחת ושאר
שעשה מכולם יחד). תקרת הבית פסולה משום תעשה ולא מן העשוי ,או שסיכך
בחצר המוקפת אכסדרא מג' רוחותיה ואין לאכסדרא מחיצה
דברי הגמ' ,עד י"ח .אמר אביי ,הובאו לעיל דף י"ד.
מלבד מחיצות הבתים ,או שסיככו בצידי הסוכה בסכך
י"ח .מיעוט אויר ג' בסוכה- פסול ,אינו פוסל אלא בד' אמות( ,וקמ"ל דבפחות מד'
18
י"ח :פי תקרה בחצר המוקפת אכסדרה -סיכך ע"ג בסוכה גדולה יכול למעטו בין בקנים ובין בשפודים,
אכסדרא ויש בתקרת האכסדרא ד' אמות ממחיצות הבית ובסוכה קטנה ממעטו בקנים דאמרינן לבוד ואין כאן אויר,
המקיפות אותה דלא אמרינן דופן עקומה .אם יש לאכסדרא ולא בשפודים שג"ט הם שיעור שחשוב בפני עצמו ואינם
מצטרפים להשלים לשיעור סוכה.
פצימין –עמודים כמין חלונות ,וביניהם פחות מג' טפחים,
כשרה משום לבוד .ואם אין לה פצימין ,לאביי כשרה וכל זה כשהאויר בצידי הסוכה ,אבל אם האויר באמצע
דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אפי' מכל הצדדים ,ופי תקרה הסוכה ,נחלקו רב אחא ורבינא אם אומרים לבוד
היינו עובי קורות האכסדרא שבצד הסוכה ,ולרבא פסולה, באמצע כמו בצד ,או שאין לבוד באמצע ,והיינו בתקרה,
דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. אבל בדפנות יש לבוד באמצע( ,וקורה דלהלן חשיב למעלה ,בין
למ"ד קורה משום הכירא בין למ"ד קורה משום מחיצה).
פי תקרה בסוכה העשויה כמבוי -אביי מודה בסוכה
המסוככת בנסרים עבים שאין ברחבם ד' טפחים ,שאין בה דופן בית שיש שם מת ויש בבית ארובה ,כל הבית טמא
אמצעי ,שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם ,דהוי חוץ ממה שמתחת הארובה ,ואם הטומאה מתחת
כמבוי מפולש כיון שאויר פתוח בשני צדדים זה מול זה ,והוי הארובה כל מה שבבית טהור מפני שאין אהל על
כמבוי מפולש שעשוי למעבר רבים. הטומאה ,בין ביש בה פותח טפח בין באין בה פותח
טפח ,ואמנם יש דינים שיש בהם נ"מ אם יש פותח טפח או
פי תקרה באכסדרה שבבקעה -אכסדרא בבקעה
לא .הגמ' מוכיחה מזה שלא אומרים לבוד באמצע
שאין לה דפנות ,לרב מותר לטלטל בה ,דאמרינן פי תקרה ולכן הכלים שכנגד הארובה טהורים ,ולמאן דס"ל
יורד וסותם .ולשמואל אסור לטלטל בה ,דלא אמרינן שאומרים לבוד באמצע ,י"ל דשאני הלכות טומאה
פי תקרה יורד וסותם.
שזה הלכה למשה מסיני שאין אומרים בהם לבוד באמצע,
פי תקרה בתקרה שאינה עשויה לתוך החלל שאנו ואין לומדים מהלמ"מ למקומות נוספים.
רוצים להקיף -הגמ' אומרת שאביי מודה שלפי לבוד בקורת מבוי -מבוי שהקורה שלו לא מגיעה
שמואל גם באכסדרה שאין לה פצימין לא אמרינן פי עד הכותל השני ,או שקורה אחת יוצאת מכותל זה
תקרה יורד וסותם ,ואביי סובר כרב .אבל רבא פוסל גם וקורה אחרת יוצאת מכותל אחר ואינם מחוברות,
לפי רב ,דבבקעה המחיצות נעשו לצורך תוכה של אם המרחק הוא פחות מג"ט א"צ להביא קורה
האכסדרא ,ולכן זה נחשב מחיצה לענין לטלטל בתוכה, אחרת .הגמ' אומרת שבזה לכו"ע אומרים לבוד
אבל בסוכה שהמחיצות נעשו לאכסדרא ולא לסוכה, באמצע ,דמדרבנן הוא והם אמרו והם אמרו.
לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם להחשיב שיש לתוך
אברומא מין דגים קטנים יש מקום שאסורים מפני שיש
הסוכה מחיצות ,דאף שבמחיצות גמורות אין נ"מ אם נעשו
לתוכם או לא ,אבל גוד אחית לא אגמרה רחמנא למשה מסיני שם שרצים שאינם ניכרים וממילא א"א להפרישם ,ויש
אלא במחיצה העשויה לתוכה ,אמנם לבוד אמרינן אף באינה מקומות שמותרים כי אין באותם מקומות שרצים.
עשויה לתוכה ,דלבוד הוי כמחיצה סתומה. כדמצינו שאביי התיר צחנתא מנהר שנקרא בב ,ואין
הטעם מפני שהמים זורמים ודגים טמאים שאין
אם התקרה שווה לסכך ואין חוד קורות התקרה י"ט. להם שדרה אינם יכולים להיות שם ,או שהמים
נראה בחלל הסוכה ,מודה אביי דלא אמרינן פי תקרה יורד מלוחים ודגים טמאים כיון שאין להם קשקשים
וסותם .ללישנא בתרא אם אין לאכסדרה פצימין אינם מתקיימים שם ,שהרי במציאות דגים טמאים
לכו"ע פסולה ,ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון שהתקרה מתקיימים במקומות כאלו ,אלא הטעם מפני שאין
עשויה לאכסדרה ולא לאויר שמחוץ לאכסדרה .וביש לה בנהר בב דגים טמאים ,דאין הטיט שלו מגדל דג
פצימין ,אביי מכשיר משום לבוד ,ורבא פוסל דס"ל שלא טמא .אמנם האידנא שנשפכים לשם נהרות איתן
נאמרה ההלכה של לבוד אלא כשזה נעשה לחלל הסוכה ולא וגמדא ,אסורים ,מפני שיתכן שהוא מאותם נהרות.
לחוצה לה.
והלכתא כלישנא קמא וכרבא ,דפי תקרה אומרים רק בתקרה פי תקרה יורד וסותם
הנעשית לחלל ,אבל לבוד אומרים גם כשלא נעשה לחלל. אחד מהחידושים בדפנות (מלבד לבוד וגוד אסיק וכו') הוא
דין פי תקרה יורד וסותם ,והיינו שרואים כאילו הקו של עובי
הכשר הדופן השלישית של הסוכה בטפח שנראה קורות התקרה יורד למטה ויש לזה דין מחיצה .ולהלן יבואר
רק מבחוץ -רב אשי סיכך באכסדרא שאין לה פצימין מתי נאמר דין זה.
19
ואם הגביהה מן הקרקע טפח או שהרחיקה מן הכותל ולא היו לה אלא ב' דפנות ,מפני שהיה שם טפח שהיה
טפח ,כשרה לכו"ע ,מפני שבאופנים אלו ניכר שיש דופן ויש נראה מבפנים ושווה מבחוץ מפני שלעומדים בחוץ זה לא
סכך .ואע"פ שאין כלום באותו טפח כשר ,דאמרינן לבוד. היה נראה כהתחלת דופן שלישית אלא כעובי הדופן השניה ,או
נראה מבחוץ שהטפח הוא מהדופן השניה כלפי חוץ הסוכה
סיכוך וקבלת טומאה במחצלאות ולעומדים מבחוץ זה נראה כהתחלת הדופן השלישית של הסוכה,
כפי שנתבאר לעיל (י"א) אף דבר שגידולו מן הארץ ,אם הוא ושווה מבפנים שלעומדים בפנים אותו טפח לא היה נראה,
מקבל טומאה אין מסככים בו ,ועל כן מחצלת קנים העשויה דכמו שלגבי מבוי הוי לחי ,כך מהני לגבי סוכה.
לשכיבה ,אף שקנים גידולם מן הארץ אין מסככים בה .ולהלן
יבואר מה הדין במחצלת העשויה בסתמא או לסיכוך. פסל היוצא מן הסוכה
שיטת רבא שמחצלת קנים גדולה סתמה לסיכוך מפני מבואר בברייתא שפסל (סכך ,ונקרא כך משום שהוא עשוי
שהיא קשה ואינה נוחה למשכב וכשרה ,ואינה מקבלת מפסולת גורן ויקב) היוצא מן הסוכה דינו כסוכה .הגמרא
טומאה ,אמנם אם עשאה לשכיבה הוי יחוד לכלי ,והיא מבארת בכמה אופנים מה כוונת הברייתא ,ואם הכונה
להכשיר סכך היוצא מחוץ לסוכה ,או כשאין בו הכשר סוכה.
מקבלת טומאה ,ואין מסככים בה .ומחצלת קטנה,
לת"ק סתמה לשכיבה ,ולר"א אף קטנה סתמה לסיכוך, איתא בברייתא דפסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה.
ומסככים בה ואינה מקבלת טומאה. לעולא איירי שהסכך שבסוכה ממשיך לאחורי
כ .אביי מקשה מלשון המשנה "אחת גדולה ואחת הסוכה ,ויש שם ג' דפנות וז' טפחים וצילתה מרובה
קטנה" דרגילות לשנות את הפשוט בהתחלה .רש"י .והביא שי"ג
מחמתה ,וקמ"ל דלא אמרינן שהדופן האמצעית לא
נעשה אלא לתוכו ,וגם הדפנות שבצדדים נעשו בתחילה לשם
בגמ' איפכא ,ודחה דבריהם .וכן הקשה אביי דאיתא
הסוכה הפנימית.
בברייתא שנחלקו במחצלת גדולה.
לרבה ורב יוסף איירי שהסכך יוצא בפתח הסוכה ורק
שיטת רב פפא שמחצלת קטנה לכו"ע סתמה
אחת מהדפנות ממשיכה לצד הסכך ,והו"א דכיון שיש רק
לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככים בה ,ובגדולה דופן אחת דנים אותה בפני עצמה ואין שם ז"ט להכשר סוכה,
לת"ק סתמה לסיכוך ,ולר"א סתמה לשכיבה. קמ"ל שזה חלק מהסוכה והוי כשתים כהלכתן ושלישית אפי'
טפח.
מחצלת של שיפה ושל גמי שהם רכים ,גדולה כשרה
לסיכוך בין בקלועה שהיא עבה ואינה חלקה ,בין בארוגה שהיא לריו"ח באה הברייתא להכשיר סוכה שרובה צילתה
חלקה ,וקטנה פסולה מפני שהיא מיועדת לשכיבה. מרובה מחמתה ,ומיעוטה חמתה מרובה מצילתה.
מחצלת של קנים ושל חילת שהם קשים ,קלועה לרב אושעיא באה הברייתא להכשיר סכך פסול פחות
מסככים בה אפי' אם היא קטנה ,דכיון שהיא עבה ואינה חלקה מג' בסוכה ששיעורה ז' ,ואע"פ שאפי' אויר שהוא חמור
והעץ קשה אינה נוחה לשכיבה ,אבל ארוגה אין מסככים בה מסכך פסול אינו פוסל בפחות מג' ,מ"מ קמ"ל שאפשר
מפני שאין רגילים לאורגה אלא לשכיבה כדי שתהיה חלקה לישן תחת הסכך הפסול ,אף שתחת האויר אין ישנים,
ונוחה .ולרבי יוסי ורבי דוסא אף ארוגה מסככים בה, דאע"פ שמצטרף אינו כשר ,כדאשכחן במקוה שטיט
אמנם במחצלת שיש לה שפה שעשויה לתת על גבה פירות הנרוק (-שראוי להריקו מכלי אל כלי ,כגון שהוא רך) ,מצטרף
מודה רבי דוסא שאין מסככים בה ,ומה שרבי דוסא להשלים למ' סאה ,ומ"מ אין טובלים בו והיינו במקוה
מטמא להלן מחצלאות ,היינו במחצלת שיש לה שפה. שכולו טיט הנרוק.
טומאת חוצלות- י"ט :דופן וסכך באלכסון-
לרבי דוסא חוצלות אין בהם אלא טומאת מת וה"ה שאר העושה סוכתו כמין צריף בשיפוע ,שהגג והדפנות הם דבר
טומאות ,אלא שרק בטומאת מת נעשו אב הטומאה ,ואינם אחד ,או שהשעין את הסכך על הכותל ,לתנא דמתני'
מקבלות טומאת מדרס כיון שאין טומאת מדרס אלא בדבר
(רבי נתן) ר"א פוסל מפני שאין לה גג ,וחכמים
המיוחד לשכיבה ,ולחכמים טמאים טומאת מדרס כיון
מכשירים מפני ששיפועי אהלים כאהלים דמו ,ולתנא
שהם עשויות לשכיבה ,ונעשות אב הטומאה ,וכ"ש טומאת
דברייתא ר"א מכשיר ,וחכמים פוסלים .רב יוסף נהג
מת ,דכל הנטמא במדרס ,נטמא גם בטומאת מת ובשאר
כרבנן דברייתא ,וישן בכילת חתנים בסוכה דלפי שאין לה
טומאות כגון נוגע בשרץ ונבילה ,ופשוטי כלי עץ שאין להם בית
גג של טפח ישר ,לא חשיב אוהל להפסיק.
קיבול אינם מקבלים טומאה אא"כ הם עשויים לשכיבה.
20
ר"ש אומר שר"ג ראה את טבי עבדו ישן תחת המיטה, מהם חוצלות -לרב אבדימי בר המדורי חוצלות היינו
ואמר להם בבדיחותא שטבי הוא ת"ח ויודע שעבד פטור מרזובלי שהם מזבלי –תרמיל שהרועה עשוי להניח תחת
מסוכה( ,שהרי אשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא ,ועבד ראשו לשכב עליו .ולר"ל הכונה למחצלאות ממש ,וס"ל
חייב במצוות כאשה) ,ולכן הוא ישן תחת המיטה ,וכיון שמחצלאות של אושא שהם מיוחדות לשכיבה ולא לדבר
שאפי' שיחת ת"ח צריכה לימוד -צריך לשומעה כדי לתת אחר טמאות לכו"ע אף בטומאת מדרס ,ושל טבריה שהם
עליה ליבו( ,דכתיב "ועלהו לא יבול" עלהו היינו דבר קל קשות ואין שוכבים עליהם כלל ,טהורות לכו"ע ,ונחלקו
שבו ) ,אנו לומדים מדבריו שעבדים פטורים מן הסוכה, בשאר מקומות שאין יושבים עליהם ומייחדים אותם
וכן לומדים מדבריו שהישן תחת המיטה בסוכה לא לישיבה אלא לפעמים.
יצא יד"ח.
כשנשתכחה תורה מישראל (-אין הכונה שכולה נשתכחה,
אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה -חור שחררוהו אלא נשתכחו כמה הלכות) ,עלה עזרא ויסדה ,וחזרה
מים או שרצים ,או שהארץ מליחה ונתבקעה מאיליה, ונשתכחה ועלה הלל הבבלי ויסדה ,דמיום שגלה יכניה
וכן חלל בין אבני הכותל ובין הקורות ,לת"ק כולם עם החרש והמסגר היתה ישיבה מצויה בבבל ,חזרה
נחשבים אהל לענין טומאה ,ולר"י כל אוהל שאינו עשוי ונשתכחה עלה רבי חייא ובניו ויסדוה.
בידי אדם בכונה לעשותו אהל ,אינו אוהל לטומאה ,דיליף
אהל אהל ממשכן( ,ולרבנן אהלים טובי כתיבא לרבות כ :חוצלות של שעם או של גמי או של שק או של
בידי שמים) ,אמנם אם שיעורו כמלוא אגרוף הוי אוהל ספירא ,לרבי דוסא מקבלים טומאת מת ולא מדרס כיון
אף לר"י ,כדתנן שר"י מודה בשקיפין ובנקיקי הסלעים. שאינם מיוחדים לישיבה ,ולחכמים מקבלים אף טומאת
וכדלהלן. מדרס .למ"ד שחוצלות היינו מרזובלי ,של שעם וגמי
ראויות לכלי של פירות גדולים שאינם יוצאים אף שיש בהם
כ"א .הבאת המים לפרה אדומה בטהרה- נקבים קטנים ,ושל שק וספירא ראוים לעשות מהם שק
דרך הזהירות מפני הטומאה -חצרות היו בנויות לקטניות ופירות קטנים .ולמ"ד שחוצלות היינו מחצלאות,
בירושלים ע"ג הסלע ,ותחתיהם חלל מפני קבר התהום של שק וספירא ראויות לוילון ולנפה ,ושל שעם וגמי
והיינו שהיה ספק שמא יש שם קבר ואין חלל טפח והטומאה ראויות לנזייתא ,לרש"י הכונה לכסות גיגית שיכר.
בוקעת ועולה ,ומביאים נשים מעוברות ויולדות שם בודיא שאין לה שפה מסככים בה ,דבסתמא היא עשויה
ומגדלות בניהם שם עד גיל שבעה או שמונה שלא יראו קרי, לסיכוך ואינה כלי לתשמיש.
והיו מביאים שוורים ועל גביהם דלתות והתינוקות היו
יושבים ע"ג הדלתות וכוסות של אבן בידיהם,
והשוורים היו יורדים למעין השילוח ,והתינוקות היו
יורדים למים וממלאים את כוסות האבן במים ,וחזרו
ועלו ע"ג הדלתות .וטעם תקנה זו היא שהצדוקים אמרו
שפרה נעשית רק אחרי הערב שמש ,ולכן היו מטמאים את הכהן
הישן:
השורף את הפרה ומטבילים אותו מיד להוציא מליבם של
צדוקים ,ומשום כך החמירו בפרה כדי שלא יזלזלו בה ,והיו עושים
כנ"ל ,וכן תיקנו שיעשוה בכלי גללים או אבנים או אדמה שאינם מה נחשב אהל לסוכה ולטומאה
מקבלים טומאה ,והכהן השורף היה פורש ז' ימים שלא היו נוגעים אדם הנמצא בסוכה תחת דבר נפרד מהסכך כגון מיטה ,תלוי
בו ,ומזים עליו כל שבעה. הדין אם אותו דבר נחשב כאהל בפני עצמו או לא ,והדבר
לרבי יוסי לא היו יורדים למים אלא משלשלים תלוי בדיני אהל שנאמרו לגבי חציצה מפני הטומאה,
וכדלהלן.
ממקומם ,מפני קבר התהום .ות"ק סובר ששלשול לא
מועיל אלא צריך למלא בידים. הישן תחת המיטה בסוכה-
לר"י לא היו יושבים ע"ג דלתות אלא ע"ג שוורים אם המיטה אינה גבוהה י' טפחים ,יצא יד"ח לכו"ע.
שכריסם רחבה .ואע"ג דשוורים לא הוי אוהל בידי אדם, ואם המיטה גבוהה י"ט ,לת"ק לא יצא יד"ח ,מפני שאהל
מ"מ בשיעור כמלוא אגרוף מודה ר"י דהוי אוהל, מפסיק בינו לסוכה .ולר"י יצא יד"ח ,ולהלן כ"א :יבואר
דשיעור זה מצינו שהוא חשוב לגבי חלון למאור שאינו עשוי בידי טעמו של ר"י.
אדם ,שבשיעור זה הוא מוציא את הטומאה ,והוא גדול כראש
21
צידי הסוכה יש מיטות שהם הדפנות של הסוכה ,כשרה לכו"ע, אדם .והסיבה שלא היו מביאים דלתות ,לאביי מפני
דיש לסכך קבע ,ולא העמידה בדבר המקבל טומאה. שא"צ לדלתות ,ולרבא כדי שלא יציץ התינוק ויטמא
כ"ב .סוכה המדובללת- בקבר התהום ,דבדלתות דעתו גסה עליו ,ותניא כוותיה
דרבא.
במתני' מבואר שסוכה המדובללת ושצילתה מרובה
מחמתה כשרה .לרב מדובללת היינו ענייה שיש בסכך כ"א :למה לר"י מותר לישן תחת המיטה
הרבה רווחים אבל אין ג' טפחים אויר ,ואמר התנא שאם בסוכה-
צילתה מרובה מחמתה כשרה .ולשמואל מדובללת
היינו מבולבלת שהקנים אינם בקו אחד ,אלא קנה ללישנא קמא מיטה לא הוי אוהל אף לר"י ,דשוורים
עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה ,ומ"מ כל זמן
עשוים לאוהל והיינו להגן על בני מעיים שלהם,
שאם היו הקנים בקו שוה היה הצל מרובה מהחמה כשרה. כדכתיב "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים
לאביי אין הסוכה כשרה אלא כשאין הפרש הגובה בין תסוככני" אלמא סכך קרי ליה ,משא"כ מיטה עשויה לגבה
הקנים ג' טפחים דהוי כסכך אחד.
ולא להאהיל.
ולרבא אם הקנים רחבים טפח שאז יש עליהם שם אהל, לרבי אלעזר שוורים הוי אהל משום שהשוורים מגינים
כשרה אפי' יש ביניהם ג"ט ,דאמרינן חבוט רמי והיינו על הרועים מפני החמה והגשמים ,והגמ' שואלת שגם
שמורידים את הסכך ללמטה ,כעין גוד אסיק ,כמו שמצינו בדין מיטה מגינה על מנעלים שתחתיה ,אבל שאר דברים גנאי
אוהל המת וכדלהלן. הוא לת"ח להניחם תחת מיטתו ,מפני שהוא מרגיל בני ביתו לשם.
וללישנא בתרא אף מיטה הוי אוהל ,ומ"מ ר"י לטעמיה
מתי אומרים חבוט רמי לענין טומאת אהל -בית דבעינן דירת קבע לסוכה ,וממילא לא אתי אוהל עראי
ועליה שאין תקרתם מלאה בנסרים ,אם קורות הבית ומבטל אוהל קבע( .ור"ש ג"כ סובר דבעינן דירת קבע
והעליה נמצאים זו מעל זו ,אין כאן תקרה שלימה לסוכה כדאמרינן ז :דלכן ס"ל שצריך ד' דפנות בסוכה ,ומ"מ
וכל קורה נחשבת בפני עצמה להאהיל על הטומאה ס"ל שאהל עראי מבטל אוהל קבע ולכן הישן תחת המיטה
שתחתיה ,והטומאה שמעל הקורה אינה יורדת בסוכה לא יצא יד"ח).
לתחת הקורה .אבל אם קורות העליה נמצאים מעל
הרווחים שבין קורות הבית ,וקורות הבית יש בהם
דיני הסיכוך
רוחב טפח ,וכן יש רוחב טפח ברווחים שביניהם ,הוי
להלן יבוארו כמה מדיני הסיכוך .א' האם הסכך יכול להיות
כתקרה אחת משום דאמרינן חבוט רמי( ,והיינו כשיש
מיטלטל .ב' האם ניתן להעמיד את הסכך הדבר המקבל
ביניהם ג"ט ויותר דאל"כ א"צ להגיע לחבוט רמי) ,ואם יש טומאה .ג' האם סכך שיש בו הרבה רווחים כשר .ד' מתי סכך
טומאה תחתיהם כל מה שתחת הקורות טמא ,ואם שיש בו הפרשי גובה כשר (מדין חבוט רמי ,ואגב זה נתבארו
אין ביניהם רוחב טפח ונמצא שאין בעליונות רוחב טפח, דיני חבוט רמי לענין טומאה ,ולענן טלטול במבוי שהכשר
כל קורה מן התחתונות נחשבת אהל בפני עצמה להביא הקורה שלו הוא ע"י חבוט רמי) .ה' מה הדין בסוכה שצילתה
את הטומאה לשטח שתחת הקורה ולחצוץ מפני הטומאה שוה לחמתה ,או מעובה כמו בית.
לשטח שמעל הקורה ,מפני שרק ברוחב טפח אומרים המסכך על גבי כרעי המיטה -לת"ק כשרה ,ולר"י אם
חבוט רמי .וכתב רש"י שלא גורסים ואם אין בהם רוחב טפח, אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה .ונחלקו רבי
מפני שקורה שאין בה שיעור טפח אין בה שיעור להביא זירא ורבי אבא בר ממל אם טעמא דר"י משום שאין
טומאה וכן אינה חוצצת מפני הטומאה אלא הטומאה בוקעת לה קבע מפני שהיא מיטלטלת ע"י המיטה ,ור"י לטעמיה דס"ל
ועולה בוקעת ויורדת. דסוכה דירת קבע בעינן ,או שטעמא מפני שמעמידה בדבר
כ"ב :לבוד וחבוט רמי בקורת מבוי- המקבל טומאה ,דאף שדבר המקבל טומאה זה פסול רק בסכך
עצמו ,מ"מ כיון שהמעמיד הוא עיקרו של סכך חשיב כאילו סיכך
מבוי שבאים להכשירו לטלטול בשבת ע"י קורה, בדבר המקבל טומאה.
ואין כאן קורה שלימה הראויה לקורה ,הדין כדלהלן: ונ"מ אם סיכך ע"ג ד' עמודי ברזל ,שלטעם הראשון
א' אם מכל צד של הכותל יוצאת קורה ,ושתי כשרה מפני שיש לה קבע ,ולטעם השני פסולה מפני
הקורות מגיעות פחות מג"ט זה לזה ,כשירה משום שהעמידה בדבר המקבל טומאה .ואם סיכך ע"ג
דאמרינן לבוד ,ולרשב"ג עד ד"ט כשרה דס"ל שלבוד המיטה ולא סמך את הסכך על המיטה אלא ע"ג יתדות ,ומג'
אומרים בפחות מד"ט.
22
כ"ג .ראש הספינה -אם אינה יכולה לעמוד ברוח ב' שתי קורות סמוכות שכל אחת בפני עצמה אינה
מצויה דיבשה פסולה דלא חשיבא אפי' דירת עראי ,ואם מקבלת אריח והיינו שאין בה רוחב טפח כדי לקבל אריח
יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה כשרה אפי' שרוחבו טפח וחצי ,אם שתיהם יחד רחבות טפח כדי
למ"ד דסוכה דירת קבע בעינן ,ואם יכולה לעמוד ברוח לקבל אריח לרחבו כשרה ,ואם לאו פסולה .ולרשב"ג
מצויה דיבשה ולא ברוח מצויה דים ,ר"ג פוסל דדירת אם א"א להושיב עליהם אריח לרחבו ,מרחיקן זו מזו ודי
קבע בעינן ,ור"ע מכשיר דדירת עראי בעינן. שיקבלו אריח לארכו שזה ג' טפחים ,ובלבד שיהיו
חזקות בכדי לקבל כובדו ואורכו של אריח ג"ט.
ע"ג גמל -העושה קרקעית סוכתו ע"ג גמל ,ר"י פוסל
ג' אם יש ב' קורות אחת למעלה ואחת למטה ,ואין
דבעינן סוכה הראויה לז' וכיון שחכמים אסרו לעלות לה
ברוחבם טפח ,מצטרפות יחד להכשר מבוי אם אין
ביו"ט נמצא שאינה ראויה ליו"ט ,ור"מ מכשיר שהרי
העליונה למעלה מכ' אמה והתחתונה למטה מי"ט.
מדאורייתא ראויה היא לז'.
הגמ' מבארת שהכונה לשני מקרים שונים ,שאם
שניהם למעלה צריך שהעליונה לא תהיה למעלה
עשאה לבהמה דופן לסוכה מכ' אמה ,ואם שניהם למטה שלא תהיה התחתונה
נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר אם בהמה כשרה להיות דופן למטה מי"ט ,אבל בשני המקרים צריך שלא יהיה
לסוכה .והגמרא מבארת בכמה אופנים מה הטעם של רבי
מרחק ג"ט בין הקורות ,דלא אמרינן חבוט רמי
מאיר לפסול ,ולאיזה עוד דברים בהמה פסולה.
בפחות מרוחב טפח.
ר"י מכשיר בהמה לדופן סוכה ,ור"מ פוסל דבר שיש בו
צילתה כחמתה -סוכה שבדקו למטה ומצאו שצילתה
רוח חיים לסוכה ,וללחי ,ולפסי ביראות (להתיר למלא
מבור ברה"ר שהוא עמוק י"ט ,ומפני בהמות עולי רגלים התירו בד' כחמתה ,כשרה ,מפני שודאי למעלה צילתה מרובה
דיומדין בד' הפינות) ,ולגולל (-כסוי ארונו של מת ,והיינו שמה מחמתה ,אבל אם צילתה כחמתה בסכך פסולה .לרש"י
שלומדים מ"על פני השדה" שכסוי ארון המת מטמא במגע כוונת הגמ' שאם הסכך שוה לאויר בהכרח הצל למטה יהיה פחות
מהחמה ופסולה ,ואם הצל שלמטה שוה לחמה ,בהכרח הסכך
ובמשא ובאהל ,אינו שייך בבעלי חיים) .ולריה"ג דבר שיש בו
מרובה על האויר וכשרה.
רוח חיים כשר אף לגיטי נשים( ,וטעמא דריה"ג ורבנן לענין
גט יבואר להלן כ"ד.): המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים
למה ר"מ פוסל בהמה לדופן סוכה- מתוכה כשרה ,ואם אין כוכבי זהרורי חמה נראים מתוכה
ב"ש פוסלים דאין זה דומה לסוכה ,וב"ה מכשירים.
לאביי ר"מ חושש שמא הבהמה תמות ותפול ואין כאן
דופן .ולרבי זירא ר"מ חושש שמא תברח .בפיל קשור
כשר לכו"ע מפני שאינו יכול לברוח ,ואף אם ימות יהיה
אלו מקומות ראויים לסוכה
בנבלתו י' .ובפיל שאינו קשור פסול לכו"ע ,משום הגמרא מבארת דיני הכשר סוכה מיטלטלת ,או סוכה
שנעשתה במקומות שאסור לעלות לשם ביו"ט ,או שהסוכה
שאביי מודה שיש לחוש שמא תברח .ונחלקו אביי ור"ז נופלת על ידי הרוח.
בבהמה קשורה ,דליכא למיחש שמא תברח ,דלאביי
חיישינן שמא תמות ,ולר"ז אין לחוש שמא תמות דאין ראש העגלה -העושה סוכתו בראש העגלה כשרה,
שכיח שתמות .אמנם צריך לשים בין רגליה הוצא אע"פ שהיא מיטלטלת ואינה קבועה ,ועולין לה ביו"ט.
ודפנא כדי שלא יהיה שם רווח .וכן צריך לקושרה ראש האילן -העושה קרקעית סוכתו ע"ג האילן ,כשרה
למעלה ,דאל"כ יש לחוש שמא תרבוץ ,ומ"מ חיישינן לחולו של מועד ,ואין עולין לה ביו"ט דאסרו חכמים לעלות
שמא תמות ,ותתכווץ מעט ,ואם תהיה פחות מג' לסכך או להשתמש באילן שמא יתלוש ,ואם עבר ועלה ביו"ט יצא יד"ח.
וגובהה יהיה ז"ט לא יהיה לבוד ולא ישים לב כיון שזה לא שתים באילן ואחת בידי אדם או שתים בידי אדם
ניכר. ואחת באילן כשרה ואין עולין לה ביו"ט ,אבל ג' בידי
הגמ' שואלת (כ"ד ).שאם מדאורייתא דבר שיש בו רוח אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביו"ט .וגם הסיפא של
חיים כשר למחיצה ,א"כ למה ר"מ סובר שאין טומאת שתים באילן וכו' איירי בסוכה הבנויה ע"ג האילן ,ובשתים בידי
אדם ואחת באילן חשיב משתמש באילן כיון שאם ינטל האילן
גולל בדבר שיש בו רוח חיים והרי זה דין לקולא( .ור"י תפול קרקעית הסוכה.
מטמא).
23
מדכתיב "ספר" לומדים דבעינן דבר שאין בו רוח חיים ולכן מבאר רב אחא בר יעקב דטעמא דר"מ משום
ואינו אוכל. דס"ל שמחיצה העומדת ברוח אינה מחיצה כיון שהיא
ומ"ספר כריתות" לומד ריה"ג שדווקא ספר כורתה ולא עומדת ע"י דבר שאין בו ממש ,וי"א שמחיצה שאינה עשויה
כסף שיתן לה ויאמר הרי את מגורשת בו ,ולא לומדים בידי אדם אינה מחיצה ורוח חיים אינו בידי אדם לנפחו ,ונ"מ
מהקש הויה ליציאה שמתגרשת בכסף. במחיצה שהעמידה בנוד תפוח ,דחשיב עומדת ברוח,
ומדלא כתיב כרת אלא כריתות לומד ריה"ג שהאומר אבל עשויה בידי אדם.
הרי זה גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה
כריתות מפני שכל ימיה היא מנועה בגללו מללכת ,ואם התנה חשש שמא...
לל' יום הרי זה כריתות מיד ,כיון שלסוף ל' יום הוא בא לידי הגמרא מבארת מתי דבר מסוים נאסר וכדומה ,אף שלפי
הפרדה. המצב כרגע אין סובה לאסור ,אבל יש לחשוש שיתחדש
מצב שהוא סיבה לאסור.
ורבנן מכשירים גט על בעלי חיים ,דלא כתיב בספר
אלא ספר ,ולספירת דברים הוא דאתא ,ומ"וכתב" כ"ג :אכילת תרומה באשת כהן -בת ישראל
לומדים רבנן שאינה מתגרשת בכסף ,ולאביי מסברא אינה שנישאת לכהן והלך בעלה למדה"י ,או שנתן גט
מתגרשת בכסף ,דיאמרו סניגור נעשה קטיגור ,ולומדים מ"וכתב" לאשתו ע"מ שיחול שעה אחת קודם מיתתו כדי שלא
שאינה מתגרשת בחליצה .ומ"ספר כריתות" לומדים רבנן תיזקק לחליצה אם ימות פתאום ,לאביי ר"מ סובר שאסור
שבע"מ שלא תלך לבית אביה לעולם אינה מגורשת, לה לאכול תרומה שמא ימות ,ור"י סובר שמותר דלא
וכרת כריתות לא משמע להו. חיישינן שמא ימות.
מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה כ"ד .הפרשת תרומה מכח ברירה-
מחיצה .וממילא אילן המתנועע ברוח פסול לשמש
שיטת ר"מ שהלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין
כדפנות הסוכה ,וכן אינו נדון משום דיומד ,ואין לטלטל
שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה ,ועשרה מעשר
תחת אילן אף אם הוא מיסך על הארץ ,וקמה קצורה
ראשון ,ותשעה מעשר שני ,ומיחל ושותה מיד דסמכינן
ששיבולות מקיפות אותה אין דנים את כולה לד' אברירה ,שמה שיפריש כשיבוא לביתו יוברר שזה המעשר
אמות .אמנם אילן שענפיו קשים ,וענפים הקשורים והתרומה.
בהוצא ודפנא ואינם נעים ברוח ,הוו מחיצה לכל הדינים הגמ' מבארת שאף שר"מ חושש למיתה ,מ"מ בתרומה
הנ"ל .והחידוש להכשירו לסוכה הוא שלא חוששים כיון שיכול למסור את הנוד לשומר ,לא חיישינן
שישתמש באילן .והוא כשר לדיומד אם עוביו אמה לכל צד, לבקיעת הנוד.
וכן גדר אמה על אמה כשרה כיון שאפשר לחלקה לב' מחיצות
אמה ,מחיצה לכל צד .ומחיצה של שיבולות אינה מועילה ליותר ר"י ורבי יוסי ור"ש אוסרים להפריש תרומה מכח
מבית סאתים ,כיון שלא נעשית לדירה ,אבל בבית סאתים או ברירה .הגמ' מבארת שכיון שר"י לא חייש למיתה ,א"כ
פחות ,כולה נחשבת למקום שביתה ,ומונה את האלפים אמה ה"ה דלא חייש לבקיעת הנוד ,ומ"מ לא חלה ההפרשה
מחוצה לה .ומ"מ באילן המיסך על הארץ אין מטלטלין דלית ליה ברירה ,והא דאמר שמא יבקע היינו לדברי
בו אם הוא יותר מבית סאתים ולא אמרינן דחשיב מוקף ר"מ .ומה שמצינו שלר"י מתקינים לכה"ג אשה אחרת
לדירה ,מפני שתשמישו לאויר ,והיינו שהדירה עשויה רק ליוה"כ שמא תמות אשתו וכתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו"
לצורך שמירת השדות שסביבה. ביתו זו אשתו ,מעלה עשו בכפרה.
מדברי רש"י בענין לוקח יין מבין הכותים -א' דין הנלקח מן
מי פטור מסוכה או מק"ש הכותים כטבל ודאי ולא כדמאי .ב' איירי קודם שגזרו על הכותים
או משאר מצוות שיהיה דינם כגויים .ג' איירי בליל שבת ,או שאין לו כלים טהורים
להפריש לתוכם .ד' הא דקתני ומיחל ושותה מיד הכונה שמחלל
הגמרא מבארת מתי יש פטור ממצוה מחמת :א' עוסק
על מעות.
במצוה אחרת .ב' טרוד .ג' אבילות .ד' הפטור המיוחד
שנאמר בסוכה של מצטער וכדומה משום דבעינן "תשבו" כ"ד :דיני גירושין-
כעין תדורו.
לריה"ג אין כותבין גט על בעלי חיים ,דהנה כתיב "וכתב
כ"ה .העוסק במצוה פטור מן המצוה ,ולכן העוסק לה" דמשמע שאפשר לכתוב על כל דבר ,אמנם
במצוה פטור מק"ש ,ושלוחי מצוה והיינו ההולכים לעשות
24
חיוב חתן ושושבינים ובני החופה- מצוה כגון ללמוד תורה פטורים מן הסוכה אפילו בזמן
סוכה -חתן ושושבינים ובני החופה פטורים מן הסוכה, חנייתם ,דכתיב "בשבתך בביתך" בשבת דידך אתה חייב,
כיון שצריכים לשמוח ,ואינם יכולים לשמוח בסוכה הא דמצוה פטור .ולהלן כ"ו .איתא שכותבי סת"ם
מפני שאין שמחה אלא בחופה ,ואין שמחה אלא ותגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים כמוכרי תכלת
במקום סעודה .ומה שאין יכולים לעשות החופה פטורים מק"ש תפילה ותפילין ומכל המצוות ,משום
בסוכה -לאביי הטעם משום יחוד שמא ירד החתן מן הגג
שהעוסק במצוה פטור מן המצוה.
ששם היתה הסוכה בדרך כלל ויתייחד אחר עם הכלה ,ולרבא מי שהוא טרוד בטרדה של מצוה פטור מק"ש,
הטעם משום צער חתן שיש בסוכה ג' דפנות והוא בוש דכתיב "ובלכתך בדרך" בלכת דידך אתה חייב ,הא
לשחק עם כלתו שם ,ונ"מ בסוכה העשויה במקום דמצוה פטור .ולכן חתן הכונס את הבתולה שהוא טרוד
שמצויים רבים ,שאין בו חשש יחוד ,אבל יש בו צער טרדה דמצוה פטור מק"ש ,ואינו חייב להסיר דעתו
לחתן .רבי זירא אכל בסוכה ושמח בחופה ושמח יותר ממחשבת המצוה לצורך מצוה אחרת ,אבל הכונס את
כיון שהיו לו שתי מצוות ,וצ"ל שנשא ערב הרגל ,דברגל האלמנה שאינו טרוד חייב ,וכן מי שהוא טרוד בטרדה
עצמו אסור לישא אשה. דרשות כגון שטבעה ספינתו בים ,חייב בק"ש.
ק"ש תפילה ותפילין -חתן ושושבינים ובני החופה
כ"ה :מקור נוסף לפטור עוסק במצוה-
פטורים מן התפילה דבעיא כוונה ,ומן התפילין משום
דשכיחא שכרות וקלות ראש ,וחייבים בק"ש שעיקר מצות כתיב "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא
כוונתה זה רק בפסוק הראשון ויכולים ליישב דעתם שעה קלה, יכלו לעשות הפסח ביום ההוא" .והנה לריה"ג הם היו
ולרבי שילא רק החתן עצמו פטור מק"ש .ותנאים אלו טמאים משום שנשאו את ארונו של יוסף ,ולר"ע היו
חולקים על הדין שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. אלו מישאל ואלצפן שעסקו בקבורת נדב ואביהוא,
אמנם רבי יצחק חולק שהרי אלו יכלו להטהר קודם
מי פטור מסוכה-
הפסח ,שהרי נדב ואביהוא מתו בא' ניסן ובב' ניסן שרף אלעזר
כ"ו .הולכי דרכים ביום לצורך הרשות פטורים מן את הפרה כדי שיזו על טמאי מתים ויוכלו לעשות פסח בטהרה,
הסוכה ביום ולא בלילה ,ד"בסוכות תשבו" היינו כעין ישיבת ונושאי ארונו של יוסף הרי כבר חנו בהר סיני בר"ח סיון .ולכן
ביתו ,ואין אדם נמנע מלצאת מביתו כגון לצורך סחורה ,ואם מבאר רבי יצחק שהם עסקו במת מצוה (אין הכונה דווקא
הולכים בלילה פטורים רק בלילה ,ואם הולכים ביום מת מצוה ,אלא קרובים שמצוה עליהם להתעסק בקבורתם) ,וחל
ובלילה פטורים ביום ובלילה .וההולכים לדבר מצוה יום ז' שלהם בערב פסח וס"ל שאפי' שבערב יהיו טהורים
פטורים בין ביום ובין בלילה אף אם הם הולכים רק ביום, אין מזים עליהם ביום .ומבואר מדבריו שמותר להטמא
משום שהם טרודים במחשבת המצוה ובתיקוניה. במת מצוה אע"פ שימנע מעשית הפסח.
שומרי העיר פטורים מן הסוכה בזמן שמירתם .ומה הגמ' אומרת שא"א ללמוד מכאן דין עוסק במצוה
שאינם חייבים לעשות סוכה במקום שמירתם ,לאביי כשכבר הגיעה המצוה לידו ,מפני ששם נטמאו לפני
הטעם משום דכתיב "תשבו" כעין תדורו והוא אינו יכול
שחל החיוב ,והיינו לפני חצות ,וכן ליכא למילף פסח
להביא מטה ומצע וכל תשמיש מפני הטורח ,ולרבא הטעם משאר מצוות ,כיון שפסח יש בו כרת.
משום ש"פרצה קוראה לגנב" .ונ"מ בשומר ערימת חיוב אבל במצוות -אבל חייב בכל המצוות ,וחייב אף
פירות שיכול לשומרה בסוכה. בסוכה ובק"ש ,ולא חשיב מצטער דאיבעי ליה ליתובי
חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה ,ואפי' חולה דעתיה שאע"פ שהוא חייב לנהוג אבילות של נעילה רחיצה
שאין בו סכנה ,ואפי' חש בעיניו או בראשו. וסיכה להראות כבוד מתו ,אינו חייב להצטער ,משא"כ בצערא
דממילא חמה צינה או סירחון דפטור מן הסוכה .אמנם
המצטער בסוכה ,כגון שיש שם יתושים או ריח רע או אבל פטור מתפילין דאמר רחמנא ליחזקאל "פארך
חמה או צינה או שיש ריח רע בדברים שסיכך בהם ,פטור מן חבוש עליך" מכלל דכו"ע פטורים ,משום שכשמתפאר
הסוכה ,דכתיב "תשבו" כעין תדורו ואין אדם דר במקום מראה בעצמו שאינו אבל .ודווקא ביום הראשון פטור,
שמצטער ,אמנם משמשי המצטער חייבים בסוכה. דכתיב "ואחריתה כיום מר" שביום הראשון זה עיקר
המרירות.
25
בזה משום יוהרא ,וכן נהגו ריו"ח בן זכאי ור"ג .ורבי דין אכילת ושינת עראי
צדוק אכל מחוץ לסוכה פחות מכביצה עם מפה בלא
נטילה ולא בירך אחריו ,אמנם מודה רבי צדוק שברכה
מחוץ לסוכה ובתפילין
ראשונה חייבים אף בפחות מכביצה ,דאסור להנות מהעוה"ז בלא אסור לאכול או לישן מחוץ לסוכה ,כיון שדברים אלו חייבים
ברכה .והאוכל כביצה צריך ברכה ונטילה. לעשותם בסוכה ,וכן אסור לישן עם תפילין שמא יפיח.
הגמרא מבארת מה הדין באכילת ושינת עראי מחוץ לסוכה,
מחלוקות ר"א וחכמים או שינת עראי עם תפילין ,האם גם זה נאסר או לא.
אכילת עראי -מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה,
בדיני ישיבת סוכה
לרב יוסף שיעור אכילת עראי זה ב' או ג' ביצים ,ולאביי
כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו
מותר כשיעור טעימה לפני שהולך לביהמ"ד ,שאוכל
בסוכות" ,עוד כתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים".
ונחלקו רבי אליעזר וחכמים בכמה דינים בחיוב האכילה כמלוא פיו ושותה ,אבל ב' או ג' ביצים אסור .רש"י ותוס' לא
בסוכה ובדיני עשית הסוכה ,כפי שלמדו מהפסוקים הנ"ל. גרסו ביצים ,וביאר רש"י שהכונה שיתן פעמיים או שלש לתוך
פיו.
כ"ז .מצות אכילה בסוכה -לר"א חייב אדם לאכול שינת עראי -אין ישנים שינת עראי מחוץ לסוכה .לרב
בסוכה י"ד סעודות ,אחת ביום ואחת בלילה ,דבעינן אשי טעם האיסור הוא שמא ירדם וישן שינת קבע,
"תשבו" כעין תדורו .ואף מי שרגיל לאכול סעודה אחת ובראשו בין ברכיו מותר ,ולרבא אין חוששים שמא ירדם,
ביום ,צריך להוסיף .ולרבנן אינו חייב לאכול אלא וטעם האיסור הוא שאין קבע לשינה ואם מספיקה לו
בלילה הראשון ,דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות ,ובחג שינה מעטה זוהי שינתו.
המצות כתיב "בערב תאכלו מצות" ,ובשאר הימים אינו
חייב לאכול מצה דכתיב "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי שינה בתפילין-
עצרת" ,עצרת יצאה מן הכלל ללמד שכמו שבעצרת אינו חייב שינת קבע אסורה שמא יפיח ,ושינת עראי מותרת ,לרב
לאכול כך גם בשאר הימים ,אבל בשאר הימים והלילות אשי דחיישינן שמא ירדם איירי במניח ראשו בין ברכיו,
אינו חייב לאכול בסוכה ,דאף בדירה אי בעי לא אכיל. אבל ע"י שומר אסור ,דערביך ערבא צריך ,ולרב יוסף
וחזר בו ר"א מדבריו וס"ל שא"צ לאכול י"ד סעודות אלא יכול בריה דרב עילאי מותר ע"י שומר .המחזיק תפילין בידו
להתענות. אסור אפי' בשינת עראי ,ואם פרס עליהם סודרא
השלמת סעודת יו"ט ראשון -עוד אמר ר"א שמי והניחם אצל מראשותיו מותר אף שינת קבע דלא ניתנה תורה
שלא אכל בליל יו"ט ראשון ,יכול להשלים סעודה זו למלאכי השרת .שיעור שינת עראי היא כדי הילוך מאה
בליל יו"ט אחרון –שמיני עצרת ,ע"י שאחר סילוק השלחן אמה.
יוסיף ויאכל מיני תרגימא (-כגון פירות וכיסנין וקפלוטות הישן בתפילין ורואה קרי צריך לסלקן בעוד הקרי עליו ,ולכן
מבושלות ,וכ"ש שאם חוזר ואוכל פת ובשר מהני) ,אבל מה אוחז ברצועה ולא בקציצה דפוס מושבן וריבוען ,ומסירם,
שאוכל ריפתא לא מהני ,כיון שזו סעודת היום .ואין ואם שכח ושימש מיטתו אינו אוחז גם ברצועה ,עד
להשלים ולאכול בסוכה ,משום בל תוסיף .ולרבנן אין לדבר שיטול ידיו ויטלם.
תשלומין. כ"ו :הנכנס לישן ביום לרבי נתן יכול להשאיר
סוכה אחת כל ז' -לר"א צריך להיות לאכול ולישן כ"ז: התפילין עליו מפני שאין דרך לישן ביום שינת קבע או לשמש,
בסוכה אחת כל ימי חג הסוכות ,ואם עבר לסוכה אחרת אבל בלילה חולץ אפי' לעראי דילמא מימליך וישן קבע ,ולרבי
ביטל מצותה של ראשונה למפרע ,דכתיב "חג הסוכות יוסי הילדים שנשותיהם עמהם לעולם חולצים שמא
תעשה לך שבעת ימים" עשה סוכה הראויה לשבעה. יבואו לידי הרגל דבר.
ולחכמים א"צ להיות בסוכה אחת ,וכוונת הפסוק מפני ביטול תורה אסור לישן ביום יותר משישים
שיעשה סוכה בחג .ומודה ר"א שאם נפלה הסוכה נשימות ,שהיא שינת הסוס( ,וכן היו ישנים דוד ורב
שחוזר ובונה אותה ,ואין אומרים שזו שבנה סוכה ורבי ורבה בר נחמני).
אחרת היא ,אלא זו סוכת תשלומין לראשונה.
אכילה מחוץ לסוכה -אע"פ שמותר לאכול אכילת
לר"א אין עושים סוכה בחולו של מועד [אף] למי שלא עראי חוץ לסוכה ,מ"מ אם אדם רוצה להחמיר על
ישב בסוכה ביו"ט ראשון ,ולרבנן עושים .גר שנתגייר וקטן עצמו ולא לאכול מחוץ לסוכה אכילת עראי רשאי ,ואין
26
תלמידים ,ל' מהם ראוים להשראת השכינה כמשה שהגדיל מודה ר"א שעושים להם סוכה בחולו של
רבינו ,ול' מהם ראוים להעמיד חמה כיהושע ,וכ' מועד.
בינוניים ,וגדול שבכולם יונתן בן עוזיאל ,שבשעה
דין "לכם בסוכה" -אין אדם יוצא יד"ח ביו"ט הראשון
שהיה יושב ועוסק בתורה כל עוף שהיה פורח עליו
של חג בלולבו של חבירו ,דכתיב "ולקחתם לכם"
מיד נשרף ,וריב"ז היה הקטן שבכולם ,ולא הניח
משלכם ולא גזול או שאול .לר"א הוא הדין שאין אדם
מקרא משנה ש"ס וברייתות ,וגמרא מה שדקדקו ופירשו
יוצא יד"ח בסוכתו של חבירו ,דכתיב "חג הסוכות
התנאים האחרונים בדברי הראשונים ,הלכות למשה מסיני,
תעשה לך" ,ולרבנן יוצא בסוכה שאולה ,דכתיב "כל
אגדות ,דקדוקי תורה דרשות מרבויי אותיות בתורה,
האזרח בישראל ישבו בסוכות" מלמד שכל ישראל
דקדוקי סופרים גזירות חכמים ,ק"ו וגז"ש ,תקופות
ראוים לשבת בסוכה אחת בזה אחר זה ,ולא יהיה בה שו"פ
וגימטריאות ,שיחת מלאכי השרת ושדים ודקלים,
לכל אחד ,ומ"לך" ממעטים סוכה גזולה.
משלות כובסים ושועלים ,דבר גדול והיינו מעשה
מרכבה ,ודבר קטן והיינו הוויות דאביי ורבא .וכ"ש היה ר"א אומר משבח אני את העצלנים שאין יוצאים
לשאר התלמידים שהיו גדולים יותר. מבתיהם ברגל ומקיימים "ושמחת אתה וביתך" ,והיה
משבחם אע"פ שהיו מתעכבים בגלל העצלות ולא בגלל הרגל.
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית והא דאמר רבי יצחק שחייב אדם להקביל פני רבו
ב"ש פוסלים וב"ה מכשירים. ברגל ,דכתיב "מדוע את הולכת אליו ,לא חודש ולא
שבת" ,היינו כשהולך וחוזר באותו היום.
מי חייב בסוכה
ר"א אמר שאין שבט שלא העמיד שופטים ונביאים,
נשים ועבדים פטורים מן הסוכה ,דהו"א לחייבם ויהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים שאול
משום דכתיב "תשבו" כעין תדורו ,או דנילף ט"ו ט"ו ודוד על פי שמואל.
מחג המצות ושם חייבות אע"פ שהזמן גרמא דכל שישנו בבל
תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ,קמ"ל. ר"א לא רצה להתיר לכסות הסוכה בסדין מפני החמה
מפני שלא אמר דבר שלא שמע מרבו ולכן יצא מן
גרים חייבים בסוכה ,דילפינן מה' ד"האזרח" לרבותם. הסוכה ,ולא היה זה בסוכות שהרי לשיטתו אין יוצאים
נשים חייבות בעינוי ביוה"כ ,דכתיב "איש או אשה" מסוכה לסוכה ,ולא ברגל אחר שהרי שיבח את אלו
השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, שאין יוצאים מביתם ברגל ,אלא בשבת ,ואף שר"א
ועינוי יוה"כ זו מצות לא תעשה וכרת .וחייבות אף בתוספת אוסר לפקוק את החלון בפקק שאינו קשור ותלוי,
עינוי ,אע"פ שאין בזה עונש ואזהרה. דאסור להוסיף על אוהל עראי בשבת (וחכמים מתירים ,ואם
הוא קשור ותלוי מותר לכו"ע דכיון שהוא מתוקן לכך לא
כ"ח :חיוב קטן בסוכה -קטן פטור מן הסוכה ,קטן חשיב בונה או מוסיף) ,אין אסור אלא כשמבטלו שם וכאן
שאינו צריך לאמו חייב בסוכה ,מדין חינוך מדרבנן, לא ביטלו את הסדין.
והיינו כל שנפנה ואין אמו מקנחתו ,וי"א כל שנעור
ואינו קורא אמא אמא ,אבל אם קורא אמא ,חייב. כ"ח .אמרו עליו על ריו"ח בן זכאי שמימיו לא
ושמאי מחמיר בקטן ,ומעשה וילדה כלתו ופיחת את שח שיחת חולין ,ולא הלך ד' אמות בלי תורה
המעזיבה וסיכך על המיטה בשביל הקטן. ותפילין ,ולא קדמו אדם לבית המדרש ,ולא ישן
בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ,ולא
דיני הישיבה בסוכה הרהר במבואות המטונפות ,ולא הניח אדם בבית
המדרש ויצא ,ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב
כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים" ודרשו חז"ל שבימי
הסוכות ישב האדם בסוכתו כפי שהיה יושב בביתו ,ויש בזה ושונה ,ולא פתח אחר את דלתו לתלמידיו אלא הוא
נ"מ לכמה דינים ,בין לענין מה צריך האדם לעשות בסוכה עצמו ,ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ,ולא
כפי שהיה עושה בביתו ,ובין לענין כבוד הסוכה ,ובין לענין אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערב פסח
מתי האדם פטור מן הסוכה מחמת שישיבה בסוכה במצב מפני עשית הפסח ומפני התינוקות שלא ישנו ,וערב יוה"כ
כזה אינה כפי שהיה דר בביתו ,וכדלהלן.
שצריך לאכול מבעוד יום ,וכן היה ר"א תלמידו נוהג.
וריב"ז היה הקטן מתלמידי הלל הזקן ,שהיו להלל פ'
27
עמה .ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין להם מצות ישיבה בסוכה -כל ז' הימים אדם עושה סוכתו
להתיירא מכל הסימנים האלו. קבע וביתו עראי ,דכתיב "תשבו" כעין תדורו ,והיינו
בשביל ד' דברים החמה לוקה על אב"ד שמת ולא שמעלה לסוכה כלים ומצעות נאים ,ואוכל ושותה
ומטייל בסוכה.
נספד כהלכה ,על נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין
מושיע לה ,על משכב זכור ,ועל שני אחים שנשפך דמם לימוד תורה -למיגרס בסוכה ,לעיוני מחוץ לסוכה אם
יחד. ירצה ,מפני שמצטער פטור מן הסוכה.
המאורות –ירח וכוכבים לוקים בשביל כותבי פלסתר, כ"ט .כבוד הסוכה -כלי שתיה א"צ להוציא מהסוכה
ומעידי עדות שקר ,ומגדלי בהמה דקה בא"י שא"א לפי שאינם מאוסים ,אבל את כלי האוכל צריך להוציא
לשמרם מלרעות בשדות זרים ,וקוצצי אילנות טובים .ונכסי אחרי האכילה .וכן כד חרס ודלי עץ .נר חרס אין להכניסו
בעלי בתים נמסרים למלכות מפני משהי שטרות אלא לסוכה גדולה יותר מז"ט על ז"ט.
פרועים כדי לחזור ולגבות בהם ,ומלוי בריבית לישראל ,ועל
בעלי בתים שיכולים למחות ואינם מוחים ,ועל ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח
שפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים. המקפה של גריסים שהיא ממהרת להתקלקל במעט גשם,
רב יוסף שהיה איסטניס יצא מן הסוכה כבר כשנפלו
כ"ט :בשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדים קיסמים מחמת הרוח .אם ירד לביתו ופסקו הגשמים,
לטמיון על כובשי (-דוחים בלך ושוב) ועושקי (-אינם אין מטריחים אותו לעלות לסוכה עד שיגמור את
משלמים כלל) שכר שכיר ,ופורקי עול מעל צוואריהן הסעודה ,ואם היה ישן וירדו גשמים ,אין מטריחים
ונותנים על חבריהן ,ועל גסות הרוח שמתגאים ומשתררים אותו לעלות עד שיעור ויעלה עמוד השחר.
על חבריהם בגלל עושרם ,וגסות הרוח כנגד כולם. ירידת גשמים בסוכות משולה לעבד שבא למזוג כוס
לרבו ,ושפך לו רבו קיתון על פניו ,ואמר לו אי אפשי
בשימושך.
מאורעות רעות וסיבתם
לולב הגזול: כפי שנתבאר לעיל ירידת גשמים בסוכות היא סימן רע,
הגמרא מביאה עוד דברים שהם סימן רע ,וכן מבארת איזה
דברים גורמים לליקוי מאורות ,או להפסד נכסי בעלי בתים.
הקדמה -כתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר (-
אתרוג) כפות תמרים (לולב) ענף עץ עבות (הדסים) וערבי סימני ליקוי מאורות -בברייתא איתא שבזמן
נחל ,ושמחתם לפני ד' אלוקיכם שבעת ימים". שהחמה לוקה זה סימן רע לכל העולם כולו ,מפני
בפרק זה יבוארו דיני ד' מינים ,מהו כל מין ומנלן ,כמה צריך שהקב"ה מראה שאינו רוצה להאיר .ור"מ אומר
לקחת מכל מין ,אגידת המינים ,ושיעורם .עוד מבואר שיש שליקוי מאורות זה סימן רע לשונאיהם של ישראל,
כמה דברים הפוסלים בד' מינים :א' גזול פסול ביום הראשון מפני שישראל רגילים ללקות .ובברייתא אחרת איתא
(וה"ה שאול) דכתיב "לכם" ,ובשאר הימים דלא בעינן לכם
יש מחלוקת אם פסול מדין מצוה הבאה בעבירה .ב' פסולי
שליקוי חמה זה סימן רע לעכו"ם שמונים לחמה,
הדר הנלמדים בכל המינים מדכתיב באתרוג "פרי עץ הדר". וכשהלבנה לוקה זה סימן רע לשונאיהם של ישראל,
פסול חסר ,דכתיב "ולקחתם לכם" שתהא לקיחה תמה .עוד מפני שישראל מונים ללבנה ,ואם היא לוקה במזרח זה
מצינו דברים הפוסלים במינים מסוימים ,כגון אתרוג שלא סימן רע ליושבים במזרח ,ואם לוקה במערב זה סימן
נגמר גידולו ,או לולב שאין ראש עלה אחד מגיע לשורש של רע ליושבים במערב ,ואם לקתה באמצע הרקיע זה
חבירו ,או הדס שענביו מרובות מעליו.
סימן רע לכל העולם .אם החמה דומה לדם זה סימן
שתבוא חרב ,ואם דומה לשק שזה דומה לשחור זה סימן
דיני לולב שיבוא רעב ,ואם לזה ולזה זה סימן לזה ולזה .אם
לולב היינו ענף של עץ התמרים (-עץ דקל) .וכתב הטור החמה לקתה בכניסתה זה סימן שהפורענות שוהה
(תרמ"ה) דרך הלולב כשיוצא מן הדקל יוצא כולו עץ אחד
כחץ ,ולאחר שגדל מעט נפתח מעט וכל מה שמוסיף ליגדל
לבוא ,ואם ביציאתה זה סימן שהפורענות ממהרת
נפתחים עליו יותר .עכ"ל .ולהלן יבואר באיזה אופן הלולב לבוא ,וי"א איפכא .וכל אומה שלוקה אלוהיה לוקה
28
ל :קנית הדס מנכרים -לרב הונא הקונה הדס מנכרים כשר ,וכן פסולי לולב שהם א' יבש .ב' גזול .ג' נקטם ראשו.
ד' נפרצו עליו .ה' של אשירה ושל עיר הנידחת .ו' כהימנק
לא יגוז אותו בעצמו אלא יגוזו הנכרי ,מפני שסתם (ראש מפוצל) .ז' ראשו כפוף .ח' סליק בחד הוצא (שיש לו
עכו"ם גזלני קרקע הם ,ושמא גזלו קרקע זו מישראל, עלים רק בצד אחד) .ט' עקום .י' חרות (שדרתו קשה כחריות
וקרקע אינה נגזלת כיון שלעולם היא בחזקת בעליה ,וממילא דקל) .י"א ניטלה התיומת .י"ב ראשו של עלה אינו מגיע
התולש הוא הגוזל ,וכשהנכרי גזז יש כאן יאוש ,וכשמוכר לשורש העלה הבא.
יש שינוי רשות וקנאו הישראל ,דס"ל שיאוש לבד לא קונה פסול יבש-
אלא כשיש גם שינוי רשות ,או שיאוש לבד קונה ומ"מ אם יחתוך
יבש פסול בכל הימים של סוכות ,משום דבעינן הדר
בעצמו פסול משום מצוה הבאה בעבירה ,ודין זה הוא
וליכא ,דבעינן מצוה מהודרת דכתיב "ואנוהו".
כשהישראל קונה לעצמו ,אבל הקונה כדי למכור
לאחרים יכול לגזוז בעצמו שהרי יש שינוי רשות במה נקטם ראשו פסול משום שאינו הדר.
שמוכר לאחרים. נפרצו עליו- ,שנחתכו וחיברם ע"י אגודה( ,והיינו דעביד כי
ואין כאן קנין בשינוי מעשה במה שאגד ג' המינים יחד, חופיא שמכבדים בו את הבית .ל"ב ).פסול משום שאינו הדר.
דס"ל שלולב א"צ אגד ,ואת"ל צריך אגד אינו שינוי
דשינוי החוזר לברייתו הוא. נפרדו עליו לכאן ולכאן כענפי אילן והם מחוברים ,כשר,
ולר"י צריך לאוגדו מלמעלה כדי שהעלים יעלו למעלה עם
ואין כאן קנין בשינוי השם ,דמעיקרא הושענא מיקרי.
השדרה( ,דכתיב "כפות תמרים" אם היה פרוד יכפתנו.
ל"א .סוכה גזולה ושאולה- ל"ב.).
לרבנן אדם יוצא יד"ח בסוכה שאולה ,ולר"א לא יצא. דיני גזילה בלולב ובסוכה ובקנינים
והמוציא את הבעלים מהסוכה הבנויה בקרקע של הנגזל
לולב או שאר מינים פסולים ביום הראשון אם הם גזולים
(וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע) ,ויושב בה במקומו ,או דבעינן "לכם" ,וה"ה בשאול ,ובשאר הימים לא בעינן לכם,
הבונה סוכה ברה"ר שזה גזל הרבים ,לרבנן יצא יד"ח, והגמרא דנה אם פסול מדין מצוה הבאה בעבירה .עוד
דקרקע אינה נגזלת והוי כשאולה .ולר"א לא יצא יד"ח, מבארת הגמרא מה יעשה מי שקונה ד' מינים מנכרי ,שיש
דאם קרקע נגזלת הויא סוכה גזולה ,ואם קרקע אינה לחוש שהוא גזול את הקרקע מישראל ,כיצד יכול לצאת בו
נגזלת (דפלוגתא היא בהגוזל ,ורבנן הנ"ל סוברים שקרקע אינה באופן שכבר יהיה קנוי לו לגמרי ולא יהיה בו פסול גזול .עוד
נגזלת ,ור"א סובר שקרקע נגזלת ,אמנם גם אם היה סובר שאינה יבואר פסול סוכה גזולה ,מתי הישיבה בסוכה נחשבת גזילה
ולא יצא ידי חובה ,ומתי יוצא ידי חובה ,וכדלהלן.
נגזלת ,מ"מ) הוי כשאולה שלשיטתו אין יוצא בה יד"ח.
ואם גזל עצים וסיכך בהם ,יצא יד"ח ,כיון שקנאם בשינוי ל .פסול גזול או שאול ללולב-
מעשה ושינוי השם ,ועוד שהרי משום תקנת השבים א"צ לולב שאול פסול ביו"ט ראשון ,דכתיב "לכם" ,ובשאר
להחזיר את העצים עצמם אלא את דמיהם .והמוציא הימים כשר .לולב הגזול פסול ביו"ט ראשון דכתיב
חבירו מסוכתו שבראש העגלה או הספינה לא יצא יד"ח ,דכתיב "לכם" .ובשאר הימים -לריו"ח בשם רשב"י ולרב אמי
"לך" להוציא את הגזולה ,וצריך להחזירה כמות שהיא ולא דמים.
פסול משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ,ולרב יצחק בר
תקנת השבים -כשם שתיקנו חכמים שהגוזל לבנה נחמני בשם שמואל אין פסול גזול אלא ביו"ט ראשון,
וקבעה בבנין שא"צ להחזירה אלא יתן דמיה ,כך קורה אבל ביו"ט שני יוצא בגזול כמו שיוצא בשאול.
גזולה שקבעה בסוכתו א"צ להחזירה אלא יתן דמיה,
ולא אמרינן שיסתור סוכתו משום שאין זה הפסד מרובה ,דמצוה
מקור פסול מצוה הבאה בעבירה -כתיב "והבאתם
משוי לה כל ז' כבנין קבע .ודווקא בתוך ז' ימי חג הסוכות גזול את הפסח ואת החולה" מה פסח לית ליה תקנתא
אבל אח"כ יחזיר את הקורה ,אא"כ חיברה בטיט שדינה שהרי זה מום קבוע ,אף גזול לית ליה תקנתא ביאוש .וכיון
כדין לבינה שקבעה בבנין. דקני ביאוש בהכרח הפסול הוא משום מצוה הבאה
בעבירה( ,ולפני יאוש פסול דכתיב "אדם כי יקריב
לולב היבש לרבנן פסול ור"י מכשיר .רבא מבאר מכם") .ועוד כתיב "כי אני ד' אוהב משפט שונא גזל
שנחלקו אם מקישים לולב לאתרוג להצריכו הדר ,אבל בעולה" ואף שהכל שלי ממני ילמדו וכן יעשו ,משל
אתרוג היבש פסול אף לר"י ,ולדבריו מה שבנפרדו למלך שהיה עובר על בית המכס וכו'.
צריך לאוגדו מלמעלה משום דכתיב "כפות" ,ומה
29
העקמימות היא לפניו פסול ,ואם לאחריו כשר ,ואם שצריך לאוגדו במינו ,אינו משום הדר שהרי יכול
לצדדים מחלוקת .חרות ששדרתו קשה ונעשה כחריות דקל לאוגדו בסיב הגדל סביבות הדקל ונכרך סביבו ,ובקליפת
פסול ,ודומה לחרות שרק התחיל להתקשות כשר. הדקל ,אע"פ שאין מראיהם דומה למראה הלולב ,אלא משום
דס"ל שלולב צריך אגד וממילא כל מה שנאגד עם הלולב הוא
ניטלה התיומת והיינו שני העלים האמצעיים העליונים שהם
בכלל המצוה ,ואם יאגוד במין אחר יהיו לו ה' מינים ויעבור
מדובקים כתאומים פסול ,נחלקה התיומת עד העלים
בבל תוסיף .והגמ' מביאה ברייתא שר"א מכשיר גם
שלמטה מהם מחלוקת.
אתרוג ישן ,ודלא כרבא .ומעשה בבני כרכים שהיו
כפות תמרים -לא יקח חרותא ,שהרי א"א לכופתו. מורישים לולביהם לבני בניהם ,לר"י משום דיבש כשר,
ולא יקח אופתא חתיכת גזע שאין בה ענפים ,משום לחכמים אין שעת הדחק ראיה ,ורק כמוש כשר.
ד"כפת" משמע ששייך שיהיה פרוד ואופתא כפות ל"א :ד' מינים אין פוחתין מהם ואין מוסיפים עליהם,
לעולם .ולא יקח כופרא כעין חרותא אלא שהוא בן שנה או
ועל כן אם לא מצא אתרוג לא יביא פרי אחר ,ואין לומר
שנתיים שלא נתעבה העץ ויכולים לכופתו ,משום דכתיב
שיביא פרי אחר כדי שלא תשתכח תורת אתרוג,
"דרכיה דרכי נועם" ואלו משרטים הידיים ,ולא יקח ב'
דאיכא למיחש דאתי למיסרך.
כפות תמרים ענפי דקל שתלויים בהם תמרים דכתיב כפת
חסר ,וכף תמרים אחת שמה כף ולא כפת. וכן לא יאגוד במין אחר ,וקמ"ל דלא אמרינן דהאי
לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.
ציני הר הברזל כשרות אע"פ שהעלים קטנים ואינם עולים
הגמ' מביאה ראיה שלר"י אין דין הדר אף באתרוג מהא
עם ארכה של שדרה ,והיינו כשראשו של זה מגיע לצד
דאיתא בברייתא דאתרוג הישן כשר לר"י .ולפי זה
עיקרו של זה ,והם ב' תמרות בגיא בן הינום שעשן
עולה מביניהם וזו היא פתחה של גיהנום. פסול ירוק ככרתי ,ואתרוג קטן (לר"מ כאגוז ולר"י
כביצה) הם משום שהפרי אינו גמור .והא דלר"י שיעור
ל"ב :שיעור לולב -במתני' איתא ששיעור לולב ג' אתרוג הגדול כדי שיאחוז שניים בידו אחת שאז כשרוצה
טפחים ועוד טפח כדי לנענע בו דבעינן נענוע מעלה ומוריד להופכם יוכל להחזיק את הלולב במקום אתרוג אחד ,הטעם
מוליך ומביא לעצור רוחות רעות וטללים רעים .לשמואל משום שצריך ליטול את הלולב בימין ואת האתרוג
שיעור הדס וערבה ג' טפחים ,ושל הלולב ד' כדי שיצא בשמאל כיון שבלולב יש ג' מצוות ובאתרוג אחת ,ושמא
מההדס טפח ,ולריו"ח השדרה של הלולב צריכה לצאת יחליף ויצטרך להפוך ,ויפול האתרוג ויפסל .והא דכתיב
מההדס טפח .ולענין שיעור טפח ,לר"ט לוקחים אמה "הדר" היינו שדר באילן משנה לשנה.
של ה' טפחים בינוניים ומחלקים אותה לששה חלקים,
ג' מהם הוא שיעור ההדס ,וד' הוא שיעור הלולב .ומה המשך דיני לולב
שאמר שמואל ששיעור הדס ג' טפחים ,לר"ט זה יוצא לולב של אשירה פסול ,והיינו באשירה דמשה -מה
ב' ומחצה ,ושמואל לא דקדק בדבריו אלא החמיר שהיה בשעת כיבוש א"י ,שעליהם נאמר "ואשריהם תשרפון
מעט( .ואין לומר שכוונת ר"ט שצריך הדס של ה' באש" ,דכיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה ,אבל
טפחים ,שהרי הדס של ג"ט אין אנו מוצאים שיהיה עבות סתם לולב של ע"ז ,שכיבדו בו את הקרקע לפני הע"ז ,או
כראוי ולא הדס שוטה ,כ"ש שאין הכונה לאמה של ה"ט). שדרך עבודתה להעבירו לפניה או לזרקו בה ,לא יטול משום
דמאיס לגבוה ,ואם נטל כשר ,דאע"פ שאסור בהנאה ,מצוות
דיני הדס לאו להנות ניתנו ,ואינם אלא עבודת עבד לרבו.
"ענף עץ עבות" היינו ענף שיש לו עלים המכסים את הענף, לולב של עיר הנידחת פסול ,דכתותי מיכתת שיעוריה.
שזה ג' עלים בכל קן .הגמרא מבארת מנלן שהכונה להדס.
וכן יבוארו בגמרא פסולי הדס :א' נשרו העלים וכבר אינו כמה פסולי לולב -לולב שנסדקו ראשי העלים ל"ב.
עבות .ב' גזול .ג' יבש .ד' של אשירה ושל עיר הנידחת ,ה' שלו או השדרה כשר ,אבל אי עביד כהימנק שראשו מתפצל
נקטם ראשו (ואם עלתה בו תמרה כשר ,והגמרא דנה בזה
לכאן ולכאן כאילו יש לו ב' שדראות פסול .ולולב כפוף
אם ההדס נדחה מהכשרו היכא שעלתה בו תמרה ביו"ט ,או
שמיעט ענביו ביו"ט) .ו' היו ענביו מרובות מעליו. שראשו כפוף כאדם גיבן ,או קווץ שיש בשדרתו קוצים ,והערוך
פירש שיש בו קמטים ,פסול .וכן לולב דסליק בחד הוצא
עבות -הא דכתיב "ענף עץ עבות" הכונה לענף שעליו
שיש לו עלים רק מצד אחד ,פסול .לולב עקום כמגל ,אם
מכסים את עצו ,והיינו הדס שעליו עשויים כקליעה והם
30
ענבי ההדס ביו"ט כשר ,אבל דבר שנראה ונדחה וחזר שוכבים ומכסים את העץ .ואין הכונה לזית כיון שאינו עבות
ונראה ,הגמ' נשארת בספק אי יש דיחוי ,דזה חמור יותר והיינו שאין העלים מכסים זה את זה .ואין הכונה לדולבא
מדיחוי מעיקרא ,דבדיחוי מעיקרא י"ל שאין דיחוי כיון שכשנראה שעליו עשויים כקליעה( ,והיינו ערמון) ,כיון שאין העלים
למצוה הוי כקרבן שהוקדש עכשיו ,משא"כ בנראה ונדחה. מכסים את העץ .ואין הכונה להירדוף -לאביי כיון
דיחוי בכסוי הדם -המכסה את הדם ונתגלה ,פטור דכתיב "דרכיה דרכי נועם" והירדוף הוא חד ופוצע את
מלכסות .ואם הרוח כסתה את הדם פטור מלכסות ,אך הידיים ,ולרבא כתיב "והאמת והשלום אהבו" ,וכיון שהוא
אם חזר ונתגלה חייב לכסות ,וילה"ס אם הטעם משום סם המות אינו אמת ושלום ,ובברייתא איתא שהכונה להדס
דפשיטא לן שאין דיחוי אצל מצוות ,או שזה ספק, שהוא עץ הקלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת,
ומספק חייב לכסות. ולראב"י הכונה להדס מפני שהוא עץ שטעם עצו ופריו
שווה.
דיחוי בנקטם ראש ההדס -נקטם ראש ההדס מערב
יו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט משנאגד ,זה תלוי בספק אם עבות היינו שיש ג' עלים בכל קן ,והיינו שג' עלים יצאו
יש דיחוי אצל מצוות. מתוך אותו עוקץ ,לרב כהנא אפי' תרי וחד כשר וכן נהג
רב אחא בריה דרבא ,ולאמימר הוי הדס שוטה.
דיחוי בהיו ענביו מרובות מעליו- נשרו רוב עליו -אם עבותו קיימת ,והיינו שהיו ז' עלים
הדס שהיו ענביו מרובים מעליו ומיעטן לפני יו"ט, בכל קן ונפלו ד' ,כשר.
כשר ,ואם עבר ומיעט את הענבים ביו"ט ,ואם לולב צריך
הדס גזול פסול.
אגד ה"ה בערב יו"ט אחרי שנאגד ,לר"א בר צדוק פסול,
וחכמים מכשירים .הגמ' רוצה לומר שלכו"ע לולב א"צ הדס מצראה שגדל במיצרי השדה והוא משובח מפני ל"ג.
אגד ,ואף אי לולב צריך אגד לא ילפינן לולב מסוכה שיש לו מקום לגדול ,וי"מ מצרי .אע"פ שיש לו שם לווי
לפסול תעשה ולא מן העשוי ,וא"כ בהכרח המחלוקת כשר ,ד"ענף עץ עבות" אמר רחמנא ,מכל מקום.
היא אם יש דיחוי אצל מצוות .והגמ' דוחה שי"ל יבש -יבשו רוב עליו ונשארו בראשו ג' בדי עלים לחים
שלכו"ע אין דיחוי אצל מצוות ,ונחלקו אם לומדים
כשר ,אבל אם הראש יבש והאמצע לח פסול משום שאינו הדר.
לולב מסוכה בבנין אב ,או שנחלקו במחלוקת ר"י ורבנן
אם לולב צריך אגד ,משום דילפינן "ולקחתם לכם ביום של אשירה ושל עיר הנידחת פסול.
הראשון" מ"ולקחתם אגודת אזוב" ,או שלולב א"צ נקטם ראשו פסול ,ואם עלתה בו תמרה בערב יו"ט
אגד .ומ"מ אף לרבנן מצוה לאוגדו משום "זה קלי כשר.
ואנוהו".
הדס שענביו מרובות מעליו פסול ,ואם מיעטם לפני
ל"ג :אם מיעט את הענבים אחרי אגידת הלולב יו"ט כשר ,וביו"ט עצמו אסור למעט משום שבות דדומה
כשר ,ואף אי דיחוי מעיקרא הוי דיחוי ,י"ל דאגד הזמנה למתקן כלי ומכשירו.
בעלמא הוא ולא חשיב אפי' דיחוי מעיקרא כל שלא היה אם
קידש היום ועודנו בפסולו ,אבל קודם שהגיע זמן המצוה לאו דיחוי במצוות
דיחוי הוא.
קרבן שנדחה אחר שחיטה אינו חוזר להכשרו ,אלא הוא
נדחה לגמרי .ורב ירמיה מסתפק האם דין זה נאמר גם
ר"א ברבי שמעון מתיר למעט את הענבים ביו"ט, במצוות ,או שזה דין דווקא בקרבנות .ונ"מ לענין הדס שהיו
והיינו כשמלקטם לאכילה ואינו מתכוון לתיקון מנא, ענביו מרובות מעליו ומיעטם ,או בנקטם ראש ההדס ועלה
וסבר כאביו ר"ש דדבר שאין מתכוון מותר ,ואף דמודה בו תמרה ,וכן לגבי כיסוי הדם אם נתכסה וחזר ונתגלה.
ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ,שכיון שא"א שלא תמות הוי והגמרא אומרת שיש חילוק בין דבר שכבר היה ראוי למצוה
ונדחה (נראה ונדחה) ,לבין דבר שמעיקרא לא היה ראוי
כמתכוון ,איירי שיש לו הושענא אחריתי ,וממילא אין כאן
(דיחוי מעיקרא) ,וכדלהלן.
תיקון כלי.
דיחוי במצוות -הגמ' מסתפקת אם יש דיחוי בשאר
הותר אגדו ביו"ט יכול לעונבו ,אבל לקשור אסור ,דקשר
של קיימא הוא אחת מאבות מלאכות ,והכא הוי קשר של קיימא, מצוות כמו בקרבנות שאם הקרבן נדחה אחר שחיטתו אינו חוזר
דאין בכוונתו להתירו לעולם ,ולר"י עניבה כקשירה ואסור להכשרו ,או לא .והגמ' (ע"ב) פושטת שדיחוי מעיקרא
לעונבו ,ולא מהני אגידה כירק דבעינן קשירה לא הוי דיחוי ,מהא דמבואר במתני' שאם ליקט את
31
ראש השנה כדי להוסיף מחול על הקודש ,לר"ע ילפינן דין זה מעלייתא ,לתנא דברייתא עניבה כקשירה כר"י ,אבל
מ"בחריש ובקציר תשבות" ולרבי ישמעאל זה הלל"מ ,וחכמים ס"ל שא"צ קשירה מעלייתא אלא עונבו כאגודה של
עשו סייג לתורה ואסרו בשדה הלבן מפסח ובשדה האילן
ירק .ושמעינן מהכא שצריך לאגוד את הלולב בקשירה גמורה,
באילנות זקנים מעצרת ,ושדה אילן היינו ג' אילנות בבית סאה,
שאז מותר לחרוש עד עצרת ,ובפחות מג' אילנות מותר לחרוש שהרי אף לרבנן שלולב א"צ אגד ,מ"מ מצוה לאוגדו משום "זה
בסמוך להם לפי חשבון המרחק כשיש ג' בבית סאה .ובנטיעות קלי ואנוהו".
צעירות מותר לחרוש עד ר"ה אם יש י' נטיעות בבית סאה כדי מתי ענבים פוסלים בהדס -היו ענביו מרובות מעליו
שלא יבשו ,ואם אינם מפוזרות או שיש פחות מי' נטיעות ,מותר
לחרוש לפי חשבון המרחק כשיש י' מפוזרות).
פסול ,אף אם הענבים נמצאים בכמה מקומות ,משום
דהוי מנומר .ענבים שחורים פוסלים מפני שאינו הדר,
דברים שנתחלף שמם אחרי החורבן ,והנ"מ ומתחילה הם ירוקים ואח"כ הם משחירים ,וכן ענבים אדומים
בזה- פוסלים ,כדמצינו שדם שחור הוא אדום שלקה ,וא"כ
חלפתא וערבתא ,ונ"מ שרק חלפתא כשר ללולב. ענבים אדומים עתידים להשחיר ולכן הם פסולים ,אבל בענבים
ירוקים כשר.
שיפורא וחצוצרתא פשוטה ואינה של איל ,ונ"מ שרק
חצוצרתא כשרה לשופר.
דיני ערבה
פתורתא ופתורא שלחן קטן וגדול ,ונ"מ למקח וממכר.
"ערבי נחל" היינו ענף מעץ הערבה ,שהעלה שלה משוך (-
בי כסי והובלילא ,ונ"מ שמחט הנמצאת בבי כסי אפי' צר וארוך) כנחל ,והקנה שלה אדום ,ופיה (צידי העלה) חלק.
בצד אחד פסולה מפני שדופנו דק ,דאילו במה שהיה נקרא בי ולהלן יבואר מה כשר לערבה ומה פסול.
כסי אינו טריפה אלא כשהנקב מפולש ,כיון שהוא עבה כב'
דפנות.
פסולי ערבה -גזולה דכתיב "לכם" ,יבשה ,של אשרה
בבל ובורסיף ,ונ"מ לגיטי נשים ,שמבבל א"צ לומר בפני
ושל עיר הנידחת דכיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה,
נכתב ובפני נחתם ,משום דבקיאים לשמה ומצויים לקיימו ,וכעת נקטם ראשה ,נפרצו עליה ,פסולה ,אבל כמושה,
מבורסיף אין צריך לומר ומבבל צריך לומר. ושנשרו מקצת עליה ,כשרה.
ערבי נחל -איתא בברייתא ש"ערבי נחל" היינו ערבות
דיני ד' מינים הגדלות על הנחל ,דבר אחר שיהיה עלה שלה משוך
ל"ד :מנין הד' מינים -לשיטת רבי ישמעאל יטול ג' כנחל .ובברייתא אחרת לומדים מדכתיב "ערבי" בלשון
רבים ,שגם ערבות של בעל הגדלות בשדה שלא על הנחל
הדסים ,דכתיב "ענף ,עץ ,עבות" .וב' ערבות ,דכתיב
ואינו צריך השקייה ,ושל הרים ,כשרות ,אמנם לכתחילה מצוה
"ערבי" .ולולב אחד ,דכתיב "כפת" .ואתרוג אחד,
דכתיב "פרי" ,וחזר בו רבי ישמעאל וסובר שדי בהדס בערבי נחל ממש .וצפצפה פסולה כיון שהיא גדילה בין
אחד .ולר"ע יטול אחד מכל מין. ההרים וכתיב בתוכחה ביחזקאל "קח על מים רבים
צפצפה ש ָׂמֹו" ,אמר הקב"ה אני אמרתי שיהיו
הדסים קטומים -לרבי ישמעאל יטול הדס אחד ישראל לפני כעץ ערבה שאחוז במים רבים והם שמו
שאינו קטום ,ולר"ט יכול ליטול שלשתם קטומים דלא עצמם כצפצפה שבהרים.
בעי הדר בהדס .לשמואל הלכה כר"ט ,ולכן אמר שמואל
לסוחרים שאם לא ימכרו את ההדסים בשווים ידרוש ל"ד .ערבה קנה שלה אדום ,ועלה שלה משוך ,ופיה
לרבים שהלכה כר"ט. חודם של עלים חלק .וצפצפה קנה שלה לבן ,ועלה שלה
עגול ,ופיה דומה למגל .ואם פיה דומה למסר פסולה,
אין אוגדים את האתרוג יחד עם שאר המינים ,דהא לא וחילפא גילא אע"פ שפיה דומה למגל כשרה ,ואין
כתיב "וכפת תמרים" אלא "כפת תמרים". חסרון במה שיש לה שם לווי ,ד"ערבי נחל" כתיב ,מכל
ארבעת המינים מעכבים זה את זה ,דכתיב מקום.
"ולקחתם" שתהא לקיחה תמה. לאבא שאול "ערבי" לא בא להכשיר של בעל אלא בא ללמד
דיני אתרוג שיש מצות ערבה בלולב ויש מצות ערבה במקדש
להקיף את המזבח .ולרבנן מצות ערבה במקדש היא הלכה
"פרי עץ הדר" היינו אתרוג .ולהלן יבואר מנלן שהכונה למשה מסיני( ,וכן נסוך המים לתמיד של שחר בימי החג,
לאתרוג ,וכן יבוארו פסולי אתרוג ,ויש דין מיוחד באתרוג
ועשר נטיעות דהנה אסור לחרוש בערב שביעית ל' יום לפני
32
אתרוג של תרומה טהורה לא יטול ,י"א מפני שצריך שהוא יהיה ראוי לאכילה( ,ולכן אתרוג ערלה או של
שמכשירו לקבל טומאה ,שהרי שורים את האגודה במים בשבת תרומה טמאה פסול) ,ויש מחלוקת אם צריך שיהיה באתרוג
גם דין ממון או לא (ונ"מ במעשר שני בירושלים) .עוד
כדי שלא ייבשו ,וכשנוגעים באתרוג עם המים הוכשר לקבל
מבארת הגמרא שאר פסולי אתרוג ,כגון פסולי חסר או
טומאה ,ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב "משמרת
פסולי הדר.
תרומותי" ,וי"א מפני שמפסידו שקליפתו החיצונה נפסדת
במשמוש הידים ואסור להפסיד את התרומה ,ונ"מ אם קרא אתרוג הגזול ,והיבש פסול.
עליו שם תרומה חוץ מקליפתו החיצונה ,שאין אסור הירוק ככרתי ר"מ מכשיר ור"י פוסל( .עיין ל"א.):
להפסידו .וכן נ"מ היכא שכבר הוכשר לקבל טומאה .שם .ואם
ל"ה .פרי עץ הדר -היינו אתרוג ,ד"פרי עץ" היינו
נטל כשר לפי שיש בו התר אכילה לכהן או לישראל
שלקחה מכהן יכול להאכילו לבן בתו כהן( ,אבל פדיון אין
שטעם עצו ופריו שוה ,ואין הכונה לפלפלין (וכדמצינו
לתרומה) ,וכן יש בו דין ממון שהרי הכהן יכול לקדש בו אשה, שיש ערלה בפלפלין דכתיב "עץ מאכל" עץ שטעם עצו
וכן ישראל שנתן לו הכהן את התרומה יכול לקדש אשה ,ומוכרה ופריו שוה ,דלא תימא כיון שהעץ אינו גבוה מן הארץ אין בו
לכהנים והדמים שלו. ערלה .וללמדך שאין ארץ ישראל חסירה כלום) ,שהרי
אתרוג של דמאי ב"ה מכשירים דכתיב "לכם" כיון דאי התורה אמרה לקחת "פרי" אחד ,ובפלפלין לא מינכרא
בעי מפקר נכסיה והוי עני וחזי ליה ,דרוב עמי הארץ
לקיחת פרי אחד כיון שהם קטנים .לרבי דורשים "הדר"
מעשרים ואינו אלא חומרא בעלמא וגבי עניים ואכסניא (חיל מלשון הדיר ,שכמו שבדיר עד שבאים קטנים עדיין
המלך שמזונותיהם על בני המדינה) לא העמידו דבריהם .וב"ש גדולים קיימים ,כך צריך להיות הפרי שכשחונטים פירות
פוסלים דסברי שאין מאכילים את העניים ואת שנה זו עדיין פירות שנה שעברה קיימים ,והיינו אתרוג .ולרבי
האכסניא דמאי ,ופסול כיון דלית ביה התר אכילה. אבהו "הדר" היינו שדר באילנו משנה לשנה והיינו
אתרוג .ולבן עזאי קרינן אידור שזה מים ביוונית,
עלתה חזזית כמין אבעבועות דקות על רובו פסול ,על
ואתרוג גדל על כל מים.
מיעוטו כשר ,ואם עלתה חזזית בשניים ושלשה
מקומות אף במיעוטו פסול דהוי כמנומר ,ובחוטמו אתרוג של אשירה ושל עיר הנידחת פסול ,דכיון
המקום שמתחיל השיפוע בראש האתרוג ,משהו נמי פסול דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה.
מפני ששם זה ניכר יותר. אתרוג ערלה או מעשר שני -אתרוג של ערלה פסול.
ניטלה פיטמתו –ראש האתרוג ,פסול ,ואם ניטל עוקצו לרבי חייא בר אבין הטעם לפי שאין בו התר אכילה
זנבו כשר .וי"מ דפיטמתו היינו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג, ו"לכם" היינו הראוי לכם בכל דרכי הנאתו ,ולרב אסי לפי שאין
אבל אם רק נחתך העוקץ שמחוץ לאתרוג כשר ,ורש"י מקשה על בו התר אכילה ודין ממון שאינו שו"פ ואינו שלכם .ונ"מ
פי' זה. במעשר שני בירושלים שיש בו התר אכילה ,לר"מ שהוא
נקלף פסול ,ואם נקלף כולו והגליד כתמרה אדומה ממון גבוה ואינו יכול לקדש בו אשה ,שלרב אסי אין יוצאים
כשר אבל מקצתו פסול דהוי ליה כמנומר. בו יד"ח ,ולתנא דמתני' ,והיינו רבנן דס"ל שהוא ממון
הדיוט ,לא יטול (י"א מפני שמכשירה לקבל טומאה,
ל"ו .נסדק פסול.
וי"א מפני שמפסידה ,וכדלהלן לגבי תרומה טהורה.
ניקב נקב מפולש פסול ,ובנקב שאינו מפולש פסול ל"ה ,):ואם נטל יצא יד"ח מפני שיש בו התר אכילה,
בכאיסר אע"פ שלא חסר כלום. ולמ"ד שצריך דין ממון יצא רק לרבנן .וכן לר"מ עיסה
מתי אתרוג פסול כמו טריפה בבהמה -רבא מסתפק של מעשר שני אינה חייבת בחלה ,דכתיב "ראשית
באתרוג שנימוח ונשארו הסימפונות –חדרי הזרע עריסותיכם" ,ומצה של מעשר שני אין יוצאים בה יד"ח
שבתוכם נמצאים הגרעינים ,אם כשר כמו שמצינו לגבי בפסח ,דילפינן לחם לחם מחלה ,ולרבנן יוצאים בה
טריפות שאם לא נימוחו הסימפונות לא הוי טריפה ,או יד"ח מצה וחייבת בחלה.
שאע"ג שבבהמה לא הוי טריפה פסול באתרוג ,דשאני ל"ה :אתרוג של תרומה טמאה פסול ,דאע"פ שיכול
הכא דשליט ביה אוירא( .ולענין נקלף או נסדק פסול להסיקו תחת תבשילו דכתיב "תתן לו" ולא לאורו ,מכלל דבת
באתרוג כמו בבהמה דמצינו שגלודה היא טריפה ,וכן נסדק אורו היא ,אין בו התר אכילה.
הקנה ולא נשאר חוליה למעלה וחוליה למטה הוי טריפה ,וניקב
33
דין אגידת הלולב כשר באתרוג אע"ג דבבהמה בניקב קרום של מח הוי
לרבנן מצוה לאגוד את הלולב וההדסים והערבות יחד משום
טריפה).
"זה קלי ואנווהו" ,ו רבי יהודה לומד מגזירה שוה שהאגידה אתרוג תפוח שהתנפח מחמת שנפלו עליו גשמים אחרי
מעכבת ,ונ"מ ג"כ שלר"י האגידה חייבת להיות ממין הלולב, שנתלש ,סרוח שנרקב ,וי"א שתפוח היינו נרקב וסרוח ריחו רע,
ולר"מ יכולים לאגוד במין אחר .וכן נ"מ שלר"י אגידת הלולב
כבוש בחומץ או בחרדל ,שלוק מבושל מאד ,לבן ,מנומר,
אינה חוצצת ,ולרבנן היא חוצצת .עוד יבואר להלן אם אפשר
לאחוז את הלולב ע"י דבר אחר ,או שזה פסול משום דבעינן עגול ככדור ,פסול ,וי"א אף התיום שני אתרוגים הדבוקים
לקיחה תמה. יחד.
לר"י אין אוגדים את הלולב אלא במינו של הלולב ,ואין אתרוג הכושי -לאביי כשר ,לרבא לבני בבל כשר מפני
הטעם משום הדר ,שהרי לר"י אין דין הדר בלולב ,אלא משום שהם קרובים לכוש ורגילים באתרוגים אלו ,ולבני א"י פסול.
דס"ל שלולב צריך אגד וא"כ האגד עצמו הוא מכלל המצוה, דומה לכושי שגדל בבבל והרי הוא שחור פסול משום נדמה,
ואם יביא מין אחר יהיו חמשה מינים ויעבור בבל תוסיף. אבל הגדל בכוש כשר כיון שכך הדרך.
ואמר רבא שסיב שנכרך סביב הדקל ,או עיקרא דדיקלא אתרוג הבוסר (-קטן כפול הלבן) ,ר"ע פוסל וחכמים
–חתיכות מהדקל עצמו ,כשר לר"י ,מפני שהם מין לולב, מכשירים ,ואינו תלוי בדין חיוב מעשר באתרוג בוסר
שהרי לר"י הסכך צריך להיות ממין לולב ,וכדלהלן, שר"ש פוטר וחכמים מחייבים ,די"ל שר"ע פוסל משום
ובכל זאת מכשיר ר"י לסכך בנסרים. שאינו הדר אבל במעשר חייב ,וחכמים שמכשירים
לר"מ אוגדים את הלולב אפי' בחוט או במשיחה, סוברים שפטור ממעשר דכתיב "עשר תעשר את כל
ומעשה באנשי ירושלים שאגדו בגימוניות של זהב – תבואת זרעך" כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה והיינו
חוטי זהב כפופים( ,ולר"י היה זה לנוי בעלמא ולא להכשר מצוה, פרי העשוי לצמוח שהוא בשל כל צרכו( .וחכמים לא מחייבים
ולכן אין בזה בל תוסיף ,ומלמטה היה אגוד במין הלולב). בוסר במעשר אלא אתרוגים ותפוחים ,אבל שאר הפירות אינם
ראויים לאכילה כשהם בוסר ופטורים אף לחכמים ,ותפוחים
חייבים אף לר"ש משום שהם ראויים רק לזריעה ,ורק באתרוגים,
ל"ז .אלו מינים כשרים לסכך -לרבי יהודה צריך או בתפוחים קטנים מאד ,שראויים לאכילה ולא לזריעה ,ר"ש
לסכך דווקא בד' מינים שבלולב ,דאם ד' מינים שהם פוטר וחכמים מחייבים).
קלים שנוהגים רק ביום פסולים בשאר מינים ,כ"ש
ל"ו :גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול ,ואם
שסוכה שהיא חמורה שנוהגת גם בלילות שנוהגת רק
עשאו כברייתו כשר ,אפי' אם עשאו כמין דפי קרשים
בד' מינים .והא דאמר עזרא "צאו והביאו עלי זית ועלי
קרשים כעין גלגל של ריחיים.
עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות
סוכות כנהוג" ,עלי זית ועץ שמן הם לדפנות ולא לסכך. חסר -אתרוג שניקבוהו עכברים ,לל"ק פסול אף
לר"מ יכול לסכך בכל דבר ,דכתיב "בסוכ ת תשבו" בשאר הימים משום דמאיס ובעינן מצוה הדורה הואיל
סוכות של כל דבר ,ולא דורשים ק"ו כיון שיוצא מזה ומזכיר שם שמים עליו ,ולל"ב כשר בשאר הימים ופסול
קולא שאם לא מצא מד' מינים ,לא יעשה סוכה כלל. רק ביום הראשון כדין חסר דפסול ביום הראשון שחיובו
והא שמכשיר ר"י בסיככה בנסרים של ארז שאין בהם דאורייתא משום דבעינן לקיחה תמה .ורבי חנינא היה אוכל
ד"ט (ור"מ מכשיר רק אם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר ממנו ויוצא בו בשאר ימים.
והניח פסל ביניהם) היינו הדס ,כדכתיב "אתן במדבר שיעור אתרוג הקטן ר"מ אומר כאגוז ר"י אומר כביצה,
ארז שיטה והדס". וכן נחלקו בשיעור ג' אבנים מקורזלות (-מחודדות וטובות
לקינוח) שמותר להכניס בשבת לבית הכסא .וההתר הוא
דיני חציצה באחיזת הלולב כשמטלטל פחות מד' אמות ובית הכסא אינו מוקף מחיצות ,שאין
כאן אלא טלטול מוקצה ומשום כבוד הבריות לא גזרו.
לרבה צריך לשייר בלולב מקום של בית יד בלא
איגוד דאל"כ הוי חציצה ואין זו לקיחה ,דס"ל כרבנן שלולב שיעור אתרוג הגדול -לרבי יוסי אפי' אם צריך לאוחזו
א"צ אגד וממילא אין האגד חלק מהמצוה ,ולרבא כל דבר בשתי ידיו כשר ,ולר"י בעינן כדי שיאחז ב' בידו אחת
דברי ר"י דחיישינן שיפול ,וכן אמר ר"י שיש לפוסלו משום
שבא לנוי אינו חוצץ.
שאינו הדר( ,והיינו לשיטת רבי יוסי ,אך ר"י עצמו סובר שאין דין
וכן לרבה אין לאחוז את הלולב ע"י סודר ,דבעינן הדר באתרוג).
לקיחה תמה .אבל משום חציצה אין כאן ,משום שמדובר
34
ההלל ,ובאנא ד' הושיעה נא ,ולב"ש מנענעים אף באנא שעשה מהסודר בית יד ללולב והוא אוחז מלמטה והלולב מחוץ
ד' הצליחה נא .וי"א שינענע בתחילת הודו ובסוף הודו. לידו.
ולרבא לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ,וכדמצינו
דרך הנענוע היא מוליך ומביא ומעלה ומוריד ,כמו
שאם אפר הפרה נפל מאיליו לשוקת שהיו מביאים את
שמצינו בשתי הלחם וב' כבשי עצרת ,שמניח שתי האפר בשפופרת ,דכל מעשי פרה היו בכלי אבנים אם אפשר,
הלחם ע"ג ב' הכבשים ,ומניח ידו תחתיהם ,דכתיב "והניף וצריכים לתת את האפר על המים דכתיב "מים חיים אל כלי" שלא
הכ הן אותם על לחם הביכורים תנופה לפני ד' על שני כבשים", יפסיק האפר בין המים לכלי ,והא דכתיב "ונתן עליו מים" היינו
ולומדים מלחם המילואים שהלחם יהיה מעל הכבשים ,ומוליך שיערבם ,ואם נפל מאיליו לשוקת פסול ,ומשמע שאם הוא
ומביא (למי שד' רוחות שלו ,וי"א כדי לעצור רוחות הפילו במתכוון כשר ,ומבואר דאע"ג דכתיב "ולקחו
רעות) ומעלה ומוריד (למי שהשמים והארץ שלו ,וי"א מעפר שריפת החטאת ונתן" ,לקיחה ע"י דבר אחר שמה
כדי לעצור טללים רעים ,וחזינן מהכא שאפי' שיירי לקיחה .וי"ג שלומדים מ"ונתן".
מצוה שאינם לעיכובא במצוה ,מעכבים את הפורענות, אמנם מהא דתנן שאם האזוב קצר ואינו מגיע למים (שהיו
שהרי תנופה אינה מעכבת ,דכתיב "לתנופה לכפר" וכיון מונחים בשפופרת קנים ארוכה) ,מאריכו בחוט או בכוש
שהכפרה היא בדם בהכרח הכונה שאם לא הניף כיפר) ,דכתיב וטובל במים ומעלה (ואוחז באזוב ומזה דאל"כ לא יצליח
"אשר הונף ואשר הורם" הונף היינו מוליך ומביא ,והורם היינו להזות על הכלי) ,אע"ג דכתיב "ולקח אזוב וטבל" בשעת
מעלה ואין עליה בלא הורדה .ואין נכון לומר בנענועים "דין טבילה בעינן לקיחה ,ליכא ראיה שלקיחה ע"י דבר אחר
גירא בעיניה דסטנא" שרואה שאינו יכול לנתקנו מעול מצוות, שמה לקיחה ,דדילמא אם חיברו זה נחשב כגופיה.
מפני שזה גורם שהשטן –היצר הרע ,יתגרה בו לטעות
מעל קונו. ל"ז :וכן לרבה לא יכניס את הלולב לאגודה אחרי
ההדסים והערבות שמא ינשרו עלים ויהיו חציצה .וכן
אכילה לפני נטילת לולב לא יחתוך את הלולב מלמטה שמא ישארו עלים
אסור לאכול לפני נטילת לולב ,וכפי שמצינו שאסור לאכול חתוכים והוי חציצה ,ורבא מתיר בשניהם ,דמין במינו
לפני תפילת מנחה .ולהלן יבואר האם מי שהתחיל לאכול אינו חוצץ.
צריך להפסיק וליטול לולב או שיכול לגמור סעודתו וליטול
את הלולב אח"כ. הרחת הדס ואתרוג -הדס של מצוה אסור להריח בו,
ל"ח .מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב ליטול ,צריך דכיון דלריחא קאי הקצהו מריחא שזה דרך הנאתו ,וילפינן
ליטול כשמגיע לביתו ,וכל היום כשר לנטילת לולב. מסוכה שאסורה בהנאה ,כיון שחל שם שמים על הסוכה כיון
ואם שכח ליטול והתחיל סעודתו ,אם אין שהות ביום שהוקצו למצוה ,אבל אתרוג כיון שהוא עומד לאכילה לא
ליטול אחרי הסעודה צריך להפסיק וליטול ,ואם יש הקצהו מריחא אלא מאכילה .ובשבת מותר להריח
שהות ביום א"צ להפסיק ,כדמצינו גבי תפילת מנחה הדס מחובר ,דא"צ לתולשו כדי להריחו ,אבל אתרוג
שאם התחילו בסעודה ויש שהות להתפלל אח"כ אין אסור שמא יתאווה לאוכלו ויבוא לתולשו ,ואף אם
יאכלנו במחובר אין לך תולש גדול מזה.
מפסיקין.
רבי זירא אומר שמתני' איירי בחול המועד שחיוב נוטל את הלולב בימינו כיון שיש עמו עוד ב' מינים ,ואת
נטילת לולב הוא מדרבנן ,אבל ביו"ט ראשון שהוא האתרוג בשמאלו.
דאורייתא מפסיק אפי' אם יש שהות ביום( ,הגמ' מברך על נטילת לולב ,הואיל ומינו גבוה משאר מינים
אמרה שי"ל שבדרבנן מצוה להפסיק שמא ישכח ויפשע). ולכן הוא חשוב והאגד נקרא על שמו.
יציאה יד"ח בברכת אחר -אדם יכול לצאת יד"ח נענוע הלולב ושתי הלחם
ברכת המזון כששומע הברכה מאשתו ובניו בבן שהגיע
מלבד מצות נטילת לולב והיינו לאחוז בידו את הד' מינים
לחינוך ,והיינו היכא שהאב אכל כזית או כביצה ולא כדי שביעה
יחד ,יש מצוה (י"א מדאורייתא וי"א מדרבנן) לנענע את הד'
שגם הוא אינו מחויב מדאורייתא ,דבעינן "ואכלת ושבעת וברכך",
מינים ,ולהלן יבואר מתי ואיך מנענעים ,וכמה פעמים
ואתי דרבנן ומפיק דרבנן ,ומ"מ תבוא מארה לאדם שאשתו מנענעים.
ובניו מברכים לו ,דודאי זה מחמת שלא למד.
היכן מנענעים -מנענעים בהודו לד' תחילה –שבתחילת
סדר ודיני אמירת ההלל המזמור שבתהילים ,וסוף שבסוף אותו מזמור שהוא גם סוף
35
בחינם נהגו כך) .ומה שמפסיקים באמצע פסוק ,הטעם הוא מפני איתא במתני' לקמן (מ"ב ):ההלל והשמחה שמונה ,והיינו
שפסוק זה נאמר ע"י שני בני אדם (אחי דוד ודוד). שצריך לגמור את ההלל כל השמונת ימים .דעת הרמב"ם
ממה שרק הש"ץ היה אומר ברוך הבא ,והציבור (ספר המצוות שורש א') שאמירת ההלל היא דרבנן ,שהרי
זה שבח שאמרו דוד ,אבל הרמב"ן בהשגות שם חולק ואומר
ממשיכים בשם ד' ,לומדים ששומע כעונה (אע"פ
ונחלקו הרמב"ם והרמב"ן (ספר המצוות שורש א') חולק
שלא ענה כלום) .והמקור ששומע כעונה הוא מדכתיב וסובר שזה דאורייתא (ואולי נוסח ההלל נתקן אח"כ ,עיין
"את כל דברי הספר אשר קרא מלך יהודה" ,ובאמת לא בגמרא פסחים קי"ז כמה שיטות מי אמר את ההלל
יאשיהו קראם אלא שפן דכתיב "ויקראהו שפן לפני בראשונה).
המלך" ,ולא חזר יאשיהו וקראם דכתיב "ותכנע לפני ד' והנה בתחילה לא היו בקיאים כולם בנוסח ההלל ,והיה אחד
בשמעך" .כתב רש"י ששומע כעונה היינו שמי שאינו יודע לא קורא את הלל ועונים אחריו הללוי'ה וראשי פרקים ,ובהמשך
לקרות ולא לענות ,אם שמע וכיון ליבו לשמוע ,יצא .ולמד מזה שכבר היו בקיאים היו בדבר מנהגים שונים ,וכדלהלן.
רש"י שהמתפלל שמונה עשרה ושומע קדושה או איש"ר ישתוק סדר קריאת ההלל -המנהג בתחילה היה שאחד קורא את
ויכון והרי הוא כעונה ,ואח"כ ימשיך בתפילתו. ההלל ומוציא את הרבים ,מפני שלא כולם היו בקיאים בקריאת
רבא אמר שצריך להזהר שלא להפסיק בנשימה בין ברוך ההלל ,וכולם חייבים בקריאתו ,ועל כן אם קורא ההלל הוא
הבא ,לבשם ד' ,וכן בין יהא שמיה רבא ,למברך .ולרב גדול ,עונה אחריו הללוי'ה אחרי כל דבר שהוא אומר,
ספרא אין לחוש בזה כיון שכוונתו לגמור. וכדאיתא בסוטה ששירת הים נאמרה כאמירת ההלל ,שכמו
שבהלל אומרים הללוי'ה אחרי הש"ץ ,כך בשירת הים משה אמר,
ל"ט כפילת פסוקים בסוף ההלל -מקום שנהגו
וישראל ענו אחרי כל דבר אשירה לד' .אבל מי שהיה עבד או
לכפול בפסוקי ההלל מ"אודך כי עניתני" עד הסוף ,יכפול, אשה או קטן מקרין אותו ,אינם יכולים להוציאו יד"ח כיון
וטעם המנהג מפני שפרשה זו עד אודך כולה כפולה ,הודו תחילה
שאינם מחויבים בדבר ,ולכן עונה אחריהם מה שהם
וסוף ,יאמר נא ג"פ ,קראתי י'ה וענני במרחב י'ה ,וכו' .רבי היה
אומרים ,ותבוא עליו קללה שלא למד ,ואם למד על שעושה
כופל מאנא ד' והלאה ,ור"א בן פרטא היה כופל מאודך
שלוחים כאלה.
והלאה.
ברכה בהלל -מצוה לברך לפני ההלל ,דכל המצוות
ל"ח :כמה הלכות שלומדים מדרך קריאת
מברך עליהם עובר לעשייתם( ,ו"עובר" היינו לשון ההלל-
הקדמה ,דכתיב "ויעבור את הכושי" ,וכתיב "והוא עבר במקומו של רבא ,למרות שכבר כולם היו בקיאים בקריאת ההלל,
לפניהם" ,וכתיב "ויעבור מלכם לפניהם) .ולענין ברכה היו נוהגים כדלהלן ,כדי ללמד מספר הלכות חשובות-
אחריה אם נהגו לברך יברך. מאמירת ההללוי'ה הראשון שהש"ץ היה אומר הללוי'ה
וכולם שתקו ,ואח"כ כולם היו עונים והוא שותק ,ולא היו אומרים
יחד עם הש"ץ כמו בשאר ההלל ,לומדים שמצוה לענות
כמה מדיני שביעית הללוי'ה אפי' לבקיאין.
אין לקנות אתרוג בשביעית מעם הארץ ,מפני שאין מוסרים
לעם הארץ דמי שביעית יותר ממזון ג' סעודות .ובסוגייתינו מאמירת ההללוי'ה השני אחרי הללוי'ה עבדי ד',
יבואר :א' כיצד ניתן לקנות אתרוג בשביעית בהיתר .ב' לומדים שאם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו
איסור קנית פירות שביעית מעם הארץ .ג' האם יש בלולב הללוי'ה שלא ישכחו שאפשר לצאת יד"ח מהש"ץ (מי שאינו
ובעצים קדושת שביעית .ד' האם שנת האתרוג נקבעת לפי בקי או בקי הסומך על המקרא) ולומר הללוי'ה על כל דבר.
חנטה כאילן או לפי לקיטה כירק .ה' חילול קדושת שביעית מאמירת הודו אחרי הש"ץ שבתחילה הש"ץ אומר הודו
שיש במעות שקנו מהם פירות שביעית.
וכולם שותקים ,ואח"כ כולם אומרים הודו והש"ץ שותק,
קנית לולב ואתרוג בשביעית -מי שבא לקנות לומדים שמצוה לענות ראשי פרקים ,והיינו לזכור שגם
בשביעית לולב מעם הארץ ,והלולב אין בו קדושת היום מי שיוצא מהש"ץ צריך לומר בראשי פרקים את ראשי
הפרקים ולא הללוי'ה.
שביעית מפני שהוא גדל בשנה שישית ,והקונה צריך
גם אתרוג ,ובאתרוג יש קדושת שביעית (למ"ד מאמירת אנא ד' הושיעה נא אחרי הש"ץ ,לומדים
דאזלינן ביה בתר לקיטה) ,לא יקנה את האתרוג מעם שאם קטן מקרא אותו צריך לחזור אחריו כל מילה
הארץ ,שהרי אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם ומילה ,והיינו שנהגו כך לסימן שכך ההלכה כשהקטן מקרא.
הארץ יותר ממזון ג' סעודות ,אלא כשקונה לולב יתן לו מאמירת אנא ד' הצליחה נא אחרי הש"ץ ,לומדים
המוכר אתרוג במתנה ,ואם המוכר לא מסכים ,יבליע שיכולים לכפול את פסוקי ההלל ,שהרי שמעו כבר מהש"ץ
ושומע כעונה( .והוה מצי למילף איפכא ,אלא השמיענו בזה שלא
36
לרבנן אין קדושת שביעית חלה אלא על דבר שהנאתו את דמי האתרוג בלולב ע"י שימכור את הלולב ביוקר.
וביעורו שוה ,כגון סיכה ושתיה והדלקת הנר ,דכתיב "והיתה ופרטי הדינים כדלהלן.
שבת הארץ לכם לאכלה" לכם היינו לכל צרכיכם ,ולאכלה היינו
שמותר להנות מהם בהנאה הדומה לאכילה ולא למשרה (-
קנית פירות שביעית-
שרית פשתן ביין של שביעית) וכבוסה (-כבוס בגדים בין של פירות שביעית שנלקטו מן המשומר ,אסור לקנות
שביעית) ,וכן דורשים "והיתה שבת הארץ וכו' " שאין שבת הארץ מהם אפי' פחות ממזון ג' סעודות ,ופירות שאין דרך
נוהגת והיינו שלא חלה קדושת שביעית אלא במה שהנאתו דומה בני אדם לשומרם ולקטן מן המופקר( ,כגון פיגם
לאכילה ,ואכילה הנאתו וביאורו שוה ,אבל משרה וירבוזים ושיטים וחלגלוגות וכוסבר שבהרים וכרפס
וכבוסה אין הנאתו וביעורו שוה ,וממילא עצים שבנהרות וגרגיר של אפר ,שאין דרך בני אדם
העומדים להסקה אין בהם קדושת שביעית ,מפני לשומרם ,והם פטורים מן המעשר דכתיב "ובא הלוי כי אין
שאופים בעצים אחרי שנעשו גחלים ,ואף שעצים דמשחן – לו חלק ונחלה עמך" יצא הפקר שיש לו בו חלק ונחלה עמך),
עצי שמן שמדליקים אותם כדי להאיר את הבית ונמצא מותר לקנות עד מזון ג' סעודות.
שהנאתם וביעורם שוה ,מ"מ סתם עצים להסקה הם
כמו כן אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ
עומדים ולא להאיר ,ולכן לא חלה עליהם קדושת שביעית
יותר ממזון ג' סעודות דכתיב "לאכלה" ולא לסחורה ,דפירות
מעיקרא ,אפי' אם לקטם כדי להאיר .ועלי קנים וגפנים שביעית חייבים בביעור ,וממילא אסור לעשות בהם סחורה
שלקטם בשדה לאוצר ,אם לקטם לאכילה יש בהם להצניע לאחר שביעית ולהעשיר ,אבל מזון ג' סעודות מותר .ואם
קדושת שביעית ,אבל אם לקטם לעצים אין בהם שכח ומסר לו ,יאמר הרי מעות הללו יהיו מחוללים על
קדושת שביעית ,וכיון שעלי קנים וגפנים לפעמים עומדים פירות שאינם של שביעית שיש לי בתוך ביתי ,ואוכל את
לאכילה ולפעמים עומדים להסקה ,אזלינן בתר מחשבתו.
הפירות בקדושת שביעית לאכילה ולשתיה ולסיכה
ולרבי יוסי הא דכתיב "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" ולהדלקת הנר.
הכונה לכל צרכיכם ,ואפי' למשרה וכבוסה שאין שיטת רש"י שפירות משדה נעול ומשומר אסור לקנות אף פחות
הנאתם וביעורם שוה ,ו"לאכלה" ממעט שאין לעשות מג' סעודות שכיון שהוא חשוד שאינו מפקיר את שדהו לעניים,
בהם מלוגמא רפואה ,או זילוף לריח טוב בבית ,או חוששים שמא הוא מערים ומוכרם מעט מעט.
אפיקטויזין להקיא ,והיינו הנאה שאינה שוה לכל אדם קדושת שביעית בלולב -לולב יש בו קדושת
אלא לצורך חולה או איסטניס ,ולדבריו עצים להסקה יש שביעית ,כיון שהנאתו וביעורו שוה שמכבדים בו את הבית
בהם קדושת שביעית. וזה שעת ביעורו וקלקולו ,ומ"מ לולב הנקנה לפני סוכות
מ :חילול קדושת שביעית- הוא של שנה שישית ,כיון שבאילן הולכים אחר חנטה.
קדושת שביעית שיש בפירות שביעית ,אין מתחללת קדושת שביעית ודיני ערלה ומעשר וכו' באתרוג-
לענין שהדמים נתפסים בקדושה ,על פירות או מעות בדרך הנה אילן שונה מירק בכמה דברים .א' נוהג בו ערלה
חילול ,ורק בדרך מקח חלה הקדושה על המעות או ורבעי .ב' קדושת שביעית נוהגת בפירות שחנטו
הפירות. בשביעית אע"פ שנלקטו בשמינית .ג' שנת המעשר
ולענין מעות המקח או פירות שקנו בהם פירות שלו לענין אם לתת מעשר שני או עני היא לפי השנה שהפרי
שביעית (פרי שני) ,בזה לדעת רבי אלעזר אין הקדושה חנט בה .משא"כ ירק שאין נוהג בו ערלה ורבעי ,ואזלינן
מתחללת אלא דרך מקח ,דכתיב "בשנת היובל הזאת" ביה בתר לקיטה בין למעשר בין לשביעית .ולענין
אתרוג שהוא אילן אך הוא גדל על כל מים (השקיה תמידית)
ויובל כשביעית ,וסמיך ליה "וכי תמכרו ממכר לעמיתך".
ולפי זה מי שיש לו מעות של שביעית ורוצה לקנות כירק ,נוהג בו ערלה ורבעי כאילן ,ולענין שביעית לר"ג
בהם בגד ,אינו יכול לחללם בעצמו על פירות ,אלא ילך ולר"א אזלינן ביה בתר חנטה כאילן ,ולרבותינו
לחנוני הרגיל אצלו ,ויקנה במעות פירות ,ויתן את שבאושא בתר לקיטה כירק ,ולענין מעשר לר"ג
ולרבותינו שבאושא דינו כירק כיון שמעשר פירות האילן
הפירות במתנה לחנוני שינהג בהם קדושת שביעית ,והחנוני
וירקות הוא מדרבנן ובגורן ויקב הוא מדאורייתא ,ואמרינן מה גורן
יתן לו את המעות שכבר אין בהם קדושת שביעית. ויקב מיוחדים שגדלים על רוב מים אף כל פירות וכו' ,ואתרוג הוא
ולריו"ח שביעית מתחללת אף בדרך חילול שאומר כמו ירק שגדל על כל מים ,ולר"א דינו כאילן.
שקדושת הפירות תחולל על המעות ,דכתיב "כי יובל היא
מ .קדושת שביעית בעצים-
37
הקריבו את העומר מותרים לאכול חדש מחצות לפי קודש" יובל כקודש שהקדושה מתחללת אף בדרך
שידוע שאין בי"ד מתעצלים בו .משחרב בית המקדש חילול.
מותר מעיקר הדין לאכול חדש משהאיר המזרח דכתיב ורבי אלעזר לומד מ"כי יובל היא קודש" ששביעית
"עד עצם היום הזה" דהיינו האיר המזרח( ,ו"עד הביאכם" היינו
תופסת דמיה כמו בקודש דכתיב ביה פדיה ,שזה יוצא וזה
בזמן שיש עומר) ,והתקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור
נכנס תחתיו .אמנם בשביעית אין הפרי שגדל בשביעית
באכילת חדש ,מפני שמהרה יבנה ביהמ"ק ,ואם יבנה
יוצא לחולין ,דכתיב "תהיה" בהויתה תהיה ,אמנם מה
והיינו שיגמר הבנין בליל ט"ז או בט"ו סמוך לשקיעת
שחילל עליו קדושת שביעית יוצא לחולין אם חיללו,
החמה ולא יהיו פנויים לקצור את העומר עד סמוך ליום ,יש
דלא כתיב "תהיה" אלא בפירות עצמם ,הא כיצד אחרון אחרון
טירחה רבה בעומר לייבשו באבוס ולצבור אותו שיזובו מימיו
ולטחון אותו בריחיים של גרוסות ולנפות אותו בי"ג נפות( ,ואף נכנס בשביעית ,וכן הפרי עצמו קדוש.
שאין ביהמ"ק נבנה בלילה דכתיב "וביום הקים" מקדש העתיד וריו"ח לומד מהסמיכות שאפי' אבקה של שביעית
יהא בנוי ומשוכלל משמים ,דכתיב "מקדש ד' כוננו ידיך") ,ולא גורמת שימכור את מטלטליו וכליו מחמת עניות .ואבק
יספיקו להקריבו אפי' עד חצות אלא אח"כ ,ויאמרו היינו דבר שאינו גוף האיסור עצמו ,דעיקר איסור שביעית הוא
שכמו שאשתקד אכלו משהאיר המזרח כך יאכלו גם איסור זריעה וזמירה.
השנה ,אבל אם נבנה בט"ז מותר משהאיר המזרח ,ואם תניא כוותיה דר"א ,ותניא כוותיה דריו"ח.
נבנה בט"ו או לפני כן מותרים כבר מחצות דודאי כבר קרב
העומר.
חילול שביעית ומעשר שני על בהמה -מעשר שני
אין לחללו אלא על מטבע ,דכתיב "וצרת הכסף בידך"
וללישנא בתרא סבר ריו"ח שיום הנף כולו אסור
דבר שיש בו צורה ,אמנם מטבע שחיללו עליו מעשר שני,
באכילת חדש מן התורה ,דכתיב "עד עצם היום הזה"
או דמי שביעית ,לר"מ יכול לקנות בהם בהמה חיה
עד עיצומו של יום והיינו שכל היום קרוי עצם ,ועד ועד
ועוף בין חיים בין שחוטים ,ולחכמים רק שחוטים ולא
בכלל ,וכשיטת רבי יהודה ,ודרש ריו"ח את הפסוק
חיים ,גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים ונמצא משהה
והתקין שלא לאכול כל היום מפני שבזמן ביהמ"ק היו
מעשרותיו לאחר הביעור ,והתורה אמרה "שנה שנה ואכלת" ואם
רגילים לאוכלו מחצות.
שהה ראשונה ושניה חייב לבער בשלישית ,וכן בשביעית צריך
לבערם בזמן הביעור ולא להתעשר מהם .ובזכרים גזרו חכמים
דיני נטילת לולב- אטו נקיבות .ומודה ר"מ שאין מחללים על חיים אלא
מ"א :כל אחד מישראל חייב בנטילת לולב ,שנא' בזכרים אבל בנקיבות לא דחיישינן שמא יגדל מהם
"ולקחתם". עדרים עדרים.
"לכם" ביו"ט ראשון -אם חל יו"ט ראשון בשבת תקנות זכר למקדש
(דנטילת לולב דוחה שבת רק ביו"ט ראשון ,היו מביאים את
חכמים למדו מהפסוק "ציון היא אין דורש לה" שצריך לזכור
הלולבים מערב שבת לבית הכנסת ,ולמחרת היה כל את בית המקדש ,ולכן תיקנו חכמים תקנות זכר למה שהיה
אחד נוטל את שלו ע"י שהיה מכירו ,אבל בשל אחר במקדש ,כגון נטילת לולב שבעה ימים ,ולהלן יבוארו כמה
א"א לצאת יד"ח ביו"ט ראשון ,דכתיב "לכם" להוציא תקנות שתיקנו זכר למקדש.
את השאול ואת הגזול ,ואם נתנו לו במתנה יצא יד"ח,
מ"א .נטילת לולב ז' ימים -בראשונה היה הלולב
וכן המקבל לולב במתנה ע"מ להחזיר יצא יד"ח ,ובלבד
שהחזירו. ניטל במקדש שבעה ובמדינה אפי' בירושלים יום אחד,
דכתיב "ושמחתם לפני ד' אלוקיכם שבעת ימים" ,משחרב
חביבות מצות לולב ביהמ"ק התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה הלולב ניטל
במדינה שבעה זכר למקדש .ובעינן לעשות זכר
ר"ג קנה לולב באלף זוז ,מפני שהיתה המצוה חביבה למקדש ,דכתיב "ציון היא אין דורש לה" מכלל דבעי
עליו. דרישה.
אמימר היה מתפלל עם הלולב מרוב חיבתו עליו ,שאע"פ
שאסור לאחוז תפילין או ס"ת בשעת התפילה (וכן אכילת חדש בט"ז ניסן -אין לאכול חדש ביום הנף
כשאוחזם אסור להשתין או שינת שינת קבע או עראי), (ט"ז ניסן) עד אחרי הקרבת העומר דכתיב "עד הביאכם
וכן אסור להחזיק בשעת התפילה סכין או קערה מלאה את עומר התנופה" ,והרחוקים מירושלים שאינם יודעים מתי
38
דיני קטן או ככר או מעות ,מ"מ לולב שיש מצוה בהחזקתו אין
אחיזתו טורדת את דעת המתפלל מפני שהמצוה חביבה
האב (וי"א גם האם) חייב לחנך בניו ובנותיו למצוות ,דכתיב
"חנוך לנער על פי דרכו" ,וכן צריך להפרישם מאיסור, עליו ,משא"כ דברים שאין מצוה בהחזקתם הם טורדים
ושיעור החינוך במצות עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותו את דעת המתפלל שמא יפלו מידו.
וידיעתו ,ובכל דבר לפי עניינו .עוד יש דברים השייכים לקטן אנשי ירושלים היו זריזים במצוות ,ועל כן היו נוהגים
לא מדין חינוך ,אלא מתי אפשר לסמוך עליו לענין טומאה
וטהרה או לאכול משחיטתו או לשחוט עליו את הפסח,
להחזיק את הלולב בידם ביציאתם מביתם ובהליכה
וכדלהלן. לבית הכנסת ובזמן ק"ש ותפילה או ביקור חולים או
ניחום אבלים ,אבל בזמן קריאת התורה שגולל ס"ת
חינוך קטן -קטן היודע לנענע חייב בלולב ,והיודע
ופותחו ,או נשיאת כפים ,או בזמן הלימוד שהוא טרוד ויש
להתעטף חייב בציצית ,והיודע לשמור תפילין שלא
לחוש שמא יפול מידו ,לא היו מחזיקים את הלולב.
להכנס בהם לבית הכסא ,אביו קונה לו תפילין ,והיודע
לדבר אביו מלמדו "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת
יעקב" ופסוק ראשון מקריאת שמע.
טעה בדבר מצוה
שיטת רבי יוסי שהעושה בשוגג דבר שחייבים על זדונו כרת
חשש טומאה בקטן -קטן היודע לשמור את גופו, ועל שגגתו חטאת ,אם היה טרוד ועסוק בעשית מצוה ,אינו
אוכלים טהרות שגופו נגע בהם ,אבל אם נגע בידיו בטהרות חייב קרבן .הגמרא מבארת מתי שייך פטור זה של טעה
חוששים להם ,מפני שגזרו שסתם ידים יהיו שניות אא"כ יודע בדבר מצוה.
לשומרם ,ואם הוא יודע לשמור את ידיו ואם נגע בדבר
מ"ב .הוצאת לולב בשבת -מי ששכח והוציא לולב
המטמא את הידים נוטל ידיו ,אוכלים טהרות שנגע בהם
לרה"ר ביו"ט ראשון שחל בשבת ,קודם שיצא בו ,כגון
בידיו .וקטן היודע לישאל ושאלוהו על הטומאה ואמר איני
שהפכו ,או שהוציאו בכלי (דבדרך בזיון לא יצא אף
יודע ,ברה"י ספיקו טמא וברה"ר ספיקו טהור.
לרבא שיצא בנטילה שלא כדרך) ,פטור מחטאת לרבי
קטן כהן היודע לפרוס כפיו חולקין לו תרומה בבית יוסי ,כיון שטעה בדבר מצוה ,אבל אם כבר יצא בו חייב
הגרנות מפני שעי"ז ידוע שהביא ב' שערות ,דאין קטן פורס כיון שכבר אינו טרוד בעשית המצוה.
כפיו ,ולפני כן אם יודע לשמור בטהרה אין חולקין לו בגורן מפני
בזיון תרומה ,אבל משגרים לביתו מי שמכיר שהוא יודע לשמור. אכילת עולת העוף -עולת העוף שהיתה בין חטאות
העוף לפי שלפעמים שניהם נעשים בקרן מערבית דרומית,
קטן היודע לשחוט –לאמן ידיו לשחיטה אע"פ שאינו מ"ב: העולה למעלה מחוט הסיקרא (וכן ניסוך המים והיין ,ואף שעיקר
יודע הלכות שחיטה ,אוכלים משחיטתו ,ובלבד שעמד מקום עולת העוף בקרן דרומית מזרחית ,מ"מ כשהיא רבה היתה
גדול על גביו וראה שלא שהה ולא דרס. נעשית בקרן מערבית דרומית) ,והחטאת למטה מחוט הסיקרא
(וכן הגשות ושיירי הדם) ,ואכלה בטעות ,פטור מקרבן
קטן שיכול לאכול כזית דגן מחמשת המינים בכדי אכילת מעילה ,מפני שאכילת חטאת מצוה דכתיב "ואכלו אותם אשר
פרס לבינוני ,מרחיקין ד"א מצואתו וממימי רגליו לענין כופר בהם" ,וטועה בדבר מצוה פטור ,וקמ"ל שטועה בדבר
ק"ש ותפילה ,אם אכל כזית מאלו בכל צורה כיון שצואתם מצוה פטור אע"פ שלמעשה לא עשה מצוה.
מסרחת ,ובגדול אע"פ שאינו יכול מרחיקין ,דכתיב
"יוסיף דעת יוסיף מכאוב". השוחט תמיד שאינו מבוקר חייב חטאת משום שחיטה
בשבת ,והיינו כשהביאו מלשכת שאינם מבוקרים,
קטן שיכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו את הפסח,
דבאופן זה לא חשיב טועה בדבר מצוה כיון שבלשכה זו
דכתיב "איש לפי אכלו תכוסו" ,ולר"י רק כשיכול לברור אין טלאים להקרבה שהוא טרוד מתי יקרבו ,וכן טירדה שלא
מאכלו ,והיינו שנותנין לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו. יעבור זמן התמיד אינה סיבה ללכת בטעות ללשכה אחרת ,וקרוב
למזיד הוא.
מותר לאשה לטלטל את הלולב ואע"פ שאינה חייבת
בנטילתו אין בזה משום מוקצה כיון שהוא ראוי לאחרים.
מותר להחזיר את הלולב במים בשבת אבל לא להוסיף
מים או להחליף משום שזה טירחא לתיקון מנא ,לרבי יהודה
לולב וערבה: ביו"ט מותר אף להוסיף מים ובחול המועד מחליפים
את המים והיינו שמצוה להחליף.
39
לולב דוחה שבת אלא בזמן שביהמ"ק קיים ,אבל לאחר איזה ממצוות החג נוהגות ביו"ט או בשבת
חורבן הבית אין נטילת לולב דוחה שבת ,כיון שלבני בחג הסוכות יש כמה מצוות מיוחדות ,והם נטילת לולב,
בבל אינו דוחה שבת. מצות ערבה (להקיף בה את המזבח) אמירת ההלל ,ישיבה
מה החשש בנטילת לולב בשבת -דעת רש"י שכמו שחוששים בסוכה ,שמחה (-אכילת בשר שלמים) ,ניסוך המים ,שמחת
להעברת ד' אמות ברה"ר ,כך יש לחוש להוצאה מרה"י לרה"ר, בית השואבה .מצות נטילת לולב וישיבה בסוכה ושמחת
אלא שזה לא מצוי כ"כ ,מפני שאם זה מונח בכרמלית או בקרפף בית השואבה שייכים רק בשבעת ימי החג ,ואילו הלל
או בגינה ,או שהגביהו ע"מ ליטלו ונמלך להוציאו ולא עמד אח"כ ושמחה שייכים גם בשמיני עצרת ,ולענין ניסוך המים יש
לפוש ,אין באלו איסור הוצאה. מחלוקת (מ"ח) אם זה נוהג בשמיני עצרת .עוד יש לברר
האם מצוות אלו נוהגות בשבת ,או שחכמים תיקנו שזה לא
נטילת לולב ביום הראשון דוחה שבת ,וא"צ קרא ידחה שבת .ועניינים אלו וכן עניינים נוספים יבוארו בפרק
לדין זה ,כיון שנטילת לולב אינה אלא טלטול בעלמא, זה.
והא דאיתא בברייתא דיליף מדכתיב "ביום" ואפי' נטילת לולב וערבה להקפת המזבח נוהגות בשש או
בשבת דביום משמע כל יום ,וזה קרא יתירא( ,ומדכתיב בשבע ימים בחג ,מפני שלולב אינו דוחה שבת אלא
"הראשון" עם ה' לומדים שדווקא ביום הראשון נטילת אם חל יו"ט ראשון בשבת ,וערבה אינה דוחה שבת
לולב דוחה שבת) ,היינו לר"א דס"ל שמכשירי לולב אלא אם חל יום השביעי בשבת.
ואפי' קציצתו מן המחובר דוחים שבת ,אבל לרבנן אין הלל ושמחה נוהגים בכל שמונת ימי החג ,שבכל יום
מכשירי לולב דוחים שבת ,ולומדים מ"ביום" למעט גומרים את ההלל (ושאני מפסח לפי שימי החג חלוקים
לילה ,ור"א ממעט לילה מ"שבעת ימים" ,ולרבנן א"א בקרבנותיהם) ,ובכל יום אוכלים בשר שלמים ,דכתיב "ושמחת
ללמוד משם למעט לילות ,דאפשר ללמוד מסוכה בחגך" ובזמן ביהמ"ק אין שמחה אלא בבשר ,דכתיב "וזבחת
ש"ימים" כולל לילות. שלמים ואכלת שם ושמחת".
ישיבת סוכה וניסוך המים בקרבן תמיד של שחר נוהגים
הבאת הלולבים לבית המקדש -ביו"ט הראשון של
שבעה ימים.
חג שחל בשבת היו כולם מביאים את הלולבים להר
הבית מערב שבת ,וסודרים אותם על גבי איצטבא, והחליל והיינו שמחת בית השואבה נוהג רק חמשה או
(והיו שם שני שורות של ספסלים .מ"ה ).והזקנים היו ששה ימים מפני שאינו דוחה לא שבת ולא יו"ט.
מניחים את שלהם בלשכה ,והיו מלמדים אותם לומר
שכל מי שיגיע לולבו ליד אחר הרי הוא שלו במתנה. נטילת לולב בשבת
אולם אחר שהיו חוטפים ומכים איש את רעהו ובאים מן התורה נטילת לולב מותרת בשבת ,וממילא הדין
לידי סכנה ,תיקנו חכמים שכל אחד יטול את לולבו דאורייתא של נטילת לולב במקדש כל שבעה ובגבולין ביום
הראשון שייך רק בשבת ,אולם חכמים גזרו שלא ליטול
בביתו. במקדש בשבת אא"כ היום הראשון חל בשבת ,שמא יבוא
כל אחד מישראל חייב בנטילת לולב ,דכתיב לידי איסור דאורייתא של טלטול ד' אמות ברה"ר .וכדלהלן.
"ולקחתם". עוד יבואר האם נוטלים לולב בגבולין ביום הראשון שחל
בשבת ,ומדוע.
בנטילת לולב ביו"ט ראשון אין יוצאים בגזול ובשאול, מ"ג .אין נוטלים לולב בשבת ,גזירה שמא יטלנו
דכתיב "לכם".
בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר וחכמים
סוכה נוהגת אף בלילות ,אף דכתיב בה "בסוכות תשבו מתנים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה( ,ולכן אין
שבעת ימים" ,ולא ילפינן מלולב שימים אינו כולל תוקעים ואין קורין מגילה בשבת) ,אבל איסור טלטול
לילות דכיון שלא נאמר בו אלא לקיחה די בשעה אחת ,אלא אינו סיבה שלולב לא ידחה שבת דאין סיבה לגזור בזה.
ילפינן תשבו תשבו מימי המילואים שימים דכתיב ומ"מ בארץ ישראל שהם בקיאים בקביעא דירחא ,היו
"ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים" זה כולל לילות, נוטלים ביום הראשון אף אם הוא חל בשבת ,כיון שיום
(ובלאו הכי אין להעדיף ללמוד מימי המילואים אף הראשון בגבולין הוא מן התורה ,דכתיב "ראשון" ולא
שזה דומה לסוכה שמצוות שניהם היא כל היום ,מ"מ פירש שזה דווקא במקדש ,ורק בבבל שאין בקיאים
מאידך סוכה דומה יותר ללולב מאשר למילואים ,מפני בקביעא דירחא ,אף ביום הראשון אין נטילת לולב
שסוכה ולולב נוהגים לדורות ,משא"כ מילואים). דוחה שבת דשמא אלול היה צריך להיות מעובר ,ויו"ט חל רק
למחרת .למסקנת הגמ' (מ"ד ).אף לבני א"י אין נטילת
40
לפי שלא היו בקיאים באיסור טלטול ,ובאו הכהנים וזקפום מצות ערבה
בצידי המזבח ,אבל ישראלים אינם יכולים להכנס בין האולם
מלבד הערבה שהיא אחד מהד' מינים היתה מצות ערבה
ולמזבח. נוספת במקדש ,שהיו מביאים מורביות של ערבה וזוקפים
הקפת המזבח -בכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אותם בצידי המזבח וכו' .ולהלן יבואר :א' האם מצוה זו דוחה
שבת .ב' האם מלבד זקיפת הערבה בצידי המזבח היו
אחת ביום וביום השביעי ז' פעמים ,י"א שהיו מקיפים מקיפים את המזבח עם ערבה או עם לולב .ג .מצות ערבה
עם הערבה ,וי"א שהיו מקיפים עם הלולב. לאחר חורבן בית המקדש .ד' מקור מצות ערבה .ה' שיעור
הערבה .ו' האם יוצאים ידי חובת מצות ערבה בערבה
מ"ד .מה תיקנו בלולב וערבה זכר למקדש -לולב שבלולב .ז' דעת רבי יוחנן בן ברוקה שהיו זוקפים מסביב
תיקנו שיטלוהו ז' ימים בגבולין ,כיון שחיובו ביום למזבח חריות של דקל ולא ערבה.
הראשון מן התורה אף בגבולין ,אבל ערבה אע"פ מ"ג :מתי מצות ערבה דוחה שבת-
שחיובה במקדש מדאורייתא ,מ"מ כיון שאין מצוה
מצות ערבה ביום השביעי דוחה שבת ,כדי לפרסם
מדאורייתא בגבולין כלל ,לא תיקנו לנוטלה כל שבעה,
שהיא מדאורייתא שהרי אינה מפורשת בתורה ,ובאמת
(ולרבא הטעם מפני שיוצא בערבה שבלולב).
מעיקר הדין מצות ערבה דוחה שבת בכל הימים ,ואין
מקור מצות ערבה -לאבא שאול לומדים מצות ערבה לחוש שיעבירנה ד' אמות ברה"ר ,כמו שחוששים
מדכתיב "ערבי נחל" אחת ללולב ואחת למקדש, בלולב שהרי מטעם זה אף שיש ענין לפרסם שלולב הוא מן
ולרבנן זה הלכה למשה מסיני כמו דין עשר נטיעות התורה כל שבעה ,דהו"א דהא דכתיב "ושמחתם לפני ד' אלוקיכם
וניסוך המים .ובגבולין לריו"ח היא מצות נביאים (אבל שבעת ימים" אין הכונה לשמחת לולב ,מפני שמצות ערבה
במקדש זה הלמ"מ ,ואין לומר ששכחום וחזרו הנביאים מסורה רק לשלוחי בי"ד שמביאים אותה מערב שבת ,ורק
ויסדום ,שהרי ריו"ח אמר שהתורה שייכת לבני בבל הכהנים מקיפים בה את המזבח ,אמנם כדי שלא יבואו לזלזל
שאע"פ שגלות יש בה טירוף הדעת ,עמדה להם חכמת החרש בלולב תיקנו חכמים שרק יום אחד היא תדחה שבת,
והמסגר שגלו עם יכניה) ,ולריב"ל היא מנהג נביאים ,ועל ולא קבעו לכך את היום הראשון ,מפני שיחשבו
כן ר"א בר צדוק ורב לא בירכו על מצות ערבה שהדחיה היא מחמת הלולב ,וממילא קבעו את היום
כשחבטוה ,דליכא למימר וציוונו דאין זה אפי' בכלל "לא תסור". השביעי שהוא יום מסוים כמו היום הראשון.
מ"ד . :ואין מברכים על ערבה בגבולין מפני שזה רק מנהג. ובזמננו שנוהגים על פי הנביאים במצות ערבה ביום השביעי
לריש לקיש אף כהנים בעלי מומין נכנסים לבין האולם בגבולין ,אף ביום השביעי מצות ערבה אינה דוחה שבת
ואין שלוחי בי"ד נוטלים וחובטים את הערבה כדי לפרסם
ולמזבח למצות ערבה למרות שכל השנה הם אסורים להכנס
שבמקדש היא מן התורה ,י"א שהטעם מפני שאין אנו
לשם ,אמר ליה ריו"ח מי אמר שצריך נטילה דילמא
בקיאים בקביעא דירחא ושמא אינו היום השביעי ,ובא"י
בזקיפה שמספיק לזה כהן אחד ,ועוד אפי' תימא שהמצוה היא
י"א שיום השביעי לא חל בשבת והיו מעברים אחד מן
נטילה ולא זקיפה (שם) מי אמר שמצוה זו נוהגת בבעלי
החודשים אם היו רואים שזה עומד לצאת בשבת ,ומבואר
מומין. בירושלמי שעדיף שר"ה ויו"ט ראשון יצאו בשבת מאשר יום
שביעי של ערבה .וי"א שיום השביעי חל בשבת ,ומ"מ אין
מ"ד :שיעור ערבה למצות ערבה -ערבה צריכה
ערבה דוחה שבת אף בא"י ,מפני שלבני בבל אינה
שיעור ושיעורה לרב נחמן ג' בדי ערבה שיש בכל אחד
דוחה שבת ואין לעשות את ישראל אגודות אגודות מפני
עלים לחים .ולרב ששת מספיק אפי' בד אחד עם עלה
שנראה כב' תורות .ואין לומר שהמצוה במקדש היתה רק
אחד ,ועכשיו נהגו להביא ענפים ארוכים ויפים ,דמינכרא מצוה
בזקיפה ולא בנטילה וכיון שאין מזבח אין לנו מה לעשות,
בעין יפה.
שהרי מבואר בברייתא שיש מצוה גם בנטילה.
לרבי אמי ערבה אינה ניטלת אלא בפני עצמה ,ואין פעם אחת חל יום שביעי של ערבה בשבת ,והביאו
אדם יוצא יד"ח בערבה שבלולב אפי' הגביה וחזר מערב שבת לעזרה מורביות של ערבה ,והטמינום
והגביה ,ולרב חסדא אפשר לצאת בערבה שבלולב אם הבייתוסים מתחת אבנים ,מפני שאינם מודים שחיבוט
חזר והגביה.
ערבה דוחה שבת לפי שאינה מופרשת בתורה ,וידעו חכמים
אסור לעדור סביב האילן בשביעית כדי להשביחו, לא יטלטלו את האבנים ביו"ט ,ולמחר כשראו זאת עמי
וי"מ כוונת הגמ' שאסור לנקוב את העפר שעל השורשים הארץ שהיתה ידם עם החכמים ,שמטום מתחת האבנים
41
ולריו"ח בן ברוקה היו מביאים חריות של דקל בין בחול ולהזיזו כדי שיהיה רך ותיחוח כדי להשביח את האילן ,דכתיב
בין בשבת ,וכדלהלן מ"ה. : "והשביעית תשמטנה (מלקשקש) ונטשתה
היו תוקעים ומריעים ותוקעים בשעת זקיפת ערבה( ,רש"י (מלסקל)" ,אבל מותר לעדור כדי לכסות את
נ"ג :סוף המשנה). השורשים כדי שהאילן לא ימות ולא כדי להשביחו .ואסור
הקפת המזבח -בכל יום היו מקיפים את המזבח פעם לתת מפירות שביעית שכר לאלו העודרים באופן
אחת ,ואומרים אנא ד' הושיעה נא ,אנא ד' הצליחה נא. המותר דכתיב "לאכלה" ולא לסחורה ,אלא צריך להפקיר
ר"י אומר אני והו הושיעה נא .2וביום השביעי היו האילנות ולשלם מכיסו עבור העידור.
מקיפים את המזבח ז' פעמים .בשעת פטירתם
אין להלך בערב שבת יותר מג' פרסאות אלא צריך
אומרים יופי לך מזבח שאתה מכפר עלינו ,ואין בזה משום
לשבות בעוד היום גדול ולהכין סעודת שבת .י"א שלביתו
משתף שם שמים ודבר אחר (שהעושה כך נעקר מן
אסור מפני שהם לא יודעים שהוא בא ואינם מכינים אוכל
העולם דכתיב "בלתי לד' לבדו") ,דהכי קאמר לי'ה
לצורכו ,והוא כועס עליהם ,ולאכסניא מותר מפני שהוא
אנחנו מודים שהוא אלוקינו( ,ומודים אינו לשון הוד אלא לשון
סומך על מה שבידו ולא עליהם .וי"א שלביתו אסור אע"פ
תודה ,שאנו מודים ולא כופרים) ,ולך משבחים ומקלסים
שמה שימצא שם אפי' מעט זה שלו ,וכ"ש לאכסניא שלא
שאתה חביב לפני ד' לכפר עלינו.
ימצא כלום.
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ,אלא שהיו מלקטים
אותם בערב שבת ומניחים אותם בגיגיות של זהב כדי מ"ה .כל הנוטל לולב באיגודו והדס בעבותו ,מעלה
שלא יכמושו. עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב קרבן ,דכתיב
"אסרו (-אגודה של לולב) חג בעבותים (-הדס עבות ,יהיה
מ"ה :לריו"ח בן ברוקה היו מביאים חריות של דקל לכם כקרבן שמתן דמו מגיע )-עד קרנות המזבח" ,וי"מ
וחובטים אותם בצידי המזבח ,ואותו היום נקרא יום דקאי על העושה איסור לחג באכילה ושתיה ,ועבותים
חיבוט חריות .לרב הונא ריב"ק יליף מדקרינן "כפות" היינו בהמות עבות ושמנות .י"מ שמענג את החג ,וי"א דקאי על
בלשון רבים ולפ"ז כל שבעה היו מביאים חריות של דקל ולא יום שלאחר החג.
ערבה ,ורבנן חולקים כיון דכתיב "כפת" חסר .ולרבי לוי
טעמא דריב"ק משום שכמו שתמר אין לו אלא לב
מצות ערבה כיצד-
אחד שיש לו מח רק בעץ האמצעי ,כך ישראל אין להם אלא היו מלקטים מורביות ממוצא (ע"ש שהיו פטורים
לב אחד לאביהם שבשמים. ממס) והיו המורביות ארוכות י"א אמה ,והיו זוקפים
אותם (דרך גדילתם כמו בעצי שיטים עומדים) על
כל המצוות כגון קרשי המשכן והעמודים ולולב הדס וערבה, היסוד בכדי שיהיו מוטים על המזבח אמה ,דכתיב
אין אדם יוצא בהם אלא דרך גדילתם התחתון למטה "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" ,וכיון שהמזבח
והעליון למעלה ,דכתיב "עצי שיטים עומדים" .דבר אחר עד הקרנות היה ט' אמות ,ועוד ב' אמות שהיה רוחבו
"עומדים" שמעמידים את ציפויים שהיה קבוע בתוך העץ מתמעט אמה ביסוד ואמה בסובב ,1נמצא שאם היו
במסמרות של זהב ,ולא היה עושה טס זהב ארוך כמידת הקרש הערבות על הקרקע לא היו מוטים על המזבח אמה.
2אני והו הושיעה נא -אני והו זה בגימטריא אנא י'ה'ו'ה ,ו"אני" 1דרך עשית המזבח -בתחילה הביאו מלבן ל"ב על ל"ב אמה
ו"והו" אלו ב' שמות משמותיו של הקב"ה ,ושמות אלו כתובים בגובה אמה ,ומילאוהו סיד וקוניא וזפת .ואח"כ הביאו מלבן ל' על
בג' פסוקים בפרשת בשלח מויסע מלאך וכו' עד ויבקעו המים, ל' אמה בגובה ה' אמות ,והושיבוהו באמצע ,ומילאוהו סיד וקוניא
שכל אחד מג' הפסוקים יש בו ע"ב אותיות ,והשמות הם לפי וזפת .ורוחב האמה היתירה למטה זה היסוד שעליו היו שופכים
הסדר דלהלן ,השם הראשון הוא האות הראשונה של הפסוק את הדמים שהיו יורדים לרצפה דרך שני נקבים שהיו באחת
הראשון והאחרונה של הפסוק האמצעי והראשון של הפסוק הזויו ת .ואח"כ הביאו מלבן כ"ח על כ"ח אמה בגובה ג' אמות,
האחרון ,ואח"כ האות השניה של הראשון ואחת לפני האחרונה והושבוהו באמצע ,ומילאוהו סיד וקוניא וזפת ,וסביבו למטה היה
של האמצעי והשניה של האחרון ,וכן הלאה .ו"והו" זה השם הסובב ,שהיו הכהנים הולכים שם כשהיו באים להקטיר או לתת
הראשון ,ו"אני" זה השם הל"ז .רש"י .והוסיפו התוס' שמזכירים דמים ,ועליו היה גג המזבח ,ובצדדים ממש היו הקרנות ,ועשאום
דווקא שמות הללו ,כיון דכתיב ביחזקאל "ואני בתוך הגולה", ע"י מלבן אמה על אמה בגובה אמה ,שמילאוהו חלקי אבנים וסיד
וכתיב בירמיה "והוא אסור באזיקים" ,ואנו מתפללים שהקב"ה וקוניא וזפת .רש"י.
יושיע לעצמו.
42
שלריו"ח לא קשה מלולב ,דאיירי בזמן שביהמ"ק כדי שיעמוד מאיליו .דבר אחר שעומדים לעד ולעולמי
קיים ,ולא קשה מסוכה ,דהנה לגבי תפילין מצינו עולמים ,ולא אבדה תקוותם משנגנז אהל מועד.
מחלוקת כמה צריך לברך ,שיטת רבי שכל פעם
שמניחם צריך לברך אפי' אם חולצם ומניחם מאה פעמים
אמר חזקיה משום רשב"י יכול אני לפטור כל
העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה שאני
ביום ,ולרבנן מברך רק בשחרית ,וא"כ ריו"ח קאי כרבי,
והברייתא כרבנן .ואנן כרבי עבדינן בסוכה ובתפילין. סובל את כל עוונותיהם .ואם אלעזר בני עימי ,מיום
ורבנן דבי רב היו מברכים על התפילין בכל משמוש, בריאתו ועד עכשיו ,ואם יותם בן עוזיהו עימנו (שהיה
צדיק ועניו יותר משאר מלכים ,וזכה בכבוד אב שכל הימים
דחובה למשמש בתפילין כל שעה ,ק"ו מציץ.
שאביו היה מצורע והוא היה שופט לא נטל כתר מלכות והיה
ברכה על מצוה דרבנן -אף שמצות לולב מדאורייתא דן כל הדינים בשם אביו) ,מיום שנברא עד סופו .עוד
זה רק ביום הראשון ,מ"מ מברכים על כל הימים ,כמו אמר ראיתי בני עליה והם מועטים ...ואם הם שניים
שמברכים על נר חנוכה ,ומברכים וציונו שהרי ציונו אני ובני הם .וכוונתו ,דהנה סביב הקב"ה יש י"ח אלף
"לא תסור" ,וי"א מ"שאל אביך ויגדך"( ,ובנר חנוכה צדיקים הנתונים לפני מלאכי השרת ,דכתיב "סביב
מברך וציונו להדליק ושעשה ניסים ,וביום הראשון שמונה עשר אלף" (שאף שהפסוק מדבר על מידתה של
מברכים שהחיינו ,והרואה שלא הדליק בביתו ורואה בפתחי ירושלים לעת"ל ,שתהיה י"ח אלף אמות לכל רוח ,מ"מ זה
בתי אחרים ,אינו מברך להדליק). נדרש גם על הקב"ה ,דכתיב התם "ד' שמה") ,והם
מסתכלים באספקלריא שאינה מאירה שהמחיצה בינם
ברכת שהחיינו -בברייתא איתא שמברך שהחיינו לשכינה אינה מאירה כ"כ ואינם יכולים לראות ממש ,ומהם
בעשית הלולב בערב יו"ט לעצמו ולא לאחרים ,ובעשית ל"ו המסתכלים באספקלריא המאירה כמו מראה
הסוכה ,ואם היתה הסוכה עשויה יחדש בה דבר ויברך, שרואים בה ,דכתיב אשרי כל חוכי לו" ,ורשב"י דיבר
ואם אינו יכול לחדש יברך כשיכנס לשבת בה יחד עם על אלו שנכנסים ורואים פני שכינה בלא נטילת
ברכת לישב בסוכה .ורב כהנא בירך שהחיינו בקידוש. רשות.
ברכת המצוות -היו לפניו מצוות הרבה יברך אשר
קדשנו במצוותיו וציונו על המצוות ,ולר"י יברך על כל ברכות לולב וסוכה ותפילין
מצוה ,דכתיב "ברוך ד' יום יום" בכל יום ויום תן לו מעין כל המצוות מברך עליהם עובר לעשיתם (-לפני העשיה) ,ולכן
ברכותיו ,וה"ה שבכל דבר תן לו מעין ברכותיו ,וכן צריך לברך על ישיבת הסוכה ועל נטילת לולב .ולהלן יבואר א'
הלכה. האם מברכים על הסוכה והלולב בכל הימים או רק ביום הראשון.
ב' האם שייך ברכת המצוות על מצוה דרבנן .ג' מתי מברכים
מ"ו :אם שמוע תשמע -י"מ שאם שמעת תשמע שהחיינו על הלולב והסוכה .ד' מה יברך אדם שיש לפניו כמה
מצוות.
עוד ,דכלי מלא מחזיק ,אבל כלי ריקן אינו מחזיק
שאם לא הורגל והטה אוזן בילדותו לשמוע ,לאחר זמן לא ברכת לישב בסוכה -הנכנס לישב בסוכה מברך אשר
יספיקו בידו לשמוע ,שלא כמידת בשר ודם שרק כלי קדשנו במצוותיו וציונו לישב בסוכה.
ריקן מחזיק .וי"מ אם שמעת בישן שחזרת עליו,
תשמע בחדש לחדש דברים חדשים מתוך הישנים ,ואם
ברכת לולב וסוכה בשאר הימים-
יפנה לבבך להתייאש מלחזור על מה שלמדת ,שוב לא לשמואל מברכים על הלולב כל שבעה ,כיון שהלילה
תשמע. מפסיק בין הנטילות ,אבל סוכה שנוהגת אף בלילות
אין מברכים עליה אלא ביום הראשון .ולרבה בר בר חנה
אתרוג שהוקצה למצוותו דעת ריו"ח שלולב שהוא מדאורייתא רק ביום הראשון,
מברכים עליו רק ביום הראשון ,אבל סוכה מברכים
נתבאר לעיל ט .שעצי הסוכה אסורים בהנאה כל ז' ימי
הסוכות ,כמו כן נתבאר י' שגם הדברים שנתלו לנוי הסוכה עליה כל שבעה ,כיון שהיא מדאורייתא כל שבעה,
אסורים כל ימי הסוכות עד מוצאי יו"ט אחרון של חג ,אא"כ ורבין אמר בשם ריו"ח שגם בסוכה וגם בלולב מברכים
התנה .ולהלן יבואר מה הדין בזה לגבי אתרוג. כל שבעה.
הגדולים ,ביום השביעי ,שומטים את הלולבים מיד מ"ו .ובברייתא איתא שבלולב מברכים כל שבעה,
התינוקות ,ואוכלים את אתרוגיהם ,ואין בזה לא משום גזל
ובסוכה אין מברכים אלא ביום הראשון .הגמ' אומרת
ולא משום דרכי שלום ,שכך נהגו מחמת שמחה.
43
וניסוך המים( ,ולר"י היה מנסך אף בשמיני ,ומ"מ חלוק לריו"ח דווקא אתרוג של תינוקות מותר לאכול
הוא בסוכה ולולב) .וי"א שאין אומרים בו שהחיינו. בשביעי מפני שלא הוקצה למצוה גמורה ,אבל של גדולים
ולהלכה (מ"ז ):אומרים בו שהחיינו .אבל שביעי של אסור בהנאה בשביעי אפי' אחרי שיצא בו ,כיון שהוקצה
פסח לכו"ע אין מברכים בו שהחיינו ,שאף שהוא חלוק למצוותו לכל היום ,וכן אתרוג שנפסל אסור באכילה
מהלילה הראשון שיש בלילה הראשון חובת אכילת כל שבעה ,וכן הלכה .אבל בשמיני מותר כיון דלא אמרינן מיגו
מצה ,מ"מ מהיום אינו חלוק ,אי נמי אינו חלוק אלא דאתקצאי היכא שהוקצה מחמת ספק יום שעבר .ולר"ל אף
מיום הראשון ולא משאר ימים .עוד מביאים אתרוג של גדול מותר בשביעי אחרי שיצא בו ,מפני שלא
האמוראים ראיות מלשון הפסוקים שהוא רגל בפני הוקצה אלא למצוותו .וי"א שאף בשמיני אסור דבשביעי
עצמו ,דבשאר ימי החג כתיב פרים ,וביום ,וכמשפטם, הוא אסור כיון שהוקצה לכל היום ,וכיון שבבין השמשות הוא
אבל בשמיני כתיב פר ואינו מקריב פרים כשאר ימי החג ,וכן בספק ,אסור לכל היום.
כתיב ביום בלי ו' ומשמע שאינו תוספת על הראשונים ,וכן אתרוג שהוקצה למצותו רק לאחד מהימים ,לרב יכול
כתיב כמשפט בלשון יחיד ומשמע שהוא חלוק לעצמו. לאוכלו מיד אחרי שיצא בו ,וכדעת ר"ל ,ולרב אסי
במה שמיני הוא רגל בפני עצמו -הפרים האילים מותר רק למחר ,וכדעת ריו"ח.
והכבשים שמקריבים בכל יום מימי החג מעכבים זה את זה בני חו"ל -י"א שמותרים בתשיעי ואסורים בשמיני
שאם חסר אחד אין מקריבים כלל .ולר"י פרים אין מעכבים שהוא ספק שביעי ,וכן הלכה .וי"א שאף בשמיני שהוא
זה את זה שהרי מתמעטים והולכים ומשמע דלא קפיד ספק שביעי מותרים.
רחמנא .אמרו לו והרי כולם מתמעטים בשמיני דבימי החג סוכה אסורה אף בשמיני ,ושאני מלולב ,כיון דסוכה
מקריב ב' אילים וי"ד כבשים ,ובשמיני איל אחד וז' כבשים .אמר חזיא למצותה בבין השמשות אם תזדמן לו סעודה.
להם שמיני רגל בפני עצמו ,שכמו ששבעת ימי החג
טעונים קרבן ,ושיר "בינו בוערים בעם" ,ו"הבו לד' " ,שרמוז אין להקנות לולב לקטן ביום הראשון לפני שיצא בו,
בהם עסקי מתנות עניים ,לפי שזה זמן אסיפת התבואה ,וברכה, כיון שקטן קונה מדרבנן ,אבל לא יכול להקנותו בחזרה
ולינה בירושלים בליל מוצאי יו"ט ראשון ,דכתיב "ופנית בבוקר כיון שאינו בר דעת .וכן אין לומר לקטן שיתן לו משהו ולא
והלכת לאהליך" ,ומי שלא הביא חגיגתו ביום ראשון טעון לינה יתן לו ,כי מרגילו בשקר.
בלילה אחרי שהביא דכתיב "ופנית בבוקר והלכת לאוהליך" ,כך
שמיני עצרת טעון בפני עצמו ,קרבן ,ושיר (-לא מפורש שמיני עצרת
איזה שיר) ,וברכה (אין הכרח שהכונה לשהחיינו ,ונימא כתיב "ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם והקרבתם אשה
שכל יום שייך בו שהחיינו אם לא בירך לפני כן( ,ואי לד' עצרת היא כל מלאכת עבודה לא תעשו" .יום שמיני זה
בעינן כוס איירי שנזדמן לו כוס( ,ולרב נחמן שהחיינו שקראתו התורה עצרת חלוק הוא ברוב הלכותיו מחג
אומרו אפי' בשוק) די"ל שהכונה שמזכירים בתפילה הסוכות וכדלהלן ,וכן יבואר האם בחו"ל יושבים בסוכה
שמיני עצרת ולא סוכות) ,ולינה. בשמיני עצרת שמא עיברו את החודש וזהו יום השביעי ,ואם
מברכים על ישיבה זו.
עוד איתא להלן (מ"ח ).ששמיני עצרת הוא רגל בפני
עצמו ,לענין פייס שכל פרי החג היו קרבים לפי סדר ,וכל מ"ז .ישיבה בסוכה וברכת לישב לבני חו"ל
משמרה מכ"ד המשמרות היתה מקריבה ג' פרים ,חוץ משתי בשמיני -לל"ק לכו"ע צריך לשבת בסוכה בשמיני,
משמרות ,ופר של שמיני היו מפייסים עליו .זמן –שהחיינו .רגל אמנם לגבי לולב לא תיקנו שיטול בשמיני ,כיון שאם זה י"ט זה
מוקצה ,אבל סוכה פעמים אוכל בה ביו"ט לפי שהיא עריבה עליו,
–שאין יושבים בסוכה .ולר"ת היינו שטעון לינה .קרבן –פר אחד
ולגבי ברכת לישב בסוכה יש מחלוקת אם צריך לברך
ולא ששה פרים לפי סדר פרי החג .שירה .שהיו אומרים מזמור
בשמיני .וללישנא בתרא לכו"ע לא יברך ,ויש מחלוקת
שלם ,ובשאר ימי החג חצי מזמור .ברכה –את יום השמיני,
אם צריך לישב בסוכה .ולהלכה ישב ולא יברך ,דכיון
ובתוספתא משמע שמברכים בו את המלך. שהוא שמיני עצרת איך יברך ,ומ"מ לחומרא יושבים בסוכה,
מ"ז :אלו קרבנות טעונים לינה -פסח שני אינו ולכו"ע בתפילה וקידוש וברהמ"ז מזכיר את יום
טעון לינה ,דכתיב "ופנית בבוקר והלכת לאוהליך" השמיני חג עצרת הזה.
וסמיך ליה "ששת ימים תאכל מצות" ללמד שפסח ברכת שהחיינו -בשמיני עצרת מברכים שהחיינו,
שני שאינו טעון אכילת מצה ששה ימים אינו טעון שהרי חלוק הוא מסוכות ,שאין בו מצות סוכה ולולב
44
בכל יום מנסכים יין ע"ג המזבח יחד עם הקרבת התמיד ,וכן לינה ,אבל שמיני עצרת וחג השבועות טעונים לינה
יש קרבנות (עולת בהמה ושלמים) שהיו מביאים עמהם אע"פ שהם אינם טעונים אכילת מצה ששה ימים,
נסכים .בחג הסוכות היתה מצוה מיוחדת לנסך מים ע"ג
המזבח בכל יום .ולהלן יבואר א' באיזה ימים היתה מצות
דאינו ממעט אלא פסח דכוותיה.
ניסוך המים .ב' סדר ניסוך המים .ג' היכן היו מנסכים .ד' אם הביכורים טעונים תנופה קרבן שיר ולינה .הגמ' דנה
יש מעילה בנסכים .ה' פסול מים מגולים לניסוך.
אם זה דעת ר"י דס"ל ש"והנחתו" זו תנופה ,דאין
לת"ק מצות ניסוך המים היא רק בז' ימי החג ולא לומר שהכונה להנחה ממש ,שהרי כבר כתיב
בשמיני עצרת ,ולר"י המצוה היא גם בשמיני עצרת. "והניחו" .או שזה דעת ראב"י שלמד תנופה מ"ולקח
ניסוך המים כיצד -היה ממלא מהשילוח צלוחית הכהן הטנא מידך" ,דאתיא יד יד משלמים דכתיב
שמחזקת ג' לוגין (ולר"י של לוג אחד) .הגיעו לשער התם "ידיו תביאנה את אשי ד' " ,מה כאן כהן אף
התם כהן ,ומה התם בעלים אף כאן בעלים ,הא כיצד,
המים (שהיה בצד דרום סמוך למערב ,ונקרא שער המים משום
כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף ,והיינו שהבעלים
שבו היו מכניסים את הצלוחית של ניסוך המים) תקעו והריעו
אוחזים בשפת הטנא ,וכהן מניח ידו תחת שוליו.
ותקעו משום שמחה ,דכתיב "ושאבתם מים בששון"
עלה בכבש ,וכשהגיע למעלה פנה לשמאלו (שכל מ"ח .הלל שמחה וכבוד בשמיני עצרת -חייב אדם
העולים למזבח פונים לימין ומקיפים ויורדים דרך בהלל ובשלמי שמחה ובכבוד היום ,בין בשבעת ימי
שמאל דכל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין ,והיו החג ,בין ביום השמיני ,ואף דהא דכתיב "ושמחת בחגך" קאי
הולכים כשפניהם למרכז המזבח ,דאין להחזיר אחוריו למזבח, על "חג הסוכות תעשה לך" ,ולא על שמיני עצרת ,מ"מ יליף
חוץ מהעולים לניסוך המים ולניסוך היין וכן עולת העוף מדכתיב "והיית אך שמח" לרבות ליל יו"ט האחרון,
כשרבתה במזרח 3שכיון שהקף המזבח הוא יותר ממאה אמה והיינו שיזבח שלמים בשביעי כדי לאוכלם בליל שמיני ,שהרי
יש לחוש שהנסכים יתעשנו מעשן המערכה ,ועולת העוף תמות בלילה א"א לזבוח ,וק"ו שחייב בשמחה ביום שהוא העיקר,
מעשן המערכה ,ולכן היו עולים דרך שמאל ,וחוזרים והפסוק מדבר על הלילה לפי שהוא סמוך לשבעת הימים ,ושאר
לאחוריהם כדי למעט בהילוך של שמאל) ,והיו שם ליד קרן הלילות א"צ רבוי ,ד"ימים" אפי' לילות במשמע .ואין לומר דבא
מערבית דרומית שני ספלים( ,לת"ק של כסף ,ולר"י של לרבות ליל יו"ט ראשון שיזבח שלמים בערב יו"ט אף שאינו
סיד היו והיו נראים ככסף מפני שהיו מושחרים בגלל היין, שעת שמחה וישמח בלילה ,ד"אך" חילק ,ומסתבר לרבות
וגם של מים היה מושחר שהרי אם עירה של יין לתוך ליל שמיני עצרת שיש שמחה לפניו ,מאשר ליל יו"ט
של מים יצא) ,מערבי של מים ומזרחי של יין ,והספלים ראשון שאין שמחה לפניו.
היו מנוקבים כמין ב' חוטמין דקין ,אחד עבה ואחד דק ישיבה בסוכה בשמיני עצרת -אין מצות ישיבת
כדי שהמים והיין יכלו בבת אחת ,שהרי המים קלין סוכה בשמיני עצרת ,וכשגומר לאכול בשביעי לא יפרק
יותר לצאת מן היין( ,ולר"י שהיה מנסך רק לוג אחד של את הסוכה שהרי עדיין חייב לאכול ולישן בה ,ושמא תזדמן לו
מים וביין היה מנסך רביעית ההין שזה ג' לוגין ,היה הנקב של סעודה ,אבל מוריד את הכלים והמצעות הנאות מן המנחה
יין רחב ושל מים קצר ורחב זה יותר מקצר ,יותר ממה שעבה ולמעלה ,לכבוד יו"ט אחרון של חג .ואם אין לו מקום
הוא יותר מדק) .ואם עירה של יין לתוך של מים או לכלים בבית ורוצה לאכול בסוכה ,צריך להוכיח שאינו
איפכא ,יצא. מוסיף על המצוה ,ולכן פוחת בה ד' טפחים ופוסלה .ובני
לרש"י היתה בליטה בספל ובבליטה היה נקב ,והנסכים היו בבל שיושבים בסוכה בשמיני אין פוחתים את הסוכה
מקלחים בנקב ע"ג המזבח ,ובמזבח היה נקב ששם זה היה יורד
לשיתין ,והנקבים עצמם אחד היה עבה ואחד היה דק.
אלא ידליקו בה את הנר שאסור להדליקו בסוכה קטנה,
וסוכה גדולה יכניס לתוכה כלי אוכל שאין להכניסם
מ"ח :הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה לסוכה.
שמחה וכו'.
אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי אבהו וכו'. ניסוך המים
3עולת העוף מקומה בקרן דרומית מזרחית ,ששם זה קרוב לבית
הדשן שמשליכים לשם את המוראה והנוצה ,ובית הדשן היה
במרחק כ' אמות מהמזבח ,ג' טפחים ליד הכבש .רש"י.
45
ואין מועלים בהם כיון שנעשה מצותם והניסוך הוא עיקר היו אומרים למנסך הגבה ידך כדי שיראו שהוא נותן את
המצוה. המים בספל ,שהיה צדוקי אחד שניסך ע"ג רגליו לפי שאין
בזמן שהיו מנסכים יין ע"ג המזבח היו פוקקין את הצדוקים מודים בניסוך המים ,ורגמוהו כל העם
השיתין ,לקיים מה שנא' "בקודש הסך נסך שכר לד' ", באתרוגיהם ,ונפגמה קרן המזבח ונפסל ,ומילאו את
ושכר היינו לשון שביעה ושכרות( .ולומדים מכאן הסתימה מלח ,ולא הוכשר המזבח בכך (דכל מזבח
שהשביעה מהיין היא כשיש הרבה יין בגרון ולא במעיים ע"י שאין לו כבש או קרן או יסוד או שאינו מרובע ,פסול
הרבה לגימות קטנות ,וממילא ת"ח שיש לו מעט יין יגמע לעבודה ,דבכל אלו כתיב "המזבח" לעכב .וי"א שאף חסרון
אותם בלגימות גדולות ,וכן עשה רבא בכוס של ברכה בסובב פוסל את המזבח ,ונחלקו אם הכרכוב דכתיב ביה
משום חיבוב מצוה). "המזבח" הכונה לסובב או לכיור) ,אלא מפני הכבוד כדי שלא
יראה פגום.
מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב -רגליהם של
ישראל בשעה שעולים לרגל ,ונדיב הוא אברהם השיתין והיינו חלל תחת המזבח כנגד מקום הנסכים, מ"ט.
שהיה תחילה לגרים ונדבו ליבו להכיר את בוראו. והיה עמוק מאד ,נבראו בששת ימי בראשית ,דכתיב
חמוקי ירכיך -מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר ,דכל מילי "חמוקי ירכיך (אלו השיתין ,חמוקי היינו סתרי ,וירכיך היינו
בעי צניעותא ,ואפי' הוצאת המת והכנסת כלה שדרך ירך המזבח) ,כמו חלאים (חלולים ויורדים עד התהום),
לעשותם בפרהסיא ,יש לעשותם בצינעא ,דכתיב מעשה ידי אמן (אומנותו של הקב"ה)" .ותנא דבי רבי
"והצנע לכת עם אלוקיך" .י"מ שהכונה שיסעד וישמח
ישמעאל דריש "בראשית" ברא שית .ורבי יוסי דריש
במידה נאה ,ולא ינהיג קלות ראש בעצמו .וי"מ שאם צריך "אשירה נא לידידי (-הקב"ה ,ואני שר וקובל על כך במקומו),
להוציא ההוצאות יוציא בצינעא ,ולא יספר למי שאינו יודע. שירת דודי לכרמו (-על כרמו) ,כרם היה לידידי בקרן בן
גדולה צדקה מקרבנות. שמן (בא"י השמינה מכל הארצות) ,ויעזקהו ויסקלהו (מן
האומות ,כאדם המפנה אבנים מכרמו) ,ויטעהו שורק (זה
גדולה גמ"ח מן הצדקה בג' דברים ,צדקה דווקא ביהמ"ק ונטעו עם השורשים כגפנים משובחות ,ולא רק זמורה),
בממונו ולעניים ולחיים ,וגמ"ח זה אף בגופו ויבן מגדל (-מזבח העשוי כמגדל עוז) בתוכו ,וגם יקב (-
ולעשירים ולמתים. בור חפור .והיינו השיתין) חצב בו".
אין צדקה משתלמת אלא לפי החסד טורח שבה, לר"א בר צדוק לא היו שיתין שיורדים עד התהום ,אלא היה
שנותן ליבו ודעתו לטובתו של העני.
לול (-ארובה שיורדים בה למטה) בין כבש למזבח ,שהיה חלל
כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם בין הכבש למזבח ,דכתיב "ועשית עולותיך הבשר והדם" מה דם
חסד ,ולא כל אדם זוכה לסייע לעניים מהוגנים וירא בזריקה אף בשר בזריקה ,והלול היה בצד מערב של הכבש,
שמים זוכה. והכבש היה רוחבו ט"ז אמה ,והחלל שהנסכים היו יורדים לתוכו
היה מוקף ד' מחיצות עד קרקעיתו ,ונסכי כל השנה יורדים לשם,
כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים. ולא היו נבלעים מפני שהרצפה היתה משיש ,ואחת לע' שנה
תורת חסד היינו תורה לשמה ,וי"א דהיינו הלומד היו יורדים פרחי כהונה (-ילדי הכהנים) ,ומלקטים משם
ע"מ ללמד לאחרים. יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה ,ושורפין אותו
נ .מילוי המים לניסוך בשבת של סוכות -כמעשהו בקדושה ולא בחיל חוץ לעזרה ,דכתיב "בקודש הסך נסך
שכר לד' " וילפינן גז"ש "דכתיב "ושרפת ...קודש הוא",
בחול כך מעשהו בשבת ,אלא שהיה ממלא המים בערב
שריפתו בקדושה כמו שניסוכו היה בקדושה ,והוצאתו
שבת ,בחבית שאינה מקודשת ,ומניחה בלשכה .ומה
לא בעי קרא ,דעושים כך כדי שלא יתמלאו.
שלא היה לוקח חבית מקודשת ומתכוון שלא יתקדשו ,או
שאין מתקדשים משום שיש בהם יותר מכשיעור ,וממילא לא וי"א שדוד כרה את השיתין.
יפסלו בלינה .לזעירי הטעם מפני שמקודשת מקדשת
מ"ט :מעילה בנסכים -נסכים בתחילה מועלין בהם
מיד אף שלא מדעת שרוצה שיתקדשו רק למחר ,ואין
שיעור למים דלא פירשה תורה שיעור לניסוך המים ,ויפסלו אבל משירדו לשיתין אין מועלים בהם .הגמ' אומרת
המים בלינה דכיון שהם קדושים קדושת הגוף ,נפסלים בלינה
שי"ל דקאי כרבנן שהם יורדים לתהום ,ואיירי כשקלט
כאימורי קרבן .ולחזקיה אין שיעור לנסכים ,אמנם אף אי נימא
הנסכים לפני שירדו לתהום ,וי"ל דקאי כר"א בר צדוק,
שאין מקדשת שלא מדעת מ"מ חיישינן שמא יאמרו
46
השואבה בלילות החג ,שאינו אלא לשמחה יתירה ואינו מן לדעת נתקדשו .ולרבי זירא אפי' אם אין שיעור למים
התורה אלא כדי לחבב את המצוות ,לכו"ע אינו דוחה שבת חיישינן שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים של כה"ג
ויו"ט. מילאם ,דבעינן מים מקודשים דומיא דכיור שנמשח בשמן
וכן מצינו שרבי יוסי בר יהודה סובר שכלי שרת המשחה ומקדש את מימיו ,וכן עשו קיתון של זהב לכבודו של
כה"ג לקדש ידיו ורגליו.
שעשאן מעץ כשרים ,שהרי אבובא דמשה (–שהיה
במקדש מימות משה) היה של עץ ,ומבואר שעיקר שירה מים או יין שנתגלו פסולים לניסוך ,ואף לר' נחמיה
בכלי ,וממילא הכלי שיר הם כלי שרת וילפינן שכלי שמתיר מים מגולים (-שיעור גילוי הוא כדי שיצא נחש מתחת
שרת מעץ כשר .ורבי דס"ל שכלי שרת מעץ פסולים אוזן הכלי וישתה ויחזור לחורו) לשתיה ע"י סינון ,מ"מ הני
ס"ל שעיקר שירה בפה והכלים אינם אלא לבסומי קלא, מילי להדיוט אבל לגבוה לא ,דכתיב "הקריבהו נא
ואינם כלי שרת. לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ד' צבקות" .ואם
הגמ' דוחה שרבי ורבי יוסי בר יהודה יכולים לסבור נתגלו המים יטול מן הכיור ,שאע"פ שהכיור נתקדש ,מ"מ
שעיקר שירה בכלי ,ונחלקו אם דנים אפשר משאי מימיו אין נפסלים בלינה ,משום שהיו משקעים אותו בכל ערב
אפשר ,דאיתא התם שציפו את האבוב זהב ולא היה קולו ערב. בבור.
או שעיקר שירה בפה ,ואף את"ל עיקר שירה בכלי אין דנים
אפשר משאי אפשר ,ונחלקו בילפותא במנורה ,דכתיב
"ועשית מנורת ,זהב טהור ,מקשה תיעשה המנורה"
לרבי דרשינן כלל ופרט וכלל ,דס"ל שהפרט הוא פירושו של
כלל ,וכלל שני בא להוסף מה שדומה לפרט ,ובעינן כעין הפרט
של מתכת ,ולרבי יוסי בר יהודה דרשינן רבוי מיעוט
החליל:
ורבוי ,דכיון שהרבוי הראשון מרבה הכל ממילא המיעוט אינו
פירוש של הרבוי אלא ממעט מה שאינו כעין הרבוי ,והרבוי חוזר האם החליל דוחה שבת ויו"ט
ומרבה הכל מלבד דבר הראוי להתמעט יותר משאר הדברים, כתיב "ושאבתם מים בששון" והיינו שיש לעשות שמחה
ומרבינן כל מילי חוץ משל חרס ,אבל של עץ כשרה. לכבוד מצות ניסוך המים( .רש"י) .ובתוס' הביאו מהירושלמי
שמשם היו שואבים רוח הקודש ,דאין השכינה שורה אלא
נ"א .הגמ' מביאה ברייתא שמבואר בה שהמחלוקת מתוך שמחה .ולהלן יבואר :א' האם היו מנגנים בחליל בשבת
היא בשיר של שואבה ,ודלא כרב יוסף שאמר שבזה ויו"ט או לא .ב' סדר שמחת בית השואבה.
לכו"ע אינה דוחה שבת ויו"ט ,וממתני' משמע ששיר
החליל היינו חליל של בית "השואבה" ,מלשון
של קרבן לכו"ע דוחה שבת.
"ושאבתם מים בששון" ,שהשמחה היתה בשביל ניסוך
לרב ירמיה בר אבא נחלקו בשל בית השואבה ,אם המים .ויש ששונים "חשובה" שמצוה זו חשובה היא
שמחה יתירה דוחה שבת כיון שהיא שמחת מצוה ,וחליל ובאה מששת ימי בראשית ,וכדלעיל שהשיתין נבראו
אינו אלא שבות בעלמא ,או שאינה דוחה שבת ,אבל של מששת ימי בראשית לקבל את הנסכים.
קרבן לכו"ע דוחה. לתנא דמתני' החליל נוהג בחמשה או בששה מימי חג
והנה נחלקו תנאים מי היה מנגן בכלי שיר במקדש הסוכות ,לפי שאינו דוחה שבת ויו"ט.
בשעת שירת הלוים ,לר"מ עבדי כהנים ,לרבי יוסי נ :בברייתא מבואר שלרבי יוסי בר יהודה החליל דוחה
ממשפחות ישראלים מיוחסות ,ולרבי חנינא בן שבת ,ולחכמים אינו דוחה אפי' יו"ט.
אנטיגנוס לוים היו .הגמ' רצתה לתלות מחלוקת זו אם לרב יוסף נחלקו בחליל של קרבן ,והיינו חליל שהיו מנגנים
עיקר שירה בפה ,או שעיקר שירה בכלי .והגמ' דוחה בו לפני המזבח י"ב ימים בשנה (ח' ימי החג ,יו"ט של פסח
שא"כ לרבי יוסי עיקר שירה בפה ולמה לא נגנו עבדים, ושבועות ,ובשעת שחיטת פסח ראשון ושני .ערכין י') בשעת
אלא לכו"ע עיקר שירה בפה ,ונחלקו מה היה בפועל ניסוך היין בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים ,שרבי יוסי
במקדש ,ונ"מ שלר"מ אין מעלים מדוכן אף ליוחסין, בר יהודה סובר שעיקר שירה בכלי בחליל ובכנורות ונבלים
ולרבי יוסי מעלין ליוחסין ,שאף שעבדים כשרים הורגלו וכו' ,והוי עבודה ודוחה שבת ,וחכמים סוברים שעיקר
להעמיד שם דווקא ישראלים כדי שלא יטעו להשיאם מיוחסת, שירה בפה שהלוים אומרים שיר של יום ,והכלי הוא לבסומי
ולרחב"א מעלין אף למעשר דהורגלו להעמיד שם לוים. קלא ,וממילא כלי אינו דוחה שבת ,אבל חליל של בית
47
זקנותינו ,ובעלי תשובה היו אומרים אשרי זקנותינו מ"ד עיקר שירה בכלי מקורו מדכתיב "ויאמר חזקיה
שכיפרה את ילדותינו ,אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא להעלות העולה להמזבח ,ובעת החל העולה החל שיר
חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו .והלל היה אומר אם ד' והחצוצרות ועל ידי כלי דויד מלך ישראל" ,ומ"ד
אני (-הקב"ה) כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן ,ושמי עיקר שירה בפה מפרש ש"החל שיר ד' " בפה,
שיבוא אל ביתו של הקב"ה יבוא הקב"ה אל ביתו ,עוד והחצוצרות וכו' הם לבסומי קלא ,ויליף שעיקר שירה
אמר שרגליו מוליכות אותו למקום שהוא אוהב .ופעם בפה מדכתיב "ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים
ראה גולגולת צפה על פני המים והכיר שהוא רוצח והרגוהו להשמיע קול אחד" ולא כתיב כלי .ומ"ד עיקר שירה בכלי
ליסטים ,ואמר שזה קרה לה בגלל שהיא עשתה כך סובר שמשוררים היינו ע"י כלי דומיא דמחצרים.
לאחרים ,וכן יקרה למי שעשה לה זאת( .נ"ג.).
רבי יהושע בן חנניה אמר שהם לא היו טועמים טעם סדר שמחת בית השואבה
שינה כל חג הסוכות (אלא ישנו אחד על כתף חבירו, במוצאי יו"ט הראשון של חג היו הכהנים והלוים יורדים
שהרי הנשבע שלא יישן ג' ימים מלקים אותו וישן מעזרת ישראל לעזרת נשים שהיתה במקום נמוך יותר בהר
לאלתר) ,שהיו מקריבים תמיד של שחר בשעה הבית ,ושם היתה שמחת בית השואבה.
ראשונה ,ואח"כ מתפללים ומקריבים מוסף ומתפללים היו שם מנורות של זהב שגובהם נ' אמה ,ובכל מנורה
מוסף והולכים לבית המדרש ואח"כ אוכלים ושותים היו ארבעה ספלים של זהב בראשה וארבעה סולמות
ומתפללים מנחה ומקריבים תמיד של בין הערבים וארבעה פרחי כהונה שביד כל אחד כד שמן של ל' לוג
ואח"כ שמחים בשמחת בית השואבה( .נ"ג.). שמהם היו נותנים שמן בספלים ,והם היו יותר חזקים
הלוים היו מנגנים בשמחת בית השואבה (אבל בקרבן היה מבנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי ירכות של
להם מקום ליד המזבח) בהרבה כלי שיר על ט"ו מעלות שור גדול בידו והולך לאט (ולא הניחוהו אחיו הכהנים
שאורכם כרוחב העזרה ורוחבם וגובהם חצי אמה ,היורדות לעשות כך אלא העלו האברים לפי החלוקה המבוארת בסדר
מעזרת ישראל לעזרת נשים ,כנגד ט"ו שיר המעלות יומא משום "וברב עם הדרת מלך") ,ואף של' לוג זה
שבתהילים( ,שאמרם דוד כאשר כרה את השיתין (ולא יותר קל ,מ"מ לטפס עם ל' לוג על סולמות זקופים זה
ס"ל שמששת ימי בראשית נבראו ,אי נמי נתמלאו אח"כ עפר או יותר קשה .ולא היתה חצר בירושלים שלא היתה
צרורות) ,והתהום רצה לשטוף את העולם ,ואמר שמי מאירה מאור בית השואבה מפני שהמנורות היו גבוהות נ'
שיודע אם מותר לכתוב שם על חרס ולזרוק למים אמה ,והיו גבוהות יותר מהכותל המזרחי של עזרת הנשים ,והר
ואינו אומר יחנק ,ואחיתופל אמר שמותר ,שהרי אפי' הבית היה גבוה ,והיתה אשה בוררת חיטים לאור בית
לעשות שלום בין איש לאשתו מוחים שם ד' על המים, השואבה ,הפתילות היו נעשות מבלאי מכנסי הכהנים
ועשה כך דוד וירד התהום ט"ז אלף אמות ,ובכל שיר שהיו משל ציבור ומאבנטיהם.
המעלות העלה אלף אמות ,והתהום נמצא אלף אמות נ"א :חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים בפניהם
מתחת הקרקע ,והמים שיש בפחות מכך הם מסולמא
עם אבוקות אור בידיהם שזורקים ותופסים ארבע או שמונה
דפרת מפני שהפרת גבוה משאר נהרות ובכח המים לעלות להר
מהם בזה אחר זה ,ואומרים לפניהם דברי שירות
באותו גובה ולא יותר .נ"ג.):
ותשבחות .ורשב"ג (נ"ג ).היה זורק ח' אבוקות של אש,
ההליכה לשאיבת המים והתקיעות -שני כהנים היו וזורק אחת ונוטל אחת ואינם נוגעות זו בזו ,וכשהיה
עומדים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת משתחוה היה נועץ ב' גודליו בארץ ושוחה ונושק את
נשים ,ושתי חצוצרות בידיהם ,והיו תוקעים תקיעה הרצפה ע"ש "כי רצו עבדיך את אבניה" וזוקף ,וזו היא קידה
תרועה תקיעה בקריאת הגבר להודיע שצריך ללכת למלא האמורה בכתובים ,שרק פניו מגיעות לארץ ,ואין כל בריה בדורו
מים מהשילוח ,וכן תקעו כשהגיעו למעלה עשירית יכולה לעשות כך .ולוי היה משחק לפני רבי בשמונה
(וילה"ס אם הכונה עשירית מלמטה או מלמעלה) ,וכן סכינים ,ושמואל היה משחק לפני שבור מלכא בח'
כשהגיעו לעזרה ,והיו מאריכים בתקיעה זו עד שהגיעו כוסות יין ,ואביי היה משחק לפני רבה בח' ביצים ,וי"א
לשער היוצא מעזרת נשים להר הבית לכיוון מזרח שהוא בד' ביצים.
מכוון כנגד השער שמעזרת ישראל לעזרת נשים ,ושם הפכו
השירות והתשבחות שהיו אומרים חסידים ואנשי
פניהם למערב לכיוון העזרות וההיכל ,ואמרו ,אבותינו בבית
מעשה -יש שאמרו אשרי ילדותינו שלא ביישה את
48
כמה מאמרים בענין היצר הרע הראשון שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל (ופורעים
עצמם ומתריזים כלפי מעלה) ופניהם קדמה
נ"ב .לעת"ל יהיה הספד ,י"א על משיח בן יוסף ומשתחוים קדמה לשמש מפני שהיו כופרים ,ואנו לי'ה
שנהרג ,וי"א על יצר הרע שנהרג ,שהצדיקים בוכים עינינו .ולר"י היו שונים ואומרים אנו לי'ה אנחנו מודים
מפני שנזכרים בצערם ,היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ולי'ה עיננו מייחלות (אבל אין לומר בסתמא פעמיים
והרשעים בוכים היאך לא כבשנו חוט השערה כזה. אנו לי'ה ,כמו שהאומר מודים מודים משתקים אותו.
(הקב"ה אמר למשיח בן דוד "שאל ממני" ,וביקש שלא נ"ג.):
למות כמו שמת משיח בן יוסף ,אמר לו הקב"ה כבר
ישיבת הנשים -בראשונה היו הנשים יושבות מבפנים
נתנבא עליך דוד אביך "חיים שאל ממך נתת לו").
ואנשים מבחוץ והיו מגיעים לקלות ראש ,התקינו
יצר הרע בתחילה קל להתגבר עליו ואם לא התגבר שיהיו הנשים מבחוץ והאנשים בפנים ועדיין היו באים
נעשה קשה. לקלות ראש ,התקינו "תיקון גדול" שיהיו הנשים
ז' שמות יש ליצה"ר" -כי יצר לב האדם רע"" ,ומלתם למעלה והאנשים למטה ,ואף שאין לחדש בבית
את ערלת לבבכם"" ,לב טהור ברא לי אלוקים" מכלל המקדש ממה שעשה שלמה ,דכתיב "הכל מיד ד' עלי
דאיכא טמא" ,אם רעב שונאך האכילהו לחם" הטריחהו השכיל" ,הא כתיב בנבואת זכריה "וספדה הארץ וכו'
במלחמתה של תורה" ,הרימו מכשול מדרך עמי", ונשיהם לבד" ,ואם לעת"ל צריכים להזהר בזה אף
"והסירותי את לב האבן מבשרכם"" ,ואת הצפוני שעוסקים בהספד והמצטער אינו מיקל ראש מהר ,כ"ש
ארחיק מעליכם" שהוא צפון בליבו של אדם. בזמננו שיצר הרע שולט ,ועוסקים בשמחה.
היצר הרע נתן עיניו במקדש ראשון ושני והחריבם והרג
ת"ח שבהם ,ומניח אומות העולם ומתגרה בישראל, מי שלא ראה...
והוא מתגרה בת"ח יותר מכולם ,דכל הגדול מחבירו מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה
יצרו גדול ממנו. מימיו.
נ"ב :יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ,ומבקש מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד
להמיתו ,ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. מעולם.
אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ,אם אבן מי שלא ראה בית המקדש שבנה הורדוס בבנינו לא
הוא נימוח ,אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב "וכפטיש ראה בנין מפואר מעולם ,שבנאו באבני שיש ירוק
יפוצץ סלע". ומרמרא שיש לבן ,וי"א אף בכוחלא שיש כחול ,ועשה
יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם שורת אבנים אחת שקועה ואחת בולטת כדי שהסיד
הבא ,דכתיב "מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון", יהיה תפוס טוב ,ורצה לצפותו בזהב ,ואמרו לו חכמים
שכך זה יפה יותר מפני שזה נראה כגלי הים נדים ונעים.
ובאטב"ח קריאת א' ב' שאותיות א' עד ט' מתחלפות א' בט' ב'
בח' וכו' ,וכל זוג ביחד זה עשר ,וכן י' בצ' וכ' בפ' ,וכל זוג ביחד זה מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא לא ראה
מאה ,והאותיות האחרונות מתחלפות באותיות הסופיות ,ק' בצ' בכבודן של ישראל .והיה זה ארמון גבוה ,ושתי שורות
וכו' ,וכל זוג ביחד זה מאה ,ונמצא שאותיות מנו"ן מתחלפות
ספסלים בתוכו ,ולפעמים היו בו כפלים מיוצאי מצרים,
בסהדה .ועבדו היינו היצר הרע שאם האדם רוצה הוא מסור בידו.
והיו שם ע"א קתדראות זהב כנגד ע"א זקנים ,שכל
יצר הרע אם האדם הולך אחריו היצר הרע מתחזק. אחת אינה פחותה מכ"א רבוא ככרי זהב .ובאמצע
אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע. היתה בימה ,וכשהיה צריך לענות אמן היה החזן
ארבעה מתחרט עליהם הקב"ה שבראם ,גלות ,כשדים, שעומד ליד הבימה מניף בסודרין וכולם עונים אמן,
ישמעאלים ,יצר הרע. והיו יושבים כל בעלי אומנות בפני עצמם (כדי שעני
ימצא בעלי אומנותו וישכיר עצמו להם) .ואלכסנדר
אלמלא מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי
מוקדון הרג את כולם ,ונענשו מפני שעברו על "לא
ישראל "ואשר הרעותי" ,וכתיב "כחומר ביד היוצר כן
תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" ,וראה אלכסנדר מוקדון
אתם בידי" ,וכתיב "והסירותי את לב האבן מבשרכם",
שנתקיים בו הפסוק "ישא ד' עליך גוי מרחוק" שע"י
וכתיב "ואת רוחי אתן בקרבכם".
הרוח הגיע בה' ימים במקום בי' ימים.
49
ר"י מחשיב כל תקיעה תרועה ותקיעה לתקיעה הקב"ה הראה לזכריה ד' חרשים ,משיח בן דוד ,משיח
אחת( ,דכתיב "ותקעתם תרועה" ,ולרבנן כל אחת זה בן יוסף ,אליהו ,וכהן צדק שם בן נח.
מצוה נפרדת ,ו"ותקעתם תרועה" היינו שצריך פשוטה לעת"ל אם יבוא אשור להלחם בישראל יקומו עליו ז'
לפניה ולאחריה ,ור"י לומד דין זה מ"שנית" .ורבנן רועים -דוד באמצע ,אדם שת ומתושלח מימינו,
טעמייהו מדכתיב "ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא ואברהם יעקב ומשה משמאלו ,וח' נסיכי אדם -ישי
תריעו" ,ולר"י תקיעה זו אינה אלא לסימן ,ולרבנן מ"מ שאול שמואל עמוס צפניה צדקיה משיח ואליהו.
יש בזה מצוה להקהיל דווקא בכזה אופן) .ולר"י יוצא שאין
פוחתין מז' ואין מוסיפין על ט"ז .ולדבריו אין להפסיק נ"ג .רגלי האדם ישאו אותו להיכן שיגזר עליו ,הגמ'
בין תקיעה לתרועה ולא כלום אלא כדי נשימה ,אבל לרבנן מביאה על זה מעשה בשלמה ששלח שניים ללוז כדי
שנינו שאם שמע ט' תקיעות של ראש השנה ,ג' למלכיות להצילם ממיתה ,ומתו שם בשערי העיר ,ואמר לו
ג' לזכרונות ג' לשופרות (דמה שאנו תוקעים יותר אין הטעם אלא מלאך המות שבאמת דווקא שם היו צריכים למות.
משום שאיננו יודעים אם תרועה זה גנוחי או ילולי) ,בט' שעות
יצא. לוי נעשה צולע אחרי שקד לפני רבי ,וזה נגרם לו גם
בגלל שהטיח דברים כלפי מעלה.
נ"ד .לרב אחא בר חנינא מדרומא היו תוקעים ט' דברי הגמ' בענין שמחת בית השואבה משולבים לעיל נ"א:
תקיעות לכל מוסף ,אם היו ב' מוספין באותו היום,
שלכל מוסף היה שיר של אותו מוסף ,דכתיב "ובני אהרן התקיעות במקדש
יתקעו בחצוצרות" .למסקנא הגמ' (נ"ה ).מביאה לעיל נתבאר מתי וכמה פעמים הו תוקעים בחצוצרות בזמן
ברייתא שלומדת מ"בראשי חדשיכם" שאין תוקעים ההליכה לשאיבת המים עבור ניסוך המים .ולהלן יבואר מתי
על כל מוסף ומוסף( ,או שבפסוק זה הוקשו כל ראשי עוד היו תוקעים במקדש בכל השנה ,ומהם הימים שהיו בהם
החודשים זה לזה ,או ש"בראשי" זה רבים ,והיינו ראש הכי הרבה תקיעות.
השנה שהוא ר"ח ,וכתיב "חדשיכם" בכתיב חסר לומר נ"ג :אין פוחתין מכ"א תקיעות בכל יום ,ואין מוסיפין
שתוקעים בו פעם אחת) .ומה שהברייתא לומדת
על מ"ח.
מ"יתקעו בחצוצרות" הכונה שהיו מאריכים בתקיעות
כשהיו מקריבים נסכי שניהם ,או שהיו מרבים בתוקעים, בכל יום היו תוקעים כ"א תקיעות ,ג' לפתיחת שערים
שהרי אפשר להרבות בחצוצרות כמה שרוצים. (–שערי העזרה .והיו ז' שערים בעזרה .וג' תקיעות היינו פשוטה
לפניה ולאחריה ותרועה באמצע) ,וט' לתמיד של שחר
תקיעות בשבת -רבי זירא אמר שבשבת לא תוקעים שכשהיו מנסכים את נסכי התמיד היו הלוים אומרים שיר ,ובשיר
לפתיחת שערים מפני שאינה למצוה אלא לסימנא שיבואו היו ג' חלקים ,ובכל חלק היו הכהנים תוקעים בחצוצרות והעם היו
למעמדם ודוכנם ולא דחו שבת .ורבא מוכיח שלמילוי המים משתחוים ,וט' לתמיד של בין הערבים.
לא היו תוקעים בשבת לפי שהיו ממלאים מערב שבת ,אבל
בקרבן מוסף היו מוסיפין עוד ט' בשיר של מוסף.
לפתיחת שערים היו תוקעים בשבת.
בערב שבת היו מוסיפין עוד ו' ,ג' להבטיל את העם
בערב שבת שבתוך החג היו תוקעים מ"ח תקיעות,
ממלאכה ,וג' להבדיל בין קודש לחול.
כ"א שבכל יום ,ט' למוספין ,וי"ב של ימי החג ,וו' של
ערב שבת. בימי חג הסוכות נוספו עוד י"ב ,ג' בשער העליון ,וג'
בתחתון כדאיתא לעיל שכשהגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו
למ"ד שתוקעים לכל מוסף גם בראש השנה שחל
והיו מאריכים עד שהגיעו לשער היוצא למזרח ,ג' למילוי המים
בשבת היו מ"ח תקיעות ,ולא תנא לה משום דתנא
אחר שמילאו ובאו לעזרה דרך שער המים ,וג' ע"ג מזבח
ושייר ,ושייר נמי ערב פסח וכדלהלן. כשזוקפין את הערבה וי"א כשמוליכים את המים למזבח,
בערב פסח היו תוקעים מ"ח תקיעות שבכל הלל שבשעת לראב"י לא היה תוקע במעלה עשירית מפני שכבר
הקרבת הפסח היו תוקעים ג' תקיעות ,וכל כת היו קורין את ההלל תקע לפתיחת שערים .ולרבנן היה תוקע ג' במעלה
ג"פף ואף שלא היו גומרים את ההלל בפעם השלישית ,מ"מ עשירית ולא ע"ג מזבח ,כיון שתקע למילוי המים,
התקיעות היו בתחילת ההלל .ולר"י שבכת שלישית לא ולסוברים שע"ג המזבח היינו בהולכת המים למזבח ,לא היה תוקע
גמרו ההלל אפי' פעם אחת מפני שלא נשארו לפעם כיון שהיה תוקע בניסוך המים.
השלישית אלא מעטים ,ליכא מ"ח תקיעות ,ואם היה חל
50
ו"קול השם על המים" על שם ניסוך המים .בשני "ולרשע אמר ערב פסח בערב שבת היה שם מ"ח יחד עם התקיעות
אלוקים" ללמד את הנאספים שצריך לחזור בתשובה ,וכן כתיב של כל ערב שבת.
התם "ושלם לעליון נדריך" שסוכות הוא זמן "בל תאחר", נ"ד :בערב פסח שחל בשבת לר"י היו תוקעים נ"א
בשלישי "מי יקום לי עם מרעים" על צרת ישראל שהיו
כ"א שבכל יום ט' דמוספין וי"ח דשתי כתות ראשונות וג' דכת
משועבדים בבית שני תחת מלכי פרס יון ורומי ,ומ"מ אינם
שלישית ,ולרבנן נ"ז ,ולא תנא במתני' כי לא בכל שנה
נמנעים מלשמוח ,ומתפללים לד' שיצילם .ברביעי "בינו
ערב פסח חל בשבת ,אבל ערב שבת שבתוך החג היה
בוערים בעם" שזה זמן מתנות עניים וצריכים לדעת שאע"פ
חל בכל שנה ,כרבנן שהיו מעברים את אלול כדי
שהמעשרות בצינעא ,הקב"ה יודע .בחמישי "הסירותי מסבל
שיוה"כ לא יחול ביום ראשון ,אבל י"א שלא היו דוחים
שכמו" שיש בזה דברי תנחומים ,ושנדונים על המים .בשישי
ויוה"כ יכול לחול ביום ראשון ,וכן תנן שחלבי בין הערבים
"ימוטו כל מוסדי ארץ" ד"עני ורש הצדיקו" אלו מעשרות.
של שבת קרבים ביוה"כ שחל במוצ"ש ,וכן תניא שאם חל
וסימנך הומבה"י .ולרב פפא הסירותי קודם לבינו וסימנך
יוה"כ במוצאי שבת לא היו מבדילים מפני שגם יוה"כ
הומהב"י .ואם חל שבת בחול המועד לא אומרים
אסור במלאכה( ,ואם חל בערב שבת לא היו תוקעים
"ימוטו".
להבטיל ולהבדיל) ,ודעה זו היא דעת אחרים ,שסוברים
בני חו"ל שיש להם יו"ט שני ואינם יכולים לומר ביו"ט שני שאין בין עצרת לעצרת ובין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים,
פרשת "וביום השני" דא"כ עבדינן ליה חול ,ובכל יום יש מנין אחר דס"ל שאין מעברים את חודש חסר אפי' לצורך ,וכיון שבין מולד
של פרים ,לאביי מדלגים היום השני דמפני שהוא ספק נדחה למולד יש כ"ט יום ומחצה ,נמצא שחודש אחד מלא ואחד חסר,
לגמרי .ולרבא אומרים ביום השלישי "וביום השני ,וכן כסדר ובכל שנה יש שנ"ד ימים ,שזה חמישים שבועות וד' ימים .ואם
ושל שביעי נדחה שא"א לאומרו ביו"ט דא"כ עבדינן ליה חול, היתה שנה מעוברת ה' ימים מפני שחודש העיבור לעולם
וכן איתא בברייתא .ולאמימר מדלגים והיינו שאומרים חסר ,ויש בו עוד ד' שבועות ויום אחד.
ביום ראשון של חוה"מ גם שני וגם שלישי ,וכן הלאה ,וכן עושים
בקריאת התורה בקריאת העולה רביעי שהוא קורא קרבנות החג, שיר של יום
(ובשבת קוראם המפטיר) ,וג' הראשונים יקראו מה שירצו .ורבותי
בכל יום היו הלוים אומרים שירה במקדש בזמן הקרבת
נהגו ששנים הראשונים קוראים ב' ספיקי היום ,והשלישי של יום
עולות חובה של ציבור בשעה שהיו מנסכים את היין,
הבא ,והרביעי חוזר על מה שקראו השניים הראשונים.
ואחרים היו עומדים ומנגנים בכלי שיר( .ערכין י' – י"ב).
ובגמרא בר"ה (כ"ט ל') מבואר איזה שיר היו שרים בכל יום.
קרבנות החג ולהלן יבואר איזה שיר היו שרים בר"ח שחל בשבת ,ובימי
בחג הסוכות היו כל המשמרות עולות לרגל ,ולכולם יש זכות חול המועד של סוכות.
להקריב את קרבנות הרגל ,והיו מקריבים בכל יום שני אילים ראש חודש שחל להיות בשבת שיר של ראש חודש
וי"ד כבשים ושעיר לחטאת ,ושבעים פרים היו מקריבים בכל
דוחה שיר של שבת .לרב אחא הכונה שהיו מקדימים
ימי החג יחד ,ביום הראשון י"ג פרים ובשני י"ב וכן הלאה
בסדר יורד ,וכדלהלן( .רש"י). שיר של ראש חודש לשל שבת ,אע"פ שתדיר קודם
לשאינו תדיר ,כדי לידע שהוקבע החודש בזמנו ולא
נ"ה :סדר הקרבת קרבנות החג -בכל יום היו יגמגמו בדבר ,שהרי רוב בני אדם לא ראו חידוש הלבנה .ואע"פ
מחלקים את פרי החג ואת האילים והשעיר אחד לכל שהיה סימן אחר שהיו נותנים אברי מוסף ר"ח בכבש
משמרה י"ג המשמרות הראשונות (כסדר שהם סדורים בדברי תחת כרכוב (–סובב) המזבח ולמטה וכיון שהסובב היה ג'
הימים יהויריב ידעיה חרים וכו') הקריבו י"ג פרים ,ואח"כ היו אמות לפני סוף המזבח ,והכבש אורכו ל"ב אמה ומשפע תשע
מקריבים את השעיר והאילים ,ושאר המשמרות היו אמות ,נמצא הסובב בתחילת השליש העליון( ,ושל שאר
מקריבות את הכבשים ,וכיון שביום הראשון היו י"ג מוספין מחצי כבש ולמטה במערב ,ושל תמיד של
פרים ושני אילים ושעיר אחד ,היו ששה משמרות שחר מחצי כבש ולמטה במזרח ,והיו ו' כהנים זוכים
מקריבים שני כבשים כל אחת ,והשאר כבש אחד, בהולכת אברים ,ומסדרים אותם במקומות הנ"ל ,עד שיבוא כהן
וביום השני שהיו י"ב פרים היו חמשה משמרות ויעלה אותם ויקטירם) ,מ"מ עשו עוד היכר כדי שמי
מקריבות שני כבשים והשאר כבש אחד ,וכו' ,עד שראה רק היכר אחד ידע ג"כ שהוקבע החודש.
שביום השביעי כל משמרה היתה מקריבה קרבן אחד.
ונמצא שכל המשמרות היו מקריבות בימי החג (לא נ"ה .שיר של יום של חול המועד של סוכות-
בראשון "הבו לד' בני אלים" דבית השואבה הוא "כבוד ועוז",
51
דיני קדימה כולל שמיני עצרת) ג' קרבנות ,חוץ משתי משמרות
שהיו מקריבות ב' קרבנות.
כשמחלקים בעצרת את לחם הפנים ואת שתי
הלחם ,צריך המחלק לומר לכהן הילך מצה הילך חמץ, סדר הקרבת הפרים היה שכל משמרה שהקריבה
לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן ,דכתיב "לכל בני אהרן תהיה", ביום הראשון לא מקריבה למחרת ,אלא היו מתחילים
ובברייתא איתא שלאבא שאול היה הופך את הסדר מהמשמרה שלא הקריבה פר ,וחוזר חלילה .ונמצא
ואומר הילך חמץ הילך מצה ,ודין זה תלוי אם תדיר שביום השני הקריבו פרים י"א המשמרות שלא הקריבו בראשון,
קודם ,או חובת היום שתי הלחם קודמת שלחם הפנים הוא ורק יהויריב היה מקריב ב' ימים רצופים ,וביום השלישי היו
מקריבים י"א משמרות מידעיה ואילך ,וכן הלאה.
משבת שעברה ,וכדלהלן.
בשמיני עצרת היו מקריבים רק פר אחד ,לרבי היו
סדר ברכת שהחיינו וברכת הסוכה( -היכא שהיתה
מפיסים כולם על אותו פר ,ולחכמים אחת משתי
הסוכה עשויה ולא בירך שהחיינו בעשיתה) ,לרב ולרב ששת
המשמרות שהקריבו בימי החג רק ב' קרבנות היתה
בריה דרב אידי מברך על הסוכה ואח"כ על הזמן ,מפני
מקריבה את אותו פר ,והגמ' אומרת שב' המשמרות
שחיוב היום קודם .ולרבב"ח ולרב נחמן בר רב חסדא
היו מפייסות ביניהם.
מברך על הזמן ואח"כ על סוכה ,דתדיר קודם .והלכתא
מברך על הסוכה ואח"כ על הזמן. ע' פרים בימי החג היו כנגד ע' אומות העולם לכפר
עליהם שירדו גשמים בכל העולם ,שהרי בחג נידונים על המים,
סדר ברכת הגפן וברכת הקידוש -לב"ש מברך על והיום האחרון היה רק לישראל אוהביו של מקום ,שאין
היום ואח"כ על היין ,מפני שהיום גורם לשתית היין ,וכן לקב"ה הנאה וקורת רוח אלא בפר של ישראל ,ואחר החורבן
מפני שהיום בא לפני שתית היין .ולב"ה מברך על היין איבדו עכו"ם כפרתם ואין יודעים מה איבדו.
ואח"כ על היום ,מפני שהיין גורם לקידוש שיאמר ,וה"ה
המקדש על הפת מקדים לברך על הפת ,וכן מפני שתדיר מי היה מקריב את הקרבנות ברגל -המשמר שזמנו
קודם לשאינו תדיר. היה ברגל היה מקריב תמידים נדרים ונדבות .וכן שאר
הגמ' מבארת שרב ורבב"ח שנחלקו לענין סוכה לא קרבנות ציבור והיינו פר העלם דבר של ציבור ,ושעירי
נחלקו במחלוקת ב"ש וב"ה לענין קידוש ,די"ל שב"ה עבודת כוכבים ,ומוסף של שבת .ומקריב את הכל ,והיינו
מודים שברכת הסוכה קודמת ,מפני שמברכים על קיץ המזבח שהיו מקריבים כשלא היו קרבנות על המזבח ,והיו
שופרות שהיו נותנים בהם מעות מכל ה"מותרות" וכן מכל
הסוכה גם בלא ברכת הזמן .וכן י"ל שב"ש מודים
הקרבנות שנאמר בהם שירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם
שברכת הזמן קודמת ,מפני שמברכים על הזמן גם בלי לנדבה.
הסוכה כגון הולכי דרכים ,שאע"פ שהם פטורים מן הסוכה ,הם
מברכים שהחיינו כמו בשאר רגלים. מי היה חולק בקדשי הרגל -כל המשמרות שוות
באימורי הקרבנות שהקריבו ברגלים בעורות של העולות,
חלוקת לחם הפנים ובחזה ושוק של שלמי ראיה ,ומוספי ציבור ,ושעירי חטאות,
דכתיב "ובא בכל אות נפשו ושרת" (ודין זה הוא דווקא
יו"ט הסמוך לשבת בין שבת שחלה לפני יו"ט ראשון, ברגלים ,דכתיב "באחד שעריך" בשעה שכל ישראל
ובין שבת שחלה אחרי יו"ט אחרון ,היו כל המשמרות נכנסים בשער אחד) .וחובות הבאות שלא מחמת
שוות בחילוק לחם הפנים ,כיון שהיו צריכים כל הרגל ,היו מקבלים בני המשמר שזמנו ברגל ,דכתיב
המשמרות להקדים או לאחר כדי להיות ביו"ט "לבד ממכריו על האבות" והיינו מה שמכרו האבות זה
בביהמ"ק .ואם חל יו"ט ביום חמישי או שני ,משמר לזה ,שכל אחד יקבל שבוע אחר.
שזמנו קבוע היה נוטל י' חלות ומחלקים אותם בין משמר
היוצא למשמר הנכנס ,והאחרים ב' חלות כיון שהיו יכולים נ"ו .חלוקת הלחם הפנים ברגלים היתה לבני כל
לבא בערב שבת או ללכת ביום ראשון. המשמרות ,דכתיב "חלק כחלק יאכלו" כחלק העבודה
נ"ו :כמה לחמים נוטל כל משמר -בכל שבתות כך חלק אכילת הלחם( ,ולא איירי בקרבנות ,דבקרבנות
כבר כתיב "לכהן המקריב אותה לו תהיה" וכיון שהוא
השנה שהמשמרות היו מתחלפות בשבת ,אחת עובדת שחרית
מקריב פשיטא שהוא אוכל).
והחדשה מתחילה בערבית ,משמר היוצא נוטל שש והנכנס
נוטל שש ,לר"י הנכנס נוטל ז' בשכר הגפת דלתות (וזה
52
עדיף מאשר לקבל בשבת הבאה ,דבוצינא טב מקרא,
דיני הסכך -מי שנותן לחבירו דלעת מחוברת הוא מעדיף לתולשה אף שהיא
קטנה שמא יחזור בו) ,והיוצא נוטל ה' .משמר היוצא היה
צילתה מרובה מחמתה -צריך שתהיה הסוכה צילתה מרובה עושה תמיד של שחר ומוספים ,והנכנס של בין
מחמתה .לרבנן הכונה שהצל של הסכך יהיה מרובה מהחמה,
הערבים ובזיכים שסילקו מעל השלחן ,והם מתירים את לחם
ולרבי יאשיה גם הצל של הדפנות פוסל( .ז .):וגם אם הסכך דליל
ויש הרבה חמה ,כל שצילתה מרובה כשרה( .כ"ב .).ואיתא בגמ' הפנים באכילה ,דכתיב "והיה ללחם לאזכרה" .ד' כהנים ב' מכל
(כ"ב ):דבעינן שיהיה הסכך עצמו יותר מהחלל שבין הסכך ,והצל משמר היו נכנסים כדי לחלק ביניהם את החלות.
שלמטה שהוא פחות מהסכך שלמעלה יכול להיות שוה לחמה.
ולתוס' שם אם הסכך שוה לחלל כשרה ,דפרוץ כעומד מותר, מקום חלוקת הלחם-
וכוונת הגמ' שאם מלמטה זה נראה שוה פסולה ,מפני שבמציאות הנכנסים חולקים בצפון ,כדי שיראו שהם נכנסים דצפון
יש יותר אויר מסכך .ואם הסוכה בכללה צילתה מרובה מחמתה, הוא עיקר ,שקבעו הכתוב למקום שחיטת קדשי קדשים,
הסוכה כשרה אף אם מיעוטה חמתה מרובה מצילתה (י"ט,).
אמנם י"א שאם יש בסוכה מקום ז"ט על ז"ט שחמתו מרובה והיוצאים חולקים בדרום כדי שיראו שהם יוצאים.
מצילתו אין לשבת באותו מקום (ר"ן שם) .והגמ' (ט"ו) אומרת בילגה לעולם חולקת בדרום ,וטבעתה קבועה (שהיו כ"ד
שהמקרה סוכתו בסכך פסול וכשר בשיעור שוה זה תלוי טבעות ,אחת לכל משמר ,והיו פתוחות בצד אחד כדי שיוכלו
במחלוקת אם פרוץ כעומד מותר או אסור ,ואם פרוץ כעומד אסור להכניס את ראש הבהמה ,והיו יכולות להסתובב ברצפה כדי
צריך לשים יותר סכך כשר מהפסול ,או למלא את כל החלל לסובבה אחרי שהכניס ראש הבהמה ,וקבעו בקרקע את טבעת
ולשים מעט סכך כשר על הפסול ,דאז יש רוב סכך כשר .ואם בילגה כדי שתצטרך להשתמש בשל אחרים וגנאי הוא לה,
הסכך עבה כ"כ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה ,ואם גם
וחלונה (-שהיו חלונות בצפון ההיכל שהיו מצניעים שם את
זהרורי חמה אינם נראים ,לב"ש פסולה ולב"ה כשרה( .כ"ב.):
הסכינים) סתומה ,י"א לפי שמרים בת בילגה המירה
מה כשר לסכך -אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ ,והוא דתה וכו' ,והיתה מבעטת בסנדלה ע"ג המזבח וכו',
תלוש ,ואינו מקבל טומאה( .י"א) .י"א שלומדים מ"ואד יעלה מן
וקנסו את כל המשמרת כי דיברה מה ששמעה מהוריה
הארץ" למ"ד שסוכה היא זכר לענני כבוד .ויש לומדים מהקש
לחגיגה .ויש שלומדים (י"ב ).מ"באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת ואוי לרשע ואוי לשכנו (כדילפינן מדכתיב "וחלצו את
גורן ויקב הכתוב מדבר .ויש לומדים מדכתיב "צאו ההר והביאו האבנים" שעושים זאת אע"פ שהם גם של שכנו ,שמפני שהיתה
עלי זית וכו' " .ושיטת ר"י (ל"ז ).שצריך לסכך דווקא בד' מינים עינו צרה בכליו חבירו לקה בשבילו ,וה"ה דטוב לצדיק טוב לשכנו,
שבלולב ,דאם ד' מינים שנוהגים רק ביום נוהגים רק בד' מינים, דמידה טובה מרובה) .וי"א שקנסום לפי שהיו שוהים
כ"ש שסוכה שנוהגת גם בלילה שנוהגת רק בד' מינים .וכתבו מלבוא כשהגיע זמן משמרתם וזה מראה שהעבודה לא היתה
התוס' שגם לדעתו אין לסכך בדבר המקבל טומאה .והלכה חביבה עליהם ,וישבב אחיו שהיתה משמרתו לפני בילגה היה
שמסככים בכל דבר שגידולו מן הארץ.
משרת תחתיו.
מחובר שקצצו ,נחלקו בגמ' אם פסול משום תעשה ולא מן
העשוי ,או שכשר משום דאמרינן פסיקתן זו היא עשייתן ,וצריך
לנענע את הסכך אחרי שחתכו ,ואם אין הקציצה ניכרת כיון
שהשאיר את הענף במקום חיבורו פסול .וכתבו הראשונים שאם
סיכך תחת מחובר או תחת בית והסירו אין בזה משום תעשה ולא הדרן עלך מסכת סוכה
מן העשוי כיון שאין הפסול בסכך עצמו.
אלו דברים פסולים לסיכוך משום שהם מקבלים טומאה-
כל דבר שהוא כלי הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו .ובלאי
כלים כגון מטלניות שאין בהם ג' על ג' ,אע"פ שעכשיו אינם
מקבלים טומאה ,גזרו חכמים שלא לסכך בהם כיון דמכלי קאתו.
(ט"ז .).ושיפודים וארוכות המיטה פסולים לסיכוך ,ואף אי נימא
שאפשר לסכך בבלאי כלים ,מ"מ אם סיכך בארוכה ושתי כרעים
או בקצרה ושתי כרעים פסולה ,כיון שזה ראוי לשימוש אם יסמוך
אותה לכותל וישים שם עצים וחבלים( .שם) .חיצים זכרים שאין
להם בית קיבול אינם מקבלים טומאה וכשרים לסיכוך ,אבל
נקיבות שיש להם בית קיבול מקבלים טומאה ואין מסככים בהם.
(י"ב .):פשתן שלא נשרה ולא נופץ אפשר לסכך בו ,אבל אם נשרה סיכומים כלליים
כבר יש בזה ספק ,ואם תיקנום במסרק ונתלבנו אין מסככים בהם
אף שלא נטוו .וחבלים של פשתן כתב הרא"ש שאין מסככים בהם לפי סדר העניינים
53
נסרים של ד"ט ,אין מצטרפים לפסול .ור"מ אוסר לסכך בהם, (אע"פ שאין מקבלים טומאה ,מפני שנשתנה צורתם) ,אבל בשל
(וסובר שגם לב"ה בתקרה שאין עליה מעזיבה צריך ליטול אחת סיב מסככים( .י"ב .):נסרים שאינם רחבים בשיעור הפוסל ,אבל
מבינתיים) ,ואין לישן תחתיהם ,וכמה נסרים מצטרפים לד' אמות הם משופים ,אפשר לסכך בהם ,ולא גזרו שמא יבואו לסכך
מן הצד לפסול את הסוכה .ולל"ב (י"ז ):שגם באמצע סכך פסול בכלים( .ט"ו.).
פוסל בד"ט ,א"כ ה"ה באמצע הסוכה .ולשמואל נסרים רחבים
מאכל אדם הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו .ושושי
ד"ט לכו"ע אין מסככים בהם ואין ישנים תחתיהם ,ובפחות מג'
לכו"ע מסככים בהם ,ונחלקו ברחבים בין ג' לד' טפחים .ושני והיזמי אינם מאכל אדם ומסככים בהם ,אבל שווצרי אין מסככים
נסרים שביחד הם יותר מד"ט והם באמצע הסוכה (לישנא קמא), בו מפני שריחו רע ,והיגי אין מסככים בו מפני שעליו נושרים ואדם
או שבי חד הם ד' אמות והם בצידי הסוכה (לישנא בתרא) ,לר"י יוצא בגללו מן הסוכה( .י"ג.).
אינם פוסלים את הסוכה ,ולר"מ הם פוסלים את הסוכה .ובתקרה מחצלת -מחצלת קנים אם עשאה בהדיא לשכיבה הרי היא
שאין עליה מעזיבה ,המחלוקת היא אם פקפוק מועיל לבטל מקבלת טומאה ואין מסככים בה ,ואם עשאה בהדיא לסיכוך
ממנה שם תקרה או לא .נסרים הרחבים ד"ט שהפכם על צידיהם מסככים בה ואינה מקבלת טומאה .ואם עשאה בסתמא ,לרבא
פסולים ,משום שנעשו כשיפודים של מתכת( .י"ד – .ט"ו.). גדולה כשרה ובקטנה לת"ק פסולה ולר"א כשרה ,ולרב פפא
סוכה שלא נעשית לצל כגון החוטט בגדיש פסול משום תעשה קטנה פסולה ,ובגדולה לת"ק פסולה ולר"א כשרה .ובגמ' איתא
ולא מן העשוי ,ואם כשהגדיש היה חלל טפח במשך ז"ט כשיעור שמחצלת קנים או חילת ,אם היא קלועה מסככים בה ,ובארוגה
הכשר סוכה ,אותו מקום כשר לסוכה( ,והתוס' מסתפקים אם מחלוקת ,ואם יש לה שפה לכו"ע אין מסככים בה .ומחצלת של
טפח מספיק לכו"ע או שי"א שצריך ד"ט)( .ט"ז.). שיפה וגמי גדולה כשרה וקטנה פסולה( .י"ט :כ').
דין סכך שאינו מעל כל חלל הסוכה -אם יש בסוכה מקום ירקות שמתייבשים מהר אע"פ שהם פסולים לסיכוך משום
שאינו מקורה כלל ,הרי אם יש בזה ג"ט ,בין באמצע בין בצד ,זה שהם מקבלים טומאה ,וסכך פסול פוסל בארבעה טפחים ,מ"מ
פוסל את הסוכה .וסכך פסול ,אם הוא בצד הסוכה אינו פוסל אלא הם פוסלים בג"ט כדין אויר ,כיון שהם מתייבשים .ולענין זרעים
בד' אמות ,מפני שעד ד' אמות אומרים דופן עקומה .ובאמצע י"א שביטלם לסוכה ,כתבו התוס' שאין זה כשר לסיכוך כיון שעתיד
שגם שם זה פוסל בד' אמות ,שזהו השיעור לפסול ,וי"א לסתור את הסוכה ,או שזה פסול משום תעשה ולא מן העשוי,
שבאמצע זה פוסל כבר בד' טפחים .ולענין לפסול את שאר והסתפקו התוס' היכא דביטלם לפני שהניחם ולא עשה מעשה
הסוכה ,אם גם כשנוציא את המקום שיש בו סכך פסול נשאר לבטלם ,אי מהני( .י"ג.):
למקום הכשר ג' מחיצות הרי זה כשר ,ואם לאו פסול .ולישן תחת סיכוך באוכל המחובר לפסולת -הבוצר ענבים לגת אם
סכך פסול ,דעת הרז"ה שמותר עד ד"ט ,ודעת הראב"ד שרק עד הפסולת מרובה על האוכל מסככים בהם ,ואם לאו אין מסככים
ג"ט מותר .סכך פסול ולידו אויר ,אין מצרפים אותם לשיעור אחד בהם .ובקוצר לסכך יש מחלוקת אם דנים רק את האוכל לפסול,
לפסול אף בשיעור החמור( .י"ז) .ואם יש אויר ג"ט ,אם הסוכה או שיש לפסולת דין ידות שגם היד מצטרף לפסול .ואם קצצם
גדולה והאויר בצידי הסוכה ,יכול למעט את האויר ע"י סכך פסול לאכילה לכו"ע גם היד מצטרף לפסול .ואם קצצם לאכילה ונמלך
ולהכשירו ,ואם האויר באמצע הסוכה נחלקו רב אחא ורבינא אם לסכך בהם ,יש מחלוקת אם מחשבה מועילה לבטל דין ידות ,או
אומרים לבוד באמצע הסוכה .וכתבו התוס' שכל המחלוקת היא דבעינן מעשה( .י"ג.):
היכא שיש אויר לכל אורך הסוכה .ולקמן (י"ט ).מבואר ברש"י
שאויר פחות מג"ט אין ישנים תחתיו ,וכתב הרא"ש דהיינו היכא סיכוך בחבילות -אין לסכך בחבילה קשורה ,דפעמים אדם מניח
שהאויר הוא לכל אורך הסוכה ,והר"ן כתב דהיינו כשראשו או רובו חבילתו על גבי סוכתו כדי ליבשה ונמלך עליה לסיכוך ,שאז זה
תחת האויר .והתוס' (שם) כתבו שאפשר לישן תחת האויר. פסול משום תעשה ולא מן העשוי ,ולכן גזרו שאין לסכך בחבילה
אף כשמניחה לשם צל .ואיתא בירושלמי שאין חבילה פחותה
סוכה תחת האילן ,אם האילן צילתו מרובה מחמתו הסוכה מכ"ה קנים .ואם פתח את החבילה ,היכא שהאיסור הוא משום
פסולה ,ואם האילן חמתו מרובה מצילתו כשרה רק אם עירב את גזירה כשרה ,ודעת התוס' דאף היכא שהניחה לייבשה כשירה
ענפי האילן עם הסכך .ונחלקו הראשונים אי איירי כשהסוכה משום שהפתיחה היא כמו נענוע( .י"ב).
צילתה מרובה מחמתה רק בצירוף האילן ,או כשצילתה מרובה
מחמתה ללא האילן( .ט.): אגד חד לאו שמיה חבילה ,ואגד שלש הוי חבילה ,ובשתים יש
מחלוקת רבי יוסי ורבנן( .י"ג .).קנים שאגדם למנין מסככים בהם,
סוכה תחת סוכה ,ושיעור הסוכה העליונה י"א טפח וי"א ד"ט כיון שאין דרך להצניעם אגודים .אגד שאינו עשוי לטלטלו באותו
וי"א י"ט ,אם שניהם צילתן מרובה מחמתן העליונה כשרה אגד ,נחלקו בגמ' אי הוי אגד( .י"ג.):
והתחתונה פסולה ,ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה ,אין
התחתונה פסולה ,ואם הסכך של העליונה הוא למעלה מכ' נחלקו סיכוך בנסרים -במתני' (י"ד ).איתא שלר"י מסככים בנסרים,
הראשונים אם התחתונה פסולה כשהיא בפני עצמה צילתה ור"מ אוסר .שיטת רב שנסרים פחות מד"ט כשרים לכו"ע ,וכל
מרובה מחמתה .ואם התחתונה חמתה מרובה מצילתה ,והעליונה המחלוקת היא בנסרים רחבים ד"ט ,ונחלקו אם יש גזירת תקרה,
צילתה מרובה מחמתה ,והסכך של העליונה למטה מכ' ,שתיהם וטען ר"י שהרי בתקרה שאין עליה מעזיבה ב"ה מתירים לנענע
כשרות .וכל זה כשהעליונה יכולה לקבל כרים וכסתות של משום תעשה ולא מן העשוי ,או ליטול אחת מבינתיים ,ורק ב"ש
התחתונה ,אבל בלאו הכי אין העליונה פוסלת את התחתונה ,ואם מצריכים דווקא ליטול אחת מבינתיים ,שזה מעשה מעליא .ור"י
יכולה לקבל ע"י הדחק ,ר"י מכשיר וחכמים פוסלים( .ט - :י.). מתיר אף לישן תחתיהם ,ואף אם יש בצד הסוכה ד' אמות של
54
סוכה נמוכה מי"ט אפשר להכשירה ע"י חקיקה בשיעור הכשר הפורס סדין -אם פרס מעל הסוכה מפני החמה ,או תחתיה מפני
סוכה אם זה בתוך ג"ט למחיצות( ,ולענין שבת א"צ שיהיה בתוך הנשר ,פסולה( ,והיכא שבלא הסדין צילתה מרובה מחמתה נחלקו
ג"ט) ,ואם הסוכה גבוהה י"ט והוצין יורדים לתוכה ,פסולה. הראשונים אם הסדין פוסל) .ואם פרס סדין כדי לנאותה כשרה,
אמנם נויי סוכה המרוחקים ד"ט מהסכך ,נחלקו אמוראים אם הם
גודל הסוכה -לב"ש צריך שהסוכה תהיה מחזקת ראשו ורובו
פוסלים או לא .ואין לשים בגד ע"ג הסוכה כשהוא יבש ,מפני
ושלחנו ,והיינו ז' טפחים על ז' טפחים ,דאדם יושב באמה ובעינן
מראית העין ,וכשהוא רטוב נחלקו הראשונים אם הוא פוסל
עוד טפח לשלחן .ולב"ה מספיק שהסוכה תהיה מחזקת ראשו
מדינא ,או שמותר להניחו דהוי כמו סדין ליפות( .י').
ורובו בלא שלחנו .ולרבי בעינן סוכה ד' אמות על ד' אמות .והלכה
כב"ש( .ג .).ובסוכה עגולה ,לרבי דבעינן סוכה ד' אמות ,בעינן מיטה וכילה וכדו' שבתוך הסוכה -אסור לישן בסוכה תחת
שיהיה הקף העיגול י"ז פחות חומש ,וריו"ח שאמר דבעינן שיעור מיטה הגבוהה י"ט .ותחת כילה אם יש לה גג מותר רק בפחות
כדי שישבו כ"ד בני אדם מסביב לסוכה זה הקף של י"ח אמה ,וזה מי"ט ,ובאין לה גג מותר אף בגבוהה י"ט .ובנקליטין מותר רק
מוסיף על רוחב הסוכה ב' חומשי אמה ,לא דק לחומרא( .ח'). באינם גבוהים י"ט ,ובגבוהים י"ט אסור אפי' באין להם גג אלא
הסדין משופע .ובקינופות אסור אפי' באינם גבוהים י"ט ,כיון
סוכה לשמה -סוכה שעשאה ל' יום קודם החג ,לב"ש פסולה
דקביעי .ור"י מתיר לישן תחת מיטה או תחת כילה אף בגבוהים
ולב"ה כשרה ,ונחלקו אי בעינן עשיה לשמה .ואיתא בירושלמי
י"ט ויש להם גג ,והגמ' (כ"א ):דנה אם טעמו משום דס"ל שסוכה
דמ"מ צריך לחדש בה דבר או טפח על טפח או כל דהו על פני
אינה אהל כיון שנעשית בשביל גבה ולא בשביל שימוש תחתיה,
כולה .ואם עשאה לשם חג אפי' מתחילת השנה כשרה לכו"ע
או משום דס"ל שסוכה דירת קבע בעינן ,ולא אתי אהל עראי
ואפי' בלא חידוש( .ט .).אמנם צריך שתהיה הסוכה עשויה לשם
ומבטל אהל קבע( .י - :י"א.).
צל (י"א דבא לאפוקי לשם צניעות ,וי"א שבא לאפוקי לשם אוצר
ודירה) ,ולכן סוכת גנב"ך רקב"ש (גויים נשים בהמה כותים רועים
בורגנים קייצים שומרי פירות) ,אם היא מסוככת כהלכתה לשם
צל כשרה( .ח .):סוכה של יוצרים הפנימית פסולה לסוכה ,דכיון דיני הסוכה
שהוא דר בה כל השנה אינו ניכר שהוא דר בה לשם סוכה,
(והחיצונה כשרה כיון שאינו דר בה כל השנה) ,ובר"ן כתב שיש גובה הסוכה -לרבנן צריך שהסכך יהיה עד גובה כ' אמה .והגמ'
בזה משום תעשה ולא מן העשוי( .ח.): בעירובין ג' דנה מה הדין אם מקצת הסכך למעלה מכ' ומקצתו
למעלה מכ' ,והלכה כרבא שכשר ,ושיעור כ' אמה היינו שחלל
עצי סוכה אסורים כל שבעה משום שחל שם שמים על הסוכה, הסוכה יהיה כ' אמה .לר"י סוכה גבוהה כשרה עד ארבעים
דכתיב "חג הסוכות שבעת ימים לד' " .וכתבו התוס' שכשהסוכה וחמישים אמה או אפי' יותר .בטעמא דרבנן יש ג' ביאורים בגמ':
קיימת האיסור הוא מדאורייתא ,ואם נפלה האיסור מדרבנן. י"מ משום דלא שלטא ביה עינא (ולטעם זה יש מכשירים
ונחלקו הראשונים אם האיסור הוא רק על הסכך או גם על כשהדפנות מגיעות לסכך) .וי"מ משום שאין הסכך נותן צל
הדפנות ,ומ"מ כתבו הראשונים שאם השלים שיעור סוכה ואח"כ בסוכה (ולטעם זה יש מכשירים כשהסוכה גדולה מד' על ד') .וי"מ
הוסיף עוד דפנות לא נאסרו הדפנות הנוספות( .ט .).עוד איתא משום שצריך סוכה שאפשר לבנותה בנין עראי .לרב חנן אם
(י') שאין להשתמש במה שתולים בסוכה כדי לנאותה ,והאיסור הסוכה יותר מז"ט על ז"ט ,כשרה אף למעלה מכ' ,וזה לא ניחא
הוא גם ביום השמיני משום מיגו דאתקצאי ,ואם התנה ואמר לטעמים הנ"ל( ,וי"ל דטעמו משום דבפחות הוי לול של תרנגולים.
שאינו בודל מהם כל בין השמשות ,הכל לפי תנאו .ואיתא בגמ' תוס')( .ב').
(מ"ו ):שסוכה אסורה גם בשמיני ,ושאני מאתרוג שמותר בשמיני
משום שאם תזדמן לו סעודה בבין השמשות של השמיני יאכלנה מיעוט גובה הסוכה ללמטה מכ' אמה -כרים וכסתות לא הוי
בסוכה. מיעוט אפי' בביטלם להדיא ,בתבן או עפר מהני ביטול ,ותבן
שאינו עתיד לפנותו או עפר בסתמא ,לחכמים אינו בטל ולרבי
פסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה -ביאור א' סכך הממשיך יוסי בטל .הוצין היורדים לתוך כ' כשר אם צילתם מרובה מחמתם.
לאחורי הסוכה ,ויש שם דפנות בשיעור הכשר סוכה ,כשר, איצטבא בדופן האמצעית הוי מיעוט( ,ונחלקו הראשונים אם זה
(לרש"י קמ"ל שהדפנות כשרים אע"פ שנעשו לתוכם ,ולתוס' מכשיר את כל הסוכה) ,ובדפנות הצדדיות או באמצע הסוכה כשר
החידוש הוא בסכך) .ביאור ב' -אם רק אחת מהדפנות ממשיכה רק אם אינה רחוקה ד' אמות מהדפנות ,ואין להכשיר עמוד מדין
לצד הסכך ,כל השטח שמול הדופן כשר ,כדקיימא לן ושלישית גוד אסיק ,דבעינן מחיצות הניכרות( .ד.).
אפי' טפח .ביאור ג' -מיעוט סוכה שחמתו מרובה מצילתו כשר
אם כלל הסוכה צילתו מרובה .ביאור ד' -סכך פסול פחות מג"ט גובה הסוכה הוא לפחות י' טפחים ,הגמ' אומרת שלר"מ דס"ל
ישנים תחתיו ,לתוס' רק אם בלעדיו יש הכשר סוכה ,ולרש"י אף שאמות כלי ביהמ"ק הם בינוניות ,והיינו ו' טפחים ,לומדים
בסוכה קטנה ישנים תחתיו. מדכתיב "סוככים בכנפיהם על הכפורת" שסוככים היינו גובה י"ט,
שהרי בביהמ"ק שעשה שלמה שיעור הכרובים היה שליש
סוכה שהסכך הוא באלכסון והוא משמש גם לדופן ,יש מהגובה ,וא"כ ה"ה במשכן ,וכיון שגובה המשכן הוא ס' טפחים,
מחלוקת תנאים אם שיפועי אהלים כאהלים וכשר ,או ששיפועי וגובה הארון י' טפחים ,נמצא גובה הכרובים י' טפחים .ולר"י דס"ל
אהלים לאו כאהלים ופסול .ואם הגביה טפח מן הקרקע או הרחיק שאמות הכלים היו של ה' טפחים נמצא שהכרובים היו י"א וחצי
טפח מן הכותל כשרה( ,לרש"י כשיש חלל ולתוס' כשעשה שם טפחים ,ולדבריו שיעור י' טפחים הוא מהלכה למשה מסיני( .ה').
בנין) .וצריך שיהיה בסוכה חלל ז"ט על ז"ט בגובה י"ט ,ואפשר
55
מחיצה של שתי בלא ערב או של ערב בלא שתי כשרה לסוכה שבכהאי גוונא גם שאר הסוכה כשרה משום פסל היוצא מן
כמו לשבת ,ובלבד שלא יהא בין קנה או חבל לחבירו ג"ט .פרוץ הסוכה( .י"ט.):
מרובה על העומד כשר בסוכה ,ובלבד שלא יהיה פתח יותר מי'
המסכך ע"ג כרעי המיטה ,לת"ק כשרה ,ולר"י אם אינה יכולה
אמות ,ואם יש פתח יותר מי' אמות עם צוה"פ נחלקו הראשונים
אם כשר( .ז.). לעמוד בפני עצמה פסולה .ויש מחלוקת אם טעמו של ר"י משום
דס"ל דבעינן סוכה דירת קבע ,או משום שמעמידה בדבר המקבל
מחיצה מדין מיגו -רבא מחדש ששתים כהלכתן ושלישית אפי' טומאה ,ונ"מ במסכך ע"ג עמודי ברזל ,שהרי יש להם קבע אך הם
טפח מותר לטלטל בזה בשבת של סוכות ,מיגו דהוי דופן לענין מקבלים טומאה .ואם סיכך ע"ג יתדות והמיטות הם הדפנות
סוכה .וכן לאידך גיסא אם סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי ,או ע"ג כשרה לכו"ע .וכתבו התוס' שכמו כן המסכך ע"ג כלי גדול שאינו
באר שיש לה פסי ביראות ,כשרה הסוכה בשבת שבתוך החג ,מיגו מקבל טומאה אך אין לו קבע ,פסולה לכו"ע( .כ"א.):
דהוי דופן לענין שבת .וכתבו הראשונים שזה מועיל רק לדינים
חבוט רמי -סכך שאינו בגובה אחד ,אם אין הפרש בגובה ג"ט
דרבנן ,אבל לא לדין טפח של הדופן השלישית שזה דאורייתא.
ונחלקו הראשונים אם מבוי מפולש שיש לו לחי בצד אחד כשר כשרה משום לבוד ,ולשמואל אליבא דרבא אף ביותר מג"ט כשרה
אם סיכך באותו צד ,אף שמדרבנן אסור לטלטל במבוי כזה ,או מפני שמצרפים את הסכך משום דאמרינן חבוט רמי ,אמנם אין
שאין להתיר אלא במקום שהלחי מתיר גם מדרבנן .וי"א שדעת אומרים חבוט רמי אלא כשהסכך הוא ברוחב טפח ,והכל נמצא
הרי"ף שהמיגו מועיל רק לחומרא. מעל גובה י"ט ולא יותר מכ' אמה( .כ"ב).
אפשר לעשות דפנות מדבר המקבל טומאה או שגידולו מן הארץ,
או מדבר שאין גידולי קרקע( .י"ב .).אך כתב הר"ן שאין לעשות
דפנות מדבר שיש לו ריח רע. דיני הדפנות
גובה הדפנות -א"צ שהדפנות יגיעו עד הסכך ,אמנם צריך שיהיו נעץ ד' קונדסים וסיכך על גבם -לרבי יעקב בין בארץ בין בשפת
הדפנות עד גובה י"ט ,ושיתחילו בפחות מג"ט לקרקע ,ונמצא הגג בין באמצע הגג כשר ,היכא שאם יחקקו את הקונדסים יהיה
שסוכה גבוהה י"ט אפשר להכשירה במחצלת ד"ט ומשהו ,אם אין בהם טפח לכאן וטפח לכאן .ולחכמים טפח אינו מועיל דבעינן
ג"ט בין הקרקע למחצלת ובין הסכך למחצלת ,דאמרינן לבוד ,אך שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח .והיכא שהסוכה נמצאת
אם הסכך גבוה מי"ג טפחים צריך שהדופן תהיה עד גובה י"ט. בשפת הגג ,הגמ' מסתפקת אם זה כשר לרבנן משום גוד אחית,
אמנם דעת רבי יוסי שדופן י"ט כשרה אף אם הניח אותה מעל או לא( .ד.):
ג"ט .והמחלוקת היא אם מחיצה תלויה מתרת או לא( ,ואינו תלוי
מספר הדפנות הנצרכות בסוכה -לרבנן צריך ב' דפנות
במחלוקת בדין מחיצה תלויה בבור)( .ט"ז).
שלימות ,והשלישית יכולה להיות טפח ,ולר"ש צריך ג' דפנות
א"צ לעשות את הדפנות לצורך החלל ,אלא אפשר לעשות סוכה שלימות ,והרביעית יכולה להיות אפי' טפח .הגמ' מבארת שמה
ע"י הדפנות החיצוניות של הבית אף שנעשו לחלל הבית, שדופן אחת מועילה בטפח זה הלכה למשה מסיני ,והמחלוקת
היא דהנה בתורה כתוב ב"פ בסוכת ,ופעם אחת בסוכות ,ונחלקו
פי תקרה יורד וסותם -סיכך ע"ג אכסדרה ,ויש בין מחיצות
אם יש אם למקרא או למסורת ,או שנחלקו אי סככה בעי קרא,
הבית לסוף האכסדרה ד' אמות ,אם יש לה עמודים שאין ביניהם
או שנחלקו אם ההלכה למשה מסיני באה לגרוע משלש או
ג"ט ,לל"ק כשרה לכו"ע משום לבוד ,ולל"ב אביי מכשיר משום
להוסיף על שלש ,או שנחלקו אם דורשין תחילות או לא ,או
לבוד ,ורבא פוסל משום דס"ל שלא אומרים לבוד כשהדבר נעשה
שר"ש לומד מהפסוק "וסוכה תהיה לצל יומם ולמחסה ולמסתור
לבפנים ולא לבחוץ .ואם אין לה עמודים פחות מג"ט ,שיטת אביי
מזרם וממטר"( .ו .):עוד איתא בגמ' (ז ):ששיטת אחרים שסוכה
דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ,והיינו דהיכא שכשתקרת
העשויה כשובך ,והיינו עגולה ,פסולה לפי שאין לה זויות ,ובעינן
האכסדרה גבוהה יותר מהסכך אומרים שהקו שבסוף התקרה
דירת קבע ,ואין הלכה כן.
יורד עד למטה( ,והיינו בשיטת רב שמכשיר אכסדרה שבבקעה
משום פי תקרה ,אבל לשמואל שפוסל בבקעה ודאי פסול גם ושלישית אפי' טפח ,ואותו טפח היכן מעמידו -אם יש ב'
באכסדרה) .ולרבא לא אומרים פי תקרה יורד וסותם באכסדרה דפנות זו לצד זו כמין גאם ,עושה דופן של טפח ומשהו ,ומעמידו
(ולא הכשיר רב אלא בבקעה שהתקרה עשויה לתוכה ,ולא בפחות מג"ט לאחת הדפנות ,שעי"ז יש כאן דופן ד"ט ע"י לבוד,
באכסדרה שאינה עשויה לחלל הסוכה) .לרש"י אומרים פי תקרה שזה רוב מז"ט שזה שיעור הכשר סוכה( ,וביותר מג"ט ומחצה לא
באכסדרה גם אם אין לה דפנות כלל ,ולתוס' איירי שיש לה ב' סגי ,משום דפחות מד"ט לא חשיב בשום דוכתא) .ואם הדפנות
דפנות סמוכות .בסוכה העשויה כמבוי ,שהדפנות זו מול זו מודה זו כנגד זו ,כמבוי ,צריך לעשות מחיצה ד"ט ומשהו ,ולהעמידה
אביי שלא אומרים פי תקרה יורד וסותם( .י"ח – י"ט.). פחות מג"ט סמוך לאחת הדפנות .והנה רבא מחדש דין לגבי
צוה"פ בדופן של הטפח ,י"א שכוונתו שיחלק טפח לשתים ויעשה
בהמה המשמשת לדופן ,ר"י (כ"ג ).מכשיר (אא"כ סמך עליה
ממנו צוה"פ ,וי"א שמועיל או טפח או צוה"פ ,וי"א שצריך גם טפח
הסכך .תוס') ,ור"מ פוסל ,י"מ (כ"ד ).טעמא דר"מ משום שמחיצה
וגם צוה"פ ,וכן הלכה .והיכא שעשה פס ד"ט נחלקו הראשונים
העומדת ברוח אינה מחיצה ,וי"מ משום שמחיצה שאינה עשויה
אם צריך צוה"פ ,ואם עשה דופן ז"ט לכו"ע א"צ צוה"פ( .ז.).
בידי אדם אינה מחיצה ,ונ"מ במחיצה שהעמידה בנוד תפוח .ואין
טעמו של ר"מ מדרבנן גזירה שמא תמות או שמא תברח ,דודאי סוכה שיש לה ב' דפנות ,והטפח שבדופן השלישית הוא מחוץ
לחלל הסוכה ,רב אשי הכשיר בזה כמו דמהני לגבי לחי( .י"ט.).
56
או אבל שאין לו מצוה להיות טרוד חייב ,ואבל אינו פטור אלא ר"מ פוסל מדאורייתא ,שהרי ר"מ מיקל וסובר שאין טומאת גולל
מתפילין ביום הראשון) .ומקור האי פטורא הוא או מ"בשבתך בדבר שיש בו רוח חיים.
בביתך ובלכתך בדרך" ,ומ"ויהי אנשים אשר היו טמאים"
דופן סוכה שברוח מצויה היא מתנודדת פסולה ,ואם משתמש
(מטמאים א"א ללמוד היכא שכבר נתחייב במצוה ,וא"א ללמוד
טמאים מ"בשבתך בביתך" כיון שפסח יש בו כרת) .וכתב רש"י בענפי אילן רכים לדפנות צריך לקושרם בהוצא ודפנא ,ולא
שהפטור הוא אפי' בשעת חנייתם ,וכתבו התוס' והרא"ש שדווקא חוששים שמא ישתמש באילן( .כ"ד.):
היכא שאם יעסקו בסוכה יתבטלו מן המצוה פטורים ,אבל היכא
שאפשר לקיים שניהם חייבים .אבל הר"ן כתב שאפי' באפשר
לקיים שניהם פטורים ,אמנם היכא שא"צ לטרוח כלל כדי לקיים
שניהם יצא ידי שניהם ומהיות טוב אל יקרא רע .חתן ושושביניו
וכל בני החופה פטורים מסוכה ,ומה שלא יעשה החופה בסוכה
י"מ משום שמא יתייחדו עם הכלה כשילך לצרכיו ,וי"מ משום
דיני עשית הסוכה
שהחתן מצטער לשחק עם כלתו בסוכה של ג' דפנות ,ונ"מ אלו מקומות ראויים לסוכה -בראש הספינה ,אם אינה יכולה
במקום שאין איסור יחוד אבל יש צער לחתן .לרש"י יש תנאים לעמוד ברוח מצויה דיבשה פסולה ,וברוח מצויה דים שהיא רוח
שמחייבים עוסק במצוה לעשות מצוה אחרת ,וכגון ק"ש שאינה מצויה דיבשה ,ר"ג פוסל דבעינן דירת קבע ,ור"ע מכשיר
בשושביני החתן ובני החופה (ומ"מ פטורים מתפילה דבעיא דבעינן דירת עראי ,ואם יכולה לעמוד גם בזה כשרה לכו"ע ,אע"פ
כוונה ,וכן מתפילין משום שכרות וקלות ראש) ,אבל להר"ן אותם שאינה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דים .בראש העגלה,
תנאים אינם חולקים על עיקר הדין ,ורק מחייבים בק"ש משום לתנא דמתני' כ"ב :כשרה ועולין לה ביו"ט .ונחלקו הראשונים
דליכא טירחא וליכא חסרון בשמחה( .כ"ה – .כ"ו.). (תוס' ז :ותוס' כ"ב ):אם ר"ג שפוסל בראש הספינה פוסל גם בזה.
בראש האילן כשרה ואין עולין לה ביו"ט ,ואם עלה יצא יד"ח ,ואם
פטורים נוספים מסוכה- עומדת גם על עמודים ואם ינטל האילן לא תיפול עולין לה ביו"ט,
הולכי דרכים פטורים רק בזמן הליכתם משום "תשבו" כעין וכתבו התוס' (כ"ג ).דאי בעינן סוכה הראויה לשבעה סוכה ע"ג
תדורו ,והולכים לדבר מצוה פטורים אף בלילה משום טירדה אילן פסולה .ע"ג גמל ר"י פוסל כיון שאינה ראויה לשבעה ,ור"מ
דמצוה( .כ"ו.). מכשיר כיון שמדאורייתא היא ראויה לשבעה ,ונחלקו רש"י ותוס'
אי איירי כשהסכך ג"כ ע"ג גמל או רק הקרקעית והדפנות.
שומרים פטורים מסוכה בזמן שמירתם ,והיכא שיכול לשמור
בסוכה עצמה לרבא חייב משום שאינו ממעט בשמירתו ,ולאביי כתבו התוס' (כ"ב :ד"ה שתים) שסכך הסמוך על אילן פסול,
פטור מפני שפטור שומר הוא בגלל "תשבו" כעין תדורו( .שם). דחיישינן שמא יניח חפציו על הסכך ונמצא משתמש באילן.
חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה ,ואפי' חולה שאין בו סכנה. סוכה גזולה או שאולה -סוכה גזולה פסולה דכתיב "חג הסוכות
(שם). תעשה לך" .והתוס' דנים שיש לפסול גם משום מצוה הבאה
מצטער פטור מן הסוכה משום "תשבו" כעין תדורו ,אבל משמשיו בעבירה( .ט .).ואיתא בגמ' (ל"א) שלרבנן אדם יוצא יד"ח בסוכה
חייבים ,אמנם חובת האדם לעשות מעיקרא את הסוכה במקום שאולה ,ולר"א לא יצא דכתיב "תעשה לך" משלך .ולענין גזולה
שאינו מצטער שם( .כ"ו.). המוציא את חבירו מהסוכה וישב בה כשרה לרבנן ,משום שקרקע
נשים ועבדים פטורים מן הסוכה מהלכה למשה מסיני( ,וקמ"ל אינה נגזלת והויא כשאולה ,וכן הדין בבונה סוכה ברה"ר שזה גזל
שאין לחייבם אע"פ שזה מ"ע שהזמן גרמא ,משום תשבו כעין הרבים ,אבל אם גזל עצים וסיכך בהם יוצא לכו"ע ,משום שקנאם
תדורו ,או מט"ו ט"ו מחג המצות)( .כ"ח.). בשינוי מעשה ושינוי השם ,ועוד דמשום תקנת השבים א"צ
קטן פטור מן הסוכה ,ואם אינו צריך לאמו (י"א שנפנה ומקנח לסתור את הבנין .וכתב רש"י דהא דאיתא בגמ' שסוכה גזולה
בעצמו ,וי"א שניעור בלילה ואינו קורא אמא אמא) חייב בסוכה, פסולה היינו אם גזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש
ושמאי מחמיר בקטן( .כ"ח.): הספינה בזה היא פסולה .והתוס' כתבו דמשכחת לה בגזל עצים
ירדו גשמים ,מותר לפנות משתסרח המקפה ,ואם ירד ופסקו ובנה מהם סוכה ,או בבנה סוכה בחצר חבירו שלא מדעתו והוציאו
הגשמים יכול לגמור סעודתו בביתו ,ובישן אינו חייב לעלות עד בעל החצר מסוכתו וישב בה.
שיעור ויעלה עמוד השחר .והר"ן דן להקל שאם לא התחיל לאכול
והתחילו גשמים יהיה פטור בכל מצטער אף לפני שתסרח
המקפה .ובשינה אם פסקו הגשמים צריך לעלות אם ניעור
משעלה עמוד השחר ,והר"ן הביא שלשיטת הגאונים י"ל שאף אם דיני ישיבת הסוכה
לא ניעור חייב לעלות משעלה עמוד השחר ,אא"כ תקפה עליו
שנתו שהוא מצטער( .כ"ט.). פטור סוכה מדין עוסק במצוה -העוסק במצוה פטור מן
המצוה ,וזה כולל גם שליח שהולך לעשות מצוה( ,וכן כותבי סת"ם
תשבו כעין תדורו -נתבאר לעיל שהולכי דרכים ושומרים ותגריהם ומוכרי תכלת וכדו') ,וכן הטרוד בטירדה דמצוה פטור מן
פטורים בזמן הליכתם או שמירתם מסוכה משום תשבו כעין המצוה (וכגון חתן הכונס את הבתולה ,אבל באלמנה חייב מפני
תדורו ,וכן זה הטעם לפטור מצטער( .כ"ו .).עוד מצינו שלר"א שאינו טרוד ,וכן הולכים לדבר מצוה פטורים מסוכה גם בלילה
חייבים מטעם זה לאכול י"ד סעודות בסוכה ,ולרבנן אדרבה כיון משום טירדה דמצוה ,ובטירדה דרשות כגון שטבעה ספינתו בים,
57
שיטת שמואל שאין מברכים על הסוכה אלא ביום הראשון ,מפני שבכל יום אי לא בעי לא אכיל פטורים( .כ"ז .).עוד מצינו (כ"ח):
שמצותה גם בלילות ,אבל דעת ריו"ח שמברכים על הסוכה כל שמטעם זה צריך לעשות סוכתו קבע ולהעלות לסוכה כלים
שבעה( .מ"ה :מ"ו.). ומ צעות נאים ולאכול ולשתות ולטייל בסוכה ,וביתו יהיה עראי.
עוד מצינו (י"מ בתוס' כ"ט ).שאין להכניס קדירות ואגני דלישה
ברכת שהחיינו על הסוכה -בברייתא איתא שמברכים שהחיינו
משום שבבית יש להם מקום בפני עצמו( .וי"מ דאיירי בכלי אוכל,
על עשית הסוכה ,ובירושלמי יש מ"ד שהעושה לעצמו יברך שצריך להוציאם אחר האכילה מפני שהם מאוסים).
לעשות סוכה ,והעושה לאחרים י"א שיברך לעשות סוכה לשמו
וי"א שיברך על מצות סוכה ,וכתב הרא"ש שלהלכה העושה חיוב סוכה באכילה ושינה ותלמוד תורה -באכילה מותר מחוץ
לאחרים לא יברך .ואם הסוכה כבר עשויה יחדש בה דבר ויברך. לסוכה אכילת עראי( ,לרב יוסף ב' או ג' ביצים ,וי"א שכוונתו שיתן
ורב כהנא בירך שהחיינו בקידוש .וכתבו התוס' שמשמע ב' או ג' פעמים לתוך פיו ,ולאביי מותר רק כשיעור טעימה בבוקר
שכשנכנס לסוכה פעם ראשונה לא יברך שהחיינו ,ושמא יצא לפני שהולך לביהמ"ד) .ופירות לתוס' והרא"ש מותר אף בקבע,
במה שבירך על עשית הסוכה ,ודעת הראב"ד שאם לא אכל ורבינו מאיר מחמיר בקבע ,וביין מותר .ובשר וגבינה לרבינו פרץ
בסוכה בלילה הראשון יברך כשבא לאכול בסוכה( .מ"ו .).וכשהיה בעי סוכה ולרא"ש לא בעי סוכה( .כ"ו .).ומי שרוצה להחמיר שלא
מברך שהחיינו ולישב בסוכה ,י"א שמקדים ברכת לישב מפני לאכול אכילת עראי רשאי ,ואין בזה משום יוהרא ולא חשיב
שזה חיוב היום ,וכן הלכה ,וי"א שמקדים לברך שהחיינו מפני הדיוט( .כ"ו .):ולענין שינה אסור אפי' שינת עראי ,לרב אשי שמא
שתדיר קודם( .נ"ו.). ישן שינת קבע ,ולרבא משום שאין קבע לשינה ,ונ"מ אם מותר
להניח ראשו בין ברכיו( .כ"ו .).ולענין תלמוד תורה ,למיגרס בעי
סוכה אבל לעיוני לא בעי סוכה( ,משום מצטער .רש"י) .והר"ן
אומר שי"א שדווקא לעיוני חייב משום שזה קבע ,ויש להחמיר
דיני ד' מינים אא"כ מיטריד( .כ"ח.):
פסולים כלליים בכל הד' מינים- מצות אכילה בסוכה -ר"א סבר שחייבים לאכול בסוכה י"ד
גזול או שאול -כתיב "ולקחתם לכם" וילפינן מזה שד' מינים סעודות ,אחת ביום ואחת בלילה ,ולרבנן רק כזית ראשון חייב
שהם גזולים או שאולים פסולים ,ומבואר בגמ' (כ"ט ):שדין דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות ,ונחלקו אם "תשבו" כעין תדורו היינו
"לכם" פוסל דווקא ביום הראשון ,דכתיב "ולקחתם לכם ביום יום ולילה או שאינו אוכל אלא אם רוצה .וחזר בו ר"א (לרש"י חייב
הראשון" ,אמנם ריו"ח בשם רשב"י סובר (ל ).שגזול פסול גם רק סעודה אחת בליל יו"ט ראשון ,ויכול להשלימה ,ולתוס' חייב
בשאר הימים ,מדין מצוה הבאה בעבירה .לרב יצחק בר נחמני י"ד סעודות אבל לא דווקא בסוכה ,ויכול להשלים) .ובתוס'
בשם שמואל אין פסול גזול בשאר הימים( ,ואין בזה משום מצוה מביאים שלומדים מחג המצות שצריך לאכול כשהוא תאב ,וכן
הבאה בעבירה כיון שחיובו מדרבנן .תוס') .ומבואר בגמ' שהקוצץ שיש חיוב לאכול כזית דגן ,ובר"ן כתב שלומדים שיאכל שיעור
מקרקע שגזלה נכרי מישראל לא יצא ,משום שקרקע אינה נגזלת החייב בסוכה ,וי"א שדי בכזית ומ"מ חייב בסוכה משום שכיון
(אא"כ נשתקע שם הבעלים ממנה .תוס') ,והתולש הוא הגוזל שהוא חובה הוי אכילת קבע ,וי"א שלומדים מחג המצות שיאכל
ופסול משום מצוה הבאה בעבירה ,אלא יקצצנו הנכרי שאז יש בסוכה אע"פ שירדו גשמים( .כ"ז).
יאוש בידי הנכרי ושינוי רשות בידי הישראל .וישראל הקונה
בשביל למכור יכול לקצוץ בעצמו .ואם קיבל לולב במתנה ע"מ מחלוקות ר"א ורבנן בדיני ישיבת הסוכה -לר"א צריך לאכול
להחזיר (מ"א ):יצא ,ובלבד שהחזירו ,ונחלקו הראשונים אם צריך ולישן באותה סוכה כל שבעה ,ואם עבר לסוכה אחרת ביטל
לזה תנאי כפול וכו' או לא .ואם החזירו אחרי שעבר זמן המצוה, מצותה של ראשונה ,דכתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים",
או שנגנב לו האתרוג ומחזיר את דמיו ,לא יצא יד"ח .עוד איתא אמנם אם נפלה חוזר ובונה אותה (וכתבו התוס' שי"א שצריך
בגמ' (מ"ו ):שלא יקנה לולב לקטן (עד גיל שש או שבע) ביום לבנותה באותם עצים) .ולרבנן א"צ להיות באותה סוכה כל שבעה.
הראשון לפני שיצא בו ,מפני שהוא קונה אבל אינו יכול להקנות. עוד נחלקו ר"א ורבנן אם עושים סוכה בחולו של מועד או לא .עוד
נחלקו שלרבנן יוצאים בסוכה שאולה ורק בגזולה לא ,ולר"א אין
יבש פסול בכל הד' מינים ,ואיתא בגמ' (כ"ט ):שלולב יבש פסול יוצאים בשאולה( ,אמנם בני הבית יוצאים בסוכה אחת משום
משום דבעינן הדר וליכא ,וביאר רש"י דבעינן מצוה מהודרת "תשבו כעין תדורו" .תוס')( .כ"ז.):
משום "זה קלי ואנוהו" ,ולתוס' "ואנוהו" אינו לעיכובא ,אלא כתיב
"הדר" באתרוג ,וילפינן לולב מאתרוג ,והר"ן מביא מהירושלמי אע"ג דכתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים" המצוה היא גם בלילות,
שיבש פסול משום "לא המתים יהללו קה" .שיטת רבי יהודה דילפינן גז"ש תשבו תשבו מימי המילואים( .מ"ג).
(ל"א ).שלולב יבש כשר ,רבא ביאר שר"י מודה באתרוג ,וטעמו ברכה על ישיבת הסוכה -הנכנס לישב בסוכה מברך "לישב
משום דלא ילפינן לולב מאתרוג ,והגמ' מוכיחה מברייתא שגם בסוכה" .לרמב"ם יקדש מעומד ויברך ואח"כ ישב משום עובר
באתרוג ר"י מכשיר ,וטעמו דס"ל שאין דין הדר אף באתרוג, לעשייתן ,ולהרא"ש א"צ לעמוד דכיון שהמצוה נמשכת חשיב
ו"הדר" היינו הדר באילנו משנה לשנה .ולענין יבש בשאר הימים, עובר לעשייתן .ונחלקו הראשונים אם יברך לישב לפני המוציא או
כתבו התוס' שפסולי הדר הם בכל הימים ,דתיקנו חכמים הדר אחרי המוציא .וכתב הרא"ש שאע"פ ששינה חמורה מאכילה
בשאר ימים זכר למקדש משום הדור מצוה ,וכן הראב"ד והר"ן (ששינת עראי אסורה חוץ לסוכה) מ"מ אין מברכים על השינה
פוסלים יבש אף בשאר הימים ,אבל הרמב"ן מכשיר .איתא בגמ' שמא לא ירדם ,ולר"ת הברכה על האכילה פוטרת את השינה.
(ל"א) שלולב יבש ניטל בשעת הדחק ,וכתב הרא"ש שבשעת וכתב רב האי גאון שהנכנס לסוכת חבירו יברך אפי' אם לא סעד.
הדחק מברכים על יבש ,דכל הפסולים נמסרו לחכמים ,אבל
58
נקטם ראשו -מבואר במתני' שזה פסול בלולב הדס וערבה. להראב"ד אף בשעת הדחק פסול ואין מברכים עליו ,ואינו ניטל
אמנם באתרוג לא מוזכר שנקטם ראשו פסול ,אלא רק שניטלה אלא כדי שלא תשתכח תורת אתרוג .שיעור יבש -כמוש כשר,
פיטמתו פסול ,ולרש"י הכונה לראש האתרוג ,ולערוך רק אם ניטל (במתני' ל"ג :זה מוזכר לגבי ערבה ,וכתב הר"ן דה"ה בשאר מינים
עם קצהו שבתוך האתרוג פסול ,וי"מ שפיטמתו היינו שנתלש כשר כמוש) .וכתבו התוס' (לגבי לולב) ששיעור יבש היינו נפרך
העוקץ מתוך האתרוג ,והתוס' בביאור השני ביארו שהכונה בציפורן ואינו תלוי בי"ב חודש ,והר"ן מביא י"א שזה תלוי בי"ב
שנתלש הפיטם ממקום חיבורו ונשאר כמין גומה ,אמנם כתב חודש ,ולרז"ה היינו כשיצא מכלל כמוש ועברה ממנו הלחלוחית,
הרא"ש שאתרוג שלא היתה לו פיטמא מעולם כשר .ובטעם פסול ולראב"ד והר"ן כשעבר כל מראה הירקות והלבינו פניהם( ,והדס
נקטם כתב רש"י (כ"ט ):שהפסול הוא משום שזה לא "הדר" .והנה שעליו ירוקים אבל הם נפרכים ביד אינם כיבשים ,מפני שאם
לגבי הדס איתא בגמ' (ל"ג ).שאם עלתה בו תמרה מערב יו"ט יכניסו אותם למים יחזרו לכמות שהיו במשמושם ובמראיהם).
כשר ,עוד איתא (ל"ד ):שלר"ט יכולים ליטול הדסים קטומים, ולענין יבש בלולב כתב הראב"ד שאם יבשו העלים אינו פסול,
ושמואל סובר שהלכה כמותו ,ושיטת הרי"ד שדווקא בהדס כשר ובלבד שתהא התיומת העליונה לחה ,והרא"ש והר"ן כתבו שאם
נקטם משום שענפיו חופים את עצו ואין קטימתו ניכרת כ"כ, יבשו רוב העלים פסול ,והר"ן מביא שי"א שצריך שתתייבש גם
והראב"ד ובעל המאור והר"ן סוברים שר"ט לא מדבר בנקטם רוב השדרה ,ואינו מחוור ,ומקרה הפוך שהשדרה יבשה ולא
ראשו ,אלא בנקטמו ענפי ההדס שיוצאים מצידיו .והנה לגבי העלים זה לא מצוי .ולענין יבש בהדס איתא בגמ' (ל"ג ).שאם
נקטם בלולב נחלקו הראשונים מה הכונה נקטם ראשו ,התוס' יבשו רוב העלים ונשתיירו בראשו ג' בדי עלים לחים כשר ,ושיטת
(כ"ט :ד"ה נקטם) כתבו דאיירי שנקטמו רוב העלים העליונים ,או הראב"ד שבאופן זה צריך שיהיו לחים ולא כמושים ,והר"ן חושש
י"ל דאיירי שנקטמו שני העלים האמצעיים( ,והא דאיתא לקמן לדבריו ,אבל הרא"ש כתב שכמוש דינו כלח לכל דבר .ואם ראש
ל"ב .שניטלה התיומת פסול דהו"א שניטלה הוי הדר טפי מנקטם, ההדס יבש פסול אף אם השאר לח.
או בנקטם פסול רק בנקטמו שתיהן ,ובניטלה פסול אפי' באחת של אשירה ושל עיר הנדחת -במתני' איתא דפסול בכל הד'
מהן) .והראב"ד מסתפק אם נקטם ראשו היינו בעלים העליונים, מינים ,ואיתא בגמ' (ל"א ):דאיירי באשירה דמשה ,דכיון שהיא
אע"פ שלא נחסר מן השדרה כלום ,או שראשו היינו שחסר חייבת שריפה כתותי מיכתת שיעוריה ,אבל סתם לולב של ע"ז
מהשדרה( ,וכן בהדס וערבה) ,ומביא ירושלמי שמבואר שם לא יטול משום דמאיס ,אבל בדיעבד אע"ג דאסור בהנאה כשר,
שהכונה לראש השדרה .וכתב הר"ן שיש לפסול בנקטם ראשו דמצוות לאו להנות ניתנו (ולרבי יהודה מצוות להנות ניתנו ,ובכל
בכל שהוא ,דעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג .וכתב איסורי הנאה לא יוצא יד"ח) .וביארו הראשונים שחילוקי הדינים
הביאור הלכה (תרמ"ה) שבהדס וערבה רק אם נקטם מהעץ חשיב הם כדלהלן :אשירה של גוי לאחר ביטול (והגביה שלא ע"מ
נקטם ראשו ,ושיעור הקטימה מסתבר שהוא בכל שהוא. לקנות) -לר"ת יצא בדיעבד ,אבל לכתחילה לא כיון דמאיס
נפרצו עליו -במתני' איתא שזה פוסל בלולב הדס וערבה .ולגבי למצוה ,ולפי הר"ן כשרה לכתחילה ,דכיון דשרי להדיוט לא מאיס
לולב (כ"ט ):שיטת רש"י שנחתכו העלים וחיברם ע"י אגודה, לגבוה .ואם ביטלו ביו"ט הדין תלוי בספק אם יש דיחוי אצל
ופסול משום שאינו הדר ,וכתב הר"ן שזה פוסל בנחתכו רוב מצוות .ואם לא ביטלה הנכרי -ביום הראשון פסול משום דבעינן
העלים ,אבל במיעוטם כשר אא"כ השדרה לא מכוסה בעלים. "לכם" ,ובשאר הימים י"א שיצא בדיעבד ,דכיון שיכולה לבוא לידי
ולתוס' נפרצו היינו שנחלק כל עלה לשתים( ,וכתב הרא"ש דאיירי ביטול לא מיכתת שיעורה( ,וכן תקיעה בשופר של ע"ז או חליצה
ברוב העלים ,והר"ן הוסיף שנפרץ רוב כל עלה ועלה) אבל איירי במנעל של ע"ז יצא בדיעבד) ,ולר"ת לא יצא בדיעבד .ובאשירה
שהעלים מחוברים .ולגבי הדס (ל"ב ):ביאר רש"י שנפרצו היינו דישראל שהדין שאין מועיל בה ביטול ,לפי ביאור א' בתוס' לא
נשרו ,והרא"ש מביא שבעל העיטור מפרש שנפרצו היינו שנסדקו יצא יד"ח ,ולפי ביאור ג' בתוס' יצא יד"ח בדיעבד היכא שלא נטעו
לשניים ושלש ,וכ"כ הר"ן ,והרא"ש עצמו מבאר שהכונה שנשרו מתחילה לכך ,ואפי' ביו"ט ראשון דבעינן "לכם" יצא .ואשירה
רוב העלים ולא נשאר רוב העבות( .וכתב הר"ן שי"א שאם יש ג' דמשה ,או של ישראל ונטעו מתחילה לכך לא יצא יד"ח אף
עלים בכל שורה ,ונשר אפי' עלה אחד ,פסול ,אבל דעת הרא"ה בדיעבד .והר"ן מביא מהראב"ד שמשמשי ע"ז של גוי היכא
שאם נשארו ב' עלים בכל שורה כשר ,וכתב הר"ן שאין ראוי להקל שהע"ז עצמה ביד הגוי יוצא יד"ח אף ביו"ט ראשון ,כיון שאם הגוי
בכך) .ולגבי ערבה (ל"ג ):כתב הרא"ש שכאן גם התוס' מודה יבטל את הע"ז יתבטלו גם המשמשים ,והר"ן דן לומר שהיכא
שנפרצו היינו נשרו. שאין המשמשים ביד הגוי לא יהני שיבטל את הע"ז .ולענין פסול
אשירה משום מצוה הבאה בעבירה ,כתבו התוס' (ל .ד"ה משום)
דינים כלליים בד' מינים- שאין לפוסלו כיון שלא מחמת הגזל נעשתה המצוה .ולגבי אתרוג
מהם הד' מינים -כתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כתבו התוס' (ל"ה .ד"ה לפי) שבלולב של אשירה רק ביו"ט שני
כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" ,ולמדו חז"ל ש"פרי עץ צריך להגיע לטעם זה ,דביו"ט ראשון פסול משום שאין בו דין
הדר" היינו אתרוג (ל"ה ,).י"א משום ש"פרי עץ" היינו שטעם עצו ממון ,ובדבר שאינו ראוי לאכילה לכו"ע בעינן שיהיה בו דין ממון.
ופריו שוה ,וי"א ש"הדר" הוא מלשון הדיר ,והיינו שהוא כמו דיר וברא"ש מביא שיש גורסים שהפסול הוא משום מצוה הבאה
שכשבאים הקטנים עדיין הגדולים קיימים ,וי"א ש"הדר" היינו בעבירה ,וס"ל שלא שייך כתותי מיכתת שיעורא באתרוג ,דאין לו
שדר באילנו משנה לשנה ,וי"א מלשון אידור שזה ביוונית דבר שיעור ,ושיעור כאגוז או כביצה הוא משום שבפחות לא נגמר
הגדל על כל מים .ו"כפות תמרים" היינו לולב שהוא כף של עץ הפרי .ובשם ר"י הביא הרא"ש שא"א לפסול כאן משום מצוה
התמרים ,ולא יקח חרותא (ל"ב ).מפני שא"א לכופתו ,ולא אופתא הבאה בעבירה ,כיון שלא יוצא יד"ח מחמת העבירה עצמה ,אלא
משום שאין ב ה ענפים לכופתם ,ולא כופרא משום שהוא משרט הפסול הוא מחמת כתותי מיכתת שיעוריה ,דבעינן שיהא מינכר
את הידים ואינו "דרכי נועם" ,ולא יקח שתים דכתיב "כפת" חסר. לקיחתה ,כדאמרינן גבי פלפלין.
59
ד' מינים מעכבים זה את זה -איתא בגמ' (ל"ד ):שארבעת ו"ענף עץ עבות" (ל"ב ):היינו הדס שעליו מכסים את עצו ,אבל
המינים מעכבים זה את זה ,דכתיב "ולקחתם" שתהא לקיחה זית אין העלים מכסים זה את זה ,ובדולבא אין העלים מכסים את
תמה ,וכתבו התוס' שדעת בה"ג שאם נטל את המינים בזה אחר העץ ,והירדוף פוצע את הידים (ואינו "דרכי נועם ,וי"א שאינו
זה כשר ,ודבר תימה הוא ,ורק אם נטלם יחד ולא חיברם באגד "והאמת והשלום אהבו" לרש"י משום שזה סם המות ,ולתוס'
כשר לחכמים ופסול לר"י .והר"ן כתב בשם הרמב"ן שאפי' אם אין משום שפוצע את הידים) .וערבי נחל בא למעט צפצפה( .ל"ג.):
לו כעת את כל הד' מינים ,ונטל חלקם ואח"כ השלים יצא ,אלא שיעורי ד' מינים -שיעור לולב ג' טפחים ועוד טפח כדי לנענע
שאין ראוי לברך אא"כ יודע שיוכל להשלים. בו ,ואמר שמואל (ל"ב ):ששיעור הדס וערבה זה ג' טפחים ,ושל
נטילת הלולב וברכתו -נוטל את הלולב בימינו כיון שיש עימו הלולב ד' טפחים כדי שיהיה גבוה טפח מעל ההדס ,ולריו"ח
עוד ב' מינים .ומברך על נטילת לולב ,כיון שהוא גבוה משאר השדרה של הלולב צריכה להיות טפח מעל ההדס .ושיעור טפח
מינים( .ל"ז .):וצריך ליטול את המינים בדרך גדילתם( .מ"ה.): של ההדס היינו שישית מאמה בת ה' טפחים ,ונחלקו הראשונים
והתוס' (ל"ט) דנים מתי יברך ויקיים דין עובר לעשייתן ,אם יברך אם זהו גם שיעור הטפח הרביעי של הלולב או ששם שיעורו
כשלוקח את הלולב לפני לקיחת האתרוג ,או שיהפוך אחד בטפח שלם .ולגבי אתרוג (ל"ו ):לר"מ צריך שיהיה כאגוז ולר"י
מהמינים ויברך ,או שיתכוון שלא לצאת יד"ח ויברך ,או שיכול כביצה ,ונחלקו הראשונים (ל"ה ).אם זה מדין שיעור ,או משום
ליטול כדרכו וחשיב עובר לעשייתן כיון שלא נגמרה המצוה עד שבפחות מזה אינו גמר פרי ,ונ"מ אם אומרים בזה כתותי מיכתת
אחרי הנענוע .ואיתא בגמ' (מ"ה :מ"ו ).שי"א שמברכים על הלולב שיעוריה ,כמו כן מצינו (שם) שפלפלין אינם "פרי עץ הדר" משום
רק ביום הראשון שהוא מדאורייתא ,וי"א שמברכים על הלולב כל שאם יקח אחד לא מינכר לקיחתו.
שבע ת הימים( ,ואע"פ שזה דרבנן שייך לומר וציונו משום "לא בל תוסיף בד' מינים ,ודין אגידת הלולב -בגמ' (ל"א :ל"ו):
תסור") .וכתבו הראשונים שלהלכה מברך בכל פעם שנכנס לאכול מבואר שלר"י לולב צריך אגד אם יאגוד במין שאינו ממין הלולב
ולשתות ולישן אפי' כמה פעמים ביום. עובר בבל תוסיף ,אבל לרבנן שלולב א"צ אגד אינו עובר באגדו
זמן הנטילה -כל היום כשר לנטילת לולב ,ואין לאכול לפני נטילת במין אחר .וכתבו התוס' (ל"א ):שהנוטל מין אחר מחוץ לאגד
בדרך גדילתו עובר בבל תוסיף לכו"ע .ואם מוסיף על כמות הד'
לולב ,ואם שכח והתחיל לאכול ,אם אין שהות לגמור סעודתו
מינים ,כתבו התוס' (ל"ד :ד"ה ערבי) שאינו עובר אפי' למ"ד לולב
ול יטול אח"כ יפסיק ויטול ,ואם יש שהות ליטול אח"כ ,בחול
צריך אגד ,ורק אם הוסיף מין אחר עובר בבל תוסיף .והרא"ש
המועד יכול לסיים סעודתו וליטול אח"כ ,והגמ' דנה אם יש מצוה
מביא שהרמב"ם כתב שבהדס אפשר להוסיף משום נוי מצוה,
להפסיק שמא יפשע ולא יטול ,וביו"ט ראשון שזה דאורייתא דעת
אבל בשאר המינים אם הוסיף או גרע פסול ,וחכמי פרובינצא
רבי זירא שצריך להפסיק ,אמנם כתב הר"ן שאם התחיל יותר
הקשו עליו וחזר בו והכשיר הכל .ואם בא להוסיף הדס שוטה,
מחצי שעה לפני שהגיע הזמן א"צ להפסיק .ל"ח.
בה"ג פוסל ,ור' נטרונאי סובר שעדיף להוסיף הדס עבות ,ואם אין
כמה ימים נוטלים לולב -מדאורייתא נטילת לולב במקדש היא לו עבות יכול להוסיף הדס שוטה .והר"ן כתב שאין חילוק בין
שבעת ימים ,ובשאר המקומות יום אחד ,דכתיב "ושמחתם לפני הוסיף מהד' מינים לבין הוסיף מינים אחרים ,אלא החילוק הוא
ד' אלוקיכם שבעת ימים" .ואחרי החורבן תיקן ריב"ז שגם במדינה שאם ההוספה היא לנאותו כשר ,ולכן יכול להוסיף הדסים וערבות
יטלו את הלולב ז' ימים( .מ"א .).ואמנם בשבת אין נוטלים לולב, ולא לולב ואתרוג .ובמתני' (ל"ו ):מבואר שהיו מאנשי ירושלים
גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ,ואף אם חל יו"ט ראשון בשבת שאגדו בגימוניות של זהב ,מלבד האגד שהיה ממין הלולב ,ואין
אין נטילתו דוחה שבת ,אמנם לפני החורבן בא"י שהיו בקיאים בזה בל תוסיף משום שהיה זה לנוי בעלמא ולא להכשר מצוה.
בקביעא דירחא היתה נטילת לולב ביו"ט דוחה שבת ,כיון איתא בגמ' (ל"ג ).שאף לרבנן שלולב א"צ אגד ,מצוה לאוגדו
שנטילתו בגבולין ביום הראשון היא מדאורייתא ,וא"צ לזה לימוד משום "זה קלי ואנוהו" אך אינו מעכב בדיעבד ,עוד איתא בגמ'
מיוחד ,שהרי אין בזה אלא טלטול בעלמא ,והא דילפינן מ"ביום" (ל"ד ):שאין אוגדים את האתרוג יחד עם שאר המינים ,דהא לא
שנוטל אפי' בשבת ,היינו לר"א דס"ל שמכשירי לולב דוחים שבת. כתיב "וכפת תמרים" אלא "כפת תמרים" .עוד איתא בגמ' (ל"ג):
בתחילה היו מביאים את הלולבים לביהמ"ק מערב שבת ,והיו שאם הותר האגד ביו"ט מותר לעונבו ,ולר"י אסור.
אומרים שכל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא שלו במתנה ,וכיון חציצה בנטילת לולב -לרבה צריך שמקום האחיזה יהיה בלא
שבאו לידי סכנה תיקנו שכל אחד נוטל בביתו( .מ"ג מ"ד). אגד משום שזה חוצץ ואין זו לקיחה ,וכן אין להכניס את הלולב
כל אחד מישראל חייב בנטילת לולב ,דכתיב "ולקחתם" בלשון לאגודה אחרי ההדסים מפני שיפלו עלים מההדס וזה חציצה ,וכן
רבים( .מ"א) .ואשה פטורה ,אמנם מותר לאשה לטלטל את לא יחתוך את הלולב מלמטה שמא ישארו עלים חתוכים והוי
הלולב ביו"ט אע"פ שאינה חייבת בנטילתו .וקטן היודע לנענע חציצה ,וכן אין לאחוז את הלולב ע"י דבר אחר דבעינן לקיחה
חייב בלולב( .מ"ב). תמה ,ורבא חולק על כל הדינים הללו ,וסובר שדבר שבא לנוי ,או
מין במינו ,אינו חוצץ ,ולקיחה ע"י אחר שמה לקיחה .ל"ז.
מותר להחזיר את הלולב למים בשבת ,ולר"י ביו"ט מותר גם
להוסיף מים ,ובחוה"מ גם להחליף( .מ"ב.). מנין הד' מינים -לרבי ישמעאל ג' הדסים ב' ערבות לולב אחד
ואתרוג אחד ,ור"ט סובר כרבי ישמעאל לענין המנין אלא שמכשיר
אתרוג שהוקצה למצוותו -איתא במתני' (מ"ה ).שמותר לאכול בקטומין ,וכן סובר שמואל להלכה ,ולר"ע נוטל אחד מכל מין.
אתרוג של תינוקות ביום השביעי .שיטת ריו"ח (מ"ו ):שדווקא של (ל"ד.):
תינוקות מותר מפני שלא הוקצה למצוה גמורה ,אבל של גדולים
אסור אף ביום השביעי אחרי שיצאו בו ,משום שהוקצה לז' ימים,
60
אע"פ שיש לו שם לווי .ענביו מרובות מעליו פסול ,ואם מיעטם ולר"ל אף של גדולים מותר אחרי שיצאו בו ,דלא הוקצה אלא
אפי' ביו"ט (שאסור משום מתקן ,ור"ש מתיר ביש לו הושענא למצוות .וכן נחלקו ריו"ח ור"ל היכא שהקצהו רק לחלק מהימים
אחריתי משום דס"ל דבר שאין מתכוון מותר) כשר ,דדיחוי אם מותר באותו יום אחרי שיצא בו או רק למחרת .וי"א שאתרוג
מעיקרא לא הוי דיחוי ,ואפי' אם מיעט אחרי האגידה כשר ,דאגד אסור גם בשמיני (לרש"י משום מיגו דאתקצאי ,ולתוס' גזירה אטו
הזמנה בעלמא הוא .ובנקטם ראשו ועלתה בו תמרה ביו"ט סוכה) .ובני חו"ל בתשיעי מותרים ,ובשמיני ספק שביעי מחלוקת.
משנאגד ,זה תלוי בספק אם יש דיחוי בדבר שנראה ונדחה וחזר ורבי חנינא היה אוכל מהאתרוג באמצע סוכות ,וצ"ל שהיה מקצה
ונראה .ענבים אדומים או שחורים פוסלים ,אפי' בכמה מקומות, כולו ליום הראשון ומקצתו לשאר הימים.
אבל בירוקים כשר( .ל"ג).
פסולי ודיני ערבה -לרש"י לכתחילה מצוה בערבי נחל ממש, נענוע הלולב-
ולא של בעל ושל הרים ,והרא"ש כתב שהכונה למין הגדל על היכן מנענעים -מנענע בשעת הברכה .תוס' ל"ז . :עוד מנענע
הנחל ,ולר"ן מרבים מ"ערבי" של בעל ושל הרים( .ל"ג .):צפצפה בהלל כשמתחיל את המזמור של "הודו לד' " וכן בסוף אותו
פסולה ,והיינו שיש לה קנה לבן והעלה שלה עגול ופיה דומה מזמור (וי"א בתחילת הודו ובסוף הודו) ,ובאנא ד' הושיעה נא,
למגל ,אמנם חילפא גילא כשרה אע"פ שפיה דומה למגל( .ל"ד.). ולב"ש מנענעים אף באנא ד' הצליחה נא .וכתבו התוס' שנהגו
לומר הודו אחרי שהש"ץ אומר יאמר נא ויאמרו נא וגם אז
פסולי ודיני אתרוג -אתרוג ערלה פסול ,י"א לפי שאין בו התר מנענעים.
אכילה ,וי"א דבעינן גם שיהא בו דין ממון ,ונ"מ במעשר שני דרך הנענוע -הגמ' אומרת שצריך לעשות מוליך ומביא ומעלה
בירושלים לר"מ שהוא ממון גבוה .ולרבנן שמע"ש ממון הדיוט, ומוריד (כמו בשתי הלחם) ,ובירושלמי איתא שצריך לנענע ג"פ
וכן בתרומה טהורה ,לכתחילה לא יטול (י"א מפני שמכשירה על כל דבר ודבר ,והירושלמי מסתפק אם הכין חד והכין חד או
לקבל טומאה ,וי"א מפני שמפסידה במשמוש הידים) ,ואם נטל הכין והכין חד ,והיינו אם מונים ההולכה וההבאה לשתים או
יצא( .ל"ה .).אתרוג של תרומה טמאה פסול לפי שאין בו התר לאחד ,ונחלקו הראשונים אם עבדינן לחומרא משום חביבות
אכילה .של דמאי לב"ה יצא כיון דאי בעי מפקר נכסיה וחזי ליה, המצוה ,או לקולא משום שזה דרבנן .עוד נחלקו הראשונים אם
ולב"ש פסול דס"ל שדמאי אסור לעניים .עלתה חזזית מנענע לד' רוחות ולמעלה ולמטה ,או לב' רוחות ולמעלה ולמטה.
(אבעבועות) והיא ניכרת במשמוש היד (רא"ש ,וכתב שזה פוסל וכן נחלקו אם צריך לכסכס בלולב או לא ,ומתי צריך לכסכס .ל"ז:
אף בשאר הימים) ,על רובו או בב' וג' מקומות או בחוטמו פסול. .
ניטלה פיטמתו נתבאר לעיל בנקטם ראשו ,ואם ניטל העוקץ
שלמטה ,לרש"י כשר ,ויש פוסלים .נקלף פסול ,לרש"י אם נקלף דינים פרטיים בכל אחד מהמינים-
כולו והגליד כשר ובמקצתו פסול ,ולר"ח רק במקצתו כשר, פסולי ודיני לולב -נפרדו עליו לכאן ולכאן כשר ,ולר"י יאגדו
ולראב"ד אפי' במיעוטו אם זה בכמה מקומות פסול משום מנומר, מלמטה( .כ"ט .):ציני הר הברזל כשרות אם ראשו של זה מגיע
ובחוטמו פסול אפי' במשהו( .ל"ה .):נסדק פסול .ניקב פסול בנקב לצד עיקרו של זה .לולב שנסדקו ראשי העלים שלו או השדרה
מפולש ,ויש פוסלים אף אם ניקב עד חדרי הזרע .נימוח מבפנים כשר ,אבל אי עביד כהימנק שראשו מתפצל לכאן ולכאן כאילו
וחדרי הזרע קיימים ספק .תפוח סרוח כבוש שלוק לבן מנומר יש לו ב' שדראות פסול .ולולב כפוף שראשו כפוף כאדם גיבן ,או
עגול ,פסולים .שניים מחוברים יחד מחלוקת .כושי לאביי כשר, קווץ (שיש בשדרתו קוצים ,והערוך פירש שיש בו קמטים) ,פסול.
ולרבא זה פסול לבני א"י וכשר לבני בבל ,ודומה לכושי פסול. לולב דסליק בחד הוצא (שיש לו עלים רק מצד אחד ,וי"מ שאין
בוסר (לרש"י כפול הלבן ולתוס' שלא נגמר הפרי) ר"ע פוסל עליו כפולים) ,פסול ,ונחלקו הראשונים אם פסול רק ביום
וחכמים מכשירים( .ל"ו .).גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת הראשון או בכל הימים .לולב עקום כמגל ,אם העקמימות היא
פסול .חסר פסול ביום הראשון ובשאר הימים כשר ,ואם ניקבוהו לפניו פסול ,ואם לאחריו כשר ,ואם לצדדים מחלוקת .חרות,
עכברים לל"ק פסול אף בשאר ימים .אתרוג שא"א לאחוז שתים ששדרתו קשה ונעשה כחריות דקל ,פסול ,ודומה לחרות שרק
ביד אחת לרבי יוסי כשר ולרבי יהודה פסול( .ל"ו.): התחיל להתקשות כשר .ניטלה התיומת והיינו שני העלים
דיני לולב ואתרוג בשביעית -במתני' איתא שאין לקנות האמצעיים העליונים שהם מדובקים כתאומים פסול .נחלקה
אתרוג בשביעית מעם הארץ ,מפני שאין מוסרים לעם הארץ דמי התיומת עד העלים שלמטה מהם מחלוקת( ,וכתב הרא"ש
שביעית יותר ממזון ג' סעודות (לרש"י מדכתיב "לאכלה" ולא שדווקא אם התיומת היתה מחוברת ונחלקה פסול .והר"ן מביא
לסחורה ,ולתוס' שמא לא יזהר במעות לנהוג בהם קדושת שיש מחמירים אפי' בנחלקה מיעוטה של תיומת ,וכתב שראוי
שביעית) ,אלא יקנה לולב ויתן לו אתרוג במתנה ,ואם לאו יבליע להחמיר בזה .וי"מ שהכונה שהעלים שהם גדלים שניים שניים
דמי האתרוג בלולב .הגמ' דנה למה בלולב אין קדושת שביעית ומחוברים בגבם נחלקו ,שאז אם נפרדו רוב העלים ורוב כל עלה
ובאתרוג יש ,והגמ' אומרת שבלולב של שביעית יש קדושת ועלה פסול ,וכתב הר"ן שלפי זה אפי' אם נסדק כל העלה האמצעי
שביעית ,דילפינן מ"לאכלה" שיש קדושת שביעית בכל דבר כשר)( .ל"ב.).
שהנאתו וביעורו שוה ,ולולב מכבדים בו את הבית ועי"ז הוא פסולי ודיני הדס -צריך שיהיו עליו מכסים את עצו .וכן צריך
מתכלה ,אמנם כיון שהלולב גדל בשישית אין בו קדושת שביעית, שיהיה ג' עלים בכל קן (לרש"י צריך שיצאו ג' עלים מכל עוקץ,
ואמנם באתרוג סובר תנא דמתני' דאזלינן בתר לקיטה ולכן יש בו ולתוס' והרא"ש מספיק שלש בשורה אחת) .דעת הראב"ד
קדושת שביעית ,ולכן צריך לקבל את האתרוג במתנה או להבליעו שמצוה שכל ההדס יהיה עבות ,ולעיכובא מספיק רוב ,וי"א
בלולב .וי"א שאף אתרוג דינו כשאר פירות האילן שקדושת שהעבות בראש ההדס הוא לעיכובא( .ל"ב .):הדס מצראה כשר
61
שייך בגבולין מדאורייתא יום אחד ,משא"כ ערבה שאין בה חיוב שביעית תלויה בזמן החנטה .והנה בראשונים יש מבארים
בגבולין מדאורייתא כלל ,או מפני שיוצא בערבה שבלולב( .מ"ד.). שהטעם שאין קדושת שביעית בלולב הוא משום שאין בעצים
מצות ערבה בשבת -מצות ערבה אין לחוש בה להעברת ד"א קדושת שביעית ,ובאחרונים מבארים הדברים שלא יסתרו את
ברה"ר כמו בלולב ,מפני שהיא מסורה רק לשלוחי בי"ד ,אמנם הגמ'( .ל"ט מ').
כדי שלא יבואו לזלזל בלולב תיקנו שרק ביום השביעי היא תדחה
שבת ,כדי לפרסם שהיא מן התורה ,ובזמננו אף ביום השביעי
אינה דוחה שבת ,משום שאין אנו בקיאים בקביעא דירחא ,ובא"י מצוות חג הסוכות
י"א שיום השביעי לא חל בשבת ,וי"א שהוא חל בשבת ומ"מ אינה
דוחה כמו לבני בבל( .מ"ג.): קריאת ההלל -בכל יום מימי חג הסוכות וכן בשמיני עצרת
גומרים את ההלל( .מ"ח .).כולם חייבים בקריאת ההלל( ,ונשים
מצות ערבה כיצד -היו מלקטים ממוצא מורביות ערבה שאורכם
פטורות .תוס')( .ל"ח) .מצוה לברך לפני ההלל .המנהג בתחילה
י"א אמה( ,ולשבת היו מלקטים מערב שבת ומניחים אותם
היה שאחד קורא את ההלל ומוציא את הרבים יד"ח ,והיו עונים
בגיגיות של זהב כדי שלא יכמשו) ,וזוקפים אותם (בדרך גדילתם)
הללוי'ה אחרי כל דבר שהש"ץ אומר ,ואם קטן מקרא אותו צריך
על היסוד כדי שיהיו מוטים אמה על המזבח ,והיו תוקעים
לענות אחריו מילה במילה ,ותבוא עליו מארה .במקומו של רבא
ומריעים ותוקעים בשעת זקיפת הערבה.
היה המנהג לומר הללוי'ה אחרי אמירת הש"ץ הללוי'ה ואחרי
הגמ' מוכיחה שמצות ערבה אינה רק בזקיפה וכנ"ל אלא גם אמירת הללו את ד' ,וכן לומר הודו ואנא ד' הושיעה נא ואנא ד'
בנטילה ,מדאיתא בברייתא שחיבוט ערבה דוחה שבת( .מ"ג.): הצליחה נא אחרי הש"ץ ,ורק הש"ץ היה אומר ברוך הבא והיו
ונחלקו הראשונים אם חיבוט היינו נענוע ,או שיחבוט ב"פ או ג"פ. יוצאים מדין שומע כעונה .וכתבו התוס' שבזמננו לא נהגו כמנהג
ונחלקו בגמ' אם אדם יוצא יד"ח בערבה שבלולב אם חזר שהזכיר רבא .יש שנהגו לכפול פסוקים בסוף ההלל ,מאודך כי
והגביהה ,או לא( .מ"ד.): עניתני ,או מאנא ד' ,וכל מקום ינהג כמנהגו .ויש נוהגים לומר הודו
שיעור ערבה בגבולין -י"א ג' בדי עלים לחים ,וי"א אפי' עלה אחרי אמירת הש"ץ יאמר נא ויאמרו נא.
אחד בבד אחד ,וכתב הר"ן שאורכה יהיה כשיעור הערבה
שבלולב .וכתב רש"י שנהגו להביא ענפים ארוכים ויפים( .מ"ד.): שמחה -מצוה לשמוח בכל ח' ימי החג ,ובזמן ביהמ"ק אין שמחה
אלא בבשר דכתיב "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת" ,ואם חל
הקפת המזבח -בכל יום מימי הסוכות היו מקיפים את המזבח היום השביעי בשבת אין אוכלים בשר שלמים ביום השמיני,
פעם אחת ,ובשביעי ז"פ .י"א שהיו מקיפין עם הלולב ,וי"א עם ושמחים בכסות נקיה ויין ישן( .מ"ב.):
הערבה( .מ"ג .):ואנו נוהגים להקיף את הבימה עם הלולב( .ר"ן).
קרבנות החג -כ"ד משמרות כהונה היו ,וכל שבוע היתה עובדת
משמרת אחרת ,וברגלים היו כל המשמרות עולות לרגל ,והמשמר
הקבוע היה מקריב תמידים נדרים ונדבות ופר העלם דבר של
ציבור ושעירי עבודת כוכבים ועולות קיץ המזבח ,וכן היו בני אותו
שמיני עצרת משמר אוכלים קרבנות אלו וחולקים בעורות של העולות .ושאר
הלל ושמחה (שלמי שמחה) נוהגים בשמיני עצרת כמו בשאר ימי כל המשמרות היו מקריבים וחולקים בקרבנות הבאות מחמת
חג הסוכות( .מ"ח.). הרגל ,ובכל יום מימי הרגל היו מקריבים י"ד כבשים ושני אילים
ושעיר אחד ,והיו מקריבים בימי החג בס"ה ע' פרים ביום הראשון
לענין מה שמיני הוא רגל בפני עצמו- י"ג ובשני י"ב וכן הלאה .והיו מחלקים את הפרים לפי סדר
סוכה ולולב אין מצוותם נוהגת ביום השמיני( .וכשגומר לאכול המשמרות באופן שלא היתה משמרת מקריבה פר יום אחר יום
בשביעי לא יפרק את הסוכה שמא תזדמן לו סעודה ,אבל יכול (חוץ מהמשמרת הראשונה שהיתה מקריבה גם ביום השני) ,אלא
להוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה לצורך שמיני עצרת ,ואם מתחילים במשמרת שלא הקריבה פרים אתמול ,ונמצא שכל
רוצה לאכול בסוכה בשמיני יפחות בה ד' טפחים)( .מ"ח.). משמרת הקריבה ג' פרים חוץ משתי משמרות ,והיו משמרות
ניסוך המים לת"ק אינה שייכת בשמיני ,ולר"י מנסכים אף שהיו מקריבות ביום אחד ב' כבשים (חוץ מביום השביעי) .בלחם
בשמיני( .מ"ח.). הפנים היו כל המשמרות חולקות ברגלים( .נ"ה.):
שהחיינו -יש מחלוקת בגמ' אם מברכים שהחיינו בשמיני, מצות ערבה-
ולהלכה מברכים( .מ"ז.).
חיובה מדאורייתא ומדרבנן -לאבא שאול לומדים מצות ערבה
פרי החג -בכל יום מימי החג היו קרבים כמה פרים ,ביום הראשון במקדש מדכתיב "ערבי נחל" בלשון רבים ,ולרבנן זה הלכה למשה
י"ג ובהמשך הימים פוחת פר אחד בכל יום ,וכל המשמרות היו מסיני( ,וכתבו התוס' שלרבא שאול בעינן "לכם" בערבה ,ולרבן
מקריבות פרים אלו לפי סדר ,והם כנגד ע' אומות ,אבל ביום לא בעינן לכם) .ובגבולין ריו"ח אמר שמצות ערבה בגבולין היא
השמיני אין מקריבים אלא פר אחד ,כנגד ישראל ,ואין מקריבים מצות נביאים ,וי"א שזה מנהג נביאים ,ונ"מ אם מברכים ,ולמעשה
אותו לפי סדר המשמרות אלא מפייסים עליו( .מ"ח .נ"ה.): אין נוהגים לברך .בגבולין אין נוהגת מצות ערבה אלא ביום
לינה -צריך ללון בירושלים בליל מוצאי שמיני כמו בליל מוצאי השביעי ,ולא תיקנו מצוה זו כל שבעה כמו בלולב ,מפני שלולב
יו"ט ראשון( .מ"ז.):
62
שירה -בכל ימי החג היו אומרים חצי מזמור ,וביום השמיני היו
אומרים מזמור שלם( .מ"ח.).
ברכה -בשמיני לא אומרים בתפילה את יום חג הסוכות הזה ,אלא
את יום השמיני חג עצרת הזה .וי"א שמברכים בשמיני את המלך.
(מ"ח.).
אבילות -מי שמת לו מת לפני סוכות ,יו"ט ראשון מבטל ממנו
שת ה"שבעה" ,ויום השמיני נחשב עוד ז' ימים לגבי ה"שלושים",
ויחד עם ז' ימי החג נמצא שעברו כ"א יום מהשלושים( .תוס'
מ"ח.).
ישיבה בסוכה לבני חו"ל -לל"ק לכו"ע יושבים בסוכה בחו"ל
בשמיני ,ויש מחלוקת אם יברך לישב בסוכה או לא ,ולל"ב לכו"ע
לא יברך ,ולענין הישיבה יש מחלוקת ,ולהלכה ישב ולא יברך.
וכתב הר"ן שגם בזמננו שבקיאים בקביעא דירחא יש לישב
בסוכה בשמיני בחו"ל .ולענין ההזכרה בתפילה ובקידוש יאמר
"שמיני חג עצרת הזה"( .מ"ז.).
שמחת בית השואבה וניסוך המים
שמחת בית השואבה היתה בשביל ניסוך המים.
ניסוך המים -היו ממלאים מהשילוח צלוחית מחזקת ג' לוגין
(ולר"י לוג אחד) ,וכשהגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו .היה שמחת בית שואבה בשבת -לתנא דמתני' שמחת בית השואבה
עולה לכבש ופונה לשמאלו (ולא היה מאריך ללכת דרך מזרח כדי לא היתה נוהגת בשבת ויו"ט .ובברייתא איתא שלרבי יוסי ברבי
שלא יתעשנו הנסכים בעשן המערכה) ,והיו שם שני ספלים (י"א יהודה החליל דוחה שבת ,והגמ' מוכיחה שהמחלוקת היא בשיר
של כסף וי"א של סיד) מערבי של מים מזרחי של יין ,ואם החליף של בית השואבה ,ונחלקו אם שמחה יתירה דוחה איסור שבות
יצא .והיו אומרים למנסך הגבה ידך ,לפי שאין הצדוקים מודים של החליל( .נ').
בניסוך המים ופעם אחת ניסך אחד ע"ג רגליו ורגמוהו כל העם
באתרוגיהן .והיו הנסכים יורדים לשיתין (י"א שהיו עמוקים עד סדר שמחת בית השואבה -במוצאי יו"ט הראשון של חג היו
התהום ,ונבראו מששת ימי בראשית ,וי"א שזה היה חלל בין הכהנים והלויים יורדים לעזרת נשים ,והלויים היו מנגנים ושרים
המזבח לכבש ,ומה שמצינו שדוד חפר את השיתין או שזה שיטה שם בכלי שיר רבים מאד ,על ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל
שלישית או שנתמלאו צרורות ודוד פינה אותם) .וכשהיו מנסכים לעזרת נשים ,וחסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם עם
היו פוקקים את השיתין .נסכים מועלים בהם עד שירדו לשיתין. אבוקות בידיהם ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות ,והיו
מים או יין שנתגלו פסולים לגבי המזבח( .מ"ח – .נ.). שם מנורות שגובהם נ' אמה ,ובכל מנורה היו ד' ספלי זהב ,וד'
סולמות שעליהם ד' פרחי כהונה ,וביד כל אחד כד שמן של ל' לוג
ניסוך המים בשבת -היו מנסכים מים בשבת ,אלא שהיו כדי למלא לכל ספל ,והאור היה גדול עד שהיתה אשה יכולה
ממלאים את המים בערב שבת ,ומניחים אותם בלשכה בחבית לברור חיטים ע"י אור זה (אבל אסור לעשות כך) .והנשים היו
שאינה מקודשת (או משום שמקודשת מקדשת אף שלא מדעת יושבות מלמעלה (ולא למטה או בחוץ מפני שכשנהגו כך הגיעו
ואין שיעור למים ויפסלו המים בלינה ,או גזירה שמא יאמרו לדעת לידי קלות ראש) .אמרו מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא
נתקדשו ,או גזירה שמא יאמרו שמילאום לקידוש ידים ורגלים. ראה שמחה מימיו( .נ"א – נ"ג).
(נ.).
ההליכה לשאיבת המים -שני כהנים היו עומדים בשער העליון
היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ,וכשקרא הגבר היו תוקעים
בחצוצרות להודיע שהגיע הזמן ללכת למלא מים מהשילוח ,והיו
יוצאים למלא מים ,וכשהגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו
ותקעו ,והיו מאריכים בתקיעה זו עד שהגיעו לשער היוצא מעזרת
נשים להר בית לכיוון מזרח ,ושם הפכו פניהם למערב ואמרו
אבותינו וכו' ואנו לי'ה עיננו( .נ"א.):
63
64
65
66
