gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית עניינים שונים · Tamtzis Inyunim Shoinim — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: תמצית עניינים שונים · Tamtzis Inyunim Shoinim

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

תמצית עניינים שונים · Tamtzis Inyunim Shoinim — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫תמצית הש"ס‬ ‫מסכת סוכה‬ ‫גמרא רש"י‬ ‫‪1‬‬ 2 ‫תמצית הש"ס מסכת‬ ‫סוכה‬ ‫סיכום של דברי הגמ' עם רש"י‬ ‫בצורה מסודרת וברורה‪ ,‬מועיל לחזרה ולבהירות הסוגיות‪.‬‬ ‫אב התשפ"א‬ ‫‪3‬‬ ‫ניתן להשיג חוברות "תמצית" על כל מסכתות הש"ס‬ ‫ותמצית גפ"ת על מסכתות סוכה‪ ,‬פסחים‪ ,‬יבמות‪ ,‬כתובות‪ ,‬גיטין‪ ,‬ב"ק‪ ,‬וב"מ‬ ‫וכן תמצית משנה ברורה חלקים א' ב' ג' ד'‬ ‫וכן תמצית תנ"ך (חלקי)‪,‬‬ ‫ותמצית ספרי מוסר (שערי תשובה‪ ,‬מסילת ישרים‪ ,‬נפש החיים‪ ,‬וחזו"א אמו"ב)‪.‬‬ ‫נקודות מכירה בירושלים‪ ,‬בני ברק‪ ,‬ומודיעין עילית ועוד‪.‬‬ ‫לפרטים ‪0527692282‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫הערות ותיקונים יתקבלו בברכה‬ ‫לפרטים‪0527692282 -‬‬ ‫‪4‬‬ ‫יובאו כמה דעות בשיטת חכמים שסוכה שהיא גבוהה‬ ‫למעלה מכ' אמה פסולה‪ ,‬והנ"מ בין הטעמים‪ ,‬וכן יבואר‬ ‫מדוע המשנה נקטה שסוכה הגבוהה מכ' אמה פסולה‪ ,‬ואילו‬ ‫סדר הסוגיות במסכת סוכה‬ ‫במחלוקת חכמים ורבי יהודה לגבי מבוי שהוא גבוה למעלה‬ ‫פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה והסיכוך‪,‬‬ ‫מכ' אמה המשנה נקטנה שמבוי שהוא גבוה למעלה מכ'‬ ‫גובהה וגודלה‪ ,‬דין סוכה עגולה‪ ,‬דיני מחיצות הסוכה כגון מספר‬ ‫אמה ימעט‪.‬‬ ‫הדפנות וכללי הכשר הדפנות ע"י גוד אסיק וכדומה‪ ,‬וכן דיני הסכך‬ ‫האם צריך לעשות את הסכך לשם חג או לשם צל‪ ,‬מה כשר לסיכו‬ ‫ב‪ .‬ת"ק פוסל סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה‪,‬‬ ‫יהיה עשוי‪ ,‬ושלא יהיה חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬ושלא יהיה תחת‬ ‫ורבי יהודה מכשיר‪ ,‬ובברייתא איתא שר"י מכשיר עד‬ ‫אילן או בית או סוכה אחרת או קירוי אחר‪ ,‬כמה מקרים שפסולים‬ ‫ארבעים וחמישים אמה‪.‬‬ ‫משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬שימוש בתקרת ביתו לסוכה‪ ,‬מתי‬ ‫אהל שנמצא בתוך סוכה מחשיב את מי שבתוכו שאינו נמצא‬ ‫הגמ' שואלת למה במתני' דהכא לגבי סוכה גבוהה‬ ‫בסוכה‪ ,‬פסולים דרבנן בסכך כגון גזירת חבילות או גזירת תקרה‪,‬‬ ‫מכ' תני לשון פסולה‪ ,‬ואילו במבוי שהוא גבוה למעלה‬ ‫ומה הדין כשיש בסכך מקום ללא סיכוך או עם סכך פסול‪.‬‬ ‫מכ' תני ימעט‪ .‬דין מבוי הוא שאם המבוי סתום מג' צדדים‬ ‫פרק שני ממשיך לעסוק בדיני הסוכה והסיכוך ומבאר גם את‬ ‫והצד הרביעי פתוח לרה"ר‪ ,‬ובני החצרות עוברים דרך המבוי‬ ‫דיני הישיבה בסוכה‪ ,‬דין הישן תחת המיטה בסוכה‪ ,‬עשית סוכה‬ ‫לרה"ר‪ ,‬הרי מדאורייתא המבוי הוא רה"י לבני החצרות ומותר‬ ‫ע"ג עגלה או ספינה או אילן או בהמה‪ ,‬שימוש בבהמה לדופן‬ ‫לטלטל שם‪ ,‬ומדרבנן אסור להוציא מהחצרות למבוי מפני‬ ‫סוכה‪ ,‬דופן שאינה יכולה לעמוד ברוח‪ .‬אח"כ הגמרא עוסקת בדיני‬ ‫שהמבוי הוא רשות משותפת לכל החצרות וזה דומה לרה"ר‪ ,‬ואין‬ ‫הישיבה בסוכה‪ ,‬מי פטור מסוכה מדין עוסק במצוה או מדין‬ ‫מותר הטלטול במבוי אא"כ ישתתפו בני כל החצרות בפת או ביין‪,‬‬ ‫מצטער או הולכי דרכים‪ ,‬דין אכילת עראי חוץ לסוכה‪ ,‬מצות‬ ‫ויניחו אותם באחת החצרות‪ .‬ובצד שהמבוי פתוח לרה"ר צריך‬ ‫האכילה בסוכה‪ ,‬דין "לכם" בסוכה‪ ,‬מי חייב בסוכה‪ ,‬מה צריך‬ ‫להניח שם לחי זקוף‪ ,‬או קורה מכותל לכותל‪ ,‬ואם קורה זו גבוהה‬ ‫לעשות בסוכה ומה אפשר לעשות מחוץ לסוכה‪ ,‬ומה אסור‬ ‫מכ' אמה צריך להניחה נמוך יותר‪.‬‬ ‫לעשות בסוכה מפני כבודה‪.‬‬ ‫תירוץ א'‪ -‬סוכה דאורייתא ומבוי דרבנן‪ .‬רש"י מבאר‬ ‫פרק שלישי עוסק בדיני ד' מינים‪ ,‬מהו כל מין ומנלן‪ ,‬כמה צריך‬ ‫שדין כ' אמה בסוכה נאמר בהלכה למשה מסיני לפני שנשנית‬ ‫לקחת מכל מין‪ ,‬אגידת המינים‪ ,‬שיעורם‪ ,‬אלו דברים פוסלים בד'‬ ‫המשנה‪ ,‬וממילא שנה התנא שהיא פסולה‪ ,‬והיינו שלא נעשתה‬ ‫מינים כגון פסול גזול או פסולי הדר או חסר ולקיחה תמה וכדומה‪,‬‬ ‫כפי שנאמר בהלמ"מ‪ ,‬אבל מבוי שא"צ לקורה אלא מדרבנן‪ ,‬א"כ‬ ‫דיני הנענועים‪ ,‬אכילה לפני נטילת לולב‪ ,‬קדושת שביעית באתרוג‬ ‫המשנה היא המקור הראשוני לדין זה‪ ,‬ולהכי תני ימעט‪.‬‬ ‫ובלולב וכיצד ניתן לקנותם בשביעית מעם הארץ‪ ,‬באלו ימים‬ ‫נוטלים לולב מדאורייתא ומדרבנן‪ .‬עוד מבוארים דיני וצורת‬ ‫תירוץ ב'‪ -‬סוכה שהלכותיה מרובות ואם היה כותב ימעט‬ ‫אמירת ההלל‪.‬‬ ‫היה צריך להאריך ובכל דין לכתוב נוסח אחר‪ ,‬כגון סוכה שאינה‬ ‫פרק רביעי עוסק במצוות הנוהגות בחג הסוכות שהם נטילת‬ ‫גבוהה י' טפחים יגביה‪ ,‬להכי תני פסולה‪ ,‬דלעולם ישנה אדם‬ ‫לולב‪ ,‬מצות ערבה (להקיף בה את המזבח‪ ,‬ומבוארים פרטי מצוה‬ ‫לתלמידו בדרך קצרה‪ ,‬ומבוי שהלכותיו במשנה זו מועטות‪,‬‬ ‫זו)‪ ,‬אמירת ההלל‪ ,‬ישיבה בסוכה‪ ,‬שמחה (‪-‬אכילת בשר שלמים)‪,‬‬ ‫תני ימעט‪.‬‬ ‫ניסוך המים (ומבוארים פרטי מצוה זו)‪ ,‬שמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫האם מצוות אלו נוהגות בכל הימים של סוכות ובשמיני עצרת או‬ ‫מקור וטעם הפסול‪ ,‬והנ"מ בין הטעמים‪-‬‬ ‫לא‪ ,‬ומה הדין בשבת‪ .‬ודיני שמיני עצרת‪.‬‬ ‫לרבה ילפינן מ"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות"‬ ‫פרק חמישי עוסק בסדר שמחת בית השואבה במקדש‪ ,‬אלו‬ ‫שצריך שהאדם יעשה את הסוכה באופן שידע שהוא יושב‬ ‫תקיעות היו תוקעים במקדש בשאיבת המים לניסוך המים‬ ‫בסוכה‪ ,‬וסוכה הגבוהה מכ' לא שלטה עינא בסכך‬ ‫ובשאר ימות השנה‪ ,‬וסדר הקרבת קרבנות החג‪ ,‬וחלוקת לחם‬ ‫וסוכה היינו הסכך‪ ,‬כשמה‪( .‬ואע"פ שלפשוטו של מקרא הכונה‬ ‫הפנים בחג ובכל השנה‪.‬‬ ‫שיזכרו את ענני הכבוד‪ ,‬מ"מ דרשינן ליה לדרשה)‪.‬‬ ‫ומה שאמר רבי יאשיה שאם הדפנות מגיעות לסכך‬ ‫כשרה לכו"ע למעלה מכ'‪( ,‬וס"ל שאין נ"מ בגודל‬ ‫הסוכה לענין הפסול בלמעלה מכ')‪ ,‬אתיא כרבה‪,‬‬ ‫סוכה‪:‬‬ ‫דכשהדפנות מגיעות לסכך שלטא בה עינא‪ ,‬דאם הטעם‬ ‫משום עראי או צל‪ ,‬אין סיבה להכשיר כשהדפנות מגיעות לסכך‪.‬‬ ‫סוכה שגובהה למעלה מכ' אמה‬ ‫לרבי זירא ילפינן מדכתיב "וסוכה תהיה לצל" שצריך‬ ‫פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה‪ ,‬והיינו‬ ‫לשבת בצל הסוכה‪ ,‬וביותר מכ' קים להו לרבנן שהאדם‬ ‫בדיני הדפנות והסכך של הסוכה‪ .‬הדין הראשון שנתבאר‬ ‫בגמרא הוא שיעור גובה הסוכה‪ ,‬שנחלקו חכמים ורבי יהודה‬ ‫יושב בצל הדפנות ולא בצל הסוכה‪ ,‬דצל הדפנות מגיע זה‬ ‫האם הסוכה צריכה להיות עד כ' אמה או גם יותר‪ ,‬ולהלן‬ ‫‪5‬‬ ‫שיעור סוכה‪ -‬לב"ה די שתהא מחזקת ראשו ורובו‪,‬‬ ‫לזה וא"צ סכך‪ .‬ואמנם בעשתרות קרניים הסוכה כשרה‬ ‫ולב"ש צריך שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו‪ ,‬ולרבי‬ ‫אף שבעמק בין ההרים אין החמה זורחת‪ ,‬דדל עשתרות‬ ‫צריך שיהא בה ד' אמות על ד' אמות‪ ,‬ואמר רב שמואל‬ ‫קרנים מהכא איכא צל סוכה‪.‬‬ ‫בר יצחק שהלכה כב"ש‪ ,‬ובעוד ו' מקומות הלכה כב"ש‪( ,‬סדין‬ ‫ומה שאמר רב הונא שאם יש בסוכה יותר מד' אמות‬ ‫פטור מציצית‪ ,‬צריך לתת בציצית ד' חוטין ולא ג'‪ ,‬צריך שחוטי‬ ‫על ד' אמות כשרה לכו"ע ונחלקו מז' טפחים עד ד' אמות‪,‬‬ ‫הציצית יהיו משולשלים שיעור ד' אצבעות ולא ג'‪ ,‬מכבדים את‬ ‫אתיא כרבי זירא‪ ,‬משום שאז גם למעלה מכ' איכא צל‬ ‫הבית ואח"כ נוטלים לידים‪ ,‬מי שאכל ושכח ולא בירך צריך‬ ‫לחזור)‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬ומ"מ להכשר סוכה י"ל שרב הונא מודה שא"צ‬ ‫אלא ז' טפחים על ז' טפחים‪.‬‬ ‫מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית‬ ‫ומה שאמר רב חנן בר רבה שסוכה שמחזקת יותר‬ ‫ב"ש פוסלים (אף אם הסוכה גדולה כשיעור הנצרך‬ ‫מראשו ורובו (והיינו כשמיסב על מיטה‪ ,‬כדרך אכילתם)‬ ‫לשיטתם)‪ ,‬שמא ימשך אחר שולחנו‪ ,‬וב"ה מכשירים‬ ‫ושולחנו‪ ,‬כשרה אף ביותר מכ' אמה‪ ,‬זה דלא כחד שהרי‬ ‫ולא גזרינן שמא ימשך‪.‬‬ ‫לא שלטא עינא בסכך‪ ,‬וליכא צל‪ ,‬וצריך לעשותה קבע‪ ,‬וטעמו אינו‬ ‫ידוע‪.‬‬ ‫דיני בית שאין בו ד' על ד'‬ ‫לרבא ילפינן מדכתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים"‬ ‫בית שאינו בו ד' אמות על ד' אמות אינו נחשב לבית‪ ,‬מפני‬ ‫שצריך ישיבה בדירת עראי‪ ,‬ולמעלה מכ' צריך‬ ‫שהוא אינו ראוי לדירה‪ ,‬ויש בזה נפקא מיניה לכמה דינים‪,‬‬ ‫לעשותה דירת קבע‪ .‬אמנם למטה מכ' שיכול לעשותה‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫עראי אף אם עשאה קבע כשרה‪ ,‬דאין סברא לומר שהתורה‬ ‫בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות‪ ,‬פטור מן המזוזה‬ ‫פוסלת קבע‪ ,‬דבכלל קבע עראי‪ ,‬אלא כוונת התורה ששיעור‬ ‫וממעקה‪ ,‬ואינו מיטמא בנגעים‪ ,‬ואינו נחלט בבתי‬ ‫גובהה היינו שיכולה לעמוד בצורה עראית‪.‬‬ ‫ערי חומה אלא פודהו לעולם ויוצא ביובל כקרקע בלא בנין‪,‬‬ ‫ב‪ :‬שאר האמוראים לא מתרצים כרבה‪ ,‬משום ד"למען‬ ‫ואין חוזרים עליו מעורכי המלחמה בבנה בית חדש ולא‬ ‫ידעו דורותיכם" איירי בידיעה לדורות שאבותיהם ישבו‬ ‫חנכו‪ ,‬וטעמא דהנ"ל משום שבכל אלו כתיב "בית"‪,‬‬ ‫בענני כבוד‪ .‬ולא תירצו כרבי זירא‪ ,‬משום ש"וסוכה תהיה‬ ‫"מזוזות ביתך"‪ ,‬כי תבנה בית חדש"‪" ,‬ובא אשר לו הבית"‪.‬‬ ‫לצל" היינו לימות המשיח‪( ,‬ולרבי זירא מדכתיב וסוכה‬ ‫ג‪ :‬ואין מערבים בו ואין משתתפים בו ואין מניחים‬ ‫ולא וחופה‪ ,‬שמעת מינה תרתי)‪ .‬ולא תירצו כרבא‪,‬‬ ‫בו עירוב‪ ,‬משום דלא חזי לדירה‪ ,‬וצריך להניח את‬ ‫משום קושית אביי למה סוכה מברזל כשרה‪.‬‬ ‫העירוב בבית שבחצר ולא בבית שבחצר אחרת‪ ,‬ואם הניח‬ ‫מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה‬ ‫בבית שער (‪-‬בית קטן שלפני השער מבפנים או מבחוץ‪,‬‬ ‫מכ' והיו זקנים יוצאים ונכנסים לשם ולא אמרו לה‬ ‫והשומר יושב שם)‪ ,‬או אכסדרא‪ ,‬או מרפסת (מקום מוגבה‬ ‫דבר‪ ,‬אמרו לו משם ראיה והלא אשה היתה ופטורה מן‬ ‫שעולים אליו בסולם ונכנסים ממנו להרבה בתים)‪ ,‬אינו עירוב‪,‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬אמר להם והלא ז' בנים היו לה‪ ,‬ואין לומר שהיו‬ ‫מפני שכל מי שיוצא ונכנס עובר דרך שם‪ .‬דהנה חכמים תיקנו‬ ‫קטנים‪ ,‬שהרי היו לה ז' בנים‪ ,‬וא"א שאין בהם אחד‬ ‫שחצר שפתוחים לה הרבה בתים‪ ,‬והם יוצאים דרכה לרה"ר‪ ,‬צריך‬ ‫שא"צ לאמו‪ ,‬וקטן שאינו צריך לאמו חייבים לחנכו ולהרגילו‬ ‫לערב את החצר ולעשותה רשות אחת‪ ,‬ע"י שכולם יתנו פת בסל‬ ‫אחד‪ ,‬שבזה נחשב שכולם דרים בבית שנתנו בו את העירוב‪ .‬וכן‬ ‫למצוה שהוא ראוי לה‪ ,‬וא"ת שלא הקפידה על מצוות‬ ‫תיקנו שחצרות הפתוחות למבוי צריכות להשתתף יחד‪ ,‬ובית‬ ‫דרבנן‪ ,‬הרי כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים‪.‬‬ ‫פחות מד' על ד' א"צ לתת לעירוב או לשיתוף‪ ,‬דאין רשותו כלום‪,‬‬ ‫ג‪ .‬למ"ד שהמחלוקת לגבי הכשר סוכה למעלה מכ'‬ ‫ואין לתת בו עירוב כיון שא"א לומר שכולם דרים בו‪ .‬אבל‬ ‫הוא רק בסוכה קטנה‪ ,‬צ"ל אף שאין דרך מלכה לישב‬ ‫שיתופי מבואות שאפשר להניח גם בחצר שבמבוי‬ ‫שאינ ה מקורה‪ ,‬כיון שהשיתוף מצרף את החצרות שהם עצמם‬ ‫בקיטוניות‪ ,‬מ"מ היו בסוכה קיטוניות‪ ,‬ורבנן סברי‬ ‫אינם דירה‪( ,‬אמנם צריך להניחו במקום משתמר)‪ ,‬אפשר‬ ‫שהיא ישבה בקיטוניות משום צניעותא‪ ,‬אבל בניה‬ ‫להניח גם בבית שאין בו ד' על ד'‪ ,‬דסלק הקפו וקירויו נמצא‬ ‫ישבו בסוכה גדולה‪ ,‬ולכן לא אמרו לה דבר‪ .‬ור"י סובר‬ ‫השיתוף עומד באויר החצר‪ ,‬אבל בחצר שבמבוי אחר אין להניח‬ ‫שאף בניה ישבו עמה ואעפ"כ לא אמרו לה דבר‪ .‬וזה‬ ‫שיתופי מבואות‪.‬‬ ‫ניחא לרב הונא‪ ,‬שהמחלוקת היא עד ד' על ד'‪ ,‬אבל לרב חנן‬ ‫שנחלקו רק בז' טפחים‪ ,‬הרי לא שייך שז' בנים ישבו בז' טפחים‪.‬‬ ‫ואין עושים אותו עיבור בין ב' עיירות אף אם אין בינו‬ ‫לעיירות יותר מע' אמה ושיריים (דאם יש בו ד' על ד' הוא מצרפם‬ ‫‪6‬‬ ‫בעירובין דנה בסכך שחלקו למעלה מכ' וחלקו למטה מכ'‪ ,‬לל"ק‬ ‫לעיר אחת למנות אלפים אמה מחוצה להם)‪ ,‬ולא דמי לבורגנין‬ ‫הסוכה פסולה ולל"ב הסוכה כשרה‪.‬‬ ‫(‪-‬צריף של שומרי פירות או של ציידי עופות)‪ ,‬דחזו למילתייהו‬ ‫היתה גבוהה י' טפחים והוצין יורדים לתוך י'‪ ,‬אביי‬ ‫ללינת לילה אחד‪ ,‬אבל הוא אינו ראוי לדירה קבועה‪.‬‬ ‫רצה להכשיר אם חמתם מרובה מצילתם‪ ,‬ואמר לו רבא‬ ‫ואין האחים והשותפים חולקים בו‪ .‬והיינו דהנה‬ ‫שזה דירה סרוחה‪.‬‬ ‫באחים שחלקו חצר עם כמה בתים ואחד לקח ג' בתים‬ ‫קטנים והשני לקח בית גדול‪ ,‬לרב הונא מחלקים את החצר‬ ‫היתה בסוכה איצטבא הממעטת מכ' אמה‪-‬‬ ‫לפי הבתים ומקבל אחד ג' רבעים והשני רביע‪ ,‬מפני שהחצר‬ ‫אם האיצטבא (‪-‬בנין אבנים וטיט) נמצאת בדופן‬ ‫מיועדת לכניסה ויציאה‪ ,‬ולהכנסת משאות ולפורקם לפני פתחי‬ ‫האמצעית‪ ,‬והיא על פני כל רוחב הסוכה‪ ,‬ויש בה לבד‬ ‫הבתים‪ ,‬ולרב חסדא מקבלים לכל פתח ד' אמות כנגד‬ ‫שיעור הכשר סוכה ז' טפחים ומשהו‪ ,‬כשיעור ראשו ורובו‬ ‫הפתח לפי רוחב הפתח‪ ,‬ושאר החצר מתחלקת בשווה‪.‬‬ ‫ושלחנו‪ ,‬כשרה‪ .‬דעת רש"י שאף שאר הסוכה ששם היא גבוהה‬ ‫ובאופן זה בית שאין בו ד' על ד' לא חשיב בית לענין‬ ‫מכ' כשרה‪ ,‬דכיון שיש שיעור סוכה באיצטבא‪ ,‬השאר דינו כ"פסל‬ ‫חלוקת החצר בין לרב הונא בין לרב חסדא‪ ,‬משום‬ ‫היוצא מן הסוכה" שהוא כשר לסוכה‪( ,‬ולא הוי סכך פסול כיון‬ ‫שאינו נפסל אלא מחמת הגובה)‪.‬‬ ‫דלמיסתר קאי‪ .‬ולענין חלוקה‪ ,‬בחצר קטנה אין חולקים‬ ‫עד שיהא בה ד' אמות לכל אחד‪.‬‬ ‫אבל אם האיצטבא בדפנות הצדדיות והצד הרביעי כולו‬ ‫פתח‪ ,‬אם יש מהאיצטבא עד הדופן שבצד השני ד'‬ ‫הגמ' אומרת שהדינים הנ"ל הם גם לרבנן שמכשירים‬ ‫אמות פסולה‪ ,‬דאין למקום האיצטבא אלא ב' דפנות‪ ,‬אבל אם‬ ‫סוכה בפחות מד' על ד'‪ ,‬דשאני סוכה דדירת עראי‬ ‫אין מהאיצטבא עד הדופן שבצד השני ד' אמות כשרה‪,‬‬ ‫בעינן ולא בית‪.‬‬ ‫דאמרינן דופן עקומה‪ ,‬וכדאמרינן דהיכא שבית נפחת‬ ‫וסיכך על גביו כשר כל זמן שאין מן הכותל לסיכוך ד'‬ ‫הכשר סוכה גבוהה כ' אמה‬ ‫אמות‪ ,‬וטעמא מפני שרואים את הסכך העליון כאילו הוא חלק‬ ‫או נמוכה מי"ט‬ ‫מהדופן‪ ,‬והדופן מתעקמת ומגיעה עד הסכך הכשר‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' פסולה לפי חכמים כפי‬ ‫וקמ"ל הכא שאע"פ שאין הדופן הצדדית ראויה להיות‬ ‫שנתבאר לעיל דף ב'‪ ,‬ומי שיש לו כזו סוכה והוא רוצה‬ ‫דופן שהרי היא גבוהה מכשיעור‪ ,‬אמרינן דופן עקומה‪.‬‬ ‫להכשירה הוא צריך להניח דבר קבוע בקרקע הסוכה באופן‬ ‫ואם האיצטבא באמצע הסוכה ואין בינה לשום דופן ד'‬ ‫שממנו לסכך אין יותר מכ' אמה‪ ,‬או להנמיך את הסכך‪ .‬ולהלן‬ ‫יבואר מה נחשב דבר קבוע להגביה את קרקע הסוכה‪ ,‬ומה‬ ‫אמות כשרה‪ ,‬דאמרינן דופן עקומה מכל רוח‪.‬‬ ‫הדין אם אותו דבר קבוע אינו נמצא בכל הסוכה‪ ,‬ומה הדין‬ ‫כשראשי הענפים יורדים ללמטה מכ'‪ .‬וכן יבואר בסוכה‬ ‫היתה פחותה מי' וחקק בה להשלימה לי'‪ ,‬ויש‬ ‫ד‪:‬‬ ‫שגובהה י' טפחים האם ענפים ממעטים את גובהה‪ ,‬ומה‬ ‫בגומא שיעור הכשר סוכה באורך וברוחב‪ ,‬אם אין משפת‬ ‫השיעור שצריך לחקוק בקרקעיתה כדי להגדיל את גובה‬ ‫חקק ולדופן ג"ט כשר משום לבוד‪ ,‬והיינו שכאילו החקיקה‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫מגיעה עד הדופן‪ .‬והכא לא מהני ד' אמות כמו באיצטבא‪,‬‬ ‫ד‪ .‬מיעוט גובה הסוכה‪ -‬כרים וכסתות לא הוי מיעוט‬ ‫דשם יש דפנות כשרות גבוהות י"ט‪ ,‬אבל לשוויי דופן‬ ‫מפני שלא יניחם שם לכל ימי החג משום הפסד ממונו‪ ,‬ואע"פ‬ ‫צריך פחות מג"ט‪ ,‬ולא אמרינן דופן עקומה כשאין שם "דופן"‪.‬‬ ‫שביטלם לא מהני משום דבטלה דעתו אצל כל אדם‪.‬‬ ‫היתה גבוהה מכ' ועשה בה עמוד י"ט אע"פ שיש בו‬ ‫תבן או עפר‪ ,‬אם ביטלם בפיו הוי מיעוט‪ .‬ואם עתיד‬ ‫שיעור סוכה שבעה ומשהו‪ ,‬והוא רחוק הרבה מן הדפנות‪ ,‬לא‬ ‫לפנות את העפר‪ ,‬או תבן אפי' בסתמא‪ ,‬לא הוי מיעוט‪.‬‬ ‫אמרינן ביה גוד אסיק מחיצתא להגביה את הדפנות‬ ‫ואם אינו עתיד לפנות את התבן‪ ,‬וכן עפר בסתמא‪ ,‬זה‬ ‫החיצוניות של העמוד‪ ,‬ומשם אין הסכך גבוה כ' אמה‪ ,‬דבעינן‬ ‫תלוי במחלוקת רבי יוסי ורבנן לגבי טומאה להחשיב בית‬ ‫מחיצות הניכרות‪.‬‬ ‫ביש שם חלל טפח לענין שלא תהא טומאת מת שבבית עולה עד‬ ‫לרקיע‪ ,‬שלרבנן אינו בטל‪ ,‬ולרבי יוסי בטל‪ ,‬אבל תבן אינו‬ ‫דיני גוד אסיק וחקיקה במחיצות הסוכה‬ ‫בטל בסתמא אפי' לרבי יוסי‪ ,‬מפני שהוא ראוי לבהמה ולהסקה‬ ‫או לטיט‪.‬‬ ‫נעץ ד' קונדסין בגג וסיכך על גבם‪ -‬רבי יעקב מכשיר‬ ‫היתה גבוהה מכ' והוצין יורדים לתוך כ'‪ ,‬אם צילתם‬ ‫וחכמים פוסלים‪ .‬לרב הונא נחלקו בשפת הגג‪ ,‬אי‬ ‫מרובה מחמתם אי שקלת לסכך העליון‪ ,‬כשרה‪ .‬והנה הגמ'‬ ‫אמרינן גוד אסיק מחיצתא שהרי מחיצות הבית נמצאים‬ ‫‪7‬‬ ‫הגמ' אומרת שלר"מ דאמות בנין וכלים הם בינוניות‬ ‫מתחת בין הקונדסים‪ ,‬אבל באמצע הגג או בקרקע פסולה‬ ‫והיינו ו' טפחים (ולא של ה' טפחים כמו אמת היסוד והסובב‬ ‫לכו"ע‪ .‬והגמ' מוכיחה שהמחלוקת היא באמצע הגג‪,‬‬ ‫והקרנות ושל ריבוע מזבח הפנימי‪ ,‬ויש אמה גדולה יותר בחצי‬ ‫ודלא כרב הונא‪ .‬ולרב נחמן נחלקו באמצע הגג היכא‬ ‫אצבע)‪ ,‬ניחא‪ ,‬אבל לר"י דס"ל שאמת בנין ו' טפחים ושל‬ ‫שהקונדסים רחבים טפח‪ ,‬דס"ל לרבי יעקב שיש עליהם שם‬ ‫כלים חמשה‪ ,‬א"כ גובה הארון עם הכפורת היה שמונה‬ ‫מחיצות‪ ,‬וכדלהלן‪ ,‬והגמ' מסתפקת לדבריו אם נחלקו גם‬ ‫וחצי‪ ,‬וא"כ הכרובים היו י"א וחצי‪ .‬ולדבריו צ"ל ששיעור‬ ‫בשפת הגג‪ ,‬או שבשפת הגג כשרה לכו"ע דאמרינן גוד‬ ‫י"ט של מחיצה לא כולל הסכך‪ ,‬הוא הלכה למשה מסיני‪.‬‬ ‫אסיק‪ .‬תיקו‪.‬‬ ‫מנין שהכפורת גבהה טפח‪ -‬כפורת נתנה תורה‬ ‫נעץ ד' קונדסין בארץ וסיכך על גבם‪ -‬לרבי יעקב אם‬ ‫שיעור אורכה ורחבה‪ ,‬ולא שיעור קומתה‪ ,‬ולומדים‬ ‫כשיחקקו ויחלקו שירבע את הקונדסים העגולים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫שיעור קומתה מפחות שבכלים‪ ,‬והיינו המסגרת דכתיב‬ ‫יחלקם שיהיה בהם ב' דפנות‪ ,‬יהיה בהם טפח לכאן וטפח‬ ‫בה "מסגרת טפח"‪ .‬ולא ילפינן מכלים גופייהו‪ ,‬דתפשת‬ ‫לכאן כשרה כדיומד המועיל לפסי ביראות בעירובין‪ ,‬וכאן‬ ‫מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת שמי שתופס את‬ ‫מספיק טפח וא"צ אמה כמו בעירובין‪ .‬ולחכמים אין הסוכה‬ ‫המרובה הוא נראה כשקרן‪ ,‬דשמא עליו לתפוס את המועט‪ ,‬ומשל‬ ‫כשרה עד שיהיו ב' מחיצות כהלכתם לאורך כל הסוכה‪,‬‬ ‫הוא‪ .‬ואין לומדים מציץ שהוא רחב ב' אצבעות‪ ,‬או מהזר‬ ‫ושלישית אפי' טפח‪.‬‬ ‫ששיעורו משהו‪ ,‬מפני שלומדים מכלי ולא מהכשר‬ ‫כלי‪ ,‬והיינו כמ"ד שהמסגרת היתה למטה‪ .‬ולמ"ד‬ ‫המקור שסוכה שאינה גבוהה י"ט פסולה‬ ‫שהמסגרת היתה למעלה גם היא הכשר כלי‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫סוכה שאינה גבוהה י' טפחים פסולה‪ ,‬ולעיל (ד‪ ).‬נתבאר‬ ‫לומדים מהמסגרת ולא מהציץ או הזר‪ ,‬מפני שבהם לא‬ ‫שבפחות מי' טפחים היא דירה סרוחה‪ .‬ולהלן יבואר האם יש‬ ‫נתנה תורה מידה כלל‪ .‬ולרב הונא "פני" הכפורת היינו‬ ‫ילפותא מהפסוקים לשיעור גובה י' טפחים בסוכה (ודבר זה‬ ‫טפח‪ ,‬דילפינן גז"ש מ"פני" הכרובים‪ ,‬דגמירי שלא היו‬ ‫תלוי בגובה הארון או בגובה הכרובים שהיו במשכן)‪ ,‬או שדין‬ ‫פחותים מטפח‪ ,‬ד"כרוב" היינו כתינוק (דבבבל תינוק‬ ‫זה הוא הלכה למשה מסיני‪.‬‬ ‫נקרא רביא)‪ ,‬והא דכתיב "פני האחד פני הכרוב ופני‬ ‫ה' הגמ' רוצה לבאר שהמקור של שיעור י' טפחים‬ ‫השני פני אדם" היינו שאחד היה קטן ואחד היה גדול‪.‬‬ ‫בסוכה הוא מהארון דכתיב ביה "ואמה וחצי קומתו"‪,‬‬ ‫ציץ דומה כמין טס של זהב‪ ,‬ומוקף מאוזן לאוזן‪,‬‬ ‫וכפורת גבהה טפח (וכדלהלן)‪ ,‬הרי כאן י"ט‪ ,‬וכתיב‬ ‫וכתוב עליו בב' שורות‪ ,‬י'ה מלמעלה וקדש ל'‬ ‫"ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת"‪ ,‬ומעולם‬ ‫מלמטה‪ ,‬ור"א ברבי יוסי מעיד שראהו ברומי והיה‬ ‫לא ירדה שכינה למטה מי'‪ ,‬אלא רק עד למעלה מי'‪,‬‬ ‫כתוב עליו קדש לד' בשיטה אחת‪.‬‬ ‫(ולא עלו משה ואליהו למרום‪ ,‬אלא רק עד למטה מי')‪,‬‬ ‫וש"מ דלמעלה מי' זה רשות אחרת‪.‬‬ ‫שיעורין חציצין ומחיצין‬ ‫הגמ' דוחה את הילפותא מהארון‪ ,‬דא"כ יהיה השיעור‬ ‫כולל הסכך ולא בחלל הסוכה‪.‬‬ ‫הלכה למשה מסיני‬ ‫נאמרו בתורה איסורים שונים כגון איסורי אכילה ודיני‬ ‫הגמ' לומדת משיעור הכרובים דכתיב בהו "פורשי‬ ‫טומאה‪ ,‬והתורה לא אמרה מהו השיעור המינימלי לדינים‬ ‫כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם וכו' " ושיעור‬ ‫אלו‪ ,‬וכן יש דינים בענין חציצה בטבילה ובכללי מחיצות‬ ‫הכרובים י' טפחים‪ ,‬דילפינן מבית המקדש שעשה‬ ‫שאינם כתובים בתורה‪ ,‬ואמר רב חייא בר אשי בשם רב‬ ‫שלמה‪ ,‬שכמו ששם שיעור הכרובים הוא י' אמה שזה‬ ‫שדינים אלו נאמרו למשה בסיני‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫שליש מהגובה הכללי שהוא ל' אמה ושם היו הכרובים‬ ‫מסקנת הגמ' שמה שאמר רב חנין דהא דכתיב ארץ‬ ‫עומדים על הארץ‪ ,‬כך גם במשכן שגובהו י' אמה שזה ס'‬ ‫חיטה ושעורה וכו' כל הפסוק לשיעורים נאמר‬ ‫טפחים‪ ,‬הכרובים הגיעו לגובה כ' טפחים‪ ,‬וכתיב‬ ‫(וכדלהלן)‪ ,‬אינו אלא אסמכתא‪.‬‬ ‫"סוככים בכנפיהם על הכפורת" נמצא שסוככים היינו‬ ‫ו‪ .‬חיטה‪ -‬שאם נכנס לבית המנוגע לבוש בבגדיו‪ ,‬הוא‬ ‫בגובה י'‪ ,‬והכנפים היו פרושות מעל הראש דכתיב‬ ‫"למעלה"‪ ,‬ולא מעל הראש דהא לא כתיב למעלה‬ ‫טמא מיד והם טהורים עד שישהה כדי אכילת פרס –‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫חצי ככר‪ ,‬מפת חיטים שזמן אכילתה פחות מפת שעורים‪,‬‬ ‫מיסב שאינו טרוד ושוהה בדברים אחרים‪ ,‬ואוכל בלפתן‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫נחלקו ר"ש וחכמים‪ ,‬והיכן מעמידים את הטפח הנוסף הנ"ל‪,‬‬ ‫דכתיב "והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית יכבס את‬ ‫וכן יבוארו דינים נוספים בהכשר מחיצות הסוכה כשהדפנות‬ ‫בגדיו"‪ ,‬ומרבינן שוכב בלא אוכל או אוכל בלא שוכב מדכתיב ב"פ‬ ‫אינם שלימות‪.‬‬ ‫"יכבס בגדיו"‪ ,‬וא"כ הא דכתיב "האוכל" היינו שהשוכב טעון כבוס‬ ‫בגדים אם שהה בכדי אכילה‪ ,‬אבל גופו טמא מיד דכתיב "והבא‬ ‫כמה דפנות צריך בסוכה‪ -‬לרבנן צריך שתי דפנות‬ ‫אל הבית יטמא"‪ ,‬אבל אם נכנס עם בגדיו וטבעותיו בידו‪,‬‬ ‫שלימות‪ ,‬והשלישית יכולה להיות אפי' טפח‪ .‬ולר"ש‬ ‫והוא והם טמאים מיד דגם הם בכלל "והבא אל הבית יטמא"‪.‬‬ ‫צריך ג' שלימות‪ ,‬ורביעית אפי' טפח‪.‬‬ ‫שעורה‪ -‬עצם כשעורה מן המת‪ ,‬מטמא במגע ובמשא‪,‬‬ ‫במה נחלקו‪-‬‬ ‫ואינו מטמא באוהל עד שיהיה שדרה או גולגולת שלימה או‬ ‫אפשרות א'‪ -‬לרבנן יש אם למסורת‪ ,‬וכיון דכתיב ב"פ‬ ‫רוב מנין איברי אדם‪.‬‬ ‫"בסכת" "בסכת תשבו" "ישבו בסכת"‪ ,‬ופ"א "בסוכות‬ ‫גפן‪ -‬רביעית יין לנזיר‪.‬‬ ‫הושבתי"‪ ,‬הרי ד' דפנות‪ ,‬וחד איצטריך לגופיה‪ ,‬וההלכה‬ ‫מלמדת שהשלישית כשרה אפי' בטפח‪ .‬ולר"ש יש אם‬ ‫תאנה‪ -‬כגרוגרת להוצאת אוכלים בשבת‪.‬‬ ‫למקרא‪ ,‬וקרינן ג"פ "בסוכות" הרי כאן ו'‪ ,‬וחד קרא‬ ‫רימון‪ -‬כלי בעלי בתים שניקבו שיעורם כרימונים‪ ,‬והיינו‬ ‫איצטריך לגופיה‪ ,‬וההלכה מלמדת שהרביעית כשרה‬ ‫שאם ניקב נקב שאין רימון יוצא משם הכלי מקבל טומאה‪ ,‬כיון‬ ‫אפי' בטפח‪ .‬כשיש סתירה ביניהם‪ .‬ועי"ש שהקשו סתירות‬ ‫שבעה"ב חס על כליו ואם אינם ראוים לזיתים הוא משתמש בהם‬ ‫בדעות התנאים‪.‬‬ ‫לרימונים‪ ,‬אמנם כלי שעומד להמכר טהור בנקב כל שהוא‪.‬‬ ‫אפשרות ב'‪ -‬לכו"ע יש אם למקרא‪ ,‬ונחלקו אי סככה‬ ‫זית שמן‪ -‬שרוב שיעוריה ‪-‬מת ונבילה וחלב ודם ופיגול‬ ‫בעי קרא‪ ,‬או לא אלא נפקא ממשמעות הפסוק‪ ,‬דסוכה בלא‬ ‫ונותר וטמא וגיד הנשה‪ ,‬כזיתים‪.‬‬ ‫סכך לא נקראת סוכה‪.‬‬ ‫דבש –והיינו מיני מתיקה‪ ,‬ככותבת הגסה לאיסור אכילה‬ ‫אפשרות ג'‪ -‬לכו"ע יש אם למסורת‪ ,‬ונחלקו אם‬ ‫ביוה"כ דכתיב ביה "אשר לא תעונה" ולא כתיב ביה אכילה‪.‬‬ ‫ההלכה באה לגרוע או להוסיף‪.‬‬ ‫אפשרות ד'‪ -‬לכו"ע ההלכה באה לגרוע‪ ,‬ונחלקו אם‬ ‫חציצין‪ -‬כתיב "ורחץ את בשרו במים"‪ ,‬וילפינן שלא‬ ‫דורשין תחילות או לא‪.‬‬ ‫יהא דבר חוצץ בין בשרו למים‪ ,‬ומדכתיב "את" ילפינן‬ ‫שגם בשער‪ ,‬הטפל (‪-‬הדבוק) לבשר‪ ,‬יש חציצה‪( ,‬והיינו‬ ‫אפשרות ה'‪ -‬ר"ש לומד מ"וסוכה תהיה לצל יומם‬ ‫בנימא אחת קשורה ומקפיד עליה‪ ,‬אבל בשלש קשורות‬ ‫מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר"‪ ,‬וסוכה בלי ד'‬ ‫אינו חוצץ כיון דלא מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא‪ ,‬ובשתים‬ ‫מחיצות אינה מחסה מזרם‪.‬‬ ‫ספק)‪ .‬ויש הלכה למשה מסיני שאין חציצה אלא ברובו‬ ‫ז‪ .‬היכן מעמידים את הטפח הנוסף‪ -‬לרב וללוי‬ ‫המקפיד כגון אם רוב שערו מטונף בטיט או קשור אחד אחד‪,‬‬ ‫מעמידו כנגד היוצא במקום שאחת המחיצות נגמרת‪ ,‬וכן‬ ‫אבל באינו מקפיד זה בטל לגוף כיון שאין סופו ליטלו ואינו חוצץ‪,‬‬ ‫מורין בבי מדרשא‪ ,‬ושאלו את רב למה אין להעמידו‬ ‫וחכמים גזרו גם ברובו שאינו מקפיד או במיעוטו‬ ‫כנגד ראש תור –באלכסון‪ ,‬ורב שתק‪ .‬וי"א שעושה טפח‬ ‫המקפיד‪ ,‬גזירה אטו רובו המקפיד‪ ,‬אבל במיעוט שאינו‬ ‫שוחק (‪-‬ד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו‪ ,‬שזה טפח ומשהו)‪,‬‬ ‫מקפיד לא גזרו‪ ,‬מפני שאין גוזרים גזירה לגזירה‪.‬‬ ‫ומעמידו פחות מג"ט לדופן וע"י לבוד יש מחיצה ד"ט‪ ,‬שזה‬ ‫רוב דופן של ז"ט שהוא שיעור הכשר סוכה‪.‬‬ ‫ו‪ :‬מחיצין‪ -‬לר"י ילפינן מהלכה למשה סיני ששיעור‬ ‫מחיצת סוכה י' טפחים‪ ,‬ולר"מ (דס"ל שהאמה היא ו'‬ ‫סוכה העשויה כמבוי‪ -‬לרב יהודה מעמיד מחיצה‬ ‫טפחים‪ ,‬ולדבריו לומדים מחיצת סוכה מהארון‬ ‫טפח באיזה רוח שירצה‪ ,‬ולי"א הנ"ל יעשה מחיצה ד'‬ ‫והכרובים‪ ,‬וכנ"ל דף ה') ילפינן מהלכה דין גוד אחית או‬ ‫ומשהו ויניחה פחות מג' לדופן כדי שע"י לבוד יהיה כאן‬ ‫אסיק כגון פי תקרה יורד וסותם‪ ,‬לבוד בפחות מג' טפחים‪,‬‬ ‫ז"ט‪ ,‬והכא לא סגי בטפח שוחק‪ ,‬כיון שאין ב' הדפנות‬ ‫ודופן עקומה בפחות מד"א‪.‬‬ ‫צמודות‪.‬‬ ‫דעת רבא בענין צורת הפתח בדופן השלישית‪ -‬י"א‬ ‫דפנות הסוכה‬ ‫שלרבא צריך לעשות צוה"פ ע"י הטפח‪ ,‬והיינו שיחלק את‬ ‫אין צריך שיהיו לסוכה ד' מחיצות שלימות מד' הצדדים‪,‬‬ ‫הטפח לשתים‪ ,‬ויניחם בב' הצדדים‪ ,‬ויתן קנה על גביהם‪ ,‬והצוה"פ‬ ‫אלא לרבנן צריך ב' דפנות ועוד טפח בצד השלישי‪ ,‬ולר"ש‬ ‫נחשבת סתימה מעלייתא‪ .‬וי"א שלרבא צוה"פ מועילה אף‬ ‫צריך ג' דפנות ועוד טפח בצד הרביעי‪ .‬הגמרא מבארת במה‬ ‫‪9‬‬ ‫ר' יאשיה שסובר שגם חמה שמגיעה מהדפנות‬ ‫ללא מחיצה טפח‪ ,‬ולפ"ז הקנים לצוה"פ שיעורם כל שהוא‪.‬‬ ‫פוסלת בחמתה מרובה מצילתה‪.‬‬ ‫וי"א שלרבא צריך לעשות גם מחיצה טפח בפחות מג"ט‬ ‫סמוך לדופן‪ ,‬וגם צוה"פ ע"י שיניח קנה כנגדו וקנה על גביהן‪.‬‬ ‫ר"י שמכשיר סוכה גבוהה מכ' אמה‪.‬‬ ‫ר"ש שמכשיר רק בג' כהלכתן ורביעית טפח‪ ,‬דכתיב‬ ‫דיני מחיצה לענין שבת ולענין סוכה‪-‬‬ ‫"למחסה ולמסתור מזרם"‪.‬‬ ‫דופן סוכה כדופן שבת כגון לענין שמחיצה של שתי בלא‬ ‫ר"ג שפוסל סוכה בראש העגלה דמחזי כעראי כיון דנייד‪,‬‬ ‫ערב כשרה לסוכה כמו לשבת‪ ,‬ובלבד שלא יהיו הקנים‬ ‫או בראש הספינה שהיא גבוהה ויש שם רוח חזקה העוקרת‬ ‫רחוקים ג"ט זה מזה‪ ,‬דכיון שהם בתוך ג"ט הוי לבוד וחשיב‬ ‫את הסוכה‪( ,‬ור"ע מכשיר)‪.‬‬ ‫כולו עומד‪ ,‬ומהני אפי' בקנה שאינו אלא בעובי אצבע ויש עומד‬ ‫מרובה על הפרוץ‪ .‬וכן מחיצה של ערב בלא שתי כשרה אם אין‬ ‫ב"ש שפוסלים ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית כיון‬ ‫בין החבלים ג"ט‪ .‬ואם העומד מרובה ויש מיעוט מקומות שיש שם‬ ‫שאינה ראויה לתשמיש‪.‬‬ ‫מרחק ג"ט בין הקנים‪ ,‬כשר משום דהוי כפתחים‪.‬‬ ‫ר"א שפוסל סוכה העשויה כמין צריף שהיא משופעת‬ ‫פרוץ מרובה על העומד כשר בסוכה‪ ,‬דסגי בשתים‬ ‫כהלכתן ושלישית אפי' טפח‪ ,‬אפי' אם יש בדפנות הראשונות‬ ‫והגג זה הדפנות‪ ,‬כעין כוורת‪ ,‬או אם סמכה לכותל באלכסון‬ ‫פתחים שעל ידם הוי פרוץ מרובה‪ ,‬ובשבת פסול אם רוב‬ ‫והגג והדפנות הם אחד‪ ,‬ואינה נאה לדירה‪.‬‬ ‫הדפנות הם פתחים שאין בהם צוה"פ‪.‬‬ ‫אחרים הפוסלים סוכה העשויה כשובך (‪-‬עגולה)‪ ,‬לפי‬ ‫ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח לרבא זה מתיר‬ ‫שאין לה זויות‪.‬‬ ‫טלטול בשבת של סוכות אף שבשבת רגילה צריך ג' מחיצות‬ ‫כדי לעשות את המקום לרה"י ולהתיר להעביר מהסוכה לבית‬ ‫דין סוכה עגולה‬ ‫הסמוך לה‪ ,‬מיגו דהוי דופן לענין סוכה‪.‬‬ ‫וחשבון גודל המרובע והעיגול‬ ‫סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר לסוכה לרבא בשבת‬ ‫שיטת רבי ששיעור גודל הסוכה הוא לפחות ד' אמות על ד'‬ ‫של סוכות‪ ,‬מיגו דהוי דופן לענין שבת (למ"ד לחי משום מחיצה)‪.‬‬ ‫אמות‪ .‬הגמרא מבארת לפי דבריו מה הגודל שצריכה להיות‬ ‫לרש"י איירי במבוי מפולש ששם לחי בדופן השלישית‪ ,‬שזה כשר‬ ‫סוכה עגולה כדי שיהיה בה שיעור ד' אמות על ד' אמות‪ ,‬לפי‬ ‫אפי' באין הלחי רחב טפח‪.‬‬ ‫כללי היחס בין המרובע לעיגול‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫ז‪ :‬סיכך ע"ג פסי ביראות כשרה אע"פ שאין כאן שתי‬ ‫ריו"ח מכשיר סוכה עגולה‪ ,‬אם יש בהקיפה כדי לישב‬ ‫דפנות שלימות אלא רק דיומדין בד' הרוחות אמה מכאן ואמה‬ ‫כ"ד בני אדם‪.‬‬ ‫מכאן בכל צד‪ ,‬מיגו דהוי דופן לענין שבת להתיר למלא מהבור‬ ‫שהוא רה"י לתוך הדיומדין‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הגמ' מבארת שריו"ח סובר כרבי שצריך סוכה ד'‬ ‫על ד'‪ ,‬ואם יושבים כ"ד בני אדם בעיגול‪ ,‬ומודדים את‬ ‫סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה מפני שהמועט‬ ‫העיגול לא כולל מקום ישיבתם‪ ,‬הרי כאן י"ח אמות‪,‬‬ ‫בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו‪ .‬לר' יאשיה אף חמה מחמת‬ ‫(דמקום ישיבת אדם היא אמה‪ ,‬ואם ההקף החיצוני הוא כ"ד‬ ‫דפנות פוסלת‪ ,‬דכתיב "וסכות על הארון את הפרוכת"‬ ‫נמצא האורך הוא ח' שזה שליש‪ ,‬ואם נוריד אמה בכל צד שהרי‬ ‫יושבים בשני צידי העיגול נגיע לאורך ו' אמות‪ ,‬וההקף שהוא פי‬ ‫מבואר שאף פרוכת שהיא מחיצה נקראת סכך‪ .‬ולרבנן‬ ‫שלש הוא י"ח אמה)‪ ,‬וסוכה שיש בה ד' על ד' שיעור‬ ‫דווקא חמה מחמת סיכוך פוסלת‪ ,‬וקרא אתא למימר‬ ‫העיגול שלה הוא שבע עשרה פחות חומש‪( ,‬מפני‬ ‫שיכפפו את הפרוכת מעט‪.‬‬ ‫שצריך שבתוך חלל העיגול נוכל להכניס ריבוע של ד'‬ ‫על ד' כולל הזויות‪ ,‬ושיערו חכמים שכל אמה מרובעת‬ ‫התנאים הסוברים‬ ‫אלכסונה הוא אמה וב' חומשי אמה‪ ,‬וא"כ ד' אמות‬ ‫שסוכה דירת קבע בעינן‬ ‫אלכסונם הוא חמש אמות וג' חומשי אמה‪ ,‬והקפם הוא י"ז‬ ‫מצינו כמה מחלוקות בדיני סוכה‪ ,‬והגמרא מבארת שדעות‬ ‫פחות חומש‪ ,‬דשיעור ההקף הוא פי שלש משיעור‬ ‫התנאים דלהלן שורשם אחד‪ ,‬והוא שצריך שהסוכה תהיה‬ ‫האלכסון‪ ,‬דכתיב בים שעשה שלמה "עשר באמה משפתו אל‬ ‫"דירת קבע" והיינו שתהיה ראויה לשימוש קבוע ונראית‬ ‫שפתו עגול סביב וקו שלושים באמה יסוב אותו")‪ ,‬ולחומרא‬ ‫כביתו‪.‬‬ ‫לא דק‪ ,‬ואף שהוסיף כאן ו' חומשי אמה‪ ,‬מ"מ ברוחב העיגול לא‬ ‫רבי שסובר שצריך שהסוכה תהיה ד' על ד'‪.‬‬ ‫הוסיף אלא שליש שזה ב' חומשי אמה‪ ,‬ופורתא לא דק‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫מועד אם לא עשאה מתחילה‪ ,‬ואם עשה את הסוכה לשם‬ ‫ואין לומר שהחשבון הוא שעיגול של ד' על ד' הוא י"ב‬ ‫חג‪ ,‬או בתוך ל' יום לסוכות‪ ,‬כשרה לכו"ע‪ ,‬דכיון של' יום‬ ‫(שזה פי שלש מהרוחב)‪ ,‬וכשמרבעים את השטח‬ ‫לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג‪ ,‬בסתמא עשייתה‬ ‫מסביב לעיגול צריכים להוסיף יותר רביע‪ .‬מפני שלא‬ ‫לשמה‪.‬‬ ‫מגיעים בחשבון זה אלא לט"ז אמות‪ .‬ואין לומר‬ ‫ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של מועד‪,‬‬ ‫ששלשה אנשים יושבים בשתי אמות‪ ,‬וא"כ ההקף‬ ‫וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של מועד אם לא‬ ‫החיצוני שלהם הוא ט"ז‪ ,‬וכדי שיהיה בחלל ריבוע של‬ ‫עשאה מתחילה‪ ,‬ואם עשה את הסוכה לשם חג‪ ,‬או בתוך‬ ‫ד' על ד' צריך י"ז פחות חומש‪ ,‬ואין לומר דלא דק כיון‬ ‫ל' יום לסוכות‪ ,‬כשרה לכו"ע‪ ,‬דכיון של' יום לפני החג‬ ‫שיש בזה קולא‪.‬‬ ‫שואלים ודורשים בהלכות החג‪ ,‬בסתמא עשייתה לשמה‪.‬‬ ‫רבנן דקיסרי מבארים שריו"ח התכוון להקף החיצוני‬ ‫ח‪:‬‬ ‫עצי סוכה אסורים כל שבעה‪ ,‬דכתיב "חג הסוכות‬ ‫של כ"ד בני אדם היושבים בעיגול‪ ,‬ואף שעיגול שנמצא בתוך‬ ‫שבעת ימים לד' "‪ ,‬כשם שחל שם שמים על החגיגה‬ ‫ריבוע הוא רבע פחות מהריבוע‪ ,‬מ"מ ריבוע שנמצא‬ ‫לאוסרם עד הקטרת אימורים שאז זכו בהם משלחן גבוה‪ ,‬ו"חג"‬ ‫בתוך עיגול הוא חצי פחות מהעיגול דהיינו שהריבוע הוא‬ ‫הוא מלשון חגיגה‪ ,‬כך חל שם שמים על הסוכה‪.‬‬ ‫שני שליש מהעיגול‪ ,‬וא"כ ריבוע שהקפו ט"ז העיגול שסביבו הוא‬ ‫לשמה בציצית‪ -‬ציצית שעשאה מן הקוצים חוטים‬ ‫כ"ד‪ .‬אך דבר זה אינו נכון במציאות אלא אמה מרובעת‬ ‫שנקרעו בזמן אריגת הבגד ונשארו תלויים בו והם בולטים‬ ‫אלכסונה הוא אמה וב' חומשי אמה‪.‬‬ ‫כקוצים‪ ,‬או מן הנימין חוטי התפירה שבקצה הבגד‪ ,‬או מן‬ ‫הגרדין חוטי הטלית עצמם שנשארו מהאריגה‪ ,‬פסולה‪,‬‬ ‫כמה דינים בהכשר הסוכה‬ ‫דכתיב "גדילים תעשה לך" לשם חובך‪ .‬ואם עשאה‬ ‫שתי סוכות של יוצרים שבפנימית מצניע קדרותיו ודר‪,‬‬ ‫מן הסיסין‪ ,‬לרב כשרה כיון שנתלו בבגד לשמה‪,‬‬ ‫ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר‪ ,‬הפנימית אינה סוכה‪ ,‬דאף‬ ‫ולשמואל פסולה דבעינן גם טויה לשמה‪.‬‬ ‫דקיימא לן כבית הלל שא"צ לעשות את הסוכה לשם חג‪ ,‬מ"מ‬ ‫בעינן שיהיה ניכר שהוא דר בה לשם סוכה‪ ,‬וחייבת במזוזה‬ ‫סוכה גזולה פסולה‪ ,‬דכתיב "וחג הסוכות תעשה לך"‪.‬‬ ‫לעולם מפני שכל דירתו שם‪ .‬והחיצונה כשרה לסוכה דכיון‬ ‫וכן ציצית גזולה פסולה‪ ,‬דכתיב "ועשו להם"‪.‬‬ ‫שכל השנה אינו דר בה איכא היכרא שהוא דר בה לשם סוכה‪,‬‬ ‫ופטורה ממזוזה לעולם‪ ,‬מפני שאינה דירה אלא מעבר‪ ,‬ואין‬ ‫סוכה שיש לה כסוי נוסף מלבד הסכך‬ ‫לחייבה מדין בית שער שחייב במזוזה מדרבנן‪ ,‬מפני שגם‬ ‫כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים"‪ ,‬ודרשו חז"ל ממה‬ ‫הפנימית אינה קבועה‪.‬‬ ‫שהתורה כתבה בסכת בכתיב חסר שצריך שיהיה רק סכך‬ ‫אחד על הסוכה‪ ,‬למעט סוכה שהיא תחת אילן או תחת סוכה‬ ‫סוכת גנב"ך (גויים שעשאוה לדור בה בימות החמה‪ ,‬נשים‪,‬‬ ‫אחרת או תחת תקרת הבית‪ .‬ולהלן יבוארו אופני הפסול‬ ‫בהמה‪ ,‬כותים דקסבר גירי אריות הם‪ ,‬והיינו שהמשיכו לעבוד‬ ‫וההכשר בסוכות אלו‪ ,‬והאם סדין או נוי סוכה פוסלים את‬ ‫את אלוהיהם‪ ,‬אבל אם מחמת אריות התגיירו באמת הוו גרים)‪,‬‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫ורקב"ש (רועים‪ ,‬בורגנים‪ ,‬קייצים‪ ,‬שומרי פירות‬ ‫ט‪ :‬סוכה תחת האילן‪ -‬אם האילן צילתו מרובה‬ ‫שעשאוה לישב בה מפני השרב‪ ,‬והם ישראלים‪ ,‬ולא עשאוה לשם‬ ‫מחמתו הסוכה פסולה‪ ,‬כאילו עשאה בתוך הבית‪,‬‬ ‫חג)‪ ,‬כשרה‪ ,‬ובלבד שתהיה מסוככת כהלכתה‪ ,‬והיינו‬ ‫דמחובר פסול לסיכוך דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" ממה‬ ‫לשם צל ולא לצניעות בעלמא‪ ,‬דבעינן סוכה לשם צל מהשמש‪.‬‬ ‫שאתה מאסף כגון פסולת גורן ויקב‪ .‬ואם האילן חמתו‬ ‫י"א שגנב"ך זה יותר חידוש לפוטרם משום דקביעי‪,‬‬ ‫מרובה מצילתו‪ ,‬אם חבט –השפיל את ענפי האילן‬ ‫וי"א שרקב"ש זה יותר חידוש לפוטרם משום שהם של‬ ‫ועירבם עם הסכך הכשר‪ ,‬ואין נראים בעין‪ ,‬כשרה‪ ,‬ומצטרפים‬ ‫בני חיובא‪.‬‬ ‫ענפי האילן להשלים לצילתו מרובה מחמתו‪ ,‬משום ביטול ברוב‪,‬‬ ‫אבל בלא חבט פסול כיון שהסכך הפסול מצטרף לסכך‬ ‫ט‪ .‬עשית הסוכה לשמה‪ -‬סוכה שעשאה יותר מל'‬ ‫הכשר וכיון שאינו מעורב אינו בטל‪ ,‬ולא גוזרים אטו היכא‬ ‫יום לפני החג‪ ,‬לבית שמאי פסולה דבעינן עשיה‬ ‫דלא חבטן ששם אין ביטול כיון שאינם מעורבים‪ ,‬ומותר‬ ‫לשמה‪ ,‬דכתיב "חג הסוכות תעשה לך"‪ ,‬ולב"ה כשרה‪,‬‬ ‫לעשות כן לכתחילה‪ .‬וכן הא דתנן הדלה עליה את הגפן‬ ‫ואיתא בירושלמי שצריך לחדש בה דבר‪ ,‬י"א טפח‪ ,‬וי"א כל שהוא‬ ‫ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן והסיכוך הכשר‬ ‫על פני כולה‪ ,‬ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו‬ ‫הוא הרוב‪ ,‬כשרה‪ ,‬היינו בשחבטן שאז הכל נחשב כשר‪ ,‬אבל‬ ‫של מועד‪ ,‬וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של‬ ‫‪11‬‬ ‫הפורס סדין מעל הסכך כדי שלא יהיה שמש‪ ,‬או‬ ‫בלא חבטן צריך צלתה מרובה מחמתה ללא מה שהדלה‪ .‬וכתב‬ ‫מתחת הסכך כדי שלא ישרו עלים לסוכה‪ ,‬פסולה‪ ,‬דכיון‬ ‫רש"י דשמעינן מהכא שאפשר לסכך על קני הגג‪ ,‬אע"פ שהם‬ ‫שהניחו כדי להגן‪ ,‬שוייה סכך‪ ,‬וסדין פסול לסכך כיון שהוא מקבל‬ ‫סמוכים זה לזה בפחות מג'‪ ,‬כיון שחמתן מרובה מצילתן‪.‬‬ ‫טומאה‪.‬‬ ‫סוכה על גבי סוכה‪-‬‬ ‫הפורס סדין כדי ליפות את הסוכה‪ ,‬הסכך כשר‪ ,‬כיון‬ ‫סוכה תחת סוכה (וכן סוכה תחת אילן) פסולה‪ ,‬דכתיב‬ ‫שאין על הסדין שם סכך‪.‬‬ ‫"בסכת"‪ .‬והיינו היכא ששתי הסוכות צילתן מרובה‬ ‫דין דברים הבאים לנוי הסוכה‪-‬‬ ‫מחמתן‪ ,‬ובאופן זה הסוכה התחתונה פסולה‪ ,‬והעליונה‬ ‫כשרה אם הסכך שלה נמצא עד כ' אמה‪ ,‬ואם הסכך‬ ‫שימוש בהם‪ -‬סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין וכו'‬ ‫של העליונה גבוה יותר מכ' אמה מהגג של התחתונה שזה‬ ‫אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג‪,‬‬ ‫הקרקעית של העליונה‪ ,‬גם העליונה פסולה‪.‬‬ ‫ואם התנה עליהם ואמר איני בודל מהם כל בין השמשות‪,‬‬ ‫הכל לפי תנאו‪.‬‬ ‫י‪ .‬ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה ולמטה מכ'‪,‬‬ ‫י‪ :‬נויי סוכה אין ממעטים משיעור סוכה‪ ,‬והיינו שאם‬ ‫והתחתונה צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬התחתונה כשרה‬ ‫שאינה נחשבת סוכה תחת סוכה כיון שהעליונה חמתה מרובה‬ ‫הסכך הוא למעלה מכ'‪ ,‬אין ממעטים את הסוכה להכשירה‪ ,‬כיון‬ ‫מצילתה‪ ,‬ואין סכך העליונה פוסל משום סכך פסול כיון שהוא‬ ‫שאינם ממין סכך‪ ,‬וכן אינם פוסלים אם יורדים למטה מי"ט‪ .‬ומן‬ ‫בתוך כ'‪ ,‬והעליונה פסולה כיון שחמתה מרובה מצילתה‪ ,‬אבל‬ ‫הצד ממעטים משיעור ז"ט‪.‬‬ ‫אם העליונה למעלה מכ'‪ ,‬דעת רש"י שזה פוסל אף בחמתה‬ ‫נויי סוכה המרוחקים ד"ט מהסכך‪ ,‬לרב נחמן כשרה‬ ‫מרובה‪ ,‬כיון שסכך למעלה מכ' הוא סכך פסול‪ ,‬וקמ"ל שלא‬ ‫דהם בטלים לסוכה‪ ,‬ולרב חסדא ולרבה בר רב הונא פסולה‬ ‫גוזרים שמא יבואו לצרף סכך פסול לסכך כשר‪ ,‬והיינו‬ ‫משום דחשיב אהל מפסיק‪ .‬ומ"מ כשהיו בבית ריש גלותא‬ ‫להכשיר אף כשהסכך של העליונה למעלה מכ'‪.‬‬ ‫ישבו בסוכה כזו‪ ,‬משום ששלוחי מצוה פטורים מן‬ ‫ואם התחתונה חמתה מרובה מצילתה דהוא כמאן דליתא‪,‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬והמצוה היא הקבלת פני רבו ברגל‪.‬‬ ‫והעליונה צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬והסכך של העליונה‬ ‫בתוך כ' לקרקע‪ ,‬שתיהן כשרות ע"י סכך העליונה‪.‬‬ ‫שטיחת כתונת ע"ג סוכה‪ -‬רב אשי אמר לעבדו‬ ‫שיוריד את הכתונת ששטח ע"ג הסוכה ליבשה לאחר‬ ‫ההבדל בין סכך לסכך כדי להחשיבם לב' סוכות‪-‬‬ ‫שתתייבש‪ ,‬כדי שלא יאמרו שמסככים בדבר המקבל‬ ‫לרב הונא טפח‪ ,‬כדמצינו לענין טומאה שרק טפח מביא‬ ‫טומאה‪ ,‬אבל כשניכר שהיא רטובה א"צ להסירה‪.‬‬ ‫את הטומאה אם יש קורה ארוכה ויש טומאה תחת אחד‬ ‫מראשיה כל מה שתחת הקורה טמא אם היא רחבה טפח ויש שם‬ ‫דיני כילה נקליטין וקינופות‬ ‫חלל טפח‪ ,‬ודין זה הוא הלכה למשה מסיני‪ ,‬וחוצץ מפני‬ ‫סוכה שיש בתוכה אהל עם קירוי אין על חלל האהל דין‬ ‫הטומאה אם יש כלי מעל הטומאה‪ ,‬ובפחות מטפח הוי טומאה‬ ‫סוכה‪ .‬ולהלן יבואר מה הדין כשמעל המיטה תלוי כיסוי‪ ,‬מתי‬ ‫רצוצה שהיא בוקעת ועולה‪ .‬ולרב חסדא ולרבה בר אבוה ד'‬ ‫הוא נחשב כאהל בפני עצמו ותוכו פסול לסוכה‪ ,‬ומתי אינו‬ ‫טפחים‪ ,‬דלא מצינו מקום חשוב פחות מד"ט‪,‬‬ ‫נחשב כאהל והנמצא בתוכו נחשב כנמצא בסוכה‪ ,‬והדבר‬ ‫ולשמואל השיעור לפסול הוא י' טפחים כשיעור הכשר‬ ‫תלוי אם יש בו גובה י' טפחים‪ ,‬ואם יש בו לפחות טפח שאינו‬ ‫הסוכה‪ ,‬דהא משום ב' סוכות פסלה קרא‪.‬‬ ‫משופע‪ ,‬ואם זה קבוע או עראי‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫כילה בסוכה‪ -‬מותר לישן בסוכה בתוך כילה אף אם‬ ‫ר"י אומר אם אין דיורים בעליונה התחתונה כשרה‪-‬‬ ‫יש לה גג כיון שאינה קבועה בחזקה‪ ,‬ובלבד שלא תהיה‬ ‫אין נ"מ בדיורים בפועל‪ ,‬אלא כל שהיא ראויה לדיורים‬ ‫גבוהה י"ט דפחות מי"ט לא חשיב אהל‪ ,‬ובכילת חתנים שאין‬ ‫פסולה‪ .‬ולשמואל ליכא לפרושי שנחלקו בפחות מי'‪,‬‬ ‫לה גג כשאר כילות אלא גגה משופע‪ ,‬מותר אף בגבוהה י"ט‪.‬‬ ‫שהרי לשיטתו אף לת"ק כשרה בפחות מי'‪ ,‬וכן אם אין‬ ‫העליונה יכולה לקבל כרים וכסתות ולישן שם‪ ,‬אינה‬ ‫נקליטין‪ -‬מותר לפרוס סדין ע"ג ב' נקליטי המיטה‬ ‫פוסלת‪ ,‬אלא נחלקו היכא שראויה לקבל כרים וכסתות‬ ‫הנמצאים בב' צידי המיטה‪ ,‬ועליהם כלונסא‪ ,‬וטעם ההתר הוא‬ ‫ע"י הדחק‪ ,‬דרבנן סברי שכיון שיכולה לקבל ע"י הדחק יש שם‬ ‫משום שהסדין מונח בצורה משופעת ואין לו גג רחב טפח‪,‬‬ ‫סוכה על העליונה וממילא התחתונה פסולה‪ ,‬ולר"י כיון דליכא‬ ‫ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוהים י"ט מהמיטה‪ ,‬שאז‬ ‫תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה‪.‬‬ ‫אסור אפי' אם אין לה גג כיון דקביעי‪ .‬וכן מותר לישן‬ ‫בסוכה תחת מיטה שאינה גבוהה י"ט‪( .‬ולר"י מותר‬ ‫האם פריסת סדין פוסלת את הסכך‪-‬‬ ‫‪12‬‬ ‫שלופי והיינו שמקום הקציצה נמצא סמוך לאילן ואין הקציצה‬ ‫בכילה אף ביש לה גג והיא גבוהה י"ט‪ ,‬וכן מותר לישן‬ ‫ניכרת‪ ,‬מודה רב שפסול‪.‬‬ ‫תחת מיטה‪ ,‬דס"ל דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל‬ ‫ונ"מ במחלוקת זו גם לגבי עשית ציצית‪ ,‬וכגון‬ ‫קבע)‪.‬‬ ‫היכא שתלה על הטלית חוט אחד שכפל אותו לארבע‪,‬‬ ‫קינופות‪ -‬פירס סדין ע"ג ד' הקינופות והיינו ע"ג ד'‬ ‫וחזר וכפלו הרי כאן ח'‪ ,‬ולא חתכו עד אחר שעשה כל‬ ‫עמודים הנמצאים בד' צידי המיטה שיש עליהם כלונסאות‪,‬‬ ‫הגדילים וקשריהם‪ ,‬שלפי רב יכול לחתוך את החוט‬ ‫והרחיק את הסדין מן הסכך‪ ,‬פסולה‪ ,‬אע"פ שאינם גבוהים‬ ‫והציצית כשרה דפסיקתה זו היא עשייתה‪ ,‬ולשמואל‬ ‫י"ט‪ ,‬כיון דקביעי בחזקה‪ ,‬ואף שבנקליטין מותר באינם‬ ‫וללוי לא מהני שיחתוך‪ ,‬ובברייתא מבואר כדעת‬ ‫גבוהים י"ט‪ ,‬קינופות קביעי יותר מנקליטין‪ ,‬ואע"פ שלא‬ ‫שמואל‪ .‬והא דאמר שמואל שאם הטיל חוטים לשתי‬ ‫פרס סדין לסיכוך‪ ,‬וממילא אין לפסול משום מסכך בדבר המקבל‬ ‫קרנות בבת אחת ואח"כ פסק ראשי החוטים כשר‪,‬‬ ‫טומאה‪ ,‬פסול משום שאהל מפסיק בינו לסוכה‪ .‬ולשמואל‬ ‫איירי בפסק ואח"כ קשר‪ ,‬וקמ"ל דא"צ שיהיה "כנף"‬ ‫דס"ל שאין סוכה תחת סוכה פסולה אלא כשהעליונה‬ ‫אחד בשעת ה"פתיל" שפותלו ותולה אותו‪.‬‬ ‫גבוהה י"ט‪ ,‬אע"ג דקביעי‪ ,‬צ"ל דלמיפסל סוכה בעי‬ ‫עשרה‪ ,‬אבל לשוויי אהל שלא ישן תחתיו א"צ עשרה‪.‬‬ ‫חיוב נשים בציצית‪ -‬מבואר בגמ' שרב עמרם חסידא היה‬ ‫עושה ציצית לאשתו‪ .‬וביארו רש"י ותוס' (ד"ה דרב) דס"ל‬ ‫האם כילה או בית נחשבים כיסוי לקריאת שמע‪-‬‬ ‫שלילה זמן ציצית‪ ,‬ו"וראיתם אותו" ממעט כסות סומא‪,‬‬ ‫שמואל סובר שערום הישן בכילה מוציא ראשו וקורא‬ ‫וממילא הוי מצות עשה שאין הזמן גרמא‪ ,‬ולכן נשים חייבות‬ ‫ק"ש‪ ,‬ואין בזה משום "ולא יראה בך ערות דבר"‪ ,‬דכיון דלאו‬ ‫בציצית‪.‬‬ ‫שמיה אהל הרי הוא כמוציא ראשו מחוץ לחלוקו‪ .‬ואם הכילה‬ ‫י"א‪ :‬תעשה ולא מן העשוי בלולב‪ -‬עבר וליקט‬ ‫גבוהה י' לא מהני שיוציא ראשו‪ ,‬דהוי כעומד ערום‬ ‫ענבי ההדס ביו"ט שאם היו הענבים מרובים מהעלים פסול‬ ‫בבית שאינו יכול להוציא ראשו חוץ לחלון ולקרות‬ ‫משום דהוי מנומר ואינו הדר‪ ,‬ואסור למעט ביו"ט משום מתקן‬ ‫ק"ש‪ ,‬ואמנם בבית אפי' פחות מי' לא מהני שיוציא‬ ‫מנא‪ ,‬ואם עבר על דברי חכמים וליקטן ביו"ט רבי שמעון בר‬ ‫ראשו כיון דקביע‪.‬‬ ‫יהוצדק פוסל וחכמים מכשירים‪ .‬הגמ' רוצה לומר‬ ‫שלכו"ע לולב צריך אגד לאגוד את ג' המינים יחד‪ ,‬וא"כ יש‬ ‫דין סיכוך בדבר שגידולו מן הארץ והוא‬ ‫בו עשיה‪ ,‬ויש בלולב דין תעשה ולא מן העשוי דילפינן‬ ‫תלוש ואינו מקבל טומאה‬ ‫מסוכה בבנין אב‪ ,‬ונחלקו אי אמרינן בסוכה ובלולב‬ ‫מדאורייתא ישנם ג' תנאים ממה צריך לעשות את הסכ‪ :‬א'‬ ‫קציצתן זו היא עשייתם‪ ,‬או לא‪ .‬והגמ' אומרת‬ ‫שיהיה דבר שגידולו מן הארץ‪ .‬ב' שאותו הדבר יהיה תלוש‬ ‫שאפשר להעמיד שנחלקו אם לומדים לולב מסוכה‪,‬‬ ‫ולא מחובר‪ .‬ג' שלא יהיה ראוי לקבל טומאה (למעט כלים‬ ‫אבל לכו"ע לא אומרים קציצתן זו היא עשייתן‪ .‬או‬ ‫וכדומה)‪ .‬ולהלן יבואר מקור דינים אלו‪ ,‬ופרטי הדינים‪.‬‬ ‫שנחלקו אם לולב צריך אגד‪ ,‬כמו שנחלקו ת"ק ור"י‬ ‫י"א‪ .‬אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬והוא‬ ‫במקום אחר‪ ,‬שר"י סובר שלולב שאינו אגוד פסול‪,‬‬ ‫תלוש‪ ,‬דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן ויקב הכתוב‬ ‫דילפינן גז"ש לקיחה לקיחה מאגודת אזוב‪ ,‬ולרבנן‬ ‫מדבר‪ ,‬ואינו מקבל טומאה‪ ,‬אבל דבר שאין גידולו מן הארץ‪,‬‬ ‫כשר‪ ,‬ולא דורשים גז"ש ואין אדם דן גז"ש מעצמו‪ ,‬דשמא‬ ‫אע"פ שאינו מקבל טומאה כגון עורות המחוסרים מלאכה אינו‬ ‫לא נכתב כדי לדרוש גז"ש‪ ,‬וממילא א"א לפוסלו משום‬ ‫כשר לסיכוך‪ .‬ואם סיכך במחובר לקרקע פסולה‪ .‬ואם‬ ‫תעשה ולא מן העשוי‪ .‬ומ"מ אף לרבנן מצוה לאוגדו‬ ‫התלוש הוא יותר מהמחובר כשרה משום ביטול ברוב‪.‬‬ ‫משום זה אלי ואנווהו‪.‬‬ ‫האם אומרים פסיקתן זו היא עשייתן‪-‬‬ ‫מקור דין סיכוך בדבר שאינו מקבל טומאה‬ ‫המסכך במחובר וקצצו‪ ,‬לרב יוסף שיטת רב שרק אם‬ ‫וגידולו מן הארץ‪-‬‬ ‫נענע קצת את הסכך שהיה מחובר אחרי שקצצו‪ ,‬והיינו‬ ‫לר"ל לומדים מדכתיב "ואד יעלה מן הארץ" ומבואר מזה‬ ‫שמגביה כל אחד לבדו ומניחו‪ ,‬כשרה‪ ,‬וא"צ לסותרה כולה‪ ,‬אבל‬ ‫שענן גידולו מן הארץ‪ ,‬וכיון שסוכה היא זכר לענני כבוד‬ ‫אם לא נענע פסולה משום "תעשה" ולא מן העשוי‪ .‬ורב הונא‬ ‫דכתיב "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ומתרגמינן‬ ‫אמר שזו שיטת שמואל‪ ,‬אבל רב מכשיר אפי' אם לא‬ ‫"ארי במטלות ענניי"‪ ,‬וכדעת ר"א שהכונה לענני כבוד‪ ,‬א"כ‬ ‫נענע‪ ,‬דקציצתן זו היא עשייתן‪ ,‬ורק היכא שלא עשה שום‬ ‫צריך לעשות סוכה מדבר שגידולו מן הארץ כמו עננים‪,‬‬ ‫מעשה בסכך‪ ,‬כגון החוטט בגדיש‪ ,‬פסולה‪ .‬אמנם אם שלפינהו‬ ‫‪13‬‬ ‫עוד מדיני הסכך‬ ‫וכן מדבר שאינו מקבל טומאה‪ ,‬כמו עננים שאינם מקבלים‬ ‫טומאה‪ ,‬שהרי לא נאמר טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין‬ ‫החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה‪ ,‬משום‬ ‫ואדם‪ .‬אמנם לדעת ר"ע דס"ל שהיו סוכות ממש שהיו‬ ‫תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬אבל אם נענע את הסיכוך‪ ,‬כשר‪,‬‬ ‫עושים בשעת חנייתם להגנה מפני החמה‪ ,‬ליכא למילף‬ ‫ואין כאן גזירת אוצר‪ ,‬שכיון שנענע את הסכך אין לחוש‬ ‫מהתם‪ ,‬די"ל שהיו מסככים בכלים או בגדים או עורות‪.‬‬ ‫שפעם אחרת יעשה סוכה פסולה‪ ,‬דאם תיקן את המעוות כ"ש‬ ‫שלא יעוות‪ .‬ומדקתני "אינה סוכה" דייק ריו"ח שזה פסול‬ ‫לרב דימי לומדים מדכתיב "חג הסוכות תעשה לך"‪,‬‬ ‫דאורייתא‪.‬‬ ‫מקיש סוכה לחגיגה דבעינן דבר שאין מקבל טומאה‬ ‫וגידולו מן הארץ‪ ,‬ובהמה היא גידולי קרקע לפי שניזונת מן‬ ‫כל הפסולים ששנינו בסכך כשרים לדפנות‪ ,‬דדופן לא‬ ‫הקרקע‪ ,‬כדאמרינן גבי מעשר דכתיב "בבקר ובצאן" מה הפרט‬ ‫איקרי סוכה‪ ,‬דאף שלומדים דפנות מדכתיב ג"פ "בסוכות"‪,‬‬ ‫מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע‪ ,‬אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות‬ ‫מייתורא ילפינן ולא ממשמעותא‪.‬‬ ‫אינם גידולי קרקע‪ ,‬ולפי זה היה אפשר לסכך בעורות‪ ,‬אך כיון‬ ‫שהגמ' דוחה לימוד זה ולומדת מ"מגרנך ומיקבך" אין לסכך‬ ‫סיכוך בחיצים‪ -‬חיצים והיינו הבית יד שמחברים‬ ‫י"ב‪:‬‬ ‫בעורות‪ ,‬דלא חשיב גידולו מן הארץ אלא דבר הצומח‪ ,‬כדמבואר‬ ‫אליו את החץ‪ ,‬זכרים שתוחבים אותם בבית קיבול של ראש‬ ‫שאין פועלים אוכלים אלא בדבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬וממעטים‬ ‫החץ‪ ,‬כשרים לסיכוך‪ ,‬דפשוטי כלי עץ אין מקבלים טומאה‪,‬‬ ‫חולב ומחבץ ומגבן‪ .‬והגמ' שואלת דא"כ נלמד שהסיכוך‬ ‫אבל נקבות שראש החץ נכנס לתוך הנקב שלהם‪ ,‬פסולים‪,‬‬ ‫יהיה בבעלי חיים‪.‬‬ ‫כיון שיש להם בית קיבול‪ ,‬אע"פ שהוא בית קיבול‬ ‫י"ב‪ .‬רבין אמר בשם ריו"ח שלומדים מדכתיב‬ ‫העשוי למלאות לעולם‪.‬‬ ‫"באספך מגרנך ומיקבך"‪ ,‬ואין הכונה גורן ויקב עצמם‬ ‫סיכוך בפשתן‪ -‬אין לסכך באניצי פשתן והיינו לאחר‬ ‫שהרי א"א לסכך ביקב והיינו ביין‪ ,‬אלא הכונה פסולת‬ ‫שכבר תיקנום במסרק ונתלבנו‪ ,‬כיון שהם ראויים לקבל טומאת‬ ‫גורן (–קשין) ויקב (‪-‬זמורות ואשכולות ריקנים)‪ .‬ורב ירמיה‬ ‫נגעים‪ .‬אבל בהוצני פשתן שלא נישרו ולא נופצו אפשר‬ ‫שואל שי"ל שהכונה ליין קרוש‪ .‬ורב אשי אומר‬ ‫לסכך‪ ,‬והושני פשתן אין ידוע מה דינם‪ ,‬ואין ידוע אם‬ ‫שלומדים מהמ' של מגרנך ומיקבך שמסככים בפסולת‬ ‫הספק הוא בדייק במכתשת ולא נפיץ במסרק‪ ,‬אבל אם‬ ‫שנוטלים מהם‪ ,‬ולא בהם עצמם‪.‬‬ ‫נשרו ולא דייק כשרה‪ ,‬או שגם בזה יש ספק‪.‬‬ ‫לרב חסדא לומדים מדכתיב "צאו ההר והביאו עלי זית‬ ‫שושי ושווצרי מיני ירקות שאינם מאכל אדם‪ -‬לרב יהודה‬ ‫ועלי עץ שמן ועלי הדס (שוטה שאינו של שלש שלש עלים‪,‬‬ ‫מסככים בהם דכיון שאינם מאכל אדם אינם מקבלים טומאה‪,‬‬ ‫לסכך) ועלי תמרים ועלי עץ עבות (ללולב)"‪.‬‬ ‫ולאביי שושי מסככים בהם‪ ,‬אבל שווצרי אין מסככים‬ ‫בהם כיון שריחם רע‪.‬‬ ‫סיכוך בחבילות‬ ‫חבילות עצים וכדומה פסולות לסיכוך‪ .‬אם הניחם שלא‬ ‫י"ג‪ .‬היזמי והיגי מיני סנה‪ -‬לרב חנן בר רבא מסככים‬ ‫לצורך סיכוך אלא למטרה אחרת אין עליהם שם סכך כלל‬ ‫בהם‪ ,‬לאביי היזמי מסככים בהם‪ ,‬אבל היגי אין מסככים‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬ואף אם הניחם לצורך סיכוך פסול מדרבנן שמא‬ ‫בהם‪ ,‬כיון שעליהם נושרים ואדם יוצא בגללם מן‬ ‫יניחם ליבשם וימלך לסכך בהם‪ .‬ולהלן (י"ב‪ .‬וכן בדף י"ג)‬ ‫יבוארו פרטי הדינים בזה‪.‬‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫י"ב‪ .‬חבילי קש או עצים או זרדים אין מסככים בהם‬ ‫מרור שיש לו שם לווי‪ -‬מרריתא דאגמא יוצאים בו‬ ‫כשהם קשורים‪ ,‬ואם הניחם כדי ליבשם פסול משום‬ ‫ידי חובת מרור‪ .‬הגמ' שואלת שהרי יש לו שם לווי‪,‬‬ ‫תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬דכיון שלא הניחם לשם צל אין שם‬ ‫ומצינו גבי אזוב להזאת טמא‪ ,‬שביש לו שם לווי‬ ‫סוכה חל עליו‪ ,‬ואפי' אם הניחם לשם סכך פסול משום‬ ‫פסול‪ ,‬והכא נמי כתיב "מרור" סתם‪ .‬אביי מבאר שכיון‬ ‫גזירת אוצר והיינו שמא יניחם כדי ליבשם וימלך לסכך‬ ‫שבזמן מתן תורה היה שמו בלא שם לווי‪ ,‬ורק אח"כ‬ ‫בהם‪ .‬וריו"ח דייק מלשון המשנה "אין מסככים בהם"‬ ‫נשתנה שמו‪ ,‬כשר‪ ,‬דכשהזכירה תורה מרור אף הוא היה‬ ‫שכוונת המשנה לגזירה ולא לפסול דאורייתא‪ ,‬מדלא‬ ‫בכלל‪ .‬ורבא מבאר שבאמת שמו מרור סתם‪ ,‬ואין‬ ‫קתני "אינה סוכה" כמו בגדיש דלהלן‪.‬‬ ‫קורין לו מרריתא דאגמא אלא משום שמשם מקומו‪.‬‬ ‫לרש"י מרריתא דאגמא היינו חזרת של אגם‪.‬‬ ‫אם התיר את החבילות כשר לסכך‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫יש להם דין יד‪ ,‬כיון דניחא ליה בהו כדי שלא יתפזר‬ ‫המשך דיני חבילות‬ ‫הסכך וילכו השיבולים לאיבוד‪.‬‬ ‫אגד בידי שמים‪ -‬אפקותא דדיקלא (‪-‬הרבה ענפים‬ ‫שיטת רב מנשיא בר גדא שבקוצר לסכך אין דין יד‬ ‫קטנים הגדלים במקום מוצא הדקל מהקרקע‪ .‬אבל אצוותא‬ ‫כיון שאוכל פסול לסכך‪ ,‬ואם האוכל היה מרובה על הפסולת‬ ‫דדיקלא זה עשב הגדל סביבות הדקל‪ ,‬ואינו ממין דקל שהרי‬ ‫היתה הסוכה פסולה‪ ,‬וכ"ש שבבוצר אין דין יד‪ ,‬משום דלא‬ ‫יוצאים בו יד"ח מרור)‪ ,‬ודוקרנא דקני (‪-‬כנ"ל‪ ,‬אלא שזה בדקל‬ ‫ניחא ליה‪ ,‬כיון שהם מוצצים מהיין‪.‬‬ ‫וזה בקנים)‪ ,‬מסככים בהם‪ ,‬דאגד בידי שמים לא שמיה‬ ‫ענפי תאנים ענבים שיבולים ותמרים שיש בהם‬ ‫אגד‪ ,‬ואע"פ שאגדם‪ ,‬אגד חד לא שמיה אגד והם הרי‬ ‫מחוברים כבר בצד אחד‪.‬‬ ‫פירות‪ ,‬לת"ק אם הפסולת מרובה על האוכל כשר‬ ‫לסיכוך‪ .‬ולאחרים צריך שיהיה מרובה אף על הידות‪,‬‬ ‫כמה נחשבים אגד‪ -‬אגד חד לא שמיה אגד לא לענין‬ ‫דשיעור בית יד סמוך לאוכל גם הוא מקבל טומאה‪ .‬הגמ'‬ ‫חבילה לסכך ולא לענין אגודת אזוב‪ ,‬אגד שלש שמיה אגד‪,‬‬ ‫אומרת שמדברי ת"ק מוכח דלא כרבי אבא‪ ,‬וממילא‬ ‫אגד שניים תלוי במחלוקת רבי יוסי ורבנן גבי אזוב‪,‬‬ ‫דברי רבי אבא בהכרח כאחרים‪ ,‬אבל לרב מנשיא י"ל‬ ‫שלרבי יוסי צריך אזוב עם ג' גבעולים‪ ,‬וזה מעכב‪ ,‬ואם‬ ‫שלכו"ע בקוצר לסכך אין דין ידות‪ ,‬ואיירי בקצצן‬ ‫היזה ונפל אחד ו נשארו ב' כשר‪ ,‬ובגרדומיו ‪-‬הגבעולים‬ ‫לאכילה ונמלך לסכך בהם‪ ,‬וטעמייהו דרבנן משום‬ ‫הרכים‪ ,‬די שישאר בהם כל שהוא מכל אחד‪ .‬ולרבנן‬ ‫שכיון שנמלך בטלה מחשבתו הראשונה‪.‬‬ ‫למצוה –לכתחילה‪ ,‬צריך ג' קלחים שבהם ג' גבעולים‬ ‫גבעול לכל קלח‪ ,‬וגבעול היינו הקנה האמצעי שהזרע בראשו‪,‬‬ ‫י"ד‪ .‬הגמ' שואלת שהרי מחשבה אינה מבטלת את‬ ‫אבל לעכב די בשניים‪ ,‬ושייריו אחד‪.‬‬ ‫היעוד לאכילה‪ ,‬כדמצינו גבי קבלת טומאה שכלים‬ ‫יורדים לידי טומאה במחשבה שחושב שזה יהיה גמר‬ ‫קנים שאגדם למנינא‪ ,‬מסככים בהם‪ ,‬ואין בהם‬ ‫י"ג‪:‬‬ ‫מלאכתן‪ ,‬ואינם עולים מידי קבלת טומאה אלא בשינוי‬ ‫גזירת אוצר כיון שאין דרך להצניעם אגודים‪ ,‬אלא אוגדים אותם‬ ‫עד שימכרו‪.‬‬ ‫מעשה אף אם ירדו במחשבה‪ .‬ודין זה אינו רק בכלים‬ ‫ולפי שהם חשובים‪ ,‬אלא גם באוכלין מצינו שאם בססן‬ ‫אגד שאינו עשוי לטלטלו‪ -‬צריפי דאורבני צריפים‬ ‫בגורן הם טהורות‪.‬‬ ‫מעצי ערבות‪ ,‬שמחברים את הענפים למעלה בקשר אחד‪ ,‬ולמטה‬ ‫מעבירים חוט בין ענף לענף‪ ,‬כדי שיהיה רחב מלמטה‪ .‬לרב פפא‬ ‫הגמ' מתרצת שלמ"ד שבססן היינו שהתיר איגודם‪,‬‬ ‫כשר רק כשהתיר ב' הקשרים‪ ,‬ולרב הונא בריה דר"י‬ ‫א"כ באוכלין מחשבה נמי מהני‪ ,‬דהתרת האגד אינה אלא‬ ‫אף בהתיר רק קשר העליון כשר‪ ,‬דכל אגד שאינו עשוי‬ ‫כמחשבה דלא ניחא ליה בידות שלהם‪ ,‬ולמ"ד שבססן היינו‬ ‫לטלטלו כגון זה שכשמטלטלים אותו הוא ניתק מאיליו‪ ,‬אינו‬ ‫שדשן ברגלי הבהמה‪ ,‬א"כ מבואר שצריך מעשה כדי‬ ‫אגד‪.‬‬ ‫להפקיע מיעודם לאכילה‪ ,‬צ"ל דהכא נמי איירי‬ ‫שבססן‪ .‬ולפי זה טעמא דאחרים דס"ל כרבי יוסי שאף‬ ‫ירקות הכשרים למרור שהם דקים‪ ,‬מביאים את‬ ‫לאחר שבססן נשארים בדינם הראשון‪ ,‬כיון שראויות‬ ‫הטומאה בעודם לחים‪ ,‬כיון דמדאורייתא כל זמן שלא יבשו הוי‬ ‫להופכם בעתר ע"י הידות‪ ,‬ובלי הידות היה קשה להופכם‪,‬‬ ‫אהל‪ ,‬ואינם חוצצים בפני הטומאה מדרבנן‪ ,‬וכן פוסלים‬ ‫והכא נמי הקשים ראויים לסייע בפירוק הסכך‪.‬‬ ‫בסוכה משום אויר בג' טפחים‪ ,‬ולא בד' כסכך פסול‪ ,‬אף שזה‬ ‫אוכל הראוי לקבל טומאה‪ ,‬כיון דלכי יבשי פרכי ויש לחוש‬ ‫תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממידת‬ ‫שיסמכו עליהם כשהם יבשים‪.‬‬ ‫אכזריות לרחמנות‪.‬‬ ‫סיכוך וטומאה באוכל המחובר לפסולת‬ ‫סיכוך בנסרים‬ ‫אוכל הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו‪ .‬הגמרא‬ ‫מדאורייתא מותר לסכך גם בנסרים שהם רחבים מאד‪ ,‬כל‬ ‫מבארת מה הדין בענפים המחוברים לאוכל‪ ,‬מתי דינם כמו‬ ‫זמן שהניחם לסיכוך ואינם תקרת ביתו‪ ,‬וחכמים גזרו בנסרים‬ ‫האוכל עצמו מפני שהם היד של האוכל‪ ,‬ומתי אין דינם כמו‬ ‫בשיעור מסוים שאין לסכך בהם שמא יבואו להכשיר את‬ ‫האוכל עצמו‪.‬‬ ‫תקרת הבית לסיכוך‪ .‬ולהלן יבואר מה שיעור רוחב הנסרים‬ ‫שחז"ל פסלו לסיכוך‪.‬‬ ‫שיטת רבי אבא שהבוצר ענבים לגת כדי לדרוך אותם‪,‬‬ ‫אין להם דין יד והיינו שאם נטמא העץ לא נטמא האוכל‪ ,‬כיון‬ ‫שאינו צריך ואינו רוצה את הבית אחיזה‪ ,‬אבל הקוצר לסכך‬ ‫‪15‬‬ ‫משום גזירת תקרה‪ ,‬ואין עושים כך תקרה‪ .‬ואמר להם רב הונא‬ ‫איתא במתני' שלר"י מסככים בנסרים‪ ,‬ור"מ אוסר‪ .‬ואם‬ ‫שפסולה‪ ,‬דכיון שיש שם פסול עליהם הוי כשיפודין של‬ ‫נתן על הסוכה נסר שהוא רחב ד' טפחים כשרה ובלבד‬ ‫מתכת שפסולים בכל ענין‪.‬‬ ‫שלא ישן תחתיו‪.‬‬ ‫נתן נסר שהוא רחב ד' אע"פ שלא הכניסו לתוכה‬ ‫לרב נחלקו בנסרים רחבים ד' טפחים כדרך הנסרים‬ ‫אלא ג' פסולה‪ .‬לרב הונא היינו בהפכם על צידיהם‪.‬‬ ‫שברוב התקרות‪ ,‬והמחלוקת היא אם גוזרים שמא יבואו‬ ‫ולחולקים היינו שהניחו בדופן פתח הסוכה והוא נוטה‬ ‫להכשיר תקרה לסיכוך‪ ,‬או לא‪ ,‬ותקרה פסולה משום דסוכה‬ ‫לחוץ טפח‪ ,‬דפסול משום שפסל היוצא מן הסוכה נדון‬ ‫אמר רחמנא‪ ,‬ולא ביתו של כל ימות השנה‪ .‬אבל לכו"ע אפשר‬ ‫כסוכה‪ ,‬וכיון שאם הסכך היה כשר היה זה חלק מהסוכה‪ ,‬ממילא‬ ‫לסכך בנסרים שאינם רחבים ד"ט‪ ,‬דכיון דלא דמי לתקרה‬ ‫כיון שזה נסר רחב ד"ט הוא פוסל את הסוכה‪ .‬ואיירי בפתח שאין‬ ‫אין סיבה לגזור‪ .‬והא דתנא במתני' נתן עליה נסר שהוא‬ ‫שם דופן‪ ,‬וליכא למימר דופן עקומה‪.‬‬ ‫רחב ד"ט כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו‪ ,‬היינו לר"מ‪,‬‬ ‫סוכה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו‪ ,‬או‬ ‫ואיירי שהנסר הוא ליד הדופן‪ ,‬דאמרינן דופן עקומה‪ ,‬אבל לר"י‬ ‫שנפרצה סמוך לקרקע שיכול להזדקר בה גדי בבת‬ ‫יכול לישן תחתיו‪.‬‬ ‫אחת בהדיא וברווח‪ ,‬דהיינו ג' טפחים‪ ,‬פסולה‪.‬‬ ‫לשמואל נחלקו בנסרים שרחבים ג' ואינם רחבים‬ ‫ד'‪ ,‬דנפקי מתורת לבוד אבל אין בהם שיעור מקום‪ ,‬ור"מ‬ ‫תקרה שאין עליה מעזיבה‬ ‫אוסר משום דחייש למיעוטא שעושים מהם תקרה‪ ,‬אבל‬ ‫תקרת הבית העשויה מגידולי קרקע ואין עליה מעזיבה (‪-‬‬ ‫ברחבים ד' לכו"ע אין לסכך בהם‪ ,‬ובפחות מג' לכו"ע‬ ‫רצפת טיט)‪ ,‬כדי להכשירה לסיכוך צריך שתהיה מונחת שם‬ ‫מסככים בהם‪ ,‬דקנים בעלמא נינהו‪ .‬ובנסר רחב ד"ט אף‬ ‫לשם סכך ולא לשם תקרה‪ ,‬וכן צריך שלא יהיה בנסרים‬ ‫שיעור גזירת תקרה כפי שנתבאר בסוגיה הקודמת‪,‬‬ ‫לר"י לא יישן תחתיו‪( ,‬והיינו כשנתנו בצידי הסוכה‪,‬‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫דבאמצע הרי הוא פוסל את הסוכה‪ ,‬כיון שבאמצע לא‬ ‫שייך לומר דופן עקומה‪ .‬י"ז‪.):‬‬ ‫ט"ו לרב דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים הוא‬ ‫בנסרים שיש בהם רוחב ד"ט‪ ,‬והמחלוקת היא אם‬ ‫י"ד‪ :‬איתא בברייתא ששני סדינים מצטרפים‬ ‫גוזרים גזירת תקרה‪ ,‬א"כ כוונת מתני' דהכא שרבי‬ ‫לשיעור הפוסל‪ ,‬והיינו ד"ט באמצע הסוכה‪ ,‬אבל שני נסרים‬ ‫יהודה טען לר"מ שכבר נחלקו ב"ש וב"ה בזה לגבי‬ ‫אין מצטרפים‪ ,‬ור"י היא דס"ל שאפי' אם כולה מנסרים כשרה‪.‬‬ ‫תקרה שאין עליה מעזיבה (–רצפת טיט)‪ ,‬שלב"ה‬ ‫ולר"מ אף נסרים מצטרפים‪ .‬לשמואל איירי בנסרים‬ ‫מפקפק סותר ומנענע את כולם‪ ,‬או נוטל אחת מבינתיים‬ ‫שיש בהם ג' ואין בהם ד'‪ ,‬ומצטרפים לשיעור ד"ט‬ ‫ונותן במקומה סכך כשר‪ ,‬משום "תעשה" ולא מן העשוי‪,‬‬ ‫לפסול את הסוכה‪ .‬ולרב פחות מד"ט הוי סכך כשר ואין‬ ‫וכמו שסכך שנעשה בפסול פסול‪ ,‬כך גם דבר שנעשה לבית ולא‬ ‫מצטרף לפסול‪ ,‬וכוונת ר"מ שמצטרפים לד' אמות‬ ‫לסוכה פסול‪ ,‬אבל לא גוזרים גזירת תקרה‪ ,‬ולב"ש אע"פ‬ ‫הפוסלות בצד הסוכה‪( ,‬ולל"ב לקמן י"ז‪ :‬שלרב אף‬ ‫שמפקפק אינו כשר אלא אם נטל אחת מבינתיים שזה‬ ‫באמצע אין הפסול אלא בד' אמות‪ ,‬איירי אף באמצע)‪,‬‬ ‫מעשה מעליא‪ ,‬וגם משום גזירת תקרה‪ ,‬וא"כ נמצא שר"מ‬ ‫ולר"י כשרה כיון שאפי' אם כולה מסוככת בהם כשרה‪.‬‬ ‫סובר כב"ש‪ .‬וענה ר"מ דכו"ע סברי לגזירת תקרה‪,‬‬ ‫תניא כוותיה דרב ותניא כוותיה דשמואל‪.‬‬ ‫וממילא אף לב"ה נוטל אחת מבינתיים ואין מועיל‬ ‫ומודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר‪,‬‬ ‫שיפקפק‪.‬‬ ‫שמניח סכך כשר ביניהם וכשרה‪ ,‬ואיתא לקמן י"ח‪.‬‬ ‫ואין לומר שהמחלוקת בנסרים היא משום גזירת‬ ‫(למ"ד שסכך פסול באמצע פוסל בד"ט) דאיירי בסוכה‬ ‫כלים‪ ,‬ואיירי בנסרים משופים –חלקים וראויים לתשמיש‪,‬‬ ‫שאורכה ח' אמות בדיוק‪ ,‬שנותן נסר ופסל מכל צד עד‬ ‫ואף שאינם מקבלים טומאה שהרי הם פשוטי כלי עץ‪ ,‬מ"מ גזרו‬ ‫האמצע‪ ,‬ויוצא שבאמצע יש ח' טפחים של סכך כשר‪,‬‬ ‫אטו כלים המקבלים טומאה‪ .‬שהרי רב יהודה אמר בשם רב‬ ‫שיש בזה שיעור הכשר סוכה‪ ,‬ואין הנסרים פוסלים אף ביש‬ ‫שהמסכך בחיצים זכרים כשרה‪ ,‬ולא גזר לפסול שמא‬ ‫בהם ד"ט‪ ,‬משום דאמרינן דופן עקומה עד הפסלים שבאמצע‪,‬‬ ‫יסכך בחיצים נקיבות‪.‬‬ ‫ולא יישן תחת הנסרים‪ .‬וה"ה שלר"י אם הנסרים הם ד"ט דכשר‬ ‫באופן הנ"ל‪.‬‬ ‫ולשמואל דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים הוא‬ ‫בנסרים שאין בהם ד"ט‪ ,‬אבל ביש בהם ד' פסולה‬ ‫נסרים שהפכם על צידיהם והם רחבים ד"ט ואין בעוביים‬ ‫לכו"ע‪ ,‬המחלוקת בתקרה שאין עליה מעזיבה היא‬ ‫ג"ט‪ ,‬לרב חסדא ורבה בר רב הונא כשרה כיון שהפסול הוא‬ ‫‪16‬‬ ‫לכותל‪ ,‬ולתת על העצים חבלים‪ ,‬ולשבת עליהם‪ ,‬והיא‬ ‫בבטולי תקרה‪ ,‬והיינו שסתם תקרה פסולה בנסרים שיש בהם‬ ‫ראויה למשכב‪ ,‬ומטמא מדרס‪.‬‬ ‫ד"ט‪ ,‬גזירה שמא ישב תחת קורות ביתו‪ ,‬אבל היכא שזה כבר היה‬ ‫תקרה ובא לבטל את התקרה ולעשותה לשם סוכה‪ ,‬לר"י נחלקו‬ ‫ולר"א אין מיטה נטמאת וכן אינה מיטהרת אלא‬ ‫אם היא בטילה ע"י פקפוק כיון שמוכיח בזה שהוא בקי‬ ‫כשהיא שלימה‪ ,‬ואם נתפרקה וחזר וחיברה‪ ,‬ממתני' כלים‬ ‫ב"תעשה" ולא מן העשוי‪ ,‬או רק ע"י שיטול אחת מבינתיים‬ ‫משמע שחוזרת לטומאתה שנטמאה‪ .‬ובתוספתא משמע שהנדון‬ ‫משום גזירה‪ ,‬ור"מ סובר שלכו"ע נוטל אחת מבינתיים משום‬ ‫הוא לענין חיבור לטומאה במיטה שנשברה ואחת מכרעיה‬ ‫גזירה‪.‬‬ ‫מחוברת‪ ,‬שלר"א הוי חיבור לטומאה וכן יכול להטבילה כך‪ ,‬ולרבנן‬ ‫אם נטמא הכרע לא נטמאה הקורה‪ ,‬אין להטבילה כך משום‬ ‫חציצה‪.‬‬ ‫סיכוך כשיש שפודין או ארוכות המיטה‬ ‫איתא במתני' המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המיטה‪,‬‬ ‫בדין סיכוך במחצלת קנים עיין י"ט‪. :‬‬ ‫אם יש רווח ביניהם כמותן כשרה‪ .‬ולהלן יבואר מה הכונה‬ ‫החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה‪ ,‬ואם היה‬ ‫רווח ביניהם כמותן‪ ,‬ומתי ארוכות המיטה מקבלים טומאה‬ ‫והם פסולים לסיכוך‪.‬‬ ‫שם כבר חלל טפח במשך ז' טפחים‪ ,‬כשרה‪ ,‬כיון‬ ‫שמתחילה היה שם סכך על הגדיש‪ ,‬וכשהגביה את החלל לגובה‬ ‫שפודין וארוכות המיטה פסולים לסיכוך‪ ,‬וכפי שיבואר‬ ‫י"ט לא תיקן אלא את הדפנות שאין בהם פסול "תעשה" ולא מן‬ ‫להלן‪ .‬ואם הניח שפודין וארוכות ונתן גם סכך כשר‪,‬‬ ‫העשוי‪.‬‬ ‫במתני' איתא שאם יש רווח ביניהם כמותן‪ ,‬כשרה‪ .‬לרב‬ ‫פפא שמתיר פרוץ כעומד במחיצות שבת (באופן שיש ג"ט‬ ‫דין דפנות שאינם בכל גובה הסוכה‬ ‫בין המחיצות‪ ,‬דלא אמרינן לבוד) ניחא‪ .‬ולרב הונא בריה דרבי‬ ‫אף סוכה שהיא גבוהה אין צריך שהדפנות יגיעו עד הסכך‪,‬‬ ‫יהושע שאוסר בפרוץ כעומד‪ ,‬מבאר רב הונא דאיירי‬ ‫אלא מספיק שהסכך יהיה בי' הטפחים התחתונים‪ ,‬ורבי יוסי‬ ‫שהרווח יותר מהעומד‪ ,‬ו"כמותן" היינו כדי שיהיה‬ ‫מכשיר דפנות י' טפחים אף אם אינם סמוכים לקרקע‪ .‬ולהלן‬ ‫הסכך נכנס ויוצא‪ ,‬ולא בצמצום‪ .‬ולרבא איירי אף‬ ‫יבוארו פרטי וטעמי דינים אלו‪ ,‬וכן יבוארו כמה מדיני‬ ‫מחיצות לענין התר טלטול בשבת‪.‬‬ ‫במצמצם‪ ,‬ואם היה השפודים שתי נותן את הסכך ערב‬ ‫ואם היה ערב נותנם שתי‪ ,‬שאז בהכרח הסכך הכשר נמצא‬ ‫עד היכן צריכים הדפנות להגיע למעלה ולמטה‪-‬‬ ‫גם מעל הסכך הפסול דאל"כ הוא יפול‪ ,‬וא"כ הסכך הכשר הוא‬ ‫א"צ שיגיעו הדפנות עד הסכך‪ ,‬אלא מספיק שיהיו‬ ‫יותר מהפסול ומבטלו‪.‬‬ ‫בגובה י"ט‪.‬‬ ‫ט"ז‪ .‬מתי ארוכות המיטה מקבלים טומאה‬ ‫ואם הדפנות מתחילות רק בגובה ג"ט מהקרקע שיכול‬ ‫לעבור שם גדי בזקיפה‪ ,‬לת"ק הסוכה פסולה‪ ,‬ורבי יוסי‬ ‫ופסולים לסיכוך‪-‬‬ ‫מכשיר אם הדפנות הם בגובה י"ט‪.‬‬ ‫במתני' מבואר שארוכות המיטה פסולים לסיכוך‪.‬‬ ‫הגמ' מבארת שנחלקו אם מחיצה תלויה מתרת או לא‪.‬‬ ‫לרבי אמי בר טביומי דס"ל שבלאי כלים והיינו‬ ‫ואינו תלוי בפלוגתא דלהלן גבי מחיצה תלויה בבור‬ ‫מטלניות שאין בהם ג' על ג'‪ ,‬שאינם ראויות לא לעניים‬ ‫שבין ב' חצרות‪ ,‬דר"י לא מתיר במחיצה תלויה אלא‬ ‫ולא לעשירים‪ ,‬פסולים לסיכוך אע"ג דהשתא אינם כלי‬ ‫בעירובי חצרות‪ ,‬שחיובם מדרבנן‪ ,‬דמדאורייתא אין איסור‬ ‫ואינם מקבלים טומאה‪ ,‬כיון דמכלי קאתו‪ ,‬איירי בארוכות‬ ‫הוצאה אלא מרה"י לרה"ר‪ ,‬ולא בסוכה שזה מדאורייתא‪.‬‬ ‫המיטה סתם שגם הם עכשיו אינם מקבלים טומאה‪ ,‬כיון‬ ‫ומאידך רבי יוסי לא מתיר מחיצה תלויה אלא לגבי‬ ‫שאינם ראויים לכלום‪ ,‬ומ"מ פסולים לסיכוך‪ .‬וכן מבואר‬ ‫סוכה שזה מצות עשה‪ ,‬ולא לגבי שבת שזה איסור‬ ‫בברייתא שאין לסכך בשיירי מחצלת של שיפה או גמי‬ ‫סקילה במלאכות דאורייתא‪ ,‬וממילא מחמירים גם בדינים דרבנן‬ ‫אע"פ שכבר אין בהם שיעור קבלת טומאה‪.‬‬ ‫שיש בשבת‪.‬‬ ‫אמנם ממתני' ליכא ראיה לדבריו‪ ,‬די"ל דאיירי בארוכה‬ ‫ושתי כרעים‪ ,‬או בקצרה ‪-‬הקרש שנמצא לרוחב המיטה‪,‬‬ ‫ט"ז‪ :‬מילוי מים מבור שבין ב' חצרות‪ -‬בור‬ ‫ושתי כרעים‪ ,‬וכדמצינו שחכמים סוברים שמיטה‬ ‫שנמצא בין ב' חצרות‪ ,‬והמחיצה שבין החצרות עוברת מעל‬ ‫מקבלת טומאה או נטהרת אף כשהיא מחולקת‬ ‫הבור‪ ,‬ואין ביניהם פתח כדי לערב יחד‪ ,‬אסור להם למלא‬ ‫לחלקים‪ ,‬והיינו בארוכה ושתי כרעים או בקצרה ושתי‬ ‫ממנו בשבת מפני שהוא לוקח מהמים שבחצר השניה‪,‬‬ ‫כרעים‪ ,‬דחזיא לסומכם לכותל‪ ,‬ולתת עצים מהכרעים‬ ‫אא"כ יש מחיצה בגובה י"ט דהקילו חכמים במים‬ ‫שתועיל מחיצה תלויה‪ ,‬וצריך שתהיה המחיצה בתוך‬ ‫‪17‬‬ ‫אמות כשר אף באכסדרא שהדפנות לא נעשו עבור‬ ‫חלל הבור‪ ,‬דבעינן מחיצה שנעשית במיוחד עבור זה‪ ,‬וזה‬ ‫האכסדרא‪ ,‬וגם היכא שסיככו בסכך ממין פסול)‪.‬‬ ‫מועיל בין אם היא מלמעלה רחוק מן המים‪ ,‬בין אם היא‬ ‫ובפחות מד' אמות כשר משום דאמרינן דופן עקומה‪.‬‬ ‫מלמטה סמוך למים‪ .‬לרשב"ג אלו דברי ב"ש אבל‬ ‫רש"י מוכיח מכאן שדופן עקומה הכוונה שדנים את הקרוי לדופן‪,‬‬ ‫לב"ה צריך להניח המחיצה סמוך למים‪ ,‬ור"י מתיר‬ ‫דאם הכו ונה שדנים שהדופן מגיעה עד הסכך הכשר‪ ,‬למה באויר‬ ‫אף בכותל שעל שפת הבור‪.‬‬ ‫לא אומרים דופן עקומה‪.‬‬ ‫מעשה בציפורי ששכחו להביא ס"ת מערב שבת‪,‬‬ ‫שיעור הסכך הפסול הפוסל באמצע הסוכה‪ -‬סכך‬ ‫והביאוהו בשבת ע"י שמצאו סדינים פרוסים ע"ג‬ ‫פסול שהוא רחוק ד' אמות מהדפנות‪ ,‬לרבנן דבי רב‬ ‫העמודים שלא עשו עירובי חצרות או שיתופי מבואות בין‬ ‫פוסל בד' טפחים‪ ,‬ולרבה אינו פוסל אלא בד' אמות‪.‬‬ ‫הבית לבית הכנסת‪ ,‬והסדינים חילקו את בית הכנסת ובית זה‬ ‫ובסורא (י"ז‪ ):‬אמרי שלשמואל פוסל בד' טפחים שזה‬ ‫משאר החצרות‪ .‬והם היו גבוהים מן הארץ‪( .‬אבל אין לומר‬ ‫מקום חשוב לחלק בין המקומות המסוככים‪ ,‬וממילא אין דפנות‬ ‫שהביאום בשבת שהרי יש איסור הוצאה‪ .‬אמנם אין איסור‬ ‫צד אחד מועילות לצד השני‪ ,‬ולרב פוסל בד' אמות‪.‬‬ ‫לפרוס סדינים‪ ,‬דמחיצה בלא גג אינה אהל)‪ .‬ואפ"ל שהיה‬ ‫צירוף ב' דברים לשיעור‪-‬‬ ‫זה על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי ולא על פי רבי יוסי‪.‬‬ ‫ב' דברים שאין שיעורם שווה אין מצטרפים לשיעור‪,‬‬ ‫הכשר גובה הדפנות משום לבוד‪ -‬מחצלת ארבעה‬ ‫ולכן אויר וסכך פסול אין מצטרפים לשיעור‪ ,‬וכגון‬ ‫ומשהו לכל אורך הדופן‪ ,‬מתרת בסוכה גבוהה י"ט‬ ‫שהניח סכך פסול פחות מהשיעור הפוסל (ד"ט או ד'‬ ‫מצומצמים‪ ,‬ע"י שמניחה באמצע גובה הסוכה‪ ,‬פחות מג'‬ ‫אמות‪ ,‬וכנ"ל) סמוך לדופן‪ ,‬ואח"כ הניח פחות מג"ט‬ ‫למעלה ופחות מג' למטה‪ ,‬וקמ"ל דאמרינן תרי לבוד‪.‬‬ ‫אויר‪ ,‬אין מצטרפים לכשיעור‪ ,‬אף שאם היה ממלא את‬ ‫ולרבי יוסי דס"ל שא"צ שהדפנות יגיעו פחות מג"ט‬ ‫החלל בסכך פסול זה היה פוסל‪ .‬ורבה סובר שרק‬ ‫סמוך לקרקע‪ ,‬א"כ מחצלת יותר מז"ט שמניח אותה‬ ‫לשיעור ד' אמות אין מצרפים אויר‪ ,‬מפני ששיעורים‬ ‫בתוך ג"ט לסכך כשרה‪.‬‬ ‫שאינם שוים אין מצטרפים‪ ,‬ולדבריו שיעור ד' אמות בסכך‬ ‫פסול אינו משום דופן עקומה‪ ,‬אלא זה שיעור מהלכה למשה‬ ‫הכשר רוחב הדפנות משום לבוד‪ -‬המניח פס ד'‬ ‫מסיני‪ ,‬אבל אילו היה השיעור ד"ט היו צריכים לצרף‬ ‫ומשהו בגובה י"ט לרוחב הדפנות‪ ,‬זה מתיר משום דופן‪,‬‬ ‫אויר‪ ,‬מפני שד"ט משום הפלגה שהרי אין במתני' מקור‬ ‫ע"י שמניחו פחות מג' לדופן השניה‪ ,‬וקמ"ל ששיעור‬ ‫לשיעור זה אלא זה מסברא ובהכרח הטעם משום שד"ט נחשבים‬ ‫סוכה קטנה שבעה טפחים‪ .‬ואיירי שיש בסוכה ב' דפנות‬ ‫מקום לעצמו שמחלק בין המקומות‪ ,‬ואין נ"מ מה גורם‬ ‫שלימות‪ ,‬ומניח את הפס סמוך לדופן השניה‪.‬‬ ‫להפלגה‪ .‬ואף שבסוכה קטנה ששיעורה מצומצם גם סכך‬ ‫פסול וגם אויר פוסלים בג"ט כיון שאז לא אומרים לבוד‪,‬‬ ‫דין סכך שאינו מעל כל חלל הסוכה‬ ‫אין זה נחשב ששיעורם שוה‪ ,‬מפני שהפסול הוא‬ ‫סכך שאינו מקרה את כל חלל הסוכה‪ ,‬אלא יש מקום שיש‬ ‫מחמת חסרון בשיעור הסוכה‪.‬‬ ‫בו סכך פסול או אויר‪ ,‬יש בזה שיעורים שונים מתי הדבר‬ ‫פוסל את כל הסוכה‪ ,‬ומתי רק תחתיו פסול לסוכה‪ ,‬ומתי אף‬ ‫י"ז‪ :‬צירוף לענין טומאה‪ -‬מה שמצינו לענין‬ ‫תחתיו כשר לסוכה‪ ,‬וכדלהלן‪ .‬עוד יבואר להלן מתי שני‬ ‫טומאה‪ ,‬שאף שבגד מקבל טומאה בג"ט על ג"ט‪,‬‬ ‫דברים שונים מצטרפים לשיעור אחד‪ ,‬ומתי אינם מצטרפים‪.‬‬ ‫ושק שיעורו ד"ט על ד"ט‪ ,‬ועור שיעורו ה"ט על ה"ט‪,‬‬ ‫י"ז‪ .‬שיעור האויר הפוסל בסוכה‪ -‬אם חלק מחלל‬ ‫ומפץ שיעורו ו"ט על ו"ט‪ .‬ובגד ושק‪ ,‬או שק ועור‪ ,‬או‬ ‫הסוכה אינו מקורה כלל‪ ,‬הרי שיעור הפסול הוא ג"ט בין‬ ‫עור ומפץ‪ ,‬מצטרפים להשלים לשיעור הגדול מביניהם‪,‬‬ ‫באמצע בין בצד‪.‬‬ ‫אע"פ שאין שיעורם שווה‪ ,‬כיון ששיעורם שוה‬ ‫לטומאת מושב‪ ,‬כדתנן שהמקצע מכולם טפח על‬ ‫שיעור הסכך פסול הפוסל בצידי הסוכה‪ -‬אם צידי‬ ‫טפח טמא‪ ,‬מפני שזה ראוי לטלאי במרדעת שעל גבי‬ ‫הסוכה מקורים בקירוי שאינו כשר לסיכוך‪ ,‬כגון‬ ‫חמור‪( .‬י"מ שעשה מאחד מהם טלאי למרדעת החמור‪ ,‬וי"מ‬ ‫שנפחת הבית באמצעו וסיכך במקום שנפחת ושאר‬ ‫שעשה מכולם יחד)‪.‬‬ ‫תקרת הבית פסולה משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬או שסיכך‬ ‫בחצר המוקפת אכסדרא מג' רוחותיה ואין לאכסדרא מחיצה‬ ‫דברי הגמ'‪ ,‬עד י"ח‪ .‬אמר אביי‪ ,‬הובאו לעיל דף י"ד‪.‬‬ ‫מלבד מחיצות הבתים‪ ,‬או שסיככו בצידי הסוכה בסכך‬ ‫י"ח‪ .‬מיעוט אויר ג' בסוכה‪-‬‬ ‫פסול‪ ,‬אינו פוסל אלא בד' אמות‪( ,‬וקמ"ל דבפחות מד'‬ ‫‪18‬‬ ‫י"ח‪ :‬פי תקרה בחצר המוקפת אכסדרה‪ -‬סיכך ע"ג‬ ‫בסוכה גדולה יכול למעטו בין בקנים ובין בשפודים‪,‬‬ ‫אכסדרא ויש בתקרת האכסדרא ד' אמות ממחיצות הבית‬ ‫ובסוכה קטנה ממעטו בקנים דאמרינן לבוד ואין כאן אויר‪,‬‬ ‫המקיפות אותה דלא אמרינן דופן עקומה‪ .‬אם יש לאכסדרא‬ ‫ולא בשפודים שג"ט הם שיעור שחשוב בפני עצמו ואינם‬ ‫מצטרפים להשלים לשיעור סוכה‪.‬‬ ‫פצימין –עמודים כמין חלונות‪ ,‬וביניהם פחות מג' טפחים‪,‬‬ ‫כשרה משום לבוד‪ .‬ואם אין לה פצימין‪ ,‬לאביי כשרה‬ ‫וכל זה כשהאויר בצידי הסוכה‪ ,‬אבל אם האויר באמצע‬ ‫דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אפי' מכל הצדדים‪ ,‬ופי תקרה‬ ‫הסוכה‪ ,‬נחלקו רב אחא ורבינא אם אומרים לבוד‬ ‫היינו עובי קורות האכסדרא שבצד הסוכה‪ ,‬ולרבא פסולה‪,‬‬ ‫באמצע כמו בצד‪ ,‬או שאין לבוד באמצע‪ ,‬והיינו בתקרה‪,‬‬ ‫דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם‪.‬‬ ‫אבל בדפנות יש לבוד באמצע‪( ,‬וקורה דלהלן חשיב למעלה‪ ,‬בין‬ ‫למ"ד קורה משום הכירא בין למ"ד קורה משום מחיצה)‪.‬‬ ‫פי תקרה בסוכה העשויה כמבוי‪ -‬אביי מודה בסוכה‬ ‫המסוככת בנסרים עבים שאין ברחבם ד' טפחים‪ ,‬שאין בה דופן‬ ‫בית שיש שם מת ויש בבית ארובה‪ ,‬כל הבית טמא‬ ‫אמצעי‪ ,‬שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם‪ ,‬דהוי‬ ‫חוץ ממה שמתחת הארובה‪ ,‬ואם הטומאה מתחת‬ ‫כמבוי מפולש כיון שאויר פתוח בשני צדדים זה מול זה‪ ,‬והוי‬ ‫הארובה כל מה שבבית טהור מפני שאין אהל על‬ ‫כמבוי מפולש שעשוי למעבר רבים‪.‬‬ ‫הטומאה‪ ,‬בין ביש בה פותח טפח בין באין בה פותח‬ ‫טפח‪ ,‬ואמנם יש דינים שיש בהם נ"מ אם יש פותח טפח או‬ ‫פי תקרה באכסדרה שבבקעה‪ -‬אכסדרא בבקעה‬ ‫לא‪ .‬הגמ' מוכיחה מזה שלא אומרים לבוד באמצע‬ ‫שאין לה דפנות‪ ,‬לרב מותר לטלטל בה‪ ,‬דאמרינן פי תקרה‬ ‫ולכן הכלים שכנגד הארובה טהורים‪ ,‬ולמאן דס"ל‬ ‫יורד וסותם‪ .‬ולשמואל אסור לטלטל בה‪ ,‬דלא אמרינן‬ ‫שאומרים לבוד באמצע‪ ,‬י"ל דשאני הלכות טומאה‬ ‫פי תקרה יורד וסותם‪.‬‬ ‫שזה הלכה למשה מסיני שאין אומרים בהם לבוד באמצע‪,‬‬ ‫פי תקרה בתקרה שאינה עשויה לתוך החלל שאנו‬ ‫ואין לומדים מהלמ"מ למקומות נוספים‪.‬‬ ‫רוצים להקיף‪ -‬הגמ' אומרת שאביי מודה שלפי‬ ‫לבוד בקורת מבוי‪ -‬מבוי שהקורה שלו לא מגיעה‬ ‫שמואל גם באכסדרה שאין לה פצימין לא אמרינן פי‬ ‫עד הכותל השני‪ ,‬או שקורה אחת יוצאת מכותל זה‬ ‫תקרה יורד וסותם‪ ,‬ואביי סובר כרב‪ .‬אבל רבא פוסל גם‬ ‫וקורה אחרת יוצאת מכותל אחר ואינם מחוברות‪,‬‬ ‫לפי רב‪ ,‬דבבקעה המחיצות נעשו לצורך תוכה של‬ ‫אם המרחק הוא פחות מג"ט א"צ להביא קורה‬ ‫האכסדרא‪ ,‬ולכן זה נחשב מחיצה לענין לטלטל בתוכה‪,‬‬ ‫אחרת‪ .‬הגמ' אומרת שבזה לכו"ע אומרים לבוד‬ ‫אבל בסוכה שהמחיצות נעשו לאכסדרא ולא לסוכה‪,‬‬ ‫באמצע‪ ,‬דמדרבנן הוא והם אמרו והם אמרו‪.‬‬ ‫לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם להחשיב שיש לתוך‬ ‫אברומא מין דגים קטנים יש מקום שאסורים מפני שיש‬ ‫הסוכה מחיצות‪ ,‬דאף שבמחיצות גמורות אין נ"מ אם נעשו‬ ‫לתוכם או לא‪ ,‬אבל גוד אחית לא אגמרה רחמנא למשה מסיני‬ ‫שם שרצים שאינם ניכרים וממילא א"א להפרישם‪ ,‬ויש‬ ‫אלא במחיצה העשויה לתוכה‪ ,‬אמנם לבוד אמרינן אף באינה‬ ‫מקומות שמותרים כי אין באותם מקומות שרצים‪.‬‬ ‫עשויה לתוכה‪ ,‬דלבוד הוי כמחיצה סתומה‪.‬‬ ‫כדמצינו שאביי התיר צחנתא מנהר שנקרא בב‪ ,‬ואין‬ ‫הטעם מפני שהמים זורמים ודגים טמאים שאין‬ ‫אם התקרה שווה לסכך ואין חוד קורות התקרה‬ ‫י"ט‪.‬‬ ‫להם שדרה אינם יכולים להיות שם‪ ,‬או שהמים‬ ‫נראה בחלל הסוכה‪ ,‬מודה אביי דלא אמרינן פי תקרה יורד‬ ‫מלוחים ודגים טמאים כיון שאין להם קשקשים‬ ‫וסותם‪ .‬ללישנא בתרא אם אין לאכסדרה פצימין‬ ‫אינם מתקיימים שם‪ ,‬שהרי במציאות דגים טמאים‬ ‫לכו"ע פסולה‪ ,‬ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון שהתקרה‬ ‫מתקיימים במקומות כאלו‪ ,‬אלא הטעם מפני שאין‬ ‫עשויה לאכסדרה ולא לאויר שמחוץ לאכסדרה‪ .‬וביש לה‬ ‫בנהר בב דגים טמאים‪ ,‬דאין הטיט שלו מגדל דג‬ ‫פצימין‪ ,‬אביי מכשיר משום לבוד‪ ,‬ורבא פוסל דס"ל שלא‬ ‫טמא‪ .‬אמנם האידנא שנשפכים לשם נהרות איתן‬ ‫נאמרה ההלכה של לבוד אלא כשזה נעשה לחלל הסוכה ולא‬ ‫וגמדא‪ ,‬אסורים‪ ,‬מפני שיתכן שהוא מאותם נהרות‪.‬‬ ‫לחוצה לה‪.‬‬ ‫והלכתא כלישנא קמא וכרבא‪ ,‬דפי תקרה אומרים רק בתקרה‬ ‫פי תקרה יורד וסותם‬ ‫הנעשית לחלל‪ ,‬אבל לבוד אומרים גם כשלא נעשה לחלל‪.‬‬ ‫אחד מהחידושים בדפנות (מלבד לבוד וגוד אסיק וכו') הוא‬ ‫דין פי תקרה יורד וסותם‪ ,‬והיינו שרואים כאילו הקו של עובי‬ ‫הכשר הדופן השלישית של הסוכה בטפח שנראה‬ ‫קורות התקרה יורד למטה ויש לזה דין מחיצה‪ .‬ולהלן יבואר‬ ‫רק מבחוץ‪ -‬רב אשי סיכך באכסדרא שאין לה פצימין‬ ‫מתי נאמר דין זה‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫ואם הגביהה מן הקרקע טפח או שהרחיקה מן הכותל‬ ‫ולא היו לה אלא ב' דפנות‪ ,‬מפני שהיה שם טפח שהיה‬ ‫טפח‪ ,‬כשרה לכו"ע‪ ,‬מפני שבאופנים אלו ניכר שיש דופן ויש‬ ‫נראה מבפנים ושווה מבחוץ מפני שלעומדים בחוץ זה לא‬ ‫סכך‪ .‬ואע"פ שאין כלום באותו טפח כשר‪ ,‬דאמרינן לבוד‪.‬‬ ‫היה נראה כהתחלת דופן שלישית אלא כעובי הדופן השניה‪ ,‬או‬ ‫נראה מבחוץ שהטפח הוא מהדופן השניה כלפי חוץ הסוכה‬ ‫סיכוך וקבלת טומאה במחצלאות‬ ‫ולעומדים מבחוץ זה נראה כהתחלת הדופן השלישית של הסוכה‪,‬‬ ‫כפי שנתבאר לעיל (י"א) אף דבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬אם הוא‬ ‫ושווה מבפנים שלעומדים בפנים אותו טפח לא היה נראה‪,‬‬ ‫מקבל טומאה אין מסככים בו‪ ,‬ועל כן מחצלת קנים העשויה‬ ‫דכמו שלגבי מבוי הוי לחי‪ ,‬כך מהני לגבי סוכה‪.‬‬ ‫לשכיבה‪ ,‬אף שקנים גידולם מן הארץ אין מסככים בה‪ .‬ולהלן‬ ‫יבואר מה הדין במחצלת העשויה בסתמא או לסיכוך‪.‬‬ ‫פסל היוצא מן הסוכה‬ ‫שיטת רבא שמחצלת קנים גדולה סתמה לסיכוך מפני‬ ‫מבואר בברייתא שפסל (סכך‪ ,‬ונקרא כך משום שהוא עשוי‬ ‫שהיא קשה ואינה נוחה למשכב וכשרה‪ ,‬ואינה מקבלת‬ ‫מפסולת גורן ויקב) היוצא מן הסוכה דינו כסוכה‪ .‬הגמרא‬ ‫טומאה‪ ,‬אמנם אם עשאה לשכיבה הוי יחוד לכלי‪ ,‬והיא‬ ‫מבארת בכמה אופנים מה כוונת הברייתא‪ ,‬ואם הכונה‬ ‫להכשיר סכך היוצא מחוץ לסוכה‪ ,‬או כשאין בו הכשר סוכה‪.‬‬ ‫מקבלת טומאה‪ ,‬ואין מסככים בה‪ .‬ומחצלת קטנה‪,‬‬ ‫לת"ק סתמה לשכיבה‪ ,‬ולר"א אף קטנה סתמה לסיכוך‪,‬‬ ‫איתא בברייתא דפסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה‪.‬‬ ‫ומסככים בה ואינה מקבלת טומאה‪.‬‬ ‫לעולא איירי שהסכך שבסוכה ממשיך לאחורי‬ ‫כ‪ .‬אביי מקשה מלשון המשנה "אחת גדולה ואחת‬ ‫הסוכה‪ ,‬ויש שם ג' דפנות וז' טפחים וצילתה מרובה‬ ‫קטנה" דרגילות לשנות את הפשוט בהתחלה‪ .‬רש"י‪ .‬והביא שי"ג‬ ‫מחמתה‪ ,‬וקמ"ל דלא אמרינן שהדופן האמצעית לא‬ ‫נעשה אלא לתוכו‪ ,‬וגם הדפנות שבצדדים נעשו בתחילה לשם‬ ‫בגמ' איפכא‪ ,‬ודחה דבריהם‪ .‬וכן הקשה אביי דאיתא‬ ‫הסוכה הפנימית‪.‬‬ ‫בברייתא שנחלקו במחצלת גדולה‪.‬‬ ‫לרבה ורב יוסף איירי שהסכך יוצא בפתח הסוכה ורק‬ ‫שיטת רב פפא שמחצלת קטנה לכו"ע סתמה‬ ‫אחת מהדפנות ממשיכה לצד הסכך‪ ,‬והו"א דכיון שיש רק‬ ‫לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככים בה‪ ,‬ובגדולה‬ ‫דופן אחת דנים אותה בפני עצמה ואין שם ז"ט להכשר סוכה‪,‬‬ ‫לת"ק סתמה לסיכוך‪ ,‬ולר"א סתמה לשכיבה‪.‬‬ ‫קמ"ל שזה חלק מהסוכה והוי כשתים כהלכתן ושלישית אפי'‬ ‫טפח‪.‬‬ ‫מחצלת של שיפה ושל גמי שהם רכים‪ ,‬גדולה כשרה‬ ‫לסיכוך בין בקלועה שהיא עבה ואינה חלקה‪ ,‬בין בארוגה שהיא‬ ‫לריו"ח באה הברייתא להכשיר סוכה שרובה צילתה‬ ‫חלקה‪ ,‬וקטנה פסולה מפני שהיא מיועדת לשכיבה‪.‬‬ ‫מרובה מחמתה‪ ,‬ומיעוטה חמתה מרובה מצילתה‪.‬‬ ‫מחצלת של קנים ושל חילת שהם קשים‪ ,‬קלועה‬ ‫לרב אושעיא באה הברייתא להכשיר סכך פסול פחות‬ ‫מסככים בה אפי' אם היא קטנה‪ ,‬דכיון שהיא עבה ואינה חלקה‬ ‫מג' בסוכה ששיעורה ז'‪ ,‬ואע"פ שאפי' אויר שהוא חמור‬ ‫והעץ קשה אינה נוחה לשכיבה‪ ,‬אבל ארוגה אין מסככים בה‬ ‫מסכך פסול אינו פוסל בפחות מג'‪ ,‬מ"מ קמ"ל שאפשר‬ ‫מפני שאין רגילים לאורגה אלא לשכיבה כדי שתהיה חלקה‬ ‫לישן תחת הסכך הפסול‪ ,‬אף שתחת האויר אין ישנים‪,‬‬ ‫ונוחה‪ .‬ולרבי יוסי ורבי דוסא אף ארוגה מסככים בה‪,‬‬ ‫דאע"פ שמצטרף אינו כשר‪ ,‬כדאשכחן במקוה שטיט‬ ‫אמנם במחצלת שיש לה שפה שעשויה לתת על גבה פירות‬ ‫הנרוק (‪-‬שראוי להריקו מכלי אל כלי‪ ,‬כגון שהוא רך)‪ ,‬מצטרף‬ ‫מודה רבי דוסא שאין מסככים בה‪ ,‬ומה שרבי דוסא‬ ‫להשלים למ' סאה‪ ,‬ומ"מ אין טובלים בו והיינו במקוה‬ ‫מטמא להלן מחצלאות‪ ,‬היינו במחצלת שיש לה שפה‪.‬‬ ‫שכולו טיט הנרוק‪.‬‬ ‫טומאת חוצלות‪-‬‬ ‫י"ט‪ :‬דופן וסכך באלכסון‪-‬‬ ‫לרבי דוסא חוצלות אין בהם אלא טומאת מת וה"ה שאר‬ ‫העושה סוכתו כמין צריף בשיפוע‪ ,‬שהגג והדפנות הם דבר‬ ‫טומאות‪ ,‬אלא שרק בטומאת מת נעשו אב הטומאה‪ ,‬ואינם‬ ‫אחד‪ ,‬או שהשעין את הסכך על הכותל‪ ,‬לתנא דמתני'‬ ‫מקבלות טומאת מדרס כיון שאין טומאת מדרס אלא בדבר‬ ‫(רבי נתן) ר"א פוסל מפני שאין לה גג‪ ,‬וחכמים‬ ‫המיוחד לשכיבה‪ ,‬ולחכמים טמאים טומאת מדרס כיון‬ ‫מכשירים מפני ששיפועי אהלים כאהלים דמו‪ ,‬ולתנא‬ ‫שהם עשויות לשכיבה‪ ,‬ונעשות אב הטומאה‪ ,‬וכ"ש טומאת‬ ‫דברייתא ר"א מכשיר‪ ,‬וחכמים פוסלים‪ .‬רב יוסף נהג‬ ‫מת‪ ,‬דכל הנטמא במדרס‪ ,‬נטמא גם בטומאת מת ובשאר‬ ‫כרבנן דברייתא‪ ,‬וישן בכילת חתנים בסוכה דלפי שאין לה‬ ‫טומאות כגון נוגע בשרץ ונבילה‪ ,‬ופשוטי כלי עץ שאין להם בית‬ ‫גג של טפח ישר‪ ,‬לא חשיב אוהל להפסיק‪.‬‬ ‫קיבול אינם מקבלים טומאה אא"כ הם עשויים לשכיבה‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫ר"ש אומר שר"ג ראה את טבי עבדו ישן תחת המיטה‪,‬‬ ‫מהם חוצלות‪ -‬לרב אבדימי בר המדורי חוצלות היינו‬ ‫ואמר להם בבדיחותא שטבי הוא ת"ח ויודע שעבד פטור‬ ‫מרזובלי שהם מזבלי –תרמיל שהרועה עשוי להניח תחת‬ ‫מסוכה‪( ,‬שהרי אשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ועבד‬ ‫ראשו לשכב עליו‪ .‬ולר"ל הכונה למחצלאות ממש‪ ,‬וס"ל‬ ‫חייב במצוות כאשה)‪ ,‬ולכן הוא ישן תחת המיטה‪ ,‬וכיון‬ ‫שמחצלאות של אושא שהם מיוחדות לשכיבה ולא לדבר‬ ‫שאפי' שיחת ת"ח צריכה לימוד ‪-‬צריך לשומעה כדי לתת‬ ‫אחר טמאות לכו"ע אף בטומאת מדרס‪ ,‬ושל טבריה שהם‬ ‫עליה ליבו‪( ,‬דכתיב "ועלהו לא יבול" עלהו היינו דבר קל‬ ‫קשות ואין שוכבים עליהם כלל‪ ,‬טהורות לכו"ע‪ ,‬ונחלקו‬ ‫שבו )‪ ,‬אנו לומדים מדבריו שעבדים פטורים מן הסוכה‪,‬‬ ‫בשאר מקומות שאין יושבים עליהם ומייחדים אותם‬ ‫וכן לומדים מדבריו שהישן תחת המיטה בסוכה לא‬ ‫לישיבה אלא לפעמים‪.‬‬ ‫יצא יד"ח‪.‬‬ ‫כשנשתכחה תורה מישראל (‪-‬אין הכונה שכולה נשתכחה‪,‬‬ ‫אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה‪ -‬חור שחררוהו‬ ‫אלא נשתכחו כמה הלכות)‪ ,‬עלה עזרא ויסדה‪ ,‬וחזרה‬ ‫מים או שרצים‪ ,‬או שהארץ מליחה ונתבקעה מאיליה‪,‬‬ ‫ונשתכחה ועלה הלל הבבלי ויסדה‪ ,‬דמיום שגלה יכניה‬ ‫וכן חלל בין אבני הכותל ובין הקורות‪ ,‬לת"ק כולם‬ ‫עם החרש והמסגר היתה ישיבה מצויה בבבל‪ ,‬חזרה‬ ‫נחשבים אהל לענין טומאה‪ ,‬ולר"י כל אוהל שאינו עשוי‬ ‫ונשתכחה עלה רבי חייא ובניו ויסדוה‪.‬‬ ‫בידי אדם בכונה לעשותו אהל‪ ,‬אינו אוהל לטומאה‪ ,‬דיליף‬ ‫אהל אהל ממשכן‪( ,‬ולרבנן אהלים טובי כתיבא לרבות‬ ‫כ‪ :‬חוצלות של שעם או של גמי או של שק או של‬ ‫בידי שמים)‪ ,‬אמנם אם שיעורו כמלוא אגרוף הוי אוהל‬ ‫ספירא‪ ,‬לרבי דוסא מקבלים טומאת מת ולא מדרס כיון‬ ‫אף לר"י‪ ,‬כדתנן שר"י מודה בשקיפין ובנקיקי הסלעים‪.‬‬ ‫שאינם מיוחדים לישיבה‪ ,‬ולחכמים מקבלים אף טומאת‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫מדרס‪ .‬למ"ד שחוצלות היינו מרזובלי‪ ,‬של שעם וגמי‬ ‫ראויות לכלי של פירות גדולים שאינם יוצאים אף שיש בהם‬ ‫כ"א‪ .‬הבאת המים לפרה אדומה בטהרה‪-‬‬ ‫נקבים קטנים‪ ,‬ושל שק וספירא ראוים לעשות מהם שק‬ ‫דרך הזהירות מפני הטומאה‪ -‬חצרות היו בנויות‬ ‫לקטניות ופירות קטנים‪ .‬ולמ"ד שחוצלות היינו מחצלאות‪,‬‬ ‫בירושלים ע"ג הסלע‪ ,‬ותחתיהם חלל מפני קבר התהום‬ ‫של שק וספירא ראויות לוילון ולנפה‪ ,‬ושל שעם וגמי‬ ‫והיינו שהיה ספק שמא יש שם קבר ואין חלל טפח והטומאה‬ ‫ראויות לנזייתא‪ ,‬לרש"י הכונה לכסות גיגית שיכר‪.‬‬ ‫בוקעת ועולה‪ ,‬ומביאים נשים מעוברות ויולדות שם‬ ‫בודיא שאין לה שפה מסככים בה‪ ,‬דבסתמא היא עשויה‬ ‫ומגדלות בניהם שם עד גיל שבעה או שמונה שלא יראו קרי‪,‬‬ ‫לסיכוך ואינה כלי לתשמיש‪.‬‬ ‫והיו מביאים שוורים ועל גביהם דלתות והתינוקות היו‬ ‫יושבים ע"ג הדלתות וכוסות של אבן בידיהם‪,‬‬ ‫והשוורים היו יורדים למעין השילוח‪ ,‬והתינוקות היו‬ ‫יורדים למים וממלאים את כוסות האבן במים‪ ,‬וחזרו‬ ‫ועלו ע"ג הדלתות‪ .‬וטעם תקנה זו היא שהצדוקים אמרו‬ ‫שפרה נעשית רק אחרי הערב שמש‪ ,‬ולכן היו מטמאים את הכהן‬ ‫הישן‪:‬‬ ‫השורף את הפרה ומטבילים אותו מיד להוציא מליבם של‬ ‫צדוקים‪ ,‬ומשום כך החמירו בפרה כדי שלא יזלזלו בה‪ ,‬והיו עושים‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וכן תיקנו שיעשוה בכלי גללים או אבנים או אדמה שאינם‬ ‫מה נחשב אהל לסוכה ולטומאה‬ ‫מקבלים טומאה‪ ,‬והכהן השורף היה פורש ז' ימים שלא היו נוגעים‬ ‫אדם הנמצא בסוכה תחת דבר נפרד מהסכך כגון מיטה‪ ,‬תלוי‬ ‫בו‪ ,‬ומזים עליו כל שבעה‪.‬‬ ‫הדין אם אותו דבר נחשב כאהל בפני עצמו או לא‪ ,‬והדבר‬ ‫לרבי יוסי לא היו יורדים למים אלא משלשלים‬ ‫תלוי בדיני אהל שנאמרו לגבי חציצה מפני הטומאה‪,‬‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫ממקומם‪ ,‬מפני קבר התהום‪ .‬ות"ק סובר ששלשול לא‬ ‫מועיל אלא צריך למלא בידים‪.‬‬ ‫הישן תחת המיטה בסוכה‪-‬‬ ‫לר"י לא היו יושבים ע"ג דלתות אלא ע"ג שוורים‬ ‫אם המיטה אינה גבוהה י' טפחים‪ ,‬יצא יד"ח לכו"ע‪.‬‬ ‫שכריסם רחבה‪ .‬ואע"ג דשוורים לא הוי אוהל בידי אדם‪,‬‬ ‫ואם המיטה גבוהה י"ט‪ ,‬לת"ק לא יצא יד"ח‪ ,‬מפני שאהל‬ ‫מ"מ בשיעור כמלוא אגרוף מודה ר"י דהוי אוהל‪,‬‬ ‫מפסיק בינו לסוכה‪ .‬ולר"י יצא יד"ח‪ ,‬ולהלן כ"א‪ :‬יבואר‬ ‫דשיעור זה מצינו שהוא חשוב לגבי חלון למאור שאינו עשוי בידי‬ ‫טעמו של ר"י‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬שבשיעור זה הוא מוציא את הטומאה‪ ,‬והוא גדול כראש‬ ‫‪21‬‬ ‫צידי הסוכה יש מיטות שהם הדפנות של הסוכה‪ ,‬כשרה לכו"ע‪,‬‬ ‫אדם‪ .‬והסיבה שלא היו מביאים דלתות‪ ,‬לאביי מפני‬ ‫דיש לסכך קבע‪ ,‬ולא העמידה בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫שא"צ לדלתות‪ ,‬ולרבא כדי שלא יציץ התינוק ויטמא‬ ‫כ"ב‪ .‬סוכה המדובללת‪-‬‬ ‫בקבר התהום‪ ,‬דבדלתות דעתו גסה עליו‪ ,‬ותניא כוותיה‬ ‫דרבא‪.‬‬ ‫במתני' מבואר שסוכה המדובללת ושצילתה מרובה‬ ‫מחמתה כשרה‪ .‬לרב מדובללת היינו ענייה שיש בסכך‬ ‫כ"א‪ :‬למה לר"י מותר לישן תחת המיטה‬ ‫הרבה רווחים אבל אין ג' טפחים אויר‪ ,‬ואמר התנא שאם‬ ‫בסוכה‪-‬‬ ‫צילתה מרובה מחמתה כשרה‪ .‬ולשמואל מדובללת‬ ‫היינו מבולבלת שהקנים אינם בקו אחד‪ ,‬אלא קנה‬ ‫ללישנא קמא מיטה לא הוי אוהל אף לר"י‪ ,‬דשוורים‬ ‫עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬ומ"מ כל זמן‬ ‫עשוים לאוהל והיינו להגן על בני מעיים שלהם‪,‬‬ ‫שאם היו הקנים בקו שוה היה הצל מרובה מהחמה כשרה‪.‬‬ ‫כדכתיב "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים‬ ‫לאביי אין הסוכה כשרה אלא כשאין הפרש הגובה בין‬ ‫תסוככני" אלמא סכך קרי ליה‪ ,‬משא"כ מיטה עשויה לגבה‬ ‫הקנים ג' טפחים דהוי כסכך אחד‪.‬‬ ‫ולא להאהיל‪.‬‬ ‫ולרבא אם הקנים רחבים טפח שאז יש עליהם שם אהל‪,‬‬ ‫לרבי אלעזר שוורים הוי אהל משום שהשוורים מגינים‬ ‫כשרה אפי' יש ביניהם ג"ט‪ ,‬דאמרינן חבוט רמי והיינו‬ ‫על הרועים מפני החמה והגשמים‪ ,‬והגמ' שואלת שגם‬ ‫שמורידים את הסכך ללמטה‪ ,‬כעין גוד אסיק‪ ,‬כמו שמצינו בדין‬ ‫מיטה מגינה על מנעלים שתחתיה‪ ,‬אבל שאר דברים גנאי‬ ‫אוהל המת וכדלהלן‪.‬‬ ‫הוא לת"ח להניחם תחת מיטתו‪ ,‬מפני שהוא מרגיל בני ביתו לשם‪.‬‬ ‫וללישנא בתרא אף מיטה הוי אוהל‪ ,‬ומ"מ ר"י לטעמיה‬ ‫מתי אומרים חבוט רמי לענין טומאת אהל‪ -‬בית‬ ‫דבעינן דירת קבע לסוכה‪ ,‬וממילא לא אתי אוהל עראי‬ ‫ועליה שאין תקרתם מלאה בנסרים‪ ,‬אם קורות הבית‬ ‫ומבטל אוהל קבע‪( .‬ור"ש ג"כ סובר דבעינן דירת קבע‬ ‫והעליה נמצאים זו מעל זו‪ ,‬אין כאן תקרה שלימה‬ ‫לסוכה כדאמרינן ז‪ :‬דלכן ס"ל שצריך ד' דפנות בסוכה‪ ,‬ומ"מ‬ ‫וכל קורה נחשבת בפני עצמה להאהיל על הטומאה‬ ‫ס"ל שאהל עראי מבטל אוהל קבע ולכן הישן תחת המיטה‬ ‫שתחתיה‪ ,‬והטומאה שמעל הקורה אינה יורדת‬ ‫בסוכה לא יצא יד"ח)‪.‬‬ ‫לתחת הקורה‪ .‬אבל אם קורות העליה נמצאים מעל‬ ‫הרווחים שבין קורות הבית‪ ,‬וקורות הבית יש בהם‬ ‫דיני הסיכוך‬ ‫רוחב טפח‪ ,‬וכן יש רוחב טפח ברווחים שביניהם‪ ,‬הוי‬ ‫להלן יבוארו כמה מדיני הסיכוך‪ .‬א' האם הסכך יכול להיות‬ ‫כתקרה אחת משום דאמרינן חבוט רמי‪( ,‬והיינו כשיש‬ ‫מיטלטל‪ .‬ב' האם ניתן להעמיד את הסכך הדבר המקבל‬ ‫ביניהם ג"ט ויותר דאל"כ א"צ להגיע לחבוט רמי)‪ ,‬ואם יש‬ ‫טומאה‪ .‬ג' האם סכך שיש בו הרבה רווחים כשר‪ .‬ד' מתי סכך‬ ‫טומאה תחתיהם כל מה שתחת הקורות טמא‪ ,‬ואם‬ ‫שיש בו הפרשי גובה כשר (מדין חבוט רמי‪ ,‬ואגב זה נתבארו‬ ‫אין ביניהם רוחב טפח ונמצא שאין בעליונות רוחב טפח‪,‬‬ ‫דיני חבוט רמי לענין טומאה‪ ,‬ולענן טלטול במבוי שהכשר‬ ‫כל קורה מן התחתונות נחשבת אהל בפני עצמה להביא‬ ‫הקורה שלו הוא ע"י חבוט רמי)‪ .‬ה' מה הדין בסוכה שצילתה‬ ‫את הטומאה לשטח שתחת הקורה ולחצוץ מפני הטומאה‬ ‫שוה לחמתה‪ ,‬או מעובה כמו בית‪.‬‬ ‫לשטח שמעל הקורה‪ ,‬מפני שרק ברוחב טפח אומרים‬ ‫המסכך על גבי כרעי המיטה‪ -‬לת"ק כשרה‪ ,‬ולר"י אם‬ ‫חבוט רמי‪ .‬וכתב רש"י שלא גורסים ואם אין בהם רוחב טפח‪,‬‬ ‫אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה‪ .‬ונחלקו רבי‬ ‫מפני שקורה שאין בה שיעור טפח אין בה שיעור להביא‬ ‫זירא ורבי אבא בר ממל אם טעמא דר"י משום שאין‬ ‫טומאה וכן אינה חוצצת מפני הטומאה אלא הטומאה בוקעת‬ ‫לה קבע מפני שהיא מיטלטלת ע"י המיטה‪ ,‬ור"י לטעמיה דס"ל‬ ‫ועולה בוקעת ויורדת‪.‬‬ ‫דסוכה דירת קבע בעינן‪ ,‬או שטעמא מפני שמעמידה בדבר‬ ‫כ"ב‪ :‬לבוד וחבוט רמי בקורת מבוי‪-‬‬ ‫המקבל טומאה‪ ,‬דאף שדבר המקבל טומאה זה פסול רק בסכך‬ ‫עצמו‪ ,‬מ"מ כיון שהמעמיד הוא עיקרו של סכך חשיב כאילו סיכך‬ ‫מבוי שבאים להכשירו לטלטול בשבת ע"י קורה‪,‬‬ ‫בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫ואין כאן קורה שלימה הראויה לקורה‪ ,‬הדין כדלהלן‪:‬‬ ‫ונ"מ אם סיכך ע"ג ד' עמודי ברזל‪ ,‬שלטעם הראשון‬ ‫א' אם מכל צד של הכותל יוצאת קורה‪ ,‬ושתי‬ ‫כשרה מפני שיש לה קבע‪ ,‬ולטעם השני פסולה מפני‬ ‫הקורות מגיעות פחות מג"ט זה לזה‪ ,‬כשירה משום‬ ‫שהעמידה בדבר המקבל טומאה‪ .‬ואם סיכך ע"ג‬ ‫דאמרינן לבוד‪ ,‬ולרשב"ג עד ד"ט כשרה דס"ל שלבוד‬ ‫המיטה ולא סמך את הסכך על המיטה אלא ע"ג יתדות‪ ,‬ומג'‬ ‫אומרים בפחות מד"ט‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫כ"ג‪ .‬ראש הספינה‪ -‬אם אינה יכולה לעמוד ברוח‬ ‫ב' שתי קורות סמוכות שכל אחת בפני עצמה אינה‬ ‫מצויה דיבשה פסולה דלא חשיבא אפי' דירת עראי‪ ,‬ואם‬ ‫מקבלת אריח והיינו שאין בה רוחב טפח כדי לקבל אריח‬ ‫יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה כשרה אפי'‬ ‫שרוחבו טפח וחצי‪ ,‬אם שתיהם יחד רחבות טפח כדי‬ ‫למ"ד דסוכה דירת קבע בעינן‪ ,‬ואם יכולה לעמוד ברוח‬ ‫לקבל אריח לרחבו כשרה‪ ,‬ואם לאו פסולה‪ .‬ולרשב"ג‬ ‫מצויה דיבשה ולא ברוח מצויה דים‪ ,‬ר"ג פוסל דדירת‬ ‫אם א"א להושיב עליהם אריח לרחבו‪ ,‬מרחיקן זו מזו ודי‬ ‫קבע בעינן‪ ,‬ור"ע מכשיר דדירת עראי בעינן‪.‬‬ ‫שיקבלו אריח לארכו שזה ג' טפחים‪ ,‬ובלבד שיהיו‬ ‫חזקות בכדי לקבל כובדו ואורכו של אריח ג"ט‪.‬‬ ‫ע"ג גמל‪ -‬העושה קרקעית סוכתו ע"ג גמל‪ ,‬ר"י פוסל‬ ‫ג' אם יש ב' קורות אחת למעלה ואחת למטה‪ ,‬ואין‬ ‫דבעינן סוכה הראויה לז' וכיון שחכמים אסרו לעלות לה‬ ‫ברוחבם טפח‪ ,‬מצטרפות יחד להכשר מבוי אם אין‬ ‫ביו"ט נמצא שאינה ראויה ליו"ט‪ ,‬ור"מ מכשיר שהרי‬ ‫העליונה למעלה מכ' אמה והתחתונה למטה מי"ט‪.‬‬ ‫מדאורייתא ראויה היא לז'‪.‬‬ ‫הגמ' מבארת שהכונה לשני מקרים שונים‪ ,‬שאם‬ ‫שניהם למעלה צריך שהעליונה לא תהיה למעלה‬ ‫עשאה לבהמה דופן לסוכה‬ ‫מכ' אמה‪ ,‬ואם שניהם למטה שלא תהיה התחתונה‬ ‫נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר אם בהמה כשרה להיות דופן‬ ‫למטה מי"ט‪ ,‬אבל בשני המקרים צריך שלא יהיה‬ ‫לסוכה‪ .‬והגמרא מבארת בכמה אופנים מה הטעם של רבי‬ ‫מרחק ג"ט בין הקורות‪ ,‬דלא אמרינן חבוט רמי‬ ‫מאיר לפסול‪ ,‬ולאיזה עוד דברים בהמה פסולה‪.‬‬ ‫בפחות מרוחב טפח‪.‬‬ ‫ר"י מכשיר בהמה לדופן סוכה‪ ,‬ור"מ פוסל דבר שיש בו‬ ‫צילתה כחמתה‪ -‬סוכה שבדקו למטה ומצאו שצילתה‬ ‫רוח חיים לסוכה‪ ,‬וללחי‪ ,‬ולפסי ביראות (להתיר למלא‬ ‫מבור ברה"ר שהוא עמוק י"ט‪ ,‬ומפני בהמות עולי רגלים התירו בד'‬ ‫כחמתה‪ ,‬כשרה‪ ,‬מפני שודאי למעלה צילתה מרובה‬ ‫דיומדין בד' הפינות)‪ ,‬ולגולל (‪-‬כסוי ארונו של מת‪ ,‬והיינו שמה‬ ‫מחמתה‪ ,‬אבל אם צילתה כחמתה בסכך פסולה‪ .‬לרש"י‬ ‫שלומדים מ"על פני השדה" שכסוי ארון המת מטמא במגע‬ ‫כוונת הגמ' שאם הסכך שוה לאויר בהכרח הצל למטה יהיה פחות‬ ‫מהחמה ופסולה‪ ,‬ואם הצל שלמטה שוה לחמה‪ ,‬בהכרח הסכך‬ ‫ובמשא ובאהל‪ ,‬אינו שייך בבעלי חיים)‪ .‬ולריה"ג דבר שיש בו‬ ‫מרובה על האויר וכשרה‪.‬‬ ‫רוח חיים כשר אף לגיטי נשים‪( ,‬וטעמא דריה"ג ורבנן לענין‬ ‫גט יבואר להלן כ"ד‪.):‬‬ ‫המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים‬ ‫למה ר"מ פוסל בהמה לדופן סוכה‪-‬‬ ‫מתוכה כשרה‪ ,‬ואם אין כוכבי זהרורי חמה נראים מתוכה‬ ‫ב"ש פוסלים דאין זה דומה לסוכה‪ ,‬וב"ה מכשירים‪.‬‬ ‫לאביי ר"מ חושש שמא הבהמה תמות ותפול ואין כאן‬ ‫דופן‪ .‬ולרבי זירא ר"מ חושש שמא תברח‪ .‬בפיל קשור‬ ‫כשר לכו"ע מפני שאינו יכול לברוח‪ ,‬ואף אם ימות יהיה‬ ‫אלו מקומות ראויים לסוכה‬ ‫בנבלתו י'‪ .‬ובפיל שאינו קשור פסול לכו"ע‪ ,‬משום‬ ‫הגמרא מבארת דיני הכשר סוכה מיטלטלת‪ ,‬או סוכה‬ ‫שנעשתה במקומות שאסור לעלות לשם ביו"ט‪ ,‬או שהסוכה‬ ‫שאביי מודה שיש לחוש שמא תברח‪ .‬ונחלקו אביי ור"ז‬ ‫נופלת על ידי הרוח‪.‬‬ ‫בבהמה קשורה‪ ,‬דליכא למיחש שמא תברח‪ ,‬דלאביי‬ ‫חיישינן שמא תמות‪ ,‬ולר"ז אין לחוש שמא תמות דאין‬ ‫ראש העגלה‪ -‬העושה סוכתו בראש העגלה כשרה‪,‬‬ ‫שכיח שתמות‪ .‬אמנם צריך לשים בין רגליה הוצא‬ ‫אע"פ שהיא מיטלטלת ואינה קבועה‪ ,‬ועולין לה ביו"ט‪.‬‬ ‫ודפנא כדי שלא יהיה שם רווח‪ .‬וכן צריך לקושרה‬ ‫ראש האילן‪ -‬העושה קרקעית סוכתו ע"ג האילן‪ ,‬כשרה‬ ‫למעלה‪ ,‬דאל"כ יש לחוש שמא תרבוץ‪ ,‬ומ"מ חיישינן‬ ‫לחולו של מועד‪ ,‬ואין עולין לה ביו"ט דאסרו חכמים לעלות‬ ‫שמא תמות‪ ,‬ותתכווץ מעט‪ ,‬ואם תהיה פחות מג' לסכך‬ ‫או להשתמש באילן שמא יתלוש‪ ,‬ואם עבר ועלה ביו"ט יצא יד"ח‪.‬‬ ‫וגובהה יהיה ז"ט לא יהיה לבוד ולא ישים לב כיון שזה לא‬ ‫שתים באילן ואחת בידי אדם או שתים בידי אדם‬ ‫ניכר‪.‬‬ ‫ואחת באילן כשרה ואין עולין לה ביו"ט‪ ,‬אבל ג' בידי‬ ‫הגמ' שואלת (כ"ד‪ ).‬שאם מדאורייתא דבר שיש בו רוח‬ ‫אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביו"ט‪ .‬וגם הסיפא של‬ ‫חיים כשר למחיצה‪ ,‬א"כ למה ר"מ סובר שאין טומאת‬ ‫שתים באילן וכו' איירי בסוכה הבנויה ע"ג האילן‪ ,‬ובשתים בידי‬ ‫אדם ואחת באילן חשיב משתמש באילן כיון שאם ינטל האילן‬ ‫גולל בדבר שיש בו רוח חיים והרי זה דין לקולא‪( .‬ור"י‬ ‫תפול קרקעית הסוכה‪.‬‬ ‫מטמא)‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫מדכתיב "ספר" לומדים דבעינן דבר שאין בו רוח חיים‬ ‫ולכן מבאר רב אחא בר יעקב דטעמא דר"מ משום‬ ‫ואינו אוכל‪.‬‬ ‫דס"ל שמחיצה העומדת ברוח אינה מחיצה כיון שהיא‬ ‫ומ"ספר כריתות" לומד ריה"ג שדווקא ספר כורתה ולא‬ ‫עומדת ע"י דבר שאין בו ממש‪ ,‬וי"א שמחיצה שאינה עשויה‬ ‫כסף שיתן לה ויאמר הרי את מגורשת בו‪ ,‬ולא לומדים‬ ‫בידי אדם אינה מחיצה ורוח חיים אינו בידי אדם לנפחו‪ ,‬ונ"מ‬ ‫מהקש הויה ליציאה שמתגרשת בכסף‪.‬‬ ‫במחיצה שהעמידה בנוד תפוח‪ ,‬דחשיב עומדת ברוח‪,‬‬ ‫ומדלא כתיב כרת אלא כריתות לומד ריה"ג שהאומר‬ ‫אבל עשויה בידי אדם‪.‬‬ ‫הרי זה גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה‬ ‫כריתות מפני שכל ימיה היא מנועה בגללו מללכת‪ ,‬ואם התנה‬ ‫חשש שמא‪...‬‬ ‫לל' יום הרי זה כריתות מיד‪ ,‬כיון שלסוף ל' יום הוא בא לידי‬ ‫הגמרא מבארת מתי דבר מסוים נאסר וכדומה‪ ,‬אף שלפי‬ ‫הפרדה‪.‬‬ ‫המצב כרגע אין סובה לאסור‪ ,‬אבל יש לחשוש שיתחדש‬ ‫מצב שהוא סיבה לאסור‪.‬‬ ‫ורבנן מכשירים גט על בעלי חיים‪ ,‬דלא כתיב בספר‬ ‫אלא ספר‪ ,‬ולספירת דברים הוא דאתא‪ ,‬ומ"וכתב"‬ ‫כ"ג‪ :‬אכילת תרומה באשת כהן‪ -‬בת ישראל‬ ‫לומדים רבנן שאינה מתגרשת בכסף‪ ,‬ולאביי מסברא אינה‬ ‫שנישאת לכהן והלך בעלה למדה"י‪ ,‬או שנתן גט‬ ‫מתגרשת בכסף‪ ,‬דיאמרו סניגור נעשה קטיגור‪ ,‬ולומדים מ"וכתב"‬ ‫לאשתו ע"מ שיחול שעה אחת קודם מיתתו כדי שלא‬ ‫שאינה מתגרשת בחליצה‪ .‬ומ"ספר כריתות" לומדים רבנן‬ ‫תיזקק לחליצה אם ימות פתאום‪ ,‬לאביי ר"מ סובר שאסור‬ ‫שבע"מ שלא תלך לבית אביה לעולם אינה מגורשת‪,‬‬ ‫לה לאכול תרומה שמא ימות‪ ,‬ור"י סובר שמותר דלא‬ ‫וכרת כריתות לא משמע להו‪.‬‬ ‫חיישינן שמא ימות‪.‬‬ ‫מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה‬ ‫כ"ד‪ .‬הפרשת תרומה מכח ברירה‪-‬‬ ‫מחיצה‪ .‬וממילא אילן המתנועע ברוח פסול לשמש‬ ‫שיטת ר"מ שהלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין‬ ‫כדפנות הסוכה‪ ,‬וכן אינו נדון משום דיומד‪ ,‬ואין לטלטל‬ ‫שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה‪ ,‬ועשרה מעשר‬ ‫תחת אילן אף אם הוא מיסך על הארץ‪ ,‬וקמה קצורה‬ ‫ראשון‪ ,‬ותשעה מעשר שני‪ ,‬ומיחל ושותה מיד דסמכינן‬ ‫ששיבולות מקיפות אותה אין דנים את כולה לד'‬ ‫אברירה‪ ,‬שמה שיפריש כשיבוא לביתו יוברר שזה המעשר‬ ‫אמות‪ .‬אמנם אילן שענפיו קשים‪ ,‬וענפים הקשורים‬ ‫והתרומה‪.‬‬ ‫בהוצא ודפנא ואינם נעים ברוח‪ ,‬הוו מחיצה לכל הדינים‬ ‫הגמ' מבארת שאף שר"מ חושש למיתה‪ ,‬מ"מ בתרומה‬ ‫הנ"ל‪ .‬והחידוש להכשירו לסוכה הוא שלא חוששים‬ ‫כיון שיכול למסור את הנוד לשומר‪ ,‬לא חיישינן‬ ‫שישתמש באילן‪ .‬והוא כשר לדיומד אם עוביו אמה לכל צד‪,‬‬ ‫לבקיעת הנוד‪.‬‬ ‫וכן גדר אמה על אמה כשרה כיון שאפשר לחלקה לב' מחיצות‬ ‫אמה‪ ,‬מחיצה לכל צד‪ .‬ומחיצה של שיבולות אינה מועילה ליותר‬ ‫ר"י ורבי יוסי ור"ש אוסרים להפריש תרומה מכח‬ ‫מבית סאתים‪ ,‬כיון שלא נעשית לדירה‪ ,‬אבל בבית סאתים או‬ ‫ברירה‪ .‬הגמ' מבארת שכיון שר"י לא חייש למיתה‪ ,‬א"כ‬ ‫פחות‪ ,‬כולה נחשבת למקום שביתה‪ ,‬ומונה את האלפים אמה‬ ‫ה"ה דלא חייש לבקיעת הנוד‪ ,‬ומ"מ לא חלה ההפרשה‬ ‫מחוצה לה‪ .‬ומ"מ באילן המיסך על הארץ אין מטלטלין‬ ‫דלית ליה ברירה‪ ,‬והא דאמר שמא יבקע היינו לדברי‬ ‫בו אם הוא יותר מבית סאתים ולא אמרינן דחשיב מוקף‬ ‫ר"מ‪ .‬ומה שמצינו שלר"י מתקינים לכה"ג אשה אחרת‬ ‫לדירה‪ ,‬מפני שתשמישו לאויר‪ ,‬והיינו שהדירה עשויה רק‬ ‫ליוה"כ שמא תמות אשתו וכתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו"‬ ‫לצורך שמירת השדות שסביבה‪.‬‬ ‫ביתו זו אשתו‪ ,‬מעלה עשו בכפרה‪.‬‬ ‫מדברי רש"י בענין לוקח יין מבין הכותים‪ -‬א' דין הנלקח מן‬ ‫מי פטור מסוכה או מק"ש‬ ‫הכותים כטבל ודאי ולא כדמאי‪ .‬ב' איירי קודם שגזרו על הכותים‬ ‫או משאר מצוות‬ ‫שיהיה דינם כגויים‪ .‬ג' איירי בליל שבת‪ ,‬או שאין לו כלים טהורים‬ ‫להפריש לתוכם‪ .‬ד' הא דקתני ומיחל ושותה מיד הכונה שמחלל‬ ‫הגמרא מבארת מתי יש פטור ממצוה מחמת‪ :‬א' עוסק‬ ‫על מעות‪.‬‬ ‫במצוה אחרת‪ .‬ב' טרוד‪ .‬ג' אבילות‪ .‬ד' הפטור המיוחד‬ ‫שנאמר בסוכה של מצטער וכדומה משום דבעינן "תשבו"‬ ‫כ"ד‪ :‬דיני גירושין‪-‬‬ ‫כעין תדורו‪.‬‬ ‫לריה"ג אין כותבין גט על בעלי חיים‪ ,‬דהנה כתיב "וכתב‬ ‫כ"ה‪ .‬העוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬ולכן העוסק‬ ‫לה" דמשמע שאפשר לכתוב על כל דבר‪ ,‬אמנם‬ ‫במצוה פטור מק"ש‪ ,‬ושלוחי מצוה והיינו ההולכים לעשות‬ ‫‪24‬‬ ‫חיוב חתן ושושבינים ובני החופה‪-‬‬ ‫מצוה כגון ללמוד תורה פטורים מן הסוכה אפילו בזמן‬ ‫סוכה‪ -‬חתן ושושבינים ובני החופה פטורים מן הסוכה‪,‬‬ ‫חנייתם‪ ,‬דכתיב "בשבתך בביתך" בשבת דידך אתה חייב‪,‬‬ ‫כיון שצריכים לשמוח‪ ,‬ואינם יכולים לשמוח בסוכה‬ ‫הא דמצוה פטור‪ .‬ולהלן כ"ו‪ .‬איתא שכותבי סת"ם‬ ‫מפני שאין שמחה אלא בחופה‪ ,‬ואין שמחה אלא‬ ‫ותגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים כמוכרי תכלת‬ ‫במקום סעודה‪ .‬ומה שאין יכולים לעשות החופה‬ ‫פטורים מק"ש תפילה ותפילין ומכל המצוות‪ ,‬משום‬ ‫בסוכה‪ -‬לאביי הטעם משום יחוד שמא ירד החתן מן הגג‬ ‫שהעוסק במצוה פטור מן המצוה‪.‬‬ ‫ששם היתה הסוכה בדרך כלל ויתייחד אחר עם הכלה‪ ,‬ולרבא‬ ‫מי שהוא טרוד בטרדה של מצוה פטור מק"ש‪,‬‬ ‫הטעם משום צער חתן שיש בסוכה ג' דפנות והוא בוש‬ ‫דכתיב "ובלכתך בדרך" בלכת דידך אתה חייב‪ ,‬הא‬ ‫לשחק עם כלתו שם‪ ,‬ונ"מ בסוכה העשויה במקום‬ ‫דמצוה פטור‪ .‬ולכן חתן הכונס את הבתולה שהוא טרוד‬ ‫שמצויים רבים‪ ,‬שאין בו חשש יחוד‪ ,‬אבל יש בו צער‬ ‫טרדה דמצוה פטור מק"ש‪ ,‬ואינו חייב להסיר דעתו‬ ‫לחתן‪ .‬רבי זירא אכל בסוכה ושמח בחופה ושמח יותר‬ ‫ממחשבת המצוה לצורך מצוה אחרת‪ ,‬אבל הכונס את‬ ‫כיון שהיו לו שתי מצוות‪ ,‬וצ"ל שנשא ערב הרגל‪ ,‬דברגל‬ ‫האלמנה שאינו טרוד חייב‪ ,‬וכן מי שהוא טרוד בטרדה‬ ‫עצמו אסור לישא אשה‪.‬‬ ‫דרשות כגון שטבעה ספינתו בים‪ ,‬חייב בק"ש‪.‬‬ ‫ק"ש תפילה ותפילין‪ -‬חתן ושושבינים ובני החופה‬ ‫כ"ה‪ :‬מקור נוסף לפטור עוסק במצוה‪-‬‬ ‫פטורים מן התפילה דבעיא כוונה‪ ,‬ומן התפילין משום‬ ‫דשכיחא שכרות וקלות ראש‪ ,‬וחייבים בק"ש שעיקר מצות‬ ‫כתיב "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא‬ ‫כוונתה זה רק בפסוק הראשון ויכולים ליישב דעתם שעה קלה‪,‬‬ ‫יכלו לעשות הפסח ביום ההוא"‪ .‬והנה לריה"ג הם היו‬ ‫ולרבי שילא רק החתן עצמו פטור מק"ש‪ .‬ותנאים אלו‬ ‫טמאים משום שנשאו את ארונו של יוסף‪ ,‬ולר"ע היו‬ ‫חולקים על הדין שהעוסק במצוה פטור מן המצוה‪.‬‬ ‫אלו מישאל ואלצפן שעסקו בקבורת נדב ואביהוא‪,‬‬ ‫אמנם רבי יצחק חולק שהרי אלו יכלו להטהר קודם‬ ‫מי פטור מסוכה‪-‬‬ ‫הפסח‪ ,‬שהרי נדב ואביהוא מתו בא' ניסן ובב' ניסן שרף אלעזר‬ ‫כ"ו‪ .‬הולכי דרכים ביום לצורך הרשות פטורים מן‬ ‫את הפרה כדי שיזו על טמאי מתים ויוכלו לעשות פסח בטהרה‪,‬‬ ‫הסוכה ביום ולא בלילה‪ ,‬ד"בסוכות תשבו" היינו כעין ישיבת‬ ‫ונושאי ארונו של יוסף הרי כבר חנו בהר סיני בר"ח סיון‪ .‬ולכן‬ ‫ביתו‪ ,‬ואין אדם נמנע מלצאת מביתו כגון לצורך סחורה‪ ,‬ואם‬ ‫מבאר רבי יצחק שהם עסקו במת מצוה (אין הכונה דווקא‬ ‫הולכים בלילה פטורים רק בלילה‪ ,‬ואם הולכים ביום‬ ‫מת מצוה‪ ,‬אלא קרובים שמצוה עליהם להתעסק בקבורתם)‪ ,‬וחל‬ ‫ובלילה פטורים ביום ובלילה‪ .‬וההולכים לדבר מצוה‬ ‫יום ז' שלהם בערב פסח וס"ל שאפי' שבערב יהיו טהורים‬ ‫פטורים בין ביום ובין בלילה אף אם הם הולכים רק ביום‪,‬‬ ‫אין מזים עליהם ביום‪ .‬ומבואר מדבריו שמותר להטמא‬ ‫משום שהם טרודים במחשבת המצוה ובתיקוניה‪.‬‬ ‫במת מצוה אע"פ שימנע מעשית הפסח‪.‬‬ ‫שומרי העיר פטורים מן הסוכה בזמן שמירתם‪ .‬ומה‬ ‫הגמ' אומרת שא"א ללמוד מכאן דין עוסק במצוה‬ ‫שאינם חייבים לעשות סוכה במקום שמירתם‪ ,‬לאביי‬ ‫כשכבר הגיעה המצוה לידו‪ ,‬מפני ששם נטמאו לפני‬ ‫הטעם משום דכתיב "תשבו" כעין תדורו והוא אינו יכול‬ ‫שחל החיוב‪ ,‬והיינו לפני חצות‪ ,‬וכן ליכא למילף פסח‬ ‫להביא מטה ומצע וכל תשמיש מפני הטורח‪ ,‬ולרבא הטעם‬ ‫משאר מצוות‪ ,‬כיון שפסח יש בו כרת‪.‬‬ ‫משום ש"פרצה קוראה לגנב"‪ .‬ונ"מ בשומר ערימת‬ ‫חיוב אבל במצוות‪ -‬אבל חייב בכל המצוות‪ ,‬וחייב אף‬ ‫פירות שיכול לשומרה בסוכה‪.‬‬ ‫בסוכה ובק"ש‪ ,‬ולא חשיב מצטער דאיבעי ליה ליתובי‬ ‫חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה‪ ,‬ואפי' חולה‬ ‫דעתיה שאע"פ שהוא חייב לנהוג אבילות של נעילה רחיצה‬ ‫שאין בו סכנה‪ ,‬ואפי' חש בעיניו או בראשו‪.‬‬ ‫וסיכה להראות כבוד מתו‪ ,‬אינו חייב להצטער‪ ,‬משא"כ בצערא‬ ‫דממילא חמה צינה או סירחון דפטור מן הסוכה‪ .‬אמנם‬ ‫המצטער בסוכה‪ ,‬כגון שיש שם יתושים או ריח רע או‬ ‫אבל פטור מתפילין דאמר רחמנא ליחזקאל "פארך‬ ‫חמה או צינה או שיש ריח רע בדברים שסיכך בהם‪ ,‬פטור מן‬ ‫חבוש עליך" מכלל דכו"ע פטורים‪ ,‬משום שכשמתפאר‬ ‫הסוכה‪ ,‬דכתיב "תשבו" כעין תדורו ואין אדם דר במקום‬ ‫מראה בעצמו שאינו אבל‪ .‬ודווקא ביום הראשון פטור‪,‬‬ ‫שמצטער‪ ,‬אמנם משמשי המצטער חייבים בסוכה‪.‬‬ ‫דכתיב "ואחריתה כיום מר" שביום הראשון זה עיקר‬ ‫המרירות‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫בזה משום יוהרא‪ ,‬וכן נהגו ריו"ח בן זכאי ור"ג‪ .‬ורבי‬ ‫דין אכילת ושינת עראי‬ ‫צדוק אכל מחוץ לסוכה פחות מכביצה עם מפה בלא‬ ‫נטילה ולא בירך אחריו‪ ,‬אמנם מודה רבי צדוק שברכה‬ ‫מחוץ לסוכה ובתפילין‬ ‫ראשונה חייבים אף בפחות מכביצה‪ ,‬דאסור להנות מהעוה"ז בלא‬ ‫אסור לאכול או לישן מחוץ לסוכה‪ ,‬כיון שדברים אלו חייבים‬ ‫ברכה‪ .‬והאוכל כביצה צריך ברכה ונטילה‪.‬‬ ‫לעשותם בסוכה‪ ,‬וכן אסור לישן עם תפילין שמא יפיח‪.‬‬ ‫הגמרא מבארת מה הדין באכילת ושינת עראי מחוץ לסוכה‪,‬‬ ‫מחלוקות ר"א וחכמים‬ ‫או שינת עראי עם תפילין‪ ,‬האם גם זה נאסר או לא‪.‬‬ ‫אכילת עראי‪ -‬מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה‪,‬‬ ‫בדיני ישיבת סוכה‬ ‫לרב יוסף שיעור אכילת עראי זה ב' או ג' ביצים‪ ,‬ולאביי‬ ‫כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו‬ ‫מותר כשיעור טעימה לפני שהולך לביהמ"ד‪ ,‬שאוכל‬ ‫בסוכות"‪ ,‬עוד כתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים"‪.‬‬ ‫ונחלקו רבי אליעזר וחכמים בכמה דינים בחיוב האכילה‬ ‫כמלוא פיו ושותה‪ ,‬אבל ב' או ג' ביצים אסור‪ .‬רש"י ותוס' לא‬ ‫בסוכה ובדיני עשית הסוכה‪ ,‬כפי שלמדו מהפסוקים הנ"ל‪.‬‬ ‫גרסו ביצים‪ ,‬וביאר רש"י שהכונה שיתן פעמיים או שלש לתוך‬ ‫פיו‪.‬‬ ‫כ"ז‪ .‬מצות אכילה בסוכה‪ -‬לר"א חייב אדם לאכול‬ ‫שינת עראי‪ -‬אין ישנים שינת עראי מחוץ לסוכה‪ .‬לרב‬ ‫בסוכה י"ד סעודות‪ ,‬אחת ביום ואחת בלילה‪ ,‬דבעינן‬ ‫אשי טעם האיסור הוא שמא ירדם וישן שינת קבע‪,‬‬ ‫"תשבו" כעין תדורו‪ .‬ואף מי שרגיל לאכול סעודה אחת‬ ‫ובראשו בין ברכיו מותר‪ ,‬ולרבא אין חוששים שמא ירדם‪,‬‬ ‫ביום‪ ,‬צריך להוסיף‪ .‬ולרבנן אינו חייב לאכול אלא‬ ‫וטעם האיסור הוא שאין קבע לשינה ואם מספיקה לו‬ ‫בלילה הראשון‪ ,‬דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות‪ ,‬ובחג‬ ‫שינה מעטה זוהי שינתו‪.‬‬ ‫המצות כתיב "בערב תאכלו מצות"‪ ,‬ובשאר הימים אינו‬ ‫חייב לאכול מצה דכתיב "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי‬ ‫שינה בתפילין‪-‬‬ ‫עצרת"‪ ,‬עצרת יצאה מן הכלל ללמד שכמו שבעצרת אינו חייב‬ ‫שינת קבע אסורה שמא יפיח‪ ,‬ושינת עראי מותרת‪ ,‬לרב‬ ‫לאכול כך גם בשאר הימים‪ ,‬אבל בשאר הימים והלילות‬ ‫אשי דחיישינן שמא ירדם איירי במניח ראשו בין ברכיו‪,‬‬ ‫אינו חייב לאכול בסוכה‪ ,‬דאף בדירה אי בעי לא אכיל‪.‬‬ ‫אבל ע"י שומר אסור‪ ,‬דערביך ערבא צריך‪ ,‬ולרב יוסף‬ ‫וחזר בו ר"א מדבריו וס"ל שא"צ לאכול י"ד סעודות אלא יכול‬ ‫בריה דרב עילאי מותר ע"י שומר‪ .‬המחזיק תפילין בידו‬ ‫להתענות‪.‬‬ ‫אסור אפי' בשינת עראי‪ ,‬ואם פרס עליהם סודרא‬ ‫השלמת סעודת יו"ט ראשון‪ -‬עוד אמר ר"א שמי‬ ‫והניחם אצל מראשותיו מותר אף שינת קבע דלא ניתנה תורה‬ ‫שלא אכל בליל יו"ט ראשון‪ ,‬יכול להשלים סעודה זו‬ ‫למלאכי השרת‪ .‬שיעור שינת עראי היא כדי הילוך מאה‬ ‫בליל יו"ט אחרון –שמיני עצרת‪ ,‬ע"י שאחר סילוק השלחן‬ ‫אמה‪.‬‬ ‫יוסיף ויאכל מיני תרגימא (‪-‬כגון פירות וכיסנין וקפלוטות‬ ‫הישן בתפילין ורואה קרי צריך לסלקן בעוד הקרי עליו‪ ,‬ולכן‬ ‫מבושלות‪ ,‬וכ"ש שאם חוזר ואוכל פת ובשר מהני)‪ ,‬אבל מה‬ ‫אוחז ברצועה ולא בקציצה דפוס מושבן וריבוען‪ ,‬ומסירם‪,‬‬ ‫שאוכל ריפתא לא מהני‪ ,‬כיון שזו סעודת היום‪ .‬ואין‬ ‫ואם שכח ושימש מיטתו אינו אוחז גם ברצועה‪ ,‬עד‬ ‫להשלים ולאכול בסוכה‪ ,‬משום בל תוסיף‪ .‬ולרבנן אין לדבר‬ ‫שיטול ידיו ויטלם‪.‬‬ ‫תשלומין‪.‬‬ ‫כ"ו‪ :‬הנכנס לישן ביום לרבי נתן יכול להשאיר‬ ‫סוכה אחת כל ז'‪ -‬לר"א צריך להיות לאכול ולישן‬ ‫כ"ז‪:‬‬ ‫התפילין עליו מפני שאין דרך לישן ביום שינת קבע או לשמש‪,‬‬ ‫בסוכה אחת כל ימי חג הסוכות‪ ,‬ואם עבר לסוכה אחרת‬ ‫אבל בלילה חולץ אפי' לעראי דילמא מימליך וישן קבע‪ ,‬ולרבי‬ ‫ביטל מצותה של ראשונה למפרע‪ ,‬דכתיב "חג הסוכות‬ ‫יוסי הילדים שנשותיהם עמהם לעולם חולצים שמא‬ ‫תעשה לך שבעת ימים" עשה סוכה הראויה לשבעה‪.‬‬ ‫יבואו לידי הרגל דבר‪.‬‬ ‫ולחכמים א"צ להיות בסוכה אחת‪ ,‬וכוונת הפסוק‬ ‫מפני ביטול תורה אסור לישן ביום יותר משישים‬ ‫שיעשה סוכה בחג‪ .‬ומודה ר"א שאם נפלה הסוכה‬ ‫נשימות‪ ,‬שהיא שינת הסוס‪( ,‬וכן היו ישנים דוד ורב‬ ‫שחוזר ובונה אותה‪ ,‬ואין אומרים שזו שבנה סוכה‬ ‫ורבי ורבה בר נחמני)‪.‬‬ ‫אחרת היא‪ ,‬אלא זו סוכת תשלומין לראשונה‪.‬‬ ‫אכילה מחוץ לסוכה‪ -‬אע"פ שמותר לאכול אכילת‬ ‫לר"א אין עושים סוכה בחולו של מועד [אף] למי שלא‬ ‫עראי חוץ לסוכה‪ ,‬מ"מ אם אדם רוצה להחמיר על‬ ‫ישב בסוכה ביו"ט ראשון‪ ,‬ולרבנן עושים‪ .‬גר שנתגייר וקטן‬ ‫עצמו ולא לאכול מחוץ לסוכה אכילת עראי רשאי‪ ,‬ואין‬ ‫‪26‬‬ ‫תלמידים‪ ,‬ל' מהם ראוים להשראת השכינה כמשה‬ ‫שהגדיל מודה ר"א שעושים להם סוכה בחולו של‬ ‫רבינו‪ ,‬ול' מהם ראוים להעמיד חמה כיהושע‪ ,‬וכ'‬ ‫מועד‪.‬‬ ‫בינוניים‪ ,‬וגדול שבכולם יונתן בן עוזיאל‪ ,‬שבשעה‬ ‫דין "לכם בסוכה"‪ -‬אין אדם יוצא יד"ח ביו"ט הראשון‬ ‫שהיה יושב ועוסק בתורה כל עוף שהיה פורח עליו‬ ‫של חג בלולבו של חבירו‪ ,‬דכתיב "ולקחתם לכם"‬ ‫מיד נשרף‪ ,‬וריב"ז היה הקטן שבכולם‪ ,‬ולא הניח‬ ‫משלכם ולא גזול או שאול‪ .‬לר"א הוא הדין שאין אדם‬ ‫מקרא משנה ש"ס וברייתות‪ ,‬וגמרא מה שדקדקו ופירשו‬ ‫יוצא יד"ח בסוכתו של חבירו‪ ,‬דכתיב "חג הסוכות‬ ‫התנאים האחרונים בדברי הראשונים‪ ,‬הלכות למשה מסיני‪,‬‬ ‫תעשה לך"‪ ,‬ולרבנן יוצא בסוכה שאולה‪ ,‬דכתיב "כל‬ ‫אגדות‪ ,‬דקדוקי תורה דרשות מרבויי אותיות בתורה‪,‬‬ ‫האזרח בישראל ישבו בסוכות" מלמד שכל ישראל‬ ‫דקדוקי סופרים גזירות חכמים‪ ,‬ק"ו וגז"ש‪ ,‬תקופות‬ ‫ראוים לשבת בסוכה אחת בזה אחר זה‪ ,‬ולא יהיה בה שו"פ‬ ‫וגימטריאות‪ ,‬שיחת מלאכי השרת ושדים ודקלים‪,‬‬ ‫לכל אחד‪ ,‬ומ"לך" ממעטים סוכה גזולה‪.‬‬ ‫משלות כובסים ושועלים‪ ,‬דבר גדול והיינו מעשה‬ ‫מרכבה‪ ,‬ודבר קטן והיינו הוויות דאביי ורבא‪ .‬וכ"ש‬ ‫היה ר"א אומר משבח אני את העצלנים שאין יוצאים‬ ‫לשאר התלמידים שהיו גדולים יותר‪.‬‬ ‫מבתיהם ברגל ומקיימים "ושמחת אתה וביתך"‪ ,‬והיה‬ ‫משבחם אע"פ שהיו מתעכבים בגלל העצלות ולא בגלל הרגל‪.‬‬ ‫מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית‬ ‫והא דאמר רבי יצחק שחייב אדם להקביל פני רבו‬ ‫ב"ש פוסלים וב"ה מכשירים‪.‬‬ ‫ברגל‪ ,‬דכתיב "מדוע את הולכת אליו‪ ,‬לא חודש ולא‬ ‫שבת"‪ ,‬היינו כשהולך וחוזר באותו היום‪.‬‬ ‫מי חייב בסוכה‬ ‫ר"א אמר שאין שבט שלא העמיד שופטים ונביאים‪,‬‬ ‫נשים ועבדים פטורים מן הסוכה‪ ,‬דהו"א לחייבם‬ ‫ויהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים שאול‬ ‫משום דכתיב "תשבו" כעין תדורו‪ ,‬או דנילף ט"ו ט"ו‬ ‫ודוד על פי שמואל‪.‬‬ ‫מחג המצות ושם חייבות אע"פ שהזמן גרמא דכל שישנו בבל‬ ‫תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה‪ ,‬קמ"ל‪.‬‬ ‫ר"א לא רצה להתיר לכסות הסוכה בסדין מפני החמה‬ ‫מפני שלא אמר דבר שלא שמע מרבו ולכן יצא מן‬ ‫גרים חייבים בסוכה‪ ,‬דילפינן מה' ד"האזרח" לרבותם‪.‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬ולא היה זה בסוכות שהרי לשיטתו אין יוצאים‬ ‫נשים חייבות בעינוי ביוה"כ‪ ,‬דכתיב "איש או אשה"‬ ‫מסוכה לסוכה‪ ,‬ולא ברגל אחר שהרי שיבח את אלו‬ ‫השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה‪,‬‬ ‫שאין יוצאים מביתם ברגל‪ ,‬אלא בשבת‪ ,‬ואף שר"א‬ ‫ועינוי יוה"כ זו מצות לא תעשה וכרת‪ .‬וחייבות אף בתוספת‬ ‫אוסר לפקוק את החלון בפקק שאינו קשור ותלוי‪,‬‬ ‫עינוי‪ ,‬אע"פ שאין בזה עונש ואזהרה‪.‬‬ ‫דאסור להוסיף על אוהל עראי בשבת (וחכמים מתירים‪ ,‬ואם‬ ‫הוא קשור ותלוי מותר לכו"ע דכיון שהוא מתוקן לכך לא‬ ‫כ"ח‪ :‬חיוב קטן בסוכה‪ -‬קטן פטור מן הסוכה‪ ,‬קטן‬ ‫חשיב בונה או מוסיף)‪ ,‬אין אסור אלא כשמבטלו שם וכאן‬ ‫שאינו צריך לאמו חייב בסוכה‪ ,‬מדין חינוך מדרבנן‪,‬‬ ‫לא ביטלו את הסדין‪.‬‬ ‫והיינו כל שנפנה ואין אמו מקנחתו‪ ,‬וי"א כל שנעור‬ ‫ואינו קורא אמא אמא‪ ,‬אבל אם קורא אמא‪ ,‬חייב‪.‬‬ ‫כ"ח‪ .‬אמרו עליו על ריו"ח בן זכאי שמימיו לא‬ ‫ושמאי מחמיר בקטן‪ ,‬ומעשה וילדה כלתו ופיחת את‬ ‫שח שיחת חולין‪ ,‬ולא הלך ד' אמות בלי תורה‬ ‫המעזיבה וסיכך על המיטה בשביל הקטן‪.‬‬ ‫ותפילין‪ ,‬ולא קדמו אדם לבית המדרש‪ ,‬ולא ישן‬ ‫בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי‪ ,‬ולא‬ ‫דיני הישיבה בסוכה‬ ‫הרהר במבואות המטונפות‪ ,‬ולא הניח אדם בבית‬ ‫המדרש ויצא‪ ,‬ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב‬ ‫כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים" ודרשו חז"ל שבימי‬ ‫הסוכות ישב האדם בסוכתו כפי שהיה יושב בביתו‪ ,‬ויש בזה‬ ‫ושונה‪ ,‬ולא פתח אחר את דלתו לתלמידיו אלא הוא‬ ‫נ"מ לכמה דינים‪ ,‬בין לענין מה צריך האדם לעשות בסוכה‬ ‫עצמו‪ ,‬ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם‪ ,‬ולא‬ ‫כפי שהיה עושה בביתו‪ ,‬ובין לענין כבוד הסוכה‪ ,‬ובין לענין‬ ‫אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערב פסח‬ ‫מתי האדם פטור מן הסוכה מחמת שישיבה בסוכה במצב‬ ‫מפני עשית הפסח ומפני התינוקות שלא ישנו‪ ,‬וערב יוה"כ‬ ‫כזה אינה כפי שהיה דר בביתו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫שצריך לאכול מבעוד יום‪ ,‬וכן היה ר"א תלמידו נוהג‪.‬‬ ‫וריב"ז היה הקטן מתלמידי הלל הזקן‪ ,‬שהיו להלל פ'‬ ‫‪27‬‬ ‫עמה‪ .‬ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין להם‬ ‫מצות ישיבה בסוכה‪ -‬כל ז' הימים אדם עושה סוכתו‬ ‫להתיירא מכל הסימנים האלו‪.‬‬ ‫קבע וביתו עראי‪ ,‬דכתיב "תשבו" כעין תדורו‪ ,‬והיינו‬ ‫בשביל ד' דברים החמה לוקה על אב"ד שמת ולא‬ ‫שמעלה לסוכה כלים ומצעות נאים‪ ,‬ואוכל ושותה‬ ‫ומטייל בסוכה‪.‬‬ ‫נספד כהלכה‪ ,‬על נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין‬ ‫מושיע לה‪ ,‬על משכב זכור‪ ,‬ועל שני אחים שנשפך דמם‬ ‫לימוד תורה‪ -‬למיגרס בסוכה‪ ,‬לעיוני מחוץ לסוכה אם‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫ירצה‪ ,‬מפני שמצטער פטור מן הסוכה‪.‬‬ ‫המאורות –ירח וכוכבים לוקים בשביל כותבי פלסתר‪,‬‬ ‫כ"ט‪ .‬כבוד הסוכה‪ -‬כלי שתיה א"צ להוציא מהסוכה‬ ‫ומעידי עדות שקר‪ ,‬ומגדלי בהמה דקה בא"י שא"א‬ ‫לפי שאינם מאוסים‪ ,‬אבל את כלי האוכל צריך להוציא‬ ‫לשמרם מלרעות בשדות זרים‪ ,‬וקוצצי אילנות טובים‪ .‬ונכסי‬ ‫אחרי האכילה‪ .‬וכן כד חרס ודלי עץ‪ .‬נר חרס אין להכניסו‬ ‫בעלי בתים נמסרים למלכות מפני משהי שטרות‬ ‫אלא לסוכה גדולה יותר מז"ט על ז"ט‪.‬‬ ‫פרועים כדי לחזור ולגבות בהם‪ ,‬ומלוי בריבית לישראל‪ ,‬ועל‬ ‫בעלי בתים שיכולים למחות ואינם מוחים‪ ,‬ועל‬ ‫ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח‬ ‫שפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים‪.‬‬ ‫המקפה של גריסים שהיא ממהרת להתקלקל במעט גשם‪,‬‬ ‫רב יוסף שהיה איסטניס יצא מן הסוכה כבר כשנפלו‬ ‫כ"ט‪ :‬בשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדים‬ ‫קיסמים מחמת הרוח‪ .‬אם ירד לביתו ופסקו הגשמים‪,‬‬ ‫לטמיון על כובשי (‪-‬דוחים בלך ושוב) ועושקי (‪-‬אינם‬ ‫אין מטריחים אותו לעלות לסוכה עד שיגמור את‬ ‫משלמים כלל) שכר שכיר‪ ,‬ופורקי עול מעל צוואריהן‬ ‫הסעודה‪ ,‬ואם היה ישן וירדו גשמים‪ ,‬אין מטריחים‬ ‫ונותנים על חבריהן‪ ,‬ועל גסות הרוח שמתגאים ומשתררים‬ ‫אותו לעלות עד שיעור ויעלה עמוד השחר‪.‬‬ ‫על חבריהם בגלל עושרם‪ ,‬וגסות הרוח כנגד כולם‪.‬‬ ‫ירידת גשמים בסוכות משולה לעבד שבא למזוג כוס‬ ‫לרבו‪ ,‬ושפך לו רבו קיתון על פניו‪ ,‬ואמר לו אי אפשי‬ ‫בשימושך‪.‬‬ ‫מאורעות רעות וסיבתם‬ ‫לולב הגזול‪:‬‬ ‫כפי שנתבאר לעיל ירידת גשמים בסוכות היא סימן רע‪,‬‬ ‫הגמרא מביאה עוד דברים שהם סימן רע‪ ,‬וכן מבארת איזה‬ ‫דברים גורמים לליקוי מאורות‪ ,‬או להפסד נכסי בעלי בתים‪.‬‬ ‫הקדמה‪ -‬כתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר (‪-‬‬ ‫אתרוג) כפות תמרים (לולב) ענף עץ עבות (הדסים) וערבי‬ ‫סימני ליקוי מאורות‪ -‬בברייתא איתא שבזמן‬ ‫נחל‪ ,‬ושמחתם לפני ד' אלוקיכם שבעת ימים"‪.‬‬ ‫שהחמה לוקה זה סימן רע לכל העולם כולו‪ ,‬מפני‬ ‫בפרק זה יבוארו דיני ד' מינים‪ ,‬מהו כל מין ומנלן‪ ,‬כמה צריך‬ ‫שהקב"ה מראה שאינו רוצה להאיר‪ .‬ור"מ אומר‬ ‫לקחת מכל מין‪ ,‬אגידת המינים‪ ,‬ושיעורם‪ .‬עוד מבואר שיש‬ ‫שליקוי מאורות זה סימן רע לשונאיהם של ישראל‪,‬‬ ‫כמה דברים הפוסלים בד' מינים‪ :‬א' גזול פסול ביום הראשון‬ ‫מפני שישראל רגילים ללקות‪ .‬ובברייתא אחרת איתא‬ ‫(וה"ה שאול) דכתיב "לכם"‪ ,‬ובשאר הימים דלא בעינן לכם‬ ‫יש מחלוקת אם פסול מדין מצוה הבאה בעבירה‪ .‬ב' פסולי‬ ‫שליקוי חמה זה סימן רע לעכו"ם שמונים לחמה‪,‬‬ ‫הדר הנלמדים בכל המינים מדכתיב באתרוג "פרי עץ הדר"‪.‬‬ ‫וכשהלבנה לוקה זה סימן רע לשונאיהם של ישראל‪,‬‬ ‫פסול חסר‪ ,‬דכתיב "ולקחתם לכם" שתהא לקיחה תמה‪ .‬עוד‬ ‫מפני שישראל מונים ללבנה‪ ,‬ואם היא לוקה במזרח זה‬ ‫מצינו דברים הפוסלים במינים מסוימים‪ ,‬כגון אתרוג שלא‬ ‫סימן רע ליושבים במזרח‪ ,‬ואם לוקה במערב זה סימן‬ ‫נגמר גידולו‪ ,‬או לולב שאין ראש עלה אחד מגיע לשורש של‬ ‫רע ליושבים במערב‪ ,‬ואם לקתה באמצע הרקיע זה‬ ‫חבירו‪ ,‬או הדס שענביו מרובות מעליו‪.‬‬ ‫סימן רע לכל העולם‪ .‬אם החמה דומה לדם זה סימן‬ ‫שתבוא חרב‪ ,‬ואם דומה לשק שזה דומה לשחור זה סימן‬ ‫דיני לולב‬ ‫שיבוא רעב‪ ,‬ואם לזה ולזה זה סימן לזה ולזה‪ .‬אם‬ ‫לולב היינו ענף של עץ התמרים (‪-‬עץ דקל)‪ .‬וכתב הטור‬ ‫החמה לקתה בכניסתה זה סימן שהפורענות שוהה‬ ‫(תרמ"ה) דרך הלולב כשיוצא מן הדקל יוצא כולו עץ אחד‬ ‫כחץ‪ ,‬ולאחר שגדל מעט נפתח מעט וכל מה שמוסיף ליגדל‬ ‫לבוא‪ ,‬ואם ביציאתה זה סימן שהפורענות ממהרת‬ ‫נפתחים עליו יותר‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולהלן יבואר באיזה אופן הלולב‬ ‫לבוא‪ ,‬וי"א איפכא‪ .‬וכל אומה שלוקה אלוהיה לוקה‬ ‫‪28‬‬ ‫ל‪ :‬קנית הדס מנכרים‪ -‬לרב הונא הקונה הדס מנכרים‬ ‫כשר‪ ,‬וכן פסולי לולב שהם א' יבש‪ .‬ב' גזול‪ .‬ג' נקטם ראשו‪.‬‬ ‫ד' נפרצו עליו‪ .‬ה' של אשירה ושל עיר הנידחת‪ .‬ו' כהימנק‬ ‫לא יגוז אותו בעצמו אלא יגוזו הנכרי‪ ,‬מפני שסתם‬ ‫(ראש מפוצל)‪ .‬ז' ראשו כפוף‪ .‬ח' סליק בחד הוצא (שיש לו‬ ‫עכו"ם גזלני קרקע הם‪ ,‬ושמא גזלו קרקע זו מישראל‪,‬‬ ‫עלים רק בצד אחד)‪ .‬ט' עקום‪ .‬י' חרות (שדרתו קשה כחריות‬ ‫וקרקע אינה נגזלת כיון שלעולם היא בחזקת בעליה‪ ,‬וממילא‬ ‫דקל)‪ .‬י"א ניטלה התיומת‪ .‬י"ב ראשו של עלה אינו מגיע‬ ‫התולש הוא הגוזל‪ ,‬וכשהנכרי גזז יש כאן יאוש‪ ,‬וכשמוכר‬ ‫לשורש העלה הבא‪.‬‬ ‫יש שינוי רשות וקנאו הישראל‪ ,‬דס"ל שיאוש לבד לא קונה‬ ‫פסול יבש‪-‬‬ ‫אלא כשיש גם שינוי רשות‪ ,‬או שיאוש לבד קונה ומ"מ אם יחתוך‬ ‫יבש פסול בכל הימים של סוכות‪ ,‬משום דבעינן הדר‬ ‫בעצמו פסול משום מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬ודין זה הוא‬ ‫וליכא‪ ,‬דבעינן מצוה מהודרת דכתיב "ואנוהו"‪.‬‬ ‫כשהישראל קונה לעצמו‪ ,‬אבל הקונה כדי למכור‬ ‫לאחרים יכול לגזוז בעצמו שהרי יש שינוי רשות במה‬ ‫נקטם ראשו פסול משום שאינו הדר‪.‬‬ ‫שמוכר לאחרים‪.‬‬ ‫נפרצו עליו‪- ,‬שנחתכו וחיברם ע"י אגודה‪( ,‬והיינו דעביד כי‬ ‫ואין כאן קנין בשינוי מעשה במה שאגד ג' המינים יחד‪,‬‬ ‫חופיא שמכבדים בו את הבית‪ .‬ל"ב‪ ).‬פסול משום שאינו הדר‪.‬‬ ‫דס"ל שלולב א"צ אגד‪ ,‬ואת"ל צריך אגד אינו שינוי‬ ‫דשינוי החוזר לברייתו הוא‪.‬‬ ‫נפרדו עליו לכאן ולכאן כענפי אילן והם מחוברים‪ ,‬כשר‪,‬‬ ‫ולר"י צריך לאוגדו מלמעלה כדי שהעלים יעלו למעלה עם‬ ‫ואין כאן קנין בשינוי השם‪ ,‬דמעיקרא הושענא מיקרי‪.‬‬ ‫השדרה‪( ,‬דכתיב "כפות תמרים" אם היה פרוד יכפתנו‪.‬‬ ‫ל"א‪ .‬סוכה גזולה ושאולה‪-‬‬ ‫ל"ב‪.).‬‬ ‫לרבנן אדם יוצא יד"ח בסוכה שאולה‪ ,‬ולר"א לא יצא‪.‬‬ ‫דיני גזילה בלולב ובסוכה ובקנינים‬ ‫והמוציא את הבעלים מהסוכה הבנויה בקרקע של הנגזל‬ ‫לולב או שאר מינים פסולים ביום הראשון אם הם גזולים‬ ‫(וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע)‪ ,‬ויושב בה במקומו‪ ,‬או‬ ‫דבעינן "לכם"‪ ,‬וה"ה בשאול‪ ,‬ובשאר הימים לא בעינן לכם‪,‬‬ ‫הבונה סוכה ברה"ר שזה גזל הרבים‪ ,‬לרבנן יצא יד"ח‪,‬‬ ‫והגמרא דנה אם פסול מדין מצוה הבאה בעבירה‪ .‬עוד‬ ‫דקרקע אינה נגזלת והוי כשאולה‪ .‬ולר"א לא יצא יד"ח‪,‬‬ ‫מבארת הגמרא מה יעשה מי שקונה ד' מינים מנכרי‪ ,‬שיש‬ ‫דאם קרקע נגזלת הויא סוכה גזולה‪ ,‬ואם קרקע אינה‬ ‫לחוש שהוא גזול את הקרקע מישראל‪ ,‬כיצד יכול לצאת בו‬ ‫נגזלת (דפלוגתא היא בהגוזל‪ ,‬ורבנן הנ"ל סוברים שקרקע אינה‬ ‫באופן שכבר יהיה קנוי לו לגמרי ולא יהיה בו פסול גזול‪ .‬עוד‬ ‫נגזלת‪ ,‬ור"א סובר שקרקע נגזלת‪ ,‬אמנם גם אם היה סובר שאינה‬ ‫יבואר פסול סוכה גזולה‪ ,‬מתי הישיבה בסוכה נחשבת גזילה‬ ‫ולא יצא ידי חובה‪ ,‬ומתי יוצא ידי חובה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫נגזלת‪ ,‬מ"מ) הוי כשאולה שלשיטתו אין יוצא בה יד"ח‪.‬‬ ‫ואם גזל עצים וסיכך בהם‪ ,‬יצא יד"ח‪ ,‬כיון שקנאם בשינוי‬ ‫ל‪ .‬פסול גזול או שאול ללולב‪-‬‬ ‫מעשה ושינוי השם‪ ,‬ועוד שהרי משום תקנת השבים א"צ‬ ‫לולב שאול פסול ביו"ט ראשון‪ ,‬דכתיב "לכם"‪ ,‬ובשאר‬ ‫להחזיר את העצים עצמם אלא את דמיהם‪ .‬והמוציא‬ ‫הימים כשר‪ .‬לולב הגזול פסול ביו"ט ראשון דכתיב‬ ‫חבירו מסוכתו שבראש העגלה או הספינה לא יצא יד"ח‪ ,‬דכתיב‬ ‫"לכם"‪ .‬ובשאר הימים‪ -‬לריו"ח בשם רשב"י ולרב אמי‬ ‫"לך" להוציא את הגזולה‪ ,‬וצריך להחזירה כמות שהיא ולא דמים‪.‬‬ ‫פסול משום דהוי מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬ולרב יצחק בר‬ ‫תקנת השבים‪ -‬כשם שתיקנו חכמים שהגוזל לבנה‬ ‫נחמני בשם שמואל אין פסול גזול אלא ביו"ט ראשון‪,‬‬ ‫וקבעה בבנין שא"צ להחזירה אלא יתן דמיה‪ ,‬כך קורה‬ ‫אבל ביו"ט שני יוצא בגזול כמו שיוצא בשאול‪.‬‬ ‫גזולה שקבעה בסוכתו א"צ להחזירה אלא יתן דמיה‪,‬‬ ‫ולא אמרינן שיסתור סוכתו משום שאין זה הפסד מרובה‪ ,‬דמצוה‬ ‫מקור פסול מצוה הבאה בעבירה‪ -‬כתיב "והבאתם‬ ‫משוי לה כל ז' כבנין קבע‪ .‬ודווקא בתוך ז' ימי חג הסוכות‬ ‫גזול את הפסח ואת החולה" מה פסח לית ליה תקנתא‬ ‫אבל אח"כ יחזיר את הקורה‪ ,‬אא"כ חיברה בטיט שדינה‬ ‫שהרי זה מום קבוע‪ ,‬אף גזול לית ליה תקנתא ביאוש‪ .‬וכיון‬ ‫כדין לבינה שקבעה בבנין‪.‬‬ ‫דקני ביאוש בהכרח הפסול הוא משום מצוה הבאה‬ ‫בעבירה‪( ,‬ולפני יאוש פסול דכתיב "אדם כי יקריב‬ ‫לולב היבש לרבנן פסול ור"י מכשיר‪ .‬רבא מבאר‬ ‫מכם")‪ .‬ועוד כתיב "כי אני ד' אוהב משפט שונא גזל‬ ‫שנחלקו אם מקישים לולב לאתרוג להצריכו הדר‪ ,‬אבל‬ ‫בעולה" ואף שהכל שלי ממני ילמדו וכן יעשו‪ ,‬משל‬ ‫אתרוג היבש פסול אף לר"י‪ ,‬ולדבריו מה שבנפרדו‬ ‫למלך שהיה עובר על בית המכס וכו'‪.‬‬ ‫צריך לאוגדו מלמעלה משום דכתיב "כפות"‪ ,‬ומה‬ ‫‪29‬‬ ‫העקמימות היא לפניו פסול‪ ,‬ואם לאחריו כשר‪ ,‬ואם‬ ‫שצריך לאוגדו במינו‪ ,‬אינו משום הדר שהרי יכול‬ ‫לצדדים מחלוקת‪ .‬חרות ששדרתו קשה ונעשה כחריות דקל‬ ‫לאוגדו בסיב הגדל סביבות הדקל ונכרך סביבו‪ ,‬ובקליפת‬ ‫פסול‪ ,‬ודומה לחרות שרק התחיל להתקשות כשר‪.‬‬ ‫הדקל‪ ,‬אע"פ שאין מראיהם דומה למראה הלולב‪ ,‬אלא משום‬ ‫דס"ל שלולב צריך אגד וממילא כל מה שנאגד עם הלולב הוא‬ ‫ניטלה התיומת והיינו שני העלים האמצעיים העליונים שהם‬ ‫בכלל המצוה‪ ,‬ואם יאגוד במין אחר יהיו לו ה' מינים ויעבור‬ ‫מדובקים כתאומים פסול‪ ,‬נחלקה התיומת עד העלים‬ ‫בבל תוסיף‪ .‬והגמ' מביאה ברייתא שר"א מכשיר גם‬ ‫שלמטה מהם מחלוקת‪.‬‬ ‫אתרוג ישן‪ ,‬ודלא כרבא‪ .‬ומעשה בבני כרכים שהיו‬ ‫כפות תמרים‪ -‬לא יקח חרותא‪ ,‬שהרי א"א לכופתו‪.‬‬ ‫מורישים לולביהם לבני בניהם‪ ,‬לר"י משום דיבש כשר‪,‬‬ ‫ולא יקח אופתא חתיכת גזע שאין בה ענפים‪ ,‬משום‬ ‫לחכמים אין שעת הדחק ראיה‪ ,‬ורק כמוש כשר‪.‬‬ ‫ד"כפת" משמע ששייך שיהיה פרוד ואופתא כפות‬ ‫ל"א‪ :‬ד' מינים אין פוחתין מהם ואין מוסיפים עליהם‪,‬‬ ‫לעולם‪ .‬ולא יקח כופרא כעין חרותא אלא שהוא בן שנה או‬ ‫ועל כן אם לא מצא אתרוג לא יביא פרי אחר‪ ,‬ואין לומר‬ ‫שנתיים שלא נתעבה העץ ויכולים לכופתו‪ ,‬משום דכתיב‬ ‫שיביא פרי אחר כדי שלא תשתכח תורת אתרוג‪,‬‬ ‫"דרכיה דרכי נועם" ואלו משרטים הידיים‪ ,‬ולא יקח ב'‬ ‫דאיכא למיחש דאתי למיסרך‪.‬‬ ‫כפות תמרים ענפי דקל שתלויים בהם תמרים דכתיב כפת‬ ‫חסר‪ ,‬וכף תמרים אחת שמה כף ולא כפת‪.‬‬ ‫וכן לא יאגוד במין אחר‪ ,‬וקמ"ל דלא אמרינן דהאי‬ ‫לחודיה קאי והאי לחודיה קאי‪.‬‬ ‫ציני הר הברזל כשרות אע"פ שהעלים קטנים ואינם עולים‬ ‫הגמ' מביאה ראיה שלר"י אין דין הדר אף באתרוג מהא‬ ‫עם ארכה של שדרה‪ ,‬והיינו כשראשו של זה מגיע לצד‬ ‫דאיתא בברייתא דאתרוג הישן כשר לר"י‪ .‬ולפי זה‬ ‫עיקרו של זה‪ ,‬והם ב' תמרות בגיא בן הינום שעשן‬ ‫עולה מביניהם וזו היא פתחה של גיהנום‪.‬‬ ‫פסול ירוק ככרתי‪ ,‬ואתרוג קטן (לר"מ כאגוז ולר"י‬ ‫כביצה) הם משום שהפרי אינו גמור‪ .‬והא דלר"י שיעור‬ ‫ל"ב‪ :‬שיעור לולב‪ -‬במתני' איתא ששיעור לולב ג'‬ ‫אתרוג הגדול כדי שיאחוז שניים בידו אחת שאז כשרוצה‬ ‫טפחים ועוד טפח כדי לנענע בו דבעינן נענוע מעלה ומוריד‬ ‫להופכם יוכל להחזיק את הלולב במקום אתרוג אחד‪ ,‬הטעם‬ ‫מוליך ומביא לעצור רוחות רעות וטללים רעים‪ .‬לשמואל‬ ‫משום שצריך ליטול את הלולב בימין ואת האתרוג‬ ‫שיעור הדס וערבה ג' טפחים‪ ,‬ושל הלולב ד' כדי שיצא‬ ‫בשמאל כיון שבלולב יש ג' מצוות ובאתרוג אחת‪ ,‬ושמא‬ ‫מההדס טפח‪ ,‬ולריו"ח השדרה של הלולב צריכה לצאת‬ ‫יחליף ויצטרך להפוך‪ ,‬ויפול האתרוג ויפסל‪ .‬והא דכתיב‬ ‫מההדס טפח‪ .‬ולענין שיעור טפח‪ ,‬לר"ט לוקחים אמה‬ ‫"הדר" היינו שדר באילן משנה לשנה‪.‬‬ ‫של ה' טפחים בינוניים ומחלקים אותה לששה חלקים‪,‬‬ ‫ג' מהם הוא שיעור ההדס‪ ,‬וד' הוא שיעור הלולב‪ .‬ומה‬ ‫המשך דיני לולב‬ ‫שאמר שמואל ששיעור הדס ג' טפחים‪ ,‬לר"ט זה יוצא‬ ‫לולב של אשירה פסול‪ ,‬והיינו באשירה דמשה ‪-‬מה‬ ‫ב' ומחצה‪ ,‬ושמואל לא דקדק בדבריו אלא החמיר‬ ‫שהיה בשעת כיבוש א"י‪ ,‬שעליהם נאמר "ואשריהם תשרפון‬ ‫מעט‪( .‬ואין לומר שכוונת ר"ט שצריך הדס של ה'‬ ‫באש"‪ ,‬דכיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה‪ ,‬אבל‬ ‫טפחים‪ ,‬שהרי הדס של ג"ט אין אנו מוצאים שיהיה עבות‬ ‫סתם לולב של ע"ז‪ ,‬שכיבדו בו את הקרקע לפני הע"ז‪ ,‬או‬ ‫כראוי ולא הדס שוטה‪ ,‬כ"ש שאין הכונה לאמה של ה"ט)‪.‬‬ ‫שדרך עבודתה להעבירו לפניה או לזרקו בה‪ ,‬לא יטול משום‬ ‫דמאיס לגבוה‪ ,‬ואם נטל כשר‪ ,‬דאע"פ שאסור בהנאה‪ ,‬מצוות‬ ‫דיני הדס‬ ‫לאו להנות ניתנו‪ ,‬ואינם אלא עבודת עבד לרבו‪.‬‬ ‫"ענף עץ עבות" היינו ענף שיש לו עלים המכסים את הענף‪,‬‬ ‫לולב של עיר הנידחת פסול‪ ,‬דכתותי מיכתת שיעוריה‪.‬‬ ‫שזה ג' עלים בכל קן‪ .‬הגמרא מבארת מנלן שהכונה להדס‪.‬‬ ‫וכן יבוארו בגמרא פסולי הדס‪ :‬א' נשרו העלים וכבר אינו‬ ‫כמה פסולי לולב‪ -‬לולב שנסדקו ראשי העלים‬ ‫ל"ב‪.‬‬ ‫עבות‪ .‬ב' גזול‪ .‬ג' יבש‪ .‬ד' של אשירה ושל עיר הנידחת‪ ,‬ה'‬ ‫שלו או השדרה כשר‪ ,‬אבל אי עביד כהימנק שראשו מתפצל‬ ‫נקטם ראשו (ואם עלתה בו תמרה כשר‪ ,‬והגמרא דנה בזה‬ ‫לכאן ולכאן כאילו יש לו ב' שדראות פסול‪ .‬ולולב כפוף‬ ‫אם ההדס נדחה מהכשרו היכא שעלתה בו תמרה ביו"ט‪ ,‬או‬ ‫שמיעט ענביו ביו"ט)‪ .‬ו' היו ענביו מרובות מעליו‪.‬‬ ‫שראשו כפוף כאדם גיבן‪ ,‬או קווץ שיש בשדרתו קוצים‪ ,‬והערוך‬ ‫פירש שיש בו קמטים‪ ,‬פסול‪ .‬וכן לולב דסליק בחד הוצא‬ ‫עבות‪ -‬הא דכתיב "ענף עץ עבות" הכונה לענף שעליו‬ ‫שיש לו עלים רק מצד אחד‪ ,‬פסול‪ .‬לולב עקום כמגל‪ ,‬אם‬ ‫מכסים את עצו‪ ,‬והיינו הדס שעליו עשויים כקליעה והם‬ ‫‪30‬‬ ‫ענבי ההדס ביו"ט כשר‪ ,‬אבל דבר שנראה ונדחה וחזר‬ ‫שוכבים ומכסים את העץ‪ .‬ואין הכונה לזית כיון שאינו עבות‬ ‫ונראה‪ ,‬הגמ' נשארת בספק אי יש דיחוי‪ ,‬דזה חמור יותר‬ ‫והיינו שאין העלים מכסים זה את זה‪ .‬ואין הכונה לדולבא‬ ‫מדיחוי מעיקרא‪ ,‬דבדיחוי מעיקרא י"ל שאין דיחוי כיון שכשנראה‬ ‫שעליו עשויים כקליעה‪( ,‬והיינו ערמון)‪ ,‬כיון שאין העלים‬ ‫למצוה הוי כקרבן שהוקדש עכשיו‪ ,‬משא"כ בנראה ונדחה‪.‬‬ ‫מכסים את העץ‪ .‬ואין הכונה להירדוף‪ -‬לאביי כיון‬ ‫דיחוי בכסוי הדם‪ -‬המכסה את הדם ונתגלה‪ ,‬פטור‬ ‫דכתיב "דרכיה דרכי נועם" והירדוף הוא חד ופוצע את‬ ‫מלכסות‪ .‬ואם הרוח כסתה את הדם פטור מלכסות‪ ,‬אך‬ ‫הידיים‪ ,‬ולרבא כתיב "והאמת והשלום אהבו"‪ ,‬וכיון שהוא‬ ‫אם חזר ונתגלה חייב לכסות‪ ,‬וילה"ס אם הטעם משום‬ ‫סם המות אינו אמת ושלום‪ ,‬ובברייתא איתא שהכונה להדס‬ ‫דפשיטא לן שאין דיחוי אצל מצוות‪ ,‬או שזה ספק‪,‬‬ ‫שהוא עץ הקלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת‪,‬‬ ‫ומספק חייב לכסות‪.‬‬ ‫ולראב"י הכונה להדס מפני שהוא עץ שטעם עצו ופריו‬ ‫שווה‪.‬‬ ‫דיחוי בנקטם ראש ההדס‪ -‬נקטם ראש ההדס מערב‬ ‫יו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט משנאגד‪ ,‬זה תלוי בספק אם‬ ‫עבות היינו שיש ג' עלים בכל קן‪ ,‬והיינו שג' עלים יצאו‬ ‫יש דיחוי אצל מצוות‪.‬‬ ‫מתוך אותו עוקץ‪ ,‬לרב כהנא אפי' תרי וחד כשר וכן נהג‬ ‫רב אחא בריה דרבא‪ ,‬ולאמימר הוי הדס שוטה‪.‬‬ ‫דיחוי בהיו ענביו מרובות מעליו‪-‬‬ ‫נשרו רוב עליו‪ -‬אם עבותו קיימת‪ ,‬והיינו שהיו ז' עלים‬ ‫הדס שהיו ענביו מרובים מעליו ומיעטן לפני יו"ט‪,‬‬ ‫בכל קן ונפלו ד'‪ ,‬כשר‪.‬‬ ‫כשר‪ ,‬ואם עבר ומיעט את הענבים ביו"ט‪ ,‬ואם לולב צריך‬ ‫הדס גזול פסול‪.‬‬ ‫אגד ה"ה בערב יו"ט אחרי שנאגד‪ ,‬לר"א בר צדוק פסול‪,‬‬ ‫וחכמים מכשירים‪ .‬הגמ' רוצה לומר שלכו"ע לולב א"צ‬ ‫הדס מצראה שגדל במיצרי השדה והוא משובח מפני‬ ‫ל"ג‪.‬‬ ‫אגד‪ ,‬ואף אי לולב צריך אגד לא ילפינן לולב מסוכה‬ ‫שיש לו מקום לגדול‪ ,‬וי"מ מצרי‪ .‬אע"פ שיש לו שם לווי‬ ‫לפסול תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬וא"כ בהכרח המחלוקת‬ ‫כשר‪ ,‬ד"ענף עץ עבות" אמר רחמנא‪ ,‬מכל מקום‪.‬‬ ‫היא אם יש דיחוי אצל מצוות‪ .‬והגמ' דוחה שי"ל‬ ‫יבש‪ -‬יבשו רוב עליו ונשארו בראשו ג' בדי עלים לחים‬ ‫שלכו"ע אין דיחוי אצל מצוות‪ ,‬ונחלקו אם לומדים‬ ‫כשר‪ ,‬אבל אם הראש יבש והאמצע לח פסול משום שאינו הדר‪.‬‬ ‫לולב מסוכה בבנין אב‪ ,‬או שנחלקו במחלוקת ר"י ורבנן‬ ‫אם לולב צריך אגד‪ ,‬משום דילפינן "ולקחתם לכם ביום‬ ‫של אשירה ושל עיר הנידחת פסול‪.‬‬ ‫הראשון" מ"ולקחתם אגודת אזוב"‪ ,‬או שלולב א"צ‬ ‫נקטם ראשו פסול‪ ,‬ואם עלתה בו תמרה בערב יו"ט‬ ‫אגד‪ .‬ומ"מ אף לרבנן מצוה לאוגדו משום "זה קלי‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫ואנוהו"‪.‬‬ ‫הדס שענביו מרובות מעליו פסול‪ ,‬ואם מיעטם לפני‬ ‫ל"ג‪ :‬אם מיעט את הענבים אחרי אגידת הלולב‬ ‫יו"ט כשר‪ ,‬וביו"ט עצמו אסור למעט משום שבות דדומה‬ ‫כשר‪ ,‬ואף אי דיחוי מעיקרא הוי דיחוי‪ ,‬י"ל דאגד הזמנה‬ ‫למתקן כלי ומכשירו‪.‬‬ ‫בעלמא הוא ולא חשיב אפי' דיחוי מעיקרא כל שלא היה אם‬ ‫קידש היום ועודנו בפסולו‪ ,‬אבל קודם שהגיע זמן המצוה לאו‬ ‫דיחוי במצוות‬ ‫דיחוי הוא‪.‬‬ ‫קרבן שנדחה אחר שחיטה אינו חוזר להכשרו‪ ,‬אלא הוא‬ ‫נדחה לגמרי‪ .‬ורב ירמיה מסתפק האם דין זה נאמר גם‬ ‫ר"א ברבי שמעון מתיר למעט את הענבים ביו"ט‪,‬‬ ‫במצוות‪ ,‬או שזה דין דווקא בקרבנות‪ .‬ונ"מ לענין הדס שהיו‬ ‫והיינו כשמלקטם לאכילה ואינו מתכוון לתיקון מנא‪,‬‬ ‫ענביו מרובות מעליו ומיעטם‪ ,‬או בנקטם ראש ההדס ועלה‬ ‫וסבר כאביו ר"ש דדבר שאין מתכוון מותר‪ ,‬ואף דמודה‬ ‫בו תמרה‪ ,‬וכן לגבי כיסוי הדם אם נתכסה וחזר ונתגלה‪.‬‬ ‫ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות‪ ,‬שכיון שא"א שלא תמות הוי‬ ‫והגמרא אומרת שיש חילוק בין דבר שכבר היה ראוי למצוה‬ ‫ונדחה (נראה ונדחה)‪ ,‬לבין דבר שמעיקרא לא היה ראוי‬ ‫כמתכוון‪ ,‬איירי שיש לו הושענא אחריתי‪ ,‬וממילא אין כאן‬ ‫(דיחוי מעיקרא)‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫תיקון כלי‪.‬‬ ‫דיחוי במצוות‪ -‬הגמ' מסתפקת אם יש דיחוי בשאר‬ ‫הותר אגדו ביו"ט יכול לעונבו‪ ,‬אבל לקשור אסור‪ ,‬דקשר‬ ‫של קיימא הוא אחת מאבות מלאכות‪ ,‬והכא הוי קשר של קיימא‪,‬‬ ‫מצוות כמו בקרבנות שאם הקרבן נדחה אחר שחיטתו אינו חוזר‬ ‫דאין בכוונתו להתירו לעולם‪ ,‬ולר"י עניבה כקשירה ואסור‬ ‫להכשרו‪ ,‬או לא‪ .‬והגמ' (ע"ב) פושטת שדיחוי מעיקרא‬ ‫לעונבו‪ ,‬ולא מהני אגידה כירק דבעינן קשירה‬ ‫לא הוי דיחוי‪ ,‬מהא דמבואר במתני' שאם ליקט את‬ ‫‪31‬‬ ‫ראש השנה כדי להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬לר"ע ילפינן דין זה‬ ‫מעלייתא‪ ,‬לתנא דברייתא עניבה כקשירה כר"י‪ ,‬אבל‬ ‫מ"בחריש ובקציר תשבות" ולרבי ישמעאל זה הלל"מ‪ ,‬וחכמים‬ ‫ס"ל שא"צ קשירה מעלייתא אלא עונבו כאגודה של‬ ‫עשו סייג לתורה ואסרו בשדה הלבן מפסח ובשדה האילן‬ ‫ירק‪ .‬ושמעינן מהכא שצריך לאגוד את הלולב בקשירה גמורה‪,‬‬ ‫באילנות זקנים מעצרת‪ ,‬ושדה אילן היינו ג' אילנות בבית סאה‪,‬‬ ‫שאז מותר לחרוש עד עצרת‪ ,‬ובפחות מג' אילנות מותר לחרוש‬ ‫שהרי אף לרבנן שלולב א"צ אגד‪ ,‬מ"מ מצוה לאוגדו משום "זה‬ ‫בסמוך להם לפי חשבון המרחק כשיש ג' בבית סאה‪ .‬ובנטיעות‬ ‫קלי ואנוהו"‪.‬‬ ‫צעירות מותר לחרוש עד ר"ה אם יש י' נטיעות בבית סאה כדי‬ ‫מתי ענבים פוסלים בהדס‪ -‬היו ענביו מרובות מעליו‬ ‫שלא יבשו‪ ,‬ואם אינם מפוזרות או שיש פחות מי' נטיעות‪ ,‬מותר‬ ‫לחרוש לפי חשבון המרחק כשיש י' מפוזרות)‪.‬‬ ‫פסול‪ ,‬אף אם הענבים נמצאים בכמה מקומות‪ ,‬משום‬ ‫דהוי מנומר‪ .‬ענבים שחורים פוסלים מפני שאינו הדר‪,‬‬ ‫דברים שנתחלף שמם אחרי החורבן‪ ,‬והנ"מ‬ ‫ומתחילה הם ירוקים ואח"כ הם משחירים‪ ,‬וכן ענבים אדומים‬ ‫בזה‪-‬‬ ‫פוסלים‪ ,‬כדמצינו שדם שחור הוא אדום שלקה‪ ,‬וא"כ‬ ‫חלפתא וערבתא‪ ,‬ונ"מ שרק חלפתא כשר ללולב‪.‬‬ ‫ענבים אדומים עתידים להשחיר ולכן הם פסולים‪ ,‬אבל בענבים‬ ‫ירוקים כשר‪.‬‬ ‫שיפורא וחצוצרתא פשוטה ואינה של איל‪ ,‬ונ"מ שרק‬ ‫חצוצרתא כשרה לשופר‪.‬‬ ‫דיני ערבה‬ ‫פתורתא ופתורא שלחן קטן וגדול‪ ,‬ונ"מ למקח וממכר‪.‬‬ ‫"ערבי נחל" היינו ענף מעץ הערבה‪ ,‬שהעלה שלה משוך (‪-‬‬ ‫בי כסי והובלילא‪ ,‬ונ"מ שמחט הנמצאת בבי כסי אפי'‬ ‫צר וארוך) כנחל‪ ,‬והקנה שלה אדום‪ ,‬ופיה (צידי העלה) חלק‪.‬‬ ‫בצד אחד פסולה מפני שדופנו דק‪ ,‬דאילו במה שהיה נקרא בי‬ ‫ולהלן יבואר מה כשר לערבה ומה פסול‪.‬‬ ‫כסי אינו טריפה אלא כשהנקב מפולש‪ ,‬כיון שהוא עבה כב'‬ ‫דפנות‪.‬‬ ‫פסולי ערבה‪ -‬גזולה דכתיב "לכם"‪ ,‬יבשה‪ ,‬של אשרה‬ ‫בבל ובורסיף‪ ,‬ונ"מ לגיטי נשים‪ ,‬שמבבל א"צ לומר בפני‬ ‫ושל עיר הנידחת דכיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה‪,‬‬ ‫נכתב ובפני נחתם‪ ,‬משום דבקיאים לשמה ומצויים לקיימו‪ ,‬וכעת‬ ‫נקטם ראשה‪ ,‬נפרצו עליה‪ ,‬פסולה‪ ,‬אבל כמושה‪,‬‬ ‫מבורסיף אין צריך לומר ומבבל צריך לומר‪.‬‬ ‫ושנשרו מקצת עליה‪ ,‬כשרה‪.‬‬ ‫ערבי נחל‪ -‬איתא בברייתא ש"ערבי נחל" היינו ערבות‬ ‫דיני ד' מינים‬ ‫הגדלות על הנחל‪ ,‬דבר אחר שיהיה עלה שלה משוך‬ ‫ל"ד‪ :‬מנין הד' מינים‪ -‬לשיטת רבי ישמעאל יטול ג'‬ ‫כנחל‪ .‬ובברייתא אחרת לומדים מדכתיב "ערבי" בלשון‬ ‫רבים‪ ,‬שגם ערבות של בעל הגדלות בשדה שלא על הנחל‬ ‫הדסים‪ ,‬דכתיב "ענף‪ ,‬עץ‪ ,‬עבות"‪ .‬וב' ערבות‪ ,‬דכתיב‬ ‫ואינו צריך השקייה‪ ,‬ושל הרים‪ ,‬כשרות‪ ,‬אמנם לכתחילה מצוה‬ ‫"ערבי"‪ .‬ולולב אחד‪ ,‬דכתיב "כפת"‪ .‬ואתרוג אחד‪,‬‬ ‫דכתיב "פרי"‪ ,‬וחזר בו רבי ישמעאל וסובר שדי בהדס‬ ‫בערבי נחל ממש‪ .‬וצפצפה פסולה כיון שהיא גדילה בין‬ ‫אחד‪ .‬ולר"ע יטול אחד מכל מין‪.‬‬ ‫ההרים וכתיב בתוכחה ביחזקאל "קח על מים רבים‬ ‫צפצפה ש ָׂמֹו"‪ ,‬אמר הקב"ה אני אמרתי שיהיו‬ ‫הדסים קטומים‪ -‬לרבי ישמעאל יטול הדס אחד‬ ‫ישראל לפני כעץ ערבה שאחוז במים רבים והם שמו‬ ‫שאינו קטום‪ ,‬ולר"ט יכול ליטול שלשתם קטומים דלא‬ ‫עצמם כצפצפה שבהרים‪.‬‬ ‫בעי הדר בהדס‪ .‬לשמואל הלכה כר"ט‪ ,‬ולכן אמר שמואל‬ ‫לסוחרים שאם לא ימכרו את ההדסים בשווים ידרוש‬ ‫ל"ד‪ .‬ערבה קנה שלה אדום‪ ,‬ועלה שלה משוך‪ ,‬ופיה‬ ‫לרבים שהלכה כר"ט‪.‬‬ ‫חודם של עלים חלק‪ .‬וצפצפה קנה שלה לבן‪ ,‬ועלה שלה‬ ‫עגול‪ ,‬ופיה דומה למגל‪ .‬ואם פיה דומה למסר פסולה‪,‬‬ ‫אין אוגדים את האתרוג יחד עם שאר המינים‪ ,‬דהא לא‬ ‫וחילפא גילא אע"פ שפיה דומה למגל כשרה‪ ,‬ואין‬ ‫כתיב "וכפת תמרים" אלא "כפת תמרים"‪.‬‬ ‫חסרון במה שיש לה שם לווי‪ ,‬ד"ערבי נחל" כתיב‪ ,‬מכל‬ ‫ארבעת המינים מעכבים זה את זה‪ ,‬דכתיב‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫"ולקחתם" שתהא לקיחה תמה‪.‬‬ ‫לאבא שאול "ערבי" לא בא להכשיר של בעל אלא בא ללמד‬ ‫דיני אתרוג‬ ‫שיש מצות ערבה בלולב ויש מצות ערבה במקדש‬ ‫להקיף את המזבח‪ .‬ולרבנן מצות ערבה במקדש היא הלכה‬ ‫"פרי עץ הדר" היינו אתרוג‪ .‬ולהלן יבואר מנלן שהכונה‬ ‫למשה מסיני‪( ,‬וכן נסוך המים לתמיד של שחר בימי החג‪,‬‬ ‫לאתרוג‪ ,‬וכן יבוארו פסולי אתרוג‪ ,‬ויש דין מיוחד באתרוג‬ ‫ועשר נטיעות דהנה אסור לחרוש בערב שביעית ל' יום לפני‬ ‫‪32‬‬ ‫אתרוג של תרומה טהורה לא יטול‪ ,‬י"א מפני‬ ‫שצריך שהוא יהיה ראוי לאכילה‪( ,‬ולכן אתרוג ערלה או של‬ ‫שמכשירו לקבל טומאה‪ ,‬שהרי שורים את האגודה במים בשבת‬ ‫תרומה טמאה פסול)‪ ,‬ויש מחלוקת אם צריך שיהיה באתרוג‬ ‫גם דין ממון או לא (ונ"מ במעשר שני בירושלים)‪ .‬עוד‬ ‫כדי שלא ייבשו‪ ,‬וכשנוגעים באתרוג עם המים הוכשר לקבל‬ ‫מבארת הגמרא שאר פסולי אתרוג‪ ,‬כגון פסולי חסר או‬ ‫טומאה‪ ,‬ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב "משמרת‬ ‫פסולי הדר‪.‬‬ ‫תרומותי"‪ ,‬וי"א מפני שמפסידו שקליפתו החיצונה נפסדת‬ ‫במשמוש הידים ואסור להפסיד את התרומה‪ ,‬ונ"מ אם קרא‬ ‫אתרוג הגזול‪ ,‬והיבש פסול‪.‬‬ ‫עליו שם תרומה חוץ מקליפתו החיצונה‪ ,‬שאין אסור‬ ‫הירוק ככרתי ר"מ מכשיר ור"י פוסל‪( .‬עיין ל"א‪.):‬‬ ‫להפסידו‪ .‬וכן נ"מ היכא שכבר הוכשר לקבל טומאה‪ .‬שם‪ .‬ואם‬ ‫ל"ה‪ .‬פרי עץ הדר‪ -‬היינו אתרוג‪ ,‬ד"פרי עץ" היינו‬ ‫נטל כשר לפי שיש בו התר אכילה לכהן או לישראל‬ ‫שלקחה מכהן יכול להאכילו לבן בתו כהן‪( ,‬אבל פדיון אין‬ ‫שטעם עצו ופריו שוה‪ ,‬ואין הכונה לפלפלין (וכדמצינו‬ ‫לתרומה)‪ ,‬וכן יש בו דין ממון שהרי הכהן יכול לקדש בו אשה‪,‬‬ ‫שיש ערלה בפלפלין דכתיב "עץ מאכל" עץ שטעם עצו‬ ‫וכן ישראל שנתן לו הכהן את התרומה יכול לקדש אשה‪ ,‬ומוכרה‬ ‫ופריו שוה‪ ,‬דלא תימא כיון שהעץ אינו גבוה מן הארץ אין בו‬ ‫לכהנים והדמים שלו‪.‬‬ ‫ערלה‪ .‬וללמדך שאין ארץ ישראל חסירה כלום)‪ ,‬שהרי‬ ‫אתרוג של דמאי ב"ה מכשירים דכתיב "לכם" כיון דאי‬ ‫התורה אמרה לקחת "פרי" אחד‪ ,‬ובפלפלין לא מינכרא‬ ‫בעי מפקר נכסיה והוי עני וחזי ליה‪ ,‬דרוב עמי הארץ‬ ‫לקיחת פרי אחד כיון שהם קטנים‪ .‬לרבי דורשים "הדר"‬ ‫מעשרים ואינו אלא חומרא בעלמא וגבי עניים ואכסניא (חיל‬ ‫מלשון הדיר‪ ,‬שכמו שבדיר עד שבאים קטנים עדיין‬ ‫המלך שמזונותיהם על בני המדינה) לא העמידו דבריהם‪ .‬וב"ש‬ ‫גדולים קיימים‪ ,‬כך צריך להיות הפרי שכשחונטים פירות‬ ‫פוסלים דסברי שאין מאכילים את העניים ואת‬ ‫שנה זו עדיין פירות שנה שעברה קיימים‪ ,‬והיינו אתרוג‪ .‬ולרבי‬ ‫האכסניא דמאי‪ ,‬ופסול כיון דלית ביה התר אכילה‪.‬‬ ‫אבהו "הדר" היינו שדר באילנו משנה לשנה והיינו‬ ‫אתרוג‪ .‬ולבן עזאי קרינן אידור שזה מים ביוונית‪,‬‬ ‫עלתה חזזית כמין אבעבועות דקות על רובו פסול‪ ,‬על‬ ‫ואתרוג גדל על כל מים‪.‬‬ ‫מיעוטו כשר‪ ,‬ואם עלתה חזזית בשניים ושלשה‬ ‫מקומות אף במיעוטו פסול דהוי כמנומר‪ ,‬ובחוטמו‬ ‫אתרוג של אשירה ושל עיר הנידחת פסול‪ ,‬דכיון‬ ‫המקום שמתחיל השיפוע בראש האתרוג‪ ,‬משהו נמי פסול‬ ‫דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה‪.‬‬ ‫מפני ששם זה ניכר יותר‪.‬‬ ‫אתרוג ערלה או מעשר שני‪ -‬אתרוג של ערלה פסול‪.‬‬ ‫ניטלה פיטמתו –ראש האתרוג‪ ,‬פסול‪ ,‬ואם ניטל עוקצו‬ ‫לרבי חייא בר אבין הטעם לפי שאין בו התר אכילה‬ ‫זנבו כשר‪ .‬וי"מ דפיטמתו היינו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג‪,‬‬ ‫ו"לכם" היינו הראוי לכם בכל דרכי הנאתו‪ ,‬ולרב אסי לפי שאין‬ ‫אבל אם רק נחתך העוקץ שמחוץ לאתרוג כשר‪ ,‬ורש"י מקשה על‬ ‫בו התר אכילה ודין ממון שאינו שו"פ ואינו שלכם‪ .‬ונ"מ‬ ‫פי' זה‪.‬‬ ‫במעשר שני בירושלים שיש בו התר אכילה‪ ,‬לר"מ שהוא‬ ‫נקלף פסול‪ ,‬ואם נקלף כולו והגליד כתמרה אדומה‬ ‫ממון גבוה ואינו יכול לקדש בו אשה‪ ,‬שלרב אסי אין יוצאים‬ ‫כשר אבל מקצתו פסול דהוי ליה כמנומר‪.‬‬ ‫בו יד"ח‪ ,‬ולתנא דמתני'‪ ,‬והיינו רבנן דס"ל שהוא ממון‬ ‫הדיוט‪ ,‬לא יטול (י"א מפני שמכשירה לקבל טומאה‪,‬‬ ‫ל"ו‪ .‬נסדק פסול‪.‬‬ ‫וי"א מפני שמפסידה‪ ,‬וכדלהלן לגבי תרומה טהורה‪.‬‬ ‫ניקב נקב מפולש פסול‪ ,‬ובנקב שאינו מפולש פסול‬ ‫ל"ה‪ ,):‬ואם נטל יצא יד"ח מפני שיש בו התר אכילה‪,‬‬ ‫בכאיסר אע"פ שלא חסר כלום‪.‬‬ ‫ולמ"ד שצריך דין ממון יצא רק לרבנן‪ .‬וכן לר"מ עיסה‬ ‫מתי אתרוג פסול כמו טריפה בבהמה‪ -‬רבא מסתפק‬ ‫של מעשר שני אינה חייבת בחלה‪ ,‬דכתיב "ראשית‬ ‫באתרוג שנימוח ונשארו הסימפונות –חדרי הזרע‬ ‫עריסותיכם"‪ ,‬ומצה של מעשר שני אין יוצאים בה יד"ח‬ ‫שבתוכם נמצאים הגרעינים‪ ,‬אם כשר כמו שמצינו לגבי‬ ‫בפסח‪ ,‬דילפינן לחם לחם מחלה‪ ,‬ולרבנן יוצאים בה‬ ‫טריפות שאם לא נימוחו הסימפונות לא הוי טריפה‪ ,‬או‬ ‫יד"ח מצה וחייבת בחלה‪.‬‬ ‫שאע"ג שבבהמה לא הוי טריפה פסול באתרוג‪ ,‬דשאני‬ ‫ל"ה‪ :‬אתרוג של תרומה טמאה פסול‪ ,‬דאע"פ שיכול‬ ‫הכא דשליט ביה אוירא‪( .‬ולענין נקלף או נסדק פסול‬ ‫להסיקו תחת תבשילו דכתיב "תתן לו" ולא לאורו‪ ,‬מכלל דבת‬ ‫באתרוג כמו בבהמה דמצינו שגלודה היא טריפה‪ ,‬וכן נסדק‬ ‫אורו היא‪ ,‬אין בו התר אכילה‪.‬‬ ‫הקנה ולא נשאר חוליה למעלה וחוליה למטה הוי טריפה‪ ,‬וניקב‬ ‫‪33‬‬ ‫דין אגידת הלולב‬ ‫כשר באתרוג אע"ג דבבהמה בניקב קרום של מח הוי‬ ‫לרבנן מצוה לאגוד את הלולב וההדסים והערבות יחד משום‬ ‫טריפה)‪.‬‬ ‫"זה קלי ואנווהו"‪ ,‬ו רבי יהודה לומד מגזירה שוה שהאגידה‬ ‫אתרוג תפוח שהתנפח מחמת שנפלו עליו גשמים אחרי‬ ‫מעכבת‪ ,‬ונ"מ ג"כ שלר"י האגידה חייבת להיות ממין הלולב‪,‬‬ ‫שנתלש‪ ,‬סרוח שנרקב‪ ,‬וי"א שתפוח היינו נרקב וסרוח ריחו רע‪,‬‬ ‫ולר"מ יכולים לאגוד במין אחר‪ .‬וכן נ"מ שלר"י אגידת הלולב‬ ‫כבוש בחומץ או בחרדל‪ ,‬שלוק מבושל מאד‪ ,‬לבן‪ ,‬מנומר‪,‬‬ ‫אינה חוצצת‪ ,‬ולרבנן היא חוצצת‪ .‬עוד יבואר להלן אם אפשר‬ ‫לאחוז את הלולב ע"י דבר אחר‪ ,‬או שזה פסול משום דבעינן‬ ‫עגול ככדור‪ ,‬פסול‪ ,‬וי"א אף התיום שני אתרוגים הדבוקים‬ ‫לקיחה תמה‪.‬‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫לר"י אין אוגדים את הלולב אלא במינו של הלולב‪ ,‬ואין‬ ‫אתרוג הכושי‪ -‬לאביי כשר‪ ,‬לרבא לבני בבל כשר מפני‬ ‫הטעם משום הדר‪ ,‬שהרי לר"י אין דין הדר בלולב‪ ,‬אלא משום‬ ‫שהם קרובים לכוש ורגילים באתרוגים אלו‪ ,‬ולבני א"י פסול‪.‬‬ ‫דס"ל שלולב צריך אגד וא"כ האגד עצמו הוא מכלל המצוה‪,‬‬ ‫דומה לכושי שגדל בבבל והרי הוא שחור פסול משום נדמה‪,‬‬ ‫ואם יביא מין אחר יהיו חמשה מינים ויעבור בבל תוסיף‪.‬‬ ‫אבל הגדל בכוש כשר כיון שכך הדרך‪.‬‬ ‫ואמר רבא שסיב שנכרך סביב הדקל‪ ,‬או עיקרא דדיקלא‬ ‫אתרוג הבוסר (‪-‬קטן כפול הלבן)‪ ,‬ר"ע פוסל וחכמים‬ ‫–חתיכות מהדקל עצמו‪ ,‬כשר לר"י‪ ,‬מפני שהם מין לולב‪,‬‬ ‫מכשירים‪ ,‬ואינו תלוי בדין חיוב מעשר באתרוג בוסר‬ ‫שהרי לר"י הסכך צריך להיות ממין לולב‪ ,‬וכדלהלן‪,‬‬ ‫שר"ש פוטר וחכמים מחייבים‪ ,‬די"ל שר"ע פוסל משום‬ ‫ובכל זאת מכשיר ר"י לסכך בנסרים‪.‬‬ ‫שאינו הדר אבל במעשר חייב‪ ,‬וחכמים שמכשירים‬ ‫לר"מ אוגדים את הלולב אפי' בחוט או במשיחה‪,‬‬ ‫סוברים שפטור ממעשר דכתיב "עשר תעשר את כל‬ ‫ומעשה באנשי ירושלים שאגדו בגימוניות של זהב –‬ ‫תבואת זרעך" כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה והיינו‬ ‫חוטי זהב כפופים‪( ,‬ולר"י היה זה לנוי בעלמא ולא להכשר מצוה‪,‬‬ ‫פרי העשוי לצמוח שהוא בשל כל צרכו‪( .‬וחכמים לא מחייבים‬ ‫ולכן אין בזה בל תוסיף‪ ,‬ומלמטה היה אגוד במין הלולב)‪.‬‬ ‫בוסר במעשר אלא אתרוגים ותפוחים‪ ,‬אבל שאר הפירות אינם‬ ‫ראויים לאכילה כשהם בוסר ופטורים אף לחכמים‪ ,‬ותפוחים‬ ‫חייבים אף לר"ש משום שהם ראויים רק לזריעה‪ ,‬ורק באתרוגים‪,‬‬ ‫ל"ז‪ .‬אלו מינים כשרים לסכך‪ -‬לרבי יהודה צריך‬ ‫או בתפוחים קטנים מאד‪ ,‬שראויים לאכילה ולא לזריעה‪ ,‬ר"ש‬ ‫לסכך דווקא בד' מינים שבלולב‪ ,‬דאם ד' מינים שהם‬ ‫פוטר וחכמים מחייבים)‪.‬‬ ‫קלים שנוהגים רק ביום פסולים בשאר מינים‪ ,‬כ"ש‬ ‫ל"ו‪ :‬גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול‪ ,‬ואם‬ ‫שסוכה שהיא חמורה שנוהגת גם בלילות שנוהגת רק‬ ‫עשאו כברייתו כשר‪ ,‬אפי' אם עשאו כמין דפי קרשים‬ ‫בד' מינים‪ .‬והא דאמר עזרא "צאו והביאו עלי זית ועלי‬ ‫קרשים כעין גלגל של ריחיים‪.‬‬ ‫עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות‬ ‫סוכות כנהוג"‪ ,‬עלי זית ועץ שמן הם לדפנות ולא לסכך‪.‬‬ ‫חסר‪ -‬אתרוג שניקבוהו עכברים‪ ,‬לל"ק פסול אף‬ ‫לר"מ יכול לסכך בכל דבר‪ ,‬דכתיב "בסוכ ת תשבו"‬ ‫בשאר הימים משום דמאיס ובעינן מצוה הדורה הואיל‬ ‫סוכות של כל דבר‪ ,‬ולא דורשים ק"ו כיון שיוצא מזה‬ ‫ומזכיר שם שמים עליו‪ ,‬ולל"ב כשר בשאר הימים ופסול‬ ‫קולא שאם לא מצא מד' מינים‪ ,‬לא יעשה סוכה כלל‪.‬‬ ‫רק ביום הראשון כדין חסר דפסול ביום הראשון שחיובו‬ ‫והא שמכשיר ר"י בסיככה בנסרים של ארז שאין בהם‬ ‫דאורייתא משום דבעינן לקיחה תמה‪ .‬ורבי חנינא היה אוכל‬ ‫ד"ט (ור"מ מכשיר רק אם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר‬ ‫ממנו ויוצא בו בשאר ימים‪.‬‬ ‫והניח פסל ביניהם) היינו הדס‪ ,‬כדכתיב "אתן במדבר‬ ‫שיעור אתרוג הקטן ר"מ אומר כאגוז ר"י אומר כביצה‪,‬‬ ‫ארז שיטה והדס"‪.‬‬ ‫וכן נחלקו בשיעור ג' אבנים מקורזלות (‪-‬מחודדות וטובות‬ ‫לקינוח) שמותר להכניס בשבת לבית הכסא‪ .‬וההתר הוא‬ ‫דיני חציצה באחיזת הלולב‬ ‫כשמטלטל פחות מד' אמות ובית הכסא אינו מוקף מחיצות‪ ,‬שאין‬ ‫כאן אלא טלטול מוקצה ומשום כבוד הבריות לא גזרו‪.‬‬ ‫לרבה צריך לשייר בלולב מקום של בית יד בלא‬ ‫איגוד דאל"כ הוי חציצה ואין זו לקיחה‪ ,‬דס"ל כרבנן שלולב‬ ‫שיעור אתרוג הגדול‪ -‬לרבי יוסי אפי' אם צריך לאוחזו‬ ‫א"צ אגד וממילא אין האגד חלק מהמצוה‪ ,‬ולרבא כל דבר‬ ‫בשתי ידיו כשר‪ ,‬ולר"י בעינן כדי שיאחז ב' בידו אחת‬ ‫דברי ר"י דחיישינן שיפול‪ ,‬וכן אמר ר"י שיש לפוסלו משום‬ ‫שבא לנוי אינו חוצץ‪.‬‬ ‫שאינו הדר‪( ,‬והיינו לשיטת רבי יוסי‪ ,‬אך ר"י עצמו סובר שאין דין‬ ‫וכן לרבה אין לאחוז את הלולב ע"י סודר‪ ,‬דבעינן‬ ‫הדר באתרוג)‪.‬‬ ‫לקיחה תמה‪ .‬אבל משום חציצה אין כאן‪ ,‬משום שמדובר‬ ‫‪34‬‬ ‫ההלל‪ ,‬ובאנא ד' הושיעה נא‪ ,‬ולב"ש מנענעים אף באנא‬ ‫שעשה מהסודר בית יד ללולב והוא אוחז מלמטה והלולב מחוץ‬ ‫ד' הצליחה נא‪ .‬וי"א שינענע בתחילת הודו ובסוף הודו‪.‬‬ ‫לידו‪.‬‬ ‫ולרבא לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה‪ ,‬וכדמצינו‬ ‫דרך הנענוע היא מוליך ומביא ומעלה ומוריד‪ ,‬כמו‬ ‫שאם אפר הפרה נפל מאיליו לשוקת שהיו מביאים את‬ ‫שמצינו בשתי הלחם וב' כבשי עצרת‪ ,‬שמניח שתי‬ ‫האפר בשפופרת‪ ,‬דכל מעשי פרה היו בכלי אבנים אם אפשר‪,‬‬ ‫הלחם ע"ג ב' הכבשים‪ ,‬ומניח ידו תחתיהם‪ ,‬דכתיב "והניף‬ ‫וצריכים לתת את האפר על המים דכתיב "מים חיים אל כלי" שלא‬ ‫הכ הן אותם על לחם הביכורים תנופה לפני ד' על שני כבשים"‪,‬‬ ‫יפסיק האפר בין המים לכלי‪ ,‬והא דכתיב "ונתן עליו מים" היינו‬ ‫ולומדים מלחם המילואים שהלחם יהיה מעל הכבשים‪ ,‬ומוליך‬ ‫שיערבם‪ ,‬ואם נפל מאיליו לשוקת פסול‪ ,‬ומשמע שאם הוא‬ ‫ומביא (למי שד' רוחות שלו‪ ,‬וי"א כדי לעצור רוחות‬ ‫הפילו במתכוון כשר‪ ,‬ומבואר דאע"ג דכתיב "ולקחו‬ ‫רעות) ומעלה ומוריד (למי שהשמים והארץ שלו‪ ,‬וי"א‬ ‫מעפר שריפת החטאת ונתן"‪ ,‬לקיחה ע"י דבר אחר שמה‬ ‫כדי לעצור טללים רעים‪ ,‬וחזינן מהכא שאפי' שיירי‬ ‫לקיחה‪ .‬וי"ג שלומדים מ"ונתן"‪.‬‬ ‫מצוה שאינם לעיכובא במצוה‪ ,‬מעכבים את הפורענות‪,‬‬ ‫אמנם מהא דתנן שאם האזוב קצר ואינו מגיע למים (שהיו‬ ‫שהרי תנופה אינה מעכבת‪ ,‬דכתיב "לתנופה לכפר" וכיון‬ ‫מונחים בשפופרת קנים ארוכה)‪ ,‬מאריכו בחוט או בכוש‬ ‫שהכפרה היא בדם בהכרח הכונה שאם לא הניף כיפר)‪ ,‬דכתיב‬ ‫וטובל במים ומעלה (ואוחז באזוב ומזה דאל"כ לא יצליח‬ ‫"אשר הונף ואשר הורם" הונף היינו מוליך ומביא‪ ,‬והורם היינו‬ ‫להזות על הכלי)‪ ,‬אע"ג דכתיב "ולקח אזוב וטבל" בשעת‬ ‫מעלה ואין עליה בלא הורדה‪ .‬ואין נכון לומר בנענועים "דין‬ ‫טבילה בעינן לקיחה‪ ,‬ליכא ראיה שלקיחה ע"י דבר אחר‬ ‫גירא בעיניה דסטנא" שרואה שאינו יכול לנתקנו מעול מצוות‪,‬‬ ‫שמה לקיחה‪ ,‬דדילמא אם חיברו זה נחשב כגופיה‪.‬‬ ‫מפני שזה גורם שהשטן –היצר הרע‪ ,‬יתגרה בו לטעות‬ ‫מעל קונו‪.‬‬ ‫ל"ז‪ :‬וכן לרבה לא יכניס את הלולב לאגודה אחרי‬ ‫ההדסים והערבות שמא ינשרו עלים ויהיו חציצה‪ .‬וכן‬ ‫אכילה לפני נטילת לולב‬ ‫לא יחתוך את הלולב מלמטה שמא ישארו עלים‬ ‫אסור לאכול לפני נטילת לולב‪ ,‬וכפי שמצינו שאסור לאכול‬ ‫חתוכים והוי חציצה‪ ,‬ורבא מתיר בשניהם‪ ,‬דמין במינו‬ ‫לפני תפילת מנחה‪ .‬ולהלן יבואר האם מי שהתחיל לאכול‬ ‫אינו חוצץ‪.‬‬ ‫צריך להפסיק וליטול לולב או שיכול לגמור סעודתו וליטול‬ ‫את הלולב אח"כ‪.‬‬ ‫הרחת הדס ואתרוג‪ -‬הדס של מצוה אסור להריח בו‪,‬‬ ‫ל"ח‪ .‬מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב ליטול‪ ,‬צריך‬ ‫דכיון דלריחא קאי הקצהו מריחא שזה דרך הנאתו‪ ,‬וילפינן‬ ‫ליטול כשמגיע לביתו‪ ,‬וכל היום כשר לנטילת לולב‪.‬‬ ‫מסוכה שאסורה בהנאה‪ ,‬כיון שחל שם שמים על הסוכה כיון‬ ‫ואם שכח ליטול והתחיל סעודתו‪ ,‬אם אין שהות ביום‬ ‫שהוקצו למצוה‪ ,‬אבל אתרוג כיון שהוא עומד לאכילה לא‬ ‫ליטול אחרי הסעודה צריך להפסיק וליטול‪ ,‬ואם יש‬ ‫הקצהו מריחא אלא מאכילה‪ .‬ובשבת מותר להריח‬ ‫שהות ביום א"צ להפסיק‪ ,‬כדמצינו גבי תפילת מנחה‬ ‫הדס מחובר‪ ,‬דא"צ לתולשו כדי להריחו‪ ,‬אבל אתרוג‬ ‫שאם התחילו בסעודה ויש שהות להתפלל אח"כ אין‬ ‫אסור שמא יתאווה לאוכלו ויבוא לתולשו‪ ,‬ואף אם‬ ‫יאכלנו במחובר אין לך תולש גדול מזה‪.‬‬ ‫מפסיקין‪.‬‬ ‫רבי זירא אומר שמתני' איירי בחול המועד שחיוב‬ ‫נוטל את הלולב בימינו כיון שיש עמו עוד ב' מינים‪ ,‬ואת‬ ‫נטילת לולב הוא מדרבנן‪ ,‬אבל ביו"ט ראשון שהוא‬ ‫האתרוג בשמאלו‪.‬‬ ‫דאורייתא מפסיק אפי' אם יש שהות ביום‪( ,‬הגמ'‬ ‫מברך על נטילת לולב‪ ,‬הואיל ומינו גבוה משאר מינים‬ ‫אמרה שי"ל שבדרבנן מצוה להפסיק שמא ישכח ויפשע)‪.‬‬ ‫ולכן הוא חשוב והאגד נקרא על שמו‪.‬‬ ‫יציאה יד"ח בברכת אחר‪ -‬אדם יכול לצאת יד"ח‬ ‫נענוע הלולב ושתי הלחם‬ ‫ברכת המזון כששומע הברכה מאשתו ובניו בבן שהגיע‬ ‫מלבד מצות נטילת לולב והיינו לאחוז בידו את הד' מינים‬ ‫לחינוך‪ ,‬והיינו היכא שהאב אכל כזית או כביצה ולא כדי שביעה‬ ‫יחד‪ ,‬יש מצוה (י"א מדאורייתא וי"א מדרבנן) לנענע את הד'‬ ‫שגם הוא אינו מחויב מדאורייתא‪ ,‬דבעינן "ואכלת ושבעת וברכך"‪,‬‬ ‫מינים‪ ,‬ולהלן יבואר מתי ואיך מנענעים‪ ,‬וכמה פעמים‬ ‫ואתי דרבנן ומפיק דרבנן‪ ,‬ומ"מ תבוא מארה לאדם שאשתו‬ ‫מנענעים‪.‬‬ ‫ובניו מברכים לו‪ ,‬דודאי זה מחמת שלא למד‪.‬‬ ‫היכן מנענעים‪ -‬מנענעים בהודו לד' תחילה –שבתחילת‬ ‫סדר ודיני אמירת ההלל‬ ‫המזמור שבתהילים‪ ,‬וסוף שבסוף אותו מזמור שהוא גם סוף‬ ‫‪35‬‬ ‫בחינם נהגו כך)‪ .‬ומה שמפסיקים באמצע פסוק‪ ,‬הטעם הוא מפני‬ ‫איתא במתני' לקמן (מ"ב‪ ):‬ההלל והשמחה שמונה‪ ,‬והיינו‬ ‫שפסוק זה נאמר ע"י שני בני אדם (אחי דוד ודוד)‪.‬‬ ‫שצריך לגמור את ההלל כל השמונת ימים‪ .‬דעת הרמב"ם‬ ‫ממה שרק הש"ץ היה אומר ברוך הבא‪ ,‬והציבור‬ ‫(ספר המצוות שורש א') שאמירת ההלל היא דרבנן‪ ,‬שהרי‬ ‫זה שבח שאמרו דוד‪ ,‬אבל הרמב"ן בהשגות שם חולק ואומר‬ ‫ממשיכים בשם ד'‪ ,‬לומדים ששומע כעונה (אע"פ‬ ‫ונחלקו הרמב"ם והרמב"ן (ספר המצוות שורש א') חולק‬ ‫שלא ענה כלום)‪ .‬והמקור ששומע כעונה הוא מדכתיב‬ ‫וסובר שזה דאורייתא (ואולי נוסח ההלל נתקן אח"כ‪ ,‬עיין‬ ‫"את כל דברי הספר אשר קרא מלך יהודה"‪ ,‬ובאמת לא‬ ‫בגמרא פסחים קי"ז כמה שיטות מי אמר את ההלל‬ ‫יאשיהו קראם אלא שפן דכתיב "ויקראהו שפן לפני‬ ‫בראשונה)‪.‬‬ ‫המלך"‪ ,‬ולא חזר יאשיהו וקראם דכתיב "ותכנע לפני ד'‬ ‫והנה בתחילה לא היו בקיאים כולם בנוסח ההלל‪ ,‬והיה אחד‬ ‫בשמעך"‪ .‬כתב רש"י ששומע כעונה היינו שמי שאינו יודע לא‬ ‫קורא את הלל ועונים אחריו הללוי'ה וראשי פרקים‪ ,‬ובהמשך‬ ‫לקרות ולא לענות‪ ,‬אם שמע וכיון ליבו לשמוע‪ ,‬יצא‪ .‬ולמד מזה‬ ‫שכבר היו בקיאים היו בדבר מנהגים שונים‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫רש"י שהמתפלל שמונה עשרה ושומע קדושה או איש"ר ישתוק‬ ‫סדר קריאת ההלל‪ -‬המנהג בתחילה היה שאחד קורא את‬ ‫ויכון והרי הוא כעונה‪ ,‬ואח"כ ימשיך בתפילתו‪.‬‬ ‫ההלל ומוציא את הרבים‪ ,‬מפני שלא כולם היו בקיאים בקריאת‬ ‫רבא אמר שצריך להזהר שלא להפסיק בנשימה בין ברוך‬ ‫ההלל‪ ,‬וכולם חייבים בקריאתו‪ ,‬ועל כן אם קורא ההלל הוא‬ ‫הבא‪ ,‬לבשם ד'‪ ,‬וכן בין יהא שמיה רבא‪ ,‬למברך‪ .‬ולרב‬ ‫גדול‪ ,‬עונה אחריו הללוי'ה אחרי כל דבר שהוא אומר‪,‬‬ ‫ספרא אין לחוש בזה כיון שכוונתו לגמור‪.‬‬ ‫וכדאיתא בסוטה ששירת הים נאמרה כאמירת ההלל‪ ,‬שכמו‬ ‫שבהלל אומרים הללוי'ה אחרי הש"ץ‪ ,‬כך בשירת הים משה אמר‪,‬‬ ‫ל"ט כפילת פסוקים בסוף ההלל‪ -‬מקום שנהגו‬ ‫וישראל ענו אחרי כל דבר אשירה לד'‪ .‬אבל מי שהיה עבד או‬ ‫לכפול בפסוקי ההלל מ"אודך כי עניתני" עד הסוף‪ ,‬יכפול‪,‬‬ ‫אשה או קטן מקרין אותו‪ ,‬אינם יכולים להוציאו יד"ח כיון‬ ‫וטעם המנהג מפני שפרשה זו עד אודך כולה כפולה‪ ,‬הודו תחילה‬ ‫שאינם מחויבים בדבר‪ ,‬ולכן עונה אחריהם מה שהם‬ ‫וסוף‪ ,‬יאמר נא ג"פ‪ ,‬קראתי י'ה וענני במרחב י'ה‪ ,‬וכו'‪ .‬רבי היה‬ ‫אומרים‪ ,‬ותבוא עליו קללה שלא למד‪ ,‬ואם למד על שעושה‬ ‫כופל מאנא ד' והלאה‪ ,‬ור"א בן פרטא היה כופל מאודך‬ ‫שלוחים כאלה‪.‬‬ ‫והלאה‪.‬‬ ‫ברכה בהלל‪ -‬מצוה לברך לפני ההלל‪ ,‬דכל המצוות‬ ‫ל"ח‪ :‬כמה הלכות שלומדים מדרך קריאת‬ ‫מברך עליהם עובר לעשייתם‪( ,‬ו"עובר" היינו לשון‬ ‫ההלל‪-‬‬ ‫הקדמה‪ ,‬דכתיב "ויעבור את הכושי"‪ ,‬וכתיב "והוא עבר‬ ‫במקומו של רבא‪ ,‬למרות שכבר כולם היו בקיאים בקריאת ההלל‪,‬‬ ‫לפניהם"‪ ,‬וכתיב "ויעבור מלכם לפניהם)‪ .‬ולענין ברכה‬ ‫היו נוהגים כדלהלן‪ ,‬כדי ללמד מספר הלכות חשובות‪-‬‬ ‫אחריה אם נהגו לברך יברך‪.‬‬ ‫מאמירת ההללוי'ה הראשון שהש"ץ היה אומר הללוי'ה‬ ‫וכולם שתקו‪ ,‬ואח"כ כולם היו עונים והוא שותק‪ ,‬ולא היו אומרים‬ ‫יחד עם הש"ץ כמו בשאר ההלל‪ ,‬לומדים שמצוה לענות‬ ‫כמה מדיני שביעית‬ ‫הללוי'ה אפי' לבקיאין‪.‬‬ ‫אין לקנות אתרוג בשביעית מעם הארץ‪ ,‬מפני שאין מוסרים‬ ‫לעם הארץ דמי שביעית יותר ממזון ג' סעודות‪ .‬ובסוגייתינו‬ ‫מאמירת ההללוי'ה השני אחרי הללוי'ה עבדי ד'‪,‬‬ ‫יבואר‪ :‬א' כיצד ניתן לקנות אתרוג בשביעית בהיתר‪ .‬ב'‬ ‫לומדים שאם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו‬ ‫איסור קנית פירות שביעית מעם הארץ‪ .‬ג' האם יש בלולב‬ ‫הללוי'ה שלא ישכחו שאפשר לצאת יד"ח מהש"ץ (מי שאינו‬ ‫ובעצים קדושת שביעית‪ .‬ד' האם שנת האתרוג נקבעת לפי‬ ‫בקי או בקי הסומך על המקרא) ולומר הללוי'ה על כל דבר‪.‬‬ ‫חנטה כאילן או לפי לקיטה כירק‪ .‬ה' חילול קדושת שביעית‬ ‫מאמירת הודו אחרי הש"ץ שבתחילה הש"ץ אומר הודו‬ ‫שיש במעות שקנו מהם פירות שביעית‪.‬‬ ‫וכולם שותקים‪ ,‬ואח"כ כולם אומרים הודו והש"ץ שותק‪,‬‬ ‫קנית לולב ואתרוג בשביעית‪ -‬מי שבא לקנות‬ ‫לומדים שמצוה לענות ראשי פרקים‪ ,‬והיינו לזכור שגם‬ ‫בשביעית לולב מעם הארץ‪ ,‬והלולב אין בו קדושת‬ ‫היום מי שיוצא מהש"ץ צריך לומר בראשי פרקים את ראשי‬ ‫הפרקים ולא הללוי'ה‪.‬‬ ‫שביעית מפני שהוא גדל בשנה שישית‪ ,‬והקונה צריך‬ ‫גם אתרוג‪ ,‬ובאתרוג יש קדושת שביעית (למ"ד‬ ‫מאמירת אנא ד' הושיעה נא אחרי הש"ץ‪ ,‬לומדים‬ ‫דאזלינן ביה בתר לקיטה)‪ ,‬לא יקנה את האתרוג מעם‬ ‫שאם קטן מקרא אותו צריך לחזור אחריו כל מילה‬ ‫הארץ‪ ,‬שהרי אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם‬ ‫ומילה‪ ,‬והיינו שנהגו כך לסימן שכך ההלכה כשהקטן מקרא‪.‬‬ ‫הארץ יותר ממזון ג' סעודות‪ ,‬אלא כשקונה לולב יתן לו‬ ‫מאמירת אנא ד' הצליחה נא אחרי הש"ץ‪ ,‬לומדים‬ ‫המוכר אתרוג במתנה‪ ,‬ואם המוכר לא מסכים‪ ,‬יבליע‬ ‫שיכולים לכפול את פסוקי ההלל‪ ,‬שהרי שמעו כבר מהש"ץ‬ ‫ושומע כעונה‪( .‬והוה מצי למילף איפכא‪ ,‬אלא השמיענו בזה שלא‬ ‫‪36‬‬ ‫לרבנן אין קדושת שביעית חלה אלא על דבר שהנאתו‬ ‫את דמי האתרוג בלולב ע"י שימכור את הלולב ביוקר‪.‬‬ ‫וביעורו שוה‪ ,‬כגון סיכה ושתיה והדלקת הנר‪ ,‬דכתיב "והיתה‬ ‫ופרטי הדינים כדלהלן‪.‬‬ ‫שבת הארץ לכם לאכלה" לכם היינו לכל צרכיכם‪ ,‬ולאכלה היינו‬ ‫שמותר להנות מהם בהנאה הדומה לאכילה ולא למשרה (‪-‬‬ ‫קנית פירות שביעית‪-‬‬ ‫שרית פשתן ביין של שביעית) וכבוסה (‪-‬כבוס בגדים בין של‬ ‫פירות שביעית שנלקטו מן המשומר‪ ,‬אסור לקנות‬ ‫שביעית)‪ ,‬וכן דורשים "והיתה שבת הארץ וכו' " שאין שבת הארץ‬ ‫מהם אפי' פחות ממזון ג' סעודות‪ ,‬ופירות שאין דרך‬ ‫נוהגת והיינו שלא חלה קדושת שביעית אלא במה שהנאתו דומה‬ ‫בני אדם לשומרם ולקטן מן המופקר‪( ,‬כגון פיגם‬ ‫לאכילה‪ ,‬ואכילה הנאתו וביאורו שוה‪ ,‬אבל משרה‬ ‫וירבוזים ושיטים וחלגלוגות וכוסבר שבהרים וכרפס‬ ‫וכבוסה אין הנאתו וביעורו שוה‪ ,‬וממילא עצים‬ ‫שבנהרות וגרגיר של אפר‪ ,‬שאין דרך בני אדם‬ ‫העומדים להסקה אין בהם קדושת שביעית‪ ,‬מפני‬ ‫לשומרם‪ ,‬והם פטורים מן המעשר דכתיב "ובא הלוי כי אין‬ ‫שאופים בעצים אחרי שנעשו גחלים‪ ,‬ואף שעצים דמשחן –‬ ‫לו חלק ונחלה עמך" יצא הפקר שיש לו בו חלק ונחלה עמך)‪,‬‬ ‫עצי שמן שמדליקים אותם כדי להאיר את הבית ונמצא‬ ‫מותר לקנות עד מזון ג' סעודות‪.‬‬ ‫שהנאתם וביעורם שוה‪ ,‬מ"מ סתם עצים להסקה הם‬ ‫כמו כן אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ‬ ‫עומדים ולא להאיר‪ ,‬ולכן לא חלה עליהם קדושת שביעית‬ ‫יותר ממזון ג' סעודות דכתיב "לאכלה" ולא לסחורה‪ ,‬דפירות‬ ‫מעיקרא‪ ,‬אפי' אם לקטם כדי להאיר‪ .‬ועלי קנים וגפנים‬ ‫שביעית חייבים בביעור‪ ,‬וממילא אסור לעשות בהם סחורה‬ ‫שלקטם בשדה לאוצר‪ ,‬אם לקטם לאכילה יש בהם‬ ‫להצניע לאחר שביעית ולהעשיר‪ ,‬אבל מזון ג' סעודות מותר‪ .‬ואם‬ ‫קדושת שביעית‪ ,‬אבל אם לקטם לעצים אין בהם‬ ‫שכח ומסר לו‪ ,‬יאמר הרי מעות הללו יהיו מחוללים על‬ ‫קדושת שביעית‪ ,‬וכיון שעלי קנים וגפנים לפעמים עומדים‬ ‫פירות שאינם של שביעית שיש לי בתוך ביתי‪ ,‬ואוכל את‬ ‫לאכילה ולפעמים עומדים להסקה‪ ,‬אזלינן בתר מחשבתו‪.‬‬ ‫הפירות בקדושת שביעית לאכילה ולשתיה ולסיכה‬ ‫ולרבי יוסי הא דכתיב "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"‬ ‫ולהדלקת הנר‪.‬‬ ‫הכונה לכל צרכיכם‪ ,‬ואפי' למשרה וכבוסה שאין‬ ‫שיטת רש"י שפירות משדה נעול ומשומר אסור לקנות אף פחות‬ ‫הנאתם וביעורם שוה‪ ,‬ו"לאכלה" ממעט שאין לעשות‬ ‫מג' סעודות שכיון שהוא חשוד שאינו מפקיר את שדהו לעניים‪,‬‬ ‫בהם מלוגמא רפואה‪ ,‬או זילוף לריח טוב בבית‪ ,‬או‬ ‫חוששים שמא הוא מערים ומוכרם מעט מעט‪.‬‬ ‫אפיקטויזין להקיא‪ ,‬והיינו הנאה שאינה שוה לכל אדם‬ ‫קדושת שביעית בלולב‪ -‬לולב יש בו קדושת‬ ‫אלא לצורך חולה או איסטניס‪ ,‬ולדבריו עצים להסקה יש‬ ‫שביעית‪ ,‬כיון שהנאתו וביעורו שוה שמכבדים בו את הבית‬ ‫בהם קדושת שביעית‪.‬‬ ‫וזה שעת ביעורו וקלקולו‪ ,‬ומ"מ לולב הנקנה לפני סוכות‬ ‫מ‪ :‬חילול קדושת שביעית‪-‬‬ ‫הוא של שנה שישית‪ ,‬כיון שבאילן הולכים אחר חנטה‪.‬‬ ‫קדושת שביעית שיש בפירות שביעית‪ ,‬אין מתחללת‬ ‫קדושת שביעית ודיני ערלה ומעשר וכו' באתרוג‪-‬‬ ‫לענין שהדמים נתפסים בקדושה‪ ,‬על פירות או מעות בדרך‬ ‫הנה אילן שונה מירק בכמה דברים‪ .‬א' נוהג בו ערלה‬ ‫חילול‪ ,‬ורק בדרך מקח חלה הקדושה על המעות או‬ ‫ורבעי‪ .‬ב' קדושת שביעית נוהגת בפירות שחנטו‬ ‫הפירות‪.‬‬ ‫בשביעית אע"פ שנלקטו בשמינית‪ .‬ג' שנת המעשר‬ ‫ולענין מעות המקח או פירות שקנו בהם פירות‬ ‫שלו לענין אם לתת מעשר שני או עני היא לפי השנה שהפרי‬ ‫שביעית (פרי שני)‪ ,‬בזה לדעת רבי אלעזר אין הקדושה‬ ‫חנט בה‪ .‬משא"כ ירק שאין נוהג בו ערלה ורבעי‪ ,‬ואזלינן‬ ‫מתחללת אלא דרך מקח‪ ,‬דכתיב "בשנת היובל הזאת"‬ ‫ביה בתר לקיטה בין למעשר בין לשביעית‪ .‬ולענין‬ ‫אתרוג שהוא אילן אך הוא גדל על כל מים (השקיה תמידית)‬ ‫ויובל כשביעית‪ ,‬וסמיך ליה "וכי תמכרו ממכר לעמיתך"‪.‬‬ ‫ולפי זה מי שיש לו מעות של שביעית ורוצה לקנות‬ ‫כירק‪ ,‬נוהג בו ערלה ורבעי כאילן‪ ,‬ולענין שביעית לר"ג‬ ‫בהם בגד‪ ,‬אינו יכול לחללם בעצמו על פירות‪ ,‬אלא ילך‬ ‫ולר"א אזלינן ביה בתר חנטה כאילן‪ ,‬ולרבותינו‬ ‫לחנוני הרגיל אצלו‪ ,‬ויקנה במעות פירות‪ ,‬ויתן את‬ ‫שבאושא בתר לקיטה כירק‪ ,‬ולענין מעשר לר"ג‬ ‫ולרבותינו שבאושא דינו כירק כיון שמעשר פירות האילן‬ ‫הפירות במתנה לחנוני שינהג בהם קדושת שביעית‪ ,‬והחנוני‬ ‫וירקות הוא מדרבנן ובגורן ויקב הוא מדאורייתא‪ ,‬ואמרינן מה גורן‬ ‫יתן לו את המעות שכבר אין בהם קדושת שביעית‪.‬‬ ‫ויקב מיוחדים שגדלים על רוב מים אף כל פירות וכו'‪ ,‬ואתרוג הוא‬ ‫ולריו"ח שביעית מתחללת אף בדרך חילול שאומר‬ ‫כמו ירק שגדל על כל מים‪ ,‬ולר"א דינו כאילן‪.‬‬ ‫שקדושת הפירות תחולל על המעות‪ ,‬דכתיב "כי יובל היא‬ ‫מ‪ .‬קדושת שביעית בעצים‪-‬‬ ‫‪37‬‬ ‫הקריבו את העומר מותרים לאכול חדש מחצות לפי‬ ‫קודש" יובל כקודש שהקדושה מתחללת אף בדרך‬ ‫שידוע שאין בי"ד מתעצלים בו‪ .‬משחרב בית המקדש‬ ‫חילול‪.‬‬ ‫מותר מעיקר הדין לאכול חדש משהאיר המזרח דכתיב‬ ‫ורבי אלעזר לומד מ"כי יובל היא קודש" ששביעית‬ ‫"עד עצם היום הזה" דהיינו האיר המזרח‪( ,‬ו"עד הביאכם" היינו‬ ‫תופסת דמיה כמו בקודש דכתיב ביה פדיה‪ ,‬שזה יוצא וזה‬ ‫בזמן שיש עומר)‪ ,‬והתקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור‬ ‫נכנס תחתיו‪ .‬אמנם בשביעית אין הפרי שגדל בשביעית‬ ‫באכילת חדש‪ ,‬מפני שמהרה יבנה ביהמ"ק‪ ,‬ואם יבנה‬ ‫יוצא לחולין‪ ,‬דכתיב "תהיה" בהויתה תהיה‪ ,‬אמנם מה‬ ‫והיינו שיגמר הבנין בליל ט"ז או בט"ו סמוך לשקיעת‬ ‫שחילל עליו קדושת שביעית יוצא לחולין אם חיללו‪,‬‬ ‫החמה ולא יהיו פנויים לקצור את העומר עד סמוך ליום‪ ,‬יש‬ ‫דלא כתיב "תהיה" אלא בפירות עצמם‪ ,‬הא כיצד אחרון אחרון‬ ‫טירחה רבה בעומר לייבשו באבוס ולצבור אותו שיזובו מימיו‬ ‫ולטחון אותו בריחיים של גרוסות ולנפות אותו בי"ג נפות‪( ,‬ואף‬ ‫נכנס בשביעית‪ ,‬וכן הפרי עצמו קדוש‪.‬‬ ‫שאין ביהמ"ק נבנה בלילה דכתיב "וביום הקים" מקדש העתיד‬ ‫וריו"ח לומד מהסמיכות שאפי' אבקה של שביעית‬ ‫יהא בנוי ומשוכלל משמים‪ ,‬דכתיב "מקדש ד' כוננו ידיך")‪ ,‬ולא‬ ‫גורמת שימכור את מטלטליו וכליו מחמת עניות‪ .‬ואבק‬ ‫יספיקו להקריבו אפי' עד חצות אלא אח"כ‪ ,‬ויאמרו‬ ‫היינו דבר שאינו גוף האיסור עצמו‪ ,‬דעיקר איסור שביעית הוא‬ ‫שכמו שאשתקד אכלו משהאיר המזרח כך יאכלו גם‬ ‫איסור זריעה וזמירה‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬אבל אם נבנה בט"ז מותר משהאיר המזרח‪ ,‬ואם‬ ‫תניא כוותיה דר"א‪ ,‬ותניא כוותיה דריו"ח‪.‬‬ ‫נבנה בט"ו או לפני כן מותרים כבר מחצות דודאי כבר קרב‬ ‫העומר‪.‬‬ ‫חילול שביעית ומעשר שני על בהמה‪ -‬מעשר שני‬ ‫אין לחללו אלא על מטבע‪ ,‬דכתיב "וצרת הכסף בידך"‬ ‫וללישנא בתרא סבר ריו"ח שיום הנף כולו אסור‬ ‫דבר שיש בו צורה‪ ,‬אמנם מטבע שחיללו עליו מעשר שני‪,‬‬ ‫באכילת חדש מן התורה‪ ,‬דכתיב "עד עצם היום הזה"‬ ‫או דמי שביעית‪ ,‬לר"מ יכול לקנות בהם בהמה חיה‬ ‫עד עיצומו של יום והיינו שכל היום קרוי עצם‪ ,‬ועד ועד‬ ‫ועוף בין חיים בין שחוטים‪ ,‬ולחכמים רק שחוטים ולא‬ ‫בכלל‪ ,‬וכשיטת רבי יהודה‪ ,‬ודרש ריו"ח את הפסוק‬ ‫חיים‪ ,‬גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים ונמצא משהה‬ ‫והתקין שלא לאכול כל היום מפני שבזמן ביהמ"ק היו‬ ‫מעשרותיו לאחר הביעור‪ ,‬והתורה אמרה "שנה שנה ואכלת" ואם‬ ‫רגילים לאוכלו מחצות‪.‬‬ ‫שהה ראשונה ושניה חייב לבער בשלישית‪ ,‬וכן בשביעית צריך‬ ‫לבערם בזמן הביעור ולא להתעשר מהם‪ .‬ובזכרים גזרו חכמים‬ ‫דיני נטילת לולב‪-‬‬ ‫אטו נקיבות‪ .‬ומודה ר"מ שאין מחללים על חיים אלא‬ ‫מ"א‪ :‬כל אחד מישראל חייב בנטילת לולב‪ ,‬שנא'‬ ‫בזכרים אבל בנקיבות לא דחיישינן שמא יגדל מהם‬ ‫"ולקחתם"‪.‬‬ ‫עדרים עדרים‪.‬‬ ‫"לכם" ביו"ט ראשון‪ -‬אם חל יו"ט ראשון בשבת‬ ‫תקנות זכר למקדש‬ ‫(דנטילת לולב דוחה שבת רק ביו"ט ראשון‪ ,‬היו מביאים את‬ ‫חכמים למדו מהפסוק "ציון היא אין דורש לה" שצריך לזכור‬ ‫הלולבים מערב שבת לבית הכנסת‪ ,‬ולמחרת היה כל‬ ‫את בית המקדש‪ ,‬ולכן תיקנו חכמים תקנות זכר למה שהיה‬ ‫אחד נוטל את שלו ע"י שהיה מכירו‪ ,‬אבל בשל אחר‬ ‫במקדש‪ ,‬כגון נטילת לולב שבעה ימים‪ ,‬ולהלן יבוארו כמה‬ ‫א"א לצאת יד"ח ביו"ט ראשון‪ ,‬דכתיב "לכם" להוציא‬ ‫תקנות שתיקנו זכר למקדש‪.‬‬ ‫את השאול ואת הגזול‪ ,‬ואם נתנו לו במתנה יצא יד"ח‪,‬‬ ‫מ"א‪ .‬נטילת לולב ז' ימים‪ -‬בראשונה היה הלולב‬ ‫וכן המקבל לולב במתנה ע"מ להחזיר יצא יד"ח‪ ,‬ובלבד‬ ‫שהחזירו‪.‬‬ ‫ניטל במקדש שבעה ובמדינה אפי' בירושלים יום אחד‪,‬‬ ‫דכתיב "ושמחתם לפני ד' אלוקיכם שבעת ימים"‪ ,‬משחרב‬ ‫חביבות מצות לולב‬ ‫ביהמ"ק התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה הלולב ניטל‬ ‫במדינה שבעה זכר למקדש‪ .‬ובעינן לעשות זכר‬ ‫ר"ג קנה לולב באלף זוז‪ ,‬מפני שהיתה המצוה חביבה‬ ‫למקדש‪ ,‬דכתיב "ציון היא אין דורש לה" מכלל דבעי‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫דרישה‪.‬‬ ‫אמימר היה מתפלל עם הלולב מרוב חיבתו עליו‪ ,‬שאע"פ‬ ‫שאסור לאחוז תפילין או ס"ת בשעת התפילה (וכן‬ ‫אכילת חדש בט"ז ניסן‪ -‬אין לאכול חדש ביום הנף‬ ‫כשאוחזם אסור להשתין או שינת שינת קבע או עראי)‪,‬‬ ‫(ט"ז ניסן) עד אחרי הקרבת העומר דכתיב "עד הביאכם‬ ‫וכן אסור להחזיק בשעת התפילה סכין או קערה מלאה‬ ‫את עומר התנופה"‪ ,‬והרחוקים מירושלים שאינם יודעים מתי‬ ‫‪38‬‬ ‫דיני קטן‬ ‫או ככר או מעות‪ ,‬מ"מ לולב שיש מצוה בהחזקתו אין‬ ‫אחיזתו טורדת את דעת המתפלל מפני שהמצוה חביבה‬ ‫האב (וי"א גם האם) חייב לחנך בניו ובנותיו למצוות‪ ,‬דכתיב‬ ‫"חנוך לנער על פי דרכו"‪ ,‬וכן צריך להפרישם מאיסור‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬משא"כ דברים שאין מצוה בהחזקתם הם טורדים‬ ‫ושיעור החינוך במצות עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותו‬ ‫את דעת המתפלל שמא יפלו מידו‪.‬‬ ‫וידיעתו‪ ,‬ובכל דבר לפי עניינו‪ .‬עוד יש דברים השייכים לקטן‬ ‫אנשי ירושלים היו זריזים במצוות‪ ,‬ועל כן היו נוהגים‬ ‫לא מדין חינוך‪ ,‬אלא מתי אפשר לסמוך עליו לענין טומאה‬ ‫וטהרה או לאכול משחיטתו או לשחוט עליו את הפסח‪,‬‬ ‫להחזיק את הלולב בידם ביציאתם מביתם ובהליכה‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫לבית הכנסת ובזמן ק"ש ותפילה או ביקור חולים או‬ ‫ניחום אבלים‪ ,‬אבל בזמן קריאת התורה שגולל ס"ת‬ ‫חינוך קטן‪ -‬קטן היודע לנענע חייב בלולב‪ ,‬והיודע‬ ‫ופותחו‪ ,‬או נשיאת כפים‪ ,‬או בזמן הלימוד שהוא טרוד ויש‬ ‫להתעטף חייב בציצית‪ ,‬והיודע לשמור תפילין שלא‬ ‫לחוש שמא יפול מידו‪ ,‬לא היו מחזיקים את הלולב‪.‬‬ ‫להכנס בהם לבית הכסא‪ ,‬אביו קונה לו תפילין‪ ,‬והיודע‬ ‫לדבר אביו מלמדו "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת‬ ‫יעקב" ופסוק ראשון מקריאת שמע‪.‬‬ ‫טעה בדבר מצוה‬ ‫שיטת רבי יוסי שהעושה בשוגג דבר שחייבים על זדונו כרת‬ ‫חשש טומאה בקטן‪ -‬קטן היודע לשמור את גופו‪,‬‬ ‫ועל שגגתו חטאת‪ ,‬אם היה טרוד ועסוק בעשית מצוה‪ ,‬אינו‬ ‫אוכלים טהרות שגופו נגע בהם‪ ,‬אבל אם נגע בידיו בטהרות‬ ‫חייב קרבן‪ .‬הגמרא מבארת מתי שייך פטור זה של טעה‬ ‫חוששים להם‪ ,‬מפני שגזרו שסתם ידים יהיו שניות אא"כ יודע‬ ‫בדבר מצוה‪.‬‬ ‫לשומרם‪ ,‬ואם הוא יודע לשמור את ידיו ואם נגע בדבר‬ ‫מ"ב‪ .‬הוצאת לולב בשבת‪ -‬מי ששכח והוציא לולב‬ ‫המטמא את הידים נוטל ידיו‪ ,‬אוכלים טהרות שנגע בהם‬ ‫לרה"ר ביו"ט ראשון שחל בשבת‪ ,‬קודם שיצא בו‪ ,‬כגון‬ ‫בידיו‪ .‬וקטן היודע לישאל ושאלוהו על הטומאה ואמר איני‬ ‫שהפכו‪ ,‬או שהוציאו בכלי (דבדרך בזיון לא יצא אף‬ ‫יודע‪ ,‬ברה"י ספיקו טמא וברה"ר ספיקו טהור‪.‬‬ ‫לרבא שיצא בנטילה שלא כדרך)‪ ,‬פטור מחטאת לרבי‬ ‫קטן כהן היודע לפרוס כפיו חולקין לו תרומה בבית‬ ‫יוסי‪ ,‬כיון שטעה בדבר מצוה‪ ,‬אבל אם כבר יצא בו חייב‬ ‫הגרנות מפני שעי"ז ידוע שהביא ב' שערות‪ ,‬דאין קטן פורס‬ ‫כיון שכבר אינו טרוד בעשית המצוה‪.‬‬ ‫כפיו‪ ,‬ולפני כן אם יודע לשמור בטהרה אין חולקין לו בגורן מפני‬ ‫בזיון תרומה‪ ,‬אבל משגרים לביתו מי שמכיר שהוא יודע לשמור‪.‬‬ ‫אכילת עולת העוף‪ -‬עולת העוף שהיתה בין חטאות‬ ‫העוף לפי שלפעמים שניהם נעשים בקרן מערבית דרומית‪,‬‬ ‫קטן היודע לשחוט –לאמן ידיו לשחיטה אע"פ שאינו‬ ‫מ"ב‪:‬‬ ‫העולה למעלה מחוט הסיקרא (וכן ניסוך המים והיין‪ ,‬ואף שעיקר‬ ‫יודע הלכות שחיטה‪ ,‬אוכלים משחיטתו‪ ,‬ובלבד שעמד‬ ‫מקום עולת העוף בקרן דרומית מזרחית‪ ,‬מ"מ כשהיא רבה היתה‬ ‫גדול על גביו וראה שלא שהה ולא דרס‪.‬‬ ‫נעשית בקרן מערבית דרומית)‪ ,‬והחטאת למטה מחוט הסיקרא‬ ‫(וכן הגשות ושיירי הדם)‪ ,‬ואכלה בטעות‪ ,‬פטור מקרבן‬ ‫קטן שיכול לאכול כזית דגן מחמשת המינים בכדי אכילת‬ ‫מעילה‪ ,‬מפני שאכילת חטאת מצוה דכתיב "ואכלו אותם אשר‬ ‫פרס לבינוני‪ ,‬מרחיקין ד"א מצואתו וממימי רגליו לענין‬ ‫כופר בהם"‪ ,‬וטועה בדבר מצוה פטור‪ ,‬וקמ"ל שטועה בדבר‬ ‫ק"ש ותפילה‪ ,‬אם אכל כזית מאלו בכל צורה כיון שצואתם‬ ‫מצוה פטור אע"פ שלמעשה לא עשה מצוה‪.‬‬ ‫מסרחת‪ ,‬ובגדול אע"פ שאינו יכול מרחיקין‪ ,‬דכתיב‬ ‫"יוסיף דעת יוסיף מכאוב"‪.‬‬ ‫השוחט תמיד שאינו מבוקר חייב חטאת משום שחיטה‬ ‫בשבת‪ ,‬והיינו כשהביאו מלשכת שאינם מבוקרים‪,‬‬ ‫קטן שיכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו את הפסח‪,‬‬ ‫דבאופן זה לא חשיב טועה בדבר מצוה כיון שבלשכה זו‬ ‫דכתיב "איש לפי אכלו תכוסו"‪ ,‬ולר"י רק כשיכול לברור‬ ‫אין טלאים להקרבה שהוא טרוד מתי יקרבו‪ ,‬וכן טירדה שלא‬ ‫מאכלו‪ ,‬והיינו שנותנין לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו‪.‬‬ ‫יעבור זמן התמיד אינה סיבה ללכת בטעות ללשכה אחרת‪ ,‬וקרוב‬ ‫למזיד הוא‪.‬‬ ‫מותר לאשה לטלטל את הלולב ואע"פ שאינה חייבת‬ ‫בנטילתו אין בזה משום מוקצה כיון שהוא ראוי לאחרים‪.‬‬ ‫מותר להחזיר את הלולב במים בשבת אבל לא להוסיף‬ ‫מים או להחליף משום שזה טירחא לתיקון מנא‪ ,‬לרבי יהודה‬ ‫לולב וערבה‪:‬‬ ‫ביו"ט מותר אף להוסיף מים ובחול המועד מחליפים‬ ‫את המים והיינו שמצוה להחליף‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫לולב דוחה שבת אלא בזמן שביהמ"ק קיים‪ ,‬אבל לאחר‬ ‫איזה ממצוות החג נוהגות ביו"ט או בשבת‬ ‫חורבן הבית אין נטילת לולב דוחה שבת‪ ,‬כיון שלבני‬ ‫בחג הסוכות יש כמה מצוות מיוחדות‪ ,‬והם נטילת לולב‪,‬‬ ‫בבל אינו דוחה שבת‪.‬‬ ‫מצות ערבה (להקיף בה את המזבח) אמירת ההלל‪ ,‬ישיבה‬ ‫מה החשש בנטילת לולב בשבת‪ -‬דעת רש"י שכמו שחוששים‬ ‫בסוכה‪ ,‬שמחה (‪-‬אכילת בשר שלמים)‪ ,‬ניסוך המים‪ ,‬שמחת‬ ‫להעברת ד' אמות ברה"ר‪ ,‬כך יש לחוש להוצאה מרה"י לרה"ר‪,‬‬ ‫בית השואבה‪ .‬מצות נטילת לולב וישיבה בסוכה ושמחת‬ ‫אלא שזה לא מצוי כ"כ‪ ,‬מפני שאם זה מונח בכרמלית או בקרפף‬ ‫בית השואבה שייכים רק בשבעת ימי החג‪ ,‬ואילו הלל‬ ‫או בגינה‪ ,‬או שהגביהו ע"מ ליטלו ונמלך להוציאו ולא עמד אח"כ‬ ‫ושמחה שייכים גם בשמיני עצרת‪ ,‬ולענין ניסוך המים יש‬ ‫לפוש‪ ,‬אין באלו איסור הוצאה‪.‬‬ ‫מחלוקת (מ"ח) אם זה נוהג בשמיני עצרת‪ .‬עוד יש לברר‬ ‫האם מצוות אלו נוהגות בשבת‪ ,‬או שחכמים תיקנו שזה לא‬ ‫נטילת לולב ביום הראשון דוחה שבת‪ ,‬וא"צ קרא‬ ‫ידחה שבת‪ .‬ועניינים אלו וכן עניינים נוספים יבוארו בפרק‬ ‫לדין זה‪ ,‬כיון שנטילת לולב אינה אלא טלטול בעלמא‪,‬‬ ‫זה‪.‬‬ ‫והא דאיתא בברייתא דיליף מדכתיב "ביום" ואפי'‬ ‫נטילת לולב וערבה להקפת המזבח נוהגות בשש או‬ ‫בשבת דביום משמע כל יום‪ ,‬וזה קרא יתירא‪( ,‬ומדכתיב‬ ‫בשבע ימים בחג‪ ,‬מפני שלולב אינו דוחה שבת אלא‬ ‫"הראשון" עם ה' לומדים שדווקא ביום הראשון נטילת‬ ‫אם חל יו"ט ראשון בשבת‪ ,‬וערבה אינה דוחה שבת‬ ‫לולב דוחה שבת)‪ ,‬היינו לר"א דס"ל שמכשירי לולב‬ ‫אלא אם חל יום השביעי בשבת‪.‬‬ ‫ואפי' קציצתו מן המחובר דוחים שבת‪ ,‬אבל לרבנן אין‬ ‫הלל ושמחה נוהגים בכל שמונת ימי החג‪ ,‬שבכל יום‬ ‫מכשירי לולב דוחים שבת‪ ,‬ולומדים מ"ביום" למעט‬ ‫גומרים את ההלל (ושאני מפסח לפי שימי החג חלוקים‬ ‫לילה‪ ,‬ור"א ממעט לילה מ"שבעת ימים"‪ ,‬ולרבנן א"א‬ ‫בקרבנותיהם)‪ ,‬ובכל יום אוכלים בשר שלמים‪ ,‬דכתיב "ושמחת‬ ‫ללמוד משם למעט לילות‪ ,‬דאפשר ללמוד מסוכה‬ ‫בחגך" ובזמן ביהמ"ק אין שמחה אלא בבשר‪ ,‬דכתיב "וזבחת‬ ‫ש"ימים" כולל לילות‪.‬‬ ‫שלמים ואכלת שם ושמחת"‪.‬‬ ‫ישיבת סוכה וניסוך המים בקרבן תמיד של שחר נוהגים‬ ‫הבאת הלולבים לבית המקדש‪ -‬ביו"ט הראשון של‬ ‫שבעה ימים‪.‬‬ ‫חג שחל בשבת היו כולם מביאים את הלולבים להר‬ ‫הבית מערב שבת‪ ,‬וסודרים אותם על גבי איצטבא‪,‬‬ ‫והחליל והיינו שמחת בית השואבה נוהג רק חמשה או‬ ‫(והיו שם שני שורות של ספסלים‪ .‬מ"ה‪ ).‬והזקנים היו‬ ‫ששה ימים מפני שאינו דוחה לא שבת ולא יו"ט‪.‬‬ ‫מניחים את שלהם בלשכה‪ ,‬והיו מלמדים אותם לומר‬ ‫שכל מי שיגיע לולבו ליד אחר הרי הוא שלו במתנה‪.‬‬ ‫נטילת לולב בשבת‬ ‫אולם אחר שהיו חוטפים ומכים איש את רעהו ובאים‬ ‫מן התורה נטילת לולב מותרת בשבת‪ ,‬וממילא הדין‬ ‫לידי סכנה‪ ,‬תיקנו חכמים שכל אחד יטול את לולבו‬ ‫דאורייתא של נטילת לולב במקדש כל שבעה ובגבולין ביום‬ ‫הראשון שייך רק בשבת‪ ,‬אולם חכמים גזרו שלא ליטול‬ ‫בביתו‪.‬‬ ‫במקדש בשבת אא"כ היום הראשון חל בשבת‪ ,‬שמא יבוא‬ ‫כל אחד מישראל חייב בנטילת לולב‪ ,‬דכתיב‬ ‫לידי איסור דאורייתא של טלטול ד' אמות ברה"ר‪ .‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫"ולקחתם"‪.‬‬ ‫עוד יבואר האם נוטלים לולב בגבולין ביום הראשון שחל‬ ‫בשבת‪ ,‬ומדוע‪.‬‬ ‫בנטילת לולב ביו"ט ראשון אין יוצאים בגזול ובשאול‪,‬‬ ‫מ"ג‪ .‬אין נוטלים לולב בשבת‪ ,‬גזירה שמא יטלנו‬ ‫דכתיב "לכם"‪.‬‬ ‫בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר וחכמים‬ ‫סוכה נוהגת אף בלילות‪ ,‬אף דכתיב בה "בסוכות תשבו‬ ‫מתנים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה‪( ,‬ולכן אין‬ ‫שבעת ימים"‪ ,‬ולא ילפינן מלולב שימים אינו כולל‬ ‫תוקעים ואין קורין מגילה בשבת)‪ ,‬אבל איסור טלטול‬ ‫לילות דכיון שלא נאמר בו אלא לקיחה די בשעה אחת‪ ,‬אלא‬ ‫אינו סיבה שלולב לא ידחה שבת דאין סיבה לגזור בזה‪.‬‬ ‫ילפינן תשבו תשבו מימי המילואים שימים דכתיב‬ ‫ומ"מ בארץ ישראל שהם בקיאים בקביעא דירחא‪ ,‬היו‬ ‫"ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים" זה כולל לילות‪,‬‬ ‫נוטלים ביום הראשון אף אם הוא חל בשבת‪ ,‬כיון שיום‬ ‫(ובלאו הכי אין להעדיף ללמוד מימי המילואים אף‬ ‫הראשון בגבולין הוא מן התורה‪ ,‬דכתיב "ראשון" ולא‬ ‫שזה דומה לסוכה שמצוות שניהם היא כל היום‪ ,‬מ"מ‬ ‫פירש שזה דווקא במקדש‪ ,‬ורק בבבל שאין בקיאים‬ ‫מאידך סוכה דומה יותר ללולב מאשר למילואים‪ ,‬מפני‬ ‫בקביעא דירחא‪ ,‬אף ביום הראשון אין נטילת לולב‬ ‫שסוכה ולולב נוהגים לדורות‪ ,‬משא"כ מילואים)‪.‬‬ ‫דוחה שבת דשמא אלול היה צריך להיות מעובר‪ ,‬ויו"ט חל רק‬ ‫למחרת‪ .‬למסקנת הגמ' (מ"ד‪ ).‬אף לבני א"י אין נטילת‬ ‫‪40‬‬ ‫לפי שלא היו בקיאים באיסור טלטול‪ ,‬ובאו הכהנים וזקפום‬ ‫מצות ערבה‬ ‫בצידי המזבח‪ ,‬אבל ישראלים אינם יכולים להכנס בין האולם‬ ‫מלבד הערבה שהיא אחד מהד' מינים היתה מצות ערבה‬ ‫ולמזבח‪.‬‬ ‫נוספת במקדש‪ ,‬שהיו מביאים מורביות של ערבה וזוקפים‬ ‫הקפת המזבח‪ -‬בכל יום היו מקיפים את המזבח פעם‬ ‫אותם בצידי המזבח וכו'‪ .‬ולהלן יבואר‪ :‬א' האם מצוה זו דוחה‬ ‫שבת‪ .‬ב' האם מלבד זקיפת הערבה בצידי המזבח היו‬ ‫אחת ביום וביום השביעי ז' פעמים‪ ,‬י"א שהיו מקיפים‬ ‫מקיפים את המזבח עם ערבה או עם לולב‪ .‬ג‪ .‬מצות ערבה‬ ‫עם הערבה‪ ,‬וי"א שהיו מקיפים עם הלולב‪.‬‬ ‫לאחר חורבן בית המקדש‪ .‬ד' מקור מצות ערבה‪ .‬ה' שיעור‬ ‫הערבה‪ .‬ו' האם יוצאים ידי חובת מצות ערבה בערבה‬ ‫מ"ד‪ .‬מה תיקנו בלולב וערבה זכר למקדש‪ -‬לולב‬ ‫שבלולב‪ .‬ז' דעת רבי יוחנן בן ברוקה שהיו זוקפים מסביב‬ ‫תיקנו שיטלוהו ז' ימים בגבולין‪ ,‬כיון שחיובו ביום‬ ‫למזבח חריות של דקל ולא ערבה‪.‬‬ ‫הראשון מן התורה אף בגבולין‪ ,‬אבל ערבה אע"פ‬ ‫מ"ג‪ :‬מתי מצות ערבה דוחה שבת‪-‬‬ ‫שחיובה במקדש מדאורייתא‪ ,‬מ"מ כיון שאין מצוה‬ ‫מצות ערבה ביום השביעי דוחה שבת‪ ,‬כדי לפרסם‬ ‫מדאורייתא בגבולין כלל‪ ,‬לא תיקנו לנוטלה כל שבעה‪,‬‬ ‫שהיא מדאורייתא שהרי אינה מפורשת בתורה‪ ,‬ובאמת‬ ‫(ולרבא הטעם מפני שיוצא בערבה שבלולב)‪.‬‬ ‫מעיקר הדין מצות ערבה דוחה שבת בכל הימים‪ ,‬ואין‬ ‫מקור מצות ערבה‪ -‬לאבא שאול לומדים מצות ערבה‬ ‫לחוש שיעבירנה ד' אמות ברה"ר‪ ,‬כמו שחוששים‬ ‫מדכתיב "ערבי נחל" אחת ללולב ואחת למקדש‪,‬‬ ‫בלולב שהרי מטעם זה אף שיש ענין לפרסם שלולב הוא מן‬ ‫ולרבנן זה הלכה למשה מסיני כמו דין עשר נטיעות‬ ‫התורה כל שבעה‪ ,‬דהו"א דהא דכתיב "ושמחתם לפני ד' אלוקיכם‬ ‫וניסוך המים‪ .‬ובגבולין לריו"ח היא מצות נביאים (אבל‬ ‫שבעת ימים" אין הכונה לשמחת לולב‪ ,‬מפני שמצות ערבה‬ ‫במקדש זה הלמ"מ‪ ,‬ואין לומר ששכחום וחזרו הנביאים‬ ‫מסורה רק לשלוחי בי"ד שמביאים אותה מערב שבת‪ ,‬ורק‬ ‫ויסדום‪ ,‬שהרי ריו"ח אמר שהתורה שייכת לבני בבל‬ ‫הכהנים מקיפים בה את המזבח‪ ,‬אמנם כדי שלא יבואו לזלזל‬ ‫שאע"פ שגלות יש בה טירוף הדעת‪ ,‬עמדה להם חכמת החרש‬ ‫בלולב תיקנו חכמים שרק יום אחד היא תדחה שבת‪,‬‬ ‫והמסגר שגלו עם יכניה)‪ ,‬ולריב"ל היא מנהג נביאים‪ ,‬ועל‬ ‫ולא קבעו לכך את היום הראשון‪ ,‬מפני שיחשבו‬ ‫כן ר"א בר צדוק ורב לא בירכו על מצות ערבה‬ ‫שהדחיה היא מחמת הלולב‪ ,‬וממילא קבעו את היום‬ ‫כשחבטוה‪ ,‬דליכא למימר וציוונו דאין זה אפי' בכלל "לא תסור"‪.‬‬ ‫השביעי שהוא יום מסוים כמו היום הראשון‪.‬‬ ‫מ"ד‪ . :‬ואין מברכים על ערבה בגבולין מפני שזה רק מנהג‪.‬‬ ‫ובזמננו שנוהגים על פי הנביאים במצות ערבה ביום השביעי‬ ‫לריש לקיש אף כהנים בעלי מומין נכנסים לבין האולם‬ ‫בגבולין‪ ,‬אף ביום השביעי מצות ערבה אינה דוחה שבת‬ ‫ואין שלוחי בי"ד נוטלים וחובטים את הערבה כדי לפרסם‬ ‫ולמזבח למצות ערבה למרות שכל השנה הם אסורים להכנס‬ ‫שבמקדש היא מן התורה‪ ,‬י"א שהטעם מפני שאין אנו‬ ‫לשם‪ ,‬אמר ליה ריו"ח מי אמר שצריך נטילה דילמא‬ ‫בקיאים בקביעא דירחא ושמא אינו היום השביעי‪ ,‬ובא"י‬ ‫בזקיפה שמספיק לזה כהן אחד‪ ,‬ועוד אפי' תימא שהמצוה היא‬ ‫י"א שיום השביעי לא חל בשבת והיו מעברים אחד מן‬ ‫נטילה ולא זקיפה (שם) מי אמר שמצוה זו נוהגת בבעלי‬ ‫החודשים אם היו רואים שזה עומד לצאת בשבת‪ ,‬ומבואר‬ ‫מומין‪.‬‬ ‫בירושלמי שעדיף שר"ה ויו"ט ראשון יצאו בשבת מאשר יום‬ ‫שביעי של ערבה‪ .‬וי"א שיום השביעי חל בשבת‪ ,‬ומ"מ אין‬ ‫מ"ד‪ :‬שיעור ערבה למצות ערבה‪ -‬ערבה צריכה‬ ‫ערבה דוחה שבת אף בא"י‪ ,‬מפני שלבני בבל אינה‬ ‫שיעור ושיעורה לרב נחמן ג' בדי ערבה שיש בכל אחד‬ ‫דוחה שבת ואין לעשות את ישראל אגודות אגודות מפני‬ ‫עלים לחים‪ .‬ולרב ששת מספיק אפי' בד אחד עם עלה‬ ‫שנראה כב' תורות‪ .‬ואין לומר שהמצוה במקדש היתה רק‬ ‫אחד‪ ,‬ועכשיו נהגו להביא ענפים ארוכים ויפים‪ ,‬דמינכרא מצוה‬ ‫בזקיפה ולא בנטילה וכיון שאין מזבח אין לנו מה לעשות‪,‬‬ ‫בעין יפה‪.‬‬ ‫שהרי מבואר בברייתא שיש מצוה גם בנטילה‪.‬‬ ‫לרבי אמי ערבה אינה ניטלת אלא בפני עצמה‪ ,‬ואין‬ ‫פעם אחת חל יום שביעי של ערבה בשבת‪ ,‬והביאו‬ ‫אדם יוצא יד"ח בערבה שבלולב אפי' הגביה וחזר‬ ‫מערב שבת לעזרה מורביות של ערבה‪ ,‬והטמינום‬ ‫והגביה‪ ,‬ולרב חסדא אפשר לצאת בערבה שבלולב אם‬ ‫הבייתוסים מתחת אבנים‪ ,‬מפני שאינם מודים שחיבוט‬ ‫חזר והגביה‪.‬‬ ‫ערבה דוחה שבת לפי שאינה מופרשת בתורה‪ ,‬וידעו חכמים‬ ‫אסור לעדור סביב האילן בשביעית כדי להשביחו‪,‬‬ ‫לא יטלטלו את האבנים ביו"ט‪ ,‬ולמחר כשראו זאת עמי‬ ‫וי"מ כוונת הגמ' שאסור לנקוב את העפר שעל השורשים‬ ‫הארץ שהיתה ידם עם החכמים‪ ,‬שמטום מתחת האבנים‬ ‫‪41‬‬ ‫ולריו"ח בן ברוקה היו מביאים חריות של דקל בין בחול‬ ‫ולהזיזו כדי שיהיה רך ותיחוח כדי להשביח את האילן‪ ,‬דכתיב‬ ‫בין בשבת‪ ,‬וכדלהלן מ"ה‪. :‬‬ ‫"והשביעית תשמטנה (מלקשקש) ונטשתה‬ ‫היו תוקעים ומריעים ותוקעים בשעת זקיפת ערבה‪( ,‬רש"י‬ ‫(מלסקל)"‪ ,‬אבל מותר לעדור כדי לכסות את‬ ‫נ"ג‪ :‬סוף המשנה)‪.‬‬ ‫השורשים כדי שהאילן לא ימות ולא כדי להשביחו‪ .‬ואסור‬ ‫הקפת המזבח‪ -‬בכל יום היו מקיפים את המזבח פעם‬ ‫לתת מפירות שביעית שכר לאלו העודרים באופן‬ ‫אחת‪ ,‬ואומרים אנא ד' הושיעה נא‪ ,‬אנא ד' הצליחה נא‪.‬‬ ‫המותר דכתיב "לאכלה" ולא לסחורה‪ ,‬אלא צריך להפקיר‬ ‫ר"י אומר אני והו הושיעה נא‪ .2‬וביום השביעי היו‬ ‫האילנות ולשלם מכיסו עבור העידור‪.‬‬ ‫מקיפים את המזבח ז' פעמים‪ .‬בשעת פטירתם‬ ‫אין להלך בערב שבת יותר מג' פרסאות אלא צריך‬ ‫אומרים יופי לך מזבח שאתה מכפר עלינו‪ ,‬ואין בזה משום‬ ‫לשבות בעוד היום גדול ולהכין סעודת שבת‪ .‬י"א שלביתו‬ ‫משתף שם שמים ודבר אחר (שהעושה כך נעקר מן‬ ‫אסור מפני שהם לא יודעים שהוא בא ואינם מכינים אוכל‬ ‫העולם דכתיב "בלתי לד' לבדו")‪ ,‬דהכי קאמר לי'ה‬ ‫לצורכו‪ ,‬והוא כועס עליהם‪ ,‬ולאכסניא מותר מפני שהוא‬ ‫אנחנו מודים שהוא אלוקינו‪( ,‬ומודים אינו לשון הוד אלא לשון‬ ‫סומך על מה שבידו ולא עליהם‪ .‬וי"א שלביתו אסור אע"פ‬ ‫תודה‪ ,‬שאנו מודים ולא כופרים)‪ ,‬ולך משבחים ומקלסים‬ ‫שמה שימצא שם אפי' מעט זה שלו‪ ,‬וכ"ש לאכסניא שלא‬ ‫שאתה חביב לפני ד' לכפר עלינו‪.‬‬ ‫ימצא כלום‪.‬‬ ‫כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת‪ ,‬אלא שהיו מלקטים‬ ‫אותם בערב שבת ומניחים אותם בגיגיות של זהב כדי‬ ‫מ"ה‪ .‬כל הנוטל לולב באיגודו והדס בעבותו‪ ,‬מעלה‬ ‫שלא יכמושו‪.‬‬ ‫עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב קרבן‪ ,‬דכתיב‬ ‫"אסרו (‪-‬אגודה של לולב) חג בעבותים (‪-‬הדס עבות‪ ,‬יהיה‬ ‫מ"ה‪ :‬לריו"ח בן ברוקה היו מביאים חריות של דקל‬ ‫לכם כקרבן שמתן דמו מגיע‪ )-‬עד קרנות המזבח"‪ ,‬וי"מ‬ ‫וחובטים אותם בצידי המזבח‪ ,‬ואותו היום נקרא יום‬ ‫דקאי על העושה איסור לחג באכילה ושתיה‪ ,‬ועבותים‬ ‫חיבוט חריות‪ .‬לרב הונא ריב"ק יליף מדקרינן "כפות"‬ ‫היינו בהמות עבות ושמנות‪ .‬י"מ שמענג את החג‪ ,‬וי"א דקאי על‬ ‫בלשון רבים ולפ"ז כל שבעה היו מביאים חריות של דקל ולא‬ ‫יום שלאחר החג‪.‬‬ ‫ערבה‪ ,‬ורבנן חולקים כיון דכתיב "כפת" חסר‪ .‬ולרבי לוי‬ ‫טעמא דריב"ק משום שכמו שתמר אין לו אלא לב‬ ‫מצות ערבה כיצד‪-‬‬ ‫אחד שיש לו מח רק בעץ האמצעי‪ ,‬כך ישראל אין להם אלא‬ ‫היו מלקטים מורביות ממוצא (ע"ש שהיו פטורים‬ ‫לב אחד לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫ממס) והיו המורביות ארוכות י"א אמה‪ ,‬והיו זוקפים‬ ‫אותם (דרך גדילתם כמו בעצי שיטים עומדים) על‬ ‫כל המצוות כגון קרשי המשכן והעמודים ולולב הדס וערבה‪,‬‬ ‫היסוד בכדי שיהיו מוטים על המזבח אמה‪ ,‬דכתיב‬ ‫אין אדם יוצא בהם אלא דרך גדילתם התחתון למטה‬ ‫"אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח"‪ ,‬וכיון שהמזבח‬ ‫והעליון למעלה‪ ,‬דכתיב "עצי שיטים עומדים"‪ .‬דבר אחר‬ ‫עד הקרנות היה ט' אמות‪ ,‬ועוד ב' אמות שהיה רוחבו‬ ‫"עומדים" שמעמידים את ציפויים שהיה קבוע בתוך העץ‬ ‫מתמעט אמה ביסוד ואמה בסובב‪ ,1‬נמצא שאם היו‬ ‫במסמרות של זהב‪ ,‬ולא היה עושה טס זהב ארוך כמידת הקרש‬ ‫הערבות על הקרקע לא היו מוטים על המזבח אמה‪.‬‬ ‫‪ 2‬אני והו הושיעה נא‪ -‬אני והו זה בגימטריא אנא י'ה'ו'ה‪ ,‬ו"אני"‬ ‫‪ 1‬דרך עשית המזבח‪ -‬בתחילה הביאו מלבן ל"ב על ל"ב אמה‬ ‫ו"והו" אלו ב' שמות משמותיו של הקב"ה‪ ,‬ושמות אלו כתובים‬ ‫בגובה אמה‪ ,‬ומילאוהו סיד וקוניא וזפת‪ .‬ואח"כ הביאו מלבן ל' על‬ ‫בג' פסוקים בפרשת בשלח מויסע מלאך וכו' עד ויבקעו המים‪,‬‬ ‫ל' אמה בגובה ה' אמות‪ ,‬והושיבוהו באמצע‪ ,‬ומילאוהו סיד וקוניא‬ ‫שכל אחד מג' הפסוקים יש בו ע"ב אותיות‪ ,‬והשמות הם לפי‬ ‫וזפת‪ .‬ורוחב האמה היתירה למטה זה היסוד שעליו היו שופכים‬ ‫הסדר דלהלן‪ ,‬השם הראשון הוא האות הראשונה של הפסוק‬ ‫את הדמים שהיו יורדים לרצפה דרך שני נקבים שהיו באחת‬ ‫הראשון והאחרונה של הפסוק האמצעי והראשון של הפסוק‬ ‫הזויו ת‪ .‬ואח"כ הביאו מלבן כ"ח על כ"ח אמה בגובה ג' אמות‪,‬‬ ‫האחרון‪ ,‬ואח"כ האות השניה של הראשון ואחת לפני האחרונה‬ ‫והושבוהו באמצע‪ ,‬ומילאוהו סיד וקוניא וזפת‪ ,‬וסביבו למטה היה‬ ‫של האמצעי והשניה של האחרון‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬ו"והו" זה השם‬ ‫הסובב‪ ,‬שהיו הכהנים הולכים שם כשהיו באים להקטיר או לתת‬ ‫הראשון‪ ,‬ו"אני" זה השם הל"ז‪ .‬רש"י‪ .‬והוסיפו התוס' שמזכירים‬ ‫דמים‪ ,‬ועליו היה גג המזבח‪ ,‬ובצדדים ממש היו הקרנות‪ ,‬ועשאום‬ ‫דווקא שמות הללו‪ ,‬כיון דכתיב ביחזקאל "ואני בתוך הגולה"‪,‬‬ ‫ע"י מלבן אמה על אמה בגובה אמה‪ ,‬שמילאוהו חלקי אבנים וסיד‬ ‫וכתיב בירמיה "והוא אסור באזיקים"‪ ,‬ואנו מתפללים שהקב"ה‬ ‫וקוניא וזפת‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫יושיע לעצמו‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫שלריו"ח לא קשה מלולב‪ ,‬דאיירי בזמן שביהמ"ק‬ ‫כדי שיעמוד מאיליו‪ .‬דבר אחר שעומדים לעד ולעולמי‬ ‫קיים‪ ,‬ולא קשה מסוכה‪ ,‬דהנה לגבי תפילין מצינו‬ ‫עולמים‪ ,‬ולא אבדה תקוותם משנגנז אהל מועד‪.‬‬ ‫מחלוקת כמה צריך לברך‪ ,‬שיטת רבי שכל פעם‬ ‫שמניחם צריך לברך אפי' אם חולצם ומניחם מאה פעמים‬ ‫אמר חזקיה משום רשב"י יכול אני לפטור כל‬ ‫העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה שאני‬ ‫ביום‪ ,‬ולרבנן מברך רק בשחרית‪ ,‬וא"כ ריו"ח קאי כרבי‪,‬‬ ‫והברייתא כרבנן‪ .‬ואנן כרבי עבדינן בסוכה ובתפילין‪.‬‬ ‫סובל את כל עוונותיהם‪ .‬ואם אלעזר בני עימי‪ ,‬מיום‬ ‫ורבנן דבי רב היו מברכים על התפילין בכל משמוש‪,‬‬ ‫בריאתו ועד עכשיו‪ ,‬ואם יותם בן עוזיהו עימנו (שהיה‬ ‫צדיק ועניו יותר משאר מלכים‪ ,‬וזכה בכבוד אב שכל הימים‬ ‫דחובה למשמש בתפילין כל שעה‪ ,‬ק"ו מציץ‪.‬‬ ‫שאביו היה מצורע והוא היה שופט לא נטל כתר מלכות והיה‬ ‫ברכה על מצוה דרבנן‪ -‬אף שמצות לולב מדאורייתא‬ ‫דן כל הדינים בשם אביו)‪ ,‬מיום שנברא עד סופו‪ .‬עוד‬ ‫זה רק ביום הראשון‪ ,‬מ"מ מברכים על כל הימים‪ ,‬כמו‬ ‫אמר ראיתי בני עליה והם מועטים‪ ...‬ואם הם שניים‬ ‫שמברכים על נר חנוכה‪ ,‬ומברכים וציונו שהרי ציונו‬ ‫אני ובני הם‪ .‬וכוונתו‪ ,‬דהנה סביב הקב"ה יש י"ח אלף‬ ‫"לא תסור"‪ ,‬וי"א מ"שאל אביך ויגדך"‪( ,‬ובנר חנוכה‬ ‫צדיקים הנתונים לפני מלאכי השרת‪ ,‬דכתיב "סביב‬ ‫מברך וציונו להדליק ושעשה ניסים‪ ,‬וביום הראשון‬ ‫שמונה עשר אלף" (שאף שהפסוק מדבר על מידתה של‬ ‫מברכים שהחיינו‪ ,‬והרואה שלא הדליק בביתו ורואה בפתחי‬ ‫ירושלים לעת"ל‪ ,‬שתהיה י"ח אלף אמות לכל רוח‪ ,‬מ"מ זה‬ ‫בתי אחרים‪ ,‬אינו מברך להדליק)‪.‬‬ ‫נדרש גם על הקב"ה‪ ,‬דכתיב התם "ד' שמה")‪ ,‬והם‬ ‫מסתכלים באספקלריא שאינה מאירה שהמחיצה בינם‬ ‫ברכת שהחיינו‪ -‬בברייתא איתא שמברך שהחיינו‬ ‫לשכינה אינה מאירה כ"כ ואינם יכולים לראות ממש‪ ,‬ומהם‬ ‫בעשית הלולב בערב יו"ט לעצמו ולא לאחרים‪ ,‬ובעשית‬ ‫ל"ו המסתכלים באספקלריא המאירה כמו מראה‬ ‫הסוכה‪ ,‬ואם היתה הסוכה עשויה יחדש בה דבר ויברך‪,‬‬ ‫שרואים בה‪ ,‬דכתיב אשרי כל חוכי לו"‪ ,‬ורשב"י דיבר‬ ‫ואם אינו יכול לחדש יברך כשיכנס לשבת בה יחד עם‬ ‫על אלו שנכנסים ורואים פני שכינה בלא נטילת‬ ‫ברכת לישב בסוכה‪ .‬ורב כהנא בירך שהחיינו בקידוש‪.‬‬ ‫רשות‪.‬‬ ‫ברכת המצוות‪ -‬היו לפניו מצוות הרבה יברך אשר‬ ‫קדשנו במצוותיו וציונו על המצוות‪ ,‬ולר"י יברך על כל‬ ‫ברכות לולב וסוכה ותפילין‬ ‫מצוה‪ ,‬דכתיב "ברוך ד' יום יום" בכל יום ויום תן לו מעין‬ ‫כל המצוות מברך עליהם עובר לעשיתם (‪-‬לפני העשיה)‪ ,‬ולכן‬ ‫ברכותיו‪ ,‬וה"ה שבכל דבר תן לו מעין ברכותיו‪ ,‬וכן‬ ‫צריך לברך על ישיבת הסוכה ועל נטילת לולב‪ .‬ולהלן יבואר א'‬ ‫הלכה‪.‬‬ ‫האם מברכים על הסוכה והלולב בכל הימים או רק ביום הראשון‪.‬‬ ‫ב' האם שייך ברכת המצוות על מצוה דרבנן‪ .‬ג' מתי מברכים‬ ‫מ"ו‪ :‬אם שמוע תשמע‪ -‬י"מ שאם שמעת תשמע‬ ‫שהחיינו על הלולב והסוכה‪ .‬ד' מה יברך אדם שיש לפניו כמה‬ ‫מצוות‪.‬‬ ‫עוד‪ ,‬דכלי מלא מחזיק‪ ,‬אבל כלי ריקן אינו מחזיק‬ ‫שאם לא הורגל והטה אוזן בילדותו לשמוע‪ ,‬לאחר זמן לא‬ ‫ברכת לישב בסוכה‪ -‬הנכנס לישב בסוכה מברך אשר‬ ‫יספיקו בידו לשמוע‪ ,‬שלא כמידת בשר ודם שרק כלי‬ ‫קדשנו במצוותיו וציונו לישב בסוכה‪.‬‬ ‫ריקן מחזיק‪ .‬וי"מ אם שמעת בישן שחזרת עליו‪,‬‬ ‫תשמע בחדש לחדש דברים חדשים מתוך הישנים‪ ,‬ואם‬ ‫ברכת לולב וסוכה בשאר הימים‪-‬‬ ‫יפנה לבבך להתייאש מלחזור על מה שלמדת‪ ,‬שוב לא‬ ‫לשמואל מברכים על הלולב כל שבעה‪ ,‬כיון שהלילה‬ ‫תשמע‪.‬‬ ‫מפסיק בין הנטילות‪ ,‬אבל סוכה שנוהגת אף בלילות‬ ‫אין מברכים עליה אלא ביום הראשון‪ .‬ולרבה בר בר חנה‬ ‫אתרוג שהוקצה למצוותו‬ ‫דעת ריו"ח שלולב שהוא מדאורייתא רק ביום הראשון‪,‬‬ ‫מברכים עליו רק ביום הראשון‪ ,‬אבל סוכה מברכים‬ ‫נתבאר לעיל ט‪ .‬שעצי הסוכה אסורים בהנאה כל ז' ימי‬ ‫הסוכות‪ ,‬כמו כן נתבאר י' שגם הדברים שנתלו לנוי הסוכה‬ ‫עליה כל שבעה‪ ,‬כיון שהיא מדאורייתא כל שבעה‪,‬‬ ‫אסורים כל ימי הסוכות עד מוצאי יו"ט אחרון של חג‪ ,‬אא"כ‬ ‫ורבין אמר בשם ריו"ח שגם בסוכה וגם בלולב מברכים‬ ‫התנה‪ .‬ולהלן יבואר מה הדין בזה לגבי אתרוג‪.‬‬ ‫כל שבעה‪.‬‬ ‫הגדולים‪ ,‬ביום השביעי‪ ,‬שומטים את הלולבים מיד‬ ‫מ"ו‪ .‬ובברייתא איתא שבלולב מברכים כל שבעה‪,‬‬ ‫התינוקות‪ ,‬ואוכלים את אתרוגיהם‪ ,‬ואין בזה לא משום גזל‬ ‫ובסוכה אין מברכים אלא ביום הראשון‪ .‬הגמ' אומרת‬ ‫ולא משום דרכי שלום‪ ,‬שכך נהגו מחמת שמחה‪.‬‬ ‫‪43‬‬ ‫וניסוך המים‪( ,‬ולר"י היה מנסך אף בשמיני‪ ,‬ומ"מ חלוק‬ ‫לריו"ח דווקא אתרוג של תינוקות מותר לאכול‬ ‫הוא בסוכה ולולב)‪ .‬וי"א שאין אומרים בו שהחיינו‪.‬‬ ‫בשביעי מפני שלא הוקצה למצוה גמורה‪ ,‬אבל של גדולים‬ ‫ולהלכה (מ"ז‪ ):‬אומרים בו שהחיינו‪ .‬אבל שביעי של‬ ‫אסור בהנאה בשביעי אפי' אחרי שיצא בו‪ ,‬כיון שהוקצה‬ ‫פסח לכו"ע אין מברכים בו שהחיינו‪ ,‬שאף שהוא חלוק‬ ‫למצוותו לכל היום‪ ,‬וכן אתרוג שנפסל אסור באכילה‬ ‫מהלילה הראשון שיש בלילה הראשון חובת אכילת‬ ‫כל שבעה‪ ,‬וכן הלכה‪ .‬אבל בשמיני מותר כיון דלא אמרינן מיגו‬ ‫מצה‪ ,‬מ"מ מהיום אינו חלוק‪ ,‬אי נמי אינו חלוק אלא‬ ‫דאתקצאי היכא שהוקצה מחמת ספק יום שעבר‪ .‬ולר"ל אף‬ ‫מיום הראשון ולא משאר ימים‪ .‬עוד מביאים‬ ‫אתרוג של גדול מותר בשביעי אחרי שיצא בו‪ ,‬מפני שלא‬ ‫האמוראים ראיות מלשון הפסוקים שהוא רגל בפני‬ ‫הוקצה אלא למצוותו‪ .‬וי"א שאף בשמיני אסור דבשביעי‬ ‫עצמו‪ ,‬דבשאר ימי החג כתיב פרים‪ ,‬וביום‪ ,‬וכמשפטם‪,‬‬ ‫הוא אסור כיון שהוקצה לכל היום‪ ,‬וכיון שבבין השמשות הוא‬ ‫אבל בשמיני כתיב פר ואינו מקריב פרים כשאר ימי החג‪ ,‬וכן‬ ‫בספק‪ ,‬אסור לכל היום‪.‬‬ ‫כתיב ביום בלי ו' ומשמע שאינו תוספת על הראשונים‪ ,‬וכן‬ ‫אתרוג שהוקצה למצותו רק לאחד מהימים‪ ,‬לרב יכול‬ ‫כתיב כמשפט בלשון יחיד ומשמע שהוא חלוק לעצמו‪.‬‬ ‫לאוכלו מיד אחרי שיצא בו‪ ,‬וכדעת ר"ל‪ ,‬ולרב אסי‬ ‫במה שמיני הוא רגל בפני עצמו‪ -‬הפרים האילים‬ ‫מותר רק למחר‪ ,‬וכדעת ריו"ח‪.‬‬ ‫והכבשים שמקריבים בכל יום מימי החג מעכבים זה את זה‬ ‫בני חו"ל‪ -‬י"א שמותרים בתשיעי ואסורים בשמיני‬ ‫שאם חסר אחד אין מקריבים כלל‪ .‬ולר"י פרים אין מעכבים‬ ‫שהוא ספק שביעי‪ ,‬וכן הלכה‪ .‬וי"א שאף בשמיני שהוא‬ ‫זה את זה שהרי מתמעטים והולכים ומשמע דלא קפיד‬ ‫ספק שביעי מותרים‪.‬‬ ‫רחמנא‪ .‬אמרו לו והרי כולם מתמעטים בשמיני דבימי החג‬ ‫סוכה אסורה אף בשמיני‪ ,‬ושאני מלולב‪ ,‬כיון דסוכה‬ ‫מקריב ב' אילים וי"ד כבשים‪ ,‬ובשמיני איל אחד וז' כבשים‪ .‬אמר‬ ‫חזיא למצותה בבין השמשות אם תזדמן לו סעודה‪.‬‬ ‫להם שמיני רגל בפני עצמו‪ ,‬שכמו ששבעת ימי החג‬ ‫טעונים קרבן‪ ,‬ושיר "בינו בוערים בעם"‪ ,‬ו"הבו לד' "‪ ,‬שרמוז‬ ‫אין להקנות לולב לקטן ביום הראשון לפני שיצא בו‪,‬‬ ‫בהם עסקי מתנות עניים‪ ,‬לפי שזה זמן אסיפת התבואה‪ ,‬וברכה‪,‬‬ ‫כיון שקטן קונה מדרבנן‪ ,‬אבל לא יכול להקנותו בחזרה‬ ‫ולינה בירושלים בליל מוצאי יו"ט ראשון‪ ,‬דכתיב "ופנית בבוקר‬ ‫כיון שאינו בר דעת‪ .‬וכן אין לומר לקטן שיתן לו משהו ולא‬ ‫והלכת לאהליך"‪ ,‬ומי שלא הביא חגיגתו ביום ראשון טעון לינה‬ ‫יתן לו‪ ,‬כי מרגילו בשקר‪.‬‬ ‫בלילה אחרי שהביא דכתיב "ופנית בבוקר והלכת לאוהליך"‪ ,‬כך‬ ‫שמיני עצרת טעון בפני עצמו‪ ,‬קרבן‪ ,‬ושיר (‪-‬לא מפורש‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫איזה שיר)‪ ,‬וברכה (אין הכרח שהכונה לשהחיינו‪ ,‬ונימא‬ ‫כתיב "ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם והקרבתם אשה‬ ‫שכל יום שייך בו שהחיינו אם לא בירך לפני כן‪( ,‬ואי‬ ‫לד' עצרת היא כל מלאכת עבודה לא תעשו"‪ .‬יום שמיני זה‬ ‫בעינן כוס איירי שנזדמן לו כוס‪( ,‬ולרב נחמן שהחיינו‬ ‫שקראתו התורה עצרת חלוק הוא ברוב הלכותיו מחג‬ ‫אומרו אפי' בשוק) די"ל שהכונה שמזכירים בתפילה‬ ‫הסוכות וכדלהלן‪ ,‬וכן יבואר האם בחו"ל יושבים בסוכה‬ ‫שמיני עצרת ולא סוכות)‪ ,‬ולינה‪.‬‬ ‫בשמיני עצרת שמא עיברו את החודש וזהו יום השביעי‪ ,‬ואם‬ ‫מברכים על ישיבה זו‪.‬‬ ‫עוד איתא להלן (מ"ח‪ ).‬ששמיני עצרת הוא רגל בפני‬ ‫עצמו‪ ,‬לענין פייס שכל פרי החג היו קרבים לפי סדר‪ ,‬וכל‬ ‫מ"ז‪ .‬ישיבה בסוכה וברכת לישב לבני חו"ל‬ ‫משמרה מכ"ד המשמרות היתה מקריבה ג' פרים‪ ,‬חוץ משתי‬ ‫בשמיני‪ -‬לל"ק לכו"ע צריך לשבת בסוכה בשמיני‪,‬‬ ‫משמרות‪ ,‬ופר של שמיני היו מפייסים עליו‪ .‬זמן –שהחיינו‪ .‬רגל‬ ‫אמנם לגבי לולב לא תיקנו שיטול בשמיני‪ ,‬כיון שאם זה י"ט זה‬ ‫מוקצה‪ ,‬אבל סוכה פעמים אוכל בה ביו"ט לפי שהיא עריבה עליו‪,‬‬ ‫–שאין יושבים בסוכה‪ .‬ולר"ת היינו שטעון לינה‪ .‬קרבן –פר אחד‬ ‫ולגבי ברכת לישב בסוכה יש מחלוקת אם צריך לברך‬ ‫ולא ששה פרים לפי סדר פרי החג‪ .‬שירה‪ .‬שהיו אומרים מזמור‬ ‫בשמיני‪ .‬וללישנא בתרא לכו"ע לא יברך‪ ,‬ויש מחלוקת‬ ‫שלם‪ ,‬ובשאר ימי החג חצי מזמור‪ .‬ברכה –את יום השמיני‪,‬‬ ‫אם צריך לישב בסוכה‪ .‬ולהלכה ישב ולא יברך‪ ,‬דכיון‬ ‫ובתוספתא משמע שמברכים בו את המלך‪.‬‬ ‫שהוא שמיני עצרת איך יברך‪ ,‬ומ"מ לחומרא יושבים בסוכה‪,‬‬ ‫מ"ז‪ :‬אלו קרבנות טעונים לינה‪ -‬פסח שני אינו‬ ‫ולכו"ע בתפילה וקידוש וברהמ"ז מזכיר את יום‬ ‫טעון לינה‪ ,‬דכתיב "ופנית בבוקר והלכת לאוהליך"‬ ‫השמיני חג עצרת הזה‪.‬‬ ‫וסמיך ליה "ששת ימים תאכל מצות" ללמד שפסח‬ ‫ברכת שהחיינו‪ -‬בשמיני עצרת מברכים שהחיינו‪,‬‬ ‫שני שאינו טעון אכילת מצה ששה ימים אינו טעון‬ ‫שהרי חלוק הוא מסוכות‪ ,‬שאין בו מצות סוכה ולולב‬ ‫‪44‬‬ ‫בכל יום מנסכים יין ע"ג המזבח יחד עם הקרבת התמיד‪ ,‬וכן‬ ‫לינה‪ ,‬אבל שמיני עצרת וחג השבועות טעונים לינה‬ ‫יש קרבנות (עולת בהמה ושלמים) שהיו מביאים עמהם‬ ‫אע"פ שהם אינם טעונים אכילת מצה ששה ימים‪,‬‬ ‫נסכים‪ .‬בחג הסוכות היתה מצוה מיוחדת לנסך מים ע"ג‬ ‫המזבח בכל יום‪ .‬ולהלן יבואר א' באיזה ימים היתה מצות‬ ‫דאינו ממעט אלא פסח דכוותיה‪.‬‬ ‫ניסוך המים‪ .‬ב' סדר ניסוך המים‪ .‬ג' היכן היו מנסכים‪ .‬ד' אם‬ ‫הביכורים טעונים תנופה קרבן שיר ולינה‪ .‬הגמ' דנה‬ ‫יש מעילה בנסכים‪ .‬ה' פסול מים מגולים לניסוך‪.‬‬ ‫אם זה דעת ר"י דס"ל ש"והנחתו" זו תנופה‪ ,‬דאין‬ ‫לת"ק מצות ניסוך המים היא רק בז' ימי החג ולא‬ ‫לומר שהכונה להנחה ממש‪ ,‬שהרי כבר כתיב‬ ‫בשמיני עצרת‪ ,‬ולר"י המצוה היא גם בשמיני עצרת‪.‬‬ ‫"והניחו"‪ .‬או שזה דעת ראב"י שלמד תנופה מ"ולקח‬ ‫ניסוך המים כיצד‪ -‬היה ממלא מהשילוח צלוחית‬ ‫הכהן הטנא מידך"‪ ,‬דאתיא יד יד משלמים דכתיב‬ ‫שמחזקת ג' לוגין (ולר"י של לוג אחד)‪ .‬הגיעו לשער‬ ‫התם "ידיו תביאנה את אשי ד' "‪ ,‬מה כאן כהן אף‬ ‫התם כהן‪ ,‬ומה התם בעלים אף כאן בעלים‪ ,‬הא כיצד‪,‬‬ ‫המים (שהיה בצד דרום סמוך למערב‪ ,‬ונקרא שער המים משום‬ ‫כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף‪ ,‬והיינו שהבעלים‬ ‫שבו היו מכניסים את הצלוחית של ניסוך המים) תקעו והריעו‬ ‫אוחזים בשפת הטנא‪ ,‬וכהן מניח ידו תחת שוליו‪.‬‬ ‫ותקעו משום שמחה‪ ,‬דכתיב "ושאבתם מים בששון"‬ ‫עלה בכבש‪ ,‬וכשהגיע למעלה פנה לשמאלו (שכל‬ ‫מ"ח‪ .‬הלל שמחה וכבוד בשמיני עצרת‪ -‬חייב אדם‬ ‫העולים למזבח פונים לימין ומקיפים ויורדים דרך‬ ‫בהלל ובשלמי שמחה ובכבוד היום‪ ,‬בין בשבעת ימי‬ ‫שמאל דכל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין‪ ,‬והיו‬ ‫החג‪ ,‬בין ביום השמיני‪ ,‬ואף דהא דכתיב "ושמחת בחגך" קאי‬ ‫הולכים כשפניהם למרכז המזבח‪ ,‬דאין להחזיר אחוריו למזבח‪,‬‬ ‫על "חג הסוכות תעשה לך"‪ ,‬ולא על שמיני עצרת‪ ,‬מ"מ יליף‬ ‫חוץ מהעולים לניסוך המים ולניסוך היין וכן עולת העוף‬ ‫מדכתיב "והיית אך שמח" לרבות ליל יו"ט האחרון‪,‬‬ ‫כשרבתה במזרח‪ 3‬שכיון שהקף המזבח הוא יותר ממאה אמה‬ ‫והיינו שיזבח שלמים בשביעי כדי לאוכלם בליל שמיני‪ ,‬שהרי‬ ‫יש לחוש שהנסכים יתעשנו מעשן המערכה‪ ,‬ועולת העוף תמות‬ ‫בלילה א"א לזבוח‪ ,‬וק"ו שחייב בשמחה ביום שהוא העיקר‪,‬‬ ‫מעשן המערכה‪ ,‬ולכן היו עולים דרך שמאל‪ ,‬וחוזרים‬ ‫והפסוק מדבר על הלילה לפי שהוא סמוך לשבעת הימים‪ ,‬ושאר‬ ‫לאחוריהם כדי למעט בהילוך של שמאל)‪ ,‬והיו שם ליד קרן‬ ‫הלילות א"צ רבוי‪ ,‬ד"ימים" אפי' לילות במשמע‪ .‬ואין לומר דבא‬ ‫מערבית דרומית שני ספלים‪( ,‬לת"ק של כסף‪ ,‬ולר"י של‬ ‫לרבות ליל יו"ט ראשון שיזבח שלמים בערב יו"ט אף שאינו‬ ‫סיד היו והיו נראים ככסף מפני שהיו מושחרים בגלל היין‪,‬‬ ‫שעת שמחה וישמח בלילה‪ ,‬ד"אך" חילק‪ ,‬ומסתבר לרבות‬ ‫וגם של מים היה מושחר שהרי אם עירה של יין לתוך‬ ‫ליל שמיני עצרת שיש שמחה לפניו‪ ,‬מאשר ליל יו"ט‬ ‫של מים יצא)‪ ,‬מערבי של מים ומזרחי של יין‪ ,‬והספלים‬ ‫ראשון שאין שמחה לפניו‪.‬‬ ‫היו מנוקבים כמין ב' חוטמין דקין‪ ,‬אחד עבה ואחד דק‬ ‫ישיבה בסוכה בשמיני עצרת‪ -‬אין מצות ישיבת‬ ‫כדי שהמים והיין יכלו בבת אחת‪ ,‬שהרי המים קלין‬ ‫סוכה בשמיני עצרת‪ ,‬וכשגומר לאכול בשביעי לא יפרק‬ ‫יותר לצאת מן היין‪( ,‬ולר"י שהיה מנסך רק לוג אחד של‬ ‫את הסוכה שהרי עדיין חייב לאכול ולישן בה‪ ,‬ושמא תזדמן לו‬ ‫מים וביין היה מנסך רביעית ההין שזה ג' לוגין‪ ,‬היה הנקב של‬ ‫סעודה‪ ,‬אבל מוריד את הכלים והמצעות הנאות מן המנחה‬ ‫יין רחב ושל מים קצר ורחב זה יותר מקצר‪ ,‬יותר ממה שעבה‬ ‫ולמעלה‪ ,‬לכבוד יו"ט אחרון של חג‪ .‬ואם אין לו מקום‬ ‫הוא יותר מדק)‪ .‬ואם עירה של יין לתוך של מים או‬ ‫לכלים בבית ורוצה לאכול בסוכה‪ ,‬צריך להוכיח שאינו‬ ‫איפכא‪ ,‬יצא‪.‬‬ ‫מוסיף על המצוה‪ ,‬ולכן פוחת בה ד' טפחים ופוסלה‪ .‬ובני‬ ‫לרש"י היתה בליטה בספל ובבליטה היה נקב‪ ,‬והנסכים היו‬ ‫בבל שיושבים בסוכה בשמיני אין פוחתים את הסוכה‬ ‫מקלחים בנקב ע"ג המזבח‪ ,‬ובמזבח היה נקב ששם זה היה יורד‬ ‫לשיתין‪ ,‬והנקבים עצמם אחד היה עבה ואחד היה דק‪.‬‬ ‫אלא ידליקו בה את הנר שאסור להדליקו בסוכה קטנה‪,‬‬ ‫וסוכה גדולה יכניס לתוכה כלי אוכל שאין להכניסם‬ ‫מ"ח‪ :‬הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫שמחה וכו'‪.‬‬ ‫אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי אבהו וכו'‪.‬‬ ‫ניסוך המים‬ ‫‪ 3‬עולת העוף מקומה בקרן דרומית מזרחית‪ ,‬ששם זה קרוב לבית‬ ‫הדשן שמשליכים לשם את המוראה והנוצה‪ ,‬ובית הדשן היה‬ ‫במרחק כ' אמות מהמזבח‪ ,‬ג' טפחים ליד הכבש‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫‪45‬‬ ‫ואין מועלים בהם כיון שנעשה מצותם והניסוך הוא עיקר‬ ‫היו אומרים למנסך הגבה ידך כדי שיראו שהוא נותן את‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫המים בספל‪ ,‬שהיה צדוקי אחד שניסך ע"ג רגליו לפי שאין‬ ‫בזמן שהיו מנסכים יין ע"ג המזבח היו פוקקין את‬ ‫הצדוקים מודים בניסוך המים‪ ,‬ורגמוהו כל העם‬ ‫השיתין‪ ,‬לקיים מה שנא' "בקודש הסך נסך שכר לד' "‪,‬‬ ‫באתרוגיהם‪ ,‬ונפגמה קרן המזבח ונפסל‪ ,‬ומילאו את‬ ‫ושכר היינו לשון שביעה ושכרות‪( .‬ולומדים מכאן‬ ‫הסתימה מלח‪ ,‬ולא הוכשר המזבח בכך (דכל מזבח‬ ‫שהשביעה מהיין היא כשיש הרבה יין בגרון ולא במעיים ע"י‬ ‫שאין לו כבש או קרן או יסוד או שאינו מרובע‪ ,‬פסול‬ ‫הרבה לגימות קטנות‪ ,‬וממילא ת"ח שיש לו מעט יין יגמע‬ ‫לעבודה‪ ,‬דבכל אלו כתיב "המזבח" לעכב‪ .‬וי"א שאף חסרון‬ ‫אותם בלגימות גדולות‪ ,‬וכן עשה רבא בכוס של ברכה‬ ‫בסובב פוסל את המזבח‪ ,‬ונחלקו אם הכרכוב דכתיב ביה‬ ‫משום חיבוב מצוה)‪.‬‬ ‫"המזבח" הכונה לסובב או לכיור)‪ ,‬אלא מפני הכבוד כדי שלא‬ ‫יראה פגום‪.‬‬ ‫מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב‪ -‬רגליהם של‬ ‫ישראל בשעה שעולים לרגל‪ ,‬ונדיב הוא אברהם‬ ‫השיתין והיינו חלל תחת המזבח כנגד מקום הנסכים‪,‬‬ ‫מ"ט‪.‬‬ ‫שהיה תחילה לגרים ונדבו ליבו להכיר את בוראו‪.‬‬ ‫והיה עמוק מאד‪ ,‬נבראו בששת ימי בראשית‪ ,‬דכתיב‬ ‫חמוקי ירכיך‪ -‬מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר‪ ,‬דכל מילי‬ ‫"חמוקי ירכיך (אלו השיתין‪ ,‬חמוקי היינו סתרי‪ ,‬וירכיך היינו‬ ‫בעי צניעותא‪ ,‬ואפי' הוצאת המת והכנסת כלה שדרך‬ ‫ירך המזבח)‪ ,‬כמו חלאים (חלולים ויורדים עד התהום)‪,‬‬ ‫לעשותם בפרהסיא‪ ,‬יש לעשותם בצינעא‪ ,‬דכתיב‬ ‫מעשה ידי אמן (אומנותו של הקב"ה)"‪ .‬ותנא דבי רבי‬ ‫"והצנע לכת עם אלוקיך"‪ .‬י"מ שהכונה שיסעד וישמח‬ ‫ישמעאל דריש "בראשית" ברא שית‪ .‬ורבי יוסי דריש‬ ‫במידה נאה‪ ,‬ולא ינהיג קלות ראש בעצמו‪ .‬וי"מ שאם צריך‬ ‫"אשירה נא לידידי (‪-‬הקב"ה‪ ,‬ואני שר וקובל על כך במקומו)‪,‬‬ ‫להוציא ההוצאות יוציא בצינעא‪ ,‬ולא יספר למי שאינו יודע‪.‬‬ ‫שירת דודי לכרמו (‪-‬על כרמו)‪ ,‬כרם היה לידידי בקרן בן‬ ‫גדולה צדקה מקרבנות‪.‬‬ ‫שמן (בא"י השמינה מכל הארצות)‪ ,‬ויעזקהו ויסקלהו (מן‬ ‫האומות‪ ,‬כאדם המפנה אבנים מכרמו)‪ ,‬ויטעהו שורק (זה‬ ‫גדולה גמ"ח מן הצדקה בג' דברים‪ ,‬צדקה דווקא‬ ‫ביהמ"ק ונטעו עם השורשים כגפנים משובחות‪ ,‬ולא רק זמורה)‪,‬‬ ‫בממונו ולעניים ולחיים‪ ,‬וגמ"ח זה אף בגופו‬ ‫ויבן מגדל (‪-‬מזבח העשוי כמגדל עוז) בתוכו‪ ,‬וגם יקב (‪-‬‬ ‫ולעשירים ולמתים‪.‬‬ ‫בור חפור‪ .‬והיינו השיתין) חצב בו"‪.‬‬ ‫אין צדקה משתלמת אלא לפי החסד טורח שבה‪,‬‬ ‫לר"א בר צדוק לא היו שיתין שיורדים עד התהום‪ ,‬אלא היה‬ ‫שנותן ליבו ודעתו לטובתו של העני‪.‬‬ ‫לול (‪-‬ארובה שיורדים בה למטה) בין כבש למזבח‪ ,‬שהיה חלל‬ ‫כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם‬ ‫בין הכבש למזבח‪ ,‬דכתיב "ועשית עולותיך הבשר והדם" מה דם‬ ‫חסד‪ ,‬ולא כל אדם זוכה לסייע לעניים מהוגנים וירא‬ ‫בזריקה אף בשר בזריקה‪ ,‬והלול היה בצד מערב של הכבש‪,‬‬ ‫שמים זוכה‪.‬‬ ‫והכבש היה רוחבו ט"ז אמה‪ ,‬והחלל שהנסכים היו יורדים לתוכו‬ ‫היה מוקף ד' מחיצות עד קרקעיתו‪ ,‬ונסכי כל השנה יורדים לשם‪,‬‬ ‫כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים‪.‬‬ ‫ולא היו נבלעים מפני שהרצפה היתה משיש‪ ,‬ואחת לע' שנה‬ ‫תורת חסד היינו תורה לשמה‪ ,‬וי"א דהיינו הלומד‬ ‫היו יורדים פרחי כהונה (‪-‬ילדי הכהנים)‪ ,‬ומלקטים משם‬ ‫ע"מ ללמד לאחרים‪.‬‬ ‫יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה‪ ,‬ושורפין אותו‬ ‫נ‪ .‬מילוי המים לניסוך בשבת של סוכות‪ -‬כמעשהו‬ ‫בקדושה ולא בחיל חוץ לעזרה‪ ,‬דכתיב "בקודש הסך נסך‬ ‫שכר לד' " וילפינן גז"ש "דכתיב "ושרפת‪ ...‬קודש הוא"‪,‬‬ ‫בחול כך מעשהו בשבת‪ ,‬אלא שהיה ממלא המים בערב‬ ‫שריפתו בקדושה כמו שניסוכו היה בקדושה‪ ,‬והוצאתו‬ ‫שבת‪ ,‬בחבית שאינה מקודשת‪ ,‬ומניחה בלשכה‪ .‬ומה‬ ‫לא בעי קרא‪ ,‬דעושים כך כדי שלא יתמלאו‪.‬‬ ‫שלא היה לוקח חבית מקודשת ומתכוון שלא יתקדשו‪ ,‬או‬ ‫שאין מתקדשים משום שיש בהם יותר מכשיעור‪ ,‬וממילא לא‬ ‫וי"א שדוד כרה את השיתין‪.‬‬ ‫יפסלו בלינה‪ .‬לזעירי הטעם מפני שמקודשת מקדשת‬ ‫מ"ט‪ :‬מעילה בנסכים‪ -‬נסכים בתחילה מועלין בהם‬ ‫מיד אף שלא מדעת שרוצה שיתקדשו רק למחר‪ ,‬ואין‬ ‫שיעור למים דלא פירשה תורה שיעור לניסוך המים‪ ,‬ויפסלו‬ ‫אבל משירדו לשיתין אין מועלים בהם‪ .‬הגמ' אומרת‬ ‫המים בלינה דכיון שהם קדושים קדושת הגוף‪ ,‬נפסלים בלינה‬ ‫שי"ל דקאי כרבנן שהם יורדים לתהום‪ ,‬ואיירי כשקלט‬ ‫כאימורי קרבן‪ .‬ולחזקיה אין שיעור לנסכים‪ ,‬אמנם אף אי נימא‬ ‫הנסכים לפני שירדו לתהום‪ ,‬וי"ל דקאי כר"א בר צדוק‪,‬‬ ‫שאין מקדשת שלא מדעת מ"מ חיישינן שמא יאמרו‬ ‫‪46‬‬ ‫השואבה בלילות החג‪ ,‬שאינו אלא לשמחה יתירה ואינו מן‬ ‫לדעת נתקדשו‪ .‬ולרבי זירא אפי' אם אין שיעור למים‬ ‫התורה אלא כדי לחבב את המצוות‪ ,‬לכו"ע אינו דוחה שבת‬ ‫חיישינן שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים של כה"ג‬ ‫ויו"ט‪.‬‬ ‫מילאם‪ ,‬דבעינן מים מקודשים דומיא דכיור שנמשח בשמן‬ ‫וכן מצינו שרבי יוסי בר יהודה סובר שכלי שרת‬ ‫המשחה ומקדש את מימיו‪ ,‬וכן עשו קיתון של זהב לכבודו של‬ ‫כה"ג לקדש ידיו ורגליו‪.‬‬ ‫שעשאן מעץ כשרים‪ ,‬שהרי אבובא דמשה (–שהיה‬ ‫במקדש מימות משה) היה של עץ‪ ,‬ומבואר שעיקר שירה‬ ‫מים או יין שנתגלו פסולים לניסוך‪ ,‬ואף לר' נחמיה‬ ‫בכלי‪ ,‬וממילא הכלי שיר הם כלי שרת וילפינן שכלי‬ ‫שמתיר מים מגולים (‪-‬שיעור גילוי הוא כדי שיצא נחש מתחת‬ ‫שרת מעץ כשר‪ .‬ורבי דס"ל שכלי שרת מעץ פסולים‬ ‫אוזן הכלי וישתה ויחזור לחורו) לשתיה ע"י סינון‪ ,‬מ"מ הני‬ ‫ס"ל שעיקר שירה בפה והכלים אינם אלא לבסומי קלא‪,‬‬ ‫מילי להדיוט אבל לגבוה לא‪ ,‬דכתיב "הקריבהו נא‬ ‫ואינם כלי שרת‪.‬‬ ‫לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ד' צבקות"‪ .‬ואם‬ ‫הגמ' דוחה שרבי ורבי יוסי בר יהודה יכולים לסבור‬ ‫נתגלו המים יטול מן הכיור‪ ,‬שאע"פ שהכיור נתקדש‪ ,‬מ"מ‬ ‫שעיקר שירה בכלי‪ ,‬ונחלקו אם דנים אפשר משאי‬ ‫מימיו אין נפסלים בלינה‪ ,‬משום שהיו משקעים אותו בכל ערב‬ ‫אפשר‪ ,‬דאיתא התם שציפו את האבוב זהב ולא היה קולו ערב‪.‬‬ ‫בבור‪.‬‬ ‫או שעיקר שירה בפה‪ ,‬ואף את"ל עיקר שירה בכלי אין דנים‬ ‫אפשר משאי אפשר‪ ,‬ונחלקו בילפותא במנורה‪ ,‬דכתיב‬ ‫"ועשית מנורת‪ ,‬זהב טהור‪ ,‬מקשה תיעשה המנורה"‬ ‫לרבי דרשינן כלל ופרט וכלל‪ ,‬דס"ל שהפרט הוא פירושו של‬ ‫כלל‪ ,‬וכלל שני בא להוסף מה שדומה לפרט‪ ,‬ובעינן כעין הפרט‬ ‫של מתכת‪ ,‬ולרבי יוסי בר יהודה דרשינן רבוי מיעוט‬ ‫החליל‪:‬‬ ‫ורבוי‪ ,‬דכיון שהרבוי הראשון מרבה הכל ממילא המיעוט אינו‬ ‫פירוש של הרבוי אלא ממעט מה שאינו כעין הרבוי‪ ,‬והרבוי חוזר‬ ‫האם החליל דוחה שבת ויו"ט‬ ‫ומרבה הכל מלבד דבר הראוי להתמעט יותר משאר הדברים‪,‬‬ ‫כתיב "ושאבתם מים בששון" והיינו שיש לעשות שמחה‬ ‫ומרבינן כל מילי חוץ משל חרס‪ ,‬אבל של עץ כשרה‪.‬‬ ‫לכבוד מצות ניסוך המים‪( .‬רש"י)‪ .‬ובתוס' הביאו מהירושלמי‬ ‫שמשם היו שואבים רוח הקודש‪ ,‬דאין השכינה שורה אלא‬ ‫נ"א‪ .‬הגמ' מביאה ברייתא שמבואר בה שהמחלוקת‬ ‫מתוך שמחה‪ .‬ולהלן יבואר‪ :‬א' האם היו מנגנים בחליל בשבת‬ ‫היא בשיר של שואבה‪ ,‬ודלא כרב יוסף שאמר שבזה‬ ‫ויו"ט או לא‪ .‬ב' סדר שמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫לכו"ע אינה דוחה שבת ויו"ט‪ ,‬וממתני' משמע ששיר‬ ‫החליל היינו חליל של בית "השואבה"‪ ,‬מלשון‬ ‫של קרבן לכו"ע דוחה שבת‪.‬‬ ‫"ושאבתם מים בששון"‪ ,‬שהשמחה היתה בשביל ניסוך‬ ‫לרב ירמיה בר אבא נחלקו בשל בית השואבה‪ ,‬אם‬ ‫המים‪ .‬ויש ששונים "חשובה" שמצוה זו חשובה היא‬ ‫שמחה יתירה דוחה שבת כיון שהיא שמחת מצוה‪ ,‬וחליל‬ ‫ובאה מששת ימי בראשית‪ ,‬וכדלעיל שהשיתין נבראו‬ ‫אינו אלא שבות בעלמא‪ ,‬או שאינה דוחה שבת‪ ,‬אבל של‬ ‫מששת ימי בראשית לקבל את הנסכים‪.‬‬ ‫קרבן לכו"ע דוחה‪.‬‬ ‫לתנא דמתני' החליל נוהג בחמשה או בששה מימי חג‬ ‫והנה נחלקו תנאים מי היה מנגן בכלי שיר במקדש‬ ‫הסוכות‪ ,‬לפי שאינו דוחה שבת ויו"ט‪.‬‬ ‫בשעת שירת הלוים‪ ,‬לר"מ עבדי כהנים‪ ,‬לרבי יוסי‬ ‫נ‪ :‬בברייתא מבואר שלרבי יוסי בר יהודה החליל דוחה‬ ‫ממשפחות ישראלים מיוחסות‪ ,‬ולרבי חנינא בן‬ ‫שבת‪ ,‬ולחכמים אינו דוחה אפי' יו"ט‪.‬‬ ‫אנטיגנוס לוים היו‪ .‬הגמ' רצתה לתלות מחלוקת זו אם‬ ‫לרב יוסף נחלקו בחליל של קרבן‪ ,‬והיינו חליל שהיו מנגנים‬ ‫עיקר שירה בפה‪ ,‬או שעיקר שירה בכלי‪ .‬והגמ' דוחה‬ ‫בו לפני המזבח י"ב ימים בשנה (ח' ימי החג‪ ,‬יו"ט של פסח‬ ‫שא"כ לרבי יוסי עיקר שירה בפה ולמה לא נגנו עבדים‪,‬‬ ‫ושבועות‪ ,‬ובשעת שחיטת פסח ראשון ושני‪ .‬ערכין י') בשעת‬ ‫אלא לכו"ע עיקר שירה בפה‪ ,‬ונחלקו מה היה בפועל‬ ‫ניסוך היין בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים‪ ,‬שרבי יוסי‬ ‫במקדש‪ ,‬ונ"מ שלר"מ אין מעלים מדוכן אף ליוחסין‪,‬‬ ‫בר יהודה סובר שעיקר שירה בכלי בחליל ובכנורות ונבלים‬ ‫ולרבי יוסי מעלין ליוחסין‪ ,‬שאף שעבדים כשרים הורגלו‬ ‫וכו'‪ ,‬והוי עבודה ודוחה שבת‪ ,‬וחכמים סוברים שעיקר‬ ‫להעמיד שם דווקא ישראלים כדי שלא יטעו להשיאם מיוחסת‪,‬‬ ‫שירה בפה שהלוים אומרים שיר של יום‪ ,‬והכלי הוא לבסומי‬ ‫ולרחב"א מעלין אף למעשר דהורגלו להעמיד שם לוים‪.‬‬ ‫קלא‪ ,‬וממילא כלי אינו דוחה שבת‪ ,‬אבל חליל של בית‬ ‫‪47‬‬ ‫זקנותינו‪ ,‬ובעלי תשובה היו אומרים אשרי זקנותינו‬ ‫מ"ד עיקר שירה בכלי מקורו מדכתיב "ויאמר חזקיה‬ ‫שכיפרה את ילדותינו‪ ,‬אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא‬ ‫להעלות העולה להמזבח‪ ,‬ובעת החל העולה החל שיר‬ ‫חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו‪ .‬והלל היה אומר אם‬ ‫ד' והחצוצרות ועל ידי כלי דויד מלך ישראל"‪ ,‬ומ"ד‬ ‫אני (‪-‬הקב"ה) כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן‪ ,‬ושמי‬ ‫עיקר שירה בפה מפרש ש"החל שיר ד' " בפה‪,‬‬ ‫שיבוא אל ביתו של הקב"ה יבוא הקב"ה אל ביתו‪ ,‬עוד‬ ‫והחצוצרות וכו' הם לבסומי קלא‪ ,‬ויליף שעיקר שירה‬ ‫אמר שרגליו מוליכות אותו למקום שהוא אוהב‪ .‬ופעם‬ ‫בפה מדכתיב "ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים‬ ‫ראה גולגולת צפה על פני המים והכיר שהוא רוצח והרגוהו‬ ‫להשמיע קול אחד" ולא כתיב כלי‪ .‬ומ"ד עיקר שירה בכלי‬ ‫ליסטים‪ ,‬ואמר שזה קרה לה בגלל שהיא עשתה כך‬ ‫סובר שמשוררים היינו ע"י כלי דומיא דמחצרים‪.‬‬ ‫לאחרים‪ ,‬וכן יקרה למי שעשה לה זאת‪( .‬נ"ג‪.).‬‬ ‫רבי יהושע בן חנניה אמר שהם לא היו טועמים טעם‬ ‫סדר שמחת בית השואבה‬ ‫שינה כל חג הסוכות (אלא ישנו אחד על כתף חבירו‪,‬‬ ‫במוצאי יו"ט הראשון של חג היו הכהנים והלוים יורדים‬ ‫שהרי הנשבע שלא יישן ג' ימים מלקים אותו וישן‬ ‫מעזרת ישראל לעזרת נשים שהיתה במקום נמוך יותר בהר‬ ‫לאלתר)‪ ,‬שהיו מקריבים תמיד של שחר בשעה‬ ‫הבית‪ ,‬ושם היתה שמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫ראשונה‪ ,‬ואח"כ מתפללים ומקריבים מוסף ומתפללים‬ ‫היו שם מנורות של זהב שגובהם נ' אמה‪ ,‬ובכל מנורה‬ ‫מוסף והולכים לבית המדרש ואח"כ אוכלים ושותים‬ ‫היו ארבעה ספלים של זהב בראשה וארבעה סולמות‬ ‫ומתפללים מנחה ומקריבים תמיד של בין הערבים‬ ‫וארבעה פרחי כהונה שביד כל אחד כד שמן של ל' לוג‬ ‫ואח"כ שמחים בשמחת בית השואבה‪( .‬נ"ג‪.).‬‬ ‫שמהם היו נותנים שמן בספלים‪ ,‬והם היו יותר חזקים‬ ‫הלוים היו מנגנים בשמחת בית השואבה (אבל בקרבן היה‬ ‫מבנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי ירכות של‬ ‫להם מקום ליד המזבח) בהרבה כלי שיר על ט"ו מעלות‬ ‫שור גדול בידו והולך לאט (ולא הניחוהו אחיו הכהנים‬ ‫שאורכם כרוחב העזרה ורוחבם וגובהם חצי אמה‪ ,‬היורדות‬ ‫לעשות כך אלא העלו האברים לפי החלוקה המבוארת בסדר‬ ‫מעזרת ישראל לעזרת נשים‪ ,‬כנגד ט"ו שיר המעלות‬ ‫יומא משום "וברב עם הדרת מלך")‪ ,‬ואף של' לוג זה‬ ‫שבתהילים‪( ,‬שאמרם דוד כאשר כרה את השיתין (ולא‬ ‫יותר קל‪ ,‬מ"מ לטפס עם ל' לוג על סולמות זקופים זה‬ ‫ס"ל שמששת ימי בראשית נבראו‪ ,‬אי נמי נתמלאו אח"כ עפר או‬ ‫יותר קשה‪ .‬ולא היתה חצר בירושלים שלא היתה‬ ‫צרורות)‪ ,‬והתהום רצה לשטוף את העולם‪ ,‬ואמר שמי‬ ‫מאירה מאור בית השואבה מפני שהמנורות היו גבוהות נ'‬ ‫שיודע אם מותר לכתוב שם על חרס ולזרוק למים‬ ‫אמה‪ ,‬והיו גבוהות יותר מהכותל המזרחי של עזרת הנשים‪ ,‬והר‬ ‫ואינו אומר יחנק‪ ,‬ואחיתופל אמר שמותר‪ ,‬שהרי אפי'‬ ‫הבית היה גבוה‪ ,‬והיתה אשה בוררת חיטים לאור בית‬ ‫לעשות שלום בין איש לאשתו מוחים שם ד' על המים‪,‬‬ ‫השואבה‪ ,‬הפתילות היו נעשות מבלאי מכנסי הכהנים‬ ‫ועשה כך דוד וירד התהום ט"ז אלף אמות‪ ,‬ובכל שיר‬ ‫שהיו משל ציבור ומאבנטיהם‪.‬‬ ‫המעלות העלה אלף אמות‪ ,‬והתהום נמצא אלף אמות‬ ‫נ"א‪ :‬חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים בפניהם‬ ‫מתחת הקרקע‪ ,‬והמים שיש בפחות מכך הם מסולמא‬ ‫עם אבוקות אור בידיהם שזורקים ותופסים ארבע או שמונה‬ ‫דפרת מפני שהפרת גבוה משאר נהרות ובכח המים לעלות להר‬ ‫מהם בזה אחר זה‪ ,‬ואומרים לפניהם דברי שירות‬ ‫באותו גובה ולא יותר‪ .‬נ"ג‪.):‬‬ ‫ותשבחות‪ .‬ורשב"ג (נ"ג‪ ).‬היה זורק ח' אבוקות של אש‪,‬‬ ‫ההליכה לשאיבת המים והתקיעות‪ -‬שני כהנים היו‬ ‫וזורק אחת ונוטל אחת ואינם נוגעות זו בזו‪ ,‬וכשהיה‬ ‫עומדים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת‬ ‫משתחוה היה נועץ ב' גודליו בארץ ושוחה ונושק את‬ ‫נשים‪ ,‬ושתי חצוצרות בידיהם‪ ,‬והיו תוקעים תקיעה‬ ‫הרצפה ע"ש "כי רצו עבדיך את אבניה" וזוקף‪ ,‬וזו היא קידה‬ ‫תרועה תקיעה בקריאת הגבר להודיע שצריך ללכת למלא‬ ‫האמורה בכתובים‪ ,‬שרק פניו מגיעות לארץ‪ ,‬ואין כל בריה בדורו‬ ‫מים מהשילוח‪ ,‬וכן תקעו כשהגיעו למעלה עשירית‬ ‫יכולה לעשות כך‪ .‬ולוי היה משחק לפני רבי בשמונה‬ ‫(וילה"ס אם הכונה עשירית מלמטה או מלמעלה)‪ ,‬וכן‬ ‫סכינים‪ ,‬ושמואל היה משחק לפני שבור מלכא בח'‬ ‫כשהגיעו לעזרה‪ ,‬והיו מאריכים בתקיעה זו עד שהגיעו‬ ‫כוסות יין‪ ,‬ואביי היה משחק לפני רבה בח' ביצים‪ ,‬וי"א‬ ‫לשער היוצא מעזרת נשים להר הבית לכיוון מזרח שהוא‬ ‫בד' ביצים‪.‬‬ ‫מכוון כנגד השער שמעזרת ישראל לעזרת נשים‪ ,‬ושם הפכו‬ ‫השירות והתשבחות שהיו אומרים חסידים ואנשי‬ ‫פניהם למערב לכיוון העזרות וההיכל‪ ,‬ואמרו‪ ,‬אבותינו בבית‬ ‫מעשה‪ -‬יש שאמרו אשרי ילדותינו שלא ביישה את‬ ‫‪48‬‬ ‫כמה מאמרים בענין היצר הרע‬ ‫הראשון שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל (ופורעים‬ ‫עצמם ומתריזים כלפי מעלה) ופניהם קדמה‬ ‫נ"ב‪ .‬לעת"ל יהיה הספד‪ ,‬י"א על משיח בן יוסף‬ ‫ומשתחוים קדמה לשמש מפני שהיו כופרים‪ ,‬ואנו לי'ה‬ ‫שנהרג‪ ,‬וי"א על יצר הרע שנהרג‪ ,‬שהצדיקים בוכים‬ ‫עינינו‪ .‬ולר"י היו שונים ואומרים אנו לי'ה אנחנו מודים‬ ‫מפני שנזכרים בצערם‪ ,‬היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה‪,‬‬ ‫ולי'ה עיננו מייחלות (אבל אין לומר בסתמא פעמיים‬ ‫והרשעים בוכים היאך לא כבשנו חוט השערה כזה‪.‬‬ ‫אנו לי'ה‪ ,‬כמו שהאומר מודים מודים משתקים אותו‪.‬‬ ‫(הקב"ה אמר למשיח בן דוד "שאל ממני"‪ ,‬וביקש שלא‬ ‫נ"ג‪.):‬‬ ‫למות כמו שמת משיח בן יוסף‪ ,‬אמר לו הקב"ה כבר‬ ‫ישיבת הנשים‪ -‬בראשונה היו הנשים יושבות מבפנים‬ ‫נתנבא עליך דוד אביך "חיים שאל ממך נתת לו")‪.‬‬ ‫ואנשים מבחוץ והיו מגיעים לקלות ראש‪ ,‬התקינו‬ ‫יצר הרע בתחילה קל להתגבר עליו ואם לא התגבר‬ ‫שיהיו הנשים מבחוץ והאנשים בפנים ועדיין היו באים‬ ‫נעשה קשה‪.‬‬ ‫לקלות ראש‪ ,‬התקינו "תיקון גדול" שיהיו הנשים‬ ‫ז' שמות יש ליצה"ר‪" -‬כי יצר לב האדם רע"‪" ,‬ומלתם‬ ‫למעלה והאנשים למטה‪ ,‬ואף שאין לחדש בבית‬ ‫את ערלת לבבכם"‪" ,‬לב טהור ברא לי אלוקים" מכלל‬ ‫המקדש ממה שעשה שלמה‪ ,‬דכתיב "הכל מיד ד' עלי‬ ‫דאיכא טמא‪" ,‬אם רעב שונאך האכילהו לחם" הטריחהו‬ ‫השכיל"‪ ,‬הא כתיב בנבואת זכריה "וספדה הארץ וכו'‬ ‫במלחמתה של תורה‪" ,‬הרימו מכשול מדרך עמי"‪,‬‬ ‫ונשיהם לבד"‪ ,‬ואם לעת"ל צריכים להזהר בזה אף‬ ‫"והסירותי את לב האבן מבשרכם"‪" ,‬ואת הצפוני‬ ‫שעוסקים בהספד והמצטער אינו מיקל ראש מהר‪ ,‬כ"ש‬ ‫ארחיק מעליכם" שהוא צפון בליבו של אדם‪.‬‬ ‫בזמננו שיצר הרע שולט‪ ,‬ועוסקים בשמחה‪.‬‬ ‫היצר הרע נתן עיניו במקדש ראשון ושני והחריבם והרג‬ ‫ת"ח שבהם‪ ,‬ומניח אומות העולם ומתגרה בישראל‪,‬‬ ‫מי שלא ראה‪...‬‬ ‫והוא מתגרה בת"ח יותר מכולם‪ ,‬דכל הגדול מחבירו‬ ‫מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה‬ ‫יצרו גדול ממנו‪.‬‬ ‫מימיו‪.‬‬ ‫נ"ב‪ :‬יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום‪ ,‬ומבקש‬ ‫מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד‬ ‫להמיתו‪ ,‬ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו‪.‬‬ ‫מעולם‪.‬‬ ‫אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש‪ ,‬אם אבן‬ ‫מי שלא ראה בית המקדש שבנה הורדוס בבנינו לא‬ ‫הוא נימוח‪ ,‬אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב "וכפטיש‬ ‫ראה בנין מפואר מעולם‪ ,‬שבנאו באבני שיש ירוק‬ ‫יפוצץ סלע"‪.‬‬ ‫ומרמרא שיש לבן‪ ,‬וי"א אף בכוחלא שיש כחול‪ ,‬ועשה‬ ‫יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם‬ ‫שורת אבנים אחת שקועה ואחת בולטת כדי שהסיד‬ ‫הבא‪ ,‬דכתיב "מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון"‪,‬‬ ‫יהיה תפוס טוב‪ ,‬ורצה לצפותו בזהב‪ ,‬ואמרו לו חכמים‬ ‫שכך זה יפה יותר מפני שזה נראה כגלי הים נדים ונעים‪.‬‬ ‫ובאטב"ח קריאת א' ב' שאותיות א' עד ט' מתחלפות א' בט' ב'‬ ‫בח' וכו'‪ ,‬וכל זוג ביחד זה עשר‪ ,‬וכן י' בצ' וכ' בפ'‪ ,‬וכל זוג ביחד זה‬ ‫מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא לא ראה‬ ‫מאה‪ ,‬והאותיות האחרונות מתחלפות באותיות הסופיות‪ ,‬ק' בצ'‬ ‫בכבודן של ישראל‪ .‬והיה זה ארמון גבוה‪ ,‬ושתי שורות‬ ‫וכו'‪ ,‬וכל זוג ביחד זה מאה‪ ,‬ונמצא שאותיות מנו"ן מתחלפות‬ ‫ספסלים בתוכו‪ ,‬ולפעמים היו בו כפלים מיוצאי מצרים‪,‬‬ ‫בסהדה‪ .‬ועבדו היינו היצר הרע שאם האדם רוצה הוא מסור בידו‪.‬‬ ‫והיו שם ע"א קתדראות זהב כנגד ע"א זקנים‪ ,‬שכל‬ ‫יצר הרע אם האדם הולך אחריו היצר הרע מתחזק‪.‬‬ ‫אחת אינה פחותה מכ"א רבוא ככרי זהב‪ .‬ובאמצע‬ ‫אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע‪.‬‬ ‫היתה בימה‪ ,‬וכשהיה צריך לענות אמן היה החזן‬ ‫ארבעה מתחרט עליהם הקב"ה שבראם‪ ,‬גלות‪ ,‬כשדים‪,‬‬ ‫שעומד ליד הבימה מניף בסודרין וכולם עונים אמן‪,‬‬ ‫ישמעאלים‪ ,‬יצר הרע‪.‬‬ ‫והיו יושבים כל בעלי אומנות בפני עצמם (כדי שעני‬ ‫ימצא בעלי אומנותו וישכיר עצמו להם)‪ .‬ואלכסנדר‬ ‫אלמלא מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי‬ ‫מוקדון הרג את כולם‪ ,‬ונענשו מפני שעברו על "לא‬ ‫ישראל "ואשר הרעותי"‪ ,‬וכתיב "כחומר ביד היוצר כן‬ ‫תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד"‪ ,‬וראה אלכסנדר מוקדון‬ ‫אתם בידי"‪ ,‬וכתיב "והסירותי את לב האבן מבשרכם"‪,‬‬ ‫שנתקיים בו הפסוק "ישא ד' עליך גוי מרחוק" שע"י‬ ‫וכתיב "ואת רוחי אתן בקרבכם"‪.‬‬ ‫הרוח הגיע בה' ימים במקום בי' ימים‪.‬‬ ‫‪49‬‬ ‫ר"י מחשיב כל תקיעה תרועה ותקיעה לתקיעה‬ ‫הקב"ה הראה לזכריה ד' חרשים‪ ,‬משיח בן דוד‪ ,‬משיח‬ ‫אחת‪( ,‬דכתיב "ותקעתם תרועה"‪ ,‬ולרבנן כל אחת זה‬ ‫בן יוסף‪ ,‬אליהו‪ ,‬וכהן צדק שם בן נח‪.‬‬ ‫מצוה נפרדת‪ ,‬ו"ותקעתם תרועה" היינו שצריך פשוטה‬ ‫לעת"ל אם יבוא אשור להלחם בישראל יקומו עליו ז'‬ ‫לפניה ולאחריה‪ ,‬ור"י לומד דין זה מ"שנית"‪ .‬ורבנן‬ ‫רועים‪ -‬דוד באמצע‪ ,‬אדם שת ומתושלח מימינו‪,‬‬ ‫טעמייהו מדכתיב "ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא‬ ‫ואברהם יעקב ומשה משמאלו‪ ,‬וח' נסיכי אדם‪ -‬ישי‬ ‫תריעו"‪ ,‬ולר"י תקיעה זו אינה אלא לסימן‪ ,‬ולרבנן מ"מ‬ ‫שאול שמואל עמוס צפניה צדקיה משיח ואליהו‪.‬‬ ‫יש בזה מצוה להקהיל דווקא בכזה אופן)‪ .‬ולר"י יוצא שאין‬ ‫פוחתין מז' ואין מוסיפין על ט"ז‪ .‬ולדבריו אין להפסיק‬ ‫נ"ג‪ .‬רגלי האדם ישאו אותו להיכן שיגזר עליו‪ ,‬הגמ'‬ ‫בין תקיעה לתרועה ולא כלום אלא כדי נשימה‪ ,‬אבל לרבנן‬ ‫מביאה על זה מעשה בשלמה ששלח שניים ללוז כדי‬ ‫שנינו שאם שמע ט' תקיעות של ראש השנה‪ ,‬ג' למלכיות‬ ‫להצילם ממיתה‪ ,‬ומתו שם בשערי העיר‪ ,‬ואמר לו‬ ‫ג' לזכרונות ג' לשופרות (דמה שאנו תוקעים יותר אין הטעם אלא‬ ‫מלאך המות שבאמת דווקא שם היו צריכים למות‪.‬‬ ‫משום שאיננו יודעים אם תרועה זה גנוחי או ילולי)‪ ,‬בט' שעות‬ ‫יצא‪.‬‬ ‫לוי נעשה צולע אחרי שקד לפני רבי‪ ,‬וזה נגרם לו גם‬ ‫בגלל שהטיח דברים כלפי מעלה‪.‬‬ ‫נ"ד‪ .‬לרב אחא בר חנינא מדרומא היו תוקעים ט'‬ ‫דברי הגמ' בענין שמחת בית השואבה משולבים לעיל נ"א‪:‬‬ ‫תקיעות לכל מוסף‪ ,‬אם היו ב' מוספין באותו היום‪,‬‬ ‫שלכל מוסף היה שיר של אותו מוסף‪ ,‬דכתיב "ובני אהרן‬ ‫התקיעות במקדש‬ ‫יתקעו בחצוצרות"‪ .‬למסקנא הגמ' (נ"ה‪ ).‬מביאה‬ ‫לעיל נתבאר מתי וכמה פעמים הו תוקעים בחצוצרות בזמן‬ ‫ברייתא שלומדת מ"בראשי חדשיכם" שאין תוקעים‬ ‫ההליכה לשאיבת המים עבור ניסוך המים‪ .‬ולהלן יבואר מתי‬ ‫על כל מוסף ומוסף‪( ,‬או שבפסוק זה הוקשו כל ראשי‬ ‫עוד היו תוקעים במקדש בכל השנה‪ ,‬ומהם הימים שהיו בהם‬ ‫החודשים זה לזה‪ ,‬או ש"בראשי" זה רבים‪ ,‬והיינו ראש‬ ‫הכי הרבה תקיעות‪.‬‬ ‫השנה שהוא ר"ח‪ ,‬וכתיב "חדשיכם" בכתיב חסר לומר‬ ‫נ"ג‪ :‬אין פוחתין מכ"א תקיעות בכל יום‪ ,‬ואין מוסיפין‬ ‫שתוקעים בו פעם אחת)‪ .‬ומה שהברייתא לומדת‬ ‫על מ"ח‪.‬‬ ‫מ"יתקעו בחצוצרות" הכונה שהיו מאריכים בתקיעות‬ ‫כשהיו מקריבים נסכי שניהם‪ ,‬או שהיו מרבים בתוקעים‪,‬‬ ‫בכל יום היו תוקעים כ"א תקיעות‪ ,‬ג' לפתיחת שערים‬ ‫שהרי אפשר להרבות בחצוצרות כמה שרוצים‪.‬‬ ‫(–שערי העזרה‪ .‬והיו ז' שערים בעזרה‪ .‬וג' תקיעות היינו פשוטה‬ ‫לפניה ולאחריה ותרועה באמצע)‪ ,‬וט' לתמיד של שחר‬ ‫תקיעות בשבת‪ -‬רבי זירא אמר שבשבת לא תוקעים‬ ‫שכשהיו מנסכים את נסכי התמיד היו הלוים אומרים שיר‪ ,‬ובשיר‬ ‫לפתיחת שערים מפני שאינה למצוה אלא לסימנא שיבואו‬ ‫היו ג' חלקים‪ ,‬ובכל חלק היו הכהנים תוקעים בחצוצרות והעם היו‬ ‫למעמדם ודוכנם ולא דחו שבת‪ .‬ורבא מוכיח שלמילוי המים‬ ‫משתחוים‪ ,‬וט' לתמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫לא היו תוקעים בשבת לפי שהיו ממלאים מערב שבת‪ ,‬אבל‬ ‫בקרבן מוסף היו מוסיפין עוד ט' בשיר של מוסף‪.‬‬ ‫לפתיחת שערים היו תוקעים בשבת‪.‬‬ ‫בערב שבת היו מוסיפין עוד ו'‪ ,‬ג' להבטיל את העם‬ ‫בערב שבת שבתוך החג היו תוקעים מ"ח תקיעות‪,‬‬ ‫ממלאכה‪ ,‬וג' להבדיל בין קודש לחול‪.‬‬ ‫כ"א שבכל יום‪ ,‬ט' למוספין‪ ,‬וי"ב של ימי החג‪ ,‬וו' של‬ ‫ערב שבת‪.‬‬ ‫בימי חג הסוכות נוספו עוד י"ב‪ ,‬ג' בשער העליון‪ ,‬וג'‬ ‫בתחתון כדאיתא לעיל שכשהגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו‬ ‫למ"ד שתוקעים לכל מוסף גם בראש השנה שחל‬ ‫והיו מאריכים עד שהגיעו לשער היוצא למזרח‪ ,‬ג' למילוי המים‬ ‫בשבת היו מ"ח תקיעות‪ ,‬ולא תנא לה משום דתנא‬ ‫אחר שמילאו ובאו לעזרה דרך שער המים‪ ,‬וג' ע"ג מזבח‬ ‫ושייר‪ ,‬ושייר נמי ערב פסח וכדלהלן‪.‬‬ ‫כשזוקפין את הערבה וי"א כשמוליכים את המים למזבח‪,‬‬ ‫בערב פסח היו תוקעים מ"ח תקיעות שבכל הלל שבשעת‬ ‫לראב"י לא היה תוקע במעלה עשירית מפני שכבר‬ ‫הקרבת הפסח היו תוקעים ג' תקיעות‪ ,‬וכל כת היו קורין את ההלל‬ ‫תקע לפתיחת שערים‪ .‬ולרבנן היה תוקע ג' במעלה‬ ‫ג"פף ואף שלא היו גומרים את ההלל בפעם השלישית‪ ,‬מ"מ‬ ‫עשירית ולא ע"ג מזבח‪ ,‬כיון שתקע למילוי המים‪,‬‬ ‫התקיעות היו בתחילת ההלל‪ .‬ולר"י שבכת שלישית לא‬ ‫ולסוברים שע"ג המזבח היינו בהולכת המים למזבח‪ ,‬לא היה תוקע‬ ‫גמרו ההלל אפי' פעם אחת מפני שלא נשארו לפעם‬ ‫כיון שהיה תוקע בניסוך המים‪.‬‬ ‫השלישית אלא מעטים‪ ,‬ליכא מ"ח תקיעות‪ ,‬ואם היה חל‬ ‫‪50‬‬ ‫ו"קול השם על המים" על שם ניסוך המים‪ .‬בשני "ולרשע אמר‬ ‫ערב פסח בערב שבת היה שם מ"ח יחד עם התקיעות‬ ‫אלוקים" ללמד את הנאספים שצריך לחזור בתשובה‪ ,‬וכן כתיב‬ ‫של כל ערב שבת‪.‬‬ ‫התם "ושלם לעליון נדריך" שסוכות הוא זמן "בל תאחר"‪,‬‬ ‫נ"ד‪ :‬בערב פסח שחל בשבת לר"י היו תוקעים נ"א‬ ‫בשלישי "מי יקום לי עם מרעים" על צרת ישראל שהיו‬ ‫כ"א שבכל יום ט' דמוספין וי"ח דשתי כתות ראשונות וג' דכת‬ ‫משועבדים בבית שני תחת מלכי פרס יון ורומי‪ ,‬ומ"מ אינם‬ ‫שלישית‪ ,‬ולרבנן נ"ז‪ ,‬ולא תנא במתני' כי לא בכל שנה‬ ‫נמנעים מלשמוח‪ ,‬ומתפללים לד' שיצילם‪ .‬ברביעי "בינו‬ ‫ערב פסח חל בשבת‪ ,‬אבל ערב שבת שבתוך החג היה‬ ‫בוערים בעם" שזה זמן מתנות עניים וצריכים לדעת שאע"פ‬ ‫חל בכל שנה‪ ,‬כרבנן שהיו מעברים את אלול כדי‬ ‫שהמעשרות בצינעא‪ ,‬הקב"ה יודע‪ .‬בחמישי "הסירותי מסבל‬ ‫שיוה"כ לא יחול ביום ראשון‪ ,‬אבל י"א שלא היו דוחים‬ ‫שכמו" שיש בזה דברי תנחומים‪ ,‬ושנדונים על המים‪ .‬בשישי‬ ‫ויוה"כ יכול לחול ביום ראשון‪ ,‬וכן תנן שחלבי בין הערבים‬ ‫"ימוטו כל מוסדי ארץ" ד"עני ורש הצדיקו" אלו מעשרות‪.‬‬ ‫של שבת קרבים ביוה"כ שחל במוצ"ש‪ ,‬וכן תניא שאם חל‬ ‫וסימנך הומבה"י‪ .‬ולרב פפא הסירותי קודם לבינו וסימנך‬ ‫יוה"כ במוצאי שבת לא היו מבדילים מפני שגם יוה"כ‬ ‫הומהב"י‪ .‬ואם חל שבת בחול המועד לא אומרים‬ ‫אסור במלאכה‪( ,‬ואם חל בערב שבת לא היו תוקעים‬ ‫"ימוטו"‪.‬‬ ‫להבטיל ולהבדיל)‪ ,‬ודעה זו היא דעת אחרים‪ ,‬שסוברים‬ ‫בני חו"ל שיש להם יו"ט שני ואינם יכולים לומר ביו"ט שני‬ ‫שאין בין עצרת לעצרת ובין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים‪,‬‬ ‫פרשת "וביום השני" דא"כ עבדינן ליה חול‪ ,‬ובכל יום יש מנין אחר‬ ‫דס"ל שאין מעברים את חודש חסר אפי' לצורך‪ ,‬וכיון שבין מולד‬ ‫של פרים‪ ,‬לאביי מדלגים היום השני דמפני שהוא ספק נדחה‬ ‫למולד יש כ"ט יום ומחצה‪ ,‬נמצא שחודש אחד מלא ואחד חסר‪,‬‬ ‫לגמרי‪ .‬ולרבא אומרים ביום השלישי "וביום השני‪ ,‬וכן כסדר‬ ‫ובכל שנה יש שנ"ד ימים‪ ,‬שזה חמישים שבועות וד' ימים‪ .‬ואם‬ ‫ושל שביעי נדחה שא"א לאומרו ביו"ט דא"כ עבדינן ליה חול‪,‬‬ ‫היתה שנה מעוברת ה' ימים מפני שחודש העיבור לעולם‬ ‫וכן איתא בברייתא‪ .‬ולאמימר מדלגים והיינו שאומרים‬ ‫חסר‪ ,‬ויש בו עוד ד' שבועות ויום אחד‪.‬‬ ‫ביום ראשון של חוה"מ גם שני וגם שלישי‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬וכן עושים‬ ‫בקריאת התורה בקריאת העולה רביעי שהוא קורא קרבנות החג‪,‬‬ ‫שיר של יום‬ ‫(ובשבת קוראם המפטיר)‪ ,‬וג' הראשונים יקראו מה שירצו‪ .‬ורבותי‬ ‫בכל יום היו הלוים אומרים שירה במקדש בזמן הקרבת‬ ‫נהגו ששנים הראשונים קוראים ב' ספיקי היום‪ ,‬והשלישי של יום‬ ‫עולות חובה של ציבור בשעה שהיו מנסכים את היין‪,‬‬ ‫הבא‪ ,‬והרביעי חוזר על מה שקראו השניים הראשונים‪.‬‬ ‫ואחרים היו עומדים ומנגנים בכלי שיר‪( .‬ערכין י' – י"ב)‪.‬‬ ‫ובגמרא בר"ה (כ"ט ל') מבואר איזה שיר היו שרים בכל יום‪.‬‬ ‫קרבנות החג‬ ‫ולהלן יבואר איזה שיר היו שרים בר"ח שחל בשבת‪ ,‬ובימי‬ ‫בחג הסוכות היו כל המשמרות עולות לרגל‪ ,‬ולכולם יש זכות‬ ‫חול המועד של סוכות‪.‬‬ ‫להקריב את קרבנות הרגל‪ ,‬והיו מקריבים בכל יום שני אילים‬ ‫ראש חודש שחל להיות בשבת שיר של ראש חודש‬ ‫וי"ד כבשים ושעיר לחטאת‪ ,‬ושבעים פרים היו מקריבים בכל‬ ‫דוחה שיר של שבת‪ .‬לרב אחא הכונה שהיו מקדימים‬ ‫ימי החג יחד‪ ,‬ביום הראשון י"ג פרים ובשני י"ב וכן הלאה‬ ‫בסדר יורד‪ ,‬וכדלהלן‪( .‬רש"י)‪.‬‬ ‫שיר של ראש חודש לשל שבת‪ ,‬אע"פ שתדיר קודם‬ ‫לשאינו תדיר‪ ,‬כדי לידע שהוקבע החודש בזמנו ולא‬ ‫נ"ה‪ :‬סדר הקרבת קרבנות החג‪ -‬בכל יום היו‬ ‫יגמגמו בדבר‪ ,‬שהרי רוב בני אדם לא ראו חידוש הלבנה‪ .‬ואע"פ‬ ‫מחלקים את פרי החג ואת האילים והשעיר אחד לכל‬ ‫שהיה סימן אחר שהיו נותנים אברי מוסף ר"ח בכבש‬ ‫משמרה י"ג המשמרות הראשונות (כסדר שהם סדורים בדברי‬ ‫תחת כרכוב (–סובב) המזבח ולמטה וכיון שהסובב היה ג'‬ ‫הימים יהויריב ידעיה חרים וכו') הקריבו י"ג פרים‪ ,‬ואח"כ היו‬ ‫אמות לפני סוף המזבח‪ ,‬והכבש אורכו ל"ב אמה ומשפע תשע‬ ‫מקריבים את השעיר והאילים‪ ,‬ושאר המשמרות היו‬ ‫אמות‪ ,‬נמצא הסובב בתחילת השליש העליון‪( ,‬ושל שאר‬ ‫מקריבות את הכבשים‪ ,‬וכיון שביום הראשון היו י"ג‬ ‫מוספין מחצי כבש ולמטה במערב‪ ,‬ושל תמיד של‬ ‫פרים ושני אילים ושעיר אחד‪ ,‬היו ששה משמרות‬ ‫שחר מחצי כבש ולמטה במזרח‪ ,‬והיו ו' כהנים זוכים‬ ‫מקריבים שני כבשים כל אחת‪ ,‬והשאר כבש אחד‪,‬‬ ‫בהולכת אברים‪ ,‬ומסדרים אותם במקומות הנ"ל‪ ,‬עד שיבוא כהן‬ ‫וביום השני שהיו י"ב פרים היו חמשה משמרות‬ ‫ויעלה אותם ויקטירם)‪ ,‬מ"מ עשו עוד היכר כדי שמי‬ ‫מקריבות שני כבשים והשאר כבש אחד‪ ,‬וכו'‪ ,‬עד‬ ‫שראה רק היכר אחד ידע ג"כ שהוקבע החודש‪.‬‬ ‫שביום השביעי כל משמרה היתה מקריבה קרבן אחד‪.‬‬ ‫ונמצא שכל המשמרות היו מקריבות בימי החג (לא‬ ‫נ"ה‪ .‬שיר של יום של חול המועד של סוכות‪-‬‬ ‫בראשון "הבו לד' בני אלים" דבית השואבה הוא "כבוד ועוז"‪,‬‬ ‫‪51‬‬ ‫דיני קדימה‬ ‫כולל שמיני עצרת) ג' קרבנות‪ ,‬חוץ משתי משמרות‬ ‫שהיו מקריבות ב' קרבנות‪.‬‬ ‫כשמחלקים בעצרת את לחם הפנים ואת שתי‬ ‫הלחם‪ ,‬צריך המחלק לומר לכהן הילך מצה הילך חמץ‪,‬‬ ‫סדר הקרבת הפרים היה שכל משמרה שהקריבה‬ ‫לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן‪ ,‬דכתיב "לכל בני אהרן תהיה"‪,‬‬ ‫ביום הראשון לא מקריבה למחרת‪ ,‬אלא היו מתחילים‬ ‫ובברייתא איתא שלאבא שאול היה הופך את הסדר‬ ‫מהמשמרה שלא הקריבה פר‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬ונמצא‬ ‫ואומר הילך חמץ הילך מצה‪ ,‬ודין זה תלוי אם תדיר‬ ‫שביום השני הקריבו פרים י"א המשמרות שלא הקריבו בראשון‪,‬‬ ‫קודם‪ ,‬או חובת היום שתי הלחם קודמת שלחם הפנים הוא‬ ‫ורק יהויריב היה מקריב ב' ימים רצופים‪ ,‬וביום השלישי היו‬ ‫מקריבים י"א משמרות מידעיה ואילך‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫משבת שעברה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫בשמיני עצרת היו מקריבים רק פר אחד‪ ,‬לרבי היו‬ ‫סדר ברכת שהחיינו וברכת הסוכה‪( -‬היכא שהיתה‬ ‫מפיסים כולם על אותו פר‪ ,‬ולחכמים אחת משתי‬ ‫הסוכה עשויה ולא בירך שהחיינו בעשיתה)‪ ,‬לרב ולרב ששת‬ ‫המשמרות שהקריבו בימי החג רק ב' קרבנות היתה‬ ‫בריה דרב אידי מברך על הסוכה ואח"כ על הזמן‪ ,‬מפני‬ ‫מקריבה את אותו פר‪ ,‬והגמ' אומרת שב' המשמרות‬ ‫שחיוב היום קודם‪ .‬ולרבב"ח ולרב נחמן בר רב חסדא‬ ‫היו מפייסות ביניהם‪.‬‬ ‫מברך על הזמן ואח"כ על סוכה‪ ,‬דתדיר קודם‪ .‬והלכתא‬ ‫מברך על הסוכה ואח"כ על הזמן‪.‬‬ ‫ע' פרים בימי החג היו כנגד ע' אומות העולם לכפר‬ ‫עליהם שירדו גשמים בכל העולם‪ ,‬שהרי בחג נידונים על המים‪,‬‬ ‫סדר ברכת הגפן וברכת הקידוש‪ -‬לב"ש מברך על‬ ‫והיום האחרון היה רק לישראל אוהביו של מקום‪ ,‬שאין‬ ‫היום ואח"כ על היין‪ ,‬מפני שהיום גורם לשתית היין‪ ,‬וכן‬ ‫לקב"ה הנאה וקורת רוח אלא בפר של ישראל‪ ,‬ואחר החורבן‬ ‫מפני שהיום בא לפני שתית היין‪ .‬ולב"ה מברך על היין‬ ‫איבדו עכו"ם כפרתם ואין יודעים מה איבדו‪.‬‬ ‫ואח"כ על היום‪ ,‬מפני שהיין גורם לקידוש שיאמר‪ ,‬וה"ה‬ ‫המקדש על הפת מקדים לברך על הפת‪ ,‬וכן מפני שתדיר‬ ‫מי היה מקריב את הקרבנות ברגל‪ -‬המשמר שזמנו‬ ‫קודם לשאינו תדיר‪.‬‬ ‫היה ברגל היה מקריב תמידים נדרים ונדבות‪ .‬וכן שאר‬ ‫הגמ' מבארת שרב ורבב"ח שנחלקו לענין סוכה לא‬ ‫קרבנות ציבור והיינו פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬ושעירי‬ ‫נחלקו במחלוקת ב"ש וב"ה לענין קידוש‪ ,‬די"ל שב"ה‬ ‫עבודת כוכבים‪ ,‬ומוסף של שבת‪ .‬ומקריב את הכל‪ ,‬והיינו‬ ‫מודים שברכת הסוכה קודמת‪ ,‬מפני שמברכים על‬ ‫קיץ המזבח שהיו מקריבים כשלא היו קרבנות על המזבח‪ ,‬והיו‬ ‫שופרות שהיו נותנים בהם מעות מכל ה"מותרות" וכן מכל‬ ‫הסוכה גם בלא ברכת הזמן‪ .‬וכן י"ל שב"ש מודים‬ ‫הקרבנות שנאמר בהם שירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם‬ ‫שברכת הזמן קודמת‪ ,‬מפני שמברכים על הזמן גם בלי‬ ‫לנדבה‪.‬‬ ‫הסוכה כגון הולכי דרכים‪ ,‬שאע"פ שהם פטורים מן הסוכה‪ ,‬הם‬ ‫מברכים שהחיינו כמו בשאר רגלים‪.‬‬ ‫מי היה חולק בקדשי הרגל‪ -‬כל המשמרות שוות‬ ‫באימורי הקרבנות שהקריבו ברגלים בעורות של העולות‪,‬‬ ‫חלוקת לחם הפנים‬ ‫ובחזה ושוק של שלמי ראיה‪ ,‬ומוספי ציבור‪ ,‬ושעירי חטאות‪,‬‬ ‫דכתיב "ובא בכל אות נפשו ושרת" (ודין זה הוא דווקא‬ ‫יו"ט הסמוך לשבת בין שבת שחלה לפני יו"ט ראשון‪,‬‬ ‫ברגלים‪ ,‬דכתיב "באחד שעריך" בשעה שכל ישראל‬ ‫ובין שבת שחלה אחרי יו"ט אחרון‪ ,‬היו כל המשמרות‬ ‫נכנסים בשער אחד)‪ .‬וחובות הבאות שלא מחמת‬ ‫שוות בחילוק לחם הפנים‪ ,‬כיון שהיו צריכים כל‬ ‫הרגל‪ ,‬היו מקבלים בני המשמר שזמנו ברגל‪ ,‬דכתיב‬ ‫המשמרות להקדים או לאחר כדי להיות ביו"ט‬ ‫"לבד ממכריו על האבות" והיינו מה שמכרו האבות זה‬ ‫בביהמ"ק‪ .‬ואם חל יו"ט ביום חמישי או שני‪ ,‬משמר‬ ‫לזה‪ ,‬שכל אחד יקבל שבוע אחר‪.‬‬ ‫שזמנו קבוע היה נוטל י' חלות ומחלקים אותם בין משמר‬ ‫היוצא למשמר הנכנס‪ ,‬והאחרים ב' חלות כיון שהיו יכולים‬ ‫נ"ו‪ .‬חלוקת הלחם הפנים ברגלים היתה לבני כל‬ ‫לבא בערב שבת או ללכת ביום ראשון‪.‬‬ ‫המשמרות‪ ,‬דכתיב "חלק כחלק יאכלו" כחלק העבודה‬ ‫נ"ו‪ :‬כמה לחמים נוטל כל משמר‪ -‬בכל שבתות‬ ‫כך חלק אכילת הלחם‪( ,‬ולא איירי בקרבנות‪ ,‬דבקרבנות‬ ‫כבר כתיב "לכהן המקריב אותה לו תהיה" וכיון שהוא‬ ‫השנה שהמשמרות היו מתחלפות בשבת‪ ,‬אחת עובדת שחרית‬ ‫מקריב פשיטא שהוא אוכל)‪.‬‬ ‫והחדשה מתחילה בערבית‪ ,‬משמר היוצא נוטל שש והנכנס‬ ‫נוטל שש‪ ,‬לר"י הנכנס נוטל ז' בשכר הגפת דלתות (וזה‬ ‫‪52‬‬ ‫עדיף מאשר לקבל בשבת הבאה‪ ,‬דבוצינא טב מקרא‪,‬‬ ‫דיני הסכך‬ ‫‪-‬מי שנותן לחבירו דלעת מחוברת הוא מעדיף לתולשה אף שהיא‬ ‫קטנה שמא יחזור בו)‪ ,‬והיוצא נוטל ה'‪ .‬משמר היוצא היה‬ ‫צילתה מרובה מחמתה‪ -‬צריך שתהיה הסוכה צילתה מרובה‬ ‫עושה תמיד של שחר ומוספים‪ ,‬והנכנס של בין‬ ‫מחמתה‪ .‬לרבנן הכונה שהצל של הסכך יהיה מרובה מהחמה‪,‬‬ ‫הערבים ובזיכים שסילקו מעל השלחן‪ ,‬והם מתירים את לחם‬ ‫ולרבי יאשיה גם הצל של הדפנות פוסל‪( .‬ז‪ .):‬וגם אם הסכך דליל‬ ‫ויש הרבה חמה‪ ,‬כל שצילתה מרובה כשרה‪( .‬כ"ב‪ .).‬ואיתא בגמ'‬ ‫הפנים באכילה‪ ,‬דכתיב "והיה ללחם לאזכרה"‪ .‬ד' כהנים ב' מכל‬ ‫(כ"ב‪ ):‬דבעינן שיהיה הסכך עצמו יותר מהחלל שבין הסכך‪ ,‬והצל‬ ‫משמר היו נכנסים כדי לחלק ביניהם את החלות‪.‬‬ ‫שלמטה שהוא פחות מהסכך שלמעלה יכול להיות שוה לחמה‪.‬‬ ‫ולתוס' שם אם הסכך שוה לחלל כשרה‪ ,‬דפרוץ כעומד מותר‪,‬‬ ‫מקום חלוקת הלחם‪-‬‬ ‫וכוונת הגמ' שאם מלמטה זה נראה שוה פסולה‪ ,‬מפני שבמציאות‬ ‫הנכנסים חולקים בצפון‪ ,‬כדי שיראו שהם נכנסים דצפון‬ ‫יש יותר אויר מסכך‪ .‬ואם הסוכה בכללה צילתה מרובה מחמתה‪,‬‬ ‫הוא עיקר‪ ,‬שקבעו הכתוב למקום שחיטת קדשי קדשים‪,‬‬ ‫הסוכה כשרה אף אם מיעוטה חמתה מרובה מצילתה (י"ט‪,).‬‬ ‫אמנם י"א שאם יש בסוכה מקום ז"ט על ז"ט שחמתו מרובה‬ ‫והיוצאים חולקים בדרום כדי שיראו שהם יוצאים‪.‬‬ ‫מצילתו אין לשבת באותו מקום (ר"ן שם)‪ .‬והגמ' (ט"ו) אומרת‬ ‫בילגה לעולם חולקת בדרום‪ ,‬וטבעתה קבועה (שהיו כ"ד‬ ‫שהמקרה סוכתו בסכך פסול וכשר בשיעור שוה זה תלוי‬ ‫טבעות‪ ,‬אחת לכל משמר‪ ,‬והיו פתוחות בצד אחד כדי שיוכלו‬ ‫במחלוקת אם פרוץ כעומד מותר או אסור‪ ,‬ואם פרוץ כעומד אסור‬ ‫להכניס את ראש הבהמה‪ ,‬והיו יכולות להסתובב ברצפה כדי‬ ‫צריך לשים יותר סכך כשר מהפסול‪ ,‬או למלא את כל החלל‬ ‫לסובבה אחרי שהכניס ראש הבהמה‪ ,‬וקבעו בקרקע את טבעת‬ ‫ולשים מעט סכך כשר על הפסול‪ ,‬דאז יש רוב סכך כשר‪ .‬ואם‬ ‫בילגה כדי שתצטרך להשתמש בשל אחרים וגנאי הוא לה‪,‬‬ ‫הסכך עבה כ"כ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה‪ ,‬ואם גם‬ ‫וחלונה (‪-‬שהיו חלונות בצפון ההיכל שהיו מצניעים שם את‬ ‫זהרורי חמה אינם נראים‪ ,‬לב"ש פסולה ולב"ה כשרה‪( .‬כ"ב‪.):‬‬ ‫הסכינים) סתומה‪ ,‬י"א לפי שמרים בת בילגה המירה‬ ‫מה כשר לסכך‪ -‬אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬והוא‬ ‫דתה וכו'‪ ,‬והיתה מבעטת בסנדלה ע"ג המזבח וכו'‪,‬‬ ‫תלוש‪ ,‬ואינו מקבל טומאה‪( .‬י"א)‪ .‬י"א שלומדים מ"ואד יעלה מן‬ ‫וקנסו את כל המשמרת כי דיברה מה ששמעה מהוריה‬ ‫הארץ" למ"ד שסוכה היא זכר לענני כבוד‪ .‬ויש לומדים מהקש‬ ‫לחגיגה‪ .‬ויש שלומדים (י"ב‪ ).‬מ"באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת‬ ‫ואוי לרשע ואוי לשכנו (כדילפינן מדכתיב "וחלצו את‬ ‫גורן ויקב הכתוב מדבר‪ .‬ויש לומדים מדכתיב "צאו ההר והביאו‬ ‫האבנים" שעושים זאת אע"פ שהם גם של שכנו‪ ,‬שמפני שהיתה‬ ‫עלי זית וכו' "‪ .‬ושיטת ר"י (ל"ז‪ ).‬שצריך לסכך דווקא בד' מינים‬ ‫עינו צרה בכליו חבירו לקה בשבילו‪ ,‬וה"ה דטוב לצדיק טוב לשכנו‪,‬‬ ‫שבלולב‪ ,‬דאם ד' מינים שנוהגים רק ביום נוהגים רק בד' מינים‪,‬‬ ‫דמידה טובה מרובה)‪ .‬וי"א שקנסום לפי שהיו שוהים‬ ‫כ"ש שסוכה שנוהגת גם בלילה שנוהגת רק בד' מינים‪ .‬וכתבו‬ ‫מלבוא כשהגיע זמן משמרתם וזה מראה שהעבודה לא היתה‬ ‫התוס' שגם לדעתו אין לסכך בדבר המקבל טומאה‪ .‬והלכה‬ ‫חביבה עליהם‪ ,‬וישבב אחיו שהיתה משמרתו לפני בילגה היה‬ ‫שמסככים בכל דבר שגידולו מן הארץ‪.‬‬ ‫משרת תחתיו‪.‬‬ ‫מחובר שקצצו‪ ,‬נחלקו בגמ' אם פסול משום תעשה ולא מן‬ ‫העשוי‪ ,‬או שכשר משום דאמרינן פסיקתן זו היא עשייתן‪ ,‬וצריך‬ ‫לנענע את הסכך אחרי שחתכו‪ ,‬ואם אין הקציצה ניכרת כיון‬ ‫שהשאיר את הענף במקום חיבורו פסול‪ .‬וכתבו הראשונים שאם‬ ‫סיכך תחת מחובר או תחת בית והסירו אין בזה משום תעשה ולא‬ ‫הדרן עלך מסכת סוכה‬ ‫מן העשוי כיון שאין הפסול בסכך עצמו‪.‬‬ ‫אלו דברים פסולים לסיכוך משום שהם מקבלים טומאה‪-‬‬ ‫כל דבר שהוא כלי הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו‪ .‬ובלאי‬ ‫כלים כגון מטלניות שאין בהם ג' על ג'‪ ,‬אע"פ שעכשיו אינם‬ ‫מקבלים טומאה‪ ,‬גזרו חכמים שלא לסכך בהם כיון דמכלי קאתו‪.‬‬ ‫(ט"ז‪ .).‬ושיפודים וארוכות המיטה פסולים לסיכוך‪ ,‬ואף אי נימא‬ ‫שאפשר לסכך בבלאי כלים‪ ,‬מ"מ אם סיכך בארוכה ושתי כרעים‬ ‫או בקצרה ושתי כרעים פסולה‪ ,‬כיון שזה ראוי לשימוש אם יסמוך‬ ‫אותה לכותל וישים שם עצים וחבלים‪( .‬שם)‪ .‬חיצים זכרים שאין‬ ‫להם בית קיבול אינם מקבלים טומאה וכשרים לסיכוך‪ ,‬אבל‬ ‫נקיבות שיש להם בית קיבול מקבלים טומאה ואין מסככים בהם‪.‬‬ ‫(י"ב‪ .):‬פשתן שלא נשרה ולא נופץ אפשר לסכך בו‪ ,‬אבל אם נשרה‬ ‫סיכומים כלליים‬ ‫כבר יש בזה ספק‪ ,‬ואם תיקנום במסרק ונתלבנו אין מסככים בהם‬ ‫אף שלא נטוו‪ .‬וחבלים של פשתן כתב הרא"ש שאין מסככים בהם‬ ‫לפי סדר העניינים‬ ‫‪53‬‬ ‫נסרים של ד"ט‪ ,‬אין מצטרפים לפסול‪ .‬ור"מ אוסר לסכך בהם‪,‬‬ ‫(אע"פ שאין מקבלים טומאה‪ ,‬מפני שנשתנה צורתם)‪ ,‬אבל בשל‬ ‫(וסובר שגם לב"ה בתקרה שאין עליה מעזיבה צריך ליטול אחת‬ ‫סיב מסככים‪( .‬י"ב‪ .):‬נסרים שאינם רחבים בשיעור הפוסל‪ ,‬אבל‬ ‫מבינתיים)‪ ,‬ואין לישן תחתיהם‪ ,‬וכמה נסרים מצטרפים לד' אמות‬ ‫הם משופים‪ ,‬אפשר לסכך בהם‪ ,‬ולא גזרו שמא יבואו לסכך‬ ‫מן הצד לפסול את הסוכה‪ .‬ולל"ב (י"ז‪ ):‬שגם באמצע סכך פסול‬ ‫בכלים‪( .‬ט"ו‪.).‬‬ ‫פוסל בד"ט‪ ,‬א"כ ה"ה באמצע הסוכה‪ .‬ולשמואל נסרים רחבים‬ ‫מאכל אדם הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו‪ .‬ושושי‬ ‫ד"ט לכו"ע אין מסככים בהם ואין ישנים תחתיהם‪ ,‬ובפחות מג'‬ ‫לכו"ע מסככים בהם‪ ,‬ונחלקו ברחבים בין ג' לד' טפחים‪ .‬ושני‬ ‫והיזמי אינם מאכל אדם ומסככים בהם‪ ,‬אבל שווצרי אין מסככים‬ ‫נסרים שביחד הם יותר מד"ט והם באמצע הסוכה (לישנא קמא)‪,‬‬ ‫בו מפני שריחו רע‪ ,‬והיגי אין מסככים בו מפני שעליו נושרים ואדם‬ ‫או שבי חד הם ד' אמות והם בצידי הסוכה (לישנא בתרא)‪ ,‬לר"י‬ ‫יוצא בגללו מן הסוכה‪( .‬י"ג‪.).‬‬ ‫אינם פוסלים את הסוכה‪ ,‬ולר"מ הם פוסלים את הסוכה‪ .‬ובתקרה‬ ‫מחצלת‪ -‬מחצלת קנים אם עשאה בהדיא לשכיבה הרי היא‬ ‫שאין עליה מעזיבה‪ ,‬המחלוקת היא אם פקפוק מועיל לבטל‬ ‫מקבלת טומאה ואין מסככים בה‪ ,‬ואם עשאה בהדיא לסיכוך‬ ‫ממנה שם תקרה או לא‪ .‬נסרים הרחבים ד"ט שהפכם על צידיהם‬ ‫מסככים בה ואינה מקבלת טומאה‪ .‬ואם עשאה בסתמא‪ ,‬לרבא‬ ‫פסולים‪ ,‬משום שנעשו כשיפודים של מתכת‪( .‬י"ד‪ – .‬ט"ו‪.).‬‬ ‫גדולה כשרה ובקטנה לת"ק פסולה ולר"א כשרה‪ ,‬ולרב פפא‬ ‫סוכה שלא נעשית לצל כגון החוטט בגדיש פסול משום תעשה‬ ‫קטנה פסולה‪ ,‬ובגדולה לת"ק פסולה ולר"א כשרה‪ .‬ובגמ' איתא‬ ‫ולא מן העשוי‪ ,‬ואם כשהגדיש היה חלל טפח במשך ז"ט כשיעור‬ ‫שמחצלת קנים או חילת‪ ,‬אם היא קלועה מסככים בה‪ ,‬ובארוגה‬ ‫הכשר סוכה‪ ,‬אותו מקום כשר לסוכה‪( ,‬והתוס' מסתפקים אם‬ ‫מחלוקת‪ ,‬ואם יש לה שפה לכו"ע אין מסככים בה‪ .‬ומחצלת של‬ ‫טפח מספיק לכו"ע או שי"א שצריך ד"ט)‪( .‬ט"ז‪.).‬‬ ‫שיפה וגמי גדולה כשרה וקטנה פסולה‪( .‬י"ט‪ :‬כ')‪.‬‬ ‫דין סכך שאינו מעל כל חלל הסוכה‪ -‬אם יש בסוכה מקום‬ ‫ירקות שמתייבשים מהר אע"פ שהם פסולים לסיכוך משום‬ ‫שאינו מקורה כלל‪ ,‬הרי אם יש בזה ג"ט‪ ,‬בין באמצע בין בצד‪ ,‬זה‬ ‫שהם מקבלים טומאה‪ ,‬וסכך פסול פוסל בארבעה טפחים‪ ,‬מ"מ‬ ‫פוסל את הסוכה‪ .‬וסכך פסול‪ ,‬אם הוא בצד הסוכה אינו פוסל אלא‬ ‫הם פוסלים בג"ט כדין אויר‪ ,‬כיון שהם מתייבשים‪ .‬ולענין זרעים‬ ‫בד' אמות‪ ,‬מפני שעד ד' אמות אומרים דופן עקומה‪ .‬ובאמצע י"א‬ ‫שביטלם לסוכה‪ ,‬כתבו התוס' שאין זה כשר לסיכוך כיון שעתיד‬ ‫שגם שם זה פוסל בד' אמות‪ ,‬שזהו השיעור לפסול‪ ,‬וי"א‬ ‫לסתור את הסוכה‪ ,‬או שזה פסול משום תעשה ולא מן העשוי‪,‬‬ ‫שבאמצע זה פוסל כבר בד' טפחים‪ .‬ולענין לפסול את שאר‬ ‫והסתפקו התוס' היכא דביטלם לפני שהניחם ולא עשה מעשה‬ ‫הסוכה‪ ,‬אם גם כשנוציא את המקום שיש בו סכך פסול נשאר‬ ‫לבטלם‪ ,‬אי מהני‪( .‬י"ג‪.):‬‬ ‫למקום הכשר ג' מחיצות הרי זה כשר‪ ,‬ואם לאו פסול‪ .‬ולישן תחת‬ ‫סיכוך באוכל המחובר לפסולת‪ -‬הבוצר ענבים לגת אם‬ ‫סכך פסול‪ ,‬דעת הרז"ה שמותר עד ד"ט‪ ,‬ודעת הראב"ד שרק עד‬ ‫הפסולת מרובה על האוכל מסככים בהם‪ ,‬ואם לאו אין מסככים‬ ‫ג"ט מותר‪ .‬סכך פסול ולידו אויר‪ ,‬אין מצרפים אותם לשיעור אחד‬ ‫בהם‪ .‬ובקוצר לסכך יש מחלוקת אם דנים רק את האוכל לפסול‪,‬‬ ‫לפסול אף בשיעור החמור‪( .‬י"ז)‪ .‬ואם יש אויר ג"ט‪ ,‬אם הסוכה‬ ‫או שיש לפסולת דין ידות שגם היד מצטרף לפסול‪ .‬ואם קצצם‬ ‫גדולה והאויר בצידי הסוכה‪ ,‬יכול למעט את האויר ע"י סכך פסול‬ ‫לאכילה לכו"ע גם היד מצטרף לפסול‪ .‬ואם קצצם לאכילה ונמלך‬ ‫ולהכשירו‪ ,‬ואם האויר באמצע הסוכה נחלקו רב אחא ורבינא אם‬ ‫לסכך בהם‪ ,‬יש מחלוקת אם מחשבה מועילה לבטל דין ידות‪ ,‬או‬ ‫אומרים לבוד באמצע הסוכה‪ .‬וכתבו התוס' שכל המחלוקת היא‬ ‫דבעינן מעשה‪( .‬י"ג‪.):‬‬ ‫היכא שיש אויר לכל אורך הסוכה‪ .‬ולקמן (י"ט‪ ).‬מבואר ברש"י‬ ‫שאויר פחות מג"ט אין ישנים תחתיו‪ ,‬וכתב הרא"ש דהיינו היכא‬ ‫סיכוך בחבילות‪ -‬אין לסכך בחבילה קשורה‪ ,‬דפעמים אדם מניח‬ ‫שהאויר הוא לכל אורך הסוכה‪ ,‬והר"ן כתב דהיינו כשראשו או רובו‬ ‫חבילתו על גבי סוכתו כדי ליבשה ונמלך עליה לסיכוך‪ ,‬שאז זה‬ ‫תחת האויר‪ .‬והתוס' (שם) כתבו שאפשר לישן תחת האויר‪.‬‬ ‫פסול משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬ולכן גזרו שאין לסכך בחבילה‬ ‫אף כשמניחה לשם צל‪ .‬ואיתא בירושלמי שאין חבילה פחותה‬ ‫סוכה תחת האילן‪ ,‬אם האילן צילתו מרובה מחמתו הסוכה‬ ‫מכ"ה קנים‪ .‬ואם פתח את החבילה‪ ,‬היכא שהאיסור הוא משום‬ ‫פסולה‪ ,‬ואם האילן חמתו מרובה מצילתו כשרה רק אם עירב את‬ ‫גזירה כשרה‪ ,‬ודעת התוס' דאף היכא שהניחה לייבשה כשירה‬ ‫ענפי האילן עם הסכך‪ .‬ונחלקו הראשונים אי איירי כשהסוכה‬ ‫משום שהפתיחה היא כמו נענוע‪( .‬י"ב)‪.‬‬ ‫צילתה מרובה מחמתה רק בצירוף האילן‪ ,‬או כשצילתה מרובה‬ ‫מחמתה ללא האילן‪( .‬ט‪.):‬‬ ‫אגד חד לאו שמיה חבילה‪ ,‬ואגד שלש הוי חבילה‪ ,‬ובשתים יש‬ ‫מחלוקת רבי יוסי ורבנן‪( .‬י"ג‪ .).‬קנים שאגדם למנין מסככים בהם‪,‬‬ ‫סוכה תחת סוכה‪ ,‬ושיעור הסוכה העליונה י"א טפח וי"א ד"ט‬ ‫כיון שאין דרך להצניעם אגודים‪ .‬אגד שאינו עשוי לטלטלו באותו‬ ‫וי"א י"ט‪ ,‬אם שניהם צילתן מרובה מחמתן העליונה כשרה‬ ‫אגד‪ ,‬נחלקו בגמ' אי הוי אגד‪( .‬י"ג‪.):‬‬ ‫והתחתונה פסולה‪ ,‬ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬אין‬ ‫התחתונה פסולה‪ ,‬ואם הסכך של העליונה הוא למעלה מכ' נחלקו‬ ‫סיכוך בנסרים‪ -‬במתני' (י"ד‪ ).‬איתא שלר"י מסככים בנסרים‪,‬‬ ‫הראשונים אם התחתונה פסולה כשהיא בפני עצמה צילתה‬ ‫ור"מ אוסר‪ .‬שיטת רב שנסרים פחות מד"ט כשרים לכו"ע‪ ,‬וכל‬ ‫מרובה מחמתה‪ .‬ואם התחתונה חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬והעליונה‬ ‫המחלוקת היא בנסרים רחבים ד"ט‪ ,‬ונחלקו אם יש גזירת תקרה‪,‬‬ ‫צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬והסכך של העליונה למטה מכ'‪ ,‬שתיהם‬ ‫וטען ר"י שהרי בתקרה שאין עליה מעזיבה ב"ה מתירים לנענע‬ ‫כשרות‪ .‬וכל זה כשהעליונה יכולה לקבל כרים וכסתות של‬ ‫משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬או ליטול אחת מבינתיים‪ ,‬ורק ב"ש‬ ‫התחתונה‪ ,‬אבל בלאו הכי אין העליונה פוסלת את התחתונה‪ ,‬ואם‬ ‫מצריכים דווקא ליטול אחת מבינתיים‪ ,‬שזה מעשה מעליא‪ .‬ור"י‬ ‫יכולה לקבל ע"י הדחק‪ ,‬ר"י מכשיר וחכמים פוסלים‪( .‬ט‪ - :‬י‪.).‬‬ ‫מתיר אף לישן תחתיהם‪ ,‬ואף אם יש בצד הסוכה ד' אמות של‬ ‫‪54‬‬ ‫סוכה נמוכה מי"ט אפשר להכשירה ע"י חקיקה בשיעור הכשר‬ ‫הפורס סדין‪ -‬אם פרס מעל הסוכה מפני החמה‪ ,‬או תחתיה מפני‬ ‫סוכה אם זה בתוך ג"ט למחיצות‪( ,‬ולענין שבת א"צ שיהיה בתוך‬ ‫הנשר‪ ,‬פסולה‪( ,‬והיכא שבלא הסדין צילתה מרובה מחמתה נחלקו‬ ‫ג"ט)‪ ,‬ואם הסוכה גבוהה י"ט והוצין יורדים לתוכה‪ ,‬פסולה‪.‬‬ ‫הראשונים אם הסדין פוסל)‪ .‬ואם פרס סדין כדי לנאותה כשרה‪,‬‬ ‫אמנם נויי סוכה המרוחקים ד"ט מהסכך‪ ,‬נחלקו אמוראים אם הם‬ ‫גודל הסוכה‪ -‬לב"ש צריך שהסוכה תהיה מחזקת ראשו ורובו‬ ‫פוסלים או לא‪ .‬ואין לשים בגד ע"ג הסוכה כשהוא יבש‪ ,‬מפני‬ ‫ושלחנו‪ ,‬והיינו ז' טפחים על ז' טפחים‪ ,‬דאדם יושב באמה ובעינן‬ ‫מראית העין‪ ,‬וכשהוא רטוב נחלקו הראשונים אם הוא פוסל‬ ‫עוד טפח לשלחן‪ .‬ולב"ה מספיק שהסוכה תהיה מחזקת ראשו‬ ‫מדינא‪ ,‬או שמותר להניחו דהוי כמו סדין ליפות‪( .‬י')‪.‬‬ ‫ורובו בלא שלחנו‪ .‬ולרבי בעינן סוכה ד' אמות על ד' אמות‪ .‬והלכה‬ ‫כב"ש‪( .‬ג‪ .).‬ובסוכה עגולה‪ ,‬לרבי דבעינן סוכה ד' אמות‪ ,‬בעינן‬ ‫מיטה וכילה וכדו' שבתוך הסוכה‪ -‬אסור לישן בסוכה תחת‬ ‫שיהיה הקף העיגול י"ז פחות חומש‪ ,‬וריו"ח שאמר דבעינן שיעור‬ ‫מיטה הגבוהה י"ט‪ .‬ותחת כילה אם יש לה גג מותר רק בפחות‬ ‫כדי שישבו כ"ד בני אדם מסביב לסוכה זה הקף של י"ח אמה‪ ,‬וזה‬ ‫מי"ט‪ ,‬ובאין לה גג מותר אף בגבוהה י"ט‪ .‬ובנקליטין מותר רק‬ ‫מוסיף על רוחב הסוכה ב' חומשי אמה‪ ,‬לא דק לחומרא‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫באינם גבוהים י"ט‪ ,‬ובגבוהים י"ט אסור אפי' באין להם גג אלא‬ ‫הסדין משופע‪ .‬ובקינופות אסור אפי' באינם גבוהים י"ט‪ ,‬כיון‬ ‫סוכה לשמה‪ -‬סוכה שעשאה ל' יום קודם החג‪ ,‬לב"ש פסולה‬ ‫דקביעי‪ .‬ור"י מתיר לישן תחת מיטה או תחת כילה אף בגבוהים‬ ‫ולב"ה כשרה‪ ,‬ונחלקו אי בעינן עשיה לשמה‪ .‬ואיתא בירושלמי‬ ‫י"ט ויש להם גג‪ ,‬והגמ' (כ"א‪ ):‬דנה אם טעמו משום דס"ל שסוכה‬ ‫דמ"מ צריך לחדש בה דבר או טפח על טפח או כל דהו על פני‬ ‫אינה אהל כיון שנעשית בשביל גבה ולא בשביל שימוש תחתיה‪,‬‬ ‫כולה‪ .‬ואם עשאה לשם חג אפי' מתחילת השנה כשרה לכו"ע‬ ‫או משום דס"ל שסוכה דירת קבע בעינן‪ ,‬ולא אתי אהל עראי‬ ‫ואפי' בלא חידוש‪( .‬ט‪ .).‬אמנם צריך שתהיה הסוכה עשויה לשם‬ ‫ומבטל אהל קבע‪( .‬י‪ - :‬י"א‪.).‬‬ ‫צל (י"א דבא לאפוקי לשם צניעות‪ ,‬וי"א שבא לאפוקי לשם אוצר‬ ‫ודירה)‪ ,‬ולכן סוכת גנב"ך רקב"ש (גויים נשים בהמה כותים רועים‬ ‫בורגנים קייצים שומרי פירות)‪ ,‬אם היא מסוככת כהלכתה לשם‬ ‫צל כשרה‪( .‬ח‪ .):‬סוכה של יוצרים הפנימית פסולה לסוכה‪ ,‬דכיון‬ ‫דיני הסוכה‬ ‫שהוא דר בה כל השנה אינו ניכר שהוא דר בה לשם סוכה‪,‬‬ ‫(והחיצונה כשרה כיון שאינו דר בה כל השנה)‪ ,‬ובר"ן כתב שיש‬ ‫גובה הסוכה‪ -‬לרבנן צריך שהסכך יהיה עד גובה כ' אמה‪ .‬והגמ'‬ ‫בזה משום תעשה ולא מן העשוי‪( .‬ח‪.):‬‬ ‫בעירובין ג' דנה מה הדין אם מקצת הסכך למעלה מכ' ומקצתו‬ ‫למעלה מכ'‪ ,‬והלכה כרבא שכשר‪ ,‬ושיעור כ' אמה היינו שחלל‬ ‫עצי סוכה אסורים כל שבעה משום שחל שם שמים על הסוכה‪,‬‬ ‫הסוכה יהיה כ' אמה‪ .‬לר"י סוכה גבוהה כשרה עד ארבעים‬ ‫דכתיב "חג הסוכות שבעת ימים לד' "‪ .‬וכתבו התוס' שכשהסוכה‬ ‫וחמישים אמה או אפי' יותר‪ .‬בטעמא דרבנן יש ג' ביאורים בגמ'‪:‬‬ ‫קיימת האיסור הוא מדאורייתא‪ ,‬ואם נפלה האיסור מדרבנן‪.‬‬ ‫י"מ משום דלא שלטא ביה עינא (ולטעם זה יש מכשירים‬ ‫ונחלקו הראשונים אם האיסור הוא רק על הסכך או גם על‬ ‫כשהדפנות מגיעות לסכך)‪ .‬וי"מ משום שאין הסכך נותן צל‬ ‫הדפנות‪ ,‬ומ"מ כתבו הראשונים שאם השלים שיעור סוכה ואח"כ‬ ‫בסוכה (ולטעם זה יש מכשירים כשהסוכה גדולה מד' על ד')‪ .‬וי"מ‬ ‫הוסיף עוד דפנות לא נאסרו הדפנות הנוספות‪( .‬ט‪ .).‬עוד איתא‬ ‫משום שצריך סוכה שאפשר לבנותה בנין עראי‪ .‬לרב חנן אם‬ ‫(י') שאין להשתמש במה שתולים בסוכה כדי לנאותה‪ ,‬והאיסור‬ ‫הסוכה יותר מז"ט על ז"ט‪ ,‬כשרה אף למעלה מכ'‪ ,‬וזה לא ניחא‬ ‫הוא גם ביום השמיני משום מיגו דאתקצאי‪ ,‬ואם התנה ואמר‬ ‫לטעמים הנ"ל‪( ,‬וי"ל דטעמו משום דבפחות הוי לול של תרנגולים‪.‬‬ ‫שאינו בודל מהם כל בין השמשות‪ ,‬הכל לפי תנאו‪ .‬ואיתא בגמ'‬ ‫תוס')‪( .‬ב')‪.‬‬ ‫(מ"ו‪ ):‬שסוכה אסורה גם בשמיני‪ ,‬ושאני מאתרוג שמותר בשמיני‬ ‫משום שאם תזדמן לו סעודה בבין השמשות של השמיני יאכלנה‬ ‫מיעוט גובה הסוכה ללמטה מכ' אמה‪ -‬כרים וכסתות לא הוי‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫מיעוט אפי' בביטלם להדיא‪ ,‬בתבן או עפר מהני ביטול‪ ,‬ותבן‬ ‫שאינו עתיד לפנותו או עפר בסתמא‪ ,‬לחכמים אינו בטל ולרבי‬ ‫פסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה‪ -‬ביאור א' סכך הממשיך‬ ‫יוסי בטל‪ .‬הוצין היורדים לתוך כ' כשר אם צילתם מרובה מחמתם‪.‬‬ ‫לאחורי הסוכה‪ ,‬ויש שם דפנות בשיעור הכשר סוכה‪ ,‬כשר‪,‬‬ ‫איצטבא בדופן האמצעית הוי מיעוט‪( ,‬ונחלקו הראשונים אם זה‬ ‫(לרש"י קמ"ל שהדפנות כשרים אע"פ שנעשו לתוכם‪ ,‬ולתוס'‬ ‫מכשיר את כל הסוכה)‪ ,‬ובדפנות הצדדיות או באמצע הסוכה כשר‬ ‫החידוש הוא בסכך)‪ .‬ביאור ב'‪ -‬אם רק אחת מהדפנות ממשיכה‬ ‫רק אם אינה רחוקה ד' אמות מהדפנות‪ ,‬ואין להכשיר עמוד מדין‬ ‫לצד הסכך‪ ,‬כל השטח שמול הדופן כשר‪ ,‬כדקיימא לן ושלישית‬ ‫גוד אסיק‪ ,‬דבעינן מחיצות הניכרות‪( .‬ד‪.).‬‬ ‫אפי' טפח‪ .‬ביאור ג'‪ -‬מיעוט סוכה שחמתו מרובה מצילתו כשר‬ ‫אם כלל הסוכה צילתו מרובה‪ .‬ביאור ד'‪ -‬סכך פסול פחות מג"ט‬ ‫גובה הסוכה הוא לפחות י' טפחים‪ ,‬הגמ' אומרת שלר"מ דס"ל‬ ‫ישנים תחתיו‪ ,‬לתוס' רק אם בלעדיו יש הכשר סוכה‪ ,‬ולרש"י אף‬ ‫שאמות כלי ביהמ"ק הם בינוניות‪ ,‬והיינו ו' טפחים‪ ,‬לומדים‬ ‫בסוכה קטנה ישנים תחתיו‪.‬‬ ‫מדכתיב "סוככים בכנפיהם על הכפורת" שסוככים היינו גובה י"ט‪,‬‬ ‫שהרי בביהמ"ק שעשה שלמה שיעור הכרובים היה שליש‬ ‫סוכה שהסכך הוא באלכסון והוא משמש גם לדופן‪ ,‬יש‬ ‫מהגובה‪ ,‬וא"כ ה"ה במשכן‪ ,‬וכיון שגובה המשכן הוא ס' טפחים‪,‬‬ ‫מחלוקת תנאים אם שיפועי אהלים כאהלים וכשר‪ ,‬או ששיפועי‬ ‫וגובה הארון י' טפחים‪ ,‬נמצא גובה הכרובים י' טפחים‪ .‬ולר"י דס"ל‬ ‫אהלים לאו כאהלים ופסול‪ .‬ואם הגביה טפח מן הקרקע או הרחיק‬ ‫שאמות הכלים היו של ה' טפחים נמצא שהכרובים היו י"א וחצי‬ ‫טפח מן הכותל כשרה‪( ,‬לרש"י כשיש חלל ולתוס' כשעשה שם‬ ‫טפחים‪ ,‬ולדבריו שיעור י' טפחים הוא מהלכה למשה מסיני‪( .‬ה')‪.‬‬ ‫בנין)‪ .‬וצריך שיהיה בסוכה חלל ז"ט על ז"ט בגובה י"ט‪ ,‬ואפשר‬ ‫‪55‬‬ ‫מחיצה של שתי בלא ערב או של ערב בלא שתי כשרה לסוכה‬ ‫שבכהאי גוונא גם שאר הסוכה כשרה משום פסל היוצא מן‬ ‫כמו לשבת‪ ,‬ובלבד שלא יהא בין קנה או חבל לחבירו ג"ט‪ .‬פרוץ‬ ‫הסוכה‪( .‬י"ט‪.):‬‬ ‫מרובה על העומד כשר בסוכה‪ ,‬ובלבד שלא יהיה פתח יותר מי'‬ ‫המסכך ע"ג כרעי המיטה‪ ,‬לת"ק כשרה‪ ,‬ולר"י אם אינה יכולה‬ ‫אמות‪ ,‬ואם יש פתח יותר מי' אמות עם צוה"פ נחלקו הראשונים‬ ‫אם כשר‪( .‬ז‪.).‬‬ ‫לעמוד בפני עצמה פסולה‪ .‬ויש מחלוקת אם טעמו של ר"י משום‬ ‫דס"ל דבעינן סוכה דירת קבע‪ ,‬או משום שמעמידה בדבר המקבל‬ ‫מחיצה מדין מיגו‪ -‬רבא מחדש ששתים כהלכתן ושלישית אפי'‬ ‫טומאה‪ ,‬ונ"מ במסכך ע"ג עמודי ברזל‪ ,‬שהרי יש להם קבע אך הם‬ ‫טפח מותר לטלטל בזה בשבת של סוכות‪ ,‬מיגו דהוי דופן לענין‬ ‫מקבלים טומאה‪ .‬ואם סיכך ע"ג יתדות והמיטות הם הדפנות‬ ‫סוכה‪ .‬וכן לאידך גיסא אם סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי‪ ,‬או ע"ג‬ ‫כשרה לכו"ע‪ .‬וכתבו התוס' שכמו כן המסכך ע"ג כלי גדול שאינו‬ ‫באר שיש לה פסי ביראות‪ ,‬כשרה הסוכה בשבת שבתוך החג‪ ,‬מיגו‬ ‫מקבל טומאה אך אין לו קבע‪ ,‬פסולה לכו"ע‪( .‬כ"א‪.):‬‬ ‫דהוי דופן לענין שבת‪ .‬וכתבו הראשונים שזה מועיל רק לדינים‬ ‫חבוט רמי‪ -‬סכך שאינו בגובה אחד‪ ,‬אם אין הפרש בגובה ג"ט‬ ‫דרבנן‪ ,‬אבל לא לדין טפח של הדופן השלישית שזה דאורייתא‪.‬‬ ‫ונחלקו הראשונים אם מבוי מפולש שיש לו לחי בצד אחד כשר‬ ‫כשרה משום לבוד‪ ,‬ולשמואל אליבא דרבא אף ביותר מג"ט כשרה‬ ‫אם סיכך באותו צד‪ ,‬אף שמדרבנן אסור לטלטל במבוי כזה‪ ,‬או‬ ‫מפני שמצרפים את הסכך משום דאמרינן חבוט רמי‪ ,‬אמנם אין‬ ‫שאין להתיר אלא במקום שהלחי מתיר גם מדרבנן‪ .‬וי"א שדעת‬ ‫אומרים חבוט רמי אלא כשהסכך הוא ברוחב טפח‪ ,‬והכל נמצא‬ ‫הרי"ף שהמיגו מועיל רק לחומרא‪.‬‬ ‫מעל גובה י"ט ולא יותר מכ' אמה‪( .‬כ"ב)‪.‬‬ ‫אפשר לעשות דפנות מדבר המקבל טומאה או שגידולו מן הארץ‪,‬‬ ‫או מדבר שאין גידולי קרקע‪( .‬י"ב‪ .).‬אך כתב הר"ן שאין לעשות‬ ‫דפנות מדבר שיש לו ריח רע‪.‬‬ ‫דיני הדפנות‬ ‫גובה הדפנות‪ -‬א"צ שהדפנות יגיעו עד הסכך‪ ,‬אמנם צריך שיהיו‬ ‫נעץ ד' קונדסים וסיכך על גבם‪ -‬לרבי יעקב בין בארץ בין בשפת‬ ‫הדפנות עד גובה י"ט‪ ,‬ושיתחילו בפחות מג"ט לקרקע‪ ,‬ונמצא‬ ‫הגג בין באמצע הגג כשר‪ ,‬היכא שאם יחקקו את הקונדסים יהיה‬ ‫שסוכה גבוהה י"ט אפשר להכשירה במחצלת ד"ט ומשהו‪ ,‬אם אין‬ ‫בהם טפח לכאן וטפח לכאן‪ .‬ולחכמים טפח אינו מועיל דבעינן‬ ‫ג"ט בין הקרקע למחצלת ובין הסכך למחצלת‪ ,‬דאמרינן לבוד‪ ,‬אך‬ ‫שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח‪ .‬והיכא שהסוכה נמצאת‬ ‫אם הסכך גבוה מי"ג טפחים צריך שהדופן תהיה עד גובה י"ט‪.‬‬ ‫בשפת הגג‪ ,‬הגמ' מסתפקת אם זה כשר לרבנן משום גוד אחית‪,‬‬ ‫אמנם דעת רבי יוסי שדופן י"ט כשרה אף אם הניח אותה מעל‬ ‫או לא‪( .‬ד‪.):‬‬ ‫ג"ט‪ .‬והמחלוקת היא אם מחיצה תלויה מתרת או לא‪( ,‬ואינו תלוי‬ ‫מספר הדפנות הנצרכות בסוכה‪ -‬לרבנן צריך ב' דפנות‬ ‫במחלוקת בדין מחיצה תלויה בבור)‪( .‬ט"ז)‪.‬‬ ‫שלימות‪ ,‬והשלישית יכולה להיות טפח‪ ,‬ולר"ש צריך ג' דפנות‬ ‫א"צ לעשות את הדפנות לצורך החלל‪ ,‬אלא אפשר לעשות סוכה‬ ‫שלימות‪ ,‬והרביעית יכולה להיות אפי' טפח‪ .‬הגמ' מבארת שמה‬ ‫ע"י הדפנות החיצוניות של הבית אף שנעשו לחלל הבית‪,‬‬ ‫שדופן אחת מועילה בטפח זה הלכה למשה מסיני‪ ,‬והמחלוקת‬ ‫היא דהנה בתורה כתוב ב"פ בסוכת‪ ,‬ופעם אחת בסוכות‪ ,‬ונחלקו‬ ‫פי תקרה יורד וסותם‪ -‬סיכך ע"ג אכסדרה‪ ,‬ויש בין מחיצות‬ ‫אם יש אם למקרא או למסורת‪ ,‬או שנחלקו אי סככה בעי קרא‪,‬‬ ‫הבית לסוף האכסדרה ד' אמות‪ ,‬אם יש לה עמודים שאין ביניהם‬ ‫או שנחלקו אם ההלכה למשה מסיני באה לגרוע משלש או‬ ‫ג"ט‪ ,‬לל"ק כשרה לכו"ע משום לבוד‪ ,‬ולל"ב אביי מכשיר משום‬ ‫להוסיף על שלש‪ ,‬או שנחלקו אם דורשין תחילות או לא‪ ,‬או‬ ‫לבוד‪ ,‬ורבא פוסל משום דס"ל שלא אומרים לבוד כשהדבר נעשה‬ ‫שר"ש לומד מהפסוק "וסוכה תהיה לצל יומם ולמחסה ולמסתור‬ ‫לבפנים ולא לבחוץ‪ .‬ואם אין לה עמודים פחות מג"ט‪ ,‬שיטת אביי‬ ‫מזרם וממטר"‪( .‬ו‪ .):‬עוד איתא בגמ' (ז‪ ):‬ששיטת אחרים שסוכה‬ ‫דאמרינן פי תקרה יורד וסותם‪ ,‬והיינו דהיכא שכשתקרת‬ ‫העשויה כשובך‪ ,‬והיינו עגולה‪ ,‬פסולה לפי שאין לה זויות‪ ,‬ובעינן‬ ‫האכסדרה גבוהה יותר מהסכך אומרים שהקו שבסוף התקרה‬ ‫דירת קבע‪ ,‬ואין הלכה כן‪.‬‬ ‫יורד עד למטה‪( ,‬והיינו בשיטת רב שמכשיר אכסדרה שבבקעה‬ ‫משום פי תקרה‪ ,‬אבל לשמואל שפוסל בבקעה ודאי פסול גם‬ ‫ושלישית אפי' טפח‪ ,‬ואותו טפח היכן מעמידו‪ -‬אם יש ב'‬ ‫באכסדרה)‪ .‬ולרבא לא אומרים פי תקרה יורד וסותם באכסדרה‬ ‫דפנות זו לצד זו כמין גאם‪ ,‬עושה דופן של טפח ומשהו‪ ,‬ומעמידו‬ ‫(ולא הכשיר רב אלא בבקעה שהתקרה עשויה לתוכה‪ ,‬ולא‬ ‫בפחות מג"ט לאחת הדפנות‪ ,‬שעי"ז יש כאן דופן ד"ט ע"י לבוד‪,‬‬ ‫באכסדרה שאינה עשויה לחלל הסוכה)‪ .‬לרש"י אומרים פי תקרה‬ ‫שזה רוב מז"ט שזה שיעור הכשר סוכה‪( ,‬וביותר מג"ט ומחצה לא‬ ‫באכסדרה גם אם אין לה דפנות כלל‪ ,‬ולתוס' איירי שיש לה ב'‬ ‫סגי‪ ,‬משום דפחות מד"ט לא חשיב בשום דוכתא)‪ .‬ואם הדפנות‬ ‫דפנות סמוכות‪ .‬בסוכה העשויה כמבוי‪ ,‬שהדפנות זו מול זו מודה‬ ‫זו כנגד זו‪ ,‬כמבוי‪ ,‬צריך לעשות מחיצה ד"ט ומשהו‪ ,‬ולהעמידה‬ ‫אביי שלא אומרים פי תקרה יורד וסותם‪( .‬י"ח – י"ט‪.).‬‬ ‫פחות מג"ט סמוך לאחת הדפנות‪ .‬והנה רבא מחדש דין לגבי‬ ‫צוה"פ בדופן של הטפח‪ ,‬י"א שכוונתו שיחלק טפח לשתים ויעשה‬ ‫בהמה המשמשת לדופן‪ ,‬ר"י (כ"ג‪ ).‬מכשיר (אא"כ סמך עליה‬ ‫ממנו צוה"פ‪ ,‬וי"א שמועיל או טפח או צוה"פ‪ ,‬וי"א שצריך גם טפח‬ ‫הסכך‪ .‬תוס')‪ ,‬ור"מ פוסל‪ ,‬י"מ (כ"ד‪ ).‬טעמא דר"מ משום שמחיצה‬ ‫וגם צוה"פ‪ ,‬וכן הלכה‪ .‬והיכא שעשה פס ד"ט נחלקו הראשונים‬ ‫העומדת ברוח אינה מחיצה‪ ,‬וי"מ משום שמחיצה שאינה עשויה‬ ‫אם צריך צוה"פ‪ ,‬ואם עשה דופן ז"ט לכו"ע א"צ צוה"פ‪( .‬ז‪.).‬‬ ‫בידי אדם אינה מחיצה‪ ,‬ונ"מ במחיצה שהעמידה בנוד תפוח‪ .‬ואין‬ ‫טעמו של ר"מ מדרבנן גזירה שמא תמות או שמא תברח‪ ,‬דודאי‬ ‫סוכה שיש לה ב' דפנות‪ ,‬והטפח שבדופן השלישית הוא מחוץ‬ ‫לחלל הסוכה‪ ,‬רב אשי הכשיר בזה כמו דמהני לגבי לחי‪( .‬י"ט‪.).‬‬ ‫‪56‬‬ ‫או אבל שאין לו מצוה להיות טרוד חייב‪ ,‬ואבל אינו פטור אלא‬ ‫ר"מ פוסל מדאורייתא‪ ,‬שהרי ר"מ מיקל וסובר שאין טומאת גולל‬ ‫מתפילין ביום הראשון)‪ .‬ומקור האי פטורא הוא או מ"בשבתך‬ ‫בדבר שיש בו רוח חיים‪.‬‬ ‫בביתך ובלכתך בדרך"‪ ,‬ומ"ויהי אנשים אשר היו טמאים"‬ ‫דופן סוכה שברוח מצויה היא מתנודדת פסולה‪ ,‬ואם משתמש‬ ‫(מטמאים א"א ללמוד היכא שכבר נתחייב במצוה‪ ,‬וא"א ללמוד‬ ‫טמאים מ"בשבתך בביתך" כיון שפסח יש בו כרת)‪ .‬וכתב רש"י‬ ‫בענפי אילן רכים לדפנות צריך לקושרם בהוצא ודפנא‪ ,‬ולא‬ ‫שהפטור הוא אפי' בשעת חנייתם‪ ,‬וכתבו התוס' והרא"ש שדווקא‬ ‫חוששים שמא ישתמש באילן‪( .‬כ"ד‪.):‬‬ ‫היכא שאם יעסקו בסוכה יתבטלו מן המצוה פטורים‪ ,‬אבל היכא‬ ‫שאפשר לקיים שניהם חייבים‪ .‬אבל הר"ן כתב שאפי' באפשר‬ ‫לקיים שניהם פטורים‪ ,‬אמנם היכא שא"צ לטרוח כלל כדי לקיים‬ ‫שניהם יצא ידי שניהם ומהיות טוב אל יקרא רע‪ .‬חתן ושושביניו‬ ‫וכל בני החופה פטורים מסוכה‪ ,‬ומה שלא יעשה החופה בסוכה‬ ‫י"מ משום שמא יתייחדו עם הכלה כשילך לצרכיו‪ ,‬וי"מ משום‬ ‫דיני עשית הסוכה‬ ‫שהחתן מצטער לשחק עם כלתו בסוכה של ג' דפנות‪ ,‬ונ"מ‬ ‫אלו מקומות ראויים לסוכה‪ -‬בראש הספינה‪ ,‬אם אינה יכולה‬ ‫במקום שאין איסור יחוד אבל יש צער לחתן‪ .‬לרש"י יש תנאים‬ ‫לעמוד ברוח מצויה דיבשה פסולה‪ ,‬וברוח מצויה דים שהיא רוח‬ ‫שמחייבים עוסק במצוה לעשות מצוה אחרת‪ ,‬וכגון ק"ש‬ ‫שאינה מצויה דיבשה‪ ,‬ר"ג פוסל דבעינן דירת קבע‪ ,‬ור"ע מכשיר‬ ‫בשושביני החתן ובני החופה (ומ"מ פטורים מתפילה דבעיא‬ ‫דבעינן דירת עראי‪ ,‬ואם יכולה לעמוד גם בזה כשרה לכו"ע‪ ,‬אע"פ‬ ‫כוונה‪ ,‬וכן מתפילין משום שכרות וקלות ראש)‪ ,‬אבל להר"ן אותם‬ ‫שאינה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דים‪ .‬בראש העגלה‪,‬‬ ‫תנאים אינם חולקים על עיקר הדין‪ ,‬ורק מחייבים בק"ש משום‬ ‫לתנא דמתני' כ"ב‪ :‬כשרה ועולין לה ביו"ט‪ .‬ונחלקו הראשונים‬ ‫דליכא טירחא וליכא חסרון בשמחה‪( .‬כ"ה‪ – .‬כ"ו‪.).‬‬ ‫(תוס' ז‪ :‬ותוס' כ"ב‪ ):‬אם ר"ג שפוסל בראש הספינה פוסל גם בזה‪.‬‬ ‫בראש האילן כשרה ואין עולין לה ביו"ט‪ ,‬ואם עלה יצא יד"ח‪ ,‬ואם‬ ‫פטורים נוספים מסוכה‪-‬‬ ‫עומדת גם על עמודים ואם ינטל האילן לא תיפול עולין לה ביו"ט‪,‬‬ ‫הולכי דרכים פטורים רק בזמן הליכתם משום "תשבו" כעין‬ ‫וכתבו התוס' (כ"ג‪ ).‬דאי בעינן סוכה הראויה לשבעה סוכה ע"ג‬ ‫תדורו‪ ,‬והולכים לדבר מצוה פטורים אף בלילה משום טירדה‬ ‫אילן פסולה‪ .‬ע"ג גמל ר"י פוסל כיון שאינה ראויה לשבעה‪ ,‬ור"מ‬ ‫דמצוה‪( .‬כ"ו‪.).‬‬ ‫מכשיר כיון שמדאורייתא היא ראויה לשבעה‪ ,‬ונחלקו רש"י ותוס'‬ ‫אי איירי כשהסכך ג"כ ע"ג גמל או רק הקרקעית והדפנות‪.‬‬ ‫שומרים פטורים מסוכה בזמן שמירתם‪ ,‬והיכא שיכול לשמור‬ ‫בסוכה עצמה לרבא חייב משום שאינו ממעט בשמירתו‪ ,‬ולאביי‬ ‫כתבו התוס' (כ"ב‪ :‬ד"ה שתים) שסכך הסמוך על אילן פסול‪,‬‬ ‫פטור מפני שפטור שומר הוא בגלל "תשבו" כעין תדורו‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫דחיישינן שמא יניח חפציו על הסכך ונמצא משתמש באילן‪.‬‬ ‫חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה‪ ,‬ואפי' חולה שאין בו סכנה‪.‬‬ ‫סוכה גזולה או שאולה‪ -‬סוכה גזולה פסולה דכתיב "חג הסוכות‬ ‫(שם)‪.‬‬ ‫תעשה לך"‪ .‬והתוס' דנים שיש לפסול גם משום מצוה הבאה‬ ‫מצטער פטור מן הסוכה משום "תשבו" כעין תדורו‪ ,‬אבל משמשיו‬ ‫בעבירה‪( .‬ט‪ .).‬ואיתא בגמ' (ל"א) שלרבנן אדם יוצא יד"ח בסוכה‬ ‫חייבים‪ ,‬אמנם חובת האדם לעשות מעיקרא את הסוכה במקום‬ ‫שאולה‪ ,‬ולר"א לא יצא דכתיב "תעשה לך" משלך‪ .‬ולענין גזולה‬ ‫שאינו מצטער שם‪( .‬כ"ו‪.).‬‬ ‫המוציא את חבירו מהסוכה וישב בה כשרה לרבנן‪ ,‬משום שקרקע‬ ‫נשים ועבדים פטורים מן הסוכה מהלכה למשה מסיני‪( ,‬וקמ"ל‬ ‫אינה נגזלת והויא כשאולה‪ ,‬וכן הדין בבונה סוכה ברה"ר שזה גזל‬ ‫שאין לחייבם אע"פ שזה מ"ע שהזמן גרמא‪ ,‬משום תשבו כעין‬ ‫הרבים‪ ,‬אבל אם גזל עצים וסיכך בהם יוצא לכו"ע‪ ,‬משום שקנאם‬ ‫תדורו‪ ,‬או מט"ו ט"ו מחג המצות)‪( .‬כ"ח‪.).‬‬ ‫בשינוי מעשה ושינוי השם‪ ,‬ועוד דמשום תקנת השבים א"צ‬ ‫קטן פטור מן הסוכה‪ ,‬ואם אינו צריך לאמו (י"א שנפנה ומקנח‬ ‫לסתור את הבנין‪ .‬וכתב רש"י דהא דאיתא בגמ' שסוכה גזולה‬ ‫בעצמו‪ ,‬וי"א שניעור בלילה ואינו קורא אמא אמא) חייב בסוכה‪,‬‬ ‫פסולה היינו אם גזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש‬ ‫ושמאי מחמיר בקטן‪( .‬כ"ח‪.):‬‬ ‫הספינה בזה היא פסולה‪ .‬והתוס' כתבו דמשכחת לה בגזל עצים‬ ‫ירדו גשמים‪ ,‬מותר לפנות משתסרח המקפה‪ ,‬ואם ירד ופסקו‬ ‫ובנה מהם סוכה‪ ,‬או בבנה סוכה בחצר חבירו שלא מדעתו והוציאו‬ ‫הגשמים יכול לגמור סעודתו בביתו‪ ,‬ובישן אינו חייב לעלות עד‬ ‫בעל החצר מסוכתו וישב בה‪.‬‬ ‫שיעור ויעלה עמוד השחר‪ .‬והר"ן דן להקל שאם לא התחיל לאכול‬ ‫והתחילו גשמים יהיה פטור בכל מצטער אף לפני שתסרח‬ ‫המקפה‪ .‬ובשינה אם פסקו הגשמים צריך לעלות אם ניעור‬ ‫משעלה עמוד השחר‪ ,‬והר"ן הביא שלשיטת הגאונים י"ל שאף אם‬ ‫דיני ישיבת הסוכה‬ ‫לא ניעור חייב לעלות משעלה עמוד השחר‪ ,‬אא"כ תקפה עליו‬ ‫שנתו שהוא מצטער‪( .‬כ"ט‪.).‬‬ ‫פטור סוכה מדין עוסק במצוה‪ -‬העוסק במצוה פטור מן‬ ‫המצוה‪ ,‬וזה כולל גם שליח שהולך לעשות מצוה‪( ,‬וכן כותבי סת"ם‬ ‫תשבו כעין תדורו‪ -‬נתבאר לעיל שהולכי דרכים ושומרים‬ ‫ותגריהם ומוכרי תכלת וכדו')‪ ,‬וכן הטרוד בטירדה דמצוה פטור מן‬ ‫פטורים בזמן הליכתם או שמירתם מסוכה משום תשבו כעין‬ ‫המצוה (וכגון חתן הכונס את הבתולה‪ ,‬אבל באלמנה חייב מפני‬ ‫תדורו‪ ,‬וכן זה הטעם לפטור מצטער‪( .‬כ"ו‪ .).‬עוד מצינו שלר"א‬ ‫שאינו טרוד‪ ,‬וכן הולכים לדבר מצוה פטורים מסוכה גם בלילה‬ ‫חייבים מטעם זה לאכול י"ד סעודות בסוכה‪ ,‬ולרבנן אדרבה כיון‬ ‫משום טירדה דמצוה‪ ,‬ובטירדה דרשות כגון שטבעה ספינתו בים‪,‬‬ ‫‪57‬‬ ‫שיטת שמואל שאין מברכים על הסוכה אלא ביום הראשון‪ ,‬מפני‬ ‫שבכל יום אי לא בעי לא אכיל פטורים‪( .‬כ"ז‪ .).‬עוד מצינו (כ"ח‪):‬‬ ‫שמצותה גם בלילות‪ ,‬אבל דעת ריו"ח שמברכים על הסוכה כל‬ ‫שמטעם זה צריך לעשות סוכתו קבע ולהעלות לסוכה כלים‬ ‫שבעה‪( .‬מ"ה‪ :‬מ"ו‪.).‬‬ ‫ומ צעות נאים ולאכול ולשתות ולטייל בסוכה‪ ,‬וביתו יהיה עראי‪.‬‬ ‫עוד מצינו (י"מ בתוס' כ"ט‪ ).‬שאין להכניס קדירות ואגני דלישה‬ ‫ברכת שהחיינו על הסוכה‪ -‬בברייתא איתא שמברכים שהחיינו‬ ‫משום שבבית יש להם מקום בפני עצמו‪( .‬וי"מ דאיירי בכלי אוכל‪,‬‬ ‫על עשית הסוכה‪ ,‬ובירושלמי יש מ"ד שהעושה לעצמו יברך‬ ‫שצריך להוציאם אחר האכילה מפני שהם מאוסים)‪.‬‬ ‫לעשות סוכה‪ ,‬והעושה לאחרים י"א שיברך לעשות סוכה לשמו‬ ‫וי"א שיברך על מצות סוכה‪ ,‬וכתב הרא"ש שלהלכה העושה‬ ‫חיוב סוכה באכילה ושינה ותלמוד תורה‪ -‬באכילה מותר מחוץ‬ ‫לאחרים לא יברך‪ .‬ואם הסוכה כבר עשויה יחדש בה דבר ויברך‪.‬‬ ‫לסוכה אכילת עראי‪( ,‬לרב יוסף ב' או ג' ביצים‪ ,‬וי"א שכוונתו שיתן‬ ‫ורב כהנא בירך שהחיינו בקידוש‪ .‬וכתבו התוס' שמשמע‬ ‫ב' או ג' פעמים לתוך פיו‪ ,‬ולאביי מותר רק כשיעור טעימה בבוקר‬ ‫שכשנכנס לסוכה פעם ראשונה לא יברך שהחיינו‪ ,‬ושמא יצא‬ ‫לפני שהולך לביהמ"ד)‪ .‬ופירות לתוס' והרא"ש מותר אף בקבע‪,‬‬ ‫במה שבירך על עשית הסוכה‪ ,‬ודעת הראב"ד שאם לא אכל‬ ‫ורבינו מאיר מחמיר בקבע‪ ,‬וביין מותר‪ .‬ובשר וגבינה לרבינו פרץ‬ ‫בסוכה בלילה הראשון יברך כשבא לאכול בסוכה‪( .‬מ"ו‪ .).‬וכשהיה‬ ‫בעי סוכה ולרא"ש לא בעי סוכה‪( .‬כ"ו‪ .).‬ומי שרוצה להחמיר שלא‬ ‫מברך שהחיינו ולישב בסוכה‪ ,‬י"א שמקדים ברכת לישב מפני‬ ‫לאכול אכילת עראי רשאי‪ ,‬ואין בזה משום יוהרא ולא חשיב‬ ‫שזה חיוב היום‪ ,‬וכן הלכה‪ ,‬וי"א שמקדים לברך שהחיינו מפני‬ ‫הדיוט‪( .‬כ"ו‪ .):‬ולענין שינה אסור אפי' שינת עראי‪ ,‬לרב אשי שמא‬ ‫שתדיר קודם‪( .‬נ"ו‪.).‬‬ ‫ישן שינת קבע‪ ,‬ולרבא משום שאין קבע לשינה‪ ,‬ונ"מ אם מותר‬ ‫להניח ראשו בין ברכיו‪( .‬כ"ו‪ .).‬ולענין תלמוד תורה‪ ,‬למיגרס בעי‬ ‫סוכה אבל לעיוני לא בעי סוכה‪( ,‬משום מצטער‪ .‬רש"י)‪ .‬והר"ן‬ ‫אומר שי"א שדווקא לעיוני חייב משום שזה קבע‪ ,‬ויש להחמיר‬ ‫דיני ד' מינים‬ ‫אא"כ מיטריד‪( .‬כ"ח‪.):‬‬ ‫פסולים כלליים בכל הד' מינים‪-‬‬ ‫מצות אכילה בסוכה‪ -‬ר"א סבר שחייבים לאכול בסוכה י"ד‬ ‫גזול או שאול‪ -‬כתיב "ולקחתם לכם" וילפינן מזה שד' מינים‬ ‫סעודות‪ ,‬אחת ביום ואחת בלילה‪ ,‬ולרבנן רק כזית ראשון חייב‬ ‫שהם גזולים או שאולים פסולים‪ ,‬ומבואר בגמ' (כ"ט‪ ):‬שדין‬ ‫דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות‪ ,‬ונחלקו אם "תשבו" כעין תדורו היינו‬ ‫"לכם" פוסל דווקא ביום הראשון‪ ,‬דכתיב "ולקחתם לכם ביום‬ ‫יום ולילה או שאינו אוכל אלא אם רוצה‪ .‬וחזר בו ר"א (לרש"י חייב‬ ‫הראשון"‪ ,‬אמנם ריו"ח בשם רשב"י סובר (ל‪ ).‬שגזול פסול גם‬ ‫רק סעודה אחת בליל יו"ט ראשון‪ ,‬ויכול להשלימה‪ ,‬ולתוס' חייב‬ ‫בשאר הימים‪ ,‬מדין מצוה הבאה בעבירה‪ .‬לרב יצחק בר נחמני‬ ‫י"ד סעודות אבל לא דווקא בסוכה‪ ,‬ויכול להשלים)‪ .‬ובתוס'‬ ‫בשם שמואל אין פסול גזול בשאר הימים‪( ,‬ואין בזה משום מצוה‬ ‫מביאים שלומדים מחג המצות שצריך לאכול כשהוא תאב‪ ,‬וכן‬ ‫הבאה בעבירה כיון שחיובו מדרבנן‪ .‬תוס')‪ .‬ומבואר בגמ' שהקוצץ‬ ‫שיש חיוב לאכול כזית דגן‪ ,‬ובר"ן כתב שלומדים שיאכל שיעור‬ ‫מקרקע שגזלה נכרי מישראל לא יצא‪ ,‬משום שקרקע אינה נגזלת‬ ‫החייב בסוכה‪ ,‬וי"א שדי בכזית ומ"מ חייב בסוכה משום שכיון‬ ‫(אא"כ נשתקע שם הבעלים ממנה‪ .‬תוס')‪ ,‬והתולש הוא הגוזל‬ ‫שהוא חובה הוי אכילת קבע‪ ,‬וי"א שלומדים מחג המצות שיאכל‬ ‫ופסול משום מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬אלא יקצצנו הנכרי שאז יש‬ ‫בסוכה אע"פ שירדו גשמים‪( .‬כ"ז)‪.‬‬ ‫יאוש בידי הנכרי ושינוי רשות בידי הישראל‪ .‬וישראל הקונה‬ ‫בשביל למכור יכול לקצוץ בעצמו‪ .‬ואם קיבל לולב במתנה ע"מ‬ ‫מחלוקות ר"א ורבנן בדיני ישיבת הסוכה‪ -‬לר"א צריך לאכול‬ ‫להחזיר (מ"א‪ ):‬יצא‪ ,‬ובלבד שהחזירו‪ ,‬ונחלקו הראשונים אם צריך‬ ‫ולישן באותה סוכה כל שבעה‪ ,‬ואם עבר לסוכה אחרת ביטל‬ ‫לזה תנאי כפול וכו' או לא‪ .‬ואם החזירו אחרי שעבר זמן המצוה‪,‬‬ ‫מצותה של ראשונה‪ ,‬דכתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים"‪,‬‬ ‫או שנגנב לו האתרוג ומחזיר את דמיו‪ ,‬לא יצא יד"ח‪ .‬עוד איתא‬ ‫אמנם אם נפלה חוזר ובונה אותה (וכתבו התוס' שי"א שצריך‬ ‫בגמ' (מ"ו‪ ):‬שלא יקנה לולב לקטן (עד גיל שש או שבע) ביום‬ ‫לבנותה באותם עצים)‪ .‬ולרבנן א"צ להיות באותה סוכה כל שבעה‪.‬‬ ‫הראשון לפני שיצא בו‪ ,‬מפני שהוא קונה אבל אינו יכול להקנות‪.‬‬ ‫עוד נחלקו ר"א ורבנן אם עושים סוכה בחולו של מועד או לא‪ .‬עוד‬ ‫נחלקו שלרבנן יוצאים בסוכה שאולה ורק בגזולה לא‪ ,‬ולר"א אין‬ ‫יבש פסול בכל הד' מינים‪ ,‬ואיתא בגמ' (כ"ט‪ ):‬שלולב יבש פסול‬ ‫יוצאים בשאולה‪( ,‬אמנם בני הבית יוצאים בסוכה אחת משום‬ ‫משום דבעינן הדר וליכא‪ ,‬וביאר רש"י דבעינן מצוה מהודרת‬ ‫"תשבו כעין תדורו"‪ .‬תוס')‪( .‬כ"ז‪.):‬‬ ‫משום "זה קלי ואנוהו"‪ ,‬ולתוס' "ואנוהו" אינו לעיכובא‪ ,‬אלא כתיב‬ ‫"הדר" באתרוג‪ ,‬וילפינן לולב מאתרוג‪ ,‬והר"ן מביא מהירושלמי‬ ‫אע"ג דכתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים" המצוה היא גם בלילות‪,‬‬ ‫שיבש פסול משום "לא המתים יהללו קה"‪ .‬שיטת רבי יהודה‬ ‫דילפינן גז"ש תשבו תשבו מימי המילואים‪( .‬מ"ג)‪.‬‬ ‫(ל"א‪ ).‬שלולב יבש כשר‪ ,‬רבא ביאר שר"י מודה באתרוג‪ ,‬וטעמו‬ ‫ברכה על ישיבת הסוכה‪ -‬הנכנס לישב בסוכה מברך "לישב‬ ‫משום דלא ילפינן לולב מאתרוג‪ ,‬והגמ' מוכיחה מברייתא שגם‬ ‫בסוכה"‪ .‬לרמב"ם יקדש מעומד ויברך ואח"כ ישב משום עובר‬ ‫באתרוג ר"י מכשיר‪ ,‬וטעמו דס"ל שאין דין הדר אף באתרוג‪,‬‬ ‫לעשייתן‪ ,‬ולהרא"ש א"צ לעמוד דכיון שהמצוה נמשכת חשיב‬ ‫ו"הדר" היינו הדר באילנו משנה לשנה‪ .‬ולענין יבש בשאר הימים‪,‬‬ ‫עובר לעשייתן‪ .‬ונחלקו הראשונים אם יברך לישב לפני המוציא או‬ ‫כתבו התוס' שפסולי הדר הם בכל הימים‪ ,‬דתיקנו חכמים הדר‬ ‫אחרי המוציא‪ .‬וכתב הרא"ש שאע"פ ששינה חמורה מאכילה‬ ‫בשאר ימים זכר למקדש משום הדור מצוה‪ ,‬וכן הראב"ד והר"ן‬ ‫(ששינת עראי אסורה חוץ לסוכה) מ"מ אין מברכים על השינה‬ ‫פוסלים יבש אף בשאר הימים‪ ,‬אבל הרמב"ן מכשיר‪ .‬איתא בגמ'‬ ‫שמא לא ירדם‪ ,‬ולר"ת הברכה על האכילה פוטרת את השינה‪.‬‬ ‫(ל"א) שלולב יבש ניטל בשעת הדחק‪ ,‬וכתב הרא"ש שבשעת‬ ‫וכתב רב האי גאון שהנכנס לסוכת חבירו יברך אפי' אם לא סעד‪.‬‬ ‫הדחק מברכים על יבש‪ ,‬דכל הפסולים נמסרו לחכמים‪ ,‬אבל‬ ‫‪58‬‬ ‫נקטם ראשו‪ -‬מבואר במתני' שזה פסול בלולב הדס וערבה‪.‬‬ ‫להראב"ד אף בשעת הדחק פסול ואין מברכים עליו‪ ,‬ואינו ניטל‬ ‫אמנם באתרוג לא מוזכר שנקטם ראשו פסול‪ ,‬אלא רק שניטלה‬ ‫אלא כדי שלא תשתכח תורת אתרוג‪ .‬שיעור יבש‪ -‬כמוש כשר‪,‬‬ ‫פיטמתו פסול‪ ,‬ולרש"י הכונה לראש האתרוג‪ ,‬ולערוך רק אם ניטל‬ ‫(במתני' ל"ג‪ :‬זה מוזכר לגבי ערבה‪ ,‬וכתב הר"ן דה"ה בשאר מינים‬ ‫עם קצהו שבתוך האתרוג פסול‪ ,‬וי"מ שפיטמתו היינו שנתלש‬ ‫כשר כמוש)‪ .‬וכתבו התוס' (לגבי לולב) ששיעור יבש היינו נפרך‬ ‫העוקץ מתוך האתרוג‪ ,‬והתוס' בביאור השני ביארו שהכונה‬ ‫בציפורן ואינו תלוי בי"ב חודש‪ ,‬והר"ן מביא י"א שזה תלוי בי"ב‬ ‫שנתלש הפיטם ממקום חיבורו ונשאר כמין גומה‪ ,‬אמנם כתב‬ ‫חודש‪ ,‬ולרז"ה היינו כשיצא מכלל כמוש ועברה ממנו הלחלוחית‪,‬‬ ‫הרא"ש שאתרוג שלא היתה לו פיטמא מעולם כשר‪ .‬ובטעם פסול‬ ‫ולראב"ד והר"ן כשעבר כל מראה הירקות והלבינו פניהם‪( ,‬והדס‬ ‫נקטם כתב רש"י (כ"ט‪ ):‬שהפסול הוא משום שזה לא "הדר"‪ .‬והנה‬ ‫שעליו ירוקים אבל הם נפרכים ביד אינם כיבשים‪ ,‬מפני שאם‬ ‫לגבי הדס איתא בגמ' (ל"ג‪ ).‬שאם עלתה בו תמרה מערב יו"ט‬ ‫יכניסו אותם למים יחזרו לכמות שהיו במשמושם ובמראיהם)‪.‬‬ ‫כשר‪ ,‬עוד איתא (ל"ד‪ ):‬שלר"ט יכולים ליטול הדסים קטומים‪,‬‬ ‫ולענין יבש בלולב כתב הראב"ד שאם יבשו העלים אינו פסול‪,‬‬ ‫ושמואל סובר שהלכה כמותו‪ ,‬ושיטת הרי"ד שדווקא בהדס כשר‬ ‫ובלבד שתהא התיומת העליונה לחה‪ ,‬והרא"ש והר"ן כתבו שאם‬ ‫נקטם משום שענפיו חופים את עצו ואין קטימתו ניכרת כ"כ‪,‬‬ ‫יבשו רוב העלים פסול‪ ,‬והר"ן מביא שי"א שצריך שתתייבש גם‬ ‫והראב"ד ובעל המאור והר"ן סוברים שר"ט לא מדבר בנקטם‬ ‫רוב השדרה‪ ,‬ואינו מחוור‪ ,‬ומקרה הפוך שהשדרה יבשה ולא‬ ‫ראשו‪ ,‬אלא בנקטמו ענפי ההדס שיוצאים מצידיו‪ .‬והנה לגבי‬ ‫העלים זה לא מצוי‪ .‬ולענין יבש בהדס איתא בגמ' (ל"ג‪ ).‬שאם‬ ‫נקטם בלולב נחלקו הראשונים מה הכונה נקטם ראשו‪ ,‬התוס'‬ ‫יבשו רוב העלים ונשתיירו בראשו ג' בדי עלים לחים כשר‪ ,‬ושיטת‬ ‫(כ"ט‪ :‬ד"ה נקטם) כתבו דאיירי שנקטמו רוב העלים העליונים‪ ,‬או‬ ‫הראב"ד שבאופן זה צריך שיהיו לחים ולא כמושים‪ ,‬והר"ן חושש‬ ‫י"ל דאיירי שנקטמו שני העלים האמצעיים‪( ,‬והא דאיתא לקמן‬ ‫לדבריו‪ ,‬אבל הרא"ש כתב שכמוש דינו כלח לכל דבר‪ .‬ואם ראש‬ ‫ל"ב‪ .‬שניטלה התיומת פסול דהו"א שניטלה הוי הדר טפי מנקטם‪,‬‬ ‫ההדס יבש פסול אף אם השאר לח‪.‬‬ ‫או בנקטם פסול רק בנקטמו שתיהן‪ ,‬ובניטלה פסול אפי' באחת‬ ‫של אשירה ושל עיר הנדחת‪ -‬במתני' איתא דפסול בכל הד'‬ ‫מהן)‪ .‬והראב"ד מסתפק אם נקטם ראשו היינו בעלים העליונים‪,‬‬ ‫מינים‪ ,‬ואיתא בגמ' (ל"א‪ ):‬דאיירי באשירה דמשה‪ ,‬דכיון שהיא‬ ‫אע"פ שלא נחסר מן השדרה כלום‪ ,‬או שראשו היינו שחסר‬ ‫חייבת שריפה כתותי מיכתת שיעוריה‪ ,‬אבל סתם לולב של ע"ז‬ ‫מהשדרה‪( ,‬וכן בהדס וערבה)‪ ,‬ומביא ירושלמי שמבואר שם‬ ‫לא יטול משום דמאיס‪ ,‬אבל בדיעבד אע"ג דאסור בהנאה כשר‪,‬‬ ‫שהכונה לראש השדרה‪ .‬וכתב הר"ן שיש לפסול בנקטם ראשו‬ ‫דמצוות לאו להנות ניתנו (ולרבי יהודה מצוות להנות ניתנו‪ ,‬ובכל‬ ‫בכל שהוא‪ ,‬דעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג‪ .‬וכתב‬ ‫איסורי הנאה לא יוצא יד"ח)‪ .‬וביארו הראשונים שחילוקי הדינים‬ ‫הביאור הלכה (תרמ"ה) שבהדס וערבה רק אם נקטם מהעץ חשיב‬ ‫הם כדלהלן‪ :‬אשירה של גוי לאחר ביטול (והגביה שלא ע"מ‬ ‫נקטם ראשו‪ ,‬ושיעור הקטימה מסתבר שהוא בכל שהוא‪.‬‬ ‫לקנות)‪ -‬לר"ת יצא בדיעבד‪ ,‬אבל לכתחילה לא כיון דמאיס‬ ‫נפרצו עליו‪ -‬במתני' איתא שזה פוסל בלולב הדס וערבה‪ .‬ולגבי‬ ‫למצוה‪ ,‬ולפי הר"ן כשרה לכתחילה‪ ,‬דכיון דשרי להדיוט לא מאיס‬ ‫לולב (כ"ט‪ ):‬שיטת רש"י שנחתכו העלים וחיברם ע"י אגודה‪,‬‬ ‫לגבוה‪ .‬ואם ביטלו ביו"ט הדין תלוי בספק אם יש דיחוי אצל‬ ‫ופסול משום שאינו הדר‪ ,‬וכתב הר"ן שזה פוסל בנחתכו רוב‬ ‫מצוות‪ .‬ואם לא ביטלה הנכרי‪ -‬ביום הראשון פסול משום דבעינן‬ ‫העלים‪ ,‬אבל במיעוטם כשר אא"כ השדרה לא מכוסה בעלים‪.‬‬ ‫"לכם"‪ ,‬ובשאר הימים י"א שיצא בדיעבד‪ ,‬דכיון שיכולה לבוא לידי‬ ‫ולתוס' נפרצו היינו שנחלק כל עלה לשתים‪( ,‬וכתב הרא"ש דאיירי‬ ‫ביטול לא מיכתת שיעורה‪( ,‬וכן תקיעה בשופר של ע"ז או חליצה‬ ‫ברוב העלים‪ ,‬והר"ן הוסיף שנפרץ רוב כל עלה ועלה) אבל איירי‬ ‫במנעל של ע"ז יצא בדיעבד)‪ ,‬ולר"ת לא יצא בדיעבד‪ .‬ובאשירה‬ ‫שהעלים מחוברים‪ .‬ולגבי הדס (ל"ב‪ ):‬ביאר רש"י שנפרצו היינו‬ ‫דישראל שהדין שאין מועיל בה ביטול‪ ,‬לפי ביאור א' בתוס' לא‬ ‫נשרו‪ ,‬והרא"ש מביא שבעל העיטור מפרש שנפרצו היינו שנסדקו‬ ‫יצא יד"ח‪ ,‬ולפי ביאור ג' בתוס' יצא יד"ח בדיעבד היכא שלא נטעו‬ ‫לשניים ושלש‪ ,‬וכ"כ הר"ן‪ ,‬והרא"ש עצמו מבאר שהכונה שנשרו‬ ‫מתחילה לכך‪ ,‬ואפי' ביו"ט ראשון דבעינן "לכם" יצא‪ .‬ואשירה‬ ‫רוב העלים ולא נשאר רוב העבות‪( .‬וכתב הר"ן שי"א שאם יש ג'‬ ‫דמשה‪ ,‬או של ישראל ונטעו מתחילה לכך לא יצא יד"ח אף‬ ‫עלים בכל שורה‪ ,‬ונשר אפי' עלה אחד‪ ,‬פסול‪ ,‬אבל דעת הרא"ה‬ ‫בדיעבד‪ .‬והר"ן מביא מהראב"ד שמשמשי ע"ז של גוי היכא‬ ‫שאם נשארו ב' עלים בכל שורה כשר‪ ,‬וכתב הר"ן שאין ראוי להקל‬ ‫שהע"ז עצמה ביד הגוי יוצא יד"ח אף ביו"ט ראשון‪ ,‬כיון שאם הגוי‬ ‫בכך)‪ .‬ולגבי ערבה (ל"ג‪ ):‬כתב הרא"ש שכאן גם התוס' מודה‬ ‫יבטל את הע"ז יתבטלו גם המשמשים‪ ,‬והר"ן דן לומר שהיכא‬ ‫שנפרצו היינו נשרו‪.‬‬ ‫שאין המשמשים ביד הגוי לא יהני שיבטל את הע"ז‪ .‬ולענין פסול‬ ‫אשירה משום מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬כתבו התוס' (ל‪ .‬ד"ה משום)‬ ‫דינים כלליים בד' מינים‪-‬‬ ‫שאין לפוסלו כיון שלא מחמת הגזל נעשתה המצוה‪ .‬ולגבי אתרוג‬ ‫מהם הד' מינים‪ -‬כתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר‬ ‫כתבו התוס' (ל"ה‪ .‬ד"ה לפי) שבלולב של אשירה רק ביו"ט שני‬ ‫כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל"‪ ,‬ולמדו חז"ל ש"פרי עץ‬ ‫צריך להגיע לטעם זה‪ ,‬דביו"ט ראשון פסול משום שאין בו דין‬ ‫הדר" היינו אתרוג (ל"ה‪ ,).‬י"א משום ש"פרי עץ" היינו שטעם עצו‬ ‫ממון‪ ,‬ובדבר שאינו ראוי לאכילה לכו"ע בעינן שיהיה בו דין ממון‪.‬‬ ‫ופריו שוה‪ ,‬וי"א ש"הדר" הוא מלשון הדיר‪ ,‬והיינו שהוא כמו דיר‬ ‫וברא"ש מביא שיש גורסים שהפסול הוא משום מצוה הבאה‬ ‫שכשבאים הקטנים עדיין הגדולים קיימים‪ ,‬וי"א ש"הדר" היינו‬ ‫בעבירה‪ ,‬וס"ל שלא שייך כתותי מיכתת שיעורא באתרוג‪ ,‬דאין לו‬ ‫שדר באילנו משנה לשנה‪ ,‬וי"א מלשון אידור שזה ביוונית דבר‬ ‫שיעור‪ ,‬ושיעור כאגוז או כביצה הוא משום שבפחות לא נגמר‬ ‫הגדל על כל מים‪ .‬ו"כפות תמרים" היינו לולב שהוא כף של עץ‬ ‫הפרי‪ .‬ובשם ר"י הביא הרא"ש שא"א לפסול כאן משום מצוה‬ ‫התמרים‪ ,‬ולא יקח חרותא (ל"ב‪ ).‬מפני שא"א לכופתו‪ ,‬ולא אופתא‬ ‫הבאה בעבירה‪ ,‬כיון שלא יוצא יד"ח מחמת העבירה עצמה‪ ,‬אלא‬ ‫משום שאין ב ה ענפים לכופתם‪ ,‬ולא כופרא משום שהוא משרט‬ ‫הפסול הוא מחמת כתותי מיכתת שיעוריה‪ ,‬דבעינן שיהא מינכר‬ ‫את הידים ואינו "דרכי נועם"‪ ,‬ולא יקח שתים דכתיב "כפת" חסר‪.‬‬ ‫לקיחתה‪ ,‬כדאמרינן גבי פלפלין‪.‬‬ ‫‪59‬‬ ‫ד' מינים מעכבים זה את זה‪ -‬איתא בגמ' (ל"ד‪ ):‬שארבעת‬ ‫ו"ענף עץ עבות" (ל"ב‪ ):‬היינו הדס שעליו מכסים את עצו‪ ,‬אבל‬ ‫המינים מעכבים זה את זה‪ ,‬דכתיב "ולקחתם" שתהא לקיחה‬ ‫זית אין העלים מכסים זה את זה‪ ,‬ובדולבא אין העלים מכסים את‬ ‫תמה‪ ,‬וכתבו התוס' שדעת בה"ג שאם נטל את המינים בזה אחר‬ ‫העץ‪ ,‬והירדוף פוצע את הידים (ואינו "דרכי נועם‪ ,‬וי"א שאינו‬ ‫זה כשר‪ ,‬ודבר תימה הוא‪ ,‬ורק אם נטלם יחד ולא חיברם באגד‬ ‫"והאמת והשלום אהבו" לרש"י משום שזה סם המות‪ ,‬ולתוס'‬ ‫כשר לחכמים ופסול לר"י‪ .‬והר"ן כתב בשם הרמב"ן שאפי' אם אין‬ ‫משום שפוצע את הידים)‪ .‬וערבי נחל בא למעט צפצפה‪( .‬ל"ג‪.):‬‬ ‫לו כעת את כל הד' מינים‪ ,‬ונטל חלקם ואח"כ השלים יצא‪ ,‬אלא‬ ‫שיעורי ד' מינים‪ -‬שיעור לולב ג' טפחים ועוד טפח כדי לנענע‬ ‫שאין ראוי לברך אא"כ יודע שיוכל להשלים‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬ואמר שמואל (ל"ב‪ ):‬ששיעור הדס וערבה זה ג' טפחים‪ ,‬ושל‬ ‫נטילת הלולב וברכתו‪ -‬נוטל את הלולב בימינו כיון שיש עימו‬ ‫הלולב ד' טפחים כדי שיהיה גבוה טפח מעל ההדס‪ ,‬ולריו"ח‬ ‫עוד ב' מינים‪ .‬ומברך על נטילת לולב‪ ,‬כיון שהוא גבוה משאר‬ ‫השדרה של הלולב צריכה להיות טפח מעל ההדס‪ .‬ושיעור טפח‬ ‫מינים‪( .‬ל"ז‪ .):‬וצריך ליטול את המינים בדרך גדילתם‪( .‬מ"ה‪.):‬‬ ‫של ההדס היינו שישית מאמה בת ה' טפחים‪ ,‬ונחלקו הראשונים‬ ‫והתוס' (ל"ט) דנים מתי יברך ויקיים דין עובר לעשייתן‪ ,‬אם יברך‬ ‫אם זהו גם שיעור הטפח הרביעי של הלולב או ששם שיעורו‬ ‫כשלוקח את הלולב לפני לקיחת האתרוג‪ ,‬או שיהפוך אחד‬ ‫בטפח שלם‪ .‬ולגבי אתרוג (ל"ו‪ ):‬לר"מ צריך שיהיה כאגוז ולר"י‬ ‫מהמינים ויברך‪ ,‬או שיתכוון שלא לצאת יד"ח ויברך‪ ,‬או שיכול‬ ‫כביצה‪ ,‬ונחלקו הראשונים (ל"ה‪ ).‬אם זה מדין שיעור‪ ,‬או משום‬ ‫ליטול כדרכו וחשיב עובר לעשייתן כיון שלא נגמרה המצוה עד‬ ‫שבפחות מזה אינו גמר פרי‪ ,‬ונ"מ אם אומרים בזה כתותי מיכתת‬ ‫אחרי הנענוע‪ .‬ואיתא בגמ' (מ"ה‪ :‬מ"ו‪ ).‬שי"א שמברכים על הלולב‬ ‫שיעוריה‪ ,‬כמו כן מצינו (שם) שפלפלין אינם "פרי עץ הדר" משום‬ ‫רק ביום הראשון שהוא מדאורייתא‪ ,‬וי"א שמברכים על הלולב כל‬ ‫שאם יקח אחד לא מינכר לקיחתו‪.‬‬ ‫שבע ת הימים‪( ,‬ואע"פ שזה דרבנן שייך לומר וציונו משום "לא‬ ‫בל תוסיף בד' מינים‪ ,‬ודין אגידת הלולב‪ -‬בגמ' (ל"א‪ :‬ל"ו‪):‬‬ ‫תסור")‪ .‬וכתבו הראשונים שלהלכה מברך בכל פעם שנכנס לאכול‬ ‫מבואר שלר"י לולב צריך אגד אם יאגוד במין שאינו ממין הלולב‬ ‫ולשתות ולישן אפי' כמה פעמים ביום‪.‬‬ ‫עובר בבל תוסיף‪ ,‬אבל לרבנן שלולב א"צ אגד אינו עובר באגדו‬ ‫זמן הנטילה‪ -‬כל היום כשר לנטילת לולב‪ ,‬ואין לאכול לפני נטילת‬ ‫במין אחר‪ .‬וכתבו התוס' (ל"א‪ ):‬שהנוטל מין אחר מחוץ לאגד‬ ‫בדרך גדילתו עובר בבל תוסיף לכו"ע‪ .‬ואם מוסיף על כמות הד'‬ ‫לולב‪ ,‬ואם שכח והתחיל לאכול‪ ,‬אם אין שהות לגמור סעודתו‬ ‫מינים‪ ,‬כתבו התוס' (ל"ד‪ :‬ד"ה ערבי) שאינו עובר אפי' למ"ד לולב‬ ‫ול יטול אח"כ יפסיק ויטול‪ ,‬ואם יש שהות ליטול אח"כ‪ ,‬בחול‬ ‫צריך אגד‪ ,‬ורק אם הוסיף מין אחר עובר בבל תוסיף‪ .‬והרא"ש‬ ‫המועד יכול לסיים סעודתו וליטול אח"כ‪ ,‬והגמ' דנה אם יש מצוה‬ ‫מביא שהרמב"ם כתב שבהדס אפשר להוסיף משום נוי מצוה‪,‬‬ ‫להפסיק שמא יפשע ולא יטול‪ ,‬וביו"ט ראשון שזה דאורייתא דעת‬ ‫אבל בשאר המינים אם הוסיף או גרע פסול‪ ,‬וחכמי פרובינצא‬ ‫רבי זירא שצריך להפסיק‪ ,‬אמנם כתב הר"ן שאם התחיל יותר‬ ‫הקשו עליו וחזר בו והכשיר הכל‪ .‬ואם בא להוסיף הדס שוטה‪,‬‬ ‫מחצי שעה לפני שהגיע הזמן א"צ להפסיק‪ .‬ל"ח‪.‬‬ ‫בה"ג פוסל‪ ,‬ור' נטרונאי סובר שעדיף להוסיף הדס עבות‪ ,‬ואם אין‬ ‫כמה ימים נוטלים לולב‪ -‬מדאורייתא נטילת לולב במקדש היא‬ ‫לו עבות יכול להוסיף הדס שוטה‪ .‬והר"ן כתב שאין חילוק בין‬ ‫שבעת ימים‪ ,‬ובשאר המקומות יום אחד‪ ,‬דכתיב "ושמחתם לפני‬ ‫הוסיף מהד' מינים לבין הוסיף מינים אחרים‪ ,‬אלא החילוק הוא‬ ‫ד' אלוקיכם שבעת ימים"‪ .‬ואחרי החורבן תיקן ריב"ז שגם במדינה‬ ‫שאם ההוספה היא לנאותו כשר‪ ,‬ולכן יכול להוסיף הדסים וערבות‬ ‫יטלו את הלולב ז' ימים‪( .‬מ"א‪ .).‬ואמנם בשבת אין נוטלים לולב‪,‬‬ ‫ולא לולב ואתרוג‪ .‬ובמתני' (ל"ו‪ ):‬מבואר שהיו מאנשי ירושלים‬ ‫גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר‪ ,‬ואף אם חל יו"ט ראשון בשבת‬ ‫שאגדו בגימוניות של זהב‪ ,‬מלבד האגד שהיה ממין הלולב‪ ,‬ואין‬ ‫אין נטילתו דוחה שבת‪ ,‬אמנם לפני החורבן בא"י שהיו בקיאים‬ ‫בזה בל תוסיף משום שהיה זה לנוי בעלמא ולא להכשר מצוה‪.‬‬ ‫בקביעא דירחא היתה נטילת לולב ביו"ט דוחה שבת‪ ,‬כיון‬ ‫איתא בגמ' (ל"ג‪ ).‬שאף לרבנן שלולב א"צ אגד‪ ,‬מצוה לאוגדו‬ ‫שנטילתו בגבולין ביום הראשון היא מדאורייתא‪ ,‬וא"צ לזה לימוד‬ ‫משום "זה קלי ואנוהו" אך אינו מעכב בדיעבד‪ ,‬עוד איתא בגמ'‬ ‫מיוחד‪ ,‬שהרי אין בזה אלא טלטול בעלמא‪ ,‬והא דילפינן מ"ביום"‬ ‫(ל"ד‪ ):‬שאין אוגדים את האתרוג יחד עם שאר המינים‪ ,‬דהא לא‬ ‫שנוטל אפי' בשבת‪ ,‬היינו לר"א דס"ל שמכשירי לולב דוחים שבת‪.‬‬ ‫כתיב "וכפת תמרים" אלא "כפת תמרים"‪ .‬עוד איתא בגמ' (ל"ג‪):‬‬ ‫בתחילה היו מביאים את הלולבים לביהמ"ק מערב שבת‪ ,‬והיו‬ ‫שאם הותר האגד ביו"ט מותר לעונבו‪ ,‬ולר"י אסור‪.‬‬ ‫אומרים שכל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא שלו במתנה‪ ,‬וכיון‬ ‫חציצה בנטילת לולב‪ -‬לרבה צריך שמקום האחיזה יהיה בלא‬ ‫שבאו לידי סכנה תיקנו שכל אחד נוטל בביתו‪( .‬מ"ג מ"ד)‪.‬‬ ‫אגד משום שזה חוצץ ואין זו לקיחה‪ ,‬וכן אין להכניס את הלולב‬ ‫כל אחד מישראל חייב בנטילת לולב‪ ,‬דכתיב "ולקחתם" בלשון‬ ‫לאגודה אחרי ההדסים מפני שיפלו עלים מההדס וזה חציצה‪ ,‬וכן‬ ‫רבים‪( .‬מ"א)‪ .‬ואשה פטורה‪ ,‬אמנם מותר לאשה לטלטל את‬ ‫לא יחתוך את הלולב מלמטה שמא ישארו עלים חתוכים והוי‬ ‫הלולב ביו"ט אע"פ שאינה חייבת בנטילתו‪ .‬וקטן היודע לנענע‬ ‫חציצה‪ ,‬וכן אין לאחוז את הלולב ע"י דבר אחר דבעינן לקיחה‬ ‫חייב בלולב‪( .‬מ"ב)‪.‬‬ ‫תמה‪ ,‬ורבא חולק על כל הדינים הללו‪ ,‬וסובר שדבר שבא לנוי‪ ,‬או‬ ‫מין במינו‪ ,‬אינו חוצץ‪ ,‬ולקיחה ע"י אחר שמה לקיחה‪ .‬ל"ז‪.‬‬ ‫מותר להחזיר את הלולב למים בשבת‪ ,‬ולר"י ביו"ט מותר גם‬ ‫להוסיף מים‪ ,‬ובחוה"מ גם להחליף‪( .‬מ"ב‪.).‬‬ ‫מנין הד' מינים‪ -‬לרבי ישמעאל ג' הדסים ב' ערבות לולב אחד‬ ‫ואתרוג אחד‪ ,‬ור"ט סובר כרבי ישמעאל לענין המנין אלא שמכשיר‬ ‫אתרוג שהוקצה למצוותו‪ -‬איתא במתני' (מ"ה‪ ).‬שמותר לאכול‬ ‫בקטומין‪ ,‬וכן סובר שמואל להלכה‪ ,‬ולר"ע נוטל אחד מכל מין‪.‬‬ ‫אתרוג של תינוקות ביום השביעי‪ .‬שיטת ריו"ח (מ"ו‪ ):‬שדווקא של‬ ‫(ל"ד‪.):‬‬ ‫תינוקות מותר מפני שלא הוקצה למצוה גמורה‪ ,‬אבל של גדולים‬ ‫אסור אף ביום השביעי אחרי שיצאו בו‪ ,‬משום שהוקצה לז' ימים‪,‬‬ ‫‪60‬‬ ‫אע"פ שיש לו שם לווי‪ .‬ענביו מרובות מעליו פסול‪ ,‬ואם מיעטם‬ ‫ולר"ל אף של גדולים מותר אחרי שיצאו בו‪ ,‬דלא הוקצה אלא‬ ‫אפי' ביו"ט (שאסור משום מתקן‪ ,‬ור"ש מתיר ביש לו הושענא‬ ‫למצוות‪ .‬וכן נחלקו ריו"ח ור"ל היכא שהקצהו רק לחלק מהימים‬ ‫אחריתי משום דס"ל דבר שאין מתכוון מותר) כשר‪ ,‬דדיחוי‬ ‫אם מותר באותו יום אחרי שיצא בו או רק למחרת‪ .‬וי"א שאתרוג‬ ‫מעיקרא לא הוי דיחוי‪ ,‬ואפי' אם מיעט אחרי האגידה כשר‪ ,‬דאגד‬ ‫אסור גם בשמיני (לרש"י משום מיגו דאתקצאי‪ ,‬ולתוס' גזירה אטו‬ ‫הזמנה בעלמא הוא‪ .‬ובנקטם ראשו ועלתה בו תמרה ביו"ט‬ ‫סוכה)‪ .‬ובני חו"ל בתשיעי מותרים‪ ,‬ובשמיני ספק שביעי מחלוקת‪.‬‬ ‫משנאגד‪ ,‬זה תלוי בספק אם יש דיחוי בדבר שנראה ונדחה וחזר‬ ‫ורבי חנינא היה אוכל מהאתרוג באמצע סוכות‪ ,‬וצ"ל שהיה מקצה‬ ‫ונראה‪ .‬ענבים אדומים או שחורים פוסלים‪ ,‬אפי' בכמה מקומות‪,‬‬ ‫כולו ליום הראשון ומקצתו לשאר הימים‪.‬‬ ‫אבל בירוקים כשר‪( .‬ל"ג)‪.‬‬ ‫פסולי ודיני ערבה‪ -‬לרש"י לכתחילה מצוה בערבי נחל ממש‪,‬‬ ‫נענוע הלולב‪-‬‬ ‫ולא של בעל ושל הרים‪ ,‬והרא"ש כתב שהכונה למין הגדל על‬ ‫היכן מנענעים‪ -‬מנענע בשעת הברכה‪ .‬תוס' ל"ז‪ . :‬עוד מנענע‬ ‫הנחל‪ ,‬ולר"ן מרבים מ"ערבי" של בעל ושל הרים‪( .‬ל"ג‪ .):‬צפצפה‬ ‫בהלל כשמתחיל את המזמור של "הודו לד' " וכן בסוף אותו‬ ‫פסולה‪ ,‬והיינו שיש לה קנה לבן והעלה שלה עגול ופיה דומה‬ ‫מזמור (וי"א בתחילת הודו ובסוף הודו)‪ ,‬ובאנא ד' הושיעה נא‪,‬‬ ‫למגל‪ ,‬אמנם חילפא גילא כשרה אע"פ שפיה דומה למגל‪( .‬ל"ד‪.).‬‬ ‫ולב"ש מנענעים אף באנא ד' הצליחה נא‪ .‬וכתבו התוס' שנהגו‬ ‫לומר הודו אחרי שהש"ץ אומר יאמר נא ויאמרו נא וגם אז‬ ‫פסולי ודיני אתרוג‪ -‬אתרוג ערלה פסול‪ ,‬י"א לפי שאין בו התר‬ ‫מנענעים‪.‬‬ ‫אכילה‪ ,‬וי"א דבעינן גם שיהא בו דין ממון‪ ,‬ונ"מ במעשר שני‬ ‫דרך הנענוע‪ -‬הגמ' אומרת שצריך לעשות מוליך ומביא ומעלה‬ ‫בירושלים לר"מ שהוא ממון גבוה‪ .‬ולרבנן שמע"ש ממון הדיוט‪,‬‬ ‫ומוריד (כמו בשתי הלחם)‪ ,‬ובירושלמי איתא שצריך לנענע ג"פ‬ ‫וכן בתרומה טהורה‪ ,‬לכתחילה לא יטול (י"א מפני שמכשירה‬ ‫על כל דבר ודבר‪ ,‬והירושלמי מסתפק אם הכין חד והכין חד או‬ ‫לקבל טומאה‪ ,‬וי"א מפני שמפסידה במשמוש הידים)‪ ,‬ואם נטל‬ ‫הכין והכין חד‪ ,‬והיינו אם מונים ההולכה וההבאה לשתים או‬ ‫יצא‪( .‬ל"ה‪ .).‬אתרוג של תרומה טמאה פסול לפי שאין בו התר‬ ‫לאחד‪ ,‬ונחלקו הראשונים אם עבדינן לחומרא משום חביבות‬ ‫אכילה‪ .‬של דמאי לב"ה יצא כיון דאי בעי מפקר נכסיה וחזי ליה‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬או לקולא משום שזה דרבנן‪ .‬עוד נחלקו הראשונים אם‬ ‫ולב"ש פסול דס"ל שדמאי אסור לעניים‪ .‬עלתה חזזית‬ ‫מנענע לד' רוחות ולמעלה ולמטה‪ ,‬או לב' רוחות ולמעלה ולמטה‪.‬‬ ‫(אבעבועות) והיא ניכרת במשמוש היד (רא"ש‪ ,‬וכתב שזה פוסל‬ ‫וכן נחלקו אם צריך לכסכס בלולב או לא‪ ,‬ומתי צריך לכסכס‪ .‬ל"ז‪:‬‬ ‫אף בשאר הימים)‪ ,‬על רובו או בב' וג' מקומות או בחוטמו פסול‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ניטלה פיטמתו נתבאר לעיל בנקטם ראשו‪ ,‬ואם ניטל העוקץ‬ ‫שלמטה‪ ,‬לרש"י כשר‪ ,‬ויש פוסלים‪ .‬נקלף פסול‪ ,‬לרש"י אם נקלף‬ ‫דינים פרטיים בכל אחד מהמינים‪-‬‬ ‫כולו והגליד כשר ובמקצתו פסול‪ ,‬ולר"ח רק במקצתו כשר‪,‬‬ ‫פסולי ודיני לולב‪ -‬נפרדו עליו לכאן ולכאן כשר‪ ,‬ולר"י יאגדו‬ ‫ולראב"ד אפי' במיעוטו אם זה בכמה מקומות פסול משום מנומר‪,‬‬ ‫מלמטה‪( .‬כ"ט‪ .):‬ציני הר הברזל כשרות אם ראשו של זה מגיע‬ ‫ובחוטמו פסול אפי' במשהו‪( .‬ל"ה‪ .):‬נסדק פסול‪ .‬ניקב פסול בנקב‬ ‫לצד עיקרו של זה‪ .‬לולב שנסדקו ראשי העלים שלו או השדרה‬ ‫מפולש‪ ,‬ויש פוסלים אף אם ניקב עד חדרי הזרע‪ .‬נימוח מבפנים‬ ‫כשר‪ ,‬אבל אי עביד כהימנק שראשו מתפצל לכאן ולכאן כאילו‬ ‫וחדרי הזרע קיימים ספק‪ .‬תפוח סרוח כבוש שלוק לבן מנומר‬ ‫יש לו ב' שדראות פסול‪ .‬ולולב כפוף שראשו כפוף כאדם גיבן‪ ,‬או‬ ‫עגול‪ ,‬פסולים‪ .‬שניים מחוברים יחד מחלוקת‪ .‬כושי לאביי כשר‪,‬‬ ‫קווץ (שיש בשדרתו קוצים‪ ,‬והערוך פירש שיש בו קמטים)‪ ,‬פסול‪.‬‬ ‫ולרבא זה פסול לבני א"י וכשר לבני בבל‪ ,‬ודומה לכושי פסול‪.‬‬ ‫לולב דסליק בחד הוצא (שיש לו עלים רק מצד אחד‪ ,‬וי"מ שאין‬ ‫בוסר (לרש"י כפול הלבן ולתוס' שלא נגמר הפרי) ר"ע פוסל‬ ‫עליו כפולים)‪ ,‬פסול‪ ,‬ונחלקו הראשונים אם פסול רק ביום‬ ‫וחכמים מכשירים‪( .‬ל"ו‪ .).‬גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת‬ ‫הראשון או בכל הימים‪ .‬לולב עקום כמגל‪ ,‬אם העקמימות היא‬ ‫פסול‪ .‬חסר פסול ביום הראשון ובשאר הימים כשר‪ ,‬ואם ניקבוהו‬ ‫לפניו פסול‪ ,‬ואם לאחריו כשר‪ ,‬ואם לצדדים מחלוקת‪ .‬חרות‪,‬‬ ‫עכברים לל"ק פסול אף בשאר ימים‪ .‬אתרוג שא"א לאחוז שתים‬ ‫ששדרתו קשה ונעשה כחריות דקל‪ ,‬פסול‪ ,‬ודומה לחרות שרק‬ ‫ביד אחת לרבי יוסי כשר ולרבי יהודה פסול‪( .‬ל"ו‪.):‬‬ ‫התחיל להתקשות כשר‪ .‬ניטלה התיומת והיינו שני העלים‬ ‫דיני לולב ואתרוג בשביעית‪ -‬במתני' איתא שאין לקנות‬ ‫האמצעיים העליונים שהם מדובקים כתאומים פסול‪ .‬נחלקה‬ ‫אתרוג בשביעית מעם הארץ‪ ,‬מפני שאין מוסרים לעם הארץ דמי‬ ‫התיומת עד העלים שלמטה מהם מחלוקת‪( ,‬וכתב הרא"ש‬ ‫שביעית יותר ממזון ג' סעודות (לרש"י מדכתיב "לאכלה" ולא‬ ‫שדווקא אם התיומת היתה מחוברת ונחלקה פסול‪ .‬והר"ן מביא‬ ‫לסחורה‪ ,‬ולתוס' שמא לא יזהר במעות לנהוג בהם קדושת‬ ‫שיש מחמירים אפי' בנחלקה מיעוטה של תיומת‪ ,‬וכתב שראוי‬ ‫שביעית)‪ ,‬אלא יקנה לולב ויתן לו אתרוג במתנה‪ ,‬ואם לאו יבליע‬ ‫להחמיר בזה‪ .‬וי"מ שהכונה שהעלים שהם גדלים שניים שניים‬ ‫דמי האתרוג בלולב‪ .‬הגמ' דנה למה בלולב אין קדושת שביעית‬ ‫ומחוברים בגבם נחלקו‪ ,‬שאז אם נפרדו רוב העלים ורוב כל עלה‬ ‫ובאתרוג יש‪ ,‬והגמ' אומרת שבלולב של שביעית יש קדושת‬ ‫ועלה פסול‪ ,‬וכתב הר"ן שלפי זה אפי' אם נסדק כל העלה האמצעי‬ ‫שביעית‪ ,‬דילפינן מ"לאכלה" שיש קדושת שביעית בכל דבר‬ ‫כשר)‪( .‬ל"ב‪.).‬‬ ‫שהנאתו וביעורו שוה‪ ,‬ולולב מכבדים בו את הבית ועי"ז הוא‬ ‫פסולי ודיני הדס‪ -‬צריך שיהיו עליו מכסים את עצו‪ .‬וכן צריך‬ ‫מתכלה‪ ,‬אמנם כיון שהלולב גדל בשישית אין בו קדושת שביעית‪,‬‬ ‫שיהיה ג' עלים בכל קן (לרש"י צריך שיצאו ג' עלים מכל עוקץ‪,‬‬ ‫ואמנם באתרוג סובר תנא דמתני' דאזלינן בתר לקיטה ולכן יש בו‬ ‫ולתוס' והרא"ש מספיק שלש בשורה אחת)‪ .‬דעת הראב"ד‬ ‫קדושת שביעית‪ ,‬ולכן צריך לקבל את האתרוג במתנה או להבליעו‬ ‫שמצוה שכל ההדס יהיה עבות‪ ,‬ולעיכובא מספיק רוב‪ ,‬וי"א‬ ‫בלולב‪ .‬וי"א שאף אתרוג דינו כשאר פירות האילן שקדושת‬ ‫שהעבות בראש ההדס הוא לעיכובא‪( .‬ל"ב‪ .):‬הדס מצראה כשר‬ ‫‪61‬‬ ‫שייך בגבולין מדאורייתא יום אחד‪ ,‬משא"כ ערבה שאין בה חיוב‬ ‫שביעית תלויה בזמן החנטה‪ .‬והנה בראשונים יש מבארים‬ ‫בגבולין מדאורייתא כלל‪ ,‬או מפני שיוצא בערבה שבלולב‪( .‬מ"ד‪.).‬‬ ‫שהטעם שאין קדושת שביעית בלולב הוא משום שאין בעצים‬ ‫מצות ערבה בשבת‪ -‬מצות ערבה אין לחוש בה להעברת ד"א‬ ‫קדושת שביעית‪ ,‬ובאחרונים מבארים הדברים שלא יסתרו את‬ ‫ברה"ר כמו בלולב‪ ,‬מפני שהיא מסורה רק לשלוחי בי"ד‪ ,‬אמנם‬ ‫הגמ'‪( .‬ל"ט מ')‪.‬‬ ‫כדי שלא יבואו לזלזל בלולב תיקנו שרק ביום השביעי היא תדחה‬ ‫שבת‪ ,‬כדי לפרסם שהיא מן התורה‪ ,‬ובזמננו אף ביום השביעי‬ ‫אינה דוחה שבת‪ ,‬משום שאין אנו בקיאים בקביעא דירחא‪ ,‬ובא"י‬ ‫מצוות חג הסוכות‬ ‫י"א שיום השביעי לא חל בשבת‪ ,‬וי"א שהוא חל בשבת ומ"מ אינה‬ ‫דוחה כמו לבני בבל‪( .‬מ"ג‪.):‬‬ ‫קריאת ההלל‪ -‬בכל יום מימי חג הסוכות וכן בשמיני עצרת‬ ‫גומרים את ההלל‪( .‬מ"ח‪ .).‬כולם חייבים בקריאת ההלל‪( ,‬ונשים‬ ‫מצות ערבה כיצד‪ -‬היו מלקטים ממוצא מורביות ערבה שאורכם‬ ‫פטורות‪ .‬תוס')‪( .‬ל"ח)‪ .‬מצוה לברך לפני ההלל‪ .‬המנהג בתחילה‬ ‫י"א אמה‪( ,‬ולשבת היו מלקטים מערב שבת ומניחים אותם‬ ‫היה שאחד קורא את ההלל ומוציא את הרבים יד"ח‪ ,‬והיו עונים‬ ‫בגיגיות של זהב כדי שלא יכמשו)‪ ,‬וזוקפים אותם (בדרך גדילתם)‬ ‫הללוי'ה אחרי כל דבר שהש"ץ אומר‪ ,‬ואם קטן מקרא אותו צריך‬ ‫על היסוד כדי שיהיו מוטים אמה על המזבח‪ ,‬והיו תוקעים‬ ‫לענות אחריו מילה במילה‪ ,‬ותבוא עליו מארה‪ .‬במקומו של רבא‬ ‫ומריעים ותוקעים בשעת זקיפת הערבה‪.‬‬ ‫היה המנהג לומר הללוי'ה אחרי אמירת הש"ץ הללוי'ה ואחרי‬ ‫הגמ' מוכיחה שמצות ערבה אינה רק בזקיפה וכנ"ל אלא גם‬ ‫אמירת הללו את ד'‪ ,‬וכן לומר הודו ואנא ד' הושיעה נא ואנא ד'‬ ‫בנטילה‪ ,‬מדאיתא בברייתא שחיבוט ערבה דוחה שבת‪( .‬מ"ג‪.):‬‬ ‫הצליחה נא אחרי הש"ץ‪ ,‬ורק הש"ץ היה אומר ברוך הבא והיו‬ ‫ונחלקו הראשונים אם חיבוט היינו נענוע‪ ,‬או שיחבוט ב"פ או ג"פ‪.‬‬ ‫יוצאים מדין שומע כעונה‪ .‬וכתבו התוס' שבזמננו לא נהגו כמנהג‬ ‫ונחלקו בגמ' אם אדם יוצא יד"ח בערבה שבלולב אם חזר‬ ‫שהזכיר רבא‪ .‬יש שנהגו לכפול פסוקים בסוף ההלל‪ ,‬מאודך כי‬ ‫והגביהה‪ ,‬או לא‪( .‬מ"ד‪.):‬‬ ‫עניתני‪ ,‬או מאנא ד'‪ ,‬וכל מקום ינהג כמנהגו‪ .‬ויש נוהגים לומר הודו‬ ‫שיעור ערבה בגבולין‪ -‬י"א ג' בדי עלים לחים‪ ,‬וי"א אפי' עלה‬ ‫אחרי אמירת הש"ץ יאמר נא ויאמרו נא‪.‬‬ ‫אחד בבד אחד‪ ,‬וכתב הר"ן שאורכה יהיה כשיעור הערבה‬ ‫שבלולב‪ .‬וכתב רש"י שנהגו להביא ענפים ארוכים ויפים‪( .‬מ"ד‪.):‬‬ ‫שמחה‪ -‬מצוה לשמוח בכל ח' ימי החג‪ ,‬ובזמן ביהמ"ק אין שמחה‬ ‫אלא בבשר דכתיב "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת"‪ ,‬ואם חל‬ ‫הקפת המזבח‪ -‬בכל יום מימי הסוכות היו מקיפים את המזבח‬ ‫היום השביעי בשבת אין אוכלים בשר שלמים ביום השמיני‪,‬‬ ‫פעם אחת‪ ,‬ובשביעי ז"פ‪ .‬י"א שהיו מקיפין עם הלולב‪ ,‬וי"א עם‬ ‫ושמחים בכסות נקיה ויין ישן‪( .‬מ"ב‪.):‬‬ ‫הערבה‪( .‬מ"ג‪ .):‬ואנו נוהגים להקיף את הבימה עם הלולב‪( .‬ר"ן)‪.‬‬ ‫קרבנות החג‪ -‬כ"ד משמרות כהונה היו‪ ,‬וכל שבוע היתה עובדת‬ ‫משמרת אחרת‪ ,‬וברגלים היו כל המשמרות עולות לרגל‪ ,‬והמשמר‬ ‫הקבוע היה מקריב תמידים נדרים ונדבות ופר העלם דבר של‬ ‫ציבור ושעירי עבודת כוכבים ועולות קיץ המזבח‪ ,‬וכן היו בני אותו‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫משמר אוכלים קרבנות אלו וחולקים בעורות של העולות‪ .‬ושאר‬ ‫הלל ושמחה (שלמי שמחה) נוהגים בשמיני עצרת כמו בשאר ימי‬ ‫כל המשמרות היו מקריבים וחולקים בקרבנות הבאות מחמת‬ ‫חג הסוכות‪( .‬מ"ח‪.).‬‬ ‫הרגל‪ ,‬ובכל יום מימי הרגל היו מקריבים י"ד כבשים ושני אילים‬ ‫ושעיר אחד‪ ,‬והיו מקריבים בימי החג בס"ה ע' פרים ביום הראשון‬ ‫לענין מה שמיני הוא רגל בפני עצמו‪-‬‬ ‫י"ג ובשני י"ב וכן הלאה‪ .‬והיו מחלקים את הפרים לפי סדר‬ ‫סוכה ולולב אין מצוותם נוהגת ביום השמיני‪( .‬וכשגומר לאכול‬ ‫המשמרות באופן שלא היתה משמרת מקריבה פר יום אחר יום‬ ‫בשביעי לא יפרק את הסוכה שמא תזדמן לו סעודה‪ ,‬אבל יכול‬ ‫(חוץ מהמשמרת הראשונה שהיתה מקריבה גם ביום השני)‪ ,‬אלא‬ ‫להוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה לצורך שמיני עצרת‪ ,‬ואם‬ ‫מתחילים במשמרת שלא הקריבה פרים אתמול‪ ,‬ונמצא שכל‬ ‫רוצה לאכול בסוכה בשמיני יפחות בה ד' טפחים)‪( .‬מ"ח‪.).‬‬ ‫משמרת הקריבה ג' פרים חוץ משתי משמרות‪ ,‬והיו משמרות‬ ‫ניסוך המים לת"ק אינה שייכת בשמיני‪ ,‬ולר"י מנסכים אף‬ ‫שהיו מקריבות ביום אחד ב' כבשים (חוץ מביום השביעי)‪ .‬בלחם‬ ‫בשמיני‪( .‬מ"ח‪.).‬‬ ‫הפנים היו כל המשמרות חולקות ברגלים‪( .‬נ"ה‪.):‬‬ ‫שהחיינו‪ -‬יש מחלוקת בגמ' אם מברכים שהחיינו בשמיני‪,‬‬ ‫מצות ערבה‪-‬‬ ‫ולהלכה מברכים‪( .‬מ"ז‪.).‬‬ ‫חיובה מדאורייתא ומדרבנן‪ -‬לאבא שאול לומדים מצות ערבה‬ ‫פרי החג‪ -‬בכל יום מימי החג היו קרבים כמה פרים‪ ,‬ביום הראשון‬ ‫במקדש מדכתיב "ערבי נחל" בלשון רבים‪ ,‬ולרבנן זה הלכה למשה‬ ‫י"ג ובהמשך הימים פוחת פר אחד בכל יום‪ ,‬וכל המשמרות היו‬ ‫מסיני‪( ,‬וכתבו התוס' שלרבא שאול בעינן "לכם" בערבה‪ ,‬ולרבן‬ ‫מקריבות פרים אלו לפי סדר‪ ,‬והם כנגד ע' אומות‪ ,‬אבל ביום‬ ‫לא בעינן לכם)‪ .‬ובגבולין ריו"ח אמר שמצות ערבה בגבולין היא‬ ‫השמיני אין מקריבים אלא פר אחד‪ ,‬כנגד ישראל‪ ,‬ואין מקריבים‬ ‫מצות נביאים‪ ,‬וי"א שזה מנהג נביאים‪ ,‬ונ"מ אם מברכים‪ ,‬ולמעשה‬ ‫אותו לפי סדר המשמרות אלא מפייסים עליו‪( .‬מ"ח‪ .‬נ"ה‪.):‬‬ ‫אין נוהגים לברך‪ .‬בגבולין אין נוהגת מצות ערבה אלא ביום‬ ‫לינה‪ -‬צריך ללון בירושלים בליל מוצאי שמיני כמו בליל מוצאי‬ ‫השביעי‪ ,‬ולא תיקנו מצוה זו כל שבעה כמו בלולב‪ ,‬מפני שלולב‬ ‫יו"ט ראשון‪( .‬מ"ז‪.):‬‬ ‫‪62‬‬ ‫שירה‪ -‬בכל ימי החג היו אומרים חצי מזמור‪ ,‬וביום השמיני היו‬ ‫אומרים מזמור שלם‪( .‬מ"ח‪.).‬‬ ‫ברכה‪ -‬בשמיני לא אומרים בתפילה את יום חג הסוכות הזה‪ ,‬אלא‬ ‫את יום השמיני חג עצרת הזה‪ .‬וי"א שמברכים בשמיני את המלך‪.‬‬ ‫(מ"ח‪.).‬‬ ‫אבילות‪ -‬מי שמת לו מת לפני סוכות‪ ,‬יו"ט ראשון מבטל ממנו‬ ‫שת ה"שבעה"‪ ,‬ויום השמיני נחשב עוד ז' ימים לגבי ה"שלושים"‪,‬‬ ‫ויחד עם ז' ימי החג נמצא שעברו כ"א יום מהשלושים‪( .‬תוס'‬ ‫מ"ח‪.).‬‬ ‫ישיבה בסוכה לבני חו"ל‪ -‬לל"ק לכו"ע יושבים בסוכה בחו"ל‬ ‫בשמיני‪ ,‬ויש מחלוקת אם יברך לישב בסוכה או לא‪ ,‬ולל"ב לכו"ע‬ ‫לא יברך‪ ,‬ולענין הישיבה יש מחלוקת‪ ,‬ולהלכה ישב ולא יברך‪.‬‬ ‫וכתב הר"ן שגם בזמננו שבקיאים בקביעא דירחא יש לישב‬ ‫בסוכה בשמיני בחו"ל‪ .‬ולענין ההזכרה בתפילה ובקידוש יאמר‬ ‫"שמיני חג עצרת הזה"‪( .‬מ"ז‪.).‬‬ ‫שמחת בית השואבה וניסוך המים‬ ‫שמחת בית השואבה היתה בשביל ניסוך המים‪.‬‬ ‫ניסוך המים‪ -‬היו ממלאים מהשילוח צלוחית מחזקת ג' לוגין‬ ‫(ולר"י לוג אחד)‪ ,‬וכשהגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו‪ .‬היה‬ ‫שמחת בית שואבה בשבת‪ -‬לתנא דמתני' שמחת בית השואבה‬ ‫עולה לכבש ופונה לשמאלו (ולא היה מאריך ללכת דרך מזרח כדי‬ ‫לא היתה נוהגת בשבת ויו"ט‪ .‬ובברייתא איתא שלרבי יוסי ברבי‬ ‫שלא יתעשנו הנסכים בעשן המערכה)‪ ,‬והיו שם שני ספלים (י"א‬ ‫יהודה החליל דוחה שבת‪ ,‬והגמ' מוכיחה שהמחלוקת היא בשיר‬ ‫של כסף וי"א של סיד) מערבי של מים מזרחי של יין‪ ,‬ואם החליף‬ ‫של בית השואבה‪ ,‬ונחלקו אם שמחה יתירה דוחה איסור שבות‬ ‫יצא‪ .‬והיו אומרים למנסך הגבה ידך‪ ,‬לפי שאין הצדוקים מודים‬ ‫של החליל‪( .‬נ')‪.‬‬ ‫בניסוך המים ופעם אחת ניסך אחד ע"ג רגליו ורגמוהו כל העם‬ ‫באתרוגיהן‪ .‬והיו הנסכים יורדים לשיתין (י"א שהיו עמוקים עד‬ ‫סדר שמחת בית השואבה‪ -‬במוצאי יו"ט הראשון של חג היו‬ ‫התהום‪ ,‬ונבראו מששת ימי בראשית‪ ,‬וי"א שזה היה חלל בין‬ ‫הכהנים והלויים יורדים לעזרת נשים‪ ,‬והלויים היו מנגנים ושרים‬ ‫המזבח לכבש‪ ,‬ומה שמצינו שדוד חפר את השיתין או שזה שיטה‬ ‫שם בכלי שיר רבים מאד‪ ,‬על ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל‬ ‫שלישית או שנתמלאו צרורות ודוד פינה אותם)‪ .‬וכשהיו מנסכים‬ ‫לעזרת נשים‪ ,‬וחסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם עם‬ ‫היו פוקקים את השיתין‪ .‬נסכים מועלים בהם עד שירדו לשיתין‪.‬‬ ‫אבוקות בידיהם ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות‪ ,‬והיו‬ ‫מים או יין שנתגלו פסולים לגבי המזבח‪( .‬מ"ח‪ – .‬נ‪.).‬‬ ‫שם מנורות שגובהם נ' אמה‪ ,‬ובכל מנורה היו ד' ספלי זהב‪ ,‬וד'‬ ‫סולמות שעליהם ד' פרחי כהונה‪ ,‬וביד כל אחד כד שמן של ל' לוג‬ ‫ניסוך המים בשבת‪ -‬היו מנסכים מים בשבת‪ ,‬אלא שהיו‬ ‫כדי למלא לכל ספל‪ ,‬והאור היה גדול עד שהיתה אשה יכולה‬ ‫ממלאים את המים בערב שבת‪ ,‬ומניחים אותם בלשכה בחבית‬ ‫לברור חיטים ע"י אור זה (אבל אסור לעשות כך)‪ .‬והנשים היו‬ ‫שאינה מקודשת (או משום שמקודשת מקדשת אף שלא מדעת‬ ‫יושבות מלמעלה (ולא למטה או בחוץ מפני שכשנהגו כך הגיעו‬ ‫ואין שיעור למים ויפסלו המים בלינה‪ ,‬או גזירה שמא יאמרו לדעת‬ ‫לידי קלות ראש)‪ .‬אמרו מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא‬ ‫נתקדשו‪ ,‬או גזירה שמא יאמרו שמילאום לקידוש ידים ורגלים‪.‬‬ ‫ראה שמחה מימיו‪( .‬נ"א – נ"ג)‪.‬‬ ‫(נ‪.).‬‬ ‫ההליכה לשאיבת המים‪ -‬שני כהנים היו עומדים בשער העליון‬ ‫היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים‪ ,‬וכשקרא הגבר היו תוקעים‬ ‫בחצוצרות להודיע שהגיע הזמן ללכת למלא מים מהשילוח‪ ,‬והיו‬ ‫יוצאים למלא מים‪ ,‬וכשהגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו‬ ‫ותקעו‪ ,‬והיו מאריכים בתקיעה זו עד שהגיעו לשער היוצא מעזרת‬ ‫נשים להר בית לכיוון מזרח‪ ,‬ושם הפכו פניהם למערב ואמרו‬ ‫אבותינו וכו' ואנו לי'ה עיננו‪( .‬נ"א‪.):‬‬ ‫‪63‬‬ 64 65 66