ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

בסיעתא דשמיא
לישנא קלילא
סיכום בקצרה לתלמוד ירושלמי עם ביאור הגרח"ק זצוקללה"ה
יבמות כו - .נה | :ע"פ סדר ש"ס ירושלמי עוז והדר | גליון 48
כו דעת שמואל בחדשים שלמים בהכרת העובר ולידה ,ר' ניחא שקיבל מר' חייה דסתמא דמתני' כר"מ ,דאפשר דאי"ז שחייבים עליו כרת ,ולר' יהושע כל שחייבים עליו מיתת
בי"ד ,והלכה כר"ש התימני. ברכיה אמר דר' בא אמר בשם שמואל ,דאשה יולדת או סתמא ,אף אם פירש רבך מסברא].
לרע"א יום ,פי' יולדת בא' בחודש העשירי ,או לרע"ב או לרע"ג מאימתי מונים ג' חדשי הבחנה ,החולצת מונה משעת מיתת פ"ד הט"ו
שנקלט הזרע תוך ג' ימים ,או לרע"ד כדס"ל לחכמים דעד ג' ימים מעל"ע בעלה הראשון ,היוצאת בגט ,לר"ח ורב משעת נתינת הגט ,ולר' כח שמעון בן עזאי הביא ראיה לקיים דברי ר' יהושע,
הזרע נקלט ,וילה"ק דמאידך ר' בא אמר לעיל בשם אבוה יוחנן ושמואל משעת כתיבת הגט ,והק' שמואל לרב דאי שמצא מגילת יוחסין בירושלים שכתוב בה איש פלוני ממזר
דשמואל דחדשים שלמים רק לענין הכרת העובר ,ולא לענין משעת נתינה וחייש' ליחוד יש לפסול דהוי גט ישן דהכותב גט מאשת איש דהוי מיתת בי"ד.
לידה ,אבל י"ל דשאני יולדת לז' דיולדת אף למקוטעין ,משא"כ יולדת
ונתחיידה עמו הוי גט ישן ולב"ש פוטר בגט זה ,וב"ה אוסרין ,ור"ח הק' לר' ביאור המח' מאיזה איסור הוי ממזר ,לר"ע ילפי' מ'לא יקח
גיטיהן נכתבו ש נשים דב' נימא כתיבה משום דאי יוחנן לט' דיולדת לשלמים ,והיינו מדכ' 'הרבה ארבה' פי' הרבה בגי' רי"ב,
איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו' ,וכיון דכ' בפרשת עריות דהזרע נקלט עד ג' ימים[ ,אמנם לעיל התבאר לשמואל דהזרע עד ג' ימים
'ערות אשת אביך' וגו' ,יצאה אשת אב לסמוך ללא יבא ממזר וכל שהוא ,מותרת וזו אסורה זו נימא ,אחד ביום ונתנו שונים בזמנים
מעל"ע] ,דדרשו כל שהוא בהרבה נולד לז' חדשים כנ"ל בארבה פי' ואמרו דמה שהק' רב לשמואל [א.ה .פי' שהשיב רב בעלמא לקו'
בלא יבוא הוי ממזר ואף דאשת אב במיתה מ"מ דריש ללשון דלא יבוא, שיחיה.
שמואל הנ"ל] ,היינו קו' ר"ח לר' יוחנן ,ומה שהק' ר' יוחנן לר"ח [ואף דלא יגלה כנף אביו דריש ר"י להלן פרק נושאין ,ללמד לאנוסת אביו
ימי עיבור בהמה וחיה טהורה ,רב אמר לר' חייא בר אשי דאין [א.ה .כנ"ל] היינו קו' שמואל לרב ,והלכה דמונה לגט משעת שהיא בלאו ,מ"מ אין ללמוד לר"י דאיכא ממזר מחייבי לאוין ,ולא כמבואר
בבבלי] ,ואילה"ק מאלמנה לכה"ג דאין הולד ממזר אף דהוי איסור לחוש על חמורתו שתלד אלא בין ימי לבנה שנ"ד לימי החמה כתיבה אם לא נתייחדה.
לאו ,ו היינו דהק' לר' סימאי דמן הכל היה עושה ר"ע ממזרים ,אבל לר"ע שס"ה ,והא דריב"ל אמר דנקבה של בקר של מלכות של
אנטונינוס נרבעה מבקר של רבי ויש שהקדימו לילד ויש אירוסין ונישואין לאבלים ,תנן לר' יוסי כל הנשים יתארסו מיד ,מלבד דמתני' כיון דמחזיר גרושתו לאו 'שאר' ל"ק ,ורש"י פי' דרישא דמתני' כר'
שאיחרו לילד מט' חדשים כמבואר בבכורות ,ומבואר דמקדימים האלמנה מפני האיבול ,והיינו נשים לא יתארסו עד ל' יום ,אבל סימאי אבל הראשונים נח' עליו ,אבל י"ל שאני אלמנה לכה"ג שולדה
אנשים רק לאחר ג' רגלים שישכח את הראשונה ,משא"כ נשים דסגי חלל דכ' בה 'ולא יחלל זרעו'.
ומאחרים ,י"ל דשאני בהמה טהורה שמקדימה ומאחרת ,משא"כ
טמאה ,והא דיעל שהיא טהורה יולדת בזמנה כדכ' 'הידעת עת בכל דהו ,אמנם אם אין לו בנים מותר מיד י"מ אחר ל' יום אלא דאי"צ ר"ש התימני דריש דאשת אב מיוחדת שחייבין עליה כרת
לדת יעלי סלע וגו' שהן אכזריות ובשעה שכורעות לילד עולות לראש ג' רגלים ,וי"א אפי' תוך ל' ,וכן אם אין לו מי שישמשו מותר מיד ,בידי שמים הולד ממזר ,אף כל חייבי כרת בכלל ,ואילה"ק
וכן אם היו לו בנים קטנים מותר מיד ,כר"ט שאמר לאחות מנדה שהיא בפרשת עריות וחייבים עליו כרת ,והבא עליה אין הולד ממזר,
הסלע כדי שיפול הולד לארץ וימות ,אבל הקב"ה 'תספר ירחים
תמלאנה וידעת עת לדתנה' ומזמין להם נשר לקבל הולד בכנפיים ,אשתו כשהיה בבית הקברות לקבור את אשתו ,שתכנוס לאחר ז' אבל י"ל דשאני נדה דלא כ' ביה 'שאר'.
לגדל בניו ,ואף שהיא אבילה ,כיון דנזדמנה לו שרי ,א"נ משום דתרחם על ר' יהושע דריש כאשת אב שחייבים עליה מיתת בי"ד והולד י"ל דשאני חיה טהורה דהוי כבהמה טמאה.
בני אחותה יותר מאחרת ,ומ"מ לא הכירה בעלה עד ל' יום אמנם מי ממזר אף כל חייבי בי"ד.
הצריכות ג' חדשי הבחנה ,תנן במתני' לת"ק ארוסות צריכות הבחנה ,שלא קיים פריה ורביה י"א דמותר לבעול מיד.
ולד פגום ,אף לר' יהושע דהבא על אחותו אין הולד ממזר
כיון דס"ל לר"מ כל היוצאת בגט צריכה הבחנה וכן שמתה בעלה ,פ"ד הי"ב
אבל נקבה שנולדה להם פסולה דכל חייבי כריתות הולד פגום ,וילפי'
ולאפוקי ממאנת ואנוסה ,דגזר ר"מ בכל היוצאת בגט אף דליכא למיחש לולד ,מעשה בי"ב יבמות שנפלו לפני יבם אחד ,ורצו כולן
בבבלי בק"ו מאלמנה לכה"ג דאין איסורה שוה בכל ,זרעה פסול לכהונה ,וכן וע"כ דלא חייש רק לולד ,דא"כ ארוסות ינשאו מיד ,ומסייע
להתייבם ,וכשלא רצה היבם לפרנס כ"כ הרבה ,הסכימו
לר"ש דגוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר גוי משום לא לר"מ [א.ה .פי' מסייע דטעמא דר"מ משום חשש גיטין ,שיירי הקרבן] מר'
הנשים לזון כל אחת חודש א' בשנה את כולן ,ורבי קיבל ע"ע
תתחתן ,ועבד משום 'לא יהיה קדש' ,מ"מ נקבה שלהם פסולה[ ,וכן גדולה דממאנת אי"צ הבחנה ,ויוצאת בגט צריכה הבחנה ,ור'
את חודש העיבור והתפלל עליהם ,ולאחר ג' שנים באו
אמרו בדעת רב להלן]. יהודה חשש לולד ולכך ארוסה וקטנה נשואה ,אי"צ הבחנה ,אבל אנוסה
הנשים עם ל"ו תינוקות ,ואמרו לרבי שעיר תינוקות באו
צריכה המתנה ,ור' יוסי חשש לולד וגט לאפוקי ארוסה וכן אנוסה
אי"צ לשאול בשלומו ,לפי שרצו לקבל את מזונות חודש העיבור .ההלכה מאיזה איסור הולד ממזר ,תנן דהלכה כר"ש התימני להמתין דאשה מזנה מתהפכת ,וכדתנן במתני' דלר' יוסי כל הארוסות ינשאו
דחייבי כריתות הולד ממזר ,לרב בכל חייבי לאוין הולד כשר מיד [מלבד אלמנה] ,ומסייע לר' יוסי [דהכי טעמא דר' יוסי ,שיירי
הקרבן] מר' אבא בר ירמיה דאנוסה אי"צ להמתין ג' חדשים ,עובד אדום הגיתי התברך מהארון שהיה בביתו ג' חדשים[ ,דהורה רב לבן עכו"ם הבא על בת ישראל שהוא כשר ,ושלא
ילך בדרך שיראה בה את שמואל] ,ולשמואל אף חייבי לאוין ז' [דטמאה ,בנים ב' חודש כל ,כלותיו ולח' לאשתו ונולדו
דלא תפסי קידושין הולד ממזר דכיון דלא תפסי קידושין הולד ממזר,
ואף אם ודאי נבעלו דכל סתם גויה כודאי נבעלה והטעם כיון וטהורה ז' ועיבור באותם ז' ימים] ,ויחד עם ח' בניו ,נמצא ס"ב
[כדמצינו דלר"ע לא תפסי קידושין והולד ממזר] ,והטעם דהלכה כר"ש היתה נשואה ,מ"מ כיון דדעתה בנים כדכ' 'כל אלה מבני עובד אדום וגו' ששים ושנים'. דבסתם מזנה ומתהפכת[ ,א.ה .ואף אם
להתגייר ,מתהפכת כמבואר בבבלי כתובות לז.].
התימני פי' ר' יוסי ב"ח ,כיון דיצאה אשת אב מכלל העריות דכ' גיורת שבויה ושפחה נח' ר"י ור"י לשי' ,לר' יהודה צריכות חלץ או ייבם לא' פוטר לכל הנשים שבאותו בית ,דכ' 'ונקרא
'ונכרתו הנפשות העושות' ,ללמד על ממזר בכל ערוה שהיא בכרת ,ואף להמתין דהן בחזקת זונות ,ולר' יוסי אי"צ להמתין דכל היכא דליכא שמו בישראל בית חלוץ הנעל' ,בית שניתר בחליצה אחת,
דאשת אב במיתה מ"מ כלל העריות בכריתות ,והנה ר' יוסי ב"ח גט ,חשש ולד באנוסה הוא חשש רחוק ,וגיורת שראתה דם ,לר' יהודה ואף ביאה כחליצה הפוטרת מזיקה ,וה"נ בביאה פוטר לזיקה ונעשית
מטמא מעל"ע פי' בתורת מעל"ע ,והיינו משעת הטבילה ,ולר' יוסי כאשתו ,ואם היתה א' כשרה וא' פסולה אם יחלוץ לפסולה אבל יליף ללמד חיוב חטאת רק בדבר שזדונו כרת ,ולא כשזדונו
לא יפסול את הכשרה ,ואמרו בבבלי כאן שנה רבי 'לא ישפוך אדם מי בורו לאו ,מדכ' 'ואם נפש אחת תחטא בשגגה וגו' בעשתה אחת ממצות ה', דיה שעתה כיון דאין לטמאות מעל"ע ,אמרי' דיה שעתה.
ולכאו' אף אוכלי שקצים בכלל ,אבל ילפי' 'מעיני' בפר העלם ואחרים צריכים לו' ,ואם מייבם יכול ליבם את הכשרה.
הלכה במח' ר"י ור"י ,ר"ח ור' יוסי ור' אמי הורו כר' יוסי בולד ,האם מותר להערים ,תנן הגדול יכול לייבם אפי' ד' יבמות של דבר של ציבור מעיני בשגגת ע"ז ,דוקא דבר שחייבים על זדונו
וילה"ק הלא פשיטא דר"י ור"י הלכה כר' יוסי ,וכ"ת משום ד' אחין ,ואין להוכיח דשרי להערים ויוכל הגדול לייבם כדי כרת ,וחטאת יחיד ילפי' מציבור תחתון מעליון ,וכ"ת דומיא דע"ז
דרבי אמר דנראין דברי ר' יהודה בולד ודברי ר' יוסי בדמים ,לקיים המצוה ,א"נ כדי לזכות בנכסי המת ,מהא דר"ט נשא ג' מאות דאיכא מיתת בי"ד י"ל כיון דיצא ע"ז ללמד על חייבי כריתות
הלא כל מקום שאמר רבי נראין עדיין היא מח' [מלבד עיגול נשים בימי רעבון כדי להאכילן בתרומה ואף שלא חפץ בהם ,כיון [ומשמע דיצא ללמד על אחרים ,ולפי"ז אי"צ לגז"ש] ,והא דר"י ב"ח לא
של דבילה שאינו חיבור למשקין טמאין שנפלו עליו ,ומ"מ לר' יהודה נוטל דשאני ר"ט שכל אחת ראויה לו להצילה מרעבון ,משא"כ כשיש אזיל ע"פ הכלל כדאמר בממזר לעיל ,י"ל דשאני חטאת שכל
ג' אצבעות על ג' אצבעות ,ולחכמים נוטל רק מקום משקה ,ואמר רבי נראין
שאר אחים שגם יכולים לייבם ,אבל ר' יודן בי ר' ישמעאל המצוות נכללו בחיוב קרבן ,וע"כ ילפי' כעין הפרט ,אבל הכא
ד' ר"י בדבילה לחה וד' חכמים ביבשה ,אבל שאני התם דלא פליגי ר"י
לא נכללו כל עריות לממזר. היה מערים. וחכמים אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא].
פ"ד הט"ז
איסור אחות אשתו ויבמתו ,אסור רק מחיים ,דכ' 'אשה אל אחותה
פ"ד הי"ג ר' יוחנן הורה כר' יוסי דמתני' דארוסות אי"צ הבחנה ,ואילה"ק מ"ט
הנושא חלוצתו או קרובת חלוצתו או מחזיר גרושתו משנשאת, הורה כיחיד נגד סתמא דמתני' ,כיון דת"ק היינו ר"מ ואמרו
לא תקח לצרור עליה בחייה' ,אבל לאחר מיתה אף אם גירשה או
לר"ע יוציא והולד ממזר דס"ל יש ממזר מחייבי לאוין ,ואף קרובת דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי ,ויש שהק' דהוי סתם לאחר מח' [א.ה.
נשאת לאחר ומתה ,אחותה מותרת. חלוצתו כיון דחלוצה הוי כאשתו דס"ל חליצה קנין ,וילפי' בבבלי מדכ' 'בית ו אף דהכא הוא סתם ואח"כ מח' מ"מ מבואר להלן דס"ל לר' יוחנן דהלכה
יבמה שמתה מותר באחותה ,ואף באמה דבטלה זיקה למפרע, חלוץ הנעל' דהכתוב קראו בית ,ולחכמים אין הולד ממזר. כסתם במקום מח'] ,אבל אמרו דשאני הכא דלא שנה לסתמא לבד
המחזיר גרושתו משנשאת פסלה מהכהונה ,ואף מלאכול והא דתנן במתני' רק להיתר אחותה ,כיון דאם חלץ ליבמתו אלא סתמא ויחיד[ ,אבל אי"ל דהכא לא אמרי' הלכה כסתם מחמת
ומתה מותר באחותה ,אבל באמה אסור דנראית הזיקה לפטור בה, דתנא אחר שנה למח' כיון דאדרבה אם כשרבי שנה סתם בבית אביה כהן דהלא להנשא כבר פסולה משנתגרשה ,אבל אין בתה
ואסורה אף בקרובות.
לאחר מח' הלכה כסתם ודאי דגם אם אחר שנה דהלכה חללה ,וכשרה לכהונה דכ' 'כי תועבה היא' אבל אין וולדה
כסתם משום דרבי לא מצא בזה מח'] עוד אמרו דמח' ואח"כ וסתם דדוקא תועבה ,ולא דמי לאלמנה לכה"ג דבניה חללין.
רבן גמליאל לאחר מח' יחיד ויחיד ולא אחר מח' יחיד ורבים והסתם כיחיד.
הנושא קרובת גרושתו לכו"ע יוציא והולד ממזר דגרושתו הוי פ"ה ה"א
האם יש גט או מאמר או בעילה או חליצה זא"ז ,לר"ג חל רק כז סתם מתני' ,לר' יוחנן רבנן אא"כ פירש לך רבך אחרת ,כאשתו.
הגט הראשון שנתן ליבמתו לאסור קרובים ,ולא הגט שנתן לשניה ולר"ל כר"מ אא"כ פירש לך רבך אחרת ,אבל לא פליג ר"ל פ"ד הי"ד
דהלכה כסתם מתני'[ ,ואין להוכיח דפירוש הרב דוקא מאיזה איסור הולד ממזר ,לר"ע כל קורבה שהיא בלאו כגון וה"ה ב' יבמין ביבמה אחת ,וכן מאמר לאסור קרובים ולהצריך גט ,וכן
שקיבל כך ולא מסברא ,מהא דאמרו לר' יוחנן דדוקא ליה אנוסת אביו לר' יהודה דדריש מלא יגלה כנף אביו ,ולשמעון התימני כל בעילה אבל בעילה בשניה הוי זנות ,וכן חליצה ולחכמים יש גט
דחליצת קטנה כשרה היינו בגדול עומד ע"ג] ,וגט דבעי מדעת י"א אף מדעת אחר גט דגט דוחה ומשייר ,וכן יש מאמר אחר מאמר דמאמר קונה פ"ה ה"ב
עשה מאמר תחילה ,מאמר ואח"כ נתן גט צריכה חליצה אף
האשה ,וי"א דאי"צ דעת האשה ,דומיא דגט אשה דמהני בע"כ. ומשייר ,משא"כ אחר בעילה וחליצה שנפקעה הזיקה לגמרי.
דאם בא עליה אחר המאמר ,יוצאת בגט ללא חליצה ,מ"מ כיון דמאמר לא
פ"ה ה"ה
קונה קנין גמור ,צריכה גט למאמר וחליצה לזיקה ,ומהא דתנן דצריכה קנין מאמר ,פי' נותן ליבמתו כסף או שוה כסף ואומר לה הרי
חליצה משמע דאינו מיבם ש"מ דגט פוטר יותר ממה שקנה יבם א' בב' יבמות ,מאמר ומאמר או מאמר וביאה ,צריכות ב' את מקודשת לי ,לחכמים אינו קונה קנין גמור אלא אוסרה לאחין,
מאמר ,ואם אמר שפוטר רק למאמר ,לא הוי גט כלל ,דאי"ז גיטין וחליצה לא' מהן ,מאמר וגט ,צריכה גט וחליצה ,גט והיינו דכ' 'יבמה יבא עליה' זה ביאה' ,ולקחה לו לאשה' זה
ומאמר צריכה גט וחליצה ,מאמר וחליצה הראשונה צריכה כריתות כדפי' בבבלי דמאמר מאלים לזיקה ונדבק עמו ,והוי כמגרש חצי מאמר ,ואי"ל דמאמר גומר כיבום דכ' 'ויבמה' אלא 'הריק'
גט. אשה. את כל הפרשה ליבום ומאמר מהני לאוסרה על האחין ,ור"ש
מאמר ואח"כ חלץ צריכה גט למאמר ,דחליצה פסולה פוטרת,
פ"ה ה"ו הסתפק האם מאמר קונה או אינו קונה ,והיינו האם ולקחה
לו לאשה קונה כביאה דכ' יבמה יבוא עליה או דיבמה יבוא
ואף דצריכה גט ,מ"מ נ"מ דמהני קידושין בצרה ,וילה"ס האם לב גט וגט בב' יבמות ,צריכות חליצה ,גט וביאה צריכה גט עליה קאי על הולקחה ואין המאמר מהני כלום ,ולר"א בן
וחליצה ,גט ומאמר ,צריכה גט וחליצה ,גט וחליצה אין אחר מהני קידושין בה דהלא ליכא זיקה ומאידך צריכה גט.
ערך המאמר קונה קנין גמור דכ' 'ולקחה לו לאשה' ,והרי"ז
מאמר ואח"כ בעל הרי"ז כמצותה דמצוה מהמובחר שיקדש ואח"כ חליצה כלום. כקידושי אשה.
יבעול ולא יקנה בביאה משום פריצותא ,וכ"ש לאשה דכתיב בה ילה"ס האם יש מאמר לקטן בן ט' ויום א' ,אליבא דרבי דמאמר
קונה בע"כ ,דשמא כיון דביאתו אינה גומרת אלא רק כמאמר כט גט ביבמה ,לחכמים אינו קנין גמור ,ולא ילפי' ק"ו קידושין שלא יקדש בביאה.
בגדול ,ה"נ יש לו מאמר ,אבל תמהו דא"כ מה בין מאמרו מאשה שלא יוצאת בחליצה ויוצאת בגט דגט יפקיע לזיקה פ"ה ה"ג
לגמרי ,דכ' 'וחלצה' דוקא בחליצה אבל לא בגט ,והא דמ"מ נתן גט תחילה ,גט ואח"כ מאמר ,צריכה גט למאמר וחליצה לביאתו הלא שניהם קונה ומשייר ,ובנוס"א הק' דא"כ מה החילוק
ממאמר של גדול. דוחה ומשייר ,י"מ מדכ' 'ולא תהיה לאיש זר' ,דאי איירי בבא לזיקה ,גט ואח"כ חלץ ,אי"צ כלום.
עליה הלא הוי אשתו ,ואי בשחלץ לה הותרה לשוק ,וע"כ
גט ואח"כ בעל ,צריכה גט וחליצה ,דאסור לקיימה כיון שנתן גט חליצת קטן בן ט' ויום א' ,לר"מ דינה כביאתו שקונה ומשייר
בנתן לה גט אבל איסור יבמה לשוק ילפי' מדכ' 'יבוא עליה' ולא אחר [וכ"ד
רש"י והראשונים דלדעת רב צב :דיליף מלא תהיה דאין קידושין תופסין בה בתחילה ,וש"מ דביאה פסולה אינה פוטרת ,והא דחליצה [ועשו חליצה כגט ,כמו דביאה הוי כמאמר] ,ולרבנן אינה
כלום ,דדוקא ביאתו הוי כמאמר לפי שביאה בגדול קונה אף חליצה שאני ,למאמר גט צריכה וחלץ מאמר דתנן פוטרת פסולה איסורה לשוק הוי בעשה] ,א"נ אי לאיסור לשוק הול"ל החוצה ,והכא ילפי'
מייתור ד'איש זר'[ ,א.ה .ואילה"ק דילמא אתי קרא למאמר ,כיון דילפי' לה שעיקרה לפטור ,משא"כ ביאה שעיקרה לקנין והקנין מפקיע שלא לדעת ,אבל חליצתו עשו דומיא דגט בגדול דאינו אלא
לעיל פ"ב ה"א מקרא] ,וחזקיה יליף בנותן גט לאיסור עליו ועל אחיו לזיקה ,וכיון דהוי ביאה פסולה לא הוי קנין ,ומ"מ אין הביאה קונה לדעת והא דמצינו להלן פי"ב ה"ד לגי' המשנה שבירו' דחליצת קטנה מהני
מדכ' גבי מחזיר גרושתו 'לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לחומרא ,דיהנו קידושין בצרתה ,כיון דכל יבמה שאין כולה מדיעבד ,פי' תוס' קד :דהיינו בגדול עוע"ג[ ,ומטו מהגר"ח דהא דלא מהני
גדול עוע"ג בקנין דקנין צריך דעת ,אבל חליצה אי"צ דעת אלא כונה שאינו לקחתה' ,ואשר שלחה יתירא ,ומה"א יתירה ילפי' לאסור לאחים שאחיהם לחוץ לעולם היא בפנים עד שתצא לחוץ.
מתעסק ,ולכך מהני בדיעבד] ,אבל קטן בן ט' לא מהני אפי' גדול עוע"ג משום שלחה.
דאימעיט מ'איש'. פ"ה ה"ד
לא חלץ תחילה ,אין אחריה כלום פי' שעשה בשניה מאמר פ"ה ה"ז אין חליצה לנשואה ,ולא ילפי' ק"ו מגט שמהני בה ,דכ' 'וכתב
או גט או בעל ,וכן בעל תחילה לא מהני מאמר או גט או עוד בדין ב' יבמות ,חלץ וחלץ ,או חלץ ועשה מאמר או גט לה ספר כריתות' וגו' דניתרת דוקא בגט ,ואף אין חליצה
או בעל ,אין אחר חליצה כלום ,וכן בעל ובעל ,או בעל ועשה חליצה בשניה. פוטרת ומשייר בנשואה ,דלא כ' בנשואה 'לא תהיה לאיש
מאמר או גט או חלץ ,אין אחר ביאה כלום ,בין ביבם א' וב' זר' כנ"ל.
ביאה אחר חליצה פוסלת מהכהונה ,אף שאין חליצה אחר יבמות ,ובין בב' יבמין ויבם א'.
חליצה מ"מ כיון דנבעלה לפסולה ,דהחולץ קאי עלה בלאו ,אמנם בירו' לא דעת ר"ש בגדר מאמר וגט ,לר"ש מאמר ספק קונה ,אבל גט
פ"ה ה"ח
מצינו לדרשא דלא יבנה ,ובר"מ איתא שהוא מד"ס ושמא הכא היינו פסול קונה ומשייר ,דתניא לר"ש בעילה בתחילה אין אחריה כלום,
מתי והאם יש מאמר או גט אחר חליצה וביאה ,אחר חליצה ומשמע דבעילה שלאחר גט מהני מאמר בשלישית ,וש"מ
מדרבנן ,ואילה"ק הלא פסולה לכהונה משום חלוצה הנה בבבלי
אין כלום בין חליצה בתחילה ,בין באמצע אחר מאמר או גט דהוי יבמות כד .מבואר דאיסור חלוצה מדרבנן ושמא מק' הלא כבר פסולה ,אמנם דגט פוטר ומשייר[ ,ואי"ל אחר מאמר ,כיון דמספק"ל האם מאמר
חליצה פסולה ,ובין בסוף אחר מאמר וגט ,ואחר ביאה ,לת"ק רק בתו"כ דריש מקרא ד'ואשה גרושה מאשה לא יקחו' ,וי"ו ד'ואשה' לרבות קונה ,ממ"נ או קנה לראשונה או לשניה].
בתחילה אין אחריה כלום ,אבל אחר מאמר או גט הוי ביאה פסולה חלוצה ,ושמא ס"ל לירו' דהוא ד"ת [כדאיתא ברש"י מכות יג ,.וי"מ דנח' בהכי
וצריכה חליצה לזיקה ,ואי עשה מאמר צריכה גט ,ואי נתן גט אוסר בקרובות, ביבמות פה :ועי"ש בערוך לנר] ,וכ"ת דנפסלה מלאכול בתרומה דעת ר"ג בגדר מאמר וגט ,הנה לר"ג במתני' אין גט אחר גט ולא מאמר
והתבאר לעיל ה"ג דשאני חליצה פסולה שעיקרה פטור משא"כ ביאה
שעיקרה קנין ,ולר' נחמיה אף באמצע אחר גט ואף בסוף אחר מאמר
אחר מאמר ,ולכאו' ס"ל דמאמר ספק קונה וה"נ גט ספק קונה[ ,א.ה .פי' אף שחזרו לבית אביה כהן] ,תק' וכי הנושא חלוצתו פסולה
וגט אין אחריה כלום דלא מהני מאמר או גט. ואי קני בראשונה לא קנה בשניה ,ואי לא קני בראשונה אף מלאכול בתרומה הלא תניא [ביבמות מד ]:דהנושא חלוצתו כשרה וולדה
בשניה לא קנה ,אבל יש להוכיח דס"ל דמאמר וגט קונים כשרה ,דאינה מתחללת אלא מביאת חי"כ כמבואר שם סח :או אפי' מחי"ל
האם צריכה גט אליבא דר' נחמיה בביאה באמצע או בסוף ,לרבנן ומשיירים ,תניא דר"ג מודה לחכמים שיש גט אחר מאמר ,שהם פסולי קהל ,כדמשמע להלן פ"ז [וכ"מ לעיל דבנה פסול רק מחי"כ ,וע"ע
דבבל ביאה פסולה פוטרת בין אחר מאמר ובין אחר גט ומאמר אחר גט ,וגט אחר מאמר וביאה [בג' יבמות] ,ומאמר ביכורים פ"א ה"ה] ,ודאמרי' להלן פ"ז המחזיר גרושתו נפסלה בתרומה ,שאני
בראשונה ,ולרבנן דא"י רק ביאה שאחר מאמר פוטרת ,אבל גרושתו דכ' ב יה טומאה כדפי' רבינו מאיר בתורא"ש מד :ודתניא היא כשרה
אחר גט וביאה[ ,בג' יבמות] ,וע"כ דמאמר קונה ומשייר קאי על מחזיר חלוצה ,וילה"ק דלעיל פ"ב ה"ח תני הבא על אחות חלוצתו לא
ביאה אחר גט אינה פוטרת וצריכה חליצה ,כיון דהגט דחה לזיקה ,אבל
ביאה אחר המאמר קנתה כל מה ששייר המאמר[ ,ואפשר דסברא זו אף דאל"ה מ"ט יש גט אחר מאמר וביאה ,וע"כ דגט פוטר פסלה ,ומשמע דעל החלוצה עצמה פסלה ,וצ"ע ,ולכך צ"ל דהא
ומשייר דאל"ה מ"ט יש מאמר אחר גט וביאה ,ולפי"ז טעמא
אליבא דת"ק ,כיון דלא אשכחן לת"ק דביאה אחר מאמר אינה פוטרת] ,והנה דפסלה מהכהונה י"ל בבאו האחים ,וכמ"ד דשאר האחים
אמרו בשם ר' יוחנן דג' אמרו דבר אחד דמאמר קונה קנין אלים,
דר"ג דקנה ראשון אף מה ששני עתיד לקנות.
חייבים כרת על החלוצה משום אשת אח ,אבל למ"ד דאף
ר"ש דמספק"ל אי מאמר קונה לגמרי ,ור"ג שאין מאמר אחר מאמר ,ור' ל דעת ר"ג במאמר או גט בשניה אחר מאמר וגט בראשונה ,האחים אינם חייבים כרת ,י"ל דפסל לכהונה היינו בבא על הצרה,
נחמיה דתניא ג' יבמות שעשה מאמר ביאה וגט או מאמר גט אי נימא דהגט הפקיע יותר ממה שקנה מאמר ,הוי גט וכמ"ד דחייב על הצרה כרת ,אבל למ"ד דפטור י"ל בבאו
בשלישית ,לר' נחמיה הראשונה צריכה גט וחליצה ואין אחר גט ,ואי הפקיע רק למאמר ,מהני הגט בשניה ,מאמר אי אחים על הצרה ,וכמ"ד דהוא והאחים חייבים על הצרה ,אבל
אחריה כלום וה"ה דיכול לחלוץ לשאר יבמות ,דאיכא ק"ו לביאה
נימא דהגט פטר כל מה שקנה מאמר מהני מאמר אחריו ,ואם למ"ד דכולם פטורים אף בצרה ,י"ל כר"ע דיש ממזר
שאינה פוסלת לכהונה מחליצה הפוסלת לכהונה ואין אחריה
אין הגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר ,אין מאמר אחריו פי' בחלוצה ,א"נ ככו"ע וכשהיה יבמה כהן ומחלל בביאתה דנעשית
כלום ,לחכמים צריכות ג' גיטין וחליצה אחת ומבואר דלר' נחמיה
חללה ע"י איסורי כהונה כמבואר בקידושין עז .ובירו' מכות פ"א ה"א והוא דאפש"ל כיון דגט לא מהני לדחות לכל הזיקה ה"נ לא מהני לדחות לכל
ביאה פסולה אף שאינה פוטרת מ"מ אין אחריה כלום ,דהוי כמאמר אחר
מתו"כ אמור ,ודעת הר"מ איסו"ב פי"ח דכל שנבעלה לפסול לה נעשית זונה המאמר ואשתייר מאמר[ ,אבל בחליצה מסלק לזיקה ומאמר] ,והנה בבבלי
מאמר ,והיינו דביאה פסולה הוי כמאמר[ ,ומהני ביאה אחריה כיון דביאה קונה
ופסולה לכהן ולתרומה[ ,ודלא כשאר ראשונים עי' שו"ע אה"ע ו' ח'] ,וע"י מבעי האם מאמר תליא בזיקה ,ואפשר דתליא הני ספיקות בזה ,דאי מאמר
מה ששייר המאמר ,אבל ש"מ דאין ביאה אחר מאמר פוטרת ,ודלא כרבנן
פסול דרבנן מבואר בר"מ שם פי"ט ח' ,דאין נעשית זונה אבל נעשית חללה, קאי לחודיה פטר הגט רק למאמר ,ואת"ל דתליא הא בהא ,ופוטר המאמר
דא"י[ ,א.ה .והיינו דלרבנן דבבל ודאי תק' דמבואר דלר' נחמיה הראשונה
והמל"מ שם הק' מ"ש ,ובאו"ש כ' לבאר בר"מ דמקורו מירו' דידן ,דמבואר לזיקה ילה"ס האם כשנותן גט פוטר לכל המאמר או אינו פוטר.
צריכה חליצה ואין ביאה פסולה פוטרת] ,והא דלא שמעי' הכי לר' נחמיה
ממתני' דתנן אין אחר ביאה כלום ,כיון דאפשר משום דביאה פסולה פוטרת, דנושא חלוצתו אינה נפסלת בביאה ,וטעמו לאו משום דאין חי"ל מיפסלא,
משא"כ בבריתא דצריכה חליצה ,וכיון דביאה בשניה חשיב כמאמר ,מבואר כיון דדעת הירו' דאף חי"ל מיפסלא כדס"ל במחזיר גרושתו ,אלא משום ילה"ס לר"ג ,האם יש ביאה פסולה אחר ביאה פסולה פי' שנתן
דלר' נחמיה אין גט אחר מאמר ,אבל לר"ג יש גט אחר מאמר ,דביאה בסוף דאינה נפסלת משום זונה מאיסור דרבנן ,והכי משני דנבעלה לכהן ונעשית גט ובא עליה ואח"כ בא על השניה ,דשמא כל מה שיכולה ביאה שניה לקנות
דמתני' איירי אחר גט ומאמר ,כ"פ הרמב"ן לסוגיא זו ,אבל ק"ק דלפי"ז אין חללה אף מאיסור דרבנן. קנתה בביאה הראשונה ,והאם יש ביאת בן ט' אחר ביאת בן ט'
הקו' מר' יוחנן אלא מגופא דבריתא]. דעשו לביאתו כמאמר ,ואת"ל דאין ביאה פסולה אחר ביאה פסולה ובן ט'
הא דהדר ותני דאין אחר חליצה כלום ,קמ"ל אף בב' יבמות אחר בן ט' משום דכח שניהם שוה ,ילה"ס האם יש ביאה פסולה
הבא על יבמתו דלא מהני מאמר בצרתה אמנם צ"ע מנין לחליצה פסולה בב' יבמות. אחר ביאת בן ט' כדשמעי' לעיל דלר"ג יש מאמר אחר ביאה פסולה ,וכן
להיפך.
פ"ו ה"א
ילה"ס האם חכמים מודים לר"ג ביבמה אחת דאין מאמר הא דאמרו אין אחר חליצה כלום אף דמהני קידושי החולץ לג אופנים דמהני יבום בדיעבד ,יבום מהני בשוגג כסבור שהיא
אחר גט ומאמר ,דבב' יבמות פשיטא דנח' האם מה שיקנה בשניה קנה בה דהא לכו"ע לחולץ אין בה כרת ,י"ל או כרבי דמאמר קונה שלא לדעת אשתו ובמזיד שלא נתכוין לשם קנין ואפי' שניהם שוגג או מזיד,
בראשונה ,אבל ביבמה אחת שמא אף לחכמים אין מאמר אחר אבל קידושין תפסי רק מדעת ד'והלכה והיתה לאיש אחר' משמע ואפי' אנוסים ופי' בבבלי שנתקשה לאשתו ואח"כ הדביקוהו ,דאל"ה אי"ז
גט ומאמר והיינו לצד דאשתייר מאמר אחר גט ,ונ"מ האם צריכה גט מדעת ,ומתני' איירי בשלא מדעת א"נ אף לחכמים וע"כ מתני' בעשה אונס דאין קישוי אלא לדעת ,וי"מ בירו' דמשמש באבר מת קנה ,ובין ברצון
נקט לאורחיה ,א"נ אפי' שוגג שאינו אנוס ,ואף המערה ,ואין חילוק בין מאמר מדעת ,וכשנתכוין לקנות לשם מאמר לא קני. שני למאמר השני.
ביאה לביאה שלא כדרכה.
ילה"ס האם קידושין לאחר ל' פוטרת אחותה מיבום ,והיינו מאמר ביאה גט וחליצה האם מהנו שלא לדעת ,מאמר,
תני ר"ח דחרש ושוטה שבעלו קנו ופטרו צרות ,ול"א דדוקא לר"ג דאין מאמר אחר מאמר דדילמא כיון דקנה הראשון כל מה
שאפשר לקנות לא תחול הזיקה ,אבל אמרו דשאני מאמר לחכמים אינו קונה אלא מדעת ,ולרבי קונה אף שלא פיקח שיש בו דעת מהני שלא לדעת ומשום כל הראוי לבילה ,אין
לדעת דומיא דביאה ביבמה דמהני שלא לדעת ,ומ"מ בילה מעכבת בו.
מקידושין וזיקה ,דבמאמר קנה כל מה שאפשר לקנות ע"י מאמר ,ולר'
יוחנן דאפי' קידשו אותה מאה בנ"א תופשין בה דכל אחד שייר אף לרבי גט ביבמה מהני רק לדעת ,כיון דדוקא מאמר שקונה מנין לשלא לדעת ושלא כדרכה וביאה שאינה גמורה
במעשיו ,י"ל דלא כר"ג דלר"ג קידושין אלו שכוחן לקנות במקצתן חל כל דמי לביאה שקונה ביבמה ,אבל גט הפוטר דמי לחליצה והעראה ,כ' 'יבמה יבא עליה' ,וכ' 'ולקחה לו לאשה' אף שלא
דמהני רק לדעת כמבואר להלן פי"ב דבעי שניהן מתכוונין[ ,ודתנן לדעתו שלא לשם קנין' ,ויבמה' אפי' על כרחה' ,יבמה יבא עליה' כח שיש במה שקנה ראשון ולא חיילי קידושין של האחרונים.
בביאה ראשונה אסור משום זונה ,ואפשר משום דבאיסור זונה נכלל ביאת דאי בת ישראל הלא לדעת הירו' אינה אוכלת מד"ת עי' להלן פ"ט ה"ה דאין וכ' 'ולקחה לו לאשה' שלא כדרכה ובבבלי הק' איך יליף לכל מילי
זנות ,ושאני בקידושין שאינו ביאת זנות אלא רק מחמת איסור] ,ולחכמים ארוסה אוכלת מד"ת] ,אבל לר"א ור"ש אוכלת ,דלשון הויה זו מקרא' ,ויבמה' אפי' מן הצד שלא כדרך ביאה היא למטה והוא למעלה,
אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות ודעת נישואין דומיא ד'כי תהיינה לאיש שתי נשים' ,אבל הק' אלא שניהם מן הצד' ,ויבמה' אפי' בהעראה.
תוס' דדוקא מחי"כ ,והיינו בעילה שא"א להיות אלא זנות ,משא"כ חייבי לאוין דהלא לר"א ור"ש בת כהן שנתארסה לישראל אינה אוכלת
דתפסי קידושין ,אבל דעת רש"י והרמב"ם דכל ביאת איסור הוי ביאת זנות,
מדכ' 'בת כהן כי תהיה' ,והיינו אירוסין ולא משני ,ובבבלי סח .דריש
מה חשיב העראה וגמר ביאה ,לר"י בשם ר' שמואל העראה
[ולפי"ז כיון דחכמים באו לחלוק על ר' יהודה ,צ"ל דביאת אילונית אי"ז
איסור ,ומ"מ נעשית זונה ,ועי' מ"מ אישות א' ד' ובאו"ש שם]. כדי שתכנס אצבע בין השפיות פרוזדור החיצון שקודם המקור ,לפסול בת כהן לזר מקרא אחרינא ומייתר הך קרא לאסור את הנבעלת לפסול
והיינו נשיקת אבר ,ולר' יוחנן כניסת עטרה ,למקור ,אבל לר' בא לה ,אבל הירו' יליף לתרוויהו מהך קרא[ ,והנה בבבלי פסלו דוקא את הזר
ב"ח בשם ר' יוחנן כניסת עטרה זו גמר ביאה והעראה נשיקת אצלה ,אבל כהן המחזיר גרושתו לא פסל ,אבל לירו' לעיל פ"ד הי"ג אף זו איסור אילונית בישראל ,הא דתנן כהן לא ישא אילונית משום
וע"כ משום ביטול פ"ו אף ישראל בכלל ,ותנן כהן משום סיפא דאין זונה אבר ,ולר' יוחנן [בשם סתמא דירו'] ,גמר ביאה היינו כניסת כל הגיד ,א"נ נפסלה ,אמנם לעיל פ"ה ה"ב מבואר דבא על חלוצתו לא פסלה,
העראה היא תחילת עטרה ,וגמר ביאה הוא כל העטרה[ ,ועי' ט"ז וב"ש אה"ע שאינו זר אצלה ,וע"ע או"ש איסו"ב יח' וע"ע ביהה"ל תרומות ו' ז'].
אלא גיורת וכו' ,ויש לעי' מ"ט לא תי' כבבלי דאמרו כהן אגב ד' ר' יהודה
דעת ת"ק במשתמרת לביאה פסולה ,התבאר דילפי' מ'כי תהיה' דאיכא איסור דוקא לכהן ,ושמא אף בישראל איכא איסור משום ביאת זנות. כ'].
המערה את עשו ד כיון בעריות אי"ל ,ביאה בגמר הנ"מ
כגומר ,ואי"ל בשפחה חרופה חציה שפחה חציה בת חורין המאורסת לפסול מאירוסין ,והיינו מדכ' לאיש יתירא ,דהול"ל כי תהיה לזר ,דפעמים טעמא דר' יהודה ,דכ' 'בין שורתם יצהירו' ,וכ' 'ולא יפנה דרך
כרמים' דחטא אנשי דור המבול ששימשו נשותיהם לא לפ"ו ,אלא 'כי
איש המאכיל נמי פוסל ,ולא ילפי' ק"ו מביאת זר שאינה פוסלת
לעבד ,והבא עליה חייב מלקות ואשם ,אבל אינו חייב עליה עד שיפלוט
שכבת זרע דכ' 'ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע' ,אלא באלמנה בכהונה ופוסלת בתרומה ,דביאת כהן הפוסלת בכהונה השחית כל בשר את דרכו על הארץ' ,וכן כ' 'אכלו ולא ישבעו הזנו
לכה"ג ,דחייב על חללה בהעראה ככל חייבי לאוין שמתחייב תפסול בתרומה ,דשאני זר שאינו מאכיל את האחרות ,ולא יפרוצו' שלא היתה ביאה לשם בנים שלא יתפרצו בבנים ,וכ'
'ויקח לו למך שתי נשים' עדה שהיה מתעדן בגופה שהיה
ולר"א ור"ש לא ילפי' להאי ק"ו כיון דשאני כהן שהוא ראוי
בהעראה כדלהלן ה"ב ,ומשום ביאה משנכנסה עטרה פי' כיון דכ' 'לא
יחלל' וגם 'לא יקח' ,לחייב על ביאה בהעראה ,ועל קידושין בגמר ביאה ,דאין לאכול ,אבל אי"ל משום שראוי להאכיל אחרות ,דתנן להלן משקה כוס של עקרין ,וצילה שהיה יושב בצילה של בנים.
אשה מתקדשת בהעראה ,כמבואר בבבלי קידושין י[ .ומשמע דהעראה היא דפצוע דכא וכרות שפכה שלא באו על נשותיהם משנעשו כך,
נשיקת אבר] ,וחיוב משום חילול זרעו ,לר' בא בר ממל משגמר אוכלת אשה הנשואה להם בתרומה ,והני אינם ראויים הק' לר' יהודה האם עקרה וזקינה אסורות בביאה ,אבל לישא אף
לחכמים אסור ,כפי שאסור אילונית כמבואר בתוספתא פ"ח. ביאתו דהוי ביאה הראויה להזריע ,אבל לר' בא ב"ח בכניסת העטרה הוי להאכיל כלל.
גמר ביאה ומתחייב משום קידושין ,ומשום חילול זרעו[ ,ותימה דנח' כהנת שנתאלמנה מפסול כהונה ,אף לת"ק מהאירוסין פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות וכ"ש נשוי ,לר"א הרי"ז
תאכל ,וה"ה נשואה שלא נבעלה ,אבל אלמנה מהנישואין בעילת זנות ,וש"מ דלשם אישות שרי אף דמתקדשת רק בסוף ביאה במציאות ,ממתי הוי ביאה הראויה להזריע].
ולא בהעראה ,דכולה חדא ביאה ,ולפי"ז כהן גדול מקדש בביאה ולא כל הנשים מטמאות בבית החיצון ,לר' יוחנן מקום שנראה שנבעלה ,וה"ה ארוסה שנבעלה ,לא תאכל.
הוי כבא על בעולה אך האחרונים פי' דכונת הירו' ללמד דתחילת ביאה
כשתינוקות יושבות למים שנפתח מעט הרחם ,אבל לר"ל ור' פ"ו ה"ד
קונה ,אבל אי סוף ביאה קונה אסור לכה"ג לקדש בביאה ,ולמס' הבבלי דקונה זכאי כיון דאותו מקום מטמא במגע שרץ ול"ח מגע בית הסתרים
לה נשים האסורות לכה"ג ,אלמנה ואף מהאירוסין ,דכ' בסוף ביאה ה"נ אסור לקדש בביאה ,אמנם לעיל התבאר דהירו' ס"ל דהעראה
לא קונה ,וצ"ע מ"ט הביאו ראיה מר"א ולא מרבנן דנח' על ר"א ,וכי נימא דכל השיניים שאינו מטמא ,ולא בעי קרא לטמא נדה ,אלא מטמא עד בית
תלתולי בשר כמין שינים שסוגרים את הרחם ,אבל לפנים מבית השינים טהור' ,אלמנה' ומשמע אף מן האירוסין.
המקדש בביאה הוי ביאת זנות ואף אי נימא דדעת הירו' דליכא איסור [כדעת
ובשם שמואל אמרו דכל בית הבושת נקרא בית החיצון מוכת עץ ובוגרת ,לתנא דמתני' מוכת עץ אסורה ,ובוגרת ,הראב"ד אישות א' ד' ,ודלא כמ"מ וכדמשמע להלן פי"ג] מ"מ לא ראוי
לת"ק אסורה דכ' 'בבתוליה' ,ור"א ור"ש מכשירין עי' בבבלי במאי לעשות כן [א.ה .צ"ב דלכאו' לראב"ד שרי] ,ועוד צ"ע מ"ט לא הוכיח הירו' לטמא.
פליגי ובירו' לא משמע הכי ,ושאני מוכת עץ שיצאו בתוליה לחוץ ,לכהן הדיוט דשרי לקדש בביאה.
קנין יבום בביאה גרועה דמתני' ,לר' יוחנן הוי כאשתו וקנה הכל,
ויש אומרים בוגרת אסורה ,ומוכת עץ לת"ק אסורה ,ולר"א פ"ו ה"ו
וכן הוכיח ר' יוסי מדתנן כנסה ה"ה כאשתו ומשמע אפי' ביאה
ור"ש מותרת ,ושאני בוגרת שעברו ימי הנעורים אבל בעולה אף פריה ורביה ,לא יבטל מפ"ו אא"כ יש לו בנים ,לב"ש ב' זכרים
דכ' במשה 'גרשום ואליעזר' ,ולב"ה זכר ונקבה דכ' בבריאת גרועה ,אבל לשמואל קנה לירש את המת ולאוסרה לאחין ,שלא עברו ימי הנעורים פשיטא דאסורה.
ולהתיר צרתה לשוק ואף דביאה גרועה אינה עושה אירוסין ,מ"מ איתרבי
טומאה לאחות מוכת עץ לכהן הדיוט ,לר"מ ור"ש לא יטמא העולם 'זכר ונקבה בראם' ,לר' בון ב"ה אמרו אפי' זכר ונקבה,
מקרא דהוי יבום ,ואמר ר"י ב"א דלשמואל לא קנה לכל בהערה
ולרבנן יטמא ,וא"ש דעת ר"ש אליבא דתנא דמתני' דמו"ע אסורה ,דאל"ה הוי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דבעי דוקא זכר ונקבה[ ,א.ה .עי'
בה שאינו קנין כקנין קידושין ,אבל בגמר ביאה קנה הכל ואפי' בשוגג [ומשמע דמטמא גם לאחותו בוגרת ,ובבבלי מבואר דלכו"ע אינו נטמא רשב"א סא :דהק' דבזכר ונקבה ב"ש לחומרא דאינו יוצא עד שיהיו לו ב'
זכרים ,ועי' ירו' פאה פ"ו ה"ב דחשבי' קולי ב"ש ,דוקא אי הוי קולי מב' צדדין,
לבוגרת] ולרבנן פי' ת"ק אליבא דתנא דמתני' דאסרו גם מו"ע וגם בוגרת
דלא קנה בעלמא משום דמיחסר דעת ,אבל ביבום קני ,ור' מתנייא אמר
ועי' בשיעורי ר' איצלה מפונביז' יבמות סימן יא' דכתב דספק הירו' הוא האם ה"מ דלא קנה בבא עליה בבית אביה דעושה רק אירוסין ,אבל
אילה"ק מ"ט נטמא לאחות מו"ע הלא אינה בתולה ואינה ב"ה אמרו אפי' וב"ש דוקא או איפכא ,ואמרו דע"כ ב"ה אמרו אפי' דאי ב"ש
בבית בעלה פי' שנכנסה לחופה קנה [וברמב"ן הק' מ"ש חופה ביבמה,
אבל בקרן אורה פי' דכיון דלשמואל עושה בביאה זו רק אירוסין שפיר שייך נערה פי' הא דכ' נערה באנוסה ומפותה מגלה על בתולה למעט לתרוייהו ,אמרו אפי' וב"ה דוקא נמצא דב"ש לקולא] ,ואמרו דבני בנים כבנים,
ובנות הבנות כבנות אבל בן הבת ובת הבן לא עולין ,והנה לר' בון יש לעי' אנוסה למעט הבתולה' 'ולאחותו דכ' טומאה דשאני י"ל ד חופה].
ומפותה ,ודוקא אשר לא היתה לאיש ,ומו"ע יצאו בתוליה מ"ט לא עולין ,וצ"ל דהך מ"ד פליג וכשי' הבבלי דבעי דוקא זכר ונקבה ,ולפי"ז
אפי' מתו בנו ובתו ,ונשאר בן הבת ובת הבן יצא ,ולפי"ז יל"פ דבן הבת לבדן שלא ע"י איש [ומשמע דת"ק דמתני' לאו ר"מ ובבבלי לא משמע הכי].
האם ביאה גרועה מאכילה בתרומה ,לשמואל דלא קנה לכל אם
לא מהני ,וכן בת הבן לבדן לא מהני. אכלה בבית בעלה פי' אלמנה מהנישואין אוכלת ואף דהוי ביאה גרועה
ועושה רק כאירוסין ,מ"מ ארוסה אוכלת ד"ת ,ורבנן גזרו עליה ,והנה דעת עוד בדין טומאת כהן לאחותו ואשתו ,כ' 'הקרובה' לרבות נולדו לו אילונית או סריס אין מקיים בהם פריה ורביה.
הירו' דארוסה אינה אוכלת מד"ת [א.ה .וע"ע להלן פ"ט ה"ה וירו' כתובות פ"ה אחותו שנתארסה ,אליו לרבות את הבוגרת ועי' תוס' ל"ל קרא
ה"ד] ,וצ"ל דבמקום יבם אוכלת מחמת אחיו המת ,אבל אם לא אכלה הלא לא יצאו בתוליה ע"י איש ,והא דגבי טומאה לאשתו ,אמרי' נשא אשה ושהתה עמו י' שנים ולא ילדה ,אינו רשאי לבטל
בבית בעלה פי' אלמנה מן האירוסין אינה אוכלת ,ומסייע 'קרוב' ולא ארוסה 'אליו' ולא גרושה ,י"ל דשאני ארוסה מפ"ו ,ומגרשה ואם הפילה מונה י' שנים משעה שהפילה ,כדכ'
לשמואל מדתניא בת ישראל פיקחת שנשאת לכהן חרש שעדיין לא נכנס ,משא"כ אחותו דלעולם היא בפנים עד 'מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען' בא על הגר ,ולא
מחשבים לשנים שהיו בחוץ לארץ דשמא עון חו"ל גורם ,וכדתני אינה אוכלת דהוי נישואין דרבנן ,ואם מת ונפלה ליבם ,פיקחת שתצא.
דתולין בכל דבר המונע מהריון ואם חלתה היא או חלה הוא ,או אוכלת וחרשת אינה אוכלת דביאת היבם קונה קנין גמור וחרשת
אינה אוכלת דכיון שלא אכלה בחיי בעלה אינה אוכלת אף אצל היבם ,כה"ג באנוסתו או מפותתו ,לא יכנוס ,ואם כנס לא יוציא שהלך למדינת הים אין מונים לי' שנים.
אמנם לעיל הובא דלר"י ב"א קני בשוגג אפי' לשמואל[ ,וכ' בק"א דר' מתנייא דעיקר קפידא של בתולה בשעת קיחה דהלא אשתו אחר קיחה נמי הוי
בעולה ,ונראה ברשב"א דבעולת עצמו ליכא איסור דאו' אלא דרבנן ,ושל שהתה י' שנים ממי יש לה כתובה ,לאחר י' שנים מותרת
פליג על ר"י ב"א] ,ואמר ר' יוסי דאפי' לא אכלה ממש אלא רק נראית
לאחרים ,דשמא הראשון לא זכה להבנות ממנה ,ויש לה כתובה לאכול אוכלת ,ולר' יוחנן דקנה לכל אפי' לא אכלה בבית בעלה אחרים יוציא כיון דנפגמה בידי אחרים.
מהראשון וכן מהשני ,ולאחר שהוחזקה עקרה אין לה
אוכלת ,ומסייע לר' יוחנן מדתניא בת ישראל פיקחת קטנה וממאנת לכה"ג ,לא יקח קטנה דכ' 'אשה' ולא קטנה,
כתובה[ ,י"א מהרביעי ,ובשם ר' חזקיה מהשלישי דאיכא חזקה
בתרתי] ,וכיון שהוחזקה הוו קידושי טעות[ ,וכגון שלא הכיר בה] ,ומ"מ
מאורסת לכהן פיקח ונתחרש או נתחרשה קודם נישואין ,וממאנת משתגדיל יכול לקחתה ,וקמ"ל דל"ח גרושה.
אינה אוכלת בתרומה ,ואם מת ,אפי' יבם חרש מאכיל דביאת
כהן שאירס אלמנה ,ונתמנה לכה"ג יכנוס ,ומעשה ביהושע צריכה גט ולא דמיא לאילונית ,דמ"מ אינה אלא חזקה ,מהשלישי י"א
יבום קונה ואי"צ דעת בזה ,ובזה יפה כח היבם מכח הבעל.
בן גמלא שקידש את מרתא בת ביתוס ומינהו המלך להיות דיש לה אבל מהרביעי וחמישי אין לה כיון דקידושי הרביעי
כה"ג וכנסה [ועשה הערמה שהושיב לאמה בחופה ותנן יצא קידושי טעות ,ואף דלא ילדה לרביעי וחמישי ,מ"מ אין פ"ו ה"ב
לד ביאה גרועה מועלת בשאר איסורים והיינו הבא על כל קול שהיא מקודשת ,הרי"ז מקודשת ובבבלי דייק מדתנן ומינהו הראשונים נוטלים כתובתה שנתנו ,דאמרי' שעכשיו
העריות וילפי' לה בבבלי סח .ואף בהעראה כמבואר בפ"ז דשבת ,וכן הבא המלך ולא תנן ונתמנה ,שלא היה רצוי אלא ע"י תרקבא דדינרי שהעלתה נתעקרה ולפי"ז א"ש הא דהשלישי [או השני] נותן כתובה ,ול"א דהוי
על א' מהפסולות ,או אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן מרתא לינאי המלך ,וקמ"ל במעשה הנ"ל דאף מרתא לא רצתה מתחילה] ,מק"ט מתחילה ,כיון דאמרי' דנתעקרה לאחר הקידושין ,ואם ילדה
הדיוט איסורי כהונה ,ועושים חללות ,וגרושה נאסרת בתרומת בית אביה וילה"ס באירס קטנה ונתמנה להיות כה"ג האם כונס דדילמא מהחמישי ,אינה נוטלת מהראשונים דאמרי' לה שתיקותיך
דוקא אלמנה דדרשי' יקח יתירא כיון שאירס כונס אע"פ שאינה בתולה.
יפה מדיבוריך דאי התברר שהיא בת בנים אמרי' לה שאין גיטה גט ,והא בביאתה לכהן ,ואיסור ממזר ונתין.
כהן הדיוט שמת אחיו ונתמנה לכה"ג ,לא יכנוס אף שעשה דל"א הכי מבואר בבבלי כיון דאמרי' השתא הוא שהבריאה.
ביאה האסורה בכהונה ,כ' 'אלמנה לא יקח' ואי"ל דוקא
מדעתו ,אלא אף אנס ואי"ז קיחה לרצונה ,חייב דכ' 'לא יחלל מאמר ,ואף לב"ש דמאמר קונה לסלק הזיקה ,מ"מ לא הוי כאלמנה מח' אי חזקה בב' או בג' ,נבעלת וראתה דם ,לא תבעל ,איכא
זרעו בעמיו' כל שראוי להזריע לוקה ,ואף אם הערה בה חייב אף שאירסה ,כיון דמאמר קונה ומשייר ,ואף לר"ש דמסתפק האם דתני דלא תבעל לשלישי ואיכא דתני לא תבעל לרביעי,
ואפשר דנח' במח' הנ"ל בשהתה י' שנים ,והא דנח' במל את מאמר קונה ,ודלא כר"א בן ערך דמאמר קונה לגמרי.
דאי"ז קיחה ואין ראוי להזריע לר"ע מדכ' 'ולא יחלל' ולא כ' לא יחול,
א"נ מדכ' וי"ו ,ולר' ישמעאל דמצינו דדריש ממקרא אחר ,א"נ דלא דריש כה"ג שמת אחיו ,חולץ ולא מיבם ,וקמ"ל כמ"ד חליצה פטור הראשון והשני ומת לא ימול את השלישי דהוחזקה שאין דמו
וי"ו ,יליף מדכ' לקיחה משאר עריות לעשות את המערה להפקיע הזיקה ,אבל למ"ד חליצה קנין והוי קונה ומגרש ,ילה"ק וכי נבלע ,ואיכא דתני לא ימול את הרביעי ,אי"ל דמ"ד דלא ימול
את השלישי ס"ל דחזקה בתרי ,דאפשר דהכא מחמיר משום כגומר ,ומ"מ לא ילפי' לאיסור ממזר דכ' באיסור כהונה 'ולא אומרים לו לקחת אלמנה.
הסכנה. יחלל' שאינו ממזר אלא חלל ,ולר' בא בר ממל ילפי' לשון קיחה פ"ו ה"ה
לו אילונית וזונה לכהן ,לת"ק כהן וה"ה ישראל לא ישא מעשה בר' נתן שבא לקיסרין של קפוטקייא ,והיתה אשה משומרת יבם דעשה את המערה כגומר כנ"ל ה"א.
שג' בניה מתו מחמת מילה ,והביאו את הרביעי ,וראה שאין חכמים כדאמרו זונה אילונית דאין [א.ה. בנים לו יש אא"כ אילונית פ"ו ה"ג
פסול כהנת בתרומה ,איסורי כהונה מהאירוסין ,לת"ק לא להלן] ,ולר' יהודה אף אם יש לו אשה ובנים לא ישא ,שהיא בו דם ברית שהיה ירוק ,ואמר להמתין ומלו לאחר זמן וחי,
יאכלו דמשתמרת לביאה פסולה ,וכ' ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא זונה האמורה בתורה דכל ביאה שאינה לפ"ו הוי ביאת זנות[ ,ובערוך ונקרא 'נתן' על שמו ואף דהוחזק למות מחמת מילה ,שאני היכא
בתרומת וגו' ,והויה לשון אירוסין ודרשי' אף לכהנת המאורסת לכהן לנר מתחילה צידד דרק אחר ביאה ראשונה הוי זונה ,וככהן שאינו לוקה משום דרואים שאין דם ברית[ ,ועי' תוס' חולין מז :ובמהרש"א שם ,ובתוס שם ד:
ופת"ש יו"ד רסג' ד']. זונה אלא לאחר שבא עליה ,כמבואר ברש"י קידושין עח .אמנם כ' שם דאף הפסול לה ,שאינה אוכלת בתרומה [א.ה .לכאו' מתני' איירי דוקא בבת כהן,
לז תנן דהמפלת מונה י' שנים משעה שהפילה ,וכן אם היו דעבדי צאן ברזל אינו מכור כרשב"ג ,ור"א כת"ק ,וש"מ דנח' האם לעדותו של ר' פנחס בן יאיר אבל כלפי מעשרות דאו' לא
רצה להקל. לה בנים ומתו ,מונים משעת מיתה דיכולה לומר דעתה מהני מכר לשעה.
ולדות בהמת ושפחת מלוג ,לרבנן ולד בהמה לבעל וולד האם בנים או בנות מאכילים במקום שיש עובר ,זכרים לבדן איתרע מזלה.
מי מצווה על פ"ו ,לת"ק האיש מצווה על פ"ו ולא האשה דכ' שפחה לאשה [בבבלי כתובות עט :מבואר דשפחה שתמות חשיב מכליא עם עובר מאכילים דאית להו ס"ס אם זכר או נקבה ואף אם
קרנא ,אבל בהמה אף אם תמות יש את עורה ,ובסוגית הירו' לא משמע הכי] ,זכר שמא אינו בר קיימא ומספק לקולא ומכאן ראיה לפנ"י כתובות
ולחנניה בן אחי יהושע בשתיהם לבעל ,ר' יוחנן ושמואל ט' דהיתר ס"ס משום דספק א' הוי ספק דאו' מדרבנן לקולא וכשיש עוד ספק
'ומלאו את הארץ וכבשוה' ללא וי"ו והיינו לשון יחיד ,וע"כ
הוי ספק דבריהם ושרי ,ונקבות לבדן עם עובר אין מאכילות דיש הזכר דדרכו לכבוש ,ולר"י בן ברוקה על שניהם כ' 'ויברך וגו' כחנניה בן אחי יהושע ,ורב כרבנן.
הטעם לרבנן דולד שפחה לאשה הנה שמואל הק' לרב דאי להם רק ספק האם הוא בן קיימא ,אבל אי הוי בן קיימא ,בין פרו ורבו' וגו'.
התובעת להתגרש מחמת שאין בה בנים ,שומעין לה ,ואמר ולד שפחה לאשה ,לא יטול הבכור פי שנים מולד שפחה [א.ה .זכר ובין נקבה העובר פוסל.
ר"א בשם ר"ח משום דהלכה כר"י בן ברוקה ,אבל ר' בא בשם כשיורש הבכור לשפחה זו] ,ואף דשבח דלאחר מיתת אביהן לרבי הבכור נוטל פ"ז ה"ד
ר"ח אמר דלא שמע כן מר"ח דהלכה כריב"ב אלא מחמת פי שנים ,ולרבנן אין הבכור נוטל ,מ"מ הק' שמואל משום דס"ל דולד הוי
כנכסים דאתו מעלמא [וילה"ק דאי משום הכי מאי נ"מ בין שפחה לבהמה] ,מ הפוסלין ואינם מאכילין ,לתנא דמתני' ,העובר כשאין עוד בן,
פוסל בת כהן לישראל ,ואינו מאכיל בת ישראל לכהן ,מטעמים שיתבארו, דהדין עמה שבאה בטענה שבזקנותה מה תהא עליה ,והשיב ר"א
אבל השיב רב דאין הטעם משום דאתי מעלמא אלא דהוי שבח בגוף
והיבם דאין יבמה אוכלת עד שתבעל כמבואר בתוספתא דכתובות, במעשה אחר ,דהנה ר' בא אמר בשם ר"ח דרבי ביקש לעקור ת"ב
הדבר כעבד קטן שגדל דאזיל לאשה ,ומש"ה הבכור נוטל פי שנים ,ואף
ולקובעו בעשירי ,ולא הניחו לו ,וא"ל ר"א בשם ר"ח דרבי ביקש לרבנן [וכ' האחרונים דמהירו' מקור לר"מ נחלות פ"ג דבכור נוטל פי שנים והאירוסין וכן הני דלהלן.
לר"ש כל הני דמתני' דפוסלין מלאכול גם מאכילין דאם בכוחם לפסול לעקור ת"ב שחל בשבת ,דהואיל ונדחה ידחה ,ולא הניחו לו ,אפי' בולד].
אלא ידחה למחר ,וע"ז אמרו טובים השנים מן האחד דע"י מי נוטל צאן ברזל בחלוקה בין האיש והאשה ,הכניסה בכוחם להאכיל ,וטעמא דתנא דמתני' ,אי"ל משום דכ' 'הם
שניהם התבררה שמעתתא.
עבדים ילדים יכולה לתת מעות השבח לבעל וליטול נערים ,וכן יאכלו וכ' והם יאכילו' הראוי לאכול מאכיל ושאינו ראוי אינו
נוטלת השבח בכתובתה ,וכן המכניסה כלים אם שווי כתובתה מאכיל ויצא עובר שאינו ראוי לאכול שאינו מאכיל ,ואי"ל כן דא"כ מ"ט
כא' ומחצה ,י"א הוא נותן דמים ונוטל וי"א היא נותנת דמים ממזר שאינו אוכל מאכיל את אם אמו אלא י"ל דכ' 'יליד בית' אלמנה לכהן גדול
פ"ז ה"א
ונוטלת ,וי"א דאף אם שווי כתובתה כא' מהכלים נוטלת את ועובר עדיין לא נולד ,וכ"ת מעתה דוקא הילוד פוסל ,י"ל דכ'
האכלת תרומה לעבדים שהכניסה אשתו חללה ,כגון אלמנה
בשומרת יבם 'ושבה אל בית אביה' פרט לשומרת יבם שאינה
לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ,עבדי מלוג פי' שהבעל אוכל שתיהם דע"ד כן הכניסה ,וה"נ דנוטלת כליה עמה.
שבה אלא זקוקה ליבם' ,כנעוריה' פרט למעוברת ואירוסין דפוסל אף פירות [מלשון מליגת הראש שתולשין השיער ,א"נ כמים רותחין שכלים
המקבל צאן ברזל מהעכו"ם ,ולדות פטורים מבכורה ,וולדות דאינו מאכיל ,י"ל דכ' 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' וגו' ,ותהיה משמע משעת
והולכין][ ,ואם פחתו או הותירו האשה מרויחה או מפסידה] ,ולדות חייבין בבכורה ,וה"מ דולדות פטורים כשלא קיבל הויה פי' קידושין אסורה בתרומה.
אין אוכלין תרומה ,ועבדי נכסי צאן ברזל נכסים ששמאן בדמים
וקיבל עליו אחריות ולאחר שמת או גירשה נוטלת כשיעור שהכניסה[ ,ואם אחריות אונסא וזולא ,אבל אי קיבל חייבים ,כדין ולדות נכסי י"מ בטעמא דתנא דמתני' דעובר עשו אותו כממש לפסול פי'
דעובר במעי זרה זר הוא ובזה עשו אותו כממש ,אבל קדושת כהן חלה משיצא צאן ברזל דאזלי' לבעל.
פחתו או הותירו הוא המפסיד והמרויח] ,יאכלו בתרומה
לאויר העולם ,ובזה לא עשו אותו כממש וצ"ע לפי' זה מה הביאור ביבם ובתרומות פי"א הק' על הא דכהן ששם פרה מישראל מאכילה תרומה ,פ"ז ה"ב
מדתניא דהקונה עבד ,ויש לישראל חלק בו אפי' א' ממאה אינו אוכל בתרומה ,האכלת עבדים בנשואי כהונה ,בת ישראל לכהן ,עבדי מלוג ואירוסין ,ועי' תוס' כתובות נח .ונראה שאין תי' התוס' עולה בביאור הירו'.
וצאן ברזל יאכלו בתרומה לפי שהיא אוכלת ,ובת כהן לישראל יש להוכיח די"א שלא עשו אותו כזר ממש ,מהא דשנה ר"ז
ושמא מתני' שאני דאם הותירו הותירו לו.
כהן מאכיל תרומה את קניינו וכן קניינו מאכיל את קניינו ,עבדי מלוג וצאן ברזל לא יאכלו בתרומה דנפסלה מלאכול ,דכ' דארוסה ושומרת יבם ומעוברת משלמות קרן ולא חומש,
'ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל'.
ואי"ל דאיירי בבת כהן לזר ,כיון דאפי' בת כהן שילדה מזר והיינו אשתו ועבדו של כהן אוכלים בתרומה דכ' 'וכהן כי יקנה
פ"ז ה"ג
אינה משלמת דאינה זרה מעיקרא כדדרשי' בכריתות ו :אלא איירי נפש קנין כספו' וגו' ואשה נקנית בכסף ,ואף הנקנית בשטר וביאה אוכלת
דהוקשו הוויות להדדי ,א"נ כיון דאשתו משועבדת לו הוי קנינו ועי' ביהה"ל לט בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת ,לא בבת ישראל לכהן ,ולא עשו את העובר כזר ממש ,דא"כ מ"ט
תרומות פ"ו ה"ג ,ואשתו שקנתה עבדים מאכילה וכן עבדו יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר שאינו מאכיל אינה משלמת חומש.
שקנה עבדים ,י"א מדכ' 'קנין כספו' יתירא דאף קניינו שקנה[ ,וקנין כדלהלן ,ואמר ר"א דהגי' עבדיה יאכלו ,עבדיו לא יאכלו דס"ד
קניינו שקנה נמי אוכל ,וי"א שאין שלישי אוכל ,אבל לא משמע הכי מלשון דאיירי כשיש עוד בנים וכיון דהיא אוכלת גם עבדיה יאכלו ,ועבדי עוד פוסלין ואין מאכילין ,חרש הנה תני ר' חייה אשתו של
הירו' להלן] ,וי"א מדכ' 'וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד צאן ברזל לא יאכלו משום העובר ,אבל אמר ר' יוחנן דאפשר חרש ושוטה דנישואין מהנו מדרבנן טובלת מחיק בעלה ואוכלת
פי' טובלת דכ' 'ואשה אשר ישכב איש אותה וכו' ורחצו' ,ואוכלת כיון ביתו הם יאכלו בלחמו' ומיתורא דלשון אכילה ,ש"מ שהילוד מאכיל וקנין
לאוקמי מתני' שאף היא לא אוכלת והיינו שאין עוד בנים ,והדין
כגי' מתני'[ ,אמנם לפי"ז תק' סיפא דלהלן דבת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת דנישואין דרבנן לא פוסלין מלאכול תרומה ,ולכך י"מ במתני' דאיירי כספו מאכיל.
לא יאכלו עבדיה בתרומה ,והלא ודאי דאי עבדיה אוכלים אף היא אוכלת בחרש פסול לכהונה ,וי"מ דאיירי בחרש שהוא יבם ופוסל
מחמת שהוא יבם וקנאה לתוס' קידושין יט .מדאו' ולרש"י מדרבנן[ ,ולב' הפי' מחמת העובר].
ה"מ דעבד שקנה מאכיל ,בקנה ע"מ שיהא לרבו רשות בו,
ילה"ק כיצד חילקו להלן בין חרש לשוטה ,וכבר הק' כן באו"ש]. אבל אם קנה ע"מ שאין לרבו רשות הוי קניינו של עבד ואינו
אוכל ,והא דאלמנה אוכלת מחמת בניה ואף עבדיה אוכלים ,פי' בדרך אמונה ,האם עבדי בת כהן לכהן אוכלים בתרומה לאחר מיתה ,לר'
משום דחשבי' לבעלה כחי וכאילו אוכלין מחמתו ,ואם מת העבד כל יוסי העובר פוסל בת כהן מלאכול בתרומה ואינו מאכיל בת ישראל בן ט' שנים ויום א' פי' פסול לה ומחללה ואינה אוכלת ,וכהן בכה"ג אינו
ועבדיה ,אבל חכמים אמרו לו דהעיד להם רק על בת ישראל מאכיל[ ,וקמ"ל דבן ט' ביאתו ביאה] ,וכן ספק בן ט' שנים ויום א' הקודם לזכות בעבד זכה דנעשה העבד הפקר.
לכהן ,ואי עובר פוסל אף עבדי בת כהן לכהן לא יאכלו ,דהוי כבן ט' שנים ,וכן ספק הביא ב' שערות דהוי כלא הביא
וכשהסתפקו כמי ההלכה ,אמר ריב"ל דיש לראות איך ב"ש ואיירי ביבם וקני לה מספק ,ואינו מאכיל מספק שמא הוא קטן שאינו
הטעם דאין עבדי מלוג אוכלים בתרומה ,לר"א דכ' 'הם
יאכלו והם יאכילו' ואם אין המאכיל שלהם אוכל פי' האלמנה הציבור נוהג ,וראו שנהגו שלא להאכיל כחכמים ,וכן כל הלכה קונה בביאתו לתוס' קידושין הנ"ל מדאו' ולרש"י מדרבנן ,וקמ"ל שאינו
מאכיל ,אבל אי"ל דנ"מ דפוסל כיון דאף קטן פוסל. שנתחללה אינה אוכלת ,אין מאכיל אחרים ,ולר' יוחנן מד"ת
אוכלין ,אלא קנס הוא כדי שתלך מעמו ,מחמת שהיא ועבדיה אינם שהיא רופפת ביד בי"ד יש לראות איך הציבור נוהג.
נפל עליו הבית ועל בת אחיו שהיא אשתו ולא ידוע מי מת
אוכלים ,ונ"מ בעבד ערל מחמת סכנה שקנה עבד ,דאינו אוכל ,האכלת עבד מכח נטילת מזונות ,הנה עובר אינו פוסל את מי
קודם ספק הוא מת ונפלו שתיהן לאחיו ליבום ופוטרת צרתה משום צרת
שראוי לאכול כגון שיש עוד בנים ואינו מאכיל את מי שאינו ראוי אבל אין לקנוס.
הבת ,ספק בת אחיו מת קודם ,ואינה פוטרת צרתה ,ולכך צרתה חולצת
האם בעל יכול למכור עבדים שהכניסה אשתו ,עבדי צאן לאכול כשאין בנים דאין עבדים אוכלים מכח עובר ,ואמר ר' ישמעאל
ב"ר יוסי דבת מאכלת אף כשיש עובר ,כיון דנוטלת מזונות מתנאי ולא מתייבמת ,ותני להא איידי דאיירי בספיקות.
כתובה ,והיינו כשהנכסים מועטים ,ומבואר בבבלי דאיירי כשיש עוד בן פ"ז ה"ה
ברזל ,לר' יוחנן אינו יכול למכור ,ולר"א יכול למכור דהלא
אוכלין בתרומה מכוחו ,והשיב ר' יוחנן דהלא עבדי מלוג [שאינו מאכיל מחמת שהנכסים מועטים] ,אבל אל"ה יש לחוש שהעובר אלו שאין פוסלין ואין מאכילין בתרומה ,השוטה אפי' ע"י חופה
מדינא אוכלים מד"ת לר' יוחנן ,ואף לר"א אוכלין כשיש לרב רשות בהם נקבה ואין העבדים אוכלים מחמת חלקה של העובר ,וכיון דיש בן נמצאת וקידושין שאין קניינו קנין ,האונס והמפתה שבאו על בת כהן או כהנים
דרק הבת הקיימת מאכילה ,דלא תקנו רבנן נכסים מועטים לעוברים[ ,א.ה.
ומודה ר"א דאין יכול למכור עבדי מלוג ,והא דבדין שלא דבלא בן ליכא לדינא דנכסים מועטין כלפי העובר] ,והא דלא אמרו שבאו על בת ישראל ,מעוברת בת ישראל לא תאכל ,וכן בת כהן
יאכלו מחמת שהם של אשתו ,אלא דתקנו דקנין פירות של הבעל דהאשה מאכילה משום מזונותיה ,כיון דראויה ליטול לא תאכל ,ואם הפילה הוי כלא ילדה.
מאכיל ,ומ"מ אינו נותן רשות למכור אבל עבדי צאן ברזל באנו
להאכיל משום דאחריות הנכסים עליו ,דאחריות משוי ליה כדידיה ובדין כתובתה ,ולאבד מזונותיה ולא פסיקא למתני דאשה מאכלת[ ,א.ה .האם פנויה נפסלת לכהונה ,מבואר במתני' דאונס ומפתה אין
ומבואר דלמס' כשלא נטלה כתובתה מאכילה] ,והא דמזון הבנות פוסלין ,וכן מבואר בדתני ר"ח דאשתו של חרש שוטה דיכול למכור.
לח מסייע לר"א ,מדתניא עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה מדרבנן מתיר איסור תרומה דאו' [ומוכח מהירו' דאין קנין דרבנן טובלת מחיק בעלה ואוכלת דאין קניינם קנין ,אבל לר"א אף פנוי
ולא לאיש ,ועבדי צאן ברזל לאיש ולא לאשה ,ולר' יוחנן י"ל מהני לדאו'] ,י"ל כמ"ד בפ"ז דשביעית דמאליהן קבלו עליהן את הבא על הפנויה שלא לשם אישות הוי בעילת זנות ובתוס'
יבמות סט .מבואר דלר"א אף נפסלה מתרומה ,ואילו בתוס' גיטין עג .מבואר דאינו יכול למכור משום שעבוד האשה ,ומ"מ יוצא בשן ועין משום דשאני המעשרות.
דלא נפסלה לכהונה ,ועי' ערל"נ יבמות שם.
חיוב מעשרות בזמן הזה ,התבאר ד לר' יוסי מאליהן קבלו את שחרור שמפקיע מידי שעבוד.
אמרו בשם ר' אבא אנוסה אי"צ להמתין ג' חדשים להבחין בין מסייע לר' יוחנן ,מדתניא דעבדי מלוג וצאן ברזל ,אין לאיש
זרע לזרע ,דכ' 'להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך' שאין השכינה שורה אלא
יוסי ב"ר ישמעאל ר' אבל ,יוסי ר' בשם תניא וכן רות המעש
ולאשה דין יום או יומיים שאם עמד וחי ואח"כ מת מהמכה אינו נהרג,
אבל הני עבדים אין מיוחדים לבעל או האשה ,וכן לא יוצאין בשן ועין .פליג על אביו ד ר' ישמעאל ב"ר יוסי ובן הקפר נמנו לטהר על הודאים שזרעו מיוחס אחריו ואין להוכיח ממתני' דאנוסה
אויר אשקלון דיש מקומות שלא כבשו עולי בבל ,ומ"מ לא גזרו עליהם
אוכלת מיד ,כיון דדילמא קל הוא בתרומה ,דהלא בת כהן
מח' ר"י ור"א במכר לשעה ,מכר לעולם לכו"ע אינו מכור ,טומאה ע"פ עדות ר' פנחס בן יאיר דאמר שהיו יורדים שהלך בעלה למדה"י ומת ,אוכלת מיד ,ולהנשא צריכה
אבל אי"ל דנח' במכר לעולם ולשעה לכו"ע מכור ,כיון דבני לסירקייא שוק של אשקלון ולוקחין חיטין ועולין לעיר להמתין ג' חדשים.
הישיבה פי' למח' ר"י ור"א במוכר שדהו שעשאה אפותיקי וטובלין משום צינורות העכו"ם לפי שהגויים נחשבים כזבים מדרבנן ורוקם
לאשה בכתובתה ולבע"ח על חובו ,לת"ק מכורה והלוקח מטמא כמעיינות הזב ואוכלים תרומה ואי הוי טמאה משום ארץ העמים מא מי שאינו ראוי לבוא בישראל פוסל ,בן ט' שנים ויום א'
יחוש לעצמו שיגבו ממנו ,ולרשב"ג אפותיקי לבע"ח מכורה ,הלא לא סגי בטבילה אלא בעי אף הזאה בשלישי ושביעי ואח"כ רצו והא דתנן כבר לעיל דבן ט' שנים וכו' ואוקי בפסולין שהם פוסלין ,פי' בבבלי
אבל לאשה אינה מכורה דאין דעת האשה שתהא מחזרת לפוטרה ממעשרות לפי שחשבו שהם מהמקומות שכבשו עולי מצרים דרישא בפסולי כהונה והכא בפסולי קהל ,והיינו בן ט' גר עמוני ומואבי
על בתי דינים דאלמוה רבנן לשעבודה ,שלא יוכל למכור אפי' לשעה ,ולא עולי בבל אבל משך ר' ישמעאל ב"ר יוסי ידיו מע"ג בן ומצרי עד דור שלישי ,ועבד מ'לא יהיה קדש' ,וממזר חלל הפסול
ודוקא כשעשה אפותיקי ויכולה לגבות כתובתה אף כשיש ב"ח ,אבל כשלא הקפר [וא"ל דאם היה שואלו היה מסביר לו הטעם ]-דלא לכהונה ,נתין כותי וגוי האסורים מ'לא תחתתן' שבאו על בת כהן או
עשה יכול למכור ,אף שכל נכסיו משועבדים לכתובתה ,ואמרו דר' יוחנן רצה להמנות איתם ,והטעם דרק כלפי טומאה דרבנן הסכים לוי או ישראל פסלו מהכהונה.
עבדים ע"מ שלא למולן אע"פ שקנויין לו דמיא לבן איש ואין איזה פסול אין אתה נושא אלמנתו ,לר' יוסי כל שזרעו פסול קדשים לערל ,אין ללמוד במה מצינו מפסח דרק בפסח יש
אתה מל אותן בע"כ. או פוסל ביאתו פוסלת ,וכל שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת שבירת עצם ,ואין ללמוד מתרומה שהוא למד מן הלמד דילפי'
דילפי' לפסול בתרומה ,מאלמנה לכה"ג שולדותיה חללין ,לרשב"ג תליא מפסח ,ואף דמסקי' בזבחים נ :דהלמד בגז"ש חוזר ומלמד בק"ו ,מ"מ בבנין
המשוך והנולד מהול והמל קודם גירות דצריך הטפת דם ברית ,לא
יאכלו בתרומה ,ובטעם דמשוך לא יאכל י"א משום קנס על שמשך,
האם בתו מותרת ,מותר באלמנתו ,אבל אי אף בתו אסורה ,אב מספק"ל שם ,אלא ילפי' 'ממנו' 'ממנו' מפסח דערל אסור
וכדתנן באבות המפר ברית אין לו חלק לעוה"ב ,ופי' הראשונים דהיינו מושך אסור באלמנתו ,ונ"מ בגר עמוני ומואבי דזרעו פסול ,אבל בקדשים ,וה"נ ילפי' ממנו ממנו לאסור אונן בקדשים כפסח.
בערלתו ,וי"מ משום גזירה שנראה ערל ,ונ"מ במשך לו אחר או אתה מותר בבתו ,ולחכמים אף שאתה מותר בבתו כבת אילה"ק דגז"ש דר' ישמעאל דתושב ושכיר לא מופנה דלכאו'
נמשכה מאיליה דאין קנס. בעי לאכילת פסח לתושב ושכיר תושב עבד ערל שקנאו רבו לעולם, עמוני ומואבי או בת מצרי שני ,מ"מ אלמנתו אסורה.
כ' 'המול ימול' ,לר"ע דרשי' מ'המול ימול' אחת למילה ואחת ר' זכיי ור' אלכסנדריה שלח לשאול מה הדין של בת גר עמוני ושכיר לזמן ,אבל י"ל דהני עבדים ילפי' מערל[ ,אבל אי"ל דהוי
לפריעה ,עוד אמרו אחת למילה ואחת לציצים המעכבים ,אבל ובת דור שני של מצרי האם אף דכשרות לקהל מ"מ האם הן פגומות מופנה מדכ' גם תושב וגם שכיר ,כיון דלא ידעי' לתרוייהו,
לר' ישמעאל דאיכא לשונות כפולים ודברה תורה כדרכה פי' לכהונה או לאו ,וס"ד דאיירי בביאה מותרת למצרי שני ועמוני[ ,א.ה .לשון דאף אי כ' רק שכיר אמרי' דהיינו תושב] ,ונמצא דתושב
בלשון בנ"א ,כדכ' 'הלוך הלכת'' ,נכסוף נכספת'' ,גנב גנבתי' ,י"ל ביאור הגרח"ק שנתגיירה 'אמה עימה' צ"ע דלא משמע דהספק בבתה הוא ושכיר מופנה ואחר דילפי' לגז"ש הוי מופנה מב' צדדים[ ,ובזה א"ש קו'
דדריש ב' מילות מדכ' 'אז אמרה חתן דמים למולות' ,לשון ריבוי בגיורת האסורה לכהונה ,ואפש"ל כרשב"י בקידושין עד :דגיורת פחות מבת המפרשים דמבואר ביומא פ"ח דבעי ר' ישמעאל מופנה מב' צדדים] ,ולר"ע
תושב ושכיר דפסח קמ"ל דערבי מהול לא חשיב מהול ,ור' ישמעאל יליף לה ג' מותרת ,א"נ כמבואר ביבמות עח .דמצרית שנתגיירה עם בתה ,בתה הוי
אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצים. ראשונה ,א"נ איירי שנתגיירה 'אם אמה' ,א"נ כמ"ד דקהל גרים לא איקרי קהל
מדכ' בירמיה כל הגוים ערלים ותושב ושכיר דתרומה קמ"ל ואיירי בגיורת בעלמא ,וכמבואר בקידושין עה .דבת גיורת שרי בממזר ,ושם
דהלוקח עבדים מגוי ע"מ שלא למולן ,אף אם מל אותן לא רב דריש מ'המול ימול' ,דהנולד מהול צריך הטפת דם ,וכן עז .דשרי בכהונה אליבא דר' יוסי ,וכ"כ בשו"ע אה"ע ד' כב' ,וסי' ז' כא'],
דישראל ערל לא ימול ודריש שהמהול ימול ,ואיצ"ל דעכו"ם ערל יאכלו בתרומה כיון שאין לו בהם קנין איסור ,והוי כערבי מהול. ואמרו דהא פשיטא דכשרה ,דאי פסולה הלא אף ר' יוסי ורשב"ג
אינו מל ,ויש שאמרו דאין עכו"ם מל מדכ' 'ואתה את בריתי החו' על חכמים ס"ל כל שהבת פסולה אמה פסולה [א.ה .ואיירי באלמנתו
הלוקח עבדים מגוי ע"מ למולן וחזרו בהן אף דיכול
למולן תשמור' ,כל כיוצא בך.
ולהטבילן בע"כ [והרי"ף והר"מ נח' עי' טור יו"ד רסז'] ,מ"מ כ' תוס' מח .דאין
דאין טעם לפסול מצד גיורת ,כגון בת גרים ,או גיורת פחות מבת ג' וכנ"ל
לרשב"י] ,ולכך אמרו דמבעי כשהיתה אמה מישראל דדילמא
לעשות כן אם לא יקיימו מצוות ,אלא מגלגל עמהן י"ב חדשים שמא האם ישראל וכותי מלין זה את זה ,ישראל מל את הכותי, כיון דנפסלת בביאת המצרי שני או העמוני גם בתה פסולה
יתרצו ,ואם לא נתרצו מותר למוכרן לגוי אף דעבד בעלמא אין וכותי הרוצה למול ישראל ,י"א דאינו מל לפי שמכוין לשם דומיא דאלמנה לכה"ג דבתה נתחללה ,או"ד דדוקא עצמה נתחללה מקרא
למוכרו לגוי משום הפקעתו ממצוות ,ובבבלי גיטין מבואר דחייב למוכרו כיון הר גריזים דמות יונה שמצאו בהר גריזים ועובדין לה ,וי"א דאף כותי דבת כהן כי תהיה לאיש זר ,אבל בניה כשרין.
שאינו יכול לקיים חיובו למול[ ,ומעשה בא' שלקח עיר של עבדים מל את ישראל כיון דמילה לא בעי כוונה. עוד הוכיחו דאין להסתפק כשהביאה היתה מותרת ובת מצרי שני
ערלים ,ולא רצו למול ,וא"ל רבנן שיגלגל עמהן י"ב חודש, כשרה לכהונה ,דהנה נח' בה ,לר"י כשרה ולר"ל הבת פסולה,
המשוך שנמשכה ערלתו וכיסתה את העטרה ,לר' יהודה אין מלין ואם לא יתרצו ינהג כמנהג המדינה שאם המנהג למוכרן מותר]. ואמרו דנח' ר"י ור"ל בזקינות אי הלכה כרשב"ג או כחכמים [א.ה.
אותו שלא יבוא לידי סכנה שיבוא לידי כרות שפכה ,ולר' יוסי מלין באופן שהביאה פוסלת וכגון בת גיורת המותרת לעמוני ומצרי שני ונאסרה
טבילת גר בלילה ,אמרו לריב"ל להמתין מלהשכים ,כדי אותו ,דהרבה משוכין היו בימי בן כוזיבא וכולן מלו וחיו לחכמים בביאה] ,אבל הבת לכו"ע כשרה.
להמנות על טבילת גיורת ,ולא המתינו משום כבוד הזקן שלא והולידו בנים ובנות ,והמשוך והנולד מהול וגר שנתגייר מהול פ"ז ה"ו
רצו להטריחו בלילה ,אלא משום שאין מטבילין את הגיורת צריכים הטפת דם ברית. עבד פוסל בביאתו משום ביאה ,וטעם הדבר פי' ר' יוחנן בשם
בלילה דכ' 'משפט' בגירות ואין דין בלילה ,ויש שהסתפקו האם
מטבילין את הגרים בלילה דשמא דוקא תחילת דין אין מתחילין ,אבל ראב"ש אמר דלא נח' ב"ש וב"ה על הנולד מהול שהוא צריך ר"י משום דכ' 'ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה
הטפת דם ברית ,מפני שהיא ערלה כבושה ,אלא נח' על גר גמר דין כטבילת גר אחר מילתו מטבילין בלילה. וגו' ,דוקא ביאה שיש בה אלמנות וגירושין ,ולא ביאת עבד,
שנתגייר מהול דלב"ש צריך להטיף ,ולב"ה אי"צ ,ואמרו והק' דהלא אלמנה או פנויה שזינתה אין להם אלמנות וגירושין
גר תושב ,פי' גוי שקיבל ע"ע בפני ג' חברים ,לקיים מצוות [ויתבאר להלן וחוזרת לבית אביה ,עוד הק' דמאידך אמר ר' יוחנן בשם ר"א
אילו מצוות] ,ומצווין להחיותו ועוד כמה דינים ,אבל אי לא קיבל ע"ע אף דהלכה כדברי התלמיד דהיינו רשב"א ,אבל לר"י אף בנולד מהול מח'.
בטעם פסול כותים משום דמעורב בהם גוי ועבד הבא על דחייב בז' מצוות ,אין מצווין להחיותו אלא אין מעלין ואין מורידין ,כ"מ
מד מילת נולד מהול בשבת רב הורה דמלין אותו בשבת בת ישראל ואמרו ר"י ור"ל הולד ממזר ,אבל אמרו דר' יוחנן ברמב"ן מכות ט .ובר"מ הל' מלכים ,ואפשר דלהלן בירו' מבואר שי' אחרת
מדאמר רשב"א 'מפני שהיא ערלה כבושה' דמשמע שהיא ערלה, אמר כן דוקא בשם ר' ישמעאל ,ור' חזקיה פליג וס"ל דאף בגיטין בזה ,ודין גר תושב ועבד תושב לעולם שקנאו רבו לעולם נחשבין
ור' אבהו ס"ל דאין מלין כיון דאין מטיפין דם ברית אלא אמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל דס"ל דלר' ישמעאל אין ממזר אלא מאשה כגוי שאינו מחויב במצוות כאשה כשאר עבד ,ואם קיבל להתגייר וחזר
מספק ,וכעי"ז לא רצה המוהל להטיף דם בשבת לבן ר' אדא האסורה באיסור ערוה[ ,א.ה .אבל לטעם זה אכתי ילה"ק וכי אין פנויה חוזרת בו ורוצה לנהוג כתושב ,מגלגלין עמו י"ב חודש ,ואם לא חזר בו הוי כגוי
בר אהבה ומת בנו כשמשמש בו אביו להטיף דם ,שלא היה בקי בזה, לבית אביה].
לכל דבר שאין מצווין להחיותו.
וי"א דנעשה פצוע דכא ,ונתענה עליו ומת ,וי"א דנעשה כרות עבד חשיב כזרע לפסול ולהאכיל ,והיינו בת כהן לישראל או בת
שפכה ונתענה עליו ומת. ישראל לכהן ,וילדה בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה מג אלו מצוות צריך שיקבל עליו הגר תושב ,איכא דתני
שיקבל כל המצוות ,מלבד איסור נבילה ,ולפי"ז יפרשו בן שהוא עבד ,בת ישראל תאכל ,ובת כהן לא תאכל.
מילת מי דוחה שבת ,הנה כ' 'ביום השמיני ימול בשר ערלתו' כפשוטו הא דכ' 'לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשערך
וביום יתירא אף בשבת ,וערלתו למעט מילת ספק אם נולד לח' פ"ז ה"ז
תתננה ואכלה' דאיירי בגר שהתנה שיהיה מותר בנבילה וקמ"ל דבזה שרי
חדשים דהוי כאבן ואסור לטלטלו ,וכן ערלתו ממעט אנדרוגינוס, ממזר פוסל ומאכיל ,פי' בת ישראל לכהן וילדה בת שנשאת ליה ,ואיכא דתני עד שיכפור בע"ז ,וי"א עד שיכפור בע"ז כגוי
אליבא דת"ק להלן ,וממעט ערלתו בין השמשות ,וכן לא הנולד לעבד או נכרי וילדה בן ממזר ,ותאכל אם אמו מחמתו ,ובת י"מ שיקבל כדין גוי ,המצווה על ע"ז ואינו מצווה על אבזרייהו של חיבוק
מהול ,וקמ"ל אף לב"ש דס"ל דצריך הטפת דם ברית. ונישוק ,וי"מ שיכפור מהאופן שגוי מותר לעובדה ,ובבבלי מבואר ג' שי' בזה כהן לישראל נפסלת מחמתו.
דלר"מ עד שיקבל לפרוש מע"ז ,ולחכמים ז' מצוות בני נח ,ולאחרים עד
אנדרוגינוס ,לת"ק אין מחללין עליו את השבת דכ' 'וכל ערל שיקבל כל המצוות מלבד נבילה ,ופרש"י משום דבז' מצוות ממילא עכו"ם עבד וגוי הבא על בת ישראל ,לרב הולד כשר דס"ל ד'לא תתחתן
זכר' ומהא דכ' גם 'זכר' ילפי' עד שיהא כולו זכר ,ור' יהודה מתיר מחויב ,ולחכמים תליא בקבלה ,דכל שקיבל חשיב כגר ,אבל בירו' הוזכר רק בם' נאמר דוקא בז' עמים ,אילה"ק ממתני' דאיירי בגוי פסול ועבד
ב' שי' ,ואפשר דשי' הירו' דגדר גר תושב דחשיב מקצת גרות ,וצריך לקבל
למולו בשבת ,וחייבים עליו כרת כשלא מל ,וחובת מילתו מדכ' גם ע"ז כישראל. פסול עמוני ומואבי ,ומשמע דאיכא פסולי קהל גם בגויות ,ובקרית מלך ציין
'זכר' וגם 'ערל' ומשמע אפי' מקצת ערל ,והא דאמר ר' יהודה ר"ז אמר דלכו"ע ב' השי' הנ"ל צריך לכפור בע"ז כגוי פי' צריך
דבר"מ איסו"ב פי"ב הי"ז ,לא משמע כן ,ובתוס' טז :ובכל דבריהם מפרשים
טעמא דרב דשדינן בתר הגוי וכשר לכשיתגייר.
ד'אף הסומא' פטור מראייה דכ' 'יראה' ,והיינו מלבד חש"ו לקבל עליו להניח הע"ז[ ,א.ה .פי' ולא מהני מה שאינו עובדה ,ויחשב גר
טומטום ואנדרוגינוס ,ומשמע דאנדרוגינוס אינו כזכר ,י"ל מחמת שהתגייר למקצת] ,ואילה"ק פשיטא דצריך לקבל ,דכבר מוכח כן פ"ז ה"ח
דשאני התם דכ' 'כל זכורך'. פעמים שכה"ג פוסל ,פי' בת כהן שנשאת לישראל וילדה בת
בדתניא דגר תושב מבטל ע"ז כעכו"ם [אבל ישראל אינו מבטל] ,וע"כ דהחי'
משום דקיבל עליו ,אבל י"ל דקמ"ל הך ברייתא דמבטל אף שנשאת לכהן וילדה בן שיכול לשמש בכה"ג ,ומאכיל את
החולה אין מלין אותו עד שיבריא ,ואמר שמואל דבאחזתו אמו ופוסל את אם אמו ,ואומרת עליו אם אמו לא כבני כה"ג
שנוהגים בו כגר לענין 'לא תעשוק' [וכר"י בר"י דס"ל הכי]
חמה נמול לל' יום מיום שיבריא ,אבל אי"ל דמשיבריא מלין אותו מיד, שהוא פוסלני מהתרומה ,פי' בן בני ,ול"ד כה"ג אלא אף קטן
ו'לא תונה' ו'גולה כישראל' לעיר מקלט[ ,אבל אי"ל דקמ"ל
ובאותם ל' יום אין מאכילין אותו חלב חיטה של תרומה ולא מחמת דמצווה על ע"ז ,כיון דאף עכו"ם מצווה ומבטלה]. בן יומו פוסל ומאכיל.
סכין אותו בשמן תרומה ,דהוי כערל שמתו אחיו מחמת
גר תושב בשבת הנה כ' 'למען ינוח עבדך ואמתך וגרך' והיינו גר צדק ועבד
מילה ,ומ"מ לא נפקי מתורת כהנים ולכך נשיהם ועבדיהם של ערל
וה"ה טמא אוכלים בתרומה. מהול ,וכ' 'וינפש בן אמתך והגר' והיינו עבד שאינו מהול וגר תושב ,ונח' בפי' הערל
וינפש בן אמתך ,לר' יהודה כישראל ביו"ט שמבשל ואופה רק פ"ח ה"א
לצורך אוכל נפש ,ולר' יוסי כישראל בחוה"מ שמגבב מעל ממתי נחשב ערל ,אין נחשב ערל אלא מיום השמיני ,וליל
מב אכילת תרומה לטמא ערל שמתו אחיו מחמת מילה ,לא פני השדה והיינו וינפש ,אבל צ"ע דהוכיחו הראשונים בירו' במו"ק השמיני כיומו דהוי כנכנס לדיר להתעשר ואף דלילה לאו זמן
יאכלו ,אבל נשיהם ועבדיהם של טמא וערל יאכלו בתרומה דלא דמלאכת חוה"מ מדרבנן ,ולר"ש כישראל בשאר ימות השנה וקמ"ל הקרבה מ"מ הואיל ומחר ראוי מעתה נאסר ,ונ"מ דאין מאכילין אותו
חלב תרומה ולא סכין אותו בשמן תרומה ,וכדתנן דכל שבעת נפקי מכלל כהונה אלא בעו תקנה ,וטעם האיסור בערל ,לר"ע דדריש
לשונות כפולים ,דכ' 'איש איש' מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים קרא דאסור במלאכה לישראל ,והלכה כר"ש.
הימים מלבד ליל שמיני ואילך מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו
לא יאכל ,ומבואר ביבמות דאיירי בתרומה ,ואיש איש לרבות את הערל ,את מי מלין בע"כ ,כ' 'וכל עבד איש מקנת כסף' מעכב את
האדון שמן תרומה.
ואף דאפשר לרבות לאיסור את האונן כשאינו טמא ,מסתבר מאכילת פסח ,א"נ את העבד ,והא דכ' איש ,ולכאו' משמע רק איש ולא אשה,
לרבות את הערל שהוא מחוסר מעשה בגופו ,ולהוציא את י"מ קמ"ל דעבד שהוא גדול אתה מל בע"כ ,ו'בן איש' פי' ציצין המעכבין את המילה היינו בשר החופה את רוב העטרה
עכו"ם גדול אין אתה מל בע"כ ,דעכו"ם קטן מלין אותו בע"כ ,המקפת את הגיד וממנה משפע ויורד לראשו ,ואם חופה רוב אותו שיפוע הרי
האונן שאינו מחוסר מעשה בגופו ,לר' ישמעאל דלא דריש
והק' ר' יוחנן וכי אף בן אורכניס שר ומושל וי"מ בקו' ר' יוחנן אלו מעכבין את המילה ,ואינו אוכל בתרומה ,ופי' דהיינו אפי' רוב
לשונות כפולים ,ילפי' איסור לערל מדכ' בתרומה 'תושב ושכיר'
דלא הק' כיצד מלין קטן ,דהלא היא זכות לו וזכין לאדם שלא לדעתו ,אלא גובהה של עטרה ולא בעי רוב הקיפה.
מ'תושב שכיר' בפסח דפסל בו ערל ,והא דלא ילפי' לאסור
אונן כפסח ,כיון דקבלו את הגז"ש רק למה שנאמר בפרשה ,הק' על הא דתנן דמצא תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם ,ויכול תינוק בעל בשר ונראה בשר מערלתו למעלה וכאילו אותו בשר חוזר
דדוקא ערל וטומטום נלמדים מאותו הפרשה דטומטום הוי ספק להטביל ולמול לשם עבד או לשם בן חורין ,והק' ר' יוחנן וחופה את הגיד ,מתקנו מפני מראית העין ,ואמרו דבודקין אותו
האם אף בן אורכניס וכי זכות היא לו להיות עבד ,א"נ האם ידינו תקיפה בשעה שמתקשה דמתוך הקישוי מתפשט בשרו. ערל ,אבל איסור אונן ילפי' ממעשר שני.
עליו ,וצ"ע דמשמע דרק תינוק מושלך שרי ,אבל לא תינוק סתם ,ולפי"ז מה
מל ולא פרע כאילו לא מל והוי ערל לכל דבריו ,ומל בשבת ולא אי"ל דאונן אסור בתרומה ,בק"ו ממעשר שהוא מותר לזרים הק' ר' יוחנן.
ואסור לאונן ,כיון דשאני מעשר הטעון מחיצה פי' לאכול י"מ ד'וכל עבד איש מקנת כסף' ,ממעט שאין אתה מל בנך פרע ענוש כרת ,ואמרו דה"מ אם א"א למרק לעשות עוד פריעה
איש בע"כ אבל בנך הקטן כן ,ומכאן להא דאמרו דאם לקח בשבת דנמצא מל שלא לצורך ,אבל אם אפשר למרק ,ממרק אחר, בירושלים.
יוסי דוקא פסול משפחה ,כממזר ועמוני אבל לא בפסול הגוף ,עבדים לחוטבי עצים ושואבי מים ,אסורים איסור עולם זכרים והראשון אינו חושש אם השני יכול למרק[ ,א.ה .לכאו' קמ"ל דשני יכול
וראיה מריב"ל דחילק בין פצוע דכא דישראל לכהן כיון ונקבות. למרק ,ועי' שו"ע רסו' יד' ,דאין שנים מוהלים בשבת ,ואי נימא דהחי' כלפי
דקדושת כהן עומדת ,וה"נ קדושת ישראל. הראשון צ"ע דאם אפשר למרק אף הראשון יכול].
היתר עמונית ומואבית לת"ק דמתני' דכ' 'עמוני ומואבי' ודרשו
ולא עמונית ומואבית ,והא דלא אמרי' ולא מצרית ואדומית, דעת ר' יהודה באסורים בקהל ,דילה"ס האם גם מאותו איסור שאין מו על אלו ציצין חוזר ,כשעוסק במילה חוזר אף על ציצין
מעכבין את המילה ,אבל לאחר המילה ,י"א דאינו חוזר ,ואמר
כיון דכ' 'על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים' ואין לא ישא מין את מינו או רק כלפי האיסורים אחרים הוי קהל ,וכגון מצרי דשרי
בדור שלישי ,משא"כ עמוני ,ומאידך נקבה עמוני מותרת ובמצרי אסורה, ר' יוחנן דלר' יוסי חוזר אף על ציצין שאין מעכבין את המילה
דרכה של אשה לקדם וי"מ דהק' וכי אין דרכה של אשה לקדם ,אבל
[ובתוספתא משמע דרק גרים אסר ,אבל האסורים זה בזה מותרים] ,ואמרו אף לאחר שפירש מהמילה כדאמר ר' יוסי דהמוציא לולב ביו"ט
אמרו דכ' 'אשר שכר עליך ואשר יעץ' ,ואין דרכה של אשה הראשון של חג לרה"ר פטור ,ופי' משום שהיה טרוד במצוה
דממזר לא ישא ממזרת מדרבנן כדי שלא יתרבו בעולם אלא
לעשות כן. והטועה בדבר מצוה פטור ,וכיון דאמר ר' יוחנן דלר' יוסי חוזר אף על
ישא שפחה כמבואר בפ"ג דקידושין ,ובעמוני לעמונית ,אי ס"ל לר'
י"מ מדכ' 'ושחרים בועז שהיה משוחרר מעוון שגבר על יצרו הוליד ציצין שאין מעכבין אף סכין של מילה וכן מצה שהוציא לרה"ר פטור.
יהודה כרבנן דקהל גרים לא איקרי קהל ,ילה"ס האם תקנו כדי שלא
בשדה מואב רות המואביה מן שלחו אותם שהיה משבט יהודה
יתרבו אבל כיון דס"ל לר"י דקהל גרים איקרי קהל ,עמוני לא ישא פצוע דכא וכרות שפכה ועבדיהם ,אוכלין בתרומה דאינם אלא
שנשלח למצרים ,וכן הוליד חושים ואת בערא נשיו' וכיון דאין
עמונית דהוי קהל שהיא מותרת בקהל ,ולכך ישא שפחה [ועי' תוס' כבעלי מומין ואסורים לבוא בקהל ,ונשותיהם לא יאכלו דנתחללו ,ואם
אדם מוליד את נשיו ,יל"פ שחש כנמר לבאר את ההלכה
יבמות עט .ד"ה נתינים וע"ע רשב"א עז :ובח"מ אה"ע ד' כב'] ,ואף דבמצרי
לא באו על נשותיהם משנעשו כך ,יאכלו נשותיהם בתרומה,
להיתר רות לו ובמדרש גריס נשר ,ואפשר עז כנמר למלחמתה של תורה,
למצרית ילה"ס האם אמרי' דלא ישא כדי שלא יתרבו או"ד לר"א אתיא אליבא דר"א ור"ש דהמשתמרת לביאה פסולה
עוד כ' שם 'ויולד מן חודש אשתו' ובפשטות היינו בערא דמקרא
דכיון דדור שלישי שרי ,מותר אף לדור ראשון ,מ"מ אמרו דיכול לישא,
אוכלת בתרומה וה"נ משתמרת לביאה פסולה ,ודלא כת"ק לעיל פ"ו דבת
שאח"כ מונה את בניו מחושים ,אבל אמרו חודש שנתחדשה
כהן שהיא אלמנה לכה"ג ,לא תאכל משום שמשתמרת לביאה פסולה ,ולר' דבנימין תלמיד ר"ע היה גר מצרי שנשא מצרית ראשונה
ההלכה שמואבית מותרת.
יוחנן מתני' ככו"ע ושאני מתני' דלא הוסיף בה עוד קנין ורק וישיא לבנו למצרית אפי' ראשונה ,ונמצא בן בנו מותר בקהל
כ' בשמואל 'ושמו יתרא הישראלי' וכ' בדברי הימים 'ושמו יתרא והא דישראל שנשא מצרית הולד מצרי ,היינו משום דהוי ביאת איסור וכל
הישמעאלי' ,י"א שהיה ישמעאלי אלא שנכנס לבי"ד של אי הוויתה בפסול נאסרה לת"ק.
שיש קידושין ויש עבירה הלך אחר הפגום ,וא"ל ר"ע שישיא בנו
ישי ושמע למקרא 'פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ' שיעזבו משתמרת לביאה פסולה בשומרת יבם לב' כהנים ,ועשה א' למצרית שניה כדי שיהיה ג' דורות מכאן ומכאן [ועי' שו"ע
הגויים פסיליהם ויפנו אל ה' ,ונתגייר ונתן לו ישי את בתו אביגיל מאמר ונעשה פצוע דכא קודם שבא עליה ,לר"ל לא אוכלת אה"ע ד' ו' דנח' במצרי ראשון שנשא מצרית שניה אי הוי שלישי או שני,
בת נחש והיינו ישי שמת רק בעטיו של נחש ,וי"א שהיה ישראלי דמשתמרת לביאה פסולה ,ולר' יוחנן רק משיבעול אינה אוכלת והכא מבואר דהוי שני].
אלא שחגר מתניו כישמעאלי בזריזות ונעץ חרב בי"ד ואמר או דלא נעשה בה קנין באיסור וכנ"ל ,ואם נעשה פצוע דכא קודם
ודאי ממזר בספק ,תנן בקידושין לת"ק ודאי ממזר מותר בספק
נהרוג או נהרג פי' מלחמה או שישמעו לדברי רבי שמואל הרמתי שנפלה ליבום ,אף ר' יוחנן מודה דפסולה דנעשה קנין באיסור,
ממזר דכ' 'לא יבא ממזר בקהל ה' דוקא בקהל ברור אינו בא
עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ואם עשה הכשר מאמר לר"י אוכלת אף דאין המאמר גומר ,דמ"מ ומבואר בבבלי בקידושין ,דה"נ דריש דרק ממזר ודאי לא יבוא ,אבל ממזר
י"מ מדכ' 'ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה מברר את הזיקה אליו ,ולר"ל אינה אוכלת כיון שלא גמר ,משתמרת היא ספק יבוא בקהל ה' ,ולר"א אסור ,והלכה כר"א.
משדה מואב' וכיון דכ' כבר ששבו ,קאמר קרא ששבה ממואב לביאת הפסול לה ,א"נ איירי בב' יבמין כשרים ,וכיון שעשה א' מאמר אסורה
שהיתה הראשונה שהותרה. לביאה פסולה ,ולמבואר דשי' הירו' דמאמר דאו' ספק ממזר הנה הבא על יבמתו ולא המתין ג' חדשי הבחנה ,יוציא היא לשניה והוי משתמרת
אינה אוכלת מדינא אליבא דר"ל.
י"מ מדכ' 'ותעזבי אביך ואמך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול והולד כשר וחייבים אשם תלוי ,הראשון ראוי להיות כה"ג
שלשום' ומהא דהוסיף תמול שלשום ש"מ דקודם שנתחדשה פ"ח ה"ב
ממ"נ ,והשני ,הוי ספק ממזר דשמא בא על אשת אחיו שלא במקום
ההלכה לא היינו מקבלים אותך. מצוה ,י"א דאסור ,ולראב"י אין ממזר בספק דספק ממזר שרי והא ביציו, נפצעו ש שיתבאר, כפי בקהל דאסור דכא פצוע מה
בישראלית דדריש ממזר ודאי לא יבוא אבל ספק יבוא[ ,ומודה ראב"י בין בא ש משמע דדכא כיון מאבריו, א' או עינו שנפצע דל"א
בת גיורת עמונית ,ר' זכיי אמר דבת גר עמוני כשרה לכהונה,
ובת גיורת עמונית פסולה לכהונה ולא ידע החילוק וא"ל ר' יוחנן עקביו מקום שנידך ונחבט בין ירכותיו[ ,אבל אי"ל משום דסמיך ליה בספק כותים דאסורים לישראלית ,וספק חללים דאסורים לכהונה].
'כרות שפכה' פציעה שבמקום שפיכה דדילמא עינו שבצד
לר"ז שעבר ג' נהרות ולא ידע חילוק אלא פוק תני לברא ,ואין חילוק,
חוטמו] ,עוד פי' דדכא מלשון שפלות ואין נמוך באדם בשעה תנן י' יוחסין עלו מבבל ומהם שתוקי שאמו משתקתו כשקורא אבא,
והא דקמ"ל בבת גר עמוני ,אף שבא על בת ישראל ,ופסלה שהוא יושב אלא ביציו ולפי"ז ילפי' דכרות שפכה אף באותו מקום ,ואסופי שנאסף מהשוק ואינו מכיר את אביו ואמו ,דהוו ספק ממזר[ ,ונ"מ
מכהונה ,מ"מ לא פסל את בתה ולא הוי כאלמנה לכה"ג ,אבל ר"ל בהני יוחסין דגי רי חרורי ממזרי נתיני אסופי ושתוקי מותרים זה בזה ,אבל
עוד פי' דהוא באותו מקום ,דבפסול זה לא כ' דורות כדור שלישי
פסל בת גר עמוני לפי שבאה מטיפה פסולה. לישראל אסורים] ,ולראב"י הוו ח' ומשמע דאף מדרבנן שרי ,ורבנן דפליגי
ס"ל כמבואר בבבלי דמעלה עשו ביוחסין ,ולר"א הוו ט' דס"ל שתוקי
במצרי וכו' ,משום שאינו מוליד.
עמונית כשרה אפי' לכה"ג דכ' 'כי אם בתולה בעמיו' עם שהוא מותר דנאמנת האשה לומר לכשר נבעלתי ,ולרבנן י'. פצוע דכא חשיב אפי' נימוקה או יבשה או חסרה.
ב' עממים זכרים אסורים ונקבות מותרות.
בכמה ביצים חשיב פצוע דכא ,לתנא דמתני' אפי' א' מביציו
מח' ר"י ורבנן האם קהל גרים איקרי קהל ,לר' יהודה איכא ד' עממין שבאו זה על זה [א.ה .כגון עמוני על מצרית ,פנ"מ] הזכרים חשיב פצוע דכא ,ולר' ישמעאל בן ריב"ב דוקא בב' ביציו דפצוע
קהלות כהנים לויים ישראלים וגרים דכ' ד"פ קהל באזהרת פסולי
אסורים ,והנקבות מותרות כשיתגיירו דהלך אחר הזכר ,א"נ משמע ב' ,א"נ משום דפעמים מוליד ,והוי סריס חמה שאינו מוליד ,ואמרו
דמתייחסים אחר האב ור"ל פליג ,ואם באו לאחר שנתגיירו הלך אחר דפצוע יוחסין ,ומדלא מנה הכל בקהל א' ש"מ ליתור ,ולא מנו לקהל
ולרבנן עשה, דכא דהוא פסול הגוף ,ולא לקהל דמצרי שהוא דהלכה כמותו ,ואמר ר' יודן דה"מ של ימין ופי' בק"נ ביבמות פ"ח
הפגום ,וזכרים אסורים לעולם ונקבות לאחר ג' דורות. משום דפעמים מוליד כמו סריס חמה שיש לו רפואה ,אבל לר' אימי אינו
איכא ג' קהלים דכ' ג"פ לא יבוא וצ"ע דכ' ד"פ לא יבוא ,ומתני'
מוליד דר' אימי שהתיר לאשה לישא כרות שפכה בא' מביציו
מח עבד מז' אומות ,אין לוקחין עבד מז' אומות ,ואף אם רק די' יוחסין דלא כר"י דתנן התם דגרים מותרים בפסולין.
ואמר לה שתדע שאינו מוליד ושבחוהו ע"כ שרמז לה שתפרוש
ר"ה רובה ,ור"י הנשיא ישבו יחד ,ושאל ר' יוחנן לר"ה האם אביו מז' אומות דכ' 'וגם מבני התושבים הגרים עמכם' ,אבל ממנו ,א"נ שלא תוכל לתבוע ממנו גירושין.
אם רק אמו מז' אומות מותר דכ' 'אשר הולידו בארצכם' שרי,
פצוע דכא כהן מותר בבת גרים ,ואמרו דלא שאלו בגיורת,
ודרך האשה לגור במקומה.
פצוע דכא בידי אדם פסול ,אבל פצוע דכא בידי שמים ,סברו
לומר דנח' ואיכא דתני כשר דומיא דממזר דהוי בידי אדם דהוי כזונה האסורה לכהונה ,ולא אמרו בת ישראל האסורה
וס"ל כר"י בריב"ב דכל שיש לו ביצה א' הוי סריס חמה ,וסברו לפרש לפצוע דכא ונעשית חללה ממנו ,אלא בבת גרים ,ואליבא דר' ילה"ס האם מונים ג' דורות לעבד ,והיינו עבד עמוני שנשא
דמשום דאית ליה חד היינו בידי שמים ,ואף דמשמע בבריתא דכל בידי שמים יהודה דבת גר זכר כבת חלל זכר וטעמא דר"י מבואר בבבלי שפחה מצרית ,ונשתחררו לאחר ג' דורות ואי הוו כגויים מתירין
לנקבות רק לאחר ג' דורות ,ואף דבאומות הלך אחר הזכר ,שאני עבדים שאין בקידושין דכ' ביחזקאל 'אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולת ואף בב' ביציו מ"מ שמא ר"י בריב"ב נקט א' דהכי שכיחא [ודלא כר"י לעיל
להם חייס ,וכן משמע להלן פי"א ה"ב דעבד מותר באחותו ,ואזלי' אחר הפגום, מזרע ישראל' ,ולפי"ז מבעי כיון דהוי בעשה דלמא שריא לפצוע דכא כהן ואף דדוקא אם נשאר של ימין והיינו מהא דאיכא ברייתות דנח'] ,ואיכא דתני
ואף דישראל הבא על השפחה ולדה כמותה ואפי' אי הוי ישראל ממזר[ ,ועי' דקאי בקדושתו שמא דוקא לאיסורי קהל שהם בלאו ,ואף דלר"י קהל גרים
אמרי משה סי' כו'].
פסול ,דכ' 'לא יבוא פצוע דכא' סתמא ,וכן יליף ממזר
איקרי קהל ,ואסורה לפצוע דכא כישראלית ,ה"מ דאמר ר"י לענין ממזר דאינו
שיצירתו בידי שמים [והא דבעי עוד ילפותא ,אפש"ל כמבואר בבבלי
בקדושתו ,ולפי"ז נמצא דמתני' דפצוע דכא מותר בגיורת אף אליבא דר"י
דעת ר"ש במצרית ואדומית ,תנן במתני' ר"ש אמר ק"ו ודלא כמבואר בבבלי [יבמות נז.]. דאי בידי שמים הול"ל הפצוע דכא דמשמע ממעי אמו] ,אבל אמרו דלא
דמצרית ואדומית ,מעמונית המותרת מיד אף דעמוני אסור נח' ומ"ד בידי שמים אסור איירי כשעלו חטטין דהאדם
מז בת חללה שנשאת לישראל וילדה ,הנה כהן שבא על לעולם אבל מצרי ואדומי נוהג עד ג' דורות ,ואמרו לו אם הלכה שקיבל מחכך או חותכה.
גרושה הבת חללה ,ובת זו שנשאת לישראל וילדה בת ,י"א כן מרבותיו ,נקבל אבל אי"ל הלל"מ דלא היו נחלקים עליו ,ואם מק"ו יש
כרות שפכה אסור בקהל כפי שיתבאר ,והיינו שנכרת הגיד ,אבל אם
כשרה וי"א פסולה ,והק' מ"ד כשרה מ"ט יש לפסול דאינה תשובה דיש להוכיח מבת בנו ובת בתו דאסורים עד ג' דורות
נשתייר בעטרה אפי' כחוט השערה כשר ,י"א דוקא עטרה
בת חלל זכר ,וכן לא נולדה מאיסור לכהונה שלא היתה יצירתה בין זכרים ובין נקבות ,והק' כיצד הוכיחו מאיסור ממזר
התחתונה ,וי"א אף אם נשאר בעטרה העליונה.
בעבירה ותנן דישראל הבא על חללה הולד כשר ,אבל מ"ד פסולה ס"ל דה"מ ומאיסור כרת ,ומ"מ קיבל ר"ש תשובתם ואמר שהלכה בידו,
ומקרא מסייע דכ' 'ובנים' ולא בנות. שבאה ומשום לעולם, אסורה בתה אף חללה כשנולדה אבל שנתחללה חללה אופנים בכרות שפכה ,נכרת בגיד כמרזב או כקולמוס הולך
מטיפה פסולה.
ומשפע עד שנעשה חוד ,כשר ,וכקולמוס הפוך פסול דכל דשליט ביה
דור יא' בממזר ,לחכמים אסור דדרשי' עשירי עשירי מעמוני,
משפחה הכשיר רבי , עשה איסור מנשואי לכהונה כשרות אוירא אינו מוליד ,ניקב נקב מפולש מהעטרה ולחוץ כשר ,ולפנים
ולר"ש כשר ולא דריש עשירי עשירי דקיבל לפירכא לק"ו דידיה
ממזר דמותר לאחר עשירי ועשה זכרים כנקבות[ ,או"ש] ,ובכוס ישועות נתגיירה שזקנתה דנמצא כיון ערער עליה שקראו בדרום מהעטרה כלפי הגוף פסול ,ואם נסתם חזר להכשרו.
אין חילוק בין פצוע דכא לכרות שפכה ,אלא דפצוע דכא פחותה מבת ג' שנים ,יש שאמרו דהכשיר כר"ש דגיורת פחותה בשבועות לד :כ' דס"ל לר"ש דדון ומינה ומינה וכראב"ש ,וכיון דלא התיר ר"ש
מבת ג' כשרה לכהונה שאינה ראויה לביאה ,אבל החו' ס"ל כיון דכ' 'כי אם נקבות בממזר ש"מ דלא דריש דאי דריש היה מתיר נקבות בממזר ,וכן כ' עוד
אפשר לרפאות ,ע"י שמביא נמלה שנושכת ונדבק ראשה בתולה מעמיו' אף זרעה פסול ,ואף פחותה מבת ג' ,ויש שאמרו ככו"ע אחרונים בדעת ר"ש ,אבל בבבלי בשבועות שם משמע דס"ל דון מינה ואוקי
כיון דהוי ולד איסור עשה ד'כי אם בתולה מעמיו' וגו' ,באתרה ,ולראב"ש דור יא' זכרים אסורים ונקבות מותרות במקום הנקב.
איסור פצוע דכא וכרות שפכה לקהל ,מלבד גיורת וכדאמרי' דולד בוגרת שנשאת לכהונה כשר ,אבל דור שני דדריש עשירי עשירי ,ולהלן יתבאר מ"ט לא הותרו נקבות מיד ,וכר"מ
ומשוחררת שאינם קהל ,וכ' 'לא יבוא פצוע וגו' בקהל ה' וקהל במצרי אע"פ דהוא איסור עשה מ"מ אם נשאה כהן בניה דגז"ש במקום שכתוב פי' דשבועת העדות חייב במושבע מפי עצמו
ואף שלא בפני בי"ד דומיא דהמלמד דשבועת הפקדון ,וה"נ ילפי' כאילו כ'
ממזר בפרשת עמוני ואסרי' עד דור עשירי רק זכרים ולא נקבות ,אבל לרבנן גרים לא איקרי קהל ,ואמר ריב"ל דפצוע דכא כהן אסור בגיורת חללין כיון דהוא עשה השוה בכל ולא רק אצל כהנים.
ומשוחררת כשאר כהן האסור בגיורת משום זונה.
דון מינה ואוקי באתרה ,והא דאין מתירין את הנקבות מיד דומיא פ"ח ה"ג
ביאת האסורים בקהל זה בזה כממזר עמוני ומואבי ,לר' יהודה עמוני ומואבי אסורין לעולם ,אבל נקבותיהן מותרות מיד ,דעמונית ,כיון דכ' איסור עד דור עשירי.
אסורים דס"ל קהל גרים איקרי קהל ,לת"ק מותרין לבוא זה בזה ,מצרי ואדומי אף נקבות אסורות אבל עד ג' דורות ,ולהלן יתבאר קיום ממזרים בעולם ,ר"א אמר דכבר בדור שלישי הקב"ה
לר' ירמיה ת"ק קאמר כלל ,ופצוע דכא מותר בממזרת ,ולר' דעת ר"ש ,ממזרין ונתינין גבעונים שנתגיירו בהערמה בימי יהושע ונתנם מביא דבר בעולם ,ומכלה כשרין עמהם שלא לפרסם
נוטלת כשיוצאת ,ואין לה כתובה מפני שנשאת באיסור ,אין לה חטאיהן ,וכדאמרו 'במקום אשר תשחט העולה תשחט טומטום שנקרע ונמצא זכר ,לר' יהודה לא יחלוץ שהוא
פירות ,לר' ירמיה הפי' שיש לבעל רק אכילת פירות והא דקנסו החטאת לפני ה' ,שלא לפרסם את החטאים ,וכדכ' 'וגם הוא כסריס ,אבל לחכמים חולץ ,וש"מ דחכמים נח' על ר' יהודה דאמרו
אותה ולא את בעלה ,מבואר בבבלי שהיא מרגילתו יותר דיותר משהאיש חכם ויבא רע' והשבח בחכמה להרע היינו דאפי' רעה שמביא דמייבמים את אשתו.
רוצה לישא האשה רוצה לינשא ,ומהא דאין לה פירות ש"מ דיש לבעל זכות
רק בפירות ,אבל מציאתה ומעשה ידיה אין לו ,ועוד דהא אין לה מזונות אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא שמא זכר הוא והוי משכב זכור,
הקב"ה בעולם מביאה בחכמה ,עוד אמרו דכ' 'את דברו לא
ומעש"י תקנו תחת מזונות ,ואף דפירות תחת פירקונה והלא אינו פודה דלא הסיר' וקרי דבריו ודריש דברו מלשון דבר שמכלה בית מרעים [ ובבבלי משמע וכ"כ תוס' שם דהך דינא מד' ר' יוסי ,ולפי"ז לר"ל דפי' דהוי
שייך בה 'אפרוקיניך ואותביניך לי לאנתו' דהא אסור לקיימה ,מ"מ י"ל דפירי כזכר א"ש שאינו נישא ,ואילה"ק דהיינו ר"א דלהלן ,כיון דלא לכל מילתא ר"א ועזרת פועלי און.
עיקר ,ועוד דבירו' לא משמע דפירות תחת פירקונה אלא כדי שיפקח על ר' הונא אמר דאין ממזר חי עד ל' יום ,ואמרו דה"מ כשאין עביד כזכר] ,ואם קידש חוששין לקידושיו ולאו דהוי קידושין גמורין,
נכסיה[ ,ובשיטמ"ק כתובות מז :מבואר בשם הירו' דיכולה לומר איני ניזונת
ואיני עושה ואינה יכולה לומר איני נפדית ,ומטעם שלא ישבוה ,אמנם בירו' שמו מפורסם כיון דשמע ר"ז כשעלה לא"י שקוראים ואי נתקדש אי"ז גט אלא הוי קידושין מספק ,נבעל לפסול ,פסול
כתובות פי"א ה"א מבואר להדיא שאינה יכולה לומר וע"כ קאי למ"ד דאין לתרומה כנשים כבת כהן שנבעלה לפסול לה ,ואפי' נבעל לממזר וממזרת.
מזונות ד"ת וע"ע ירו' מע"ש פ"ג ה"א] ,לר' יוסי זכאי במעש"י אף דאין מאנדרוגינוס אחר בכל שהוא שנבעל בין ממקום זכרות מאחוריו ובין
י"א לעת"ל הקב"ה נזקק לברר הפסולים מהכשרים ,לשבט לוי ,דכ'
לה מזונות ,כיון דלא קנסו לדידיה ,ובהפרת נדריה ולא קנסו להפקיע ממקום נקבות ,ואילה"ק דלכאו' כיון דהוי ספק הלא זכר אינו פוסל
'וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי' כאדם ששותה
תורת נישואין ,ואין לה פירות היינו שאינה יכולה להוציא ממנו זכר ונקבה אינה פוסלת נקבה ,אבל י"ל דהוי מקצת זכר ומקצת
בכוס נקי דשבט לוי משמשין לפניו ,והק' ר' הושעיה וכי בשביל
פירות שאכל כגון שכילה את הקרן ,ובראשונים פי' דאף דתקנו פירות נקבה ,ואמרי' דצד זכר פוסל לצד נקבה וכדתניא הריני נזיר שזה
שהוא לוי יפסיד ,ואמר ר' חנינה דאף שבט לוי בצדקה ,דכ'
תחת פירקונה ,מ"מ אינה מוציאה פירות שאכל לצורך פירקונה ,אבל כבר איש ואשה הוי נזיר ,ואף שנבעל לפסול לו מאכיל את נשיו שלא
נתבאר דאין שי' הירו' הכי. בסיפא דקרא 'והיו לה' מגישי מנחה בצדקה' ורישא דקרא היינו
נפסד צד זכרותו ,ואינו מאכיל את עבדיו שבאין לאכול גם מצד נקבותו.
דיטהר ויכשיר את בני לוי.
טומאת כהן לשניה ,לר' אילה יורשה ונטמא לה מאחר ומד"ת
נ דעת ר"א באנדרוגינוס ,לר"א חייבים עליו סקילה כזכר, שם פסול משפחה שנשתקע ,אין מדקדקין אחריה דכיון דהוי
י"א אף ממקום נקבות ,ויש שאמרו דה"מ ממקום זכרות מותר ,לא קנסו ,ואפשר כיון דיורשה אין מצוי מי שיקברנה ,אבל תני
ספק שרי ,וכדתניא שריחק בן ציון בכח את משפחת בית
נטמא כהן לאשתו הכשרה ולא לאשתו פסולה ולא מצינו חילוק
בברייתא בין פסול ד"ת לדרבנן.
מאחוריו ,אבל הדר ביה דכ' 'ואת זכר לא תשכב משכבי אשה' צריפה אף שהיתה כשרה ,וקירב למשפחה אחרת שהיתה
פי' שיש בו ב' משכבות. פסולה ,ואעפ"כ לא פרסמו חכמים את שמה ,אבל מוסרין
רבי ביקש לברר דעת ר"א ,וחברו עליו תלמידיו של ר"א ,ולא שניה ועבדיה בתרומה ,יש שהסתפקו בעבדי שניה ,ואמר ר' את שמה לבניהם ותלמידיהם ב"פ בשבוע של שמיטה ,ואף שאם
ידעו האם משום שחששו שלא יבין דבריו ויבוא לדמות דלכל מנא שתוק ויפה לך פי' דבשניה מצינו קנס ,ואי"ל דאם היא אוכלת היו דבקים בה שלא בידיעה לא היה איסור ,מ"מ אין הקב"ה משרה שכינתו
מילי הוי זכר ,או משום שהיו סבורים שאינו חריף כמותם ,ונ"מ שאין עבדיה אוכלים ,ובר"מ מבואר דהשניה אוכלת ואין עבדיה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל ,אבל ר' יוחנן נשבע שמכירן
אם היה מגלה דבריו ,וכאן גילה שלא לכל דבר הוי זכר ,ש"מ אוכלים ,וכנראה דפי' לירו' בניחותא וצ"ע. ולא גילה לפי שנשתקעו בה גדולי הדור.
משום שהיו חריפים ,ומה שיכול לטעות ,דיש נ"מ האם הוי זכר, חמשת אלפים עבדים היו לפשחור בן אמר הכהן ונשאו בני
והיינו האם יורש ,והאם מעיד ,והאם מנחתו קריבה כליל גט מעושה ,בישראל כשר וה"מ בהני דכופין להוציא ,ובגויים
שמנחת כהן זכר קריבה כליל ,אבל של כהנת קרב רק קומצה ,והאם פסול ,ומ"מ פוסל בכהונה גזירה אטו מעושה בישראל[ ,ואמר כהנים ,והחזיקו עצמם בכהונה לפי שהיו עבדי כהנים ,וכולן נשתקעו
שמואל להכריז כן בעיירות] ,ואלו דכופין להוציא פי' שמואל בכהונה גדולה ,והן הן עזי פנים שבכהונה כל כהן שיש בו עזות
מזמנים עליו כזכר. פנים הוא מהן ,אבל ר"א אמר דעיקר המיוחסין הם העזי פנים
דכופין לפסולות והיינו אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן
שדרך הכהנים בכך דכ' 'ועמך כמריבי כהן'.
הדיוט ,ולאו לאפוקי שניות אלא לאפוקי הני משניות דתנן יוציא ויתן
כתובה ,כגון איני זן ואיני מפרנס ,עוד אמרו בבבלי דאתי לאפוקי שהה עמה יש מותרות
י' שנים ולא ילדה דאף שצרי ך להוציא מ"מ אין כופין להוציא ,דבהני עד יג' עיירות נשתקעו בכותים בימי השמד ,ועיר 'מושהן' מהן .פ"ט ה"א
שכופין ליתן גט ,יכפוהו לזון או לישא אחרת[ ,ובראשונים מבואר דשמואל יש מותרות לבעל ואסורות ליבם ,פי' כהן הדיוט שנשא פ"ח ה"ד
עצמו קאמר דלאו דוקא אלמנה אלא אף שניות] ,אבל הק' דתנן המדיר מט חליצה בסריס אדם וסריס חמה ,הנה ר' יהושע שמע ב' אלמנה ויש לו אח כה"ג ,והק' דאפש"ל אפי' לא נשא דהלא
את אשתו מלהנות לו ,עד ל' יום יעמיד פרנס על הזן לא יפסיד, שמועות האם סריס חולץ וחולצים לאשתו ,או לאו דכיון דאינו אלמנה מאירוסין צריכה יבום ,ועוד דאפש"ל בתולה ובמיתת האח
[אבל לא בשליחות הבעל] ,ולאחר ל' יום דאיכא זילותא גבה יוציא ויתן נתאלמנה ,ולא משני.
מקים שם לאחיו ,ואינו עולה ליבום שוב אינו עולה לחליצה ,ואין לו איך
כתובה ,אי"ל דכופין להוציא אלא רק שמצריך להוציא לפרש ,ופירש ר"ע סריס אדם לאחר שנולד שייך בחליצה עוד המותרות לבעל ואסורות ליבם דלא תנן במתני' ,צרת
ואילה"ק לשמואל מדתנן בכתובות אלו שכופין להוציא ותני התם מוכה שחין
וכו' ,וצ"ל דקאמר שמואל דרק פסולות ולא כופין מחמת איסור או חיוב אחר. שהיתה לו שעת הכושר ואינו ממין ששמו מחוי ,ואע"פ שנסתרס קודם סוטה שמותרת לבעל ,ואסורה ליבם כיון דסוטה פוטרת צרתה ,אחיו
שנשאה וכן היבם אפי' קודם נפילה ,מ"מ הוי בר הקמת שם ,משא"כ סריס שבא על אחות חלוצתו לוי חלץ לאשת ראובן שמת ,ושמעון נשוי
קנסות הנ"ל קנסו בשניות ולא בשאר איסורים ,באלמנה חמה ,ור"א פירש סריס חמה ממעי אמו[ ,ונקרא כן שלא ראתהו חמה לאחות חלוצה זו ומת שמעון[ ,והנה קרובת חלוצתו דרבנן ,והול"ל בסיפא עם
לכה"ג וגרושה וחלוצה להדיוט וממזרת ונתינה לישראל ובת אלא כשהוא סריס] שייך בחליצה שיש לו רפואה ,משא"כ סריס השניות ,ושמא הק' כן אליבא דר"ע לעיל פ"ד הי"ג] ,כהן שנשא כשרה
ישראל לנתין וממזר ,וטעם החילוק ,י"א דדוקא בדרבנן עשו אדם[ ,והעיד ר' יהושע בן בתירא שבן מגיסת היה סריס אדם ויש לו אח פצוע דכא ,והא דלא תני להו ,כר' יונה דרבי לא
חכמים חיזוק לדבריהם ואף דחלוצה דרבנן [ואף דאיתרבי בתו"כ אמר כלל דאלו ותו לא ,וכן איכא לט"ו עריות דריש מכילתין שמותרות
לבעליהן ואסורות ליבמיהן.
ויבמו את אשתו לקיים דברי ר"ע].
מבואר בבבלי דאינו אלא מדרבנן] ,דלמא ס"ל לירו' דהוא ד"ת ,א"נ אף דהוא
פ"ח ה"ה
דרבנן כיון דדמי לגרושה אינשי בדלי מינה ,וי"א דשאני שאר פסולים עוד תנן במתני' ישראל שנשא ישראלית ויש לו אח ממזר ,ממזר
דקנסן בידם ובוולדם פי' שהאשה מתחללת וכן בנה ,לכך לא קנסו לחכמים בין סריס חמה ובין סריס אדם לא חולץ ולא מייבם,
שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל ,כהן כשר שנשא כשרה כדמשמע במתני' דהכי ס"ל לחכמים מדתני סיפא הסריס שחלץ לא
שאר קנסות ,ונ"מ במחזיר גרושתו משנשאת האסורה מד"ת ויש לו אח חלל ,וכיון דגר ועבד משוחרר וחלל מותרין
ולכך יש לה כתובה ,אבל כיון דאין קנסה בידה אין לה כתובה פסל מהכהונה[ ,ובעלמא חלוצה אסורה בכהונה מדרבנן] ,ואם בא עליה
בכהונה דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ,אמרו דצ"ל חלל שנשא פסלה דהוי בעילת זנות ,וכן אילונית לא חולצת ולא מתייבמת,
שאין ולדה נעשה חלל כמבואר לעיל פ"ד הי"ג ,והנה דעת הבבלי דאף היא
לא נפסלה לתרומה דכ' 'כי תהיה לאיש זר' וזה אינו זר ,אבל בירו' מבואר כשירה ויש לו אח כשר ,ודכ' 'לא יקחו' ללמד שהאשה וחליצה לא פוסלת בה ,אבל ביאה פוסלת בה ,וכן אנדרוגינוס
דנפסלה לתרומה ,ואפשר כיון דולדה לא נתחלל חשיב אין קנסה בידה ,א"נ מוזהרת ,לאו דמוזהרות על הפסולין ,אלא שהפסולות לא שחלץ לא פסל ,אבל אם בעל פסל משום בעילת זנות.
כיון דרק נפסלה מתרומה [דהא הוי גרושה] ,ולא חשיב קנס. ינשאו לכשרים.
פ"ט ה"ב
נסתרס ע"י אדם בעודו במעי אמו ,לכו"ע אסור בקהל דהוי
האם יש מזונות לאלמנה לכה"ג ובנותיה ,הנה לר' יוחנן יש לה סריס פצוע דכא ,ואינו חולץ ואינו מייבם ,דנותנים עליו חומרי
יש מותרות ליבם ואסורות לבעל אף דהיו חייבים להוציא ,מ"מ מזונות ולר"א אין לה מזונות ,י"א דנח' באלמנה לכה"ג אבל אדם לר"א וחומרי סריס חמה לר"ע.
אחיהם מקים להם שם ,כה"ג שקידש אלמנה ויש לו אח כהן לבתה שהיא מתנאי כתובה לכו"ע לא גזרו ,וי"א דלה ודאי שאין
דהלא אומרים לה להוציא ,ונח' בבתה. אף ואסורה חללה נעשית עליה בא אם [אבל הדיוט דעת ר"א בסריס ,הובא לעיל דלר"א סריס חמה חולץ ,והא
דמשמע בנדה דאף סריס חמה הוי סריס דהכריע בנדה במח' ב"ש להדיוט] ,כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל ,ישראל שנשא
וב"ה דסריס מגיל כ' שהביא סימני סריס הוי סריס ,ואילונית מגיל יח'[ ,והתם ממזרת ויש לו אח ממזר ,ממזר שנשא ישראלית ויש לו אח פ"ט ה"ה
האוכלות ואינן אוכלות בתרומה ומעשר ,בת ישראל בסריס חמה ,דאיירי שלא הביאו סימנים עד גיל זה] ,לאו דמסכים על ישראל.
מאורסת לכהן לא תאכל בתרומה עד שתנשא וכן שומרת יבם דבריהם ,אלא רק לענין עונשין שבתורה הדין כן.
הא דלא תנן מחזיר גרושתו משנשאת לאחר דאסורה לבעל ,וכן לכהן דכ' 'כל טהור בביתך יאכלנו' ואינה תוך ביתו וה"נ טעמא פ"ח ה"ו
הוא שבא על אחות חלוצתו פי' נשא שמעון את אחות חלוצתו ,ומת דארוסה [א.ה .ומבואר דמד"ת לא תאכל ,ודלא כבבלי דמדאו' אוכלת אבל
סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכיל בתרומה דס"ד דרק שמעון ונפלו לפני לוי ,פצוע דכא שנשא כשרה ויש לו אח כשר ,גזרו שמא תשקה לאחיה או שמא ימצא בה מום ,וע"ע ביאור הגרח"ק כתובות
פ"ה ה"ד דכ' הראשונים התם דמקרא זה אסמכתא ,אבל הכא משמע דהוא המוליד מאכיל.
היינו כר' יונה הנ"ל דרבי לא אמר כלל כנ"ל ה"א.
דאו'] ,וכן מעוברת מכהן עד שתלד דכ' 'ויליד בית' ,וכן בת כהן אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל ,אמרו ר' יוסי ור"ש פ"ט ה"ג
דמאכיל בתרומה ונח' האם אוכלת בתרומה מדאו' או מדרבנן ,דלר' נשים האסורות לבעל וליבם ,ב' כה"ג באלמנה ,ב' כהנים לישראל דאירוסין פוסלין אף שאין מאכילין ,דכ' 'ובת כהן כי תהיה
יוחנן אוכלת בתרומה דרבנן דהוי ספק זכר ספק נקבה ,ואינה אוכלת בחללה ,ב' ישראלים בממזרת ,ב' ממזרים בישראלית ,אבל לאיש זר' תהיה לשון הויה של קידושין ,וכן בת כהן מעוברת
מישראל אינה אוכלת דאינה בכלל 'וזרע אין לה ושבה אל חזה ושוק שהוא ד"ת ,ולר"ל אוכלת אף בחזה ושוק ,מק"ו ,שאר הנשים מותרות לבעל וליבם.
בית אביה' ,וכן שומרת יבם אינה 'ושבה אל בית אביה' דאגידה ואמר לשואלו פתח פיך וקבל ,י"מ דלא היה לו ק"ו אלא היה
פשוט לו כק"ו ,וי"א ק"ו ממש דהלא חזה ושוק היו ראויין הא דלא תנן סוטה האסורה אף ליבם ,חלוצה לזה ולזה ,ב' וזקוקה ליבם ,ובת ישראל לכהן ומת חוזרת ואינה אוכלת ,כפי
שבת כהן לישראל חוזרת ואוכלת. לישראל דכ' 'לקחתי מאת בנ"י' וכשחטאו נתחייבו ונלקח מהם פצוע דכא בכשרה ,היינו כר' יונה הנ"ל.
לכהנים ואין קדושתם חמורה כתרומה ,ואף אם יזכו לא יחזרו להם פ"ט ה"ד
בת ישראל ללוי ,מאורסת ללוי לא תאכל במעשר פי' לא תחלוק
במעשר ,אבל מעשר מותר לזרים ,ובב בלי מוקי כר"מ דמעשר אסור לזרים שהיא ויש וליבם, לבעל אסורות פעמים , מד"ס שניות נא דכ' 'ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם'.
אבל בירו' נראה כמו שנתבאר ,והטעם שאינה אוכלת דכ' 'אתם וביתכם' יש האם וילה"ס לבעל, ולא ליבם או ליבם ולא לבעל שניה ,לכהן שנשאת ישראל לר' יעקב בר אחא ר"י ור"ל נח' בבת
לר"י אוכלת בתרומה דהוי קנין כספו ,ואינה אוכלת בחזה ושוק לה כתובה ,כיון דכתובת יבם על בעלה הראשון [ואם אין לו ואינה בבית ,מעוברת מלוי לא תאכל דדינה ככהן אין כאן יליד
כתובה.ההיתר ליבם מ"מ יש לה כתובה ,וכן בית ,וה"נ רק הילוד מאכיל ,ושאינו ילוד אינו מאכיל ,וכן דדוקא תרומה שמעי' בקרא ,ודתנן בזבחים המורם מהם לנשיהם ,לר"י היינו נכסים כתובתה על היבם] ,ושמא מחמת
בת כהן כמבואר ברש"י שם[ ,ובספרי דריש מכל טהור בביתך יאכל אותו] ,איפכא מחמת ההיתר לבעל יש לה
שומרת יבם ללוי לא תאכל דאינו אתם וביתכם ,ובת לוי ובאו"ש פי' דאיירי לענין ארוסה ,אלא דלפי"ז צריך להגיה במקום שנשאת
שנתארסה ,ועוד דלפי"ז נח' ר"י ור"ל דלמשנה ראשונה שארוסה אוכלת קנסות שקנסו בנישואי שניות ,הנה הולד כשר לכהונה ,וכופין מאורסת לישראל לא תאכל דילפי' מבת כהן דכ' 'ובת כהן'
אותו להוציא ,ואין לה מזונות ,ולא בלאות בגדים שהכניסה אינה יתור וי"ו ללמד על בת לוי. בתרומה ,ואמר ר"ל ק"ו וכו'.
לר"ח אף לרבנן דהכא אפש"ל דקנסו בה שצריכה גט ולא עוד קנסו דאין לה מזונות וכן הולד ממזר מזה ומזה והנה נב בת לוי לכהן ,המאורסת לכהן אינה אוכלת בתרומה
בצרותיה ולא קנסו להחשיבה כסוטה כלפי צרותיה ,ושוב מותרת ליבום. מהראשון פשיטא כיון דהוי אשת איש ,ואף מהשני אף דהוי רק חייבי ומעשר ,וכן מעוברת ושומרת יבם כנ"ל ,ואף דכהנים אוכלים
צרת שאר פסולים ,כל הצרות מותרות מלבד צרת סוטה ,ואף לאוין ,לר"ז אתיא כר"ע דהבא על סוטתו והמחזיר גרושתו במעשר ,י"ל כמ"ד פי' ר' יהושע בן חנניה דס"ל דאין נותנים מעשר
משנשאת הולד ממזר דלר"ע חייבי לאוין הולד ממזר ,אמנם בבבלי לכהנים דכ' 'ואכלתם אותו בכל מקום' יצאו כהנים שאינם אוכלים בקבר.
גרושה עצמה שנשאת לאחר והחזירה מותרת ליבם ובבבלי אסרי' לה
מבואר דהולד כשר כיון דתפסי קידושין בסוטה ,ושמא ס"ל לירו' דאין תופסין
מק"ו ,וצ"ל דס"ל לירו' דלא אלים ק"ו להפקיע יבום[ ,והא דאמרו קידושין ,דתליא בהא דהולד ממזר בחייבי לאוין ,ולר' הילא במתני' פ"ט ה"ו
מתחילה רק בצרת גרושה ,כיון דעסקו בצרה]. לכו"ע מדינא הולד כשר וס"ל דל"ח לגט אלא משום לברר איסורו של בת ישראל שנשאת לכהן לוי וישראל ,בת ישראל שנשאת
טעם האיסור בצרת סוטה ,י"א משום ריח ערוה ,וי"א משום ראשון[ ,א.ה .א"נ שנשאת בהיתר ונראה קידושין גמורין] מ"מ קנסוה לכהן ,תאכל ,ואף אם מת ויש לה ולד מהכהן ,חזרה ונשאת
דומיא דגיטה ,ונ"מ בבא הראשון לאחר שנתן השני גט ,לר"ז דכ' טומאה כעריות. ואם ללוי תאכל במעשר ,ואף אם מת ויש לה ולד מהלוי,
פ"י ה"ב לקידושי חששו דלא דס"ל ר ממז הולד אין הילא ולר' ממזר, הולד נשאת לישראל ,לא תאכל בתרומה ומעשר.
רק להצריכה גט ,וכיון שגירשה השני ,לא עשו אותה כמחזיר שיטות דנח' על ת"ק בנשאת ובא בעלה ,לר' יוסיֹ יש לה השני אלא
גרושתו לר"ע.
פ"ט ה"ז
כתובה כיון דהיה בעלה ,ואף דיתבאר דלר' יוסי תצא מזה ומזה וכן אין לה מת בנה מישראל אחר מיתת הישראל תאכל במעשר ,ואם אח"כ
מת בנה מלוי תאכל בתרומה ,ואם אח"כ מת בנה מכהן לא עוד קנסו דאין זה וזה מטמאין לה ,דמטמא כהן דוקא לאשתו מזונות ,מ"מ מבואר בבבלי כיון שהיא תחתיו באיסור ,אבל כתובתה זוכה
כשרה ולא לאשתו פסולה ויליף לה מקרא בתו"כ ובבבלי צ :ולכך אפי' שמקבלת כשבאה לצאת ,ובירו' מבואר הטעם כיון דזוכה בה בהיתר ,וס"ל תאכל בתרומה ומעשר.
לר' יוסי דקנסי' לה בשאר קנסות ,דאמר להלן על איש הראשון אינו נטמא דזונה לכהן אפי' באונס אסורה.
פ"ט ה"ח
בת כהן שנשאת לישראל לוי וכהן ,בת כהן שנשאת לישראל עוד קנסו דאין זכאים במציאתה ומעשה ידיה ,איכא דתני יג' שאמרו לו שמתה אשתו ונשא את אחותה ,דכל שפוסל
לא תאכל ,ואף אם מת ויש לה בן לא תאכל ,חזרה ונשאת ללוי קנסות הני דלעיל ודלהלן ,וס"ל דמציאה ומעש"י חשיב חד אחרים היינו בנשאת אחות אשתו לו ע"פ עדות שמת בעלה נפסלה
תאכל במעשר ואין בנה מישראל מעכב ממעשר ,ואף אם מת ויש דתרוייהו משום איבה ,והכא אדרבה תתרבה האיבה[ ,וס"ל מעש"י עיקר אשתו להנשא לו.
לה בן מהלוי תאכל ,חזרה ונשאת לכהן ,תאכל בתרומה ,ואף אם כמבואר בירו' כתובות] ,ואיכא דתני יד' קנסות דחישב מציאה לר"א הנשאת ובא בעלה ,הראשון זכאי במציאתה ומעש"י
ומעש"י תרתי דס"ל מעש"י [לאו משום איבה ,אלא ]-תחת מזונות ואין
והפרת נדריה דלא קנסוה שיהא לה איבה ,ומבואר בתוס' דאף יש לה מת ויש לה בן ,וכשיש לה ג' בנים מג' הבעלים הנ"ל ,מת בנה כהן לא
לו מעש"י לפי שאין לה מזונות ,א"נ כיון דלירו' מעש"י עיקר וע"כ משום
תאכל תרומה ,ואם אח"כ מת בנה לוי לא תאכל מעשר ,ואם אח"כ איבה ,ובמזונות מצינו מח' האם משום איבה או שלא תבריח מנכסיו ותאמר מזונות ,וכ"ש דס"ל ר"א דאית לה כתובה ,דאם זוכה כשנפלו
לה באיסור ,ודאי דזוכה בהיתר ,ומסתבר דר' יוסי לא יודה שמצאה ,והכא יגרשה כדי שלא תבריח. מת בנה ישראל ,חוזרת לבית אביה כנעוריה.
עוד קנסות שקנסו לנשאת ובא בעלה ,אין זה וזה מפירין נדריה ,לר"א.
הטעם דבת ישראל לכהן אינה חוזרת ול"א דכיון דנראית לאכול
תאכל ,דהא לא כ' בקרא דאינה חוזרת ,י"ל כיון דלא נקראת בת ,וכדכ' ונפסלה מכהונה משום זונה ונפסלה ממעשר בבבלי מבואר משום
נה לר"ש ביאה או חליצה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה,
'בת בבל השדודה' והלא איירי בבני אדום אלא שעושה מעשי בבל קנס ,אבל הירו' פי' דאיירי שנשאת לישראל וילדה ממנו בן וצ"ע
והיינו בייבם בדיעבד אבל לכתחילה לא תתייבם דמודה ר"ש בהא
וה"נ כיון דנשאת אינה נקראת בת ,ויש שלמדו מדכ' 'בת' יתירא דיש מאי קמ"ל הא תנן הכי לעיל ,אבל בעלמא לויה שזינתה או נשבית או
לת"ק ,וש"מ דביאה פסולה פוטרת ,ואמרו דר' יוסי ור"א
בת שחוזרת ואוכלת ויש שאינה חוזרת ואוכלת בת ישראל לכהן ,שבא עליה א' מהפסולין ללויה אינה נפסלת ממעשר ,ואף
מודים לר"ש ,ואין ר"ש מודה להם.
אבל הק' דמיתורא ילפי' דיש בת כהן שאינה חוזרת ,והיינו לווים המזוהמין מאימן לא נפסלו ממעשר י"מ שאמן חללה אף
שבנות הפסולה לכהונה מותרות במעשר ,והיינו כרב דאסר לכהונה בפ"ד עוד ס"ל לר"ש דאין הולד ממזר מהראשון.
דקידושין ,אבל לר"י ד מותרת לכהונה [כמבואר במתני' בקידושין שם ,ורב פי' עוד אמר ר"ש נשאת שלא ברשות פי' באו עדים ולא התירו בי"ד שנפסלה בביאתה.
בת כהן החוזרת בחזה ושוק ,לרב חוזרת לתרומה ולא לחזה בענין אחר] ,י"ל דמזוהמין היינו ממזר כגון לוי הבא על א"א והא דתניא מותרת לחזור דכיון שעשתה ע"פ עדים אנוסה היא ,וברשות בי"ד
בתוספתא בת לוי ממזרת ונתינה אין נותנין לה מעשר ה"מ בת הממזרת ,אבל
ע"פ ע"א ובהיתר בי"ד תצא דהיתרה משום דדייקא ומינסבה ,אבל לת"ק
ושוק ,וכדתני ר' חייה 'מלחם אביה תאכל' ולא כל לחם ,ולר' ממזרת עצמה מותרת כמבואר ,בביאור ההלכה שמיטה יג' ח' ,עוד י"ל דאיירי
בלויים שאמן התעברה מגוי [וגויים נקראים מזוהמין] ,ואף שהולד כשר מ"מ אף ע"פ עדים קנסי' לה ,דהו"ל לבדוק.
יוחנן אף לחזה ושוק ,וכדתניא רשב"י 'מלחם אביה' לרבות
ומבואר חיוב קרבן לנשאת ובא בעלה ,נשאת שלא ע"פ בי"ד חייבת פסול לכהונה ,ומ"מ ללויה כשרים ,ומאימן היינו דלויים מחמת אימן אף שאין חלות תודה ורקיקי נזיר.
משפחת אם קרויה משפחה ה"מ בדאיכא אב וכן מבואר בבכורות מז.
התם דנקרא לוי פסול אמנם בחי' רבנו חיים הלוי כ' שהם לויים רק לענין פדיון קרבן דהוי שוגגת ,והנשאת ע"פ בי"ד פטורה מקרבן דיחיד שעשה
ע"פ בי"ד אנוס הוא[ ,ויפה כח בי"ד שפטורה מקרבן] ,אבל ר'
יוחנן גריס חייבת בקרבן דה"מ דהעושה ע"פ בי"ד פטור בהכרעה ,אבל
ה' סלעים. האשה שהלך
כהנת שזינתה לר' ביסנא בשם ריב"ל אוכלת במעשר ,ואף פ"י ה"א
דתנן כבר 'כהנת נפסלה מתרומה' ומשמע דמותרת במעשר ,י"ל הכא דימו בטעות ,אמנם בהכרעה דפטור ,ואילה"ק דהוי עקירת
הגוף ובי"ד שאמרו אין שבת ,אי"צ להביא קרבן ,ורק היכא שטעו בפרט ע"א על מיתת הבעל ,תנשא אשתו דאשה דייקא ומינסבה ,ואם
דשמא מתני' כמ"ד דאין נותנים מעשר לכהנים ,ור' ביסנא
בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה ב' גיטין כפי שיתבאר[ ,ולהלן קמ"ל אף למ"ד דנותנים מעשר ,דלא נפסלה ,וי"א דכהנת מהמצוות חייבים ,וה"נ התירו אשת איש לגמרי ,אבל י"ל כמו שהתירו
רק לאחר ה' שנים אבל תוך ה' שנים איכא איסור ,ה"נ התירו עד שיבוא יתבארו עוד קנסות שקנסוה] ,ואי"ל דתהא מותרת בבעלה הראשון
בעלה.
כדאמרו בב' נשים שהוחלפו בשעת כניסתם לחופה דאם היו שזינתה אינה עומדת בקדושת לויה דכהן הבא על גרושה ומת עד ל'
קטנות ינשאו מיד ול"ח ביאת זנות ,דשאני כשהטעו אחרים ,אבל יום חייב הבן לפדות עצמו ,ולאחר ל' בחזקת פדוי [ופדה
הכא קנסוה שתבדוק יפה ,והא דיוצאת אף מהראשון ולא האב לעצמו דאית ליה רק חובת הפרשה דאם פודה ודאי פודה הורוה בי"ד להנשא וקלקלה כגון אלמנה שנשאת לכה"ג חייבת
בקרבן ,דהתירו לה רק להנשא וליכא הוראת בי"ד על הקלקול ,ואין קנסו רק אצל השני ,כיון דיש ריח ערוה והוי כסוטה שזינתה תחת לעצמו] ,ומבואר דחייב בפדיון ול"א דהוי לוי.
לפטור מחמת דהורו על היתר אשת איש [ומחמת כן קלקלה,
בעלה[ ,ומוכח דהכל משום קנס ,וכ' הנימוק"י אפי' לא נבעלה אלא רק נכנסה עוד קנסו בנשאת ובא בעלה ,אין יורשין כתובה ,והיינו תנאי כתובה
קה"ע] ,אבל י"ל דדמי לאכל חלב ודם כשהתירו רק חלב וה"נ לחופה קנסי' לה].
אלמנה לא התירו לה. כתובת בנין דכרין ,כיון דתנן ברישא דאין לה כתובה.
נג הא דצריכה גט משני אף דחשבי' לה כזונה רק משום ריח ערוה
הנשאת ובא בעל ,ומתו הראשון והשני ,תחלוץ ולא תתייבם פ"י ה"ג
[דאילו משום קנס כנ"ל אמרי' דצריכה גט משני משום קנס] ,י"א דנשאת
לו בהיתר ונראה כנישואין גמורין ,ולשמואל חייש' ששילח מב' האחים אחיו של ראשון כדין סוטה ושל שני כיון דצריכה גט הוי אשה שהלך בעלה ובנה למדה"י ,ואמרו לה ב' עדים שמת
הראשון גט ממדה"י והוי נישואין גמורין ,אבל הק' לשמואל מ"ט כבועל ,ואף שלא נשאת לו ,וצ"ע מ"ט אסורה הלא לא הוי יבום ולא שייכא בעלה ואח"כ בנה ומותרת לשוק ,ונשאת ,ואח"כ אמרו חילוף
שלא היתה אצל בועל אלא בזנות ,כן הק' בתוס' רע"א ,ועי' מהרש"א צא.
הדברים דזקוקה ליבם ,תצא מספק ,ואמרו בבבלי דתו"ת ספיקא הוי ולא תנן להלן דאם רק נתקדשה לשני מותרת לחזור לראשון ,הלא דהוי משום קנס.
מעמידין על חזקת היתר לשוק ,עוד אמרו והולד ממזר וכר"ע דהולד ממזר
מחזיר גרושתו שנתארסה לרבנן אסורה לחזור דכ' במחזיר
נד סוטה וצרתה ליבום ,הנה סוטה כשם שהיא אסורה לבעל מחייבי לאוין ,דהכא אסורה משום יבמה לשוק[ ,הא דתני הולד הראשון
והאחרון ממזר ,י"ל אגב מתני' דלעיל]. גרושתו לשון הויה ,וכ"ת כר' יוסי בן כיפר דדוקא נשאת אסורה דכ'
'אחרי אשר הוטמאה' אבל נתארסה מותרת לחזור כל שלא נשאת ,אסורה לבועל ,וכן אסורה לאחיו של בעל ואחיו של בועל,
ב' כתי עדים המכחישים במיתה וגירושין ,לרבנן דתמן תו"ת הלא תנן התם דמותרת לכהונה מגט שניתן לה מהשני ,ואי חייש' וצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל.
שהראשון נתן לה גט הלא מודה ר"י בן כיפר דגט ארוסה פוסל דין צרת סוטה לאחיו של בועל ,יש שהוכיחו מדתניא אשה המכחישים במיתה וגירושין לא תנשא ואם נשאת לא תצא,
מכהונה ,ולרבנן דקיסרין צריכה גט משני כדי לברר לקיים שהלך בעלה ואמרו שמת בעלה ונתייבמה ומת היבם וחזר ולרבנן דהכא והיינו ר' יוחנן במיתה לא תנשא ואם נשאת לא
בעלה ,אסור בה ומותר בצרתה וס"ד דל"א דחל היבום כלפי צרתה תצא ,אבל בגירושין לא תנשא ואם נשאת תצא ,דשאני שאסורה לראשון.
ולא אסרי' לזה ולזה ,וכן אסור בה ומותר באשת אחיו ,וש"מ מיתה דדיקא טפי דאי אתי מכחיש לה ,אבל בגירושין א"א להכחישה.
חיוב גט כשלא ידוע איסור בנישואין ,כל הנשים שנשאו דצרת סוטה מותרת ליבם פי' אשה אחרת של היבם שמת מותרת
וזקוקה ילה"ק בעדים דמתני' אי חשיבי כעדי גירושין תק' לרבנן בחזקת היתר ,ונודע שאסורות ,אי"צ גט דהכל יודעים דאין לראשון אף דהוי צרתה סוטה דהלא חשבי' ליבום זה כנשואין לשני
ליבום[ ,ויש לעי' דאף אם צרת סוטה של בועל מותרת ליבם ,הלא הכא הוי דתמן ,ואי כמיתה תק' אף לרבנן דהכא וצ"ל דא"ש כרבנן דהכא
קידושין תופסין בעריות ,מלבד אשת איש כגון במתני' שנשאת בהיתר ,גם צרת סוטה של בעל ,ועי' אשר לשלמה וצ"ע] ויש שאמרו דאתיא כיון דא"א להכחיש[ ,ולהלן ה"ה מבואר דאפש"ל דאמרו לה היינו ע"א ,ולפי"ז
ה'אמרו' קמא ע"א ,וב'אמרו' חילוף ב' עדים]. ולר"ע אף אחות אשה ואשת אחיו שיש להם היתר ,ויבואו לומר
שנשאת בהיתר יוצאת ללא גט ,ולפי"ז מתני' דצריכה גט מזה ומזה ,ברייתא זו כרבנן דתמן דמבואר דס"ל דלא החשיבו לשני כמקודשת לו
באופן שהשני הוא יבם ,והיינו מדתנן על עריות שנתקדשו בחזקת דעת רבנן דתמן דאף במיתה כיון דנשאת ע"פ עדות ברורה לא
ל"ד ביודעת שנשאת ,אלא אף בקטנה שקידשה אביה ולא
היתר ונמצאו שהם אסורות ,אי"צ גט מלבד אשת איש כנשאת תצא כדאמרו על ראובן שהחזיק בשדה שמעון ,ובאו תו"ת אם מת אביו של
ובא בעלה ולר"ע מלבד אחות אשה ואשת אחיו דיש להם היתר ,שמעון מתוכה וס"ל לר' אמי דכיון דאיכא ספק אין מוציאין את שמעון ידעה וב' נשים שהוחלפו לא יוצאת מזה ומזה ,דהכל יודעים שהוחלפו.
מתוכה ,וס"ד אף דלא נשאת אלא כיון דהתירוה להנשא הוי כנשאת ע"פ
עוד קנסות שקנסו לנשאת ובא בעלה ,אינה יכול להוציא ומבואר דלרבנן דר"ע אי"צ גט אף באשת אחיו ,כיון דהא דצריך גט בעלמא
פירות שאכל השני קודם שבא בעלה הראשון ,אבל פירות משום שמא יאמרו גירשה הראשון ונשאה השני ונמצא אשת איש יוצאת בלא עדות ברורה ,אבל ר' יוסי הק' דהלא אם הכחישו העדים קודם
שאכל אחר שבא הראשון מוציאה ,וכן אינה מוציאה בלאות גט ,אבל באשת אחיו אף אם גירשה הראשון לא חלו קידושי השני ואי"צ גט ,שהעמידו השדה ביד שמעון ,ודאי דלא מעמידים בידו ,וה"נ
אבל לרבנן דהכא דאף לרבנן דר"ע באשת אחיו צריכה גט לא תנשא כיון דהכחישו קודם שנשאת ולס"ד אף דלא נשאת ,כיון נכסי צאן ברזל שהכניסה.
דהתירוה הוי כנשאת ,אבל הק' דכיון דלא נשאת הוי ספק דלא מעמידין על ורק באחות אשה נח' וס"ל דלר"ע דהכל יודעים שאין קידושין תופסין בה,
החזקה ,ואילו היו מודים רבנן דתמן בכת אומרת נתקדשה אבל באשת אחיו לכו"ע צריכה גט כיון דבעי לברר איסורו של ראשון ,וכיון אם נטלה כתובתה לאחר שבא הראשון תחזיר ,אבל קודם
ונתגרשה ונשאת ,וכת אומרת לא נתגרשה ,לא תצא א"ש. שקנה בה הוי ערוה וערוה פוטרת צרתה ואסורה ליבום ,אבל שבא יכולה ליטול דנוטלת כדין.
להערות והארות וקבלת הגליון ,ניתן לפנות במיילlishne.klile@gmail.com :
כמו"כ ניתן לקבל את הגליון בנקודות ההפצה ובמייל של 'מכון תמצית הש"ס'7692282@gmail.com :
