gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טעם זקנים · Taam Zekeinim — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: טעם זקנים · Taam Zekeinim

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

טעם זקנים · Taam Zekeinim — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫סח‬ ‫תוכן השיעור‬ ‫'יע ָצנו על כל זה רבינו‪'...‬‬ ‫ָ‬ ‫"און טאקע פארט ה ָאפ"‬ ‫ר' שלמה וקסלר‬ ‫הערות והארות מתקבלות‬ ‫בחפץ לב‪ ,‬נא להתקשר אל‪:‬‬ ‫הסיפור עם ר' חיים שרה'ס‬ ‫האס‬ ‫יוסף מענדל ָ‬ ‫קדושתו של ר' שלמה‬ ‫מאנסי ארה"ב‬ ‫‪1-845-200-0443‬‬ ‫אשרי הזוכה להתקרב בחיים חיותו‬ ‫(ארה"ק‪)072-257-3456 :‬‬ ‫תמיד אצל הרבי‬ ‫מקום קבורת מוהרנ"ת‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫לא הסכים שיתפרו לו מעיל חדש‬ ‫קונטרס זה הינו תרגום של‬ ‫דיבור של הרבי‬ ‫קונטרס קס"א באידיש‬ ‫ר' אורי מיאס"‬ ‫הכל לפי גודל האמת"‬ ‫מעלת לימוד פוסקים‬ ‫לפרש שיחתו בכל יום‬ ‫להיכנס מחדש לחדר‬ ‫לא מקנא!‬ ‫אני אפעל עם הבעלי‪-‬בתים‬ ‫אתה החולה – לא הרופא‪...‬‬ ‫הרבי רוצה כל אחד ואחד!‬ ‫ניתן להאזין לכל השיחות שי"ל על־ידינו‪:‬‬ ‫בקו 'מערכת ברסלב'‬ ‫הבעל‪-‬דבר אינו שותק‬ ‫ארה''ק‪02.560.7387 :‬‬ ‫ארה''ב‪646.585.2985 :‬‬ ‫עצתו של הרבי רבי זושא‬ ‫ענגלאנד‪0330.390.0487 :‬‬ ‫בעלגיע‪03.808.1775 :‬‬ ‫ראה את ה'תולדות'‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫לשמיעת השיעור‬ ‫המצו"ב יש להקיש‪:‬‬ ‫‪ #2.1.2.1.1‬ואח"כ ‪#161‬‬ ‫בס"ד‬ ‫שיחת חיזוק‬ ‫פרשת בשלח ‪ -‬יתרו שנת תשל"ח‬ ‫(טייפ מס' ‪)#307-305‬‬ ‫'יע ָצנו על כל זה רבינו‪'...‬‬ ‫ָ‬ ‫(חסרה ההתחלה) מוכרחים להתחזק בשמחה‪ .‬אני שמח במשהו‪ ,‬אני שמח עם זה שיש‬ ‫לי אמונה בבורא עולם‪ ,‬אני שמח עם זה שאינני מתנגד לצדיק; להיות בשמחה‪.‬‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬עיקר השבת היא ה'שמחה') בוודאי‪ ,‬עיקר ה'שבת' היא ה'שמחהא'‪ ,‬לכן‬ ‫בשבת ה'יראה' היא עם 'דעת'; בימות החול ה'יראה' היא עם 'כסילות' ‪ -‬רבינו מדבר‬ ‫על כך שם בתורהב‪.‬‬ ‫ה'צדיק' הוא הרי תמיד בבחינת 'שבתג'; לכן (המקורבים אליו) צריכים להיות 'בשמחה'‬ ‫תמידד‪.‬‬ ‫אכן ב'אדרא רבא' נכנסו הרי עשרה‪ ,‬ויצאו רק שבעה; שלושה נסתלקו ב'אדרא';‬ ‫מהחברייא של רבי שמעון נותרו רק שבעה ‪ -‬רבי שמעון וששת תלמידיו‪.‬‬ ‫א עיין ליקוטי עצות (שבת) עפ"י תורה זו‪ִ :‬ע ַּקר ִמ ְצוַּ ת ְכבוֹ ד ׁ ַּש ַּבת ק ֶֹד ׁש ִהיא ַּה ִש ְמ ָחה; גם עיין ליקוטי‬ ‫תפילות עפ"י תורה זו‪ ,‬וזל"ש‪ :‬ו ִּב ְפ ַרט ִמ ּ ִש ְמ ָחה ְ ּב ׁ ַש ָ ּבת ק ֶֹד ׁש‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ִכ ְמ ַּעט ָבזֶ ה תוֹ לֶ ה ַּהכֹל וְ הוּא ִע ָ ּקר‬ ‫יך; גם עיין ליקוטי הלכות הל' שבת ה"ז אות מ"ה‪ִ :‬ע ַּקר ְק ֻד ׁ ַּש ת ׁ ַּש ָבת הוא ִשֹ ְמ ָחה‪.‬‬ ‫ַה ִה ְת ָק ְרבוּת ֵאלֶ ָ‬ ‫ב וזל"ש בקיצור (מליקוטי עצות)‪ַ :‬על־ ְי ֵדי ַה ּ ִש ְמ ָחה ׁ ֶשל ׁ ַש ָ ּבת זוֹ כֶ ה לְ ֵחרוּת וְ ָאז ַהדַּ ַעת ִ ּב ׁ ְשלֵ מוּת וְ ֵאינוֹ‬ ‫ְמ ֻבלְ ָ ּבל‪ ,‬וְ ַעל־ ְי ֵדי זֶ ה ִיזְ ֶּכה לְ ִי ְר ָאה ִעם דַּ ַעת ְ ּבלִ י ְּכ ִסילוּת‪ ,‬ו ַּמ ֲעלֶ ה ָּכל ַה ִ ּי ְראוֹ ת ַה ְּנפוּלוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ּל ֹא ִי ְהיֶ ה ִמ ְתיָ ֵרא‬ ‫ִמ ׁ ּשוּם דָּ ָבר‪ֹ ,‬לא ֵמ ֵאיזֶ ה ַשר וְ ָאדוֹ ן וְ כַ ּיוֹ ֵצא‪ַ ,‬רק ֵמ ַה ׁ ּ ֵש ם יִ ְת ָ ּב ַר ְך לְ ַבדּ וֹ ‪.‬‬ ‫ג זוהר נשא קמ"ד ע"ב מה שאמרו החבריא לרשב"י "אנת הוא שבת דכולי יומא"‪.‬‬ ‫ד עיין שיחות הר"ן אות קע"ז‪ִ :‬ח ֵ ּזק ֶאת ֶא ָחד לִ ְהיוֹ ת ְ ּב ִש ְמ ָחה ‪ּ ַ ...‬גם ָראוּי לָ כֶ ם לִ ְשמ ַֹח ִ ּבי‪ַ ,‬מה ׁ ּ ֶש ְ ּזכִ ֶ‬ ‫יתם‬ ‫ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה לָ כֶ ם ַר ִ ּבי ָּכזֶ ה‪.‬‬ ‫ב | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫נענה רבי שמעון ואמרה‪" :‬עכשיו אנחנו זי"ן כנגד 'זי"ן ימי שבתא"‪ .‬ענה רבי אבא‪:‬‬ ‫"כן‪ ,‬אבל אתה הוא השבת" ‪' -‬אנת הוא שבת דכולי יומא'‪.‬‬ ‫הם לא הניחו שיטעו אותם; רבי שמעון אומר להם – זי"ן; 'כן‪ ,‬אנחנו אכן זי"ן‪ ,‬אבל‬ ‫אתה הוא ה'שבת' ‪' -‬אנת הוא שבת דכולי יומא'‪.‬‬ ‫הם היו תלמידים שלא הניחו להטעות עצמם ; רבי שמעון משווה את עצמו אליהם‬ ‫‪' -‬כולנו שבעה' וזהו‪ .‬אומר לו רבי אבא‪' :‬כן ‪ -‬אבל אתה הוא ה'שבת' ‪' -‬אנת הוא שבת‬ ‫דכולי יומא!'‪ .‬ה שבת היא אמנם אחד משבעת הימים‪ ,‬אבל 'שבת' היא 'שבת'‪( .‬אחד‬ ‫הנוכחים‪' :‬כולהו שיתא מיניה מתברכיןו!')‪.‬‬ ‫אכן בזוהר של השבוע פרשת בשלח כתוב ז ‪ :‬לעיתים יש שהמלך מראה "פנים‬ ‫שוחקות"‪" ,‬סבר פנים יפות"‪ ,‬וזה משום שהוא רוצה לנסות את שריו ולראות אם ישכחו‬ ‫שהוא מלך; הוא מתחיל לדבר איתם באחווה ורעות‪ .‬הגדולים באמת יודעים ‪" -‬מלך‬ ‫הוא" – אלא שהוא מראה לך "פנים שוחקות"‪ .‬אבל הרשעים כבר שוכחים את עצמם‪,‬‬ ‫המלך הופך להיות בעיניהם כחבר‪ .‬נו‪ ,‬דע לך‪" ,‬מלך הוא!"‪.‬‬ ‫עניינו של הרבי הוא דבר אמיתי מאוד ודבר טוב מאוד; אלא מאי‪ ,‬צריך שיהיה‬ ‫באדם גם עניין של "שמחה"‪.‬‬ ‫"און טאקע פארט ה ָאפ"‬ ‫היתה פעם תקופה שהצנזורה לא אישרה להדפיס במדינה כשבעה ספרים‪ :‬ספרי‬ ‫הבעל שם טוב ‪ -‬לא; וספרי רבינו גם אסרו להדפיס; וספרי הרב "בעל התניא" ‪ -‬גם‬ ‫לא; הם לא אישרו להדפיסם בטענה שהם גורמים למרה שחורהח‪...‬‬ ‫ה זוהר נשא שם‪.‬‬ ‫ו זוהר שם‪.‬‬ ‫ז דף נ"ב ע"א‪.‬‬ ‫ח עיין שיש"ק (חדש) ח"ב‪ ,‬אות תמ"ט‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | ג‬ ‫אך האמת היא שונה; וכי ספריו של הרבי מביאים לידי מרה שחורה?! הלא כל‬ ‫עניינו של הרבי הוא רק בשמחה'דיג'! ספריו של הרבי מלאים רק התחזקות‪,‬‬ ‫ו'התפילות' מלאות התחזקות‪ ,‬ו'המכתבים' מלאים התחזקות ושמחה‪ .‬אלא מאי‪ ,‬בדרך‬ ‫כלל הצדיקים מתבטאים לפעמים בתקיפות ‪ -‬אך הספרים מלאים בשמחה והתחזקות‪.‬‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬גם "ראשית חכמה"?) אחד בא לרבי נתן‪ ,‬ואמר לו שעיין בספר "ראשית‬ ‫חכמה" ואינו יכול לשאת זאת; הוא אינו יכול לעמוד בתיאורי הגיהינום של ה"ראשית‬ ‫חכמה"‪ ,‬הוא פשוט לא יכול לשאת זאת ‪ -‬געוואלד‪.‬‬ ‫אמר לו רבי נתן כך‪" :‬די כוונה פון דעם "ראשית חכמה" איז נישט געווען אז ער‬ ‫זאל דיך אראפווארפן; נאר אויב דו קענסט נישט ‪ -‬קוק נישט דארטן!" ‪" -‬כוונתו‬ ‫של ה'ראשית חכמה' לא הייתה להפיל אותך; אלא שאם אינך יכול – אל תעיין בוט!"‬ ‫(ר' מאיר קרליבך‪ :‬זה מופיע במכתבים)‪ .‬כן‪ ,‬כןי!‬ ‫(ר' מאיר‪ :‬רבי נתן כותב לבנויא‪" :‬עליו להתחזק מאוד מאוד בשמחה‪' ,‬ואפילו על ידי מילתא דשטותא'‪,‬‬ ‫'און טאקע פארט האפ'! מה פירוש 'פארט האפ'?) כן‪ ,‬כן‪' ,‬האפ האפ'! 'האפ' היה ביטוי ששימש‬ ‫בעבר‪' ,‬הופעט'‪ ,‬כלומר 'לרקוד'‪.‬‬ ‫אשית ָחכְ ָמה‬ ‫יח ְ ּבכַ ּ ָמה ְ ּבנֵ י ָא ָדם ׁ ֶש ְּכ ׁ ֶש ּיוֹ ׁ ְש ִבים ַעל ֵס ֶפר ֵר ׁ ִ‬ ‫ט עיין ליקוטי הלכות הל' פסח ה"ט אות ט"ז‪ָ ׁ :‬שכִ ַ‬ ‫יעים ַעל ָּכל ֲע ֵב ָרה‪ַ ,‬ר ֲח ָמנָ א‬ ‫ַה ָ ּקדוֹ ׁש אוֹ ׁ ְש ָאר ִס ְפ ֵרי מו ָּסר ַה ְמ ַד ְ ּב ִרים ִמ ּג ֶֹדל ְמ ִרירוּת ָה ֳענָ ׁ ִשים ַה ָ ּק ׁ ִשים ַה ּ ַמ ִ ּג ִ‬ ‫לִ ְצלַ ן‪ֵ ,‬הם נוֹ ְפלִ ים ְ ּב ַד ְע ָּתם יוֹ ֵתר ַר ֲח ָמנָ א לִ ְצלַ ן ֵמ ֲח ַמת ׁ ֶש ּיוֹ ְד ִעים ְ ּב ַע ְצ ָמם ׁ ֶש ָע ְבר ּו ַעל ָּכל ֵא ּל ּו ַהדְּ ָב ִרים ַּכ ּ ָמה‬ ‫יהם‪ַ ,‬על ְי ֵדי זֶ ה ֵהם‬ ‫וְ כַ ּ ָמה ּ ְפ ָע ִמים יוֹ ֵתר וְ יוֹ ֵתר‪ַ ,‬ר ֲח ָמנָ א לִ ְצלַ ן‪ ,‬ו ִּמ ּג ֶֹדל ַה ּ ָמ ָרה ׁ ְש ח ָֹרה וְ ַע ְצבוּת ׁ ֶש ּנוֹ ֵפל ֲעלֵ ֶ‬ ‫נוֹ ְפלִ ים יוֹ ֵתר ִמ ַ ּב ְּת ִח ָּלה‪ ,‬וכו' עיי"ש; גם עיין שם הל' בכור בהמה טהורה ה"ד אות כ"ח‪ּ :‬וכְ ָבר ָא ַמ ְר ִּתי ָ ּבזֶ ה‬ ‫דִּ ְב ֵרי ַצחוּת לְ כַ ּ ָמה ְ ּבנֵ י ַה ְּנעו ִּרים ָהרוֹ ִצים לְ ִה ְת ָק ֵרב לַ ה' יִ ְת ָ ּב ַר ְך וְ ַעל ּ ִפי רֹב נוֹ ְפלִ ים ְ ּב ַד ְע ָּתם ַעל ְי ֵדי ִענְ יָ ן ַה ַּנ"ל‬ ‫ֵמ ֲח ַמת ׁ ֶש ׁ ּשוֹ ְמ ִעים אוֹ רוֹ ִאים ִ ּב ְס ָפ ִרים ְקדוֹ ׁ ִשים ַּכ ּ ָמה ֵהם ַמ ֲח ִמ ִירים ְמאֹד ַעל ּ ְפ גָ ם ָּכל ׁ ֶשהוּא וְ ָא ַמ ְר ִּתי לָ ֶהם‬ ‫אשית ָחכְ ָמה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ו ִּב ׁ ְש ָאר ִס ְפ ֵרי מו ָּסר ִענְ ְינֵ י ְק ֻד ׁ ּ ָשה וְ ָט ֳה ָרה ְ ּגדוֹ לָ ה ֵאין‬ ‫ֵּת ְדע ּו ׁ ֶש ָּכל ַמה ׁ ּ ֶש ָּכתוּב ְ ּב ֵס ֶפר ֵר ׁ ִ‬ ‫ַה ַּכ ָ ּונָ ה ׁ ֶש ַא ֶּתם ֹלא ִּת ְהי ּו ֲאנָ ׁ ִשים ְּכ ׁ ֵש ִרים ַרק ַה ַּכ ָ ּונָ ה ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִּת ְהי ּו ֲאנָ ׁ ִשים ְּכ ׁ ֵש ִרים‪ ,‬וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫אשית‬ ‫י עיין עלים לתרופה במכתב מיום ב' ואתחנן תק"צ‪ְּ :‬כ ָבר דִּ ַ ּב ְר ִּתי ִע ּ ְמ ָך ַה ְר ֵ ּבה ָ ּבזֶ ה ׁ ֶש ָּכל ַּכ ָ ּונַ ת ָה ֵ"ר ׁ ִ‬ ‫יחים ו ְּמ ַב ִ ּזים ַה ְר ֵ ּבה ֶאת ָה ָא ָדם‪ֵ ,‬אין ַּכ ָ ּונָ ָתם לְ ִה ְת ַר ֵחק ֵמ ַה ׁ ּ ֵש ם ִי ְת ָ ּב ַר ְך ִּכי‬ ‫ָחכְ ָמה" ו ׁ ְּש ָאר ִס ְפ ֵרי מו ָּסר ׁ ֶש ּמוֹ כִ ִ‬ ‫ִאם לְ ָק ֵרב‪ ,‬וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫יא עלים לתרופה במכתב מיום ו' ערשב"ק מחרת יוה"כ תקצ"ג‪ ,‬וזל"ש‪ְ :‬צ ִריכִ ין לְ ַח ֵ ּזק ֶאת ַע ְצמוֹ לְ ַשֹ ּ ֵמ ַח‬ ‫ֶאת ַע ְצמוֹ ַעל ְי ֵדי ִמ ֵּלי דִּ ׁ ְשטו ָּתא‪ ,‬וכְ ָבר ָא ַּמ ְר ִתי ׁ ֶש ְצ ִריכִ ין לְ ַּר ֵּקד ְבכָ ל יוֹ ם‪ ,‬ו ְּבוַ דַּ אי ׁ ָש ַמ ְע ָּת זֹאת‪ ,‬וְ ַע ָּתה ָחזַ ְר ִּתי‬ ‫וְ ִד ַ ּב ְר ִּתי ָ ּבזֶ ה‪ִּ ,‬כי לְ ִפי ע ֶֹצם ַה ִ ּי ּסו ִּרים וְ ַה ִ ּבלְ בּ ּולִ ים וְ כוּ' ָהעוֹ ְב ִרין ַעל ָּכל ֶא ָחד ַע ָּתה‪ֵ ,‬אין ֵע ָצה ִּכי ִאם לְ ַשֹ ּ ֵמ ַח‬ ‫ד | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫(ר' מאיר‪ :‬הוא כותביב‪" :‬ובלשון אוקריינע‪' :‬טשאק'!") ‪' .‬טשאק'! בהונגריה נהגו לומר 'טשאק'‬ ‫– לרקוד‪.‬‬ ‫(ר' מאיר‪ :‬ר' שמואל שפירא מספר‪ ,‬שר' נפתלי כהן סיפר לו‪ ,‬שראה מכתב מרבי נתן 'בעצם כתב ידו‬ ‫הקדושה'‪ ,‬שבצדו השני של הדף סיים את דבריו וכתב שם רק שתי שורות‪ ,‬כך שחלקו הנותר של העמוד‬ ‫נשאר ריק‪ .‬אז הוא כתב שם באותיות גדולות‪" :‬און טאקע פארט האפ!"‪ ,‬כך‪ ,‬על פני העמוד כולו‪ ,‬הוא‬ ‫מילא את כל העמוד באותיות גדולות‪ ,‬כדי לשמחו‪)...‬‬ ‫ר' שלמה וקסלר‬ ‫(הרב ר' אברהם כ"ץ ‪ -‬אב"ד טאהש מאנסי‪ :‬ר' שלמה וקסלר לא הניח למי שביקר בביתו לצאת מפתח‬ ‫הבית עד שיפצח בריקוד!) כן כן‪ ,‬הרי הייתי רגיל להיכנס אליו‪ .‬גרתי בבתי קוברין‪ .‬הוא‬ ‫התגורר שם באיזה סמטה קטנה ‪- -‬‬ ‫הייתי איתו כאן במשך כמה שניםיג‪ ,‬והייתי נכנס אליו תדיר‪ .‬ואכן כשנכנסתי אליו‪,‬‬ ‫היו חייבים לרקוד‪ ,‬הוא לא הניח לצאת בלי זה‪.‬‬ ‫ר' שלמה היה אדם קדושיד! ר' שמואל שפירא אמר לי פעם‪'" :‬הכל מודים' אז ר'‬ ‫שלמה איז געווען א הייליגער מענטש!" – " 'הכל מודים' שר' שלמה היה אדם‬ ‫קדוש!"‪.‬‬ ‫הוא נפטר בשנת תשי"ד – חלפו כבר עשרים וארבע שנים מפטירתו‪.‬‬ ‫ֶאת ַע ְצמוֹ ְ ּבכָ ל ַה ַּנ"ל ּולְ ַר ֵ ּקד ְ ּבכָ ל יוֹ ם ְ ּב ֻע ְבדָּ א אוֹ ְ ּב ִמ ּל ּולָ א לְ ַד ֵ ּבר ִעם ֲח ֵב ָריו ִמ ֶ ּזה‪ ,‬אוֹ ַעל ָּכל ּ ָפ נִ ים ַ ּב ּ ַמ ֲח ׁ ָש ָבה‪,‬‬ ‫ארט ָהאפ‪.‬‬ ‫אקי ָפ ְ‬ ‫און ַּט ִ‬ ‫יב עלים לתרופה במכתב מיום י"ג ניסן תר"ב‪.‬‬ ‫יג ר' שלמה נפטר י' אדר שנת תשי"ד‪ ,‬ור' לוי יצחק הגיע לירושלים ר"ח חשון שנת תש"ט‪.‬‬ ‫יד עיין עוד אודתיו בטעם זקנים קונטרס נ"ח באידיש‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | ה‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬דוקטור ואלאך השגיח על חמי בגלל שהוא הביא לו את ר' שלמה; הוא היה חסיד של‬ ‫ר' שלמה וקסלר) כן כן‪ ,‬כשהגעתי לארץ ישראל ר' שלמה שהה אז בבית החולים של‬ ‫ואלאך‪ .‬הוא הקצה לו שם חדר מיוחד‪ ,‬ולא מחמת חוליטו‪.‬‬ ‫הייתי שם; כשנכנסתי בפעם הראשונה וראיתי אותו‪ ,‬נבהלתי מצורת פניו ‪ -‬ממש‬ ‫צורה של מלאך! כלל לא מראה של בן אדם ‪ -‬מראה של 'מלאך אלוקים'!‬ ‫הסיפור עם ר' חיים שרה'ס‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬ר' שלמה נהג לכתוב הרבה ממה ששמע מרבי אברהם בן ר' נחמן; הוא כותב דבר מעניין‪,‬‬ ‫שפטי רת הילד "שלמה אפרים" הייתה גם היא מ'חולי ההוסט'טז)‬ ‫דיברתי איתו רבות אודות ר' אברהם ר' נחמן'ס‪.‬‬ ‫(ר' מאיר‪ :‬לרבי הייתה בת שנפטרה מ'חולי ההוסט'?) פייגא? לא‪ ,‬לרבי נפטרו שני בניםיז‪ ,‬ובתו‬ ‫פייגאיח‪.‬‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬גם שתי בנות; אחת פייגא‪ ,‬והשניה‪ ,‬כתוב שלפני שהרבי נסע לארץ ישראל נפטרה "ילדה‬ ‫אחת"‪ ,‬ואז נענה הרבי ואמר‪" :‬כך וכך‪ ,‬כהנה" וכו'יט)‪ .‬כשהתרחש המעשה עם רבי חיים שרה'סכ‪,‬‬ ‫לא מצוין שם איזה מילדיו (נפטר)‪.‬‬ ‫טו בעת מלחמת שנת תש"ח כשיצא ר' שלמה מהעיר העתיקה לא היה לו היכן לדור‪ ,‬ונתן לו ד"ר וואלאך‪,‬‬ ‫שחיבבו מאד והיה גם מאותו ארץ מוצא 'דייטשלאנד'‪ ,‬חדר מיוחד בביה"ח שלו לגור בו בנפרד משאר‬ ‫החולים‪( .‬שיש"ק)‬ ‫טז עיין שיש"ק (חדש) ח"א‪ ,‬אות תק"ח; חכמה ותבונה סי' י"ד‪.‬‬ ‫יז הילד שלמה אפרים‪ ,‬והילד יעקב שנפטר בסמוך אחר לידתו‪.‬‬ ‫יח עיין חיי מוהר"ן אות י"ב‪.‬‬ ‫יה ַה ׁ ּ ָש לוֹ ם‪ָ .‬ענָ ה וְ ָא ַמר ָּכ ֵה ָּנה‬ ‫אמינִ יץ נִ ְפ ְט ָרה ֶא ְצלוֹ יַ לְ דָּ ה ַא ַחת ָעלֶ ָ‬ ‫יט חיי מוהר"ן אות קל"א‪ְּ :‬כ ׁ ֶש ָ ּבא ִמ ַ ּק ִ‬ ‫אמינִ יץ ו ֵּבין לְ ַא ַחר‬ ‫וְ כָ ֵה ָּנה ַחס וְ ׁ ָשלוֹ ם יָ מוּת ֶא ְצלִ י ִ ּב ׁ ְש ִביל ְּתנו ָּעה ַא ַחת ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ִח ּלוּק ֵ ּבינִ י ֵ ּבין ק ֶֹדם ֱהיוֹ ִתי ְ ּב ַק ֶ‬ ‫ֱהיוֹ ִתי ׁ ָשם‪ ,‬ה' יַ ִ ּצילֵ נוּ‪.‬‬ ‫כ עיין כוכבי אור ‪ -‬אנשי מוהר"ן אותיות מ"ג‪ ,‬מ"ו‪ .‬ר' חיים שרה'ס היה מאנשי המשא ומתן שבתלמידי‬ ‫רביז"ל (כוכבי אור ‪ -‬אנשי מוהר"ן אות ל')‪ .‬היה מתענה פעמ יים בשנה משבת לשבת ע"פ פקודת רביז"ל‬ ‫(צוואת הרב מטשעהרין) ‪ .‬רביז"ל הפליג כמה פעמים בשבחו ופעם כשהיה צריך לפעול איזה דבר אמר‬ ‫שהשתמש עם העבודה של ר' חיים (אבניה ברזל ל"ב) ‪ .‬דר בכפר שערוויץ הסמוך לברסלב‪( .‬מגידולי הנחל)‬ ‫ו | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫הרבי ישב סמוך על שולחנו‪ ,‬וענה ואמר‪" :‬דער בעל־דבר איז אזוי גרויס‪ ,‬דער‬ ‫מלאך־המות שטייט דעם מענטשן אונטער די פלייצעס‪ ,‬און ער האט נאך אינזין‬ ‫זיינע נארישקייטן דארטן!" ‪" -‬הבעל‪ -‬דבר כל כך גדול‪ ,‬מלאך המוות עומד לאדם‬ ‫מאחורי כתפיו ‪ ,‬והוא עוד חושב על השטויות שלו!"‪.‬‬ ‫הם ישבו אצל הרבי‪ ,‬וכולם נבהלו מהדיבור הזה‪ ,‬ורבי חיים שרה'ס נבהל עוד יותר‪.‬‬ ‫רבי חיים שרה'ס היה חמיוכא של הרב רבי הירש לייבכב‪ .‬כולם יצאו‪ ,‬ורק הוא נשאר‪.‬‬ ‫שאלו הרבי‪" :‬מדוע נשארת?" אך הוא לא היה מסוגל לענות – עד כדי כך היה‬ ‫מבוהל‪ .‬לאחר מכן ניגש לרבי ואמר ‪" :‬רבי אני יודע‪ ,‬התכוונת אליי"‪ .‬אמר לו הרבי‪:‬‬ ‫"כן‪ ,‬אכן התכוונתי אליך; אלא מאי ‪ ,‬אני נוסע עכשיו למז'יבוז' להתפלל על הילד‬ ‫שלי; בוא איתי‪ ,‬ואתפלל גם עליך!"‪.‬‬ ‫הוא נסע עם הרבי למז'יבוז'‪ ,‬ונשאר לעמוד מרחוק‪ ,‬והרבי ניגש לציון הבעל שם טוב‬ ‫הקדוש‪ ,‬התעכב שם זמן רב‪ ,‬ואחר כך אמר לו‪" :‬עבורך פעלתי; עבורי ‪ -‬לא; אתה‬ ‫אפילו לא צריך לגשת‪ ,‬אבל כיוון שאתה כבר כאן ‪ -‬תיגש!"‪.‬‬ ‫בדרכם חזרה נפטר הילד‪ ,‬אולם לא מצוין איזה ילד זה היה‪.‬‬ ‫הרבי כבר ישב שבעה בדרך‪ ,‬הרבי כבר לא נכנס לברסלב‪ ,‬אלא ישב שבעה עוד‬ ‫לפני כניסתם ברסלב‪.‬‬ ‫שם אירע המעשה עם החתן של אברמ'ל פייעסכג‪.‬‬ ‫כא כוכבי אור שם‪.‬‬ ‫כב הרב של ברסלב‪ ,‬בנו של רבי אהרן הרב ‪ -‬תלמיד רבינו‪ ,‬ואביו של הגאון רבי נחמן מטשעהרין‪.‬‬ ‫כג עיין כוכבי אור שם‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | ז‬ ‫קדושתו של ר' שלמה‬ ‫(רבי אברהם כ"ץ‪ :‬ר' שלמה וקסלר היה ירושלמי?) לא‪ ,‬מוצאו היה מגרמניה‪ ,‬אביו כיהן כרב‬ ‫בגרמניהכד ‪ ,‬אדם גדול‪ .‬הרב מבריסק העריך מאוד את אביו‪.‬‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬הרב מבריסק העריך מאוד גם את ר' שלמה עצמו) מלבד זאת‪ ,‬מדברים הרי על‬ ‫אביו‪.‬‬ ‫ר' שלמה אמר לי‪" :‬אבי היה אדם מופלא"‪ ,‬גם הוא היה קדוש מאוד; "רק בשני‬ ‫דברים אני גדול מאבי‪ :‬האחד ‪ -‬מפני שאני בארץ ישראל; והשני ‪ -‬שאני חסיד‬ ‫ברסלב!"‪.‬‬ ‫אף על פי שאצל שולחן אביו היו מונחים ספריו של הרבי (והיה אומר‪" ):‬ספריו של‬ ‫הרבי היו מונחים על השולחן של אבי!" אך לא אמר על עצמו שהוא חסיד ברסלב‪.‬‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬מסופר שאיזה יהודי מחו"ל הגיע לארץ והבטיח שייתן סכו ם כסף גדול ליהודי הראשון‬ ‫שיפגוש בירושלים‪ .‬הוא נכנס לשער העיר ופוגש יהודי עם 'קאלטינעס'‪ ...‬בצר לו רץ לרבי יוסף חיים זוננפלד‬ ‫ושאל‪' :‬מה עושים‪ ,‬פגשתי אדם משוגע!' אמר לו הרב‪' :‬כוונת היטב'‪)...‬‬ ‫כן‪ ,‬כן‪ ,‬ר' שלמה הלך עם 'קאלטענעס' גדולים‪ ,‬הוא מעולם לא נגע בזקנו‪ ,‬וזקנו היה‬ ‫מלא קאלטענעס‪.‬‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬רבי דוד'ל מלעלובכה‪ ,‬שגר כאן בירושלים‪ ,‬בערוב ימיו לא היה קם בפני אף אחד‪ ,‬והיו‬ ‫כאן הרבה זקנים‪ ,‬למעט בפני שני אנשים‪ ,‬שאחד מהם היה רבי שלמה שהיה אז אברך צעיר! סיפור מלפני‬ ‫שבעים‪-‬שמונים שנה!) כן‪ ,‬כן‪ .‬רבי שלמה היה יהודי נדיר! מראה פניו כלל לא היה של אדם‬ ‫מהעולם הזה‪ ,‬מלאך ממש‪.‬‬ ‫(רבי אברהם‪ :‬כיצד הוא התקרב? הוא הגיע לארץ ישראל אחרי שהתקרב לברסלב?) כמדומני שהוא‬ ‫התקרב בארץ ישראלכו‪.‬‬ ‫כד ה"ה הרה"ג ר' פנחס משה אלחנן (הילא) וועקסלער ז"ל ‪ -‬רב עיר האכבערג בדייטשלאנד‪.‬‬ ‫כה בנו של ר' אלעזר מענדל זצ"ל‪ .‬עלה עם אביו וזקינו ר' משה זצ"ל לארץ ישראל בהיותו ילד בן שש‬ ‫בשנת תרי" א‪ .‬נפטר ה' אלול שנת תרע"ח‪.‬‬ ‫כו ר' שלמה עלה לארץ ישראל בשנת תרמ"ח‪ ,‬והצדיק בעל ה'לב העברי' אמר ויעץ לו אחר עלותו‪" :‬מקום‬ ‫הראוי לך ביותר הוא בביהכ"נ של חסידי ברסלב"‪( .‬שיש"ק)‬ ‫ח | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫הוא דיבר איתי רבות אודות ר' אברהם ר' נחמן'ס‪ ,‬היתה לו שייכות מופלאה עמו‪.‬‬ ‫הוא אמר לי כך‪" :‬כששאלתי את ר' אברהם ר' נחמן'ס האם עליי לנסוע לציונו של‬ ‫הרבי‪ ,‬הוא ענה לי‪' :‬עס איז נישט קיין הלכה ברורה' ‪' -‬זו אינה הלכה ברורה' ‪ -‬כך‬ ‫הוא ענה לי!"‪.‬‬ ‫שר' אברהם ר' נחמן'ס יענה לרבי שלמה שזו לא 'הלכה ברורה'?! להיות לכל‬ ‫הפחות פעם אחת בציון של הרבי!!‬ ‫אבל אני הבנתי מדוע (הוא ענה לו כך) ‪ .‬לרבי שלמה היה כסף‪ ,‬הוא לא היה עני‪ ,‬שלחו‬ ‫לו כסף רב; ל כולל של יוצאי גרמניה לא היו כאן הרבה אנשים‪ ,‬לכן היה לו יותר משאר‬ ‫הכוללים‪ ,‬אצלו לא ניכרו הוצאות המחיה‪ ,‬היה לו כל צורכו ‪ -‬לרבי שלמה‪.‬‬ ‫הבנתי בעצמי‪ ,‬שמכיוון שרבי שלמה היה אדם כזה‪ ,‬רבי אברהם היה חייב לומר לו‬ ‫כך‪.‬‬ ‫רבי שלמה היה אדם כזה‪ ,‬שאילו היה מגיע לספינה ורואה שם את הפרענקינעס‬ ‫שם עם ה ‪ - -‬זה היה נורא‪.‬‬ ‫הוא היה אדם קדוש כל כך‪ ,‬הוא לא ראה דבר לנגד עיניו‪ ,‬עד כדי כך שאפילו "צורת‬ ‫מטבע" לא הכיר כלל‪.‬‬ ‫כשהיה נוסע לפעמים ל'מירון' ול'קבר רחל אמנו' ‪ -‬ל שם הרי הנסיעה זולה יותר ‪-‬‬ ‫אשתו הייתה מכינה לו צרורות כסף; "עם הצרור הזה תשלם שם‪ ,‬ועם הצרור הזה‬ ‫תשלם שם!"‪ .‬והוא היה מ חליף; עבור הנסיעה הקצרה יותר הוא שילם עם הצרור‬ ‫הגדול יותר‪ ,‬ואחר כך לא היה לו מספיק כדי לשלם‪...‬‬ ‫הוא לא הכיר "צורת מטבע"‪ ,‬הוא לא ידע כלום ‪ ,‬ממש אדם קדוש‪ ,‬מופשט לגמרי‬ ‫מכל ענייני העולם הזה‪.‬‬ ‫(רבי אברהם‪ :‬היו לו ילדים?) כן‪ ,‬הייתה לו בת אחתכז‪.‬‬ ‫כז היא נישאה לרבי יהודה צבי בראנדוויין ‪ -‬האדמו"ר מסטרעטין בארץ ישראל‪ .‬הבת שנולדה להם‬ ‫ניש אה לר' אריה לייבוש האלבערשטאם ‪ -‬האדמו"ר מצאנז‪-‬זמיגראד ב"ב‪ ,‬בזיוו"ר‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | ט‬ ‫רבי שלמה היה למדן גדול‪ ,‬הוא כתב את חידושיו‪ ,‬ש"ס‪ ,‬הוא היה למדן‪ .‬תמיד הייתי‬ ‫נכנס לדבר איתו‪.‬‬ ‫אה‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬אני מחיה עצמי במה שזכיתי לראות יהודי כזה‪ .‬הוא דיבר איתי הרבה‬ ‫אודות רבי אברהם ר' נחמן'ס ; הוא ידע שאני קצת כרוך אחרי ר' אברהם ר' נחמן'ס‪,‬‬ ‫לכן הוא דיבר איתי רבות אודותיו‪.‬‬ ‫(רבי אברהם‪ :‬הוא באמת לא היה על הציון?) לא‪ ,‬הוא לא היה‪.‬‬ ‫כשר' שלמה אמר לי את המילים‪" :‬זו לא הלכה ברורה"‪ ,‬הבנתי מדוע רבי אברהם‬ ‫אמר לו זאת; לאדם אחר הוא לא היה אומר כך‪ .‬יהודי כזה כמו שר' שלמה היה‪ ,‬שהיה‬ ‫כל כך מקושר ל"קדושה"‪ ,‬לא שייך היה לנתק אותו כלל‪.‬‬ ‫אילו לא היה מו צא את מקומו‪ ,‬לא היה עומד בזה כלל; הוא יעלה לספינה ויהיו שם‬ ‫אלו השרועים שם על הסיפון ‪ ,‬הנשים המזרחיות והערביות‪ ..‬הספינות של פעם היו‬ ‫מעורבות‪ ,‬לא כמו הספינות של היום‪ ,‬לא ניתן היה לזוז שם‪.‬‬ ‫רבי אברהם ר' נחמן'ס עלה פעם לספינה ביפו‪" ,‬איך האב א קוק געגעבן (וואס דארטן‬ ‫טוהט זיך)‪ ,‬האב איך געעפנט דעם 'ליקוטי מוהר"ן'‪ ,‬און איך האב אים געענדיגט אין‬ ‫איסטאנבול!" ‪" -‬ראיתי (מה שקורה שם) ‪ ,‬פתחתי את ה'ליקוטי מוהר"ן'‪ ,‬וסיימתי אותו‬ ‫באיסטנבול!"‪.‬‬ ‫אך גם ר' שלמה היה אדם קדוש‪ ,‬הקדושה שלו הייתה כזו‪ ,‬הוא מעולם לא ראה‬ ‫זאת לנגד עיניו‪ ,‬הייתה לו קדושה מסוג אחר‪.‬‬ ‫וגם כשיגיע לאומן‪ ,‬הלא אומן הייתה עיר מטופחת ומודרנית; אמנם הציון של הרבי‬ ‫הוא הציון של הרבי‪ ,‬אך עד שמגיעים לציון – כיצד יוכל ר' שלמה להיות שם? הוא‬ ‫הרי לא יוכל לשאת זאת כלל! לכן הוא אמר לו כך‪.‬‬ ‫כך למדתי פשט בדבריו – שדווקא "לו" הוא אמר זאת; אך לאדם אחר‪ ,‬לאדם אחר‬ ‫הוא כן היה מורה לנסוע‪.‬‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬הרי הוא בעצמו נסע!) רבי אברהם ר' נחמן'ס? עשרים שנה‪ ,‬עשרים נסיעות‬ ‫הוא עשה מארץ ישראל לחוץ לארץ‪ ,‬אפילו ראש השנה אחד לא החסיר!‬ ‫י | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫הוא הגיע לכאן בשנת תרנ"ד‪ ,‬והפעם האחרונה (שנסע לאומן) הייתה בשנת תרע"ד‪.‬‬ ‫לאחר מכן כבר לא יכול היה לחזור‪ ,‬עקב מלחמת העולם הראשונה שפרצה אז‪ ,‬וכבר‬ ‫לא ניתן היה לנסוע חזרה‪ .‬הוא עשה עשרים נסיעות‪ ,‬מידי שנה בשנה‪ ,‬לא החסיר אף‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫הוא התכונן לחזור (לארץ ישראל) ‪ .‬הרי הייתה לו בת שכבר הייתה 'ראויה לנישואין'‪.‬‬ ‫הוא לקח איתו בחור אחד מלובלין להשיאו לבתו‪ .‬ואף נשא עמו כלי מיטה; כאן (בארץ‬ ‫ישראל) הנוצות לא היו דבר שכיח‪ ,‬לכן הוא לקח איתו נוצות‪ ,‬כדי שיוכל לתת לחתן‬ ‫"קעסט" (נדן)‪.‬‬ ‫(ר' אברהם‪ :‬ומה קרה בסוף?) היו לו שלושה ילדים‪ ,‬והם מתו כאן מרעב‪.‬‬ ‫בשנת תרע"ח שרר כאן רעב כבד ‪ ,‬יהודים מתו מרעב‪ .‬רבים ברחו למצרים‪( .‬אחד‬ ‫הנוכחים‪ :‬שם כבר היה אוכל) ‪ .‬אלו שהיו במצרים נשארו כולם בחיים‪.‬‬ ‫(השואל‪ :‬ילדיו נפטרו לאחר הסתלקותו?) אינני יודע; רבי אברהם נפטר בשנת תרע"ח; לפי‬ ‫החשבון עולה שהם נפטרו לאחר הסתלקותו‪ ,‬אמנם באותה שנה ‪ -‬אך לאחר‬ ‫הסתלקותו‪ ,‬כך יוצא לפי החשבון‪.‬‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬גם לגיטל'הכח היו ילדים שמתו ברעב!) בוודאי‪ ,‬לגיטל'ה היה ילד קטן‪ ,‬קראו‬ ‫לו "פנחס יהושע"‪ ,‬ו הוא כבר היה ילד טוב‪ ,‬ילד יפה‪ .‬רבי נתן (בייטלמאכר‪ ,‬בעלה בזיווג שני)‬ ‫היה בנו של ר' פנחס יהושע (תלמיד מוהרנ"ת)‪.‬‬ ‫ברוך ה'‪ ,‬שם אצל הרבי יש חדר יפה‪ ,‬אה‪ ,‬שהקב"ה יעזור!‬ ‫אשרי הזוכה להתקרב בחיים חיותו‬ ‫כל זמן שחיים כאן בעולם הזה עדיין אפשר לעשות טוב‪ ,‬עדיין אפשר להתקרב לרבי;‬ ‫לא מפסידים מזה‪ ,‬לא מפסידים‪ ,‬רק מרוויחים!‬ ‫כח אשת ר' נתן בייטלמאכער ז"ל בזיוו"ש‪ .‬ובזיוו"ר של ר' ישראל קארדונער ז"ל‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | יא‬ ‫זכרוני‪ ,‬כאשר התקיימה לוויה באומן‪ ,‬היו מתכופפים ואומרים לנפטר‪" :‬דע לך‬ ‫שנפטרת‪ ,‬ושם יש מתנגדים גדולים‪ ,‬קליפות‪ ,‬שמדברים נגד הרבי‪ ,‬אל תיתן להם‬ ‫להטעות אותך‪ ,‬אל תיתן להם להוליך אותך שולל!"‪.‬‬ ‫שם יש מתנגדים גדולים‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬קליפותכט‪.‬‬ ‫כתוב ב"זוהר הקדושל"‪ ,‬מהיכן באים המזיקים שם? אומר ה"זוהר הקדוש" שהם‬ ‫באים מהרשעים‪.‬‬ ‫שואל ה"זוהר"‪ :‬אם כן נמצא שטוב להם שם‪ ,‬שהרי הם מזיקים ועושים צרות‬ ‫לאחרים? עונה ה"זוהר הקדוש"‪ :‬כל היום הם נמצאים בגיהנום‪ ,‬ורק חלק מהיום ניתן‬ ‫להם התפקיד להיות 'מזיקים' כדי לגרום צרות לרשעים אחרים‪.‬‬ ‫יש שם מחבלים‪ ,‬מתנגדים‪ .‬לכן כשמגיע לשם חסיד ברסלב‪ ,‬הם מתחילים לדבר‬ ‫דיבורים (רחמנא ליצלן)‪ .‬אז היו אומרים לנפטר ‪" :‬דע לך‪ ,‬אתה חסיד ברסלב‪ ,‬ושם יש‬ ‫מתנגדים‪ ,‬קליפות‪ ,‬אל תיתן להם להטעות אותך‪ ,‬תחזיק מעמד!" – כך היו לוחשים‬ ‫לתוך הקבר‪.‬‬ ‫יך לְ ִה ְת ַח ֵ ּזק ְ ּב ָה ֱאמ ּונָ ה ְ ּב ַה ַ ּצדִּ יק ָה ֱא ֶמת‬ ‫כט עיין חיי מוהר"ן אות ק"א‪ :‬ו ַּפ ַעם ַא ַחת ָא ַמר ׁ ֶש ָה ָא ָדם ָצ ִר ְ‬ ‫יתתוֹ יִ ְהיֶ ה ָחזָ ק ֶ ּב ֱאמ ּונָ ה וְ ֹלא י ּוכְ ל ּו לְ ַה ְטעוֹ תוֹ ׁ ָשם‬ ‫ְ ּב ִה ְת ַח ְ ּזקוּת ָ ּגדוֹ ל ַעד ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ָחזָ ק ָּכל ָּכ ְך ׁ ֶש ֲא ִפ ּל ּו ַא ַחר ִמ ָ‬ ‫ְ ּב ׁשוּם א ֶֹפן‪ִּ ,‬כי ַ ּגם ׁ ָשם ְצ ִריכִ ין ִה ְת ַח ְ ּזקוּת ָ ּגדוֹ ל לְ ַה ֲא ִמין ְ ּב ַה ַ ּצדִּ יק‪ .‬וְ ָא ַמר ִּכי יֵ ׁש נִ ׁ ְשמוֹ ת ָה ְר ׁ ָש ִעים ַה ּ ִמ ְתנַ ְ ּג ִדים‬ ‫ׁ ֶשרוֹ ִצים לְ ַה ְטעוֹ תוֹ ֵמ ַה ַ ּצדִּ יק ָה ֱא ֶמת ְּכ ֵדי לְ ָמנְ עוֹ ׁ ֶש ּל ֹא ִי ְת ַח ֵ ּזק לָ בוֹ א ֵאלָ יו ִ ּב ׁ ְש ִביל ִּת ּקוּן‪ .‬וְ ָא ַמר ׁ ֶש ּ ִמי ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה‬ ‫ָחזָ ק ֶ ּב ֱאמ ּונָ ה ְ ּבוַ דַּ אי ֹלא י ּוכְ ל ּו ׁ ָשם ַה ּמוֹ נְ ִעים לְ ָמנְ עוֹ ִמ ֵּלילֵ ְך לְ ַה ַ ּצדִּ יק לְ ַק ֵ ּבל ִּת ּקוּן לְ נִ ׁ ְש ָמתוֹ ‪ִּ .‬כי ִע ַ ּקר‬ ‫ישין דַּ ְע ּתוֹ‬ ‫ַה ּ ְמנִ יעוֹ ת ַ ּגם ׁ ָשם ֵהם ַרק ַמה ׁ ּ ֶש ַה ְמ ַק ְט ְרגִ ים וְ ַה ְמ ַח ְ ּבלִ ים וְ כוּ' ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ׁ ָשם ֵהם ְמ ַבלְ ְ ּבלִ ין ו ַּמ ֲחלִ ׁ ִ‬ ‫ו ַּמ ְט ִעין אוֹ תוֹ וְ דוֹ ְב ִרין ַעל ַה ַ ּצדִּ יק ַמה ׁ ּ ֶש דּ וֹ ְב ִרין ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּל ֹא יִ ְת ַח ֵ ּזק לָ בוֹ א ֵאלָ יו ִּ‬ ‫(כי ְ ּב וַ דַּ אי ֲא ִפ ּל ּו ַא ַחר ּ ְפ ִט ַירת ָה ָא ָדם‬ ‫ָּכל זְ ַמן ׁ ֶש ֵאינוֹ זוֹ כֶ ה ֲע ַד ִין לָ בוֹ א לִ ְמקוֹ ם ְמנו ָּחתוֹ ִ ּב ׁ ְשלֵ מוּת ֲע ַדיִ ן ֵאינוֹ ְ ּב ָעלְ ָמא דִּ ְק ׁשוֹ ט‪ַ .‬אדְּ ַר ָ ּב ה ִע ַ ּק ר ָענְ ׁשוֹ וְ ִי ּסו ִּרים ַעל ְי ֵדי‬ ‫ַה ְמ ַח ְ ּבלִ ים ׁ ֶש ּמוֹ לִ יכִ ין אוֹ תוֹ ְ ּב עוֹ לַ ם ַה ּתֹה ּו וְ נִ ְד ֶמה לוֹ ְּכ ִא ּל ּו ֲע ַדיִ ן הוּא ְ ּבזֶ ה ָהעוֹ לָ ם‪ ,‬ו ַּמ ְט ִעים אוֹ תוֹ ְ ּב כַ ּ ָמ ה ַה ְט ָעאוֹ ת ַּכ ְמ ֻפ ְר ָסם‬ ‫יהם ו ִּמ ְת ַע ֵ ּק ׁש ַע ְצמוֹ וְ אוֹ ֵמר ֵאינִ י ׁשוֹ ֵמ ַע לָ כֶ ם וַ ֲאנִ י‬ ‫ִ ּב ְס ָפ ִרים) ֲא ָבל ִאם ָה ָא ָדם ָחזָ ק ְ ּב ַד ְע ּתוֹ וְ ֵאינוֹ ׁשוֹ ֵמ ַע לְ ִד ְב ֵר ֶ‬ ‫יח אוֹ תוֹ וְ ֵאינָ ם יְ כוֹ לִ ים לְ ָמנְ עוֹ ִמ ֶ ּזה ְ ּב ׁשוּם א ֶֹפן ִּכי‬ ‫רוֹ ֶצה דַּ יְ ָקא לֵ ילֵ ְך וְ לָ בוֹ א ֶאל ַה ַ ּצדִּ יק ֵהם ֻמכְ ָר ִחים לְ ַה ִּנ ַ‬ ‫ִע ַ ּקר ַה ּ ְמנִ יעוֹ ת ׁ ֶש ֵהן מוֹ נְ ִעין הוּא ַרק ַמה ׁ ּ ֶש ּ ַמ ְט ִעין אוֹ תוֹ ַּכ ִּנזְ ָּכר לְ ֵעיל; עיין גם שם אות ש"ט‪.‬‬ ‫ל פר' אחרי דף ע' ע"א‪.‬‬ ‫יב | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫אה‪ ,‬במה שהאדם דבוק בעולם הזה‪ ,‬כך הוא גם שםלא; אם הוא שקוע יותר בענייניו‬ ‫של הרבי‪ ,‬יותר בעצותיו‪ ,‬אז גם שם זה כך‪ ,‬הוא לא נותן שיטעו אותו‪.‬‬ ‫גם אצל ר' נח שהיה תלמידו של רבי מענדל'ה וויטעפסקער היה אותו הדבר –‬ ‫סיפור זה מובא ב"חיי מוהר"ןלב"‪( .‬אחד הנוכחים‪ :‬הוא לא נתן שיטעו אותו)‪ ,‬הוא היה חסיד‬ ‫של רב י מענדלה‪ ,‬הוא רצה רק לנסוע ולנסוע! (ר' אברהם‪ :‬הוא אמר 'אני הבעל הבית'!) כן‪,‬‬ ‫'אני בעל הבית'!‬ ‫בינתיים כשהקדוש ברוך הוא עוזר‪ ,‬אוי אוי‪.‬‬ ‫תמיד אצל הרבי‬ ‫ה שוחט שבנה כיסא לרבי במשך חצי שנהלג‪ ,‬בכל יום הוא זכר וחשב על הרבי‪ ,‬כל‬ ‫יום עבד שעה‪ .‬אמר לו הרבי‪" :‬האסטו מיך אלע טאג אינזין געהאט א שעה?!" ‪-‬‬ ‫"חשבת עליי כל יום במשך שעה?!" הוא חשב על הרבי שעה בכל יום‪.‬‬ ‫מ הכיסא עצמו‪ ,‬כך שמעתי‪ ,‬הרבי לא כל כך התפעל; אלא מהעובדה ש"חשבת‬ ‫עליי במשך חצי שנה שעה בכל יום?!"‪.‬‬ ‫השם יתברך יעזרנו שלא נעזוב את הרבי‪ ,‬שנאחז במה שאפשר‪ ,‬וכמה שיותר‪ ,‬כמה‬ ‫שיותר‪ ,‬כמה שיותר ‪ -‬תפילה תורה ותפילה‪ ,‬צדקה‪" ,‬אחוז עצמך"‪ ,‬זוהי 'התקווה'‪ ,‬לזה‬ ‫אנו מייחלים ‪ .‬לא כל כך מהר אפשר להגיע לרבי‪ ,‬אבל בסוףלד ‪- -‬‬ ‫לא עיין חיי מוהר"ן שם‪ִ ּ :‬מי ׁ ֶשהוּא ָחזָ ק ְ ּבזֶ ה ָהעוֹ לָ ם ֶ ּב ֱאמ ּונָ ה ְ ּב ִה ְת ַח ְ ּזקוּת ָה ֲא ִמ ִּתית יִ זְ ֶּכה ַ ּגם ׁ ָשם לָ זֶ ה‪ִּ .‬כי‬ ‫ְכפום ָמה ְד ִא ְת ַּד ַּבק ַּבר נָ ׁש ְב ַּהאי ָעלְ ָמא ֵּכן הוא ְב ָעלְ ָמא ְד ָא ֵּתי‪ ,‬וְ ָאז ְ ּבוַ דַּ אי ֹלא י ּוכַ ל לִ ְמנ ַֹע אוֹ תוֹ ׁשוּם מוֹ נֵ ַע‬ ‫ִמ ֵּלילֵ ְך לְ ַה ַ ּצדִּ יק ַ ּגם ִמ ׁ ּ ָש ם; גם עיין ליקוטי מוהר"ן תניניא סי' ע"ח‪ַּ :‬א ׁ ְש ֵּרי לְ ִמי ׁ ֶשזוֹ כֶ ה לְ ִה ְת ָק ֵּרב ְבעוֹ דוֹ‬ ‫[כי ַא ַחר ָּכ ְך ַ(ה ְינ ּו לְ ַא ַחר ִמ ָיתה) ָק ׁ ֶשה ָאז ְמאֹד לְ ִה ְת ָק ֵרב‪,‬‬ ‫ְב ַּח ִיים ִחיותוֹ לַּ ַּצ ִדיק ָה ֱא ֶמת‪ַּ ,‬א ׁ ְש ֵּרי לוֹ ‪ַּ ,‬א ׁ ְש ֵּרי ֶחלְ קוֹ ‪ִּ .‬‬ ‫ו ְּצ ִריכִ ין ְמאֹד לְ ַה ְרבּ וֹ ת ִ ּב ְת ִפ ָּלה וְ ַת ֲחנ ּונִ ים ְמאֹד‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּיזְ ֶּכה ְ ּב ַח ִ ּיים ִח ּיוּתוֹ לְ ִה ְת ָק ֵרב לְ ַצדִּ ֵיקי ֱא ֶמת]‪.‬‬ ‫לב שם‪ ,‬עיין שם תוכן הסיפור באריכות‪.‬‬ ‫לג עיין חיי מוהר"ן אות פ"ד‪.‬‬ ‫לד עיין עלים לתרופה בכמתב מר' נפתלי תלמיד רבינו מיום ה' כי תצא‪ ,‬מש"ש בא"ד בזה"ל‪ :‬וְ יָ ַד ְע ִּתי‬ ‫ֹלקים וְ כוּ' ָאז נִ ְתוַ דַּ ע ֻּכ ָּלנ ּו‬ ‫ְ ּב ַק ָ ּבלָ ה ֲא ִמ ִּתית ֲא ׁ ֶשר ְ ּבסוֹ ף ָּכל סוֹ ף ִּככְ לוֹ ת ְ ּב ָשֹ ֵרנ ּו ו ׁ ְּש ֵא ֵרנ ּו וְ ָהרו ַּח ָּת ׁשוּב ֶאל ָה ֱא ִ‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | יג‬ ‫רק רבי נתן אחד היה‪ ,‬שעוד בטרם הובא לקבורה ‪ -‬הוא נפטר בערב שבת‪ ,‬ובאותו‬ ‫לילה ראה אותו רבי נפתלי (בחלום) כשהוא רץ‪ .‬שאל אותו‪" :‬אוואו לויפסטו?" ‪" -‬איך?‬ ‫גלייך צום רבי'ן!" ‪" -‬לאן אתה רץ?" ‪" -‬אני? ישר לרבי!"‪.‬‬ ‫היה אומר על כך ר' אברהם ר' נחמן'ס‪" :‬מדוע זכה לרוץ 'ישר לרבי'? כיוון שגם‬ ‫בחייו היה 'ישר לרבי'לה!"‪.‬‬ ‫"ישר" פירושו‪ ,‬שלא הייתה לו שום עקמומיות! ישר! הוא היה בחייו ‪ -‬כל ימי חייו ‪-‬‬ ‫ישר לרבי‪ ,‬לכן גם שם יכול היה לרוץ ישר לרבי!‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬רבי נתן הצביע פעם על שטח ריק סמוך לציון הרבי) כן‪ ,‬על עצמולו; "אז מען‬ ‫וועט וועלן רעדן צו מיר" ‪" -‬וועט מען קענען רעדן דא צו מיר!" ‪" -‬כשירצו לדבר‬ ‫איתי" ‪" -‬יוכלו לדבר איתי כאן!"‪.‬‬ ‫(רבי לוי יצחק מתאר‪ ):‬פעם היה שם אוהל קטן (על הציון) ‪ ,‬כאן היה הציון של הרבי‪ ,‬וכאן‬ ‫לצד הזה היה עוד שטח ריק‪ .‬אמר רבי נתן‪" :‬צום רבי'ן ‪ -‬איז דא; וועט מען וועלן‬ ‫רעדן צו מיר‪ ,‬קען מען רעדן אט דא!" ‪" -‬לדבר עם הרבי ‪ -‬זה כאן; ואם ירצו לדבר‬ ‫איתי‪[ ,‬והסתובב]‪ ,‬אפשר לדבר כאן!"‪ ,‬בחלקו השני של ציון הרבי שהיה ריק‪.‬‬ ‫(ר' לוי יצחק מצייר איך היה נראה הציון)‪ .‬אמר רבי נתן‪" :‬כאשר ירצו לדבר איתי ‪ -‬הנה אני‬ ‫כאן!"‪.‬‬ ‫(ר' מאיר‪ :‬הוא התכוון לאחר פטירתו?) כן‪ ,‬הוא נמצא שם אצל הרבי‪.‬‬ ‫יַ ַחד ִ ּב ְמקוֹ ם ַח ּיו ֵּתנ ּו זִ כְ רוֹ נוֹ לִ ְב ָרכָ ה‪ַ .‬על ֵּכן ִהנְ נִ י ְמזָ ְרזוֹ ו ְּמ ַח ְ ּזקוֹ ַעד ׁ ֶש ִ ּי ְפ ַרח ַה ּיוֹ ם וְ נָ ס ּו ַה ְ ּצלָ לִ ים יֵ לֵ ְך וְ יָ בוֹ א‬ ‫לְ ַה ִ ּצ ּיוּן ַה ָ ּקדוֹ ׁש‪.‬‬ ‫לה עיין זוהר שמיני דף ל"ט ע"ב מה שביאר עה"פ "וחיכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובבי שפתי‬ ‫ישנים"‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫לו עיין שיש"ק (חדש) ח"א‪ ,‬אות תרע"ח בזה"ל‪" :‬וויל מען רעדן מיטן רבין ‪ -‬איז דא; וויל מען רעדן מיט‬ ‫מיר ‪ -‬איז דא!"‪.‬‬ ‫יד | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫מקום קבורת מוהרנ"ת‬ ‫רבי נתן אמר‪" :‬כשיעבירו נפטר על יד קברו‪ ,‬תהיה זו טובה עבורו!"‪ .‬לכן באמת‬ ‫נטמן רבי נתן ממש בתחילת בית החיים‪.‬‬ ‫מכיוון שרבי נתן אמר זאת‪ ,‬הבינו אנשי שלומנו שאם רבי נתן ייטמן באמצע בית‬ ‫החיים‪ ,‬הרי שלא כל נפטר יעבור על יד קברו‪ ,‬אלא אם ייטמן ממש בתחילת הבית‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫רבי אהרן הרב מברסלב קבור באמצע בית החיים‪ ,‬אני הייתי שם‪ .‬הרב רבי אהרן‬ ‫ורבי הירש לייב (בנו) קבורים זה לצד זה‪.‬‬ ‫(ר' מאיר‪ :‬בתוך אוהל?) לא‪ ,‬כמו אצל הבעל שם טוב הקדוש‪ ,‬ארבעה עמודים קטנים‬ ‫עם גגון קטן‪.‬‬ ‫הרב רבי אהרן קנה חלקה עבור רבי נתן בסמוך לחלקתו‪ ,‬באמצע בית החיים‪ ,‬וזאת‬ ‫משום ש רצה להיטמן לצד רבי נתן‪ .‬אולם רבי נתן ר' לייבלה ראובן'ס – בעל ספר‬ ‫המכתבים "נתיב צדיק"‪ ,‬הוא היה חסיד נלהב של רבי נתן‪ ,‬ואחרי שרבי נתן התבטא‬ ‫בזה הלשון‪" :‬אז מען וועט דורכפירן א נפטר דורך אים וועט אים זיין א טובה" ‪-‬‬ ‫"כשיעבירו נפטר על יד קברו תהיה זו טובה עבורו"‪ ,‬הוא הבין שרבי נתן אינו צריך‬ ‫להיטמן שם באמצע בית החיים‪ ' ,‬שהרי איזה נפטר יעבירו שם?!'‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬כשרבי נתן נפטר‪ ,‬הוא עלה תכף ב'מוצאי שבת' והורה לחפור את הקבר‬ ‫במקום בו רבי נתן טמון כיום‪ .‬אנשי החברה קדישא הרי לא ידעו דבר‪ ,‬וכך הוה‪.‬‬ ‫אמר על כך רבי אהרן הרב מברסלב‪" :‬איך וועל אים נישט מוחל זיין‪ ,‬נישט‬ ‫'בעלמא הדין'‪ ,‬נישט 'בעלמא דאתי'‪ ,‬ער האט ביי מיר צוגענומען מיין אמת'ן חבר!"‬ ‫‪" -‬לא אמחל לו‪ ,‬לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‪ ,‬הוא לקח ממני חבר אמיתי!"‪.‬‬ ‫(השואל‪ :‬בעבר נהגו ללכת לציון של רבי נתן?) היינו הולכים‪ ,‬היינו נוסעים‪ ,‬היינו פעמים‬ ‫רבות בעשרה בטבת אצל הציון של רבי נתן ‪ ,‬וגם במשך השנה; בוודאי‪ ,‬הרי היינו‬ ‫תושבי המקום‪ ,‬אז ידענו הכל‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | טו‬ ‫(ר' מאיר‪ :‬אבל בקברו של ר' אברהם ר' נחמן'ס ‪ -‬לא!) לא בגלל שלא הלכו‪ ,‬אלא משום שהיו‬ ‫שם גם קברים רבים אחרים‪.‬‬ ‫ר' אברהם ר' נחמן'ס מעולם לא עלה לקבר אביו‪ .‬הוא אמר כך‪" :‬אבי צדיק‪ ,‬מותר‬ ‫לגשת לקברו; אלא מה‪ ,‬מסביב יש קברים אחרים"‪ ,‬ולכן לא רצה‪ .‬מאידך הוא אמר‪:‬‬ ‫"אז איך גיי צום רבי'ן‪ ,‬רעד איך צום טאטן‪ ,‬דער טאטע איז ביים רבי'ן!" ‪" -‬כשאני‬ ‫הולך לרבי‪ ,‬אני מדבר לאבי‪ ,‬אבי נמצא אצל הרבי!"‪.‬‬ ‫(השואל‪ :‬מה הפירוש‪ ,‬זה שיש מסביב קברים ‪ -‬אז מה?) אנשים גדולים נזהרים מאוד‪.‬‬ ‫לא הסכים שיתפרו לו מעיל חדש‬ ‫לר' אברהם ר' נחמן'ס הרי היה יארצייט של אביו בכ"ו בניסן‪ .‬רבי נחמן טולטשינער‬ ‫(אביו) הרי דאג ל'נר תמיד'לז‪ .‬היו שהיטו אוזנם ושמעו את רבי אברהם מבקש על ציונו‬ ‫של הרבי‪ ,‬שיעמוד לאביו לזכות מה שדאג ל'נר תמיד'‪.‬‬ ‫גם זה נובע מתמימות ופשיטות‪ ,‬הלא לרבי נחמן טולטשינער היו זכויות רבות!‬ ‫באוקראינה לדאוג ל 'נר תמיד' הייתה עבודה של ממש‪ ,‬בחורף בשלגים‪ ,‬בהחלקות‬ ‫ובקור העז‪.‬‬ ‫לרבי נחמן טולטשינער היה מעיל פרווה פשוט‪ .‬מישהו רצה לתפור לו מעיל יפה‪,‬‬ ‫ולצפות אותו בבד מהודר‪ ,‬אך הוא התנגד ואמר‪" :‬ניין‪ ,‬איך גיי דאך צום רבי'ן אויפן‬ ‫ציון אנצינדן דעם 'נר תמיד'; און אין א גליטש זע ץ איך זיך אוועק אויבן און איך‬ ‫גליטש זיך אראפ; אז איך וועל האבן א שיינע זאך וועל איך דאך שוין מורא האבן‬ ‫אז איך וועל עס קאליע מאכן‪ ,‬וועל איך שוין גיין ווינציגער צום רבי'ן אויפן ציון!"‬ ‫‪" -‬לא‪ ,‬הרי אני הולך לציון של הרבי להדליק את ה 'נר התמיד'; ובזמן שיש קרח אני‬ ‫לז עיין כוכבי אור שו"ס ב'‪ :‬ו ְברֹב ׁ ְש ִק ַּידת ָא ִבי ַּעל ַּדלְ ֵּתי ְת ִמידות ַּה ֵּנר ַּה ָקדוֹ ׁש וְ ַּהנוֹ ָרא ַּה ַּנ"ל‪ָ ,‬ח ַקר וְ ָד ַר ׁש ַ ּגם‬ ‫יך לַ ֲעשוֹ ָת ּה‪ ,‬וְ אוֹ דוֹ ת ַה ְּכלִ י ׁ ֶש ּל ֹא ּ ִת ְהיֶ ה ְר ָח ָבה יוֹ ֵתר ִמ ְּכ ִפי ׁ ֶש ִּנ ָּסה ו ָּב ַחן לְ כָ ל זֶ ה ִּ‬ ‫(כי ְ ּב ִמעוּט‬ ‫ִ ּב ְד ַבר ַה ּ ְפ ִתילָ ה ֵא ְ‬ ‫ָר ְח ָ ּב ּה נִ ּתוֹ ֵסף ְ ּבכָ ל ׁ ָש ָעה נְ ֻקדָּ ה ֲח ָד ׁ ָשה ֵמ ַה ּ ְפ ִתילָ ה ַּכ ּנוֹ ָדע לְ ַה ָ ּב ִקי ָ ּבזֶ ה)‪ .‬וְ גַ ם ׁ ֶש ּל ֹא ִּת ְהיֶ ה ַה ְּכלִ י ְק ָצ ָרה יוֹ ֵתר ִמדַּ אי‪.‬‬ ‫טז | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫מתיישב למעלה ומתגלש למטה; אם יהיה לי בגד יפה‪ ,‬אני כבר יחשוש להרוס אותו‪,‬‬ ‫וממילא אלך פחות לציון של הרבי!"‪.‬‬ ‫(השואל‪ :‬איך הם היו יורדים בחזרה ‪ -‬אינני מבין‪ ,‬זה ממש הר!?) כך‪ ,‬היו מטפסים עם הידיים‬ ‫והרגליים‪...‬‬ ‫יש שם ארבעים ותשע מדרגות(!) כדי לעלות לציון של הרבי‪ .‬בחורף‪ ,‬כשיש שלג‬ ‫כבד ואחר כך מגיע כפור‪ ,‬השלג הופך למשטח החלקה אחד גדול‪ ,‬אי אפשר לעלות‪,‬‬ ‫אז היו מטפסים כך על הידיים ועל הרגליים‪.‬‬ ‫לפעמים‪ ,‬אחרי שכבר היו למעלה ‪ -‬פתאום מצאו את עצמם שוב למטה‪ ,‬החליקו‪...‬‬ ‫לא היה במה להיאחז‪ .‬לפעמים היו מושחים את הידיים בחומר מונע החלקה‪ ,‬סוג של‬ ‫מלח‪/‬חול‪ ,‬כדי שיוכלו להיאחז מעט‪[ .‬כתובלח‪ ,‬שגם המזבח היה זרוי מלח כדי שלא‬ ‫יחליקו]‪ .‬לפעמים היו מפזרים חול ומושחים את הידיים‪ ,‬כדי שיידבקו מעט לכפור‪.‬‬ ‫(ר' מאיר‪ :‬היכן היו המדרגות?) מבית ה כנסת; היתה שם ירידה לעמק ואז עליה; באמצע‬ ‫היה נחל קטן‪ .‬לאחר מכן ר' אייזיק (אייזנשטיין‪ ,‬מאומן) בנה שם גשר קטן‪ ,‬קודם לכן גם‬ ‫גשר לא היה‪ ,‬והיו צריכים לעבור בתוך המים‪.‬‬ ‫(ר' לוי יצחק מתאר‪ ):‬כאן זה הבית כנסת‪ ,‬וכאן זה הציון‪ ,‬למטה היה עמק‪ ,‬והמדרגות‬ ‫היו בעליה מהעמק לכיוון הציון‪.‬‬ ‫דיבור של הרבי‬ ‫רבי אברהם ר' נחמן'ס אמר‪ :‬יעדעס 'דיבור' וואס עס איז ארויסגעקומען 'מפיו‬ ‫הקדוש' פון דעם רבי'ן‪ ,‬דער 'דיבור' איז איצטער‪ ,‬און ער וועט זיין 'לעתיד'‪ ,‬און ער‬ ‫לח עירובין דף ק"ד ע"א‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | יז‬ ‫וועט זיין 'לאחר התחיה' אויך!" ‪" -‬כל 'דיבור' שיצא 'מפיו הקדוש' של הרבי‪ ,‬הדיבור‬ ‫הזה קיים עכשיו‪ ,‬והוא יהיה 'לעתיד'‪ ,‬והוא יהיה גם 'לאחר התחיה'לט!"‪.‬‬ ‫כל 'דיבור' שיצא מפיו הקדוש הוא הרי דיבור כזה שהוא אלקות‪ ,‬ו'אלקות' היא הרי‬ ‫'נצחיות'‪ ,‬הדיבור הוא אלקות‪ ,‬ולכן גם לאחר תחיית המתים יהיה הדיבור קיים‪.‬‬ ‫כמובן עם 'סיבובים' אחרים שיהיו אז; וכי ניתן לצייר בכלל מה שיהיה 'לאחר‬ ‫התחיה'?! אך הדיבור הוא כזה מין 'נצחיות'‪ ,‬כזה מין 'אמת'‪ ,‬כזה מין 'אלקות'‪ ,‬שהוא‬ ‫לעולם לא ייפסק‪.‬‬ ‫ומאחר וכל דיבור כל כך חשוב‪ ,‬וכזה מין 'נצחיות'‪ ,‬עד שהדיבור יהיה קיים אפילו‬ ‫לאחר התחיה‪ ,‬בוודאי עלינו לראות שכל דיבור של הרבי יהיה חשוב אצלנו מאוד!‬ ‫מאחר ו ה'דיבור' יצא 'מפיו הקדוש'‪ ,‬עלינו להחשיב מאוד את ה'דיבור' הזה; אפילו‬ ‫אם אינני יכול לקיים את ה'דיבור'‪ ,‬עליו להיות חשוב בעיניי; עליי לבקש מהשם יתברך‬ ‫שאזכה לקיימו‪ ,‬ואף שאינני יכול לקיימו‪ ,‬קשה לי‪ ,‬אולם ה'דיבור' הוא הרי 'דיבור'‪,‬‬ ‫ה'דיבור' הוא 'אמת'‪ ,‬ואני צריך לאחוז ב'דיבור' הזה‪ ,‬לרצות את הדיבור הזה‪.‬‬ ‫הלא גם ב'מצוות התורה' ישנן מצוות שקצת קשה לקיימם‪ ,‬אולם ה'דיבור' הוא‬ ‫'דיבור'!‬ ‫לכן באמת זכה רבי נתן להיות רבי נתן! לרבי נתן הייתה אמונה כזו ברבי‪ ,‬שכל‬ ‫'דיבור' של הרבי היה אצלו בחשיבות‪ ,‬כל דבר‪.‬‬ ‫הרבי אמר באמתמ‪" :‬איר דארפט אים זייער דאנקע ן‪ ,‬ווען נישט ער וואלט פון‬ ‫מיר נישט געבליבן קיין איין בלעטל שמות!" ‪" -‬עליכם להודות לו מאוד‪ ,‬לולא הוא‬ ‫לא היה נשאר ממני אפילו דף אחד של שמות!"‪.‬‬ ‫לט עיין שיחות הר"ן אות קפ"ה‪ :‬וְ ָא ַמר ְ ּב ֵפרו ּׁש ְ ּבזֶ ה ַה ָּל ׁשוֹ ן‪ָּ :‬כל ַהנְ ָהגָ ה וְ ַהנְ ָהגָ ה ׁ ֶש ֲאנִ י ְמ ַצ ֶ ּוה לַ ֲעשוֹ ת הוּא‬ ‫ְסגֻ ָּלה‪ ,‬וְ ִת ּקוּן‪ ,‬וּמוֹ ִעיל ַעל ַמה ׁ ּ ֶש ָע ַבר‪ ,‬וְ ַעל ֶה ָע ִתיד‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ַה ִה ְס ַּת ְּלקוּת ׁ ֶשל ָה ָא ָדם‪ ,‬וְ לִ ימוֹ ת ַה ּ ָמ ׁ ִש ַ‬ ‫יח‪,‬‬ ‫וְ לִ ְת ִח ַ ּית ַה ּ ֵמ ִתים‪ ,‬וְ לֶ ָע ִתיד לָ בוֹ א‪.‬‬ ‫מ חיי מוהר"ן אות שס"ט‪-‬ש"ע‪ּ ַ :‬גם ׁ ֶש ּל ֹא ְ ּב ָפנַ י דִּ ֵ ּבר ִעם כַ ּ ָמה ֲאנָ ׁ ִשים ֵמ ַאנְ ׁ ֵשי ׁ ְשלוֹ ֵמנ ּו ׁ ֶש ֵ ּי ׁש לִ י ֵחלֶ ק ָ ּגדוֹ ל‬ ‫יתי עוֹ ֵסק ָ ּבזֶ ה ֹלא ָהיָ ה נִ ׁ ְש ָאר ֲא ִפ ּל ּו‬ ‫אקע ָ ּגאר)‪ ,‬וְ ָא ַמר ׁ ֶש ָראוּי לָ ֶהם לְ ַה ֲחזִ יק לִ י טוֹ ָבה‪ִּ ,‬כי ִאם ֹלא ָה ִי ִ‬ ‫ְ ּב ַה ֵּס ֶפר ַ‬ ‫(ט ֶ‬ ‫יח | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫ומדוע? כיוון שאצל רבי נתן כל דיבור היה כל כך חשוב‪ ,‬לכן באמת נשארמא!‬ ‫כל ההשארה שיש לנו מהרבי כיום‪ ,‬העובדה שהיה באומן קיבוץ על ראש השנה‪,‬‬ ‫נסעו לשם‪ ,‬הכול הרי אך ורק בזכות רבי נתן!‬ ‫בערב ר אש השנה האחרון הוא שמע מהרבי את ה'דיבורים' (בגודל יקרת הראש השנה‬ ‫שלו)‪ .‬בח"י בתשרי הרבי כבר נסתלק ‪ ,‬ובחיי רבנו כבר לא היה ראש השנה נוסף‪ ,‬שהרי‬ ‫בראש השנה הבא הרבי כבר לא היה בחיים‪( .‬ואף על פי כן) הרבי דיבר כל כך הרבה‬ ‫אודות הראש השנה שלו‪" :‬איך וויטש זיך" ‪' -‬אחלי' ‪" -‬צו זעהן די ליכטיגקייט פון‬ ‫די וועגן וואס איר פארט צו מיר אויף זיי!" – "אחלי שאזכה לראות אור בהירות‬ ‫הדרך שאתם נוסעים עליו אלימב"‪ .‬הרבי דיבר כל העת מראש השנה‪.‬‬ ‫רבי נתן הבין מכך שרצונו של הרבי הוא שימשיכו לנסועמג!‬ ‫כך אמר הרבי‪" :‬הלוואי" ‪' -‬אחלי'; הלא רק לדבר שעתיד לבוא 'אני מייחל לו'‪.‬‬ ‫"אחלי שאזכה לראות אור בהירות הדרך שאתם נוסעים עליו אלי!"‪.‬‬ ‫ָעלֶ ה ֶא ָחד ִמ ְּס ָפ ָריו ‪ָ ...‬ענָ ה וְ ָא ַמר ַא ֶּתם יוֹ ְד ִעים זֹאת ׁ ֶש ִאם ֹלא ָהיָ ה הוּא ֹלא ָהיָ ה לָ כֶ ם ֲא ִפ ּל ּו ָעלֶ ה ֶא ָחד‬ ‫עטל ׁ ֵּשמוֹ ת)‪.‬‬ ‫ֵמ ַה ֵּס ֶפר‪( .‬וְ ָא ַמר ִ ּבלְ ׁשוֹ ן ַא ׁ ְש ְּכ נַ ז‪ ,‬וֶ וען נִ יט ֶער‪ ,‬וָ ואלְ ט ִאיר נִ יט ִג ַּ‬ ‫יהאט ַּא ְבלֶ ְ‬ ‫יחה ׁ ֶש ׁשוֹ ְמ ִעין ִמ ִפיו ַּה ָקדוֹ ׁש‪ ,‬וְ ָא ַמר‬ ‫יחה וְ ִשֹ ָ‬ ‫מא עיין חיי מוהר"ן אות שנ"ז‪ :‬וְ כַּ ָמה ְפ ָע ִמים ִהזְ ִהיר לִ כְ תֹב ָכל ִשֹ ָ‬ ‫ִ ּב ׁ ְשלָ ָמא דְּ ָב ִרים ַה ִּנכְ ָּת ִבים ְ ּב ֵס ֶפר‪ִ ,‬אם ֹלא ִיזְ כּ ֹר אוֹ ָתם ַעכְ ׁ ָש ו י ּוכַ ל לִ ְראוֹ ָתם וְ לִ לְ מֹד ָ ּב ֶהם ְ ּב ַפ ַעם ַא ֵחר‪ֲ ,‬א ָבל‬ ‫ָּכל ַהדְּ ָב ִרים ׁ ֶש ַא ֶּתם ׁשוֹ ְמ ִעים ִמ ּ ִפי‪ׁ ,‬שוּב ֹלא ִּת ׁ ְש ְמע ּו עוֹ ד ּ ַפ ַעם ַא ֶח ֶרת לְ עוֹ לָ ם‪ַ .‬על ֵּכן ְ ּבוַ דַּ אי ַא ֶּתם ְצ ִריכִ ין‬ ‫יחה וְ ִס ּפוּר (ו ֵּמ ֲח ַּמת זֶ ה ִה ְת ַּחלְ ִתי לִ כְ תֹב ְק ָצת ִשֹיחוֹ ת ׁ ֶש ׁ ָש ַּמ ְע ִתי ִמ ִפיו‬ ‫לִ זְ כּ ֹר ְמאֹד ָּכל דִּ בּ וּר וְ ִדבּ וּר‪ ,‬וְ לִ כְ ּתֹב ַהכּ ֹל ָּכל ִשֹ ָ‬ ‫ַּה ָקדוֹ ׁש ְב ַּע ְצמוֹ אוֹ ַּעל יְ ֵּדי ֲא ֵּח ִרים‪ֲ ,‬א ָבל ֹלא נִ כְ ַּתב ֵחלֶ ק ֵמ ֶאלֶ ף)‪.‬‬ ‫ֹאש ַּה ׁ ָש נָ ה ָה ַּא ֲחרוֹ ן ְ ּבאו ֶּמין דִּ ֵ ּבר ִמ ֶ ּזה וְ ָא ַמר ְ ּבזוֹ ַה ָּל ׁשוֹ ן‪ִ ( .‬א ְ‬ ‫יך וִ וינְ ְט ׁש ִמיר‬ ‫מב חיי מוהר"ן אות רצ"א‪ :‬ו ְב ֶע ֶרב ר ׁ‬ ‫ארט אוֹ יף זֵּ ייא צו ִמיר) ַא ֲחלַ י ׁ ֶש ֶאזְ ֶּכה לִ ְראוֹ ת‬ ‫ַּאז ִא ְ‬ ‫יך זָ אל זוֹ כֶ ה זַּ יין צו זֶ עהן ָדאס לֶ עכְ ִט ַּיקייט פון ִדיא וֶ ועגִ ין וָ ואס ִאיר ָפ ְ‬ ‫אוֹ ר ְ ּב ִהירוּת ַהדֶּ ֶר ְך ׁ ֶש ַא ֶּתם נוֹ ְס ִעים ָעלָ יו ֵאלַ י‪.‬‬ ‫מג עיין ימי מוהרנ"ת ח"א אות ס"ז‪ּ ַ :‬גם נִ ְת ַח ַ ּז ְק ִּתי ֵּתכֶ ף ׁ ֶש ֲאנַ ְחנ ּו ְצ ִריכִ ים לְ ִה ְת ַק ֵ ּבץ יַ ַחד ַעל ר ׁ‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָש נָ ה‬ ‫ְ ּבאו ֶּמין ְּכמוֹ ַ ּב ַח ִ ּיים ַח ּיוּתוֹ וְ ָהי ּו לִ י ַעל זֶ ה ַּכ ּ ָמה ְר ָאיוֹ ת ְמב ָֹארוֹ ת ִמדִּ בּ ו ָּריו ַה ְ ּקדוֹ ׁ ִשים; גם עיין חיי מוהר"ן‬ ‫שם‪ ,‬ובאות ת"ו; ובפרפראות לחכמה תורה ס"א‪ ,‬אות ט"ו‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | יט‬ ‫מה שייך לומר 'אחלי '?! ברוך ה'‪ ,‬כל אלו שהיו אצל הרבי אז‪ ,‬כל התלמידים‪[ ,‬למעט‬ ‫הרב רבי אהרן מברסלב שלא היה שם‪ ,‬אבל] כולם הבינו זאת‪ ,‬ואכן לראש השנה הבא‬ ‫(לאחר הסתלקותו) הם נסעו‪.‬‬ ‫הכל נבע מכך‪ ,‬החשיבות של הרבי הייתה עצומה‪ ,‬והשם יתברך עזר שהדבר אכן‬ ‫הושרש‪ ,‬והתייסד העניין של ראש השנה!‬ ‫אכן‪ ,‬רבי יודל היה כל כך חזק בעניין של ראש השנה‪ ,‬עד שבראש השנה הראשון‬ ‫(לאחר ההסתלקות) רצה להראות לעיני כל שרואים את הרבי‪ ,‬שהרבי נוכח עם ה'קיבוץמד'‪,‬‬ ‫והוא הכין עצמו לכך‪ .‬אלא שבגלל אדם אחד השתבש הדבר‪ ,‬אחד מאנשי ה'קיבוץ'‬ ‫עיכב את העניין‪ ,‬ולכן נמנע ממנו להראות זאת‪.‬‬ ‫ר' אורי מיאס‬ ‫בחיי רבינו‪ ,‬ר' חייקל היה החזן אצל הרבי‪ .‬אך גם זה לא היה בקביעות‪ ,‬ולא בכל‬ ‫פעם‪ .‬לעיתים הרבי היה מצווה לאחד לגשת לפני העמוד מבלי שהתכונן לכך מראש‪,‬‬ ‫ואף מבלי שיידע את הנוסח כלל‪.‬‬ ‫ר' אורי מיאסמה‪ ,‬שהיה מחסידיו של הרבי‪ ,‬נהג לנסוע לרבי מעיר מגוריו יאס‪ .‬כאשר‬ ‫ר' נחמן טולטשינער שהה שם‪ ,‬ביאס שברומניהמו‪ ,‬סיפר לו ר' אורי על עצמו‪:‬‬ ‫כאשר הגיע לרבי בתור אברך צעיר לאחר נישואיו‪ ,‬הביא עמו את מעות הנדוניה‪.‬‬ ‫הוא חשש שיגנבו ממנו את רכושו‪ ,‬ולכן לקח עמו את הנדוניה‪.‬‬ ‫הוא סיפר שכאשר הגיע לראש השנה‪ ,‬היה שם ר' זלמן – מחסידיו של הרבי‪ ,‬שהיה‬ ‫'חלפן'‪ ,‬שולחני המחליף כספים‪ .‬חלפן זקוק הרי לכסף רב כדי להחליף‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫מד עיין ליקוטי תפילות ‪ -‬תפילה כ"ב בא"ד‪ :‬ו ְּתעוֹ ֵרר לֵ ב נִ ׁ ְש ַמת ָּכל ַה ַ ּצדִּ ִיקים ֲא ִמ ִּת ִ ּיים ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ָמ ָתם ְ ּבגָ ְב ֵהי‬ ‫ְמרוֹ ִמים ְ ּברוּם ַה ּ ַמ ֲעלוֹ ת ָ ּבעוֹ לָ מוֹ ת ָה ֶעלְ יוֹ נִ ים ַה ְ ּקדוֹ ׁ ִשים ׁ ֶש ָכל נִ ׁ ְשמוֹ ת ַּה ַּצ ִד ִיקים ַּה ְקדוֹ ׁ ִשים ָה ֲא ִמ ִת ִיים יֵּ ְרדו‬ ‫ֹאש ַּה ׁ ָש נָ ה וְ ִי ְהיו ִע ָמ נו ְב ֶק ֶרב ַּע ְמ ָך ִי ְשֹ ָר ֵּאל וְ יַ ַעזְ ר ּו אוֹ ָתנ ּו לְ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ּולְ ִה ְת ַח ֵּנן ְ ּבר ׁ‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָש נָ ה‪.‬‬ ‫לְ ַּמ ָטה ְבר ׁ‬ ‫מה מוזכר בכוכבי אור ‪ -‬אנשי מוהר"ן אות כ"ט בשם 'ר' עירא' בין העובדי ה' מתלמידי רבינו‪.‬‬ ‫מו כדי להדפיס שם כרך ראשון של ליקוטי הלכות (או"ח‪ ,‬ח"א) כמובא בכוכבי אור שו"ס אות מ"ז‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫כ | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫הוא מחזיר את הכסף ‪ .‬ביקש ר' זלמן מר' אורי‪" :‬הלא אתה בא לכאן על ראש השנה‪,‬‬ ‫הלווה לי את כספך‪ ,‬ואחרי ראש השנה אחזיר לך את הכסף!"‪.‬‬ ‫(ר' מאיר‪ :‬היה זה ר' זלמן הקטן?) לא‪ ,‬מישהו אחר‪.‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬הוא הלווה לו‪ ,‬למה לא?! ואצל ר' זלמן אירעה גניבה‪ ,‬גנבו ממנו את הכסף‪,‬‬ ‫הגויים שם חטפו ממנו את הכסף‪ ,‬ולא היה לו איך להחזיר‪.‬‬ ‫מאחר ו הוא לקח גם מהרבי‪ ,‬הוא לווה כסף גם מהרבי‪ ,‬אז הוא החזיר קודם כל לרבי‬ ‫את הכסף‪ ,‬ולר' אורי הוא נשאר חייב‪.‬‬ ‫התחיל ר' אורי לצעוק‪" :‬גוואלד‪ ,‬אני הרי לא יכול ל חזור הביתה‪ ,‬אין לי את הנדוניה‪,‬‬ ‫הרי לא יכניסו אותי הביתה!"‪ .‬פעם נדוניה הייתה ‪ - -‬הוא התחיל לצעוק בקול מר‪.‬‬ ‫הרבי שמע זאת‪( .‬חסר) ‪ .‬ר' זלמן כבר החזיר לרבי‪ ,‬אך בגלל שהוא צעק‪ ,‬הרבי נתן לו‬ ‫את הכסף שלו‪.‬‬ ‫ניגש רבי נתן לר' אורי‪" :‬אתה לוקח את הכסף של הרבי?!"‪ .‬הלא הוא החזיר את‬ ‫הכסף הזה לרבי‪ .‬רבי נתן פעל עליו עד שהוא נאלץ להחזיר לרבי את הכסף בחזרה‪.‬‬ ‫רבי נתן ידע מה המשמעות "כסף של הרבי"; הרבי מדבר שם על ה"גוונין עילאיןמז"‪.‬‬ ‫ר' זלמן הרי כבר החזיר לרבי‪ ,‬ורק בגלל שהוא צעק הרבי נתן לו את הכסף‪.‬‬ ‫סיפר ר' אורי שהוא נסע בחזרה מאותו ראש השנה עם לב כבד כלפי רבי נתן‪.‬‬ ‫הוא היה אדם גדול‪ ,‬ר' אורי‪ .‬הרבי ניגש פעם לר' אורי בערב ראש השנה ואמר לו‪:‬‬ ‫"אורי‪ ,‬גיי אריין צו חייקל'ע ן איבער'חזר'ן אביסל דעם נוסח‪ ,‬וועסטו דאווענען‬ ‫מארגן שחרית!" ‪" -‬אורי‪ ,‬תיכנס לחייקל לחזור עמו מעט את הנוסח‪ ,‬ומחר תתפלל‬ ‫שחרית!"‪.‬‬ ‫הוא מעולם לא ידע להתפלל כשליח ציבור‪ ,‬יהודי עובד ה'‪ ,‬שלא מבין דבר בנוסח‬ ‫התפילה‪ .‬נו‪ ,‬אולם הוא חייב הרי לציית לרבי‪ ,‬הוא ניגש להתפלל שחרית‪' ,‬צעק ובכה'‪.‬‬ ‫מז עיין ליקוטי מוהר"ן סי' כ"ה אות ד'; שם סי' נ"ו אות ה'‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | כא‬ ‫אדם שאינו מכיר את הנוסח מתעייף עוד יותר; הנוסח עוזר לחזן מעט‪ ,‬אך כשאינו‬ ‫יודע את הנוסח‪ ,‬הוא צועק ומתייגע עוד יותר‪.‬‬ ‫לאחר התפילה הוא היה מותש מאוד‪ ,‬עד כדי כך שלא היה מסוגל אפילו לדבר‪,‬‬ ‫ומרוב עייפות חטף תנומה‪.‬‬ ‫כשהתעורר‪ ,‬הציבור כבר היה במקווה‪ ,‬לקראת התקיעות‪ .‬הוא רץ למקווה‪ ,‬וכשחזר‬ ‫‪ -‬רבי נתן חיפש אותו ‪' -‬רבי נתן מחפש את ר' אורי'‪" :‬אורי‪ ,‬הרבי ציווה שתיגש‬ ‫להתפלל גם מוסף!"‪.‬‬ ‫מוסף? הוא לא יודע כלום‪ ,‬אין לו מושג‪ .‬אמר לו רבי נתן‪" :‬הרבי ציווה‪ ,‬הרבי‬ ‫ציווה!"‪ .‬בלית ברירה הוא ניגש והתפלל גם מוסף‪.‬‬ ‫מבינים ממילא איך הוא התפלל מוסף ‪[ -‬תפילת המוסף כבר הייתה ספוגה כולה‬ ‫בדמעות]‪ .‬לאחר התפילה ניגש אליו הרבי‪ ,‬טפח על שכמו‪ ,‬ואמר‪" :‬אורי‪ ,‬דו האסט‬ ‫געמאכט גוט! דו האסט געמאכט גוט!" ‪" -‬אורי‪ ,‬עשית טוב! עשית טוב!"‪.‬‬ ‫הרבי נהג להזמין לקידוש של ראש השנה גם את ה'בעל שחרית' וגם את ה'בעל‬ ‫מוסף'‪( .‬אמר הרבי לרבי אורי‪" ):‬נאר דיר קומט דאך צוויי מאל קידוש‪ ,‬דו האסט‬ ‫געדאוונט אי 'שחרית' אי 'מוסף'!" ‪" -‬אבל לך הרי מגיע פעמיים קידוש‪ ,‬שהרי‬ ‫התפללת גם שחרית וגם מוסף!"; את כל זה סיפר לרבי נחמן טולטשינער‪.‬‬ ‫רבי חייקל היה חזן‪ ,‬בעל תפילה נפלא‪ .‬הרבי הרי אמר לרבי חייקל‪" :‬דו וועסט זיין‬ ‫א חידוש אין דיין זאך (‪ -‬חזנות) אזוי ווי איך אין מיין זאך!" ‪" -‬אתה תהיה חידוש בענין‬ ‫שלך (בחזנות) כשם שאני חידוש בענין שלימח!"‪.‬‬ ‫ופעם אחת הורה הרבי לאדם שאינו יודע כלל את נוסח התפילה‪ ,‬שאינו יודע דבר‪.‬‬ ‫"מה אמרת?" – "אני רק צעקתי ובכיתי‪ ,‬צעקתי ובכיתי!"‪.‬‬ ‫מח עיין שיח שרפי קודש (ישן) ח"ה‪ ,‬אות ס"ח‪ :‬רבינו אמר פעם לרבי חייקל‪ :‬הייתי רוצה שתקבל על עצמך‬ ‫משרת החזנות‪ ,‬ותהיה אתה חידוש בענין שלך כמו שאני חידוש בענין שלי‪ ,‬כי המשיך לו רבינו כח‬ ‫הנגינה משרשה‪ ,‬ולא הסכים לזה רבי חייקל כי לא היה הדבר לפי כבודו שיתפרנס מתמיכתן של אחרים‬ ‫וכו' וכו'‪.‬‬ ‫כב | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫נ ו‪ ,‬הרבי הרי ידע מי הוא; "נו‪ ,‬טוב עשית‪ ,‬טוב עשית!"‪.‬‬ ‫הרבי כן אהב נוסח‪ ,‬הרבי אחז מנוסח; אך לעיתים המציאות הייתה כזו‪.‬‬ ‫"הכל לפי גודל האמת"‬ ‫האמת שהייתה אצל הרבי ‪ -‬הרבי אמרמט‪ " :‬איך האב אייך אריינגעבראכט אסאך‬ ‫אמת!" ‪" -‬הכנסתי בכם הרבה אמת!" זהו דבר ש"עולה על הכל"‪ ,‬זה "עולה על הכל"!‬ ‫ה"אמת" שאדם מוציא מפיו‪ ,‬ומי מדבר כשמגיעים הימים הנוראים‪ ,‬זהו דבר עצום‬ ‫ש"בוקע רקיעים"‪ ,‬בוקע רקיעים!‬ ‫אותו ר' אורי היה כזה; כשהרבי אמר לו "טוב עשית‪ ,‬טוב עשית"‪ ,‬הכוונה היא ‪-‬‬ ‫למעלה‪ ,‬בשמיים‪ ,‬פעלת טוב!‬ ‫למעלה מתפעלים רק מ"אמת"; ככל שיש באדם יותר "אמת"‪ ,‬כך ההתפעלות‬ ‫למעלה גדולה יותרנ ; בכל דבר זה כך; צריך לבקש הרבה מאוד מהשם יתברך; הרי‬ ‫למעלה משתוקקים רק אל ה"אמת"‪.‬‬ ‫הרבי אומר בתורה קי"בנא‪ַ :‬על כּ ל ּפנִ ים יִ ְר ֶאה לְ ַד ֵּ ּבר ַהדִּ בּ וּר ֶּב ֱא ֶמת‪ּ ְ ,‬ב ֵּאיזֶ ה ַמ ְד ֵּרגה‬ ‫נְ מוּכה ֶשהוּא‪.‬‬ ‫מט עיין חיי מוהר"ן אות תקל"ח‪.‬‬ ‫נ עיין ליקוטי מוהר"ן ס' ט' אות ג'‪ :‬וְ ַדע‪ֶ ׁ ,‬ש ַהכּ ֹל לְ ִפי ּג ֶֹדל ָה ֱא ֶמת‪ִּ ,‬כי ִע ַ ּקר ָהאוֹ ר הוּא ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא‪,‬‬ ‫וְ ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא הוּא ֶע ֶצם ָה ֱא ֶמת‪ ,‬וְ ִע ַ ּקר ִה ׁ ְש ּתוֹ ְקקוּת ׁ ֶשל ַה ׁ ּ ֵש ם יִ ְת ָ ּב ַר ְך ֵאינוֹ ֶא ָּלא ֶאל ָה ֱא ֶמת‪.‬‬ ‫נא וזל"ש‪ :‬וְ ָה ִע ָ ּקר‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּב ְת ִפ ָּלתוֹ ו ְּת ִח ָּנתוֹ ו ַּב ָ ּק ׁ ָש תוֹ ‪ַ ,‬אף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ִאי ֶא ְפ ׁ ָשר לוֹ לְ ַד ֵ ּבר ׁשוּם דִּ בּ וּר ִ ּב ְת ִפ ָּלה‬ ‫חש ְך וְ ַה ִ ּבלְ בּ וּל ַה ְמ ַס ֵ ּבב אוֹ תוֹ ְמאֹד ְמאֹד ִמ ָּכל ַצד‪ַ ,‬אף ַעל ּ ִפי כֵ ן‪ַ ,‬על ָּכל ּ ָפנִ ים יִ ְר ֶאה לְ ַד ֵ ּבר‬ ‫וְ ַת ֲחנ ּונִ ים‪ִ ,‬מ ּג ֶֹדל ַה ׁ ֶ‬ ‫ַהדִּ בּ וּר ֶ ּב ֱא ֶמת‪ְ ,‬ב ֵּאיזֶ ה ַּמ ְד ֵּרגָ ה נְ מוכָ ה ׁ ֶשהוא‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | כג‬ ‫כתוב שכל הקלקולים מהעבר‪ ,‬כל מה שפגם‪ ,‬מסתירים את האמת‪ ,‬הם מסתירים‬ ‫את האמת‪ .‬הרבי מדבר בתורה נ"אנב‪" :‬וֶ ֱא ֶמת ִאי ֶא ְפשר לְ ַד ֵּ ּבר‪ִּ ,‬כי ִאם ְּכ ֶש ּ ְמזַ ֵּּכ ְך ִמ ּק ֶֹּדם‬ ‫ֶאת ַהדּ ִמים"‪.‬‬ ‫אף על פי כן‪ ,‬יש לפעמים; הלא הרבי אומר "באיזו מדרגה נמוכה שהוא"; למרות‬ ‫שהוא עדיין לא "זיכך את דמיו "‪ ,‬יש לפעמים אדם שהוא כל כך שבור בתוכו‪ ,‬שיוצא‬ ‫ממנו "דיבור אמת"‪.‬‬ ‫ר' אברהם ר' נחמן'ס אמר באמת‪ :‬הרבי מדבר שם נג‪" :‬וְ ַה ַמ ְש ֹ ִּכיל ַה ֵּמ ִּבין יֵּ ׁש לוֹ‬ ‫לְ ִּה ְת ַפ ֵּלל כל ימיו‪ֶׁ ׁ ,‬ש ִּיזְ ֶׁכה ַפ ַעם ֶׁאחד כל יְ ֵּמי ַחייו‪ ,‬לְ ַד ֵּבר ִּדבור ֶׁאחד ׁ ֶׁשל ֱא ֶׁמת לִּ ְפנֵּ י‬ ‫ה' כראוי"‪ .‬נענה ר' אברהם ר' נחמן'ס ואמר‪" :‬על פי רוב‪ ,‬אותו 'דיבור אמת' נפלט‬ ‫דווקא בזמן של ירידה!"‪.‬‬ ‫מדברים הרי מיהודי ירא שמיים‪ ,‬כשיש לו ירידה הוא מרגיש שבור בקרבו‪ ,‬ואז הוא‬ ‫יכול לחטוף מהר יותר את אותו 'דיבור אמת'‪.‬‬ ‫ומתי זה בא ? האדם אינו יודע 'מתי'‪ ,‬הוא אינו יודע מה נחשב ל'ירידה' ומה אינו‬ ‫נחשב ל'ירידה'‪.‬‬ ‫לכן נענה רבי נתן ואמר‪" :‬אני יכול לומר פירוש על ה'מהר"ם שיף' הקשה ביותר;‬ ‫אך על בן אדם אינני יכול לומר שום פירוש; שהרי העיקר הוא 'לב נשבר ונדכה‬ ‫אלוהים לא תבזה'‪ ,‬ומי יכול לדע ת למי יש באמת 'לב נשבר'? רק הקדוש ברוך‬ ‫הוא בעצמונד!"‪.‬‬ ‫נב וזל"ש‪ִ :‬אי ֶא ְפ ׁ ָשר לְ ַד ֵ ּבר ׁ ֶש ֶקר‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ְ ּי ַע ֵּכר ֶאת דָּ ָמיו‪ .‬וֶ ֱא ֶמת ִאי ֶא ְפ ׁ ָשר לְ ַד ֵ ּבר‪ִּ ,‬כי ִאם ְּכ ׁ ֶש ּ ְמזַ ֵּכ ְך ִמ ּק ֶֹדם ֶאת‬ ‫ַהדָּ ִמים‪.‬‬ ‫נג וזל''ש‪ :‬וְ ַה ּ ַמ ְשֹ ִּכיל ַה ּ ֵמ ִבין יֵ ׁש לוֹ לְ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ָּכל יָ ָמיו‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּיזְ ֶּכה ּ ַפ ַעם ֶא ָחד ָּכל ְי ֵמי ַח ָ ּייו‪ ,‬לְ ַד ֵ ּבר דִּ בּ וּר ֶא ָחד ׁ ֶשל‬ ‫ֱא ֶמת לִ ְפנֵ י ה' ָּכ ָראוּי‪.‬‬ ‫נד עיין ליקוטי מוהר"ן תניינא סי' א' מש"ש רביז"ל‪ ,‬מי הוא זה שיכול לדון ולדעת מקומו של חבירו‪,‬‬ ‫עיי"ש; גם עיין שיחות הר"ן אות י"ד שאיש כשר הוא ענין אחר לגמרי אע"פ שהולך עם דקין וכרכשות‬ ‫ואיברים כשאר כל העולם‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫כד | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫על כן צריך רק לבקש מהשם יתברך‪" :‬אוי‪ ,‬שכל מה שאני עושה יהיה ב'אמת'‪,‬‬ ‫שלפחות יהיה ב'אמת'!"‪.‬‬ ‫הגמרא אומרת באמתנה ‪' ,‬שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם'; האחד 'עיון‬ ‫תפילה'‪ .‬מהו 'עיון תפילה'? שהאדם מעיין בתפילתו ותוהה‪" :‬מדוע אינני נענה‪ ,‬הרי‬ ‫התפללתי?!"‪ ,‬או אז מזכירים לו עוונותיו‪" :‬וכי תפילתך כה חשובה עד שאתה כבר‬ ‫'מעיין' ובודק מדוע אינך נענה?!נו"‪.‬‬ ‫מדוע? משום שעיקר החשיבות היא הרי רק ה'אמת'‪ ,‬ומה אתה יודע אם זה ב'אמת'‪.‬‬ ‫אדם צריך לעשות ולעשות ולעשות‪ ,‬ושזה יהיה ב'אמת'‪.‬‬ ‫לכן באמת כל כך חשוב ונעלה ענין זה של 'לדבר דיבורים לפני השם יתברך'; השם‬ ‫יתברך הוא הרי 'מקור האמת'‪ ,‬ממילא צומחת באדם איזושהי נקודה של 'אמת'‪ ,‬יש לו‬ ‫שייכות כלשהי להשם יתברך‪ ,‬הוא מספר הכל להשם יתברך‪ ,‬הוא משיח לפניו את כל‬ ‫לבו‪ ,‬ומשתרשת בו איזה נקודת אמת ‪ -‬וזהו העיקרנז!‬ ‫זוהי עיקר החשיבות! למעלה משתוקקים רק ל'אמת'!‬ ‫❖❖❖‬ ‫מעלת לימוד פוסקים‬ ‫(לומד חיי מוהר"ן סימן פ"ב)‬ ‫נה ברכות נ"ה ע"א‪.‬‬ ‫נו עיין ליקוטי הלכות הל' מתנה ה"ה אות מ"ו‪.‬‬ ‫יך לְ ַח ּ ֵפש ֹוְ לַ ֲחקר ְמאד ַא ַחר ָה ֱא ֶמת ְּכ ֵדי‬ ‫נז עיין השתפכות הנפש אות ע"ז (עפ"י ליקו"ה הל' יין נסך ה"ד)‪ָ :‬צ ִר ְ‬ ‫לָ ׁשוּב ֶאל ַה ׁ ּ ֵשם ֶ ּב ֱא ֶמת ִכי אולַּ י ַּמ ְט ָעה אוֹ תוֹ ַּד ְעתוֹ ְב ֵּאיזֶ ה ֶד ֶר ְך לא טוֹ ב ַּחס וְ ׁ ָשלוֹ ם‪ֵ ,‬מ ֲח ַמת ׁ ֶש ּלא זָ כָ ה לְ ַצ ֵ ּיר‬ ‫אוֹ ר ַה ּתוֹ ָרה ָּכ ָראוּי‪ֵ ,‬מ ֲח ַמת ׁ ֶש ְּכלֵ י ַה ּמ ִחין ׁ ֶש ּלוֹ ֵאינָ ם ִ ּב ׁ ְשלֵ מוּת ֵמ ֲח ַמת ּ ְפ גַ ם ַה ְ ּב ִרית וְ ִע ַּקר ַּה ִתקון לְ כָ ל זֶ ה‬ ‫יחה וְ ִה ְתבוֹ ְדדות ֵּבינוֹ לְ ֵּבין קוֹ נוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּצ ִריכִ ין לִ ְצעק ַה ְר ֵ ּבה לַ ׁ ּ ֵשם ִי ְת ָ ּב ַר ְך ׁ ֶש ּיוֹ לִ יכֵ ה ּו ְ ּב ֶד ֶר ְך‬ ‫הוא ְצ ָע ָקה ו ְת ִפ ָלה וְ ִשֹ ָ‬ ‫ַה ָ ּי ׁ ָשר וְ ָה ֱא ֶמת ָּת ִמיד‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָ ּצ ַעק דָּ וִ ד ַה ּ ֶמלֶ ְך‪ָ ,‬עלָ יו ַה ׁ ּ ָש לוֹ ם‪ַ ,‬ה ְר ֵ ּבה ַעל זֶ ה‪ ,‬הוֹ ֵרנִ י ה' דַּ ְר ֶּכ ָך ֲא ַה ֵּל ְך ַ ּב ֲא ִמ ֶּתךָ‬ ‫יך וְ כוּ' ׁ ְשלַ ח אוֹ ְר ָך וַ ֲא ִמ ְּת ָך ֵה ּ ָמה יַ נְ חוּנ ּו וְ כֵ ן ַה ְר ֵ ּבה‬ ‫ארח ִמ ׁישוֹ ר וְ כוּ' הוֹ ֵרנִ י ה' דֶּ ֶר ְך ֻח ֶ ּק ָ‬ ‫הוֹ ֵרנִ י ה' דַּ ְר ֶּכ ָך ּונְ ֵחנִ י ְ ּב ַ‬ ‫יעה ְגדוֹ לָ ה ָכל יְ ֵּמי ַּח ָייו‪ֶ ׁ ,‬ש ִיזְ ֶכה לֵּ ילֵּ ְך‬ ‫ְמאד‪ִ .‬כי ְצ ִריכִ ין לִ זְ כות ָגדוֹ ל וִ ׁישו ָעה וְ ַּר ֲח ִמים ְגדוֹ לִ ים וְ ִה ׁ ְש ַּת ְדלות וִ יגִ ָ‬ ‫ְבכָ ל ֵּעת ְב ֶד ֶר ְך ַּהק ֶד ׁש ֶב ֱא ֶמת לַּ ֲא ִמתוֹ ‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | כה‬ ‫יתי ְמ ַק ֵּד ׁש ַה ְלבנה‬ ‫" ׁ ְשנַ ת תקס"ז‪ְ .‬ב ֶׁר ְסלַ ב‪ .‬פר ׁ ַשת וַ יְ ִּחי‪ַ .‬א ַחר ׁ ֶׁשהיִּ ִּ‬ ‫ְב ַע ְצ ִּמי"‬ ‫‪ -‬זה מספר רבי נתן על עצמו;‬ ‫יתם ְש ֹ ֵּמ ִּחים היה טוֹ בה ְגדוֹ לה לְ העוֹ לם‪.‬‬ ‫"וְ א ַמר לִּ י ִּאם ֱהיִּ ֶׁ‬ ‫" ַא ַחר כ ְך ִּס ֵּפר זֹאת ׁ ֶׁשראה ַב ֲחלוֹ ם‪ ,‬היו הוֹ לְ ִּכים ֲחילוֹ ת ַרבוֹ ת‬ ‫יהם ִּצ ֳּפ ִּרים ַר ִּבים ְמאֹד‪ֻּ ,‬גזְ מא ְגדוֹ לה‪,‬‬ ‫ְמאֹד וְ היו פוֹ ְר ִּחים ַא ֲח ֵּר ֶׁ‬ ‫יהם?'‬ ‫וְ ׁש ַאלְ ִּתי לְ אוֹ תוֹ ׁ ֶׁש ֶׁא ְצלִּ י‪ַ ' :‬על מה ֵּהם פוֹ ְר ִּחים ַה ִּצ ֳּפ ִּרים ׁ ֶׁש ַא ֲח ֵּר ֶׁ‬ ‫יך יַ ְעזְ רו‬‫וְ א ַמר לִּ י ׁ ֶׁשהוֹ לְ ִּכים לַ ְעזֹר לְ אוֹ תן ַה ֲחילוֹ ת‪ .‬וְ ׁש ַאלְ ִּתי‪ֵּ ' :‬א ְ‬ ‫יחין ֵּמ ַע ְצמם לֵּ חה‪ֶׁ ׁ ,‬ש ַעל יְ ֵּדי‬ ‫ל ֶׁהם?' וְ ֵּה ׁ ִּשיב לִּ י ׁ ֶׁש ַה ִּצ ֳּפ ִּרים ה ֵּאלו ַמ ִּנ ִּ‬ ‫אוֹ תה ַה ֵּלחה נִּ ְס ַת ְל ִּקים ׁ ֶׁש ְכנֶׁ גְ דם; ובזֶׁ ה ֵּהם עוֹ זְ ִּרים לְ אוֹ תן ַה ֲחילוֹ ת‪.‬‬ ‫וְ היה ק ׁ ֶׁשה לִּ י זֹאת‪ֲ ,‬הלֹא ַבמקוֹ ם ַההוא ׁ ֶׁש ַמ ִּנ ִּ‬ ‫יחין ַה ֵּלחה נִּ ְמצ ִּאים‬ ‫אוֹ תן ַה ֲחילוֹ ת ַגם ֵּכן ׁשם וְ יַ ִּזיק ל ֶׁהם ַגם ֵּכן‪.‬‬ ‫" ְבתוֹ ְך כ ְך ר ִּא ִּ‬ ‫יתי וְ ִּה ְת ִּחילו ַה ִּצ ֳּפ ִּרים לְ הוֹ ִּריד ַע ְצמן לְ ַמטה ַעד‬ ‫ׁ ֶׁשע ְמדו ֻּכלם ַעל הא ֶׁרץ‪ ,‬וְ הלְ כו ַא ֲח ֵּרי ַה ֲחילוֹ ת וְ היו ְמלַ ְק ִּטים ִּמן‬ ‫יהם‪ .‬וְ ַהדבר ׁ ֶׁש ִּל ְקטו היה דבר עגֹל וְ לֹא היה ְד ַבר ַמ ֲאכל‪.‬‬ ‫הא ֶׁרץ ְב ִּפ ֶׁ‬ ‫וְ היה ק ׁ ֶׁשה לִּ י‪ֵּ ,‬א ְ‬ ‫יך יבוֹ או וְ יֵּ לְ כו ֵּאלו ַה ִּצ ֳּפ ִּרים ַא ֲח ֵּרי ַה ֲחילוֹ ת‪ִּ ,‬כי‬ ‫ַב ֲהלִּ יכה האדם הוֹ לֵּ ְך ְמ ֵּהרה יוֹ ֵּתר ִּמן ַה ִּצ ֳּפ ִּרים‪ ,‬ו ַמהו זֶׁ ה ׁ ֶׁש ְמלַ ְק ִּטים?‬ ‫וְ א ְמרו לִּ י ׁ ֶׁש ֶׁזה ׁ ֶׁש ְמלַ ְק ִּטים‪ִּ ,‬מ ֶׁזה נַ ֲע ֶׁש ֹה לֵּ חה ַה ַנ"ל ׁ ֶׁש ֵּמ ִּמית אוֹ תן‬ ‫יחין ַה ֵּלחה‪ַ ,‬על יְ ֵּדי זֶׁ ה נִּ ְס ַת ְל ִּקים‬ ‫ׁ ֶׁש ְכנֶׁ גְ דם ַכ ַנ"ל‪ ,‬ו ְבכל מקוֹ ם ׁ ֶׁש ַמ ִּנ ִּ‬ ‫ו ֵּמ ִּתים ׁ ֶׁש ְכנֶׁ גְ דם ְבמקוֹ ם ׁ ֶׁש ֵּהם (וְ היה ק ׁשה לִּ י בזֶׁ ה ַכמה ְדב ִּרים וְ ֵּאינִּ י זוֹ ְכרם)‪.‬‬ ‫יתי ׁ ֶׁשהיה ֶׁפ ַתח נמ ְֹך ְמאֹד‪ ,‬וְ נִּ ְכנַ ְס ִּתי‬ ‫"וְ נִּ ְכנַ ְס ִּתי לְ מקוֹ ם ֻּמ ְצנע וְ ר ִּא ִּ‬ ‫לְ ׁשם וְ ׁש ַכ ְב ִּתי ַע ְצ ִּמי ׁשם וְ לֹא היו ׁשום ַחלוֹ נוֹ ת ְבאוֹ תוֹ ַה ֶׁח ֶׁדר‪ ,‬וְ היה‬ ‫אתי ׁשם‪.‬‬ ‫ׁשם ח ֶֹׁש ְך‪ .‬וְ נִּ ְכנַ ְס ִּתי לְ ׁשם‪ֶׁ ׁ ,‬שהיִּ ִּ‬ ‫יתי רוֹ ֶׁצה לְ ִּה ְת ַח ֵּבא‪ ,‬וְ נֶׁ ְח ֵּב ִּ‬ ‫יתי רוֹ ֶׁצה לְ ג ְר ׁשם‬ ‫ְבתוֹ ְך כ ְך ִּה ְת ִּחילו לִּ ְכנֹס לְ ׁשם כל ַה ִּצ ֳּפ ִּרים‪ ,‬וְ היִּ ִּ‬ ‫יהם‪ .‬וְ ֶׁד ֶׁר ְך‬ ‫יתי ַמ ְפ ִּריחם ְבי ִּדי‪ ,‬וְ ע ְמדה ׁשונְ רא [חתול] ִּב ְפנֵּ ֶׁ‬ ‫וְ היִּ ִּ‬ ‫כו | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫ַה ִּצ ֳּפ ִּרים לִּ ְבר ַֹח ִּמ ְפנֵּ י ַה ׁשונְ רא ו ֵּמ ֲח ַמת זֶׁ ה נִּ ְכנְ סו ֻּכלם לְ תוֹ ְך ַה ֶׁח ֶׁדר‪.‬‬ ‫יתי ַמ ְפ ִּריחם ְבי ִּדי לֹא הוֹ ִּעיל ֵּמ ֲח ַמת ַה ׁשונְ רא‪.‬‬ ‫וְ כל ַמה ׁ ֶׁשהיִּ ִּ‬ ‫"וְ ׁש ַאלְ ִּתי ַעל מה ֵּהם ב ִּאין לְ כאן‪ ,‬וְ א ְמרו לִּ י ׁ ֶׁש ֵּהם ב ִּאין לְ כאן‬ ‫[א ַב ְעבועוֹ ת]‪ .‬וְ ׁש ַאלְ ִּתי‪' :‬למה זֶׁ ה' וְ א ְמרו לִּ י‬ ‫לִּ ְהיוֹ ת ל ֶׁהם פ ִּ‬ ‫אקין ַ‬ ‫ׁ ֶׁש ַה ֵּלחה ׁ ֶׁשל ַהפ ִּ‬ ‫אקין‪ִּ ,‬היא ַה ֵּלחה ַה ַנ"ל ׁ ֶׁש ְמ ִּמיתה אוֹ תם ׁ ֶׁש ְכנֶׁ גְ דם‪.‬‬ ‫וְ ׁש ַאלְ ִּתי‪ֲ ' :‬הלֹא ִּמפ ִּ‬ ‫אקין יְ כוֹ לִּ ים למות ֵּמ ֶׁהם ַגם ֵּכן?!' וְ א ְמרו לִּ י ׁ ֶׁש ֵּכן‬ ‫הוא ֶׁב ֱא ֶׁמת‪ ,‬ו ֵּמאוֹ תן ַה ְנ ֵּבלוֹ ת ׁ ֶׁש ֵּמ ִּתין ֵּמ ֶׁהם‪ ,‬זֶׁ ה ַמ ִּזיק לְ אוֹ תוֹ ַהמקוֹ ם‬ ‫אתי ׁ ֶׁשלֹא ֶׁאגְ וַ ע ַחס‬ ‫ׁ ֶׁש ֵּהם ֵּמ ִּתים ׁשם‪ .‬וְ היה לִּ י ַצ ַער גדוֹ ל‪ִּ ,‬כי י ֵּר ִּ‬ ‫וְ ׁשלוֹ ם ִּמ ִּס ְרחוֹ ן ַה ְנ ֵּבלוֹ ת‪ִּ ,‬כי היו ׁשם ִּצ ֳּפ ִּרים ַה ְר ֵּבה ְמאֹד‪ ,‬וְ היִּ ִּ‬ ‫יתי‬ ‫אקין וְ חזְ רו‬‫יהם ַהפ ִּ‬ ‫ִּמ ְת ַפ ֵּלל לְ ַה ׁ ֵּשם יִּ ְתב ַר ְך ַעל זֶׁ ה‪ְ .‬בתוֹ ְך כ ְך ע ְברו ֲעלֵּ ֶׁ‬ ‫לִּ ְב ִּריתן ופ ַרח ִּמ ׁשם ִּצפוֹ ר ְב ִּש ֹ ְמחה וְ ֵּכן פ ְרחו ֻּכלם ַא ֲחריו‪ ,‬וְ נַ ֲעש ֹה‬ ‫ְצעקה בעוֹ לם‪ַ ' :‬מזל טוֹ ב‪ַ ,‬מזל טוֹ ב'‪ ,‬וְ גַ ם ֲאנִּ י ׁש ַאגְ ִּתי ' ַמזל טוֹ ב'"‪.‬‬ ‫‪" -‬גם אני צעקתי 'מזל טוב'"‪.‬‬ ‫אפילו כשיש לפעמים שיחה מהרבי שיש לנו בה איזה הרגשה מועטת‪ ,‬אנו מבינים‬ ‫"משהו" בשיחה הזו‪ ,‬עדיין תקף הדיבור שאמר הרבי‪" :‬אזוי ווי די וואס זיי קריגן אויף‬ ‫מיר ‪ -‬ווייסן נישט פון מיר‪ ,‬אזוי די וואס ווייסן פון מיר ‪ -‬ווייסן אויך נישט פון מיר;‬ ‫נאר נתן‪ ,‬נפתלי אביסל!" ‪" -‬כשם שאלו ה חולקים עלי אינם יודעים ממני‪ ,‬כך אלו‬ ‫היודעים ממני ‪ -‬גם הם אינם יודעים ממני; רק נתן‪ ,‬ונפתלי מעט!"‪.‬‬ ‫הלא שיחה זו (מחיי מוהר"ן הנ"ל) אין מבינים מה טמון בה‪ ,‬וגם מה שנדמה לנו שאנו‬ ‫כן יודעים‪ ,‬גם כן איננו יודעים‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | כז‬ ‫רבי נתן הרי אמר כך‪" :‬שום דבר אינו ברור אצלו‪ ,‬מלבד שלושה דברים שהם אצלו‬ ‫בבירור גמור‪ :‬שצריך להיות אצל הרבי בראש השנה; שצריך ללמוד בכל יום שולחן‬ ‫ערוךנח; והתבודדותנט!"‬ ‫‪ -‬זהו אצלו "בבירור" – שלושת הדברים הללוס‪.‬‬ ‫אמנם יש לנו דברים רבים‪ ,‬אך שלושת הדברים הללו הם עניין שורשי; כל השלושה‬ ‫הם ענין של "משפט"‪' :‬ראש השנה' הוא 'משפט'‪' ,‬שולחן ערוך' זה הרי 'משפט'‪ ,‬וגם‬ ‫'התבודדות' היא בבחינת 'משפט'סא‪.‬‬ ‫זה אצלו "בבירור" – שדברים אלו צריכים להיות בכל יום!‬ ‫העניין של "שולחן ערוך" היה אצל הרבי יסוד גדול ב"תורה"!‬ ‫אכן בתורה "ימי חנוכה" אומר הרבי סב ; הרבי מדבר שם מ"תורה ותפילה"‬ ‫ו"שידוכים"‪" .‬תורה" – אומר שם הרבי – זה "הלכה"‪ ,‬ו"תפילה" זה "תודה והודאה"‪,‬‬ ‫וכן עניין ה"שידוכים"‪ .‬וזהו "א‪-‬ל אלוהים ה'"‪" :‬א‪-‬ל" זה "תפילה"‪" ,‬אלוהים" זה‬ ‫"תורה"‪ ,‬ו"ה'" זה "שידוכים"‪ .‬וכל זה הוא בבחינת "אמת"‪ :‬התורה היא "תורת אמת"‬ ‫נח עיין שיחות הר"ן אות כ"ט‪ :‬וְ ַעל לִ ּמוּד ַה ּפוֹ ְס ִקים ִהזְ ִהיר ְמאֹד ְמאֹד ְ ּביוֹ ֵתר ִמ ָּכל ַה ִּל ּמו ִּדים; גם עיין שם‬ ‫אות קפ"ו‪ :‬יֵ ׁש ַהנְ ָהגוֹ ת ׁ ֶש ִ ּצ ָ ּוה לִ נְ הֹג אוֹ ָתם ָכל ְי ֵּמי ַּח ָייו‪ְּ ,‬כ גוֹ ן לִ ּמוּד ַה ּפוֹ ְס ִקים ׁ ֶש ַּעל זֶ ה ִהזְ ִהיר ְב ֵּפרו ׁש לִ נְ הֹג‬ ‫זֹאת ָכל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד ָּכל ְי ֵמי ַח ָ ּייו‪.‬‬ ‫נט עיין שיחות הר"ן אות קפ"ה‪ּ ַ :‬גם זֹאת ָה ְי ָתה ַהנְ ָהגָ ה ְּכלָ לִ ית ׁ ֶש ִהזְ ִהיר ֶאת ָכל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד‪ .‬דְּ ַה ְינ ּו לְ ִה ְתבּ וֹ ֵדד‬ ‫יחתוֹ לִ ְפנֵ י ַה ׁ ּ ֵש ם יִ ְת ָ ּב ַר ְך ּולְ ַב ֵ ּק ׁש ִמ ְּל ָפנָ יו ַר ֲח ִמים וְ ַת ֲחנ ּונִ ים לִ זְ כּ וֹ ת לְ ִה ְת ָק ֵרב לַ ֲעבוֹ ָדתוֹ‬ ‫יפ ֵר ׁש ִש ָ‬ ‫ְבכָ ל יוֹ ם וִ ָ‬ ‫ִי ְת ָ ּב ַר ְך‪.‬‬ ‫ס עיין מכתבי ר' נתן בר"י ‪ -‬בכמתב מיום ה' ויקה"פ תר"ם‪ַּ :‬כ ְך ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ֵמ ַא ְדמוּ"ר מו"ה נָ ָתן זְ ַצ"ל קוֹ ֶדם‬ ‫ִה ְס ַּתלְ קוּתוֹ ַה ָ ּקדוֹ ׁש וְ ַה ּ ָטהוֹ ר וְ כַ ְך ָא ַמר ִ ּבלְ ׁשוֹ נוֹ ַה ָ ּקדוֹ ׁש ׁ ֶשבּ "ה יֵ ׁש לָ נ ּו ַע ָּתה ג' ֲהלָ כוֹ ת ְמבו ָּררוֹ ת‪ַ :‬על ר ׁ‬ ‫ֹאש‬ ‫ַה ׁ ּ ָש נָ ה ְצ ִריכִ ין לִ נְ ס ַֹע‪ ,‬וְ ׁ ֻשלְ ָחן ָערו ְּך ְצ ִריכִ ין לִ לְ מוֹ ד‪ ,‬וְ ִה ְתבּ וֹ ְדדוּת ְצ ִריכִ ין ְ ּבכָ ל יוֹ ם; גם עיין ביאור הליקוטים‬ ‫על תורה ס"א אות ס"א‪ :‬ששמעתי מאבי ז"ל בשם מורנ"ת ז" ל‪ ,‬שלא נמצא לו בירור ההלכה והמשפט‬ ‫הנ"ל‪ ,‬זולת בג' דברים‪ .‬חיוב ללמוד הפוסקים בכל יום ויום‪ .‬וחיוב התפלה והבקשה‪ ,‬לחדש בה בכל יום‬ ‫כפי מה שעובר עליו‪ .‬וחיוב אסיפת הנפשות בראש השנה למקום גניזתו הקדושה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫סא עיין ביאור הליקוטים בהמשך שם‪.‬‬ ‫סב ליקוטי מוהר"ן תניינא סי' ב' אות ד'‪.‬‬ ‫כח | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫– כל חשיבותה היא ה"אמת"; תפילה היא "לכל אשר יקראוהו באמת"; ושידוכים –‬ ‫"אשר הנחני בדרך אמתסג"‪.‬‬ ‫רואים מכאן שלרבי יש תורה של "תורה ותפילה"‪" :‬תורה" זה לימוד הלכות‪,‬‬ ‫ו"תפילה" זה תודה והודאה‪.‬‬ ‫רואים אם כן‪ ,‬שאצל הרבי העניין של "לימוד הלכות" היה יסוד ביהדות! לימוד‬ ‫הלכות‪ ,‬לברר את ההלכה‪.‬‬ ‫הרבי אומר בתורה ח'סד‪" :‬אי אפשר לברר את ה'טוב' מן 'הרע' כי אם על ידי‬ ‫לימוד הלכות!"‪.‬‬ ‫אצל האדם מעורבים 'טוב ורע'‪ ,‬ארבעת היסודות; ויש לברר את ה'טוב' מן ה'רע'‬ ‫כדי שיישאר באדם רק ה'טוב המבורר'‪ .‬על ידי 'לימוד הלכות' שהוא מברר את‬ ‫ההלכה; הלא לפני כן התורה מעורבת אצלו‪ ,‬ועל ידי 'לימוד הלכות' הוא מברר את‬ ‫ה'תורה'‪ ,‬את ה'טוב מן הרע'‪' ,‬כשר ופסול'‪' ,‬טהור וטמא'‪' ,‬מותר ואסור'; וכך גם בעצמו‬ ‫הוא יכול לברר (את הטוב מן הרע)‪.‬‬ ‫אנשי שלומנו ידעו שצריכים 'שיעור קבוע' גדול ללימוד הלכה! בעניינו של הרבי‬ ‫זהו 'יסוד'סה!‬ ‫הלא את הש"ס מסיימים במאמר זהסו‪" :‬כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא‬ ‫בן עולם הבא‪ ,‬שנאמר 'הליכות עולם לו'‪ ,‬אל תקרי הליכות אלא הלכות!" ‪ -‬כך מסתיים‬ ‫סג עיין כל זה שם בפנים התורה אות ד'‪.‬‬ ‫סד אות ו'‪ ,‬וזל"ש‪ :‬וְ לָ בוֹ א לְ זֶ ה לְ ַה ְפ ִר ׁיש ּולְ ַה ְבדִּ יל ּולְ ַב ֵּטל ָה ָרע ֵמ ַה ּטוֹ ב הוּא ַעל ְי ֵדי ּתוֹ ָרה ו ְּת ִפ ָּלה‪ ,‬וְ לִ ּמ ּוד‬ ‫ַה ּתוֹ ָרה ִי ְהיֶ ה לָ לוּן לְ ָע ְמ ָק ּה ׁ ֶשל ֲהלָ כָ ה‪ַ ,‬ה ְינ ּו לִ לְ מֹד ּפוֹ ְס ִקים‪ִּ .‬כי יֵ ׁש ְ ּב ַה ּתוֹ ָרה ֲא ִחיזַ ת ַה ּטוֹ ב וְ ָה ָרע‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ָחזִ ין‬ ‫ִמ ְ ּב ִחינַ ת ִא ּסוּר וְ ֶה ֵּתר‪ָ ,‬ט ֵמא וְ ָטהוֹ ר‪ָּ ,‬כ ׁ ֵשר ו ָּפסוּל‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ ּי ׁש ְ ּב ַה ּתוֹ ָרה; וְ כָ ל זְ ַמן ׁ ֶש ֵאינוֹ ְמ ָב ֵרר ַה ֲהלָ כָ ה הוּא ְמע ָֹרב‬ ‫טוֹ ב וָ ַרע; וְ ַעל ֵּכן ֵאינוֹ יָ כוֹ ל לְ ַה ְפ ִר ׁיש ּולְ ַב ֵּטל ָה ָרע ֵמ ַה ּטוֹ ב‪ ,‬וְ הוּא ִ ּב ְב ִחינַ ת ִ(מ ׁ ְשלֵ י י"א)‪" :‬וְ ד ֵֹר ׁש ָר ָעה ְתבוֹ ֶא ּנוּ";‬ ‫ַעד ֲא ׁ ֶשר הוּא ְמ ַע ֵ ּין ו ְּמ ָב ֵרר ַה ּ ְפ ַסק ֲהלָ כָ ה ו ְּמ ָב ֵרר ָה ָאסוּר וְ ַה ּ ֻמ ָּתר וְ כוּ'‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו ַעל ְי ֵדי לִ ּמוּד ּפוֹ ְס ִקים‪ֲ ,‬אזַ י‬ ‫ַמ ְפ ִר ׁיש ַה ּטוֹ ב ֵמ ָה ָרע‪.‬‬ ‫סה עיין ליקוטי הלכות הל' פסח ה"ד אות ג'‪ִ ּ :‬פ ְס ֵקי ֲהלָ כוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ִע ַ ּקר ִּת ּקוּן ֵח ְטא ָא ָדם ָה ִר ׁ‬ ‫אשוֹ ן וְ ֵּהם ְכלַּ ל‬ ‫ָכל ַּה ִתקונִ ים ׁ ֶשל ָכל ַּה ֲח ָט ִאים‪ְ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ׁ ָש ַּמ ְע ִתי ֵּמ ַּר ֵּבנו זַּ ַּצ"ל‪ ,‬וְ כַ ְמב ָֹאר ְ ּב ַמ ֲא ָמ ָריו ַה ְ ּקדוֹ ׁ ִשים ַּכ ּ ָמה ּ ְפ ָע ִמים‪.‬‬ ‫סו נדה ע"ג ע"א‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | כט‬ ‫הש"ס; והתחלת הש"ס היא ‪" -‬ברכות" ‪' -‬תודה והודאה'; אכן שני אלו‪ ,‬הסוף הוא‬ ‫'הלכות' וההתחלה היא 'תודה והודאה'‪.‬‬ ‫להאמין באמונה פשוטה ברבי שעיקר החשיבות של לימוד ה'תורה' זה לימוד‬ ‫'הלכות'‪ .‬אם כן‪ ,‬מוכרחים ללמוד הרבה הלכות‪.‬‬ ‫ומתי בעיקר? העיקר הוא בימי הנעורים‪' ,‬גירסא דינקותא סז '‪ ,‬להקדיש את ימי‬ ‫הנעורים לתורה; לעת זקנה האדם כבר נשרך‪ ,‬אדם זקן הולך בקושי‪ ,‬בקושי הוא הולך;‬ ‫הלא העיקר הם ימי הנעורים‪ ,‬אז ברוך ה' כל הכלים הם עדיין "כלים"‪ ,‬ה'זיכרון'‬ ‫וה'תפיסה'‪ ,‬הכל עדיין עובדסח‪.‬‬ ‫הרבי אומר שם בתורהסט‪" :‬כשנתחדש הלכה‪ ,‬נתחדש שכל וידיעה!" כל 'הלכה'‬ ‫היא עוד 'שכל וידיעה'ע‪.‬‬ ‫לעיתים נדמה לאדם ‪ -‬אף על פי שיש לו אמונה ברבי‪ ,‬והוא מאמין בכל דיבור של‬ ‫הרבי ‪ -‬נדמה לו משום מה‪' :‬הלכות ‪ -‬זה סדר לימוד?! אני יודע?!' הוא מתחיל‬ ‫להסתפק אם אכן זהו סדר לימוד‪.‬‬ ‫צריך להאמין ברבי ב'אמונה פשוטה'‪ ,‬שהרבי הוא צדיק האמת ומנהיג האמת והוא‬ ‫יודע את עניינו של כל אחד ואחד ‪ -‬והוא אומר כך! 'להניח בצד'‪' .‬להניח את השכל‬ ‫בצד'‪.‬‬ ‫צריך שחלק ניכר מה'לימוד' יהיה 'לימוד הלכות'!‬ ‫סז גמ' שבת כ"א ע"ב; גם עיין אבות פ"ד מ"כ‪' ,‬הלומד ילד למה הוא דומה' וכו'; ועיין רבינו בחיי על זה‬ ‫שם‪ ,‬וז"ל‪ :‬אמרו מחברי המוסר (מבחר הפנינים) הלימוד לנערים ככתיבה על השיש‪ ,‬והלימוד לזקנים‬ ‫ככתיבה על החול ‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהוא נמחה ואינו ניכר כלל‪ ,‬כך די ו כתובה על נייר מחוק אין הכתיבה‬ ‫מתבארת וניכרת שם‪.‬‬ ‫סח עיין ספר המידות ערך 'תשובה' אות ע"ג‪ָ :‬ה ַּע ְבדות ׁ ֶש ָא ָדם עוֹ ֵּבד ֶאת ַּה ׁ ֵּש ם ְב ַּב ֲחרותוֹ ָכל יוֹ ם‪ֶ ,‬ע ְרכוֹ יָ ָקר‬ ‫ִמ ׁ ָש נִ ים ַּרבוֹ ת ׁ ֶשל ֲעבוֹ ָדה לְ ֵּעת זִ ְקנָ תוֹ ‪.‬‬ ‫סט אות ב'‪.‬‬ ‫יעה ְ ּב ִמ ׁ ְש ּ ְפ ֵטי ַה ּתוֹ ָרה‪ֵ ,‬הן ִמ ְצווֹ ת ׁ ֶש ֵ ּבין ָא ָדם לַ ֲח ֵברוֹ ֵהן‬ ‫ע עיין ספר המידות ערך 'לימוד' אות י'‪ָּ :‬כל ְי ִד ָ‬ ‫יעה ַה ּזֹאת ְ ּב ַע ְצ ָמ ּה ִהיא ַה ְצלָ ַחת ַה ֶּנ ֶפ ׁש‪.‬‬ ‫ִמ ְצווֹ ת ׁ ֶש ֵ ּבין ָא ָדם לְ קוֹ נוֹ ‪ַ ,‬ה ְי ִד ָ‬ ‫ל | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫לפרש שיחתו בכל יום‬ ‫כמו כן נכון הדבר גם ל עניין 'התבודדות'; גם בהתבודדות יכול להיות אותו הדבר‪,‬‬ ‫לעיתים עלול האדם לחשוב ‪' -‬הרי זה ביטול תורה‪ ,‬למה אני צריך את זה? אני יכול‬ ‫בזמן הזה להמשיך ללמוד‪ ,‬אלמד בזמן הזה' ‪ -‬גם כאן צריך אמונה ברבי; אחרי שהרבי‬ ‫אומר שהתבודדות זה כזה מין יסוד בעבודת השם‪ ,‬וכל הדיבורים שהרבי מדבר מענין‬ ‫התבודדות ‪ -‬מניחים הכל בצד‪ .‬מניחים את השכל בצד‪' .‬אמונה'‪" .‬ויאמינו בה' ובמשה‬ ‫עבדו"‪ ,‬זהו דבר אחד‪.‬‬ ‫היה אחד שהיה מגיע לרבי‪ ,‬ולא היו לו 'דיבורים' לדבר לפניו‪ .‬אמר לו הרבי‪" :‬דו‬ ‫זאלסט רעדן צום אויבערשטן‪ ,‬וועסטו קענען רעדן צו מיר אויך!" ‪" -‬תדבר להשם‬ ‫יתברך‪ ,‬ואז תוכל לדבר גם אליעא!"‪.‬‬ ‫ופעם אחת היה להפך‪ ,‬אחד שלא היו לו דיבורים להשם יתברך‪( ,‬אמר לו רבינו‪" ):‬ווען‬ ‫דו זאלסט רעדן צו מיר‪ ,‬וואלסטו געקענט רעדן צום אויבערשטן!" ‪" -‬אילו היית‬ ‫מדבר אלי‪ ,‬היית יכול לדבר להשם יתברך!"‪.‬‬ ‫(השואל‪ :‬כך אמר לו הרבי?) כן; פעם אחת היה גם 'דיבור' כזהעב‪.‬‬ ‫כל דבר שאני אוחז בו כעת‪ ,‬עלי להשתמש בו כעת; אם כעת אני אוחז בכך שאני‬ ‫רוצה לדבר 'דיבורים' להשם יתברך‪ ,‬עלי לדעת ‪ -‬אם אדבר להשם יתברך‪ ,‬אוכל לקבל‬ ‫גם את נקודת הצדיק‪ ,‬אוכל ללמוד את הספר אחרת‪ ,‬ולקבל אחרת את נקודת הצדיק;‬ ‫וכאשר מגיעה אליו נקודת הצדיק‪ ,‬הספר‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬עלי לדעת ‪ -‬שאם יהיה לי זאת‪,‬‬ ‫אוכל לדבר אחרת להשם יתברך‪.‬‬ ‫עא שיחות הר"ן אות רל"ב‪ :‬עוֹ ד ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ִמ ּ ִפי ַה ַּנ"ל ׁ ֶש ַּכ ּ ָמה ּ ְפ ָע ִמים נִ כְ נַ ס ֵאלָ יו וְ ָר ָצה לְ ַד ֵ ּבר ִע ּמוֹ ‪ .‬וְ ֹלא ָהיָ ה‬ ‫יָ כוֹ ל לִ ְפ ּת ַֹח ּ ִפיו לְ ַד ֵ ּבר לְ ָפנָ יו ַמה ׁ ּ ֶש ְ ּבלִ בּ וֹ ‪ .‬ו ַּפ ַעם ַא ַחת ָהיָ ה עוֹ ֵמד ו ְּמ ׁ ַש ּ ְמ ׁשוֹ ‪ ,‬וְ ָהיָ ה ְ ּב ַד ְע ּתוֹ לְ ַד ֵ ּבר ִע ּמוֹ ִמ ָ ּיד‬ ‫ֲא ָבל ֹלא ָהיָ ה יָ כֹל לִ ְפ ּת ַֹח ּ ִפיו ְּכלָ ל‪ .‬וְ ַא ַחר ָּכ ְך ִצ ָ ּוה ַר ֵ ּבנ ּו זִ כְ רוֹ נוֹ לִ ְב ָרכָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ּיוֹ ׁ ִשיט לוֹ ִמנְ ָעלָ יו לְ נָ ֳעלָ ם לִ כְ בוֹ ד‬ ‫יאה ֵמ ַה ּ ֶמ ְר ָחץ ְ ּב ֶע ֶרב ׁ ַש ָ ּבת‪ .‬וְ ָאז ְ ּב ֵעת ׁ ֶשהוֹ ׁ ִשיט לוֹ ִמנְ ָעלָ יו ָענָ ה ַר ֵ ּבנ ּו זִ כְ רוֹ נוֹ‬ ‫ׁ ַש ָ ּבת‪ִּ .‬כי ָהיָ ה ָאז ַא ַחר יְ ִצ ָ‬ ‫לִ ְב ָרכָ ה‪ֵ ,‬מ ַע ְצמוֹ וְ ָא ַמר לוֹ ‪ַּ :‬ת ְר ִגיל ַּע ְצ ְמ ָך לְ ַּד ֵּבר לִ ְפנֵּ י ַּה ׁ ֵּש ם ִי ְת ָב ַּר ְך וְ ָאז תוכַּ ל ַּא ַּחר ָכ ְך לְ ַּד ֵּבר ִע ִמי ַּגם ֵּכן‪.‬‬ ‫עב לציין ששיחה חדשה זו נדפס כאן לראשונה‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | לא‬ ‫הלא אלו דברים יסודיים‪ ,‬יסוד נצחי; ככל שהאדם מדבר יותר דיבורים להשם‬ ‫יתברך‪ ,‬ומדבר יותר דיבורים עם הצדיק‪ ,‬זה מה שהופך אותו לאדם אחר לגמרי‪.‬‬ ‫הלא הרבי אמרעג‪ :‬יכול להיות יהודי ירא שמים גם בלי 'התבודדות'‪ ,‬אלא שהוא מה‬ ‫שקורין 'פלוטעס' (מבולבל)‪.‬‬ ‫מה הפירוש 'פלוטעס'? אדם שאינו מיושב בדעתו‪'ְ ּ ,‬פל ּוט'‪ .‬הרבי רצה מאוד שנהיה‬ ‫מיושבים בדעתנו‪ ,‬אל תהיה ּ ְ'פל ּוט'‪ .‬על ידי 'התבודדות' האדם נהיה מיושב בדעתו‪.‬‬ ‫ברוך ה'‪ ,‬הלא יש לנו אמונה ברבי‪ ,‬אנו מאמינים ברבי; כל דיבור של הרבי צריך‬ ‫להיות חשוב בעינינו ‪" -‬זהו זה"‪" ,‬זהו זה"‪ ,‬זהו התיקון שלי "בזה ובבא"! אם אציית‬ ‫לרבי‪ ,‬יהיה לי ‪- -‬‬ ‫ואם לאו‪ ,‬הרי זה סימן שהאמונה אצלי אינה בשלימות‪ ,‬וכשהאמונה אצלי אינה‬ ‫בשלימות‪ ,‬זהו כבר עניין אחר; על כך אומר הרבי בתורה ס"א עד ‪ ,‬שאז ניזונים‬ ‫מ"מותרות"‪ ,‬והמוח הופך להיות מוח של "מותרות"‪ ,‬ואי אפשר לברר את ההלכה‪.‬‬ ‫לכן באמת‪ ,‬דואג חידש הלכה כזו ש"דוד אסור לבוא בקהל"‪ ,‬משום שפגם‬ ‫ב"אמונת חכמים"; מאחר ו הוא רדף את דוד המלך‪ ,‬היה לו מוח של "מותרות"‪ ,‬והיה‬ ‫יכול לחדש הלכה כזו ש"דוד אסור לבוא בקהלעה"‪.‬‬ ‫עג שיחות הר"ן אות רכ"ח‪ָ ׁ :‬ש ַמ ְע ִּתי ִ ּב ׁ ְשמוֹ ׁ ֶש ָא ַמר‪ּ ְ :‬בוַ דַּ אי נִ ְמ ָצ ִאים ְּכ ׁ ֵש ִרים ַאף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ֵאין לָ ֶהם‬ ‫יח וְ יִ ְק ָרא אוֹ ָתם‬ ‫ייטיס" ְמב ָֹהלִ ים ו ְּמ ֻבלְ ָ ּבלִ ים‪ .‬ו ִּפ ְתאֹם ְּכ ׁ ֶש ָ ּיבוֹ א ָמ ׁ ִש ַ‬ ‫"פלֵּ ֶ‬ ‫ִה ְתבּ וֹ ְדדוּת‪ֲ .‬א ָבל ֲאנִ י קוֹ ֵרא אוֹ ָתם ְ‬ ‫ִי ְהי ּו ְמ ֻע ְר ָ ּב ִבים ו ְּמ ֻבלְ ָ ּבלִ ים‪ֲ .‬א ָבל ֲאנַ ְחנ ּו נִ ְהיֶ ה דּ וֹ ִמים ְּכמוֹ ָה ָא ָדם ַא ַחר ַה ׁ ּ ֵש נָ ה ׁ ֶשדַּ ְע ּתוֹ נוֹ ָחה ו ְּמיֻ ׁ ּ ֶש ֶבת ֵה ֵ‬ ‫יטב‬ ‫ֵּכן ִּת ְהיֶ ה דַּ ְע ֵּתנ ּו נוֹ ָחה ו ְּמ ֻי ׁ ּ ֶש ֶבת ָעלֵ ינ ּו ְ ּבלִ י ְמהו ָּמה ו ִּבלְ בּ וּל‪.‬‬ ‫יעת ָב ָשֹר‪ַּ ,‬ה ְינו ְבמוֹ ָתרוֹ ת‪ְּ .‬כמוֹ ׁ ֶש ָא ְמר ּו ַרזַ "ל‬ ‫עד אות א'‪ ,‬וזל"ש‪ְ :‬כ ׁ ֶשפוֹ גֵּ ם ֶב ֱאמונַּ ת ֲחכָ ִמים‪ֲ ,‬אזַּ י נִ דוֹ ן ִביגִ ַּ‬ ‫יעת ָ ּב ָשֹר"‪ .‬וְ ה ּוא‬ ‫ֵ(ערו ִּבין כ"א)‪'ַ :‬ה ּלוֹ ֵעג ַעל דִּ ְב ֵרי ֲחכָ ִמים נִ דּ וֹ ן ְ ּבצוֹ ָאה רוֹ ַת ַחת'‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָּכתוּב‪" :‬וְ לַ ַהג ַה ְר ֵ ּבה יְ גִ ַ‬ ‫יהם ֵהם ַא ְך לְ מוֹ ָתר ֶא ְצלוֹ ‪ַ ,‬על ֵּכן‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ִד ְב ֵר ֶ‬ ‫יהם‪ ,‬ו ַּמלְ ִעיג ֲעלֵ ֶ‬ ‫ִמדָּ ה ְּכנֶ גֶ ד ִמדָּ ה‪ִּ ,‬כי הוּא ֵאינוֹ ַמ ֲא ִמין ְ ּב ִד ְב ֵר ֶ‬ ‫נִ דּ וֹ ן ְ ּבמוֹ ָתרוֹ ת‪ .‬וְ כָ ל ַה ּ ִמ ׁ ְש ּ ָפ ִטים ֵהן ִמן ַה ּמ ַֹח‪ּ ִ ,‬ב ְב ִחינַ ת ְ(מלָ כִ ים א ג)‪" :‬וַ ִ ּי ְירא ּו ִמ ּ ְפנֵ י ַה ּ ֶמלֶ ְך ִּכי ָרא ּו ִּכי ָחכְ ַמת‬ ‫ֹלקים ְ ּב ִק ְרבּ וֹ לַ ֲעשֹוֹ ת ִמ ׁ ְש ּ ָפט"‪ .‬וְ ַה ּמ ַֹח‪ ,‬הוּא לְ ִפי ַה ּ ָמזוֹ ן‪ּ ,‬וכְ ׁ ֶש ַה ּגוּף נָ ִקי‪ֲ ,‬אזַ י ַה ּמ ַֹח ָ ּברוּר‪ ,‬וַ ֲאזַ י יָ כוֹ ל לְ הוֹ ִציא‬ ‫ֱא ִ‬ ‫ִמ ׁ ְש ּ ְפ ֵטי ֱא ֶמת‪ַ ,‬הנְ ָהגוֹ ת יְ ׁ ָשרוֹ ת‪ֲ .‬א ָבל ְּכ ׁ ֶש ִּנדּ וֹ ן ְ ּבמוֹ ָתרוֹ ת‪ַ ,‬על ְי ֵדי ּ ְפגַ ם ֱאמ ּונַ ת ֲחכָ ִמים ַּכ ַּנ"ל‪ֲ ,‬אזַ י עוֹ לִ ים‬ ‫ֲע ׁ ָשנִ ים ְסרו ִּחים ֶאל ַה ּמ ַֹח‪ ,‬ו ְּמ ַע ְר ְ ּב ִבים ו ְּמ ַבלְ ְ ּבלִ ין דַּ ְע ּתוֹ ‪ .‬וַּ ֲאזַּ י ֵּאינוֹ יָ כוֹ ל לְ הוֹ ִציא ִמ ׁ ְש ְפ ֵּטי ֱא ֶמת‪.‬‬ ‫עה כמו שביאר רביז"ל שם בהמשך‪ ,‬וז"ל‪ :‬וְ דוֹ ֵאג‪ַ ,‬על ְי ֵדי ׁ ֶש ִּל ּמוּדוֹ ָהיָ ה ִמ ְ ּב ִחינַ ת ֵא ּל ּו ַה ּמוֹ ָתרוֹ ת‪ּ ִ ,‬ב ְב ִחינַ ת‬ ‫ַה ֶּנ ֱא ָמר ְ ּב דוֹ ֵאג ׁ ְ‬ ‫(שמו ֵּאל א כ"א)‪" :‬וְ ׁ ָשם ִא ׁיש ֵמ ַע ְב ֵדי ׁ ָש אוּל נֶ ֱע ָצר לִ ְפנֵ י ה' ו ׁ ְּשמוֹ דּ וֹ ֵאג" וְ כוּ' ו ֵּפ ֵר ׁש ַר ׁ ִש"י‪' :‬עוֹ ֵצר‬ ‫לב | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫לכן באמת צריך לדבר רבות מגדולת הרבי‪ ,‬כדי שתהיה לנו אמונה ברבי‪.‬‬ ‫כל "דיבור" של הרבי שיצא מפיו הקדוש הוא "דיבור" לעכשיו‪ ,‬ולעתיד לבוא‪,‬‬ ‫ו"לאחר התחייה"‪.‬‬ ‫אתה יודע "דיבור" מהרבי? אתה הולך בדרכו של הרבי? עליך לציית לרבי!‬ ‫להיכנס מחדש לחדר‬ ‫רבי נתן נענה פעם ואמר‪" :‬דער רבי לערנט מיט אונז ק ַמץ אלף!" – "הרבי לומד‬ ‫איתנו קמץ אלףעו!"‪.‬‬ ‫מה טמון ב'דיבור' הזה? מה זה 'קמץ אלף'? 'קמץ אלף' הוא 'דיבור' שמלמדים את‬ ‫הילד בעת שהוא מתחיל ללכת ל'חדר'‪ .‬לנו נדמה‪" :‬אנחנו כבר חסידים ותיקים‪ ,‬אנחנו‬ ‫כבר לומדים גמרא‪ ,‬אנחנו כבר לומדים ש"ס" – "לא‪ ,‬הרבי מלמד אותנו 'קמץ אלף'!"‪.‬‬ ‫אנחנו עכשיו מתחילים ללכת לחדר; כמו ילד – 'קמץ אלף'!‬ ‫רבי נתן אמר לנו‪" :‬תתחיל ללכת לחדר; אם נדמה לך שאתה כבר תלמיד ותיק‪ ,‬אני‬ ‫אומר לך – לא‪ ,‬הרבי מלמד אותנו 'קמץ אלף'!"‪ .‬ולא רק בהתחלה‪ ,‬אלא תמיד כך‪.‬‬ ‫תיכנס ל"חדר" של הרבי כמו ילד שמתחיל ללמוד 'קמץ אלף'‪ ,‬עם התקרבות חדשה‪,‬‬ ‫מחדש‪' ,‬קמץ אלף' – כך לומד איתנו הרבי‪.‬‬ ‫זה נקרא – 'התחדשות'‪ .‬התחדשות כזו כאילו עכשיו אתה מתחיל ללכת‪ ,‬עכשיו‬ ‫אתה מתקרב‪ ,‬רק עכשיו נודע לך מהרבי ואתה לומד איתו 'קמץ אלף'!‬ ‫זהו 'דיבור'!‬ ‫ַע ְצמוֹ וְ כוּ' לַ ֲעסֹק ַ ּב ּתוֹ ָרה'‪ִּ .‬כי לִ ּמוּדוֹ ָהיָ ה ִמ ְ ּב ִחינַ ת ֲע ִצירוּת‪ּ ְ ,‬ב ִחינַ ת מוֹ ָתרוֹ ת‪ַ .‬על ְי ֵדי זֶ ה‪ֹ ,‬לא ָהיָ ה מוֹ ִציא‬ ‫ִמ ִּל ּמוּדוֹ ִמ ׁ ְש ּ ְפ ֵטי ֱא ֶמת‪ַ ,‬רק ִמ ׁ ְש ּ ָפט ְמ ֻע ָ ּקל‪ .‬וְ ַעל ֵּכן ָהיָ ה דָּ ן ׁ ֶש ֵאין דָּ וִ ד ָראוּי לָ בוֹ א ְ ּב ָק ָהל ( ְי ָבמוֹ ת ע"ו‪ ,):‬וְ זֶ ה‬ ‫ָהיָ ה‪ַ ,‬על יְ ֵדי ׁ ֶש ִּל ּמוּדוֹ ָהיָ ה ִמ ּמוֹ ָתרוֹ ת ַּכ ַּנ"ל‪.‬‬ ‫עו עיין שיש"ק (חדש) ח"ב‪ ,‬אות רנ"ז; גם עיין עלים לתרופה במכתב מיום ו' בלק שנת ת"ר‪ :‬ו ֶּב ֱא ֶמת ְצ ִריכִ ין‬ ‫לְ ַה ְת ִחיל לִ לְ מֹד ִע ּ ְמ ָך וְ ִעם ֻּכ ָּלנ ּו ֵמ ָח ָד ׁש ָק ֵּמץ ָאלֶ ף‪ּ ְ .‬בכָ ל ּתוֹ ָרה וְ תוֹ ָרה ׁ ֶש ִ ּג ָּלה הוּא זִ כְ רוֹ נוֹ לִ ְב ָרכָ ה‪ .‬וְ ַת ְת ִחיל‬ ‫ֵמ ָח ָד ׁש ַמ ּ ָמ ׁש ָק ֵּמץ ָאלֶ ף ְ ּב ַה ּתוֹ ָרה ִּכי ְמ ַר ֲח ָמם ְינַ ֲהגֵ ם‪ ,‬וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | לג‬ ‫זוהי ההתקרבות לרבי‪ ,‬הוא מתחיל ללמוד איתך 'קמץ אלף'‪.‬‬ ‫הלא אני כבר יודע כל כך הרבה שיחות‪ ,‬אני מלא במאות שיחות‪ ,‬אני כבר יודע כל‬ ‫כך הרבה – "לא‪ ,‬מתחילים ללמוד 'קמץ אלף'!"‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬כאשר רבי יודל נכנס ל רבי; רבי יודל‪ ,‬אדם כה גדול‪ ,‬תלמידו של רבי פנחס‬ ‫מקוריץ ‪ -‬וכי דבר קטן הוא רבי פנחס מקוריץ?! א געוואלד! הרבי התבטא עליו‪" :‬ער‬ ‫איז געווען א שטיק צייט א 'חד בדרא'!" ‪" -‬במשך תקופה הוא היה 'חד בדרא'עז!"‪.‬‬ ‫הרי שרבי פנחס מקוריץ היה גדול במעלה לאין ערוך ‪ ,‬ורבי יודל היה תלמידו של‬ ‫רבי פנחס‪ ,‬והוא היה מבוגר מהרבי בשש‪-‬עשרה‪/‬שבע‪-‬עשרה שנים‪ .‬רבי פנחס מקוריץ‬ ‫נפטר בשנת תקנ"א‪ .‬ורבי יודל היה חתנו של רבי לייב מסטרטיניץ‪.‬‬ ‫רבי לייב היה כל כך גדול ומופלג במעלה‪ .‬ראיתי מסופר‪ ,‬גזרו איזה גזירה על‬ ‫היהודים‪ ,‬גזירה נוראה‪ ,‬והבעל שם טוב הקדוש אמר שהוא חייב להצטרף יחד עם רבי‬ ‫לייב מסטרטיניץ כדי לבטל את הגזירה‪.‬‬ ‫בשעה שנסע לארץ ישראל נענה רבי לייב ואמר; הוא נפטר על הספינה; הוא אמר‪:‬‬ ‫"אילו חתני היה כאן‪ ,‬הוא לא היה מניח לי להסתלק מן העולםעח!"‪.‬‬ ‫רואים אנו אפוא‪ ,‬שאם רבי לייב התבטא כך‪ ,‬הרי שרבי יודל היה אדם גדול מאד‪,‬‬ ‫וכל זה היה טרם התקרבותו לרבי‪ .‬הוא היה גדול מאוד‪ ,‬קדוש‪ ,‬איש אלוקים‪ .‬והוא נכנס‬ ‫לרבי בגדולות‪" :‬יורינו רבינו דרך לעבודת ה'!"‪ .‬הרבי לא רצה לסבול זאת‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬ ‫"לדעת בארץ דרכך?! עט"‪.‬‬ ‫מה טמון במילה הזו? כדי להיות 'מקורב' לרבי זה לא בדרך של "יורינו רבינו דרך‬ ‫לעבודת ה'"‪ ,‬שכן זהו סוג של גדלות‪ .‬להיכנס לרבי פירושו ‪ -‬פשוט להיכנס ‪' -‬אני רוצה‬ ‫ללמוד קמץ‪-‬אלף!'‪.‬‬ ‫עז חיי מוהר"ן אות תקנ"ג‪.‬‬ ‫עח חיי מוהר"ן אות תרי"א‪.‬‬ ‫עט שיחות הר"ן אות רצ"ב; כוכבי אור ‪ -‬אנשי מוהר"ן אות רכ"ג‪.‬‬ ‫לד | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫הרבי ראה שרבי יודל אינו יכול להיות מקורב כמו שהרבי חפץ; הוא הרי בעצמו‬ ‫גדול‪ ,‬בעצמו צדיק‪ ,‬בעצמו איש אלוקים‪ ,‬הוא יודע מה מתרחש בשמים‪ .‬וכשהוא נכנס‬ ‫לרבי כדי שהרבי יורה לו דרך בעבודת ה'‪ ,‬אין זו 'התקרבות'‪ .‬הרבי דחה אותו ‪' -‬לדעת‬ ‫בארץ דרכך?!' ‪ -‬ושאר כל ה שיחות המובאות שם בעניין התקרבותו‪ .‬רק לאחר מכן‬ ‫הוא הפך למקורב‪.‬‬ ‫אנחנו מדברים כאן אפילו על אנשים כה גדולים‪ ,‬צדיקים קדושים כאלה‪.‬‬ ‫בזמן המחלוקת התבטא רבי נתן‪" :‬וואס הערן מיר זיי? דא זיצט ביים טיש איינער‬ ‫וואס הערט דעם כרוז פון 'ישובו רשעים לשאולה'" ‪" -‬מה אנו שומעים אותם בכלל?‬ ‫כאן בשולחן יושב אחד ש שומע את הכרוז של 'ישובו רשעים לשאולה'פ"‪.‬‬ ‫כתוב ב"זוהר הקדושפא"‪ ,‬שבמוצאי שבת יוצא כרוז‪" :‬ישובו רשעים לשאולה"‪ .‬רבי‬ ‫נתן העיד על רבי יודל שהוא שומע את ה'כרוז' הזה‪.‬‬ ‫נו ‪ ,‬הרי שהוא היה אדם נעלה‪ ,‬איש אלוקים‪ ,‬מופלג במעלה‪ .‬אך בעניין ההתקרבות‬ ‫לרבי צריך להיכנס לחדר‪ ,‬להיכנס פנימה‪' ,‬להתחיל קמץ‪-‬אלף'‪ .‬וזה נוהג אפילו אצל‬ ‫אנשים רמי מעלה שכאלה‪.‬‬ ‫ההתקרבות לצדיק צריכה להיות עם התחדשות בכל יום! מההתחלה! מהיום! היום‬ ‫אני מתקרבפב ‪ ,‬היום אני רוצה להתקרב! "מה הוא אומר?" "מה הוא אומר?" – זוהי‬ ‫המשמעות של "התקרבות"‪ .‬כשם שהקדוש ברוך הוא רוצה שכל דיבור (מהתורה) יהיה‬ ‫חדש בעיניך‪" ,‬בכל יום יהיו בעיניך כחדשיםפג"‪ ,‬כך הוא רוצה גם כלפי הצדיק; אם‬ ‫אתה תלמיד "ישן"‪ ,‬זה לא טוב‪ ,‬לא תצליח לקבל‪.‬‬ ‫פ תהלים ט‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫פא פר' ויקהל דף ר"ז ע"א‪.‬‬ ‫פב עיין חיי מוהר"ן אות תל"ז‪ּ :‬טוֹ ב ׁ ֶש ּי ַ‬ ‫ֹאמר ָה ָא ָדם ִ ּב ׁ ְש ַעת ַה ִה ְתבּ וֹ ְדדוּת ְּכ ׁ ֶש ּ ִמ ְתבּ וֹ ֵדד ֵ ּבינוֹ לְ ֵבין קוֹ נוֹ ‪ ,‬י ַ‬ ‫ֹאמר‬ ‫ַה ּיוֹ ם ֲאנִ י ַמ ְת ִחיל לִ דָּ ֵבק ְ ּב ָך‪ .‬וְ יַ ֲע ֶשֹה ְ ּבכָ ל ּ ַפ ַעם ַה ְת ָחלָ ה‪ִּ ,‬כי ָּכל ַה ַה ְמ ׁ ָשכוֹ ת הוֹ לְ כִ ין ַא ַחר ַה ַה ְת ָחלוֹ ת‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫פג רש"י דברים כו‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | לה‬ ‫יש שיחה מהרבי‪" :‬ווען מען דערמאנט זיך אין מיר‪ ,‬איז מען 'כקטן שנולד'!" ‪-‬‬ ‫"תכף כשנזכרים בי‪ ,‬נעשים כקטן שנולד!"‪.‬‬ ‫נמצא שעניינו של הרבי הוא כוח כזה‪ ,‬ממש כמי שנולד היום‪ ,‬וזה עוד יותר מ'קמץ‬ ‫אלף'!‬ ‫"תכף כשנזכרים בי" – אמר הרבי – "נעשים כקטן שנולד!"‪.‬‬ ‫כל עניינו של הרבי היה החשיבות של ה"התחדשות"‪.‬‬ ‫זוהי כל מהות ההתקרבות שלנו‪ :‬כששוכבים לישון‪ ,‬מבקשים מהשם יתברך שנזכה‬ ‫לקום; בכל תנועה ותנועה – לקיים את העצה הזו‪ ,‬לקיים את העצה הזו – זה עתה אני‬ ‫שומע אותה‪.‬‬ ‫לא מקנא!‬ ‫רבי נתן דיבר פעם שיחה על כך שעל כל דבר צריך לבקש‪ ,‬אפילו על צדקה; לפני‬ ‫שנותנים צדקה צריך גם כן לבקש‪ ,‬גם על זה צריך "התבודדותפד"‪.‬‬ ‫ורבי איצ'ה (בנו של מוהרנ"ת) היה נותן צדקה לרבי מרדכי‪ ,‬שהתגורר שם בטולטשין;‬ ‫הוא היה יהודי ירא שמים גדול‪ ,‬מאנשיו של רבי נתן‪ ,‬והוא היה נותן לו צדקה‪.‬‬ ‫כאשר הוא הכין לעצמו מלבוש‪ ,‬הוא הכין גם לו מלבוש‪ .‬לרבי איצ'ה מעולם לא‬ ‫היה מעיל פרווה‪ ,‬משום שהיה עליו לתפור שניים‪ ,‬ושניים לא היה באפשרותו לתפור;‬ ‫הוא תמיד נהג לתת צדקה לרבי מרדכי‪.‬‬ ‫שאל ר' איצ'ה‪" :‬אבא‪ ,‬אם אני נותן למרד כי'לה צדקה‪ ,‬אני צריך התבודדות על‬ ‫זה?!" ‪ -‬כך הוא שאל אותו‪( .‬ענה לו מוהרנ"ת‪" ):‬זאג איך דיר נאכאמאל; האסטו‬ ‫פד עיין ליקוטי הלכות הל' שבועות ה"ב אות ל"ד‪ :‬וְ ַעל ֵּכן ְמצו ִיים ַּה ְר ֵּבה ָטעו ִתים ְמאֹד ְבנוֹ ְתנֵּ י ַּה ְצ ָד ָקה‪,‬‬ ‫ֹאמר ָּכל ַה ָ ּבא לִ ְק ּפֹץ‬ ‫ְּכמוֹ ׁ ֶש ָא ְמר ּו ַרזַ "ל ׁ ֶש ֵאין זוֹ כִ ין ְ ּבנָ ֵקל לִ ֵּתן ְצ ָד ָקה לְ ֶה ָהגוּן‪ְּ .‬כמוֹ ׁ ֶש ָא ְמר ּו ַרזַ "ל‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ָמא ּת ַ‬ ‫ֹלקים וְ כוּ'‪ִּ ,‬כי ֵאינָ ם ְמצ ּו ִיים לִ זְ כּ וֹ ת ִעם ְמ ֻה ָ ּגנִ ים‪ַ ,‬ע ֵ ּין ׁ ָשם ְ ּב ֵפרו ּׁש‬ ‫קוֹ ֵפץ? ַּתלְ מוּד לוֹ ַמר‪ַ ,‬מה ָ ּי ָקר ַח ְסדְּ ָך ֱא ִ‬ ‫ַר ׁ ִש"י‪ַ .‬על ֵּכן ְצ ִריכִ ין לְ ִה ְת ַּפ ֵּלל ַּה ְר ֵּבה לִ ְפנֵּ י ה' ִי ְת ָב ַּר ְך לִ זְ כוֹ ת לְ ַּק ֵּים ִמ ְצוַּ ת ְצ ָד ָקה ָכ ָראוי ׁ ֶש ִ ּיזְ ֶּכה לִ ֵּתן לְ ֶה ָהגוּן‬ ‫ֶ ּב ֱא ֶמת‪ .‬וְ ַהכּ ֹל ָּתלוּי ְ ּב ָה ֱא ֶמת ׁ ֶש ְ ּבלִ בּ וֹ ׁ ֶש ּ ִמי ׁ ֶש ַּכ ָ ּונָ תוֹ ְרצ ּויָ ה לַ ׁ ּ ָש ַמ ִים ֶ ּב ֱא ֶמת ְיזַ ֵּכה ּו ה' ִי ְת ָ ּב ַר ְך ׁ ֶש ִ ּי ֵּתן לַ ֲענִ ִ ּיים‬ ‫ית ֵ ּקן ַעל ְי ֵדי ַה ְ ּצ ָד ָקה ַה ְר ֵ ּבה‪.‬‬‫ֲהג ּונִ ים וִ ַ‬ ‫לו | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫התבודדות ‪ -‬בין איך דיר מקנא‪ ,‬אז נישט ‪ -‬בין איך דיר נישט מקנא!" ‪" -‬אני אומר‬ ‫לך שוב; אם יש לך התבודדות ‪ -‬אני מקנא בך‪ ,‬אם לאו ‪ -‬אינני מקנא בך!"‪.‬‬ ‫לאחר מכן יצא כך שנהיה פירוד ביניהם – בין רבי איצ'ה ורבי מרדכי‪ .‬אמר רבי‬ ‫איצ'ה כך‪" :‬לעולם לא הייתי רב עם רבי מרדכי'לה‪ ,‬אלא כדי שאראה שמה שאבא‬ ‫אומר הוא אמת!"‪.‬‬ ‫עניין ה'התבודדות'‪ ,‬זהו מין 'כלי' כזה לעבודת ה'‪ ,‬מין 'פתח' כזה‪ ,‬זה פותח את‬ ‫ה'פתח' לכל דברפה‪.‬‬ ‫כאשר אני הולך לעש ות דבר מה‪ ,‬מדוע אני צריך 'התבודדות'? הלא אני הולך לקיים‬ ‫מצווה? אינני עובר עבירה? לא‪' ,‬אם י היה לך התבודדות עם יישוב הדעת ‪ -‬אני מקנא‬ ‫בך‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬אינני מקנא בך!' אינני מקנא בך!‬ ‫אני זוכר שחמי עליו השלום חלה פעם מאוד‪ .‬הוא הרי היה עני‪ ,‬הוא שהה אצלי‬ ‫בבית‪ ,‬וגם ל י עצמי לא היה כלום‪ .‬נסעתי לאומן – באותם ימים עדיין גרתי בקיבליטש‬ ‫‪ -‬לרבי אייזיק (אייזנשטיין‪ ,‬מאומן) ‪ ,‬זה שבנה שם את בית הכנסת; רבי אייזיק היה "שם‬ ‫דבר"‪.‬‬ ‫(וביקשתי ממנו‪" ):‬רבי אייזיק‪ ,‬חמי כל כך חולה‪ ,‬וגם אני עני ואביון‪ ,‬אין לי כלום משל‬ ‫עצמי!"‪.‬‬ ‫הוא נתן לי תרומה‪ ,‬תרומה יפה‪ .‬אבל אני חשבתי שהוא ייתן לי יותר‪ ,‬אני מבקש‬ ‫הרי עבור חמי‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪" :‬רבי אייזיק‪ ,‬אולי כבודו צריך לתת יותר?" כך שאלתי אותו‪ .‬והוא ענה‬ ‫לי בזה הלשון‪" :‬בכל יום יש לי התבודדות‪ ,‬ויש לי התבודדות גם על ענייני צדקה!"‪.‬‬ ‫כבר לא הוספתי לדבר איתו‪.‬‬ ‫יהודי ש אומר מילים כאלו‪" ,‬יש לו התבודדות על צדקה"‪ ,‬עם יהודים כאלו אי אפשר‬ ‫להתווכח ‪ -‬היה לו התבודדות גם על צדקה‪.‬‬ ‫פה עיין ליקוטי מוהר"ן תניניא סי' קי"א‪ַ :‬על יְ ֵדי ְּת ִפ ָּלה ְיכוֹ לִ ין לָ בוֹ א לַ כּ ֹל‪ ,‬לְ כָ ל טוּב‪ ,‬לְ תוֹ ָרה וַ ֲעבוֹ ָדה ּולְ כָ ל‬ ‫ַה ְ ּק ֻד ׁ ּשוֹ ת ּולְ כָ ל ָה ֲעבוֹ דוֹ ת ּולְ כָ ל ַה ּטוֹ בוֹ ת ׁ ֶש ְ ּבכָ ל ָהעוֹ לָ מוֹ ת; גם עיין שם סי' ק"א‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | לז‬ ‫זהו איזה מין "הילוך"‪ ,‬דרך שמנהיגה את האדם‪ ,‬זה מוביל אותו כך שהוא הולך‬ ‫בדרך הנכונה‪ .‬והוא באמת יכול לקוות להשם יתברך שהוא אכן הולך בדרך הישרה‪,‬‬ ‫שהרי הוא מבקש מהשם יתברך ; לא מדובר חלילה על דברים רעים‪ ,‬אלא אפילו על‬ ‫דבר טוב ‪ -‬כשאני מדבר על כך מקודם עם השם יתברך‪ ,‬אזי השם יתברך מוליך אותי‬ ‫בדרך הישרה בעניין הזהפו‪.‬‬ ‫אני אפעל עם הבעלי‪-‬בתים‬ ‫יש לנו עצות יקרות כל כך‪ ,‬רפואות יקרות כל כך‪ ,‬ורואים הרי אילו מין 'אנשים‬ ‫כשרים' נעשו אותם יהודים שהשתמשו ברפואות הללו‪.‬‬ ‫אני לא מדבר על האנשים הידועים‪ ,‬על הגדולים מאנשי שלומינו‪ ,‬אלא אפילו הבעלי‬ ‫בתים היו 'אנשים כשרים' כל כך ‪ ,‬יהודים יקרים ונעימים כל כך שזה היה פלא‪ ,‬וכל‬ ‫זאת רק משום שהיה להם 'התבודדות'‪ ,‬היו להם שיעורים קבועים רבים‪ .‬בעל הבית‬ ‫פשוט ועבודת ה' שלו היתה נודפת ריח‪...‬‬ ‫הייתי שם בבאבריניץ‪ ,‬עיירה‪ ,‬היו שם כמה מאנשי שלומנו‪ ,‬אני לא יודע אם היה‬ ‫שם מניין‪ ,‬הם היו בעלי צדקה גדולים ומתבודדים גדולים‪ ,‬הם היו מאנשיו של ר'‬ ‫אברהם ר' נחמן'ס‪ .‬הייתי שם‪ ,‬כמה פעמים הייתי שם‪.‬‬ ‫מגיע ה זמן 'בין מנחה למעריב'‪ ,‬אנחנו יושבים ומדברים יחד מהרבי‪ .‬אני שואל שם‪,‬‬ ‫"איפה איציק?" היה לנו שם חסיד אחד בשם איציק‪" .‬איפה איציק?" – "הוא תיכף‬ ‫ייכנס!"‪.‬‬ ‫הוא נכנס עם עיניים דומעות‪ ...‬סוחר!‬ ‫כבר הבנתי‪ ,‬הם כבר ידעו ש"הוא תיכף יבוא"‪ ,‬סוחרים עם עיניים דומעות‪...‬‬ ‫פו עיין ליקוטי הלכות הל' סימני בהמה וחיה טהורה ה"ד אות כ"ד‪ִ :‬מי ׁ ֶש ּ ִמ ְס ַּת ֵּכל ְ ּבכָ ל דָּ ָבר ַעל ֶע ֶצם ָה ֱא ֶמת‬ ‫ֵאין ְיכוֹ לִ ין לְ ַה ְטעוֹ תוֹ לְ עוֹ לָ ם‪ ,‬וַ ֲא ִפ ּל ּו ִאם לִ ְפ ָע ִמים ַמ ְט ִעין ו ְּמ ַר ּ ִמין אוֹ תוֹ ֵאינוֹ נֶ ֱח ׁ ָשב ְ ּב ׁ ֵשם ַה ַה ְט ָע ָאה ְּכלָ ל‬ ‫וכו' עיי"ש בפנים‪.‬‬ ‫לח | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫הייתי פעם בבאבריניץ אצל רבי מרדכי‪ ,‬הוא היה קצת יותר אמיד‪ ,‬לא עשיר גדול‬ ‫אבל בעל יכולת‪ ,‬והייתי האורח שלו‪ .‬ואיציק רצה שאוכל גם אצלו סעודה אחת‪,‬‬ ‫שאהיה אצלו לפחות פעם אחת‪ ,‬ממש רבו עליי‪.‬‬ ‫הוא אמר לרבי מרדכי‪" :‬תן לי גם לארח אותו!" ‪" -‬להוציא אורח מהבית שלי?!"‪.‬‬ ‫"לקחת ממני אורח?!" ‪ -‬הו‪ ,‬אש!‬ ‫בקושי הצליח לשכנע אותו שבמוצאי שבת אוכל להתארח אצלו‪ ,‬אצל איציק‪.‬‬ ‫הלכתי לאיציק‪ ,‬אכלתי אצלו סעודת מלווה מלכה ושכבתי לישון‪ .‬כשהגיעה שעת‬ ‫חצות‪ ,‬היה אצלו ממש בית מדרש; היו לו כמה בחורים‪ ,‬זה בפינה הזו וזה בפינה ההיא‪,‬‬ ‫ממש בית מדרש!‬ ‫והוא היה סוחר‪ ,‬סוחר גלנטריה (מוצרי סדקית ותפירה) ‪ ,‬הוא היה יהודי נעים‪ ,‬יהודי‬ ‫ששפך דמעות בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫יש סיפור שהרבי סיפר לבתופז‪" :‬סוחרי אוסטראה ופרנסי אוסטראה"‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬אלו היו הסוחרים של הרבי!‬ ‫הלא כך אמר הרבי‪ " :‬איך וועל אויספירן מיט די בעלי־בתים אזוי ווי איך פיר‬ ‫אויס מיט די חסידים!" ‪" -‬אני אפעל ואגמור עם בעלי הבתים כפי שאני פועל עם‬ ‫החסידיםפח!"‪.‬‬ ‫הרי הרבי התבטא פעם על רבי שמואל טעפליקער‪" :‬הוא 'נכנס ויצא בשלום'"!‪.‬‬ ‫הוא היה יהודי בעל הבית‪ .‬הוא נסע עם הרבי בנסיעה שארכה שנה תמימהפט‪.‬‬ ‫רבי נתן עמד משתומם‪( .‬ענה לו רבנו‪" ):‬איך מיין אין זיין בחינה!" ‪" -‬כוונתי היא‬ ‫בבחינה שלו!"‪.‬‬ ‫פז עיין תוכן הסיפור באריכות בשיש"ק (חדש) ח"א אות תקכ"ח‪ -‬תקכ"ט; ובטעם זקנים קונטרס קל"ב‪.‬‬ ‫יך אוֹ תוֹ ְ ּב ֶד ֶר ְך ׁ ֶשל ַצדִּ יק‬ ‫פח עיין חיי מוהר"ן אות שי"ד‪ָ ׁ :‬ש ַמ ְע ִּתי ִ ּב ׁ ְשמוֹ ׁ ֶש ָא ַמר‪ַ :‬ה ּ ָפחוּת ׁ ֶש ַ ּב ֲאנָ ׁ ַשי ֲאנִ י מוֹ לִ ְ‬ ‫ָ ּגדוֹ ל ְמאֹד וְ כוּ' וִ ַיק ֵּנא ְמאֹד ֶאת ַה ְמק ָֹר ִבים ֵאלָ יו וכו'‪.‬‬ ‫פט עיין חיי מוהר"ן אות קי"ח ואות קנ"א‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | לט‬ ‫בעל הבית ‪ -‬שהוא 'נכנס ויצא בשלום' ‪ -‬הרי הוא פועל ועושה טוב!‬ ‫כאלו בעלי בתים היו אצל הרבי‪ ,‬הם עשו כל כך טוב‪ .‬מדוע? בגלל שהם צייתו לרבי‬ ‫לפי ערכם!‬ ‫אתה החולה – לא הרופא‪...‬‬ ‫האדם צריך פשוט להתבטל לצדיק; הלא אני מקורב אליו‪ ,‬הבה נציית לו‪ ,‬הבה‬ ‫נתבטל אליו ‪ -‬כפי שהוא מלמד אותי וכפי שהוא מנהיג אותי‪ .‬מדוע עלי לאמץ לעצמי‬ ‫דרך משלי? הלא אני מקורב אליו‪ ,‬ובדרך בה הוא מנהיג אותי עלי לציית לו‪ .‬הוא מכיר‬ ‫אותי טוב יותר ממה שאני מכיר את עצמי‪ ,‬והוא יודע לתת לי רפואות יותר ממה שאני‬ ‫יודע בעצמי‪ ,‬אם כן מדוע עלי ללכת עם השכל שלי?!‬ ‫לרבי נתן עזר השם יתברך עם המחשבה הזו‪ ,‬וברגע שזכה להכיר את הרבי‪ ,‬הניח‬ ‫את כל מוחו ושכלו בצד‪" :‬איני יודע מ‪-‬א‪-‬ו‪-‬מ‪-‬ה; אני שומע דיבור מהרבי ‪ -‬זה השכל‬ ‫שליצ!"‪.‬‬ ‫בעת התקרבותו ל רבי‪ ,‬הוא כבר היה שמונה שנים חתן אצל הגאון הגדול רבי דוד‬ ‫צבי‪ ,‬והוא כבר היה גאון‪ ,‬הוא כבר היה הכל ‪ -‬גדול וצדיק‪ .‬אולם כאשר הגיע לרבי‪,‬‬ ‫עזר לו השם יתברך והוא הבין ש אצל הרבי עליו להניח לגמרי את כל מה שידע‪.‬‬ ‫בדומה לרבי זירא‪ ,‬שכאשר הגיע לארץ ישראל ללמוד אצל רבי יוחנןצא‪ ,‬התענה מאה‬ ‫תעניות כדי שישכח את ה'תלמוד בבלי'‪ .‬נשאלת השאלה‪ :‬וכי יעלה על הדעת שרבי‬ ‫זירא באמת שכח את התלמוד הבבלי?! הרי הוא נכנס מיד לישיבה של רבי יוחנן והיה‬ ‫תלמידו של רבי יוחנן‪ ,‬וכי שכח את התלמוד הבבלי?!‬ ‫אלא שטמון כאן סוג של אמת‪ :‬רבי זירא ראה ש'תורת ארץ ישראל' היא תורה מסוג‬ ‫אחר ; אמנם אותה הלכה ואותה תורה‪ ,‬אך זהו משהו אחר לגמרי‪ ,‬אמת מסוג אחר!‬ ‫צ עיין שיש"ק (חדש) ח"ב אות קמ"ז‪.‬‬ ‫צא בבא מציעא דף פ"ה ע"א‪.‬‬ ‫מ | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫אכן בתורה ע"א (תניינא) ‪" -‬חבלים נפלו לי בנעימים"‪ ,‬מביא שם הרבי את דברי‬ ‫ה'מדרש' על הפסוקצב‪" :‬וזהב הארץ ההיא טוב"‪ ,‬אומר המדרשצג‪" :‬אין תורה כתורת‬ ‫ארץ ישראל"‪" ,‬אין חכמה כחכמת ארץ ישראל"‪.‬‬ ‫וכי לארץ ישראל יש תורה אחרת? וכי יש לנו תורה אחרת? יש אצלנו חכמה‬ ‫אחרת? אלא שרבי זירא ראה שיש כאן משהו ‪ - -‬ולכן התענה מאה תעניות כדי לשכוח‬ ‫את התלמוד הבבלי‪.‬‬ ‫יש מין 'אמת' כזה שנקראת 'תורת ארץ ישראל'‪ ,‬וזהו העניין של 'אין תורה כתורת‬ ‫ארץ ישראל' ו'אין חכמה כחכמת ארץ ישראל'‪.‬‬ ‫כמו כן הוא אצל הצדיק‪ :‬אותה מצווה שאתה מקיים‪ ,‬ממש אותה מצווה – אם‬ ‫תציית לצדיק‪ ,‬היא תהיה מצווה אחרת לגמרי‪ .‬מדוע? כי מן הסתם דיברת עם השם‬ ‫יתברך לפני כן; ממילא‪ ,‬התפילין שאתה מניח הן תפילין אחרות‪ ,‬הציציות הם אחרות‪,‬‬ ‫זה משהו אחר לגמרי‪.‬‬ ‫אנו יודעים זאת‪ ,‬ברוך ה' יש לנו אמונה ברבי; הביטול הזה לצדיק הוא לטובתי‪ ,‬הלא‬ ‫זוהי טובתי 'בזה ובבא'!‬ ‫לזכות ל'ביטול' זה דבר קשה מאוד; לשם כך צריכים לדבר הרבה אחד עם חברו‪,‬‬ ‫וללמוד ספרי רבנו‪ ,‬להתחבר עם חברים‪ ,‬לדבר על כך‪ ,‬ולהחדיר זאת פנימה – "הנה‪,‬‬ ‫כי זה הוא זה!"‪" ,‬זהו התיקון שלך!"‪ .‬אחרי שזכית והתוודעת (מהאור)‪ ,‬החזק ולך בדרכו‪,‬‬ ‫ציית לו‪ ,‬הקשב! אתה מעצמך אינך יודע דבר‪ ,‬תעשה רק מה שהוא אומר‪.‬‬ ‫באחת התורותצד‪ ,‬מביא הרבי משל לחולה שמגיע לרופא אך חפץ שהרופא ייתן לו‬ ‫תרופות כפי 'שהוא' מבין‪" – ...‬הרופא יודע טוב ממך!"‪.‬‬ ‫צב בראשית ב‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫צג בראשית רבה טז‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫צד ליקוטי מוהר"ן סי' קס"ד‪ ,‬וזל"ש‪ :‬לְ ִענְ יַ ן ִס ּפו ֵּרי דְּ ָב ִרים ׁ ֶשל ַה ַ ּצדִּ יק ָה ֱא ֶמת‪ .‬לְ ָמ ׁ ָשל‪ :‬רוֹ ֵפא ׁ ֶש ֶּנ ֱחלָ ה וְ ֻהכְ ַרח‬ ‫אק ֶטיר ַה ָ ּגדוֹ ל‪ ,‬וְ ָהרוֹ ֵפא רוֹ ֶצה ׁ ֶש ִ ּי ֵּתן לוֹ ְרפוּאוֹ ת ְּכ ִפי ַמה ׁ ּ ֶש הוּא יוֹ ֵד ַע‪ ,‬לְ הוֹ ִציא לוֹ‬ ‫לִ ְמסֹר ֶאת ַע ְצמוֹ לְ יַ ד ַהדָּ ְ‬ ‫ְ‬ ‫אק ֶטיר יוֹ ֵד ַע ְרפוּאוֹ ת ְי ָק ִרים וַ ֲח ׁשו ִּבים ׁ ֶש ָ ּצ ִריך לִ ֵּתן לוֹ ‪ֵּ .‬כן ִיזְ דַּ ּ ֵמן‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּיבוֹ א ִא ׁיש‬ ‫ׁ ֵשן ּולְ גַ ְּלחוֹ ‪ֲ ,‬א ָבל ַהדָּ ְ‬ ‫לְ ַה ַּתלְ ִמיד ָחכָ ם וְ ַצדִּ יק ַהדּ וֹ ר‪ֶ ׁ ,‬שהוּא רוֹ ֵפא ֳחלִ י ַה ְּנ ָפ ׁשוֹ ת‪ ,‬וְ רוֹ ֶצה ׁ ֶש ִ ּי ֵּתן לוֹ ַה ַ ּצדִּ יק ְרפוּאוֹ ת‪ַ ,‬היְ נוֹ ַהנְ ָהגוֹ ת‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | מא‬ ‫האדם מגיע לצדיק – אך רוצה לנהוג כפי 'שהוא' רוצה; "הרי הוא מכיר אותך טוב‬ ‫יותר"; "כפי שהוא מלמד אותך – כך עליך לעשות!"‪.‬‬ ‫ר' ליפא היה מקורב לרבי נסיעה אחת קודם רבי נתן‪ ,‬הוא היה אצל הרבי עוד קודם‬ ‫לכן‪ ,‬ואפשר לומר שכמעט כל התקרבותו של רבי נתן היתה על ידי ר' ליפא‪ ,‬ולבסוף‬ ‫הוא עצמו לא נשאר אצל הרביצה‪.‬‬ ‫(ר' מאיר‪ :‬ביהדות הוא החזיק מעמד?) כן‪ ,‬הוא היה אברך חסידי כזה; אצל הרבי צריכים‬ ‫רק ביטול‪ ,‬ביטול‪.‬‬ ‫הזוהר הקדוש מביאצו‪" :‬אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה" – גזיר עץ שאינו‬ ‫רוצה לדלוק ‪ ,‬צריכים לחבוט בו ולנער את האפר‪ ,‬ואז הוא יתחיל לבעור; (כמו כן) "גופא‬ ‫דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה" – צריכים להכות את הגוף כדי שייכנס‬ ‫בו 'אור הנשמה'‪.‬‬ ‫ו במה ניתן להכות את הגוף? להכות את הגוף? ‪ -‬הכוונה 'להכות בדיבורים'צז!‬ ‫ו ְּד ָרכִ ים‪ְּ ,‬כ ִפי ַמה ׁ ּ ֶש הוּא יוֹ ֵד ַע‪ֲ .‬א ָבל ֶ ּב ֱא ֶמת ַה ַ ּצדִּ יק יֵ ׁש לוֹ ְרפוּאוֹ ת ו ְּד ָרכִ ים יְ ׁ ָש ִרים‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּצ ִר ְ‬ ‫יך לְ ַהנְ ִהיגוֹ‬ ‫לִ ְרפו ָּאתוֹ ‪ ,‬וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫צה עיין כוכבי אור ‪ -‬אנשי מוהר"ן אות ל '; גם עיין שיש"ק (חדש) ח"ב אות מ"ה‪.‬‬ ‫צו פר' שלח דף קס"ח ע"א‪.‬‬ ‫צז עיין חיי מוהר"ן אות תמ"א משל נאה שסיפר רביז"ל‪ ,‬וסיים רבינו הנמשל בזה"ל‪ַ :‬ה ׁ ּ ֵש ם ִי ְת ָ ּב ַר ְך ִצ ָ ּוה‬ ‫ָעלֵ ינ ּו ׁ ֶש ִּנ ּ ָשא לְ ָב ֵבנ ּו ֶאל ַּכ ּ ִפ ִים ֶאל ֵאל ַ ּב ׁ ּ ָש ַמיִ ם‪ּ ,‬ולְ ָב ֵבנ ּו הוּא לֵ ב ָה ֶא ֶבן‪ .‬וְ הוּא ֶא ֶבן ָ ּגדוֹ ל וְ כָ ֵבד ְמאֹד וְ ִאי ֶא ְפ ׁ ָשר‬ ‫לְ ָה ִרים אוֹ תוֹ לְ ַה ׁ ּ ֵש ם ִי ְת ָ ּב ַר ְך ְ ּב ׁשוּם א ֶֹפן‪ַ ,‬רק ַעל ְי ֵדי ׁ ֶש ִּנ ַ ּקח ּ ַפ ּ ִט ׁיש ּונְ ׁ ַש ֵ ּבר ּונְ פוֹ ֵצץ ֶאת לֵ ב ָה ֶא ֶבן וְ ָאז נ ּוכַ ל‬ ‫לְ ָה ִרים אוֹ תוֹ ‪ .‬וְ ַּה ַּפ ִט ׁיש הוא ַּה ִדבור‪.‬‬ ‫מב | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫כאשר 'אור הנשמה' אינו נכנס ל גוף‪ ,‬הוא פשוט לא נכנס‪ ,‬אזי 'מבטשין ליה'‪ ,‬להכות‬ ‫עם 'דיבורים'‪' ,‬דיבורים'‪' ,‬דיבוריםצח'‪ .‬צריך להכות הרבה‪ ,‬לדבר לגוףצט‪ ,‬כדי שדיבוריו‬ ‫של הרבי יחדרו פנימה‪' :‬גוואלד‪ ,‬יש לך רבי כזה!' (וכו') ‪ -‬להכות את הגוףק!‬ ‫הרבי אומר הרי בתורה כ"בקא‪ ,‬ש צריך לרחם על 'בשר הגוף'‪ ,‬להאיר לתוך הגוף את‬ ‫ה'הארה שהנשמה משגת'‪ .‬נשמתו של כל אדם משיגה תמיד דברים נשגבים שהגוף‬ ‫אינו יודע מהם; על כן צריך להשתדל להודיע גם לגוף מאותו אור של הנשמה‪.‬‬ ‫רבי יודל היה מקורב לרבי פנחס מקוריץ‪ ,‬הוא התגורר בדאשיב‪ ,‬עיירה קטנה ליד‬ ‫אומן‪ .‬לאחר פטירתו של רבי פנחס מקוריץ בשנת תקנ"א‪ ,‬נעשה הוא בעצמו למפורסם‪,‬‬ ‫בעצמו היה רבי‪ ,‬היו לו חסידים‪ ,‬הוא כיהן כרבי בדאשיב‪ .‬רבי שמואל אייזיק היה‬ ‫מחסידיו‪ ,‬וכן ר' בער ‪' -‬חסידים'‪' ,‬צדיקים'!‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬מחמת סיבה כלשהי שהה ר' בער אצל הרבי ‪ -‬סיפור שלםקב – על כל‬ ‫פנים‪ ,‬רבי יודל ראה אצלו איזה שינוי לטובה ביראת שמיים‪ ,‬ותכף השליך מעליו‬ ‫לחלוטין את כל הפרסום ובא לרבי‪.‬‬ ‫רואים מכאן‪ ,‬שכאשר הקדוש ברוך הוא עוזר וזוכים להרגיש איזה מעט מהנקודה‬ ‫של הרבי‪ ,‬אזי באמת ‪- -‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬צריך לבקש שנזכה באמת לקבל הרגשה ברבי! ברוך ה' איננו מתנגדים‪,‬‬ ‫אבל אם אתה כבר כאן – התקרב יותר! מדוע אתה עומד מרחוק?! התקרב יותר!‬ ‫יך לַ ֲעבֹד ֶאת ַה ׁ ּ ֵש ם ִי ְת ָ ּב ַר ְך ְבכָ ל ַּה ִט ֵּפי ָדם ׁ ֶש ִּנ ְמ ָצ ִאים בּ וֹ ‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו ׁ ֶש ְ ּי ַד ֵ ּבר‬ ‫צח עיין ליקוטי מוהר"ן סי' ע"ה‪ָ :‬צ ִר ְ‬ ‫ַה ְר ֵ ּבה ְ ּבתוֹ ָרה ו ְּת ִפ ָּלה‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה נַ ֲע ֶשֹה ִמ ָּכל ַהדָּ ִמים‪ ,‬דִּ בּ ו ִּרים ׁ ֶשל ּתוֹ ָרה ו ְּת ִפ ָּלה‪ִּ .‬כי ַהדִּ בּ וּר הוּא ֵמ ַה ֶּנ ֶפ ׁש‪,‬‬ ‫ׁ ֶשהוּא ְ ּב ִחינַ ת דָּ ִמים‪.‬‬ ‫צט עיין חיי מוהר"ן אות תמ"ב מה שציווה רביז"ל לאחד מתלמידיו הגדולים (ר' שמואל אייזיק) שידבר‬ ‫בפרטיות עם כל איבריו ויסביר להם התכלית וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ק עיין חיי מוהר"ן אות מ"ג‪ :‬וְ ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ְ ּב ׁ ֵשם ַר ֵ ּבנ ּו זַ "ל ׁ ֶש ָא ַמר ַ ּגם לְ כַ ּ ָמה ֲאנָ ׁ ִשים ֲא ֵח ִרים‪ֵּ ,‬מ ֲח ַּמת ׁ ֶש ַּהגוף‬ ‫[צ ִריכִ ים ַא ֶּתם לְ ַהלְ ִעיט אוֹ תוֹ ]‬‫אך ָאן דולֶ ען ְ‬ ‫אר ְפט ִאיהר ִאיהם ַּא ַּס ְ‬ ‫ׁ ֶש ָלכֶ ם ָעב ְמאֹד וְ ַּעז וְ ָחזָ ק וְ כו' ַּעל ֵּכן ַּד ְ‬ ‫ִעם דִּ בּ ו ִּרים ְקדוֹ ׁ ִשים ֵמ ִענְ יַ ן ַה ַּתכְ לִ ית וְ כַ ַּנ"ל‪.‬‬ ‫קא עיין שם אות ה'‪.‬‬ ‫קב עיין כל זה בכוכבי אור ‪ -‬אנשי מוהר"ן אותיות כ'‪-‬כ"ג‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | מג‬ ‫הרבי הוא סוד! סוד! שכן ה יו צדיקים רבים‪ ,‬אך שתישאר כזו 'השארה' כפי‬ ‫שנשארה מהרבי – זה אין בנמצא! פשוט איןקג!‬ ‫מהרבי נשארה השארה – מלבד העובדה שמדפיסים את הספרים; וגם הדפסת‬ ‫הספרים אינה דומה לאחרים‪ ,‬שכן מדפיסים כל העת‪ ,‬מדפיסים ומדפיסים‪ ,‬שוב ושוב‪.‬‬ ‫וברוך ה'‪ ,‬מדברים ומשוחחים‪ ,‬מתאספים יחד‪ ,‬וזהו דבר שאין דוגמתו בעולם‪,‬‬ ‫העולם אינו יכול להבין זאת‪' ,‬מה יש שם?' – הם מקשים קושיא ונשארים עם הקושיא;‬ ‫אך זה בדיוק התירוץ‪ ,‬רואים באמת את כוחו של הרבי!‬ ‫הרבי רוצה כל אחד ואחד!‬ ‫הרבי נענה פעם ואמר‪" :‬ער איז נישטא? אויב אזוי‪ ,‬מוז איך פארן קיין לעמבערג‬ ‫צוליב דעם!" ‪" -‬הוא לא נמצא? אם כך‪ ,‬אני מוכרח לנסוע ללבוב בשביל זה!"‪ .‬בגלל‬ ‫שהוא לא נמצא‪ ,‬לכן אני רוצה לערוך נסיעה ללבוב‪ .‬ואותו אדם היה אדם פשוט ביותר‪.‬‬ ‫אז 'אותו אדם לא נמצא'?!‪( ,‬מה כל כך נורא?) לא! מכיוון שאותו אחד איננו‪ ,‬לכן אני‬ ‫מוכרח לנסוע ללבוב‪.‬‬ ‫(השואל‪ :‬זה היה בראש השנה?) לא כתוב 'ראש השנה'‪ ,‬סתם כך‪ ,‬אנשי שלומינו הגיעו‬ ‫לרבי ואותו אדם לא הגיע‪ .‬היה זה באחד הזמנים בהם נהגו אנ"ש לבוא לרבי‪.‬‬ ‫'בגלל זה אני מוכרח לנסוע ללבוב'‪.‬‬ ‫רואים שהרבי מקרב כל אחד ואחד‪ ,‬הרבי רוצה כל אחד‪ ,‬הוא רוצה ממש כל אחד‬ ‫ואחד!‬ ‫קג עיין חיי מוהר"ן אות שע"ג‪ָ :‬א ַמר‪ַ ,‬ה ַ ּב ַעל ׁ ֵשם טוֹ ב זִ כְ רוֹ נוֹ לִ ְב ָרכָ ה וְ כַ ּ ָמה ַצדִּ ִיקים ָעשֹ ּו וְ ִת ְ ּקנ ּו ָ ּבעוֹ לָ ם ַמה‬ ‫יהם וְ ֶה ֱחזִ ירוּם לְ ַה ׁ ּ ֵש ם‬ ‫ׁ ּ ֶש ִּת ְ ּקנוּ‪ ,‬וְ ַא ַחר ָּכ ְך ְּכ ׁ ֶש ִּנ ְפ ְטר ּו וְ נִ ְס ַּת ְּלק ּו נִ ְפ ַסק ַהדָּ ָבר‪ַ ,‬היְ נ ּו ַה ֶה ָא ָרה ׁ ֶש ֵה ִאיר ּו ְ ּב ַתלְ ִמ ֵיד ֶ‬ ‫ִי ְת ָ ּב ַר ְך‪ֹ ,‬לא נִ ְמ ׁ ַש ְך ִמדּ וֹ ר לְ דוֹ ר ַרק נִ ְפ ַסק‪ַ .‬על ֵּכן ְצ ִריכִ ין לַ ֲעשֹוֹ ת דָּ ָבר ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה לוֹ ִק ּיוּם לָ ַעד‪ .‬וְ כֵ ן דִּ ֵ ּבר עוֹ ד‬ ‫ּ ַפ ַעם ַא ַחת ׁ ֶש ְ ּצ ִריכִ ין לְ ַה ׁ ְש ִאיר ַּתלְ ִמ ִידים ׁ ֶש ֵא ּל ּו ַה ַּתלְ ִמ ִידים יַ ֲעשֹ ּו ַּתלְ ִמ ִידים ֲא ֵח ִרים‪ ,‬וְ כֵ ן ַה ַּתלְ ִמי ֵדי‬ ‫ַתלְ ִמ ִידים יָ ִאיר ּו לְ ַה ָּלן יוֹ ֵתר וְ יוֹ ֵתר וְ כֵ ן לְ דוֹ ֵרי דוֹ רוֹ ת‪.‬‬ ‫מד | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫זהו דבר נורא‪ ,‬זה נקרא באמת "שלימזל'ניק"‪ ,‬חסר‪-‬מזל‪ ,‬הבושה שתהיה לעתיד‪,‬‬ ‫החרטה שתהיה לעתיד ‪- -‬‬ ‫'ברוך ה'‪ ,‬ריחמת עליי‪ ,‬הודעת לי שיש רבי כזה ‪ ,‬תן לי להחזיק בו! שלא אהיה‬ ‫שלימזל'ניק ‪ ,‬תן לי להחזיק בו! תן לי לקבל ממנו‪ ,‬הוא הרי רוצה לתת!'‬ ‫הרבי אמר‪ ,‬שהוא 'נחל'‪' ,‬מעייןקד'‪ .‬מעיין ששואבים ממנו כל העת נובעים בו מים‬ ‫טריים‪ ,‬יש בו תמיד חידושים ורעננות‪ .‬וכן להפך ‪ ,‬מעיין שעוזבים אותו עלול להתקלקל‬ ‫ונביעתו עלולה להיפסק‪.‬‬ ‫(ר' חיים שלמה רוטנברג‪ :‬הרבי אמר שאת העניין שלו הוא יפעל עם הבעלי בתים?) כך אמר הרבי‪:‬‬ ‫"איך וועל אויספירן מיט די בעלי־בתים אזוי ווי איך פיר אויס מיט די חסידים!"‪- .‬‬ ‫"אני אפעל עם הבעלי‪ -‬בתים כפי שאני פועל עם החסידים!"‪.‬‬ ‫היו בינינו בעלי בתים‪ ,‬אנשים כשרים כל כך‪ ,‬והשיעורים קבועים שלהם היו לשם‬ ‫דבר; הם התפללו בטעם ובחיות למרות היותם בעלי בתים וסוחרים‪ ,‬והצדקות שלהם‬ ‫היו מופלגות‪ ,‬הם קרעו מעצמם‪' ,‬צדקות'‪.‬‬ ‫הלא הרבי אומר בתורה "ואת העורביםקה"‪ְּ " :‬כ ֶשעוֹּ ִשין ֵּאיזֶ ה ּו ּ ֶפ ַתח ְ ּב ֵּאיזֶ ה ֲעבוֹּ דה‬ ‫וְ נוֹּ ְתנִ ין ְצדקה ֲאזַ י ַה ְּצדקה ּפוֹּ ַת ַחת ו ַּמ ְר ֶח ֶבת ַה ּ ֶפ ַתח יוֹּ ֵּתר וְ יוֹּ ֵּתר‪ֶ .‬ש ֲא ִפלּ ּו ְּכ ֶש ֵּ ּיש ּ ֶפ ַתח‬ ‫וְ ַה ְתחלה ַה ְּצדקה ִהיא ּפוֹּ ַת ַחת יוֹּ ֵּתר וְ יוֹּ ֵּתר ו ַּמ ְר ֶח ֶבת ַה ּ ֶפ ַתח יוֹּ ֵּתר"‪.‬‬ ‫יהודי שצר לו בעבודת ה' וחפץ לפתוח 'פתח'‪ ,‬הרי הוא נותן צדקה באופן אחרקו;‬ ‫זה הרי פותח לו 'פתח'‪ ,‬זה מרחיב לו את הדלת‪ ,‬שהרי הוא רוצה שיהיה לו 'פתח'‬ ‫קד עיין חיי מוהר"ן אות קפ"ט; גם עיין שם אות של"ב‪ָ :‬א ַמר ֲאנִ י נָ ָהר ַה ְמ ַט ֵהר ִמ ָּכל ַה ְּכ ָת ִמים‪.‬‬ ‫קה ליקוטי מוהר"ן תניינא סי' ד'‪ ,‬עיין שם אות ב'‪.‬‬ ‫קו עיין ליקוטי הלכות הל' ברכת הריח ה"ד אות ב'‪ִ :‬אם ָהיָ ה ָה ָא ָדם רוֹ ֶאה ְב ֵּעינָ יו ג ֶֹדל ֲע ׁ ִשירותוֹ וְ ַּה ְצלָ ָחתוֹ‬ ‫ָבזֶ ה ו ַּב ָבא לָ נֶ ַּצח ׁ ֶש ִיזְ ֶכה ַּעל ְי ֵּדי ַּה ְצ ָד ָקה ׁ ֶש ִ ּי ֵּתן ְ ּבוַ דַּ אי ָּכל ָא ָדם ָהיָ ה נוֹ ֵתן ְצ ָד ָקה ַה ְר ֵ ּבה ִ ּב ׁ ְש ֵּתי יָ ַדיִ ם‪ִּ ,‬כי ַּכ ּ ָמה‬ ‫וְ כַ ּ ָמה ָה ָא ָדם ִמ ְתיַ ֵ ּג ַע ִ ּביגִ יעוֹ ת ְ ּגדוֹ לוֹ ת וּמוֹ ִציא ָממוֹ נוֹ ו ַּמ ְר ֶ ּבה ְ ּבהוֹ ָצאוֹ ת ִ ּב ׁ ְש ִביל ְס ֵפק ֶרוַ ח‪ִ ,‬מ ָּכל ׁ ֶש ֵּכן וְ כָ ל‬ ‫יחין ַעל ְי ֵדי ַה ְ ּצ ָד ָקה ְ ּבוַ דַּ אי ָהיָ ה נוֹ ֵתן ְצ ָד ָקה ִ ּב ׁ ְש ֵּתי יָ ַדיִ ם ַ ּב ּ ִש ְמ ָחה‬ ‫ׁ ֶש ֵּכן ְּכ ׁ ֶש ָהיָ ה רוֹ ֶאה ְ ּב ֵעינָ יו ֶרוַ ח ָּכזֶ ה ׁ ֶש ּ ַמ ְרוִ ִ‬ ‫יהם ׁ ֶש ְ ּיכוֹ לִ ים לְ ָק ֵרב אוֹ תוֹ לַ ה' ִי ְת ָ ּב ַר ְך ׁ ֶש ֶ ּזה‬ ‫ַר ָ ּבה‪ .‬וְ כֵ ן ְ ּבכָ ל ַה ּ ִמ ְצווֹ ת‪ .‬וְ כֵ ן לְ ִה ְת ָק ֵרב לְ ַצדִּ ֵיקי ֱא ֶמת ּולְ ַאנְ ׁ ֵש ֶ‬ ‫עוֹ לֶ ה ַעל ַהכּ ֹל‪ .‬ו ָּבזֶ ה ָּתלוּי ָּכל ְק ֻד ׁ ּ ַש ת יַ ֲהדוּתוֹ ‪ִ .‬אם ָהיָ ה רוֹ ֶאה נִ ְפלְ אוֹ ת ֲע ֵרבוּת נְ ִעימוּת ַה ִּת ְקוָ ה ׁ ֶש ִ ּיזְ ֶּכה ַעל‬ ‫יהם ְ ּבכָ ל כּ ֹחוֹ ‪.‬‬ ‫יך ַהכּ ֹל וְ ָהיָ ה ָרץ ַא ֲח ֵר ֶ‬ ‫יָ ָדם לָ נֶ ַצח‪ּ ְ .‬בוַ דַּ אי ָהיָ ה ַמ ׁ ְשלִ ְ‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | מה‬ ‫להיכנס לעבודת השם‪ .‬ה'צדקה' פותחת לו 'פתח'; "פתוח תפתח" ‪ -‬אומר הרבי; זהו‬ ‫ענין אחר לגמרי‪.‬‬ ‫כך הוא בכל עניין; כשניגשים לעניינו של הרבי‪ ,‬שלא יהיה זה סתם כך‪ ,‬אלא לעשות‬ ‫זאת עם 'התחדשות' ‪,‬עם חיות‪.‬‬ ‫הלא מתפללים שלוש פעמים ביום את אותה תפילת שמונה עשרה‪ ,‬וכדי שהתפילה‬ ‫תהיה מתוך 'התחדשות'‪ ,‬לשם כך חייבים איזה שייכות עם הדיבור להשם יתברך‪.‬‬ ‫"ריבונו של עולם‪ ,‬אני מתפלל בכל יום את אותה תפילת שמונה עשרה שלוש פעמים‬ ‫ביום‪ ,‬אני כבר כל כך מורגל בכל הברכות!" ‪ -‬כש משיחים זאת לפני השם יתברך‬ ‫מקודם‪ ,‬ומבקשים מהשם יתברך על זה מקודם‪ ,‬אזי התפילה באמת שונה‪.‬‬ ‫נוכל לתאר לעצמנו איזה חשיבות יש לכך כ שמבקשים מהשם יתברך על דבר‬ ‫מסוים‪ ,‬כשמבקשים ממנו על 'דעת'‪ ,‬על 'תשובה'‪' ,‬התחדשות' – הלא זוהי חשיבות‬ ‫אחרת לגמרי! זהו כל עניינו של הרבי‪ ,‬רק 'התחדשות'‪' ,‬התחדשות'‪.‬‬ ‫הבעל‪-‬דבר אינו שותק‬ ‫השבוע – בעזרת השם יתברך – נקרא בתו רה את 'עשרת הדיברות'‪ .‬מובא ב'אנשי‬ ‫מוהר"ןקז'‪ :‬רבי נתן אמר‪" :‬די תורה האבן מיר מקבל געווען דורך משה רבינו'ן; קיום‬ ‫התורה ‪ -‬דורכ'ן רבי'ן!" ‪" -‬את התורה קיבלנו על ידי משה רבנו; אך קיום התורה הוא‬ ‫על ידי הרבי!"‪.‬‬ ‫היה פעם חג שבועות אצל רבי נתן‪ ,‬שכינו אותו 'דער גרויסער שבועות' ‪" -‬שבועות‬ ‫הגדולקח"‪ ,‬שמונים איש באו על שבועות‪ ,‬ובאותם ימים נחשב הדבר ל"שבועות הגדול"‪.‬‬ ‫הייתה התעוררות עצומה באותו חג השבועות‪ ,‬התעוררות עצומה‪.‬‬ ‫כאשר אנשי שלומינו שבו איש לביתו‪ ,‬אמר להם רבי נתן‪" :‬נו‪ ,‬ברוך ה' מיר האבן‬ ‫מקבל געווען דער תורה‪ ,‬אבער היט זיך ‪ -‬נישט מאכן קיין עגל; נאך קבלת התורה‬ ‫קז כוכבי אור ‪ -‬אנשי מוהר"ן אות ה'‪.‬‬ ‫קח עיין עוד שיש"ק (חדש) ח"ב‪ ,‬אות שי"ז‪.‬‬ ‫מו | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫איז געווארן ַאן עגל!" ‪" -‬נו‪ ,‬ברוך ה' קיבלנו את התורה‪ ,‬אבל היזהרו – אל תעשו עגל;‬ ‫הרי לאחר קבלת התורה עשו עגל!"‪.‬‬ ‫"אתם נוסעים הביתה – היזהרו שלא תעשו עגל"‪.‬‬ ‫בעניין העגל יש דברים רבים שהם בבחינת "עגל" ‪" -‬הישמרו לכם"! אחרי שאדם‬ ‫מתעורר לעבודת ה'‪ ,‬מיד מתעורר קטרוג; היצר הרע אינו מניח לו‪ ,‬הוא לא שותק‪.‬‬ ‫אדם שאינו רוצה להתחדש ‪ -‬היצר מניח לו לנפשו‪ ,‬אך אדם שחפץ להתחדש‬ ‫בעבודת ה' – לו הוא לא שותק‪ ,‬ואז מוכרחים להתאזר בכוחות חדשים‪ .‬אחד שרוצה‬ ‫להתחדש בתפילה בכל יום‪ ,‬להתחדש בעניינו של הרבי ‪ -‬היצר הרע אינו שותק! אנשים‬ ‫כאלו אין לו הרבה‪ .‬נו‪ ,‬אם הוא מתחדש ‪ -‬גם אני (היצר) צריך להתחדש כנגדו‪.‬‬ ‫הוא (היצר הרע) מתחדש‪ ,‬הוא מדמה ל אדם כל תאווה וכל תענוג‪ ,‬אף שמדובר בדבר‬ ‫ישן‪ ,‬הוא מדמה אותו לכל כך חדש ורענן‪ ,‬כאילו מעולם לא היה לו דבר כזה‪.‬‬ ‫הלא רואים בחוש‪ ,‬יום אחד שצמים ומתענים ‪ ,‬כשמגיע הלילה‪ ,‬משתוקקים לאכול‬ ‫כאילו מעולם לא אכלו ‪ ...‬בפרט כשמגיע יום כיפור או תשעה באב‪ ,‬צום של לילה ויום‪.‬‬ ‫רואים אם כן שיש לו כוח‪ ,‬יש לו כוח להחדיר ארס שיגרום לאדם לרצות בדבר‬ ‫כאילו היה זה משהו חדש ‪ -‬הקדוש ברוך הוא חפץ שגם ה"תורה ותפילה" שלנו ייראו‬ ‫כך ‪ -‬חדשים! רעננים!‬ ‫(השואל‪ :‬הרבי אמר שהעיקר הוא אחרי התענית?) כן‪" ,‬דער עיקר איז ווי אזוי פאסט ער‬ ‫אפ!" ‪" -‬העיקר הוא איך הוא מסיים את הצום!"‪( .‬אחד הנוכחים‪ :‬האכילה שאחרי התענית?)‬ ‫האכילה שאחרי התענית!‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | מז‬ ‫עצתו של הרבי רבי זושא‬ ‫הרבי שיבח את הרבי רבי זושאקט‪" :‬ער איז געגאנגען א שטיק צייט מיט דער‬ ‫ערשטער התחלה! מיט די ערשטע הארץ!" ‪" -‬הוא הלך משך זמן ממושך עם‬ ‫ההתחלה הראשונה! עם הלב הראשון!"‪.‬‬ ‫חתנו של המגיד מטירהאוויצע‪ ,‬רבי איצ'ה ‪ ,‬היה יתום‪ ,‬והרבי רבי זושא גידל אותו‪.‬‬ ‫לאחר מכן הוא שידך אותו עם המגיד מטירהאוויצע‪.‬‬ ‫כאשר הרבי רבי זושא היה בחיים‪ ,‬רבי איצ'ה היה חסיד שלו – הוא הרי ראה מי‬ ‫הוא הרבי רבי זושא‪ .‬כאשר הרבי רבי זושא נפטר בשנת תק"ס‪ ,‬הוא שאל אותו למי‬ ‫עליו להתקרב‪ .‬ויש שתי נוסחאות בדבר;‬ ‫הוא אמר לוקי‪" :‬כאשר תיכנס לצדיק והוא יורה לך דבר ראשון לקיים 'וידוי דברים'‬ ‫– שם תישאר!"‪.‬‬ ‫רבי זושא נפטר בשנת תק"ס‪ ,‬ובשנה זו עבר הרבי לזלאטיפולי‪ .‬הרבי השיא את בתו‬ ‫אדל עם הרב מחמלניק‪ ,‬החתונה נערכה בחודש אלול‪ ,‬ובאותו אלול עבר הרבי לדור‬ ‫בזלאטיפוליקיא‪ ,‬והוא (רבי איצ'ה) אכן התקרב אליו אז‪ ,‬מיד לאחר ראש השנה‪.‬‬ ‫הוא נכנס ל רבי בזלאטיפולי‪ ,‬הרבי שהה בבית המדרש והיו שם אנשים רבים‪ .‬הרבי‬ ‫רמז לכולם לצאת‪ ,‬והם אכן יצאו‪ .‬והוא גם רצה לצאת‪ ,‬אך הרבי סגר (את הדלת) בעדו‪,‬‬ ‫ואמר לו‪" :‬היינט זאג!" ‪" -‬היום אמור!"‪ .‬ואז היה לו 'וידוי דברים'‪.‬‬ ‫רואים מכאן‪ ,‬הוא גדל אצל הרבי רבי זושא‪ ,‬וכי דבר קל הוא?! הוא הרי ראה שם‬ ‫משהו‪ ,‬והוא אמר לו‪" :‬כאשר תיכנס לצדיק והדבר הראשון שיורה לך הוא לקיים‬ ‫'וידוי דברים' – שם תישאר!"‪.‬‬ ‫קט חיי מוהר"ן אות תקי"ח‪.‬‬ ‫קי עיין כוכבי אור ‪ -‬אנשי מוהר"ן אות כ"ד ‪ -‬אמר המעתיק וכו'‪.‬‬ ‫קיא עיין כל זה בחיי מוהר"ן אות קי"ד‪.‬‬ ‫מח | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫כפי שכתוב בגמראקיב‪ ,‬רבי יוחנן אמר‪" :‬יש לנו שולחן‪ ,‬הכל מוכן ומזומן‪ ,‬ואין לנו מה‬ ‫לאכול!"‪ .‬יש לנו הכל ברוך ה'‪ ,‬את הרבי‪ ,‬את הספרים‪ ,‬את העצות‪ ,‬ואין לנו מה לאכול!‬ ‫מדוע? מדוע? קחו ותאכלו!‬ ‫שני דברים הוא אמר לו‪" :‬אם יבוא לצדיק וישאל אותו עצה להינצל מ'גאווה'‬ ‫והוא ייתן לו עצה – שלא יישאר שם; אך אם יאמר לו 'רק תפילה' – שם יישארקיג!"‪.‬‬ ‫גם זאת אמר הרבי רבי זושא לרבי איצ'ה חתן המגיד – 'רק תפילה'!‬ ‫ראה את ה'תולדות'‬ ‫(השואל‪ :‬הרבי נפגש עם הרבי רבי זושא?) לא ידוע‪ .‬רבי נתן כן הכיר את הרבי רבי זושאקיד;‬ ‫הרבי – אינני יודע; באותם ימים 'אניפולי' הייתה רחוקה‪.‬‬ ‫הרבי רבי אלימלך נפטר בשנת תקמ"ז‪ ,‬והרבי זושא היה מבוגר מהרבי רבי אלימלך‪,‬‬ ‫והרבי רבי זושא חי עוד שלוש עשרה שנים לאחר פטירת הרבי רבי אלימלך‪.‬‬ ‫הרבי היה בן חמש עשרה כשהרבי רבי אלימלך נפטר‪ .‬המרחק לליז'נסק היה רב‪.‬‬ ‫ייתכן שהרבי אכן ראה אותם‪ ,‬כיוון שכולם נהגו להגיע למז'יבוז' – כל הצדיקים נהגו‬ ‫להגיע למז'יבוז' – ייתכן שהרבי ראה את הרבי רבי אלימלך‪ ,‬ייתכן שראה את הרבי רבי‬ ‫זושא; ייתכן‪ ,‬אך הדבר אינו ידוע‪ ,‬לא מסופר על כך‪.‬‬ ‫את ה"תולדות" – כן; הרבי ראה את ה"תולדות" פעם אחת‪.‬‬ ‫קיב קידושין דף מ"ו ע"א‪.‬‬ ‫קיג עיין סיפור דומה על מרן הבעש"ט מובא בספר נוצר חסד (קאמארנא) אבות פ"ד משנה ד'‪ ,‬וז"ל‪ :‬קודם‬ ‫הסתלקות מרן הריב"ש זצ"ל אמר לתלמידיו שיכינו לעצמם רבי להאיר להם‪ ,‬כי הוא ילך לבית עולמו‬ ‫בשנה זאת‪ ,‬וזה היה בהושענא רבה אחר החתימה‪ ,‬ושאלוהו על איזה צדיק אם ידבקו נפשם אצלו‪ ,‬והם‬ ‫היו תלמידים בחורים צדיקים ועדיין לא שמשו כל צרכם‪ ,‬ואמר להם שיסעו אצלו וינסו אותו וישאלו‬ ‫לו שיתן להם עצה להסיר הגאוה‪ ,‬אם יתן להם עצה אין בו ממש‪ ,‬ואם יאמר ה' יעזור אזי יקרבו נפשם‬ ‫אצלו כי צדיק גמור הוא וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫קיד עיין כוכבי אור ‪ -‬אנשי מוהר"ן אות ב'‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‪-‬יתרו‪ ,‬שנת תשל"ח _______________________________________ | מט‬ ‫היתה עגלה ש נסעה ממז'יבוז' לפולנאה; המרחק ביניהם לא גדול‪ ,‬כחמישה עשר‬ ‫קילומטרים‪ .‬ברכבת זה הרבה יותר‪ ,‬אך בעגלה – לא‪ .‬הצדיקים נהגו לנסוע לר' יעקב‬ ‫יוסף מפולנאה בעל ה"תולדות"‪.‬‬ ‫הרבי היה אז ילד‪ ,‬כבן ארבע‪ /‬חמש‪ ,‬ילד קטן‪ .‬הרבי רצה להצטרף אליהם‪ ,‬ילד קטן‪.‬‬ ‫אך הם לא רצו להעלות אותו‪ ,‬איך ייסחבו עם ילד?!‬ ‫אולם הרבי היה עקשן‪ ,‬כבר מקטנותו היה עקשן‪ ,‬וכאשר העגלה החלה לנסוע‪,‬‬ ‫העמיד הרבי את רגלו על הברזל ולא זז משם‪.‬‬ ‫כמדומני שהיה זה רבי חיים קראסנער שאחז בידיו והעלה אותו לעגלה‪ ,‬וכך הוא‬ ‫נסע‪ .‬הרבי הודה לו על שלקח אותו עמו‪ ,‬וכך זכה לראות את ה"תולדות"‪.‬‬ ‫❖‬ ‫היה פעם שאמו של הרבי הייתה צריכה לנסוע‪ ,‬והיא השאירה את הרבי בבית‪ .‬רבי‬ ‫חיים קראסנער שהה שם באותה עת‪ .‬אז היא אמרה לו‪" :‬אני משאירה לך את הילד!"‬ ‫– הרבי היה אז ילד קטן כבן שנתיים‪-‬שלוש‪ .‬רבי חיים קראסנער החזיק את הילד‪ ,‬ואף‬ ‫ישן עמו‪.‬‬ ‫כאשר האם חזרה‪ ,‬אמר לה רבי חיים‪" :‬שמרתי עליו כל כך‪ ,‬עד שלא רציתי לקום‬ ‫'חצות' ‪ -‬כדי שלא להעיר אותו!"‪ .‬הוא ישן יחד עם הרבי‪.‬‬ ‫"כל כך שמרתי על הילד" – בכזו חשיבות – "לא רציתי לקום חצות כדי שלא להעיר‬ ‫אותו!" – כך הוא אמר לאמו של הרבי – "כל כך שמרתי עליו!"‪.‬‬ ‫(אחד הנוכחים‪ :‬ר' חיים קראסנער היה תלמיד של הבעל שם טוב!) בוודאי‪ ,‬בוודאי‪ ,‬הו הו‪ ,‬הוא‬ ‫היה אדם גדול מאוד‪.‬‬ ‫הלא הרבי נולד שתים‪ -‬עשרה שנים לאחר הסתלקותו של הבעל שם טוב הקדוש‪,‬‬ ‫וכשהרבי היה ילד בן חמש‪-‬שש שנים‪ ,‬היה זה זמן מועט לאחר הסתלקות הבעל שם‬ ‫טוב‪ ,‬כל התלמידים נהגו להגיע למז'יבוז '‪ .‬הרבי הכיר כמעט את כולם‪ ,‬כיוון שכולם‬ ‫היו מגיעים למז'יבוז'‪.‬‬ ‫❖‬ ‫נ | _____________________________________________________ טעם זקנים‬ ‫(השואל‪ :‬הרבי אמר‪ :‬מכם תדעו היכן ‪" )- -‬פון אייך קענט איר וויסן וואו די וועלט‬ ‫האלט!" ‪" -‬מכם אתם יכולים לדעת באיזה מצב העולם עומד!"‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪‬‬