gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: עמק השבוע · Eimek Hashuvia

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שבת שמיני ﬠצרת תשפ"ז והימים שסביבותי'ה‬ ‫גליון קלד‬ ‫גיליון זה הודפס לפני יום טוב‬ ‫שנה ג‬ ‫‪" Û‬וסוכה תהי' לצל יומם" ‪Ü‬‬ ‫אמ"ה‪ ,‬אח"ז מצאתי זאת ברוקח הגדול בהלכות‬ ‫"וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור‬ ‫עיין במס' סוכה בדף ב ע"א דרבי זירא אמר‬ ‫סוכות‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מזרם וממטר"‪.‬‬ ‫דסוכה גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה‬ ‫]עיין בספר אבודרהם דאיתא וז"ל שלשה דברים‬ ‫ועיין ברוקח בהלכות סוכות דאיתא וז"ל וכתיב‬ ‫מהכא וסכה תהיה לצל יומם מחרב עד עשרים‬ ‫הם אם נתנו אדם למעלה מעשרים אמה פסולים‪,‬‬ ‫סוכה תהיה לצל יומם בגימטריא וסוכה עשרים‬ ‫אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים‬ ‫ואלו הן מבוי‪ ,‬נר חנוכה‪ ,‬סוכה‪ ,‬ושלשתן יש להם‬ ‫אמה לכך סכה שהיא גבוהה מכ' אמה פסולה‪.‬‬ ‫אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל‬ ‫רמז מן הפסוק‪ ,‬מבוי שנאמר )בראשית י"ט‪:‬ח'(‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיין בספר אמרי נועם על מועדים יום‬ ‫דפנות אמר ליה אביי אלא מעתה העושה‬ ‫כי על כן באו בצל קורתי‪ ,‬הקורה תהיה עד צל‬ ‫א' דסוכות דאיתא וז"ל מאמר חז"ל סוכה‬ ‫סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי דלא הוי סוכה‬ ‫טפחים ולא יותר וצל טפחים הם עשרים אמה‬ ‫שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה‪,‬‬ ‫אמר ליה התם דל עשתרות קרנים איכא צל‬ ‫באמה בת ששה טפחים‪ ,‬סוכה שנאמר וסוכה‬ ‫ואמרו ז"ל מקרא "וסוכה תהיה לצל יומם"‪ ,‬עד‬ ‫סוכה הכא דל דפנות ליכא צל סוכה‪ .‬הנה‬ ‫תהיה לצל יומם מחורב‪ ,‬חנוכה זאת חנוכת המזבח‬ ‫עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה וכו'‪ ,‬יש‬ ‫מבואר דר' זירא יליף דסוכה גבוהה למלעה‬ ‫ביום עולה למנין ק"כ‪ .‬עכ"ל‪[.‬‬ ‫לרמז תהי"ה לצ"ל יומ"ם גימטריא עשרי"ם‬ ‫מעשרים אמה פסולה מהא דכתיב בישעי' )ד'‪:‬ו'(‬ ‫‪ Û‬מקורות דהפסוק מיירי בסוכת החג לכ"ﬠ ‪Ü‬‬ ‫הרי לכאורה נמצא שיש סתירה בין הסוגיא בדף‬ ‫מקום לא כל הסוכות כשרות‪ ,‬אף על פי שהסכך‬ ‫הנה עיי"ש לקמן בדף ב ע"ב דאיתא כולהו וכו'‬ ‫ב ע"ב להסוגיות בדף ו ע"ב ודף ח ע"ב אי הפסוק‬ ‫הוא מהדברים הכשירים לסיכוך‪ ,‬וכן הדפנות‬ ‫כרבי זירא וכו' לא אמרי ההוא לימות המשיח‬ ‫מיירי בסוכה דחג הסוכות‪.‬‬ ‫כהלכתן‪ ,‬וצילתה מרובה מחמתה‪ ,‬והיינו דבעינן‬ ‫הוא דכתיב ורבי זירא אם כן לימא קרא וחפה‬ ‫שנעשית לצל להסתתר שם משרב ושמש‪ ,‬כדכתיב‬ ‫תהיה לצל יומם ומאי וסכה תהיה לצל יומם‬ ‫שו"ר בחכמת שלמה על או"ח סימן תרל"ג שעמד‬ ‫"וסוכה תהיה לצל יומם מחורב"‪ ,‬אבל אם נעשית‬ ‫שמעת מינה תרתי‪ .‬הרי לכאורה מבואר שנחלקו‬ ‫בכל זה וז"ל הנה בהא דאיתא בשו"ע סוכה שהיא‬ ‫מאליה פסולה‪ ,‬שהרי אינה לצל‪ ,‬וכן אם נעשית‬ ‫האמוראים אי האי קרא בישעי' מיירי גם בסוכה‬ ‫גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה הנה המעיין‬ ‫להצניע שם דבר‪ ,‬או לאוצר תבואה‪ ,‬וכיוצא בזה‬ ‫דחג הסוכות או רק בסוכה דימות המשיח‪ .‬והנה‬ ‫בש"ס יש בזה ג' טעמים וטעם ר"ז הוי מכח‬ ‫אינה סוכה‪ ,‬כיון שלא נעשית להסתיר עצמו בצל‬ ‫בפשוטו מבואר ברמב"ם ובשו"ע דקיי"ל כטעמו‬ ‫דכתיב וסוכה תהיה לצל יומם עד כ' אמה אדם‬ ‫מחום‪ ,‬עכ"ל‪ [,‬וא"כ בע"כ דהקרא בישעי' מיירי‬ ‫של רבא )ד"דירת עראי"( לפסול סוכה שהיא‬ ‫יושב בצל סוכה וכו' וקאמר שם בש"ס כולהו‬ ‫בסוכה דחג הסוכות‪.‬‬ ‫גבוהה למעלה מעשרים‪ ,‬ודלא כר' זירא‪ .‬וא"כ‬ ‫כר"ז לא אמרו ההיא לימות המשיח הוא ופירש"י‬ ‫להלכה לכאורה מבואר דהאי קרא בישעי' לא‬ ‫אותם סוכות יהיו לצלל עונג ולמסתר אבל סוכת‬ ‫וכן עיין בדף ו ע"ב דאיתא תנו רבנן שתים‬ ‫מיירי בסוכה דחג הסוכות כלל‪ .‬וכן משמע מאד‬ ‫מצוה אינה לצל ומוכח שם דבהא פליגי דלר"ז‬ ‫כהלכתן ושלישית אפילו טפח רבי שמעון אומר‬ ‫מרש"י שם בדף ב ע"ב דאיתא וז"ל לימות המשיח‬ ‫סוכת מצוה הוי לצל ולאינך מ"ד לא הוי לצל‬ ‫שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח במאי קמיפלגי‬ ‫אותם סוכות יהיו לצל לעונג ולמסתור‪ ,‬אבל סוכת‬ ‫וכ"כ רש"י אחר כך בד"ה תרתי וז"ל דאין שם‬ ‫רבנן סברי יש אם למסורת ורבי שמעון סבר יש‬ ‫מצוה אינה לצל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫סוכה אלא העשוי לצל דההיא דימות המשיח‬ ‫אם למקרא וכו' רב מתנה אמר טעמיה דרבי‬ ‫אבל עיין לקמן בדף ח ע"ב דאיתא תנו רבנן‬ ‫משום דעשויה לצל קרויה סוכה‪ ,‬הנה מזה משמע‬ ‫שמעון מהכא וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה‬ ‫גנב"ך סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת‬ ‫אם לר"ז לא הוי סוכה אלא העשויה לצל מוכח‬ ‫ולמסתור מזרם וממטר‪ .‬הרי מבואר להדיא דהא‬ ‫כותים סוכה מכל מקום כשרה ובלבד שתהא‬ ‫דלאידך מ"ד דאמרו לא כר"ז לא בעינן בסוכה‬ ‫מיהא לפי ר' שמעון דהקרא בישעי' מלמד דין‬ ‫מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר רב חסדא‬ ‫שיהיה עשויה לצל‪ ,‬וקשה לי טובא ממ"ש לקמן‬ ‫בסוכה דחג הסוכות‪] .‬ועיין בירושלמי סוכה פ"א‬ ‫והוא שעשאה לצל סוכה מכל מקום לאתויי מאי‬ ‫בש"ס דף ח' בסוכת גנב"ך ורבק"ש דתנא שם‬ ‫ה"א דאיתא מה טעמון דרבנן וסכה תהיה לצל‬ ‫לאתויי סוכת רקב"ש דתנו רבנן סוכת רקב"ש‬ ‫ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה ומפרש ר"ח דהיינו‬ ‫יומם מחרב הרי אחת למעלן סוכות סוכות סוכות‬ ‫סוכת רועים סוכת קייצים סוכת בורגנין סוכת‬ ‫והוא שעשאה לצל סוכה ופירש"י שם דאף דסוכה‬ ‫הרי שלש מ"ט דר"ש וסכה תהיה לצל יומם מחרב‬ ‫שומרי פירות סוכה מכל מקום כשרה ובלבד‬ ‫לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן ולצל הוא‬ ‫הרי אחת למעלן סכת סכת סכות מלא הרי ד'‬ ‫שתהא מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר רב‬ ‫דמיקרי סוכה שסוככת מן החורב‪ ,‬מוכח ומשמע‬ ‫רבנן דקיסרין שמעון טעמא דר"ש וטעמון דרבנן‬ ‫חסדא והוא שעשאה לצל‪ ,‬הרי מבואר דהסכך‬ ‫מזה דבעינן סוכה לשם צל והכי קיי"ל בסי' תרל"ה‬ ‫מן הדין קרייא וסכה תהיה לצל יומם מחרב הרי‬ ‫צריך להיות "עשוי לצל"‪ ,‬ומהו המקור לזה‪ ,‬ולכאורה‬ ‫והרי זה הוה דעת ר"ז ואנן קיי"ל כרבה וכרבא‬ ‫אחת ולמחסה ולמסתור הרי שתים מזרם וממטר‬ ‫המקור הוא מהאי קרא בישעי'‪] ,‬שו"ר בערוך‬ ‫בזה אם כן לא בעינן סוכה לשם צל‪ ,‬גם רבה‬ ‫רבנן עבדין מזרם וממטר אחת ר"ש עבד מזרם‬ ‫השולחן על או"ח סימן תרל"ה דאיתא וז"ל ומכל‬ ‫ורבא היאך יפרשו הברייתא דגנב"ך דתנא ובלבד‬ ‫וממטר שתים‪[.‬‬ ‫מקום‪ ,‬אף על גב דלא בעינן סוכה לשמה‪ ,‬מכל‬ ‫מרובה כדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי‬ ‫כרבנן דס"ל דההיא לימות המשיח אבל הפוסקים‬ ‫שתהא מסוככת כהלכתה ומפרש ר"ח דהיינו לשם‬ ‫משמע כנ"ל דס"ל דלא בעינן לזה ילפותא‪ .‬וא"כ‬ ‫דפסקי כן דבעינן לשם צל צ"ע ודו"ק‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫צל והרי לדידהו לא בעינן לשם צל‪ ,‬ועל הש"ס‬ ‫אין הכרח מהסוגיא בדף ח' דהפסוק בישעי' מיירי‬ ‫הנה לגבי הסוגיא בדף ח' יש סוברים שיש אופן‬ ‫לק"מ דיש לומר דהם ס"ל כרב מתנא לקמן דף‬ ‫בסוכה דחג הסוכות‪.‬‬ ‫ליישב‪ ,‬דעיין בפני יהושע שם בדף ב ע"ב דס"ל‬ ‫ו' דר"ש יליף מסוכה תהיה לצל יומם וכו' ובע"כ‬ ‫אבל הפנ"י עצמו העיר דכל דבריו הם דלא‬ ‫דלא בעינן ילפותא מהפסוק בישעי' שסכך צריך‬ ‫לא ס"ל לר"ש דקרא לימות המשיח מיירי לכך‬ ‫כפשטות משמעות דברי רש"י‪ ,‬והניח הענין‬ ‫להיות לצל‪ .‬וכן עיין בפני יהושע בדף ז ע"ב‬ ‫לדידיה בעינן נמי לשם צל ואתיא הך ברייתא‬ ‫בעדיין צ"ע‪.‬‬ ‫דאיתא וז"ל מפשטא דלשון סכך היינו שצילתה‬ ‫דתהא מסוככת כהלכתה כר"ש אבל אנן קיי"ל‬ ‫‪ Û‬סוכה דחג הסוכות מורה ﬠל סוכה דלﬠ"ל ‪Ü‬‬ ‫לומר בחתימת הברכה של השכיבנו בשבת ויו"ט‬ ‫ספרי מקובלים דסוכה מלא בגי' צ"א כמנין שם‬ ‫הנה העירוני לדברי הגר"א בפירושו לספרא‬ ‫הפורש סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל‬ ‫יו"ד ה' ואלף דלית ע"ש‪ ,‬והדבר מתמיה דהיכן‬ ‫דצניעותא )פרק ה'( דאיתא וז"ל בירחא שביעי‬ ‫ועל ירושלים‪ ,‬כמ"ש הטור או"ח בסימן רס"ז בשם‬ ‫נמצא סוכה מלא בתנ"ך‪ ,‬ומאי דכתיב בסכות מלא‬ ‫וכו' רמז לע"ל כמ"ש בזוהר דשירותא דינא בר"ה‬ ‫הירושלמי‪) ,‬ומיהו בירושלמי לפנינו בברכות פ"ד‬ ‫אחר הכ' אינו ענין לתיבת סוכה‪ ,‬אכן שוב ראיתי‬ ‫ואח"כ סליחת עונות ביוה"כ ואח"כ סוכות ושמיני‬ ‫ה"ד ובמד"ר פ' פנחס ובתנחומא שם לא נמצא‬ ‫דדבר ה' בפיהם אמת‪ ,‬דיגעתי ומצאתי בעז"ה‬ ‫עצרת ושמחתן‪ ,‬וכן לע"ל תחלה יום הדין הגדול‪,‬‬ ‫שום חילוק בין שבת לחול בזה אלא לעולם צריך‬ ‫בתהלים ע"ו בקרא דויהי בשלם סוכו ומעונתו‬ ‫ואח"כ וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו'‬ ‫לסיים הפורש סכת שלום וכו' וע"ע ברמב"ם‬ ‫בציון נכתב שם סוכו בוא"ו אחר הסמך‪ ,‬וכן כתוב‬ ‫)יחזקאל ל"ו( כי אסלח לאשר אשאיר )ירמיה נ'(‪,‬‬ ‫בסדר התפלה ובשו"ת המיוחסות להרמב"ן סימן‬ ‫שם במנחת שי דכן צ"ל‪ ,‬וכן מצאתי בספרי‬ ‫ואח"כ בסוכות חופות שבע כידוע וכמ"ש )ישעיה‬ ‫קפ"ח(‪ ,‬אולי כוונתם ז"ל בזה על סכה שעתיד‬ ‫כתובים הנמצאים בבהמ"ד של הרה"ג הצדיק‬ ‫ד'( וסוכה תהיה לצל יומם כו' זמן שמחתינו וגם‬ ‫הקב"ה לעשות מעורו של לויתן‪ ,‬ומה שמסיימין‬ ‫מוהר"ר אריה ליב ב"ר בער זצ"ל הנכתבים בקלף‬ ‫האומות יתקיימו ורעו זרים צאנכם כו' )שם ס"א(‪,‬‬ ‫ועל ירושלים‪ ,‬נ"ל דמקורו מקרא דישעיה ד' וסכה‬ ‫שנכתב תיבת סוכו מלא ו' אחר הסמ"ך‪) ,‬וידוע‬ ‫ואח"כ ש"ע שיכלו א"ה וישמחו ישראל לבדן‬ ‫תהיה לצל יומם וגו'‪ ,‬דפירש שם בתרגום יונתן‬ ‫דנכתבו בזמן הגר"א ז"ל וע"פ צוואתו ובהשגחתו(‪,‬‬ ‫עצרת תהיה לכם‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר דהקרא‬ ‫דסכה זו תהיה לצל על ירושלים‪ ,‬וז"ל ועל ירושלים‬ ‫וא"כ י"ל ע"פ דרך הרמז דמשו"ה כתיב בכל‬ ‫בישעי' מיירי בעצם לע"ל‪ ,‬אבל הוא ג"כ מורה‬ ‫תהיה מטלת ענני לאטללא עלה וכו'‪ ,‬ונ"ל דמשו"ה‬ ‫דוכתא סכה חסר‪ ,‬לרמז למ"ש חז"ל דבעוה"ז אין‬ ‫על סוכה דחג הסוכות‪ ,‬דחג הסוכות גופא הוא‬ ‫תקנו לומר דוקא בשבת ויו"ט בקשה זו משום‬ ‫השם שלם ואין הכסא שלם כביכול‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫כנגד הסוכות דלע"ל‪ .‬ויל"ע אם יש בזה איזה‬ ‫דסכה זו תהיה לע"ל ביום שכולו שבת וטוב‪ ,‬ולכן‬ ‫כתיב סכה נמי חסר‪ ,‬אבל לע"ל שיתמלא השם‬ ‫יישוב לההערות הנ"ל‪.‬‬ ‫תקנו לומר זה ג"כ בשבת ויו"ט שהוא מעין עולם‬ ‫במלאתו אז יהיה באמת סוכה מלא‪ ,‬וי"ל דזה‬ ‫הבא‪ ,‬ויו"ט נמי איקרו שבת )ועי' היטיב בזוה"ק‬ ‫מרמז לנו הכתוב דויהי בשלם סוכו‪ ,‬כלומר דאימתי‬ ‫ועיין בחשק שלמה למתני' דאיתא וז"ל סוכה‬ ‫בראשית ד' מ"ח(‪ ,‬וה' יזכנו במהרה לראות בבנין‬ ‫יהיה סוכו בשלימות‪ ,‬בזמן שיהיה מעונתו בציון‪,‬‬ ‫שהיא גבוהה נ"ב בכל ספרי הש"ס בבלי וירושלמי‬ ‫בהמ"ק וירושלים ויקוים בנו מקרא שכתוב ויהי‬ ‫ואז יהיה השם שלם והכסא שלם וה' יפרוס עלינו‬ ‫וברב אלפס והרא"ש נדפס תיבת סוכה בוא"ו‬ ‫בשלם סוכו ומעונתו בציון אמן‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי גם‬ ‫סוכת שלומו במהרה ונזכה לישב בסוכה של‬ ‫אחר הסמ"ך‪ ,‬אבל נראה דהוא ט"ס דהרי כל‬ ‫בדבריו מבואר דהסוכה דחג הסוכות שעלי' דיבר‬ ‫לויתן‪ ,‬וכמאמרם ז"ל בב"ב דף ע"ה עתיד הקב"ה‬ ‫תיבת סכה הנמצא בתנ"ך כתיב סכה בלא וא"ו‬ ‫מתני' מישך שייך לסוכות דלע"ל ושזה קשור‬ ‫לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר‬ ‫ונקוד בשורק‪ ,‬וביותר אני תמה על מה שכתב‬ ‫להפסוק וסכה תהי' לצל יומם‪.‬‬ ‫התמלא בשכת עורו‪ ,‬אכיה"ר‪ ,‬ואפשר שמה שנהגו‬ ‫בפרי עץ חיים בשער חג הסוכות פ"ד ועוד באיזה‬ ‫‪ Û‬הצל שהוזכר בפסוק היינו צל ד' ‪Ü‬‬ ‫יכולות לסבור דהפסוק מיירי בסוכה דחג הסוכות‪,‬‬ ‫אתעביד לצל‪ ,‬דאתמר ביה בצל שד"י יתלונן‪,‬‬ ‫הנה כל הנתבאר הוא לפי פשטות משמעות‬ ‫ואפ"ה לא ילפינן מזה דסוכה שהיא גבוהה‬ ‫ולא בצל סכת הדיוט‪ ,‬דאגין על גופא משמשא‪,‬‬ ‫הסוגיא בדף ב ע"ב דאידך שיטות סוברות דהפסוק‬ ‫למעלה מעשרים אמה פסולה‪ ,‬משום דהצל‬ ‫אלא צל לאגנא על נשמתא‪) ,‬שה"ש ב'‪:‬ג'( בצלו‬ ‫בישעי' לא מיירי בסוכה דחג הסוכות‪.‬‬ ‫שהוזכר לגבי הסוכה דחג הסוכות אינו צל‬ ‫חמדתי וישבתי‪) ,‬איכה ד'‪:‬כ'( אשר אמרנו בצלו‬ ‫אבל העירוני לדברי הזוה"ק ח"ג רנה ע"ב‬ ‫משמש‪ ,‬אלא צל שד"י‪.‬‬ ‫נחיה בגוים‪ .‬ולפ"ז נמצא דגם אידך שיטות‬ ‫דאיתא וסכה תהיה לצל יומם דסכך בעינן‪ ,‬וסכך‬ ‫‪ Û‬מקורות בדברי הגר"א דהפסוק מיירי לגבי הסוכה ‪Ü‬‬ ‫דחג הסוכות‬ ‫של סוכה הם למחסה משלש פורעניות‪ ,‬מזרם‬ ‫שלשה הדסים‪ ,‬שני ערבות‪ ,‬לולב אחד‪ ,‬אתרוג‬ ‫עיין באדרת אליהו על דברים פ"ז פי"ג דאיתא‬ ‫ומחורב וממטר מפני שבמכת ברד אמר "אני שולח‬ ‫אחד‪ ,‬הם עשרה‪ ,‬והמה נחלקים לשלשה ושבעה‪,‬‬ ‫וז"ל כל מספר עשרה הם נחלקים לשלשה ושבעה‪,‬‬ ‫את כל מגפתי"‪ ,‬והלא הרבה שלוחים להקב"ה‪,‬‬ ‫סוכה בפני עצמה שלשה‪ ,‬ושבעה בלולב‪ ,‬והשבעה‬ ‫והשבעה המה נכללים בארבעה‪ ,‬כמו שתראה‬ ‫אבל בברד היו שלשה דלעיל והם רוח ואש ומים‪,‬‬ ‫נכללים בארבעה מינים של לולב‪ ,‬והשלש דפנות‬ ‫בסוכות יש עשרה מצות‪ ,‬שלש דפנות בסוכה‪,‬‬ ‫והנה במכת ברד כתיב ויהי קולות וברד ואש‪,‬‬ ‫ינצל משלש פורעניות אלו‪ ,‬כי "מזרם" הוא רוח‪,‬‬ ‫וזהו שאמרו רז"ל )ב"מ מ"ח( מי שפרע מדור‬ ‫וקולות הוא על רוח כנודע‪ ,‬וברד הוא מים‪ ,‬ותהלך‬ ‫"מחורב" הוא חום השמש והאש‪" ,‬וממטר" הוא‬ ‫המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום וממצרים בים‪,‬‬ ‫אש הוא אש וכו'‪) ,‬תהילים קמ"ח‪:‬ח' אש וברד‪,‬‬ ‫מים‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי דהאד"א נקט בפשיטות דהאי‬ ‫מדור המבול פרע במים‪ ,‬ומדור הפלגה ברוח‬ ‫הוא מים‪ ,‬רוח סערה עושה דברו(‪ ,‬וזה שאמר‬ ‫קרא בישעי' מיירי בסוכה דחג הסוכות‪ ,‬דהרי ביאר‬ ‫שנאמר ויפץ ה' אותם‪ ,‬ומאנשי סדום באש וגפרית‪,‬‬ ‫"את כל מגפותי"‪ ,‬והנה ידוע שדיבור האדם כלול‬ ‫ע"פ האי קרא הענין שיש לסוכה ג' דפנות‪) .‬אלא‬ ‫ובמצרים פרע בכל שלש אלה במכת ברד‪ ,‬שנאמר‬ ‫משלשה‪ ,‬אש מים רוח‪ ,‬ולכן מי שאינו עומד‬ ‫דהדברים נראים קשים לכאורה‪ ,‬דהרי הג' דפנות‬ ‫"ואש מתלקחת בתוך הברד" הם אש ומים‪ ,‬ונאמר‬ ‫בדיבורו אית ליה מי שפרע מדור המבול במים‪,‬‬ ‫אינם מה שצריכים להיות מיצל‪ .‬וצע"ע בזה‪(.‬‬ ‫"וה' נתן קולות וברד"‪ ,‬קולות הוא מאויר כמו‬ ‫ומדור הפלגה ברוח‪ ,‬ומאנשי סדום באש‪ ,‬וממצרים‬ ‫וכן עיין באדרת אליהו על שמות פ"ט פי"ד‬ ‫שכתוב בספר יצירה )א'‪:‬ט'(‪ ,‬ולכן אמר במכת ברד‬ ‫)שנכלל בהם כל הג' הנ"ל( הוא יפרע ממי שאינו‬ ‫דאיתא בליקוט מכ"י וז"ל כי בפעם הזאת אני‬ ‫"את כל מגפתי"‪ ,‬והמה שלש לגיונותיו של הקב"ה‪,‬‬ ‫עומד בדיבורו‪ ,‬ובסוכה כתיב "וסוכה תהיה לצל‬ ‫שלח את כל מגפותי וגו'‪ ,‬כי ג' לגיונות קשות‬ ‫ומי שאינו עומד בדיבורו כולל השלשה‪ ,‬כי הדיבור‬ ‫מחורב" אש "ומזרם" רוח "וממטר" מים‪ ,‬כי מצות‬ ‫של הקב"ה הם‪ ,‬מים רוח אש‪ ,‬שבהם נפרע‬ ‫הוא מורכב משלש אלה‪ ,‬אש ומים ואויר‪ ,‬ולכן‬ ‫סוכה תציל מג' לגינונות הנ"ל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מהרשעים בדור המבול ובדור הפלגה ובסדום‪,‬‬ ‫יבוא עליו שלש פורעניות אלו‪ ,‬והיושב בסוכה‬ ‫‪ Û‬למה רק בﬠינן לסכך לשם צל ‪Ü‬‬ ‫ולא לשם הגנה מזרם וממטר‬ ‫והנה לכאורה יש לטעון דאין דברי הריטב"א‬ ‫ומסתור מזרם וממטר‪ ,‬ולאו מילתא דהא בקרא‬ ‫הנה אם המקור דבעינן לסכך לשם צל הוא‬ ‫מתאימים עם דברי האד"א הנ"ל‪ ,‬דהא להאד"א‬ ‫נקיט תרי לישני צל סוכה ומחסה לזרם ומסתור‬ ‫מהאי קרא בישעי'‪ ,‬למה רק בעינן לסכך לשם‬ ‫סוכה מציל מכל הדברים שהוזכרו בקרא‪ ,‬וא"כ‬ ‫למטר‪ ,‬וכיון דמיחד צל לסוכה שמעינן אגב אורחא‬ ‫צל‪ ,‬ולא לשם הגנה מזרם וממטר‪.‬‬ ‫להאד"א הדרא הקושיא לדוכתא‪ ,‬למה לא בעינן‬ ‫דלא מיקרי סכך אלא בשראוי לצל‪ ,‬ותו דלישנא‬ ‫שהסכך יהא ראוי להגנה מזרם וממטר‪.‬‬ ‫יתירא דייקינן דהוה ליה למימר וסוכה תהיה‬ ‫י"ל דזהו עכ"פ קשה על ר' זירא‪ ,‬דלמה רק‬ ‫וי"ל דהאד"א יכול לסבור כהמבואר הכא בתוס'‬ ‫יומם מחורב כלומר שהסוכה סוככת ביום מחורב‬ ‫בעינן שהסכך יהא ראוי לצל‪ ,‬ולא בעינן שהסכך‬ ‫ד"ה כי וז"ל לרבי זירא דדריש מדכתי' וסוכה‬ ‫כדכתיב בעלמא לא ימוש עמוד הענן יומם‬ ‫יהא ראוי להגנה מזרם וממטר‪ ,‬ועיין הכא בריטב"א‬ ‫תהיה לצל הא כתי' נמי מזרם וממטר וניבעי נמי‬ ‫שפירושו ביום ולמה ליה למימר תהיה לצל אלא‬ ‫דאיתא וז"ל ר' זירא אמר מהכא וסוכה תהיה‬ ‫שלא ירדו גשמים לתוכה אלא ודאי משום דבעינן‬ ‫ודאי אגב אורחיה קמ"ל שאין סוכה אלא הראויה‬ ‫לצל יומם מחורב‪ ,‬הקשו בתוספות אם כן נילף‬ ‫סככה עראי וא"כ הוה ליה קבע‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לצל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מהתם נמי דבעינן סוכה ראויה להיות מחסה‬ ‫‪ Û‬ביום השמיני ﬠצרת תהיה לכם ‪Ü‬‬ ‫בו בעינן להיות יושב ושונה‪ ,‬והיות וכתיב בשמיני‬ ‫לכם רבי אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם‬ ‫עיין במס' פסחים דף סח ע"ב דתניא רבי אליעזר‬ ‫עצרת "עצרת תהיה לכם" לכן בו בעינן להיות‬ ‫ורבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם‪.‬‬ ‫אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה‬ ‫אוכל ושותה‪ .‬וצ"ע באמת‪ ,‬למה לא חילקו כך‪,‬‬ ‫או יושב ושונה רבי יהושע אומר חלקהו חציו‬ ‫הרי לכאורה מצינו לגבי כמה עניינים שיש יותר‬ ‫הנה חזינן דלית לשום תנא צד לחלק בזה בין‬ ‫לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש ואמר רבי‬ ‫שמחה בחג הסוכות מבחג הפסח‪ ,‬וא"כ החילוק‬ ‫שביעי של פסח לשמיני עצרת‪ ,‬ולומר דהיות‬ ‫יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר‬ ‫הנ"ל היה מאד מובן‪.‬‬ ‫וכתיב בשביעי של פסח "עצרת לד' אלקיך" לכן‬ ‫עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר עצרת תהיה‬ ‫‪ Û‬נﬠילת החג ‪Ü‬‬ ‫את היו"ט ולא מחיוב ג' סעודות והסתמך בזה‬ ‫ויש שביארו שהמנהג הוא לאכול מצה ביום‬ ‫עי' במעשה רב אות קפ"ה דאיתא וז"ל והיה‬ ‫על הגר"א ז"ל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אחרון של פסח וזהו כמו מנהג רבינו המבואר‬ ‫מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה וביום‬ ‫הרי מבואר שהקה"י הבין דהנהגת הגר"א אינו‬ ‫כאן‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫טוב אחרון היה אוכל סעודה שלישית אעפ"י‬ ‫מיוחד לשביעי של פסח‪ ,‬אלא הוא נוגע בסוף כל‬ ‫שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר יום טוב‬ ‫יו"ט )והיינו מה שנקרא "נעילת החג"(‪ .‬והנה לפי‬ ‫אולם עיין בארחות רבינו ח"ב עמ' ק"י שאחרי‬ ‫מפני חביבות מצות אכילת מצה שזמנו הולך‬ ‫הבנה זו של הקה"י‪ ,‬אפשר דבחו"ל הענין הוא‬ ‫שהביא דהחזו"א אכל ג' סעודות ביו"ט‪ ,‬איתא‬ ‫לו‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש במהדורה חדשה במילואים‬ ‫לאכול עוד סעודה באחרון של פסח‪ ,‬ולא בשביעי‬ ‫וז"ל ראיתי את מו"ר )הקה"י( זצוק"ל אוכל סעודה‬ ‫דאיתא וז"ל כתב הכלבו בהל' ליל הסדר בשם‬ ‫של פסח‪ ,‬ובשמחת תורה )ביום תשיעי(‪ ,‬ולא‬ ‫שלישית עם לחם משנה וכן אכל בשר ודגים‬ ‫ה"ר אשר שמעתי שנהגו הקדמונים לאכול כזית‬ ‫בשמיני עצרת‪.‬‬ ‫ושתה קצת יין בשביעי של פסח בשבועות ביום‬ ‫מצה באחרונה ביום כמו בלילה‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והו"ד‬ ‫ועכ"פ בחו"ל אם אוכל עוד סעודה בשביעי של‬ ‫ב' דר"ה ביום א' דסוכות בשמיני עצרת‪ ,‬ראיתי‬ ‫בדרכי משה סי' תע"ז וכתב ולא ראיתי מנהג‬ ‫פסח או בשמיני עצרת צריך ליזהר לאכלה באופן‬ ‫בכולם שאכל יחד עם ב"ב‪ ,‬אמר לי מו"ר זצוק"ל‬ ‫זה גם אין טעם לאכלו ביום דהא אינו בא אלא‬ ‫שזה לא יפריע לסעודת ליל יו"ט אחרון‪.‬‬ ‫טעמו שאוכל את הסעודה השלישית כדי ללוות‬ ‫זכר לפסח ופסח לא נאכל אלא בלילה ע"כ‪,‬‬ ‫בענין הא שיש חילוק בין א"י לחו"ל‬ ‫נגילה ונשמחה בך‬ ‫בקריאת התורה דשמיני עצרת‬ ‫הרמ"א באו"ח סימן תרס"ט כתב‪ ,‬וזה לשונו ‪ -‬וקורין יום טוב האחרון 'שמחת‬ ‫תורה'‪ ,‬לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה‪ ,‬עכ"ל‪] .‬ומקור‬ ‫הנה בהאי שבת יש חילוק בין הקריאת התורה בא"י‬ ‫מנהג זה הוא בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ו ע"ב[‪.‬‬ ‫והנה במועד קטן דף ח' ע"ב תנן‪ ,‬אין נושאין נשים במועד‪ ,‬מפני ששמחה‬ ‫להקריאת התורה בחו"ל‪ ,‬דבא"י קוראים וזאת הברכה‬ ‫היא לו‪ .‬ובגמ'‪ ,‬וכי שמחה היא לו מאי הוי ]וכי שמחה אסורה ביום טוב[‪ .‬אמר‬ ‫ובחו"ל קוראים "עשר תעשר" מפרשת ראה‪ .‬וטעמא‬ ‫רב יהודה אמר שמואל‪ ,‬וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא‪ ,‬ואמרי לה‪ ,‬אמר‬ ‫דמילתא‪ ,‬משום שבא"י הוא שמחת תורה‪ ,‬אבל בחו"ל‬ ‫רבי אלעזר אמר רבי חנינא‪ ,‬לפי שאין מערבין שמחה בשמחה‪ .‬ופרש"י‪ ,‬דבעינן‬ ‫דלישמח בשמחת מועד לחודיה‪ .‬ואשר לפי זה לכאורה צ"ע איך קבעו את יום‬ ‫אינה שמחת תורה ולכך לא קוראים וזאת הברכה‪.‬‬ ‫טוב האחרון של חג לשמחת גמרה של תורה‪ ,‬הא כיון דאין זו שמחת המועד‪,‬‬ ‫אבל הא גופא צ"ב‪ ,‬למה אינה שמחת תורה בחו"ל‪,‬‬ ‫הוה ליה עירוב שמחה בשמחה‪ .‬ויעוין ב'קרן אורה' במועד קטן שם שעמד בזה‪.‬‬ ‫אכן נראה דלא קשה מידי‪ ,‬דהנה בילקוט ישעיה )על הפסוק שוש אשיש בה'(‬ ‫הרי תמיד עושים הדבר העיקרי ביו"ט ראשון או בשני‬ ‫איתא‪ ,‬כתיב 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' )תהלים קי"ח(‪ ,‬אין אנו יודעים‬ ‫הימים‪ ,‬אבל לא דוקא ביו"ט שני‪.‬‬ ‫במה לשמוח‪ ,‬אם בהיום‪ ,‬אם בהקדוש ברוך הוא‪ ,‬בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה‬ ‫בך' )שיר השירים א'(‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי מבואר דענין שמחת המועד הוא לשמוח בה'‪,‬‬ ‫עוד יל"ע‪ ,‬הרי נמצא דבני א"י "מפסידים" הקריאה‬ ‫ואם כן הרי יש לומר דכיון ד'קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא'‪ ,‬כמבואר‬ ‫בזוהר פרשת אחרי דף ע"ג ע"א‪] ,‬ובזוהר פרשת בשלח )דף ס' ע"א( איתא‬ ‫דעשר תעשר‪ ,‬ובשאר ימים טובים רק "מפסידים" קריאות‬ ‫דקודשא בריך הוא תורה אקרי‪ ,‬ואין תורה אלא קודשא בריך הוא[‪ ,‬הויא לה‬ ‫דיו"ט שני‪ ,‬ולית מזה הערה‪ ,‬דהא לית להו יו"ט שני‪,‬‬ ‫השמחה בתורה ‪ -‬שמחה בה'‪ ,‬ואין כאן שמחה אחרת המעורבת בשמחת המועד‪.‬‬ ‫אבל הכא הם "מפסידים" קריאה דעשר תעשר אף‬ ‫והראו שבילקוט סוף פרשת פנחס איתא‪ ,‬וכיון שיצאו שבעת ימי החג‪ ,‬אמר‬ ‫הקדוש ברוך הוא לישראל עכשיו אני ואתם נשמח יחד‪ ,‬ואיני מטריח עליכם‬ ‫דאית להו האי יו"ט דשמיני עצרת‪.‬‬ ‫הרבה אלא פר אחד ואיל אחד‪ .‬וכיון ששמעו ישראל כך‪ ,‬התחילו מקלסין‬ ‫להקדוש ברוך הוא ואומרים 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'‪ .‬אמר רבי‬ ‫הנה מבואר בפוסקים דאף דבשאר מקומות מתחילים‬ ‫אבין‪ ,‬אין אנו יודעין במה לשמוח‪ ,‬אם ביום‪ ,‬אם בהקדוש ברוך הוא‪ ,‬בא שלמה‬ ‫האי קריאה ב"כל הבכור" )בסוף פרשת ראה( אא"כ‬ ‫ופירש 'נגילה ונשמחה בך' ‪ -‬בך בתורתך‪ ,‬בך בישועתך‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי להדיא‬ ‫דהשמחה בתורה‪ ,‬והשמחה בהקדוש ברוך הוא‪ ,‬הם היינו הך‪ ,‬ואדרבה זהו האופן‬ ‫הוא חל בשבת )דאז בעינן לז' עליות ולכך מקדימים‬ ‫שצריך לשמוח בה' במועד‪' ,‬בך בתורתך'‪.‬‬ ‫לעשר תעשר( אבל בשמיני עצרת תמיד מתחילים‬ ‫***‬ ‫בעשר תעשר‪ ,‬אף אם חל בחול‪ .‬וביארו משום דשמיני‬ ‫ויש להוסיף עוד‪ ,‬דהנה עיקר הדבר שביארנו דשמחת החג הינה מעצם ענינה‬ ‫שמחה בה'‪ ,‬הרי הוא באמת בכל המועדות‪ ,‬אמנם נראה דביותר שייך ענין זה‬ ‫עצרת הוא בחג האסיף‪ ,‬ולכך קוראים פרשיות עשר‬ ‫ליום טוב אחרון של חג‪ ,‬שהרי כל עצמו ומהותו של 'יום טוב' זה של 'שמיני‬ ‫תעשר דמיירו בענייני חג האסיף‪.‬‬ ‫עצרת' הוא להיות עם ה'‪ ,‬וכמו שפירש רש"י בפרשת אמור על הפסוק 'עצרת‬ ‫היא'‪ ,‬שכביכול הקדוש ברוך הוא אומר לישראל – 'בני‪ ,‬בבקשה מכם‪ ,‬עכבו‬ ‫לפ"ז י"ל דהחילוק בין א"י לחו"ל הוא‪ ,‬דבא"י‪ ,‬שאין‬ ‫עמי עוד יום אחד‪ ,‬קשה עלי פרידתכם'‪.‬‬ ‫יושבים בסוכה בשמיני עצרת‪ ,‬אין שמיני עצרת חלק‬ ‫***‬ ‫מחג האסיף‪ ,‬ולכך אין קריאת עשר תעשר מעיינא‬ ‫והנה ברמב"ם סוף הלכות לולב‪ ,‬אחר שהזכיר מצות השמחה במועדות‪ ,‬וענין‬ ‫השמחה היתירה שהיתה במקדש בחג הסוכות‪ ,‬מקומה וזמנה‪ ,‬אופן קיומה והמצוה‬ ‫דיומא כלל‪ ,‬אבל בחו"ל שיושבים בסוכה בשמיני‬ ‫להרבות בה‪ ,‬ועל ידי מי היא נעשית‪ ,‬סיים וזה לשונו ‪ -‬השמחה שישמח אדם‬ ‫עצרת‪ ,‬גם שמיני עצרת הוי חלק מחג האסיף‪ ,‬ולכך‬ ‫בעשיית המצוה ובאהבת הקל שצוה בהן‪ ,‬עבודה גדולה היא‪ ,‬וכל המונע עצמו‬ ‫משמחה זו ראוי להפרע ממנו‪ ,‬שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה‬ ‫קוראים האי קריאה‪ .‬וא"כ אין בני א"י מפסידים‬ ‫ובטוב לבב'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואשר לכאורה יפלא‪ ,‬מאי שיאטא ד'השמחה בעשיית המצוה‬ ‫קריאה‪ ,‬אלא לית להו האי יו"ט כלל‪ ,‬דאינו יום חג‬ ‫ובאהבת הקל שצוה בהן' להכא‪ ,‬הא הכא מיירי בדין שמחת החג‪ ,‬שהוא דין מסוים‬ ‫שבימי החג יהא האדם שרוי בשמחה‪ ,‬ומה זה שייך לענין השמחה בעשיית המצוה‪,‬‬ ‫האסיף‪ ,‬ולכך לית להאי קריאה‪ .‬וא"ש‪.‬‬ ‫שהוא דין בעבודת ה' שתהא נעשית בשמחה‪ ,‬אשר זהו לכאורה דין אחר לגמרי‪.‬‬ ‫אכן לפי מה שנתבאר דשמחת החג יסוד ענינה הוא שמחה בה'‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫וזהו הטעם דבני חו"ל עושים שמחת תורה ביו"ט שני‪,‬‬ ‫'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בך'‪ ,‬אם כן הרי גם דין השמחה בחג אינו‬ ‫דכל זמן שיושבים בסוכה עדיין אינו זמן לשמחת תורה‪.‬‬ ‫דין שמחה בעלמא‪ ,‬אלא דהוא דין לשמוח בה'‪ ,‬ושפיר הוה זה מענינא לעמוד‬ ‫וא"ש למאד בס"ד‪.‬‬ ‫על גודל ענין השמחה בעבודת ה'‪ ,‬ועונש המונע עצמו הימנה‪ ,‬שהרי גם שמחה‬ ‫זו הויא מלתא דשמחה בה'‪.‬‬