עמק השבוע · Eimek Hashuvia — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

שבת שמיני ﬠצרת תשפ"ז והימים שסביבותי'ה גליון קלד
גיליון זה הודפס לפני יום טוב שנה ג
" Ûוסוכה תהי' לצל יומם" Ü
אמ"ה ,אח"ז מצאתי זאת ברוקח הגדול בהלכות "וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור עיין במס' סוכה בדף ב ע"א דרבי זירא אמר
סוכות .עכ"ל. מזרם וממטר". דסוכה גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה
]עיין בספר אבודרהם דאיתא וז"ל שלשה דברים ועיין ברוקח בהלכות סוכות דאיתא וז"ל וכתיב מהכא וסכה תהיה לצל יומם מחרב עד עשרים
הם אם נתנו אדם למעלה מעשרים אמה פסולים, סוכה תהיה לצל יומם בגימטריא וסוכה עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים
ואלו הן מבוי ,נר חנוכה ,סוכה ,ושלשתן יש להם אמה לכך סכה שהיא גבוהה מכ' אמה פסולה. אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל
רמז מן הפסוק ,מבוי שנאמר )בראשית י"ט:ח'( עכ"ל .ועיין בספר אמרי נועם על מועדים יום דפנות אמר ליה אביי אלא מעתה העושה
כי על כן באו בצל קורתי ,הקורה תהיה עד צל א' דסוכות דאיתא וז"ל מאמר חז"ל סוכה סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי דלא הוי סוכה
טפחים ולא יותר וצל טפחים הם עשרים אמה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, אמר ליה התם דל עשתרות קרנים איכא צל
באמה בת ששה טפחים ,סוכה שנאמר וסוכה ואמרו ז"ל מקרא "וסוכה תהיה לצל יומם" ,עד סוכה הכא דל דפנות ליכא צל סוכה .הנה
תהיה לצל יומם מחורב ,חנוכה זאת חנוכת המזבח עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה וכו' ,יש מבואר דר' זירא יליף דסוכה גבוהה למלעה
ביום עולה למנין ק"כ .עכ"ל[. לרמז תהי"ה לצ"ל יומ"ם גימטריא עשרי"ם מעשרים אמה פסולה מהא דכתיב בישעי' )ד':ו'(
Ûמקורות דהפסוק מיירי בסוכת החג לכ"ﬠ Ü
הרי לכאורה נמצא שיש סתירה בין הסוגיא בדף מקום לא כל הסוכות כשרות ,אף על פי שהסכך הנה עיי"ש לקמן בדף ב ע"ב דאיתא כולהו וכו'
ב ע"ב להסוגיות בדף ו ע"ב ודף ח ע"ב אי הפסוק הוא מהדברים הכשירים לסיכוך ,וכן הדפנות כרבי זירא וכו' לא אמרי ההוא לימות המשיח
מיירי בסוכה דחג הסוכות. כהלכתן ,וצילתה מרובה מחמתה ,והיינו דבעינן הוא דכתיב ורבי זירא אם כן לימא קרא וחפה
שנעשית לצל להסתתר שם משרב ושמש ,כדכתיב תהיה לצל יומם ומאי וסכה תהיה לצל יומם
שו"ר בחכמת שלמה על או"ח סימן תרל"ג שעמד "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" ,אבל אם נעשית שמעת מינה תרתי .הרי לכאורה מבואר שנחלקו
בכל זה וז"ל הנה בהא דאיתא בשו"ע סוכה שהיא מאליה פסולה ,שהרי אינה לצל ,וכן אם נעשית האמוראים אי האי קרא בישעי' מיירי גם בסוכה
גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה הנה המעיין להצניע שם דבר ,או לאוצר תבואה ,וכיוצא בזה דחג הסוכות או רק בסוכה דימות המשיח .והנה
בש"ס יש בזה ג' טעמים וטעם ר"ז הוי מכח אינה סוכה ,כיון שלא נעשית להסתיר עצמו בצל בפשוטו מבואר ברמב"ם ובשו"ע דקיי"ל כטעמו
דכתיב וסוכה תהיה לצל יומם עד כ' אמה אדם מחום ,עכ"ל [,וא"כ בע"כ דהקרא בישעי' מיירי של רבא )ד"דירת עראי"( לפסול סוכה שהיא
יושב בצל סוכה וכו' וקאמר שם בש"ס כולהו בסוכה דחג הסוכות. גבוהה למעלה מעשרים ,ודלא כר' זירא .וא"כ
כר"ז לא אמרו ההיא לימות המשיח הוא ופירש"י להלכה לכאורה מבואר דהאי קרא בישעי' לא
אותם סוכות יהיו לצלל עונג ולמסתר אבל סוכת וכן עיין בדף ו ע"ב דאיתא תנו רבנן שתים מיירי בסוכה דחג הסוכות כלל .וכן משמע מאד
מצוה אינה לצל ומוכח שם דבהא פליגי דלר"ז כהלכתן ושלישית אפילו טפח רבי שמעון אומר מרש"י שם בדף ב ע"ב דאיתא וז"ל לימות המשיח
סוכת מצוה הוי לצל ולאינך מ"ד לא הוי לצל שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח במאי קמיפלגי אותם סוכות יהיו לצל לעונג ולמסתור ,אבל סוכת
וכ"כ רש"י אחר כך בד"ה תרתי וז"ל דאין שם רבנן סברי יש אם למסורת ורבי שמעון סבר יש מצוה אינה לצל .עכ"ל.
סוכה אלא העשוי לצל דההיא דימות המשיח אם למקרא וכו' רב מתנה אמר טעמיה דרבי אבל עיין לקמן בדף ח ע"ב דאיתא תנו רבנן
משום דעשויה לצל קרויה סוכה ,הנה מזה משמע שמעון מהכא וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה גנב"ך סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת
אם לר"ז לא הוי סוכה אלא העשויה לצל מוכח ולמסתור מזרם וממטר .הרי מבואר להדיא דהא כותים סוכה מכל מקום כשרה ובלבד שתהא
דלאידך מ"ד דאמרו לא כר"ז לא בעינן בסוכה מיהא לפי ר' שמעון דהקרא בישעי' מלמד דין מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר רב חסדא
שיהיה עשויה לצל ,וקשה לי טובא ממ"ש לקמן בסוכה דחג הסוכות] .ועיין בירושלמי סוכה פ"א והוא שעשאה לצל סוכה מכל מקום לאתויי מאי
בש"ס דף ח' בסוכת גנב"ך ורבק"ש דתנא שם ה"א דאיתא מה טעמון דרבנן וסכה תהיה לצל לאתויי סוכת רקב"ש דתנו רבנן סוכת רקב"ש
ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה ומפרש ר"ח דהיינו יומם מחרב הרי אחת למעלן סוכות סוכות סוכות סוכת רועים סוכת קייצים סוכת בורגנין סוכת
והוא שעשאה לצל סוכה ופירש"י שם דאף דסוכה הרי שלש מ"ט דר"ש וסכה תהיה לצל יומם מחרב שומרי פירות סוכה מכל מקום כשרה ובלבד
לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן ולצל הוא הרי אחת למעלן סכת סכת סכות מלא הרי ד' שתהא מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר רב
דמיקרי סוכה שסוככת מן החורב ,מוכח ומשמע רבנן דקיסרין שמעון טעמא דר"ש וטעמון דרבנן חסדא והוא שעשאה לצל ,הרי מבואר דהסכך
מזה דבעינן סוכה לשם צל והכי קיי"ל בסי' תרל"ה מן הדין קרייא וסכה תהיה לצל יומם מחרב הרי צריך להיות "עשוי לצל" ,ומהו המקור לזה ,ולכאורה
והרי זה הוה דעת ר"ז ואנן קיי"ל כרבה וכרבא אחת ולמחסה ולמסתור הרי שתים מזרם וממטר המקור הוא מהאי קרא בישעי'] ,שו"ר בערוך
בזה אם כן לא בעינן סוכה לשם צל ,גם רבה רבנן עבדין מזרם וממטר אחת ר"ש עבד מזרם השולחן על או"ח סימן תרל"ה דאיתא וז"ל ומכל
ורבא היאך יפרשו הברייתא דגנב"ך דתנא ובלבד וממטר שתים[. מקום ,אף על גב דלא בעינן סוכה לשמה ,מכל
מרובה כדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם ,עכ"ל ,הרי כרבנן דס"ל דההיא לימות המשיח אבל הפוסקים שתהא מסוככת כהלכתה ומפרש ר"ח דהיינו לשם
משמע כנ"ל דס"ל דלא בעינן לזה ילפותא .וא"כ דפסקי כן דבעינן לשם צל צ"ע ודו"ק .עכ"ל. צל והרי לדידהו לא בעינן לשם צל ,ועל הש"ס
אין הכרח מהסוגיא בדף ח' דהפסוק בישעי' מיירי הנה לגבי הסוגיא בדף ח' יש סוברים שיש אופן לק"מ דיש לומר דהם ס"ל כרב מתנא לקמן דף
בסוכה דחג הסוכות. ליישב ,דעיין בפני יהושע שם בדף ב ע"ב דס"ל ו' דר"ש יליף מסוכה תהיה לצל יומם וכו' ובע"כ
אבל הפנ"י עצמו העיר דכל דבריו הם דלא דלא בעינן ילפותא מהפסוק בישעי' שסכך צריך לא ס"ל לר"ש דקרא לימות המשיח מיירי לכך
כפשטות משמעות דברי רש"י ,והניח הענין להיות לצל .וכן עיין בפני יהושע בדף ז ע"ב לדידיה בעינן נמי לשם צל ואתיא הך ברייתא
בעדיין צ"ע. דאיתא וז"ל מפשטא דלשון סכך היינו שצילתה דתהא מסוככת כהלכתה כר"ש אבל אנן קיי"ל
Ûסוכה דחג הסוכות מורה ﬠל סוכה דלﬠ"ל Ü
לומר בחתימת הברכה של השכיבנו בשבת ויו"ט ספרי מקובלים דסוכה מלא בגי' צ"א כמנין שם הנה העירוני לדברי הגר"א בפירושו לספרא
הפורש סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל יו"ד ה' ואלף דלית ע"ש ,והדבר מתמיה דהיכן דצניעותא )פרק ה'( דאיתא וז"ל בירחא שביעי
ועל ירושלים ,כמ"ש הטור או"ח בסימן רס"ז בשם נמצא סוכה מלא בתנ"ך ,ומאי דכתיב בסכות מלא וכו' רמז לע"ל כמ"ש בזוהר דשירותא דינא בר"ה
הירושלמי) ,ומיהו בירושלמי לפנינו בברכות פ"ד אחר הכ' אינו ענין לתיבת סוכה ,אכן שוב ראיתי ואח"כ סליחת עונות ביוה"כ ואח"כ סוכות ושמיני
ה"ד ובמד"ר פ' פנחס ובתנחומא שם לא נמצא דדבר ה' בפיהם אמת ,דיגעתי ומצאתי בעז"ה עצרת ושמחתן ,וכן לע"ל תחלה יום הדין הגדול,
שום חילוק בין שבת לחול בזה אלא לעולם צריך בתהלים ע"ו בקרא דויהי בשלם סוכו ומעונתו ואח"כ וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו'
לסיים הפורש סכת שלום וכו' וע"ע ברמב"ם בציון נכתב שם סוכו בוא"ו אחר הסמך ,וכן כתוב )יחזקאל ל"ו( כי אסלח לאשר אשאיר )ירמיה נ'(,
בסדר התפלה ובשו"ת המיוחסות להרמב"ן סימן שם במנחת שי דכן צ"ל ,וכן מצאתי בספרי ואח"כ בסוכות חופות שבע כידוע וכמ"ש )ישעיה
קפ"ח( ,אולי כוונתם ז"ל בזה על סכה שעתיד כתובים הנמצאים בבהמ"ד של הרה"ג הצדיק ד'( וסוכה תהיה לצל יומם כו' זמן שמחתינו וגם
הקב"ה לעשות מעורו של לויתן ,ומה שמסיימין מוהר"ר אריה ליב ב"ר בער זצ"ל הנכתבים בקלף האומות יתקיימו ורעו זרים צאנכם כו' )שם ס"א(,
ועל ירושלים ,נ"ל דמקורו מקרא דישעיה ד' וסכה שנכתב תיבת סוכו מלא ו' אחר הסמ"ך) ,וידוע ואח"כ ש"ע שיכלו א"ה וישמחו ישראל לבדן
תהיה לצל יומם וגו' ,דפירש שם בתרגום יונתן דנכתבו בזמן הגר"א ז"ל וע"פ צוואתו ובהשגחתו(, עצרת תהיה לכם .עכ"ל .הרי מבואר דהקרא
דסכה זו תהיה לצל על ירושלים ,וז"ל ועל ירושלים וא"כ י"ל ע"פ דרך הרמז דמשו"ה כתיב בכל בישעי' מיירי בעצם לע"ל ,אבל הוא ג"כ מורה
תהיה מטלת ענני לאטללא עלה וכו' ,ונ"ל דמשו"ה דוכתא סכה חסר ,לרמז למ"ש חז"ל דבעוה"ז אין על סוכה דחג הסוכות ,דחג הסוכות גופא הוא
תקנו לומר דוקא בשבת ויו"ט בקשה זו משום השם שלם ואין הכסא שלם כביכול ,ומשו"ה כנגד הסוכות דלע"ל .ויל"ע אם יש בזה איזה
דסכה זו תהיה לע"ל ביום שכולו שבת וטוב ,ולכן כתיב סכה נמי חסר ,אבל לע"ל שיתמלא השם יישוב לההערות הנ"ל.
תקנו לומר זה ג"כ בשבת ויו"ט שהוא מעין עולם במלאתו אז יהיה באמת סוכה מלא ,וי"ל דזה
הבא ,ויו"ט נמי איקרו שבת )ועי' היטיב בזוה"ק מרמז לנו הכתוב דויהי בשלם סוכו ,כלומר דאימתי ועיין בחשק שלמה למתני' דאיתא וז"ל סוכה
בראשית ד' מ"ח( ,וה' יזכנו במהרה לראות בבנין יהיה סוכו בשלימות ,בזמן שיהיה מעונתו בציון, שהיא גבוהה נ"ב בכל ספרי הש"ס בבלי וירושלמי
בהמ"ק וירושלים ויקוים בנו מקרא שכתוב ויהי ואז יהיה השם שלם והכסא שלם וה' יפרוס עלינו וברב אלפס והרא"ש נדפס תיבת סוכה בוא"ו
בשלם סוכו ומעונתו בציון אמן .עכ"ל .הרי גם סוכת שלומו במהרה ונזכה לישב בסוכה של אחר הסמ"ך ,אבל נראה דהוא ט"ס דהרי כל
בדבריו מבואר דהסוכה דחג הסוכות שעלי' דיבר לויתן ,וכמאמרם ז"ל בב"ב דף ע"ה עתיד הקב"ה תיבת סכה הנמצא בתנ"ך כתיב סכה בלא וא"ו
מתני' מישך שייך לסוכות דלע"ל ושזה קשור לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר ונקוד בשורק ,וביותר אני תמה על מה שכתב
להפסוק וסכה תהי' לצל יומם. התמלא בשכת עורו ,אכיה"ר ,ואפשר שמה שנהגו בפרי עץ חיים בשער חג הסוכות פ"ד ועוד באיזה
Ûהצל שהוזכר בפסוק היינו צל ד' Ü
יכולות לסבור דהפסוק מיירי בסוכה דחג הסוכות, אתעביד לצל ,דאתמר ביה בצל שד"י יתלונן, הנה כל הנתבאר הוא לפי פשטות משמעות
ואפ"ה לא ילפינן מזה דסוכה שהיא גבוהה ולא בצל סכת הדיוט ,דאגין על גופא משמשא, הסוגיא בדף ב ע"ב דאידך שיטות סוברות דהפסוק
למעלה מעשרים אמה פסולה ,משום דהצל אלא צל לאגנא על נשמתא) ,שה"ש ב':ג'( בצלו בישעי' לא מיירי בסוכה דחג הסוכות.
שהוזכר לגבי הסוכה דחג הסוכות אינו צל חמדתי וישבתי) ,איכה ד':כ'( אשר אמרנו בצלו אבל העירוני לדברי הזוה"ק ח"ג רנה ע"ב
משמש ,אלא צל שד"י. נחיה בגוים .ולפ"ז נמצא דגם אידך שיטות דאיתא וסכה תהיה לצל יומם דסכך בעינן ,וסכך
Ûמקורות בדברי הגר"א דהפסוק מיירי לגבי הסוכה Ü
דחג הסוכות
של סוכה הם למחסה משלש פורעניות ,מזרם שלשה הדסים ,שני ערבות ,לולב אחד ,אתרוג עיין באדרת אליהו על דברים פ"ז פי"ג דאיתא
ומחורב וממטר מפני שבמכת ברד אמר "אני שולח אחד ,הם עשרה ,והמה נחלקים לשלשה ושבעה, וז"ל כל מספר עשרה הם נחלקים לשלשה ושבעה,
את כל מגפתי" ,והלא הרבה שלוחים להקב"ה, סוכה בפני עצמה שלשה ,ושבעה בלולב ,והשבעה והשבעה המה נכללים בארבעה ,כמו שתראה
אבל בברד היו שלשה דלעיל והם רוח ואש ומים, נכללים בארבעה מינים של לולב ,והשלש דפנות בסוכות יש עשרה מצות ,שלש דפנות בסוכה,
והנה במכת ברד כתיב ויהי קולות וברד ואש, ינצל משלש פורעניות אלו ,כי "מזרם" הוא רוח, וזהו שאמרו רז"ל )ב"מ מ"ח( מי שפרע מדור
וקולות הוא על רוח כנודע ,וברד הוא מים ,ותהלך "מחורב" הוא חום השמש והאש" ,וממטר" הוא המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום וממצרים בים,
אש הוא אש וכו') ,תהילים קמ"ח:ח' אש וברד, מים .עכ"ל .הרי דהאד"א נקט בפשיטות דהאי מדור המבול פרע במים ,ומדור הפלגה ברוח
הוא מים ,רוח סערה עושה דברו( ,וזה שאמר קרא בישעי' מיירי בסוכה דחג הסוכות ,דהרי ביאר שנאמר ויפץ ה' אותם ,ומאנשי סדום באש וגפרית,
"את כל מגפותי" ,והנה ידוע שדיבור האדם כלול ע"פ האי קרא הענין שיש לסוכה ג' דפנות) .אלא ובמצרים פרע בכל שלש אלה במכת ברד ,שנאמר
משלשה ,אש מים רוח ,ולכן מי שאינו עומד דהדברים נראים קשים לכאורה ,דהרי הג' דפנות "ואש מתלקחת בתוך הברד" הם אש ומים ,ונאמר
בדיבורו אית ליה מי שפרע מדור המבול במים, אינם מה שצריכים להיות מיצל .וצע"ע בזה(. "וה' נתן קולות וברד" ,קולות הוא מאויר כמו
ומדור הפלגה ברוח ,ומאנשי סדום באש ,וממצרים וכן עיין באדרת אליהו על שמות פ"ט פי"ד שכתוב בספר יצירה )א':ט'( ,ולכן אמר במכת ברד
)שנכלל בהם כל הג' הנ"ל( הוא יפרע ממי שאינו דאיתא בליקוט מכ"י וז"ל כי בפעם הזאת אני "את כל מגפתי" ,והמה שלש לגיונותיו של הקב"ה,
עומד בדיבורו ,ובסוכה כתיב "וסוכה תהיה לצל שלח את כל מגפותי וגו' ,כי ג' לגיונות קשות ומי שאינו עומד בדיבורו כולל השלשה ,כי הדיבור
מחורב" אש "ומזרם" רוח "וממטר" מים ,כי מצות של הקב"ה הם ,מים רוח אש ,שבהם נפרע הוא מורכב משלש אלה ,אש ומים ואויר ,ולכן
סוכה תציל מג' לגינונות הנ"ל .עכ"ל. מהרשעים בדור המבול ובדור הפלגה ובסדום, יבוא עליו שלש פורעניות אלו ,והיושב בסוכה
Ûלמה רק בﬠינן לסכך לשם צל Ü
ולא לשם הגנה מזרם וממטר
והנה לכאורה יש לטעון דאין דברי הריטב"א ומסתור מזרם וממטר ,ולאו מילתא דהא בקרא הנה אם המקור דבעינן לסכך לשם צל הוא
מתאימים עם דברי האד"א הנ"ל ,דהא להאד"א נקיט תרי לישני צל סוכה ומחסה לזרם ומסתור מהאי קרא בישעי' ,למה רק בעינן לסכך לשם
סוכה מציל מכל הדברים שהוזכרו בקרא ,וא"כ למטר ,וכיון דמיחד צל לסוכה שמעינן אגב אורחא צל ,ולא לשם הגנה מזרם וממטר.
להאד"א הדרא הקושיא לדוכתא ,למה לא בעינן דלא מיקרי סכך אלא בשראוי לצל ,ותו דלישנא
שהסכך יהא ראוי להגנה מזרם וממטר. יתירא דייקינן דהוה ליה למימר וסוכה תהיה י"ל דזהו עכ"פ קשה על ר' זירא ,דלמה רק
וי"ל דהאד"א יכול לסבור כהמבואר הכא בתוס' יומם מחורב כלומר שהסוכה סוככת ביום מחורב בעינן שהסכך יהא ראוי לצל ,ולא בעינן שהסכך
ד"ה כי וז"ל לרבי זירא דדריש מדכתי' וסוכה כדכתיב בעלמא לא ימוש עמוד הענן יומם יהא ראוי להגנה מזרם וממטר ,ועיין הכא בריטב"א
תהיה לצל הא כתי' נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שפירושו ביום ולמה ליה למימר תהיה לצל אלא דאיתא וז"ל ר' זירא אמר מהכא וסוכה תהיה
שלא ירדו גשמים לתוכה אלא ודאי משום דבעינן ודאי אגב אורחיה קמ"ל שאין סוכה אלא הראויה לצל יומם מחורב ,הקשו בתוספות אם כן נילף
סככה עראי וא"כ הוה ליה קבע .עכ"ל. לצל .עכ"ל. מהתם נמי דבעינן סוכה ראויה להיות מחסה
Ûביום השמיני ﬠצרת תהיה לכם Ü
בו בעינן להיות יושב ושונה ,והיות וכתיב בשמיני לכם רבי אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם עיין במס' פסחים דף סח ע"ב דתניא רבי אליעזר
עצרת "עצרת תהיה לכם" לכן בו בעינן להיות ורבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה
אוכל ושותה .וצ"ע באמת ,למה לא חילקו כך, או יושב ושונה רבי יהושע אומר חלקהו חציו
הרי לכאורה מצינו לגבי כמה עניינים שיש יותר הנה חזינן דלית לשום תנא צד לחלק בזה בין לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש ואמר רבי
שמחה בחג הסוכות מבחג הפסח ,וא"כ החילוק שביעי של פסח לשמיני עצרת ,ולומר דהיות יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר
הנ"ל היה מאד מובן. וכתיב בשביעי של פסח "עצרת לד' אלקיך" לכן עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר עצרת תהיה
Ûנﬠילת החג Ü
את היו"ט ולא מחיוב ג' סעודות והסתמך בזה ויש שביארו שהמנהג הוא לאכול מצה ביום עי' במעשה רב אות קפ"ה דאיתא וז"ל והיה
על הגר"א ז"ל .עכ"ל. אחרון של פסח וזהו כמו מנהג רבינו המבואר מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה וביום
הרי מבואר שהקה"י הבין דהנהגת הגר"א אינו כאן .עכ"ל. טוב אחרון היה אוכל סעודה שלישית אעפ"י
מיוחד לשביעי של פסח ,אלא הוא נוגע בסוף כל שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר יום טוב
יו"ט )והיינו מה שנקרא "נעילת החג"( .והנה לפי אולם עיין בארחות רבינו ח"ב עמ' ק"י שאחרי מפני חביבות מצות אכילת מצה שזמנו הולך
הבנה זו של הקה"י ,אפשר דבחו"ל הענין הוא שהביא דהחזו"א אכל ג' סעודות ביו"ט ,איתא לו .עכ"ל .ועיי"ש במהדורה חדשה במילואים
לאכול עוד סעודה באחרון של פסח ,ולא בשביעי וז"ל ראיתי את מו"ר )הקה"י( זצוק"ל אוכל סעודה דאיתא וז"ל כתב הכלבו בהל' ליל הסדר בשם
של פסח ,ובשמחת תורה )ביום תשיעי( ,ולא שלישית עם לחם משנה וכן אכל בשר ודגים ה"ר אשר שמעתי שנהגו הקדמונים לאכול כזית
בשמיני עצרת. ושתה קצת יין בשביעי של פסח בשבועות ביום מצה באחרונה ביום כמו בלילה ,ע"כ ,והו"ד
ועכ"פ בחו"ל אם אוכל עוד סעודה בשביעי של ב' דר"ה ביום א' דסוכות בשמיני עצרת ,ראיתי בדרכי משה סי' תע"ז וכתב ולא ראיתי מנהג
פסח או בשמיני עצרת צריך ליזהר לאכלה באופן בכולם שאכל יחד עם ב"ב ,אמר לי מו"ר זצוק"ל זה גם אין טעם לאכלו ביום דהא אינו בא אלא
שזה לא יפריע לסעודת ליל יו"ט אחרון. טעמו שאוכל את הסעודה השלישית כדי ללוות זכר לפסח ופסח לא נאכל אלא בלילה ע"כ,
בענין הא שיש חילוק בין א"י לחו"ל נגילה ונשמחה בך
בקריאת התורה דשמיני עצרת הרמ"א באו"ח סימן תרס"ט כתב ,וזה לשונו -וקורין יום טוב האחרון 'שמחת
תורה' ,לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה ,עכ"ל] .ומקור
הנה בהאי שבת יש חילוק בין הקריאת התורה בא"י מנהג זה הוא בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ו ע"ב[.
והנה במועד קטן דף ח' ע"ב תנן ,אין נושאין נשים במועד ,מפני ששמחה
להקריאת התורה בחו"ל ,דבא"י קוראים וזאת הברכה היא לו .ובגמ' ,וכי שמחה היא לו מאי הוי ]וכי שמחה אסורה ביום טוב[ .אמר
ובחו"ל קוראים "עשר תעשר" מפרשת ראה .וטעמא רב יהודה אמר שמואל ,וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא ,ואמרי לה ,אמר
דמילתא ,משום שבא"י הוא שמחת תורה ,אבל בחו"ל רבי אלעזר אמר רבי חנינא ,לפי שאין מערבין שמחה בשמחה .ופרש"י ,דבעינן
דלישמח בשמחת מועד לחודיה .ואשר לפי זה לכאורה צ"ע איך קבעו את יום
אינה שמחת תורה ולכך לא קוראים וזאת הברכה. טוב האחרון של חג לשמחת גמרה של תורה ,הא כיון דאין זו שמחת המועד,
אבל הא גופא צ"ב ,למה אינה שמחת תורה בחו"ל, הוה ליה עירוב שמחה בשמחה .ויעוין ב'קרן אורה' במועד קטן שם שעמד בזה.
אכן נראה דלא קשה מידי ,דהנה בילקוט ישעיה )על הפסוק שוש אשיש בה'(
הרי תמיד עושים הדבר העיקרי ביו"ט ראשון או בשני איתא ,כתיב 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' )תהלים קי"ח( ,אין אנו יודעים
הימים ,אבל לא דוקא ביו"ט שני. במה לשמוח ,אם בהיום ,אם בהקדוש ברוך הוא ,בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה
בך' )שיר השירים א'( ,ע"כ .הרי מבואר דענין שמחת המועד הוא לשמוח בה',
עוד יל"ע ,הרי נמצא דבני א"י "מפסידים" הקריאה ואם כן הרי יש לומר דכיון ד'קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא' ,כמבואר
בזוהר פרשת אחרי דף ע"ג ע"א] ,ובזוהר פרשת בשלח )דף ס' ע"א( איתא
דעשר תעשר ,ובשאר ימים טובים רק "מפסידים" קריאות דקודשא בריך הוא תורה אקרי ,ואין תורה אלא קודשא בריך הוא[ ,הויא לה
דיו"ט שני ,ולית מזה הערה ,דהא לית להו יו"ט שני, השמחה בתורה -שמחה בה' ,ואין כאן שמחה אחרת המעורבת בשמחת המועד.
אבל הכא הם "מפסידים" קריאה דעשר תעשר אף והראו שבילקוט סוף פרשת פנחס איתא ,וכיון שיצאו שבעת ימי החג ,אמר
הקדוש ברוך הוא לישראל עכשיו אני ואתם נשמח יחד ,ואיני מטריח עליכם
דאית להו האי יו"ט דשמיני עצרת. הרבה אלא פר אחד ואיל אחד .וכיון ששמעו ישראל כך ,התחילו מקלסין
להקדוש ברוך הוא ואומרים 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' .אמר רבי
הנה מבואר בפוסקים דאף דבשאר מקומות מתחילים אבין ,אין אנו יודעין במה לשמוח ,אם ביום ,אם בהקדוש ברוך הוא ,בא שלמה
האי קריאה ב"כל הבכור" )בסוף פרשת ראה( אא"כ ופירש 'נגילה ונשמחה בך' -בך בתורתך ,בך בישועתך ,ע"כ .הרי להדיא
דהשמחה בתורה ,והשמחה בהקדוש ברוך הוא ,הם היינו הך ,ואדרבה זהו האופן
הוא חל בשבת )דאז בעינן לז' עליות ולכך מקדימים שצריך לשמוח בה' במועד' ,בך בתורתך'.
לעשר תעשר( אבל בשמיני עצרת תמיד מתחילים ***
בעשר תעשר ,אף אם חל בחול .וביארו משום דשמיני ויש להוסיף עוד ,דהנה עיקר הדבר שביארנו דשמחת החג הינה מעצם ענינה
שמחה בה' ,הרי הוא באמת בכל המועדות ,אמנם נראה דביותר שייך ענין זה
עצרת הוא בחג האסיף ,ולכך קוראים פרשיות עשר ליום טוב אחרון של חג ,שהרי כל עצמו ומהותו של 'יום טוב' זה של 'שמיני
תעשר דמיירו בענייני חג האסיף. עצרת' הוא להיות עם ה' ,וכמו שפירש רש"י בפרשת אמור על הפסוק 'עצרת
היא' ,שכביכול הקדוש ברוך הוא אומר לישראל – 'בני ,בבקשה מכם ,עכבו
לפ"ז י"ל דהחילוק בין א"י לחו"ל הוא ,דבא"י ,שאין עמי עוד יום אחד ,קשה עלי פרידתכם'.
יושבים בסוכה בשמיני עצרת ,אין שמיני עצרת חלק ***
מחג האסיף ,ולכך אין קריאת עשר תעשר מעיינא והנה ברמב"ם סוף הלכות לולב ,אחר שהזכיר מצות השמחה במועדות ,וענין
השמחה היתירה שהיתה במקדש בחג הסוכות ,מקומה וזמנה ,אופן קיומה והמצוה
דיומא כלל ,אבל בחו"ל שיושבים בסוכה בשמיני להרבות בה ,ועל ידי מי היא נעשית ,סיים וזה לשונו -השמחה שישמח אדם
עצרת ,גם שמיני עצרת הוי חלק מחג האסיף ,ולכך בעשיית המצוה ובאהבת הקל שצוה בהן ,עבודה גדולה היא ,וכל המונע עצמו
משמחה זו ראוי להפרע ממנו ,שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה
קוראים האי קריאה .וא"כ אין בני א"י מפסידים ובטוב לבב' ,עכ"ל .ואשר לכאורה יפלא ,מאי שיאטא ד'השמחה בעשיית המצוה
קריאה ,אלא לית להו האי יו"ט כלל ,דאינו יום חג ובאהבת הקל שצוה בהן' להכא ,הא הכא מיירי בדין שמחת החג ,שהוא דין מסוים
שבימי החג יהא האדם שרוי בשמחה ,ומה זה שייך לענין השמחה בעשיית המצוה,
האסיף ,ולכך לית להאי קריאה .וא"ש. שהוא דין בעבודת ה' שתהא נעשית בשמחה ,אשר זהו לכאורה דין אחר לגמרי.
אכן לפי מה שנתבאר דשמחת החג יסוד ענינה הוא שמחה בה' ,וכדכתיב
וזהו הטעם דבני חו"ל עושים שמחת תורה ביו"ט שני, 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בך' ,אם כן הרי גם דין השמחה בחג אינו
דכל זמן שיושבים בסוכה עדיין אינו זמן לשמחת תורה. דין שמחה בעלמא ,אלא דהוא דין לשמוח בה' ,ושפיר הוה זה מענינא לעמוד
וא"ש למאד בס"ד. על גודל ענין השמחה בעבודת ה' ,ועונש המונע עצמו הימנה ,שהרי גם שמחה
זו הויא מלתא דשמחה בה'.
