gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: הלכה בפרשה · Halacha Beparasha

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שמחת תורה‪ :‬על איזו טעות בקריאה‪ ,‬יש להחזיר את בעל הקורא‬ ‫בס''ד‬ ‫פתיחה‬ ‫בשמחת תורה‪ ,‬כחלק מהשמחה על סיום התורה‪ ,‬מקובל שכל אנשי בית הכנסת עולים לתורה לברך‪ ,‬ואף חוזרים לשם כך על‬ ‫מספר פסוקים כמה פעמים‪ .‬ועל אף שראינו בעבר (נצבים וילך שנה ו')‪ ,‬שחלק מהפוסקים התנגדו להוספת עולים‪ ,‬הן מחמת שיש‬ ‫בהוספת עולים נוספים ברכה שאינה צריכה‪ ,‬והן מחמת טרחא דציבורא‪ ,‬מכל מקום כתב הרמ''א (או''ח רפב‪ ,‬א)‪ ,‬שבשמחת תורה‬ ‫מקילים‪ ,‬וניתן לסמוך על רוב הפוסקים הסוברים שאין בכך ברכה לבטלה‪ .‬ובלשון ערוך השולחן (שם‪ ,‬ח)‪:‬‬ ‫''כתב רבינו הבית יוסף בסעיף ב'‪ ,‬מותר לקרות עולים הרבה‪ ,‬אף על פי שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך‪ ,‬אין בכך‬ ‫כלום עד כאן לשונו‪ .‬וכתב על זה רבינו הרמ"א‪ ,‬ויש אוסרים וכן נהגו במדינות אלו‪ ,‬חוץ מבשמחת תורה‪ ,‬מפני שנהגו‬ ‫להרבות בקרואים‪ ,‬ונוהגים כסברא הראשונה עד כאן לשונו‪ .‬ואפילו בחתונה או כשיש חיובים הרבה‪ ,‬לא נהגו לקרות מה‬ ‫שקרא השני (מגן אברהם‪ ,‬ד)‪ ,‬ויש מקילין בחתונה (שם)‪ ,‬אבל יותר טוב למנוע בזה כי ראיות האוסרים ברורות‪''.‬‬ ‫בעקבות שמחת תורה וסיום התורה‪ ,‬נעסוק השבוע בהלכות ספר תורה ובמחלוקת הראשונים‪ ,‬האם בעל קורא העושה טעות‬ ‫בקריאה‪ ,‬או בשינוי הטעמים‪ ,‬צריך לשוב ולקרוא את הקטע כתיקנו‪ ,‬או שאין בכך צורך שכן עלולה להיות בכך הלבנת פנים‪ .‬כמו‬ ‫כן נראה‪ ,‬האם העולה לתורה צריך לקרוא בלחש יחד עם בעל הקורא‪ ,‬והאם יש בעלייה ללא קריאה ברכה לבטלה‪ .‬על מנת לענות‬ ‫על שאלות אלו‪ ,‬נפתח בדיון מתי החל המנהג בו יש בעל קורא אחד‪ ,‬דבר שלא היה בזמן הגמרא‪.,‬‬ ‫בעל קורא‬ ‫הגמרא במסכת מגילה (כג ע''א) כותבת שבזמן הגמרא‪ ,‬כאשר אדם היה עולה לתורה‪ ,‬הוא היה גם הקורא בתורה‪ .‬משום כך‬ ‫ולדוגמא כפי שראינו בעבר (שמחת תורה שנה ג')‪ ,‬יש הסוברים שכאשר המשנה כותבת שאשה לא תעלה לתורה משום כבוד הציבור‪,‬‬ ‫הכוונה הייתה דווקא לזמן בו גם היו עולים וגם קורים בתורה‪ .‬האם ניתן למנות בעל קורא קבוע? נחלקו על כך הראשונים‪:‬‬ ‫א‪ .‬הרשב''א (שו''ת‪ ,‬סי' יד) והרא''ש (מגילה ג‪ ,‬א) סברו‪ ,‬שאין מניעה שיהיה בעל קורא קבוע‪ .‬ראייה הביא הרשב''א מהירושלמי (מגילה‬ ‫ד‪ ,‬א) הפוסק‪ ,‬שאין מניעה שבקריאת מגילה אחד ייקרא את ברכות המגילה ואחר את המגילה עצמה‪ ,‬והוא הדין בקריאת התורה‪.‬‬ ‫עוד הוסיף הרא''ש‪ ,‬שגם יש עניין למנות בעל קורא קבוע‪ ,‬שכן פעמים רבות עולים לתורה אנשים שלא באמת יודעים לקרוא היטב‪,‬‬ ‫וכאשר מעירים להם על טעויות בקריאה נוצרות מריבות‪ ,‬לכן תיקנו שיהיה בעל קורא היודע לקרוא היטב שיקרא את הכל‪.‬‬ ‫בדומה לכך נקט רבינו בחיי (דברים כו‪ ,‬ב)‪ ,‬אך ביסס את המנהג למנות בעל קורא‪ ,‬על המשנה במסכת ביכורים (ג‪ ,‬ז) הכותבת‪,‬‬ ‫שתיקנ ו שיקריאו את פרשיית מקרא ביכורים לכל העולים‪ ,‬שכן היו שלא ידעו לקרוא ומחמת כך נמנעו להביא ביכורים‪ .‬והוא הדין‬ ‫בקריאת התורה‪ ,‬רבים לא יודעים לקרוא‪ ,‬כדי שלא יתביישו וימנעו מעליה לתורה‪ ,‬תיקנו שיהיה קורא אחד לכל העולים‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''שמגיע לעזרה וקורא בעוד שהסל על כתפו "הגדתי היום לה' א‪-‬להיך כי באתי אל הארץ" וגו'‪" ,‬ארמי עובד אבי" וכל‬ ‫הפרשה עד "האדמה אשר נתתה לי ה"‪ ...‬בראשונה כל מי שהיה יודע לקרות קורא‪ ,‬וכל מי שלא היה יודע לקרות מקרין‬ ‫אותו‪ ,‬נמנעו אלו שאינן יודעין לקרות מלהביא‪ .‬כדי שלא יתביישו‪ ,‬התקינו שיהיו מקרין את שיודע כמי שאינו יודע‪ ,‬וכעניין‬ ‫שאנו נוהגין עכשיו בספר תורה‪ ,‬ששליח ציבור קורא על הכל‪ ,‬בין ליודע בין לשאינו יודע‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬בתשובות הגאונים (החדשות‪ ,‬סי' לד) חלקו וסברו‪ ,‬שהעולה לתורה חייב לקרוא‪ ,‬ולא ניתן למנות בעל קורא שליח לקריאה‪ .‬את‬ ‫הראייה מהמשנה בביכורים דחו‪ ,‬ששם חובה לקרוא מקרא ביכורים‪ ,‬לכן בלית ברירה תיקנו שיהיו קוראים למי שאינו יודע‪ ,‬אבל‬ ‫הרי אין חובה לעלות לתורה‪ ,‬ולכן מי שאינו יודע לקרוא פשוט לא יעלה‪ .‬בנוסף‪ ,‬העובדה שאותם אנשים שלא יודעים לקרוא‬ ‫מתביישים שכן הם לא יכולים לעלות לתורה‪ ,‬לא מהווה סיבה למנות בעל קורא קבוע‪ ,‬אדרבה‪ ,‬בזכות בושה זו ילמדו לקרוא‪.‬‬ ‫ראייה לכך שלא ניתן למנות בעל קורא קבוע כשליח לקריאה‪ ,‬הביאו מהתוספתא (מגילה ג‪ ,‬יב) הכותבת‪ ,‬שבית כנסת שאין להם‬ ‫אלא אדם אחד שיודע לקרוא‪ ,‬אותו אחד יעלה אפילו שבעה פעמים לתורה‪ .‬ומוכח מכאן שאינו יכול להיות בעל קורא לכולם‪ ,‬שכן‬ ‫אם היה יכול‪ ,‬מדוע שלא יעלו גם השאר‪ ,‬והוא יקרא‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא תתכן אפשרות בה יהיה בעל קורא שיקרא בלחש יחד עם העולה‬ ‫לתורה‪ ,‬וכך יידע העולה לתורה כיצד לקרוא‪ ,‬שכן הגמרא במסכת מגילה (כא ע''א) אוסרת קריאה של שני אנשים‪ .‬ובלשונם‪:‬‬ ‫''מה שעושין בני הדור שקורא החזן ושותק העולה לקרות‪ ,‬לאו שפיר הוא‪ ,‬ולא נפיק ידי חובתיה אותו המברך על התורה‬ ‫בקריאת החזן‪ ,‬דלא אשכחן דבכי האי גונא יכיל איניש לשויי שליח‪ ...‬ובמשנת ביכורים‪' ...‬נמנעו מלהביא התקינו שיהיו‬ ‫מקרים‪ ,‬את מי שיודע ואת מי שאינו יודע'‪ .‬ואין במשנת זו סיוע לחזן הקורא בשביל העולה‪ ,‬שמקרא ביכורים חייב בו כל‬ ‫המביא‪ ,‬ולכך אי אפשר שלא יתוודה‪ ,‬וקריאת התורה אינה חובת כל אדם‪ ,‬ולכך לא יקרא אלא מי שיודע לקרות‪''.‬‬ ‫ג‪ .‬בני רומניא (מובאים בבית יוסף או''ח קמא)‪ ,‬צעדו בגישת ביניים‪ .‬הם רצו לשמור על הדין שנהג בתלמוד‪ ,‬שהעולה לתורה הוא‬ ‫הקורא‪ ,‬ולכן במקרים בהם העולה לא ידע לקרוא‪ ,‬היה בעל קורא‪ ,‬שהיה אומר מילה במילה‪ ,‬והעולה לתורה היה חוזר אחריו‪.‬‬ ‫להבנתם ככל הנראה‪ ,‬למרות שהן העולה לתורה והן הקורא אומרים בקול רם את קריאתם‪ ,‬אין בכך מעביר על דברי הגמרא‬ ‫האוסרת לשניים לקרוא בתורה יחד‪ ,‬שכן כוונתה למקרה בו קוראים יחד ממש‪ ,‬אך לא במצב בו‪ ,‬מילה העולה‪ ,‬מילה בעל הקורא‪.‬‬ ‫ברכה לבטלה‬ ‫אחד הערעורים המרכזיים של המתנגדים למינוי בעל קורא קבוע‪ ,‬הוא החשש מברכה לבטלה‪ ,‬שכן הקורא מברך על הקריאה‪,‬‬ ‫אך לא קורא‪ .‬וכאמור‪ ,‬הפתרון בו גם בעל הקורא וגם העולה קוראים במקביל (במידת האפשר‪ ,‬שהרי העולה אינו יודע לקרוא)‪ ,‬אינו אפשרי‪,‬‬ ‫שכן אסור לשניים לקרוא בתורה ביחד‪ .‬דנו המתירים‪ ,‬מדוע אין בכך ברכה לבטלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬הרא''ש (מגילה ג‪ ,‬א) כתב‪ ,‬שאכן מחמת כך צריך העולה לתורה לקרוא בלחש יחד עם בעל הקורא‪ .‬כתוצאה מכך הסיק‪ ,‬שמי‬ ‫שאינו יכול לקרוא מתוך הכתב אינו יכול לעלות לתורה (שכן אסור לקרוא בתורה בעל פה)‪ .‬כך כתב הבית יוסף (קמא‪ ,‬ב) שאפשר‬ ‫להבין גם מדברי הזוהר (ויקהל‪ ,‬רב ע''ב)‪ ,‬שלמרות שכתב שכאשר עולים לתורה רק אחד צריך לקרוא‪ ,‬ייתכן שכוונתו לכך שאסור‬ ‫לעולה לקרוא יחד עם בעל הקורא‪ ,‬ואסור לו לקרוא עימו יחד בקול‪ .‬עוד הוסיף הבית יוסף‪ ,‬ובכך חלק על הבנת הרמ''א (דרכי משה‬ ‫שם)‪ ,‬שלמרות שלדעת הזוהר מותר לקרוא בלחש יחד עם בעל הקורא‪ ,‬אסור לעולה שתשמע הקריאה לאוזניו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הנימוקי יוסף (מגילה כד ע''א ד''ה ר' יהודה) נראה שסבר שאין בכך ברכה לבטלה‪ ,‬שכן השומע נחשב כעונה‪ ,‬וכפי שהשומע את‬ ‫קורא מגילה יוצא ידי חובה‪ .‬משום כך כתב‪ ,‬שאין מניעה שעיוור יעלה לתורה‪ ,‬וכאשר הגמרא במסכת מגילה כותבת שעיוור לא‬ ‫יעלה לקרוא בתורה‪ ,‬כוונתה למקרה בו הוא קורא בעל פה לציבור‪ ,‬אך אין מניעה שאחר ייקרא‪ ,‬והוא ישמע את הקורא‪.‬‬ ‫להלכה‬ ‫דנו הפוסקים בהלכה ביחס לשתי המחלוקות שראינו לעיל‪ ,‬האם יש למנות בעל קורא‪ ,‬וכיצד לפתור בעיית הברכה לבטלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬בעל קורא‪ :‬בשאלה האם למנות בעל קורא קבוע נחלקו המנהגים; האשכנזים והספרדים נוהגים למנות בעל קורא‪ ,‬ואילו אצל‬ ‫התימנים כל עולה לתורה קורא‪ .‬עם זאת‪ ,‬השולחן ערוך (קמא‪ ,‬ג) הביא גם את מנהג בני רומניא‪ ,‬שאפשר שאחד היודע את הקריאה‬ ‫(לדוגמא כי הוא מסתכל בחומש) יקרא בקול‪ ,‬והקורא בתורה יקרא בעקבותיו (ובוודאי כאשר העומד לידו קורא בלחש)‪.‬‬ ‫על בסיס זה כתב במשנה הלכות (ז‪ ,‬יט)‪ ,‬שבמקרה בו אין אדם שילחש לבעל הקורא את הקריאה‪ ,‬הוא יכול להסתכל בחומש‬ ‫במקביל לקריאה‪ ,‬לזכור פסוק פסוק‪ ,‬ואז לקרוא אותם בספר התורה‪ .‬הרב משה פיינשטיין (אג''מ ג‪ ,‬יט) חלק וסבר שאין לעשות‬ ‫כך‪ ,‬שכן יש חשש שהקורא לא יקרא את הפסוקים מהספר‪ ,‬אלא בעל פה מתוך מה שזכר מהקריאה בחומש‪ ,‬והוא רק מסתכל‬ ‫בספר‪ .‬ואף אם אותו בעל קורא מתחייב שהוא יקרא מספר התורה‪ ,‬אין להאמינו‪ ,‬כי הטעות מצויה בכך‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''ובדבר הקורא שאינו יודע בעל פה את הטעמים‪ ,‬ומניח החומש על השלחן ורואה בחומש כל מילה ומילה‪ ,‬ואומר שאחר‬ ‫כך מביט בספר תורה וקורא מהספר תורה‪ .‬אין להניחו לעשות כן‪ ,‬כי אין להאמינו לזה‪ ,‬והוא בעצמו נמי אי אפשר לו לידע‬ ‫זה‪ ,‬שבקל יכול לטעות בזה שיהיה נדמה לו שקורא מהספר תורה‪ ,‬ובאמת קורא מזכירתו במה שראה בהחומש ויותר‬ ‫טוב לשמוע מבעל קורא השני שקורא מהספר תורה ממש אף שאינו יודע את הטעמים‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬ברכה לבטלה‪ :‬כדי להימנע מברכה לבטלה כאשר העולה מברך‪ ,‬קיבל השולחן ערוך (או''ח קמא‪ ,‬ב) דעת הרא''ש‪ ,‬שעל העולה‬ ‫לקרוא בלחש עם בעל הקורא‪ ,‬כאשר לדעת השולחן ערוך עליו להימנע מלהשמיע לאוזנו‪ ,‬ולדעת הרמ''א אין בכך איסור‪ .1‬ביחס‬ ‫לדעת הרמ''א נחלקו הפוסקים‪ ,‬שכן יש בדבריו סתירה‪ .‬מצד אחד הקל (קלט‪ ,‬ה) ביחס לעליית עיוור ועם הארץ לתורה‪ ,‬למרות‬ ‫שלא קוראים מהכתב‪ .‬מצד שני‪ ,‬לא העיר על דברי השולחן ערוך (קמא‪ ,‬שם) שכתב שהעולה לתורה חייב לקרוא‪.‬‬ ‫הט''ז (קמא‪ ,‬ג) סבר שהעולה לתורה לא צריך לקרוא‪ ,‬שכן הלכה כדברי הנימוקי יוסף שהעולה לתורה יוצא ידי חובת מדין שומע‬ ‫כעונה‪ ,‬ולכן בוודאי שעיוור ועם הארץ שלא יודעים או יכולים לקרוא‪ ,‬יכולים לעלות לתורה מבלי שיקראו בלחש‪ .‬ראייה הביא‬ ‫מהירושלמי‪ ,‬שם מסופר שרבי מאיר קרא מגילה ואדם אחר בירך‪ .‬המשנה ברורה (ביאור הלכה קמא‪ ,‬ד''ה לבטלה) חלק וסבר שהעולה‬ ‫לתורה חייב לקרוא‪ ,‬וכשיטות שלא אומרים 'שומע כעונה'‪ .‬לדעתו‪ ,‬הרמ''א הקל אך ורק בעיוור ועם הארץ‪ ,‬שכן יתביישו מאוד אם‬ ‫לא יוכלו לעלות לתורה‪ ,‬והדבר אף יוביל למריבות‪ ,‬אך אדם מהשורה חייב לקרוא בלחש בעלייתו‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''ויותר נראה לומר דלא סמך הרמ"א אדברי מהרי"ל (שסבר כמאן דאמר ששומע כעונה)‪ ,‬אלא לענין סומא ועם הארץ‪ ,‬דאם לא‬ ‫יקראום לעולם איכא כיסופא טובא‪ ,‬וגם אתו לאנצויי‪ ,‬אבל בנידון דידן שהוא בקי בקריאה‪ ,‬בוודאי מחוייב לומר עם הש"ץ‪,‬‬ ‫דהא כבר כתב בעצמו בדרכי משה שלא נראה לו דברי מהרי"ל דאם אינו יכול לקרות עם הש"ץ‪ ,‬אין יכולין לקרותו לתורה‪''.‬‬ ‫חזרה על טעות‬ ‫כפי שראינו לעיל בדברי הרא''ש‪ ,‬הוא נימק טעם מינוי בעל קורא קבוע בכך שרבים היו עולים וטועים במהלך הקריאה‪ ,‬ותיקונם‬ ‫היה גורם למריבות‪ .‬אלא שבעל המנהיג (עמ' קס) סבר‪ ,‬שרק על טעות מאוד קיצונית יש להחזיר את הקריאה‪ .‬ראייה הביא‬ ‫מהמדרש (שיר השירים רבה ב‪ ,‬ד)‪ ,‬שאפילו הקורא "הרן" במקום "אהרן"‪ ,‬לא מחזירים אותו‪ ,‬למרות שיש בכך טעות משמעותית‪.‬‬ ‫אמנם להלכה (או''ח קמב‪ ,‬א) נפסק כדעת הרמב''ם (תפילה יב‪ ,‬ו)‪ ,‬שחלק וסבר‪ ,‬שאפילו הטועה בדקדוק אות אחת צריך לחזור ולקרוא‪.‬‬ ‫מהיכן מקורו של הרמב''ם? המפרשים הביאו מספר אפשרויות‪ :‬רבינו מנוח (רמב''ם שם) הביא את הגמרא במסכת סנהדרין (צט‬ ‫ע''א) הכותבת‪ ,‬שכל האומר כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק אחד הרי זה בכלל דבר ה' בזה‪ ,‬ואם כן אין לשנות אפילו דקדוק‬ ‫אחד‪ .‬הבית יוסף (או''ח שם) הביא דברי הירושלמי (מגילה ד‪ ,‬ה) שם מפורש‪ ,‬שאפילו טעה בין 'אם' ל'ואם' מחזירים אותו‪ .‬ההגהות‬ ‫מיימון (רמב''ם שם) הביא ראייה מהירושלמי (שם ד‪ ,‬א)‪ ,‬שם מובא שלמרות שאין חובה לקרוא את תרגום התורה (נושא בו עסקנו בפרשת‬ ‫יתרו שנה ו')‪ ,‬בכל זאת הטועה בתרגום חייב לחזור‪ .‬והוא הדין לקריאה עצמה‪ ,‬המובאת גם היא באותה מימרא‪.‬‬ ‫האם הטועה בטעמים צריך לחזור ולקרוא? על אף שמקור הטעמים קדום‪ ,‬מכל מקום בוודאי שאין בהם קדושה כבכתב עצמו‪,‬‬ ‫והטועה בהם אינו כטועה בקריאה‪ .‬משום כך כתב תרומת הדשן (ב‪ ,‬קפא)‪ ,‬שעל אף שהטועה בקריאת הטעמים נהגו לגעור בו‪,‬‬ ‫מכל מקום לא מחזירים אותו‪ .‬כמו כן‪ ,‬ציבור שאין מי שיודע את הטעמים‪ ,‬ואין מי שילחש אותם לבעל הקורא‪ ,‬יכולים לקרוא גם‬ ‫ללא טעמים‪ .‬עם זאת‪ ,‬במקרה בו אינם יודעים את הניקוד ויווצרו בעקבות כך שינויי משמעות (כמו חלב וחֵ לב)‪ ,‬הביא המשנה ברורה‬ ‫(קמב‪ ,‬ז) מחלוקת האם עליהם בכל זאת להמשיך בקריאה בברכה‪ ,‬כדי שלא תשכח תורת הקריאה‪ ,‬או שלהימנע מכך‪.‬‬ ‫חג שמח! קח לקרוא בשולחן החג‪ ,‬או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו‪...2‬‬ ‫‪ 1‬כפי שראינו בעבר (כי תמה שנה א')‪ ,‬המחלוקת בפסיקה מושפעת גם מהשאלה כיצד להתייחס לדברי הזוהר‪ .‬לדעת הבית יוסף‪ ,‬במקרה בו אין‬ ‫פסיקה חת משמעית בתלמוד‪ ,‬דברי הזוהר גוברים על דברי הפוסקים‪ ,‬ולכן במקרה זה יש לצעוד בעקבות הזוהר‪ .‬ואילו לדעת הרמ''א‪ ,‬דברי‬ ‫הפוסקים גוברים על דברי הזוהר‪ ,‬ולכן גם אם כוונת הזוהר לכך שאין להשמיע לאוזניים (שכן גם על נקודה זו חלק)‪ ,‬הכרעת הפוסקים גוברת‪.‬‬ ‫‪ 2‬מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף? מוזמן במייל‪ tora2338@gmail.com :‬או בערוץ הוואטסאפ 'הלכה בפרשה'‪.‬‬