בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

בלבבי
תוכן הגיליון שיעורים שבועיים בס"ד
נקודה מתוך הפרשה �����������������������������������������������������������������א' בלבביפדיה מחשבה
יתקיים אי”ה כל יום ד’
לחיות את הפרשה ��������������������������������������������������������������������ב'
רח’ קדמון 4חולון
שיעור להושענה רבה ����������������������������������������������������������ג'-ח' 20:30
סוגיות במחשבה �����������������������������������������������������������������ט'-י'
ליקוטים בעניין שמחת תורה������������������������������������� יא'-יד'
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה -הלכות חג הסוכות ������טו'-טז'
עץ חיים עם פירושים על התורה – ועל העבודה -יופיעו שוב ב'ה בחודש חשון
משכן אבנה בלבביפדיה עבודת ה’
יתקיים אי”ה
כל יום ה’ 20:30
עץ חיים 21:00
רח’ הרב בלוי 33י-ם
שמחת תורה ♦ תשפ"ז #469
שיעורים עדכניים מקול הלשון צורת אדם
בלבביפדיה מחשבה “דקר” #42765948 רכישת ספרי הרב מספרי אברמוביץ שיעור הבא אי”ה
בלבביפדיה עבודת ה’ “גזם” #42828797 • 03.578.2270משלוח לרחבי העולם טו’ חשון • נושא:
צורת אדם בנושא “שערות האוזן” #42692815 חוטם נקב החוטם
נקודה מתוך הפרשה
זאת הברכה
שאלה :בברכת משה לשבט יוסף נאמר 'בכור שורו הדר לו' .האם ברכה זו אמורה על יוסף עצמו או על יוצאי חלציו? ואם על צאצאיו – מי
מהם? ומה הכוונה 'הדר לו'? ♦
ביאור מורינו הרב שליט"א
♦
♦
♦ שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות ,ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף ,ויהיה לו גדולה ומלכות ,עכ"ל.
כתב הרמב"ן (דברים לג יז) וז"ל ,ופשוטו של מקרא ,בעבור שבירך יוסף בתבואות ,דימה אותו לשור ,כי רב תבואות בכח שור (משלי יד ד) .ואמר
וכן כתב רש"י שם וז"ל ,יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות (כגון) אף אני בכור אתנהו (תהלים פט כח) וכן בני בכורי ישראל (שמות ד כה) ,מלך ♦
♦ ממנו וכו'.
היוצא ממנו הוא יהושע ,כחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים ,עכ"ל .וכ"ה במדרש (ב"ר ו ט) וז"ל ,בכור שורו הדר לו ,וכו' ,זה יהושע שהוא עומד
א
ועיין רד"ק על אתר שפירש בכור שורו על מכיר בן מנשה בן יוסף .ועיין זוה"ק פנחס (רע"מ ,רמב ב ,ורנב א) ,שאמרו שבכור שורו רומז למשיח ♦
♦ בן יוסף.
♦ תבואות בכח שור" ,שור הדר" ,שהיה מלך ,והיה לו הדור ,וכו'" .תבואתה לראש יוסף" (פסוק טז) ,בכל מקום הוא בראש ,למצרים הוא יצא בראש,
ב
ובשפתי כהן על אתר כתב לפרשו על יוסף עצמו ,וז"ל ,לומר ,כשבא בראש שהוא בכור ,בא בדמות שור ,שהיה זן ומפרנס ,שנאמר ורוב
♦ לעת"ל יהיה בראש ,א"כ 'תבואתה' – תבוא אתה ,שעתיד אתה לבוא ,עכ"ל .ובעומק ,יוסף הוא המשביר לכל הארץ ,ויש בפרנסתו הדר ,והבן.
ולפירושו של הגרי"ז על אתר קאי על נחלת חלקו של שבט יוסף ,וז"ל הגרי"ז ,בכור שורו הדר לו ,מה שהוא יוסף בכור ,ומתחלק לב' שבטים, ♦
♦
ג
'הדר לו' ,אין זה אלא חשיבות בלבד ,דהא לענין חלוקת הארץ ,אין נפק"מ בזה וכו' ,עכ"ל עיי"ש .
♦ הדר' ,וכמעשה אבות עשו הבנים .וכשם שהקריבו ישראל עגל לכפרת העגל ,כן הקריב אדם שור לכפרת חטאו ,הוא שדרשו חז"ל (שבת כח ב)
ובדרך הקבלה ,כתב רבינו בחיי (ויקרא כב כז) וז"ל ,אדה"ר חטא במחשבה ובמעשה ,במחשבה ב'אחד מגדולי המלכות' ,ובמעשה ב'פרי עץ
♦ שור שהקריב אדה"ר קרן אחת היתה לו במצחו .ומצינו פסוק אחד שצירף את שניהם ,חטא המחשבה וחטא המעשה ,הוא שכתוב בכור שורו
הדר לו ,הזכיר 'שור' וצירף לו 'הדר' .ומזה אמר הנביא (הושע ז ג) ברעתם יְ ַׂש ְּמחּו מלך ,כי כשם שאנו מרצים לפניו בפרי עץ 'הדר' שבו היה
♦
♦
החטא ,כך אנו מרצים אותו בקרבן 'שור' שבו היה החטא ,עכ"ל.
♦ שלא יזכר חטא העגל ,וכתב במגלה עמוקות (ואתחנן אופן צג) וז"ל ,זה סוד ויתן אל הנע"ר לעשותו (בראשית יח ז) ,שרצה לתקן ולהפוך פני 'שור'
עוד דרך על הפסוק 'בכור שורו הדר לו' הוא עפ"י הגמרא (חגיגה יג ב) דיחזקאל ביקש רחמים על פני 'שור' שבמרכבה להפכו ל'כרוב' ,כדי
♦ ל'כרוב' .וזה סוד ואל הבקר רץ אברהם (שם) ,שהוא סוד 'פני שור' במרכבה' ,עגל בן בקר' ,רצה הוא לתקן אותו וליתן 'נער' במקומו שהוא
♦ שור הדר לו'" ,לו" דייקא נאה והדור לתקן פני שור ,ולהפוך אותו ל'כרוב' שבא בהיפוך אתוון 'בכור' ,עכ"ל עיי"ש.
'כרוב' [עי' בגמ' חגיגה שם ,דכרוב הוא אפי זוטרי] ,ובזה מדת הדין הקשה יהיה רך וטוב ,וכו' .שיוסף הוא ברזא ד'נער' ,דאיתמר גביה 'בכור
וכתב במחברת הקודש (שער הלולב וד' מינין) ,וז"ל ,נקרא יוסף בכור שור הדר לו ,ר"ל פרי עץ הדר ,שהוא אתרוג ,עטרה דיסוד הוא מחובר עם ♦
♦ שור ,עכ"ל עיי"ש .והוא שורש חיבור תרי משיחין ,יסוד ומלכות ,כנודע.
♦
ד
ועיין עוד ,טעמי המצוות למהרח"ו ,שופטים ,ד"ה מצות עגלה ערופה .
♦ בכורו ,והיה איש מלחמה ,זה גרם לו שבאה לו הנחלה בארץ הגלעד .כי בני גד ובני ראובן שאלו אותה הארץ מפני שהיה להם מקנה רב והיא היתה ארץ מקנה ,אבל חצי שבט מנשה לא היה
א
'ויהי הגורל למטה מנשה ,כי הוא בכור יוסף ,למכיר בכור מנשה אבי הגלעד ,כי הוא היה איש מלחמה' :כלומר ,לפי שהיה הוא בכור יוסף ,ומכיר היה ז"ל הרד"ק ,על הכתוב (יהושע יז א)
לו ,אלא מפני גבורתו של מכיר שלכד הארץ .וזו הברכה היתה לו מפני שהיה אביו בכור יוסף ,והוא היה בכור גם כן .ובעבורו רמז משה בברכתו בכור שורו הדר לו וקרני ראם בהם עמים
♦
♦
ינגח יחדיו.
ב
. כלומר' ,בכור' היינו בתחילת מעשיו ,כשהיה מלך במצרים
[ובהמשך דבריו כתב בשפתי כהן עניינו שיעשה בסוף הדורות ,בביאת משיח בן יוסף]
♦ שהרי לפי רבוי השבט חלקו החלקים .ולפ"ז בהא דאפרים ומנשה הוו שני שבטים אין נפ"מ לענין חלוקת הארץ ,ורק דלא נקראו שבטים אלא אלו להטיל גורל הארץ למנין שמות השבטים
ג
היינו לשבט שהיה מרובה באוכלסין נתנו חלק רב ,ולא היו החלקים של השבטים שוין, ,ד'לרב תרבה נחלתו' ואלו תחילת דבריו של הגרי"ז :דהנה שיטת רש"י
(במדבר כו נד) (בראשית מח ו)
. ונשיא לכל שבט ושבט ודגלים לזה ולזה
♦
(עי' רש"י בראשית שם)
♦ ועשו צורת שור כמ"ש רז"ל
ד
נתקנו בחומר ובלבנים .וכשחטאו בעגל חזרו לקלקולם, בטעמי המצוות שם מיירי לעניין ק"ל שנים שפירש אדם הראשון מן האשה והוליד רוחות ושדים לסט"א ,וז"ל :ואז
[במצרים]
עלי שור ,שרצו לעלות ליוסף ,דכתיב בכור שורו הדר לו ,וכו' .והתיקון להמית אותם הקליפות ולהוציא מהן אותם הניצוצים ,וזהו שם אב"ג (עי' תנחומא תשא יט)
♦ חי.
כי עודך חי ,ר"ל שהגם שהוצאת הטפות ,אחר שלא נכנסו בגוף הטמא עצמו הי' ית"ץ שהוא גי' שור ,וזהו הדר לו ,שגם הוא הוציא אותן טפות מן הידים ,וז"ס שאמר יעקב
(בראשית מו ל)
לקבלת העלון השבועי
יש לשלוח בקשה במייל bilvavi231 @ gmail.com
לחיות את הפרשה
לחיות את הפרשה -וזאת הברכה
חיבור למקור הברכות כולם
וְ זֹאת ַה ְּב ָרכָ ה וגו' (דברים לג ,א)
הזמן הברכה הגדולה ביותר היא ,להתחבר למקור הברכה המוחלט -לא"ס ב"ה .שהוא מקור כל הברכות כולם.
למעשה:
נצרך לייחד כל יום זמן ,שיוכל להתחבר למקור הברכה ,ויוכל להיות צינור שהברכה תעבור דרכו.
והוא דבקות 'פשוטה' בו ית"ש ,כי הוא ית"ש הפשוט בתכלית ה'פשיטות'.
לחיות את הפרשה -שמיני עצרת
לעצור מלהימשך אחרי מדרגת דור האחרון
ִׁש ְב ַעת יָ ִמים ַּת ְק ִריבּו ִא ֶּׁשה ַלה' ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש יִ ְהיֶ ה ָלכֶ ם וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם ִא ֶּׁשה ַלה' ֲע ֶצ ֶרת
ִהוא ּכָ ל ְמ ֶלאכֶ ת ֲעב ָֹדה ֹלא ַת ֲעׂשּו (ויקרא כג ,לו)
העבודה הפנימית בבחינת 'עצרת' ,לעצור את עצמו מלהתדרדר אחרי 'שאול' דור האחרון ,והוא להתחבר
למקור טהור מוחלט.
למעשה:
נצרך ולו בנקודה אחת חיבור למקור טהור ,זולת זה אין לאדם כלל תקוה ,כי נמשך אחר בני דורו!
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם בב
שיעור להושענה רבה
זכר לענני כבוד או זכר לסוכות ממש האור שבשקיעה
בגמרא (סוכה יא ):נחלקו בביאור הכתוב (ויקרא כג מג) 'כי
בסכות הושבתי את בני ישראל' ,האם הכוונה לענני כבוד ,או
לשון זריחה בישראל ולשון שקיעה בגרים
על מצות ישיבת סוכה נאמר (ויקרא כג ב) 'כל האזרח
הכוונה לסוכות ממש .ואם כן להסובר שענני כבוד היו ,אזי
בישראל ישבו בסוכות' .האדם המצווה לשבת בסוכה נקרא
הצל מהחמה על ישראל היה על ידי עננים ,שמהותם 'מים'
'אזרח' ,והוסיפו לדרוש בגמרא (סוכה כח ):שריבוי האות ה"א
[וכפי שיתבאר] .ואם כן גם בסוכה יש את כל שלשת החלקים,
במילת 'האזרח' בא לרבות את הגרים .אם כן מילת 'אזרח'
ששורש מציאות הסוכה הוא נרתיקה של חמה המתגלה
לבדה מתייחסת רק לבני אברהם יצחק ויעקב ,ורק האות
בפועל על ידי הסוכה שהיא זכר לענני הכבוד ,ואילו החמה
ה"א מוסיפה את הגרים למצוה זו ,ומשמע שלשון 'אזרח'
עם הכוחות המעלימים את כוחה הם גדרה של מצות סוכה.
אינה כוללת גרים .לשון 'אזרח' היא מלשון 'זריחה' ,שהרי
ואכן מצאנו בדברי חז"ל שבהיעדר כל אחד משלשת המכסים
אברהם אבינו נקרא 'איתן האזרחי' (תהלים פט א) ,ונאמר עליו
המעלימים את החמה ,אזי בטלה מצות סוכה .ולגבי הצל של
'מי העיר ממזרח צדק' (ישעיה מא ב) .גם נאמר (דברים ד מא) 'אז
הסוכה עצמה כבר התפרש ,שסוכה שחמתה מרובה מצילתה
יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש' ,ודרשו
פסולה ,משום שחסר הכיסוי של הסוכה עצמה.
חז"ל בגמרא (מכות י' ).הזרח שמש לרוצחים' .מאחר שמילת
העדר נרתיקה של חמה מבטל מהות הסוכה 'אזרח' משמעותה 'זריחה' ,אזי הגרים שאינם כלולים ב'אזרח'
לגבי נרתיקה של חמה אמרו בגמרא (ע"ז ג ).שלעתיד לבוא הרי הם נחשבים ל'שקיעה' ,שהרי במהלך השמש יש 'וזרח
יבואו ישראל לקבל שכרם ,ויבואו עמהם אף האומות ויבקשו השמש' ו'בא השמש' ,מצב של זריחה ומצב של שקיעה.
שינתנו להם המצוות ויקיימום ויקבלו אף הם שכר ,והקב"ה
יאמר להם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה,
לשון אסיפה היא סיום ושקיעה
'חג האסיף' שהוא חג הסוכות הוא סוף המועדות ,דהיינו
מיד כל אחד הולך ועושה סוכה בראש גגו ,והקדוש ברוך הוא
זמן שקיעת המועדות ,שהרי זמן המיתה נקרא 'אסיפה' ,כמו
'מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז' ,וכל אחד ואחד מבעט
שנאמר (בראשית כה ח) 'ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן
בסוכתו ויוצא .והנה ,הקדרת החמה בימי תמוז היא הסרת
ושבע ויאסף אל עמיו' ,ובפרט לשון אסיפת הרגלים המכוונת
מקצת מהנרתיק המכסה אותה בשאר ימות השנה ,ומאחר
למיתה ככתוב (שם מט לג) 'ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף
שסוכתם של האומות חסרה את הכיסוי של הנרתיק חמה,
אל עמיו' .מאחר שיש שלשה רגלים פסח שבועות וסוכות,
אזי התוצאה שאין כאן בכלל סוכה ,שהרי הסוכה צריכה
ונקראו 'רגלים' כי הם רגלי המקום והזמן ,וסדרן הוא שסוכות
להיות כלולה מכל שלשת המכסים ,ועל כן כל אחד מבעט
הוא האחרון לכל המועדות ,לכן הוא נקרא 'חג האסיף' (שמות
בסוכתו ויוצא ,וזהו הגילוי העתיד להתגלות לעת"ל.
כג טז) .כשם שאסיפת הרגליים האמורה באדם היא זמן
העדר כיסוי עבים מבטל מהות הסוכה שקיעתו ומיתתו ,אזי לשון האסיף שנאמרה בסוכות ,היא
אף לגבי העדר כיסוי העבים אמרו חז"ל במשנה (סוכה כח): לשון השקיעה והסיום של המועדות כולן .בנוסף לכך נאמר
'ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה ,משלו בחג הסוכות גם לשון 'אזרח' ,שהוא לשון התחלה וזריחה,
משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו ואם כן קיים בחג הסוכות שתי בחינות ,בחינת שקיעה ובחינת
קיתון על פניו' .היינו ,שכאשר כיסוי החמה שעל ידי העבים זריחה.
יורד למטה בצורת גשמים ,אזי באותו הזמן חסר את הכיסוי
שבהם ,ולכן נפסלה מצות ישיבה בסוכה .ואף בלשון המשל
נרתיק סוכה עבים
שורש הסוכה הוא להסתיר את ה'חמה' על ידי 'צל' ,שהרי
שמשלו על כך חכמי המשנה הדבר מפורש ,כי מאחר שמטרת
כאשר 'חמתה מרובה מצילתה' הסוכה פסולה ,ואם 'צילתה
העננים שבשמיים לכסות את השמש לצורך קיום הסוכה,
מרובה מחמתה' היא כשרה כמבואר במשנה (סוכה ב .).בכתוב
ועננים הם מים הנמצאים בשמיים וזו צורת ההסתר שבהם,
נאמר (בראשית לג יז) 'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו
אך כאשר נהפכים העננים הללו למים היורדים על הארץ ,אזי
עשה סכת' .המילה 'נסע' היא נוטריקון של שלשת כיסויי
באותו הזמן נחסר תפקידם להעלים את מציאות החמה ,ולכן
החמה נ'רתיק ס'וכה ע'בים .שהרי את קרני השמש ניתן
באותו הזמן מצות הסוכה נפסלת ופוקעת .ולכן אמרו ש'רבו
להעלים על ידי אחד מג' אמצעיים ,או על ידי הנרתיק שבה
שפך לו קיטון על פניו' ,כי רבו שופך לו 'בפניו' את המסתיר
השמש נמצאת ,כמבואר בחז"ל (ילקו"ש וירא רמז פב) על הכתוב
חמה שהוא שורש מצות הסוכה ,ובכך נסתר תכלית ה'עבד
(בראשית יח א) 'והוא ישב פתח האהל כחום היום' ,שבאותו
שבא למזוג כוס לרבו'.
היום הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה ,וכפי שאמרו בגמרא (ע"ז
גלות וגאולה – שקיעה וזריחה ג ):שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה
התבאר לעיל ב' בחינות במצות הסוכה – 'זריחה' ו'שקיעה'. ומקדיר ,רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה .א"כ משמע
והנה ,כתיב (ויקרא כג מג) 'למען ידעו דורותיכם כי בסכות שבשאר הזמנים יש לחמה נרתיק המכסה אותה .והוא כמו
הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים'. הסוכה שהיא המכסה השני ,שהרי היא מצילה מפני החמה,
גלות שורשה 'שקיעה' ,גאולה שורשה 'זריחה' ,והסוכה היא ונקראת סוכה על שם הצל שבה הסוכך ומסתיר את השמש.
המחברת בין גלות לגאולה .ה'זריחה' שבסוכה היא החמה והמכסה השלישי הוא 'יומא דעיבא' (ראה ברכות לב ):שבו
עצמה ,ואילו ה'שקיעה' שבסוכה היא הנרתיקים החוצצים בין השמש נסתרת מהאדם על ידי עננים.
האדם לשמש ,דהיינו נרתיקה של חמה ,עבים ,וסוכה עצמה.
ג בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • #469
שיעור להושענה רבה
ביציאת יעקב לבית לבן .גם שם מצאנו שכשיצא מארץ ובכך מציינים את הגאולה שביציאת מצרים כמו שנאמר
ישראל נאמר בו (שם כח יא) 'ויפגע במקום וילן שם כי בא (שמות יב לז) 'ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה'.
השמש' ,ואמרו חז"ל שם (ראה רש"י שם) 'ששקעה לו חמה שלא
בעונתה' ,וכאשר יעקב חוזר לארץ ישראל נאמר (שם לג יז) שעבוד מצרים מהותו שקיעה
'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת' .וכיציאתו מהות גלות מצרים עצמה רמוזה בסוכה ,שהרי יסודה של
כך שיבתו ,שכשם שיציאתו נעשתה בדרך של 'שקעה לו גלות מצרים הוא שקיעה ,מאחר שדרשו בגמרא (סוטה יא).
חמה שלא בעונתה' ,חזרתו נעשית בדרך של 'עשה סוכות'. בביאור הכתוב (שמות א יא) 'ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם
והתבאר הקשר שבין שקיעה בגלות ,והיציאה ממנה בדרך ואת רעמסס'' ,שראשון ראשון מתרוסס' ו'שראשון ראשון פי
של 'עשה סוכות'. תהום בולעו' ,דהיינו שהבנין שבנו ישראל בשעבודם ,היה
בניין עראי ומתרוסס מיד לאחר בנייתו .וכן היה בנין ש'פי
זריחתו של עשיו היא כנגד שקיעתו של יעקב תהום בולעו' ,וזהו השורש למצות דירת ארעי שבסוכות.
ולהיפך ורמוז בזה יסוד נוסף ,שמיד לאחר בניית ערי המסכנות ,חלה
וביתר ביאור .בעשיו נאמר לשון 'נשר' ,כפי שמפורש עליהם מציאות של שקיעה ,ולשון 'תהום' האמור בזה ,נאמר
בנבואת עובדיה על אדום (עובדיה א ד) 'אם תגביה כנשר ואם מאחר שבו חלה מציאות של 'שקיעה'.
בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'' .הנשר שבדמות
החיות הוא האמצעי ,שהרי פני אריה לימין ,פני שור לשמאל, לשון שקיעה באש ובצרעת
צד האחור צורת אדם ,ובאמצע הנשר ,והוא הרומז לעשיו. שקיעה היא מציאות של היעלמות הדבר בתוך דבר אחר,
ופני האדם שממולו הם פני יעקב אבינו ,שהוא האב שרחמיו כמו שנאמר במתאוננים שלאחר שהאש כילתה בהם מה
על הבנים .ומשום שיעקב אבינו הוי ליה צער גידול בנים ,הרי שכילתה ,אמרה תורה (במדבר יא ב) 'ויתפלל משה אל ה'
הוא האב המשגיח ומרחם על הבנים .גם בנשר נאמרו 'רחמים', ותשקע האש' .וכן בדיני נגעי בתים נאמר (ויקרא יד לז) 'והנה
ככתוב (דברים לב יא) 'כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף' ,דהיינו הנגע בקירות הבית שקערורת' וגו' ,ודרשו חז"ל (ויק"ר יז ב)
שהוא רחמני על בניו ואינו מופיע עליהם פתאום ,וכנגדו בצד שהכוונה לשתי מילים 'שקע' ו'ארורות' ,לומר 'שקע ביתא
הקדושה הוא יעקב אבינו שהוי ליה צער גידול בנים .מאידך באלין לווטיא' שהבית שקוע בקללה .וכן לשון שקיעת החמה,
'אדום' היא האדמומיות דקלקול ,והוא רומז לאש המתגבהת ביארו חז"ל בגמרא (בבא בתרא כה ):ש'כיון שהגיעה חמה אצל
מעצמה ,וזהו 'אם תגביה כנשר' ,שהאש מתחזקת ועולה קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע' ,דהיינו
מעצמה .על האש הזו נאמר לשון שקיעה 'ותשקע האש' ,וזו שבזמן השקיעה אין השמש נעלמת ,אלא היא טובעת למעלה
היא ירידתו של עשיו .לכן כשיעקב הולך לבית לבן ,אזי עשיו מן הרקיע ,דהיינו שהיא שוקעת בתוך דבר אחר ,ומשם היא
היה בתוקף כוחו נגד יעקב ,שהרי אליפז לקח ממנו כל חפציו, מתגלה שוב למחרת .ועל כן מה שאמרו על פיתום ורעמסס
ולכן שקעה לו ליעקב חמה שלא בעונתה .אולם כשהוא שב שפי תהום בולעו ,הכוונה שמעשי ישראל בשעבודם למצרים
מביתו של לבן ,אזי נאמר בו 'ויעקב נסע סכתה' ,ואילו בעשיו הם בבחינת שקיעה.
נאמר (שם לג יד) 'עד אשר אבא אל אדני שעירה'. מצוה לשקועי בחרוסת לזכור השקיעה שבגלות
יום הכיפורים הוא סילוק האדמומיות של אדום מצרים
ביאור הדברים .יום הכיפורים [כפי שכבר התבאר] הוא זכר לשעבוד מצרים אוכלים בליל הסדר מרור ,ובאכילתו
המלחמה בשורשו של עשיו ,ועניינו הוא המלחמה ברחמי אמרו חז"ל (פסחים קטו ):ש'מצוה לשקועי בחרוסת' .נחלקו
הנשר שבעשיו ,ומאחר שיום הכיפורים הוא יום שכולו רחמים, שם בגמרא בטעם הדבר ,יש אומרים שהוא כדי להסיר
שהרי מזכירים בו י"ג מידות של רחמים ,ומלך רחום מתגלה מהמרור את הארס שבו ,ויש אומרים שהוא 'זכר לטיט' ,ורמזו
בו ביום ,ואזי לעשיו תשקע החמה ,וביום הזה אין תוקף בזה ששעבוד מצרים היה במהות של 'שקיעות בטיט' .לכן
לרחמי הנשר של עשיו ושוקעת שמשו .לכן דייקא משלחים את המרירות של המרור הרומזת לשעבוד עלינו לשקע גם
שעיר לעזאזל להכניע שרו של עשיו (כמבואר ברמב"ן ויקרא טז כן בטיט ,וזהו הזכר לשעבוד מצרים שעושים בליל הסדר.
ח בשם המדרש) .ומשלחים אותו ביד איש תם שהוא כנגד יעקב. וביאור הדברים הוא ,שהרי שורש שעבוד מצרים התגלה
ובהשלכתו מההר שוקעת שמשו ,ומתקיים בישראל 'אם יהיו בברית בין הבתרים ,כי שם אמר הקב"ה לאברהם (בראשית טו יג)
חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו' 'ידע תדע כי גר יהיה זרעך' ,וצורת נבואת אברהם שם הייתה
(ישעיה א יח) ,דהיינו מסלקים את אדמומיות האש של שמשו 'ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה
של עשיו והיא שוקעת ,ולישראל האדום נהפך ללבן .ומטעם גדולה נפלת עליו' (שם פסוק יב) ,והתבאר שנבואת אברהם
זה זמן תפילת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות ,דהיינו הייתה באופן של שקיעה 'השמש לבוא' ,ואף מבחינתו הוא
בזמן שקיעת החמה ,וזהו סוף זמן חתימת יום הכיפורים. היה בשקיעה שהרי 'תרדמה גדולה נפלת עליו' ,וזהו שורש
גלות מצרים .כי כולו באופן של 'פי תהום בולעו' ,וזכירתו היא
סוכות היא השלמת המלחמה בענפי עשיו על ידי 'לשקועי בחרוסת'.
חג הסוכות הוא כנגד הענפים של שבעים אומות ,ולכן
הקריבו שבעים פרי החג כנגד שבעים אומות ,והמלחמה היא שקיעת החמה ליעקב ביציאתו ועשיית הסוכה
על ידי שבעים יוצאי ירך יעקב .ושם מתגלה הפיכת האדום בחזרתו
שבאש ללבן על ידי נרתיק החמה ,כי הסוכה היא צל מהחמה, תחילת שעבוד מצרים היא ב'ארמי אובד אבי' ,דהיינו
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם דד
שיעור להושענה רבה
שהרי הוא צאצא של רות המואביה בבחינת 'האזרח' .מציאות [וכפי שהתבאר ששורש 'נסע' נרתיק סוכה עבים] ,וזו היא
הגילוי של דוד המלך היא תמיד באופן של שקיעה .בבחינת מציאותה של הסוכה.
'מקום' דוד היה 'אדמוני' ,ובכך הוא מקביל לעשיו ,שחלקו
הוא 'ותשקע האש' ו'פי תהום בולעו' .בבחינת 'זמן' הוא זמן שקיעתם של ימי החיתום בחנוכה
השקיעה 'משתשקע חמה' .בבחינת 'נפש' הוא נקרא 'בר במצות נר חנוכה אמרו חז"ל (שבת כא ):שמצותה משתשקע
נפלי' ,דהיינו שוקע ,כי הוא מסמל מצב של שקיעה ונפילה, החמה עד שתכלה רגל מן השוק .כידוע ההמשך של חג הסוכות
ואין בו זמן זריחה שהוא זמן הלידה .מתחילתו הוא נחשב נפל מדרבנן מתפשט עד חנוכה מצד זמן החיתום ,ואם כן אותה
דהיינו זמן שקיעה ,ולכן דוד המלך הוא כנגד יום הושענה רבא הסוכה שהיא לצל ,שתכליתה כוח ההסתר שמתגלה בחיוב
שמהותו זמן שקיעה .ולכן נאמר (עמוס ט יא) 'ביום ההוא אקים מצות סוכה כלפי גרים הנלמד ממילת 'האזרח' ,שהוא רומז
את סכת דויד הנפלת' ,כי הוא מסמל את הנפילה התמידית לזמן השקיעה ,הוא מתגלה בהמשכיותו בנר חנוכה ,שמצותו
שמסמלת השקיעה .שהרי בסוכה יש חמה וצל ,ו'סוכת דוד היא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ,דהיינו עד
הנופלת' היא חלק הצל שבסוכה ,חלק הגר והשקיעה שבה, שיכלה זמנם של שלשת הרגלים .שהרי כבר התבאר שסוכות
צד החושך שנמצא במציאות של הסוכה ,וזו היא בחינת דוד שהוא חג האסיף ,הוא סופם של שלשת הרגלים.
מלכא משיחא.
הקשר שבין מצות תפילין לסוכות
שקיעה דקלקול ושקיעה דתיקון במצות תפילין אמרו חז"ל (מנחות לו' ).תפילין מאימתי
ישנם שתי בחינות של שקיעה ,יש שוקע וטובע במים, מברך עליהן משעת הנחתן ,כיצד היה משכים לצאת לדרך
וזו שקיעה מצד הקלקול ,והיא רומזת לכליון ולמיתה ,כשם ומתיירא שמא יאבדו ,מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן
שהזריחה רומזת ללידה ולהתחדשות .ויש שקיעה 'כיאור ומברך עליהן .ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה ,רבי יעקב
מצרים' ,כמבואר בעמוס (ח ח) 'ונגרשה ונשקעה כיאור אומר עד שתכלה רגל מן השוק ,וחכמים אומרים עד זמן
מצרים' ,ושם (ט ה) 'ועלתה כיאור כלה ושקעה כיאור מצרים'. שינה' [וכדעות שהלילה הוא גם זמן תפילין] .התבאר אם כן
וזו שקיעה שהיא תחילת ההתחדשות ,וכפי שפירש שם רש"י שאותו הרמז שבנר חנוכה שזמנו כשתכלה רגל מן השוק,
(ח ח ד"ה ונגרשה) 'נילוס עולה אחת לארבעים שנה ומשקה את נאמר גם במצות תפילין .ומשמע שיש קשר בין סיומם של
הארץ ,וכשהוא עולה מעלה רפש וטיט על שפתו ,וכשחוזר שלשת הרגלים שבסוכות ,שבו נאספים הרגליים שהרי הוא
מהשקות חוזר על גדותיו ומימיו מצטללין ,והוא קרוי שיקוע, זמן אסיף של הרגלים ,למצות תפילין.
שהטיט העוכר את מימיו נשקע ונגרש' .שקיעה כזו שהטיט
והרפש שוקעים והמים נעשים צלולים ,זו שקיעה מצד תפילין של יד בהסתר בבחינת שקיעה
התיקון .וזה ,כי בתחילה המים מעורבים ברפש וטיט כחבית ישנם שני חלקים במצות תפילין ,תפלין של יד ותפילין
יין ששמריה מעורבים ביין ,מים כאלו הם מים שאינם צלולים של ראש .תפילין של ראש הם במקום גלוי ,בבחינת 'וראו כל
ומאירים .כאשר מתחילה השקיעה המצלילה את המים ,אזי עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח י) אלו
המים מתחילים להאיר ומתגלה בהם שורש אור שבבריאה, תפילין שבראש (ברכות ו .).תפילין של יד הם כנגד הלב ,שם
שהם החסדים הנקראים 'אור מים ורקיע' (ראה זוהר ח"ב קסז.). הוא מקום הדברים המכוסים והנעלמים ,ואף לדינא תפלין
והמים נקראים בשם 'נהר' מלשון 'נהורא נהורא ופשטיה', של יד צריכים להיות מכוסות (רמ"א או"ח ס' כ"ז ס' י"א ובמשנ"ב
(ראה רבינו בחיי בראשית ב ט) ,כי הם מסמלים את התגלות האור. שם) .ונחלקו בגמרא האם זמנה הוא עד שתשקע החמה ,או עד
לפיכך יאור מצרים נקרא יאור מלשון 'יהי אור' גילוי ההארה, שתכלה רגל מן השוק ,או עד זמן שינה .וכשם שבסוכה יש את
וזו בחינת דוד המלך ,לגלות את האור על ידי השקיעה של סוכה בבחינת גילוי ,דהיינו 'אזרח' זמן זריחה וגילוי ,יש תפילין
הרפש והטיט .זו התגלות של שקיעה שבבחינת הלידה של ראש שהם גילוי' ,לטוטפות בין עיניך' ,בבחינת ראיה
וההתחדשות .וזהו עומק צד השקיעה והגרים שבמצות סוכה. שביראה ,ומהם מתפשט אור לחוץ במקום ההארה בין עיניך.
וכנגד בחינת 'האזרח' שבסוכה ,שהיא בשקיעה ובהסתר ,יש
גילוי שקיעה דתיקון בסוכה בבחינת ענני כבוד תפילין של יד שהם במקום הלב ,בהסתר ,ולכן תפילין של
ענני כבוד יסודם מים ,אולם עד כמה שיהיה בהם עכירות ראש הם בחינת זכר המסמלים את עומק הזריחה ,ותפילין
של רפש וטיט אין המים הללו יכולים להיות מאירים כמים של יד שהם בחינת נקבה השקועה ומוסתרת ,מסמלים את
טהורים ,ורק כאשר ישקעו הרפש והטיט ,יתגלה האור עומק השקיעה ,והם כנגד 'האזרח' בגרים שבמצות סוכה.
שבהם .ולכן בסוכה יש גילוי של 'אזרח' ו'גר' ,של 'זריחה'
ו'שקיעה' ,של 'אור' ו'חושך' משמשים בערבוביה ובהסתר. שקיעת החמה של יעקב שלא בעונתה
רק כשאר מתרחשת שקיעת הטיט ,מתגלה אורם של המים יעקב אבינו הוא סוף האבות ,ולכן הוא מקום הכיסוי
בטהרתם .וזה הגילוי של ענני כבוד ,זו הסוכה שלעתיד לבוא, שב'זרחה לו חמה שלא בעונתה' .ואע"פ שהזריחה התחילה
'סוכת דוד הנופלת' .בסוכה של קודם הגאולה מורכבים יחד באיתן האזרחי -באברהם ,והמשיכה ביצחק ,תחילת
האזרח והגר ,הזריחה והשקיעה ,ולכן אור וצל משמשים ההתגלות של השקיעה הייתה ביעקב.
בה בערבוביא .אולם בסוכה שלעתיד לבוא השקיעה תהיה
שקיעת הטיט והרפש' ,והיה לעת ערב יהיה אור' (זכריה יד דוד המלך נחשב סוכה נופלת כי הוא רומז
ז) ,ולא יתגלו הגרים מצד היותם מעונין ויסורין באין עליהן לשקיעה
(ע"פ הגמרא יבמות מח ,):אלא יגאלו כולם לאור גדול .ולכן חג דוד המלך נקרא 'בר נפלי' (ראה סנהדרין צו ,):והוא בן גרים
ה בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • #469
שיעור להושענה רבה
ועל כן כשראה האדם את השמש שוקעת הוא סבר שמעתה הסוכות הוא חג האסיף ,מאחר שהוא מסמל את סוף הגלויות,
העולם התקלקל וכלה .אולם כשעלה עמוד השחר למחרת ואת סופם של כנסת ישראל ,בו הם כולם יהיו בבחינת
הוא הבחין ששקיעת החמה מעיקרא לא הייתה כילוי ,אלא 'ונשקעה כיאור מצרים' ,בצד האור שבשקיעה ,שדווקא 'לעת
יורדת שלימה ועולה בשלימותה למחרת ,ולכן הוא הקריב ערב' סמוך לשקיעה 'יהיה אור' ,כי הטיט המכסה את האור
שור שקרניו קודמות לפרסותיו ,שעולה בשלימות בצביונו שבשקיעה ישקע ,ואזי יתגלה אורם הגדול של המים.
מהארץ.
לעתיד לבוא יתגלה האור שבשקיעה
הכילוי שחל עם קנס המיתה על האדם במציאות זו שעתידה להתחדש בגאולה העתידית ,אזי
נמצאנו למדים ,שבכל דבר יש גדר של קודם החטא ,וגדר יזכירו יציאת מצרים בלילות (ע"פ ברכות יב ,):כי בה יתגלה
של אחר החטא .קודם החטא שקיעתו היא בליעתו בארץ, יאורה של מצרים באור יקרות .אולם עד אז ,כשמזכירים
אבל אין בשקיעה כיליון .לעומת זאת לאחר החטא ,שקיעת את שעבוד מצרים בליל הסדר ,צריך לשקועיה את המרור
הדבר היא כילויו וחזרתו לעפר ,כמו שנאמר בקללת האדם בחרוסת ,והוא זכר לטיט לחומר וללבנים .אותו הטיט השקוע
(בראשית ג יט) 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב' ,היא התפוררותו ביאור העולה ומשקה אחת למ' שנים ,שהוא מהות שעבוד
חזרה למצבו הראשון שהוא עפר .ולכן כשראה האדם מצרים .ולכן היו ישראל במדבר ארבעים שנה דווקא ,כי הם
את השמש שוקעת ,סבר שאף היא כלתה עם שקיעתה. השנים שבהם עולה היאור יחד עם הטיט ,וזו היא יכולתו של
למחרת כשראה ששוב זורחת החמה ,הסיק שאין השמש שעבוד מצרים לתפוס את ישראל תחת שעבודם.
כלה בשקיעתה ,אלא היא נכנסת בשלימותה לארץ ויוצאת
ממנה בשלימותה למחרת ,וגילה שאין כל שקיעה מוכיחה
שקיעה המתגלה באורו של לויתן
סוכה דלעתיד לבוא תהיה סוכה עשוי מעורו של לויתן,
כל כילויו של הדבר ,ועל כך ביקש להודות לה' והקריב שור
כי לאחר שישקע הטיט שבמים יתגלה בהם עומק ההארה,
באופן של בריאתו בצביונו ,שקרניו קודמות לפרסותיו .באדם
ובכך היאור הופך להיות מציאות של סוכה .אדם הראשון
עצמו לעומת זאת נשארה הקללה של 'כי עפר אתה ואל עפר
לאחר שחטא נעשו לו 'כתנות עור' ,אולם קודם החטא היה
תשוב' ,דהיינו ששקיעתו היא כילויו ,שהרי על האדם נקנסה
מלובש ב'כותנות אור' .לפי זה סעודת עורו של לויתן תהיה
מיתה ,ורק הצדיקים גופם נשאר שלם גם לאחר מיתתם ,ולכן
סעודת אורו של לויתן ,וזו מהות הסוכה שלעתיד לבוא.
באדם עדיין שייכת הבחינה של שקיעה שהיא פירור וכילוי.
בצידת הלויתן נאמר (איוב מ כה) 'תמשך לויתן בחכה ובחבל
תיקון החטא על ידי הגילוי שבשקיעת התיקון תשקיע לשנו' ,ובפשטות הכוונה היא שהלשון תשקע בחבל.
שורש תיקון חטא אדם הראשון הוא 'למען ידעו דורותיכם אולם יש שביארו (ראה מלבי"ם בפי' המלות שם) שהלשון עצמה
כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ שוקעת לתוכו ,וזו היא שקיעתה .דהיינו שתתגלה בו בעצמו
מצרים' .שהרי בשעבוד מצרים התבאר שהיו שתי בחינות, אורה של השקיעה ,וזו היא סעודת אורו של לויתן שלעתיד
הא' 'ראשון ראשון מתרוסס' והב' 'פי תהום בולעו'' .מתרוסס' לבוא .ואף באדם הראשון לאחר שחטא ,אמרו בגמרא (ע"ז ח).
הוא הכילוי שבכל דבר ,רסיסי לילה ,כעפר וכפירורים' .פי שכששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם
תהום בולעו' הוא נבלע בשלימותו כשקיעת השמש .ביציאת חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וכו' ,כיון שעלה עמוד
מצרים בני ישראל יצאו מרעמסס לסוכות ,מבחינת 'כילוי' השחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו
שברעמסס לבחינת 'סוכה' ,דהיינו שלא יהיו בבחינת כילוי קודמין לפרסותיו .והתבאר שהשקיעה שקודם הגאולה אכן
כפי שנגזר על האדם לאחר החטא ,אלא יהיו במצב של שקוע מגלה את החורבן ואת ההעדר ,ולכן אדם הראשון כשראה את
ובלוע ,וזה שורש השקיעה המתגלה בסוכה .כי בחינת הסוכה שקיעת החמה אמר 'אוי לי שחרב עולם בעדי'.
היא שכאשר הדבר נעלם מעינינו ,אין בכך הוכחה שהדבר שקיעה שלימה ביחס לשקיעת הכיליון
נעלם ואיננו ,אלא הוא הופך להיות שקוע. לאחר שראה האדם שזרחה שוב החמה עמד והקריב שור
האדם שקוע בסוכה שקרניו קודמין לפרסותיו ,וביאר שם רש"י (בד"ה שקרנותיו)
בסוכה ישנם שתי בחינות ,צד החמה שבה וצד הצל שבה, 'דאמר מר כל מעשה בראשית בקומתן נבראו שור עם קרניו
מצד החמה הרי הוא אזרח ,מלשון זריחה ,ואילו צד הצל מגודלין וכיון שיצא ראשו תחלה נמצאו קרנותיו קודמות
שהוא בגרים [שנתרבו ממילת 'האזרח'] ,מלשון שקיעה. לפרסותיו' .דהיינו כל מעשי בראשית יצאו בשלמות מהארץ,
מצות הסוכה שיהיה האדם שקוע בתוכה' ,אוכל ושותה ובאופן זה ,קודם מתגלה חלקם העליון ולאחר מכן מתגלה
ומטייל בסוכה' (סוכה כח ,):כדבר השקוע בתוך דבר אחר, חלקם התחתון .לכן שור זה התגלו קודם לכן קרניו ורק לאחר
וכעובר השקוע במעי אמו ,שנאמר בו (תהלים קלט יג) 'תסוכני מכן התגלו פרסותיו.
בבטן אמי' מלשון סוכה ,שאף שיש לו קיום ומציאות בפני ביאור הדברים .יש נדון בגמרא (נזיר לט ).מהיכן שערותיו
עצמו ,הוא שקוע בדבר אחר. של אדם צומחות ,מחלקם העליון (מלעיל) או מעיקרן (מלתחת),
ומסקנת הגמרא שאכן הם גדלים משורשם (מלתחת) .אולם
שקיעת הכילוי שבעשיו ביחס לשקיעת התיקון וודאי שיש יכולת צמיחה בשני הצדדים ,ויש צמיחה מהראש
שבלויתן ויש צמיחה מלמטה .לכן כשאנו רואים צמח שמתחיל
הבחנה זו היא גם ההבדל שבין יעקב לעשיו .דרכו של עשיו להתהוות הוא וודאי צומח מעיקרו ,אבל אם נראה צמח יוצא
הייתה לצוד את אביו על ידי 'ציד בפיו' ,מהותו היא הציד ,והוא בשלימות מהארץ אזי תחילתו היא מהחלק העליון שלו.
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם וו
שיעור להושענה רבה
שהעולם כלה .רק כשראה למחרת שהחמה שוב זורחת נחה היה צד באמרי פיו ,להיפך מצורת הצידה של הלויתן ,שהוא
דעתו .אולם לעתיד לבוא יהיה זמן שהחמה תשקע לגמרי ניצוד על ידי שלשונו שו קעת (איוב מ כה) 'תמשך לויתן בחכה
ולא תזרח שוב ,וכפי שעשיו אומר 'הנה אנכי הולך למות' ובחבל תשקיע לשנו' .ומאחר שכבר התבאר שיש שקיעה
(בראשית כה לב) ,שהרי אצלו השקיעה היא באמת כילוי אבדון שהיא כילוי ויש שקיעה שהיא הטבעת הדבר בשלימותו,
וביטול מוחלט. ומתוכה יכול שוב לצמוח הדבר חזרה ,אם כן צידת הלויתן
היא צידה שהלשון נכנסת ונבלעת לתוכו ,וזו צידה שבה
לאחר המאבק בעשיו התחדשה מצות סוכה הדבר איננו מתכלה .אולם 'ציד בפיו' של עשיו היא צידה
ליעקב בה הדבר מתכלה ונמוג .שקיעת הכילוי אף רמוזה בשמו
יעקב אבינו נלחם בעשיו והתעקש על חלקו ,וזכה של עשיו ,שהרי 'עשיו צד' בגימטריא 'שקע'' .ותשקע האש'
ש'העקשן יצליח' ,דהיינו שה'עקש' הפך ל'שקע' ,ונתחדשה היא שקיעה של כילוי ,שהרי כאשר שוקעת האש לא נותר
לו השקיעה של סוכה ,דהיינו שקיעה שיש בה התחדשות, ממנה זכר רק אפר ועפר .לעומת זאת כאשר 'פיתום' נבלע
בניגוד לשקיעתו של עשיו שיש בה רק כילוי .שהרי לאחר ב'פי תהום' ,אזי הבנין כולו קיים ,אך הוא בלוע בתוך האדמה,
המאבק שבין יעקב לעשיו נאמר (שם לג טז) 'וישב ביום ההוא ויתכן שבדרך של תחיית המתים הוא שוב יצוץ ויעלה מהארץ
עשו לדרכו שעירה' ,דהיינו שעשיו חזר לחלקו ולמקומו. בדרך של 'מקרין מפריס' .והתבאר אם כן ,שכוחו של עשיו
לעומתו ביעקב אבינו נאמר (שם פסוק יז) 'ויבן לו בית ולמקנהו ב'ציד בפיו' הוא לשקע את הדבר בלא להותיר ממנו זכר,
עשה סכת' .דהיינו שיעקב יצא מהמפגש עם עשיו עם שקיעה ולעומת זאת הסוכה מלמדת על שקיעה של 'מקרין מפריס',
מחודשת ,שהצליח להכניס את השקיעה לבחינה של סוכה, שקיעה שממנה יכולה להיווצר מציאות חוזרת של אותו
שזו שקיעה שתחזור ותזרח. הדבר שיעלה מהארץ.
לא תהיה שקיעה לעתיד לבוא שקיעת האדם בסוכה היא שקיעת התיקון
לעתיד לבוא תשתנה מציאות האור בעולם ולא יהיה עוד 'דירת ארעי' שבסוכה רומזת לכך שהיא עומדת כנגד
שקיעה וזריחה ,ככתוב (זכריה יד ז) 'והיה יום אחד הוא יודע לה' הכילוי של 'ותשקע האש' של שקיעתו של עשיו ,שהרי
לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור' .היינו שמציאות 'ארעי' בגימטריא 'אפר' ,ותכליתה היא להיות נוגדת לכילוי
העולם כיום הוא בבחינת 'וזרח השמש ובא השמש' (קהלת שבשקיעה ,בדרך של זה לעומת זה .הסוכה שהיא דירת ארעי
א ה) ,ו'עד שלא שקעה שמשו של זה זרחה שמשו של זה' מגלה את ההיפך מהגילוי של 'ותשקע האש' ,כי בשקיעת האש
(יומא לח .):לעת"ל תשתנה למציאות 'אורו של לויתן' ,עומק מה שהיה קודם לכן היה ארעי ובר כילוי ונהפך ל'פירורים'
ההארה שאין בה מציאות של שקיעה .במהלך זה השקיעה הרמוזים במילים 'עפר' ו'אפר' ,ואילו השקיעה שבסוכה היא
תשתנה למדרגתה העליונה .דהיינו ,ש' ק' ע' הוא שורשה של שקיעה שהדבר שוקע בשלימותו מבלי להתכלות ולהתפורר,
השקיעה ,והאות ע' שבשורש זה רומזת לסוכות ,לשבעים שהרי האדם נכנס בשלימותו אל הסוכה ובכך הוא כביכול
פרי החג ,וכן למלחמה שבין שבעים אומות (ששורשם בעשיו) שוקע בה ,והנשאר שלאחר שקיעה זו הוא כמים בטהרתם,
לישראל (בני יעקב) .האותיות ש' וק' משורש 'שקע' רומזים שכולה טוהר וזכות כענני כבוד.
ל'וישקהו' (בראשית לג ד) ,שעל אף שהלכה 'בידוע עשיו שונא
ליעקב' ,אבל באותה שעה נשקו בכל לבו (ספרי בהעלותך פי' יעקב ועשיו נאבקו בגילוי השקיעה
סט)' .נשיקה' היא מלשון 'השקה' דהיינו חיבור כמים הנושקים ישנה מלחמה איזו מין שקיעה תתגלה במים .נאמר בבארות
זה עם זה .היינו שהמלחמה של ע' אומות שהחלה ביום יצחק (בראשית כו יט-כ) 'ויחפרו עבדי יצחק בנחל וגו' .ויקרא
הכיפורים ,והושלמה בחג הסוכות ,עלתה למדרגה של ש' שם הבאר עשק כי התעשקו עמו' .והרי 'עשק' אותיות 'שקע'.
ק' 'וישקהו' שנשקו בכל לבו ,דהיינו שהושלמה המלאכה והתבאר שהייתה ליצחק מריבה עם אנשי גרר איזו שקיעה
והנצחון של יום הכיפורים .וכפי שנאמר (תהלים קמ ח) 'סכתה תתגלה במים ,האם שקיעה של כילוי ,או שקיעה של צהירו
לראשי ביום נשק' ,דהיינו שיש בסוכות בחינת נישוק. של אור וזכות .והמחלקה התמשכה אף בזרעו של יצחק,
שהרי גם ליעקב שקעה חמה שלא בעונתה ,ואותה השקיעה
נשיקת השמים לארץ חזרה וזרחה לו שלא בעונתה אצל יהושע ב'שמש בגבעון דום'
באגדות דרבה בר בר חנה אמרו (ב"ב עד' ).תא אחוי לך היכא (יהושע י יב) ,דהיינו שהשקיעה כעת היא השלמה למקום אחר,
דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי' .היינו שיש בחינת חיבור בין ואין בשקיעה זו כילוי אלא גילוי ,והכל נותר בשלימות .גילוי
השמים לארץ ,וחיבור זה נקרא 'נשקי' .וזה עומק בחינת 'שקעה לו חמה שלא בעונתה' של יעקב נתגלה לו לאחר שלן
הסוכה ,שהרי כבר הבאנו לעיל המחלוקת שבגמרא (סוכה יא): בעומקה של הלכה י"ד שנה בבית שם ועבר ,שבשנים אלו
האם סוכה היא זכר לענני כבוד ,או זכר לסוכות ממש .ואם הוא לא שכב כמבואר בחז"ל (בר"ר סח יא) .דהיינו שהשקיעה
כן ישנו חיבור במחלוקת זו בין השמים לארץ ,ולכן יש לסכך שהתגלתה אצל יעקב היא השקיעה של שלימות ,שהרי היא
בדבר שגידולו מן הארץ ,כי הסכך שנמצא בשמי הסוכה עליו חוזרת וזורחת .לעומת זאת שקיעת החמה המתגלה אצל
להיות עשוי מן הארץ ,דהיינו שבסוכה עצמה נשקי ארעא עשיו שהיא בבחינת 'ותשקע האש' היא שקיעה של כילוי,
ורקיעא. והשקיעה עצמה היא מציאות של קלקול.
נשיקת ניסוך המים לעשיו השקיעה היא הסוף ולישראל היא התחלה
כמו כן בסוכות מתגלה נשיקה ,בבחינת 'ישקני מנשיקות כאשר אדם הראשון ראה את השמש שוקעת הוא חשש
פיהו' (שיר השירים א ב) ,וזה במצות ניסוך המים .שהרי יש שהעולם חשך בעדו ,ששקיעה זו היא שקיעה של כילוי
ז בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • #469
שיעור להושענה רבה
גמרה של תורה לאחר גמרה של שנה הבדל בין המים שבארץ ישראל למים שבמצרים .על המים
הצירוף שמתגלה בחג הסוכות הוא ביום שביעי של ערבה, של מצרים נאמר (דברים יא י) 'והשקית ברגלך כגן הירק' ,ואילו
שהוא כנגד דוד המלך כי הוא שורש הגרים ,ולכן הוא נקרא במימיה של ארץ ישראל נאמר 'למטר השמים תשתה מים'
'הושענא רבה' ,מאחר שיש בו ישועה רבה .ביום זה מתוקנת (שם פסוק יא) .היינו 'מים' דארץ ישראל הם בחינת 'שמים' ואילו
השקיעה שב'ויהי ערב' כי מתגלה גם הזריחה שב'ויהי מי חוצה לארץ הם 'מי הארץ' .בשאיבת המים שבשמחת
בוקר' ,ונבררת מציאותו של כל אחד מהם במקומו .מטעם בית השואבה ,מתגלה גילוי חדש של 'נשקי ארעא ורקיעא',
זה שלימות החג היא שמחת גמרה של תורה שבחג שמיני שהרי בית המקדש הוא שער השמים שבארץ ,ובו תחתונים
עצרת .שהרי כשם ששמחים בחג האסיף שהוא גמרה של מתעלים למעלה ,ומנסכים שם מים שירדו מלמעלה למטה,
שנה ,שמחים גם בגמרה של תורה .והקשר שבין הדברים ואז מעלים אותם שוב לגבוה .זהו גם סוד מה שאמרו חז"ל
מבואר ,שהרי הקב"ה 'איסתכל באורייתא וברא עלמא' (תענית ז' ).גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה' ,שהרי
(זוהר ח"ב קסא ,).דהיינו שההסתכלות בתורה היא שורשו של התורה ירדה מלמעלה למטה ,בבחינת 'וירד ה' על הר סיני'
העולם ,והרי קודם בריאת העולם הייתה התורה 'כתובה באש (שמות יט כ) ,כדוגמת הגשם שבארץ ישראל שהוא מטר
שחורה על גבי אש לבנה' (מדרש שוח"ט צ יב) ,וממילא אין הבדל השמים.
בין הגילויים ,אלא הכל מאותו שורש ,האור והחושך שניהם
מציאות אחת של אש ,ורק המראה שלהם הנגלה לעין הוא
סוכת שלום כנגד מחלוקת מים העליונים ומים
שונה ,שזה נראה בולט וזה נראה שקוע ,כדוגמת השקיעה התחתונים
המגלה במראה 'שקערורות' שבנגע צרעת ,אולם ללא ה'ארור' ביום השני לבריאת העולם נבראה המחלוקת ,ככתוב
שבה ,מאחר שזו שקיעה המגלה את הקיום ולא את הכילוי, (בראשית א ו) 'יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים'.
גילוי אמיתי של שני מיני אש .ועל כן גמרה של תורה ביום אז נחלקו המים התחתונים מהמים העליונים .לעומת זאת חג
השמיני הוא הפרי של גמרה של שנה ביום השביעי ,כי מאחר הסוכות הוא 'חג השלום' שהרי הסוכה נקראת 'ופרוס עלינו
שכבר התגלה השקיעה של השנה בגילויה האמיתי ,מעתה סוכת שלומך' .ובחינת השלום שבה ,שהיא מחברת בין מים
מתגלה שקיעתה של תורה בגילויה השלמה בשמחת תורה. עליונים למים התחתונים .וזו הכוונה 'ושאבתם מים בששון
ממעייני הישועה' ,כי השמחה והששון המיוחדים בכך היא
גילוי האור אין סוף שבסוכה ובתורה ההשלמה בין עליונים לתחתונים ,בבחינת 'סוכת שלומך'.
הצל המתגלה בסוכה ,וחיוב הגר שנאמר בסוכה ,הוא בכל ימות השנה המים התחתונים בוכים ,שהרי 'לא פירשו
שורשו של דוד מלכא משיחא ,כי זהו גילוי האור שלעתיד המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה' (בר"ר ה ד) ,אבל
לבוא ,שהוא יתגלה באורו של לויתן בבחינת 'אש שחורה בזמן שמחתנו הם נשאבים בששון ,כי מצטרפים חזרה מים
על גבי אש לבנה' .שניהם מאירים ,אבל באופן של שקוע תחתונים למים עליונים .גם במהותה של שקיעת החמה כפי
זה מזה ,וזהו האור שנאמר בו 'ויהי אור' .האדם מוקף באור שהיא נראית לעינינו היא ,שגלגלי השמים העליונים יורדים
אין סוף והוא עצמו שקוע בתוכו ,ועומקם של חג הסוכות למטה ,ואז מצטרפים השמים העליונים לתחתונים ,והרקיע
ושמחת תורה הוא ,לגלות שהאור אין סוף ממלא את הכל, המבדיל בין מים למים אינו מבדיל יותר ,זו המדרגה העליונה
והאדם כביכול נמצא גנוז בתוכו .למעלה מכך 'אין עוד של שקיעה ,שקיעה של תיקון.
מלבדו' כפשוטו .בעולם הנבראים המקום העליון ביותר הוא
חג האסיף ,האסיפה העליונה ,שבו זוכים למדרגה כמדרגת סוכת שלום לגר ולאזרח
זמן תפילת נעילה שהיא בזמן השקיעה כשהחמה בראש 'עשיו' בגימטריה 'שלום' ,אלא שמעיקרו הוא 'שונא
האילנות ,לגלות את האור הטמון בשקיעה .והקומה שמעליה ליעקב' ,וזו הנהגתו ועניינו בכל ימות השנה .אולם ב'סוכת
היא ההארה המתגלה בחג שמחת תורה ,שבו מגלים את האש שלומך' אזי מתגלה ה'נושקו בכל לבו' ,כי שם מתגלה נקודת
שחורה שעל גבי אש לבנה ,ששם שקועות נשמותיהם של החיבור של האור והחושך ,של השקיעה המגלה את הקיום.
כלל ישראל ,שהם טמונים באורו יתברך. בסוכת שלום ה'אזרח' וה'גר' אינם נבדלים זה מזה אלא נוצרת
נקודת החיבור שביניהם .אמנם כעת הם נבדלים זה מזה ,וכל
אחד מהם צריך ריבוי לעצמו ,אולם לעתיד לבוא 'מלמד שכל
ישראל ראוים לישב בסוכה אחת' (סוכה כז ):וזו היא מהות
סוכות 061האזרח הושענה רבה תשע"ט 'סוכת שלומך'.
מספר שיעור בקול הלשון 30484555
חיבור האור לחושך
ביום הראשון לבריאה נאמר (בראשית א ד) 'ויבדל אלהים בין
האור ובין החשך' ,אולם בחג הסוכות ובאור העתיד להתגלות
שהוא 'אורו של לויתן' האור והחושך מתחברים יחד' ,והיה
לעת ערב יהיה אור' .כי שם יתגלה הצירוף של האור והחושך
יחד ,שעד עתה היו שתי נקודות נבדלות זו מזו.
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם חח
סוגיות מחשבה בשמחת תורה
(שם ,יג) ,אוף הכי בתשרי דאיהו ירחא שביעאה ,וכו’ ,עיי”ש.
וכשם שאמרו ימלא גרונם של ת”ח יין ,שהוה כניסוך היין.
כן בסוכות אמרו ימלא גרונם של ת”ח מים ,שהוא כניסוך
כתר
המים .וז”ש (סוכה ,כו ,ע”ב) מעשה והביאו לר”ג שני כותבות ו”דלי סוכות – כתר כהונה
של מים” ,ואמרו העלום לסוכה .והיינו “דלי של מים” ,בבחינת כתב בלקוטי הלכות (חו”מ ,הלכות אומנין ,ה”ד) וז”ל ,סכה היא
ימלא גרונם ,והבן. בחינת אברהם ,איש החסד שזכה לכהונה ,כמ”ש “אתה כהן
ומושכין את המלכים על המים כדי שתמשך מלכותן .וזה לעולם” ,שהוא בחינת אהרן הכהן איש החסד [ועיין ליקוטי
נגלה שתחלה ההמלכה בר”ה ,ואח”כ נטהרים ביוה”כ במים, הלכות (או”ח ,הלכות ביהכנ”ס ,ה”ה) וז”ל ,סוכה בחינת חסד חנם כנ”ל,
כמ”ש מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב”ה מטהר את כי סכה בחינת החסדים רבים וגדולים מאד ,שנמשכין אז,
ישראל ,ונמשך לסוכות ,שהוא בחינת מים ,והבן. עיי”ש בהרחבה] ,שבזכותו היו הענני כבוד ,שהם בבחינת
סכה ,שהיא אהבה ,עכ”ל .ועוד כתב שם (או”ח ,תפלת ערבית ,ה”ד)
סוכות – כתר מלכות
וז”ל ,וענן הקדש הזה אשר על הכפרת (הפכרת שורש לסוכה ,כמ”ש
סוכה גימט’ מלך עם הכולל .וכן חג הסכת (חסר ו’) עולה
בגימט’ מלכות ,כ”כ במחשך הלבן (ראה) .ועיין קהלת יעקב בזוה”ק ,ח”ג ,רנח ,ע”ב) שנכנס לשם הכהן גדול ביוה”כ ,משם נמשך
(ערך סוכה) וז”ל ,סוכת דוד עם הכולל גימט’ מלכות וה’ אותיות, בחינת סכה ,בחינת ענני כבוד שזוכין לכנס בהם אחר יוה”כ,
עכ”ל .ועיין ברית כהונת עולם (מאמר סוכת שלום ,פ”ג) שכתב כדברי עכ”ל .ועיין עוד בדבריו (חו”מ ,הלכות מקח וממכר ,ה”ד).
המחשף הלבן .ואמרו (זוה”ק ,ח”ג ,רנה ,ע”ב) שיעור סוכה ,לא פחות והבן ,שאמרו (סוכה ריש פ”ד) סוכה וניסוך המים שבעה .והיינו
מעשר ,דאיהו מלכות ,עשריאה דכל דרגין .ועיין פרי צדיק (חג ששורש הסוכה במים ,כמ”ש לחד מ”ד“ ,ואד יעלה מן הארץ”.
הסוכות ,אות ב’) שהוא בחינת מלכות שבבינה .ועיין היכל הברכה והוא בחינת אברהם ,כמ”ש “יוקח נא מעט מים” ,כנודע .ולכן
(בא ,ד”ה סכתה) .ועיין זוה”ק (תצוה ,קסו ,ע”ב) .וקהלת יעקב (ערך סכת). אמרו (יומא ,כו ,ע”ב) אין מנסכין מים אלא בתמיד של שחר .כי
וכן כתב ר’ יצחק אייזיק חבר ,שהוא מלכות שבבינה. אז זמנו של אברהם ,כנודע .וכתב הגר”א (אדרת אליהו ,בראשית,
וכתב בליקוטי הלכות (או”ח ,הלכות סעודה ,ה”ד) וז”ל ,בחינת סוכות יח ,יד) וז”ל ,יקח נא מעט מים – מים הנאמר כאן ,הוא ניסוך
שעושין אחר ר”ה ויוה”כ ,כי עכשיו בסוכות אנו זוכין לכבש המים ,עיי”ש .ומנסכים המים ל”שיתין” ,ששם “עלו” המים
ארץ ישראל ,כי בר”ה ועשי”ת ויוה”כ ע”י תורה שהמשכנו או כאשר כרה דוד שיתין ,והבן .והבן שהענן שהיה ביוה”כ זהו
ע”י תשובה ותפלה ,עי”ז נבנה ונתגלה בחינת קדושת א”י. ענן של אש ,אולם הענן של סוכות הוא של מים ,ודו”ק .אולם
ועכשיו אנו צריכין לכס לא”י .וזה עוסקין בסוכות ללחם עם יש גם סוכה מדין אש ,כמ”ש בזוה”ק (ח”ג ,רנה ,ע”ב) סכה העשויה
המונעים שהם מוצאי דבת הארץ רעה ,כדי לכנוס לא”י ,שהיא ככבשן מסטרא דאמא ,עלה אתמר ,והר סיני עשן כלו מפני
בחינת מלכות ביום שמ”ע ,שאז עקר שלמות המלכות שזוכין אשר ירד עליו ה’ באש ,ויעל עשנו כעשן הכבשן .וכן הסוכה
לחד בחינת מלכות עם דודה (עיין פרדס רימונים ,שער כ”א ,פ”ח) שזה הצלה מן האש ,וכמ”ש הגר”א (אדרת אליהו ,שמות ,ט ,יד) וז”ל ,וסוכה
בחינת שלפני קדושת א”י שהיא בחינת מלכות כנ”ל ,כי סכה תהיה לצל וחורב – אש ,ומזרם – רוח ,וממטר – מים ,עכ”ל.
היא בחינת הדרך לא”י ,כי סכה היא בחינת ענני כבוד ,וענני והיינו מים שעולים מתתא לעילא ,ואד “יעלה” מן הארץ .ולכך
כבוד הם בחינת הדרך לא”י ,עיי”ש בהרחבה. כש”ירדו” גשמים ,פטור מן הסוכה ,כי זהו מים של ירידה.
והמים עולים ונעשים כתר על ראשו .ומים שיורדים הם דין
ועוד כתב שם (או”ח ,הלכות סוכה ,ה”ג) וז”ל ,כי סכת (דוד המלך) הוא
של ניסוך המים.
בחינת מלכות ,בחינת אמונה .וע”י שאונ מקיימין מצות סוכה
עי”ז אנו מקיימין בחינת סכת דוד הנופלת ,עכ”ל .והיינו ובעומק המים ביציאת מצרים נעשו להם ענני כבוד ,וזהו
מרימין בחינת המלכות שנפלה .וכן כתב שם (חו”מ ,הלכות מקח
סכך .וכן נאמר שם ביציאתם ,בקריעת ים סוף ,והמים להם
וממכר ,ה”ד) וז”ל ,כי עיקר הגאולה ,בחינת מלכות דוד משיח, “חומה” מימינם ומשמאלם .והיינו שהמים גם נעשו מחיצות.
הוא ע”י בחינת סכה ,עכ”ל .ועיין זוה”ק (ח”ג ,רטז ,ע”א) .ואיתא ובדקות ,מים של אברהם ,זהו “מעט מים ורחצו רגליכם”.
בשל”ה (מסכת פסחים ,מצד עשירה ,אות תכ”ב) וז”ל ,וע”ז אנו מתפללין, אולם מכח אהרן המים עולים ,נעשים ענני כבוד ,כנ”ל .וזהו
יקים לנו סכת דוד הנפלת ,דהיינו מלכות בית דוד ,עכ”ל .ועיין כח הכהנים בברכתם ,שנושאים כפיהם ,בחינת “נטילת” ידים,
זוה”ק (ח”ב ,רז ,ע”א) .וספר הפליאה (ד”ה וראה עתה והבן ,אי”ק) .וספר הרמה .ואזי מברכים “באהבה” ,ברכת שלום ,וישם לך שלום.
הציוני (אמור) .ושערי צדק (שער א’) .וחסד לאברהם (מעין ד ,נהר נ”ח). והוא מקבל לסוכת שלום .וצורת הברכה באופן שכפיהם
ושער הכוונות (דרושי חג הסוכות ,דרוש ד’) .ופע”ח (שער מקרא קודש ,פ”ד). נעשים כסוכה על ראש המתברכים.
ומחברת הקודש (שער יציאת מצרים [אולם יעויין שם שער ט”ו בשבט] ושער וכן פרי החג הולכים וחסרים .ואמרו (זוה”ק ,ח”ג ,רנו ,ע”א) אמאי
סוכות) .וספר אדם ישר (מרכבת יחזקאל). חסרים ,אלא הכא קא רמיז ,ותנח התיבה בחדש השביעי
וכתב הרמ”ז (ויקרא) וז”ל ,עד הסוכות היתה המלכות בבחינת (בראשית ,ח ,ד) ,ומה התם בימי טופנא ,והמים הלכו הלוך וחסור
ט בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • #469
סוגיות מחשבה בשמחת תורה
תורה של שלום. דין ,אבל בחג מאיר בה א’ ,ונעשה אדנ”י (דין – א) ,וא’ זו היא
ואח”כ בא שמיני עצרת ושמחת תורה ,שהוא תורת הכבוד משם אהי”ה כנודע (ע”ח ,שי”ח ,פ”כ) ,ולכן די”ן ואהי”ה ,גימט’
היוצאת מתוך סוכת כבוד ,שיש בה גילוי של תורת כבוד. סוכה ,עכ”ל .ועיין אפיקי (ב”ב ,עג ,ע”ב).
ועיין ליקוטי הלכות (או”ח ,הלכות תפלה ,ה”ו) וז”ל ,וזה בחינת שמ”ע ובגדי מלך ,יש בהם דין שיהיו בגדים של כבוד ,שזהו כבוד
ושמח”ת ,שאז מסיימין התורה ,ומתחילין התורה ,ואז מכבדין המלכות .והסוכה היא בחינת לבוש לאדם .ולכך יש דין נויי
את כל אחד בקריאת התורה ,ואומרין לו תן כבוד לתורה, סוכה ,שעי”ז נגלה לא רק בסכך זכר לענני כבוד ,אלא אף
עיי”ש בהרחבה. הדפנות יש בהם גילוי של כבוד.
סוכות – כתר שם טוב ואמרו חז”ל ,שכתר מלכות כנגד השלחן ,הנמצא ב”צפון”.
אמרו (סוכה ,ט ,ע”א) ותניא ר’ יהודה בן בתירה אומר ,כשם שחל וכתיב“ ,כי יצפנני בסוכה”.
שם שמים על החגיגה ,כן חל שם שמים על הסוכה ,שנאמר ומהות בחינת מלכות ,סוכת דוד הנופלת ,מהי מהות נפילתה,
חג הסוכות שבעת ימים לה’ ,מה חג לה’ אף סוכה לה’. עיין קול ברמה (אות רנ”ב) .ואדם ישר (מרכבת יחזקאל) .וארבע מאות
וכתב בבן יהוידע (שם) וז”ל ,חגיגה עולה שם הוי”ה עם כולל שקל כסף (דף רנ”ח) .ופתחי שערים (נתיב שבירת הכלים ,פתח י”ט).
האותיות ,ובזה נרמז שחל שם שמים על החגיגה .וכן בסוכה סוכות – כתר תורה
יש רמז למספר שם הוי”ה ככתיבתו וקריאתו ,שהוא כ”ו-ה”ס, כתב בלקוטי מוהר”ן (תורה רס”ו) וז”ל ,התורה יוצאת מבינה
עכ”ל .ושם שמים אינו עצם הסוכה אלא שורה “על” הסוכה, שהיא בחינת סוכה ,כמ”ש (משלי ,א) ואל תטש תורת אמך ,בחינת
והיינו שם הוי”ה כו’ ,שורה על אדנ”י ,ס”ה ,כן מבואר בספר “אם לבינה” ,שהוא בחינת סוכה כנ”ל .וע”כ תכף אחר סוכות
הקנה (ד”ה סוד סוכה) .ובעומק שם הוי”ה נכתב הוי”ה ,כ”ו ,ונקרא הוא שמחת תורה ,כי מבחינת סכה משם יוצאת התורה .נמצא
אדנו”ת ,ס”ה ,וזהו שם שמים ששורה ,והבן. ע”י שנכנסו בסכה ,נעשים בצעמם בבחינות התורה ,כי משם
ומכח כך נעשה קדושת הסוכה הארה מגן עדן ,כמ”ש בשפת יוצאת התורה .ואז מתחלת התורה שהוא בראשית ,בחינות
אמת (סוכות ,תרנ”ב ,ד”ה מצות) .ובתפארת שלמה (סוכות ,ד”ה ויסעו) כתב בית ,היינו בית דבראשית (בית – ראש) ,בחינת ויעקב בנסע
שהיא בחינת קדושה של קרבנות ,דומיא דחגיגה ,וכן קדושת סוכתה ויבן לו בית ,עכ”ל .ועיין חיי מוהר”ן (אות נ”ו).
ארץ ישראל ,עיי”ש .ובשפת אמת (סוכות ,תר”ס ,ד”ה סוכת) כתב ובעומק ,מתחיל ביוה”כ שבו נתנו לוחות שניות ,ומתפשט
שהיא הארה מביהמ”ק .וכן הוא בשם משמואל (סוכות ,תרע”ב, לסוכה שהוא בחינת אמא ,כמ”ש (תהלים ,קלט ,יג) “תסוכני בבטן
ד”ה ולי נראה) .וכתב בישמח ישראל (האזינו ,ד”ה וידוע) וז”ל ,ואף אמי” ,ושם בא מלאך ומלמדו כל התורה .ואמו בבחינת סוכה.
שבביהמ”ק גגין ועליות לא נתקדשו ,מ”מ הסוכה היא עיקר וכן נר דלוק על ראשו ,כמ”ש “בהלו נרו על ראשי” ,והוא
ע”ש הסכך ,עכ”ל ,עיי”ש .והרי שיש יתרון לקדושת הסוכה בחינת סוכה – כתר ,כמ”ש רש”י (שבת ,פח ,ע”א) .ואזי שמחת
על קדושת ביהמ”ק .ובדקות הסוכה קדושה אף במקום גבוה תורה ,בבחינת עצרו עמי עוד יום אחד .ואח”כ יוצא מסוכות
שלה ,ולכך קדושתה “גבוה” מקדושת ביהמ”ק. ועצרת לאוירו של עולם ,כדוגמת תינוק שיוצא ממעי אמו,
ובעומק קדושת סוכה היא הארת עולם הבא ,יום שכולו ואזי משכח תורתו .וזה שעושין שמחה לגמרה של תורה ,כי
ארוך ,שאמרו (ביצה ,ל ,ע”ב) לגבי סוכה ,דלא מפסקו לילות מכאן ואילך משכח ,ודו”ק היטב.
מימים ,כולהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי .והוא מהארת וכתב בלקוטי הלכות (יו”ד ,הלכות ס”ת ,ה”ד) וז”ל ,בחינת סוכה
יום שכולו ארוך ,ודו”ק .וכמ”ש וסוכה “תהיה” לצל יומם וגו’. שעושין אחר יוה”כ ,וכו’ ,ועיקר הסכך הוא מפסולת גרן ויקב
וכמ”ש חז”ל ,שזוהי סוכה דלעת”ל. וכו’ ,שמחל לו השי”ת כל עונותינו ,ונתהפכו כל העונות
ובעומק סכה במילוי ,סמ”ך -כ”ף – ה”ה ,עם הכולל ,עולה לזכיות (וזה נעשה בסוכות ,שהוא בחינת אהבה ,וימינו תחבקני ,כנודע) ,ונעשו
רל”א ,בסוד כל צרופי האותיות ,פנים ואחור .וזהו סוד הדפנות. מעונות ישראל תורה .כי זה אנו רואין ע”י מצות סכה,
דופן ,נוטריקון דו-פנים ,פנים ואחור יחדיו .וזהו שורש שם שמפסלת דייקא נעשה הסכה ,שזהו בחינת שמעונות ישראל
שמים ששורה על הסוכה ,דהיינו כל השמות כולם ,שורש כל נעשה תורה ,כי כשנהפכין העונות לזכיות ונעשה מהעונות
צרופי התבות .וזהו אור משיח ,שם-חי ,אור דלעת”ל ,כנודע. תורה ,זאת התורה היא סתרי תורה וכו’ ,וזהו בחינת סוכה ,כי
סוד תורת המלבוש שגילה מהר”י סרוג ,תלמיד האריז”ל. סוכה גבוה מאוד (עשרים אמה ,כתר ,כנודע) ,והיא בחינת סתרי תורה,
עיי”ש.
ואמרו חז”ל (אבות ,ו ,ג) אין כבוד אלא תורה .וזהו סוכה,
ענני כבוד ,תורה הנקראת כבוד .וזהו בחינת אהרן ,שתורתו
בבחינת אוהב שלום ורודף שלום ,אוהב את הבריות ומקרבן
לתורה ,לתורה בחינת שלום ,תורת שלום .וזהו סוכת שלום,
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם יי
ליקוטים בעניין שמחת תורה
"על ראשם"? הענין הוא כפי שבואר לעיל .שמחה אמתית, שמחת תורה – שמחה מעל הטבע
שמחה בלתי מוגבלת שאין לה הפסק כמו שפ' התרגום "די יום שמיני עצרת יש לו ב' שמות :שמיני עצרת ושמחת
לא פסקא" ,שמחה מסוג זה בהכרח לא יכולה להיות בתוך תורה .כלומר יש כאן ב' בחינות של שמחה .יש שמחה בבחינת
מגבלות הטבע ,הטבע בודאי יחצוץ ויפריע לשמחה זו. "עצרת" ,שהקב"ה אומר לבנ"י "עצרו עמי עוד יום אחד" (עי'
רק שמחה שמעל הטבע יכולה להיות בבחינת "די לא תנחומא פינחס סי' טז ורש"י ויקרא כג,לו ורש"י במדבר כט,לה) ,והשמחה בבחינה
פסקא" ולכך שמחה זו היא בבחינת "על ראשם" ,מעל תפיסת זו היא שמחה בקב"ה ,בשהייה עמו בצותא ,ביחידות .ויש
מציאות האדם ,מעל המגבלות של האדם .אילו השמחה בחינת שמחה מחמת שמחת תורה ,שמחה בדבקות בתורה,
היתה "למטה מראשם" ,היה חל בה המגבלות של האדם .רק ושמחה לגומרה של תורה.
שמחה "מעל ראשם" ,מעל תפיסת מציאות האדם ,יכולה יש שמחה של חתן וכלה ,שמחה זו היא שמחה של ז' ימים.
להיות שמחה תמידית. לעומת זאת ,השמחה בשמיני עצרת ,היא שמחה בבחינת
עובר כ"ב תשרי ,עובר שמיני עצרת ,עובר שמחת תורה, שמונה" ,יום שמיני" .מהות ההבדל ,כנודע שבחינת מספר
עם מה האדם נשאר ביד? ה"שמיני" עבר ,השמחה חלפה, שבע ,הוא בתוך הטבע ,ולכך שמחת חתן וכלה שהיא שמחה
מה הקנין שיצא לנו מכל זה? שמחה ענינה שאדם שמח בתוך הטבע ,שמחה בהתחברות של שני כוחות טבעיים ,לכך
בדבר שנוסף לו .על עצם הויתו של האדם ,האדם אינו שמחה זו היא בבחינת שבע ,שמחה בתוך הטבע .לעומת זאת
שמח ,זו טבעו של אדם (יש שמחה בבחינת שמח בחלקו ואכמ"ל) .נמצא השמחה ביום שמיני עצרת ,היא שמחה מעבר לגבולי הטבע.
השמחה הוא בדבר שאדם השיגו אולם עדיין אינו עצם הויתו, נבאר :מנהג ישראל שמיד שמסימים את התורה "לעיני כל
כשיהפוך הדבר לעצם הויתו תתבטל השמחה ,וזו עבודת ישראל" ,מתחילים מיד ספר בראשית .טעם הדבר שהתורה
האדם .העבודה בשמיני עצרת ושמחת תורה ,לשמוח בקב"ה היא בלתי מוגבלת ,אין לה סוף .האות האחרונה של התורה
ובתורה בבחינת שמעל הטבע .לאחר שזכה האדם לשמוח היא ל' ,והאות הראשונה של התורה היא ב' ,הרי לנו אותיות
בזה ,עליו להפוך זאת לעצם מעצמיו ,לחלק מהויתו ,שיחוש "לב" .הלב הוא המלך של האברים כנודע ,וכל בחינת מלך
התחברות גמורה לקב"ה למעלה מגדרי הטבע ,וכן דבקות הוא מעל אלו שמולך עליהם .במלך נאמר "מלך פורץ גדר
בתורה למעלה מגדרי הטבע .וכשיהפך זאת לחלק מהויתו לעשות לו דרך ואין מוחין בידו" (פסחים קי ע"א) זהו בחינת "הלב",
ממילא תתבטל השמחה בזה .לכך לאחר כ"ב תשרי אין הוא למעלה ממגבלות האיברים :אין לו הגדרים והסיגים
שמחה ,לא מפני שחלף האור הנפלא של יום זה ,אלא להיפך, של האיברים .וזו בחינת שמחת תורה ,שמחה בבחינת "לב",
שלאחר עבדות היום ,הפך האדם את אור זה ,מאור מקיף, לא שמחה בבחינת המוגבלות שבתורה ,אלא בחינת שמחה
חיצוני אליו ,לאור פנימי ,לעצם הויתו ,לחלק מעצמותו ,ולכך בבלתי מוגבל שבתורה .הן הן הדברים בבחינת השמחה של
אין בזה כבר שמחה .עתה ,שומה על האדם ,לשאוף למדרגה "שמיני עצרת" ,השם מעיד על עצמו שהוא בחינת "שמיני".
יותר עליונה ,וממנה ישאב את שמחתו( .בלבבי חלק ה סז) בכל שבעת ימי חג הסוכות העבודה היא להבל את כל העוה"ז
והטבע ,ולבטלם (כפי שבואר לעיל) לאחר שביטל האדם את כל
גמרה של תורה
שבע מדות הטבע ,ממילא דבק בקב"ה בבחינה של למעלה
בלשון חז"ל (שיר השירים רבה א ,ט) כאשר יש גומרה של תורה ,אז
מן הטבע ,בבחינת "שמיני עצרת".
יש שמחת תורה .עושים סעודה ,עושים שמחה לגומרה של
תורה .כלומר הגדרת שמחה בנפש מהי? שנכנסתי לתהליך השורש של המילה שמחה הוא שמח .בחילוף אותיות זה
מסוים ,והתהליך הגיע לנקודת ההשלמה שלו ,שם חל מציאות יוצא חמש .המילה חמש יש לה כמה משמעויות .א .לשון
של שמחה .כל שמחה כאשר הדבר הושלם ,הבניין נגמר, מספר חמש .ב .לשון חמושים" ,וחמושים עלו בנ"י מארץ
התהליך הגיע לנקודה האחרונה שבו ,בהגיעו לשלמותו ,יש מצרים" (שמות יג יח) ופרש"י אין חמושים אלה מזוינים .נמצא
לנו מציאות שנקראת שמחה .איזהו עשיר השמח בחלקו (אבות שמלת חמש משמעותה מזוין למלחמה .כידוע בלשון הקודש
ד ,א) .כלומר ,כאשר אני שמח בחלקי כלומר ,שלדידי הגעתי שורש אחד כולל שני נושאים הפכיים (בסוד שלוב ההפכים) וכן
להיכן שאני צריך להגיע .כלומר ,הושלם מה שאני צריך .זה הענין כאן .שמחה ענינה כשאדם כבר גמר עם המלחמה,
נקרא איזהו עשיר השמח בחלקו .ההשלמה של הדבר מביאה הוא נתעלה ממגבלות הטבע ,והוא כבר נסתלק מבחינת
לשמחה( .דע את שמחתך) "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד,טז) ,הוא מעל כל זה ,הוא חי
בשמונה כבר ,אין לו מלחמות עם הענינים הטבעיים .לעומת
אופן העבודה במועד זאת חמש מלשון מזוין ענינו ,שאדם עדיין נמצא בתוך הטבע
מי שיותר פנימי אז הקושי שלו להיכנס לימים נוראים גדול ויש לו מלחמה עם בחינת ז' אומות ,ז' מדות רעות ,ועדיין לא
יותר ,מדוע יש לו קושי להיכנס למועדים ,כי הוא מרגיש נצחם ,הוא נמצא בתוך הטבע ,בתוך המלחמה עם הכוחות
שבעצם הוא נכנס לעולם שלא שלו ,הוא נכנס למקום מעבר הטבעיים.
להשגה שלו .אז אם הוא ירגיש שהוא ישאר באותה מדרגה כתיב (ישעי' לה ,י) "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת
שבה הוא נמצא ,אז הוא מרגיש שהימים טובים לא פעלו עולם על ראשם" וגו' .ופי' בתרגום "וחדות עלם תהי להון
אצלו כלום ,הקב"ה נתן לנו מתנה של ימים טובים ברור שהוא די לא פסקא" וכו' .מדוע השמחה האמתית מוגדרת שמחה
אי בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • #469
ליקוטים בעניין שמחת תורה
איך הצורה הנכונה ,הן הן הדברים שנתבאר עד השתא, מרגיש שהוא צריך לרומם את הדבר .להיכנס לדבר שמעבר
ועכשיו למעשה בתפיסה של הימים טובים בשנה .שני צורות למדרגתו שלו יוצר בו נקודת קושי.
עבודה א"כ יש בימים טובים בשנה ,יש צורה שהאדם נשאר צריך להבין ,יש צורה אחת של חיים שהיא שונה לגמרי,
במהלך עבודתו הוא מאיר את היו"ט במהלך עבודתו כמו ולפי"ז היא לא נכנסת לעיקר נקודת הקושי .אנו מתמודדים
שנתבאר ,שזה לא עיקר סוגייתנו עכשיו .אבל יש מהלך שונה עם שאלות שכל עובד ה' פנימי צריך להתמודד איתם ,ורבים
שכאשר מגיע היו"ט באמת האדם לוקח נקודה ששייכת מתמודדים איתם .יש אופן אחד של צורת התמודדות עם כל
ליו"ט ,לפני שבועות הוא עושה הכנה דרבה לשבועות, הימים טובים שהאדם בעצם לא משנה את עבודתו ,אלא
יגיע בעז"ה ר"ה הוא יעשה הכנה דרבה וכן ע"ז הדרך ,אבל הוא ממשיך את קו עבודתו ,רק סגולת היום נותנת לו הארה
הוא מודע לכך שיש לפני שבועות ,ויש שבועות ,ויש אחרי להעמיק את אותה נקודה שבה הוא עוסק ביתר תוקף .אבל
שבועות .הוא מודע איפה הוא נמצא לפני שבועות ,הוא מודע הוא לא משנה את הפנים של נקודת העבודה ,אלא הוא מאיר
לאיזה עולם הוא עומד להיכנס לאור של זמן ,בודאי רוממות את הארת היו"ט שתאיר לו את נפשו שלו במה שהוא עוסק.
הנפש ,רוממתנו מכל לשון ,משפיע על הנפש שלו .אבל הוא אם הוא עוסק בתורה ,זה עכשיו עומק עניינו כדוגמא
גם מודע שאחרי ו' בסיוון יש גם ז' בסיוון ,יש ח' בסיוון ,יש בעלמא ,אז לא רק שבועות מחזק אצלו תורה ,גם סוכות
ט' בסיוון ,וכן ע"ז הדרך( .דע את מידותיך אש -גאוה ,עפר דמים דאש 'כח
מחזק אצלו תורה .לא רק מצד שמחת התורה ,אלא בדוגמא
קפיצה בנפש')
בעלמא אם סוכות זה סוגיא של הבל הבלים אמר קהלת ,אז
גילוי מדרגת הדר בהקפות שמחת תורה זה מהביל אצלו את העולם ומחזק אצלו את התורה ,וכן ע"ז
יש להבחין בהבדל מהותי בין ההקפות של סוכות להקפות הדרך .פסח זמן חרותינו ,אז הוא מקבל את האין לך בן חורין
של שמחת תורה .בסוכות ,אף שהוא "זמן שמחתנו" (כלשון אלא מי שעוסק בתורה .אבל הוא מחזק את אותה נקודה שבה
התפילה) ,עדיין אין ההקפות מתבטאות באופן של ריקוד ושמחה הוא עובד .הוא יכול להוציא את זה מפסח ,הוא יכול להוציא
פורצת גדר .לעומת זאת ,בשמיני עצרת ובמיוחד בשמחת את זה משבועות ,הוא יכול להוציא את זה מסוכות ,הוא יכול
תורה ,מתגלה השלמות של ההארה באמצעות ההקפות להוציא את זה מר"ה ,הוא יכול להוציא את זה מיוה"כ ,אבל,
המלוות בריקודים ובשמחה עצומה .כפי שמתואר בפוסקים הוא תמיד מעמיד את נפשו על אותה נקודה שהוא עובד ,ורק
(רמ"א או"ח תרסט ,א) ,נוהגים להרבות בריקודים וזמירות בשמחת ההארה של היו"ט מאירה לו את אותה נקודה.
תורה יותר מבכל ימות השנה. זה צורת אחת של חיים של עבודה.
הקפות אלו מבטאות את מושג ה"הדר" במשמעותו העמוקה אבל צורה שניה של עבודה שהרבה דורכים בה ,שבעצם
ביותר .אין זה "הדר" במובן של חזרה בתשובה כפשוטו ,אלא ברגע שמגיעים הימים נוראים ,ברגע שמגיעים ימים טובים,
"הדר" במובן של תנועה מעגלית שלמה – כגלגל החוזר הוא בעצם נכנס לנקודה ששייכת לאותם ימים ,אז הוא נעקר
ומתגלגל מראשיתו לאחריתו ומאחריתו לראשיתו .זהו סוד בעצם ממקומו ,זה ממש גלות .יש לו את סדר החיים שאותו
העיגול השלם ,שאין בו ראשית ואחרית ,כמאמר חז"ל "נעוץ חיים ,ושמגיעים הימים הללו ,הוא יוצא מהמקום של הנפש
סופן בתחילתן ותחילתן בסופן" (ספר יצירה א ,ז) .הדבר מבטא את שלו ונכנס לעולם אחר .אז יש את עצם הקושי לצאת ,ויש
האחדות האלוקית המושלמת ,שאינה מוגבלת בקטגוריות עוד קושי ,שהוא נכנס לעולם שהוא מעבר למדרגתו ,הוא לא
של זמן ומקום .זהו האור הפנימי של מדרגת ה"הדר". עובר רק מעבודה לעבודה ,אלא הוא בעצם יוצא ממקום אחד
ענין זה הוא את האחרית והשלמות של כל הימים הנעלים ונכנס לימים נוראים שהעבודה היא הרבה יותר גבוהה.
הללו ,מראש השנה ועד שמחת תורה .כדברי רבותינו על ניתן את הדוגמא הפשוטה ,מגיע זמן שמחת תורה ,אנשים
הפסוק "והיית אך שמח" (דברים טז ,טו) ,שכפשוטו מתייחס לחג ב"ה ,מי שקצת אור התורה בקע בקרבו ,אז מגיע הימים הללו,
הסוכות ,אך בעומק הדברים רומז לכ"א ימים שקדמו ליום אז הוא באמת שמח בשמחתה של תורה .נניח שהוא רוקד
כ"ב בתשרי (הושענא רבה) ,שכולם צריכים להיות מוארים באור כדבעי ,הוא עושה הקפות שניות ,הקפות שלישיות ,והנפש
השמחה .בגימטריה ,המילה "אך" היא כ"א ,רמז לעשרים שלו מתרוממת .אבל למעשה הוא מתחיל להרגיש סתירה,
ואחד הימים הללו. הוא לא מרגיש במשך היום יום שיש לו כזו אהבת התורה כמו
משמעות הדבר היא שעלינו לגלות כבר מתחילת ראש שהתגלתה אז ,הכניסה לעולם שהוא מרגיש שהוא מעבר
השנה את הארת ה"הדר" ,לא רק כתשובה מחטא ,אלא למדרגתו שלו יוצר קושי .מי שפחות בעל הרגשה אז הבעיה
כתנועה מעגלית שלמה החוזרת לשורשה האלוקי .על ראש אצלו הפוכה ,אחרי שהוא נמצא באותו מקום קשה לו עכשיו
השנה אמרו חז"ל "אכלו משמנים ושתו ממתקים ...כי חדוות לחזור ליום יום שעכשיו הנפש שלו מרגיש את אותו דבר.
ה' היא מעזכם" (נחמיה ח ,י) ,ביטוי לכך שבעומק ,יום זה אינו כמובן ,מי שאין לו חיי עולם פנימי אז הוא יכול להתנועע
רק יום של חרדת דין אלא גם יום של שמחה פנימית .כאשר מזווית לזווית ומפינה לפינה בלי כמעט משמעות של קושי
אנו מתחברים למדרגה עליונה זו ,כל הימים הקדושים הללו בנפש .אבל ככל שהאדם חי ברור את צורת החיים שלו ,אז
הופכים מימי "חרדת קודש" לימי "הדרת קודש" של שמחה המעברים הללו יש בהם נקודת קושי.
אמיתית.
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם ביבי
ליקוטים בעניין שמחת תורה
אנשים בתפילה ,אלא צירוף אמיתי של כל חלקי נשמות יתרה מכך ,המעבר הזה משקף את התיקון השלם מ"הביאני
ישראל ,גם אלו שנדמות כרחוקות ,למקשה אחת של עבודת חדריו" (שיר השירים א ,ד) כפשוטו ,המבטא כניעה וקבלת מרות,
ה'( .שיעור ראש השנה תשפ"ה 'הדר -הדרת מלכות) ל"נגילה ונשמחה בך" – חיבור מתוך שמחה ואהבה .בשמחת
תורה מתגלה במלואו "פרי עץ הדר" (ויקרא כג ,מ) – האתרוג,
גילוי אגודה בשמחת תורה שהוא הכלי שבו ניצחנו לקחת את ה"הדר" מכוחות החיצוניים
מנהג ישראל ויסודו בהררי קודש בדברי חז"ל ,שמצרפים ולהכניסו לתחום הקדושה.
את שמיני עצרת עם שמחת תורה ,ונראה דעומק הדבר ,לפי
מה שנתבאר הוא כך ,יש את כח הכלל יש את כח הפרט ,וכוח יותר מכך ,הסיפא של הימים הקדושים הללו היא שמחת
שורש האיגוד בכללותו הוא בתורה ,כפי שנתבאר כי האיגוד תורה ,בה אנו חוגגים את השלמת קריאת התורה בשמחה
שבבחינת הזמן מתחיל מחג הפסח שהוא באופן של איגוד גדולה .צורת השמחה שנוהגים בה בישראל היא עשיית
אגודת אזוב ,באופן של אכילה של כורך לשיטת הלל ,הקרבת הקפות סביב בימת ספר התורה ,מנהג שהשתרש בכל
העומר עומר מלשון מצרף מקבץ גם יחד ,עד שמגיעים לחג תפוצות ישראל .מקור מנהג זו מתחיל כבר בחג הסוכות ,בו
היו מקיפים את המזבח בבית המקדש עם ערבות (משנה סוכה
מתן תורה שם נאמר ויענו כל העם יחדיו ויאמר כל אשר דבר
ה' נעשה ונשמע .והשורש של ויענו כל העם יחדיו מהיכן ד ,ה) .בזמן הזה ,שאין לנו מזבח ,נוהגים אנו להקיף את בימת
הוא? ,כי הרי שישים ריבוא אותיות לתורה כנגד ישראל ספר התורה בבית הכנסת.
כדברי חז"ל כידוע מאוד אז שורשם באורייתא הוא אחד. כאשר משלימים את שלושת המהלכים הללו – ההכתרה
ישראל נקראים אגודה מכח אחיזתם בתורה ,וזהו ה'שמחה' בראש השנה ,הטהרה ביום הכיפורים ,והשמחה בסוכות –
שבגמרה של תורהאיסתכל באורייתא וברא עלמא האורייתא מגיעים לזמן של "הדר" בשלמותו ,שבו חוזרים בחזרה אליו
היא תמיד בסוד איגוד ,בהתגלות שלה בפועל נעשה התפרטות. יתברך שמו עם כל חלקי ההדר שנאספו ונתקנו.
התורה נקרא עץ חיים למחזיקים בה כמו שהזכרנו דברי לפי זה ,בעומק הדברים ,הביטוי "ברוב עם הדרת מלך"
חז"ל העץ ביסוד גזעו הוא אחד ,בהתפרטותו הוא מתפרט, מכיל בתוכו משמעות עמוקה של השבת כל ההדר והיופי
מעין כך ישראל התורה היא העץ חיים ,וישראל הם השישים של הבריאה כולה לשורשה העליון .זהו מהלך יסודי אחד
ריבוא שישים אותיות שהתפרטו .אחד מהשבעים שמות שיש המתפרש לאורך כל הימים הנעלים הללו מראש השנה ועד
לכנסת ישראל שהוזכר בחז"ל מובא בבעל הטורים ,אחד מן שמחת תורה .עניין תיקון מדרגת ה"הדר" ,כפי שמבארים
השמות שישראל נקראים זה אגודה ,ויעשו כל ישראל אגודה רבותינו ,הוא גילוי האור העתיד להאיר בסוף הימים – אור
אחת לעבדו בלב שלם .אז כוח של ישראל הם אגודה זה אחד משיח צדקנו.
מן השמות שלהם ,מאיפה השורש שישראל נקראים אגודה?, כשם שנאמר על תכלית הבריאה כולה "לא נתאווה הקב"ה
הם אגודים מכוח מה שבאורייתא בשורשו זה אחד משם הם אלא להיות לו דירה בתחתונים" ,כך יש לראות את המושג
אגודים. "הדר" כמתקשר למילה "דירה" .האתגר הרוחני הגדול הוא
ממילא כשמגיע היום של שמיני עצרת שבו לא נשאר לגלות את הדר המלכות האלוקית בכל פרטי הבריאה ,ובכך
בידינו אלא את האגודה ,אין מאיפה לגלות את האגודה אלא להפוך את העולם התחתון לדירה ראויה לשכינתו יתברך.
רק מאותו הכוח דאורייתא ,זה יום שמחת תורה של מנהג כאשר מגלים את ההדר הפנימי הטמון בכל חלקי הבריאה ,אז
ישראל. מתממשת במלואה התכלית של "דירה בתחתונים".
העומק לפי"ז שעושים שמחה לגומרה של תורה ,יש הסוכה ,בהקשר זה ,מהווה דוגמה מוחשית ל"דירה" הזמנית
מה שהתורה היא אחד בשורש ויש את ההתפרטות שהיא שבה מתגלה מציאות ההדר במלואה .כפי שאמרו חז"ל (סוכה
התפרטה לשישים ריבוא ,ובשמחת תורה מתגלה שהשישים יא ע"ב) שהסוכה היא כנגד ענני הכבוד שהקיפו את ישראל
ריבוא האותיות הללו על אף שהם נראים שישים ריבוא, במדבר ,כך היא מייצגת את המקום המקודש שבו מתכנסת
בעומק הם מחוברים לשורשם שהם אחד ,אש שחורה על גבי ומתגלה מציאות ההדר האלוקי בתוך העולם הזה.
אש לבנה קלף שאנחנו כותבים ע"ג גויל אז הגויל מצרפם ,זה מדרגת ה"הדר" כוחה גדול ,שכן היא מתקנת את כל
הופך להיות אחד. השבירות והקלקולים שבבריאה .כידוע שהעולם הזה
עצרת הוא סיום העצרת דשבועות שכל התורה מגלה את נברא מתוך "שבירת הכלים" ,וכעת תפקידנו לאסוף את כל
האחדעומק הגילוי שמתגלה עושים שמחה לגומרה של תורה הניצוצות ולהשיבם למקורם .תהליך זה הופך את כל המצבים
זה ברור לכל בר דעת כמו שחג הסוכות הוא חג האסיף בסוף, ומצרף את כל חלקי המציאות יחדיו .אף שכל פרט לעצמו
גם אנחנו עושים שמחה לגומרה של תורה .במתן תורה בחג עלול להיראות כקלקול או פגם ,בשלמות הכוללת של "ברוב
השבועות מתגלה שהשורש הוא אחד בתורה .מה מתגלה עם הדרת מלך" מתגלה האחדות הנעלמת.
בסיפא של חג הסוכות ,שמיני עצרת זמן שמחת תורה שהסוף מכאן מובן עומק הדין של יום הכיפורים ,בו אנו “מתירים
גם בהתפרטות האחרונה מדגישים ,אינו אלא גילוי של אחד, להתפלל עם העבריינים” ,ובכך מתגלה במלוא עוצמתו
זה עומק מה שנשאר ממדרגת חג הסוכות ,מתגלה העצרת העיקרון של "ברוב עם הדרת מלך" .אין זה רק עניין של ריבוי
גי בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • #469
ליקוטים בעניין שמחת תורה
שבע מדות הטבע ,ממילא דבק בקב"ה בבחינה של למעלה בסוף עצרו עמי עוד יום אחד ,אני ואתם כנסת ישראל ,האחד
מן הטבע ,בבחינת "שמיני עצרת". בשורש זה הקודשא בריך הוא ,אבל איסתכל באורייתא וברא
השורש של המילה שמחה הוא שמח .בחילוף אותיות זה עלמא ומתגלה שהאחד הוא לא רק בשורש העליון כביכול
יוצא חמש .המילה חמש יש לה כמה משמעויות .א .לשון ישראל עלו במחשבה תחילה להיבראות ,קוב"ה וישראל חד,
מספר חמש .ב .לשון חמושים" ,וחמושים עלו בנ"י מארץ אלא קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד בשורשם העליון
מצרים" (שמות יג יח) ופרש"י אין חמושים אלה מזוינים .נמצא ובהתפשטותם עד ההתפשטות האחרונה ,זה חג שמיני עצרת
שמלת חמש משמעותה מזוין למלחמה .כידוע בלשון הקודש שמתגלה.
שורש אחד כולל שני נושאים הפכיים (בסוד שלוב ההפכים) וכן איסתכל באורייתא וברא עלמא כוח האיגוד שמתגלה
הענין כאן .שמחה ענינה כשאדם כבר גמר עם המלחמה, בעומק של שמיני עצרת ,הן באיסכתל באורייתא בשורשו,
הוא נתעלה ממגבלות הטבע ,והוא כבר נסתלק מבחינת ובאחריתו עושים שמחה לגומרו של תורה ,והן בברא עלמא
"שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד,טז) ,הוא מעל כל זה ,הוא חי סדר הזמנים עד חג האסיף כמו שהוזכר ,הוא מקום של הסוף
בשמונה כבר ,אין לו מלחמות עם הענינים הטבעיים .לעומת שאוסף ומצרף את הכל גם יחד .כאן מונח האיגוד.
זאת חמש מלשון מזוין ענינו ,שאדם עדיין נמצא בתוך הטבע א"כ התמצית שעולה מכל הימים הללו ,הוא שהאיסתכל
ויש לו מלחמה עם בחינת ז' אומות ,ז' מדות רעות ,ועדיין לא באורייתא וברא עלמא על כל חלקיהם כולם מאוגדים גם
נצחם ,הוא נמצא בתוך הטבע ,בתוך המלחמה עם הכוחות יחד ,והוא כוח האיגוד שמאגד את הדומם צומח חי ומדבר,
הטבעיים. הכוח של האיגוד כמו שהוזכר מקיף את העולם שנה ונפש
כתיב (ישעי' לה ,י) "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת את המקום ואת הזמן ואת נפשו של האדם .באופן הזה עומק
עולם על ראשם" וגו' .ופי' בתרגום "וחדות עלם תהי להון די כוח האיגוד ,הוא לצרף את הפרטים ולאוגדם גם יחד לכלל,
לא פסקא" וכו' .מדוע השמחה האמתית מוגדרת שמחה "על זה עומק שלימות המדרגה של הצירוף שמתגלה בימים הללו.
ראשם"? הענין הוא כפי שבואר לעיל .שמחה אמתית ,שמחה (בלבביפדיה מחשבה ערך אגד)
בלתי מוגבלת שאין לה הפסק כמו שפ' התרגום "די לא פסקא",
שמחה מסוג זה בהכרח לא יכולה להיות בתוך מגבלות הטבע, שמחה מעל הטבע
הטבע בודאי יחצוץ ויפריע לשמחה זו .רק שמחה שמעל יום שמיני עצרת יש לו ב' שמות .שמיני עצרת ושמחת
הטבע יכולה להיות בבחינת "די לא פסקא" ולכך שמחה זו תורה .כלומר יש כאן ב' בחינות של שמחה .יש שמחה בבחינת
"עצרת" ,שהקב"ה אומר לבנ"י "עצרו עמי עוד יום אחד" (עי'
היא בבחינת "על ראשם" ,מעל תפיסת מציאות האדם ,מעל
המגבלות של האדם .אילו השמחה היתה "למטה מראשם", תנחומא פינחס סי' טז ורש"י ויקרא כג,לו ורש"י במדבר כט,לה) ,והשמחה בבחינה
היה חל בה המגבלות של האדם .רק שמחה "מעל ראשם", זו היא שמחה בקב"ה ,בשהייה עמו בצותא ,ביחידות .ויש
מעל תפיסת מציאות האדם ,יכולה להיות שמחה תמידית. בחינת שמחה מחמת שמחת תורה ,שמחה בדבקות בתורה,
ושמחה לגומרה של תורה.
עובר כ"ב תשרי ,עובר שמיני עצרת ,עובר שמחת תורה,
עם מה האדם נשאר ביד? ה"שמיני" עבר ,השמחה חלפה, יש שמחה של חתן וכלה ,שמחה זו היא שמחה של ז' ימים.
מה הקנין שיצא לנו מכל זה? שמחה ענינה שאדם שמח לעומת זאת ,השמחה בשמיני עצרת ,היא שמחה בבחינת
בדבר שנוסף לו .על עצם הויתו של האדם ,האדם אינו שמונה" ,יום שמיני" .מהות ההבדל ,כנודע שבחינת מספר
שמח ,זו טבעו של אדם (יש שמחה בבחינת שמח בחלקו ואכמ"ל) .נמצא שבע ,הוא בתוך הטבע ,ולכך שמחת חתן וכלה שהיא שמחה
השמחה הוא בדבר שאדם השיגו אולם עדיין אינו עצם הויתו, בתוך הטבע ,שמחה בהתחברות של שני כוחות טבעיים ,לכך
כשיהפוך הדבר לעצם הויתו תתבטל השמחה ,וזו עבודת שמחה זו היא בבחינת שבע ,שמחה בתוך הטבע .לעומת זאת
האדם .העבודה בשמיני עצרת ושמחת תורה ,לשמוח בקב"ה השמחה ביום שמיני עצרת ,היא שמחה מעבר לגבולי הטבע.
ובתורה בבחינת שמעל הטבע .לאחר שזכה האדם לשמוח נבאר :מנהג ישראל שמיד שמסימים את התורה "לעיני כל
בזה ,עליו להפוך זאת לעצם מעצמיו ,לחלק מהויתו ,שיחוש ישראל" ,מתחילים מיד ספר בראשית .טעם הדבר שהתורה
התחברות גמורה לקב"ה למעלה מגדרי הטבע ,וכן דבקות היא בלתי מוגבלת ,אין לה סוף .האות האחרונה של התורה
בתורה למעלה מגדרי הטבע .וכשיהפך זאת לחלק מהויתו היא ל' ,והאות הראשונה של התורה היא ב' ,הרי לנו אותיות
ממילא תתבטל השמחה בזה .לכך לאחר כ"ב תשרי אין "לב" .הלב הוא המלך של האברים כנודע ,וכל בחינת מלך
שמחה ,לא מפני שחלף האור הנפלא של יום זה ,אלא להיפך, הוא מעל אלו שמולך עליהם .במלך נאמר "מלך פורץ גדר
שלאחר עבדות היום ,הפך האדם את אור זה ,מאור מקיף, לעשות לו דרך ואין מוחין בידו" (פסחים קי ע"א) זהו בחינת "הלב",
חיצוני אליו ,לאור פנימי ,לעצם הויתו ,לחלק מעצמותו ,ולכך הוא למעלה ממגבלות האיברים :אין לו הגדרים והסיגים
אין בזה כבר שמחה .עתה ,שומה על האדם ,לשאוף למדרגה של האיברים .וזו בחינת שמחת תורה ,שמחה בבחינת "לב",
יותר עליונה ,וממנה ישאב את שמחתו( .שיעור אחרי החגים) לא שמחה בבחינת המוגבלות שבתורה ,אלא בחינת שמחה
[ניתן לעיין ביתר הליקוטים ,באאלפך חכמה ערך שמחת תורה]
בבלתי מוגבל שבתורה .הן הן הדברים בבחינת השמחה של
"שמיני עצרת" ,השם מעיד על עצמו שהוא בחינת "שמיני".
בכל שבעת ימי חג הסוכות העבודה היא להבל את כל העוה"ז
והטבע ,ולבטלם (כפי שבואר לעיל) לאחר שביטל האדם את כל
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם דידי
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה
הלכות הג הסוכות
סימן תרסו -סעיף א' :אף על פי שגמר מלאכול ביום השביעי שחרית ,לא יסתור סוכתו אבל
מוציא הוא את הכלים ממנה מן המנחה ולמעלה ,ומתקן את הבית לכבוד יום טוב האחרון; ואם
אין לו לפנות כליו ורוצה לאכול בה בשמיני ,צריך לפחות בה מקום ארבעה על ארבעה לעשות
היכר שהוא יושב בה שלא לשם מצות סוכה ,שלא יהא נראה כמוסיף .הגה :ואם רוצה לאכול
בסוכה אחר החג א"צ לפחות בה ,דלא נראה כמוסיף רק ביום שמיני (מנהגים) .ואם הוצרך
לסעוד בשאר היום ,צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה; ובחוצה לארץ ,שצריך לישב בה
בשמיני ,גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותם ממנה; ואם אין לו מקום להוריד את
כליו ורוצה לאכול בה בתשיעי ,אינו יכול לפחות בה מפני שהוא יום טוב ,ומה יעשה להיכרא,
אם היתה קטנה שאסור להניח בה הנר בשאר הימים ,יניחנו בה; ואם היא גדולה ,שמותר להניח
בה הנר ,מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם ,כדי להכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה.
בירור הלכה -סעיף א'
כתב בט"ז (ס"ק א) וז"ל ,שלא יהא "נראה" כמוסיף -אבל מוסיף ממש לא ,דאמרינן פרק ראוהו בי"ד (ר"ה כח,
ע"ב) שלא בזמנו אינו עובר על בל תוסיף ,רק אם נתכוין להוסיף ,עכ"ל.
ובכדי שלא יהא 'כנראה' כמוסיף צריך לעשות "היכר" ,וכמה מיני היכר נאמרו הכא ,חד מהם הנחת נר
בתוכה ,כמ"ש המחבר .וכתב בביכורי יעקב (ס"ק ז) שא"צ שהנר ידלק כל היממה של יום שמיני ,אלא סגי
בחלק של הלילה ,שהרי דרך הנר להכבות .ויש לבאר עוד שאע"פ שהנר נכבה ,ע"ד כלל ניכר שדלק נר ,וכלי
של נר כבוי ע"ד כלל הוא כלי מאוס שצריך להוציאו מן הסוכה ,וא"כ איכא היכרא טובא אף אחר שנכבה.
עוד מצינו היכר לחלק מן הזמן ,שכתב רש"י בספר הפרדס ,והובא בב"ח שחלק מן בני חו"ל נוהגים שבלילה
לא אוכלים בסוכה ,ורק ביום אוכלים וכו' .וא"כ זה הכירא למחצה ,וכתבו שסגי בכך .ויש לדון שבני חו"ל
שאוכלים בשמיני מדין מצות חכמים ,סגי להו בהיכא למחצה ,אולם בני ישראל אם רצונם לישב בסוכה
בשמיני ,בעי להו הכירא לכל היום .וכך קצת נראה מלשון הרמ"א שכתב בהגהתו ,ואם רוצה לאכול בסוכה
אחר החג ,אין צריך לפחות בה ,דלא נראה כמוסיף רק בשמיני ,עכ"ל .ובפשטות משמע בדבריו שרק לאחר
השמיני לא נראה כמוסיף .אולם יש לדחוק שהוא קאי על היכר שפוחת בסוכה ,ואי אפשר לפחות תוך
השמיני ,ולכך לא הזכיר שסגי בחלק מן השמיני ,ויש לעיין.
וכתב המחבר בהמשך דבריו שבני חו"ל ,ביום התשיעי אם רוצים לאכול בסוכה בעי הכירא ,והטעם כנ"ל
שנראה כמוסיף .ויש לעין שלא מצינו בל תוסיף ובל תגרע במצות דרבנן .ויום שמיני השתא אינו מספק
שמא הוא יום שביעי ,שאז הוה שורש הדין לשבת מדין ספק דאוריתא לחומרא שגם בו נחלקו אם לחומרא
מדאוריתא או מדרבנן ,כידוע .אלא זהו תקנת חכמים השתא אף שאין ספק וכפשוטו זהו מצוה דרבנן לישב
בסוכה ,וא"כ אין אפילו בל תוסיף גמור ,וק"ו שאין חשש של נראה שבעי היכרא .ויש לדחוק ,שסוף כל סוף
יסוד הדין עיקרו דין דאוריתא.
ובזמן שהיה ספק ממש מתי שביעי של סכות ,נראה שמ"מ כיון שיושב בסוכה מספק בשמיני ,אזי התשיעי
אינו רק מוסיף על השמיני ,אלא מוסיף על השביעי ,כי יש כאן רצף גמור של ישיבה ,וכל מה שכתב הרמ"א
שבתשיעי מותר ואין צריך היכר ,הנ"מ שלא ישב בשמיני ,אבל אם ישב בשמיני ,אף תשיעי אסור מפני מוסיף
על שביעי ,וכן אסור י' ,י"א ,יב ,וכו' ויש לעיין.
הלכה פסוקה -סעיף א'
לבני ארץ ישראל ,ביום בתשיעי אין צריך היכר ,ולכני חו"ל אם עשה היכר בשמיני ,אין צריך היכר בתשיעי.
פירוש על דרך הסוד -סעיף א'
נתבאר שסוכה בחינת אימא ,והיא מדרגה שמינית מתתא לעילא ,וכתב הגר"א (תיקונים תיקון כא) וז"ל ,דז'
ימי סוכה בז"ת ,ושמיני עצרת דרגא דשמיני אימא עילאה ,וז"ש אתקריאת שמיני ,עכ"ל ,לפיכך בעומק יש
וט בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • #469
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה
שורש לישב בשמיני בסוכה ,כי סוכה בחינת שמיני ,ודו"ק הייטב.
ומאידך סוכה בחינת מלכות כנודע .וכמ"ש בחמדת ימים (חג הסוכות פ"ו) וז"ל ,סוד הסוכה שהיא נק' אם
לבינה ,והם סוכה עליונה ,הנקראת סוכת שלום סוד הבינה ,וסוכה התחתונה רמז על המלכות ,עכ"ל.
וכתב בקהלת יעקב (ערך סעודה קטנה) וז"ל ,פירשו המקובלים שהוא מדת המלכות ,וז"ש רז"ל (סוכה נ"ה
ב) על שמיני עצרת ,עשה לי סעודה קטנה ,וכו' ,עכ"ל ,ולכן סעודה קטנה בחינת מלכות ,בחינת סוכה ,ולכך
יש לה שורש שיעשה בסוכה ,ודו"ק היטב ,ועין זוה"ק ח"ב קלב א.
ולכן מחד שמיני עצרת ,רגל בפני עצמו ,לפז"ר קש"ב (סוכה מז א) אולם מאידך הוא המשך לסוכות ,שמיני
לו ,המשך לחג הסוכה ,והמשך לסוכה עצמה.
ולכן כיון שסוכה בחינת מלכות ,לכך נותנים הנר בסוכה בשמיני ,כי נר בחינת מלכות ,כנודע .ולכן דייקא
ראוי לעשות היכר.
אולם בשעה שהסוכה כשרה ,אזי נר אינו אור של נר ,אלא כמ"ש במגלה עמוקות (ואתחנן אופן קד) וז"ל ,גם
התפלל (משה) אעברה ,בה' יתירה ,כל סוד מצות סוה ,שהיא סוד ה' ראשונה שבשם ,אעבר נא -נוטריקון ,אור
עמך באורך רבון העולמים נראה אור ,כי עמך מקור חיים ,לכן באורך נראה אור (תהלים לו י) לישב תחותי'
צילא דמהימנותא לקיים קרא בצילו חמדתי וישבתי (שה"ש ג) שהוא צל סוכה וכו' ,עכ"ל ,ובעומק בצלא
דמהימנותא גנוז אור ,הצל כלי לאור ,ודו"ק.
ואפשר להכניס בה קדרות ,כי נראה שזו סוכה שעושה בה מלאכתו ,ונראת כסוכת יוצרים עין סוכה ט ב,
שתי סוכות יוצרים .אולם קודם לכן אין להכניס קדרות לסוכה ,וכן קערות ,אחר שאכלו בהם אין להכנס שם,
כמ"ש סוכה כט ,א ,קערות לבר מטללתא.
ובעומק יעקב עשה למקנהו סוכות ,ולדינא אין להכניס בהמות לסוכה ,כי זהו ביזוי כי נראית כעושה סוכתו
דיר בהמות ,ובעומק בהמה גימט' ב"ן כנודע ,מלכות בחינת ב"ן ,והבן
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם זט
זט
