gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בלבבי‬ ‫תוכן הגיליון‬ ‫שיעורים שבועיים‬ ‫בס"ד‬ ‫נקודה מתוך הפרשה �����������������������������������������������������������������א'‬ ‫בלבביפדיה מחשבה‬ ‫יתקיים אי”ה כל יום ד’‬ ‫לחיות את הפרשה ��������������������������������������������������������������������ב'‬ ‫רח’ קדמון ‪ 4‬חולון‬ ‫שיעור להושענה רבה ����������������������������������������������������������ג'‪-‬ח'‬ ‫‪20:30‬‬ ‫סוגיות במחשבה �����������������������������������������������������������������ט'‪-‬י'‬ ‫ליקוטים בעניין שמחת תורה������������������������������������� יא'‪-‬יד'‬ ‫שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה ‪ -‬הלכות חג הסוכות ������טו'‪-‬טז'‬ ‫עץ חיים עם פירושים על התורה – ועל העבודה ‪ -‬יופיעו שוב ב'ה בחודש חשון‬ ‫משכן אבנה‬ ‫בלבביפדיה עבודת ה’‬ ‫יתקיים אי”ה‬ ‫כל יום ה’ ‪20:30‬‬ ‫עץ חיים ‪21:00‬‬ ‫רח’ הרב בלוי ‪ 33‬י‪-‬ם‬ ‫שמחת תורה ♦ תשפ"ז ‪#469‬‬ ‫שיעורים עדכניים מקול הלשון‬ ‫צורת אדם‬ ‫בלבביפדיה מחשבה “דקר” ‪#42765948‬‬ ‫רכישת ספרי הרב מספרי אברמוביץ‬ ‫שיעור הבא אי”ה‬ ‫בלבביפדיה עבודת ה’ “גזם” ‪#42828797‬‬ ‫‪ • 03.578.2270‬משלוח לרחבי העולם‬ ‫טו’ חשון • נושא‪:‬‬ ‫צורת אדם בנושא “שערות האוזן” ‪#42692815‬‬ ‫חוטם נקב החוטם‬ ‫נקודה מתוך הפרשה‬ ‫זאת הברכה‬ ‫שאלה‪ :‬בברכת משה לשבט יוסף נאמר 'בכור שורו הדר לו'‪ .‬האם ברכה זו אמורה על יוסף עצמו או על יוצאי חלציו? ואם על צאצאיו – מי‬ ‫מהם? ומה הכוונה 'הדר לו'?‬ ‫♦‬ ‫ביאור מורינו הרב שליט"א‬ ‫♦‬ ‫♦‬ ‫♦ שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות‪ ,‬ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף‪ ,‬ויהיה לו גדולה ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ן (דברים לג יז) וז"ל‪ ,‬ופשוטו של מקרא‪ ,‬בעבור שבירך יוסף בתבואות‪ ,‬דימה אותו לשור‪ ,‬כי רב תבואות בכח שור (משלי יד ד)‪ .‬ואמר‬ ‫וכן כתב רש"י שם וז"ל‪ ,‬יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות (כגון) אף אני בכור אתנהו (תהלים פט כח) וכן בני בכורי ישראל (שמות ד כה)‪ ,‬מלך‬ ‫♦‬ ‫♦ ממנו וכו'‪.‬‬ ‫היוצא ממנו הוא יהושע‪ ,‬כחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"ה במדרש (ב"ר ו ט) וז"ל‪ ,‬בכור שורו הדר לו‪ ,‬וכו'‪ ,‬זה יהושע שהוא עומד‬ ‫א‬ ‫ועיין רד"ק על אתר שפירש בכור שורו על מכיר בן מנשה בן יוסף ‪ .‬ועיין זוה"ק פנחס (רע"מ‪ ,‬רמב ב‪ ,‬ורנב א)‪ ,‬שאמרו שבכור שורו רומז למשיח‬ ‫♦‬ ‫♦ בן יוסף‪.‬‬ ‫♦ תבואות בכח שור‪" ,‬שור הדר"‪ ,‬שהיה מלך‪ ,‬והיה לו הדור‪ ,‬וכו'‪" .‬תבואתה לראש יוסף" (פסוק טז)‪ ,‬בכל מקום הוא בראש‪ ,‬למצרים הוא יצא בראש‪,‬‬ ‫ב‬ ‫ובשפתי כהן על אתר כתב לפרשו על יוסף עצמו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לומר‪ ,‬כשבא בראש שהוא בכור ‪ ,‬בא בדמות שור‪ ,‬שהיה זן ומפרנס‪ ,‬שנאמר ורוב‬ ‫♦ לעת"ל יהיה בראש‪ ,‬א"כ 'תבואתה' – תבוא אתה‪ ,‬שעתיד אתה לבוא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובעומק‪ ,‬יוסף הוא המשביר לכל הארץ‪ ,‬ויש בפרנסתו הדר‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ולפירושו של הגרי"ז על אתר קאי על נחלת חלקו של שבט יוסף‪ ,‬וז"ל הגרי"ז‪ ,‬בכור שורו הדר לו‪ ,‬מה שהוא יוסף בכור‪ ,‬ומתחלק לב' שבטים‪,‬‬ ‫♦‬ ‫♦‬ ‫ג‬ ‫'הדר לו'‪ ,‬אין זה אלא חשיבות בלבד‪ ,‬דהא לענין חלוקת הארץ‪ ,‬אין נפק"מ בזה וכו'‪ ,‬עכ"ל עיי"ש ‪.‬‬ ‫♦ הדר'‪ ,‬וכמעשה אבות עשו הבנים‪ .‬וכשם שהקריבו ישראל עגל לכפרת העגל‪ ,‬כן הקריב אדם שור לכפרת חטאו‪ ,‬הוא שדרשו חז"ל (שבת כח ב)‬ ‫ובדרך הקבלה‪ ,‬כתב רבינו בחיי (ויקרא כב כז) וז"ל‪ ,‬אדה"ר חטא במחשבה ובמעשה‪ ,‬במחשבה ב'אחד מגדולי המלכות'‪ ,‬ובמעשה ב'פרי עץ‬ ‫♦ שור שהקריב אדה"ר קרן אחת היתה לו במצחו‪ .‬ומצינו פסוק אחד שצירף את שניהם‪ ,‬חטא המחשבה וחטא המעשה‪ ,‬הוא שכתוב בכור שורו‬ ‫הדר לו‪ ,‬הזכיר 'שור' וצירף לו 'הדר'‪ .‬ומזה אמר הנביא (הושע ז ג) ברעתם יְ ַׂש ְּמחּו מלך‪ ,‬כי כשם שאנו מרצים לפניו בפרי עץ 'הדר' שבו היה‬ ‫♦‬ ‫♦‬ ‫החטא‪ ,‬כך אנו מרצים אותו בקרבן 'שור' שבו היה החטא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫♦ שלא יזכר חטא העגל‪ ,‬וכתב במגלה עמוקות (ואתחנן אופן צג) וז"ל‪ ,‬זה סוד ויתן אל הנע"ר לעשותו (בראשית יח ז)‪ ,‬שרצה לתקן ולהפוך פני 'שור'‬ ‫עוד דרך על הפסוק 'בכור שורו הדר לו' הוא עפ"י הגמרא (חגיגה יג ב) דיחזקאל ביקש רחמים על פני 'שור' שבמרכבה להפכו ל'כרוב'‪ ,‬כדי‬ ‫♦ ל'כרוב'‪ .‬וזה סוד ואל הבקר רץ אברהם (שם)‪ ,‬שהוא סוד 'פני שור' במרכבה‪' ,‬עגל בן בקר'‪ ,‬רצה הוא לתקן אותו וליתן 'נער' במקומו שהוא‬ ‫♦ שור הדר לו'‪" ,‬לו" דייקא נאה והדור לתקן פני שור‪ ,‬ולהפוך אותו ל'כרוב' שבא בהיפוך אתוון 'בכור'‪ ,‬עכ"ל עיי"ש‪.‬‬ ‫'כרוב' [עי' בגמ' חגיגה שם‪ ,‬דכרוב הוא אפי זוטרי]‪ ,‬ובזה מדת הדין הקשה יהיה רך וטוב‪ ,‬וכו'‪ .‬שיוסף הוא ברזא ד'נער'‪ ,‬דאיתמר גביה 'בכור‬ ‫וכתב במחברת הקודש (שער הלולב וד' מינין)‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נקרא יוסף בכור שור הדר לו‪ ,‬ר"ל פרי עץ הדר‪ ,‬שהוא אתרוג‪ ,‬עטרה דיסוד הוא מחובר עם‬ ‫♦‬ ‫♦ שור‪ ,‬עכ"ל עיי"ש‪ .‬והוא שורש חיבור תרי משיחין‪ ,‬יסוד ומלכות‪ ,‬כנודע‪.‬‬ ‫♦‬ ‫ד‬ ‫ועיין עוד‪ ,‬טעמי המצוות למהרח"ו‪ ,‬שופטים‪ ,‬ד"ה מצות עגלה ערופה ‪.‬‬ ‫♦ בכורו‪ ,‬והיה איש מלחמה‪ ,‬זה גרם לו שבאה לו הנחלה בארץ הגלעד‪ .‬כי בני גד ובני ראובן שאלו אותה הארץ מפני שהיה להם מקנה רב והיא היתה ארץ מקנה‪ ,‬אבל חצי שבט מנשה לא היה‬ ‫א‬ ‫'ויהי הגורל למטה מנשה‪ ,‬כי הוא בכור יוסף‪ ,‬למכיר בכור מנשה אבי הגלעד‪ ,‬כי הוא היה איש מלחמה'‪ :‬כלומר‪ ,‬לפי שהיה הוא בכור יוסף‪ ,‬ומכיר היה‬ ‫ז"ל הרד"ק‪ ,‬על הכתוב‬ ‫(יהושע יז א)‬ ‫לו‪ ,‬אלא מפני גבורתו של מכיר שלכד הארץ‪ .‬וזו הברכה היתה לו מפני שהיה אביו בכור יוסף‪ ,‬והוא היה בכור גם כן‪ .‬ובעבורו רמז משה בברכתו בכור שורו הדר לו וקרני ראם בהם עמים‬ ‫♦‬ ‫♦‬ ‫ינגח יחדיו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫‪.‬‬ ‫כלומר‪' ,‬בכור' היינו בתחילת מעשיו‪ ,‬כשהיה מלך במצרים‬ ‫[ובהמשך דבריו כתב בשפתי כהן עניינו שיעשה בסוף הדורות‪ ,‬בביאת משיח בן יוסף]‬ ‫♦ שהרי לפי רבוי השבט חלקו החלקים‪ .‬ולפ"ז בהא דאפרים ומנשה הוו שני שבטים אין נפ"מ לענין חלוקת הארץ‪ ,‬ורק דלא נקראו שבטים אלא אלו להטיל גורל הארץ למנין שמות השבטים‬ ‫ג‬ ‫היינו לשבט שהיה מרובה באוכלסין נתנו חלק רב‪ ,‬ולא היו החלקים של השבטים שוין‪,‬‬ ‫‪ ,‬ד'לרב תרבה נחלתו'‬ ‫ואלו תחילת דבריו של הגרי"ז‪ :‬דהנה שיטת רש"י‬ ‫(במדבר כו נד)‬ ‫(בראשית מח ו)‬ ‫‪.‬‬ ‫ונשיא לכל שבט ושבט ודגלים לזה ולזה‬ ‫♦‬ ‫(עי' רש"י בראשית שם)‬ ‫♦ ועשו צורת שור כמ"ש רז"ל‬ ‫ד‬ ‫נתקנו בחומר ובלבנים‪ .‬וכשחטאו בעגל חזרו לקלקולם‪,‬‬ ‫בטעמי המצוות שם מיירי לעניין ק"ל שנים שפירש אדם הראשון מן האשה והוליד רוחות ושדים לסט"א‪ ,‬וז"ל‪ :‬ואז‬ ‫[במצרים]‬ ‫עלי שור‪ ,‬שרצו לעלות ליוסף‪ ,‬דכתיב בכור שורו הדר לו‪ ,‬וכו'‪ .‬והתיקון להמית אותם הקליפות ולהוציא מהן אותם הניצוצים‪ ,‬וזהו שם אב"ג‬ ‫(עי' תנחומא תשא יט)‬ ‫♦ חי‪.‬‬ ‫כי עודך חי‪ ,‬ר"ל שהגם שהוצאת הטפות‪ ,‬אחר שלא נכנסו בגוף הטמא עצמו הי'‬ ‫ית"ץ שהוא גי' שור‪ ,‬וזהו הדר לו‪ ,‬שגם הוא הוציא אותן טפות מן הידים‪ ,‬וז"ס שאמר יעקב‬ ‫(בראשית מו ל)‬ ‫לקבלת העלון השבועי‬ ‫יש לשלוח בקשה במייל ‪bilvavi231 @ gmail.com‬‬ ‫לחיות את הפרשה‬ ‫לחיות את הפרשה ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫חיבור למקור הברכות כולם‬ ‫וְ זֹאת ַה ְּב ָרכָ ה וגו' (דברים לג‪ ,‬א)‬ ‫הזמן הברכה הגדולה ביותר היא‪ ,‬להתחבר למקור הברכה המוחלט ‪ -‬לא"ס ב"ה‪ .‬שהוא מקור כל הברכות כולם‪.‬‬ ‫למעשה‪:‬‬ ‫נצרך לייחד כל יום זמן‪ ,‬שיוכל להתחבר למקור הברכה‪ ,‬ויוכל להיות צינור שהברכה תעבור דרכו‪.‬‬ ‫והוא דבקות 'פשוטה' בו ית"ש‪ ,‬כי הוא ית"ש הפשוט בתכלית ה'פשיטות'‪.‬‬ ‫לחיות את הפרשה ‪ -‬שמיני עצרת‬ ‫לעצור מלהימשך אחרי מדרגת דור האחרון‬ ‫ִׁש ְב ַעת יָ ִמים ַּת ְק ִריבּו ִא ֶּׁשה ַלה' ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש יִ ְהיֶ ה ָלכֶ ם וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם ִא ֶּׁשה ַלה' ֲע ֶצ ֶרת‬ ‫ִהוא ּכָ ל ְמ ֶלאכֶ ת ֲעב ָֹדה ֹלא ַת ֲעׂשּו (ויקרא כג‪ ,‬לו)‬ ‫העבודה הפנימית בבחינת 'עצרת'‪ ,‬לעצור את עצמו מלהתדרדר אחרי 'שאול' דור האחרון‪ ,‬והוא להתחבר‬ ‫למקור טהור מוחלט‪.‬‬ ‫למעשה‪:‬‬ ‫נצרך ולו בנקודה אחת חיבור למקור טהור‪ ,‬זולת זה אין לאדם כלל תקוה‪ ,‬כי נמשך אחר בני דורו!‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫בב‬ ‫שיעור להושענה רבה‬ ‫זכר לענני כבוד או זכר לסוכות ממש‬ ‫האור שבשקיעה‬ ‫בגמרא (סוכה יא‪ ):‬נחלקו בביאור הכתוב (ויקרא כג מג) 'כי‬ ‫בסכות הושבתי את בני ישראל'‪ ,‬האם הכוונה לענני כבוד‪ ,‬או‬ ‫לשון זריחה בישראל ולשון שקיעה בגרים‬ ‫על מצות ישיבת סוכה נאמר (ויקרא כג ב) 'כל האזרח‬ ‫הכוונה לסוכות ממש‪ .‬ואם כן להסובר שענני כבוד היו‪ ,‬אזי‬ ‫בישראל ישבו בסוכות'‪ .‬האדם המצווה לשבת בסוכה נקרא‬ ‫הצל מהחמה על ישראל היה על ידי עננים‪ ,‬שמהותם 'מים'‬ ‫'אזרח'‪ ,‬והוסיפו לדרוש בגמרא (סוכה כח‪ ):‬שריבוי האות ה"א‬ ‫[וכפי שיתבאר]‪ .‬ואם כן גם בסוכה יש את כל שלשת החלקים‪,‬‬ ‫במילת 'האזרח' בא לרבות את הגרים‪ .‬אם כן מילת 'אזרח'‬ ‫ששורש מציאות הסוכה הוא נרתיקה של חמה המתגלה‬ ‫לבדה מתייחסת רק לבני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ורק האות‬ ‫בפועל על ידי הסוכה שהיא זכר לענני הכבוד‪ ,‬ואילו החמה‬ ‫ה"א מוסיפה את הגרים למצוה זו‪ ,‬ומשמע שלשון 'אזרח'‬ ‫עם הכוחות המעלימים את כוחה הם גדרה של מצות סוכה‪.‬‬ ‫אינה כוללת גרים‪ .‬לשון 'אזרח' היא מלשון 'זריחה'‪ ,‬שהרי‬ ‫ואכן מצאנו בדברי חז"ל שבהיעדר כל אחד משלשת המכסים‬ ‫אברהם אבינו נקרא 'איתן האזרחי' (תהלים פט א)‪ ,‬ונאמר עליו‬ ‫המעלימים את החמה‪ ,‬אזי בטלה מצות סוכה‪ .‬ולגבי הצל של‬ ‫'מי העיר ממזרח צדק' (ישעיה מא ב)‪ .‬גם נאמר (דברים ד מא) 'אז‬ ‫הסוכה עצמה כבר התפרש‪ ,‬שסוכה שחמתה מרובה מצילתה‬ ‫יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש'‪ ,‬ודרשו‬ ‫פסולה‪ ,‬משום שחסר הכיסוי של הסוכה עצמה‪.‬‬ ‫חז"ל בגמרא (מכות י‪' ).‬הזרח שמש לרוצחים'‪ .‬מאחר שמילת‬ ‫העדר נרתיקה של חמה מבטל מהות הסוכה‬ ‫'אזרח' משמעותה 'זריחה'‪ ,‬אזי הגרים שאינם כלולים ב'אזרח'‬ ‫לגבי נרתיקה של חמה אמרו בגמרא (ע"ז ג‪ ).‬שלעתיד לבוא‬ ‫הרי הם נחשבים ל'שקיעה'‪ ,‬שהרי במהלך השמש יש 'וזרח‬ ‫יבואו ישראל לקבל שכרם‪ ,‬ויבואו עמהם אף האומות ויבקשו‬ ‫השמש' ו'בא השמש'‪ ,‬מצב של זריחה ומצב של שקיעה‪.‬‬ ‫שינתנו להם המצוות ויקיימום ויקבלו אף הם שכר‪ ,‬והקב"ה‬ ‫יאמר להם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה‪,‬‬ ‫לשון אסיפה היא סיום ושקיעה‬ ‫'חג האסיף' שהוא חג הסוכות הוא סוף המועדות‪ ,‬דהיינו‬ ‫מיד כל אחד הולך ועושה סוכה בראש גגו‪ ,‬והקדוש ברוך הוא‬ ‫זמן שקיעת המועדות‪ ,‬שהרי זמן המיתה נקרא 'אסיפה'‪ ,‬כמו‬ ‫'מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז'‪ ,‬וכל אחד ואחד מבעט‬ ‫שנאמר (בראשית כה ח) 'ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן‬ ‫בסוכתו ויוצא‪ .‬והנה‪ ,‬הקדרת החמה בימי תמוז היא הסרת‬ ‫ושבע ויאסף אל עמיו'‪ ,‬ובפרט לשון אסיפת הרגלים המכוונת‬ ‫מקצת מהנרתיק המכסה אותה בשאר ימות השנה‪ ,‬ומאחר‬ ‫למיתה ככתוב (שם מט לג) 'ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף‬ ‫שסוכתם של האומות חסרה את הכיסוי של הנרתיק חמה‪,‬‬ ‫אל עמיו'‪ .‬מאחר שיש שלשה רגלים פסח שבועות וסוכות‪,‬‬ ‫אזי התוצאה שאין כאן בכלל סוכה‪ ,‬שהרי הסוכה צריכה‬ ‫ונקראו 'רגלים' כי הם רגלי המקום והזמן‪ ,‬וסדרן הוא שסוכות‬ ‫להיות כלולה מכל שלשת המכסים‪ ,‬ועל כן כל אחד מבעט‬ ‫הוא האחרון לכל המועדות‪ ,‬לכן הוא נקרא 'חג האסיף' (שמות‬ ‫בסוכתו ויוצא‪ ,‬וזהו הגילוי העתיד להתגלות לעת"ל‪.‬‬ ‫כג טז)‪ .‬כשם שאסיפת הרגליים האמורה באדם היא זמן‬ ‫העדר כיסוי עבים מבטל מהות הסוכה‬ ‫שקיעתו ומיתתו‪ ,‬אזי לשון האסיף שנאמרה בסוכות‪ ,‬היא‬ ‫אף לגבי העדר כיסוי העבים אמרו חז"ל במשנה (סוכה כח‪):‬‬ ‫לשון השקיעה והסיום של המועדות כולן‪ .‬בנוסף לכך נאמר‬ ‫'ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה‪ ,‬משלו‬ ‫בחג הסוכות גם לשון 'אזרח'‪ ,‬שהוא לשון התחלה וזריחה‪,‬‬ ‫משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו‬ ‫ואם כן קיים בחג הסוכות שתי בחינות‪ ,‬בחינת שקיעה ובחינת‬ ‫קיתון על פניו'‪ .‬היינו‪ ,‬שכאשר כיסוי החמה שעל ידי העבים‬ ‫זריחה‪.‬‬ ‫יורד למטה בצורת גשמים‪ ,‬אזי באותו הזמן חסר את הכיסוי‬ ‫שבהם‪ ,‬ולכן נפסלה מצות ישיבה בסוכה‪ .‬ואף בלשון המשל‬ ‫נרתיק סוכה עבים‬ ‫שורש הסוכה הוא להסתיר את ה'חמה' על ידי 'צל'‪ ,‬שהרי‬ ‫שמשלו על כך חכמי המשנה הדבר מפורש‪ ,‬כי מאחר שמטרת‬ ‫כאשר 'חמתה מרובה מצילתה' הסוכה פסולה‪ ,‬ואם 'צילתה‬ ‫העננים שבשמיים לכסות את השמש לצורך קיום הסוכה‪,‬‬ ‫מרובה מחמתה' היא כשרה כמבואר במשנה (סוכה ב‪ .).‬בכתוב‬ ‫ועננים הם מים הנמצאים בשמיים וזו צורת ההסתר שבהם‪,‬‬ ‫נאמר (בראשית לג יז) 'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו‬ ‫אך כאשר נהפכים העננים הללו למים היורדים על הארץ‪ ,‬אזי‬ ‫עשה סכת'‪ .‬המילה 'נסע' היא נוטריקון של שלשת כיסויי‬ ‫באותו הזמן נחסר תפקידם להעלים את מציאות החמה‪ ,‬ולכן‬ ‫החמה נ'רתיק ס'וכה ע'בים‪ .‬שהרי את קרני השמש ניתן‬ ‫באותו הזמן מצות הסוכה נפסלת ופוקעת‪ .‬ולכן אמרו ש'רבו‬ ‫להעלים על ידי אחד מג' אמצעיים‪ ,‬או על ידי הנרתיק שבה‬ ‫שפך לו קיטון על פניו'‪ ,‬כי רבו שופך לו 'בפניו' את המסתיר‬ ‫השמש נמצאת‪ ,‬כמבואר בחז"ל (ילקו"ש וירא רמז פב) על הכתוב‬ ‫חמה שהוא שורש מצות הסוכה‪ ,‬ובכך נסתר תכלית ה'עבד‬ ‫(בראשית יח א) 'והוא ישב פתח האהל כחום היום'‪ ,‬שבאותו‬ ‫שבא למזוג כוס לרבו'‪.‬‬ ‫היום הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה‪ ,‬וכפי שאמרו בגמרא (ע"ז‬ ‫גלות וגאולה – שקיעה וזריחה‬ ‫ג‪ ):‬שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה‬ ‫התבאר לעיל ב' בחינות במצות הסוכה – 'זריחה' ו'שקיעה'‪.‬‬ ‫ומקדיר‪ ,‬רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה‪ .‬א"כ משמע‬ ‫והנה‪ ,‬כתיב (ויקרא כג מג) 'למען ידעו דורותיכם כי בסכות‬ ‫שבשאר הזמנים יש לחמה נרתיק המכסה אותה‪ .‬והוא כמו‬ ‫הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים'‪.‬‬ ‫הסוכה שהיא המכסה השני‪ ,‬שהרי היא מצילה מפני החמה‪,‬‬ ‫גלות שורשה 'שקיעה'‪ ,‬גאולה שורשה 'זריחה'‪ ,‬והסוכה היא‬ ‫ונקראת סוכה על שם הצל שבה הסוכך ומסתיר את השמש‪.‬‬ ‫המחברת בין גלות לגאולה‪ .‬ה'זריחה' שבסוכה היא החמה‬ ‫והמכסה השלישי הוא 'יומא דעיבא' (ראה ברכות לב‪ ):‬שבו‬ ‫עצמה‪ ,‬ואילו ה'שקיעה' שבסוכה היא הנרתיקים החוצצים בין‬ ‫השמש נסתרת מהאדם על ידי עננים‪.‬‬ ‫האדם לשמש‪ ,‬דהיינו נרתיקה של חמה‪ ,‬עבים‪ ,‬וסוכה עצמה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • ‪#469‬‬ ‫שיעור להושענה רבה‬ ‫ביציאת יעקב לבית לבן‪ .‬גם שם מצאנו שכשיצא מארץ‬ ‫ובכך מציינים את הגאולה שביציאת מצרים כמו שנאמר‬ ‫ישראל נאמר בו (שם כח יא) 'ויפגע במקום וילן שם כי בא‬ ‫(שמות יב לז) 'ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה'‪.‬‬ ‫השמש'‪ ,‬ואמרו חז"ל שם (ראה רש"י שם) 'ששקעה לו חמה שלא‬ ‫בעונתה'‪ ,‬וכאשר יעקב חוזר לארץ ישראל נאמר (שם לג יז)‬ ‫שעבוד מצרים מהותו שקיעה‬ ‫'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת'‪ .‬וכיציאתו‬ ‫מהות גלות מצרים עצמה רמוזה בסוכה‪ ,‬שהרי יסודה של‬ ‫כך שיבתו‪ ,‬שכשם שיציאתו נעשתה בדרך של 'שקעה לו‬ ‫גלות מצרים הוא שקיעה‪ ,‬מאחר שדרשו בגמרא (סוטה יא‪).‬‬ ‫חמה שלא בעונתה'‪ ,‬חזרתו נעשית בדרך של 'עשה סוכות'‪.‬‬ ‫בביאור הכתוב (שמות א יא) 'ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם‬ ‫והתבאר הקשר שבין שקיעה בגלות‪ ,‬והיציאה ממנה בדרך‬ ‫ואת רעמסס'‪' ,‬שראשון ראשון מתרוסס' ו'שראשון ראשון פי‬ ‫של 'עשה סוכות'‪.‬‬ ‫תהום בולעו'‪ ,‬דהיינו שהבנין שבנו ישראל בשעבודם‪ ,‬היה‬ ‫בניין עראי ומתרוסס מיד לאחר בנייתו‪ .‬וכן היה בנין ש'פי‬ ‫זריחתו של עשיו היא כנגד שקיעתו של יעקב‬ ‫תהום בולעו'‪ ,‬וזהו השורש למצות דירת ארעי שבסוכות‪.‬‬ ‫ולהיפך‬ ‫ורמוז בזה יסוד נוסף‪ ,‬שמיד לאחר בניית ערי המסכנות‪ ,‬חלה‬ ‫וביתר ביאור‪ .‬בעשיו נאמר לשון 'נשר'‪ ,‬כפי שמפורש‬ ‫עליהם מציאות של שקיעה‪ ,‬ולשון 'תהום' האמור בזה‪ ,‬נאמר‬ ‫בנבואת עובדיה על אדום (עובדיה א ד) 'אם תגביה כנשר ואם‬ ‫מאחר שבו חלה מציאות של 'שקיעה'‪.‬‬ ‫בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה''‪ .‬הנשר שבדמות‬ ‫החיות הוא האמצעי‪ ,‬שהרי פני אריה לימין‪ ,‬פני שור לשמאל‪,‬‬ ‫לשון שקיעה באש ובצרעת‬ ‫צד האחור צורת אדם‪ ,‬ובאמצע הנשר‪ ,‬והוא הרומז לעשיו‪.‬‬ ‫שקיעה היא מציאות של היעלמות הדבר בתוך דבר אחר‪,‬‬ ‫ופני האדם שממולו הם פני יעקב אבינו‪ ,‬שהוא האב שרחמיו‬ ‫כמו שנאמר במתאוננים שלאחר שהאש כילתה בהם מה‬ ‫על הבנים‪ .‬ומשום שיעקב אבינו הוי ליה צער גידול בנים‪ ,‬הרי‬ ‫שכילתה‪ ,‬אמרה תורה (במדבר יא ב) 'ויתפלל משה אל ה'‬ ‫הוא האב המשגיח ומרחם על הבנים‪ .‬גם בנשר נאמרו 'רחמים'‪,‬‬ ‫ותשקע האש'‪ .‬וכן בדיני נגעי בתים נאמר (ויקרא יד לז) 'והנה‬ ‫ככתוב (דברים לב יא) 'כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף'‪ ,‬דהיינו‬ ‫הנגע בקירות הבית שקערורת' וגו'‪ ,‬ודרשו חז"ל (ויק"ר יז ב)‬ ‫שהוא רחמני על בניו ואינו מופיע עליהם פתאום‪ ,‬וכנגדו בצד‬ ‫שהכוונה לשתי מילים 'שקע' ו'ארורות'‪ ,‬לומר 'שקע ביתא‬ ‫הקדושה הוא יעקב אבינו שהוי ליה צער גידול בנים‪ .‬מאידך‬ ‫באלין לווטיא' שהבית שקוע בקללה‪ .‬וכן לשון שקיעת החמה‪,‬‬ ‫'אדום' היא האדמומיות דקלקול‪ ,‬והוא רומז לאש המתגבהת‬ ‫ביארו חז"ל בגמרא (בבא בתרא כה‪ ):‬ש'כיון שהגיעה חמה אצל‬ ‫מעצמה‪ ,‬וזהו 'אם תגביה כנשר'‪ ,‬שהאש מתחזקת ועולה‬ ‫קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע'‪ ,‬דהיינו‬ ‫מעצמה‪ .‬על האש הזו נאמר לשון שקיעה 'ותשקע האש'‪ ,‬וזו‬ ‫שבזמן השקיעה אין השמש נעלמת‪ ,‬אלא היא טובעת למעלה‬ ‫היא ירידתו של עשיו‪ .‬לכן כשיעקב הולך לבית לבן‪ ,‬אזי עשיו‬ ‫מן הרקיע‪ ,‬דהיינו שהיא שוקעת בתוך דבר אחר‪ ,‬ומשם היא‬ ‫היה בתוקף כוחו נגד יעקב‪ ,‬שהרי אליפז לקח ממנו כל חפציו‪,‬‬ ‫מתגלה שוב למחרת‪ .‬ועל כן מה שאמרו על פיתום ורעמסס‬ ‫ולכן שקעה לו ליעקב חמה שלא בעונתה‪ .‬אולם כשהוא שב‬ ‫שפי תהום בולעו‪ ,‬הכוונה שמעשי ישראל בשעבודם למצרים‬ ‫מביתו של לבן‪ ,‬אזי נאמר בו 'ויעקב נסע סכתה'‪ ,‬ואילו בעשיו‬ ‫הם בבחינת שקיעה‪.‬‬ ‫נאמר (שם לג יד) 'עד אשר אבא אל אדני שעירה'‪.‬‬ ‫מצוה לשקועי בחרוסת לזכור השקיעה שבגלות‬ ‫יום הכיפורים הוא סילוק האדמומיות של אדום‬ ‫מצרים‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬יום הכיפורים [כפי שכבר התבאר] הוא‬ ‫זכר לשעבוד מצרים אוכלים בליל הסדר מרור‪ ,‬ובאכילתו‬ ‫המלחמה בשורשו של עשיו‪ ,‬ועניינו הוא המלחמה ברחמי‬ ‫אמרו חז"ל (פסחים קטו‪ ):‬ש'מצוה לשקועי בחרוסת'‪ .‬נחלקו‬ ‫הנשר שבעשיו‪ ,‬ומאחר שיום הכיפורים הוא יום שכולו רחמים‪,‬‬ ‫שם בגמרא בטעם הדבר‪ ,‬יש אומרים שהוא כדי להסיר‬ ‫שהרי מזכירים בו י"ג מידות של רחמים‪ ,‬ומלך רחום מתגלה‬ ‫מהמרור את הארס שבו‪ ,‬ויש אומרים שהוא 'זכר לטיט'‪ ,‬ורמזו‬ ‫בו ביום‪ ,‬ואזי לעשיו תשקע החמה‪ ,‬וביום הזה אין תוקף‬ ‫בזה ששעבוד מצרים היה במהות של 'שקיעות בטיט'‪ .‬לכן‬ ‫לרחמי הנשר של עשיו ושוקעת שמשו‪ .‬לכן דייקא משלחים‬ ‫את המרירות של המרור הרומזת לשעבוד עלינו לשקע גם‬ ‫שעיר לעזאזל להכניע שרו של עשיו (כמבואר ברמב"ן ויקרא טז‬ ‫כן בטיט‪ ,‬וזהו הזכר לשעבוד מצרים שעושים בליל הסדר‪.‬‬ ‫ח בשם המדרש)‪ .‬ומשלחים אותו ביד איש תם שהוא כנגד יעקב‪.‬‬ ‫וביאור הדברים הוא‪ ,‬שהרי שורש שעבוד מצרים התגלה‬ ‫ובהשלכתו מההר שוקעת שמשו‪ ,‬ומתקיים בישראל 'אם יהיו‬ ‫בברית בין הבתרים‪ ,‬כי שם אמר הקב"ה לאברהם (בראשית טו יג)‬ ‫חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו'‬ ‫'ידע תדע כי גר יהיה זרעך'‪ ,‬וצורת נבואת אברהם שם הייתה‬ ‫(ישעיה א יח)‪ ,‬דהיינו מסלקים את אדמומיות האש של שמשו‬ ‫'ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה‬ ‫של עשיו והיא שוקעת‪ ,‬ולישראל האדום נהפך ללבן‪ .‬ומטעם‬ ‫גדולה נפלת עליו' (שם פסוק יב)‪ ,‬והתבאר שנבואת אברהם‬ ‫זה זמן תפילת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות‪ ,‬דהיינו‬ ‫הייתה באופן של שקיעה 'השמש לבוא'‪ ,‬ואף מבחינתו הוא‬ ‫בזמן שקיעת החמה‪ ,‬וזהו סוף זמן חתימת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫היה בשקיעה שהרי 'תרדמה גדולה נפלת עליו'‪ ,‬וזהו שורש‬ ‫גלות מצרים‪ .‬כי כולו באופן של 'פי תהום בולעו'‪ ,‬וזכירתו היא‬ ‫סוכות היא השלמת המלחמה בענפי עשיו‬ ‫על ידי 'לשקועי בחרוסת'‪.‬‬ ‫חג הסוכות הוא כנגד הענפים של שבעים אומות‪ ,‬ולכן‬ ‫הקריבו שבעים פרי החג כנגד שבעים אומות‪ ,‬והמלחמה היא‬ ‫שקיעת החמה ליעקב ביציאתו ועשיית הסוכה‬ ‫על ידי שבעים יוצאי ירך יעקב‪ .‬ושם מתגלה הפיכת האדום‬ ‫בחזרתו‬ ‫שבאש ללבן על ידי נרתיק החמה‪ ,‬כי הסוכה היא צל מהחמה‪,‬‬ ‫תחילת שעבוד מצרים היא ב'ארמי אובד אבי'‪ ,‬דהיינו‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫דד‬ ‫שיעור להושענה רבה‬ ‫שהרי הוא צאצא של רות המואביה בבחינת 'האזרח'‪ .‬מציאות‬ ‫[וכפי שהתבאר ששורש 'נסע' נרתיק סוכה עבים]‪ ,‬וזו היא‬ ‫הגילוי של דוד המלך היא תמיד באופן של שקיעה‪ .‬בבחינת‬ ‫מציאותה של הסוכה‪.‬‬ ‫'מקום' דוד היה 'אדמוני'‪ ,‬ובכך הוא מקביל לעשיו‪ ,‬שחלקו‬ ‫הוא 'ותשקע האש' ו'פי תהום בולעו'‪ .‬בבחינת 'זמן' הוא זמן‬ ‫שקיעתם של ימי החיתום בחנוכה‬ ‫השקיעה 'משתשקע חמה'‪ .‬בבחינת 'נפש' הוא נקרא 'בר‬ ‫במצות נר חנוכה אמרו חז"ל (שבת כא‪ ):‬שמצותה משתשקע‬ ‫נפלי'‪ ,‬דהיינו שוקע‪ ,‬כי הוא מסמל מצב של שקיעה ונפילה‪,‬‬ ‫החמה עד שתכלה רגל מן השוק‪ .‬כידוע ההמשך של חג הסוכות‬ ‫ואין בו זמן זריחה שהוא זמן הלידה‪ .‬מתחילתו הוא נחשב נפל‬ ‫מדרבנן מתפשט עד חנוכה מצד זמן החיתום‪ ,‬ואם כן אותה‬ ‫דהיינו זמן שקיעה‪ ,‬ולכן דוד המלך הוא כנגד יום הושענה רבא‬ ‫הסוכה שהיא לצל‪ ,‬שתכליתה כוח ההסתר שמתגלה בחיוב‬ ‫שמהותו זמן שקיעה‪ .‬ולכן נאמר (עמוס ט יא) 'ביום ההוא אקים‬ ‫מצות סוכה כלפי גרים הנלמד ממילת 'האזרח'‪ ,‬שהוא רומז‬ ‫את סכת דויד הנפלת'‪ ,‬כי הוא מסמל את הנפילה התמידית‬ ‫לזמן השקיעה‪ ,‬הוא מתגלה בהמשכיותו בנר חנוכה‪ ,‬שמצותו‬ ‫שמסמלת השקיעה‪ .‬שהרי בסוכה יש חמה וצל‪ ,‬ו'סוכת דוד‬ ‫היא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק‪ ,‬דהיינו עד‬ ‫הנופלת' היא חלק הצל שבסוכה‪ ,‬חלק הגר והשקיעה שבה‪,‬‬ ‫שיכלה זמנם של שלשת הרגלים‪ .‬שהרי כבר התבאר שסוכות‬ ‫צד החושך שנמצא במציאות של הסוכה‪ ,‬וזו היא בחינת דוד‬ ‫שהוא חג האסיף‪ ,‬הוא סופם של שלשת הרגלים‪.‬‬ ‫מלכא משיחא‪.‬‬ ‫הקשר שבין מצות תפילין לסוכות‬ ‫שקיעה דקלקול ושקיעה דתיקון‬ ‫במצות תפילין אמרו חז"ל (מנחות לו‪' ).‬תפילין מאימתי‬ ‫ישנם שתי בחינות של שקיעה‪ ,‬יש שוקע וטובע במים‪,‬‬ ‫מברך עליהן משעת הנחתן‪ ,‬כיצד היה משכים לצאת לדרך‬ ‫וזו שקיעה מצד הקלקול‪ ,‬והיא רומזת לכליון ולמיתה‪ ,‬כשם‬ ‫ומתיירא שמא יאבדו‪ ,‬מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן‬ ‫שהזריחה רומזת ללידה ולהתחדשות‪ .‬ויש שקיעה 'כיאור‬ ‫ומברך עליהן‪ .‬ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה‪ ,‬רבי יעקב‬ ‫מצרים'‪ ,‬כמבואר בעמוס (ח ח) 'ונגרשה ונשקעה כיאור‬ ‫אומר עד שתכלה רגל מן השוק‪ ,‬וחכמים אומרים עד זמן‬ ‫מצרים'‪ ,‬ושם (ט ה) 'ועלתה כיאור כלה ושקעה כיאור מצרים'‪.‬‬ ‫שינה' [וכדעות שהלילה הוא גם זמן תפילין]‪ .‬התבאר אם כן‬ ‫וזו שקיעה שהיא תחילת ההתחדשות‪ ,‬וכפי שפירש שם רש"י‬ ‫שאותו הרמז שבנר חנוכה שזמנו כשתכלה רגל מן השוק‪,‬‬ ‫(ח ח ד"ה ונגרשה) 'נילוס עולה אחת לארבעים שנה ומשקה את‬ ‫נאמר גם במצות תפילין‪ .‬ומשמע שיש קשר בין סיומם של‬ ‫הארץ‪ ,‬וכשהוא עולה מעלה רפש וטיט על שפתו‪ ,‬וכשחוזר‬ ‫שלשת הרגלים שבסוכות‪ ,‬שבו נאספים הרגליים שהרי הוא‬ ‫מהשקות חוזר על גדותיו ומימיו מצטללין‪ ,‬והוא קרוי שיקוע‪,‬‬ ‫זמן אסיף של הרגלים‪ ,‬למצות תפילין‪.‬‬ ‫שהטיט העוכר את מימיו נשקע ונגרש'‪ .‬שקיעה כזו שהטיט‬ ‫והרפש שוקעים והמים נעשים צלולים‪ ,‬זו שקיעה מצד‬ ‫תפילין של יד בהסתר בבחינת שקיעה‬ ‫התיקון‪ .‬וזה‪ ,‬כי בתחילה המים מעורבים ברפש וטיט כחבית‬ ‫ישנם שני חלקים במצות תפילין‪ ,‬תפלין של יד ותפילין‬ ‫יין ששמריה מעורבים ביין‪ ,‬מים כאלו הם מים שאינם צלולים‬ ‫של ראש‪ .‬תפילין של ראש הם במקום גלוי‪ ,‬בבחינת 'וראו כל‬ ‫ומאירים‪ .‬כאשר מתחילה השקיעה המצלילה את המים‪ ,‬אזי‬ ‫עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח י) אלו‬ ‫המים מתחילים להאיר ומתגלה בהם שורש אור שבבריאה‪,‬‬ ‫תפילין שבראש (ברכות ו‪ .).‬תפילין של יד הם כנגד הלב‪ ,‬שם‬ ‫שהם החסדים הנקראים 'אור מים ורקיע' (ראה זוהר ח"ב קסז‪.).‬‬ ‫הוא מקום הדברים המכוסים והנעלמים‪ ,‬ואף לדינא תפלין‬ ‫והמים נקראים בשם 'נהר' מלשון 'נהורא נהורא ופשטיה'‪,‬‬ ‫של יד צריכים להיות מכוסות (רמ"א או"ח ס' כ"ז ס' י"א ובמשנ"ב‬ ‫(ראה רבינו בחיי בראשית ב ט)‪ ,‬כי הם מסמלים את התגלות האור‪.‬‬ ‫שם)‪ .‬ונחלקו בגמרא האם זמנה הוא עד שתשקע החמה‪ ,‬או עד‬ ‫לפיכך יאור מצרים נקרא יאור מלשון 'יהי אור' גילוי ההארה‪,‬‬ ‫שתכלה רגל מן השוק‪ ,‬או עד זמן שינה‪ .‬וכשם שבסוכה יש את‬ ‫וזו בחינת דוד המלך‪ ,‬לגלות את האור על ידי השקיעה של‬ ‫סוכה בבחינת גילוי‪ ,‬דהיינו 'אזרח' זמן זריחה וגילוי‪ ,‬יש תפילין‬ ‫הרפש והטיט‪ .‬זו התגלות של שקיעה שבבחינת הלידה‬ ‫של ראש שהם גילוי‪' ,‬לטוטפות בין עיניך'‪ ,‬בבחינת ראיה‬ ‫וההתחדשות‪ .‬וזהו עומק צד השקיעה והגרים שבמצות סוכה‪.‬‬ ‫שביראה‪ ,‬ומהם מתפשט אור לחוץ במקום ההארה בין עיניך‪.‬‬ ‫וכנגד בחינת 'האזרח' שבסוכה‪ ,‬שהיא בשקיעה ובהסתר‪ ,‬יש‬ ‫גילוי שקיעה דתיקון בסוכה בבחינת ענני כבוד‬ ‫תפילין של יד שהם במקום הלב‪ ,‬בהסתר‪ ,‬ולכן תפילין של‬ ‫ענני כבוד יסודם מים‪ ,‬אולם עד כמה שיהיה בהם עכירות‬ ‫ראש הם בחינת זכר המסמלים את עומק הזריחה‪ ,‬ותפילין‬ ‫של רפש וטיט אין המים הללו יכולים להיות מאירים כמים‬ ‫של יד שהם בחינת נקבה השקועה ומוסתרת‪ ,‬מסמלים את‬ ‫טהורים‪ ,‬ורק כאשר ישקעו הרפש והטיט‪ ,‬יתגלה האור‬ ‫עומק השקיעה‪ ,‬והם כנגד 'האזרח' בגרים שבמצות סוכה‪.‬‬ ‫שבהם‪ .‬ולכן בסוכה יש גילוי של 'אזרח' ו'גר'‪ ,‬של 'זריחה'‬ ‫ו'שקיעה'‪ ,‬של 'אור' ו'חושך' משמשים בערבוביה ובהסתר‪.‬‬ ‫שקיעת החמה של יעקב שלא בעונתה‬ ‫רק כשאר מתרחשת שקיעת הטיט‪ ,‬מתגלה אורם של המים‬ ‫יעקב אבינו הוא סוף האבות‪ ,‬ולכן הוא מקום הכיסוי‬ ‫בטהרתם‪ .‬וזה הגילוי של ענני כבוד‪ ,‬זו הסוכה שלעתיד לבוא‪,‬‬ ‫שב'זרחה לו חמה שלא בעונתה'‪ .‬ואע"פ שהזריחה התחילה‬ ‫'סוכת דוד הנופלת'‪ .‬בסוכה של קודם הגאולה מורכבים יחד‬ ‫באיתן האזרחי ‪ -‬באברהם‪ ,‬והמשיכה ביצחק‪ ,‬תחילת‬ ‫האזרח והגר‪ ,‬הזריחה והשקיעה‪ ,‬ולכן אור וצל משמשים‬ ‫ההתגלות של השקיעה הייתה ביעקב‪.‬‬ ‫בה בערבוביא‪ .‬אולם בסוכה שלעתיד לבוא השקיעה תהיה‬ ‫שקיעת הטיט והרפש‪' ,‬והיה לעת ערב יהיה אור' (זכריה יד‬ ‫דוד המלך נחשב סוכה נופלת כי הוא רומז‬ ‫ז)‪ ,‬ולא יתגלו הגרים מצד היותם מעונין ויסורין באין עליהן‬ ‫לשקיעה‬ ‫(ע"פ הגמרא יבמות מח‪ ,):‬אלא יגאלו כולם לאור גדול‪ .‬ולכן חג‬ ‫דוד המלך נקרא 'בר נפלי' (ראה סנהדרין צו‪ ,):‬והוא בן גרים‬ ‫ה‬ ‫בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • ‪#469‬‬ ‫שיעור להושענה רבה‬ ‫ועל כן כשראה האדם את השמש שוקעת הוא סבר שמעתה‬ ‫הסוכות הוא חג האסיף‪ ,‬מאחר שהוא מסמל את סוף הגלויות‪,‬‬ ‫העולם התקלקל וכלה‪ .‬אולם כשעלה עמוד השחר למחרת‬ ‫ואת סופם של כנסת ישראל‪ ,‬בו הם כולם יהיו בבחינת‬ ‫הוא הבחין ששקיעת החמה מעיקרא לא הייתה כילוי‪ ,‬אלא‬ ‫'ונשקעה כיאור מצרים'‪ ,‬בצד האור שבשקיעה‪ ,‬שדווקא 'לעת‬ ‫יורדת שלימה ועולה בשלימותה למחרת‪ ,‬ולכן הוא הקריב‬ ‫ערב' סמוך לשקיעה 'יהיה אור'‪ ,‬כי הטיט המכסה את האור‬ ‫שור שקרניו קודמות לפרסותיו‪ ,‬שעולה בשלימות בצביונו‬ ‫שבשקיעה ישקע‪ ,‬ואזי יתגלה אורם הגדול של המים‪.‬‬ ‫מהארץ‪.‬‬ ‫לעתיד לבוא יתגלה האור שבשקיעה‬ ‫הכילוי שחל עם קנס המיתה על האדם‬ ‫במציאות זו שעתידה להתחדש בגאולה העתידית‪ ,‬אזי‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬שבכל דבר יש גדר של קודם החטא‪ ,‬וגדר‬ ‫יזכירו יציאת מצרים בלילות (ע"פ ברכות יב‪ ,):‬כי בה יתגלה‬ ‫של אחר החטא‪ .‬קודם החטא שקיעתו היא בליעתו בארץ‪,‬‬ ‫יאורה של מצרים באור יקרות‪ .‬אולם עד אז‪ ,‬כשמזכירים‬ ‫אבל אין בשקיעה כיליון‪ .‬לעומת זאת לאחר החטא‪ ,‬שקיעת‬ ‫את שעבוד מצרים בליל הסדר‪ ,‬צריך לשקועיה את המרור‬ ‫הדבר היא כילויו וחזרתו לעפר‪ ,‬כמו שנאמר בקללת האדם‬ ‫בחרוסת‪ ,‬והוא זכר לטיט לחומר וללבנים‪ .‬אותו הטיט השקוע‬ ‫(בראשית ג יט) 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב'‪ ,‬היא התפוררותו‬ ‫ביאור העולה ומשקה אחת למ' שנים‪ ,‬שהוא מהות שעבוד‬ ‫חזרה למצבו הראשון שהוא עפר‪ .‬ולכן כשראה האדם‬ ‫מצרים‪ .‬ולכן היו ישראל במדבר ארבעים שנה דווקא‪ ,‬כי הם‬ ‫את השמש שוקעת‪ ,‬סבר שאף היא כלתה עם שקיעתה‪.‬‬ ‫השנים שבהם עולה היאור יחד עם הטיט‪ ,‬וזו היא יכולתו של‬ ‫למחרת כשראה ששוב זורחת החמה‪ ,‬הסיק שאין השמש‬ ‫שעבוד מצרים לתפוס את ישראל תחת שעבודם‪.‬‬ ‫כלה בשקיעתה‪ ,‬אלא היא נכנסת בשלימותה לארץ ויוצאת‬ ‫ממנה בשלימותה למחרת‪ ,‬וגילה שאין כל שקיעה מוכיחה‬ ‫שקיעה המתגלה באורו של לויתן‬ ‫סוכה דלעתיד לבוא תהיה סוכה עשוי מעורו של לויתן‪,‬‬ ‫כל כילויו של הדבר‪ ,‬ועל כך ביקש להודות לה' והקריב שור‬ ‫כי לאחר שישקע הטיט שבמים יתגלה בהם עומק ההארה‪,‬‬ ‫באופן של בריאתו בצביונו‪ ,‬שקרניו קודמות לפרסותיו‪ .‬באדם‬ ‫ובכך היאור הופך להיות מציאות של סוכה‪ .‬אדם הראשון‬ ‫עצמו לעומת זאת נשארה הקללה של 'כי עפר אתה ואל עפר‬ ‫לאחר שחטא נעשו לו 'כתנות עור'‪ ,‬אולם קודם החטא היה‬ ‫תשוב'‪ ,‬דהיינו ששקיעתו היא כילויו‪ ,‬שהרי על האדם נקנסה‬ ‫מלובש ב'כותנות אור'‪ .‬לפי זה סעודת עורו של לויתן תהיה‬ ‫מיתה‪ ,‬ורק הצדיקים גופם נשאר שלם גם לאחר מיתתם‪ ,‬ולכן‬ ‫סעודת אורו של לויתן‪ ,‬וזו מהות הסוכה שלעתיד לבוא‪.‬‬ ‫באדם עדיין שייכת הבחינה של שקיעה שהיא פירור וכילוי‪.‬‬ ‫בצידת הלויתן נאמר (איוב מ כה) 'תמשך לויתן בחכה ובחבל‬ ‫תיקון החטא על ידי הגילוי שבשקיעת התיקון‬ ‫תשקיע לשנו'‪ ,‬ובפשטות הכוונה היא שהלשון תשקע בחבל‪.‬‬ ‫שורש תיקון חטא אדם הראשון הוא 'למען ידעו דורותיכם‬ ‫אולם יש שביארו (ראה מלבי"ם בפי' המלות שם) שהלשון עצמה‬ ‫כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ‬ ‫שוקעת לתוכו‪ ,‬וזו היא שקיעתה‪ .‬דהיינו שתתגלה בו בעצמו‬ ‫מצרים'‪ .‬שהרי בשעבוד מצרים התבאר שהיו שתי בחינות‪,‬‬ ‫אורה של השקיעה‪ ,‬וזו היא סעודת אורו של לויתן שלעתיד‬ ‫הא' 'ראשון ראשון מתרוסס' והב' 'פי תהום בולעו'‪' .‬מתרוסס'‬ ‫לבוא‪ .‬ואף באדם הראשון לאחר שחטא‪ ,‬אמרו בגמרא (ע"ז ח‪).‬‬ ‫הוא הכילוי שבכל דבר‪ ,‬רסיסי לילה‪ ,‬כעפר וכפירורים‪' .‬פי‬ ‫שכששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם‬ ‫תהום בולעו' הוא נבלע בשלימותו כשקיעת השמש‪ .‬ביציאת‬ ‫חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וכו'‪ ,‬כיון שעלה עמוד‬ ‫מצרים בני ישראל יצאו מרעמסס לסוכות‪ ,‬מבחינת 'כילוי'‬ ‫השחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו‬ ‫שברעמסס לבחינת 'סוכה'‪ ,‬דהיינו שלא יהיו בבחינת כילוי‬ ‫קודמין לפרסותיו‪ .‬והתבאר שהשקיעה שקודם הגאולה אכן‬ ‫כפי שנגזר על האדם לאחר החטא‪ ,‬אלא יהיו במצב של שקוע‬ ‫מגלה את החורבן ואת ההעדר‪ ,‬ולכן אדם הראשון כשראה את‬ ‫ובלוע‪ ,‬וזה שורש השקיעה המתגלה בסוכה‪ .‬כי בחינת הסוכה‬ ‫שקיעת החמה אמר 'אוי לי שחרב עולם בעדי'‪.‬‬ ‫היא שכאשר הדבר נעלם מעינינו‪ ,‬אין בכך הוכחה שהדבר‬ ‫שקיעה שלימה ביחס לשקיעת הכיליון‬ ‫נעלם ואיננו‪ ,‬אלא הוא הופך להיות שקוע‪.‬‬ ‫לאחר שראה האדם שזרחה שוב החמה עמד והקריב שור‬ ‫האדם שקוע בסוכה‬ ‫שקרניו קודמין לפרסותיו‪ ,‬וביאר שם רש"י (בד"ה שקרנותיו)‬ ‫בסוכה ישנם שתי בחינות‪ ,‬צד החמה שבה וצד הצל שבה‪,‬‬ ‫'דאמר מר כל מעשה בראשית בקומתן נבראו שור עם קרניו‬ ‫מצד החמה הרי הוא אזרח‪ ,‬מלשון זריחה‪ ,‬ואילו צד הצל‬ ‫מגודלין וכיון שיצא ראשו תחלה נמצאו קרנותיו קודמות‬ ‫שהוא בגרים [שנתרבו ממילת 'האזרח']‪ ,‬מלשון שקיעה‪.‬‬ ‫לפרסותיו'‪ .‬דהיינו כל מעשי בראשית יצאו בשלמות מהארץ‪,‬‬ ‫מצות הסוכה שיהיה האדם שקוע בתוכה‪' ,‬אוכל ושותה‬ ‫ובאופן זה‪ ,‬קודם מתגלה חלקם העליון ולאחר מכן מתגלה‬ ‫ומטייל בסוכה' (סוכה כח‪ ,):‬כדבר השקוע בתוך דבר אחר‪,‬‬ ‫חלקם התחתון‪ .‬לכן שור זה התגלו קודם לכן קרניו ורק לאחר‬ ‫וכעובר השקוע במעי אמו‪ ,‬שנאמר בו (תהלים קלט יג) 'תסוכני‬ ‫מכן התגלו פרסותיו‪.‬‬ ‫בבטן אמי' מלשון סוכה‪ ,‬שאף שיש לו קיום ומציאות בפני‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬יש נדון בגמרא (נזיר לט‪ ).‬מהיכן שערותיו‬ ‫עצמו‪ ,‬הוא שקוע בדבר אחר‪.‬‬ ‫של אדם צומחות‪ ,‬מחלקם העליון (מלעיל) או מעיקרן (מלתחת)‪,‬‬ ‫ומסקנת הגמרא שאכן הם גדלים משורשם (מלתחת)‪ .‬אולם‬ ‫שקיעת הכילוי שבעשיו ביחס לשקיעת התיקון‬ ‫וודאי שיש יכולת צמיחה בשני הצדדים‪ ,‬ויש צמיחה מהראש‬ ‫שבלויתן‬ ‫ויש צמיחה מלמטה‪ .‬לכן כשאנו רואים צמח שמתחיל‬ ‫הבחנה זו היא גם ההבדל שבין יעקב לעשיו‪ .‬דרכו של עשיו‬ ‫להתהוות הוא וודאי צומח מעיקרו‪ ,‬אבל אם נראה צמח יוצא‬ ‫הייתה לצוד את אביו על ידי 'ציד בפיו'‪ ,‬מהותו היא הציד‪ ,‬והוא‬ ‫בשלימות מהארץ אזי תחילתו היא מהחלק העליון שלו‪.‬‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫וו‬ ‫שיעור להושענה רבה‬ ‫שהעולם כלה‪ .‬רק כשראה למחרת שהחמה שוב זורחת נחה‬ ‫היה צד באמרי פיו‪ ,‬להיפך מצורת הצידה של הלויתן‪ ,‬שהוא‬ ‫דעתו‪ .‬אולם לעתיד לבוא יהיה זמן שהחמה תשקע לגמרי‬ ‫ניצוד על ידי שלשונו שו קעת (איוב מ כה) 'תמשך לויתן בחכה‬ ‫ולא תזרח שוב‪ ,‬וכפי שעשיו אומר 'הנה אנכי הולך למות'‬ ‫ובחבל תשקיע לשנו'‪ .‬ומאחר שכבר התבאר שיש שקיעה‬ ‫(בראשית כה לב)‪ ,‬שהרי אצלו השקיעה היא באמת כילוי אבדון‬ ‫שהיא כילוי ויש שקיעה שהיא הטבעת הדבר בשלימותו‪,‬‬ ‫וביטול מוחלט‪.‬‬ ‫ומתוכה יכול שוב לצמוח הדבר חזרה‪ ,‬אם כן צידת הלויתן‬ ‫היא צידה שהלשון נכנסת ונבלעת לתוכו‪ ,‬וזו צידה שבה‬ ‫לאחר המאבק בעשיו התחדשה מצות סוכה‬ ‫הדבר איננו מתכלה‪ .‬אולם 'ציד בפיו' של עשיו היא צידה‬ ‫ליעקב‬ ‫בה הדבר מתכלה ונמוג‪ .‬שקיעת הכילוי אף רמוזה בשמו‬ ‫יעקב אבינו נלחם בעשיו והתעקש על חלקו‪ ,‬וזכה‬ ‫של עשיו‪ ,‬שהרי 'עשיו צד' בגימטריא 'שקע'‪' .‬ותשקע האש'‬ ‫ש'העקשן יצליח'‪ ,‬דהיינו שה'עקש' הפך ל'שקע'‪ ,‬ונתחדשה‬ ‫היא שקיעה של כילוי‪ ,‬שהרי כאשר שוקעת האש לא נותר‬ ‫לו השקיעה של סוכה‪ ,‬דהיינו שקיעה שיש בה התחדשות‪,‬‬ ‫ממנה זכר רק אפר ועפר‪ .‬לעומת זאת כאשר 'פיתום' נבלע‬ ‫בניגוד לשקיעתו של עשיו שיש בה רק כילוי‪ .‬שהרי לאחר‬ ‫ב'פי תהום'‪ ,‬אזי הבנין כולו קיים‪ ,‬אך הוא בלוע בתוך האדמה‪,‬‬ ‫המאבק שבין יעקב לעשיו נאמר (שם לג טז) 'וישב ביום ההוא‬ ‫ויתכן שבדרך של תחיית המתים הוא שוב יצוץ ויעלה מהארץ‬ ‫עשו לדרכו שעירה'‪ ,‬דהיינו שעשיו חזר לחלקו ולמקומו‪.‬‬ ‫בדרך של 'מקרין מפריס'‪ .‬והתבאר אם כן‪ ,‬שכוחו של עשיו‬ ‫לעומתו ביעקב אבינו נאמר (שם פסוק יז) 'ויבן לו בית ולמקנהו‬ ‫ב'ציד בפיו' הוא לשקע את הדבר בלא להותיר ממנו זכר‪,‬‬ ‫עשה סכת'‪ .‬דהיינו שיעקב יצא מהמפגש עם עשיו עם שקיעה‬ ‫ולעומת זאת הסוכה מלמדת על שקיעה של 'מקרין מפריס'‪,‬‬ ‫מחודשת‪ ,‬שהצליח להכניס את השקיעה לבחינה של סוכה‪,‬‬ ‫שקיעה שממנה יכולה להיווצר מציאות חוזרת של אותו‬ ‫שזו שקיעה שתחזור ותזרח‪.‬‬ ‫הדבר שיעלה מהארץ‪.‬‬ ‫לא תהיה שקיעה לעתיד לבוא‬ ‫שקיעת האדם בסוכה היא שקיעת התיקון‬ ‫לעתיד לבוא תשתנה מציאות האור בעולם ולא יהיה עוד‬ ‫'דירת ארעי' שבסוכה רומזת לכך שהיא עומדת כנגד‬ ‫שקיעה וזריחה‪ ,‬ככתוב (זכריה יד ז) 'והיה יום אחד הוא יודע לה'‬ ‫הכילוי של 'ותשקע האש' של שקיעתו של עשיו‪ ,‬שהרי‬ ‫לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור'‪ .‬היינו שמציאות‬ ‫'ארעי' בגימטריא 'אפר'‪ ,‬ותכליתה היא להיות נוגדת לכילוי‬ ‫העולם כיום הוא בבחינת 'וזרח השמש ובא השמש' (קהלת‬ ‫שבשקיעה‪ ,‬בדרך של זה לעומת זה‪ .‬הסוכה שהיא דירת ארעי‬ ‫א ה)‪ ,‬ו'עד שלא שקעה שמשו של זה זרחה שמשו של זה'‬ ‫מגלה את ההיפך מהגילוי של 'ותשקע האש'‪ ,‬כי בשקיעת האש‬ ‫(יומא לח‪ .):‬לעת"ל תשתנה למציאות 'אורו של לויתן'‪ ,‬עומק‬ ‫מה שהיה קודם לכן היה ארעי ובר כילוי ונהפך ל'פירורים'‬ ‫ההארה שאין בה מציאות של שקיעה‪ .‬במהלך זה השקיעה‬ ‫הרמוזים במילים 'עפר' ו'אפר'‪ ,‬ואילו השקיעה שבסוכה היא‬ ‫תשתנה למדרגתה העליונה‪ .‬דהיינו‪ ,‬ש' ק' ע' הוא שורשה של‬ ‫שקיעה שהדבר שוקע בשלימותו מבלי להתכלות ולהתפורר‪,‬‬ ‫השקיעה‪ ,‬והאות ע' שבשורש זה רומזת לסוכות‪ ,‬לשבעים‬ ‫שהרי האדם נכנס בשלימותו אל הסוכה ובכך הוא כביכול‬ ‫פרי החג‪ ,‬וכן למלחמה שבין שבעים אומות (ששורשם בעשיו)‬ ‫שוקע בה‪ ,‬והנשאר שלאחר שקיעה זו הוא כמים בטהרתם‪,‬‬ ‫לישראל (בני יעקב)‪ .‬האותיות ש' וק' משורש 'שקע' רומזים‬ ‫שכולה טוהר וזכות כענני כבוד‪.‬‬ ‫ל'וישקהו' (בראשית לג ד)‪ ,‬שעל אף שהלכה 'בידוע עשיו שונא‬ ‫ליעקב'‪ ,‬אבל באותה שעה נשקו בכל לבו (ספרי בהעלותך פי'‬ ‫יעקב ועשיו נאבקו בגילוי השקיעה‬ ‫סט)‪' .‬נשיקה' היא מלשון 'השקה' דהיינו חיבור כמים הנושקים‬ ‫ישנה מלחמה איזו מין שקיעה תתגלה במים‪ .‬נאמר בבארות‬ ‫זה עם זה‪ .‬היינו שהמלחמה של ע' אומות שהחלה ביום‬ ‫יצחק (בראשית כו יט‪-‬כ) 'ויחפרו עבדי יצחק בנחל וגו'‪ .‬ויקרא‬ ‫הכיפורים‪ ,‬והושלמה בחג הסוכות‪ ,‬עלתה למדרגה של ש'‬ ‫שם הבאר עשק כי התעשקו עמו'‪ .‬והרי 'עשק' אותיות 'שקע'‪.‬‬ ‫ק' 'וישקהו' שנשקו בכל לבו‪ ,‬דהיינו שהושלמה המלאכה‬ ‫והתבאר שהייתה ליצחק מריבה עם אנשי גרר איזו שקיעה‬ ‫והנצחון של יום הכיפורים‪ .‬וכפי שנאמר (תהלים קמ ח) 'סכתה‬ ‫תתגלה במים‪ ,‬האם שקיעה של כילוי‪ ,‬או שקיעה של צהירו‬ ‫לראשי ביום נשק'‪ ,‬דהיינו שיש בסוכות בחינת נישוק‪.‬‬ ‫של אור וזכות‪ .‬והמחלקה התמשכה אף בזרעו של יצחק‪,‬‬ ‫שהרי גם ליעקב שקעה חמה שלא בעונתה‪ ,‬ואותה השקיעה‬ ‫נשיקת השמים לארץ‬ ‫חזרה וזרחה לו שלא בעונתה אצל יהושע ב'שמש בגבעון דום'‬ ‫באגדות דרבה בר בר חנה אמרו (ב"ב עד‪' ).‬תא אחוי לך היכא‬ ‫(יהושע י יב)‪ ,‬דהיינו שהשקיעה כעת היא השלמה למקום אחר‪,‬‬ ‫דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי'‪ .‬היינו שיש בחינת חיבור בין‬ ‫ואין בשקיעה זו כילוי אלא גילוי‪ ,‬והכל נותר בשלימות‪ .‬גילוי‬ ‫השמים לארץ‪ ,‬וחיבור זה נקרא 'נשקי'‪ .‬וזה עומק בחינת‬ ‫'שקעה לו חמה שלא בעונתה' של יעקב נתגלה לו לאחר שלן‬ ‫הסוכה‪ ,‬שהרי כבר הבאנו לעיל המחלוקת שבגמרא (סוכה יא‪):‬‬ ‫בעומקה של הלכה י"ד שנה בבית שם ועבר‪ ,‬שבשנים אלו‬ ‫האם סוכה היא זכר לענני כבוד‪ ,‬או זכר לסוכות ממש‪ .‬ואם‬ ‫הוא לא שכב כמבואר בחז"ל (בר"ר סח יא)‪ .‬דהיינו שהשקיעה‬ ‫כן ישנו חיבור במחלוקת זו בין השמים לארץ‪ ,‬ולכן יש לסכך‬ ‫שהתגלתה אצל יעקב היא השקיעה של שלימות‪ ,‬שהרי היא‬ ‫בדבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬כי הסכך שנמצא בשמי הסוכה עליו‬ ‫חוזרת וזורחת‪ .‬לעומת זאת שקיעת החמה המתגלה אצל‬ ‫להיות עשוי מן הארץ‪ ,‬דהיינו שבסוכה עצמה נשקי ארעא‬ ‫עשיו שהיא בבחינת 'ותשקע האש' היא שקיעה של כילוי‪,‬‬ ‫ורקיעא‪.‬‬ ‫והשקיעה עצמה היא מציאות של קלקול‪.‬‬ ‫נשיקת ניסוך המים‬ ‫לעשיו השקיעה היא הסוף ולישראל היא התחלה‬ ‫כמו כן בסוכות מתגלה נשיקה‪ ,‬בבחינת 'ישקני מנשיקות‬ ‫כאשר אדם הראשון ראה את השמש שוקעת הוא חשש‬ ‫פיהו' (שיר השירים א ב)‪ ,‬וזה במצות ניסוך המים‪ .‬שהרי יש‬ ‫שהעולם חשך בעדו‪ ,‬ששקיעה זו היא שקיעה של כילוי‬ ‫ז‬ ‫בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • ‪#469‬‬ ‫שיעור להושענה רבה‬ ‫גמרה של תורה לאחר גמרה של שנה‬ ‫הבדל בין המים שבארץ ישראל למים שבמצרים‪ .‬על המים‬ ‫הצירוף שמתגלה בחג הסוכות הוא ביום שביעי של ערבה‪,‬‬ ‫של מצרים נאמר (דברים יא י) 'והשקית ברגלך כגן הירק'‪ ,‬ואילו‬ ‫שהוא כנגד דוד המלך כי הוא שורש הגרים‪ ,‬ולכן הוא נקרא‬ ‫במימיה של ארץ ישראל נאמר 'למטר השמים תשתה מים'‬ ‫'הושענא רבה'‪ ,‬מאחר שיש בו ישועה רבה‪ .‬ביום זה מתוקנת‬ ‫(שם פסוק יא)‪ .‬היינו 'מים' דארץ ישראל הם בחינת 'שמים' ואילו‬ ‫השקיעה שב'ויהי ערב' כי מתגלה גם הזריחה שב'ויהי‬ ‫מי חוצה לארץ הם 'מי הארץ'‪ .‬בשאיבת המים שבשמחת‬ ‫בוקר'‪ ,‬ונבררת מציאותו של כל אחד מהם במקומו‪ .‬מטעם‬ ‫בית השואבה‪ ,‬מתגלה גילוי חדש של 'נשקי ארעא ורקיעא'‪,‬‬ ‫זה שלימות החג היא שמחת גמרה של תורה שבחג שמיני‬ ‫שהרי בית המקדש הוא שער השמים שבארץ‪ ,‬ובו תחתונים‬ ‫עצרת‪ .‬שהרי כשם ששמחים בחג האסיף שהוא גמרה של‬ ‫מתעלים למעלה‪ ,‬ומנסכים שם מים שירדו מלמעלה למטה‪,‬‬ ‫שנה‪ ,‬שמחים גם בגמרה של תורה‪ .‬והקשר שבין הדברים‬ ‫ואז מעלים אותם שוב לגבוה‪ .‬זהו גם סוד מה שאמרו חז"ל‬ ‫מבואר‪ ,‬שהרי הקב"ה 'איסתכל באורייתא וברא עלמא'‬ ‫(תענית ז‪' ).‬גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה'‪ ,‬שהרי‬ ‫(זוהר ח"ב קסא‪ ,).‬דהיינו שההסתכלות בתורה היא שורשו של‬ ‫התורה ירדה מלמעלה למטה‪ ,‬בבחינת 'וירד ה' על הר סיני'‬ ‫העולם‪ ,‬והרי קודם בריאת העולם הייתה התורה 'כתובה באש‬ ‫(שמות יט כ)‪ ,‬כדוגמת הגשם שבארץ ישראל שהוא מטר‬ ‫שחורה על גבי אש לבנה' (מדרש שוח"ט צ יב)‪ ,‬וממילא אין הבדל‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫בין הגילויים‪ ,‬אלא הכל מאותו שורש‪ ,‬האור והחושך שניהם‬ ‫מציאות אחת של אש‪ ,‬ורק המראה שלהם הנגלה לעין הוא‬ ‫סוכת שלום כנגד מחלוקת מים העליונים ומים‬ ‫שונה‪ ,‬שזה נראה בולט וזה נראה שקוע‪ ,‬כדוגמת השקיעה‬ ‫התחתונים‬ ‫המגלה במראה 'שקערורות' שבנגע צרעת‪ ,‬אולם ללא ה'ארור'‬ ‫ביום השני לבריאת העולם נבראה המחלוקת‪ ,‬ככתוב‬ ‫שבה‪ ,‬מאחר שזו שקיעה המגלה את הקיום ולא את הכילוי‪,‬‬ ‫(בראשית א ו) 'יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים'‪.‬‬ ‫גילוי אמיתי של שני מיני אש‪ .‬ועל כן גמרה של תורה ביום‬ ‫אז נחלקו המים התחתונים מהמים העליונים‪ .‬לעומת זאת חג‬ ‫השמיני הוא הפרי של גמרה של שנה ביום השביעי‪ ,‬כי מאחר‬ ‫הסוכות הוא 'חג השלום' שהרי הסוכה נקראת 'ופרוס עלינו‬ ‫שכבר התגלה השקיעה של השנה בגילויה האמיתי‪ ,‬מעתה‬ ‫סוכת שלומך'‪ .‬ובחינת השלום שבה‪ ,‬שהיא מחברת בין מים‬ ‫מתגלה שקיעתה של תורה בגילויה השלמה בשמחת תורה‪.‬‬ ‫עליונים למים התחתונים‪ .‬וזו הכוונה 'ושאבתם מים בששון‬ ‫ממעייני הישועה'‪ ,‬כי השמחה והששון המיוחדים בכך היא‬ ‫גילוי האור אין סוף שבסוכה ובתורה‬ ‫ההשלמה בין עליונים לתחתונים‪ ,‬בבחינת 'סוכת שלומך'‪.‬‬ ‫הצל המתגלה בסוכה‪ ,‬וחיוב הגר שנאמר בסוכה‪ ,‬הוא‬ ‫בכל ימות השנה המים התחתונים בוכים‪ ,‬שהרי 'לא פירשו‬ ‫שורשו של דוד מלכא משיחא‪ ,‬כי זהו גילוי האור שלעתיד‬ ‫המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה' (בר"ר ה ד)‪ ,‬אבל‬ ‫לבוא‪ ,‬שהוא יתגלה באורו של לויתן בבחינת 'אש שחורה‬ ‫בזמן שמחתנו הם נשאבים בששון‪ ,‬כי מצטרפים חזרה מים‬ ‫על גבי אש לבנה'‪ .‬שניהם מאירים‪ ,‬אבל באופן של שקוע‬ ‫תחתונים למים עליונים‪ .‬גם במהותה של שקיעת החמה כפי‬ ‫זה מזה‪ ,‬וזהו האור שנאמר בו 'ויהי אור'‪ .‬האדם מוקף באור‬ ‫שהיא נראית לעינינו היא‪ ,‬שגלגלי השמים העליונים יורדים‬ ‫אין סוף והוא עצמו שקוע בתוכו‪ ,‬ועומקם של חג הסוכות‬ ‫למטה‪ ,‬ואז מצטרפים השמים העליונים לתחתונים‪ ,‬והרקיע‬ ‫ושמחת תורה הוא‪ ,‬לגלות שהאור אין סוף ממלא את הכל‪,‬‬ ‫המבדיל בין מים למים אינו מבדיל יותר‪ ,‬זו המדרגה העליונה‬ ‫והאדם כביכול נמצא גנוז בתוכו‪ .‬למעלה מכך 'אין עוד‬ ‫של שקיעה‪ ,‬שקיעה של תיקון‪.‬‬ ‫מלבדו' כפשוטו‪ .‬בעולם הנבראים המקום העליון ביותר הוא‬ ‫חג האסיף‪ ,‬האסיפה העליונה‪ ,‬שבו זוכים למדרגה כמדרגת‬ ‫סוכת שלום לגר ולאזרח‬ ‫זמן תפילת נעילה שהיא בזמן השקיעה כשהחמה בראש‬ ‫'עשיו' בגימטריה 'שלום'‪ ,‬אלא שמעיקרו הוא 'שונא‬ ‫האילנות‪ ,‬לגלות את האור הטמון בשקיעה‪ .‬והקומה שמעליה‬ ‫ליעקב'‪ ,‬וזו הנהגתו ועניינו בכל ימות השנה‪ .‬אולם ב'סוכת‬ ‫היא ההארה המתגלה בחג שמחת תורה‪ ,‬שבו מגלים את האש‬ ‫שלומך' אזי מתגלה ה'נושקו בכל לבו'‪ ,‬כי שם מתגלה נקודת‬ ‫שחורה שעל גבי אש לבנה‪ ,‬ששם שקועות נשמותיהם של‬ ‫החיבור של האור והחושך‪ ,‬של השקיעה המגלה את הקיום‪.‬‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬שהם טמונים באורו יתברך‪.‬‬ ‫בסוכת שלום ה'אזרח' וה'גר' אינם נבדלים זה מזה אלא נוצרת‬ ‫נקודת החיבור שביניהם‪ .‬אמנם כעת הם נבדלים זה מזה‪ ,‬וכל‬ ‫אחד מהם צריך ריבוי לעצמו‪ ,‬אולם לעתיד לבוא 'מלמד שכל‬ ‫ישראל ראוים לישב בסוכה אחת' (סוכה כז‪ ):‬וזו היא מהות‬ ‫סוכות ‪ 061‬האזרח הושענה רבה תשע"ט‬ ‫'סוכת שלומך'‪.‬‬ ‫מספר שיעור בקול הלשון ‪30484555‬‬ ‫חיבור האור לחושך‬ ‫ביום הראשון לבריאה נאמר (בראשית א ד) 'ויבדל אלהים בין‬ ‫האור ובין החשך'‪ ,‬אולם בחג הסוכות ובאור העתיד להתגלות‬ ‫שהוא 'אורו של לויתן' האור והחושך מתחברים יחד‪' ,‬והיה‬ ‫לעת ערב יהיה אור'‪ .‬כי שם יתגלה הצירוף של האור והחושך‬ ‫יחד‪ ,‬שעד עתה היו שתי נקודות נבדלות זו מזו‪.‬‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫חח‬ ‫סוגיות מחשבה בשמחת תורה‬ ‫(שם‪ ,‬יג)‪ ,‬אוף הכי בתשרי דאיהו ירחא שביעאה‪ ,‬וכו’‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫וכשם שאמרו ימלא גרונם של ת”ח יין‪ ,‬שהוה כניסוך היין‪.‬‬ ‫כן בסוכות אמרו ימלא גרונם של ת”ח מים‪ ,‬שהוא כניסוך‬ ‫כתר‬ ‫המים‪ .‬וז”ש (סוכה‪ ,‬כו‪ ,‬ע”ב) מעשה והביאו לר”ג שני כותבות ו”דלי‬ ‫סוכות – כתר כהונה‬ ‫של מים”‪ ,‬ואמרו העלום לסוכה‪ .‬והיינו “דלי של מים”‪ ,‬בבחינת‬ ‫כתב בלקוטי הלכות (חו”מ‪ ,‬הלכות אומנין‪ ,‬ה”ד) וז”ל‪ ,‬סכה היא‬ ‫ימלא גרונם‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫בחינת אברהם‪ ,‬איש החסד שזכה לכהונה‪ ,‬כמ”ש “אתה כהן‬ ‫ומושכין את המלכים על המים כדי שתמשך מלכותן‪ .‬וזה‬ ‫לעולם”‪ ,‬שהוא בחינת אהרן הכהן איש החסד [ועיין ליקוטי‬ ‫נגלה שתחלה ההמלכה בר”ה‪ ,‬ואח”כ נטהרים ביוה”כ במים‪,‬‬ ‫הלכות (או”ח‪ ,‬הלכות ביהכנ”ס‪ ,‬ה”ה) וז”ל‪ ,‬סוכה בחינת חסד חנם כנ”ל‪,‬‬ ‫כמ”ש מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב”ה מטהר את‬ ‫כי סכה בחינת החסדים רבים וגדולים מאד‪ ,‬שנמשכין אז‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ונמשך לסוכות‪ ,‬שהוא בחינת מים‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫עיי”ש בהרחבה]‪ ,‬שבזכותו היו הענני כבוד‪ ,‬שהם בבחינת‬ ‫סכה‪ ,‬שהיא אהבה‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ועוד כתב שם (או”ח‪ ,‬תפלת ערבית‪ ,‬ה”ד)‬ ‫סוכות – כתר מלכות‬ ‫וז”ל‪ ,‬וענן הקדש הזה אשר על הכפרת (הפכרת שורש לסוכה‪ ,‬כמ”ש‬ ‫סוכה גימט’ מלך עם הכולל‪ .‬וכן חג הסכת (חסר ו’) עולה‬ ‫בגימט’ מלכות‪ ,‬כ”כ במחשך הלבן (ראה)‪ .‬ועיין קהלת יעקב‬ ‫בזוה”ק‪ ,‬ח”ג‪ ,‬רנח‪ ,‬ע”ב) שנכנס לשם הכהן גדול ביוה”כ‪ ,‬משם נמשך‬ ‫(ערך סוכה) וז”ל‪ ,‬סוכת דוד עם הכולל גימט’ מלכות וה’ אותיות‪,‬‬ ‫בחינת סכה‪ ,‬בחינת ענני כבוד שזוכין לכנס בהם אחר יוה”כ‪,‬‬ ‫עכ”ל‪ .‬ועיין ברית כהונת עולם (מאמר סוכת שלום‪ ,‬פ”ג) שכתב כדברי‬ ‫עכ”ל‪ .‬ועיין עוד בדבריו (חו”מ‪ ,‬הלכות מקח וממכר‪ ,‬ה”ד)‪.‬‬ ‫המחשף הלבן‪ .‬ואמרו (זוה”ק‪ ,‬ח”ג‪ ,‬רנה‪ ,‬ע”ב) שיעור סוכה‪ ,‬לא פחות‬ ‫והבן‪ ,‬שאמרו (סוכה ריש פ”ד) סוכה וניסוך המים שבעה‪ .‬והיינו‬ ‫מעשר‪ ,‬דאיהו מלכות‪ ,‬עשריאה דכל דרגין‪ .‬ועיין פרי צדיק (חג‬ ‫ששורש הסוכה במים‪ ,‬כמ”ש לחד מ”ד‪“ ,‬ואד יעלה מן הארץ”‪.‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬אות ב’) שהוא בחינת מלכות שבבינה‪ .‬ועיין היכל הברכה‬ ‫והוא בחינת אברהם‪ ,‬כמ”ש “יוקח נא מעט מים”‪ ,‬כנודע‪ .‬ולכן‬ ‫(בא‪ ,‬ד”ה סכתה)‪ .‬ועיין זוה”ק (תצוה‪ ,‬קסו‪ ,‬ע”ב)‪ .‬וקהלת יעקב (ערך סכת)‪.‬‬ ‫אמרו (יומא‪ ,‬כו‪ ,‬ע”ב) אין מנסכין מים אלא בתמיד של שחר‪ .‬כי‬ ‫וכן כתב ר’ יצחק אייזיק חבר‪ ,‬שהוא מלכות שבבינה‪.‬‬ ‫אז זמנו של אברהם‪ ,‬כנודע‪ .‬וכתב הגר”א (אדרת אליהו‪ ,‬בראשית‪,‬‬ ‫וכתב בליקוטי הלכות (או”ח‪ ,‬הלכות סעודה‪ ,‬ה”ד) וז”ל‪ ,‬בחינת סוכות‬ ‫יח‪ ,‬יד) וז”ל‪ ,‬יקח נא מעט מים – מים הנאמר כאן‪ ,‬הוא ניסוך‬ ‫שעושין אחר ר”ה ויוה”כ‪ ,‬כי עכשיו בסוכות אנו זוכין לכבש‬ ‫המים‪ ,‬עיי”ש‪ .‬ומנסכים המים ל”שיתין”‪ ,‬ששם “עלו” המים‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬כי בר”ה ועשי”ת ויוה”כ ע”י תורה שהמשכנו או‬ ‫כאשר כרה דוד שיתין‪ ,‬והבן‪ .‬והבן שהענן שהיה ביוה”כ זהו‬ ‫ע”י תשובה ותפלה‪ ,‬עי”ז נבנה ונתגלה בחינת קדושת א”י‪.‬‬ ‫ענן של אש‪ ,‬אולם הענן של סוכות הוא של מים‪ ,‬ודו”ק‪ .‬אולם‬ ‫ועכשיו אנו צריכין לכס לא”י‪ .‬וזה עוסקין בסוכות ללחם עם‬ ‫יש גם סוכה מדין אש‪ ,‬כמ”ש בזוה”ק (ח”ג‪ ,‬רנה‪ ,‬ע”ב) סכה העשויה‬ ‫המונעים שהם מוצאי דבת הארץ רעה‪ ,‬כדי לכנוס לא”י‪ ,‬שהיא‬ ‫ככבשן מסטרא דאמא‪ ,‬עלה אתמר‪ ,‬והר סיני עשן כלו מפני‬ ‫בחינת מלכות ביום שמ”ע‪ ,‬שאז עקר שלמות המלכות שזוכין‬ ‫אשר ירד עליו ה’ באש‪ ,‬ויעל עשנו כעשן הכבשן‪ .‬וכן הסוכה‬ ‫לחד בחינת מלכות עם דודה (עיין פרדס רימונים‪ ,‬שער כ”א‪ ,‬פ”ח) שזה‬ ‫הצלה מן האש‪ ,‬וכמ”ש הגר”א (אדרת אליהו‪ ,‬שמות‪ ,‬ט‪ ,‬יד) וז”ל‪ ,‬וסוכה‬ ‫בחינת שלפני קדושת א”י שהיא בחינת מלכות כנ”ל‪ ,‬כי סכה‬ ‫תהיה לצל וחורב – אש‪ ,‬ומזרם – רוח‪ ,‬וממטר – מים‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫היא בחינת הדרך לא”י‪ ,‬כי סכה היא בחינת ענני כבוד‪ ,‬וענני‬ ‫והיינו מים שעולים מתתא לעילא‪ ,‬ואד “יעלה” מן הארץ‪ .‬ולכך‬ ‫כבוד הם בחינת הדרך לא”י‪ ,‬עיי”ש בהרחבה‪.‬‬ ‫כש”ירדו” גשמים‪ ,‬פטור מן הסוכה‪ ,‬כי זהו מים של ירידה‪.‬‬ ‫והמים עולים ונעשים כתר על ראשו‪ .‬ומים שיורדים הם דין‬ ‫ועוד כתב שם (או”ח‪ ,‬הלכות סוכה‪ ,‬ה”ג) וז”ל‪ ,‬כי סכת (דוד המלך) הוא‬ ‫של ניסוך המים‪.‬‬ ‫בחינת מלכות‪ ,‬בחינת אמונה‪ .‬וע”י שאונ מקיימין מצות סוכה‬ ‫עי”ז אנו מקיימין בחינת סכת דוד הנופלת‪ ,‬עכ”ל‪ .‬והיינו‬ ‫ובעומק המים ביציאת מצרים נעשו להם ענני כבוד‪ ,‬וזהו‬ ‫מרימין בחינת המלכות שנפלה‪ .‬וכן כתב שם (חו”מ‪ ,‬הלכות מקח‬ ‫סכך‪ .‬וכן נאמר שם ביציאתם‪ ,‬בקריעת ים סוף‪ ,‬והמים להם‬ ‫וממכר‪ ,‬ה”ד) וז”ל‪ ,‬כי עיקר הגאולה‪ ,‬בחינת מלכות דוד משיח‪,‬‬ ‫“חומה” מימינם ומשמאלם‪ .‬והיינו שהמים גם נעשו מחיצות‪.‬‬ ‫הוא ע”י בחינת סכה‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ועיין זוה”ק (ח”ג‪ ,‬רטז‪ ,‬ע”א)‪ .‬ואיתא‬ ‫ובדקות‪ ,‬מים של אברהם‪ ,‬זהו “מעט מים ורחצו רגליכם”‪.‬‬ ‫בשל”ה (מסכת פסחים‪ ,‬מצד עשירה‪ ,‬אות תכ”ב) וז”ל‪ ,‬וע”ז אנו מתפללין‪,‬‬ ‫אולם מכח אהרן המים עולים‪ ,‬נעשים ענני כבוד‪ ,‬כנ”ל‪ .‬וזהו‬ ‫יקים לנו סכת דוד הנפלת‪ ,‬דהיינו מלכות בית דוד‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ועיין‬ ‫כח הכהנים בברכתם‪ ,‬שנושאים כפיהם‪ ,‬בחינת “נטילת” ידים‪,‬‬ ‫זוה”ק (ח”ב‪ ,‬רז‪ ,‬ע”א)‪ .‬וספר הפליאה (ד”ה וראה עתה והבן‪ ,‬אי”ק)‪ .‬וספר‬ ‫הרמה‪ .‬ואזי מברכים “באהבה”‪ ,‬ברכת שלום‪ ,‬וישם לך שלום‪.‬‬ ‫הציוני (אמור)‪ .‬ושערי צדק (שער א’)‪ .‬וחסד לאברהם (מעין ד‪ ,‬נהר נ”ח)‪.‬‬ ‫והוא מקבל לסוכת שלום‪ .‬וצורת הברכה באופן שכפיהם‬ ‫ושער הכוונות (דרושי חג הסוכות‪ ,‬דרוש ד’)‪ .‬ופע”ח (שער מקרא קודש‪ ,‬פ”ד)‪.‬‬ ‫נעשים כסוכה על ראש המתברכים‪.‬‬ ‫ומחברת הקודש (שער יציאת מצרים [אולם יעויין שם שער ט”ו בשבט] ושער‬ ‫וכן פרי החג הולכים וחסרים‪ .‬ואמרו (זוה”ק‪ ,‬ח”ג‪ ,‬רנו‪ ,‬ע”א) אמאי‬ ‫סוכות)‪ .‬וספר אדם ישר (מרכבת יחזקאל)‪.‬‬ ‫חסרים‪ ,‬אלא הכא קא רמיז‪ ,‬ותנח התיבה בחדש השביעי‬ ‫וכתב הרמ”ז (ויקרא) וז”ל‪ ,‬עד הסוכות היתה המלכות בבחינת‬ ‫(בראשית‪ ,‬ח‪ ,‬ד)‪ ,‬ומה התם בימי טופנא‪ ,‬והמים הלכו הלוך וחסור‬ ‫ט‬ ‫בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • ‪#469‬‬ ‫סוגיות מחשבה בשמחת תורה‬ ‫תורה של שלום‪.‬‬ ‫דין‪ ,‬אבל בחג מאיר בה א’‪ ,‬ונעשה אדנ”י (דין – א)‪ ,‬וא’ זו היא‬ ‫ואח”כ בא שמיני עצרת ושמחת תורה‪ ,‬שהוא תורת הכבוד‬ ‫משם אהי”ה כנודע (ע”ח‪ ,‬שי”ח‪ ,‬פ”כ)‪ ,‬ולכן די”ן ואהי”ה‪ ,‬גימט’‬ ‫היוצאת מתוך סוכת כבוד‪ ,‬שיש בה גילוי של תורת כבוד‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ועיין אפיקי (ב”ב‪ ,‬עג‪ ,‬ע”ב)‪.‬‬ ‫ועיין ליקוטי הלכות (או”ח‪ ,‬הלכות תפלה‪ ,‬ה”ו) וז”ל‪ ,‬וזה בחינת שמ”ע‬ ‫ובגדי מלך‪ ,‬יש בהם דין שיהיו בגדים של כבוד‪ ,‬שזהו כבוד‬ ‫ושמח”ת‪ ,‬שאז מסיימין התורה‪ ,‬ומתחילין התורה‪ ,‬ואז מכבדין‬ ‫המלכות‪ .‬והסוכה היא בחינת לבוש לאדם‪ .‬ולכך יש דין נויי‬ ‫את כל אחד בקריאת התורה‪ ,‬ואומרין לו תן כבוד לתורה‪,‬‬ ‫סוכה‪ ,‬שעי”ז נגלה לא רק בסכך זכר לענני כבוד‪ ,‬אלא אף‬ ‫עיי”ש בהרחבה‪.‬‬ ‫הדפנות יש בהם גילוי של כבוד‪.‬‬ ‫סוכות – כתר שם טוב‬ ‫ואמרו חז”ל‪ ,‬שכתר מלכות כנגד השלחן‪ ,‬הנמצא ב”צפון”‪.‬‬ ‫אמרו (סוכה‪ ,‬ט‪ ,‬ע”א) ותניא ר’ יהודה בן בתירה אומר‪ ,‬כשם שחל‬ ‫וכתיב‪“ ,‬כי יצפנני בסוכה”‪.‬‬ ‫שם שמים על החגיגה‪ ,‬כן חל שם שמים על הסוכה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ומהות בחינת מלכות‪ ,‬סוכת דוד הנופלת‪ ,‬מהי מהות נפילתה‪,‬‬ ‫חג הסוכות שבעת ימים לה’‪ ,‬מה חג לה’ אף סוכה לה’‪.‬‬ ‫עיין קול ברמה (אות רנ”ב)‪ .‬ואדם ישר (מרכבת יחזקאל)‪ .‬וארבע מאות‬ ‫וכתב בבן יהוידע (שם) וז”ל‪ ,‬חגיגה עולה שם הוי”ה עם כולל‬ ‫שקל כסף (דף רנ”ח)‪ .‬ופתחי שערים (נתיב שבירת הכלים‪ ,‬פתח י”ט)‪.‬‬ ‫האותיות‪ ,‬ובזה נרמז שחל שם שמים על החגיגה‪ .‬וכן בסוכה‬ ‫סוכות – כתר תורה‬ ‫יש רמז למספר שם הוי”ה ככתיבתו וקריאתו‪ ,‬שהוא כ”ו‪-‬ה”ס‪,‬‬ ‫כתב בלקוטי מוהר”ן (תורה רס”ו) וז”ל‪ ,‬התורה יוצאת מבינה‬ ‫עכ”ל‪ .‬ושם שמים אינו עצם הסוכה אלא שורה “על” הסוכה‪,‬‬ ‫שהיא בחינת סוכה‪ ,‬כמ”ש (משלי‪ ,‬א) ואל תטש תורת אמך‪ ,‬בחינת‬ ‫והיינו שם הוי”ה כו’‪ ,‬שורה על אדנ”י‪ ,‬ס”ה‪ ,‬כן מבואר בספר‬ ‫“אם לבינה”‪ ,‬שהוא בחינת סוכה כנ”ל‪ .‬וע”כ תכף אחר סוכות‬ ‫הקנה (ד”ה סוד סוכה)‪ .‬ובעומק שם הוי”ה נכתב הוי”ה‪ ,‬כ”ו‪ ,‬ונקרא‬ ‫הוא שמחת תורה‪ ,‬כי מבחינת סכה משם יוצאת התורה‪ .‬נמצא‬ ‫אדנו”ת‪ ,‬ס”ה‪ ,‬וזהו שם שמים ששורה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ע”י שנכנסו בסכה‪ ,‬נעשים בצעמם בבחינות התורה‪ ,‬כי משם‬ ‫ומכח כך נעשה קדושת הסוכה הארה מגן עדן‪ ,‬כמ”ש בשפת‬ ‫יוצאת התורה‪ .‬ואז מתחלת התורה שהוא בראשית‪ ,‬בחינות‬ ‫אמת (סוכות‪ ,‬תרנ”ב‪ ,‬ד”ה מצות)‪ .‬ובתפארת שלמה (סוכות‪ ,‬ד”ה ויסעו) כתב‬ ‫בית‪ ,‬היינו בית דבראשית (בית – ראש)‪ ,‬בחינת ויעקב בנסע‬ ‫שהיא בחינת קדושה של קרבנות‪ ,‬דומיא דחגיגה‪ ,‬וכן קדושת‬ ‫סוכתה ויבן לו בית‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ועיין חיי מוהר”ן (אות נ”ו)‪.‬‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬עיי”ש‪ .‬ובשפת אמת (סוכות‪ ,‬תר”ס‪ ,‬ד”ה סוכת) כתב‬ ‫ובעומק‪ ,‬מתחיל ביוה”כ שבו נתנו לוחות שניות‪ ,‬ומתפשט‬ ‫שהיא הארה מביהמ”ק‪ .‬וכן הוא בשם משמואל (סוכות‪ ,‬תרע”ב‪,‬‬ ‫לסוכה שהוא בחינת אמא‪ ,‬כמ”ש (תהלים‪ ,‬קלט‪ ,‬יג) “תסוכני בבטן‬ ‫ד”ה ולי נראה)‪ .‬וכתב בישמח ישראל (האזינו‪ ,‬ד”ה וידוע) וז”ל‪ ,‬ואף‬ ‫אמי”‪ ,‬ושם בא מלאך ומלמדו כל התורה‪ .‬ואמו בבחינת סוכה‪.‬‬ ‫שבביהמ”ק גגין ועליות לא נתקדשו‪ ,‬מ”מ הסוכה היא עיקר‬ ‫וכן נר דלוק על ראשו‪ ,‬כמ”ש “בהלו נרו על ראשי”‪ ,‬והוא‬ ‫ע”ש הסכך‪ ,‬עכ”ל‪ ,‬עיי”ש‪ .‬והרי שיש יתרון לקדושת הסוכה‬ ‫בחינת סוכה – כתר‪ ,‬כמ”ש רש”י (שבת‪ ,‬פח‪ ,‬ע”א)‪ .‬ואזי שמחת‬ ‫על קדושת ביהמ”ק‪ .‬ובדקות הסוכה קדושה אף במקום גבוה‬ ‫תורה‪ ,‬בבחינת עצרו עמי עוד יום אחד‪ .‬ואח”כ יוצא מסוכות‬ ‫שלה‪ ,‬ולכך קדושתה “גבוה” מקדושת ביהמ”ק‪.‬‬ ‫ועצרת לאוירו של עולם‪ ,‬כדוגמת תינוק שיוצא ממעי אמו‪,‬‬ ‫ובעומק קדושת סוכה היא הארת עולם הבא‪ ,‬יום שכולו‬ ‫ואזי משכח תורתו‪ .‬וזה שעושין שמחה לגמרה של תורה‪ ,‬כי‬ ‫ארוך‪ ,‬שאמרו (ביצה‪ ,‬ל‪ ,‬ע”ב) לגבי סוכה‪ ,‬דלא מפסקו לילות‬ ‫מכאן ואילך משכח‪ ,‬ודו”ק היטב‪.‬‬ ‫מימים‪ ,‬כולהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי‪ .‬והוא מהארת‬ ‫וכתב בלקוטי הלכות (יו”ד‪ ,‬הלכות ס”ת‪ ,‬ה”ד) וז”ל‪ ,‬בחינת סוכה‬ ‫יום שכולו ארוך‪ ,‬ודו”ק‪ .‬וכמ”ש וסוכה “תהיה” לצל יומם וגו’‪.‬‬ ‫שעושין אחר יוה”כ‪ ,‬וכו’‪ ,‬ועיקר הסכך הוא מפסולת גרן ויקב‬ ‫וכמ”ש חז”ל‪ ,‬שזוהי סוכה דלעת”ל‪.‬‬ ‫וכו’‪ ,‬שמחל לו השי”ת כל עונותינו‪ ,‬ונתהפכו כל העונות‬ ‫ובעומק סכה במילוי‪ ,‬סמ”ך ‪ -‬כ”ף – ה”ה‪ ,‬עם הכולל‪ ,‬עולה‬ ‫לזכיות (וזה נעשה בסוכות‪ ,‬שהוא בחינת אהבה‪ ,‬וימינו תחבקני‪ ,‬כנודע)‪ ,‬ונעשו‬ ‫רל”א‪ ,‬בסוד כל צרופי האותיות‪ ,‬פנים ואחור‪ .‬וזהו סוד הדפנות‪.‬‬ ‫מעונות ישראל תורה‪ .‬כי זה אנו רואין ע”י מצות סכה‪,‬‬ ‫דופן‪ ,‬נוטריקון דו‪-‬פנים‪ ,‬פנים ואחור יחדיו‪ .‬וזהו שורש שם‬ ‫שמפסלת דייקא נעשה הסכה‪ ,‬שזהו בחינת שמעונות ישראל‬ ‫שמים ששורה על הסוכה‪ ,‬דהיינו כל השמות כולם‪ ,‬שורש כל‬ ‫נעשה תורה‪ ,‬כי כשנהפכין העונות לזכיות ונעשה מהעונות‬ ‫צרופי התבות‪ .‬וזהו אור משיח‪ ,‬שם‪-‬חי‪ ,‬אור דלעת”ל‪ ,‬כנודע‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬זאת התורה היא סתרי תורה וכו’‪ ,‬וזהו בחינת סוכה‪ ,‬כי‬ ‫סוד תורת המלבוש שגילה מהר”י סרוג‪ ,‬תלמיד האריז”ל‪.‬‬ ‫סוכה גבוה מאוד (עשרים אמה‪ ,‬כתר‪ ,‬כנודע)‪ ,‬והיא בחינת סתרי תורה‪,‬‬ ‫עיי”ש‪.‬‬ ‫ואמרו חז”ל (אבות‪ ,‬ו‪ ,‬ג) אין כבוד אלא תורה‪ .‬וזהו סוכה‪,‬‬ ‫ענני כבוד‪ ,‬תורה הנקראת כבוד‪ .‬וזהו בחינת אהרן‪ ,‬שתורתו‬ ‫בבחינת אוהב שלום ורודף שלום‪ ,‬אוהב את הבריות ומקרבן‬ ‫לתורה‪ ,‬לתורה בחינת שלום‪ ,‬תורת שלום‪ .‬וזהו סוכת שלום‪,‬‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫יי‬ ‫ליקוטים בעניין שמחת תורה‬ ‫"על ראשם"? הענין הוא כפי שבואר לעיל‪ .‬שמחה אמתית‪,‬‬ ‫שמחת תורה – שמחה מעל הטבע‬ ‫שמחה בלתי מוגבלת שאין לה הפסק כמו שפ' התרגום "די‬ ‫יום שמיני עצרת יש לו ב' שמות‪ :‬שמיני עצרת ושמחת‬ ‫לא פסקא"‪ ,‬שמחה מסוג זה בהכרח לא יכולה להיות בתוך‬ ‫תורה‪ .‬כלומר יש כאן ב' בחינות של שמחה‪ .‬יש שמחה בבחינת‬ ‫מגבלות הטבע‪ ,‬הטבע בודאי יחצוץ ויפריע לשמחה זו‪.‬‬ ‫"עצרת"‪ ,‬שהקב"ה אומר לבנ"י "עצרו עמי עוד יום אחד" (עי'‬ ‫רק שמחה שמעל הטבע יכולה להיות בבחינת "די לא‬ ‫תנחומא פינחס סי' טז ורש"י ויקרא כג‪,‬לו ורש"י במדבר כט‪,‬לה)‪ ,‬והשמחה בבחינה‬ ‫פסקא" ולכך שמחה זו היא בבחינת "על ראשם"‪ ,‬מעל תפיסת‬ ‫זו היא שמחה בקב"ה‪ ,‬בשהייה עמו בצותא‪ ,‬ביחידות‪ .‬ויש‬ ‫מציאות האדם‪ ,‬מעל המגבלות של האדם‪ .‬אילו השמחה‬ ‫בחינת שמחה מחמת שמחת תורה‪ ,‬שמחה בדבקות בתורה‪,‬‬ ‫היתה "למטה מראשם"‪ ,‬היה חל בה המגבלות של האדם‪ .‬רק‬ ‫ושמחה לגומרה של תורה‪.‬‬ ‫שמחה "מעל ראשם"‪ ,‬מעל תפיסת מציאות האדם‪ ,‬יכולה‬ ‫יש שמחה של חתן וכלה‪ ,‬שמחה זו היא שמחה של ז' ימים‪.‬‬ ‫להיות שמחה תמידית‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬השמחה בשמיני עצרת‪ ,‬היא שמחה בבחינת‬ ‫עובר כ"ב תשרי‪ ,‬עובר שמיני עצרת‪ ,‬עובר שמחת תורה‪,‬‬ ‫שמונה‪" ,‬יום שמיני"‪ .‬מהות ההבדל‪ ,‬כנודע שבחינת מספר‬ ‫עם מה האדם נשאר ביד? ה"שמיני" עבר‪ ,‬השמחה חלפה‪,‬‬ ‫שבע‪ ,‬הוא בתוך הטבע‪ ,‬ולכך שמחת חתן וכלה שהיא שמחה‬ ‫מה הקנין שיצא לנו מכל זה? שמחה ענינה שאדם שמח‬ ‫בתוך הטבע‪ ,‬שמחה בהתחברות של שני כוחות טבעיים‪ ,‬לכך‬ ‫בדבר שנוסף לו‪ .‬על עצם הויתו של האדם‪ ,‬האדם אינו‬ ‫שמחה זו היא בבחינת שבע‪ ,‬שמחה בתוך הטבע‪ .‬לעומת זאת‬ ‫שמח‪ ,‬זו טבעו של אדם (יש שמחה בבחינת שמח בחלקו ואכמ"ל)‪ .‬נמצא‬ ‫השמחה ביום שמיני עצרת‪ ,‬היא שמחה מעבר לגבולי הטבע‪.‬‬ ‫השמחה הוא בדבר שאדם השיגו אולם עדיין אינו עצם הויתו‪,‬‬ ‫נבאר‪ :‬מנהג ישראל שמיד שמסימים את התורה "לעיני כל‬ ‫כשיהפוך הדבר לעצם הויתו תתבטל השמחה‪ ,‬וזו עבודת‬ ‫ישראל"‪ ,‬מתחילים מיד ספר בראשית‪ .‬טעם הדבר שהתורה‬ ‫האדם‪ .‬העבודה בשמיני עצרת ושמחת תורה‪ ,‬לשמוח בקב"ה‬ ‫היא בלתי מוגבלת‪ ,‬אין לה סוף‪ .‬האות האחרונה של התורה‬ ‫ובתורה בבחינת שמעל הטבע‪ .‬לאחר שזכה האדם לשמוח‬ ‫היא ל'‪ ,‬והאות הראשונה של התורה היא ב'‪ ,‬הרי לנו אותיות‬ ‫בזה‪ ,‬עליו להפוך זאת לעצם מעצמיו‪ ,‬לחלק מהויתו‪ ,‬שיחוש‬ ‫"לב"‪ .‬הלב הוא המלך של האברים כנודע‪ ,‬וכל בחינת מלך‬ ‫התחברות גמורה לקב"ה למעלה מגדרי הטבע‪ ,‬וכן דבקות‬ ‫הוא מעל אלו שמולך עליהם‪ .‬במלך נאמר "מלך פורץ גדר‬ ‫בתורה למעלה מגדרי הטבע‪ .‬וכשיהפך זאת לחלק מהויתו‬ ‫לעשות לו דרך ואין מוחין בידו" (פסחים קי ע"א) זהו בחינת "הלב"‪,‬‬ ‫ממילא תתבטל השמחה בזה‪ .‬לכך לאחר כ"ב תשרי אין‬ ‫הוא למעלה ממגבלות האיברים‪ :‬אין לו הגדרים והסיגים‬ ‫שמחה‪ ,‬לא מפני שחלף האור הנפלא של יום זה‪ ,‬אלא להיפך‪,‬‬ ‫של האיברים‪ .‬וזו בחינת שמחת תורה‪ ,‬שמחה בבחינת "לב"‪,‬‬ ‫שלאחר עבדות היום‪ ,‬הפך האדם את אור זה‪ ,‬מאור מקיף‪,‬‬ ‫לא שמחה בבחינת המוגבלות שבתורה‪ ,‬אלא בחינת שמחה‬ ‫חיצוני אליו‪ ,‬לאור פנימי‪ ,‬לעצם הויתו‪ ,‬לחלק מעצמותו‪ ,‬ולכך‬ ‫בבלתי מוגבל שבתורה‪ .‬הן הן הדברים בבחינת השמחה של‬ ‫אין בזה כבר שמחה‪ .‬עתה‪ ,‬שומה על האדם‪ ,‬לשאוף למדרגה‬ ‫"שמיני עצרת"‪ ,‬השם מעיד על עצמו שהוא בחינת "שמיני"‪.‬‬ ‫יותר עליונה‪ ,‬וממנה ישאב את שמחתו‪( .‬בלבבי חלק ה סז)‬ ‫בכל שבעת ימי חג הסוכות העבודה היא להבל את כל העוה"ז‬ ‫והטבע‪ ,‬ולבטלם (כפי שבואר לעיל) לאחר שביטל האדם את כל‬ ‫גמרה של תורה‬ ‫שבע מדות הטבע‪ ,‬ממילא דבק בקב"ה בבחינה של למעלה‬ ‫בלשון חז"ל (שיר השירים רבה א‪ ,‬ט) כאשר יש גומרה של תורה‪ ,‬אז‬ ‫מן הטבע‪ ,‬בבחינת "שמיני עצרת"‪.‬‬ ‫יש שמחת תורה‪ .‬עושים סעודה‪ ,‬עושים שמחה לגומרה של‬ ‫תורה‪ .‬כלומר הגדרת שמחה בנפש מהי? שנכנסתי לתהליך‬ ‫השורש של המילה שמחה הוא שמח‪ .‬בחילוף אותיות זה‬ ‫מסוים‪ ,‬והתהליך הגיע לנקודת ההשלמה שלו‪ ,‬שם חל מציאות‬ ‫יוצא חמש‪ .‬המילה חמש יש לה כמה משמעויות‪ .‬א‪ .‬לשון‬ ‫של שמחה‪ .‬כל שמחה כאשר הדבר הושלם‪ ,‬הבניין נגמר‪,‬‬ ‫מספר חמש‪ .‬ב‪ .‬לשון חמושים‪" ,‬וחמושים עלו בנ"י מארץ‬ ‫התהליך הגיע לנקודה האחרונה שבו‪ ,‬בהגיעו לשלמותו‪ ,‬יש‬ ‫מצרים" (שמות יג יח) ופרש"י אין חמושים אלה מזוינים‪ .‬נמצא‬ ‫לנו מציאות שנקראת שמחה‪ .‬איזהו עשיר השמח בחלקו (אבות‬ ‫שמלת חמש משמעותה מזוין למלחמה‪ .‬כידוע בלשון הקודש‬ ‫ד‪ ,‬א)‪ .‬כלומר‪ ,‬כאשר אני שמח בחלקי כלומר‪ ,‬שלדידי הגעתי‬ ‫שורש אחד כולל שני נושאים הפכיים (בסוד שלוב ההפכים) וכן‬ ‫להיכן שאני צריך להגיע‪ .‬כלומר‪ ,‬הושלם מה שאני צריך‪ .‬זה‬ ‫הענין כאן‪ .‬שמחה ענינה כשאדם כבר גמר עם המלחמה‪,‬‬ ‫נקרא איזהו עשיר השמח בחלקו‪ .‬ההשלמה של הדבר מביאה‬ ‫הוא נתעלה ממגבלות הטבע‪ ,‬והוא כבר נסתלק מבחינת‬ ‫לשמחה‪( .‬דע את שמחתך)‬ ‫"שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד‪,‬טז)‪ ,‬הוא מעל כל זה‪ ,‬הוא חי‬ ‫בשמונה כבר‪ ,‬אין לו מלחמות עם הענינים הטבעיים‪ .‬לעומת‬ ‫אופן העבודה במועד‬ ‫זאת חמש מלשון מזוין ענינו‪ ,‬שאדם עדיין נמצא בתוך הטבע‬ ‫מי שיותר פנימי אז הקושי שלו להיכנס לימים נוראים גדול‬ ‫ויש לו מלחמה עם בחינת ז' אומות‪ ,‬ז' מדות רעות‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫יותר‪ ,‬מדוע יש לו קושי להיכנס למועדים‪ ,‬כי הוא מרגיש‬ ‫נצחם‪ ,‬הוא נמצא בתוך הטבע‪ ,‬בתוך המלחמה עם הכוחות‬ ‫שבעצם הוא נכנס לעולם שלא שלו‪ ,‬הוא נכנס למקום מעבר‬ ‫הטבעיים‪.‬‬ ‫להשגה שלו‪ .‬אז אם הוא ירגיש שהוא ישאר באותה מדרגה‬ ‫כתיב (ישעי' לה‪ ,‬י) "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת‬ ‫שבה הוא נמצא‪ ,‬אז הוא מרגיש שהימים טובים לא פעלו‬ ‫עולם על ראשם" וגו'‪ .‬ופי' בתרגום "וחדות עלם תהי להון‬ ‫אצלו כלום‪ ,‬הקב"ה נתן לנו מתנה של ימים טובים ברור שהוא‬ ‫די לא פסקא" וכו'‪ .‬מדוע השמחה האמתית מוגדרת שמחה‬ ‫אי‬ ‫בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • ‪#469‬‬ ‫ליקוטים בעניין שמחת תורה‬ ‫איך הצורה הנכונה‪ ,‬הן הן הדברים שנתבאר עד השתא‪,‬‬ ‫מרגיש שהוא צריך לרומם את הדבר‪ .‬להיכנס לדבר שמעבר‬ ‫ועכשיו למעשה בתפיסה של הימים טובים בשנה‪ .‬שני צורות‬ ‫למדרגתו שלו יוצר בו נקודת קושי‪.‬‬ ‫עבודה א"כ יש בימים טובים בשנה‪ ,‬יש צורה שהאדם נשאר‬ ‫צריך להבין‪ ,‬יש צורה אחת של חיים שהיא שונה לגמרי‪,‬‬ ‫במהלך עבודתו הוא מאיר את היו"ט במהלך עבודתו כמו‬ ‫ולפי"ז היא לא נכנסת לעיקר נקודת הקושי‪ .‬אנו מתמודדים‬ ‫שנתבאר‪ ,‬שזה לא עיקר סוגייתנו עכשיו‪ .‬אבל יש מהלך שונה‬ ‫עם שאלות שכל עובד ה' פנימי צריך להתמודד איתם‪ ,‬ורבים‬ ‫שכאשר מגיע היו"ט באמת האדם לוקח נקודה ששייכת‬ ‫מתמודדים איתם‪ .‬יש אופן אחד של צורת התמודדות עם כל‬ ‫ליו"ט‪ ,‬לפני שבועות הוא עושה הכנה דרבה לשבועות‪,‬‬ ‫הימים טובים שהאדם בעצם לא משנה את עבודתו‪ ,‬אלא‬ ‫יגיע בעז"ה ר"ה הוא יעשה הכנה דרבה וכן ע"ז הדרך‪ ,‬אבל‬ ‫הוא ממשיך את קו עבודתו‪ ,‬רק סגולת היום נותנת לו הארה‬ ‫הוא מודע לכך שיש לפני שבועות‪ ,‬ויש שבועות‪ ,‬ויש אחרי‬ ‫להעמיק את אותה נקודה שבה הוא עוסק ביתר תוקף‪ .‬אבל‬ ‫שבועות‪ .‬הוא מודע איפה הוא נמצא לפני שבועות‪ ,‬הוא מודע‬ ‫הוא לא משנה את הפנים של נקודת העבודה‪ ,‬אלא הוא מאיר‬ ‫לאיזה עולם הוא עומד להיכנס לאור של זמן‪ ,‬בודאי רוממות‬ ‫את הארת היו"ט שתאיר לו את נפשו שלו במה שהוא עוסק‪.‬‬ ‫הנפש‪ ,‬רוממתנו מכל לשון‪ ,‬משפיע על הנפש שלו‪ .‬אבל הוא‬ ‫אם הוא עוסק בתורה‪ ,‬זה עכשיו עומק עניינו כדוגמא‬ ‫גם מודע שאחרי ו' בסיוון יש גם ז' בסיוון‪ ,‬יש ח' בסיוון‪ ,‬יש‬ ‫בעלמא‪ ,‬אז לא רק שבועות מחזק אצלו תורה‪ ,‬גם סוכות‬ ‫ט' בסיוון‪ ,‬וכן ע"ז הדרך‪( .‬דע את מידותיך אש ‪ -‬גאוה ‪,‬עפר דמים דאש 'כח‬ ‫מחזק אצלו תורה‪ .‬לא רק מצד שמחת התורה‪ ,‬אלא בדוגמא‬ ‫קפיצה בנפש')‬ ‫בעלמא אם סוכות זה סוגיא של הבל הבלים אמר קהלת‪ ,‬אז‬ ‫גילוי מדרגת הדר בהקפות שמחת תורה‬ ‫זה מהביל אצלו את העולם ומחזק אצלו את התורה‪ ,‬וכן ע"ז‬ ‫יש להבחין בהבדל מהותי בין ההקפות של סוכות להקפות‬ ‫הדרך‪ .‬פסח זמן חרותינו‪ ,‬אז הוא מקבל את האין לך בן חורין‬ ‫של שמחת תורה‪ .‬בסוכות‪ ,‬אף שהוא "זמן שמחתנו" (כלשון‬ ‫אלא מי שעוסק בתורה‪ .‬אבל הוא מחזק את אותה נקודה שבה‬ ‫התפילה)‪ ,‬עדיין אין ההקפות מתבטאות באופן של ריקוד ושמחה‬ ‫הוא עובד‪ .‬הוא יכול להוציא את זה מפסח‪ ,‬הוא יכול להוציא‬ ‫פורצת גדר‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בשמיני עצרת ובמיוחד בשמחת‬ ‫את זה משבועות‪ ,‬הוא יכול להוציא את זה מסוכות‪ ,‬הוא יכול‬ ‫תורה‪ ,‬מתגלה השלמות של ההארה באמצעות ההקפות‬ ‫להוציא את זה מר"ה‪ ,‬הוא יכול להוציא את זה מיוה"כ‪ ,‬אבל‪,‬‬ ‫המלוות בריקודים ובשמחה עצומה‪ .‬כפי שמתואר בפוסקים‬ ‫הוא תמיד מעמיד את נפשו על אותה נקודה שהוא עובד‪ ,‬ורק‬ ‫(רמ"א או"ח תרסט‪ ,‬א)‪ ,‬נוהגים להרבות בריקודים וזמירות בשמחת‬ ‫ההארה של היו"ט מאירה לו את אותה נקודה‪.‬‬ ‫תורה יותר מבכל ימות השנה‪.‬‬ ‫זה צורת אחת של חיים של עבודה‪.‬‬ ‫הקפות אלו מבטאות את מושג ה"הדר" במשמעותו העמוקה‬ ‫אבל צורה שניה של עבודה שהרבה דורכים בה‪ ,‬שבעצם‬ ‫ביותר‪ .‬אין זה "הדר" במובן של חזרה בתשובה כפשוטו‪ ,‬אלא‬ ‫ברגע שמגיעים הימים נוראים‪ ,‬ברגע שמגיעים ימים טובים‪,‬‬ ‫"הדר" במובן של תנועה מעגלית שלמה – כגלגל החוזר‬ ‫הוא בעצם נכנס לנקודה ששייכת לאותם ימים‪ ,‬אז הוא נעקר‬ ‫ומתגלגל מראשיתו לאחריתו ומאחריתו לראשיתו‪ .‬זהו סוד‬ ‫בעצם ממקומו‪ ,‬זה ממש גלות‪ .‬יש לו את סדר החיים שאותו‬ ‫העיגול השלם‪ ,‬שאין בו ראשית ואחרית‪ ,‬כמאמר חז"ל "נעוץ‬ ‫חיים‪ ,‬ושמגיעים הימים הללו‪ ,‬הוא יוצא מהמקום של הנפש‬ ‫סופן בתחילתן ותחילתן בסופן" (ספר יצירה א‪ ,‬ז)‪ .‬הדבר מבטא את‬ ‫שלו ונכנס לעולם אחר‪ .‬אז יש את עצם הקושי לצאת‪ ,‬ויש‬ ‫האחדות האלוקית המושלמת‪ ,‬שאינה מוגבלת בקטגוריות‬ ‫עוד קושי‪ ,‬שהוא נכנס לעולם שהוא מעבר למדרגתו‪ ,‬הוא לא‬ ‫של זמן ומקום‪ .‬זהו האור הפנימי של מדרגת ה"הדר"‪.‬‬ ‫עובר רק מעבודה לעבודה‪ ,‬אלא הוא בעצם יוצא ממקום אחד‬ ‫ענין זה הוא את האחרית והשלמות של כל הימים הנעלים‬ ‫ונכנס לימים נוראים שהעבודה היא הרבה יותר גבוהה‪.‬‬ ‫הללו‪ ,‬מראש השנה ועד שמחת תורה‪ .‬כדברי רבותינו על‬ ‫ניתן את הדוגמא הפשוטה‪ ,‬מגיע זמן שמחת תורה‪ ,‬אנשים‬ ‫הפסוק "והיית אך שמח" (דברים טז‪ ,‬טו)‪ ,‬שכפשוטו מתייחס לחג‬ ‫ב"ה‪ ,‬מי שקצת אור התורה בקע בקרבו‪ ,‬אז מגיע הימים הללו‪,‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬אך בעומק הדברים רומז לכ"א ימים שקדמו ליום‬ ‫אז הוא באמת שמח בשמחתה של תורה‪ .‬נניח שהוא רוקד‬ ‫כ"ב בתשרי (הושענא רבה)‪ ,‬שכולם צריכים להיות מוארים באור‬ ‫כדבעי‪ ,‬הוא עושה הקפות שניות‪ ,‬הקפות שלישיות‪ ,‬והנפש‬ ‫השמחה‪ .‬בגימטריה‪ ,‬המילה "אך" היא כ"א‪ ,‬רמז לעשרים‬ ‫שלו מתרוממת‪ .‬אבל למעשה הוא מתחיל להרגיש סתירה‪,‬‬ ‫ואחד הימים הללו‪.‬‬ ‫הוא לא מרגיש במשך היום יום שיש לו כזו אהבת התורה כמו‬ ‫משמעות הדבר היא שעלינו לגלות כבר מתחילת ראש‬ ‫שהתגלתה אז‪ ,‬הכניסה לעולם שהוא מרגיש שהוא מעבר‬ ‫השנה את הארת ה"הדר"‪ ,‬לא רק כתשובה מחטא‪ ,‬אלא‬ ‫למדרגתו שלו יוצר קושי‪ .‬מי שפחות בעל הרגשה אז הבעיה‬ ‫כתנועה מעגלית שלמה החוזרת לשורשה האלוקי‪ .‬על ראש‬ ‫אצלו הפוכה‪ ,‬אחרי שהוא נמצא באותו מקום קשה לו עכשיו‬ ‫השנה אמרו חז"ל "אכלו משמנים ושתו ממתקים‪ ...‬כי חדוות‬ ‫לחזור ליום יום שעכשיו הנפש שלו מרגיש את אותו דבר‪.‬‬ ‫ה' היא מעזכם" (נחמיה ח‪ ,‬י)‪ ,‬ביטוי לכך שבעומק‪ ,‬יום זה אינו‬ ‫כמובן‪ ,‬מי שאין לו חיי עולם פנימי אז הוא יכול להתנועע‬ ‫רק יום של חרדת דין אלא גם יום של שמחה פנימית‪ .‬כאשר‬ ‫מזווית לזווית ומפינה לפינה בלי כמעט משמעות של קושי‬ ‫אנו מתחברים למדרגה עליונה זו‪ ,‬כל הימים הקדושים הללו‬ ‫בנפש‪ .‬אבל ככל שהאדם חי ברור את צורת החיים שלו‪ ,‬אז‬ ‫הופכים מימי "חרדת קודש" לימי "הדרת קודש" של שמחה‬ ‫המעברים הללו יש בהם נקודת קושי‪.‬‬ ‫אמיתית‪.‬‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫ביבי‬ ‫ליקוטים בעניין שמחת תורה‬ ‫אנשים בתפילה‪ ,‬אלא צירוף אמיתי של כל חלקי נשמות‬ ‫יתרה מכך‪ ,‬המעבר הזה משקף את התיקון השלם מ"הביאני‬ ‫ישראל‪ ,‬גם אלו שנדמות כרחוקות‪ ,‬למקשה אחת של עבודת‬ ‫חדריו" (שיר השירים א‪ ,‬ד) כפשוטו‪ ,‬המבטא כניעה וקבלת מרות‪,‬‬ ‫ה'‪( .‬שיעור ראש השנה תשפ"ה 'הדר ‪-‬הדרת מלכות)‬ ‫ל"נגילה ונשמחה בך" – חיבור מתוך שמחה ואהבה‪ .‬בשמחת‬ ‫תורה מתגלה במלואו "פרי עץ הדר" (ויקרא כג‪ ,‬מ) – האתרוג‪,‬‬ ‫גילוי אגודה בשמחת תורה‬ ‫שהוא הכלי שבו ניצחנו לקחת את ה"הדר" מכוחות החיצוניים‬ ‫מנהג ישראל ויסודו בהררי קודש בדברי חז"ל‪ ,‬שמצרפים‬ ‫ולהכניסו לתחום הקדושה‪.‬‬ ‫את שמיני עצרת עם שמחת תורה‪ ,‬ונראה דעומק הדבר‪ ,‬לפי‬ ‫מה שנתבאר הוא כך‪ ,‬יש את כח הכלל יש את כח הפרט‪ ,‬וכוח‬ ‫יותר מכך‪ ,‬הסיפא של הימים הקדושים הללו היא שמחת‬ ‫שורש האיגוד בכללותו הוא בתורה‪ ,‬כפי שנתבאר כי האיגוד‬ ‫תורה‪ ,‬בה אנו חוגגים את השלמת קריאת התורה בשמחה‬ ‫שבבחינת הזמן מתחיל מחג הפסח שהוא באופן של איגוד‬ ‫גדולה‪ .‬צורת השמחה שנוהגים בה בישראל היא עשיית‬ ‫אגודת אזוב‪ ,‬באופן של אכילה של כורך לשיטת הלל‪ ,‬הקרבת‬ ‫הקפות סביב בימת ספר התורה‪ ,‬מנהג שהשתרש בכל‬ ‫העומר עומר מלשון מצרף מקבץ גם יחד‪ ,‬עד שמגיעים לחג‬ ‫תפוצות ישראל‪ .‬מקור מנהג זו מתחיל כבר בחג הסוכות‪ ,‬בו‬ ‫היו מקיפים את המזבח בבית המקדש עם ערבות (משנה סוכה‬ ‫מתן תורה שם נאמר ויענו כל העם יחדיו ויאמר כל אשר דבר‬ ‫ה' נעשה ונשמע‪ .‬והשורש של ויענו כל העם יחדיו מהיכן‬ ‫ד‪ ,‬ה)‪ .‬בזמן הזה‪ ,‬שאין לנו מזבח‪ ,‬נוהגים אנו להקיף את בימת‬ ‫הוא?‪ ,‬כי הרי שישים ריבוא אותיות לתורה כנגד ישראל‬ ‫ספר התורה בבית הכנסת‪.‬‬ ‫כדברי חז"ל כידוע מאוד אז שורשם באורייתא הוא אחד‪.‬‬ ‫כאשר משלימים את שלושת המהלכים הללו – ההכתרה‬ ‫ישראל נקראים אגודה מכח אחיזתם בתורה‪ ,‬וזהו ה'שמחה'‬ ‫בראש השנה‪ ,‬הטהרה ביום הכיפורים‪ ,‬והשמחה בסוכות –‬ ‫שבגמרה של תורהאיסתכל באורייתא וברא עלמא האורייתא‬ ‫מגיעים לזמן של "הדר" בשלמותו‪ ,‬שבו חוזרים בחזרה אליו‬ ‫היא תמיד בסוד איגוד‪ ,‬בהתגלות שלה בפועל נעשה התפרטות‪.‬‬ ‫יתברך שמו עם כל חלקי ההדר שנאספו ונתקנו‪.‬‬ ‫התורה נקרא עץ חיים למחזיקים בה כמו שהזכרנו דברי‬ ‫לפי זה‪ ,‬בעומק הדברים‪ ,‬הביטוי "ברוב עם הדרת מלך"‬ ‫חז"ל העץ ביסוד גזעו הוא אחד‪ ,‬בהתפרטותו הוא מתפרט‪,‬‬ ‫מכיל בתוכו משמעות עמוקה של השבת כל ההדר והיופי‬ ‫מעין כך ישראל התורה היא העץ חיים‪ ,‬וישראל הם השישים‬ ‫של הבריאה כולה לשורשה העליון‪ .‬זהו מהלך יסודי אחד‬ ‫ריבוא שישים אותיות שהתפרטו‪ .‬אחד מהשבעים שמות שיש‬ ‫המתפרש לאורך כל הימים הנעלים הללו מראש השנה ועד‬ ‫לכנסת ישראל שהוזכר בחז"ל מובא בבעל הטורים‪ ,‬אחד מן‬ ‫שמחת תורה‪ .‬עניין תיקון מדרגת ה"הדר"‪ ,‬כפי שמבארים‬ ‫השמות שישראל נקראים זה אגודה‪ ,‬ויעשו כל ישראל אגודה‬ ‫רבותינו‪ ,‬הוא גילוי האור העתיד להאיר בסוף הימים – אור‬ ‫אחת לעבדו בלב שלם‪ .‬אז כוח של ישראל הם אגודה זה אחד‬ ‫משיח צדקנו‪.‬‬ ‫מן השמות שלהם‪ ,‬מאיפה השורש שישראל נקראים אגודה?‪,‬‬ ‫כשם שנאמר על תכלית הבריאה כולה "לא נתאווה הקב"ה‬ ‫הם אגודים מכוח מה שבאורייתא בשורשו זה אחד משם הם‬ ‫אלא להיות לו דירה בתחתונים"‪ ,‬כך יש לראות את המושג‬ ‫אגודים‪.‬‬ ‫"הדר" כמתקשר למילה "דירה"‪ .‬האתגר הרוחני הגדול הוא‬ ‫ממילא כשמגיע היום של שמיני עצרת שבו לא נשאר‬ ‫לגלות את הדר המלכות האלוקית בכל פרטי הבריאה‪ ,‬ובכך‬ ‫בידינו אלא את האגודה‪ ,‬אין מאיפה לגלות את האגודה אלא‬ ‫להפוך את העולם התחתון לדירה ראויה לשכינתו יתברך‪.‬‬ ‫רק מאותו הכוח דאורייתא‪ ,‬זה יום שמחת תורה של מנהג‬ ‫כאשר מגלים את ההדר הפנימי הטמון בכל חלקי הבריאה‪ ,‬אז‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫מתממשת במלואה התכלית של "דירה בתחתונים"‪.‬‬ ‫העומק לפי"ז שעושים שמחה לגומרה של תורה‪ ,‬יש‬ ‫הסוכה‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬מהווה דוגמה מוחשית ל"דירה" הזמנית‬ ‫מה שהתורה היא אחד בשורש ויש את ההתפרטות שהיא‬ ‫שבה מתגלה מציאות ההדר במלואה‪ .‬כפי שאמרו חז"ל (סוכה‬ ‫התפרטה לשישים ריבוא‪ ,‬ובשמחת תורה מתגלה שהשישים‬ ‫יא ע"ב) שהסוכה היא כנגד ענני הכבוד שהקיפו את ישראל‬ ‫ריבוא האותיות הללו על אף שהם נראים שישים ריבוא‪,‬‬ ‫במדבר‪ ,‬כך היא מייצגת את המקום המקודש שבו מתכנסת‬ ‫בעומק הם מחוברים לשורשם שהם אחד‪ ,‬אש שחורה על גבי‬ ‫ומתגלה מציאות ההדר האלוקי בתוך העולם הזה‪.‬‬ ‫אש לבנה קלף שאנחנו כותבים ע"ג גויל אז הגויל מצרפם‪ ,‬זה‬ ‫מדרגת ה"הדר" כוחה גדול‪ ,‬שכן היא מתקנת את כל‬ ‫הופך להיות אחד‪.‬‬ ‫השבירות והקלקולים שבבריאה‪ .‬כידוע שהעולם הזה‬ ‫עצרת הוא סיום העצרת דשבועות שכל התורה מגלה את‬ ‫נברא מתוך "שבירת הכלים"‪ ,‬וכעת תפקידנו לאסוף את כל‬ ‫האחדעומק הגילוי שמתגלה עושים שמחה לגומרה של תורה‬ ‫הניצוצות ולהשיבם למקורם‪ .‬תהליך זה הופך את כל המצבים‬ ‫זה ברור לכל בר דעת כמו שחג הסוכות הוא חג האסיף בסוף‪,‬‬ ‫ומצרף את כל חלקי המציאות יחדיו‪ .‬אף שכל פרט לעצמו‬ ‫גם אנחנו עושים שמחה לגומרה של תורה‪ .‬במתן תורה בחג‬ ‫עלול להיראות כקלקול או פגם‪ ,‬בשלמות הכוללת של "ברוב‬ ‫השבועות מתגלה שהשורש הוא אחד בתורה‪ .‬מה מתגלה‬ ‫עם הדרת מלך" מתגלה האחדות הנעלמת‪.‬‬ ‫בסיפא של חג הסוכות‪ ,‬שמיני עצרת זמן שמחת תורה שהסוף‬ ‫מכאן מובן עומק הדין של יום הכיפורים‪ ,‬בו אנו “מתירים‬ ‫גם בהתפרטות האחרונה מדגישים‪ ,‬אינו אלא גילוי של אחד‪,‬‬ ‫להתפלל עם העבריינים”‪ ,‬ובכך מתגלה במלוא עוצמתו‬ ‫זה עומק מה שנשאר ממדרגת חג הסוכות‪ ,‬מתגלה העצרת‬ ‫העיקרון של "ברוב עם הדרת מלך"‪ .‬אין זה רק עניין של ריבוי‬ ‫גי‬ ‫בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • ‪#469‬‬ ‫ליקוטים בעניין שמחת תורה‬ ‫שבע מדות הטבע‪ ,‬ממילא דבק בקב"ה בבחינה של למעלה‬ ‫בסוף עצרו עמי עוד יום אחד‪ ,‬אני ואתם כנסת ישראל‪ ,‬האחד‬ ‫מן הטבע‪ ,‬בבחינת "שמיני עצרת"‪.‬‬ ‫בשורש זה הקודשא בריך הוא‪ ,‬אבל איסתכל באורייתא וברא‬ ‫השורש של המילה שמחה הוא שמח‪ .‬בחילוף אותיות זה‬ ‫עלמא ומתגלה שהאחד הוא לא רק בשורש העליון כביכול‬ ‫יוצא חמש‪ .‬המילה חמש יש לה כמה משמעויות‪ .‬א‪ .‬לשון‬ ‫ישראל עלו במחשבה תחילה להיבראות‪ ,‬קוב"ה וישראל חד‪,‬‬ ‫מספר חמש‪ .‬ב‪ .‬לשון חמושים‪" ,‬וחמושים עלו בנ"י מארץ‬ ‫אלא קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד בשורשם העליון‬ ‫מצרים" (שמות יג יח) ופרש"י אין חמושים אלה מזוינים‪ .‬נמצא‬ ‫ובהתפשטותם עד ההתפשטות האחרונה‪ ,‬זה חג שמיני עצרת‬ ‫שמלת חמש משמעותה מזוין למלחמה‪ .‬כידוע בלשון הקודש‬ ‫שמתגלה‪.‬‬ ‫שורש אחד כולל שני נושאים הפכיים (בסוד שלוב ההפכים) וכן‬ ‫איסתכל באורייתא וברא עלמא כוח האיגוד שמתגלה‬ ‫הענין כאן‪ .‬שמחה ענינה כשאדם כבר גמר עם המלחמה‪,‬‬ ‫בעומק של שמיני עצרת‪ ,‬הן באיסכתל באורייתא בשורשו‪,‬‬ ‫הוא נתעלה ממגבלות הטבע‪ ,‬והוא כבר נסתלק מבחינת‬ ‫ובאחריתו עושים שמחה לגומרו של תורה‪ ,‬והן בברא עלמא‬ ‫"שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד‪,‬טז)‪ ,‬הוא מעל כל זה‪ ,‬הוא חי‬ ‫סדר הזמנים עד חג האסיף כמו שהוזכר‪ ,‬הוא מקום של הסוף‬ ‫בשמונה כבר‪ ,‬אין לו מלחמות עם הענינים הטבעיים‪ .‬לעומת‬ ‫שאוסף ומצרף את הכל גם יחד‪ .‬כאן מונח האיגוד‪.‬‬ ‫זאת חמש מלשון מזוין ענינו‪ ,‬שאדם עדיין נמצא בתוך הטבע‬ ‫א"כ התמצית שעולה מכל הימים הללו‪ ,‬הוא שהאיסתכל‬ ‫ויש לו מלחמה עם בחינת ז' אומות‪ ,‬ז' מדות רעות‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫באורייתא וברא עלמא על כל חלקיהם כולם מאוגדים גם‬ ‫נצחם‪ ,‬הוא נמצא בתוך הטבע‪ ,‬בתוך המלחמה עם הכוחות‬ ‫יחד‪ ,‬והוא כוח האיגוד שמאגד את הדומם צומח חי ומדבר‪,‬‬ ‫הטבעיים‪.‬‬ ‫הכוח של האיגוד כמו שהוזכר מקיף את העולם שנה ונפש‬ ‫כתיב (ישעי' לה‪ ,‬י) "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת‬ ‫את המקום ואת הזמן ואת נפשו של האדם‪ .‬באופן הזה עומק‬ ‫עולם על ראשם" וגו'‪ .‬ופי' בתרגום "וחדות עלם תהי להון די‬ ‫כוח האיגוד‪ ,‬הוא לצרף את הפרטים ולאוגדם גם יחד לכלל‪,‬‬ ‫לא פסקא" וכו'‪ .‬מדוע השמחה האמתית מוגדרת שמחה "על‬ ‫זה עומק שלימות המדרגה של הצירוף שמתגלה בימים הללו‪.‬‬ ‫ראשם"? הענין הוא כפי שבואר לעיל‪ .‬שמחה אמתית‪ ,‬שמחה‬ ‫(בלבביפדיה מחשבה ערך אגד)‬ ‫בלתי מוגבלת שאין לה הפסק כמו שפ' התרגום "די לא פסקא"‪,‬‬ ‫שמחה מסוג זה בהכרח לא יכולה להיות בתוך מגבלות הטבע‪,‬‬ ‫שמחה מעל הטבע‬ ‫הטבע בודאי יחצוץ ויפריע לשמחה זו‪ .‬רק שמחה שמעל‬ ‫יום שמיני עצרת יש לו ב' שמות‪ .‬שמיני עצרת ושמחת‬ ‫הטבע יכולה להיות בבחינת "די לא פסקא" ולכך שמחה זו‬ ‫תורה‪ .‬כלומר יש כאן ב' בחינות של שמחה‪ .‬יש שמחה בבחינת‬ ‫"עצרת"‪ ,‬שהקב"ה אומר לבנ"י "עצרו עמי עוד יום אחד" (עי'‬ ‫היא בבחינת "על ראשם"‪ ,‬מעל תפיסת מציאות האדם‪ ,‬מעל‬ ‫המגבלות של האדם‪ .‬אילו השמחה היתה "למטה מראשם"‪,‬‬ ‫תנחומא פינחס סי' טז ורש"י ויקרא כג‪,‬לו ורש"י במדבר כט‪,‬לה)‪ ,‬והשמחה בבחינה‬ ‫היה חל בה המגבלות של האדם‪ .‬רק שמחה "מעל ראשם"‪,‬‬ ‫זו היא שמחה בקב"ה‪ ,‬בשהייה עמו בצותא‪ ,‬ביחידות‪ .‬ויש‬ ‫מעל תפיסת מציאות האדם‪ ,‬יכולה להיות שמחה תמידית‪.‬‬ ‫בחינת שמחה מחמת שמחת תורה‪ ,‬שמחה בדבקות בתורה‪,‬‬ ‫ושמחה לגומרה של תורה‪.‬‬ ‫עובר כ"ב תשרי‪ ,‬עובר שמיני עצרת‪ ,‬עובר שמחת תורה‪,‬‬ ‫עם מה האדם נשאר ביד? ה"שמיני" עבר‪ ,‬השמחה חלפה‪,‬‬ ‫יש שמחה של חתן וכלה‪ ,‬שמחה זו היא שמחה של ז' ימים‪.‬‬ ‫מה הקנין שיצא לנו מכל זה? שמחה ענינה שאדם שמח‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬השמחה בשמיני עצרת‪ ,‬היא שמחה בבחינת‬ ‫בדבר שנוסף לו‪ .‬על עצם הויתו של האדם‪ ,‬האדם אינו‬ ‫שמונה‪" ,‬יום שמיני"‪ .‬מהות ההבדל‪ ,‬כנודע שבחינת מספר‬ ‫שמח‪ ,‬זו טבעו של אדם (יש שמחה בבחינת שמח בחלקו ואכמ"ל)‪ .‬נמצא‬ ‫שבע‪ ,‬הוא בתוך הטבע‪ ,‬ולכך שמחת חתן וכלה שהיא שמחה‬ ‫השמחה הוא בדבר שאדם השיגו אולם עדיין אינו עצם הויתו‪,‬‬ ‫בתוך הטבע‪ ,‬שמחה בהתחברות של שני כוחות טבעיים‪ ,‬לכך‬ ‫כשיהפוך הדבר לעצם הויתו תתבטל השמחה‪ ,‬וזו עבודת‬ ‫שמחה זו היא בבחינת שבע‪ ,‬שמחה בתוך הטבע‪ .‬לעומת זאת‬ ‫האדם‪ .‬העבודה בשמיני עצרת ושמחת תורה‪ ,‬לשמוח בקב"ה‬ ‫השמחה ביום שמיני עצרת‪ ,‬היא שמחה מעבר לגבולי הטבע‪.‬‬ ‫ובתורה בבחינת שמעל הטבע‪ .‬לאחר שזכה האדם לשמוח‬ ‫נבאר‪ :‬מנהג ישראל שמיד שמסימים את התורה "לעיני כל‬ ‫בזה‪ ,‬עליו להפוך זאת לעצם מעצמיו‪ ,‬לחלק מהויתו‪ ,‬שיחוש‬ ‫ישראל"‪ ,‬מתחילים מיד ספר בראשית‪ .‬טעם הדבר שהתורה‬ ‫התחברות גמורה לקב"ה למעלה מגדרי הטבע‪ ,‬וכן דבקות‬ ‫היא בלתי מוגבלת‪ ,‬אין לה סוף‪ .‬האות האחרונה של התורה‬ ‫בתורה למעלה מגדרי הטבע‪ .‬וכשיהפך זאת לחלק מהויתו‬ ‫היא ל'‪ ,‬והאות הראשונה של התורה היא ב'‪ ,‬הרי לנו אותיות‬ ‫ממילא תתבטל השמחה בזה‪ .‬לכך לאחר כ"ב תשרי אין‬ ‫"לב"‪ .‬הלב הוא המלך של האברים כנודע‪ ,‬וכל בחינת מלך‬ ‫שמחה‪ ,‬לא מפני שחלף האור הנפלא של יום זה‪ ,‬אלא להיפך‪,‬‬ ‫הוא מעל אלו שמולך עליהם‪ .‬במלך נאמר "מלך פורץ גדר‬ ‫שלאחר עבדות היום‪ ,‬הפך האדם את אור זה‪ ,‬מאור מקיף‪,‬‬ ‫לעשות לו דרך ואין מוחין בידו" (פסחים קי ע"א) זהו בחינת "הלב"‪,‬‬ ‫חיצוני אליו‪ ,‬לאור פנימי‪ ,‬לעצם הויתו‪ ,‬לחלק מעצמותו‪ ,‬ולכך‬ ‫הוא למעלה ממגבלות האיברים‪ :‬אין לו הגדרים והסיגים‬ ‫אין בזה כבר שמחה‪ .‬עתה‪ ,‬שומה על האדם‪ ,‬לשאוף למדרגה‬ ‫של האיברים‪ .‬וזו בחינת שמחת תורה‪ ,‬שמחה בבחינת "לב"‪,‬‬ ‫יותר עליונה‪ ,‬וממנה ישאב את שמחתו‪( .‬שיעור אחרי החגים)‬ ‫לא שמחה בבחינת המוגבלות שבתורה‪ ,‬אלא בחינת שמחה‬ ‫[ניתן לעיין ביתר הליקוטים‪ ,‬באאלפך חכמה ערך שמחת תורה]‬ ‫בבלתי מוגבל שבתורה‪ .‬הן הן הדברים בבחינת השמחה של‬ ‫"שמיני עצרת"‪ ,‬השם מעיד על עצמו שהוא בחינת "שמיני"‪.‬‬ ‫בכל שבעת ימי חג הסוכות העבודה היא להבל את כל העוה"ז‬ ‫והטבע‪ ,‬ולבטלם (כפי שבואר לעיל) לאחר שביטל האדם את כל‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫דידי‬ ‫שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫הלכות הג הסוכות‬ ‫סימן תרסו ‪ -‬סעיף א'‪ :‬אף על פי שגמר מלאכול ביום השביעי שחרית‪ ,‬לא יסתור סוכתו אבל‬ ‫מוציא הוא את הכלים ממנה מן המנחה ולמעלה‪ ,‬ומתקן את הבית לכבוד יום טוב האחרון; ואם‬ ‫אין לו לפנות כליו ורוצה לאכול בה בשמיני‪ ,‬צריך לפחות בה מקום ארבעה על ארבעה לעשות‬ ‫היכר שהוא יושב בה שלא לשם מצות סוכה‪ ,‬שלא יהא נראה כמוסיף‪ .‬הגה‪ :‬ואם רוצה לאכול‬ ‫בסוכה אחר החג א"צ לפחות בה‪ ,‬דלא נראה כמוסיף רק ביום שמיני (מנהגים)‪ .‬ואם הוצרך‬ ‫לסעוד בשאר היום‪ ,‬צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה; ובחוצה לארץ‪ ,‬שצריך לישב בה‬ ‫בשמיני‪ ,‬גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותם ממנה; ואם אין לו מקום להוריד את‬ ‫כליו ורוצה לאכול בה בתשיעי‪ ,‬אינו יכול לפחות בה מפני שהוא יום טוב‪ ,‬ומה יעשה להיכרא‪,‬‬ ‫אם היתה קטנה שאסור להניח בה הנר בשאר הימים‪ ,‬יניחנו בה; ואם היא גדולה‪ ,‬שמותר להניח‬ ‫בה הנר‪ ,‬מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם‪ ,‬כדי להכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה‪.‬‬ ‫בירור הלכה ‪ -‬סעיף א'‬ ‫כתב בט"ז (ס"ק א) וז"ל‪ ,‬שלא יהא "נראה" כמוסיף‪ -‬אבל מוסיף ממש לא‪ ,‬דאמרינן פרק ראוהו בי"ד (ר"ה כח‪,‬‬ ‫ע"ב) שלא בזמנו אינו עובר על בל תוסיף‪ ,‬רק אם נתכוין להוסיף‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובכדי שלא יהא 'כנראה' כמוסיף צריך לעשות "היכר"‪ ,‬וכמה מיני היכר נאמרו הכא‪ ,‬חד מהם הנחת נר‬ ‫בתוכה‪ ,‬כמ"ש המחבר‪ .‬וכתב בביכורי יעקב (ס"ק ז) שא"צ שהנר ידלק כל היממה של יום שמיני‪ ,‬אלא סגי‬ ‫בחלק של הלילה‪ ,‬שהרי דרך הנר להכבות‪ .‬ויש לבאר עוד שאע"פ שהנר נכבה‪ ,‬ע"ד כלל ניכר שדלק נר‪ ,‬וכלי‬ ‫של נר כבוי ע"ד כלל הוא כלי מאוס שצריך להוציאו מן הסוכה‪ ,‬וא"כ איכא היכרא טובא אף אחר שנכבה‪.‬‬ ‫עוד מצינו היכר לחלק מן הזמן‪ ,‬שכתב רש"י בספר הפרדס‪ ,‬והובא בב"ח שחלק מן בני חו"ל נוהגים שבלילה‬ ‫לא אוכלים בסוכה‪ ,‬ורק ביום אוכלים וכו'‪ .‬וא"כ זה הכירא למחצה‪ ,‬וכתבו שסגי בכך‪ .‬ויש לדון שבני חו"ל‬ ‫שאוכלים בשמיני מדין מצות חכמים‪ ,‬סגי להו בהיכא למחצה‪ ,‬אולם בני ישראל אם רצונם לישב בסוכה‬ ‫בשמיני‪ ,‬בעי להו הכירא לכל היום‪ .‬וכך קצת נראה מלשון הרמ"א שכתב בהגהתו‪ ,‬ואם רוצה לאכול בסוכה‬ ‫אחר החג‪ ,‬אין צריך לפחות בה‪ ,‬דלא נראה כמוסיף רק בשמיני‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובפשטות משמע בדבריו שרק לאחר‬ ‫השמיני לא נראה כמוסיף‪ .‬אולם יש לדחוק שהוא קאי על היכר שפוחת בסוכה‪ ,‬ואי אפשר לפחות תוך‬ ‫השמיני‪ ,‬ולכך לא הזכיר שסגי בחלק מן השמיני‪ ,‬ויש לעיין‪.‬‬ ‫וכתב המחבר בהמשך דבריו שבני חו"ל‪ ,‬ביום התשיעי אם רוצים לאכול בסוכה בעי הכירא‪ ,‬והטעם כנ"ל‬ ‫שנראה כמוסיף‪ .‬ויש לעין שלא מצינו בל תוסיף ובל תגרע במצות דרבנן‪ .‬ויום שמיני השתא אינו מספק‬ ‫שמא הוא יום שביעי‪ ,‬שאז הוה שורש הדין לשבת מדין ספק דאוריתא לחומרא שגם בו נחלקו אם לחומרא‬ ‫מדאוריתא או מדרבנן‪ ,‬כידוע‪ .‬אלא זהו תקנת חכמים השתא אף שאין ספק וכפשוטו זהו מצוה דרבנן לישב‬ ‫בסוכה‪ ,‬וא"כ אין אפילו בל תוסיף גמור‪ ,‬וק"ו שאין חשש של נראה שבעי היכרא‪ .‬ויש לדחוק‪ ,‬שסוף כל סוף‬ ‫יסוד הדין עיקרו דין דאוריתא‪.‬‬ ‫ובזמן שהיה ספק ממש מתי שביעי של סכות‪ ,‬נראה שמ"מ כיון שיושב בסוכה מספק בשמיני‪ ,‬אזי התשיעי‬ ‫אינו רק מוסיף על השמיני‪ ,‬אלא מוסיף על השביעי‪ ,‬כי יש כאן רצף גמור של ישיבה‪ ,‬וכל מה שכתב הרמ"א‬ ‫שבתשיעי מותר ואין צריך היכר‪ ,‬הנ"מ שלא ישב בשמיני‪ ,‬אבל אם ישב בשמיני‪ ,‬אף תשיעי אסור מפני מוסיף‬ ‫על שביעי‪ ,‬וכן אסור י'‪ ,‬י"א‪ ,‬יב‪ ,‬וכו' ויש לעיין‪.‬‬ ‫הלכה פסוקה ‪ -‬סעיף א'‬ ‫לבני ארץ ישראל‪ ,‬ביום בתשיעי אין צריך היכר‪ ,‬ולכני חו"ל אם עשה היכר בשמיני‪ ,‬אין צריך היכר בתשיעי‪.‬‬ ‫פירוש על דרך הסוד ‪ -‬סעיף א'‬ ‫נתבאר שסוכה בחינת אימא‪ ,‬והיא מדרגה שמינית מתתא לעילא‪ ,‬וכתב הגר"א (תיקונים תיקון כא) וז"ל‪ ,‬דז'‬ ‫ימי סוכה בז"ת‪ ,‬ושמיני עצרת דרגא דשמיני אימא עילאה‪ ,‬וז"ש אתקריאת שמיני‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬לפיכך בעומק יש‬ ‫וט‬ ‫בלבבי משכן אבנה • שמחת תורה • תשפ"ז • ‪#469‬‬ ‫שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫שורש לישב בשמיני בסוכה‪ ,‬כי סוכה בחינת שמיני‪ ,‬ודו"ק הייטב‪.‬‬ ‫ומאידך סוכה בחינת מלכות כנודע‪ .‬וכמ"ש בחמדת ימים (חג הסוכות פ"ו) וז"ל‪ ,‬סוד הסוכה שהיא נק' אם‬ ‫לבינה‪ ,‬והם סוכה עליונה‪ ,‬הנקראת סוכת שלום סוד הבינה‪ ,‬וסוכה התחתונה רמז על המלכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכתב בקהלת יעקב (ערך סעודה קטנה) וז"ל‪ ,‬פירשו המקובלים שהוא מדת המלכות‪ ,‬וז"ש רז"ל (סוכה נ"ה‬ ‫ב) על שמיני עצרת‪ ,‬עשה לי סעודה קטנה‪ ,‬וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולכן סעודה קטנה בחינת מלכות‪ ,‬בחינת סוכה‪ ,‬ולכך‬ ‫יש לה שורש שיעשה בסוכה‪ ,‬ודו"ק היטב‪ ,‬ועין זוה"ק ח"ב קלב א‪.‬‬ ‫ולכן מחד שמיני עצרת‪ ,‬רגל בפני עצמו‪ ,‬לפז"ר קש"ב (סוכה מז א) אולם מאידך הוא המשך לסוכות‪ ,‬שמיני‬ ‫לו‪ ,‬המשך לחג הסוכה‪ ,‬והמשך לסוכה עצמה‪.‬‬ ‫ולכן כיון שסוכה בחינת מלכות‪ ,‬לכך נותנים הנר בסוכה בשמיני‪ ,‬כי נר בחינת מלכות‪ ,‬כנודע‪ .‬ולכן דייקא‬ ‫ראוי לעשות היכר‪.‬‬ ‫אולם בשעה שהסוכה כשרה‪ ,‬אזי נר אינו אור של נר‪ ,‬אלא כמ"ש במגלה עמוקות (ואתחנן אופן קד) וז"ל‪ ,‬גם‬ ‫התפלל (משה) אעברה‪ ,‬בה' יתירה‪ ,‬כל סוד מצות סוה‪ ,‬שהיא סוד ה' ראשונה שבשם‪ ,‬אעבר נא‪ -‬נוטריקון‪ ,‬אור‬ ‫עמך באורך רבון העולמים נראה אור‪ ,‬כי עמך מקור חיים‪ ,‬לכן באורך נראה אור (תהלים לו י) לישב תחותי'‬ ‫צילא דמהימנותא לקיים קרא בצילו חמדתי וישבתי (שה"ש ג) שהוא צל סוכה וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובעומק בצלא‬ ‫דמהימנותא גנוז אור‪ ,‬הצל כלי לאור‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ואפשר להכניס בה קדרות‪ ,‬כי נראה שזו סוכה שעושה בה מלאכתו‪ ,‬ונראת כסוכת יוצרים עין סוכה ט ב‪,‬‬ ‫שתי סוכות יוצרים‪ .‬אולם קודם לכן אין להכניס קדרות לסוכה‪ ,‬וכן קערות ‪ ,‬אחר שאכלו בהם אין להכנס שם‪,‬‬ ‫כמ"ש סוכה כט‪ ,‬א‪ ,‬קערות לבר מטללתא‪.‬‬ ‫ובעומק יעקב עשה למקנהו סוכות‪ ,‬ולדינא אין להכניס בהמות לסוכה‪ ,‬כי זהו ביזוי כי נראית כעושה סוכתו‬ ‫דיר בהמות‪ ,‬ובעומק בהמה גימט' ב"ן כנודע‪ ,‬מלכות בחינת ב"ן‪ ,‬והבן‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫זט‬ ‫זט‬