gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫סוכות‬ ‫שבת חוה''מ‬ ‫וזאת הברכה שמיני עצרת‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫גור‪-‬אריה הלוי צור | מודיעין עילית‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫שם שאבו רוח הקדש בשמחת בית‬ ‫השואבה‪ ,‬מכח הכנסת אורחים של‬ ‫סוכות‬ ‫אברהם אבינו שאמר יֻּקַּ ח נָּׁא ְמעַּ ט‬ ‫לאושפיזין אברהם‬ ‫מַּ יִ ם‪.‬‬ ‫והוא כנגד ספירת החסד‬ ‫וְ ַּרחֲצּו ַּרגְ לֵיכֶּם שנטהרים לכבוד‬ ‫היינו דכתיב שאמר אברהם אבינו‬ ‫הרגל‪ ,‬ואקחה לשון תפילה כנאמר‬ ‫למלאכים וְ ִהשָּׁ עֲנּו תַּ חַּ ת הָּׁ עֵץ‬ ‫קחו עמכם דברים ומובא במדרש‬ ‫(בראשית י"ח‪ ,‬ד')‪ .‬ומובא בבראשית‬ ‫ויקרא רבה שהוא לשון תפילה‪ ,‬והיינו‬ ‫רבה (פרשה מ"ח‪ ,‬י') שכך אמר לו‬ ‫תפילת חג‪ ,‬פת לחם היינו סעודת חג‪,‬‬ ‫הקב"ה לאברהם‪ ,‬אַּ תָּׁ ה אָּׁ מַּ ְרתָּׁ וְ ִהשָּׁ עֲנּו‬ ‫והשענו היינו הושענות‪ ,‬והוא נטילת‬ ‫ּפֹור ַּע לְ בָּׁ נֶּיָך‬ ‫תַּ חַּ ת הָּׁ עֵץ‪ ,‬חַּ יֶּיָך שֶּ ֲאנִ י ֵ‬ ‫לולב‪ ,‬תחת העץ היינו מצות סוכה‪,‬‬ ‫בַּ ִמ ְדבָּׁ ר וכו'‪[ ,‬שאני מושיבם תחת ענני‬ ‫תחת הסכך‪.‬‬ ‫הכבוד] שֶׁ ֶׁנאֱמַ ר (תהלים קה‪ ,‬לט)‪:‬‬ ‫ּפ ַָּּׁרׂש ָּׁענָּׁן לְ מָּׁ סָּׁ ְך‪ ,‬ה ֲֵרי בַ ִּמדְ בָּ ר‪ .‬ולו זו‬ ‫ואע"פ שהיה זה בניסן‪ ,‬היינו ניסן‬ ‫בלבד אלא גם בבואם לארץ‪ ,‬ולעתיד‬ ‫היינו תשרי‪ .‬כמובא בגזירה שוה ט"ו‬ ‫לבוא‪ .‬בָּׁ אָּׁ ֶּרץ ִמנַּיִ ן שנאמר (ויקרא‬ ‫ט"ו‪ .‬והיינו שקיים תשרי בניסן וניסן‬ ‫כג‪ ,‬מב)‪ :‬בַּ סֻּכֹּ ת תֵ ְשבּו ִש ְבעַּת י ִָּׁמים‪.‬‬ ‫בתשרי‪ .‬תשרי מלשון שּורּו וראו‪,‬‬ ‫ֶּל ָּׁע ִתיד לָּׁבֹוא ִמנַּיִ ן‪ ,‬שֶּ ֶּנאֱמַּ ר (ישעיה‬ ‫וניסן מלשון נסים‪ .‬וכאומרו‪ ,‬שּורּו‬ ‫ד‪ ,‬ו)‪ :‬וְ ֻּסכָּׁה ִת ְהיֶּה לְ צֵ ל יֹומָּׁ ם‪.‬‬ ‫בתשרי וראו מה היה בניסן‪ ,‬נסים של‬ ‫ענני כבוד‪ ,‬ונסים אלו תקיימו בתשרי‪,‬‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬לעומקו של מקרא‪,‬‬ ‫בחג הסוכות‪.‬‬ ‫על הפסוק הנ"ל יֻקַ ח נָּא ְמעַט מַ ִּים‬ ‫וְ ַרחֲצּו ַרגְ לֵיכֶׁם וְ אֶׁ קְ חָּ ה פַת לֶׁחֶׁ ם‪ ,‬יֻּקַּ ח‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬השענו תחת העץ‪.‬‬ ‫נָּׁא ְמעַּט מַּ יִ ם היינו בסוכות ושאבתם‬ ‫הושענא תחת הסכך‪ .‬כלומר‪ ,‬מתי הוא‬ ‫מים בששון‪ ,‬מע"ט ירמוז למקום‬ ‫הזמן שבו מתקרבים ביותר לקב"ה‬ ‫בית המקדש אשר היה נמוך כ"ג אמה‬ ‫לצעוק הושענא‪ ,‬בסוכות‪ ,‬כשנמצאים‬ ‫מעין עיטם‪ ,‬כרש"י עה"פ לְ בִּ נְ י ִָּּמן‬ ‫ענני הכבוד‪ .‬וענני כבוד היינו הסכך‪.‬‬ ‫אָּ מַ ר וגו' ובין כְ תֵ י ָּׁפיו שָּׁ כֵן (דברים‬ ‫לג‪,‬יב')‪ ,‬וכן מע"ט ר"ת מעין עיטם‪.‬‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫שבגבורה שנתן עצמו לשחיטה בעבור‬ ‫והושענות אלו הן חסד ה' הנמשך‬ ‫כבוד שמו ית'‪ .‬ולכן זכה שיצא ממנו‬ ‫עלינו דרך החסד של אברהם אבינו‬ ‫יעקב שהוא התפארת‪.‬‬ ‫שעשה עם אושפיזיו‪.‬‬ ‫ולזה נקבעו לאושפיזין אברהם‬ ‫^^^^‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬שנמצא אברהם ביצחק‬ ‫ויצחק ביעקב‪ ,‬בחיבור ימי הסוכות‪,‬‬ ‫לאושפיזין יצחק‬ ‫ולכן אומרים ליעול יצחק ועמיה‬ ‫והוא כנגד ספירת הגבורה‬ ‫ליעול אברהם וגו'‪ .‬שעל ידי העליה‬ ‫של יצחק לעקידה‪ ,‬נתעלה עמו אברהם‬ ‫היינו דכתיב ויצא יצחק לשוח‬ ‫ונתברך בכל הברכות ככתוב יַּעַּ ן‬ ‫בשדה‪ .‬לשוח היינו תפילה‪ ,‬והיינו‬ ‫ֲאשֶּ ר ָּׁע ִׂשיתָּׁ אֶּ ת‪-‬הַּ דָּׁ בָּׁ ר הַּ זֶּה וְ ל ֹּא‬ ‫הושענא‪ ,‬בשדה היינו ד' מינים של‬ ‫ידָך‪ֶֽ ִ :‬כי‪-‬בָּׁ ֵרְך‬ ‫חָּׁ ׂשַּ כְ תָּׁ אֶּ ת‪ִ -‬בנְ ָך אֶּ ת‪-‬יְ ִח ֶּ ֶֽ‬ ‫השדה‪ .‬אז ירננו כל עצי יער‪ .‬יצחק‬ ‫ֲאבָּׁ ֶּרכְ ָך וגו' (בראשית כב‪ ,‬טז‪-‬יז)‪.‬‬ ‫ירנן‪ .‬והיינו בסוכות‪ .‬ותפילה היא‬ ‫כנגד גבורה‪ ,‬וכפי שלמד יעקב מיצחק‬ ‫^^^^‬ ‫אביו‪ ,‬שנאמר ביעקב בחרבי ובקשתי‪,‬‬ ‫וכתרגום‪ :‬בצלותי ובבעותי‪ ,‬ופירושו‪:‬‬ ‫לאושפיזין יעקב‬ ‫בתפילתי ובבקשתי‪.‬‬ ‫והוא כנגד ספירת התפארת‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬כמובא באוהב‬ ‫היינו דכתיב‪( ,‬בראשית לג‪,‬יז') וְ ַּיעֲקֹּ ב‬ ‫ישראל מאפטא‪ ,‬ויאמר יצחק אל‬ ‫נָּסַ ע סֻכֹּ תָּ ה וַיִּ בֶׁ ן לֹו בָּ יִּת ּולְ ִּמקְ נֵהּו עָּשָּ ה‬ ‫אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני‬ ‫סֻּכֹּ ת עַל‪-‬כֵן קָּ ָּרא שֵ ם‪-‬הַ מָּ קֹום ֻּס ֶֽכֹות‪.‬‬ ‫בני‪ .‬אבי‪ ,‬אתה עמוד החסד כיצד‬ ‫תשחט אותי‪ .‬עונה לו אברהם הנני‬ ‫ולמקנהו‪ .‬בפשט הכתוב למקנה הצאן‪.‬‬ ‫בני‪ .‬עתה שאני צריך לעשות רצון אבי‬ ‫ולעומקו של מקרא ירמוז לכל קניניו‬ ‫שבשמים הנני מידתו של בני‪ .‬הנני‬ ‫הרוחניים‪ .‬שבסוכה זוכים לקנינים‬ ‫גבורה‪ .‬ובאותה שעה היה אברהם‬ ‫רוחניים עליונים‪ ,‬ולאחר שבוע‬ ‫גבורה שבחסד‪ ,‬ויצחק היה חסד‬ ‫סוכות‪ ,‬יכניס מן הסוכה לבית את כל‬ ‫שבגבורה‪ ,‬שנתלבש במידת חסד‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫לאושפיזין משה‬ ‫קניניו הרוחניים‪ ,‬אל תוך ביתו‪ .‬ולכן‬ ‫והוא כנגד ספירת הנצח‬ ‫כתיב ויבן לו בית‪ ,‬לשון הבנה‪.‬‬ ‫שהבית יכול לעמוד רק על הקנינים‬ ‫היינו דכתיב ומשה לא ידע כי קרן‬ ‫הרוחניים שהבין והשיג ביציאתו‬ ‫עור פניו‪ .‬שמתוך שהיה שפל וענוותן‪,‬‬ ‫מהבית לסוכה‪ .‬שם היה סוכֶׁה ברוח‬ ‫עד שלא ידע בקירון אור עור פניו‪,‬‬ ‫הקדש‪ .‬ויהיה ערך הדברים כך‪ :‬ויבן לו‬ ‫מתוך כך הגדילו הקב"ה ונשאו על‬ ‫בית‪ ,‬לו ולקניניו הרוחניים אשר קבל‬ ‫גבי כל הדורות‪ .‬וכן כתיב בסוכה‪,‬‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫כי בסוכות‬ ‫למען ידעו דורותיכם‪,‬‬ ‫ועוד יש לומרויבא יעקב שלם‪.‬‬ ‫הושבתי את בני ישראל‪ .‬ומתוך שבטלו‬ ‫הסמיך הפרשיות לומר שהשלמות‬ ‫את עצמם כנגד ענני הכבוד‪ ,‬ציוה‬ ‫אפשר להשיג ע"י הסוכה‪ .‬ולכן סוכות‬ ‫הקב"ה בישיבת הסוכה למען ידעו‬ ‫אחרי ר"ה ויו"כ‪ .‬שהם התחלת‬ ‫דורותיכם‪ .‬ומה היא הידיעה‪ ,‬שעיקר‬ ‫השלימות‪ ,‬והסוכה חותם השלימות‪.‬‬ ‫הסוכה היא השפלות והענוה שבה‬ ‫וכן כתיב‪ ,‬וַּיְ ִהי ְבשָּׁ לֵם סֻּכֹו (תהלים‬ ‫נמצא האדם בצאתו מביתו החוצה‪ ,‬אל‬ ‫עו‪,‬ג')‪.‬‬ ‫דירת עראי‪ .‬ומשה מתוך שהיה שפל‬ ‫וענו‪ ,‬מתוך כך קרן עור פניו אור‬ ‫וזו היא תפארתו של האדם להשיג‬ ‫לדורות‪ .‬וכן בסוכה‪ ,‬מתוך שמשפיל‬ ‫שלימות על ידי הקניינים הרוחניים‬ ‫ומנמיך עצמו מתענוגות העולם הזה אל‬ ‫שלו‪ .‬היא התורה הקדושה שעליה‬ ‫דירת עראי‪ ,‬מתוך כך ידעו דורותיכם‬ ‫נאמר כל שהיא תפארת לעושיה‬ ‫ַּל ֶּנצַּ ח‪ ,‬כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫ותפארת לו מן האדם‪[ .‬פרקי אבות‬ ‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪.‬‬ ‫פרק ב משנה א]‬ ‫ואשר על כן זכה להיות אושפיזין לבני‬ ‫ישראל לדורותם‪ ,‬וכמידתו שהיא ֶּנצַּ ח‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫מבית קבע לקיים מצות סוכת עראי‪,‬‬ ‫לאושפיזין אהרון‬ ‫ומשיג בזה שלימות השמחה‪.‬‬ ‫והוא כנגד ספירת ההוד‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬ספירת ההוד היא‬ ‫בפשטות זכה אהרן להיות אושפיזין‬ ‫מסטרא ְדיִ ְראָּׁ ה‪ ,‬ואשר על כן השלמתה‬ ‫היא באהבה כדרך שיראה מביאה‬ ‫בסוכה‪ ,‬מדה כנגד מדה שבשבילו זכו‬ ‫לאהבה‪ ,‬והאהבה נמשכת ממידת‬ ‫כל בני ישראל לישב תחת ענני הכבוד‪,‬‬ ‫היראה עד שהיא מתמזגת עמה וכפי‬ ‫זכה הוא לדורותיו להיות אושפיזין‬ ‫שמובא בספרים הק' שאותיות אה‬ ‫בסוכה שהיא כנגד ענני הכבוד‪.‬‬ ‫בסוף תיבת היראה‪ ,‬הן אותן אותיות‬ ‫אה של תחילת התיבה אהבה‪ ,‬כזה‪:‬‬ ‫לעומקו של מקרא יֵאָּ מֵ ר שזכה‬ ‫יראהבה‪ .‬ואשר על כן מידתו של‬ ‫לאושפיזין בסוכה על שם הכתוב‬ ‫אהרן הכהן היא לברך את עם ישראל‬ ‫"וְ ָּ ָֽראֲךָ֖ וְ ׂשָּׁ ַּ ַ֥מח בְ לִּ ָֽבֹו"‪[ ,‬שמות ד‪,‬יד']‬ ‫באהבה‪ ,‬הנמשכת ממידת היראה של‬ ‫משה רבנו אשר אמר מה ה' אלקיך‬ ‫ואותה שמחה האמורה באהרן הכהן‬ ‫שואל מעמך כי אם ליראה‪ .‬ולכן הוא‬ ‫היא המקרינה לשמחת בית השואבה‬ ‫נקרא אוהב שלום ורודף שלום‪ ,‬אוהב‬ ‫בחג הסוכות ככתוב ושמחת בחגך‪ ,‬וכן‬ ‫את הבריות ומקרבן לתורה‪ .‬זו מידת‬ ‫והיית אך שמח‪.‬‬ ‫הביטול והענווה כפי שהתבטל אהרן‬ ‫לגבי משה‪ ,‬כדכתיב וראך ושמח בלבו‪.‬‬ ‫ועוד יש ליתן טעם לאושפיזין אהרן‪,‬‬ ‫כי מידת השמחה בזולת באה מתוך‬ ‫התבטלות אליו‪ .‬וכן מידת ההוד נעשית‬ ‫שהיה אוהב שלום ורודף שלום‪ ,‬וירמוז‬ ‫כעין צינור להעביר שפע ההוד מפניו‬ ‫בזה לסוכת שלום‪ ,‬כנאמר ַויְהִּ י בְ שָּ לֵם‬ ‫הקורנות של משה אשר בספירת הנצח‬ ‫סֻכֹו (תהלים עו‪,‬ג') שהיה אהרון‬ ‫אל היסוד ומשם למלכות אשר בה‬ ‫משכין שלום בין אדם לחבירו ובין‬ ‫מבקשים בני ישראל ממלכם ברכנו‬ ‫איש לאשתו בהנהגותיו‪ ,‬ובין אדם‬ ‫אבינו באור פניך‪ ,‬כי באור פניך נתת‬ ‫למקום על ידי ברכותיו "וישם לך‬ ‫לנו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה‬ ‫שלום"‪ ,‬ולו ראוי להיות אושפיזין‬ ‫וברכה ורחמים וחיים ושלום‪ .‬היא‬ ‫סוכת שלום שבה אהרן הכהן‬ ‫בסוכת שלום‪.‬‬ ‫אושפיזין לברך את עמו ישראל‬ ‫וכל זאת מתוך ביטול של וראך ושמח‬ ‫בשלום‪.‬‬ ‫בלבו‪ .‬הוא הביטול שיש לאדם בצאתו‬ ‫^^^^‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫שביהוסף היינו אדנות‪ ,‬אדנ"י בגימ'‬ ‫לאושפיזין יוסף‬ ‫ס"ה הוי‪ .‬יחד סוכה‪ .‬והוא מה‬ ‫והוא כנגד ספירת היסוד‬ ‫שמובא בספרים הק' שסוכה תרמז על‬ ‫הוי"ה בתוך אדנות‪ .‬כזה‪:‬‬ ‫שם‬ ‫יש לעיין במה זכה יוסף להיות‬ ‫יאהדונהי‪ .‬לקיים יהו'ה בהיכל קדשו‪.‬‬ ‫מהאושפיזין בסוכה‪ .‬ולעומקו של‬ ‫והיכל קדשו הוא אדנ'י על פי הסוד‪.‬‬ ‫מקרא‪ ,‬יש לומר שזכה לכך לפי‬ ‫והיינו כ"ו בתוך ס"ה‪ .‬סוכ"ה‪ .‬לרמז‬ ‫שכשבאו אחיו להתחנן לפניו שיסלח‬ ‫על השכינה הק' השורה בסוכה‪.‬‬ ‫להם‪ ,‬ענה להם בנחת ולא ברוגז‪:‬‬ ‫ַוי ֹּאמֶׁ ר ֲאלֵהֶׁ ם יֹוסֵ ף אַ ל‪ִּ -‬ת ָּיראּו כִּ י‬ ‫נותר מן המילה ביהוסף ף סופית‬ ‫ֹלהים ָּׁ ֶֽאנִ י‪ .‬ורבנו בחיי‬ ‫הֲתַּ חַּ ת אֱ ִ‬ ‫של‬ ‫הפ‬ ‫כנגד‬ ‫והיא‬ ‫לדרשה‪.‬‬ ‫אומר שדבריו לא נאמרו כשאלה אלא‬ ‫כקביעה‪ .‬אני תחת אלקים‪ .‬ובזה זכה‬ ‫האושפיזין‪ .‬והוא רמז לאושפיזין‬ ‫להיות אושפיזין תחת הסכך‪.‬‬ ‫יוסף‪.‬‬ ‫ונרמז בזה בשמו שהוא ביום הששי‪,‬‬ ‫ומנין שביום הששי מובא בספרים‬ ‫שכן האות ף שהיא כנגד אושפיזין‪,‬‬ ‫הק' שיוסף זכה להיות אושפיזין ביום‬ ‫היא האות הששית הכתובה במילה‬ ‫הששי‪[ ,‬לפי אחת השיטות] שהוא יום‬ ‫ביהוסף‪.‬‬ ‫ספירת ה"יסוד"‪ ,‬מתוך שעמד בנסיון‬ ‫של שמירת הברית שהיא כנגד ספירת‬ ‫ובנוסף לכך נמצא עוד רמז להיותו‬ ‫היסוד‪.‬‬ ‫ביום הששי‪ ,‬כמאמר אליהו הנביא‬ ‫בתיקוני הזהר תיקון כ"ב‪ ,‬אותיות‬ ‫ולעומקו של מקרא נרמז יוסף‬ ‫הוי"ה כנגד מח לב פה והבל הפה‪ .‬מח‬ ‫[תהלים‬ ‫כאושפיזין בסוכה בפסוק‬ ‫כנגד י' ‪ ,‬לב כנגד ה'‪ ,‬פה כנגד ו'‪ ,‬הבל‬ ‫פא‪,‬ו'] "עֵדּות בִּ יהֹוסֵ ף שָּ מֹו בְ צֵ אתֹו עַל‪-‬‬ ‫הפה כנגד ה'‪ .‬ולפיכך פ' כנגד האות ו'‪.‬‬ ‫אֶׁ ֶׁרץ ִּמצְ ָּר ִּים"‪ .‬ביהוסף‪ .‬ב'י' הם ב'‬ ‫והוא על דרך הצח‪ ,‬שיוסף ביום‬ ‫פעמים י'‪ ,‬כלומר‪ :‬כ'‪ .‬עם ו' של‬ ‫הששי‪.‬‬ ‫כו‪ ,‬הוא‬ ‫ביהוסף היינו אותיות‬ ‫וכן ענינה של ספירת היסוד היא‬ ‫ההתקשרות של כל המידות‪ ,‬והורדתם‬ ‫גימטרי' של שם הוי'ה‪ .‬ואותיות סה‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫בּורה‪ .‬כֹוס ִד ְב ָּׁרכָּׁה מַּ לְ כּות ִּמצַ ד בִּ ינָּה‬ ‫ִּדגְ ָּ‬ ‫לידי מעשה בספירת המלכות‪ .‬ואשר‬ ‫הַ נִּקְ ֵראת אֱֹלהִּ ים‪ .‬וְ נִּקְ ָּרא עֲטָּ ָּרה ִּמצַ ד‬ ‫על כן יוסף שהוא היסוד ממנו משיח‬ ‫הַ כֶׁתֶׁ ר‪ .‬חַ ''י‪ִּ ,‬מצַ ד יְ סֹוד‪ ,‬הַ נִּקְ ָּרא שָּ לֹום‪,‬‬ ‫בן יוסף והוא הכנה לספירת המלכות‬ ‫לֹומי ל ֹּא‬ ‫שֶׁ ֶׁנאֱמַ ר (ישעיה נד) ּובְ ִּרית ְש ִּ‬ ‫של משיח בן דוד אשר יבוא במהרה‬ ‫תָּ מּוט אָּ מַ ר ְמ ַרחֲמֵ ְך ְייָּ'‪ .‬מָּ לֵא‪ִּ ,‬מצַ ד‬ ‫להכריז על מלכות השם בעולם‪.‬‬ ‫ִּתפְ אֶׁ ֶׁרת‪ְ .‬מקַ בְ לֹו בִּ ְשתֵ י יָּדָּ יו‪ ,‬ה' ה'‪].‬‬ ‫ואשר על כן הוא ביום הששי כהכנה‬ ‫והיא השביעית‪ ,‬והוא אושפיזין שביעי‬ ‫ליום השביעי בו מתגלית ספירת‬ ‫כנגד מלכות‪.‬‬ ‫המלכות‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כל משאת נפשו של דוד‬ ‫^^^^‬ ‫המלך לבנות בית המקדש‪ .‬ואע"פ כן‬ ‫מנע ממנו הקב"ה תכלית זאת‪ .‬ודוד‬ ‫לאושפיזין דוד‬ ‫בענוותנותו ויתר על משאת נפשו מפני‬ ‫והוא כנגד ספירת המלכות‬ ‫רצון השם ונתנה לשלמה בנו‪ .‬בזכות‬ ‫ענוה זו זכה להיות אושפיזין לשכינה‪.‬‬ ‫"וַּיְ ִהי ְבשָּׁ לֵם סֻּכֹו"‪( .‬תהלים עו‪,‬ג')‪.‬‬ ‫שמבֵ ין כל‬ ‫כמובא בחז''ל [פסחים קיט‪ִּ ]:‬‬ ‫זה שכתוב (עמוס ט') בַּ יֹום הַּ הּוא‬ ‫האושפיזין דוד הוא זה שלקח את‬ ‫אָּׁ קִ ים אֶּ ת ֻּסכַּת דָּׁ וִ ד הַּ נֹּ ֶּפלֶּת‪ .‬שנאמר‬ ‫הכוס ואמר לי נאה לברך שנאמר כוס‬ ‫בדוד "כוס ישועות אשא ובשם ה'‬ ‫ישועת אשא‪ .‬ולכאורה תמוה שהרי אין‬ ‫אקרא"‪ .‬כו"ס ישועות אש"א‪ ,‬אשא‬ ‫זה דרך הענוה‪ .‬אלא לפי המובא לעיל‬ ‫במספר קטן ה'‪ ,‬יחד עם כו"ס היינו‬ ‫מובן‪ ,‬שבענוותנותו ויתר על משאת‬ ‫סוכה‪ .‬סוכה שבה מתפללים על‬ ‫נפשו לבנות בית המקדש‪ .‬ואע''פ‬ ‫ישועות‪ .‬אקר"א בגימ' אש"א‪ .‬שהוא‬ ‫שהקב''ה מנע ממנו לבנות בית‬ ‫המתנש"א לכל לראש והיינו מלכות‬ ‫המקדש‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬קבל זאת באהבה‪,‬‬ ‫הוא אושפיזין השביעי‪.‬‬ ‫להפוך את הדיעבד למצב של‬ ‫לכתחילה‪ ,‬כאומר‪ :‬אם הקב''ה אינו‬ ‫ומובא בזהר הק' דברים רע"ב כֹוס‬ ‫רוצה הריני מוותר על מאויי לבי מפני‬ ‫ּוש ִּטיפָּ''ה‪,‬‬‫ִד ְב ָּׁרכָּׁה מַּ לְ כּות‪[ .‬הַ דָּ חָּ ''ה ְ‬ ‫רצונו‪ .‬ועל זה נאמר‪[ :‬פרקי אבות פרק ב‬ ‫כְ מֹו (ויקרא טז) וְ טִּ הֲרֹו וְ קִּ ְדשֹו‪ .‬הַ טָּ ה ֲָּרה‬ ‫ִּמי ִָּּמין הַ חֶׁ סֶׁ ד‪ .‬וְ הַ קְ דּושָּ ה ִּמ ְשמ ֹּאל‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫אלקים על ראשי‪ ,‬זכה להיות אושפיזין‬ ‫משנה ד]‪ ,‬בַּ טֵ ל ְרצֹונְ ָך ִּמפְ נֵי ְרצֹונֹו כְ דֵ י‬ ‫בזמן ישועות‪ ,‬בזמן סוכות‪.‬‬ ‫שֶׁ ְיבַ טֵ ל ְרצֹון אֲחֵ ִּרים ִּמפְ נֵי ְרצֹונֶׁך‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫והוינן בה‪ ,‬מה הוא שאמר התנא כְ דֵ י‬ ‫מנהגים בסדר האושפיזין‬ ‫שֶׁ ְיבַ טֵ ל ְרצֹון אֲחֵ ִּרים ִּמפְ נֵי ְרצֹונֶׁך‪ .‬הרי‬ ‫ועוד יש לומר בעניין האושפיזין‬ ‫באומרו כְ דֵ י‪ ,‬נראה הדבר כאילו עושה‬ ‫והספירות‪ ,‬שגם לנוהגים אושפיזין‬ ‫על מנת טובתו שלו ולא לשם שמים‪.‬‬ ‫יוסף לאחר יעקב‪ ,‬ספירותיהם אינן‬ ‫משתנות‪ ,‬אלא שהן מופיעות אתם גם‬ ‫אלא כך יש להבין‪ :‬בַּ טֵ ל ְרצֹונְ ָך ִּמפְ נֵי‬ ‫שלא לפי סדרם והם כנגד עבודת‬ ‫ְרצֹונֹו‪ ,‬ועד כמה יש להשתדל לבטל‬ ‫המלאכים של "רצוא ושוב"‪ ,‬שלעתים‬ ‫רצונך מפני רצונו? עד כְ דֵ י כך‬ ‫יוצאים מגדרם לפי עבודת האדם‪.‬‬ ‫שיבטל רצון אחרים מפני רצונך‪ .‬וזה‬ ‫ומבואר בחסידות ש"רצוא" היא‬ ‫היה ויתורו של דוד המלך בענותנותו‪.‬‬ ‫העבודה מלמטה למעלה ו"ושוב" היא‬ ‫ואשר על כן זכה לשכינה הק'‪.‬‬ ‫העבודת מלמעלה למטה‪ ,‬כמבואר אצל‬ ‫המלאכים בחלום יעקב "עולים‬ ‫שהרי כל רצונו של דוד המלך‬ ‫ויורדים בו"‪ ,‬וכן בעבודת האדם כעין‬ ‫להשרות שכינה בישראל ע''י בנין בית‬ ‫תפילה שהיא מלמטה למעלה ותורה‬ ‫המקדש‪ .‬וכאשר נשא את הכוס‪ ,‬מיד‬ ‫שהיא מלמעלה למטה‪ ,‬להורדת שפע‬ ‫שרתה שכינה על ישראל ולכן אמר‬ ‫השם על ברואיו‪ ,‬ובזה מתכללות כל‬ ‫יתי לי‪,‬‬ ‫לי נאה לברך‪ ,‬כאומרו תֵ ִּ‬ ‫הספירות במלכות על ידי הורדת‬ ‫קבלתי שכרי שויתרתי לבני שיבנה‬ ‫השפע והתגלות מלכו של עולם‬ ‫ביה"מק‪ .‬ומכיון שהיתה משאת נפשו‬ ‫כבמעמד הר סיני בשביעי לשמחת‬ ‫להשרות שכינה בישראל‪ ,‬לכן זכה‬ ‫התורה בשמיני‪.‬‬ ‫לאושפיזין שבזכותו תשרה שכינה‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ועוד‪ ,‬כוס בגימטריה אלהי"ם‪.‬‬ ‫שמונים ושש‪ .‬ומכיון שאמר בתהלים‬ ‫כו"ס ישועות אשא‪ ,‬שתהיה שכינת‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫העשייה‪ .‬ולכן מכים בערבות‪ ,‬כאן‬ ‫בעולם העשייה‪ .‬ועוד‪ ,‬שהערבה לית‬ ‫לארבעת המינים‬ ‫ליה מגרמיה כלום‪ ,‬ולכן היא נמצאת‬ ‫בשפלות וענווה‪ ,‬ולכן היא אשר תוריד‬ ‫בשים לב לדרשת חז"ל ט"ו ט"ו‬ ‫בחיבוטה את שפע הברכה מן השמים‪.‬‬ ‫לגזירה שוה בין סוכות לפסח‪ ,‬לעומקו‬ ‫של מקרא יש לומר שארבעת המינים‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שהם כנגד ארבעת‬ ‫נגזרים מארבעה בנים שכנגדם דברה‬ ‫המינים של המיטהר בנגע הצרעת‪ ,‬ומן‬ ‫תורה‪ .‬אחד חכם הוא האתרוג‪ .‬ואחד‬ ‫הצרעת הנטהרת ביום השמיני‬ ‫רשע כנגד הערבה‪ ,‬ואחד תם‪ ,‬כנגד‬ ‫מגיעים לשמיני עצרת‪ ,‬מטוהרים‪.‬‬ ‫הלולב שהוא בעל תיומת ותמים אל‬ ‫והאתרוג כנגד הצפור‪ ,‬ועל שניהם‬ ‫ראשו‪ ,‬ואחד שאינו יודע לשאול הוא‬ ‫נאמר דר באילנו‪ ,‬והעץ ארז כנגד‬ ‫ההדס‪ ,‬שיש לו ריח במצוות ואין לו‬ ‫הלולב‪ ,‬שנאמר בהם כארז בלבנון‬ ‫טעם בתורה‪ ,‬ולכן לא יודע לשאול‪.‬‬ ‫ישגה‪ ,‬והלולב כנגד ויגבה לבו בדרכי‬ ‫ועל ידי האגודה אחת נהיים כולם‬ ‫ה'‪ ,‬והשני תולעת כנגד ההדסים‪ ,‬ורמז‬ ‫תמימים לעבודת השם ומקבלים דֵ ין‬ ‫לדבר שני תולעת‪ ,‬שני הרי שנים‬ ‫ִמן דֵ ין‪ ,‬והרשע מחכים ושאינו יודע‬ ‫תולעת אחד הרי יחד שלשה‪ ,‬הם ג'‬ ‫לשאול נפתח פיו והתם הוא הלולב‬ ‫עלים בקן אחד‪ ,‬והם ג' הדסים בלולב‪.‬‬ ‫שהוא בעל טעם בתורה וחסר מצוות‬ ‫והאזוב כנגד הערבה‪ ,‬ששניהם‬ ‫הוא עיקר המעשה של הנענועים‪,‬‬ ‫בשפלות‪ .‬וכנגד שטובלים הארבע‬ ‫ובכך משלים עצמו גם במעשה‪.‬‬ ‫מינים של הצרעת במים ומזים‪ ,‬הרי‬ ‫והאתרוג הוא נותן ואינו מקבל‪ ,‬ואשר‬ ‫הארבע מינים מנענעים והוא מלשון‪:‬‬ ‫על כן הוא נפרד מן האגד‪.‬‬ ‫ֲענֵנּו בנענועינו‪ ,‬להוריד המים החיים‬ ‫מן העננים‪ ,‬ומן הצרעת עד העצרת בה‬ ‫ועוד יש לומר בנענועי ארבעת‬ ‫מתפללים על הטללים והגשמים‪ .‬ובעוד‬ ‫המינים‪ ,‬שמגיע נענועיהם בכל ארבע‬ ‫שהמצורע חטא בלשונו‪ ,‬בסוכות אנו‬ ‫עולמות אבי"ע‪ .‬בזכות האתרוג יגיעו‬ ‫מתקנים פגם הלשון ומהללים‬ ‫עד עולם האצילות‪ ,‬ובזכות הלולב אל‬ ‫ומשבחים להקב"ה‪.‬‬ ‫עולם הבריאה‪ ,‬ובזכות ההדסים אל‬ ‫עולם היצירה ובזכות הערבות בעולם‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫{א} ִהנֵ ַ֥ה יֶֽ ֹום‪ָּ֖ ָּׁ -‬בא ַּ ֶֽליהוָּׁ 'ה וְ ח ַּ ַֻּ֥לק‬ ‫ואשר על כן נתנה לנו תורתנו‬ ‫ְשל ֵ ָָּּׁ֖לְך ְבקִ ְר ֵ ֶֽבְך‪{ :‬ב} וְ אָּׁ סַּ פְ ִּ֨ ִתי אֶּ ת‪-‬‬ ‫הק' את חג הסוכות לאחר יום כפור‪,‬‬ ‫ּגֹויַ֥ם | ֶּ ֶֽאל‪-‬יְ רּושָּׁ ַּל ִם֮ ל ִַּמלְ חָּׁ מָּׁ ה‬ ‫כָּׁל‪-‬הַּ ִ‬ ‫שבו התודינו בפינו‪ ,‬ועתה‪ ,‬אותו הפה‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫שהתוודה יהלל להקב"ה עם נענועי‬ ‫הלולב‪ .‬ויש להזכיר כאן ג' הבחינות‬ ‫הם חיל גוג ומגוג‪ .‬ומדוע באו‪,‬‬ ‫של ראש השנה‪ ,‬יום כפור וסוכות‪,‬‬ ‫להתאסף ולבוא אל ירושלים‬ ‫שהם ג' בחינות של האדם‪ ,‬המתוקנות‬ ‫בימים אלו‪ .‬מחשבה דיבור ומעשה‪.‬‬ ‫למלחמה‪.‬‬ ‫ראש השנה שהוא יום הזכרון הוא‬ ‫ולאחר שימצאו גוג ומגוג את מותם‬ ‫כנגד המחשבה‪ ,‬יום כפור שהוא יום‬ ‫בשדה הקרב נאמר על שאר הגויים‪:‬‬ ‫הוידוי הוא כנגד מחשבה ודיבור‪ ,‬וחג‬ ‫הסוכות שהוא חג האסיף הוא כנגד‬ ‫מחשבה דבור ומעשה גם יחד‪.‬‬ ‫{טז} וְ הָּׁ יָּׁה כָּׁל הַּ נֹותָּׁ ר ִּמכָּל הַ ּגֹויִּ ם‬ ‫שהסוכה היא כנגד המחשבה‪ ,‬שכתוב‬ ‫הַ בָּ ִּאים עַל ְירּושָּ ָּל ִּם וְ עָּלּו ִּמדֵ י שָּ נָּה‬ ‫בה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫בְ שָּ נָּה לְ הִּ ְשתַ חֲֹות לְ מֶׁ לְֶׁך יְהוָּה צְ בָּ אֹות‬ ‫הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם‬ ‫וְ לָּחֹּ ג אֶׁ ת חַ ג הַ סֻכֹות‪:‬‬ ‫מארץ מצרים‪ .‬ויש לכוון את הטעם‬ ‫הזה במצות הסוכה כדי שתהיה מצוה‬ ‫ויש ליתן טעם לכך שיבואו הגויים‬ ‫שלימה‪ .‬וההלל השלם כל ימי החג הוא‬ ‫לחג את חג הסוכות‪.‬‬ ‫כנגד בחינת הדיבור‪ ,‬ונטילת הלולב‬ ‫ונענועיו הוא כנגד בחינת המעשה‪.‬‬ ‫בדרך הפשט יכוון הכתוב לפסוק ט'‬ ‫וְ הָּׁ יָּׁה יהו'ה לְ מֶּ לְֶּך עַּ ל כָּׁל הָּׁ אָּׁ ֶּרץ בַּ יֹום‬ ‫^^^^‬ ‫ּושמֹו אֶּ חָּׁ ד‪,‬‬‫הַּ הּוא יִ ְהיֶּה יהו'ה אֶּ חָּׁ ד ְ‬ ‫ומי שלא יקבל מלכותו ישא עונשו‪.‬‬ ‫וחג הסוכות מראה בעליל מלכות ה'‬ ‫להפטרת סוכות‬ ‫בעולם‪ ,‬שמשרה שכינתו על כל‬ ‫בזכריה י''ד והוא בעניין גוג‬ ‫הברואים כסכך הסוכך על הסוכה‪.‬‬ ‫ומגוג ושאר העמים‬ ‫[כפירוש המלבי''ם]‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד‪ ,‬היינו שֵ ם‬ ‫ּובכֵן‬ ‫וכפי נוסח התפילה בראש השנה ְ‬ ‫הַ שֵ ם השולט בחדש תשרי‪ ,‬היוצא‬ ‫תֵ ן ּפ ְַּח ְדָך ה ' ֱאלהֵ ינּו עַּל כָּׁל מַּ עֲׂשֶּ יָך‪.‬‬ ‫מסופי התיבות‪:‬‬ ‫יראּוָך‬ ‫וְ אֵ ימָּׁ ְתָך ַּעל כָּׁל מַּ ה שֶּ בָּׁ ָּׁראתָּׁ ‪ .‬וְ יִ ָּׁ‬ ‫ויראו אותה שרי פרעה הוא השם‬ ‫כָּׁל הַּ מַּ ע ֲִׂשים‪ .‬וְ יִ ְשתַּ חֲוּו לְ פָּׁ נֶּיָך כָּׁל‬ ‫רּואים‪.‬‬ ‫הַּ ְב ִ‬ ‫הק' והי"ה‪ .‬שהוא לשון שמחה‪ ,‬והם‬ ‫חגי תשרי‪ ,‬שאין שמחה כשמחת‬ ‫התשובה והכפרה‪ ,‬וצילא דמהימנותא‬ ‫ולעומקו של מקרא ֵיאָּׁ מֵ ר‪ ,‬שלאחר‬ ‫בחג הסוכות‪[ .‬וכן בהקדמה לתיקוני‬ ‫מפלת גוג ומגוג‪ ,‬יבואו כל העמים‬ ‫הזהר]‪.‬‬ ‫כולם להודות על הקרבת שבעים פרי‬ ‫החג שהם כנגד שבעים אומות‪ ,‬ויבואו‬ ‫וְ יִ ָּׁלמֵ ד מהמשך הפסוק‪ ,‬וַיִּ ְראּו אֹּ תָּ ה‬ ‫להתברך ולבקש רחמים על עצמם‪,‬‬ ‫שלא יארע להם כפי שארע לגוג‬ ‫שָּ ֵרי פ ְַרעֹּ ה וַּיְ הַּ לְ לּו אֹּ תָּׁ ה אֶּ ל ְ‬ ‫ּפַּרעֹּ ה‪.‬‬ ‫ומגוג‪.‬‬ ‫(בראשית י"ב ט"ו)‪ .‬שרי פרעה הם‬ ‫שהרי ּפ ֵָּׁרי החג שהם כנגד שבעים‬ ‫שרי מעלה של שבעים אומות‪,‬‬ ‫אומות‪ ,‬הולכים ופוחתים משלשה‬ ‫ומהללים אותה‪ ,‬את שרה‪ ,‬המשולה‬ ‫עשר פרים ועד שבעה‪ ,‬ואשר על כן‬ ‫לכנסת ישראל‪ ,‬ככתוב ׂשָּׁ ָּׁר ִתי‬ ‫הם מהללים לכנסת ישראל שלא יהיה‬ ‫בַּ ְמ ִדינֹות‪( ,‬איכה א‪,‬א') על כל מעשיה‬ ‫בהם זה הגרעון‪.‬‬ ‫הטובים‪ .‬והם התשובה בראש השנה‪,‬‬ ‫הכפרה ביום הכיפורים‪ ,‬ושמחת ד'‬ ‫וכנאמר בפרשת האזינו‪ :‬הַּ ְר ִנִ֤ינּו גֹויִ ם֙‬ ‫המינים וישיבת הסוכה בסוכות ַּועֲלִ יָּׁה‬ ‫עַּ ּ֔מֹו ִ ַ֥כי דַּ ם‪-‬עֲבָּׁ ָּׁ ָּ֖דיו יִ קֹום וְ נָּׁקָּׁ ם֙‬ ‫לרגל במועדים‪.‬‬ ‫י ִ ִָּׁׁ֣שיב לְ צָּׁ ָּׁ ּ֔ריו וְ כִ ֶּּפַ֥ר אַּ ְדמָּׁ ָּ֖תֹו עַּ ֶֽמֹו‬ ‫(לב‪,‬מג')‬ ‫זה שאמר הפסוק‪ :‬הַּ ְר ִנִ֤ינּו גֹויִ ם֙ ּ֔‬ ‫עַּמֹו‪.‬‬ ‫כעין אז יאמרו בגויים הגדיל ה'‬ ‫ופירש רש"י לאותו הזמן ישבחו‬ ‫לעשות עם אלה‪ .‬לומר לך ששמחת‬ ‫האומות את ישראל‪ ,‬ראו מה ִּשבְ חָּ ה‬ ‫הרגלים היא מעין זמן הגאולה לעתיד‬ ‫של אומה זו‪ ,‬שדבקו בהקב"ה בכל‬ ‫לבא‪.‬‬ ‫התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫יודעים היו בטובו ובשבחו‪.‬‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫והיוצאים מכלל זה הן פרשת כי‬ ‫תשא ופרשת ראה‪ ,‬כמבואר‪:‬‬ ‫קריאת התורה‬ ‫בשבת חוה"מ סוכות‬ ‫בפרשת כי תשא‪ ,‬השבת אינה‬ ‫מוזכרת לפני המועדים אלא בתוך‬ ‫המקראי קדש‪ ,‬בין פסח לשבועות‪:‬‬ ‫יש לעיין מדוע נקבעה קריאת‬ ‫ּצֹות ִּת ְשמֹּ ֒ר ִּשבְ ַַ֨עת י ִִָּּ֜מים‬ ‫אֶּ ת‪ִׁ֣ ַּ -‬חג הַּ מַּ ֘‬ ‫התורה של שבת חול המועד "ראה‬ ‫ת ֹּאכַ ֵ֤ל מַ צֹות֙ וגו'‪ֵ֤ ֵ ,‬ששֶׁ ת י ִָּּמים֙ ַ ָֽתע ֶ֔ ֲֹּבד‬ ‫אתה אומר אלי" וגו' (שמות לג‪ ,‬יב')‬ ‫יעי ִת ְשבֹּ ת ֶׁ ָֽבחָּ ִּ ֥ריש ּובַ קָּ ִּ ָ֖ציר‬ ‫ּובַּ יַ֥ ֹום הַּ ְש ִב ִ ָּ֖‬ ‫בין בפסח בין בסוכות‪.‬‬ ‫כּורי‬ ‫ִּת ְשבָֹּֽ ת‪ :‬וְ ַּ ִ֤חג ָּׁ ֶֽשבֻּעֹּ ת֙ ַ ָֽתע ֶׁ ֲָּ֣שה לְ ֶ֔ך בִּ ֵ ָ֖‬ ‫ומובא בחזקוני‪ ,‬בפרשת כי תשא‪,‬‬ ‫קְ ִּ ָּ֣ציר חִּ ִּ ֹ֑טים וְ חַּ ג֙ ָּׁ ֶֽהאָּׁ ִּ֔סיף ְתקּופַ ָ֖ת הַ שָּ ָּנָֽה‪:‬‬ ‫שם‪ ,‬מה שקורין פרשה זו בשבת חולו‬ ‫(לד‪ ,‬יח'‪-‬כב')‪.‬‬ ‫של מועד לפי שהוזכרה בה שבת‬ ‫באמצע הרגלים‪.‬‬ ‫התחיל עם חג המצות‪ ,‬את חג‬ ‫המצות תשמר‪ ,‬המשיך עם של שבת‬ ‫כלומר‪ ,‬כל פרשה שהוזכרו בה מקראי‬ ‫וביום השביעי תשבת‪ ,‬וסיים עם חג‬ ‫קדש‪ ,‬השבת מוזכרת בראש‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫שבועות וחג האסיף‪ .‬הרי שבת‬ ‫פרשת אמור ויקרא כג‪ ,‬פס' ב‪-‬ה'‪ :‬דַ ֵּ֞ ֵבר‬ ‫שבתוך המועדים והוא רמז לשבת חול‬ ‫אֶׁ ל‪-‬בְ נֵ ֵ֤י י ְִּש ָּראֵ ֙ל וְ ָּ ָֽאמַ ְר ָּ ָּ֣ת ֲאל ֶ֔ ֵֶׁהם ָֽמֹוע ֵ ֲָּ֣די‬ ‫המועד‪ ,‬הנמצאת בתוך הרגל‪ .‬ואשר‬ ‫יְהֹּ ֶ֔ ָּו'ה אֲשֶׁ ר‪ִּ -‬תקְ ְר ֥אּו אֹּ ָּ ָ֖תם ִּמקְ ָּר ֵ ָּ֣אי קֹֹּ֑ דֶׁ ש‬ ‫על כן תיקנו לקרוא קריאה זו בשבת‬ ‫ׂשה‬ ‫ים ֵ ֶֽתעָּׁ ֶּ ִׁ֣‬ ‫ששֶּ ת י ִָּׁמ ֘‬ ‫ֵ ַ֥אלֶּה ֵ ָּ֖הם ֶֽמֹוע ָּׁ ֲֶֽדי‪ִׁ֣ ֵ :‬‬ ‫שבתוך הרגל‪ ,‬היינו בשבת חול‬ ‫יעי שַּ ַּ ִ֤בת שַ בָּ תֹון֙‬ ‫ְמלָּׁאכָּׁה ּובַּ יִׁ֣ ֹום הַּ ְש ִב ִ֗ ִ‬ ‫המועד‪ .‬כן דברי החזקוני‪.‬‬ ‫וממשיך‬ ‫וגו'‬ ‫ִּמקְ ָּרא‪ֹּ ֶ֔ -‬קדֶׁ ש‬ ‫אשֹון בְ אַ ְרבָּ עָּ ֥ה‬ ‫במועדים‪ :‬בַ חָֹּּ֣ דֶׁ ש ָּ ָֽה ִּר ׁ֗‬ ‫ולפי דבריו זו היא עיקר הקריאה‬ ‫ָּשר לַחָֹּ֖ דֶׁ ש ֵבָּ֣ין ָּ ָֽהע ְַר ָּ ֹ֑ב ִּים ֶּּפָּ֖סַּ ח וגו'‪ .‬הרי‬ ‫ע ָּ ָׂ֛‬ ‫בשבת שבתוך המועד‪ .‬אלא‬ ‫שהזכיר הכתוב את השבת תחילה‬ ‫שמתחילין מ"ראה אתה אומר‬ ‫משום חשיבותה‪ .‬ולכן אומרים‬ ‫אלי"‪ ,‬כדי שיהיו מספיק פסוקים‬ ‫בקידוש ליל שבת‪ְ ,‬ת ִחלָּׁה לְ ִמקְ ָּׁראֵ י‬ ‫לשבעה קרואים‪.‬‬ ‫קדֶּ ש‪ .‬וכן רובן של פרשות המועדים‪.‬‬ ‫השבת ְת ִחלָּׁה להם משום חשיבותה‪.‬‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫בפרשה זו שבה יש מציאת חן של‬ ‫ועדיין יש לשאול‪ ,‬מדוע נכתבה‬ ‫משה רבנו וכל עם ישראל בעיני‬ ‫השבת שבתוך המועדים דווקא כאן‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ .‬ואין לך זמן יותר טוב‬ ‫ב"ראה אתה אומר אלי"‪ .‬והרי יכולה‬ ‫למציאת חן מאשר חולו של מועד‪,‬‬ ‫היתה השבת להיות גם כאן תחילה‬ ‫שאז גם החול נהיה קודש והשבת‬ ‫למקראי קדש‪ ,‬ולהכתב בתוך‬ ‫קדש קדשים‪.‬‬ ‫המועדים בפרשה אחרת‪.‬‬ ‫ולכן פתח משה רבנו ואמר ראה‬ ‫אתה אומר אלי‪.‬‬ ‫ויש לעיין ב"ראה אתה אומר‬ ‫אלי"‪ ,‬מה יש בה שאין בפרשות‬ ‫ויש לכאורה לתמוה‪ ,‬וכי כך יפנה עבד‬ ‫אחרות להיות אכסניה טובה לשבת‬ ‫לרבו‪ ,‬ראה! אלא יש לומר‪ ,‬משה רבנו‬ ‫שבתוך המועד‪.‬‬ ‫נקט כאן שם קודש של אחד מע"ב‬ ‫שמות הקודש‪ ,‬בשם ראה‪ .‬והוא השם‬ ‫ונראה בעליל‪ ,‬כי בפרשה זו יש‬ ‫הקדוש של המלאך הממונה להראות‬ ‫חידוש של מציאת חן‪ ,‬לאחר מחילת‬ ‫תועים דרכם‪ .‬וכאילו אומר משה‬ ‫העוון של מעשה העגל‪ .‬כגון‪ :‬ואתה‬ ‫רבנו‪ ,‬ראה‪ ,‬נחני נא על ידי המלאך‬ ‫אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן‬ ‫הק' המכונה בשם הקדוש ראה‪ ,‬איזו‬ ‫הדרך אשר אלך בה לראות חסדיו של‬ ‫בעיני וגו' ועתה אם נא מצאתי חן‬ ‫מקום למצוא חן בעיניך‪.‬‬ ‫בעיניך הודיעני נא את דרכך ואדעך‬ ‫למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך‬ ‫וכן בפרשת ראה מצינו כל המועדים‬ ‫הגוי הזה וגו' ּובַּ מֶּ ה יִ ּוָּׁדַּ ע אֵ פֹוא כִ י‬ ‫מבלי שתקדים לכך השבת‪ .‬לא‬ ‫אתי חֵ ן ְבעֵינֶּיָך הלוא בלכתך עמנו‬ ‫מָּׁ צָּׁ ִ‬ ‫בתחילתה ולא באמצעה‪ .‬והוא בדברים‬ ‫ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על‬ ‫פרק טז פס' א‪ :‬שָּׁ מֹור֙ אֶּ ת‪-‬חִֹּׁ֣ דֶּ ש‬ ‫פני האדמה‪ ,‬ויאמר ה' אל משה גם את‬ ‫ָּׁ ֶֽהאָּׁ ִּ֔ביב וְ ָּׁע ִ ִׁׂ֣שיתָּׁ ּפֶּּ֔ סַּ ח וגו'‪ .‬ואשר על כן‬ ‫הדבר הזה אשר דברת אעשה כי‬ ‫יש לשאול איך נאמר בה תחילה‬ ‫למקראי קדש‪.‬‬ ‫מצאת חן בעיני ואדעך בשם‪( .‬שמות‬ ‫לד‪ ,‬יב‪-‬יז')‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא ובשימת לב יש‬ ‫לומר כי המעיין יראה נכוחה שתקדים‬ ‫ולפיכך י"ל‪ ,‬שלא מצא הקב"ה מקום‬ ‫למועדים בפרשת ראה שבת הארץ‬ ‫חביב יותר ַלשַ בָּ ת שבתוך המועד אלא‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫אשר לו לפני בוראו‪ .‬ולו נאה ולו יאה‬ ‫המפורשת בפרק שלפניו‪ ,‬פרק טו‬ ‫לדרוש בעניין המציאת חן‪ .‬ואשר על‬ ‫ֲׂשה‬ ‫פסוק א'‪ִ :‬מ ֵ ַ֥קץ ֶּ ֶֽשבַּ ע‪-‬שָּׁ ִנָּ֖ים ַּ ֶֽתע ֶּ ַ֥‬ ‫כן יש לבאר ולומר‪ :‬החן הא' הוא חן‬ ‫ְש ִמ ָּׁ ֶֽטה‪ .‬ואע''פ שאין זה סמוך ממש‬ ‫המקום על יושביו‪ ,‬המקום הוא‬ ‫בפסוק שלפניו‪ ,‬מכל מקום מתקיים בו‬ ‫הקב"ה הנקרא מקום‪ ,‬שהוא מקומו‬ ‫הכלל של תחילה למקראי קדש‪.‬‬ ‫של עולם ואין העולם מקומו‪ .‬וכל‬ ‫^^^^‬ ‫המציאת חן היא מתנת שמים ממנו ית'‪.‬‬ ‫וכן הוא אומר בפרשתנו כי מצאת חן‬ ‫לעניין המציאת חן‬ ‫בעיני ואדעך בשם‪.‬‬ ‫שבפרשת כי תשא‬ ‫החן הב' הוא חן אשה על בעלה‪.‬‬ ‫שבת חוה''מ‬ ‫והיא מציאת חן של כנסת ישראל‬ ‫מובא בגמ' סוטה מז‪ .‬אמר רבי יוחנן‬ ‫בעיני הקב"ה‪ .‬וכן הוא אומר‬ ‫שלשה חינות הן‪ .‬חן המקום על‬ ‫בפרשתנו כי מצאתי חן בעיניך אני‬ ‫יושביו חן אשה על בעלה וחן מקח‬ ‫ועמך‪.‬‬ ‫על מקחו‪.‬‬ ‫החן הג' הוא מציאת חן של התורה‬ ‫ובהסבר הדברים לפי פשטם‪,‬‬ ‫הקדושה בעיני לומדיה‪ .‬והיא‬ ‫שהמציאת חן משפיעה על בחירת‬ ‫הנקראת עריבות התורה‪ .‬וזה שאמר ר'‬ ‫האדם ללא הגיון מסתבר על הדעת‪.‬‬ ‫יוחנן‪ ,‬חן מקח על מקחו‪ .‬והתורה‬ ‫מדוע יגור אדם במקום מסוים אע"פ‬ ‫נקראת לקח‪ ,‬כי לקח טוב נתתי לכם‪.‬‬ ‫שמקום אחר היה אולי יותר ראוי לו‪,‬‬ ‫ומשלשה אלה נגזרים כל החינות‬ ‫וכן מדוע יקח לאשה דוקא זו ולא‬ ‫שבעולם‪ .‬וכן הוא אומר בפרשתנו אם‬ ‫אחרת וכן מדוע ירכוש חפץ זה ולא‬ ‫נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את‬ ‫אחר ואפילו בדמים יותר מרובים‪.‬‬ ‫דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך‪.‬‬ ‫אלא מציאת חן היא שמחליטה את‬ ‫הקניין‪.‬‬ ‫ומעתה יובן‪ ,‬מדוע נסמכה פרשת‬ ‫שבת חול המועד לפרשת "ראה אתה‬ ‫ולעומקו של מקרא בהבנת מאמרו‬ ‫אומר אלי"‪ .‬שאין לך פרשה מתאימה‬ ‫של ר' יוחנן יש לומר‪ ,‬ששמו יו‪-‬חנן‬ ‫יותר לשבת חול המועד מאשר מציאת‬ ‫מעיד עליו על מציאת חן המיוחדת‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫מוצא אלא הקב"ה מוצא‪ .‬והיה צריך‬ ‫חן של עם ישראל בעיני הקב"ה‪,‬‬ ‫לומר אם מצאתָּ את חיני בעיניך‪.‬‬ ‫ומציאת חן של הקב"ה בעיני בניו‪,‬‬ ‫ומדוע הפך הסדר‪.‬‬ ‫ומציאת חן של התורה הק' על לומדיה‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהרי כל עניין‬ ‫המציאת חן היא מתנת שמים מאת‬ ‫ומציאת חן זו היא יסוד מצוות‬ ‫הקב"ה‪ ,‬לכן לא שייך לומר שהקב"ה‬ ‫הראיה שברגלים‪ .‬וכשם שבא לראות‬ ‫הוא המוצא‪ .‬והרי הוא היוצר של‬ ‫כן בא ליראות‪ .‬במידה שאדם מודד כן‬ ‫האדם והוא יצר את המציאת חן אצל‬ ‫מודדים לו‪ .‬כמידת המציאת חן בעיני‬ ‫האדם‪ ,‬לכן לא שייך לומר שהוא‬ ‫הבא לראות‪ ,‬כן מידת המציאת חן של‬ ‫המוצא‪ .‬אלא תיקון הוא כלפי מעלה‪.‬‬ ‫הבא ליראות‪ .‬ואפשר לומר שעולת‬ ‫לומר מצאתי חן בעיניך ה'‪.‬‬ ‫הראיה נקראת על שם זה‪ ,‬שהמציאת‬ ‫חן בעיני ה' מעלה את חשיבות הראייה‬ ‫לכן אומר משה רבנו ועתה אם‬ ‫של הבא לראות כשם שבא ליראות‪.‬‬ ‫נא מצאתי חן בעיניך‪ ,‬למען אמצא‬ ‫חן בעיניך‪ ,‬כי מצאתי חן בעיניך אני‬ ‫וזה גם המציאת חן שיש בארבע‬ ‫ועמך‪ ,‬והקב"ה משיבו כלשונו‪ ,‬ואומר‬ ‫מינים בכלל ובאתרוג בפרט שנאמר‬ ‫כי מצאת חן בעיני‪ ,‬וגם מצאת חן‬ ‫בו "מרגג למחזי" שהוא התרגום‬ ‫בעיני‪ .‬ולא אמר מצאתי חינך‪ ,‬כביכול‬ ‫של כָּׁל‪-‬עֵץ נ ְֶּחמָּׁ ד לְ מַּ ְראֶּ ה‪.‬‬ ‫מסכים לתיקון של משה כלפי מעלה‬ ‫שלא יזלזלו הבריות לומר שיש מציאה‬ ‫ועוד‪ ,‬יש לעיין לעניין הלשון של‬ ‫לפני ה'‪ .‬שהרי הכל מצוי לפניו‪ ,‬שהוא‬ ‫המציאת חן‪ .‬אומר הקב"ה למשה‬ ‫יוצר הכל‪ ,‬גם את המציאת חן‪ .‬ואשר‬ ‫רבנו כי מצאת חן בעיני‪ .‬ולפי הלשון‬ ‫על כן יתפלל כל אדם לפני בוראו‬ ‫קשה‪ .‬שהיה צריך לומר כביכול שכך‬ ‫למציאת חן בעיני המקום שימציא חינו‬ ‫מצאתי את חִּ נְ ך בעיני‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫אומר הקב"ה‬ ‫בעיני בריותיו‪ ,‬ושימציא חן תורתו‬ ‫ומה זה שאמר מצאתָּׁ חן בעיני‪ .‬והרי‬ ‫לפניו‪.‬‬ ‫הקב"ה הוא המוצא ולא משה‪ .‬וכן בכל‬ ‫עניני המציאת חן‪ ,‬לכאורה הלשון‬ ‫הפוך‪ .‬שאומר משה להקב"ה אם‬ ‫^^^^‬ ‫מצאתי חן בעיניך‪ .‬והרי לא משה‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫מפרש רש"י במקום‪ :‬פרק ט' פס'‬ ‫להפטרת שבת חול המועד‬ ‫י"ח‪ :‬ויקח שם ויפת‪ .‬אין כתיב ויקחו‬ ‫מפטירין בעניין גוג ומגוג אשר‬ ‫אלא ויקח‪ ,‬לימד (ב"ר לו‪ ,‬ו‪ ).‬על שם‬ ‫ביחזקאל‪:‬‬ ‫שנתאמץ במצוה יותר מיפת‪ ,‬לכך זכו‬ ‫בניו לטלית של ציצית‪ ,‬ויפת זכה‬ ‫וְ הָּׁ יָּׁה בַּ יֹום הַּ הּוא אֶּ תֵ ן לְ גֹוג ְמקֹום‬ ‫לקבורה לבניו‪ ,‬שנאמר אתן לגוג‬ ‫מקום שם קבר (יחזקאל לט‪ ,‬יא‪.).‬‬ ‫שָּׁ ם קֶּ בֶּ ר ְביִ ְׂש ָּׁראֵ ל וגו' וְ קָּׁ ְברּו שָּׁ ם‬ ‫וחם שבזה את אביו‪ ,‬נאמר בזרעו כן‬ ‫אֶּ ת ּגֹוג וְ אֶּ ת כָּׁל הֲמֹונֹּ ה וְ קָּׁ ְראּו ּגֵיא‬ ‫ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת‬ ‫הֲמֹון ּגֹוג‪ּ :‬וקְ בָּׁ רּום בֵ ית יִ ְׂש ָּׁראֵ ל‬ ‫גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף‬ ‫לְ מַּ עַּן טַּ הֵ ר אֶּ ת הָּׁ אָּׁ ֶּרץ ִש ְבעָּׁה‬ ‫וחשופי שת וגו' (ישעיה כ‪ ,‬ד‪.).‬‬ ‫חֳדָּׁ ִשים‪( .‬יחזקאל‪ ,‬לט‪,‬יב)‬ ‫יוצא איפוא ששם ויפת זכו במידה‬ ‫ויש להבין על מה ולמה נצטוו בני‬ ‫כנגד מידה לכיסוי של כבוד‪ .‬הם‬ ‫ישראל לקבור את גוג שבעה חדשים‪.‬‬ ‫כיסוהו בכיסוי של כבוד שלא יתבזה‪,‬‬ ‫ואם תאמר כדי לטהר את הארץ‪ ,‬מדוע‬ ‫לכן יזכו לכיסוי של כבוד‪ .‬שם‪ ,‬יזכו‬ ‫יהיה מוטל דוקא על ישראל‪ .‬והרי‬ ‫בניו לטלית של ציצית‪ ,‬ויפת יזכה‬ ‫בימי גוג ומגוג יהיו הכל לעבדים‬ ‫שיכסו את גוג ומגוג בניו בעפר‪ ,‬לאחר‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬ולא יהיה למאכל‬ ‫ויש לומר שמזמן נח כבר נצטוו‬ ‫עוף השמים‪.‬‬ ‫על הדבר‪ ,‬כפי שמביא רש"י בפירושו‬ ‫עה"ת‪ .‬והיא תכנית של קורא הדורות‬ ‫ורש"י נתן טעם מדוע שפר חלקו‬ ‫מראש‪ .‬אשר בעת הִּ ְשתַ ֵכר נח ונתגלה‬ ‫של שם‪ ,‬יותר מיפת‪ .‬שהרי שניהם‬ ‫קלונו‪ ,‬באו שם ויפת להציל כבודו של‬ ‫נתאמצו במצוה‪ .‬אלא ששם נתאמץ‬ ‫אביהם‪ ,‬שנתבזה על ידי חם אחיהם‪.‬‬ ‫יותר‪ .‬שנאמר וַּיִ קַּ ח שֵ ם ָּׁויֶּפֶּת אֶּ ת‪-‬‬ ‫ושם נאמר‪ :‬וַּיִ קַּ ח שֵ ם ָּׁויֶּפֶּ ת אֶּ ת‪-‬‬ ‫הַּ ִש ְמלָּׁה‪ ,‬פרסם הכתוב את שם לפני‬ ‫הַּ ִש ְמלָּׁה ַּוי ִָּׁׂשימּו ַּעל‪ְ -‬שכֶּם ְשנֵיהֶּ ם‬ ‫יפת‪ .‬ועוד שכתוב ויקח ולא ויקחו‪.‬‬ ‫ו ֵַּיֶֽלְ כּו אֲחֹּ ַּרנִ ית וַּיְ כַּסּו אֵ ת ע ְֶּרוַּת‬ ‫כלומר שהאחד נתאמץ יותר ואיזה הוא‬ ‫ֲא ִביהֶּ ם ּופְ נֵיהֶּ ם אֲחֹּ ַּרנִ ית וְ ע ְֶּרוַּת‬ ‫זה שם שכתוב ראשונה‪ .‬וַּיִקַּ ח שֵ ם‪.‬‬ ‫א ֲִביהֶּ ם ל ֹּא ָּׁר ֶֽאּו‪.‬‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫יצית‪ ,‬הֵ יְך מָּ ה‬ ‫נֹותֵ ן לְ בָּׁ נֶּיָך ִמ ְצוַּת ִצ ִ‬ ‫לכן מבני בניו של שם יזכו לכיסוי של‬ ‫ְדאַ ְת אָּ מַ ר (במדבר טו‪ ,‬לח)‪ :‬וְ נ ְָּתנּו עַל‬ ‫כבוד בתפילה היא הטלית של‬ ‫ּומתַ ְרּגְ ִּמינַן‬ ‫צִּ יצִּ ת הַ ָּכנָּף פְ ִּתיל ְת ֵכלֶׁת‪ְ ,‬‬ ‫ציצית‪ ,‬וגוג ומגוג מצאצאיו של יפת‬ ‫חּוטָּׁ א ִד ְתכֶּלְ תָּׁ א‪.‬‬ ‫יזכו לקבורה‪.‬‬ ‫ועל כך יש לשאול‪ ,‬והרי יש לפניו‬ ‫היוצא איפוא‪ ,‬שמצות טלית‬ ‫יתברך דרכים רבות לזכות את ברואיו‪.‬‬ ‫ניתנה לבני שם‪ .‬ועדין איני יודע‬ ‫ומדוע יבחר ליפת דוקא לזכותו‬ ‫כביכול מי יקבלנה‪ .‬וכאשר בא אברהם‬ ‫במותו‪ ,‬ולא בחייו‪ .‬ויש לומר‪ ,‬על דרך‬ ‫ואמר אם אקח מחוט וגו' ולא תאמר‬ ‫מה שהכתיב בתורה וחי בהם‪.‬‬ ‫אני העשרתי את אברם‪ ,‬נבחר אברהם‬ ‫שהמצוות נתנו לחיות בהם‪ .‬ושם‬ ‫אבינו מכל צאצאי שם להיות זוכים‬ ‫נתאמץ במצות כיבוד אב‪ ,‬שניתנה גם‬ ‫בטלית עם ציצית‪.‬‬ ‫לגויים‪ .‬ולכן זכה בחייו לטלית נאה‬ ‫לבני בניו‪ ,‬הם עם בני אברהם‪ .‬ויפת‬ ‫ודייקא נמי ברש"י כדלעיל‪ ,‬על‬ ‫שנתאמץ פחות במצוה יזכה במותו‬ ‫שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת‪ ,‬לכך‬ ‫בלבד לכיסוי של כבוד והוא להיקבר‪,‬‬ ‫זכו בניו לטלית של ציצית‪ .‬והיינו‪,‬‬ ‫שתכסהו האדמה ולא יהיה למאכל עוף‬ ‫שעל ידי שם זכו לטלית בלבד‪ .‬והיא‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫של ציצית‪ ,‬אבל עדין ללא ציצית‪.‬‬ ‫ובציצית עצמה זכו רק בבא אברהם‪,‬‬ ‫ועדַּ יִ ן יש לשאול‪ ,‬והרי בנים רבים‬ ‫ובזכות שאמר אם אקח מחוט וגו'‪ ,‬זכו‬ ‫היו לשם‪ ,‬וממנו עממים רבים‪ ,‬ומנין‬ ‫בזכותו לפתיל תכלת הוא הציצית‬ ‫שיזכו לטלית דוקא בני אברהם‪ ,‬אלא‬ ‫להיות על הטלית שניתנה להם על‬ ‫יש לומר על פי המדרש רבה‪,‬‬ ‫ידי שם‪.‬‬ ‫(בראשית‪ ,‬פרשיה מג‪ ,‬ט') שכאשר‬ ‫אמר אברהם למלך סדום (בראשית‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫יד‪ ,‬כג') ִאם‪ִ -‬מחּוט֙ וְ ַּעִׁ֣ד ְׂש ֶֽרֹוְך‪ַּּ֔ -‬נעַּל‬ ‫שבזכות הכיסוי כבוד של הציצית‪,‬‬ ‫ֹּאמר‬‫וְ ִאם‪-‬אֶּ ַּ ָּ֖קח ִמכָּׁל‪ֲ -‬אשֶּ ר‪ָּׁ -‬לְך וְ ִׁ֣ל ֹּא ת ּ֔ ַּ‬ ‫וציצית דומה לרקיע‪ ,‬זכו אחרי כן כל‬ ‫ֱש ְר ִתי אֶּ ת‪-‬אַּ ְב ָּׁ ֶֽרם אָּ מַ ר ַרבִּ י‬ ‫ֲא ִנָּ֖י הֶּ ע ַּ ַ֥‬ ‫עם ישראל על ידי אהרון גם לכיסוי‬ ‫אַ בָּ א בַ ר מַ מָּ ל אָּ מַ ר לֹו הַ קָּ דֹוש בָּ רּוְך‬ ‫כבוד של ענני כבוד‪ .‬כי אהרון הכהן‬ ‫הּוא אַ ְת אֲמַ ְר ְת ִּאם ִּמחּוט‪ ,‬חַּ יֶּיָך שֶּ ֲאנִי‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫שלום‪ .‬שאם בן יכבד אב ועבד אדוניו‪,‬‬ ‫נתכהן בבגדי כבוד‪ ,‬של כהונה‪ ,‬ולכן‬ ‫אזי שלום יהיה לו‪ .‬ודוד המלך ראה‬ ‫ראוי שיהיו ענני כבוד על ידו‪ .‬וכל‬ ‫לתקן את הדבר הזה משרשו לכן‬ ‫היקר הזה על ידי התאמצות במצות‬ ‫אמר בני אבשלום בני בני וגו' שמונה‬ ‫כיבוד אב‪ ,‬שהיא דוגמא לכיבוד‬ ‫פעמים‪ ,‬להעלותו ולהחזירו לשרשו‪.‬‬ ‫אבינו שבשמים‪ .‬ויפת שלא נתאמץ‬ ‫ואמרו בגמ' (סוטה י' עמ'ב') שבע‬ ‫במצוה זכה לכיסוי של כבוד אף הוא‪,‬‬ ‫פעמים להוציאו מגיהנום‪ ,‬ופעם‬ ‫אמנם‪ ,‬אך לכיסוי של האדמה והיינו‬ ‫שמינית להביאו לעולם הבא‪ .‬כלומר‬ ‫הקבר‪ .‬ויש לומר שלכן קוראים את‬ ‫להחזירו לשרשו‪ .‬ויש לומר שעל ידי‬ ‫קבורת גוג בסוכות‪ .‬שעל ידי כך‬ ‫תפילת דוד המלך‪ ,‬החזירו לשרשו של‬ ‫מתבררת מתנת קורא הדורות מראש‬ ‫אברהם אבינו שאמר ליצחק הנני בני‪,‬‬ ‫לבני בניהם של שם ואברהם‪ ,‬בעודנו‬ ‫ונאמר שם בני‪ ,‬שבע פעמים‪.‬‬ ‫יושבים תחת צילא דמהימנותא היא‬ ‫כיסוי כבוד זכר לענני הכבוד‪ .‬ולכן‬ ‫ובחזרה לעניין ההפטרה‪ ,‬יש‬ ‫נקראת סוכה כך‪ ,‬מלשון כיסוי‪.‬‬ ‫לומר‪ ,‬לעומקו של מקרא‪ ,‬שלכן‬ ‫נצטוו ישראל לקבור את גוג שבעה‬ ‫וחז"ל רמזו לזה במסכת ברכות‪,‬‬ ‫חדשים‪ .‬שעל ידי התאמצות‬ ‫(דף י' עמ'א) למה נסמכה פרשת‬ ‫בקבורתם‪ ,‬שבעה חדשים‪ ,‬מעלים גם‬ ‫אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר‬ ‫הם שבע פעמים את מצות כיבוד אב‬ ‫לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו‬ ‫לשרשה‪ ,‬שהיא כיבוד אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫[והכוונה לגוג ומגוג שבא למרוד‬ ‫ואשר על כן ראוי לקרותה בחג‬ ‫בהקב"ה] אף אתה אמור לו כלום יש‬ ‫הסוכות הוא חג כיבוד אבינו מלכנו‬ ‫בן שמורד באביו‪ ,‬אלא הוה [שכך היה‬ ‫שבשמים ובארץ‪ ,‬תחת צילא‬ ‫עם אבשלום שמרד באביו] הכא נמי‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬עם ארבעת המינים מודים‬ ‫הוה [בגוג שמרד ברבו]‪.‬‬ ‫ומשבחים לבוראנו על כל הטוב אשר‬ ‫גמלנו‪ ,‬והוציאנו זכאים במשפט‪ .‬כן‬ ‫כאן גילה הכתוב‪ ,‬על ידי אבשלום‪,‬‬ ‫יזכנו במהרה לבנין בית מקדשנו בבא‬ ‫שכל מה שגוג מורד ברבו כבר נמצא‬ ‫משיח צדקנו בב"א‪.‬‬ ‫בשרשים של זלזול בכיבוד אב על ידי‬ ‫^^^^‬ ‫יפת מאבותיו‪ .‬ושמו מוכיח עליו‪ ,‬אב‪-‬‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫ובודאי לא במותו‪ .‬לכן כתב בגי בלי‬ ‫א'‪ ,‬כי גיא עם אל''ף מורה על גאוה‪.‬‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫לכן כתב בלי א' ְבקָּׁ ְברֹו את עצמו‬ ‫שלא תהיה בו לחלוחית של גאוה גם‬ ‫דרשת וַּיִ קְ בִֹּּ֨ ר אֹּ ִ֤תֹו בַּ ּגַּי֙‬ ‫לא במותו‪.‬‬ ‫ּובֵ אּור הֵ ִּמ ְש ָּנה‪" :‬עֲׂשָּׁ ָּׁרה ְדבָּׁ ִרים‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬בַּ ּגַּי֙ מוטעם בטעם‬ ‫עֶּרב שַּ בָּׁ ת בֵ ין‬ ‫ְב ֶּ‬ ‫נִ ְב ְראּו‬ ‫פשטא‪ .‬שֶׁ ִּמקִּ בְ רֹו מתפשטת תורתו‬ ‫בּורתֹו‬ ‫הַּ ְשמָּׁ שֹות" ובהם מקום קְ ָּׁ‬ ‫ויראתו של משה על פני כל החיים‪ ,‬עד‬ ‫שֶּ ל משֶּ ה אבות פ"ה מ"ו‬ ‫אשר ת''ח יכונו בשם משה‪" ,‬משה ‪-‬‬ ‫שפיר קאמרת!"‪.‬‬ ‫מֹואב ָּ֖מּול‬ ‫ּ֔ ָּׁ‬ ‫וַּיִ קְ בִֹּּ֨ ר אֹּ ִ֤תֹו בַּ ּגַּי֙ ְב ֶּ ִׁ֣א ֶּרץ‬ ‫ֵ ִׁ֣בית ּפְ עֹור וְ ֶֽל ֹּא‪-‬י ַּ ַָּׁ֥דע ִאיש֙ אֶּ ת‪-‬‬ ‫ולעומקו של מקרא ֵיאָּ מֵ ר‪ ,‬כי לא‬ ‫קְ בֻּ ִָּׁׁ֣ר ּ֔תֹו ַּעָּ֖ד הַּ יַ֥ ֹום הַּ ֶּזֶֽה (לד‪ ,‬ו')‬ ‫רק תורתו ויראתו‪ ,‬אלא גם ענותנותו‬ ‫של משה תתפשט על כל לומדי התורה‬ ‫וַּיִ קְ בִֹּּ֨ ר אֹּ ִ֤תֹו בַּ ּגַּי֙‬ ‫ועוסקיה‪ ,‬ודבר זה נרמז במלה בַּ ּגַּי֙ ‪,‬‬ ‫פירש"י הקב"ה בכבודו‪ .‬רבי‬ ‫ויכוון בזה ר' ישמעאל לי''ג מדות‬ ‫ישמעאל אומר הוא קבר את עצמו‪.‬‬ ‫שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬שנאמר בַּ ּגַּי֙ ‪.‬‬ ‫בי''ג‪.‬‬ ‫לעומקו של מקרא‪ ,‬ועל דרך הרמז‪,‬‬ ‫לדעה הראשונה ברש"י שהקב''ה‬ ‫וכמו התורה והיראה שאינן ירושות‪,‬‬ ‫בכבודו קברו למשה‪ ,‬יש רמז במלה‬ ‫אלא ניתנות למי שעמל בהן‪ ,‬כן מדת‬ ‫בַּ ּגַּי֙ ‪ .‬שהיא בגימטרי' י"ה‪ .‬וכאילו‬ ‫הענוה אינה ירושה אלא ניתנת למי‬ ‫כתוב ויקבר אותו י‪-‬ה‪.‬‬ ‫שעמל בה‪ .‬וכמאמר אור החיים הק'‬ ‫שגם משה לא ירש את ענותנותו ולא‬ ‫ולדעה השניה ברש''י‪ ,‬לדעת ר'‬ ‫קבלה במתנה‪ ,‬אלא עמל על מדת‬ ‫ישמעאל‪ ,‬שמשה קבר את עצמו יש‬ ‫הענוה‪ ,‬ואשר על כן משבחת אותו‬ ‫לומר גם שנרמז במילה בַּ ּגַּי֙ ‪ .‬שכן חסר‬ ‫שה עָּׁ נָּׁ ִׁ֣ו‬ ‫התורה על עמלו‪ :‬וְ הָּׁ ִ ַ֥איש מֹּ ֶּ ָּ֖‬ ‫א'‪ .‬ומשה ענו מכל אדם לא יסבול‬ ‫שר עַּ ל‪ּ-‬פְ נֵ ַ֥י‬ ‫ְמאֹּ ד ִמכֹּ ֙ל ָּׁ ֶֽהאָּׁ ּ֔ ָּׁדם אֲ ֶּ ָּ֖‬ ‫גאוה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‪,‬‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫קבורתו לעולם יהיה טופח על פני כל‬ ‫ָּׁ ֶֽהאֲדָּׁ ָּׁ ֶֽמה‪[ .‬במדבר יב‪,‬ג'] ולזה אין אדם‬ ‫מי שיאחז ח''ו במדת פעור‪.‬‬ ‫משיג לעמוד בכוחו לשמוע קול אלהים‬ ‫חיים זולת האיש אשר הפך חומרו‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שהטעם טפחא הוא‬ ‫ועשאו צורה כמו שרשמנו במקומות‬ ‫טעם מפסיק לומר לך שאין חיבור בין‬ ‫אחרים שזה אין לו גוף ויכול שאת‬ ‫ישראל לבעל פעור‪ ,‬אפילו כטפח‪,‬‬ ‫דבר מלך‪ .‬כן לשון האוה''ח הק'‪.‬‬ ‫ובזה מתבטל הקטרוג על הנצמדים‬ ‫ונרמז במה שנאמר וַּיִ קְ בִֹּּ֨ ר אֹּ ִ֤תֹו בַּ ּגַּי֙‬ ‫לבעל פעור‪ ,‬וזה שפירש רש''י לכפר‬ ‫מֹואב ָּ֖מּול ֵ ִׁ֣בית ּפְ עֹור‪ָּ֖ ,‬מּול‬ ‫ּ֔ ָּׁ‬ ‫ְב ֶּ ִׁ֣א ֶּרץ‬ ‫על מעשה פעור‪.‬‬ ‫בטיפחא‪ ,‬הנקרא גם טרחא‪ .‬ולדעת ר'‬ ‫ישמעאל שקבר את עצמו‪ ,‬כלומר‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬יש ליתן את‬ ‫כשם שטרח בקבורתו כן טרח‬ ‫הדעת על כל אותן דברים שנבראו‬ ‫בענותנותו‪.‬‬ ‫בערב שבת בין השמשות‪ ,‬מדוע‬ ‫דוקא הם ומדוע דוקא בזמן זה‪ .‬וכי‬ ‫ָּ֖מּול ֵ ִׁ֣בית ּפְ עֹור‪ ,‬פירש רש"י‬ ‫לא יכולים להברא כל אחד ביומו‬ ‫קברו היה מוכן שם מששת ימי‬ ‫הראוי לו או בזמנו שלו‪ .‬מדוע חברו‬ ‫בראשית לכפר על מעשה פעור‪ ,‬וזה‬ ‫כולם לזמן מיוחד זה של ערב שבת בין‬ ‫אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת‬ ‫השמשות‪.‬‬ ‫בין השמשות‪.‬‬ ‫ובשים לב לדברים שנאמרו במשנה‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬ועל דרך הרמז‬ ‫(אבות פ"ה מ"ו)‪:‬‬ ‫והטעמים‪ ,‬נרמזו הדברים בטעמי ֵ ִׁ֣בית‬ ‫עֶּרב שַּ בָּׁ ת בֵ ין‬ ‫עֲׂשָּׁ ָּׁרה ְדבָּׁ ִרים נִ ְב ְראּו ְב ֶּ‬ ‫ּפְ עֹור שהם מונח אתנחתא‪ .‬שמקום‬ ‫הַּ ְשמָּׁ שֹות‪ ,‬וְ אֵ לו הֵ ן‪ּ ,‬פִ י הָּׁ אָּׁ ֶּרץ‪ּ ,‬ופִ י‬ ‫קבורתו ָּ֖מּול ֵ ִׁ֣בית ּפְ עֹור מונח למנוחתו‬ ‫הַּ ְבאֵ ר‪ּ ,‬ופִ י הָּׁ אָּׁ תֹון‪ ,‬וְ הַּ קֶּ שֶּ ת‪ ,‬וְ הַּ מָּׁ ן‪,‬‬ ‫של משה מששת ימי בראשית‪.‬‬ ‫וְ הַּ מַּ טֶּ ה‪ ,‬וְ הַּ שָּׁ ִמיר‪ ,‬וְ הַּ כְ תָּׁ ב‪ ,‬וְ הַּ ִמכְ תָּׁ ב‪,‬‬ ‫אֹומ ִרים‪ ,‬אַּ ף הַּ מַּ זִיקִ ין‪,‬‬ ‫וְ הַּ לּוחֹות‪ .‬וְ יֵש ְ‬ ‫שכן ָּ֖מּול הם ראשי תיבות‪ :‬מ‪-‬ו‪-‬ל ‪:‬‬ ‫בּורתֹו שֶּ ל משֶּ ה‪ ,‬וְ אֵ ילֹו שֶּ ל‬ ‫ּוקְ ָּׁ‬ ‫ִמ ששה לבריאה‪ .‬והמלה ָּ֖מּול‬ ‫אֹומ ִרים‪ ,‬אַּ ף ְצבָּׁ ת‬ ‫אַּ ְב ָּׁרהָּׁ ם אָּׁ ִבינּו‪ .‬וְ יֵש ְ‬ ‫מוטעמת בטיפחא לומר לך שמקום‬ ‫ִב ְצבָּׁ ת עֲׂשּויָּׁה‪.‬‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫ְשתֵ י ּפְ ע ִָּׁמים‪ ,‬שֶׁ ֶׁנאֱמַ ר (ישעיה כה‪,‬‬ ‫ויש לעיין תחילה בזמן המיוחד הזה‬ ‫ֹלהינּו‬ ‫ח‪,‬ט)‪ :‬וְ אָּ מַ ר֙ בַ יָּ֣ ֹום הַ ֶ֔הּוא ִה ִֵּ֨נה אֱ ֵ ַ֥‬ ‫של ערב שבת בין השמשות‪ .‬שהוא‬ ‫ֹושיעֵ ֹ֑נּו זֶּ ִ֤ה יְ ה ָּׁו'ה֙ קִּ ִּ ָּּ֣וינּו‬ ‫זֶּ ֶ֛ה קִּ ִּ ּ֥וינּו לָ֖ ֹו וְ יָֽ ִּ‬ ‫הערב שבת הראשון של הבריאה‪.‬‬ ‫נִּש ְמ ָּחָ֖ה בִּ ישּוע ָָּֽתֹו‪:‬‬ ‫ֶ֔לֹו נ ִָּּג֥ילָּה וְ ְ‬ ‫הוא הזמן המיוחד שרק הקב"ה יודע‬ ‫עתיו ורגעיו‪ ,‬ואין כל בריה יכולה‬ ‫^^^^‬ ‫לעמוד עליו‪.‬‬ ‫מֹורא‬ ‫ּולְ כֹּ ל הַּ יָּׁד הַּ ֲחזָּׁקָּׁ ה ּולְ כֹּ ל הַּ ָּׁ‬ ‫ואשר על כן אין רגע מקודש‬ ‫הַּ ּגָּׁדֹול אֲשֶּ ר עָּׁׂשָּׁ ה מֹּ שֶּ ה לְ עֵ ינֵי כָּׁל‪-‬‬ ‫ממנו‪ ,‬מרגע של התקדש היום‪ .‬ולכן‬ ‫יִ ְׂש ָּׁר ֵ ֶֽאל‬ ‫נבראו הדברים האלה שבמשנתנו‬ ‫ברגע קדוש זה של ערב שבת בין‬ ‫השמשות‪ ,‬כדי שֶּ יִ ינְ קּו וישאבו‬ ‫פירש רש"י שנשאו לבו לשבור‬ ‫מקדושת השבת‪ ,‬ובבוא העת כאשר‬ ‫הלוחות לעיניהם‪ ,‬שנאמר ואשברם‬ ‫יצטרכו להם יהיה בזה קדוש השם‬ ‫לעיניכם (דברים ט‪ ,‬יז‪ ,).‬והסכימה‬ ‫לעיני כולם‪.‬‬ ‫דעת הקב"ה לדעתו‪ ,‬שנאמר אשר‬ ‫שברת (שמות לד‪ ,‬א‪ ,).‬יישר כחך‬ ‫ובתוך הרשימה הקדושה הזאת‬ ‫ששברת (שבת פז‪.).‬‬ ‫מקום קבורתו של משה‪ .‬אשר משום‬ ‫קדושתו אין מי שיכול לעמוד עליו‪,‬‬ ‫ואם ישאלך אדם מדוע התורה‬ ‫ולכן נאמר ולא ידע איש את קברתו‬ ‫מסתיימת בדבר עצוב כשבירת‬ ‫ַּעָּ֖ד הַּ יַ֥ ֹום הַּ ֶּזֶֽה‪.‬‬ ‫הלוחות שאנו מתענים על כך בי"ז‬ ‫בתמוז‪ ,‬ועוד ביום שמחתנו שמחת‬ ‫תורה‪ ,‬אף אתה אמור לו שאין התורה‬ ‫ומאי ַּעָּ֖ד הַּ יַ֥ ֹום הַּ ֶּזֶֽה יש לומר עד היום‬ ‫ניתנת במתנה‪ ,‬אלא צריך לְ שַ בֵ ר עצמו‬ ‫של תחית המתים שבו נאמר‪ִ :‬ה ִֵּ֨נה‬ ‫עליה‪ .‬ולכן אמר לו הקב"ה יישר כחך‬ ‫ֹלהינּו זֶּ ֶ֛ה וכמאמר ר' ברכיה במדרש‬ ‫ֱא ֵ ַ֥‬ ‫ששברת‪ ,‬כאומרו חילך לאורייתא‪.‬‬ ‫שמות רבה‪ :‬אָּ מַ ר לָּהֶׁ ם הַ קָּ דֹוש בָּ רּוְך‬ ‫בכח זה תשבר ותפרק כל הפירכות‬ ‫הּוא לְ י ְִּש ָּראֵ ל‪ ,‬בָּ עֹולָּם הַ זֶׁה אֲמַ ְרתֶׁ ם‬ ‫והקושיות ויתורצו כל התירוצים‬ ‫לְ ָּפנַי ַפעַם אַ חַ ת זֶּה אֵ לִ י ואנוהו‪ ,‬אֲבָּ ל‬ ‫וממילא רווחא שמעתתא‪ ,‬ותתרבה‬ ‫אֹומ ִּרים אֹותֹו דָּ בָּ ר‬ ‫ֶּל ָּׁע ִתיד לָּׁבֹוא אַ תֶׁ ם ְ‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫ישראל‪ ,‬כנאמר‪ :‬וְ עַּ תָּׁ ה קּום עֲבֹּ ר אֶּ ת‬ ‫התורה בישראל‪ .‬ואשר על כן אין בזה‬ ‫הַּ י ְַּרדֵ ן הַּ זֶּה אַּ תָּׁ ה וְ כָּׁל הָּׁ עָּׁם הַּ זֶּה אֶּ ל‬ ‫עצב כלל‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬מתאים הוא‬ ‫הָּׁ אָּׁ ֶּרץ ֲאשֶּ ר אָּׁ נֹּ כִ י נֹּ תֵ ן לָּׁהֶּ ם לִ ְבנֵי‬ ‫בזה ליום של שמחה‪.‬‬ ‫יִ ְׂש ָּׁראֵ ל‪:‬‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שיהושע נצטווה במה‬ ‫^^^^‬ ‫שנאסר על משה רבינו קּום עֲבֹּ ר אֶּ ת‬ ‫הַּ י ְַּרדֵ ן הַּ זֶּה‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬על פי תחילת פרקי‬ ‫להפטרת וזאת‬ ‫אבות משה קבל תורה מסיני ומסרה‬ ‫הברכה‬ ‫ליהושע‪ .‬שכן מצינו כאן מסירת‬ ‫התורה באומרו‪{ :‬ח} ל ֹּא יָּׁמּוש סֵ פֶּר‬ ‫יהושע פרק א‬ ‫תֹורה הַּ זֶּה ִמּפִ יָך וְ הָּׁ גִ יתָּׁ בֹו יֹומָּׁ ם‬ ‫הַּ ָּׁ‬ ‫ָּׁולַּיְ לָּׁה וכפי שנאמר בהמשך ההפטרה‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫[פסוק ז'] ַּרק ֲחזַּק וֶּאֱמַּ ץ ְמאֹּ ד לִ ְשמֹּ ר‬ ‫ושייכותה לפרשה‬ ‫תֹורה אֲ שֶּ ר ִצּוְ ָך מֹּ שֶּ ה‬‫ַּלעֲׂשֹות כְ כָּׁל הַּ ָּׁ‬ ‫ע ְַּב ִדי‪.‬‬ ‫שייכותה של ההפטרה לפרשת וזאת‬ ‫הברכה‪ ,‬לכאורה נראה בעליל בכמה‬ ‫ובשימת לב נאמר ארבע פעמים‬ ‫עניינים‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫בהפטרתנו‪ֲ ,‬חזַּק וֶּאֱמַּ ץ [פס' ו‪,‬ז‪,‬ט‪,‬יח‪],‬‬ ‫ולעומקו של מקרא תכוון ההפטרה‬ ‫ההפטרה מתחלת בעניין שבו הפרשה‬ ‫בזה למאמר חכמים במסכת ברכות‬ ‫מסתיימת‪{ :‬א} וַּיְ ִהי אַּ ח ֲֵרי מֹות מֹּ שֶּ ה‬ ‫[לב‪:]:‬‬ ‫עֶּבֶּ ד יְ ה ָּׁו'ה ַּוי ֹּאמֶּ ר יְ הו'ָּׁה אֶּ ל יְ הֹושֻּ ַּע‬ ‫ִבן נּון ְמשָּׁ ֵרת מֹּ שֶּ ה לֵאמֹּ ר‪{ :‬ב}‬ ‫ת''ר ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן‪:‬‬ ‫מֹּ שֶּ ה ע ְַּב ִדי מֵ ת וגו'‬ ‫תורה ומעשים טובים תפלה ודרך‬ ‫ארץ‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שיש כאן המשך מפעל חייו של‬ ‫משה רבנו‪ ,‬והוא הנחלת הארץ לבני‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫למפטיר‬ ‫ופירש רש''י בגמרא שם‪ :‬צריכין‬ ‫חזוק‪ .‬שיתחזק אדם בהם תמיד בכל‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫כחו‪.‬‬ ‫תורה ומעשים טובים מנין שנא'‬ ‫בַּ יֹום הַּ ְש ִמינִ י עֲצֶּ ֶּרת ִת ְהיֶּה ָּׁלכֶּם‬ ‫{יהושע א‪,‬ז'} ַּרק ֲחזַּק ֶּואֱמַּ ץ ְמאֹּ ד‬ ‫וגו' וְ ִהקְ ַּר ְבתֶּ ם עֹּ לָּׁה וגו' ּפַּ ר אֶּ חָּׁ ד‬ ‫תֹורה‪ֲ ,‬חזַּק‬ ‫לִ ְשמֹּ ר ַּלעֲׂשֹות כְ כָּׁל הַּ ָּׁ‬ ‫אַּ יִ ל אֶּ חָּׁ ד‪( .‬במדבר‪ ,‬כט‪ ,‬לה‪-‬לו')‬ ‫בתורה‪ֶּ ,‬ואֱמַּ ץ במעשים טובים‪.‬‬ ‫תפלה מנין שנא' קַּ ּוֵה אֶּ ל ה' ֲחזַּק‬ ‫פירש רש''י על פי מדרש רבי‬ ‫וְ ַּיאֲמֵ ץ לִ בֶּ ָך וְ קַּ ּוֵה אֶּ ל ה' [תהלים כז‬ ‫תנחומא‪ :‬לימדה תורה דרך ארץ‪,‬‬ ‫יד']‪.‬‬ ‫שמי שיש לו אכסנאי‪ ,‬יום ראשון‬ ‫דרך ארץ [עיסוק פרנסתו] מנין שנא'‬ ‫מאכילו פטומות‪ ,‬למחר מאכילו דגים‪,‬‬ ‫{שמואל ב י‪-‬יב} ֲחזַּק וְ נִ ְתחַּ זַּק ְבעַּד‬ ‫למחר מאכילו בשר בהמה‪ ,‬למחר‬ ‫ּובעַּד ע ֵָּׁרי ֱאֹלהֵ ינּו‪ .‬ופירש רש''י‬ ‫עַּמֵ נּו ְ‬ ‫מאכילו קטניות‪ ,‬למחר מאכילו ירק‪,‬‬ ‫שם‪ :‬דרך ארץ‪ .‬אם אומן הוא‬ ‫פוחת והולך כפרי החג‪.‬‬ ‫לאומנתו‪ ,‬אם סוחר הוא לסחורתו‪ ,‬אם‬ ‫איש מלחמה הוא למלחמתו‪.‬‬ ‫ויש לעיין מה דרך ארץ יש כאן‬ ‫שהולך ופוחת מהכנסת אורחים‪ .‬וי"ל‬ ‫ועל דרך הצח ידרשו כולם ללימוד‬ ‫דדרך ארץ הוא לא כלפי האורח‪ ,‬אלא‬ ‫התורה שנאמר‪ַ :‬רק ֲחזַק ֶׁו ֱאמַ ץ ְמאֹּ ד‬ ‫כלפי הקב"ה‪ .‬שלא יהיה בשר ודם‬ ‫תֹורה‪ ,‬וכן‬ ‫לִּ ְשמֹּ ר ַלעֲשֹות כְ כָּל הַ ָּ‬ ‫מכובד יותר מן הקב"ה‪ .‬מה קרבנות‬ ‫שיתחזק בתפילה להצלחתו בלימוד‪,‬‬ ‫לה' הולכים ופוחתים‪ ,‬אף מה‬ ‫וכן שיתחזק לימודו הלכה למעשה‬ ‫שמכבדים את האורח יהיה הולך‬ ‫והיינו מעשים טובים‪ ,‬וכן שיתחזק‬ ‫ופוחת‪.‬‬ ‫במלחמתה של תורה וכפירוש רש''י‬ ‫ועל דרך המוסר‪ :‬לעולם יִ ְראֶּ ה אדם‬ ‫שם אם איש מלחמה הוא למלחמתו‪.‬‬ ‫עצמו כאורח לפני האלקים‪.‬‬ ‫ובזה מתקיים יעוד מסירת התורה לכל‬ ‫הדורות‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫כד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫עִּ מָּ כֶׁם ְדבָּ ִּרים וְ שּובּו אֶׁ ל ה'‪ ,‬וְ ת ֹּאמַ ר‬ ‫אֵ לֶּה תַּ עֲׂשּו ַּלה' ְבמֹועֲדֵ יכֶּם לְ בַּ ד‬ ‫שֶׁ הּוא ְמקֻ בָּ ל‪ .‬אָּ מַ ר הַ קָּ דֹוש בָּ רּוְך הּוא‪,‬‬ ‫ִמנִ ְד ֵריכֶּם וְ נִ ְדבֹּ תֵ יכֶּם לְ עֹּ ֹלתֵ יכֶּם‬ ‫ּפָּׁרים ְׂשפָּׁ תֵ ינּו (הושע יד‪,‬‬ ‫הֵ ן‪ּ ,‬ונְ שַּ לְ מָּׁ ה ִ‬ ‫ּולְ ִמנְ חֹּ תֵ יכֶּם ּולְ נִ ְסכֵיכֶּם ּולְ שַּ לְ מֵ יכֶּם‪:‬‬ ‫ג)‪ ,‬הכי נמי לגבי לימוד‪ּ :‬ונְ שַּ לְ מָּׁ ה‬ ‫(כט‪,‬לט')‬ ‫ּפ ִָּׁרים ְׂש ָּׁפתֵ ינּו‪.‬‬ ‫סיים הכתוב את פרשת פנחס בשש‬ ‫פעמים יכ"ם ברציפות‪ .‬ועוד יכ"ם‬ ‫ועל דרך הצח‪ :‬אל תקרי ּונְ שַּ לְ מָּׁ ה‬ ‫אחד של במועדיכם ונאמר בו לבד‪,‬‬ ‫אלא וְ ל ִַּמ ְשנָּׁה‪ .‬וְ ל ִַּמ ְשנָּׁה ‪ -‬פרים‬ ‫שעל ידי זה יכם לעובדי כוכבים‬ ‫שפתינו‪[ .‬עפ''י צדיק כתמר]‬ ‫בעבור ששת אלפים שנה מכה רבה‪,‬‬ ‫ועוד מכה אחת שביעית באלף‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שיש בפסוק האחרון‬ ‫השביעי‪ ,‬בעת מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬מכה‬ ‫אחת עשרה תיבות‪ ,‬חמש כנגד‬ ‫ניצחת‪ .‬לרומם ולפאר עמו ישראל‪,‬‬ ‫חמישה חומשי תורה ַּוי ֹּאמֶּ ר מֹּ שֶּ ה אֶּ ל‬ ‫ולכן יהיו השבעים פרים שהם כנגד‬ ‫ְבנֵי יִ ְׂש ָּׁראֵ ל‪ ,‬ועוד שש כנגד ששה‬ ‫האומות בסדר הולך ופוחת‪.‬‬ ‫סדרי משנה‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר שיש כאן שש פעמים‬ ‫מ"ם ברציפות‪ .‬ללמד על ששה סדרי‬ ‫ואשר על כן סיים ענין הקרבנות‬ ‫משנה‪ ,‬שמתחילים באות מ"ם‬ ‫בפסוק " ַּוי ֹּאמֶּ ר מֹּ שֶּ ה אֶּ ל ְבנֵי יִ ְׂש ָּׁראֵ ל‬ ‫מאימתי ומסתיימים באות מ"ם ה' עז‬ ‫כְ כֹּ ל ֲאשֶּ ר ִצּוָּׁה ה' אֶּ ת מֹּ שֶּ ה" לרמז‬ ‫על ה' חומשי תורה וששה סדרי‬ ‫לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום‪.‬‬ ‫משנה‪.‬‬ ‫וירמוז בזה למה שאמר רבי יצחק‬ ‫[מנחות קי]מאי דכתיב {ויקרא ו‪-‬יח}‬ ‫זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם‬ ‫^^^^‬ ‫כל העוסק בתורת חטאת כאילו‬ ‫הקריב חטאת וכל העוסק בתורת‬ ‫אשם כאילו הקריב אשם וכעין‬ ‫שאמרו במדרש תנחומא לגבי וידוי‬ ‫ּומי שֶׁ אֵ ין לֹו סֹּ לֶׁת וְ ל ֹּא‬ ‫[פרשת צו‪,‬ו] ִּ‬ ‫כְ לּום‪ ,‬יָּבִּ יא ְדבָּ ִּרים‪ ,‬שֶׁ ֶׁנאֱמַ ר‪ :‬קְ חּו‬ ‫כה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫נמצאת כל התורה כולה מקשה‬ ‫אחת שתכליתה ותחילתה חד הם‪ ,‬וכן‬ ‫לסיומה של תורה‬ ‫נעוץ תחילתה וסיומה של התורה זה‬ ‫ולתחילתה‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫"שוקיו עמודי שש מיוסדים על‬ ‫אדני פז" [שה"ש ה‪,‬טו']‬ ‫וכן יִ דָּׁ ֵרש‪:‬‬ ‫בתנחומא ובמדרש רבה נדרשו‬ ‫אשית בָּׁ ָּׁ ִׁ֣רא‬ ‫לְ עֵ ינֵ ָּ֖י כָּׁל‪-‬יִ ְׂש ָּׁר ֵ ֶֽאל ְב ֵר ִ ָּ֖‬ ‫בשני אופנים המשלימים זה את‬ ‫אֱֹלהים ֵ ַ֥את הַּ שָּׁ ַּ ָּ֖מיִ ם וְ ֵ ַ֥את הָּׁ ָּׁ ֶֽא ֶּרץ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫זה‪.‬‬ ‫בתנחומא בהר‪ ,‬נאמר במדרש אין‬ ‫שלעיני כל ישראל שנקראו ראשית‪,‬‬ ‫לך כל פרשה ופרשה בתורה שאין לה‬ ‫גלוי וידוע כי למענם ברא הקב"ה‬ ‫כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה‪ .‬פי'‬ ‫את העולם‪.‬‬ ‫סוף הפרשה נעוץ בתחילתה והוא כעין‬ ‫סיכום ומסקנה של תחילתה‪.‬‬ ‫או כלך לדרך זו‪ :‬נאמר בראתי‬ ‫ובמדרש רבה פר' נשא מביא‬ ‫יצה"ר‪ ,‬בראתי לו תורה תבלין‪.‬‬ ‫המדרש אין לך כל פרשה ופרשה‬ ‫והתורה היתה כתובה לפניו אש‬ ‫שאינה נדרשת לפניה ולאחריה‪ .‬כעין‬ ‫שחורה על גבי אש לבנה תתקע"ד‬ ‫נזיר‪ ,‬נדרש לאחריו שכשם שאין הנזיר‬ ‫דורות לפני בריאת העולם‪ .‬והקב"ה‬ ‫רשאי לשתות יין‪ ,‬כן אין הכהנים‬ ‫הסתכל בתורה וברא עלמא‪ .‬וישראל‬ ‫רשאים לשתות יין בברכתם‬ ‫נקראים על שם אותיות התורה שכן‬ ‫ובעבודתם‪ .‬וכשם שראו כולם את‬ ‫אמרו‪:‬‬ ‫הקלקול שהיין גורם לסוטה‪ ,‬יזירו‬ ‫עצמם מן היין כנזיר‪.‬‬ ‫יש ששים רבוא אותיות לתורה‪ ,‬ר"ת‬ ‫ובהתחבר שני המדרשים יחדיו‪ ,‬יוצא‬ ‫ישראל‪ .‬נמצאו ישראל קיימים יחד‬ ‫איפוא שלא רק כל פרשה ופרשה בפני‬ ‫עם התורה תתקע"ד דורות לפני‬ ‫עצמה נעוץ סופה בתחילתה‪ ,‬אלא כל‬ ‫בריאת העולם‪ .‬היינו דכתיב‬ ‫פרשה ופרשה נעוץ הפרשה הבאה‬ ‫שהקב"ה ברא את העולם לעיני כל‬ ‫בפרשה הקודמת‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫כו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫סוכות ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫או כלך לדרך זו‪ :‬מעמד קריאת‬ ‫התורה באזני בני ישראל הרי הוא‬ ‫כהתהוותה של התורה לעיניהם‪,‬‬ ‫ואשר על כן כל התהוות הבריאה‬ ‫היא לעינינו ממש בעת סיום‬ ‫התורה ותחילתה‪:‬‬ ‫אֱֹלהים ֵ ַ֥את הַּ שָּׁ ַּ ָּ֖מיִ ם‬ ‫אשית בָּׁ ָּׁ ִׁ֣רא ִ‬‫ְב ֵר ִ ָּ֖‬ ‫וְ ֵ ַ֥את הָּׁ ָּׁ ֶֽא ֶּרץ‬ ‫לְ עֵ ינֵ ָּ֖י כָּׁל‪-‬יִ ְׂש ָּׁר ֵ ֶֽאל‬ ‫וכאומרו‪:‬‬ ‫לְ עֵ ינֵ ָּ֖י כָּׁל‪-‬יִ ְׂש ָּׁר ֵ ֶֽאל‬ ‫אֱֹלהים ֵ ַ֥את הַּ שָּׁ ַּ ָּ֖מיִ ם‬ ‫אשית בָּׁ ָּׁ ִׁ֣רא ִ‬‫ְב ֵר ִ ָּ֖‬ ‫וְ ֵ ַ֥את הָּׁ ָּׁ ֶֽא ֶּרץ‬ ‫חזק חזק ונתחזק‬ ‫^^^^‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫גור‪-‬אריה הלוי צור | מודיעין עילית‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬