gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: בוא אל התיבה · Boi El Hateivu

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫וְ ז ֹאת הַ בְ ָרכָה‬ ‫ב"ה‬ ‫ֹצהַר ַתע ֲשֶׂה ל ֵַּתבָה – וְ ז ֹאת הַ בְ ָרכָה‬ ‫ּתֹורה צִ וָה לָנו משֶׁ ה ‪ – ...‬וכי משֶׁ ה הוא שצִ וָה?‬ ‫ָ‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ------------------------------------------ ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 2‬‬ ‫פרשת וְ זֹאת הַ ְב ָרכָה החותמת את התורה‪ ,‬נקראת בשמחת תורה דוקא‪ ,‬ולא כפרשת שבוע רגילה הנקראת בשבת‪.‬‬ ‫עובדה זו בוודאי אינה מקרית‪ ,‬כי על דרך פנימיות יש משמעות וזיקה לסמיכות בין הפרשה ובין המועד בו היא נקראת‪.‬‬ ‫פרשתנו‪ ,‬בה מברך משה רבינו את עם ישראל לשבטיו‪ ,‬פותחת בפסוק "וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה אֲ ֶׁשר בֵּ ַרְך ֶׁ‬ ‫משה ִאיש הָ אֱ ֹל ִקים אֶׁ ת‬ ‫בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל לִ פְ נֵּי מוֹת ֹו"‪ .‬אך במקום לפתוח בברכה המיוחלת‪ ,‬מקדים משה פסוקים המתייחסים למתן תורה במעמד הר‬ ‫ָאתה מֵּ ִר ֲבבֹת קֹדֶׁ ש‪ ...‬י ִָשא ִמ ַדבְ ר ֶֹׁתיָך"‪ .‬ואז מופיע הפסוק‬ ‫סיני ‪ " :‬וַ יֹאמַ ר ה' ִמ ִסינַי בָ א וְ ז ַָרח ִמ ֵּשעִ יר לָמ ֹו הוֹפִ יעַ מֵּ הַ ר פָ ָ‬ ‫ארן וְ ָ‬ ‫משה מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב"‪.‬‬ ‫המפורסם "ּתו ָֹרה צִ וָ ה לָנו ֶׁ‬ ‫ויש מקום לשאול לגבי הפתיחה במילים "וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה"‪ ,‬שאלה בדבר השימוש ב‪-‬ו' החיבור בראשית הפרשה‪ ,‬וגם לגבי‬ ‫הצגת הברכה במילה 'זאת'‪ .‬מילה זו משמשת לצורך הצגה בדיבור‪ ,‬של דברים הבאים מיד בסמיכות‪ ,‬או להוראה באצבע‪.‬‬ ‫ֹלקים"‪,‬‬ ‫אלא שבמקרה דנן‪ ,‬משה מציג את הברכה לשבטים רק לאחר כמה פסוקים? ועוד נכון לשאול על התואר " ִאיש הָ אֱ ִ‬ ‫המופיע רק פעם אחת בתורה‪ .‬ומוזר‪ ,‬שתואר זה "מוענק" למשה רבינו דוקא ברגע בו ניכרת חולשתו האנושית‪ ,‬כפי‬ ‫משה מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב" מוגדר כדבר‬ ‫שמעיד הכתוב על העיתוי‪" ,‬לִ פְ נֵּי מוֹתו"‪ .‬מעניין גם לגלות שהפסוק "ּתו ָֹרה ִצוָ ה לָנו ֶׁ‬ ‫התורה הראשון‪ ,‬שבו נכון לפתוח כאשר באים ללמד תורה‪ ,‬את תינוקות ישראל‪ .‬מדוע נבחר דוקא פסוק זה‪ ,‬שתוכנו אינו‬ ‫בגדר תורה לכאורה‪ ,‬אלא הוא רק מספר לנו עליה? ואם משה אמרו‪ ,‬כי אז מדוע הוא מתייחס לעצמו בגוף שלישי‪ִ " ,‬צוָ ה‬ ‫לָנו" ולא 'ציויתי' ? ובכלל‪ ,‬האם משה הוא המצוה אותנו‪ ,‬או הקב"ה‪ ,‬כידוע לכל? ומה פישרה של המילה "מו ָֹר ָשה"? כי‬ ‫אם מדובר בירושה‪ ,‬מדוע נעשה שימוש במונח אחר?‬ ‫נפתח בעיתוי המיוחד לקריאת הפרשה וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה‪ .‬מדוע לא זוכה פרשה זו‪ ,‬כשאר אחיותיה שבתורה‪ ,‬להיקרא בשבת‬ ‫(למעט מקרים בהם חל שמיני עצרת בשבת)? בשמחת‪-‬תורה מגלים אנו עד כמה התורה היא הציר המרכזי סביבו סובבים‬ ‫חיינו וגם עד כמה היא מקיפה ואופפת אותנו‪ .‬ומגיעים הדברים עד כדי כך שאין אנו מרשים לעצמנו להימצא‪ ,‬ולו לרגע‪,‬‬ ‫מחוץ למסגרתה‪ִ .‬אילו היינו קוראים את פרשת וְ זֹאת הַ ְב ָרכָה בשבת רגילה‪ ,‬כשאר הפרשות‪ ,‬כי אז היינו חותמים את‬ ‫החומש ומסיימים אותו בשחרית של אותה שבת‪ .‬אזי‪ ,‬נראה היה חלילה‪ ,‬כאילו אנו מצויים מחוץ למעגל התורה‪ .‬שהרי‬ ‫מצד אחד חתמנו למעשה מחזור שלם של התורה‪ .‬אך מצד שני‪ ,‬עדיין לא פתחנו מחזור חדש‪ ,‬כי לא התחלנו עדיין‬ ‫לקרוא בבראשית‪ .‬ולמרות שמדובר רק במספר שעות של שיהוי‪ ,‬שהרי במנחה של שבת מתחילים בקריאת הפרשה של‬ ‫השבת הבאה (בראשית)‪ ,‬עדיין אנו לא מוכנים להימצא מחוץ למחזור התורה אפילו לרגע‪.‬‬ ‫על דרך המשל‪ ,‬ניתן לראות את התורה כלב הפועם בחזותינו‪ ,‬שאסור לנו להרשות לו להפסיק לפעום‪ ,‬אפילו לרגע‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬אך סיים "חתן תורה" את הפסוק האחרון שבפרשה " ולְ כֹל הַ יָד הַ חֲ ז ָָקה ולְ כֹל הַ ּמו ָֹרא הַ גָדוֹל אֲ ֶׁשר עָ ָשה ֶׁ‬ ‫משה לְ עֵּ ינֵּי כָל‬ ‫ָארץ"‪ .‬שני העולים‬ ‫אשית בָ ָרא אֱ ֹל ִקים אֵּ ת הַ ָשמַ יִם וְ אֵּ ת הָ ֶׁ‬ ‫י ְִש ָראֵּ ל"‪ ,‬מייד עולה אחריו "חתן בראשית"‪ ,‬הממשיך וקורא "בְ ֵּר ִ‬ ‫הסמוכים ‪ ,‬כמו מייצגים יחדיו פעימה אחת של הלב‪ ,‬ההתכווצות החותמת את המחזור ומסתיימת באות ל'‪" ,‬לְ עֵּ ינֵּי כָל‬ ‫ֹלקים"‪.‬‬‫אשית בָ ָרא אֱ ִ‬ ‫י ְִש ָראֵּ ל"‪ ,‬ומייד אחריה ההתפשטות‪ ,‬הפותחת באות ב'‪" ,‬בְ ֵּר ִ‬ ‫המשכיות אינסופית זו של התורה‪ ,‬באה לידי ביטוי לא רק במימד הזמן‪ ,‬אלא גם על ציר הדורות‪ .‬בקריאת שמע אנו‬ ‫משה‪ ."...‬וסימן‬ ‫אֹתם אֶׁ ת בְ נֵּיכֶׁם לְ דַ בֵּ ר בָ ם"‪ .‬ומפרש רש"י "משעה שהבן יודע לדבר‪ ,‬למדהו ּתו ָֹרה ִצוָ ה לָנו ֶׁ‬ ‫מצּווים "וְ לִ ּמַ ְד ֶּׁתם ָ‬ ‫נתנו לנו חכמינו‪ ,‬שהתינוק מתחיל לדבר בתקופה בה הוא מתחיל לאכול דגן (פת)‪ .‬ואומר המדרש ש"עץ הדעת חיטה‬ ‫היה"‪ .‬ואכן‪ ,‬המילה ִחטָ ה מייצגת בגימטריה את כ"ב האותיות בלשון הקודש ( ִחטָ ה = ‪ ,)22‬האותיות הבונות את הכתב‬ ‫והדיבור‪ ,‬באמצעותן יכול האדם להתחבר אל הדעת‪ .‬מדובר בתינוק שאינו מסתפק עוד ביניקה מחלב אמו‪ ,‬אלא מתחיל‬ ‫להכניס לפיו קרום של לחם‪ ,‬כי זה טעים לו‪ ,‬כי הוא רוצה להתחיל להזין את עצמו על פי בחירתו‪ .‬ומהן ההברות‬ ‫הראשונות שהוגה התינוק ? לכך כמו רומז הכתוב "לְ ַדבֵּ ר בָ ם"‪ ,‬בָ בָ בָ ו‪ -‬מָ מָ מָ ‪ ,‬הברות בהן מתייחס הוא לאביו ולאימו‪,‬‬ ‫שמבחינתו הם ה"כל‪-‬יכולים"‪ .‬ודוקא עתה‪ ,‬זה הזמן בו נכון להתחיל ולתת לו לטעום את טעם המזון הרוחני‪ּ" ,‬תו ָֹרה ִצוָ ה‬ ‫משה"‪ .‬אנו מתחילים לטפטף לו‪ ,‬שהאדם אינו אדון לעצמו וגם לא לילדיו‪ ,‬אלא הכל מה' יתברך‪ .‬אנו ההורים‪ ,‬אין אנו‬ ‫לָנו ֶׁ‬ ‫אלא חוליה בשרשרת‪" ,‬מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב"‪ .‬אנו ירשנו אותה מאבותינו ‪ ,‬ואנו מתחילים להוריש לך אותה‪ ,‬גם‪ ,‬ולא רק‬ ‫בגלל שאנו אוהבים אותך‪.‬‬ ‫אחת משלוש עשרה המידות שבהן התורה נדרשת (כללים באמצעותם אנו רשאים לדרוש ולפסוק)‪ ,‬קרויה ' גְ ֵּז ָרה ָשוָ ה '‪.‬‬ ‫מידה זו מופעלת כאשר נעשה שימוש באותן מילים או במילים דומות‪ ,‬בשני עניינים שונים המובאים בתורה‪ .‬בדומה‪,‬‬ ‫משה‪ ...‬אֶׁ ת בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל"‪ ,‬כמו מזכיר לנו פסוק חשוב אחר "וְ זֹאת הַ ּתו ָֹרה‬ ‫ניתן לומר שהשימוש בביטוי "וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה אֲ ֶׁשר בֵּ ַרְך ֶׁ‬ ‫משה לִ פְ נֵּי בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל"‪ .‬בכך כמו רומז משה לעם ישראל‪ ,‬שהברכה הגדולה ביותר שיכלו לקבל‪ ,‬היא התורה‬ ‫אֲ ֶׁשר ָשם ֶׁ‬ ‫שהוריד משמים ונתנה להם‪ .‬וברכתו הפרטית העומדת לבוא‪ ,‬שולית היא לגביה‪ .‬עתה יכולים אנו להבין התייחסותו‬ ‫בפסוקים הבאים למעמד הר סיני‪ ,‬בו החל מתן תורה‪ .‬וכאן רומז משה לנוסח אותו עתידים בני ישראל לשנן לילדיהם‪,‬‬ ‫משה מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב"‪ .‬כמו שמשה רבינו הציג בפניהם‪,‬‬‫"י ִָשא ִמ ַדבְ ר ֶֹׁתיָך" (כאשר התינוק מתחיל לדבר) ‪ּ" :‬תו ָֹרה צִ וָ ה לָנו ֶׁ‬ ‫כאב לפני בנו התינוק‪ ,‬את התורה‪ ,‬ועתה הוא מסכם בצורה מובהקת והחלטית‪" ,‬וְ זֹאת הַ ּתו ָֹרה"‪ ,‬זאת ולא אחרת ! כך‬ ‫משה מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב"‪ .‬בני‪ ,‬עליך לדעת שהתורה הינה‬ ‫עלינו להציג אותה בפני ילדינו ולהבהיר להם "ּתו ָֹרה ִצוָ ה לָנו ֶׁ‬ ‫בגדר ירושה יקרה‪ ,‬שאני מצּווה להוריש לך‪ .‬ולהבדיל מירושה גשמית בה כל עוד האב חי‪ ,‬מצויה היא בידיו בלבד ורק‬ ‫לאחר מותו עוברת לרשותו של הבן‪ ,‬הרי בתורה להבדיל‪ ,‬שהיא מורשה רוחנית‪ ,‬רצוי ונכון להעבירה לבנים מוקדם ככל‬ ‫שניתן‪ ,‬דווקא כאשר האב בחיים‪ .‬העברה זו נעשית על דרך של האצלה‪ ,‬כמו בהדלקת נר באמצעות נר דולק אחר‪.‬‬ ‫ההעברה לבן‪ ,‬לא זו בלבד שאינה גורעת מהאב‪ ,‬אלא אף מוסיפה לו נקודות זכות‪ ,‬כאשר הבן שומר את התורה ומקיים‬ ‫את מצוותיה "ברא מזכה אבא" (ובתרגום מארמית ‪ :‬בן מזכה אב)‪ .‬ועוד הבדל לעומת ירושה גשמית‪ ,‬שבה מה שניתן‬ ‫לבן אחד‪ ,‬אין הבן השני יכול לקבל‪ .‬במורשה לעומת זאת‪" ,‬מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב"‪ ,‬דהיינו ניתן להוריש את אותה המורשה‬ ‫לכל הבנים‪ ,‬ואף לכל הקהילה‪ ,‬כלומר גם לתלמידים‪ ,‬הנחשבים ברוחני‪ ,‬כבנים של רבם‪ .‬כאן‪ ,‬יכול כל אחד מהם לרשת‬ ‫את הכל‪ ,‬במקביל לכל היורשים האחרים‪.‬‬ ‫ומדוע מוזכר כאן משה כמי שציוה אותנו‪ ,‬ולא הקב"ה ? ידוע כי בתורה ‪=( 248‬רמ"ח) מצוות עשה ו‪=( 365-‬שס"ה) מצוות‬ ‫לא תעשה‪ ,‬ובסה"כ אנו מצווים ב‪=( 613 -‬תרי"ג) מצוות‪ .‬מתוך כלל המצוות שבתורה‪ ,‬רק שתים נאמרו לעם ישראל‪,‬‬ ‫ישירות מפי הגבורה (הקב"ה)‪ .‬מדובר בשתי הדברות הראשונות‪ ,‬מתוך עשר הדברות שניתנו במעמד הר סיני ‪ָ" :‬אנֹ כִ י‬ ‫ה' אֱ ֹל ֶׁקיָך" ו‪ֹ"-‬לא י ְִהיֶׁה לְ ָך אֱ ֹל ִקים אֲ חֵּ ִרים עַ ל פָ נָי"‪ .‬ומספר המדרש‪ ,‬שעל כל אחת מדברות אלה‪ ,‬פרחה נשמתן‪ ,‬כפי שרמוז‬ ‫בשיר השירים "נַפְ ִשי יָצְ ָאה בְ דַ בְ ר ֹו"‪ ,‬והקב"ה שב והחיה אותם‪ .‬לאחר החויה הקשה שעברו‪ ,‬הם פונים אל משה ומביעים‬ ‫ָמות‪...‬אם י ְֹספִ ים אֲ נ ְַחנו לִ ְשמֹ עַ אֶׁ ת קוֹל ה' אֱ ֹלהֵּ ינו עוֹד וָ מָ ְתנו"‪ .‬הם מפצירים בו " ְק ַרב אַ ָּתה ושֲ מָ ע אֵּ ת‬ ‫ִ‬ ‫את פחדם " וְ עַ ָּתה לָּמָ ה נ‬ ‫כָל אֲ ֶׁשר יֹאמַ ר ה' אֱ ֹלקֵּ ינו וְ אַ ְּת ְּת ַדבֵּ ר אֵּ לֵּינו אֵּ ת כָל אֲ ֶׁשר יְדַ בֵּ ר ה' אֱ ֹלקֵּ ינו אֵּ לֶׁיָך וְ ָשמַ עְ נו וְ עָ ִשינו"‪ .‬ואכן‪ ,‬הצעתם מקובלת גם על‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ומשה איׁש הָ אֱ ֹלקים הופך להיות ה"חוליה המקשרת" בין עם ישראל ובין הקב"ה‪ .‬מצידו הנמוך‪ ,‬הגשמי‪ ,‬משה‬ ‫ֹלקים‪ .‬וכך יכול הוא‬ ‫הוא איׁש ככל האנשים‪ ,‬אך גופו כה זך עד שמסוגל הוא בחלקו העליון להיות מקושר ישירות אל הָ אֱ ִ‬ ‫לשמש צינור להעברת דברי אלוקים חיים לעם ישראל‪ .‬כל מהותו ועצמותו של משה בטלים אל האלוקות‪.‬‬ ‫יוצא איפוא שאת ‪ 611‬המצוות "החסרות"‪ ,‬הם קיבלו מפי משה‪ .‬וכפי שאומרים חז"ל‪ ,‬אם נזכור ש‪ּ -‬תו ָֹרה בגימטריא ‪,611‬‬ ‫ושהמילה ' ִמצוה' משמעותה חיבור וקישור‪ ,‬מלשון צוות‪/‬צוותא‪ֵּ ,‬י ַקל עלינו לראות את הרמוז בכתוב ‪ּ :‬תו ָֹרה (=‪ - )611‬ל‪-‬‬ ‫משה רבינו‪ .‬משה שהיה ועודנו אב רוחני של עם ישראל‪ ,‬שם לפנינו את התורה‪,‬‬ ‫ֶׁ‬ ‫‪ 611‬מצוות‪ִ ,‬צוָ ה לָנו ‪ -‬חיבר אותנו‪,‬‬ ‫אך כמי שאינם מסוגלים עדיין לאכול בכוחות עצמנו‪ ,‬הוא שם אותה גם בפינו‪ .‬אך משה‪ ,‬אינו מסתפק בכך ולפני מותו‬ ‫הוא צופה קדימה‪ ,‬על הדורות הבאים‪ ,‬ו ְמצַ וה לנו‪ ,‬מלשון צוואה‪ ,‬שלא להמתין עד אשר הילדים יגדלו "ויקבלו שכל"‪ ,‬ויהיו‬ ‫חשופים לפיתויים וליצרים שונים‪ .‬כמו שאנו מניקים אותם ומספקים להם מזון גשמי‪ ,‬כך מרגע שהם מתחילים "לקשקש‬ ‫בלשונם"‪ ,‬אנו חייבים לספק להם גם מזון רוחני‪ ,‬להוריש להם את מה שזכינו אנו לקבל‪ .‬שאם לא נעשה כן‪ ,‬אומרים חז"ל‬ ‫"המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו"‪ .‬ואם בתלמידו כך‪ ,‬על אחת כמה וכמה בבנו‪ .‬כלומר שניתוק‬ ‫השרשרת חלילה‪ ,‬הוא בגדר של גזילה של ירושה לה זכאי כל יהודי "מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב"‪.‬‬ ‫עקֹב – מזוית נוספת‬ ‫מֹורשָ ה ְק ִהלַת ַי ֲ‬ ‫ָ‬ ‫‪-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫משה מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב" אנו מגלים כפילות‪ ,‬הקיימת לכאורה בין "ּתו ָֹרה ִצוָ ה" ובין "מו ָֹר ָשה"‪ ,‬בין‬ ‫בפסוק "ּתו ָֹרה צִ וָ ה לָנו ֶׁ‬ ‫"לָנו" ובין "קהלת י ֲעקֹב"? ומכיוון שאין בתורה אפילו אות אחת מיותרת‪ ,‬ננסה לגלות מסר ייחודי שניתן למצוא בכל אחד‬ ‫מהביטויים‪ .‬התורה מתחלקת לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה (משנה‪ ,‬תלמוד‪ .)...‬התורה שבכתב (החומש) ניתנה לנו‬ ‫ע"י משה רבינו‪ ,‬ואנו מצווִ ים לשמור עליה בקפידה כפי שהיא‪ ,‬מבלי לשנות בה אות או תג‪ ,‬או קוצו של יוד‪ .‬לכך רומז‬ ‫משה"‪ ,‬ובו התייחסות בהקפדה‪ ,‬בלשון ציווי‪ ,‬על התורה שבכתב שנתן לנו משה‪,‬‬ ‫חלקו הראשון של הפסוק "ּתו ָֹרה ִצוָ ה לָנו ֶׁ‬ ‫גם בעבור הדור שלנו‪ .‬לעומת זאת המילה "מו ָֹר ָשה" מייצגת תנועה דו‪-‬כיוונית של העברה ונתינה‪ ,‬האב המוריש לבן מחד‪,‬‬ ‫אך גם של בנים המורישים לאבותיהם‪ .‬קיימת זכות אבות מחד‪ ,‬אך גם מעשיו של אחרון הצאצאים של יהודי‪ ,‬משפיעים‬ ‫על מאזנו הרוחני‪.‬‬ ‫כאשר אדם מקיים מצוה‪ ,‬הוא מקנה נקודות זכות לאביו‪ ,‬לסבו‪ ...‬וכן הלאה עד לאברהם אבינו ע"ה‪ .‬ולהיפך‪ ,‬כאשר הוא‬ ‫עובר עבירה חלילה‪ ,‬נזקפות נקודות לחובתם‪ .‬אך צד נוסף לה למורשה‪ ,‬הבא לידי ביטוי בתורה שבעל פה‪ .‬בתורה‬ ‫שבעל פה‪ ,‬רשאים ואף מצווִ ים אנו לחדש ולגלות פנים בתורה‪ ,‬דברים פנימיים המכוסים ונסתרים‪ ,‬עד שזוכה‪ ,‬מי שזוכה‪,‬‬ ‫לחדש בהם ולגלותם‪ .‬אחת הדוגמאות לכך היא הלכות המתייחסות לטכנולוגיות חדשות ולבעיות שלא היו רלבנטיות‬ ‫מור ֶׁשה‪ .‬לכן בחלק השני של הפסוק‪ ,‬לא מדובר בלשון‬ ‫בדורות הקודמים‪ .‬השם מו ָֹר ָשה כמו רומז לנו על כך‪ ,‬מורשה = ְ‬ ‫עבר ואין איזכור של זמן‪" ,‬דור דור ודורשיו"‪ .‬ומו ָֹר ָשה זו שייכת לכל " ְק ִהלַת יַעֲ קֹב"‪ .‬לכל יהודי יש גם חלק שייחודי לו‪ ,‬בתורה‬ ‫שבעל פה‪ ,‬שהוא ורק הוא יכול לחדש באמצעות העדשות המיוחדות שהקב"ה חלק לו‪ ,‬חידושים שרק עיניו יכולות לראות‪.‬‬ ‫וכל חידוש כזה‪ ,‬עולה במעלה הדורות‪ ,‬וגורם נחת רוח לכל האבות‪ ,‬ומוצא לו את מקומו שניתן לו מלכתחילה ע"י הקב"ה‪.‬‬ ‫שבת שלום ומבורך‬ ‫וחג ש מ ח‬ ‫ח נ ן ח ס ן‬ ‫אם ברצונך לקבל את הגיליון במסרון או במייל‪ ,‬פנה אל ‪ hhananv@gmail.com‬או לטלפון ‪052-569-9691‬‬