בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

ב"ה
וְ ז ֹאת הַ בְ ָרכָה
ב"ה
ֹצהַר ַתע ֲשֶׂה ל ֵַּתבָה – וְ ז ֹאת הַ בְ ָרכָה
ּתֹורה צִ וָה לָנו משֶׁ ה – ...וכי משֶׁ ה הוא שצִ וָה?
ָ
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ------------------------------------------ ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 2
פרשת וְ זֹאת הַ ְב ָרכָה החותמת את התורה ,נקראת בשמחת תורה דוקא ,ולא כפרשת שבוע רגילה הנקראת בשבת.
עובדה זו בוודאי אינה מקרית ,כי על דרך פנימיות יש משמעות וזיקה לסמיכות בין הפרשה ובין המועד בו היא נקראת.
פרשתנו ,בה מברך משה רבינו את עם ישראל לשבטיו ,פותחת בפסוק "וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה אֲ ֶׁשר בֵּ ַרְך ֶׁ
משה ִאיש הָ אֱ ֹל ִקים אֶׁ ת
בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל לִ פְ נֵּי מוֹת ֹו" .אך במקום לפתוח בברכה המיוחלת ,מקדים משה פסוקים המתייחסים למתן תורה במעמד הר
ָאתה מֵּ ִר ֲבבֹת קֹדֶׁ ש ...י ִָשא ִמ ַדבְ ר ֶֹׁתיָך" .ואז מופיע הפסוק סיני " :וַ יֹאמַ ר ה' ִמ ִסינַי בָ א וְ ז ַָרח ִמ ֵּשעִ יר לָמ ֹו הוֹפִ יעַ מֵּ הַ ר פָ ָ
ארן וְ ָ
משה מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב". המפורסם "ּתו ָֹרה צִ וָ ה לָנו ֶׁ
ויש מקום לשאול לגבי הפתיחה במילים "וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה" ,שאלה בדבר השימוש ב-ו' החיבור בראשית הפרשה ,וגם לגבי
הצגת הברכה במילה 'זאת' .מילה זו משמשת לצורך הצגה בדיבור ,של דברים הבאים מיד בסמיכות ,או להוראה באצבע.
ֹלקים", אלא שבמקרה דנן ,משה מציג את הברכה לשבטים רק לאחר כמה פסוקים? ועוד נכון לשאול על התואר " ִאיש הָ אֱ ִ
המופיע רק פעם אחת בתורה .ומוזר ,שתואר זה "מוענק" למשה רבינו דוקא ברגע בו ניכרת חולשתו האנושית ,כפי
משה מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב" מוגדר כדבר
שמעיד הכתוב על העיתוי" ,לִ פְ נֵּי מוֹתו" .מעניין גם לגלות שהפסוק "ּתו ָֹרה ִצוָ ה לָנו ֶׁ
התורה הראשון ,שבו נכון לפתוח כאשר באים ללמד תורה ,את תינוקות ישראל .מדוע נבחר דוקא פסוק זה ,שתוכנו אינו
בגדר תורה לכאורה ,אלא הוא רק מספר לנו עליה? ואם משה אמרו ,כי אז מדוע הוא מתייחס לעצמו בגוף שלישיִ " ,צוָ ה
לָנו" ולא 'ציויתי' ? ובכלל ,האם משה הוא המצוה אותנו ,או הקב"ה ,כידוע לכל? ומה פישרה של המילה "מו ָֹר ָשה"? כי
אם מדובר בירושה ,מדוע נעשה שימוש במונח אחר?
נפתח בעיתוי המיוחד לקריאת הפרשה וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה .מדוע לא זוכה פרשה זו ,כשאר אחיותיה שבתורה ,להיקרא בשבת
(למעט מקרים בהם חל שמיני עצרת בשבת)? בשמחת-תורה מגלים אנו עד כמה התורה היא הציר המרכזי סביבו סובבים
חיינו וגם עד כמה היא מקיפה ואופפת אותנו .ומגיעים הדברים עד כדי כך שאין אנו מרשים לעצמנו להימצא ,ולו לרגע,
מחוץ למסגרתהִ .אילו היינו קוראים את פרשת וְ זֹאת הַ ְב ָרכָה בשבת רגילה ,כשאר הפרשות ,כי אז היינו חותמים את
החומש ומסיימים אותו בשחרית של אותה שבת .אזי ,נראה היה חלילה ,כאילו אנו מצויים מחוץ למעגל התורה .שהרי
מצד אחד חתמנו למעשה מחזור שלם של התורה .אך מצד שני ,עדיין לא פתחנו מחזור חדש ,כי לא התחלנו עדיין
לקרוא בבראשית .ולמרות שמדובר רק במספר שעות של שיהוי ,שהרי במנחה של שבת מתחילים בקריאת הפרשה של
השבת הבאה (בראשית) ,עדיין אנו לא מוכנים להימצא מחוץ למחזור התורה אפילו לרגע.
על דרך המשל ,ניתן לראות את התורה כלב הפועם בחזותינו ,שאסור לנו להרשות לו להפסיק לפעום ,אפילו לרגע.
ואכן ,אך סיים "חתן תורה" את הפסוק האחרון שבפרשה " ולְ כֹל הַ יָד הַ חֲ ז ָָקה ולְ כֹל הַ ּמו ָֹרא הַ גָדוֹל אֲ ֶׁשר עָ ָשה ֶׁ
משה לְ עֵּ ינֵּי כָל
ָארץ" .שני העולים אשית בָ ָרא אֱ ֹל ִקים אֵּ ת הַ ָשמַ יִם וְ אֵּ ת הָ ֶׁ י ְִש ָראֵּ ל" ,מייד עולה אחריו "חתן בראשית" ,הממשיך וקורא "בְ ֵּר ִ
הסמוכים ,כמו מייצגים יחדיו פעימה אחת של הלב ,ההתכווצות החותמת את המחזור ומסתיימת באות ל'" ,לְ עֵּ ינֵּי כָל
ֹלקים".אשית בָ ָרא אֱ ִ י ְִש ָראֵּ ל" ,ומייד אחריה ההתפשטות ,הפותחת באות ב'" ,בְ ֵּר ִ
המשכיות אינסופית זו של התורה ,באה לידי ביטוי לא רק במימד הזמן ,אלא גם על ציר הדורות .בקריאת שמע אנו
משה ."...וסימן אֹתם אֶׁ ת בְ נֵּיכֶׁם לְ דַ בֵּ ר בָ ם" .ומפרש רש"י "משעה שהבן יודע לדבר ,למדהו ּתו ָֹרה ִצוָ ה לָנו ֶׁ
מצּווים "וְ לִ ּמַ ְד ֶּׁתם ָ
נתנו לנו חכמינו ,שהתינוק מתחיל לדבר בתקופה בה הוא מתחיל לאכול דגן (פת) .ואומר המדרש ש"עץ הדעת חיטה
היה" .ואכן ,המילה ִחטָ ה מייצגת בגימטריה את כ"ב האותיות בלשון הקודש ( ִחטָ ה = ,)22האותיות הבונות את הכתב
והדיבור ,באמצעותן יכול האדם להתחבר אל הדעת .מדובר בתינוק שאינו מסתפק עוד ביניקה מחלב אמו ,אלא מתחיל
להכניס לפיו קרום של לחם ,כי זה טעים לו ,כי הוא רוצה להתחיל להזין את עצמו על פי בחירתו .ומהן ההברות
הראשונות שהוגה התינוק ? לכך כמו רומז הכתוב "לְ ַדבֵּ ר בָ ם" ,בָ בָ בָ ו -מָ מָ מָ ,הברות בהן מתייחס הוא לאביו ולאימו,
שמבחינתו הם ה"כל-יכולים" .ודוקא עתה ,זה הזמן בו נכון להתחיל ולתת לו לטעום את טעם המזון הרוחניּ" ,תו ָֹרה ִצוָ ה
משה" .אנו מתחילים לטפטף לו ,שהאדם אינו אדון לעצמו וגם לא לילדיו ,אלא הכל מה' יתברך .אנו ההורים ,אין אנו לָנו ֶׁ
אלא חוליה בשרשרת" ,מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב" .אנו ירשנו אותה מאבותינו ,ואנו מתחילים להוריש לך אותה ,גם ,ולא רק
בגלל שאנו אוהבים אותך.
אחת משלוש עשרה המידות שבהן התורה נדרשת (כללים באמצעותם אנו רשאים לדרוש ולפסוק) ,קרויה ' גְ ֵּז ָרה ָשוָ ה '.
מידה זו מופעלת כאשר נעשה שימוש באותן מילים או במילים דומות ,בשני עניינים שונים המובאים בתורה .בדומה,
משה ...אֶׁ ת בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל" ,כמו מזכיר לנו פסוק חשוב אחר "וְ זֹאת הַ ּתו ָֹרה
ניתן לומר שהשימוש בביטוי "וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה אֲ ֶׁשר בֵּ ַרְך ֶׁ
משה לִ פְ נֵּי בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל" .בכך כמו רומז משה לעם ישראל ,שהברכה הגדולה ביותר שיכלו לקבל ,היא התורה אֲ ֶׁשר ָשם ֶׁ
שהוריד משמים ונתנה להם .וברכתו הפרטית העומדת לבוא ,שולית היא לגביה .עתה יכולים אנו להבין התייחסותו
בפסוקים הבאים למעמד הר סיני ,בו החל מתן תורה .וכאן רומז משה לנוסח אותו עתידים בני ישראל לשנן לילדיהם,
משה מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב" .כמו שמשה רבינו הציג בפניהם,"י ִָשא ִמ ַדבְ ר ֶֹׁתיָך" (כאשר התינוק מתחיל לדבר) ּ" :תו ָֹרה צִ וָ ה לָנו ֶׁ
כאב לפני בנו התינוק ,את התורה ,ועתה הוא מסכם בצורה מובהקת והחלטית" ,וְ זֹאת הַ ּתו ָֹרה" ,זאת ולא אחרת ! כך
משה מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב" .בני ,עליך לדעת שהתורה הינה
עלינו להציג אותה בפני ילדינו ולהבהיר להם "ּתו ָֹרה ִצוָ ה לָנו ֶׁ
בגדר ירושה יקרה ,שאני מצּווה להוריש לך .ולהבדיל מירושה גשמית בה כל עוד האב חי ,מצויה היא בידיו בלבד ורק
לאחר מותו עוברת לרשותו של הבן ,הרי בתורה להבדיל ,שהיא מורשה רוחנית ,רצוי ונכון להעבירה לבנים מוקדם ככל
שניתן ,דווקא כאשר האב בחיים .העברה זו נעשית על דרך של האצלה ,כמו בהדלקת נר באמצעות נר דולק אחר.
ההעברה לבן ,לא זו בלבד שאינה גורעת מהאב ,אלא אף מוסיפה לו נקודות זכות ,כאשר הבן שומר את התורה ומקיים
את מצוותיה "ברא מזכה אבא" (ובתרגום מארמית :בן מזכה אב) .ועוד הבדל לעומת ירושה גשמית ,שבה מה שניתן
לבן אחד ,אין הבן השני יכול לקבל .במורשה לעומת זאת" ,מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב" ,דהיינו ניתן להוריש את אותה המורשה
לכל הבנים ,ואף לכל הקהילה ,כלומר גם לתלמידים ,הנחשבים ברוחני ,כבנים של רבם .כאן ,יכול כל אחד מהם לרשת
את הכל ,במקביל לכל היורשים האחרים.
ומדוע מוזכר כאן משה כמי שציוה אותנו ,ולא הקב"ה ? ידוע כי בתורה =( 248רמ"ח) מצוות עשה ו=( 365-שס"ה) מצוות
לא תעשה ,ובסה"כ אנו מצווים ב=( 613 -תרי"ג) מצוות .מתוך כלל המצוות שבתורה ,רק שתים נאמרו לעם ישראל,
ישירות מפי הגבורה (הקב"ה) .מדובר בשתי הדברות הראשונות ,מתוך עשר הדברות שניתנו במעמד הר סיני ָ" :אנֹ כִ י
ה' אֱ ֹל ֶׁקיָך" וֹ"-לא י ְִהיֶׁה לְ ָך אֱ ֹל ִקים אֲ חֵּ ִרים עַ ל פָ נָי" .ומספר המדרש ,שעל כל אחת מדברות אלה ,פרחה נשמתן ,כפי שרמוז
בשיר השירים "נַפְ ִשי יָצְ ָאה בְ דַ בְ ר ֹו" ,והקב"ה שב והחיה אותם .לאחר החויה הקשה שעברו ,הם פונים אל משה ומביעים
ָמות...אם י ְֹספִ ים אֲ נ ְַחנו לִ ְשמֹ עַ אֶׁ ת קוֹל ה' אֱ ֹלהֵּ ינו עוֹד וָ מָ ְתנו" .הם מפצירים בו " ְק ַרב אַ ָּתה ושֲ מָ ע אֵּ ת
ִ את פחדם " וְ עַ ָּתה לָּמָ ה נ
כָל אֲ ֶׁשר יֹאמַ ר ה' אֱ ֹלקֵּ ינו וְ אַ ְּת ְּת ַדבֵּ ר אֵּ לֵּינו אֵּ ת כָל אֲ ֶׁשר יְדַ בֵּ ר ה' אֱ ֹלקֵּ ינו אֵּ לֶׁיָך וְ ָשמַ עְ נו וְ עָ ִשינו" .ואכן ,הצעתם מקובלת גם על
הקב"ה ,ומשה איׁש הָ אֱ ֹלקים הופך להיות ה"חוליה המקשרת" בין עם ישראל ובין הקב"ה .מצידו הנמוך ,הגשמי ,משה
ֹלקים .וכך יכול הוא הוא איׁש ככל האנשים ,אך גופו כה זך עד שמסוגל הוא בחלקו העליון להיות מקושר ישירות אל הָ אֱ ִ
לשמש צינור להעברת דברי אלוקים חיים לעם ישראל .כל מהותו ועצמותו של משה בטלים אל האלוקות.
יוצא איפוא שאת 611המצוות "החסרות" ,הם קיבלו מפי משה .וכפי שאומרים חז"ל ,אם נזכור שּ -תו ָֹרה בגימטריא ,611
ושהמילה ' ִמצוה' משמעותה חיבור וקישור ,מלשון צוות/צוותאֵּ ,י ַקל עלינו לראות את הרמוז בכתוב ּ :תו ָֹרה (= - )611ל-
משה רבינו .משה שהיה ועודנו אב רוחני של עם ישראל ,שם לפנינו את התורה, ֶׁ 611מצוותִ ,צוָ ה לָנו -חיבר אותנו,
אך כמי שאינם מסוגלים עדיין לאכול בכוחות עצמנו ,הוא שם אותה גם בפינו .אך משה ,אינו מסתפק בכך ולפני מותו
הוא צופה קדימה ,על הדורות הבאים ,ו ְמצַ וה לנו ,מלשון צוואה ,שלא להמתין עד אשר הילדים יגדלו "ויקבלו שכל" ,ויהיו
חשופים לפיתויים וליצרים שונים .כמו שאנו מניקים אותם ומספקים להם מזון גשמי ,כך מרגע שהם מתחילים "לקשקש
בלשונם" ,אנו חייבים לספק להם גם מזון רוחני ,להוריש להם את מה שזכינו אנו לקבל .שאם לא נעשה כן ,אומרים חז"ל
"המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו" .ואם בתלמידו כך ,על אחת כמה וכמה בבנו .כלומר שניתוק
השרשרת חלילה ,הוא בגדר של גזילה של ירושה לה זכאי כל יהודי "מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב".
עקֹב – מזוית נוספת
מֹורשָ ה ְק ִהלַת ַי ֲ
ָ
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
משה מו ָֹר ָשה ְק ִהלַת יַעֲ קֹב" אנו מגלים כפילות ,הקיימת לכאורה בין "ּתו ָֹרה ִצוָ ה" ובין "מו ָֹר ָשה" ,בין
בפסוק "ּתו ָֹרה צִ וָ ה לָנו ֶׁ
"לָנו" ובין "קהלת י ֲעקֹב"? ומכיוון שאין בתורה אפילו אות אחת מיותרת ,ננסה לגלות מסר ייחודי שניתן למצוא בכל אחד
מהביטויים .התורה מתחלקת לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה (משנה ,תלמוד .)...התורה שבכתב (החומש) ניתנה לנו
ע"י משה רבינו ,ואנו מצווִ ים לשמור עליה בקפידה כפי שהיא ,מבלי לשנות בה אות או תג ,או קוצו של יוד .לכך רומז
משה" ,ובו התייחסות בהקפדה ,בלשון ציווי ,על התורה שבכתב שנתן לנו משה, חלקו הראשון של הפסוק "ּתו ָֹרה ִצוָ ה לָנו ֶׁ
גם בעבור הדור שלנו .לעומת זאת המילה "מו ָֹר ָשה" מייצגת תנועה דו-כיוונית של העברה ונתינה ,האב המוריש לבן מחד,
אך גם של בנים המורישים לאבותיהם .קיימת זכות אבות מחד ,אך גם מעשיו של אחרון הצאצאים של יהודי ,משפיעים
על מאזנו הרוחני.
כאשר אדם מקיים מצוה ,הוא מקנה נקודות זכות לאביו ,לסבו ...וכן הלאה עד לאברהם אבינו ע"ה .ולהיפך ,כאשר הוא
עובר עבירה חלילה ,נזקפות נקודות לחובתם .אך צד נוסף לה למורשה ,הבא לידי ביטוי בתורה שבעל פה .בתורה
שבעל פה ,רשאים ואף מצווִ ים אנו לחדש ולגלות פנים בתורה ,דברים פנימיים המכוסים ונסתרים ,עד שזוכה ,מי שזוכה,
לחדש בהם ולגלותם .אחת הדוגמאות לכך היא הלכות המתייחסות לטכנולוגיות חדשות ולבעיות שלא היו רלבנטיות
מור ֶׁשה .לכן בחלק השני של הפסוק ,לא מדובר בלשון בדורות הקודמים .השם מו ָֹר ָשה כמו רומז לנו על כך ,מורשה = ְ
עבר ואין איזכור של זמן" ,דור דור ודורשיו" .ומו ָֹר ָשה זו שייכת לכל " ְק ִהלַת יַעֲ קֹב" .לכל יהודי יש גם חלק שייחודי לו ,בתורה
שבעל פה ,שהוא ורק הוא יכול לחדש באמצעות העדשות המיוחדות שהקב"ה חלק לו ,חידושים שרק עיניו יכולות לראות.
וכל חידוש כזה ,עולה במעלה הדורות ,וגורם נחת רוח לכל האבות ,ומוצא לו את מקומו שניתן לו מלכתחילה ע"י הקב"ה.
שבת שלום ומבורך
וחג ש מ ח
ח נ ן ח ס ן
אם ברצונך לקבל את הגיליון במסרון או במייל ,פנה אל hhananv@gmail.comאו לטלפון 052-569-9691
