gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫אוצרות‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫השבועות‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫שמחת תורה תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫גליון מס' ‪436‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫האלוקים' קדוש ומרומם‪ ,‬ועל כן ראוי לו לברך‬ ‫וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את‬ ‫את העם‪ ,‬והכוונה בזה שהקב"ה מברך אותנו‬ ‫בני ישראל לפני מותו‪ .‬ויאמר ה' מסיני בא וזרח‬ ‫ברכה אלוקית על ידי משה‪ ,‬שהוא האיש שלו‪.‬‬ ‫משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות‬ ‫קודש מימינו אשדת למו‪ .‬אף חובב עמים כל‬ ‫קדושיו בידך והם תוכו לרגלך ישא מדברותיך‪.‬‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב‪ .‬ויהי‬ ‫בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי‬ ‫ביאורי פסוקים‬ ‫ישראל (לג‪ ,‬א‪-‬ה)‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫פסוקים הללו טעונים ביאור‪ ,‬מה שייכותם‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫למקום זה‪ ,‬וכיצד הם משמשים כהקדמה לברכת‬ ‫בעניינא דיומא‬ ‫משה רבינו‪.‬‬ ‫קריאת התורה בשמחת תורה‬ ‫ונראה שבפרשה זו מבוארות שלוש סיבות‬ ‫עמוד ‪6‬‬ ‫לברכות שבירך משה רבינו את ישראל‪ :‬א‪ .‬משום‬ ‫שהוא 'איש האלוקים'‪ .‬ב‪' .‬תורה צוה לנו משה'‪ .‬ג‪.‬‬ ‫ותלמדם חוקי חיים‬ ‫'ויהי בישורון מלך'‪.‬‬ ‫עמוד ‪9‬‬ ‫וזה ביאורם‪ ,‬ראשית מפני שהוא 'איש‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫תשרי תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫חלק מהוצאות הדפסת גיליון זה נודבו לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו‪ ,‬מסור לכל פעולות המכון‬ ‫מגדולי תומכי מכוננו ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬מקים אהלה של תורה‬ ‫הרב יהושע פרוש שליט"א‬ ‫פטרון עלון 'למען דעת'‬ ‫לרגל אירוסי בנו הבה"ח ראובן הי"ו עב"ג‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְּב ַחּגֶ ָך וְ ָהיִ ָית ַאְך ָׂש ֵמ ַח‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫המקומות הקרובים בארץ הוא עזב‪ ,‬אלא גם‬ ‫וכמו שנאמר בברכת כהנים "ושמו את שמי‬ ‫את השמים שהוא מקומו הוא עזב‪ ,‬וזו הכוונה‬ ‫על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו‪ ,‬כז)‪ ,‬וכן‬ ‫בפשוטו של "ואתה מרבבות קודש"‪ ,‬דהיינו שבא‬ ‫כתיב (דברים כא‪,‬ה) "כי בם בחר ה' אלוקיך לשרתו‬ ‫ממקומם של רבבות קודש ‪ -‬מקומם של מלאכי‬ ‫ולברך בשם ה'"‪ .‬כי הכהנים מברכים את ישראל‬ ‫השמים‪ ,‬דהיינו מן השמים‪ .‬עזב את השמים‬ ‫בשם ה'‪ ,‬והרי זה כאילו הוא יתברך בעצמו‬ ‫והופיע על הר סיני למעמד קבלת התורה‪ .‬ובזה‬ ‫מברכם‪ .‬וכל שכן כאשר איש האלוקים מברך‬ ‫מבואר שפיר שייכות סיום הפסוק לתחילתו‪,‬‬ ‫את ישראל‪ ,‬שזו ברכה בשם ה'‪.‬‬ ‫ש"ואתה מרבבות קודש"‪ ,‬גם זה אחד המקומות‬ ‫ואחר כך מבאר סיבה נוספת שראוי לברכם‬ ‫שבא משם להר סיני‪ ,‬כלומר שהניח את מקום‬ ‫עבורה‪ ,‬והוא משום שישראל קיבלו את התורה‪,‬‬ ‫קדשו אשר בשמים בין המלאכים‪ ,‬ועזב את‬ ‫ובפסוקים אלו מתוארת החביבות הגדולה‬ ‫רבבות קודש‪ ,‬דהיינו‪ ,‬המלאכים‪ ,‬בכדי לשרות‬ ‫שהיתה בנתינת תורה לישראל ‪" -‬ויאמר ה' מסיני‬ ‫על ישראל ולתת להם את התורה‪ ,‬והיינו מצד‬ ‫בא וזרח משעיר למו" וגו'‪ ,‬וכיון שעם ישראל‬ ‫חביבות עם ישראל שעזב את הכל ובא אליהם‪.‬‬ ‫קיבלו את התורה‪ ,‬על כן ראויים הם לברכה‪ .‬ולכן‬ ‫ובמדרשי חכמים נדרש "מרבבות קודש"‪,‬‬ ‫ה' מחבב אותם חיבה יתירה – "אף חובב עמים"‪,‬‬ ‫שהקב"ה הופיע ִעם רבבות קודש‪ ,‬דהיינו‬ ‫משום שהם באו לרגליו ונטלו על עצמם עול‬ ‫שהופיע יחד עם רבבות מלאכים‪ .‬אבל כאמור‬ ‫דברותיו‪ ,‬וכל זה היא סיבה נכונה לברך אותם‪.‬‬ ‫זוהי רק דרשה‪ ,‬שכן בפשוטו כתוב "מרבבות"‪,‬‬ ‫אלא שעדיין נותר לבאר משום מה משה הוא‬ ‫דהיינו 'ממקום' הרבבות‪ ,‬וכדפירשנו שהכוונה‬ ‫זה המברך אותם על כך‪ ,‬ועל כך אומר הכתוב‬ ‫ממקום המלאכים‪ ,‬דהיינו מן השמים‪ .‬והרמב"ן‬ ‫"תורה צוה לנו משה"‪ ,‬שמשה הוא היה זה שנתן‬ ‫פירש 'מרבבות קודש –ויתכן כי מרבבות קודש‪,‬‬ ‫להם את התורה בשם ה'‪ ,‬ולכן גם הברכה עבור‬ ‫מריבוי קדושתו‪ ,‬כי קדוש קדוש קדוש ה' צבקות‬ ‫קבלת התורה‪ ,‬ניתנה להם על ידו‪ ,‬והוא זה‬ ‫בכל מיני קדושה'‪.‬‬ ‫שמברכם כאשר עומד לפני מותו‪.‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬בפשוטו כל הפסוק הזה מתאר את‬ ‫והסיבה השלישית היא‪" ,‬ויהי בישורון מלך"‪,‬‬ ‫חביבות ישראל מצד זה שה' עזב את כל המקומות‬ ‫אשר זהו טעם נוסף לברך אותם‪ ,‬כיון שמשה היה‬ ‫והופיע לישראל‪ .‬אבל חז"ל (ע"ז ב‪ ):‬דורשים‬ ‫'מלך ישראל'‪ ,‬וכן ראוי שהמלך יברך את העם‪.‬‬ ‫מהנאמר 'ה' מסיני בא וזרח משעיר למו' וגו'‪,‬‬ ‫שהקב"ה סיבב על כל האומות ושאלם אם רוצים‬ ‫[]‬ ‫הם לקבל התורה‪ ,‬ואף אומה לא הסכימה לקבלה‬ ‫ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר‬ ‫מלבד עם ישראל‪ .‬ודרשה זו היא מעין הפשט‪,‬‬ ‫פארן ואתה מרבבות קודש (לג‪ ,‬ב)‬ ‫שבפשוטו כתוב כאן החשיבות והחביבות של‬ ‫פסוק זה נתקשו בו המפרשים‪ ,‬ונטו לפרשו‬ ‫ישראל שה' עזב את הכל עבורם‪ ,‬ובעומק דרשו‬ ‫בדרכי הדרש‪ .‬אכן בפשוטו נראה שכל המקומות‬ ‫את הטעם מדוע הם באמת כה חביבים וחשובים‪,‬‬ ‫הללו‪ ,‬סיני‪ ,‬פארן‪ ,‬ושעיר‪ ,‬הם מקומות בסביבת‬ ‫משום שרק הם לבדם הסכימו לקבל את התורה‪.‬‬ ‫הר סיני‪ ,‬והפסוק בא לספר על החביבות‬ ‫ועל דרך זו היה מקום לדרוש כך גם את‬ ‫המיוחדת שהקב"ה עזב את כל המקומות ובא‬ ‫ההמשך "ואתה מרבבות קודש" בפנים נוספות‪.‬‬ ‫לישראל לתת להם את התורה‪ .‬ומתואר הדבר‬ ‫שיש לבאר‪ ,‬שלא נתן את התורה למלאכים‪,‬‬ ‫בצורה פיוטית‪ ,‬שהקב"ה בא מכל הצדדים‬ ‫שהם רבבות קודש‪ ,‬אלא לישראל חביביו‪ ,‬שלקח‬ ‫והכיוונים של המקום ההוא‪ ,‬כלומר שעזב את‬ ‫את החמדה הגנוזה ולא נתנה למלאכים כי אם‬ ‫כל המקומות והרוחות שבעולם‪ ,‬ובא לתת תורה‬ ‫לישראל אשר על הארץ‪ .‬אולם דבר זה אין‬ ‫לישראל‪ .‬ואחר זה מוסיף לומר‪ ,‬שלא רק את‬ ‫‪3‬‬ ‫וא"כ נמצא שכאן משה כבר בירך את שמעון‬ ‫הטעם משום שלא רצו לקבלה‪ ,‬כי בוודאי לא‬ ‫כמו שבירך את ראובן ואת שאר השבטים‪ .‬אלא‬ ‫ניתן לומר כן כלפי המלאכים‪ ,‬ואדרבה רצונם‬ ‫שאח"כ הוסיף משה לומר על שבטים מסוימים‬ ‫היה שתינתן דווקא להם‪ ,‬כדאיתא בגמרא (שבת‬ ‫דברים מסוימים ופרטיים ששייכים רק להם –‬ ‫פח‪ ,):‬אך רצונו של הקב"ה היה ליתנה דווקא‬ ‫"וזאת ליהודה‪" ,"...‬וללוי אמר‪" ,"...‬לבנימין‬ ‫לישראל‪ ,‬כדאיתא שם‪.‬‬ ‫אמר‪ "...‬וכו'‪ .‬שלשבטים מסוימים היו דברים‬ ‫מיוחדים ששייכים רק להם‪ ,‬ואת הדברים הללו‬ ‫[]‬ ‫פירט משה אחרי שבירך את כולם באופן כללי‪.‬‬ ‫וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו‬ ‫ובזה מבואר הלשון "וזאת ליהודה"‪ ,‬שלשון‬ ‫תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה (לג‪ ,‬ז)‬ ‫'וזאת' צריך תלמוד‪ .‬אלא מפני שכאן עבר משה‬ ‫ברש"י (בסוף הדיבור)‪ :‬דבר אחר שמע ה' קול‬ ‫מן הברכה הכללית לברכות פרטיות לשבטים‬ ‫יהודה‪ ,‬כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו‬ ‫מסוימים‪ ,‬ולכן הדגיש "וזאת ליהודה"‪ ,‬דהיינו‬ ‫של יהודה‪ ,‬ואף כשחילקו ארץ ישראל נטל‬ ‫שבשונה מהברכה הכללית שבירך את כולם‬ ‫שמעון מתוך גורלו של יהודה‪ ,‬שנאמר (יהושע יט‪,‬‬ ‫בברכת ראובן הראשונה‪' ,‬זאת' הברכה שעומד‬ ‫ט) "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון"‪ .‬ומפני‬ ‫לומר מיוחדת רק 'ליהודה'‪.‬‬ ‫מה לא ייחד לו ברכה בפני עצמה‪ ,‬שהיה בלבו‬ ‫וכמו שנתבאר‪ ,‬שמפני שיהודה הוא מלך‬ ‫עליו על מה שעשה בשטים‪ ,‬כ"כ באגדת תהלים‪.‬‬ ‫היוצא למלחמות‪ ,‬הוא צריך ברכה מיוחדת‬ ‫כלומר שפותח ב'ראובן' שהוא אכן בכור‬ ‫שיצליח במלחמותיו‪ ,‬ויחזור שלם וחזק – "שמע‬ ‫השבטים‪ ,‬ואח"כ עובר ל'יהודה'‪ ,‬ורק אח"כ חוזר‬ ‫ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר‬ ‫ל'לוי'‪ .‬ועכ"פ בולט הדבר שהשמיט את שמעון‬ ‫מצריו תהיה"‪ .‬וכן לוי‪ ,‬מפני שהוא השבט הנבחר‪,‬‬ ‫בסדר הברכות הראוי ולא בירכו כלל‪.‬‬ ‫יש להם ברכה מיוחדת על עניינם‪ ,‬וכך כולם‬ ‫ומה שכתב רש"י מאגדת חז"ל‪ ,‬בפשוטו‬ ‫על זה הדרך‪ .‬אבל הברכה הראשונה שנאמרה‬ ‫עדיין צ"ב‪ ,‬שלמעשה הלוא נשאר שמעון חלק‬ ‫על שמו של ראובן – "יחי ראובן ואל ימות"‪,‬‬ ‫מהעם‪ ,‬ואיך יתכן שמחמת חטא כזה יישמט‬ ‫אינה ענין מיוחד ששייך לראובן יותר מלשאר‬ ‫מהברכה שמשה מברך את כל העם‪ .‬ובשלמא‬ ‫השבטים‪ ,‬אלא היא ברכה כללית לכל השבטים‬ ‫השמטת שמו‪ ,‬עוד יש מקום להבין שהיא מפני‬ ‫יחד‪ ,‬ונאמרה על שמו של ראובן מפני שהוא‬ ‫חטא מסוים‪ ,‬אבל לא מסתבר שלכן לא יזכה‬ ‫הראשון שבשבטים‪ ,‬וכאילו היה כתוב אח"כ 'וכן‬ ‫לברכה כל עיקר‪.‬‬ ‫שמעון וכן כל ישראל'‪.‬‬ ‫ונראה שהביאור בזה הוא‪ ,‬שיש ברכה כללית‬ ‫אלא שחז"ל דרשו מכך שבדרך עומק‪,‬‬ ‫שמשה בירך את כל העם יחדיו‪ ,‬ובנוסף יש‬ ‫בהכרח יש סיבה שלא כתבה תורה להדיא 'וכן‬ ‫ברכות מיוחדות המתאימות לכל שבט באופן‬ ‫שמעון'‪ ,‬ולא נזכר שמו בכלל בכל הברכות‪ ,‬שיש‬ ‫מיוחד‪ .‬ומשה פתח ובירך את ראובן – "יחי‬ ‫כאן ענין של קפידא על שמעון‪ .‬אבל אין כוונת‬ ‫ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר" (פסוק ו)‪,‬‬ ‫הדברים ששמעון לא נתברך כלל‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫היינו שתהיה לו אריכות ימים‪ ,‬שיחיה ולא ימות‪,‬‬ ‫כלול בברכה הכללית שנאמרה ע"ש ראובן‪.‬‬ ‫ויתרבה שבטו‪ .‬הנה ברכה זו אינה ברכה מיוחדת‬ ‫והמבואר כאן שכשם שנאמר בברכת יעקב‬ ‫השייכת רק לראובן‪ ,‬אלא ברכה זו היא כללית‬ ‫"איש אשר כברכתו בירך אותם" שברך את‬ ‫השייכת לכולם‪ ,‬שיהיה לכולם חיים ואריכות‬ ‫כולם ללא יוצא מהכלל‪ ,‬כך גם ברך משה את‬ ‫ימים‪ .‬ומה שהזכיר את שמו של 'ראובן' הוא‬ ‫כל השבטים‪ ,‬וברכה כללית זו‪ ,‬מבוארת לפי‬ ‫רק מפני שהוא הראשון שבשבטים‪ ,‬אבל כוונתו‬ ‫דברינו בכך ששמעון וכן כל שאר השבטים‬ ‫היתה לומר – יחי ראובן‪ ,‬וכן שמעון‪ ,‬וכן כולם‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה (לד‪ ,‬ו)‬ ‫כלולים בברכת ראובן 'יחי ראובן'‪ ,‬ורק אח"כ‬ ‫בפרשה זו מתארת התורה את קבורת משה‬ ‫ב'וזאת ליהודה' הוסיף וברך ברכות פרטיות את‬ ‫כדבר נסתר ונעלם מעין כל‪ ,‬ונראה שסתימת‬ ‫כל אחד מהשבטים‪.‬‬ ‫הכתוב "ולא ידע איש את קבורתו" אינה מוסבת‬ ‫[]‬ ‫רק על מקום קברו שאינו ידוע‪ ,‬אלא על כל‬ ‫מעשה הקבורה נאמר כן‪ ,‬שלא ראה איש כיצד‬ ‫וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר‬ ‫נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה (לג‪ ,‬ח)‬ ‫והיאך נקבר‪ ,‬ומתוך כך לא ידע איש את מקום‬ ‫הקבורה‪ ,‬שעקבותיו לא נודעו‪ .‬וכמו שתרגם‬ ‫בכל התורה כתוב 'אורים' קודם 'תומים'‬ ‫יונתן ‪" -‬ולא חכים בר נש ית קבורתיה"‪ .‬והתורה‬ ‫– 'אורים ותומים'‪ .‬וסדר זה הוא סדר של לא‬ ‫גם מדגישה עובדה זו שלא ידע איש את קבורתו‪.‬‬ ‫זו אף זו‪ ,‬שאורים הוא מלשון 'מאיר' ותומים‬ ‫כלומר כל פרשת קבורתו של משה‪ ,‬על כל‬ ‫הוא מלשון 'תמימות'‪ ,‬וזה הסדר הנכון‪ ,‬שקודם‬ ‫פרטיה ‪ -‬הן דרך הקבורה והן מקום הקבורה ‪-‬‬ ‫מבטאים שהוא 'מאיר' את הדרך‪ ,‬ואח"כ‬ ‫תעלומה אחת היא‪ ,‬ואיש לא ידע פתרונה‪.‬‬ ‫מוסיפים יותר מכך‪ ,‬שהוא גם 'מתמם' את הענין‪,‬‬ ‫שכשנוהגים על פיו‪ ,‬תהיה התוצאה מוצלחת‬ ‫בטעם הדבר יתכן לבאר בדרך פשט‪ ,‬מפני‬ ‫ומושלמת‪ .‬ומעתה צ"ב מדוע כאן הקדים תומים‬ ‫כבודו של איש האלוקים‪ ,‬שאין ראוי כי משה‬ ‫לאורים – "תומיך ואוריך"‪ ,‬בשונה מכל מקום‪.‬‬ ‫רבינו הגדול‪ ,‬העומד בין ה' ובין העם – ביציאת‬ ‫מצרים‪ ,‬בהליכה במדבר‪ ,‬ובמסירת התורה‪ ,‬אשר‬ ‫ויש לבאר שגם כאן בא בדרך 'לא זו אף זו'‪,‬‬ ‫ה' דיבר עמו פנים אל פנים – יראו אותו בדרך‬ ‫אלא שפסוק זה שעיקרו בא לפאר מעלת שבט לוי‪,‬‬ ‫בזיון‪ .‬וכה שמר ה' על כבודו האלוקי‪ ,‬שבעיני‬ ‫על שום מה זכה למעלות הרמות‪ ,‬וזה מפני שהוא‬ ‫הבריות יופיע כחי ושלם‪ .‬ולכן גם היה אצלו‬ ‫"איש חסידך" יותר משאר השבטים‪ ,‬מפני שניסיתו‬ ‫הפלא אשר "לא נס ליחו ולא כהתה עינו" (פסוק‬ ‫במסה וכו'‪ ,‬אשר לכן רק הוא זכה לקבל את האורים‬ ‫ז)‪ ,‬שלא היה דועך ונחלש כדרך הזקן‪ ,‬אלא נותר‬ ‫ותומים‪ .‬והיינו שהנקודה שבא הפסוק לומר כאן‪,‬‬ ‫בעיני כל ישראל זכור בבריאותו ושלימותו‪,‬‬ ‫הוא מדוע 'רק' לוי זכה לדבר זה‪ ,‬להיבדל במעלתו‬ ‫וכאשר נפטר מן העולם‪ ,‬גם נעלם מעיני אנשים‬ ‫לעומת שאר השבטים‪ .‬ומעתה מבואר מדוע כתוב‬ ‫מקום קבורתו‪ .‬כך שמצד אחד‪ ,‬כל מעשה‬ ‫כאן 'תומים' קודם 'אורים'‪ ,‬מפני שכאן הסדר של‬ ‫הקבורה הלוא הוא בשביל כבודו של המת‪,‬‬ ‫לא זו אף זו הוא להיפך‪ ,‬שהפסוק אומר שלא רק‬ ‫שלא יהא מוטל ומושלך כגוייה חסרת חיים‪,‬‬ ‫את ה'תומים' שהוא הדבר החשוב יותר‪ ,‬קיבלו רק‬ ‫אבל עדיין יש גם צד ביזיון בעצם ראיית מקום‬ ‫לוי ‪" -‬איש חסידך" לעומת שאר השבטים‪ ,‬אלא‬ ‫הקבורה‪ ,‬ולגודל מעלתו של משה איש האלוקים‪,‬‬ ‫אף את ה'אורים' שהוא הדבר הפחות חשוב‪ ,‬אף‬ ‫מנע ממנו הקב"ה אפילו מידה מועטה זו של‬ ‫זה קיבלו 'רק' "איש חסידך" ולא שאר השבטים‪.‬‬ ‫בזיון והעדר כבוד‪ .‬זהו פשוטו‪.‬‬ ‫כי שמא תאמר שרק ה'תומים' שהוא הדבר החשוב‬ ‫יותר יקבלו הלויים בלבד‪ ,‬אבל ה'אורים' ישתייך‬ ‫אולם יש לבאר ביתר עומק‪ ,‬כי איש האלוקים‬ ‫אצל כל ישראל‪ .‬וזאת אשר מחדש הפסוק בדרך‬ ‫‪ -‬אינו מת כמיתת כל אדם‪ .‬כדרך שנאמר אצל‬ ‫'לא זו אף זו' שלא רק את ה'תומים' לא קיבל שבט‬ ‫חנוך (בראשית ה‪ ,‬כד) "ויתהלך חנוך את האלוקים‬ ‫אחר מלבד לוי‪ ,‬אלא אף את ה'אורים' קיבלו רק‬ ‫ואיננו כי לקח אותו אלוקים"‪ ,‬וכן אתה מוצא‬ ‫הם‪ .‬אבל כשמתארים את החפצא של 'האורים‬ ‫באליהו (מלכים ב' ב‪ ,‬יא) "והנה רכב אש וסוסי אש‬ ‫והתומים' ורב תועלתו‪ ,‬מתחילין מן ה'אורים'‬ ‫ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים"‪.‬‬ ‫ומעצימים את תוקפו בהיותו גם 'תומים'‪.‬‬ ‫כי המוות היא קללת הגוף הגשמי שהוא בשר‬ ‫ודם‪ ,‬ועליו נאמר – "עפר אתה ואל עפר תשוב"‬ ‫[]‬ ‫‪5‬‬ ‫קבורתו של משה'‪[ .‬ועיין בפירוש רבינו יונה‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬יט)‪ .‬אך איש האלוקים‪ ,‬שנתעלה מכל‬ ‫שהסמיך לזה את הכתוב ‪" -‬ולא ידע איש את‬ ‫אדם בהתפשטות הגשמיות‪ ,‬והפך כולו למדרגה‬ ‫קבורתו"‪ ].‬כלומר שגם קברו של משה הוא ענין‬ ‫מוחלטת של 'חלק אלוה ממעל'‪ ,‬מידה אחרת יש‬ ‫על–טבעי‪ ,‬העומד מחוץ לסדרי הבריאה‪ ,‬בין‬ ‫בו‪ ,‬ומבחינה זו אף גופו אינו מת מיתה טבעית‪,‬‬ ‫הנבראים בערב שבת בין השמשות‪ .‬יתירה מזו‬ ‫אלא מסתלק מן העולם באורח על–טבעי‪ ,‬ועולה‬ ‫אף מצינו בגמרא (סוטה יג‪' ):‬ויש אומרים לא מת‬ ‫השמימה לחיי נצח‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬כתיב הכא וימת שם‪ ,‬וכתיב התם ויהי שם‬ ‫ולכן גם מיתת משה איש האלוקים – היתה‬ ‫עם ה' ‪ -‬מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד‬ ‫מיתה פלאית למעלה מן הטבע‪ ,‬שלא ראהו איש‬ ‫ומשמש'‪ .‬כלומר על אף שנאמרה בו מיתה‪ ,‬אך‬ ‫במותו‪ ,‬ולא ידע איש את קבורתו‪ ,‬ובמשנה (אבות‬ ‫על כל פנים לא היתה זו מיתה במובנים פשוטים‪,‬‬ ‫פ"ה מ"ו) אמרו – 'עשרה דברים נבראו בערב‬ ‫ומבחינה מסוימת עדיין נחשב משה חי וקיים‪.‬‬ ‫שבת בין השמשות וכו' ויש אומרים וכו'‪ ,‬ואף‬ ‫בעניינא דיומא‬ ‫קריאת התורה בשמחת תורה‬ ‫שבתורה 'ויתן לך'‪' ,‬יברכך'‪' ,‬מה טובו'‪ ,‬והיינו‬ ‫קריאת וזאת הברכה גם מצד יו"ט‬ ‫כמו שנתבאר‪ ,‬שמענין שמיני עצרת לעסוק‬ ‫של שמיני עצרת עצמו‬ ‫בברכות שהקב"ה מברך את ישראל‪ ,‬משום‬ ‫בשמיני עצרת‪ ,‬ביום שמחת תורה‪ ,‬קורין‬ ‫שהוא המסיים והאחרון לכל המועדים‪.‬‬ ‫פרשת וזאת הברכה‪ .‬והטעם הפשוט הוא‬ ‫עכשיו שתיקנו גם לסיים את התורה כל שנה‬ ‫משום סדר הפרשיות‪ ,‬כי ביום שמחת תורה אנו‬ ‫ביום זה‪ ,‬נזדמנו שני העניינים לפונדק אחד‪,‬‬ ‫מסיימים את התורה לפי סדר הפרשיות של כל‬ ‫וקוראים פרשת וזאת הברכה גם מצד שמיני‬ ‫שבתות השנה‪.‬‬ ‫עצרת‪ ,‬וגם מצד סיום התורה‪ ,‬וכך אנו מערבים‬ ‫אולם באמת‪ ,‬גם לפי המנהג הקדום בארץ‬ ‫לכתחילה שמחה בשמחה‪.‬‬ ‫ישראל שסיימו את התורה בשלש שנים‪ ,‬היו‬ ‫קורין וזאת הברכה בשמיני עצרת‪ ,‬כדאיתא‬ ‫ההפטרה בשמחת תורה‬ ‫במסכת מגילה (כט‪ .):‬שקריאה זו כבר נתקנה‬ ‫נפק"מ בין שני הטעמים כפי שנראה‬ ‫לפני שנקבע הסדר לסיים את התורה בכל שנה‪,‬‬ ‫בפשטות‪ ,‬שכאשר קראו פרשת וזאת הברכה‬ ‫ובהכרח שיש בקריאה זו טעם עצמי שאינו‬ ‫רק מצד 'שמיני עצרת'‪ ,‬קראו עד סוף הברכה‬ ‫קשור לסדר הפרשיות‪.‬‬ ‫של משה רבינו‪ ,‬דהיינו עד 'ואתה על במותימו‬ ‫אלא הטעם הוא כמו שכתב הר"ן (מגילה יא‪.‬‬ ‫תדרוך'‪ .‬אבל פסוקי 'ויעל משה' תיקנו לקרות‬ ‫בדפי הרי"ף) 'קורין וזאת הברכה‪ ,‬לפי שהוא סוף‬ ‫רק לדידן‪ ,‬שאנו קוראים את כל הפרשה מצד‬ ‫כל המועדות חותמין בברכת משה רבינו שבירך‬ ‫סיום התורה‪.‬‬ ‫את ישראל'‪ .‬משום ששמיני עצרת הוא היום‬ ‫ועל פי זה יתבאר גם ענין ההפטרה של‬ ‫המסיים את כל שלוש הרגלים ואת כל המועדים‪,‬‬ ‫שמחת תורה‪.‬‬ ‫והקריאה הראויה לו הוא מענין הברכה‪.‬‬ ‫בגמרא איתא (מגילה לא‪ ).‬שמפטירין ב'ויעמוד‬ ‫ומטעם זה איתא בשו"ע (או"ח סימן תרסט)‬ ‫שלמה' (מלכים א' ח‪ ,‬כב)‪ ,‬והמנהג הוא שמפטירין‬ ‫שהמנהג שקורין בליל שמחת תורה כל הברכות‬ ‫‪6‬‬ ‫אלא שיש מעלה בשמיני עצרת‪ ,‬שבכך נוכל‬ ‫בריש יהושע 'ויהי אחרי מות משה עבד ה''‪ .‬וכבר‬ ‫להתחיל את השנה מבראשית באופן קבוע‬ ‫תמהו התוספות בזה (ד"ה למחר) 'ויש מקומות‬ ‫משבת לשבת‪.‬‬ ‫שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה‪ ,‬ושיבוש‬ ‫אמנם סדר השנה הישראלית מתחילה בניסן‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬שהרי הש"ס אין אומר כן‪ ,‬ויש אומרים שרב‬ ‫אשר 'ראשון הוא לכם לחדשי השנה'‪ ,‬אבל בזה‬ ‫האי גאון תיקן לומר ויהי אחרי מות משה‪ ,‬אבל‬ ‫תיקנו שסיום התורה ותחילתה יהיו בתשרי‪.‬‬ ‫אינן יודעין הסברא אמאי שינה מסדר הש"ס'‪.‬‬ ‫ונראה לבאר שהטעם הוא כדוגמת מצות 'הקהל'‪,‬‬ ‫על פי האמור מיושב בפשטות‪ ,‬שהדבר תלוי‬ ‫שכתוב בתורה שהיא מתקיימת בתשרי‪ ,‬ובו‬ ‫בנפק"מ שבין שני הטעמים‪ .‬כי לפי שהיו קורין‬ ‫קוראים את משנה התורה‪ ,‬בחג הסוכות‪ ,‬ונקבע‬ ‫וזאת הברכה מצד יום 'שמיני עצרת'‪ ,‬לא היו‬ ‫כעין זה‪ ,‬שבסוכות יהיה הזמן שאז מסיימים‬ ‫מסיימים במיתת משה‪ ,‬ואין טעם לקרות 'ויהי‬ ‫ומתחילים כל שנה ללמוד מחדש את התורה‪.‬‬ ‫אחרי מות משה'‪ ,‬אלא הפטירו בתפילת שלמה‬ ‫על ישראל‪ ,‬מענין הקריאה בברכת ישראל‬ ‫קריאת 'וזאת הברכה' בשמיני‬ ‫(כמש"כ הר"ן שם)‪.‬‬ ‫עצרת מצד שתי סיבות‬ ‫אבל לדידן שאנו קוראים פרשת 'וזאת‬ ‫הדבר נפלא אפוא‪ ,‬שעיקר הטעם שקבעו‬ ‫הברכה' גם מצד סיום התורה‪ ,‬ומשלימים את‬ ‫את סדר קריאת התורה באופן כזה שתסתיים‬ ‫הפרשה כולה עם פסוקי 'ויעל משה' 'וימת שם‬ ‫בשמיני עצרת‪ ,‬הוא כדי שהסיום יחול בשמיני‬ ‫משה'‪ ,‬על כן מפטירין 'ויהי אחרי מות משה'‬ ‫עצרת‪ ,‬כדי שיוכלו לחגוג בצורה ראויה את‬ ‫מעניין סיום הפרשה‪ .‬וטעם נוסף יש בדבר‪,‬‬ ‫השמחה של סיום התורה‪ ,‬אלא שנסתבב מאת‬ ‫שלרגל סיום התורה מתחילים מיד בתחילת‬ ‫ה'‪ ,‬שאת הקריאה הזאת של וזאת הברכה‬ ‫דברי הנביאים‪.‬‬ ‫קוראים בין כך ובין כך ביום שמיני עצרת‪ ,‬אף‬ ‫ללא קשר לסיום התורה‪ ,‬מצד שפרשה זו היא‬ ‫הטעם שקבעו שמחת תורה בשמיני עצרת‬ ‫קריאת היום כאמור‪.‬‬ ‫מצד סדר הפרשיות‪ ,‬היה מן הראוי לקרות‬ ‫נמצא שלמעשה אנו קורין פרשת וזאת‬ ‫וזאת הברכה בשבת שבסוף השנה‪ ,‬שבת שלפני‬ ‫הברכה בשמחת תורה משום שני טעמים שאינם‬ ‫ראש השנה או בשבת שלאחריה‪ .‬שהרי כל‬ ‫קשורים זה בזה‪ .‬טעם אחד הוא מצד ענין‬ ‫פרשיות התורה נקראות בשבת‪ ,‬ולמה תיגרע‬ ‫הפרשה ועניינו של יום שמיני עצרת‪ ,‬שביום‬ ‫פרשת וזאת הברכה שלא תהא נקראת בשבת‪,‬‬ ‫אחרון של המועדים נקרא על ברכת ישראל‬ ‫ובאותה שבת היה ראוי לחגוג 'שמחת תורה'‬ ‫שראויה לבוא אלינו מכוח ברכת המועדים‪,‬‬ ‫לרגל הסיום‪.‬‬ ‫וטעם שני‪ ,‬משום שהיא הפרשה האחרונה‪ ,‬כדי‬ ‫אלא שלגודל שמחת הסיום התקינו להעבירו‬ ‫לסיים את התורה ולחגוג את שמחת התורה‬ ‫ולצרפו לשמחת החג‪ ,‬שהרי אפילו צורבא מרבנן‬ ‫ביום החג של סוף השנה‪.‬‬ ‫יחידי עביד יומא טבא לרבנן בסיימו מסכתא‪,‬‬ ‫ונפלאות דרכי ה'‪ ,‬שאלמלא הטעם הראשון‬ ‫וכל שכן יום גדול זה שכל ישראל מסיימים בו‬ ‫היה צריך להוציא שני ספרי תורה בשמיני‬ ‫את כל התורה‪ ,‬ולכן ראוי לחגוג את השמחה‬ ‫עצרת‪ ,‬האחד לקריאה אחרת לרגל היום‪ ,‬כגון‬ ‫הזאת בצורה רחבה וחזקה בצורת 'יום טוב‬ ‫בפרשת המועדים וכדומה‪ ,‬והשני לקריאת וזאת‬ ‫דאורייתא'‪ ,‬ולכן העבירוה לזמן שהוא יום‬ ‫הברכה לרגל סיום סדר הפרשיות‪ ,‬אלא שסיבב‬ ‫טוב מצד עצמו‪ ,‬ליום חג שבו השמחה קבועה‬ ‫מסובב כל הסיבות‪ ,‬שפרשת וזאת הברכה תהיה‬ ‫ומחוייבת מן התורה‪.‬‬ ‫גם 'קריאת היום'‪.‬‬ ‫אכן מצד זה היה אפשר לקובעו בחג אחר‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מלבד המפטיר וה'חתנים'‪ ,‬ונמצא מנין שלם של‬ ‫מניין הקרואים בשמחת תורה‬ ‫עשרה קרואים‪.‬‬ ‫כך נסתבב הדבר שבשמחת תורה עולים‬ ‫שמונה קרואים‪ ,‬שהרי חמישה קרואים עולים‬ ‫מנהג קריאת התורה בליל שמחת תורה‬ ‫כמו בשאר ימים טובים‪ ,‬ועוד שלושה חתנים‬ ‫עוד נהגו ישראל לרגל שמחת סיום‬ ‫עולים לאחריהם‪ ,‬חתן מעונה‪ ,‬חתן התורה‪ ,‬וחתן‬ ‫התורה‪ ,‬שבליל שמחת תורה מוציאין ספר‬ ‫בראשית‪ .‬וכך נמצאו שמונה קרואים‪ ,‬יותר מיום‬ ‫תורה וקוראים שלשה קרואים בפרשת וזאת‬ ‫הכיפורים שבו ששה עולים‪ ,‬ואף יותר משבעת‬ ‫הברכה‪ ,‬וכל אחד מהעולים מברך על הקריאה‬ ‫העולים בשבת‪.‬‬ ‫כמו בכל קריאת התורה (ועיין ברמ"א או"ח סימן‬ ‫שלוש העליות הנוספות הללו‪ ,‬של שלושת‬ ‫תרסט ובמשנה ברורה ס"ק טו בשם דרך החיים בענין‬ ‫ה'חתנים'‪ ,‬כבר מובאות בדרכי משה וברמ"א‪.‬‬ ‫סדר קריאה זו)‪.‬‬ ‫ובנוסף לכך נהגו להרבות בעליות בשמחת‬ ‫רבים תמהו שאין לקריאה זו כל יסוד מדינא‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬עד שכל הקהל עולין לתורה ביום סיום‬ ‫וכיצד נהגו שכל עולה מברך לפניה ולאחריה‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬וזוהי קולא מיוחדת לכבוד שמחת תורה‪,‬‬ ‫אכן יש שהוכיחו ממנהג זה שבכל קריאה בספר‬ ‫כי מעיקר הדין נחלקו ראשונים אם מוסיפין על‬ ‫תורה בציבור חלה חובת ברכה‪ ,‬אלא שהדבר‬ ‫חמשת קרואים ביום טוב‪ ,‬כדאיתא בטור ושו"ע‬ ‫תמוה על כל פנים לפי מנהג הרבה קהילות‪,‬‬ ‫(אורח חיים סימן רפב סעיף א)‪ ,‬והרמ"א כתב שנהגו‬ ‫שקוראים ספר דברים 'משנה תורה' בליל‬ ‫שאין מוסיפין‪ ,‬ומסיים 'מלבד בשמחת תורה‬ ‫הושענא רבה ואין מברכים על קריאה זו‪ ,‬ואכן‬ ‫שמוסיפין הרבה'‪ .‬אך האחרונים מביאים שהיו‬ ‫יש שלא נהגו לקרות משנה תורה בספר תורה‬ ‫מגדולי ישראל שהקפידו לעלות לתורה דוקא‬ ‫כדי להימנע מספק ברכה‪.‬‬ ‫בחמש העליות הראשונות‪ ,‬לפי שרק עליות אלו‬ ‫אמנם נראה‪ ,‬דבוודאי אין מברכים על כל‬ ‫הן מחויבות מעיקר הדין‪ ,‬וכך הקפיד החת"ס‬ ‫קריאה בספר תורה‪ ,‬אלא רק כשיש חובת קריאה‬ ‫ועוד מן הגדולים‪.‬‬ ‫מתקנת חכמים‪ ,‬שהרי כל קריאה שאין בה תקנה‬ ‫ענין חתן התורה הוא הסיום‪ ,‬ענין חתן‬ ‫מיוחדת נכללת ב'ברכת התורה' של שחרית (וכן‬ ‫בראשית הוא הפתיחה החדשה‪ ,‬וענין 'חתן‬ ‫מבואר בספר 'חידושים וביאורים' אורח חיים סימן קלט‪,‬‬ ‫מעונה' הוא שלרגל סיום התורה הוסיפו עליה‬ ‫ודייק כן מדברי הריטב"א והרשב"א‪ ,‬עיי"ש)‪.‬‬ ‫אחת ובה סיום ותמצית ברכותיו של משה‪,‬‬ ‫אלא טעם המנהג לברך בליל שמחת תורה‬ ‫ובסיום עליה זו הציבור קורא פסוקי ברכות‬ ‫הוא בגדר 'הוספה'‪ ,‬שהרי ביום שמחת תורה‬ ‫שבתורה‪ ,‬כגון 'המלאך הגואל' ופסוקים‬ ‫הקילו להרבות בקרואים עד שכל הקהל עולה‬ ‫נוספים כמובא בסידורים‪ ,‬ונצטרף לזה המנהג‬ ‫לתורה אפילו לדעת הסוברים שאין מוסיפין‬ ‫שעולים לתורה יחד עמו 'כל הנערים'‪ ,‬כדי‬ ‫על חמשת הקרואים בשאר ימים טובים‪,‬‬ ‫שאף הם יהיו כעין עולים לתורה ביום זה‬ ‫וכעין זה 'מוסיפים' קרואים נוספים גם לליל‬ ‫כשאר המתפללים‪.‬‬ ‫שמחת תורה‪.‬‬ ‫ונמצא שגם בזה נסתבב הדבר בצורה נפלאה‪,‬‬ ‫כל זה הוא דווקא בשמחת תורה‪ ,‬שהוא יום‬ ‫שגם פרשת וזאת הברכה זכתה לשבעה קרואים‬ ‫שאפשר להוסיף בו על הקרואים על כל פנים‬ ‫כמו שאר כל הפרשיות הנקראות בשבת‪ ,‬דהיינו‬ ‫משום שמחת התורה‪ ,‬אבל בקריאת משנה‬ ‫חמישה מצד יום טוב‪ ,‬ועוד חתן מעונה וחתן‬ ‫תורה של הושענא רבה אין מברכים‪ ,‬שהרי‬ ‫התורה‪ .‬מלבד העולה השמיני חתן בראשית‪,‬‬ ‫בחול המועד אין פוחתין ואין מוסיפין על‬ ‫ומלבד המפטיר שקורא בקרבנו של יום‪ .‬וכשחל‬ ‫העולים שתיקנו חכמים‪ ,‬ואין כאן אלא לימוד‬ ‫יום שמחת תורה להיות בשבת‪ ,‬קוראין שבעה‬ ‫‪8‬‬ ‫'הוספה' לקריאת היום‪ ,‬אלא ללמוד ברבים ספר‬ ‫תורה שאין מברכים עליו שוב‪ .‬והאמת‪ ,‬שגם‬ ‫משנה תורה‪.‬‬ ‫שורש ואופי הקריאה בליל הושענא רבה אינו‬ ‫ותלמדם חוקי חיים‬ ‫החיים הראוי‪ .‬על כל צעד ושעל התורה מלמדת‬ ‫התורה תורת חיים‬ ‫ומדריכה אותנו כיצד לחיות נכון‪ .‬זוהי "תורת‬ ‫אחת ההגדרות היסודיות שנאמרו על התורה‬ ‫חיים" לא רק במובן המעשי משום שאנו נתקלים‬ ‫היא ‪' -‬תורת חיים'‪.‬‬ ‫בהוראות התורה בכל רגע ורגע בחיינו‪ ,‬אלא‬ ‫כמו שמצינו בנוסח שתיקנו אנשי כנה"ג‬ ‫בעיקר משום שהמטרה היא אכן ללמד אותנו‬ ‫בתפילת שמונה עשרה ‪' -‬כי באור פניך נתת לנו‬ ‫"סגנון חיים" קדוש ונעלה‪ .‬הוראות התורה‬ ‫‪ - -‬תורת חיים'‪ .‬וכן בברכת אהבה רבה בשחרית‬ ‫הינם הדרכה כיצד לחיות את חיינו לפי הערכים‬ ‫‪' -‬ותלמדם חוקי חיים'‪ ,‬ובערבית ‪' -‬כי הם חיינו'‪.‬‬ ‫האלוקיים‪ ,‬כל מעשי המצוות והאיסורים הם‬ ‫מסכת אחת של דרך חיים אמיתית וקדושה‪.‬‬ ‫ומקור הדברים בכתוב – 'שימו לבבכם לכל‬ ‫הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום‪ ,‬אשר תצוום‬ ‫התורה והמצוות אינם רק ריבוי מעשים‬ ‫את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה‬ ‫פרטיים‪ ,‬אלא שלימות של דרך חיים‪ ,‬מהלך‬ ‫הזאת‪ .‬כי לא דבר ֵרק הוא מכם כי הוא חייכם‬ ‫מושלם של מבנה ואופי הראוי לעם ישראל‬ ‫וגו' (דברים לב)‪ .‬וכתיב ‪ -‬כי הוא חייך ואורך ימיך'‬ ‫בכללו ולכל יהודי בפרט‪ ,‬התורה נקראת 'דרך'‬ ‫(שם ל‪,‬כ)‪.‬‬ ‫כמו שכתוב ‪' -‬והודעת להם את הדרך ילכו בה‬ ‫ואת המעשה אשר יעשון' (שמות יח‪,‬כ)‪ .‬וזוהי דרך‬ ‫משמעותה של 'תורת חיים' היא ראשית כל‪,‬‬ ‫קדושה ורוממה‪ ,‬דרך ה' ‪ -‬ככתוב 'ושמרו את‬ ‫ההכרה שהתורה הינה הכרחית לקיומינו‪ ,‬והיא‬ ‫דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' (בראשית יח‪,‬יט)‪.‬‬ ‫עצמה חיינו‪ ,‬כלומר שאין חיינו נחשבים חיים‬ ‫מתוך המצוות עלינו ללמוד כיצד היא צורתו‬ ‫מבלעדי התורה והמצוות‪ .‬התורה היא תוכן‬ ‫השלימה של היהודי‪ ,‬המצוות המפורשות הם‬ ‫החיים שלנו‪ ,‬וכל שאיפתנו וייעודינו ותכלית‬ ‫גם הדרכות כלליות של מערכה שלימה‪ ,‬הוראת‬ ‫פיסגת חיינו הוא לקיים את התורה וללמדה‪.‬‬ ‫כיוון בדרך הישרה‪.‬‬ ‫התורה נקראת 'דרך'‬ ‫דרך התורה היא היא החיים‬ ‫אכן למושג 'תורת חיים' יש משמעות נוספת‪,‬‬ ‫ובעצם רק דרך התורה היא 'חיים' אמיתיים‬ ‫והיינו שהתורה והמצוות אינה רק ריבוי של‬ ‫ומושלמים‪ .‬יש בזה עומק נוסף במושג 'תורת‬ ‫עשיות ופעולות קדושות ונעלות‪ ,‬אלא התורה‬ ‫חיים'‪ ,‬כלומר שרק אלו הם חיים ראויים לשמם‪,‬‬ ‫באה להורות לנו סגנון חיים‪ .‬הקב"ה רוצה‬ ‫וכל שאר צורות ודרכי החיים אינם 'חיים'‬ ‫מאתנו שנחיה סוג חיים כמו שהתווה לנו‪ .‬על‬ ‫אמיתיים‪ .‬ועל זה אמר הנביא – 'אותי עזבו מקור‬ ‫היהודי לעצב ולהעמיד את מבנה חייו בצורת‬ ‫מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים‬ ‫החיים שמלמדת התורה‪ ,‬צורת חיים נכונה‪,‬‬ ‫אשר לא יכילו המים' (ירמיה ב‪,‬יג)‪.‬‬ ‫קדושה ורוממה‪.‬‬ ‫אין התורה באה רק לחייב אותנו בעשיית‬ ‫מצוות התורה משולבים בתוך חיי האדם‬ ‫מעשים מסויימים ובמניעה ממעשים מסויימים‬ ‫המושג 'תורת חיים' טומן בחובו משמעות‬ ‫אחרים‪ .‬אלא התורה מורה לנו כיוון ודרך בחיים‪,‬‬ ‫עמוקה נוספת‪ ,‬דהיינו ‪ -‬שהתורה משתלבת‬ ‫תרי"ג המצוות הם המה החוקים של סגנון‬ ‫‪9‬‬ ‫הבנת והרגשת תוכן המצוות‬ ‫בתוך החיים של האדם‪ ,‬ואין הוא מקיים אותה‬ ‫הדרך לקיים את התורה באופן זה‪ ,‬היא על‬ ‫כדבר זר שאינו שייך לרגשותיו ותכונות נפשו‪.‬‬ ‫ידי חתירה להבין ולהרגיש את תוכן ומהות‬ ‫הוא מבין את התורה ומחובר עם מצוותיה‪,‬‬ ‫המצוות‪ .‬אמנם על האדם להתרגש ולקבל חיות‬ ‫עד שהוא מקיים אותם כחלק מפעולות חייו‪,‬‬ ‫כבר מעצם הדבר שמקיים ציווי ה' ולהתמלא‬ ‫וכאילו הם נובעים ממציאות חייו‪ .‬אין המצוות‬ ‫מכך רוממות וגיל בעשיית המצווה‪ .‬אך את‬ ‫עבורו רק כפעולות ועשיות מוכתבות ומאולצות‬ ‫ההרגשה העמוקה‪ ,‬של חיים ‪' -‬חיים שיש בהם'‪,‬‬ ‫[למרות שגם בקיום כזה יוצא ידי חובתו מצד‬ ‫זאת מרגישים כאשר טועמים גם טעם במצווה‬ ‫הדין בלי פקפוק] אלא הוא עושה אותם באופן‬ ‫עצמה‪ .‬הקיום המעולה של המצווה הוא כאשר‬ ‫שגם רגשותיו ולבו חשים את משמעות העשיה‪.‬‬ ‫לב האדם מתאחד עם קיומה וחש את הרגשות‬ ‫אנו אומרים בברכת התורה 'המלמד תורה‬ ‫שהיא באה לבטא‪.‬‬ ‫לעמו ישראל'‪ ,‬כלומר שהקב"ה 'מלמד' אותנו‬ ‫כל מצוה יש לה תוכן ומשמעות במהלך‬ ‫את תורתו‪ .‬וכן אומרים בברכת אהבה רבה ‪-‬‬ ‫החיים של האדם‪ ,‬ומוטל עלינו לדעת מה הוא‬ ‫'ותלמדם חוקי חיים'‪ .‬וככתוב 'שמע אל החוקים‬ ‫תוכן המצוה‪ .‬להבין ולהשכיל מהי ה'דרך'‬ ‫ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם'‪' ,‬ראה‬ ‫שמלמדת אותנו מצוה זו‪ ,‬וכך המצוה אינה‬ ‫לימדתי אתכם חוקים ומשפטים' (דברים ד)‪ .‬לא‬ ‫רק עשיה של מצוה פרטית אלא נעשית כחלק‬ ‫רק 'מצוה אתכם' או 'מודיע'‪ ,‬אלא גם 'מלמד‬ ‫מדרך חיים – דרך התורה‪ ,‬ונמצא שבמעשה זה‬ ‫אתכם' כלומר מלמדנו את עניינם של המצוות‪,‬‬ ‫זכה 'ללכת בדרכי התורה'‪.‬‬ ‫את התוכן והמשמעות של המצוות‪ .‬כשהדברים‬ ‫וכפי הוראת התורה להשיב על שאלת‬ ‫אינם נתפסים ברגש או בהגיון או במצפון‬ ‫הבנים – 'מה העדות והחוקים אשר צוה ה'‬ ‫המוסרי אין זה 'לימדתי'‪.‬‬ ‫אלוקינו אתכם' (דברים ו‪,‬כ)‪' ,‬מה זאת' (שמות‬ ‫כל זמן שהמצוה לא מצאה את מקומה‬ ‫יג‪,‬יד)‪ .‬כלומר מהו תוכן המצווה‪ ,‬מהי מהות‬ ‫במערכת רגשותיו ותכונותיו של האדם‪ ,‬עדיין‬ ‫המצווה‪ ,‬להבין מהו עצם תוכן המצוה כפשוטו‪.‬‬ ‫לא הגיעה המצוה אל תודעתו העצמית ואינה‬ ‫ולא רק במצוות השייכות לעבודת ה'‬ ‫חלק מה'חיים'‪ ,‬כי אם כפעולה גרידא‪ .‬מטרת‬ ‫יתברך‪ ,‬ששם התוכן הוא מעצם המצוה‪ ,‬שהרי‬ ‫התורה היא שכל חלקי נפשו של האדם ישתתפו‬ ‫עיקר המכוון הוא הבעת רגש של הכנעה או‬ ‫בעשיית המצוות מתוך רגש והבנה‪ .‬והקב"ה‬ ‫תודה לה'‪ ,‬והשמחה והדביקות עמו יתברך‪.‬‬ ‫הכין בטבעו העצמי של היהודי‪ ,‬את הכוחות‬ ‫שבמצוות אלו אם עושה אותם בלי שום הבנה‬ ‫הנחוצים לקבוע את חייו בדיוק לפי המתכון‬ ‫ורגש לתוכנם‪ ,‬הרי זה חסר בעצם מעשה‬ ‫של התורה‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬והרי היא כגוף בלי נשמה‪ .‬וכגון הכורע‬ ‫כשם שאכילה היא חלק מתהליך החיים של‬ ‫בתפילה ואינו יודע שכריעה מבטאת הכנעה‬ ‫כל אדם‪ ,‬ואין האכילה נעשית רק מחמת ההכרה‬ ‫ונתינת כבוד‪ ,‬הרי כמעט שאין כל משמעות‬ ‫השכלית בצורך החיוני להמשיך את קיומו‪,‬‬ ‫למעשה כשלעצמו‪.‬‬ ‫אלא האדם אף מוצא טעם ועונג באכילה‪ ,‬וכן‬ ‫אלא גם במצוות של הנהגה ישרה כגון‬ ‫ביתר פעולות החיים כגון גידול בניו וכדומה‬ ‫מצוות שבין אדם לחבירו או מצוות של קדושה‪,‬‬ ‫הוא חש עונג וטעם החיים בעשייתם‪ ,‬כמו כן‪,‬‬ ‫גם בהם כאשר עשיית המצווה באה מתוך‬ ‫כך הוא צורת הקיום הנכון של המצוות והתורה‬ ‫ידיעת תוכנה ומשמעותה‪ ,‬יש יותר שלימות‬ ‫שאין הוא עושה אותם כמעשים בעלמא‪ ,‬אלא‬ ‫במצוה‪ .‬ועוד נוסף על כך הרי הוא מכוון עצמו‬ ‫הוא מוצא בהם טעם ומתענג על קיומם ועושה‬ ‫להליכה בדרכי התורה‪ .‬כגון להשיב אבידה‬ ‫אותם כפעולת חיים‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫זוכים להתגלות הסיפא של הפסוק 'כי הוא‬ ‫מתוך מחשבה שרצון התורה הוא שנדאג‬ ‫חייכם'‪ .‬וכן כתוב – 'כי המצוה הזאת אשר אנכי‬ ‫לאחינו לבל יאבד רכושו‪ .‬וכל כיוצא בזה‪.‬‬ ‫מצוך היום‪ ,‬לא נפלאת היא ממך‪ ,‬ולא רחוקה‬ ‫היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך‬ ‫בירור כוונת ותוכן המצוות ‪ -‬עמל כביר‬ ‫לעשותו' (דברים ל‪,‬יא)‪.‬‬ ‫וישנם מצוות שמהותם ותוכנם הם פשוטים‬ ‫וזו אחת המטרות הנשגבות של לימוד‬ ‫וברורים‪[ ,‬אלא שלפעמים אין שמים לב‬ ‫התורה‪ ,‬להעמיק להשכיל ולדעת את כוונת‬ ‫אליהם מרוב פשטותם]‪ .‬כגון ש'התפילין' הם‬ ‫המצוות וגדריהם ויסודותיהם והבנת תוכנם‬ ‫אות וטוטפות‪ ,‬כלומר אות לזכרון על חובת‬ ‫וטעמיהם‪ .‬אמנם להגיע לידי כך נדרשת יגיעה‬ ‫עבדותינו לפניו יתברך‪ ,‬וגם פאר וקישוט‪,‬‬ ‫רבה ועמל כביר‪ ,‬שכן לרום מעלת וקדושת‬ ‫שהאדם מתייפה ומתפאר בזה שהוא נבחר‬ ‫התורה‪ ,‬היא דורשת מן האדם להתמסר אליה‬ ‫לתפקיד של עבודת ה'‪ .‬וכמו"כ הרבה מהמצוות‬ ‫כליל‪ ,‬בכדי שתהא חושפת בפניו את סודותיה‬ ‫תוכנם וכוונתם פשוט ונקל לדעת אותם‪[ ,‬ויתר‬ ‫הרמזים ודברי העומק שנאמרו בהם‪ ,‬הם‬ ‫ומעמקיה‪ .‬ואמרו חז"ל – 'נפש עמל עמלה‬ ‫תוספת והרחבה‪ .‬אבל לצורך הקיום הנכון נחוץ‬ ‫לו ‪ -‬הוא עמל במקום זה‪ ,‬ותורתו עומלת לו‬ ‫לאדם לדעת את פשטות 'תוכן המצוה']‪.‬‬ ‫במקום אחר' (סנהדרין צט‪ ):‬וברש"י – 'שמחזרת‬ ‫עליו‪ ,‬ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי‬ ‫אולם יש מצוות שנדרש יגיעה רבה לברר‬ ‫תורה וסתריה'‪.‬‬ ‫ולדעת מהו פשטות תוכנם‪ ,‬ואין אנו יכולים‬ ‫לפטור עצמינו מלרדת לעומקה של סוגיא רחבה‬ ‫וזה תוכנה של ברכת 'אהבה רבה' בשחרית –‬ ‫זו‪ .‬ואמנם יש להשכיל כיצד לגשת ולהתבונן‬ ‫'והאר עינינו בתורתך ‪ -‬ודבק לבנו במצוותיך‪...‬‬ ‫בה‪ ,‬כי יש מצוות שמורגל בפי העולם לפרשם‬ ‫למען לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם‬ ‫על דרך הדרש או באיזו אימרה או חידוד או‬ ‫ועד'‪ .‬שעל ידי שהתורה תהיה נהירה בעינינו‪,‬‬ ‫גימטריא‪ .‬ואף שכל האימרות הללו נאים הם‬ ‫נגיע לידי דביקות הלב במצוות‪ ,‬וכאשר נשלים‬ ‫כשלעצמם כפרפראות וציצים ופרחים לחכמה‪,‬‬ ‫את תפקידנו באופן זה בשלימות‪ ,‬אזי לא נבוש‬ ‫אבל אין הם יכולים לשמש תחליף למה שנחוץ‬ ‫ולא נכלם לעולם הבא‪.‬‬ ‫לדעת‪ ,‬דהיינו הפשט הפשוט‪ ,‬והתוכן והרעיון‬ ‫שבמצווה‪ .‬ומוטל על האדם להגיע לכך שתהא‬ ‫חשיבות ידיעת תוכן וכוונת המצוות‬ ‫כל מצוה מובנת לו בפשטות‪ ,‬כשם שפשוט לכל‬ ‫והנה העיסוק בידיעת תוכן וכוונת המצוות‪,‬‬ ‫הרגש של 'לא תגנוב'‪.‬‬ ‫נוסף על זה שעצם הדבר הוא מחובת לימוד‬ ‫ואכן על כך דרשו חז"ל בפסוק – 'כי לא‬ ‫וידיעת התורה‪ ,‬והוא מחלק הנשגב שבתורה‬ ‫דבר ֵרק הוא מכם כי הוא חייכם' (דברים לז ‪ -‬טז)‬ ‫‪ -‬הבנת הלב ב'טעמי תורה' ששבחוהו חכמים‬ ‫‪ -‬דאמר רבי מנא 'כי לא דבר ֵריק הוא מכם'‪,‬‬ ‫(פסחים קיט‪ ,).‬עוד יש לזה כמה מעלות בתמימות‬ ‫ואם דבר ֵריק הוא ‪ -‬מכם‪ ,‬למה הוא שאין אתם‬ ‫הקיום‪ ,‬ובשלימות צורת היהודי‪.‬‬ ‫יגיעין בו‪ .‬כי הוא חייכם ‪ -‬אימתי הוא חייכם‬ ‫המעלה העיקרית היא כאמור ‪ -‬שכאשר‬ ‫בשעה שאתם יגיעין בו (ירושלמי שבת א‪-‬ד)‪ .‬כל‬ ‫יודעים את תוכן וכוונת המצוה‪ ,‬ניתן 'לחיות'‬ ‫מצוה וכל דבר בתורה יש להתייגע וללמוד‬ ‫עם עשייתה‪ ,‬ולהתרגש ולהתמלא בתוכן‬ ‫להבין אותו‪ ,‬ולא להתחמק בתואנה שאין הדבר‬ ‫עניינה‪ ,‬והריהו מקיים את המצוות במילואם‪,‬‬ ‫בר הבנה‪ ,‬או שאין הוא בר הכי המסוגל להגיע‬ ‫בשילוב ידיעת תכליתם והבנת מהותם‪ .‬אין‬ ‫לזה‪ ,‬כי 'אם ריק הוא'‪ ,‬סיבת החסרון הוא 'מכם'‪,‬‬ ‫עשיית המצוות מעשה 'יבש' כגוף בלי נשמה‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬עדיין לא יגעתם דייכם‪ .‬כאשר יגעים‪,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫איסורו הרי עלול לדמות שההרחקה היא מחמת‬ ‫אלא כל עצמותיו וחושיו מקיימים את המצוה‬ ‫שהוא משוקץ‪ ,‬וירחיקו ברגש תיעוב‪ .‬אבל‬ ‫בטעם ודעת‪ ,‬קיום לבבי ונפשי‪.‬‬ ‫אחר התבוננות בפסוקי התורה נוכחים לראות‬ ‫עוד זאת‪ ,‬כאשר מקיימים מצוה בלב ונפש‪,‬‬ ‫שעניין החלב הוא כלשון הכתוב 'כל חלב לה''‪.‬‬ ‫נוסף על שלימות הקיום‪ ,‬הרי עצם הדבר שלבו‬ ‫החלב הוא מיועד לה'‪ ,‬ומשום כך אסרתו תורה‪,‬‬ ‫מלא ברגש קודש זה‪ ,‬היא מעלה עליונה לנפשו‪,‬‬ ‫שלא נאכל מהחלק שנקבע לגבוה‪.‬‬ ‫שקונה עוד קדושה ועוד רגש נכון בנפשו‪ .‬וכמו‬ ‫וגם מתוך שיודע את כוונת ותוכן המצוות‪,‬‬ ‫החכמה שקונה החכם‪ ,‬שנוסף על זה שמביאתו‬ ‫ומכיר את מהלך ודרך התורה‪ ,‬ממילא כבר יש‬ ‫לידי מעשה‪ ,‬גם עצם החכמה מעלה רוממה היא‬ ‫בידו לכונן את כללות מעשיו באופן התואם את‬ ‫לו‪ .‬וכמו"כ‪ ,‬גם ברגש המצוה‪ ,‬עצם התעוררות‬ ‫רוח התורה‪ ,‬שלא יהיה נבל ברשות התורה‪ ,‬היפך‬ ‫הלב ברגשות הקודש הוא שלימות בנפש האדם‪.‬‬ ‫כוונת ורצון ה' יתברך‪ .‬ולכך צריך להתבונן בכל‬ ‫התורה היא תכנית חיים שלימה ומושלמת‬ ‫מצוות התורה ומהם לעמוד ולתפוס את רוח‬ ‫עבור היהודי‪ .‬וכאשר מקיימים את כל המצוות‬ ‫הדברים של התורה‪ ,‬ולהבין ולהרגיש על ידם‬ ‫כראוי‪ ,‬נבנית על ידי זה צורה שלימה של יהודי‬ ‫מהו רצונו ית"ש וממה יהיה לו נחת רוח‪ .‬ואם‬ ‫כפי רצון התורה‪ .‬ונמצא שעל ידי שיודע את‬ ‫יהיה בעל לב מבין ורגש נכון יוכל גם להוסיף‬ ‫רעיון התורה בכללות ורעיוני כל מצוה ומצוה‬ ‫הידורים כראוי‪ ,‬ולהתנהג לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫בפרטות‪ ,‬ומקיים את המצוות באופן זה‪ ,‬הרי‬ ‫כי כאשר יודע את תוכן המצוה יודע היכן ראוי‬ ‫מהלך חייו נעתק לחיי קודש‪ ,‬ובהדרגה הופך‬ ‫להדר‪ ,‬וכן ידע להבדיל ולפלס מעגל מעשיו‬ ‫את עצם אישיותו למציאות של תורה וקדושה‪.‬‬ ‫ולא לעשות מהעיקר טפל ומהטפל עיקר‪.‬‬ ‫יש שידיעת כוונת המצוה קובעת‬ ‫אור ומתיקות בקיום המצוות‬ ‫את הגישה וצורת הקיום‬ ‫וכאשר האדם מקיים את המצוות באופן‬ ‫עוד יש מעלה חשובה בידיעת תוכן‬ ‫כזה שפעולת העשיה מצורפת עם ידיעת תוכנה‬ ‫המצווה‪ ,‬שעל ידי זה הוא יודע לקיים את‬ ‫וכוונתה אזי הוא מגיע לקיום לבבי ונפשי‬ ‫המצוה בצורתה הנכונה‪ ,‬מפני שהתוכן קובע‬ ‫המלווה ברגשות קודש‪ ,‬קיום שהוא מרגיש בו‬ ‫את הצורה ואת הגישה‪ .‬וכגון אם אין אדם יודע‬ ‫את רוממות המצוות‪ ,‬וטועם מן האור הגנוז בהם‪,‬‬ ‫שלקיחת ארבעת המינים עניינם להלל ולשמוח‬ ‫בחינת 'טעמו וראו כי טוב ה''‪ ,‬וכדכתיב – 'פקודי‬ ‫בהם לפני ה'‪ ,‬ומדמה שזה סוג של תחינה‬ ‫ה' ישרים משמחי לב' 'ומתוקים מדבש ונופת‬ ‫ובקשה‪ ,‬הרי עושה זאת בגישה שונה לגמרי‪,‬‬ ‫צופים'‪' .‬ואשתעשע במצוותיך אשר אהבתי'‪.‬‬ ‫עד שחסר בעצם צורת קיום המצוה‪ .‬וכן כאשר‬ ‫ולמרות שאנו נאמנים להשי"ת ומוכנים‬ ‫יודע שתקיעת שופר עניינה להריע לכבוד‬ ‫לשמוע בקולו ולקיים מצוותיו בקבלת עול‬ ‫מלכות ה'‪ ,‬אזי צורת עמידתו היא בהתרוממות‬ ‫מוחלטת‪ ,‬גם כאשר איננו מבינים את טעם‬ ‫הרוח ובחדווה כמו בעת שממליכים מלך‪.‬‬ ‫הדברים ואיננו חשים כלל את משמעות תוכנם‪,‬‬ ‫דוגמא נוספת ניתן לראות במאכלות‬ ‫אולם בכל זאת הוא מעלה נשגבה ושלימות‬ ‫אסורות‪ ,‬כי הנה שקצים ורמשים מרחיקים‬ ‫לאדם כאשר הוא משתעשע בתורה ובמצוות‪,‬‬ ‫ברגש של תיעוב‪ ,‬אבל תרומה וקדשים נמנע זר‬ ‫ועבודתו את ה' נעשית מתוך שמחה וטוב לבב‪,‬‬ ‫מלאכלם ברגש של חשיבות כי הם קודש וחלק‬ ‫ומתענג על ה'‪.‬‬ ‫ה'‪ .‬אולם איסור ֵחלב‪ ,‬אם אין יודעים מהות‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬