אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

רשימת ספרי "בן מלך" בסייעתא דשמיא
שיצאו לאור עד עתה:
אוצרות
בן מ>לך
•ימים נוראים •על התורה -י"ב
•חג הסוכות חלקים
•חנוכה •שבת קודש
•פורים •חכמה ומוסר
•שיר השירים •ביטחון
•עניינים בש"ס •הגדה של פסח
•המצוות התמידיות •חג המצות
שבמקדש •ספירת העומר וחג
•שומע כעונה
•דרכי החינוך
השבועות פרשת וזאת הברכה
•גלות וגאולה
שמחת תורה תשפ"ז
ניתן להשיגmechonbenmelech@gmail.com :
בארה"ב ניתן להשיג:
גליון מס' 436 מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים
salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220
פרשת וזאת הברכה
האלוקים' קדוש ומרומם ,ועל כן ראוי לו לברך וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את
את העם ,והכוונה בזה שהקב"ה מברך אותנו בני ישראל לפני מותו .ויאמר ה' מסיני בא וזרח
ברכה אלוקית על ידי משה ,שהוא האיש שלו. משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות
קודש מימינו אשדת למו .אף חובב עמים כל
קדושיו בידך והם תוכו לרגלך ישא מדברותיך.
בגליון: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב .ויהי
בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי
ביאורי פסוקים ישראל (לג ,א-ה)
פרשת וזאת הברכה פסוקים הללו טעונים ביאור ,מה שייכותם
עמוד 1
למקום זה ,וכיצד הם משמשים כהקדמה לברכת
בעניינא דיומא משה רבינו.
קריאת התורה בשמחת תורה ונראה שבפרשה זו מבוארות שלוש סיבות
עמוד 6 לברכות שבירך משה רבינו את ישראל :א .משום
שהוא 'איש האלוקים' .ב' .תורה צוה לנו משה' .ג.
ותלמדם חוקי חיים 'ויהי בישורון מלך'.
עמוד 9
וזה ביאורם ,ראשית מפני שהוא 'איש
פרנס השבוע
תשרי תשפ"ז
עץ חיים היא למחזיקים בה
חלק מהוצאות הדפסת גיליון זה נודבו לזיכוי הרבים
ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו ,מסור לכל פעולות המכון
מגדולי תומכי מכוננו ראש וראשון לכל דבר שבקדושה ,מקים אהלה של תורה
הרב יהושע פרוש שליט"א
פטרון עלון 'למען דעת'
לרגל אירוסי בנו הבה"ח ראובן הי"ו עב"ג
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
להנצחות ותרומות "פרנס השבוע/החודש"
אפשר להתקשר לטלפון מס' 054-8422488
וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְּב ַחּגֶ ָך וְ ָהיִ ָית ַאְך ָׂש ֵמ ַח
יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'
לתרומות והנצחות נא לפנות ל־054-8422488 לקבלת העלון במייל ,ניתן להצטרף בכתובת
mechonbenmelech@gmail.com
כתובת המכון :אוהב ישראל ,1/9ביתר עילית לתגובות והערות נא לפנות ל־052-7616048
בשורה טובה למבקשי ה' הודעה חשובה ומשמחת
ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים
‘קו בן מלך' לתורמי המכון
03-3077354 ניתן לקבל החזר מס
ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים
בפרשת השבוע -ובעניינא דיומא על תרומות למכון בגובה של
שמעו ותחי נפשכם עד 35%מערך התרומה
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה
מכון כתבי בן מלך
ההנהלה לפי סעיף 46
2
המקומות הקרובים בארץ הוא עזב ,אלא גם וכמו שנאמר בברכת כהנים "ושמו את שמי
את השמים שהוא מקומו הוא עזב ,וזו הכוונה על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו ,כז) ,וכן
בפשוטו של "ואתה מרבבות קודש" ,דהיינו שבא כתיב (דברים כא,ה) "כי בם בחר ה' אלוקיך לשרתו
ממקומם של רבבות קודש -מקומם של מלאכי ולברך בשם ה'" .כי הכהנים מברכים את ישראל
השמים ,דהיינו מן השמים .עזב את השמים בשם ה' ,והרי זה כאילו הוא יתברך בעצמו
והופיע על הר סיני למעמד קבלת התורה .ובזה מברכם .וכל שכן כאשר איש האלוקים מברך
מבואר שפיר שייכות סיום הפסוק לתחילתו, את ישראל ,שזו ברכה בשם ה'.
ש"ואתה מרבבות קודש" ,גם זה אחד המקומות ואחר כך מבאר סיבה נוספת שראוי לברכם
שבא משם להר סיני ,כלומר שהניח את מקום עבורה ,והוא משום שישראל קיבלו את התורה,
קדשו אשר בשמים בין המלאכים ,ועזב את ובפסוקים אלו מתוארת החביבות הגדולה
רבבות קודש ,דהיינו ,המלאכים ,בכדי לשרות שהיתה בנתינת תורה לישראל " -ויאמר ה' מסיני
על ישראל ולתת להם את התורה ,והיינו מצד בא וזרח משעיר למו" וגו' ,וכיון שעם ישראל
חביבות עם ישראל שעזב את הכל ובא אליהם. קיבלו את התורה ,על כן ראויים הם לברכה .ולכן
ובמדרשי חכמים נדרש "מרבבות קודש", ה' מחבב אותם חיבה יתירה – "אף חובב עמים",
שהקב"ה הופיע ִעם רבבות קודש ,דהיינו משום שהם באו לרגליו ונטלו על עצמם עול
שהופיע יחד עם רבבות מלאכים .אבל כאמור דברותיו ,וכל זה היא סיבה נכונה לברך אותם.
זוהי רק דרשה ,שכן בפשוטו כתוב "מרבבות", אלא שעדיין נותר לבאר משום מה משה הוא
דהיינו 'ממקום' הרבבות ,וכדפירשנו שהכוונה זה המברך אותם על כך ,ועל כך אומר הכתוב
ממקום המלאכים ,דהיינו מן השמים .והרמב"ן "תורה צוה לנו משה" ,שמשה הוא היה זה שנתן
פירש 'מרבבות קודש –ויתכן כי מרבבות קודש, להם את התורה בשם ה' ,ולכן גם הברכה עבור
מריבוי קדושתו ,כי קדוש קדוש קדוש ה' צבקות קבלת התורה ,ניתנה להם על ידו ,והוא זה
בכל מיני קדושה'. שמברכם כאשר עומד לפני מותו.
הנה כי כן ,בפשוטו כל הפסוק הזה מתאר את והסיבה השלישית היא" ,ויהי בישורון מלך",
חביבות ישראל מצד זה שה' עזב את כל המקומות אשר זהו טעם נוסף לברך אותם ,כיון שמשה היה
והופיע לישראל .אבל חז"ל (ע"ז ב ):דורשים 'מלך ישראל' ,וכן ראוי שהמלך יברך את העם.
מהנאמר 'ה' מסיני בא וזרח משעיר למו' וגו',
שהקב"ה סיבב על כל האומות ושאלם אם רוצים []
הם לקבל התורה ,ואף אומה לא הסכימה לקבלה ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר
מלבד עם ישראל .ודרשה זו היא מעין הפשט, פארן ואתה מרבבות קודש (לג ,ב)
שבפשוטו כתוב כאן החשיבות והחביבות של פסוק זה נתקשו בו המפרשים ,ונטו לפרשו
ישראל שה' עזב את הכל עבורם ,ובעומק דרשו בדרכי הדרש .אכן בפשוטו נראה שכל המקומות
את הטעם מדוע הם באמת כה חביבים וחשובים, הללו ,סיני ,פארן ,ושעיר ,הם מקומות בסביבת
משום שרק הם לבדם הסכימו לקבל את התורה. הר סיני ,והפסוק בא לספר על החביבות
ועל דרך זו היה מקום לדרוש כך גם את המיוחדת שהקב"ה עזב את כל המקומות ובא
ההמשך "ואתה מרבבות קודש" בפנים נוספות. לישראל לתת להם את התורה .ומתואר הדבר
שיש לבאר ,שלא נתן את התורה למלאכים, בצורה פיוטית ,שהקב"ה בא מכל הצדדים
שהם רבבות קודש ,אלא לישראל חביביו ,שלקח והכיוונים של המקום ההוא ,כלומר שעזב את
את החמדה הגנוזה ולא נתנה למלאכים כי אם כל המקומות והרוחות שבעולם ,ובא לתת תורה
לישראל אשר על הארץ .אולם דבר זה אין לישראל .ואחר זה מוסיף לומר ,שלא רק את
3
וא"כ נמצא שכאן משה כבר בירך את שמעון הטעם משום שלא רצו לקבלה ,כי בוודאי לא
כמו שבירך את ראובן ואת שאר השבטים .אלא ניתן לומר כן כלפי המלאכים ,ואדרבה רצונם
שאח"כ הוסיף משה לומר על שבטים מסוימים היה שתינתן דווקא להם ,כדאיתא בגמרא (שבת
דברים מסוימים ופרטיים ששייכים רק להם – פח ,):אך רצונו של הקב"ה היה ליתנה דווקא
"וזאת ליהודה" ,"...וללוי אמר" ,"...לבנימין לישראל ,כדאיתא שם.
אמר "...וכו' .שלשבטים מסוימים היו דברים
מיוחדים ששייכים רק להם ,ואת הדברים הללו []
פירט משה אחרי שבירך את כולם באופן כללי. וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו
ובזה מבואר הלשון "וזאת ליהודה" ,שלשון תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה (לג ,ז)
'וזאת' צריך תלמוד .אלא מפני שכאן עבר משה ברש"י (בסוף הדיבור) :דבר אחר שמע ה' קול
מן הברכה הכללית לברכות פרטיות לשבטים יהודה ,כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו
מסוימים ,ולכן הדגיש "וזאת ליהודה" ,דהיינו של יהודה ,ואף כשחילקו ארץ ישראל נטל
שבשונה מהברכה הכללית שבירך את כולם שמעון מתוך גורלו של יהודה ,שנאמר (יהושע יט,
בברכת ראובן הראשונה' ,זאת' הברכה שעומד ט) "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון" .ומפני
לומר מיוחדת רק 'ליהודה'. מה לא ייחד לו ברכה בפני עצמה ,שהיה בלבו
וכמו שנתבאר ,שמפני שיהודה הוא מלך עליו על מה שעשה בשטים ,כ"כ באגדת תהלים.
היוצא למלחמות ,הוא צריך ברכה מיוחדת כלומר שפותח ב'ראובן' שהוא אכן בכור
שיצליח במלחמותיו ,ויחזור שלם וחזק – "שמע השבטים ,ואח"כ עובר ל'יהודה' ,ורק אח"כ חוזר
ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר ל'לוי' .ועכ"פ בולט הדבר שהשמיט את שמעון
מצריו תהיה" .וכן לוי ,מפני שהוא השבט הנבחר, בסדר הברכות הראוי ולא בירכו כלל.
יש להם ברכה מיוחדת על עניינם ,וכך כולם ומה שכתב רש"י מאגדת חז"ל ,בפשוטו
על זה הדרך .אבל הברכה הראשונה שנאמרה עדיין צ"ב ,שלמעשה הלוא נשאר שמעון חלק
על שמו של ראובן – "יחי ראובן ואל ימות", מהעם ,ואיך יתכן שמחמת חטא כזה יישמט
אינה ענין מיוחד ששייך לראובן יותר מלשאר מהברכה שמשה מברך את כל העם .ובשלמא
השבטים ,אלא היא ברכה כללית לכל השבטים השמטת שמו ,עוד יש מקום להבין שהיא מפני
יחד ,ונאמרה על שמו של ראובן מפני שהוא חטא מסוים ,אבל לא מסתבר שלכן לא יזכה
הראשון שבשבטים ,וכאילו היה כתוב אח"כ 'וכן לברכה כל עיקר.
שמעון וכן כל ישראל'. ונראה שהביאור בזה הוא ,שיש ברכה כללית
אלא שחז"ל דרשו מכך שבדרך עומק, שמשה בירך את כל העם יחדיו ,ובנוסף יש
בהכרח יש סיבה שלא כתבה תורה להדיא 'וכן ברכות מיוחדות המתאימות לכל שבט באופן
שמעון' ,ולא נזכר שמו בכלל בכל הברכות ,שיש מיוחד .ומשה פתח ובירך את ראובן – "יחי
כאן ענין של קפידא על שמעון .אבל אין כוונת ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר" (פסוק ו),
הדברים ששמעון לא נתברך כלל ,אלא שהוא היינו שתהיה לו אריכות ימים ,שיחיה ולא ימות,
כלול בברכה הכללית שנאמרה ע"ש ראובן. ויתרבה שבטו .הנה ברכה זו אינה ברכה מיוחדת
והמבואר כאן שכשם שנאמר בברכת יעקב השייכת רק לראובן ,אלא ברכה זו היא כללית
"איש אשר כברכתו בירך אותם" שברך את השייכת לכולם ,שיהיה לכולם חיים ואריכות
כולם ללא יוצא מהכלל ,כך גם ברך משה את ימים .ומה שהזכיר את שמו של 'ראובן' הוא
כל השבטים ,וברכה כללית זו ,מבוארת לפי רק מפני שהוא הראשון שבשבטים ,אבל כוונתו
דברינו בכך ששמעון וכן כל שאר השבטים היתה לומר – יחי ראובן ,וכן שמעון ,וכן כולם.
4
ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה (לד ,ו) כלולים בברכת ראובן 'יחי ראובן' ,ורק אח"כ
בפרשה זו מתארת התורה את קבורת משה ב'וזאת ליהודה' הוסיף וברך ברכות פרטיות את
כדבר נסתר ונעלם מעין כל ,ונראה שסתימת כל אחד מהשבטים.
הכתוב "ולא ידע איש את קבורתו" אינה מוסבת []
רק על מקום קברו שאינו ידוע ,אלא על כל
מעשה הקבורה נאמר כן ,שלא ראה איש כיצד וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר
נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה (לג ,ח)
והיאך נקבר ,ומתוך כך לא ידע איש את מקום
הקבורה ,שעקבותיו לא נודעו .וכמו שתרגם בכל התורה כתוב 'אורים' קודם 'תומים'
יונתן " -ולא חכים בר נש ית קבורתיה" .והתורה – 'אורים ותומים' .וסדר זה הוא סדר של לא
גם מדגישה עובדה זו שלא ידע איש את קבורתו. זו אף זו ,שאורים הוא מלשון 'מאיר' ותומים
כלומר כל פרשת קבורתו של משה ,על כל הוא מלשון 'תמימות' ,וזה הסדר הנכון ,שקודם
פרטיה -הן דרך הקבורה והן מקום הקבורה - מבטאים שהוא 'מאיר' את הדרך ,ואח"כ
תעלומה אחת היא ,ואיש לא ידע פתרונה. מוסיפים יותר מכך ,שהוא גם 'מתמם' את הענין,
שכשנוהגים על פיו ,תהיה התוצאה מוצלחת
בטעם הדבר יתכן לבאר בדרך פשט ,מפני
ומושלמת .ומעתה צ"ב מדוע כאן הקדים תומים
כבודו של איש האלוקים ,שאין ראוי כי משה
לאורים – "תומיך ואוריך" ,בשונה מכל מקום.
רבינו הגדול ,העומד בין ה' ובין העם – ביציאת
מצרים ,בהליכה במדבר ,ובמסירת התורה ,אשר ויש לבאר שגם כאן בא בדרך 'לא זו אף זו',
ה' דיבר עמו פנים אל פנים – יראו אותו בדרך אלא שפסוק זה שעיקרו בא לפאר מעלת שבט לוי,
בזיון .וכה שמר ה' על כבודו האלוקי ,שבעיני על שום מה זכה למעלות הרמות ,וזה מפני שהוא
הבריות יופיע כחי ושלם .ולכן גם היה אצלו "איש חסידך" יותר משאר השבטים ,מפני שניסיתו
הפלא אשר "לא נס ליחו ולא כהתה עינו" (פסוק במסה וכו' ,אשר לכן רק הוא זכה לקבל את האורים
ז) ,שלא היה דועך ונחלש כדרך הזקן ,אלא נותר ותומים .והיינו שהנקודה שבא הפסוק לומר כאן,
בעיני כל ישראל זכור בבריאותו ושלימותו, הוא מדוע 'רק' לוי זכה לדבר זה ,להיבדל במעלתו
וכאשר נפטר מן העולם ,גם נעלם מעיני אנשים לעומת שאר השבטים .ומעתה מבואר מדוע כתוב
מקום קבורתו .כך שמצד אחד ,כל מעשה כאן 'תומים' קודם 'אורים' ,מפני שכאן הסדר של
הקבורה הלוא הוא בשביל כבודו של המת, לא זו אף זו הוא להיפך ,שהפסוק אומר שלא רק
שלא יהא מוטל ומושלך כגוייה חסרת חיים, את ה'תומים' שהוא הדבר החשוב יותר ,קיבלו רק
אבל עדיין יש גם צד ביזיון בעצם ראיית מקום לוי " -איש חסידך" לעומת שאר השבטים ,אלא
הקבורה ,ולגודל מעלתו של משה איש האלוקים, אף את ה'אורים' שהוא הדבר הפחות חשוב ,אף
מנע ממנו הקב"ה אפילו מידה מועטה זו של זה קיבלו 'רק' "איש חסידך" ולא שאר השבטים.
בזיון והעדר כבוד .זהו פשוטו. כי שמא תאמר שרק ה'תומים' שהוא הדבר החשוב
יותר יקבלו הלויים בלבד ,אבל ה'אורים' ישתייך
אולם יש לבאר ביתר עומק ,כי איש האלוקים אצל כל ישראל .וזאת אשר מחדש הפסוק בדרך
-אינו מת כמיתת כל אדם .כדרך שנאמר אצל 'לא זו אף זו' שלא רק את ה'תומים' לא קיבל שבט
חנוך (בראשית ה ,כד) "ויתהלך חנוך את האלוקים אחר מלבד לוי ,אלא אף את ה'אורים' קיבלו רק
ואיננו כי לקח אותו אלוקים" ,וכן אתה מוצא הם .אבל כשמתארים את החפצא של 'האורים
באליהו (מלכים ב' ב ,יא) "והנה רכב אש וסוסי אש והתומים' ורב תועלתו ,מתחילין מן ה'אורים'
ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים". ומעצימים את תוקפו בהיותו גם 'תומים'.
כי המוות היא קללת הגוף הגשמי שהוא בשר
ודם ,ועליו נאמר – "עפר אתה ואל עפר תשוב" []
5
קבורתו של משה'[ .ועיין בפירוש רבינו יונה (בראשית ג ,יט) .אך איש האלוקים ,שנתעלה מכל
שהסמיך לזה את הכתוב " -ולא ידע איש את אדם בהתפשטות הגשמיות ,והפך כולו למדרגה
קבורתו" ].כלומר שגם קברו של משה הוא ענין מוחלטת של 'חלק אלוה ממעל' ,מידה אחרת יש
על–טבעי ,העומד מחוץ לסדרי הבריאה ,בין בו ,ומבחינה זו אף גופו אינו מת מיתה טבעית,
הנבראים בערב שבת בין השמשות .יתירה מזו אלא מסתלק מן העולם באורח על–טבעי ,ועולה
אף מצינו בגמרא (סוטה יג' ):ויש אומרים לא מת השמימה לחיי נצח.
משה ,כתיב הכא וימת שם ,וכתיב התם ויהי שם ולכן גם מיתת משה איש האלוקים – היתה
עם ה' -מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד מיתה פלאית למעלה מן הטבע ,שלא ראהו איש
ומשמש' .כלומר על אף שנאמרה בו מיתה ,אך במותו ,ולא ידע איש את קבורתו ,ובמשנה (אבות
על כל פנים לא היתה זו מיתה במובנים פשוטים, פ"ה מ"ו) אמרו – 'עשרה דברים נבראו בערב
ומבחינה מסוימת עדיין נחשב משה חי וקיים. שבת בין השמשות וכו' ויש אומרים וכו' ,ואף
בעניינא דיומא
קריאת התורה בשמחת תורה
שבתורה 'ויתן לך'' ,יברכך'' ,מה טובו' ,והיינו קריאת וזאת הברכה גם מצד יו"ט
כמו שנתבאר ,שמענין שמיני עצרת לעסוק של שמיני עצרת עצמו
בברכות שהקב"ה מברך את ישראל ,משום בשמיני עצרת ,ביום שמחת תורה ,קורין
שהוא המסיים והאחרון לכל המועדים. פרשת וזאת הברכה .והטעם הפשוט הוא
עכשיו שתיקנו גם לסיים את התורה כל שנה משום סדר הפרשיות ,כי ביום שמחת תורה אנו
ביום זה ,נזדמנו שני העניינים לפונדק אחד, מסיימים את התורה לפי סדר הפרשיות של כל
וקוראים פרשת וזאת הברכה גם מצד שמיני שבתות השנה.
עצרת ,וגם מצד סיום התורה ,וכך אנו מערבים אולם באמת ,גם לפי המנהג הקדום בארץ
לכתחילה שמחה בשמחה. ישראל שסיימו את התורה בשלש שנים ,היו
קורין וזאת הברכה בשמיני עצרת ,כדאיתא
ההפטרה בשמחת תורה במסכת מגילה (כט .):שקריאה זו כבר נתקנה
נפק"מ בין שני הטעמים כפי שנראה לפני שנקבע הסדר לסיים את התורה בכל שנה,
בפשטות ,שכאשר קראו פרשת וזאת הברכה ובהכרח שיש בקריאה זו טעם עצמי שאינו
רק מצד 'שמיני עצרת' ,קראו עד סוף הברכה קשור לסדר הפרשיות.
של משה רבינו ,דהיינו עד 'ואתה על במותימו אלא הטעם הוא כמו שכתב הר"ן (מגילה יא.
תדרוך' .אבל פסוקי 'ויעל משה' תיקנו לקרות בדפי הרי"ף) 'קורין וזאת הברכה ,לפי שהוא סוף
רק לדידן ,שאנו קוראים את כל הפרשה מצד כל המועדות חותמין בברכת משה רבינו שבירך
סיום התורה. את ישראל' .משום ששמיני עצרת הוא היום
ועל פי זה יתבאר גם ענין ההפטרה של המסיים את כל שלוש הרגלים ואת כל המועדים,
שמחת תורה. והקריאה הראויה לו הוא מענין הברכה.
בגמרא איתא (מגילה לא ).שמפטירין ב'ויעמוד ומטעם זה איתא בשו"ע (או"ח סימן תרסט)
שלמה' (מלכים א' ח ,כב) ,והמנהג הוא שמפטירין שהמנהג שקורין בליל שמחת תורה כל הברכות
6
אלא שיש מעלה בשמיני עצרת ,שבכך נוכל בריש יהושע 'ויהי אחרי מות משה עבד ה'' .וכבר
להתחיל את השנה מבראשית באופן קבוע תמהו התוספות בזה (ד"ה למחר) 'ויש מקומות
משבת לשבת. שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ,ושיבוש
אמנם סדר השנה הישראלית מתחילה בניסן, הוא ,שהרי הש"ס אין אומר כן ,ויש אומרים שרב
אשר 'ראשון הוא לכם לחדשי השנה' ,אבל בזה האי גאון תיקן לומר ויהי אחרי מות משה ,אבל
תיקנו שסיום התורה ותחילתה יהיו בתשרי. אינן יודעין הסברא אמאי שינה מסדר הש"ס'.
ונראה לבאר שהטעם הוא כדוגמת מצות 'הקהל', על פי האמור מיושב בפשטות ,שהדבר תלוי
שכתוב בתורה שהיא מתקיימת בתשרי ,ובו בנפק"מ שבין שני הטעמים .כי לפי שהיו קורין
קוראים את משנה התורה ,בחג הסוכות ,ונקבע וזאת הברכה מצד יום 'שמיני עצרת' ,לא היו
כעין זה ,שבסוכות יהיה הזמן שאז מסיימים מסיימים במיתת משה ,ואין טעם לקרות 'ויהי
ומתחילים כל שנה ללמוד מחדש את התורה. אחרי מות משה' ,אלא הפטירו בתפילת שלמה
על ישראל ,מענין הקריאה בברכת ישראל
קריאת 'וזאת הברכה' בשמיני (כמש"כ הר"ן שם).
עצרת מצד שתי סיבות אבל לדידן שאנו קוראים פרשת 'וזאת
הדבר נפלא אפוא ,שעיקר הטעם שקבעו הברכה' גם מצד סיום התורה ,ומשלימים את
את סדר קריאת התורה באופן כזה שתסתיים הפרשה כולה עם פסוקי 'ויעל משה' 'וימת שם
בשמיני עצרת ,הוא כדי שהסיום יחול בשמיני משה' ,על כן מפטירין 'ויהי אחרי מות משה'
עצרת ,כדי שיוכלו לחגוג בצורה ראויה את מעניין סיום הפרשה .וטעם נוסף יש בדבר,
השמחה של סיום התורה ,אלא שנסתבב מאת שלרגל סיום התורה מתחילים מיד בתחילת
ה' ,שאת הקריאה הזאת של וזאת הברכה דברי הנביאים.
קוראים בין כך ובין כך ביום שמיני עצרת ,אף
ללא קשר לסיום התורה ,מצד שפרשה זו היא הטעם שקבעו שמחת תורה בשמיני עצרת
קריאת היום כאמור. מצד סדר הפרשיות ,היה מן הראוי לקרות
נמצא שלמעשה אנו קורין פרשת וזאת וזאת הברכה בשבת שבסוף השנה ,שבת שלפני
הברכה בשמחת תורה משום שני טעמים שאינם ראש השנה או בשבת שלאחריה .שהרי כל
קשורים זה בזה .טעם אחד הוא מצד ענין פרשיות התורה נקראות בשבת ,ולמה תיגרע
הפרשה ועניינו של יום שמיני עצרת ,שביום פרשת וזאת הברכה שלא תהא נקראת בשבת,
אחרון של המועדים נקרא על ברכת ישראל ובאותה שבת היה ראוי לחגוג 'שמחת תורה'
שראויה לבוא אלינו מכוח ברכת המועדים, לרגל הסיום.
וטעם שני ,משום שהיא הפרשה האחרונה ,כדי אלא שלגודל שמחת הסיום התקינו להעבירו
לסיים את התורה ולחגוג את שמחת התורה ולצרפו לשמחת החג ,שהרי אפילו צורבא מרבנן
ביום החג של סוף השנה. יחידי עביד יומא טבא לרבנן בסיימו מסכתא,
ונפלאות דרכי ה' ,שאלמלא הטעם הראשון וכל שכן יום גדול זה שכל ישראל מסיימים בו
היה צריך להוציא שני ספרי תורה בשמיני את כל התורה ,ולכן ראוי לחגוג את השמחה
עצרת ,האחד לקריאה אחרת לרגל היום ,כגון הזאת בצורה רחבה וחזקה בצורת 'יום טוב
בפרשת המועדים וכדומה ,והשני לקריאת וזאת דאורייתא' ,ולכן העבירוה לזמן שהוא יום
הברכה לרגל סיום סדר הפרשיות ,אלא שסיבב טוב מצד עצמו ,ליום חג שבו השמחה קבועה
מסובב כל הסיבות ,שפרשת וזאת הברכה תהיה ומחוייבת מן התורה.
גם 'קריאת היום'. אכן מצד זה היה אפשר לקובעו בחג אחר,
7
מלבד המפטיר וה'חתנים' ,ונמצא מנין שלם של מניין הקרואים בשמחת תורה
עשרה קרואים. כך נסתבב הדבר שבשמחת תורה עולים
שמונה קרואים ,שהרי חמישה קרואים עולים
מנהג קריאת התורה בליל שמחת תורה כמו בשאר ימים טובים ,ועוד שלושה חתנים
עוד נהגו ישראל לרגל שמחת סיום עולים לאחריהם ,חתן מעונה ,חתן התורה ,וחתן
התורה ,שבליל שמחת תורה מוציאין ספר בראשית .וכך נמצאו שמונה קרואים ,יותר מיום
תורה וקוראים שלשה קרואים בפרשת וזאת הכיפורים שבו ששה עולים ,ואף יותר משבעת
הברכה ,וכל אחד מהעולים מברך על הקריאה העולים בשבת.
כמו בכל קריאת התורה (ועיין ברמ"א או"ח סימן שלוש העליות הנוספות הללו ,של שלושת
תרסט ובמשנה ברורה ס"ק טו בשם דרך החיים בענין
ה'חתנים' ,כבר מובאות בדרכי משה וברמ"א.
סדר קריאה זו). ובנוסף לכך נהגו להרבות בעליות בשמחת
רבים תמהו שאין לקריאה זו כל יסוד מדינא, תורה ,עד שכל הקהל עולין לתורה ביום סיום
וכיצד נהגו שכל עולה מברך לפניה ולאחריה. התורה ,וזוהי קולא מיוחדת לכבוד שמחת תורה,
אכן יש שהוכיחו ממנהג זה שבכל קריאה בספר כי מעיקר הדין נחלקו ראשונים אם מוסיפין על
תורה בציבור חלה חובת ברכה ,אלא שהדבר חמשת קרואים ביום טוב ,כדאיתא בטור ושו"ע
תמוה על כל פנים לפי מנהג הרבה קהילות, (אורח חיים סימן רפב סעיף א) ,והרמ"א כתב שנהגו
שקוראים ספר דברים 'משנה תורה' בליל שאין מוסיפין ,ומסיים 'מלבד בשמחת תורה
הושענא רבה ואין מברכים על קריאה זו ,ואכן שמוסיפין הרבה' .אך האחרונים מביאים שהיו
יש שלא נהגו לקרות משנה תורה בספר תורה מגדולי ישראל שהקפידו לעלות לתורה דוקא
כדי להימנע מספק ברכה. בחמש העליות הראשונות ,לפי שרק עליות אלו
אמנם נראה ,דבוודאי אין מברכים על כל הן מחויבות מעיקר הדין ,וכך הקפיד החת"ס
קריאה בספר תורה ,אלא רק כשיש חובת קריאה ועוד מן הגדולים.
מתקנת חכמים ,שהרי כל קריאה שאין בה תקנה ענין חתן התורה הוא הסיום ,ענין חתן
מיוחדת נכללת ב'ברכת התורה' של שחרית (וכן בראשית הוא הפתיחה החדשה ,וענין 'חתן
מבואר בספר 'חידושים וביאורים' אורח חיים סימן קלט, מעונה' הוא שלרגל סיום התורה הוסיפו עליה
ודייק כן מדברי הריטב"א והרשב"א ,עיי"ש). אחת ובה סיום ותמצית ברכותיו של משה,
אלא טעם המנהג לברך בליל שמחת תורה ובסיום עליה זו הציבור קורא פסוקי ברכות
הוא בגדר 'הוספה' ,שהרי ביום שמחת תורה שבתורה ,כגון 'המלאך הגואל' ופסוקים
הקילו להרבות בקרואים עד שכל הקהל עולה נוספים כמובא בסידורים ,ונצטרף לזה המנהג
לתורה אפילו לדעת הסוברים שאין מוסיפין שעולים לתורה יחד עמו 'כל הנערים' ,כדי
על חמשת הקרואים בשאר ימים טובים, שאף הם יהיו כעין עולים לתורה ביום זה
וכעין זה 'מוסיפים' קרואים נוספים גם לליל כשאר המתפללים.
שמחת תורה. ונמצא שגם בזה נסתבב הדבר בצורה נפלאה,
כל זה הוא דווקא בשמחת תורה ,שהוא יום שגם פרשת וזאת הברכה זכתה לשבעה קרואים
שאפשר להוסיף בו על הקרואים על כל פנים כמו שאר כל הפרשיות הנקראות בשבת ,דהיינו
משום שמחת התורה ,אבל בקריאת משנה חמישה מצד יום טוב ,ועוד חתן מעונה וחתן
תורה של הושענא רבה אין מברכים ,שהרי התורה .מלבד העולה השמיני חתן בראשית,
בחול המועד אין פוחתין ואין מוסיפין על ומלבד המפטיר שקורא בקרבנו של יום .וכשחל
העולים שתיקנו חכמים ,ואין כאן אלא לימוד יום שמחת תורה להיות בשבת ,קוראין שבעה
8
'הוספה' לקריאת היום ,אלא ללמוד ברבים ספר תורה שאין מברכים עליו שוב .והאמת ,שגם
משנה תורה. שורש ואופי הקריאה בליל הושענא רבה אינו
ותלמדם חוקי חיים
החיים הראוי .על כל צעד ושעל התורה מלמדת התורה תורת חיים
ומדריכה אותנו כיצד לחיות נכון .זוהי "תורת אחת ההגדרות היסודיות שנאמרו על התורה
חיים" לא רק במובן המעשי משום שאנו נתקלים היא ' -תורת חיים'.
בהוראות התורה בכל רגע ורגע בחיינו ,אלא כמו שמצינו בנוסח שתיקנו אנשי כנה"ג
בעיקר משום שהמטרה היא אכן ללמד אותנו בתפילת שמונה עשרה ' -כי באור פניך נתת לנו
"סגנון חיים" קדוש ונעלה .הוראות התורה - -תורת חיים' .וכן בברכת אהבה רבה בשחרית
הינם הדרכה כיצד לחיות את חיינו לפי הערכים ' -ותלמדם חוקי חיים' ,ובערבית ' -כי הם חיינו'.
האלוקיים ,כל מעשי המצוות והאיסורים הם
מסכת אחת של דרך חיים אמיתית וקדושה. ומקור הדברים בכתוב – 'שימו לבבכם לכל
הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום ,אשר תצוום
התורה והמצוות אינם רק ריבוי מעשים את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה
פרטיים ,אלא שלימות של דרך חיים ,מהלך
הזאת .כי לא דבר ֵרק הוא מכם כי הוא חייכם
מושלם של מבנה ואופי הראוי לעם ישראל
וגו' (דברים לב) .וכתיב -כי הוא חייך ואורך ימיך'
בכללו ולכל יהודי בפרט ,התורה נקראת 'דרך'
(שם ל,כ).
כמו שכתוב ' -והודעת להם את הדרך ילכו בה
ואת המעשה אשר יעשון' (שמות יח,כ) .וזוהי דרך משמעותה של 'תורת חיים' היא ראשית כל,
קדושה ורוממה ,דרך ה' -ככתוב 'ושמרו את ההכרה שהתורה הינה הכרחית לקיומינו ,והיא
דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' (בראשית יח,יט). עצמה חיינו ,כלומר שאין חיינו נחשבים חיים
מתוך המצוות עלינו ללמוד כיצד היא צורתו מבלעדי התורה והמצוות .התורה היא תוכן
השלימה של היהודי ,המצוות המפורשות הם החיים שלנו ,וכל שאיפתנו וייעודינו ותכלית
גם הדרכות כלליות של מערכה שלימה ,הוראת פיסגת חיינו הוא לקיים את התורה וללמדה.
כיוון בדרך הישרה.
התורה נקראת 'דרך'
דרך התורה היא היא החיים אכן למושג 'תורת חיים' יש משמעות נוספת,
ובעצם רק דרך התורה היא 'חיים' אמיתיים והיינו שהתורה והמצוות אינה רק ריבוי של
ומושלמים .יש בזה עומק נוסף במושג 'תורת עשיות ופעולות קדושות ונעלות ,אלא התורה
חיים' ,כלומר שרק אלו הם חיים ראויים לשמם, באה להורות לנו סגנון חיים .הקב"ה רוצה
וכל שאר צורות ודרכי החיים אינם 'חיים' מאתנו שנחיה סוג חיים כמו שהתווה לנו .על
אמיתיים .ועל זה אמר הנביא – 'אותי עזבו מקור היהודי לעצב ולהעמיד את מבנה חייו בצורת
מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים החיים שמלמדת התורה ,צורת חיים נכונה,
אשר לא יכילו המים' (ירמיה ב,יג). קדושה ורוממה.
אין התורה באה רק לחייב אותנו בעשיית
מצוות התורה משולבים בתוך חיי האדם מעשים מסויימים ובמניעה ממעשים מסויימים
המושג 'תורת חיים' טומן בחובו משמעות אחרים .אלא התורה מורה לנו כיוון ודרך בחיים,
עמוקה נוספת ,דהיינו -שהתורה משתלבת תרי"ג המצוות הם המה החוקים של סגנון
9
הבנת והרגשת תוכן המצוות בתוך החיים של האדם ,ואין הוא מקיים אותה
הדרך לקיים את התורה באופן זה ,היא על כדבר זר שאינו שייך לרגשותיו ותכונות נפשו.
ידי חתירה להבין ולהרגיש את תוכן ומהות הוא מבין את התורה ומחובר עם מצוותיה,
המצוות .אמנם על האדם להתרגש ולקבל חיות עד שהוא מקיים אותם כחלק מפעולות חייו,
כבר מעצם הדבר שמקיים ציווי ה' ולהתמלא וכאילו הם נובעים ממציאות חייו .אין המצוות
מכך רוממות וגיל בעשיית המצווה .אך את עבורו רק כפעולות ועשיות מוכתבות ומאולצות
ההרגשה העמוקה ,של חיים ' -חיים שיש בהם', [למרות שגם בקיום כזה יוצא ידי חובתו מצד
זאת מרגישים כאשר טועמים גם טעם במצווה הדין בלי פקפוק] אלא הוא עושה אותם באופן
עצמה .הקיום המעולה של המצווה הוא כאשר שגם רגשותיו ולבו חשים את משמעות העשיה.
לב האדם מתאחד עם קיומה וחש את הרגשות אנו אומרים בברכת התורה 'המלמד תורה
שהיא באה לבטא. לעמו ישראל' ,כלומר שהקב"ה 'מלמד' אותנו
כל מצוה יש לה תוכן ומשמעות במהלך את תורתו .וכן אומרים בברכת אהבה רבה -
החיים של האדם ,ומוטל עלינו לדעת מה הוא 'ותלמדם חוקי חיים' .וככתוב 'שמע אל החוקים
תוכן המצוה .להבין ולהשכיל מהי ה'דרך' ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם'' ,ראה
שמלמדת אותנו מצוה זו ,וכך המצוה אינה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים' (דברים ד) .לא
רק עשיה של מצוה פרטית אלא נעשית כחלק רק 'מצוה אתכם' או 'מודיע' ,אלא גם 'מלמד
מדרך חיים – דרך התורה ,ונמצא שבמעשה זה אתכם' כלומר מלמדנו את עניינם של המצוות,
זכה 'ללכת בדרכי התורה'. את התוכן והמשמעות של המצוות .כשהדברים
וכפי הוראת התורה להשיב על שאלת אינם נתפסים ברגש או בהגיון או במצפון
הבנים – 'מה העדות והחוקים אשר צוה ה' המוסרי אין זה 'לימדתי'.
אלוקינו אתכם' (דברים ו,כ)' ,מה זאת' (שמות כל זמן שהמצוה לא מצאה את מקומה
יג,יד) .כלומר מהו תוכן המצווה ,מהי מהות במערכת רגשותיו ותכונותיו של האדם ,עדיין
המצווה ,להבין מהו עצם תוכן המצוה כפשוטו. לא הגיעה המצוה אל תודעתו העצמית ואינה
ולא רק במצוות השייכות לעבודת ה' חלק מה'חיים' ,כי אם כפעולה גרידא .מטרת
יתברך ,ששם התוכן הוא מעצם המצוה ,שהרי התורה היא שכל חלקי נפשו של האדם ישתתפו
עיקר המכוון הוא הבעת רגש של הכנעה או בעשיית המצוות מתוך רגש והבנה .והקב"ה
תודה לה' ,והשמחה והדביקות עמו יתברך. הכין בטבעו העצמי של היהודי ,את הכוחות
שבמצוות אלו אם עושה אותם בלי שום הבנה הנחוצים לקבוע את חייו בדיוק לפי המתכון
ורגש לתוכנם ,הרי זה חסר בעצם מעשה של התורה.
המצוה ,והרי היא כגוף בלי נשמה .וכגון הכורע כשם שאכילה היא חלק מתהליך החיים של
בתפילה ואינו יודע שכריעה מבטאת הכנעה כל אדם ,ואין האכילה נעשית רק מחמת ההכרה
ונתינת כבוד ,הרי כמעט שאין כל משמעות השכלית בצורך החיוני להמשיך את קיומו,
למעשה כשלעצמו. אלא האדם אף מוצא טעם ועונג באכילה ,וכן
אלא גם במצוות של הנהגה ישרה כגון ביתר פעולות החיים כגון גידול בניו וכדומה
מצוות שבין אדם לחבירו או מצוות של קדושה, הוא חש עונג וטעם החיים בעשייתם ,כמו כן,
גם בהם כאשר עשיית המצווה באה מתוך כך הוא צורת הקיום הנכון של המצוות והתורה
ידיעת תוכנה ומשמעותה ,יש יותר שלימות שאין הוא עושה אותם כמעשים בעלמא ,אלא
במצוה .ועוד נוסף על כך הרי הוא מכוון עצמו הוא מוצא בהם טעם ומתענג על קיומם ועושה
להליכה בדרכי התורה .כגון להשיב אבידה אותם כפעולת חיים.
10
זוכים להתגלות הסיפא של הפסוק 'כי הוא מתוך מחשבה שרצון התורה הוא שנדאג
חייכם' .וכן כתוב – 'כי המצוה הזאת אשר אנכי לאחינו לבל יאבד רכושו .וכל כיוצא בזה.
מצוך היום ,לא נפלאת היא ממך ,ולא רחוקה
היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך בירור כוונת ותוכן המצוות -עמל כביר
לעשותו' (דברים ל,יא). וישנם מצוות שמהותם ותוכנם הם פשוטים
וזו אחת המטרות הנשגבות של לימוד וברורים[ ,אלא שלפעמים אין שמים לב
התורה ,להעמיק להשכיל ולדעת את כוונת אליהם מרוב פשטותם] .כגון ש'התפילין' הם
המצוות וגדריהם ויסודותיהם והבנת תוכנם אות וטוטפות ,כלומר אות לזכרון על חובת
וטעמיהם .אמנם להגיע לידי כך נדרשת יגיעה עבדותינו לפניו יתברך ,וגם פאר וקישוט,
רבה ועמל כביר ,שכן לרום מעלת וקדושת שהאדם מתייפה ומתפאר בזה שהוא נבחר
התורה ,היא דורשת מן האדם להתמסר אליה לתפקיד של עבודת ה' .וכמו"כ הרבה מהמצוות
כליל ,בכדי שתהא חושפת בפניו את סודותיה תוכנם וכוונתם פשוט ונקל לדעת אותם[ ,ויתר
הרמזים ודברי העומק שנאמרו בהם ,הם
ומעמקיה .ואמרו חז"ל – 'נפש עמל עמלה
תוספת והרחבה .אבל לצורך הקיום הנכון נחוץ
לו -הוא עמל במקום זה ,ותורתו עומלת לו
לאדם לדעת את פשטות 'תוכן המצוה'].
במקום אחר' (סנהדרין צט ):וברש"י – 'שמחזרת
עליו ,ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי אולם יש מצוות שנדרש יגיעה רבה לברר
תורה וסתריה'. ולדעת מהו פשטות תוכנם ,ואין אנו יכולים
לפטור עצמינו מלרדת לעומקה של סוגיא רחבה
וזה תוכנה של ברכת 'אהבה רבה' בשחרית – זו .ואמנם יש להשכיל כיצד לגשת ולהתבונן
'והאר עינינו בתורתך -ודבק לבנו במצוותיך... בה ,כי יש מצוות שמורגל בפי העולם לפרשם
למען לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם על דרך הדרש או באיזו אימרה או חידוד או
ועד' .שעל ידי שהתורה תהיה נהירה בעינינו, גימטריא .ואף שכל האימרות הללו נאים הם
נגיע לידי דביקות הלב במצוות ,וכאשר נשלים כשלעצמם כפרפראות וציצים ופרחים לחכמה,
את תפקידנו באופן זה בשלימות ,אזי לא נבוש אבל אין הם יכולים לשמש תחליף למה שנחוץ
ולא נכלם לעולם הבא. לדעת ,דהיינו הפשט הפשוט ,והתוכן והרעיון
שבמצווה .ומוטל על האדם להגיע לכך שתהא
חשיבות ידיעת תוכן וכוונת המצוות
כל מצוה מובנת לו בפשטות ,כשם שפשוט לכל
והנה העיסוק בידיעת תוכן וכוונת המצוות, הרגש של 'לא תגנוב'.
נוסף על זה שעצם הדבר הוא מחובת לימוד ואכן על כך דרשו חז"ל בפסוק – 'כי לא
וידיעת התורה ,והוא מחלק הנשגב שבתורה דבר ֵרק הוא מכם כי הוא חייכם' (דברים לז -טז)
-הבנת הלב ב'טעמי תורה' ששבחוהו חכמים -דאמר רבי מנא 'כי לא דבר ֵריק הוא מכם',
(פסחים קיט ,).עוד יש לזה כמה מעלות בתמימות ואם דבר ֵריק הוא -מכם ,למה הוא שאין אתם
הקיום ,ובשלימות צורת היהודי. יגיעין בו .כי הוא חייכם -אימתי הוא חייכם
המעלה העיקרית היא כאמור -שכאשר בשעה שאתם יגיעין בו (ירושלמי שבת א-ד) .כל
יודעים את תוכן וכוונת המצוה ,ניתן 'לחיות' מצוה וכל דבר בתורה יש להתייגע וללמוד
עם עשייתה ,ולהתרגש ולהתמלא בתוכן להבין אותו ,ולא להתחמק בתואנה שאין הדבר
עניינה ,והריהו מקיים את המצוות במילואם, בר הבנה ,או שאין הוא בר הכי המסוגל להגיע
בשילוב ידיעת תכליתם והבנת מהותם .אין לזה ,כי 'אם ריק הוא' ,סיבת החסרון הוא 'מכם',
עשיית המצוות מעשה 'יבש' כגוף בלי נשמה, כלומר ,עדיין לא יגעתם דייכם .כאשר יגעים,
11
איסורו הרי עלול לדמות שההרחקה היא מחמת אלא כל עצמותיו וחושיו מקיימים את המצוה
שהוא משוקץ ,וירחיקו ברגש תיעוב .אבל בטעם ודעת ,קיום לבבי ונפשי.
אחר התבוננות בפסוקי התורה נוכחים לראות עוד זאת ,כאשר מקיימים מצוה בלב ונפש,
שעניין החלב הוא כלשון הכתוב 'כל חלב לה''. נוסף על שלימות הקיום ,הרי עצם הדבר שלבו
החלב הוא מיועד לה' ,ומשום כך אסרתו תורה, מלא ברגש קודש זה ,היא מעלה עליונה לנפשו,
שלא נאכל מהחלק שנקבע לגבוה. שקונה עוד קדושה ועוד רגש נכון בנפשו .וכמו
וגם מתוך שיודע את כוונת ותוכן המצוות, החכמה שקונה החכם ,שנוסף על זה שמביאתו
ומכיר את מהלך ודרך התורה ,ממילא כבר יש לידי מעשה ,גם עצם החכמה מעלה רוממה היא
בידו לכונן את כללות מעשיו באופן התואם את לו .וכמו"כ ,גם ברגש המצוה ,עצם התעוררות
רוח התורה ,שלא יהיה נבל ברשות התורה ,היפך הלב ברגשות הקודש הוא שלימות בנפש האדם.
כוונת ורצון ה' יתברך .ולכך צריך להתבונן בכל התורה היא תכנית חיים שלימה ומושלמת
מצוות התורה ומהם לעמוד ולתפוס את רוח עבור היהודי .וכאשר מקיימים את כל המצוות
הדברים של התורה ,ולהבין ולהרגיש על ידם כראוי ,נבנית על ידי זה צורה שלימה של יהודי
מהו רצונו ית"ש וממה יהיה לו נחת רוח .ואם כפי רצון התורה .ונמצא שעל ידי שיודע את
יהיה בעל לב מבין ורגש נכון יוכל גם להוסיף רעיון התורה בכללות ורעיוני כל מצוה ומצוה
הידורים כראוי ,ולהתנהג לפנים משורת הדין. בפרטות ,ומקיים את המצוות באופן זה ,הרי
כי כאשר יודע את תוכן המצוה יודע היכן ראוי מהלך חייו נעתק לחיי קודש ,ובהדרגה הופך
להדר ,וכן ידע להבדיל ולפלס מעגל מעשיו את עצם אישיותו למציאות של תורה וקדושה.
ולא לעשות מהעיקר טפל ומהטפל עיקר.
יש שידיעת כוונת המצוה קובעת
אור ומתיקות בקיום המצוות את הגישה וצורת הקיום
וכאשר האדם מקיים את המצוות באופן עוד יש מעלה חשובה בידיעת תוכן
כזה שפעולת העשיה מצורפת עם ידיעת תוכנה המצווה ,שעל ידי זה הוא יודע לקיים את
וכוונתה אזי הוא מגיע לקיום לבבי ונפשי המצוה בצורתה הנכונה ,מפני שהתוכן קובע
המלווה ברגשות קודש ,קיום שהוא מרגיש בו את הצורה ואת הגישה .וכגון אם אין אדם יודע
את רוממות המצוות ,וטועם מן האור הגנוז בהם, שלקיחת ארבעת המינים עניינם להלל ולשמוח
בחינת 'טעמו וראו כי טוב ה'' ,וכדכתיב – 'פקודי בהם לפני ה' ,ומדמה שזה סוג של תחינה
ה' ישרים משמחי לב' 'ומתוקים מדבש ונופת ובקשה ,הרי עושה זאת בגישה שונה לגמרי,
צופים'' .ואשתעשע במצוותיך אשר אהבתי'. עד שחסר בעצם צורת קיום המצוה .וכן כאשר
ולמרות שאנו נאמנים להשי"ת ומוכנים יודע שתקיעת שופר עניינה להריע לכבוד
לשמוע בקולו ולקיים מצוותיו בקבלת עול מלכות ה' ,אזי צורת עמידתו היא בהתרוממות
מוחלטת ,גם כאשר איננו מבינים את טעם הרוח ובחדווה כמו בעת שממליכים מלך.
הדברים ואיננו חשים כלל את משמעות תוכנם, דוגמא נוספת ניתן לראות במאכלות
אולם בכל זאת הוא מעלה נשגבה ושלימות אסורות ,כי הנה שקצים ורמשים מרחיקים
לאדם כאשר הוא משתעשע בתורה ובמצוות, ברגש של תיעוב ,אבל תרומה וקדשים נמנע זר
ועבודתו את ה' נעשית מתוך שמחה וטוב לבב, מלאכלם ברגש של חשיבות כי הם קודש וחלק
ומתענג על ה'. ה' .אולם איסור ֵחלב ,אם אין יודעים מהות
המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים,
בחסות נא לפנות ל־ 054-8422488או למייל mechonbenmelech@gmail.com
12
