gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור הדעת · Ohr Hadaas — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: אור הדעת · Ohr Hadaas

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

אור הדעת · Ohr Hadaas — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫‪,‬י‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫א‬ ‫ַ‬ ‫ם‬‫י‬‫ַ‬ ‫ק‬ ‫שם ה ַוא הַ ַאלַ‬ ‫ַעת כַי הַ ַ‬ ‫תַ ַל ַד‬ ‫ו‬ ‫ַ‬ ‫ע‬ ‫ין‬ ‫הַרַ ַא‬ ‫ד ַלַ‬ ‫מ‬ ‫תַה‬ ‫ַבדוַַ‬ ‫ַא‬ ‫אור הדעת‬ ‫ֲעבוֹדַתַ ָה ָא ָ ַדםַ ְּבעוֹלָ מ ַוַֹ ִּבפְּ נִּ ִּימיוַתַהתוֹ ָ ַרהַוְּ ה ֲח ִּסידוַתַ ַ‬ ‫סוכות‬ ‫הַגדוֹלָ ה ַ‬ ‫ִּש ְּמ ָח ְּ‬ ‫ֵּביתַה ָייִּ ַן ַ‬ ‫יח ַ‬ ‫ָטעםַוְּ ֵּר ַ‬ ‫עַבנִּ ַי ַ‬ ‫ד ְּ‬ ‫ַ‬ ‫משיעורי‬ ‫רבי יצחק זעקל הלוי פולק שליט'א‬ ‫רב ור"מ בית המדרש 'וידבר משה'‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ת ֶֹּכן ִענְ יָ נִ ים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ב‬ ‫תֹּכן ִענְ יָ נִ ים‬ ‫ִׂש ְמ ָחה גְ דֹולָ ה‪ ........................................................................................‬ד‬ ‫ַאְך ָׂש ֵמ ַח ‪ ..........................................................................................‬ד‬ ‫ַמאי ִׂש ְמ ָׂחה‪ ........................................................................................‬ה‬ ‫יִׂ ְש ַמח ָׂא ָׂדם‪ ........................................................................................‬ה‬ ‫ַמ ָׂבט ּׁשֹונָׂ ה ‪.........................................................................................‬ו‬ ‫יסה‪.......................................................................................‬ו‬ ‫ִׂאּׁשּור כְ נִׂ ָׂ‬ ‫זֶ ֶפת ִׂשחֹור ‪.........................................................................................‬ז‬ ‫ִׂסּפּוק ַהנֶ ֶפש ‪ ......................................................................................‬ט‬ ‫ִׂד ַירת ַא ְר ַעי ‪ .......................................................................................‬ט‬ ‫אּוש ִּׂפיזִׂ ין ִׂעלָׂ ִׂאין‪ ...................................................................................‬י‬ ‫ְ‬ ‫דּוע לַ ֲהרֹס ‪ .....................................................................................‬יא‬ ‫ַמ ַ‬ ‫יֹותר ‪ ....................................................................................‬יא‬ ‫ַה ָׂש ֵמ ַח ְב ֵ‬ ‫ָׂה ֱא ֶמת ָׂה ֲא ִׂמ ִׂתית ‪ .................................................................................‬יא‬ ‫סֹוד ָׂה ֱא ֶמת ‪ .......................................................................................‬יב‬ ‫ִׂמזָׂ ָׂהב לְ ָׂע ָׂפר ‪ .....................................................................................‬יג‬ ‫וְ ָׂש ַמ ְח ָׂת ְב ַחגַ יִׂ ְך‪ ...................................................................................‬יד‬ ‫עֹולָׂ ם ֲא ָׂר ִׂעי ‪ ......................................................................................‬טו‬ ‫ָׂהעֹולָׂ ה ִׂמכָׂ ל זֶ ה ‪ ..................................................................................‬טז‬ ‫ֵּבית ַהיָ יִׂ ן ‪ .............................................................................................‬יז‬ ‫הּודי ֶשל יַ יִׂ ן‪ ......................................................................................‬יז‬ ‫יְ ִׂ‬ ‫ְס ִׂתירֹות ֲעצּומֹות‪ .................................................................................‬יז‬ ‫יְ ַר ֵחם ַה ֵּׁשם‪ .......................................................................................‬יח‬ ‫תֹורה ‪ ...................................................................................‬יח‬ ‫ְסגּולָׂ ה כְ ָׂ‬ ‫יַ יִׂ ן ִׂב ְק ֻד ָּׁׂשה‪ .......................................................................................‬יט‬ ‫ַד ַעת זְ ֵקנִׂ ים ‪ .......................................................................................‬כ‬ ‫ִׂש ְמ ָׂחה ַביַ יִׂ ן‪ ......................................................................................‬כא‬ ‫ָׂהעֹולָׂ ה ִׂמכָׂ ל זֶ ה ‪ .................................................................................‬כא‬ ‫יח ‪ ..........................................................................................‬כג‬ ‫ָט ַעם וְ ֵּר ַ‬ ‫ג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ת ֶֹּכן ִענְ יָ נִ ים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ְב ֵעינָׂ יו ֶשל ָׂש ָׂטן ‪ .................................................................................‬כג‬ ‫ֵעת ַה ִׂדין ‪ ........................................................................................‬כד‬ ‫ָׂשנָׂ ה ְשנִׂ יָׂ ה‪ .......................................................................................‬כד‬ ‫ִׂא ְשתֹו ִׂמ ְת ָׂע ֶר ֶבת‪ ................................................................................‬כה‬ ‫ְשנֵ י ְר ָׂב ִׂדים‪ ......................................................................................‬כה‬ ‫ּוש ָׂע ָׂרה ‪ ...................................................................................‬כו‬ ‫ְש ָׂע ָׂרה ְ‬ ‫כָׂ ל ְש ָׂע ָׂרה ‪ ........................................................................................‬כז‬ ‫נִׂ ְש ַמת ָׂהאֹוכֵ ל‪ ....................................................................................‬כז‬ ‫יח ַה ֵּׁשם ‪ .....................................................................................‬כח‬ ‫ָׂמ ִׂש ַ‬ ‫ָׂהעֹולָׂ ה ִׂמכָׂ ל זֶ ה ‪ .................................................................................‬כח‬ ‫ַדע ְבנִׂ י ‪ .............................................................................................‬כט‬ ‫ַמאי ַ'ד ַעת' ‪ ......................................................................................‬כט‬ ‫לְ יֶ ֶתר ִׂב ָׂטחֹון ‪ ....................................................................................‬כט‬ ‫ַה ְת ִׂפלָׂ ה ָׂה ִׂראשֹונָׂ ה‪ ................................................................................‬ל‬ ‫בֹודה‪ .....................................................................................‬ל‬ ‫ִׂע ָׂקר ָׂה ֲע ָׂ‬ ‫כֹוח ַה ְמ ַק ֵּׁשר ‪ ....................................................................................‬לא‬ ‫ַ‬ ‫ֵהיכָׂ ן ָׂהרֹאש ‪ .....................................................................................‬לא‬ ‫ימה ְמפ ֶֹר ֶטת ‪ ................................................................................‬לא‬ ‫ְר ִׂש ָׂ‬ ‫ָׂהעֹולָׂ ה ִׂמכָׂ ל זֶ ה ‪ .................................................................................‬לב‬ ‫קול היכל 'אור הדעת'‬ ‫ארץ ישראל‪02.500.4499 :‬‬ ‫ארה"ב‪1585.280.2888 :‬‬ ‫לקבלת חוברת 'אור הדעת' מדי שבוע‬ ‫שלחו בקשה ותצורפו לרשימת המנויים‬ ‫‪B025004499@gmail.com‬‬ ‫מהדורת ביקורת‪ ,‬טיוטה ‪ -‬אינו מוגה כלל‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ד‬ ‫ִש ְמ ָחה גְ דֹולָ ה‬ ‫בצאתנו בשלום מן הקודש‪ ,‬מיום הכפורים‪ ,‬אחרי עשרה ימים קדושים‬ ‫'שמֹאלֹו ַת ַחת‬ ‫ונעלים‪ ,‬שבין ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬שאז הוא בחינת ְ‬ ‫ֹאשי' שהיא בנין הנוקבא‪ ,‬עתה מתחיל התיקון הנפלא של ימים גבוהים‬ ‫לְ ר ִׂ‬ ‫ונעלים של 'וימינו תחבקנו'‪ ,‬כדאיתא בשיר השירים (ב‪ ,‬ו)‪ְ :‬שמֹאלֹו ַת ַחת‬ ‫ימינֹו ְת ַח ְב ֵקנִׂ י'‪ ,‬מגלה רבינו האריז"ל‪ ,‬מעלת ימים נעלים אלו (שער‬ ‫ֹאשי וִׂ ִׂ‬ ‫לְ ר ִׂ‬ ‫הכוונות‪ ,‬דרושי ראש חדש)‪' :‬הא למה זה דומה למעין הנוטף טיפין טיפין וארובות‬ ‫השמים נפתחו לרוב‪ ,‬ולא ניכרו אותם טיפין הנוטפין‪ ,‬כי נתבטלו בריבוי‬ ‫המים היורדין מן השמים ועל זה הדרך תקיש לשאר המועדים'‪.‬‬ ‫וברחבת העזרה היתה השמחה פורצת‬ ‫ַאְך ָש ֵּמ ַח‬ ‫ועולה‪ .‬כל אחד ואחד אחז בכלי‬ ‫שיר שהוא יודע לנגן בו‪ ,‬ומי שיודע בפה‬ ‫אחת המצוות בחג הסוכות הוא מצוות‬ ‫‪ -‬בפה‪ ,‬וכך היו רוקדים וסופקים כפיים‬ ‫השמחה כפי שהתורה הק' מצווה‬ ‫ומפזזים ומכרכרים‪ ,‬כל אחד ואחד כפי‬ ‫(דברים טז‪ ,‬יג ‪ -‬יד)‪ַ :‬חג ַה ֻסכֹת ַת ֲע ֶשה לְ ָך ִׂש ְב ַעת‬ ‫שיודע‪ .‬וחסידים ואנשי מעשה היו‬ ‫ּומיִׂ ְק ֶבָך‪ ,‬וְ ָש ַמ ְח ָת‬ ‫יָׂ ִׂמים ְב ָׂא ְס ְּפָך ִׂמגָׂ ְרנְ ָך ִׂ‬ ‫אומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות‬ ‫ּוב ֶתָך וְ ַע ְב ְדָך וַ ֲא ָׂמ ֶתָך‬‫ּובנְ ָך ִׂ‬ ‫ְב ַחגֶּ ָך ַא ָׂתה ִׂ‬ ‫לה' יתברך‪.‬‬ ‫וְ ַהלֵ וִׂ י וְ ַהגֵ ר וְ ַהיָׂ תֹום וְ ָׂה ַאלְ ָׂמנָׂ ה ֲא ֶשר‬ ‫גדולי ומנהיגי הדור‪ ,‬הסנהדרין‪ ,‬ראשי‬ ‫ֹלהיָך‬‫ִׂב ְש ָׂע ֶריָך‪ִׂ ,‬ש ְב ַעת יָׂ ִׂמים ָׂתחֹג לַ ה' ֱא ֶ‬ ‫הישיבות‪ ,‬חכמי התורה ‪ -‬הם אלו‬ ‫ֹלהיָך‬ ‫ַב ָׂמקֹום ֲא ֶשר־יִׂ ְב ַחר ה' כִׂ י יְ ָׂב ֶרכְ ָך ה' ֱא ֶ‬ ‫שרקדו‪ ,‬שרו וניגנו! אמרו עליו על רבן‬ ‫ית ַאְך‬ ‫ּובכֹל ַמ ֲע ֵשה יָׂ ֶדיָך וְ ָהיִׂ ָ‬ ‫בּוא ְתָך ְ‬ ‫ְבכֹל ְת ָׂ‬ ‫שמעון בן גמליאל‪ ,‬כשהיה בשמחת בית‬ ‫ָש ֵּמ ַח'‪.‬‬ ‫השואבה‪ ,‬היה נוטל שמונה אבוקות של‬ ‫אּור‪ ,‬וזורק אחת ונוטל אחת‪ ,‬ואין נוגעות‬ ‫הרמב"ם פוסק (הלכות לולב פ"ח‪ ,‬ה"יב – י"ד) ' ַאף‬ ‫זו בזו! וכשהוא משתחוה ‪ -‬נועץ שני‬ ‫מֹועדֹות ִׂמ ְצוָׂ ה‬‫ַעל ִּׂפי ֶשכָׂ ל ַה ֲ‬ ‫גודליו בארץ‪ ,‬ושוחה ונושק את הרצפה‬ ‫לִׂ ְשמ ַֹח ָׂב ֶהן‪ְ ,‬ב ַחג ַה ֻסכֹות ָׂהיְ ָׂתה ַב ִׂמ ְק ָׂדש יֹום‬ ‫וזוקף‪ ,‬ואין כל בריה יכולה לעשות כן!‬ ‫'ּוש ַמ ְח ֶתם‬ ‫ִׂש ְמ ָׂחה יְ ֵת ָׂרה ֶשנֶ ֱא ַמר (ויקרא כג‪-‬מ) ְ‬ ‫הכל נעשה מתוך התלהבות והתלהטות‬ ‫ֹלהיכֶ ם ִׂש ְב ַעת יָׂ ִׂמים'‪.‬‬ ‫לִׂ ְפנֵ י ה' ֱא ֵ‬ ‫של קדושה! אותם גדולי עולם וענקי רוח‬ ‫ֹאמ ְרנָׂ ה ‪ -‬ה' ִׂמי‬ ‫מתי ת ַ‬ ‫היו בבחינת "כָׂ ל ַע ְצ ַ‬ ‫כָׂ מֹוָך!" (תהלים לה י) בכל רמ"ח אבריהם‪ ,‬היו‬ ‫גדולה ועצומה היתה השמחה בבית‬ ‫מתלהבים ושמחים לכבודו של ה' יתברך!‬ ‫המקדש‪ ,‬מקהלת הלויים עמדה‬ ‫במקומה על חמש עשרה מעלות היורדות‬ ‫כך נמשכו השירה והריקודים והשמחה עד‬ ‫מעזרת ישראל לעזרת נשים [שהן כנגד חמש‬ ‫אור הבוקר‪ .‬בהאיר השחר‪ ,‬היו שני‬ ‫עשרה "שיר המעלות" שחיבר דוד המלך בספר התהילים]‪.‬‬ ‫כהנים תוקעים בחצוצרות‪ ,‬ואז היו‬ ‫היתה זו מקהלה אדירה של מאות מאות‬ ‫המשתתפים יורדים ברוב עם ברחובות‬ ‫לויים‪ ,‬המנגנים בכינורות ובנבלים‪,‬‬ ‫ירושלים התחתית ‪ -‬אל בריכת השילוח‪.‬‬ ‫במצלתים ובחצוצרות‪ ,‬ובכלי שיר בלא‬ ‫הכהן היה לוקח צלוחית של זהב‪ ,‬המכילה‬ ‫מספר‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫יִׂ ְש ַמח ָא ָדם‬ ‫שלושה לוגים [כליטר]‪ ,‬וממלא מן השילוח‪,‬‬ ‫בשמחה ובששון‪ .‬משם חזרו שוב לבית‬ ‫כותב הרמב"ם (הלכות לולב פ"ח‪ ,‬הט"ו)‪:‬‬ ‫המקדש והיו נכנסים דרך "שער המים"‪,‬‬ ‫' ַה ִׂש ְמ ָׂחה ֶשיִׂ ְש ַמח ָׂא ָׂדם ַב ֲע ִׂשיַ ת‬ ‫אשר היה סגור במשך שאר ימות השנה‪.‬‬ ‫בֹודה‬ ‫ּוב ַא ֲה ַבת ָׂה ֵאל ֶש ִׂצּוָׂ ה ָׂב ֶהן‪ֲ ,‬ע ָׂ‬ ‫ַה ִׂמ ְצוָׂ ה ְ‬ ‫גם שם הכהנים תקעו והריעו ותקעו‪,‬‬ ‫גְ דֹולָׂ ה ִׂהיא‪ .‬וְ כָׂ ל ַהמֹונֵ ַע ַע ְצמֹו ִׂמ ִׂש ְמ ָׂחה זֹו‬ ‫תקיעות של שמחת מצוה‪.‬‬ ‫ָׂראּוי לְ ִׂה ָּׂפ ַרע ִׂמ ֶמנּו ֶשנֶ ֱא ַמר (דברים כח‪-‬מז)‬ ‫ֹלהיָך‬‫ַ'ת ַחת ֲא ֶשר ֹלא ָׂע ַב ְד ָׂת ֶאת ה' ֱא ֶ‬ ‫ַמאי ִׂש ְמ ָחה‬ ‫ּובטּוב לֵ ָׂבב'‪.‬‬ ‫ְב ִׂש ְמ ָׂחה ְ‬ ‫מהי השמחה הגדולה שישנה בחג הסוכות‪,‬‬ ‫'וְ ֵּאין ַהגְ ֻדלָׂ ה וְ ַהכָׂ בֹוד ֶאלָׂ א לִׂ ְשמ ַֹח לִׂ ְפנֵ י ה'‬ ‫שאין בשאר המועדים? כשמתבוננים‬ ‫ֶשנֶ ֱא ַמר (שמואל ב ו‪-‬טז) 'וְ ַה ֶמלֶ ְך ָׂדוִׂ ד‬ ‫במצות 'שמחה' נגלה דבר עצום‪,‬‬ ‫ּומכַ ְרכֵ ר לִׂ ְפנֵ י ַה ֵּׁשם'‪.‬‬ ‫ְמ ַפזֵ ז ְ‬ ‫שהשאיפה הגדולה ביותר של האדם עלי‬ ‫אדמות הוא להיות 'שמח'‪ ,‬הוא עושה הכל‬ ‫כיצד מקיימים מצות 'שמחה של מצוה'‪,‬‬ ‫בשביל כך‪ ,‬הוא עמל ויגע ומוכן לסכן את‬ ‫כותב המגיד משנה‪' :‬ועיקר הדבר‬ ‫חייו ורוב עמלו וזמנו עלי אדמות הם רק‬ ‫הוא שאין ראוי לו לאדם לעשות המצות‬ ‫בשביל 'שמחה'‪.‬‬ ‫מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס‬ ‫כשמתבוננים‪ ,‬נראה שכל הפעולות‬ ‫בעשייתן אלא חייב לעשותן והוא שמח‬ ‫הן‬ ‫עושה‪,‬‬ ‫שאדם‬ ‫בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב‬ ‫באכילה‪ ,‬והן בהלבשה‪ ,‬וכל הדברים (רכישת‬ ‫ויבחר באמת מצד שהוא אמת ויקל‬ ‫מוצרים‪ ,‬בית‪ ,‬רכב) וכל מיני הנאות שאדם‬ ‫בעיניו טרחן ויבין כי לכך נוצר לשמש‬ ‫דואג לעצמו‪ ,‬הוא בשביל שיהיה לו נוח‪,‬‬ ‫את קונו וכשהוא עושה מה שנברא‬ ‫וכדי להיות 'שמח'‪.‬‬ ‫בשבילו ישמח ויגיל לפי ששמחת שאר‬ ‫דברים תלוים בדברים בטלים שאינן‬ ‫אין ספור דוגמאות שאדם עושה בחיים‪,‬‬ ‫קיימים‪ ,‬אבל השמחה בעשיית המצות‬ ‫הכלול באוצר מילים‪ ,‬כגון‪ ,‬אוכל‪,‬‬ ‫ובלמידת התורה והחכמה היא השמחה‬ ‫שתיה‪ ,‬שיהיה טוב‪ ,‬ערב לחיכו‪ ,‬בריא‪,‬‬ ‫האמיתית‪ ,‬וזהו ששלמה בדרכי מוסרו‬ ‫נחמד‪ ,‬נעים‪ ,‬הנאה‪ ,‬דאצ'ה‪ ,‬חופשה‪,‬‬ ‫שבח שמחת החכמה ואמר בני אם חכם‬ ‫התאווררות‪,‬‬ ‫התעמלות‪,‬‬ ‫נופש‪,‬‬ ‫לבך ישמח לבי גם אני'‪.‬‬ ‫וכדו'‪,‬הנקודה שעומדת מתחת לכל‬ ‫המילים האלו‪ ,‬הם 'שמחה'‪.‬‬ ‫מטבע הדברים‪ ,‬כשרוצים להמחיש את‬ ‫ענין השמחה‪ ,‬מביאים דוגמא‬ ‫כשנתבונן יותר ויותר‪ ,‬נראה שכל העמל‬ ‫שלא מצאנו שהעשירים הגדולים שמחים‪,‬‬ ‫שאדם עצל ויגע בעולם הזה‪,‬‬ ‫אך האמת גם לא מצאנו שהעניים שמחים‪,‬‬ ‫הוא ורק כדי להיות קצת שמח ומאושר‪,‬‬ ‫אז מי כן שמח‪ ,‬התשובה מי שיש לו סיפוק‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬כיצד מגיעים לשמחה‬ ‫הנפש‪ ,‬היא הגורמת לשמחה‪ ,‬לא משנה‬ ‫זו? שכל היקום ובתוכם מילארדי אנשים‬ ‫כמה עמל ויגע והשקעה מונחת מתחת‬ ‫כאן בעולם הזה‪ ,‬כה חפצים ומשתוקקים‬ ‫לעבודה זו‪ ,‬אם יש סיפוק יש שמחה‪.‬‬ ‫להגיע אליו?‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ו‬ ‫לקיוסק‪ .‬כאשר הגיע לקיוסק‪ ,‬ביקש‪:‬‬ ‫ַמ ָבט ּׁשֹונָ ה‬ ‫אדוני תן לי שלוש סוכריות "מחירן‬ ‫עשרים גרוש" אמר המוכר‪.‬‬ ‫הנזיר ובן המלך דיברו ביניהם כידוע‪,‬‬ ‫בספר העתיק‪" :‬בן המלך והנזיר"‪.‬‬ ‫הוציא הילד את היהלום ואמר‪" :‬אין לי‬ ‫בן המלך היה שקוע בתאות העולם‪,‬‬ ‫עשרות אגורות‪ ,‬אבל יש לי‬ ‫והנזיר המשיל לו את משלו ‪ -‬משל‬ ‫יהלום" בעל הקיוסק הביט ביהלום ועיניו‬ ‫לתרנגול‪ :‬התרנגול יודע כי אחרי שבת יש‬ ‫נצצו‪ ,‬חשב רגע קצר ואמר לו‪ :‬ילדי‪ ,‬לא‬ ‫הרבה שיירי מאכל באשפה‪ ,‬זה יום גדול‬ ‫אתן לך תמורתו סוכריות‪ .‬כי אם אעשה‬ ‫בשבילו‪ ,‬הוא שמח מאד וניגש לפחי‬ ‫כן‪ ,‬כאשר אתה תגדל ותבין‪ ,‬תשלח לי‬ ‫האשפה‪ .‬באותו פח אליו התקרב‪ ,‬שפכה‬ ‫הזמנה לבית משפט‪ ,‬תתבע אותי ותאמר‪,‬‬ ‫אשה אחת את שאריות השבת ביחד עם‬ ‫וכי בשביל שאני הייתי טיפש וקטן לקחת‬ ‫טבעת‪ ,‬כלומר‪ ,‬הטבעת מזהב טהור נפלה‬ ‫ממני יהלום תמורת שלוש סוכריות?! א"כ‬ ‫מידה כאשר רוקנה את הזבל‪.‬‬ ‫מה יהיה לי מכל הסיפור‪ ,‬אשב בבית‬ ‫הסוהר מאחורי סורג ובריח‪ .‬לכן‪ ,‬לא אתן‬ ‫התרנגול נקר‪ ,‬דחף ברגליו ובפיו את‬ ‫לך סוכריות‪.‬‬ ‫הלכלוך עד שמצא לעצמו‬ ‫כזית לחם‪ ,‬נפלא‪ .‬סחורה טובה מאד ‪-‬‬ ‫אתה קטן ואינך מבין!" סיים החפץ חיים‬ ‫לחם עם זבל! הוא המשיך לחטט עוד‪,‬‬ ‫אילו ידע האדם את ערך "אמן יהא‬ ‫הסיט הצידה את השקיות ושאר הדברים‬ ‫שמיה רבא" אם היתה לו ידיעה בערכה‬ ‫שאינם ראויים למאכל‪ ,‬עד שגילה תפוח‬ ‫של התאפקות אחת מלפגוע בזולת‪ ,‬הוא‬ ‫אדמה מהטשולנט ‪ -‬מצוין!‬ ‫היה תופס את הטבעות הללו במקום את‬ ‫האשפה שנשארה בפח אחרי שבת‪.‬‬ ‫פתאום המקור שלו נתקל בטבעת‪ ,‬הוא‬ ‫הבעיה שהוא רוצה להחליף יהלום‬ ‫כעס‪ ,‬שטויות‪ ,‬העיף את הטבעת‬ ‫בשלושה סוכריות‪ ,‬וטבעת בתפוחי‬ ‫לצדדים בזעם והמשיך בחיטוטיו‪ ...‬קרא‬ ‫אדמה‪ .‬רבותי‪ ,‬כמה גדול צחוקו של מי‬ ‫הנזיר לבן המלך‪ :‬אל תהא כתרנגול‬ ‫שזכה לאסוף הרבה מצוות‪ .‬שלמה המלך‬ ‫באשפה‪ ,‬תחשוב קצת‪ ,‬את מה אתה מסיט‬ ‫אומר "ותשחק ליום אחרון" ומסבירים‬ ‫הצידה בחייך‪ ,‬אלו טבעות זהב הנך מסיט‪,‬‬ ‫חז"ל כי מי שניווט את חייו לתכלית‬ ‫ומה אתה לוקח לעצמך‪ ...‬נוטל את תענוג‬ ‫הראויה‪ ,‬ברגעיו האחרונים עלי אדמות ‪-‬‬ ‫הנשמה שאין ערוך לו‪ ,‬מסיטו לצדדים‬ ‫מראים לו את שכרו הצפון לו ‪ -‬והוא‬ ‫ושמח עם הנאות של אשפה‪.‬‬ ‫צוחק‪ ,‬ומתוך אותו אושר הנשמה עולה‬ ‫למעלה‪...‬‬ ‫החפץ חיים סיפר על ילד פלוני שהתייתם‬ ‫מאביו העשיר‪ ,‬בפתע פתאום‪.‬‬ ‫יסה‬ ‫ִׂאּׁשּור כְ נִׂ ָ‬ ‫אבא היה סוחר יהלומים עבד בביתו‪ ,‬ומת‬ ‫באמצע מלאכת ליטוש יהלום‪.‬‬ ‫רק מה? יצר הרע חברמ'ן‪ ,‬כמו שסיפר‬ ‫החפץ חיים את סיפורו הידוע‪ :‬שר‬ ‫הילד נותר בבית עם אמו האלמנה‪ ,‬אמא‬ ‫גדול שניצח במלחמות‪ ,‬הגיע לימי הזקנה‬ ‫היתה כאובה ושבורה‪ ,‬לא יצאה‬ ‫וביקש לפרוש מתפקידו‪ .‬המלך אמר לו‬ ‫מהבית לחנות לקנות‪ ,‬והבית התרוקן עד‬ ‫כי רצונו לשלם‪ ,‬ולו מעט‪ ,‬על שירותו‬ ‫שהם החלו לרעוב‪ .‬מה עשה הילד המסכן‪,‬‬ ‫למען העם שנים רבות‪ .‬תמהו יועצי‬ ‫פתח את אחת המגירות הוציא יהלום ורץ‬ ‫ז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫אבל כבר היה מאוחר‪ .‬יועצי המלך חככו‬ ‫המלך‪ :‬האם ישנה אפשרות תשלום לאיש‬ ‫ידיהם בהנאה‪ ,‬על הסיום המוצלח‬ ‫שעשה רבות כל כך למען המדינה‪ ,‬העם‬ ‫של הרעיון‪ .‬העולם שלנו מלא ניגונים‬ ‫והמלך? השיב להם המלך‪ ,‬נכון‪ ,‬אבל‬ ‫וגלידות‪ ,‬קולות ומראות‪ ,‬התופים דופקים‬ ‫אעשה את המעט אשר ביכולתי‪.‬‬ ‫בכל הכח‪ ,‬רק שתסתכל לעברם ושתסיח‬ ‫דעת מהאוצרות‪ .‬רבינו יונה בשערי‬ ‫החליט המלך והעניק לו אישור כניסה‬ ‫תשובה כאשר מסביר איך מקיימים את‬ ‫לאוצר המלוכה למשך רבע שעה‪,‬‬ ‫ה"חרטה" הוא אומר בין הדברים שיחשוב‬ ‫להוציא כל אשר יעלה על רוחו‪ ...‬שמע‬ ‫לעצמו "איך החלפתי עולם חולף בעולם‬ ‫על כך שר האוצר ונזעק‪ ,‬מיהר למלך‪:‬‬ ‫עומד לעד" כלומר איזה סוחר פושט רגל‬ ‫אדוני המלך‪ ,‬וכי אתה יודע מה אפשר‬ ‫אני‪ ,‬וכי זה מסחר הגון?!‬ ‫להוציא ברבע שעה‪ ,‬ישנה אפשרות‬ ‫לרוקן את האוצרות מנכסיהם העיקריים‪.‬‬ ‫במקום לעסוק במצות ששכרן לאין ערוך‬ ‫למה הבטחת לו כזו תשורה? כינס המלך‬ ‫עסקתי באשפתות‪ .‬חז"ל אומרים‬ ‫את יועציו שנית‪ ,‬מה עושים איך יוצאים‬ ‫"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" היינו‬ ‫מהענין‪ ,‬בלי לפגוע בהחלטה הראשונה‬ ‫שאין בעולם הזה שכר על מצוות למה?‬ ‫שכבר ניתנה בפרסום ובמעמד אנשים‬ ‫מסביר החפץ חיים כי "ליכא במאי‬ ‫רבים?‬ ‫לאישתלומי" אין מטבעות לשלם עימם‬ ‫על מצוה‪ .‬יכנס לו אדם לבנק בבני ברק‬ ‫הוחלט‪ ,‬שהיות ואותו שר אוהב עד מאוד‬ ‫ובידו צ'ק על סך מליון דולר "אין‬ ‫גלידה וכלי זמר (אולי גלידה חלבית)‬ ‫אצלינו" יענו לו "אין לנו לתת לך‪ ,‬לך‬ ‫יעסיקו אותו בכל הכח והמח בעניני‬ ‫לבנק המרכזי ושם תקבל"‪...‬‬ ‫גלידה באותה רביעית השעה‪ ...‬כן עשו‪.‬‬ ‫כך הן המצוות‪ ,‬אין להשיג בעולם שטרות‬ ‫העמידו בפתח האוצר גלידות בכל‬ ‫בעלי ערך‪ ,‬והנאות בעלי שווי ‪-‬‬ ‫הטעמים ובכל הצבעים ריחות‬ ‫לשלם עבור מצוה‪ ,‬רק בעולם ההוא‪ ,‬שרק‬ ‫ומראות באופן הנאה שרק היה‬ ‫נבין מה היא מצוה‪.‬‬ ‫באפשרותם והכריזו "גלידה בחינם! היום‬ ‫זֶּ ֶּפת ִׂשחֹור‬ ‫מלקקים גלידה חינם אין כסף!" ובצידי‬ ‫הדוכנים השמיעו כלי נגינה‪ .‬הוא רק ראה‬ ‫מסופר על הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל‬ ‫גלידה החל לחטוף‪ .‬כשסיים את הבהילות‬ ‫אחר שעלה והתיישב בארץ‬ ‫חלפו כבר חמשה רגעים הוא התעשת‬ ‫ישראל שימש כמשגיח בישיבת 'כפר‬ ‫והתקדם לעבר הכספת של האוצר‪.‬‬ ‫חסידים'‪.‬‬ ‫מטרים ספורים לפני הכניסה הציבו את‬ ‫הכנר המיוחד (מנגן בכינור) לו אהב להאזין‪.‬‬ ‫פעם הלך ברחובה של עיר‪ ,‬והנה הוא‬ ‫רואה קבוצת אנשים שלפרנסתם‬ ‫כך התעכב עוד רגעים נוספים‪ ,‬אח"כ‬ ‫עוסקים בזיפות הכביש‪ ,‬והיו תוארם‬ ‫נכנס והחל לחטוף משהו‪ ,‬אבל יצא‬ ‫שחור משחור מעבודת הפרך ומשפיכת‬ ‫רק עם מתנות בשווי של כמה אלפים‪ ,‬לא‬ ‫הזפת‪ ,‬בין הפועלים הכיר שנים מהם‬ ‫יותר‪ ,‬ורבע השעה הסתיימה‪" .‬מה‬ ‫שהתגוררו בעירו לפני מלחמת העולם‬ ‫עשית?" גערו בני המשפחה והוא גער‬ ‫השניה‪ ,‬ואחר שניצלו בעור שיניהם‬ ‫בעצמו "מה עשיתי?!"‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ח‬ ‫מתלמודם‪ ,‬זולת בפעם הזאת) וסיפר לבחורים‪,‬‬ ‫מציפורניהם של הגרמנים האכזרים‬ ‫שזה עתה פגש שנים מצאצאי אברהם‬ ‫הארורים ימש"ו עלו לארץ ישראל‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬ופני שניהם כשולי קדרה‬ ‫והתפרנסו מעבודה קשה זו‪.‬‬ ‫מחמת רוב עמל ויגיעה במעשה ידיהם‬ ‫כדי להרוויח מטה לחמם‪ ,‬אך התוצאה של‬ ‫אך שונים היו זה מזה‪ ,‬כי האחד פרק עול‬ ‫כל אחד שונה‪ ,‬שהמבט של כל אחד הוא‬ ‫תורה ומצוות בשנות המלחמה‬ ‫שונה "אולם שונים הם זה מזה כרחוק‬ ‫בראותו את הצרות והיסורים הנוראים‬ ‫מזרח ממערב‪ ,‬כי האחד עוסק במעשה‬ ‫שעברו כלל ישראל בשנות הזוועה (ואין‬ ‫ידיו בעבור כמה פרוטות לשעה‪ ,‬ואילו‬ ‫דנים לאדם בעת צערו)‪ ,‬ואילו חבירו נשאר איתן‬ ‫חבירו זוכה ביגיעתו לגן עדן אשר אין כל‬ ‫באמונתו והמשיך לדקדק על קלה‬ ‫מלאך ובריה יכול לשער‪"...‬‬ ‫כבחמורה‪.‬‬ ‫ובזה רצה ללמד לתלמידים‪ ,‬שיתכן ושני‬ ‫ויהי כאשר התקרב אליהם בירך את‬ ‫אנשים יעשו מעשה זהה‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫הראשון לשלום והתחיל לשוחח‬ ‫אין שכרם שווה‪ ,‬כי זה עמל עבור כמה‬ ‫עמו על מצבו‪ ,‬נענה האיש‪ ,‬שהוא עמל‬ ‫פרוטות שחוקות‪ ,‬ואילו חבירו נוחל עולם‬ ‫למשכורתו הזעומה מבוקר ועד ערב‪ ,‬וכל‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫שכרו אינו כי אם כמה פרוטות לשעה‪,‬‬ ‫ומכל מקום הוא מרוצה בזה שיש בידו‬ ‫אקדים רקע לאמירת איש זפת‪ ,‬לפני‬ ‫לקנות לחם וגבינה להחיות את נפשו‬ ‫שנים רבות‪ ,‬בימים ההם‪ ,‬אנשי‬ ‫ואינו מת ברעב‪.‬‬ ‫הזפת היו מדליקים מדורת אש קטנה עם‬ ‫המשיך הגר"א וניגש אל הפועל השני‬ ‫חבית ובתוכו זפת וממיסים בתוכו‪ ,‬עשן‬ ‫שהיה שומר תורה ומצוות‪ ,‬ושאל‬ ‫שחור היה עולה ומיתמר ובהתאם הריח‬ ‫אותו למצבו ולמעשיו‪ ,‬מיד כראות האיש‬ ‫היה בלתי נסבל‪.‬‬ ‫את הצדיק הניח את כליו ביראת הכבוד‪,‬‬ ‫ופתח לספר שאף הוא עובד ביגיעת כפים‬ ‫תוך כדי מריחת הזפת עמדתי בצד‪,‬‬ ‫מן הבוקר ועד הערב‪ ,‬ובזה הוא גומל חסד‬ ‫ושאלתי את איש הזפת המזיע כולו‪,‬‬ ‫עם אנשים‪.‬‬ ‫תוך שמעלה עם חבל דליי זפת רותחים‬ ‫לקומה שלישית ומזיע כולו‪ ,‬כיצד מסוגל‬ ‫תמה הגר"א ושאלו איזה חסד הוא עושה‪,‬‬ ‫לסבול זאת? עבודה כה קשה‪ ,‬ריח כה‬ ‫נענה האיש ואמר‪ ,‬והלא אם לא יהיו‬ ‫נורא‪ ,‬סתם למרוח זפת על גג תחת שמש‬ ‫הכבישים סלולים יתקשו האנשים בדרך‬ ‫יוקדת‪ ,‬ענה הלה בתמימות והאמת ניכרת‬ ‫הילוכם‪ ,‬והם עלולים להיתקל בכל צעד‬ ‫מבין עיניו‪ ,‬יום ללא זפת‪ ,‬אינני יכול‬ ‫ושעל וליפול ח"ו‪ ,‬ועל ידי שאני מרצף‬ ‫לנשום‪ ,‬זה לא יום מבחינתי‪ ,‬האדם הזה‪,‬‬ ‫את הכביש בזפת הריני גורם להקל על‬ ‫הסיפוק שלו‪ ,‬הוא 'זפת'! זה מה שעושה‬ ‫יושבי ארץ ישראל שיוכלו לצעוד בקלות‬ ‫לו טוב בחיים‪.‬‬ ‫ובבטחה‪ ,‬ואין לך גמילות חסד יותר מזה‪.‬‬ ‫הנקודה המרכזית‪ ,‬היא כל אחד מייצר לו‬ ‫ויהי כשמוע הגר"א לופיאן את דבריו‬ ‫סיפוק ושמחת חיים ממה שהוא‬ ‫התפעל מאד‪ ,‬ומיד נכנס לישיבתו‬ ‫מבין שזה טוב‪ ,‬אין לכך כל קשר אם הוא‬ ‫ובאמצע ה'סדר' דפק על הבימה (אמרו‪,‬‬ ‫עני או עשיר או כמה מאמץ הוא משקיע‪.‬‬ ‫שמעולם לא עשה כדבר הזה להפסיק את הבחורים‬ ‫ט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ִׂדי ַרת ַא ְר ַעי‬ ‫ִׂסּפּוק ַהנֶּ ֶּפש‬ ‫אני מכיר משפחות שכל שמחה הם‬ ‫כתב הגה"ק החיד"א זי"ע מבאר טעם‬ ‫עושים לבד את הכל‪ ,‬וכולם‬ ‫מצות סוכה‪" :‬והנה‪ ,‬נודע ביהודה‬ ‫מאושרים ושמחים‪ ,‬לדוגמא להכין 'שבת‬ ‫ובישראל כי אחד מטעמי פשוטי מצות‬ ‫שבע ברכות'‪ ,‬ישנו המון עבודה להכין‬ ‫סוכה הוא להעיר אוזן שומעת ועין רואה‬ ‫שבת כזו‪ ,‬אך מרוצים מאוד‪ ,‬ושמחים‬ ‫כי ישיבת עולם הזה דירת עראי כסוכה‪.‬‬ ‫באופן שלא ניתן לתאר‪ ,‬ומספרים שאוכל‬ ‫וכשיסתכל האדם בעין יפה כי העולם הזה‬ ‫הוא ביתי לא תעשייתי‪ ,‬וכדו'‪.‬‬ ‫הבל‪ ,‬וישיבתו בו עראי והנאותיו עראי‬ ‫דעראי‪ ,‬לא ילך בעצת יצרו‪ ,‬וישיב מאוייו‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬האחרים מזמינים קייטרינג‬ ‫בדבר הקיים‪ ,‬שהם תורה ומצוות‪.‬‬ ‫יוקרתי ומהודר‪ ,‬ורוטנים כל‬ ‫הזמן‪ ,‬שוב אין כללים‪ ,‬אך הרעיון שכל‬ ‫אחד מחליט מה נותן לו סיפוק‪.‬‬ ‫וצוונו מצוה זו בזמן שמחתינו‪ ,‬הוא הרגל‬ ‫הקדוש "חג הסוכות זמן‬ ‫יכול אדם לנסוע למרחקים לשליחות‬ ‫שמחתינו"‪ ,‬לרמז כי העולם הזה עראי‬ ‫מסוימת תוך כדי הרפתקאות‬ ‫והשמחה היא לזמן מועט‪ .‬ועוד רמז‪:‬‬ ‫ואחריות קשה עליו‪ ,‬וחוזר מאושר ושמח‪,‬‬ ‫כאשר נסתכל בסוכה ונדע שאנחנו עראי‬ ‫ואדם אחר‪ ,‬יישב בטרקלין מפואר ולא‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬אז יהיה זה שמחתנו‪ ,‬כי בזה‬ ‫יחסר לו כלום‪ ,‬ואינו מרוצה אף כועס על‬ ‫לא נלך בעצת יצרנו לבלות עצמנו‬ ‫כל העולם‪.‬‬ ‫בהכנות העולם הזה והבליו כי הם הבל‬ ‫ואבל כבד‪ .‬ואז נפנה לדבר הנצחי והושר‬ ‫ומהו הסיפוק האמיתי‪ ,‬הנותן שמחת‬ ‫התדירי – עסק התורה והמצוות"‪...‬‬ ‫תמידית ואמיתית ולא מזויפת‪ ,‬הרי‬ ‫הנאות גשמיות כמו מאכלים ערבים‪ ,‬הם‬ ‫טובים מהפה עד הגרון‪ ,‬כמה שניות אלו‬ ‫ענין מצות סוכה מגלה רבינו החיד"א הוא‬ ‫עד הבליעה זו הנאה רגעית שחולפת‪ ,‬ולא‬ ‫לזכור שהעולם הוא ארעי‪ ,‬וסופו‬ ‫אמיתית‪ ,‬הפוך פעמים שגורם לכל מיני‬ ‫לעפר! מעולם לא ראיתי שאדם שמח‬ ‫מיחושים בריאותיים‪ ,‬גם 'עושר' כסף רב‪,‬‬ ‫שבו הוא מזכירים לו את יום האחרון‪,‬‬ ‫הוא הנאה רגעית שהרי מי שיש לו מנה‬ ‫היום שגופתו מושלכת עמוק בקבר לרמה‬ ‫רוצה מאתיים‪ ,‬ואין אדם מת וחצי תאוותו‬ ‫ותולעה?‬ ‫בידו‪ ,‬ברגע שהרוויח סכום גדול‪ ,‬באותו‬ ‫רגע רוצה סכום כפול‪ ,‬נמצא שאינו נהנה‬ ‫רגע ממה שהרוויח‪.‬‬ ‫לכאורה מה היה מתאים לעשות את‬ ‫הסוכה בתוך סלון הבית ברוב‬ ‫התקשר אלי אדם‪ ,‬שהפסיד חמשה מיליון‬ ‫פאר והדר‪ ,‬עם כל הקישוטים המנצנצים‬ ‫דולר‪ ,‬אמרתי לו תהיה שמח‪,‬‬ ‫מאשר בסוכת עץ תחת כיפת השמים‪,‬‬ ‫התפלא הלה‪ ,‬אמרתי לו שאברכים אצלי‬ ‫קטנה וצפופה‪ ,‬צריך לרדת כמה קומות‬ ‫בבית המדרש אין להם חמשה מיליון‬ ‫בשביל שיהיה מקום‪ ,‬פעמים שגשם שוטף‬ ‫דולר להפסיד‪ ,‬בקושי מאה דולר‪ ...‬מי‬ ‫את האדם מכף רגלו ועד קדקדו‪ ,‬וכי זה‬ ‫שיש לו להפסיד חמשה מיליון דולר‪ ,‬סימן‬ ‫מביא שמחה?!‬ ‫שהוא עשיר גדול מאוד בכסף‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫י‬ ‫זַ כָׂ ָׂאה חּולָׂ ֵקיהֹון ְדיִׂ ְש ָׂר ֵאל‪ִׂ ,‬דכְ ִׂתיב‪( ,‬דברים לב)‬ ‫אּוש ִּׂפיזִׂ ין ִׂעלָ ִׂאין‬ ‫ְ‬ ‫כִׂ י ֵחלֶ ק ה' ַעמֹו וְ גֹו'‪ ,‬וַ ֲהוָׂ ה יָׂ ִׂתיב;‬ ‫כשנכנסים לסוכה מזמינים את ְ‬ ‫אּוש ִּׂפיזִׂ ין‬ ‫ישין‪ ,‬ואומרים‪:‬‬ ‫ִׂעלָׂ ִׂאין ַק ִׂד ִׂ‬ ‫תרגום הדברים‪' :‬בֹא ְר ֵאה‪ְ ,‬ב ָׂש ָׂעה ֶש ָׂא ָׂדם‬ ‫ישין‪ ,‬עּולּו ַא ְב ָׂהן‬ ‫אּוש ִּׂפיזִׂ ין ִׂעלָׂ ִׂאין ַק ִׂד ִׂ‬ ‫עּולּו ְ‬ ‫יֹושב ַב ָׂמדֹור ַהזֶ ה‪ֵ ,‬צל ָׂה ֱאמּונָׂ ה‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫נּותא‬ ‫ימ ָׂ‬ ‫יתב ְב ִׂצלָׂ א ִׂד ְמ ֵה ְ‬ ‫ישין‪ ,‬לְ ֵמ ַ‬ ‫ִׂעלָׂ ִׂאין ַק ִׂד ִׂ‬ ‫יה ָׂעלָׂ יו ִׂמלְ ַמ ְעלָׂ ה‪,‬‬ ‫ּפֹור ֶסת ֶאת כְ נָׂ ֶפ ָׂ‬ ‫ַה ְּׁשכִׂ ינָׂ ה ֶ‬ ‫ִׂעלָׂ ָׂאה ְב ִׂצלָׂ א ְדקב"ה‪ .‬לֵ יעּול ַא ְב ָׂר ָׂהם וְ ִׂע ֵמּה‬ ‫יקים ֲא ֵח ִׂרים ָׂש ִׂמים ֶאת‬ ‫וְ ַא ְב ָׂר ָׂהם וַ ֲח ִׂמ ָּׁׂשה ַצ ִׂד ִׂ‬ ‫יֹוסף וְ ָׂדוִׂ ד‪.‬‬ ‫יִׂ ְצ ָׂחק וְ יַ ֲעקֹב‪ ,‬מ ֶֹשה ַא ֲהרֹן ֵ‬ ‫דֹורם ִׂעמֹו‪ָׂ .‬א ַמר ַר ִׂבי ַא ָׂבא‪ַ ,‬א ְב ָׂר ָׂהם‬ ‫ְמ ָׂ‬ ‫יקים וְ ָׂדוִׂ ד ַה ֶמלֶ ְך ָׂש ִׂמים‬ ‫וַ ֲח ִׂמ ָּׁׂשה ַצ ִׂד ִׂ‬ ‫גילוי עצום ונורא מובא בזוהר הקדוש (ח"ג‬ ‫יהם ִׂעמֹו‪ .‬זֶ הּו ֶשכָׂ תּוב‪ַ ,‬ב ֻסכֹת ֵת ְשבּו‬ ‫דֹור ֶ‬ ‫ְמ ֵ‬ ‫פ' אמור‪ ,‬ק"ג ע"ב) השכינה פורסת את‬ ‫ִׂש ְב ַעת יָׂ ִׂמים‪ִׂ .‬ש ְב ַעת יָׂ ִׂמים כָׂ תּוב‪ ,‬וְ ֹלא‬ ‫כנפיה על הסוכה מלמעלה‪ ,‬ואברהם‬ ‫ְב ִׂש ְב ַעת יָׂ ִׂמים‪ .‬כְ מֹו זֶ ה כָׂ תּוב (שמות לא) כִׂ י‬ ‫אבינו וכל האושפיזין קדישין מגיעים‬ ‫ֵש ֶשת יָׂ ִׂמים ָׂע ָׂשה ה' ֶאת ַה ָּׁׂש ַמיִׂ ם וְ גֹו'‪.‬‬ ‫אלינו לסוכה‪ ,‬וז"ל הזוהר‪ָׂ ' :‬תא ֲחזֵ י‪,‬‬ ‫וְ ָׂצ ִׂריְך ָׂא ָׂדם לִׂ ְשמ ַֹח ְבכָׂ ל יֹום וָׂ יֹום ְב ָׂפנִׂ ים‬ ‫דֹורא ָׂדא‪ִׂ ,‬צלָׂ א‬ ‫ְב ַש ֲע ָׂתא ְד ַבר נָׂ ש יָׂ ִׂתיב ְב ָׂמ ָׂ‬ ‫ּׁשֹורים ִׂעמֹו'‪.‬‬ ‫אֹור ִׂחים ַהלָׂ לּו ֶש ִׂ‬ ‫ְמ ִׂאירֹות ָׂב ְ‬ ‫נּותא‪ְ ,‬שכִׂ ינְ ָׂתא ַּפ ְר ָׂסא גַ ְד ָׂפ ָׂהא ָׂעלֵ יּה‬ ‫ימ ָׂ‬ ‫ִׂד ְמ ֵה ְ‬ ‫יקיָׂ יא‬ ‫ִׂמלְ ֵעילָׂ א‪ ,‬וְ ַא ְב ָׂר ָׂהם וַ ֲח ִׂמ ָּׁׂשה ַצ ִׂד ַ‬ ‫'וְ ָא ַמר ַר ִׂבי ַא ָׂבא‪ ,‬כָׂ תּוב ַב ֻסכֹת ֵת ְשבּו‬ ‫דֹוריהֹון ִׂע ֵמיּה‪ָׂ .‬א ַמר ִׂר ִׂבי‬ ‫ָׂא ֳח ָׂרנִׂ ין ַשוְ יָׂ ין ָׂמ ֵ‬ ‫ִׂש ְב ַעת יָׂ ִׂמים‪ ,‬וְ ַא ַחר כָׂ ְך יֵ ְשבּו‬ ‫יקיָׂ יא‪ ,‬וְ ָׂדוִׂ ד‬ ‫ַא ָׂבא‪ַ ,‬א ְב ָׂר ָׂהם וַ ֲח ִׂמ ָּׁׂשה ַצ ִׂד ַ‬ ‫ַב ֻסכֹת‪ָׂ .‬ב ִׂראשֹונָׂ ה ֵת ְשבּו‪ ,‬וְ ַא ַחר כָׂ ְך יֵ ְשבּו‪.‬‬ ‫דֹוריהֹון ִׂע ֵמיּה‪.‬‬ ‫ַמלְ כָׂ א‪ַ ,‬שוְ יָׂ ין ָׂמ ֵ‬ ‫אֹור ִׂחים‪ַ ,‬ה ֵּׁשנִׂ י לִׂ ְבנֵ י‬ ‫ֶאלָׂ א ָׂה ִׂראשֹון לָׂ ְ‬ ‫ֲה ָדא הּוא ִׂדכְ ִׂתיב‪ַ ,‬ב ֻסכֹות ֵת ְשבּו ִׂש ְב ַעת‬ ‫אֹור ִׂחים‪ ,‬כְ מֹו ֶש ַרב‬ ‫ָׂהעֹולָׂ ם‪ָׂ .‬ה ִׂראשֹון לָׂ ְ‬ ‫ַה ְמנּונָׂ א ָׂס ָׂבא‪ ,‬כְ ֶש ָׂהיָׂ ה נִׂ כְ נָׂ ס לַ ֻסכָׂ ה ָׂהיָׂ ה‬ ‫יָׂ ִׂמים‪ִׂ .‬ש ְב ַעת יָׂ ִׂמים כְ ִׂתיב‪ ,‬וְ לָׂ א‬ ‫ְב ִׂש ְב ַעת יָׂ ִׂמים‪ .‬כְ גַ וְ ונָׂ א ָׂדא כְ ִׂתיב‪( ,‬שמות לא)‬ ‫עֹומד ַעל ֶּפ ַתח ַה ֻסכָׂ ה ִׂמ ַבחּוץ‬ ‫ָׂש ֵמ ַח‪ ,‬וְ ֵ‬ ‫אֹור ִׂחים‪ְ .‬מ ַס ֵדר (נסדר) ֶאת‬ ‫אֹומר‪ :‬נְ זַ ֵמן לָׂ ְ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫כִׂ י ֵש ֶשת יָׂ ִׂמים ָׂע ָׂשה ה' ֶאת ַה ָּׁׂש ַמיִׂ ם וְ גֹו'‪.‬‬ ‫אֹומר‪:‬‬ ‫ּומ ָׂב ֵרְך וְ ֵ‬ ‫עֹומד ַעל ַרגְ לָׂ יו‪ְ ,‬‬ ‫ַה ֻּׁשלְ ָׂחן‪ ,‬וְ ֵ‬ ‫יֹומא‪,‬‬‫יֹומא וְ ָׂ‬ ‫ּוב ֵעי ַבר נָׂ ש לְ ֶמ ְח ֵדי ְבכָׂ ל ָׂ‬ ‫ָׂ‬ ‫אֹור ִׂחים‬‫ַב ֻסכֹות ֵת ְשבּו ִׂש ְב ַעת יָׂ ִׂמים‪ְ .‬שבּו ְ‬ ‫אּוש ִּׂפיזִׂ ין ִׂאלֵ ין ְד ַש ְריָׂ ין‬ ‫ְב ַאנְ ִּׂפין נְ ִׂה ִׂירין‪ְ ,‬ב ְ‬ ‫אֹור ֵחי ָׂה ֱאמּונָׂ ה‪ְ ,‬שבּו‪.‬‬ ‫ֶעלְ יֹונִׂ ים‪ְ ,‬שבּו‪ְ .‬שבּו ְ‬ ‫ִׂע ֵמיּה‪.‬‬ ‫ֵה ִׂרים (רחץ) יָׂ ָׂדיו וְ ָׂש ַמח‪ ,‬וְ ָׂא ַמר‪ַ :‬א ְש ֵרי‬ ‫וְ ָא ַמר ִׂר ִׂבי ַא ָׂבא‪ ,‬כְ ִׂתיב ַב ֻסכֹות ֵת ְשבּו‬ ‫ֶחלְ ֵקנּו‪ַ ,‬א ְש ֵרי ֶחלְ ָׂקם ֶשל יִׂ ְש ָׂר ֵאל‪ֶ ,‬שכָׂ תּוב‬ ‫ִׂש ְב ַעת יָׂ ִׂמים‪ּ ,‬ולְ ָׂב ַתר יֵ ְשבּו ַב ֻסכֹות‪.‬‬ ‫יֹושב'‪.‬‬ ‫(דברים לב) כִׂ י ֵחלֶ ק ה' ַעמֹו וְ גֹו'‪ .‬וְ ָׂהיָׂ ה ֵ‬ ‫יתא ֵת ְשבּו‪ּ ,‬ולְ ָׂב ַתר יֵ ְשבּו‪ֶ .‬אלָׂ א‪,‬‬ ‫ְב ַק ְד ִׂמ ָׂ‬ ‫אּוש ִּׂפיזֵ י‪ִׂ .‬תנְ יָׂ ינָׂ א‪ ,‬לִׂ ְבנֵ י ָׂעלְ ָׂמא‪.‬‬ ‫ַק ְד ָׂמ ָׂאה לְ ְ‬ ‫אבקש לשאול‪ ,‬וכי לא מתאים יותר‬ ‫אּוש ִּׂפיזֵ י‪ ,‬כִׂ י ָׂהא ְד ַרב ַה ְמנּונָׂ א‬ ‫ַק ְד ָׂמ ָׂאה לְ ְ‬ ‫להזמינם את האושפיזין קדישין‬ ‫ָׂס ָׂבא‪ ,‬כַ ד ֲהוָׂ ה ָׂעיֵ יל לַ סּוכָׂ ה ֲהוָׂ ה ַח ֵדי‪ ,‬וְ ָׂק ִׂאים‬ ‫לליל הסדר בפסח‪ ,‬הבית נקי אחרי‬ ‫ַעל ִּׂפ ְת ָׂחא לַ סּוכָׂ ה ִׂמלְ גָׂ או‪ ,‬וְ ָׂא ַמר נְ זַ ֵמן‬ ‫בדיקת חמץ‪ ,‬הכל מצוחצח לתוך הבית‬ ‫תֹורא‪ ,‬וְ ָׂק ִׂאים‬‫אּוש ִּׂפיזִׂ ין‪ְ .‬מ ַס ֵדר (נ''א נסדר) ָּׂפ ָׂ‬ ‫לְ ְ‬ ‫פנימה‪ ,‬בסלון המרווח‪ ,‬ממוזג‪ ,‬עם שולחן‬ ‫אֹומר ַב ֻסכֹות ֵת ְשבּו‬ ‫ּומ ָׂב ֵרְך‪ ,‬וְ ֵ‬ ‫לֹוהי‪ְ ,‬‬ ‫ַעל ַרגְ ִׂ‬ ‫סלוני וכסאות עץ עם ריפוד‪ ,‬באופן‬ ‫אּוש ִּׂפיזִׂ ין ִׂעלָׂ ִׂאין‪ִׂ ,‬תיבּו‪.‬‬ ‫ִׂש ְב ַעת יָׂ ִׂמים‪ִׂ .‬תיבּו ְ‬ ‫מכובד וראוי‪ ,‬מאשר להזמינם לתוך סוכת‬ ‫נּותא‪ִׂ ,‬תיבּו‪ָׂ .‬א ִׂרים (ס''א‬ ‫ימ ָׂ‬ ‫אּוש ִּׂפיזֵ י ְמ ֵה ְ‬ ‫ִׂתיבּו ְ‬ ‫עץ קטנה צפופה תחת כיפת השמים?‬ ‫אסחי) יְ דֹוי‪ ,‬וְ ַח ֵדי‪ ,‬וְ ָׂא ַמר זַ כָׂ ָׂאה חּולָׂ ָׂקנָׂ א‪,‬‬ ‫יא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ביותר בשכונתינו ואדם השמח ביותר‪ ,‬לא‬ ‫דּוע לַ ֲהרֹס‬ ‫ַמ ַ‬ ‫הבנתי דבריו‪ ,‬הוא סותר את עצמו‪ ,‬אם‬ ‫הוא בעל ייסורים‪ ,‬שיכל ילדים‪ ,‬בזיונות‪,‬‬ ‫יש סיפור נורא בחז"ל (ברכות לא‪ ,‬א)‪ :‬חכמים‬ ‫ועוד הרבה דברים שאיני יכול לעלות על‬ ‫ביקשו בחתונה של בנו של רבינא‪,‬‬ ‫הכתב‪ ,‬אך הוא השמח ביותר‪ ,‬אתמה‬ ‫מ'רב המנונא' שישיר לכבוד שמחת חתן‬ ‫מאוד‪...‬‬ ‫וכלה שיר משמח מאוד‪ ,‬שהריקודים יהיה‬ ‫במצב רציני מאוד‪ ,‬הרי חתונה זה ענין‬ ‫אזרתי עוז‪ ,‬עליתי אל ביתו‪ ,‬ופניתי אליו‪,‬‬ ‫שמחה גדולה רוקדים ושמחים‪ ,‬שמחה‬ ‫רבי‪ ,‬מהיכן אתה שואב את‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫השמחה‪ ,‬הרי כל כך הרבה הרפתקאות‬ ‫עדו עליך‪ ,‬אין לך יום ללא בזיונות‬ ‫ואז הוא שר לחן חדש‪ ,‬ניגון משהו משהו‪,‬‬ ‫נוראים‪ ,‬שבעת מדורי גיהונום הנך עובר‬ ‫אמר להו‪ :‬ווי לן דמיתנן‪ ,‬ווי לן‬ ‫כאן עלי אדמות‪ ,‬והנך האדם השמח‬ ‫דמיתנן! תרגום הזמר ששר בחתונה‪' :‬אוי‬ ‫ביותר בשכונה ומשמח את כולם‪ ,‬פלא‬ ‫לנו שאנחנו הולכים למות‪ ,‬אוי לנו שאנו‬ ‫פלאים‪ ,‬ילמדינו רבינו?‬ ‫הולכים למות'‪....‬‬ ‫צעיר הייתי‪ ,‬הכנתי את עצמי לגערה‬ ‫כשלמדתי חז"ל זה‪ ,‬בשיעורי ברבים לפני‬ ‫במקרה הטוב‪ ,‬וזריקה מהמדרגות‬ ‫עשרות יהודים מקשיבים‪ ,‬קם‬ ‫במקרה הפחות טוב‪ ,‬היא הכניס אותי‬ ‫יהודי על רגליו בתמיהה עצומה על רב‬ ‫לביתו במשך שעה ארוכה וביאר לי‬ ‫המנונא מדוע הוא הורס לחתן וכלה את‬ ‫בחביבות יתירה את סודו הרגשתי‬ ‫יום שמחתם‪ ,‬יום חתונתם‪ ,‬ומזכיר את‬ ‫שנגעתי לו בסוד חייו‪ ,‬בכדי שנרד לעומק‬ ‫עניין "המוות"‪ ,‬יהודי זה ממש לא הבין‬ ‫הרעיון‪ ,‬אקדים מדוע אדם הוא עצוב‬ ‫את רב המנונא‪ ,‬מדוע עשה זאת?‬ ‫ומריר‪ ,‬מדוע אדם כועס‪ ,‬מה יש‪ ,‬מה‬ ‫קרה?‬ ‫אודה‪ ,‬ישבו אצלי בשיעור קרוב לשישים‬ ‫יהודים כולם שתקו‪ ,‬הייתה מבוכה‬ ‫התשובה לכך‪ ,‬אדם מצפה‪ ,‬היינו‬ ‫גדולה‪ ,‬כיצד מסבירים חז"ל זה‪ ,‬מה‬ ‫הציפיות שאדם מייצר‪,‬‬ ‫משמח במוות‪ ,‬לוייה‪ ,‬קבורה‪ ,‬רימה‬ ‫וברגע שמתנפץ הצפייה‪ ,‬נגרמת לו‬ ‫ותולעה‪ ...‬כיצד מחברים "מוות"‪" ,‬לקול‬ ‫האכזבה‪ ,‬הגורם למרירות ולתסכול‪ ,‬אדם‬ ‫ששון וקול שמחה‪ ,‬קול חתן וקול כלה"‪.‬‬ ‫מצפה שיכבדוהו‪ ,‬ואין אדם שם על לב‪,‬‬ ‫הוא נעלב עמוקות‪ ,‬נפגע קשות‪ ,‬ומדוע‬ ‫שתיקה רועמת הייתה בחלל האוויר‪,‬‬ ‫הוא ציפה לכבוד‪ ,‬ליחס וכדו'‪ ,‬וכלום הוא‬ ‫אחד הדברים שאנשים מדחיקים‬ ‫מרגיש אוויר רואה ואינו נראה‪ ,‬שקוף‬ ‫ולא מעונינים לחשוב על כך זה עניין‬ ‫לגמרי!‬ ‫המוות‪ ,‬כולם בטוחים 'לי זה לא יקרה'‪ ,‬אז‬ ‫נשאלת השאלה מה משמח בזה?‬ ‫ָהא ֶּמת ָה ֲא ִׂמ ִׂתית‬ ‫יֹותר‬ ‫ַה ָש ֵּמ ַח ְב ֵּ‬ ‫הכעס והמרירות נובעים מהצפייה‪ ,‬אז‬ ‫הוא התאכזב‪ ,‬הוא בנה הר של‬ ‫לא עברו ימים‪ ,‬אבי מורי שליט"א אמר לי‬ ‫דמיון‪ ,‬הר שכולם חייבים לו‪ ,‬והמציאות‬ ‫כך‪ ,‬אתה רואה את היהודי הזה‪,‬‬ ‫טפחה על פניו‪ ,‬לא דובים ולא יער‪.‬‬ ‫בהצביעו לעבר יהודי בעל ייסורים הגדול‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫יב‬ ‫סֹוד ָהא ֶּמת‬ ‫ציפה להיות עשיר‪ ,‬ומזלו לא שפר עליו‪,‬‬ ‫הכל הלך על צד שמאל‪ ,‬ציפה‬ ‫"האמת"‪ ,‬היא הסוד השמחה‪ ,‬הסוד‬ ‫'לבניך כשתילי זיתים'‪ ,‬וילדיו לא בדיוק‬ ‫העצום לחיים מאושרים‪ ,‬אל‬ ‫הולכים כפי שהוא רצה‪ ,‬כל אחד התפזר‬ ‫תצפה מידי בשר ודם לכלום! אל תצפה‬ ‫על פני ד' קצוות‪ ,‬וכל אחד יש לו קהילה‬ ‫מילדיך לכלום! אל תצפה ממי שעזרת לו‬ ‫אחרת וכדו'‪.‬‬ ‫והצלת לו את החיים לכלום‪ ,‬כי לא תקבל‬ ‫כלום!‬ ‫הוא כועס‪ ,‬מדוע‪ ,‬כי הוא החליט‪ ,‬ציפה‪,‬‬ ‫הפוך‪ ,‬המציאות היא‪ ,‬כמה שאדם נותן‬ ‫רצה‪ ,‬חשב‪ ,‬תכנן‪ ,‬דמיין‪ ,‬וזה לא הלך‬ ‫יותר‪ ,‬יש יותר טענות עליו‬ ‫כפי שחשב‪ ...‬במילה אחת‪ ,‬אך לפני‬ ‫והסברים כמה הוא לא בסדר‪ ,‬לא מזמן‬ ‫המילה אחת‪ ,‬שטמון בכל הענין הזה‪ ,‬אל‬ ‫ישבתי עם אנשי חסד עצומים המחזיקים‬ ‫תכעסו‪ ,‬אך מילה זה טמון 'האמת‬ ‫מאות משפחות בסכומי כסף עצומים‬ ‫האמיתית'‪ ,‬אמת שאין בלתה‪.‬‬ ‫פשוט "בחסד"‪ ,‬הם סיפרו כמה טענות יש‬ ‫עליהם‪ ,‬כמה לשון הרע לאלו שהצילו‬ ‫ומה המילה הזאת "שקר"‪ ,‬לא הכוונה‬ ‫אותם הם מקבלים?‬ ‫לשקרן‪ ,‬שמבטיח נדל"ן על הירח‪,‬‬ ‫או לאדם שהונה אחרים‪ ,‬הכוונה לאדם‬ ‫שיהיה ברור‪ ,‬האדם החומרי לא ניתן‬ ‫שמשקר את עצמו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬מדוע אתה‬ ‫לצפות ממנו לכלום 'אל תבטחו‬ ‫מצפה‪ ,‬מדוע החלטת שהולך להיות כך‬ ‫בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה'‪,‬‬ ‫וכך‪ ,‬וכי משהו ביד אדם מעפר?‬ ‫נקודה‪.‬‬ ‫מסופר על אדם ערירי שלא היה לו כלום‪,‬‬ ‫השתתף אצלי יהודי יקר‪ ,‬מזקני ירושלים‬ ‫לא אשה‪ ,‬לא ילדים‪ ,‬לא בית‪ ,‬לא‬ ‫באחד השיעורים‪ ,‬רבי שלמה‬ ‫פרנסה‪ ,‬פשוט כלום אחד גדול‪ ,‬תמיד היה‬ ‫לוברובם ז"ל אשר זכה לראות גדולי ונקיי‬ ‫שמח ומאושר‪ ,‬הוא נשאל‪ ,‬לשמחה מה זו‬ ‫הדעת שבירושלים‪ ,‬היה חוזר בפני אמרות‬ ‫עושה? ענה בחיוך‪ ,‬אדם מעפר וסופו‬ ‫שנונות מ'חכמי ירושלים'‪ ,‬פעם הוא אמר‬ ‫לעפר‪ ,‬בדרך (מהלידה עד הפטירה) ניתן לשתות‬ ‫לי ווארט עצום‪ ,‬מי שמפנים אותי ומבין‬ ‫אותו נכון‪ ,‬ווארט זה שוה 'חיים' (הרבה יותר‬ ‫קצת יי"ש וכי לא נהיה שמח ומאושר‪.‬‬ ‫מימילארדים) הוא אמר זאת ביידיש‬ ‫עומק הדברים‪ ,‬אדם מטבעו רגיל לקבל‬ ‫ירושלימית עסיסית 'וואס א מענטש‬ ‫כל הזמן‪ ,‬בעת שהיה תינוק‪ ,‬ילד‪,‬‬ ‫מאכט זיך אליין אן קען עם נישט דע‬ ‫בחור‪ ,‬אברך‪ ,‬הוא נמצא במצב של 'לקבל‬ ‫גרעסטער שונא מאכן' אתרגם זאת‪' :‬מה‬ ‫ולקבל'‪ ,‬אם אינו מקבל מה שהוא חפץ‬ ‫שאדם עושה לעצמו השונא הגדול ביותר‬ ‫הוא מתחיל לחפש סיבה‪ ,‬מי הוא אשם‬ ‫לא יכול לעשות לו!'‪.‬‬ ‫כאן‪ ,‬זה שאדם כועס‪ ,‬עצוב‪ ,‬עצבני‪ ,‬או‬ ‫ממורמר‪ ,‬היות ויש לו ציפיות ורצונות‪,‬‬ ‫אדם מחליט כיצד לקבל את הדבר‪ ,‬גם‬ ‫שלא מתגשמים‪ ,‬אז התוצאה היא כעס‬ ‫הדבר הטוב‪ ,‬וחלילה דבר שאינו‬ ‫ועצבות‪.‬‬ ‫נראה טוב‪.‬‬ ‫יג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ודר וסחרת‪ ...‬העשיר ישב במפרסת‬ ‫היינו ימי שנותיו של האדם אומר נעים‬ ‫הפונה אל הרחוב‪ ,‬שקוע בספרי‬ ‫זמירות ישראל דוד המלך ע"ה‬ ‫חשבונותיו‪.‬‬ ‫נֹותינּו ָׂב ֶהם ִׂש ְב ִׂ ֢‬ ‫עים ָׂשנָׂ ה‬ ‫י־ש ֵ‬ ‫(תהלים צ‪ ,‬י)‪ :‬יְ ֵמ ְ‬ ‫וְ ִׂאם ִׂבגְ בּורֹת ְשמֹונִׂ ים ָׂשנָׂ ה וְ ָׂר ְה ָׂבם ָׂע ָׂמל‬ ‫התקרב העני הושיט ידו וקרקש‬ ‫וָׂ ָׂאוֶ ן כִׂ י־גָׂ ז ִׂחיש וַ נָׂ ֻע ָׂפה‪ ,‬כשתבונן מהו‬ ‫במטבעותיו‪ ,‬לעורר את‬ ‫האדם‪ ,‬בשר גידים ועצמות‪ ,‬נוצר מעפר‪,‬‬ ‫תשומת לבו של העשיר‪ .‬והעשיר לא היה‬ ‫ואז לא מגיע ולא מצפה לכלום‪ ,‬מה שאני‬ ‫רע לב ואטם רגש‪ .‬להיפך‪ ,‬היה מוכן לתת‬ ‫מקבל הכל רווח‪ ,‬קצת משקה חריף כבר‬ ‫נדבה‪ ,‬וביד נדיבה אבל לא עכשיו‪ ,‬לא‬ ‫שאני שמח!‬ ‫כרגע‪" .‬המתן מעט"‪ ,‬הפטיר לעבר העני‪,‬‬ ‫"אני מחשב עתה את שווי נכסי‪ ,‬ואסור לי‬ ‫ִׂמזָ ָהב לְ ָע ָפר‬ ‫להסיח דעתי‪ ,‬פן אתבלבל בחשבוני"‪.‬‬ ‫נשא הרעיון חן בעיני העני‪ .‬מדוע לא‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ניגש אלי יהודי ירושלמי‬ ‫יחשב גם הוא את שווי נכסיו‪ ,‬נפנה לפינת‬ ‫וכה אמר לי‪ ,‬שאביו מתקרב לגיל‬ ‫השולחן וערם את כל הפרוטות שבכיסי‬ ‫המאה‪ ,‬לאחרונה הוא חולה מאוד ל"ע‬ ‫בגדיו‪ ,‬ומנה אותן אחת לאחת‪ ,‬סדרן‬ ‫במחלה קשה מאוד‪ ,‬והוא אומר לילדיו‬ ‫בקבוצות של עשר עשר‪ .‬נשא אליו‬ ‫להתכונן‪ ...‬בנו אמר לו אבא‪ ,‬חס ושלום!‬ ‫העשיר מבט משעשע‪ :‬עני מרוד זה‬ ‫אריכות ימים ושנים טובות‪ ,‬אביו‪ ,‬אדם‬ ‫מבקש לעשות כמעשהו‪ ,‬אלא שבהבדל‬ ‫ירושלמי השיב לו‪ ,‬אומרים בתפילת ראש‬ ‫קטן‪ :‬זה מונה רכוש במיליונים‪ ,‬וזה סופר‬ ‫השנה ויום הכיפורים 'אדם מעפר וסופו‬ ‫פרוטות‪ .‬סנט בעני בזחיחות דעת‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫לעפר'‪ ,‬כולם בוכים‪ ,‬למה בוכים הוא‬ ‫"מה יש לך לחשב‪ ,‬כלום מבקש אתה‬ ‫שואל‪ ,‬מילא אדם מ'מזהב וסופו לעפר'‪,‬‬ ‫לדעת כמה חסר לך כדי להגיע לעושרי"‪.‬‬ ‫ההפסד הוא גדול‪ ,‬אך אם האדם הוא‬ ‫חוורו לרגע פניו של העני‪ ,‬אך מיד‬ ‫מעפר וסופו לעפר‪ ,‬אז מה הבכי‪....‬‬ ‫התעשת ואמר‪" :‬לא‪ ,‬לא! זאת אינך צריך‬ ‫האמת שהוא צודק‪ ,‬אין מה לבכות‪ ,‬הבכי‬ ‫לחשב‪ .‬זאת בררתי בעבר‪ ,‬ואני יודע‬ ‫הוא שאדם באמת חשב שהוא‬ ‫משכבר"‪ .‬נעורה סקרנותו של העשיר‪:‬‬ ‫מזהב! ולכן הוא בוכה!‬ ‫"מה בררת‪ ,‬מה ההפרש בינינו" "אמנם‬ ‫כן"‪ ,‬ענה העני‪.‬‬ ‫הנאות גשמיות הגדולות ביותר‪ ,‬הם‬ ‫סיפוקים רגעיים בלבד‪ ,‬ולא‬ ‫"ולאיזו תוצאה הגעת" ‪ -‬שאל העשיר‪,‬‬ ‫אמיתיים‪ ,‬אחרי ימים קדושים ונעלים‬ ‫משועשע‪" .‬הגעתי למסקנה‬ ‫אלו‪ ,‬באה התורה ללמד אותו לכל השנה‬ ‫שאיננו רחוקים זה מזה‪ .‬כל ההפרש ביננו‬ ‫כולה‪ ,‬שמחה אמיתית הוא במינימום‬ ‫מסתכם בעשרה זהובים בלבד"‪ - ,‬ענה‬ ‫הסתפקות במועט‪.‬‬ ‫העני‪" .‬הבלים תדבר"‪ ,‬הפטיר העשיר‪,‬‬ ‫ושב לחשבונותיו‪" .‬עשרה זהובים"‪ - ,‬שב‬ ‫כפי שמסופר על הלך עני‪ ,‬שהיה מסובב‬ ‫העני ואמר‪" ,‬ואין זה על פי אמדן או‬ ‫מבית לבית‪ ,‬הולך מדלת לדלת‬ ‫השערה! שאלתי מבינים ויודעי ענין‪ ,‬והם‬ ‫ופושט יד לנדבה‪ ,‬פרוטה לפרוטה‬ ‫אמתו את הנתונים שבידי"‪ .‬סקרנותו של‬ ‫הצטרפה‪ ,‬ואפשרה את מחייתו הדלה‪,‬‬ ‫העשיר התעוררה‪ .‬אחד מן השניים‪ :‬או‬ ‫פעם אחת הגיע לווילתו של עשיר אחד‪.‬‬ ‫שלפניו אחד הקמצנים – עשיר מופלג החי‬ ‫וילה מפוארת‪ ,‬רחבת ידיים‪ ,‬בהט ושש‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫יד‬ ‫הבתים‪ .‬הדבר לא נתן לו מנוח‪ ,‬בסוכתו‬ ‫כקבצן‪ ,‬שעושרו רב למאד ואין הוא ראוי‬ ‫אווירת נכאים‪ ,‬ואילו ממול בסוכת שכינו‬ ‫לנדבה‪ ,‬או שלפניו עני עז פנים המתקלס‬ ‫העני‪ ,‬אווירת יום טוב ושמחה עד לב‬ ‫בו‪ ,‬וגם הוא אינו ראוי לנדבה‪" ...‬פרש נא‬ ‫השמים‪ .‬שנה אחת החליט מרוב קנאה‬ ‫דבריך"‪ ,‬תבע‪ .‬בבקשה! פשוט מאד! –‬ ‫ושנאה‪ :‬אין לי כוח לעבור עוד פעם‬ ‫"סוכות" כזה‪ ,‬אני מוכרח לעשות משהו‬ ‫התעניינתי אצל הקברן‪ ,‬והוא אמר לי‬ ‫כנגדו‪ ,‬אני לא אתן שלחסיד זה יהיה‬ ‫שיש שני סוגי תכריכים‬ ‫סוכה‪ .‬ומכיוון שהוא היה עשיר גדול מאד‪,‬‬ ‫בלבד‪ ,‬לעניים ולעשירים‪ .‬ההפרש‬ ‫וכמעט כל פרנסת אנשי העיר הייתה‬ ‫במחירם הוא עשרה זהובים!‪....‬‬ ‫תלויה בו‪ ,‬אמר הוא לכולם‪:‬‬ ‫וְ ָש ַמ ְח ָת ְב ַחגַ יִׂ ְך‬ ‫"מי שייתן אפילו חתיכת עץ אחת לחסיד‬ ‫– העני‪ ,‬יפסיד את עבודתו"‪ .‬ומפני‬ ‫הרה"ק רבי אהרון מקרלין זי"ע היה‬ ‫שלעני זה לא היה אף פעם כסף לקנות‬ ‫מספר את הסיפור הבא מידי‬ ‫עצים לסוכה‪ ,‬ומידי שנה היה אוסף מכל‬ ‫שנה בעת "שמחת בית השואבה"‬ ‫שכניו ומכריו עוד קרש ועוד קרש‪ ,‬בשנה‬ ‫שנערכה בבית מדרשו‪ .‬בעיירה אחת לא‬ ‫זו לא הצליח להשיג אף לא קרש אחד!‬ ‫רחוק מקרלין‪ ,‬חיו שני אנשים‪ .‬האחד‬ ‫לכל מי שהיה מבקש בעירו הייתה‬ ‫"מתנגד" עשיר מופלג‪ .‬היה לו הכל ולא‬ ‫בקשתו חוזרת ריקם מכיוון שאף אחד לא‬ ‫היה חסר שום דבר‪ ,‬רק דבר אחד אין לו‪:‬‬ ‫רצה לסבך את עצמו ופרנסתו בגלל‬ ‫אין לו שמחה בלב! הוא תמיד מלא‬ ‫הוראתו של העשיר‪.‬‬ ‫מרירות וכעס‪ ,‬ובשבת קודש עת היה‬ ‫הולכים ומתקרבים הימים לחג‪ ,‬והחסיד‬ ‫יושב עם משפחתו היו נשמעים מביתו‬ ‫צעקות וטרוניות‪ ,‬וכמובן הם לא שרים‬ ‫אינו יודע מה לעשות! איפה הוא‬ ‫זמירות‪ ,‬מפני שלא מוכרחים‪.‬‬ ‫יישב עם משפחתו בחג בעוד הוא חושב‬ ‫ומהרהר לעצמו‪ ,‬פתאום הבריק לו רעיון‪:‬‬ ‫הרי זה לא דין‪ ...‬והשני באותו הרחוב‪,‬‬ ‫בפאתי העיר עומדת לה "בית הקברות"‬ ‫מול ביתו של העשיר התגורר‬ ‫ושם בחצר מונחים בערימה‬ ‫ה"חסיד" עני ואביון‪ ,‬בקושי יש לו מה‬ ‫מאות קרשים ועליהם כתוב‪ :‬פ"נ‪,‬פ"נ‪.‬‬ ‫לאכול‪ ,‬אבל תמיד הוא בשמחה‪ .‬ובביתו‬ ‫מוכנים הם לעת הצורך ר"ל‪ ,‬חשב הוא‬ ‫היה תמיד נשמעים שירות ותשבחות‪,‬‬ ‫בליבו הרי לא ימותו כל כך הרבה אנשים‬ ‫וזמירות שבת שהיו ערבים ומגיעים לאזני‬ ‫בסוכות‪ ,‬אלך אני ואקח את אותם קרשים‬ ‫כל הרחוב‪ ,‬המתנגד הזה חוץ מכך שהיה‬ ‫ויבנה מהם סוכה‪ ,‬ולאחר החג אחזירם‬ ‫במרירות עצמית וללא שמחה‪ ,‬כאב וחרה‬ ‫למקומם‪ ,‬וכך הווה‪ ,‬הלך העני ובנה מכל‬ ‫לו מאד איך יכול להיות שכזה עני מרוד‬ ‫אותם הקרשים סוכה – כך שבכל דפנות‬ ‫כל הזמן שמח‪ ,‬ואילו אני שיש לי כל טוב‪,‬‬ ‫הסוכה מכל צדדיו הופיע המילים‪:‬‬ ‫הנני מלא כעס ומרירות‪.‬‬ ‫פ"נ‪,‬פ"נ‪...‬‬ ‫בכל ימות השנה הצליח איכשהו המתנגד‬ ‫בהגיע ליל יו"ט‪ ,‬שש ושמח העני ובני‬ ‫להעביר מליבו את הרהורי הקנאה‬ ‫משפחתו על הזכות שהם זוכים‬ ‫בחסיד זה‪ ,‬אך עם הגיע חג הסוכות‬ ‫שוב לשבת בסוכה כשירה‪ ,‬ופיזמו לעצמם‬ ‫כשכולם יושבים בסוכותיהם בחצרות‬ ‫טו‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫הכל ואין לי שום שמחה‪ .‬ואתה‪ ,‬אין לך‬ ‫זמירות ותשבחות כמידי שנה ושנה‪ .‬והנה‬ ‫כלום‪ .‬אז מאיפה את לוקח את כל השמחה‬ ‫ממול יושב לו העשיר וצופה מבעד‬ ‫הזאת? אמר לו החסיד בוא איתי מחר‬ ‫לחלונו ורואה כי העני יושב כרגיל ושר‬ ‫"לשמחת בית השואבה" אצל הרבי ושם‬ ‫ושמח כאילו לא קרה כלום‪ ,‬לא יכל‬ ‫תילמד מה היא שמחה אמיתית‪ ,‬ובפרט‬ ‫העשיר להתאפק ולא שלט בעצמו‪ ,‬פרץ‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬הגיעו הם למחרת לרבי‬ ‫הוא לסוכתו של העני‪ ,‬ושאלו‪" :‬מי נתן‬ ‫בעת השמחה‪ ,‬פנה אליו הרבי ואמר‪:‬‬ ‫לך את העצים"?!‬ ‫ושמחת בחגיך ‪ -‬בחג חייבים לשמוח‪.‬‬ ‫והיית אך – אבל מה עושה אדם שהוא‬ ‫אמר לו החסיד‪ :‬תירגע תירגע‪ .‬אני שמח‬ ‫כעוס וזעוף וכל היום הוא מתענה‪ :‬אך‬ ‫שבאת לבקרני בסוכתי‪ ,‬בא ותשב‬ ‫אך! שמח – חייבים להיכנס כל כך‬ ‫ואספר לך את השתלשלות הענינים‪:‬‬ ‫בשמחה עד שמימלא כל העצבות‬ ‫ומרירות מסתלקין ובטילים ממנו‪....‬‬ ‫כפי שקיווית שיקרה‪ ,‬מאחר שציווית על‬ ‫כל היהודים שלא יביאו לי עצים‬ ‫עֹולָ ם ֲא ָר ִׂעי‬ ‫לסוכתי‪ ,‬באמת לא יכולתי לבנות סוכה‪,‬‬ ‫ולכן לא היה לי מה לעשות והסתובבתי‬ ‫כתב הגה"ק החיד"א זי"ע‪" :‬והנה‪ ,‬נודע‬ ‫בטל מרוב צער‪ ,‬בלילה שלפני החג אני‬ ‫מטייל ברחוב‪ ,‬ופתאום את מי אני רואה?‬ ‫ביהודה ובישראל כי אחד מטעמי‬ ‫את ידידי הוותיק מלאך המוות! ואני‬ ‫פשוטי מצות סוכה הוא להעיר אוזן‬ ‫אומר לו שלום לך אחי‪ ,‬ידידי מלאך‬ ‫שומעת ועין רואה כי ישיבת עולם הזה‬ ‫המוות! איזה כבוד לראותך‪ ,‬מה אתה‬ ‫דירת עראי כסוכה‪ .‬וכשיסתכל האדם‬ ‫עושה כאן בעירנו?‬ ‫בעין יפה כי העולם הזה הבל‪ ,‬וישיבתו בו‬ ‫עראי והנאותיו עראי דעראי‪ ,‬לא ילך‬ ‫והוא אומר לי‪ :‬אהה אני כאן בשליחות‬ ‫בעצת יצרו‪ ,‬וישיב מאוייו בדבר הקיים‪,‬‬ ‫מיוחדת‪" .‬באתי להרוג את הגביר‬ ‫שהם תורה ומצוות‪ .‬וצוונו מצוה זו בזמן‬ ‫הזה"! אז אמרתי למלאך המוות אל תהרוג‬ ‫שמחתינו‪ ,‬הוא הרגל הקדוש "חג הסוכות‬ ‫אותו‪ .‬אל תבזבז את האנרגיה שלך על‬ ‫זמן שמחתינו"‪ ,‬לרמז כי העולם הזה עראי‬ ‫האיש הזה‪ .‬הוא כבר מת‪ ,‬הוא יותר ממת!‬ ‫והשמחה היא לזמן מועט‪ .‬ועוד רמז‪:‬‬ ‫הוא מת מיתה משונה אלף פעמים ביום‪,‬‬ ‫כאשר נסתכל בסוכה ונדע שאנחנו עראי‬ ‫הלא הוא מלא כעס‪ .‬אין לו טיפת שמחה‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬אז יהיה זה שמחתנו‪ ,‬כי בזה‬ ‫בעצמות‪ .‬זה מתחת מכבודך להתעסק עם‬ ‫לא נלך בעצת יצרנו לבלות עצמנו‬ ‫סחורה כזאת‪ .‬אמר לי מלאך המוות‪" :‬אני‬ ‫בהכנות העולם הזה והבליו כי הם הבל‬ ‫מודה לך מעומק הלב‪ ,‬חסכת לי עבודה‬ ‫ואבל כבד‪ .‬ואז נפנה לדבר הנצחי והושר‬ ‫ואנרגיה‪ .‬ולאות הוקרה‪ ,‬אני נותן לך‬ ‫התדירי – עסק התורה והמצוות"‪...‬‬ ‫במתנה את העצים של בית הקברות" הנה‬ ‫אתה רואה‪ :‬פ"נ‪ ,‬פ"נ‪.‬‬ ‫כמה מתאים כאן הסיפור הבא! מעשה‬ ‫בהלך עני‪ ,‬שהיה מסובב מבית‬ ‫כמו חיצים חדרו דברי החסיד לליבו של‬ ‫לבית‪ ,‬הולך מדלת לדלת ופושט יד‬ ‫הגביר‪ ,‬והוא התחיל לבכות מעומק‬ ‫לנדבה‪ .‬פרוטה לפרוטה הצטרפה‪,‬‬ ‫הלב‪ ...‬לבסוף הוא אמר לחסיד‪ :‬מה אני‬ ‫ואפשרה את מחייתו הדלה‪ .‬פעם אחת‬ ‫יכול לעשות? אני לא יכול להוציא את‬ ‫הגיע לחווילתו של עשיר אחד‪ .‬חוילה‬ ‫העצבות מהלב שלי‪ .‬תסביר לי‪ :‬לי יש‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ִש ְמ ָחה ְגדוֹּ לָ ה‬ ‫אוﬧ‬ ‫טז‬ ‫העני ואמר‪" ,‬ואין זה על פי אמדן או‬ ‫מפוארת‪ ,‬רחבת ידיים‪ ,‬בהט ושש ודר‬ ‫השערה! שאלתי מבינים ויודעי ענין‪ ,‬והם‬ ‫וסחרת‪ ...‬העשיר ישב במפרסת הפונה‬ ‫אמתו את הנתונים שבידי"‪ .‬סקרנותו של‬ ‫אל הרחוב‪ ,‬שקוע בספרי חשבונותיו‪.‬‬ ‫העשיר התעוררה‪ .‬אחד מן השניים‪ :‬או‬ ‫שלפניו אחד הקמצנים – עשיר מופלג החי‬ ‫התקרב העני הושיט ידו וקרקש‬ ‫כקבצן‪ ,‬שעושרו רב למאד ואין הוא ראוי‬ ‫במטבעותיו‪ ,‬לעורר את‬ ‫לנדבה‪ ,‬או שלפניו עני עז פנים המתקלס‬ ‫תשומת לבו של העשיר‪ .‬והעשיר לא היה‬ ‫בו‪ ,‬וגם הוא אינו ראוי לנדבה‪" ...‬פרש נא‬ ‫רע לב ואטם רגש‪ .‬להיפך‪ ,‬היה מוכן לתת‬ ‫דבריך"‪ ,‬תבע‪ .‬בבקשה! פשוט מאד! –‬ ‫נדבה‪ ,‬וביד נדיבה אבל לא עכשיו‪ ,‬לא‬ ‫כרגע‪" .‬המתן מעט"‪ ,‬הפטיר לעבר העני‪,‬‬ ‫התעניינתי אצל הקברן‪ ,‬והוא אמר לי‬ ‫"אני מחשב עתה את שווי נכסי‪ ,‬ואסור לי‬ ‫שיש שני סוגי תכריכים‬ ‫להסיח דעתי‪ ,‬פן אתבלבל בחשבוני"‪.‬‬ ‫בלבד‪ ,‬לעניים ולעשירים‪ .‬ההפרש‬ ‫נשא הרעיון חן בעיני העני‪.‬‬ ‫במחירם הוא עשרה זהובים!‪....‬‬ ‫מדוע לא יחשב גם הוא את שווי נכסיו‪,‬‬ ‫ָהעֹולָ ה ִׂמכָ ל זֶּ ה‬ ‫נפנה לפינת השולחן וערם את כל‬ ‫הפרוטות שבכיסי בגדיו‪ ,‬ומנה אותן אחת‬ ‫רב המנונא גילה לחתן ולכלה ביום‬ ‫לאחת‪ ,‬סדרן בקבוצות של עשר עשר‪.‬‬ ‫שמחתם סוד האושר והשמחה‪ ,‬אל‬ ‫נשא אליו העשיר מבט משעשע‪ :‬עני‬ ‫תצפו לא תתכזבו‪ ,‬באי עלמא כבי הילולא‬ ‫מרוד זה מבקש לעשות כמעשהו‪ ,‬אלא‬ ‫דמי‪ ,‬זהו השמחה הגדולה ביותר‪.‬‬ ‫שבהבדל קטן‪ :‬זה מונה רכוש במיליונים‪,‬‬ ‫אנו עומדים בחג הסוכות זמן השמחה‪,‬‬ ‫וזה סופר פרוטות‪ .‬סנט בעני בזחיחות‬ ‫דעת‪ ,‬ואמר‪" :‬מה יש לך לחשב‪ ,‬כלום‬ ‫שמחה שמשפיע לכל השנה‪ ,‬המתקת‬ ‫מבקש אתה לדעת כמה חסר לך כדי‬ ‫החסדים‪ ,‬הוא דווקא על ידי הסתפקות‬ ‫להגיע לעושרי"‪ .‬חוורו לרגע פניו של‬ ‫במועט‪ ,‬לכאן‪ ,‬דוקא לסוכה מזמינים את‬ ‫העני‪ ,‬אך מיד התעשת ואמר‪" :‬לא‪ ,‬לא!‬ ‫האושפיזין עילאין‪ ,‬אושפיזין קדישין‬ ‫זאת אינך צריך לחשב‪ .‬זאת בררתי‬ ‫שישפיעו שפע עצום ולימוד לכל השנה‬ ‫בעבר‪ ,‬ואני יודע משכבר"‪ .‬נעורה‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫סקרנותו של העשיר‪" :‬מה בררת‪ ,‬מה‬ ‫יהי רצון שנזכה לשבת בסוכות עורו של‬ ‫ההפרש בינינו" "אמנם כן"‪ ,‬ענה העני‪.‬‬ ‫לויתן במהרה בימנו‪ ,‬ואותן מלאכים‬ ‫"ולאיזו תוצאה הגעת" ‪ -‬שאל העשיר‪,‬‬ ‫הקדושים השיכים למצות סכה ולמצות‬ ‫משועשע‪" .‬הגעתי למסקנה‬ ‫ד' מינים לולב ואתרוג הדס וערבה‬ ‫שאיננו רחוקים זה מזה‪ .‬כל ההפרש ביננו‬ ‫הנוהגים בחג הסכות‪ ,‬הם יתלוו עמנו‬ ‫מסתכם בעשרה זהובים בלבד"‪ - ,‬ענה‬ ‫בצאתנו מן הסכה‪ ,‬ויכנסו עמנו לבתינו‬ ‫העני‪" .‬הבלים תדבר"‪ ,‬הפטיר העשיר‪,‬‬ ‫לחיים ולשלום‪ ,‬ולהיות תמיד עלינו‬ ‫ושב לחשבונותיו‪" .‬עשרה זהובים"‪ - ,‬שב‬ ‫שמירה עליונה ממעון קדשך אכי"ר‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫יז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֵּבית ַה ָייִ ן‬ ‫אוﬧ‬ ‫ֵּבית ַהיָ יִ ן‬ ‫שֹותים יַ יִׂ ן ֶשל יִׂ ְש ָׂר ֵאל ֶשנַ ֲע ָׂשה‬ ‫ִׂ‬ ‫דברי הזוהר הקדוש‪'ִׂ :‬מּׁשּום כָׂ ְך יִׂ ְש ָׂר ֵאל‬ ‫ּומ ְת ָׂב ֵרְך ְבאֹותֹו יַ יִׂ ן‬ ‫ּׁשֹותה וְ נִׂ ְש ָׂרש ִׂ‬ ‫כָׂ ָׂראּוי ִׂב ְק ֻד ָּׁׂשה‪ ,‬כְ מֹו ֶשיִׂ ְש ָׂר ֵאל לְ ַמ ְעלָׂ ה ֶש ֶ‬ ‫ֶעלְ יֹון ָׂקדֹוש'‪ ,‬מה טמון באותו משקה ה'יין' שמקיף אותנו בהאי עלמא‪,‬‬ ‫הרי כל דבר של קדושה הוא על יין‪ ,‬בברכת המזון‪ ,‬בעת נישואין‪ ,‬בחופה‪,‬‬ ‫בברית מילה‪ ,‬כוס של ברכה‪.‬‬ ‫מעלתו של היין עצומה‪ ,‬עד שחז"ל‬ ‫הּודי ֶּשל יַ יִׂ ן‬ ‫יְ ִׂ‬ ‫קובעים שביומא טבא שיש‬ ‫מצוה של 'ושמחת בחגך' קובעים חז"ל‬ ‫כשנתבונן נראה שבכל דבר של קדושה‬ ‫(פסחים קט‪ ,‬א)‪' :‬אין שמחה אלא ביין‪ ,‬שנאמר‬ ‫הוא על יין‪ ,‬אם זה לקדש על‬ ‫ויין ישמח לבב אנוש'‪.‬‬ ‫היין בשבת קודש‪ ,‬הוא על היין (פסחים קו‪,‬‬ ‫א)‪' :‬תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו‬ ‫ְס ִׂתירֹות ֲעצּומֹות‬ ‫‪ -‬זוכרהו על היין'‪ .‬הבדלה במוצאי שבת‬ ‫על היין (שבועות יח‪ ,‬ב)‪' :‬אמר רבי חייא בר‬ ‫המתבונן בעצם תכונת היין ימצא‬ ‫אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על‬ ‫סתירות עצומות‪ ,‬מחד גדלה‬ ‫היין‪ '...‬בליל הסדר‪ ,‬ארבעה כוסות על‬ ‫מעלת היין עד שבכלל חמשה דברים‬ ‫היין (פסחים קח‪ ,‬ב)‪' :‬תנו רבנן‪ :‬הכל חייבין‬ ‫המשיבים את הלימוד מנו חז"ל (הוריות י"ג‬ ‫בארבעה כוסות הללו‪ ,‬אחד אנשים ואחד‬ ‫ע"א) גם את הרגיל ביין ובשמים וקאמר‬ ‫נשים‪ ,‬ואחד תינוקות'‪.‬‬ ‫בגמ' שם דמסייע ליה לרבא דקאמר‬ ‫חמרא וריחני פקחין'‪ ,‬ולא ששתיה חד‬ ‫בברכת המזון‪ ,‬בעת נישואין‪ ,‬בחופה‬ ‫פעמית מועלת‪ ,‬שהרי סתמא דגמ' משמע‬ ‫מקדשים על היין‪ ,‬בעת ברית‬ ‫דהיינו דווקא הרגיל'‪.‬‬ ‫מילה‪ ,‬ברכת המזון על היין‪ ,‬יהודי בכל‬ ‫מהלך חייו היין הוא דבר רוחני שמקיף‬ ‫גדלה מעלתו למאוד עד שמנסכים ממנו‬ ‫את היהודי‪.‬‬ ‫על גבי מזבח‪ ,‬משמשת שפיכתו על‬ ‫גבי מזבח בכלל הדביקות והשייכות עם‬ ‫ומדוע‪ ,‬לא במשקאות אחרים משובחים?‬ ‫'ושכנתי בתוכם'‪ ,‬אכן קשה הדבר לבטא‬ ‫עד כדי שחז"ל רוצים לשבח‬ ‫בשפתים ואך רשאים אנו לחזור על אשר‬ ‫שידוך נאה‪ ,‬השבח הוא על יין (פסחים מט‪,‬‬ ‫מפורש נאמר עליו במשלו של יותם‬ ‫א)‪' :‬תנו רבנן‪ :‬לעולם ימכור אדם כל מה‬ ‫ֹאמר לָׂ ֶהם ַהגֶ ֶפן ֶה ֳח ַדלְ ִׂתי‬ ‫(שופטים ט‪ ,‬יג)‪' :‬וַ ת ֶ‬ ‫שיש לו וישא בת תלמיד חכם‪ ,‬וישיא בתו‬ ‫ירֹושי ַה ְמ ַש ֵּמ ַח אֹל ִׂקים וַ ֲאנָ ִׂשים‬ ‫ֶאת ִׂת ִׂ‬ ‫לתלמיד חכם‪ .‬משל לענבי הגפן בענבי‬ ‫נּוע ַעל ָׂה ֵע ִׂצים'‪ ,‬וביארו חז"ל‬ ‫וְ ָׂהלַ כְ ִׂתי לָׂ ַ‬ ‫הגפן‪ ,‬דבר נאה ומתקבל'‪.‬‬ ‫(ברכות לה‪ ,‬א)‪ :‬מנין שאין אומרים שירה אלא‬ ‫על היין ‪ -‬שנאמר ותאמר להם הגפן‬ ‫מדוע‪ ,‬לא בפירות אחרים‪ ,‬משבעת‬ ‫החדלתי את תירושי המשמח אלהים‬ ‫המינים‪ ,‬כמו התמר‪ ,‬הנמשל‬ ‫ואנשים‪ ,‬אם אנשים משמח ‪ -‬אלהים במה‬ ‫לצדיק כתמר יפרח‪ ,‬או לתאנה ולתפוח‪,‬‬ ‫משמח? מכאן‪ ,‬שאין אומרים שירה אלא‬ ‫מה יש ביין יותר מיוחד משאר פירות‬ ‫על היין!‬ ‫שבעת המינים המובחרים?‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֵּבית ַה ָייִ ן‬ ‫אוﬧ‬ ‫יח‬ ‫ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וכתיב‬ ‫החיבה של כנסת ישראל מבטא החכם‬ ‫וישת מן היין וישכר ויתגל‪ ,‬מי גרם לו‬ ‫מכל האדם שלמה מלכא קדישא‪,‬‬ ‫להתבזז היין וגרם לו להביא קללה על‬ ‫הוא ב'יין'‪ ,‬כמובא בשיר השירים שהוא‬ ‫זרעו שנא' (שם בראשית ט') ויאמר ארור כנען‪,‬‬ ‫יאנִׂ י‬ ‫שיר קודש קדשים (שיר השירים ב‪ ,‬ד)‪ֱ ' :‬ה ִׂב ַ‬ ‫ולכך הזהרו מן היין כי היין מביא את‬ ‫ֶאל ֵבית ַהיָׂ יִׂ ן וְ ִׂדגְ לֹו ָׂעלַ י ַא ֲה ָׂבה'‪( ,‬שיר השירים‬ ‫האדם לכל עבירות שבעולם לזנות‬ ‫רבה (וילנא) פרשה ב)‪' :‬ומהו הביאני אל בית‬ ‫ולשפכיות דמים ולגניבה ולכל עבירות‬ ‫היין‪ ,‬אמרה כנסת ישראל הביאני הקדוש‬ ‫שבעולם'‪.‬‬ ‫ברוך הוא למרתף גדול של יין זה סיני‪,‬‬ ‫ונתן לי שם דגלי תורה ומצות ומעשים‬ ‫יין טוב מועיל ומקדש ומרומם‪ ,‬או חלילה‬ ‫טובים ובאהבה גדולה קבלתי אותם‪ ,‬רבי‬ ‫רע וגרוע ומוריד לאשפתות?‬ ‫אבא בשם ר' יצחק אמר אמרה כנסת‬ ‫ישראל הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף‬ ‫גדול של יין זה סיני ונתן לי משם התורה‬ ‫תֹורה‬ ‫ְסגּולָ ה כְ ָ‬ ‫שנדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים‬ ‫טמא'‪.‬‬ ‫חז"ל במס' (שבועות יח‪ ,‬ב)‪' :‬אמר רבי חייא‬ ‫בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל‬ ‫חז"ל (עירובין סה‪ ,‬א)‪' :‬אמר רבי חנינא‪ :‬כל‬ ‫על היין במוצאי שבתות ‪ -‬הויין לו בנים‬ ‫המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו‪,‬‬ ‫זכרים‪ ...‬רבי יהושע בן לוי אמר‪ :‬בנים‬ ‫שנאמר וירח ה' את ריח הניחח וגו'‪ .‬אמר‬ ‫ראוין להוראה‪ ,‬דכתיב‪ :‬להבדיל ולהורות‪.‬‬ ‫רבי חייא כל המתיישב ביינו ‪ -‬יש בו דעת‬ ‫שבעים זקנים‪ ,‬יין ניתן בשבעים אותיות‪,‬‬ ‫פלא פלאות‪ ,‬אין סגולה כתורה‪ ,‬חז"ל‬ ‫וסוד ניתן בשבעים אותיות‪ ,‬נכנס יין יצא‬ ‫מבטיחים שכל העושה הבדלה‬ ‫סוד'‪.‬‬ ‫במוצאי שבת על היין‪ ,‬יזכה לבנים ראויים‬ ‫'אמר רבי חנין בר פפא‪ :‬כל שאין יין‬ ‫להוראה‪ ,‬מה יש יותר טוב מזה‪ ,‬הבטחת‬ ‫נשפך בתוך ביתו כמים ‪ -‬אינו‬ ‫חז"ל!‬ ‫בכלל ברכה‪ ,‬שנאמר וברך את לחמך ואת‬ ‫מימיך‪ .‬מה לחם שניקח בכסף מעשר ‪-‬‬ ‫נכנסתי אל שר התורה מרן הגר"ח‬ ‫אף מים שניקח בכסף מעשר‪ .‬ומאי ניהו‬ ‫קניבסקי זצ"ל בשאלה האם‬ ‫‪ -‬יין‪ ,‬וקא קרי ליה מים'‪.‬‬ ‫ניתן לקיים מאמר חז"ל זה ב'מיץ ענבים'?‬ ‫השיב בקצרה ובאופן ברור כדרכו‪ :‬רק‬ ‫יְ ַר ֵּחם ַה ֵּּׁשם‬ ‫ביין!‬ ‫מאידך חורבנות גדולות גורם היין (מדרש‬ ‫תנחומא (ורשא) פרשת שמיני סימן יא)‪' :‬ראו‬ ‫יין מתוק קשה לי לשתות‪ ,‬יין יבש אז לא‬ ‫מה כתיב בבני אהרן שהיו סגני כהונה‬ ‫הייתי מסוגל לשתות‪ ,‬אבל חז"ל‬ ‫ושגו ביין כי כן אז"ל כי שתויי יין היו‪,‬‬ ‫מבטיחים‪ ,‬מה עושים‪ ,‬החילותי לתור אחר‬ ‫ולפיכך צוה הקדוש ברוך הוא אחר מיתתן‬ ‫יין טוב שלא יהיה מתוק ולא יהיה יבש‪,‬‬ ‫להזהיר על היין‪ ,‬שנאמר יין ושכר אל‬ ‫עד שבשלב מסוים עשיתי כמה שנים לבד‬ ‫תשת אתה ובניך אתך‪ ,‬אמר הקדוש ברוך‬ ‫יין‪ ,‬כדי לקיים חז"ל זה‪ ,‬הן לקידוש‬ ‫הוא הזהרו על היין‪ ,‬ראו מה עשה נח‬ ‫ולהבדלה והן לארבע כוסות‪.‬‬ ‫שהוא התחיל לשגות בו שנאמר (בראשית ט)‬ ‫יט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֵּבית ַה ָייִ ן‬ ‫אוﬧ‬ ‫והתפלאתי על הדבר‪ ,‬מה פתאום היקב‬ ‫שאלתי את 'מביני היין'‪ ,‬אניני הטעם‪,‬‬ ‫ממציא המצאות חדשות‪,‬‬ ‫כולם פה אחד אמרו לי רק יין‬ ‫הרמתי טלפון ליקב ושאלתי מה המקור‬ ‫יבש‪ ,‬והציעו לי סוגי וזני יין‪ ,‬תקח סוג‬ ‫לזה‪ ,‬בעל היקב הפנה אותי לזוהר הק'‪,‬‬ ‫כזה‪ ,‬זן כזה‪ ,‬אך רק יין יבש ולא יין מתוק‪,‬‬ ‫שאומר דברים עצומים ונפלאים על יין‬ ‫נקודה‪.‬‬ ‫שנעשה בקדושה וז"ל (חלק ג דף מ‪/‬א)‪ְ ' :‬בגִׂ ין‬ ‫כַ ְך יִׂ ְש ָׂר ֵאל ַש ְתיָׂ ין יַ יִׂ ן ְדיִׂ ְש ָׂר ֵאל‪ְ ,‬ד ִׂא ְת ָׂע ִׂביד‬ ‫תלמיד חכם מופלג אמר לי שלו אסור לו‬ ‫דּוּׁשה‪ ,‬כְ גַ וְ ונָׂ א ְדיִׂ ְש ָׂר ֵאל‬ ‫כַ ְד ָׂקא ֲחזֵ י ִׂב ְק ָׂ‬ ‫לעשות ברכה עם יין יבש‪,‬‬ ‫לְ ֵעילָׂ א‪ְ ,‬ד ָׂש ֵתי וְ ִׂא ְש ָׂת ְר ָׂשא וְ ִׂא ְת ָׂב ְרכָׂ א‬ ‫מבחינתו זה יין שהחמיץ או יין מקולקל‪,‬‬ ‫ישא‪ ,‬וְ לָׂ א ָׂש ָׂתאן יַ יִׂ ן‬ ‫ְב ַההּוא יַ יִׂ ן ִׂעלָׂ ָׂאה ַק ִׂד ָׂ‬ ‫יש אנשים ש'יין יבש' לא מסוגלים‬ ‫ּומ ִׂס ְט ָׂרא‬‫ִׂ‬ ‫בּותא‪,‬‬ ‫ִׂב ְמ ָׂס ֲא ָׂ‬ ‫ְד ִׂא ְת ָׂע ִׂביד‬ ‫להכניס לפה‪ ,‬מצד שני ריבוי חנות היין‬ ‫רּוחא‬ ‫ָׂ‬ ‫בּותא‪ְ ,‬ד ָׂהא ֵביּה ַש ְריָׂ א‬ ‫ִׂד ְמ ָׂס ֲא ָׂ‬ ‫הולך ומתפתח‪ ,‬אנשים מוזילים ממיטב‬ ‫ּומאן‬ ‫בּותא‪( .‬ולאו הוא מסטרא דישראל) ַ‬ ‫ִׂד ְמ ָׂס ֲא ָׂ‬ ‫כספם ומשלמים טבין תקילין דוקא על‬ ‫רּוחיּה‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ְד ָׂש ֵתי לֵ יּה (בהדייהו)‪ִׂ ,‬א ְס ְת ַאב‬ ‫'יין יבש'‪ ,‬מה קורה כאן?‬ ‫וְ ִׂא ְס ְת ַאב ִׂאיהּו‪ ,‬וְ לָׂ או הּוא ִׂמ ִׂס ְט ָׂרא‬ ‫ְדיִׂ ְש ָׂר ֵאל‪ ,‬וְ לֵ ית לֵ יּה חּולָׂ ָׂקא ְב ָׂעלְ ָׂמא ְד ָׂא ֵתי‪.‬‬ ‫התבוננתי בתהליך ייצור היין‪ ,‬כפי‬ ‫ְד ָׂהא ַההּוא ָׂעלְ ָׂמא ְד ָׂא ֵתי‪ ,‬יַ יִׂ ן ְד ִׂמנְ ְט ָׂרא‬ ‫שנמצא בחז"ל‪ ,‬אחד הדברים‬ ‫ִׂאיהּו‪.‬‬ ‫בעת עשיית היין חייבים להיות בשקט‬ ‫(כריתות ו‪ ,‬ב)‪' :‬מסייע ליה לר' יוחנן‪ ,‬דאמר‬ ‫ישין‪ַ ,‬ב ְעיָׂ ין לְ נַ ְט ָׂרא ָׂדא‬ ‫וְ ַעל ָׂדא יִׂ ְש ָׂר ֵאל ַק ִׂד ִׂ‬ ‫רבי יוחנן‪ :‬כשם שהדיבור רע ליין‪ ,‬כן‬ ‫ַעל כֹלָׂ א‪ְ ,‬בגִׂ ין ְד ִׂא ְת ְק ַשר ַב ֲא ַתר‬ ‫הדיבור יפה לבשמים'‪.‬‬ ‫ּובגִׂ ין כָׂ ְך‪ְ ,‬ביַ יִׂ ן ִׂא ְת ְב ִׂריְך‬ ‫ְד ָׂעלְ ָׂמא ְד ָׂא ֵתי‪ְ .‬‬ ‫קּוד ָׂשא ְב ִׂריְך הּוא יַ ִׂתיר ִׂמכֹלָׂ א‪ְ ,‬בגִׂ ין ְד ִׂאיהּו‬ ‫ְ‬ ‫מענין‪ ,‬הדיבורים 'רעים ליין'‪ ,‬יין חייב‬ ‫ותא ִׂדילֵ יּה‬ ‫ּובגֹו ֶח ְדוָׂ ָׂ‬ ‫ַח ֵדי לְ ִׂס ְט ָׂרא ְש ָׂמאלָׂ א‪ְ ,‬‬ ‫שקט‪ ,‬יין חייב טרמפטורה מדודה‬ ‫ימינָׂ א‪ .‬וְ כַ ד ִׂא ְת ָׂע ִׂביד כֹלָׂ א‬ ‫ִׂא ְתכְ לִׂ יל ִׂב ִׂ‬ ‫אחרת הוא עלול להחמיץ‪ ,‬לרב הונא‬ ‫ּוב ְרכָׂ אן‬ ‫ישא ְב ֵחידּו‪ִׂ ,‬‬ ‫יְ ִׂמינָׂ א‪ ,‬כְ ֵדין ְש ָׂמא ַק ִׂד ָׂ‬ ‫החמיצו ארבע מאות חביות יין‪ ,‬היין‬ ‫עֹוב ָׂדא ִׂדלְ ַת ָׂתא‬ ‫ּוב ָׂ‬ ‫ִׂמ ְש ַתכְ ֵחי ְבכֻ לְ הּו ָׂעלְ ִׂמין‪ְ .‬‬ ‫מושפע מסוג החבית‪ ,‬מסוג העץ שעשוי‬ ‫עֹוב ָׂדא ִׂדלְ ֵעילָׂ א‪ ,‬וְ ַעל ָׂדא ְמזַ ְמנֵ י יַ יִׂ ן‬ ‫יִׂ ְת ַער ָׂ‬ ‫החבית‪ ,‬היכן גדלו ענבים‪ ,‬שילוב של‬ ‫לָׂ ֳק ֵביל יַ יִׂ ן‪.‬‬ ‫זנים‪ ,‬זמן ההתיישנות‪ ,‬ישנם סודות‬ ‫גדולים בעשיית היין בכדי להוציא יין‬ ‫תרגום הדברים‪ִׂ ' :‬מּׁשּום כָׂ ְך יִׂ ְש ָׂר ֵאל ִׂ‬ ‫שֹותים‬ ‫משובח‪.‬‬ ‫יַ יִׂ ן ֶשל יִׂ ְש ָׂר ֵאל ֶשנַ ֲע ָׂשה כָׂ ָׂראּוי‬ ‫ּׁשֹותה‬ ‫ִׂב ְק ֻד ָּׁׂשה‪ ,‬כְ מֹו ֶשיִׂ ְש ָׂר ֵאל לְ ַמ ְעלָׂ ה ֶש ֶ‬ ‫יַ יִׂ ן ִׂב ְק ֻד ָּׁשה‬ ‫ּומ ְת ָׂב ֵרְך ְבאֹותֹו יַ יִׂ ן ֶעלְ יֹון ָׂקדֹוש‪,‬‬ ‫וְ נִׂ ְש ָׂרש ִׂ‬ ‫ּומ ַצד‬‫שֹותים יַ יִׂ ן ֶשנַ ֲע ָׂשה ְב ֻט ְמ ָׂאה ִׂ‬ ‫ִׂ‬ ‫וְ ֹלא‬ ‫יום אחד אני רואה פרסום על 'יין שנעשה‬ ‫רּוח ַה ֻט ְמ ָׂאה (ואיננו‬ ‫שֹורה ַ‬ ‫ַה ֻט ְמ ָׂאה‪ֶ ,‬ש ֲה ֵרי בֹו ָׂ‬ ‫בקדושה'‪ ,‬שנעשה על ידי אברכים‬ ‫ּׁשֹותה אֹותֹו (אתם)‪ ,‬נִׂ ְט ֵמאת‬ ‫ּומי ֶש ֶ‬ ‫מצד ישראל)‪ִׂ .‬‬ ‫שטבלו במקוה‪ ,‬יראי השם ועוד‪ ,‬וכמובן‬ ‫רּוחֹו‪ ,‬וְ הּוא נִׂ ְט ָׂמא‪ ,‬וְ ֵאינֹו ִׂמ ַצד ֶשל יִׂ ְש ָׂר ֵאל‪,‬‬ ‫המחיר בהתאם‪ ,‬כל בקבוק סכום עתק!‬ ‫וְ ֵאין לֹו ֵחלֶ ק לָׂ עֹולָׂ ם ַה ָׂבא‪ֶ ,‬ש ֲה ֵרי אֹותֹו‬ ‫חשבתי בליבי עוד דרך לעשות כסף‪,‬‬ ‫עֹולָׂ ם ַה ָׂבא הּוא יַ יִׂ ן ַה ְמ ֻש ָׂמר‪.‬‬ ‫פרסום נפלא‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֵּבית ַה ָייִ ן‬ ‫אוﬧ‬ ‫כ‬ ‫והנה זה השפע שיונקים החיצונים הוא‬ ‫דֹושים ְצ ִׂריכִׂ ים לִׂ ְשמֹר ֶאת‬ ‫וְ ַעל כֵ ן יִׂ ְש ָׂר ֵאל ְק ִׂ‬ ‫דין קשה והוא יין עכור מלא שמרים‪ ,‬והוא‬ ‫זֶ ה ַעל ַהכֹל‪ִׂ ,‬מּׁשּום ֶשנִׂ ְק ָׂשר ִׂב ְמקֹום‬ ‫בלוע תוך העקביים של לאה דמיון היין‬ ‫ּומּׁשּום כָׂ ְך ַה ָׂקדֹוש ָׂברּוְך הּוא‬ ‫ָׂהעֹולָׂ ם ַה ָׂבא‪ִׂ .‬‬ ‫הבלוע תוך הענבים‪ ,‬וחוה סחטה אותם‬ ‫יֹותר ֵמ ֲא ֶשר ַבכֹל‪ִׂ ,‬מּׁשּום‬ ‫ִׂמ ְת ָׂב ֵרְך ְביַ יִׂ ן ֵ‬ ‫הענבים‪ ,‬וכוונתה שעל ידי הסחיטה ההיא‬ ‫ּובתֹוְך‬ ‫ֶשהּוא ְמ ַש ֵמ ַח ֶאת ַצד ַה ְשמֹאל‪ְ ,‬‬ ‫יצאו השמרים הבלועים שם‪ ,‬ומהם שתו‬ ‫ִׂש ְמ ָׂחתֹו נִׂ כְ לָׂ ל ַביָׂ ִׂמין‪ּ .‬וכְ ֶש ַהכֹל נַ ֲע ֶשה יָׂ ִׂמין‪,‬‬ ‫אדם וחוה מן היין ההוא כוס התרעלה‬ ‫ּוב ָׂרכֹות נִׂ ְמ ָׂצאֹות‬ ‫ָׂאז ַה ֵּׁשם ַה ָׂקדֹוש ְב ִׂש ְמ ָׂחה‪ְ ,‬‬ ‫חלק החיצונים הנקראים סטרא דמותא‪,‬‬ ‫עֹורר‬ ‫ּוב ַמ ֲע ֶשה ֶשלְ ַמ ָׂטה יִׂ ְת ֵ‬ ‫ְבכָׂ ל ָׂהעֹולָׂ מֹות‪ַ .‬‬ ‫ולכן נענשו בענין המיתה וגרמו עליהם‬ ‫ַמ ֲע ֶשה ֶשלְ ַמ ְעלָׂ ה‪ ,‬וְ ַעל כֵ ן ַמזְ ִׂמינִׂ ים יַ יִׂ ן כְ נֶ גֶ ד‬ ‫מיתה‪ .‬והבט נא וראה כי ענבים‬ ‫יַ יִׂ ן'‪.‬‬ ‫בגימטריא עק"ב כנ"ל‪ ,‬ולכן אין הענבים‬ ‫נדרכים להוציא מתוכם יינם אלא ע"י‬ ‫ַד ַעת זְ ֵּקנִׂ ים‬ ‫העקביים‪'...‬‬ ‫יש חז"ל פלאי (עירובין סה‪ ,‬א)‪ :‬אמר רבי‬ ‫חנינא‪ :‬כל המתפתה ביינו יש בו‬ ‫מבאר השל"ה הקדוש (תולדות אדם ‪ -‬בית דוד‪,‬‬ ‫מדעת קונו‪ ,‬שנאמר וירח ה' את ריח‬ ‫בֹותינּו זַ "ל ָׂא ְמרּו (בראשית רבה‬ ‫קמא)‪ַ :‬ר ֵ‬ ‫הניחח וגו'‪ .‬אמר רבי חייא כל המתיישב‬ ‫פי"ט ס"ה)‪ַ ,‬חּוָׂ ה ָׂס ֲח ָׂטה ֶא ְשכֹול ֶשל ֲענָׂ ִׂבים‪,‬‬ ‫ביינו ‪ -‬יש בו דעת שבעים זקנים‪ ,‬יין ניתן‬ ‫עֹודן ֲענָׂ ִׂבים‬ ‫וְ יֵ ש ָׂבזֶ ה ֶר ֶמז גָׂ דֹול‪ִׂ .‬הנֵ ה ְב ָׂ‬ ‫בשבעים אותיות‪ ,‬וסוד ניתן בשבעים‬ ‫דּוע ( ֶשיֵ ש) ָׂשם ְש ָׂמ ִׂרים‪ֲ ,‬א ָׂבל ְמע ָֹׂר ִׂבים‬ ‫יָׂ ַ‬ ‫אותיות‪ ,‬נכנס יין יצא סוד‪.‬‬ ‫סֹוחט ָׂא ָׂדם‬ ‫וְ ֵאינָׂ ם נִׂ כָׂ ִׂרים‪ִׂ ,‬אם ֹלא כְ ֶש ֵ‬ ‫ֶא ְשכֹול ֲענָׂ ִׂבים וְ נַ ֲע ֶשֹה יַ יִׂ ן‪ָׂ ,‬אז נִׂ ְב ָׂדלִׂ ים‬ ‫יוסף הצדיק שלח לאביו יעקב אבינו‬ ‫ּומה ֶּׁש ָׂהיּו ִׂמ ְת ִׂחלָׂ ה‬ ‫ַה ְּׁש ָׂמ ִׂרים ֵמ ַהיַ יִׂ ן‪ַ ,‬‬ ‫מתנה 'מטוב מצרים' אחרי עשרים‬ ‫ַה ְּׁש ָׂמ ִׂרים ְבכ ַֹח וְ ֹלא ְבפ ַֹעל‪ ,‬כִׂ י ָׂהיּו נֶ ֱעלָׂ ִׂמים‪,‬‬ ‫ושתיים שנה שלא ראו זה את זה‪ ,‬ומאי‬ ‫יעּותא לַ ְּׁש ָׂמ ִׂרים‪,‬‬ ‫חּוצה‪ ,‬וְ יֵ ש גְ ִׂר ָׂ‬ ‫ַע ָׂתה יָׂ ְצאּו ָׂ‬ ‫היא‪ ,‬אומרים חז"ל (מגילה טז‪ ,‬ב)‪ :‬מאי מטוב‬ ‫כִׂ י ִׂמ ְת ִׂחלָׂ ה ֹלא ָׂהיּו נִׂ כָׂ ִׂרים‪ ,‬וְ ָׂהיּו ִׂמ ְת ַא ֲח ִׂדים‪,‬‬ ‫מצרים? אמר רבי בנימין בר יפת אמר‬ ‫וְ ַע ָׂתה נַ ֲעשֹּו ְש ָׂמ ִׂרים וְ ֵהם ָׂר ִׂעים‪ֲ ,‬א ָׂבל יֵ ש‬ ‫רבי אלעזר‪ :‬שלח לו יין (ישן)‪ ,‬שדעת זקנים‬ ‫יֹותר לְ ַהיַ יִׂ ן‪ ,‬כִׂ י נַ ֲע ָׂשֹה‬ ‫יּותא ַע ָׂתה ְב ֵ‬ ‫ְמ ַעלְ ָׂ‬ ‫נוחה הימנו‪.‬‬ ‫ָׂצלּול‪ ,‬וְ ֵאין בֹו שּום ִׂסיג ַרק ַהכֹל נָׂ ִׂקי‪ ,‬וְ ַהיַ יִׂ ן‬ ‫לֹומר‪ְ ,‬מ ֻסלָׂ ק‬ ‫ַ‬ ‫נִׂ ְש ָׂאר ְמ ֻש ָׂמר‪ְ ,‬רצֹונִׂ י‬ ‫בפנימיות הדברים‪ ,‬רבינו האריז"ל מגלה‬ ‫ֵמ ַה ְּׁש ָׂמ ִׂרים‪ ,‬כְ מֹו ַעל יְ ֵדי ִׂמ ְש ֶמ ֶרת‪ ,‬וְ הּוא זַ ְך‬ ‫סודות עצומים בענין תיקון‬ ‫יטה‪.‬‬ ‫יֹותר ִׂמ ַמה ֶש ָׂהיָׂ ה ק ֶֹדם ַה ְס ִׂח ָׂ‬ ‫ּוב ִׂהיר ֵ‬ ‫ָׂ‬ ‫היין‪ ,‬ושמרי היין‪ ,‬חטא אדם הראשון וחוה‪,‬‬ ‫דברים מכבשונו של עולם‪ ,‬בעץ חיים (שער‬ ‫ל"ח פרק ד'‪ ,‬מ"ת אוצרות חיים‪ ,‬שער רחל ולאה ‪ -‬פרק ד')‬ ‫כָ ְך הּוא ָׂה ָׂא ָׂדם‪ ,‬כְ ֶש ָׂהיָׂ ה ְבכָׂ ְתנֹות אֹור כֻ לֹו‬ ‫מגלה סודות נפלאים‪ ,‬וז"ל‪' :‬גם ענין זה‬ ‫עֹוררּות‬ ‫טֹוב‪ִׂ ,‬מכָׂ ל ָׂמקֹום ָׂהיָׂ ה בֹו כ ַֹח ִׂה ְת ְ‬ ‫הוא חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת‬ ‫הֹוציא‬‫לְ ַה ְקלִׂ ּפֹות ְב ַהנֶ ֱעלָׂ ם‪ֲ ,‬א ָׂבל ַע ָׂתה ְב ִׂ‬ ‫טוב ורע‪ ...‬הם בחינת ענבים כי ענבי"ם‬ ‫חּוצה‪ֶ ,‬ב ֱא ֶמת נַ ֲע ֵשֹית ְקלִׂ ָּׂפה ָׂר ָׂעה הּוא‬ ‫ָׂ‬ ‫בגימטריא עק"ב בסוד עקב ענוה‬ ‫ַה ָׂש ָׂטן ַהיֵ ֶצר ָׂה ָׂרע כּו'‪ִׂ ,‬מכָׂ ל ָׂמקֹום ִׂמי‬ ‫שנתבאר לעיל‪ ,‬והיין שבענבים הם‬ ‫ּומ ַב ְטלֹו לְ גַ ְמ ֵרי‪ָׂ ,‬אז‬ ‫ּומכְ נִׂ יעֹו ְ‬‫כֹובש אֹותֹו ַ‬ ‫ֶש ֵ‬ ‫הדינים אשר בעקביים האלו כנ"ל‪ ,‬ונודע‬ ‫ָׂחלַ ף ָׂהלַ ְך לֹו‪ ,‬וְ ַהטֹוב ַהנִׂ ְש ָׂאר הּוא טֹוב‬ ‫שאין החיצונים ניזונים אלא מפסולת היין‬ ‫ּוברּור זַ ְך ְבלִׂ י ְש ָׂמ ִׂרים‪:‬‬ ‫ָׂב ִׂהיר ָׂ‬ ‫ומשמרים שבו שהם שיורי הדין הקדוש‪,‬‬ ‫כא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֵּבית ַה ָייִ ן‬ ‫אוﬧ‬ ‫בטעם מסוים‪ ,‬או סוכר בטעם מאכל זה‪,‬‬ ‫ִׂש ְמ ָחה ַביַ יִׂ ן‬ ‫וכן ענין הבישול‪ ,‬יין אמיתי ומשובח זהו‬ ‫יין שראוי לנסך על גבי המזבח‪ ,‬ללא סוכר‬ ‫השמחה ביום טוב הוא על ידי שתיין‬ ‫ואינו מבושל‪ ,‬נטו יין‪ ,‬ולא פלא שכה צריך‬ ‫היין‪ ,‬יין מעורר את נקודת‬ ‫להפיק את היין במומחיות כה גדולה‪,‬‬ ‫האמת‪ ,‬של נכנס יין יין יצא סוד כפי‬ ‫להפיק את המירב‪ ,‬ויין שנעשה בקדושה‬ ‫שאמרו חז"ל (פסחים קט‪ ,‬א)‪ :‬תנו רבנן‪ :‬חייב‬ ‫משפיע דברים עצומים על נשמת האדם‪.‬‬ ‫אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל‪ ,‬שנאמר‬ ‫ושמחת בחגך‪ ,‬במה משמחם ‪ -‬ביין‪...‬‬ ‫המהר"ל מבטא את מעלת משקה היין‬ ‫ועכשיו שאין בית המקדש קיים ‪ -‬אין‬ ‫בזה הלשון (גבורות ה' פרק ס)‪' :‬ודבר‬ ‫שמחה אלא ביין‪ ,‬שנאמר ויין ישמח לבב‬ ‫זה ידוע כי המשקה יותר דק ויותר רחוק‬ ‫אנוש‪.‬‬ ‫מן הגשמי מאשר האוכל‪ ,‬ובפרט היין כי‬ ‫משקה היין הוא נבדל מחומר וגסות‬ ‫לא פלא שחז"ל מפליגים בענין היין‬ ‫הענב‪ ,‬ולפיכך היין בפרט מורה על דבר‬ ‫מעלות ותשבחות גדולים מאוד שאין‬ ‫שהוא יותר נבדל מן הגשמי‪ .‬והערך‬ ‫אומרין שירה אלא על היין (ברכות לה‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫והיחוס הוא שוה כי כשם שיש עם‬ ‫'מכאן‪ ,‬שאין אומרים שירה אלא על היין!'‬ ‫האכילה שהיא גשמית השתיה שהיא יותר‬ ‫ב־אנֹוש לְ ַה ְצ ִׂהיל‬ ‫(תהלים קד‪ ,‬טו)‪ :‬וְ יַ יִׂ ן יְ ַש ַמח לְ ַב ֱ‬ ‫דקה ויותר רחוק מן עבות גשמי‪ ,‬כך עם‬ ‫ָּׂפנִׂ ים ִׂמ ָּׁׂש ֶמן וְ לֶ ֶחם לְ ַבב־ ֱאנֹוש יִׂ ְס ָׂעד‪:‬‬ ‫החירות המורה עליו אכילת מצת מצוה‬ ‫וביטוי של משהו טוב מאוד אומר החכם‬ ‫כמו שהתבאר‪ ,‬יש עם זה מדריגה שהיא‬ ‫מכל האדם שלמה המלך ע"ה (שיר השירים ז‪,‬‬ ‫יותר עליונה והם ארבע מדריגות אשר הם‬ ‫יש ִׂרים‬‫דֹודי לְ ֵמ ָׂ‬ ‫י)‪ :‬וְ ִׂחכֵ ְך כְ יֵ ין ַהטֹוב הֹולֵ ְך לְ ִׂ‬ ‫יותר במעלה'‪.‬‬ ‫דֹובב ִׂש ְפ ֵתי יְ ֵשנִׂ ים‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫'והשתיה ממשקה שהוא דק וכל שכן‬ ‫מלבד הסודות הנפלאים מכבשונו של‬ ‫כאשר המשקה הוא יין נבדל‬ ‫עולם הטמונים ביין‪ ,‬יש ביין‬ ‫ויוצא מן הענב שהיה נסתר לשם‪ ,‬וכמו‬ ‫מעלה שאין באף משקה אחר ואף לא‬ ‫שאמרו (תנחומא חוקת) יין נתן בשבעים וסוד‬ ‫דומה לו‪.‬‬ ‫נתן בשבעים‪ ,‬ואין הפירוש בלבד‬ ‫הגימטריא שבשביל כך נכנס יין יצא סוד‪,‬‬ ‫היא נקודת 'האמת'‪ ,‬ומה הכוונה וכי יש‬ ‫אבל הוא דבר אמתי מצד עצמו‪ ,‬כי היין‬ ‫יין של שקר‪ ,‬מה הכוונה אמת ביין‪,‬‬ ‫הוא משקה נסתר יוצא מהסתר הענב‬ ‫אסביר באחד הפעמים נפגשתי עם יהודי‬ ‫ומפנימית הענב‪ ,‬ולפיכך היין שהוא גדל‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬יש לו יקב של יין ושאליתיו‬ ‫בנסתר ובפנימית הענב בגימטריא סוד‪,‬‬ ‫על ענין היין היבש‪ ,‬מה טעם יש בה?‬ ‫לפי שהוא נסתר‪ ,‬וכאשר נכנס היין באדם‬ ‫ההוא ענה לו תשובה נפלאה ומנומקת‪,‬‬ ‫מוציא הסוד כי הוא בא עד הנסתר כפי‬ ‫וגילה את צפני ליבו‪ ,‬וכה אמר‪:‬‬ ‫מדריגתו ומוציאו'‪.‬‬ ‫בימים עברו גם אני סברתי כך‪ ,‬יין יבש‬ ‫ָהעֹולָ ה ִׂמכָ ל זֶּ ה‬ ‫אסור לקדש עליו‪ ,‬הוא אינו ראוי‪ ,‬אך‬ ‫כשהתבוננתי ראיתי שהסוכר הוא שקרן‪,‬‬ ‫אין אומרים שירה אלא על היין‪ ,‬היין הוא‬ ‫הבישול הוא שקרן גדול יותר‪ ,‬שהרי סוכר‬ ‫הכלי שמברכים עליו בשבת‪ ,‬בליל‬ ‫ובישול ממתקים את המר והופכים כל‬ ‫הסדר‪ ,‬בחופה מקדשים על היין‪ ,‬יין זה‬ ‫מוצר למתוק‪ ,‬כל מוצר נהפך לסוכר‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֵּבית ַה ָייִ ן‬ ‫אוﬧ‬ ‫כב‬ ‫נקודת האמת‪ ,‬זה הנקודה שמשמחת ביין‪,‬‬ ‫נקודת האמת‪ ,‬הרמב"ם הוא יין שראוי‬ ‫היין מתיישן הוא משתבח ולא‬ ‫לנסך על גבי המזבח‪ ,‬ללא תוספת‪ ,‬וזה‬ ‫מתקלקל כמשקאות אחרים‪ ,‬יהי רצון‬ ‫ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה‬ ‫שנזכה במהרה לשתות מיין המשומר‬ ‫ומתקבל‪.‬‬ ‫בסעודת המשיח במהרה בימנו אכי"ר‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫קול היכל 'אור הדעת'‬ ‫ארץ ישראל‪02.500.4499 :‬‬ ‫ארה"ב‪1585.280.2888 :‬‬ ‫לקבלת חוברת 'אור הדעת' מדי שבוע‬ ‫שלחו בקשה ותצורפו לרשימת המנויים‬ ‫‪B025004499@gmail.com‬‬ ‫מהדורת ביקורת‪ ,‬טיוטה ‪ -‬אינו מוגה כלל‬ ‫כג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יח‬ ‫ָט ַעם וְ ֵּר ַ‬ ‫אוﬧ‬ ‫ָט ַעם וְ ֵּר ַיח‬ ‫לעתיד‪ ,‬במהרה בימינו‪ ,‬מעלת מלך המשיח בריח‪ ,‬כפי שהנביא (ישעיהו יא‪,‬‬ ‫יח'‪,‬‬ ‫ג)‪' :‬וַ ֲה ִׂריחֹו ְביִׂ ְר ַאת ה' וְ ֹלא לְ ַמ ְר ֵאה ֵעינָׂ יו יִׂ ְשּפֹוט וְ ֹלא לְ ִׂמ ְש ַמע ָׂאזְ נָׂ יו יֹוכִׂ ַ‬ ‫טעם וריח‪ ,‬חמימות ודבקות‪ ,‬גישמעק והתלהבות‪ ,‬התבוננות והתעמקות‪,‬‬ ‫במי ברא את אלה‪ ,‬מתיקות התורה‪ ,‬התבלין הגדול נגד השטן וכל הפגעים‬ ‫רעים ומרעין בישין‪.‬‬ ‫המדרש רבה (ויקרא פרשה ל' י"ב) ד"א פרי עץ‬ ‫ְב ֵּעינָ יו ֶּשל ָש ָטן‬ ‫הדר אלו ישראל מה אתרוג זה יש בו טעם‬ ‫ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם‬ ‫ממה מפחד כל אדם‪ ,‬גם נשיא ארצות‬ ‫שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‪,‬‬ ‫הברית טראמפ עם מטוסי ִׂבי‪ ,2‬פחד‬ ‫כפות תמרים אלו ישראל‪ ,‬מה התמרה הזו‬ ‫עצום‪ ,‬עד שאימתו מוטלת עליו ולא רוצה‬ ‫יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש‬ ‫לפגוש אותו בשום פנים ואופן‪ ,‬התשובה‬ ‫בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים‬ ‫זהו 'מלאך המוות'‪.‬‬ ‫טובים‪ ,‬וענף עץ עבות אלו ישראל‪ ,‬מה‬ ‫הדס יש בו ריח ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל‬ ‫אומרים חז"ל בסוכה (דף ל"ז ע"ב)‪' :‬במערבא‬ ‫יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין‬ ‫מתנו הכי‪ ,‬אמר רבי חמא בר‬ ‫בהם תורה‪ ,‬וערבי נחל אלו ישראל‪ ,‬מה‬ ‫עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא‪ :‬מוליך‬ ‫ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח‪ ,‬כך הם‬ ‫ומביא ‪ -‬כדי לעצור רוחות רעות‪ ,‬מעלה‬ ‫ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא‬ ‫ומוריד ‪ -‬כדי לעצור טללים רעים‪ .‬אמר‬ ‫תורה ולא מעשים טובים‪ ,‬ומה הקב"ה‬ ‫רבי יוסי בר אבין‪ ,‬ואיתימא רבי יוסי בר‬ ‫עושה להם לאבדן אי אפשר אלא אמר‬ ‫זבילא‪ :‬זאת אומרת רב אחא בר יעקב‬ ‫הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה‬ ‫ממטי ליה ומייתי ליה‪ ,‬אמר‪ :‬דין גירא‬ ‫אחת והן מכפרין אלו על אלו‪...‬‬ ‫בעיניה דסטנא‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬הרי טעם וריח אין כאן‬ ‫רש"י מבאר‪( ,‬סוכה דף לח ע"ב)‪ :‬גירא בעיניה‬ ‫דבר ממשי‪ ,‬מה טמון בטעם והריח?‬ ‫דסטנא ‪ -‬הרי זה לחץ בעיניו של‬ ‫שטן‪ ,‬שרואה בעיניו שאין בו כח לנתק‬ ‫בכדי להעמיק בענין זה‪ ,‬נקדים‪ ,‬היה‬ ‫מעלינו עול מצות‪ ,‬גילוי עצום‪ ,‬הלולב‬ ‫בארץ "עוץ" אדם ששמו "איוב"‪,‬‬ ‫מציק לשטן‪ ,‬הוא מלאך המוות‪ ,‬על ידי‬ ‫הקב"ה מעיד עליו‪ :‬שאותו אדם ששמו‬ ‫נענועי הלולב‪ ,‬מציקים לו ומתגרים בו‪.‬‬ ‫"איוב" היה צדיק‪ ,‬לא סתם צדיק (איוב פרק‬ ‫ֹלהים וְ ָׂסר ֵמ ָׂרע'‪.‬‬ ‫א') ' ָׂתם וְ יָׂ ָׂשר וִׂ ֵירא ֱא ִׂ‬ ‫נשאלת שאלה‪ ,‬משמע מחז"ל שבנטילת‬ ‫לולב‪ ,‬אנו נלחמים עם השטן‪,‬‬ ‫בנוסף היה לו משפחה מכובדת 'וַ יִׂ ּוָׂ לְ דּו לֹו‬ ‫כפי שרש"י מבאר שאין בכוח לנתק‬ ‫ִׂש ְב ָׂעה ָׂבנִׂ ים וְ ָׂשלֹוש ָׂבנֹות'‪ ,‬היה גם‬ ‫מעלינו עול המצוות‪ ,‬והדבר פלא‪ ,‬מדוע‬ ‫עשיר גדול מאוד 'וַ יְ ִׂהי ִׂמ ְקנֵ הּו ִׂש ְב ַעת‬ ‫השטן מפחד ונרתע מכמה עלים ירוקים?!‬ ‫ֹלשת ַאלְ ֵפי גְ ַמלִׂ ים וַ ֲח ֵמש‬ ‫ּוש ֶ‬‫ַאלְ ֵפי צֹאן ְ‬ ‫ֵמאֹות ֶצ ֶמד ָׂב ָׂקר וַ ֲח ֵמש ֵמאֹות ֲאתֹונֹות‬ ‫הפלא הוא‪ ,‬שגם ארבעת המינים גם‬ ‫וַ ֲע ֻב ָׂדה ַר ָׂבה ְמאֹד וַ יְ ִׂהי ָׂה ִׂאיש ַההּוא גָׂ דֹול‬ ‫נמשלה לטעם וריח‪ ...‬שהרי‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יח‬ ‫ָט ַעם וְ ֵּר ַ‬ ‫אוﬧ‬ ‫כד‬ ‫ּובנְ ָׂע ִׂרים וַ תֹאכְ לֵ ם וָׂ ִׂא ָׂמלְ ָׂטה ַרק ֲאנִׂ י‬ ‫ַבצֹאן ַ‬ ‫ִׂמכָׂ ל ְבנֵ י ֶק ֶדם'‪ ,‬בן פורת יוסף‪ ,‬איוב זכה‬ ‫לְ ַב ִׂדי לְ ַהגִׂ יד לָׂ ְך'‪.‬‬ ‫לתורה וגדולה במקום אחד‪ ,‬נפלא מאוד!‬ ‫אסון שלישי‪' :‬עֹוד זֶ ה ְמ ַד ֵבר וְ זֶ ה ָׂבא‬ ‫ֵּעת ַה ִׂדין‬ ‫אשים‬ ‫ֹלשה ָׂר ִׂ‬ ‫ֹאמר כַ ְש ִׂדים ָׂשמּו ְש ָׂ‬ ‫וַ י ַ‬ ‫וַ יִׂ ְפ ְשטּו ַעל ַהגְ ַמלִׂ ים וַ יִׂ ָׂקחּום וְ ֶאת ַהנְ ָׂע ִׂרים‬ ‫הגיע ראש השנה‪ ,‬שכל באי עולם עוברים‬ ‫ִׂהכּו לְ ִׂפי ָׂח ֶרב וָׂ ִׂא ָׂמלְ ָׂטה ַרק ֲאנִׂ י לְ ַב ִׂדי לְ ַהגִׂ יד‬ ‫כבני מרון‪' :‬וַ יְ ִׂהי ַהיֹום וַ יָׂ בֹאּו ְבנֵ י‬ ‫לָׂ ְך'‪.‬‬ ‫ֹלהים לְ ִׂה ְתיַ ֵצב ַעל ה' וַ יָׂ בֹוא גַ ם ַה ָׂש ָׂטן‬ ‫ָׂה ֱא ִׂ‬ ‫ְבתֹוכָׂ ם‪ ,‬ואז הקב"ה שואל את השטן‬ ‫ֹאמר‬ ‫אסון רביעי‪ַ ' :‬עד זֶ ה ְמ ַד ֵבר וְ זֶ ה ָׂבא וַ י ַ‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל ַה ָׂש ָׂטן ֵמ ַאיִׂ ן ָׂתבֹא וַ יַ ַען ַה ָׂש ָׂטן‬ ‫'וַ י ֶ‬ ‫נֹותיָך אֹכְ לִׂ ים וְ ש ִֹׂתים יַ יִׂ ן‬ ‫ּוב ֶ‬ ‫ָׂבנֶ יָך ְ‬ ‫ּומ ִׂה ְת ַהלֵ ְך ָׂבּה?'‬ ‫ֹאמר ִׂמּׁשּוט ָׂב ָׂא ֶרץ ֵ‬ ‫ֶאת ה' וַ י ַ‬ ‫רּוח גְ דֹולָׂ ה‬ ‫ַ‬ ‫יהם ַה ְבכֹור‪ ,‬וְ ִׂהנֵ ה‬ ‫ְב ֵבית ֲא ִׂח ֶ‬ ‫ָׂב ָׂאה ֵמ ֵע ֶבר ַה ִׂמ ְד ָׂבר וַ יִׂ גַ ע ְב ַא ְר ַבע ִּׂפנֹות‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל‬ ‫הקב"ה מעיד על איוב 'וַ י ֶ‬ ‫ַה ַביִׂ ת וַ יִׂ ּפֹל ַעל ַהנְ ָׂע ִׂרים וַ יָׂ מּותּו וָׂ ִׂא ָׂמלְ ָׂטה‬ ‫ַה ָׂש ָׂטן ֲה ַש ְמ ָׂת לִׂ ְבָך ַעל ַע ְב ִׂדי ִׂאיֹוב‬ ‫ַרק ֲאנִׂ י לְ ַב ִׂדי לְ ַהגִׂ יד לָׂ ְך'‪.‬‬ ‫כִׂ י ֵאין כָׂ מֹהּו ָׂב ָׂא ֶרץ ִׂאיש ָׂתם וְ יָׂ ָׂשר יְ ֵרא‬ ‫ֹלהים וְ ָׂסר ֵמ ָׂרע'‪.‬‬ ‫ֱא ִׂ‬ ‫וַ יָ ָקם ִׂאיֹוב וַ יִׂ ְק ַרע ֶאת ְמ ִׂעלֹו וַ יָׂ גָׂ ז ֶאת רֹאשֹו‬ ‫ֹאמר ָׂערֹם‬ ‫וַ יִׂ ּפֹל ַא ְר ָׂצה וַ יִׂ ְש ָׂתחּו‪ ,‬וַ י ֶ‬ ‫פותח השטן את פיו‪' :‬וַ יַ ַען ַה ָׂש ָׂטן ֶאת ה'‬ ‫אתי ִׂמ ֶב ֶטן ִׂא ִׂמי וְ ָׂערֹם ָׂאשּוב ָׂש ָׂמה ה' נָׂ ַתן‬ ‫יָׂ ָׂצ ִׂ‬ ‫ֹלהים‪ֲ ,‬הֹלא‬ ‫ֹאמר ַה ִׂחנָׂ ם יָׂ ֵרא ִׂאיֹוב ֱא ִׂ‬‫וַ י ַ‬ ‫וה' לָׂ ָׂקח יְ ִׂהי ֵשם ה' ְמב ָֹׂרְך‪ְ ,‬בכָׂ ל זֹאת ֹלא‬ ‫ּוב ַעד כָׂ ל‬‫ּוב ַעד ֵביתֹו ְ‬ ‫ַא ָׂתה ַשכְ ָׂת ַב ֲעדֹו ְ‬ ‫אֹלהים‪.‬‬ ‫ָׂח ָׂטא ִׂאיֹוב וְ ֹלא נָׂ ַתן ִׂת ְפלָׂ ה לֵ ִׂ‬ ‫ּומ ְקנֵ הּו‬ ‫ֲא ֶשר לֹו ִׂמ ָׂס ִׂביב ַמ ֲע ֵשה יָׂ ָׂדיו ֵב ַרכְ ָׂת ִׂ‬ ‫פלא פלאות‪ ,‬איוב עומד בניסיונות‬ ‫ָּׂפ ַרץ ָׂב ָׂא ֶרץ‪ ,‬וְ אּולָׂ ם ְשלַ ח נָׂ א יָׂ ְדָך וְ גַ ע ְבכָׂ ל‬ ‫הקשים ומרים‪ ,‬ואומר‪ :‬ה' נָׂ ַתן וה'‬ ‫ֲא ֶשר לֹו ִׂאם ֹלא ַעל ָּׂפנֶ יָך יְ ָׂב ֲרכֶ ךָׂ'‪.‬‬ ‫לָׂ ָׂקח יְ ִׂהי ֵשם ה' ְמב ָֹׂרְך!‬ ‫אמר השטן לפני השם יתברך זהו שאיוב‬ ‫ָשנָ ה ְשנִׂ יָ ה‬ ‫צדיק גדול‪ ,‬היות ולא חסר לו כלום‪,‬‬ ‫יש לו כל טוב וטוב‪ ,‬עושר וגדולה‬ ‫מגיע שנה שניה‪ ,‬עת הדין מגיע‪' :‬וַ יְ ִׂהי‬ ‫במרקום אחד‪ ,‬תנסה אותו‪ ,‬ואז נראה אם‬ ‫ֹלהים לְ ִׂה ְתיַ ֵצב‬ ‫ַהיֹום וַ יָׂ בֹאּו ְבנֵ י ָׂה ֱא ִׂ‬ ‫יעמוד בצדקותו‪ ,‬נותן הקב"ה לשטן‬ ‫ַעל ה' וַ יָׂ בֹוא גַ ם ַה ָׂש ָׂטן ְבתֹכָׂ ם לְ ִׂה ְתיַ ֵצב ַעל‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל ַה ָׂש ָׂטן ִׂהנֵ ה‬ ‫רשות לנסותו 'וַ י ֶ‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל ַה ָׂש ָׂטן ֵאי ִׂמזֶ ה ָׂתבֹא וַ יַ ַען‬ ‫ה'‪ ,‬וַ י ֶ‬ ‫כָׂ ל ֲא ֶשר לֹו ְביָׂ ֶדָך ַרק ֵאלָׂ יו ַאל ִׂת ְשלַ ח יָׂ ֶדָך‬ ‫ּומ ִׂה ְת ַהלֵ ְך‬‫ֹאמר ִׂמ ֻּׁשט ָׂב ָׂא ֶרץ ֵ‬ ‫ַה ָׂש ָׂטן ֶאת ה' וַ י ַ‬ ‫ּובנָׂ יו‬ ‫וַ יֵ ֵצא ַה ָׂש ָׂטן ֵמ ִׂעם ְּפנֵ י ה'‪ ,‬וַ יְ ִׂהי ַהיֹום ָׂ‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל‬ ‫ָׂבּה‪ ,‬אומר הקב"ה לשטן‪' :‬וַ י ֶ‬ ‫יהם‬ ‫ּובנ ָֹׂתיו אֹכְ לִׂ ים וְ ש ִֹׂתים יַ יִׂ ן ְב ֵבית ֲא ִׂח ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ַה ָׂש ָׂטן ֲה ַש ְמ ָׂת לִׂ ְבָך ֶאל ַע ְב ִׂדי ִׂאיֹוב כִׂ י ֵאין‬ ‫ַה ְבכֹור‪ ,‬ואז מה קורה?‬ ‫ֹלהים‬ ‫כָׂ מֹהּו ָׂב ָׂא ֶרץ ִׂאיש ָׂתם וְ יָׂ ָׂשר יְ ֵרא ֱא ִׂ‬ ‫יתנִׂ י‬‫וְ ָׂסר ֵמ ָׂרע וְ ע ֶֹדנּו ַמ ֲחזִׂ יק ְב ֻת ָׂמתֹו וַ ְת ִׂס ֵ‬ ‫אסון ראשון‪' :‬וַ ִׂתּפֹל ְש ָׂבא וַ ִׂת ָׂק ֵחם וְ ֶאת‬ ‫בֹו לְ ַבלְ עֹו ִׂחנָׂ ם'‪ ,‬עונה השטן 'וַ יַ ַען ַה ָׂש ָׂטן‬ ‫ַהנְ ָׂע ִׂרים ִׂהכּו לְ ִׂפי ָׂח ֶרב וָׂ ִׂא ָׂמלְ ָׂטה ַרק‬ ‫ֹאמר עֹור ְב ַעד עֹור וְ כֹל ֲא ֶשר‬ ‫ֶאת ה' וַ י ַ‬ ‫ֲאנִׂ י לְ ַב ִׂדי לְ ַהגִׂ יד לָׂ ְך'‪.‬‬ ‫לָׂ ִׂאיש יִׂ ֵתן ְב ַעד נַ ְפשֹו‪ ,‬אּולָׂ ם ְשלַ ח נָׂ א יָׂ ְדָך‬ ‫וְ גַ ע ֶאל ַע ְצמֹו וְ ֶאל ְב ָׂשרֹו ִׂאם ֹלא ֶאל ָּׂפנֶ יָך‬ ‫אסון שני‪' :‬עֹוד זֶ ה ְמ ַד ֵבר וְ זֶ ה ָׂבא וַ י ַ‬ ‫ֹאמר‬ ‫יְ ָׂב ֲרכֶ ךָׂ'‪.‬‬ ‫ֹלהים נָׂ ְפלָׂ ה ִׂמן ַה ָּׁׂש ַמיִׂ ם וַ ִׂת ְב ַער‬ ‫ֵאש ֱא ִׂ‬ ‫כה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יח‬ ‫ָט ַעם וְ ֵּר ַ‬ ‫אוﬧ‬ ‫בראת גן עדן‪ ,‬בראת גיהנם; בראת‬ ‫טוען השטן‪ ,‬נכון שאיוב עבר ניסיונות‬ ‫צדיקים‪ ,‬בראת רשעים‪ ,‬מי מעכב על‬ ‫קשים ומרים‪ ,‬נכון שחטף ללא‬ ‫ידך?‬ ‫רחמנות‪ ,‬אך הוא אישית לא קיבל כלום‪,‬‬ ‫רק מסביבו‪ ,‬כשהוא יחטוף‪ ,‬עורו ובשרו‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬כיצד נפלו גיבורים?‬ ‫יסבול‪ ,‬אז נראה אם עדיין מחזיק בתמותו‪,‬‬ ‫איוב שהקב"ה מעיד עליו "איש‬ ‫כלשון 'עור בעד עור'‪ ,‬וכל אשר יתן לו‬ ‫תם וישר וירא אלוקים וסור מרע"‪ ,‬בליבו‬ ‫בעד נפשו‪.‬‬ ‫חטא‪ ,‬הייתכן שנפל והתחיל להתריס?‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל‬ ‫נותן הקב"ה רשות לשטן‪' :‬וַ י ֶ‬ ‫ומה התשובה שענו לאיוב‪' :‬ברא הקדוש‬ ‫ַה ָׂש ָׂטן ִׂהנֹו ְביָׂ ֶדָך ַאְך ֶאת נַ ְפשֹו ְשמֹר‪,‬‬ ‫ברוך הוא יצר הרע‪ ,‬ברא לו תורה תבלין'‪.‬‬ ‫וַ יֵ ֵצא ַה ָׂש ָׂטן ֵמ ֵאת ְּפנֵ יה' וַ יַ ְך ֶאת ִׂאיֹוב‬ ‫ִׂב ְש ִׂחין ָׂרע ִׂמכַ ף ַרגְ לֹו וְ ַעד ָׂק ְד ֳקדֹו‪ ,‬וַ יִׂ ַקח‬ ‫"תורה תבלין"‪ ,‬האם תורה זה קצת‬ ‫לֹו ֶח ֶרש לְ ִׂה ְתגָׂ ֵרד בֹו וְ הּוא י ֵֹשב ְבתֹוְך‬ ‫פפריקה ופלפל שחור? מה‬ ‫ָׂה ֵא ֶפר‪.‬‬ ‫הכוונה תבלין דבר שנותן טעם‪ ,‬וריח טוב‬ ‫באוכל‪ ,‬קצת מלח‪ ,‬פלפל כוסברה‪ ,‬זה‬ ‫ִׂא ְשתֹו ִׂמ ְת ָע ֶּר ֶּבת‬ ‫תורה?‬ ‫ואז מתערבת אשתו‪' :‬וַ ת ֶ‬ ‫ֹאמר לֹו ִׂא ְשתֹו‬ ‫ְשנֵּ י ְר ָב ִׂדים‬ ‫ֹלהים‬ ‫ע ְֹדָך ַמ ֲחזִׂ יק ְב ֻת ָׂמ ֶתָך ָׂב ֵרְך ֱא ִׂ‬ ‫וָׂ ֻמת'‪ ,‬תראה מה קורה‪ ,‬מדוע אתה מאמין?‬ ‫העולם יש לו שני רבדים רובד חיצוני‬ ‫ורובד פנימי לדוגמא "שערות"‪,‬‬ ‫יה כְ ַד ֵבר ַא ַחת‬‫ֹאמר ֵאלֶ ָׂ‬ ‫עונה לה איוב‪' :‬וַ י ֶ‬ ‫כמה שערות יש לאדם? אפשר לספור‬ ‫ַהנְ ָׂבלֹות ְת ַד ֵב ִׂרי גַ ם ֶאת ַהטֹוב נְ ַק ֵבל‬ ‫זאת‪ ,‬לא! מדוע נצטווה המצורע לשם‬ ‫ֹלהים וְ ֶאת ָׂה ָׂרע ֹלא נְ ַק ֵבל ְבכָׂ ל‬ ‫ֵמ ֵאת ָׂה ֱא ִׂ‬ ‫טהרתו לגלח את כל שערו‪ ,‬מה שלא‬ ‫זֹאת ֹלא ָׂח ָׂטא ִׂאיֹוב ִׂב ְש ָׂפ ָׂתיו'‪.‬‬ ‫מצינו אצל נטמאים אחרים שהוצרכו‬ ‫לטהר עצמם?‬ ‫ֹלשת ֵר ֵעי‬ ‫באו חבריו לנחמו‪' :‬וַ יִׂ ְש ְמעּו ְש ֶ‬ ‫ִׂאיֹוב ֵאת כָׂ ל ָׂה ָׂר ָׂעה ַהזֹאת ַה ָׂב ָׂאה ָׂעלָׂ יו‬ ‫אלא מסביר הגה"ק בעל ה"בן איש חי"‬ ‫ּובלְ ַדד‬ ‫ימנִׂ י ִׂ‬ ‫יפז ַה ֵת ָׂ‬ ‫וַ יָׂ בֹאּו ִׂאיש ִׂמ ְמקֹמֹו ֱאלִׂ ַ‬ ‫זי"ע – הסבר נפלא עד למאד‬ ‫צֹופר ַהנַ ֲע ָׂמ ִׂתי וַ יִׂ ּוָׂ ֲעדּו יַ ְח ָׂדו לָׂ בֹוא‬ ‫ּׁשּוחי וְ ַ‬ ‫ַה ִׂ‬ ‫שבתוכו מוסר השכל גדול!‬ ‫יהם ֵמ ָׂרחֹוק‬ ‫לָׂ נּוד לֹו ּולְ נַ ֲחמֹו‪ ,‬וַ יִׂ ְשאּו ֶאת ֵעינֵ ֶ‬ ‫וְ ֹלא ִׂהכִׂ ֻירהּו וַ יִׂ ְשאּו קֹולָׂ ם וַ יִׂ ְבכּו וַ יִׂ ְק ְרעּו‬ ‫כפי שמובא בחז"ל‪ ,‬נגע הצרעת באה על‬ ‫יהם‬ ‫אש ֶ‬ ‫ִׂאיש ְמ ִׂעלֹו וַ יִׂ זְ ְרקּו ָׂע ָׂפר ַעל ָׂר ֵ‬ ‫האדם בעוון לשון הרע שמדבר‬ ‫ַה ָּׁׂש ָׂמיְ ָׂמה‪ ,‬וַ יֵ ְשבּו ִׂאתֹו לָׂ ָׂא ֶרץ ִׂש ְב ַעת יָׂ ִׂמים‬ ‫האדם על חבירו‪ .‬ומדוע פותח האדם את‬ ‫וְ ִׂש ְב ַעת לֵ ילֹות וְ ֵאין ד ֵֹבר ֵאלָׂ יו ָׂד ָׂבר כִׂ י ָׂראּו‬ ‫פיו לדבר רעה על חבירו? כי חושב‬ ‫כִׂ י גָׂ ַדל ַהכְ ֵאב ְמאֹד'‪.‬‬ ‫שחבירו עשה לו רע‪ ,‬פגע בו‪ ,‬לקח ממנו‪,‬‬ ‫ויש לו תרעומת עליו‪ .‬אך אם האדם היה‬ ‫חז"ל מגלים שאיוב היה לו טענות (בבא‬ ‫מתבונן לרגע כפי שיהודי מאמין צריך‬ ‫בתרא דף ט"ז ע"א) 'בקש איוב לפטור‬ ‫להתבונן‪ ,‬הוא היה מבין‪ ,‬שהאדם הפוגע‬ ‫את כל העולם כולו מן הדין‪ ,‬אמר לפניו‪:‬‬ ‫בו‪ ,‬כלל לא פגע בו ברצונו‪ .‬הוא רק היה‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬בראת שור פרסותיו‬ ‫שליח מאתה'‪ .‬איננו מבינים חשבונות‬ ‫סדוקות‪ ,‬בראת חמור פרסותיו קלוטות;‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יח‬ ‫ָט ַעם וְ ֵּר ַ‬ ‫אוﬧ‬ ‫כו‬ ‫לאויב?! "ובסערה השיבוהו" – דכתיב‪:‬‬ ‫שמים מדוע זה דווקא היה צריך להגיע‬ ‫ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר‪ :‬שוטה‬ ‫על ידו‪ .‬אך כך זה נקבע מלמעלה‪.‬‬ ‫שבעולם‪ ,‬הרבה נימין בראתי בראשו של‬ ‫אדם וכל נימא ונימא בראתי לה גומא‬ ‫לפעמים‪ ,‬אף נראה לאדם שחבירו לקח‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬כדי שלא יהיו שתי נימות‬ ‫ממנו‪ ,‬מנע ממנו איזה טובת‬ ‫יונקות בגומא אחת‪ ,‬שאלמלי כן‬ ‫הנאה‪ ,‬ובליבו הוא כועס ואינו רגוע‪ ,‬אבל‬ ‫מכחישות מאור עיניו שלאדם‪ .‬בין גומא‬ ‫כשמתבונן כפי יהודי היודע את לשון‬ ‫לגומא לא נתחלף לי‪ ,‬בין איוב לאויב‬ ‫הגמרא שקיבלו חכמינו זכרונם לברכה‬ ‫יתחלף לי!?‬ ‫מסיני (חולין ז ע"ב)‪" :‬אין אדם נוקף אצבעו‬ ‫מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו‬ ‫א"כ‪ ,‬זהו הטהרה של בעל הלשון הרע ‪-‬‬ ‫מלמעלה"‪ ,‬כלומר כל דבר שנמצא‬ ‫לגלח את כל שערו ולהבחין בבירור‬ ‫בבריאה‪ ,‬הכל מכל כל ‪ -‬וזהו כלל שאין‬ ‫כי אף אחד לא גונב ממך‪ ,‬אף אחד אינו‬ ‫לו יוצא מן הכלל ‪ -‬מושגח ע"י הרבש"ע‪,‬‬ ‫יכול להרע לך‪ ,‬מה שנגזר עליך מלמעלה‬ ‫אין לו לאדם להתרעם‪ ,‬הרי זה לא הוא‬ ‫תקבל לטוב ולמוטב‪ ,‬ללא שום תרעומת‬ ‫עשה לי‪ ,‬זה רבון כל העולמים עשה לי‪...‬‬ ‫ולשון הרע על דא ועל הא‪ ,‬כי הכל מאת‬ ‫מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא!‪...‬‬ ‫לכן נצטוה המצורע לגלח את כל שערו‪,‬‬ ‫בכדי ללמדו שכל דבר הקורה עמו‪,‬‬ ‫ּוש ָע ָרה‬ ‫ְש ָע ָרה ְ‬ ‫זה מאת הבורא יתברך בהשגחה פרטית‬ ‫"מעשה באדם אחד שהיה יושב ודורש‬ ‫ומיוחדת‪ .‬איך הוא ילמד מכך? בואו‬ ‫ואמר אין לך כל נימא ונימא‬ ‫ונראה‪ :‬כשאדם מתבונן בשערות ראשו‪,‬‬ ‫שלא ברא לה הקב"ה גומא בפני עצמו‬ ‫הוא יכול לחשוב‪ :‬שהשערות כולם גדלים‬ ‫כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה‬ ‫זה על זה‪ ,‬דוחפים זה את זה‪ ,‬לוקחים את‬ ‫א"ל אשתו ועכשיו אתה מבקש לצאת‬ ‫מקומו של השני‪ .‬אך האמת הוא‪ ,‬שלכל‬ ‫לתור פרנסתך תוב ובורייך קאים לך‪,‬‬ ‫שערה ושערה יש גומא מיוחדת שממנה‬ ‫שמע לה ויתיב ליה וקם ליה בורייה"‪ ,‬כהן‬ ‫היא יוצאת‪ .‬לאדם שמתבונן מלמעלה‪ ,‬זה‬ ‫פלוני מרואי הנגעים בארץ ישראל "אדם‬ ‫נראה שהשערות גונבות ולוקחות את‬ ‫כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וכו'‬ ‫מקומם האחד של השני‪ ,‬אך האמת הוא‬ ‫והובא אל הכהן‪ ,‬וראה הכהן"‪ ,‬התקשה‬ ‫לא כן‪ ,‬זה רק נראה כך‪ ,‬לכל שערה‬ ‫בפרנסתו‪ ,‬עד שגמלה בלבו החלטה‬ ‫ושערה יש מקום מיוחד שנתן לו הבורא‪.‬‬ ‫לעזוב את הבית לתקופה ממושכת לצאת‬ ‫לחו"ל‪ ,‬להביא טרף לביתו‪ ,‬לצורך‬ ‫מתי רואים זאת בבירור יותר‪ ,‬כשהאדם‬ ‫פרנסה‪ .‬הכהן אמר לאשתו כך‪ ,‬כיון‬ ‫מגלח את שערותיו‪ ,‬הוא יכול‬ ‫שבקרוב אני יוצא מהארץ בהסכמתך‪,‬‬ ‫להתבונן ולראות שלכל שערה יש את‬ ‫והרי בני אדם רגילים לבוא אלי להראות‬ ‫הגומא שלה‪ ,‬אף אחד לא גונב ולוקח את‬ ‫נגעים‪ ,‬קשה לי לעזוב את הארץ ללא‬ ‫מקומו של השני‪ ,‬ואף אינו רשאי לקחת‬ ‫ממלא מקום‪ .‬איך אפשר להשאיר בני‬ ‫את מקומו של השני‪ .‬כדאיתא בילקוט‬ ‫אדם ללא מענה?!‬ ‫שמעוני (איוב פרק ט')‪ ,‬א"ר אבא‪" :‬איוב‬ ‫בסערה חרףובסערה השיבוהו"‪" ,‬בסערה‬ ‫לכן בואי ואלמדך ‪ -‬כיצד לראות נגעים‪,‬‬ ‫חרף" ‪ -‬אמר לפניו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬שמא רוח‬ ‫תמלאי את מקומי‪ .‬הוא החל ללמד‬ ‫סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב‬ ‫כז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יח‬ ‫ָט ַעם וְ ֵּר ַ‬ ‫אוﬧ‬ ‫תבונון תפקח עינים יגלחו לך כל‬ ‫אותה‪ .‬מיד בשיעור הראשון‪ ,‬לגבי מראה‬ ‫מגדלות‬ ‫תביא‬ ‫השערות‬ ‫השערות בתוך הנגע "והנה שער בנגע‬ ‫ותתבונן‪ ,‬לכל שערה יש גומא‪ ,‬הנפילה‬ ‫הפך לבן וכו'" הוא הקדים ואמר לה פרט‬ ‫של איוב‪ ,‬תתבונן תתעמק‪ ....‬אל תהיה‬ ‫יסודי‪" :‬אם ראית שערו של אדם שיבש‬ ‫שטחי‪.‬‬ ‫המעין שלו‪ ,‬תהא יודעת שהוא לקה‪ .‬לפי‬ ‫שכל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין‬ ‫בפני עצמו שיהא שותה ממנו‪ ,‬יבש המעין‬ ‫נִׂ ְש ַמת ָהאֹוכֵּ ל‬ ‫יבש השער"‪.‬‬ ‫כָ ל ְש ָע ָרה‬ ‫לפי שאומות העולם מונין "מה טעם יש‬ ‫בה"‪ ,‬גויים אינם מבינים מהי 'עונג‬ ‫אם חלילה נראה בראשו של אדם או בכל‬ ‫שבת'‪ ,‬מהי התענוג הרוחני של 'ליל‬ ‫מקום אחר בגוף‪ ,‬שערות שיבשו‬ ‫הסדר' או נעילה ביום כיפור‪.‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬משמע שהוא לקה‪ ,‬כי התיבשו‬ ‫בגופו גומות של חיים‪ ,‬כי לכל שערה יש‬ ‫את הטעם הזה‪ ,‬גוי לעולם לא יוכל להבין‬ ‫גומה בפני עצמה משם יונקת את חיותה‪,‬‬ ‫בשום צורה שהיא‪ ,‬לפני שנים נכנסתי‬ ‫ואם יבש השער משמע שנסתם ויבש‬ ‫לחנות תבלינים‪ ,‬מולי עמדו קופסאות‬ ‫המעיין הרי הוכחה שהוא לקה‪.‬‬ ‫גדולות של כל מיני סוגי תבלינים‪ ,‬לא‬ ‫שמעה אשתו את הדברים והבינה את‬ ‫הורגלתי בכך‪ ,‬יש תבלינים המגיעים‬ ‫משמעותם‪ .‬היא הזדעזעה‪ .‬פתחה‬ ‫בחנויות‪ ,‬זה מה שהכרתי‪ ,‬בין מדפי‬ ‫ואמרה לו‪ :‬כמה שערות יש לאדם בגופו?‬ ‫הסופר הענק‪ ,‬ישנו מדף של קופסאות‬ ‫אלפים ורבבות‪ .‬לכל אחת יש גומה‬ ‫תבלינים קטנות‪ ,‬התפלאתי מאוד 'חנות‬ ‫פרטית עם יניקה בפני עצמה‪ ,‬אין אחת‬ ‫שלימה של תבלינים'‪ ,‬היה מוזר בעיני‪,‬‬ ‫נוגעת בחברתה‪ ,‬לאלפי השערות בגופך‬ ‫שאלתי את בעל החנות‪ ,‬מה זה‪ ,‬ענה‬ ‫יש מקור פרנסה אלפי מעינות! ולך‬ ‫בתום לב‪ ,‬אלו תבלינים טריים ואיכותיים‬ ‫עצמך הקב"ה לא יכול לתת פרנסה?!‬ ‫מאוד‪ ,‬עדיין לא הבנתי‪ ,‬נו‪ ...‬בשביל זה‬ ‫צריך חנות שלימה‪ ,‬תמהתי‪.‬‬ ‫"אמרה לו אשתו ומה אם כל שער ושער‬ ‫ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו‬ ‫הוא הבין שאני לא מבין‪ ,‬כיצד אדם פותח‬ ‫שיהא שותה ממנו‪ ,‬אתה שאתה בן אדם‬ ‫חנות גדולה של תבלינים‪ ,‬ואני‬ ‫כמה שערות יש בך‪ .‬ובניך מתפרנסים על‬ ‫מסתכל עליו כאדם מוזר‪...‬‬ ‫ידך‪ ,‬לא כל שכן שיזמן לך הקב"ה פרנסה‬ ‫לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה‬ ‫לארץ"‪" .‬אינני מסכימה שתצא לחו"ל!‬ ‫אז מתוך קירות ליבו‪ ,‬אמר את המשפט‬ ‫הכריזה‪ .‬הוא שמע להצהרתה‪ ,‬נשאר‬ ‫הבא 'התבלין‪ ,‬זה הנשמה של האוכל!'‪,‬‬ ‫בארץ‪ .‬והזדמנו לו מקורות פרנסה טובים‪.‬‬ ‫אוי כמה הוא הגדיר זאת נכון‪ ,‬בקר‪ ,‬דגים‬ ‫רבותי‪ ,‬הוא התחזק באמונה בזכות אשתו‪,‬‬ ‫איכותים ביותר‪ ,‬ללא תבלינים הם טפלים‬ ‫ונותר לו זמן פנוי לעסוק בתורה‬ ‫ואינם ראויים למאכל!‬ ‫ולהתחזק עוד יותר באמונה‪....‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יח‬ ‫ָט ַעם וְ ֵּר ַ‬ ‫אוﬧ‬ ‫כח‬ ‫'תתבונן הענין‪ ,‬דהנה על ידי חטא אדם‬ ‫זה מה שהשיבו‪ ,‬חבריו של איוב‪ ,‬נכון‬ ‫הראשון נתערב בכל דבר טוב‬ ‫שנראה שאין בחירה‪ ,‬כמו חמור ושור‪,‬‬ ‫ורע‪ ,‬ומן הצורך לאדם לברר מכל דבר‬ ‫אך יש דבר הנקרא 'טעם'‪ ,‬טעם זה הוא‬ ‫הטוב מן הרע‪ ,‬וזה פעולת נפש הישראלי‬ ‫הנשמה‪ ,‬ולנשמה יש כוחות נפלאים‬ ‫בעודנו בעולם הזה‪ ,‬הנה אי אפשר לו‬ ‫ומיוחדים בחיישנים עדינים ומרקם עז‪,‬‬ ‫לחיות מבלי מאכל ומשתה ושאר עניני‬ ‫בכדי להתגבר על כל הקשיים והניסיונות‪,‬‬ ‫עולם הזה‪ ,‬ועל כל דבר ניתקן ברכה‪ ,‬ועל‬ ‫'נשמת' אחד‪ ,‬מכלה ים של קשיים‪.‬‬ ‫ידי הברכה היא הכנה לבירור ומבררים‬ ‫הטוב לחלקו יתברך שמו‪ ,‬דהיינו שנעשה‬ ‫אם ב'טעם' עסקינן‪ ,‬נהג מונית סיפר לי‬ ‫מהנאה ההוא דם ובשר על האדם וילך‬ ‫דבר שהזדעזתי מפשר הדבר‪ ,‬הוא‬ ‫בכח האכילה ההוא לתורה ולמצות‬ ‫הלך לעשות ניתוח בפה‪ ,‬היות והייתה לו‬ ‫והמותרות הוא הרע נדחה מן הגוף כנודע‬ ‫תאונה משלל הטעמים שאדם מרגיש‬ ‫[שער המצוות להאר"י פ' עקב]‪ ,‬והנה כל החושים‬ ‫בפה‪ ,‬הוא איבד את 'טעם החריף' וזהו‬ ‫נזכרו אצל חטא האדם ותרא האשה וכו'‬ ‫חסר לו מאוד בחיים‪ ,‬הוא חייב את הטעם‬ ‫ותקח וכו' ותאכל וכו' ותתן ויאכל‬ ‫של 'הסחוג התימני'‪ ,‬ללא זה‪ ,‬הוא פשוט‬ ‫וישמעו ויאמר וכו' [בראשית ג ו] אבל חוש‬ ‫לא יכול‪.‬‬ ‫הריח לא נזכר‪ ,‬הנה נראה כי חוש הריח‬ ‫לא נפגם כל כך בחטא אדם כמו שארי‬ ‫ָמ ִׂשי ַח ַה ֵּּׁשם‬ ‫החושים‪ ,‬על כן חוש הריח הוא רוחניי‬ ‫הנשמה נהנית ממנו ולא הגוף'‪.‬‬ ‫משיח ה'‪ ,‬ישפוט על ידי הריח‪ ,‬כפי‬ ‫שנאמר 'וַ ֲה ִׂריחֹו ְביִׂ ְר ַאת ַה ֵּׁשם'‪,‬‬ ‫'ומעתה כיון שחוש הריח לא נתפגם כל‬ ‫שהוא בחינת החוטם‪ ,‬שהוא גילוי מיוחד‪,‬‬ ‫כך בחטא אדם כשאר החושים‪,‬‬ ‫שאין בבחינת האזנים והעניים‪ ,‬שהרי‬ ‫על כן לעתיד לבא במהרה בימינו כאשר‬ ‫הנביא אומר‪" :‬וְ ֹלא־לְ ַמ ְר ֵאה ֵעינָׂ יו יִׂ ְשּפֹוט‬ ‫יתוקן העולם מן חטא אדם בביאת משיח‬ ‫יח"‪.‬‬‫וְ ֹלא־לְ ִׂמ ְש ַמע ָׂאזְ נָׂ יו יֹוכִׂ ַ‬ ‫צדקנו‪ ,‬הנה בזה תגדל מעלתו בחוש הזה‬ ‫אשר נשאר לברכה גם בזמן החטא‪ ,‬אז‬ ‫כדכתיב בישעיהו (יא‪ ,‬ב ‪ -‬ג)‪' :‬וְ נָׂ ָׂחה ָׂעלָׂ יו‬ ‫והריחו ביראת ה' ובחוש הזה תגדל‬ ‫רּוח‬ ‫ַ‬ ‫ּובינָׂ ה‬ ‫רּוח ָׂחכְ ָׂמה ִׂ‬ ‫ַ‬ ‫רּוח ה'‬ ‫ַ‬ ‫מעלתו מן שאר החושים'‪.‬‬ ‫רּוח ַד ַעת וְ יִׂ ְר ַאת ה'‪ :‬וַ ֲה ִׂריחֹו‬ ‫בּורה ַ‬ ‫ֵע ָׂצה ּוגְ ָׂ‬ ‫ָהעֹולָ ה ִׂמכָ ל זֶּ ה‬ ‫ְביִׂ ְר ַאת ה' וְ ֹלא־לְ ַמ ְר ֵאה ֵעינָׂ יו יִׂ ְשּפֹוט וְ ֹלא־‬ ‫יח'‪.‬‬ ‫לְ ִׂמ ְש ַמע ָׂאזְ נָׂ יו יֹוכִׂ ַ‬ ‫העולה מכל זה‪ ,‬בארבעת המינים יש דבר‬ ‫שמפחיד את השטן‪ ,‬הוא הטעם‬ ‫מבאר הרה"ק הבני יששכר זיע"א (מאמרי‬ ‫והריח‪ ,‬החיות והגישמאק של יהודי‬ ‫חודש סיון מאמר ד ‪ -‬מעלת החג)‪' :‬מה‬ ‫המכריע את היהודי לכף זכות‪ ,‬כשיש‬ ‫שהתנבא ישעיה הנביא שלעתיד במהרה‬ ‫טעם וריח אין השטן יכול לעמוד בו‪ ,‬וזה‬ ‫בימינו יהיה מעלת מלך המשיח בריח‬ ‫מה שענו חבריו של איוב‪ ,‬בראת יצר‬ ‫והריחו ביראת ה' [ישעיה יא ג]‪ ,‬ומאי אולמיה‬ ‫הרע‪ ,‬והתשובה נגדו זה תורה תבלין‪,‬‬ ‫דחוש הריח משארי החושים‪ ,‬אשר הובטח‬ ‫כשהנשמה דביקה ומחוברת‪ ,‬אין היצר‬ ‫למלך המשיח חוש הריח דייקא‪ ,‬וטעמא‬ ‫הרע יכול לשלוט בו‪.‬‬ ‫בעי‪.‬‬ ‫כט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַדע ְבנִ י‬ ‫אוﬧ‬ ‫ַדע ְבנִ י‬ ‫דוד המלך ע"ה לבנו (דברי הימים א כח‪ ,‬ט)‬ ‫זה מה שהורה נעים זמירות ישראל‬ ‫ּובנֶ ֶפש ֲח ֵפ ָׂצה כִׂ י‬ ‫ֹלהי ָׂא ִׂביָך וְ ָׂע ְב ֵדהּו ְבלֵ ב ָׂשלֵ ם ְ‬ ‫ת־א ֵ‬‫ֹה־בנִׂ י ַדע ֶא ֱ‬ ‫'וְ ַא ָׂתה ְשֹלמ ְ‬ ‫ם־ת ְד ְר ֶשנּו יִׂ ָׂמ ֵצא לָׂ ְך וְ ִׂאם־‬ ‫דֹורש ה' וְ כָׂ ל־יֵ ֶצר ַמ ֲח ָׂשבֹות ֵמ ִׂבין ִׂא ִׂ‬ ‫כָׂ ל־לְ ָׂבבֹות ֵ‬ ‫יחָך לָׂ ַעד'‪ ,‬דעת לימד החכם מכל האדם שלמה המלך ע"ה את‬ ‫ַת ַעזְ ֶבנּו יַ זְ נִׂ ֲ‬ ‫ן־דוִׂ ד ֶמלֶ ְך יִׂ ְש ָׂר ֵאל‪ :‬לָׂ ַד ַעת ָׂחכְ ָׂמה‬ ‫בני ישראל (משלי א‪ ,‬א – ב) ' ִׂמ ְשלֵ י ְשֹלמֹה ֶב ָׂ‬ ‫ּומּוסר לְ ָׂה ִׂבין ִׂא ְמ ֵרי ִׂבינָׂ ה'‪.‬‬ ‫ָׂ‬ ‫'עד שנברא עולם הזה הגשמי והחומרי‬ ‫ַמאי ' ַד ַעת'‬ ‫ממש והוא התחתון במדרגה שאין‬ ‫תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו‬ ‫יש מוח הנקרא 'מוח החכמה' ישנו מוח‬ ‫יתברך וחשך כפול ומכופל עד שהוא מלא‬ ‫הנקרא 'מוח הבינה'‪ ,‬מאי מוח הנקרא‬ ‫קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש‬ ‫'מוח הדעת'?‬ ‫לומר אני ואפסי עוד'‪.‬‬ ‫בפרט בימים קדושים ונשגבים אלו‪,‬‬ ‫מה בין חכמה לדעת‪ ,‬ישנם דברים שאדם‬ ‫תכלית אלול היא ראש השנה‪,‬‬ ‫יודע ומבין‪ ,‬אך למעשה לא בא לידי‬ ‫עשי"ת‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬סוכות‪ ,‬הושענא רבא‪,‬‬ ‫ביטוי במציאות‪ ,‬יש אמרה שנונה‪ ,‬שיש‬ ‫הכל כדי להגיע ל ַ'א ָׂתה ָׂה ְר ֵא ָׂת לָׂ ַד ַעת'‪ ,‬מאי‬ ‫עשרה טעמים שלא לאכול שוקלד‪ ,‬אך‬ ‫היא 'דעת'?‬ ‫הטעם של השוקלד גובר על כולם!‬ ‫מעודי התקשיתי במאמרי חז"ל‪ ,‬שהרי‬ ‫לְ יֶּ ֶּתר ִׂב ָטחֹון‬ ‫מוח החכמה‪ ,‬גדול ממוח הדעת‪,‬‬ ‫מרן החזו"א זיע"א‪ ,‬קורא להם 'זמרי‬ ‫ומדוע ההדגש העיקרי‪ ,‬הוא ענין הדעת‪,‬‬ ‫הביטחון'‪ ,‬יש אנשים שתשאל‬ ‫ועוד חזינן בחז"ל שגם מי שיש בו חכמה‬ ‫אותם‪ :‬אתם מאמינים‪ ,‬עצם השאלה תפגע‬ ‫ועושר ומעלת נוספות‪ ,‬אך חסר בו ענין‬ ‫בהם קשות‪ ,‬איך עולה על דעתכם כזה‬ ‫הדעת מוגדר כעני‪ ,‬עד שחז"ל קבעו‬ ‫שאלה‪ ,‬כך בעניים תקיפות ונעלבות יגיבו‬ ‫שאסור לרחם עליו‪.‬‬ ‫על עצם השאלה‪.‬‬ ‫רבינו האדמו"ר הזקן‪ ,‬בעל התניא (תניא‬ ‫אך למעשה‪ ,‬כשיגיע ניסיון‪ ,‬יראו כמו‬ ‫ליקוטי אמרים פרק לו)‪' :‬והנה מודעת‬ ‫אותו אדם שדפק על הבימה וזעק‬ ‫זאת מארז"ל שתכלית בריאת עולם הזה‬ ‫בקול רעש גדול‪" :‬ביטחון!" לא לפחד‬ ‫הוא שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו‬ ‫מכלום! אין עוד מלבדו‪ ,‬ואז הוסיף‪ ,‬גם‬ ‫דירה בתחתונים'‪.‬‬ ‫אם כלב גדול מפחיד נכנס לבית המדרש‪,‬‬ ‫לא לפחד כלל‪ ,‬אין עוד מלבדו!‬ ‫ומבאר‪ ,‬לשם מה נברא העולם‪' :‬אלא‬ ‫ביאור הענין כי קודם שנברא‬ ‫למזלו הרב‪ ,‬בסיום דבריו 'ברוך הבא'‪,‬‬ ‫העולם היה הוא לבדו יתברך‪ ,‬יחיד‬ ‫הכלב הגדול והמפחיד נכנס‪ ,‬ההוא‬ ‫ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו‬ ‫תפס רגליים וברח‪ ,‬בקושי יכול לנשום‬ ‫העולם‪ ,‬וגם עתה כן הוא לפניו יתברך'‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַדע ְבנִ י‬ ‫אוﬧ‬ ‫ל‬ ‫ַה ְת ִׂפלָ ה ָה ִׂראשֹונָ ה‬ ‫מרוב פחד‪ ,‬נעליו נפלו בדרך‪ ,‬ופחד‬ ‫להרימם מחשש הכלב‪ ,‬זעק אחד לעברו‪,‬‬ ‫ברכות בתפילת שמונה עשרה שתיקנו‬ ‫מה עם 'ביטחון?' ענה תוך כדי מנוסותו‬ ‫אנשי כנסת הגדולה‪ַ ,‬א ָׂתה חֹונֵ ן‬ ‫זה "ליתר ביטחון"‪.‬‬ ‫ּומלַ ֵמד לֶ ֱאנֹוש ִׂבינָׂ ה‪ָׂ .‬חנֵ נּו‬‫לְ ָׂא ָׂדם ַד ַעת‪ְ ,‬‬ ‫ֵמ ִׂא ְתָך ָׂחכְ ָׂמה ִׂבינָׂ ה וָׂ ָׂד ַעת‪ָׂ .‬ברּוְך ַא ָׂתה ה'‪,‬‬ ‫חֹונֵ ן ַה ָׂד ַעת‪.‬‬ ‫חכמה זה מערכת של הבנת מושכלות‬ ‫עמוקות‪ ,‬כל דרדקי יכול לומר‬ ‫דעת הוא מה שחז"ל מקפידים ומכנים‬ ‫דרשה שלמה בענין אמונה וביטחון‪,‬‬ ‫אותו 'עני' למי שאין לו דעת‪,‬‬ ‫מתובל עם סיפורי צדיקים‪ ,‬מדרשי חז"ל‪,‬‬ ‫כדאיתא בנדרים (מא‪ ,‬א)‪' :‬אמר אביי‪,‬‬ ‫ועוד סיפור אישי‪ ,‬זהי החכמה‪ ,‬השאלה‪,‬‬ ‫נקטינן‪ :‬אין עני אלא בדעה‪ .‬במערבא‬ ‫מה אם הלמעשה‪...‬‬ ‫אמרי‪ :‬דדא ביה כולא ביה‪ ,‬דלא דא ביה‬ ‫מה ביה‪ ,‬דא קני מה חסר‪ ,‬דא לא קני מה‬ ‫כשהנסיון מגיע בפתע פתאום‪ ,‬אינו יודע‬ ‫קני'‪ ,‬וביתר שאת‪ ,‬אומרים חז"ל שאסור‬ ‫מימינו לשמאלו‪ ,‬פחד גדול‬ ‫חרים עליו‪ ,‬כדאיתא בברכות (לג‪ ,‬א)‪' :‬וכל‬ ‫נופל עליו‪ ,‬מה עושים? איך אז הוא מגיב‪.‬‬ ‫מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו'‪ .‬מהי‬ ‫אשמתו שאין לו דעת‪.‬‬ ‫"דעת"‪ ,‬היא המערכת המחברת בין‬ ‫ִׂע ָקר ָה ֲעבֹו ָדה‬ ‫"המוחין"‪ ,‬ל"מדות"‪ ,‬לחלק הלמעשה‪.‬‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬שעיקר עבודתו של יהודי‬ ‫בזה העולם‪ ,‬הוא להיות דבוק‬ ‫תכלית בריאת העולמות‪ ,‬שיהיה דירה‬ ‫בבורא עולם‪ ,‬כדאיתא בזהר הק' שמצוות‬ ‫בתחתונים‪ ,‬כאן בעולם העשיה‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬הוא תרי"ג עצות להדבק בבורא‬ ‫עם כל הניסיונות העצומים והקשיים‬ ‫רּותא‬ ‫עולם וז"ל‪( :‬חלק ב דף צו‪/‬ב) 'תּו‪ַ ,‬אזְ ָׂה ָׂ‬ ‫הנוראיים‪ ,‬כל אחד עם ה"פקאלע' שלו‪,‬‬ ‫לְ ַבר נָׂ ש (בהאי עלמא) ִׂאית ְב ָׂהנֵ י ְק ָׂר ֵאי‪ ,‬וְ כַ ָׂמה‬ ‫כאן היכן "הדעת" שלו כעת עומד‪ ,‬זו‬ ‫יטין ָׂט ִׂבין ִׂעלָׂ ִׂאין ִׂאינּון‪ְ ,‬בכָׂ ל ִׂמילֵ י‬ ‫ֵע ִׂ‬ ‫השאלה‪.‬‬ ‫יתא‪ ,‬וְ כֻ לְ הּו ְקשֹוט‪ְ ,‬בא ַֹרח ְקשֹוט‪,‬‬ ‫אֹוריְ ָׂ‬ ‫ְד ַ‬ ‫ימין‪ְ ,‬דיַ ְד ֵעי וְ ַאזְ לֵ י‬ ‫מֹוד ָׂען לְ גַ ֵבי ַחכִׂ ִׂ‬ ‫וְ ִׂא ְש ְת ְ‬ ‫וזה מה שהורה נעים זמירות ישראל דוד‬ ‫ְבא ַֹרח ְקשֹוט'‪.‬‬ ‫המלך ע"ה לבנו (דברי הימים א כח‪ ,‬ט)‬ ‫לא די שאדם לומד ומבין‪ ,‬ויודע כל‬ ‫ֹלהי ָׂא ִׂביָך‬ ‫ת־א ֵ‬ ‫ֹה־בנִׂ י ַדע ֶא ֱ‬ ‫וְ ַא ָׂתה ְשֹלמ ְ‬ ‫ּובנֶ ֶפש ֲח ֵפ ָׂצה כִׂ י כָׂ ל־‬ ‫וְ ָׂע ְב ֵדהּו ְבלֵ ב ָׂשלֵ ם ְ‬ ‫התורה כולה‪ ,‬אך בכך נמדדת‬ ‫דֹורש ה' וְ כָׂ ל־יֵ ֶצר ַמ ֲח ָׂשבֹות ֵמ ִׂבין‬ ‫לְ ָׂבבֹות ֵ‬ ‫מעלתו‪ ,‬הוא צריך ל'דעת' להכניס זאת‬ ‫יחָך‬ ‫ם־ת ַעזְ ֶבנּו יַ זְ נִׂ ֲ‬ ‫ם־ת ְד ְר ֶשנּו יִׂ ָׂמ ֵצא לָׂ ְך וְ ִׂא ַ‬ ‫ִׂא ִׂ‬ ‫ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו‪ ,‬שאין עוד‬ ‫לָׂ ַעד‪:‬‬ ‫מלבדו‪ ,‬לזכך את החומר הגס והעב‪,‬‬ ‫ולהיות מחובר ומקושר בזיכוך המדות‬ ‫ובאמונה תמימה‪ ,‬ובקבלת הנסיונות‬ ‫דעת לימד החכם מכל האדם שלמה המלך‬ ‫באהבה גדולה‪' ,‬בכל נפשיך ובכל מאדך'‪,‬‬ ‫ע"ה את בני ישראל (משלי א‪ ,‬א – ב)‬ ‫ולעלות מדרגה לדרגה להיות מוכן ומזומן‬ ‫ן־דוִׂ ד ֶמלֶ ְך יִׂ ְש ָׂר ֵאל‪ :‬לָׂ ַד ַעת‬ ‫' ִׂמ ְשלֵ י ְשֹלמֹה ֶב ָׂ‬ ‫לחיות על קידוש השם למען שמו יתברך‪.‬‬ ‫ּומּוסר לְ ָׂה ִׂבין ִׂא ְמ ֵרי ִׂבינָׂ ה'‪.‬‬ ‫ָׂ‬ ‫ָׂחכְ ָׂמה‬ ‫לא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַדע ְבנִ י‬ ‫אוﬧ‬ ‫ומשטר‪ ,‬ולחסוך לעצמו זמן יקר‪ .‬נטל עט‬ ‫כֹו ַח ַה ְמ ַק ֵּּׁשר‬ ‫ודף ניר‪ ,‬ועל כל בגד שפשט ציין את‬ ‫מקומו בדף‪ ,‬הגלימה על הכסא‪ ,‬הטלית‬ ‫איתא בבית אהרן ([קרלין] לפורים שנת תרכ"א)‪:‬‬ ‫קטן על המתלה‪ ,‬החולצה על הריצפה‪ ,‬וכן‬ ‫'והנה מה הוא דרכו של הקב"ה‪,‬‬ ‫על זו הדרך‪ ,‬לפני שעמד להיכנס למיטה‬ ‫מה הוא רחום היינו העיקר להדבק‬ ‫ולהניח ראשו על הכר‪ .‬הקדים וכתב‪:‬‬ ‫במדותיו יתברך שמו‪ ,‬היינו לעשות יחוד‬ ‫"וראשי על הכר"‪ ...‬שבע רצון קרא‬ ‫בנין המדות ולהעלות הכל על ידי הדעת‬ ‫קריאת שמע שעל המיטה ונרדם‪.‬‬ ‫למעלה ראש‪ ,‬ובכל מקום יש דעת‪,‬‬ ‫והדעת הוא המקשר והוא המתפשט‪ ,‬כי‬ ‫דעת הוא לשון התקשרות‪ ,‬וגם לשון‬ ‫בבוקר קם ונטל ידיו‪ .‬נטל את דף הניר‪,‬‬ ‫התפשטות‪ ,‬כי באמת העיקר היא נקודה‬ ‫ואסף את חפציו כעמיר גורנה‪,‬‬ ‫קטנה שאין בה שום גוון כלל וממנה‬ ‫בגד אחר בגד ‪ -‬תוך רגע קט‪ .‬שמח על‬ ‫מתפשטות כל האותיות'‪.‬‬ ‫הרעיון הנפלא‪ ,‬שחסך לו זמן רב‪ .‬ואמר‬ ‫בליבו‪" :‬כמה נפלא להיות אדם מסודר"‪,‬‬ ‫שורש הדעת‪ ,‬הוא החיבור‪ ,‬כמובא בחסד‬ ‫וכך עבר פריט פריט‪ ...‬הגיע לסוף‬ ‫לאברהם (ביאור עשר ספירות על דרך‬ ‫הרשימה‪ ,‬ושם כתוב‪" :‬וראשי על הכר"‬ ‫העבודה)‪' :‬ולכן נקרא הזיווג בלשון דעת‬ ‫הביט בכר‪ ,‬ואין עליו דבר‪ .‬חוורו פניו‪.‬‬ ‫מפני שהוא לשון התקשרות‪ ,‬וזהו בחינת‬ ‫קם‪ ,‬נטל את הכר‪ ,‬חבט בו‪ ,‬ולא נשר ממנו‬ ‫הדעת התחתון המתפשט במדות‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫ומתלבש בהן להחיותן ולקיימן‪ ,‬ויש‬ ‫בחינת דעת העליון שהוא בחינת‬ ‫התקשרות וחיבור מקור השכל המשיג‬ ‫אבוי‪ ,‬ראשו אייה‪ ,‬ועדין עומד הוא‬ ‫עומק המושג שהוא כנקודה‪ ,‬וכברק‬ ‫ומחפש‪ ,‬עד עצם היום הזה!‪...‬‬ ‫המבריק על שכלו שמתפשט למטה‬ ‫למעשים טובים ומביא עומק המושג לידי‬ ‫והנמשל‪ ,‬מובן‪ .‬רבים מהדרים במצווה‬ ‫הבנה'‪.‬‬ ‫על כל פרטיה ודקדוקיה‪ ,‬הכל‬ ‫ככתוב‪ ,‬דבר לא נעדר‪ .‬פרט לאחד‪:‬‬ ‫לכן בשבת חול המועד סוכות‪ ,‬קוראים‬ ‫הראש‪ ,‬איננו! וכשהראש לא במקום‪ ,‬מה‬ ‫את דברי החכם מכל האדם שלמה‬ ‫שווה כל ההכנות והטרחות הרבות‪.‬‬ ‫המלך ע"ה בו מתאר אין נראה העולם הזה‬ ‫בתגלמותו‪.‬‬ ‫ְר ִׂשי ָמה ְמ ֹפ ֶּר ֶּטת‬ ‫ֵּהיכָ ן ָהרֹאש‬ ‫לא די‪ ,‬שאנו יודעים מה צריך לעשות‪,‬‬ ‫בעל ה'חפץ חיים' זי"ע המשיל משל‪ :‬על‬ ‫אלא יש ליישם זאת למעשה‪ ,‬להתגבר‬ ‫עשיר אחד שהיה לו בית מלא כל‬ ‫על תאוות הלב ושמירת המחשבה‪ ,‬ולא‬ ‫טוב וטוב‪ ,‬חיכו ממתקים וכולו מחמדים‪,‬‬ ‫נהיה ככסיל אחד‪ ,‬שכל ערב בשכבו לישון‬ ‫כמו כן היה לו ציפור חכם ביותר עליו‬ ‫היה פושט בגדיו ומשליכם זה בכה וזה‬ ‫שמר הוא מכל משמר והיה נוהג‬ ‫בכה‪ ,‬ובבוקר היה טורח שעה ארוכה‬ ‫להשתעשע עמו בכל יום ויום‪ ,‬באחד‬ ‫לחפש אחריהם ולמצאם‪ ,‬בזה אחר זה‪ .‬יום‬ ‫הימים הוצרך אותו גביר לצאת למסע‬ ‫אחד גמר בליבו להכניס בהליכותיו סדר‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַדע ְבנִ י‬ ‫אוﬧ‬ ‫לב‬ ‫כאותו המשרת אנו כולנו בעת שאנו‬ ‫בעקבות עסקיו‪ ,‬הלכך פנה אל אחד‬ ‫קורין שמע בכל יום ומזכירין‬ ‫ממשרתיו והניחו להיות הממונה על ביתו‬ ‫יציאת מצרים‪ ,‬אך איננו מתבוננים לקיים‬ ‫בכל אותן הימים בהם יעדר‪.‬‬ ‫בפועל את זכירת יציאת מצרים‪ ,‬היינו‬ ‫לעוררה בלב על ידי אמונה טהורה‬ ‫הגביר רשם לו רשימה מפורטת של חלב‬ ‫העומדת לעד‪.‬‬ ‫העיזים וביצי התרנגולים אותם‬ ‫אותה התפשטות הקרויה "דעת"‬ ‫עליו לשמור בכל יום‪ ,‬וכן כל שאר הבית‬ ‫אותם יעמיד מדי יום על מכונם‪ ,‬ואחרון‬ ‫המעבירה את ההכרה השכלית‬ ‫חביב רשם לו בפרוטרוט על אופן הטיפול‬ ‫באמיתת יחוד השם יתברך שבראש‪ ,‬אל‬ ‫באותו ציפור היקר כל כך לליבו‪ ,‬ואת‬ ‫האיברים‪ ,‬שהם עיקר האדם‪.‬‬ ‫דרך אכילתו כמה פעמים בכל יום‪,‬‬ ‫רשימה זו‪ ,‬אמר העשיר למשרתו‪ ,‬תקרא‬ ‫הגדיר הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זיע"א‬ ‫אותה בכל יום ויום בדקדוק לזכור את כל‬ ‫בספרו אמרי פנחס (שער ד' ‪ -‬שבת‬ ‫הוראותי‪.‬‬ ‫ומועדים‪ ,‬רפ"ד)‪' :‬הדעת הוא שומר את האדם‪.‬‬ ‫והתינוק שאין לו דעת הוא צריך שמירה‪,‬‬ ‫ועל כן בשעת שינה שנסתלק הדעת צריך‬ ‫לאחר כמה שבועות משחזר העשיר‬ ‫שמירה‪ ,‬ויש צדיק גדול וחכם שיש לו מוח‬ ‫ממסעו חשכו עיניו בראותו את‬ ‫גדול‪ ,‬והדעת שלו הוא שומר סביבו‪ ,‬על‬ ‫הבית כולו הפוך ואינו מסודר‪ ,‬החלב‬ ‫כמה וכמה פרסאות‪ ,‬ולכך בפסח שנכנסו‬ ‫והביצים השפוכים לכל עבר‪ ,‬ואילו‬ ‫כל המוחין דגדלות הוא ליל שמורים‪ .‬וזהו‬ ‫הציפור אותה אהב כל כך שוכבת מתה‬ ‫כולנו מסובין‪ ,‬הוא מלשון סביב‪ .‬שהוא‬ ‫בתוך הכלוב‪ ,‬תיכף רץ העשיר למשרתו‬ ‫מקיפין'‪.‬‬ ‫והחל לגעור בו על שהזניח את הבית‬ ‫ואחרון הכביד על שמנע אכילה מהציפור‬ ‫ָהעֹולָ ה ִׂמכָ ל זֶּ ה‬ ‫מה שגרם למיתתה‪ ,‬תירץ המשרת את‬ ‫עצמו לאדונו באמרו‪ ,‬אבל אדוני הלא‬ ‫העולה מכל זה‪ ,‬כי תכלית עבודת ירח‬ ‫עשיתי ככל אשר ציוויתני ובכל בקרו של‬ ‫האיתנים הוא להוציא את הכוח‬ ‫יום תיכף לאחר אמירת 'מודה אני'‬ ‫למעשה‪ ,‬ולא די במערכת החכמה‪ ,‬אלא‬ ‫נעמדתי וקראתי בעיון רב את כל מה‬ ‫להכניסו לרמ"ח אברים ושס"ה גידים‪.‬‬ ‫שכתבת אלי‪.‬‬ ‫‪‬‬