מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

לע''נ מרן רבי ש .י .ניסים בן רבי בס"ד
נחום מאיר קרליץ זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 354שמחת תורה תשפ''ז בכורות טז-כב
רב אחא בר יעקב אומר שלכו''ע לא לוקה על צמרו משום כלאים שכתוב לא תלבש דף טז הכלל בסיפא בא לרבות שחלב פסולי המוקדשים אסור.
שעטנז צמר ופשתים וכמו שבפשתן מדובר שלא השתנה כך בצמר מדובר שלא משמע בברייתא שרק תמימים לא נפדים לשם כל זבח אך בעלי מומים נפדים,
השתנה. ומשמע שרק לשם זבח אחר אינו מתפיסם אך לשם אותו זבח יכול להתפיסם והם
רב פפא אומר שלכו''ע צמרו פסול לתכלת של ציצית שכתוב לא תלבש שעטנז נפדים במומם ,וקשה לרב הונא שאמר שהם ימותו בכיפה ,ויש לומר שגם בעלי
גדילים תעשה לך וכמו שפשתן לא השתנה כך לגבי צמר של ציצית מדובר שלא מומים לא נפדים ונקט התנא אין נפדים תמימים אגב שכתוב ברישא בקדם מומם
השתנה. שנפדים תמימים ,ואגב שכתוב ברישא לכל זבח שירצה לכן כתב כך בסיפא.
ר''נ בר יצחק אומר שלכו''ע צמרו לא מטמא בנגעים שכתוב בבגד צמר או בבגד שנינו במשנה שהשוחטם בחוץ פטור ורב הונא שנה שחייב ומדובר במום בדוקין
פשתים כמו שפשתן לא השתנה כך צמר לא השתנה ,ורב אשי מוסיף שאם הדלה גפן שבעין שר''ע אמר שאם עלו לא ירדו.
על תאנה היין פסול לנסכים שכתוב זבח ונסכים כמו שבזבח מדובר שלא השתנה כך שנינו במשנה שהוא עושה תמורה ור''נ אמר בשם רבה בר אבוה שתמורתו לאחר
בנסכים מדובר שלא השתנה ,ורבינא מקשה א''כ גם אם הדלה פשתן על צמח היגי פדיון מתה שאינו יכול להקריבה כי היא באה מכח קדושה דחויה ולפדותה אינו יכול
זה נקרא שהוא השתנה וא''כ אין לנו דיוק מה פשתן שלא השתנה ,אמר לו רב אשי כי אין לה כח לתפוס פדיונה ,ורב עמרם מקשה שהיא תאכל לבעלים במומה כמו
שבפשתן לא היה שינוי ריח אך גפן שמודלית על תאנה ריחה משתנה. תמורת מעשר בהמה ובכור ששנינו שתמורתם וולדן וולדותיהם עד סוף העולם הם
משנה אם רחל שלא ביכרה ילדה שני זכרים ושני ראשיהם יצאו כאחד לר' יוסי כבכור ומעשר שנאכלים במומם לבעליהם ,אמר לו אביי שכל אחד שם אמו עליו
הגלילי שניהם לכהן שכתוב הזכרים לה' ,וחכמים סוברים שאי אפשר לצמצם ששנים שהוא תמורת בכור ומעשר ואמו נאכלת במומה כך ולד התמורה נאכלת לבעלים ,אך
יצאו יחד אלא אחד הוא לו והשני לכהן ,ור' טרפון אומר שהכהן יברור לו את היפה, קדשים שנאכלים במומם רק בפדיונם כך תמורתם תאכל רק בפדיון והרי אין לה כח
ור''ע אומר שמשמנים ביניהם והשני ירעה עד שיסתאב עמוד ב וכששוחט ישראל את לתפוס פדיונה ,ויש להוכיח כדברי ר''נ ממה ששנינו שתמורת פסולי המוקדשים מתה
מה שבידו הוא חייב במתנותיו לכהן ור' יוסי פוטר ,אם מת אחד מהם לר' טרפון שכתוב ממעלי הגרא טמא ,ולכאורה למדו מפסוק זה שחמש חטאות מתות ,ויש
יחלוקו ולר''ע המוציא מחבירו עליו הראיה ,אם נולדו יחד זכר ונקבה אין לכהן לומר שלמדו את זה ממפריסי הפרסה טמא וכמו ששנינו מנין שחמש חטאות מתות
כלום .גמרא אמרו אצל ר' ינאי שלר' יוסי הגלילי שאפשר לצמצם בידי שמים כ''ש שכתוב ממפריסי הפרסה טמא ,ולכאורה חמש חטאות למדו מהלכה למשה מסיני
שבידי אדם ניתן לצמצם ,ולחכמים בידי שמים אי אפשר לצמצם ,אך יש להסתפק אם אלא הפסוק הולך על תמורת אשם ,ולכאורה גם אשם למדו מהלכה שכל שבחטאת
בידי אדם אפשר לצמצם ,ולכאורה יש להוכיח ממה ששנינו שהיה חוט הסקרא חגור מתה באשם רועה ,אלא באמת זה הולך על חטאת וצריך פסוק והלכה שמהפסוק
באמצע המזבח להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ואם נאמר שאפשר היינו לומדים רק שהם ירעו לכן למדו מהלכה ואם היינו לומדים מהלכה היינו
לצמצם בידי אדם א''כ יתכן שכשנותן באמצע הוא נתן עליונים למטה או תחתונים אומרים שאם עבר ואכל מאותם ה' חטאות זה רק איסור ולא לאו קמ''ל שיש לאו,
למעלה ,ויש לומר שאכן אפשר לצמצם אך מדובר שהחוט רחב קצת וא''כ אין בו עוד יש לומר שמהפסוק באים ללמוד דבר הבא ממעלי הגרה לדבר שבא ממפריסי
ספק מה ניתן למטה ומה למעלה ,ולכאורה יש להוכיח ממה שהתורה נתנה שיעור הפרסה שהוא במיתה ולא רק ירעה.
למדת הכלים והמזבח ,ויש לדחות שהתורה אמרה לעשות ויעשה ככל יכלתו כמו משנה מי שקיבל צאן ברזל מעכו''ם שקיבל עליו דמיהם בין מתו בין הוזלו עמוד ב
שכתוב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ,ורב קטינא רצה להוכיח ממה ששנו שאם חלק ולדותיהם פטורים מבכורה ולדי ולדותיהם חייבים ,ואם העמיד את הולד תחת אמו
תנור טמא לשנים והם שוים הם טמאים כי אי אפשר לצמצם ומבאר רב כהנא שרק גם ולדי הולדות פטורים אך ולדי ולדי הולדות חייבים ,ורשב''ג אומר שגם עד עשרה
בכלי חרס לא שייך לצמצם כי יש בהם גומות ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאם הרוג דורות פטורים כי אחריותם הוא על העכו''ם ,אם רחל ילדה מין עז או עז ילדה מין
נמצא בין שתי עיירות לר''א שתיהם מביאות שתי עגלות משמע שהוא סבר שאפשר רחל פטור מבכורה ואם יש בו מקצת סימנים חייב בבכורה .גמרא משמע במשנה
לצמצם בידי אדם ושתים יכולות להביא שכתוב קרובה ואפילו קרובות, שכל עוד העכו''ם לא קיבל דמיהם זה ברשות העכו''ם ,וקשה ממה ששנינו שלא
דף יח ויש לדחות שר''א סובר כר' יוסי הגלילי שאפשר לצמצם בידי שמים וכ''ש מקבלים צאן ברזל מישראל כי הוא ריבית משמע שזה ברשות הקונה שאם זה עדיין
בידי אדם ,ולכאורה נחלקו בזה תנאים ששנינו שאם היה מכוון בין שתי עיירות לא ברשות המוכר א''כ זה לא ריבית ,ואביי מבאר שמשנתינו מדברת כשהעכו''ם קיבל
היו עורפים ור''א סובר ששתיהם מביאות שתי עגלות ,ולכאורה נחלקו שלת''ק אי עליו אונס והוזלה ולגבי ריבית מדובר שלא קיבל עליו אונס והוזלה ,ורבא דוחה
אפשר לצמצם ור''א סובר שאפשר לצמצם ,אך יש לדחות שגם אם ת''ק סובר שאי שאם קיבל עליו אונס והוזלה זה לא נקרא צאן ברזל ,ועוד קשה היכן כתוב שכאן
אפשר לצמצם מדוע לא יביאו לפחות עגלה אחת בשותפות ויתנו שזה יבא עבור מדובר שקיבל עליו ושם לא ,ועוד קשה מדוע המשנה אומרת שם בסיפא שמעכו''ם
הקרובה יותר אלא שלכו''ע אפשר לצמצם ונחלקו שת''ק סובר קרובה ולא קרובות מקבלים צאן ברזל ואם מדובר שלא קיבל עליו אונס והוזלה א''כ המשנה יכולה
ור''א סובר קרובה ואפילו קרובות ,ולענין הספק הנ''ל אמר רב חייא בר אבין בשם לחלק שמישראל נאסר רק אם לא קיבל עליו אונס והוזלה אך אם קבלם עליו מותר
רב עמרם שר''א סובר שבנמצא בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות ולחכמים גם מישראל ,אלא מבאר רבא שגם אצלנו לא מדובר שקבל עליו אונס והוזלה ופטור
שתיהן מביאות עגלה אחת בשותפות ויתנו ,ולכאורה אם סוברים רבנן שאפשר מבכורה מכיוון שאם העכו''ם יבקש את כספו ולא יתן לו הוא יתפוס את הבהמה ואם
לצמצם וקרובה ואפילו קרובות מדוע מביאות רק עגלה אחת ואם הם סוברים קרובה לא ימצאנה הוא יתפוס בולדותיה ,א''כ זה כיד עכו''ם באמצע שפוטר מבכורה.
ולא קרובות א''כ לא יביאו אפילו אחת א''כ מוכרח שרבנן סוברים שאי אפשר רב הונא אומר שבצאן ברזל רק הולדות פטורים וולדי הולדות חייבים ורב יהודה
לצמצם גם בידי אדם ולכן יביאו בשותפות. סובר שולדי הולדות פטורים ולדי ולדי הולדות חייבים ,ויש להוכיח מדברי המשנה
ר' טרפון אמר שמבכרת שילדה שנים הכהן בורר את היפה וטעמו הוא שמסתבר שבהעמיד ולדות תחת אמותיהם ולדי הולדות פטורים ומשמע שאם לא העמידם
שהבריא יותר יצא ראשון. תחת האם הם חייבים שלא כרב יהודה ,ויש לומר שגם בלא העמידם הם פטורים
ר''ע אומר שמשמנים ביניהם וביאר ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן שהכהן נוטל והחידוש הוא שגם בהעמיד שדרך העכו''ם לתפוס את הולד וזה כאילו לא העמיד
כחושה ,והקשה ר' חייא הרי שנינו משמנים ביניהם ואמר לו ר' יוחנן שכשעדיין בכ''ז רק ולדי הולדות פטורים וולדי ולדי הולדות חייבים ,ויש להוכיח מדברי רשב''ג
אכלת בבבל תמרים שלא התבשלו הבאנו ראיה מהסיפא שנחלקו במת אחד מהם שגם עד עשרה דורות פטורים שאחריותם לעכו''ם ,וזה מובן לרב יהודה שת''ק ירד
לר''ט יחלוקו ולר''ע המוציא מחבירו עליו הראיה ואם נבאר משמנים שהם חולקים לחלק בדורות,
ביניהם א''כ גם בסיפא יהיה חלוקה אלא משמנים הכוונה שהשומן יהיה ביניהם דף יז לכן רשב''ג בא לחלוק שגם עד עשרה דורות פטורים אך לרב הונא שאמר
שהבעלים אומר לכהן הבא ראיה שהוא בכור כדי ליטול מהיפה. שת''ק לא ירד לחלק בדורות קשה מה אומר רשב''ג אפילו עד עשרה דורות ,ורב
לר''מ השני חייב במתנות ומבאר ר' יוחנן שהכהן בא עליו משני צדדים שאם הוא הונא מבאר שרשב''ג דיבר על העמיד ולד תחת אמו ,ויש להוכיח ממה ששנינו
בכור כולו שלי ואם אינו בכור תן לי ממנו את המתנות ,ורבא מבאר שטעמו של ר' שהמקבל צאן ברזל מעכו''ם הן וולדות פטורים ומשמע שולדי ולדות חייבים שלא
יוסי שפטור כי עשו את שאינו זוכה כזוכה שאף שלא הגיע ליד הכהן הוא כהגיע לידו כרב יהודה ,ויש לפרש שהוא קיבל עליו הן וולדותיהם ,וללישנא בתרא הקושיא היא
וזה כמכר בכור לישראל במומו שפטור ממתנות. לרב הונא שכתוב הן וולדותיהם פטורים ,ורב הונא יפרש שהן וולדות פטור אך ולדי
ר''א אומר שלכו''ע ספק בכור שאין חליפיו ביד הכהן הוא חייב במתנות ולכאורה הולדות חייבים.
הכוונה לר' יוסי וקשה שזה פשוט שהרי ר' יוסי פטר רק כשהגיע חליפיו ליד כהן ואז רב אושעיא בא מנהרדעא והביא ברייתא שר''מ מחייב רחל בת עז ועז בת רחל
עשו את שאינו זוכה כזוכה אבל אם אין חליפיו ביד כהן אין סיבה לפטור את השני ולחכמים פטורים ,ורב הושעיא אמר לרבה שכשילך לפני רב הונא ישאל אותו שאם
ממתנות ,ויש לומר שהחידוש הוא שלא נאמר שר' יוסי פטר מטעם שגזרו שאם נחייב ר''מ מחייב בבכורה איך הוא ילמד את הפסוק אך בכור שור עד שיהא הוא שור
במתנות הוא יבא להתיר בו גיזה ועבודה גם כשאין חליפיו ביד כהן ,קמ''ל שטעמו ובכורו שור ואין לפרש שר''מ דיבר על ראשית הגז שהרי שנו אצל ר' ישמעאל
של ר' יוסי הוא כרבא ,אך קשה שלא ניתן לפרש כך בר' יוסי שהרי עמוד ב שנינו שכבשים שצמרם קשה פטורים מראשית הגז שכתוב ומגז כבשי יתחמם ,ואמר רב
בהמשך שהיה ר' יוסי אומר שכל שחליפיו ביד כהן פטור ור''מ מחייב משמע שרק הונא שמדובר שרחל שילדה מין עז ואביו תיש ונחלקו לענין אותו ואת בנו שלר''מ
בחליפיו ביד כהן פטור ממתנות ולא כשאין חליפיו ביד כהן ,ויש לומר שהיינו חוששים לזרע האב ולחכמים לא ,אך קשה שיחלקו כך להדיא שר''מ אומר חוששים
אומרים שר' יוסי אמר את זה רק לשיטת ר''מ שהוא סבר שגם בלי שחליפיו ביד כהן לזרע האב וחכמים לא חוששים כמו שחלקו חנניה ורבנן ,ויש לומר שנחלקו לגבי
פטור ממתנות כדי שלא יבואו להתיר בו גיזה ועבודה אך ר''מ שלא גזר בכ''ז הוא בכורה ומדובר ברחל בת רחל בת עז והם נחלקו אם הולכים אחר האם וזה לא נקרא
יודה בחליפיו ביד כהן כי עשו את שאינו זוכה כזוכה ,ור''מ אמר לו שבכ''ז חייב. נדמה או שהולכים אחר אם האם וזה נקרא נדמה ,וללישנא בתרא מדובר ברחל בת
רב פפא אומר שלכו''ע בספק מעשר פטור ממתנות ,ולכאורה הכוונה לר''מ וקשה עז בת רחל ונחלקו שר''מ סובר שחזרה השיּות למקומה ולכן יש חיוב בכורה
מה החידוש בזה הרי ר''מ חייב רק בספק בכור כי הכהן בא עליו משני צדדים וזה לא וחכמים סוברים שלא חזרה השיּות למקומה וזה נקרא נדמה ,ורב אשי מבאר שמדובר
שייך במעשר ,ויש לומר שרב פפא מחדש שלא נאמר שטעמו של ר''מ שחייבו ספק שיש בו מקצת סימנים וחכמים סוברים כר''ש שחייב בבכורה רק כשראשו ורובו
במתנות כדי שלא ישתכח בו תורת מתנות וא''כ גם בספק מעשר נחייב במתנות דומה לאמו.
קמ''ל שלא ,אך יש לדחות ששנינו בסיפא שר' יוסי אמר שכל שחליפיו ביד כהן ר' יוחנן אומר שר''מ מודה בשעיר של ראש חדש שלא מביא כמוהו וצריך בן שעירה
פטור ור''מ מחייב וזה שייך רק בספק בכור ,ויש לומר שרב פפא מחדש שלא נאמר שכתוב אחד שהוא מיוחד ובא מששת ימי בראשית ,ולכאורה לומדים את זה כבר
שר''מ מחייב גם בספק מעשר ונחלקו בחליפיו ביד כהן לחדש שר' יוסי פטר גם מהפסוק שור או כשב למעט כלאים או עז למעט נדמה ,ויש לומר שמהפסוק או עז
כשהכהן בא עליו משני צדדים ,קמ''ל שר''מ לא חלק בספק מעשר. לא נמעט כשירד לדורות ויוכל להביא ממנו ,קמ''ל שלא יביא ,ואם היינו לומדים
יש להקשות בדברי ר' טרפון מדוע במת אחד מהם יחלוקו שנבדוק אם היפה מת הוא מאחד היינו אומרים שרק בקרבן חובה לא יביא אך הוא כשר לנדבה ,קמ''ל שלא.
של הכהן והנשאר של בעה''ב ואם הכחוש מת הוא של בעה''ב והנשאר הוא של
הכהן ,אמר ר' אמי שר''ט חזר בו ממה שאמר שהכהן בורר את היפה.
פחות מל' יום ללידתה כי אינה מקבלת זכר וא''כ אם ילדה בת שנתה זה ודאי לכהן, ר' חייא אומר שהמשל בדברי ר''ט הוא לשנים הפקידו אצל רועה ויש ספק של מי
אך ר' יהושע בסברתו לא סבר כזעירי כי יתכן שתלד תוך שנתה שיש טינוף פחות מל' הנשאר הרועה מניח אותו ביניהם ומסתלק ,והמשל של ר''ע הוא באחד שהפקיד אצל
יום ,עוד יש לומר שגם בסברתו ר' יהושע סבר כזעירי ונחלקו שלשמועתו בהמה בעה''ב שהמוציא מחבירו עליו הראיה ,וקשה אם הם לא דברו באופן אחד שלא
אינה יולדת בפחות מה' חדשים לעיבורה ע''י חדשים קטועים ,עמוד ב אלא לה' מסתבר שר''ע יאמר בשנים שהפקידו אצל רועה שהרועה יניח ביניהם ויסתלק ור''ט
חדשים מלאים ולכן לא חששו פחות משנתה ,אך ר' יהושע סובר שהבהמה יולדת יחלוק באחד שהפקיד אצל בעה''ב ,ומבאר רבא או רב פפא שלכו''ע שנים שהפקידו
פחות מחמשה חדשים בחדשים קטועים ולא צריך להגיע לסוף ששה ,עוד יש לומר אצל רועה הוא מניח ביניהם ויסתלק ,ואם אחד הפקיד אצל בעה''ב המוציא מחבירו
שגם לסברתו בהמה לא יולדת למקוטעים ונחלקו שלשמועתו לא אומרים מקצת יום עליו הראיה ,והם נחלקו בחצר של בעה''ב והרועה כהן שלר''ט בעה''ב מקנה לו
אחרון ככולו ,ולסברתו אומרים מקצת יום של גמר החדש החמישי ככולו. מקום בחצירו ונוח לו שתיעשה מצוה בממונו וזה כשנים שהפקידו אצל רועה
ר' חנינא מסורא מבאר שר''ע ור' יהושע נחלקו שלר''ע אם רואים שהבהמה חולבת שהרועה מניח ביניהם ומסתלק ,ור''ע סובר שכיון שיש לו הפסד הוא לא מקנה לו
הולכים אחר רוב בהמות שאינן חולבות אם לא ילדו וא''כ היא ילדה כבר ,ור' יהושע כלום וזה כאחד שהפקיד אצל בעה''ב שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
חשש למיעוט בהמות שחולבות גם אם לא ילדו ,אך קשה שר' יהושע לא חשש משנה אם שתי רחלותיו לא בכרו והם ילדו שני זכרים שניהם לכהן ואם ילדו זכר
למיעוט לגבי יבמה שהלכה חמותה למדינת הים שהיא לא חוששת שהיא ילדה זכר, ונקבה הזכר לכהן ואם ילדו שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן ור''ט סובר שהכהן
ואם היא יצאה מליאה יש לחשוש שהיא ילדה ,ור' יהושע אומר שאין לחשוש וביארו בורר לו את היפה ,ור''ע אומר שמשמנים ביניהם והשני ירעה עד שיסתאב ,וחייב
שר' יהושע סובר שרוב המעוברות יולדות ויש מיעוט מפילות ונולדים מחצה זכרים במתנות ור' יוסי פוטר ,ואם מת אחד מהם לר''ט יחלוקו ולר''ע המוציא מחבירו עליו
ומחצה נקבות ויש לסמוך מיעוט מפילות לרוב נקבות וא''כ הזכרים הם מיעוט ואין הראיה ,אם הרחלות המסופקות ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין
לחשוש למיעוט ,אלא יש להפוך אצלינו את דברי ר''ע בדברי ר' יהושע וכן שנינו לכהן כלום ואם אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן,
בברייתא להדיא שלר' יהושע חלב פוטר ולר''ע חלב אינו פוטר. ולר' טרפון הכהן בורר לו את היפה ,ור''ע סובר שמשמנים ביניהם והשני ירעה עד
שנו בברייתא שאם גדייה ילדה שלושה בנות ובנותיה ילדו שלושה כל אחת כולן שיסתאב ,וחייב במתנות ור' יוסי פוטר שהוא סובר שכל שחליפיו ביד כהן הוא פטור
נכנסות להתעשר בדיר אחד ,ור''ש אמר שהוא ראה מקרה שבנותיה של גדייה ילדו ממתנות ,ור''מ מחייב ,אם מת אחד מהם לר''ט יחלוקו ,ולר''ע המוציא מחבירו עליו
תוך השנה של האם והתעשרו כולם יחד באותה שנה ,ויש לדקדק מדוע הברייתא הראיה ,אם ילדו זכר ונקבה אין לכהן כלום .גמרא צריך לשנות את כל הבבות שאם
נקטה ששלשתן ילדו שלש שלש הרי מספיק שאחת תלד שלש והאחרות ילדו שתים היו שונים את הבבא הראשונה שרחל אחת ילדה שנים היינו אומרים שדוקא שם סבר
כל אחת ,ויש לומר שכיון שכדי להגיע לעשר צריך שאחת תלד שלש לכן נקטו בכולן ר''ע משמנים ביניהם ששניהם יצאו מאחת אך בספק של יצאו שנים משתים יתכן
שלש שלש ,אך קשה שניתן להעמיד שכולן ילדו שתיים והאם תחזור ותלד עוד אחת, שר''ע יודה לר''ט שהכהן יברור את היפה שמסתבר שמי שילדה אחד הוא המשובח
דף כא ולכאורה יש לדייק מכאן שהמטנפת אינה חוזרת ללדת תוך שנתה ,אך יש יותר ,ואם היינו שונים את הבבא של שנים משתים היינו אומרים שדוקא בזה אמר
לדחות שיתכן שהמטנפת חוזרת ללדת תוך שנתה אך אם ילדה ממש היא לא חוזרת ר''ע ששתיהן לא בכרו לכן משמנים ביניהם אך באחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו
ללדת תוך שנתה. שני זכרים יודה ר''ע לר''ט,
ר''ש ות''ק נחלקו שת''ק סבר כזעירי שאין טינוף פחות מל' יום ולכן היא לא ילדה דף יט שאותה שלא בכרה ילדה את המשובח יותר ,קמ''ל שלא אומרים כך.
שוב ,ולר''ש יש טינוף פחות מל' יום ונחלקו שלת''ק אין לידה בחדשים מקוטעים משנה לדעת ר' טרפון אם אחד יצא דרך דופן ויצא אחריו דרך רחם שניהם ירעו עד
ור''ש סבר שיש לידה בחדשים מקוטעים ,עוד יש לומר שלכו''ע אין לידה בחדשים שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים ,ור''ע אומר ששניהם אינם בכורים הראשון שהוא
מקוטעים ונחלקו שלת''ק לא אומרים מקצת היום ככולו ולכן אין מציאות שהיא תלד לא פטר רחם והשני אינו בכור כי קדמו אחר .גמרא ר' טרפון הסתפק אם בכור לדבר
עד סוף השנה ,ולר''ש אומרים מקצת היום ככולו ויתכן שהיא תלד שוב ביום האחרון אחד נחשב בכור ור''ע סובר שבכור לדבר אחד אינו בכור.
של השנה ,עוד יש לומר שלכו''ע אומרים מקצת היום ככולו ואמנם יתכן שהיא תלד שנו בברייתא על המדה של כלל שהוא צריך לפרט ופרט הצריך לכלל ,שכתוב
ביום האחרון של השנה אך נחלקו שלת''ק כיון שלא ניתן להקריבו עד ח' ימים בפסוק קדש לי כל בכור ולכאורה משמע גם נקבה לכן נאמר פרט זכר ,אך היינו
ללידתו א''כ הוא מחוסר זמן שלא נכנס להתעשר בדיר ולר''ש מחוסר זמן נכנס לומדים שגם ביצאה נקבה לפניו הוא קדוש לכן נאמר פטר רחם ,ואין לומר שכל פטר
להתעשר בדיר ,עמוד ב וכן שנינו להדיא שר''ש בן יהודה אמר בשם ר''ש שמחוסר רחם קדוש גם אם יצא אחרי יוצא דופן שנאמר בכור ,והקשה רב שרביא לאביי
זמן נכנס להתעשר בדיר שהוא כבכור שהוא קדוש לפני זמנו וקרב בזמנו וכן יתכן שברישא התנא לא הביא בכור כי הוא למד שבכור לדבר אחד הוא בכור ואח''כ
שהוא יתעשר תוך זמנו והוא יקרב כשיגיע זמנו ,אך קשה שעד שלומדים מבכור התנא מביא שלומדים מבכור דוקא בכור ובכור לדבר אחד אינו בכור ,ומבאר אביי
נלמד מקדשים אחרים שלא מקדישים תוך זמנם ,ויש לומר שמעשר דומה לבכור שודאי בכור לדבר אחד אינו בכור והלימוד ברישא הוא שאם נאמר זכר היינו אומרים
לענין שאין לו גאולה ,ומום לא מפקיעו מקדושה ,ותמורתו אינה קריבה ושניהם אפילו יוצא דופן לכן נאמר פטר רחם ,ורבינא מבאר שפשוט לתנא שגם לגבי דבר
נאכלים לישראל במומם ,אך מצד שני יש לדמות מעשר לשאר קדשים שקדושתו גם אחד הוא נקרא בכור והכוונה בברייתא שאין לומר שיצא אחד יוצא דופן הוא קדוש
בנקבה ואין קדושתם מרחם ואינם ממתנות כהונה ונוהגים גם בפשוט משא''כ בכור, שא''כ מדוע התורה כותבת בכור עמוד ב הרי למעט יצאה נקבה לפניו למדנו מפטר
אלא יש לומר שר''ש למד גזירה שוה העברה העברה ולא פורכים על כך. רחם אלא בכור בא למעט יצא אחר יוצא דופן ,ורב אחא מדפתי מקשה לרבינא שאם
רב מבאר שטינוף הוא כדברי הרועים שנעצר רחמה והעובר נימוק ,ושמואל אומר נאמר שבכור לדבר אחד הוא בכור א''כ אמנם יצא זכר ראשון דרך דופן ואחריו יצא
שהיא פלטה בעבוע של דם ,וצריך להראותו לחכם ,אך קשה מנין החכם יודע ומבאר דרך רחם הוא לא קדוש כי הוא התמעט מבכור שיש בו רק בכור לרחם ולא לזכרים
רב פפא שהכוונה לרועה חכם ,רב חסדא אומר שאמרו שיצירת הולד באשה הוא אך אם בתחלה יצאה נקבה דרך דופן ואח''כ יצא זכר דרך רחם יש כאן בכור זכר
ארבעים יום ,ויש להסתפק בבהמה ורב פפא רצה להוכיח מדברי זעירי שאין טינוף ברחם וא''כ הוא יהיה קדוש אלא ודאי משמע כאביי שבכור משמע בכל עניניו ולכן
פחות מל' יום אמר לו אביי שזה נאמר רק על לקבל זכר תוך ל' יום אך זעירי לא התמעטו כולם.
מדבר על זמן יצירת הולד. פרק הלוקח בהמה
המשנה דברה על לוקח מעכו''ם ונחלקו בלוקח מישראל שלדעת רב היא ודאי בכרה משנה מי שלקח בהמה מעכו''ם ואינו יודע אם היא בכרה כבר או לא ,ר' ישמעאל
כבר שאם לא כן היה המוכר משבח אותה שהיא עדיין לא ילדה ,ושמואל אומר שהוא סובר שעז בת שנתה היא ודאי לכהן ויותר משנה זה ספק ,ורחל בת שתים ודאי לכהן
בכור ספק והמוכר לא שיבח כי הוא חשב שהוא צריך לשחוט אותה ור' יוחנן סובר ויותר משתים זה ספק ,פרה וחמור בת שלש ודאי לכהן ויותר משלש זה ספק אמר לו
שהולד הוא ודאי חולין שאם הוא היה קדוש המוכר היה צריך להודיע לו כדי שלא ר''ע שאמנם אם זה היה תלוי רק בבהמה שנולדה היה ספק אך אמרו שיש סימן ולד
יכשל בולד ,ושנינו כדברי ר' יוחנן לגבי אותו ואת בנו שאם לא הודיעו הולך ושוחט בבהמה דקה טינוף ובבהמה גסה שליא ובאשה שפיר ושליא ,והכלל הוא שרק בידוע
ואינו נמנע ,ואין להקשות משם על רב ושמואל ששם הדבר תלוי במוכר אך לגבי בודאי שילדה אין לכהן כלום ואם לא בכרה זה לכהן ואם זה ספק יאכל במומו
בכורה זה תלוי בלוקח שעל בעל הבהמה מוטל להפריש בכורותיו. לבעלים .גמרא יש להקשות מדוע אחרי שנה זה ספק שנלך אחר רוב בהמות
משנה ר''א בן יעקב אומר שאם בהמה גסה שפעה חררת דם היא תקבר והיא פטורה שמתעברות ויולדות תוך שנתם ,וא''כ לכאורה ר' ישמעאל סובר כר''מ שחוששים
מבכורה .גמרא ר' חייא שנה שאותה חררת דם אינה מטמאה במגע ובמשא ומה למיעוט ,ויש לומר שהוא סובר גם כרבנן והם הלכו אחרי רוב רק ברוב שהוא לפנינו
שקוברים אותה, כגון תשע חנויות ורוב דיינים בסנהדרין ,אבל ברוב שאינו לפנינו רבנן לא הולכים בו
דף כב זה כדי לפרסמה שהיא פטורה מבכורה ,ור' יוחנן מבאר שאין בה טומאת אחר רוב ,ויש להקשות שבקטן וקטנה זה רוב שאינו לפנינו ובכ''ז הלכו בו רבנן
מגע ומשא שהבשר בטל ברוב דם וגוונים ,ור' יוחנן לשיטתו שהוא אמר שר''א בן אחרי הרוב ששנינו שלר''מ קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמים אמרו לו שאמנם לא
יעקב ור''ש הם בשיטה אחת ששנינו שאם יש שליא בבית הבית טמא ולא בגלל חולצים שהרי נאמר בפרשה חליצה איש ומקישים אשה לאיש ,אך מדוע שלא ייבמו
שהשליא היא ולד אלא שאין שליא בלי ולד ,ור''ש אומר שיתכן שהולד נימוק עד אמר להם ר''מ שבקטן חששו שהוא ימצא סריס והקטנה תמצא איילונית ואין בהם
שלא יצא ,וביארו בדעת ר''ש שהבשר בטל ברוב. מצות יבום והוא פוגע בערוה וחכמים סברו שהולכים אחר רוב קטנים שאינם סריסים
שנינו באהלות שאין נפל מטמא את הבית בטומאת אהל שיוצאת בפתיחת הקבר עד ורוב קטנות אינן איילוניות ,וא''כ אומר רבא
שיעגילו ראש כפיקה ,ומבאר רב הונא שהשיעור הוא כפקעת של צמר ,ושאל חייא דף כ שר' ישמעאל סובר כר''מ שחוששים למיעוט ורבינא אומר שניתן לומר שר'
בר רב את רב הונא פרש לי רבי האם השיעור הוא כחוט שתי או כשל ערב שהוא קטן ישמעאל סובר כרבנן והם הולכים אחרי רוב שאינו תלוי במעשה אך לא אחרי רוב
יותר אמר לו רב הונא ששנינו שלר''מ כפיקה של שתי ור' יהודה אומר כשל ערב שאינו תלוי במעשה כמו כאן שהיה מעשה עיבור בבהמה.
ור''א בן ר' צדוק אומר משיראו טפיפיות ומבאר רב יהודה בשם שמואל שר''א בר' שנו בברייתא שעז בת שנתה היא ודאי לכהן ואחר שנה זה ספק ,רחל בת שתים ולדה
צדוק אמר שבירושלים פירשו כפרידה שכורעת להטיל מימיה ונראה קמטים ברחמה. ודאי לכהן ומכאן ואילך ספק ,פרה בת שלש ולדה ודאי לכהן ומכאן ואילך זה ספק,
רב הונא אומר שהוא שמע שתי פיקות אחת של שתי ואחת של ערב ואין לו לפרש וחמורה כפרה ,ור' יוסי בר' יהודה אומר שחמורה עד ד' שנים ולדה ודאי לכהן ,וכך
ורב דימי אמר בשם ר' יוחנן שהוא שמע שלש ,אחת של שתי ואחת של ערב ואחת שנה ר' ישמעאל וכשאמרו את דבריו לפני ר' יהושע הוא אמר שיאמרו לר' ישמעאל
של פיקה גדולה של סקאים ואין לי לפרש ,ורבין בא ופירש בשם ר' יוחנן שבאשה שדבריו נכונים אם הבהמה נפטרת בולד בלבד אך אמרו שיש סימן ולד בדקה שהוא
השיעור הוא כשל שתי ,ובבהמה כשל ערב ,ופיקה גדולה הוא לתפירת סקאים כמו טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא ,ואני לא אומר כשמועה זו אלא אם עז טנפה
ששנינו ששיעור טומאה בגוש שבא מארץ העמים הוא כפיקה גדולה של עושי שקים תוך ששה חדשים היא תלד בתוך שנתה ואם רחל טינפה בת שנתה היא תלד בתוך
והוא כחותם המרצופים והחותם הזה הוא בכיסוי חבית חרס של בית לחם. שתים ,ור''ע אמר שהוא לא בא למדה זו אלא אם ידוע שביכרה הכהן לא מקבל כלום
ר''ל אומר בשם ר' יהודה נשיאה שמי שלקח ציר מעם הארץ הוא יכול להשיקו במים ואם לא בכרה זה ספק לכהן ויאכל במומו לבעלים ,ולכאורה ר' יהושע ור' ישמעאל
והוא טהור ממה נפשך שאם הרוב מים השקה מועילה להם ואם הרוב הוא ציר הוא נחלקו שלר' ישמעאל טינוף לא פוטר מבכורה ולר' יהושע גם טינוף פוטר מבכורה,
לא מקבל טומאה והמיעוט מים שבו בטלים ברובו ,ואמר ר' יוחנן שזה מועיל רק אך יש לומר שאם ראינו שטינפה לכו''ע היא פטורה מבכורה אלא מדובר שלא ראו
לטבול בהם פתו אך אם הוא צריך את זה לקדירה מצא מין את מינו וניעור ,וכשאמר שטינפה ,ונחלקו שלר' ישמעאל לא חששו שטינפה ולר' יהושע חוששים שטינפה,
רב דימי שמועה זו אמר לו אביי איך יתכן שטומאה שבטלה תתעורר שוב אמר לו וכי אך יש להקשות שרבא אמר שר' ישמעאל סובר כר''מ שחוששים למיעוט וא''כ יש
אינך סובר כך הרי שנינו שאם נפלה סאה תרומה עמוד ב למאה חולין טהורים לר''א לחשוש שהיא טינפה ,ויש לומר שר' ישמעאל חשש למיעוט לחומרא אך לא לקולא
ירים סאה והיא תרקב ותולים שאותה סאה שנפלה היא הסאה שעלתה ,ולחכמים עוד יש לומר שודאי ר' ישמעאל חשש לטינוף והם נחלקו שלר' ישמעאל המטנפת
יעלה אותה אך יאכל את כל הכמות ביובש כנקודים או קליות בלי הכשר מים לקבל אינה חוזרת ויולדת תוך שנתה וא''כ אם היא ילדה תוך שנתה א''כ היא לא טינפה ור'
טומאה או שילוש במי פירות שאינם מכשירים או שיחלק אותה לעיסות רבות ובלבד יהושע סובר שהמטנפת חוזרת ויולדת תוך שנתה ולכן יש לחשוש שהיא טינפה ,ומה
שבמקום אחד לא יהיה כביצה. שאמר ר' יהושע שהוא לא אומר כשמועתו הוא יחלוק עליו באופן שהיא טינפה
אחרי ששה חודשים והם נחלקו שלפי שמועתו יש לומר כדברי זעירי שאין טינוף
