gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ מרן רבי ש‪ .‬י‪ .‬ניסים בן רבי‬ ‫בס"ד‬ ‫נחום מאיר קרליץ זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 354‬שמחת תורה תשפ''ז‬ ‫בכורות טז‪-‬כב‬ ‫רב אחא בר יעקב אומר שלכו''ע לא לוקה על צמרו משום כלאים שכתוב לא תלבש‬ ‫דף טז הכלל בסיפא בא לרבות שחלב פסולי המוקדשים אסור‪.‬‬ ‫שעטנז צמר ופשתים וכמו שבפשתן מדובר שלא השתנה כך בצמר מדובר שלא‬ ‫משמע בברייתא שרק תמימים לא נפדים לשם כל זבח אך בעלי מומים נפדים‪,‬‬ ‫השתנה‪.‬‬ ‫ומשמע שרק לשם זבח אחר אינו מתפיסם אך לשם אותו זבח יכול להתפיסם והם‬ ‫רב פפא אומר שלכו''ע צמרו פסול לתכלת של ציצית שכתוב לא תלבש שעטנז‬ ‫נפדים במומם‪ ,‬וקשה לרב הונא שאמר שהם ימותו בכיפה‪ ,‬ויש לומר שגם בעלי‬ ‫גדילים תעשה לך וכמו שפשתן לא השתנה כך לגבי צמר של ציצית מדובר שלא‬ ‫מומים לא נפדים ונקט התנא אין נפדים תמימים אגב שכתוב ברישא בקדם מומם‬ ‫השתנה‪.‬‬ ‫שנפדים תמימים‪ ,‬ואגב שכתוב ברישא לכל זבח שירצה לכן כתב כך בסיפא‪.‬‬ ‫ר''נ בר יצחק אומר שלכו''ע צמרו לא מטמא בנגעים שכתוב בבגד צמר או בבגד‬ ‫שנינו במשנה שהשוחטם בחוץ פטור ורב הונא שנה שחייב ומדובר במום בדוקין‬ ‫פשתים כמו שפשתן לא השתנה כך צמר לא השתנה‪ ,‬ורב אשי מוסיף שאם הדלה גפן‬ ‫שבעין שר''ע אמר שאם עלו לא ירדו‪.‬‬ ‫על תאנה היין פסול לנסכים שכתוב זבח ונסכים כמו שבזבח מדובר שלא השתנה כך‬ ‫שנינו במשנה שהוא עושה תמורה ור''נ אמר בשם רבה בר אבוה שתמורתו לאחר‬ ‫בנסכים מדובר שלא השתנה‪ ,‬ורבינא מקשה א''כ גם אם הדלה פשתן על צמח היגי‬ ‫פדיון מתה שאינו יכול להקריבה כי היא באה מכח קדושה דחויה ולפדותה אינו יכול‬ ‫זה נקרא שהוא השתנה וא''כ אין לנו דיוק מה פשתן שלא השתנה‪ ,‬אמר לו רב אשי‬ ‫כי אין לה כח לתפוס פדיונה‪ ,‬ורב עמרם מקשה שהיא תאכל לבעלים במומה כמו‬ ‫שבפשתן לא היה שינוי ריח אך גפן שמודלית על תאנה ריחה משתנה‪.‬‬ ‫תמורת מעשר בהמה ובכור ששנינו שתמורתם וולדן וולדותיהם עד סוף העולם הם‬ ‫משנה אם רחל שלא ביכרה ילדה שני זכרים ושני ראשיהם יצאו כאחד לר' יוסי‬ ‫כבכור ומעשר שנאכלים במומם לבעליהם‪ ,‬אמר לו אביי שכל אחד שם אמו עליו‬ ‫הגלילי שניהם לכהן שכתוב הזכרים לה'‪ ,‬וחכמים סוברים שאי אפשר לצמצם ששנים‬ ‫שהוא תמורת בכור ומעשר ואמו נאכלת במומה כך ולד התמורה נאכלת לבעלים‪ ,‬אך‬ ‫יצאו יחד אלא אחד הוא לו והשני לכהן‪ ,‬ור' טרפון אומר שהכהן יברור לו את היפה‪,‬‬ ‫קדשים שנאכלים במומם רק בפדיונם כך תמורתם תאכל רק בפדיון והרי אין לה כח‬ ‫ור''ע אומר שמשמנים ביניהם והשני ירעה עד שיסתאב עמוד ב וכששוחט ישראל את‬ ‫לתפוס פדיונה‪ ,‬ויש להוכיח כדברי ר''נ ממה ששנינו שתמורת פסולי המוקדשים מתה‬ ‫מה שבידו הוא חייב במתנותיו לכהן ור' יוסי פוטר‪ ,‬אם מת אחד מהם לר' טרפון‬ ‫שכתוב ממעלי הגרא טמא‪ ,‬ולכאורה למדו מפסוק זה שחמש חטאות מתות‪ ,‬ויש‬ ‫יחלוקו ולר''ע המוציא מחבירו עליו הראיה‪ ,‬אם נולדו יחד זכר ונקבה אין לכהן‬ ‫לומר שלמדו את זה ממפריסי הפרסה טמא וכמו ששנינו מנין שחמש חטאות מתות‬ ‫כלום‪ .‬גמרא אמרו אצל ר' ינאי שלר' יוסי הגלילי שאפשר לצמצם בידי שמים כ''ש‬ ‫שכתוב ממפריסי הפרסה טמא‪ ,‬ולכאורה חמש חטאות למדו מהלכה למשה מסיני‬ ‫שבידי אדם ניתן לצמצם‪ ,‬ולחכמים בידי שמים אי אפשר לצמצם‪ ,‬אך יש להסתפק אם‬ ‫אלא הפסוק הולך על תמורת אשם‪ ,‬ולכאורה גם אשם למדו מהלכה שכל שבחטאת‬ ‫בידי אדם אפשר לצמצם‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח ממה ששנינו שהיה חוט הסקרא חגור‬ ‫מתה באשם רועה‪ ,‬אלא באמת זה הולך על חטאת וצריך פסוק והלכה שמהפסוק‬ ‫באמצע המזבח להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ואם נאמר שאפשר‬ ‫היינו לומדים רק שהם ירעו לכן למדו מהלכה ואם היינו לומדים מהלכה היינו‬ ‫לצמצם בידי אדם א''כ יתכן שכשנותן באמצע הוא נתן עליונים למטה או תחתונים‬ ‫אומרים שאם עבר ואכל מאותם ה' חטאות זה רק איסור ולא לאו קמ''ל שיש לאו‪,‬‬ ‫למעלה‪ ,‬ויש לומר שאכן אפשר לצמצם אך מדובר שהחוט רחב קצת וא''כ אין בו‬ ‫עוד יש לומר שמהפסוק באים ללמוד דבר הבא ממעלי הגרה לדבר שבא ממפריסי‬ ‫ספק מה ניתן למטה ומה למעלה‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח ממה שהתורה נתנה שיעור‬ ‫הפרסה שהוא במיתה ולא רק ירעה‪.‬‬ ‫למדת הכלים והמזבח‪ ,‬ויש לדחות שהתורה אמרה לעשות ויעשה ככל יכלתו כמו‬ ‫משנה מי שקיבל צאן ברזל מעכו''ם שקיבל עליו דמיהם בין מתו בין הוזלו עמוד ב‬ ‫שכתוב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל‪ ,‬ורב קטינא רצה להוכיח ממה ששנו שאם חלק‬ ‫ולדותיהם פטורים מבכורה ולדי ולדותיהם חייבים‪ ,‬ואם העמיד את הולד תחת אמו‬ ‫תנור טמא לשנים והם שוים הם טמאים כי אי אפשר לצמצם ומבאר רב כהנא שרק‬ ‫גם ולדי הולדות פטורים אך ולדי ולדי הולדות חייבים‪ ,‬ורשב''ג אומר שגם עד עשרה‬ ‫בכלי חרס לא שייך לצמצם כי יש בהם גומות‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שאם הרוג‬ ‫דורות פטורים כי אחריותם הוא על העכו''ם‪ ,‬אם רחל ילדה מין עז או עז ילדה מין‬ ‫נמצא בין שתי עיירות לר''א שתיהם מביאות שתי עגלות משמע שהוא סבר שאפשר‬ ‫רחל פטור מבכורה ואם יש בו מקצת סימנים חייב בבכורה‪ .‬גמרא משמע במשנה‬ ‫לצמצם בידי אדם ושתים יכולות להביא שכתוב קרובה ואפילו קרובות‪,‬‬ ‫שכל עוד העכו''ם לא קיבל דמיהם זה ברשות העכו''ם‪ ,‬וקשה ממה ששנינו שלא‬ ‫דף יח ויש לדחות שר''א סובר כר' יוסי הגלילי שאפשר לצמצם בידי שמים וכ''ש‬ ‫מקבלים צאן ברזל מישראל כי הוא ריבית משמע שזה ברשות הקונה שאם זה עדיין‬ ‫בידי אדם‪ ,‬ולכאורה נחלקו בזה תנאים ששנינו שאם היה מכוון בין שתי עיירות לא‬ ‫ברשות המוכר א''כ זה לא ריבית‪ ,‬ואביי מבאר שמשנתינו מדברת כשהעכו''ם קיבל‬ ‫היו עורפים ור''א סובר ששתיהם מביאות שתי עגלות‪ ,‬ולכאורה נחלקו שלת''ק אי‬ ‫עליו אונס והוזלה ולגבי ריבית מדובר שלא קיבל עליו אונס והוזלה‪ ,‬ורבא דוחה‬ ‫אפשר לצמצם ור''א סובר שאפשר לצמצם‪ ,‬אך יש לדחות שגם אם ת''ק סובר שאי‬ ‫שאם קיבל עליו אונס והוזלה זה לא נקרא צאן ברזל‪ ,‬ועוד קשה היכן כתוב שכאן‬ ‫אפשר לצמצם מדוע לא יביאו לפחות עגלה אחת בשותפות ויתנו שזה יבא עבור‬ ‫מדובר שקיבל עליו ושם לא‪ ,‬ועוד קשה מדוע המשנה אומרת שם בסיפא שמעכו''ם‬ ‫הקרובה יותר אלא שלכו''ע אפשר לצמצם ונחלקו שת''ק סובר קרובה ולא קרובות‬ ‫מקבלים צאן ברזל ואם מדובר שלא קיבל עליו אונס והוזלה א''כ המשנה יכולה‬ ‫ור''א סובר קרובה ואפילו קרובות‪ ,‬ולענין הספק הנ''ל אמר רב חייא בר אבין בשם‬ ‫לחלק שמישראל נאסר רק אם לא קיבל עליו אונס והוזלה אך אם קבלם עליו מותר‬ ‫רב עמרם שר''א סובר שבנמצא בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות ולחכמים‬ ‫גם מישראל‪ ,‬אלא מבאר רבא שגם אצלנו לא מדובר שקבל עליו אונס והוזלה ופטור‬ ‫שתיהן מביאות עגלה אחת בשותפות ויתנו‪ ,‬ולכאורה אם סוברים רבנן שאפשר‬ ‫מבכורה מכיוון שאם העכו''ם יבקש את כספו ולא יתן לו הוא יתפוס את הבהמה ואם‬ ‫לצמצם וקרובה ואפילו קרובות מדוע מביאות רק עגלה אחת ואם הם סוברים קרובה‬ ‫לא ימצאנה הוא יתפוס בולדותיה‪ ,‬א''כ זה כיד עכו''ם באמצע שפוטר מבכורה‪.‬‬ ‫ולא קרובות א''כ לא יביאו אפילו אחת א''כ מוכרח שרבנן סוברים שאי אפשר‬ ‫רב הונא אומר שבצאן ברזל רק הולדות פטורים וולדי הולדות חייבים ורב יהודה‬ ‫לצמצם גם בידי אדם ולכן יביאו בשותפות‪.‬‬ ‫סובר שולדי הולדות פטורים ולדי ולדי הולדות חייבים‪ ,‬ויש להוכיח מדברי המשנה‬ ‫ר' טרפון אמר שמבכרת שילדה שנים הכהן בורר את היפה וטעמו הוא שמסתבר‬ ‫שבהעמיד ולדות תחת אמותיהם ולדי הולדות פטורים ומשמע שאם לא העמידם‬ ‫שהבריא יותר יצא ראשון‪.‬‬ ‫תחת האם הם חייבים שלא כרב יהודה‪ ,‬ויש לומר שגם בלא העמידם הם פטורים‬ ‫ר''ע אומר שמשמנים ביניהם וביאר ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן שהכהן נוטל‬ ‫והחידוש הוא שגם בהעמיד שדרך העכו''ם לתפוס את הולד וזה כאילו לא העמיד‬ ‫כחושה‪ ,‬והקשה ר' חייא הרי שנינו משמנים ביניהם ואמר לו ר' יוחנן שכשעדיין‬ ‫בכ''ז רק ולדי הולדות פטורים וולדי ולדי הולדות חייבים‪ ,‬ויש להוכיח מדברי רשב''ג‬ ‫אכלת בבבל תמרים שלא התבשלו הבאנו ראיה מהסיפא שנחלקו במת אחד מהם‬ ‫שגם עד עשרה דורות פטורים שאחריותם לעכו''ם‪ ,‬וזה מובן לרב יהודה שת''ק ירד‬ ‫לר''ט יחלוקו ולר''ע המוציא מחבירו עליו הראיה ואם נבאר משמנים שהם חולקים‬ ‫לחלק בדורות‪,‬‬ ‫ביניהם א''כ גם בסיפא יהיה חלוקה אלא משמנים הכוונה שהשומן יהיה ביניהם‬ ‫דף יז לכן רשב''ג בא לחלוק שגם עד עשרה דורות פטורים אך לרב הונא שאמר‬ ‫שהבעלים אומר לכהן הבא ראיה שהוא בכור כדי ליטול מהיפה‪.‬‬ ‫שת''ק לא ירד לחלק בדורות קשה מה אומר רשב''ג אפילו עד עשרה דורות‪ ,‬ורב‬ ‫לר''מ השני חייב במתנות ומבאר ר' יוחנן שהכהן בא עליו משני צדדים שאם הוא‬ ‫הונא מבאר שרשב''ג דיבר על העמיד ולד תחת אמו‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו‬ ‫בכור כולו שלי ואם אינו בכור תן לי ממנו את המתנות‪ ,‬ורבא מבאר שטעמו של ר'‬ ‫שהמקבל צאן ברזל מעכו''ם הן וולדות פטורים ומשמע שולדי ולדות חייבים שלא‬ ‫יוסי שפטור כי עשו את שאינו זוכה כזוכה שאף שלא הגיע ליד הכהן הוא כהגיע לידו‬ ‫כרב יהודה‪ ,‬ויש לפרש שהוא קיבל עליו הן וולדותיהם‪ ,‬וללישנא בתרא הקושיא היא‬ ‫וזה כמכר בכור לישראל במומו שפטור ממתנות‪.‬‬ ‫לרב הונא שכתוב הן וולדותיהם פטורים‪ ,‬ורב הונא יפרש שהן וולדות פטור אך ולדי‬ ‫ר''א אומר שלכו''ע ספק בכור שאין חליפיו ביד הכהן הוא חייב במתנות ולכאורה‬ ‫הולדות חייבים‪.‬‬ ‫הכוונה לר' יוסי וקשה שזה פשוט שהרי ר' יוסי פטר רק כשהגיע חליפיו ליד כהן ואז‬ ‫רב אושעיא בא מנהרדעא והביא ברייתא שר''מ מחייב רחל בת עז ועז בת רחל‬ ‫עשו את שאינו זוכה כזוכה אבל אם אין חליפיו ביד כהן אין סיבה לפטור את השני‬ ‫ולחכמים פטורים‪ ,‬ורב הושעיא אמר לרבה שכשילך לפני רב הונא ישאל אותו שאם‬ ‫ממתנות‪ ,‬ויש לומר שהחידוש הוא שלא נאמר שר' יוסי פטר מטעם שגזרו שאם נחייב‬ ‫ר''מ מחייב בבכורה איך הוא ילמד את הפסוק אך בכור שור עד שיהא הוא שור‬ ‫במתנות הוא יבא להתיר בו גיזה ועבודה גם כשאין חליפיו ביד כהן‪ ,‬קמ''ל שטעמו‬ ‫ובכורו שור ואין לפרש שר''מ דיבר על ראשית הגז שהרי שנו אצל ר' ישמעאל‬ ‫של ר' יוסי הוא כרבא‪ ,‬אך קשה שלא ניתן לפרש כך בר' יוסי שהרי עמוד ב שנינו‬ ‫שכבשים שצמרם קשה פטורים מראשית הגז שכתוב ומגז כבשי יתחמם‪ ,‬ואמר רב‬ ‫בהמשך שהיה ר' יוסי אומר שכל שחליפיו ביד כהן פטור ור''מ מחייב משמע שרק‬ ‫הונא שמדובר שרחל שילדה מין עז ואביו תיש ונחלקו לענין אותו ואת בנו שלר''מ‬ ‫בחליפיו ביד כהן פטור ממתנות ולא כשאין חליפיו ביד כהן‪ ,‬ויש לומר שהיינו‬ ‫חוששים לזרע האב ולחכמים לא‪ ,‬אך קשה שיחלקו כך להדיא שר''מ אומר חוששים‬ ‫אומרים שר' יוסי אמר את זה רק לשיטת ר''מ שהוא סבר שגם בלי שחליפיו ביד כהן‬ ‫לזרע האב וחכמים לא חוששים כמו שחלקו חנניה ורבנן‪ ,‬ויש לומר שנחלקו לגבי‬ ‫פטור ממתנות כדי שלא יבואו להתיר בו גיזה ועבודה אך ר''מ שלא גזר בכ''ז הוא‬ ‫בכורה ומדובר ברחל בת רחל בת עז והם נחלקו אם הולכים אחר האם וזה לא נקרא‬ ‫יודה בחליפיו ביד כהן כי עשו את שאינו זוכה כזוכה‪ ,‬ור''מ אמר לו שבכ''ז חייב‪.‬‬ ‫נדמה או שהולכים אחר אם האם וזה נקרא נדמה‪ ,‬וללישנא בתרא מדובר ברחל בת‬ ‫רב פפא אומר שלכו''ע בספק מעשר פטור ממתנות‪ ,‬ולכאורה הכוונה לר''מ וקשה‬ ‫עז בת רחל ונחלקו שר''מ סובר שחזרה השיּות למקומה ולכן יש חיוב בכורה‬ ‫מה החידוש בזה הרי ר''מ חייב רק בספק בכור כי הכהן בא עליו משני צדדים וזה לא‬ ‫וחכמים סוברים שלא חזרה השיּות למקומה וזה נקרא נדמה‪ ,‬ורב אשי מבאר שמדובר‬ ‫שייך במעשר‪ ,‬ויש לומר שרב פפא מחדש שלא נאמר שטעמו של ר''מ שחייבו ספק‬ ‫שיש בו מקצת סימנים וחכמים סוברים כר''ש שחייב בבכורה רק כשראשו ורובו‬ ‫במתנות כדי שלא ישתכח בו תורת מתנות וא''כ גם בספק מעשר נחייב במתנות‬ ‫דומה לאמו‪.‬‬ ‫קמ''ל שלא‪ ,‬אך יש לדחות ששנינו בסיפא שר' יוסי אמר שכל שחליפיו ביד כהן‬ ‫ר' יוחנן אומר שר''מ מודה בשעיר של ראש חדש שלא מביא כמוהו וצריך בן שעירה‬ ‫פטור ור''מ מחייב וזה שייך רק בספק בכור‪ ,‬ויש לומר שרב פפא מחדש שלא נאמר‬ ‫שכתוב אחד שהוא מיוחד ובא מששת ימי בראשית‪ ,‬ולכאורה לומדים את זה כבר‬ ‫שר''מ מחייב גם בספק מעשר ונחלקו בחליפיו ביד כהן לחדש שר' יוסי פטר גם‬ ‫מהפסוק שור או כשב למעט כלאים או עז למעט נדמה‪ ,‬ויש לומר שמהפסוק או עז‬ ‫כשהכהן בא עליו משני צדדים‪ ,‬קמ''ל שר''מ לא חלק בספק מעשר‪.‬‬ ‫לא נמעט כשירד לדורות ויוכל להביא ממנו‪ ,‬קמ''ל שלא יביא‪ ,‬ואם היינו לומדים‬ ‫יש להקשות בדברי ר' טרפון מדוע במת אחד מהם יחלוקו שנבדוק אם היפה מת הוא‬ ‫מאחד היינו אומרים שרק בקרבן חובה לא יביא אך הוא כשר לנדבה‪ ,‬קמ''ל שלא‪.‬‬ ‫של הכהן והנשאר של בעה''ב ואם הכחוש מת הוא של בעה''ב והנשאר הוא של‬ ‫הכהן‪ ,‬אמר ר' אמי שר''ט חזר בו ממה שאמר שהכהן בורר את היפה‪.‬‬ ‫פחות מל' יום ללידתה כי אינה מקבלת זכר וא''כ אם ילדה בת שנתה זה ודאי לכהן‪,‬‬ ‫ר' חייא אומר שהמשל בדברי ר''ט הוא לשנים הפקידו אצל רועה ויש ספק של מי‬ ‫אך ר' יהושע בסברתו לא סבר כזעירי כי יתכן שתלד תוך שנתה שיש טינוף פחות מל'‬ ‫הנשאר הרועה מניח אותו ביניהם ומסתלק‪ ,‬והמשל של ר''ע הוא באחד שהפקיד אצל‬ ‫יום‪ ,‬עוד יש לומר שגם בסברתו ר' יהושע סבר כזעירי ונחלקו שלשמועתו בהמה‬ ‫בעה''ב שהמוציא מחבירו עליו הראיה‪ ,‬וקשה אם הם לא דברו באופן אחד שלא‬ ‫אינה יולדת בפחות מה' חדשים לעיבורה ע''י חדשים קטועים‪ ,‬עמוד ב אלא לה'‬ ‫מסתבר שר''ע יאמר בשנים שהפקידו אצל רועה שהרועה יניח ביניהם ויסתלק ור''ט‬ ‫חדשים מלאים ולכן לא חששו פחות משנתה‪ ,‬אך ר' יהושע סובר שהבהמה יולדת‬ ‫יחלוק באחד שהפקיד אצל בעה''ב‪ ,‬ומבאר רבא או רב פפא שלכו''ע שנים שהפקידו‬ ‫פחות מחמשה חדשים בחדשים קטועים ולא צריך להגיע לסוף ששה‪ ,‬עוד יש לומר‬ ‫אצל רועה הוא מניח ביניהם ויסתלק‪ ,‬ואם אחד הפקיד אצל בעה''ב המוציא מחבירו‬ ‫שגם לסברתו בהמה לא יולדת למקוטעים ונחלקו שלשמועתו לא אומרים מקצת יום‬ ‫עליו הראיה‪ ,‬והם נחלקו בחצר של בעה''ב והרועה כהן שלר''ט בעה''ב מקנה לו‬ ‫אחרון ככולו‪ ,‬ולסברתו אומרים מקצת יום של גמר החדש החמישי ככולו‪.‬‬ ‫מקום בחצירו ונוח לו שתיעשה מצוה בממונו וזה כשנים שהפקידו אצל רועה‬ ‫ר' חנינא מסורא מבאר שר''ע ור' יהושע נחלקו שלר''ע אם רואים שהבהמה חולבת‬ ‫שהרועה מניח ביניהם ומסתלק‪ ,‬ור''ע סובר שכיון שיש לו הפסד הוא לא מקנה לו‬ ‫הולכים אחר רוב בהמות שאינן חולבות אם לא ילדו וא''כ היא ילדה כבר‪ ,‬ור' יהושע‬ ‫כלום וזה כאחד שהפקיד אצל בעה''ב שהמוציא מחבירו עליו הראיה‪.‬‬ ‫חשש למיעוט בהמות שחולבות גם אם לא ילדו‪ ,‬אך קשה שר' יהושע לא חשש‬ ‫משנה אם שתי רחלותיו לא בכרו והם ילדו שני זכרים שניהם לכהן ואם ילדו זכר‬ ‫למיעוט לגבי יבמה שהלכה חמותה למדינת הים שהיא לא חוששת שהיא ילדה זכר‪,‬‬ ‫ונקבה הזכר לכהן ואם ילדו שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן ור''ט סובר שהכהן‬ ‫ואם היא יצאה מליאה יש לחשוש שהיא ילדה‪ ,‬ור' יהושע אומר שאין לחשוש וביארו‬ ‫בורר לו את היפה‪ ,‬ור''ע אומר שמשמנים ביניהם והשני ירעה עד שיסתאב‪ ,‬וחייב‬ ‫שר' יהושע סובר שרוב המעוברות יולדות ויש מיעוט מפילות ונולדים מחצה זכרים‬ ‫במתנות ור' יוסי פוטר‪ ,‬ואם מת אחד מהם לר''ט יחלוקו ולר''ע המוציא מחבירו עליו‬ ‫ומחצה נקבות ויש לסמוך מיעוט מפילות לרוב נקבות וא''כ הזכרים הם מיעוט ואין‬ ‫הראיה‪ ,‬אם הרחלות המסופקות ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין‬ ‫לחשוש למיעוט‪ ,‬אלא יש להפוך אצלינו את דברי ר''ע בדברי ר' יהושע וכן שנינו‬ ‫לכהן כלום ואם אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן‪,‬‬ ‫בברייתא להדיא שלר' יהושע חלב פוטר ולר''ע חלב אינו פוטר‪.‬‬ ‫ולר' טרפון הכהן בורר לו את היפה‪ ,‬ור''ע סובר שמשמנים ביניהם והשני ירעה עד‬ ‫שנו בברייתא שאם גדייה ילדה שלושה בנות ובנותיה ילדו שלושה כל אחת כולן‬ ‫שיסתאב‪ ,‬וחייב במתנות ור' יוסי פוטר שהוא סובר שכל שחליפיו ביד כהן הוא פטור‬ ‫נכנסות להתעשר בדיר אחד‪ ,‬ור''ש אמר שהוא ראה מקרה שבנותיה של גדייה ילדו‬ ‫ממתנות‪ ,‬ור''מ מחייב‪ ,‬אם מת אחד מהם לר''ט יחלוקו‪ ,‬ולר''ע המוציא מחבירו עליו‬ ‫תוך השנה של האם והתעשרו כולם יחד באותה שנה‪ ,‬ויש לדקדק מדוע הברייתא‬ ‫הראיה‪ ,‬אם ילדו זכר ונקבה אין לכהן כלום‪ .‬גמרא צריך לשנות את כל הבבות שאם‬ ‫נקטה ששלשתן ילדו שלש שלש הרי מספיק שאחת תלד שלש והאחרות ילדו שתים‬ ‫היו שונים את הבבא הראשונה שרחל אחת ילדה שנים היינו אומרים שדוקא שם סבר‬ ‫כל אחת‪ ,‬ויש לומר שכיון שכדי להגיע לעשר צריך שאחת תלד שלש לכן נקטו בכולן‬ ‫ר''ע משמנים ביניהם ששניהם יצאו מאחת אך בספק של יצאו שנים משתים יתכן‬ ‫שלש שלש‪ ,‬אך קשה שניתן להעמיד שכולן ילדו שתיים והאם תחזור ותלד עוד אחת‪,‬‬ ‫שר''ע יודה לר''ט שהכהן יברור את היפה שמסתבר שמי שילדה אחד הוא המשובח‬ ‫דף כא ולכאורה יש לדייק מכאן שהמטנפת אינה חוזרת ללדת תוך שנתה‪ ,‬אך יש‬ ‫יותר‪ ,‬ואם היינו שונים את הבבא של שנים משתים היינו אומרים שדוקא בזה אמר‬ ‫לדחות שיתכן שהמטנפת חוזרת ללדת תוך שנתה אך אם ילדה ממש היא לא חוזרת‬ ‫ר''ע ששתיהן לא בכרו לכן משמנים ביניהם אך באחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו‬ ‫ללדת תוך שנתה‪.‬‬ ‫שני זכרים יודה ר''ע לר''ט‪,‬‬ ‫ר''ש ות''ק נחלקו שת''ק סבר כזעירי שאין טינוף פחות מל' יום ולכן היא לא ילדה‬ ‫דף יט שאותה שלא בכרה ילדה את המשובח יותר‪ ,‬קמ''ל שלא אומרים כך‪.‬‬ ‫שוב‪ ,‬ולר''ש יש טינוף פחות מל' יום ונחלקו שלת''ק אין לידה בחדשים מקוטעים‬ ‫משנה לדעת ר' טרפון אם אחד יצא דרך דופן ויצא אחריו דרך רחם שניהם ירעו עד‬ ‫ור''ש סבר שיש לידה בחדשים מקוטעים‪ ,‬עוד יש לומר שלכו''ע אין לידה בחדשים‬ ‫שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים‪ ,‬ור''ע אומר ששניהם אינם בכורים הראשון שהוא‬ ‫מקוטעים ונחלקו שלת''ק לא אומרים מקצת היום ככולו ולכן אין מציאות שהיא תלד‬ ‫לא פטר רחם והשני אינו בכור כי קדמו אחר‪ .‬גמרא ר' טרפון הסתפק אם בכור לדבר‬ ‫עד סוף השנה‪ ,‬ולר''ש אומרים מקצת היום ככולו ויתכן שהיא תלד שוב ביום האחרון‬ ‫אחד נחשב בכור ור''ע סובר שבכור לדבר אחד אינו בכור‪.‬‬ ‫של השנה‪ ,‬עוד יש לומר שלכו''ע אומרים מקצת היום ככולו ואמנם יתכן שהיא תלד‬ ‫שנו בברייתא על המדה של כלל שהוא צריך לפרט ופרט הצריך לכלל‪ ,‬שכתוב‬ ‫ביום האחרון של השנה אך נחלקו שלת''ק כיון שלא ניתן להקריבו עד ח' ימים‬ ‫בפסוק קדש לי כל בכור ולכאורה משמע גם נקבה לכן נאמר פרט זכר‪ ,‬אך היינו‬ ‫ללידתו א''כ הוא מחוסר זמן שלא נכנס להתעשר בדיר ולר''ש מחוסר זמן נכנס‬ ‫לומדים שגם ביצאה נקבה לפניו הוא קדוש לכן נאמר פטר רחם‪ ,‬ואין לומר שכל פטר‬ ‫להתעשר בדיר‪ ,‬עמוד ב וכן שנינו להדיא שר''ש בן יהודה אמר בשם ר''ש שמחוסר‬ ‫רחם קדוש גם אם יצא אחרי יוצא דופן שנאמר בכור‪ ,‬והקשה רב שרביא לאביי‬ ‫זמן נכנס להתעשר בדיר שהוא כבכור שהוא קדוש לפני זמנו וקרב בזמנו וכן יתכן‬ ‫שברישא התנא לא הביא בכור כי הוא למד שבכור לדבר אחד הוא בכור ואח''כ‬ ‫שהוא יתעשר תוך זמנו והוא יקרב כשיגיע זמנו‪ ,‬אך קשה שעד שלומדים מבכור‬ ‫התנא מביא שלומדים מבכור דוקא בכור ובכור לדבר אחד אינו בכור‪ ,‬ומבאר אביי‬ ‫נלמד מקדשים אחרים שלא מקדישים תוך זמנם‪ ,‬ויש לומר שמעשר דומה לבכור‬ ‫שודאי בכור לדבר אחד אינו בכור והלימוד ברישא הוא שאם נאמר זכר היינו אומרים‬ ‫לענין שאין לו גאולה‪ ,‬ומום לא מפקיעו מקדושה‪ ,‬ותמורתו אינה קריבה ושניהם‬ ‫אפילו יוצא דופן לכן נאמר פטר רחם‪ ,‬ורבינא מבאר שפשוט לתנא שגם לגבי דבר‬ ‫נאכלים לישראל במומם‪ ,‬אך מצד שני יש לדמות מעשר לשאר קדשים שקדושתו גם‬ ‫אחד הוא נקרא בכור והכוונה בברייתא שאין לומר שיצא אחד יוצא דופן הוא קדוש‬ ‫בנקבה ואין קדושתם מרחם ואינם ממתנות כהונה ונוהגים גם בפשוט משא''כ בכור‪,‬‬ ‫שא''כ מדוע התורה כותבת בכור עמוד ב הרי למעט יצאה נקבה לפניו למדנו מפטר‬ ‫אלא יש לומר שר''ש למד גזירה שוה העברה העברה ולא פורכים על כך‪.‬‬ ‫רחם אלא בכור בא למעט יצא אחר יוצא דופן‪ ,‬ורב אחא מדפתי מקשה לרבינא שאם‬ ‫רב מבאר שטינוף הוא כדברי הרועים שנעצר רחמה והעובר נימוק‪ ,‬ושמואל אומר‬ ‫נאמר שבכור לדבר אחד הוא בכור א''כ אמנם יצא זכר ראשון דרך דופן ואחריו יצא‬ ‫שהיא פלטה בעבוע של דם‪ ,‬וצריך להראותו לחכם‪ ,‬אך קשה מנין החכם יודע ומבאר‬ ‫דרך רחם הוא לא קדוש כי הוא התמעט מבכור שיש בו רק בכור לרחם ולא לזכרים‬ ‫רב פפא שהכוונה לרועה חכם‪ ,‬רב חסדא אומר שאמרו שיצירת הולד באשה הוא‬ ‫אך אם בתחלה יצאה נקבה דרך דופן ואח''כ יצא זכר דרך רחם יש כאן בכור זכר‬ ‫ארבעים יום‪ ,‬ויש להסתפק בבהמה ורב פפא רצה להוכיח מדברי זעירי שאין טינוף‬ ‫ברחם וא''כ הוא יהיה קדוש אלא ודאי משמע כאביי שבכור משמע בכל עניניו ולכן‬ ‫פחות מל' יום אמר לו אביי שזה נאמר רק על לקבל זכר תוך ל' יום אך זעירי לא‬ ‫התמעטו כולם‪.‬‬ ‫מדבר על זמן יצירת הולד‪.‬‬ ‫פרק הלוקח בהמה‬ ‫המשנה דברה על לוקח מעכו''ם ונחלקו בלוקח מישראל שלדעת רב היא ודאי בכרה‬ ‫משנה מי שלקח בהמה מעכו''ם ואינו יודע אם היא בכרה כבר או לא‪ ,‬ר' ישמעאל‬ ‫כבר שאם לא כן היה המוכר משבח אותה שהיא עדיין לא ילדה‪ ,‬ושמואל אומר שהוא‬ ‫סובר שעז בת שנתה היא ודאי לכהן ויותר משנה זה ספק‪ ,‬ורחל בת שתים ודאי לכהן‬ ‫בכור ספק והמוכר לא שיבח כי הוא חשב שהוא צריך לשחוט אותה ור' יוחנן סובר‬ ‫ויותר משתים זה ספק‪ ,‬פרה וחמור בת שלש ודאי לכהן ויותר משלש זה ספק אמר לו‬ ‫שהולד הוא ודאי חולין שאם הוא היה קדוש המוכר היה צריך להודיע לו כדי שלא‬ ‫ר''ע שאמנם אם זה היה תלוי רק בבהמה שנולדה היה ספק אך אמרו שיש סימן ולד‬ ‫יכשל בולד‪ ,‬ושנינו כדברי ר' יוחנן לגבי אותו ואת בנו שאם לא הודיעו הולך ושוחט‬ ‫בבהמה דקה טינוף ובבהמה גסה שליא ובאשה שפיר ושליא‪ ,‬והכלל הוא שרק בידוע‬ ‫ואינו נמנע‪ ,‬ואין להקשות משם על רב ושמואל ששם הדבר תלוי במוכר אך לגבי‬ ‫בודאי שילדה אין לכהן כלום ואם לא בכרה זה לכהן ואם זה ספק יאכל במומו‬ ‫בכורה זה תלוי בלוקח שעל בעל הבהמה מוטל להפריש בכורותיו‪.‬‬ ‫לבעלים‪ .‬גמרא יש להקשות מדוע אחרי שנה זה ספק שנלך אחר רוב בהמות‬ ‫משנה ר''א בן יעקב אומר שאם בהמה גסה שפעה חררת דם היא תקבר והיא פטורה‬ ‫שמתעברות ויולדות תוך שנתם‪ ,‬וא''כ לכאורה ר' ישמעאל סובר כר''מ שחוששים‬ ‫מבכורה‪ .‬גמרא ר' חייא שנה שאותה חררת דם אינה מטמאה במגע ובמשא ומה‬ ‫למיעוט‪ ,‬ויש לומר שהוא סובר גם כרבנן והם הלכו אחרי רוב רק ברוב שהוא לפנינו‬ ‫שקוברים אותה‪,‬‬ ‫כגון תשע חנויות ורוב דיינים בסנהדרין‪ ,‬אבל ברוב שאינו לפנינו רבנן לא הולכים בו‬ ‫דף כב זה כדי לפרסמה שהיא פטורה מבכורה‪ ,‬ור' יוחנן מבאר שאין בה טומאת‬ ‫אחר רוב‪ ,‬ויש להקשות שבקטן וקטנה זה רוב שאינו לפנינו ובכ''ז הלכו בו רבנן‬ ‫מגע ומשא שהבשר בטל ברוב דם וגוונים‪ ,‬ור' יוחנן לשיטתו שהוא אמר שר''א בן‬ ‫אחרי הרוב ששנינו שלר''מ קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמים אמרו לו שאמנם לא‬ ‫יעקב ור''ש הם בשיטה אחת ששנינו שאם יש שליא בבית הבית טמא ולא בגלל‬ ‫חולצים שהרי נאמר בפרשה חליצה איש ומקישים אשה לאיש‪ ,‬אך מדוע שלא ייבמו‬ ‫שהשליא היא ולד אלא שאין שליא בלי ולד‪ ,‬ור''ש אומר שיתכן שהולד נימוק עד‬ ‫אמר להם ר''מ שבקטן חששו שהוא ימצא סריס והקטנה תמצא איילונית ואין בהם‬ ‫שלא יצא‪ ,‬וביארו בדעת ר''ש שהבשר בטל ברוב‪.‬‬ ‫מצות יבום והוא פוגע בערוה וחכמים סברו שהולכים אחר רוב קטנים שאינם סריסים‬ ‫שנינו באהלות שאין נפל מטמא את הבית בטומאת אהל שיוצאת בפתיחת הקבר עד‬ ‫ורוב קטנות אינן איילוניות‪ ,‬וא''כ אומר רבא‬ ‫שיעגילו ראש כפיקה‪ ,‬ומבאר רב הונא שהשיעור הוא כפקעת של צמר‪ ,‬ושאל חייא‬ ‫דף כ שר' ישמעאל סובר כר''מ שחוששים למיעוט ורבינא אומר שניתן לומר שר'‬ ‫בר רב את רב הונא פרש לי רבי האם השיעור הוא כחוט שתי או כשל ערב שהוא קטן‬ ‫ישמעאל סובר כרבנן והם הולכים אחרי רוב שאינו תלוי במעשה אך לא אחרי רוב‬ ‫יותר אמר לו רב הונא ששנינו שלר''מ כפיקה של שתי ור' יהודה אומר כשל ערב‬ ‫שאינו תלוי במעשה כמו כאן שהיה מעשה עיבור בבהמה‪.‬‬ ‫ור''א בן ר' צדוק אומר משיראו טפיפיות ומבאר רב יהודה בשם שמואל שר''א בר'‬ ‫שנו בברייתא שעז בת שנתה היא ודאי לכהן ואחר שנה זה ספק‪ ,‬רחל בת שתים ולדה‬ ‫צדוק אמר שבירושלים פירשו כפרידה שכורעת להטיל מימיה ונראה קמטים ברחמה‪.‬‬ ‫ודאי לכהן ומכאן ואילך ספק‪ ,‬פרה בת שלש ולדה ודאי לכהן ומכאן ואילך זה ספק‪,‬‬ ‫רב הונא אומר שהוא שמע שתי פיקות אחת של שתי ואחת של ערב ואין לו לפרש‬ ‫וחמורה כפרה‪ ,‬ור' יוסי בר' יהודה אומר שחמורה עד ד' שנים ולדה ודאי לכהן‪ ,‬וכך‬ ‫ורב דימי אמר בשם ר' יוחנן שהוא שמע שלש‪ ,‬אחת של שתי ואחת של ערב ואחת‬ ‫שנה ר' ישמעאל וכשאמרו את דבריו לפני ר' יהושע הוא אמר שיאמרו לר' ישמעאל‬ ‫של פיקה גדולה של סקאים ואין לי לפרש‪ ,‬ורבין בא ופירש בשם ר' יוחנן שבאשה‬ ‫שדבריו נכונים אם הבהמה נפטרת בולד בלבד אך אמרו שיש סימן ולד בדקה שהוא‬ ‫השיעור הוא כשל שתי‪ ,‬ובבהמה כשל ערב‪ ,‬ופיקה גדולה הוא לתפירת סקאים כמו‬ ‫טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא‪ ,‬ואני לא אומר כשמועה זו אלא אם עז טנפה‬ ‫ששנינו ששיעור טומאה בגוש שבא מארץ העמים הוא כפיקה גדולה של עושי שקים‬ ‫תוך ששה חדשים היא תלד בתוך שנתה ואם רחל טינפה בת שנתה היא תלד בתוך‬ ‫והוא כחותם המרצופים והחותם הזה הוא בכיסוי חבית חרס של בית לחם‪.‬‬ ‫שתים‪ ,‬ור''ע אמר שהוא לא בא למדה זו אלא אם ידוע שביכרה הכהן לא מקבל כלום‬ ‫ר''ל אומר בשם ר' יהודה נשיאה שמי שלקח ציר מעם הארץ הוא יכול להשיקו במים‬ ‫ואם לא בכרה זה ספק לכהן ויאכל במומו לבעלים‪ ,‬ולכאורה ר' יהושע ור' ישמעאל‬ ‫והוא טהור ממה נפשך שאם הרוב מים השקה מועילה להם ואם הרוב הוא ציר הוא‬ ‫נחלקו שלר' ישמעאל טינוף לא פוטר מבכורה ולר' יהושע גם טינוף פוטר מבכורה‪,‬‬ ‫לא מקבל טומאה והמיעוט מים שבו בטלים ברובו‪ ,‬ואמר ר' יוחנן שזה מועיל רק‬ ‫אך יש לומר שאם ראינו שטינפה לכו''ע היא פטורה מבכורה אלא מדובר שלא ראו‬ ‫לטבול בהם פתו אך אם הוא צריך את זה לקדירה מצא מין את מינו וניעור‪ ,‬וכשאמר‬ ‫שטינפה‪ ,‬ונחלקו שלר' ישמעאל לא חששו שטינפה ולר' יהושע חוששים שטינפה‪,‬‬ ‫רב דימי שמועה זו אמר לו אביי איך יתכן שטומאה שבטלה תתעורר שוב אמר לו וכי‬ ‫אך יש להקשות שרבא אמר שר' ישמעאל סובר כר''מ שחוששים למיעוט וא''כ יש‬ ‫אינך סובר כך הרי שנינו שאם נפלה סאה תרומה עמוד ב למאה חולין טהורים לר''א‬ ‫לחשוש שהיא טינפה‪ ,‬ויש לומר שר' ישמעאל חשש למיעוט לחומרא אך לא לקולא‬ ‫ירים סאה והיא תרקב ותולים שאותה סאה שנפלה היא הסאה שעלתה‪ ,‬ולחכמים‬ ‫עוד יש לומר שודאי ר' ישמעאל חשש לטינוף והם נחלקו שלר' ישמעאל המטנפת‬ ‫יעלה אותה אך יאכל את כל הכמות ביובש כנקודים או קליות בלי הכשר מים לקבל‬ ‫אינה חוזרת ויולדת תוך שנתה וא''כ אם היא ילדה תוך שנתה א''כ היא לא טינפה ור'‬ ‫טומאה או שילוש במי פירות שאינם מכשירים או שיחלק אותה לעיסות רבות ובלבד‬ ‫יהושע סובר שהמטנפת חוזרת ויולדת תוך שנתה ולכן יש לחשוש שהיא טינפה‪ ,‬ומה‬ ‫שבמקום אחד לא יהיה כביצה‪.‬‬ ‫שאמר ר' יהושע שהוא לא אומר כשמועתו הוא יחלוק עליו באופן שהיא טינפה‬ ‫אחרי ששה חודשים והם נחלקו שלפי שמועתו יש לומר כדברי זעירי שאין טינוף‬