עומקא דפרשה · Omke Deparsha — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

במה ללומדי התורה -מודיעין עילית
עומקא דפרשה גליון
תת"ע
חג הסוכות
בס"ד ערב ש"ק זמן שמחתנו תשפ"ז
שנה י"ט
שמחת תורה בנוסח ברכת שמיני חג העצרת הזה תפילות החג
הגאון רבי אברהם יצחק ברזל זצ”ל
הנה בגמ’ מו ע”ב מבואר דיום השמיני חלוק משאר ימי הסוכות לענין ברכה,
ורש”י ד”ה ושמיני לברכה ,פי’ שאומר בתפילה וברכת המזון וקידוש את יום
השמיני חג עצרת הזה .וכן בדף מ”ז ע”ב ברכת המזון ותפילה כ’ רש”י דעד השתא
התפילות וההקפות אמרינן את יום חג הסוכות הזה וכאן את יום שמיני חג עצרת הזה. שהחיינו על ההלל
הרב אברהם לוי והנה בשו”ע סי’ תרס”ח סעיף א’ כתב ,ליל שמיני אומר בתפילה ותתן לנו את הרב אהרן פרידמן
יום שמיני חג העצרת הזה .אבל המהרש”ל והט”ז כתבו דיש לומר שמיני עצרת
חג הזה ,והטעם לפי המהרש”ל דלא להפסיק בין שמיני לעצרת ,כמו שבתורה
הם סמוכים ,אולם הט”ז כתב מטעם אחר ,דבאמת אנו רואים שיום שמיני עצרת גדר ההלל בסוכות
מחד גיסא הרי הוא כהמשך לחג הסוכות שהרי הוא נקרא יום השמיני דהיינו הרב בנימין כהן
שמח"ת -וזאת הברכה יום שמיני מיום הראשון של חג הסוכות ,וכן איתא במשנה (דף מח ).מפני כבוד
יו”ט ”האחרון” של חג ,וכן איתא לגבי שמחה לרבות לילי יו”ט ה”אחרון” של חג,
הרב אליהו גרסטל וזה הפירוש עצרת ,דאומר הקב”ה קשה עלי פרידתכם ותעצרו עמי עוד יום הרי
שזה שייך לחג הסוכות ,ובביכורי יעקב הוכיח גם מהגמ’ בר”ה דף ד’ ע”ב דמק’ ס"ת בהושענות
ולהקיש לחג הסוכות מה להלן שמונה אף כאן שמונה ,משמע שיום השמיני הוא הרב איתמר אביב
מחג הסוכות שנקרא שמונה ימים ,וכן בבל תאחר אינו עובר מצד חג הסוכות
עד שיעבור גם שמיני עצרת ,וכן בפסחים דף ע’ ע”ב וחגותם אותו חג לה’ שבעת
שמיני עצרת ושמח"ת ימים בשנה ,ומק’ הגמ’ שבעה הא שמונה הוו אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה הושענות דשבת
את השבת ,הרי מבואר דשבעת ימים דכתיב גבי חג כולל שמונה ימים דשמיני
הרב משה שפירא עצרת בכלל ,וע”ע בברכי יוסף שם שדן להלכה אם טעה בתפילה ביום השמיני הרב יואל טויב
ואמר חג הסוכות במקום שמיני עצרת ,ועיי”ש ,ומשו”ה סובר הט”ז דכיון דיום
שמיני עצרת נגרר ונכלל בחג הסוכות יש לנו לומר יום שמיני העצרת חג הזה,
דביאורו שהעצרת היא יום השמיני לסוכות שזה החג הזה ,ובזה אנו מרמזים סמיכת גאול"ת בהוש"ר
הקפות שניות דעיקר החר הוא שמיני לסוכות ,משא”כ אם נאמר יום שמיני חג העצרת הזה הרי
אנו מפרידים בין יום השמיני ובין עצרת והוי כאומרים שהחג הוא חג העצרת ולא
הרב משה רייך
הרב יעקב קארפ חג של יום השמיני ,ועיי”ש.
וצ”ל לפי דרך הט”ז דאף דאמרינן בגמ’ דשמיני עצרת חלוק בפז”ר קש”ב ,כל זה
רק לומר שיש ליום שמיני דינים מיוחדים לגבי פייס ,ולינה ,ושלא יושבים בסוכה
הערות בתפילת מוסף
וכו’ ,ולכן יש להזכיר גם שם עצרת ,ויש בו גם זמן ,אבל בעיקר שם הרגל הוא יום הרב אליעזר היון
שמחת תורה עצרת דשמיני של סוכות.
אמנם לשיטת השו”ע הנוסח הוא את יום שמיני חג העצרת הזה ,ובביאור הגר”א
כתב שכ”כ רש”י בגמ’ וכנ”ל ,וכן בכל הספרים ,ויתכן לבאר בב’ אופנים ,או הארות בתפילת מוסף
שער הציון שסוברים דבאמת שמיני עצרת הוא רגל אחר והוי כחג בפ”ע וכל מה שנקרא הרב יעקב שיק
שמיני רק לגבי חגיגה שחוגג והולך כל השמונה ימים אבל בעצם יש לו שם רגל
בפני עצמו ,וזה מה דחלוק בפז”ר קש”ב ,ולכן יש לומר חג העצרת הזה ,או דבאמת
תרתי איתנהו ביה ,יש ברגל הזה גם משום המשך לחג הסוכות וכמש”כ הט”ז ,וכן אתה בחרתנו
כבוד שמחת תורה דיש בו שם יו”ט בפני עצמו ,ולא רק דינים חלוקים אלא שם יו”ט ,ולכן יש לומר
יום השמיני כמו שכתוב בתורה שבאמת שם חג הוא יום השמיני דחג הסוכות ,וכן הרב נפתלי דודזון
חג העצרת שהוא חג בפ”ע.
(קי"א מנהגים וקולות)
הרב שלמה זלמן כהן
ויתכן שזה הביאור במה דנחלקו בגמ’ אם יש לומר זמן בשמיני עצרת .דהא כו”ע
מודו דשמ”ע חלוק מסוכות בפז”ר קש”ב ,ובכ”ז סובר המ”ד דאין אומרים זמן, חיתום דין המים
משום דס”ל דמה שיש בו דינים חלוקים לא מחייב לומר שהחיינו כיון דעיקר הרב י.ש .שטראוס
הזמן של הרגל הוא המשך לחג הסוכות ,ואידך ס”ל דהוי זמן אחר וכל הרגל
הוא רגל חדש ,והנה יש דיוק ברש”י ,דבדף מ”ו ע”ב כתב ושמיני לברכה
איבעיא להו
שאומר בתפילה ובבהמ”ז וקידוש את יום ה”שמיני” חג עצרת הזה,
ובדף מ”ז בד”ה ברוכי לא מברכינן כתב ,לברכה את יום
תפילה ביציאה מהסוכה
המשך בעמ’ 12
הרב אברהם וינברג
הגליון מוקדש ע"י הרב החפץ בעילו"ש לרפואה והצלחה להגדיל תורה ולהאדירה
גדר אמירת ההלל -חלק ממצות לולב ברכת שהחיינו במצוות ההלל
הרב רפאל בנימין כהן הרב אהרן הכהן פרידמן
א .גמ’ פסחים קיז .אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה חכמים תקנו לברך ברכת שהחיינו על קיום מצוות שאינם נוהגות תדיר אלא
(ולעיל צה :הגירסא ”ולא אמרו הלל”) .ופרש”י אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן, בזמן מסוים ,ואמנם מצינו מצוות שתלויות בזמן שלא תקנו עליהם ברכת
מיציאת מצרים ועד דוד ולא אמרו הלל .וברש”י לעיל צה :ד”ה אפשר וכו’ ,דכיון שהחיינו ,ויש לברר טעם הדבר של”ת עליהם ברכת שהחיינו.
דדבר מצוה הוא טעון הלל .ובשו”ע (סי’ תרנ”ב ס”א) כתב ועיקר מצותו בשעת ההלל אחת מהמצוות שבאה לזמן ול”ת עליה שהחיינו זה מצוות קריאת ההלל ,ואכן,
ובחי’ מרן רי”ז הלוי (קה”ח יומא סוכה ,לאחר מס’ סוכה בקטע המתחיל בגמ’ ברכות מצינו בראשונים [סוכה מו’ א’ תוס’ ד”ה העושה ,הר”ן שם] שדנו מה הטעם
ה’) כתב לייסד לפי”ד הגמ’ הנ”ל ודברי הרמב”ן (בספר המצוות שורש א’) דהלל של של”ת שהחיינו על מצוות קריאת ההלל.
שחיטת פסח ונטילת לולב אפשר להיות שהוא דאורייתא כדאמרי’ אפשר ישראל כשהראשונים שואלים מה הטעם של”ת שהחיינו על הלל ,הם שואלים מה
שוחטין את פסחיהן ונוטלין לולביהן ואין אומרים הלל ,עכ”ד .דמבואר בזה דעיקר ההבדל בין מצוות קריאת המגילה שמברכים עליה שהחיינו למצוות קריאת
חיובו של ההלל משום נטילת לולב הוא ,והלולב הוא זה שמצריך הלל כמו שחיטת ההלל שלא מברכים עליה שהחיינו.
הפסח.
הטעם שהראשונים שואלים את זה בנוסח זה ,כי היה מקום לומר שרק על
ובחי’ מרן רי”ז הלוי על התורה (פ’ אמור) כתב עוד לבאר ,שזה קיום האמור בקרא מצוות שהם במעשה כתקיעת שופר ונטילת לולב תקנו שהחיינו ,ולא על
”ולקחתם לכם ביום הראשון וגו’ ושמחתם וגו’ שבעת ימים” ,דמכלל מצות לולב מצוות שבדיבור ,וע”כ הראשונים שואלים ממקרא מגילה שאף שהיא מצווה
שביחד עם הלקיחה תהיה גם שמחה ,דהיינו אמירת שירה והלל ,דהוא מן התורה שבדיבור תקנו עליה שהחיינו.
לדעת הרמב”ן .וד”ז מבואר במאירי שקבלה היתה בידם שאף בתוך ההלל היו
יש להוכיח שזו כוונת הראשונים בהזכירם את מצוות קריאת המגילה ,בתוס’
מנענעים להתעוררות שמחה.
הרא”ש [סוכה שם] מתרץ על השאלה מ”ט של”ת שהחיינו על הלל“ ,איכא
וכבר מצינו בחז”ל שיש הילול בנטילת לולב ,במדרש רבה (פ’ אמור ,ל’ ,ט”ו) ”אלו ד’ למימר פרסומי ניסא שאני” ,ולכאורה צ”ב תירוצו ,שהרי ברור שתקנו ברכת
מינים שכאו”א מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקב”ה” .וכן במדרש (תהלים שהחיינו גם על מצוות שאינם פרסומי ניסא כמו תקיעת שופר ,אלא ,שכוונת
ק”ב) ומה להם לעשות ,יש להם ליטול אתרוגיהן בידיהם ולולביהן וערבי נחל והדסים הרא”ש שיש סברה להבין שרק על מצוות שבמעשה תקנו שהחיינו ולא על
להלל אותך הוי אומר ועם נברא יהלל י-ה” .וברמב”ן (פסחים לה ).הביא שכ’ התוס’ מצוות שבדיבור ,ולכן לא תקנו שהחיינו על הלל כיוון שהיא מצווה שבדיבור,
דאין בשאר המצוות משום מצוה הבאה בעבירה אלא בקרבן ובלולב שמהללין בה. ובקריאת המגילה אף שהיא מצווה שבדיבור תקנו הלל כיוון שהיא מצווה של
וכן דעת הראב”ד שלולב היבש פסול משום לא המתים יהללו י-ה .וברש”י סוכה לו: פרסומי ניסא.
כתב שהדר פוסל באתרוג כל שבעה וז”ל דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם המגן אברהם [סימן תכ”ב ס”ק ה’] נדרש לשאלה זו וכותב בשם האבודרהם
שמים עליו עכ”ל .והיינו ההלל. [שער ג’ ברכת המצוות ומשפטיהם] “מה שאין מברכים זמן על ההלל ,מפני
ומבואר מכל זה דעיקר מצות ההלל היא בשעת נטילת לולב והוי חלק ממצות לולב, שפעמים החדשים חסרים והוי תוך שלושים” ,דהיינו ,שרק מצווה שבאה אחת
ואף שיש גם את החיוב הרגיל של הלל מדין המועד כמו שאר המועדים ,מ”מ תרוייהו לשלושים יום מברכים עליה שהחיינו ,וכשהחודש חסר לא עובר ל’ יום מקריאת
איתנהו ,וחיוב של הלל דלולב יש בו תוספת דינים ונפק”מ וכפי שיתבאר להלן. ההלל של החודש הקיים ,ואף שבחודש מלא עובר ל’ יום מקריאת ההלל
ב .הנה כתב הגר”א (בסי’ תרמ”ד ס”א) על מש”כ השו”ע דשחרית אחר חזרת תפילה האחרונה ,צ”ל בכוונתו שלא פלוג רבנן ,שלא רצו לחלק שיהיו חודשים שיברכו
נוטלין הלולב ומברכין נטילת לולב ושהחיינו וגומרים ההלל ,וז”ל שחרית וכו’ שהחיינו על קריאת ההלל ויהיו חודשים שלא יברכו שהחיינו על קריאת ההלל
דמברכין בשעת ההלל וכמש”כ בפ’ ערבי פסחים (קיז ).אפשר ישראל נוטלין וכו’ שאלה מעניינת על תירוץ האבודרהם נשאל הגאון רבי אהרן וואלקין זצ”ל,
והלל הוא אחר שחרית כמ”ש פ”ד דר”ה ,עכ”ד .והיינו שביאר הגר”א דהא דנוטלין [שו”ת זקן אהרן ח”א סימן י’] הרי יש ראש חודש שלא אומרים בו הלל ,והוא
הלולב דוקא אחר שחרית ולא לפני שחרית משום זריזין מקדימין וכו’ ,כיון דזמן ר”ח תשרי ,וכמבואר בגמ’ [ר”ה לב’ ב’] ,וא”כ היה צריך להיות שיברכו ברכת
ההלל הוא אחר שחרית ,והלל הוא חלק ממצות לולב כמבואר בגמ’ פסחים הנ”ל, שהחיינו על הלל של יו”ט ראשון של סוכות ,שהרי עברו שלושים יום ממצוות
וכמש”כ בשו”ע שעיקר מצותו בשעת ההלל ,הלכך אף מצות לולב זמנה לאחר ההלל האחרונה שהייתה בראש חודש אלול.
תפילת שחרית. ואמנם התירוץ ע”כ פשוט ,וכפי שמתרץ ע”כ בשו”ת הנ”ל ,שהמג”א הביא רק
ג .הנה בביאור הגר”א (סי’ כ”ב ס”א) תירץ למה אין מברכין שהחיינו על הלל הרי חלק מתירוץ האבודרהם[ ,מכיוון שהמג”א נמצא בסימן תכ”ב העוסק בדין הלל
יש בו שמחה ,וז”ל וצריך לומר הטעם דהלל אינו מצוה בפני עצמה כמש”כ בערבי בר”ח] ,ובאבודרהם עצמו מבואר שמה שלא תקנו שהחיינו על הלל שנאמר
פסחים אפשר ישראל עושין פסחיהן נוטלין לולביהן וכו’ ,עכ”ל .וכוונתו דהלל הוי ביו”ט זה משום שברכת הזמן שמברכים על עצם היו”ט ,בליל יו”ט ,זה כבר פוטר
חלק ממצות לולב ושפיר נפטר בשהחיינו דלולב .וכן פי’ הדמשק אליעזר דנפטר גם את המצווה של קריאת ההלל ,רק שעדיין קשה מקריאת הלל של ר”ח ,וע”ז
במה שמברכין שהחיינו בפסח על הפסח ובסוכה על הלולב דהלל שייך לזה כדאיתא מתרץ האבודרהם שכיוון שלא עובר ל’ יום לא תקנו ע”כ שהחיינו ,וע”כ ל”ק
בפסחים אפשר ישראל וכו’ הרי דהלל שייך למצות הפסח והלולב ,עיי”ש. למה ל”ת הלל על קריאת הלל של יו”ט ראשון של סוכות ,וכמו”כ ל”ק למה ל”ת
ותי’ זה צ”ע דאכתי תיקשי למה אין מברכין בהלל של שאר רגלים( ,וכן בהלל של שהחיינו על הלל של ר”ח חשוון ,אף שכבר עברו יותר משלשים יום מקריאת
יו”ט ראשון של סוכות שחל בשבת שאומרין הלל בלי לולב) .ועוד דהלא גם בהלל ההלל של ר”ח אלול ,מכיוון שלא עברו שלושים יום מקריאת ההלל של יו”ט
של סוכות יש בו גם דין הלל על שאר רגלים לבד מדין הלל דלולב ושפיר חשיב מצוה ראשון של סוכות לקריאת ההלל של ר”ח חשוון.
בפני עצמה וצריך שהחיינו( .אא”כ יכוין בשעת שהחיינו דלולב לפטור שהחיינו דהלל עד עתה עסקנו בבירור תירוצו של האבודרהם בטעם של”מ שהחיינו על הלל,
ואז סגי בחד ברכה) .ושו”ר שהק’ כן בשיעורי ר’ דוד פינשטיין (על חג הסוכות) וצ”ע. ועתה אזכיר עוד שתי תירוצים שנראה לענ”ד לתרץ.
ד .הנה בגמ’ ערכין י’ :אמרי’ דבסוכות אמרי’ הלל כל יום ויום ובפסח רק חד יומא, י”ל שאף שכפי שהזכרנו הראשונים מדגישים שמצאנו ברכת שהחיינו גם על
כיון דחג חלוקין בקורבנותיהן ואילו בפסח אין חלוקין בקרבנותיהן .והנה לפמשנ”ת מצווה שבדיבור ,בקריאת המגילה ,אבל י”ל שעל מצווה שבדיבור ,שהדיבור
בגמ’ בפסחים י”ל טעם נוסף להא דאמרי’ ההלל בסוכות כל יום ויום כי יש בו גם עצמו הוא דברי שבח לקב”ה על חסדיו איתנו ,ע”ז ל”ת שהחיינו ,וע”כ ל”ת
מצות הלל לאומרו על הלולב ולא רק דין הלל דמועד ,וצ”ע למה לי טעמא ד”חלוקין שהחיינו על הלל ,שהיא עצמה דברי שבח לקב”ה על חסדיו איתנו .וסברת
בקרבנותיהן”. החילוק בזה ,שהברכה באופן כזה יש בה כפל דברים ,ואינה מוסיפה על עצם
ושו”ר בספר הנ”ל שהק’ כן לאביו הגרי”מ פיינשטיין זצ”ל ,ותי’ לו דכיון דלולב אינו המצווה ,שהרי גם בקיום המצווה גופא מודה להקב”ה על חסדיו ,והברכה על
ניטל במדינה אלא יום א’ ,א”כ אכתי צריכינן לטעמא ד”חלוקין בקרבנותיהן” במדינה שהחיינו יש בה כפל דברים .ואין לשאול ,א”כ למה תקנו ברכת המצוות על
(ובספר מאורות רבנו מאיר הלוי כתב להק’ להיפך למ”ל טעמא דאפשר ישראל ההלל ,שתוכן שבח ההלל הוא על חסדיו הגשמיים איתנו ,אבל ברכת המצוות
נוטלין לולביהן לאמירת הלל תיפו”ל מדין המועד .ותי’ לפי הרמב”ן דהלל דמועד היא שבח עם תוכן אחר ,הודאה על חסדיו הרוחניים איתנו שזיכנו במצוות ,וזה
הוי דרבנן והלל דלולב הוי דאורייתא .ואחר שתקון גם במדינה ליטול לולב ב’ ימים שבח שונה מעצם ההלל .ועוד ,שבברכת המצוות מפרט פירוט הודאה שציוונו
מדרבנן יש שני סיבות מדרבנן להלל בחוה”מ). על ההלל ,משא”כ ברכת שהחיינו שהיא ברכה כוללת שהחיינו וקיימנו ,ותוכן
שבח זה כבר נמצא בהלל.
ה .הנה מובא בשם הגריש”א והגרח”ק שמי שיש בידו לומר הלל בציבור בלי לולב,
עוד י”ל שעצם המעשה של קריאת הלל ,שזה מעשה של אמירת מזמורי
מוטב שיחכה וימתין לומר הלל עם הלולב אף שיהא ביחידות .אולם בלקט יושר
תהילים ,זה מעשה מצווה שנוהג כל הזמן ,שמתי שירצה יכול לומר מזמורי
מבואר להיפך דעדיף אמירת הלל בציבור ובלא נענועים מאשר לאומרה ביחידות
תהילים אלו ולקיים בכך מצוות תלמוד תורה ,וע”כ לא חשיב מצווה שבאה
ובנענועים.
לזמן ,אף שבאמירת מזמורי ההלל יש זמנים שיש בכך קיום מצווה נוספת
ודברי הגריש”א והגרח”ק מבוארים לפמשנ”ת שעיקר מצות ההלל לאומרה עם של אמירת הלל ,לבד ממצוות תלמוד תורה ,אבל עצם המעשה של קריאת
הלולב ואינה מצוה בפני עצמה( .ושו”ר בספר מאורות רבנו מאיר הלוי מזמורי התהילים של הלל זה מצווה ששייכת כל הזמן ,משא”כ בשאר
שתמה על הלקט יושר דהלא דין הלל בציבור הוא משום ”ברוב עם המצוות כתקיעת שופר ונטילת לולב ,זה מעשה שרק
הדרת מלך” משא”כ נטילת לולב הוא מדיני הלל עצמו) בזמנים מסוימים יש מצווה בעשיית מעשים אלו.
2
הושענא דשבת דמעשה שבת כפולים אם ס”ת לעיכובא בהקפות שבלולב
הרב יואל טויב הרב איתמר אביב
“כהושעת חיל זריזים משרתים במנוחה .קרבן שבת כפול עולה ומנחה .כן הושע מעשים בכל יום בתפילות חוה”מ שאי מי מהמתפללים מבקש להתחיל
נא” ,והיינו דהיו בו מוסף שתי כבשים ומנחה שני הלחם שהם כפולים והיינו בהקפות באיחור ,כגון שהאריך בהלל ,והציבור כבר סיימו להקיף ,והחזן
דבשבת יש ענין מיוחד דכפולים כל מעשיה. מחזיר הס”ת למקומו ,והברירה לפניו אם להקיף את החזן שהס”ת בידו ,או
והוא ע”פ מה מנמצא במדרשים רבים ילקו”ש פר’ בשלח רמז רסא ראו כי ה’ נתן שיקיף את הבימה ללא ס”ת.
לכם (את) השבת [ט”ז ,כ”ט] ראו מרגליתא דיהבית לכון לחם יומים ,כל עסקה של הנה בטור (סי’ תרס) כתב ‘ונוהגין להקיף התיבה פעם א’ בכל יום ,ומעלין
שבת כפול ,עומר כפול שני העומר לאחד ,קרבנם כפול וביום השבת שני כבשים, ס”ת על התיבה כשמקיפין אותה וביום השביעי מקיפין אותה ז’ פעמים זכר
ענשה כפול מחלליה מות יומת ,שכרה כפול וקראת לשבת ענג לקדוש ה’ מכובד,
למקדש’ .וכ”ה בשו”ע (שם ס”א) ’ונוהגים להעלות ספר תורה על הבימה
אזהרתה כפול זכור ושמור ,מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת .והובא בב”י
ולהקיפה’ וכו’ ,וזכר למקדש הוא שהיו מקיפין את המזבח ,וכמש”כ הט”ז
או”ח ר”ס רסג לענין להדליק ב’ נרות שבת ומ”ש ויש שמכוונים לעשות שתי
(סק”א) ,וסיים ‘ועכשיו עושין היקף לבימה שיש בה ס”ת דוגמת המזבח’,
פתילות וכו’ .כן כתב הכל בו בסימן כ”ד (יז ריש ע”א) בתנחומא מצאתי כל מילי
עיי”ש .והמ”ב (שם סק”א) הוסיף וכתב ’ס”ת על הבימה וכו’ ,שהיא נשארת
דשבת [כפול] שני כבשים ,מזמור שיר ליום השבת ,לחם משנה ,זכור ושמור,
ונראה שהמנהג על זה להדליק שני נרות עכ”ל :וע”ע עוד בברכת כהן על פר’ לנו במקום מזבח כדאיתא בגמרא (מגילה לא ):שהשיב הקדוש ברוך הוא
פנחס סי’ צה דהוסיף בזה דיסוד מוסף דשבת אינו עוד קרבן חדש דמוסף כמו לא”א שכל זמן שיהיו קוראין בניך לפני בסדר הקרבנות מעלה אני עליהן
כל המסופים אלא הכפלת התמיד וכנראה בלשון הפסוק וביאר עפ”ז ליישב כמה כאלו מקריבין לפני וכו’ ,ע”כ .ולא נתבאר היטב אם הבימה היא לנו במקום
קושיות עיי”ש וגם כתוב בתורה שני עשרונים למנחה ולא כמו כל הקרבונות המזבח ,או שהס”ת שקורין בו הוא לנו במקום המזבח.
דעשרון לכבש ועפ”ז הכפלות דמנחה שהוזכר בהושענות אינו לחם הפנים אלא אכן מקורו של המ”ב הוא בביאור הגר”א כמש”כ בשעה”צ ,ועיי”ש בביאור
מנחת נסכים שהובא עם הקרבן. הגר”א שהקדים וכתב ’ומקיפין את הס”ת שהיא נשארת לנו במקום מזבח
וחשבתי ליישב עפ”ז דכל עניני שבת כפולים דברים מחודשים שמצאנו בראבי”ה כמ”ש בסוף מגילה’ וכו’ ,ומשמע שהס”ת היא לנו במקום המזבח ,וכמ”ש
ח”א שבת סימן קצט על מה דמדליקים ב נרות בשבת דאין להוסיף עליהם ותו יש במגילה שהקריאה בה עומדת לנו במקום קרבן .ועיין עוד בביאור הגר”א
לומר חד כנגד זכור וחד כנגד שמור ,כדאמרינן בפרק במה מדליקין חזו ההוא סבא שם שציין גם לדברי הילקוט שמעוני (תהלים סוף רמז תשג) שאמרו שם:
דהוה נקיט תרי מדאני דאסא וכו’ ותיסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור. ‘ואסובבה את מזבחך ה’ ,כדתנינן בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת
ולולי שמצאו בה חכמים טעם אחר בשתי ככרות בשבת בפסוק ,משום דכתיב וכו’ ,הא תינח בזמן שיש מזבח ,בזמן הזה חזן הכנסת עומד כמלאך האלקים
לחם משנה הוו מפרשי לה נמי מהאי טעמא .ולפי זה אין להוסיף נר שלישי ,ואם
וס”ת בזרועו ,והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח ,ע”כ .וגם מלשון זה משמע
צריך לו ירחיקנו להכירא ,כמו נר חנוכה.
שמקיפין את החזן שהס”ת בידו דוגמת מזבח.
וצ”ב דהא הראביה הוא מקור הדין דמותר להוסיף על המנין המכוון ,הרא”ש ר”ה
אכן מלשון הט”ז הנ”ל משמע שעושין היקף לבימה שיש בה ס”ת ,ותרתי
פ”ד סימן ג וכ”כ המרדכי ר”ה רמז תשכ והובא בפוסקים וז”ל הראבי”ה ח”ב ר”ה
סימן תקלו ואל תתמה האיך יתכן להוסיף כיון שהם כנגד עשרה הלולים או עשרה בעינן ,בימה וס”ת שעליה ,והביכורי יעקב (שם סק”א) כתב לבאר את דברי
מאמרות ,דהא שבעה שקוראים בתורה בשבת וששה ביום הכיפורים וחמשה ביום הט”ז ’והטעם בזה ,כיון שקריאת הפרשיות של קרבנות היא בזמן הזה
טוב ,שבעה כנגד שבעה רואי פני המלך ששה כנגד העומדים אצל עזרא וחמשה כהקרבת קרבנות ,א”כ הס”ת עושה להבימה דוגמת המזבח שקרבין עליו
כנגד רואי פני המלך ,כדאיתא במסכת מגילה ,ואפילו הכי תניא התם אין פוחתין הקרבנות’ .כלומר שהבימה היא דוגמת המזבח ,והס”ת דוגמת הקרבנות
מהן אבל מוסיפין עליהם .ואף על גב דהכא לא תנא אבל מוסיפין עליהם כי התם, שעליו ,בבחינת ’ונשלמה פרים שפתינו’ .ומטעם זה כתב שהס”ת הוא
כיון דלא תני נמי ואין מוסיפין גמרינן לה מהתם דמוסיפין ,וכן שמעתי שוב מרבי לעיכובא ,שאין הבימה דוגמת מזבח אלא בהיות הס”ת עליה ,וכמו שמסיק
אפרים ברבי יצחק נ”ע שאין לחוש במה שמוסיפין עליהם :והרמ”א בסי רס”ג שם’ :ולכן נ”ל שראוי שהספר תורה יהיה על הבימה עד שהקיפו כל הקהל’,
הוציא מזה דמותר להוסיף על נרות שבת וא”כ האיך דווקא הראבי”ה עצמו כתב עיי”ש.
דאין להוסיף על נרות שבת .וגם גוף דבריו צ”ב שכתב ולולי שמצאו בה חכמים
מאידך הבן איש חי (ש”ר האזינו טו) כתב שהבימה עיקר ואין הס”ת מעכב,
טעם אחר בשתי ככרות בשבת בפסוק ,משום דכתיב לחם משנה הוו מפרשי לה
וז”ל‘ :ההקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת
נמי מהאי טעמא .מנין לו זה ובגמ’ להדיא דכנגד לחם משנה.
אע”פ שאין עליה ס”ת ,דאין הנחת ס”ת על התיבה מעכבת בדבר ההקפות,
ונראה כוונתו ע”פ הבגדי ישע לשל”ה על המרדכי שם באות ב בתי’ שני דיל”ח בין כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה’ [ושאלה זו שאל הבא”ח את מהר”א
מקום שמהות תקנת חז”ל להרבות והכמות כמה יחסו לענין סגולי שבזה אפשר
מני ,ראה מכתב מאליהו הוצ’ אהבת שלום עמ’ קמט ,והשיב לו שאם לא
להוסיף על מנין המכוון לבין דבר דמהות התקנה הוא ענין המספר דבזה אין
נמצא ס”ת על התיבה אינו מעכב ,ועיי”ש גם לענין ההקפות בשמחת תורה].
להוסיף ולפ”ז כתב כאן לענין נרות שבת דאין להוסיף דאין ענין התקנת להרבות
ולפי פשוטם של דברים למדנו שהבימה דוגמת מזבח והס”ת דוגמת קרבנות
בנרות ותקנת שני נרות מסגולת המספר דאין בזה כל המוסיף גורע אלא יש ענין
מיוחד בכפילות וכן מטרת התקנה הוא ההכפלה הקרבין עליה ,וכשם שמזבח איקרי אף כשאין הקרבן עליו ,כמו”כ התיבה
שמניחין הס”ת עליה לקרות בו הוא דוגמת מזבח אף כשאין הס”ת עליו.
וגם יסוד לחם משנה תקנת חז”ל הוא כפלות והביאו מפסוק לחם משנה כי זה
מענין לחם אבל זה אותו יסוד דענין הכפילות הכללי דשבת דזכור ושמור ושאר וראה גם בכה”ח (שם אות ו) שכתב שהס”ת שמניחין על התיבה אינו אלא
הכפלויות וב’ נרות שבת ולחם משנה הוא אותו ענין ואם לא היה פסוק מיוחד של מנהגא בעלמא [וכלשון השו”ע ‘נוהגים להעלות ס”ת על הבימה ולהקיפה’,
לחם משנה היו מסמיכים אותו על זכור ושמור וענין זה דיסוד שבת הוא כפול וגם הכותרת שסידר השו”ע לסימן זה הוא ‘סדר היקף הבימה’] ולפי דברי
כל מעשיהם כפולים ולכן דווקא שנים ולא פחות ויותר ולכן בזה אין להוסיף על האר”י ז”ל אין צריך .ושם (אות א) הביא שהרמב”ם בפ”ז מלולב הכ”ג כתב רק
מנין המכוון שמניחין תיבה ומקיפין ולא הזכיר ס”ת ,ושגם בשער הכוונות (דף קה ע”ג)
והרמ”א שהתיר להרבות דס”ל דאף בנרות שבת דמהות התקנה הוא ריבוי ואף לא הזכיר שצריך להעלות ס”ת על התיבה ולהקיף ,עיי”ש.
לענין לחם משנה י”א דמהות התקנה הוא ריבוי והמספר הוא ענין סגולי ואין ומעתה בנידון הנ”ל אם האריך בהלל ובא להקיף כשכבר מחזירין הס”ת
המוסיף גורע עיין ריטב”א ברכות לט א שהביא דעה זאת וכתב שם ז”ל ר’ זירא למקומו ,לדברי הגר”א לכאו’ יקיף הס”ת שביד החזן ,ולדברי האר”י כמובא
בצע אכולא שירותיה וכו’ והנכון שהיה בוצע על הככרות כולם שדעתו בבא”ח וכה”ח יקיף התיבה ,ולביכו”י בדעת הט”ז אפשר
לאכול באותה סעודה דכיון דבעינן לחם משנה היה מרבה בהם
שימתין לקריאת התורה ויקיף הבימה שהס”ת עליה
לכבוד שבת עכ”ל וכן דעת הגר”א במעשה רב
3
לקביעת חברותא נא להתקשר [ 24שעות ביממה] לטל' 0533-15-46-95
ביאורים בתפילת מוסף סמיכת גאולה לתפילה בהו”ר ושמי”ע
הרב יעקב שיק הרב משה א .רייך
ורצית בנו .בתנחומא :ראשון לחשבון עונות ,למה הדבר דומה למדינה שהיתה יש לעיין האם לפי הרמ”א ,יהיה מותר לענות על קדושה ולענות איש”ר בין גאל
חייבת כו’ ,וביוה”כ כל ישראל מתענין ומבקשים רחמים אנשים נשים וטף ישראל לשמונה עשרה בהושענא רבה.
והקב”ה מותר להם את הכל דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו’ ,מה ישראל וביאור השאלה דהנה בשו”ע (קיא) בדין של סמיכות גאולה לתפילה כותב
עושין נוטלין לולביהן ביו”ט ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקב”ה הרמ”א “וי”א הא דצריך לסמוך גאולה לתפלה ,היינו דוקא בחול או בי”ט ,אבל
והקב”ה מתרצה להם ומוחל להם ,ואומר להם הרי ותרתי לכם את כל עונותיכם בשבת א”צ (פי’ דטעמא דבעינן למסמך גאולה לתפלה ,משום דכתיב יענך ה’
הראשונות אבל מעכשיו הוא ראש חשבון ,לכך כתיב ולקחתם לכם ביום ביום צרה (תהילים כ ,א) וסמיך ליה יהיו לרצון אמרי פי וגו’ וגואלי ,ושבת לאו
הראשון ראשון לחשבון עוונות. זמן צרה” ,ואמנם שהרמ”א מחמיר שטוב להחמיר אם לא במקום שצריך לכך,
ולכאו’ מהו מתרצה להם ומוחל להם הלא כבר ויתר להם ביוה”כ .ויל”פ עפמ”ש עכ”פ במקום הצורך יכול להקל ,וכותב שם המ”ב (ט) “היינו דמותר לענות
רבינו יונה בשע”ת ש”א אות מ”ב :ועוד יתפלל בעל התשובה את ה’ למחות כעב איש”ר וקדושה וברכו בין גאולה לתפלה”.
פשעיו וכענן חטאותיו ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא ,כי והנה לגבי יו”ט כותב שם הרמ”א שהימים טובים כולם עת צרה הם“ :לענ”ד
יתכן להיות העון נסלח ונפדה מן היסורין ומכל גזרה ואין לה’ חפץ בו כו’ ע”ש
נראה דמה שא”כ בי”ט ,הוא משום שהם ימי הדין כדתנן במשנה ב’ פ”ק דר”ה:
(וע”ע ש”ד סוף אות ו’) .וזה”ש המדרש שביוה”כ הקב”ה מותר לישראל ,אבל
בפסח ,על התבואה”.
ביו”ט א’ דסוכות שישראל נוטלין לולביהן ומהללים ומקלסים לפני הקב”ה,
הקב”ה מתרצה להם ומוחל להם ,היינו שמוסיף גם לרצות ולאהוב. והרי לפי הלכה – לא על פי נגלה – הא דסוכות הוא יום הדין היינו עד הושע”ר
וידוע מ”ש הגר”א ריש שה”ש דהסוכה שהיא זכר לענני הכבוד היינו זכר למה כמבואר במ”ב (תרסד ב) “לפי שבחג נידונין על המים והוא גמר החתימה” ,היינו
שבסוכות נתרצה הקב”ה לישראל על חטא העגל אחר שכבר סלח להם ביוה”כ, סיום הדין הוא בהו”ר .וא”כ שמיני עצרת אינו יום הדין בכלל ,והוא לא יום צרה,
והחזיר ענני הכבוד .וכן מבארים דזה”ש (אתה בחרתנו זה פסח שהוציאנו ובחר וא”כ מותר להפסיק ,במקרה הצורך בין גאולה לתפילה ביום זה.
בנו ,אהבת אותנו הוא ע”י נתינת התורה בשבועות) ורצית בנו הוא חג הסוכות. ומאידך כותב המשנ”ב (קיד ב) שהא בשמיני עצרת מתחילים לומר משיב
וע’ באבודרהם :ורצית בנו על שם כי רוצה ה’ בעמו וכתיב רצה האלהים את הרוח רק לפני מוסף הוא “לפי שבתפלת ערבית אין כל העם בבהכ”נ” ,ומה
מעשיך .וזה הבת קול שיוצאת במוצאי יוה”כ כמ”ש במ”ב בשם המדרש. שאין מזכירים בשחרית הוא “מפני שאסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש”ץ
ורוממתנו מכל הלשונות .היינו לה”ק .ויש לבאר ע”פ מ”ש זקני הג”ר דוד שיק או השמש בקול רם מוריד הגשם קודם התפלה וכדלקמיה וזה א”א להכריז
זצ”ל בס’ פאר דוד דרשה לשבת חנוכה ,דע”י שלא שינו את לשונם במצרים, בשחרית מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה”.
הראו בזה שהם מיוחדים מכל עם ולשון שיש להם לשון מיוחד ,כי ע’ לשונות ואמנם שאין זה קושיא על המ”ב שי”ל שהכרזת משיב הרוח אינו
הם נגד ע’ אומות והם נגד ע’ שרי מעלה ,ובני ישראל הם תחת הקב”ה ,ויש להם “צורך” כל כך כמו עניית איש”ר ,מכל מקום לומדים כעת
לשון הקודש .וזהו אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות שנתת דברי המ”ב באור אחר ,שיש קצת חידוש בדבריו.
לנו לשה”ק שמראה בזה שאנו מיוחדים מכל עם ולשון ואין הנהגתינו אלא
תחת הקב”ה.
בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו .בסוטה מג .איתא אף הבונה בית על
מכונו לא היה חוזר מעורכי המלחמה .דלא חשיב חדש אם סתר ובנאו במדה
ראשונה .וזהו שאנו מבקשים תחיש בנין ביהמ”ק אפי’ אם תבנה ביתך כבתחלה
וכונן מקדשך על מכונו הראשון שכבר היה ,וכ”ש שאנו מצפים לבנין בהמ”ק ב’ הארות בתפילת מוסף ברגל
השלישי בתפארתו בב”א.
והשב ישראל לנויהם .יש לומר מל’ נוי (בחולם על הנ’ וצירי על הי’) ,וקאי על הרב אליעזר היון
ירושלים שהיא כלילת יופי יפה נוף משוש כל הארץ .עוד יל”פ דקאי אעלית “ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ,ואין אנחנו יכולים לעלות
ישראל לרגל דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים ודרשו רז”ל בסוכה מט :מה יפו ולראות ולהשתחוות לפניך ולעשות חובותינו בבית בחירתך ,בבית הגדול
פעמותיהן של ישראל בשעה שעולים לרגל .ועי”ל דקאי אחג הסוכות בבהמ”ק והקדוש שנקרא שמך עליו ,מפני היד שנשתלחה במקדשך” .ונראה הביאור על
שהיו נוטלים כל שבעה ארבעת המינים שהם מינים הדורים ונאים משמחים פי מה שמטו משמיה דמרן הגרי”ז על המשך התפילה“ ,והשב כהנים לעבודתם
כל רואיהם.
וכו’ והשב ישראל לנויהם ,ושם נעלה ונשתחוה בשלש פעמי רגלינו” ,ולכאורה
מה שייכות שיבת ישראל לביתם לענייני בית המקדש ,והסביר הגרי”ז כי כוונת
ולכפר אלה על אלה הדברים היא לנאמר בגמ’ בפסחים [ג ,ב] דמי שאין לו קרקע אינו יכול לעלות
במנחות כז .ד’ מינין שבלולב ,שנים מהן עושין פירות ושנים מהם אין עושין לרגל ,ועל כן אנו מתפללים“ ,והשב ישראל לנויהם” ,ואז ממילא“ ,ושם נעלה
פירות ,העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין ,ושאין עושין פירות יהיו זקוקין וניראה ונשתחווה” וכו’.
לעושין פירות ,ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת וכן
ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה. ומעתה גם כאן יש לפרש כי “מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל
ובמהרש”א שם :דהיינו ב’ כתות מהן שעושין פירות דהיינו מעשים טובים אדמתינו” ,וממילא“ ,ואין אנחנו יכולים לעלות וליראות” וכו’ .אלא שזה
נדמו לאתרוג ולולב שעושים פירות ושנים מכן שאין עושין פירות ומעשים מעט צריך עיון דהלא פסוק התפילה מסתיים במילים ,מפני היד שנשתלחה
טובים נדמו להדס ולערבה דאין עושין פירות וצריכין להיות אגודה א’ שיגינו במקדשך” ,ומשמע שזה הטעם לכך שאיננו יכולים לעלות וכו’ ולא מפני שמי
צדיקים על רשעים ,וכמפורש בפיוט יום א’ דסוכות ולכפר אלה על אלה ע”ש.
שאין לו קרקע וכו’ ,וצריך לומר בפשטות ,שהוא סיכום של כל הפסוק הזה,
וע’ מהרש”א בסוכה לח .עי”ש.
כלומר “היד שנשתלחה במקדשך” היא מפני החטאים שלנו שגם הרחיקו
אבל באמת ל’ הגמ’ דהעושין פירות נמי יהיו זקוקין לשאין עושין ,וכן פירש”י:
כולן יהו כאחד בהרצאה ,שכשהן מתענין אין נענין עד שיהו כולן באגודה אותנו מארצינו וכו’ [ובלאו הכי מוכרחים לומר כן ,שהרי כל התפילה מדברת
אחת צדיקים ורשעים .וע’ מגילה כה .האומר יברכוך טובים ה”ז דרך המינות, על חורבן בית המקדש ועל הקרבנות הראויים לאותו יום ,ומה נפק”מ לכאורה
ופרש”י שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום ,וחכמים למדו מחלבנה שריחה שנתרחקנו מעל אדמתינו ,אם בלאו הכי בית המקדש נחרב].
רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת להיותן באגודה אחת .וז”ל השה”צ סי’ “והשיאנו ה’ אלוקינו את ברכת מועדיך לשמחה ולששון כאשר רצית ואמרת
תרי”ט :דבא לרמז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל
לברכנו” ,והנה הא דהוקדמה ברכת ה’ששון’ ל’שמחה’ יש לומר על פי דברי
תעניותינו ותפילתינו והיינו כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים
חוזרים בתשובה ורוצים להתאגד ולהתנהג כמעשה הצדיקים. הגר”א באיוב שפירש ש’ששון’ הוא שמחה של גמר -של שלמות הפעולה,
עי”ל דלכך זקוקין העושין פירות לשאין עושין ,ע”פ מ”ש בחולין צב .שלחו ואילו ‘שמחה’ – הוא שמחה של התחלה ועל כן נאמר “שמחים בצאתם וששים
מתם ליבעי רחמים איתכליא על עליא דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא. בבואם” ,ועל כן גם נאמר במגילת אסתר“ ,ליהודים היתה אורה ושמחה וששון
ופירש”י :עלין שבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב ויקר” [וראה בספר ‘זמן שמחתינו’ להגר”ד כהן מה שהאריך בזה ,ובמה שביאר
ושמש ורוחות ,כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים מדוע אפוא בפיוט של שמחת תורה אומרים “שישו ושמחו”] .לפי זה פשוט
אוכלים. מדוע הוקדמה השמחה לששון .אלא שלפי זה צריך ביאור הלשון במוסף של
אגב ,ל’ הפיוט שהביא מהרש”א :וכמו בכף תומר טעם ולא ריח כן בעם זו בעלי ראש חודש -שם נאמר “חדש עלינו את החודש הזה ...לששון ולשמחה” ,וכן
מצוות בלא דת וריח ,וכמו בעבות ריח וטעם מר כן בינימו הוגי דת וחיכם בברכת החודש אנו אומרים“ ,יחדשהו הקב”ה ...לששון ולשמחה”,
מר .אבל במדרש רבה פ’ אמור :מה התמרה כו’ יש שיש בהם תורה וצ”ע.
ואין בהם מעש”ט ,ומה הדס כו’ יש שיש בהם מעש”ט ואין
בהם תורה.
4
זמן חיתום הדין על המים אתה בחרתנו
הרב יהודה שלמה שטראוס הרב נפתלי דודזון
שנינו (ר”ה ט”ז) ‘ובחג נידונין על המים’ ,וצריך בירור עד איזה יום אֹוָתנּוְ ,וְ ָָר ִִצ ָיָת ָָּבנּו .בסידור ’שיח יצחק’ להגאון רבי יצחק
א]ַַ .א ָָּתה ְְב ַַח ְְר ָָּתנּו ִִמָּכָ ל ָָה ַַע ִִּמיםָָ ,א ַַה ְְב ָָּת ָ
הוא הדין ,ומתי הוא חיתום הדין ,האם בהושענא רבא או בשמיני מלצן זצ”ל ,ביאר ,שיש כאן ג’ לשונות :בחירה ,אהבה ,רצון.
עצרת .ומצינו בזה לכאו’ דברים סותרים. ”גדר הבחירה :באשר ימצא בו [=בנבחר] איזה ענין לטוב נגד האחרים אשר נבחר מהם ,או
הטור (ריש סי’ תרס”ד) כתב‘ ,ביום חמישי של חוה”מ שהוא שיש לו תקוה אשר הנבחר יהיה לאיש חיל לימים יבואו.
הושענא רבא נוהגין באשכנז שמרבים במזמורים כמו ביו”ט, גדר אהבה :הוא אם אחד ימצא איש כלבבו אשר ע”י פעולותיו יקנה אהבה ,על כן יש גבול
ואומרים קדושה רבה במוסף ,ומרבים קצת בנרות כמו ביום לאהבה על פי מעשיו ,גם יש טעם לאהבה.
הכיפורים ,לפי שבחג נידונין על המים והכל הולך אחר החיתום לא כן גדר רצון :כי אין גבול לרצון ,ואין טעם לחפץ ,ועל כן אמר החכם (עי’ עקידת יצחק
וכו’’ ,עכ”ל .ובביאור הגר”א (שם סק”א) הביא מקור לזה ,ממה שער סז) :החושק אין לו עינים ,כנגד מה שאמר (קהלת ב,יד) ’החכם עיניו בראשו’.
שאמרו בפ”ק דר”ה נסכו לפני מים כדי שיתברכו לכם גשמי ב] .ונבאר בס”ד( :א)’ .בחירה’ – כשמדובר בבני אדם ,בעצם הבוחר אוהב רק את עצמו ,אלא
שנה ,וקיי”ל כת”ק שאין מנסכין אלא כל שבעה ולא בשמע”צ .גם שהנבחר הוא בן חיל שיסייע לו בעסקיו .וא”כ הבוחר מתכוין לתועלת עצמו.
בשבלי הלקט (סי’ שע”א) כתב וז”ל‘ ,יום ערבה הוא יום חתימת
(ב)’ .אהבה’ – האוהב מתכוין לתועלת האהוב ,ואם צריך – הוא יוותר משלו עבור אהובו .ולכן
הדין כיום הכיפורים ,כדתנן ובחג נידונין על המים ,שבו היו
הוא נותן לו מתנות -למרות שהוא עצמו מפסיד את המתנה.
מסיימין ניסוך המים’ ,עכ”ל[ .ומה שכתב על ניסוך המים ,נראה
דכוונתו כדברי הגר”א הנ”ל ,שמזה שאז נשלם ניסוך המים מוכח ואמנם למרות שמחמת האהבה – הוא נותן לו מתנות חינם ומרחם עליו יותר מהראוי עפ”י
שהוא יום החתימה] .גם בדרשות חתם סופר (סוכות שנת תקפ”ו) דין ,מ”מ את עצם האהבה -הנאהב קנה בזכות ולא בחסד .והיינו שבתחילה הנאהב התמסר
הביא ממהריעב”ץ בסידורו ,דמשום הכי שמחת יו”ט אחרון עבור האוהב ,עד שמחמת כן נעשה לו לאוהב.
מרובה מיו”ט ראשון ,משום דביום ראשון עדיין תלויים בדין על (ג) .רצון – הוא ג”כ אהבה ,אלא שהוא אהבה יותר חזקה ,שהוא אהבה ללא טעם ,והיינו גם אם
גשמי שנה ,משא”כ ביו”ט אחרון שכבר יצאנו בדימוס. הנאהב אינו ראוי לאהבה ,ויתירה מכך :גם כשיש שיש טעם להיפוך – לשנאו ,כגון שהאהוב
חטא ופשע כלפי האוהב ,מכל מקום האוהב ממשיך לאהוב אותו ללא טעם.
ומאידך ,הנה ביומא (דף כ”א ע”ב) איתא‘ ,א”ר יצחק בר אבדימי
במוצאי יו”ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי ג] .וממשיך ה’שיח יצחק’” :על כן נספר שבחי הבורא יתברך אשר בשלשה אלה התנהג עמנו:
צפון וכו’ מפני שגשמי שנה מרובין וכו’’ ,ופי’ רש”י‘ ,שמאתמול [אתה בחרתנו] :כי בתחילה בהיותינו במצרים בחר אותנו ...וכאשר השיב למשה רבינו ע”ה
’בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים על ההר הזה (שמות ג,יב).
נתחתם גזר דינם על גשמי שנה כדתנן בחג נידונין על המים’,
עכ”ל .ובפשוטו ,מאתמול היינו יו”ט האחרון של חג ,ומבואר [אהבת אותנו] :אח”כ בעת נטהרנו מטומאת מצרים בדם פסח ובדם מילה ,אהבת אותנו עדי
שהחיתום הוא בשמיני עצרת[ .גם הרשב”ם (ב”ב קמ”ז ע”א) באנו למעמד הר סיני ,ונתן לנו את תורתו ,חמדה גנוזה אשר מלאכי השרת השתוקקו אליה,
פירש שסימנין אלו שבמוצאי יו”ט האחרון הם משום שבחג ובקשו אשר תנה הודך על השמים ,ומה אנוש כי תזכרנו ,אך מרוב אהבתו אלינו נתנה לנו
נידונין על המים ,ומשמע שחיתום הדין הוא ביו”ט האחרון ,כמו ואז באנו לשלימות האהבה...
שפירש”י ,דאל”כ היו צריכין הסימנים להיות כבר בליל יו”ט]. ורצית בנו -ענין הרצון מצאנו כמה פעמים אחר הכעס ,כמו שאמר יעקב לעשו ’כי על כן
[ושו”ר ברש”ש ביומא שם שעמד בזה ,וכתב שרש”י חולק על ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני’ (בראשית לג,י)’ ,ונרצה לו לכפר עליו’ (ויקרא א,ד),
הטור הנ”ל]. ’כי נראה עונה’ (ישעיהו מ,ב) ,וכן הכונה כאן ,כי גם אחר שעשו העגל -נתרצה להם הקב”ה
ביוהכ”פ והשרה שכינתו בתוכם.
גם במערבית לשמיני עצרת יסד הפייט ‘שמיני גזירת דת גשמים
אם רב ואם מעט נרשמים ביום השמיני’ ,ומבואר שהחיתום הוא והנה באו הג’ לשונות נגד השלש רגלים כסדרם :כי אתה בחרתנו -הוא בעת יציאת מצרים
בשמע”צ .וכן כתב הרמ”א בספר תורת העולה (ח”ג פרק ס”א) כנ”ל’ .אהבת אותנו’ -הוא מעמד הר סיני כנ”ל שהוא בחג השבועות’ .ורצית בנו’ -הוא כפרת
עון העגל והשראת השכינה ,ואז בא חג הסוכות ,ועל כן נאמרה בו שמחה יתירה יותר מכל
שבשמע”צ נידונין על המים( ,הובא בס’ שמח”ת דלהלן).
המועדים” .עכ”ל.
עוד עוררוני בזה ,דהנה הרמ”א (סי’ קי”א) כתב דבשבת אין חובה
ד] .ונבאר בס”ד( :א) .פסח – בגדר בחירה ,שבחר בנו לעבודתו ולהרבות כבודו .וכנ”ל.
לסמוך גאולה לתפילה אבל ביו”ט צריך לסמוך ,ואיתא שם טעם
לזה[ ,והוא מהבאר הגולה ,עי’ בפמ”ג ובמחצה”ש] ,דהוא משום (ב) .שבועות – בגדר אהבה – כי הקב”ה נתן לנו את תורתו חמדה גנוזה שהיה משתעשע בה,
שיו”ט יום צרה הוא משום שנידונין בו ,והנה הפוסקים לא חילקו והיינו שכביכול הקב”ה הוצרך לעשות ’ויתור’ משלו -עבורנו .וכדמשמע בברכות (ה,א):
בזה בין שמע”צ לשאר ימים טובים ,ולא עוד אלא שכל מקור דין שבנתינת התורה יש חידוש – שאין הקב”ה כמו כל מוכר ש’מוכר עצב ולוקח שמח’ .ומשמע,
שהיה כאן כביכול ויתור מצד הקב”ה ,אלא שאעפי”כ הוא שמח ,שהרי אם לא היה כאן שום
זה הוא ממהרי”ל (בהל’ ר”ה) ולמד כן מדברי הרא”ש על שמיני
ויתור ,משום ש’מלא כל הארץ כבודו’ ,ומבחינתו התורה נשארה אצלו – הרי אין כאן כלל גדר
עצרת ,עיי”ש ,ונמצא דמוכח מהבאר הגולה שגם בשמיני עצרת
של ’מוכר’ שנפרד מהחפץ.
נידונין.
וכן משמע בשמות רבה (לג,א) :שחז”ל ממשילים את מתן תורה למלך שהיה לו בת יחידה,
והנה ביותר צ”ע בזה בדברי המטה משה ,דבעניני הושע”ר כתב ונתנה לאחד מהמלכים” ,אמר לו :לפרוש ממנה איני יכול ,לומר לך אל תטלה איני יכול לפי
שאז הוא גמר החיתום על המים ,ובעניני שמיני עצרת כתב שמה שהיא אשתך ,אלא קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי.”...
שמתחילין להזכיר אז גשמים הוא משום שאז נידונין על המים,
ומשמע ,שיש כאן בחינה שהקב”ה ויתר במידה מסויימת על הקשר הגדול שהיה לו קודם
וכן הביא שם מאבן שועיב שבשמע”צ נידונין על המים ,וצ”ע בכל
לכן עם בתו ,ורק מבקש שישאר לו קשר מועט עמה .והדברים נשגבים וצריכים ביאור.
זה.
ועכ”פ רואים כנ”ל.
ושו”ר בס’ שמחת תורה (סי’ א’) שעמד בזה [בחלק מהמקורות והנה כאמור ’מתן תורה’ נמשל ל’מוכר’ ,ולא ל’נותן מתנה’ .וי”ל ,שהתשלום מצידנו היה
שהבאנו] ,ורוצה לבאר על דרך שמבואר בספרים לענין דין האדם, שקיבלנו עלינו עבודתו ב’נעשה ונשמע’ .ועדיין זה נקרא ’אהבה’ -כי אין השוואה בין מה
שהפתקים נמסרים לשלוחים בהושע”ר ,ומ”מ אין להם רשות שאנחנו שילמנו ,לבין מה שהקב”ה נתן לנו .וממילא המכירה עבדה בשתי שלבים :א .תמורת
לפעול עד שמע”צ ,ואפשר עוד לתקן ,ואפשר שכיוצא בזה הוא ה’נעשה ונשמע’ קנינו את עצם האהבה .ב .ולאחר שהיתה אהבה -הוא נתן לנו את תורתו,
לענין הדין על המים[ ,וכמבואר בביאור הגר”א (סי’ תרס”ד סק”ב) שהיא מתנה גדולה שלא היינו ראויים אליה מצד הדין.
שדין האדם ודין המים שייכי אהדדי ,וז”ל‘ ,שאז [בהושע”ר] גמר (ג) .סוכות – בגדר רצון ,שזה אהבה יותר גדולה ,שהרי זה היה חזרת ענני כבוד לאחר חטא
דין של האדם גם כן עם המים שהמים חיים לעולם’] .אמנם לשון העגל ,שאז הפסידו הכתרים דנעשה ונשמע ,והיינו שעם ישראל משכו לעצמם בחזרה את
הפייט ‘נרשמים ביום השמיני’ משמע שאז היא החתימה עצמה. התשלום ששילמו עבור התורה .ואעפ”י שאח”כ חזרו בתשובה -זה לא יכול להעלים את
וצ”ע בזה. מעשה הבגידה ,וכמש”כ המסילת ישרים (פ”ד) ”...כי לפי שורת הדין ממש ,היה ראוי שלא
והנה בס’ שלמי תודה (סוכות ,עמ’ תתקפ”א) כתב ליתן טעם יהיה תיקון לחטא כלל ,כי איך יתקן האדם את אשר עיוות? הרי שרצח את חברו ,היוכל
להנוהגים שאין אומרים י”ג מידות בהוצאת הס”ת בשמע”צ ,דלא להסיר המעשה העשוי מן המציאות? אמנם ,מדת הרחמים היא הנותנת שהתשובה תנתן
כבשאר ימים טובים ,שהוא משום שבכל הימים טובים יש דין לחוטאים בחסד גמור”...
משא”כ בשמיני עצרת ,ולמה שנתבאר יש לדון בזה ,אכן י”ל שכיון והיינו ,שגם אחרי התשובה – מה שהקב”ה שוב מקרב אותנו באהבה ,זה מוכרח לבא רק
שעיקר הדין כבר נגמר ונחתם לא חשיב יום דין כ”כ, מצד ה’אהבה שאינה תלויה בדבר’ ,ואז ’על כל פשעים תכסה אהבה’ ,ולכן האהבה
וכדברי הריעב”ץ הנ”ל. של סוכות היא הכי גדולה.
5
התפילות וההקפות בשמח”ת שנזכה לישב בסוכת לויתן
הרב אברהם לוי -ר”כ ’עוד יוסף חי’ הרב אברהם וינברג
תיקנו חז”ל לסיים התורה ביום שמיני עצרת ,שהוא סוף כל המועדים בחודש כתב הרמ”א” :יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים :יהי רצון שנזכה
זה ,וגם משום שבו יש את כל הברכות אשר בירך משה את ישראל לפני מותו, לישב בסוכה של לויתן (כל בו)” (תרסז ,א) .ננסה לטבול את קצה המטה בדבש
ומעוררים זכותו עלינו ,משום שביום זה נמסרים התקין ,וגם משום שביום זה הקדמונים .לעתיד לבא ,אחרי תחיית המתים יתחיל עולם השכר בהדרגה,
בירך שלמה המלך את עם ישראל ,בחנוכת ביהמ”ק [כפי שכתב הגאון המקובל עד שנוכשר לקבל את העונג המושלם שבעולם הבא -ההנאה מזיו השכינה.
אב”ד ירושלים ,רבינו יעקב ישראל אלגאזי בספרו שלמי חגיגה [דף רצ”ג ע”ב המעבר מהעולם הזה ,של גופניות ברורה ורוחניות הנלווית אליה ,לרוחניות
סימן י”ז ס”א] וממילא כיון שיש כאן סיום של כל התורה כולה ,והו”ל כסיום ברורה ולגופניות שהיא נלווית אליה הוא השלב הראשון של השכר ,שנמצא
מסכת של כל עם ישראל ,לכן משום זה רבותינו הקדמונים הפליגו מאוד עדיין בעולם הזה -בתחיית המתים והוא המכשיר את היכולות שלנו להתעלות
במעלתו ושבחו שיש לשמוח מאוד ביום זה. עוד ועוד עד למעבר לעולם האחר -העולם הבא.
ומאוד יש ליזהר בתפילות חג שמיני עצרת-שמחת תורה ,לאומרם בכוונה על כך נאמר בגמרא” :מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל -עתיד הקב”ה לעשות
גדולה ,שכל תיקון הימים הנוראים נשלם ביום הזה ,ולכן ראוי לשמור את כל סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק ....אומר לו לדוד :טול
השעות והרגעים לשמוח בתורה וכ’ הגר”ח פלאג’י זיע”א בס׳ מועד לכל חי וברך :אומר להן :אני אברך ,ולי נאה לברך ,שנאמר כוס ישועות אשא ובשם
שאין בכל הימים יום רצון להשי”ת לשמוע תפילתו בכל מה דבעי כיום הזה. ה’ אקרא” (פסחים קיט ,ב) .דוד הוא הגואל ובנו הוא המשיח בן דוד ,שעומד
וכמבואר בזוה”ק [פר’ צו לא ]:שביום זה זוכה לשבת עם מלכו של עולם לבדו, ומחזיר את מלכותו.
וכל מה שמבקש ושואל ממנו נענה ,ולכן מן הראוי לבקש שכל בקשותיו יהיו על התוכן של הסעודה הזו אמרו בגמ’ (ב”ב עה,א) אמר רבה א”ר יוחנן עתיד
לכבוד שמים ,שיוכל ללמוד וללמד בלא שום טרדות של פרנסה ובריאות .והוא הקב”ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן ...ואין חברים אלא תלמידי
בבחינת קב”ה ישראל ואורייתא חד הוא ,והחוט המשולש לא ינתק! חכמים ,שנאמר :היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני ...ואמר
רבה א”ר יוחנן :עתיד הקב”ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן ...והשאר
ומעלות רבות נאמרו במי שמתאמץ לשמוח ולרקוד בפני התורה ביום זה,
פורסו הקב”ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו ,שנאמר
שגורם שמחה גדולה בעולמות העליונים ,וגם סגולות נפלאות ונשגבות
והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך”.
נאמרו על שמחה זו ,ומהן שנמחלים לו כל עוונותיו ,ומתקן את נשמתו מכל
פגמיה ,וגם זוכה שיהיו לו בנים ובני בנים גדולים בתורה וביראה טהורה .ועל סעודת הלויתן אין זו הסעודה העליונה כפי שמבאר המהר”ל את המשנה בפרקי
כן יש להתאמץ בכל עוז ,ולמחול על כבודו ,ולרקוד ולמחוא כפיים לפני ספרי אבות” :והכל מתוקן לסעודה” :שעליה נאמר ’ונהנין מזיו שכינה’ .רמזו כאן כי
התורה .והשמח בשמחת התורה יזכה לבנים תלמידי חכמים ,ולא תמוש התורה הוא יתברך בעצמו צורת הצדיקים משלים את מציאותם ולפיכך יהיו נהנין מזיו
מפי זרעו על עולם .וכן זוכה שנמחלים לו כל עוונותיו ,ומתקן את נשמתו מכל שכינתו ,וזהו הסעודה שרמזו עליה כאן שהכל מתוקן לסעודה .ואולי יקשה לך
פגמיה[ .ומובא בס’ שלמי חגיגה דף רצ”ד ע”ב וכ”כ בס’ מועד לכל חי (לגר”ח מה שאמרו בגמ’ בבא בתרא (ע”ד ,ב’) ,שעתיד הקב”ה לעשות סעודה לצדיקים
מבשרו של לויתן שמשמע שיש אכילה ושתיה .בודאי לא קשיא כי זה יהיה
פלאג’י) ,שזכה לראות לרב גדול בישראל שהיה מרבה בשמחתה של תורה ,וכן
קודם עיקר עולם הבא שתהיה אותה סעודה ,אבל לעולם הבא הוא כמו שאמר
העידו שראו שיצא ממנו ג’ דורות של ת”ח וגדולי תורה ויראה ומרביצי תורה.
שיהיו נהנין מזיו שכינה ...אבל סעודת לויתן אינו אכילה ושתיה גופנית רק כמו
וידעו כולם שזה משום שהיה שמח מאוד בשמחתה של תורה].
שבארנו במקומו כי הוא אכילה בלתי גופנית ...,כי אין הלויתן סעודת עולם הבא
ומקיפים את התיבה שבע פעמים ,והם כנגד שבעת הצדיקים ,וכנגד שבע שהרי סעודת עולם הבא שיהיו נהנין מזיו שכינה ודבר זה סעודתן .מ”מ יש
ספירות ,אברהם אבינו – כנגד החסד ,יצחק אביו ,כנגד הגבורה ,יעקב אבינו ליישב כי הא והא איתא שיהיו סעודה מן הלויתן כמו שבארנו במקומו ,וגם יהיו
כנגד התפארת ,משה רבינו כנגד הנצח ,אהרן הכהן כנגד ההוד ,יוסף הצדיק נהנין מזיו שכינה ודבר זה נכון ואין להאריך יותר כי דברים אלו עמוקים” (דרך
כנגד היסוד ,ודוד המלך כנגד המלכות .ולאחר כל הקפה ,אומרים את נוסח חיים אבות ג,טז) ההגדרה המדויקת של הסעודה ומתי תהיה כתב הרמב”ם:
התפילה שתיקן רבינו החיד”א ,ואין לחוש למערערים ,משום שעת זו מסוגלת ”וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה ,וקורין לה
מאוד לתקן פגמים רבים במצוות לימוד תורה שלא בטהרה. בכל מקום העולם הבא” (תשובה ח ,ד) .ובהשגת הראב”ד” :ואם זו היא הסעודה
ומכבוד התורה להעלות לחתן תורה את רב המקום המוכתר בכתר תורה[ ,ויש אין כאן כוס של ברכה” .ובכסף משנה שם מחלק בין הסעודה של הרמב”ם
לבטל את מנהג המוכרים את העלייה של חתן תורה לכלל הציבור] ויועיל לו שהיא בעולם הבא לסעודת הראב”ד בעולם התחייה עיי”ש.
מאוד שלא יהיה לו צער גידול בנים ,ולבטל מחשבות זרות והרהורים רעים, גם אותו העור של הלויתן שעליו נאמר ”עתיד הקב”ה לעשות סוכה לצדיקים
ולמצוא חן וחסד בעיני כל רואיו .וחתן מעונה קורא מ’מעונה אלהי קדם’ ,עד מעורו של לויתן” הוא ההמשך של הגילויים הרוחניים שיהיו יחד עם הענג
’ואתה על במותימו תדרוך’ .ולקניית חתן מעונה יש סגולה לגרש את אויביו והקיום של הסעודה מבשר הלויתן.
ושונאיו[ .עי’ סגולות ישראל מערכה א׳ אות מ׳]. אין אלו ענגים חומריים אלא גילויים של מלכות ה’ על הצדיקים ועל עמו .כפי
במטבע התפילות יש להזכיר את יום שמיני עצרת הזה ,את יום טוב מקרא שאמרו הקדמונים שהגימטריה התואמת ”לויתן – מלכות” מלמדת על הגילוי
קודש הזה ,ואם טעה והזכיר את חג הסוכות הזה או שמסופק ,אם הזכיר את הזה .לויתן הוא הביטוי החזק לקשר שבין הרעיה לדודה ,כפי שאמרה לאה על
שמיני חג עצרת הזה ,לא יצא י”ח ,וצריך לחזור ,ואם נזכר קודם שעקר רגליו, יִׁשי ֵֵא ַַלי (בראשית כט ,לד) .כך מבאר הרשב”א את ההגדה יעקבַַ :ה ַַּפ ַַעם ִיִ ָָּלֶוֶ ה ִִא ִ
יחזור לאתה בחרתנו ,ואם עקר רגליו או סיים תפילתו ,יחזור לתחילת התפילה, הנ”ל בגמ’ בבא בתרא” :על כן יקרא השכל זכר ,והנפש נקבה ,ולויתן ענין חיבור,
[חזו”ע סוכות עמוד תנ”א כדעת רוב הפוסקים ומבואר בשו”ת יביע אומר ח”ד מלשון ילוה אישי אלי .גם ענין פאר מלשון לוית חן הם לראשך ,ומפני שמתלוה
או”ח סימן נ”א] ,אולם י”א שאינו חוזר ,כיון שאינו משקר ,דגם שמיני עצרת אל הנפש וכשהיא [נגררת אחריו הוא לה לוית חן נקרא לויתן וכשהיא] נזקקת
הוא חג הסוכות וכמו שפסקו בספר הליכות שלמה פרק י”ב אות ח׳ ובשו”ת לו ומתלוה אליו חוזרת להיות כמוהו יקראו לויתן -זכר ונקבה ,כאילו הם מין
ציץ אליעזר חשיבות סימן כ”ח אות ב׳ ,אולם הבא”ח פ׳ וזאת הברכה אות י”ב אחד וענין אחד ,זולתי שזה זכר פועל וזו נקבה מקבלת הפעולה ,ועל כן אמרו
חילק ,שאם טעה מחמת שיגרא דלישנא ,והתכוון לחג הסוכות ממש ,ולא יצא, כי לויתן זכר ונקבה נבראו” (פירושי ההגדות ב”ב עד ,ב).
אולם אם התכוון לשמיני עצרת ,וטעה בלשונו ואמר בטעות את חג הסוכות חז”ל רמזו על הקשר בין הסוכה אל סעודה הלויתן ועורו .מבאר המהר”ל:
הזה ,אינו חוזר .אולם הרב חזו”ע שם חולק בכל זה וס”ל למעשה שחוזר בכל ”האחד הוא עצמו והוא שנקרא בשרו והשני מה שנמשך אחר עצמו והוא נקרא
אופן אפילו שידע שזה יום שמיני עצרת וטעה בלשונו ואמר בטעות את חג עור והוא כבודו .כי הבשר שהוא עצמו יהיה לצדיקים סעודה בקבלת מדריגת
הסוכות הזה ,ועקר רגליו ,עכ”ז חוזר לראש התפילה ,וטוב שיעשה תנאי, הלויתן והחלק השני שנמשך אחר עצמו והוא עורו שהוא הכבוד יקנו הצדיקים
ויאמר אם אני חייב לחזור ולהתפלל ,הריני חוזר ומתפלל כדת ,ואם איני חייב ג”כ כבוד”.
לחזור ולהתפלל ,תהיה תפילתי זו ,תפילת נדבה .ואע”פ דקי”ל בשו”ע בסימן כך הם סדר הדברים בצמיחה הרוחנית שלו ,תחילה בקבלת המלכות שבראש
קז ,שאין תפילת נדבה בשבת ויו”ט ,עכ”ז כתב הרב שיש לסמוך ע”ד היש מי השנה אחר כך בזיכוך הגופניות והתאמתה אל הדעת ,שביום הכיפורים .השלב
שאומר בבית יוסף ,דס”ל ,דניתן להתפלל תפילת נדבה ביו”ט ,ובכה”ג שיש כאן הבא בעליה שלנו הוא הענג והשמחה ברוחניות שהתקדמה ,כשהכבוד שלנו
מחלוקת הפוסקים ,ניתן לסמוך בתנאי נדבה ,על הדיעה דס”ל שניתן להתפלל הוא בהיותנו תחת הצל של האמונה .לא רק הדברים שמוארים בדעת ובתורה
על תנאי בשבת ויו”ט. אלא גם העניינים של הצל ,גם הם חוסים ובוטחים ”תחת צלא דמהימנותא”
(זוהר אמור קג,א) .האמונה הזו נקבעת בנו עד לחיבור של נשיקה לספרים,
ובמוצאי יו”ט נהגו לערוך הקפות שניות ,ומקורו מהאר”י ז”ל ,וכ”ה בשער
חיבוק עם הגוילים והאותיות ,ורקידה של חתני התורה ובני ההיכלא עם
הכוונות שמנהג אמיתי הוא ויש בו רזין עילאין ,וכ”כ הבא”ח פ’ וזאת הברכה
הכלה עצמה בשמיני עצרת שמחת תורה .המעבר בין עולם הצילא -הצל,
שכך היה מנהג האר”י וכן ראוי לכל אדם לעשות .ופשיטא שהוא המשך שמחת
לבין העולם של האור השמיני הוא בפרידה שלנו מהסוכה .על כך כתבו
התורה עם כל המעלות האמורות. הקדמונים ,שיש להזכיר את ההתעלות שלנו עד שנזכה לשבת
לרפואת והצלחת הכותב רבי אברהם הלוי בן מרינה בסוכת עורו של לויתן.
ומרת דבורה בת אסתר לאוי”ט
6
שמיני עצרת ושמחת תורה שמחת תורה -שבת וזאת הברכה
הרב משה שפירא הרב ש .אליהו גרסטל
הנה בשמיני עצרת מצטרפים ב’ עניני יו”ט שלכאו’ אין כ”כ שייכות ביניהם, א .כתב הרמב”ם בפרק י”ג מהלכות תפילה הי”ב לגבי קריאת התורה בשמחת
שהרי יש את הענין של עצרת וכדאי’ במדרש והביאו הרש”י בפי’ החומש (ויקרא תורה וז”ל :ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה ,ויש מי שמפטיר
כ”ג ל”ו) וז”ל עצרת הוא עצרתי אתכם אצלי כמלך שזמן את בניו לסעודה לכך אחרי מות משה .הרמב”ם מביא כאן שני מנהגים ,שיש מפטירין במלכים ’ויעמוד
וכך ימים ,כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם ,עכבו עמי עוד יום שלמה’ ויש כאלו שמפטירים ביהושע .בשו”ע סימן תרס”ח ס”ב וסימן תרס”ט
אחד ,קשה עלי פרידתכם ,ע”כ ,ויש את השמחה בסיום התורה ובפשטות הוא ס”א מביא רק את המנהג לקרוא להפטיר בויהי אחרי מות משה ,כפי שאנחנו
ענין נפרד ,ובאמת שבחו”ל עושין את זה בנפרד בב’ הימים שעושין יו”ט ,אלא אכן נוהגים .וכשנעיין במקורות נראה שהדבר צריך עיון .בגמרא במגילה דף
שיש להבין שודאי אינו כן ,וודאי שיש איזו שייכות בין ב’ היו”ט. ל”א ע”א כתוב :למחר [שמח”ת] קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה.
ואמר אאמו”ר שליט”א לבאר בזה שאדרבה הדברים משלימין א’ את השני, לא הוזכר כלל מנהג זה להפטיר בתחילת יהושע .תוס’ שם במקום (ד”ה למחר)
והיינו שאנו באים להראות שהקיתון אינו רק ליום א’ אלא לעולם אנו חפצים עומדים על כך :ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ,ושיבוש
להישאר מחוברים עם הקב”ה וזה ע”י התורה ,ובזה נוצר הענין של קוב”ה הוא ,שהרי הש”ס אין אומר כן .ויש אומרים שרב האי גאון תיקן לומר ויהי אחרי
וישראל ואורייתא חד הוא ,וזה מה שאנו מצרפים ל”עכבו עמי עוד יום אחד” מות משה ,אבל אין אנו יודעים הסברא אמאי שינה סדר הש”ס[ .וברי”ף נראה
שאנו שמחים ביום זה עם התורה ,וזה מורה על חיבור תמידי ושאין כאן פרידה שהיה גרסת ספרים אחרים ,שמפטירין בויהי אחרי מות משה] .ואכן צריך עיון
כלל ,ובשמחת תורה זה הזמן לבטא את זה שאנו נשארים חבוקים ודבוקים
במה פליגי ,למה הגאונים שינו ממה שכתוב בש”ס.
בתורה ובהקב”ה ,ואדרבה משום הקשה עלי פרידתכם על כן כעת הוא הזמן
לשמחת תורה להורות שאין כאן פירוד כלל ונשארים כל השנה עם החיבור. ב .והנה בים אחרון של סוכות שנהגו לקרוא וזאת הברכה וכמבואר שם בגמרא.
ויש להוסיף בזה דהנה יום שמחת תורה הוא סיום של ב’ סדרי המועדים ,הא’ ובפשטות נראה דהטעם כיון שזה הזמן בו גומרים את התורה לפי מנהג
סדר הג’ רגלים פסח שבועות וסוכות ,והב’ סדר הימים הנוראים אלול ר”ה יוה”כ בבל שמסיימים את התורה כל שנה[ .והגמ’ שם איירי בהכרח על בני חו”ל
וסוכות ,ועד עתה היו הימים מיוחדים בקרבת ה’ ,ובקרא (ישעיה נ”ה ו’) איתא כיון דאיירי על יו”ט שני ולכן דברי המשך חכמה בוזאת הברכה צ”ע] .אולם
דרשו ה’ בהמצאו קראהו בהיותו קרוב ,והביאוהו רבותינו על הימים הנוראים הראשונים נתנו טעמים אחרים .הר”ן שם על הרי”ף מסביר :למחר קורין וזאת
שהם ימים מיוחדים שיש בהם קרבת ה’ מיוחדת ,וצריך לנצל את הזמן שיש הברכה ,מסביר הר”ן ,לפי שהוא סוף כל המועדות ,וסמך לו ברכת משה רבנו
בחינה מיוחדת שהקב”ה קרוב אלינו. שבירך את ישראל .דהיינו כיון ששמחת תורה הוא המועד האחרון של ג’ רגלים
ושמעתי בזה דהנה בתהילים (ק”ה ד’) נאמר ”דרשו ה’ ועוזו בקשו פניו תמיד”, לכן רצו לסיים עם הברכה של משה רבנו .ובאבודרהם פירש באופן אחר וז”ל:
ועוזו זו התורה כמו שכתוב בילקוט שמעוני (שמות י”ח) שבשעת מתן תורה ”והטעם לפרשה זו על שם ששלמה המלך בירך את ישראל בשמיני של חג
אמר בלעם לגויים ה’ עוז לעמו יתן וגו’ ,וא”כ כמו שבימים הנוראים דרשו ה’ [כמו שמבואר במלכים א’] ויברך את כל קהל ישראל” .ולכן גם אנו קוראים
וכו’ זה אומר לנצל את הימים כי יש קרבת ה’ מיוחדת כן הוא הכא ,ואדרבה ביו”ט האחרון במה שבירך משה את ישראל ,וכ”כ בספר המנהיג הלכות סוכות
כאן הוא ביותר שכאן הביטוי הוא בקשו פניו תמיד ,והיינו שכשעוסקים בעוזו סימן נ”ו .וממילא לפי זה יכול להיות שלא קראו את כל הפרשה ,רק את ענייני
של הקב”ה והיינו בתורתו בזה יש בחינה של בקשו פניו תמיד שתמיד יש את הברכה .ואפשר שסיימו את התורה בזמן אחר.
הקירבת ה’ בעוצמה הגדולה. ג .ואכן כשנעיין בראשונים נראה שבזמן הגמרא לא סיימו את התורה ביו”ט
וזה צריך לקחת אלינו שבסיום הימים הגדולים אנו שמחים עם התורה האחרון של סוכות ,אלא סיימו באחת השבתות שלפני כן או לפני יו”כ או אחריו
ומזכירים לעצמינו שעל ידה לא יפסיק לנו תמיד הקרבת ה’ וממש כמו הימים [אפשר שזה היה תלוי אם יו”כ חל בשבת] .ורק מאוחר יותר בזמן הגאונים
הנוראים ,עכ”ד ,והם ממש אותן הדברים ,שמי שזוכה להיות דבוק אל הקב”ה תיקנו לסיים לקרוא פרשת וזאת הברכה בשמחת תורה .וז”ל פירוש ספר יצירה
ע”י התורה הרי תמיד הוא ממש בבחינת הימים הנוראים בחיבור אל הקב”ה. לר”י הברצלוני [עמוד 166דפוס ברלין]” :ובישיבה יש מנהג כי ביום הכיפורים
ועוד יש להוסיף בזה שבפשטות השמחה היא בסיום התורה ,אלא שהנה בטור בעת מנחה אומרים מן בראשית עד יום אחד על פה .ומביאים ראיה ,כי כל
כתב (והביאו במשנ”ב בסי’ תרס”ח ס”ק י’) שהטעם שרגילין להתחיל מיד אחר עשרת ימי תשובה השטן עומד להשטין את ישראל ואומר הרי התורה שנתת
סיום התורה בבראשית ,הוא בשביל שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג לומר לישראל כבר גמרו אותה .וכאשר הקב”ה שומע שהתחילו בראשית ,מיד גוער
כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרותה עוד. בשטן ואומר לו הלא ראית כי מיד שגמרו התחילו מרוב אהבתם תורתי .ומיד
והקשו שצריך תלמוד שהרי מפטיר הוי נמי תלמוד תורה ומה יקטרג השטן הרי נדם השטן בע”כ” .ומנהג זה הובא גם בשיבולי הלקט סימן ש”א וז”ל ”מצינו
לא עזבו התורה כלל והמשיכו בלימודה בקריאת המפטיר ,וחזינן בזה שקריאת באגדה עשרת ימי תשובה השטן מקטרג שהרי סיימו התורה ואינן שונים.
המפטיר עדיין לא תוריד מקטרוג השטן ,אלא דצ”ב מהו באמת הטעם שלא לפיכך נהגו לקרוא בראשית במנחה ביום הכיפורים ,ויהי ערב ויהי בוקר יום
ירד הקטרוג. אחד וכו’ וכן נוהגים בשתי ישיבות” .וכן הוא בספר העיטור הלכות שופר[ .ועיין
וצ”ל בזה שיש ב’ עניני קריאת התורה ,יש את הענין שבכל חג ומועד וכד’ קורין בניצוצי זוהר על הזוהר פרשת וירא (עמ’ 208אות ג’) שביאר עפ”ז הגמ’ ברכות
בתורה מענין הזמן ,הקרבנות והענינים השייכים לאותו הזמן ,ויש את קריאת ח :למה רצה להשלים דווקא לפני יו”כ].
התורה שתקנו סדר שכל יהודי יעבור על כל התורה לפי הסדר וללא שייכות
לזמן[ ,וזה ענין של חיבור כל יהודי עם התורה]. ד .מעתה ,כשנצרף את הדברים ,מובן היטב מדוע הגאונים שינו דברי הגמרא
לגבי תקנת הפטרה .דבזמן הגמרא שהקריאה ב’וזאת הברכה’ הייתה רק מצד
וקטרוג השטן אינו סתם שלא רוצים ללמוד יותר תורה ,אלא שלא רוצים
עניינו של יום ,שיש עניין לברך את ישראל בברכת משה בסיום המועדים ,או
להמשיך הקביעות של החיבור לתורה ,וזה אינו שייך לקריאת המפטיר שהוא
רק עניני קרבנות היום ,ואי”ז מורה כלל שממשיכים עם החיבור לתורה ,אלא מהטעם ששלמה המלך בירך את ישראל ביום האחרון של חג ,לכן הפטירו
קורין רק פסוקי קרבנות היום ,ומשו”ה התשובה לקטרוג מוכרח שתהיה ב’ויעמוד שלמה’ ,שהוא ג”כ מענין הברכות.
להמשיך הקריאה על הסדר ,ורק זו היא תשובה על הקטרוג. אבל אחרי שהגאונים תיקנו שבסוכות גומרים את התורה ,נמצא ששמח”ת
ולפ”ז ע”י קטרוג השטן מתגלה עומק נוסף בכל ענין השמחת תורה ,שאי”ז נהפך להיות כשבת של ’וזאת הברכה’ ,והקריאה מצד סדר הפרשיות .ומעתה,
שמחה כלל רק על עצם הסיום אלא עיקר השמחה היא על החיבור והדביקות כמו שבכל שבת מפטירים מעין הסדרה לכן מפטירים מענין הפרשה על מינוי
הקבועה בתורה והזמן שזה מתבטא הוא בסיום ,אך לא הסיום הוא עיקר של יהושע אחרי מות משה.
השמחה אלא החיבור והדביקות התמידית בתורה ובקב”ה[ ,אלא שענין נמצא שהגאונים לא המציאו הפטרה אלא הנהיגו את ההפטרה של שבת ’וזאת
זה אינו מוכרח ונראה לעיניים מעצם השמחה ,ומשו”ה יכול השטן לקטרג, הברכה’ להיות ליום שמחת תורה ,דבו מסיימים את התורה .ועי’ ברמב”ם סוף
אמנם כששוב מתחילין בבראשית זה כבר מוכיח מעצם השמחה שזה כל תוכן אהבה דהפטרת ’וזאת הברכה’ היא ויהי אחרי מות משה ,ושם לא מביא הבדלי
השמחה]. מנהגים ודו”ק.
וא”כ הוא ממש כהנ”ל שהזמן של עכבו עמי עוד יום אחד זה הזמן הכי מתאים
ה .וטעם הגאונים לסיים דווקא בשמח”ת ,נראה ע”פ מש”כ המחזור ויטרי ”יום
וראוי לקבוע בו השמחה על זה שאנו חבוקים ודבוקים תמיד בתורה ובהקב”ה,
וזה מה שאנו מצרפים ל”עכבו עמי עוד יום אחד” שאנו שמחים ביום זה עם תשיעי ספק שמיני קוראים ”וזאת הברכה” כדי לסמוך שמחה שזכו לסיים על
התורה וזה מורה על חיבור תמידי ושאין כאן פרידה כלל. שמחת החג ,שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת” .ובספר המנהיג
כתב :וזאת הברכה בשמחת תורה ,שכתוב בו בשמיני עצרת ”והיית
לע”נ זקני הרב ר’ ירמיהו בן ר’ חיים יעקב אליהו זצ”ל
אך שמח” ,ודרשו בו לרבות כל מיני שמחות לשמחה.
נלב”ע יום ג’ דחוה”מ סוכות י”ט תשרי התשפ”א
7
שלוחה [ 74ע"ד] תרומות לעומקא דפרשה בנדרים פלוס – עומקא דפרשה 03-76-30-585
הקפות שניות
הרב יעקב קארפ
שמחת שמיני עצרת
כ’ בס’ הבתים (ספר המצוה) -בשמיני עצרת אין בו רמז רק לתוספת שמחה בארחות רבנו כ’ מעשה רב ממרן החזו”א זי”ע וז”ל ,במוצאי שמח”ת עשו בישיבת
פוניבז’ עוד פעם הקפות עם תזמורת ורקודים ,מרן טייל עם הבחור המשמשו
ולמנוחה ,אחר שעברו ימי חג הסכות .אמנם לא נתברר לי טעם למה בא
ושמע את קולות השמחה והריקודים עולים מהישיבה ,והגיב על זה מרן בלשון
יום שמיני בחג הסכות ,ומדוע לא היה בשביעי כדרך חג המצות .ובילמדנו זה ”למה זה דומה לשור מזיק ובשעה שמזיק והורג ובעליו יודעים מזה יושבים
(תנחומא פנחס טז) נתנו בו טעם שבשבעת ימי החג מקריבים שבעים פרים הבעלים בבית ושותים כוס תה” .וכ”כ משמיה הגרח”ק זצ”ל ”לא הוה ניחא לי’ מה
על שבעים אמות .א”ל הקב”ה כל ימי החג הקרבתם לפני הקרבנות על שיש עושין הקפות שניות במוצאי ש”ת”.
האומות ,אבל עכשיו הקריבו לעצמכם ,שנאמר ביום השמיני עצרת תהיה וכן הוי עובדא אצל החזו”א במוצאי שמח”ת בשנות תשי”א רקדו לפני מעריב
לכם והקרבתם עולה וגו’. על דעתו בביתו .ומרן החזו”א נכנס להתפלל מעריב ואז המתפללים הרימו את
עי’ עמק ברכה (שמחת יו”ט ב) דבשמחת התורה אין יוצאים יד”ח שמחת יו”ט כיסאו עמו כדי לרקוד איתו ,ואז כמו קפץ מכיסאו .והסביר גיסו ר’ שמואל גריינמן
(כיון דהם ב’ מדרגות .ובס’ זמן שמחתנו (מא’ ל”ג) השיג ע”ז דכל תוכן ענינה כי הבין שכיון שהגיע זמן מעריב כבר אינו מתנהג כמו בשמח”ת בריקודים וכדו’!
של שמיני עצרת הוא שמחת תורה ,עי”ש .אכן בס’ האורה לרש”י (סי’ צט) ,כ’ וצ”ב מה ענין המשל לנמשל ומדוע כ”כ יצא רבנו החזו”א מגדרו ונזעק על הנזק
ונהוג עלמא למעבד שמחות טובא ,חדא מפני שהוא יום טוב ,ועוד מפני סיום הגדול וכי לא נודע שכ”ה ע”פ האריז”ל ואיזה היזק יש לבחורים לנהוג כן.
התורה .ומבואר דהם ב’ ענינים נפרדים ,יו”ט ושמחת התורה. וכ’ אאמו”ר שליט”א בהל’ חג בחג שמח”ת (פי”א הע’ )20דהוא מפני סרך ביטול
כ’ הגר”א עה”פ במשלי (לא,כה) “עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון” ,עוז תורה ,דאחר כל ההקפות בזמנן הגיע הזמן לקיים לימוד התוה”ק ע”ש .והביא שם
הוא בר”ה וביוה”כ והדר בסוכות פרי עץ הדר ,ותשחק ליום אחרון -זה שמיני (הע’ ” )19דמנהג הקפות שניות נתפשט אצל הספרדים והחסידים ,אך אצל גדולי
עצרת שעליו נאמר והיית אך שמח. ישראל מרבותינו הגר”א הגרעק”א החת”ס החפץ חיים החזו”א והגרי”ז והקה”י
זצוק”ל לא נהגו בזה”.
סיום התורה ולבאר הדברים דהנה כידוע אצל רבינו החזו”א אין יום ולילה הפטור מעמל
כ’ במחזור ויטרי (סי’ שפ”ה) יום שמיני קורין וזאת הברכה .כדי לסמוך שמחת התוה”ק .ואף ביוהכ”פ בהפסקה למד בעיון בסוגיות שעסק בהם בגמ’ מנחות
התורה שזכו לסיימה לשמחת החג .שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת. וכדו’ .ובדינים והנהגות חזו”א כ’ ”כמה פעמים אמר שיש להזדרז ביותר ללמוד
לפי ששמחת החג מרובה .ועוד כדי לסמוך ברכת המלך לברכת משה .שביום במוצאי ש”ק ובר”ח לסימן טוב” (ע’ רמ”א יו”ד קעט ס”ב).
טוב האחרון היתה ברכת המלך כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק מן החג וס”ל דבליל שמח”ת וביום כבר רקדו ללא שיעור עם כל הכוחות שעות ע”ג שעות
שזקוק לברכה בפני עצמה. ובמוצאי שמח”ת הוא כבר הזמן ל”ויחזור לתלמודו” ולא לחפש עוד ביטולה
וכ’ בס’ האורה לרש”י (סי’ צ”ט) ונהוג עלמא למעבד שמחות טובא ,חדא מפני ע”י הקפות שניות בתזמורת .ובפרט שעי”כ עושים כל הריקודים בשמח”ת טפל
שהוא יום טוב ,ועוד מפני סיום התורה ,שהרי אנו קורין וזאת הברכה. למוצאי שמח”ת וכל ההתעוררות שהיה בשמח”ת פגה .והרי עד ר”ח חשון לא
וכ’ המנהיג (ענין ש”ת) בשם הראב”ן -ונהגו כל ישראל להתחיל היום יחזרו הבחורים לישיבה ותורה בכזו התעוררות מה תהא עליה .והוי הפסד הריגה
בבראשית לפי שביום שמחת תורה שהשלמנוה היו מתחילים אותה ,כמו רוחנית לבחורים ,וזהו המשל לשור המזיק והורג והבעה”ב יושב שאנן בביתו,
שזכינו להשלימה נזכה בהתחלה ובהשלמה ,ולפי שהיום יום שמחה שנתכפרו כן הבחורים רוקדים ומזיקים בהפסדן הרוחני ורבני הישיבה אינם אחראים כלל
עונותינו מהכל כאשר אמרנו מתוך דבר שמחה אנו רוצים להשלים ולהתחיל מההפסד הרוחני שלהם.
ולהיות שכינה שורה עלינו ,כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך ועובדא הוי מעשה רב ממרן החפץ חיים זי”ע בס’ מאיר עיני ישראל ח”ב עמ’ 133
עצלות אלא מתוך דבר שמחה ,שנ’ ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים. וז”ל :סיפר הבחור נתן ברזר ז”ל שהיה משמשו של מרן החפץ חיים ,באחת השנים
וכ’ האבודרהם שנקרא יום זה שמחת תורה ,לפי שמסיימין בו התורה ,וראוי האחרונות לחיי מרן החפץ חיים במוצאי חג שמחת תורה לאחר שבני הישיבה
לשמוח בסיומה .ועי’ ברוקח (סי’ שע”א) שעל הנאת סיום התורה והתחלת רקדו ורקדו כשהשמחה והשירה עם הריקודים מרקיעים שחקים ,היו כולם כבר
התורה בשמחת תורה לחתן ,מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו. סחוטים ותשושים לעייפה .גם מרן הח”ח הישיש והתשוש שנכח בהיכל הישיבה
והשתתף עם הבחורים בשמחת התורה עלה על יצועו להתכונן לשינת הלילה,
משתה לגומרה של תורה כשמשמשו הנאמן דואג להיטיב את מצעו ומארגנו לשינה ,כשלאחר מכן עולה
כ’ האבודרהם -ויש מקומות שנוהגין המסיים והמתחיל לעשות משתה אף הוא למטתו בחדרו של הח”ח ,עייף וסחוט לגמרי משמחת היום.
ושמחה ויום טוב לסיומה של תורה ,וקוראין לכל קרוביהם וחבריהם .והובא והנה עודנו ער כששמורות עיניו עומדות להעצם שומע הוא לפתע את קולו של
ברמ”א (תרסט) ועי”ש דמשמע שהוא עיקר השמחה בשמח”ת .והיינו דמלבד הח”ח אומר לעצמו ”לא לעולם רוקדים ,לא לנצח שרים ,צריכים ללמוד ,צריכים
דין סעודת יו”ט ,יש דין מיוחד של סעודה לגומרה של תורה ,ונלמד משלמה ללמוד” ,נתן ברזר שהופתע למשמע דברי רבו ,סבר לנפשו שהח”ח מתכוון כנראה
לומר זאת בתור דברי מוסר לעצמו ותו לא ,אך לתדהמתו שומע הוא רשרושים
המלך כדאי’ במדרש ,ומקיימין דין זה בשמחת תורה כמ”ש האשכול( ,הל’
מכיוון מיטתו של הסבא קדישא שבקושי יכל לעמוד לבדו על רגליו בימים ההם.
סוכה) שהרי כשאמר הקב”ה לשלמה “הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך וכעבור רגע נוסף מבחין הוא שהחפץ חיים מתכונן כבר לרדת מהמטה ומתחיל
לא היה [לפניך] ואחריך לא יקום כמוך” ,ומיד היה שומע העופות מצפצפים להתלבש .על אתר הזדרז נתן לקום ממיטתו בהרהרו לעצמו :החפץ חיים ילמד
והבין לשונם ,ומיד עשה משתה לכל עבדיו ,הא למדת שעושין סעודה לגמרה כעת במשך הלילה ואני אישן על מיטתי? וכך ניגש הוא אל החפץ חיים עזר לו
של תורה ,לכך עושין סעודות גדולות ותענוגים [גדולים] ביום שמחת תורה להתלבש ומרן החפץ חיים כל אותו לילה ישב ולמד ...וגם אני בלית ברירה למדתי
לכבוד סיום התורה .וכ”כ השבלי הלקט (סי’ שע”ב) ומנהג חתן התורה לעשות כל הלילה ...סיים ר’ נתן ברזר את סיפורו!
סעודה ושמחה ולחלק לצבור מגדים ומיני מתיקה. ומה טוב לקבוע במוצאי שמח”ת סדר קבוע ברבים לתלמוד תורה לעורר אהבת
ויתכן דמצינן לקיים שמחה זו גם לפני קרה”ת ,שהרי מקור הדין הוא משלמה, התורה בלי מצרים ואשרי מי שמקיים את התורה הזאת במוצאי שמח”ת.
והתם לא היה סיום אלא שמחה על עצם הזכיה בחכמה[ ,ולמעשה גם ההקפות והמשגיח הגה”צ רבי אריה לפקוביץ שליט”א הוסיף וז”ל” :אמר לי מו”ר הג”ר
והריקודים הם לפני סיום התורה]. ישראל אליהו וינטרוב זצוק”ל דמי שלא נוהג בכל עניניו כהאריז”ל ,אזי הכלל הוא
דרק מה שמביא המג”א בשם הכתבים ,יש לעשותו .ושאר ההנהגות ,הן רק אם
תפילת גשם בשמיני עצרת יודע סוד הדברים ,וכן אם אין בהן ביטול תורה יכול לנהוגן אף שאין יודע סוד
בטוש”ע הל’ תפלה (קיד) מבואר שמתחילים להזכיר גשם בתפלת מוסף מפני הדברים ,אבל לנהוג הנהגה שנהגה האריז”ל ביודעו סוד הדברים ,ולתפסה בלבד
שסוכות הוא זמן הריצוי על המים ,אך הואיל וגשמים בחג אינם סימן ברכה, וכמו הנהגת הקפות שניות ,אי”ז בא משום ההנהגה אלא זה בא משום זילותא
מפני ישיבת הסוכה ,לכן ממתינים עד יו”ט האחרון[ .ובשם משמואל (שמי”ע) דת”ת ותולים זאת בהנהגת האריז”ל.
הק’ דהלוא ניסוך המים כל ימי החג כדי שיתברכו גשמי שנה ,וכן ד’ המינים וכבודה של תורה בלימודה יותר קשה מכבודה על ידי ריקוד ושירה ,אלא שחביבה
לרצות על המים אלמא שאין מקפידין על הא דגשמים סימן קללה בחג ,עי”ש] מצוה בשעתה ביום שמ”ע ושמח”ת דאז הוא הזמן לכבדה דוקא בריקוד ושירה,
ולגבי מקום אמירת תפילת גשם ,נחלקו המנהגים ,שמנהג אשכנז לאומרה אבל כשאין זה זמנה על פי השו”ע אלא עפ”י סוד ,הרי זו הנהגה ומעלה רק לאלו
בתוך התפילה ,וכ”ה מנהג הגר”א כמובא במעשה רב (קסג) ,וכ”כ במשיב דבר המבינים בסוד הענינים ,ולא כל הרוצה להתעטר בעטרה זו רשאי ,וכנ”ל ,והדברים
סי’ יג .אולם בשכנה”ג או”ח תקסו (ב”י ג) הביא שמנהג הקדמונים היה לומר פשוטים ויסודיים.
“תיקון הגשם” בחזרת הש”ץ ,וביטלו מנהג זה משום הפסק בתפילה (עי’ בזה אולם אם ממשיכים את ההקפות מתוך שמ”ע ומאריכים בהן עוד קודם תפלת
בחו”י סי’ רלח) ,והכריע הכנה”ג שכך המנהג הנכון לאומרו קודם מוסף .וכן ערבית ,ומבלי תזמורת אלא בשירים וריקודים ,מתוך הקושי ליפרד מירח
מנהג הפרושים בא”י. האיתנים ובמיוחד משמחתה של תורה ,הרי יש בזה חיבור לחבר את הרוממות
עי’ סוכה (מז ).דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור היו בשדה כל ימות החג של כל האיתנים עם ימות השנה על ידי האסרו חג ,לית לן בה”.
וחזרו רק בשמיני עצרת .וכ’ על זה הביכורי יעקב (תרמ סקכ”ד) שעשו וכ”כ אאמו”ר שליט”א שם דעכ”פ הרוצה לקיים מנהג קדוש זה ולזכות להארה
כן להתבודד מבני אדם כדי לעסוק בקדושה ובתורת ד’ ,ושבו גדולה כלשון האור החיים הק’ יכול לעשותו בקצרה מיד אחר ערבית
בשמי”ע מפני שאז מתפללין על הגשמים ולא רצו לעכב בהקפות כרבע שעה ,ובזה גם נפרדים מהימים הקדושים האלו
הגשם בזכותם. בשמחה כדכתיב כי בשמחה תצאו ע”ש.
8
קונטרס כבוד שמחת התורה
111קולות ומנהגים מיוחדים ליום שמחת תורה
הרב שלמה זלמן כהן
חתן תורה לבן ארץ ישראל גדול בתורה בשמחת תורה של גליות ,כיון שאינו א .חתן תורה וחתן בראשית מברכים שהחיינו עי’ בספר הרוקח הל’ ברכות שילהי
מעיקר הקרואים אלא עליה נוספת שנהגו להוסיף ,וכן מסופר שההחלקת יעקב שעא ,ובספר האסופות קעח ,ובערכי תנאים ואמוראים ח”ב עמ’ תקח ,תקי,
כיבד בציריך את הגר”י סרנא זצוק”ל בחתן תורה ,כי אמר שזהו כבוד התורה ,ועי’ ובמנהגי מהר”א טירנא בשמיני עצרת ,ובדעת תורה להמהרש”ם כב ,וסי’ תרסט,
בשו”ת חלקת יעקב או”ח רכה .אולם עי’ בשו”ת חיים שאל ח”א יג ,ובשו”ת ציץ ובמקו”ח להחו”י סי’ תרסט.
אליעזר חי”ב נ ,ובתשוה”נ ח”ד קסו. ב .מניחים כתר ס”ת על ראש החתנים והקוראים מובא בשו”ת הרשב”א מיוחסות
טו .העליות המכובדות הם חתן תורה ובראשית ולא החמשה קרואים יעויין במ”ב להרמב”ן רס ,ר”ן מגילה ז ,שו”ת מהרי”ק סי’’ ט’ בשם הרי”צ גיאות בשם רב האי
בסי’ תרסט סק”א ועוד ,אף שה’ קרואים הראשונים הוי חיובא מעיקר תקנת חז”ל, גאון (אך עי’ ר”י גיאות סוף הל’ לולב) ,שו”ע קנד ס”י ,ובמ”ב סקמ”ב.
והנוספים אינם מעיקר התקנה .וצ”ל משום דיש בזה כבוד התורה עדיף .ובמנהגי ג .הוספות על מנין הקרואים כדי שכולם יקבלו עליות ,דהא בכל יו”ט אין מוסיפין,
החת”ס פ”ח סעי’ יג הובא דהחת”ס קיבל עליית שלישי ,וחתן תורה .ועי’ באשל רמ”א רפב ס”א ,ובסי’ תרסט[ .ועי’ שו”ת הריב”ש סי’’ פד ,ובמ”ב בסי’ רפב סק”י].
אברהם בוטשאטש בסי’ תרסט ,ובס’ יום טוב שני כהלכתו פ”ט ס”ד ובהערות. ד .חזרה על אותה קריאה שוב ושוב בעלמא אין לעשות הכי כאשר השני לא
טז .כשדילג על פסוק אחד בתחילת וזאת הברכה אינו צריך לחזור כ”כ בשערי מוסיף על הראשון ,כמבו’ ברמ”א בסי’ רפב ס”ב ,ובסי’ תרסט .ואע”פ שבחוה”מ
אפרים שער ח’ סנ”ט .ויש להוסיף דאף כשחל בשבת ,מ”מ אין בשבת זו חיוב דסוכות נמי הכי הוא ,י”ל דכיון דתקנו לקרוא בכל יום מהקרבנות דאותו היום ,אין
קרה”ת ככל שבת אלא מדין יו”ט בלבד כמו בכל יו”ט שחל בשבת .וע”ע במאמר אפשרות אלא לקרוא את הקרבנות של אותו יום כמה פעמים ,וכמפורש בשו”ע
מרדכי קלז סק”ב ,ובדעת תורה שם. קלז ס”ו .א”נ איכא למימר ,דבשמחת תורה איכא עליות רבות.
יז .קריאה בס”ת חדש שעדיין אינו מוחזק בכשרותו יש שנהגו להקל בזה ,אמנם ה .פורסין טלית מעל הס”ת ולא חיישינן לאוהל בעת שעולים לכל הנערים ,חתן
בחמדת ימים עניני חג הסוכות פ”ח כ’ להזהר בזה ולקרוא דוקא בסת כשר תורה ,וחתן בראשית ,ולא חיישינן לאוהל משום דהוא לכבוד התורה .עי’ בספר
ומוחזק בכשרות ביותר. ‘מתוק מדבש’ לבעל התומים או”ח שטו ,ובתהלה לדוד שטו סק”ט ,ובשארית
יח .קטן עולה לתורה ,אע”פ שכל השנה מקבל רק מפטיר כמ”ב רפב סקי”ב. יעקב מקראי קודש ח”ב מאמר ב’ ,ובלקט הקמח החדש ח”ה קלז סעי’ קח ,ובמ”ב
וביותר כתב הרמ”א בסי’ תרסט ,שנהגו לסיים התורה אף על קטן העולה .ועי’ שטו ס”ק מד ,ובביאור הלכה ס”ג ד”ה מטות משמיה דהגר”א ,ובחזו”א או”ח
בשערי אפרים ש”ח אות נז[ .אולם בהליכות שלמה פי”ב דבר הלכה אות כ’ ובהע’ נב סק”ב ,סק”ה ,סק”ז ,ובשו”ת משנה שכיר ח”ב סה ,ובדרכי חיים ושלום אות
נב הביאו דהגרשז”א הקפיד שיקבלו עליה דוקא ילדים שלומדים גמ’ ,ומגיל תשע תתט בהע’ ,ובדרכי יואל סו”ס כב ,ובקצות השלחן קכ בדה”ש סק”א ,ובארח דוד
בערך .וע”ע כה”ח תרסט סק”ד .וכן בכל הנערים י”א דלא ראוי להביא קטנים להגר”ד בהר”ן זצוק”ל הל’ סוכה סעי’ רעד עמ’ קמב ,בית ישראל טויסיג אות קסה,
ממש, ובמגילת ספר עניני שבת יז סק”ח ,ובמנהגי הקהלות חג הסוכות מעמ’ קעא .וע”ע
יט .קטן העולה לתורה קורא בעצמו .דהרי חוזרים על פסוקים אלו שוב ושוב, מנחת שלמה ח”א יא ד”ה וכיון שכן ,בשש”כ פרק כד סקכ”א ובהע’ נה.
וגם אינו מוציא אחרים יד”ח והקריאה זהו מנהג ולא חיוב ,יעויין בשו”ע רפב ו .קריאת התורה כשאין עשרה שמקשיבים יש מקילים בזה דסבורים דהקריאה
סעי’ ג’ ,ובמג”א סק”ו ,ובפמ”ג ,ובלבושי שרד ,ובתהלה לדוד סק”ח ,ובמ”ב סקי”ג, היא למנהג ומשום כבוד התורה סגי דאיכא מנין עשרה אע”פ שאינם מקשיבים.
ובשעה”צ ,ובפמ”ג בסי’ תרסט ,ובשו”ת משפט צדק ח”ג מג. וזה טעות ,דהיאך מברכים ברכות התורה אי ליכא עשרה שמקשיבים ,אלא
כ .חתן תורה וחתן בראשית לבחור חתן כ”כ האליה רבה תרסט סקט”ז בשם כנה”ג בודאי דצריך שיהיו עשרה שיקשיבו .וראוי שלפני הקריאה יבחרו עשרה אנשים
שאם יש חתן בקהל יכול להיות חתן ,שחתן נקרא מלך ,ועי’ במועד לכל חי כה שישמעו את כל הקריאות .ועי’ בזה בחיי אדם כלל קנג ס”ז ,ובביאור הלכה בסי’
אות כא ,ובמנהגי חת”ס (פ”ח לב) ומנהגים דק”ק וורמיישא אות קפט. קמו ד”ה ולקרות ,ובמ”ב תרסט סקי”ב ,ובביאור הלכה נז ד”ה ועונים ,וביסוד
כא .קריאת ח’ פסוקים אחרונים שבתורה ע”י ת”ח בדרכ”מ תרסט הביא מהלכות ושורש העבודה שער יא פט”ז .ובמעשה איש ח”ד עמ’ טז הובא דהחזו”א היה
קטנות (תתקנה) דת”ח צריך לקרותן ,אך אין נוהגין כן אלא אף נערים עולים מקשיב לכל הקריאות עד סופם .ועי’ בתשובות והנהגות ח”ב שיח סק”ג שיישב
לסיום התורה .ועי’ במ”ב בסי’ תרסט סק”א שיהיו הקונים מוכתרים בתורה או מנהג אלו שלא נזהרים בזה.
עכ”פ מגדולי הקהל. ז .ישיבה בקריאת התורה לאחר שכבר שמעו הקריאה פעם אחת ,וכך נהג הגרי”י
כב .ההפטרה אינה במאי דסליק מיניה דהיינו דאינו מענין המפטיר אלא מענין פישר זללה”ה (הליכות אבן ישראל פל”ז אות יד).
הפרשה עצמה ,וכן דלא כהפטרה שכתוב בגמ’ ,יעויין בסוגיא במגילה לא ע”א, ח .יציאה באמצע הקריאה כאשר כבר שמע [וכן מקילין בקריאה בלילה שזה רק
ובתוס’ שם כג ע”א ד”ה כיון ,וברא”ש שם י’ ,ובר”ן ,ובראבי”ה ח”ב תקצה .ואיכא מנהג] ,וצ”ע .עי’ בשו”ע בסי’ קמו סעי’ א’ ובמ”ב סק”ג ,ובשו”ת חקקי לב או”ח
ראשונים דסברי דקוראין ב’ הפטרות ,עי’ בכלבו ובאשכול. ו ,ובשו”ת בצל החכמה ח”ה ל’ ,ובאשר לשלמה להגר”ש ברמן זצוק”ל מועד ה’
כג .אבל בשבעה עולה לתורה,אף דאבל אסור בת”ת ואפילו ביו”ט י”א דאסור בסופו ,ובספר שיח הלכה קמו סעי’ ה’ ,ובספר מאיר עוז קמו סעי’ א’ עמ’ תלג.
בת”ת ,עי’ במ”ב בסי’ תקמח ס”ק טז ,אבל בשמחת תורה עולה כדפסקו בגליון וכן איכא בזה עובדא נפלאה על מרן הגר”ח קניבסקי זללה”ה ,ויבלחט”א הגר”א
מהרש”א יו”ד ת’ ,ופת”ש יו”ד ר”ס שצט ובחכמת שלמה או”ח תקמח סק”א, נבנצאל שליט”א[ .ועי’ בשו”ת מהרי”ל דיסקין בקו”א ה סט”ו].
ובשד”ח אס”ד מערכת אבילות סקל”ד. ט .טלטול הס”ת לזמן ארעי מה שאינו בכל השנה שאין להביא ס”ת דרך ארעי רק
כד .שני אחים עולים זה אחר זה לחתן תורה וחתן בראשית וכן אב ובנו ,עי’ בשו”ע לקביעות ,אלא באופנים מסויימים ,עי’ במ”ב בסי’ קלה ס”ק מח ובשעה”צ ס”ק מו,
קמא ס”ו ובמ”ב סק”כ ,ובערך לחם למהריק”ש שם ,ובשערי אפרים שער א’ אות אבל בשמחת תורה אפילו דרך ארעי שרי ,מ”ב תרסט סק”ט בשם החיד”א בספרו
לב ,ובכף החיים תרסט סקי”א .וכן אפשר להעלות ג’ כהנים רצופים לחתן תורה, לדוד אמת ,ועי’ בברכי יוסף להחיד”א בשילהי קלה מאי דביאר משנתו יותר .וב
בראשית ומפטיר ,כמבו’ במ”ב קלה סקל”ו .ובס’ מנהגים דבי מהר”ם מרוטנברג אגרו”מ ח”א לד כתב דאין רוח חכמים נוחה מזה .וע”ע שו”ת מהר”ם בריסק ח”א
נסתפק בזה .והקה”י החמיר (ארחות רבינו ח”ג עמ’ קיד). סג ,ומור וקציעה קלה.
כה .סיום התורה ותחילת בראשית ברצף כן מנהג קהילות בתימן שאדם אחד הוא י .קריאת פרשת בראשית בע”פ לא מתוך ס”ת כמבואר בשבלי הלקט שעב וז”ל,
חתן תורה וחתן בראשית ,וקורא בשני הספרים ברצף ,ונתחדש בזה דלא חששו ואח”כ קורין על פה בראשית ברא אלהים עד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וחותם
לפגמו של ראשון כיומא ע ע”א .ועי’ בשו”ת זרע אנשים כא ,ובפסקי מהרי”ץ דף ומברך לאחריה ,ומה שקורין על פה לפי שאין מוציאין שתי תורות לקורא אחד
פד ,ובבארות יצחק שם ס”ק נח .וע”ע בא”ר ופמ”ג ובכורי יעקב בסי’ תרסט. משום פגמו של ראשון .וע”ע בתניא שילהי פח ,ובאוצר הגאונים מגילה לא ,.וברבי
יהודה בר ברזילי ברצלוני בפירושו על ספר היצירה עמ’ ריט ,ובשכנה”ג תרסט,
כו .עליה לתורה פעמיים לכתחילה ,ברמ”א בסי’ רפב ס”ה ,ובביאור הגר”א ,ובמ”ב ובדברי יוסף לרבי יוסף סמברי עמ’ מו.
שם ס”ק לא ,ובמ”ב בסי’ קלז סקי”ג בסופו ,מבואר דלכתחילה אין לקבל ב’ עליות,
ובשמחת תורה מקילינן לקבל ב’ עליות ,ומצי לקבל עליה בוזאת הברכה ,ואח”כ יא .ברכות התורה כשהס”ת פתוח כך היה מנהג הקה”י בשונה מכל השנה( ,ארחות
חתן תורה ,וכמש”כ במ”ב בסי’ תרסט סק”ב .ובמנהגי החת”ס פ”ח סי”ג ,טו ,נראה רבינו ח”ב עמ’ שיג).
דהחת”ס קיבל ד’ עליות. יב .העולה לתורה קורא בעצמו אע”פ שבכל השנה קיי”ל שלא העולה קורא ,אפילו
כז .חלוקה לשני מנינים כדי שיהיו ב’ חתנים אע”פ שיש רק ס”ת אחד ,ולא חיישינן שהוא בקי בקריאה ,כדי שלא לבייש את מי שלא יודע ,ויש קהילות שנהגו שחתן
לטירחא דציבורא ,וכן שקוראים חתן תורה ב’ פעמים ,כ”כ בשו”ת מהר”ם בריסק בראשית קורא בעצמו את הפסוק הראשון ,ואח”כ החזן ,יעויין במהרי”ל משמיה
ח”א סג .וכיו”ב מבואר במ”ב בסי’ קלה ס”ק מח .אולם בספר אפיקי מגינים קמז דספר המנהגים ,ובהגהות למנהגים דק”ק וורמיישא( .ובמע”ר קלג איתא שהגר”א
סק”ח פקפק בזה. היה קורא בעצמו פרשת זכור) .ועי’ בתשוה”נ ח”ב שיח סק”ב דפשיט”ל דעיקר
מעלת חתן תורה כשקורא בעצמו .וע”ע בשו”ת רב פעלים ח”ג מב ,ובשערי אפרים
כח .שנים עולים יחד ואחד מברך לפניה והשני אחריה כ”כ במ”ב תרסט ס”ק ש”ג ס”ו ,ובנטעי גבריאל פרק צח סכ”א.
יב .והאדר”ת בתפלת דוד עמ’ קיג הביא דאפשר לחלק את הברכות של העליה
לתורה לג’ אנשים ,שא’ יאמר רק ברכו ועוד ב’ כנ”ל ,אולם דחה זאת .ועי’ במ”ב יג .התאחדות בתי הכנסיות שאחד קראו כבבל ואחד כמערבא כך הביא בספר
בסי’ נד ס”ק יג ,ובסי’ סט סק”ד ,ובסי’ רלו סק”א. מסעות בנימין עמ’ כז שראה במצרים שני בתי כנסיות אחד לאנשי ארץ ישראל
שמסיימין את התורה לסוף שלש שנים ,ואחד לאנשי בבל שבכל שנה מסיימין את
כט .כמה אנשים עולים ומברכים יחדיו ולא חיישינן לתרי קלי לא משתמעי. התורה כולה ,ומ”מ מתפללים ביחד ביום שמחת תורה ,ומשתתפים בשמחת סיום
ואיכא קהילות שכל הציבור כולו מברכים יחד .וכ’ האליה רבה תרסט סקי”ב התורה ,ועי’ אמרי חן מגילה כד בסופו.
שבשמח”ת חביבה תורה ויהבי דעתייהו לשמוע .עי’ בירוש’ ברכות
פ”ה ה”ג ,ובשו”ת הריב”ש לו ,ומג”א תרסט ופמ”ג בא”א ,וערוה”ש יד .בן ארץ ישראל עולה לתורה ביו”ט שני דגלויות עי’ יום טוב שני
ס”ב ,ובאשל אברהם ובמ”ב סקי”ב ,ובשו”ת זכרון יוסף כהלכתו פ”ט ס”ד בהערות בשם הגרשז”א שאפשר לתת
9
דק”ק ווירצבורג. או”ח ה’ ,ושערי אפרים שער ח’ סנ”ו.
מה .אמירת המלאך הגואל בין הקריאה לברכה אחרונה כ”כ במ”ב תרסט ס”ק יד ל .חלוקת הקריאות בג’ ס”ת לכמה בעלי קריאה החיד”א במחזיק ברכה סי’’ רפב
אף דהוי הפסק .אולם בהרבה קהילות כהיום נהגו דקודם מברכים. ס”ק כא הביא שהמהרי”ק הקפיד שהבעל קורא יהיה אחד כי כל התורה נתנה על
מו .אמירת חזק בין הקריאה לברכה אחרונה הקה”י כשהיה חתן תורה אמר חזק ידי סרסור אחד משה רבינו .אולם מנהג העולם דלא מקפידין בהכי ,עי’ בנוה שלום
חזק קודם שבירך ברכת אחרונה( ,ארחות רבינו ח”ב עמ’ שיג) .והכי נהג הגרז”ר הל’ ס”ת אות ל’ ,וברבבות אפרים ח”ה תקלא.
בענגיס ,וכדהעיד הגרא”י זלזניק (שיח הלכה קמ סק”ה) .אולם איכא דפליגי בזה לא .מי שבירך קצר וכיסוי הס”ת בספר עלי תמר (פסחים פ”ה ה”א) העיר שנהגו
דחשיב הפסק ,יעויין בקצוה”ש פד ס”ק כב ,רבבות אפרים ח”ד פ’ בשם הגריש”א, לקצר המי שברך שאומרים “מי שברך ונאמר אמן” מפני שאין פנאי להרבות במי
שבה”ל ח”ז רב. שברך בנוסח המלא .ויש שאומרים מי שברך את האבות הוא יברך את הבנים
מז .הפסק בין הקריאה למפטיר בקריאת בראשית עי’ באליה רבה תרסט סק”י ונאמר אמן .ולכיון שהוא קצר א”צ לכסות הס”ת דהוי טירחא יתירא ,וכמבואר
שהרדב”ז (ח”ד רח ,אלף רעט) הק’ למה אין קורין מפטיר קודם דתדיר קודם ,ועוד במ”ב קלט סקכ”א.
דהמפטיר מחובת היום ופר’ בראשית אינו אלא מנהג ,ועיי”ש מאי דתירץ בזה. לב .הוצאה ס”ת מיוחד לחתן תורה בכנה”ג הגהות טור סי’’ תרסט כ’ שהנוהגין
מח .הפסק בין ברכת התורה לקריאה בסימנא טבא יש נוהגין שהחתן בראשית להוציא ס”ת ד’ לחתן מסיים ,אין לחוש לפגמו של ראשון ,מפני שהוא שמחת
אומר בסימנא טבא בין הברכה לקריאה ,ולא חשו להפסק בין הברכה לקריאה, התורה ,והביא דמנהגנו שאין מוציאין ס”ת ד’ מפני דבחד עניינא אפילו תרי גברי
כ”כ בשו”ת רב פעלים ח”ג מב .אולם במועד לכל חי כה סכ”ה כ’ שיאמר תחילה בתרי ס”ת אסור משום פגמו של ראשון .וע”ע במ”ב קמו סק”כ ,ובספר החיים
בסימנא טבא ואח”כ יברך ,ויותר סי’’ טוב הוא שלא יאמר כלל. להגר”ח פלאג’י לו סכ”ב ,לדוד אמת י’ סי”ג ,עיקרי הד”ט או”ח לד י’.
מט .הפסק בהפטרה אשריך הר העברים כ”כ הלבוש בסי’ תרסט סק”א שמתחיל לג .הוצאת הס”ת מתיקו משום אבילות על משה באורחות חיים הלכות קריאת
פסוק אחד מהפטרת ויהי אחרי מות ,ואומר אשריך הר העברים והוא שנקבר בו ס”ת אות נח ,הביא בשם רב האיי על המנהג להוציא ס”ת מתיקו בסיום התורה,
משה ,והקהל עונין על כל חרוזה אשריך ,ואח”כ גומר ההפטרה ומברך וחותם שאין נוהגין כך ,ואי משום אבול זכר פטירת משה מותר והוא שלא יראה ס”ת
בהזמנים .ועי’ ט”ז בסי’ תצד סק”א שתמה דהוי הפסק ,ועי’ מ”ב שם סק”ב. ערום.
נ .אחר שקראו כהן לוי ישראל ,הכהן יכול שוב לקבל עליה ולכתחילה שיהא שוב לד .ברשות לחתנים מזכירים רק בסוף את החתן האמיתי בספר עלי תמר (ברכות
כסדר הזה ,עי’ מ”ב קלה ס”ק לז. פ”ה ה”ג) ,הביא שבמחזור זולצבאך משנת תצ”ד כ’ מן שעשוע של שמח”ת
ברשות לחתן התורה שמזכירין את שם החתן תורה רק בסוף ומקודם מזכירים
נא .בקריאה השניה אם אין לוי א”צ כהן במקומו כ”כ במשיב דבר ח”ב מח ,אולם שמות אחרים ,ונראה שנהגו בקהלות אלו כן לשם שעשוע ותוספת שמחת תורה
במנהגי החת”ס פ”ח לב כ’ לא כן. להשמע קול לשמחה.
נב .אין מקפידין על וקדשתו כשהכהן חתן תורה עי’ במרדכי גיטין רמז תג דכיון לה .הקהל אומרים ויהי ערב ויהי בוקר אף דקיי”ל בתענית כז ע”ב דכל פסוק דלא
שכבר קראו ה’ כמשפט היום ולא סלקי הני למנינא ותו ליכא למיחש .וע”ע בבית פסקיה משה אנן לא פסקינן .ויישוב נפלא כתב בבינה לעתים להגר”י ווייס תשרי
יוסף בסי’ קלה אות יב ,ובעטרת צבי שם ס”ק יג ,וביש”ש גיטין פ”ה כד. עמ’ תקס”ז ,דביום השלישי זה כן פסוק שלם ,עי’ ירושלמי תענית פ”ד ה”ג ,וא”כ
נג .חתן תורה לוי אם אין לוי נוסף ,הכהן מקבל גם את עליית לוי ,ואין צריך הלוי איכא למימר הכי בכל הפסוקים .וע”ע באוצר כל מנהגי ישורון סט אות ד’ ,ובשירי
לצאת ,וכשיעלה לחתן תורה יאמרו אע”פ שהוא לוי ,דבשמחת תורה מנכרא רחמים על שערי אפרים ,ובשו”ת לב דוד צא.
מילתא טובא שהוא חתן תורה ובעל שמחה ואין כאן שמץ חשדא שהוא פגום, לו .ספר תורה הנדפס על נייר לילדים בשו”ת שבט הלוי ח”ה סי’’ קנח כתב שאין
כ”כ בשו”ת חיים שאל ח”ב ל”ח אות עב. לחשוש לבזיון כיון שילדי ישראל הטהורים ברובם יש להם רגש טבעי בכבוד
נד .כהן לא מקבל עליה ראשון בשבת בראשית הובא המנהג במ”ב בסי’ קלה התורה ,והם שמחים שמחת לבב בתורה הנ”ל ,גוללין אותו ,מביטים בו ,קוראים
סקי”ח עי”ש ,ועי’ שו”ת בית יהודה בסופו בדיני מנהגי ק”ק ארג’יל ,בסי’’ השני. בו ,מחזיקים את הספר בכבוד ,ואם יש גם כאלו שאין נוהגין כן מ”מ אין בזה כדי
ריקודים והקפות לאסור .אולם בשו”ת באר משה ח”ח ו אות ט’ אוסר וגם כ’ לתקן שלא יקנו ולא
נה .ריקודים לכבוד התורה ולא גזרו שמא יתקן כלי שיר כביצה לו ע”ב ,שו”ת יתנו לבניהם לשמחת תורה שישחקו עמהם הילדים.
מהרי”ק שורש ט’ ,ב”י שלט ,ועי’ בשעה”צ תכו סקי”ב .אך בשו”ע לא הביא זאת. לז .קריאת התורה בליל שמחת תורה אף דבעלמא אין קוראין בלילה .ובבכורי
נו .מחיאת כפים מ”ב שלט סק”ח ,ובשעה”צ תרסט סק”ה .ועי’ בהגהות חת”ס דרק יעקב תרסט סקי”ג כ’ דמ”מ לא יברכו תחלה וסוף .אולם איכא פוסקים דסברי דאף
כשאומרים קילוסין לתורה .והענין במחיאת כפים עי’ דברים נפלאים בבן איש חי מברכים ,יעויין בשו”ת מהרש”ם ח”א קנח ,משיב דבר טז ,לבושי מרדכי מהדו”ת
שנה ראשונה פר’ וזאת הברכה סעי’ יח. או”ח קפו ,אשל אברהם בוטשאטש תרסט .ובשערי אפרים שער ח אות נז הביא
נז .ישיבה בזמן ההקפות יש שיושבים אף שהס”ת אינו עומד במקומו ,דחשיב דיש מקומות שנהגו לקרות ה’ גברי בלילה ,ויש שאף בלילה מוסיפים הרבה
עליות ,עי’ בערוה”ש תרסט ס”ב .ויש קהילות שכלל לא קראו בלילה ,כגון רוב
שכל הבית הכנסת מקומו של הס”ת ,עי’ במ”ב קמו סקי”ז ,ובשעה”צ ס”ק יח,
האשכנזים בחו”ל ,והפרושים בירושלים עיה”ק ,וכמש”כ במועדים וזמנים ח”ח קג,
ובערוה”ש יו”ד רפב סעי’ ה ,ובדינים והנהגות החזו”א פ”כ אות כט ,אגרו”מ יו”ד
וכן בבית מדרשו של הגריש”א והובא בהלכות חג בחג עמ’ נט.
קעה ,ובשמועות משה תרסט ס”א ,ובמעיל שמואל הדרת מעיל עמ’ נח ,מנחת
שלמה ח”א לג ,ובהליכות שלמה סוכות פי”ב ס”ט ,ובתשוה”נ ח”ב שיט ,ובס’ לח .בקריאת הלילה א”צ להקדים כהן כ”כ במעשה רב (רל) שקורין בברכות
צדקה ומשפט פט”ז הע’ לז .וע”ע בצל החכמה ח”ה קלט. שבתורה וגם הוא עצמו עולה לתורה ,ולפעמים קרי בכהני אף שהיה כהן בבית.
ועי’ אמת ליעקב ח”ד תרסט ,ותשוה”נ ח”ב שכ.
נח .יציאה מביהכ”נ באמצע ההקפות קיי”ל דאין לצאת כאשר הס”ת אינו במקומו,
יעויין בסוטה לט ע”ב ,ובטור קמט ,ובמ”ב שם סק”ב ,ובקצה המטה תקצ סקכ”ח, לט .קדיש שלם אחרי הקריאה בלילה עי’ במ”ב תרסט ס”ק טו ,שצריכין לומר
ויל”ע היאך יוצאים באמצע ההקפות .וצ”ל דבשעת ההקפות זה מקום הס”ת קדיש אחר הקריאה ואין סומכין על הקדיש שאחר עלינו משום דהוי הפסק .ולא
וכנ”ל. נתפרש איזה קדיש אומרים .ועי’ בסידור היעב”ץ עמ’ שסו ס”ק כה ,ובקיצוש”ע
קלח ס”ז .ודבר חידוש הביא בשלמי תודה צ אות ד’ משמיה דהגר”י ליס משמיה
נט .החזקת ס”ת פסול אף דכל שבתות השנה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס ,אבל דהגרא”ב קמאי דאומרים קדיש שלם בלא תתקבל ,דאין אומרים חצי קדיש אלא
בשמחת תורה שרי לרקוד עימו ,כ”כ בארחות רבינו ח”ב עמ’ שח ,ובשש”כ פ”כ באמצע התפילה והכא זה כבר סוף התפילה.
הע’ עח ,ובהליכות שלמה פי”ב סעי’ יב.
מ .קריאת שמו”ת בלילה אף שכל השנה אין לקרוא בלילה (שעה”צ רלח סק”א) אך
ס .להרכיב על כתפים את החתנים איכא פוסקים דאוסרים בכל השנה להרכיב על בליל שמחת תורה כתב המ”ב בסי’ תרסט סק”ד ,בשם הפוסקים שבליל שמח”ת
הכתפיים מכמה טעמים ,מ”מ בשמחת תורה יש שהקילו להרכיב את החתן תורה יקרא הפרשה שמו”ת שעתה הוא זמנה.
ובראשית ,עי’ ברוח חיים להגר”ח פלאג’י בסי’ תרסט סעי’ ח’ ,ובכף החיים שם
ס”ק כ”ב ,ובשו”ת ציץ אליעזר חי”ב עג ,ובאז נדברו חי”ג נט ,ובשבט הלוי ח”ו רג, מא .הגבהת הס”ת הפוך כשהכתב כלפי הקהל באשל אברהם בוטשאטש תרסט,
ובמשנה הלכות ח”ו רכט. ובמהדו”ת ,כתב כמה טעמים למנהג .ובהגהות שערי חיים על שערי אפרים שער
ח’ סקט”ז העיר ,דבשביל לעשות הגבהה הפוכה צריך להיות בעל זרוע ,וזה בדרך
סא .הוצאת ס”ת אף שלא קוראים בו מקילינן דמוציאים כל הס”ת מהארון קודש, כלל רק עמי הארץ ,דת”ח הם תשושי כח ,והרי ראוי ליתן הגבהה לת”ח וכמבואר
ובמקראי קודש שער כב אות יא כתב דמשו”כ דלפיכך קבעו קריאת התורה נמי בשו”ע קמז ,וק”ו בשמחת תורה ,ולפיכך אין לעשות כך.
בלילה .אולם יל”ע דהרי לא קוראים בכל הספרי תורה .ועי’ בשערי אפרים שער
ח’ סעי’ נז ,ובשערי רחמים[ .ובספר אות אמת דף מו ע”ב כתב דהיה מנהג לקרוא מב .הגבהה יותר מג’ דפין בכל השנה איכא דסברי דאין לפתוח יותר מג’ דפין בס”ת,
מכל ס”ת ג’ פסוקים]. ובשמחת תורה פותחין יותר ,ועי’ בב”מ כט ע”ב ולא יפתח בו יותר מג’ דפין ,ועי’
במ”ב בסי’ קלד סק”ח ,ובמקור חיים בקיצור הלכות שם ,ובספר החיים להגר”ח
סב .הוצאת הס”ת לרחובה של עיר לרקוד לכבודה של תורה ,כ”כ בערך לחם, פלאג’י ג’ אות ב’.
ומור וקציעה קלה ,אולם עי’ בשו”ת חמדת צבי ח”א יב ,ובמועדים וזמנים ח”ו עט.
מג .הגבהת הס”ת סגור ורק באויר פותחין יש שנהגו כך ,אבל בקיצור השל”ה בדיני
סג .הוצאת הס”ת להקפות גם כשאין עשרה אנשים עי’ היטב במהרי”ל הל’ ס”ת ד”ה יש נוהגין ,כתב לא לעשות הכי ,דזה רק להראות גבורתם ,ויתנו את הדין
הושענא רבה ,ובשו”ת בצל החכמה ח”ד קיב סק”ה. על זה ,והכי הוא על דרך הסוד ,יעויי”ש כל לשונו.
סד .הוספה על ז’ הקפות יש ענין בשבע הקפות דייקא ,ואעפ”כ מוסיפין על השבע, מד .בהגבהה וגלילה זוכים החתנים עי’ במ”ב קמז סק”ו דהגדול שבבית הכנסת
עי’ במ”ב בסי’ תרסט סק”י ,ובמעשה רב אות רלג .ובשערי אפרים שער ט’ סעי’ גולל אע”פ שלא קרא בתורה ,וכן פסק הגר”א בביאורו ,וכן פשט המנהג כהיום
מו הביא דאיכא מעלה שיהיו שבעה ס”ת בהקפות .ובברכ”י או”ח קלה שאין מחפשין אחר מי שקרא בתורה .אולם בשמחת תורה איכא דנהגו
סי”ג התיר להביא ס”ת מבית הכנסת אחר כדי שיהיו ז’ ס”ת .ומנהג דהחתנים מקבלים ההגבהה והגלילה ,יעויין במחזור ויטרי עמ’ תנח,
החת”ס שקראו ז’ קרואים בכל קריאה ,והכי עשו שבעה ובנוהג כצאן יוסף עמ’ ש’ ,ובמנהגי דק”ק פיורדא ,ובמנהגי
פעמים( ,לקוטי חבר בן חיים בהק’ לח”ג).
10
שילהי קצא ,ובמהרי”ל סוכות ,ובשל”ה ,ובאליה רבה שלה ,ובסי’ תרסט ס”א ,ובבאר סה .הפניית גבו לס”ת בריקודים עי’ בדרכי משה יו”ד רפב סק”א בשם מהרי”ל
היטב ,ובפמ”ג ,ובשבילי דוד תרסט ,ובילקוט הגרשוני תרסט סק”ד .ועי’ פמ”ג א”א שאסור ללכת לפני הס”ת ,וי”ל דלכבוד התורה שאני .ועי’ היטב במעשה רב ,ובאבני
קעא סק”ד. ישפה ח”ג סח אות ג’ .ובמקדש מעט רפ”ב סק”ג התיר בשמחת תורה להפנות גבו
פט .לקיטת התפוחים ולא חשו לעובדין דחול דנהגו הכי משום השמחה לכבוד לס”ת שמאחריו.
התורה ,כמ”ש באליה רבה בשילהי שלה ,ממלבושי יו”ט תרסט ,וע”ע במלבושי סו .הוצאת הנביאים בהקפות אף שבשו”ע רפב ס”ה מבואר שלא להשוות תורה
יו”ט סו”ס תרצו. לנביא ,מ”מ יש מקילין לרקוד גם עם נביאים ,ויש שהחמירו שצריך לעשות הבדל
צ .קניית התפוחים מנכרי בשמחת תורה עי’ מהרי”ל בהל’ יו”ט לד ,לגבי נשים ורק ילדים ירקדו עם נביאים ,ועי’ אבני ישפה ח”ג סח.
הקונות תפוחים מהגוי בשמח”ת כדי לזרוק לשמחת הנערים כמנהג. סז .החזקת הס”ת ביד שמאל אף דבעינן להחזיק בצד ימין ,ואף איטר צריך להחזיק
צא .שירת האדרת והאמונה במ”ב תקסה סקי”ב כתב דאסור לאומרו בציבור מלבד בימין ,אך בשמחת תורה כאשר כבר החזיק זמן רב וקשה לו להחזיק רק בצד ימין,
ביו”כ .ובמעשה רב אות רלג כתב דנוהגים לאומרו בשמחת תורה .והגריש”א אמר אזי שרי בצד שמאל.
דכתוב במג”א משמיה דהמהרי”ל לא לאומרו ,ואנן לא אומרים אלא שרים( ,משנת סח .לרקוד עם הס”ת ללא הכתר יעויין בזוה”ק בפר’ פנחס דף רנו ע”ב ,וביסוד
הגרי”ש עמ’ תלח) .ועי’ בהגהות מהר”ם בנעט על השו”ע תרסט ,ונדפס בסוף ושורש העבודה ,ובסידור היעב”ץ .ואם יש בהם פעמונים יל”ע משום השמעת קול
חידושיו עמ”ס ברכות ,ובא”א בוטשאטש רפא ס”א. שכ’ במ”ב שלח סק”ו דאינו לכתחילה ,מיהו יתכן דבשמח”ת שרי לכתחילה כיון
צב .פיוט אין אדיר ואין ברוך כבן עמרם יש שלא שרו זאת אלא בשמחת תורה ,אבל שהקילו לענין הרבה דברים.
יש שאסרו לשיר זאת אפילו בשמחת תורה ,וביסודו מהסוגיא בסוכה מה ע”ב ,והכי סט .אבל בריקודים בקובץ תשובות ח”ב לז התיר לאבל לרקוד ,אלא שימעיט
הקפיד מרנא הגר”ח מבריסק זללה”ה ,ועי’ בזה בהררי קדם ח”א סקנ”ד ,ובארח מהרגלו .ובקיצור דברי סופרים פנ”ב סע”ד ובהע’ שם בעמ’ תרלו ,כ’ דמותר לרקוד
דוד אות רעג. כדרכו ,דשמחת תורה זה שמחה אישית של כל אחד ואחד .וע”ע לבושי מרדכי ח”ד
צג .קפיצה בשירת משה אמת ותורתו אמת הביאו מהתרגום שני במגילת אסתר קלו ,חלקת יעקב או”ח רכו ,מנחת יצחק ח”ו סב אות ב’ ,ובגשר החיים ח”א פרק כג
פ”ג פ”ח ,דכתב ,וחדיין והדרין בהושענא ושוררין ומרקדין היך גדיין ,ויש גירסא, ג’ אות ז’ ,ובח”ב פרק יז אות ד’.
ושוורין ומרקדין ,והיינו לשון קפיצה ,וכמשוורתא דפוריא בסנהדרין (סד ,):אולם ע .כיבוד שני אחים בהקפה בשמותם בשו”ת אבני חפץ טז סק”ה כ’ שאין לעשות כן
התם איירי בהושענא .והקה”י ממש קפץ במסי”נ (אורחות רבינו מהדו”ח ח”ג עמ’ עא .קטן בהחזקת ס”ת יש שמקילין בזה אך במ”ב קמז ס”ק כט כ’ שלא טוב הדבר
קיד) ,ובדה”י א’ טו ,כט ,כתיב ודוד מרקד ,וכתב המצודת ציון ,מרקד ,ענין דלוג שנוהגין באיזה מקומות למסרו לנער קטן אלא עכ”פ יש למסרה לבן דעת .והגר”ח
וקפיצה של שמחה. מבריסק הקפיד לא ליתן ס”ת לקטן ,דלאו בני שמירה נינהו (ב”מ מב .).ובתשוה”נ
צד .שרים פסוקים מן המקרא ובכל השנה אין לשיר ,אבל בשמחת תורה הקילו בזה, ח”ב צה נקט שעצם המסירה לקטן דבר קדוש כס”ת הוי בזיון לס”ת ואין להתיר אף
יעויין בסנהדרין קא .ואדר”נ פל”ו ה”ה ,ובכלה זוטא ה”ד ,ובכלה רבתי פ”א ,ובשדי שהאב מחזיק עימו.
חמד אסיפת דינים מערכת ז’ אות יב ,ובמ”ב תקס ס”ק יד ,וב אגרו”מ יו”ד ח”א קעג, עב .המזיק תוך כדי הריקודים פטור כ”כ התרומת הדשן ח”ב רי ,אולם בלב חיים ח”ג
ובארח דוד עמ’ קכד ,ובהליכות שלמה סוכות פי”ב הע’ לד עמ’ רמד. קמד כתב דאדרבה בשמחת תורה מחמת כבוד התורה יש אופנים שחייב.
צה .מוסף לאחר שעה שביעית בשו”ע רפו ס”א דאם התפלל מוסף אחר ז’ שעות עג .ס”ת שנפל באמצע הריקודים רח”ל ,יש מקום להקל שלא צריך לצום ,שבשמחת
נקרא פושע ,ועי’ במ”ב בסי’ תרכ סק”ב .ובשמחת תורה מקילין ,כמ”ש הגריש”א תורה הכל רצין לכבד את התורה ,וכיו”ב בב”ק לב ע”א ,ומודה איסי ,בערב שבת בין
בשם הגר”א קוטלר דזה אחד מג’ דברים דהקילו בשמחת תורה ,עי’ בהליכות האיש השמשות שהוא פטור ,מפני שרץ ברשות .עי’ בשו”ת עמק הלכה ח”ב ט ,מנחת
עמ’ רמא. אהרון ח”ב ע ,ובשו”ת קנין תורה בהלכה ח”ז עז סק”ב ד”ה ואגב.
צו .שחרית הלל מוסף ורק אח”כ קריאת התורה בתשובות והנהגות ח”ה קעט עד .הזזת ספסלים לפנות מקום להקפות יל”ע דמקילינן ביו”ט ,ופעמים בשבת
כתב ,שבקידוש אחר שחרית אסור לאכול מזונות יותר מכביצה ,דקודם מוסף לא להזיז הרבה ספסלים כבדים בביהמ”ד ,הא הוי טירחא גדולה .ופעמים איכא היתר
הותר לרוב הפוסקים רק טעימה ,ומזונות יותר מכביצה אינו טעימה ,ולכן הנהיג כאשר התחילו קצת מערב שבת ויו”ט .יעויין בגמ’ שבת מדף קכו ע”ב.
להתפלל שחרית עם הלל ומיד מוסף ,ואז לקדש ולאכול מזונות ,ואח”כ לעשות עה .ניגון ע”י נכרי כ”כ בעל החסדי דוד במכתם לדוד יט ,ועי’ במ”ב בסי’ שלח סק”י
הקפות וקרה”ת. ובסי’ שלט סק”ח ,ובסי’ תרסט סק”ה ,ובשו”ת לב חיים להגר”ח פלאג’י ח”ג סא.
צז .וידוי בתפילה שסידר החיד”א ,בצפורן שמיר יב ,יש בה אמירת וידוי .ובמועד עו .ילדות קטנות בביהכ”נ באמרי פנחס רי כ’ שבשמח”ת איכא שמירה מעליא שלא
לכל חי כה אות יא השיג דיש בזה הזכרת עונות בלשון וידוי ובקשת מחילה וסליחה יפגמו במחשבות זרות ,אך כמובן תליא בגיל ,ועי’ בחזו”א נב סק”ב בדינים העולים
וכפרה וכ’ דשמא כיון שהוא דבר בעתו שהזמן גרמא הותר מכללו וכענין יו”כ. אות ז’ ואות יא ,ובמעשה איש ח”ב עמ’ קנב ,ובקובץ תשובות ח”ב ח’ ,אבני ישפה
צח .כריעה בפישוט ידים ורגלים בעלינו לשבח כך היה המנהג בישיבת וולאז’ין .ולא ח”ג סח אות ה’ .וע”ע ביערות דבש ח”א דרוש ה בסופו על תערובת אנשים ונשים
חששו שינקו אח”כ את האבק מע”ג בגדיהם ,ובגוונא דליכא איסורא להשתחוות בשמח”ת שהיא פירצה גדולה ומאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים.
על הארץ משום אבן משכית ,דהא רק על הפנים איכא האי איסורא .עי’ במ”ב בסי’ עז .הכנסת הס”ת לעזרת נשים יש שרצו להכניס את הס”ת לעזרת נשים כדי
קלא ס”ק מא ,ובספר הצדיק רבי שלמה עמ’ קיב ,ובספר אבי הישיבות עמ’ ריב, שינשקום ,ויש לציין לשבט הלוי ח”ו עג ,ועי’ בתחינות לנשים להדלקת נרות
ובספר מעשה רב החדש עמ’ שפד. דכתוב שהולכות לנשק התורה.
צט .ברכת כהנים לאחר שעשו קידוש כתב במ”ב בסי’ תרסט סקי”ז ,ואין נוהגין עח .זהירות בהפחה כשמחזיק ס”ת בתשוה”נ ח”ב צה ,כ’ דכיון שבתפילין איסור
לעלות לדוכן מפני דשכיחי שכרות .ובאליה רבה בסי’ תרסט כתב שבפראג נוהגין גמור להפיח בהם לכאו’ כ”ש בס”ת שקדושתה יותר ,אכן יתכן לחלק שבתפילין
לעלות במוסף ויש עולין בשחרית וכל מקום לפי מנהגו ויזהרו שלא ישתו ,וכן עי’ מצוות בלבישה ,משא”כ בס”ת שאין מצוה בהחזקתו .ועי’ אבני ישפה ח”ג סח.
בישועות יעקב קכח ס”ק טז בסופו ,ובפמ”ג שם.
עט .מכירת המצוות של כל השנה אף שבשבת ויו”ט לא מוכרים ,עי’ מנהגי מהרי”ל,
ק .ברכת כהנים בג’ מנגינות אף שבשו”ע קכח סכ”א כ’ דאין הכהנים רשאים לנגן
ובתשב”ץ ח”ג קנו ,ובמהרי”ק שורש ט’ ,וביוסף אומץ תתרס”ב ,ובנוהג כצאן יוסף,
בברכת כהנים שנים או שלשה נגונים וכו’ ,ואין לנגן אלא נגון אחד מתחלה ועד
ובמג”א בסי’ שו סקט”ו .ועי’מ”ב שכג סק”כ.
סוף .ואעפ”כ איכא מנהג בשמחת תורה דמנגנים את ג’ הרגלים .ובשו”ת שיח יצחק
ח”א סי’’ עג כתב ,דאפשר שבשמח”ת התירו כמו כמה דברים לשמחת היום משום פ .נר דולק בתוך ארון הקודש לאחר שהוציאו את כל הס”ת ,עי’ בט”ז קנד סק”ז.
כבוד התורה. פא .הלכו בנרות דלוקים על הראש ולא חשו לכיבוי דהוי מלאכה שאינה צריכה
קא .יש שלא בירכו ברכת כהנים כ”כ בלבוש בסי’ תרסט שאין נוהגין לעלות לדוכן לגופה ,רעק”א בסי’ תרסט בשם הבתי כהונה ח”א בקונטרס בית דין יח ,יט ,כד,
מפני שמחת העם שטרודין בשמחתן ,וכ”כ בס’ המנהגים להר”א טירנא ,וכ”כ ודלא כהפרי חדש בשו”ת מים חיים ט’ ,אולם יש לציין דבבתי כהונה כתב שם
בשו”ת שיח יצחק ח”א עא. דהפרי חדש חזר בו.
קב .י”ג מידות בכל יו”ט אומרים י”ג מידות ,אולם בשמחת תורה יש הרבה שלא פב .הדביקו נרות על הדגלים ולא חשו לממרח ומשום נר מצוה ותורה אור ,ערוה”ש
נהגו לומר ,והגרשז”א ביאר משום שהוא יום שכולו שמחה( ,הליכות שלמה פי”ב קנד סי”א ,ושו”ת התעוררות תשובה ח”ג תנג.
סעי’ יג) .אולם דעת הגריש”א לומר י”ג מידות (ישא יוסף ח”א קלז) .וכ”כ האדר”ת פג .מדליקין מדורות אש וחתני התורה רוקדין לידם כן הובא במנהגי וורמיישא
בהגהות על מחזור הגדול לסוכות. קפב ,עי’ בסנהדרין סד ע”ב כמשוורתא דפוריא.
קג .בריך שמיה רק בשמחת תורה יש קהילות דנהגו לומר בריך שמיה בפתיחת פד .גזל עצי סוכה למדורה שעושין לכבוד התורה מהרי”ל בספר המנהגים הל’
הארון רק בשמח”ת ,כ”כ בספר המנהגים דק”ק פיורדא מד אות תקכ”ז ,והובא זאת סוכה .ויתכן דזאת רק בחוץ לארץ ביום טוב שני .וכן יל”ע לענין תוספת יו”ט אי
בספר שורשי מנהגי אשכנז ח”א עמ’ קס ,ובלוח ההלכות והמנהגים זלזניק הע’ איכא הני מילי .ובאמת תרי ספיקות אלו ,יש להסתפק בעוד הרבה דברים ואכמ”ל
תתמא. פה .סתירת סוכה בשביל המדורה מהרי”ל שם .וע”ע בדרכי משה תרסט ,ובאליה
קד .ברכו בלילה לא בסוף התפילה כל השנה אמרינן ברכו בסוף התפילה ויש נוהגים רבה וזוטא ,ובבכורי יעקב ,ובספר סדר היום הנהגת מוצאי יו”ט של סוכות,
גם בשבת וי”ט ,מ”מ בליל שמח”ת כיון דמאריכים בהקפות ויש שלא נשארים עד ובתשוה”נ ח”ב דש.
הסוף ,יאמרו ברכו לפני ההקפות ,יעויין בשו”ת מנחת יצחק ח”ז י’ ובשו”ת בצל פו .הבערת חומר נפץ לשמחת תורה עי’ במג”א בסי’ תרסט ,וחיי אדם כלל קנג סעי’
החכמה ח”ד קיב. ז’ ,ובמ”ב סק”ה.
קה .בקרבנות פר אחד ואיל אחד בעלי התוס’ בבכור שור במדבר פכ”ט פל”ה פז .מעשנין לפני ספר תורה בהלכות רי”ץ גיאת בשילהי הל’ לולב כתב,
כתבו ,עצרת ,שעצרתי אתכם לפי שאינו צריך לטרוח אתכם בימות בשם רבינו האיי שמה שבשמח”ת מעשנין מוגמר לפני ס”ת אסור
הגשמים ולא תבואו עוד עד הפסח ,עצרתי אתכם יום אחד שאין מותר אלא למיני מאכל כדי להכשירן לאכילה.
מראייתכם ,ושלא יאמרו לכבודו עצרנו להרבות לפניו פח .זריקת תפוחים ושפיכת מים שו”ת מהר”י וייל
11
המשך מעמ' :1 איבעיא להו
”שמיני” חג עצרת הזה ,וצל”ד מדוע לעיל כתב ”השמיני” וכאן כ’ יום ”שמיני”.
ונראה החילוק אם לומר יום השמיני או יום שמיני דתלוי בזה אם שם החג הוא
שמיני של סוכות אז יש לומר השמיני בהא הידיעה לומר שזה שם החג ”יום שמחת תורה במערבא
השמיני” וכנ”ל דתרוייהו אית ביה ,אבל אם החג הוא רק עצרת וזה שם החג אלא בזוהר הקדוש (הובא ביסוד ושורש העבודה ,שער האיתון פרק ט”ז) מבואר
דלגבי חגיגה קרב גם ביום השמיני וכמש”כ בתורה ביום השמיני אבל אי”ז עיקר שיום שמיני עצרת הוא יום שמחת תורה ,ומעטרין לספר תורה וכו’ .והנה
שם החג ע”כ יש לומר יום שמיני חג העצרת כלומר שזה יום שמיני אבל החג הזוהר הק’ נתחבר בארץ ישראל ,ובמערבא לא היו מסיימין את התורה בכל
הוא העצרת הזה. שנה אלא בשלש שנים ,ולכאו’ נראה מזה שענין שמחת התורה אינו שייך רק
והשתא דברי רש”י מבוארים כמין חומר בע”ה ,דלעיל מפרש רש”י למ”ד שביעי להשלמת התורה אלא לעצם יום שמיני עצרת .ואכן ביסוש”ה שם כתב ע”פ
לסוכה ושמיני לברכה ,דהוא גם יושב בסוכה ומברך לישב בסוכה ,וכן מברך את דברי הזוה”ק שראוי לעשות הקפות גם ביום שמיני עצרת בחו”ל[ ,אע”פ שאינו
יום השמיני חג העצרת הזה ,וע”כ דלהך מ”ד ס”ל דעצם הדבר דמברך תרוייהו יום השלמת התורה] ,וכן נהגו קהילות החסידים וחלק מהספרדים בחו”ל ע”פ
אין כאן תרתי דסתרי ,דבאמת זהו המיוחד בחג של שמיני עצרת דיש לו שם הסוד.
של יום השמיני דסוכות וכן חג עצרת ,ולו יצוייר דהיה חייב בסוכה מהתורה אך הנה בספר חילופי מנהגים שבין בני ארץ ישראל לבני בבל (נדפס בסו”ס ים
היה מברך גם על הסוכה וגם על העצרת אלא דמהתורה אינו יושב בסוכה ,אבל של שלמה על ב”ק ,והוא חיבור קדום מזמן האמוראים או הגאונים) איתא (אות
במקום שתיקנו חכמים דישב בסוכה יש לו לברך על הסוכה ואין סתירה ממה מ”ח)‘ ,בני בבל עושים שמחת תורה בכל שנה ושנה בחג הסוכות וכו’ ,בני ארץ
שאומר גם לישב בסוכה וכן חג העצרת ,דבמהות החג תרתי איתנהו ביה ,ע”כ ישראל אין עושים שמחת תורה אלא לשלש שנים ומחצה וביום שישלימוהו’,
הנוסח הוא יום ”השמיני” חג העצרת לומר דשם החג הוא יום השמיני וכנ”ל ויל”ע.
דלשיטה זו יש לומר יום השמיני ,ולכן כתב רש”י דיאמר השמיני ,אבל בדף
מז .מפרש רש”י מדוע ברוכי לא מברכינן ,דשמיני הוא ”ואין שם סוכות עליו” הרב יהודה שלמה שטראוס
הרי רש”י מבאר בפירוש שזה גופא הטעם דלר”י אין מברך לישב בסוכה כי יום שמחה לפני הסיום
שמיני אין שם סוכות עליו אלא רק חג העצרת (וא”כ בודאי דאם יברך לישב יש לעיין במנהג ישראל שרוקדים בליל שמחת תורה וכן ביום עוד לפני
בסוכה יהיה תרתי דסתרי) .א”כ לדבריו בודאי דנוסח הברכה היא יום ”שמיני” חג שסיימו את הקריאת התורה ,ושורת הדין היה צריך להיות שלאחר קריאת
העצרת ולא יום ”השמיני” כי יום השמיני אינו שם החג( ,ורק שבמציאות הוא יום התורה ד”וזאת הברכה” יחלו הריקודים לכבודה של תורה ,וכך המנהג בכל
שמיני כמוש”כ בתורה וביום השמיני) ,אלא חג העצרת הוא שם החג ,שזה לגמרי סיום מסכת ושמחת נישואי חתן וכלה שלאחר הסיום ולאחר הקידושין
רגל בפני עצמו ,משו”ה מפרש רש”י כאן שאומר יום שמיני ,וכשנ”ת דלשיטה זו מתחילה השמחה וצ”ע.
שעצרת בלבד הוא שם החג אין לומר השמיני ,וכשנ”ת.
הרב טוביה שפיגל
ולדינא איתא בשו”ע לומר ”יום שמיני חג העצרת הזה” ,וכ”כ הרבה מהפוסקים,
והביכורי יעקב כ’ בשם הרוו”ה לומר השמיני ,בה”א ,אבל במ”ב לא הביאו[ ,והביא סוכות או סוכה
בשם הפמ”ג לומר שמיני חג עצרת ולא העצרת] ואם כנים אנחנו בביאור דברי מטבע הלשון בתפילת חג הסוכות הוא ותתן לנו ה’ אלקינו באהבה וכו’ את יום
רש”י הרי מתבאר להלכה דקיי”ל דמיתב יתבינן ולא מברכין לישב בסוכה, חג הסוכות הזה -בלשון רבים .ובפשוטו הוא ע”ש הכתוב’‘ :חג הסכות שבעת
דעיקר שם החג הוא עצרת ,ולפי”ז יש לומר שמיני ולא השמיני, ימים לה’’( .ויקרא כג ,לד) .וצ”ב מדוע מסכת סוכה העוסקת בהל’ סוכה נקראת
וכמשנ”ת. בלשון יחיד.
ואף אמנם דהמסכתות לא נקראו בהכרח כלישנא דקרא ממש ,וכגון מס’ יומא,
מ”מ עי’ בתרגום אונקלוס עה”כ ‘’אך בעשור לחודש וכו’ יום הכיפורים הוא’’.
(שם ,כג ,כז) שפי’ יומא דכיפוריא ,ולכך נקראת שם המסכת -יומא .ומסכת
המשך מעמ' :11 פסחים נקראת בלשון רבים אף שבתורה שם החג כתוב בלשון יחיד ,כדכתיב
‘’ובחודש הראשון בארבעה עשר יום לחודש פסח לה’’( .במדבר כח ,טז) וצ”ל
111קולות ומנהגים מיוחדים ליום שמחת תורה דהטעם הוא מפני שהמס’ עוסקת בעניני פסח ראשון ופסח שני .אולם מס’
קרבנות ,לכך הקל בקרבן של שמיני עצרת שאין בו אלא פר אחד ואיל אחד, סוכה שנקראת עפ’’י לישנא דקרא ,יל”ע כנ”ל מדוע לא נקראת מסכת סוכות
כפי שמופיע בקרא .וצ”ע.
להראות שלא עצרם אלא מפני חיבתן של ישראל.
ואולי אפש”ל עפמש”כ ב’טעמא דקרא’ (שם ויקרא כג ,לד) שביאר דהא דכתיב
קו .קידוש בבית הכנסת הקילו כמ”ש הגריש”א בשם הגר”א קוטלר דזה אחד מג’ חג הסכות שבעת ימים לה’ – בכתיב מלא ,כי הוא שם החג .ועפמש”כ הרמ”א
דברים דהקילו בשמחת תורה .ועי’ בהליכות האיש עמ’ רמא ,ובכתבי הגריש”א (סי’ תר”ל ,ה) דמצוה לעשות מחיצות שלמות ולכן שם החג נקרא סכות מלא.
עמ’ לז .וע”ע בשו”ת שואל ומשיב חמישאה סג ,ובשדי חמד מערכת ביהכ”נ אות והא דכתיב להלן (כג ,מב) ב’ פעמים בסכת חסר -ועי’ בסוכה ו :דדרשינן מיני’
מ’. לענין דפנות הסוכה -הוא לענין הלכות כשרות הסוכה .עיי”ש .ולפי”ז י”ל
קז .איחור הקידוש לא בתחילת הלילה בשו”ע ר”ס רעא דראוי לקדש בליל שבת דשם המסכת סוכה שעוסקת בהל’ כשרות הסוכה הוא עפ”י מה דכתיב
כבר בתחילת הלילה ,וכמה דמקדמינן טפי עדיף[ ,ויל”ע אי אף ביו”ט ראוי לקדש בקרא בסכת חסר ולא ע”ש החג .ויל”ע.
כבר מתחילת הלילה] ,ובשמחת תורה אף כשחל בשבת ,פעמים דהקידוש הוא הרב אברהם ישעי’ פרידליס
לאחר כמה שעות טובא .ושמא סמכו על המג”א דיוצאין בתפילה עיקר דין
קידוש ,אמנם בנשים שאין מתפללות מעריב צ”ע.
קח .קידוש על מזונות בליל שמחת תורה עובדא ידענא דמרן הגרי”ש אלישיב
זללה”ה בימים עברו היו מתקבצים לביתו בבין השמשות של כניסת שמחת נושאי הגליונות הבאים אי"ה
תורה ,ובצאת הכוכבים היו מקדשים ואוכלים מיני תרגימא ולאחר מכן היו
יוצאים בשירה וריקודים לכיוון בית הכנסת מתפללים מעריב והקפות וכו’ .ועי’
באשל אברהם בוטשאטש ר”ס תרסט.
בראשית -ברכת אשר יצר
קט .אכילה בליל שמחת תורה לפני קידוש יש שהקילו ואכלו בליל שמחת תורה, נח -גניבה וגזילה
אחרי מעריב ולפני קידוש ,אבל מנהג זה טעות הוא ,כ”כ בשו”ת האלף לך שלמה לך לך -מגן אברהם
שעה ,ובמ”ב בסי’ תרסט בפתיחה ,ובאשל אברהם בוטשטאש .אולם בנשים דעת
הגרעק”א בשו”ת א’ דפטורות מקידוש של יו”ט. ד”ת [עד 700מילים] יתקבלו בצירוף שם מלא
קי .מאכלי חלב בליל שמחת תורה מנהג בקהלות אשכנז ,אע”פ דאיכא שיטות בדוא”לa740700@gmail.com :
דאיכא מצוה לאכול בשר אף בליל יו”ט ,מ”מ בשמחת תורה אכלו מאכלי חלב, באותו שבוע ,עד יום שלישי בלילה
יעויין בזה במנהגי מהרי”צ הלוי פל”א סי”א.
קיא .אבל מותר בסעודת חתן תורה ובראשית בכורי יעקב תרסט סק”ז,
ומ”ב סק”ח .וה”ה בסעודת חתן בראשית ,כ”כ בדברי סופרים שצא לקבלת הגליון בדוא"ל יש לשלוח בקשה
ס”ק כה ובעמ”ד ס”ק ס’ ובקד”ס פרק נב סעיף עב.
לכתובתa740700@gmail.com :
את הקונטרס המלא ( 14עמ') ניתן לקבל בדוא"ל המערכת
