gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: עומקא דפרשה · Omke Deparsha

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫במה ללומדי התורה ‪ -‬מודיעין עילית‬ ‫עומקא דפרשה‬ ‫גליון‬ ‫תת"ע‬ ‫חג הסוכות‬ ‫בס"ד ערב ש"ק זמן שמחתנו תשפ"ז‬ ‫שנה י"ט‬ ‫שמחת תורה‬ ‫בנוסח ברכת שמיני חג העצרת הזה‬ ‫תפילות החג‬ ‫הגאון רבי אברהם יצחק ברזל זצ”ל‬ ‫הנה בגמ’ מו ע”ב מבואר דיום השמיני חלוק משאר ימי הסוכות לענין ברכה‪,‬‬ ‫ורש”י ד”ה ושמיני לברכה‪ ,‬פי’ שאומר בתפילה וברכת המזון וקידוש את יום‬ ‫השמיני חג עצרת הזה‪ .‬וכן בדף מ”ז ע”ב ברכת המזון ותפילה כ’ רש”י דעד השתא‬ ‫התפילות וההקפות‬ ‫אמרינן את יום חג הסוכות הזה וכאן את יום שמיני חג עצרת הזה‪.‬‬ ‫שהחיינו על ההלל‬ ‫הרב אברהם לוי‬ ‫והנה בשו”ע סי’ תרס”ח סעיף א’ כתב‪ ,‬ליל שמיני אומר בתפילה ותתן לנו את‬ ‫הרב אהרן פרידמן‬ ‫יום שמיני חג העצרת הזה‪ .‬אבל המהרש”ל והט”ז כתבו דיש לומר שמיני עצרת‬ ‫חג הזה‪ ,‬והטעם לפי המהרש”ל דלא להפסיק בין שמיני לעצרת‪ ,‬כמו שבתורה‬ ‫הם סמוכים‪ ,‬אולם הט”ז כתב מטעם אחר‪ ,‬דבאמת אנו רואים שיום שמיני עצרת‬ ‫גדר ההלל בסוכות‬ ‫מחד גיסא הרי הוא כהמשך לחג הסוכות שהרי הוא נקרא יום השמיני דהיינו‬ ‫הרב בנימין כהן‬ ‫שמח"ת ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫יום שמיני מיום הראשון של חג הסוכות‪ ,‬וכן איתא במשנה (דף מח‪ ).‬מפני כבוד‬ ‫יו”ט ”האחרון” של חג‪ ,‬וכן איתא לגבי שמחה לרבות לילי יו”ט ה”אחרון” של חג‪,‬‬ ‫הרב אליהו גרסטל‬ ‫וזה הפירוש עצרת‪ ,‬דאומר הקב”ה קשה עלי פרידתכם ותעצרו עמי עוד יום הרי‬ ‫שזה שייך לחג הסוכות‪ ,‬ובביכורי יעקב הוכיח גם מהגמ’ בר”ה דף ד’ ע”ב דמק’‬ ‫ס"ת בהושענות‬ ‫ולהקיש לחג הסוכות מה להלן שמונה אף כאן שמונה‪ ,‬משמע שיום השמיני הוא‬ ‫הרב איתמר אביב‬ ‫מחג הסוכות שנקרא שמונה ימים‪ ,‬וכן בבל תאחר אינו עובר מצד חג הסוכות‬ ‫עד שיעבור גם שמיני עצרת‪ ,‬וכן בפסחים דף ע’ ע”ב וחגותם אותו חג לה’ שבעת‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫ימים בשנה‪ ,‬ומק’ הגמ’ שבעה הא שמונה הוו אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה‬ ‫הושענות דשבת‬ ‫את השבת‪ ,‬הרי מבואר דשבעת ימים דכתיב גבי חג כולל שמונה ימים דשמיני‬ ‫הרב משה שפירא‬ ‫עצרת בכלל‪ ,‬וע”ע בברכי יוסף שם שדן להלכה אם טעה בתפילה ביום השמיני‬ ‫הרב יואל טויב‬ ‫ואמר חג הסוכות במקום שמיני עצרת‪ ,‬ועיי”ש‪ ,‬ומשו”ה סובר הט”ז דכיון דיום‬ ‫שמיני עצרת נגרר ונכלל בחג הסוכות יש לנו לומר יום שמיני העצרת חג הזה‪,‬‬ ‫דביאורו שהעצרת היא יום השמיני לסוכות שזה החג הזה‪ ,‬ובזה אנו מרמזים‬ ‫סמיכת גאול"ת בהוש"ר‬ ‫הקפות שניות‬ ‫דעיקר החר הוא שמיני לסוכות‪ ,‬משא”כ אם נאמר יום שמיני חג העצרת הזה הרי‬ ‫אנו מפרידים בין יום השמיני ובין עצרת והוי כאומרים שהחג הוא חג העצרת ולא‬ ‫הרב משה רייך‬ ‫הרב יעקב קארפ‬ ‫חג של יום השמיני‪ ,‬ועיי”ש‪.‬‬ ‫וצ”ל לפי דרך הט”ז דאף דאמרינן בגמ’ דשמיני עצרת חלוק בפז”ר קש”ב‪ ,‬כל זה‬ ‫רק לומר שיש ליום שמיני דינים מיוחדים לגבי פייס‪ ,‬ולינה‪ ,‬ושלא יושבים בסוכה‬ ‫הערות בתפילת מוסף‬ ‫וכו’‪ ,‬ולכן יש להזכיר גם שם עצרת‪ ,‬ויש בו גם זמן‪ ,‬אבל בעיקר שם הרגל הוא יום‬ ‫הרב אליעזר היון‬ ‫שמחת תורה‬ ‫עצרת דשמיני של סוכות‪.‬‬ ‫אמנם לשיטת השו”ע הנוסח הוא את יום שמיני חג העצרת הזה‪ ,‬ובביאור הגר”א‬ ‫כתב שכ”כ רש”י בגמ’ וכנ”ל‪ ,‬וכן בכל הספרים‪ ,‬ויתכן לבאר בב’ אופנים‪ ,‬או‬ ‫הארות בתפילת מוסף‬ ‫שער הציון‬ ‫שסוברים דבאמת שמיני עצרת הוא רגל אחר והוי כחג בפ”ע וכל מה שנקרא‬ ‫הרב יעקב שיק‬ ‫שמיני רק לגבי חגיגה שחוגג והולך כל השמונה ימים אבל בעצם יש לו שם רגל‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬וזה מה דחלוק בפז”ר קש”ב‪ ,‬ולכן יש לומר חג העצרת הזה‪ ,‬או דבאמת‬ ‫תרתי איתנהו ביה‪ ,‬יש ברגל הזה גם משום המשך לחג הסוכות וכמש”כ הט”ז‪ ,‬וכן‬ ‫אתה בחרתנו‬ ‫כבוד שמחת תורה‬ ‫דיש בו שם יו”ט בפני עצמו‪ ,‬ולא רק דינים חלוקים אלא שם יו”ט‪ ,‬ולכן יש לומר‬ ‫יום השמיני כמו שכתוב בתורה שבאמת שם חג הוא יום השמיני דחג הסוכות‪ ,‬וכן‬ ‫הרב נפתלי דודזון‬ ‫חג העצרת שהוא חג בפ”ע‪.‬‬ ‫(קי"א מנהגים וקולות)‬ ‫הרב שלמה זלמן כהן‬ ‫ויתכן שזה הביאור במה דנחלקו בגמ’ אם יש לומר זמן בשמיני עצרת‪ .‬דהא כו”ע‬ ‫מודו דשמ”ע חלוק מסוכות בפז”ר קש”ב‪ ,‬ובכ”ז סובר המ”ד דאין אומרים זמן‪,‬‬ ‫חיתום דין המים‬ ‫משום דס”ל דמה שיש בו דינים חלוקים לא מחייב לומר שהחיינו כיון דעיקר‬ ‫הרב י‪.‬ש‪ .‬שטראוס‬ ‫הזמן של הרגל הוא המשך לחג הסוכות‪ ,‬ואידך ס”ל דהוי זמן אחר וכל הרגל‬ ‫הוא רגל חדש‪ ,‬והנה יש דיוק ברש”י‪ ,‬דבדף מ”ו ע”ב כתב ושמיני לברכה‬ ‫איבעיא להו‬ ‫שאומר בתפילה ובבהמ”ז וקידוש את יום ה”שמיני” חג עצרת הזה‪,‬‬ ‫ובדף מ”ז בד”ה ברוכי לא מברכינן כתב‪ ,‬לברכה את יום‬ ‫תפילה ביציאה מהסוכה‬ ‫המשך בעמ’ ‪12‬‬ ‫הרב אברהם וינברג‬ ‫הגליון מוקדש ע"י הרב החפץ בעילו"ש לרפואה והצלחה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫גדר אמירת ההלל ‪ -‬חלק ממצות לולב‬ ‫ברכת שהחיינו במצוות ההלל‬ ‫הרב רפאל בנימין כהן‬ ‫הרב אהרן הכהן פרידמן‬ ‫א‪ .‬גמ’ פסחים קיז‪ .‬אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה‬ ‫חכמים תקנו לברך ברכת שהחיינו על קיום מצוות שאינם נוהגות תדיר אלא‬ ‫(ולעיל צה‪ :‬הגירסא ”ולא אמרו הלל”)‪ .‬ופרש”י אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן‪,‬‬ ‫בזמן מסוים‪ ,‬ואמנם מצינו מצוות שתלויות בזמן שלא תקנו עליהם ברכת‬ ‫מיציאת מצרים ועד דוד ולא אמרו הלל‪ .‬וברש”י לעיל צה‪ :‬ד”ה אפשר וכו’‪ ,‬דכיון‬ ‫שהחיינו‪ ,‬ויש לברר טעם הדבר של”ת עליהם ברכת שהחיינו‪.‬‬ ‫דדבר מצוה הוא טעון הלל‪ .‬ובשו”ע (סי’ תרנ”ב ס”א) כתב ועיקר מצותו בשעת ההלל‬ ‫אחת מהמצוות שבאה לזמן ול”ת עליה שהחיינו זה מצוות קריאת ההלל‪ ,‬ואכן‪,‬‬ ‫ובחי’ מרן רי”ז הלוי (קה”ח יומא סוכה‪ ,‬לאחר מס’ סוכה בקטע המתחיל בגמ’ ברכות‬ ‫מצינו בראשונים [סוכה מו’ א’ תוס’ ד”ה העושה‪ ,‬הר”ן שם] שדנו מה הטעם‬ ‫ה’) כתב לייסד לפי”ד הגמ’ הנ”ל ודברי הרמב”ן (בספר המצוות שורש א’) דהלל של‬ ‫של”ת שהחיינו על מצוות קריאת ההלל‪.‬‬ ‫שחיטת פסח ונטילת לולב אפשר להיות שהוא דאורייתא כדאמרי’ אפשר ישראל‬ ‫כשהראשונים שואלים מה הטעם של”ת שהחיינו על הלל‪ ,‬הם שואלים מה‬ ‫שוחטין את פסחיהן ונוטלין לולביהן ואין אומרים הלל‪ ,‬עכ”ד‪ .‬דמבואר בזה דעיקר‬ ‫ההבדל בין מצוות קריאת המגילה שמברכים עליה שהחיינו למצוות קריאת‬ ‫חיובו של ההלל משום נטילת לולב הוא‪ ,‬והלולב הוא זה שמצריך הלל כמו שחיטת‬ ‫ההלל שלא מברכים עליה שהחיינו‪.‬‬ ‫הפסח‪.‬‬ ‫הטעם שהראשונים שואלים את זה בנוסח זה‪ ,‬כי היה מקום לומר שרק על‬ ‫ובחי’ מרן רי”ז הלוי על התורה (פ’ אמור) כתב עוד לבאר‪ ,‬שזה קיום האמור בקרא‬ ‫מצוות שהם במעשה כתקיעת שופר ונטילת לולב תקנו שהחיינו‪ ,‬ולא על‬ ‫”ולקחתם לכם ביום הראשון וגו’ ושמחתם וגו’ שבעת ימים”‪ ,‬דמכלל מצות לולב‬ ‫מצוות שבדיבור‪ ,‬וע”כ הראשונים שואלים ממקרא מגילה שאף שהיא מצווה‬ ‫שביחד עם הלקיחה תהיה גם שמחה‪ ,‬דהיינו אמירת שירה והלל‪ ,‬דהוא מן התורה‬ ‫שבדיבור תקנו עליה שהחיינו‪.‬‬ ‫לדעת הרמב”ן‪ .‬וד”ז מבואר במאירי שקבלה היתה בידם שאף בתוך ההלל היו‬ ‫יש להוכיח שזו כוונת הראשונים בהזכירם את מצוות קריאת המגילה‪ ,‬בתוס’‬ ‫מנענעים להתעוררות שמחה‪.‬‬ ‫הרא”ש [סוכה שם] מתרץ על השאלה מ”ט של”ת שהחיינו על הלל‪“ ,‬איכא‬ ‫וכבר מצינו בחז”ל שיש הילול בנטילת לולב‪ ,‬במדרש רבה (פ’ אמור‪ ,‬ל’‪ ,‬ט”ו) ”אלו ד’‬ ‫למימר פרסומי ניסא שאני”‪ ,‬ולכאורה צ”ב תירוצו‪ ,‬שהרי ברור שתקנו ברכת‬ ‫מינים שכאו”א מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקב”ה”‪ .‬וכן במדרש (תהלים‬ ‫שהחיינו גם על מצוות שאינם פרסומי ניסא כמו תקיעת שופר‪ ,‬אלא‪ ,‬שכוונת‬ ‫ק”ב) ומה להם לעשות‪ ,‬יש להם ליטול אתרוגיהן בידיהם ולולביהן וערבי נחל והדסים‬ ‫הרא”ש שיש סברה להבין שרק על מצוות שבמעשה תקנו שהחיינו ולא על‬ ‫להלל אותך הוי אומר ועם נברא יהלל י‪-‬ה”‪ .‬וברמב”ן (פסחים לה‪ ).‬הביא שכ’ התוס’‬ ‫מצוות שבדיבור‪ ,‬ולכן לא תקנו שהחיינו על הלל כיוון שהיא מצווה שבדיבור‪,‬‬ ‫דאין בשאר המצוות משום מצוה הבאה בעבירה אלא בקרבן ובלולב שמהללין בה‪.‬‬ ‫ובקריאת המגילה אף שהיא מצווה שבדיבור תקנו הלל כיוון שהיא מצווה של‬ ‫וכן דעת הראב”ד שלולב היבש פסול משום לא המתים יהללו י‪-‬ה‪ .‬וברש”י סוכה לו‪:‬‬ ‫פרסומי ניסא‪.‬‬ ‫כתב שהדר פוסל באתרוג כל שבעה וז”ל דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם‬ ‫המגן אברהם [סימן תכ”ב ס”ק ה’] נדרש לשאלה זו וכותב בשם האבודרהם‬ ‫שמים עליו עכ”ל‪ .‬והיינו ההלל‪.‬‬ ‫[שער ג’ ברכת המצוות ומשפטיהם] “מה שאין מברכים זמן על ההלל‪ ,‬מפני‬ ‫ומבואר מכל זה דעיקר מצות ההלל היא בשעת נטילת לולב והוי חלק ממצות לולב‪,‬‬ ‫שפעמים החדשים חסרים והוי תוך שלושים”‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שרק מצווה שבאה אחת‬ ‫ואף שיש גם את החיוב הרגיל של הלל מדין המועד כמו שאר המועדים‪ ,‬מ”מ תרוייהו‬ ‫לשלושים יום מברכים עליה שהחיינו‪ ,‬וכשהחודש חסר לא עובר ל’ יום מקריאת‬ ‫איתנהו‪ ,‬וחיוב של הלל דלולב יש בו תוספת דינים ונפק”מ וכפי שיתבאר להלן‪.‬‬ ‫ההלל של החודש הקיים‪ ,‬ואף שבחודש מלא עובר ל’ יום מקריאת ההלל‬ ‫ב‪ .‬הנה כתב הגר”א (בסי’ תרמ”ד ס”א) על מש”כ השו”ע דשחרית אחר חזרת תפילה‬ ‫האחרונה‪ ,‬צ”ל בכוונתו שלא פלוג רבנן‪ ,‬שלא רצו לחלק שיהיו חודשים שיברכו‬ ‫נוטלין הלולב ומברכין נטילת לולב ושהחיינו וגומרים ההלל‪ ,‬וז”ל שחרית וכו’‬ ‫שהחיינו על קריאת ההלל ויהיו חודשים שלא יברכו שהחיינו על קריאת ההלל‬ ‫דמברכין בשעת ההלל וכמש”כ בפ’ ערבי פסחים (קיז‪ ).‬אפשר ישראל נוטלין וכו’‬ ‫שאלה מעניינת על תירוץ האבודרהם נשאל הגאון רבי אהרן וואלקין זצ”ל‪,‬‬ ‫והלל הוא אחר שחרית כמ”ש פ”ד דר”ה‪ ,‬עכ”ד‪ .‬והיינו שביאר הגר”א דהא דנוטלין‬ ‫[שו”ת זקן אהרן ח”א סימן י’] הרי יש ראש חודש שלא אומרים בו הלל‪ ,‬והוא‬ ‫הלולב דוקא אחר שחרית ולא לפני שחרית משום זריזין מקדימין וכו’‪ ,‬כיון דזמן‬ ‫ר”ח תשרי‪ ,‬וכמבואר בגמ’ [ר”ה לב’ ב’]‪ ,‬וא”כ היה צריך להיות שיברכו ברכת‬ ‫ההלל הוא אחר שחרית‪ ,‬והלל הוא חלק ממצות לולב כמבואר בגמ’ פסחים הנ”ל‪,‬‬ ‫שהחיינו על הלל של יו”ט ראשון של סוכות‪ ,‬שהרי עברו שלושים יום ממצוות‬ ‫וכמש”כ בשו”ע שעיקר מצותו בשעת ההלל‪ ,‬הלכך אף מצות לולב זמנה לאחר‬ ‫ההלל האחרונה שהייתה בראש חודש אלול‪.‬‬ ‫תפילת שחרית‪.‬‬ ‫ואמנם התירוץ ע”כ פשוט‪ ,‬וכפי שמתרץ ע”כ בשו”ת הנ”ל‪ ,‬שהמג”א הביא רק‬ ‫ג‪ .‬הנה בביאור הגר”א (סי’ כ”ב ס”א) תירץ למה אין מברכין שהחיינו על הלל הרי‬ ‫חלק מתירוץ האבודרהם‪[ ,‬מכיוון שהמג”א נמצא בסימן תכ”ב העוסק בדין הלל‬ ‫יש בו שמחה‪ ,‬וז”ל וצריך לומר הטעם דהלל אינו מצוה בפני עצמה כמש”כ בערבי‬ ‫בר”ח]‪ ,‬ובאבודרהם עצמו מבואר שמה שלא תקנו שהחיינו על הלל שנאמר‬ ‫פסחים אפשר ישראל עושין פסחיהן נוטלין לולביהן וכו’‪ ,‬עכ”ל‪ .‬וכוונתו דהלל הוי‬ ‫ביו”ט זה משום שברכת הזמן שמברכים על עצם היו”ט‪ ,‬בליל יו”ט‪ ,‬זה כבר פוטר‬ ‫חלק ממצות לולב ושפיר נפטר בשהחיינו דלולב‪ .‬וכן פי’ הדמשק אליעזר דנפטר‬ ‫גם את המצווה של קריאת ההלל‪ ,‬רק שעדיין קשה מקריאת הלל של ר”ח‪ ,‬וע”ז‬ ‫במה שמברכין שהחיינו בפסח על הפסח ובסוכה על הלולב דהלל שייך לזה כדאיתא‬ ‫מתרץ האבודרהם שכיוון שלא עובר ל’ יום לא תקנו ע”כ שהחיינו‪ ,‬וע”כ ל”ק‬ ‫בפסחים אפשר ישראל וכו’ הרי דהלל שייך למצות הפסח והלולב‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫למה ל”ת הלל על קריאת הלל של יו”ט ראשון של סוכות‪ ,‬וכמו”כ ל”ק למה ל”ת‬ ‫ותי’ זה צ”ע דאכתי תיקשי למה אין מברכין בהלל של שאר רגלים‪( ,‬וכן בהלל של‬ ‫שהחיינו על הלל של ר”ח חשוון‪ ,‬אף שכבר עברו יותר משלשים יום מקריאת‬ ‫יו”ט ראשון של סוכות שחל בשבת שאומרין הלל בלי לולב)‪ .‬ועוד דהלא גם בהלל‬ ‫ההלל של ר”ח אלול‪ ,‬מכיוון שלא עברו שלושים יום מקריאת ההלל של יו”ט‬ ‫של סוכות יש בו גם דין הלל על שאר רגלים לבד מדין הלל דלולב ושפיר חשיב מצוה‬ ‫ראשון של סוכות לקריאת ההלל של ר”ח חשוון‪.‬‬ ‫בפני עצמה וצריך שהחיינו‪( .‬אא”כ יכוין בשעת שהחיינו דלולב לפטור שהחיינו דהלל‬ ‫עד עתה עסקנו בבירור תירוצו של האבודרהם בטעם של”מ שהחיינו על הלל‪,‬‬ ‫ואז סגי בחד ברכה)‪ .‬ושו”ר שהק’ כן בשיעורי ר’ דוד פינשטיין (על חג הסוכות) וצ”ע‪.‬‬ ‫ועתה אזכיר עוד שתי תירוצים שנראה לענ”ד לתרץ‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הנה בגמ’ ערכין י’‪ :‬אמרי’ דבסוכות אמרי’ הלל כל יום ויום ובפסח רק חד יומא‪,‬‬ ‫י”ל שאף שכפי שהזכרנו הראשונים מדגישים שמצאנו ברכת שהחיינו גם על‬ ‫כיון דחג חלוקין בקורבנותיהן ואילו בפסח אין חלוקין בקרבנותיהן‪ .‬והנה לפמשנ”ת‬ ‫מצווה שבדיבור‪ ,‬בקריאת המגילה‪ ,‬אבל י”ל שעל מצווה שבדיבור‪ ,‬שהדיבור‬ ‫בגמ’ בפסחים י”ל טעם נוסף להא דאמרי’ ההלל בסוכות כל יום ויום כי יש בו גם‬ ‫עצמו הוא דברי שבח לקב”ה על חסדיו איתנו‪ ,‬ע”ז ל”ת שהחיינו‪ ,‬וע”כ ל”ת‬ ‫מצות הלל לאומרו על הלולב ולא רק דין הלל דמועד‪ ,‬וצ”ע למה לי טעמא ד”חלוקין‬ ‫שהחיינו על הלל‪ ,‬שהיא עצמה דברי שבח לקב”ה על חסדיו איתנו‪ .‬וסברת‬ ‫בקרבנותיהן”‪.‬‬ ‫החילוק בזה‪ ,‬שהברכה באופן כזה יש בה כפל דברים‪ ,‬ואינה מוסיפה על עצם‬ ‫ושו”ר בספר הנ”ל שהק’ כן לאביו הגרי”מ פיינשטיין זצ”ל‪ ,‬ותי’ לו דכיון דלולב אינו‬ ‫המצווה‪ ,‬שהרי גם בקיום המצווה גופא מודה להקב”ה על חסדיו‪ ,‬והברכה על‬ ‫ניטל במדינה אלא יום א’‪ ,‬א”כ אכתי צריכינן לטעמא ד”חלוקין בקרבנותיהן” במדינה‬ ‫שהחיינו יש בה כפל דברים‪ .‬ואין לשאול‪ ,‬א”כ למה תקנו ברכת המצוות על‬ ‫(ובספר מאורות רבנו מאיר הלוי כתב להק’ להיפך למ”ל טעמא דאפשר ישראל‬ ‫ההלל‪ ,‬שתוכן שבח ההלל הוא על חסדיו הגשמיים איתנו‪ ,‬אבל ברכת המצוות‬ ‫נוטלין לולביהן לאמירת הלל תיפו”ל מדין המועד‪ .‬ותי’ לפי הרמב”ן דהלל דמועד‬ ‫היא שבח עם תוכן אחר‪ ,‬הודאה על חסדיו הרוחניים איתנו שזיכנו במצוות‪ ,‬וזה‬ ‫הוי דרבנן והלל דלולב הוי דאורייתא‪ .‬ואחר שתקון גם במדינה ליטול לולב ב’ ימים‬ ‫שבח שונה מעצם ההלל‪ .‬ועוד‪ ,‬שבברכת המצוות מפרט פירוט הודאה שציוונו‬ ‫מדרבנן יש שני סיבות מדרבנן להלל בחוה”מ)‪.‬‬ ‫על ההלל‪ ,‬משא”כ ברכת שהחיינו שהיא ברכה כוללת שהחיינו וקיימנו‪ ,‬ותוכן‬ ‫שבח זה כבר נמצא בהלל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הנה מובא בשם הגריש”א והגרח”ק שמי שיש בידו לומר הלל בציבור בלי לולב‪,‬‬ ‫עוד י”ל שעצם המעשה של קריאת הלל‪ ,‬שזה מעשה של אמירת מזמורי‬ ‫מוטב שיחכה וימתין לומר הלל עם הלולב אף שיהא ביחידות‪ .‬אולם בלקט יושר‬ ‫תהילים‪ ,‬זה מעשה מצווה שנוהג כל הזמן‪ ,‬שמתי שירצה יכול לומר מזמורי‬ ‫מבואר להיפך דעדיף אמירת הלל בציבור ובלא נענועים מאשר לאומרה ביחידות‬ ‫תהילים אלו ולקיים בכך מצוות תלמוד תורה‪ ,‬וע”כ לא חשיב מצווה שבאה‬ ‫ובנענועים‪.‬‬ ‫לזמן‪ ,‬אף שבאמירת מזמורי ההלל יש זמנים שיש בכך קיום מצווה נוספת‬ ‫ודברי הגריש”א והגרח”ק מבוארים לפמשנ”ת שעיקר מצות ההלל לאומרה עם‬ ‫של אמירת הלל‪ ,‬לבד ממצוות תלמוד תורה‪ ,‬אבל עצם המעשה של קריאת‬ ‫הלולב ואינה מצוה בפני עצמה‪( .‬ושו”ר בספר מאורות רבנו מאיר הלוי‬ ‫מזמורי התהילים של הלל זה מצווה ששייכת כל הזמן‪ ,‬משא”כ בשאר‬ ‫שתמה על הלקט יושר דהלא דין הלל בציבור הוא משום ”ברוב עם‬ ‫המצוות כתקיעת שופר ונטילת לולב‪ ,‬זה מעשה שרק‬ ‫הדרת מלך” משא”כ נטילת לולב הוא מדיני הלל עצמו)‬ ‫בזמנים מסוימים יש מצווה בעשיית מעשים אלו‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫הושענא דשבת דמעשה שבת כפולים‬ ‫אם ס”ת לעיכובא בהקפות שבלולב‬ ‫הרב יואל טויב‬ ‫הרב איתמר אביב‬ ‫“כהושעת חיל זריזים משרתים במנוחה‪ .‬קרבן שבת כפול עולה ומנחה‪ .‬כן הושע‬ ‫מעשים בכל יום בתפילות חוה”מ שאי מי מהמתפללים מבקש להתחיל‬ ‫נא”‪ ,‬והיינו דהיו בו מוסף שתי כבשים ומנחה שני הלחם שהם כפולים והיינו‬ ‫בהקפות באיחור‪ ,‬כגון שהאריך בהלל‪ ,‬והציבור כבר סיימו להקיף‪ ,‬והחזן‬ ‫דבשבת יש ענין מיוחד דכפולים כל מעשיה‪.‬‬ ‫מחזיר הס”ת למקומו‪ ,‬והברירה לפניו אם להקיף את החזן שהס”ת בידו‪ ,‬או‬ ‫והוא ע”פ מה מנמצא במדרשים רבים ילקו”ש פר’ בשלח רמז רסא ראו כי ה’ נתן‬ ‫שיקיף את הבימה ללא ס”ת‪.‬‬ ‫לכם (את) השבת [ט”ז‪ ,‬כ”ט] ראו מרגליתא דיהבית לכון לחם יומים‪ ,‬כל עסקה של‬ ‫הנה בטור (סי’ תרס) כתב ‘ונוהגין להקיף התיבה פעם א’ בכל יום‪ ,‬ומעלין‬ ‫שבת כפול‪ ,‬עומר כפול שני העומר לאחד‪ ,‬קרבנם כפול וביום השבת שני כבשים‪,‬‬ ‫ס”ת על התיבה כשמקיפין אותה וביום השביעי מקיפין אותה ז’ פעמים זכר‬ ‫ענשה כפול מחלליה מות יומת‪ ,‬שכרה כפול וקראת לשבת ענג לקדוש ה’ מכובד‪,‬‬ ‫למקדש’‪ .‬וכ”ה בשו”ע (שם ס”א) ’ונוהגים להעלות ספר תורה על הבימה‬ ‫אזהרתה כפול זכור ושמור‪ ,‬מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת‪ .‬והובא בב”י‬ ‫ולהקיפה’ וכו’‪ ,‬וזכר למקדש הוא שהיו מקיפין את המזבח‪ ,‬וכמש”כ הט”ז‬ ‫או”ח ר”ס רסג לענין להדליק ב’ נרות שבת ומ”ש ויש שמכוונים לעשות שתי‬ ‫(סק”א)‪ ,‬וסיים ‘ועכשיו עושין היקף לבימה שיש בה ס”ת דוגמת המזבח’‪,‬‬ ‫פתילות וכו’‪ .‬כן כתב הכל בו בסימן כ”ד (יז ריש ע”א) בתנחומא מצאתי כל מילי‬ ‫עיי”ש‪ .‬והמ”ב (שם סק”א) הוסיף וכתב ’ס”ת על הבימה וכו’‪ ,‬שהיא נשארת‬ ‫דשבת [כפול] שני כבשים‪ ,‬מזמור שיר ליום השבת‪ ,‬לחם משנה‪ ,‬זכור ושמור‪,‬‬ ‫ונראה שהמנהג על זה להדליק שני נרות עכ”ל‪ :‬וע”ע עוד בברכת כהן על פר’‬ ‫לנו במקום מזבח כדאיתא בגמרא (מגילה לא‪ ):‬שהשיב הקדוש ברוך הוא‬ ‫פנחס סי’ צה דהוסיף בזה דיסוד מוסף דשבת אינו עוד קרבן חדש דמוסף כמו‬ ‫לא”א שכל זמן שיהיו קוראין בניך לפני בסדר הקרבנות מעלה אני עליהן‬ ‫כל המסופים אלא הכפלת התמיד וכנראה בלשון הפסוק וביאר עפ”ז ליישב כמה‬ ‫כאלו מקריבין לפני וכו’‪ ,‬ע”כ‪ .‬ולא נתבאר היטב אם הבימה היא לנו במקום‬ ‫קושיות עיי”ש וגם כתוב בתורה שני עשרונים למנחה ולא כמו כל הקרבונות‬ ‫המזבח‪ ,‬או שהס”ת שקורין בו הוא לנו במקום המזבח‪.‬‬ ‫דעשרון לכבש ועפ”ז הכפלות דמנחה שהוזכר בהושענות אינו לחם הפנים אלא‬ ‫אכן מקורו של המ”ב הוא בביאור הגר”א כמש”כ בשעה”צ‪ ,‬ועיי”ש בביאור‬ ‫מנחת נסכים שהובא עם הקרבן‪.‬‬ ‫הגר”א שהקדים וכתב ’ומקיפין את הס”ת שהיא נשארת לנו במקום מזבח‬ ‫וחשבתי ליישב עפ”ז דכל עניני שבת כפולים דברים מחודשים שמצאנו בראבי”ה‬ ‫כמ”ש בסוף מגילה’ וכו’‪ ,‬ומשמע שהס”ת היא לנו במקום המזבח‪ ,‬וכמ”ש‬ ‫ח”א שבת סימן קצט על מה דמדליקים ב נרות בשבת דאין להוסיף עליהם ותו יש‬ ‫במגילה שהקריאה בה עומדת לנו במקום קרבן‪ .‬ועיין עוד בביאור הגר”א‬ ‫לומר חד כנגד זכור וחד כנגד שמור‪ ,‬כדאמרינן בפרק במה מדליקין חזו ההוא סבא‬ ‫שם שציין גם לדברי הילקוט שמעוני (תהלים סוף רמז תשג) שאמרו שם‪:‬‬ ‫דהוה נקיט תרי מדאני דאסא וכו’ ותיסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור‪.‬‬ ‫‘ואסובבה את מזבחך ה’‪ ,‬כדתנינן בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת‬ ‫ולולי שמצאו בה חכמים טעם אחר בשתי ככרות בשבת בפסוק‪ ,‬משום דכתיב‬ ‫וכו’‪ ,‬הא תינח בזמן שיש מזבח‪ ,‬בזמן הזה חזן הכנסת עומד כמלאך האלקים‬ ‫לחם משנה הוו מפרשי לה נמי מהאי טעמא‪ .‬ולפי זה אין להוסיף נר שלישי‪ ,‬ואם‬ ‫וס”ת בזרועו‪ ,‬והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח‪ ,‬ע”כ‪ .‬וגם מלשון זה משמע‬ ‫צריך לו ירחיקנו להכירא‪ ,‬כמו נר חנוכה‪.‬‬ ‫שמקיפין את החזן שהס”ת בידו דוגמת מזבח‪.‬‬ ‫וצ”ב דהא הראביה הוא מקור הדין דמותר להוסיף על המנין המכוון‪ ,‬הרא”ש ר”ה‬ ‫אכן מלשון הט”ז הנ”ל משמע שעושין היקף לבימה שיש בה ס”ת‪ ,‬ותרתי‬ ‫פ”ד סימן ג וכ”כ המרדכי ר”ה רמז תשכ והובא בפוסקים וז”ל הראבי”ה ח”ב ר”ה‬ ‫סימן תקלו ואל תתמה האיך יתכן להוסיף כיון שהם כנגד עשרה הלולים או עשרה‬ ‫בעינן‪ ,‬בימה וס”ת שעליה‪ ,‬והביכורי יעקב (שם סק”א) כתב לבאר את דברי‬ ‫מאמרות‪ ,‬דהא שבעה שקוראים בתורה בשבת וששה ביום הכיפורים וחמשה ביום‬ ‫הט”ז ’והטעם בזה‪ ,‬כיון שקריאת הפרשיות של קרבנות היא בזמן הזה‬ ‫טוב‪ ,‬שבעה כנגד שבעה רואי פני המלך ששה כנגד העומדים אצל עזרא וחמשה‬ ‫כהקרבת קרבנות‪ ,‬א”כ הס”ת עושה להבימה דוגמת המזבח שקרבין עליו‬ ‫כנגד רואי פני המלך‪ ,‬כדאיתא במסכת מגילה‪ ,‬ואפילו הכי תניא התם אין פוחתין‬ ‫הקרבנות’‪ .‬כלומר שהבימה היא דוגמת המזבח‪ ,‬והס”ת דוגמת הקרבנות‬ ‫מהן אבל מוסיפין עליהם‪ .‬ואף על גב דהכא לא תנא אבל מוסיפין עליהם כי התם‪,‬‬ ‫שעליו‪ ,‬בבחינת ’ונשלמה פרים שפתינו’‪ .‬ומטעם זה כתב שהס”ת הוא‬ ‫כיון דלא תני נמי ואין מוסיפין גמרינן לה מהתם דמוסיפין‪ ,‬וכן שמעתי שוב מרבי‬ ‫לעיכובא‪ ,‬שאין הבימה דוגמת מזבח אלא בהיות הס”ת עליה‪ ,‬וכמו שמסיק‬ ‫אפרים ברבי יצחק נ”ע שאין לחוש במה שמוסיפין עליהם‪ :‬והרמ”א בסי רס”ג‬ ‫שם‪’ :‬ולכן נ”ל שראוי שהספר תורה יהיה על הבימה עד שהקיפו כל הקהל’‪,‬‬ ‫הוציא מזה דמותר להוסיף על נרות שבת וא”כ האיך דווקא הראבי”ה עצמו כתב‬ ‫עיי”ש‪.‬‬ ‫דאין להוסיף על נרות שבת‪ .‬וגם גוף דבריו צ”ב שכתב ולולי שמצאו בה חכמים‬ ‫מאידך הבן איש חי (ש”ר האזינו טו) כתב שהבימה עיקר ואין הס”ת מעכב‪,‬‬ ‫טעם אחר בשתי ככרות בשבת בפסוק‪ ,‬משום דכתיב לחם משנה הוו מפרשי לה‬ ‫וז”ל‪‘ :‬ההקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת‬ ‫נמי מהאי טעמא‪ .‬מנין לו זה ובגמ’ להדיא דכנגד לחם משנה‪.‬‬ ‫אע”פ שאין עליה ס”ת‪ ,‬דאין הנחת ס”ת על התיבה מעכבת בדבר ההקפות‪,‬‬ ‫ונראה כוונתו ע”פ הבגדי ישע לשל”ה על המרדכי שם באות ב בתי’ שני דיל”ח בין‬ ‫כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה’ [ושאלה זו שאל הבא”ח את מהר”א‬ ‫מקום שמהות תקנת חז”ל להרבות והכמות כמה יחסו לענין סגולי שבזה אפשר‬ ‫מני‪ ,‬ראה מכתב מאליהו הוצ’ אהבת שלום עמ’ קמט‪ ,‬והשיב לו שאם לא‬ ‫להוסיף על מנין המכוון לבין דבר דמהות התקנה הוא ענין המספר דבזה אין‬ ‫נמצא ס”ת על התיבה אינו מעכב‪ ,‬ועיי”ש גם לענין ההקפות בשמחת תורה]‪.‬‬ ‫להוסיף ולפ”ז כתב כאן לענין נרות שבת דאין להוסיף דאין ענין התקנת להרבות‬ ‫ולפי פשוטם של דברים למדנו שהבימה דוגמת מזבח והס”ת דוגמת קרבנות‬ ‫בנרות ותקנת שני נרות מסגולת המספר דאין בזה כל המוסיף גורע אלא יש ענין‬ ‫מיוחד בכפילות וכן מטרת התקנה הוא ההכפלה‬ ‫הקרבין עליה‪ ,‬וכשם שמזבח איקרי אף כשאין הקרבן עליו‪ ,‬כמו”כ התיבה‬ ‫שמניחין הס”ת עליה לקרות בו הוא דוגמת מזבח אף כשאין הס”ת עליו‪.‬‬ ‫וגם יסוד לחם משנה תקנת חז”ל הוא כפלות והביאו מפסוק לחם משנה כי זה‬ ‫מענין לחם אבל זה אותו יסוד דענין הכפילות הכללי דשבת דזכור ושמור ושאר‬ ‫וראה גם בכה”ח (שם אות ו) שכתב שהס”ת שמניחין על התיבה אינו אלא‬ ‫הכפלויות וב’ נרות שבת ולחם משנה הוא אותו ענין ואם לא היה פסוק מיוחד של‬ ‫מנהגא בעלמא [וכלשון השו”ע ‘נוהגים להעלות ס”ת על הבימה ולהקיפה’‪,‬‬ ‫לחם משנה היו מסמיכים אותו על זכור ושמור וענין זה דיסוד שבת הוא כפול‬ ‫וגם הכותרת שסידר השו”ע לסימן זה הוא ‘סדר היקף הבימה’] ולפי דברי‬ ‫כל מעשיהם כפולים ולכן דווקא שנים ולא פחות ויותר ולכן בזה אין להוסיף על‬ ‫האר”י ז”ל אין צריך‪ .‬ושם (אות א) הביא שהרמב”ם בפ”ז מלולב הכ”ג כתב רק‬ ‫מנין המכוון‬ ‫שמניחין תיבה ומקיפין ולא הזכיר ס”ת‪ ,‬ושגם בשער הכוונות (דף קה ע”ג)‬ ‫והרמ”א שהתיר להרבות דס”ל דאף בנרות שבת דמהות התקנה הוא ריבוי ואף‬ ‫לא הזכיר שצריך להעלות ס”ת על התיבה ולהקיף‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫לענין לחם משנה י”א דמהות התקנה הוא ריבוי והמספר הוא ענין סגולי ואין‬ ‫ומעתה בנידון הנ”ל אם האריך בהלל ובא להקיף כשכבר מחזירין הס”ת‬ ‫המוסיף גורע עיין ריטב”א ברכות לט א שהביא דעה זאת וכתב שם ז”ל ר’ זירא‬ ‫למקומו‪ ,‬לדברי הגר”א לכאו’ יקיף הס”ת שביד החזן‪ ,‬ולדברי האר”י כמובא‬ ‫בצע אכולא שירותיה וכו’ והנכון שהיה בוצע על הככרות כולם שדעתו‬ ‫בבא”ח וכה”ח יקיף התיבה‪ ,‬ולביכו”י בדעת הט”ז אפשר‬ ‫לאכול באותה סעודה דכיון דבעינן לחם משנה היה מרבה בהם‬ ‫שימתין לקריאת התורה ויקיף הבימה שהס”ת עליה‬ ‫לכבוד שבת עכ”ל וכן דעת הגר”א במעשה רב‬ ‫‪3‬‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר [‪ 24‬שעות ביממה] לטל' ‪0533-15-46-95‬‬ ‫ביאורים בתפילת מוסף‬ ‫סמיכת גאולה לתפילה בהו”ר ושמי”ע‬ ‫הרב יעקב שיק‬ ‫הרב משה א‪ .‬רייך‬ ‫ורצית בנו‪ .‬בתנחומא‪ :‬ראשון לחשבון עונות‪ ,‬למה הדבר דומה למדינה שהיתה‬ ‫יש לעיין האם לפי הרמ”א‪ ,‬יהיה מותר לענות על קדושה ולענות איש”ר בין גאל‬ ‫חייבת כו’‪ ,‬וביוה”כ כל ישראל מתענין ומבקשים רחמים אנשים נשים וטף‬ ‫ישראל לשמונה עשרה בהושענא רבה‪.‬‬ ‫והקב”ה מותר להם את הכל דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו’‪ ,‬מה ישראל‬ ‫וביאור השאלה דהנה בשו”ע (קיא) בדין של סמיכות גאולה לתפילה כותב‬ ‫עושין נוטלין לולביהן ביו”ט ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקב”ה‬ ‫הרמ”א “וי”א הא דצריך לסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬היינו דוקא בחול או בי”ט‪ ,‬אבל‬ ‫והקב”ה מתרצה להם ומוחל להם‪ ,‬ואומר להם הרי ותרתי לכם את כל עונותיכם‬ ‫בשבת א”צ (פי’ דטעמא דבעינן למסמך גאולה לתפלה‪ ,‬משום דכתיב יענך ה’‬ ‫הראשונות אבל מעכשיו הוא ראש חשבון‪ ,‬לכך כתיב ולקחתם לכם ביום‬ ‫ביום צרה (תהילים כ‪ ,‬א) וסמיך ליה יהיו לרצון אמרי פי וגו’ וגואלי‪ ,‬ושבת לאו‬ ‫הראשון ראשון לחשבון עוונות‪.‬‬ ‫זמן צרה”‪ ,‬ואמנם שהרמ”א מחמיר שטוב להחמיר אם לא במקום שצריך לכך‪,‬‬ ‫ולכאו’ מהו מתרצה להם ומוחל להם הלא כבר ויתר להם ביוה”כ‪ .‬ויל”פ עפמ”ש‬ ‫עכ”פ במקום הצורך יכול להקל‪ ,‬וכותב שם המ”ב (ט) “היינו דמותר לענות‬ ‫רבינו יונה בשע”ת ש”א אות מ”ב‪ :‬ועוד יתפלל בעל התשובה את ה’ למחות כעב‬ ‫איש”ר וקדושה וברכו בין גאולה לתפלה”‪.‬‬ ‫פשעיו וכענן חטאותיו ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא‪ ,‬כי‬ ‫והנה לגבי יו”ט כותב שם הרמ”א שהימים טובים כולם עת צרה הם‪“ :‬לענ”ד‬ ‫יתכן להיות העון נסלח ונפדה מן היסורין ומכל גזרה ואין לה’ חפץ בו כו’ ע”ש‬ ‫נראה דמה שא”כ בי”ט‪ ,‬הוא משום שהם ימי הדין כדתנן במשנה ב’ פ”ק דר”ה‪:‬‬ ‫(וע”ע ש”ד סוף אות ו’)‪ .‬וזה”ש המדרש שביוה”כ הקב”ה מותר לישראל‪ ,‬אבל‬ ‫בפסח‪ ,‬על התבואה”‪.‬‬ ‫ביו”ט א’ דסוכות שישראל נוטלין לולביהן ומהללים ומקלסים לפני הקב”ה‪,‬‬ ‫הקב”ה מתרצה להם ומוחל להם‪ ,‬היינו שמוסיף גם לרצות ולאהוב‪.‬‬ ‫והרי לפי הלכה – לא על פי נגלה – הא דסוכות הוא יום הדין היינו עד הושע”ר‬ ‫וידוע מ”ש הגר”א ריש שה”ש דהסוכה שהיא זכר לענני הכבוד היינו זכר למה‬ ‫כמבואר במ”ב (תרסד ב) “לפי שבחג נידונין על המים והוא גמר החתימה”‪ ,‬היינו‬ ‫שבסוכות נתרצה הקב”ה לישראל על חטא העגל אחר שכבר סלח להם ביוה”כ‪,‬‬ ‫סיום הדין הוא בהו”ר‪ .‬וא”כ שמיני עצרת אינו יום הדין בכלל‪ ,‬והוא לא יום צרה‪,‬‬ ‫והחזיר ענני הכבוד‪ .‬וכן מבארים דזה”ש (אתה בחרתנו זה פסח שהוציאנו ובחר‬ ‫וא”כ מותר להפסיק‪ ,‬במקרה הצורך בין גאולה לתפילה ביום זה‪.‬‬ ‫בנו‪ ,‬אהבת אותנו הוא ע”י נתינת התורה בשבועות) ורצית בנו הוא חג הסוכות‪.‬‬ ‫ומאידך כותב המשנ”ב (קיד ב) שהא בשמיני עצרת מתחילים לומר משיב‬ ‫וע’ באבודרהם‪ :‬ורצית בנו על שם כי רוצה ה’ בעמו וכתיב רצה האלהים את‬ ‫הרוח רק לפני מוסף הוא “לפי שבתפלת ערבית אין כל העם בבהכ”נ”‪ ,‬ומה‬ ‫מעשיך‪ .‬וזה הבת קול שיוצאת במוצאי יוה”כ כמ”ש במ”ב בשם המדרש‪.‬‬ ‫שאין מזכירים בשחרית הוא “מפני שאסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש”ץ‬ ‫ורוממתנו מכל הלשונות‪ .‬היינו לה”ק‪ .‬ויש לבאר ע”פ מ”ש זקני הג”ר דוד שיק‬ ‫או השמש בקול רם מוריד הגשם קודם התפלה וכדלקמיה וזה א”א להכריז‬ ‫זצ”ל בס’ פאר דוד דרשה לשבת חנוכה‪ ,‬דע”י שלא שינו את לשונם במצרים‪,‬‬ ‫בשחרית מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה”‪.‬‬ ‫הראו בזה שהם מיוחדים מכל עם ולשון שיש להם לשון מיוחד‪ ,‬כי ע’ לשונות‬ ‫ואמנם שאין זה קושיא על המ”ב שי”ל שהכרזת משיב הרוח אינו‬ ‫הם נגד ע’ אומות והם נגד ע’ שרי מעלה‪ ,‬ובני ישראל הם תחת הקב”ה‪ ,‬ויש להם‬ ‫“צורך” כל כך כמו עניית איש”ר‪ ,‬מכל מקום לומדים כעת‬ ‫לשון הקודש‪ .‬וזהו אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות שנתת‬ ‫דברי המ”ב באור אחר‪ ,‬שיש קצת חידוש בדבריו‪.‬‬ ‫לנו לשה”ק שמראה בזה שאנו מיוחדים מכל עם ולשון ואין הנהגתינו אלא‬ ‫תחת הקב”ה‪.‬‬ ‫בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו‪ .‬בסוטה מג‪ .‬איתא אף הבונה בית על‬ ‫מכונו לא היה חוזר מעורכי המלחמה‪ .‬דלא חשיב חדש אם סתר ובנאו במדה‬ ‫ראשונה‪ .‬וזהו שאנו מבקשים תחיש בנין ביהמ”ק אפי’ אם תבנה ביתך כבתחלה‬ ‫וכונן מקדשך על מכונו הראשון שכבר היה‪ ,‬וכ”ש שאנו מצפים לבנין בהמ”ק‬ ‫ב’ הארות בתפילת מוסף ברגל‬ ‫השלישי בתפארתו בב”א‪.‬‬ ‫והשב ישראל לנויהם‪ .‬יש לומר מל’ נוי (בחולם על הנ’ וצירי על הי’)‪ ,‬וקאי על‬ ‫הרב אליעזר היון‬ ‫ירושלים שהיא כלילת יופי יפה נוף משוש כל הארץ‪ .‬עוד יל”פ דקאי אעלית‬ ‫“ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו‪ ,‬ואין אנחנו יכולים לעלות‬ ‫ישראל לרגל דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים ודרשו רז”ל בסוכה מט‪ :‬מה יפו‬ ‫ולראות ולהשתחוות לפניך ולעשות חובותינו בבית בחירתך‪ ,‬בבית הגדול‬ ‫פעמותיהן של ישראל בשעה שעולים לרגל‪ .‬ועי”ל דקאי אחג הסוכות בבהמ”ק‬ ‫והקדוש שנקרא שמך עליו‪ ,‬מפני היד שנשתלחה במקדשך”‪ .‬ונראה הביאור על‬ ‫שהיו נוטלים כל שבעה ארבעת המינים שהם מינים הדורים ונאים משמחים‬ ‫פי מה שמטו משמיה דמרן הגרי”ז על המשך התפילה‪“ ,‬והשב כהנים לעבודתם‬ ‫כל רואיהם‪.‬‬ ‫וכו’ והשב ישראל לנויהם‪ ,‬ושם נעלה ונשתחוה בשלש פעמי רגלינו”‪ ,‬ולכאורה‬ ‫מה שייכות שיבת ישראל לביתם לענייני בית המקדש‪ ,‬והסביר הגרי”ז כי כוונת‬ ‫ולכפר אלה על אלה‬ ‫הדברים היא לנאמר בגמ’ בפסחים [ג‪ ,‬ב] דמי שאין לו קרקע אינו יכול לעלות‬ ‫במנחות כז‪ .‬ד’ מינין שבלולב‪ ,‬שנים מהן עושין פירות ושנים מהם אין עושין‬ ‫לרגל‪ ,‬ועל כן אנו מתפללים‪“ ,‬והשב ישראל לנויהם”‪ ,‬ואז ממילא‪“ ,‬ושם נעלה‬ ‫פירות‪ ,‬העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין‪ ,‬ושאין עושין פירות יהיו זקוקין‬ ‫וניראה ונשתחווה” וכו’‪.‬‬ ‫לעושין פירות‪ ,‬ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת וכן‬ ‫ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה‪.‬‬ ‫ומעתה גם כאן יש לפרש כי “מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל‬ ‫ובמהרש”א שם‪ :‬דהיינו ב’ כתות מהן שעושין פירות דהיינו מעשים טובים‬ ‫אדמתינו”‪ ,‬וממילא‪“ ,‬ואין אנחנו יכולים לעלות וליראות” וכו’‪ .‬אלא שזה‬ ‫נדמו לאתרוג ולולב שעושים פירות ושנים מכן שאין עושין פירות ומעשים‬ ‫מעט צריך עיון דהלא פסוק התפילה מסתיים במילים‪ ,‬מפני היד שנשתלחה‬ ‫טובים נדמו להדס ולערבה דאין עושין פירות וצריכין להיות אגודה א’ שיגינו‬ ‫במקדשך”‪ ,‬ומשמע שזה הטעם לכך שאיננו יכולים לעלות וכו’ ולא מפני שמי‬ ‫צדיקים על רשעים‪ ,‬וכמפורש בפיוט יום א’ דסוכות ולכפר אלה על אלה ע”ש‪.‬‬ ‫שאין לו קרקע וכו’‪ ,‬וצריך לומר בפשטות‪ ,‬שהוא סיכום של כל הפסוק הזה‪,‬‬ ‫וע’ מהרש”א בסוכה לח‪ .‬עי”ש‪.‬‬ ‫כלומר “היד שנשתלחה במקדשך” היא מפני החטאים שלנו שגם הרחיקו‬ ‫אבל באמת ל’ הגמ’ דהעושין פירות נמי יהיו זקוקין לשאין עושין‪ ,‬וכן פירש”י‪:‬‬ ‫כולן יהו כאחד בהרצאה‪ ,‬שכשהן מתענין אין נענין עד שיהו כולן באגודה‬ ‫אותנו מארצינו וכו’ [ובלאו הכי מוכרחים לומר כן‪ ,‬שהרי כל התפילה מדברת‬ ‫אחת צדיקים ורשעים‪ .‬וע’ מגילה כה‪ .‬האומר יברכוך טובים ה”ז דרך המינות‪,‬‬ ‫על חורבן בית המקדש ועל הקרבנות הראויים לאותו יום‪ ,‬ומה נפק”מ לכאורה‬ ‫ופרש”י שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום‪ ,‬וחכמים למדו מחלבנה שריחה‬ ‫שנתרחקנו מעל אדמתינו‪ ,‬אם בלאו הכי בית המקדש נחרב]‪.‬‬ ‫רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת להיותן באגודה אחת‪ .‬וז”ל השה”צ סי’‬ ‫“והשיאנו ה’ אלוקינו את ברכת מועדיך לשמחה ולששון כאשר רצית ואמרת‬ ‫תרי”ט‪ :‬דבא לרמז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל‬ ‫לברכנו”‪ ,‬והנה הא דהוקדמה ברכת ה’ששון’ ל’שמחה’ יש לומר על פי דברי‬ ‫תעניותינו ותפילתינו והיינו כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים‬ ‫חוזרים בתשובה ורוצים להתאגד ולהתנהג כמעשה הצדיקים‪.‬‬ ‫הגר”א באיוב שפירש ש’ששון’ הוא שמחה של גמר ‪ -‬של שלמות הפעולה‪,‬‬ ‫עי”ל דלכך זקוקין העושין פירות לשאין עושין‪ ,‬ע”פ מ”ש בחולין צב‪ .‬שלחו‬ ‫ואילו ‘שמחה’ – הוא שמחה של התחלה ועל כן נאמר “שמחים בצאתם וששים‬ ‫מתם ליבעי רחמים איתכליא על עליא דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא‪.‬‬ ‫בבואם”‪ ,‬ועל כן גם נאמר במגילת אסתר‪“ ,‬ליהודים היתה אורה ושמחה וששון‬ ‫ופירש”י‪ :‬עלין שבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב‬ ‫ויקר” [וראה בספר ‘זמן שמחתינו’ להגר”ד כהן מה שהאריך בזה‪ ,‬ובמה שביאר‬ ‫ושמש ורוחות‪ ,‬כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים‬ ‫מדוע אפוא בפיוט של שמחת תורה אומרים “שישו ושמחו”]‪ .‬לפי זה פשוט‬ ‫אוכלים‪.‬‬ ‫מדוע הוקדמה השמחה לששון‪ .‬אלא שלפי זה צריך ביאור הלשון במוסף של‬ ‫אגב‪ ,‬ל’ הפיוט שהביא מהרש”א‪ :‬וכמו בכף תומר טעם ולא ריח כן בעם זו בעלי‬ ‫ראש חודש ‪ -‬שם נאמר “חדש עלינו את החודש הזה‪ ...‬לששון ולשמחה”‪ ,‬וכן‬ ‫מצוות בלא דת וריח‪ ,‬וכמו בעבות ריח וטעם מר כן בינימו הוגי דת וחיכם‬ ‫בברכת החודש אנו אומרים‪“ ,‬יחדשהו הקב”ה‪ ...‬לששון ולשמחה”‪,‬‬ ‫מר‪ .‬אבל במדרש רבה פ’ אמור‪ :‬מה התמרה כו’ יש שיש בהם תורה‬ ‫וצ”ע‪.‬‬ ‫ואין בהם מעש”ט‪ ,‬ומה הדס כו’ יש שיש בהם מעש”ט ואין‬ ‫בהם תורה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫זמן חיתום הדין על המים‬ ‫אתה בחרתנו‬ ‫הרב יהודה שלמה שטראוס‬ ‫הרב נפתלי דודזון‬ ‫שנינו (ר”ה ט”ז) ‘ובחג נידונין על המים’‪ ,‬וצריך בירור עד איזה יום‬ ‫אֹוָתנּו‪ְ ,‬וְ ָָר ִִצ ָיָת ָָּבנּו‪ .‬בסידור ’שיח יצחק’ להגאון רבי יצחק‬ ‫א]‪ַַ .‬א ָָּתה ְְב ַַח ְְר ָָּתנּו ִִמָּכָ ל ָָה ַַע ִִּמים‪ָָ ,‬א ַַה ְְב ָָּת ָ‬ ‫הוא הדין‪ ,‬ומתי הוא חיתום הדין‪ ,‬האם בהושענא רבא או בשמיני‬ ‫מלצן זצ”ל‪ ,‬ביאר‪ ,‬שיש כאן ג’ לשונות‪ :‬בחירה‪ ,‬אהבה‪ ,‬רצון‪.‬‬ ‫עצרת‪ .‬ומצינו בזה לכאו’ דברים סותרים‪.‬‬ ‫”גדר הבחירה‪ :‬באשר ימצא בו [=בנבחר] איזה ענין לטוב נגד האחרים אשר נבחר מהם‪ ,‬או‬ ‫הטור (ריש סי’ תרס”ד) כתב‪‘ ,‬ביום חמישי של חוה”מ שהוא‬ ‫שיש לו תקוה אשר הנבחר יהיה לאיש חיל לימים יבואו‪.‬‬ ‫הושענא רבא נוהגין באשכנז שמרבים במזמורים כמו ביו”ט‪,‬‬ ‫גדר אהבה‪ :‬הוא אם אחד ימצא איש כלבבו אשר ע”י פעולותיו יקנה אהבה‪ ,‬על כן יש גבול‬ ‫ואומרים קדושה רבה במוסף‪ ,‬ומרבים קצת בנרות כמו ביום‬ ‫לאהבה על פי מעשיו‪ ,‬גם יש טעם לאהבה‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬לפי שבחג נידונין על המים והכל הולך אחר החיתום‬ ‫לא כן גדר רצון‪ :‬כי אין גבול לרצון‪ ,‬ואין טעם לחפץ‪ ,‬ועל כן אמר החכם (עי’ עקידת יצחק‬ ‫וכו’’‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ובביאור הגר”א (שם סק”א) הביא מקור לזה‪ ,‬ממה‬ ‫שער סז)‪ :‬החושק אין לו עינים‪ ,‬כנגד מה שאמר (קהלת ב‪,‬יד) ’החכם עיניו בראשו’‪.‬‬ ‫שאמרו בפ”ק דר”ה נסכו לפני מים כדי שיתברכו לכם גשמי‬ ‫ב]‪ .‬ונבאר בס”ד‪( :‬א)‪’ .‬בחירה’ – כשמדובר בבני אדם‪ ,‬בעצם הבוחר אוהב רק את עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫שנה‪ ,‬וקיי”ל כת”ק שאין מנסכין אלא כל שבעה ולא בשמע”צ‪ .‬גם‬ ‫שהנבחר הוא בן חיל שיסייע לו בעסקיו‪ .‬וא”כ הבוחר מתכוין לתועלת עצמו‪.‬‬ ‫בשבלי הלקט (סי’ שע”א) כתב וז”ל‪‘ ,‬יום ערבה הוא יום חתימת‬ ‫(ב)‪’ .‬אהבה’ – האוהב מתכוין לתועלת האהוב‪ ,‬ואם צריך – הוא יוותר משלו עבור אהובו‪ .‬ולכן‬ ‫הדין כיום הכיפורים‪ ,‬כדתנן ובחג נידונין על המים‪ ,‬שבו היו‬ ‫הוא נותן לו מתנות ‪ -‬למרות שהוא עצמו מפסיד את המתנה‪.‬‬ ‫מסיימין ניסוך המים’‪ ,‬עכ”ל‪[ .‬ומה שכתב על ניסוך המים‪ ,‬נראה‬ ‫דכוונתו כדברי הגר”א הנ”ל‪ ,‬שמזה שאז נשלם ניסוך המים מוכח‬ ‫ואמנם למרות שמחמת האהבה – הוא נותן לו מתנות חינם ומרחם עליו יותר מהראוי עפ”י‬ ‫שהוא יום החתימה]‪ .‬גם בדרשות חתם סופר (סוכות שנת תקפ”ו)‬ ‫דין‪ ,‬מ”מ את עצם האהבה ‪ -‬הנאהב קנה בזכות ולא בחסד‪ .‬והיינו שבתחילה הנאהב התמסר‬ ‫הביא ממהריעב”ץ בסידורו‪ ,‬דמשום הכי שמחת יו”ט אחרון‬ ‫עבור האוהב‪ ,‬עד שמחמת כן נעשה לו לאוהב‪.‬‬ ‫מרובה מיו”ט ראשון‪ ,‬משום דביום ראשון עדיין תלויים בדין על‬ ‫(ג)‪ .‬רצון – הוא ג”כ אהבה‪ ,‬אלא שהוא אהבה יותר חזקה‪ ,‬שהוא אהבה ללא טעם‪ ,‬והיינו גם אם‬ ‫גשמי שנה‪ ,‬משא”כ ביו”ט אחרון שכבר יצאנו בדימוס‪.‬‬ ‫הנאהב אינו ראוי לאהבה‪ ,‬ויתירה מכך‪ :‬גם כשיש שיש טעם להיפוך – לשנאו‪ ,‬כגון שהאהוב‬ ‫חטא ופשע כלפי האוהב‪ ,‬מכל מקום האוהב ממשיך לאהוב אותו ללא טעם‪.‬‬ ‫ומאידך‪ ,‬הנה ביומא (דף כ”א ע”ב) איתא‪‘ ,‬א”ר יצחק בר אבדימי‬ ‫במוצאי יו”ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי‬ ‫ג]‪ .‬וממשיך ה’שיח יצחק’‪” :‬על כן נספר שבחי הבורא יתברך אשר בשלשה אלה התנהג עמנו‪:‬‬ ‫צפון וכו’ מפני שגשמי שנה מרובין וכו’’‪ ,‬ופי’ רש”י‪‘ ,‬שמאתמול‬ ‫[אתה בחרתנו]‪ :‬כי בתחילה בהיותינו במצרים בחר אותנו‪ ...‬וכאשר השיב למשה רבינו ע”ה‬ ‫’בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא‪-‬להים על ההר הזה (שמות ג‪,‬יב)‪.‬‬ ‫נתחתם גזר דינם על גשמי שנה כדתנן בחג נידונין על המים’‪,‬‬ ‫עכ”ל‪ .‬ובפשוטו‪ ,‬מאתמול היינו יו”ט האחרון של חג‪ ,‬ומבואר‬ ‫[אהבת אותנו]‪ :‬אח”כ בעת נטהרנו מטומאת מצרים בדם פסח ובדם מילה‪ ,‬אהבת אותנו עדי‬ ‫שהחיתום הוא בשמיני עצרת‪[ .‬גם הרשב”ם (ב”ב קמ”ז ע”א)‬ ‫באנו למעמד הר סיני‪ ,‬ונתן לנו את תורתו‪ ,‬חמדה גנוזה אשר מלאכי השרת השתוקקו אליה‪,‬‬ ‫פירש שסימנין אלו שבמוצאי יו”ט האחרון הם משום שבחג‬ ‫ובקשו אשר תנה הודך על השמים‪ ,‬ומה אנוש כי תזכרנו‪ ,‬אך מרוב אהבתו אלינו נתנה לנו‬ ‫נידונין על המים‪ ,‬ומשמע שחיתום הדין הוא ביו”ט האחרון‪ ,‬כמו‬ ‫ואז באנו לשלימות האהבה‪...‬‬ ‫שפירש”י‪ ,‬דאל”כ היו צריכין הסימנים להיות כבר בליל יו”ט]‪.‬‬ ‫ורצית בנו ‪ -‬ענין הרצון מצאנו כמה פעמים אחר הכעס‪ ,‬כמו שאמר יעקב לעשו ’כי על כן‬ ‫[ושו”ר ברש”ש ביומא שם שעמד בזה‪ ,‬וכתב שרש”י חולק על‬ ‫ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני’ (בראשית לג‪,‬י)‪’ ,‬ונרצה לו לכפר עליו’ (ויקרא א‪,‬ד)‪,‬‬ ‫הטור הנ”ל]‪.‬‬ ‫’כי נראה עונה’ (ישעיהו מ‪,‬ב)‪ ,‬וכן הכונה כאן‪ ,‬כי גם אחר שעשו העגל ‪ -‬נתרצה להם הקב”ה‬ ‫ביוהכ”פ והשרה שכינתו בתוכם‪.‬‬ ‫גם במערבית לשמיני עצרת יסד הפייט ‘שמיני גזירת דת גשמים‬ ‫אם רב ואם מעט נרשמים ביום השמיני’‪ ,‬ומבואר שהחיתום הוא‬ ‫והנה באו הג’ לשונות נגד השלש רגלים כסדרם‪ :‬כי אתה בחרתנו ‪ -‬הוא בעת יציאת מצרים‬ ‫בשמע”צ‪ .‬וכן כתב הרמ”א בספר תורת העולה (ח”ג פרק ס”א)‬ ‫כנ”ל‪’ .‬אהבת אותנו’ ‪ -‬הוא מעמד הר סיני כנ”ל שהוא בחג השבועות‪’ .‬ורצית בנו’ ‪ -‬הוא כפרת‬ ‫עון העגל והשראת השכינה‪ ,‬ואז בא חג הסוכות‪ ,‬ועל כן נאמרה בו שמחה יתירה יותר מכל‬ ‫שבשמע”צ נידונין על המים‪( ,‬הובא בס’ שמח”ת דלהלן)‪.‬‬ ‫המועדים”‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫עוד עוררוני בזה‪ ,‬דהנה הרמ”א (סי’ קי”א) כתב דבשבת אין חובה‬ ‫ד]‪ .‬ונבאר בס”ד‪( :‬א)‪ .‬פסח – בגדר בחירה‪ ,‬שבחר בנו לעבודתו ולהרבות כבודו‪ .‬וכנ”ל‪.‬‬ ‫לסמוך גאולה לתפילה אבל ביו”ט צריך לסמוך‪ ,‬ואיתא שם טעם‬ ‫לזה‪[ ,‬והוא מהבאר הגולה‪ ,‬עי’ בפמ”ג ובמחצה”ש]‪ ,‬דהוא משום‬ ‫(ב)‪ .‬שבועות – בגדר אהבה – כי הקב”ה נתן לנו את תורתו חמדה גנוזה שהיה משתעשע בה‪,‬‬ ‫שיו”ט יום צרה הוא משום שנידונין בו‪ ,‬והנה הפוסקים לא חילקו‬ ‫והיינו שכביכול הקב”ה הוצרך לעשות ’ויתור’ משלו ‪ -‬עבורנו‪ .‬וכדמשמע בברכות (ה‪,‬א)‪:‬‬ ‫בזה בין שמע”צ לשאר ימים טובים‪ ,‬ולא עוד אלא שכל מקור דין‬ ‫שבנתינת התורה יש חידוש – שאין הקב”ה כמו כל מוכר ש’מוכר עצב ולוקח שמח’‪ .‬ומשמע‪,‬‬ ‫שהיה כאן כביכול ויתור מצד הקב”ה‪ ,‬אלא שאעפי”כ הוא שמח‪ ,‬שהרי אם לא היה כאן שום‬ ‫זה הוא ממהרי”ל (בהל’ ר”ה) ולמד כן מדברי הרא”ש על שמיני‬ ‫ויתור‪ ,‬משום ש’מלא כל הארץ כבודו’‪ ,‬ומבחינתו התורה נשארה אצלו – הרי אין כאן כלל גדר‬ ‫עצרת‪ ,‬עיי”ש‪ ,‬ונמצא דמוכח מהבאר הגולה שגם בשמיני עצרת‬ ‫של ’מוכר’ שנפרד מהחפץ‪.‬‬ ‫נידונין‪.‬‬ ‫וכן משמע בשמות רבה (לג‪,‬א)‪ :‬שחז”ל ממשילים את מתן תורה למלך שהיה לו בת יחידה‪,‬‬ ‫והנה ביותר צ”ע בזה בדברי המטה משה‪ ,‬דבעניני הושע”ר כתב‬ ‫ונתנה לאחד מהמלכים‪” ,‬אמר לו‪ :‬לפרוש ממנה איני יכול‪ ,‬לומר לך אל תטלה איני יכול לפי‬ ‫שאז הוא גמר החיתום על המים‪ ,‬ובעניני שמיני עצרת כתב שמה‬ ‫שהיא אשתך‪ ,‬אלא קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי‪.”...‬‬ ‫שמתחילין להזכיר אז גשמים הוא משום שאז נידונין על המים‪,‬‬ ‫ומשמע‪ ,‬שיש כאן בחינה שהקב”ה ויתר במידה מסויימת על הקשר הגדול שהיה לו קודם‬ ‫וכן הביא שם מאבן שועיב שבשמע”צ נידונין על המים‪ ,‬וצ”ע בכל‬ ‫לכן עם בתו‪ ,‬ורק מבקש שישאר לו קשר מועט עמה‪ .‬והדברים נשגבים וצריכים ביאור‪.‬‬ ‫זה‪.‬‬ ‫ועכ”פ רואים כנ”ל‪.‬‬ ‫ושו”ר בס’ שמחת תורה (סי’ א’) שעמד בזה [בחלק מהמקורות‬ ‫והנה כאמור ’מתן תורה’ נמשל ל’מוכר’‪ ,‬ולא ל’נותן מתנה’‪ .‬וי”ל‪ ,‬שהתשלום מצידנו היה‬ ‫שהבאנו]‪ ,‬ורוצה לבאר על דרך שמבואר בספרים לענין דין האדם‪,‬‬ ‫שקיבלנו עלינו עבודתו ב’נעשה ונשמע’‪ .‬ועדיין זה נקרא ’אהבה’ ‪ -‬כי אין השוואה בין מה‬ ‫שהפתקים נמסרים לשלוחים בהושע”ר‪ ,‬ומ”מ אין להם רשות‬ ‫שאנחנו שילמנו‪ ,‬לבין מה שהקב”ה נתן לנו‪ .‬וממילא המכירה עבדה בשתי שלבים‪ :‬א‪ .‬תמורת‬ ‫לפעול עד שמע”צ‪ ,‬ואפשר עוד לתקן‪ ,‬ואפשר שכיוצא בזה הוא‬ ‫ה’נעשה ונשמע’ קנינו את עצם האהבה‪ .‬ב‪ .‬ולאחר שהיתה אהבה ‪ -‬הוא נתן לנו את תורתו‪,‬‬ ‫לענין הדין על המים‪[ ,‬וכמבואר בביאור הגר”א (סי’ תרס”ד סק”ב)‬ ‫שהיא מתנה גדולה שלא היינו ראויים אליה מצד הדין‪.‬‬ ‫שדין האדם ודין המים שייכי אהדדי‪ ,‬וז”ל‪‘ ,‬שאז [בהושע”ר] גמר‬ ‫(ג)‪ .‬סוכות – בגדר רצון‪ ,‬שזה אהבה יותר גדולה‪ ,‬שהרי זה היה חזרת ענני כבוד לאחר חטא‬ ‫דין של האדם גם כן עם המים שהמים חיים לעולם’]‪ .‬אמנם לשון‬ ‫העגל‪ ,‬שאז הפסידו הכתרים דנעשה ונשמע‪ ,‬והיינו שעם ישראל משכו לעצמם בחזרה את‬ ‫הפייט ‘נרשמים ביום השמיני’ משמע שאז היא החתימה עצמה‪.‬‬ ‫התשלום ששילמו עבור התורה‪ .‬ואעפ”י שאח”כ חזרו בתשובה ‪ -‬זה לא יכול להעלים את‬ ‫וצ”ע בזה‪.‬‬ ‫מעשה הבגידה‪ ,‬וכמש”כ המסילת ישרים (פ”ד) ”‪...‬כי לפי שורת הדין ממש‪ ,‬היה ראוי שלא‬ ‫והנה בס’ שלמי תודה (סוכות‪ ,‬עמ’ תתקפ”א) כתב ליתן טעם‬ ‫יהיה תיקון לחטא כלל‪ ,‬כי איך יתקן האדם את אשר עיוות? הרי שרצח את חברו‪ ,‬היוכל‬ ‫להנוהגים שאין אומרים י”ג מידות בהוצאת הס”ת בשמע”צ‪ ,‬דלא‬ ‫להסיר המעשה העשוי מן המציאות? אמנם‪ ,‬מדת הרחמים היא הנותנת שהתשובה תנתן‬ ‫כבשאר ימים טובים‪ ,‬שהוא משום שבכל הימים טובים יש דין‬ ‫לחוטאים בחסד גמור‪”...‬‬ ‫משא”כ בשמיני עצרת‪ ,‬ולמה שנתבאר יש לדון בזה‪ ,‬אכן י”ל שכיון‬ ‫והיינו‪ ,‬שגם אחרי התשובה – מה שהקב”ה שוב מקרב אותנו באהבה‪ ,‬זה מוכרח לבא רק‬ ‫שעיקר הדין כבר נגמר ונחתם לא חשיב יום דין כ”כ‪,‬‬ ‫מצד ה’אהבה שאינה תלויה בדבר’‪ ,‬ואז ’על כל פשעים תכסה אהבה’‪ ,‬ולכן האהבה‬ ‫וכדברי הריעב”ץ הנ”ל‪.‬‬ ‫של סוכות היא הכי גדולה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫התפילות וההקפות בשמח”ת‬ ‫שנזכה לישב בסוכת לויתן‬ ‫הרב אברהם לוי ‪ -‬ר”כ ’עוד יוסף חי’‬ ‫הרב אברהם וינברג‬ ‫תיקנו חז”ל לסיים התורה ביום שמיני עצרת‪ ,‬שהוא סוף כל המועדים בחודש‬ ‫כתב הרמ”א‪” :‬יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים‪ :‬יהי רצון שנזכה‬ ‫זה‪ ,‬וגם משום שבו יש את כל הברכות אשר בירך משה את ישראל לפני מותו‪,‬‬ ‫לישב בסוכה של לויתן (כל בו)” (תרסז‪ ,‬א)‪ .‬ננסה לטבול את קצה המטה בדבש‬ ‫ומעוררים זכותו עלינו‪ ,‬משום שביום זה נמסרים התקין‪ ,‬וגם משום שביום זה‬ ‫הקדמונים‪ .‬לעתיד לבא‪ ,‬אחרי תחיית המתים יתחיל עולם השכר בהדרגה‪,‬‬ ‫בירך שלמה המלך את עם ישראל‪ ,‬בחנוכת ביהמ”ק [כפי שכתב הגאון המקובל‬ ‫עד שנוכשר לקבל את העונג המושלם שבעולם הבא ‪ -‬ההנאה מזיו השכינה‪.‬‬ ‫אב”ד ירושלים‪ ,‬רבינו יעקב ישראל אלגאזי בספרו שלמי חגיגה [דף רצ”ג ע”ב‬ ‫המעבר מהעולם הזה‪ ,‬של גופניות ברורה ורוחניות הנלווית אליה‪ ,‬לרוחניות‬ ‫סימן י”ז ס”א] וממילא כיון שיש כאן סיום של כל התורה כולה‪ ,‬והו”ל כסיום‬ ‫ברורה ולגופניות שהיא נלווית אליה הוא השלב הראשון של השכר‪ ,‬שנמצא‬ ‫מסכת של כל עם ישראל‪ ,‬לכן משום זה רבותינו הקדמונים הפליגו מאוד‬ ‫עדיין בעולם הזה ‪ -‬בתחיית המתים והוא המכשיר את היכולות שלנו להתעלות‬ ‫במעלתו ושבחו שיש לשמוח מאוד ביום זה‪.‬‬ ‫עוד ועוד עד למעבר לעולם האחר ‪ -‬העולם הבא‪.‬‬ ‫ומאוד יש ליזהר בתפילות חג שמיני עצרת‪-‬שמחת תורה‪ ,‬לאומרם בכוונה‬ ‫על כך נאמר בגמרא‪” :‬מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל ‪ -‬עתיד הקב”ה לעשות‬ ‫גדולה‪ ,‬שכל תיקון הימים הנוראים נשלם ביום הזה‪ ,‬ולכן ראוי לשמור את כל‬ ‫סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק‪ ....‬אומר לו לדוד‪ :‬טול‬ ‫השעות והרגעים לשמוח בתורה וכ’ הגר”ח פלאג’י זיע”א בס׳ מועד לכל חי‬ ‫וברך‪ :‬אומר להן‪ :‬אני אברך‪ ,‬ולי נאה לברך‪ ,‬שנאמר כוס ישועות אשא ובשם‬ ‫שאין בכל הימים יום רצון להשי”ת לשמוע תפילתו בכל מה דבעי כיום הזה‪.‬‬ ‫ה’ אקרא” (פסחים קיט‪ ,‬ב)‪ .‬דוד הוא הגואל ובנו הוא המשיח בן דוד‪ ,‬שעומד‬ ‫וכמבואר בזוה”ק [פר’ צו לא‪ ]:‬שביום זה זוכה לשבת עם מלכו של עולם לבדו‪,‬‬ ‫ומחזיר את מלכותו‪.‬‬ ‫וכל מה שמבקש ושואל ממנו נענה‪ ,‬ולכן מן הראוי לבקש שכל בקשותיו יהיו‬ ‫על התוכן של הסעודה הזו אמרו בגמ’ (ב”ב עה‪,‬א) אמר רבה א”ר יוחנן עתיד‬ ‫לכבוד שמים‪ ,‬שיוכל ללמוד וללמד בלא שום טרדות של פרנסה ובריאות‪ .‬והוא‬ ‫הקב”ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן‪ ...‬ואין חברים אלא תלמידי‬ ‫בבחינת קב”ה ישראל ואורייתא חד הוא‪ ,‬והחוט המשולש לא ינתק!‬ ‫חכמים‪ ,‬שנאמר‪ :‬היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני ‪ ...‬ואמר‬ ‫רבה א”ר יוחנן‪ :‬עתיד הקב”ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן‪ ...‬והשאר‬ ‫ומעלות רבות נאמרו במי שמתאמץ לשמוח ולרקוד בפני התורה ביום זה‪,‬‬ ‫פורסו הקב”ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬שנאמר‬ ‫שגורם שמחה גדולה בעולמות העליונים‪ ,‬וגם סגולות נפלאות ונשגבות‬ ‫והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך”‪.‬‬ ‫נאמרו על שמחה זו‪ ,‬ומהן שנמחלים לו כל עוונותיו‪ ,‬ומתקן את נשמתו מכל‬ ‫פגמיה‪ ,‬וגם זוכה שיהיו לו בנים ובני בנים גדולים בתורה וביראה טהורה‪ .‬ועל‬ ‫סעודת הלויתן אין זו הסעודה העליונה כפי שמבאר המהר”ל את המשנה בפרקי‬ ‫כן יש להתאמץ בכל עוז‪ ,‬ולמחול על כבודו‪ ,‬ולרקוד ולמחוא כפיים לפני ספרי‬ ‫אבות‪” :‬והכל מתוקן לסעודה”‪ :‬שעליה נאמר ’ונהנין מזיו שכינה’‪ .‬רמזו כאן כי‬ ‫התורה‪ .‬והשמח בשמחת התורה יזכה לבנים תלמידי חכמים‪ ,‬ולא תמוש התורה‬ ‫הוא יתברך בעצמו צורת הצדיקים משלים את מציאותם ולפיכך יהיו נהנין מזיו‬ ‫מפי זרעו על עולם‪ .‬וכן זוכה שנמחלים לו כל עוונותיו‪ ,‬ומתקן את נשמתו מכל‬ ‫שכינתו‪ ,‬וזהו הסעודה שרמזו עליה כאן שהכל מתוקן לסעודה‪ .‬ואולי יקשה לך‬ ‫פגמיה‪[ .‬ומובא בס’ שלמי חגיגה דף רצ”ד ע”ב וכ”כ בס’ מועד לכל חי (לגר”ח‬ ‫מה שאמרו בגמ’ בבא בתרא (ע”ד‪ ,‬ב’)‪ ,‬שעתיד הקב”ה לעשות סעודה לצדיקים‬ ‫מבשרו של לויתן שמשמע שיש אכילה ושתיה‪ .‬בודאי לא קשיא כי זה יהיה‬ ‫פלאג’י)‪ ,‬שזכה לראות לרב גדול בישראל שהיה מרבה בשמחתה של תורה‪ ,‬וכן‬ ‫קודם עיקר עולם הבא שתהיה אותה סעודה‪ ,‬אבל לעולם הבא הוא כמו שאמר‬ ‫העידו שראו שיצא ממנו ג’ דורות של ת”ח וגדולי תורה ויראה ומרביצי תורה‪.‬‬ ‫שיהיו נהנין מזיו שכינה‪ ...‬אבל סעודת לויתן אינו אכילה ושתיה גופנית רק כמו‬ ‫וידעו כולם שזה משום שהיה שמח מאוד בשמחתה של תורה]‪.‬‬ ‫שבארנו במקומו כי הוא אכילה בלתי גופנית‪ ...,‬כי אין הלויתן סעודת עולם הבא‬ ‫ומקיפים את התיבה שבע פעמים‪ ,‬והם כנגד שבעת הצדיקים‪ ,‬וכנגד שבע‬ ‫שהרי סעודת עולם הבא שיהיו נהנין מזיו שכינה ודבר זה סעודתן‪ .‬מ”מ יש‬ ‫ספירות‪ ,‬אברהם אבינו – כנגד החסד‪ ,‬יצחק אביו‪ ,‬כנגד הגבורה‪ ,‬יעקב אבינו‬ ‫ליישב כי הא והא איתא שיהיו סעודה מן הלויתן כמו שבארנו במקומו‪ ,‬וגם יהיו‬ ‫כנגד התפארת‪ ,‬משה רבינו כנגד הנצח‪ ,‬אהרן הכהן כנגד ההוד‪ ,‬יוסף הצדיק‬ ‫נהנין מזיו שכינה ודבר זה נכון ואין להאריך יותר כי דברים אלו עמוקים” (דרך‬ ‫כנגד היסוד‪ ,‬ודוד המלך כנגד המלכות‪ .‬ולאחר כל הקפה‪ ,‬אומרים את נוסח‬ ‫חיים אבות ג‪,‬טז) ההגדרה המדויקת של הסעודה ומתי תהיה כתב הרמב”ם‪:‬‬ ‫התפילה שתיקן רבינו החיד”א‪ ,‬ואין לחוש למערערים‪ ,‬משום שעת זו מסוגלת‬ ‫”וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה‪ ,‬וקורין לה‬ ‫מאוד לתקן פגמים רבים במצוות לימוד תורה שלא בטהרה‪.‬‬ ‫בכל מקום העולם הבא” (תשובה ח‪ ,‬ד)‪ .‬ובהשגת הראב”ד‪” :‬ואם זו היא הסעודה‬ ‫ומכבוד התורה להעלות לחתן תורה את רב המקום המוכתר בכתר תורה‪[ ,‬ויש‬ ‫אין כאן כוס של ברכה”‪ .‬ובכסף משנה שם מחלק בין הסעודה של הרמב”ם‬ ‫לבטל את מנהג המוכרים את העלייה של חתן תורה לכלל הציבור] ויועיל לו‬ ‫שהיא בעולם הבא לסעודת הראב”ד בעולם התחייה עיי”ש‪.‬‬ ‫מאוד שלא יהיה לו צער גידול בנים‪ ,‬ולבטל מחשבות זרות והרהורים רעים‪,‬‬ ‫גם אותו העור של הלויתן שעליו נאמר ”עתיד הקב”ה לעשות סוכה לצדיקים‬ ‫ולמצוא חן וחסד בעיני כל רואיו‪ .‬וחתן מעונה קורא מ’מעונה אלהי קדם’‪ ,‬עד‬ ‫מעורו של לויתן” הוא ההמשך של הגילויים הרוחניים שיהיו יחד עם הענג‬ ‫’ואתה על במותימו תדרוך’‪ .‬ולקניית חתן מעונה יש סגולה לגרש את אויביו‬ ‫והקיום של הסעודה מבשר הלויתן‪.‬‬ ‫ושונאיו‪[ .‬עי’ סגולות ישראל מערכה א׳ אות מ׳]‪.‬‬ ‫אין אלו ענגים חומריים אלא גילויים של מלכות ה’ על הצדיקים ועל עמו‪ .‬כפי‬ ‫במטבע התפילות יש להזכיר את יום שמיני עצרת הזה‪ ,‬את יום טוב מקרא‬ ‫שאמרו הקדמונים שהגימטריה התואמת ”לויתן – מלכות” מלמדת על הגילוי‬ ‫קודש הזה‪ ,‬ואם טעה והזכיר את חג הסוכות הזה או שמסופק‪ ,‬אם הזכיר את‬ ‫הזה‪ .‬לויתן הוא הביטוי החזק לקשר שבין הרעיה לדודה‪ ,‬כפי שאמרה לאה על‬ ‫שמיני חג עצרת הזה‪ ,‬לא יצא י”ח‪ ,‬וצריך לחזור‪ ,‬ואם נזכר קודם שעקר רגליו‪,‬‬ ‫יִׁשי ֵֵא ַַלי (בראשית כט‪ ,‬לד)‪ .‬כך מבאר הרשב”א את ההגדה‬ ‫יעקב‪ַַ :‬ה ַַּפ ַַעם ִיִ ָָּלֶוֶ ה ִִא ִ‬ ‫יחזור לאתה בחרתנו‪ ,‬ואם עקר רגליו או סיים תפילתו‪ ,‬יחזור לתחילת התפילה‪,‬‬ ‫הנ”ל בגמ’ בבא בתרא‪” :‬על כן יקרא השכל זכר‪ ,‬והנפש נקבה‪ ,‬ולויתן ענין חיבור‪,‬‬ ‫[חזו”ע סוכות עמוד תנ”א כדעת רוב הפוסקים ומבואר בשו”ת יביע אומר ח”ד‬ ‫מלשון ילוה אישי אלי‪ .‬גם ענין פאר מלשון לוית חן הם לראשך‪ ,‬ומפני שמתלוה‬ ‫או”ח סימן נ”א]‪ ,‬אולם י”א שאינו חוזר‪ ,‬כיון שאינו משקר‪ ,‬דגם שמיני עצרת‬ ‫אל הנפש וכשהיא [נגררת אחריו הוא לה לוית חן נקרא לויתן וכשהיא] נזקקת‬ ‫הוא חג הסוכות וכמו שפסקו בספר הליכות שלמה פרק י”ב אות ח׳ ובשו”ת‬ ‫לו ומתלוה אליו חוזרת להיות כמוהו יקראו לויתן ‪ -‬זכר ונקבה‪ ,‬כאילו הם מין‬ ‫ציץ אליעזר חשיבות סימן כ”ח אות ב׳‪ ,‬אולם הבא”ח פ׳ וזאת הברכה אות י”ב‬ ‫אחד וענין אחד‪ ,‬זולתי שזה זכר פועל וזו נקבה מקבלת הפעולה‪ ,‬ועל כן אמרו‬ ‫חילק‪ ,‬שאם טעה מחמת שיגרא דלישנא‪ ,‬והתכוון לחג הסוכות ממש‪ ,‬ולא יצא‪,‬‬ ‫כי לויתן זכר ונקבה נבראו” (פירושי ההגדות ב”ב עד‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫אולם אם התכוון לשמיני עצרת‪ ,‬וטעה בלשונו ואמר בטעות את חג הסוכות‬ ‫חז”ל רמזו על הקשר בין הסוכה אל סעודה הלויתן ועורו‪ .‬מבאר המהר”ל‪:‬‬ ‫הזה‪ ,‬אינו חוזר‪ .‬אולם הרב חזו”ע שם חולק בכל זה וס”ל למעשה שחוזר בכל‬ ‫”האחד הוא עצמו והוא שנקרא בשרו והשני מה שנמשך אחר עצמו והוא נקרא‬ ‫אופן אפילו שידע שזה יום שמיני עצרת וטעה בלשונו ואמר בטעות את חג‬ ‫עור והוא כבודו‪ .‬כי הבשר שהוא עצמו יהיה לצדיקים סעודה בקבלת מדריגת‬ ‫הסוכות הזה‪ ,‬ועקר רגליו‪ ,‬עכ”ז חוזר לראש התפילה‪ ,‬וטוב שיעשה תנאי‪,‬‬ ‫הלויתן והחלק השני שנמשך אחר עצמו והוא עורו שהוא הכבוד יקנו הצדיקים‬ ‫ויאמר אם אני חייב לחזור ולהתפלל‪ ,‬הריני חוזר ומתפלל כדת‪ ,‬ואם איני חייב‬ ‫ג”כ כבוד”‪.‬‬ ‫לחזור ולהתפלל‪ ,‬תהיה תפילתי זו‪ ,‬תפילת נדבה‪ .‬ואע”פ דקי”ל בשו”ע בסימן‬ ‫כך הם סדר הדברים בצמיחה הרוחנית שלו‪ ,‬תחילה בקבלת המלכות שבראש‬ ‫קז‪ ,‬שאין תפילת נדבה בשבת ויו”ט‪ ,‬עכ”ז כתב הרב שיש לסמוך ע”ד היש מי‬ ‫השנה אחר כך בזיכוך הגופניות והתאמתה אל הדעת‪ ,‬שביום הכיפורים‪ .‬השלב‬ ‫שאומר בבית יוסף‪ ,‬דס”ל‪ ,‬דניתן להתפלל תפילת נדבה ביו”ט‪ ,‬ובכה”ג שיש כאן‬ ‫הבא בעליה שלנו הוא הענג והשמחה ברוחניות שהתקדמה‪ ,‬כשהכבוד שלנו‬ ‫מחלוקת הפוסקים‪ ,‬ניתן לסמוך בתנאי נדבה‪ ,‬על הדיעה דס”ל שניתן להתפלל‬ ‫הוא בהיותנו תחת הצל של האמונה‪ .‬לא רק הדברים שמוארים בדעת ובתורה‬ ‫על תנאי בשבת ויו”ט‪.‬‬ ‫אלא גם העניינים של הצל‪ ,‬גם הם חוסים ובוטחים ”תחת צלא דמהימנותא”‬ ‫(זוהר אמור קג‪,‬א)‪ .‬האמונה הזו נקבעת בנו עד לחיבור של נשיקה לספרים‪,‬‬ ‫ובמוצאי יו”ט נהגו לערוך הקפות שניות‪ ,‬ומקורו מהאר”י ז”ל‪ ,‬וכ”ה בשער‬ ‫חיבוק עם הגוילים והאותיות‪ ,‬ורקידה של חתני התורה ובני ההיכלא עם‬ ‫הכוונות שמנהג אמיתי הוא ויש בו רזין עילאין‪ ,‬וכ”כ הבא”ח פ’ וזאת הברכה‬ ‫הכלה עצמה בשמיני עצרת שמחת תורה‪ .‬המעבר בין עולם הצילא ‪ -‬הצל‪,‬‬ ‫שכך היה מנהג האר”י וכן ראוי לכל אדם לעשות‪ .‬ופשיטא שהוא המשך שמחת‬ ‫לבין העולם של האור השמיני הוא בפרידה שלנו מהסוכה‪ .‬על כך כתבו‬ ‫התורה עם כל המעלות האמורות‪.‬‬ ‫הקדמונים‪ ,‬שיש להזכיר את ההתעלות שלנו עד שנזכה לשבת‬ ‫לרפואת והצלחת הכותב רבי אברהם הלוי בן מרינה‬ ‫בסוכת עורו של לויתן‪.‬‬ ‫ומרת דבורה בת אסתר לאוי”ט‬ ‫‪6‬‬ ‫שמיני עצרת ושמחת תורה‬ ‫שמחת תורה ‪ -‬שבת וזאת הברכה‬ ‫הרב משה שפירא‬ ‫הרב ש‪ .‬אליהו גרסטל‬ ‫הנה בשמיני עצרת מצטרפים ב’ עניני יו”ט שלכאו’ אין כ”כ שייכות ביניהם‪,‬‬ ‫א‪ .‬כתב הרמב”ם בפרק י”ג מהלכות תפילה הי”ב לגבי קריאת התורה בשמחת‬ ‫שהרי יש את הענין של עצרת וכדאי’ במדרש והביאו הרש”י בפי’ החומש (ויקרא‬ ‫תורה וז”ל‪ :‬ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה‪ ,‬ויש מי שמפטיר‬ ‫כ”ג ל”ו) וז”ל עצרת הוא עצרתי אתכם אצלי כמלך שזמן את בניו לסעודה לכך‬ ‫אחרי מות משה‪ .‬הרמב”ם מביא כאן שני מנהגים‪ ,‬שיש מפטירין במלכים ’ויעמוד‬ ‫וכך ימים‪ ,‬כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם‪ ,‬עכבו עמי עוד יום‬ ‫שלמה’ ויש כאלו שמפטירים ביהושע‪ .‬בשו”ע סימן תרס”ח ס”ב וסימן תרס”ט‬ ‫אחד‪ ,‬קשה עלי פרידתכם‪ ,‬ע”כ‪ ,‬ויש את השמחה בסיום התורה ובפשטות הוא‬ ‫ס”א מביא רק את המנהג לקרוא להפטיר בויהי אחרי מות משה‪ ,‬כפי שאנחנו‬ ‫ענין נפרד‪ ,‬ובאמת שבחו”ל עושין את זה בנפרד בב’ הימים שעושין יו”ט‪ ,‬אלא‬ ‫אכן נוהגים‪ .‬וכשנעיין במקורות נראה שהדבר צריך עיון‪ .‬בגמרא במגילה דף‬ ‫שיש להבין שודאי אינו כן‪ ,‬וודאי שיש איזו שייכות בין ב’ היו”ט‪.‬‬ ‫ל”א ע”א כתוב‪ :‬למחר [שמח”ת] קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה‪.‬‬ ‫ואמר אאמו”ר שליט”א לבאר בזה שאדרבה הדברים משלימין א’ את השני‪,‬‬ ‫לא הוזכר כלל מנהג זה להפטיר בתחילת יהושע‪ .‬תוס’ שם במקום (ד”ה למחר)‬ ‫והיינו שאנו באים להראות שהקיתון אינו רק ליום א’ אלא לעולם אנו חפצים‬ ‫עומדים על כך‪ :‬ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה‪ ,‬ושיבוש‬ ‫להישאר מחוברים עם הקב”ה וזה ע”י התורה‪ ,‬ובזה נוצר הענין של קוב”ה‬ ‫הוא‪ ,‬שהרי הש”ס אין אומר כן‪ .‬ויש אומרים שרב האי גאון תיקן לומר ויהי אחרי‬ ‫וישראל ואורייתא חד הוא‪ ,‬וזה מה שאנו מצרפים ל”עכבו עמי עוד יום אחד”‬ ‫מות משה‪ ,‬אבל אין אנו יודעים הסברא אמאי שינה סדר הש”ס‪[ .‬וברי”ף נראה‬ ‫שאנו שמחים ביום זה עם התורה‪ ,‬וזה מורה על חיבור תמידי ושאין כאן פרידה‬ ‫שהיה גרסת ספרים אחרים‪ ,‬שמפטירין בויהי אחרי מות משה]‪ .‬ואכן צריך עיון‬ ‫כלל‪ ,‬ובשמחת תורה זה הזמן לבטא את זה שאנו נשארים חבוקים ודבוקים‬ ‫במה פליגי‪ ,‬למה הגאונים שינו ממה שכתוב בש”ס‪.‬‬ ‫בתורה ובהקב”ה‪ ,‬ואדרבה משום הקשה עלי פרידתכם על כן כעת הוא הזמן‬ ‫לשמחת תורה להורות שאין כאן פירוד כלל ונשארים כל השנה עם החיבור‪.‬‬ ‫ב‪ .‬והנה בים אחרון של סוכות שנהגו לקרוא וזאת הברכה וכמבואר שם בגמרא‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה דהנה יום שמחת תורה הוא סיום של ב’ סדרי המועדים‪ ,‬הא’‬ ‫ובפשטות נראה דהטעם כיון שזה הזמן בו גומרים את התורה לפי מנהג‬ ‫סדר הג’ רגלים פסח שבועות וסוכות‪ ,‬והב’ סדר הימים הנוראים אלול ר”ה יוה”כ‬ ‫בבל שמסיימים את התורה כל שנה‪[ .‬והגמ’ שם איירי בהכרח על בני חו”ל‬ ‫וסוכות‪ ,‬ועד עתה היו הימים מיוחדים בקרבת ה’‪ ,‬ובקרא (ישעיה נ”ה ו’) איתא‬ ‫כיון דאיירי על יו”ט שני ולכן דברי המשך חכמה בוזאת הברכה צ”ע]‪ .‬אולם‬ ‫דרשו ה’ בהמצאו קראהו בהיותו קרוב‪ ,‬והביאוהו רבותינו על הימים הנוראים‬ ‫הראשונים נתנו טעמים אחרים‪ .‬הר”ן שם על הרי”ף מסביר‪ :‬למחר קורין וזאת‬ ‫שהם ימים מיוחדים שיש בהם קרבת ה’ מיוחדת‪ ,‬וצריך לנצל את הזמן שיש‬ ‫הברכה‪ ,‬מסביר הר”ן‪ ,‬לפי שהוא סוף כל המועדות‪ ,‬וסמך לו ברכת משה רבנו‬ ‫בחינה מיוחדת שהקב”ה קרוב אלינו‪.‬‬ ‫שבירך את ישראל‪ .‬דהיינו כיון ששמחת תורה הוא המועד האחרון של ג’ רגלים‬ ‫ושמעתי בזה דהנה בתהילים (ק”ה ד’) נאמר ”דרשו ה’ ועוזו בקשו פניו תמיד”‪,‬‬ ‫לכן רצו לסיים עם הברכה של משה רבנו‪ .‬ובאבודרהם פירש באופן אחר וז”ל‪:‬‬ ‫ועוזו זו התורה כמו שכתוב בילקוט שמעוני (שמות י”ח) שבשעת מתן תורה‬ ‫”והטעם לפרשה זו על שם ששלמה המלך בירך את ישראל בשמיני של חג‬ ‫אמר בלעם לגויים ה’ עוז לעמו יתן וגו’‪ ,‬וא”כ כמו שבימים הנוראים דרשו ה’‬ ‫[כמו שמבואר במלכים א’] ויברך את כל קהל ישראל”‪ .‬ולכן גם אנו קוראים‬ ‫וכו’ זה אומר לנצל את הימים כי יש קרבת ה’ מיוחדת כן הוא הכא‪ ,‬ואדרבה‬ ‫ביו”ט האחרון במה שבירך משה את ישראל‪ ,‬וכ”כ בספר המנהיג הלכות סוכות‬ ‫כאן הוא ביותר שכאן הביטוי הוא בקשו פניו תמיד‪ ,‬והיינו שכשעוסקים בעוזו‬ ‫סימן נ”ו‪ .‬וממילא לפי זה יכול להיות שלא קראו את כל הפרשה‪ ,‬רק את ענייני‬ ‫של הקב”ה והיינו בתורתו בזה יש בחינה של בקשו פניו תמיד שתמיד יש את‬ ‫הברכה‪ .‬ואפשר שסיימו את התורה בזמן אחר‪.‬‬ ‫הקירבת ה’ בעוצמה הגדולה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ואכן כשנעיין בראשונים נראה שבזמן הגמרא לא סיימו את התורה ביו”ט‬ ‫וזה צריך לקחת אלינו שבסיום הימים הגדולים אנו שמחים עם התורה‬ ‫האחרון של סוכות‪ ,‬אלא סיימו באחת השבתות שלפני כן או לפני יו”כ או אחריו‬ ‫ומזכירים לעצמינו שעל ידה לא יפסיק לנו תמיד הקרבת ה’ וממש כמו הימים‬ ‫[אפשר שזה היה תלוי אם יו”כ חל בשבת]‪ .‬ורק מאוחר יותר בזמן הגאונים‬ ‫הנוראים‪ ,‬עכ”ד‪ ,‬והם ממש אותן הדברים‪ ,‬שמי שזוכה להיות דבוק אל הקב”ה‬ ‫תיקנו לסיים לקרוא פרשת וזאת הברכה בשמחת תורה‪ .‬וז”ל פירוש ספר יצירה‬ ‫ע”י התורה הרי תמיד הוא ממש בבחינת הימים הנוראים בחיבור אל הקב”ה‪.‬‬ ‫לר”י הברצלוני [עמוד ‪ 166‬דפוס ברלין]‪” :‬ובישיבה יש מנהג כי ביום הכיפורים‬ ‫ועוד יש להוסיף בזה שבפשטות השמחה היא בסיום התורה‪ ,‬אלא שהנה בטור‬ ‫בעת מנחה אומרים מן בראשית עד יום אחד על פה‪ .‬ומביאים ראיה‪ ,‬כי כל‬ ‫כתב (והביאו במשנ”ב בסי’ תרס”ח ס”ק י’) שהטעם שרגילין להתחיל מיד אחר‬ ‫עשרת ימי תשובה השטן עומד להשטין את ישראל ואומר הרי התורה שנתת‬ ‫סיום התורה בבראשית‪ ,‬הוא בשביל שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג לומר‬ ‫לישראל כבר גמרו אותה‪ .‬וכאשר הקב”ה שומע שהתחילו בראשית‪ ,‬מיד גוער‬ ‫כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרותה עוד‪.‬‬ ‫בשטן ואומר לו הלא ראית כי מיד שגמרו התחילו מרוב אהבתם תורתי‪ .‬ומיד‬ ‫והקשו שצריך תלמוד שהרי מפטיר הוי נמי תלמוד תורה ומה יקטרג השטן הרי‬ ‫נדם השטן בע”כ”‪ .‬ומנהג זה הובא גם בשיבולי הלקט סימן ש”א וז”ל ”מצינו‬ ‫לא עזבו התורה כלל והמשיכו בלימודה בקריאת המפטיר‪ ,‬וחזינן בזה שקריאת‬ ‫באגדה עשרת ימי תשובה השטן מקטרג שהרי סיימו התורה ואינן שונים‪.‬‬ ‫המפטיר עדיין לא תוריד מקטרוג השטן‪ ,‬אלא דצ”ב מהו באמת הטעם שלא‬ ‫לפיכך נהגו לקרוא בראשית במנחה ביום הכיפורים‪ ,‬ויהי ערב ויהי בוקר יום‬ ‫ירד הקטרוג‪.‬‬ ‫אחד וכו’ וכן נוהגים בשתי ישיבות”‪ .‬וכן הוא בספר העיטור הלכות שופר‪[ .‬ועיין‬ ‫וצ”ל בזה שיש ב’ עניני קריאת התורה‪ ,‬יש את הענין שבכל חג ומועד וכד’ קורין‬ ‫בניצוצי זוהר על הזוהר פרשת וירא (עמ’ ‪ 208‬אות ג’) שביאר עפ”ז הגמ’ ברכות‬ ‫בתורה מענין הזמן‪ ,‬הקרבנות והענינים השייכים לאותו הזמן‪ ,‬ויש את קריאת‬ ‫ח‪ :‬למה רצה להשלים דווקא לפני יו”כ]‪.‬‬ ‫התורה שתקנו סדר שכל יהודי יעבור על כל התורה לפי הסדר וללא שייכות‬ ‫לזמן‪[ ,‬וזה ענין של חיבור כל יהודי עם התורה]‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מעתה‪ ,‬כשנצרף את הדברים‪ ,‬מובן היטב מדוע הגאונים שינו דברי הגמרא‬ ‫לגבי תקנת הפטרה‪ .‬דבזמן הגמרא שהקריאה ב’וזאת הברכה’ הייתה רק מצד‬ ‫וקטרוג השטן אינו סתם שלא רוצים ללמוד יותר תורה‪ ,‬אלא שלא רוצים‬ ‫עניינו של יום‪ ,‬שיש עניין לברך את ישראל בברכת משה בסיום המועדים‪ ,‬או‬ ‫להמשיך הקביעות של החיבור לתורה‪ ,‬וזה אינו שייך לקריאת המפטיר שהוא‬ ‫רק עניני קרבנות היום‪ ,‬ואי”ז מורה כלל שממשיכים עם החיבור לתורה‪ ,‬אלא‬ ‫מהטעם ששלמה המלך בירך את ישראל ביום האחרון של חג‪ ,‬לכן הפטירו‬ ‫קורין רק פסוקי קרבנות היום‪ ,‬ומשו”ה התשובה לקטרוג מוכרח שתהיה‬ ‫ב’ויעמוד שלמה’‪ ,‬שהוא ג”כ מענין הברכות‪.‬‬ ‫להמשיך הקריאה על הסדר‪ ,‬ורק זו היא תשובה על הקטרוג‪.‬‬ ‫אבל אחרי שהגאונים תיקנו שבסוכות גומרים את התורה‪ ,‬נמצא ששמח”ת‬ ‫ולפ”ז ע”י קטרוג השטן מתגלה עומק נוסף בכל ענין השמחת תורה‪ ,‬שאי”ז‬ ‫נהפך להיות כשבת של ’וזאת הברכה’‪ ,‬והקריאה מצד סדר הפרשיות‪ .‬ומעתה‪,‬‬ ‫שמחה כלל רק על עצם הסיום אלא עיקר השמחה היא על החיבור והדביקות‬ ‫כמו שבכל שבת מפטירים מעין הסדרה לכן מפטירים מענין הפרשה על מינוי‬ ‫הקבועה בתורה והזמן שזה מתבטא הוא בסיום‪ ,‬אך לא הסיום הוא עיקר‬ ‫של יהושע אחרי מות משה‪.‬‬ ‫השמחה אלא החיבור והדביקות התמידית בתורה ובקב”ה‪[ ,‬אלא שענין‬ ‫נמצא שהגאונים לא המציאו הפטרה אלא הנהיגו את ההפטרה של שבת ’וזאת‬ ‫זה אינו מוכרח ונראה לעיניים מעצם השמחה‪ ,‬ומשו”ה יכול השטן לקטרג‪,‬‬ ‫הברכה’ להיות ליום שמחת תורה‪ ,‬דבו מסיימים את התורה‪ .‬ועי’ ברמב”ם סוף‬ ‫אמנם כששוב מתחילין בבראשית זה כבר מוכיח מעצם השמחה שזה כל תוכן‬ ‫אהבה דהפטרת ’וזאת הברכה’ היא ויהי אחרי מות משה‪ ,‬ושם לא מביא הבדלי‬ ‫השמחה]‪.‬‬ ‫מנהגים ודו”ק‪.‬‬ ‫וא”כ הוא ממש כהנ”ל שהזמן של עכבו עמי עוד יום אחד זה הזמן הכי מתאים‬ ‫ה‪ .‬וטעם הגאונים לסיים דווקא בשמח”ת‪ ,‬נראה ע”פ מש”כ המחזור ויטרי ”יום‬ ‫וראוי לקבוע בו השמחה על זה שאנו חבוקים ודבוקים תמיד בתורה ובהקב”ה‪,‬‬ ‫וזה מה שאנו מצרפים ל”עכבו עמי עוד יום אחד” שאנו שמחים ביום זה עם‬ ‫תשיעי ספק שמיני קוראים ”וזאת הברכה” כדי לסמוך שמחה שזכו לסיים על‬ ‫התורה וזה מורה על חיבור תמידי ושאין כאן פרידה כלל‪.‬‬ ‫שמחת החג‪ ,‬שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת”‪ .‬ובספר המנהיג‬ ‫כתב‪ :‬וזאת הברכה בשמחת תורה‪ ,‬שכתוב בו בשמיני עצרת ”והיית‬ ‫לע”נ זקני הרב ר’ ירמיהו בן ר’ חיים יעקב אליהו זצ”ל‬ ‫אך שמח”‪ ,‬ודרשו בו לרבות כל מיני שמחות לשמחה‪.‬‬ ‫נלב”ע יום ג’ דחוה”מ סוכות י”ט תשרי התשפ”א‬ ‫‪7‬‬ ‫שלוחה ‪[ 74‬ע"ד]‬ ‫תרומות לעומקא דפרשה בנדרים פלוס – עומקא דפרשה ‪03-76-30-585‬‬ ‫הקפות שניות‬ ‫הרב יעקב קארפ‬ ‫שמחת שמיני עצרת‬ ‫כ’ בס’ הבתים (ספר המצוה) ‪ -‬בשמיני עצרת אין בו רמז רק לתוספת שמחה‬ ‫בארחות רבנו כ’ מעשה רב ממרן החזו”א זי”ע וז”ל‪ ,‬במוצאי שמח”ת עשו בישיבת‬ ‫פוניבז’ עוד פעם הקפות עם תזמורת ורקודים‪ ,‬מרן טייל עם הבחור המשמשו‬ ‫ולמנוחה‪ ,‬אחר שעברו ימי חג הסכות‪ .‬אמנם לא נתברר לי טעם למה בא‬ ‫ושמע את קולות השמחה והריקודים עולים מהישיבה‪ ,‬והגיב על זה מרן בלשון‬ ‫יום שמיני בחג הסכות‪ ,‬ומדוע לא היה בשביעי כדרך חג המצות‪ .‬ובילמדנו‬ ‫זה ”למה זה דומה לשור מזיק ובשעה שמזיק והורג ובעליו יודעים מזה יושבים‬ ‫(תנחומא פנחס טז) נתנו בו טעם שבשבעת ימי החג מקריבים שבעים פרים‬ ‫הבעלים בבית ושותים כוס תה”‪ .‬וכ”כ משמיה הגרח”ק זצ”ל ”לא הוה ניחא לי’ מה‬ ‫על שבעים אמות‪ .‬א”ל הקב”ה כל ימי החג הקרבתם לפני הקרבנות על‬ ‫שיש עושין הקפות שניות במוצאי ש”ת”‪.‬‬ ‫האומות‪ ,‬אבל עכשיו הקריבו לעצמכם‪ ,‬שנאמר ביום השמיני עצרת תהיה‬ ‫וכן הוי עובדא אצל החזו”א במוצאי שמח”ת בשנות תשי”א רקדו לפני מעריב‬ ‫לכם והקרבתם עולה וגו’‪.‬‬ ‫על דעתו בביתו‪ .‬ומרן החזו”א נכנס להתפלל מעריב ואז המתפללים הרימו את‬ ‫עי’ עמק ברכה (שמחת יו”ט ב) דבשמחת התורה אין יוצאים יד”ח שמחת יו”ט‬ ‫כיסאו עמו כדי לרקוד איתו‪ ,‬ואז כמו קפץ מכיסאו‪ .‬והסביר גיסו ר’ שמואל גריינמן‬ ‫(כיון דהם ב’ מדרגות‪ .‬ובס’ זמן שמחתנו (מא’ ל”ג) השיג ע”ז דכל תוכן ענינה‬ ‫כי הבין שכיון שהגיע זמן מעריב כבר אינו מתנהג כמו בשמח”ת בריקודים וכדו’!‬ ‫של שמיני עצרת הוא שמחת תורה‪ ,‬עי”ש‪ .‬אכן בס’ האורה לרש”י (סי’ צט)‪ ,‬כ’‬ ‫וצ”ב מה ענין המשל לנמשל ומדוע כ”כ יצא רבנו החזו”א מגדרו ונזעק על הנזק‬ ‫ונהוג עלמא למעבד שמחות טובא‪ ,‬חדא מפני שהוא יום טוב‪ ,‬ועוד מפני סיום‬ ‫הגדול וכי לא נודע שכ”ה ע”פ האריז”ל ואיזה היזק יש לבחורים לנהוג כן‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬ומבואר דהם ב’ ענינים נפרדים‪ ,‬יו”ט ושמחת התורה‪.‬‬ ‫וכ’ אאמו”ר שליט”א בהל’ חג בחג שמח”ת (פי”א הע’ ‪ )20‬דהוא מפני סרך ביטול‬ ‫כ’ הגר”א עה”פ במשלי (לא‪,‬כה) “עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון”‪ ,‬עוז‬ ‫תורה‪ ,‬דאחר כל ההקפות בזמנן הגיע הזמן לקיים לימוד התוה”ק ע”ש‪ .‬והביא שם‬ ‫הוא בר”ה וביוה”כ והדר בסוכות פרי עץ הדר‪ ,‬ותשחק ליום אחרון ‪ -‬זה שמיני‬ ‫(הע’ ‪” )19‬דמנהג הקפות שניות נתפשט אצל הספרדים והחסידים‪ ,‬אך אצל גדולי‬ ‫עצרת שעליו נאמר והיית אך שמח‪.‬‬ ‫ישראל מרבותינו הגר”א הגרעק”א החת”ס החפץ חיים החזו”א והגרי”ז והקה”י‬ ‫זצוק”ל לא נהגו בזה”‪.‬‬ ‫סיום התורה‬ ‫ולבאר הדברים דהנה כידוע אצל רבינו החזו”א אין יום ולילה הפטור מעמל‬ ‫כ’ במחזור ויטרי (סי’ שפ”ה) יום שמיני קורין וזאת הברכה‪ .‬כדי לסמוך שמחת‬ ‫התוה”ק‪ .‬ואף ביוהכ”פ בהפסקה למד בעיון בסוגיות שעסק בהם בגמ’ מנחות‬ ‫התורה שזכו לסיימה לשמחת החג‪ .‬שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת‪.‬‬ ‫וכדו’‪ .‬ובדינים והנהגות חזו”א כ’ ”כמה פעמים אמר שיש להזדרז ביותר ללמוד‬ ‫לפי ששמחת החג מרובה‪ .‬ועוד כדי לסמוך ברכת המלך לברכת משה‪ .‬שביום‬ ‫במוצאי ש”ק ובר”ח לסימן טוב” (ע’ רמ”א יו”ד קעט ס”ב)‪.‬‬ ‫טוב האחרון היתה ברכת המלך כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק מן החג‬ ‫וס”ל דבליל שמח”ת וביום כבר רקדו ללא שיעור עם כל הכוחות שעות ע”ג שעות‬ ‫שזקוק לברכה בפני עצמה‪.‬‬ ‫ובמוצאי שמח”ת הוא כבר הזמן ל”ויחזור לתלמודו” ולא לחפש עוד ביטולה‬ ‫וכ’ בס’ האורה לרש”י (סי’ צ”ט) ונהוג עלמא למעבד שמחות טובא‪ ,‬חדא מפני‬ ‫ע”י הקפות שניות בתזמורת‪ .‬ובפרט שעי”כ עושים כל הריקודים בשמח”ת טפל‬ ‫שהוא יום טוב‪ ,‬ועוד מפני סיום התורה‪ ,‬שהרי אנו קורין וזאת הברכה‪.‬‬ ‫למוצאי שמח”ת וכל ההתעוררות שהיה בשמח”ת פגה‪ .‬והרי עד ר”ח חשון לא‬ ‫וכ’ המנהיג (ענין ש”ת) בשם הראב”ן ‪ -‬ונהגו כל ישראל להתחיל היום‬ ‫יחזרו הבחורים לישיבה ותורה בכזו התעוררות מה תהא עליה‪ .‬והוי הפסד הריגה‬ ‫בבראשית לפי שביום שמחת תורה שהשלמנוה היו מתחילים אותה‪ ,‬כמו‬ ‫רוחנית לבחורים‪ ,‬וזהו המשל לשור המזיק והורג והבעה”ב יושב שאנן בביתו‪,‬‬ ‫שזכינו להשלימה נזכה בהתחלה ובהשלמה‪ ,‬ולפי שהיום יום שמחה שנתכפרו‬ ‫כן הבחורים רוקדים ומזיקים בהפסדן הרוחני ורבני הישיבה אינם אחראים כלל‬ ‫עונותינו מהכל כאשר אמרנו מתוך דבר שמחה אנו רוצים להשלים ולהתחיל‬ ‫מההפסד הרוחני שלהם‪.‬‬ ‫ולהיות שכינה שורה עלינו‪ ,‬כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך‬ ‫ועובדא הוי מעשה רב ממרן החפץ חיים זי”ע בס’ מאיר עיני ישראל ח”ב עמ’ ‪133‬‬ ‫עצלות אלא מתוך דבר שמחה‪ ,‬שנ’ ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים‪.‬‬ ‫וז”ל‪ :‬סיפר הבחור נתן ברזר ז”ל שהיה משמשו של מרן החפץ חיים‪ ,‬באחת השנים‬ ‫וכ’ האבודרהם שנקרא יום זה שמחת תורה‪ ,‬לפי שמסיימין בו התורה‪ ,‬וראוי‬ ‫האחרונות לחיי מרן החפץ חיים במוצאי חג שמחת תורה לאחר שבני הישיבה‬ ‫לשמוח בסיומה‪ .‬ועי’ ברוקח (סי’ שע”א) שעל הנאת סיום התורה והתחלת‬ ‫רקדו ורקדו כשהשמחה והשירה עם הריקודים מרקיעים שחקים‪ ,‬היו כולם כבר‬ ‫התורה בשמחת תורה לחתן‪ ,‬מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו‪.‬‬ ‫סחוטים ותשושים לעייפה‪ .‬גם מרן הח”ח הישיש והתשוש שנכח בהיכל הישיבה‬ ‫והשתתף עם הבחורים בשמחת התורה עלה על יצועו להתכונן לשינת הלילה‪,‬‬ ‫משתה לגומרה של תורה‬ ‫כשמשמשו הנאמן דואג להיטיב את מצעו ומארגנו לשינה‪ ,‬כשלאחר מכן עולה‬ ‫כ’ האבודרהם ‪ -‬ויש מקומות שנוהגין המסיים והמתחיל לעשות משתה‬ ‫אף הוא למטתו בחדרו של הח”ח‪ ,‬עייף וסחוט לגמרי משמחת היום‪.‬‬ ‫ושמחה ויום טוב לסיומה של תורה‪ ,‬וקוראין לכל קרוביהם וחבריהם‪ .‬והובא‬ ‫והנה עודנו ער כששמורות עיניו עומדות להעצם שומע הוא לפתע את קולו של‬ ‫ברמ”א (תרסט) ועי”ש דמשמע שהוא עיקר השמחה בשמח”ת‪ .‬והיינו דמלבד‬ ‫הח”ח אומר לעצמו ”לא לעולם רוקדים‪ ,‬לא לנצח שרים‪ ,‬צריכים ללמוד‪ ,‬צריכים‬ ‫דין סעודת יו”ט‪ ,‬יש דין מיוחד של סעודה לגומרה של תורה‪ ,‬ונלמד משלמה‬ ‫ללמוד”‪ ,‬נתן ברזר שהופתע למשמע דברי רבו‪ ,‬סבר לנפשו שהח”ח מתכוון כנראה‬ ‫לומר זאת בתור דברי מוסר לעצמו ותו לא‪ ,‬אך לתדהמתו שומע הוא רשרושים‬ ‫המלך כדאי’ במדרש‪ ,‬ומקיימין דין זה בשמחת תורה כמ”ש האשכול‪( ,‬הל’‬ ‫מכיוון מיטתו של הסבא קדישא שבקושי יכל לעמוד לבדו על רגליו בימים ההם‪.‬‬ ‫סוכה) שהרי כשאמר הקב”ה לשלמה “הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך‬ ‫וכעבור רגע נוסף מבחין הוא שהחפץ חיים מתכונן כבר לרדת מהמטה ומתחיל‬ ‫לא היה [לפניך] ואחריך לא יקום כמוך”‪ ,‬ומיד היה שומע העופות מצפצפים‬ ‫להתלבש‪ .‬על אתר הזדרז נתן לקום ממיטתו בהרהרו לעצמו‪ :‬החפץ חיים ילמד‬ ‫והבין לשונם‪ ,‬ומיד עשה משתה לכל עבדיו‪ ,‬הא למדת שעושין סעודה לגמרה‬ ‫כעת במשך הלילה ואני אישן על מיטתי? וכך ניגש הוא אל החפץ חיים עזר לו‬ ‫של תורה‪ ,‬לכך עושין סעודות גדולות ותענוגים [גדולים] ביום שמחת תורה‬ ‫להתלבש ומרן החפץ חיים כל אותו לילה ישב ולמד‪ ...‬וגם אני בלית ברירה למדתי‬ ‫לכבוד סיום התורה‪ .‬וכ”כ השבלי הלקט (סי’ שע”ב) ומנהג חתן התורה לעשות‬ ‫כל הלילה‪ ...‬סיים ר’ נתן ברזר את סיפורו!‬ ‫סעודה ושמחה ולחלק לצבור מגדים ומיני מתיקה‪.‬‬ ‫ומה טוב לקבוע במוצאי שמח”ת סדר קבוע ברבים לתלמוד תורה לעורר אהבת‬ ‫ויתכן דמצינן לקיים שמחה זו גם לפני קרה”ת‪ ,‬שהרי מקור הדין הוא משלמה‪,‬‬ ‫התורה בלי מצרים ואשרי מי שמקיים את התורה הזאת במוצאי שמח”ת‪.‬‬ ‫והתם לא היה סיום אלא שמחה על עצם הזכיה בחכמה‪[ ,‬ולמעשה גם ההקפות‬ ‫והמשגיח הגה”צ רבי אריה לפקוביץ שליט”א הוסיף וז”ל‪” :‬אמר לי מו”ר הג”ר‬ ‫והריקודים הם לפני סיום התורה]‪.‬‬ ‫ישראל אליהו וינטרוב זצוק”ל דמי שלא נוהג בכל עניניו כהאריז”ל‪ ,‬אזי הכלל הוא‬ ‫דרק מה שמביא המג”א בשם הכתבים‪ ,‬יש לעשותו‪ .‬ושאר ההנהגות‪ ,‬הן רק אם‬ ‫תפילת גשם בשמיני עצרת‬ ‫יודע סוד הדברים‪ ,‬וכן אם אין בהן ביטול תורה יכול לנהוגן אף שאין יודע סוד‬ ‫בטוש”ע הל’ תפלה (קיד) מבואר שמתחילים להזכיר גשם בתפלת מוסף מפני‬ ‫הדברים‪ ,‬אבל לנהוג הנהגה שנהגה האריז”ל ביודעו סוד הדברים‪ ,‬ולתפסה בלבד‬ ‫שסוכות הוא זמן הריצוי על המים‪ ,‬אך הואיל וגשמים בחג אינם סימן ברכה‪,‬‬ ‫וכמו הנהגת הקפות שניות‪ ,‬אי”ז בא משום ההנהגה אלא זה בא משום זילותא‬ ‫מפני ישיבת הסוכה‪ ,‬לכן ממתינים עד יו”ט האחרון‪[ .‬ובשם משמואל (שמי”ע)‬ ‫דת”ת ותולים זאת בהנהגת האריז”ל‪.‬‬ ‫הק’ דהלוא ניסוך המים כל ימי החג כדי שיתברכו גשמי שנה‪ ,‬וכן ד’ המינים‬ ‫וכבודה של תורה בלימודה יותר קשה מכבודה על ידי ריקוד ושירה‪ ,‬אלא שחביבה‬ ‫לרצות על המים אלמא שאין מקפידין על הא דגשמים סימן קללה בחג‪ ,‬עי”ש]‬ ‫מצוה בשעתה ביום שמ”ע ושמח”ת דאז הוא הזמן לכבדה דוקא בריקוד ושירה‪,‬‬ ‫ולגבי מקום אמירת תפילת גשם‪ ,‬נחלקו המנהגים‪ ,‬שמנהג אשכנז לאומרה‬ ‫אבל כשאין זה זמנה על פי השו”ע אלא עפ”י סוד‪ ,‬הרי זו הנהגה ומעלה רק לאלו‬ ‫בתוך התפילה‪ ,‬וכ”ה מנהג הגר”א כמובא במעשה רב (קסג)‪ ,‬וכ”כ במשיב דבר‬ ‫המבינים בסוד הענינים‪ ,‬ולא כל הרוצה להתעטר בעטרה זו רשאי‪ ,‬וכנ”ל‪ ,‬והדברים‬ ‫סי’ יג‪ .‬אולם בשכנה”ג או”ח תקסו (ב”י ג) הביא שמנהג הקדמונים היה לומר‬ ‫פשוטים ויסודיים‪.‬‬ ‫“תיקון הגשם” בחזרת הש”ץ‪ ,‬וביטלו מנהג זה משום הפסק בתפילה (עי’ בזה‬ ‫אולם אם ממשיכים את ההקפות מתוך שמ”ע ומאריכים בהן עוד קודם תפלת‬ ‫בחו”י סי’ רלח)‪ ,‬והכריע הכנה”ג שכך המנהג הנכון לאומרו קודם מוסף‪ .‬וכן‬ ‫ערבית‪ ,‬ומבלי תזמורת אלא בשירים וריקודים‪ ,‬מתוך הקושי ליפרד מירח‬ ‫מנהג הפרושים בא”י‪.‬‬ ‫האיתנים ובמיוחד משמחתה של תורה‪ ,‬הרי יש בזה חיבור לחבר את הרוממות‬ ‫עי’ סוכה (מז‪ ).‬דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור היו בשדה כל ימות החג‬ ‫של כל האיתנים עם ימות השנה על ידי האסרו חג‪ ,‬לית לן בה”‪.‬‬ ‫וחזרו רק בשמיני עצרת‪ .‬וכ’ על זה הביכורי יעקב (תרמ סקכ”ד) שעשו‬ ‫וכ”כ אאמו”ר שליט”א שם דעכ”פ הרוצה לקיים מנהג קדוש זה ולזכות להארה‬ ‫כן להתבודד מבני אדם כדי לעסוק בקדושה ובתורת ד’‪ ,‬ושבו‬ ‫גדולה כלשון האור החיים הק’ יכול לעשותו בקצרה מיד אחר ערבית‬ ‫בשמי”ע מפני שאז מתפללין על הגשמים ולא רצו לעכב‬ ‫בהקפות כרבע שעה‪ ,‬ובזה גם נפרדים מהימים הקדושים האלו‬ ‫הגשם בזכותם‪.‬‬ ‫בשמחה כדכתיב כי בשמחה תצאו ע”ש‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫קונטרס כבוד שמחת התורה‬ ‫‪ 111‬קולות ומנהגים מיוחדים ליום שמחת תורה‬ ‫הרב שלמה זלמן כהן‬ ‫חתן תורה לבן ארץ ישראל גדול בתורה בשמחת תורה של גליות‪ ,‬כיון שאינו‬ ‫א‪ .‬חתן תורה וחתן בראשית מברכים שהחיינו עי’ בספר הרוקח הל’ ברכות שילהי‬ ‫מעיקר הקרואים אלא עליה נוספת שנהגו להוסיף‪ ,‬וכן מסופר שההחלקת יעקב‬ ‫שעא‪ ,‬ובספר האסופות קעח‪ ,‬ובערכי תנאים ואמוראים ח”ב עמ’ תקח‪ ,‬תקי‪,‬‬ ‫כיבד בציריך את הגר”י סרנא זצוק”ל בחתן תורה‪ ,‬כי אמר שזהו כבוד התורה‪ ,‬ועי’‬ ‫ובמנהגי מהר”א טירנא בשמיני עצרת‪ ,‬ובדעת תורה להמהרש”ם כב‪ ,‬וסי’ תרסט‪,‬‬ ‫בשו”ת חלקת יעקב או”ח רכה‪ .‬אולם עי’ בשו”ת חיים שאל ח”א יג‪ ,‬ובשו”ת ציץ‬ ‫ובמקו”ח להחו”י סי’ תרסט‪.‬‬ ‫אליעזר חי”ב נ‪ ,‬ובתשוה”נ ח”ד קסו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מניחים כתר ס”ת על ראש החתנים והקוראים מובא בשו”ת הרשב”א מיוחסות‬ ‫טו‪ .‬העליות המכובדות הם חתן תורה ובראשית ולא החמשה קרואים יעויין במ”ב‬ ‫להרמב”ן רס‪ ,‬ר”ן מגילה ז‪ ,‬שו”ת מהרי”ק סי’’ ט’ בשם הרי”צ גיאות בשם רב האי‬ ‫בסי’ תרסט סק”א ועוד‪ ,‬אף שה’ קרואים הראשונים הוי חיובא מעיקר תקנת חז”ל‪,‬‬ ‫גאון (אך עי’ ר”י גיאות סוף הל’ לולב)‪ ,‬שו”ע קנד ס”י‪ ,‬ובמ”ב סקמ”ב‪.‬‬ ‫והנוספים אינם מעיקר התקנה‪ .‬וצ”ל משום דיש בזה כבוד התורה עדיף‪ .‬ובמנהגי‬ ‫ג‪ .‬הוספות על מנין הקרואים כדי שכולם יקבלו עליות‪ ,‬דהא בכל יו”ט אין מוסיפין‪,‬‬ ‫החת”ס פ”ח סעי’ יג הובא דהחת”ס קיבל עליית שלישי‪ ,‬וחתן תורה‪ .‬ועי’ באשל‬ ‫רמ”א רפב ס”א‪ ,‬ובסי’ תרסט‪[ .‬ועי’ שו”ת הריב”ש סי’’ פד‪ ,‬ובמ”ב בסי’ רפב סק”י]‪.‬‬ ‫אברהם בוטשאטש בסי’ תרסט‪ ,‬ובס’ יום טוב שני כהלכתו פ”ט ס”ד ובהערות‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חזרה על אותה קריאה שוב ושוב בעלמא אין לעשות הכי כאשר השני לא‬ ‫טז‪ .‬כשדילג על פסוק אחד בתחילת וזאת הברכה אינו צריך לחזור כ”כ בשערי‬ ‫מוסיף על הראשון‪ ,‬כמבו’ ברמ”א בסי’ רפב ס”ב‪ ,‬ובסי’ תרסט‪ .‬ואע”פ שבחוה”מ‬ ‫אפרים שער ח’ סנ”ט‪ .‬ויש להוסיף דאף כשחל בשבת‪ ,‬מ”מ אין בשבת זו חיוב‬ ‫דסוכות נמי הכי הוא‪ ,‬י”ל דכיון דתקנו לקרוא בכל יום מהקרבנות דאותו היום‪ ,‬אין‬ ‫קרה”ת ככל שבת אלא מדין יו”ט בלבד כמו בכל יו”ט שחל בשבת‪ .‬וע”ע במאמר‬ ‫אפשרות אלא לקרוא את הקרבנות של אותו יום כמה פעמים‪ ,‬וכמפורש בשו”ע‬ ‫מרדכי קלז סק”ב‪ ,‬ובדעת תורה שם‪.‬‬ ‫קלז ס”ו‪ .‬א”נ איכא למימר‪ ,‬דבשמחת תורה איכא עליות רבות‪.‬‬ ‫יז‪ .‬קריאה בס”ת חדש שעדיין אינו מוחזק בכשרותו יש שנהגו להקל בזה‪ ,‬אמנם‬ ‫ה‪ .‬פורסין טלית מעל הס”ת ולא חיישינן לאוהל בעת שעולים לכל הנערים‪ ,‬חתן‬ ‫בחמדת ימים עניני חג הסוכות פ”ח כ’ להזהר בזה ולקרוא דוקא בסת כשר‬ ‫תורה‪ ,‬וחתן בראשית‪ ,‬ולא חיישינן לאוהל משום דהוא לכבוד התורה‪ .‬עי’ בספר‬ ‫ומוחזק בכשרות ביותר‪.‬‬ ‫‘מתוק מדבש’ לבעל התומים או”ח שטו‪ ,‬ובתהלה לדוד שטו סק”ט‪ ,‬ובשארית‬ ‫יח‪ .‬קטן עולה לתורה‪ ,‬אע”פ שכל השנה מקבל רק מפטיר כמ”ב רפב סקי”ב‪.‬‬ ‫יעקב מקראי קודש ח”ב מאמר ב’‪ ,‬ובלקט הקמח החדש ח”ה קלז סעי’ קח‪ ,‬ובמ”ב‬ ‫וביותר כתב הרמ”א בסי’ תרסט‪ ,‬שנהגו לסיים התורה אף על קטן העולה‪ .‬ועי’‬ ‫שטו ס”ק מד‪ ,‬ובביאור הלכה ס”ג ד”ה מטות משמיה דהגר”א‪ ,‬ובחזו”א או”ח‬ ‫בשערי אפרים ש”ח אות נז‪[ .‬אולם בהליכות שלמה פי”ב דבר הלכה אות כ’ ובהע’‬ ‫נב סק”ב‪ ,‬סק”ה‪ ,‬סק”ז‪ ,‬ובשו”ת משנה שכיר ח”ב סה‪ ,‬ובדרכי חיים ושלום אות‬ ‫נב הביאו דהגרשז”א הקפיד שיקבלו עליה דוקא ילדים שלומדים גמ’‪ ,‬ומגיל תשע‬ ‫תתט בהע’‪ ,‬ובדרכי יואל סו”ס כב‪ ,‬ובקצות השלחן קכ בדה”ש סק”א‪ ,‬ובארח דוד‬ ‫בערך‪ .‬וע”ע כה”ח תרסט סק”ד‪ .‬וכן בכל הנערים י”א דלא ראוי להביא קטנים‬ ‫להגר”ד בהר”ן זצוק”ל הל’ סוכה סעי’ רעד עמ’ קמב‪ ,‬בית ישראל טויסיג אות קסה‪,‬‬ ‫ממש‪,‬‬ ‫ובמגילת ספר עניני שבת יז סק”ח‪ ,‬ובמנהגי הקהלות חג הסוכות מעמ’ קעא‪ .‬וע”ע‬ ‫יט‪ .‬קטן העולה לתורה קורא בעצמו‪ .‬דהרי חוזרים על פסוקים אלו שוב ושוב‪,‬‬ ‫מנחת שלמה ח”א יא ד”ה וכיון שכן‪ ,‬בשש”כ פרק כד סקכ”א ובהע’ נה‪.‬‬ ‫וגם אינו מוציא אחרים יד”ח והקריאה זהו מנהג ולא חיוב‪ ,‬יעויין בשו”ע רפב‬ ‫ו‪ .‬קריאת התורה כשאין עשרה שמקשיבים יש מקילים בזה דסבורים דהקריאה‬ ‫סעי’ ג’‪ ,‬ובמג”א סק”ו‪ ,‬ובפמ”ג‪ ,‬ובלבושי שרד‪ ,‬ובתהלה לדוד סק”ח‪ ,‬ובמ”ב סקי”ג‪,‬‬ ‫היא למנהג ומשום כבוד התורה סגי דאיכא מנין עשרה אע”פ שאינם מקשיבים‪.‬‬ ‫ובשעה”צ‪ ,‬ובפמ”ג בסי’ תרסט‪ ,‬ובשו”ת משפט צדק ח”ג מג‪.‬‬ ‫וזה טעות‪ ,‬דהיאך מברכים ברכות התורה אי ליכא עשרה שמקשיבים‪ ,‬אלא‬ ‫כ‪ .‬חתן תורה וחתן בראשית לבחור חתן כ”כ האליה רבה תרסט סקט”ז בשם כנה”ג‬ ‫בודאי דצריך שיהיו עשרה שיקשיבו‪ .‬וראוי שלפני הקריאה יבחרו עשרה אנשים‬ ‫שאם יש חתן בקהל יכול להיות חתן‪ ,‬שחתן נקרא מלך‪ ,‬ועי’ במועד לכל חי כה‬ ‫שישמעו את כל הקריאות‪ .‬ועי’ בזה בחיי אדם כלל קנג ס”ז‪ ,‬ובביאור הלכה בסי’‬ ‫אות כא‪ ,‬ובמנהגי חת”ס (פ”ח לב) ומנהגים דק”ק וורמיישא אות קפט‪.‬‬ ‫קמו ד”ה ולקרות‪ ,‬ובמ”ב תרסט סקי”ב‪ ,‬ובביאור הלכה נז ד”ה ועונים‪ ,‬וביסוד‬ ‫כא‪ .‬קריאת ח’ פסוקים אחרונים שבתורה ע”י ת”ח בדרכ”מ תרסט הביא מהלכות‬ ‫ושורש העבודה שער יא פט”ז‪ .‬ובמעשה איש ח”ד עמ’ טז הובא דהחזו”א היה‬ ‫קטנות (תתקנה) דת”ח צריך לקרותן‪ ,‬אך אין נוהגין כן אלא אף נערים עולים‬ ‫מקשיב לכל הקריאות עד סופם‪ .‬ועי’ בתשובות והנהגות ח”ב שיח סק”ג שיישב‬ ‫לסיום התורה‪ .‬ועי’ במ”ב בסי’ תרסט סק”א שיהיו הקונים מוכתרים בתורה או‬ ‫מנהג אלו שלא נזהרים בזה‪.‬‬ ‫עכ”פ מגדולי הקהל‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ישיבה בקריאת התורה לאחר שכבר שמעו הקריאה פעם אחת‪ ,‬וכך נהג הגרי”י‬ ‫כב‪ .‬ההפטרה אינה במאי דסליק מיניה דהיינו דאינו מענין המפטיר אלא מענין‬ ‫פישר זללה”ה (הליכות אבן ישראל פל”ז אות יד)‪.‬‬ ‫הפרשה עצמה‪ ,‬וכן דלא כהפטרה שכתוב בגמ’‪ ,‬יעויין בסוגיא במגילה לא ע”א‪,‬‬ ‫ח‪ .‬יציאה באמצע הקריאה כאשר כבר שמע [וכן מקילין בקריאה בלילה שזה רק‬ ‫ובתוס’ שם כג ע”א ד”ה כיון‪ ,‬וברא”ש שם י’‪ ,‬ובר”ן‪ ,‬ובראבי”ה ח”ב תקצה‪ .‬ואיכא‬ ‫מנהג]‪ ,‬וצ”ע‪ .‬עי’ בשו”ע בסי’ קמו סעי’ א’ ובמ”ב סק”ג‪ ,‬ובשו”ת חקקי לב או”ח‬ ‫ראשונים דסברי דקוראין ב’ הפטרות‪ ,‬עי’ בכלבו ובאשכול‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬ובשו”ת בצל החכמה ח”ה ל’‪ ,‬ובאשר לשלמה להגר”ש ברמן זצוק”ל מועד ה’‬ ‫כג‪ .‬אבל בשבעה עולה לתורה‪,‬אף דאבל אסור בת”ת ואפילו ביו”ט י”א דאסור‬ ‫בסופו‪ ,‬ובספר שיח הלכה קמו סעי’ ה’‪ ,‬ובספר מאיר עוז קמו סעי’ א’ עמ’ תלג‪.‬‬ ‫בת”ת‪ ,‬עי’ במ”ב בסי’ תקמח ס”ק טז‪ ,‬אבל בשמחת תורה עולה כדפסקו בגליון‬ ‫וכן איכא בזה עובדא נפלאה על מרן הגר”ח קניבסקי זללה”ה‪ ,‬ויבלחט”א הגר”א‬ ‫מהרש”א יו”ד ת’‪ ,‬ופת”ש יו”ד ר”ס שצט ובחכמת שלמה או”ח תקמח סק”א‪,‬‬ ‫נבנצאל שליט”א‪[ .‬ועי’ בשו”ת מהרי”ל דיסקין בקו”א ה סט”ו]‪.‬‬ ‫ובשד”ח אס”ד מערכת אבילות סקל”ד‪.‬‬ ‫ט‪ .‬טלטול הס”ת לזמן ארעי מה שאינו בכל השנה שאין להביא ס”ת דרך ארעי רק‬ ‫כד‪ .‬שני אחים עולים זה אחר זה לחתן תורה וחתן בראשית וכן אב ובנו‪ ,‬עי’ בשו”ע‬ ‫לקביעות‪ ,‬אלא באופנים מסויימים‪ ,‬עי’ במ”ב בסי’ קלה ס”ק מח ובשעה”צ ס”ק מו‪,‬‬ ‫קמא ס”ו ובמ”ב סק”כ‪ ,‬ובערך לחם למהריק”ש שם‪ ,‬ובשערי אפרים שער א’ אות‬ ‫אבל בשמחת תורה אפילו דרך ארעי שרי‪ ,‬מ”ב תרסט סק”ט בשם החיד”א בספרו‬ ‫לב‪ ,‬ובכף החיים תרסט סקי”א‪ .‬וכן אפשר להעלות ג’ כהנים רצופים לחתן תורה‪,‬‬ ‫לדוד אמת‪ ,‬ועי’ בברכי יוסף להחיד”א בשילהי קלה מאי דביאר משנתו יותר‪ .‬וב‬ ‫בראשית ומפטיר‪ ,‬כמבו’ במ”ב קלה סקל”ו‪ .‬ובס’ מנהגים דבי מהר”ם מרוטנברג‬ ‫אגרו”מ ח”א לד כתב דאין רוח חכמים נוחה מזה‪ .‬וע”ע שו”ת מהר”ם בריסק ח”א‬ ‫נסתפק בזה‪ .‬והקה”י החמיר (ארחות רבינו ח”ג עמ’ קיד)‪.‬‬ ‫סג‪ ,‬ומור וקציעה קלה‪.‬‬ ‫כה‪ .‬סיום התורה ותחילת בראשית ברצף כן מנהג קהילות בתימן שאדם אחד הוא‬ ‫י‪ .‬קריאת פרשת בראשית בע”פ לא מתוך ס”ת כמבואר בשבלי הלקט שעב וז”ל‪,‬‬ ‫חתן תורה וחתן בראשית‪ ,‬וקורא בשני הספרים ברצף‪ ,‬ונתחדש בזה דלא חששו‬ ‫ואח”כ קורין על פה בראשית ברא אלהים עד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וחותם‬ ‫לפגמו של ראשון כיומא ע ע”א‪ .‬ועי’ בשו”ת זרע אנשים כא‪ ,‬ובפסקי מהרי”ץ דף‬ ‫ומברך לאחריה‪ ,‬ומה שקורין על פה לפי שאין מוציאין שתי תורות לקורא אחד‬ ‫פד‪ ,‬ובבארות יצחק שם ס”ק נח‪ .‬וע”ע בא”ר ופמ”ג ובכורי יעקב בסי’ תרסט‪.‬‬ ‫משום פגמו של ראשון‪ .‬וע”ע בתניא שילהי פח‪ ,‬ובאוצר הגאונים מגילה לא‪ ,.‬וברבי‬ ‫יהודה בר ברזילי ברצלוני בפירושו על ספר היצירה עמ’ ריט‪ ,‬ובשכנה”ג תרסט‪,‬‬ ‫כו‪ .‬עליה לתורה פעמיים לכתחילה‪ ,‬ברמ”א בסי’ רפב ס”ה‪ ,‬ובביאור הגר”א‪ ,‬ובמ”ב‬ ‫ובדברי יוסף לרבי יוסף סמברי עמ’ מו‪.‬‬ ‫שם ס”ק לא‪ ,‬ובמ”ב בסי’ קלז סקי”ג בסופו‪ ,‬מבואר דלכתחילה אין לקבל ב’ עליות‪,‬‬ ‫ובשמחת תורה מקילינן לקבל ב’ עליות‪ ,‬ומצי לקבל עליה בוזאת הברכה‪ ,‬ואח”כ‬ ‫יא‪ .‬ברכות התורה כשהס”ת פתוח כך היה מנהג הקה”י בשונה מכל השנה‪( ,‬ארחות‬ ‫חתן תורה‪ ,‬וכמש”כ במ”ב בסי’ תרסט סק”ב‪ .‬ובמנהגי החת”ס פ”ח סי”ג‪ ,‬טו‪ ,‬נראה‬ ‫רבינו ח”ב עמ’ שיג)‪.‬‬ ‫דהחת”ס קיבל ד’ עליות‪.‬‬ ‫יב‪ .‬העולה לתורה קורא בעצמו אע”פ שבכל השנה קיי”ל שלא העולה קורא‪ ,‬אפילו‬ ‫כז‪ .‬חלוקה לשני מנינים כדי שיהיו ב’ חתנים אע”פ שיש רק ס”ת אחד‪ ,‬ולא חיישינן‬ ‫שהוא בקי בקריאה‪ ,‬כדי שלא לבייש את מי שלא יודע‪ ,‬ויש קהילות שנהגו שחתן‬ ‫לטירחא דציבורא‪ ,‬וכן שקוראים חתן תורה ב’ פעמים‪ ,‬כ”כ בשו”ת מהר”ם בריסק‬ ‫בראשית קורא בעצמו את הפסוק הראשון‪ ,‬ואח”כ החזן‪ ,‬יעויין במהרי”ל משמיה‬ ‫ח”א סג‪ .‬וכיו”ב מבואר במ”ב בסי’ קלה ס”ק מח‪ .‬אולם בספר אפיקי מגינים קמז‬ ‫דספר המנהגים‪ ,‬ובהגהות למנהגים דק”ק וורמיישא‪( .‬ובמע”ר קלג איתא שהגר”א‬ ‫סק”ח פקפק בזה‪.‬‬ ‫היה קורא בעצמו פרשת זכור)‪ .‬ועי’ בתשוה”נ ח”ב שיח סק”ב דפשיט”ל דעיקר‬ ‫מעלת חתן תורה כשקורא בעצמו‪ .‬וע”ע בשו”ת רב פעלים ח”ג מב‪ ,‬ובשערי אפרים‬ ‫כח‪ .‬שנים עולים יחד ואחד מברך לפניה והשני אחריה כ”כ במ”ב תרסט ס”ק‬ ‫ש”ג ס”ו‪ ,‬ובנטעי גבריאל פרק צח סכ”א‪.‬‬ ‫יב‪ .‬והאדר”ת בתפלת דוד עמ’ קיג הביא דאפשר לחלק את הברכות של העליה‬ ‫לתורה לג’ אנשים‪ ,‬שא’ יאמר רק ברכו ועוד ב’ כנ”ל‪ ,‬אולם דחה זאת‪ .‬ועי’ במ”ב‬ ‫יג‪ .‬התאחדות בתי הכנסיות שאחד קראו כבבל ואחד כמערבא כך הביא בספר‬ ‫בסי’ נד ס”ק יג‪ ,‬ובסי’ סט סק”ד‪ ,‬ובסי’ רלו סק”א‪.‬‬ ‫מסעות בנימין עמ’ כז שראה במצרים שני בתי כנסיות אחד לאנשי ארץ ישראל‬ ‫שמסיימין את התורה לסוף שלש שנים‪ ,‬ואחד לאנשי בבל שבכל שנה מסיימין את‬ ‫כט‪ .‬כמה אנשים עולים ומברכים יחדיו ולא חיישינן לתרי קלי לא משתמעי‪.‬‬ ‫התורה כולה‪ ,‬ומ”מ מתפללים ביחד ביום שמחת תורה‪ ,‬ומשתתפים בשמחת סיום‬ ‫ואיכא קהילות שכל הציבור כולו מברכים יחד‪ .‬וכ’ האליה רבה תרסט סקי”ב‬ ‫התורה‪ ,‬ועי’ אמרי חן מגילה כד בסופו‪.‬‬ ‫שבשמח”ת חביבה תורה ויהבי דעתייהו לשמוע‪ .‬עי’ בירוש’ ברכות‬ ‫פ”ה ה”ג‪ ,‬ובשו”ת הריב”ש לו‪ ,‬ומג”א תרסט ופמ”ג בא”א‪ ,‬וערוה”ש‬ ‫יד‪ .‬בן ארץ ישראל עולה לתורה ביו”ט שני דגלויות עי’ יום טוב שני‬ ‫ס”ב‪ ,‬ובאשל אברהם ובמ”ב סקי”ב‪ ,‬ובשו”ת זכרון יוסף‬ ‫כהלכתו פ”ט ס”ד בהערות בשם הגרשז”א שאפשר לתת‬ ‫‪9‬‬ ‫דק”ק ווירצבורג‪.‬‬ ‫או”ח ה’‪ ,‬ושערי אפרים שער ח’ סנ”ו‪.‬‬ ‫מה‪ .‬אמירת המלאך הגואל בין הקריאה לברכה אחרונה כ”כ במ”ב תרסט ס”ק יד‬ ‫ל‪ .‬חלוקת הקריאות בג’ ס”ת לכמה בעלי קריאה החיד”א במחזיק ברכה סי’’ רפב‬ ‫אף דהוי הפסק‪ .‬אולם בהרבה קהילות כהיום נהגו דקודם מברכים‪.‬‬ ‫ס”ק כא הביא שהמהרי”ק הקפיד שהבעל קורא יהיה אחד כי כל התורה נתנה על‬ ‫מו‪ .‬אמירת חזק בין הקריאה לברכה אחרונה הקה”י כשהיה חתן תורה אמר חזק‬ ‫ידי סרסור אחד משה רבינו‪ .‬אולם מנהג העולם דלא מקפידין בהכי‪ ,‬עי’ בנוה שלום‬ ‫חזק קודם שבירך ברכת אחרונה‪( ,‬ארחות רבינו ח”ב עמ’ שיג)‪ .‬והכי נהג הגרז”ר‬ ‫הל’ ס”ת אות ל’‪ ,‬וברבבות אפרים ח”ה תקלא‪.‬‬ ‫בענגיס‪ ,‬וכדהעיד הגרא”י זלזניק (שיח הלכה קמ סק”ה)‪ .‬אולם איכא דפליגי בזה‬ ‫לא‪ .‬מי שבירך קצר וכיסוי הס”ת בספר עלי תמר (פסחים פ”ה ה”א) העיר שנהגו‬ ‫דחשיב הפסק‪ ,‬יעויין בקצוה”ש פד ס”ק כב‪ ,‬רבבות אפרים ח”ד פ’ בשם הגריש”א‪,‬‬ ‫לקצר המי שברך שאומרים “מי שברך ונאמר אמן” מפני שאין פנאי להרבות במי‬ ‫שבה”ל ח”ז רב‪.‬‬ ‫שברך בנוסח המלא‪ .‬ויש שאומרים מי שברך את האבות הוא יברך את הבנים‬ ‫מז‪ .‬הפסק בין הקריאה למפטיר בקריאת בראשית עי’ באליה רבה תרסט סק”י‬ ‫ונאמר אמן‪ .‬ולכיון שהוא קצר א”צ לכסות הס”ת דהוי טירחא יתירא‪ ,‬וכמבואר‬ ‫שהרדב”ז (ח”ד רח‪ ,‬אלף רעט) הק’ למה אין קורין מפטיר קודם דתדיר קודם‪ ,‬ועוד‬ ‫במ”ב קלט סקכ”א‪.‬‬ ‫דהמפטיר מחובת היום ופר’ בראשית אינו אלא מנהג‪ ,‬ועיי”ש מאי דתירץ בזה‪.‬‬ ‫לב‪ .‬הוצאה ס”ת מיוחד לחתן תורה בכנה”ג הגהות טור סי’’ תרסט כ’ שהנוהגין‬ ‫מח‪ .‬הפסק בין ברכת התורה לקריאה בסימנא טבא יש נוהגין שהחתן בראשית‬ ‫להוציא ס”ת ד’ לחתן מסיים‪ ,‬אין לחוש לפגמו של ראשון‪ ,‬מפני שהוא שמחת‬ ‫אומר בסימנא טבא בין הברכה לקריאה‪ ,‬ולא חשו להפסק בין הברכה לקריאה‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬והביא דמנהגנו שאין מוציאין ס”ת ד’ מפני דבחד עניינא אפילו תרי גברי‬ ‫כ”כ בשו”ת רב פעלים ח”ג מב‪ .‬אולם במועד לכל חי כה סכ”ה כ’ שיאמר תחילה‬ ‫בתרי ס”ת אסור משום פגמו של ראשון‪ .‬וע”ע במ”ב קמו סק”כ‪ ,‬ובספר החיים‬ ‫בסימנא טבא ואח”כ יברך‪ ,‬ויותר סי’’ טוב הוא שלא יאמר כלל‪.‬‬ ‫להגר”ח פלאג’י לו סכ”ב‪ ,‬לדוד אמת י’ סי”ג‪ ,‬עיקרי הד”ט או”ח לד י’‪.‬‬ ‫מט‪ .‬הפסק בהפטרה אשריך הר העברים כ”כ הלבוש בסי’ תרסט סק”א שמתחיל‬ ‫לג‪ .‬הוצאת הס”ת מתיקו משום אבילות על משה באורחות חיים הלכות קריאת‬ ‫פסוק אחד מהפטרת ויהי אחרי מות‪ ,‬ואומר אשריך הר העברים והוא שנקבר בו‬ ‫ס”ת אות נח‪ ,‬הביא בשם רב האיי על המנהג להוציא ס”ת מתיקו בסיום התורה‪,‬‬ ‫משה‪ ,‬והקהל עונין על כל חרוזה אשריך‪ ,‬ואח”כ גומר ההפטרה ומברך וחותם‬ ‫שאין נוהגין כך‪ ,‬ואי משום אבול זכר פטירת משה מותר והוא שלא יראה ס”ת‬ ‫בהזמנים‪ .‬ועי’ ט”ז בסי’ תצד סק”א שתמה דהוי הפסק‪ ,‬ועי’ מ”ב שם סק”ב‪.‬‬ ‫ערום‪.‬‬ ‫נ‪ .‬אחר שקראו כהן לוי ישראל‪ ,‬הכהן יכול שוב לקבל עליה ולכתחילה שיהא שוב‬ ‫לד‪ .‬ברשות לחתנים מזכירים רק בסוף את החתן האמיתי בספר עלי תמר (ברכות‬ ‫כסדר הזה‪ ,‬עי’ מ”ב קלה ס”ק לז‪.‬‬ ‫פ”ה ה”ג)‪ ,‬הביא שבמחזור זולצבאך משנת תצ”ד כ’ מן שעשוע של שמח”ת‬ ‫ברשות לחתן התורה שמזכירין את שם החתן תורה רק בסוף ומקודם מזכירים‬ ‫נא‪ .‬בקריאה השניה אם אין לוי א”צ כהן במקומו כ”כ במשיב דבר ח”ב מח‪ ,‬אולם‬ ‫שמות אחרים‪ ,‬ונראה שנהגו בקהלות אלו כן לשם שעשוע ותוספת שמחת תורה‬ ‫במנהגי החת”ס פ”ח לב כ’ לא כן‪.‬‬ ‫להשמע קול לשמחה‪.‬‬ ‫נב‪ .‬אין מקפידין על וקדשתו כשהכהן חתן תורה עי’ במרדכי גיטין רמז תג דכיון‬ ‫לה‪ .‬הקהל אומרים ויהי ערב ויהי בוקר אף דקיי”ל בתענית כז ע”ב דכל פסוק דלא‬ ‫שכבר קראו ה’ כמשפט היום ולא סלקי הני למנינא ותו ליכא למיחש‪ .‬וע”ע בבית‬ ‫פסקיה משה אנן לא פסקינן‪ .‬ויישוב נפלא כתב בבינה לעתים להגר”י ווייס תשרי‬ ‫יוסף בסי’ קלה אות יב‪ ,‬ובעטרת צבי שם ס”ק יג‪ ,‬וביש”ש גיטין פ”ה כד‪.‬‬ ‫עמ’ תקס”ז‪ ,‬דביום השלישי זה כן פסוק שלם‪ ,‬עי’ ירושלמי תענית פ”ד ה”ג‪ ,‬וא”כ‬ ‫נג‪ .‬חתן תורה לוי אם אין לוי נוסף‪ ,‬הכהן מקבל גם את עליית לוי‪ ,‬ואין צריך הלוי‬ ‫איכא למימר הכי בכל הפסוקים‪ .‬וע”ע באוצר כל מנהגי ישורון סט אות ד’‪ ,‬ובשירי‬ ‫לצאת‪ ,‬וכשיעלה לחתן תורה יאמרו אע”פ שהוא לוי‪ ,‬דבשמחת תורה מנכרא‬ ‫רחמים על שערי אפרים‪ ,‬ובשו”ת לב דוד צא‪.‬‬ ‫מילתא טובא שהוא חתן תורה ובעל שמחה ואין כאן שמץ חשדא שהוא פגום‪,‬‬ ‫לו‪ .‬ספר תורה הנדפס על נייר לילדים בשו”ת שבט הלוי ח”ה סי’’ קנח כתב שאין‬ ‫כ”כ בשו”ת חיים שאל ח”ב ל”ח אות עב‪.‬‬ ‫לחשוש לבזיון כיון שילדי ישראל הטהורים ברובם יש להם רגש טבעי בכבוד‬ ‫נד‪ .‬כהן לא מקבל עליה ראשון בשבת בראשית הובא המנהג במ”ב בסי’ קלה‬ ‫התורה‪ ,‬והם שמחים שמחת לבב בתורה הנ”ל‪ ,‬גוללין אותו‪ ,‬מביטים בו‪ ,‬קוראים‬ ‫סקי”ח עי”ש‪ ,‬ועי’ שו”ת בית יהודה בסופו בדיני מנהגי ק”ק ארג’יל‪ ,‬בסי’’ השני‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬מחזיקים את הספר בכבוד‪ ,‬ואם יש גם כאלו שאין נוהגין כן מ”מ אין בזה כדי‬ ‫ריקודים והקפות‬ ‫לאסור‪ .‬אולם בשו”ת באר משה ח”ח ו אות ט’ אוסר וגם כ’ לתקן שלא יקנו ולא‬ ‫נה‪ .‬ריקודים לכבוד התורה ולא גזרו שמא יתקן כלי שיר כביצה לו ע”ב‪ ,‬שו”ת‬ ‫יתנו לבניהם לשמחת תורה שישחקו עמהם הילדים‪.‬‬ ‫מהרי”ק שורש ט’‪ ,‬ב”י שלט‪ ,‬ועי’ בשעה”צ תכו סקי”ב‪ .‬אך בשו”ע לא הביא זאת‪.‬‬ ‫לז‪ .‬קריאת התורה בליל שמחת תורה אף דבעלמא אין קוראין בלילה‪ .‬ובבכורי‬ ‫נו‪ .‬מחיאת כפים מ”ב שלט סק”ח‪ ,‬ובשעה”צ תרסט סק”ה‪ .‬ועי’ בהגהות חת”ס דרק‬ ‫יעקב תרסט סקי”ג כ’ דמ”מ לא יברכו תחלה וסוף‪ .‬אולם איכא פוסקים דסברי דאף‬ ‫כשאומרים קילוסין לתורה‪ .‬והענין במחיאת כפים עי’ דברים נפלאים בבן איש חי‬ ‫מברכים‪ ,‬יעויין בשו”ת מהרש”ם ח”א קנח‪ ,‬משיב דבר טז‪ ,‬לבושי מרדכי מהדו”ת‬ ‫שנה ראשונה פר’ וזאת הברכה סעי’ יח‪.‬‬ ‫או”ח קפו‪ ,‬אשל אברהם בוטשאטש תרסט‪ .‬ובשערי אפרים שער ח אות נז הביא‬ ‫נז‪ .‬ישיבה בזמן ההקפות יש שיושבים אף שהס”ת אינו עומד במקומו‪ ,‬דחשיב‬ ‫דיש מקומות שנהגו לקרות ה’ גברי בלילה‪ ,‬ויש שאף בלילה מוסיפים הרבה‬ ‫עליות‪ ,‬עי’ בערוה”ש תרסט ס”ב‪ .‬ויש קהילות שכלל לא קראו בלילה‪ ,‬כגון רוב‬ ‫שכל הבית הכנסת מקומו של הס”ת‪ ,‬עי’ במ”ב קמו סקי”ז‪ ,‬ובשעה”צ ס”ק יח‪,‬‬ ‫האשכנזים בחו”ל‪ ,‬והפרושים בירושלים עיה”ק‪ ,‬וכמש”כ במועדים וזמנים ח”ח קג‪,‬‬ ‫ובערוה”ש יו”ד רפב סעי’ ה‪ ,‬ובדינים והנהגות החזו”א פ”כ אות כט‪ ,‬אגרו”מ יו”ד‬ ‫וכן בבית מדרשו של הגריש”א והובא בהלכות חג בחג עמ’ נט‪.‬‬ ‫קעה‪ ,‬ובשמועות משה תרסט ס”א‪ ,‬ובמעיל שמואל הדרת מעיל עמ’ נח‪ ,‬מנחת‬ ‫שלמה ח”א לג‪ ,‬ובהליכות שלמה סוכות פי”ב ס”ט‪ ,‬ובתשוה”נ ח”ב שיט‪ ,‬ובס’‬ ‫לח‪ .‬בקריאת הלילה א”צ להקדים כהן כ”כ במעשה רב (רל) שקורין בברכות‬ ‫צדקה ומשפט פט”ז הע’ לז‪ .‬וע”ע בצל החכמה ח”ה קלט‪.‬‬ ‫שבתורה וגם הוא עצמו עולה לתורה‪ ,‬ולפעמים קרי בכהני אף שהיה כהן בבית‪.‬‬ ‫ועי’ אמת ליעקב ח”ד תרסט‪ ,‬ותשוה”נ ח”ב שכ‪.‬‬ ‫נח‪ .‬יציאה מביהכ”נ באמצע ההקפות קיי”ל דאין לצאת כאשר הס”ת אינו במקומו‪,‬‬ ‫יעויין בסוטה לט ע”ב‪ ,‬ובטור קמט‪ ,‬ובמ”ב שם סק”ב‪ ,‬ובקצה המטה תקצ סקכ”ח‪,‬‬ ‫לט‪ .‬קדיש שלם אחרי הקריאה בלילה עי’ במ”ב תרסט ס”ק טו‪ ,‬שצריכין לומר‬ ‫ויל”ע היאך יוצאים באמצע ההקפות‪ .‬וצ”ל דבשעת ההקפות זה מקום הס”ת‬ ‫קדיש אחר הקריאה ואין סומכין על הקדיש שאחר עלינו משום דהוי הפסק‪ .‬ולא‬ ‫וכנ”ל‪.‬‬ ‫נתפרש איזה קדיש אומרים‪ .‬ועי’ בסידור היעב”ץ עמ’ שסו ס”ק כה‪ ,‬ובקיצוש”ע‬ ‫קלח ס”ז‪ .‬ודבר חידוש הביא בשלמי תודה צ אות ד’ משמיה דהגר”י ליס משמיה‬ ‫נט‪ .‬החזקת ס”ת פסול אף דכל שבתות השנה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬אבל‬ ‫דהגרא”ב קמאי דאומרים קדיש שלם בלא תתקבל‪ ,‬דאין אומרים חצי קדיש אלא‬ ‫בשמחת תורה שרי לרקוד עימו‪ ,‬כ”כ בארחות רבינו ח”ב עמ’ שח‪ ,‬ובשש”כ פ”כ‬ ‫באמצע התפילה והכא זה כבר סוף התפילה‪.‬‬ ‫הע’ עח‪ ,‬ובהליכות שלמה פי”ב סעי’ יב‪.‬‬ ‫מ‪ .‬קריאת שמו”ת בלילה אף שכל השנה אין לקרוא בלילה (שעה”צ רלח סק”א) אך‬ ‫ס‪ .‬להרכיב על כתפים את החתנים איכא פוסקים דאוסרים בכל השנה להרכיב על‬ ‫בליל שמחת תורה כתב המ”ב בסי’ תרסט סק”ד‪ ,‬בשם הפוסקים שבליל שמח”ת‬ ‫הכתפיים מכמה טעמים‪ ,‬מ”מ בשמחת תורה יש שהקילו להרכיב את החתן תורה‬ ‫יקרא הפרשה שמו”ת שעתה הוא זמנה‪.‬‬ ‫ובראשית‪ ,‬עי’ ברוח חיים להגר”ח פלאג’י בסי’ תרסט סעי’ ח’‪ ,‬ובכף החיים שם‬ ‫ס”ק כ”ב‪ ,‬ובשו”ת ציץ אליעזר חי”ב עג‪ ,‬ובאז נדברו חי”ג נט‪ ,‬ובשבט הלוי ח”ו רג‪,‬‬ ‫מא‪ .‬הגבהת הס”ת הפוך כשהכתב כלפי הקהל באשל אברהם בוטשאטש תרסט‪,‬‬ ‫ובמשנה הלכות ח”ו רכט‪.‬‬ ‫ובמהדו”ת‪ ,‬כתב כמה טעמים למנהג‪ .‬ובהגהות שערי חיים על שערי אפרים שער‬ ‫ח’ סקט”ז העיר‪ ,‬דבשביל לעשות הגבהה הפוכה צריך להיות בעל זרוע‪ ,‬וזה בדרך‬ ‫סא‪ .‬הוצאת ס”ת אף שלא קוראים בו מקילינן דמוציאים כל הס”ת מהארון קודש‪,‬‬ ‫כלל רק עמי הארץ‪ ,‬דת”ח הם תשושי כח‪ ,‬והרי ראוי ליתן הגבהה לת”ח וכמבואר‬ ‫ובמקראי קודש שער כב אות יא כתב דמשו”כ דלפיכך קבעו קריאת התורה נמי‬ ‫בשו”ע קמז‪ ,‬וק”ו בשמחת תורה‪ ,‬ולפיכך אין לעשות כך‪.‬‬ ‫בלילה‪ .‬אולם יל”ע דהרי לא קוראים בכל הספרי תורה‪ .‬ועי’ בשערי אפרים שער‬ ‫ח’ סעי’ נז‪ ,‬ובשערי רחמים‪[ .‬ובספר אות אמת דף מו ע”ב כתב דהיה מנהג לקרוא‬ ‫מב‪ .‬הגבהה יותר מג’ דפין בכל השנה איכא דסברי דאין לפתוח יותר מג’ דפין בס”ת‪,‬‬ ‫מכל ס”ת ג’ פסוקים]‪.‬‬ ‫ובשמחת תורה פותחין יותר‪ ,‬ועי’ בב”מ כט ע”ב ולא יפתח בו יותר מג’ דפין‪ ,‬ועי’‬ ‫במ”ב בסי’ קלד סק”ח‪ ,‬ובמקור חיים בקיצור הלכות שם‪ ,‬ובספר החיים להגר”ח‬ ‫סב‪ .‬הוצאת הס”ת לרחובה של עיר לרקוד לכבודה של תורה‪ ,‬כ”כ בערך לחם‪,‬‬ ‫פלאג’י ג’ אות ב’‪.‬‬ ‫ומור וקציעה קלה‪ ,‬אולם עי’ בשו”ת חמדת צבי ח”א יב‪ ,‬ובמועדים וזמנים ח”ו עט‪.‬‬ ‫מג‪ .‬הגבהת הס”ת סגור ורק באויר פותחין יש שנהגו כך‪ ,‬אבל בקיצור השל”ה בדיני‬ ‫סג‪ .‬הוצאת הס”ת להקפות גם כשאין עשרה אנשים עי’ היטב במהרי”ל הל’‬ ‫ס”ת ד”ה יש נוהגין‪ ,‬כתב לא לעשות הכי‪ ,‬דזה רק להראות גבורתם‪ ,‬ויתנו את הדין‬ ‫הושענא רבה‪ ,‬ובשו”ת בצל החכמה ח”ד קיב סק”ה‪.‬‬ ‫על זה‪ ,‬והכי הוא על דרך הסוד‪ ,‬יעויי”ש כל לשונו‪.‬‬ ‫סד‪ .‬הוספה על ז’ הקפות יש ענין בשבע הקפות דייקא‪ ,‬ואעפ”כ מוסיפין על השבע‪,‬‬ ‫מד‪ .‬בהגבהה וגלילה זוכים החתנים עי’ במ”ב קמז סק”ו דהגדול שבבית הכנסת‬ ‫עי’ במ”ב בסי’ תרסט סק”י‪ ,‬ובמעשה רב אות רלג‪ .‬ובשערי אפרים שער ט’ סעי’‬ ‫גולל אע”פ שלא קרא בתורה‪ ,‬וכן פסק הגר”א בביאורו‪ ,‬וכן פשט המנהג כהיום‬ ‫מו הביא דאיכא מעלה שיהיו שבעה ס”ת בהקפות‪ .‬ובברכ”י או”ח קלה‬ ‫שאין מחפשין אחר מי שקרא בתורה‪ .‬אולם בשמחת תורה איכא דנהגו‬ ‫סי”ג התיר להביא ס”ת מבית הכנסת אחר כדי שיהיו ז’ ס”ת‪ .‬ומנהג‬ ‫דהחתנים מקבלים ההגבהה והגלילה‪ ,‬יעויין במחזור ויטרי עמ’ תנח‪,‬‬ ‫החת”ס שקראו ז’ קרואים בכל קריאה‪ ,‬והכי עשו שבעה‬ ‫ובנוהג כצאן יוסף עמ’ ש’‪ ,‬ובמנהגי דק”ק פיורדא‪ ,‬ובמנהגי‬ ‫פעמים‪( ,‬לקוטי חבר בן חיים בהק’ לח”ג)‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫שילהי קצא‪ ,‬ובמהרי”ל סוכות‪ ,‬ובשל”ה‪ ,‬ובאליה רבה שלה‪ ,‬ובסי’ תרסט ס”א‪ ,‬ובבאר‬ ‫סה‪ .‬הפניית גבו לס”ת בריקודים עי’ בדרכי משה יו”ד רפב סק”א בשם מהרי”ל‬ ‫היטב‪ ,‬ובפמ”ג‪ ,‬ובשבילי דוד תרסט‪ ,‬ובילקוט הגרשוני תרסט סק”ד‪ .‬ועי’ פמ”ג א”א‬ ‫שאסור ללכת לפני הס”ת‪ ,‬וי”ל דלכבוד התורה שאני‪ .‬ועי’ היטב במעשה רב‪ ,‬ובאבני‬ ‫קעא סק”ד‪.‬‬ ‫ישפה ח”ג סח אות ג’‪ .‬ובמקדש מעט רפ”ב סק”ג התיר בשמחת תורה להפנות גבו‬ ‫פט‪ .‬לקיטת התפוחים ולא חשו לעובדין דחול דנהגו הכי משום השמחה לכבוד‬ ‫לס”ת שמאחריו‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬כמ”ש באליה רבה בשילהי שלה‪ ,‬ממלבושי יו”ט תרסט‪ ,‬וע”ע במלבושי‬ ‫סו‪ .‬הוצאת הנביאים בהקפות אף שבשו”ע רפב ס”ה מבואר שלא להשוות תורה‬ ‫יו”ט סו”ס תרצו‪.‬‬ ‫לנביא‪ ,‬מ”מ יש מקילין לרקוד גם עם נביאים‪ ,‬ויש שהחמירו שצריך לעשות הבדל‬ ‫צ‪ .‬קניית התפוחים מנכרי בשמחת תורה עי’ מהרי”ל בהל’ יו”ט לד‪ ,‬לגבי נשים‬ ‫ורק ילדים ירקדו עם נביאים‪ ,‬ועי’ אבני ישפה ח”ג סח‪.‬‬ ‫הקונות תפוחים מהגוי בשמח”ת כדי לזרוק לשמחת הנערים כמנהג‪.‬‬ ‫סז‪ .‬החזקת הס”ת ביד שמאל אף דבעינן להחזיק בצד ימין‪ ,‬ואף איטר צריך להחזיק‬ ‫צא‪ .‬שירת האדרת והאמונה במ”ב תקסה סקי”ב כתב דאסור לאומרו בציבור מלבד‬ ‫בימין‪ ,‬אך בשמחת תורה כאשר כבר החזיק זמן רב וקשה לו להחזיק רק בצד ימין‪,‬‬ ‫ביו”כ‪ .‬ובמעשה רב אות רלג כתב דנוהגים לאומרו בשמחת תורה‪ .‬והגריש”א אמר‬ ‫אזי שרי בצד שמאל‪.‬‬ ‫דכתוב במג”א משמיה דהמהרי”ל לא לאומרו‪ ,‬ואנן לא אומרים אלא שרים‪( ,‬משנת‬ ‫סח‪ .‬לרקוד עם הס”ת ללא הכתר יעויין בזוה”ק בפר’ פנחס דף רנו ע”ב‪ ,‬וביסוד‬ ‫הגרי”ש עמ’ תלח)‪ .‬ועי’ בהגהות מהר”ם בנעט על השו”ע תרסט‪ ,‬ונדפס בסוף‬ ‫ושורש העבודה‪ ,‬ובסידור היעב”ץ‪ .‬ואם יש בהם פעמונים יל”ע משום השמעת קול‬ ‫חידושיו עמ”ס ברכות‪ ,‬ובא”א בוטשאטש רפא ס”א‪.‬‬ ‫שכ’ במ”ב שלח סק”ו דאינו לכתחילה‪ ,‬מיהו יתכן דבשמח”ת שרי לכתחילה כיון‬ ‫צב‪ .‬פיוט אין אדיר ואין ברוך כבן עמרם יש שלא שרו זאת אלא בשמחת תורה‪ ,‬אבל‬ ‫שהקילו לענין הרבה דברים‪.‬‬ ‫יש שאסרו לשיר זאת אפילו בשמחת תורה‪ ,‬וביסודו מהסוגיא בסוכה מה ע”ב‪ ,‬והכי‬ ‫סט‪ .‬אבל בריקודים בקובץ תשובות ח”ב לז התיר לאבל לרקוד‪ ,‬אלא שימעיט‬ ‫הקפיד מרנא הגר”ח מבריסק זללה”ה‪ ,‬ועי’ בזה בהררי קדם ח”א סקנ”ד‪ ,‬ובארח‬ ‫מהרגלו‪ .‬ובקיצור דברי סופרים פנ”ב סע”ד ובהע’ שם בעמ’ תרלו‪ ,‬כ’ דמותר לרקוד‬ ‫דוד אות רעג‪.‬‬ ‫כדרכו‪ ,‬דשמחת תורה זה שמחה אישית של כל אחד ואחד‪ .‬וע”ע לבושי מרדכי ח”ד‬ ‫צג‪ .‬קפיצה בשירת משה אמת ותורתו אמת הביאו מהתרגום שני במגילת אסתר‬ ‫קלו‪ ,‬חלקת יעקב או”ח רכו‪ ,‬מנחת יצחק ח”ו סב אות ב’‪ ,‬ובגשר החיים ח”א פרק כג‬ ‫פ”ג פ”ח‪ ,‬דכתב‪ ,‬וחדיין והדרין בהושענא ושוררין ומרקדין היך גדיין‪ ,‬ויש גירסא‪,‬‬ ‫ג’ אות ז’‪ ,‬ובח”ב פרק יז אות ד’‪.‬‬ ‫ושוורין ומרקדין‪ ,‬והיינו לשון קפיצה‪ ,‬וכמשוורתא דפוריא בסנהדרין (סד‪ ,):‬אולם‬ ‫ע‪ .‬כיבוד שני אחים בהקפה בשמותם בשו”ת אבני חפץ טז סק”ה כ’ שאין לעשות כן‬ ‫התם איירי בהושענא‪ .‬והקה”י ממש קפץ במסי”נ (אורחות רבינו מהדו”ח ח”ג עמ’‬ ‫עא‪ .‬קטן בהחזקת ס”ת יש שמקילין בזה אך במ”ב קמז ס”ק כט כ’ שלא טוב הדבר‬ ‫קיד)‪ ,‬ובדה”י א’ טו‪ ,‬כט‪ ,‬כתיב ודוד מרקד‪ ,‬וכתב המצודת ציון‪ ,‬מרקד‪ ,‬ענין דלוג‬ ‫שנוהגין באיזה מקומות למסרו לנער קטן אלא עכ”פ יש למסרה לבן דעת‪ .‬והגר”ח‬ ‫וקפיצה של שמחה‪.‬‬ ‫מבריסק הקפיד לא ליתן ס”ת לקטן‪ ,‬דלאו בני שמירה נינהו (ב”מ מב‪ .).‬ובתשוה”נ‬ ‫צד‪ .‬שרים פסוקים מן המקרא ובכל השנה אין לשיר‪ ,‬אבל בשמחת תורה הקילו בזה‪,‬‬ ‫ח”ב צה נקט שעצם המסירה לקטן דבר קדוש כס”ת הוי בזיון לס”ת ואין להתיר אף‬ ‫יעויין בסנהדרין קא‪ .‬ואדר”נ פל”ו ה”ה‪ ,‬ובכלה זוטא ה”ד‪ ,‬ובכלה רבתי פ”א‪ ,‬ובשדי‬ ‫שהאב מחזיק עימו‪.‬‬ ‫חמד אסיפת דינים מערכת ז’ אות יב‪ ,‬ובמ”ב תקס ס”ק יד‪ ,‬וב אגרו”מ יו”ד ח”א קעג‪,‬‬ ‫עב‪ .‬המזיק תוך כדי הריקודים פטור כ”כ התרומת הדשן ח”ב רי‪ ,‬אולם בלב חיים ח”ג‬ ‫ובארח דוד עמ’ קכד‪ ,‬ובהליכות שלמה סוכות פי”ב הע’ לד עמ’ רמד‪.‬‬ ‫קמד כתב דאדרבה בשמחת תורה מחמת כבוד התורה יש אופנים שחייב‪.‬‬ ‫צה‪ .‬מוסף לאחר שעה שביעית בשו”ע רפו ס”א דאם התפלל מוסף אחר ז’ שעות‬ ‫עג‪ .‬ס”ת שנפל באמצע הריקודים רח”ל‪ ,‬יש מקום להקל שלא צריך לצום‪ ,‬שבשמחת‬ ‫נקרא פושע‪ ,‬ועי’ במ”ב בסי’ תרכ סק”ב‪ .‬ובשמחת תורה מקילין‪ ,‬כמ”ש הגריש”א‬ ‫תורה הכל רצין לכבד את התורה‪ ,‬וכיו”ב בב”ק לב ע”א‪ ,‬ומודה איסי‪ ,‬בערב שבת בין‬ ‫בשם הגר”א קוטלר דזה אחד מג’ דברים דהקילו בשמחת תורה‪ ,‬עי’ בהליכות האיש‬ ‫השמשות שהוא פטור‪ ,‬מפני שרץ ברשות‪ .‬עי’ בשו”ת עמק הלכה ח”ב ט‪ ,‬מנחת‬ ‫עמ’ רמא‪.‬‬ ‫אהרון ח”ב ע‪ ,‬ובשו”ת קנין תורה בהלכה ח”ז עז סק”ב ד”ה ואגב‪.‬‬ ‫צו‪ .‬שחרית הלל מוסף ורק אח”כ קריאת התורה בתשובות והנהגות ח”ה קעט‬ ‫עד‪ .‬הזזת ספסלים לפנות מקום להקפות יל”ע דמקילינן ביו”ט‪ ,‬ופעמים בשבת‬ ‫כתב‪ ,‬שבקידוש אחר שחרית אסור לאכול מזונות יותר מכביצה‪ ,‬דקודם מוסף לא‬ ‫להזיז הרבה ספסלים כבדים בביהמ”ד‪ ,‬הא הוי טירחא גדולה‪ .‬ופעמים איכא היתר‬ ‫הותר לרוב הפוסקים רק טעימה‪ ,‬ומזונות יותר מכביצה אינו טעימה‪ ,‬ולכן הנהיג‬ ‫כאשר התחילו קצת מערב שבת ויו”ט‪ .‬יעויין בגמ’ שבת מדף קכו ע”ב‪.‬‬ ‫להתפלל שחרית עם הלל ומיד מוסף‪ ,‬ואז לקדש ולאכול מזונות‪ ,‬ואח”כ לעשות‬ ‫עה‪ .‬ניגון ע”י נכרי כ”כ בעל החסדי דוד במכתם לדוד יט‪ ,‬ועי’ במ”ב בסי’ שלח סק”י‬ ‫הקפות וקרה”ת‪.‬‬ ‫ובסי’ שלט סק”ח‪ ,‬ובסי’ תרסט סק”ה‪ ,‬ובשו”ת לב חיים להגר”ח פלאג’י ח”ג סא‪.‬‬ ‫צז‪ .‬וידוי בתפילה שסידר החיד”א‪ ,‬בצפורן שמיר יב‪ ,‬יש בה אמירת וידוי‪ .‬ובמועד‬ ‫עו‪ .‬ילדות קטנות בביהכ”נ באמרי פנחס רי כ’ שבשמח”ת איכא שמירה מעליא שלא‬ ‫לכל חי כה אות יא השיג דיש בזה הזכרת עונות בלשון וידוי ובקשת מחילה וסליחה‬ ‫יפגמו במחשבות זרות‪ ,‬אך כמובן תליא בגיל‪ ,‬ועי’ בחזו”א נב סק”ב בדינים העולים‬ ‫וכפרה וכ’ דשמא כיון שהוא דבר בעתו שהזמן גרמא הותר מכללו וכענין יו”כ‪.‬‬ ‫אות ז’ ואות יא‪ ,‬ובמעשה איש ח”ב עמ’ קנב‪ ,‬ובקובץ תשובות ח”ב ח’‪ ,‬אבני ישפה‬ ‫צח‪ .‬כריעה בפישוט ידים ורגלים בעלינו לשבח כך היה המנהג בישיבת וולאז’ין‪ .‬ולא‬ ‫ח”ג סח אות ה’‪ .‬וע”ע ביערות דבש ח”א דרוש ה בסופו על תערובת אנשים ונשים‬ ‫חששו שינקו אח”כ את האבק מע”ג בגדיהם‪ ,‬ובגוונא דליכא איסורא להשתחוות‬ ‫בשמח”ת שהיא פירצה גדולה ומאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים‪.‬‬ ‫על הארץ משום אבן משכית‪ ,‬דהא רק על הפנים איכא האי איסורא‪ .‬עי’ במ”ב בסי’‬ ‫עז‪ .‬הכנסת הס”ת לעזרת נשים יש שרצו להכניס את הס”ת לעזרת נשים כדי‬ ‫קלא ס”ק מא‪ ,‬ובספר הצדיק רבי שלמה עמ’ קיב‪ ,‬ובספר אבי הישיבות עמ’ ריב‪,‬‬ ‫שינשקום‪ ,‬ויש לציין לשבט הלוי ח”ו עג‪ ,‬ועי’ בתחינות לנשים להדלקת נרות‬ ‫ובספר מעשה רב החדש עמ’ שפד‪.‬‬ ‫דכתוב שהולכות לנשק התורה‪.‬‬ ‫צט‪ .‬ברכת כהנים לאחר שעשו קידוש כתב במ”ב בסי’ תרסט סקי”ז‪ ,‬ואין נוהגין‬ ‫עח‪ .‬זהירות בהפחה כשמחזיק ס”ת בתשוה”נ ח”ב צה‪ ,‬כ’ דכיון שבתפילין איסור‬ ‫לעלות לדוכן מפני דשכיחי שכרות‪ .‬ובאליה רבה בסי’ תרסט כתב שבפראג נוהגין‬ ‫גמור להפיח בהם לכאו’ כ”ש בס”ת שקדושתה יותר‪ ,‬אכן יתכן לחלק שבתפילין‬ ‫לעלות במוסף ויש עולין בשחרית וכל מקום לפי מנהגו ויזהרו שלא ישתו‪ ,‬וכן עי’‬ ‫מצוות בלבישה‪ ,‬משא”כ בס”ת שאין מצוה בהחזקתו‪ .‬ועי’ אבני ישפה ח”ג סח‪.‬‬ ‫בישועות יעקב קכח ס”ק טז בסופו‪ ,‬ובפמ”ג שם‪.‬‬ ‫עט‪ .‬מכירת המצוות של כל השנה אף שבשבת ויו”ט לא מוכרים‪ ,‬עי’ מנהגי מהרי”ל‪,‬‬ ‫ק‪ .‬ברכת כהנים בג’ מנגינות אף שבשו”ע קכח סכ”א כ’ דאין הכהנים רשאים לנגן‬ ‫ובתשב”ץ ח”ג קנו‪ ,‬ובמהרי”ק שורש ט’‪ ,‬וביוסף אומץ תתרס”ב‪ ,‬ובנוהג כצאן יוסף‪,‬‬ ‫בברכת כהנים שנים או שלשה נגונים וכו’‪ ,‬ואין לנגן אלא נגון אחד מתחלה ועד‬ ‫ובמג”א בסי’ שו סקט”ו‪ .‬ועי’מ”ב שכג סק”כ‪.‬‬ ‫סוף‪ .‬ואעפ”כ איכא מנהג בשמחת תורה דמנגנים את ג’ הרגלים‪ .‬ובשו”ת שיח יצחק‬ ‫ח”א סי’’ עג כתב‪ ,‬דאפשר שבשמח”ת התירו כמו כמה דברים לשמחת היום משום‬ ‫פ‪ .‬נר דולק בתוך ארון הקודש לאחר שהוציאו את כל הס”ת‪ ,‬עי’ בט”ז קנד סק”ז‪.‬‬ ‫כבוד התורה‪.‬‬ ‫פא‪ .‬הלכו בנרות דלוקים על הראש ולא חשו לכיבוי דהוי מלאכה שאינה צריכה‬ ‫קא‪ .‬יש שלא בירכו ברכת כהנים כ”כ בלבוש בסי’ תרסט שאין נוהגין לעלות לדוכן‬ ‫לגופה‪ ,‬רעק”א בסי’ תרסט בשם הבתי כהונה ח”א בקונטרס בית דין יח‪ ,‬יט‪ ,‬כד‪,‬‬ ‫מפני שמחת העם שטרודין בשמחתן‪ ,‬וכ”כ בס’ המנהגים להר”א טירנא‪ ,‬וכ”כ‬ ‫ודלא כהפרי חדש בשו”ת מים חיים ט’‪ ,‬אולם יש לציין דבבתי כהונה כתב שם‬ ‫בשו”ת שיח יצחק ח”א עא‪.‬‬ ‫דהפרי חדש חזר בו‪.‬‬ ‫קב‪ .‬י”ג מידות בכל יו”ט אומרים י”ג מידות‪ ,‬אולם בשמחת תורה יש הרבה שלא‬ ‫פב‪ .‬הדביקו נרות על הדגלים ולא חשו לממרח ומשום נר מצוה ותורה אור‪ ,‬ערוה”ש‬ ‫נהגו לומר‪ ,‬והגרשז”א ביאר משום שהוא יום שכולו שמחה‪( ,‬הליכות שלמה פי”ב‬ ‫קנד סי”א‪ ,‬ושו”ת התעוררות תשובה ח”ג תנג‪.‬‬ ‫סעי’ יג)‪ .‬אולם דעת הגריש”א לומר י”ג מידות (ישא יוסף ח”א קלז)‪ .‬וכ”כ האדר”ת‬ ‫פג‪ .‬מדליקין מדורות אש וחתני התורה רוקדין לידם כן הובא במנהגי וורמיישא‬ ‫בהגהות על מחזור הגדול לסוכות‪.‬‬ ‫קפב‪ ,‬עי’ בסנהדרין סד ע”ב כמשוורתא דפוריא‪.‬‬ ‫קג‪ .‬בריך שמיה רק בשמחת תורה יש קהילות דנהגו לומר בריך שמיה בפתיחת‬ ‫פד‪ .‬גזל עצי סוכה למדורה שעושין לכבוד התורה מהרי”ל בספר המנהגים הל’‬ ‫הארון רק בשמח”ת‪ ,‬כ”כ בספר המנהגים דק”ק פיורדא מד אות תקכ”ז‪ ,‬והובא זאת‬ ‫סוכה‪ .‬ויתכן דזאת רק בחוץ לארץ ביום טוב שני‪ .‬וכן יל”ע לענין תוספת יו”ט אי‬ ‫בספר שורשי מנהגי אשכנז ח”א עמ’ קס‪ ,‬ובלוח ההלכות והמנהגים זלזניק הע’‬ ‫איכא הני מילי‪ .‬ובאמת תרי ספיקות אלו‪ ,‬יש להסתפק בעוד הרבה דברים ואכמ”ל‬ ‫תתמא‪.‬‬ ‫פה‪ .‬סתירת סוכה בשביל המדורה מהרי”ל שם‪ .‬וע”ע בדרכי משה תרסט‪ ,‬ובאליה‬ ‫קד‪ .‬ברכו בלילה לא בסוף התפילה כל השנה אמרינן ברכו בסוף התפילה ויש נוהגים‬ ‫רבה וזוטא‪ ,‬ובבכורי יעקב‪ ,‬ובספר סדר היום הנהגת מוצאי יו”ט של סוכות‪,‬‬ ‫גם בשבת וי”ט‪ ,‬מ”מ בליל שמח”ת כיון דמאריכים בהקפות ויש שלא נשארים עד‬ ‫ובתשוה”נ ח”ב דש‪.‬‬ ‫הסוף‪ ,‬יאמרו ברכו לפני ההקפות‪ ,‬יעויין בשו”ת מנחת יצחק ח”ז י’ ובשו”ת בצל‬ ‫פו‪ .‬הבערת חומר נפץ לשמחת תורה עי’ במג”א בסי’ תרסט‪ ,‬וחיי אדם כלל קנג סעי’‬ ‫החכמה ח”ד קיב‪.‬‬ ‫ז’‪ ,‬ובמ”ב סק”ה‪.‬‬ ‫קה‪ .‬בקרבנות פר אחד ואיל אחד בעלי התוס’ בבכור שור במדבר פכ”ט פל”ה‬ ‫פז‪ .‬מעשנין לפני ספר תורה בהלכות רי”ץ גיאת בשילהי הל’ לולב כתב‪,‬‬ ‫כתבו‪ ,‬עצרת‪ ,‬שעצרתי אתכם לפי שאינו צריך לטרוח אתכם בימות‬ ‫בשם רבינו האיי שמה שבשמח”ת מעשנין מוגמר לפני ס”ת אסור‬ ‫הגשמים ולא תבואו עוד עד הפסח‪ ,‬עצרתי אתכם יום אחד‬ ‫שאין מותר אלא למיני מאכל כדי להכשירן לאכילה‪.‬‬ ‫מראייתכם‪ ,‬ושלא יאמרו לכבודו עצרנו להרבות לפניו‬ ‫פח‪ .‬זריקת תפוחים ושפיכת מים שו”ת מהר”י וייל‬ ‫‪11‬‬ ‫המשך מעמ' ‪:1‬‬ ‫איבעיא להו‬ ‫”שמיני” חג עצרת הזה‪ ,‬וצל”ד מדוע לעיל כתב ”השמיני” וכאן כ’ יום ”שמיני”‪.‬‬ ‫ונראה החילוק אם לומר יום השמיני או יום שמיני דתלוי בזה אם שם החג הוא‬ ‫שמיני של סוכות אז יש לומר השמיני בהא הידיעה לומר שזה שם החג ”יום‬ ‫שמחת תורה במערבא‬ ‫השמיני” וכנ”ל דתרוייהו אית ביה‪ ,‬אבל אם החג הוא רק עצרת וזה שם החג אלא‬ ‫בזוהר הקדוש (הובא ביסוד ושורש העבודה‪ ,‬שער האיתון פרק ט”ז) מבואר‬ ‫דלגבי חגיגה קרב גם ביום השמיני וכמש”כ בתורה ביום השמיני אבל אי”ז עיקר‬ ‫שיום שמיני עצרת הוא יום שמחת תורה‪ ,‬ומעטרין לספר תורה וכו’‪ .‬והנה‬ ‫שם החג ע”כ יש לומר יום שמיני חג העצרת כלומר שזה יום שמיני אבל החג‬ ‫הזוהר הק’ נתחבר בארץ ישראל‪ ,‬ובמערבא לא היו מסיימין את התורה בכל‬ ‫הוא העצרת הזה‪.‬‬ ‫שנה אלא בשלש שנים‪ ,‬ולכאו’ נראה מזה שענין שמחת התורה אינו שייך רק‬ ‫והשתא דברי רש”י מבוארים כמין חומר בע”ה‪ ,‬דלעיל מפרש רש”י למ”ד שביעי‬ ‫להשלמת התורה אלא לעצם יום שמיני עצרת‪ .‬ואכן ביסוש”ה שם כתב ע”פ‬ ‫לסוכה ושמיני לברכה‪ ,‬דהוא גם יושב בסוכה ומברך לישב בסוכה‪ ,‬וכן מברך את‬ ‫דברי הזוה”ק שראוי לעשות הקפות גם ביום שמיני עצרת בחו”ל‪[ ,‬אע”פ שאינו‬ ‫יום השמיני חג העצרת הזה‪ ,‬וע”כ דלהך מ”ד ס”ל דעצם הדבר דמברך תרוייהו‬ ‫יום השלמת התורה]‪ ,‬וכן נהגו קהילות החסידים וחלק מהספרדים בחו”ל ע”פ‬ ‫אין כאן תרתי דסתרי‪ ,‬דבאמת זהו המיוחד בחג של שמיני עצרת דיש לו שם‬ ‫הסוד‪.‬‬ ‫של יום השמיני דסוכות וכן חג עצרת‪ ,‬ולו יצוייר דהיה חייב בסוכה מהתורה‬ ‫אך הנה בספר חילופי מנהגים שבין בני ארץ ישראל לבני בבל (נדפס בסו”ס ים‬ ‫היה מברך גם על הסוכה וגם על העצרת אלא דמהתורה אינו יושב בסוכה‪ ,‬אבל‬ ‫של שלמה על ב”ק‪ ,‬והוא חיבור קדום מזמן האמוראים או הגאונים) איתא (אות‬ ‫במקום שתיקנו חכמים דישב בסוכה יש לו לברך על הסוכה ואין סתירה ממה‬ ‫מ”ח)‪‘ ,‬בני בבל עושים שמחת תורה בכל שנה ושנה בחג הסוכות וכו’‪ ,‬בני ארץ‬ ‫שאומר גם לישב בסוכה וכן חג העצרת‪ ,‬דבמהות החג תרתי איתנהו ביה‪ ,‬ע”כ‬ ‫ישראל אין עושים שמחת תורה אלא לשלש שנים ומחצה וביום שישלימוהו’‪,‬‬ ‫הנוסח הוא יום ”השמיני” חג העצרת לומר דשם החג הוא יום השמיני וכנ”ל‬ ‫ויל”ע‪.‬‬ ‫דלשיטה זו יש לומר יום השמיני‪ ,‬ולכן כתב רש”י דיאמר השמיני‪ ,‬אבל בדף‬ ‫מז‪ .‬מפרש רש”י מדוע ברוכי לא מברכינן‪ ,‬דשמיני הוא ”ואין שם סוכות עליו”‬ ‫הרב יהודה שלמה שטראוס‬ ‫הרי רש”י מבאר בפירוש שזה גופא הטעם דלר”י אין מברך לישב בסוכה כי יום‬ ‫שמחה לפני הסיום‬ ‫שמיני אין שם סוכות עליו אלא רק חג העצרת (וא”כ בודאי דאם יברך לישב‬ ‫יש לעיין במנהג ישראל שרוקדים בליל שמחת תורה וכן ביום עוד לפני‬ ‫בסוכה יהיה תרתי דסתרי)‪ .‬א”כ לדבריו בודאי דנוסח הברכה היא יום ”שמיני” חג‬ ‫שסיימו את הקריאת התורה‪ ,‬ושורת הדין היה צריך להיות שלאחר קריאת‬ ‫העצרת ולא יום ”השמיני” כי יום השמיני אינו שם החג‪( ,‬ורק שבמציאות הוא יום‬ ‫התורה ד”וזאת הברכה” יחלו הריקודים לכבודה של תורה‪ ,‬וכך המנהג בכל‬ ‫שמיני כמוש”כ בתורה וביום השמיני)‪ ,‬אלא חג העצרת הוא שם החג‪ ,‬שזה לגמרי‬ ‫סיום מסכת ושמחת נישואי חתן וכלה שלאחר הסיום ולאחר הקידושין‬ ‫רגל בפני עצמו‪ ,‬משו”ה מפרש רש”י כאן שאומר יום שמיני‪ ,‬וכשנ”ת דלשיטה זו‬ ‫מתחילה השמחה וצ”ע‪.‬‬ ‫שעצרת בלבד הוא שם החג אין לומר השמיני‪ ,‬וכשנ”ת‪.‬‬ ‫הרב טוביה שפיגל‬ ‫ולדינא איתא בשו”ע לומר ”יום שמיני חג העצרת הזה”‪ ,‬וכ”כ הרבה מהפוסקים‪,‬‬ ‫והביכורי יעקב כ’ בשם הרוו”ה לומר השמיני‪ ,‬בה”א‪ ,‬אבל במ”ב לא הביאו‪[ ,‬והביא‬ ‫סוכות או סוכה‬ ‫בשם הפמ”ג לומר שמיני חג עצרת ולא העצרת] ואם כנים אנחנו בביאור דברי‬ ‫מטבע הלשון בתפילת חג הסוכות הוא ותתן לנו ה’ אלקינו באהבה וכו’ את יום‬ ‫רש”י הרי מתבאר להלכה דקיי”ל דמיתב יתבינן ולא מברכין לישב בסוכה‪,‬‬ ‫חג הסוכות הזה ‪ -‬בלשון רבים‪ .‬ובפשוטו הוא ע”ש הכתוב‪’‘ :‬חג הסכות שבעת‬ ‫דעיקר שם החג הוא עצרת‪ ,‬ולפי”ז יש לומר שמיני ולא השמיני‪,‬‬ ‫ימים לה’’‪( .‬ויקרא כג‪ ,‬לד)‪ .‬וצ”ב מדוע מסכת סוכה העוסקת בהל’ סוכה נקראת‬ ‫וכמשנ”ת‪.‬‬ ‫בלשון יחיד‪.‬‬ ‫ואף אמנם דהמסכתות לא נקראו בהכרח כלישנא דקרא ממש‪ ,‬וכגון מס’ יומא‪,‬‬ ‫מ”מ עי’ בתרגום אונקלוס עה”כ ‘’אך בעשור לחודש וכו’ יום הכיפורים הוא’’‪.‬‬ ‫(שם‪ ,‬כג‪ ,‬כז) שפי’ יומא דכיפוריא‪ ,‬ולכך נקראת שם המסכת ‪ -‬יומא‪ .‬ומסכת‬ ‫המשך מעמ' ‪:11‬‬ ‫פסחים נקראת בלשון רבים אף שבתורה שם החג כתוב בלשון יחיד‪ ,‬כדכתיב‬ ‫‘’ובחודש הראשון בארבעה עשר יום לחודש פסח לה’’‪( .‬במדבר כח‪ ,‬טז) וצ”ל‬ ‫‪ 111‬קולות ומנהגים מיוחדים ליום שמחת תורה‬ ‫דהטעם הוא מפני שהמס’ עוסקת בעניני פסח ראשון ופסח שני‪ .‬אולם מס’‬ ‫קרבנות‪ ,‬לכך הקל בקרבן של שמיני עצרת שאין בו אלא פר אחד ואיל אחד‪,‬‬ ‫סוכה שנקראת עפ’’י לישנא דקרא‪ ,‬יל”ע כנ”ל מדוע לא נקראת מסכת סוכות‬ ‫כפי שמופיע בקרא‪ .‬וצ”ע‪.‬‬ ‫להראות שלא עצרם אלא מפני חיבתן של ישראל‪.‬‬ ‫ואולי אפש”ל עפמש”כ ב’טעמא דקרא’ (שם ויקרא כג‪ ,‬לד) שביאר דהא דכתיב‬ ‫קו‪ .‬קידוש בבית הכנסת הקילו כמ”ש הגריש”א בשם הגר”א קוטלר דזה אחד מג’‬ ‫חג הסכות שבעת ימים לה’ – בכתיב מלא‪ ,‬כי הוא שם החג‪ .‬ועפמש”כ הרמ”א‬ ‫דברים דהקילו בשמחת תורה‪ .‬ועי’ בהליכות האיש עמ’ רמא‪ ,‬ובכתבי הגריש”א‬ ‫(סי’ תר”ל‪ ,‬ה) דמצוה לעשות מחיצות שלמות ולכן שם החג נקרא סכות מלא‪.‬‬ ‫עמ’ לז‪ .‬וע”ע בשו”ת שואל ומשיב חמישאה סג‪ ,‬ובשדי חמד מערכת ביהכ”נ אות‬ ‫והא דכתיב להלן (כג‪ ,‬מב) ב’ פעמים בסכת חסר ‪ -‬ועי’ בסוכה ו‪ :‬דדרשינן מיני’‬ ‫מ’‪.‬‬ ‫לענין דפנות הסוכה ‪ -‬הוא לענין הלכות כשרות הסוכה‪ .‬עיי”ש‪ .‬ולפי”ז י”ל‬ ‫קז‪ .‬איחור הקידוש לא בתחילת הלילה בשו”ע ר”ס רעא דראוי לקדש בליל שבת‬ ‫דשם המסכת סוכה שעוסקת בהל’ כשרות הסוכה הוא עפ”י מה דכתיב‬ ‫כבר בתחילת הלילה‪ ,‬וכמה דמקדמינן טפי עדיף‪[ ,‬ויל”ע אי אף ביו”ט ראוי לקדש‬ ‫בקרא בסכת חסר ולא ע”ש החג‪ .‬ויל”ע‪.‬‬ ‫כבר מתחילת הלילה]‪ ,‬ובשמחת תורה אף כשחל בשבת‪ ,‬פעמים דהקידוש הוא‬ ‫הרב אברהם ישעי’ פרידליס‬ ‫לאחר כמה שעות טובא‪ .‬ושמא סמכו על המג”א דיוצאין בתפילה עיקר דין‬ ‫קידוש‪ ,‬אמנם בנשים שאין מתפללות מעריב צ”ע‪.‬‬ ‫קח‪ .‬קידוש על מזונות בליל שמחת תורה עובדא ידענא דמרן הגרי”ש אלישיב‬ ‫זללה”ה בימים עברו היו מתקבצים לביתו בבין השמשות של כניסת שמחת‬ ‫נושאי הגליונות הבאים אי"ה‬ ‫תורה‪ ,‬ובצאת הכוכבים היו מקדשים ואוכלים מיני תרגימא ולאחר מכן היו‬ ‫יוצאים בשירה וריקודים לכיוון בית הכנסת מתפללים מעריב והקפות וכו’‪ .‬ועי’‬ ‫באשל אברהם בוטשאטש ר”ס תרסט‪.‬‬ ‫בראשית ‪ -‬ברכת אשר יצר‬ ‫קט‪ .‬אכילה בליל שמחת תורה לפני קידוש יש שהקילו ואכלו בליל שמחת תורה‪,‬‬ ‫נח ‪ -‬גניבה וגזילה‬ ‫אחרי מעריב ולפני קידוש‪ ,‬אבל מנהג זה טעות הוא‪ ,‬כ”כ בשו”ת האלף לך שלמה‬ ‫לך לך ‪ -‬מגן אברהם‬ ‫שעה‪ ,‬ובמ”ב בסי’ תרסט בפתיחה‪ ,‬ובאשל אברהם בוטשטאש‪ .‬אולם בנשים דעת‬ ‫הגרעק”א בשו”ת א’ דפטורות מקידוש של יו”ט‪.‬‬ ‫ד”ת [עד ‪ 700‬מילים] יתקבלו בצירוף שם מלא‬ ‫קי‪ .‬מאכלי חלב בליל שמחת תורה מנהג בקהלות אשכנז‪ ,‬אע”פ דאיכא שיטות‬ ‫בדוא”ל‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫דאיכא מצוה לאכול בשר אף בליל יו”ט‪ ,‬מ”מ בשמחת תורה אכלו מאכלי חלב‪,‬‬ ‫באותו שבוע‪ ,‬עד יום שלישי בלילה‬ ‫יעויין בזה במנהגי מהרי”צ הלוי פל”א סי”א‪.‬‬ ‫קיא‪ .‬אבל מותר בסעודת חתן תורה ובראשית בכורי יעקב תרסט סק”ז‪,‬‬ ‫ומ”ב סק”ח‪ .‬וה”ה בסעודת חתן בראשית‪ ,‬כ”כ בדברי סופרים שצא‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל יש לשלוח בקשה‬ ‫ס”ק כה ובעמ”ד ס”ק ס’ ובקד”ס פרק נב סעיף עב‪.‬‬ ‫לכתובת‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫את הקונטרס המלא (‪ 14‬עמ') ניתן לקבל בדוא"ל המערכת‬