gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שלח לחמך · Shlaach Laachmecha — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: שלח לחמך · Shlaach Laachmecha

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

שלח לחמך · Shlaach Laachmecha — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫‪УРОК ПО‬‬ ‫‪НЕДЕЛЬНОЙ‬‬ ‫‪ГЛАВЕ‬‬ ‫שיעור‬ ‫בפרשת השבוע‬ ‫‪Урок Главного раввина России‬‬ ‫‪р. Берла Лазара‬‬ ‫‪в центральной синагоге‬‬ ‫"‪"Марьина Роща‬‬ ‫מאת מורנו הרב הראשי לרוסיא‬ ‫שליט״א‬ ‫הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר‬ ‫שנאמר בהיכל בית הכנסת המרכזי‬ ‫״מארינה רושצ'ה״‬ ‫מוסקבה ‪ -‬רוסיא‬ ‫‪НЕДЕЛЬНАЯ ГЛАВА‬‬ ‫‪БРАХА‬‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫תדפיס מתוך הספר‬ ‫ש׵ח ׵חמך‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יוצא לאור‬ ‫ע"י מחלקת 'הוצאה לאור'‬ ‫בית הכנסת המרכזי‬ ‫בית מנחם חב״ד ‪ -‬ליובאוויטש‬ ‫'מארינה רושצ׳ה'‪ ,‬מוסקבה רוסיא‬ ‫‪HI‬‬ ‫עימוד ועיצוב‪:‬‬ ‫‪MTM‬‬ ‫מחלקת הגרפיקה‬ ‫של סוכנות החדשות היהודיות במוסקבה‬ ‫מבשר טוב מוסקבה‬ ‫ג‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫שלח‬ ‫מעלת ההודאה של ראובן ויהודה‬ ‫האשה להודות באשמתה כדי למנוע את‬ ‫בשעה שבירך משה רבינו את שבטי‬ ‫מחיקת השם הקדוש במים‪ .‬בגמרא הובאה‬ ‫ישראל טרם פטירתו‪ ,‬פתח ואמר‪:1‬‬ ‫ברייתא המפרטת את תוכן דברי השכנוע‬ ‫יהי ְמ ָתיו ִמ ְס ּ ָפר‪:‬‬ ‫“יְ ִחי ְראו ֵּבן וְ ַאל יָ מֹת וִ ִ‬ ‫הללו‪ ,‬ומביאה כדוגמא את יהודה וראובן‬ ‫ֹאמר ׁ ְש ַמע ה' קוֹ ל יְ הו ָּדה‬ ‫וְ זֹאת לִ יהו ָּדה וַ ּי ַ‬ ‫שהודו ולא בושו‪ ,‬תוך שהיא דורשת‬ ‫יא ּנ ּו יָ ָדיו ָרב לוֹ וְ ֵעזֶ ר ִמ ָּצ ָריו‬ ‫וְ ֶאל ַע ּמוֹ ְּת ִב ֶ‬ ‫“א ׁ ֶשר‬ ‫עליהם את דברי הפסוק באיוב ֲ‬ ‫ִּת ְהיֶ ה"‪.‬‬ ‫ֲח ָכ ִמים יַ ִ ּגיד ּו וְ לֹא ִכ ֲחד ּו ֵמ ֲאבוֹ ָתם‪ :‬לָ ֶהם‬ ‫ופירש רש"י‪“ :‬יחי ראובן" ‪ -‬בעולם הזה‪.‬‬ ‫לְ ַבדָּ ם נִ ְּתנָ ה ָה ָא ֶרץ וְ לֹא ָע ַבר זָ ר ְ ּבתוֹ ָכם"‪.‬‬ ‫“ואל ימות" ‪ -‬לעולם הבא‪ ,‬שלא‬ ‫וכך אמרו‪“ :‬תנו רבנן‪ :‬אומר לפניה דברים‬ ‫ייזכר לו מעשה בלהה‪“ .‬וזאת ליהודה"‬ ‫של הגדה‪ ,‬ומעשים שאירעו בכתובים‬ ‫‪ -‬סמך יהודה לראובן‪ 2‬מפני ששניהם‬ ‫הראשונים‪ ,‬כגון‪ :‬״אשר חכמים יגידו ולא‬ ‫הודו על קלקול שבידם‪ ,‬שנאמר‪“ 3‬אשר‬ ‫כחדו מאבותם״‪ .‬יהודה הודה ולא בוש‪,‬‬ ‫חכמים יגידו וגו' להם לבדם וגו' ולא עבר‬ ‫מה היה סופו ‪ -‬נחל חיי העולם הבא‪.‬‬ ‫זר בתוכם"‪ .‬ועוד פירשו רבותינו‪ 4‬שכל‬ ‫ראובן הודה ולא בוש‪ ,‬מה היה סופו ‪ -‬נחל‬ ‫ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו‬ ‫חיי העולם הבא‪ .‬ומה שכרן‪ ...‬בעולם הזה‬ ‫עצמות יהודה מתגלגלין בארון מפני נידוי‬ ‫– ״להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר‬ ‫שקיבל עליו‪ ,‬שנאמר‪“ 5‬וחטאתי לאבי‬ ‫בתוכם״"‪.‬‬ ‫כל הימים"‪ ,‬אמר משה מי גרם לראובן‬ ‫וברש"י שם‪“ :‬בכתובים הראשונים" ‪-‬‬ ‫שיודה‪ ,‬יהודה וכו'‪.‬‬ ‫בדברים הכתובים בתורה שנעשו‬ ‫בימים הראשונים כגון הגדה זו ד"אשר‬ ‫הודאת ראובן ויהודה ושכרם‬ ‫חכמים יגידו" ויודו על חטאם ולא כחדו‬ ‫להבנת דברי רש"י נקדים ונעיין במקורם‬ ‫עונם מאבותיהם‪ ,‬ומי הם‪ ,‬ראובן במעשה‬ ‫בדברי רבותינו‪ .‬במסכת סוטה‪,‬‬ ‫בלהה כדלקמן‪ ,‬ויהודה במעשה תמר‬ ‫בביאור סדר השקיית הסוטה במקדש‪,‬‬ ‫“צדקה ממני"‪“ .‬להם לבדם נתנה הארץ"‬ ‫מתארת המשנה כיצד היו משכנעים את‬ ‫פרשתנו לג‪ ,‬ו‪-‬ז‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫היינו שלא בירך את השבטים כסדר תולדתם‪ ,‬אלא הקדים יהודה ל(שמעון ו)לוי‪ ,‬בסמיכות לראובן שהוא הבכור [וראה‬ ‫‪2‬‬ ‫בהמשך פירש"י (עה"פ ז) שרמז ברכה לשמעון בתוך ברכותיו של יהודה‪ ,‬אך לא רצה לייחד לו ברכה בפני עצמו]‪.‬‬ ‫איוב טו‪ ,‬יח‪-‬יט‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫סוטה ז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫בראשית מד‪ ,‬לב‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫שלח‬ ‫ד‬ ‫״יחי ראובן ואל ימות״ ‪ -‬״וזאת ליהודה״‪,‬‬ ‫‪ -‬יהודה זכה למלכות‪ ,‬ראובן נטל חלק‬ ‫כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר‪ ,‬היו‬ ‫תחילה בארץ בעבר הירדן‪“ .‬ולא עבר זר‬ ‫עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון‪ ,‬עד‬ ‫בתוכם" ‪ -‬דרש רבי תנחומא‪ ,6‬אימתי לא‬ ‫שעמד משה ובקש עליו רחמים‪ .‬אמר‬ ‫עבר זר בתוכם‪ ,‬כשבא משה לברכן‪.‬‬ ‫לפניו‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬מי גרם לראובן‬ ‫כלומר‪ ,‬המבואר בגמרא הוא שיהודה‬ ‫שהודה ‪ -‬יהודה‪ :‬״וזאת ליהודה״?! מיד‪,‬‬ ‫וראובן הודו על עוונותיהם ולכן‬ ‫״שמע ה׳ קול יהודה״‪ ,‬על איבריה לשפא‪.‬‬ ‫זכו לחיי העולם הבא‪ ,‬ולא זו בלבד אלא‬ ‫ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא‬ ‫אף בעולם הזה זכה יהודה למלכות‪,‬‬ ‫דרקיעא‪ ,‬״ואל עמו תביאנו״‪ .‬ולא הוה‬ ‫וראובן זכה ליטול ראשון בעבר הירדן‪.‬‬ ‫קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי‬ ‫“א ׁ ֶשר ֲח ָכ ִמים‬ ‫ועליהם נדרש הפסוק באיוב ֲ‬ ‫רבנן‪ ,‬״ידיו רב לו״‪ .‬לא הוה קא סלקא ליה‬ ‫יַ ִ ּגיד ּו וְ לֹא ִכ ֲחד ּו ֵמ ֲאבוֹ ָתם" – בשכר שהודו‬ ‫שמעתא אליבא דהילכתא‪ ,‬״ועזר מצריו‬ ‫על קלקולם‪ ,‬זכו לכך ש"לָ ֶהם לְ ַבדָּ ם נִ ְּתנָ ה‬ ‫תהיה״"‪.‬‬ ‫ָה ָא ֶרץ וְ לֹא ָע ַבר זָ ר ְ ּבתוֹ ָכם" – שכאשר בא‬ ‫ופירש רש"י‪“ :‬יחי ראובן וזאת ליהודה"‬ ‫משה לברכם סמך ברכת ראובן ליהודה‪.7‬‬ ‫‪ -‬אין לך בברכת כל השבטים‬ ‫ַמ ְת ֶחלֶ ת “וזאת" חוץ מזו‪“ .‬עצמותיו של‬ ‫כוחו של נידוי חכם‬ ‫יהודה מתגלגלין בארון" ‪ -‬עצמות כל‬ ‫בהמשך הדברים מאריכה הגמרא לבאר‬ ‫‪9‬‬ ‫השבטים העלו ממצרים והוא שאמר יוסף‬ ‫מנלן שראובן הודה בחטאו‪:‬‬ ‫“והעליתם את עצמותי מזה אתכם"‪ ,‬עם‬ ‫‪8‬‬ ‫“בשלמא ביהודה אשכחן דאודי‪ ,‬דכתיב‬ ‫עצמותיכם‪ .‬והיו עצמות כל השבטים שלדן‬ ‫״ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני״‪ .‬אלא‬ ‫קיימת ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגלין‬ ‫ראובן מנלן דאודי‪ ,‬דאמר רבי שמואל‬ ‫בארונו‪ ,‬מפני שנידה את עצמו בערבונו‬ ‫בר נחמני אמר רבי יוחנן‪ ,‬מאי דכתיב‬ ‫תנחומא (באבער) וישב פי"ז‪ ,‬ז‪ .‬וכעי"ז בירושלמי סוטה פ"א ה"ד‪“ :‬ולא עבר זר בתוכם‪ ,‬כשבא משה לברכן – יחי ראובן ואל‬ ‫‪6‬‬ ‫ימות‪ ,‬וזאת ליהודה"‪.‬‬ ‫בפירש"י על הפסוק באיוב הביא פירוש נוסף לתיבות “ולא עבר זר בתוכם"‪“ :‬דבר אחר‪ ,‬ולא עבר זר בתוכם – בנחלה של‬ ‫‪7‬‬ ‫עתיד לבא החלוקה בספר יחזקאל"‪ .‬והיינו שבחלוקת הנחלות לעתיד לבוא בספר יחזקאל (פרק מח)‪ ,‬יהיו יהודה וראובן שכנים‬ ‫(וכ"כ התוס' בסוטה בד"ה לא עבר זר בתוכם)‪ .‬אך בפירושו עמ"ס סוטה נקט רש"י רק את הפירוש הנזכר בפנים‪ ,‬שנתברכו‬ ‫בסמיכות בידי משה רבינו‪ ,‬וכן משמעות פירש"י בפרשתנו‪ .‬ויש לומר הטעם בדבר‪ ,‬משום שבשעה שעוסקים במעלת ההודאה‬ ‫של יהודה וראובן (שבזה קאי בפרשתנו ובש"ס)‪ ,‬מתאים לפרש את הפסוק דוקא בענין שמורה על שבח ומעלה יתרה‪ ,‬והיינו‬ ‫הקדמת יהודה וסמיכותו לראובן‪ ,‬משא"כ שכנותם בנחלה אין בה שבח מיוחד (אלא שיש מקום לפרש כן בפשט הכתוב באיוב‬ ‫כשלעצמו)‪.‬‬ ‫בראשית לח‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫שמות יג‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ה‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫שלח‬ ‫שהודו והכירו בחטא מכירת יוסף‪ ,‬כגון‬ ‫של בנימין‪“ 10‬וחטאתי לך כל הימים"‪,‬‬ ‫בשעה שנאלצו להביא את בנימין למצרים‪:‬‬ ‫‪11‬‬ ‫אפילו לעולם הבא‪ ,‬ומהכא נפקא לן‬ ‫יש ֶאל ָא ִחיו ֲא ָבל ֲא ׁ ֵש ִמים ֲאנַ ְחנ ּו‬ ‫אמר ּו ִא ׁ‬‫“וַ ּי ֹ ְ‬ ‫נידוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא‪.‬‬ ‫ַעל ָא ִחינ ּו ֲא ׁ ֶשר ָר ִאינ ּו ָצ ַרת נַ ְפ ׁשוֹ ְ ּב ִה ְת ַחנְ נוֹ‬ ‫“מי גרם לראובן שיודה" ‪ -‬במעשה יצועי‬ ‫ֵאלֵ ינ ּו וְ לֹא ׁ ָש ָמ ְענ ּו ַעל ֵּכן ָ ּב ָאה ֵאלֵ ינ ּו ַה ָצ ָּרה‬ ‫אביו‪“ .‬יהודה" ‪ -‬שהודה במעשה תמר וכן‬ ‫ַה ּזֹאת"‪ ,12‬ושוב כשבאו לפני יוסף לאחר‬ ‫היה מסורת בידיהם‪ .‬ומדרש אגדה דרבי‬ ‫“א ָ ּנא שָׂ א‬ ‫פטירת אביהם יעקב ויאמרו לו‪ָ :‬‬ ‫תנחומא כשאמר יהודה “צדקה ממני"‪,‬‬ ‫אתם ִּכי ָר ָעה גְ ָמלו ָּך‬ ‫נָ א ּ ֶפ ׁ ַשע ַא ֶח ָ‬ ‫יך וְ ַח ּ ָט ָ‬ ‫עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי‪.‬‬ ‫יך"‪,13‬‬ ‫וְ ַע ָּתה שָׂ א נָ א לְ ֶפ ׁ ַשע ַע ְב ֵדי ֱאל ֹ ֵהי ָא ִב ָ‬ ‫ועכשיו יחי ראובן ‪ -‬שלדו קיימת כאילו‬ ‫ומכאן שהודו שחטאו לו וביקשו ממנו‬ ‫הוא חי‪ ,‬וזאת ליהודה ‪ -‬שהוא מתגלגל?!‬ ‫מחילה‪ .‬ואם כן‪ ,‬מה פשר הדבר שדווקא‬ ‫נמצא שעצמותיו של יהודה היו‬ ‫יהודה וראובן התייחדו במעלה זו‪.‬‬ ‫מתגלגלות בארונו מפני הנידוי‬ ‫עוד יש להבין‪ :‬הרי הסיבה שנתגלגלו‬ ‫שהטיל על עצמו‪ ,‬ומשה רבינו העתיר‬ ‫עצמותיו של יהודה בארון לא היתה‬ ‫עבור יהודה וטען שהלא ראובן הודה‬ ‫כלל מחמת מעשה תמר‪ ,‬אלא בגלל‬ ‫בחטאו בעקבותיו של יהודה‪ ,‬ואם כן אינו‬ ‫הקללה שקילל את עצמו‪ .‬ואם כן‪ ,‬במה‬ ‫דין ש"יחי ראובן" ועצמותיו ינוחו בשלום‪,‬‬ ‫זה קשור לעניין “אשר חכמים יגידו"‬ ‫ואילו של יהודה יתגלגלו‪ .‬ועל זה אמר‬ ‫ולהכרתו בחטאו‪ .‬ועוד‪ :‬למה המתין משה‬ ‫משה “וזאת ליהודה"‪ ,‬בלשון תמיהה‪.‬‬ ‫בתפילתו זו עד סוף ארבעים שנה במדבר‪,‬‬ ‫ואכן פעל משה רבינו בתפילתו עד שנכנס‬ ‫ולא ביקש עבור יהודה קודם לכן‪.‬‬ ‫למתיבתא דרקיעא ושקל וטר בשמעתא‪,‬‬ ‫עוד יש להבין ענין תמוה‪ :‬למה עצם‬ ‫עד שזכה לכוון לאמיתה של תורה‪.‬‬ ‫העובדה שיהודה הודה על חטאו‬ ‫וחזר בו אין בה די לבטל את הנידוי‪ ,‬ורק‬ ‫קללה על שום מה?‬ ‫מה שראובן הודה על חטאו שלו בעקבות‬ ‫אולם יש להתבונן בכמה פרטים בדרשה‬ ‫יהודה זה מה שהועיל לו?‬ ‫פלאית זו‪:‬‬ ‫גם יש להבין‪ ,‬מפני מה חלה קללת יהודה‬ ‫ראשית‪ ,‬הרי גם שאר השבטים הודו‬ ‫על עצמו? הלא בסופו של דבר אכן‬ ‫על קלקול שבידם‪ ,‬כפי שמצינו‬ ‫‪ 10‬בראשית מג‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪ 11‬כדאיתא במכות (יא‪ ,‬ב)‪ :‬אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬נידוי על תנאי צריך הפרה‪ .‬מנלן‪ ,‬מיהודה‪ ,‬דכתיב‪“ :‬אם לא הביאותיו אליך‬ ‫וחטאתי לך כל הימים"‪ .‬ופירש"י‪ :‬ואע"פ שנתקיים התנאי‪.‬‬ ‫‪ 12‬בראשית מב‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪ 13‬שם נ‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫שלח‬ ‫ו‬ ‫נקמתו‪“ .‬ועזר מצריו תהיה" ‪ -‬על יהושפט‬ ‫השיב יהודה את בנימין אל אביו‪ ,‬ולמה‬ ‫התפלל על מלחמת רמות גלעד‪“ ,‬ויזעק‬ ‫נתקיימה בו קללה זו‪ .‬ואף שכבר נתבאר‬ ‫יהושפט וה' עזרו"‪.15‬‬ ‫בדברי רש"י האמורים על הש"ס‪ ,‬שקללת‬ ‫ובכלל צריך להבין מפני מה הוצרך רש"י‬ ‫חכם אפילו על תנאי עושה רושם – מכל‬ ‫להביא ולציין כלל את דרשת‬ ‫מקום לכאורה אין הדבר מיישב את‬ ‫הגמרא‪ ,‬ובפרט שבלשון רש"י משמע‬ ‫הדברים בהבנת הכתובים דרך פשט‪ ,‬והרי‬ ‫שבא ליישב למה סמך ברכת יהודה‬ ‫רש"י מביא זאת בפירוש הכתוב דנן‪ .‬ומובן‬ ‫לראובן‪ ,‬ועל כך הביא רש"י שני ביאורים‪.‬‬ ‫שאם יהודה הביא את בנימין אל יעקב‬ ‫ולכאורה לפי הביאור השני אין כל יישוב‬ ‫אביו לא צריכה לחול עליו הקללה‪ ,‬וכל‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫הביאורים שנאמרו בזה אינם מתיישבים‬ ‫בדעתו של בן חמש למקרא‪.‬‬ ‫אין יהודי זר‬ ‫ומשעה שבאנו להבנת פירוש רש"י על‬ ‫ויש לבאר כי בדבריו בא רש"י לבאר מפני‬ ‫הפסוק‪ ,‬יש לעיין בכוונת רש"י‬ ‫מה התשובה של ראובן ויהודה היא‬ ‫בהבאתו את דברי הגמרא הללו‪ .‬כי‬ ‫תשובה כזו הגורמת שברכתם תבוא בזו‬ ‫בהשקפה ראשונה לא נראה שכוונתו‬ ‫אחר זו‪ ,‬ובאופן של “ולא עבר זר בתוכם"‬ ‫לפרש את כלל הפסוק כדרשת הש"ס‪ ,‬כי‬ ‫– היינו שלא זו בלבד שנתברכו ביחד‬ ‫בגמרא הרי דרשו את כל המשך הכתוב‬ ‫זה אחר זה‪ ,‬אלא שישנו דגש על הקשר‬ ‫“שמע ה' קול יהודה וגו'"‪ ,‬כתפילתו‬ ‫הייחודי ביניהם באופן כזה שלא יעבור זר‬ ‫של משה רבינו על חיבור עצמותיו של‬ ‫בתוכם‪.‬‬ ‫יהודה ועלייתו בעולם האמת‪ ,‬אך רש"י‬ ‫וזאת על פי מה שביארו המפרשים מהי‬ ‫לא מביא כלל את המשך דברי הגמרא‪,14‬‬ ‫המעלה המיוחדת שיש בהודאתם‬ ‫ואדרבה מבאר את המשך הפסוק בדרך‬ ‫של יהודה וראובן‪ .‬כי יהודה היה יכול‬ ‫אחרת לגמרי‪“ :‬שמע ה' קול יהודה" ‪-‬‬ ‫להסתיר את חטאו‪ ,‬ובה־בעת לדאוג שלא‬ ‫תפילת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים‪,‬‬ ‫יהרגו את תמר באיזו שהיא אמתלא‪ ,‬מבלי‬ ‫ויהושפט מפני העמונים‪ ,‬וחזקיה מפני‬ ‫להודות שהוא קשור לענין‪ .‬אבל יהודה‬ ‫סנחריב‪“ .‬ואל עמו תביאנו"‪ .‬לשלום מפני‬ ‫בחר להודות בפה מלא ולומר “צדקה‬ ‫המלחמה‪“ .‬ידיו רב לו" ‪ -‬יריבו ריבו וינקמו‬ ‫‪ 14‬יש שכתבו לפרש שרש"י רומז לכל דרשת הש"ס בסיימו בתיבת וכו' (“מי גרם לראובן שיודה‪ ,‬יהודה וכו'"‪ – .‬כן פירש בחומש‬ ‫אשל אברהם אות קו)‪ ,‬ברם מכך שדיבור המתחיל ברש"י הוא רק “וזאת ליהודה" נראה ברור שאין כוונתו לפרש את המשך‬ ‫הפסוק (ואם כן הייתה כוונתו‪ ,‬היה מוסיף בד"ה תיבת וגו' וכדומה – כמבואר בכללי רש"י עמ' ‪ 131‬ואילך)‪ ,‬אלא שהמשך‬ ‫דרשת הגמרא נוגע להבנת ענין הסמיכות של יהודה לראובן ותו לא [ואדרבה מציין וכו'‪ ,‬מפני שפרטי דרשת הגמרא אינם‬ ‫חיוניים להבנת הפשט – ראה בזה עד"מ בלקוטי שיחות חי"ב עמ' ‪.]20‬‬ ‫‪ 15‬דברי הימים־ב יח‪ ,‬לא‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫שלח‬ ‫הרי שהוא לא יכול לגור ולעבור בתוכם‪.‬‬ ‫ממני" – “ממני היא מעוברת"‪ ,‬וזאת כדי‬ ‫לנקות את תמר מכל עוון ואשמה והצדיק‬ ‫התשובה המעולה‬ ‫אותה בכל עוז‪.‬‬ ‫על פי זה יתבאר כל המשך דברי רש"י‪:‬‬ ‫וכאשר ראה ראובן את צורת התשובה‬ ‫אצל יהודה היה הענין של גלגול‬ ‫וההודאה הזו‪ ,‬החליט ללמוד מכך‬ ‫העצמות‪ ,‬דבר המורה על היפך‬ ‫ובחר גם הוא להודות בחטאו‪ .‬שהרי עצם‬ ‫האחדות והמנוחה בשלום‪ .‬וזאת כי‬ ‫התשובה על החטא כבר היתה אצל ראובן‬ ‫יהודה נידה את עצמו אם הוא לא יביא‬ ‫כמו שמצאנו שלא היה במכירת יוסף‬ ‫את בנימין לפני אביו יעקב‪ ,‬וכך אירע‬ ‫מכיוון ש"עסוק היה בשקו ובתעניתו על‬ ‫שבעקבות זאת התוודע יוסף אל אחיו‬ ‫שבלבל יצועי אביו"‪ .16‬אבל אחר שראה‬ ‫ראובן את צורת ההודאה של יהודה הבין‬ ‫ולאחר מכן באה הירידה למצרים וכל‬ ‫שלא די רק בחזרה בתשובה בינו לבין‬ ‫הפרשה שנתגלגלה מזה ‪ -‬הכל כתוצאה‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא יש לעשות כן ולהודות גם‬ ‫מנידוי זה‪ .‬הרי שבמובן מסוים‪ ,‬בגלל‬ ‫לפני אביו שהוא זה שבלבל את יצועיו‪,‬‬ ‫אותו נידוי נתגלגל כל שעבוד מצרים‪ ,‬כי‬ ‫והרווח הוא שעל ידי כך יעקב אבינו לא‬ ‫בלעדיו לא היה משלח יעקב את בנימין‬ ‫יחשוד בשאר בניו שמא ידם היתה במעל‬ ‫עם אחיו והיו נשארים בארץ כנען‪ ,‬ורק‬ ‫זה‪.‬‬ ‫משום שיהודה קיבל עליו נידוי התגלגלה‬ ‫ירידת יעקב ובניו מצרימה‪.‬‬ ‫לפי זה יש לבאר דיוק לשון רש"י‪“ :‬סמך‬ ‫יהודה לראובן מפני ששניהם הודו‬ ‫לפי זה מובן שכל אותן ארבעים שנה שהיו‬ ‫על קלקול שבידם"‪ .‬כי אף על פי שמדובר‬ ‫בני ישראל במדבר הן עדיין בהמשך‬ ‫בקלקול ש"בידם"‪ ,‬כזה שהם יכולים‬ ‫לאותו ענין שנגרם על ידי יהודה‪ ,‬כי כל‬ ‫להמשיך ולהסתיר‪ ,‬מכל מקום הודו עליו‪,‬‬ ‫ההליכה במדבר הייתה בהמשך ליציאת‬ ‫וזאת כדי לא לגרום לאדם אחר צער‬ ‫מצרים‪ .‬ולכן כל עוד היה המשך של‬ ‫ועוגמת נפש‪ .‬ולכן מגיע להם שכר מופלא‬ ‫הירידה למצרים והגלות שם‪ ,‬עדיין נשאר‬ ‫זה ‪“ -‬אשר חכמים יגידו וגו' להם לבדם‬ ‫עליו אותו ענין של “נתגלגלו עצמותיו"‬ ‫וגו' ולא עבר זר בתוכם"‪ .‬כי מבחינתם אין‬ ‫וחוסר המנוחה בשלום‪ ,‬כי תוצאות הנידוי‬ ‫יהודי “זר"‪ ,‬ועבור כל יהודי הם מסכימים‬ ‫עדיין היו בעולם‪ .‬מה שאין כן בפרשתנו‬ ‫לבזות את עצמם ולפרסם את חטאם ‪-‬‬ ‫עתה ‪ -‬טרם פטירתו של משה רבינו‪,‬‬ ‫רק כדי שלא יהיה לו איזה שהוא בזיון‪.‬‬ ‫כאשר בני ישראל מתעתדים לחזור לארץ‬ ‫ולכן אם יש יהודי שבעולמו קיים מושג‬ ‫כנען ‪ -‬אז כבר יש מקום להתפלל עבור‬ ‫של זרות והוא לא הגיע לדרגה האמורה‪,‬‬ ‫‪ 16‬לשון רש"י בבראשית לז‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫שלח‬ ‫ח‬ ‫הייתה באופן כזה של הודאה ואף ראובן‬ ‫יהודה שינוחו עצמותיו בשלום‪.‬‬ ‫למד ממנה כיצד להודות על קלקול שבידו‬ ‫והנה כאמור‪ ,‬התיקון העיקרי לא היה‬ ‫ולא להסתיר זאת‪ ,‬על כן בא התיקון הראוי‬ ‫בעצם ההודאה בחטא אלא על ידי‬ ‫גם לעצמותיו של יהודה‪.‬‬ ‫הפרסום של ההודאה והסרת כל שמץ‬ ‫ולדברינו יש לומר שדברי רש"י “ורבותינו‬ ‫של חשד מתמר‪ ,‬עד שגם ראובן עשה‬ ‫פירשו" אינם פירוש חדש‪ ,‬אלא‬ ‫תשובה שכזו בעקבות יהודה‪ .‬ומכאן‬ ‫זהו הפנימיות והעומק של הביאור הקודם‬ ‫ניכרת מעלת עבודת התשובה של יהודה‬ ‫שהייתה באופן של “צדקה ממני" ‪-‬‬ ‫וכמו שביארנו‪ .‬ולכן יכול רש"י לפרש את‬ ‫תשובה המסירה כל חשד מיהודי אחר‪,‬‬ ‫כל המשך הפסוקים לפי דרכו ואינו מפרש‬ ‫ולכן הגיע הזמן שעצמותיו ינוחו בשלום‪.‬‬ ‫את כל ההמשך כמו שפירשו בגמרא שם‪.‬‬ ‫וזהו הביאור בפירוש רש"י שפותח‬ ‫ומכאן יש ללמוד הוראה חשובה‪ ,‬עד‬ ‫תחילה‪“ :‬יחי ראובן ‪ -‬בעולם הזה‪.‬‬ ‫כמה עלינו לדאוג שח"ו לא ייגרם‬ ‫ואל ימות ‪ -‬לעולם הבא‪ ,‬שלא ייזכר לו‬ ‫כתוצאה ממעשינו שום צער ונזק ליהודי‬ ‫מעשה בלהה"‪ ,‬וזאת מכיוון שההודאה‬ ‫אחר‪ .‬וגם אם אירע ונכשלנו בזה ח"ו‪,‬‬ ‫הייתה באופן נעלה ביותר‪ ,‬שלא רק ששב‬ ‫הרי שההודאה על האמת ובפרט באופן‬ ‫בתשובה על חטאו אלא הודה על כך‪.‬‬ ‫של “צדקה ממני" – כשמסירים כל חשד‬ ‫ומוסיף רש"י לפרש‪“ :‬וזאת ליהודה ‪-‬‬ ‫מיהודי אחר – מביאה לידי מנוחה בשלום‬ ‫סמך יהודה לראובן מפני ששניהם הודו‬ ‫ולכל הברכות שנאמרו בפרשה‪.‬‬ ‫על קלקול שבידם" – כי מכיוון שתשובתו‬ ‫ט‬ Шлах Недельная глава Браха лахмеха Почему Моше ждал 40 лет, чтобы спасти Иегуду, и в чем истинная сила признания? 1. Загадочное соседство Реувена и Иегуды • В главе «Везот а-Браха» перед своей смертью Моше рабейну благословляет колена Израилевы, при этом благословения Реувену и Иегуде следуют одно за другим. • Раши объясняет эту связь тем, что оба брата публично признали свои проступки. • Талмуд добавляет поразительную деталь: все 40 лет скитаний по пустыне кости Иегуды не знали покоя и перекатывались в ковчеге из-за клятвы-отлучения (нидуй), которую он сам на себя наложил. • Моше молился за Иегуду, утверждая, что именно его смелость вдохновила Реувена на признание, и только после молитвы Моше душа и тело Иегуды обрели покой. 2. Вопросы, требующие осмысления Анализируя этот текст, возникает несколько логичных вопросов: • Разве другие братья не раскаивались? Ведь в истории с продажей Йосефа они также признали свою вину. • Почему Моше ждал целых 40 лет, прежде чем помолиться за Иегуду? • Почему личного раскаяния Иегуды оказалось недостаточно, и для прощения потребовалась заслуга того, что он повлиял на Реувена? 3. Истинная суть великого покаяния Уникальность раскаяния Иегуды и Реувена заключалась не просто в признании вины, а в готовности пожертвовать собственной репутацией ради другого еврея. • Поступок Иегуды: Он мог скрыть свою связь с Тамар и позволить ей погибнуть, однако он публично произнес: «Она правее меня», чтобы снять с нее любые обвинения и спасти от позора. • Поступок Реувена: Реувен уже раскаялся в своем проступке тайно, но, увидев пример Иегуды, понял, что этого недостаточно. Он публично признался в содеянном, чтобы Яаков не подозревал в этом грехе других братьев. • Их объединяет то, что для них не существовало «чужих» евреев — они согласились на личный позор ради защиты чести ближнего. 4. Тайна сорока лет и снятие проклятия • Клятва Иегуды поручиться за Биньямина стала катализатором раскрытия Йосефа, что в итоге привело к спуску праотца Яакова и всей семьи в Египет. • Странствия по пустыне были прямым продолжением египетского изгнания, поэтому все эти 40 лет последствия клятвы Иегуды все еще действовали в мире, не давая ему покоя. • И только сейчас, когда евреи стояли на пороге Земли Израиля и последствия клятвы подошли к концу, Моше мог просить об окончательном покое для Иегуды. Шлах Недельная глава Браха лахмеха ‫י‬ 5. Практический урок • Главный вывод из этой истории — необходимость следить за тем, чтобы наши действия не причинили боль или ущерб другому еврею. • Если же ошибка совершена, истинное исправление заключается не только в раскаянии, но и в готовности признать правду, чтобы очистить другого от подозрений. • Именно такой путь — путь абсолютной честности ради ближнего — приводит к настоящему миру, покою и благословению. ‫גיליון זה מוקדש‬ ‫לחיזוק ההתקשרות‬ ‫לרבי נשיא דורנו‬ ‫‪HI‬‬ ‫לזכות‬ ‫מורנו הרב הראשי לרוסיא‬ ‫הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר שליט״א‬ ‫‪HI‬‬ ‫לזכות‬ ‫כלל שלוחי הרבי במדינות חבר העמים‬ ‫‪HI‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫האיש היקר שהיה מסור ונאמן למלאכתו הקדושה‬ ‫ר' צבי הירש ב"ר ישראל ע"ה גרז'וי‬ ‫אשר שימש כעשרים שנה שמש בבית הכנסת המרכזי‬ ‫ומסר שיעורי תורה במרכז החסד שערי צדק‬