שלח לחמך · Shlaach Laachmecha — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

ב"ה
УРОК ПО
НЕДЕЛЬНОЙ
ГЛАВЕ
שיעור
בפרשת השבוע
Урок Главного раввина России
р. Берла Лазара
в центральной синагоге
""Марьина Роща
מאת מורנו הרב הראשי לרוסיא
שליט״א הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר
שנאמר בהיכל בית הכנסת המרכזי
״מארינה רושצ'ה״
מוסקבה -רוסיא
НЕДЕЛЬНАЯ ГЛАВА
БРАХА
פרשת וזאת הברכה
תדפיס מתוך הספר
שח חמך
©
כל הזכויות שמורות
יוצא לאור
ע"י מחלקת 'הוצאה לאור'
בית הכנסת המרכזי
בית מנחם חב״ד -ליובאוויטש
'מארינה רושצ׳ה' ,מוסקבה רוסיא
HI
עימוד ועיצוב:
MTM
מחלקת הגרפיקה
של סוכנות החדשות היהודיות במוסקבה
מבשר טוב מוסקבה
ג לחמך פרשת וזאת הברכה שלח
מעלת ההודאה של ראובן ויהודה
האשה להודות באשמתה כדי למנוע את בשעה שבירך משה רבינו את שבטי
מחיקת השם הקדוש במים .בגמרא הובאה ישראל טרם פטירתו ,פתח ואמר:1
ברייתא המפרטת את תוכן דברי השכנוע יהי ְמ ָתיו ִמ ְס ּ ָפר: “יְ ִחי ְראו ֵּבן וְ ַאל יָ מֹת וִ ִ
הללו ,ומביאה כדוגמא את יהודה וראובן ֹאמר ׁ ְש ַמע ה' קוֹ ל יְ הו ָּדה וְ זֹאת לִ יהו ָּדה וַ ּי ַ
שהודו ולא בושו ,תוך שהיא דורשת יא ּנ ּו יָ ָדיו ָרב לוֹ וְ ֵעזֶ ר ִמ ָּצ ָריו
וְ ֶאל ַע ּמוֹ ְּת ִב ֶ
“א ׁ ֶשר
עליהם את דברי הפסוק באיוב ֲ ִּת ְהיֶ ה".
ֲח ָכ ִמים יַ ִ ּגיד ּו וְ לֹא ִכ ֲחד ּו ֵמ ֲאבוֹ ָתם :לָ ֶהם
ופירש רש"י“ :יחי ראובן" -בעולם הזה.
לְ ַבדָּ ם נִ ְּתנָ ה ָה ָא ֶרץ וְ לֹא ָע ַבר זָ ר ְ ּבתוֹ ָכם".
“ואל ימות" -לעולם הבא ,שלא
וכך אמרו“ :תנו רבנן :אומר לפניה דברים ייזכר לו מעשה בלהה“ .וזאת ליהודה"
של הגדה ,ומעשים שאירעו בכתובים -סמך יהודה לראובן 2מפני ששניהם
הראשונים ,כגון :״אשר חכמים יגידו ולא הודו על קלקול שבידם ,שנאמר“ 3אשר
כחדו מאבותם״ .יהודה הודה ולא בוש, חכמים יגידו וגו' להם לבדם וגו' ולא עבר
מה היה סופו -נחל חיי העולם הבא. זר בתוכם" .ועוד פירשו רבותינו 4שכל
ראובן הודה ולא בוש ,מה היה סופו -נחל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו
חיי העולם הבא .ומה שכרן ...בעולם הזה עצמות יהודה מתגלגלין בארון מפני נידוי
– ״להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר שקיבל עליו ,שנאמר“ 5וחטאתי לאבי
בתוכם״". כל הימים" ,אמר משה מי גרם לראובן
וברש"י שם“ :בכתובים הראשונים" - שיודה ,יהודה וכו'.
בדברים הכתובים בתורה שנעשו
בימים הראשונים כגון הגדה זו ד"אשר הודאת ראובן ויהודה ושכרם
חכמים יגידו" ויודו על חטאם ולא כחדו להבנת דברי רש"י נקדים ונעיין במקורם
עונם מאבותיהם ,ומי הם ,ראובן במעשה בדברי רבותינו .במסכת סוטה,
בלהה כדלקמן ,ויהודה במעשה תמר בביאור סדר השקיית הסוטה במקדש,
“צדקה ממני"“ .להם לבדם נתנה הארץ" מתארת המשנה כיצד היו משכנעים את
פרשתנו לג ,ו-ז. 1
היינו שלא בירך את השבטים כסדר תולדתם ,אלא הקדים יהודה ל(שמעון ו)לוי ,בסמיכות לראובן שהוא הבכור [וראה 2
בהמשך פירש"י (עה"פ ז) שרמז ברכה לשמעון בתוך ברכותיו של יהודה ,אך לא רצה לייחד לו ברכה בפני עצמו].
איוב טו ,יח-יט. 3
סוטה ז ,ב. 4
בראשית מד ,לב. 5
לחמך פרשת וזאת הברכה שלח ד
״יחי ראובן ואל ימות״ -״וזאת ליהודה״, -יהודה זכה למלכות ,ראובן נטל חלק
כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר ,היו תחילה בארץ בעבר הירדן“ .ולא עבר זר
עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון ,עד בתוכם" -דרש רבי תנחומא ,6אימתי לא
שעמד משה ובקש עליו רחמים .אמר עבר זר בתוכם ,כשבא משה לברכן.
לפניו ,ריבונו של עולם ,מי גרם לראובן
כלומר ,המבואר בגמרא הוא שיהודה
שהודה -יהודה :״וזאת ליהודה״?! מיד, וראובן הודו על עוונותיהם ולכן
״שמע ה׳ קול יהודה״ ,על איבריה לשפא. זכו לחיי העולם הבא ,ולא זו בלבד אלא
ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא אף בעולם הזה זכה יהודה למלכות,
דרקיעא ,״ואל עמו תביאנו״ .ולא הוה וראובן זכה ליטול ראשון בעבר הירדן.
קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי “א ׁ ֶשר ֲח ָכ ִמים ועליהם נדרש הפסוק באיוב ֲ
רבנן ,״ידיו רב לו״ .לא הוה קא סלקא ליה יַ ִ ּגיד ּו וְ לֹא ִכ ֲחד ּו ֵמ ֲאבוֹ ָתם" – בשכר שהודו
שמעתא אליבא דהילכתא ,״ועזר מצריו על קלקולם ,זכו לכך ש"לָ ֶהם לְ ַבדָּ ם נִ ְּתנָ ה
תהיה״". ָה ָא ֶרץ וְ לֹא ָע ַבר זָ ר ְ ּבתוֹ ָכם" – שכאשר בא
ופירש רש"י“ :יחי ראובן וזאת ליהודה" משה לברכם סמך ברכת ראובן ליהודה.7
-אין לך בברכת כל השבטים
ַמ ְת ֶחלֶ ת “וזאת" חוץ מזו“ .עצמותיו של כוחו של נידוי חכם
יהודה מתגלגלין בארון" -עצמות כל בהמשך הדברים מאריכה הגמרא לבאר
9
השבטים העלו ממצרים והוא שאמר יוסף מנלן שראובן הודה בחטאו:
“והעליתם את עצמותי מזה אתכם" ,עם 8
“בשלמא ביהודה אשכחן דאודי ,דכתיב
עצמותיכם .והיו עצמות כל השבטים שלדן ״ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני״ .אלא
קיימת ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגלין ראובן מנלן דאודי ,דאמר רבי שמואל
בארונו ,מפני שנידה את עצמו בערבונו בר נחמני אמר רבי יוחנן ,מאי דכתיב
תנחומא (באבער) וישב פי"ז ,ז .וכעי"ז בירושלמי סוטה פ"א ה"ד“ :ולא עבר זר בתוכם ,כשבא משה לברכן – יחי ראובן ואל 6
ימות ,וזאת ליהודה".
בפירש"י על הפסוק באיוב הביא פירוש נוסף לתיבות “ולא עבר זר בתוכם"“ :דבר אחר ,ולא עבר זר בתוכם – בנחלה של 7
עתיד לבא החלוקה בספר יחזקאל" .והיינו שבחלוקת הנחלות לעתיד לבוא בספר יחזקאל (פרק מח) ,יהיו יהודה וראובן שכנים
(וכ"כ התוס' בסוטה בד"ה לא עבר זר בתוכם) .אך בפירושו עמ"ס סוטה נקט רש"י רק את הפירוש הנזכר בפנים ,שנתברכו
בסמיכות בידי משה רבינו ,וכן משמעות פירש"י בפרשתנו .ויש לומר הטעם בדבר ,משום שבשעה שעוסקים במעלת ההודאה
של יהודה וראובן (שבזה קאי בפרשתנו ובש"ס) ,מתאים לפרש את הפסוק דוקא בענין שמורה על שבח ומעלה יתרה ,והיינו
הקדמת יהודה וסמיכותו לראובן ,משא"כ שכנותם בנחלה אין בה שבח מיוחד (אלא שיש מקום לפרש כן בפשט הכתוב באיוב
כשלעצמו).
בראשית לח ,כו. 8
שמות יג ,יט. 9
ה לחמך פרשת וזאת הברכה שלח
שהודו והכירו בחטא מכירת יוסף ,כגון של בנימין“ 10וחטאתי לך כל הימים",
בשעה שנאלצו להביא את בנימין למצרים: 11
אפילו לעולם הבא ,ומהכא נפקא לן
יש ֶאל ָא ִחיו ֲא ָבל ֲא ׁ ֵש ִמים ֲאנַ ְחנ ּו אמר ּו ִא ׁ“וַ ּי ֹ ְ נידוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא.
ַעל ָא ִחינ ּו ֲא ׁ ֶשר ָר ִאינ ּו ָצ ַרת נַ ְפ ׁשוֹ ְ ּב ִה ְת ַחנְ נוֹ “מי גרם לראובן שיודה" -במעשה יצועי
ֵאלֵ ינ ּו וְ לֹא ׁ ָש ָמ ְענ ּו ַעל ֵּכן ָ ּב ָאה ֵאלֵ ינ ּו ַה ָצ ָּרה אביו“ .יהודה" -שהודה במעשה תמר וכן
ַה ּזֹאת" ,12ושוב כשבאו לפני יוסף לאחר היה מסורת בידיהם .ומדרש אגדה דרבי
“א ָ ּנא שָׂ א פטירת אביהם יעקב ויאמרו לוָ : תנחומא כשאמר יהודה “צדקה ממני",
אתם ִּכי ָר ָעה גְ ָמלו ָּך נָ א ּ ֶפ ׁ ַשע ַא ֶח ָ
יך וְ ַח ּ ָט ָ עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי.
יך",13 וְ ַע ָּתה שָׂ א נָ א לְ ֶפ ׁ ַשע ַע ְב ֵדי ֱאל ֹ ֵהי ָא ִב ָ
ועכשיו יחי ראובן -שלדו קיימת כאילו
ומכאן שהודו שחטאו לו וביקשו ממנו הוא חי ,וזאת ליהודה -שהוא מתגלגל?!
מחילה .ואם כן ,מה פשר הדבר שדווקא
נמצא שעצמותיו של יהודה היו
יהודה וראובן התייחדו במעלה זו.
מתגלגלות בארונו מפני הנידוי
עוד יש להבין :הרי הסיבה שנתגלגלו שהטיל על עצמו ,ומשה רבינו העתיר
עצמותיו של יהודה בארון לא היתה עבור יהודה וטען שהלא ראובן הודה
כלל מחמת מעשה תמר ,אלא בגלל בחטאו בעקבותיו של יהודה ,ואם כן אינו
הקללה שקילל את עצמו .ואם כן ,במה דין ש"יחי ראובן" ועצמותיו ינוחו בשלום,
זה קשור לעניין “אשר חכמים יגידו" ואילו של יהודה יתגלגלו .ועל זה אמר
ולהכרתו בחטאו .ועוד :למה המתין משה משה “וזאת ליהודה" ,בלשון תמיהה.
בתפילתו זו עד סוף ארבעים שנה במדבר, ואכן פעל משה רבינו בתפילתו עד שנכנס
ולא ביקש עבור יהודה קודם לכן. למתיבתא דרקיעא ושקל וטר בשמעתא,
עוד יש להבין ענין תמוה :למה עצם עד שזכה לכוון לאמיתה של תורה.
העובדה שיהודה הודה על חטאו
וחזר בו אין בה די לבטל את הנידוי ,ורק קללה על שום מה?
מה שראובן הודה על חטאו שלו בעקבות אולם יש להתבונן בכמה פרטים בדרשה
יהודה זה מה שהועיל לו? פלאית זו:
גם יש להבין ,מפני מה חלה קללת יהודה ראשית ,הרי גם שאר השבטים הודו
על עצמו? הלא בסופו של דבר אכן על קלקול שבידם ,כפי שמצינו
10בראשית מג ,ט.
11כדאיתא במכות (יא ,ב) :אמר רב יהודה אמר רב :נידוי על תנאי צריך הפרה .מנלן ,מיהודה ,דכתיב“ :אם לא הביאותיו אליך
וחטאתי לך כל הימים" .ופירש"י :ואע"פ שנתקיים התנאי.
12בראשית מב ,כא.
13שם נ ,יז.
לחמך פרשת וזאת הברכה שלח ו
נקמתו“ .ועזר מצריו תהיה" -על יהושפט השיב יהודה את בנימין אל אביו ,ולמה
התפלל על מלחמת רמות גלעד“ ,ויזעק נתקיימה בו קללה זו .ואף שכבר נתבאר
יהושפט וה' עזרו".15 בדברי רש"י האמורים על הש"ס ,שקללת
ובכלל צריך להבין מפני מה הוצרך רש"י חכם אפילו על תנאי עושה רושם – מכל
להביא ולציין כלל את דרשת מקום לכאורה אין הדבר מיישב את
הגמרא ,ובפרט שבלשון רש"י משמע הדברים בהבנת הכתובים דרך פשט ,והרי
שבא ליישב למה סמך ברכת יהודה רש"י מביא זאת בפירוש הכתוב דנן .ומובן
לראובן ,ועל כך הביא רש"י שני ביאורים. שאם יהודה הביא את בנימין אל יעקב
ולכאורה לפי הביאור השני אין כל יישוב אביו לא צריכה לחול עליו הקללה ,וכל
בזה. הביאורים שנאמרו בזה אינם מתיישבים
בדעתו של בן חמש למקרא.
אין יהודי זר ומשעה שבאנו להבנת פירוש רש"י על
ויש לבאר כי בדבריו בא רש"י לבאר מפני הפסוק ,יש לעיין בכוונת רש"י
מה התשובה של ראובן ויהודה היא בהבאתו את דברי הגמרא הללו .כי
תשובה כזו הגורמת שברכתם תבוא בזו בהשקפה ראשונה לא נראה שכוונתו
אחר זו ,ובאופן של “ולא עבר זר בתוכם" לפרש את כלל הפסוק כדרשת הש"ס ,כי
– היינו שלא זו בלבד שנתברכו ביחד בגמרא הרי דרשו את כל המשך הכתוב
זה אחר זה ,אלא שישנו דגש על הקשר “שמע ה' קול יהודה וגו'" ,כתפילתו
הייחודי ביניהם באופן כזה שלא יעבור זר של משה רבינו על חיבור עצמותיו של
בתוכם. יהודה ועלייתו בעולם האמת ,אך רש"י
וזאת על פי מה שביארו המפרשים מהי לא מביא כלל את המשך דברי הגמרא,14
המעלה המיוחדת שיש בהודאתם ואדרבה מבאר את המשך הפסוק בדרך
של יהודה וראובן .כי יהודה היה יכול אחרת לגמרי“ :שמע ה' קול יהודה" -
להסתיר את חטאו ,ובה־בעת לדאוג שלא תפילת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים,
יהרגו את תמר באיזו שהיא אמתלא ,מבלי ויהושפט מפני העמונים ,וחזקיה מפני
להודות שהוא קשור לענין .אבל יהודה סנחריב“ .ואל עמו תביאנו" .לשלום מפני
בחר להודות בפה מלא ולומר “צדקה המלחמה“ .ידיו רב לו" -יריבו ריבו וינקמו
14יש שכתבו לפרש שרש"י רומז לכל דרשת הש"ס בסיימו בתיבת וכו' (“מי גרם לראובן שיודה ,יהודה וכו'" – .כן פירש בחומש
אשל אברהם אות קו) ,ברם מכך שדיבור המתחיל ברש"י הוא רק “וזאת ליהודה" נראה ברור שאין כוונתו לפרש את המשך
הפסוק (ואם כן הייתה כוונתו ,היה מוסיף בד"ה תיבת וגו' וכדומה – כמבואר בכללי רש"י עמ' 131ואילך) ,אלא שהמשך
דרשת הגמרא נוגע להבנת ענין הסמיכות של יהודה לראובן ותו לא [ואדרבה מציין וכו' ,מפני שפרטי דרשת הגמרא אינם
חיוניים להבנת הפשט – ראה בזה עד"מ בלקוטי שיחות חי"ב עמ' .]20
15דברי הימים־ב יח ,לא.
ז לחמך פרשת וזאת הברכה שלח
הרי שהוא לא יכול לגור ולעבור בתוכם. ממני" – “ממני היא מעוברת" ,וזאת כדי
לנקות את תמר מכל עוון ואשמה והצדיק
התשובה המעולה אותה בכל עוז.
על פי זה יתבאר כל המשך דברי רש"י: וכאשר ראה ראובן את צורת התשובה
אצל יהודה היה הענין של גלגול וההודאה הזו ,החליט ללמוד מכך
העצמות ,דבר המורה על היפך ובחר גם הוא להודות בחטאו .שהרי עצם
האחדות והמנוחה בשלום .וזאת כי התשובה על החטא כבר היתה אצל ראובן
יהודה נידה את עצמו אם הוא לא יביא כמו שמצאנו שלא היה במכירת יוסף
את בנימין לפני אביו יעקב ,וכך אירע מכיוון ש"עסוק היה בשקו ובתעניתו על
שבעקבות זאת התוודע יוסף אל אחיו שבלבל יצועי אביו" .16אבל אחר שראה
ראובן את צורת ההודאה של יהודה הבין
ולאחר מכן באה הירידה למצרים וכל
שלא די רק בחזרה בתשובה בינו לבין
הפרשה שנתגלגלה מזה -הכל כתוצאה
עצמו ,אלא יש לעשות כן ולהודות גם
מנידוי זה .הרי שבמובן מסוים ,בגלל
לפני אביו שהוא זה שבלבל את יצועיו,
אותו נידוי נתגלגל כל שעבוד מצרים ,כי
והרווח הוא שעל ידי כך יעקב אבינו לא
בלעדיו לא היה משלח יעקב את בנימין
יחשוד בשאר בניו שמא ידם היתה במעל
עם אחיו והיו נשארים בארץ כנען ,ורק
זה.
משום שיהודה קיבל עליו נידוי התגלגלה
ירידת יעקב ובניו מצרימה. לפי זה יש לבאר דיוק לשון רש"י“ :סמך
יהודה לראובן מפני ששניהם הודו
לפי זה מובן שכל אותן ארבעים שנה שהיו על קלקול שבידם" .כי אף על פי שמדובר
בני ישראל במדבר הן עדיין בהמשך בקלקול ש"בידם" ,כזה שהם יכולים
לאותו ענין שנגרם על ידי יהודה ,כי כל להמשיך ולהסתיר ,מכל מקום הודו עליו,
ההליכה במדבר הייתה בהמשך ליציאת וזאת כדי לא לגרום לאדם אחר צער
מצרים .ולכן כל עוד היה המשך של ועוגמת נפש .ולכן מגיע להם שכר מופלא
הירידה למצרים והגלות שם ,עדיין נשאר זה “ -אשר חכמים יגידו וגו' להם לבדם
עליו אותו ענין של “נתגלגלו עצמותיו" וגו' ולא עבר זר בתוכם" .כי מבחינתם אין
וחוסר המנוחה בשלום ,כי תוצאות הנידוי יהודי “זר" ,ועבור כל יהודי הם מסכימים
עדיין היו בעולם .מה שאין כן בפרשתנו לבזות את עצמם ולפרסם את חטאם -
עתה -טרם פטירתו של משה רבינו, רק כדי שלא יהיה לו איזה שהוא בזיון.
כאשר בני ישראל מתעתדים לחזור לארץ ולכן אם יש יהודי שבעולמו קיים מושג
כנען -אז כבר יש מקום להתפלל עבור של זרות והוא לא הגיע לדרגה האמורה,
16לשון רש"י בבראשית לז ,כט.
לחמך פרשת וזאת הברכה שלח ח
הייתה באופן כזה של הודאה ואף ראובן יהודה שינוחו עצמותיו בשלום.
למד ממנה כיצד להודות על קלקול שבידו והנה כאמור ,התיקון העיקרי לא היה
ולא להסתיר זאת ,על כן בא התיקון הראוי בעצם ההודאה בחטא אלא על ידי
גם לעצמותיו של יהודה. הפרסום של ההודאה והסרת כל שמץ
ולדברינו יש לומר שדברי רש"י “ורבותינו של חשד מתמר ,עד שגם ראובן עשה
פירשו" אינם פירוש חדש ,אלא תשובה שכזו בעקבות יהודה .ומכאן
זהו הפנימיות והעומק של הביאור הקודם ניכרת מעלת עבודת התשובה של יהודה
שהייתה באופן של “צדקה ממני" -
וכמו שביארנו .ולכן יכול רש"י לפרש את
תשובה המסירה כל חשד מיהודי אחר,
כל המשך הפסוקים לפי דרכו ואינו מפרש
ולכן הגיע הזמן שעצמותיו ינוחו בשלום.
את כל ההמשך כמו שפירשו בגמרא שם.
וזהו הביאור בפירוש רש"י שפותח
ומכאן יש ללמוד הוראה חשובה ,עד
תחילה“ :יחי ראובן -בעולם הזה.
כמה עלינו לדאוג שח"ו לא ייגרם
ואל ימות -לעולם הבא ,שלא ייזכר לו
כתוצאה ממעשינו שום צער ונזק ליהודי מעשה בלהה" ,וזאת מכיוון שההודאה
אחר .וגם אם אירע ונכשלנו בזה ח"ו, הייתה באופן נעלה ביותר ,שלא רק ששב
הרי שההודאה על האמת ובפרט באופן בתשובה על חטאו אלא הודה על כך.
של “צדקה ממני" – כשמסירים כל חשד ומוסיף רש"י לפרש“ :וזאת ליהודה -
מיהודי אחר – מביאה לידי מנוחה בשלום סמך יהודה לראובן מפני ששניהם הודו
ולכל הברכות שנאמרו בפרשה. על קלקול שבידם" – כי מכיוון שתשובתו
ט Шлах Недельная глава Браха лахмеха
Почему Моше ждал 40 лет, чтобы спасти Иегуду,
и в чем истинная сила признания?
1. Загадочное соседство Реувена и Иегуды
• В главе «Везот а-Браха» перед своей смертью Моше рабейну благословляет колена
Израилевы, при этом благословения Реувену и Иегуде следуют одно за другим.
• Раши объясняет эту связь тем, что оба брата публично признали свои проступки.
• Талмуд добавляет поразительную деталь: все 40 лет скитаний по пустыне кости Иегуды не
знали покоя и перекатывались в ковчеге из-за клятвы-отлучения (нидуй), которую он сам на
себя наложил.
• Моше молился за Иегуду, утверждая, что именно его смелость вдохновила Реувена на
признание, и только после молитвы Моше душа и тело Иегуды обрели покой.
2. Вопросы, требующие осмысления
Анализируя этот текст, возникает несколько логичных вопросов:
• Разве другие братья не раскаивались? Ведь в истории с продажей Йосефа они также
признали свою вину.
• Почему Моше ждал целых 40 лет, прежде чем помолиться за Иегуду?
• Почему личного раскаяния Иегуды оказалось недостаточно, и для прощения потребовалась
заслуга того, что он повлиял на Реувена?
3. Истинная суть великого покаяния
Уникальность раскаяния Иегуды и Реувена заключалась не просто в признании вины, а в
готовности пожертвовать собственной репутацией ради другого еврея.
• Поступок Иегуды: Он мог скрыть свою связь с Тамар и позволить ей погибнуть, однако он
публично произнес: «Она правее меня», чтобы снять с нее любые обвинения и спасти от
позора.
• Поступок Реувена: Реувен уже раскаялся в своем проступке тайно, но, увидев пример
Иегуды, понял, что этого недостаточно. Он публично признался в содеянном, чтобы Яаков
не подозревал в этом грехе других братьев.
• Их объединяет то, что для них не существовало «чужих» евреев — они согласились на
личный позор ради защиты чести ближнего.
4. Тайна сорока лет и снятие проклятия
• Клятва Иегуды поручиться за Биньямина стала катализатором раскрытия Йосефа, что в
итоге привело к спуску праотца Яакова и всей семьи в Египет.
• Странствия по пустыне были прямым продолжением египетского изгнания, поэтому все эти
40 лет последствия клятвы Иегуды все еще действовали в мире, не давая ему покоя.
• И только сейчас, когда евреи стояли на пороге Земли Израиля и последствия клятвы
подошли к концу, Моше мог просить об окончательном покое для Иегуды.
Шлах Недельная глава Браха лахмеха י
5. Практический урок
• Главный вывод из этой истории — необходимость следить за тем, чтобы наши действия не
причинили боль или ущерб другому еврею.
• Если же ошибка совершена, истинное исправление заключается не только в раскаянии, но
и в готовности признать правду, чтобы очистить другого от подозрений.
• Именно такой путь — путь абсолютной честности ради ближнего — приводит к настоящему
миру, покою и благословению.
גיליון זה מוקדש
לחיזוק ההתקשרות
לרבי נשיא דורנו
HI
לזכות
מורנו הרב הראשי לרוסיא
הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר שליט״א
HI
לזכות
כלל שלוחי הרבי במדינות חבר העמים
HI
לעילוי נשמת
האיש היקר שהיה מסור ונאמן למלאכתו הקדושה
ר' צבי הירש ב"ר ישראל ע"ה גרז'וי
אשר שימש כעשרים שנה שמש בבית הכנסת המרכזי
ומסר שיעורי תורה במרכז החסד שערי צדק
