gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בים‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫הר‬ ‫כות‬ ‫גליון פרדס התורה‬ ‫ב לז‬ ‫תנד‬ ‫שמיני עצרת ‪ -‬שמחת תורה‬ ‫נ‬ ‫תשפ"ז‬ ‫לשה"ק‬ ‫מעיין‬ ‫של חיזוק‬ ‫הושענא רבה • שמיני עצרת ושמחת תורה •‬ ‫בדרכי רבותינו • התחזקות למעשה‬ ‫י"ל ע"י מערכת‬ ‫פרנס הגליון‬ ‫'פרדס התורה' לכתיבת‬ ‫נתנדב לז"נ‬ ‫ועריכת שיעורי מורינו‬ ‫הרה"ק רבינו יואל‬ ‫הרב שליט"א‬ ‫בן הרה"ק רבינו חנני' יו"ט‬ ‫ליפא זצוקללה"ה מסאטמאר‬ ‫•••‬ ‫ע"י הרוצה בעילום שמו הי"ו‬ ‫הגליון יצא לאור בהסכמת גדולי‬ ‫ולזכות ברכה והצלחה בכל ענינים‬ ‫ישראל בארץ הקודש‪ ,‬דייני העדה‬ ‫החרדית‪ ,‬וגדולי רבני ארה"ב‬ ‫(ההסכמות במילואם נמצא‬ ‫בספר 'טבריא של מעלה'‬ ‫שיצא לאור ע"י מורינו הרב שליט"א)‬ ‫•••‬ ‫די גליונות קען מען באקומען‬ ‫ביי די פאלגענדיגע לאקאלן‪:‬‬ ‫קרית יואל‬ ‫בארא פארק‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד שומרי שבת‬ ‫‪97 Acres Rd.‬‬ ‫‪5302 13 Ave.‬‬ ‫ביהמ״ד עדת יראים וויען‬ ‫לעיקוואד‬ ‫‪1350 50 St.‬‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד הדרת קודש‬ ‫‪12 America Ave.‬‬ ‫סוואליווע‬ ‫ביהמ״ד סאטמאר‬ ‫‪4801 15 Ave.‬‬ ‫‪405 Forest Ave.‬‬ ‫וויליאמסבורג‬ ‫ביהמ״ד צאנז‬ ‫בנין בראך למטה‬ ‫קלויזענבורג‬ ‫לאקער ‪#405‬‬ ‫‪25 Havens Ave.‬‬ ‫‪Bedford Cor. Park‬‬ ‫ביהמ״ד בעלזא‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫‪44 Grove Springs‬‬ ‫‪801 Bedford Ave.‬‬ ‫‪Ct.‬‬ ‫מאורות‬ ‫טאמס ריווער‬ ‫‪218 Wallabout St.‬‬ ‫ביהמ״ד קהל בני יששכר‬ ‫מאנסי‬ ‫‪1767 Whitesville Rd.‬‬ ‫ביהמ״ד זוועהיל‬ ‫פלטבוש‬ ‫‪101 W Maple Ave.‬‬ ‫‪MB VINEYARD‬‬ ‫שיינער'ס שול‬ ‫‪3012 AVE J‬‬ ‫‪18 Forshay Rd.‬‬ ‫•••‬ ‫©‬ ‫להצטרפות קבלת שיעורי מורינו‬ ‫הרב שליט"א והגליונות באימייל‪,‬‬ ‫ניתן לפנות‪:‬‬ ‫‪shiurimlishmo@gmail.com‬‬ ‫להצטרפות קבלת הגליונות לבד‬ ‫באימייל‪ ,‬ניתן לפנות‪:‬‬ ‫‪pardesgilyones@gmail.com‬‬ ‫פ ‪+‬רדס‬ ‫שמיני עצרת ‪-‬‬ ‫שמחת תורה תשפ"ז‬ ‫שיעורי‬ ‫הרה''ג רבי יששכר יהודה‬ ‫ה ‪+‬ת ור‪+‬ה‬ ‫גליון ‪48‬‬ ‫בערקוי שליט''א‬ ‫אב''ד פרדס התורה‬ ‫מח"ס שו"ת יהודה מחוקקי‬ ‫זכות פטרון השנה נתנדב לעילוי נשמת‬ ‫אלטע פערל רויזא בת הרה"ח ר' חיים משה ע"ה‬ ‫נפטרה ו' ניסן תשפ"ו אחר קבלת יסורים באהבה ובאמונה ובטחון‪,‬‬ ‫לשה"ק‬ ‫והיתה למופת לזה לכל משפחתה ומכירי' • ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בפתח היו"ט‬ ‫האוצר הנפלא של שמיני עצרת‬ ‫אינעם גליון‪:‬‬ ‫ושמחת תורה‪ :‬ימי עולם הבא בעולם‬ ‫‪ 3‬בפתח היו"ט‬ ‫הזה‬ ‫ימים שלא אכלו ולא שתו ולא‬ ‫לילה כיום יאיר‬ ‫‪ 5‬הושענא רבה‬ ‫ישנו בהם כלל‪.‬‬ ‫בעזרת השם יתברך‪ ,‬נכנסים‬ ‫וכבר הביא ה'מגן אברהם'‬ ‫אנו עתה לימים שהם בבחינת ימי‬ ‫‪ 9‬שמיני עצרת ושמחת תורה‬ ‫בשם האר"י הקדוש‪ ,‬שמתיקון‬ ‫עולם הבא‪.‬‬ ‫ליל הושענא רבה לא היו ישנים‬ ‫כל הלילה‪ ,‬אלא היו נעורים‬ ‫הנה הגאון מווילנא זי"ע אומר‪,‬‬ ‫‪ 15‬הקפות‬ ‫ועוסקים בתורה ובתפילה‪,‬‬ ‫כי שמיני עצרת מרמז על "עולם‬ ‫וכמובא בשל"ה הקדוש‪ ,‬וכן‬ ‫הבא"‪ .‬לפי ששמיני עצרת הוא‬ ‫‪ 19‬בדרכי רבותינו‬ ‫בימים הקדושים של שמיני‬ ‫מספר שמונה‪ ,‬לרמז על הנאמר‬ ‫עצרת ושמחת תורה‪ .‬ועבודת‬ ‫בגמרא (עירוכין יג‪" ):‬למנצח על‬ ‫השמינית"‪ ,‬שהוא הכינור של ימות‬ ‫‪ 23‬התחזקות למעשה‬ ‫ההקפות‪ ,‬כידוע אצל צדיקים‪,‬‬ ‫היתה בבחינת 'לילה כיום יאיר'‪.‬‬ ‫המשיח‪ ,‬שהיה ג"כ לדוד המלך‬ ‫ונמצא כי ימים אלו מנותקים‬ ‫ע"ה‪ ,‬שיהיה של שמונה נימין‬ ‫אנו בפועל מן הגשמיות‬ ‫לעתיד לבוא בבית המקדש‪ ,‬וזוכים‬ ‫ועוסקים בעניני עולם הבא‪,‬‬ ‫לזה כבר עתה ביום טוב הקדוש‬ ‫ושמחים עם התורה הקדושה‪.‬‬ ‫של שמיני עצרת‪.‬‬ ‫עוסקים בעבודת השם‪.‬‬ ‫וה'עטרת יהושע' זי"ע אמר‬ ‫וה'חידושי הרי"ם' זי"ע אמר‪,‬‬ ‫בעת ההקפות הקדושות‪ ,‬כי על‬ ‫כי שמיני עצרת הוא כנגד מספר‬ ‫ביטול כח השטן על ידי‬ ‫ג' ימים אלו נאמר במגילת אסתר‬ ‫שמונה‪ .‬העולם נקרא "שבעת ימי‬ ‫שמחת "אך שמח"‬ ‫"ותאמר אסתר למרדכי כנוס את‬ ‫הבנין"‪ ,‬המרמזים על שבעת ימי‬ ‫כל היהודים הנמצאים בשושן"‪,‬‬ ‫חג הסוכות‪ .‬אך כשאנו נכנסים‬ ‫הנה ה'חתם סופר' זי"ע‬ ‫ותיבת שוש"ן היא אותיות ששו"ן‪,‬‬ ‫לשמיני עצרת‪ ,‬נכנסים אנו למעלה‬ ‫בדרשותיו (דרוש ט' שנת תקפ"א) אומר‬ ‫לרמז על הימים שבהם בני ישראל‬ ‫מן הטבע‪ ,‬לימים של לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫על הפסוק (דברים טז‪ ,‬טו) "והיית‬ ‫שמחים‪" ,‬אל תאכלו ואל תשתו‬ ‫ובקרב חסידים קדמונים ידעו כי‬ ‫אך שמח"‪ ,‬מהו לשון 'אך' שהוא‬ ‫שלשת ימים ולילה"‪ ,‬שאין אוכלים‬ ‫שלושת הימים הללו‪ ,‬הושענא רבה‬ ‫מיעוט? אלא בא ללמד שאין‬ ‫ושותים כדרכם בימים אלו‪ ,‬אלא‬ ‫ושמיני עצרת ושמחת תורה‪ ,‬היו‬ ‫כאן מצות מעשיות בפועל‪ ,‬אלא‬ ‫‪3‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫שמיני עצרת מרמז על תקט"ו‬ ‫קדוש זה של שמיני עצרת ושמחת‬ ‫ששמחים רק עם התורה הקדושה‪.‬‬ ‫תפילותיו של משה רבינו‬ ‫תורה‪ ,‬הקב"ה אוסף ומקבץ את כל‬ ‫ועוד אמר החתם סופר‬ ‫התפילות והתחנונים של הימים‬ ‫בדרשותיו דבר נורא‪ .‬איתא בזוהר‬ ‫והגאון מאוסטרובצא זי"ע‬ ‫הנוראים‪ ,‬ואת כל המצות‪ ,‬ועתה‬ ‫הקדוש כי ביום כיפור‪ ,‬על ידי‬ ‫אמר חשבון נפלא‪ .‬הנה ידענו כי‬ ‫הכל עולה למעלה‪.‬‬ ‫נתינת השעיר לעזאזל‪ ,‬נתנו שוחד‬ ‫משה רבינו התפלל תקט"ו (‪)515‬‬ ‫ואמר עוד‪ ,‬כי אפילו מי שלא‬ ‫לעשו‪ .‬ואיתא בזוהר שהס"מ נטרד‪,‬‬ ‫תפילות‪ ,‬והשי"ת ביקש ממנו שלא‬ ‫ואז "ויעקב נסע סוכותה" – שבני‬ ‫התפלל כדבעי או לא עשה המצות‬ ‫יוסיף להתפלל‪ ,‬כי אם יתפלל‬ ‫ישראל נכנסים לסוכה‪.‬‬ ‫כראוי‪ ,‬עתה עולות כל התפילות‬ ‫עוד תתקבלנה תפילותיו ואין זה‬ ‫והמצות‪.‬‬ ‫ואומר החתם סופר‪ ,‬שכאשר‬ ‫לטובה עבור כלל ישראל‪ ,‬ומשה‬ ‫והוסיף עוד‪ ,‬כי יש שצ"ח חלונות‬ ‫עשו נטרד ביום כיפור לא נטרד‬ ‫רבינו הסכים לכך‪.‬‬ ‫ברקיע ‪ -‬בשמים ישנם ש"ץ‬ ‫לגמרי ועדיין צריכים עבודה‪ ,‬אך על‬ ‫ושאל הגאון מאוסטרובצא‪:‬‬ ‫ידי יום טוב של סוכות הוא מתבטל‬ ‫חלונות‪ ,‬שהוא גימטריא של תיבת‬ ‫למה דוקא תקט"ו תפילות?‬ ‫לגמרי‪ .‬וכשבא שמיני עצרת‪ ,‬אמר‬ ‫"שמים"‪ .‬ויש גם שצ"ח רקיעים‬ ‫ואמר‪ ,‬כי מראש השנה ועד‬ ‫כמנין "שמים"‪ .‬וצריכים אנו‬ ‫ה'חתם סופר'‪ ,‬הוא הגמר‪ ,‬ועל ידי‬ ‫שמיני עצרת בבוקר ישנן תקט"ו‬ ‫להתפלל שתתקבלנה התפילות‪,‬‬ ‫שמחת התורה ששמחים ביום זה‪,‬‬ ‫שעות‪ .‬וידוע כי עד שמיני עצרת‬ ‫וזהו הפשט "ואתה תשמע השמים"‬ ‫מבטלים את הס"מ לגמרי‪.‬‬ ‫אנו מתפללים "ביום ראש השנה‬ ‫– שהתפילות יעלו דרך כל החלונות‬ ‫יכתבון וביום צום כיפור יחתמון"‪.‬‬ ‫והרקיעים שהם בגימטריא שמים‪.‬‬ ‫כוח התפילה וקבלת התפילות‬ ‫ובהושענא רבה איתא בזוהר‬ ‫בימים הקדושים‬ ‫הקדוש‪ ,‬וכמבואר בדברי האר"י‬ ‫ואמר ה'שר שלום'‪ :‬שמיני‬ ‫עצרת‪ ,‬תיבת "עצרת" היא‬ ‫נכנסים אנו עתה לימים‬ ‫הקדוש‪ ,‬שמוסרים את ה"פתקא"‬ ‫בגימטריא שצ"ח (עם הכולל)‪ ,‬כמנין‬ ‫שתפילותינו נתקבלות בהם‬ ‫למלאכים‪ ,‬אך אין למלאכים רשות‬ ‫"שמים"‪ ,‬לפי שבשמיני עצרת כל‬ ‫באופן שאין לנו השגה‪ .‬ובזוהר‬ ‫לצאת עדיין‪ .‬אבל בשמיני עצרת‬ ‫השערים פתוחים והוא זמן קבלת‬ ‫הקדוש (פרשת נח דף ס"ד ע"ב) כתב על‬ ‫ביום‪ ,‬אז ניתן למלאכים רשות‬ ‫התפילות‪.‬‬ ‫יום שמיני עצרת‪" :‬ובעוד דאינון‬ ‫להוציא את השליחות אל הפועל‪.‬‬ ‫בלחודייהו עם מלכא" – בשעה‬ ‫הנה איתא בדברי הגאון‬ ‫עצרת – עת אשר כל‬ ‫שישראל מתייחדים בשמיני עצרת‬ ‫מאוסטרובצא‪ ,‬כי מנין תקט"ו‬ ‫בסעודה קטנה עם מלך מלכי‬ ‫התפילות המעוכבות עולות‬ ‫תפלות שהתפלל משה רבינו‪ ,‬הוא‬ ‫המלכים הקדוש ברוך הוא‪ .‬כי‬ ‫מכוון ממש כנגד מנין תקט"ו שעות‬ ‫למעלה‬ ‫השרים כבר שולחו לדרכם‪ ,‬שכבר‬ ‫שישנן מראש השנה ועד בקר יום‬ ‫איתא בגמרא (סוכה מח‪ ).‬ששמיני‬ ‫הקריבו ע' פרים והכניעו אומות‬ ‫שמיני עצרת‪ .‬ואמר רבונו של‬ ‫עצרת הוא "רגל בפני עצמו לענין‬ ‫העולם ושילחום‪.‬‬ ‫עולם למשה רבינו‪" :‬אם תתפלל‬ ‫פז"ר קש"ב"‪ .‬ופירש הרבי ר'‬ ‫ועתה‪ ,‬בשמיני עצרת ושמחת‬ ‫עוד תפלה אחת ותוסיף בתפלתך‬ ‫מענדלע זי"ע (מובא בספר 'שובע שמחות')‪:‬‬ ‫תורה‪ ,‬עוסקים אנו בסעודה קטנה‬ ‫לתוך יום שמיני עצרת‪ ,‬תתקבל‬ ‫"פז"ר" היינו כל התפילות שהיו‬ ‫כביכול עם השי"ת לבדו; ואז‬ ‫תפלתך‪ ,‬אלא שאין הדבר לטובת‬ ‫מפוזרות ומפורדות כל השנה;‬ ‫בסעודה זו זוכים‪ ,‬כדאיתא בזוהר‪:‬‬ ‫כלל ישראל"‪.‬‬ ‫כשמגיע יום שמיני עצרת‪ ,‬זוכים‬ ‫"שאיל ליה כל צרכוהי ויהיב ליה" –‬ ‫הרה"ק‬ ‫אומר‬ ‫אמנם‪,‬‬ ‫שתתקבלנה התפילות‪ .‬ובבחינה זו‬ ‫שיכול לבקש מן השי"ת כל רצונו‪,‬‬ ‫מאוסטרובצא‪ ,‬כי לנו לכלל ישראל‬ ‫כתב גם ה'תפארת שלמה' זי"ע‪.‬‬ ‫והתפילות נתקבלות‪.‬‬ ‫נשאר הכח שנוכל להוסיף תפלה זו‪.‬‬ ‫ה'תפארת שלמה' אמר על‬ ‫והרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא‬ ‫והנה עומדים אנו כעת בתוך‬ ‫הפסוק "ביום השמיני עצרת‬ ‫זי"ע פירש על הפסוק (במדבר כט‪ ,‬לה)‬ ‫שעות אלו של תקט"ו! הננו באים‬ ‫תהיה לכם"‪" :‬ביום השמיני" – ביום‬ ‫"ביום השמיני עצרת תהיה לכם"‪,‬‬ ‫כעת להוסיף בתפלה ותחנונים לפני‬ ‫השמיני‪" ,‬עצרת" – כל התפילות‬ ‫ותרגם יונתן‪" :‬כנישו תהא לכון"‪.‬‬ ‫בורא כל עולמים!‬ ‫שהיו נעצרות ומעוכבות‪" ,‬תהיה‬ ‫ובזוהר הקדוש איתא "כנישה‬ ‫ובעזר השם יתברך נפעל כל‬ ‫לכם" – לא תהיינה עוד נעצרות‬ ‫דכולא"‪ .‬ושאל ה'שר שלום'‪ :‬מהו‬ ‫טוב‪ ,‬אמן!‬ ‫אלא תעלינה למעלה‪.‬‬ ‫ענין האסיפה הזו? ואמר‪ ,‬כי ביום‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪4‬‬ ‫הושענא רבה‬ ‫חתימה טובה חדשה‬ ‫האריז"ל) וכתב‪" :‬התיבה לנו במקום‬ ‫"מקיפין את המזבח שבע פעמים"‪.‬‬ ‫מענין מצות ערבה וההקפות‬ ‫מזבח"‪ .‬וטעמו בזה‪" :‬שכמו‬ ‫ובביאור הענין למה מקיפין דוקא‬ ‫בבית המקדש‬ ‫שבמזבח היו נקרבין הקרבנות‬ ‫שבע פעמים‪ ,‬איתא בירושלמי‪:‬‬ ‫ועולין לריח ניחוח‪ ,‬כך אנו מקריבין‬ ‫"אמר רב אחא‪ ,‬זכר ליריחו"‪,‬‬ ‫איתא במשנה במסכת סוכה‬ ‫תפלותינו שהם במקום הקרבנות‪,‬‬ ‫שהקיפו את העיר שבע פעמים‬ ‫(פרק ד' משנה ג') דמצות נטילת ערבה‬ ‫על ידי שליח ציבור שיעלה לריח‬ ‫ותקעו בשופרות ועל ידי זה נפלה‬ ‫הלכה למשה מסיני היא‪ .‬ובזמן‬ ‫ניחוח"‪( .‬ומנהג אחינו בני ישראל הספרדים‬ ‫חומת יריחו‪ .‬וכן הוא בנדון דידן‪,‬‬ ‫הזה הוי מנהג נביאים‪ ,‬אולם בזמן‬ ‫להתפלל על הבימה שקורין עלי' בספר תורה)‪.‬‬ ‫שאנו מקיפין את המזבח – ובזמן‬ ‫שבית המקדש היה קיים היתה‬ ‫הזה עושין זכר לזה סביב הבימה‬ ‫הלכה למשה מסיני‪ .‬וביום השביעי‪,‬‬ ‫טעם נוסף הובא בב"ח‪ ,‬דכיון‬ ‫(כדלקמן) – להפיל חומת יריחו‪ ,‬כדי‬ ‫הוא יום הושענא רבא‪ ,‬היו מרבים‬ ‫דאיתא בגמרא דב"אותו היום"‬ ‫בהקפות סביב המזבח‪.‬‬ ‫כשהיו נפרדים מבית המקדש היו‬ ‫שתתקבלנה תפלותינו לרחמים‬ ‫ולרצון‪.‬‬ ‫וביאר ה'בית יוסף' (סימן תרס"ד)‪,‬‬ ‫אומרים "אנו לקה ועינינו לקה"‪.‬‬ ‫דכיון דאמרינן בגמרא דיום‬ ‫ואומר הב"ח דהספר תורה "כולו‬ ‫שמותיו של הקדוש ברוך הוא"‪,‬‬ ‫עבודת ההקפות סביב הבימה‬ ‫השביעי לערבה דוחה שבת אפילו‬ ‫והמזבח‬ ‫כשחל להיות בשבת‪ ,‬וכמו שפירשו‬ ‫ועל כן כשמקיפין הבימה הוי רמז‬ ‫בגמרא דעבדו יום מיוחד ליום‬ ‫להזכיר מה שאמרו במקדש "אנו‬ ‫הנה ידוע שהנסתר בזה רב‬ ‫ראשון של לולב ויום מיוחד ליום‬ ‫לקה ועינינו לקה"‪ .‬והביא המנהג‬ ‫על הנגלה‪ ,‬ויש להבין מה נשתנה‬ ‫אחרון של ערבה‪ ,‬ממילא כיון דיום‬ ‫שנוהגין להקיף התיבה‪ ,‬ומוציאין‬ ‫יום הושענא רבא שמרבים בו כל‬ ‫השביעי לערבה דוחה שבת‪ ,‬היו‬ ‫ספר תורה מן ההיכל ומניחין אותו‬ ‫כך‪ ,‬ומשמע שצריך לפעול בו דבר‬ ‫מרבים בו להקיף המזבח שבע‬ ‫על הבימה‪ ,‬והוסיף‪" :‬כשמקיפין‬ ‫מיוחד‪.‬‬ ‫פעמים‪ .‬והרי לנו שיום הושענא‬ ‫אותה‪ ,‬כי שמיעת התורה היא‬ ‫והנה ב'לבוש' (סימן תרס"ד) כתב‪,‬‬ ‫רבא הוא יום מיוחד‪.‬‬ ‫מכפרת עלינו כמו המזבח"‪.‬‬ ‫דלפי מה שנתבאר דהקפות‬ ‫ולשון המשנה (שם משנה ה')‪" :‬בכל‬ ‫המזבח הן זכר לחומת יריחו‪ ,‬יובן‬ ‫יום מקיפין את המזבח פעם אחת‪,‬‬ ‫ההקפות להפיל חומת ברזל‬ ‫מנהגנו בזמן הזה שמקיפין את‬ ‫ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה'‬ ‫וב'ליקוטי תורה' להאריז"ל‬ ‫התיבה היא הבימה‪ .‬והביא על זה‬ ‫הצליחה נא‪ .‬ורבי יהודה אומר‪ :‬אני‬ ‫(פרשת אמור) איתא‪" :‬עושין הקפה‬ ‫רמז מן הכתובים שנאמר בהם‬ ‫והו הושיעה נא"‪.‬‬ ‫להפיל חומת ברזל המפסקת בינינו‬ ‫לשון "אסובבה" ב"פ‪ ,‬בכתוב אחד‬ ‫ופירש רש"י‪ ,‬דתיבת "והו"‬ ‫לבין אבינו שבשמים‪ ,‬כענין הקפת‬ ‫נאמר (שיר השירים ג‪ ,‬ב) "אקומה נא‬ ‫נרמזת בשלשה פסוקים הכתובים‬ ‫יריחו להפיל החומה"‪ .‬הרי למדנו‬ ‫ואסובבה בעיר"‪ ,‬ובכתוב שני נאמר‬ ‫בפרשת בשלח בענין קריעת ים‬ ‫שההקפות סביב המזבח‪ ,‬שהן זכר‬ ‫(תהלים כו‪ ,‬ו) "ואסובבה את מזבחך‬ ‫סוף (ויסע‪ ,‬ויבא‪ ,‬ויט)‪ ,‬שבכל פסוק יש‬ ‫ליריחו כדאיתא בירושלמי‪ ,‬מורות‬ ‫ה'"‪ .‬ואמר הלבוש‪ ,‬דכיון ש"הסובב‬ ‫שבעים ושתים אותיות‪ ,‬והוא כנגד‬ ‫לנו שצריך לשבר בזה את חומת‬ ‫בעיר" – שהקיפו עיר יריחו‪ ,‬ממילא‬ ‫שם ע"ב‪ .‬והוא שם של חסד‪ ,‬כי‬ ‫הברזל‪ ,‬והוא יום מיוחד לתפלה‪.‬‬ ‫אעשה כן גם ב"מזבחך ה'"‪ ,‬ועל כן‬ ‫חס"ד בגימטריא ע"ב‪ ,‬ועל כן היו‬ ‫והאריז"ל הכניסנו לעומק‬ ‫נוהגין לסובב את התיבה‪.‬‬ ‫אומרים בכל יום "אנא ה' הושיעה‬ ‫עבודת יום הושענא רבא‪ ,‬שצריך‬ ‫אלא שיש להבין‪ ,‬מה השייכות‬ ‫נא" לעורר שם ע"ב שהוא מדת‬ ‫להרבות בו בתפלה‪ ,‬וכמבואר‬ ‫המיוחדת של התיבה שבבית‬ ‫החסד‪.‬‬ ‫בדבריו בשם הזוהר הקדוש‬ ‫המדרש כנגד המזבח?‬ ‫עוד שנינו במשנה‪" :‬ואותו‬ ‫והראשונים גודל מעלת היום הזה‬ ‫ובא בספר 'סדר היום' (מגורי‬ ‫היום" – היינו הושענא רבא –‬ ‫‪5‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫מנהגי הושענא רבה כהמשך‬ ‫על ידי הקפה של שבע פעמים‪ ,‬ועל‬ ‫כיום תפלה‪.‬‬ ‫ליום הכפורים‬ ‫ידי זה "יתהלכון" – שילכו להם‬ ‫ויאבדו כולם‪.‬‬ ‫טעם שבע הקפות‬ ‫הנה אם נפתח בספר הטור‬ ‫ובשלחן ערוך סימן תרס"ד‪ ,‬נראה‬ ‫עוד פירש ש"יתהלכון" הוא‬ ‫וביאור הענין למה דוקא ביום‬ ‫דברים נפלאים הנעשים ביום‬ ‫לשון כליה‪ ,‬שיכלו כולם מן העולם‪.‬‬ ‫קדוש זה צריכין לשבר כל חומות‬ ‫ומזה אנו רואים שהנסתר רב על‬ ‫הברזל‪ ,‬כתב המהרש"א (סוכה מה‪ ,‬ב)‬ ‫הושענא רבה‪.‬‬ ‫הנגלה‪ ,‬וביום הושענא רבה נעשים‬ ‫בפירוש דברי הירושלמי דהקפות‬ ‫כתב הטור‪ ,‬שביום הושענא‬ ‫דברים גדולים ונוראים‪ .‬ונבוא‬ ‫המזבח הן להפיל חומת יריחו‪ ,‬וזה‬ ‫רבה דע "נוהגין באשכנז שמרבים‬ ‫לבאר מה שכתוב בדברי האר"י‬ ‫לשונו‪" :‬כוונת ההקפה שישמרנו‬ ‫במזמורים כמו ביו”ט"‪ .‬ופירושו‬ ‫הקל מסביב מצרינו"‪ .‬היינו שאנו‬ ‫שאומרים פסוקי דזמרה כביום‬ ‫הקדוש בשם הזוהר הקדוש ודברי‬ ‫עושין הקפה כמין עיגול סביב‬ ‫טוב‪" ,‬ואומרים קדושה רבה‬ ‫הראשונים ז"ל בגודל קדושת היום‬ ‫סביב‪ ,‬לרמז בתפלה לפני רבונו‬ ‫במוסף"‪ .‬לבני אשכנז אומרים‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫של עולם שכל השונאים המקיפים‬ ‫'נעריצך' ולבני ספרד אומרים‬ ‫'כתר'‪ ,‬ואומרים את כל הנוסח‪.‬‬ ‫אותנו יפלו ויבטלו‪.‬‬ ‫"הוי מחשב שכר מצוה כנגד‬ ‫עוד כתב הטור‪" :‬מרבים קצת‬ ‫והמשיך המהרש"א‪" :‬והוא‬ ‫הפסדה"‬ ‫בעצמו ענין הקפת יריחו ששה ימים‬ ‫בנרות כמו ביום הכפורים"‪ .‬הרי לן‬ ‫שיש ליום הושענא רבה קשר עם‬ ‫הנה רצוננו לחזור על היסוד‬ ‫בכל יום פעם אחת‪ ,‬וביום השביעי ז'‬ ‫יום הכפורים‪ ,‬ולכן מרבים בנרות‪.‬‬ ‫שכבר הזכרנו בשיעורים הקודמים‪,‬‬ ‫פעמים למפלת אויבים"‪ .‬וזה היה‬ ‫ובספר מהרי"ל ובשאר ראשונים‬ ‫על מה ששנינו במשנה באבות (פ"ב‬ ‫הטעם שהקיפו את יריחו דוקא‬ ‫איתא‪ ,‬שנוטלים את 'שיורי הנרות'‬ ‫מ"א) שכדי שיעלה האדם במעלות‬ ‫בעיגול‪ ,‬וסבבו עם שופרות וכהנים‬ ‫מיום הכפורים ומדליקים אותם‬ ‫בדרך סביבה‪ ,‬לרמז שהשי"ת‬ ‫עבודת השם‪ ,‬צריך להחשיב "שכר‬ ‫עתה בהושענא רבה‪.‬‬ ‫יצילנו מן השונאים הסובבים‬ ‫מצוה כנגד הפסדה" – שכר המצוה‬ ‫אותנו‪ .‬ועל דרך זה עושין הקפות‬ ‫וב'דרכי משה' הביא מהמהרי"ל‪,‬‬ ‫כנגד הפסד העבירה‪.‬‬ ‫המזבח‪" ,‬על שם הכתוב ואסובבה‬ ‫ש"מהרי"ל היה נוהג ללבוש הקיטל‪,‬‬ ‫וכפי שכתבו הרה"ק רבי ר'‬ ‫את מזבחך ה' כי התם בירוחו פעם‬ ‫כמו בראש השנה ויום כיפורים"‪.‬‬ ‫מענדלע זי"ע וה'באר מים חיים'‬ ‫אחת בכל יום וששת ימי החג"‪.‬‬ ‫ועוד הביא מהמהרי"ל‪" :‬יש נוהגים‬ ‫לטבול קודם עלות השחר"‪ ,‬כדרך‬ ‫זי"ע‪ ,‬שאילו היה יודע איש ישראל‬ ‫וכשם שביריחו הקיפו בכל יום‬ ‫שטובלים בערב יום הקדוש ובערב‬ ‫מה הוא פועל במצוה אחת‪ ,‬ואיך‬ ‫פעם אחת‪ ,‬כך מקיפין המזבח פעם‬ ‫ראש השנה‪ ,‬וכתב ש"והצנועים‬ ‫היא מאירה את נשמתו ומשמחת‬ ‫אחת בכל ימי החג‪ ,‬וכשם שביריחו‬ ‫נוהגים בטבילה זו"‪.‬‬ ‫את לבו‪ ,‬ואיך היא גורמת כביכול‬ ‫ביום השביעי הקיפו שבע פעמים‪,‬‬ ‫ובשלחן ערוך פסק המחבר‬ ‫נחת רוח ושמחה לפניו יתברך –‬ ‫כך ביום השביעי של חג הסוכות‬ ‫"נוהגים במזמורים כמו ביו”ט"‪,‬‬ ‫אף ללא ידיעת השכר בעולם הזה‬ ‫מקיפין שבע פעמים‪.‬‬ ‫וכן "מרבין קצת נרות כמו ביום‬ ‫ובעולם הבא‪ ,‬היה רץ בכל כחו‬ ‫וסיים בזה המהרש"א הקדוש‪:‬‬ ‫כיפורים"‪ .‬והרמ"א הביא את הלכת‬ ‫לעשות מצות ולא היה עובר עבירה‬ ‫הנה הכתוב אומר (תהלים יב‪ ,‬ט)‬ ‫המהרי"ל ש"המדקדקים נוהגים‬ ‫לעולם!‬ ‫"סביב רשעים יתהלכון"‪ ,‬ורמז בזה‬ ‫לטבול קודם עלות השחר‪ ,‬כמו‬ ‫שאנו עושים סביב ועיגול‪ ,‬ועל‬ ‫וכשאנו רואים את גודל‬ ‫בערב יום כיפור‪ ,‬ויש נוהגים ללבוש‬ ‫ידי זה נכלה את הרשעים‪ .‬וביאר‬ ‫הקדושה הנעשית ביום הושענא‬ ‫המהרש"א הקדוש‪ ,‬שאנו מקיפים‬ ‫הקיטל"‪ .‬והוסיף הרמ"א שגם‬ ‫בעת הוצאת ספר תורה והכנסתו‬ ‫רבה‪ ,‬אף שאין אנו משיגים את הכל‪,‬‬ ‫את המזבח שבע פעמים ואת‬ ‫אומרים נוסח 'אין כמוך' לבני‬ ‫מכל מקום עצם הדבר שהספרים‬ ‫הבימה שבע פעמים בערבה‪ ,‬ואחר‬ ‫אשכנז ו'אתה הראת' לבני ספרד‪,‬‬ ‫הקדושים מדברים בזה בהתלהבות‬ ‫כך נוטלים את הערבה וחובטים‬ ‫כדרך שאומרים ביום טוב‪.‬‬ ‫ובאש קודש‪ ,‬ומגלים שיש כאן‬ ‫אותה‪ ,‬וזהו רמז ל'חבטה' ומהלומה‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬מה נשתנה יום‬ ‫דברים נסתרים וסודות טמירים‪,‬‬ ‫לרשעים‪.‬‬ ‫זה שמרבים בו כל כך בתחנונים‪,‬‬ ‫די בזה לעורר את הלב להתפלל‬ ‫וזהו פשט הכתוב‪" :‬סביב‬ ‫ורואים אנו שיש לו שייכות ליום‬ ‫בכוונה ובהתלהבות‪.‬‬ ‫רשעים" – שאני מקיף את הרשעים‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪6‬‬ ‫שגם עתה הוא זמן החתימה?‬ ‫אחר החתימה‪ ,‬וכפי שנראה לקמן‬ ‫הכפורים? שמדליקים בו נרות יום‬ ‫מדברי האר"י הקדוש בשם הזוהר‬ ‫הכפורים‪ ,‬והמהרי"ל לבש בו קיטל‪,‬‬ ‫ענין יום החתימה בדברי‬ ‫שיום הושענא רבה הוא חותם‬ ‫וטובלים בו כערב יום הכפורים‪.‬‬ ‫הראשונים‬ ‫בתוך חותם‪.‬‬ ‫נמצא שהטור גילה לנו שיום זה‬ ‫בהושענא רבה מבקשים על‬ ‫הנה בענין זה מצינו בדברי‬ ‫הוא "יום החתימה"‪.‬‬ ‫חתימה טובה‬ ‫הראשונים‪ ,‬בספר 'רקנטי' (פרשת‬ ‫שלח)‪ ,‬שגילה סוד נורא‪ ,‬כי היו‬ ‫ובאמת בדברי הראשונים‬ ‫בא הטור ומגלה לנו סודות‬ ‫נוסחאות בפיוט 'ונתנה תוקף'‬ ‫מפורש הדבר שיום זה הוא יום‬ ‫נפלאים‪ .‬כתב הטור‪ ,‬שכן אמרו‬ ‫שבהן היה כתוב נוסח זה‪" :‬בראש‬ ‫חתימה‪ .‬ב'ספר המנהגים' לרבינו‬ ‫חכמים במסכת ראש השנה (טז‪).‬‬ ‫השנה ישפטון‪ ,‬ביום כיפור יכתבון‪,‬‬ ‫יצחק אייזיק מטירנא (סוכות אות רט"ז)‬ ‫שבכל רגל העולם נידון‪ .‬בפסח על‬ ‫וביום הושענא רבה יחתמון"‪.‬‬ ‫כתב בלשון זו‪ ,‬שהטעם שמדליקים‬ ‫התבואה‪ ,‬בעצרת על פירות האילן‪,‬‬ ‫וכתב הרקנטי‪" :‬לכן יש אומרים‬ ‫נרות שעוה של יום הכפורים‪ ,‬כפי‬ ‫ובחג הסוכות נידונים על המים‪.‬‬ ‫ביום הושענא יחתמון"‪ ,‬שיש‬ ‫שהובא במהרי"ל ובטור‪ ,‬הוא "מפני‬ ‫וכתב הטור‪" :‬וכל חיי אדם‬ ‫שנהגו לומר כן ביום זה‪ .‬והביא‬ ‫שהוא גמר החתימה תפלת המים"‪.‬‬ ‫תלויין במים"‪ .‬שעל אף שצריך‬ ‫המונקאטשער רב זי”ע שאכן מצא‬ ‫הרי מפורש בדברי הראשונים‬ ‫האדם לתבואה ופירות‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מחזורים עתיקים שבהם היה כתוב‬ ‫שהטעם הוא מפני שהוא גמר‬ ‫יכול להתקיים במאכלים אחרים‪,‬‬ ‫הנוסח כן‪.‬‬ ‫החתימה של יום הכפורים‪.‬‬ ‫אבל בלא מים אי אפשר להתקיים‪.‬‬ ‫וכן מצינו בספר 'שבלי הלקט'‬ ‫והנה כעין זה איתא בספר‬ ‫ומאחר ש"כל חיי אדם תלויין‬ ‫(אות קכ"א) שכתב‪" :‬אני שמעתי שיש‬ ‫'מטה משה' (אות תתקנ"ט) וזה לשונו‪:‬‬ ‫במים"‪ ,‬לכן בחג הסוכות מרבים‬ ‫קהילות הקודש" שביום הושענא‬ ‫"ביום הזה הוא קיום החתימה‬ ‫בתפילה‪ ,‬וכיון שזהו היום האחרון‪,‬‬ ‫רבה אומרים "רחמנא לחיים"‪,‬‬ ‫שאנו מבקשים לפני הבורא‬ ‫מרבים בו בתפילה ביותר‪.‬‬ ‫"מי כמוך"‪" ,‬זכור רחמיך"‪ ,‬ו"אבינו‬ ‫ביום הכפורים שיחתמנו לחיים‪,‬‬ ‫ולפי זה יובן יותר מדוע מרבים‬ ‫מלכנו"‪ .‬וכן הוא ב'מחזור ויטרי'‪,‬‬ ‫ולכן נהגו להדליק נרות של יום‬ ‫ביום זה בהקפות המזבח בערבות‪.‬‬ ‫שהוא מאחד הראשונים‪ ,‬שכתב‪:‬‬ ‫הכפורים"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר כאן‬ ‫כיון שהערבה גדלה על המים‪,‬‬ ‫"נהגו לומר בקול רם ז' פעמים 'ה'‬ ‫להדיא דטעם הדלקת הנרות הוא‬ ‫וביום זה נידונים על המים‪ ,‬לכן‬ ‫הוא האלקים' כמו מוצאי יום כיפור‪,‬‬ ‫מחמת שהוא המשך לחתימת יום‬ ‫עושים עסק גדול בערבה‪.‬‬ ‫לפי שביום כיפור נחתם לחיים‬ ‫הכפורים‪ .‬ויוצא לנו מזה‪ ,‬דכבר‬ ‫אמנם עדיין יש להבין‪ ,‬מהו‬ ‫דיננו‪ ,‬והיום נתקיים בחתימת‬ ‫בדברי הטור והראשונים נמצא‬ ‫הקשר בין יום זה ליום הכפורים?‬ ‫החיים‪ ,‬ושכינה עולה למעלה‬ ‫גילוי זה המובא בזוהר הקדוש‬ ‫אף שהוא יום שמתפללים בו על‬ ‫בערבות‪ ,‬ועוד אומר 'שמע ישראל'‬ ‫שיום זה הוא יום החתימה‪.‬‬ ‫המים‪ ,‬מה השייכות ללבוש קיטל‬ ‫'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫וכן איתא ב'ספר המנהגים ‪-‬‬ ‫ולהדליק נרות כביום הכפורים?‬ ‫ועד'"‪.‬‬ ‫ווארמייזא' (עמוד רי"ג)‪ ,‬שכל אחד‬ ‫אלא שאם נתבונן בלשון הטור‪,‬‬ ‫הרי מבואר קלאר בדברי‬ ‫מביא עמו שעוה מנר של יום‬ ‫נמצא שהוסיף עוד מילים‪" :‬והכל‬ ‫הראשונים שיום הושענא רבה הוא‬ ‫כפור‪ .‬היינו שמביאים מהבתים‬ ‫הולך אחר החיתום"‪ .‬בזה גילה לנו‬ ‫המשך של חתימת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫את שאריות נרות השעוה שנשארו‬ ‫הטור‪ ,‬שאף על פי ש"בראש השנה‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬לכאורה הלא ביום‬ ‫מיום הכפורים‪ ,‬ומדליקים אותם‬ ‫יכתבון וביום צום כיפור יחתמון"‪,‬‬ ‫כיפור כבר אמרנו "חתמנו"?‬ ‫מיד בבואם לבית הכנסת בשחרית‪,‬‬ ‫מכל מקום גם יום הושענא רבה‬ ‫"והניחו כך דלוק עד אחר תפלת‬ ‫הוא יום חתימה‪.‬‬ ‫דברי הזוהר הקדוש בענין‬ ‫מוסף"‪.‬‬ ‫"מסירת הפתקים"‬ ‫ואף שיש שרצו לומר שבטור‬ ‫הרי לפנינו דברים נוראים שיום‬ ‫ובשלחן ערוך לא נתבאר סוד‬ ‫הנה נראה דברי הזוהר הקדוש‬ ‫זה הוא יום החתימה‪.‬‬ ‫הזוהר הקדוש בענין "חותם בתוך‬ ‫שהביא האריז"ל ב'שער הכוונות'‬ ‫אך לכאורה יש להבין ולהתבונן‪:‬‬ ‫חותם"‪ ,‬מכל מקום המעיין בדברי‬ ‫בענין חג הסוכות‪ .‬ואף שאין לנו‬ ‫הלא כבר נחתם גזר דיננו בראש‬ ‫הטור יראה שגם הוא הזכירו‪,‬‬ ‫עסק בנסתרות‪ ,‬מכל מקום יש‬ ‫השנה‪ ,‬ובתפלת נעילה כבר אמרנו‬ ‫שהרי השתמש בלשון "הכל הולך‬ ‫בדברי האריז"ל דברים שהם "דבר‬ ‫"וחתמנו"‪ ,‬ואם כן מהו ביאור הענין‬ ‫אחר החיתום"‪ .‬שביום זה הולכים‬ ‫‪7‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫מאד‪ .‬ויש להשמר מאד מכעס‬ ‫עוד כתב האריז"ל כי לילה זה‬ ‫השוה לכל נפש"‪ ,‬לעורר הלבבות‬ ‫ומקפידות‪ ,‬ולהזהר לקבוע עתים‬ ‫הוא לילה גדול‪ ,‬והביא מה'רקנטי'‬ ‫ביום קדוש זה של הושענא רבה‪.‬‬ ‫לתורה‪.‬‬ ‫מעשה באדם אחד שבליל הושענא‬ ‫כתב האריז"ל ב'שער הכוונות'‬ ‫וכתב עוד האריז"ל‪" :‬כיון‬ ‫רבה‪ ,‬בעת מסירת הפתקים‬ ‫(סוכות‪ ,‬דרוש ו') "בענין מסירת הפתקים‬ ‫שעדיין יש לו תקנה אז"‪ ,‬כי יכול‬ ‫למלאכים השלוחים‪ ,‬ראה שמצבו‬ ‫העליונים"‪ ,‬שיש בזה "מאמרים‬ ‫אתה לתקן עד שמיני עצרת‪ ,‬ורק‬ ‫אינו כשורה ע"פ סימן הלבנה (ענין‬ ‫חלוקים בספר הזוהר בשתי‬ ‫ביום שמיני עצרת נותנים רשות‬ ‫שאין אנו נכנסים בו כעת)‪ ,‬ונתעורר אותו‬ ‫הפרשיות הנזכרות וגם בפרשת‬ ‫למלאכים לפעול ולבצע‪.‬‬ ‫אדם בתשובה גדולה‪" ,‬וחזר בלילה‬ ‫תרומה"‪ .‬שלכאורה יש סתירה‬ ‫והתפלל ובכה ושב בתשובה"‪,‬‬ ‫בדברי הזוהר הקדוש‪" ,‬כי במקום‬ ‫ויש עוד מהלכים בדברי‬ ‫"וחזר ורד צל על ראשו"‪ ,‬עד שחזר‬ ‫אחד אומר שמסירת הפתקים היא‬ ‫האריז"ל ורבי חיים ויטאל‪ ,‬אך‬ ‫הצל לראשו‪ .‬ולא נאריך בזה כי הוא‬ ‫בליל הושענא רבה" (בפרשת תרומה)‪,‬‬ ‫דברים אלו הם "סוד ה' ליראיו"‪.‬‬ ‫מסודות התורה‪ ,‬אך ברוך ה' זכה‬ ‫ובמקום אחר (בפרשת ויחי) "נראה כי‬ ‫ומכל מקום במה שנוגע לנו‬ ‫אותו אדם לשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫היא נעשית ביומא תמינאה דחג‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬רואים אנו שנותנים‬ ‫ומבואר בדברי האריז"ל שביום‬ ‫שהיא שמיני עצרת"‪.‬‬ ‫לנו עוד הזדמנות גדולה לפעול‬ ‫ביום קדוש זה‪.‬‬ ‫זה עדיין יש זמן לתשובה‪ .‬ואף‬ ‫שמוסרים הפתקים למלאכים‬ ‫האריז"ל מגלה גודל קדושת‬ ‫יסודו של הגאון רבי שלמה‬ ‫בחצות הלילה‪ ,‬מכל מקום עדיין לא‬ ‫היום‬ ‫קלוגער זי”ע‪ :‬לעבוד את ה'‬ ‫ניתן להם רשות לבצע השליחות;‬ ‫והנה האריז"ל האריך שם‬ ‫המלאכים אוחזים הפתקים‬ ‫בסתרי תורה השייכים ליודעי חן‪,‬‬ ‫בשמחה‬ ‫בידיהם וממתינים‪ .‬וכתב האריז"ל‬ ‫אך אנו נביא רק התירוץ השייך‬ ‫כדי שנשכיל להבין מעט יותר‬ ‫שבכל יום הושענא רבה יש לך‬ ‫לכל אדם‪ .‬וגילה האריז"ל סוד‬ ‫את ענין ה'חתימה' החוזרת ביום‬ ‫עוד זמן להתפלל ולשוב בתשובה‬ ‫נפלא‪ :‬ביום כיפור כבר נחתם‬ ‫הושענא רבה‪ ,‬בדרך עבודת ה'‬ ‫ולהרבות בתחנונים‪ ,‬כדי שהחתימה‬ ‫האדם ונחתם ה'פתקא' ‪ -‬הקוויטל‪,‬‬ ‫השוה לכל נפש‪ ,‬נביא את דברי‬ ‫שבפתק שביד המלאכים תקרע אם‬ ‫אך הפתק עדיין לא נמסר לידי‬ ‫קדשו של גאון ישראל וקדושו‪ ,‬מרן‬ ‫אינה טובה‪ ,‬ויכתבו לך פתק טוב‪.‬‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫רבי שלמה קלוגער זי"ע‪ ,‬בספרו‬ ‫ובהגיע יום הושענא רבה‪,‬‬ ‫'קהלת יעקב' (הושענא רבה‪ ,‬דרוש ד')‪,‬‬ ‫יכול אתה לתקן עד שמיני‬ ‫עשה עמנו רבונו של עולם חסד‬ ‫המבאר יסוד נפלא המאיר את‬ ‫עצרת‬ ‫גדול ברוב רחמיו וחסדיו‪ ,‬שקודם‬ ‫כל הסוגיא‪ .‬הוא מביא את הכתוב‬ ‫ועתה נבין מדוע השתמש הטור‬ ‫שמוסרים הפתק למלאכים‬ ‫(דברים כח‪ ,‬מז)‪" :‬תחת אשר לא עבדת‬ ‫בלשון "הכל הולך אחר החיתום"‪,‬‬ ‫שיבצעו שליחותם‪ ,‬יכול האדם‬ ‫את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב‬ ‫כי עתה הוא זמן מסירת הפתקים‬ ‫לשוב בתשובה‪ ,‬ואם חס ושלום‬ ‫מרב כל"‪.‬‬ ‫שנחתמו ביום כיפור‪ .‬ובזה יובן‬ ‫יש גזרה רעה‪ ,‬יכול הוא לקרוע את‬ ‫כבר ביארנו את המובא בכל‬ ‫טעם ז' ההקפות סביב הבימה‪,‬‬ ‫הפתק‪.‬‬ ‫הספרים הקדושים‪ ,‬כי בעצם סיבת‬ ‫כדרך שהקיפו המזבח בבית‬ ‫וזהו עומק המנהג שמברכים "א‬ ‫כל התוכחה היא מחמת העוונות‬ ‫המקדש וכנגד חומות יריחו‪ ,‬כי‬ ‫גוט קוויטל" – כי הפתק שנחתם‬ ‫והעבירות שעשה האדם‪ .‬אולם יש‬ ‫ברצוננו לפעול עתה שנה טובה‬ ‫ביום כיפור נמסר עתה למלאך‪ ,‬אך‬ ‫להקשות‪ :‬מפני מה בא האדם לידי‬ ‫ומתוקה‪.‬‬ ‫אם תשוב בתשובה עד הושענא‬ ‫עבירה? מנין הגיע אליו אותו 'רוח‬ ‫ושאל האריז"ל‪ :‬עד מתי נמשך‬ ‫רבה‪ ,‬יכול אתה לקרוע הפתק הישן‬ ‫שטות' לעבור על רצון הבורא?‬ ‫זמן זה? והשיב שזה נמשך עד‬ ‫ולכתוב פתק חדש וטוב‪.‬‬ ‫מגלה לנו הכתוב גילוי נפלא‪:‬‬ ‫שמיני עצרת‪ .‬וזה לשון האריז"ל‪:‬‬ ‫וכתב האריז"ל‪ ,‬שידע האדם‬ ‫יען כי לא עבדת את ה' 'בשמחה'‪.‬‬ ‫"צריך להזהר לכוין האדם דעתו‬ ‫כי עיקר זמן מסירת הפתקים הוא‬ ‫כל זמן שהאדם עובד את בוראו‬ ‫במאד מאד בתפילת יום הושענא‬ ‫בחצות הלילה‪ .‬ולכן כתב האריז"ל‬ ‫בשמחה‪ ,‬שורה עליו השכינה‪.‬‬ ‫רבה"‪ ,‬והוסיף‪" :‬בכל מעשיו ביום‬ ‫שנהגו לעסוק בתורה בחצי הלילה‬ ‫במצב זה‪ ,‬מדוע שישמע לקול‬ ‫ההוא" – שכל יום הושענא רבה‪,‬‬ ‫הראשון עד חצות‪ ,‬ואז קוראים‬ ‫היצר הרע או יכנס עמו בדברים‬ ‫אף כשעוסקים בפינוי הסוכה לבית‬ ‫'משנה תורה'‪ .‬והאריז"ל האריך שם‬ ‫כלל? אך אם חס וחלילה אין האדם‬ ‫ומכינים צרכי יום טוב‪ ,‬צריך להזהר‬ ‫בסודות התורה‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪8‬‬ ‫כעת הולך אני לשוב בתשובה פעם‬ ‫כפי שכתוב בזוהר הקדוש‪ .‬מכל‬ ‫עובד את ה' בשמחה‪ ,‬אלא הוא‬ ‫נוספת‪ .‬עתה אזכה לשוב באמת‪,‬‬ ‫מקום‪ ,‬למעשה עשה האדם את‬ ‫שרוי בעצבות או במרה שחורה‪,‬‬ ‫ועתה אוכל באמת לשבר את גזר‬ ‫העבירה מתוך תענוג מסוים של‬ ‫אזי יש ליצר הרע שליטה עליו‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬לקרוע את הפתקאות הרעות‬ ‫'שמחה של שטות'‪.‬‬ ‫אז נכנס בו רוח שטות והיצר יכול‬ ‫ולשבר את חומת הסטרא אחרא‪.‬‬ ‫והנה ידוע שצריך לעשות‬ ‫להתחיל לבלבל את דעתו‪ ,‬כיון‬ ‫ודוקא משום כך קבעו את 'יום‬ ‫'תשובת המשקל'‪ .‬כשמתחרט‬ ‫שכבר לכדו ברשתו‪.‬‬ ‫החותם'‪' ,‬חותם בתוך חותם'‪ ,‬דוקא‬ ‫אדם על חטא‪ ,‬עליו לעשות‬ ‫ומה היא העצה?‬ ‫ביום הושענא רבה‪ .‬כי יום הכפורים‬ ‫זאת באותו חשק גדול שבו רצה‬ ‫העצה היא כי צריך לשוב‬ ‫היה אמנם חתימה מתוך 'תשובה'‪,‬‬ ‫לעשות את העבירה‪ .‬כשם שהיצר‬ ‫בתשובה על שורש החטא‪,‬‬ ‫אך עדיין חסרה היתה ה'שמחה'‪,‬‬ ‫הרע הכניס בו התלהבות לדבר‬ ‫והתשובה על השורש היא לעבוד‬ ‫והרי אני זקוק ל'תשובת המשקל'‪.‬‬ ‫לשון הרע בחפץ לב‪ ,‬או לעשות‬ ‫את ה' בשמחה‪.‬‬ ‫ועוד זאת‪ :‬עלי לשוב על שורש‬ ‫שאר עבירות בחשק‪ ,‬כך כששב‬ ‫אומר רבי שלמה קלוגער‪ :‬ביום‬ ‫החטא‪ ,‬על אשר לא עבדתי את ה'‬ ‫בתשובה‪ ,‬עליו לעשות זאת בחשק‬ ‫הכפורים אמנם עשינו תשובה‪,‬‬ ‫בשמחה‪ .‬והנה עתה‪ ,‬ביום הושענא‬ ‫ובשמחה‪.‬‬ ‫אך אף אם שבנו על כל העבירות‪,‬‬ ‫רבה‪ ,‬אני עושה תשובה; הן על‬ ‫ומתי הוא זמן השמחה?‬ ‫עדיין לא שבנו על 'שורש החטא'‬ ‫שורש החטא של חסרון השמחה‪,‬‬ ‫– על כך שלא עבדנו את הבורא‬ ‫והן בזה שאני שב באותו תענוג‬ ‫"זמן שמחתנו" כעת לעשות‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫שבו הטעה אותי היצר לעבור‬ ‫תשובת המשקל‬ ‫עוד הוסיף רבי שלמה קלוגער‪,‬‬ ‫עבירה – באותה התלהבות ממש‬ ‫ידוע לכל כי חג הסוכות הוא‬ ‫כי העבירות שעשה האדם באו‬ ‫ניגש אני עתה אל המצוה‪.‬‬ ‫"זמן שמחתנו"‪ .‬אומר רבי שלמה‬ ‫מחמת שהיצר הרע בלבל דעתו‬ ‫השי"ת יעזור שנזכה להתפלל‬ ‫קלוגער‪ :‬לאחר שעברתי את כל‬ ‫והראה לו כאילו יש בעבירות ח"ו‬ ‫ולשוב בתשובה מתוך שמחה וטוב‬ ‫ימי החג ונספגה בי שמחת החג‪,‬‬ ‫'געשמאק' ‪ -‬תענוג‪ ,‬בעוד אנו‬ ‫לבב‪ ,‬ונזכה לפתקא טבא ומתוקה‬ ‫ואחזתי בשמחה של מצוה עד‬ ‫יודעים שכל חיות התענוג של‬ ‫ולפעול כל טוב!‬ ‫שאני מלא עתה בשמחה ותענוג –‬ ‫העבירות גזולה היא מהקדושה‪,‬‬ ‫שמיני עצרת ושמחת תורה‬ ‫סוד השמחה‪ :‬יו”ט המיוחד לבעלי תשובה‬ ‫שבעצרת הכל מודים דבעינן‬ ‫הנה חג השבועות הוא 'זמן מתן‬ ‫ההפרש שבין חג השבועות‬ ‫'לכם'‪ ,‬וצריך לאכול סעודה לפי‬ ‫תורתנו'‪ ,‬וסופרים אנו ימי הספירה‪,‬‬ ‫לשמחת תורה‬ ‫שהוא "יום שניתנה בו תורה" —‬ ‫כדברי בעל החינוך והראשונים‬ ‫ופירש רש"י שם שצריכים אנו‬ ‫שמונים אנו יום אחר יום מרוב‬ ‫יום הקדוש שמיני עצרת‬ ‫להראות גילוי שגם הגוף שמח‬ ‫חיבתנו ותשוקתנו להגיע ליום‬ ‫ושמחת תורה הוא יום שמחה‬ ‫בזה שקבלנו את התורה‪ ,‬והגוף‬ ‫קבלת התורה‪ ,‬ונעורים אנו‬ ‫וחדוה לכלל ישראל‪ ,‬אשר בו‬ ‫שש ושמח ב"אשר בחר בנו מכל‬ ‫כל הלילה לעסוק בתיקון ליל‬ ‫ישישו וישמחו אנשים נשים וטף‬ ‫העמים"‪.‬‬ ‫שבועות‪.‬‬ ‫יחדיו‪.‬‬ ‫מה מתוק ומה נעים להיות‬ ‫ואף על פי כן‪ ,‬אפילו בחג‬ ‫וביום קדוש ושמח זה‪ ,‬אשר‬ ‫יהודי‪ ,‬ומה מתוקה היא תורתנו‬ ‫השבועות שהוא יום מתן תורה‬ ‫השמחה נשפכת על כל אחד ואחד‪,‬‬ ‫הקדושה‪" ,‬כי לקח טוב נתתי לכם"‪,‬‬ ‫ויש בו מצוה לקבוע סעודה —‬ ‫יש לנו להתבונן‪ :‬במה נשתנה‬ ‫"שישו ושמחו בשמחת תורה"‪,‬‬ ‫כדברי חז"ל במסכת פסחים (סח‪):‬‬ ‫שמחת תורה מחג השבועות?‬ ‫‪9‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫סוד הלוחות שניות‬ ‫ואם נשאל אדם פשוט‪ ,‬שאינו‬ ‫"שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל‬ ‫בעל השגה בעבודת השם‪ ,‬באילו‬ ‫רב"‪" ,‬פקודי ה' ישרים משמחי לב"‪.‬‬ ‫וביאר ה'חתם סופר'‪ :‬מהו הסוד‬ ‫ימים בשנה אתה שמח באמת‬ ‫ועושים סעודה בשבועות להראות‬ ‫בזה לבעלי תשובה?‬ ‫ברוחניות‪ ,‬בתורה ובמצוות?‬ ‫שהגוף מודה שאין שמחה בעולם‬ ‫הנה בחג השבועות ניתנו לנו‬ ‫ישיב שישנן שתי פעמים בשנה‬ ‫כשמחת התורה‪.‬‬ ‫לוחות ראשונות‪ ,‬אך ידענו מה‬ ‫שמרגיש הוא כן במיוחד‪ :‬בפורים‬ ‫אך עם כל זה‪ ,‬בחג השבועות לא‬ ‫שאירע בי"ז בתמוז‪ .‬ואף ש"שברי‬ ‫ובשמחת תורה‪ .‬ואם נשאל בעל‬ ‫מצינו שעושים ריקודים ומחולות‬ ‫לוחות מנחות בארון"‪ ,‬ואדרבה‪,‬‬ ‫תשובה שקרבוהו לתורה והוא בא‬ ‫לכבודה של תורה‪ .‬אדרבה‪ ,‬רואים‬ ‫לשיטת רש"י לפי הגמרא במסכת‬ ‫לבית המדרש בכל שבת‪ ,‬ועורך‬ ‫אנו שבשבועות בעת העליה‬ ‫סוטה יצאו שברי לוחות עם בני‬ ‫סדר פסח‪ ,‬ושומר שביעי של פסח‬ ‫לתורה‪ ,‬מדקדקים לכבד אדם‬ ‫ישראל למלחמה‪.‬‬ ‫ותיקון ליל שבועות‪ ,‬ראש השנה‬ ‫מכובד או תלמיד חכם בעליית‬ ‫(והנה הרמ"ע מפאנו כתב שהלוחות נשתברו‬ ‫ויום הקדוש‪ ,‬סוכות ושמחת בית‬ ‫'עשרת הדברות' (כדאי' ב'מגן אברהם'‬ ‫לשש מאות אלף רסיסים‪ ,‬ואף שהאותיות פרחו‬ ‫באויר נשארה ה'רשימה' חקוקה בלבבות‪ .‬מכל‬ ‫השואבה — אם נשאל אותו איזה‬ ‫סי' תכ"ח בשם בעל 'כנסת הגדולה')‪ .‬ובפרט‬ ‫מקום‪ ,‬השגת לוחות ראשונות בשלמותן אבדה‬ ‫יו”ט פועל בו שמחה עצומה עד‬ ‫בהפטרת 'מעשה מרכבה'‪ ,‬איתא‬ ‫מאתנו‪ ,‬ואף שנשאר רושם ואנו מתפללים "חדש‬ ‫למאוד? (ומדובר בבעל תשובה שעדיין רחוק‬ ‫בפוסקים שיש ליתנה לאדם גדול‬ ‫ימינו כקדם"‪ ,‬למעשה אבדנו השגה נוראה של‬ ‫הוא ורק עתה מתחיל לשוב לדרך הקודש)‪,‬‬ ‫(כדאי' בשל"ה הקדוש ובבאר היטב‪ ,‬עי"ש)‪.‬‬ ‫לוחות ראשונות)‪.‬‬ ‫ישיב פורים ושמחת תורה‪ .‬ובפרט‬ ‫משא"כ בשמחת תורה‪ ,‬רואים‬ ‫אולם‪ ,‬אומר ה'חתם סופר'‪ ,‬ביום‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬ההקפות והשמחה‬ ‫אנו הנהגה נפלאה‪ .‬הרמ"א (סי' תרס"ט)‬ ‫הכיפורים הרי ידענו מה שאמרה‬ ‫פועלים גם על בעל תשובה שעדיין‬ ‫הביא מתשובת הריב"ש‪ ,‬שנותנים‬ ‫המשנה במסכת תענית (פ"ד מ"ח) "לא‬ ‫רחוק הוא מהשגת התורה והמצוות‪.‬‬ ‫עליות לכל הקהל‪ .‬ואף שכל השנה‬ ‫היו ימים טובים לישראל כחמשה‬ ‫אין חוזרים על קריאת הפרשה‪ ,‬כאן‬ ‫עשר באב וכיום הכפורים"‪ .‬ואמרו‬ ‫שמחת תורה‪ :‬יו”ט המיוחד‬ ‫חוזרים וקוראים "וזאת הברכה"‬ ‫בגמרא שיום כיפור הוא ב' ענינים‪:‬‬ ‫לבעלי תשובה‬ ‫פעם אחר פעם‪ .‬עד כדי כך שהביא‬ ‫יום מחילת עונות וגם יום שניתנה‬ ‫הרמ"א מדברי המהרי"ל ועוד‪,‬‬ ‫ויש להבין מהו הסוד הנשפע‬ ‫בו תורה‪ ,‬שבו ניתנו לנו לוחות‬ ‫שאפילו הנערים והקטנים עולים‬ ‫שניות‪.‬‬ ‫ביום זה שגורם שמחה גדולה כל‬ ‫לתורה‪ .‬והנה בכל השנה אין מעלים‬ ‫כך ביום שמיני עצרת ושמחת‬ ‫דהנה כיוון שביום הכפורים‬ ‫קטן לתורה‪ ,‬אך כאן מעלים אף את‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫מתענים אנו‪ ,‬אין אנו יכולים‬ ‫הקטנים והם אומרים 'ברכו'‪.‬‬ ‫לשמוח בשמחה שלימה בלוחות‬ ‫והנה מרנא ה'חתם סופר' זי"ע‬ ‫ויתירה מזו‪ ,‬המנהג הוא‬ ‫בדרשותיו (דרוש ה' ודרוש ט' לשנת תקפ"א‬ ‫השניות‪ .‬ועל כן בא יום שמחת‬ ‫שמביאים כל הטף אצל בעל‬ ‫תורה‪ ,‬שבו אין אנו מתענים‪ ,‬ואז‬ ‫ועוד) גילה לנו סוד הדבר‪ ,‬ששמחת‬ ‫הקורא‪ ,‬והעולה ל'חתן כל הנערים'‬ ‫אנו שמחים בלוחות השניות אשר‬ ‫תורה הוא יו”ט לבעלי תשובה‪.‬‬ ‫מברך עמהם יחד ואומרים פסוק‬ ‫קבלנו ביום הכפורים‪.‬‬ ‫זהו יו”ט שכלל ישראל כולם‬ ‫'המלאך הגואל'‪.‬‬ ‫לוחות אלו‪ ,‬הלוחות השניות‪,‬‬ ‫יש להם שייכות עמו‪ .‬יו”ט הוא‬ ‫הרי לנו שבשמחת תורה‬ ‫נתנו ביחוד עבור בעלי תשובה‪,‬‬ ‫שאפילו מי שלא למד‪ ,‬או מי שלמד‬ ‫השמחה היא בדרגה עליונה יותר‬ ‫לוחות שנתנו יחד עם מה שאמר‬ ‫אך עדיין חסר לו בהשגות התורה‪,‬‬ ‫בבחינת התגלות‪ ,‬עד שיש הלכות‬ ‫הרבוש”ע "ויאמר ה' סלחתי‬ ‫בא יום שמחת תורה ואומר לו‪" :‬בא‬ ‫שאין נוהגים בהן בכל השנה‪ ,‬ורק‬ ‫כדברך"‪ .‬כשנכנסים להתפלל בבית‬ ‫ונשמח עם התורה‪ ,‬יום זה מיוחד‬ ‫בשמחת תורה נוהגים כן מצד‬ ‫המדרש ביום הקדוש דיום כיפור‪,‬‬ ‫עבורך!"‬ ‫שמחת התורה‪ .‬וידוע מה שהביא‬ ‫פותחים ב"אשרי" ובפסוק "ויאמר‬ ‫יום זה נועד לאנשים נשברים‬ ‫ה'מגן אברהם' מהראשונים‪,‬‬ ‫ה' סלחתי כדברך"‪ .‬ביום זה נתן‬ ‫הרחוקים מהשגות בתורה‪ .‬שמחת‬ ‫שאפילו הריקודים — שבזמניהם‬ ‫הקב"ה למשה רבינו את הלוחות‬ ‫תורה קורא להם‪" :‬באו ונשמח‪,‬‬ ‫היו ריקודים בתנועות מיוחדות‬ ‫השניות‪ ,‬וביום זה אמר הרבוש”ע‪:‬‬ ‫ומכח זה תזכו להתחיל ללמוד‬ ‫והיתה עליהם גזרה משום "מתקן‬ ‫הנני נותן שוב את הלוחות‪ ,‬הנני‬ ‫מסכת אחר מסכת‪ ,‬ענין אחר ענין‪,‬‬ ‫כלי שיר" — מכל מקום בשמחת‬ ‫נותן שוב את התורה לבעלי תשובה‪.‬‬ ‫וספרי מוסר‪ ,‬ותזכו ל'פקודי ה'‬ ‫תורה התירום (עי' מג"א בשם מהרי"ק‪,‬‬ ‫אך כיוון שיום הכיפורים הוא‬ ‫ישרים משמחי לב'"‪.‬‬ ‫מובא ב'דרכי משה'‪ ,‬ועי' משנ"ב ובשעה"צ)‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪10‬‬ ‫היו האומות מוכנים לעמול נגד‬ ‫אמרו לנו חז"ל שהלוחות השניות‬ ‫יום תענית ויש בו ה' עינויים‪,‬‬ ‫יצרם‪ .‬וסברו שכשם שבני ישמעאל‬ ‫נתנו 'בהסתר'‪ .‬הקב"ה נתנם למשה‬ ‫מגיעים ימי שמחת תורה ושמיני‬ ‫ואדום אינם יכולים לקבלה‪ ,‬כך לא‬ ‫רבינו ביום הכפורים‪ ,‬ומשה רבינו‬ ‫עצרת‪ ,‬ואז אנו שמחים בתורה‬ ‫תקבלנה שום אומה בעולם‪.‬‬ ‫הורידם לכלל ישראל ממחרת יום‬ ‫שנתנה לנו בעלי התשובה‪ .‬עבור‬ ‫ופתאום! שומעים הם קול‬ ‫הכפורים‪ ,‬וכיוון שהיה באופן צנוע‬ ‫זה שלא למד בהתמדה כל השנה‪,‬‬ ‫'נעשה ונשמע'‪ ...‬שמעו רעשים‬ ‫ובסתר‪ ,‬לא יכלה עין הרע לשלוט‬ ‫עבור זה שלא סיים מסכתתו‪,‬‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫עבור זה שבעוונותיו שוחח בתוך‬ ‫גדולים בעולם עד שסברו שבא‬ ‫הלימוד‪ ,‬או עבור זה שבעוונותיו‬ ‫מבול לעולם‪ .‬רצו כולם אצל בלעם‬ ‫עין הרע של האומות שאינם‬ ‫לא השכים קום באשמורת הבוקר‬ ‫הרשע ושאלו‪" :‬הקב"ה מביא שוב‬ ‫רוצים לעמול‬ ‫– בא יום שמחת תורה ואומר‪:‬‬ ‫מבול לעולם?" אמר להם בלעם‬ ‫נותנים לנו שוב את התורה! ובפרט‬ ‫הרשע‪" :‬לאו! 'ה' למבול ישב'‪ ,‬אלא‬ ‫והקשה ה'קדושת לוי' זי"ע‬ ‫עבורך‪ ,‬אתה שלא למדת בהתמדה‬ ‫'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו‬ ‫(בדרוש לשבועות)‪ :‬מי נתן את העין‬ ‫כל השנה‪ ,‬עבורך הוא ביחוד שמחת‬ ‫בשלום'‪ .‬הקב"ה נותן את התורה‬ ‫הרע? ממי היא באה?‬ ‫תורה‪ ,‬כי שמחת תורה הוא במיוחד‬ ‫לבני ישראל‪ ,‬זהו הקול אשר אתם‬ ‫ואמר הקדושת לוי שבאה‬ ‫עבור הלוחות השניות ועבור הבעלי‬ ‫שומעים"‪.‬‬ ‫מאומות העולם‪ .‬והטעם שנתנו‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫אז נתקנאו האומות מאד‬ ‫עין רעה הוא מפני שהקב"ה ביקש‬ ‫והנה ה'חתם סופר' האריך‬ ‫בישראל‪ .‬קינאו שזכו בני ישראל‬ ‫מהם לקבל את התורה והם לא‬ ‫בדרושיו בדרכים נפלאים‪ ,‬ועוד‬ ‫לתורה מאירה כזו‪ ,‬ושהיה להם כח‬ ‫רצו‪ .‬וכאשר בני ישראל קיבלו‬ ‫חזון למועד‪ .‬כעת נביא רעיונות‬ ‫לומר 'נעשה ונשמע'‪.‬‬ ‫את התורה‪ ,‬היתה להם עין רעה‪.‬‬ ‫נשגבים‪ ,‬רעיונות קדושים מאת‬ ‫כדאי' בחז"ל בשבת (פ"ט)‪ ,‬הר סיני‬ ‫ה'שפת אמת' זי"ע‪ ,‬שהולך בדרכו‬ ‫כפי שמצינו בגמרא (שבת פ"ח)‬ ‫"שיורדה שנאה" הגויים שונאים‬ ‫של ה'חתם סופר'‪ ,‬שביום שמיני‬ ‫במעשה באותו צדוקי שראה את‬ ‫ומקנאים את ישראל‪.‬‬ ‫עצרת ושמחת תורה שמחים‬ ‫רבא לומד בתענוג גדול עד שיצא‬ ‫דם מאצבעותיו‪ ,‬אמר לו‪" :‬עמא‬ ‫ביאור הדברים‪ :‬האומות סברו‬ ‫בלוחות השניות‪ ,‬בתורה שנתנה‬ ‫שאין איש יכול לקבל את התורה‪.‬‬ ‫לבעלי תשובה‪ .‬נראה דברים‬ ‫פזיזא‪ ,‬עדיין בפזיזותייכו קיימיתו‪,‬‬ ‫מחד גיסא ידעו שהתורה הקדושה‬ ‫נשגבים אשר גילה לנו השפת‬ ‫דקדמיתו פומייכו לאודנייכו" –‬ ‫היא האוצר הגדול ביותר והעסק‬ ‫אמת‪ ,‬ונשאב מהם חיזוק רב ללמוד‬ ‫עדיין אתם מחזיקים באותו תוקף‬ ‫הטוב ביותר לאדם‪ ,‬כדכתיב "כי‬ ‫התורה בהתמדה‪ ,‬להדבק ולשמוח‬ ‫של 'נעשה ונשמע' שהקדמתם‬ ‫בתורה הקדושה‪ ,‬ולזכות ל"ואתם‬ ‫לקח טוב נתתי לכם תורתי אל‬ ‫פיכם לאזניכם‪ .‬הצדוקי פשוט יצא‬ ‫הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם‬ ‫תעזבו"‪ .‬הרבוש”ע אמר שהתורה‬ ‫מקנאה‪ .‬ואומר הקדושת לוי‪ :‬קנאה‬ ‫היא המציאה הטובה ביותר‪,‬‬ ‫היום"‪.‬‬ ‫זו היא שנתנה עין הרע בלוחות‬ ‫והאומות ידעו זאת‪.‬‬ ‫הראשונות‪.‬‬ ‫ומדוע לא קבלוה אם כן?‬ ‫ההסתר בעת נתינת הלוחות‬ ‫השניות‬ ‫האם שאלו את אומות העולם‬ ‫התשובה היא כי לא היו מוכנים‬ ‫בלוחות השניות?‬ ‫לשלם עבורה ‪ -‬לא חפצו לעמול בה‪.‬‬ ‫נפתח בדברי קדשו של השפת‬ ‫שאלו "מה כתיב בה?"‪ ,‬וכאשר אמר‬ ‫אמת משנת תרל"ט‪ .‬נקדים‬ ‫ויש לשאול‪ :‬בלוחות השניות‪,‬‬ ‫להם הרבוש”ע שצריכים לפרוש‬ ‫הקדמה עם כמה שאלות‪ ,‬ואחר כך‬ ‫כשבאים לתת שוב מתן תורה‪,‬‬ ‫מתאוות המדומות והמאוסות‪ ,‬דמו‬ ‫נראה דבריו הקדושים בפנים‪ ,‬בחי'‬ ‫לכאורה היו צריכים שוב לחזור‬ ‫בנפשם שאין כח להתגבר עליהן‪,‬‬ ‫"אותיות מחכימות"‪.‬‬ ‫אצל אומות העולם ולשאול אותם‬ ‫ואמרו שאינם יכולים‪.‬‬ ‫הנה ידענו כי הלוחות‬ ‫"מה כתיב בה"? אם הפשט הוא‬ ‫מחד גיסא השתוקקו מאד‬ ‫הראשונות אבדו לנו בשבעה עשר‬ ‫שכבר אין לוחות ראשונות כי‬ ‫לתורה כי היא הטובה מכל –‬ ‫בתמוז‪ .‬ואיתא בחז"ל שהלוחות‬ ‫חטאו ישראל וצריכים כעת לוחות‬ ‫"פקודי ה' ישרים משמחי לב"‪,‬‬ ‫הראשונות נתנו בפומבי‪ ,‬ועל כן‬ ‫שניות‪ ,‬לכאורה היו צריכים לשאול‬ ‫"שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל‬ ‫שלטה בהם עין הרע‪.‬‬ ‫שוב את האומות אם חפצים הם‬ ‫רב" – והמקבלים את התורה הם‬ ‫ויש לשאול‪ :‬מהו הביאור‬ ‫בהן כעת?!‬ ‫'בני מלכים'‪ .‬אך מאידך גיסא לא‬ ‫שבלוחות השניות נתקיים הדבר?‬ ‫‪11‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫ענין חג הסוכות ושבעים‬ ‫שנה ושנה; בכל שנה יש בחינת‬ ‫בפשטות התשובה לזה היא‪,‬‬ ‫הפרים‪ :‬ההפרש בין ישראל‬ ‫מתן תורה בחג השבועות‪ ,‬ובכל‬ ‫שכיוון שהאומות גרמו שתשלוט‬ ‫לעמים‬ ‫שנה יש בחינת מתן תורה ביום‬ ‫עין הרע בלוחות הראשונות‪ ,‬אין‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫מחויבים ללכת לשאול אותם "מה‬ ‫והנה יש להתבונן‪ ,‬אם פשט‬ ‫כתיב בה"‪ .‬אך בא השפת אמת‬ ‫בחג השבועות מתן תורה‬ ‫הדברים הוא שיש כאן ענין של‬ ‫ומגלה לנו‪ ,‬שאכן שואלים את‬ ‫מתן תורה‪ ,‬אם כן צריך לשאול‬ ‫הוא רמז למדרגה ראשונה של‬ ‫אומות העולם "מה כתיב בה"‪ ,‬אלא‬ ‫לאומות העולם אם רצונם לקבל‬ ‫צדיקים גמורים‪ .‬ועל כן בשבועות‪,‬‬ ‫שהאומות מוסיפים לומר שאינם‬ ‫התורה‪ ,‬כפי ששאלו אותם קודם‬ ‫כשצריכים לעלות לקריאת‬ ‫רוצים בה‪.‬‬ ‫מתן לוחות ראשונות‪.‬‬ ‫"עשרת הדברות"‪ ,‬נהגו לתת‬ ‫תחילה נראה היסודות בפנים‬ ‫אומר על זה השפת אמת‪,‬‬ ‫עליה זו לתלמיד חכם‪ ,‬וכן קריאת‬ ‫דברי קדשו של השפת אמת‪.‬‬ ‫שבאמת שואלים אותם גם עתה‪.‬‬ ‫"מפטיר דמרכבה" אינה ניתנת‬ ‫יסוד ראשון‪ :‬ביום שמחת תורה‬ ‫שבחג הסוכות מקריבים שבעים‬ ‫אלא לתלמיד חכם‪ ,‬ואין כל הקהל‬ ‫באים אנו לשמוח על הלוחות‬ ‫פרים‪ ,‬וכדאיתא בגמרא במסכת‬ ‫עולים לתורה בשבועות‪ .‬אבל ביום‬ ‫השניות‪ ,‬שהם לוחות השניות‬ ‫סוכה שהם כנגד שבעים אומות‬ ‫הכיפורים ובשמיני עצרת חזינן‬ ‫השייכים לבעלי תשובה‪ .‬לוחות‬ ‫העולם‪ ,‬והוא טובה עבורם להוריד‬ ‫ענין אחר‪.‬‬ ‫אלו נתנו בסתר ביום הכפורים‪ ,‬יום‬ ‫להם שפע‪ .‬ואמרו במדרש שאילו‬ ‫אחר ימי הדין‪ ,‬כשבני ישראל‬ ‫הקדוש‪ ,‬ונתנים לנו בכל שנה ושנה‬ ‫היו אומות העולם יודעים כמה‬ ‫'שבים בתשובה'‪ ,‬הם זוכים לבחינת‬ ‫מחדש‪ .‬ומשום שנתנו בחשאי‬ ‫טובה הם מקבלים מן המקדש‪ ,‬לא‬ ‫ובסתר‪ ,‬אין עין הרע שולטת בהם‬ ‫'לוחות אחרונות'‪ .‬אלא שאומר‬ ‫היו מחריבים אותו לעולם‪ ,‬אלא היו‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫השפת אמת שהם ניתנים בהסתר‪.‬‬ ‫מעמידים שומרים וגדודים למנוע‬ ‫ואחר כך נראה יסוד שני‪:‬‬ ‫שריפת בית המקדש‪.‬‬ ‫ודבר זה שניתנו לוחות שניות‬ ‫ששואלים את העובדי כוכבים‬ ‫ביום הכיפורים אינו מפורש בתורה‬ ‫נמצא שבחג הסוכות מקריבים‬ ‫על הלוחות השניות אם רצונם‬ ‫בפירוש‪ ,‬אלא הוא רמוז בחשבון‬ ‫לקבלם‪ ,‬והם משיבים שאין רצונם‬ ‫שבעים פרים המתמעטים והולכים‬ ‫בכל יום כנגד שבעים אומות‪ ,‬ועל‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫בהם‪ .‬ונראה היאך ששואלים אותם‬ ‫ידי זה הם מקבלים שפעם‪.‬‬ ‫מחשבון ג' פעמים ארבעים‬ ‫בכל שנה ושנה‪.‬‬ ‫אך כאן יש להתבונן‪ :‬הרי‬ ‫יום שעלה משה למרום‪ ,‬נמצא‬ ‫רואים אומות העולם שבזכות‬ ‫שסוף ארבעים יום האחרונים היה‬ ‫ב' בחינות במתן תורה בכל‬ ‫בית המקדש והקרבנות יורד להם‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬כדאיתא בגמרא‬ ‫שנה ושנה‬ ‫כל השפע‪ ,‬והתורה והמצוות הם‬ ‫בסוף מסכת תענית ובדברי רש"י‬ ‫איתא בשפת אמת פרשת פנחס‬ ‫"משוש כל הארץ"‪ ,‬וא"כ למה אין‬ ‫ותוספות והרשב"ם בבבא בתרא‪,‬‬ ‫(שנת תרל"ט)‪" :‬והנה חכמים קבעו‬ ‫הם באים לפני הסנהדרין לבקש‬ ‫אלא שהדבר הוא בבחינת הסתר‪.‬‬ ‫בשמיני עצרת שמחת תורה‪ ,‬ונראה‬ ‫להתגייר ולהתחבר לישראל? למה‬ ‫ומשום הכי לא נתפרש בתורה‬ ‫שהוא רמז ללוחות אחרונות"‪ .‬והנה‬ ‫אין הם חפצים ללמוד ולהתפלל‪,‬‬ ‫בפירוש‪ ,‬וגם היא באה על ידי‬ ‫בלוחות ראשונות נאמר שהיו‬ ‫אחר שרואים שכל חיותם תלויה‬ ‫ההסתר בימים הנוראים שהם ימי‬ ‫בקולות‪ ,‬ומשום הכי שלטה בהן‬ ‫בזה? אלא ‪ ---‬שהם לוקחים את‬ ‫הדין‪ ,‬ועל זה נאמר "בכסה ליום‬ ‫עין הרע‪ ,‬וכלל גדול הוא ש"אין‬ ‫השפע ובורחים להם‪...‬‬ ‫לך יפה מן הצניעות"‪ .‬ועל כן נתן‬ ‫חגנו"‪ ,‬שהדבר "מכוסה ונעלם"‪.‬‬ ‫וזל"ק של השפת אמת‪" :‬לכן יש‬ ‫הקב”ה את הלוחות האחרונות‬ ‫וכעין זה הוא ענין שמיני עצרת‬ ‫ביום הכיפורים בצנעה‪.‬‬ ‫מקודם ימי הסוכות פרי החג‪ ,‬הכל‬ ‫שלא ישליט עין הרע"‪ .‬בחג הסוכות‬ ‫ושמחת תורה‪ ,‬שאינו מפורש‬ ‫והוסיף עוד‪ ,‬שביום הכיפורים‬ ‫מקריבים את הפרים ושוב שואלים‬ ‫בתורה בפירוש‪ .‬ואף כל ענין שמחת‬ ‫נתרצה הבורא יתברך לבני ישראל‬ ‫אותם אם חפצים הם בתורה‪ ,‬אלא‬ ‫תורה והשמחה שאנו שמחים בה‪,‬‬ ‫והוריד משה רבנו ע"ה לוחות‬ ‫שכאן מתברר שאין הם מעוניינים‬ ‫לא נזכר בפירוש בתלמוד בבלי‬ ‫אחרונות‪ ,‬שכן אז נתקבלו תשובתם‬ ‫בה כלל‪ .‬ועל ידי שהם מבזים את‬ ‫וירושלמי‪ ,‬לפי שהוא בהסתר‬ ‫של ישראל ונאמר "ויאמר ה'‬ ‫התורה ואינם מחשיבים אותה‪ ,‬אין‬ ‫ובצנעה‪ ,‬כדי שלא תשלוט בו עין‬ ‫סלחתי כדברך"‪ .‬ואומר השפת‬ ‫להם כוח להטיל עין הרע בשמחתנו‪.‬‬ ‫הרע של האומות‪.‬‬ ‫אמת ששני ענינים אלו נעשים בכל‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪12‬‬ ‫מצות אכילת מצה וד' כוסות‪ ,‬הגדה‬ ‫והוסיף עוד‪ :‬כיון שאין בני‬ ‫נמצאו בדברי השפת אמת שני‬ ‫וסדר הלילה עם כל מצוותיו‪ .‬בחג‬ ‫ישראל חוזרים לבתיהם במוצאי‬ ‫טעמים למה אין עין הרע שולטת‬ ‫השבועות יש מצות שתי הלחם‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬אלא נשארים ליום‬ ‫בלוחות שניות‪ :‬האחד‪ ,‬לפי שהם‬ ‫והקרבנות‪ ,‬וכן מצות סעודת יו”ט‪.‬‬ ‫שמיני עצרת בבית המקדש‪ ,‬הרי‬ ‫בבחינת הסתר‪ ,‬ושמחת תורה לא‬ ‫בראש השנה תוקעים בשופר‪ .‬ביום‬ ‫זהו ממש ענין שמחת תורה‪ .‬וביאר‬ ‫נתפרשה בבבלי וירושלמי‪ .‬והשני‪,‬‬ ‫הכיפורים מתענים ומתפללים‬ ‫שיש ב' פירושים בשם "שמחת‬ ‫שעל ידי שאומות העולם עצמם‬ ‫חמש תפילות ויש בו חמשה‬ ‫תורה"‪ :‬האחד ‪ -‬שאנו שמחים עם‬ ‫מבזים את התורה בחג הסוכות‪,‬‬ ‫עינויים‪ .‬בחג הסוכות יש מצות‬ ‫התורה‪ ,‬והשני ‪ -‬שהתורה שמחה‬ ‫בטל כוחם להזיק בעין הרע‪.‬‬ ‫סוכה וד' מינים‪ .‬אולם כשבא יום‬ ‫עמנו‪.‬‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬אין בו שום מצוה‬ ‫וכמפורסם בדברי ה'בית הלוי'‬ ‫"עכבו עלי יום אחד"‪ :‬סעודת‬ ‫מיוחדת‪ ,‬אלא מצות שמחה בלבד‪,‬‬ ‫ועוד על הלשון "שישו ושמחו‬ ‫המלך עם בניו‬ ‫כדרשת חז"ל מהכתוב "והיית אך‬ ‫בשמחת התורה" – מהו ביאור‬ ‫עוד אומר שם‪ ,‬שכל אחד‬ ‫שמח"‪ .‬ומילת "אך" באה למעט‪,‬‬ ‫הלשון "בשמחת התורה"? דמשמע‬ ‫מאומות העולם שמח בחלקו‬ ‫להורות שאין עושים שום מצוה‬ ‫שהתורה עצמה היא השמחה עם‬ ‫הגשמי‪ ,‬ובבוא חג הסוכות הם‬ ‫מיוחדת אחרת‪ ,‬אלא שמחים‬ ‫מי‪ .‬והתירוץ בזה‪ ,‬שאנו שמחים עם‬ ‫חוטפים לעצמם את השפע היורד‬ ‫בשמחה פשוטה‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬וגם שמחים אנו "בשמחת‬ ‫לכל השנה‪ ,‬ומיד הולכים להם‬ ‫וכותב השפת אמת‪ :‬כי זהו רמז‬ ‫התורה"‪ ,‬היינו במה שהתורה‬ ‫לדרכם ואין חפצם להישאר עוד‪.‬‬ ‫לעתיד לבוא שמצוות בטלות‪ ,‬והיא‬ ‫שמחה עם בני ישראל‪ .‬ועל מה היא‬ ‫אבל בני ישראל‪ ,‬עיקר שמחתם‬ ‫בחינת עולם הבא‪ .‬וכמו בגן עדן‬ ‫שמחת התורה? על אשר הקדימו‬ ‫היא בתורה שהיא כוללת כל החיים‪,‬‬ ‫שאין מקיימים שם המצוות בפועל‬ ‫ישראל "נעשה" ל"נשמע"‪.‬‬ ‫ועל כן אומרים לפני הבורא יתברך‬ ‫כבעולם הזה‪ ,‬אלא היא בחינה‬ ‫וכה דברי קדשו של השפת‬ ‫שאין רצונם ללכת‪ ,‬אלא נשארים‬ ‫עליונה ורמה יותר‪ .‬ואמר השפת‬ ‫אמת‪" :‬שהתורה שמחה במה‬ ‫בבית המקדש ליום נוסף‪.‬‬ ‫אמת‪ :‬זהו ענין שמיני עצרת‪.‬‬ ‫שנתברר כי בני ישראל נאמנים‬ ‫וזהו סוד המדרש "עכבו עלי‬ ‫וידוע שבעולם הבא אין‬ ‫ונבחרים להשם יתברך"‪ ,‬שהתורה‬ ‫יום אחד"‪ ,‬שהקב”ה אומר לישראל‬ ‫לאומות העולם שום שייכות‪,‬‬ ‫שמחה על אשר בני ישראל המה‬ ‫שקשה עליו פרידתם ומבקש‬ ‫ו"אין מגע נכרי כלל"‪ .‬ובעולם הבא‬ ‫נאמנים ונבחרים להשי"ת‪ ,‬ומוכנים‬ ‫שיישאר עמם עוד יום אחד‪.‬‬ ‫אין לסטרא אחרא שום אחיזה‪,‬‬ ‫לקיים התורה באמת ובתמים‬ ‫האומות‪ ,‬בסיום ימי החג‪ ,‬הולכים‬ ‫כדאמרינן "כי תעביר ממשלת זדון‬ ‫בבחינת "נעשה ונשמע"‪.‬‬ ‫לביתם ואין הם שומעים את קריאת‬ ‫מן הארץ"‪ .‬וידוע שכל העכו"ם‬ ‫"עכבו עלי"‪ ,‬כי אין הדבר מעניין‬ ‫וכל הסטרא אחרא יתבטלו אז‬ ‫שמיני עצרת‪ :‬בחינת עולם‬ ‫אותם‪ .‬אבל בני ישראל נשארים‬ ‫כליל‪ ,‬כדאמרינן ב'עלינו לשבח'‪:‬‬ ‫הבא וגן עדן‬ ‫לשמוח עם התורה הקדושה‪.‬‬ ‫"והאלילים כרות יכרתון‪ ,‬לתקן‬ ‫ממשיך השפת אמת ואומר‪ .‬יום‬ ‫וסיים השפת אמת‪ ,‬שכעין זה‬ ‫עולם במלכות שדי"‪ .‬ואז יהיה‬ ‫שמיני עצרת הוא היום השמיני‪.‬‬ ‫מתקיים בכל שנה בחג הסוכות‪,‬‬ ‫"כעשן תכלה"‪ ,‬שהכל ישרף ויכלה‬ ‫והנה ידוע כי שבעת ימי סוכות הם‬ ‫שיש קצת התקרבות לעיני‬ ‫לגמרי‪ .‬וזהו הנעשה ביום שמיני‬ ‫כנגד ז' ימי הבנין‪ ,‬שהם ימי הטבע‪.‬‬ ‫האומות על ידי שבעים הפרים‪,‬‬ ‫עצרת‪.‬‬ ‫ואף שיש בהם ששה ימי חול ושבת‬ ‫אלא שכשרואה הבורא יתברך‬ ‫שמחת לוחות שניות בלא עין‬ ‫קודש שהיא למעלה מן הטבע‪,‬‬ ‫שאין בהם ממש ואין פניהם‬ ‫מכל מקום נקראים הם בשם ז'‬ ‫לרוחניות‪ ,‬הוא מחזיר את כל השפע‬ ‫הרע‬ ‫ימי הבנין‪ .‬אולם כשבא יום שמיני‬ ‫והברכה לבני ישראל‪.‬‬ ‫ושאל השפת אמת‪ :‬במה זכינו‬ ‫עצרת‪ ,‬היום השמיני‪ ,‬הרי הוא רמז‬ ‫הרי איתא כאן בשפת אמת‬ ‫לכל זה?‬ ‫לעולם הבא‪ .‬והביא בזה בשם זקינו‬ ‫חידוש נפלא‪ :‬דאפילו השפע‬ ‫והשיב‪ :‬על ידי שקיבלנו לוחות‬ ‫הקדוש ה'חידושי הרי"ם' זי"ע‬ ‫הגשמי אשר רצון השי"ת ליתן‬ ‫שניות ביום הכיפורים‪ .‬ועל ידי‬ ‫שקיבל מהרבי ר' בונם מפרשיסחא‬ ‫לאומות העולם‪ ,‬מכל מקום 'עיקר‬ ‫שבחג הסוכות ניתן השפע לאומות‬ ‫זי"ע‪ ,‬שיום זה הוא בחינת "מצוות‬ ‫ושורש השפע' יומשך לישראל‪,‬‬ ‫העולם בע' פרים וביקשו מהם‬ ‫בטלות לעתיד לבוא"‪.‬‬ ‫והעמים לא יקבלו אלא ה'תמצית'‬ ‫להישאר‪ ,‬אך הם הלכו להם ורק אנו‬ ‫וביאור הענין‪ :‬בחג הפסח יש‬ ‫בלבד‪...‬‬ ‫‪13‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫הלוחות שניות שניתנו לנו כ'בעלי‬ ‫המקדש‪ ,‬כתב השפת אמת‪" :‬והולך‬ ‫נשארנו ליום שמיני עצרת – בזה‬ ‫תשובה'‪ .‬ורק שביום הכיפורים א"א‬ ‫לו"‪ ,‬שהולך לדרכו‪ .‬אבל בני ישראל‬ ‫זכינו לשמחת תורה שהיא בבחינת‬ ‫לאכול שהרי מתענים‪ ,‬אזי שמחים‬ ‫אומרים‪ :‬רבוש"ע‪" ,‬אין אני חפץ‬ ‫עולם הבא‪ .‬ואמר "ואין מגע נכרי‬ ‫בשמיני עמרת ושמח"ת‪ ,‬ועוד‬ ‫טוב ממך"‪ .‬ואנו אומרים "נגילה‬ ‫כלל"‪ ,‬שאין האומות יכולים עוד‬ ‫ונשמחה בך" – שרצוננו להישאר‬ ‫להטיל עין רעה‪.‬‬ ‫אנו ממתינים כל ימי חג הסוכות‬ ‫ביום שמיני עצרת‪ ,‬כשהקב"ה‬ ‫ובזה יובן מדוע שמחים בשמחת‬ ‫לראות אם האוה"ע רוצים התורה‪.‬‬ ‫מזמיננו בהזמנה פרטית להישאר‬ ‫תורה יותר מאשר בחג השבועות‪.‬‬ ‫וכשבורחים להם ביום הושענא‬ ‫עמו ולקבל התורה‪.‬‬ ‫והתירוץ הוא‪ ,‬כי בחג השבועות‬ ‫רבה אזי אנו נשארים לבד‪ ,‬ושמחים‬ ‫וזהו שכתב השפת אמת‪:‬‬ ‫(בלוחות ראשונות) עוד היתה שליטת‬ ‫עם הקב"ה לבד‪ ,‬כדאי' בזוהר הק'‪.‬‬ ‫"הביאני המלך חדריו הוא בסוכות‪,‬‬ ‫עין הרע מאומות העולם‪ ,‬אבל‬ ‫וע"כ צריך כל אדם להתחזק‬ ‫שניתן להם רשות ליטול כל אחד‬ ‫בלוחות שניות שניתנו לבעלי‬ ‫ולא להביט על העבר – אף אם לא‬ ‫מה שרוצה"‪ .‬שכל אחד יכול ליטול‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬אין להם עוד שום שליטה‬ ‫אך העכו"ם הולכים להם‪ .‬ובני‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫היה מתמיד בלימודו או לא למד‬ ‫ישראל "נמשכים אחריו יתברך‬ ‫ועל כן הכל שמחים ביום זה‪ .‬אף‬ ‫ב'פלייסיג' כראוי – אלא יביט על‬ ‫בלבד‪ ,‬כמו שכתוב נגילה ונשמחה‬ ‫מי שלא זכה ללמוד בהתמדה כל‬ ‫העתיד‪ .‬כי הלוחות שניות ניתנו‬ ‫בך" – ומילת "בך" היא בגימטריא‬ ‫השנה או שלא השכים לעבודת‬ ‫לבעלי תשובה להודיענו כי אמר‬ ‫כ"ב‪ ,‬כנגד כ"ב אתוון דאורייתא‪.‬‬ ‫הבורא‪ ,‬כיון שרוקדים כעת בשמחת‬ ‫רבונו של עולם‪" :‬כל אחד ואחד‬ ‫תורה עם הלוחות שניות השייכים‬ ‫יכול לשוב בתשובה וכל אחד יכול‬ ‫סיכום‪ :‬התחזקות להבא מכוח‬ ‫לבעלי תשובה‪ ,‬יכול כל אחד ואחד‬ ‫להצטרף לשמחה!"‬ ‫התשובה‬ ‫להשתתף ולשמוח עמהם‪.‬‬ ‫ובעזרת השם נזכה לשמוח‬ ‫ביום קדוש זה מגלים לנו החתם‬ ‫ונביא עוד לשון קדשו של‬ ‫בתורה‪" ,‬שישו ושמחו בשמחת‬ ‫סופר והשפת אמת‪ ,‬כי כשם שמתן‬ ‫השפת אמת (משנת תר"מ)‪" :‬ולכן‬ ‫התורה"‪ ,‬ונזכה להבטחה של "לא‬ ‫תורה של חג השבועות חוזר‬ ‫אחר הסוכות שמחת תורה‪ ,‬כמו‬ ‫וניעור בכל שנה‪ ,‬כך גם הלוחות‬ ‫שכתוב נגילה ונשמחה בך"‪ .‬וביאר‬ ‫ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע‬ ‫שניות שניתנו לבעלי תשובה ביום‬ ‫השפת אמת ענין זה‪" :‬שכל האומות‬ ‫זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם"‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬חוזרים וניתנים בכל‬ ‫לוקחים כל אחד שר שלו חלקו" –‬ ‫א גוט קוויטל און א לעכטיגע‬ ‫שנה ושנה‪ .‬וכעת ביום שמיני עצרת‬ ‫שכל האומות נוטלים שכרם מחג‬ ‫יאר!‬ ‫ושמחת תורה‪ ,‬אנו שמחים על ָ‬ ‫הסוכות‪ ,‬ובמקום להישאר בבית‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪14‬‬ ‫הקפות‬ ‫אור נפלא בהקפות הקדושות • כל אדם יכול לאחוז באור‬ ‫עליון זה‬ ‫טוב" – ישיב הוא‪" :‬שמחת תורה"‪.‬‬ ‫הדבר אלא פעם אחת ובקצור‬ ‫הכל מרקדים!‬ ‫ואם כן‪ ,‬יום גדול כזה היה ראוי‬ ‫נמרץ ביותר‪.‬‬ ‫ביום שמחת תורה נקבצים‬ ‫להיות מרומז‪ ,‬והיה מן הראוי‬ ‫"טעמא בעי"‪ ,‬ונבוא להרחיב‬ ‫ובאים הכל לבית המדרש – אנשים‪,‬‬ ‫שיכתבו חז"ל דפים שלמים על‬ ‫מעט בענין זה‪.‬‬ ‫נשים וטף – וכלם משתתפים‬ ‫גודל מעלת יום שמחה זה‪.‬‬ ‫אם ישאלו לאדם‪ :‬איזה יום‬ ‫בשמחה הגדולה‪ .‬הנה בשמחת בית‬ ‫הנה מצינו בשמחת בית‬ ‫בשנה הוא היום השמח ביותר‬ ‫השואבה נאמר "חסידים ואנשי‬ ‫השואבה‪ ,‬שעצם השמחה לשמוח‬ ‫עבורך שבו אתה 'שמח במצוות'?‬ ‫מעשה היו מרקדים לפניהם"‪ ,‬וכפי‬ ‫שם היא לדעת חלק מהראשונים‬ ‫מתי הוא היום‪ ,‬פעם אחת בשנה‪,‬‬ ‫שפסק הרמב"ם בסוף הלכות לולב‪,‬‬ ‫מצות 'שמחת יום טוב'‪ ,‬וכן היא‬ ‫שבו אתה מרגיש התרוממות‬ ‫שרק האנשים החשובים ותלמידי‬ ‫שיטת הרמב"ם‪.‬‬ ‫ונהרה? מתי יש יום אחד בשנה‬ ‫חכמים היו מרקדים שם‪.‬‬ ‫שבו אתה שרוי בשמחה אמתית‬ ‫אולם רש"י סובר שהשמחה‬ ‫אולם כשמגיעים לשמחת‬ ‫וחדוה גלויה? כל אדם ימנה את‬ ‫היתה על קרבן התמיד‪ ,‬וכמבואר‬ ‫תורה‪ ,‬הכל מרקדים‪ .‬התלמיד חכם‬ ‫הימים טובים‪ ,‬ולאחר מכן יצביע‬ ‫בראשונים ובאחרונים שכל‬ ‫והרב‪ ,‬יושב הכולל ומגיד השיעור‪,‬‬ ‫על שני ימים בשנה‪ :‬פורים ושמחת‬ ‫השמחה לא היתה אלא 'הכנה'‬ ‫הגבאי וראש הקהל‪ ,‬בעל הבית‪,‬‬ ‫תורה‪ .‬אלו הם שני הימים שבהם‬ ‫למצוה‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬האריכו חז"ל‬ ‫הרצען והחייט – כלם מרקדים‬ ‫כל הקהל שרויים בשמחה אמתית‬ ‫בפרק שלם ובדפי גמרא רבים‬ ‫בשמחת תורה‪ .‬אור שגב ונהורא‬ ‫ומרקדים "שישו ושמחו בשמחת‬ ‫לתאר את הנעשה שם בשמחת‬ ‫עילאה מאירים אז‪ ,‬והשמחה‬ ‫התורה"‪.‬‬ ‫בית השואבה‪ ,‬אף שלא היתה מצוה‬ ‫גדולה עד מאד שכל אחד ואחד‬ ‫נצייר בנפשנו בעל תשובה‬ ‫שש ושמח בה‪.‬‬ ‫בפני עצמה אלא שמחה של 'הכנה'‬ ‫שמקרבים אותו לצור מחצבתו‪,‬‬ ‫ל'שאיבת המים'‪.‬‬ ‫ומביאים אותו לבית המדרש‬ ‫מדוע לא נזכר ענין שמחת‬ ‫ועם כל זה האריכו חז"ל כל כך‪,‬‬ ‫ביום השבת‪ ,‬ולאחר מכן ביום‬ ‫והשמחה היתה גדולה עד שבבית‬ ‫תורה בתלמוד בבלי‬ ‫טוב – בפסח‪ ,‬בשבועות ובסוכות‬ ‫המקדש בנו מקומות מיוחדים‬ ‫וירושלמי?‬ ‫– ולבסוף מביאים אותו בשמחת‬ ‫לנשים‪ ,‬והגמרא דנה שם כיצד‬ ‫תורה‪ .‬אם ישאלו לבעל תשובה זה‪:‬‬ ‫והנה יש להקשות בזה קשיא‪:‬‬ ‫הותר לבנות שם‪ .‬מכל מקום‪,‬‬ ‫"ממה נתפעלת ביותר?" מסתבר‬ ‫מדוע לא מצינו בכל התלמוד בבלי‬ ‫בדברי חז"ל מובא כל ענין השמחה‬ ‫שיהיה מענה פיו‪ :‬שמחת תורה‬ ‫והירושלמי שיכתבו אודות היום‬ ‫שם באריכות‪ ,‬אף שלא היתה אלא‬ ‫היא דבר הכובש את לבו של אדם‬ ‫הקדוש והנורא הזה‪ ,‬יום שמחת‬ ‫הכנה למצוה‪.‬‬ ‫בצורה נפלאה‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬ששמחים בו עם התורה?‬ ‫אבל כאן בשמחת תורה‪ ,‬שהיא‬ ‫היינו‪ ,‬שמכל השבתות והימים‬ ‫וכפי שנראה להלן‪ ,‬לא נזכר ענין‬ ‫מצוה לשמוח בתורה ומנהג ישראל‬ ‫טובים שבכל השנה‪ ,‬אם ישאלוהו‪:‬‬ ‫זה אלא פעם אחת בזוהר הקדוש‪,‬‬ ‫סבא הוא‪ ,‬אף שאין לנו בית מקדש‪,‬‬ ‫"ממה נתרגשת ביותר? היכן חשת‬ ‫ובעיקר הובא בדברי הראשונים‬ ‫ובשמחת תורה אין המרקדים רק‬ ‫את מירב ההתרוממות‪ ,‬השמחה‬ ‫והאחרונים; הרי זה מנהג כלל‬ ‫חסידים ואנשי מעשה אלא כל העם‬ ‫והאור בבית המדרש?" – ומדובר‬ ‫ישראל‪ ,‬אך בבבלי וירושלמי לא‬ ‫מקטנם ועד גדולם – הלא דבר הוא‪,‬‬ ‫כאן בבעל תשובה שעדיין רחוק‬ ‫נזכר‪ .‬וכאמור‪ ,‬אף בזוהר הקדוש‪,‬‬ ‫מדוע לא נזכר הדבר בדברי חז"ל?‬ ‫הוא ממדרגת "קרבת אלקים לי‬ ‫שבו נתגלו סודות התורה‪ ,‬לא נזכר‬ ‫‪15‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫נהרה מסוימת נראית על פניו‪.‬‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬אך כמעט ואין איש‬ ‫שואבים חיות לכל השנה‬ ‫נמשיך הלאה‪.‬‬ ‫המכיר בו דבר‪.‬‬ ‫בספר 'משמי' דרבי תנחום'‬ ‫לימים‪ ,‬נכנס בבוקר לבית‬ ‫האדם המתפלל לצדו בבית‬ ‫מובאים מנהגי הקודש של הרב‬ ‫המדרש‪ ,‬וניכר בו שאינו יכול להכיל‬ ‫המדרש‪ ,‬שכנו או ידידו‪ ,‬מבחין‬ ‫הזקן מסטוטשין זי"ע‪ .‬הוא מספר‬ ‫את עצמו‪ .‬ניגשו אליו כמה חברים‬ ‫בליל שבת כי 'פניו צהובות'‪ ,‬והוא‬ ‫שם שבעת ההקפות היתה עבודה‬ ‫בשעה ששתו "קאווע" ושאלוהו‪:‬‬ ‫שמח יותר מהרגיל‪ .‬שואל הוא‬ ‫שאין אנו יכולים לצייר ולשער‬ ‫"יענקל‪ ,‬מה יום מיומיים? רואים‬ ‫אותו‪" :‬האם אירע דבר מה?"‬ ‫במוחנו‪ ,‬כפי שהיה אצל הצדיק‬ ‫אנו שממש אתה מרקד ומפזז"‪.‬‬ ‫שואלו חברו‪" :‬מדוע אתה שואל?"‬ ‫מסטוטשין‪.‬‬ ‫השיב להם‪" :‬מה השאלה? הלא‬ ‫משיב הוא לו‪" :‬רואה אני שרוחך‬ ‫זכיתי לעשות שידוך!"‪" ...‬מזל‬ ‫טובה עליך ביותר בליל שבת זה"‪.‬‬ ‫ומסופר שם שבאו ואמרו‬ ‫טוב!" קראו כולם ובירכוהו בברכת‬ ‫להרב מסטוטשין שהנשים‬ ‫אומר לו חברו‪" :‬כיון ששאלת אומר‬ ‫מזל טוב‪.‬‬ ‫בעזרת הנשים למעלה הרימו את‬ ‫לך‪ :‬ברוך ה'‪ ,‬היה לי שבוע מוצלח‬ ‫המחיצות‪ ,‬את הפרוכת (וכמובן שלא‬ ‫ומנין ידעו כולם מעצמם לגשת‬ ‫בעסקים‪ .‬ודי בזה‪ ,‬כי שבת קודש‬ ‫היתה כאן שאלה מצד הדין‪ ,‬אלא מצד החומרות‬ ‫אליו ולשאול מה אירע?‬ ‫היא‪ ,‬והשי"ת יעזור הלאה"‪.‬‬ ‫הנהוגות אצל רבותינו הקדושים בענין זה‪ ,‬על כן‬ ‫התשובה היא‪ ,‬כי נכנס לבית‬ ‫בשבוע שלאחריו נכנס לבית‬ ‫שאלוהו)‪ .‬השיב להם הרב מסטוטשין‬ ‫המדרש בשמחה כזו עד שהילוכו‬ ‫המדרש בליל שישי‪ ,‬ויהי ככלותו‬ ‫שיניחו להן‪ ,‬ועיקר הקפידא תהיה‬ ‫נשתנה‪ ...‬לא היה בתוך עצמו‪...‬‬ ‫ללמוד‪ ,‬ניגש אליו חברו פתאום‬ ‫שלא יכנסו לתוך בית המדרש‪,‬‬ ‫וראו כי דבר מה מתרחש כאן‪.‬‬ ‫ויאמר לו‪" :‬מה זה ועל מה זה?"‬ ‫וביאר דבריו‪ :‬מההקפות המאירות‬ ‫פירוש הדבר‪ ,‬שהשמחה לא רק‬ ‫השיב לו‪" :‬למה זה תשאל?" ענה‬ ‫הללו שואבות הנשים הצדקניות‬ ‫האירה החוצה‪ ,‬אלא התחילה‬ ‫לו‪" :‬הלא ידעת‪ ,‬פניך מאירות‬ ‫חיות לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫להאיר באופן כזה שכבר לא היה‬ ‫בשמחה ונהרה"‪ .‬פתאום ניגש‬ ‫ואם כן שוב קשה קשיא עצומה‪:‬‬ ‫"יענקל הרגיל"‪ .‬יענקל הרגיל הולך‬ ‫אליו חבר אחר ואמר‪" :‬יענקל‪,‬‬ ‫אם ההקפות הקדושות כה גדולות‬ ‫בקו ישר‪ ,‬אדם מאופק ומכונס הוא‪,‬‬ ‫מדוע פניך מאירות כל כך?" ושוב‬ ‫הן ויש בהן אור כזה‪ ,‬שאפילו‬ ‫וכאן ראו שאין הילוכו כרגיל‪ .‬כך‬ ‫בא משה ואמר‪" :‬מה קרה כאן?‬ ‫הנשים הצדקניות שפטורות‬ ‫ידעו כי שמחה מופלגת יש כאן‪.‬‬ ‫פני יענקל צהובות ומאירות‪ ,‬מה‬ ‫מתלמוד תורה באות לבית המדרש‬ ‫ואיך נקרא דבר זה בעולם‬ ‫פשר הדבר?" אמר להם‪" :‬שמעו נא‬ ‫ומביטות בהקפות‪ ,‬ודבר זה נותן‬ ‫השמחה?‬ ‫חבריי‪ ,‬כיוון ששאלתם אגיד לכם‪,‬‬ ‫להן חיות לכל השנה כדי שיוכלו‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שהשמחה‬ ‫רואה אני שהדבר ניכר‪ ...‬ברוך השם‬ ‫לחנך בניהן ולעמוד על המשמר‬ ‫מתחילה לצאת מן הכלים‪.‬‬ ‫קניתי בית חדש במקח השווה"‪.‬‬ ‫שבעליהן יוכלו לשבת וללמוד‬ ‫מהו עניין יציאת השמחה מן‬ ‫נעמוד כאן ונתבונן בנעשה‪ .‬מה‬ ‫בבית המדרש – אם כן מדוע לא‬ ‫הכלים?‬ ‫החילוק בין שבוע העבר לשבוע‬ ‫נכתב דבר כזה בדברי חז"ל?!‬ ‫כל זמן שהיה לו שבוע מוצלח‬ ‫זה?‬ ‫ביאורו של הרה"ק 'בעל‬ ‫בעסקיו‪ ,‬היתה השמחה במידה‬ ‫בשבוע העבר היתה זו שמחה‬ ‫קטנה‪ ,‬ולא הכירו בה כמעט‪.‬‬ ‫התניא' זי"ע‪ :‬ענין השמחה‬ ‫כזו שגופו יכול היה לסובלה‪.‬‬ ‫לאחר כמה שבועות‪ ,‬כשקנה בית‬ ‫השבוע‪ ,‬כיוון שקנה בית במקח‬ ‫בא הרה"ק 'בעל התניא' זי"ע‬ ‫חדש והיתה השמחה גדולה יותר‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬גדלה שמחתו‪ .‬וכיוון שגדלה‬ ‫ומגלה לנו סודות נפלאים‪ .‬וכדי‬ ‫כבר לא יכול הגוף לסובלה כל כך‪,‬‬ ‫השמחה‪ ,‬התחילה להאיר בתוקף‬ ‫להבין דברי קדשו‪ ,‬נקדים לבאר‬ ‫והשמחה התחילה לבצבץ ולפרוץ‬ ‫עד שכל הסובבים אותו יכלו‬ ‫כמה משלים‪ ,‬כדי שנוכל להכנס‬ ‫פיל יותר‪.‬‬ ‫לראותה‪.‬‬ ‫מעט בבחינת 'אפס קצהו' להבין‬ ‫אולם כשעשה שידוך‪ ,‬כיוון‬ ‫אולם‪ ,‬עדיין שמחה "רגילית"‬ ‫מה רצה בעל התניא לגלות לנו‬ ‫שהשמחה גדולה כל כך‪ ,‬לא יכול‬ ‫היא‪ .‬מהי שמחה רגילית? שהאדם‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫הגוף להכילה; לא הלך כדרכו‪,‬‬ ‫לא נשתנה בשינוי ניכר‪ ,‬אין רואים‬ ‫נצייר בנפשנו אדם שבמשך‬ ‫וראו בו דבר פלא‪ .‬השמחה פרצה‬ ‫בו דברים זרים‪ ,‬ואין רואים בו‬ ‫השנה שרוי במצב של שמחה‪ :‬כגון‬ ‫מן הכלים כי הגוף לא היה בו כוח‬ ‫עניינים תמוהים‪ .‬הכל מתנהל‬ ‫שהיה לו שבוע מוצלח בעסקיו‪,‬‬ ‫לסבול מידת שמחה כזו‪.‬‬ ‫כמנהגו‪ ,‬עולם כמנהגו נוהג‪ ,‬ורק‬ ‫והוא שמח עד מאד‪ .‬הוא נכנס‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪16‬‬ ‫השכינה‪ ,‬כדכתיב בקרא‪" :‬עז וחדוה‬ ‫המכונס לאדם רחב לב המקבל את‬ ‫הגוף הרי "עפר" הוא‪ ,‬ואינו יכול‬ ‫במקומו"‪ .‬השמחה אינה נמצאת‬ ‫כל האדם‪.‬‬ ‫להכיל "אור" כזה‪ .‬ומה שקורה הוא‪,‬‬ ‫אלא אצל השי"ת‪ ,‬וכמו שכתוב‪:‬‬ ‫אולם המתינו נא‪ ...‬כל זה אינו‬ ‫שאור השמחה בוקע ופורץ ואינו‬ ‫"שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו‬ ‫נחשב לכלום לעומת השעה‬ ‫יכול להישאר בפנימיות האדם‪.‬‬ ‫כל ישרי לב"‪ .‬השמחה היא להשי"ת‬ ‫שנכנס החתן ויענקל התחיל‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שהאדם מתחיל לילך‬ ‫בלבד‪ ,‬ובענין תורה ומצוות כתיב‪:‬‬ ‫לרקוד עמו‪ .‬אז‪ ,‬כשהתחיל יענקל‬ ‫בשינוי‪ ,‬דיבורו משתנה‪ ,‬ונעשה‬ ‫"פקודי ה' ישרים משמחי לב"‪ .‬אין‬ ‫לרקוד עם החתן‪ ,‬עמדו כל חבריו‬ ‫אדם אחר‪ ,‬כיוון שאין הגוף יכול‬ ‫השמחה מצויה אצל הגוים‪ ,‬ובודאי‬ ‫מן הצד ולא ידעו מה אירע כאן‪,‬‬ ‫להכילו‪.‬‬ ‫לא בעניני עבירה‪.‬‬ ‫כולם עמדו משתוממים‪ .‬יענקל‪,‬‬ ‫ומכאן יובן ענין הגוף‪ ,‬שהיות‬ ‫אדם עדין‪ ,‬סגור ומאופק‪ ,‬רוקד עם‬ ‫השמחה בשעת החתונה‪:‬‬ ‫והגוף בא מן 'עפר'‪ ,‬והעפר טבעו‬ ‫החתן בהתלהבות כזו שלא ראו‬ ‫כשאין הגוף יכול לסבול את‬ ‫נוטה מאד לעצבות ומרה שחורה‬ ‫מעולם‪ .‬ומה אומרים החברים?‬ ‫האור‬ ‫חס ושלום‪ ,‬הרי זה בסתירה גמורה‬ ‫"יענקל שמח כל כך‪ ,‬עד שממש‬ ‫לענין השמחה‪ .‬ועל כן‪ ,‬בכל עת‬ ‫אולם אין זה עדיין תכלית‬ ‫יצא מכליו”‪...‬‬ ‫שאדם נעשה בשמחה‪ ,‬אין הגוף‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫כאן הוא אותו ביאור שאמרנו‬ ‫יכול לסבול ולהכיל זאת‪.‬‬ ‫נבוא עתה לזמן שבו הוא משיא‬ ‫מקודם‪ .‬הפשט הוא‪ ,‬שכשרוקד‬ ‫את בנו בכורו‪ .‬נכנס נא ונראה מה‬ ‫ונלך הלאה בזה‪ .‬הנה הרמב"ם‬ ‫עם החתן‪ ,‬בנו בכורו שהוא משיאו‪,‬‬ ‫הביא בהלכות לולב (פ"ח הט"ו) בזה‬ ‫נעשה בסעודת החתונה‪ .‬חבריו‬ ‫נמצא הוא במצב של שמחה כזו‬ ‫נכנסים‪ ,‬ופתאום אין הם מכירים‬ ‫הלשון‪" :‬וכן דוד מלך ישראל אמר‬ ‫שהשמחה‪ ,‬ראשית‪ ,‬בוקעת ויוצאת‬ ‫'ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל‬ ‫את יענקל‪ .‬יענקל זה‪ ,‬שבדרך כלל‬ ‫עד שכל אחד יכול לראותה‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫הוא שקט ומכונס ואין שומעים‬ ‫בעיני'"‪ ,‬וסיים שם הרמב"ם‪" :‬ואין‬ ‫אין הגוף יכול להכילה‪ ,‬ועל כן‬ ‫הגדולה והכבוד אלא לשמוח‬ ‫ממנו קול רם – פתאום הולך הוא‬ ‫מתחיל יענקל לרקוד‪ .‬אין הוא‬ ‫משולחן לשולחן‪ ,‬מוזג "לחיים"‬ ‫לפני ה'‪ ,‬שנאמר 'והמלך דוד מפזז‬ ‫ב"שליטה" ואינו בעל הבית על‬ ‫ומכרכר לפני ה''"‪.‬‬ ‫לכל אחד‪ ,‬מברך ברכות‪ ,‬וממש‬ ‫עצמו כלל‪ .‬גופו‪ ,‬שהוא ה"כלי" שלו‪,‬‬ ‫יצא מן הכלים‪ .‬זהו הפזמון שכולם‬ ‫דוד המלך רקד בהתלהבות כזו‪,‬‬ ‫אינו יודע כלל איך להנהיג דבר כזה‪,‬‬ ‫אומרים‪.‬‬ ‫עד שמיכל בת שאול תמהה עליו‬ ‫וממילא רוקד הוא באופן שאינו לפי‬ ‫ושאלה‪" :‬וכי כך הוא דרך המלך‬ ‫טבעו כלל‪.‬‬ ‫נבין נא מה פירוש המילים‬ ‫לרקוד? הלא בזיון הוא למלכות?!"‬ ‫שיענקל בשמחה ו"יצא מן הכלים"‪.‬‬ ‫והשיב לה דוד המלך‪" :‬אין זה‬ ‫כח השמחה ‪ -‬מקום השראת‬ ‫ביאור הדברים הוא כפי‬ ‫בזיון‪ ,‬כי לפני ה' אני מרקד!!!"‬ ‫השכינה‬ ‫שדיברנו‪ :‬כל זמן שהיתה השמחה‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מהו הביאור בזה‬ ‫קטנה‪ ,‬יכול היה הגוף לסובלה‪.‬‬ ‫הנה ענין זה הוא "כח השמחה"‪.‬‬ ‫אולם כשמשיא את בנו בכורו‪ ,‬אין‬ ‫שדוד המלך רקד באופן שנראה‬ ‫כח השמחה הוא 'אור רוחני'‬ ‫לגוף מקום כלל לשמחה גדולה‬ ‫כבזיון?‬ ‫נעלה‪ .‬אין למצוא בעולם העכו"ם‬ ‫כזו‪ .‬הגוף לא נוצר לכך‪ ,‬ובפרט אצל‬ ‫אלא כפי שביארנו‪ ,‬השמחה היא‬ ‫שום שמץ וסרך שמחה‪ ,‬כי אצל‬ ‫אדם כיענקל‪ ,‬שטבעו להיות אדם‬ ‫אור רוחני כה נעלה‪ ,‬שגם אצל דוד‬ ‫האומות אין בנמצא אלא הוללות‪,‬‬ ‫מאופק‪.‬‬ ‫המלך – לפי רום מעלתו הגדולה‪,‬‬ ‫אבל ענין השמחה אינו פרהן אצלם‬ ‫אשר רק להזכיר שמו "דוד המלך"‬ ‫מה שקורה הוא‪ ,‬שהגוף אינו‬ ‫כלל‪ .‬השמחה אינה מצויה 'אלא'‬ ‫מכיל זאת‪ ,‬וממילא פורצת השמחה‬ ‫הוא זכות עבורנו – גרמה השמחה‬ ‫אצל בני ישראל‪ .‬ואף אם ימצאו‬ ‫עד שכולם רואים אותה‪ .‬ודבר שני‪,‬‬ ‫שיהיה האור נעלה מן הכלים‪.‬‬ ‫אצל העכו"ם ניצוצין או פונקען‬ ‫כיוון שהשמחה גדולה כל כך‪ ,‬יוצא‬ ‫סוד ההקפות‪ :‬למעלה מן‬ ‫של שמחה‪ ,‬אינו אלא לרגע קט‪,‬‬ ‫יענקל מן הכלים‪ .‬פירוש הדבר‬ ‫ואין זה ראוי להקרא בשם שמחה‬ ‫שאינו יכול להכיל שמחתו בתוך‬ ‫'אותיות' ו'כלים'‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫גופו‪ ,‬שהוא הכלי לשמחה‪ ,‬וכליו‬ ‫ועתה נחזור לענין ההקפות‬ ‫השמחה היא ענין רוחני הנמצא‬ ‫משתנים‪ ...‬מתחיל לילך משולחן‬ ‫בשמחת תורה‪.‬‬ ‫רק אצל ישראל‪ ,‬כי אין השמחה‬ ‫לשולחן‪ ,‬מברך אנשים ומדבר‬ ‫הנה בעל התניא אמר‪,‬‬ ‫שורה אלא במקום שיש השראת‬ ‫הרבה יותר‪ .‬פתאום נעשה האדם‬ ‫‪17‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫לעבודה למעשה הוא‪ ,‬כשמגיע‬ ‫והרגילות‪ .‬אנשים שאין דרכם‬ ‫שבשמחת בית השואבה היה אור‬ ‫זמן שמחת תורה ו"לב יודע מרת‬ ‫לרקוד כלל‪ ,‬מרקדים עתה‪ .‬כל אחד‬ ‫נעלה‪ ,‬ועליו אמרו חז"ל‪" :‬מי שלא‬ ‫נפשו"‪ ,‬המוח מתחיל להרהר והלב‬ ‫ואחד רוקד‪ ,‬כי אור השמחה נעלה‬ ‫ראה שמחת בית השואבה לא ראה‬ ‫מתחיל להרגיש‪:‬‬ ‫כל כך עד שיוצאים מן הכלים‪.‬‬ ‫שמחה מימיו"‪ .‬ומכל מקום מצינו‬ ‫מה לי ולריקוד זה? באיזו עזה‬ ‫ואמר בעל התניא‪ ,‬שבזה יובן‬ ‫שרק "חסידים ואנשי מעשה היו‬ ‫פנים אני רוקד כאן?‬ ‫מדוע לא נזכר ענין זה בדברי חז"ל‪.‬‬ ‫מרקדין לפניהם" – ורק גדולי‬ ‫איך נראה הלימוד שלי בכל משך‬ ‫כי כשכתבו חז"ל הקדושים את‬ ‫עולם זכו לרקוד שם‪ .‬וכדברי‬ ‫השנה?‬ ‫התלמוד בבלי וירושלמי‪ ,‬כתבו‬ ‫הרמב"ם בהלכות לולב (פ"ח הי"ד)‪:‬‬ ‫זאת ב'אותיות'‪ ,‬ובתוך האותיות‬ ‫"ולא היו עושין אותו עמי הארץ‬ ‫כמה פעמים לא קמתי באשמורת‬ ‫גנוז ה'אור' של המצוה‪ .‬אך‬ ‫וכל מי שירצה‪ ,‬אלא גדולי חכמי‬ ‫הבוקר‪ ,‬ואף כשקמתי‪ ,‬היה זה‬ ‫כשמגיעים לאור ההקפות‪ ,‬האור‬ ‫ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין‬ ‫באיחור?‬ ‫נעלה כל כך עד שאינו יכול להכנס‬ ‫והחסידים והזקנים ואנשי מעשה‪,‬‬ ‫כמה פעמים שחתי שיחת חולין‬ ‫הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין‬ ‫בתוך הלימוד?‬ ‫בתוך שום אותיות‪ .‬ועל כן כמעט לא‬ ‫מצינו בדברי חז"ל מענין ההקפות‬ ‫ומשמחין במקדש בימי חג‬ ‫כמה פעמים הייתי צריך לעסוק‬ ‫הסוכות"‪ .‬אולם‪ ,‬אומר הרמב"ם‪,‬‬ ‫בשמחת תורה!‬ ‫בתורה בהתמדה ולא עשיתי כן?‬ ‫"כל העם‪ ,‬האנשים והנשים‪ ,‬כולם‬ ‫ונעתיק לשון קדשו‪" :‬ענין הקפה‬ ‫כמה פעמים חפצתי לסיים‬ ‫באים לראות ולשמוע"‪ .‬משמע מזה‬ ‫שבשמיני עצרת שלא נכתבו אפילו‬ ‫מסכתא או קיבלתי על עצמי ללמוד‬ ‫ששאר העם לא רקדו‪ ,‬אלא רק באו‬ ‫בתורה שבעל פה‪ ,‬ואין אלא מנהג‪.‬‬ ‫לראות ולשמוע‪.‬‬ ‫מקצועות מסוימים‪ ,‬ולא הגעתי אף‬ ‫מפני שהמשכה זו ממקום עליון‬ ‫לרביעית?‬ ‫וביאר בעל התניא‪ ,‬שזה היה‬ ‫מאד‪ ,‬עד שאין אתערותא דלתתא‬ ‫ומחשבות אלו שוברות את לב‬ ‫מגעת שם כל כך"‪ .‬העולם אינו‬ ‫בשמחת בית השואבה‪ .‬אולם‬ ‫האדם לגמרי‪.‬‬ ‫בשמחת תורה מנהג ישראל שכל‬ ‫יכול להגיע לשם‪ ,‬ואין לזה שייכות‬ ‫על זה אומר לנו בעל התניא‪,‬‬ ‫אחד ואחד רוקד‪ ,‬ואפילו תינוקות‬ ‫עם העולם הזה‪ ,‬ואף אינו מתלבש‬ ‫שאור ההקפות נעלה הוא מאד‪,‬‬ ‫של בית רבן‪ .‬ומצינו ברמ"א (סי'‬ ‫באותיות הקדושות – מחמת גודל‬ ‫נעלה הרבה משמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫תרס"ט) שהביא שאפילו קטנים‬ ‫האור‪.‬‬ ‫אין לו אותיות וכלים‪ ,‬והוא למעלה‬ ‫עולים לתורה‪ .‬שמחת התורה‬ ‫וב'סידור הרב' לבעל התניא (ד"ה‬ ‫מן הכל‪ .‬ואם כן‪ ,‬אדרבה ואדרבה‪,‬‬ ‫שייכת לכל אחד ואחד – לא רק‬ ‫הממשיך) כתב בזה הלשון‪" :‬שמחת‬ ‫לגדולי הדור‪ ,‬אלא לכל אדם ואף‬ ‫עכשיו הוא הזמן‪ .‬כשיבוא היצר‬ ‫ההקפות‪ ,‬לפי שהיא שמחה דספר‬ ‫לילדים קטנים‪.‬‬ ‫הרע לאדם בשמחת תורה ויאמר‬ ‫תורה עצמה"‪ ,‬היינו שהשמחה‬ ‫לו‪" :‬מה לך ולזה? איך תרהיב עוז‬ ‫ושאל בעל התניא‪ :‬מהו הביאור‬ ‫היא מן התורה בעצמה‪" ,‬גבוהה‬ ‫לרקוד בהקפות?" תשיב לו‪:‬‬ ‫בזה?‬ ‫היא הרבה מבחינת שמחת בית‬ ‫"אדרבה‪ ,‬הנה ענין ההקפות לא‬ ‫השואבה"‪ ,‬שהיא במדרגה נעלה‬ ‫והשיב‪ ,‬כי בשמחת תורה יורד‬ ‫נזכר בתלמוד בבלי ובירושלמי‪,‬‬ ‫הרבה יותר משמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫'אור התורה' בעצמו כביכול‪ .‬ועל כן‬ ‫מפני שהוא בבחינה שלמעלה‬ ‫"וכל ישראל ראויים לה" – כל איד‬ ‫השמחה גדולה כל כך עד שכל אחד‬ ‫מאותיות וכלים‪ .‬וכיון שהוא‬ ‫ראוי לזה‪ ,‬אף אלו שאינם מגדולי‬ ‫יכול להשתתף בה‪ ,‬אף הקטנים‬ ‫למעלה מן הכלים‪ ,‬הרי זהו העת‬ ‫הדור‪.‬‬ ‫ואף עמי הארץ שלא למדו‪ .‬ואף‬ ‫והזמן שביכולתי לאחוז ולהתדבק‬ ‫אם למדת כל השנה‪ ,‬אך לא למדת‬ ‫באור נעלה זה!"‬ ‫עבודת שמחת תורה 'למעשה'‪:‬‬ ‫כדבעי‪ ,‬יורד אור שמחת תורה‬ ‫ומשיבים להבעל דבר‪ :‬דוקא‬ ‫וסוחף עמו את כולם‪ .‬אף שאינך‬ ‫כל אדם יכול לאחוז באור‬ ‫מחמת שלא עסקתי בתורה‬ ‫מן הסנהדרין או מגדולי הדור‪ ,‬הנך‬ ‫הנעלה‬ ‫רוקד עמהם‪.‬‬ ‫בהתמדה בכל משך השנה‪ ,‬ודוקא‬ ‫מפני שאיחרתי לקום באשמורת‬ ‫הנה דברי בעל התניא צריכים‬ ‫והוסיף עוד בעל התניא‪,‬‬ ‫הבוקר פעמים רבות‪ ,‬על כן עתה‬ ‫ביאור רחב‪ ,‬ובליקוטי תורה ישנם‬ ‫שמחמת גודל האור היורד בהקפות‬ ‫ביום שמחת תורה הוא הזמן‬ ‫מאמרים נוראים על שמיני עצרת‬ ‫של שמחת תורה‪ ,‬אין לו כלי בעולם‬ ‫שביכולתי לאחוז באור התורה‪,‬‬ ‫ושמחת תורה שאין לנו השגה‬ ‫הזה להכילו‪ .‬לכן כשהעולם‬ ‫למען אוכל בשנה הבעל"ט לקום‬ ‫בהם‪ .‬אך מה שעלינו להוציא‬ ‫רוקדים‪ ,‬אין הריקוד בדרך הטבע‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪18‬‬ ‫התורה"‪ ,‬ולפעול ולהמשיך כל טוב‬ ‫הלימוד‪.‬‬ ‫באשמורת הבוקר בכל יום ויום‪,‬‬ ‫ולסיים מסכתא אחר מסכתא‬ ‫והשי"ת יעזור שנוכל לחוג‬ ‫ומקצוע אחר מקצוע‪ ,‬וללמוד‬ ‫וכל מילי דמיטב‪.‬‬ ‫ולשמוח ב"שישו ושמחו בשמחת‬ ‫ברציפות בלי שום הפסק בתוך‬ ‫בדרכי רבותינו‬ ‫סדר ההקפות הקדושות במחיצת צדיקי וקדושי עליון‬ ‫כח שמחה של מצוה לפתוח‬ ‫ואם כן לכאורה יש כאן סתירה?‬ ‫"כעול על צוארו"‪ :‬המצוה היא‬ ‫שערי חכמה‬ ‫וביארו בזה‪ :‬שבעשיית המצוה‬ ‫בחינת 'תכשיט'‬ ‫נצרכות שתי בחינות יחד‪ .‬מצד‬ ‫בעזה"י נראה עתה גודל השפע‬ ‫אחד צריך לעשות המצוה בבחינת‬ ‫שנינו במשנה במסכת אבות‬ ‫והסגולות הנמצאים ביום שמחת‬ ‫קבלת עול מלכות שמים – להיותי‬ ‫(פרק ב' משנה א') "הוי מחשב שכר‬ ‫תורה‪ .‬ונקדים תחילה בכלליות‬ ‫עבד ה'‪ .‬ומצד השני צריך לידע‬ ‫מצוה"‪ ,‬ופירשו בזה שצריך האדם‬ ‫ענין 'שמחה של מצוה' וגודל‬ ‫שהמצוה היא כעין תכשיט וצירונג‬ ‫להיות מתבונן בשכר המצוה‪.‬‬ ‫מעלתה‪.‬‬ ‫המונח על הצואר מלפנים‪ .‬וצריך‬ ‫דהנה ודאי וודאי‪ ,‬בעת מתן תורה‬ ‫בהקדמת 'ספר חרדים' כתב‬ ‫לעשות המצוה בחיות‪ ,‬בהתלהבות‪,‬‬ ‫הקדמנו ואמרנו "נעשה ונשמע"‪,‬‬ ‫בלשון זו‪" :‬גילה הרב החסיד‬ ‫בטעם ובשמחה גדולה‪.‬‬ ‫לקיים כל תרי"ג מצוות וכל דברי‬ ‫המקובל מרן רבי יצחק אשכנזי"‪,‬‬ ‫סופרים עם כל הגדרים והסייגים‪,‬‬ ‫ובעזרת השם נחזה כאן מה‬ ‫הוא האר"י הקדוש‪ ,‬גילה "לאיש‬ ‫אף אם אין אנו מבינים ואף אם‬ ‫שנעשה בעת ההקפות‪ ,‬ויהיה בזה‬ ‫סודו"‪ ,‬הוא רבי חיים ויטאל‪" ,‬שכל‬ ‫אין אנו מרגישים‪ ,‬שהרי עבדי ה'‬ ‫כדי לעוררנו ולהכניס בנו חשק‬ ‫מה שהשיג שנפתחו לו שערי‬ ‫נאמנים אנו‪.‬‬ ‫עצום שיהיה בבחינת "עול על‬ ‫חכמה ורוח הקודש"‪ .‬כל אותן‬ ‫צוארו"‪ .‬שמצד אחד ניגשים אנו‬ ‫וכמו שישנה מצות 'קריאת‬ ‫תורות שהשיג האריז"ל בסודות‬ ‫להקפות כעבד ה'‪ ,‬ונכנסים אליהן‬ ‫שמע'‪ ,‬שהיא מצות קבלת עול‬ ‫התורה ורוח הקודש שנפתחה לו‪,‬‬ ‫מפני שכך נכתב בזוהר הקדוש‪.‬‬ ‫מלכות שמים פעמיים בכל יום –‬ ‫"היה בשכר שהיה שמח בעשיית‬ ‫והיה זה מנהג הראשונים כמובא‬ ‫פעם בבוקר ופעם בערב – שבעת‬ ‫כל מצוה שמחה גדולה לאין‬ ‫ב'סידור רש"י' (אות ש"ז)‪ ,‬ואצל‬ ‫אמירת "שמע ישראל" מקבלים‬ ‫תכלית"‪ ,‬יען שהיה שמח בעשיית‬ ‫תלמידו ב'מחזור ויטרי' (סימן שפ"ג)‪,‬‬ ‫אנו עלינו עול מלכות שמים‪ .‬וענין‬ ‫כל מצוה בשמחה גדולה עד מאד‪.‬‬ ‫ובמהרי"ל (מנהגי סוכות אות ל"ה)‪.‬‬ ‫קבלת עול מלכות שמים הוא‪ :‬אף‬ ‫ובהקדמה ל'שער המצוות' כתב‬ ‫שאיני מבין ואף שאיני מרגיש‪.‬‬ ‫והנה הרמ"א מביא את דברי‬ ‫רבי חיים ויטאל בשם רבו הקדוש‪:‬‬ ‫המהרי"ל ששם הובא מנהג‬ ‫והנה איתא בפירוש רש"י‬ ‫"וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב‬ ‫שמחת תורה וגודל השמחה בעת‬ ‫במסכת ראש השנה על דברי‬ ‫לבב הפנימי‪ ,‬כך יזכה לקבל אור‬ ‫ההקפות‪ .‬וכבר קבעו הראשונים‬ ‫הגמרא "מצות לאו ליהנות ניתנו"‪,‬‬ ‫עליון"‪ .‬הרי מפורש כאן ש'שמחה‬ ‫נוסחאות לזה‪ ,‬ובמחזור ויטרי כתב‬ ‫שכתב שם שהמצוות ניתנו "כעול‬ ‫של מצוה' מביאה את האדם‬ ‫שאומרים "אתה הראת" ומקיפים‬ ‫על צוארו"‪ ,‬כעול המונח על הצואר‪.‬‬ ‫למדרגות הגבוהות ביותר‪.‬‬ ‫את הבימה‪ ,‬וכמובא במהר"י טורנא‬ ‫וידוע בזה פירושם של‬ ‫עוד הביא רבי חיים ויטאל‬ ‫(מנהגי סוכות אות ל"ה)‪ ,‬אשר כידוע בנה‬ ‫ה'חידושי הרי"ם' זי"ע‪ ,‬והרבי ר'‬ ‫בספרו 'שערי קדושה' (חלק ב'‪ ,‬שער‬ ‫עליו הרמ"א את ספרו 'דרכי משה'‬ ‫בונם זי"ע ועוד‪ :‬דלכאורה "עול"‬ ‫ד') יסוד נורא בענין שמחה של‬ ‫ואת הגהותיו על השו"ע יסודות‬ ‫מניחים על העורף מאחור‪ ,‬ואילו‬ ‫מצוה‪ ,‬שראוי לתת לנו חשק רב‬ ‫רבים בהלכה‪.‬‬ ‫"צוארו" משמעו הצואר מלפנים‪,‬‬ ‫‪19‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫הקדוש‪ ,‬שהיה מרקד לפני הספר‬ ‫גדולה לפני הספרים"‪ ,‬שעושים‬ ‫לשמחת תורה‪ .‬וכתב שם שידע‬ ‫תורה כחתן המרקד לפני הכלה‬ ‫שמחה עצומה‪" ,‬מקיפה שבע‬ ‫האדם‪ :‬שאפילו אם האדם הוא‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫הקפות עם הספרים‪ ,‬וקוראין אותו‬ ‫צדיק – ומדובר בצדיק שהאריז"ל‬ ‫ועוד כתב‪" :‬והיה מרקד ומרנן‬ ‫שמחת תורה"‪ .‬והביא מדברי הזוהר‬ ‫ומהרח"ו מעידים עליו – הנה הנסיון‬ ‫ושמח בכל יכולתו"‪ .‬אומר רבינו‬ ‫הקדוש (פרשת פנחס דף רנ"ו) "ונוהגין‬ ‫הראשון של היצר הרע הוא להפילו‬ ‫חיים ויטאל שרבו האריז"ל היה‬ ‫בני ישראל למעבד עמו חדוה‪,‬‬ ‫מענין השמחה‪ .‬וכל כך למה? מפני‬ ‫מרקד בכל כחו‪ .‬וצריכים אנו לדעת‬ ‫ואיתקריאת את שמחת תורה"‪.‬‬ ‫שהשמחה היא המפתח לעבוד‬ ‫שאצל רבי חיים ויטאל כל מילה‬ ‫מגלה‬ ‫שהאריז"ל‬ ‫נמצא‬ ‫את השם יתברך בחשק ולהגיע‬ ‫היתה שקולה ומדודה‪ .‬וכשכתב‬ ‫שהזוהר הקדוש כבר גילה לנו‬ ‫לדביקות עילאית‪.‬‬ ‫"בכל יכולתו" – היינו כפשוטו‬ ‫זאת – שבשמחת תורה מרקדים‬ ‫וכמובן‪ ,‬שכשמדברים אנו כאן‬ ‫ממש‪ .‬ואין הכוונה רק שהיה מרקד‬ ‫ושמחים בתורה‪ .‬ואולם כפי שכבר‬ ‫משמחה של מצוה‪ ,‬הרי זה הולך‬ ‫בהתלהבות‪ ,‬אלא שהאריז"ל‪ ,‬אשר‬ ‫למדנו‪ ,‬בתלמוד בבלי וירושלמי‬ ‫יחד עם יגיעה עצומה בתורה‬ ‫אין לנו שום השגה בו ורק זכות היא‬ ‫לא נזכר הדבר‪ ,‬ואף בזוהר לא‬ ‫הקדושה‪ .‬וכך אמר האריז"ל לרבי‬ ‫לנו להזכיר שמו‪ ,‬היה מרקד "בכל‬ ‫נכתב אלא בקיצור נמרץ‪ .‬וכפי‬ ‫חיים ויטאל‪ ,‬כששאלו מדוע זכה‬ ‫יכולתו" ממש‪.‬‬ ‫שביארנו באריכות מדברי הרה"ק‬ ‫לכל אותם גילויים יותר משאר‬ ‫והוסיף לומר‪ :‬אל תחשבו שהיה‬ ‫בעל התניא‪ ,‬שהדבר נובע מכך‬ ‫גדולי עולם שבדורו‪" :‬מפני‬ ‫זה רק בהקפה אחת‪ ,‬אלא "בכל‬ ‫שהוא בא ממקום גבוה כל כך עד‬ ‫שעמלתי בתורה"‪.‬‬ ‫השבע הקפות בלילה" – בכל שבע‬ ‫שלא היה יכול להצטמצם בתוך‬ ‫וכשהשיב לו רבי חיים ויטאל‬ ‫ההקפות שבלילה‪ .‬ומספר עוד‪,‬‬ ‫האותיות‪.‬‬ ‫שגם אחרים עמלו בתורה‪ ,‬אמר‬ ‫שאחר שסיים האריז"ל לרקד‬ ‫לו האריז"ל‪" :‬אמת‪ ,‬אלא שאני‬ ‫ההקפות בבית מדרשו‪ ,‬אל תדמו‬ ‫כיצד היה האריז"ל הקדוש‬ ‫עמלתי יותר מהם"‪ .‬וסיפר שהיו‬ ‫בנפשכם שבזה נסתיימו ההקפות‪...‬‬ ‫מרקד לפני ספרי התורה‬ ‫ימים שעברו עליו בלא אכילה‬ ‫לא כן‪ ,‬אלא כשהיה האריז"ל עובר‬ ‫ממשיך רבי חיים ויטאל בדבריו‪,‬‬ ‫ובלא שתיה עד שהשיג פשט בזהר‬ ‫לפני בית מדרש אחר שעדיין היו‬ ‫והוא בא לספר מה שהיה מתרחש‬ ‫הקדוש או במאמר חז"ל‪.‬‬ ‫עוסקים שם בהקפות‪ ,‬היה נכנס‬ ‫בשמחת תורה אצל האריז"ל‬ ‫ודבר זה יהיה לנו ליסוד גדול‬ ‫לשם ומתחיל שוב לרקד‪.‬‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫איך לגשת לשמחת תורה – שצריך‬ ‫"אחר כשהיה הולך לבית‬ ‫הנה ידוע הדבר‪ ,‬שבעת אשר‬ ‫לשמוח במצוה ובתורה הקדושה‪.‬‬ ‫הכנסת אחרת‪ ,‬שהיו מתאחרין‬ ‫יספרו מסיפורי צדיקים‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫וכשאדם שומע שהאריז"ל בעצמו‬ ‫שם" – כשהלך לבית כנסת אחר‬ ‫הסיפור מדויק ונכון‪ ,‬צריכים אנו‬ ‫מעיד שזה היה המפתח לכל‬ ‫שהתאחרו שם בהקפות זמן רב‪,‬‬ ‫לקבלה ממי ששמעו‪ .‬כי מן הסתם‬ ‫גדולתו‪ ,‬עליו לצאת מכליו ולרקוד‬ ‫"והיו עושין הקפות והם הספרים‪,‬‬ ‫עד שמגיעה המעשה לאזנינו‪ ,‬יתכן‬ ‫בשמחה על שגילו לו סוד זה‪.‬‬ ‫היה חוזר וסובב עמהם" – היה חוזר‬ ‫שחסרו איזה נקודות או פרטים מן‬ ‫ובודאי אין לאדם לדמות בנפשו‬ ‫ומסבב עמהם‪ .‬ואל יעלה על הדעת‬ ‫הסיפור‪ .‬אולם כאן מונח לפנינו‬ ‫שיהיה כהאריז"ל‪ ...‬אך לכל אחד יש‬ ‫שעשה רק הקפה אחת ויצא; אלא‬ ‫מעשה אשר כתבו רבינו חיים‬ ‫תפקידו בעולם‪ ,‬וצריכים אנו לידע‬ ‫"מרקד ומרנן בשמחה גדולה"‪.‬‬ ‫ויטאל בעצמו‪ ,‬ומגיד לנו בדיוק מה‬ ‫שעכשיו בשמחת תורה‪ ,‬כשנשמח‬ ‫כשהיה האריז"ל מוצא בית מדרש‬ ‫שאירע שם‪ .‬ונמצא שמעשה כזה‬ ‫בתורה‪ ,‬נזכה לכל אותן מדרגות‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬אף שכבר סיים ההקפות‬ ‫הוא יקר המציאות ושוה כל הון‪.‬‬ ‫בבית מדרשו מזמן‪ ,‬היה מתחיל‬ ‫כה דבריו‪" :‬ואני ראיתי למורי‬ ‫עבודת הקודש של הצדיקים‬ ‫שם לרקד מחדש‪.‬‬ ‫ז"ל שהיה הולך לפני הספרים" –‬ ‫בעת ההקפות‬ ‫נתבונן נא בדבר ונדמה בנפשנו‬ ‫ראיתי את רבי הולך לפני ספרי‬ ‫רבי עם חסידיו‪ ,‬או ראש ישיבה עם‬ ‫התורה‪ .‬והיה האריז"ל הולך לפני‬ ‫נכנס עתה בעזה"י אל 'חנוני של‬ ‫תלמידיו‪ ,‬או רב עם קהלה גדולה‬ ‫ספר התורה ממש כחתן לקראת‬ ‫בושם' ונחזה כיצד היו הצדיקים‬ ‫של אלפי אנשים‪ ,‬כשמסיימים‬ ‫כלה‪ ,‬כדאיתא ברש"י הקדוש (שם)‪,‬‬ ‫מרקדים בהקפות ושמחים בתורה‪.‬‬ ‫ההקפות והרבי או הראש ישיבה‬ ‫שבעת פתיחת הארון והוצאת‬ ‫האריז"ל (כמובא ב'פרי עץ חיים' שער‬ ‫הולך לביתו‪ .‬הכל מבינים שעתה‬ ‫ספרי התורה‪ ,‬מרקדים כחתן לפני‬ ‫הלולב פרק ח') אומר ש"מנהג ישראל‬ ‫צריכים לילך לביתם לסעוד סעודת‬ ‫הכלה‪ .‬וכך היה מנהגו של האריז"ל‬ ‫שביום שמיני עצרת עושין שמחה‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪20‬‬ ‫כתרים לקונו" מתפילותיהם של‬ ‫הם כי גן עדן ריקן הוא‪ .‬וכל כך‬ ‫יום טוב‪ .‬ופתאום אומר הרבי‪" :‬יש‬ ‫ישראל‪ ,‬אך המלאך מיכאל עושה‬ ‫למה? לפי שעדיין לא התחילו‬ ‫כאן עוד בית כנסת שמרקדים עתה‬ ‫כתר מאותם מנעלים קרועים‪ ,‬והוא‬ ‫ישראל בתפילתם‪ ,‬יען כי סיימו‬ ‫הקפות‪ ,‬הבה נכנס לשם"‪ .‬ונכנסים‪,‬‬ ‫כתר נאה ומשובח יותר אף מהכתר‬ ‫את סדר ההקפות בשעה מאוחרת‬ ‫והרבי שכבר סיים לרקד עם אלפי‬ ‫שעושה המלאך מט"ט‪.‬‬ ‫בלילה‪ ,‬ועל כן טרם החלו בתפילת‬ ‫חסידיו‪ ,‬מתחיל לרקד מחדש‪...‬‬ ‫השחר‪.‬‬ ‫האריז"ל הקדוש סיים ההקפות‬ ‫גודל השמחה והברכות מאת‬ ‫נכנסו המלאכים לתוך הגן עדן‬ ‫בבית מדרשו‪ ,‬ועתה מתחיל‬ ‫ה'צמח צדק' זי"ע‬ ‫לראות מה נעשה שם ומפני מה‬ ‫מחדש‪ .‬ומוסיף רבי חיים ויטאל‬ ‫אין קול תפילה נשמע‪ ,‬שהרי איתא‬ ‫שאין זה הכל; אלא כשסיים באותו‬ ‫עוד איתא מאמר נורא מאור‬ ‫בגמרא שאין המלאכים אומרים‬ ‫בית מדרש ומצא בדרכו לביתו בית‬ ‫שבעת הימים הבעל שם טוב‬ ‫שירה עד שיאמרו ישראל שירה‬ ‫מדרש שלישי‪ ,‬שוב התחיל לרקד‪...‬‬ ‫הקדוש בענין שמחת תורה‪ ,‬אשר‬ ‫הביאו הריי"ץ מליובאוויטש זי"ע‬ ‫למטה‪ ,‬וכדאמרינן "כתר יתנו לך‬ ‫וכתב רבי חיים ויטאל‪" :‬וכן אם‬ ‫(בשיחות שנת תרצ"ט אות ד')‪ ,‬כפי שקיבל‬ ‫ה' אלקינו מלאכים המוני מעלה"‬ ‫נתאחר בבית הכנסת אחרת‪ ,‬היו‬ ‫מאבותיו הקדושים‪.‬‬ ‫– אין המלאכים נותנים כתר‬ ‫עושין גם כן" – כך עשה גם בבית‬ ‫לקונם אלא בזמן ש"ועמך ישראל‬ ‫כנסת שלישי! רואים אנו כאן‬ ‫ויהי בשנת תר"ז‪ ,‬אמר ה'צמח‬ ‫קבוצי מטה" אומרים קדוש‪ ,‬ורק‬ ‫עבודה הנוראה של האריז"ל‪ ,‬איך‬ ‫צדק' זי"ע תורה ששמע מהחסיד‬ ‫אז יכולים הם לזמר לפניו יתברך‪.‬‬ ‫שהיה מרנן ומרקד בכל כחו‪ ,‬ולא‬ ‫רבי פנחס רייזעס זצ"ל‪ ,‬אשר שמע‬ ‫והנה בבואם לגן עדן‪ ,‬מצאו שם‬ ‫החסיר שום בית מדרש שמצא‬ ‫מבעל התניא‪ ,‬שקיבל מהמגיד‬ ‫מנעלים – והמה מנעלים קרועים‬ ‫בדרכו לביתו‪ .‬ושום תלמיד לא‬ ‫הגדול בשם הבעל שם טוב הקדוש‪.‬‬ ‫ובלויים‪ ...‬תמהו המלאכים מאד‪:‬‬ ‫יכול היה למונעו‪ .‬והיה מקום לומר‬ ‫וכה אמר‪ :‬בכתוב נאמר "עץ חיים‬ ‫היא למחזיקים בה ותומכיה‬ ‫מה זאת? ומה טיבם של מנעלים‬ ‫לו‪" :‬רבי‪ ,‬אין זה לפי הכבוד‪ ,‬הרי‬ ‫מאושר"‪ .‬הנה התורה היא עץ חיים‬ ‫קרועים אלו כאן?‬ ‫כבר סיימתם ההקפות אצלכם‪,‬‬ ‫למי שמחזיק בה‪ ,‬והתומכים בה‬ ‫ואיך יתאים להכנס לבית מדרש‬ ‫אשריהם וטוב להם‪.‬‬ ‫המנעלים הקרועים של שמחת‬ ‫אחר או לעדה אחרת?‪ "...‬אך לא‬ ‫תורה הנעשים כתר לקונם‬ ‫כן‪ ,‬האריז"ל היה מרקד שם מחדש‬ ‫ופירש הבעל שם טוב הקדוש‪:‬‬ ‫בשמחה עצומה‪.‬‬ ‫תיבת "ותומכיה" נכתבת באות‬ ‫הלכו אצל המלאך מיכאל‬ ‫ת'‪ ,‬אך האותיות שי"ן וסמ"ך‬ ‫ושאלוהו‪" :‬מה זאת‪ ,‬ומפני מה‬ ‫תורות וסיפורים מאור שבעת‬ ‫מתחלפות הן‪ ,‬ועל כן יש לקרוא‬ ‫נתמלא הגן במנעלים?" השיב להם‬ ‫הימים הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫כאילו נאמר "ושומחיה" – מי‬ ‫המלאך מיכאל‪" :‬סחורה שלי היא‬ ‫ששמח בתורה הרי הוא "מאושר"‪.‬‬ ‫זו!" וביאר להם‪ ,‬כי אמש בעת סדר‬ ‫זי"ע‬ ‫ואמר הבעל שם טוב הקדוש‪ :‬מי‬ ‫ההקפות‪ ,‬רקדו בני ישראל בכל‬ ‫הנה נקרב אל הקודש פנימה‪,‬‬ ‫ששמח בתורה וגורם לתורה שתהא‬ ‫עוז‪ .‬ובאותן שנים לא היו המנעלים‬ ‫אל אור שבעת הימים הבעל שם‬ ‫שמחה בו‪" ,‬ושומחיה"‪ ,‬הרי הוא‬ ‫חזקים כל כך‪ ,‬ומחמת עוצם‬ ‫טוב הקדוש זי"ע‪ ,‬לחזות בנועם‬ ‫בכלל "מאושר" – שיזכה להיות‬ ‫הריקודים בשמחת התורה נקרעו‬ ‫עבודתו בקודש בעת ההקפות‬ ‫'גליקלעך' בבנים ובני בנים עוסקים‬ ‫המנעלים‪ .‬ואותם מנעלים קדושים‬ ‫הנוראות‪ .‬והנה דבר שפתים ממה‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫וקרועים עולים ובאים עד לפמליא‬ ‫שסיפר ה'בעל התניא' זי"ע‪ ,‬אשר‬ ‫והוסיף הצמח צדק ואמר‬ ‫של מעלה‪ ,‬וכל גן עדן מתמלא מהם‪.‬‬ ‫גילה הבעל שם טוב הקדוש מה‬ ‫בהתלהבות‪" :‬הנה עברו מאה שנים‬ ‫והוסיף המלאך מיכאל ואמר‪:‬‬ ‫פועלים ועושים בעת ההקפות‬ ‫מאז אמר הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫הן אלו באים מכח ריקודי ישראל‬ ‫הקדושות‪ ,‬וכה היו דבריו‪:‬‬ ‫תורה זו‪ ,‬וגם עתה אומר הבעל שם‬ ‫בשמחת תורה‪ ,‬ששמחים ועלזים‬ ‫ידוע הדבר כפי שנפסק בשו"ע‪,‬‬ ‫טוב תורה זו בגן עדן!" ונתלהב‬ ‫בתורת ה'‪ .‬והיה המלאך מיכאל‬ ‫שביום טוב מאחרים לבוא לבית‬ ‫הצמח צדק מאד‪ ,‬עד שרמז‬ ‫מונה והולך מנעלים משטעטיל‬ ‫הכנסת בשחרית משום שמחת יום‬ ‫לחסידים במטפחתו שיחלו לרקוד‬ ‫פלוני ומשטעטיל אלמוני‪ ,‬ומקבץ‬ ‫טוב‪ .‬ואמר הבעל שם טוב הקדוש‪,‬‬ ‫בלהב אש‪...‬‬ ‫את כל המנעלים ומתפאר בהם‬ ‫שבבוקר יום שמחת תורה עומדים‬ ‫עוד מובא בשם הצמח צדק‬ ‫לפני המלאך מט"ט‪ .‬וכפי שידוע‬ ‫המלאכים במרומים ורוצים לומר‬ ‫(בספר השיחות להריי"ץ שנת תש"ג אות ז')‬ ‫מהגמרא שהמלאך מט"ט "קושר‬ ‫שירה כבכל יום ויום‪ ,‬והנה רואים‬ ‫‪21‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫זמרה"‪ ,‬כגון פיוט "אדרת ואמונה"‪ ,‬עוז לפני הספר תורה"‪.‬‬ ‫מה שאמר בשנת תקע"ו‪ ,‬שבאותה‬ ‫"ויעשו חיל"‪ ,‬ופיוט "תתברך‬ ‫שנה רקד הצמח צדק למעלה‬ ‫היתר הריקוד והסיפוק לכבוד‬ ‫ותשתבח" הנדפס במעמדות אחר‬ ‫מדרך הטבע ממש‪ ,‬עד שאפילו‬ ‫התורה‬ ‫"אני מאמין"‪ ,‬ועוד פיוטים בשמחה‬ ‫האברכים הבריאים לא יכלו לעמוד‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫בקצב ריקודו‪ ,‬וחלקם אף התעלפו‬ ‫הנה ידוע שיש גזירה שלא‬ ‫מרוב מאמץ‪ ...‬אך הוא בשלו‪,‬‬ ‫ובספר 'אדרת אליהו' על ספר לרקד ולספק בשבת ויום טוב‬ ‫המשיך בריקודו וקרא בקול‪" :‬רקדו‬ ‫דברים (פרק א') כתב וז"ל‪ :‬הנה איתא "שמא יתקן כלי שיר"‪ .‬אולם הנה‬ ‫אידעלעך‪ ,‬רקדו! שמחו בשמחת‬ ‫בגמרא במסכת ערכין (יג‪ ):‬ש"כינור בא המהרי"ק – והובא בדברי ה'מגן‬ ‫התורה‪ ,‬ובזכות זו תזכו לבני‪ ,‬חיי‬ ‫של ימות המשיח" יהיה של אברהם' וה'דרכי משה' – דלכבוד‬ ‫ומזוני רויחי!"‬ ‫שמונה נימין‪ ,‬שנאמר "למנצח על התורה מותר לרקד‪ .‬וב'משנה‬ ‫ברורה' ב'שער הציון' (סימן תרס"ט ס"ק‬ ‫השמינית"‪ .‬וביאר הגר"א כי הדבר‬ ‫עבודת הקודש והשמחה אצל‬ ‫קאי על יום שמיני עצרת‪ ,‬שהוא ז') כתב דמותר אף לספק כף אל כף‪.‬‬ ‫הגאון מווילנא זי"ע‬ ‫"דוגמת עולם הבא"‪ ,‬ועליו נאמר‬ ‫וידוע שבכמה חצרות חסידים נהגו‬ ‫הכינור של שמונה נימין‪.‬‬ ‫בספר 'מעשה רב' כתבו תלמידיו‬ ‫לרקד ולספק בכל שבת ושבת‪,‬‬ ‫עוד סיפרו התלמידים שם בספר ויש מהם שנהגו שלא לספק אלא‬ ‫של הגאון מווילנא זי"ע כי "היה‬ ‫'מעשה רב'‪ ,‬כי בבוא יום שמחת בשינוי‪ ,‬אולם כאן חזינן שבשמחת‬ ‫שמח מאד בחג הסוכות"‪ .‬בכל ימי‬ ‫תורה‪ ,‬היה הגאון החסיד מווילנא תורה היה הגאון הקדוש מרקד‬ ‫החג היתה שמחתו גדולה‪" ,‬וביותר‬ ‫זללה"ה מקיף את הבימה עם ספר ומספק כף אל כף‪ ,‬והמשנה ברורה‬ ‫בשמיני עצרת‪ ,‬כי הוא יותר יום‬ ‫תורה שבע פעמים‪ .‬ואיתא שם דבר ציין לזה‪.‬‬ ‫שמחה מכל ימי החג על פי סוד"‪.‬‬ ‫פלא‪ ,‬כי אף שצריכים לעשות שבע‬ ‫ומקור הדברים בזוהר הקדוש‬ ‫נתבונן נא בדבר‪ :‬תלמידי הגר"א‬ ‫פעמים‪ ,‬אמר שיש להוסיף עוד‬ ‫(פרשת ויגש דף ר"ח ע"ב)‪ ,‬על הפסוק‬ ‫השתמשו בלשון "מכרכר בכל‬ ‫הקפות‪ .‬והיו מזמרים כל הפיוטים‬ ‫"ביום השמיני עצרת תהיה לכם"‪,‬‬ ‫עוז"‪ ,‬שהוא לשון שנאמר בדוד‬ ‫שהוזכרו בשמיני עצרת גם בעת‬ ‫דאיתא שם‪" :‬דא בזמנא דא‪ ,‬איהו‬ ‫המלך ע"ה‪ .‬ותלמידי הגר"א היו‬ ‫ההקפות של שמחת תורה‪ ,‬והוסיף‬ ‫קודשא בריך הוא בלחודיה בחבורא‬ ‫מדקדקים מאד בלשונם‪ .‬ומזה‬ ‫עוד‪ ,‬שהיה הגאון הקדוש שר פיוט‬ ‫חדא עם ישראל"‪ ,‬וכדכתיב "אחי‬ ‫נלמד שצדיקים קדושים‪ ,‬בבוא‬ ‫שחיבר האר"י הקדוש הנדפס‬ ‫ורעי"‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא שמח‬ ‫עת שמחת התורה‪ ,‬לא השגיחו על‬ ‫בסידור 'שערי ציון' ושמו "ברוך‬ ‫עם בני ישראל ביחידות‪.‬‬ ‫כבודם ורקדו בכל כחם‪...‬‬ ‫שמך"‪.‬‬ ‫ובספר 'תוספות מעשה רב' (אות‬ ‫ובספר 'חיי אדם' (כלל קנ"ג סעיף ז')‪,‬‬ ‫ס"ו) הובא שביאר הגר"א‪ :‬בכל ימי‬ ‫עוד סיפרו‪ ,‬שהיה הגאון‬ ‫שהיה כידוע תלמידו ומחותנו של‬ ‫הסוכות הקריבו פרים כנגד שבעים‬ ‫הקדוש מרקד לפני הספר תורה‪,‬‬ ‫הגר"א‪ ,‬הביא הלשון‪" :‬והיה מקיף‬ ‫אומות‪ ,‬ואחר כך הלכו להם‪ .‬אך‬ ‫כפי שהובא בדברי הראשונים‬ ‫שרוקדים לפני התורה "כחתן ומרקד לפני הספר תורה בכל כחו"‪.‬‬ ‫ביום שמיני עצרת אנו נמצאים‬ ‫חזינן בזה איך שהצדיקים‬ ‫לקראת כלה"‪ .‬וכך היה מנהג הגר"א‬ ‫לבדנו עם הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫לילך לפני הספר תורה‪ ,‬ולשון הקדושים‪ ,‬בבוא יום שמחת תורה‪,‬‬ ‫ובלשונם‪" :‬היא דוגמת עולם הבא‬ ‫התלמידים הוא‪" :‬שמח מאד ברוב היו מרקדים בבחינת עולם הבא‬ ‫לעתיד שלא יתערב זר בשמחתנו"‪,‬‬ ‫עוז וחדוה‪ ,‬וחכמת אדם תאיר ממש‪.‬‬ ‫ועל כן היתה שמחתו גדולה עד‬ ‫השי"ת יעזור שנזכה ל"שישו‬ ‫פניו כלפיד אש בוערת" – שהיו‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫פניו הקדושים כלהב אש בוערת‪ ,‬ושמחו בשמחת התורה"‪ ,‬ולקוויטל‬ ‫עוד סיפרו תלמידיו‪ ,‬שהיה‬ ‫"ומספק כף על כף‪ ,‬ומכרכר בכל מאיר‪ ,‬ויהי רצון שתפעלו כל טוב!‬ ‫הגר"א אומר פיוטים "ברנה וקול‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪22‬‬ ‫התחזקות למעשה‬ ‫ביאור ענין הריקודים הקדושים ביום שמחת תורה‬ ‫כיצד לגשת ליום שמחת תורה‪.‬‬ ‫את אחיו ה'לב שמחה' בעלית 'חתן‬ ‫הריקוד הוא על מה שנלמד‬ ‫היה זה בשנת תש"ה‪ ,‬ביום ז'‬ ‫תורה'‪.‬‬ ‫"להבא"‬ ‫אלול‪ ,‬כשנפטרה בתו הבכירה‬ ‫אמנם ה'לב שמחה' היה מסרב‬ ‫של הסקווירא רבי‪ ,‬מרת פיגא‬ ‫ואומר שאינו רוצה‪ ,‬כי לדעתו עלית‬ ‫בעצם יש להקשות‪:‬‬ ‫מלכה ע"ה‪ ,‬שהיתה אשה צדקנית‬ ‫'חתן תורה' שייכת לראש ישיבה‬ ‫מה טעם הריקודים בשעת‬ ‫מפורסמת‪ .‬מיד כששמע את‬ ‫המרביץ תורה לתלמידים ומוסר‬ ‫ההקפות? וכי כמה מסכתות‬ ‫הבשורה בכה רגע אחד‪ ,‬אך‬ ‫שיעורים כל השנה‪ .‬כך היה אומר‬ ‫סיימת? כמה חלקי שולחן ערוך‬ ‫הראחמיסטריווקא רבי מעיד‬ ‫ה'לב שמחה' ברוב ענותנותו‪ ,‬אף‬ ‫גמרת? כמה פעמים בטלת‬ ‫שמיד לאחר מכן התחזק מאוד ולא‬ ‫שידענו שפיו לא פסק מגירסא‪ .‬עד‬ ‫מלקום באשמורת הבוקר? ואף‬ ‫ראו עליו דבר‪.‬‬ ‫כדי כך‪ ,‬שבספר 'לב שמחה' נמצאו‬ ‫אם למדת‪ ,‬ועברת על מסכתות‬ ‫הוא מספר שחותנו אחז שצריך‬ ‫תורות שכתב עליהן "בחלומי" –‬ ‫רבות ומקצועות בשולחן ערוך‪,‬‬ ‫להתחזק ולהסיח דעת מכל הענין‪,‬‬ ‫דברי תורה שהשיג בחלומו מרוב‬ ‫כמה דברים בטלים דברת בתוך‬ ‫ואפילו כשהגיע זמן אמירת קדיש‪,‬‬ ‫דבקותו בתורה הקדושה‪ .‬אך‬ ‫הלימוד? כמה פעמים הפסקת‬ ‫מינה אדם אחר שיאמר במקומו‪.‬‬ ‫תמיד היה מסיים באמרה שיש בה‬ ‫באמצעו? הרי יכולת לסיים עוד‬ ‫כידוע יש בזה מנהגים וענינים‪ ,‬אך‬ ‫חיזוק עצום‪ ,‬והיה אומר‪" :‬אני יכול‬ ‫מסכתות רבות‪ ,‬שהרי היה לך‬ ‫הוא רצה להסיח דעתו ולהמשיך‬ ‫להתחיל‪ ,‬כל יהודי יכול להתחיל‬ ‫פנאי רב‪ .‬ואם כן‪ ,‬על מה השמחה‬ ‫בעבודת הקודש בהתחזקות‪.‬‬ ‫מחדש‪ ,‬ואם כן תהיה עליתי 'חתן‬ ‫הגדולה ביום שמחת תורה?‬ ‫באותה שנה בשמחת תורה‪,‬‬ ‫בראשית'!"‬ ‫והנה בא הרה"ק מקאצק זי"ע‬ ‫הרי זה אותו היסוד שהבאנו‬ ‫– והובא בספר 'שם משמואל' (שנת‬ ‫כשהיה עדיין בתוך ימי השלושים‪,‬‬ ‫מספר הראחמיסטריווקא רבי‬ ‫מהרה"ק מקאצק‪ :‬ביום שמחת‬ ‫תרע"ב) – ואמר דבר נפלא‪" :‬ענין‬ ‫שבעת ההקפות – שבכלל היו אצל‬ ‫תורה רוקדים על להבא‪ ,‬על‬ ‫שמחת תורה אמר כ"ק זקני זצ"ל‬ ‫הסקווירא רבי בבחינת התגלות‬ ‫זה שהולכים להתחיל מחדש‪.‬‬ ‫מקאצק‪ ,‬שהיא על מה שנלמוד‬ ‫נוראה‪ ,‬אף שכל השנה היתה‬ ‫ודאי שה'לב שמחה' אמר זאת‬ ‫להבא"‪ .‬רוקדים על מה שעתידים‬ ‫עבודתו בהצנע לכת – ובפרט בעת‬ ‫בענותנותו‪ ,‬אך עבורנו יש בזה‬ ‫ללמוד מכאן ואילך‪" ,‬כי על שעבר‪,‬‬ ‫ה"קלאטשן טיש"‪ ,‬היתה שמחה‬ ‫ַ‬ ‫חיזוק גדול‪.‬‬ ‫מי זה שיכול לומר שכבר למד"‪.‬‬ ‫גדולה עד למאוד‪.‬‬ ‫מי הוא זה שיכול לומר שלמד‬ ‫כח השמחה לבטל גזירות‪:‬‬ ‫כראוי? מי יאמר שכל השנה למד‬ ‫באותה שנה בטיש‪ ,‬מחא‬ ‫מעשה נורא מהרה"ק‬ ‫בשלמות? נמצא שהרה"ק מקאצק‬ ‫הרה"ק מסקווירא כפיו בחוזק‬ ‫מסקווירא זי"ע‬ ‫נתן לנו בזה חיזוק נורא‪ :‬בשמחת‬ ‫רב‪ .‬השמחה היתה מופלאה כל‬ ‫על ענין זה נספר מעשה נורא‬ ‫תורה רוקדים על זה שהולכים‬ ‫כך‪ ,‬עד שכל הקהל ראה בגלוי את‬ ‫שהביא הרה"ק מראחמיסטריווקא‬ ‫ללמוד את התורה‪ ,‬שעכשיו‬ ‫שמחתו העצומה‪ .‬הדבר היה קשה‬ ‫זי"ע בספרו 'אמרות טהורות'‪.‬‬ ‫מתחילים מחדש‪.‬‬ ‫להרבנית הצ' טראנא ע"ה‪ ,‬ולאחר‬ ‫כידוע למד בחברותא עם חותנו‬ ‫הטיש שאלה את בעלה הקדוש‪:‬‬ ‫הרה"ק מסקווירא זי"ע מקצועות‬ ‫ה'לב שמחה' מגור זי"ע‪:‬‬ ‫"מה הגדולה בשנה זו יותר מכל‬ ‫רבים בתורה‪ ,‬גמרא ותוספות עם‬ ‫התחלה חדשה‬ ‫השנים?" ובזה רמזה לו שעדין‬ ‫ראשונים ואחרונים וחלקים רבים‬ ‫מעשה נורא מסופר על ה'לב‬ ‫נמצאים בתוך השלושים לפטירת‬ ‫בשולחן ערוך‪ ,‬וגם שמע ממנו‬ ‫שמחה' מגור זי"ע‪.‬‬ ‫הבת הבכירה‪.‬‬ ‫הדרכות ודברי קבלה מאבותיו‬ ‫בימי הנהגת אחיו ה'בית ישראל'‬ ‫השיב לה הסקווירא רבי יסודות‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬היה מנין מיוחד לקריאת‬ ‫והדרכה בעבודת השם‪ ,‬ואמר שני‬ ‫רבי‬ ‫הראחמיסטריווקא‬ ‫התורה בבית ה'פני מנחם' זי"ע‬ ‫דברים‪:‬‬ ‫היה מספר מעשה המראה את‬ ‫עבור החתנים‪ .‬ובכל שנה ושנה‬ ‫דבר ראשון אמר‪" :‬אין מוחאים‬ ‫גודל אהבת התורה וההדרכה‬ ‫חזר המעשה‪ :‬ה'פני מנחם' כבד‬ ‫‪23‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫וסיפר הראחמיסטריווקא רבי‪,‬‬ ‫אמנם המעשה הזה מראה‬ ‫כפיים בשמחת תורה על מה שהיה‪,‬‬ ‫שאף שאביו הרה"ק רבי יוחנ'טשע‬ ‫שמצד אחד היה מלא רגשות‪ ,‬אלא‬ ‫אלא מוחאים על מה שיהיה"‪.‬‬ ‫היה לו מהלך משלו בעבודת‬ ‫שזה הקדוש והטהור התחזק כל כך‬ ‫ודבר שני אמר‪" :‬ואולי באמת‬ ‫השם וכן אמר קדיש בעצמו‪ ,‬מכל‬ ‫עד שהלך למעלה מן הטבע והוציא‬ ‫בשנה שעברה מחאתי כפיים פחות‬ ‫מקום כיון שהורה לו הסקווירא‬ ‫כוחות קדושים שהם למעלה‬ ‫מדי‪"...‬‬ ‫רבי שימנה אחר‪ ,‬ומשום 'מצוה‬ ‫משכל אנושי‪.‬‬ ‫הרי גילה לנו הרה"ק מסקווירא‬ ‫לשמוע דברי חכמים'‪ ,‬מינה את‬ ‫מעשה שהיה כך היה‪ :‬אחותו של‬ ‫שני דברים נוראים‪:‬‬ ‫החסיד המפורסם ר' חיים הערש‬ ‫הראחמיסטריווקא רבי נסתלקה‬ ‫אייזנבאך זצ"ל שיאמר אף הוא‬ ‫לבית עולמה‪ ,‬ואביו הרה"ק רבי‬ ‫א) בשמחת תורה אין השמחה‬ ‫קדיש אחריה‪...‬‬ ‫יוחנ'טשע זי"ע היה שרוי בצער‬ ‫על העבר‪ ,‬אלא העבודה היא על‬ ‫גדול מאד‪ .‬אמר לו אז הסקווירא‬ ‫להבא‪.‬‬ ‫מכאן נחזה גודל ורוממות דרכי‬ ‫הצדיקים; שמצד אחד היו מלאי‬ ‫רבי בזה הלשון‪" :‬לולי היה הדבר‬ ‫ב) לעבודת הקודש של שמחת‬ ‫רגש והיה לבם נשבר בקרבם מן‬ ‫אצלי‪ ,‬לא הייתי יכול לומר לך‬ ‫תורה יש כח כזה בשמים‪ ,‬שהיתה‬ ‫הצער‪ ,‬אך מאידך גיסא‪ ,‬היה כח‬ ‫מאומה"‪ .‬וביאור הדברים‪ ,‬שאמר‬ ‫יכולה אפילו לבטל את הגזירה‪,‬‬ ‫נשמתם וגופם הקדוש במדרגה‬ ‫הסקווירא רבי למחותנו ושאר‬ ‫והוא סבר שאם היה מוחא כפיו‬ ‫עליונה כל כך‪ ,‬עד שהתגברו על כל‬ ‫בשרו רבי יוחנן‪ ,‬שאילו לא היה‬ ‫ועובד עבודתו כפי דרגתו בלהב‬ ‫הצער והמכאוב‪.‬‬ ‫עובר בעצמו צער כזה של איבוד‬ ‫אש בשנה הקודמת‪ ,‬אולי היה מונע‬ ‫בת‪ ,‬לא היה יכול לומר לו שום דבר‬ ‫את הגזירה‪.‬‬ ‫סיכום היסודות של שמחת‬ ‫של חיזוק ותנחומין‪.‬‬ ‫ומדה טובה מרובה‪ :‬כשיהודים‬ ‫תורה‬ ‫והוסיף עוד בקודש פנימה בזה‬ ‫רוקדים ושמחים בשמחת תורה‪,‬‬ ‫הלשון‪" :‬אבל ידעתי גם ידעתי‬ ‫אין לנו מושג כמה גזירות רעות אנו‬ ‫ונחזור לעניננו בענין ההקפות‬ ‫מהו הדבר"‪ .‬סיפר לו שאף אצלו‬ ‫של שמחת תורה‪ .‬צריך לידע שני‬ ‫מבטלים וכמה השפעות טובות אנו‬ ‫אירע כזאת‪ ,‬והוסיף‪" :‬כשנזכרים‬ ‫מורידים לעולם‪.‬‬ ‫דברים‪ :‬א'‪ ,‬בשמחת תורה רוקדים‬ ‫לפעמים‪ ,‬הרי זה כואב היטב"‪.‬‬ ‫על להבא‪ .‬ב'‪ ,‬הריקודים בשעת‬ ‫רצונו לומר‪ ,‬שאף שעברו שנים‬ ‫ההקפות והשמחה הגדולה עם‬ ‫עבודת הצדיקים למעלה‬ ‫רבות‪ ,‬כשעולה הדבר בזכרון עדיין‬ ‫משכל אנושי‬ ‫התורה הקדושה יש בהם כח כזה‬ ‫הכאב גדול‪ .‬ובזה גילה הסקווירא‬ ‫שיכול לבטל כל גזירות רעות‬ ‫רבי שישנו צער וישנו מכאוב‪ ,‬אך‬ ‫כששומעים מעשה כזה‪,‬‬ ‫ולהשפיע שפע רב לטובה‪.‬‬ ‫הוסיף והזהיר‪" :‬עצבות אינה דבר‬ ‫צריכים לדעת שאין לנו שום‬ ‫השי"ת יעזור שנזכה לרקוד עם‬ ‫טוב‪ ,‬היא מושכת את האדם למטה‪,‬‬ ‫השגה בצדיקים‪ .‬יש מי שעלולה‬ ‫התורה ולקבל על להבא‪ ,‬ונזכה‬ ‫וצריך להסיח דעת מכל הענין‬ ‫לעלות במחשבתו כאילו להרה"ק‬ ‫לכל הברכות הכתוובות בתורה‪:‬‬ ‫ולהתחזק"‪.‬‬ ‫מסקווירא זי"ע לא היה אכפת כלל‬ ‫"אורך ימים בימינה‪ ,‬ובשמאלה‬ ‫והשיאו עצה שגם לא יאמר‬ ‫מפטירת בתו‪ ,‬אך צריך לדעת כלל‬ ‫עשר וכבוד"‪.‬‬ ‫קדיש בעצמו‪ ,‬אלא ימנה אדם אחר‬ ‫גדול שבעבודת הצדיקים אין לנו‬ ‫א גוט קוויטל‪ ,‬און גע'פועל'ט‬ ‫שיאמר קדיש‪ ,‬כדי שיוכל להסיח‬ ‫השגה‪ ,‬ואפילו נחיה אלף שנים לא‬ ‫אלעס גוטס!‬ ‫דעתו מן הצער ולהתחזק‪.‬‬ ‫נבין במה המדובר‪.‬‬ ‫= פרנסי חודש תשרי =‬ ‫יון בלשה"ק‬ ‫נתנדב‬ ‫ליון באידיש‬ ‫נתנדב‬ ‫עורים על הטע‬ ‫גל‬ ‫הג‬ ‫לעפאון‬ ‫השי‬ ‫ע"‬ ‫ע"‬ ‫ליין‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫הרה"ח ר' חיים צבי הירש הי"ו‬ ‫נתנדב ע"י‬ ‫הרה"ח ר' שמעון‬ ‫לע"נ אמו האה"ח חנצי ע"ה‬ ‫הרה"ח ר' חיים מנחם‬ ‫דרוממער הי"ו‬ ‫בת יבלחט"א ר' מרדכי הי"ו‬ ‫ראזינגער הי"ו‬ ‫לזכות ברכה והצלחה‬ ‫נלב"ע א' תשרי ‪ -‬ראש השנה‬ ‫לזכות ברכה והצלחה‬ ‫בכל הענינים‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בכל הענינים‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫זכות לימוד התורה דרבים תגן בעדם להתברך בכל מילי דמיטב‪ ,‬וישלם ה' פעלם הטוב ותהי משכורתם שלימה מעם ה’‬ ‫‪24‬‬