א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

בים
בסיעתא דשמיא הר
כות
גליון פרדס התורה ב לז
תנד
שמיני עצרת -שמחת תורה נ
תשפ"ז
לשה"ק
מעיין
של חיזוק
הושענא רבה • שמיני עצרת ושמחת תורה •
בדרכי רבותינו • התחזקות למעשה
י"ל ע"י מערכת
פרנס הגליון 'פרדס התורה' לכתיבת
נתנדב לז"נ ועריכת שיעורי מורינו
הרה"ק רבינו יואל הרב שליט"א
בן הרה"ק רבינו חנני' יו"ט
ליפא זצוקללה"ה מסאטמאר •••
ע"י הרוצה בעילום שמו הי"ו הגליון יצא לאור בהסכמת גדולי
ולזכות ברכה והצלחה בכל ענינים ישראל בארץ הקודש ,דייני העדה
החרדית ,וגדולי רבני ארה"ב
(ההסכמות במילואם נמצא
בספר 'טבריא של מעלה'
שיצא לאור ע"י מורינו הרב שליט"א)
•••
די גליונות קען מען באקומען
ביי די פאלגענדיגע לאקאלן:
קרית יואל בארא פארק
כתר דזשודעיקא ביהמ״ד שומרי שבת
97 Acres Rd. 5302 13 Ave.
ביהמ״ד עדת יראים וויען
לעיקוואד 1350 50 St.
כתר דזשודעיקא ביהמ״ד הדרת קודש
12 America Ave. סוואליווע
ביהמ״ד סאטמאר 4801 15 Ave.
405 Forest Ave.
וויליאמסבורג
ביהמ״ד צאנז
בנין בראך למטה
קלויזענבורג
לאקער #405
25 Havens Ave. Bedford Cor. Park
ביהמ״ד בעלזא כתר דזשודעיקא
44 Grove Springs 801 Bedford Ave.
Ct. מאורות
טאמס ריווער 218 Wallabout St.
ביהמ״ד קהל בני יששכר מאנסי
1767 Whitesville Rd. ביהמ״ד זוועהיל
פלטבוש 101 W Maple Ave.
MB VINEYARD שיינער'ס שול
3012 AVE J 18 Forshay Rd.
•••
©
להצטרפות קבלת שיעורי מורינו
הרב שליט"א והגליונות באימייל,
ניתן לפנות:
shiurimlishmo@gmail.com
להצטרפות קבלת הגליונות לבד
באימייל ,ניתן לפנות:
pardesgilyones@gmail.com
פ +רדס
שמיני עצרת -
שמחת תורה תשפ"ז
שיעורי
הרה''ג רבי יששכר יהודה
ה +ת ור+ה
גליון 48 בערקוי שליט''א
אב''ד פרדס התורה
מח"ס שו"ת יהודה מחוקקי
זכות פטרון השנה נתנדב לעילוי נשמת
אלטע פערל רויזא בת הרה"ח ר' חיים משה ע"ה
נפטרה ו' ניסן תשפ"ו אחר קבלת יסורים באהבה ובאמונה ובטחון, לשה"ק
והיתה למופת לזה לכל משפחתה ומכירי' • ת.נ.צ.ב.ה.
בפתח היו"ט
האוצר הנפלא של שמיני עצרת
אינעם גליון: ושמחת תורה :ימי עולם הבא בעולם
3בפתח היו"ט
הזה
ימים שלא אכלו ולא שתו ולא לילה כיום יאיר
5הושענא רבה ישנו בהם כלל.
בעזרת השם יתברך ,נכנסים
וכבר הביא ה'מגן אברהם'
אנו עתה לימים שהם בבחינת ימי
9שמיני עצרת ושמחת תורה בשם האר"י הקדוש ,שמתיקון
עולם הבא.
ליל הושענא רבה לא היו ישנים
כל הלילה ,אלא היו נעורים הנה הגאון מווילנא זי"ע אומר,
15הקפות ועוסקים בתורה ובתפילה, כי שמיני עצרת מרמז על "עולם
וכמובא בשל"ה הקדוש ,וכן הבא" .לפי ששמיני עצרת הוא
19בדרכי רבותינו בימים הקדושים של שמיני מספר שמונה ,לרמז על הנאמר
עצרת ושמחת תורה .ועבודת בגמרא (עירוכין יג" ):למנצח על
השמינית" ,שהוא הכינור של ימות
23התחזקות למעשה ההקפות ,כידוע אצל צדיקים,
היתה בבחינת 'לילה כיום יאיר'. המשיח ,שהיה ג"כ לדוד המלך
ונמצא כי ימים אלו מנותקים ע"ה ,שיהיה של שמונה נימין
אנו בפועל מן הגשמיות לעתיד לבוא בבית המקדש ,וזוכים
ועוסקים בעניני עולם הבא, לזה כבר עתה ביום טוב הקדוש
ושמחים עם התורה הקדושה. של שמיני עצרת.
עוסקים בעבודת השם. וה'עטרת יהושע' זי"ע אמר וה'חידושי הרי"ם' זי"ע אמר,
בעת ההקפות הקדושות ,כי על כי שמיני עצרת הוא כנגד מספר
ביטול כח השטן על ידי ג' ימים אלו נאמר במגילת אסתר שמונה .העולם נקרא "שבעת ימי
שמחת "אך שמח" "ותאמר אסתר למרדכי כנוס את הבנין" ,המרמזים על שבעת ימי
כל היהודים הנמצאים בשושן", חג הסוכות .אך כשאנו נכנסים
הנה ה'חתם סופר' זי"ע
ותיבת שוש"ן היא אותיות ששו"ן, לשמיני עצרת ,נכנסים אנו למעלה
בדרשותיו (דרוש ט' שנת תקפ"א) אומר
לרמז על הימים שבהם בני ישראל מן הטבע ,לימים של לעתיד לבוא.
על הפסוק (דברים טז ,טו) "והיית
שמחים" ,אל תאכלו ואל תשתו ובקרב חסידים קדמונים ידעו כי
אך שמח" ,מהו לשון 'אך' שהוא
שלשת ימים ולילה" ,שאין אוכלים שלושת הימים הללו ,הושענא רבה
מיעוט? אלא בא ללמד שאין
ושותים כדרכם בימים אלו ,אלא ושמיני עצרת ושמחת תורה ,היו
כאן מצות מעשיות בפועל ,אלא
3 פ+רדס ה+תור+ה
שמיני עצרת מרמז על תקט"ו קדוש זה של שמיני עצרת ושמחת ששמחים רק עם התורה הקדושה.
תפילותיו של משה רבינו תורה ,הקב"ה אוסף ומקבץ את כל ועוד אמר החתם סופר
התפילות והתחנונים של הימים בדרשותיו דבר נורא .איתא בזוהר
והגאון מאוסטרובצא זי"ע הנוראים ,ואת כל המצות ,ועתה הקדוש כי ביום כיפור ,על ידי
אמר חשבון נפלא .הנה ידענו כי הכל עולה למעלה. נתינת השעיר לעזאזל ,נתנו שוחד
משה רבינו התפלל תקט"ו ()515
ואמר עוד ,כי אפילו מי שלא לעשו .ואיתא בזוהר שהס"מ נטרד,
תפילות ,והשי"ת ביקש ממנו שלא ואז "ויעקב נסע סוכותה" – שבני
התפלל כדבעי או לא עשה המצות
יוסיף להתפלל ,כי אם יתפלל ישראל נכנסים לסוכה.
כראוי ,עתה עולות כל התפילות
עוד תתקבלנה תפילותיו ואין זה
והמצות. ואומר החתם סופר ,שכאשר
לטובה עבור כלל ישראל ,ומשה
והוסיף עוד ,כי יש שצ"ח חלונות עשו נטרד ביום כיפור לא נטרד
רבינו הסכים לכך.
ברקיע -בשמים ישנם ש"ץ לגמרי ועדיין צריכים עבודה ,אך על
ושאל הגאון מאוסטרובצא: ידי יום טוב של סוכות הוא מתבטל
חלונות ,שהוא גימטריא של תיבת
למה דוקא תקט"ו תפילות? לגמרי .וכשבא שמיני עצרת ,אמר
"שמים" .ויש גם שצ"ח רקיעים
ואמר ,כי מראש השנה ועד כמנין "שמים" .וצריכים אנו ה'חתם סופר' ,הוא הגמר ,ועל ידי
שמיני עצרת בבוקר ישנן תקט"ו להתפלל שתתקבלנה התפילות, שמחת התורה ששמחים ביום זה,
שעות .וידוע כי עד שמיני עצרת וזהו הפשט "ואתה תשמע השמים" מבטלים את הס"מ לגמרי.
אנו מתפללים "ביום ראש השנה – שהתפילות יעלו דרך כל החלונות
יכתבון וביום צום כיפור יחתמון". והרקיעים שהם בגימטריא שמים.
כוח התפילה וקבלת התפילות
ובהושענא רבה איתא בזוהר בימים הקדושים
הקדוש ,וכמבואר בדברי האר"י ואמר ה'שר שלום' :שמיני
עצרת ,תיבת "עצרת" היא נכנסים אנו עתה לימים
הקדוש ,שמוסרים את ה"פתקא"
בגימטריא שצ"ח (עם הכולל) ,כמנין שתפילותינו נתקבלות בהם
למלאכים ,אך אין למלאכים רשות
"שמים" ,לפי שבשמיני עצרת כל באופן שאין לנו השגה .ובזוהר
לצאת עדיין .אבל בשמיני עצרת
השערים פתוחים והוא זמן קבלת הקדוש (פרשת נח דף ס"ד ע"ב) כתב על
ביום ,אז ניתן למלאכים רשות
התפילות. יום שמיני עצרת" :ובעוד דאינון
להוציא את השליחות אל הפועל.
בלחודייהו עם מלכא" – בשעה
הנה איתא בדברי הגאון עצרת – עת אשר כל שישראל מתייחדים בשמיני עצרת
מאוסטרובצא ,כי מנין תקט"ו בסעודה קטנה עם מלך מלכי
התפילות המעוכבות עולות
תפלות שהתפלל משה רבינו ,הוא המלכים הקדוש ברוך הוא .כי
מכוון ממש כנגד מנין תקט"ו שעות למעלה
השרים כבר שולחו לדרכם ,שכבר
שישנן מראש השנה ועד בקר יום איתא בגמרא (סוכה מח ).ששמיני הקריבו ע' פרים והכניעו אומות
שמיני עצרת .ואמר רבונו של עצרת הוא "רגל בפני עצמו לענין העולם ושילחום.
עולם למשה רבינו" :אם תתפלל פז"ר קש"ב" .ופירש הרבי ר' ועתה ,בשמיני עצרת ושמחת
עוד תפלה אחת ותוסיף בתפלתך מענדלע זי"ע (מובא בספר 'שובע שמחות'): תורה ,עוסקים אנו בסעודה קטנה
לתוך יום שמיני עצרת ,תתקבל "פז"ר" היינו כל התפילות שהיו כביכול עם השי"ת לבדו; ואז
תפלתך ,אלא שאין הדבר לטובת מפוזרות ומפורדות כל השנה; בסעודה זו זוכים ,כדאיתא בזוהר:
כלל ישראל". כשמגיע יום שמיני עצרת ,זוכים "שאיל ליה כל צרכוהי ויהיב ליה" –
הרה"ק אומר אמנם, שתתקבלנה התפילות .ובבחינה זו שיכול לבקש מן השי"ת כל רצונו,
מאוסטרובצא ,כי לנו לכלל ישראל כתב גם ה'תפארת שלמה' זי"ע. והתפילות נתקבלות.
נשאר הכח שנוכל להוסיף תפלה זו. ה'תפארת שלמה' אמר על והרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא
והנה עומדים אנו כעת בתוך הפסוק "ביום השמיני עצרת זי"ע פירש על הפסוק (במדבר כט ,לה)
שעות אלו של תקט"ו! הננו באים תהיה לכם"" :ביום השמיני" – ביום "ביום השמיני עצרת תהיה לכם",
כעת להוסיף בתפלה ותחנונים לפני השמיני" ,עצרת" – כל התפילות ותרגם יונתן" :כנישו תהא לכון".
בורא כל עולמים! שהיו נעצרות ומעוכבות" ,תהיה ובזוהר הקדוש איתא "כנישה
ובעזר השם יתברך נפעל כל לכם" – לא תהיינה עוד נעצרות דכולא" .ושאל ה'שר שלום' :מהו
טוב ,אמן! אלא תעלינה למעלה. ענין האסיפה הזו? ואמר ,כי ביום
פ+רדס ה+תור+ה 4
הושענא רבה
חתימה טובה חדשה
האריז"ל) וכתב" :התיבה לנו במקום "מקיפין את המזבח שבע פעמים". מענין מצות ערבה וההקפות
מזבח" .וטעמו בזה" :שכמו ובביאור הענין למה מקיפין דוקא בבית המקדש
שבמזבח היו נקרבין הקרבנות שבע פעמים ,איתא בירושלמי:
ועולין לריח ניחוח ,כך אנו מקריבין "אמר רב אחא ,זכר ליריחו", איתא במשנה במסכת סוכה
תפלותינו שהם במקום הקרבנות, שהקיפו את העיר שבע פעמים (פרק ד' משנה ג') דמצות נטילת ערבה
על ידי שליח ציבור שיעלה לריח ותקעו בשופרות ועל ידי זה נפלה הלכה למשה מסיני היא .ובזמן
ניחוח"( .ומנהג אחינו בני ישראל הספרדים חומת יריחו .וכן הוא בנדון דידן, הזה הוי מנהג נביאים ,אולם בזמן
להתפלל על הבימה שקורין עלי' בספר תורה). שאנו מקיפין את המזבח – ובזמן שבית המקדש היה קיים היתה
הזה עושין זכר לזה סביב הבימה הלכה למשה מסיני .וביום השביעי,
טעם נוסף הובא בב"ח ,דכיון
(כדלקמן) – להפיל חומת יריחו ,כדי הוא יום הושענא רבא ,היו מרבים
דאיתא בגמרא דב"אותו היום" בהקפות סביב המזבח.
כשהיו נפרדים מבית המקדש היו שתתקבלנה תפלותינו לרחמים
ולרצון. וביאר ה'בית יוסף' (סימן תרס"ד),
אומרים "אנו לקה ועינינו לקה".
דכיון דאמרינן בגמרא דיום
ואומר הב"ח דהספר תורה "כולו
שמותיו של הקדוש ברוך הוא",
עבודת ההקפות סביב הבימה השביעי לערבה דוחה שבת אפילו
והמזבח כשחל להיות בשבת ,וכמו שפירשו
ועל כן כשמקיפין הבימה הוי רמז
בגמרא דעבדו יום מיוחד ליום
להזכיר מה שאמרו במקדש "אנו הנה ידוע שהנסתר בזה רב ראשון של לולב ויום מיוחד ליום
לקה ועינינו לקה" .והביא המנהג על הנגלה ,ויש להבין מה נשתנה אחרון של ערבה ,ממילא כיון דיום
שנוהגין להקיף התיבה ,ומוציאין יום הושענא רבא שמרבים בו כל השביעי לערבה דוחה שבת ,היו
ספר תורה מן ההיכל ומניחין אותו כך ,ומשמע שצריך לפעול בו דבר מרבים בו להקיף המזבח שבע
על הבימה ,והוסיף" :כשמקיפין מיוחד. פעמים .והרי לנו שיום הושענא
אותה ,כי שמיעת התורה היא והנה ב'לבוש' (סימן תרס"ד) כתב, רבא הוא יום מיוחד.
מכפרת עלינו כמו המזבח". דלפי מה שנתבאר דהקפות ולשון המשנה (שם משנה ה')" :בכל
המזבח הן זכר לחומת יריחו ,יובן יום מקיפין את המזבח פעם אחת,
ההקפות להפיל חומת ברזל מנהגנו בזמן הזה שמקיפין את ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה'
וב'ליקוטי תורה' להאריז"ל התיבה היא הבימה .והביא על זה הצליחה נא .ורבי יהודה אומר :אני
(פרשת אמור) איתא" :עושין הקפה רמז מן הכתובים שנאמר בהם והו הושיעה נא".
להפיל חומת ברזל המפסקת בינינו לשון "אסובבה" ב"פ ,בכתוב אחד ופירש רש"י ,דתיבת "והו"
לבין אבינו שבשמים ,כענין הקפת נאמר (שיר השירים ג ,ב) "אקומה נא נרמזת בשלשה פסוקים הכתובים
יריחו להפיל החומה" .הרי למדנו ואסובבה בעיר" ,ובכתוב שני נאמר בפרשת בשלח בענין קריעת ים
שההקפות סביב המזבח ,שהן זכר (תהלים כו ,ו) "ואסובבה את מזבחך סוף (ויסע ,ויבא ,ויט) ,שבכל פסוק יש
ליריחו כדאיתא בירושלמי ,מורות ה'" .ואמר הלבוש ,דכיון ש"הסובב שבעים ושתים אותיות ,והוא כנגד
לנו שצריך לשבר בזה את חומת בעיר" – שהקיפו עיר יריחו ,ממילא שם ע"ב .והוא שם של חסד ,כי
הברזל ,והוא יום מיוחד לתפלה. אעשה כן גם ב"מזבחך ה'" ,ועל כן חס"ד בגימטריא ע"ב ,ועל כן היו
והאריז"ל הכניסנו לעומק נוהגין לסובב את התיבה. אומרים בכל יום "אנא ה' הושיעה
עבודת יום הושענא רבא ,שצריך אלא שיש להבין ,מה השייכות נא" לעורר שם ע"ב שהוא מדת
להרבות בו בתפלה ,וכמבואר המיוחדת של התיבה שבבית החסד.
בדבריו בשם הזוהר הקדוש המדרש כנגד המזבח? עוד שנינו במשנה" :ואותו
והראשונים גודל מעלת היום הזה ובא בספר 'סדר היום' (מגורי היום" – היינו הושענא רבא –
5 פ+רדס ה+תור+ה
מנהגי הושענא רבה כהמשך על ידי הקפה של שבע פעמים ,ועל כיום תפלה.
ליום הכפורים ידי זה "יתהלכון" – שילכו להם
ויאבדו כולם. טעם שבע הקפות
הנה אם נפתח בספר הטור
ובשלחן ערוך סימן תרס"ד ,נראה עוד פירש ש"יתהלכון" הוא וביאור הענין למה דוקא ביום
דברים נפלאים הנעשים ביום לשון כליה ,שיכלו כולם מן העולם. קדוש זה צריכין לשבר כל חומות
ומזה אנו רואים שהנסתר רב על הברזל ,כתב המהרש"א (סוכה מה ,ב)
הושענא רבה.
הנגלה ,וביום הושענא רבה נעשים בפירוש דברי הירושלמי דהקפות
כתב הטור ,שביום הושענא
דברים גדולים ונוראים .ונבוא המזבח הן להפיל חומת יריחו ,וזה
רבה דע "נוהגין באשכנז שמרבים
לבאר מה שכתוב בדברי האר"י לשונו" :כוונת ההקפה שישמרנו
במזמורים כמו ביו”ט" .ופירושו
הקל מסביב מצרינו" .היינו שאנו
שאומרים פסוקי דזמרה כביום הקדוש בשם הזוהר הקדוש ודברי
עושין הקפה כמין עיגול סביב
טוב" ,ואומרים קדושה רבה הראשונים ז"ל בגודל קדושת היום
סביב ,לרמז בתפלה לפני רבונו
במוסף" .לבני אשכנז אומרים הזה. של עולם שכל השונאים המקיפים
'נעריצך' ולבני ספרד אומרים
'כתר' ,ואומרים את כל הנוסח. אותנו יפלו ויבטלו.
"הוי מחשב שכר מצוה כנגד
עוד כתב הטור" :מרבים קצת והמשיך המהרש"א" :והוא
הפסדה" בעצמו ענין הקפת יריחו ששה ימים
בנרות כמו ביום הכפורים" .הרי לן
שיש ליום הושענא רבה קשר עם הנה רצוננו לחזור על היסוד בכל יום פעם אחת ,וביום השביעי ז'
יום הכפורים ,ולכן מרבים בנרות. שכבר הזכרנו בשיעורים הקודמים, פעמים למפלת אויבים" .וזה היה
ובספר מהרי"ל ובשאר ראשונים על מה ששנינו במשנה באבות (פ"ב
הטעם שהקיפו את יריחו דוקא
איתא ,שנוטלים את 'שיורי הנרות' מ"א) שכדי שיעלה האדם במעלות בעיגול ,וסבבו עם שופרות וכהנים
מיום הכפורים ומדליקים אותם בדרך סביבה ,לרמז שהשי"ת
עבודת השם ,צריך להחשיב "שכר
עתה בהושענא רבה. יצילנו מן השונאים הסובבים
מצוה כנגד הפסדה" – שכר המצוה
אותנו .ועל דרך זה עושין הקפות
וב'דרכי משה' הביא מהמהרי"ל, כנגד הפסד העבירה. המזבח" ,על שם הכתוב ואסובבה
ש"מהרי"ל היה נוהג ללבוש הקיטל,
וכפי שכתבו הרה"ק רבי ר' את מזבחך ה' כי התם בירוחו פעם
כמו בראש השנה ויום כיפורים".
מענדלע זי"ע וה'באר מים חיים' אחת בכל יום וששת ימי החג".
ועוד הביא מהמהרי"ל" :יש נוהגים
לטבול קודם עלות השחר" ,כדרך זי"ע ,שאילו היה יודע איש ישראל וכשם שביריחו הקיפו בכל יום
שטובלים בערב יום הקדוש ובערב מה הוא פועל במצוה אחת ,ואיך פעם אחת ,כך מקיפין המזבח פעם
ראש השנה ,וכתב ש"והצנועים היא מאירה את נשמתו ומשמחת אחת בכל ימי החג ,וכשם שביריחו
נוהגים בטבילה זו". את לבו ,ואיך היא גורמת כביכול ביום השביעי הקיפו שבע פעמים,
ובשלחן ערוך פסק המחבר נחת רוח ושמחה לפניו יתברך – כך ביום השביעי של חג הסוכות
"נוהגים במזמורים כמו ביו”ט", אף ללא ידיעת השכר בעולם הזה מקיפין שבע פעמים.
וכן "מרבין קצת נרות כמו ביום ובעולם הבא ,היה רץ בכל כחו וסיים בזה המהרש"א הקדוש:
כיפורים" .והרמ"א הביא את הלכת לעשות מצות ולא היה עובר עבירה הנה הכתוב אומר (תהלים יב ,ט)
המהרי"ל ש"המדקדקים נוהגים לעולם! "סביב רשעים יתהלכון" ,ורמז בזה
לטבול קודם עלות השחר ,כמו שאנו עושים סביב ועיגול ,ועל
וכשאנו רואים את גודל
בערב יום כיפור ,ויש נוהגים ללבוש ידי זה נכלה את הרשעים .וביאר
הקדושה הנעשית ביום הושענא המהרש"א הקדוש ,שאנו מקיפים
הקיטל" .והוסיף הרמ"א שגם
בעת הוצאת ספר תורה והכנסתו רבה ,אף שאין אנו משיגים את הכל, את המזבח שבע פעמים ואת
אומרים נוסח 'אין כמוך' לבני מכל מקום עצם הדבר שהספרים הבימה שבע פעמים בערבה ,ואחר
אשכנז ו'אתה הראת' לבני ספרד, הקדושים מדברים בזה בהתלהבות כך נוטלים את הערבה וחובטים
כדרך שאומרים ביום טוב. ובאש קודש ,ומגלים שיש כאן אותה ,וזהו רמז ל'חבטה' ומהלומה
וצריך להבין ,מה נשתנה יום דברים נסתרים וסודות טמירים, לרשעים.
זה שמרבים בו כל כך בתחנונים, די בזה לעורר את הלב להתפלל וזהו פשט הכתוב" :סביב
ורואים אנו שיש לו שייכות ליום בכוונה ובהתלהבות. רשעים" – שאני מקיף את הרשעים
פ+רדס ה+תור+ה 6
שגם עתה הוא זמן החתימה? אחר החתימה ,וכפי שנראה לקמן הכפורים? שמדליקים בו נרות יום
מדברי האר"י הקדוש בשם הזוהר הכפורים ,והמהרי"ל לבש בו קיטל,
ענין יום החתימה בדברי שיום הושענא רבה הוא חותם וטובלים בו כערב יום הכפורים.
הראשונים בתוך חותם.
נמצא שהטור גילה לנו שיום זה בהושענא רבה מבקשים על
הנה בענין זה מצינו בדברי
הוא "יום החתימה". חתימה טובה
הראשונים ,בספר 'רקנטי' (פרשת
שלח) ,שגילה סוד נורא ,כי היו ובאמת בדברי הראשונים בא הטור ומגלה לנו סודות
נוסחאות בפיוט 'ונתנה תוקף' מפורש הדבר שיום זה הוא יום נפלאים .כתב הטור ,שכן אמרו
שבהן היה כתוב נוסח זה" :בראש חתימה .ב'ספר המנהגים' לרבינו חכמים במסכת ראש השנה (טז).
השנה ישפטון ,ביום כיפור יכתבון, יצחק אייזיק מטירנא (סוכות אות רט"ז) שבכל רגל העולם נידון .בפסח על
וביום הושענא רבה יחתמון". כתב בלשון זו ,שהטעם שמדליקים התבואה ,בעצרת על פירות האילן,
וכתב הרקנטי" :לכן יש אומרים נרות שעוה של יום הכפורים ,כפי ובחג הסוכות נידונים על המים.
ביום הושענא יחתמון" ,שיש שהובא במהרי"ל ובטור ,הוא "מפני וכתב הטור" :וכל חיי אדם
שנהגו לומר כן ביום זה .והביא שהוא גמר החתימה תפלת המים". תלויין במים" .שעל אף שצריך
המונקאטשער רב זי”ע שאכן מצא הרי מפורש בדברי הראשונים האדם לתבואה ופירות ,מכל מקום
מחזורים עתיקים שבהם היה כתוב שהטעם הוא מפני שהוא גמר יכול להתקיים במאכלים אחרים,
הנוסח כן. החתימה של יום הכפורים. אבל בלא מים אי אפשר להתקיים.
וכן מצינו בספר 'שבלי הלקט' והנה כעין זה איתא בספר ומאחר ש"כל חיי אדם תלויין
(אות קכ"א) שכתב" :אני שמעתי שיש 'מטה משה' (אות תתקנ"ט) וזה לשונו: במים" ,לכן בחג הסוכות מרבים
קהילות הקודש" שביום הושענא "ביום הזה הוא קיום החתימה בתפילה ,וכיון שזהו היום האחרון,
רבה אומרים "רחמנא לחיים", שאנו מבקשים לפני הבורא מרבים בו בתפילה ביותר.
"מי כמוך"" ,זכור רחמיך" ,ו"אבינו ביום הכפורים שיחתמנו לחיים, ולפי זה יובן יותר מדוע מרבים
מלכנו" .וכן הוא ב'מחזור ויטרי', ולכן נהגו להדליק נרות של יום ביום זה בהקפות המזבח בערבות.
שהוא מאחד הראשונים ,שכתב: הכפורים" ,עכ"ל .הרי מבואר כאן כיון שהערבה גדלה על המים,
"נהגו לומר בקול רם ז' פעמים 'ה' להדיא דטעם הדלקת הנרות הוא וביום זה נידונים על המים ,לכן
הוא האלקים' כמו מוצאי יום כיפור, מחמת שהוא המשך לחתימת יום עושים עסק גדול בערבה.
לפי שביום כיפור נחתם לחיים הכפורים .ויוצא לנו מזה ,דכבר אמנם עדיין יש להבין ,מהו
דיננו ,והיום נתקיים בחתימת בדברי הטור והראשונים נמצא הקשר בין יום זה ליום הכפורים?
החיים ,ושכינה עולה למעלה גילוי זה המובא בזוהר הקדוש אף שהוא יום שמתפללים בו על
בערבות ,ועוד אומר 'שמע ישראל' שיום זה הוא יום החתימה. המים ,מה השייכות ללבוש קיטל
'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם וכן איתא ב'ספר המנהגים - ולהדליק נרות כביום הכפורים?
ועד'". ווארמייזא' (עמוד רי"ג) ,שכל אחד אלא שאם נתבונן בלשון הטור,
הרי מבואר קלאר בדברי מביא עמו שעוה מנר של יום נמצא שהוסיף עוד מילים" :והכל
הראשונים שיום הושענא רבה הוא כפור .היינו שמביאים מהבתים הולך אחר החיתום" .בזה גילה לנו
המשך של חתימת יום הכיפורים. את שאריות נרות השעוה שנשארו הטור ,שאף על פי ש"בראש השנה
וצריך להבין ,לכאורה הלא ביום מיום הכפורים ,ומדליקים אותם יכתבון וביום צום כיפור יחתמון",
כיפור כבר אמרנו "חתמנו"? מיד בבואם לבית הכנסת בשחרית, מכל מקום גם יום הושענא רבה
"והניחו כך דלוק עד אחר תפלת הוא יום חתימה.
דברי הזוהר הקדוש בענין מוסף".
"מסירת הפתקים" ואף שיש שרצו לומר שבטור
הרי לפנינו דברים נוראים שיום ובשלחן ערוך לא נתבאר סוד
הנה נראה דברי הזוהר הקדוש זה הוא יום החתימה. הזוהר הקדוש בענין "חותם בתוך
שהביא האריז"ל ב'שער הכוונות' אך לכאורה יש להבין ולהתבונן: חותם" ,מכל מקום המעיין בדברי
בענין חג הסוכות .ואף שאין לנו הלא כבר נחתם גזר דיננו בראש הטור יראה שגם הוא הזכירו,
עסק בנסתרות ,מכל מקום יש השנה ,ובתפלת נעילה כבר אמרנו שהרי השתמש בלשון "הכל הולך
בדברי האריז"ל דברים שהם "דבר "וחתמנו" ,ואם כן מהו ביאור הענין אחר החיתום" .שביום זה הולכים
7 פ+רדס ה+תור+ה
מאד .ויש להשמר מאד מכעס עוד כתב האריז"ל כי לילה זה השוה לכל נפש" ,לעורר הלבבות
ומקפידות ,ולהזהר לקבוע עתים הוא לילה גדול ,והביא מה'רקנטי' ביום קדוש זה של הושענא רבה.
לתורה. מעשה באדם אחד שבליל הושענא כתב האריז"ל ב'שער הכוונות'
וכתב עוד האריז"ל" :כיון רבה ,בעת מסירת הפתקים (סוכות ,דרוש ו') "בענין מסירת הפתקים
שעדיין יש לו תקנה אז" ,כי יכול למלאכים השלוחים ,ראה שמצבו העליונים" ,שיש בזה "מאמרים
אתה לתקן עד שמיני עצרת ,ורק אינו כשורה ע"פ סימן הלבנה (ענין חלוקים בספר הזוהר בשתי
ביום שמיני עצרת נותנים רשות שאין אנו נכנסים בו כעת) ,ונתעורר אותו הפרשיות הנזכרות וגם בפרשת
למלאכים לפעול ולבצע. אדם בתשובה גדולה" ,וחזר בלילה תרומה" .שלכאורה יש סתירה
והתפלל ובכה ושב בתשובה", בדברי הזוהר הקדוש" ,כי במקום
ויש עוד מהלכים בדברי
"וחזר ורד צל על ראשו" ,עד שחזר אחד אומר שמסירת הפתקים היא
האריז"ל ורבי חיים ויטאל ,אך
הצל לראשו .ולא נאריך בזה כי הוא בליל הושענא רבה" (בפרשת תרומה),
דברים אלו הם "סוד ה' ליראיו".
מסודות התורה ,אך ברוך ה' זכה ובמקום אחר (בפרשת ויחי) "נראה כי
ומכל מקום במה שנוגע לנו
אותו אדם לשנה טובה ומתוקה. היא נעשית ביומא תמינאה דחג
בעבודת ה' ,רואים אנו שנותנים
ומבואר בדברי האריז"ל שביום שהיא שמיני עצרת".
לנו עוד הזדמנות גדולה לפעול
ביום קדוש זה. זה עדיין יש זמן לתשובה .ואף
שמוסרים הפתקים למלאכים האריז"ל מגלה גודל קדושת
יסודו של הגאון רבי שלמה בחצות הלילה ,מכל מקום עדיין לא היום
קלוגער זי”ע :לעבוד את ה' ניתן להם רשות לבצע השליחות; והנה האריז"ל האריך שם
המלאכים אוחזים הפתקים בסתרי תורה השייכים ליודעי חן,
בשמחה בידיהם וממתינים .וכתב האריז"ל אך אנו נביא רק התירוץ השייך
כדי שנשכיל להבין מעט יותר שבכל יום הושענא רבה יש לך לכל אדם .וגילה האריז"ל סוד
את ענין ה'חתימה' החוזרת ביום עוד זמן להתפלל ולשוב בתשובה נפלא :ביום כיפור כבר נחתם
הושענא רבה ,בדרך עבודת ה' ולהרבות בתחנונים ,כדי שהחתימה האדם ונחתם ה'פתקא' -הקוויטל,
השוה לכל נפש ,נביא את דברי שבפתק שביד המלאכים תקרע אם אך הפתק עדיין לא נמסר לידי
קדשו של גאון ישראל וקדושו ,מרן אינה טובה ,ויכתבו לך פתק טוב. המלאכים.
רבי שלמה קלוגער זי"ע ,בספרו ובהגיע יום הושענא רבה,
'קהלת יעקב' (הושענא רבה ,דרוש ד'), יכול אתה לתקן עד שמיני
עשה עמנו רבונו של עולם חסד
המבאר יסוד נפלא המאיר את עצרת
גדול ברוב רחמיו וחסדיו ,שקודם
כל הסוגיא .הוא מביא את הכתוב ועתה נבין מדוע השתמש הטור שמוסרים הפתק למלאכים
(דברים כח ,מז)" :תחת אשר לא עבדת בלשון "הכל הולך אחר החיתום", שיבצעו שליחותם ,יכול האדם
את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב כי עתה הוא זמן מסירת הפתקים לשוב בתשובה ,ואם חס ושלום
מרב כל". שנחתמו ביום כיפור .ובזה יובן יש גזרה רעה ,יכול הוא לקרוע את
כבר ביארנו את המובא בכל טעם ז' ההקפות סביב הבימה, הפתק.
הספרים הקדושים ,כי בעצם סיבת כדרך שהקיפו המזבח בבית וזהו עומק המנהג שמברכים "א
כל התוכחה היא מחמת העוונות המקדש וכנגד חומות יריחו ,כי גוט קוויטל" – כי הפתק שנחתם
והעבירות שעשה האדם .אולם יש ברצוננו לפעול עתה שנה טובה ביום כיפור נמסר עתה למלאך ,אך
להקשות :מפני מה בא האדם לידי ומתוקה. אם תשוב בתשובה עד הושענא
עבירה? מנין הגיע אליו אותו 'רוח ושאל האריז"ל :עד מתי נמשך רבה ,יכול אתה לקרוע הפתק הישן
שטות' לעבור על רצון הבורא? זמן זה? והשיב שזה נמשך עד ולכתוב פתק חדש וטוב.
מגלה לנו הכתוב גילוי נפלא: שמיני עצרת .וזה לשון האריז"ל: וכתב האריז"ל ,שידע האדם
יען כי לא עבדת את ה' 'בשמחה'. "צריך להזהר לכוין האדם דעתו כי עיקר זמן מסירת הפתקים הוא
כל זמן שהאדם עובד את בוראו במאד מאד בתפילת יום הושענא בחצות הלילה .ולכן כתב האריז"ל
בשמחה ,שורה עליו השכינה. רבה" ,והוסיף" :בכל מעשיו ביום שנהגו לעסוק בתורה בחצי הלילה
במצב זה ,מדוע שישמע לקול ההוא" – שכל יום הושענא רבה, הראשון עד חצות ,ואז קוראים
היצר הרע או יכנס עמו בדברים אף כשעוסקים בפינוי הסוכה לבית 'משנה תורה' .והאריז"ל האריך שם
כלל? אך אם חס וחלילה אין האדם ומכינים צרכי יום טוב ,צריך להזהר בסודות התורה.
פ+רדס ה+תור+ה 8
כעת הולך אני לשוב בתשובה פעם כפי שכתוב בזוהר הקדוש .מכל עובד את ה' בשמחה ,אלא הוא
נוספת .עתה אזכה לשוב באמת, מקום ,למעשה עשה האדם את שרוי בעצבות או במרה שחורה,
ועתה אוכל באמת לשבר את גזר העבירה מתוך תענוג מסוים של אזי יש ליצר הרע שליטה עליו.
הדין ,לקרוע את הפתקאות הרעות 'שמחה של שטות'. אז נכנס בו רוח שטות והיצר יכול
ולשבר את חומת הסטרא אחרא. והנה ידוע שצריך לעשות להתחיל לבלבל את דעתו ,כיון
ודוקא משום כך קבעו את 'יום 'תשובת המשקל' .כשמתחרט שכבר לכדו ברשתו.
החותם'' ,חותם בתוך חותם' ,דוקא אדם על חטא ,עליו לעשות ומה היא העצה?
ביום הושענא רבה .כי יום הכפורים זאת באותו חשק גדול שבו רצה העצה היא כי צריך לשוב
היה אמנם חתימה מתוך 'תשובה', לעשות את העבירה .כשם שהיצר בתשובה על שורש החטא,
אך עדיין חסרה היתה ה'שמחה', הרע הכניס בו התלהבות לדבר והתשובה על השורש היא לעבוד
והרי אני זקוק ל'תשובת המשקל'. לשון הרע בחפץ לב ,או לעשות את ה' בשמחה.
ועוד זאת :עלי לשוב על שורש שאר עבירות בחשק ,כך כששב
אומר רבי שלמה קלוגער :ביום
החטא ,על אשר לא עבדתי את ה' בתשובה ,עליו לעשות זאת בחשק
הכפורים אמנם עשינו תשובה,
בשמחה .והנה עתה ,ביום הושענא ובשמחה.
אך אף אם שבנו על כל העבירות,
רבה ,אני עושה תשובה; הן על ומתי הוא זמן השמחה? עדיין לא שבנו על 'שורש החטא'
שורש החטא של חסרון השמחה, – על כך שלא עבדנו את הבורא
והן בזה שאני שב באותו תענוג "זמן שמחתנו" כעת לעשות בשמחה.
שבו הטעה אותי היצר לעבור תשובת המשקל עוד הוסיף רבי שלמה קלוגער,
עבירה – באותה התלהבות ממש ידוע לכל כי חג הסוכות הוא כי העבירות שעשה האדם באו
ניגש אני עתה אל המצוה. "זמן שמחתנו" .אומר רבי שלמה מחמת שהיצר הרע בלבל דעתו
השי"ת יעזור שנזכה להתפלל קלוגער :לאחר שעברתי את כל והראה לו כאילו יש בעבירות ח"ו
ולשוב בתשובה מתוך שמחה וטוב ימי החג ונספגה בי שמחת החג, 'געשמאק' -תענוג ,בעוד אנו
לבב ,ונזכה לפתקא טבא ומתוקה ואחזתי בשמחה של מצוה עד יודעים שכל חיות התענוג של
ולפעול כל טוב! שאני מלא עתה בשמחה ותענוג – העבירות גזולה היא מהקדושה,
שמיני עצרת ושמחת תורה
סוד השמחה :יו”ט המיוחד לבעלי תשובה
שבעצרת הכל מודים דבעינן הנה חג השבועות הוא 'זמן מתן ההפרש שבין חג השבועות
'לכם' ,וצריך לאכול סעודה לפי תורתנו' ,וסופרים אנו ימי הספירה, לשמחת תורה
שהוא "יום שניתנה בו תורה" — כדברי בעל החינוך והראשונים
ופירש רש"י שם שצריכים אנו שמונים אנו יום אחר יום מרוב יום הקדוש שמיני עצרת
להראות גילוי שגם הגוף שמח חיבתנו ותשוקתנו להגיע ליום ושמחת תורה הוא יום שמחה
בזה שקבלנו את התורה ,והגוף קבלת התורה ,ונעורים אנו וחדוה לכלל ישראל ,אשר בו
שש ושמח ב"אשר בחר בנו מכל כל הלילה לעסוק בתיקון ליל ישישו וישמחו אנשים נשים וטף
העמים". שבועות. יחדיו.
מה מתוק ומה נעים להיות ואף על פי כן ,אפילו בחג וביום קדוש ושמח זה ,אשר
יהודי ,ומה מתוקה היא תורתנו השבועות שהוא יום מתן תורה השמחה נשפכת על כל אחד ואחד,
הקדושה" ,כי לקח טוב נתתי לכם", ויש בו מצוה לקבוע סעודה — יש לנו להתבונן :במה נשתנה
"שישו ושמחו בשמחת תורה", כדברי חז"ל במסכת פסחים (סח): שמחת תורה מחג השבועות?
9 פ+רדס ה+תור+ה
סוד הלוחות שניות ואם נשאל אדם פשוט ,שאינו "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל
בעל השגה בעבודת השם ,באילו רב"" ,פקודי ה' ישרים משמחי לב".
וביאר ה'חתם סופר' :מהו הסוד ימים בשנה אתה שמח באמת ועושים סעודה בשבועות להראות
בזה לבעלי תשובה? ברוחניות ,בתורה ובמצוות? שהגוף מודה שאין שמחה בעולם
הנה בחג השבועות ניתנו לנו ישיב שישנן שתי פעמים בשנה כשמחת התורה.
לוחות ראשונות ,אך ידענו מה שמרגיש הוא כן במיוחד :בפורים אך עם כל זה ,בחג השבועות לא
שאירע בי"ז בתמוז .ואף ש"שברי ובשמחת תורה .ואם נשאל בעל מצינו שעושים ריקודים ומחולות
לוחות מנחות בארון" ,ואדרבה, תשובה שקרבוהו לתורה והוא בא לכבודה של תורה .אדרבה ,רואים
לשיטת רש"י לפי הגמרא במסכת לבית המדרש בכל שבת ,ועורך אנו שבשבועות בעת העליה
סוטה יצאו שברי לוחות עם בני סדר פסח ,ושומר שביעי של פסח לתורה ,מדקדקים לכבד אדם
ישראל למלחמה. ותיקון ליל שבועות ,ראש השנה מכובד או תלמיד חכם בעליית
(והנה הרמ"ע מפאנו כתב שהלוחות נשתברו ויום הקדוש ,סוכות ושמחת בית 'עשרת הדברות' (כדאי' ב'מגן אברהם'
לשש מאות אלף רסיסים ,ואף שהאותיות פרחו
באויר נשארה ה'רשימה' חקוקה בלבבות .מכל
השואבה — אם נשאל אותו איזה סי' תכ"ח בשם בעל 'כנסת הגדולה') .ובפרט
מקום ,השגת לוחות ראשונות בשלמותן אבדה יו”ט פועל בו שמחה עצומה עד בהפטרת 'מעשה מרכבה' ,איתא
מאתנו ,ואף שנשאר רושם ואנו מתפללים "חדש למאוד? (ומדובר בבעל תשובה שעדיין רחוק בפוסקים שיש ליתנה לאדם גדול
ימינו כקדם" ,למעשה אבדנו השגה נוראה של הוא ורק עתה מתחיל לשוב לדרך הקודש), (כדאי' בשל"ה הקדוש ובבאר היטב ,עי"ש).
לוחות ראשונות). ישיב פורים ושמחת תורה .ובפרט משא"כ בשמחת תורה ,רואים
אולם ,אומר ה'חתם סופר' ,ביום שמחת תורה ,ההקפות והשמחה אנו הנהגה נפלאה .הרמ"א (סי' תרס"ט)
הכיפורים הרי ידענו מה שאמרה פועלים גם על בעל תשובה שעדיין הביא מתשובת הריב"ש ,שנותנים
המשנה במסכת תענית (פ"ד מ"ח) "לא רחוק הוא מהשגת התורה והמצוות. עליות לכל הקהל .ואף שכל השנה
היו ימים טובים לישראל כחמשה אין חוזרים על קריאת הפרשה ,כאן
עשר באב וכיום הכפורים" .ואמרו שמחת תורה :יו”ט המיוחד חוזרים וקוראים "וזאת הברכה"
בגמרא שיום כיפור הוא ב' ענינים: לבעלי תשובה פעם אחר פעם .עד כדי כך שהביא
יום מחילת עונות וגם יום שניתנה הרמ"א מדברי המהרי"ל ועוד,
ויש להבין מהו הסוד הנשפע
בו תורה ,שבו ניתנו לנו לוחות שאפילו הנערים והקטנים עולים
שניות. ביום זה שגורם שמחה גדולה כל
לתורה .והנה בכל השנה אין מעלים
כך ביום שמיני עצרת ושמחת
דהנה כיוון שביום הכפורים קטן לתורה ,אך כאן מעלים אף את
תורה.
מתענים אנו ,אין אנו יכולים הקטנים והם אומרים 'ברכו'.
לשמוח בשמחה שלימה בלוחות והנה מרנא ה'חתם סופר' זי"ע
ויתירה מזו ,המנהג הוא
בדרשותיו (דרוש ה' ודרוש ט' לשנת תקפ"א
השניות .ועל כן בא יום שמחת שמביאים כל הטף אצל בעל
תורה ,שבו אין אנו מתענים ,ואז ועוד) גילה לנו סוד הדבר ,ששמחת הקורא ,והעולה ל'חתן כל הנערים'
אנו שמחים בלוחות השניות אשר תורה הוא יו”ט לבעלי תשובה. מברך עמהם יחד ואומרים פסוק
קבלנו ביום הכפורים. זהו יו”ט שכלל ישראל כולם 'המלאך הגואל'.
לוחות אלו ,הלוחות השניות, יש להם שייכות עמו .יו”ט הוא הרי לנו שבשמחת תורה
נתנו ביחוד עבור בעלי תשובה, שאפילו מי שלא למד ,או מי שלמד השמחה היא בדרגה עליונה יותר
לוחות שנתנו יחד עם מה שאמר אך עדיין חסר לו בהשגות התורה, בבחינת התגלות ,עד שיש הלכות
הרבוש”ע "ויאמר ה' סלחתי בא יום שמחת תורה ואומר לו" :בא שאין נוהגים בהן בכל השנה ,ורק
כדברך" .כשנכנסים להתפלל בבית ונשמח עם התורה ,יום זה מיוחד בשמחת תורה נוהגים כן מצד
המדרש ביום הקדוש דיום כיפור, עבורך!" שמחת התורה .וידוע מה שהביא
פותחים ב"אשרי" ובפסוק "ויאמר יום זה נועד לאנשים נשברים ה'מגן אברהם' מהראשונים,
ה' סלחתי כדברך" .ביום זה נתן הרחוקים מהשגות בתורה .שמחת שאפילו הריקודים — שבזמניהם
הקב"ה למשה רבינו את הלוחות תורה קורא להם" :באו ונשמח, היו ריקודים בתנועות מיוחדות
השניות ,וביום זה אמר הרבוש”ע: ומכח זה תזכו להתחיל ללמוד והיתה עליהם גזרה משום "מתקן
הנני נותן שוב את הלוחות ,הנני מסכת אחר מסכת ,ענין אחר ענין, כלי שיר" — מכל מקום בשמחת
נותן שוב את התורה לבעלי תשובה. וספרי מוסר ,ותזכו ל'פקודי ה' תורה התירום (עי' מג"א בשם מהרי"ק,
אך כיוון שיום הכיפורים הוא ישרים משמחי לב'". מובא ב'דרכי משה' ,ועי' משנ"ב ובשעה"צ).
פ+רדס ה+תור+ה 10
היו האומות מוכנים לעמול נגד אמרו לנו חז"ל שהלוחות השניות יום תענית ויש בו ה' עינויים,
יצרם .וסברו שכשם שבני ישמעאל נתנו 'בהסתר' .הקב"ה נתנם למשה מגיעים ימי שמחת תורה ושמיני
ואדום אינם יכולים לקבלה ,כך לא רבינו ביום הכפורים ,ומשה רבינו עצרת ,ואז אנו שמחים בתורה
תקבלנה שום אומה בעולם. הורידם לכלל ישראל ממחרת יום שנתנה לנו בעלי התשובה .עבור
ופתאום! שומעים הם קול הכפורים ,וכיוון שהיה באופן צנוע זה שלא למד בהתמדה כל השנה,
'נעשה ונשמע' ...שמעו רעשים ובסתר ,לא יכלה עין הרע לשלוט עבור זה שלא סיים מסכתתו,
בהם. עבור זה שבעוונותיו שוחח בתוך
גדולים בעולם עד שסברו שבא
הלימוד ,או עבור זה שבעוונותיו
מבול לעולם .רצו כולם אצל בלעם
עין הרע של האומות שאינם לא השכים קום באשמורת הבוקר
הרשע ושאלו" :הקב"ה מביא שוב
רוצים לעמול – בא יום שמחת תורה ואומר:
מבול לעולם?" אמר להם בלעם נותנים לנו שוב את התורה! ובפרט
הרשע" :לאו! 'ה' למבול ישב' ,אלא והקשה ה'קדושת לוי' זי"ע עבורך ,אתה שלא למדת בהתמדה
'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו (בדרוש לשבועות) :מי נתן את העין כל השנה ,עבורך הוא ביחוד שמחת
בשלום' .הקב"ה נותן את התורה הרע? ממי היא באה? תורה ,כי שמחת תורה הוא במיוחד
לבני ישראל ,זהו הקול אשר אתם ואמר הקדושת לוי שבאה עבור הלוחות השניות ועבור הבעלי
שומעים". מאומות העולם .והטעם שנתנו תשובה.
אז נתקנאו האומות מאד עין רעה הוא מפני שהקב"ה ביקש והנה ה'חתם סופר' האריך
בישראל .קינאו שזכו בני ישראל מהם לקבל את התורה והם לא בדרושיו בדרכים נפלאים ,ועוד
לתורה מאירה כזו ,ושהיה להם כח רצו .וכאשר בני ישראל קיבלו חזון למועד .כעת נביא רעיונות
לומר 'נעשה ונשמע'. את התורה ,היתה להם עין רעה. נשגבים ,רעיונות קדושים מאת
כדאי' בחז"ל בשבת (פ"ט) ,הר סיני ה'שפת אמת' זי"ע ,שהולך בדרכו
כפי שמצינו בגמרא (שבת פ"ח)
"שיורדה שנאה" הגויים שונאים של ה'חתם סופר' ,שביום שמיני
במעשה באותו צדוקי שראה את
ומקנאים את ישראל. עצרת ושמחת תורה שמחים
רבא לומד בתענוג גדול עד שיצא
דם מאצבעותיו ,אמר לו" :עמא ביאור הדברים :האומות סברו בלוחות השניות ,בתורה שנתנה
שאין איש יכול לקבל את התורה. לבעלי תשובה .נראה דברים
פזיזא ,עדיין בפזיזותייכו קיימיתו,
מחד גיסא ידעו שהתורה הקדושה נשגבים אשר גילה לנו השפת
דקדמיתו פומייכו לאודנייכו" –
היא האוצר הגדול ביותר והעסק אמת ,ונשאב מהם חיזוק רב ללמוד
עדיין אתם מחזיקים באותו תוקף
הטוב ביותר לאדם ,כדכתיב "כי התורה בהתמדה ,להדבק ולשמוח
של 'נעשה ונשמע' שהקדמתם בתורה הקדושה ,ולזכות ל"ואתם
לקח טוב נתתי לכם תורתי אל
פיכם לאזניכם .הצדוקי פשוט יצא הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם
תעזבו" .הרבוש”ע אמר שהתורה
מקנאה .ואומר הקדושת לוי :קנאה היא המציאה הטובה ביותר, היום".
זו היא שנתנה עין הרע בלוחות והאומות ידעו זאת.
הראשונות.
ומדוע לא קבלוה אם כן?
ההסתר בעת נתינת הלוחות
השניות
האם שאלו את אומות העולם התשובה היא כי לא היו מוכנים
בלוחות השניות? לשלם עבורה -לא חפצו לעמול בה. נפתח בדברי קדשו של השפת
שאלו "מה כתיב בה?" ,וכאשר אמר אמת משנת תרל"ט .נקדים
ויש לשאול :בלוחות השניות, להם הרבוש”ע שצריכים לפרוש הקדמה עם כמה שאלות ,ואחר כך
כשבאים לתת שוב מתן תורה, מתאוות המדומות והמאוסות ,דמו נראה דבריו הקדושים בפנים ,בחי'
לכאורה היו צריכים שוב לחזור בנפשם שאין כח להתגבר עליהן, "אותיות מחכימות".
אצל אומות העולם ולשאול אותם ואמרו שאינם יכולים. הנה ידענו כי הלוחות
"מה כתיב בה"? אם הפשט הוא מחד גיסא השתוקקו מאד הראשונות אבדו לנו בשבעה עשר
שכבר אין לוחות ראשונות כי לתורה כי היא הטובה מכל – בתמוז .ואיתא בחז"ל שהלוחות
חטאו ישראל וצריכים כעת לוחות "פקודי ה' ישרים משמחי לב", הראשונות נתנו בפומבי ,ועל כן
שניות ,לכאורה היו צריכים לשאול "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל שלטה בהם עין הרע.
שוב את האומות אם חפצים הם רב" – והמקבלים את התורה הם ויש לשאול :מהו הביאור
בהן כעת?! 'בני מלכים' .אך מאידך גיסא לא שבלוחות השניות נתקיים הדבר?
11 פ+רדס ה+תור+ה
ענין חג הסוכות ושבעים שנה ושנה; בכל שנה יש בחינת בפשטות התשובה לזה היא,
הפרים :ההפרש בין ישראל מתן תורה בחג השבועות ,ובכל שכיוון שהאומות גרמו שתשלוט
לעמים שנה יש בחינת מתן תורה ביום עין הרע בלוחות הראשונות ,אין
הכיפורים. מחויבים ללכת לשאול אותם "מה
והנה יש להתבונן ,אם פשט כתיב בה" .אך בא השפת אמת
בחג השבועות מתן תורה
הדברים הוא שיש כאן ענין של ומגלה לנו ,שאכן שואלים את
מתן תורה ,אם כן צריך לשאול הוא רמז למדרגה ראשונה של אומות העולם "מה כתיב בה" ,אלא
לאומות העולם אם רצונם לקבל צדיקים גמורים .ועל כן בשבועות, שהאומות מוסיפים לומר שאינם
התורה ,כפי ששאלו אותם קודם כשצריכים לעלות לקריאת רוצים בה.
מתן לוחות ראשונות. "עשרת הדברות" ,נהגו לתת תחילה נראה היסודות בפנים
אומר על זה השפת אמת, עליה זו לתלמיד חכם ,וכן קריאת דברי קדשו של השפת אמת.
שבאמת שואלים אותם גם עתה. "מפטיר דמרכבה" אינה ניתנת יסוד ראשון :ביום שמחת תורה
שבחג הסוכות מקריבים שבעים אלא לתלמיד חכם ,ואין כל הקהל באים אנו לשמוח על הלוחות
פרים ,וכדאיתא בגמרא במסכת עולים לתורה בשבועות .אבל ביום השניות ,שהם לוחות השניות
סוכה שהם כנגד שבעים אומות הכיפורים ובשמיני עצרת חזינן השייכים לבעלי תשובה .לוחות
העולם ,והוא טובה עבורם להוריד ענין אחר. אלו נתנו בסתר ביום הכפורים ,יום
להם שפע .ואמרו במדרש שאילו אחר ימי הדין ,כשבני ישראל הקדוש ,ונתנים לנו בכל שנה ושנה
היו אומות העולם יודעים כמה 'שבים בתשובה' ,הם זוכים לבחינת מחדש .ומשום שנתנו בחשאי
טובה הם מקבלים מן המקדש ,לא ובסתר ,אין עין הרע שולטת בהם
'לוחות אחרונות' .אלא שאומר
היו מחריבים אותו לעולם ,אלא היו כלל.
השפת אמת שהם ניתנים בהסתר.
מעמידים שומרים וגדודים למנוע ואחר כך נראה יסוד שני:
שריפת בית המקדש. ודבר זה שניתנו לוחות שניות
ששואלים את העובדי כוכבים
ביום הכיפורים אינו מפורש בתורה
נמצא שבחג הסוכות מקריבים על הלוחות השניות אם רצונם
בפירוש ,אלא הוא רמוז בחשבון לקבלם ,והם משיבים שאין רצונם
שבעים פרים המתמעטים והולכים
בכל יום כנגד שבעים אומות ,ועל הימים. בהם .ונראה היאך ששואלים אותם
ידי זה הם מקבלים שפעם. מחשבון ג' פעמים ארבעים בכל שנה ושנה.
אך כאן יש להתבונן :הרי יום שעלה משה למרום ,נמצא
רואים אומות העולם שבזכות שסוף ארבעים יום האחרונים היה ב' בחינות במתן תורה בכל
בית המקדש והקרבנות יורד להם ביום הכיפורים ,כדאיתא בגמרא שנה ושנה
כל השפע ,והתורה והמצוות הם בסוף מסכת תענית ובדברי רש"י איתא בשפת אמת פרשת פנחס
"משוש כל הארץ" ,וא"כ למה אין ותוספות והרשב"ם בבבא בתרא, (שנת תרל"ט)" :והנה חכמים קבעו
הם באים לפני הסנהדרין לבקש אלא שהדבר הוא בבחינת הסתר. בשמיני עצרת שמחת תורה ,ונראה
להתגייר ולהתחבר לישראל? למה ומשום הכי לא נתפרש בתורה שהוא רמז ללוחות אחרונות" .והנה
אין הם חפצים ללמוד ולהתפלל, בפירוש ,וגם היא באה על ידי בלוחות ראשונות נאמר שהיו
אחר שרואים שכל חיותם תלויה ההסתר בימים הנוראים שהם ימי בקולות ,ומשום הכי שלטה בהן
בזה? אלא ---שהם לוקחים את הדין ,ועל זה נאמר "בכסה ליום עין הרע ,וכלל גדול הוא ש"אין
השפע ובורחים להם... לך יפה מן הצניעות" .ועל כן נתן
חגנו" ,שהדבר "מכוסה ונעלם".
וזל"ק של השפת אמת" :לכן יש הקב”ה את הלוחות האחרונות
וכעין זה הוא ענין שמיני עצרת ביום הכיפורים בצנעה.
מקודם ימי הסוכות פרי החג ,הכל
שלא ישליט עין הרע" .בחג הסוכות ושמחת תורה ,שאינו מפורש
והוסיף עוד ,שביום הכיפורים
מקריבים את הפרים ושוב שואלים בתורה בפירוש .ואף כל ענין שמחת נתרצה הבורא יתברך לבני ישראל
אותם אם חפצים הם בתורה ,אלא תורה והשמחה שאנו שמחים בה, והוריד משה רבנו ע"ה לוחות
שכאן מתברר שאין הם מעוניינים לא נזכר בפירוש בתלמוד בבלי אחרונות ,שכן אז נתקבלו תשובתם
בה כלל .ועל ידי שהם מבזים את וירושלמי ,לפי שהוא בהסתר של ישראל ונאמר "ויאמר ה'
התורה ואינם מחשיבים אותה ,אין ובצנעה ,כדי שלא תשלוט בו עין סלחתי כדברך" .ואומר השפת
להם כוח להטיל עין הרע בשמחתנו. הרע של האומות. אמת ששני ענינים אלו נעשים בכל
פ+רדס ה+תור+ה 12
מצות אכילת מצה וד' כוסות ,הגדה והוסיף עוד :כיון שאין בני נמצאו בדברי השפת אמת שני
וסדר הלילה עם כל מצוותיו .בחג ישראל חוזרים לבתיהם במוצאי טעמים למה אין עין הרע שולטת
השבועות יש מצות שתי הלחם חג הסוכות ,אלא נשארים ליום בלוחות שניות :האחד ,לפי שהם
והקרבנות ,וכן מצות סעודת יו”ט. שמיני עצרת בבית המקדש ,הרי בבחינת הסתר ,ושמחת תורה לא
בראש השנה תוקעים בשופר .ביום זהו ממש ענין שמחת תורה .וביאר נתפרשה בבבלי וירושלמי .והשני,
הכיפורים מתענים ומתפללים שיש ב' פירושים בשם "שמחת שעל ידי שאומות העולם עצמם
חמש תפילות ויש בו חמשה תורה" :האחד -שאנו שמחים עם מבזים את התורה בחג הסוכות,
עינויים .בחג הסוכות יש מצות התורה ,והשני -שהתורה שמחה בטל כוחם להזיק בעין הרע.
סוכה וד' מינים .אולם כשבא יום עמנו.
שמיני עצרת ,אין בו שום מצוה וכמפורסם בדברי ה'בית הלוי' "עכבו עלי יום אחד" :סעודת
מיוחדת ,אלא מצות שמחה בלבד, ועוד על הלשון "שישו ושמחו המלך עם בניו
כדרשת חז"ל מהכתוב "והיית אך בשמחת התורה" – מהו ביאור עוד אומר שם ,שכל אחד
שמח" .ומילת "אך" באה למעט, הלשון "בשמחת התורה"? דמשמע מאומות העולם שמח בחלקו
להורות שאין עושים שום מצוה שהתורה עצמה היא השמחה עם הגשמי ,ובבוא חג הסוכות הם
מיוחדת אחרת ,אלא שמחים מי .והתירוץ בזה ,שאנו שמחים עם חוטפים לעצמם את השפע היורד
בשמחה פשוטה. התורה ,וגם שמחים אנו "בשמחת לכל השנה ,ומיד הולכים להם
וכותב השפת אמת :כי זהו רמז התורה" ,היינו במה שהתורה לדרכם ואין חפצם להישאר עוד.
לעתיד לבוא שמצוות בטלות ,והיא שמחה עם בני ישראל .ועל מה היא אבל בני ישראל ,עיקר שמחתם
בחינת עולם הבא .וכמו בגן עדן שמחת התורה? על אשר הקדימו היא בתורה שהיא כוללת כל החיים,
שאין מקיימים שם המצוות בפועל ישראל "נעשה" ל"נשמע". ועל כן אומרים לפני הבורא יתברך
כבעולם הזה ,אלא היא בחינה וכה דברי קדשו של השפת שאין רצונם ללכת ,אלא נשארים
עליונה ורמה יותר .ואמר השפת אמת" :שהתורה שמחה במה בבית המקדש ליום נוסף.
אמת :זהו ענין שמיני עצרת. שנתברר כי בני ישראל נאמנים וזהו סוד המדרש "עכבו עלי
וידוע שבעולם הבא אין ונבחרים להשם יתברך" ,שהתורה יום אחד" ,שהקב”ה אומר לישראל
לאומות העולם שום שייכות, שמחה על אשר בני ישראל המה שקשה עליו פרידתם ומבקש
ו"אין מגע נכרי כלל" .ובעולם הבא נאמנים ונבחרים להשי"ת ,ומוכנים שיישאר עמם עוד יום אחד.
אין לסטרא אחרא שום אחיזה, לקיים התורה באמת ובתמים האומות ,בסיום ימי החג ,הולכים
כדאמרינן "כי תעביר ממשלת זדון בבחינת "נעשה ונשמע". לביתם ואין הם שומעים את קריאת
מן הארץ" .וידוע שכל העכו"ם "עכבו עלי" ,כי אין הדבר מעניין
וכל הסטרא אחרא יתבטלו אז שמיני עצרת :בחינת עולם אותם .אבל בני ישראל נשארים
כליל ,כדאמרינן ב'עלינו לשבח': הבא וגן עדן לשמוח עם התורה הקדושה.
"והאלילים כרות יכרתון ,לתקן
ממשיך השפת אמת ואומר .יום וסיים השפת אמת ,שכעין זה
עולם במלכות שדי" .ואז יהיה
שמיני עצרת הוא היום השמיני. מתקיים בכל שנה בחג הסוכות,
"כעשן תכלה" ,שהכל ישרף ויכלה
והנה ידוע כי שבעת ימי סוכות הם שיש קצת התקרבות לעיני
לגמרי .וזהו הנעשה ביום שמיני
כנגד ז' ימי הבנין ,שהם ימי הטבע. האומות על ידי שבעים הפרים,
עצרת.
ואף שיש בהם ששה ימי חול ושבת אלא שכשרואה הבורא יתברך
שמחת לוחות שניות בלא עין קודש שהיא למעלה מן הטבע, שאין בהם ממש ואין פניהם
מכל מקום נקראים הם בשם ז' לרוחניות ,הוא מחזיר את כל השפע
הרע
ימי הבנין .אולם כשבא יום שמיני והברכה לבני ישראל.
ושאל השפת אמת :במה זכינו עצרת ,היום השמיני ,הרי הוא רמז הרי איתא כאן בשפת אמת
לכל זה? לעולם הבא .והביא בזה בשם זקינו חידוש נפלא :דאפילו השפע
והשיב :על ידי שקיבלנו לוחות הקדוש ה'חידושי הרי"ם' זי"ע הגשמי אשר רצון השי"ת ליתן
שניות ביום הכיפורים .ועל ידי שקיבל מהרבי ר' בונם מפרשיסחא לאומות העולם ,מכל מקום 'עיקר
שבחג הסוכות ניתן השפע לאומות זי"ע ,שיום זה הוא בחינת "מצוות ושורש השפע' יומשך לישראל,
העולם בע' פרים וביקשו מהם בטלות לעתיד לבוא". והעמים לא יקבלו אלא ה'תמצית'
להישאר ,אך הם הלכו להם ורק אנו וביאור הענין :בחג הפסח יש בלבד...
13 פ+רדס ה+תור+ה
הלוחות שניות שניתנו לנו כ'בעלי המקדש ,כתב השפת אמת" :והולך נשארנו ליום שמיני עצרת – בזה
תשובה' .ורק שביום הכיפורים א"א לו" ,שהולך לדרכו .אבל בני ישראל זכינו לשמחת תורה שהיא בבחינת
לאכול שהרי מתענים ,אזי שמחים אומרים :רבוש"ע" ,אין אני חפץ עולם הבא .ואמר "ואין מגע נכרי
בשמיני עמרת ושמח"ת ,ועוד טוב ממך" .ואנו אומרים "נגילה כלל" ,שאין האומות יכולים עוד
ונשמחה בך" – שרצוננו להישאר להטיל עין רעה.
אנו ממתינים כל ימי חג הסוכות
ביום שמיני עצרת ,כשהקב"ה ובזה יובן מדוע שמחים בשמחת
לראות אם האוה"ע רוצים התורה. מזמיננו בהזמנה פרטית להישאר תורה יותר מאשר בחג השבועות.
וכשבורחים להם ביום הושענא עמו ולקבל התורה. והתירוץ הוא ,כי בחג השבועות
רבה אזי אנו נשארים לבד ,ושמחים וזהו שכתב השפת אמת: (בלוחות ראשונות) עוד היתה שליטת
עם הקב"ה לבד ,כדאי' בזוהר הק'. "הביאני המלך חדריו הוא בסוכות, עין הרע מאומות העולם ,אבל
וע"כ צריך כל אדם להתחזק שניתן להם רשות ליטול כל אחד בלוחות שניות שניתנו לבעלי
ולא להביט על העבר – אף אם לא מה שרוצה" .שכל אחד יכול ליטול, תשובה ,אין להם עוד שום שליטה
אך העכו"ם הולכים להם .ובני עליהם.
היה מתמיד בלימודו או לא למד
ישראל "נמשכים אחריו יתברך ועל כן הכל שמחים ביום זה .אף
ב'פלייסיג' כראוי – אלא יביט על בלבד ,כמו שכתוב נגילה ונשמחה מי שלא זכה ללמוד בהתמדה כל
העתיד .כי הלוחות שניות ניתנו בך" – ומילת "בך" היא בגימטריא השנה או שלא השכים לעבודת
לבעלי תשובה להודיענו כי אמר כ"ב ,כנגד כ"ב אתוון דאורייתא. הבורא ,כיון שרוקדים כעת בשמחת
רבונו של עולם" :כל אחד ואחד תורה עם הלוחות שניות השייכים
יכול לשוב בתשובה וכל אחד יכול סיכום :התחזקות להבא מכוח לבעלי תשובה ,יכול כל אחד ואחד
להצטרף לשמחה!" התשובה להשתתף ולשמוח עמהם.
ובעזרת השם נזכה לשמוח ביום קדוש זה מגלים לנו החתם ונביא עוד לשון קדשו של
בתורה" ,שישו ושמחו בשמחת סופר והשפת אמת ,כי כשם שמתן השפת אמת (משנת תר"מ)" :ולכן
התורה" ,ונזכה להבטחה של "לא תורה של חג השבועות חוזר אחר הסוכות שמחת תורה ,כמו
וניעור בכל שנה ,כך גם הלוחות שכתוב נגילה ונשמחה בך" .וביאר
ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע
שניות שניתנו לבעלי תשובה ביום השפת אמת ענין זה" :שכל האומות
זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם".
הכיפורים ,חוזרים וניתנים בכל לוקחים כל אחד שר שלו חלקו" –
א גוט קוויטל און א לעכטיגע שנה ושנה .וכעת ביום שמיני עצרת שכל האומות נוטלים שכרם מחג
יאר!
ושמחת תורה ,אנו שמחים על ָ הסוכות ,ובמקום להישאר בבית
פ+רדס ה+תור+ה 14
הקפות
אור נפלא בהקפות הקדושות • כל אדם יכול לאחוז באור
עליון זה
טוב" – ישיב הוא" :שמחת תורה". הדבר אלא פעם אחת ובקצור הכל מרקדים!
ואם כן ,יום גדול כזה היה ראוי נמרץ ביותר.
ביום שמחת תורה נקבצים
להיות מרומז ,והיה מן הראוי "טעמא בעי" ,ונבוא להרחיב
ובאים הכל לבית המדרש – אנשים,
שיכתבו חז"ל דפים שלמים על מעט בענין זה.
נשים וטף – וכלם משתתפים
גודל מעלת יום שמחה זה. אם ישאלו לאדם :איזה יום בשמחה הגדולה .הנה בשמחת בית
הנה מצינו בשמחת בית בשנה הוא היום השמח ביותר השואבה נאמר "חסידים ואנשי
השואבה ,שעצם השמחה לשמוח עבורך שבו אתה 'שמח במצוות'? מעשה היו מרקדים לפניהם" ,וכפי
שם היא לדעת חלק מהראשונים מתי הוא היום ,פעם אחת בשנה, שפסק הרמב"ם בסוף הלכות לולב,
מצות 'שמחת יום טוב' ,וכן היא שבו אתה מרגיש התרוממות שרק האנשים החשובים ותלמידי
שיטת הרמב"ם. ונהרה? מתי יש יום אחד בשנה חכמים היו מרקדים שם.
שבו אתה שרוי בשמחה אמתית
אולם רש"י סובר שהשמחה אולם כשמגיעים לשמחת
וחדוה גלויה? כל אדם ימנה את
היתה על קרבן התמיד ,וכמבואר תורה ,הכל מרקדים .התלמיד חכם
הימים טובים ,ולאחר מכן יצביע
בראשונים ובאחרונים שכל והרב ,יושב הכולל ומגיד השיעור,
על שני ימים בשנה :פורים ושמחת
השמחה לא היתה אלא 'הכנה' הגבאי וראש הקהל ,בעל הבית,
תורה .אלו הם שני הימים שבהם
למצוה .ואף על פי כן ,האריכו חז"ל הרצען והחייט – כלם מרקדים
כל הקהל שרויים בשמחה אמתית
בפרק שלם ובדפי גמרא רבים בשמחת תורה .אור שגב ונהורא
ומרקדים "שישו ושמחו בשמחת
לתאר את הנעשה שם בשמחת עילאה מאירים אז ,והשמחה
התורה".
בית השואבה ,אף שלא היתה מצוה גדולה עד מאד שכל אחד ואחד
נצייר בנפשנו בעל תשובה שש ושמח בה.
בפני עצמה אלא שמחה של 'הכנה'
שמקרבים אותו לצור מחצבתו,
ל'שאיבת המים'.
ומביאים אותו לבית המדרש מדוע לא נזכר ענין שמחת
ועם כל זה האריכו חז"ל כל כך, ביום השבת ,ולאחר מכן ביום
והשמחה היתה גדולה עד שבבית תורה בתלמוד בבלי
טוב – בפסח ,בשבועות ובסוכות
המקדש בנו מקומות מיוחדים וירושלמי?
– ולבסוף מביאים אותו בשמחת
לנשים ,והגמרא דנה שם כיצד תורה .אם ישאלו לבעל תשובה זה: והנה יש להקשות בזה קשיא:
הותר לבנות שם .מכל מקום, "ממה נתפעלת ביותר?" מסתבר מדוע לא מצינו בכל התלמוד בבלי
בדברי חז"ל מובא כל ענין השמחה שיהיה מענה פיו :שמחת תורה והירושלמי שיכתבו אודות היום
שם באריכות ,אף שלא היתה אלא היא דבר הכובש את לבו של אדם הקדוש והנורא הזה ,יום שמחת
הכנה למצוה. בצורה נפלאה. תורה ,ששמחים בו עם התורה?
אבל כאן בשמחת תורה ,שהיא היינו ,שמכל השבתות והימים וכפי שנראה להלן ,לא נזכר ענין
מצוה לשמוח בתורה ומנהג ישראל טובים שבכל השנה ,אם ישאלוהו: זה אלא פעם אחת בזוהר הקדוש,
סבא הוא ,אף שאין לנו בית מקדש, "ממה נתרגשת ביותר? היכן חשת ובעיקר הובא בדברי הראשונים
ובשמחת תורה אין המרקדים רק את מירב ההתרוממות ,השמחה והאחרונים; הרי זה מנהג כלל
חסידים ואנשי מעשה אלא כל העם והאור בבית המדרש?" – ומדובר ישראל ,אך בבבלי וירושלמי לא
מקטנם ועד גדולם – הלא דבר הוא, כאן בבעל תשובה שעדיין רחוק נזכר .וכאמור ,אף בזוהר הקדוש,
מדוע לא נזכר הדבר בדברי חז"ל? הוא ממדרגת "קרבת אלקים לי שבו נתגלו סודות התורה ,לא נזכר
15 פ+רדס ה+תור+ה
נהרה מסוימת נראית על פניו. לבית המדרש ,אך כמעט ואין איש שואבים חיות לכל השנה
נמשיך הלאה. המכיר בו דבר.
בספר 'משמי' דרבי תנחום'
לימים ,נכנס בבוקר לבית האדם המתפלל לצדו בבית
מובאים מנהגי הקודש של הרב
המדרש ,וניכר בו שאינו יכול להכיל המדרש ,שכנו או ידידו ,מבחין
הזקן מסטוטשין זי"ע .הוא מספר
את עצמו .ניגשו אליו כמה חברים בליל שבת כי 'פניו צהובות' ,והוא
שם שבעת ההקפות היתה עבודה
בשעה ששתו "קאווע" ושאלוהו: שמח יותר מהרגיל .שואל הוא
שאין אנו יכולים לצייר ולשער
"יענקל ,מה יום מיומיים? רואים אותו" :האם אירע דבר מה?"
במוחנו ,כפי שהיה אצל הצדיק
אנו שממש אתה מרקד ומפזז". שואלו חברו" :מדוע אתה שואל?" מסטוטשין.
השיב להם" :מה השאלה? הלא משיב הוא לו" :רואה אני שרוחך
זכיתי לעשות שידוך!"" ...מזל טובה עליך ביותר בליל שבת זה". ומסופר שם שבאו ואמרו
טוב!" קראו כולם ובירכוהו בברכת להרב מסטוטשין שהנשים
אומר לו חברו" :כיון ששאלת אומר
מזל טוב. בעזרת הנשים למעלה הרימו את
לך :ברוך ה' ,היה לי שבוע מוצלח
המחיצות ,את הפרוכת (וכמובן שלא
ומנין ידעו כולם מעצמם לגשת בעסקים .ודי בזה ,כי שבת קודש היתה כאן שאלה מצד הדין ,אלא מצד החומרות
אליו ולשאול מה אירע? היא ,והשי"ת יעזור הלאה". הנהוגות אצל רבותינו הקדושים בענין זה ,על כן
התשובה היא ,כי נכנס לבית בשבוע שלאחריו נכנס לבית שאלוהו) .השיב להם הרב מסטוטשין
המדרש בשמחה כזו עד שהילוכו המדרש בליל שישי ,ויהי ככלותו שיניחו להן ,ועיקר הקפידא תהיה
נשתנה ...לא היה בתוך עצמו... ללמוד ,ניגש אליו חברו פתאום שלא יכנסו לתוך בית המדרש,
וראו כי דבר מה מתרחש כאן. ויאמר לו" :מה זה ועל מה זה?" וביאר דבריו :מההקפות המאירות
פירוש הדבר ,שהשמחה לא רק השיב לו" :למה זה תשאל?" ענה הללו שואבות הנשים הצדקניות
האירה החוצה ,אלא התחילה לו" :הלא ידעת ,פניך מאירות חיות לכל השנה כולה.
להאיר באופן כזה שכבר לא היה בשמחה ונהרה" .פתאום ניגש ואם כן שוב קשה קשיא עצומה:
"יענקל הרגיל" .יענקל הרגיל הולך אליו חבר אחר ואמר" :יענקל, אם ההקפות הקדושות כה גדולות
בקו ישר ,אדם מאופק ומכונס הוא, מדוע פניך מאירות כל כך?" ושוב הן ויש בהן אור כזה ,שאפילו
וכאן ראו שאין הילוכו כרגיל .כך בא משה ואמר" :מה קרה כאן? הנשים הצדקניות שפטורות
ידעו כי שמחה מופלגת יש כאן. פני יענקל צהובות ומאירות ,מה מתלמוד תורה באות לבית המדרש
ואיך נקרא דבר זה בעולם פשר הדבר?" אמר להם" :שמעו נא ומביטות בהקפות ,ודבר זה נותן
השמחה? חבריי ,כיוון ששאלתם אגיד לכם, להן חיות לכל השנה כדי שיוכלו
התשובה היא ,שהשמחה רואה אני שהדבר ניכר ...ברוך השם לחנך בניהן ולעמוד על המשמר
מתחילה לצאת מן הכלים. קניתי בית חדש במקח השווה". שבעליהן יוכלו לשבת וללמוד
מהו עניין יציאת השמחה מן נעמוד כאן ונתבונן בנעשה .מה בבית המדרש – אם כן מדוע לא
הכלים? החילוק בין שבוע העבר לשבוע נכתב דבר כזה בדברי חז"ל?!
כל זמן שהיה לו שבוע מוצלח זה?
ביאורו של הרה"ק 'בעל
בעסקיו ,היתה השמחה במידה בשבוע העבר היתה זו שמחה
קטנה ,ולא הכירו בה כמעט. התניא' זי"ע :ענין השמחה
כזו שגופו יכול היה לסובלה.
לאחר כמה שבועות ,כשקנה בית השבוע ,כיוון שקנה בית במקח בא הרה"ק 'בעל התניא' זי"ע
חדש והיתה השמחה גדולה יותר, טוב ,גדלה שמחתו .וכיוון שגדלה ומגלה לנו סודות נפלאים .וכדי
כבר לא יכול הגוף לסובלה כל כך, השמחה ,התחילה להאיר בתוקף להבין דברי קדשו ,נקדים לבאר
והשמחה התחילה לבצבץ ולפרוץ עד שכל הסובבים אותו יכלו כמה משלים ,כדי שנוכל להכנס
פיל יותר. לראותה. מעט בבחינת 'אפס קצהו' להבין
אולם כשעשה שידוך ,כיוון אולם ,עדיין שמחה "רגילית" מה רצה בעל התניא לגלות לנו
שהשמחה גדולה כל כך ,לא יכול היא .מהי שמחה רגילית? שהאדם בזה.
הגוף להכילה; לא הלך כדרכו, לא נשתנה בשינוי ניכר ,אין רואים נצייר בנפשנו אדם שבמשך
וראו בו דבר פלא .השמחה פרצה בו דברים זרים ,ואין רואים בו השנה שרוי במצב של שמחה :כגון
מן הכלים כי הגוף לא היה בו כוח עניינים תמוהים .הכל מתנהל שהיה לו שבוע מוצלח בעסקיו,
לסבול מידת שמחה כזו. כמנהגו ,עולם כמנהגו נוהג ,ורק והוא שמח עד מאד .הוא נכנס
פ+רדס ה+תור+ה 16
השכינה ,כדכתיב בקרא" :עז וחדוה המכונס לאדם רחב לב המקבל את הגוף הרי "עפר" הוא ,ואינו יכול
במקומו" .השמחה אינה נמצאת כל האדם. להכיל "אור" כזה .ומה שקורה הוא,
אלא אצל השי"ת ,וכמו שכתוב: אולם המתינו נא ...כל זה אינו שאור השמחה בוקע ופורץ ואינו
"שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו נחשב לכלום לעומת השעה יכול להישאר בפנימיות האדם.
כל ישרי לב" .השמחה היא להשי"ת שנכנס החתן ויענקל התחיל ולא עוד ,אלא שהאדם מתחיל לילך
בלבד ,ובענין תורה ומצוות כתיב: לרקוד עמו .אז ,כשהתחיל יענקל בשינוי ,דיבורו משתנה ,ונעשה
"פקודי ה' ישרים משמחי לב" .אין לרקוד עם החתן ,עמדו כל חבריו אדם אחר ,כיוון שאין הגוף יכול
השמחה מצויה אצל הגוים ,ובודאי מן הצד ולא ידעו מה אירע כאן, להכילו.
לא בעניני עבירה. כולם עמדו משתוממים .יענקל,
ומכאן יובן ענין הגוף ,שהיות אדם עדין ,סגור ומאופק ,רוקד עם השמחה בשעת החתונה:
והגוף בא מן 'עפר' ,והעפר טבעו החתן בהתלהבות כזו שלא ראו כשאין הגוף יכול לסבול את
נוטה מאד לעצבות ומרה שחורה מעולם .ומה אומרים החברים? האור
חס ושלום ,הרי זה בסתירה גמורה "יענקל שמח כל כך ,עד שממש
לענין השמחה .ועל כן ,בכל עת אולם אין זה עדיין תכלית
יצא מכליו”...
שאדם נעשה בשמחה ,אין הגוף השמחה.
כאן הוא אותו ביאור שאמרנו
יכול לסבול ולהכיל זאת. נבוא עתה לזמן שבו הוא משיא
מקודם .הפשט הוא ,שכשרוקד את בנו בכורו .נכנס נא ונראה מה
ונלך הלאה בזה .הנה הרמב"ם עם החתן ,בנו בכורו שהוא משיאו,
הביא בהלכות לולב (פ"ח הט"ו) בזה נעשה בסעודת החתונה .חבריו
נמצא הוא במצב של שמחה כזו נכנסים ,ופתאום אין הם מכירים
הלשון" :וכן דוד מלך ישראל אמר שהשמחה ,ראשית ,בוקעת ויוצאת
'ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל את יענקל .יענקל זה ,שבדרך כלל
עד שכל אחד יכול לראותה .שנית, הוא שקט ומכונס ואין שומעים
בעיני'" ,וסיים שם הרמב"ם" :ואין אין הגוף יכול להכילה ,ועל כן
הגדולה והכבוד אלא לשמוח ממנו קול רם – פתאום הולך הוא
מתחיל יענקל לרקוד .אין הוא משולחן לשולחן ,מוזג "לחיים"
לפני ה' ,שנאמר 'והמלך דוד מפזז ב"שליטה" ואינו בעל הבית על
ומכרכר לפני ה''". לכל אחד ,מברך ברכות ,וממש
עצמו כלל .גופו ,שהוא ה"כלי" שלו, יצא מן הכלים .זהו הפזמון שכולם
דוד המלך רקד בהתלהבות כזו, אינו יודע כלל איך להנהיג דבר כזה, אומרים.
עד שמיכל בת שאול תמהה עליו וממילא רוקד הוא באופן שאינו לפי
ושאלה" :וכי כך הוא דרך המלך טבעו כלל. נבין נא מה פירוש המילים
לרקוד? הלא בזיון הוא למלכות?!" שיענקל בשמחה ו"יצא מן הכלים".
והשיב לה דוד המלך" :אין זה כח השמחה -מקום השראת ביאור הדברים הוא כפי
בזיון ,כי לפני ה' אני מרקד!!!" השכינה שדיברנו :כל זמן שהיתה השמחה
ויש להבין ,מהו הביאור בזה קטנה ,יכול היה הגוף לסובלה.
הנה ענין זה הוא "כח השמחה". אולם כשמשיא את בנו בכורו ,אין
שדוד המלך רקד באופן שנראה
כח השמחה הוא 'אור רוחני' לגוף מקום כלל לשמחה גדולה
כבזיון?
נעלה .אין למצוא בעולם העכו"ם כזו .הגוף לא נוצר לכך ,ובפרט אצל
אלא כפי שביארנו ,השמחה היא שום שמץ וסרך שמחה ,כי אצל אדם כיענקל ,שטבעו להיות אדם
אור רוחני כה נעלה ,שגם אצל דוד האומות אין בנמצא אלא הוללות, מאופק.
המלך – לפי רום מעלתו הגדולה, אבל ענין השמחה אינו פרהן אצלם
אשר רק להזכיר שמו "דוד המלך" מה שקורה הוא ,שהגוף אינו
כלל .השמחה אינה מצויה 'אלא' מכיל זאת ,וממילא פורצת השמחה
הוא זכות עבורנו – גרמה השמחה
אצל בני ישראל .ואף אם ימצאו עד שכולם רואים אותה .ודבר שני,
שיהיה האור נעלה מן הכלים.
אצל העכו"ם ניצוצין או פונקען כיוון שהשמחה גדולה כל כך ,יוצא
סוד ההקפות :למעלה מן של שמחה ,אינו אלא לרגע קט, יענקל מן הכלים .פירוש הדבר
ואין זה ראוי להקרא בשם שמחה שאינו יכול להכיל שמחתו בתוך
'אותיות' ו'כלים'
כלל. גופו ,שהוא הכלי לשמחה ,וכליו
ועתה נחזור לענין ההקפות השמחה היא ענין רוחני הנמצא משתנים ...מתחיל לילך משולחן
בשמחת תורה. רק אצל ישראל ,כי אין השמחה לשולחן ,מברך אנשים ומדבר
הנה בעל התניא אמר, שורה אלא במקום שיש השראת הרבה יותר .פתאום נעשה האדם
17 פ+רדס ה+תור+ה
לעבודה למעשה הוא ,כשמגיע והרגילות .אנשים שאין דרכם שבשמחת בית השואבה היה אור
זמן שמחת תורה ו"לב יודע מרת לרקוד כלל ,מרקדים עתה .כל אחד נעלה ,ועליו אמרו חז"ל" :מי שלא
נפשו" ,המוח מתחיל להרהר והלב ואחד רוקד ,כי אור השמחה נעלה ראה שמחת בית השואבה לא ראה
מתחיל להרגיש: כל כך עד שיוצאים מן הכלים. שמחה מימיו" .ומכל מקום מצינו
מה לי ולריקוד זה? באיזו עזה ואמר בעל התניא ,שבזה יובן שרק "חסידים ואנשי מעשה היו
פנים אני רוקד כאן? מדוע לא נזכר ענין זה בדברי חז"ל. מרקדין לפניהם" – ורק גדולי
איך נראה הלימוד שלי בכל משך כי כשכתבו חז"ל הקדושים את עולם זכו לרקוד שם .וכדברי
השנה? התלמוד בבלי וירושלמי ,כתבו הרמב"ם בהלכות לולב (פ"ח הי"ד):
זאת ב'אותיות' ,ובתוך האותיות "ולא היו עושין אותו עמי הארץ
כמה פעמים לא קמתי באשמורת
גנוז ה'אור' של המצוה .אך וכל מי שירצה ,אלא גדולי חכמי
הבוקר ,ואף כשקמתי ,היה זה
כשמגיעים לאור ההקפות ,האור ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין
באיחור?
נעלה כל כך עד שאינו יכול להכנס והחסידים והזקנים ואנשי מעשה,
כמה פעמים שחתי שיחת חולין הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין
בתוך הלימוד? בתוך שום אותיות .ועל כן כמעט לא
מצינו בדברי חז"ל מענין ההקפות ומשמחין במקדש בימי חג
כמה פעמים הייתי צריך לעסוק הסוכות" .אולם ,אומר הרמב"ם,
בשמחת תורה!
בתורה בהתמדה ולא עשיתי כן? "כל העם ,האנשים והנשים ,כולם
ונעתיק לשון קדשו" :ענין הקפה
כמה פעמים חפצתי לסיים באים לראות ולשמוע" .משמע מזה
שבשמיני עצרת שלא נכתבו אפילו
מסכתא או קיבלתי על עצמי ללמוד ששאר העם לא רקדו ,אלא רק באו
בתורה שבעל פה ,ואין אלא מנהג. לראות ולשמוע.
מקצועות מסוימים ,ולא הגעתי אף
מפני שהמשכה זו ממקום עליון
לרביעית? וביאר בעל התניא ,שזה היה
מאד ,עד שאין אתערותא דלתתא
ומחשבות אלו שוברות את לב מגעת שם כל כך" .העולם אינו בשמחת בית השואבה .אולם
האדם לגמרי. בשמחת תורה מנהג ישראל שכל
יכול להגיע לשם ,ואין לזה שייכות
על זה אומר לנו בעל התניא, אחד ואחד רוקד ,ואפילו תינוקות
עם העולם הזה ,ואף אינו מתלבש
שאור ההקפות נעלה הוא מאד, של בית רבן .ומצינו ברמ"א (סי'
באותיות הקדושות – מחמת גודל
נעלה הרבה משמחת בית השואבה. תרס"ט) שהביא שאפילו קטנים
האור.
אין לו אותיות וכלים ,והוא למעלה עולים לתורה .שמחת התורה
וב'סידור הרב' לבעל התניא (ד"ה
מן הכל .ואם כן ,אדרבה ואדרבה, שייכת לכל אחד ואחד – לא רק
הממשיך) כתב בזה הלשון" :שמחת לגדולי הדור ,אלא לכל אדם ואף
עכשיו הוא הזמן .כשיבוא היצר
ההקפות ,לפי שהיא שמחה דספר לילדים קטנים.
הרע לאדם בשמחת תורה ויאמר
תורה עצמה" ,היינו שהשמחה
לו" :מה לך ולזה? איך תרהיב עוז ושאל בעל התניא :מהו הביאור
היא מן התורה בעצמה" ,גבוהה
לרקוד בהקפות?" תשיב לו: בזה?
היא הרבה מבחינת שמחת בית
"אדרבה ,הנה ענין ההקפות לא השואבה" ,שהיא במדרגה נעלה והשיב ,כי בשמחת תורה יורד
נזכר בתלמוד בבלי ובירושלמי, הרבה יותר משמחת בית השואבה. 'אור התורה' בעצמו כביכול .ועל כן
מפני שהוא בבחינה שלמעלה "וכל ישראל ראויים לה" – כל איד השמחה גדולה כל כך עד שכל אחד
מאותיות וכלים .וכיון שהוא ראוי לזה ,אף אלו שאינם מגדולי יכול להשתתף בה ,אף הקטנים
למעלה מן הכלים ,הרי זהו העת הדור. ואף עמי הארץ שלא למדו .ואף
והזמן שביכולתי לאחוז ולהתדבק אם למדת כל השנה ,אך לא למדת
באור נעלה זה!" עבודת שמחת תורה 'למעשה': כדבעי ,יורד אור שמחת תורה
ומשיבים להבעל דבר :דוקא וסוחף עמו את כולם .אף שאינך
כל אדם יכול לאחוז באור
מחמת שלא עסקתי בתורה מן הסנהדרין או מגדולי הדור ,הנך
הנעלה רוקד עמהם.
בהתמדה בכל משך השנה ,ודוקא
מפני שאיחרתי לקום באשמורת הנה דברי בעל התניא צריכים והוסיף עוד בעל התניא,
הבוקר פעמים רבות ,על כן עתה ביאור רחב ,ובליקוטי תורה ישנם שמחמת גודל האור היורד בהקפות
ביום שמחת תורה הוא הזמן מאמרים נוראים על שמיני עצרת של שמחת תורה ,אין לו כלי בעולם
שביכולתי לאחוז באור התורה, ושמחת תורה שאין לנו השגה הזה להכילו .לכן כשהעולם
למען אוכל בשנה הבעל"ט לקום בהם .אך מה שעלינו להוציא רוקדים ,אין הריקוד בדרך הטבע
פ+רדס ה+תור+ה 18
התורה" ,ולפעול ולהמשיך כל טוב הלימוד. באשמורת הבוקר בכל יום ויום,
ולסיים מסכתא אחר מסכתא
והשי"ת יעזור שנוכל לחוג ומקצוע אחר מקצוע ,וללמוד
וכל מילי דמיטב. ולשמוח ב"שישו ושמחו בשמחת ברציפות בלי שום הפסק בתוך
בדרכי רבותינו
סדר ההקפות הקדושות במחיצת צדיקי וקדושי עליון
כח שמחה של מצוה לפתוח ואם כן לכאורה יש כאן סתירה? "כעול על צוארו" :המצוה היא
שערי חכמה וביארו בזה :שבעשיית המצוה בחינת 'תכשיט'
נצרכות שתי בחינות יחד .מצד
בעזה"י נראה עתה גודל השפע אחד צריך לעשות המצוה בבחינת שנינו במשנה במסכת אבות
והסגולות הנמצאים ביום שמחת קבלת עול מלכות שמים – להיותי (פרק ב' משנה א') "הוי מחשב שכר
תורה .ונקדים תחילה בכלליות עבד ה' .ומצד השני צריך לידע מצוה" ,ופירשו בזה שצריך האדם
ענין 'שמחה של מצוה' וגודל שהמצוה היא כעין תכשיט וצירונג להיות מתבונן בשכר המצוה.
מעלתה. המונח על הצואר מלפנים .וצריך דהנה ודאי וודאי ,בעת מתן תורה
בהקדמת 'ספר חרדים' כתב לעשות המצוה בחיות ,בהתלהבות, הקדמנו ואמרנו "נעשה ונשמע",
בלשון זו" :גילה הרב החסיד בטעם ובשמחה גדולה. לקיים כל תרי"ג מצוות וכל דברי
המקובל מרן רבי יצחק אשכנזי", סופרים עם כל הגדרים והסייגים,
ובעזרת השם נחזה כאן מה
הוא האר"י הקדוש ,גילה "לאיש אף אם אין אנו מבינים ואף אם
שנעשה בעת ההקפות ,ויהיה בזה
סודו" ,הוא רבי חיים ויטאל" ,שכל אין אנו מרגישים ,שהרי עבדי ה'
כדי לעוררנו ולהכניס בנו חשק
מה שהשיג שנפתחו לו שערי נאמנים אנו.
עצום שיהיה בבחינת "עול על
חכמה ורוח הקודש" .כל אותן צוארו" .שמצד אחד ניגשים אנו וכמו שישנה מצות 'קריאת
תורות שהשיג האריז"ל בסודות להקפות כעבד ה' ,ונכנסים אליהן שמע' ,שהיא מצות קבלת עול
התורה ורוח הקודש שנפתחה לו, מפני שכך נכתב בזוהר הקדוש. מלכות שמים פעמיים בכל יום –
"היה בשכר שהיה שמח בעשיית והיה זה מנהג הראשונים כמובא פעם בבוקר ופעם בערב – שבעת
כל מצוה שמחה גדולה לאין ב'סידור רש"י' (אות ש"ז) ,ואצל אמירת "שמע ישראל" מקבלים
תכלית" ,יען שהיה שמח בעשיית תלמידו ב'מחזור ויטרי' (סימן שפ"ג), אנו עלינו עול מלכות שמים .וענין
כל מצוה בשמחה גדולה עד מאד. ובמהרי"ל (מנהגי סוכות אות ל"ה). קבלת עול מלכות שמים הוא :אף
ובהקדמה ל'שער המצוות' כתב שאיני מבין ואף שאיני מרגיש.
והנה הרמ"א מביא את דברי
רבי חיים ויטאל בשם רבו הקדוש: המהרי"ל ששם הובא מנהג והנה איתא בפירוש רש"י
"וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב שמחת תורה וגודל השמחה בעת במסכת ראש השנה על דברי
לבב הפנימי ,כך יזכה לקבל אור ההקפות .וכבר קבעו הראשונים הגמרא "מצות לאו ליהנות ניתנו",
עליון" .הרי מפורש כאן ש'שמחה נוסחאות לזה ,ובמחזור ויטרי כתב שכתב שם שהמצוות ניתנו "כעול
של מצוה' מביאה את האדם שאומרים "אתה הראת" ומקיפים על צוארו" ,כעול המונח על הצואר.
למדרגות הגבוהות ביותר. את הבימה ,וכמובא במהר"י טורנא וידוע בזה פירושם של
עוד הביא רבי חיים ויטאל (מנהגי סוכות אות ל"ה) ,אשר כידוע בנה ה'חידושי הרי"ם' זי"ע ,והרבי ר'
בספרו 'שערי קדושה' (חלק ב' ,שער עליו הרמ"א את ספרו 'דרכי משה' בונם זי"ע ועוד :דלכאורה "עול"
ד') יסוד נורא בענין שמחה של ואת הגהותיו על השו"ע יסודות מניחים על העורף מאחור ,ואילו
מצוה ,שראוי לתת לנו חשק רב רבים בהלכה. "צוארו" משמעו הצואר מלפנים,
19 פ+רדס ה+תור+ה
הקדוש ,שהיה מרקד לפני הספר גדולה לפני הספרים" ,שעושים לשמחת תורה .וכתב שם שידע
תורה כחתן המרקד לפני הכלה שמחה עצומה" ,מקיפה שבע האדם :שאפילו אם האדם הוא
ממש. הקפות עם הספרים ,וקוראין אותו צדיק – ומדובר בצדיק שהאריז"ל
ועוד כתב" :והיה מרקד ומרנן שמחת תורה" .והביא מדברי הזוהר ומהרח"ו מעידים עליו – הנה הנסיון
ושמח בכל יכולתו" .אומר רבינו הקדוש (פרשת פנחס דף רנ"ו) "ונוהגין הראשון של היצר הרע הוא להפילו
חיים ויטאל שרבו האריז"ל היה בני ישראל למעבד עמו חדוה, מענין השמחה .וכל כך למה? מפני
מרקד בכל כחו .וצריכים אנו לדעת ואיתקריאת את שמחת תורה". שהשמחה היא המפתח לעבוד
שאצל רבי חיים ויטאל כל מילה מגלה שהאריז"ל נמצא את השם יתברך בחשק ולהגיע
היתה שקולה ומדודה .וכשכתב שהזוהר הקדוש כבר גילה לנו לדביקות עילאית.
"בכל יכולתו" – היינו כפשוטו זאת – שבשמחת תורה מרקדים וכמובן ,שכשמדברים אנו כאן
ממש .ואין הכוונה רק שהיה מרקד ושמחים בתורה .ואולם כפי שכבר משמחה של מצוה ,הרי זה הולך
בהתלהבות ,אלא שהאריז"ל ,אשר למדנו ,בתלמוד בבלי וירושלמי יחד עם יגיעה עצומה בתורה
אין לנו שום השגה בו ורק זכות היא לא נזכר הדבר ,ואף בזוהר לא הקדושה .וכך אמר האריז"ל לרבי
לנו להזכיר שמו ,היה מרקד "בכל נכתב אלא בקיצור נמרץ .וכפי חיים ויטאל ,כששאלו מדוע זכה
יכולתו" ממש. שביארנו באריכות מדברי הרה"ק לכל אותם גילויים יותר משאר
והוסיף לומר :אל תחשבו שהיה בעל התניא ,שהדבר נובע מכך גדולי עולם שבדורו" :מפני
זה רק בהקפה אחת ,אלא "בכל שהוא בא ממקום גבוה כל כך עד שעמלתי בתורה".
השבע הקפות בלילה" – בכל שבע שלא היה יכול להצטמצם בתוך
וכשהשיב לו רבי חיים ויטאל
ההקפות שבלילה .ומספר עוד, האותיות.
שגם אחרים עמלו בתורה ,אמר
שאחר שסיים האריז"ל לרקד לו האריז"ל" :אמת ,אלא שאני
ההקפות בבית מדרשו ,אל תדמו
כיצד היה האריז"ל הקדוש
עמלתי יותר מהם" .וסיפר שהיו
בנפשכם שבזה נסתיימו ההקפות... מרקד לפני ספרי התורה ימים שעברו עליו בלא אכילה
לא כן ,אלא כשהיה האריז"ל עובר ממשיך רבי חיים ויטאל בדבריו, ובלא שתיה עד שהשיג פשט בזהר
לפני בית מדרש אחר שעדיין היו והוא בא לספר מה שהיה מתרחש הקדוש או במאמר חז"ל.
עוסקים שם בהקפות ,היה נכנס בשמחת תורה אצל האריז"ל ודבר זה יהיה לנו ליסוד גדול
לשם ומתחיל שוב לרקד. הקדוש. איך לגשת לשמחת תורה – שצריך
"אחר כשהיה הולך לבית הנה ידוע הדבר ,שבעת אשר לשמוח במצוה ובתורה הקדושה.
הכנסת אחרת ,שהיו מתאחרין יספרו מסיפורי צדיקים ,כדי שיהיה וכשאדם שומע שהאריז"ל בעצמו
שם" – כשהלך לבית כנסת אחר הסיפור מדויק ונכון ,צריכים אנו מעיד שזה היה המפתח לכל
שהתאחרו שם בהקפות זמן רב, לקבלה ממי ששמעו .כי מן הסתם גדולתו ,עליו לצאת מכליו ולרקוד
"והיו עושין הקפות והם הספרים, עד שמגיעה המעשה לאזנינו ,יתכן בשמחה על שגילו לו סוד זה.
היה חוזר וסובב עמהם" – היה חוזר שחסרו איזה נקודות או פרטים מן ובודאי אין לאדם לדמות בנפשו
ומסבב עמהם .ואל יעלה על הדעת הסיפור .אולם כאן מונח לפנינו שיהיה כהאריז"ל ...אך לכל אחד יש
שעשה רק הקפה אחת ויצא; אלא מעשה אשר כתבו רבינו חיים תפקידו בעולם ,וצריכים אנו לידע
"מרקד ומרנן בשמחה גדולה". ויטאל בעצמו ,ומגיד לנו בדיוק מה שעכשיו בשמחת תורה ,כשנשמח
כשהיה האריז"ל מוצא בית מדרש שאירע שם .ונמצא שמעשה כזה בתורה ,נזכה לכל אותן מדרגות.
אחר ,אף שכבר סיים ההקפות הוא יקר המציאות ושוה כל הון.
בבית מדרשו מזמן ,היה מתחיל כה דבריו" :ואני ראיתי למורי עבודת הקודש של הצדיקים
שם לרקד מחדש. ז"ל שהיה הולך לפני הספרים" – בעת ההקפות
נתבונן נא בדבר ונדמה בנפשנו ראיתי את רבי הולך לפני ספרי
רבי עם חסידיו ,או ראש ישיבה עם התורה .והיה האריז"ל הולך לפני נכנס עתה בעזה"י אל 'חנוני של
תלמידיו ,או רב עם קהלה גדולה ספר התורה ממש כחתן לקראת בושם' ונחזה כיצד היו הצדיקים
של אלפי אנשים ,כשמסיימים כלה ,כדאיתא ברש"י הקדוש (שם), מרקדים בהקפות ושמחים בתורה.
ההקפות והרבי או הראש ישיבה שבעת פתיחת הארון והוצאת האריז"ל (כמובא ב'פרי עץ חיים' שער
הולך לביתו .הכל מבינים שעתה ספרי התורה ,מרקדים כחתן לפני הלולב פרק ח') אומר ש"מנהג ישראל
צריכים לילך לביתם לסעוד סעודת הכלה .וכך היה מנהגו של האריז"ל שביום שמיני עצרת עושין שמחה
פ+רדס ה+תור+ה 20
כתרים לקונו" מתפילותיהם של הם כי גן עדן ריקן הוא .וכל כך יום טוב .ופתאום אומר הרבי" :יש
ישראל ,אך המלאך מיכאל עושה למה? לפי שעדיין לא התחילו כאן עוד בית כנסת שמרקדים עתה
כתר מאותם מנעלים קרועים ,והוא ישראל בתפילתם ,יען כי סיימו הקפות ,הבה נכנס לשם" .ונכנסים,
כתר נאה ומשובח יותר אף מהכתר את סדר ההקפות בשעה מאוחרת והרבי שכבר סיים לרקד עם אלפי
שעושה המלאך מט"ט. בלילה ,ועל כן טרם החלו בתפילת חסידיו ,מתחיל לרקד מחדש...
השחר. האריז"ל הקדוש סיים ההקפות
גודל השמחה והברכות מאת נכנסו המלאכים לתוך הגן עדן בבית מדרשו ,ועתה מתחיל
ה'צמח צדק' זי"ע לראות מה נעשה שם ומפני מה מחדש .ומוסיף רבי חיים ויטאל
אין קול תפילה נשמע ,שהרי איתא שאין זה הכל; אלא כשסיים באותו
עוד איתא מאמר נורא מאור
בגמרא שאין המלאכים אומרים בית מדרש ומצא בדרכו לביתו בית
שבעת הימים הבעל שם טוב
שירה עד שיאמרו ישראל שירה מדרש שלישי ,שוב התחיל לרקד...
הקדוש בענין שמחת תורה ,אשר
הביאו הריי"ץ מליובאוויטש זי"ע למטה ,וכדאמרינן "כתר יתנו לך וכתב רבי חיים ויטאל" :וכן אם
(בשיחות שנת תרצ"ט אות ד') ,כפי שקיבל ה' אלקינו מלאכים המוני מעלה" נתאחר בבית הכנסת אחרת ,היו
מאבותיו הקדושים. – אין המלאכים נותנים כתר עושין גם כן" – כך עשה גם בבית
לקונם אלא בזמן ש"ועמך ישראל כנסת שלישי! רואים אנו כאן
ויהי בשנת תר"ז ,אמר ה'צמח
קבוצי מטה" אומרים קדוש ,ורק עבודה הנוראה של האריז"ל ,איך
צדק' זי"ע תורה ששמע מהחסיד
אז יכולים הם לזמר לפניו יתברך. שהיה מרנן ומרקד בכל כחו ,ולא
רבי פנחס רייזעס זצ"ל ,אשר שמע
והנה בבואם לגן עדן ,מצאו שם החסיר שום בית מדרש שמצא
מבעל התניא ,שקיבל מהמגיד
מנעלים – והמה מנעלים קרועים בדרכו לביתו .ושום תלמיד לא
הגדול בשם הבעל שם טוב הקדוש.
ובלויים ...תמהו המלאכים מאד: יכול היה למונעו .והיה מקום לומר
וכה אמר :בכתוב נאמר "עץ חיים
היא למחזיקים בה ותומכיה מה זאת? ומה טיבם של מנעלים לו" :רבי ,אין זה לפי הכבוד ,הרי
מאושר" .הנה התורה היא עץ חיים קרועים אלו כאן? כבר סיימתם ההקפות אצלכם,
למי שמחזיק בה ,והתומכים בה ואיך יתאים להכנס לבית מדרש
אשריהם וטוב להם.
המנעלים הקרועים של שמחת אחר או לעדה אחרת? "...אך לא
תורה הנעשים כתר לקונם כן ,האריז"ל היה מרקד שם מחדש
ופירש הבעל שם טוב הקדוש: בשמחה עצומה.
תיבת "ותומכיה" נכתבת באות הלכו אצל המלאך מיכאל
ת' ,אך האותיות שי"ן וסמ"ך ושאלוהו" :מה זאת ,ומפני מה תורות וסיפורים מאור שבעת
מתחלפות הן ,ועל כן יש לקרוא נתמלא הגן במנעלים?" השיב להם הימים הבעל שם טוב הקדוש
כאילו נאמר "ושומחיה" – מי המלאך מיכאל" :סחורה שלי היא
ששמח בתורה הרי הוא "מאושר". זו!" וביאר להם ,כי אמש בעת סדר
זי"ע
ואמר הבעל שם טוב הקדוש :מי ההקפות ,רקדו בני ישראל בכל הנה נקרב אל הקודש פנימה,
ששמח בתורה וגורם לתורה שתהא עוז .ובאותן שנים לא היו המנעלים אל אור שבעת הימים הבעל שם
שמחה בו" ,ושומחיה" ,הרי הוא חזקים כל כך ,ומחמת עוצם טוב הקדוש זי"ע ,לחזות בנועם
בכלל "מאושר" – שיזכה להיות הריקודים בשמחת התורה נקרעו עבודתו בקודש בעת ההקפות
'גליקלעך' בבנים ובני בנים עוסקים המנעלים .ואותם מנעלים קדושים הנוראות .והנה דבר שפתים ממה
בתורה. וקרועים עולים ובאים עד לפמליא שסיפר ה'בעל התניא' זי"ע ,אשר
והוסיף הצמח צדק ואמר של מעלה ,וכל גן עדן מתמלא מהם. גילה הבעל שם טוב הקדוש מה
בהתלהבות" :הנה עברו מאה שנים והוסיף המלאך מיכאל ואמר: פועלים ועושים בעת ההקפות
מאז אמר הבעל שם טוב הקדוש הן אלו באים מכח ריקודי ישראל הקדושות ,וכה היו דבריו:
תורה זו ,וגם עתה אומר הבעל שם בשמחת תורה ,ששמחים ועלזים ידוע הדבר כפי שנפסק בשו"ע,
טוב תורה זו בגן עדן!" ונתלהב בתורת ה' .והיה המלאך מיכאל שביום טוב מאחרים לבוא לבית
הצמח צדק מאד ,עד שרמז מונה והולך מנעלים משטעטיל הכנסת בשחרית משום שמחת יום
לחסידים במטפחתו שיחלו לרקוד פלוני ומשטעטיל אלמוני ,ומקבץ טוב .ואמר הבעל שם טוב הקדוש,
בלהב אש... את כל המנעלים ומתפאר בהם שבבוקר יום שמחת תורה עומדים
עוד מובא בשם הצמח צדק לפני המלאך מט"ט .וכפי שידוע המלאכים במרומים ורוצים לומר
(בספר השיחות להריי"ץ שנת תש"ג אות ז') מהגמרא שהמלאך מט"ט "קושר שירה כבכל יום ויום ,והנה רואים
21 פ+רדס ה+תור+ה
זמרה" ,כגון פיוט "אדרת ואמונה" ,עוז לפני הספר תורה". מה שאמר בשנת תקע"ו ,שבאותה
"ויעשו חיל" ,ופיוט "תתברך שנה רקד הצמח צדק למעלה
היתר הריקוד והסיפוק לכבוד ותשתבח" הנדפס במעמדות אחר מדרך הטבע ממש ,עד שאפילו
התורה "אני מאמין" ,ועוד פיוטים בשמחה האברכים הבריאים לא יכלו לעמוד
גדולה. בקצב ריקודו ,וחלקם אף התעלפו
הנה ידוע שיש גזירה שלא מרוב מאמץ ...אך הוא בשלו,
ובספר 'אדרת אליהו' על ספר לרקד ולספק בשבת ויום טוב המשיך בריקודו וקרא בקול" :רקדו
דברים (פרק א') כתב וז"ל :הנה איתא "שמא יתקן כלי שיר" .אולם הנה אידעלעך ,רקדו! שמחו בשמחת
בגמרא במסכת ערכין (יג ):ש"כינור בא המהרי"ק – והובא בדברי ה'מגן התורה ,ובזכות זו תזכו לבני ,חיי
של ימות המשיח" יהיה של אברהם' וה'דרכי משה' – דלכבוד ומזוני רויחי!"
שמונה נימין ,שנאמר "למנצח על התורה מותר לרקד .וב'משנה
ברורה' ב'שער הציון' (סימן תרס"ט ס"ק
השמינית" .וביאר הגר"א כי הדבר
עבודת הקודש והשמחה אצל
קאי על יום שמיני עצרת ,שהוא ז') כתב דמותר אף לספק כף אל כף. הגאון מווילנא זי"ע
"דוגמת עולם הבא" ,ועליו נאמר
וידוע שבכמה חצרות חסידים נהגו
הכינור של שמונה נימין. בספר 'מעשה רב' כתבו תלמידיו
לרקד ולספק בכל שבת ושבת,
עוד סיפרו התלמידים שם בספר ויש מהם שנהגו שלא לספק אלא של הגאון מווילנא זי"ע כי "היה
'מעשה רב' ,כי בבוא יום שמחת בשינוי ,אולם כאן חזינן שבשמחת שמח מאד בחג הסוכות" .בכל ימי
תורה ,היה הגאון החסיד מווילנא תורה היה הגאון הקדוש מרקד החג היתה שמחתו גדולה" ,וביותר
זללה"ה מקיף את הבימה עם ספר ומספק כף אל כף ,והמשנה ברורה בשמיני עצרת ,כי הוא יותר יום
תורה שבע פעמים .ואיתא שם דבר ציין לזה. שמחה מכל ימי החג על פי סוד".
פלא ,כי אף שצריכים לעשות שבע ומקור הדברים בזוהר הקדוש
נתבונן נא בדבר :תלמידי הגר"א
פעמים ,אמר שיש להוסיף עוד (פרשת ויגש דף ר"ח ע"ב) ,על הפסוק
השתמשו בלשון "מכרכר בכל
הקפות .והיו מזמרים כל הפיוטים "ביום השמיני עצרת תהיה לכם",
עוז" ,שהוא לשון שנאמר בדוד
שהוזכרו בשמיני עצרת גם בעת דאיתא שם" :דא בזמנא דא ,איהו
המלך ע"ה .ותלמידי הגר"א היו
ההקפות של שמחת תורה ,והוסיף קודשא בריך הוא בלחודיה בחבורא
מדקדקים מאד בלשונם .ומזה
עוד ,שהיה הגאון הקדוש שר פיוט חדא עם ישראל" ,וכדכתיב "אחי
נלמד שצדיקים קדושים ,בבוא
שחיבר האר"י הקדוש הנדפס ורעי" ,שהקדוש ברוך הוא שמח
עת שמחת התורה ,לא השגיחו על
בסידור 'שערי ציון' ושמו "ברוך עם בני ישראל ביחידות.
כבודם ורקדו בכל כחם...
שמך". ובספר 'תוספות מעשה רב' (אות
ובספר 'חיי אדם' (כלל קנ"ג סעיף ז'), ס"ו) הובא שביאר הגר"א :בכל ימי
עוד סיפרו ,שהיה הגאון
שהיה כידוע תלמידו ומחותנו של הסוכות הקריבו פרים כנגד שבעים
הקדוש מרקד לפני הספר תורה,
הגר"א ,הביא הלשון" :והיה מקיף אומות ,ואחר כך הלכו להם .אך
כפי שהובא בדברי הראשונים
שרוקדים לפני התורה "כחתן ומרקד לפני הספר תורה בכל כחו". ביום שמיני עצרת אנו נמצאים
חזינן בזה איך שהצדיקים לקראת כלה" .וכך היה מנהג הגר"א לבדנו עם הקדוש ברוך הוא.
לילך לפני הספר תורה ,ולשון הקדושים ,בבוא יום שמחת תורה, ובלשונם" :היא דוגמת עולם הבא
התלמידים הוא" :שמח מאד ברוב היו מרקדים בבחינת עולם הבא לעתיד שלא יתערב זר בשמחתנו",
עוז וחדוה ,וחכמת אדם תאיר ממש. ועל כן היתה שמחתו גדולה עד
השי"ת יעזור שנזכה ל"שישו פניו כלפיד אש בוערת" – שהיו מאד.
פניו הקדושים כלהב אש בוערת ,ושמחו בשמחת התורה" ,ולקוויטל עוד סיפרו תלמידיו ,שהיה
"ומספק כף על כף ,ומכרכר בכל מאיר ,ויהי רצון שתפעלו כל טוב! הגר"א אומר פיוטים "ברנה וקול
פ+רדס ה+תור+ה 22
התחזקות למעשה
ביאור ענין הריקודים הקדושים ביום שמחת תורה
כיצד לגשת ליום שמחת תורה. את אחיו ה'לב שמחה' בעלית 'חתן הריקוד הוא על מה שנלמד
היה זה בשנת תש"ה ,ביום ז' תורה'. "להבא"
אלול ,כשנפטרה בתו הבכירה אמנם ה'לב שמחה' היה מסרב
של הסקווירא רבי ,מרת פיגא ואומר שאינו רוצה ,כי לדעתו עלית בעצם יש להקשות:
מלכה ע"ה ,שהיתה אשה צדקנית 'חתן תורה' שייכת לראש ישיבה מה טעם הריקודים בשעת
מפורסמת .מיד כששמע את המרביץ תורה לתלמידים ומוסר ההקפות? וכי כמה מסכתות
הבשורה בכה רגע אחד ,אך שיעורים כל השנה .כך היה אומר סיימת? כמה חלקי שולחן ערוך
הראחמיסטריווקא רבי מעיד ה'לב שמחה' ברוב ענותנותו ,אף גמרת? כמה פעמים בטלת
שמיד לאחר מכן התחזק מאוד ולא שידענו שפיו לא פסק מגירסא .עד מלקום באשמורת הבוקר? ואף
ראו עליו דבר. כדי כך ,שבספר 'לב שמחה' נמצאו אם למדת ,ועברת על מסכתות
הוא מספר שחותנו אחז שצריך תורות שכתב עליהן "בחלומי" – רבות ומקצועות בשולחן ערוך,
להתחזק ולהסיח דעת מכל הענין, דברי תורה שהשיג בחלומו מרוב כמה דברים בטלים דברת בתוך
ואפילו כשהגיע זמן אמירת קדיש, דבקותו בתורה הקדושה .אך הלימוד? כמה פעמים הפסקת
מינה אדם אחר שיאמר במקומו. תמיד היה מסיים באמרה שיש בה באמצעו? הרי יכולת לסיים עוד
כידוע יש בזה מנהגים וענינים ,אך חיזוק עצום ,והיה אומר" :אני יכול מסכתות רבות ,שהרי היה לך
הוא רצה להסיח דעתו ולהמשיך להתחיל ,כל יהודי יכול להתחיל פנאי רב .ואם כן ,על מה השמחה
בעבודת הקודש בהתחזקות. מחדש ,ואם כן תהיה עליתי 'חתן הגדולה ביום שמחת תורה?
באותה שנה בשמחת תורה, בראשית'!" והנה בא הרה"ק מקאצק זי"ע
הרי זה אותו היסוד שהבאנו – והובא בספר 'שם משמואל' (שנת
כשהיה עדיין בתוך ימי השלושים,
מספר הראחמיסטריווקא רבי מהרה"ק מקאצק :ביום שמחת תרע"ב) – ואמר דבר נפלא" :ענין
שבעת ההקפות – שבכלל היו אצל תורה רוקדים על להבא ,על שמחת תורה אמר כ"ק זקני זצ"ל
הסקווירא רבי בבחינת התגלות זה שהולכים להתחיל מחדש. מקאצק ,שהיא על מה שנלמוד
נוראה ,אף שכל השנה היתה ודאי שה'לב שמחה' אמר זאת להבא" .רוקדים על מה שעתידים
עבודתו בהצנע לכת – ובפרט בעת בענותנותו ,אך עבורנו יש בזה ללמוד מכאן ואילך" ,כי על שעבר,
ה"קלאטשן טיש" ,היתה שמחה ַ חיזוק גדול. מי זה שיכול לומר שכבר למד".
גדולה עד למאוד. מי הוא זה שיכול לומר שלמד
כח השמחה לבטל גזירות: כראוי? מי יאמר שכל השנה למד
באותה שנה בטיש ,מחא מעשה נורא מהרה"ק בשלמות? נמצא שהרה"ק מקאצק
הרה"ק מסקווירא כפיו בחוזק מסקווירא זי"ע נתן לנו בזה חיזוק נורא :בשמחת
רב .השמחה היתה מופלאה כל על ענין זה נספר מעשה נורא תורה רוקדים על זה שהולכים
כך ,עד שכל הקהל ראה בגלוי את שהביא הרה"ק מראחמיסטריווקא ללמוד את התורה ,שעכשיו
שמחתו העצומה .הדבר היה קשה זי"ע בספרו 'אמרות טהורות'. מתחילים מחדש.
להרבנית הצ' טראנא ע"ה ,ולאחר כידוע למד בחברותא עם חותנו
הטיש שאלה את בעלה הקדוש: הרה"ק מסקווירא זי"ע מקצועות ה'לב שמחה' מגור זי"ע:
"מה הגדולה בשנה זו יותר מכל רבים בתורה ,גמרא ותוספות עם התחלה חדשה
השנים?" ובזה רמזה לו שעדין ראשונים ואחרונים וחלקים רבים מעשה נורא מסופר על ה'לב
נמצאים בתוך השלושים לפטירת בשולחן ערוך ,וגם שמע ממנו שמחה' מגור זי"ע.
הבת הבכירה. הדרכות ודברי קבלה מאבותיו בימי הנהגת אחיו ה'בית ישראל'
השיב לה הסקווירא רבי יסודות הקדושים. זי"ע ,היה מנין מיוחד לקריאת
והדרכה בעבודת השם ,ואמר שני רבי הראחמיסטריווקא התורה בבית ה'פני מנחם' זי"ע
דברים: היה מספר מעשה המראה את עבור החתנים .ובכל שנה ושנה
דבר ראשון אמר" :אין מוחאים גודל אהבת התורה וההדרכה חזר המעשה :ה'פני מנחם' כבד
23 פ+רדס ה+תור+ה
וסיפר הראחמיסטריווקא רבי, אמנם המעשה הזה מראה כפיים בשמחת תורה על מה שהיה,
שאף שאביו הרה"ק רבי יוחנ'טשע שמצד אחד היה מלא רגשות ,אלא אלא מוחאים על מה שיהיה".
היה לו מהלך משלו בעבודת שזה הקדוש והטהור התחזק כל כך ודבר שני אמר" :ואולי באמת
השם וכן אמר קדיש בעצמו ,מכל עד שהלך למעלה מן הטבע והוציא בשנה שעברה מחאתי כפיים פחות
מקום כיון שהורה לו הסקווירא כוחות קדושים שהם למעלה מדי"...
רבי שימנה אחר ,ומשום 'מצוה משכל אנושי.
הרי גילה לנו הרה"ק מסקווירא
לשמוע דברי חכמים' ,מינה את מעשה שהיה כך היה :אחותו של שני דברים נוראים:
החסיד המפורסם ר' חיים הערש הראחמיסטריווקא רבי נסתלקה
אייזנבאך זצ"ל שיאמר אף הוא לבית עולמה ,ואביו הרה"ק רבי א) בשמחת תורה אין השמחה
קדיש אחריה... יוחנ'טשע זי"ע היה שרוי בצער על העבר ,אלא העבודה היא על
גדול מאד .אמר לו אז הסקווירא להבא.
מכאן נחזה גודל ורוממות דרכי
הצדיקים; שמצד אחד היו מלאי רבי בזה הלשון" :לולי היה הדבר ב) לעבודת הקודש של שמחת
רגש והיה לבם נשבר בקרבם מן אצלי ,לא הייתי יכול לומר לך תורה יש כח כזה בשמים ,שהיתה
הצער ,אך מאידך גיסא ,היה כח מאומה" .וביאור הדברים ,שאמר יכולה אפילו לבטל את הגזירה,
נשמתם וגופם הקדוש במדרגה הסקווירא רבי למחותנו ושאר והוא סבר שאם היה מוחא כפיו
עליונה כל כך ,עד שהתגברו על כל בשרו רבי יוחנן ,שאילו לא היה ועובד עבודתו כפי דרגתו בלהב
הצער והמכאוב. עובר בעצמו צער כזה של איבוד אש בשנה הקודמת ,אולי היה מונע
בת ,לא היה יכול לומר לו שום דבר את הגזירה.
סיכום היסודות של שמחת של חיזוק ותנחומין. ומדה טובה מרובה :כשיהודים
תורה והוסיף עוד בקודש פנימה בזה רוקדים ושמחים בשמחת תורה,
הלשון" :אבל ידעתי גם ידעתי אין לנו מושג כמה גזירות רעות אנו
ונחזור לעניננו בענין ההקפות מהו הדבר" .סיפר לו שאף אצלו
של שמחת תורה .צריך לידע שני מבטלים וכמה השפעות טובות אנו
אירע כזאת ,והוסיף" :כשנזכרים מורידים לעולם.
דברים :א' ,בשמחת תורה רוקדים לפעמים ,הרי זה כואב היטב".
על להבא .ב' ,הריקודים בשעת רצונו לומר ,שאף שעברו שנים
ההקפות והשמחה הגדולה עם
עבודת הצדיקים למעלה
רבות ,כשעולה הדבר בזכרון עדיין משכל אנושי
התורה הקדושה יש בהם כח כזה הכאב גדול .ובזה גילה הסקווירא
שיכול לבטל כל גזירות רעות רבי שישנו צער וישנו מכאוב ,אך כששומעים מעשה כזה,
ולהשפיע שפע רב לטובה. הוסיף והזהיר" :עצבות אינה דבר צריכים לדעת שאין לנו שום
השי"ת יעזור שנזכה לרקוד עם טוב ,היא מושכת את האדם למטה, השגה בצדיקים .יש מי שעלולה
התורה ולקבל על להבא ,ונזכה וצריך להסיח דעת מכל הענין לעלות במחשבתו כאילו להרה"ק
לכל הברכות הכתוובות בתורה: ולהתחזק". מסקווירא זי"ע לא היה אכפת כלל
"אורך ימים בימינה ,ובשמאלה והשיאו עצה שגם לא יאמר מפטירת בתו ,אך צריך לדעת כלל
עשר וכבוד". קדיש בעצמו ,אלא ימנה אדם אחר גדול שבעבודת הצדיקים אין לנו
א גוט קוויטל ,און גע'פועל'ט שיאמר קדיש ,כדי שיוכל להסיח השגה ,ואפילו נחיה אלף שנים לא
אלעס גוטס! דעתו מן הצער ולהתחזק. נבין במה המדובר.
= פרנסי חודש תשרי =
יון בלשה"ק נתנדב
ליון באידיש
נתנדב
עורים על הטע
גל הג לעפאון השי
ע" ע" ליין
ה
י
י
הרה"ח ר' חיים צבי הירש הי"ו נתנדב ע"י
הרה"ח ר' שמעון
לע"נ אמו האה"ח חנצי ע"ה הרה"ח ר' חיים מנחם
דרוממער הי"ו
בת יבלחט"א ר' מרדכי הי"ו ראזינגער הי"ו
לזכות ברכה והצלחה
נלב"ע א' תשרי -ראש השנה לזכות ברכה והצלחה
בכל הענינים
ת.נ.צ.ב.ה. בכל הענינים
פ+רדס ה+תור+ה
זכות לימוד התורה דרבים תגן בעדם להתברך בכל מילי דמיטב ,וישלם ה' פעלם הטוב ותהי משכורתם שלימה מעם ה’ 24
