gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נפשי ישובב · Nafshi Yeshoivev — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: נפשי ישובב · Nafshi Yeshoivev

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

נפשי ישובב · Nafshi Yeshoivev — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫מתוך שיעורי תורת הנפש ע"י הגה"צ ר' יהושע נתן פייפער שליט"א‪ ,‬אבד"ק ברכת מנחם‬ ‫גליון י"ג‬ ‫"אחרי רבים"‬ ‫קשיי הנפש של אלו החיים על פי 'מה יאמרו הבריות'‬ ‫להכיר מה טוב ונכון עבורו‪ ,‬ומה ראוי‬ ‫לעשות בהתאם למצבו‪.‬‬ ‫תוכן הענינים‪:‬‬ ‫מדוע אנשים מחפשים ‘מלווה’‬ ‫בדרכם?‬ ‫והמציאות מוכחת כמאה עדים‪ ,‬שמי‬ ‫מצוי לראות כשיוצאים מבית המדרש‬ ‫א‪ .‬אנשים מפחדים ללכת לבדם‪,‬‬ ‫שהורגל לחיות את חייו על דעת המקום‬ ‫ומחפשם מלווה בדרכם‪.‬‬ ‫לאחר התפלה‪ ,‬אדם העומד על פתח‬ ‫ועל דעת הקהל ולא על פי מה שהוא‬ ‫ב‪ .‬הדרך שבה משנים לקטן את‬ ‫הבית מבחוץ‪ ,‬ומחפש לראות האם יש‬ ‫באמת ‪ -‬אף שהרבה פעמים הדבר‬ ‫ההרגלים‪.‬‬ ‫מי שיוכל להתלוות אליו בדרכו‪ ,‬הוא נגש‬ ‫אינו עולה בקנה אחד עם הכבוד מצד‬ ‫ג‪ .‬מציאות של 'קטן הצריך לאמו'‬ ‫לאחד ושואלו‪‘ :‬האם הנך הולך למקום‬ ‫הבריות‪ ,‬שרוי במצוקת נפש פנימית‬ ‫כל החיים‪.‬‬ ‫פלוני ונוכל ללכת יחדיו’‪ ,‬ואם הלה משיב‬ ‫תמיד‪ ,‬לפי שמעשיו אינם תואמים את‬ ‫ד‪ .‬הורדוס המלך העמיד יונים‬ ‫לו בלאו‪ ,‬הוא אינו מתייאש‪ ,‬וממתין עבור‬ ‫מהותו ומעמדו האמיתי ומביאים לו‬ ‫שקראו לפניו שהוא מלך‪ ,‬כיון‬ ‫אחרים הבאים לקראתו‪ ,‬ושואלם גם‬ ‫סיפוק והנאה‪ ,‬והוא חי בתוך חייו של‬ ‫שלא האמין במלכותו והיה תלוי‬ ‫בדעת אחרים‪.‬‬ ‫כן לאן מועדות פניהם‪ ,‬בתפלת תקוה‬ ‫חברו וסביבתו שאינם לפי טבעו ודרגתו‪,‬‬ ‫שמחוז חפצו של אחד מהם יהיה קרוב‬ ‫והוא דומה לאדם הנכנס לחנות נעליים‬ ‫ה‪ .‬הטעם שהמן הרשע רצה‬ ‫להשמיד להרוג ולאבד את כל‬ ‫לשלו והוא ימצא ‘חברותא’ ללכת עמו‬ ‫שמבקש לקנות מנעל שיש לחברו אף‬ ‫היהודים רק כי מרדכי לא כרע‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫על פי שהם גדולים ממידתו רק כי כך‬ ‫והשתחווה לו‪.‬‬ ‫יש לכל בני גילו‪ ,‬ואין בו תבונה שהמידה‬ ‫בשמם של דרשנים ומגידים שמעתי‬ ‫ו‪ .‬ביאור עומק ענין משתה‬ ‫הטובה עבור אחרים אינה טובה עבורו‪,‬‬ ‫אחשורוש והכעס על ושתי‪.‬‬ ‫אומרים הלצה שיש בה הרבה מן‬ ‫ואם יתעקש ללכת עם מנעלים גדולים‬ ‫האמת‪ :‬מהו הטעם שאנשים מסרבים‬ ‫ממידת רגלו‪ ,‬הרי שילך וייפול אפיים‬ ‫ללכת לבדם‪ ,‬וטורחים ומתייגעים רבות‬ ‫ארצה ויחבל‪ ,‬כי לכל אחד יש דרך משלו‪,‬‬ ‫טומן בקרבו כאמור ‪ -‬עומק רב ומוסר‬ ‫למצוא ‘מלוה’ לדרכם‪ ,‬אף שפרק זמן‬ ‫והדרך הראויה לחברו אינה טובה עבורו‪.‬‬ ‫נוקב‪ ,‬שעליו נייסד את מאמרנו זה‪ ,‬לפיו‬ ‫החיפוש והמציאה עולה לפעמים על‬ ‫אחד מהקשיים הגדולים ביותר להגיע‬ ‫משך זמן ההליכה לבד‪ ,‬משום ש’אדם‬ ‫לשלוות הנפש בהשקט ובטח‪ ,‬היא‬ ‫מפחד ללכת עם מי שהוא אינו מכיר’‪,‬‬ ‫‘קטן הצריך לאמו’ בכל ימות‬ ‫שאדם אינו מכיר מי הוא ומה מהותו‪ ,‬מה‬ ‫ולפי שרבים אינם מכירים את עצמם‪ ,‬הם‬ ‫חייו‬ ‫הם מעלותיו ומגרעותיו‪ ,‬וחי את חייו על‬ ‫מחפשים נואשות אחר חבר קרוב שאותו‬ ‫עיקר הטעם שאדם נוטה לחשוב‬ ‫פי זה‪ ,‬אלא פועל ועושה את מעשיו רק‬ ‫הם מכירים‪ ,‬כדי שלא ללכת בדרך עם‬ ‫ולשפוט את אורחותיו מ’מה יאמרו‬ ‫מצד ‘מה יאמרו הבריות’‪ .‬כלומר‪ ,‬איזה‬ ‫איש זר‪.‬‬ ‫הבריות’‪ ,‬נובע מכך‪ ,‬שבגיל הילדות‬ ‫דבר יתן לו כבוד וחן בסביבתו‪ ,‬מבלי‬ ‫מעשה זה שיש בו מילתא דבדיחותא‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫גליון י"ג‬ ‫עת ובכל שעה הוא חי בבית‬ ‫האסורים לפי שאינו עושה‬ ‫ימי האדם חלוקים‬ ‫המח אינו מפוקח דיו לשפוט‬ ‫לבד כדת מה לעשות‪ ,‬וכל‬ ‫אנא נפשי‬ ‫מה שנכון עבורו‪ ,‬לעת כזאת‬ ‫לשלשה‪ :‬בקטנותו ‪-‬‬ ‫ההכרעות בשכלו הם רק לפי‬ ‫כתבית יהבית‬ ‫שאין איש סביבו‪ ,‬הוא אינו‬ ‫חשיבות הענין אצל חבריו‬ ‫יודע כלל מה לפעול‪ ,‬והוא‬ ‫הוא טועה וסבור שכולם‬ ‫ורעיו הקרובים‪ ,‬אף שפעמים‬ ‫והנה‪ ,‬שום מלך לא עשה‬ ‫חושבים עליו‪ ,‬ומשתדל‬ ‫מוצא את עצמו חדל מעש‪.‬‬ ‫רבות ההיפך הוא הנכון‪ ,‬ומה‬ ‫כזאת רק הורדוס‪ ,‬כי על כן‬ ‫הם נקראים 'יוני הרדסיאות'‪,‬‬ ‫ואדרבה‪ ,‬קטן שהגדיל‬ ‫שמאוס בעיני העולם הוא‬ ‫לרצות את כולם‪ .‬כשהוא‬ ‫והוא שתול על עומק כוחות‬ ‫בשכלו וכבר אינו צריך‬ ‫הרצוי והחשוב‪ ,‬ומה שנחשב‬ ‫הטבעיים‪ ,‬כי הורדוס היה‬ ‫ונחשק בעיניהם ממנו יש‬ ‫לאמו ולסביבתו לדעת מה‬ ‫נכון עבור טבעו ומהותו‪,‬‬ ‫מתגדל ובא לבינה‪,‬‬ ‫לנוס ולברוח‪ ,‬ומהלך מחשבה‬ ‫עבד שמרד במלכו והרגו‬ ‫ותפס את השלטון‪ ,‬והיה יודע‬ ‫אין לו צורך לשמוע כסדר‬ ‫זמירות שירות ותשבחות‬ ‫הוא מגיע לידי החלטה‬ ‫זו ממשיך אצלו גם כשכבר‬ ‫נזרק בו שיבה וזקנה‪.‬‬ ‫היטב שבאמת איננו מלך‪,‬‬ ‫ושגם אחרים מביטים עליו‬ ‫על מעשיו או שיבטיחו לו‬ ‫שלא להשגיח יותר על‬ ‫ולהבנת הדברים נרחיב‬ ‫כעל עבד שמרד ולא כעל‬ ‫מלך וכמבואר בבבא בתרא‬ ‫בשכר זה מתנות וכדו’‪ ,‬לפי‬ ‫שהוא יודע שהאמת איתו‬ ‫מה ישיחו אודותיו והוא‬ ‫מעט‪ ,‬כשמבקשים להרגיל‬ ‫ילד קטן לאכול מאכלים‬ ‫דף ד' עמוד א‪ ,‬וכדי להשקיט‬ ‫רגש הנחיתות שקינן בלבו‪,‬‬ ‫ודרך זו מביאה לו עונג‬ ‫ושמחה וסיפוק רב‪ ,‬אף אם‬ ‫עושה רק מה שטוב‬ ‫מסוימים ‪ -‬שיהיו ערבים‬ ‫השתדל להתבלט בכל הד־‬ ‫רכים להורות שהוא באמת‬ ‫לחכו‪ ,‬מראה לו אימו את‬ ‫הדבר אינו נראה ‘מכובד’ דיו‬ ‫עבורו‪ .‬וכשנעשה גדול‬ ‫המאכל וקוראת אליו בד בבד‬ ‫מלך ממש‪ ,‬ולא הסתפק במה‬ ‫שנהג מלוכה ביד רמה בקרב‬ ‫עבור סביבתו‪ ,‬ואלו הם חייו‬ ‫האמיתיים הנטולים דאגות‬ ‫יותר‪ ,‬הוא מבין שהאמת‬ ‫בשמחה והתרגשות‪ ,‬ואומרת‬ ‫לו מילים טובות על ‘גבורתו’‬ ‫העם‪ ,‬עד שהעמיד עופות שי־‬ ‫צעקו יומם ולילה 'מלך מלך'‬ ‫ופחד ממה יאמרו הבריות‪.‬‬ ‫ומה גם שכשבא לידי דעת‬ ‫היא שמעולם לא היה מי‬ ‫זו לאכול מאכל חדש‪ ,‬כדי‬ ‫‪ -‬שש עשרה שורות באורך‬ ‫מיל‪.‬‬ ‫הוא רואה בבירור שהעולם‬ ‫שחשב עליו‪.‬‬ ‫שלא יוציא את הדבר מפיו‬ ‫ויתרגל לאוכלו‪.‬‬ ‫(חיי עולם – פרק י עמוד רעג)‬ ‫כולו לא הביטו על בו כלל‪,‬‬ ‫וכמאמר העולם שימי האדם‬ ‫הנה‪ ,‬כשנתבונן בפעולה זו‬ ‫חלוקים לשלשה‪ :‬בקטנותו ‪-‬‬ ‫שעושה האם‪ ,‬דעת לנבון נקל‬ ‫חכמה בגויים תאמין‪:‬‬ ‫שטעם המאכל אינו משתנה ונעשה ערב יותר‬ ‫צ'ארלס הורטון קּוִלִ י [‪Charles‬‬ ‫הוא טועה וסבור שכולם חושבים עליו‪ ,‬ומשתדל‬ ‫‪ ]Horton Cooley‬מחכמי אומות‬ ‫לרצות את כולם‪ .‬כשהוא מתגדל ובא לבינה‪ ,‬הוא‬ ‫לחיך הילד מפאת ההתרגשות והעסק שעושים‬ ‫שעסק רבות בחקר תכונות‬ ‫מגיע לידי החלטה שלא להשגיח יותר על מה‬ ‫סביבו‪ ,‬אלא שעל ידי זה גורמים לו להסכים‬ ‫האדם והתנהגותו‪ ,‬היטיב לה־‬ ‫ישיחו אודותיו והוא עושה רק מה שטוב עבורו‪.‬‬ ‫לאכול עתה את המאכל שאינו מתוק לו ורע‬ ‫גדיר את צורת ההתנהגות של‬ ‫וכשנעשה גדול יותר‪ ,‬הוא מבין שהאמת היא‬ ‫לפי הבנת שכלו‪ ,‬כדי לקבל בתמורת זה ‘מנת‬ ‫אלו שלא השכילו עדיין לד־‬ ‫שמעולם לא היה מי שחשב עליו‪.‬‬ ‫כבוד’ שישבחוהו וימחאו לפניו כף‪ ,‬ודבר זה יקר‬ ‫רוש ולהכיר את מהותם ועצ־‬ ‫וחשוב בעיניו אף שבעצמיותו הוא סולד ממאכל‬ ‫מיותם‪ ,‬במילים ספורות שיש‬ ‫בהן כדי לצמצם את דברינו‪:‬‬ ‫זה‪ ,‬ונמצא‪ ,‬שהוא מסכים לבטל את עצמיותו‬ ‫הורדוס ידע בפנימיותו שהוא אינו‬ ‫ואהבתו‪ ,‬כדי לקבל אהבה גדולה יותר מאמו‪.1‬‬ ‫'האדם אינו מה שהוא חושב‬ ‫שהוא‪ ,‬ואף אינו מה שאחרים‬ ‫מלך‪ ,‬ולכן העמיד לפניו יונים שיאמרו‬ ‫אלא שמצב זה שאדם הוא כ’קטן הצריך לאמו’‬ ‫חושבים עליו שהוא‪ ,‬האדם‬ ‫עליו שהוא מלך‬ ‫וחי את חייו לפי מה שהקהל מריעים סביבו אף‬ ‫הוא מה שהוא חושב שאח־‬ ‫בעל ה’קהילות יעקב’ זצ”ל – הסטייפלער‪,‬‬ ‫רים חושבים שהוא'‪.‬‬ ‫על פי שאין עצמיותו כך‪ ,‬נמשכת לפעמים גם‬ ‫בספרו ‘חיי עולם’ (פרק י עמוד רעג) מסמיך‬ ‫בימי הגדלות‪ ,‬שבמקום להתיישב ולראות בכל‬ ‫ליסוד זה ראיה עמוקה‪ ,‬ממה ששנו חז”ל (חולין‬ ‫פעולה וענין מהי דרך האמת הנכונה עבורו‪,‬‬ ‫פי"ב מ"א) ש’יוני הרדסיאות’ פטורות משילוח‬ ‫עושה האדם מעשים רק כי הוא סבור שבכך‬ ‫הקן‪ .‬וביארו שם בגמרא (קלט‪ ,‬ב) שישנן יונים‬ ‫תרום קרנו בכבוד‪ .‬ולכן‪ ,‬כשמכל סיבה שהיא‬ ‫הגדלות בבית הקרויות ‘יוני הרדסיאות’ על שם‬ ‫ה’עולם ‪ -‬גולם’ מפסיק לומר לו מה לעשות או‬ ‫שהורדוס הרשע גידלן בביתו‪ ,‬כדי שיעמדו לפניו‬ ‫להתייחס למעשיו‪ ,‬הוא מוצא את עצמו כערער‬ ‫ויאמרו לו ‘קירי קירי’ ‪‘ -‬אדוני אדוני’ ויעידו עליו‬ ‫בערבה ואינו יודע אם דרכו נכונה ומה ראוי‬ ‫שהוא מלך‪ ,‬והם הפטורים ממצות שילוח הקן‪.‬‬ ‫לעשות‪ ,‬כי כמו שביארנו‪ ,‬מי שאין ‘חוט שדרה’‬ ‫ומספר רב כהנא‪‘ :‬לדידי חזיין [אני ראיתי את‬ ‫ותלוי בדעת אחרים‪ ,‬לא זו בלבד שתמיד בכל‬ ‫‪ .1‬וכעין שאמר אחד מהצדיקים לשבר את האוזן עד כמה קשה מידת הכבוד וצריך לעמול על תיקונה‪ ,‬שנינו במשנה (אבות פ"ד מכ"א) שהתאוה והכבוד מוציאים‬ ‫את האדם מן העולם‪ .‬הכבוד היא הקשה מכולם ולכך נשתנה באחרונה‪ ,‬והראיה‪ ,‬שכשאדם יושב לפני אנשים חשובים על שולחן הערוך במיני מטעמים‪ ,‬אף על פי‬ ‫שהמאכל ערב לו והוא תאב לאוכלם‪ ,‬הכבוד העצמי שלו שלא יאמרו עליו שהוא גרגרן‪ ,‬גדול מתאוות האוכל‪ ,‬כי היחס לדעת הבריות חשובה בעיני האדם יותר‬ ‫מטובתו האמיתית במאכל ומשתה‪.‬‬ ‫גליון י"ג‬ ‫‪2‬‬ ‫החיים תלויה ועומדת רק בדעת אחרים‪,‬‬ ‫אזי כשיסוד זה מתערער ונופל‪ ,‬אין‬ ‫ועל כרחנו להסיק‪,‬‬ ‫בני בניהן של אותן יוני הורדוס]‪ ,‬וקיימן‬ ‫[והיו עומדות] שיתסר דרי [שש עשרה‬ ‫לאדם עצמיות וכח אמיתי לעמוד בעוז‬ ‫שהמן הרשע ידע היטב‬ ‫שורות] בפתי מילא [כשכל שורה רוחבה‬ ‫ולהילחם‪ ,‬והוא נופל ויורד עד שמתנהג‬ ‫מיל]‪ .‬והוה קרא [ואותן היונים היו קו־‬ ‫באכזריות ובקטנוניות על לא דבר‪.‬‬ ‫שבמהותו ובמציאותו‬ ‫ראות ואומרות] קירי‪ ,‬קירי’ [אדוני‪ ,‬אדוני‬ ‫הוא עבדו של מרדכי‬ ‫לכבודו של הורדוס]‪ .‬וממשיך רב כהנא‬ ‫להעיד‪‘ :‬הוה חד מינייהו דלא הוה קרי‬ ‫המן הרשע רצה שיכרעהו לפניו‬ ‫(מגילה טו‪ ,‬ב) והספר של‬ ‫[היתה מבין היונים אחת שלא קראה]‬ ‫כדי לנוס ולברוח מהמציאות‬ ‫‘קירי קירי’ [כחברותיה]‪ .‬אמרה לה‬ ‫האמיתית שהיה עבד במהותו‬ ‫כפר קרצום (שם טז‪ ,‬א)‬ ‫[חברתה]‪ :‬סומא [שוטה שאינה רואה את‬ ‫בזאת נבין בטוב טעם ודעת‪ ,‬מדוע‬ ‫המן הרשע שפסוקי המגילה מאריכים‬ ‫ומה שעלה לגדולה הוא‬ ‫העתיד]‪ ,‬אמרי [גם את] קירי קירי [כמונו]‪.‬‬ ‫אמרה לה [היונה ששתקה]‪ :‬סומא‪ ,‬אמרי‬ ‫לספר כיצד גידלו המלך אחשורוש ְוְ ָָׂשמֹו‬ ‫רק כי היה רשע שהשעה‬ ‫[את] קירי בירי [אדוני הוא עבד‪ ,‬לפי‬ ‫שהורדוס היה עבד בראשיתו‪ ,‬ואחר כך‬ ‫‘מעל כל השרים אשר איתו’ וצוה לכולם‬ ‫לכרוע ולהשתחוות לו ברך (אסתר ג‪,‬‬ ‫משחקת לו‪,‬‬ ‫מרד‪ .‬מיד באו עבדים שהשתיירו מעבדי‬ ‫א‪-‬ב) כדי לרוממו ולהאדירו‪ ,‬חרה לו על‬ ‫הורדוס]‪ ,‬אתיוה [את אותה יונה] ושח־‬ ‫שיהודי אחד ויחידי אינו כורע לו‪ ,‬עד‬ ‫טוה’‪.‬‬ ‫הורדוס והעמיד נגד עיניו רבבות‬ ‫שאמר בפסקנות‪‘ :‬וכל זה איננו שווה‬ ‫ציפורים שיאמרו ללא הרף ‘קירי קירי’ –‬ ‫ולמראה הדברים השאלה קמה וגם‬ ‫לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי‬ ‫‘מלך מלך’ ויודיעו לכל כי הוא מלך בכל‬ ‫ניצבה‪ ,‬דהנה מודעת זאת בכל הארץ‬ ‫היהודי יושב בשער המלך’ (שם ה‪ ,‬יג)‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬ודבר זה הצליח להשקיט מעט‬ ‫הורדוס הרשע היה אחד מהמלכים‬ ‫שתענוג זה שאלפים ורבבות כורעים‬ ‫את הידיעה העמוקה שקיננה בלבו על‬ ‫הגדולים ביותר שמלכו ביהודה‬ ‫ומשתחווים לו ומכבדים אותו אינו שווה‬ ‫היותו עבד כנעני במהותו‪ .‬ולכן כשעמדה‬ ‫ובירושלים‪ ,‬ועל פי חשבון פשוט‪ ,‬מיליוני‬ ‫בעיניו‪ ,‬רק כי מרדכי היהודי לא קם ולא‬ ‫ציפור אחת ואמרה ‘קירי בירי’ והודיעה‬ ‫אנשים היו כפופים למשמעתו‪ ,‬ולשם מה‬ ‫זע ממנו‪ ,‬שהוא פלא עצום כיצד יכול‬ ‫לכל כיצד כל רבבות היונים אינן יכולות‬ ‫הוא היה צריך יונים שיקרקרו לפניו ללא‬ ‫אדם בר דעת לומר ולהרגיש כך‪.‬‬ ‫לבטל את האמת שהורדוס הינו עבד‬ ‫הרף ‘קירי קירי’ ויאמרו לו שהוא מלך‪,‬‬ ‫ועל כרחנו להסיק‪ ,‬שהמן הרשע ידע‬ ‫אך על פי שכולם צועקים אחרת‪ ,‬לא‬ ‫וכי הוא לא ידע על כך לבדו‪ ,‬עד שהיה‬ ‫היטב שבמהותו ובמציאותו הוא עבדו‬ ‫ידעו עבדי הורדוס מה לעשות בנפשם‪,‬‬ ‫צריך לשמוע זאת מציפור כנף‪.‬‬ ‫של מרדכי (מגילה טו‪ ,‬ב) והספר של כפר‬ ‫ואף על פי שהדברים נאמרו על ידי‬ ‫אין זה אלא שהורדוס ועבדיו אחריו‬ ‫קרצום (שם טז‪ ,‬א) ומה שעלה לגדולה‬ ‫בריה קטנה שאין ממש בדבריה‪ ,‬ולא‬ ‫התהלכו בידיעה עמוקה בלבם‪ ,‬שלדעת‬ ‫הוא רק כי היה רשע שהשעה משחקת‬ ‫היה איש ששמע את הדין ודברים שהיו‬ ‫חכמי ישראל הוא אינו בר ישראל‬ ‫לו‪ ,‬וכדי לדחוק ולדחות מחשבה זו מלבו‪,‬‬ ‫ביניהם זולתם [שכן היונים דברו על ידי‬ ‫כלל הראוי למלוכה ודינו כעבד כנעני‬ ‫פעל אצל אחשורוש שבכל מקום שרגליו‬ ‫כישוף (גמרא שם)]‪ ,‬גבר כעסם עליהם‬ ‫(קידושין ע‪ ,‬ב)‪ ,‬ועל מנת להשקיט אמת‬ ‫ישאהו לשם‪ ,‬יעמדו כולם ויעידו עליו‬ ‫והם הרגו אותה‪ .‬כי כנתבאר‪ ,‬כשמהות‬ ‫זו שידע שהיא נכונה (שם)‪ ,‬התחכם‬ ‫ואספר מעשה‬ ‫בהמשך אותו היום הגיע קונה חדש לאסוף את הדגים שהזמין‪,‬‬ ‫מסופר על מוכר דגים‪ ,‬שתלה שלט גדול ומאיר עיניים בפתח‬ ‫ושאל את בעל הבית‪ :‬למה לך לכתוב 'טריים'‪ ,‬וכי מי הוא הפתי‬ ‫חנותו‪ ,‬וכתב עליו באותיות גדולות הנראות למרחוק‪' :‬כאן מוכרים‬ ‫שיבוא לקנות דגים שאינם 'טריים'‪ .‬קיבל האיש את הדברים ומחק‬ ‫דגים חיים וטריים בכל יום ויום'‪.‬‬ ‫גם את המילה 'טריים'‪ .‬וכך נותר בכל השלט המפואר רק תיבה‬ ‫אחת ויחידה‪' :‬דגים'‪.‬‬ ‫למחרת היום עם שחר‪ ,‬ניגש אליו ידיד לאחר מנין שחרית‬ ‫ושאלו‪ :‬מדוע כתבת על פתח החנות שהיא פתוחה 'בכל יום ויום'‪,‬‬ ‫לימים‪ ,‬עברו בפתח החנות קבוצת אנשים שריח הדגים עלה‬ ‫והרי פשוט ומובן שהינך משתכר לפרנסתך בעסק הדגים‪ ,‬ובוודאי‬ ‫באפם‪ ,‬והם שאלו את המוכר‪' :‬למה לך לתלות שלט שכתוב עליו‬ ‫שהחנות פתוחה 'בכל יום ויום'‪ .‬סבר האיש וקיבל‪ ,‬ומחק את‬ ‫'דגים'‪ ,‬הלא כבר ממרחק פרסה מרגישים היטב את ריח העיפוש‬ ‫המילים 'בכל יום ויום'‪.‬‬ ‫והסירחון העולה מן החנות'‪ .‬סבר המוכר וקיבל‪ ,‬והוריד גם את‬ ‫תיבה זו‪ ,‬וכך נותר על פתח החנות שלט ללא אומר ודברים כחוכא‬ ‫במהלך היום נכנס ובא לחנות אדם שאמר‪ :‬התבוננתי בשלט‬ ‫ואטלולא לעין כל‪ .‬עד שלא ארכו הימים והוא סגר את עסק הדגים‬ ‫שם נכתב שהדגים הם 'חיים וטריים' ונפלאת היא בעיני מה‬ ‫משום שלא ידעו שהחנות קיימת כלל‪.‬‬ ‫הכריחך לכתוב כך‪ ,‬שכן אם דגים 'חיים' הם‪ ,‬ממילא הם 'טריים'‪.‬‬ ‫שמע המוכר ומחק את התיבה 'חיים'‪.‬‬ ‫כמו כן נראה מי שאינו מכיר את עצמו ועבודתו‪ ,‬והולך שובב‬ ‫אחר הבריות ללא דעת עצמית‪ ,‬שסופו עגמת נפש וצער‪ ,‬ולא עוד‬ ‫זמן מה לאחר מכן נכנס ובא אדם נוסף לחנות והעיר‪ :‬מדוע‬ ‫אלא שנהפך למשל ושנינה בעיני כל רואיו המלעיגים על חולשתו‪,‬‬ ‫נצרך לכתוב 'כאן'‪ ,‬והרי בודאי שהחנות היא כאן ולא במקום אחר‪.‬‬ ‫ויכול להגיע לידי הפסד מרובה וכאב לב שאחריתו מי ישורנה‪.‬‬ ‫הסכים המוכר לדבריו והוסיף למחוק גם את המילה 'כאן'‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫גליון י"ג‬ ‫לפניו שהוא מלך‪ .‬ואחשורוש שהיה תלוי‬ ‫רק ב’מה יאמרו עליו הבריות’ איבד ברגע‬ ‫'הלוואי שהבריות יחשבו‬ ‫שהוא משנה למלך וחשוב מאד ויכרעו‬ ‫לפניו בהדרת כבוד עד שכולם יסכימו‬ ‫אחד את שיקול דעתו וצוה להורגה‪,‬‬ ‫והוציא כרוז משונה ‘להיות כל איש שורר‬ ‫עלינו רבות כל כך‪ ,‬כפי‬ ‫לכך‪ .‬ולכן‪ ,‬כשעמד מרדכי היהודי לנגדו‬ ‫והראה לו שהוא יודע היטב מה מהותו‬ ‫בביתו’ (שם פסוק כב)‪ ,‬לפי שאכן לא‬ ‫שאנו חושבים שהם‬ ‫הפנימית‪ ,‬והעסק שהוא עושה סביבו‬ ‫היה מלך שיש לו שיקול דעת ורוחב לב‬ ‫אינו אלא כדי לדחוק ממנו את מציאותו‬ ‫כיצד להעניש‪ ,‬אלא שומר סוסים שכולם‬ ‫חושבים עלינו'‪.‬‬ ‫האמיתית‪ ,‬חרה לו עד מאד ‘ויבז בעיניו‬ ‫צועקים לפניו ‘מלך מלך’ אף שאינו ראוי‬ ‫לשלוח יד במרדכי וכו’ ויבקש המן‬ ‫למלוכה כלל‪.‬‬ ‫להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים‬ ‫בלשאצר (מגילה יב‪ ,‬ב)‪ ,‬וכדי להשקיט‬ ‫אשר בכל מלכות אחשורוש’ (אסתר ג‪ ,‬ו)‪,‬‬ ‫היוצא מן האמור למעשה‬ ‫זאת‪ ,‬עשה משתה שלא היה כדוגמתו‬ ‫לולי רחמי ה’ ‘אשר הניא עצת גוים‪ ,‬ויפר‬ ‫כשאדם יודע ומשכיל לדעת מה‬ ‫מאז‪ ,‬במטרה אחת שכולם יודו ויאמרו לו‬ ‫מחשבות ערומים’‪.‬‬ ‫מהותו האמיתית ומה הם כוחותיו‪ ,‬אין‬ ‫שהוא ראוי למלוכה ויכירו ב’שבת המלך‬ ‫לו צורך שישבחו את מעשיו‪ ,‬ואין לו‬ ‫על כסא מלכותו’‪.‬‬ ‫ענין ב’מה יאמרו הבריות’‪ ,‬לפי שהוא‬ ‫ומטעם זה‪ ,‬כש’ותמאן המלכה ושתי‬ ‫מטרת משתה אחשורוש‪ ,‬לשמוע‬ ‫חש ומרגיש בכל רגע ורגע סיפוק והנאה‬ ‫לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים’‬ ‫מאחרים שהוא ראוי למלוכה‬ ‫מדרכו ולבו בטוח בקרבו‪ ,‬אף אם אנשים‬ ‫(אסתר א‪ ,‬יב) בערה חמתו של אחשורוש‬ ‫זהו גם העומק במה שמגילת אסתר‬ ‫אחרים מביטים עליו בתמיהה‪ ,‬ביודעו כי‬ ‫בו עד שצוה להרגה‪ ,‬וכפי שמפרש הגאון‬ ‫מאריכה לגולל ולספר על משתה‬ ‫הוא עושה את המוטל עליו‪.‬‬ ‫מוילנא זי”ע (שם) שכעסו העיקרי של‬ ‫אחשורוש שהראה לעין כל ‘את עושר‬ ‫זהו גם ההסבר למה שעינינו רואות‪,‬‬ ‫אחשורוש לא היה זה שמיאנה לבוא‬ ‫כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו’‬ ‫שאנשים בעלי דעה שחננם ה’ בממון‪,‬‬ ‫אליו‪ ,‬אלא ששלחה ואמרה שבלשאצר‬ ‫למשך מאה ושמונים יום‪ ,‬מה שלא היה‬ ‫עושים על פי רוב שמחות שאינן מנקרות‬ ‫אביה היה יכול לשתות יין רב והוא שומר‬ ‫עדיין מעולם כעין זה‪.‬‬ ‫עינים ומדאיבות נפש‪ ,‬ודווקא אותם‬ ‫הסוסים שלו משתטה כל כך‪ ,‬שבקשה‬ ‫כי גם אחשורוש היה חי בפחד ובידיעה‬ ‫שאין הפרנסה מצויה אצלם מפזרים‬ ‫לרמוז לו שהוא במהותו שומר סוסים‬ ‫בעומק לבו שהוא אינו ראוי להיות כלל‬ ‫ממון רב כשהשמחה במעונם עבור‬ ‫למרות שהעולם כולו טועים בו ואומרים‬ ‫מלך‪ ,‬ובאמיתתו הוא שומר הסוסים של‬ ‫דברי הבל ורוח שאין בהם ממש שבין‬ ‫לילה היה ובין לילה אבד‪ ,‬כי אותם‬ ‫אנשים שהתברכו ב”ה בעסקיהם‪ ,‬אינם‬ ‫צריכים להוכיח לכל את כבוד עושרם‬ ‫נקודות העולות‬ ‫ורוב ממונם‪ ,‬והם שלווים בתוך תוכם‬ ‫מן המבואר‪:‬‬ ‫ואינם מתפעלים כלל מאורחים שהדבר‬ ‫אינו מוצא חן בעיניהם‪ ,‬לפי שנפשם‬ ‫בריאה בקרבם‪ ,‬ודווקא אותם שפרנסתם‬ ‫דחיקת האדם להכיר את טבעו ומהותו‪ ,‬וצורת התנהגותו בימי חייו כתינוק‬ ‫בצמצום הם שחוששים ללא הרף מפני‬ ‫הצריך לאמו המתפעל ממה יאמרו הבריות‪.‬‬ ‫הבריות‪ ,‬ומכלים את ממונם בהבל לריק‬ ‫היודע את טבעו‪ ,‬אינו צריך לשמוע מה אומרים עליו‪ ,‬כי הוא בטוח ורגוע במעשיו‪.‬‬ ‫כדי שיאמרו עליהם שהם עשירים‪,‬‬ ‫ובסופו של דבר הם מתוודעים לראות‪,‬‬ ‫הורדוס העמיד לפניו יונים שיאמרו עליו ללא הרף שהוא ראוי למלכות‪ ,‬כי ידע‬ ‫שמעולם לא בקשו לבודקם ולמדוד‬ ‫שלאמיתו של דבר הוא עבד כנעני‪.‬‬ ‫את מעשיהם‪ ,‬וכמאמר הפיקח‪‘ :‬הלוואי‬ ‫שהבריות יחשבו עלינו רבות כל כך‪,‬‬ ‫כעסו של המן על מרדכי שלא כרע והשתחווה לו‪ ,‬היה זה שמרדכי הוכיחו שגם‬ ‫כפי שאנו חושבים שהם חושבים עלינו’‪.‬‬ ‫אם כולם משתחווים לו‪ ,‬עדיין במהותו הוא עבד ואין לו שייכות למלכות‪.‬‬ ‫ואדרבה‪ ,‬כפי מה שאדם מכיר את מקומו‬ ‫הטעם שאחשורוש כעס כל כך על ושתי שלא קיימה את דבריו‪ ,‬עד שצוה‬ ‫וטבעו‪ ,‬ועושה את מעשיו כראוי לו‪ ,‬כך‬ ‫להרגה ללא שיקול דעת נכון‪.‬‬ ‫הוא מגיע למנוחה שלימה בגוף ונפש‪.‬‬ ‫לקבלת הגליון והשיעורים‪ ,‬להערות והנצחות נא לפנות לכתובת מייל‬ ‫‪office@nafshyyeshoveiv.org‬‬ ‫קו השיעורים ‪ 718-400-7566‬בארץ ישראל‪077-850-9310 :‬‬ ‫גליון י"ג‬ ‫‪4‬‬