טעמו וראו · Ta'amu U'reu — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

גיליון | 39וזאת הברכה
רמזי ארבעת המינים
שאת האתרוג ,כאשר אנחנו מחברים ,אנחנו מחברים אותו ב חג הסוכות ,התורה מצווה" :ולקחתם לכם פרי עץ הדר כפת
ומצרפים אותו דווקא אל הערבה. תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל" .אנחנו מצווים ליטול את
ארבעת המינים ולנענע אותם כפי שהורו לנו חז"ל ,בדיוק את
למה אנחנו מחברים את הצדיק עם הרשע? למה אנחנו מחברים צורת הניענועים עם כל הפרטים והדקדוקים.
את האתרוג ,שמסמל את הדרגה הכי גבוהה ,דווקא עם הערבה,
שהערבה מסמלת את הדרגה הנמוכה ביותר? תשימו לב שבחג למה מרמזים ארבעת המינים?
סוכות גם כן אנחנו מוצאים ביטוי לכך שאנחנו מקרבים גם כן
את אלה שרחוקים ,אלה שלא ממש שומרים תורה ומצוות, מהם ארבעת המינים? אתרוג ,לולב ,הדס -שלושה בדי הדס,
לתוך הסוכה" .כל האזרח בישראל ישבו בסכת" ,אומרת התורה. ושני בדי ערבה .ישנם רמזים רבים בארבעת המינים ,ואנחנו
ראויה סוכה שישבו בה כלל ישראל ,מבלי לבדוק בהם בציציות, נדבר בקצרה :הלולב הוא כנגד חוט השדרה ,הערבה היא כנגד
מבלי לראות האם הוא צדיק או רשע .מקרבים את כולם, השפתיים ,ההדס בצורה שלו דומה ומזכיר את העיניים,
מכניסים את כולם. והאתרוג הוא בעצם מסמל את הלב של האדם ,את הפנימיות,
את החלק המרכזי אשר בגוף האדם.
לא רק בסוכות ,גם ביום הכיפורים נהגנו כך .כאשר עמדנו
והתפללנו ביום הכיפורים ,אמרנו שאנחנו מתירים להתפלל עם חז"ל אומרים שהדבר בא לרמז גם כן על ארבע כיתות שיש בעם
העבריינים .גם את העבריינים קירבנו ,גם אותם הכנסנו אלינו: ישראל :ישנה כת שהם הצדיקים .ישנם כאלה שיש בהם תורה
בואו תתפללו יחד עימנו .אבל ישנה הזדמנות אחרת שבה אנחנו ואין בהם מעשים טובים .יש אשר להפך ,יש בהם מעשים טובים
נוהגים בצורה שונה .בליל פסח ,כאשר אנחנו מקריבים את ואין בהם תורה .וישנם את אלה שאין בהם לא תורה ולא מעשים
הקורבן ,קורבן הפסח ,צלי ,הבן הרשע רוצה להשתתף גם הוא טובים.
יחד איתנו .אבל אז בעל ההגדה אומר" :הקהה את שיניו",
תרחיק אותו" .כל בן נכר לא יאכל בו" ,אומרים חז"ל :מדובר על האתרוג ,יש לו גם טעם טוב וגם ריח טוב ,הוא מרמז על
אדם שרחק ליבו מאביו שבשמיים .אדם מישראל ,אבל מאס הצדיקים .הצדיקים יש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.
בתורה .אבל עכשיו הוא בא ,הוא רוצה להצטרף איתנו? לא ,לא, ההדס יש לו ריח טוב אומנם ,אבל אין בו טעם טוב .הוא מרמז
אומרים לו :לא תיתן לו מקורבן הפסח .למה? ביום הכיפורים את אלה שיש בהם מעשים טובים ,אבל אין בהם תורה .הלולב
קירבנו אותו ,בחג הסוכות הכנסנו אותו לסוכה ,בארבעת לעומת זאת ,זה בעצם עץ התמר ,הוא מרמז לאלה שיש בהם
המינים דווקא אותו הדבקנו עם האתרוג ,ועכשיו בחג הפסח תורה ,אבל אין בהם מעשים טובים .יש לו טעם ואין לו ריח.
מרחיקים אותו? לעומת זאת ,הערבה מרמזת לאלה שאין בהם לא תורה ולא
מעשים טובים .לערבה אין טעם טוב ואין גם ריח טוב.
למה בכיפור כן ובפסח לא?!
התשובה היא :תלוי לשם מה הגיע הרשע ,תלוי מהי מגמתו. כולם ביחד!
כאשר הוא רואה אותנו עושים יום צום והוא בא ומצטרף איתנו, אומרת התורה :קחו אלה עם אלה ,כדי שיכפרו אלה על אלה.
תגידו לי ,מה האינטרס שלו? אחד :הוא בא להתקרב לריבונו אומרת התורה :את כולם אתה עושה אגודה אחת ,שיכפרו אחד
של עולם .התעוררו בו ניצוצי רגשי קדושה ,רגשי תשובה .הוא על חברו .יש פה דבר מאוד מעניין :אנחנו לוקחים את הערבה,
רוצה להיות יחד איתנו .נפלא מאוד! תכניס אותו ,תיקח אותו. הערבה בעצם מסמלת את הריקנים שבעם ישראל ,את בעלי
כשהוא רואה אותנו הולכים לסוכה ,מה יש בסוכה? עוזב את העברה אשר בעם ישראל ,ומצרפים אותה איתנו .ותשימו לב ֵ
טירתו ,את ביתו ,ארמון מפואר ,ובא להיות איתנו בסוכה?
[]1
אלה שיש להם גם תורה וגם מעשים טובים .כל עוד שהיא באה כנראה שבאמת גם הוא רוצה לחוש משהו מ"צלא דמהימנותא",
להצטרף -נפלא מאוד .יש סיכוי :תקבלי טעם קצת ,תקבלי ריח להיות בצל האמונה ,בצל השכינה הקדושה .רגש קודש התעורר
קצת .אבל הנה ,מגיע היום האחרון של חג הסוכות ,והערבה בו .תכניס גם אותו ,תביא גם אותו!
פתאום עוזבת את האגודה ונעשית לה בפני עצמה ,עומדת לה
הערבה בפני עצמה! כמה ערבות היה לנו עד עכשיו? היה לנו חיבוק מהקב"ה!!
שניים.
הזוהר הקדוש אומר דבר נפלא מאוד על הסוכה .אומר הזוהר
ופתאום בחיבוט הערבה ,כמה מתייצבים לנו לפתע? חמישה הקדוש :הסוכה ,הדין שלה שמספיק בה שתי דפנות שלמות
בדי ערבה .זאת אומרת :הערבה ,לא די שלא קיבלה ריח וטעם והשלישית אפילו טפח .אם בנית סוכה עם דופן ועוד דופן
משאר המינים ,לא די שלא כפפה עצמה אל שאר המינים - והשלישית אפילו בגודל טפח ,אומר הזוהר הקדוש ,וכך היא
פתאום היא עושה לה יום טוב לעצמה! ולא רק שהיא עושה יום ההלכה ,זה כשר .למה? אומר הזוהר ,מפני שנאמר" :וימינו
טוב לעצמה ,גם הזמינה 'ת'חבר'ה' משני בדי ערבה ,פתאום תחבקני" .כאשר אנחנו מחבקים מישהו ,תשימו לב מהי
אנחנו רואים מתייצבים פה עוד שלושה חבר'ה שלא בדיוק באו התנועה שאנחנו עושים :יש לנו פה זרוע דופן שלמה ,יש לנו
לקבל קצת טעם וריח מן הצדיק .אה ,אם ככה ,הערבה כבר עוד זרוע דופן שלמה ,ויש לנו כאן טפח בלבד .שתיים כהלכתן
מסתדרת לבד ,עושה לה יום טוב ,היא לא זקוקה לשאר המינים, ושלישית אפילו טפח .הסוכה היא סוג של חיבוק .הקדוש ברוך
היא לא רוצה לתקן עצמה? אין ברירה אלא לקחת את הערבה הוא מחבק אותנו -צלא דמהימנותא .אנחנו מחבקים את האדם
ולחבוט אותה בארץ .חביט חביט ולא בריך .חובטים את הערבה הרחוק :בוא ,תיכנס איתנו לסוכה ,שב איתנו בצל האמונה ,שב
בקרקע ,אפילו לא מברכים עליה .כבר כלום לא יצא מן הערבה איתנו במקום של הריבונו של עולם .מחבקים את הרשע
הזאת. ומכניסים אותו יחד איתנו אל הסוכה.
ל מסקנה ,צריכים לדעת :אם אני לא בסדר ,אבוא אל האנשים ארבעת המינים -מנענעים אותם ,יש פה טלטולים ,והרשע בא
ההגונים ,הצדיקים ,אתחבר איתם ,אתרעה איתם ,אלמד מהם להיות איתנו ,הערבה מגיעה .אה ,להיות איתנו כשקשה ,כשיש
משהו .אבל אם אני רוצה להגיע אליהם כדי אני לקבוע להם את טלטולים וניענועים? נפלא מאוד ,תבואי גם את! תבואי גם את,
סדר היום ,כדי אני ללמד אותם -זה לא ההשקפה הנכונה .מי נדביק לך את הצדיק ,אולי משהו ישתנה אצלך ,אולי משהו
שבא ללמוד שיסכית ,שיאזין ,שילמד .יש הרבה מה ללמוד .אבל יתהפך לטובה.
מי שבא ללמוד ונמצא מלמד ,זה לא הקו הנכון .ואז את הערבה
חובטים בארץ. לעומת זאת ,כאשר העבריין מגיע בליל הסדר ,הרי מה עושים
בליל פסח? מקריבים את קורבן הפסח .איך היו מקריבים את
למה מברכים רק על הלולב?! הקורבן? לוקחים את אותו גדי וצולים אותו על ראשו ,על כרעיו
ועל קרבו .יש ריח של צלי שככה מתפרס לו בכל הארץ .הרשע,
שימו לב ,בזה תיושב לנו תמיהה מאוד מאוד מעניינת .הגמרא ריח הצלי עלה באפו ,מיצי הקיבה התחילו לפעול ..בסטייקים,
אומרת שאנחנו נוטלים בעצם ארבעה מינים ,תשימו לב :הדס, במנגלים הוא חזק" :אה ,יש ערב ברביקיו? בוא'נה ,תשמע,
אתרוג ,לולב ,ערבה .אבל מה אנחנו מברכים? "אשר קידשנו תשמור לי מקום ,אני גם מגיע!" לא ,לא ,לא ,אדוני" .כל בן נכר
במצוותיו וציוונו על נטילת ארבעת המינים"? לא אומרים" .על לא יאכל בו" -מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמיים ,מי שהוא
נטילת לולב" – זה הנוסח הנכון. רחוק ובא להצטרף אלינו כי מיצי הקיבה מדברים ,אין זה
מקומך .מי שהוא רחוק ובא להצטרף אלינו כי ראה שפה
רגע ,מה זה "על נטילת לולב"? מה ,רק הלולב פה? הלולב הוא מחלקים אוכל ,אין זה מקומך.
מרכיב מתוך המינים .ובינינו ,הלולב הוא לא המרכיב המשובח
ביותר .כבר אמרנו שלתמר יש טעם ואין ריח .האם לא ראוי יותר אבל לעומת זאת ,אדם שבא להצטרף איתנו בתענית ביום
היה לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת אתרוג"? הכיפורים ,אדם שבא לשבת איתנו בסוכה ,ערבה שבאה להיות
האתרוג הוא המרכזי ,האתרוג הוא הצדיק פה בסיפור ,הוא איתנו בניענועים ובטלטולים שלנו -אה ,בואי ,זה המקום! בואי
המשובח ,הוא הטוב מכולם .למה לא מברכים עליו? למה ונקרב אותך וניתן לך את ההרגשה הטובה ביותר יחד עם
מברכים על הלולב? האתרוג .נצמיד לך את הצדיק הגדול ביותר ,את האתרוג .למה?
כי יש פה איזה התעוררות ,יש פה איזה רצון לשוב לאבא
הגמרא באמת כבר נדרשת לשאלה הזאת ,והגמרא אומרת טעם שבשמיים.
שבאמת זה טעון הבנה .אומרת הגמרא :הלולב גבוה מכולם.
כשאתה נוטל את ארבעת המינים הלולב הוא הגבוה ביותר ,גם בואו נמשיך עם הרעיון ,תשימו לב דבר מאוד מעניין .ביום
באילן הלולב הוא העץ הגבוה מכולם. האחרון של חג הסוכות ,הערבה מקבלת חשיבות" .איסרו חג
בעבותים עד קרנות המזבח" ,היה יום חיבוט ערבה ,היו לוקחים
אבל למען האמת זה די תמוה .רק בגלל שהוא גבוה הוא פתאום את הערבה וזוקפים אותה ליד המזבח .ואז ,לאחר מכן ,לוקחים
קיבל מעלה? זה יתרון חיצוני בלבד .האם אנחנו נבחר ראש את הערבה וחובטים אותה בארץ .למה? הרי אמרנו שלרשע
ממשלה רק בגלל שהוא גבוה יותר? אגב ,במאמר המוסגר אומר מגיע צל"ש ,הוא בא להתקרב אלינו .הרשע הבא ורוצה לחוש
שראיתי מחקר שנעשה ובארצות הברית תמיד כשהתמודדו משהו מאותו ריח של אוויר פסגות ,הוא חש טוב בקרבת הצדיק,
שניים ,הגבוה ביותר זכה .אבל נניח לזה ,ארצות הברית היא לא מצרפים אותו אלינו .למה כעת חובטים אותו?
סמל בשבילנו לשום דבר .כולנו מבינים שכשאנחנו מחפשים,
מחפשים תוכן .מה קרה פה פתאום? אנחנו בוחרים בלולב למה חובטים את הערבה דווקא
ומברכים עליו בגלל שהוא הגבוה ביותר?
עכשיו?
יש פה רעיון נפלא ,אומנם בדרך דרוש ,אבל רעיון נפלא .הערבה
היא באה כדי ללמוד ,כדי להצטרף אלינו .מחברים אותה ביחד
עם כלל ישראל :עם אלה שיש להם רק מצוות ,או רק תורה ,או
[]2
אומר הקדוש ברוך הוא :טוב בעיניי אחד בצער ממאה שלא ההבדל בין שני ההרים הקדושים
בצער! מצווה אחת שקיימת עם הרבה מאמץ ,הצטערת
בשבילה ,התייגעת בשבילה – אומר הקדוש ברוך הוא :זה יותר ביהדות
יקר בעיניי ממאה פעמים בלי מאמץ ובלי צער.
שימו לב לדבר מאוד מעניין ,שראוי פעם לתת עליו את הדעת:
אצל עם ישראל בהיסטוריה היו שני הרים בעלי חשיבות ,שני
למה במקום שבעלי תשובה עומדים הרים שהייתה בהם מעלה גדולה ועצומה .יש לנו את הר הבית.
צדיקים גמורים לא עומדים? הר הבית ,מקום העקדה ,הר קדוש ,הר שלשם אנחנו נכנסים רק
אחרי טהרה .אסור לאדם להיכנס להר הבית היום ,ומי שייכנס
זה גם כן הסיבה שבעל תשובה כל כך חביב בעיני הקדוש ברוך להר הבית כיום חייב כרת ,מסוכן מאוד .המקום נותר בקדושתו.
הוא .מדוע? כי בעל התשובה מתאמץ ,הוא מתייגע כדי לשבור
את טבעו .מאוד מאוד לא היה פשוט בשבילו לעזוב את חייו יש לנו עוד הר קדוש בהיסטוריה – הר סיני ,ההר שעליו ירד
הקודמים ולהתחיל בדרך חתחתים ,דרך קשה מאוד בשבילו. הקדוש ברוך הוא בעצמו ונתן לנו תורה .אבל שמתם לב
אומר הקדוש ברוך הוא :זה חביב בעיניי מאוד ,כמה הוא להבדל? הר סיני ,מי שירצה היום לעלות ולטפס עליו ,לא יקרה
מתאמץ ,כמה הוא מתייגע" .אשרי איש שלא ישכחך" – מי זה? כלום .מי שירצה להראות שם את צונו ,לא קרה מאומה .אין
מי האיש שלא ישכח את הריבונו של עולם? "ובן אדם יתאמץ במקום ולא בדל של קדושה ,הר כאחד ההרים .לעומת זאת הר
בך" .אומר הקדוש ברוך הוא :חביב בעיניי כשהאדם באמת הבית ,מקום קדוש שעד היום הקדושה לא זזה ממנו .בית
מראה אכפתיות ,כשהוא משקיע מאמץ. המקדש כבר חרב ,ומדוע עדיין למקום יש קדושה? מה ההבדל?
הלולב השקיע מאמץ ,לא טיפחו אותו ,לא טיפלו בו כראוי ,ועם שימו לב :הר הבית לא סתם התקדש .הר הבית ,כמו שאמרנו,
כל זה גדל עד כמה שהגיע .לעומת זאת האתרוג ,כל כך הרבה זה מקום העקדה .אברהם אבינו היה מוכן באהבתו לבוראו
השקיעו בו ,מה הוא עשה בשביל זה? הוא לא עשה כלום ,לכן לקחת את הבן שלו ולעקוד אותו על קדושת השם .הר הבית זה
גם לא מגיעה לו מעלה .הר סיני לא עשה שום מאמץ ,לא מגיעה מקום שקנה את מעלתו ברוב מאמץ ,קנה את מעלתו על ידי
לו מעלה ומדרגה שתישאר לו לנצח .לעומת זאת בהר הבית, יגיעה של אבינו אברהם ,הוא לא זכה בזה מן ההפקר.
אברהם מסר ועקד את הבן היקר לו שנולד לו בגיל מאה ,ואותו לעומת זאת ,הר סיני ,במה זכה להיות קדוש? כי השם בחר בו.
היה מוכן למסור על קדושת השם .אומר הקדוש ברוך הוא :זה רגע רגע ,הוא עשה משהו? לא ,הר סיני לא עשה מאומה בשביל
יקר בעיניי ,זה חשוב בעיניי. זה ,לא התאמץ בשביל זה ,עם ישראל לא מסר נפשו בהר הזה.
אלא מה? הקדוש ברוך הוא בחר בו.
מי טובה יותר ,השפחה או הנביא? אומר הקדוש ברוך הוא :מקום שקנה קדושה על ידי מאמץ ,על
ולכן נבין למה חז"ל אומרים שראתה שפחה על הים מה שלא ידי יגיעה – זה חביב בעיניי .פה מישהו התאמץ ,מישהו התייגע,
ראה יחזקאל בן בוזי הנביא .שפחה ראתה אלוקות בקריעת ים זה נשאר לנצח .הר סיני – אני בחרתי בו ,אומר הריבונו של
סוף" :זה אלי ואנוהו אלוהי אבי וארוממנהו" ,איזה התפעלות, עולם ,וברגע שאני הסתלקתי ,נגמר ,חזר להיות הר פשוט כאחד
ראינו את הריבונו של עולם! רגע רגע ,ומה יצא ממנה? נותרה ההרים .מקום שנקנתה בו הקדושה ברוב יגע ,ברוב יזע ,במאמץ
שפחה .לעומת זאת יחזקאל בן בוזי היה נביא שזכה למעלות – זה נשאר לתמיד .מקום שקיבל וזכה מן ההפקר ,ברגע
עצומות .רגע ,אבל השפחה ,אמרת שהיא יותר ממנו ,היא ראתה שהקדושה תעזוב המקום חוזר להיות מופקר ,מקום שאין בו
מה שהוא לא ראה! נכון ,אמת ,אבל מה התאמצת בשביל זה? שום ריח של קדושה.
מה שינית בטבעיך בשביל זה? איזה טבע שברת כדי להגיע
למדרגה של קדושה ,למדרגה של השגה אלוקית? שום דבר, בואו כעת תבינו את ההבדל בין הלולב לבין האתרוג :שאלנו,
נתנו לך מתנה ,התגלות אלוקית .הסתיימה ההתגלות – חזרה למה מברכים על נטילת לולב? מישהו מכם ראה פעם איך
להיות שפחה. מגדלים אתרוגים? מגדלי האתרוגים מוסרים את נפשם על
גידול האתרוג כל השנה כולה .לא בכדי הוא כל כך יפה ,כל כך
לעומת זאת יחזקאל בן בוזי שיבר את טבעו ,יחזקאל בן בוזי נאה ,כל כך מהודר ומשובח .למה? כי האתרוג הוא פרי מאותרג:
הוא האדם שרומם את מעלתו עד שהגיע למדרגה של נביא .מי שומרים עליו ,קוצצים את הקוצים של העץ שמסביבו ,קוצצים
שעושה כך – זה נשאר .מי שמתאמץ בך – זה נשאר ,לא ישכחך. את העלים של העץ ,קושרים את הענפים ומרחיקים אותם זה
אבל דברים שבאים בקלות הולכים בקלות ,כולנו מכירים את מזה כדי שלא יתחככו בפרי האתרוג ,משקים אותו השקיה
זה .ל ילדים שלנו מאוד קל להוציא את הכסף שלנו .למה? זה מרובה ,מרססים אותו ,משקיעים את הנשמה בשביל להוציא
בא בקלות .אבל לנו הרבה יותר קשה ,התאמצתי ,היזעתי אתרוג כזה נאה ,משובח ,יפה ,רוב פאר והדר .אבל באמת
בשביל הכסף הזה ,אז אני משתדל לשמור עליו ,לא לבזבז אותו מתאמצים בשבילו.
סתם כך.
תשימו לב לעומת זאת ,הלולב גדל בהפקר .הלולב גדל למעלה
סיפר יהודי זקן שהיה בתקופתו של החפץ חיים ,הוא סיפר בלי שאף אחד התאמץ בשבילו ,אף אחד לא הלך והשקה ,הלך
שהוא שמע אז על הדיבוק שהיה בראדין .מי שירצה יוכל לראות והתייגע בשביל הלולב ,ואתה הולך וקוטף ומקבל לולב .אומנם
תיאור שלם על כל מה שהיה שם בספר שלי ,שנקרא "משנת לא נאה כמו האתרוג ,אבל הלולב יכול לומר לך" :כל מה שאתה
הגלגולים" ,שם אני מתאר ומביא את כל הסיפור של הדיבוק רואה אצלי זה ממאמץ שלי אישי .אף אחד לא השקיע בי ,אף
שהיה בראדין :הייתה רוח שנכנסה בתוך אדם ,והאדם שהיה אחד לא העניק לי .אומנם לא הגעתי למה שהגיע האתרוג,
מגיע אל אותו אדם שנכנס אליו הדיבוק ,הרוח שלו מיד הייתה האתרוג באמת מיוחד מאוד ,אבל תדע לך :אני התאמצתי ,אני
מתחילה לדבר מתוך גרונו בקול לא לו ,ומתחילה לומר התייגעתי ,לא קיבלתי מתנות חינם" .האתרוג נאה מאוד ,יפה
לאנשים" :אתה עשית כך וכך ,ואתה עשית עבירות כאלה וכאלה מאוד ,מיוחד מאוד ,יש בו גם טעם ,יש בו גם ריח .נו ,חוכמה
בסתר" .אנשים היו בורחים ממנו .הרב שך בעצמו סיפר שגם גדולה ,כ"כ השקיעו בך ,כ"כ התאמצו בך ,מה אתה עשית
הוא נסע לראדין כדי לראות את הדיבוק ,הוא אמר שהיה פחד בשביל זה? שום דבר.
[]3
והחבר'ה מסביב קצת גיחכו .ואותו פסח פרוסקין נפגע עד עמקי פחדים ,הוא היה מגלה לכולם את העוונות שלהם .הייתה
נשמתו .הוא עזב את היכל הישיבה ,הלך לאיזה בית כנסת סמוך, התעוררות מאוד גדולה.
פתח את ההיכל ובדמעות ,בבכי נורא לריבונו של עולם" :ריבונו
של עולם ,למה יצרת אותי כזה קשה תפיסה? למה יצרת אותי סיפר איזה זקן שהיה אז באותה תקופה" :וגם אני ראיתי את
כזה סתום? ריבונו של עולם ,אני רוצה ללמוד את התורה שלך, הדיבוק" ,הוא אומר" ,אי אפשר היה שלא לראות אלוקות .הנה
אבל מאוד מאוד קשה לי .ריבונו של עולם ,אני לא מבין מה אתה רואה איך רוח באה מהעולם העליון ,היא מתארת את
שאני לומד" .וכך ישב ובכה שעה ארוכה. הייסורים שהיא סובלת למעלה ,היא מתארת את דין שמיים".
בלא כל ספק אדם היה אמור להתעורר מזה .אבל אז הוא אמר
לאחר מכן הוא קרס בחוסר כוח על הכיסא שהיה שם ,והוריד לאותם בחורי ישיבה שהיו אצלו ,הוא אומר" :אתם יודעים איך
את ראשו על גבי השולחן ונרדם .ואז מתגלים לו בחלום, הדבר השפיע עליי?" היה קיר לידו ,הוא נתן כמה חבטות כך על
אומרים לו" :בשמיים שמעו את כל בכייך ,והחליטו משמיים הקיר ואמר" :אתם רואים? כמו הקיר הזה ,ככה הדברים השפיעו
לתת לך כוחות ,לתת לך הבנה .קום עכשיו ,לך לבית המדרש, עליי ,כמו הקיר" ,דפק ככה כמה דפיקות קשות על הקיר ואמר:
תפתח גמרא מסכת בבא קמא ,תתחיל ללמוד ,ובעזרת השם "ככה הדברים נכנסו אצלי ללב".
משמיים יפתחו לך מעיינות חוכמה".
ובאמת ,רבי ירוחם ממיר מספר שאחרי הסיפור של הדיבוק ,הוא
לא להאמין .את הסיפור סיפר אותו פסח פרוסקין ,הוא סיפר תמה איך יכול להיות שלא חל שינוי אדיר בישיבה? איך יכול
את זה על עצמו" :הלכתי לבית המדרש ופתחתי גמרא מסכת להיות שלא חל איזה התעוררות רוחנית עצומה? מה התשובה?
בבא קמא ,והרגשתי איך מעיינות חוכמה נפתחים לי .למדתי הרי יש פה גילוי אלוקי .למה באמת זה לא השפיע בצורה שבה
בהתמדה עצומה ,והקדוש ברוך הוא מאז נתן לי סייעתא דשמיא חשבנו שהדברים אמורים להשפיע? מוריי ורבותיי ,אותה
בלתי רגילים ,לא ניתן להאמין שזה אותו בחור סתום שהיה עד תשובה יש בזה לאנשים ששואלים :למה הקדוש ברוך הוא לא
אז". עושה לי נס? למה הקדוש ברוך הוא לא עושה איזה משהו
שחורג מן הטבע? כולנו היינו חוזרים בתשובה ,כולנו היינו
הרב של גדול הדור! משפרים את דרכינו.
אותו רבי פסח חיבר ספר שנקרא "חידושי רבי פסח מקוברין".
אותו רבי פסח אולי פחות מוכר ,אבל התלמיד שלו מוכר לרבים
למה ה' לא עושה לנו ניסים גלויים?
– התלמיד שלו זה הרב משה פיינשטיין ,גדול הדור של יהדות מניסים לא חוזרים בתשובה .מה התאמצת בשביל זה? מה
ארצות הברית .כמו שהיו הרב אלישיב או הרב עובדיה יוסף התייגעת בשביל זה? השם עשה איזה גילוי אלוקי ,מה לך יש
בארץ ישראל ,כך היה הרב משה פיינשטיין בארצות הברית, מהדברים? כמו שזה בא כך זה יעזוב ,לא יותיר את רישומו,
גדול הדור .הוא תלמיד של רבי פסח "הסתום" ,במירכאות. לחלוחית לא תישאר מזה .אבל אם אתה עשית איזה מאמץ,
התגברת ,שברת איזושהי מידה רעה ,היית מוכן להבליג על
בואו תראו :כשאדם משקיע ,כשאדם מתאמץ – משמיים משהו שהכעיסו אותך – זה יותיר בך רושם .התאמצת ,התייגעת.
משפיעים ,משמיים נותנים לו .הלולב התאמץ כדי להגיע למה
שהגיע ,לא השיג הרבה ,אבל התאמץ .אומר הקדוש ברוך הוא: ב הר סיני אין קדושה ,הוא לא התאמץ במאומה .לעומת זאת,
עליך יברכו "על נטילת לולב" .לעומת זאת האתרוג קיבל ככה, הר הבית ,שמה היה מאמץ ,אבינו אברהם עקד את בנו .הלולב
בחינם .אומר הקדוש ברוך הוא :מי שלא השקיע הרבה ,גם לא עשה מאמץ כדי להגיע למה שהגיע ,הוא לא קיבל מתנות חינם,
מגיע לו הרבה. ולכן אנחנו מברכים "על נטילת לולב" .לעומת זאת האתרוג ,כפי
שהסברנו ,גדל כפרי מאותרג ,אין לו מעלה גדולה ועצומה כמו
יסייע לנו הקדוש ברוך הוא שנהיה כולנו מעושי רצונו ,ונתאמץ שהיינו חושבים שתהיה לו ,הוא לא התאמץ בשביל זה .והם
באמת ונשיג את מעלותינו תוך יגיעה ,ועל ידי זה יקויים בנו מלמדים אותנו ואומרים :בוא וראה ,אתה יכול להתאמץ ,ומה
"אשרי איש שלא ישכחך" .מתי? "ובן אדם יתאמץ בך". שתתאמץ יישאר דבוק בך לעולם ,זה המסר של חג הסוכות.
כשנתאמץ בעבודת השם ,על ידי זה זה יהיה קניין בנפשנו ,ועל
ידי כך נזכה לעשות רצונו תמיד בלבב שלם .שיהיה חג סוכות מסר מעין זה מצאנו במעשה שבו נסיים ,המעשה ברבי פסח
שמח לכולנו ,שנזכה בעזרת השם לגאולה השלמה ,אמן ואמן. פרוסקין .היה אדם שקראו לו פסח פרוסקין .האדם הזה היה
בחור ישיבה ,ולצערנו השם לא חנן אותו בבינה יתרה .אפילו
אפשר לומר שהיה די קשה תפיסה ,וכמה שהיה מתמיד גדול
והיה מתאמץ והיה מתייגע ,לא זכה באמת להבין את הדברים
שהוא לומד .היה מתאמץ ומבקש שיסבירו לו שוב ושוב ,ועם
כל זה הוא מספר שהדברים היו מאוד מאוד קשים עליו.
יום אחד דיברו כמה בחורים בדברי תורה ,דיברו בסוגיית
הגמרא ,ואותו פסח פרוסקין ביטא את דעתו ,אמר מה הוא
חושב .הדברים הראו שהוא ממש לא הבין על מה הם דיברו,
[]4
