gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טעמו וראו · Ta'amu U'reu — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: טעמו וראו · Ta'amu U'reu

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

טעמו וראו · Ta'amu U'reu — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון ‪ | 39‬וזאת הברכה‬ ‫רמזי ארבעת המינים‬ ‫שאת האתרוג‪ ,‬כאשר אנחנו מחברים‪ ,‬אנחנו מחברים אותו‬ ‫ב חג הסוכות‪ ,‬התורה מצווה‪" :‬ולקחתם לכם פרי עץ הדר כפת‬ ‫ומצרפים אותו דווקא אל הערבה‪.‬‬ ‫תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל"‪ .‬אנחנו מצווים ליטול את‬ ‫ארבעת המינים ולנענע אותם כפי שהורו לנו חז"ל‪ ,‬בדיוק את‬ ‫למה אנחנו מחברים את הצדיק עם הרשע? למה אנחנו מחברים‬ ‫צורת הניענועים עם כל הפרטים והדקדוקים‪.‬‬ ‫את האתרוג‪ ,‬שמסמל את הדרגה הכי גבוהה‪ ,‬דווקא עם הערבה‪,‬‬ ‫שהערבה מסמלת את הדרגה הנמוכה ביותר? תשימו לב שבחג‬ ‫למה מרמזים ארבעת המינים?‬ ‫סוכות גם כן אנחנו מוצאים ביטוי לכך שאנחנו מקרבים גם כן‬ ‫את אלה שרחוקים‪ ,‬אלה שלא ממש שומרים תורה ומצוות‪,‬‬ ‫מהם ארבעת המינים? אתרוג‪ ,‬לולב‪ ,‬הדס ‪ -‬שלושה בדי הדס‪,‬‬ ‫לתוך הסוכה‪" .‬כל האזרח בישראל ישבו בסכת"‪ ,‬אומרת התורה‪.‬‬ ‫ושני בדי ערבה‪ .‬ישנם רמזים רבים בארבעת המינים‪ ,‬ואנחנו‬ ‫ראויה סוכה שישבו בה כלל ישראל‪ ,‬מבלי לבדוק בהם בציציות‪,‬‬ ‫נדבר בקצרה‪ :‬הלולב הוא כנגד חוט השדרה‪ ,‬הערבה היא כנגד‬ ‫מבלי לראות האם הוא צדיק או רשע‪ .‬מקרבים את כולם‪,‬‬ ‫השפתיים‪ ,‬ההדס בצורה שלו דומה ומזכיר את העיניים‪,‬‬ ‫מכניסים את כולם‪.‬‬ ‫והאתרוג הוא בעצם מסמל את הלב של האדם‪ ,‬את הפנימיות‪,‬‬ ‫את החלק המרכזי אשר בגוף האדם‪.‬‬ ‫לא רק בסוכות‪ ,‬גם ביום הכיפורים נהגנו כך‪ .‬כאשר עמדנו‬ ‫והתפללנו ביום הכיפורים‪ ,‬אמרנו שאנחנו מתירים להתפלל עם‬ ‫חז"ל אומרים שהדבר בא לרמז גם כן על ארבע כיתות שיש בעם‬ ‫העבריינים‪ .‬גם את העבריינים קירבנו‪ ,‬גם אותם הכנסנו אלינו‪:‬‬ ‫ישראל‪ :‬ישנה כת שהם הצדיקים‪ .‬ישנם כאלה שיש בהם תורה‬ ‫בואו תתפללו יחד עימנו‪ .‬אבל ישנה הזדמנות אחרת שבה אנחנו‬ ‫ואין בהם מעשים טובים‪ .‬יש אשר להפך‪ ,‬יש בהם מעשים טובים‬ ‫נוהגים בצורה שונה‪ .‬בליל פסח‪ ,‬כאשר אנחנו מקריבים את‬ ‫ואין בהם תורה‪ .‬וישנם את אלה שאין בהם לא תורה ולא מעשים‬ ‫הקורבן‪ ,‬קורבן הפסח‪ ,‬צלי‪ ,‬הבן הרשע רוצה להשתתף גם הוא‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫יחד איתנו‪ .‬אבל אז בעל ההגדה אומר‪" :‬הקהה את שיניו"‪,‬‬ ‫תרחיק אותו‪" .‬כל בן נכר לא יאכל בו"‪ ,‬אומרים חז"ל‪ :‬מדובר על‬ ‫האתרוג‪ ,‬יש לו גם טעם טוב וגם ריח טוב‪ ,‬הוא מרמז על‬ ‫אדם שרחק ליבו מאביו שבשמיים‪ .‬אדם מישראל‪ ,‬אבל מאס‬ ‫הצדיקים‪ .‬הצדיקים יש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‪.‬‬ ‫בתורה‪ .‬אבל עכשיו הוא בא‪ ,‬הוא רוצה להצטרף איתנו? לא‪ ,‬לא‪,‬‬ ‫ההדס יש לו ריח טוב אומנם‪ ,‬אבל אין בו טעם טוב‪ .‬הוא מרמז‬ ‫אומרים לו‪ :‬לא תיתן לו מקורבן הפסח‪ .‬למה? ביום הכיפורים‬ ‫את אלה שיש בהם מעשים טובים‪ ,‬אבל אין בהם תורה‪ .‬הלולב‬ ‫קירבנו אותו‪ ,‬בחג הסוכות הכנסנו אותו לסוכה‪ ,‬בארבעת‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬זה בעצם עץ התמר‪ ,‬הוא מרמז לאלה שיש בהם‬ ‫המינים דווקא אותו הדבקנו עם האתרוג‪ ,‬ועכשיו בחג הפסח‬ ‫תורה‪ ,‬אבל אין בהם מעשים טובים‪ .‬יש לו טעם ואין לו ריח‪.‬‬ ‫מרחיקים אותו?‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬הערבה מרמזת לאלה שאין בהם לא תורה ולא‬ ‫מעשים טובים‪ .‬לערבה אין טעם טוב ואין גם ריח טוב‪.‬‬ ‫למה בכיפור כן ובפסח לא?!‬ ‫התשובה היא‪ :‬תלוי לשם מה הגיע הרשע‪ ,‬תלוי מהי מגמתו‪.‬‬ ‫כולם ביחד!‬ ‫כאשר הוא רואה אותנו עושים יום צום והוא בא ומצטרף איתנו‪,‬‬ ‫אומרת התורה‪ :‬קחו אלה עם אלה‪ ,‬כדי שיכפרו אלה על אלה‪.‬‬ ‫תגידו לי‪ ,‬מה האינטרס שלו? אחד‪ :‬הוא בא להתקרב לריבונו‬ ‫אומרת התורה‪ :‬את כולם אתה עושה אגודה אחת‪ ,‬שיכפרו אחד‬ ‫של עולם‪ .‬התעוררו בו ניצוצי רגשי קדושה‪ ,‬רגשי תשובה‪ .‬הוא‬ ‫על חברו‪ .‬יש פה דבר מאוד מעניין‪ :‬אנחנו לוקחים את הערבה‪,‬‬ ‫רוצה להיות יחד איתנו‪ .‬נפלא מאוד! תכניס אותו‪ ,‬תיקח אותו‪.‬‬ ‫הערבה בעצם מסמלת את הריקנים שבעם ישראל‪ ,‬את בעלי‬ ‫כשהוא רואה אותנו הולכים לסוכה‪ ,‬מה יש בסוכה? עוזב את‬ ‫העברה אשר בעם ישראל‪ ,‬ומצרפים אותה איתנו‪ .‬ותשימו לב‬ ‫ֵ‬ ‫טירתו‪ ,‬את ביתו‪ ,‬ארמון מפואר‪ ,‬ובא להיות איתנו בסוכה?‬ ‫[‪]1‬‬ ‫אלה שיש להם גם תורה וגם מעשים טובים‪ .‬כל עוד שהיא באה‬ ‫כנראה שבאמת גם הוא רוצה לחוש משהו מ"צלא דמהימנותא"‪,‬‬ ‫להצטרף ‪ -‬נפלא מאוד‪ .‬יש סיכוי‪ :‬תקבלי טעם קצת‪ ,‬תקבלי ריח‬ ‫להיות בצל האמונה‪ ,‬בצל השכינה הקדושה‪ .‬רגש קודש התעורר‬ ‫קצת‪ .‬אבל הנה‪ ,‬מגיע היום האחרון של חג הסוכות‪ ,‬והערבה‬ ‫בו‪ .‬תכניס גם אותו‪ ,‬תביא גם אותו!‬ ‫פתאום עוזבת את האגודה ונעשית לה בפני עצמה‪ ,‬עומדת לה‬ ‫הערבה בפני עצמה! כמה ערבות היה לנו עד עכשיו? היה לנו‬ ‫חיבוק מהקב"ה!!‬ ‫שניים‪.‬‬ ‫הזוהר הקדוש אומר דבר נפלא מאוד על הסוכה‪ .‬אומר הזוהר‬ ‫ופתאום בחיבוט הערבה‪ ,‬כמה מתייצבים לנו לפתע? חמישה‬ ‫הקדוש‪ :‬הסוכה‪ ,‬הדין שלה שמספיק בה שתי דפנות שלמות‬ ‫בדי ערבה‪ .‬זאת אומרת‪ :‬הערבה‪ ,‬לא די שלא קיבלה ריח וטעם‬ ‫והשלישית אפילו טפח‪ .‬אם בנית סוכה עם דופן ועוד דופן‬ ‫משאר המינים‪ ,‬לא די שלא כפפה עצמה אל שאר המינים ‪-‬‬ ‫והשלישית אפילו בגודל טפח‪ ,‬אומר הזוהר הקדוש‪ ,‬וכך היא‬ ‫פתאום היא עושה לה יום טוב לעצמה! ולא רק שהיא עושה יום‬ ‫ההלכה‪ ,‬זה כשר‪ .‬למה? אומר הזוהר‪ ,‬מפני שנאמר‪" :‬וימינו‬ ‫טוב לעצמה‪ ,‬גם הזמינה 'ת'חבר'ה' משני בדי ערבה‪ ,‬פתאום‬ ‫תחבקני"‪ .‬כאשר אנחנו מחבקים מישהו‪ ,‬תשימו לב מהי‬ ‫אנחנו רואים מתייצבים פה עוד שלושה חבר'ה שלא בדיוק באו‬ ‫התנועה שאנחנו עושים‪ :‬יש לנו פה זרוע דופן שלמה‪ ,‬יש לנו‬ ‫לקבל קצת טעם וריח מן הצדיק‪ .‬אה‪ ,‬אם ככה‪ ,‬הערבה כבר‬ ‫עוד זרוע דופן שלמה‪ ,‬ויש לנו כאן טפח בלבד‪ .‬שתיים כהלכתן‬ ‫מסתדרת לבד‪ ,‬עושה לה יום טוב‪ ,‬היא לא זקוקה לשאר המינים‪,‬‬ ‫ושלישית אפילו טפח‪ .‬הסוכה היא סוג של חיבוק‪ .‬הקדוש ברוך‬ ‫היא לא רוצה לתקן עצמה? אין ברירה אלא לקחת את הערבה‬ ‫הוא מחבק אותנו ‪ -‬צלא דמהימנותא‪ .‬אנחנו מחבקים את האדם‬ ‫ולחבוט אותה בארץ‪ .‬חביט חביט ולא בריך‪ .‬חובטים את הערבה‬ ‫הרחוק‪ :‬בוא‪ ,‬תיכנס איתנו לסוכה‪ ,‬שב איתנו בצל האמונה‪ ,‬שב‬ ‫בקרקע‪ ,‬אפילו לא מברכים עליה‪ .‬כבר כלום לא יצא מן הערבה‬ ‫איתנו במקום של הריבונו של עולם‪ .‬מחבקים את הרשע‬ ‫הזאת‪.‬‬ ‫ומכניסים אותו יחד איתנו אל הסוכה‪.‬‬ ‫ל מסקנה‪ ,‬צריכים לדעת‪ :‬אם אני לא בסדר‪ ,‬אבוא אל האנשים‬ ‫ארבעת המינים ‪ -‬מנענעים אותם‪ ,‬יש פה טלטולים‪ ,‬והרשע בא‬ ‫ההגונים‪ ,‬הצדיקים‪ ,‬אתחבר איתם‪ ,‬אתרעה איתם‪ ,‬אלמד מהם‬ ‫להיות איתנו‪ ,‬הערבה מגיעה‪ .‬אה‪ ,‬להיות איתנו כשקשה‪ ,‬כשיש‬ ‫משהו‪ .‬אבל אם אני רוצה להגיע אליהם כדי אני לקבוע להם את‬ ‫טלטולים וניענועים? נפלא מאוד‪ ,‬תבואי גם את! תבואי גם את‪,‬‬ ‫סדר היום‪ ,‬כדי אני ללמד אותם ‪ -‬זה לא ההשקפה הנכונה‪ .‬מי‬ ‫נדביק לך את הצדיק‪ ,‬אולי משהו ישתנה אצלך‪ ,‬אולי משהו‬ ‫שבא ללמוד שיסכית‪ ,‬שיאזין‪ ,‬שילמד‪ .‬יש הרבה מה ללמוד‪ .‬אבל‬ ‫יתהפך לטובה‪.‬‬ ‫מי שבא ללמוד ונמצא מלמד‪ ,‬זה לא הקו הנכון‪ .‬ואז את הערבה‬ ‫חובטים בארץ‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬כאשר העבריין מגיע בליל הסדר‪ ,‬הרי מה עושים‬ ‫בליל פסח? מקריבים את קורבן הפסח‪ .‬איך היו מקריבים את‬ ‫למה מברכים רק על הלולב?!‬ ‫הקורבן? לוקחים את אותו גדי וצולים אותו על ראשו‪ ,‬על כרעיו‬ ‫ועל קרבו‪ .‬יש ריח של צלי שככה מתפרס לו בכל הארץ‪ .‬הרשע‪,‬‬ ‫שימו לב‪ ,‬בזה תיושב לנו תמיהה מאוד מאוד מעניינת‪ .‬הגמרא‬ ‫ריח הצלי עלה באפו‪ ,‬מיצי הקיבה התחילו לפעול‪ ..‬בסטייקים‪,‬‬ ‫אומרת שאנחנו נוטלים בעצם ארבעה מינים‪ ,‬תשימו לב‪ :‬הדס‪,‬‬ ‫במנגלים הוא חזק‪" :‬אה‪ ,‬יש ערב ברביקיו? בוא'נה‪ ,‬תשמע‪,‬‬ ‫אתרוג‪ ,‬לולב‪ ,‬ערבה‪ .‬אבל מה אנחנו מברכים? "אשר קידשנו‬ ‫תשמור לי מקום‪ ,‬אני גם מגיע!" לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬אדוני‪" .‬כל בן נכר‬ ‫במצוותיו וציוונו על נטילת ארבעת המינים"? לא אומרים‪" .‬על‬ ‫לא יאכל בו" ‪ -‬מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמיים‪ ,‬מי שהוא‬ ‫נטילת לולב" – זה הנוסח הנכון‪.‬‬ ‫רחוק ובא להצטרף אלינו כי מיצי הקיבה מדברים‪ ,‬אין זה‬ ‫מקומך‪ .‬מי שהוא רחוק ובא להצטרף אלינו כי ראה שפה‬ ‫רגע‪ ,‬מה זה "על נטילת לולב"? מה‪ ,‬רק הלולב פה? הלולב הוא‬ ‫מחלקים אוכל‪ ,‬אין זה מקומך‪.‬‬ ‫מרכיב מתוך המינים‪ .‬ובינינו‪ ,‬הלולב הוא לא המרכיב המשובח‬ ‫ביותר‪ .‬כבר אמרנו שלתמר יש טעם ואין ריח‪ .‬האם לא ראוי יותר‬ ‫אבל לעומת זאת‪ ,‬אדם שבא להצטרף איתנו בתענית ביום‬ ‫היה לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת אתרוג"?‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אדם שבא לשבת איתנו בסוכה‪ ,‬ערבה שבאה להיות‬ ‫האתרוג הוא המרכזי‪ ,‬האתרוג הוא הצדיק פה בסיפור‪ ,‬הוא‬ ‫איתנו בניענועים ובטלטולים שלנו ‪ -‬אה‪ ,‬בואי‪ ,‬זה המקום! בואי‬ ‫המשובח‪ ,‬הוא הטוב מכולם‪ .‬למה לא מברכים עליו? למה‬ ‫ונקרב אותך וניתן לך את ההרגשה הטובה ביותר יחד עם‬ ‫מברכים על הלולב?‬ ‫האתרוג‪ .‬נצמיד לך את הצדיק הגדול ביותר‪ ,‬את האתרוג‪ .‬למה?‬ ‫כי יש פה איזה התעוררות‪ ,‬יש פה איזה רצון לשוב לאבא‬ ‫הגמרא באמת כבר נדרשת לשאלה הזאת‪ ,‬והגמרא אומרת טעם‬ ‫שבשמיים‪.‬‬ ‫שבאמת זה טעון הבנה‪ .‬אומרת הגמרא‪ :‬הלולב גבוה מכולם‪.‬‬ ‫כשאתה נוטל את ארבעת המינים הלולב הוא הגבוה ביותר‪ ,‬גם‬ ‫בואו נמשיך עם הרעיון‪ ,‬תשימו לב דבר מאוד מעניין‪ .‬ביום‬ ‫באילן הלולב הוא העץ הגבוה מכולם‪.‬‬ ‫האחרון של חג הסוכות‪ ,‬הערבה מקבלת חשיבות‪" .‬איסרו חג‬ ‫בעבותים עד קרנות המזבח"‪ ,‬היה יום חיבוט ערבה‪ ,‬היו לוקחים‬ ‫אבל למען האמת זה די תמוה‪ .‬רק בגלל שהוא גבוה הוא פתאום‬ ‫את הערבה וזוקפים אותה ליד המזבח‪ .‬ואז‪ ,‬לאחר מכן‪ ,‬לוקחים‬ ‫קיבל מעלה? זה יתרון חיצוני בלבד‪ .‬האם אנחנו נבחר ראש‬ ‫את הערבה וחובטים אותה בארץ‪ .‬למה? הרי אמרנו שלרשע‬ ‫ממשלה רק בגלל שהוא גבוה יותר? אגב‪ ,‬במאמר המוסגר אומר‬ ‫מגיע צל"ש‪ ,‬הוא בא להתקרב אלינו‪ .‬הרשע הבא ורוצה לחוש‬ ‫שראיתי מחקר שנעשה ובארצות הברית תמיד כשהתמודדו‬ ‫משהו מאותו ריח של אוויר פסגות‪ ,‬הוא חש טוב בקרבת הצדיק‪,‬‬ ‫שניים‪ ,‬הגבוה ביותר זכה‪ .‬אבל נניח לזה‪ ,‬ארצות הברית היא לא‬ ‫מצרפים אותו אלינו‪ .‬למה כעת חובטים אותו?‬ ‫סמל בשבילנו לשום דבר‪ .‬כולנו מבינים שכשאנחנו מחפשים‪,‬‬ ‫מחפשים תוכן‪ .‬מה קרה פה פתאום? אנחנו בוחרים בלולב‬ ‫למה חובטים את הערבה דווקא‬ ‫ומברכים עליו בגלל שהוא הגבוה ביותר?‬ ‫עכשיו?‬ ‫יש פה רעיון נפלא‪ ,‬אומנם בדרך דרוש‪ ,‬אבל רעיון נפלא‪ .‬הערבה‬ ‫היא באה כדי ללמוד‪ ,‬כדי להצטרף אלינו‪ .‬מחברים אותה ביחד‬ ‫עם כלל ישראל‪ :‬עם אלה שיש להם רק מצוות‪ ,‬או רק תורה‪ ,‬או‬ ‫[‪]2‬‬ ‫אומר הקדוש ברוך הוא‪ :‬טוב בעיניי אחד בצער ממאה שלא‬ ‫ההבדל בין שני ההרים הקדושים‬ ‫בצער! מצווה אחת שקיימת עם הרבה מאמץ‪ ,‬הצטערת‬ ‫בשבילה‪ ,‬התייגעת בשבילה – אומר הקדוש ברוך הוא‪ :‬זה יותר‬ ‫ביהדות‬ ‫יקר בעיניי ממאה פעמים בלי מאמץ ובלי צער‪.‬‬ ‫שימו לב לדבר מאוד מעניין‪ ,‬שראוי פעם לתת עליו את הדעת‪:‬‬ ‫אצל עם ישראל בהיסטוריה היו שני הרים בעלי חשיבות‪ ,‬שני‬ ‫למה במקום שבעלי תשובה עומדים‬ ‫הרים שהייתה בהם מעלה גדולה ועצומה‪ .‬יש לנו את הר הבית‪.‬‬ ‫צדיקים גמורים לא עומדים?‬ ‫הר הבית‪ ,‬מקום העקדה‪ ,‬הר קדוש‪ ,‬הר שלשם אנחנו נכנסים רק‬ ‫אחרי טהרה‪ .‬אסור לאדם להיכנס להר הבית היום‪ ,‬ומי שייכנס‬ ‫זה גם כן הסיבה שבעל תשובה כל כך חביב בעיני הקדוש ברוך‬ ‫להר הבית כיום חייב כרת‪ ,‬מסוכן מאוד‪ .‬המקום נותר בקדושתו‪.‬‬ ‫הוא‪ .‬מדוע? כי בעל התשובה מתאמץ‪ ,‬הוא מתייגע כדי לשבור‬ ‫את טבעו‪ .‬מאוד מאוד לא היה פשוט בשבילו לעזוב את חייו‬ ‫יש לנו עוד הר קדוש בהיסטוריה – הר סיני‪ ,‬ההר שעליו ירד‬ ‫הקודמים ולהתחיל בדרך חתחתים‪ ,‬דרך קשה מאוד בשבילו‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא בעצמו ונתן לנו תורה‪ .‬אבל שמתם לב‬ ‫אומר הקדוש ברוך הוא‪ :‬זה חביב בעיניי מאוד‪ ,‬כמה הוא‬ ‫להבדל? הר סיני‪ ,‬מי שירצה היום לעלות ולטפס עליו‪ ,‬לא יקרה‬ ‫מתאמץ‪ ,‬כמה הוא מתייגע‪" .‬אשרי איש שלא ישכחך" – מי זה?‬ ‫כלום‪ .‬מי שירצה להראות שם את צונו‪ ,‬לא קרה מאומה‪ .‬אין‬ ‫מי האיש שלא ישכח את הריבונו של עולם? "ובן אדם יתאמץ‬ ‫במקום ולא בדל של קדושה‪ ,‬הר כאחד ההרים‪ .‬לעומת זאת הר‬ ‫בך"‪ .‬אומר הקדוש ברוך הוא‪ :‬חביב בעיניי כשהאדם באמת‬ ‫הבית‪ ,‬מקום קדוש שעד היום הקדושה לא זזה ממנו‪ .‬בית‬ ‫מראה אכפתיות‪ ,‬כשהוא משקיע מאמץ‪.‬‬ ‫המקדש כבר חרב‪ ,‬ומדוע עדיין למקום יש קדושה? מה ההבדל?‬ ‫הלולב השקיע מאמץ‪ ,‬לא טיפחו אותו‪ ,‬לא טיפלו בו כראוי‪ ,‬ועם‬ ‫שימו לב‪ :‬הר הבית לא סתם התקדש‪ .‬הר הבית‪ ,‬כמו שאמרנו‪,‬‬ ‫כל זה גדל עד כמה שהגיע‪ .‬לעומת זאת האתרוג‪ ,‬כל כך הרבה‬ ‫זה מקום העקדה‪ .‬אברהם אבינו היה מוכן באהבתו לבוראו‬ ‫השקיעו בו‪ ,‬מה הוא עשה בשביל זה? הוא לא עשה כלום‪ ,‬לכן‬ ‫לקחת את הבן שלו ולעקוד אותו על קדושת השם‪ .‬הר הבית זה‬ ‫גם לא מגיעה לו מעלה‪ .‬הר סיני לא עשה שום מאמץ‪ ,‬לא מגיעה‬ ‫מקום שקנה את מעלתו ברוב מאמץ‪ ,‬קנה את מעלתו על ידי‬ ‫לו מעלה ומדרגה שתישאר לו לנצח‪ .‬לעומת זאת בהר הבית‪,‬‬ ‫יגיעה של אבינו אברהם‪ ,‬הוא לא זכה בזה מן ההפקר‪.‬‬ ‫אברהם מסר ועקד את הבן היקר לו שנולד לו בגיל מאה‪ ,‬ואותו‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬הר סיני‪ ,‬במה זכה להיות קדוש? כי השם בחר בו‪.‬‬ ‫היה מוכן למסור על קדושת השם‪ .‬אומר הקדוש ברוך הוא‪ :‬זה‬ ‫רגע רגע‪ ,‬הוא עשה משהו? לא‪ ,‬הר סיני לא עשה מאומה בשביל‬ ‫יקר בעיניי‪ ,‬זה חשוב בעיניי‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬לא התאמץ בשביל זה‪ ,‬עם ישראל לא מסר נפשו בהר הזה‪.‬‬ ‫אלא מה? הקדוש ברוך הוא בחר בו‪.‬‬ ‫מי טובה יותר‪ ,‬השפחה או הנביא?‬ ‫אומר הקדוש ברוך הוא‪ :‬מקום שקנה קדושה על ידי מאמץ‪ ,‬על‬ ‫ולכן נבין למה חז"ל אומרים שראתה שפחה על הים מה שלא‬ ‫ידי יגיעה – זה חביב בעיניי‪ .‬פה מישהו התאמץ‪ ,‬מישהו התייגע‪,‬‬ ‫ראה יחזקאל בן בוזי הנביא‪ .‬שפחה ראתה אלוקות בקריעת ים‬ ‫זה נשאר לנצח‪ .‬הר סיני – אני בחרתי בו‪ ,‬אומר הריבונו של‬ ‫סוף‪" :‬זה אלי ואנוהו אלוהי אבי וארוממנהו"‪ ,‬איזה התפעלות‪,‬‬ ‫עולם‪ ,‬וברגע שאני הסתלקתי‪ ,‬נגמר‪ ,‬חזר להיות הר פשוט כאחד‬ ‫ראינו את הריבונו של עולם! רגע רגע‪ ,‬ומה יצא ממנה? נותרה‬ ‫ההרים‪ .‬מקום שנקנתה בו הקדושה ברוב יגע‪ ,‬ברוב יזע‪ ,‬במאמץ‬ ‫שפחה‪ .‬לעומת זאת יחזקאל בן בוזי היה נביא שזכה למעלות‬ ‫– זה נשאר לתמיד‪ .‬מקום שקיבל וזכה מן ההפקר‪ ,‬ברגע‬ ‫עצומות‪ .‬רגע‪ ,‬אבל השפחה‪ ,‬אמרת שהיא יותר ממנו‪ ,‬היא ראתה‬ ‫שהקדושה תעזוב המקום חוזר להיות מופקר‪ ,‬מקום שאין בו‬ ‫מה שהוא לא ראה! נכון‪ ,‬אמת‪ ,‬אבל מה התאמצת בשביל זה?‬ ‫שום ריח של קדושה‪.‬‬ ‫מה שינית בטבעיך בשביל זה? איזה טבע שברת כדי להגיע‬ ‫למדרגה של קדושה‪ ,‬למדרגה של השגה אלוקית? שום דבר‪,‬‬ ‫בואו כעת תבינו את ההבדל בין הלולב לבין האתרוג‪ :‬שאלנו‪,‬‬ ‫נתנו לך מתנה‪ ,‬התגלות אלוקית‪ .‬הסתיימה ההתגלות – חזרה‬ ‫למה מברכים על נטילת לולב? מישהו מכם ראה פעם איך‬ ‫להיות שפחה‪.‬‬ ‫מגדלים אתרוגים? מגדלי האתרוגים מוסרים את נפשם על‬ ‫גידול האתרוג כל השנה כולה‪ .‬לא בכדי הוא כל כך יפה‪ ,‬כל כך‬ ‫לעומת זאת יחזקאל בן בוזי שיבר את טבעו‪ ,‬יחזקאל בן בוזי‬ ‫נאה‪ ,‬כל כך מהודר ומשובח‪ .‬למה? כי האתרוג הוא פרי מאותרג‪:‬‬ ‫הוא האדם שרומם את מעלתו עד שהגיע למדרגה של נביא‪ .‬מי‬ ‫שומרים עליו‪ ,‬קוצצים את הקוצים של העץ שמסביבו‪ ,‬קוצצים‬ ‫שעושה כך – זה נשאר‪ .‬מי שמתאמץ בך – זה נשאר‪ ,‬לא ישכחך‪.‬‬ ‫את העלים של העץ‪ ,‬קושרים את הענפים ומרחיקים אותם זה‬ ‫אבל דברים שבאים בקלות הולכים בקלות‪ ,‬כולנו מכירים את‬ ‫מזה כדי שלא יתחככו בפרי האתרוג‪ ,‬משקים אותו השקיה‬ ‫זה‪ .‬ל ילדים שלנו מאוד קל להוציא את הכסף שלנו‪ .‬למה? זה‬ ‫מרובה‪ ,‬מרססים אותו‪ ,‬משקיעים את הנשמה בשביל להוציא‬ ‫בא בקלות‪ .‬אבל לנו הרבה יותר קשה‪ ,‬התאמצתי‪ ,‬היזעתי‬ ‫אתרוג כזה נאה‪ ,‬משובח‪ ,‬יפה‪ ,‬רוב פאר והדר‪ .‬אבל באמת‬ ‫בשביל הכסף הזה‪ ,‬אז אני משתדל לשמור עליו‪ ,‬לא לבזבז אותו‬ ‫מתאמצים בשבילו‪.‬‬ ‫סתם כך‪.‬‬ ‫תשימו לב לעומת זאת‪ ,‬הלולב גדל בהפקר‪ .‬הלולב גדל למעלה‬ ‫סיפר יהודי זקן שהיה בתקופתו של החפץ חיים‪ ,‬הוא סיפר‬ ‫בלי שאף אחד התאמץ בשבילו‪ ,‬אף אחד לא הלך והשקה‪ ,‬הלך‬ ‫שהוא שמע אז על הדיבוק שהיה בראדין‪ .‬מי שירצה יוכל לראות‬ ‫והתייגע בשביל הלולב‪ ,‬ואתה הולך וקוטף ומקבל לולב‪ .‬אומנם‬ ‫תיאור שלם על כל מה שהיה שם בספר שלי‪ ,‬שנקרא "משנת‬ ‫לא נאה כמו האתרוג‪ ,‬אבל הלולב יכול לומר לך‪" :‬כל מה שאתה‬ ‫הגלגולים"‪ ,‬שם אני מתאר ומביא את כל הסיפור של הדיבוק‬ ‫רואה אצלי זה ממאמץ שלי אישי‪ .‬אף אחד לא השקיע בי‪ ,‬אף‬ ‫שהיה בראדין‪ :‬הייתה רוח שנכנסה בתוך אדם‪ ,‬והאדם שהיה‬ ‫אחד לא העניק לי‪ .‬אומנם לא הגעתי למה שהגיע האתרוג‪,‬‬ ‫מגיע אל אותו אדם שנכנס אליו הדיבוק‪ ,‬הרוח שלו מיד הייתה‬ ‫האתרוג באמת מיוחד מאוד‪ ,‬אבל תדע לך‪ :‬אני התאמצתי‪ ,‬אני‬ ‫מתחילה לדבר מתוך גרונו בקול לא לו‪ ,‬ומתחילה לומר‬ ‫התייגעתי‪ ,‬לא קיבלתי מתנות חינם"‪ .‬האתרוג נאה מאוד‪ ,‬יפה‬ ‫לאנשים‪" :‬אתה עשית כך וכך‪ ,‬ואתה עשית עבירות כאלה וכאלה‬ ‫מאוד‪ ,‬מיוחד מאוד‪ ,‬יש בו גם טעם‪ ,‬יש בו גם ריח‪ .‬נו‪ ,‬חוכמה‬ ‫בסתר"‪ .‬אנשים היו בורחים ממנו‪ .‬הרב שך בעצמו סיפר שגם‬ ‫גדולה‪ ,‬כ"כ השקיעו בך‪ ,‬כ"כ התאמצו בך‪ ,‬מה אתה עשית‬ ‫הוא נסע לראדין כדי לראות את הדיבוק‪ ,‬הוא אמר שהיה פחד‬ ‫בשביל זה? שום דבר‪.‬‬ ‫[‪]3‬‬ ‫והחבר'ה מסביב קצת גיחכו‪ .‬ואותו פסח פרוסקין נפגע עד עמקי‬ ‫פחדים‪ ,‬הוא היה מגלה לכולם את העוונות שלהם‪ .‬הייתה‬ ‫נשמתו‪ .‬הוא עזב את היכל הישיבה‪ ,‬הלך לאיזה בית כנסת סמוך‪,‬‬ ‫התעוררות מאוד גדולה‪.‬‬ ‫פתח את ההיכל ובדמעות‪ ,‬בבכי נורא לריבונו של עולם‪" :‬ריבונו‬ ‫של עולם‪ ,‬למה יצרת אותי כזה קשה תפיסה? למה יצרת אותי‬ ‫סיפר איזה זקן שהיה אז באותה תקופה‪" :‬וגם אני ראיתי את‬ ‫כזה סתום? ריבונו של עולם‪ ,‬אני רוצה ללמוד את התורה שלך‪,‬‬ ‫הדיבוק"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬אי אפשר היה שלא לראות אלוקות‪ .‬הנה‬ ‫אבל מאוד מאוד קשה לי‪ .‬ריבונו של עולם‪ ,‬אני לא מבין מה‬ ‫אתה רואה איך רוח באה מהעולם העליון‪ ,‬היא מתארת את‬ ‫שאני לומד"‪ .‬וכך ישב ובכה שעה ארוכה‪.‬‬ ‫הייסורים שהיא סובלת למעלה‪ ,‬היא מתארת את דין שמיים"‪.‬‬ ‫בלא כל ספק אדם היה אמור להתעורר מזה‪ .‬אבל אז הוא אמר‬ ‫לאחר מכן הוא קרס בחוסר כוח על הכיסא שהיה שם‪ ,‬והוריד‬ ‫לאותם בחורי ישיבה שהיו אצלו‪ ,‬הוא אומר‪" :‬אתם יודעים איך‬ ‫את ראשו על גבי השולחן ונרדם‪ .‬ואז מתגלים לו בחלום‪,‬‬ ‫הדבר השפיע עליי?" היה קיר לידו‪ ,‬הוא נתן כמה חבטות כך על‬ ‫אומרים לו‪" :‬בשמיים שמעו את כל בכייך‪ ,‬והחליטו משמיים‬ ‫הקיר ואמר‪" :‬אתם רואים? כמו הקיר הזה‪ ,‬ככה הדברים השפיעו‬ ‫לתת לך כוחות‪ ,‬לתת לך הבנה‪ .‬קום עכשיו‪ ,‬לך לבית המדרש‪,‬‬ ‫עליי‪ ,‬כמו הקיר"‪ ,‬דפק ככה כמה דפיקות קשות על הקיר ואמר‪:‬‬ ‫תפתח גמרא מסכת בבא קמא‪ ,‬תתחיל ללמוד‪ ,‬ובעזרת השם‬ ‫"ככה הדברים נכנסו אצלי ללב"‪.‬‬ ‫משמיים יפתחו לך מעיינות חוכמה"‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬רבי ירוחם ממיר מספר שאחרי הסיפור של הדיבוק‪ ,‬הוא‬ ‫לא להאמין‪ .‬את הסיפור סיפר אותו פסח פרוסקין‪ ,‬הוא סיפר‬ ‫תמה איך יכול להיות שלא חל שינוי אדיר בישיבה? איך יכול‬ ‫את זה על עצמו‪" :‬הלכתי לבית המדרש ופתחתי גמרא מסכת‬ ‫להיות שלא חל איזה התעוררות רוחנית עצומה? מה התשובה?‬ ‫בבא קמא‪ ,‬והרגשתי איך מעיינות חוכמה נפתחים לי‪ .‬למדתי‬ ‫הרי יש פה גילוי אלוקי‪ .‬למה באמת זה לא השפיע בצורה שבה‬ ‫בהתמדה עצומה‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מאז נתן לי סייעתא דשמיא‬ ‫חשבנו שהדברים אמורים להשפיע? מוריי ורבותיי‪ ,‬אותה‬ ‫בלתי רגילים‪ ,‬לא ניתן להאמין שזה אותו בחור סתום שהיה עד‬ ‫תשובה יש בזה לאנשים ששואלים‪ :‬למה הקדוש ברוך הוא לא‬ ‫אז"‪.‬‬ ‫עושה לי נס? למה הקדוש ברוך הוא לא עושה איזה משהו‬ ‫שחורג מן הטבע? כולנו היינו חוזרים בתשובה‪ ,‬כולנו היינו‬ ‫הרב של גדול הדור!‬ ‫משפרים את דרכינו‪.‬‬ ‫אותו רבי פסח חיבר ספר שנקרא "חידושי רבי פסח מקוברין"‪.‬‬ ‫אותו רבי פסח אולי פחות מוכר‪ ,‬אבל התלמיד שלו מוכר לרבים‬ ‫למה ה' לא עושה לנו ניסים גלויים?‬ ‫– התלמיד שלו זה הרב משה פיינשטיין‪ ,‬גדול הדור של יהדות‬ ‫מניסים לא חוזרים בתשובה‪ .‬מה התאמצת בשביל זה? מה‬ ‫ארצות הברית‪ .‬כמו שהיו הרב אלישיב או הרב עובדיה יוסף‬ ‫התייגעת בשביל זה? השם עשה איזה גילוי אלוקי‪ ,‬מה לך יש‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬כך היה הרב משה פיינשטיין בארצות הברית‪,‬‬ ‫מהדברים? כמו שזה בא כך זה יעזוב‪ ,‬לא יותיר את רישומו‪,‬‬ ‫גדול הדור‪ .‬הוא תלמיד של רבי פסח "הסתום"‪ ,‬במירכאות‪.‬‬ ‫לחלוחית לא תישאר מזה‪ .‬אבל אם אתה עשית איזה מאמץ‪,‬‬ ‫התגברת‪ ,‬שברת איזושהי מידה רעה‪ ,‬היית מוכן להבליג על‬ ‫בואו תראו‪ :‬כשאדם משקיע‪ ,‬כשאדם מתאמץ – משמיים‬ ‫משהו שהכעיסו אותך – זה יותיר בך רושם‪ .‬התאמצת‪ ,‬התייגעת‪.‬‬ ‫משפיעים‪ ,‬משמיים נותנים לו‪ .‬הלולב התאמץ כדי להגיע למה‬ ‫שהגיע‪ ,‬לא השיג הרבה‪ ,‬אבל התאמץ‪ .‬אומר הקדוש ברוך הוא‪:‬‬ ‫ב הר סיני אין קדושה‪ ,‬הוא לא התאמץ במאומה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫עליך יברכו "על נטילת לולב"‪ .‬לעומת זאת האתרוג קיבל ככה‪,‬‬ ‫הר הבית‪ ,‬שמה היה מאמץ‪ ,‬אבינו אברהם עקד את בנו‪ .‬הלולב‬ ‫בחינם‪ .‬אומר הקדוש ברוך הוא‪ :‬מי שלא השקיע הרבה‪ ,‬גם לא‬ ‫עשה מאמץ כדי להגיע למה שהגיע‪ ,‬הוא לא קיבל מתנות חינם‪,‬‬ ‫מגיע לו הרבה‪.‬‬ ‫ולכן אנחנו מברכים "על נטילת לולב"‪ .‬לעומת זאת האתרוג‪ ,‬כפי‬ ‫שהסברנו‪ ,‬גדל כפרי מאותרג‪ ,‬אין לו מעלה גדולה ועצומה כמו‬ ‫יסייע לנו הקדוש ברוך הוא שנהיה כולנו מעושי רצונו‪ ,‬ונתאמץ‬ ‫שהיינו חושבים שתהיה לו‪ ,‬הוא לא התאמץ בשביל זה‪ .‬והם‬ ‫באמת ונשיג את מעלותינו תוך יגיעה‪ ,‬ועל ידי זה יקויים בנו‬ ‫מלמדים אותנו ואומרים‪ :‬בוא וראה‪ ,‬אתה יכול להתאמץ‪ ,‬ומה‬ ‫"אשרי איש שלא ישכחך"‪ .‬מתי? "ובן אדם יתאמץ בך"‪.‬‬ ‫שתתאמץ יישאר דבוק בך לעולם‪ ,‬זה המסר של חג הסוכות‪.‬‬ ‫כשנתאמץ בעבודת השם‪ ,‬על ידי זה זה יהיה קניין בנפשנו‪ ,‬ועל‬ ‫ידי כך נזכה לעשות רצונו תמיד בלבב שלם‪ .‬שיהיה חג סוכות‬ ‫מסר מעין זה מצאנו במעשה שבו נסיים‪ ,‬המעשה ברבי פסח‬ ‫שמח לכולנו‪ ,‬שנזכה בעזרת השם לגאולה השלמה‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬ ‫פרוסקין‪ .‬היה אדם שקראו לו פסח פרוסקין‪ .‬האדם הזה היה‬ ‫בחור ישיבה‪ ,‬ולצערנו השם לא חנן אותו בבינה יתרה‪ .‬אפילו‬ ‫אפשר לומר שהיה די קשה תפיסה‪ ,‬וכמה שהיה מתמיד גדול‬ ‫והיה מתאמץ והיה מתייגע‪ ,‬לא זכה באמת להבין את הדברים‬ ‫שהוא לומד‪ .‬היה מתאמץ ומבקש שיסבירו לו שוב ושוב‪ ,‬ועם‬ ‫כל זה הוא מספר שהדברים היו מאוד מאוד קשים עליו‪.‬‬ ‫יום אחד דיברו כמה בחורים בדברי תורה‪ ,‬דיברו בסוגיית‬ ‫הגמרא‪ ,‬ואותו פסח פרוסקין ביטא את דעתו‪ ,‬אמר מה הוא‬ ‫חושב‪ .‬הדברים הראו שהוא ממש לא הבין על מה הם דיברו‪,‬‬ ‫[‪]4‬‬