gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

כתב מרדכי · Ktav Mordechai — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: כתב מרדכי · Ktav Mordechai

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

כתב מרדכי · Ktav Mordechai — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס''ד‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫וזאת הברכה ‪ -‬שמ"ע וש"ת‬ ‫ה'תשפ"ז‬ ‫שנה ב' גליון ל"ז‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ב‬ ‫הגליון השבוע מוקדש לעילוי נשמת אדוני זקני מרן‬ ‫החת"ס הגאון רבי משה ב"ר שמואל סופר זי"ע‬ ‫שיומא דהילולא דיליה חל בכ"ה תשרי‬ ‫ולע"נ א"ז הגאון רבי אליעזר פאפו בעל פלא‬ ‫יועץ שהיו"ד חל בכ' תשרי‬ ‫שיליצו טוב בעדינו וזכותם תגן עלינו ועכי"א‬ ‫להארות והערות ניתן לפנות למייל‪KESAVMORDCHAI@GMAIL.COM :‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ג‬ ‫פנים לתורה‬ ‫יום שמיני עצרת – יום הקירבה‪ ,‬מן הארוסין אל הנישואין‬ ‫" תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג‪ ,‬ד)‪ .‬זהו הפסוק‬ ‫הראשון שמלמדין את התינוק כשמתחיל לדבר (סוכה מב‪ ,).‬והוא כתוב‬ ‫בפרשתנו‪-‬וזאת הברכה‪ ,‬שקוראין בשמחת תורה‪ .‬ואם זהו הפסוק‬ ‫"הראשון" והדיבור הראשון שמלמדים את האדם כש"מתחיל"‬ ‫לדבר – מסתמא יש בפסוק הזה יסוד גדול ללימודו ולחייו‪ .‬ומן‬ ‫הפסוק הזה דרשו חז"ל (פסחים מט‪" :):‬תנא רבי חייא‪ ,‬כל העוסק בתורה‬ ‫לפני עם הארץ כאילו בועל ארוסתו בפניו‪ ,‬שנאמר 'תורה צוה לנו משה‬ ‫מורשה'‪ ,‬אל תקרי 'מורשה' אלא 'מאורשה' [מאורסה]"‪ .‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫"כאילו בא על ארוסתו בפניו – שמביישו"‪ ,‬ו"מאורסה – לכל קהילות‬ ‫יעקב"‪.‬‬ ‫והנה מיד יעלה על הלב להקשות‪ :‬מה ענין ארוסה לכאן? הכתוב אומר‬ ‫"מורשה"‪ ,‬מלשון ירושה – שהיא 'ירושה' לבנ"י‪ .‬ומאי טעמא הוציאו‬ ‫חז"ל את המילה מפשוטה ודרשוה כלשון ארוסין? והלא רש"י עצמו‬ ‫פירש בפסוק כפשטיה (שם) "מורשה היא לקהלת יעקב‪ ,‬אחזנוה ולא‬ ‫נעזבנה"‪ ,‬כלומר ירושה היא‪ ,‬ואין לה הפסק‪ .‬ויש לשאול עוד‪ :‬אמרו‬ ‫במשנה (אבות ב‪ ,‬יב) "התקן עצמך ללמוד תורה‪ ,‬שאינה ירושה לך"‪.‬‬ ‫הרי שתורה אינה ירושה! ואם כן‪ ,‬מה הפירוש "מורשה"‪ ,‬ומה ענין‬ ‫"ארוסה" לזה?‬ ‫שני דימויים‬ ‫ונראה שהתורה מדמה עצמה בשני דימויים‪ ,‬והם משלימים זה את זה‪.‬‬ ‫ירושה היא דבר שבא לאדם מאליו‪ ,‬בלא מעשה מצדו‪ ,‬ובלא בחירה‪.‬‬ ‫ובזה מורה הכתוב שהתורה שייכת לכל אחד ואחד מישראל מעצם‬ ‫היותו בן ישראל‪ :‬אין צריך לצאת ולהרוויח אותה מאומה זרה‪ ,‬ואין‬ ‫אדם יכול לומר "אין לי חלק בה"‪ .‬ואולם ירושה מסורה לשני הצדדים‪:‬‬ ‫היורש אוחז בנכסים‪ ,‬והם אינם דורשים ממנו דבר‪ .‬ואילו ארוסה אינה‬ ‫כן‪ .‬ארוסה היא מי שנקנית לבעלה בקדושין‪ ,‬והיא שלו‪ ,‬ואף על פי כן‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ד‬ ‫אינה עדיין בביתו ואינה עדיין נקראת אשתו (הנישואין)‪ .‬ולכן הוא‬ ‫צריך להביאה לביתו‪ ,‬לדבר עמה‪ ,‬להכירה‪ ,‬להתקרב אליה‪ ,‬עד שתהיה‬ ‫לאשתו ממש‪.‬‬ ‫וכך פירש המהרש"א (בחידושי אגדות שם)‪ :‬התורה ארוסה היא לכל‬ ‫קהילות יעקב‪ ,‬כולל מי שלא למד [ולא לימד לאחרים]‪ ,‬ואף הוא בעל‬ ‫זכות בה‪ .‬אולם כל זמן שלא למד [ולא לימד לאחרים]‪ ,‬הרי היא אצלו‬ ‫כארוסה שעדיין בבית אביה‪ ,‬ואין הנישואין נשלמים אלא לעוסק בה‪.‬‬ ‫הרי שאין סתירה בין "מורשה" ל"אינה ירושה לך"‪ .‬אמנם ירושה היא‬ ‫מצד הקדושין‪ ,‬אבל כדי להיות אחוז בה צריך טירחא יגיעה ועמל‪.‬‬ ‫והתורה היא "שלך" וגם "שלא בידך"‪ ,‬והצד השוה שבהם הוא שהיא‬ ‫אהובה ומחכה‪.1‬‬ ‫קדושין ונישואין‬ ‫אמרו חז"ל (תענית כו‪ ):‬על הכתוב "ביום חתונתו" (שיר השירים ג‪ ,‬יא)‬ ‫– "זה מתן תורה"‪ .‬וביארו המפרשים (עי' בגליון הש"ס המובא‬ ‫בשיטמ"ק כתובות ז‪ :‬ועי' מש"כ ההפלאה בהקדמתו לספר המקנה)‬ ‫שמתן תורה היה הקדושין‪ ,‬שבהם נאמר "נעשה ונשמע" ונכרתה‬ ‫הברית‪ .‬ואולי י"ל שעדיין לא נתקיימו הנישואין הגמורים עד כה‪ .‬והרי‬ ‫משה רבנו‪ ,‬בסוף ימיו‪ ,‬אומר "תורה צוה לנו משה מורשה" — כשהוא‬ ‫מסיים את חייו והולך מן העולם‪ ,‬הוא מוסר לנו את הכלה‪ .‬כאילו אמר‪:‬‬ ‫אני קדשתי אתכם‪ ,‬ועכשיו התורה בידכם להשלים‪.2‬‬ ‫ועל פי זה מובן למה נקבעה 'שמחת תורה' דוקא בשמיני עצרת‪ .‬בימי‬ ‫סוכות‪ ,‬הקשר עדיין 'ארעי'‪ ,‬כמו דירת ארעי של הסוכה‪ ,‬שישבנו בה‬ ‫לפני ה'‪ .‬אבל בשמיני עצרת אין אנו יושבין בסוכה‪ ,‬אלא נכנסין אל‬ ‫הבית‪ :‬אל דירת הקבע‪ .‬ואמרו בזוהר הקדוש (ח"ג לב‪ ).‬שביום השמיני‬ ‫נשארים ישראל לבדם עם המלך‪ ,‬ובשמחה ההיא אין זר נמצא‪ .‬וזה‬ ‫ענין "קשה עלי פרידתכם" — בנוהג שבעולם‪ ,‬אין החתן רוצה להיפרד‬ ‫‪ 1‬ועל פי זה יבואר מה שאמרו ז"ל שהלומד תורה – נעשית התורה 'תורתו' ממש‪ ,‬והויא קנין שלו‪ .‬כי כאמור על ידי הלימוד דייקא‬ ‫נעשית התורה כאשתו לכל דבר‪.‬‬ ‫‪ 2‬וע ל פי זה יבואר שפיר מה שהסמיך טרם לכך "ה' מסיני בא" – וכמש"פ רש"י "כחתן היוצא להקביל פני הכלה"‪ .‬כי אז היו‬ ‫הקידושין‪ .‬אולם מעתה "תורה צוה לנו משה מאורסה קהלת יעקב"‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ובעומק הענין נראה‪ ,‬שהקידושין בין הקב"ה לכנס"י נעשו בנתינת התורה‪ ,‬אולם הקשר הגמור בין הקב"ה לכלל ישראל נגמר‬ ‫ונשלם דייקא בלימודה‪ ,‬כי אזי מתקשר הלומד בתורה עם נותן התורה בשלימות ודביקות‪ ,‬והתורה נעשית כלי מחזיק ברכה‪,‬‬ ‫וקוב"ה ואורייתא וישראל חד‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ה‬ ‫מן הכלה אחרי שבעת ימי המשתה‪ .3‬והקב"ה אומר לישראל‪" :‬עכבו‬ ‫אצלי עוד יום"‪ .‬וזוהי חופתם של ישראל עם תורתם‪.4‬‬ ‫וכתבו בעלי הסוד שהמספר שבע‪ ,‬כמו שבעת ימי הבריאה ושבעה ימי‬ ‫שבתא ושבע מדות הנהגת הרבש"ע‪ ,‬הוא בבחי' השלמה שבטבע‪,‬‬ ‫והמספר שמונה הוא בבחי' למעלה מן הטבע‪ .5‬ולכן ברית המילה ביום‬ ‫השמיני‪ ,‬ונרות חנוכה שדלקו בניסי שמונה ימים‪ .‬ולפי זה מובן‬ ‫שהחופה שבשמיני עצרת היא בבחי' למעלה מן הסדר הרגיל‪ ,‬שאין‬ ‫בה חשבון המעשים אלא דביקות בלבד‪ .‬ובפנימיות תיבת "זאת"‬ ‫שבפרשת "וזאת הברכה" רומזת לשכינה בבחי' נוקבא‪ ,‬והיינו שהתורה‬ ‫נחתמת בברכתה של הכלה‪.‬‬ ‫חתן תורה וחתן בראשית‬ ‫ומטעם זה נקראים העולים האחרונים והראשונים "חתנים"‪ .‬וכתב‬ ‫הרא"ש (הובא בדברי הראשונים) שהם רגילים לעשות סעודה ולהזמין‬ ‫את הקהל‪ ,‬ומצא עיקר המנהג בתחילת שיר השירים‪ .‬ויש לשאול‪:‬‬ ‫מדוע שני חתנים? הלא כלה אחת היא!‪ 6‬ונראה שאחד הוא חתן הסיום‪,‬‬ ‫ואחד חתן ההתחלה‪ ,‬ושניהם מצטרפים כדי שלא יהיה רגע אחד שבו‬ ‫התורה עומדת ללא חתן‪ .‬והוא כעין מה שכתבו הפוסקים שמתחילין‬ ‫"בראשית" מיד‪ ,‬שלא יתן פתחון פה לשטן לטעון שסיימו התורה ואין‬ ‫רוצים להתחיל‪ .‬הרי משל לחתן שסיים סעודת שבע ברכות ויוצא‬ ‫מביתו וחוזר לעסקיו‪ ,‬ואינו חוזר אל כלתו‪ .‬ומי שאוהב באמת‪ ,‬בכל‬ ‫סיום הוא פותח מחדש‪.‬‬ ‫הארוס שבפני העם הארץ‬ ‫ועתה נחזור לדברי הגמרא הנ"ל‪ .‬מדוע נאמר "כאילו בועל ארוסתו‬ ‫בפניו"? ופירש רש"י‪" :‬שמביישו"‪ .‬כלומר‪ ,‬שעם הארץ רואה איך‬ ‫התלמיד חכם קרוב אל התורה וחי בה‪ ,‬והוא עצמו רחוק ממנה‪ ,‬וזה‬ ‫מכאיב לו כמו מי שרואה את ארוסתו בידי אחר‪ .‬ומכאן התפרצות של‬ ‫‪ 3‬כי ז' ימי הסוכות הם כנגד ז' ימי המשתה ושבע ברכות‪ .‬ובמשך כל השנה עד חג הבעל"ט – הוי כעין בחינת 'שנה ראשונה'‪.‬‬ ‫‪ 4‬ועל ידי ה'עוד יום' של שמיני עצרת – נשארים עם הרבש"ע‪ ,‬כי אורייתא וקוב"ה חד הוא‪ ,‬ויתכן שזהו ענין שמחת תורה בשמיני‬ ‫עצרת‪.‬‬ ‫‪ 5‬ונראה שלכן אין בין תיבת 'שבע' ל'טבע' אלא האות שי"ן וטי"ת‪ ,‬כי ההבדל בין ש' לט' עולה במספר אר"ץ‪ ,‬לרמז שהמספר ז'‬ ‫כולל בתוכו ענין הטבע ‪ -‬והארציות המורה ג"כ על טבע הארץ‪.‬‬ ‫‪ 6‬ואיתתא לבי תרי לא חזיא‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ו‬ ‫שנאה‪ ,‬כמו שאמרו שם בסמוך (פסחים שם) שעמי הארץ שונאים‬ ‫תלמידי חכמים יותר משנאת אומות העולם את ישראל‪ .‬והדברים‬ ‫קשים‪ ,‬ואולם תוכנם אמת נוקבת‪ :‬מי שמרגיש שהוא ארוס ולא נשוי‪,‬‬ ‫ורואה אחרים נשואים‪ ,‬קנאתו גדולה‪ ,‬ואם אין מי שמקרבו — היא‬ ‫תהפוך לשנאה‪.‬‬ ‫ורבי עקיבא אמר שם על עצמו‪" :‬כשהייתי עם הארץ‪ ,‬אמרתי מי יתן‬ ‫לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור"‪ .‬ומי שאמר זאת‪ ,‬נעשה אחר כך גדול‬ ‫הדור‪ .‬הרי שהשנאה אינה גזרה אלא מצב שאפשר לצאת ממנו‪ ,‬והדרך‬ ‫היא להתקרב אל הכלה‪.‬‬ ‫וי"ל כי בשמחת תורה נעשית תקנה גדולה לזה‪ .‬אין התלמיד חכם לומד‬ ‫תורה לפני עם הארץ‪ ,‬ואין מי שמתבייש‪ .‬כולם אוחזין את ספר התורה‪,‬‬ ‫הסגור ומכוסה‪ ,‬ורוקדין עמו כאחד‪ .‬והחכם והפשוט‪ ,‬שניהם ארוסים‬ ‫לתורה‪ ,‬ושניהם שמחים בה‪ .‬כך שלא נמצא מי ש"בועל ארוסתו בפניו"‪,‬‬ ‫כי הארוסה משותפת לכולם‪ ,‬וכל אחד מקבל חלקו‪ .‬וזהו סוד מה שנהגו‬ ‫לרקוד עם ספר תורה סגור‪ :‬כדי שלא תהיה שום הבדלה בין יודע‬ ‫לשאינו יודע‪.‬‬ ‫מה נעשה אחרי החג‬ ‫אם כן‪ ,‬חובה מוטלת עלינו‪ :‬כל מי שחש שהתורה רחוקה ממנו‪ ,‬יזכור‬ ‫שהוא ארוס לה ושהיא מחכה לו‪ .‬ואין צריך להתחיל בדבר גדול‪ .‬די‬ ‫בזמן קבוע קטן בכל יום‪ ,‬כשם שחתן בשבעת ימי המשתה מקדיש‬ ‫עצמו לכלתו‪ ,‬וקובע למשך השנה זמני קירבה וכו'‪ .‬ומי שכבר נשוי‬ ‫לתורה‪ ,‬יזהר שלא לבייש את הארוסים‪ ,‬ויקרבם בחיבה ובנועם שיח‪.‬‬ ‫והנה יום שמחת תורה הוא המעבר מן הארוסין אל הנישואין‪ ,‬והוא‬ ‫מלמד אותנו שהתורה איננה רק נכס שאנו שומרים‪ ,‬אלא כלה שאנו‬ ‫אוהבים‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ז‬ ‫התורה והמצוה‬ ‫מצות שמחת יום טוב‬ ‫כתוב בפרשת ראה‪" :‬ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי‬ ‫והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים טז‪ ,‬יד)‪ .‬ופסק השולחן‬ ‫ערוך (או"ח סי' תקכ"ט) שחייב אדם לשמח את בני ביתו ברגל‪ ,‬כל‬ ‫אחד לפי מה שראוי לו‪.‬‬ ‫וכתב הרמב"ם (הל' יום טוב פ"ו הי"ז–י"ח) שהקטנים ניתן להם קליות‬ ‫ואגוזים ומגדנות‪ ,‬והנשים קונה להן בגדים נאים כפי ממונו‪ ,‬והאנשים‬ ‫אוכלין בשר ושותין יין‪ ,‬שאין שמחה אלא בבשר ויין‪ .‬ואחר כך כתב‬ ‫דברים חמורים‪" :‬וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר‪ ,‬ליתום‬ ‫ולאלמנה‪ ,‬עם שאר העניים האומללים‪ .‬אבל מי שנועל דלתות חצרו‬ ‫ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו‪ ,‬ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי‬ ‫נפש‪ ,‬אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו"‪ .‬ועל אלו נאמר‪" :‬וזריתי‬ ‫פרש על פניכם פרש חגיכם" (מלאכי ב‪ ,‬ג)‪.7‬‬ ‫ויש לעיין‪ :‬הרי אכילה ושתיה בשמחה היא עצמה קיום המצוה‪ ,‬ומדוע‬ ‫נגרעה שמחתו אם לא נתן לעניים? ונראה שהתורה לימדתנו שאין‬ ‫שמחת יום טוב שמחה של יחיד‪ .‬כל שמחה שאינה מתפשטת אל‬ ‫הזולת‪ ,‬אינה שמחה של מצוה אלא של גוף‪ .‬והכתוב עצמו הזכיר‬ ‫את הלוי והגר והיתום והאלמנה בתוך רשימת המשתתפים בשמחה‪,‬‬ ‫ועל כן ראוי לאדם לדאוג שכל אחד מקרוביו ושכניו יזכה לשמוח‪.‬‬ ‫ועיין ברש"י על הפסוק "והיית אך שמח" שהוא הבטחה שמי שיקיים‬ ‫את ה"ושמחת" בחגך – יזכה ל"והיית אך שמח" – למשך כל השנה‪.‬‬ ‫ועיין להלן מה שבעל הפלא יועץ מביא בשם תלמידי האר"י הקדוש‬ ‫שמי ששמח במשך כל ימי החג זוכה לשנה טובה ושמחה‪.‬‬ ‫‪ 7‬ושמעתי מכ' אחי הגה"ח רבי אליעזר זוסמאן שליט"א בשם ה'נועם מגדים'‪ ,‬דזהו מה שנרמז במשנה דמגילה "אין בין שבת ויו"ט‬ ‫אלא אוכל נפש בלבד"‪ .‬כי בשבת האוכל נפש מתקיים כשהוא לבד ג"כ בלי אורחים ואושפיזין‪ ,‬אולם ביום טוב ובפרט בחג‬ ‫הסוכות יש הבדל בענין 'אוכל נפש בלבד'‪ ,‬שאין אוכלים אלא כשמרי נפש ואורחים מסובים על שולחנו‪( .‬ועי' דברים נוקבים‬ ‫ב'פלא יועץ' ערך אושפיזין‪).‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ח‬ ‫מצות כתיבת ספר תורה‪ :‬המצוה האחרונה‪ ,‬והתחלה לכל דור‬ ‫"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת‪ ,‬ולמדה את בני ישראל שימה‬ ‫בפיהם‪ ,‬למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (דברים לא‪,‬‬ ‫יט)‪ .‬זוהי המצוה האחרונה שנצטוו ישראל בתורה‪ ,‬ובספר החינוך‬ ‫(מצוה תרי"ג) היא נמנית אחרונה במנין תרי"ג‪ .‬וכתב הרמב"ם (הל'‬ ‫ס"ת פ"ז ה"א)‪" :‬מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר‬ ‫תורה לעצמו‪ ,‬שנאמר 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת'‪ ,‬כלומר כתבו‬ ‫לכם תורה שיש בה שירה זו‪ ...‬ואף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה‪,‬‬ ‫מצוה לכתוב משלו‪ ,‬ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלו מהר סיני"‪.‬‬ ‫והובא להלכה ביו"ד סי' ר"ע סעי' א'‪ .‬ובשמחת תורה‪ ,‬שבה אנו חותמין‬ ‫את התורה ופותחין אותה מחדש‪ ,‬ראוי לעמוד על מצוה זו‪ ,‬שהיא כמו‬ ‫תמצית כל מה שאנו עושין ביום זה‪.‬‬ ‫מדוע נקראת התורה "שירה "?‬ ‫לפי פשוטו של מקרא‪" ,‬השירה הזאת" היא שירת האזינו‪ ,‬שמשה רבנו‬ ‫אמרה לפני ישראל ביום פטירתו‪ .‬ואולם חז"ל דרשו שהמצוה היא‬ ‫לכתוב את התורה כולה‪ ,‬והרמב"ם ביאר‪" :‬כתבו לכם תורה שיש בה‬ ‫שירה זו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬כדי לכתוב את השירה צריך לכתוב את כל התורה‬ ‫שהיא כוללת אותה‪ .‬אולם גם לפי פירוש זה‪ ,‬יש לשאול‪ :‬למה כינה‬ ‫הכתוב את התורה כולה "שירה"? אין זו לשון חוק או משפט‪ ,‬אלא‬ ‫לשון של שיר וזמרה‪.‬‬ ‫ונראה שזהו עיקר הרמז‪ :‬התורה אינה רק ספר חובות‪ ,‬אלא שירה‪ ,‬ומי‬ ‫שכותב אותה כותב שיר‪ .‬ולכן בשמחת תורה אנו שרים ומרקדים‪ ,‬כי‬ ‫הספר שבידינו הוא שיר של אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים‪ .‬ואי'‬ ‫בדברי חז"ל שהתורה נמשלה ליין ולדבש‪ ,‬והיא מתוקה לחיך‪ .‬והמצוה‬ ‫לכתוב את התורה פירושה‪ :‬לעשות את התורה שיר שלך‪.‬‬ ‫"לכם" — לא רק אצל אבותיך‬ ‫ומה שכתב הרמב"ם שאף מי שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה עליו‬ ‫לכתוב משלו‪ ,‬נוגע בשורשה של המצוה‪ .‬הרי כבר יש ספר תורה בעולם‪,‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ט‬ ‫ואף בביתו‪ .‬ומה תועלת בעוד אחד? אלא שהתורה אינה נקנית מכח‬ ‫הירושה בלבד‪" .‬לכם" — לא של אבותיכם‪ ,‬אלא שלכם‪ .‬ואין אדם יוצא‬ ‫ידי חובתו בכך שמישהו אחר כתב לו‪ ,‬כמו שאינו יוצא ידי חובת לימוד‬ ‫בכך שאביו למד‪ .‬וזה גם מתחבר לדברי חז"ל "התקן עצמך ללמוד‬ ‫תורה‪ ,‬שאינה ירושה לך" (אבות ב‪ ,‬יב)‪ ,‬שהתורה צריכה להיעשות שלו‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫מדוע נאמרה מצוה זו ביום פטירתו של משה ?‬ ‫הנה אף מצוה זו לא נאמרה סתם‪ .‬משה רבנו עומד ביום אחרון לחייו‪,‬‬ ‫וכבר כתב את התורה כולה‪ ,‬ואמר ליהושע "חזק ואמץ"‪ .‬ובאותו יום‬ ‫מוסר הקב"ה את המצוה האחרונה‪" :‬כתבו לכם"‪ .‬כאילו אמר‪ :‬עד‬ ‫עכשיו‪ ,‬התורה כתובה ע ל ידי משה‪ ,‬והיא נמסרת לכם מפיו‪ .‬מעכשיו‪,‬‬ ‫כל דור וכל אדם צריך לכתוב אותה בעצמו‪ .‬ואחרי מות משה רבנו‪ ,‬אין‬ ‫עוד נביא כמוהו‪ ,‬ולכן העתיד תלוי בכל אחד ואחד מישראל‪ .‬והגמרא‬ ‫(עיין סנהדרין כא‪ ):‬למדה מפסוק זה שכל אחד חייב בספר תורה‪.‬‬ ‫וכך הוא ענין שמחת תורה בכללו‪ :‬משה מת‪ ,‬והתורה לא מתה‪ ,‬כי כל‬ ‫ישראל נעשים סופרים וממשיכים‪ .‬וכשהחתן תורה סוגר את הספר אחר‬ ‫"לעיני כל ישראל"‪ ,‬והחתן בראשית פותח אותו מחדש‪ ,‬זהו בדיוק מה‬ ‫שהמצוה אומרת‪ :‬אין התורה נסגרת אלא כדי להיכתב שוב‪.‬‬ ‫איך מקיימים מצוה זו בימינו ?‬ ‫כתב הרא"ש (הובא בטור וביו"ד סי' ר"ע) שבזמננו‪ ,‬שאין לומדים מתוך‬ ‫ספר התורה אלא מתוך החומשים והגמרות והפירושים‪ ,‬מקיימין מצוה‬ ‫זו על ידי כתיבתם או קנייתם‪ .‬ולפיכך נוהגים לקנות ספרי קודש לבית‪,‬‬ ‫חומש וגמרא ושולחן ערוך וספרי מוסר‪ ,‬ולהחזיקם ללימוד‪ .‬ומי שיכול‪,‬‬ ‫יכתוב או יקנה ספר תורה שלם‪ ,‬ואם אין ידו משגת‪ ,‬יקנה אות או‬ ‫פרשה בספר תורה של הקהל‪ .‬וכתב הרמב"ם שם (ה"א) "אם אינו יודע‬ ‫לכתוב‪ ,‬אחרים כותבין לו‪ ,‬וכל המגיה אפילו אות אחת כאילו כתבו‬ ‫כולו"‪ .‬הרי שכל אחד‪ ,‬גדול וקטן‪ ,‬יכול לקיים חלק מהמצוה‪.‬‬ ‫ויש לשים לב שמצוה זו אינה מסתיימת בקנייה‪ .‬הכתוב אומר "ולמדה‬ ‫את בני ישראל שימה בפיהם"‪ ,‬כלומר שהספר נועד ללימוד ולהוראה‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫י‬ ‫ובד"כ הספרים הנמצאים בבית ואינם נפתחים אינם מקיימים את‬ ‫תכלית המצוה‪.‬‬ ‫נפלאות התורה‬ ‫אחדות ושלום‪" :‬ויהי בישורון מלך" ו"כל בית ישראל"‬ ‫"ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" (דברים לג‪,‬‬ ‫ה)‪ .‬ופירש רש"י‪'" :‬ויהי' – הקב"ה‪' .‬בישורון מלך' — תמיד עול מלכותו‬ ‫עליהם"‪ .‬ועל התיבה "בהתאסף" פירש‪" :‬בהתאספם יחד באגודה‬ ‫אחת ושלום ביניהם‪ ,‬הוא מלכם‪ ,‬ולא כשיש מחלוקת ביניהם"‪.‬‬ ‫ומקור הדברים בספרי‪" :‬כשהם עשויים אגודה אחת ולא כשהם עשויים‬ ‫אגודות אגודות‪ ,‬וכן הוא אומר (עמוס ט‪ ,‬ו) 'הבונה בשמים מעלותיו‬ ‫ואגודתו על ארץ יסדה'"‪ .‬ותמצית הדברים‪ :‬אם יש אחדות בישראל‪,‬‬ ‫הקב"ה מלך עליהם; ואם אין‪ ,‬אין מלכותו נגלית‪.‬‬ ‫זהו דבר נפלא‪ ,‬שהרי לכאורה מלכות הקב"ה אינה תלויה בנו כלל‪" .‬ה'‬ ‫מלך" בין אם ישראל מאוחדים ובין אם לאו‪ ,‬והוא מלך העולמות כולם‪.‬‬ ‫ואף על פי כן‪ ,‬הכתוב מלמד שהמלכות הזאת "מתגלה" ו"מתקבלת" על‬ ‫ידי אחדות ישראל‪ .‬ובמדרש אמרו (ויקרא רבה ל‪ ,‬יב ועוד)‪" :‬כביכול‬ ‫כסאו מבוסס למעלה בזמן שישראל עשויין אגודה אחת"‪ .‬כלומר‪ ,‬ככל‬ ‫שישראל מאוחדים‪ ,‬כך מלכותו מתבססת בעולם‪ .‬ואילו כשהם‬ ‫מפורדים‪" ,‬ואגודתו על ארץ יסדה" נפגם‪.‬‬ ‫פסוק ראש השנה בסוף התורה‬ ‫והנה פסוק זה הוא אחד משלושת פסוקי המלכויות שבתפילת מוסף‬ ‫של ראש השנה‪" :‬ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו"‪" ,‬ויהי בישורון מלך"‪,‬‬ ‫"ה' ימלוך לעולם ועד"‪ .‬ובראש השנה הכתרנו את הקב"ה למלך על כל‬ ‫העולם‪ .‬והנה‪ ,‬בסוף התורה‪ ,‬בפרשת וזאת הברכה‪ ,‬חוזר אותו פסוק‬ ‫ומלמד אותנו את התנאי לכתרה‪" :‬בהתאסף ראשי עם"‪ .‬והוא מזכיר‬ ‫לנו שהכתרת ראש השנה אינה שלמה אלא אם יש שלום ואחדות‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יא‬ ‫וכך נתבאר למה נכנסו ימי שלום ואחדות בתשרי כמו שרשרת‪ :‬יום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬שבו מבקשים סליחה ומוחלים זה לזה‪ ,‬ואחריו הסוכה‬ ‫שכולם יושבים בה תחת צל אחד‪ ,‬ואחריו ארבעת המינים שנאגדים‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫ארבעה מינים – אגודה‬ ‫אמרו במדרש (ויקרא רבה ל‪ ,‬יב) על ארבעת המינים שהם כנגד ארבע‬ ‫סוגי ישראל‪ :‬האתרוג‪ ,‬שיש בו טעם וריח‪ ,‬כנגד מי שיש בו תורה‬ ‫ומעשים טובים; הלולב‪ ,‬שיש לו טעם ואין לו ריח‪ ,‬כנגד מי שיש בו‬ ‫תורה ואין בו מעשים; ההדס‪ ,‬שיש לו ריח ואין לו טעם‪ ,‬כנגד מי שיש‬ ‫בו מעשים ואין בו תורה; והערבה‪ ,‬שאין לה לא טעם ולא ריח‪ ,‬כנגד‬ ‫מי שאין בו לא זה ולא זה‪ .‬ומה עושה הקב"ה להם? "יעשו כולם אגודה‬ ‫אחת‪ ,‬והם מכפרים אלו על אלו"‪ ,‬ואומר הקב"ה‪" :‬אם עשיתם כך אני‬ ‫מתעלה"‪ .‬הרי לפנינו אותו רעיון‪" :‬אגודה אחת" והקב"ה מתעלה‪ .‬ומכאן‬ ‫שאין מצות ארבעת המינים מעשה מצוה בלבד‪ ,‬אלא היא מעשה שבו‬ ‫מקיימים את הפסוק "בהתאסף ראשי עם"‪.‬‬ ‫וכל מי שנושא לולב בידו בסוכות‪ ,‬ואחר כך מקיף בשמחת תורה את‬ ‫הספר‪ ,‬ממשיך אותו קו‪ :‬בסוכות נאגדו המינים‪ ,‬ובשמחת תורה נאגדו‬ ‫ישראל‪ .‬ובשני המקרים המרכז הוא אחד‪ :‬ה' מלכנו‪.‬‬ ‫אסיפה ועצרת – שתי לשונות לענין אחד‬ ‫והנה לשון "בהתאסף" היא מאותו שורש של "חג האסיף"‪ ,‬שהוא שמו‬ ‫של סוכות (שמות כג‪ ,‬טז‪" :‬בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה")‪.‬‬ ‫ולשון "עצרת" שבשמיני עצרת פירשוה חז"ל "עצרו אתכם אצלי"‪,‬‬ ‫כלומר אסיפה וקיבוץ‪ .8‬הרי שכל ימי חג אלו‪ ,‬מסוכות ועד שמיני‬ ‫עצרת‪ ,‬הם ימי אסיפה‪ .‬והוי 'דבר בעתו' שהפסוק "בהתאסף ראשי עם"‬ ‫נקרא דוקא בסיום התורה‪ ,‬ביום העצרת‪.‬‬ ‫כמה צריך כדי שתהיה אגודה ?‬ ‫אמרו בגמרא (ברכות ו‪ ).‬על הכתוב "ואגודתו על ארץ יסדה"‪ :‬רבי‬ ‫חלפתא איש כפר חנניה אומר‪ :‬עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה‬ ‫‪ 8‬עי' רש"י קידושין ו‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יב‬ ‫שרויה ביניהם; ומנין אפילו חמשה? "בקרב אלהים ישפט"; ומנין אפילו‬ ‫שלשה? "ואגודתו על ארץ יסדה"‪ .‬הרי שאגודה אינה רק ציבור גדול‪.‬‬ ‫אפילו שלשה‪ ,‬כשהם מאוחדים‪ ,‬השכינה שרויה ביניהם‪.‬‬ ‫ובילקוט שמעוני (עמוס ט‪ ,‬ו) הביאו משל‪ :‬אדם נוטל אגודה של קנים‪,‬‬ ‫ואינו יכול לשברם בבת אחת; אבל אחד אחד‪ ,‬אפילו תינוק יכול‬ ‫לשברם‪ .‬הרי לנו שכל מחלוקת היא כמו פירוק האגודה לקנים‬ ‫בודדים‪ :‬הכוח נעלם‪.‬‬ ‫אהרן – רודף שלום ‪ ,‬והדרך אל האגודה‬ ‫אם כן‪ ,‬כיצד נעשים ישראל "אגודה אחת"? על זה אנו למדים משני‬ ‫פירושי רש"י‪ ,‬בפרשה זו ובפרשת חוקת‪ .‬בסוף התורה נאמר‪" :‬ויבכו בני‬ ‫ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום" (דברים לד‪ ,‬ח)‪ ,‬ופירש‬ ‫רש"י‪'" :‬בני ישראל' — הזכרים‪ ,‬אבל באהרן‪ ,‬מתוך שהיה רודף‬ ‫שלום ונותן שלום בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה‪ ,‬נאמר 'כל‬ ‫בית ישראל' (במדבר כ‪ ,‬כט)‪ ,‬זכרים ונקבות"‪ .‬הרי משה רבנו‪ ,‬שהוציא‬ ‫את ישראל ממצרים והוריד להם את התורה‪ ,‬בכו עליו האנשים בלבד‪,‬‬ ‫ועל אהרן בכו כולם‪ .‬ויש לעיין‪ :‬מה רב טובו של כח השלום שמכריע‬ ‫אפילו לגבי משה?‬ ‫אמרו חז"ל (סנהדרין ו‪ ):‬שמשה היה אומר "יקוב הדין את ההר"‪ ,‬כלומר‬ ‫שהדין יצא לאמיתו אף אם יש בו נזק‪ ,‬ואילו אהרן היה אוהב שלום‬ ‫ורודף שלו ם ועושה פשרה בין בעלי הדין‪ .‬ובאבות דרבי נתן (פרק יב)‬ ‫דרשו שמשה היה מוכיחן בדברים קשים‪ ,‬ולכן נאמר בו "בני ישראל"‪,‬‬ ‫ואילו אהרן לא אמר לאיש "סרחת" ולא לאשה "סרחת"‪ ,‬ולכן נאמר בו‬ ‫"כל בית ישראל"‪ .‬אין כוונת הדברים לגנות את משה‪ ,‬שהרי אהב את‬ ‫ישראל אהבה גדולה‪ ,‬ואמר "ואם אין מחני נא מספרך"‪ .‬אלא שמדתו‬ ‫היתה מדת האמת‪ ,‬ומדת אהרן היתה השלום‪ .‬ושתיהן עמודי העולם‪:‬‬ ‫"על שלשה דברים העולם עומד‪ :‬על הדין ועל האמת ועל השלום"‬ ‫(אבות א‪ ,‬יח)‪.9‬‬ ‫‪ 9‬כי לפעמים צריכים למנהיג בבחי' משה שהוא אמת לאמיתו‪ ,‬ולפעמים צריכים למדתו של אהרן שהוא אוהב שלום ורודף שלום‬ ‫ומקרבן וכו'‪ .‬והרי ארז"ל "משנין מפני דרכי השלום" – שלפעמים משנים מבחינת משה למדת אהרן‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יג‬ ‫ובאבות דרבי נתן סיפרו מה היה עושה אהרן‪ :‬כששמע ששני בני אדם‬ ‫מרוחקים זה מזה‪ ,‬היה הולך אל האחד ואומר לו‪" :‬ראה חברך כמה‬ ‫הוא מצטער‪ ,‬הוא קורע את לבו ואומר‪ :‬אוי לי‪ ,‬איך אשא עיני אל‬ ‫חברי‪ ,‬הרי אני סרחתי עליו"‪ .‬ואחר כך הלך אל השני ואמר לו את‬ ‫אותם דברים‪ .‬והיה חוזר ומדבר עד ששניהם נפגשו בדרך ונשקו זה‬ ‫לזה‪ .‬ובגור אריה (במדבר כ‪ ,‬כט) הוסיף לבאר את ענין "בין איש‬ ‫לאש תו"‪ :‬משה עשה טובה לאנשים ולנשים כאחד‪ ,‬אבל טובה אחת‪.‬‬ ‫ואילו אהרן עשה שני דברים שונים‪ :‬דיבר אל האיש ענין מיוחד‪ ,‬ואל‬ ‫האשה ענין מיוחד‪ ,‬עד שעשה שלום ביניהם‪ .‬כלומר‪ ,‬שלום אמיתי‬ ‫אינו נעשה באמירת דבר אחד לכולם‪ ,‬אלא בהבנת כל צד ובדיבור‬ ‫אליו בלשונו‪.10‬‬ ‫וזהו הקשר לפסוק שלנו‪" :‬בהתאסף ראשי עם" – אין אגודה אלא אם‬ ‫יש מי שמחבר‪ .‬אהרן הוא מי שעשה את ישראל אגודה אחת‪ ,‬ובכך‬ ‫נתקיים "ויהי בישורון מלך"‪ .‬ואמר הלל (אבות א‪ ,‬יב)‪" :‬הוי מתלמידיו‬ ‫של אהרן‪ ,‬אוהב שלום ורודף שלום‪ ,‬אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"‪.‬‬ ‫וראה כמה נתקשרו השלום והתורה‪ :‬מי שרודף שלום בין הבריות‪,‬‬ ‫מקרבן לתורה‪.‬‬ ‫ועוד אמרו (עוקצין ג‪ ,‬יב)‪ ,‬במשנה האחרונה של כל ששה סדרי משנה‪:‬‬ ‫"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום‪ ,‬שנאמר 'ה'‬ ‫עוז לעמו יתן‪ ,‬ה' יברך את עמו בשלום'" (תהלים כט‪ ,‬יא)‪ .‬וכל פרשת‬ ‫וזאת הברכה היא ברכה‪ ,‬ותנאי לקיומה הוא השלום‪ ,‬שבלעדיו הברכה‬ ‫נשפכת‪ .‬ולכן אמר משה בפתיחת הברכה‪" :‬בהתאסף ראשי עם יחד‬ ‫שבטי ישראל"‪.‬‬ ‫האם המלך הוא משה ?‬ ‫יש מפרשים (אבן עזרא) שהמלך שנזכר בפסוק הוא משה רבנו‪,‬‬ ‫ושראשי העם נאספו אליו לשמוע את התורה‪ .‬ואף לפירוש זה אין‬ ‫‪ 10‬וזהו כוח מיוחד לרדת לעומק הדעת של כאו"או לעמוד על ההבדל ביניהם‪ ,‬ומכוח זה לאחד ביניהם‪ .‬ובדרך צחות י"ל‪ ,‬שלדאבון דורינו יש ג"כ 'רבנים' שמתחזים כשוחרי שלום וכו'‪ ,‬אבל עליהם רק צד אחד בוכה‬ ‫[או שאחד בוכה משמחה‪ ,‬והשני בוכה בכייה של דמעה וצער]‪ .‬ובוודאי שאין זה נקרא 'שלום'‪ ,‬אלא להיפך‪ .‬ובכגון דא אמרו 'ושנא את הרבנות'‪ .‬ויש כאלו שבוכים אחריהם בכייה של שמחה אחר מיתתם‪( .‬ואגב‬ ‫אורחא‪ ,‬תסמרנה שערות הראש בשמענו 'רבנים' שעליהם בוכים רק הנקבות‪ .‬ודו"ק‪ .‬וגם גבי אהרן לא בכו הנקבות אלא ביחד עם הזכרים – ומתוך שלום‪ .‬כי זהו אחד מן הסימנים הפשוטים והנחוצים של 'רב‬ ‫המתחזה' שמתייחד עם הנשים‪ ,‬ונמשך רק להם וכו'‪ .‬ועוד סימן יש לרב 'מתחזה' מי שאינו מקיים 'שממוע בין אחיכם' ושומע או לוקח רק צד אחד‪ ,‬והוא היפך בחי' אהרן הנ"ל שהיה הולך לזה ולזה דייקא‪ .‬ובכגון זה‬ ‫שומר נפשו ירחק מהם‪ .‬ועליהם אמרו אין פורענות בא אלא בשביל דייני ישראל)‪ .‬ורצונו ית' הוא שיהיה שני הכוחות של משה ואהרן בכוהניו‪ .‬וכיום נעשה תופעה חדשה ש'רב' כביכול אמור להיות גם פוסק דינים‬ ‫וגם הבעל מחליט והיועץ הנפשי והיועץ הפיננסי והרופא ו'שלום בית מאכער'‪ ,‬אבל באמת גם משה רבינו לא היה בבחינת אהרן המיו חדת לו שהיה לו כוח מיוחד להשרות שלום בין איש לרעהו‪ .‬ולא כל הרוצה ליטול‬ ‫את השם יבוא ויטול‪ .‬והגם שבתורה כלולה כל החכמות שבעולם‪ ,‬עדיין לא כל רב הוא מקובל כהאר"י הקדוש‪ ,‬ולא כל רב הוא מבין בניתוח המוח ע"פ תורה כהחזון איש וכדומה‪ .‬והבן‪ .‬ושמעתי כמ"פ ממו"ר אדמו"ר‬ ‫מ אמשינוב שליט"א שהוא לא מבין בענייני שלום בין אנשים‪ ,‬ולא ראה בזה ס"ד‪ ,‬וממילא א"י לעסוק בזה – וזוהי מדריגה של צדיק אמת היודע במעלותיו מצד אחד‪ ,‬ובמגבולותיו מאידך גיסא‪ .‬ואכהמ"ל בזה והוא מן‬ ‫הדברים שהשתיקה יפה להם – לאותם הערב רב‪ ,‬אבל לא לכלל ישראל‪ .‬וחרגתי מדרכי להעיר בהערה נחוצה זו‪ .‬ובוודאי אין בהאמור לזלזל חס ושלום בחכמי הדור הצדיקים והאמיתיים‪ ,‬וכידוע דאתפשטותא נשמתא‬ ‫דמשה בכל דרא ודרא‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יד‬ ‫הדבר משתנה‪ :‬מלכות משה שהיתה ממשיכה את מלכות ה' נתגלתה‬ ‫כשנאספו כולם לפניו‪ .‬ורש"י בחר לפרש שהמלך הוא הקב"ה‪ ,‬וזה ניחא‬ ‫יותר לנאמר בראש השנה‪.‬‬ ‫חזק ואמץ‬ ‫הסיום הוא הסכנה‪ ,‬וההתחלה היא התקנה‬ ‫מנהג ישראל שבסיום כל ספר מחמישה חומשי תורה אומרים‪" :‬חזק‬ ‫חזק ונתחזק"‪ .‬וביום שמחת תורה‪ ,‬כשמסיימים את כל התורה כולה‪,‬‬ ‫אומרים זאת בקול גדול‪ .‬והנה הדבר צריך עיון‪ :‬סיום ספר הוא רגע של‬ ‫שמחה ושל הצלחה‪ ,‬ולמה דוקא אז אומרים "חזק"‪ ,‬כאילו היה שם‬ ‫סכנה? וכי מי שמסיים נזקק לחיזוק יותר ממי שבתוך הדרך?‬ ‫ונראה שהאמת היא‪ ,‬שהרגע המסוכן ביותר בכל מלאכה הוא רגע‬ ‫הסיום‪ .‬כל זמן שהאדם בדרך‪ ,‬הוא מרגיש שעדיין לפניו דרך רבה‪ ,‬ולכן‬ ‫מתאמץ‪ .‬ואולם בסיום‪ ,‬כשהוא אומר "הנה הגעתי"‪ ,‬אז הוא נוטה לנוח‪,‬‬ ‫ולומר "די"‪ ,‬ולהסתפק במה שעשה‪ .‬ולכן דוקא אז נדרש "חזק"‪ :‬חזק‬ ‫– כדי לא לשקוע בשביעות רצון גרידא‪ ,‬חזק – כדי להמשיך‬ ‫ולהתעלות‪ ,‬ונתחזק – שכולנו יחד ובכוח של הרבים נתחזק‪.‬‬ ‫ועתה קום עבר‬ ‫מיד בפתח ספר יהושע‪ ,‬בהפטרת שמחת תורה‪ ,‬כתוב‪" :‬ויהי אחרי מות‬ ‫משה עבד ה' ויאמר ה' אל יהושע בן נון משרת משה לאמר‪ :‬משה‬ ‫עבדי מת‪ ,‬ועתה קום עבר את הירדן הזה" (יהושע א‪ ,‬א‪-‬ב)‪ .‬שימו לב‪:‬‬ ‫משה עבדי מת – ועתה קום‪ .‬אין מקום לשקיעה באבל‪ .‬הקב"ה אינו‬ ‫אומר ליהושע "שב והתאבל"‪ ,‬אלא "קום"‪ .‬ואף על פי שבני ישראל בכו‬ ‫על משה שלושים יום‪ ,‬הרי התחלה חדשה נדרשת מיד אחריהם‪ ,‬כי‬ ‫התורה אינה תלויה בחיי אדם אחד‪.‬‬ ‫וכך בסיום התורה‪" :‬וימת שם משה" – והתורה ממשיכה‪" :‬בראשית"‪.‬‬ ‫ולא די בכך שהתורה ממשיכה; אנו עצמנו מצווים להמשיך‪ .‬ולזה באו‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫טו‬ ‫דברי הקב"ה ליהושע‪" :‬חזק ואמץ" (יהושע א‪ ,‬ו)‪" ,‬רק חזק ואמץ מאד‬ ‫לשמור לעשות ככל התורה" (שם‪ ,‬ז)‪" ,‬הלא צויתיך חזק ואמץ‪ ,‬אל‬ ‫תערץ ואל תחת" (שם‪ ,‬ט)‪ .‬ושלוש פעמים נאמר לו‪ ,‬כי אין חיזוק אחד‬ ‫מספיק‪.‬‬ ‫חזק בתורה‪ ,‬ואמץ במעשים‬ ‫אמרו חז"ל (ברכות לב‪" :):‬ארבעה דברים צריכין חיזוק‪ ,‬ואלו הן‪ :‬תורה‪,‬‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬תפלה‪ ,‬ודרך ארץ"‪" .‬תורה ומעשים טובים מנלן? דכתיב‬ ‫'רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה' – חזק בתורה ואמץ‬ ‫במעשים טובים"‪ .‬ולמה צריכים חיזוק? כי תורה ומעשים טובים הם‬ ‫דברים שאדם נוטה להתרשל בהם‪ .‬הלימוד דורש ישיבה‪ ,‬והמעשה‬ ‫דורש ויתור‪ .‬ואילו תפילה – "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'"‬ ‫(תהלים כז‪ ,‬יד) – ואמרו שם‪" :‬אפילו ראה אדם שהתפלל ולא נענה‪,‬‬ ‫יחזור ויתפלל"‪ .‬הרי שבכל אחד מהם יש צורך לחזור ולהתחזק‪ ,‬ואין‬ ‫די בפעם אחת‪.‬‬ ‫וכך נבאר את החזרה במילה "חזק חזק ונתחזק"‪ :‬הראשון – לסיים‬ ‫בחוזק‪ ,‬השני – להתחיל בחוזק‪ ,‬והשלישי – "ונתחזק" – שנהיה חזקים‬ ‫כולנו‪ ,‬כי גם החזק צריך עזרה מאחרים‪.‬‬ ‫לא ימוש ספר התורה הזה מפיך‬ ‫באותה פרשה אמר ה' ליהושע‪" :‬לא ימוש ספר התורה הזה מפיך‪ ,‬והגית‬ ‫בו יומם ולילה" (יהושע א‪ ,‬ח)‪ .‬ואולי יאמר אדם‪ :‬אני טרוד בפרנסה‬ ‫ובטירדות הזמן‪ ,‬איך אקיים זאת? ותשובה לזה אמרו חז"ל (מנחות‬ ‫צט‪" :):‬אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי‪ :‬אפילו לא קרא אדם‬ ‫אלא קריאת שמע שחרית וערבית‪ ,‬קיים 'לא ימוש ספר התורה הזה‬ ‫מפיך'"‪ .‬אם כן‪ ,‬אין הדרישה דווקא להיות שקוע בתורה כל היום ממש‪,‬‬ ‫אלא לשמור על החיבור‪ .‬אדם המתחזק ברגע קטן‪ ,‬שומר על הקשר‬ ‫לאורך זמן‪ ,‬והקשר הוא העיקר‪.‬‬ ‫וזהו גם טעם למה אנו מברכים על התורה בשמחה ומקיפים אותה‬ ‫בריקודים‪ :‬כדי שהקשר יהיה קשר של אהבה‪ ,11‬ולא של חובה בלבד‪.‬‬ ‫‪ 11‬כדוגמת ז' הקפות דחופה‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫טז‬ ‫ואמרו חז"ל (שבת קל‪ ).‬שמצוות שקיבלו עליהם ישראל בשמחה עדיין‬ ‫עושין אותן בשמחה‪ .‬הרי שהשמחה נותנת קיום לדורות‪.‬‬ ‫מה עושים בימים שאחרי‬ ‫אחר החג‪ ,‬בחודש חשון‪ ,‬שאין בו חג‪ ,‬עלולה הנפש להתרוקן‪ .‬והחיד"א‬ ‫כתב (כפי שהובא בספר מועד לכל חי) שאחר החג ובחודש חשון‬ ‫יתאמץ אדם ביראת שמים ובלימוד תורה לשמה‪ ,‬כי זו התחלת השנה‪,‬‬ ‫והיא סימן טוב לכל השנה‪ .‬וגם צריך להראות שכל מה שעשה בעשרת‬ ‫ימי תשובה לא היה לפנים ח"ו‪ ,‬ואם עתה יתחיל לפרוק עול‪ ,‬לא יהיה‬ ‫לרצון‪ .‬ולכן יעשה סימן טוב וירוץ כגיבור בתורה ובמצוות‪.‬‬ ‫משיבת נפש‬ ‫יסוד תורת הנפש בתורה‪ :‬השבה אל המקור‬ ‫"תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים יט‪ ,‬ח)‪ .‬ויש לדקדק‪ :‬לא נאמר‬ ‫"מרפאת נפש" ולא "מחזקת נפש"‪ ,‬אלא "משיבת"‪ .‬והשבה היא החזרה‬ ‫למקום שממנו יצא הדבר‪ .‬ונמצא שהנפש‪ ,‬מצד טבעה‪ ,‬יש לה מקום‬ ‫ובית‪ ,‬ומצב החולי אינו אלא היותה רחוקה ממנו‪ .‬וכן אמר דוד המלך‪:‬‬ ‫"שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי" (תהלים קטז‪ ,‬ז)‪ ,‬והוא מדבר‬ ‫אל נפשו כאל אדם אחר ומצוה עליה לשוב‪ .‬מכאן יסוד גדול בתורת‬ ‫הנפש שבתורה‪ :‬הרפואה אינה כפיית דבר חדש על הנפש‪ ,‬אלא תיקונה‬ ‫השבתה אל מקומה ואל מכונה‪ .‬ומה הוא מקומה‪ ,‬ומה גורם‬ ‫להתרחקותה? בזה נעמוד‪.‬‬ ‫הנפש — "רוח ממללא"‬ ‫כתוב בבריאת האדם‪" :‬ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"‬ ‫(בראשית ב‪ ,‬ז)‪ .‬ותרגם אונקלוס‪" :‬והות באדם לרוח ממללא"‪ ,‬כלומר‬ ‫רוח מדברת‪ .‬ונראה שהפירוש אינו רק שהאדם יכול לדבר‪ ,‬אלא‬ ‫שמהותה של הנפש היא יכולת הקשר‪ :‬לדבר ולהישמע‪ ,‬להגיד ולהיות‬ ‫מובן‪ .‬ואין דיבור בלא שומע‪ .‬ולכן הדבר הראשון שאמר עליו הקב"ה‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יז‬ ‫"לא טוב" בכל מעשה הבריאה הוא‪" :‬לא טוב היות האדם לבדו" (שם‪,‬‬ ‫יח)‪ .‬בבריאה נאמר שוב ושוב "כי טוב"‪ ,‬ורק על הבדידות נאמר שאינה‬ ‫טובה‪ .‬הרי לך היסוד הראשון‪ :‬הנפש קשורה מעצמה‪ ,‬והניתוק הוא‬ ‫חולי‪ .‬מי שאין לו אל מי לדבר‪ ,‬או שנתבייש לדבר‪ ,‬או שאינו נשמע‪,‬‬ ‫נפשו נחלשת‪ .‬ולהפך‪ ,‬הקירבה היא חיים‪.‬‬ ‫וכתבו חז"ל (בראשית רבה יד‪ ,‬ט) שחמשה שמות לנפש‪ :‬נפש‪ ,‬רוח‪,‬‬ ‫נשמה‪ ,‬חיה‪ ,‬יחידה‪ .‬והנפש היא הנמוכה שבהם‪ ,‬והקרובה אל הגוף‪,‬‬ ‫כמו שנאמר "כי הדם הוא הנפש" (דברים יב‪ ,‬כג)‪ ,‬כלומר כח החיות‬ ‫והרגש‪ .‬ואין התורה מזלזלת בה אלא להפך‪ :‬היא מצוה עליה "ואהבת‬ ‫את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (שם ו‪ ,‬ה)‪ ,‬כי אף הרגשות‬ ‫והתשוקות צריכים לשוב אל מקורם‪ .‬והאדם השלם אינו מדכא את‬ ‫הנפש אלא משיב אותה‪.‬‬ ‫החולי והרופא‬ ‫כתב הרמב"ם (הל' דעות פ"ב ה"א) שכשם שיש לגוף בריאות וחולי‪ ,‬כך‬ ‫יש לנפש בריאות וחולי‪ .‬וביאר שחולי הנפש הוא כשאדם אוהב מדות‬ ‫רעות‪ ,‬ומשום כך אינו מרגיש בחוליו‪ ,‬כשם שהחולה בגופו מרגיש מר‬ ‫את המתוק ומתוק את המר‪ .‬והדרך‪ ,‬כתב הרמב"ם‪ ,‬שילכו אל החכמים‬ ‫שהם "רופאי הנפשות"‪ ,‬וירפאו אותם בדעות שילמדום עד שיחזירום‬ ‫לדרך הטובה‪ .‬והרחיב בזה בשמונה פרקים (פרק ג) ובהלכות דעות (פרק‬ ‫א) שהדרך להבריא היא "דרך הבינונית"‪ ,‬כלומר מדה ממוצעת בכל‬ ‫דעה ודעה‪ ,‬ולא קצה זה או קצה זה‪ .‬ומכאן אנו למדים שני דברים‪:‬‬ ‫האחד‪ ,‬שהתורה רואה את הנפש כדבר שיש לו בריאות ואפשר לחלות‬ ‫בו‪ ,‬ושיש לו מומחים שמבינים בו‪ .‬והשני‪ ,‬שהתרופה אינה דיכוי אלא‬ ‫איזון‪ ,‬כי כוח הנפש כולו טוב‪ ,‬ורק צריך להשיבו לשיעורו‪.‬‬ ‫ומכאן גם עצת חכמים (אבות א‪ ,‬ו)‪" :‬עשה לך רב וקנה לך חבר"‪ .‬כל‬ ‫אחד זקוק לאדם שיוכל להאזין לו ולהורות לו‪ ,‬ואל יאמר "אסתדר‬ ‫לבדי"‪ .‬הרי כאן אותו יסוד‪ :‬הנפש נרפאת בקשר‪.‬‬ ‫תורה הפונה אל כל כלי האדם‬ ‫בפסוק (תהלים יט‪ ,‬ח–ט) נמנו כמה פעולות של התורה‪" :‬תורת ה'‬ ‫תמימה משיבת נפש‪ ,‬עדות ה' נאמנה מחכימת פתי‪ ,‬פקודי ה' ישרים‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יח‬ ‫משמחי לב‪ ,‬מצות ה' ברה מאירת עינים"‪ .‬הנה כאן ארבעה כלים באדם‪:‬‬ ‫נפש‪ ,‬שכל‪ ,‬לב‪ ,‬עינים‪ .‬התורה משיבה את הנפש‪ ,‬מחכימה את השכל‪,‬‬ ‫משמחת את הלב ומאירה את העינים‪ .‬אין היא פונה רק אל המוח‪,‬‬ ‫ואין היא פונה רק אל הרגש‪ .‬ולכן בשמחת תורה כל הכלים משתתפין‪:‬‬ ‫הרגלים בריקוד‪ ,‬הפה בשירה‪ ,‬העינים בראיית הספר‪ ,‬הלב בשמחה‪.‬‬ ‫ואין זה מנהג קל‪ ,‬אלא כמין ריפוי שלם‪ ,‬שבו האדם כולו נוטל חלק‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫שבת וינפש‬ ‫והנה יש בתורה עצמה מתנה שבועית לנפש‪ .‬כתוב‪" :‬וביום השביעי‬ ‫שבת וינפש" (שמות לא‪ ,‬יז)‪ .‬ואמר ריש לקיש (ביצה טז‪" :).‬נשמה יתירה‬ ‫נותן הקב"ה באדם ערב שבת‪ ,‬ולמוצאי שבת נוטלין אותה ממנו‪,‬‬ ‫שנאמר 'שבת וינפש' — כיון ששבת‪ ,‬וי אבדה נפש"‪ .‬הרי ששמירת‬ ‫השבת נותנת לאדם "נפש" נוספת‪ ,‬והיא השבה שבועית‪ .‬ובשבת זו‪,‬‬ ‫שבה אנו מסיימין את התורה ושמחים בה‪ ,‬מתחברים כל הדברים‪:‬‬ ‫שבת‪ ,‬שמחה‪ ,‬תורה וקירבה‪.‬‬ ‫מדור מיוחד — לרגל יום ההילולא של בעל "פלא‬ ‫יועץ" זצוקללה"ה‬ ‫קורות חייו בקצרה‬ ‫רבי אליעזר בן רבי יצחק פאפו זצ"ל נולד בשנת תקמ"ו‪ ,‬ונפטר בעיר סיליסטרה‬ ‫שבבולגריה בכ' בתשרי תקפ"ח‪ ,‬בהיותו כבן ארבעים ואחת שנה‪ .‬שימש רב‬ ‫הקהילה הספרדית בסיליסטרה‪ ,‬ועמד זמן מה גם בראש הקהילה בבוקרשט‪ .‬היה‬ ‫פוסק ומקובל‪ ,‬ונודע לתהלה בספרו "פלא יועץ" (וכן חיבר "אורות אלים" ו"חסד‬ ‫לאלפים" ו"בית תפלה" ו"יעלזו חסידים" – מיוסד על 'ספר חסידים'‪ ,‬ועוד)‪ .‬ובשנה‬ ‫זו חל יום ההילולא ביום חמישי הקרוב‪ ,‬כ' בתשרי‪ ,‬ועל כן ראוי לפתוח את שערי‬ ‫ספרו בשבת זו‪.‬‬ ‫מדוע נקרא ספרו "פלא יועץ "‬ ‫בהקדמתו ביאר המחבר שתיבת "פלא" רומזת לשמו‪" ,‬אליעזר פאפו"‪ ,‬כשקוראין‬ ‫את האותיות מן הסוף אל ההתחלה‪ ,‬ו"יועץ" — שהוא יועץ לעצמו ולבני דורו‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יט‬ ‫את ההקדמה חתם בסיליסטרה בשלהי חודש ניסן שנת תקפ"ד‪ .‬וסידר את ספרו‬ ‫על דרך ערכים לפי סדר האלף בית‪ ,‬וכל ערך קצר וברור‪ ,‬כדי שכל אדם יוכל‬ ‫ללמוד בו כל יום מעט‪ ,‬לפי זמנו ולפי כוחו‪.‬‬ ‫אהבה ושמחה — שתי פנים של ענין אחד‬ ‫בערך "אהבה להקדוש ברוך הוא" הראה המחבר שמי שמעמיק במחשבתו בכל‬ ‫הטובות שגמל עמו הבורא‪ ,‬ובעיקר בכך שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורת‬ ‫אמת‪ ,‬מתעורר לבו לאהבה עזה‪ .‬ועל זה הוסיף‪ ,‬ונכתב עוד בערך "שמחה"‪ ,‬כי‬ ‫"אהבה ושמחה דבר אחד הוא"‪ .‬ונראה שכוונתו לומר שאין שמחה אמיתית‬ ‫בעבודת ה' בלא אהבה‪ ,‬ואין אהבה בלא שמחה‪ .‬מי שאוהב את ה'‪ ,‬שמח‬ ‫בשמחתו; ומי שעובד בכובד ובלי שמחה‪ ,‬אין אהבתו שלמה‪ .‬וזה תואם את דברי‬ ‫הרמב"ם (הל' לולב פ"ח הט"ו) ש"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת‬ ‫האל שציווה בהן עבודה גדולה היא"‪ .‬כלומר‪ ,‬שהשמחה אינה תוספת לעבודה‬ ‫אלא היא העבודה‪.‬‬ ‫ומכאן נובע עיקר הדרך שהורה הפלא יועץ‪ :‬אי אפשר לצוות על אהבה‪ ,‬ואולם‬ ‫אפשר להכין לה מקום‪ .‬ולכן יעץ לקבוע עתים לקרוא בספרי אהבה ויראה‪ ,‬כגון‬ ‫"ראשית חכמה" ו"חובות הלבבות"‪ ,‬ו"ספר הברית"‪ ,‬ועל ידי המחשבה החוזרת‬ ‫ונשנית מתעוררת האהבה ובעקבותיה השמחה‪ .‬והדבר דומה להקפות‪ :‬בשמחת‬ ‫תורה אין אנו מתבקשים להבין את התורה עמוק‪ ,‬אלא להקיף אותה ולשמוח‬ ‫בה‪ ,‬וההקפה הזאת עצמה בונה אהבה‪.‬‬ ‫שמחה שאינה שמחה‬ ‫אך הפלא יועץ הזהיר גם מן הצד השני‪ .‬ראה שיש אנשים ששמחתם מתגלגלת‬ ‫אל שחוק וקלות ראש‪ ,‬והוא כתב שהמספחת הזאת פושה במיוחד בימי שמחה‬ ‫כגון שמחת בית השואבה‪ ,‬שמחת תורה ופורים‪ ,‬מפני שערבות השמחה מסיחה‬ ‫את הדעת‪ .‬ומי שיש בידו למחות‪ ,‬ימחה על כבוד שמו יתברך‪ ,‬ומי שאין בידו‪,‬‬ ‫ישמור את פיו‪ .‬ובערך "אונאה" פירט שיש המצערים את חבריהם דרך שחוק‬ ‫וקלות ראש כדי להרבות שמחה‪ ,‬וענוש יענש על כך‪ ,‬כי השמחה תהפוך לתוגה‪.‬‬ ‫הרי שאין כל שמחה שווה‪ :‬יש שמחה שמקרבת‪ ,‬ויש שמחה שמרחיקה‪.‬‬ ‫ומה ההבדל ביניהן? נראה שהשמחה הטובה היא שמחה שיש בה כבוד‪ ,‬שמחה‬ ‫שאינה בוזה אדם‪ ,‬ושאינה פוגעת בקדושת היום‪ .‬והרמב"ם (הל' יום טוב פ"ו הכ')‬ ‫כתב ש"אין זו שמחה אלא הוללות וסכלות"‪ ,‬ו"לא נצטוינו על ההוללות והסכלות‬ ‫אלא על שמחה שיש בה עבודת יוצר הכל"‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫כ‬ ‫פנים שוחקות‬ ‫ומכאן גם ההלכה שנאמרה בערך "אורחים"‪ :‬כנסת אורחים צריכה להיעשות‬ ‫בפנים שוחקות‪ .‬והפלא יועץ כתב שפת חריבה עם פנים יפות חשובה יותר‬ ‫מסעודה שמנה בפנים זועפות‪ ,‬ושאם יש לבעל הבית כעס או צער בלבו‪ ,‬יסיר‬ ‫אותו לפני בוא האורח‪ ,‬שלא יחשוב האורח שבגללו נתקלקלו פניו‪ .‬וזה שמחה‬ ‫של מצוה ממש‪ :‬השמחה היא בפנים ובלב‪ ,‬לא בכמות התבשילים‪.‬‬ ‫סגולת השמחה בהקפות‬ ‫וכפי שכ' בערך "חתן"‪ ,‬המרבה לשמוח בשמחת תורה‪ ,‬ובפרט בשבע ההקפות‪,‬‬ ‫זוכה שתהיה תורה לו ולזרעו‪ ,‬שהיא סגולה נפלאה לכתרה של תורה‪ .‬ועוד כתב‬ ‫בשם תלמידי האר"י ז"ל שמי שהוא שמח וטוב לב בחג הקדוש הזה‪ ,‬מובטח לו‬ ‫שתהיה שנתו טובה‪ .‬ואין זו סגולה סתמית‪ ,‬אלא הבטחה למי ששמחתו אמיתית‪:‬‬ ‫כי אדם ששמח בתורה‪ ,‬ילדיו רואים ומתחברים אליה‪ ,‬ותורתו עוברת מדור לדור‪,‬‬ ‫כמו שנאמר "מורשה קהלת יעקב"‪.‬‬ ‫ספר פשוט — ופלאים בתוכו‬ ‫ספר "פלא יועץ" הוא‪ ,‬יחסית‪ ,‬מן הספרים הפשוטים שבספרות המוסר‪ .‬לשונו‬ ‫קלה וקצרה‪ ,‬ובקהילות רבות לומדים בו תינוקות בחדר ובבית הספר‪ ,‬ואף מבוגרים‬ ‫פותחים אותו מדי יום כמעט כסידור‪ .‬ואולם מי שמעיין בו ימצא שהפשטות‬ ‫מכסה פלאים‪ ,‬והשם "פלא" ו"יועץ" הוא בדיוק כך‪ :‬אי' בו עצות מופלאות על‬ ‫ענייני חיי היום־יום‪ ,‬והן נאמרות בלי תחבולות‪ .‬ונביא מקצתם‪.‬‬ ‫בערך "יועץ" כתב המחבר שמי שנשאל לעצה‪ ,‬לא ידרוש בלי שנשאל‪ ,‬פן תצא‬ ‫עצתו לא טובה ויהיו תלונותם עליו‪ .‬ומזה הסוג‪ ,‬כתב‪ ,‬שיברח אדם מהיות שדכן‪,‬‬ ‫כי אינו יודע מה ילד יום ומה יהא בסופה‪ ,‬ואפשר שהדבר יתקיים על ידי אחרים‬ ‫ששדכנים הם‪ .‬ואם חלו פניו שיהיה שדכן ולא יוכל לומר "נקה"‪ ,‬לא ירבה‬ ‫בהפצרות ובשבחים כמנהג השדכנים‪ ,‬אלא ידבר דברים מועטים ויאמר‪" :‬אם הוא‬ ‫גזור מן השמים ויש לכם חפץ בשידוך זה‪ ,‬תעשו‪ ,‬וחפץ ה' בידכם יצליח‪ ,‬ואני‬ ‫אהיה שליח"‪ .‬ויש לשים לב כמה עצה זו שונה מדרך העולם‪ :‬בד"כ השדכן מגדיל‬ ‫ומפליג‪ ,‬והפלא יועץ אומר‪ :‬דבר מעט‪ ,‬ואל תיקח אחריות על העתיד‪ .‬שהרי הזיווג‬ ‫מן השמים‪ ,‬והשדכן אינו אלא שליח‪ .‬וכן בד"כ אומרים שיש להשתדל בזיווגים‬ ‫וכו'‪ ,‬אבל הוא הבין את זה בצורה אחרת‪.‬‬ ‫ועוד כתב בדבריו על הנישואין‪ :‬מצות האב על הבן כשיגיע לבן שמונה עשרה‪,‬‬ ‫ולכל היותר לבן עשרים‪ ,‬לזווג לו אשה‪ .‬ומביא את דברי חז"ל (קידושין כט‪ ):‬שעד‬ ‫עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה מתי ישא אשה‪ ,‬ומכאן ואילך אומר "תפחנה‬ ‫עצמותיו"‪ .‬וכתב שהעצה הטובה להינצל מהרהורים רעים היא שישא אשה‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫בילדותו‪ ,‬וישיא את בניו סמוך לפרקם‪ .‬ועי"ש שכתב שבגיל עשרים יש לקחת‬ ‫אפי' שחורה וכעורה וכו'‪ .‬וזה פלא‪.‬‬ ‫ובערך "תוכחה" הביע המחבר תקוה שאף שהספרים רבו ותורה מונחת בקרן זוית‪,‬‬ ‫אולי ברוב הימים ימצא מי שיטול את ספרו בידו‪ ,‬ויעשו לו דבריו פירות‪ ,‬ויהיו‬ ‫שפתותיו דובבות בקבר‪ .‬ואמרו חז"ל (יבמות צז‪ ).‬שכל תלמיד חכם שאומרים דבר‬ ‫שמועה מפיו בעולם הזה‪ ,‬שפתותיו דובבות בקבר‪ .‬נמצא שבכל פעם שאנו פותחין‬ ‫את הספר‪ ,‬ובפרט ביום הילולתו‪ ,‬אנו מקיימים את תקוותו‪ .‬ורואים אכן שתורתו‬ ‫עשתה פרי למגדול ועד קטן נשים אנשים וטף כולם שוקדים על תורתו‪.‬‬ ‫מדור מיוחד — לרגל יום ההילולא של החתם סופר‬ ‫זצוקללה"ה‬ ‫קורות חייו בקצרה‬ ‫מרן רבי משה סופר זצוקללה"ה נולד בז' בתשרי תקכ"ג בפרנקפורט דמיין‪ ,‬ונפטר‬ ‫בכ"ה בתשרי ת"ר בפרשבורג‪ ,‬שבה כיהן ברבנות ובראשות ישיבתה הגדולה‪,‬‬ ‫וממנה יצאו תלמידים לכל קצוות ישראל‪ .‬נודע בכינוי "חתם סופר" על שם ספרו‬ ‫חידושי תורת משה‪ .‬ונכון לעיין בדבריו הנוגעים לחג זה‪ ,‬שבהם דיבר בגדלות‬ ‫היום ובעצם השמחה‪.‬‬ ‫שמיני עצרת – נקודת המרכז‬ ‫כפי שהובא בדרשותיו (ח"א‪ ,‬מז) בשם הרמ"ע מפאנו‪ ,‬יש להקשות‪ :‬מדוע לא‬ ‫נקרא שמיני עצרת "חג" בתורה‪ ,‬כמו שנקרא פסח וסוכות? וביאר שלשון "חג"‬ ‫מורה על חוגה ועיגול הסובב על נקודה במרכז‪ .‬וכל המועדים כולם סובבים סביב‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬ושמיני עצרת עצמו הוא הנקודה שבמרכז‪ ,‬שקדושתה גדולה מכל‬ ‫הקדושות‪ ,‬ואף מקדושת יום הכיפורים‪ .‬ולפיכך אין לקרותו "חג"‪ ,‬כי הוא המרכז‬ ‫שהחג סובב עליו‪.‬‬ ‫בלא מצוה – "אך שמח "‬ ‫ועוד הוסיף שבכל אחד מהמועדים יש מצוה מיוחדת‪ :‬מצה בפסח‪ ,‬שתי הלחם‬ ‫בשבועות‪ ,‬ארבעת המינים בסוכות‪ ,‬שופר בראש השנה ועינוי ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫ובשמיני עצרת אין מצוה מיוחדת‪" ,‬אלא על ידי שמחת האדם שמתענג על ה'‬ ‫וחדוותו יתברך"‪ .‬ויש במקרא "והיית אך שמח" (דברים טז‪ ,‬טו)‪ ,‬ש"אך" הוא לשון‬ ‫מיעוט‪ ,‬רמז גדול לכך שאין צריך לא לולב ולא סוכה‪ ,‬אלא עצם היום הוא‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫כב‬ ‫שמחה‪ .‬וכן ביאר הגר"א שבא "אך" למעט את הלולב והסוכה‪ ,‬ולהורות שהשמחה‬ ‫ביום זה היא בעצם היום‪.‬‬ ‫והנה דבר מתמיה‪ :‬הקדושה הגדולה ביותר נמדדת כאן בלא מעשה‪ .‬בכל מועד‬ ‫אחר‪ ,‬המצוה נותנת קדושה ליום; בשמיני עצרת‪ ,‬קדושת היום נותנת שמחה‬ ‫לאדם‪ .‬ומכאן נלמד שהשמחה בה' היא מדרגה גבוהה מכל מצוה מעשית‪ ,‬ושהיא‬ ‫תכלית כל העבודה‪ ,‬שכל המצוות נעשות בשבילה‪.‬‬ ‫מעגל ומרכז בהקפות‬ ‫ועל פי זה יובן גם ענין ההקפות בשמחת תורה‪ .‬אנו מקיפים את הבימה שבע‬ ‫פעמים‪ ,‬והספר הוא המרכז‪ ,‬ואנו העיגול‪ .‬ובזה אנו מבטאים בגופנו את מה‬ ‫שלמדנו‪ :‬כל ימות השנה‪ ,‬כל החגים וכל המצוות‪ ,‬סובבים סביב נקודה אחת –‬ ‫התורה ושמחת ה'‪ .‬ואיש מאתנו‪ ,‬קרוב או רחוק‪ ,‬עומד על היקף העיגול‪ ,‬ושווה‬ ‫במרחקו מן המרכז‪ .‬וכשנסתיימו ההקפות‪ ,‬אין אנו עוזבים את המרכז‪ ,‬אלא‬ ‫יוצאים ממנו אל ימות החול‪ ,‬ונושאים עמנו את הנקודה‪.‬‬ ‫הריקוד – נפש שמבקשת לעלות‬ ‫וכפי שהובא (מחולת המחנים‪ ,‬עמ' עב)‪ ,‬נתן החתם סופר טעם לריקוד בשמחה‬ ‫של מצוה‪ .‬הרוח שבאדם מבקשת תמיד לחזור אל מקורה‪ ,‬אלא שהגוף מושך‬ ‫אותה למטה אל הארץ‪ .‬ובשעה שהנפש מתעוררת בשמחה של מצוה‪ ,‬היא‬ ‫מתחזקת על הגוף ונושאת אותו מעט למעלה‪ .‬ואף על פי כן אינה יכולה להתמיד‬ ‫בגובה‪ ,‬כי הרוח גרה בארץ הזאת והגוף תושב‪ ,‬ועל כן הוא נופל חזרה‪ .‬וזהו‬ ‫הריקוד‪ ,‬שהוא בעצם המאבק בין הנפש והגוף‪ .‬ולכן אמרו חז"ל‪ :‬מי שלא ראה‬ ‫שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו‪ ,‬כי השמחה ההיא שאבה את‬ ‫האנשים למעלה‪ ,‬ולזה נעשה הריקוד הגדול‪.‬‬ ‫לפי הסבר זה‪ ,‬כל מי שרוקד בשמחת תורה‪ ,‬איננו רק "עושה מנהג"‪ ,‬אלא מבטא‬ ‫רצון פנימי של נשמתו להתעלות‪.‬‬ ‫מצוות בלי חיות‬ ‫וכפי שהובא בשם החתם סופר (דרשות לשבת הגדול)‪ ,‬אנו רואים אנשים שומרי‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬ולא זכו שבניהם ילכו בדרך התורה‪ .‬והטעם‪ ,‬שהם עושים את‬ ‫המצוות בלי חיות ובלי שמחה‪ ,‬כמו "מצות אנשים מלומדה"‪ .‬והלכה למעשה‪ ,‬מי‬ ‫שרוצה שילדיו יאהבו את התורה‪ ,‬יראו בו אהבה ושמחה בקיומה‪ .‬ואין די בכך‬ ‫שיקיים אותה בדקדוק‪ ,‬אלא צריך שיקיימה בחיות‪.‬‬ ‫וזאת הברכה – שמ"ע וש"ת‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫כג‬ ‫"חדש אסור מן התורה" – מורשה‬ ‫ידועה אמרתו של החתם סופר "חדש אסור מן התורה"‪ ,‬על פי המשנה (ערלה ג‪,‬‬ ‫ט)‪ ,‬והוא אימרא נגד המבקשים לשנות את דרכי אבותינו ומנהגיהם‪ .‬ומאמר זה‬ ‫מתקשר ל"מורשה קהלת יעקב"‪ :‬התורה ירושה היא‪ ,‬ואין היורש רשאי לשנות‬ ‫בה‪ .‬ולפיכך‪ ,‬בשמחת תורה אנו שמחים דוקא על כך שהמסורת נשמרה בידינו‪,‬‬ ‫ואנו מוסרים אותה לבנינו כמות שקיבלנו‪ .‬ואין אנו חותמין כדי להפסיק‪ ,‬אלא‬ ‫כדי להמשיך‪.‬‬