ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

בס"ד
ליקוטים וביאורים על חג הסוכות
ופרשת וזאת הברכה
סוכות
-חגי תשרי -ר"ה עד אחרי סוכות :הכל סדרה אחת
-ולקחתם לכם ביום הראשון -ראשון לחשבון העווות
-ד' מיים כגד ד' כתות בעם ישראל
-הרחמן הוא יקים לו את סוכת דוד הַ ֹנּ ֶפלֶת.
-ב' חלקים בפרשה של חג הסוכות בפרשת אמור
-עייי עלייה לרגל
-אתה בחרתו -ורוממתו מכל הלשוות
-תפילת ה'יהי רצון' בברכת כהים
-לדוד אורי וישעי
-קרבן מוסף של חג הסוכות
-הפטרה יום א' דסוכות
-הלל
-הושעה רבה
-שמיי עצרת
וזאת הברכה
-הרבה עייים לגבי מיתת וקבורת משה
לקט וערך בעזרת ה' ע"י ירמיהו יצחק דושיסקי
הערות והארות אפשר לשלוח ל-
3810060@gmail.com
או להתקשר ל 053-3177381
אפשרות לקבל את הגליון במייל
מותר להעתיק חלק מן הגליון הזה או קטעים שלמים
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק
בהוצאות ,ולדב לזכות ולעילוי שמה.
גליון 17
1
בס"ד
ליקוטים וביאורים על חג הסוכות
חגי תשרי -ר"ה עד אחרי סוכות :הכל סדרה אחת
בפרשת אמור כ"ג-ל"ד כתוב דבר אל־בי ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי 'הזה' חג הסכות
שבעת ימים לה' .ובפרשת פחס כ"ט-י"ב כתוב ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא־קדש יהיה לכם
כל־מלאכת עבדה לא תעשו וחגתם חג לה' שבעת ימים.
הצי"ב בהעמק דבר דייק את הכתוב לחדש השביעי "הזה" .משא״כ בפ׳ מוספין דפיחס לא כתיב בחג
הסוכות "הזה" .והוא דמשום דבזו הפרשה כתיב הבאת קרבות יחיד בחג וכן לקיחת ד׳ מיים שהוא מועיל
לגשמים .וכל זה תליא בשופר דר״ה שקודם לו ,כפשטא דקרא )תהלים פ"א-ד'( תקעו בחודש שופר בכסה
ליום חגו .ומשמעות "חגו" איו אלא סכות שהוא סתם "חג" .משא״כ ר״ה לא מיקרי בלשון תורה "חג"
כלל .והא שדרשו חז״ל על זה המקרא איזה חודש שהחג מתכסה בו הוי אומר זה ר״ה איו אלא מדיוק
לשון "בכסה" בה״א דמשמע לשון כסוי והכי מבואר בזוה״ק ,אבל מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו
שר״ה והשופר הכה ליום החג של סוכות ופירוש בכסה לשון הכה כמו )משלי ז' כ'( ליום הכסא יבוא ביתו.
ופירושו ,שמשפט זה היום הוא הכה לחג הסכות שאז ידוין על המים שבזה תלוי פרסת כל השה.
וזה דבר הביא )הושע ט׳-ד׳( לא יסכו לה׳ יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אוים וגו׳ ומה תעשו ליום מועד
וליום חג ה׳ .פירוש ,אחר שהקרבות אים באים לרצון מה תעשו ליום מועד -זה ר״ה ,וליום חג -זה
סוכות ,שבאלו הימים תלויה פרסת ישראל .מעתה מובן הא דכתיב בפרשה זו "הזה" ללמדו דתכלית חג
הסוכות גרר אחר העשה בר״ה שתקעו בשופר וזכרו לטוב .אבל מוספי החג דשבעים פרים עולה לשבעים
אומות העולם כדאיתא בסוכה ״ה :וברבה איכה פ״א ,סוף פיסקא כ"ג ובכמה מקומות ,משום הכי לא
כתיב בפרשת מוספין "הזה" ,באשר שאין הצלחת אומות העולם שייך בההגת ישראל בר״ה הקודם.
ובהרחב דבר של הצי"ב מוסיף :וראיה עוד לזה שהזהיר זכריה הביא י"ד-י"ז את אומות העולם לעתיד
לבוא ,לבוא לירושלים לחוג את חג הסוכות " -ואם לא יעלו ולא עליהם יהיה הגשם" .וכו' וכל זה היה בחג
הסוכות שחכמי הגוים קבצו לעמוד על הקרבות שבאו בשבילם .עכ"ל.
ולקחתם לכם ביום הראשון -ראשון לחשבון העווות
במדרש תחומא אמור כ"ב-א' מביא :ולקחתם לכם ביום הראשון .וכי ראשון הוא ,והלא יום חמשה עשר
הוא ,ואת אמרת ביום הראשון .אלא ראשון הוא לחשבון עווות.
שמעתי מהג"ר יוסף אהרן אופפהיימר שליט"א ר"מ בישיבת גייטסהעד בשם הג"ר לייב לאפיאן זצ"ל,
לבאר למה הוא ראשון לחשבון העווות ,הרי יש מיו"כ עד סוכות 4ימים שבהם אפשר כבר לחטוא?
והוא ביאר את זה על פי דברי הגר"א )קול אליהו החדש ,אבות פרק ג'() ,הובא בחפץ חיים הלכות לשון הרע
פתיחה עשיין י"ב( וז"ל הח"ח וכן ראיתי כתוב בשם הגר"א שפרש מהו דין ומהו חשבון ,ופרש :דין הייו על
עבירה עצמה ,וחשבון הייו שמחשבין עמו בעת הדין על הזמן שעבר עבירה ,שהיה יכול לקיים מצוה עכ"ד.
והה הגמרא ביומא פ"ו :אומרת העושה תשובה מיראה זדוות עשות לו כשגגות אבל העושה תשובה
מאהבה זדוות עשות לו כזכויות )וייתכן ,כי העבירה היה הכשר מצווה למצוות תשובה( .ביו"כ עושים
תשובה מיראה ואז זדוות עשות לו כשגגות וא"כ כבר אין טעה עליו למה חטא -דין ,אבל כן יש עדיין את
הטעה למה לא עשה מצווה באותם הכוחות ובאותו הזמן שחטא -חשבון .אבל בסוכות עושים תשובה
מאהבה וזדוות עשות לו כזכויות ,וא"כ גם טעה זו של 'למה לא עשה מצווה' יורדת ,א"כ מתחיל 'חשבון'
חדש -ראשון לחשבון עווות) .תש"ד(
2
ד' מיים כגד ד' כתות בעם ישראל
בפרשת אמור כ"ג-מ' בדעת זקים מבעלי התוס' מביא :פרי עץ הדר .ארבעה מיין הללו יש מהן שיש בו
טעם וריח כמו אתרוג והוא כגד הצדיקים שיש בהם ריח תורה וטעם של מעשים טובים .באילן שבו גדל
הלולב יש בו טעם ולא ריח וכגדו הביוים של ישראל שיש בהם טעם של מצות ואין בהם ריח תורה .ההדס
יש בו ריח ולא טעם והוא כגד אותם שיש בהם ריח תורה ואין בהם מצות .וערבה אין בה לא טעם ולא ריח
וכגדן עמי הארץ שאין בהם לא ריח תורה ולא טעם של מצות ואו אוגדין הארבעה ביחד רמז שאין הקב"ה
מתרצה לישראל עד שיהיו כולם לאגודה אחת שא' הבוה בשמים עליותיו ואגודתו על ארץ יסדה אימתי
הקב"ה מתעלה בזמן שכלו עשים אגודה ,ו"ל שלכך או אומרים בר"ה ויעשו כלם אגודה אחת ,עכ"ד.
ואולי אפשר לפרש את הדמיון בין ריח לתורה ,וטעם למצוות ומעשים טובים על ב' דרכים:
א' על פי הגמרא בסוטה כ"א .את זו דרש רבי מחם בר יוסי :״כי ר מצוה ותורה אור״ ,תלה הכתוב את
המצוה בר ,ואת התורה באור .את המצוה בר ,לומר לך :מה ר איה מגיה אלא לפי שעה -אף מצוה
איה מגיה אלא לפי שעה .ואת התורה באור ,לומר לך :מה אור מגין לעולם -אף תורה מגיה לעולם .אמר
רב יוסף :מצוה ,בעידא דעסיק בה -מגא ומצלא ,בעידא דלא עסיק בה -אגוי מגא ,אצולי לא מצלא.
תורה ,בין בעידא דעסיק בה ובין בעידא דלא עסיק בה -מגא ומצלא .ריח הולך למרחוק ותורה מגיא
ומצלא בין בעידא דעסיק ובין בעידא דלא עסיק ביה ,טעם הוא בגוף האוכל וכן מצוות מצלי רק בעידא
דעסיק ביה.
ב' תורה היא רוחי וריח הוא גם רוחי ,אין בו ממשות ולא רואים אותו ,מה שאין כן הטעם שמצא בתוך
האוכל שהוא גשמי ומעשי המצוות הם גם גשמיים.
עוד יש לדייק בדברי הדעת זקים שמביא ד' מדריגות בכלל ישראל אבל רק לג' מהם יש לו שם ותואר או
הגדרה ,צדיקים ,ביוים ועמי הארץ .אבל אלו שיש להם תורה ואין להם מעשים טובים אין לו שם בשבילם
כי הוא מופרך .הוא לומד ואיו עושה? מה תירוץ יש לו שאיו עושה? אבל אצל הביוים ,אולי קשה להם
ללמוד אבל לפחות הם עושים מעשים טובים.
הרחמן הוא יקים לו את סוכת דוד הַ ֹנּ ֶפלֶת.
הרחמן הוא יקים לו את סוכת דוד הַ ֹנּ ֶפלֶת .על שם הפסוק בעמוס ט' י"א )הפטרה קדושים( בַּ יּ֣ וֹם הַ ֔הוּא
עוֹלם׃ הכלל הוא שפתח וסגול ימי ָ ֽ
ִיתיהָ כִּ ֵ ֥
וּב֖ ִ
יהן וַהֲ ִ ֽרס ָֹתיו֙ ָא ֔ ִקים ְ
ָא ִ ֛קים ֶאת־סֻ ַכּ֥ת ָדּ ִ ֖ויד הַ ֹנּ ֶ ֑פלֶת וְ גָדַ ְר ִ ֣תּי ֶאת־פִּ ְרצֵ ֗ ֶ
כשבאים עם אתחתא או בסוף פסוק מתחלפים לקמץ ,אבל 'הופלת' בפסוק הזה ו'תבן' בפרשת שמות הם
יוצאים מן הכלל ושארים עם סגול.
ב' חלקים בפרשה של חג הסוכות בפרשת אמור
באמור כ"ג-ל"ט באמצע מצוות סוכה מתחיל שוב :אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם
את־תבואת הארץ תחגו את־חג־ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיי שבתון .מה הטעם
שהתורה כותבת פעמיים באותה פרשה על חג הסוכות? הפרשה מתחילה בכל המועדות עד סוכות ושמיי
עצרת ,ואחר כך התורה מתחילה עוד פעם בפסוק ל"ט "אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את
תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיי שבתון ,ולקחתם לכם ביום
הראשון פרי עץ הדר וגו' ,בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' ,ד' מיים וישיבת סוכה כתובים אחרי החיתום של
הפרשה של המועדות?
ויש בזה הרבה דרכים ,וראה להציע בזה עוד דרך בס"ד -המועדים שבתורה קבעו על פי שי דברים ,יש
את הקביעות על פי התאריכים – טו' ביסן חג המצות ,חמישים יום לעומר חג השבועות ,טו' בתשרי חג
הסוכות .אבל יש עוד קביעות על פי עוות -חג האביב ,חג הקציר וחג האסיף .וכשתבון בפסוקים ראה
שהשמחה הגדולה במועדות היא על עיי חקלאות ,באספכם את תבואת הארץ וכיוצא בזה ,והחיוך כותב
שודאי שעיקר השמחה במועדות היא 'גילה ושמחה בך' ,לשמוח עם הקב"ה שמחה של מצוה ,אלא
שהקב"ה עשה שהמועדות יהיו בזמן שהלב של האדם פתוח ושמח מקיי החומר וכשהלב רחב משמחה על
קיי החומר זה פתח לשמוח עם הקב"ה .יש קדושת הזמן ויש קדושת התקופה .פרשת המועדים כתובה
3
בתורה בחמש מקומות ואם עקוב אחרי הפרשיות ראה שכשהתורה מתייחסת לחלק של השמחה ביו"ט
וכל מה שולד מהשמחה שזה עלייה לרגל ,עולת ראיה ,שלמי חגיגה ,בכל המקומות האלו התורה תולה את
זה בשמחה של התבואה האביב הקציר והאסיף ,וכל פעם שהתורה מתייחסת למצוות היום כאיסור
מלאכה ,מקרא קודש שזה כולל קדשהו באכילה ושתיה וכסות קיה ,והמוספין ,בזה התורה מייחסת את
היו"ט לתאריכים בלוח השה יסן סיון ותשרי .בפרשת משפטים ,פרשת כי תשא ,וסוף פרשת ראה ,בשלשת
המקומות האלו לא מוזכר עין המוספין ולא המקרא קודש ,רק שמחה ולחוג לפי ה' .בפרשיות האלו
התורה כותבת חג האביב הקציר והאסיף.
ואילו בפרשת פחס ובפרשת ראה ,שבהם התורה מדברת על מצוות היום ואיסור מלאכה ,ובפרשה שלו
)אמור( שהתורה מדברת על הקרבות המיוחדים עומר ושתי הלחם ,באלו התורה כותבת בחודש הראשון
בחודש השביעי ,ולכן בפרשיות האלו מוזכרים גם ראש השה ויום כיפור ,כי זה שייך לימים טובים שקבעו
לפי התאריכים ואין להם שייכות לאביב קציר ואסיף.
ולפי זה תבואר הפרשה שלו פלאי פלאות -הפרשה מתחילה בקידוש החודש "אשר תקראו אותם
במועדם" ,ובפרשה הזו שתלויה בתאריך של החודש אמר בה האיסור מלאכה ,מקרא קודש והמוספין.
ואחרי סוכות ושמיי עצרת התורה חותמת את הפרשה ב"אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש"
והפרשה הזו כוללת את כל הקרבות ,ואחרי זה התורה חוזרת ואומרת שיש עוד עין ביו"ט של שמחה שזה
לא קשור בט"ו בחודש אלא ל'באספכם את תבואת הארץ' ובחלק הזה של היו"ט אמר 'ושמחתם לפי ה'
אלוקיכם שבעת ימים' והד' מיים וישיבת סוכה שייכים לחלק של השמחה ביום טוב.
)המצוה של ספירת העומר כתובה בתורה פעמיים ,גם בפרשת אמור וגם בסוף פרשת ראה בפרשת אמור כתוב 'תספרו חמישים
יום' ואילו בפרשת ראה כתוב 'שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה' ,בפרשת אמור הספירה מתייחסת לימים ,ובפרשת
ראה הספירה מתייחסת לשבועות .ומה הטעם בחילוק הזה? הגמרא בראש השה אומרת מין שיש לשבועות תשלומים כל שבעה,
אמרה תורה מה ימים וקדש חודש מה ימים וקדש עצרת ,מה חודש למויו אף עצרת למויו ,כמו שחודש מוים ימים ומקדשים
יום כך בעצרת מוים שבועות ומקדשים את השבוע .מבואר כאן בגמרא שהמין של הימים זה לקדש את היום של עצרת ,והמין
של השבועות זה לקדש את השבוע.
הג"ר מאיר שמחה זצ"ל אומר לפי זה דבר פלא מאד -יש מחלוקת ראשוים האם ספירת העומר בזמן הזה שאין הקרבת
העומר ,היא דאורייתא או דרבן] .ויש שזהרו מחמת זה לא לומר ב'לשם יחוד' לקיים מצות עשה כמו שכתוב בתורה כו' ,כי לפי
השיטות שזה דרבן יש בזה איסור של בל תוסיף ,והעצה לזה היא לומר 'לקיים המצוה וכמו שכתוב בתורה' שוסח זה יכול
להתפרש גם על מצוה דרבן שהם תיקו אותה כמו שכתוב בתורה[.
והרביו ירוחם עושה פשרה במחלוקת הזו -שהמצוה למות ימים היא דאורייתא והמצוה למות שבועות היא דרבן ,ולכאורה
זה דברי ביאות ,מהיכן מגיעה החלוקה הזו? אומר ר' מאיר שמחה פלאי פלאות -הרי למדו בגמרא שהמצוה למות ימים היא
לקדש את היום ,והמצוה למות שבועות היא לקדש את השבוע ומכיון שגם בזמן הזה יום החמישים קדוש מדאורייתא אז
המצוה לקדש ימים היא גם דאורייתא ,אבל השבוע השמיי שזה קדוש לעין עלייה לרגל שלא והגת בזמן הזה ,גם המצוה
למות שבועות לא והגת בזמן הזה .ופרשת אמור שמדברת על החלק של מצוות היום ,שזה כולל את האיסור מלאכה והקרבות
של היום ,בפרשה הזו התורה כותבת את המצוה למות ימים ,כי הקדושה של היום החמישים היא לעין קרבות היום ומקרא
קודש ,אבל המצוה למות שבועות שהיא לעין עליה לרגל שזה מדיי השמחה ,זה כתוב בפרשת ראה ששם התורה מייחסת את
זה לחג הקציר .בפרשת אמור כתוב שהמצוה לספור היא 'מיום הביאכם את עומר התופה' ואילו בפרשת ראה התורה כותבת
'מהחל חרמש בקמה' ,וחלקו הראשוים בפירוש המילים 'מהחל חרמש בקמה' ,ובאמת זה מחלוקת בין התרגומים ,האוקלוס
מתרגם 'משריות מגלא בחצד עומרא' שזאת אומרת ממתי שמקריבים את העומר וזה ממש כמו שכתוב בפרשת אמור ,ולמה
התורה שיתה? כי בעומר יש שי חלקים גם שזה קרבן עומר וגם שזה מתיר את החדש באכילה ,והתרגום יותן כותב 'מזמן
דתשרון למשלח מגלא למיחצוד בחקלא בתר חצד עומרא' ממתי שתתחילו לקצור את השדות שלכם אחרי הקרבת העומר ,ומה
שתה? למה בפרשת אמור התורה מייחסת את התחלת הספירה לזמן ההקרבה לגבוה ,ואילו בפרשת ראה התורה מייחסת את
זה לזמן שההדיוט מתחיל לקצור? כי התורה מקשרת את שבועות לפסח שהוא צריך להיות חמישים יום אחרי פסח ,ולפי מה
שדיברו יש בפסח שי חלקים ,החלק של קדושת היום שזה מתייחס לתאריך ,והחלק של תקופת השה שזה מתייחס לזמן
האביב.
וראה לפי זה איך הפסוק מדוקדק באופן פלא -בפרשת אמור שהתורה מדברת על קדושת היום שזה כולל את כל קרבות היום,
והתורה מדברת על ספירת הימים שהיא לקדש את היום ,שם התורה מייחסת את הספירה להקרבת העומר שזה מעין קרבות
היום ,וגם הקדושה שיש מכח המין הזה ,זה קדושה של יום טוב שהיא מחמת היום ,אבל בפרשת ראה שהתורה מדברת על
קדושת המועדות לפי תקופות השה ,ובזה כלל השמחה שיש במועדות שהיא באה מכח השמחה שעל ידי התבואות ,וגם
הקדושה שבאה על ידי הספירה הזו היא קדושה של שבועות לעין עליה לרגל והקרבת שלמי שמחה ועולת ראיה ,שם התורה
כותבת 'מהחל חרמש בקמה' ממתי שמותר להדיוט לאכול ,כי הספירה הזו מקדשת את המועדות לפי תקופות ותבואות השה(.
)הג"ר אליהו דיסקין שליט"א(
עייי עלייה לרגל
כתיב בפרשת כי תשא ל"ד-כ"ג שלש פעמים בשה יראה כל־זכורך את־פי האדן ה' אלקי ישראל .ואומר
רביו בחיי וז"ל :יראה כל זכורך -ולא הקבות שהקבות פטורות מן הראיה וכן הסומים והחגרים וכיוצא
בהם.
4
וטעם הדבר בסודה מפי שהכבוד היה ראה בען לעיי כל ישראל ,והען ההוא היה זך ובהיר מאד כמראה
של זכוכית שכל המסתכל בה ראה צורתו מתוכה ומה שבתוך הען לא היה ראה לחוץ ,ומפי שאיו דרך
כבוד לשכיה שיהיו ראים אלו מתוכה לכך פטרו מן הראיה וזהו שאמר בעלותך לראות את פי ה' אלקיך,
ודרשו רז"ל סומא באחת מעייו פטור מן הראיה שאמר יראה כל זכורך יראה יראה כשם שבא לראות כך
בא ליראות ,מה לראות בשתי עיים אף ליראות בשתי עיים .וכן תמצא שקראו אברהם בשתי לשוות אלו
שאמר )בראשית כ״ב:י״ד( ה' יראה בהר ה' יראה.
הדברי שאול )ר' יוסף שאול תזון זצ"ל בעל השו"ת שואל ומשיב( מביא הסבר במצוות עלייה לרגל ,שכל
יהודי חייב להתקדם במדרגתו כל הזמן ,כל חייו .וג' פעמים בשה הוא חייב לבוא אל הקב"ה ולהראות לו
כביכול כמה הוא עלה בתקופה הזאת .וכך הוא מפרש את הפסוקים בפרשת ראה ט"ז ט"ז-י"ז שלוש
פעמים בשה יראה כל־זכורך את־פי ה' אלקיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות
ולא יראה את־פי ה' ריקם ,איש כמתת ידו כברכת ה' אלקיך אשר תן־לך .שלוש פעמים בשה יראה
כל־זכורך את־פי ה' -ותביא איתך את ההתקדמות שלך ,התוצאות של עבודת ה' שלך -ולא יראה את־פי
ה' ריקם -אל תבוא בלי הישגים ח"ו -איש כמתת ידו כברכת ה' אלקיך אשר תן־לך -כל ההישגים הם לפי
כמות הסייעתא דשמיא שקבלת.
אתה בחרתו -ורוממתו מכל הלשוות
אתה בחרתו מכל העמים אהבת אותו ורצית בו ורוממתו מכל הלשוות וקדשתו במצותיך וקרבתו
מלכו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עליו קראת :בסידור הגר"א בפירוש שיח יצחק מביא :אתה בחרתו
ביציאת מצרים בפסח ,אהבת אותו במתן תורה בשבועות ,ורצית בו ביו"כ עם הלוחות שיות עין רצון כל
פעם אחר כעס וכאן מחל להם ביו"כ את העגל .עיי"ש .והוסיף על זה הג"ר אליהו דיסקין שליט"א
ורוממתו מכל הלשוות בסוכות כשיושבים עם הקב"ה בסוכה.
תפילת ה'יהי רצון' בברכת כהים
ביהי רצון שאומרים הישראלים בשעה שהכהים שרים 'שלום' מבקשים כמה דברים:
ותתן לי ולכל פשות ביתי מזוותיו ופרסתיו ברוח ולא בצמצום ,בהיתר ולא באיסור וכו' -הג"ר יצחק
דוב קופלמן זצ"ל היה מפרש איסור מלשון בית האסורים ,שלא היה כבולים בעיסוק הפרסה יותר מדי.
ויהיו דברי שמעים לעבודתיך -מה פירוש התפילה הזו והיכן עוד מתפללים על דבר הזה? האם כל אחד
הוא משגיח בישיבה או מגיד שיעור?
כשם שתת את יוסף צדיקך בשעה שהלבישו אביו כתות פסים לחן ולחסד ולרחמים בעייך ובעיי כל
רואיו -ושאלתי את הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל למה מתפללים על דבר כזה ,הרי בשעה זו שהלבישו את
כתות הפסים התעוררה הקאה ביתר שאת וגרם למכירתו? ומי רוצה דבר כזה? אז הוא סיפר לי שמישהו
שאל את זה את המרא דאתרא דגייטסהעד הג"ר פתלי הכהן שקוביצקי זצ"ל ,כשישבו בסוכה שלו לקיים
את החיוב של 'חייב אדם להקביל פי רבו ברגל' ,והרב לא הבין על איזה תפילה מדובר .וכולם התפלאו מזה
שלא הכיר תפילה זו ,עד שזכרו שהוא כהן ולא אמר את התפילה הזו מעולם .ר' מתתיהו הוסיף לבאר,
שזה החן לא היה סתם חן גשמי ,זה היה משהו רוחי גבוה מאוד ,וממש משום זה ולדה הקאה בין
האחים ,שבטי קה' הגדולים ,כי הם בקשו רוחיות .והה אחו מבקשים רק החלק החיובי -החן ,ובהחלט
החן הזה היה שווה לקאות ביוסף בגלל הערך הגבוה שלו ,ואת החן הזה או מבקשים) .תש"ד(
לדוד אורי וישעי
עי' בחתם סופר סוף פרשת כי תבא וז"ל :אחת שאלתי מאת ה' ר"ל דאמרו חז"ל תעית ח :אין לבקש על
שי דברים כאחד דאיו עה אפילו על אחד מהם דכתיב וצומה ובקשה על זאת ולא על אחריתי ,ואו
5
מבקשים כמה וכמה דברים בשמוה עשרה ובאביו מלכו ,אלא כל כוותיו איו אלא א' שיהיה לו הכות
לישב בבית ה' ולחזות בועמו ,והייו אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש ולא יותר והייו שבתי בבית ה' כל
ימי חיי) .תקצ"ג( עכ"ל.
ואי' בילקוט שמעוי תהלים רמז תש"ו אחת שאלתי מאת ה' ,ד"א אחת שאלתי ,א"ל הקב"ה דוד בתחלה
אתה אומר אחת שאלתי ואח"כ אתה שאל כמה שאלות שאמר שבתי בבית ה' וגו' ,א"ל רבש"ע ממך
למדתי לא יהא העבד שוה לרבו ,בתחלה אמרת ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה
ואח"כ פתחת להם מצות הרבה שאמר ללכת בכל דרכיו הוי דיו לעבד שיהא כרבו .וביאר הג"ר מרדכי
דרוק זצ"ל את דברי המדרש ,שברוחיות כל מדריגה שהוא משיג ,פתחים לפיו מדריגות אחרות שיכול
להשיג עכשיו .וזה הפירוש גם ב'אחת שאלתי' וגם ב'מה ה' אלוקיך שואל מעמך' כי כל הדברים שמוה הם
מדריגות שיוכל להשיג אחרי שהגיע למדריגה הקודמת.
אבל לפי החתם סופר שהבאו אפשר להבין את הילקוט שמעוי על דרך אחר ,שכל מה שאחו מבקשים
הוא להתקרב אל ה' והכל הוא רק אמצעי לזה ,וכן מה שהקב"ה מבקש מעמו להתקרב אליו וכל מה שמה
שם ,הם תחות בדרך לשם.
וכן בדרך של החתם סופר מפרש בבן יהוידע ברכות ל :את השמוה עשרה שלו וזה לשוו :ועוד ראה לי
בס"ד דהתפלה היא י"ט ,וג' ראשוות וג' אחרוות הם שבחו של מקום ,שארו י"ג ] [13בקשות צרכי האדם,
והטעם שקבעו לזה י"ג ולא יותר ,פרשתי בס"ד במקום אחר ,דידוע שאין לשאל ב' שאלות בבת אחת ,ואיך
תקו שאלת צרכיו כמה שאלות בבת אחת ,אך הטעם כיון דהשואל כותו בכולם כוה אחת ,שרוצה כל אלו
כדי שיוכל לעבוד את ה' ,עשה כולם שאלה אחת ,וכמו שאמר דוד המלך ע"ה )תהילים כז ,ד( אחת שאלתי
מאת ה' ,ואם תאמר והלא כמה שאלות שאלתי ,לזה אמר שבתי בבית ה' לחזות בעם ה' ,כל כותי בכולם
הוא דבר אחד ,כדי לחזות בעם ה' ,ולכן תיקו דאמצעיות שהם בקשת צרכי האדם מספר 'אחד' ],[13
לרמוז שצריך שתהיה כות האדם בהם דבר אחד ,שהוא מבקש כל זה כדי לעבוד את ה' ,ולא יוכל לעבוד
את ה' כראוי אלא אם כן יהיה כל אלה לו ,והה בראשוות ואמצעיות לא אצטריך למימר שיזכרם ברעדה,
כיון שהם שבחו של מקום ודאי יהיה לו רעדה ,לכן בא ללמדו על הזכרת י"ג ברכות אמצעיות ,ורמזם
בתיבת 'גילה' ,שהוא 'י"ג לה' ,פירוש במקום י"ג ברכות שיש לה לתפלה ,שם גם כן תהיה רעדה.
וכעין זה אומר החפץ חיים על אומר אי מעשי למלך ,שגם אם אין לו זכות לקבל מה שצריכים ,אבל בגלל
שאחו צריכים את זה אך ורק לעבודת ה' ,אם כן אין המבוקש בשבילו אלא בשביל המלך עצמו .ואם כן,
כל מה שמבקשים הוא בקשה אחת ,אמצעים לעבודת השם.
ולבקר בהיכלו -הראשוים מביאים ב' פירושים ,ליראות שם בכל בקר ובקר .כך פרשו דוש ,ומחם חברו
עם ״לא ְיבַ ֵקּר בין טוב לרע״ )ויקרא כז:לג( ,אבל דוש פתר לשון בּ ֶֹקר .ואם 'לבקר' הוא מלשון ביקור היה
אפשר לפרש שעל אף שהוא יהיה שם כל ימי חיי ,בכל זאת ישאר כמו מבקר שאצלו הכל חדש עם כל
ההתפעלות ,וכמו שפירש רש"י בקריאת שמע ובוהיה אם שמוע' ,היום' שיהיו בעייכם כחדשים שהכל רצין
לקראתה -כאילו היום תה.
קרבן מוסף של חג הסוכות
כל המוספין של כל החגים הם איל אחד ושבעה כבשים חוץ מסוכות שמביאים שי אילים וארבעה עשר
כבשים? והג"ר רפאל חיים הערץ שליט"א העיר לי שאולי זה קשור לזה שבפרשת אמור יש ב' פרשיות בחג
הסוכות ולכן יש גם כפול אילים וכבשים.
הגר"א מביא ,שכל שבעים האומות מתחלקים בין ישמעאל ועשיו שמהם הם יוקים .ומביא גם שישמעאל
קרא שעיר עזים ועשיו קרא שעיר .ביום א' ב' וד' כתוב ושעיר עזים אחד חטאת ומין הפרים הם
35=13+12+10ובימים ג' ה' ו' וז' כתוב ושעיר חטאת אחד ומין הפרים הוא 35=11+9+8+7כך יוצא שכל
ה -70פרים מתחלקים בין ישמעאל ועשיו לכל אחד 35פרים בשווה.
הפטרה יום א' דסוכות
כתוב בזכריה י"ד-י"ז והיה אשר לא־יעלה מאת משפחות הארץ אל־ירושלם להשתחות למלך ה' צבקות ולא
עליהם יהיה הגשם.
6
וצריך ביאור ,למה יש חיוב לגוי לעלות לרגל? ואולי לעתיד לבוא יהיה ההשגחה העליוה כל כך ברור לכולם,
שמי מאומות העולם שלא מגיע להיות וכח בהקרבת הקרבות שמקריבים בשבילם )פרי החג( הוא כופר
בה' וזה כבר כלל בז' מצוות בי ח ]עבודה זרה[) .שמעתי מעין זה מהג"ר אלגרוד שליט"א( )תשפ"ו(
הלל
הג"ר בצלאל ראקוב זצ"ל אמר לי כמה פעמים ,ללמוד תהלים עם מפרשים כי זה מלא אמוה ובטחון.
תהלים קי"ג
רם על־כל־גוים ה' על השמים כבודו מי כה' אלקיו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ .בפירוש
שיח יצחק בסידור הגר"א )אשי ישראל( מבאר שהחילוק בין גדול לרם הוא ,שגדול פירוש מלמטה עד
למעלה -והקב"ה מצא גם למעלה אבל גם למטה .רם זה מיקום .הקב"ה מצא למעלה אבל לא למטה .וזה
האמוה של הגוים .רם על־כל־גוים ה' על השמים כבודו .רק על השמים כבודו אבל לא על הארץ .אבל אחו
מאמיים -מי כה' אלקיו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ ,שהקב"ה מצא גם למטה
ואפילו מה שהוא מסתכל על השמים הוא רק השפלה מצידו שהוא כ"כ גבוה )חת"ס דרשות חלק ב' דף
ר"ט(.
והשיח יצחק מסביר בזה את הפסוק בתהלים צ"ט-ב' ה' בציון גדול ,ורם הוא על כל העמים .ולכן עליו
לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית ,כי רוממות גם גוי יכול לתת אבל גדולה רק אחו מאמיים
בזה ,לכן מוטל עליו יותר חיוב לשבחו ב'גדולה' ,כי אחו היחידים שמאמיים בזה.
ועיין כעין זה במלבי"ם תהלים צ"ט-ב' ויש הבדל בין גדול ובין רם ,הגדול מתפשט בכמות מלמעלה למטה,
כמו עמוד הצב בארץ וראשו בשמים ,שכל אחד ישיג ממו כפי גדלו ,שהס יחזיק בתחתית העמוד והעק
יחזיק באמצעו ,ובציור הזה ימצא ה' בציון ,שכל אחד ישיג ממו לפי שלימותו אם מעט ואם הרבה ,והוא
מצא עם כל איש ישראל גם עם הקטן שבהם ,אבל הדבר הרם ,כמו כוכב בשמים ,אין שום אדם יכול
להשיג אותו ובדמיון הזה מצא ה' אל העכו"ם ,כמו שכתוב רם על כל גוים ה' ,שאומרים שהוא בלתי מושג
כלל ,ושאיו משגיח כלל בעולם השפל ,עפ"ז יאמר בעת שה' רם על כל העמים והוא בעת שמסרם לההגת
המערכת ואיו מראה להם השגחתו כלל ,רק שהוא גדול בציון ,ששם הוא משגיח ומושל ממשל רב ,אז .יודו
רק שמך ,אז לא יודו לו בעצמו רק לשמו ,שההודאה לשמו מורה ששמעו שמעו למרחוק ,ולא השיגו את
עצמו ,שכן אז לא ידעו מה' רק מה שהשיגו ממה שתפרסם ממעשיו שעשה בציון ,שע"י שמע השגחתו בציון
יודו לאמר גדול וורא קדוש הוא.
תהלים קי"ד
בצאת ישראל ממצרים וגו' מפרש הרד"ק ההופכי :כמו שיש לו כח להפך הלח יבש ששם הים לחרבה כן
הופך הצור היבש לח ,ושם אותם לאגם מים ולמען מים כי הוא אדון ובורא הכל ולא ישו מצותו וכן ההר,
אף על פי שהוא הכבד והקבוע שבראים כשירצה ישוב קל ויוע מהרה ויחרד ירקד כמו האיל למען ידעו כי
הוא בורא הכל ובידו הכל.
תהלים קט"ו-ג'
יברך יראי ה' הקטים עם־הגדלים .קטים -ילדים עם המבוגרים )רד"ק( או יראי ה' קטים עם יראי ה'
גדולים ,קטים וגדולים הם מדרגות ביראי ה' )אלשיך(.
תהלים קט"ז-ו'
שמר פתאים ה' דלתי ולי יהושיע.
ברד"ק מפרש :פתאים .האל"ף חה והיו"ד עה תחתיה .אמר כי הפתי שאין יודע תחבולה להצל מרעתו
האל שומרו כשמשים עליו בטחוו ,וכן החכם לא יבטח בחכמתו ובתחבולותיו כי לא יועילו לו אם לא ירצה
האל אבל זכר פתאים שאין להם צד אחר.
באבן עזרא מפרש :הטעם שלא אחשוב תחבולות להמלט ,כי שמתי פשי כאחד הפתאים ,כי אם דלותי -
ידעתי כי השם שהוא חון ורחום יושיעי והייתי מבשר פשי לאמר לה.
במצודת דוד מפרש :הלא אתה ה׳ שומר פתאים עם שאין בהם דעת לשמור את עצמם ,דלותי -כשהייתי דל
ועי הוא יושיע לי.
7
ובחיד"א בחומת אך מפרש :דלותי ולי יהושיע .פירש בספר ארץ החיים כי במדת העוה הקב"ה מוחל
עוות וז"ש דלותי שאי חשוב כעי וממעט עצמי בעוה ובזה שובי פשי למוחיכי כי חלצת פשי ממות דאם
גזר מיתה על החוטא ,בעוה תבטל וגם אם גזר על מיתת בים וז"ש את עיי מדמעה על מיתת בים וגם
אם גזר גלות תבטל וזהו את רגלי מדחי עכ"ד ספר ארץ החיים.
אולם במלבי"ם מפרש בדרך אחר :שומר פתאים ה' דלותי ,מה שדלותי בחולי ,היה מצד שה' שומר פתאים,
שבזה רצה לשמור אותי מחטא ולהחזירי בתשובה ,כי בזה עצמו אשר דלותי על ידי כן לי יהושיע ,יושיעי
תשועת הגוף והפש ,ולכן שובי פשי למוחיכי ואל תדאגי ,כי ה' גמל עליכי) ,שהגמול הוא מצד התפעליות
איבה או אהבה( ,ר"ל מה שעשה לך ודכא אותך ביסורים היה מצד הגמול ,אם לפי המעשה ,אם לפי אהבתו
והשגחתו הפרטית.
המשך הפרק על פי הרד"ק :כשהייתי בצרה הייתי אומר לפשי שובי למוחיכי מהצרה שאת בה שובי לאל
יתברך כי הוא יהיה לך למוחה ,כי ה' גמל עליכי -כי הוא גומל עליכי כמה פעמים כן יגמול עתה ,כי -כמו
שהיית מבטיח את פשי כן עשית ,כי חלצת את פשי ממות -שהיתה קרוב למות בצרה שהייתי בה ,את
עיי מן דמעה -וחלצה עיי מדמעה שלא בכיתי כמו שהייתי בוכה בצרתי ,את רגלי מדחי -וכן חלצת את
רגלי בהיותי דחה וגולה,
אתהלך -עוד אתהלך לפי ה' בארץ ישראל ששכיתו שם ,ולפי שהיה גולה בין פלשתים בברחו אמר זה,
וערי ישראל הם ארצות החיים וקראת ארץ ישראל חיים כמו שקראת ארץ צבי ארץ חפץ כי היא חמדת
הארצות והיושבים בה הם חיים ובריאים ,חיים עין בריאות ,כי ארץ ישראל אוירה טוב מכל הארצות )כמו
שמפרש הספורו בכמה מקומות בואתחן ג'-כ"ה על הפסוק אעברה־א ואראה את־הארץ הטובה וגו' -אתן
עיי בה לטובה בברכתי שתהיה טובה לישראל לעולם ,ובהאזיו ל"ב-מ"ט עלה אל־הר העברים הזה הר־בו
אשר בארץ מואב אשר על־פי ירחו וראה את־ארץ כען וגו' -לתת שם ברכתך .וכל מה שמשה רביו עשה
שאר קיים ]גם זה בספורו בואתחן ג'-כ"ה אעברה א -להכרית כל יושבי כען כדי שלא יגלו ישראל
ממה[ ,לכן שאר אוירה טוב מכל הארצות(,
האמתי -האמה גדולה היתה לי כי הייתי מדבר כאשר עיתי כלומר כשהייתי אי בורח וכשהייתי בחפזי
הייתי אומר כל האדם כוזב ,כלומר אפילו בזמן שהייתי חפז ועי מאד הייתי אומר כל אדם שאומר שלא
תהיה לי המלוכה כוזב הוא וזו היה האמוה גדולה ,ומה שאמר במזמור ל"א ,ואי אמרתי בחפזי גרזתי
מגד עייך ,בעת החפזון היה מפחד שימות ביד שאול והוא משיב אל לבו ,ואומר זה לא יתכן כי כבר
הבטיחו האל יתברך שאמלוך ואי מאמין בו ,אף על פי שאי בסכה גדולה .פתחת למוסרי -לפיכך אי
מודה לך שפתחת למוסרי כי ידעתי כי מאתך היתה תשועתי.
קט"ז-ג' ד' צרה ויגון אמצא ,ובשם ה' אקרא
קט"ז-י"ג כוס־ישועות אשא ובשם ה' אקרא
שמעתי מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל שיש פה הבדל גדול במי שפוה אל ה' מתוך צרה או מתוך ישועה ,צרה
ויגון אמצא ,ובשם ה' אקרא הם ב' פסוקים .יש הפסק .הוא צריך לעכל ולהתבון עד שמגיע למצב שרואה
את הקב"ה בתוך כל הצרות שלו .אבל כוס־ישועות אשא ובשם ה' אקרא הוא פסוק אחד ויותר קל לראות
את הקב"ה מתוך ישועה.
הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל היה מסביר על דרך זה את עין יחום אבלים ,שכן אי אפשר להשלים לאבל את
מה שחסר לו ,ואיך אפשר לחם אותו? ופירש על פי רש"י בסוף פרשת בראשית ו'-ו' ויתעצב -דבר אחר
ויחם -הפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין ,עלה במחשבה לפיו מה לעשות באדם שעשה
בארץ ,וכן כל לשון חום שבמקרא לשון מלך מה לעשות ,ובן אדם ויתחם )במדבר כ"ג( ועל עבדיו יתחם
)דברים ל"ב( ויחם ה' על הרעה )שמות ל"ב( חמתי כי המלכתי )שמואל א' ט"ו( כלם לשון מחשבה אחרת
הם .ע"כ דברי רש"י .כי כשאדם איבד אחד מהאשים הקרובים אליו הוא מצא בצער ,וקשה לו לראות את
הקב"ה ודרכיו בתוך הצרה ,וזה מה שאחו צריכים לעשות ביחום אבלים ,לחם אותו ולתת לו מחשבה
אחרת שיראה את דרכי ה' ולהבין שהכל לטובה והכל בהשגחה עליוה גם אם זה הרבה פעמים בלתי מובן.
תהלים קט"ז י"ז-י"ט
לך־אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא דרי לה' אשלם גדה־א לכל־עמו בחצרות בית ה' בתוככי ירושלם.
הצי"ב בהעמק דבר ובהרחב דבר בפרשת צו מסביר את הפסוק על קרבן תודה :פרק ז' פסוק י"ג על חלת
לחם חמץ יקריב קרבו -משמעות המקרא דתכלית הקרבן הוא חלות לחם חמץ .ומשום זה מפרש עוד
המקרא על זבח תורת שלמיו .משום הכי לחם חמץ הוא עיקר משום שהוא זבח תודת שלמיו .והעין
דתכלית תודה שבא על הס הוא כדי לספר חסדי ה׳ שגמל עליו .ומטעם זה ריבה הכתוב בלחם ומיעט בזמן
אכילת תודה מכל שלמים .הייו כדי שיהיה מרבה ריעים לסעודה אחת ביום הקרבה ויהיה ספור הס לפי
8
רוב אשים וארבע חלות לכהים שהן המה תלמידי חכמים .וא״כ העיקר אכילה הוא לחם חמץ דמצה הוא
לחם עוי ואיו אכל יפה כמו חמץ כמש״כ התוס׳ זבחים ע״ה ב׳ ד״ה שביעית .והייו דמסיים טעם שלחם
חמץ עיקר משום שהוא זבח תודת שלמיו .תודה על שלומו במה שחלץ מצרה.
ומשום הכי קטי חז"ל בלשון המשה "חלות תודה" משום שעיקר תכלית התודה הוא בחלות חמץ ומצה
שדרשים לאוכלין הרבה.
והייו דכתיב בהלל לך־אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא דרי לה' אשלם גדה־א לכל־עמו בחצרות בית ה'
בתוככי ירושלם ,ויש להבין המאמר שישלם דרו גד כל עמו ומה זה שבח? והרי ה' דורש מן האדם שיהיה
הצע לכת עם אלוקיו? ותו קשה מה שמסיים בתוככי ירושלים ,והרי "בחצרות בית ה'" הוא בירושלים,
ואחר שהחל במקומות הגבוהים האיך סיים בכלל ירושלים?
אלא תרי מילי קאמר" :לך־אזבח זבח תודה" -הקרבן" .ובשם ה' אקרא" -הוא קול תודה לה' צבקות על
הס .וביאר על הבאת הקרבן "דרי לה' אשלם" ,ועל הודות בשם השם אמר "גדה־א לכל־עמו" ,דברוב עם
שיאכלו עמו את התודה יספר עוז ההשגחה עליו לטובה .וכן תרגם יותן " אתי כדון סוי לכל עמיה.
ומדיוק בזה דקדוק תיבת "גדה" בלי דגש בדל"ת שלא כחק וכו' אלא משום שכלל בזה התיבה גם שורש
"הגדה" וכו' דיש תיבות משוות ביקוד משום דשתי כווות כללו בה .וביאר עוד על הקרבה " -בחצרות
בית ה'" ,ועל קול תודה " -בתוככי ירושלם" בשעת אכילה.
תהלים קי"ז
הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האמים כי גבא עליו חסדו וגו' שמעתי מהג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל,
שהקשה ,למה שהגוים יהללו והאומים ישבחו כשגבר עליו חסדו? והסביר ,כי רק הם יודעם את האמת ,כי
כמה פעמים הם מסים להציק ולצער את עם ישראל וזה לא יוצא אל הפועל ,כי הקב"ה מצילו מידם,
ואחו בכלל לא מודעים לזה ,ולכן אין לו את האפשרות להלל ולשבח לה' על הסים האלו ,אלא רק הגוים
שכן יודעם כמה הקב"ה עוזר לעם שלו) .תש"ב(
תהלים קי"ח י'-י"ג
כל־גוים סבבוי בשם ה' כי אמילם סבוי גם־סבבוי בשם ה' כי אמילם סבוי כדבורים דעכו כאש קוצים
בשם ה' כי אמילם דחה דחיתי לפל וה' עזרי .שמעתי פעם מהג"ר פחס כהן שליט"א ,שזה לא סתם
סיפור אלא כך הוא דרך ה' ,שלפעמים הקב"ה ותן לצרה להתקרב אל האדם עד שכמעט ופל ואז עוזר לו.
והוא כעין מה שהבאו לעיל על הפסוק קט"ז-ו' דלותי ולי יהושיע בשם הרד"ק או המלבי"ם ,שרק כשהוא
לא רואה שום עזרה רק מהקב"ה רק אז הוא מקבל את הישועה או שגודל הצרה הוא לטובתו).תש"ב(
תהלים ק"ח -כ"א
אודך כי עיתי ותהי לי לישועה.
אודה אותך כי עיתי בקראי אליך מן המצר) .רד"ק( או יאמר אודך) ,מתחיל להודות בפתח השער
מבפים( ,אי ותן הודאה על שעיתי ביסורים ,כי ע"י כן ותהי לי לישועה ,כמ"ש אודך ה' כי אפת בי ישוב
אפך ותחמי) .מלבי"ם(
תהלים קי"ח-כ"ה
אא ה' הושיעה א אא ה' הצליחה א
לפי המפרשים ,זה הפסוק היחיד בהלל שהוא בקשה .איך הוא כס בהלל?
הטור הארוך על התורה על הפסוק בפרשת ויצא כ"ט-ל"ה ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את־יהוה
על־כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת מפרש :כותן הודאה למקום שתן לה כל חלקה ולא בקשה על יותר
ועל כן עמדה מלדת .עכ"ד .להודות בלי לבקש יותר זה סוגר את ציורות ההשפעה .או מודים לה' כבר על
הגאולה שזה רגע השיא בבריאה במה שאחו אומרים זה־היום עשה ה' גילה ושמחה בו ,לכן מיד אחו
צריכים לבקש 'אא ה' הושיעה א אא ה' הצליחה א' כדי שהשפע ימשיך לישפך עליו.
ואולי חייבים להפריד בין הלל להודאה .הטור מדבר על הודאה ,ושם אם לא מבקש הרי זה כאילו שמודה
שקיבל כל חלקו .אבל פה מהללים על הגאולה העתידה שהיא עדיין לא הגיע ,ואז אי אפשר להגיד שאם לא
מבקש הרי זה כאילו הודה שקבל כל חלקו? )תשפ"ה(
עוד יש לומר על פי מה ששמעתי פעם מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל כמדומי בשם החתם סופר ,חה התפללה
כל כך הרבה שים לילדים ולמה בפעם הזאת היא עתה? אלקה אמר לה הלוא אכי טוב לך מעשרה בים
ואז כס בה הרבה שמחה ומיד ותקם חה ועתה כי תפילה מתוך שמחה יש לה כח יותר לפעול .אחו
מודים לה' כבר על הגאולה העתידה בפסוק זה היום עשה ה' גילה ושמחה בו ,אז כסים לשיא השמחה
9
ומיד מבקשים אא ה' הושיעה א -תביא את הגאולה הזאת שהללו אותך לפי כן .אחו מצלים את
השמחה לתפילה כדי להגיע לתכלית הזה שהללו עליו עכשיו) .תשפ"ו(
עוד יש לומר על פי המפרשים בתהלים י"ח-ד' ובשמואל ב' כ"ב-ד' מהלל אקרא יהוה ומן־איבי /ומאיבי
אושע .כמו שאפשר לזכות בישועה דרך תפילה ובקשה כן אפשר לזכות דרך הלל .כאשר אי קורא אל ה׳
בהלל ,אז אי ושע )מצודת דוד( .מהולל ,ר"ל בעת כזאת שאיי בצרה כלל ,אז אקרא את ה' ואכהו בשם
מהולל ,שהוא מהולל תמיד ,כי בצד הזה לא יתפללו ולא יחו על צרה ,רק יהללוהו תמיד על טובותיו ,וע"י
ההילול לבד מן אויבי אושע ,ולא אצטרך לתפלה כלל )מלבי"ם(] .וזה לא סותר את הטור בפרשת ויצא
שהבאו לעיל ,כמו שצייתי שם ,כי הלל והודאה זה שתי דברים פרדים[.
ולכן אחו מבקשים לקראת סוף ההלל שישלח לו ישועה מאחר שהללו אותו .אולם לפי המפרשים
שהבאו לא הייו צריכים בכלל להוסיף תפילה על ההלל ,רק מההלל עצמו מקבלים ישועה? )תשפ"ו(
שמעתי עוד ב' מהלכים בזה:
ר' אליהו ווידער שיחי' רצה להסביר שבמה שאו מבקשים "אא ה' הושיעה א אא ה' הצליחה א" אחו
מודים שאין ישועה רק מהקב"ה ,וגם זה הוא שבח .ובפרט שאומרים את זה אחרי שדברו על הגאולה
השלימה ,כדי להראות שאין אחו מסוגלים לעבוד על זה כדי להביא את הגאולה ,אלא רק מאת ה' היא,
ועל זה חייבים להתפלל אליו .ולכן אומרים את הבקשה הזו במיקום הזה) .תשפ"ו(
שמעתי מהג"ר יעקב פרבשטיין שליט"א שהסביר ,שאחו מהללים את ה' ומבקשים שיעזור לו כדי
שוכל להלל עוד יותר את ה') .תשפ"ו(
הושעה רבה
היום הזה הוא גם זמן שמחתיו וגם יום הדין כמו שאומרים במי שברך ויכתבהו ויחתימהו בזה יום הדין
וכן כל וסח ההושעות .וחשבתי לבאר את זה עם משל .מי שרוצה ליכס לאיזה אדמו"ר דחוף ומהר ,יש ב'
דרכים להיכס אליו :א' שהוא ותן הרבה כסף ואז פותחים לו הדלת הקידמית מתי שרק רוצה או ב' שהוא
מהבי בית של האדמו"ר ,ואז הוא כס דרך דלת צדדית .בר"ה ויו"כ צריכים או להביא הרבה כסף -
מצוות ,מעשים טובים ותשובה כדי ליכס אל הקודש פימה ,אבל בהושעה רבה )וכן בכל חג הסוכות(
אחו יצאו מהבית לסוכה ואחו עכשיו האורחים ובי בית של הקב"ה ואז אפשר ליכס דרך דלת צדדי
שאף אחד לא יכול להיכס .מצד אחד ,פחד יום הדין עדיין קיים ,אבל העבודה היא אחרת ,פחות על דרך
היראה ויותר על דרך ההתקרבות אל ה' ,אהבה ,ולהרגיש חלק ממו .ולכן זה כבר לא סותר את זמן
שמחתיו.
ואולי אפשר להוסיף ,אי לדודי ודודי לי -אי לדודי בר"ה ויו"כ -אי צריך להתאים את עצמי עם תשובה
ומצוות להקב"ה ,ודודי לי -בסוכות והושעא רבה -שהקב"ה מתקרב אליו ,ואחו מוזמים לסוכה שלו
והיה מבי ביתו .ואולי זה הטעם שלוקחים רק ערבות )הושעות( כדי להראות שאפילו אם אחו בלי טעם
וריח אבל מחפשים קירבת אלוקים ,אפשר להיכס אליו.
הרמב"ן בפרשת שלח לך י"ד ט' סר צלם מעליהם – מגם וחזקם ,כשרים שבהם מתו וכו' .אבל יתכן שירמז
הכתוב למה שודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשה ההיא ,לכך יאמר ,כבר סר
צלם מעליהם ,שגזר עליהם מיתה ,וה' אתו ,כי הוא השוכן בקרבו ועושה לו סים ופלאות לעיי כל
רואה ,על כן אל תיראום ,עכ"ד.
וצריך ביאור ,שאם זה מוכרח שבלי צל בהושעה רבה חייבים למות באותו שה ,אז למה האמוריים שארו
עוד כמעט 40שה בחיים? ואם זה לא בטוח שימות ,אז איך רצה כלב לשכע את עם ישראל שלא לפחד
מהם? ואולי הפשט הוא ,שמאחר שלא היה צל בהושעא רבה כבר אים כל כך חזקים ,והמזל שלהם כבר
גרוע ,ולא צריכים לפחד מהם ,על אף שסימן הצל הוא לא מיידי או מחייב את המציאות במאה אחוז.
שמיי עצרת
פחס כ"ט-ל"ה ל"ו ברש"י ומדרשו באגדה לפי שכל ימות הרגל הקריבו כגד שבעים אמות ,ובאין ללכת,
אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטה כדי שאהה מכם )סוכה "ה( .פר אחד איל אחד .אלו
כגד ישראל ,התעכבו לי מעט עוד ,ולשון חבה הוא זה ,כבים הפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי
פרדתכם ,עכבו עוד יום אחד ,משל למלך שעשה סעודה כו' ,כדאיתא במסכת סכה )שם(; ובמדרש רבי
10
תחומא :למדה תורה דרך ארץ שמי שיש לו אכסאי יום ראשון יאכילו פטומות ,למחר יאכילו דגים,
למחר בשר בהמה ,למחר מאכילו קטית ,למחר מאכילו ירק ,פוחת והולך כפרי החג.
הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל היה מבאר את הרש"י הזה -קשה עלי פרדתכם ולא כתוב פרדתיו ,כי
בסוכות כולם יושבים יחד בסוכה ואים עסוקים בעסקים הרגילים לכן יש גם פחות מריבות ומחלוקת,
אבל אחרי החג כולם חוזרים לשגרה ומתחילים בחזרה המריבות .קשה עלי פרדתכם שאתם פרודים אחד
מהשי.
עוד העיר על רש"י זו ,מה עוזר לו עוד יום ,הרי הפרידה תגיע לבסוף ,ומאי פקא מיא אם זה יום לפי או
יום אחרי? והסביר ,שלא מאחרים את הפרידה ביום אלא עושים מהפרידה עסק ושמחה ומתרכזים בזה -
'יום פרידה' .כמו בחור שעוזב את הבית ללכת ללמוד בישיבה וקשה לו ליפרד ,ואמא שלו עוזרת לו לארוז
את דבריו מתוך חיבה יתירה כמו שמרגישים בעת פרידה .בדרך הזה אפשר לקחת את הפרידה ואת הביחד
שלפי כן ,איתו לדרך .הוא הוסיף על זה ,שיש טעות שעושים עילת החג ,כי ההיפוך הוא הכון ,חייבים
לקחת את השפעות החג איתו ,לפחות עד חוכה שאז מגיע האור הבא ,ולא לעול את החג.
הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל והג"ר בצלאל ראקוב זצ"ל כיווו לדבר אחד כששאלו על המדרש תחומא
שהביא רש"י לעיל :למדה תורה דרך ארץ שמי שיש לו אכסאי יום ראשון יאכילו פטומות ,למחר יאכילו
דגים ,למחר בשר בהמה ,למחר מאכילו קטית ,למחר מאכילו ירק .איזה טירוף? כך עושים לאורחים? ורב
ראקוב זצ"ל הוסיף ,שלומדים משרה שאשה עייה צרה באורחיה ,ממה שרצתה לתת למלאכים סלת
ואברהם קמח ,ולכאורה קשה כי הרי סלת יותר חשוב מקמח ואברהם אמור להיות הצר עין? והסבירו את
דברי המדרש ,שכל מה שהאורח מצא יותר זמן אצל הבאדם הוא היה יותר 'בן בית' ופחות 'אורח' .ולכן
פוחת והולך ,לא בגלל שרוצה שיעזוב ,או שרוצה להרעיב אותו ,אלא הוא ותן לאורח את מה שהוא בעצמו
אוכל ,בלי לעשות מזה עסק גדול .הוא מרגיש שהאורח הוא כבר בן בית .וכן ירגיש האורח וזה הרבה יותר
עים גם לאורח .כששרה רצתה לתת סלת ואברהם קמח ,זה בגלל שאברהם רצה שישארו הרבה זמן וזה
בלתי אפשרי כשעושים עסק גדול מהאורח ,כי זה טבע האדם .אבל שרה רצתה לעשות משהו מיוחד
לאורחים ,ובהכרח זה מביא ,שהאורח לא יכול להישאר מדי הרבה זמן .וסיפר לי רב ראקוב זצ"ל שהיה
יהודי בלודון בשם ר' יעקב לוויסון שהיו לו המון אורחים ,כל כך הרבה אורחים ,שהם לא ידעו מי פה
אורח ומי בעל הבית .פעם פגש אורח אחד את בעל האכסיא וחשב שגם הוא אורח ושאל אותו ,האם הוא
חושב שעדיין יכול להישאר שם ,מאחר שהוא כבר מצא שם שבועיים? עה לו בעל האכסיא ,אל תפחד,
אי מצא פה כבר יותר מחודשיים ולא זרקו אותי....
ליקוטים וביאורים על פרשת
וזאת הברכה
משה טל את מלאך המות וכפתו
ל"ג א' וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את־בי ישראל לפי מותו .ועי' בדעת זקים מבעלי
התוס' וז"ל :וזאת הברכה אשר ברך משה .פי' הר' יוסף קרא שלפיכך כתב איש האלהים לומר שעל פיו של
הקב"ה ברכן.לפי מותו .אמרו רבותיו בשעה שמלאך המות בא ליטול שמתו של משה טלו משה וכפתו
וברך השבטים כל אחד ואחד ברכתו לפיו.
ובילקוט שמעוי מספר קצת יותר על אותו אירוע ברמז תתק"א וז"ל :אמר רבי אבין כל ימיו של משה
היה מבקש לברך את ישראל ולא היה מיחו מלאך המות ,מה עשה טלו וכפתו והיחו תחת רגליו וברכן
לפיו ,הדא הוא דכתיב "וזאת הברכה אשר ברך וגו' ]לפי מותו"[ ,לפי מי לפי זה שהיה משלך תחת רגליו
ומה ברכה ברכן "הושיעה את עמך וברך את חלתך ורעם ושאם עד העולם".
11
מהג שלא לקרות לבחור פרשת וזאת הברכה
בספר ליקוטי מהרי"ח סדר שמחת תורה מביא מספר אשל אברהם או"ח סי' תרס"ט שלא לקרות 'וזאת
הברכה' כי אם לאדם שהוא שוי .והוסיף על דבריו בזה"ל :ולפי עיות דעתי ראה ,דאפשר עוד סמך למהג
זה על פי דברי הגמ' ביבמות ס"ב :השרוי בלא אשה שרוי בלא 'ברכה' ,לכך אין קורין לו 'וזאת הברכה'.
ובספר מהגי חתם סופר מביא ,שהחתם סופר לא היח בשמחת תורה שיעלה בחור לא לחתן תורה ולא
לחתן בראשית.
ממתי היה משה רביו מלך
ל"ג ה' ויהי בישרון מלך .ועי' בבעל הטורים פרשת יתרו י"ח ב' אשת משה אחר שלוחיה ,פירוש ,היא
כאשתו אע"פ ששלחה שמלך אין ושאין גרושתו.
והמשך חכמה שם :והה במכילתא שמשה היה עומד ומשמש לפיהם ומביא ע"ז מר"ג ,ולפי המבואר
בקדושין דף ל"ב מביא מזה ששיא שמחל על כבודו ,כבודו מחול .יפלא ,הלא משה היה מלך ואין כבודו
מחול .אכן הלא דרשו על ויהי בישורון מלך זה משה וכתיב בהתאסף ראשי עם וזה בעת מתן תורה יום
הקהל ,אבל יתרו בא קודם מתן תורה .ולתאי דסברי דלאחר מתן תורה בא יתרו ,א"כ משה לא היה עומד
ומשמש לפיהם ,וצריך לומר דמש"ה לא כתיב משה ,דדריש בסוף ברכות שאכלו בסעודה שמשה שרוי
בתוכה וכאילו אכלו לפי האלקים ,והמכילתא דדרש שמשה היה עומד ומשמש אמרה שם שאכלו בסעודה
שתלמידי חכמים יעו"ש ,ולא לפי משה ,יעויין חידושי אגדות למהרש"א ודו"ק.
ברכת יהודה
ל"ג ז' וזאת ליהודה ויאמר וגו' .מפרש הדעת זקים מבעלי התוס' וזאת ליהודה .כלומר וזאת הברכה אשר
ברך את ראובן כן ברך את יהודה שעל שיהם התפלל שיצליחו במלחמה על ראובן כדפרישית ועל יהודה לפי
שלעולם עולה במלחמה תחלה כדכתיב מי יעלה לו ויאמר יהודה יעלה ורבותיו פירשו על עצמותיו שהיו
מגולגלין בארון לפי שאמר וחטאתי לאבי כל הימים דאע"ג דראה שהחזירוהו לבימין שהרי מה עם
יורדי מצרים ולא עם יוסף וביו שהיו במצרים מכל מקום קללת חכם אפילו על תאי היא באה וכן מציו
בפרק שי דמכות בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא ופתח דוד ואמר כל מאן דידע
מלתא למהדרי ולא אמר יחק בגרוו והיה שם אחיתופל ושרא ליה למכתב שם ושדייה על התהום וכתיב
ויצו אל ביתו ויחק ובפרק שי דמכות מסיק עוד שאמר משה על שהיו עצמות יהודה מתגלגלין בארון מי
גרם לראובן שיודה בפרהסיא על בלבול יצועי אביו יהודה שהודה ברבים על מעשה דתמר וזאת ליהודה
בתמיה שמע ה' קול יהודה וכו' כדאי' התם .ושמעון לא ברך כמו שלא ברכו אביו משום מעשה דשכם אמר
אתם עכרתם אותי ועוד הוסיף על חטאתו פשע במעשה זמרי ואף על פי שגם לוי היה באותו מעשה דשכם
ולא ברכו אביו מ"מ ברכו משה לפי שתקן המעוות בעגל שא' ויאספו אליו כל בי לוי ומיהו רמזה ברכתו
קצת שאמר שמע ה' קול יהודה.
ובחזקוי מפרש :וזאת ליהודה וזאת הברכה עצמה תהא חלה על יהודה .כאן פירש״י אמר משה מי גרם
לראובן שיודה יהודה ואם תאמר הרי הודאת ראובן קדמה לשל יהודה שהרי בפרשת וישב גבי וישב ראובן
אל הבור פרש״י לא היה במכירה שהיה עסוק בשקו ובתעיתו ויהודה לא הודה עד שתעברה תמר ,אלא י״ל
דודאי ראובן אודי קודם אלא בצעה אודי בשקו ובתעיתו אבל בפרהסיא לא אודי וכשהודה יהודה ואמר
צדקה ממי עמד ראובן ופרסם הודאתו ואמר אף אי בלבלתי יצועי אבי .וראיה לדבר מדסמך משה רביו
ברכת יהודה לברכת ראובן ,משום שעל ידי יהודה הודה ראובן הודאה חשובה ומפורסמת וה״ק מי גרם
לראובן שהודה בפרהסיא יהודה.
קבורת יהודה במערת המכפילה
ל"ג ז' ואל־עמו תביאו .מביא הילקוט שמעוי רמז תתק"ד רבי יהודה אומר שקבר עם האבות במערה.
12
מעלת שבט לוי
ל"ג ט'-י"א האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת־אחיו לא הכיר ואת־בו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך
יצרו ,וגו' .ועי' בספורו שמפרש הפסוקים בזה"ל :האמר לאביו .בעין העגל .ואת ביו לא ידע כי שמרו
אמרתך .לא הקפיד על חיי ביו במדבר כדי לשמור אמרתך ,והוא מצות מילת הבים ,אף על פי שהיו מתים
רבים מהם ,כאמרם זכרום לברכה )יבמות עב( ״מפי שלא שבה להם רוח צפוית״ .ובריתך יצרו .כאמרם
זכרום לברכה שבטו של לוי לא עבדו עבודה זרה ,וזה התאמת במצרים ובמדבר .ל״ג:י׳ יורו משפטיך
ליעקב .ומאחר שהוא שבט כשר ,תן להם חן ושכל טוב שיורו משפטיך ,כאמרם זכרום לברכה )חגיגה(:
״אם דומה הרב למלאך ה׳ צבאות ,יבקשו תורה מפיהו״ .ל״ג:י״א ברך ה׳ חילו .ברך כסיהם באופן שיספיק
להם מעט עסק בם ,ויהיה להם פאי להבין ולהורות .ופעל ידיו תרצה .עבודתם במקדש תהיה לרצון לפיך.
מן יקומון .שלא יוכלו לקום עליהם ,כעין קרח ועזיהו המלך.
ועי' בחזקוי בעיין אחר :לאביו ולאמו לא ראיתיו אם מת לו אב ואם אח ובן צריך לעשות לו כמי שאיו
מכירו כדכתיב לאביו ולאמו לא יטמא ,ולמה כי שמרו אמרתך שאמרת ומן המקדש לא יצא אפילו בשעת
צערו איו רשאי לצאת אחריהם ואפילו למ״ד מקדושתו לא יצא אבל יוצא הוא אחר המת מ״מ כשהן גלין
הוא מכוסה וכשהן כסין הוא גלה .ד״א האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו לא טעו אחריהם במעשה העגל.
וברא"ש מסביר כדלהלן :האומר לאביו ולאמו .פירוש ,אומר עליהם לא ראיתם במעשה העגל שהרי לא
כשלו בעגל .ואת אחיו לא הכיר ואת ביו לא ידע באותו עון כי כולם שמרו דרך ה' דכתיב ויאספו אליו כל
בי לוי .יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל .כי שפתי כהן ישמרו דעת .ואחר לוי בירך בימין כדמפרשי'.
ברך ה' חילו .על אהרן אמר על שעצר המגפה בקטרת .ופועל ידיו תרצה בקטורת זה כפר על בי ישראל מחץ
מתים קמיו שחבק המלאך ועצרו א"ר אבא בשם ר' לוי כשראה אהרן המלאך מתריס כגדו תן מחתה של
קטורת לפיו שא' ישימו קטורה באפך להודיעך כמה קטורת חביבה לפי הקב"ה.
לא משכחת צורבא מרבן דמורי אלא דאתי משבט לוי
ל"ג י' יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל .אי' בגמ' יומא כ"ו .אמר רבא :לא משכחת צורבא מרבן
דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר .לוי ,דכתיב :״יורו משפטיך ליעקב״ .דברים פלאיים כתב
בעל ה'שואל ומשיב' זצ"ל בהקדמה על ספרו וז"ל :אכי הצעיר מצעירי הלוים שבשבט לוי הי ,ורוב
מבארי השלחן ערוך היו הכהים הלוים ,בעלי הסמ"ע והש"ך היו כהים ,והטורי זהב והמגן אברהם
והשל"ה היו לוים ,ובזמיו אלו הודע ביהודה וההפלאה היו לוים ,והקצות החושןכהן ,כולם זכרם לברכה.
ואם כי ערכם גדול הרבה מערכי ,בכל זאת אי מסתבך בסבכי הארזים הגדולים בי לוי למשפחותם ,ועל כן
חשבתי אולי אזכה שגם שפתותי יהיו דובבות בחיי לאורך ימים ,ואחרי כן בעת כי פקד יפקד רוחי וגויתי
להיות דברי אמרים בבית המדרש.
השראת השכיה במקום הכתפיים
ל"ג י"ב חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן .לשון רש"י" :בגובה ארצו היה בית המקדש בוי ,אלא שמוך
עשרים ושלש אמה מעין עיטם ,ושם היה דעתו של דוד לבותו כדאיתא בשחיטת קדשים )זבחים ד (:אמרי
יחתי ביה פורתא משום דכתיב 'בין כתפיו שכן' ,אין לך אה בשור יותר בכתפיו" .מכאן אתה למד חיבת
הקב"ה לעמו ישראל ,שלא רצה להשרות שכיתו מעליו אלא בתוכו) .עשה חיל להג"ר חיה יו"ט ל.
מצר שליט"א(
מדוע זכה דוקא בימין להשראת השכיה בחלקו
ל"ג י"ב לבימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו .כתב בעל התולדות יצחק מפי מה זכה בימין הצדיק
שתשרה שכיה בחלקו ,מפי שכולם היו במכירתו של יוסף ,אבל בימין לא .ועוד שכל השבטים ולדו
13
בחו"ל ובימין ולד בארץ .טעם זה מקורו טהור בספרי )שב( מפי מה זכה בימין שתשרה שכיה בחלקו,
מפי שולד בארץ ישראל .מכאן או למדים את גודל מעלת הזכות להיות ולד בארה"ק כדאיתא בכתובות
)עה (.ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוה עליון )תהלים פ ,ה( ,א"ר מיישא בר בריה דריב"ל אחד
הולד בה ואחד המצפה לראותה ,אמר אביי וחד מייהו )-מבי א"י( עדיף כתרי מין.
לפי האמור הורה הגר"י זילברשטיין שליט"א בספר תורת היולדת )מהדו''ח ,עמ' תכג( למי שרוצה לסוע
ללדת בחו"ל ,שעליה לשקול היטב את כל הצדדים ,האם שווה לה באמת להפסיד מעליותא גדולה כזו לרך
הולד להיות ולד באוירא דא"י) .עשה חיל להג"ר חיה יו"ט ל .מצר שליט"א(
השבטים היכו את בימין על כתיפו
עוד טעם פלא על סיבת השראת השכיה בחלקו של בימין דוקא ,מביא התולדות יצחק בשם חכמי צרפת,
שכשמצא הגביע באמתחתו של בימין הכוהו אחיו בין כתפיו ,ובשכר זה זכה שעשה הקב"ה אושפיזכיה,
והייו דאמר קרא 'ובין כתפיו שכן'.
יתר על כן כתב רביו בחיי )בראשית מד ,יב(" :היו מביישים אותו ,והיו קורין לו גב בר גבתא ע"ש שכתוב
)שם לא ,יט( ותגוב רחל את התרפים ,והיו מכים אותו על כתפיו ,ולפי שהיו חושדים אותו ואין בו ,זכה
ששרתה שכיה בחלקו ,וזהו שכתוב 'ובין כתפיו שכן' .ומה שכתוב )שם מד ,יג( ויקרעו שמלותם ,אף בימין
בכלל ,ולפי שהיו חושדים אותו והיה זכאי ,זכה ולקח עטרה על זה שיצא ממו מרדכי שקרע בגדיו על
ישראל שאמר )אסתר ד ,א( ויקרע מרדכי את בגדיו") .עשה חיל להג"ר חיה יו"ט ל .מצר שליט"א(
האם בתחילת הבריאה לא היו הרים וגבעות
ל"ג ט"ו ומראש הררי קדם .פירש רש"י" :מגיד שקדמה בריאתן לשאר הרים" .וביאר השפתי חכמים
שהמעלה והשבח בזה היא ,שהשגחת הקב"ה על ארצו היא יותר מעל שאר ארצות ,כיון שקדומה בבריאה
לכן השגחת השי"ת מי קדומה עליה.
מדברי רש"י משמע שבתחילת הבריאה היתה קרקעית העולם שוה במישור ולא היו בה שום הרים וגבעות,
ורק ברבות הימים והמאורעות שתהוו בעולם ,עקרה ארץ רבה ועשו ע"י הרים וגבעות ,ולכן הוצרך
להשמיעו שבריאת ההרים בארצו של יוסף קדמו לבריאת שאר ההרים שבעולם.
שוב ראיתי במהר"ץ חיות )דה כג (.כן להדיא" :ידוע בסיפורי קורות הטבע דבתחילת הבריאה היתה הארץ
כדרורית לגמרי ,ולא היה לא הר ולא בקעה ,ותמוה זו היא טבעית כמו כל צבא השמים וכו' ,ואולם ברבות
הימים ע"י הרוחות המסתערות בלי הפסק וע"י המבול מים אשר תהוה בארץ ,סתבבו מזה הרים
וגבעות".
כעי"ז כתב האבן עזרא עה"פ )תהלים צ ,ב( בטרם הרים יולדו" :וטעם יולדו ,כי הרוחות יולידום".
אולם בספר אוצר הידיעות )ח"א ,עמ' עט( העיר ממש"כ התרגום יותן )בראשית ג ,כג( דהקב"ה שלח את
אדם הראשון מגן עדן להר המוריה ,הרי שכבר מאז היו הרים ,ועוד העיר מהא דאיתא במדרש תהלים )ק"ד
י"ח( הרים הגבוהים ליעלים ,שכל מהות בריאת ההרים היה לצורך היעלים ,וכל מציאות בריאת סלעים
היה למחסה לשפים ,וצ"ע.
סיפור מיתת משה רביו
ל"ד ה' וימת שם משה עבד־יהוה ואי' ברא"ש ודומה לזה בדעת זקים מבעלי התוס' :במדרש וימת שם
משה א"ל משה להקב"ה בשעת מיתתו לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה .א"ל הקב"ה אי אתה יכול כי
זה דרך העולם א"ל דבר א' אי מבקש ממך שיבקעו כל השערים והתהומות וידעו הגוים כי אין זולתך
שאמר וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' מיד פתח משה ואמר אין עוד וכו' א"ל הקב"ה אתה או' אין עוד
גם אי או' לך ולא קם ביא עוד בישראל כמשה מיד ירד הקב"ה בכבודו ושלשה מלאכים מיכ"אל וגברי"אל
וזגי"אל גברי"אל הציע מטתו מיכאל פירש עליה מטלית של ארגמן וזגי"אל בכסות של מלת מראשותיו
באותה שעה עמד הקב"ה בראשו וזגיאל במרגלותיו ומיכאל בצד זה וגבריאל מצד זה אמר לו הקב"ה
למשה הקף רגלך זה לזה ועשה כן א"ל השקע עפעפי עייך זו אל זו ועשה כן מיד קרא הקב"ה לשמתו של
14
משה וא"ל בתי מאה ועשרים שה קצבתי לך להיות בגופו של משה צאי ואל תאחרי שהגיע קצך לצאת מיד
השיבה להקב"ה יודעת אי שאתה אלהי הרוחות והשמות ובידך פש כל חי אתה יצרתי ותתי בגופו של
משה מי יש לך גוף טהור בעולם שתתי בו כמשה שאין בו רמה ותולעה מעולם לא ראו עליו זבובין ולא
צרעים לפי' אי אוהבו ואיי רוצה לצאת חזר ואמר לה אל תאחרי כי הגיע קצך לצאת ואי אעלה אותך
לשמי השמים העליוים ואושיבך תחת כסא כבודי בכבוד אצל שרפים ואופים ומלאכים א"ל רב"שע טוב
לי להיות בגופו של משה יותר מכרובים ומלאכים שהרי מהם ירדו שים עז"א ועז"אל וחמדו את בות
הארץ ובאו עליהם וגם השחיתו הדרך עד שתלית אותם אבל משה משגלית עליו בסה לא שב אל אשתו
בבקשה ממך היחי במקומי כיון שראה הקב"ה כן שקו וטל שמתו בשיקה שאמר על פי ה' באותה
שעה בכה הקב"ה ואמר מי יקום לי עם מרעים מי יתפלל לפי על בי ומה"ש בוכים ואו' והחכמה מאין
תמצא ואיזה מקום ביה ושמים בוכין ואומרין הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואין מבין כי מפי הרעה
אסף הצדיק וחמה ולבה בוכים ואומרים ביו בוערים בעם וכל המזלות אומרים וכסילים מתי תשכילו
ורה"ק אומרת הושיעה ה' כי גמר חסיד עכ"ל המדרש.
למה לא זכה משה רביו להיקבר בארץ ישראל?
עי' במדרש רבה ואתחן ב' אמר רבי לוי אמר לפיו רבוו של עולם עצמותיו של יוסף כסו לארץ ,ואי איי
כס לארץ .אמר לו הקדוש ברוך הוא מי שהודה בארצו קבר בארצו ומי שלא הודה בארצו איו קבר
בארצו ,יוסף הודה בארצו ,מין ,גברתו אומרת )בראשית לט ,יד( :ראו הביא לו איש עברי וגו' ולא כפר,
אלא )בראשית מ ,טו( :גב גבתי מארץ העברים ,קבר בארצו ,מין ,שאמר )יהושע כד ,לב( :ואת עצמות
יוסף אשר העלו בי ישראל ממצרים קברו בשכם ,את שלא הודית בארצך אין אתה קבר בארצך ,כיצד
בות יתרו אומרות )שמות ב ,יט( :איש מצרי הצילו מיד הרעים ,והוא שומע ושותק ,לפיכך לא קבר
בארצו.
ועוד שם :כי לא תעבר את הירדן הזה )דברים ג ,כז( ,אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ,אם אתה קבר כאן
אצלן ,בזכותך הן באין עמך .אמר רבי לוי ,וכו' כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ,אם קבר אתה אצלם
במדבר הן באים בזכותך ואת בא בראשם ,שאמר )דברים לג ,כא( :וירא ראשית לו וגו' ויתא ראשי עם.
רש"י מול בית פעור .קברו היה מוכן שם מששת ימי בראשית לכפר על מעשה פעור ,וזה אחד מן הדברים
שבראו בין השמשות בערב שבת )אבות פ"ד; פסחים "ד(:
מי קבר את משה רביו
ל"ד ו' ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור.
רש"י פירש ,ויקבר אתו .הקב"ה בכבודו .רבי ישמעאל אומר הוא קבר את עצמו ,וזהו אחד משלושה אתין
שהיה רבי ישמעאל דורש כן.
ועי' באבן עזרא :ויקבר אותו .הוא קבר עצמו שכס במערה בגיא וכן וירעו הרועים אותם ויראו שוטרי בי
ישראל אותם ודע כי הר העברים שהוא הר בו שהוא צלם ככב הוא בעצמו הגיא שהוא ראש הפסג' שהוא
מול בית פעור והעד שאמר הכתוב כי סע ישראל מבמות אל הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה וכתיב
ויעל משה מערבות מואב אל הר בו ראש הפסגה ושם מת ושם קבורתו וכתיב ושב בגיא מול בית פעור
והה אחר שישבו ישראל בגיא אמר הכתוב ויסעו בי ישראל ויחו בערבות מואב וכתוב אחר ויחו בהרי
העברים לפי בו ויסעו מהרי העברים ויחו בערבות מואב והה דבר ברור כי במקום שמת משה שם
קבורתו.
ובספורו מבאר :ויקבר אותו .אם הוא קבר את עצמו כדברי קצתם זכרום לברכה ,עשתה זאת פשו
הבדלת ,כי הוא מת בהר ראש הפסגה שמשם ראה את הארץ ,כאמרו )דברים לד:ה( ״וימת שם משה״,
והקבורה היתה בגיא.
ועי' בחזקוי :ויקבר אתו בגי שלשה סימים תו במקום קבורתו של משה שאמר בגי ובאי זה גיא בארץ
מואב ובאי זה מקום מול בית פעור ואפילו הכי לא ידע איש את קבורתו ללמדך שלא קברו איש.
ובפעח רזא מביא :ויקבר אותו בגי וגו' ,פירוש ,ואע"פ שתה תורה ג' סימים הללו אפ"ה לא ידע איש וגו',
למדו שגז ארוו במקום קדוש שאין העין שולטת בו.
והרא"ש מבאר :ויקבור אותו בגי .לא תעסקו בו לא ישראל ולא מלאכי השרת אלא הקב"ה בכבודו
ובעצמו ולמה בח"ל כדי שיחיו מתי חוצה לארץ שאמר וירא ראשית לו קרי ביה ויתא ראשי עם בתחית
15
המתים .ויקבור אותו בג"י גימ' י"ה כחשבוו דדין כך חשבוו דדין ולמה תעסק בו הקב"ה י"ל במדה
שאדם מודד בה מודדין לו הוא קבר את יוסף ולא תעסק בביזה של מצרים לפי' תעסק בו יה ושאל קיסר
כי קבר רחמא למשה במאי טביל ואם תאמר במים הא כתיב מי מדד בשעלו מים אמר לו באש דכתיב ה'
באש יבוא א"ל ומי סליק טבילה באש א"ל אדרבא עיקר טבילה באש הוא דכתיב וכל אשר לא יבוא באש
תעבירו במים.
הסיבה שלא ידע איש את־קברתו
ל"ד ו' ולא־ידע איש את־קברתו עד היום הזה .עי' ברלב"ג :זה עיין פלא מצד כי התורה ביארה מקום
הקבר לפי מה שאפשר ועם זה סבב השם יתעלה שלא יהיה מקום קבורתו ודע לאחד מהאשים והה עשה
זה השם יתעלה כי אולי אם ודע מקום טעו יטעו הדורות הבאים ויעשו ממו אלוה מצד מה שתפרסם
מהפלאות שעשה הלא תראה כי גם בחש החשת שעשה משה טעו בו קצת ישראל מצד מעלת מי שעשאו
ולזה עשה השם יתעלה שקבר אותו על דרך מופת לא גע בקבורתו אחד מהאשים והה העיין קבורתו
שלא יתכן שיודע לאחד מהאשים והה בזה עוד מהתועלת להישיר אל שכבר הגיע משה למדרגה מהחיים
הצחיים אחר הפרדו מהגו שלא יתכן שתושג לאחד מהאשים ולזה עשה השם יתע' שגם מקום גוו לא ודע
להעיר על זה העין.
ובחזקוי שם :עד היום הזה שלא יקבר איש אצלו כעין שעשה בבית אל ושלא ידרשו בו שואלי מתים.
היכן קבור משה רביו?
אי' בגמרא סוטה י"ג :ותיא ,אמר רבי יהודה :אילמלא מקרא כתוב ,אי אפשר לאומרו .היכן משה מת -
בחלקו של ראובן ,דכתיב :״ויעל משה מערבת מואב אל הר בו״ ,ובו בחלקו של ראובן קיימא ,דכתיב:
״ובי ראובן בו וגו׳ ואת בו וגו׳״ .״בו״ -ששם מתו שלשה ביאים :משה ואהרן ומרים .והיכן משה קבור
-בחלקו של גד ,דכתיב :״וירא ראשית לו וגו׳״ .ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי -ארבעה מילין.
אותן ארבעה מילין מי הוליכו? מלמד שהיה משה מוטל בכפי שכיה.
אולם בילקוט ראובי מביא בשם ספר התמוה שגם משה וצפורה קברו במערת המכפילה .המלאכים טלו
את משה רביו ממקום קבורתו והביאוהו אותו לשם ,וקברוהו אצל האבות .ומה שכתוב 'ולא ידע איש את
קבורתו' ,דוקא איש אבל מלאכי שפיר ידעו' .מערת שדה המכפלה' ראשי תיבות משה.
וברוקח כתב :כי הלך דרך מחילות לאמר לאבות העולם 'הך שוכב עם אבותיך' וכו' כי מחילה יוצאת
מקברו של משה שהלך לקברי אבות.
האם זה שבחו של מהיג אם לא כולם בוכים?
ל"ד ח' ויבכו בי ישראל את־משה אומר הילקוט שמעוי רמז תקכ"ו מין שהיה אהרן רודף שלום בישראל
שאמר )במדבר כ ,כט( "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" ,ובמשה
הוא אומר )דברים לד ,ח( "ויבכו בי ישראל את משה" ,מפי מה בכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל,
ובמשה לא בכו אלא בי ישראל ,שאהרן לא אמר לאיש סרחת ,ולא לאשה סרחת ,אבל משה מפי שהוכיחן
אמר בו "בי ישראל".
והקשה הג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל ,למה חייבת התורה להגיד דבר כזה בתוך הספידו של משה רביו?
ותירץ ,שמהיג שכולם בוכים במיתתו איו מהיג .כי הוא יסה לרצות את כולם וא"כ כולם ההיגו אותו
ולא שהוא ההיג אותם .רק אם יש מתגדים אז רואים שהוא באמת עשה מה שהיה אמור לעשות גם אם
לא כולם היו מרוצים.
ולא־קם ביא עוד בישראל כמשה
ל"ד י' ולא־קם ביא עוד בישראל כמשה .ומפרש החזקוי :ולא קם ביא עוד בישראל כמשה אפילו בישראל
אבל בעובדי כוכבים לא צריך למימר שהרי כתיב ופליו אי ועמך מכל העם אשר על פי האדמה.
16
אולם הרא"ש חולק עליו ואומר :ולא קם ביא עוד בישראל כמשה ארז"ל בישראל הוא דלא קם אבל
באו"ה קם ומו בלעם .וכן ואיתא בבמדבר רבה )שא פרשה י"ד סי' כ'(" ,לא קם ביא עוד בישראל כמשה,
בישראל לא קם אבל באומות העולם קם .ושמעתי פעם הסבר לזה שבלעם היה לו מדרגת בואה יותר גבוה
ממשה רביו ,כי כל ביא מתבא לפי האופי שלו )ישעי' על הישועה וירמיהו על החורבן כמו שמביא החתם סופר בפרשת
תרומה בשם הזוהר :כי ישעי' רובו חמתא כי שמו גורם ישעי"ה ישועת ה' ,וירמי' חרב בית המקדש בימיו ,ירמי"ה ירום
ויסתלק השכיה עיין שם( והוא גם מתרגם את הבואה בעצמו ,אבל בלעם היה כל כך טמא שהקב"ה רצה שלא
יהיה לבלעם שום השפעה או שייכות לבואה שלו ,לכך תן לו כל בואה מאוד ברור כדי שלא יכול לערבב
את מידותיו המקולקלות בבואה .אספקלריה המאירה) .מפי השמועה(
פים בפים /פים אל פים /פה אל פה
בפרשת ואתחן ה' ד' כתיב :פים בפים דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש .ורש"י מביא :פים בפים .א"ר
ברכיה :כך אמר משה ,אל תאמרו אי מטעה אתכם על לא דבר ,כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח,
הרי המוכר עצמו מדבר עמכם )פסיקתא רבתי( .ובחזקוי וזאת הברכה ל"ד י' אשר ידעו ה׳ פים אל פים,
כדכתיב פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמות ה׳ יביט .דבר אחר הקדוש ברוך הוא ידעו למשה
אבל משה לא ידעו לקב״ה פים אל פים כדכתיב לא יראי האדם וחי ,עכ"ל .האם כלל ישראל בהר סיי
היו באותה מדרגה כמו בואת משה רביו או אפילו יותר גבוה לפי רש"י ה"ל?
דבר מעיין הראה לי ר' משה מרדכי אפשתיין שליט"א מה שכתבו הראשוים על הפסוק והסתרתי פי
מהם :דעת זקים מבעלי התוס' בפרשת וילך ל"א י"ז והסתרתי פי מהם .זהו דרך חבה כאדם שחטא לו
בו ואומר לרבו להלקותו והוא איו יכול לראות בצרת בו שרחמיו עליו ומסתיר פיו שלא יראה בהכאת
בו .וכעין זה בחזקוי זו היא דרך חבה כאדם שחטא לו בו ואומר להלקותו שלא בפיו מתוך שאוהבו.
ומצד שי מצאתי רביו בחיי על הפסוק כי תשא ל"ג י"א פים אל פים :וע"ד המדרש פים אל פים לשון
כעס.
בברכת חג כשר ושמח
לעילוי שמת אבי מורי ר' יוסף מאיר בן ר' יצחק זצ"ל לב"ע כ"ז כסלו תשמ"ט
לעילוי שמת ר' יוסף צבי בן ר' ישראל דושיסקיא זצ"ל לב"ע י"ד תשרי תש"ט
לעילוי שמת ר' חיים זאוויל בן ר' משה זצ"ל האדמו"ר מרימיצ"א לב"ע כ"ד תשרי תש"ו
לעילוי שמת ר' חיים שאול בן ר' משה קויפמן זצ"ל לב"ע כ"ד תשרי תשס"ו
לעילוי שמת ר' משה בן ר' שמואל זצ"ל החתם סופר לב"ע כ"ה תשרי ת"ר
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק בהוצאות ולדב לזכות
ולעילוי שמה.
17
