אילנא דחיי - סקאליע · Ilna DeChay - Skulkya — סוכות (2026-09-21)

גליון ד'
חג הסוכות
תשפ"ז לפ"ק
גליון
להתענג על השם מורחב
בהיכל רבותינו הק' מסקאליע לכבוד יום
טוב
עובדות והנהגות הליכות חיים פנינים עה”ת וענינא דיומא חיים של תורה
זמן שמחתינו – מדת השמחה
סכות ,כיון דיתבו בסכות ,הא אשתזיבו מן סוכה שחמתה מרובה מצלתה
סיפר רבינו שליט”א שפעם קרא לו רבינו זצוק”ל מקטרגא ,וקודשא בריך הוא חדי בבנוי, פסולה (סוכה ב.).
בדירתו ואמר לו‘ :דו ווילסט די רבונו של עולם זאל זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי.
זיין מיט דיר ,זיי בשמחה’ ,והוסיף ואמר ‘איך האב א הרי בסוכה בני ישראל נשמרים מן השונאים אמרו חז”ל פני משה כפני החמה ופני יהושע
סייעתא דשמיא ,אז איך פאל קיינמאל נישט אריין אין והמקטריגים. כפני הלבנה ,החמה יש לה אור מצד עצמו,
קיין עצבות ומרה שחורה’. אבל הלבנה צריכה לקבל אור מאחרים ,ומשה
היה יחיד בזה שהוא היה מאיר ובא מעצמו ,ולא
ואיתא בספה”ק מגלה עמוקות (רנ”ב הוצרך לקבל מרב גשמי ,אבל שאר הצדיקים
אופנים ,אופן קל”ב) וזל”ק ,שסוד סוכה נרמזת מיהושע ואילך הם בבחינת פני הלבנה,
סיפר הרה”צ ר’ שמעלקא לייפער מחוסט ז”ל :פעם באות ה’ ,דקיימא לן (סוכה ד ):שצורת סוכה היא שצריכים לקבל הארה מרבותיהם .אמנם בזמן
כשהייתי אצל דודי ה”ה רבינו ז”ל בימות הקיץ ,יום שתי מחיצות ושלישית רק אפילו טפח ,והיא הזה אין אנו בבחינה זו של משה רבינו ,ולכן
צורת אות ה’ ,עכל”ק. סוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה ,שצל
אחד כשלמד ראיתי שהיה לו זוהר וגם הספר שיחת רומז שצריכים להיות בבחינת צל ,לקבל
חולין של תלמידי חכמים ,וזה ספר של מילי דבדיחותא מאחרים ,ואנחנו צריכים להיות בבחינת פני
מצדיקים ,ואני תמהתי למה צריך ספר הזה ,וישבתי וזהו עשה עמי אות לטובה ,היינו אות ה’
לבנה ,לקבל הארה מפני רבותינו ,לחסות בצל
שם ,ובאמצע לימודו ראיתי שלקח הספר ,וקרא בו, המרמז למצות סוכה היא אות בשבילי לטובה, סוכה עד ביאת גואל צדק.
ופתאום התחיל לצחק בצחוק גדול ,והחווה בידיו ויראו שונאי ויבושו ,כאשר אכניס לסוכה ולא
[רבינו זצוק”ל]
כאילו הוא רוצה להגיד לי הבדיחה ,אבל מרוב צחוק יוכלו להרע לי ,כי הסוכה שומרנו ומצילנו
לא היה יכול להוציא הגה מפיו ,דבר שלא ראיתי מימיו, מכל מקטרג ומכל אויב.
ונסתכלתי עליו בתמיה ,כשנרגע סיפר לי הבדיחה,
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים
[רבינו שליט”א – אמירה נעימה תשע”ג]
לפניהם (סוכה נא.).
חייכתי ,היה יפה אבל לא ראיתי מה היה בו כ”כ כדי
להביא לכזה צחוק. איתא בשם צדיקים פי’ הפסוק (תהלים קמה,
פר אחד איל אחד (במדבר כט ,לו). יד) סומך ה’ לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים,
אלא שבאמצע השחוק עמד קימעא והוציא כזה דהחילוק בין נופל לכפוף הוא שהנופל נפל
קרעכץ עמוק ופנה אלי“ ,אוי וויי איז מיר ,דער פעטער כתב רש”י דברי המדרש למדה תורה דרך ברשת היצר ,והכפוף נטרד מעבודת ה’ בהיות
מאכט זיך נאריש”?! ,ובין רגע נהפך המצב כמו שהיה ארץ שמי שיש לו אכסנאי יום ראשון מאכילו נכנע וכפוף תחת טרדות ועול משא עניני
לפני זה ,בשיא הערנסקייט ,ולא הבנתי כל הענין ,והיה עוה”ז ,ועי”ז נבצר ממנו היכולת לעבוד את ה’
פטומות למחר מאכילו דגים למחר מאכילו בשר בשמחה וטוב לבב ,ע”כ .וי”ל דר”ה ויוהכ”פ
קשה לי לשאול. בהמה למחר מאכילו קטניות למחר מאכילו מסוגלים לבחינת סומך ה’ לכל הנופלים ,שאף
אחר הצהריים הלכתי לטייל עמו ,אז אמר לי ירק פוחת והולך כפרי החג .ובפשטות קשה מי שניצוד ברשת היצר ביכלתו לצאת חפשי
להבין איזה דרך יש בהנהגה כזאת ,אלא רמז הימנו ,ולתקן את אשר עיות ,וסוכות הוי
‘שמעלק’לע תדע לך שליצר הרע יש רק כלי מחלמה בחינת זוקף לכל הכפופים ,שהוא זמן שמחתנו
אחת אשר בזה מנצח במלחמתו וזה ה”עצבות”, עמוק יש בה לדרך הארציות בימים הקדושים
עת רקוד ,והקב”ה זוקפו עד שביכלתו לשמוח
כשרוצה להעביר איזה אדם מדעת קונו ,אז מכניס אותו של ראש השנה יום הכיפורים וסוכות .כאשר ולרקוד בלבב שלם.
למצב של עצבות ,ואז כבר קשה לו להתמודד’ ,ואמר עומד אדם להתפלל בראש השנה הוא מגיע עם
לי דברים מבהילים “נאריש זאל מען זיך מאכן ,אבער חבילות של צרכים גשמיים ,ורוצה פטומות, ולכן יש רמז מאא”ז הר”ר ברוך ממעזיבוז
בשמחה דארף מען זיין” עכשיו הבנת מה היה לפני אך דרך ארציות עולם הזה הוא שכשעומד זי”ע והיית’ אך’ שמח’ ס”ת חת”ך שהוא שם
הצהריים ,כשהפעטער האט זיך נאריש געמאכט. הפרנסה ,שע”י ריקודים ברגלים שהם בחי’
ועוסק בדברים רוחנים ,הארציות נפחתת נצח והוד שסודם תמכין דאורייתא ,וזהו ממונו
והולכת ,עד שביום ב’ לאחר שכבר נתקרב של אדם שמעמידו על רגליו (פסחים קיט ,).כי
קצת אל הרוחני ,אינו צריך כל כך גשמיות, ע”י שמחה זוכה לפרנסה ,וזוכה לבחינת זוקף
סיפר רבינו שליט”א ,בסוף ימיו של רבינו זצ”ל בימי ומסתפק בבקשה רק על בשר בהמה ,וכן פוחת לכל הכפופים.
חליו עבר ניתוח ,ונכנסתי אל החדר בביה”ח והתחלתי והולך עד שביום שמיני עצרת כבר אינו רוצה [מחזה חג האסיף]
לבכות ,שאל אותי ,מדוע אתה בוכה ,אמרתי ‘דער שום גשמיות ,וכל חפצו ומגמתו של איש יהודי
זיידע דארף האבן א רפואה שלימה’ ,אמר לי‘ ,אויב דו נהפך לרוחני על ידי ההתעלות של ימים אלו,
והוא חפץ רק עמו בלחודוי ,שבתי בבית ה’ כל
עשה עמנו אות לטובה ויראו שונאנו
ווילסט פועל’ן א ישועה פאר דיין זיידע ,זיי בשמחה
ויבושו (סליחות).
ווייל די אר”י הקדוש זאגט מ’קען אסאך מער פועל’ן ימי חיי לחזות בנועם ה’ ולבקר בהיכלו.
מיט שמחה’ ,ולא הוריד אף דמעה אחת. איתא בזוה”ק (ח”ג ק :ברע”מ) ,ויעקב נסע
[רבינו שליט”א] סכתה ויבן לו בית וגו’ ,על כן קרא שם המקום
עובדות והנהגות הליכות חיים סיפורי צדיקים מאוצרות רבוה”ק צדיקים קרויים חיים
שמיני עצרת ושמחת תורה כ’ תשרי יומד”ק של
הרה”ק ר’ יעקב יוסף מאוסטראה זי”ע
נודע שהיה רבינו זצ”ל מכבד לומר פסוק ועל זה מח”ס רב ייבי
היה אומר תורה .בשמיני עצרת היו מוכרים את הזכות
לאמירת הפסוק ,והמרבה במחיר זכה בו ,ורבינו אמר
תורה על פרשת ‘וזאת הברכה’ .שנה אחת אמר רבינו הרה”ק רב ייבי בן הרה”ק ר’ יהודה לייב מגיד מישרים באוסטראה ,נסתלק בחול
המועד סוכות כ’ תשרי תקנ”א .סדר היוחס :בנו הרה”ק ר’ פינחס ,בנו הרה”ק ר’ יעקב
שימכרו את הפסוק ,והבטיח שכל סכום שיתן הקונה
יוסף השני ,בתו הרבנית חי’ פעריל ,בנה הרה”ק ר’ פינחס ,בתו הרבנית מיטא שרה,
עבורו ,יזכה לריוח של פי ארבעים! ,מחמת כן עלו אשת חבר של רבינו בעל שיח אליעזר זי”ע.
המחירים עד מאד ,ואחד הקונים רכש את הפסוק
בשלושת אלפים דולר ,שהיה הון עתק באותם ימים.
ואכן ,לאחר יום טוב הצליח והרויח במאוד מאד. הרה”ק רבי ייב”י הראשון ,נמנה על תלמידי אא”ז בעל ה”תולדות יעקב יוסף”
זצוק”ל .פעם אחת התקשה רבי ייב”י בהבנת דברי ה”שמעתי ממורי” אחד המובא
בספרו של רבו תולדות יעקב יוסף ,ולאחר שהתייגע בדבר רבות ולא עמד על סוף
דעתו ,גמר בלבו לנסוע אל רבו שעודנו בחיים ,כדי שיבאר לו כראוי את דברי
סיפר הרה”צ ר’ אהרן משה לייפער מחוסט זצ”ל, קדשו הכתובים בספר .ולקח עמו את בנו הקטן ,הרה”ק רבי פינחס’ל מאוסטרהא,
גיסו של רבינו זצ”ל ,שכאשר הגיע לוויען ,נוכח לדעת שהיה אף הוא קדוש ופרוש.
כי מנהג המקום בשמחת תורה הוא לשוב הביתה לאחר כאשר הגיעו אל רבו ,היה בעל ה”תולדות” מופלג בזקנה ,שכן האריך ימים
תפילת מעריב ,ורק בשעה מאוחרת בלילה מתחילים עד גיל מאה ועשר שנים .מטבע הדברים ,בשנותיו האחרונות לא היה בכוחו
בעריכת ההקפות .אולם ,היות שהיה בידו מנהג להתהלך ,והיה מוטל במיטתו מחמת חולשתו הרבה.
מקאמארנא שלא לטעום דבר קודם ההקפות ,פנה ביקש רבי ייב”י מרבו שיבאר לו את עומק כוונת ה”שמעתי ממורי” .שאל אותו
לגיסו רבינו זצ”ל ,ואמר לו שאין באפשרותו להשתתף ה”תולדות” האם נוכח אדם נוסף בחדר ,ורבי ייב”י השיב שאין שם איש .כי חשב
בהקפות המאוחרות שכן הן נערכות לאחר קידוש. שאין כוונת רבו לילד קטן כבנו ,אלא לאדם מבוגר שאין לגלות בפניו רזי תורה.
השיב לו גיסו רבינו זצוק”ל :מה אוכל לומר לך ,כאן נענה ה”תולדות” ואמר :אמסור לך את הדברים כפי שקיבלתים מרבי הבעש”ט
זהו המנהג ,וקשה יהיה לך למצוא עשרה אנשים שינהגו הק’ .באותו רגע נתמלא הבית אש ,לא אש גשמית אלא אש רוחנית מאירה ,ורבי
כמותך. פינחס הקטן נתמלא פחד .אמר ה”תולדות” לרבי ייב”י :והלא שאלתיך אם יש
כאן אדם נוסף .מיד נטלו רבי ייב”י והסתירו תחת כנף בגדו .אז התרוממה מיטתו
הוא הבין מדברי גיסו כי הוא אינו מתנגד לכך של ה”תולדות” מן הארץ ,והוא עצמו התרומם מעל מיטתו ,ובפנים מאירות ביאר
שיערוך הקפות בעצמו ,אלא שחשש שלא יהיה לו לרבי ייב”י את סוד הדברים הפירוש ה’שמעתי ממורי’ .כשסיים את הביאור,
מנין .כשנכנס רבינו זצוק”ל לביתו וסיפר לרבנית
ירד ה”תולדות” אל המיטה והמיטה שבה אל הקרקע ,והאש נסתלקה .וסיים
ה”תולדות” את דבריו בלשון זו“ :כך שמעתי ממורי”.
על המאורע ,נשמעו לפתע קולות של הקפות בנעימה [אמירה נעימה שבועות תשע”א ,ועוד ה”פ]
יתירה .כשנכנס לביהמ”ד ,ראה שאכן התאסף מנין,
שכן היו כאלו שזכרו את המנהג הקדום והסכימו
להישאר עמו .מכל מקום ,רבינו ז”ל ישב בחדרו והאזין
מסופר על אא”ז הרה”ק ר’ ייבי ,שבעת שהיה עוד בחור ,שרר עניות ודחקות רב
לכל סדר ההקפות ,ואמר הרה”צ ר’ יוסף ברוך פינחס
באותם הימים .והיה יהודי כפרי בעל שדות ,אשר נהג להביא לאביו הרה”ק רבי
ז”ל שבאותה שעה למד אביו רבינו ז”ל את הניגון של יהודה בכל ערב פסח שק מלא חטים לצורך מצות שמירה .שנה אחת ,קודם חג
“אחד יחיד ומיוחד” ,שמנגנים בחצרות קדשינו בהקפה הפסח ,ירדו גשמים עזים והדרכים היו מלאות רפש וטיט עד מאוד .שח ר’ יהודה
ראשונה ,המקובל מחצה”ק נאדבורנה כפי ששמעו את דאגתו לפני בנו ר’ ייבי ,ושאל בצער כיצד יצליחו בשנה זו להשיג את שק
מגיסו. החטים למצות .הרגיעו בנו ר’ ייבי ואמר לו שלא ידאג ,כי השק יגיע למעונם.
וקיים ר’ ייבי את דבריו ,ויצא לדרך בקור העז ,ולא נמנע מללכת אל אותו הכפר
למרות הגשם והרוח הסוערת .ומסתמא אף לא היה לו מלבוש ראוי להתחמם בו,
כי העניות והדחק היו גדולים אז גם אצל גדולי הרבנים .הלך והביא את השק
בחור אחד מאנ”ש סיפר ששנה אחת הרגיש התעלות לבית אביו ,וכשראה אביו את גודל מסירות נפשו של בנו ,שהלך בתנאים קשים
והתלהבות גדולה בשעת ההקפות ובשנה שניה השתדל כאלו כדי לקיים מצות השי”ת ,אמר לרעייתו הרבנית כי כעת סמוך ובטוח הוא
ויגע הרבה כדי להרגיש התלהבות ושמחה ולא הצליח. [רבינו זצוק”ל -ויצא תשל”ו] שיהיה לו ממלא מקום טוב לאחר פטירתו.
ובא והתאונן לפני רבינו זצוק”ל ,ורבינו השיב לו
שפעם אחת אמר הבעש”ט הק’ זי”ע משל למה הדבר
דומה ,למי שנכנס לתוך “שענק” ואמר שרוצה לקנות מעשה שהיה ,שנחלקו הרה”ק רב ייבי והרה”ק רבי פינחס מקוריץ מהו עיקר
משקה לשתות ,והם נתנו לו מעט מכל מין משקה מעכב על ביאת משיח ,הרה”ק ר’ פינחס אמר שהוא מחמת עניני קדושה ,ורב ייבי
לדוגמא .והוטב בעיניו מה שנתנו לו לטעימה וביקש אמר שהוא מחמת שאין נזהרים שלא לדבר בשעת תפלה .החליטו ביניהם לפתוח
שיתנו לו הדוגמאות עוד הפעם לטעימה .והבעל הבית חומש ,וכפי הפסוק אשר ימצאו ,ידעו הצדק ,פתחו ומצאו הכתוב (בראשית
השיב לו שזה הי’ רק לדוגמא ואם רוצה עוד ,אז צריך לד ,לא) ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו ,ובזה מצא הרה”ק רבי פינחס ראיה
לשיטתו ,שהעיקר הוא בעיניני קדושה .אמר לו הרה”ק רב ייבי שיעיין נא בדברי
לשלם עבור זה .וכמו כן ,אמר הבעש”ט הק’ ,הוא
התרגום ירושלמי שכתב “עניין תרין בנוי דיעקב כחדא ואמרין לישראל אבוהון
בנוגע לעבודת השי”ת שבתחילה משפיעים לאדם טעם לא יאי הוא דיהוי מתאמר בכנישתהון דישראל ובבית מדרשיהון” ,הרי לך ענין
ותענוג גדול בעבודת ה’ שיתעורר עי”ז לעבוד השי”ת ריבוי הדיבור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
[אדיר במרום מראיך נאוה אות פ”ח]
כדבעי אבל אח”כ שוב אינו מרגיש טעם זה אלא ע”י
יגיעה.
נערך ע”י הרה”ג ר’ ישכר צבי רינגעל שליט”א דומ”ץ דקהלתינו מאוצר תורתו של כ”ק רבינו שליט”א שביל ובחרת בחיים
מצות ד' מינים -עונג רוחני ועונג גשמי
הסוכות ,הכל עוסקים בחיפוש אחר חיפוש למצוא אתרוג ולולב המינים כנגד הקב"ה או כנגד כנסת ישראל?
מהודרים ,שמושכים את לבו ונושאים חן בעיניו ,ומוסרים על זה בענין מצות נטילת ד' מינים מצינו מה שנראה כסתירה נפלאה
שעות על גבי שעות ,מתוך שמחה ותשוקה. בדברי המדרש .מצד אחד מבואר במדרש (ויק"ר ל' ט') שכל הד'
מינים מרמזים על הקב"ה .וכעין זה איתא בכתבי האריז"ל שהד'
הרי יש כאן ד' מינים שהם כנגד ז' מדות קדושות וד' אותיות
מינים כנגד ד' אותיות הוי"ה ,הדסים כנגד אות י' ,ערבות כנגד
שם הוי"ה ,היינו שבד' מינים מתגלה שורש הקדושה של המדות ה' ראשונה ,לולב כנגד אות ו' ,ואתרוג כנגד ה' אחרונה של שם
שבקרב האדם ,באופן שהוא יכול להרגיש בחושיו ובהרגשיו, הוי"ה.
המדות הקדושות שבקרבו ,ואיך שהם באמת שורש של כל ומאידך גיסא ,מבואר במדרש (ויקרא ל' י'-י"ג) שהד' מינים כנגד
המדות ,ואיך שהתענוג והשמחה של הד' מינים הוא שורש כל האבות ,כנגד סנהדרין ,כנגד ד' סוגי בני ישראל .ועוד שם (אות
התענוגים הגשמיים. י"ד) שהם כנגד אברים של אדם ,אתרוג כנגד הלב ,לולב כנגד
ובכן כמו שכשאדם חפץ באיזה תענוג של עניני עולם הזה וחפץ השדרה ,הדסים כנגד העינים ,ערבות כנגד הפה.
בה מאד ,הוא מרכז כל מדותיו וכל תכונותיו להשיג מבוקשו. וההערה פשוטה -האם המינים כנגד הקב"ה או כנגד כנסת
כשנוטלים הד' מינים ,אשר מתגלה בהם השמחה שהיא שורש ישראל -כנגד הבורא או כנגד הנברא.
של כל השמחה וכל התענוגים שיש בעולם הזה ,נוכל להתעורר עוד מבואר בכתבי האריז"ל ,שד' מינים הם כנגד ז' מדות שבהם
בתשוקה נפלאה להשי"ת ,עד שנכלול כל מדותינו בקיום מצוה מנהיג הקב"ה את העולם .שלשה הדסים כנגד מדות חסד גבורה
ותפארת .שתי הערבות כנגד המדות נצח והוד .הלולב כנגד
זאת.
מדת היסוד .והאתרוג כנגד מלכות.
ועל כן מצות ד' מינים הוא ליטלם בידים ,כדאיתא בשם הגר"א,
שחוש המישוש היא החוש המגושם ביותר מכל החושים ,ובאותו מדות בני ישראל הם בעצם מדות קדושות
חוש המישוש ,נוטלים ד' מינים שכנגד ד' אותיות שם הוי"ה, כתיב מבשרי אחזה אלוק ,שכל אדם יש לו בקרבו ז' מדות אלו,
וכאילו יכולים כביכול להרגיש הקב"ה בחוש המישוש שלנו. ויש לנו להשתמש במדות הללו לעבודת ה' .וכמבואר בכוונות
המקוה להבעש"ט ,שצריכים לעבוד באהבה חסד ,ויראה גבורה,
ואכן בנטילת ד' מינים ,מרגישים בחושים הגשמיים הנעימות בכדי שיוכל השם יתברך להתפאר בו תפארת ,ולנצח הסטרא
של אלקות. אחר במדת נצח ,ולהודות להשי"ת במדת הוד ,שניצול מן
הקליפות ואז הוא נכלל בכלל צדיק יסוד עולם ,ועל ידו יתגדל
התענוג הנפלא של נטילת ד' מינים ויוכר מלכות כבוד מלכותו יתברך שמו ,עיי"ש.
ובכן כשתקח הד' מינים ,תחשוב בדעתך ,הרי יש כל כך תענוגי יתר על כן מבואר בשם הבעש"ט הק' ,שבבני ישראל אין שום
עולם הזה ,במינים ממינים שונים ,אמנם עכשיו אני נוטל בידי מדות רעות בעצם ,וכל הז' המדות הללו הם בשורשם מדות
הד' מינים ,שהם שורש של כל התענוגים הללו ,ובהם נכללים טובות ,והגם שלפעמים נכשל אדם מישראל ח"ו ומשתמש
כל התענוגים הללו .כמה נעימים הם ,כמה מתוקים הם וכמה בהמדות לדבר רע ,כגון במדת החסד לאהבה זרה או תאוה ,במדת
יפים הם ,ויפה שעה אחת של נטילת ד' מינים ,מכל תענוגי הגבורה להרע לזולתו ,במדת התפארת להתפאר ולהתגאות וכו',
עולם הזה. וכדומה .אין זה מדה הרעה העצמית שלו ,כי המדות בשורשן הם
מדות קדושות ,אלא שעל ידי החטא ,מתלבשים במדות בלבושים
וכשמנענעים הד' מינים ,מנענעים אותם לכל רוחות העולם, טמאים ומלוכלכים ,ולכן עיקר התשובה ,היא רק להחזיר המדות
ואיתא בכתיב האריז"ל שהרוחות הללו כנגד המדות ,ואחר כך הרעות והמגונות לשורשם ,שהם בעצם מדות טובות וישרות.
מקרבים אותם להלב שלנו ,להכניס בקרב לבנו ובכל מדותינו וכעין זה איתא בשם הבעש"ט הק' ,דשמתעורר בקרב האדם
הרגשה נפלאה זאת ,של תענוג רוחני שהוא שורש כל התענוגים. מדה רעה ,סימן הוא מן השמים ,שיש לו להשתמש באותו מדה
באופן של קדושה לעבוד השי"ת ,כיון ששורש המדה היא מדה
ואכן ד' מינים הם כנגד הקב"ה ,וגם כנגד בני ישראל ואבריו
קדושה.
של אדם ,כי תכלית נטילת הד' מינים ,הוא להרגיש ההרגשה
של תענוג אלקי בכל אברי האדם ,עד שנכספה וגם כלתה נפשו גילוי קדושת המדות שלנו בד' מינים
לה' ,וזוכה על כל פנים מעט מזעיר ,להרגיש בחוש שקודשא והגם שהדברים אמתים ,סתם בחור או אברך ,שהוא מסובב
בריך הוא וישראל חד. בעניני עולם הזה ,קשה לו להשיג או להבין ,איך להתעלות
מתאוה או נסיון שיש לו ,לאהבת ה' או יראתו ,וגם קשה לו
ויש לנו תועלת מזה גם במשך השנה ,כשמזדמן לאדם איזה להשיג עצם היסוד ,ששורש המדה רעה היא מדה קדושה.
נסיון ,יזכור התענוג הנפלא שהיה לו בנטילת ד' המינים ,ובכח
אך בהגיע חג הסוכות ,נתן לנו הקב"ה מצות ד' מינים ,ואיתא
זכרון המינים הללו ,אשר אמרו חז"ל שהם דומים לכלי מלחמה, בספר החינוך (מצוה שכ"ד) "שידוע מצד הטבע כי ארבעה המינין
יכול לנצח היצר הרע ,ולא יהא נמשך אחר התענוג ההבל והשוא כולם משמחי לב רואיהם" .הרי שטבע מינים אלו ,לעורר המדות
שלו ,שהוא כעין ואפס ,כנגד התענוג הנפלאה האלקי של נטילת וההרגשים שלנו ,וכל אחד יכול להעיד על גודל כח המשיכה
ד' מינים .אמן כן יהי רצון. והתענוג שיש בהד' מינים ,אשר על כן בימים שלפני חג
פרק בהיסטאריע חיי רבותינו חיים של עבודה
מתוך דא”ח של רבינו שליט”א
אלול תרע"ט – וויען עיר הבירה שישו ושמחו בשמחת תורה
איתא בשם האריז”ל שהגם ששכר מצוה
קווה לשלום ואין טוב בהאי עלמא ליכא ,אבל על השמחה של
מצוה יש שכר אף בהאי עלמא .והנה
איתא בספה”ק ישמח ישראל (להושענא
כבר כמה שבועות קודם גמר מלחמת העולם הראשונה אמר רבה אות ל”ב) עה”פ ערוב עבדך לטוב אל
רבינו ה’דברי ברוך’ לפני עדת מרעיתו על תאריך מסוים יעשקוני זדים (תהלים קיט) פירש”י לשון
בחודש הבא שבו יתרחשו חדשות גדולות בעולם ,ואכן כעבור הצלה “גריינטה” — “פארזיכערונג”
בלע”ז עיי”ש ,מה שמקבלים על עצמנו
חודש ימים הסתיימה המלחמה ונעשה שלום בעולם .אמנם לעשות טוב ואין טוב אלא תורה תהי’
רבינו ה’דברי ברוך’ הביע מורת רוחו מן השלום הזה ואמר קבלה קיומית ,והקב”ה יהיה הערב על
כי אין זה השלום האמיתי ,והיה אומר כי לולא התמהמהנו מה שקבלנו על עצמנו בימים הנוראים
לעשות תשובה באמת היה בא השלום האמיתי של הגאולה עכדה”ק ,ואפ”ל שזהו הענין של שמיני
עצרת שתרגומו יכנש ,היינו לאסוף
השלימה בביאת המשיח .ועכשיו שלא זכינו ,יהיה השלום ולקבל את כל מה שעבר עלינו מימי אלול
הזה הכנה למלחמה גדולה אחרת ,ולא יהיה שקט בעולם עד עד היום הזה בשמיני עצרת ,והוא על פי
שיבוא הגואל לעשות שלום בעולם. מה שכתב המהר”ל (בספה”ק נצח ישראל פ”א)
שמספר ז’ הוא תחת גדרי הטבע ,ומספר
ח’ הוא למעלה מן הטבע ,ולכן בשמיני
והיה רבינו ה’דברי ברוך’ ממליץ באותם הימים לפרש מה עצרת שהוא מספר שמינית רמז למעלה
שאנו אומרים ומתחננים בברכת אהבה רבה “מהר והבא מן הזמן ששם אין שליטה לשכחה ,וממילא
עלינו ברכה חיים ושלום מהרה” – שאנו מבקשים מה’ שיביא עי”ז לא יישכח ממנו ויראה בעין שכלו
את כל מה שקיבל על עצמו בימי הרחמים
עלינו שלום שיהיה שלום של ברכה ,פירוש שלום אמיתי ולא והסליחות על משך כל ימי השנה להטיב
שלום שיהיה הכנה למלחמה אחרת. מעשיו.
דעת לנבון נקל שאוזני הציבור לא היו מסוגלות לקלוט את ואיתא בשם הרה”ק מקאצק זי”ע ששמחת
תורה אינה על התורה שכבר למד האדם,
דבריו של הרבי שנאמרו באש שלהבת ובגעגועים של אמונה אלא על התורה שעתיד ללמוד ודפח”ח,
בביאת המשיח; הלבבות השבורים והנפשות הנאנחות קיוו ואפ”ל שבשמחת תורה עושין קנין על
לקצת מנוחה ,ששו ושמחו ששנות הקרב והמלחמה הגיעו התורה שעתיד ללמוד עפ”י מה דאיתא
בספה”ק אהבת יהונתן (סוף הפטרת דברים
לסיומן ,ומעתה ציפו לבנות את חייהם מחדש על מי מנוחה, בשם ספר גבול בנימין) בענין איך קונים בני
השקט ובטח. ישראל עולם הזה הלא הוא דבר שלא בא
לעולם ,ומבאר שע”י שאוכל פירותיהם
אמנם לא ארכו הימים ודברי רבינו התחילו להתקיים במלוא בעוה”ז והקרן קיימת לעוה”ב ,שהדין הוא
שכשקונה דבר שבא לעולם יכול לקנות
עוזם :כאמור ,התפוררה אז מלכות אוסטריה-הונגריה לארצות עמו גם דבר שלא בא לעולם עיי”ש .והנה
ולאומים שונים שעדיין לא הספיקו לבסס את שלטונם כתיב (תהלים יט) פקודי ה’ ישרים משמחי
בארצם ,והעמים השונים אשר עד עתה הייתה להם מטרה לב ,שהעיקר הוא לשמוח בלימוד התורה,
משותפת להיפטר מעול מלכי הארץ ,מעתה החלו להתגרות והשמחה היא מהדברים שהאדם אוכל
פירותיהם בעוה”ז ,שעל ידה יש שכר
אלו באלו .כך פרצה מלחמה בין הפולנים לאוקראינים על מצוה אף בהאי עלמא כנ”ל ,ונמצא שע”י
השליטה במחוז גאליציע ובעיקר במחוז לבוב ,שם התנהלה ששמחים בשמחת תורה על מה שעתידים
מלחמה עזה ועקובה מדם .כנהוג משנות דור אצל שונאי ללמוד ,הגם שלעת עתה הוא דבר שלא
בא לעולם ,עכ”ז אפשר לקנות תורה זו
ישראל ,היו היהודים הקורבנות העיקריים ,ומדין ומואב עשו בכח השמחה של שמחת תורה ,שהוא דבר
שלום ביניהם להצר לישראל .כך אחרי שכבשו הפולנים את שבא לעולם ביום קדוש זה ,ועי”ז קונה אף
העיר לעמבערג הגדולה ,ביצעו טבח נורא ביהודים והרגו התורה שעתיד ללמוד ,והבן.
מאות ,ואלפי ישראל נפצעו. [עטרת דוד]
המשך >>
<< המשך
געמיינדע’ וסידרו מניינים פרטיים בבתי השכונה. רבינו ה’דברי ברוך’ ברוב אהבתו לישראל היה מצטער
עצמו בצרתן ,והיה מצווה לקרוא לפניו את הידיעות
שהופיעו בעיתונים על המתרחש ,והיה שומע ופניו
נופלות ,ראשו כפוף וגופו שוחה עד לארץ ועיניו זלגו
בית השם נלך דמעות; והיה צועק ובוכה על שבר בת עמו ,על עם
רבינו ה’דברי ברוך’ הצטער מאוד על כי בתי ה’ שנפלו בחרב ביד הרשעים הארורים ,ואמר“ :מאן
המדרשות יהיו סגורים בימי הרחמים והרצון ,ובכן יכול למסבליה!” (מי יכול לסבול זאת!) .ואמר“ :עת
החליט לפעול למען ביטול רוע הגזירה .קם ונסע צרה היא ליעקב וממנה יוושע” – היינו מה שיש עלינו
הרבי לבית החיים העתיק בזעע גאססע להתפלל על לעשות הוא לצעוק לה’ ,להתפלל ולעשות תשובה ,כי
ציון זקנו הרבי רבי שעפטיל זצוק”ל בנו של השל”ה הצרה באה רק לקרב את ישראל לאביהם שבשמים,
הקדוש. ואז תיכף תצמח מן הצרה הישועה והגאולה.
בהגיעו אל שערי בית החיים ציווה רבינו ה’דברי
ברוך’ לכל בני לווייתו שיישארו בחוץ ,רק את בנו עת צרה היא ליעקב
רבינו זצוק”ל הרשה לבוא עמו אל הציון .אחר כך
אמר רבינו ה’דברי ברוך’ לבנו שעתה הוא מתכונן אחרי עבור המלחמה לא שבה הרגיעה לעיר וויען,
לעשות את הייחוד של השתטחות – ייחוד שעל ידו כי אמנם הודחה הממשלה של הקיסר ,אבל הממשלה
יכול נר”נ של הצדיק להתייחד עם נר”נ של הצדיק החדשה טרם התבססה; ולא עוד אלא שלא כממשלת
הנפטר ויכול לדבר עמו ,הוא פקד על בנו רבינו שלא הקיסר שנטתה חסד ליהודים ,הרי שממשלה חדשה
יעמוד אצלו בשעה שהוא מייחד ייחוד ,רק יתרחק מן זו הייתה לקויה בשנאת ישראל בסתר ובגלוי .בעיר
הציון למשך רבע שעה ואחר כך יחזור אליו. התקיימו מספר הפגנות וכינוסים בהם נאמו נאומים
שונים בשנאת ישראל ודברי קטיגוריא נגד היהודים.
עשה רבינו כדברי אביו ועמד הרחק מן הציון
הקדושבעומדו שם שמע קול כלב צועק .כאשר בחודש אלול של שנת תרע”ט הגיעה הבשורה
חזר אל אביו ,מצא אותו כשפניו לבנות כסיד .שאל הנוראה שמפלגת ה’קריסטליך סאציאלע פארטיי’
רבינו ה’דברי ברוך’ את רבינו אם שמע משהו בשעת קיבלה רשות מן הממשלה לעשות יום גילה וחירות
ההשתטחות ,נענה לו רבינו כי שמע קול כלב צועק. הנקרא ‘גאו טאג’ .כמובן שדעתם של שונאי ישראל
ענה לו רבינו ה’דברי ברוך’“ :ער האט מיר שיער אלו נתונה הייתה לנצל את היום הזה לעשות
צוגענומען פון דער וועלט און פון יענער וועלט, פרעות ביהודים ולהחריב את כל בתי הכנסיות ובתי
אבער איך האב ברוך השם געפועלט” (כמעט ונטלני המדרשות שבעיר .במיוחד תכננו לעשות חורבנות
מן העולם הזה ומן העולם הבא ,אך ברוך ה’ פעלתי!). ברובע ה’צוויטער בעצירק’ ששם היה מרכז מושב
ובכך גילה לו כי כלב זה היה מהני כלבין דחציפין. היהודים בעיר .בצר להם פנו היהודים אל הממשלה,
שאמנם הבטיחה להם שיעמידו שומרים מזוינים על
אחר כך יצא רבינו ה’דברי ברוך’ מבית החיים והיה הגשרים שלא יניחו אותם לחדור אל תוך רחובות
מלא שמחה ,ואמר לכל האנשים שהמתינו בחוץ שברוך היהודים .אלא שידעו היהודים היטב כי הימים ימי
ה’ פעל שלא ישלטו שונאי ישראל בבני ישראל כלל, בוקה ומבולקה ואיש כל הישר בעיניו יעשה ,ואין
ויוכלו כל היהודים לילך ולהתפלל בבתי הכנסיות להם לבטוח על משענת קנה רצוץ הלזו.
ובתי המדרשות .וכן שלח שליח אל הנהלת ה’קולטוס
געמיינדע’ שיוכלו לפרסם ברחובות כי יוכלו לילך התיישבו הנהלת ה’קולטוס געמיינדע’ לאסיפות
ולהתפלל בבית המדרש באין מפריע ולא יאונה להם והחליטו להוציא כרוז לבל יתאספו היהודים בבתי
כל רע ,רק לא יאריכו בתפילה יותר מדי ולא יתעכבו הכנסיות ובתי המדרשות בימי ראש השנה ויום
בבתי המדרש אחרי התפילה. הכיפורים ,אלא יתפללו בבתים פרטיים .יהודי וויען
קיבלו עליהם בלית ברירה את הוראות ה’קולטוס
יהודי וויען שידעו את שמו של רבינו ה’דברי ברוך’
המשך >>
<< המשך
מקעשינוב זי”ע“ :וידענו כי הוא אבינו הקדוש ז”ל בטחו בדבריו שלא ישובו ריקם ,ואכן הלכו להתפלל
פעל כל זאת ,רק הוא קיבל עליו להיות נתפס בעוון בבית המדרש .והגם שנאספו הרשעים בהמוניהם ,לא
הדור ולהצילם מכל רע” .ואכן באותה שנה נתפס יכלו לנגוע ביהודים לרעה ולא קרה מקרה רע לאף
רבינו ה’דברי ברוך’ בעוון הדור ,ונסתלק לגנזי אחד מבני ישראל ,והיה נס גדול ליהודים.
מרומים ,זכותו יגן עלינו ועכי”א.
בתיאורו את המאורע הנורא הזה מסיים בנו הרה”ק
סגולות
וקמיעות
שפירסם
רבינו ה’דברי
ברוך’ בשנות
המלחמה
הראשונה
להנצל מכל
דבר רע
עץ החיים
סוכות בצל רבותינו
יצחק מהאמבורג לאמר לו דבר חידוש ,שזה ולחסות מזרם וממטר
עכשיו בא מסוכת הבעש”ט ,והוא בעצמו ראה
סיפר רבינו זצוק”ל ,שמעתי מהרה”ג בעל
שם הבעש”ט עם כמה מאות חסידים יושבים
המחזה אברהם מבראד זצ”ל ,שסיפר לי שבימיו
בסוכה והגשם אינו יורד בסוכה ,הרב לא רצה
היה מפורסם המעשה הזה ,שהבעש”ט הק’
בשום אופן להאמין זאת ,וטען שבוודאי הי’
זי”ע ,היה דר בזמן אחד בעיר בראד ,ושם היה
איזה כיסוי על הסכך ,עד שהרב בכבודו ובעצמו
האב”ד אא”ז הגה”ק ר’ יצחק ,שנתקבל אח”כ
שהי’ מפורסם כמתנגד בא אל סוכת הבעש”ט
לאב”ד האמבורג ,והי’ מעשה בליל א’ דסוכות
להתווכח ולהעמיד הדבר על בוריו ,אם גשם
שהיה גשם גדול בבראד ,ממש כמו מבול ,וככה
יורד בסוכה אם לא ,והעולם בסוכה המה ראו כן
המתינו כל אנשי העיר עד חצות לקיים המצות
תמהו לראות את הרב המתנגד בא אל הבעש”ט,
עשה דסוכה ,כדאיתא בש”ע דצריכין להמתין עד
אבל כמעט רגע ראו שלא בא הרב כלל וכלל
חצות ,ולאחר שלא הפסיק הלכו לאכול בבית,
לשם חסידות ,רק הי’ מטפס ועולה מטפס ויורד
שלא הי’ שום אפשרות לאכול בהסוכה.
ותחב את ידו לתוך הסכך ,וראה שלא הי’ שם
שום כיסוי ,ותיכף כשתחב את ידו לחוץ נרטב פתאום בא יהודי אחד מבחוץ אל הרב רבי
הקשה שראו מעולם. הבית יד שלו מהגשם הגדול שהי’ בחוץ ,ונתווכח
לדעת שבאמת כח עליון הי’ שלא ירד הגשם כלל
היה זה לילה קשה על כל השונאי ישראלים,
אל סוכת הבעש”ט.
כמעט והגיע היום ,הגיעו הרופאים ,ואמרו ,אמת
שחי עד הבוקר ,אבל אין בזה ראיה שניצל ,והם
אינם יכולים לומר מאומה ,לא אאריך .וכך נמשך
ממוצאי יום הקדוש ,עד שהשי”ת עזר וזכינו דער סוכה האט מיר געראטעוועט
לערב סוכות. סיפר רבינו זצוק”ל ,עובדא היה אצל אאמו”ר
המצב לא נשתנה כלל ,עדיין היו לו כאבים ל”ע, הק’ זי”ע ,כאשר הייתי ילד של בערך עשרה או
לא היה יכול לזוז אבר ,וגם לא היה יכול לדבר, אחד עשרה שנה.
ולא היו רשאים לזוז אותו מצד לצד ,והיה המצב
אאמו”ר זי”ע היה עובד ה’ גדול ,אשר כל מה
מר ונורא מאד.
שעשה היה עושה בכל כחותיו .וכשהיה מתפלל,
בעיר סקאליע בימי הסוכות היה קר מאד והיתה היה מתפלל בקולי קולות ,והיה לו קול כמו כהן
הצנה נוראה ,עד שהיו צריכים ללבוש ‘טיליפ’ גדול בבית המקדש ,וקול יפה כזה אין שומעים
כשהיו יוצאים אל הסוכה .והיה לו לאאמו”ר זי”ע גם מהמנגן היותר גדול שבעולם ,והגם שהתפלה
‘קארידאר’ בלי גג אצל ביתו ושם היה עושה שלו היה במתיקות ,עד שהיה אפשר להתעלף
סוכתו ,ולמטה היה הסוכה הגדולה בשביל כל מרוב מתיקות ,היה צועק ומוסר נפשו בתפלתו
החסידים ,ששם היו נכנסים חמש מאות או אלף בכל כחותיו ,עד שהיתה כל הרצפה תחתיו
אנשים. רטובה מרוב הזיעה שלו ,עד שהיה נראה שאחד
שפך ‘שיסל’ של מים על הרצפה ,והיה צריך
עוד לפני יום קדוש העמידו הסוכה ,אבל מי היה
דעתו על חג הסוכות כשהיה אאמו”ר הקדוש לקשר בטנו באלונטיות ,כדי שלא יצאו בני מעיו
זי”ע עומד בסכנה כזאת .ערב חג הסוכות בשעות בתפלתו ,כל כך היה צועק בתפלתו ,והיה פחדים
שאחר הצהרים ,בקושי גדול הוציא דיבור מפיו, נוראים ממש.
ואמר ,מה יהיה ,הרי מגיע חג הסוכות ,בחייו עוד ופעם במוצאי יום קדוש נעשה לו ל”ע ‘הארץ
לא שתה גם כוס מים חוץ לסוכה .אבל לקיים אטאק’ .כי היה מתענה הרבה ,ובימים אלו היה
מצות סוכה ,אי אפשר ,ומה נעשה. ניעור לילות שלמים ,ולא היה לו כח לעבודה
הגיע היום טוב ,והעולם חזרו מהתפלה ,והיה גדולה וקשה כזאת.
המצב חצי יום טוב’דיק וחצי תשעה באב ל”ע. בעיר סקאליע היו שלשה רופאים ,אשר היו
כי כשהיה אאמו”ר זי”ע מתפלל ,היו חושבים רופאים טובים ,הם בדקו אותו וקבעו שהיה לו
שנמצאים בבית המקדש ,כל כך היתה תפלתו התקפת לב קשה ,והם אינם יודעים אם יחיה עד
המתוקה ,בנוסף לקדושתו .לקחו איזה בעל סוף זה הלילה ל”ע .היו לו כאבים קשים ,ולא
תפלה ,והתפללו והיתה התפלה דומה בעיניהם היה יכול לזוז אבר וגם לא להוציא דיבור מפיו
כמו תפלת חול. מרוב חולשתו ,והיה המצב נורא.
לאחר התפלה ,נכנסו העולם לומר ‘גוט יום טוב’, הכלל ,בקושי הצליח לדבר אלי ,ואמר לי שאקח
אחר שגמרו ,פנה אאמו”ר זי”ע אל אנשי ביתו,
המפתח של הדלת ,ואכוין כוונות ה’אצבע’ שהוא
ופקד עליהם שילבשו אותו ויכניסו אותו אל
אותיות ואקח אותו בלבו ואסבב אותו בהמפתח,
הסוכה.
כך עשיתי ,וברוך ה’ הוטבו מעט הכאבים ,אבל
היה אסור להזיז אותו ,כי מי שיש לו התקפת החולי נשאר ,והרופאים היו מסופקים מאד אם
הלב ,אסור להזיזו ,מה גם להגביהו ולהכניסו אל יחיה עד סוף הלילה ,כי זה היה התקפת הלב
השתדלו לשכנעו שלא יעשה כן ,אבל ראו שהוא הסוכה ,ובסוכה עצמה שלטה צנה שהיתה פחדים
מתקצף ,ולא טוב הדבר ,על כן עשו כרצונו, נוראים ,עוד יותר משאר השנים .הם בקשוהו
והלבישו אותו הכאלאט והשטריימל ,והושיבוהו ברחמים ,כי הוא סכנה ל”ע ,שהרי היה לו
על הכסא. התקפת הלב ,אבל הוא לא רצה לשמוע מאומה,
אלא שיכניסו אותו אל הסוכה .כל דבריהם לא
הכסא שלו היתה בצד מערב של בית המדרש, הועילו ,ולא היה ברירה כי אם להכניסו אל
והמנהג היה ,שהיה יושב אצל הדלת ,וכשהגיע הסוכה ,וראו עליו שהיה לבן כמו הכותל ,וצוה
להודו ,היה דופק על הדלת ,כדי שידעו שיכולים שימזגו לו כוס שיקדש.
להתחיל הודו ,כשהגיע לשוכן עד ,היה דופק
‘נעביך’ ,כמה שהה עד שאמר הקידוש ההוא,
על דלת ,שידעו שיכולים להתחיל שוכן עד, שהיה שוהה לו חצי שעה ,עד שהיה יכול להוציא
וכשהגיע לשמונה עשרה היה דופק על דלת, מלה מפיו ,ועד ששתה הכוס ,ואח”כ בקש שיביאו
שהגיע לשמונה עשרה ,בההוא יומא לא היה לו מים ליטול ידיו ,ושיביאו לו כזית חלה ,וכמה
לו כח לדפוק ,ואני דפקתי .הוא התחיל הודו, קשה היתה לו אכילת החלה ,וכשגמר הכזית,
והתפלל עד שהגיע לשמונה עשרה ,ודפקתי על בקש בעצמו שיחזרו אותו שוב אל ביתו ,וחשבו
הדלת ,שהגיע לשמונה עשרה. שכבר תצא נפשו.
וכשהגיע להלל ,אמר לי שאינו יכול לומר כשעברה בערך חצי שעה או שעה לאחר שנכנס
הלל ביחידות ,הוא רוצה ליכנס לבית המדרש. מן הסוכה ,אמר ‘געלויבט דער אויבערשטער,
התחלתי לבכות ולהתחנן ,ואמרתי לו ‘טאטע’ דער מצוה האט מיר געראטעוועט’ .הם חשבו,
מי יודע מה שהם עשו לו ,והוא אמר שהמצוה
זהו דבר קשה מאד .הכלל ,לקחוהו שני אנשים,
הצילתו .והמשיך לומר‘ ,וואס ווייסט איהר וואס
הוליכו אותו לתוך בית המדרש ,אבל מתחת
דאס הייסט א מצוה ,א מצוה דארף מען טאהן מיט
מללכת למקום שהיה יושב בבית המדרש ,נגש
מסירת נפש ,דער מצוה האט מיר געראטעוועט,
אל העמוד ,והתחיל לומר הלל ,כך היה ואינני דער סוכה האט מיר געראטעוועט’ .ומאז ראו
מגזם. מרגע לרגע ,שהתחילו הכאבים להתמעט ,והתחיל
ואם אתם חושבים שהוצרכו להעמיד מתורגמן להטיב לו ,עד שבבוקר נטל ידיו ,ואמר ברכת
התורה ,ושתה טיי ,ואמר‘ ,איי געלויבט דער
לשמוע אותו ,לא כן היה ,אלא שמעו אותו מתפלל
אויבערשטער דער סוכה האט מיר געראטעוועט,
בטוב .אחר כך עלה במדריגות אל הארון קודש,
א מצוה דארף מען טאהן במסירת נפש ,דער
ואמר בריך שמיה בקולי קולות ,ושוב לא חזר מצוה האט מיר געראטעוועט מיין לעבן’.
למטתו .כך עבר על התקפת הלב.
שמחו מאד ,שכבר הרגיש בטוב ,וכבר היה יכול
וכך היה אומר‘ ,איהר ווייסט וואס דאס הייסט לדבר ,ואז כבר ביקש שיושיבו אותו .עברה עוד
א מצוה ,א מצוה אז מ’טוט במסירת נפש, חצי שעה ,וכבר התחילו לבוא לבית המדרש
דעמאלס איז עס א מצוה ,דער סוכה האט מיר להתפלל ,הוא אמר שאינו יכול להתפלל כשהוא
געראטעוועט ,דער מצוה הא מיר געראטעוועט’. שוכב ,אלא ילבישו אותו ויושיבוהו על הכסא ,הם
פאר הערות און קאמענטארן ,קענט איר
לכבוד האברך החשוב ,לבו ער לכל קדשי בית חיינו,
הרב ר’ דוד יצחק אייזק (ברי”ח) וואגעל הי”ו
ברכת
איבערלאזן א וואויסמעיל אדער שיקן א
טעקסט צום נומער .929-500-1270
לרגל הולדת בתו בשעטו”מ מזל
אזוי אויך קענט איר אונז שיקן אן אימעיל
צו monegruchni@gmail.com
יה”ר שיזכה לגדלה ולרוות רב תענוג ונחת מכל יוצ”ח.
המברכים מפעל עונג רוחני
טוב!
1335 48st Brookly Ny 11219
