משמר הלכה · Mishmer Halacha — סוכות (2026-09-21)

מרן הגאון הגדול רבי משה מרדכי קארפ שליט"א
בס"ד ,גליון ט"ז | תשרי תשפ"ז
נידוני המשמר
שו"ת המשמר בגדרי מצות תשובה
כתיב כאן אלא בארץ נוד קדמת עדן .דבר אחר ,ויצא א .מח' הרמב"ם והרבינו יונה אם חלקי התשובה (עזיבת
קין .מהיכן יצא .ר’ יודן בשם ר’ אייבו אמר הפשיל בגדיו החטא וקבלה להבא) הם חלק ממצות הוידוי
לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה .רבי ברכיה בשם רבי כתב הר"מ בהלכות תשובה (פ"ב ה"א) וז"ל" :איזו היא
א
אלעאי בר שמעיה אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו תשובה גמורה ,זה שבא לידו דבר שעבר בו "ומה היא
שאלה :אדם שהגיע סמוך ע"כ. התשובה ,הוא שיעזוב הרשע חטאו ויסירנו ממחשבתו
לשקיעה בעש"ק ולא התפלל ומבואר שאף שלא היתה תשובתו של קין תשובה שלמה ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד ,שנא’ יעזוב רשע דרכו
מנחה מה עליו לעשות. אלא היה "כגונב דעת העליונה" ולהכי ס"ל לריב"ל שלא ואיש און מחשבותיו ,וכן יתנחם על שעבר ,שנאמר כי
תשובה :לחשוב בלבו שמקבל זכה מכח התשובה לפי שהיה מרמה את בוראו וזכה אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך ,ויעיד
שבת בשמירה ממלאכות לשם מכח התפילה ,אבל מכל מקום מבואר שגם זה נחשב עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם,
תוספת ולהתפלל מנחה ,כי לתשובה. שנאמר ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו וגו' ,וצריך
התפלה אינה סתירה לשבת, ובתוספתא בבא קמא (פ"ז ה"ג) איתא שבעה גנבים הן וכו' להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו".
דמתפלל אדם של מוצ"ש בשבת, וכן מצינו כשהיו ישראל עומדין לפני הר סיני בקשו ומדוקדק מלשון הרמב"ם שמחובת הוידוי הוא להזכיר
רק הקבלה בפה מעכבת ממנחה לגנוב דעת העליונה שנא' כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע את מה שקיבל על עצמו שלא יעשהו לחטא עוד ,וצריך
הואיל וקיבל עליו יום הבא הוי כביכול נגנב הוא להם ת"ל מי יתן והיה לם זה להם שתהיה הקבלה עד כדי כך ש"יעיד עליו יודע תעלומות
כלילה ,אך עיקר דין תוספת הוא ליראה אותי וכו' ,א"ת שאין הכל גלוי לפניו והלא כבר שלא ישוב לזה החטא לעולם" ,וכבר ביארו שענין "יעיד
בשמירה ממלאכות לשם תוספת נאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולהם לא נכו עליו יודע תעלומות" הכוונה בזה שהקב"ה יעיד על
שבת. ןעמו ולא נאמנו בבריתו ,אעפ"כ והוא רחום יכפר עון תוקף הקבלה שקיבל על עצמו קבלה אמיתית שלא
ע"כ. רוצה לחטוא עוד אבל אין הכוונה כפשוטו שצריך
וכעי"ז איתא במדרש בפר' כי תבא (פ" אות י') "דבר אחר מי שהקב"ה יעיד שהוא לא יעשה שוב פעם את אותו חטא.
ב
יתן ,אמר רבי מאיר מי גדול הגנב או הנגנב ,הוי אומר עכ"פ חזינן שדעת הרמב"ם שהקבלה להבא היא חלק
שאלה :האם אדם שהשתמש הנגנב גדול שהוא יודע שהוא נגנס ושותק ,כך כתיב ממצות הוידוי ,אולם דעת רבינו יונה בשערי תשובה
עם טישו בשב"ק שזרקו ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא שבמצוות תשובה נאמרו ב’ חיובים נפרדים ,חיוב אחד של
לאשפה אפי' שהוא עדיין ראוי נאמנו בבריתו ,כביכול ,והוא אומר מי יתן והיה לבבם וידוי ,ומלבד זאת יש חיוב של עזיבת החטא.
האם יש עליו מוקצה. זה להם ע"כ. ב .החילוק שבין תשובת היחיד לתשובת הרבים
תשובה :כשזרקו לאשפה הוי ומבואר מכ"ז דאע"פ שלא היתה קבלתם באמת אלא היו והנה יש לתמוה דהנה מצינו הרבה בחז"ל שגם תשובה
מוקצה כמו מחט שניטל עוקצה מכזבין בו אעפ"כ "והוא רחום יכפר עון". שאינה גמורה ,אלא תשובה שהיא כביכול בגדר "גונב
שאדם זורקה לבין גרוטאות , יתר על כן ,בפרשת התשובה נאמר (הושע פרק ב') "שובה דעת המקום" ג"כ נחשב לתשובה ,שלגבי בלעם אמרו
והיינו בדברים שאין חשובים ישראל עד ה' אלוקיך ,קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ", במדרש פר' בלק (פ"כ אות טו) עה"פ "ויאמר בלעם אל
כלל מתבטל בשבת עצמו מתורת ואיתא בילקוט (שם תקלג) "קחו עמכם דברים ,ר' יהודה מלאך ה' חטאתי" שהיה רשע ערום ויודע שאין עומד
כלי. ורבי נחמיה ,רבי יהודה אומר בדברים פתיתם אותו בסיני מפני הפורעניות אלא תשובה שכל מי שחוטא ואומר
שנאמר ויפתוהו בפיהם וכו' " ע"כ .ומבואר כאן בחז"ל חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו עכ"ל המדרש ,ומבואר
ש"קחו עמכם דברים" שבהם מתקיים "שובה ישראל עד שאף שהיה רשע ערום והיה בדעתו לחזור לחטא ,מ"מ
ג
ד' אלוקיך" הכוונה לאותם "דברים" שהיו במעמד הר מחמת שהכיר במעשיו שזה חטא כבר קראו לזה חז"ל
שאלה :אדם הזורק טישו -ראוי סיני שעליהם נאמר "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו" תשובה.
לשימוש לאשפה מאיזה סיבה, שלא היתה קבלתם גמורה ,וזהו תשובה המתקבלת. וכן אצל קין אמרו במדרש רבה פר’ צו (פ"י אות ה') "ר’
האם עובר על איסור של ביטול ובאמת קושיה זו היא קושיית הש"ס במסכת תענית (ח,). יהודה ורבי יהושע בן לוי ,ר’ יהודה אומר תשובה עושה
כלי מהיכנו. דאיתא שם ,אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת מחצה ותפילה עושה הכל ,ריב"ל אמר תשובה עשתה
תשובה :טישו העומד לשימוש אלא אם כן משים נפשו בכפו שנא' "נשא לבבנו אל את הכל ותפילה עושה מחצה ,על דעתיה דר' יהודה
חד פעמי אין בו משום ביטול כלי כפים" ,ומקשינן איני והא אוקים שמואל אמורא עליה תשובה עושה מחצה ממי אתה למד ,מקין שנגזרה עליו
מהיכנו. ודרש "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון גזירה כיון שעשה תשובה נמנע ממנו חצי גזירה .ומניין
עמו ולא נאמנו בבריתו" ואעפ"כ "והוא רחום יכפר עון", שעשה תשובה שנאמר ויאמר קין אל ד’ גדול עוני
>>> מנשוא .ומנין שנמנע ממנו חצי הגזרה הדא הוא דכתיב
ויצא קין מלפני ד’ וישב בארץ נוד קדמת עדן ,נע ונד אין
שו"ת המשמר שהחוטא בהם אין לו חלק לעולם הבא ,ובסנהדרין
המשך 'נידוני המשמר' מעמוד קודם
[ופירש"י והיכי אמרת שאין תפלתם נשמעת אא"כ
בפרק חלק שנינו אלו שאין להם חלק לעוה"ב והגמרא משים נפשו בכפו כלומר שנפשו מכוונת בכפו] .ומשני
מביאה שרצו לכלול את שלמה המלך בכלל אלו שאין לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור .ופירש"י בצבור
ד להם חלק לעוה"ב .והדבר תמוה דשלמה המלך שכל תפלתם נשמעת ואע"פ שאין לב כולם שלם כדכתיב
תורתינו מפיו שהוא לימד דעת את העם ושיר השירים ויפתוהו בפיהם בדברים ל' רבים .ביחיד אינו אלא אם
שאלה :האם מותר לצלם תמונת
כמה סודות התורה כלולים בו ותיקן לישראל עירובין כן לבו מכוון.
רקע ,ובתוכה שמש.
ונטילת ידיים יהא הרב בגהינום וכלל ישראל תלמידיו ומבואר שתשובה של רבים מתקבלת אע"פ שהיא איננה
תשובה :מותר לצלם כשהשמש בלב שלם ,וביאור הדברים ,שישנם שני חלקים ,א' עקירת
יהיו בגן עדן.
ברקע דמבואר במאירי רה"ש כד: החטא ,ב' חובת הגברא לשוב בתשובה ,ובתשובה של
דאיסור עשיית השמש והירח רק ועוד איתא שם (קי ):על דור המדבר שלדעת רבי עקיבא
רבים נאמר "והוא רחום יכפר עון" שהקב"ה מכפר על
כשהם בפני עצמם ולא כשהם בתוך אין להם חלק לעולם הבא ,והדבר פלא ,דור מקבלי החטא אף שהיא בגדר "ויפתוהו בפיהם" ,ואף שאכתי יש
תמונה. התורה ,דור דעה ,לא יהיה חלק לעוה"ב. חובת תשובה על הגברא אבל הקב"ה מכפר על החטא
עווד מצינו בגמרא בסנהדרין שזמרי בן סלוא ראש בית כשהציבור עושים תשובה ,שהתשובה של ציבור הרבה
ה אב לשמעוני שחטא עם המדינית הוא "שלומיאל בן יותר קל ,וכולם מתכפרין וזה מה שאומר הנביא לכלל
צורישדי" המוזכר לשבח בפרשת הנשיאים והוא דבר ישראל "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' " [ובמרדכי
שאלה :כששולחים מזוזה לבדיקה פלא. בר"ה כתב שבעשרת ימי תשובה שהוא זמן של תשובת
האם חייבים לקבוע מזוזה חילופית, הציבור גם כל יחיד שעושה תשובה על חטאיו יש לזה
והאם צריך לברך על כך. והביאור בזה שלכל איש ישראל יש חלקי עבודה
גדר של תשובת הציבור] ,והוא מה שאומרים בתפילה
רבים ,שכל יום ויום הוא חלק לעצמו ,והוא מה "ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה" שאף שהקב"ה
תשובה :אם שולח לכמה ימים צריך שמצינו שנאמר על אברהם "ואברהם זקן בא בימים"
מזוזה חילופית בברכה שהרי הסיח יודע שנחזור לחטוא הקב"ה מכפר על החטאים ,ואף
שכל ימיו היו שלימים בעבודת השי"ת ,וכך כל אדם כל אם לא הגענו לדרגה של תשובה "שיעיד עליו יודע
דעתו ,אבל אם שולח לבדיקה
יום ויום בא לפני הקב"ה ומעיד על מה שעשה באותו תעלומות" מכל מקום כל שיצא מכלל אחטא ואשוב
ומחזיר באותו יום לא הסיח דעתו
יום ,ואין דבר שנעלם ונאבד .וגם מי שהפסיד יום אחד הרי הוא בכלל בעל תשובה.
מזה ואם אין לו מזוזה אחרת
מכל מקום הימים האחרים שעבד בהם כראוי נשארו ומשום כך אמרו בירושלמי שבעשי"ת יש להמנע
להחליף אין צריך לחזר אחר מזוזה
אחרת שלא הסיח דעתו מקיום שלימים ,וכל יום הוא נצחי ,והמצוות שעשה באותם מלאכול פת פלטר ,והיינו משום דאף שיודע שיאכלנו
המצוה והוא עסוק בה ובתיקונה. ימים נשארים לו לנצח [אא"כ האדם הוא תוהה על במשך כל ימות השנה ,אפילו הכי תשובה של רבים
הראשונות]. גם באופן זה מתקבלת ,דכל שיש לאדם הכרה בחטאו
ולכן גם אם יש עבירה שלא זכה לתקנה והוא בכלל ויודע שבשבוע זה הוא יכול להתגבר על יצרו ולא
ו לחטוא ,אף שבמשך השנה לא יתגבר על יצרו ג"כ
מעוות לא יוכל לתקון ואין לו את חלקו בעוה"ב בוודאי
שאלה :האם בזמנינו אדם צריך נשארו לו כל צדקותיו ומעשיו הטובים שעליהם יש מתקבלת התשובה [עיין במשך חכמה].
לבדוק את המזוזות בביתו פעמיים לו הרבה חלקים לעוה"ב ,ומעתה כל מה שנחלקו על ויש בזה ענין נוסף ,דכל מי שעושה מה שבידו
בשבע שנים ,והאם יש לחזור דור המדבר וכיו"ב הוא לגבי אותם העבירות שעשו לעשות ,ויש לו רוח נשברה ,זוכה לסייעתא דשמיא
לבדיקה אחר בקי. אם יש להם עליהם חלק בעוה"ב ,אבל על כל החלקים שיוכל לעמוד בתשובתו והקב"ה מבטיחו שלא ישוב
האחרים שקיבלו את התורה וכו' פשיטא שיקבלו ע"ז לחטאו כדאיתא בזוה"ק (פר' פנחס עמ' ר"מ) "רבי אבא
תשובה :אם נמצא במקום שעלול
פתח (תהלים נא) זבחי אלהים רוח נשברה וגו' ,האי קרא
לבוא שם מים או לשלוט שם עיפוש שכר .ועד"ז הוא מה שנאמר "אספו לי חסידי" .ויסוד זה
אוקמוה דרעותא דקב"ה לא אתרעי בקרבן דב"נ על
צריך בדיקה ,וא"צ בקי לבדיקה הוא גם ביחס לעבירות של האדם ,שכל עבירה ועבירה
חובוי אלא רוח נשברה ,ובני נשא לא ידעי מאי קאמרי
זו וסגי לבדוק שהמזוזה שלימה שאדם עושה מתחלקת לחלקים רבים ,והדבר תלוי
והכי שמענא מבוצינא קדישא דכד אתי ב"נ לאסתאבא
באותיותיה ולא נתקלקלו האותיות. לפי תוקף העבירה שעשה ,וממילא גם כלפי הקבלה בחובוי אמשיך עליה רוח מסטרא דמסאבא ואתגאי
להבא ,כל חלק הוא לעצמו ,וזה עבודת האדם לעשות על ב"נ ושליט עליה לכל רעותא וההוא סטרא מסאבא
תשובה לפי כחו ,והוא רחום יכפר עון והוא מוחק את אתגבר בחיליה ואתתקף ושליט עליה לרעותיה ,אתי
החלק הזה של העבירה .וזו עבודת הימים שלפנינו ב"נ ושליט עליה לאתדכאה ,מדכאין ליה בזמנא דהוה
לעשות מה שביכלתנו ואז נזכה ל"והוא רחום יכפר בי מקדשא קיים אקריב קרבניה כל כפרה דיליה תלייא
עון" וכמו שאומרים תיכף אחר תפילת נעילה [קודם עליה עד דאתחרט ותבר לההוא רוח מגו גאותא דיליה
מעמד מעריב] "והוא רחום יכפר עון ולא ישחית" שהקב"ה
יקבל תשובתנו .דהכונה בזה דגם אם כל הודוי היה
ומאיך ליה ודא הוא תבירו דההוא דרגא דמסאבא
וכד אתבר ההוא רוח מסאבא וקריב קרבניה דא איהו
קבלת פני רבו ברגל בבחינת ויפתוהו בפיהם ,מ"מ והוא רחום יכפר עוון
כמבואר להדיא במדרשים ובתוספתא פ"ז דב"ק
דאתקבל ברעוא כדקא יאות ואי לא אתבר ההוא רוח
לאו קרבניה כלום ולכלבי אתמסר דהא קרבנא דא
אצל רבינו שליט"א ויש בזה עוד ענין של בושה מהחטא כדילפי' בספ"ק
לאו דקב"ה אלא מכלבי ובגין כך זבחי אלהים כדקא
יאות הוא רוח נשברה דיתבר ההוא רוחא מסאבא ולא
דברכות משאול המלך דכל המתביש מעונותיו מוחלין ישלוט ,ועל דא מאן דיתבר ליה כדקא יאות עליה
לו על כל עוונותיו ,שלכן מרבים בוידויים בעל חטא כתיב (שם עח) רוח הולך ולא ישוב ,ליהוי ההוא גברא
במהלך כל ימי החג אע"פ שאין מזכירן בהם קבלה להבא רק כדי להרבות באבטחותא דלא יתוב לגביה לעלמין הדא הוא דכתיב
בבית המדרש בושה וכלימה מרוב עוונותינו מכף רגל ועד ראש
ולכן אומרים אחר הוידוי "אלקי עד שלא נוצרתי כו'
ולא ישוב ,לב נשבר ונדכא ההוא גברא דלא אתגאי
ולא אתענג בענוגין דעלמא אלהים לא תבזה ביקרא
קהילות יעקב הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה" והיינו מרוב
העוונות שעשינו והתודינו עליהן ובזה זוכין לכפרת
איהו לגביה" ע"כ הזוה"ק .ומבואר שאדם שעושה מה
שבכחו לעשות אף שבדרך הטבע אינו יכול להצליח
רחוב שדי חמד 15מו"ע
העוונות ע"י הבושה דהרי שאול רק נתבייש להזכיר לעמוד בתשובתו מ"מ הרי הוא זוכה לסייעתא דשמיא
לאחר תפילת ערבית וזכה בזה מחמת הבושה .וכן פעמים שהתשובה עושה מיוחדת שיעמוד בתוקף קבלתו וגם זה בכלל "יעיד
עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"
שתתקיים בשעה 21:00 רק מחצה כמבואר במדרש פר' צו דאין התשובה
שלימה כמו אצל קין מ"מ התפלה עושה הכל ולכן יש שהקב"ה מבטיח לו שלא ישוב לחטאו.
להרבות גם בתפלה על מחילת העוונות ויה"ר שבזכות ג .ביאור מה שאמרו בכ"מ "אין לו חלק לעולם הבא"
כל זה נזכה לתשובה שלימה ומחילת עוונות גמורה. מצינו בכמה מקומות בחז"ל שאמרו על חטאים
עומדים ע_ל המשמר פסקי המשמר
שאלות מרתקות בענייני ד' מינים שהועלו בפני רבינו שליט"א
ע"י מח"ס 'סוכת חיים' הגרש"מ לונדינסקי שליט"א ומובא כאן באדיבותו
שאלה שנשלחה ע"י אחד הקוראים על הנכתב
בגליון הקודם בענין המנה אחרונה החלבית י] הדס שארוך הרבה ויש רוב דיני לולב
משולש במקום אחד. א] כתב במ"ב (סקי"ט) דאם יש לו
במש"כ בגליון האחרון בההיא עובדא דהמנה אחרונה היה חלבית
ושלחה לגוי שיאמר להם שחלבי להפריש מאיסור והתרתם מב' זה כשר. לולב אחר יותר טוב לברך על לולב
טעמים חטא כדי שיזכה באיסור קל .והב' פיקו"נ אם יורשה להעיר יא] רוב עבות המפוזר ברוב שעלהו העליון לא נחלק כלל ,משם
כמה ההערות שלא נתבררו לי כל הצורך בדברים. אורך ההדס ,כשההדס ג' טפחים מהיות טוב וגו' ,ע"ש .עד כמה זמן
מצומצמים. צריך לדקדק שלא יהא הלולב נחלק
א .מי צריך לדעת כמה אחוזי חלבי יש בשמנת וגם כמה נמצא בתוך בכלל אפי' במשהו.
לכתחילה יהא במקום אחד.
המנה אחרונה שלא נתבטל ברוב.
יב] רוב עבות המפוזר כשההדס הוא בודאי יש בזה משום הידור ,אך אין
ב .לגבי ההיתר משום דאסור לאכול בסוף הסעודה לאחר הבשר יל"ע יותר מג' טפחים. זה הידור כ"כ ,דהרי כתב במ"ב דאם
דהנה הרמ"א כ' דהמנהג להמתין שעה ובש"ך שם סק"ז כ' דלא בעי לולב שלו נחלק במשהו ,ולולב של
אם יש רוב בקנה ,והעלה מצורף
קינוח ובט"ז סק"ב כ' דודאי בעי קינוח ובביאה"ג כ' דההיתר הוא מדברי חבירו לא נחלק כלל ,עדיף לברך על
בכולו ,זה סגי.
התוס' שם קה דבין סעודה לסעודה שרי,ולא בעי קינוח ובתו"ח שם לולב של עצמו ,הרי מבואר דאין זה
ביאר דהוא מדין היכר ,והנראה דהרמ"א צירף ב' שיטות את שיטת יג] רוב עבות המפוזר בשיעור אורך הידור כ"כ ,וא"כ בודאי אין לוותר
ההדס כשההדס גדול מאוד. סדר לימוד בשביל הידור זה ,עכ"ל.
הר"ת והבה"ג דסגי קינוח והדחה באותה סעודה ואת שיט' התסו' דסגי
מסעודה לסעודה גם בלא קינוח ולכך בעי שעה. אין להקל. ב] יש להסתפק היכא שהתיומת
במיעוטה, נחלקה האמצעית
וא"כ לעיקר ההלכה קי"ל כר"ת ובה"ג וא"כ בקינוח והדחה שרי אבל דינים בערבה האם יש עצה להדביקו בדבק כדי
באותה סעודה מדינא אסור מיהו ס' הוא דאולי היה קינוח והדחה וא"כ יד] האם יש להדר על לבלוב. להכשירה.
מעיקר הדין שרי. זהו הידור מצוה ,ואם אינו לבלוב אינו אין לעשות הכי.
והנראה דהכא כיון דיש ס' מתי יאכלו אי מיד או ימתינו וספק נמי אי נקטם ,ורק נראה כנקטם ,ולכן כדאי
ג] מהו הצורת הבדיקה בנחלקת כל
יאכלו משהו אחר באמצע וא"כ הוי ספ' איסור דרבנן ולקולא ומי יימר להחמיר בזה ,ואם אין לו אחר בודאי
שהוא.
דאמרינן חטא להפריש חברו מס' איסור דרבנן וצ"ע. כשר.
הי' מעשה עם הגר"ח סאלאווייציק
ויעוין עוד בחכמ"א שער מ' דבחולי קצת שרי ומה ההיתר ובהכרח טו] אם יש לפניו שני ערבות ,אחת
זצ"ל והחזו"א ,דהגר"ח בדק עם
משום דלעיקר הלכה לא קי"ל הכי בהמתנה דו"ש. שהוא לבלוב שאינו יפה כ"כ ,ואחת
זכוכית מגדלת ,והחזו"א אמר דמהיכי
ערבה שיפה יותר ,איזה מהם עדיף.
ובטענה הב' דאיכא חשש פיקו"נ דשמא יש שם אלרגי צ"ע דהא רוב תיתי צריך לעיין בזה .ואמר הגר"ח
שאין דמהיכ"ת שיש ואף דאין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב היינו כדכ' עדיף שיקח הלבלוב. "דער יונגערמאן זאגט גוט" .ולמעשה
הרמב"ם ופ' כן בשו"ע היכא דנשאר במק' הקביעות קבוע דהוי מחצה טז] אם יש לפניו שני ערבות אחת אין צריך לבדוק בזכוכית המגדלת.
על מחצה אבל הכא מהיכ"ת שיש שם חולה ורוב אנשים בריאים הם עם קנה אדום ,ואחת עם קנה ירוק, ד] מהו הדין אם ראש עלה האמצעי
וחזקה דבריאים הם. איזה מהם עדיף. נשרף מחום האש.
מ.ה. בודאי זה מעלה ליקח האדום. אין כאן חסרון בזה משום נשרף ,אלא
יז] אם יש לפניו שני ערבות ,אחת משום חשש של יבש.
תשובת מרן שליט"א: עם קנה אדום ואינו לבלוב ,ואחת ה] מהו המרחק בין שני העלים
א .יש בזה מנהג איסור ומבואר ברמב"ם דבמנהג איסור עובר בלא תסור עם קנה ירוק והוא לבלוב ,איזה לפסול משום הימנק.
וגם על מנהג איסור אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך אם הוא גרם לזה. מהם עדיף.
רק אם נראה כשניים ממש ,כמו
ב .חולים כאלו שכיחים והוי מיעוט המצוי דחוששין להם ברובא דליתיה הקנה אדום ,משום דזהו מדינא דגמ'. הדוגמא בגמ' .ואין צריך לראות
קמן וכ"ש בנידון שבות דאמירה לגוי. יח] האם יש להדר ליקח ערבה בזכוכית מגדלת.
בברכת התורה שנתגדל בנחל.
זהו המעלה הכי עדיף.
דיני הדסים
ו] האם אפ"ל דכדי לראות בעבות
יט] מהו הסדר עדיפות ללקיחת
סגי בראיי' בלחוד ,ולא צריך לעיין
ערבות.
הודעה חשובה לציבור
בקו הישר וכדומה.
א .נחל ,ב .קנה אדום ,ג .לבלוב.
בראיית עין סגי.
דיני אתרוג ז] שורש קן אחד מגיע להשני,
והשני מגיע להשלישי ,אך השלישי
בימים שבין יוה"כ לסוכות
כ] איזה אתרוג מיוחס ביותר שאינו
מורכב. לא מגיע להראשון מה דינו.
רבינו שליט"א דבר זה תלוי במסורת ,וכל אחד יש לו
את המסורת שלו .ואתרוגי חזו"א יש ח] הדס שהעלים הם בשורה אחת,
כשר.
יענה לשאלות בענייני ד' מינים להם מסורת של אתרוגי ארץ ישראל. אבל הקנים אינם בשורה אחת.
אך ורק לאחר תפ_לת מעריב
ומרוקו יש לו את מסורת שלו ,ויש בדיעבד יש להקל כמש"כ בספרנו
לו מעלה ביופיו .וספרדים יש להם הל' חג בחג ,ולכתחילה יהא הקנים
שתתקיים בשעה 21:00
מסורת באתרוג תימני. בשורה אחת.
כא] מה עדיף גידול נאה או נקי ט] הדס שארוך יותר מג' טפחים
(קודם יוה"כ רבינו שליט"א לא עונה בעניינים אלו כלל)
מבלאט פלע"ק. ויש שיעור שכולו עבות האם עדיף
תלוי אם יש כמה בלעטלאך עדיף נקי, לקצור החלק שאינו עבות.
אבל אם יש כמה נקודות ,בודאי גידול כן.
נאה עדיף.
נידוני המשמר
תבניות חד פעמיות מאלומיניום -האם צריכות טבילה
נערך ע"י השואל הגר"א שפרלינג שליט"א והיה לעיני רבינו שליט"א
ילמדנו רבינו האם אי"ז נכון לומר דברמ' מוכח דצריך הרמב"ם ואם חשב עליה מקבלת טומאה ,אזי עצם הרמב"ם (פ"ב מהל' כלים ה"א) כותב "העושה כלים מן הלפת
טבילה דאל"כ צע"ג מדוע הרמ' כתב להל' זו דחשב ההקרן שמשתמש בה ומשליכה הרי יש כאן מחשבה והאתרוג והדלעת וכו' הרי הן טהורים לפי שאי אפשר
לזרוק ולהשליך רק גבי חותל וקרן ותו לא (וכן הוא להשתמש וזה חשוב כמו שעשאו לכך ואפ"ה טהור, שיעמדו אלא זמן מועט" הנה כתוב דכלים "שאי אפשר
באמת במשנה ובתוספתא דכלים אבל מתוך כל סדר וכן מוכח ברמב"ם שכ' חתכו להיות "קרן תשמיש שיעמדו אלא זמן מועט" אינם מקבלים טומאה דאין
הדברים ברמ' מוכח דאין הוא רק מעתיק לשונות מקבלת טומאה" והיינו שחתכו להיות קרן תשמיש ולא עליהם דין כלי כלל .ומעתה נראה דכלים חד פעמיים
המשנה בלבד אלא הוא מפרש ג"כ (וכדברי הגר"ח זללה"ה להשליכה מיד אחר השימוש דזה לא נקרא קרן תשמיש, דאי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט ג"כ אין עליהם דין
דהרמ' אינו רק פוסק אלא ג"כ מפרש) וע"כ דרק כה"ג מהני והיה צריך לבאר חתכו כדי להשתמש ולהשליכה " על כלי ופטורים מהטבילה .וכ"כ האגרו"מ.
חשב לזרוק ותו לא אבל כלים חד פעמים אינם דומים הדרך שכ' לעיל משתמש בה ומשליכה .לכן אי אפשר
ונראה עוד דהנה יש עוד הלכה ברמ' בפ"ה ה"ז גבי כלי
לזה כלל וכנ"ל. לומר "דמוכרח" דחייבים טבילה והנלעד"כ.
חותל העשוי מהוצין דאי "חשב לאכול מה שבתוכו
רבינו שליט"א: מכתב ב' מהשואל: ולזרקו טהור" הרי מבואר דאף כלי של קיימא שאפשר
"קרן שמשתמש בה ומשליכה אינה מקבלת טומאה" הנה שיעמוד מ"מ אי דעתו "לזרקו" טהור .וא"כ כלים חד
מה שהרמב"ם כותב הלכה זו בחותלות ,וכן בקרן, פעמיים ממתכת כיון שדעתו לזרקם שוב אין עליהם
משום דכלים אלו הדרך להשתמש בהן ולהשליכן ,וזהו באמת ודאי אין הטעם "מחמת שלא נעשה לכך" דהרי
עי"ז שמשתמש בה יש כאן מחשבה להשתמש וזה דין כלי ואינם צריכים טבילה .אלא דמ"מ היינו רק כה"ג
שכתב וכן הקרן ,ור"ל ולאו דוקא חותלות אלא גם קרן דדעתו להשתמש פעם אחת ולזרקו ולא יותר[ .וכמש"כ
חשוב כמו שעשאו לכך וכדברי רבנו שליט"א ועוד
דהדרך להשתמש והשליכה ,ולכן כל הכלים החד הרמב"ם הנ"ל] וכ"כ הגרשז"א.
דהרמב"ם סתם דבריו ולא חילק ומשמע דאף כה"ג
פעמיים שעשויים לכך ורגילים להשליכם י"ל שדינם
דעשאו לכך אינו מקבל טומאה. אלא דרבינו הגריש"א דעתו דאין ראיה מדברי הרמב"ם
כקרן לענין זה.
אלא פשט דברי הרמב"ם דקרן אינו מקבל טומאה היינו הנ"ל ומשום דהרמב"ם מיירי בדבר שלא נעשה לשם כלי
משום "דקרן שהוא משתמש בה ומשליכה" אין לה שם אבל משא"כ כלים חד פעמיים דנעשו מתחילה לשם כלי
כלי חשוב משום דהוי דבר עראי בעלמא [בחפצא מצד אזי כה"ג אף דדעתו לזרקם מ"מ כלי גמור הוא וחייב
לא ניתנו ימים טובים לישראל עצמו דהרי רק חקק בקרן להשתמש (ולהשליך) ותו בטבילה.
אלא כדי שיעסקו בהם בתורה לא]. ולמעשה בשל תורה אזלינן לחומרא ולכן יש להחמיר
ולטבול בלי ברכה כלים חד פעמיים ממתכת( .ועי' בספרנו
וכמו כן חותל של הוצין שחשב לאכול מה שבתוכו
ולזרקו אינו מקבל טומאה משום דחותל היינו "כריכה משמרת הבית על הל' טבילת כלים).
להלן זמני ומקומות מהוצין" (כלשון הרמב"ם בפירושו) ותו לא ואין לה שם כלי מכתב השואל לרבינו :הנה לכאורה יל"ע דהנה "חותל
שיעורי חוה"מ שיתקיימו ע"י חשוב משום דהוי דבר עראי בעלמא וכקרן( .וזהו "לא של הוצין" נמי מיירי כה"ג דנעשה לשם כלי דהנה
רבינו שליט"א נעשה לשם כלי" כלומר דגוף הכלי עצמו נעשה באופן
עראי בעלמא)
"חותל" כתב הר"ש (כלים ט"ז -ה) וז"ל" :כלי שעושין
מחריות של דקל" הרי דהוי "כלי שעושין" אותו וא"כ
◄ יום ראשון א' דחול המועד ► וכן מוכרח ברמב"ם משום דהנה הרמ' כותב להל' זו נמצא דאף בנעשה לשם כלי כ"חותל" ודעתו לזרוק
בבית המדרש הגדול חניכי הישיבות אותו שוב אינו מקבל טומאה וה"ה לכלים חד פעמיים.
רח' הרב אלישיב אחיסמך דחשב לזרוק ולהשליך רק גבי חותל וקרן ולא בשום
בשעה 12:30 מקום אחר ולא עוד אלא דבהל' ה' כתב לדין "פטיליא" אמנם הרמב"ם בפהמ"ש כתב וז"ל" :חותל כריכה מהוצין
◄ יום שני ב' דחול המועד ► (דתנן בכלים ט"ז מ"ה) וכתב הרמ' לפרש דהיינו ה"הוצין והיא כמין כלי" הנה מדוקדק בלשונו דהוי רק "כריכה"
בבית הכנסת שע"י תלמידי ישיבת פוניבז' (צעירים) שאורגין מהן כמו כפיפה שמניחין בה התאנים" והיא "וכמין כלי" ואינו עשיית כלי ממש ורק כריכה בעלמא
רחוב האדמו"ר מצאנז 10בני ברק מקבלת טומאה והנה צ"ע דברמב"ם מדוקדק ברור וזהו ממש הלשון "חותל" כריכה ותו לא .וא"כ י"ל דרק
בשעה 12:20 דרק גבי חותל מהני חשב לזרוק ותו לא דרק שם כתב כה"ג מועיל "חשב לזרוק" משא"כ בחד פעמי דהוי
בבית הכנסת אלפי מנשה להלכה זו וצ"ע מאי שנא מפטיליא הא תרוייהו דומין ממש כלי ונעשה לשם כלי בהא י"ל דאף אי חשב לזרקו
רחוב בלוי 8בני ברק ממש זה לזה לא מהני.
בשעה 13:15
וע"כ מוכרח ומבואר דשאני פטיליא דהוי הוצין
◄ יום שלישי ג' דחול המועד ► "שאורגין מהן כמו קפיפה" והיינו דאי"ז "חותל" בעלמא
ונראה דבאמת כן מוכרח ומבואר ברור בדברי הרמ'
בבית הכנסת אבי עזרי דהנה בה"ה כתב "הוצין שאורגין מהן כמו קפיפה
רחוב שמעיה 16אלעד דהוי רק "כריכה מהוצין" ולית לה שם כלי חשוב כלל שמניחין בה התאנים מתטמאה" ויש לדקדק דהנה
בשעה 12:20 ובהא מהני חשב לזרוק אבל משא"כ פטיליא דהוי כלי הרמב"ם כתב להל' זו "דחשב לזרוק טהור" רק גבי
חשוב טפי שהרי "אורגין" אותו ואינו כריכה בעלמא
◄ יום רביעי ד' דחול המועד ► חותל של הוצין שמניחין בו תמרים ולא גבי "הוצין
בבית הכנסת המרכזי קרית פונוביז' -רובע ג' כחותל שפיר מקבל טומאה ולא מהני ביה חשב לזרוק. שאורגין מהן כמו קפיפה ומניחין בה תאנים" ויל"ע
רחוב שערי יושר 8אשדוד וזהו ג"כ יסוד דין "קרן" דהרמ' הרי כתב "וכן הקרן" אמאי ומאי שנא וע"כ מוכרח ומבואר דרק גבי חותל
בשעה 12:20 נאמר דין חשב לזרוק טהור ומשום דחותל הוי כריכה
והיינו דהוי ממש כדין חותל דתרווייהו הוי כלי ארעי
◄ יום חמישי ה' דחול המועד ► בעלמא ולא חשיבי כלים מחמת עצמם לגבי קבלת בעלמא וכמין כלי אבל אינו כלי ממש משא"כ "הוצין
בבית הכנסת המרכזי היכל יצחק טומאה. שאורגין מהן כמו קפיפה" דהוי ממש כלי דהרי "אורגין
רחוב חפץ חיים 6מודיעין עילית
בשעה 12:45 כמו קפיפה" וכה"ג מקבל טומאה לעולם ולא נאמר כלל
ולפי"ז כלים חד פעמיים דהם חשובים מצד עצמותם
דין חשב לזרוק טהור וכמו שבאמת פשוט דבכל הכלים
לאחר השיעור תתקיים במקום דנעשו כלי ממש והוי דבר חשוב [ואינם ככריכה
שמחת חג בליווי כלי נגינה בעלמא דחותל וכחקיקה בעלמא דקרן] ונהי דחשב
ודאי לא מהני חשב לזרוק ובאמת ברמב"ם לא כתב
להל' זו בכל הל' כלים רק בהל' דחותל ותו לא .וע"כ
בהשתתפות רבינו שליט"א לזרקו ולהשליכו מ"מ אינו דומה כלל לקרן וחותל דהם
דזהו דין מסוים בחותל .ונמצא דכלים חד פעמיים קשה
◄ ליל הושענא רבא ► דברים דמחמת עצמם אינם חשובים כלים וכהנ"ל ולכן
בבית המדרש תפארת משה מאד לדמות אותם לדין חותל.
תו לית לן ראיה לפוטרם מטבילה ואדרבה בפשטות
רח' נתיבות המשפט 51מודיעין עילית דמו טפי לדין פטיליא דנראה ברור דלא מהני ביה חשב רבינו שליט"א:
בין מנחה למעריב לזרוק ושפיר מקבל טומאה.
אם היה הדין בקרן שמשתמש ומשליכה טהור והחסרון
מחמת שלא נעשה לכך ,הרי מיד באותה הלכה כ'
יו"ל ע"י מכון 'משמר הלכה' לקבלת העלון במייל ,לתגובות ולהערותms08979979@gmail.com :
לקבלת העלון בפקס יש לחייג למערכת 'אוצר הגליונות' 03-3132641קוד העלון 1235
