בסוכות הושבתי · Besukkos Hoishavti — סוכות (2026-09-21)

בע"ה
קונטרס
בסוכות הושבתי
בתוכה כלולים ,חקירות ובירורים ,פרפראות ודרושים ,חשבונות וביאורים ,לחג הסוכות שבעת ימים ,הבאים
לקראתינו לשלום ,מה שחנני השי"ת לחקור ולדרוש לפני תלמידים מקשיבים
שנת תשפ"ז לפ"ק
הק' צבי הירש ווייס
בעמח"ס פרסומי ניסא ,מעמד הנבחר ,ושא"ס
להערות והארות יש לקרוא929-295-1861 :
מאמר א' -בסוכות הושבתי להנצל מחמה שיצאה מנרתיקה
כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי
אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם ע"כ .ויש להתבונן בשני הדעות:
א .הנה בענין ענני הכבוד מצינו שני אופנים :אופן הראשון נזכרה בשעת יציאת מצרים וסמוך לה ממש ונקראה שמה "כנפי
נשרים" ,ואופן השני נזכרה משעת נסיעתם מסוכות ואילך ונקראה שמה "עמוד ענן ועמוד האש" או "ענני הכבוד" .ולא ראי זה
כראי זה דהרי בענני הכבוד הלכו ישראל בלי קפיצת הדרך ,וענן ה' הולך לפניהם דרך ג' ימים להשוות את ההרים ולהרוג את
הנחשים ,משא"כ בכנפי נשרים פרחו ישראל באויר השמים כמו נשרים מהלך רב כהרף עין ,וכמובן שלא נצרכו באותה שעה
להשוות ההרים ולהריגת הנחשים שהרי לא הלכו כלל על הארץ - .למין הראשון זכו ישראל באותו היום שיצאו ישראל ממצרים,
ומצינו בדברי חז"ל שנשתמשו בה ג' פעמים :א .בחצות הלילה הלכו בכנפי נשרים ממצרים למקום המקדש שבירושלים לצורך
אכילת קרבן פסח ואח"כ חזרו למצרים (תרגום יונתן שמות י"ט ד') .ב .בשעת יציאת מצרים נתקבצו ישראל מכל ארץ מצרים בשעה
קלה לרעמסס בכנפי נשרים אע"פ שהוא מהלך ארבעים יום (מכילתא יתרו בחודש פ"ב) .ג .בשעת יציאת מצרים נסעו מרעמסס
לסוכות כהרף עין אע"פ שהוא מהלך כמה ימים (מכילתא בא מס' דפסחא פי"ד) - .אך למין השני הנקרא "ענני הכבוד" לא זכו עד שהיו
ישראל בסוכות (תרגום יונתן שמות י"ב ל"ז) ,ומעתה הלכו ישראל כרגיל וענן ה' הולך לפניהם להשוות את ההרים וליישר את הדרך.
ולא מצינו עוד בשאר המסעות שיזכו ישראל לקפיצת הדרך כמו במסע הראשונה ,ואף בשעה שנסעו מחורב ומיהר הקב"ה
להכניסם לארץ לא הלכו כהרף עין רק מהלך י"א יום בג' ימים (כמבואר ברש"י דברים א' ב') - .וענני הכבוד אינם דומים לשאר העננים
רק היא בריאה בפני עצמה שנברא בששת ימי בראשית בערב שבת בין השמשות (תרגום יונתן במדבר כ"ב כ"ח) ויש להם שירה בפני
עצמם (פרק שירה פ"ב) ,משא"כ כנפי נשרים הם מלאכי השרת שנבראו ביום ב' לבריאת העולם ,וכדמצינו באלשיך הק' שהכפיל
כמה פעמים (שמות י"ב י"ג ,שם ל"ז ,שם י"ט ד' ,במדבר א' ג' ,שם ל"ג א') בשם רבותינו ז"ל דכנפי נשרים הם מלאכי השרת שנשאו את
ישראל על כפים בשעה קלה כי נשרים הם מלאכי השרת יעו"ש .ואולי מקורו בזוה"ק (רע"מ ,בהר ק"ט ע"א) :ואשא אתכם על כנפי
נשרים דאינון גדפי חיוון דמרכבתא ע"כ .ובתיקוני זהר (תיקון כ"ה) :אמר רבי שמעון לחברוי וכו' תלת חיוון אינון במרכבתא אריה
שור נשר ובכלהו לית רחמים כנשרא ובגין דא אמר לישראל ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכו' ע"כ .ובס' אור
התורה (להצמח צדק זי"ע ,פ' יתרו) כתב וז"ל :כנפי נשרים גדפי דחיון (זוהר) ע"ד והחיות נושאות וכו' ומרכבתא עילאה ע"כ - .ולפי"ז
ראוי להתבונן מה נשתנה ג' נסיעות אלו יותר משאר המסעות עד שנצרכו ישראל לילך דייקא כהרף עין ע"י כנפי נשרים ,וכללא
אית לן דלא עביד קוב"ה ניסא למגנא.
הקיתרנמ האציש המחמ לצנהל יתבשוה תוכוסב ' -א רמאמ ב
ב .גם שיטת רבי עקיבא יש להבין ,דבשלמא למ"ד ענני הכבוד שפיר היא נס גדול ונפלא שראוי לעשות זכר בכל הדורות
בשבילה ,משא"כ מה שעשו לעצמם סוכות להיות להם צל מפני החמה וכדומה איזה נס וחידוש יש בזה ,ובפרט דכך דרכן של
הולכי מדבריות לישב בתוך אהלים וסוכות.
ג .גם יש להתבונן בשיטת רבי עקיבא דס"ל שהיו סוכות ממש ,דהרי מלישנא דקרא שנאמר כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר
"ישבו" ,משמע שטעם ישיבתם בסוכות לא היתה מדעת עצמם רק מכח ציווי הקב"ה ,וכמו שפירש רש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל :כי
בסוכות הושבתי צויתי לישב .וא"כ מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם מארץ מצרים" משמע דתיכף בשעת
יציאת מצרים נצטוו ישראל לקיים מצות סוכה - .ואכן מפורש כן בס' פרי צדיק להגר"צ הכהן זצ"ל (סוכות אות י"ג) וז"ל :למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' נראה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב אז
ביציאת מצרים וכו' יעו"ש - .ויש להסמיך לזה מש"כ בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות ,ח"ב פ"ז ע"ב) וז"ל :ביציאת מצרים כתיב
בסוכות הושבתי את בני ישראל ונראה שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים וכו' עכ"ל .משמע דפשיטא לי' דהסוכות
נעשו כהלכתן לשם מצוה ,דאם לא כן איך יליף מיני' שגם ד' מינים היו בידם - .גם בס' ברכת שמואל (להג"מ שמואל קיידאנובער זצ"ל,
אבי הקב הישר ,פ' בא) הביא מדרש ילקוט בזה"ל :שאל ר' ינאי את ר' מתתיה בן חרש מה ראה הקב"ה לצוות לישראל מצות סוכה
בשעה שיצאו ישראל ממצרים שאז היו עושין חג הפסח וכו' מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה וכו' יעו"ש .משמע דבאותה שעה
שיצאו ישראל ממצרים כבר נצטוו על מצות סוכה .וע"ע בס' כרם שלמה (האמבורג תצ"ח לפ"ק ,פ' בא) שהעתיק מדרש זה והאריך
לבאר שהקדים הקב"ה לצוותן במצות סוכה כבר לפני מתן תורה - .ומה מאוד יש להפליא על ענין זה ,דבשלמא בשאר הדורות
שייך לומר דטעם מצות סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות שהיו ביציאת מצרים ,משא"כ בשעת יציאת מצרים ממש איזה
טעם יש לצוותן לקיים מצות סוכה - .גם צ"ב לשון המדרש הנ"ל "מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה" ,מדוע נצרך להסתירם ,הלא
בני ישראל יצאו ביד רמה לעיני כל מצרים.
ד .ברש"י (סוכה שם) פירש דברי רבי עקיבא וז"ל :סוכות ממש "מפני החמה" בשעת חנייתן היו עושים סכות ע"כ .ויש להתבונן
מג' צדדים :חדא דלפי"ז נמצא שעשו את הסוכות לצורך עצמם ,ואיך יתיישב בזה לישנא דקרא "הושבתי" דמשמע שנצטוו
לעשות כן מפי הקב"ה כנ"ל .וע"ע בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) שכתב וז"ל :הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו ובכבודו הושיבם בסוכות.
-גם יל"ד דאם היתה עת שליטת החמה מדוע נצרכו לסוכות דייקא בשעת חנייתן ולא בשעה שהלכו על הדרכים - .וביותר צ"ב
דהרי כתיב (תהלים ס"ח ז') מוציא אסירים בכושרות ,ופירש"י (שם ,ובסוטה ב' ע"א) שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים בחודש שהוא
כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה .וא"כ מה נשתנה פתאום שנצרכו לעשות סוכות כדי להגן מן החמה.
ה .בשעת יציאת מצרים כתיב (שמות י"ב ל"ז ל"ט) :ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים
עוגות מצות וגו' .ופירש באבן עזרא (שם ל"ט) שאפו את הבצק בשעה שחנו בסוכות (וכ"כ רמב"ן וחזקוני) ,וצ"ב דהלא נצרכו
תנורים לאלפים כדי לאפות כל הבצק הנמצא אצל כל אחד מישראל ,ולא מצינו כלל שהוציאו תנורים ממצרים ,וא"כ איך היה
באפשרותם לאפותם בסוכות ,ובפרט דכפי הנראה לא היתה מקום ישוב כלל (עי' רמב"ן בראשית ל"ג י"ז) ,גם נצרכו לאפותם לפני
שיגיעו לשיעור חימוץ.
אך דבר חידוש מצינו בתרגום יונתן (שם) שמחום השמש נאפו המצות על גבי ראשיהם של ישראל וז"ל :והוו קטעין מן לישא
דאפיקו ממצרים "וסדרין על רישיהון ומתאפי להון מחומתא דשימשא" חרירן פטירן וכו' .גם ביוצר לשבת הגדול מצינו בזה"ל:
לּוָה ַַמ ָָּצה .ובסידור אור לישרים (זיטאמיר תרכ"ד לפ"ק)
אֵׁש ֶיֶהם ֶֶׁשֹּלא ֻֻח ָָּמ ָָצהֶֶׁ ,ש ֶֶמׁש ֶֶׁשָזָ ַַפ ָָּתּה ַוַ ֲֲאָכָ ָ
צּוָפה ְּבְ ָָר ֵ
מּוָצהְְ ,ר ָ
ִִקּטּוף ָָה ִִע ָָּסה ַּבַ ֲֲח ָָר ָָרה ְְק ָ
פירש וז"ל :רצופה לשון גחלים פירוש שעיסה שלהם נאפת ע"י השמש טרם יחמץ כמו שאופים על גחלים (וכ"ה בפירוש סידור תפלה
ישרה) .וכ"כ בפירוש הרוקח (על הגדש"פ פיסקא מצה זו) וז"ל :ויאפו את הבצק מלמד שהזריח הקב"ה השמש ואפה הבצק על ראשם
וכו' בסוכות שהיה שם חנייה ראשונה .ובפירוש המלבי"ם (שמות י"ב ל"ד) ביאר דברי תרגום יונתן הנ"ל שהמצות נאפו מחום השמש
שהיה בוער ביום ההוא יעו"ש.
אך גם בחידוש זה יש להתבונן מכמה צדדים :חדא דאם איתא דביום ההוא היה חום השמש בוער כל כך עד שהמצות המונח
על גבי ראשיהם נאפו כמו על גחלים ,א"כ איך יתכן שבני ישראל שנמצאו באותה שעה תחת המצות לא ניזוקו כלל - .גם צ"ב
ג הקיתרנמ האציש המחמ לצנהל יתבשוה תוכוסב ' -א רמאמ
דהרי כתיב מוציא אסירים בכושרות ופירש"י שהוציאן הקב"ה ממצרים בחדש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה ,וא"כ
איך יתכן שחום השמש יהי' כל כך עד שיאפו המצות מחום השמש - .גם צ"ב מה שנאמר ויאפו את הבצק הרי דנקט קרא לשון
אפיה לפת הנאפה בחמה ,הלא קיי"ל (שו"ע או"ח סי' שי"ח ס"ג) דבישול בחמה מותר בשבת .גם לחם שנאפה בחמה אין לה דין לחם
בין לענין חלה ובין לענין ברכת המוציא (עי' במס' ברכות ל"ז ע"ב ,פסחים ל"ז ע"א ,רא"ש חלה פ"א מ"ה ,ורמב"ם הל' ביכורים פ"ו הי"ב ,שו"ע או"ח סי'
קס"ח סט"ז) ,וא"כ גם חובת מצה אין יוצאין בפת שנאפה בחמה ,ופלא דהרי מצה הראשונה שאנו עושין זכר בשבילה נאפה בחמה.
-גם בדרך כלל נראה לכאורה דפת הנאפה בחמה צריך לשהות שעות ארוכות תחת החמה ,וא"כ איך יתכן שלא נחמץ.
ו .במדרש (במדבר רבה פי"ד) מצינו בזה"ל :באברהם כתיב והשענו תחת העץ "שעשה להם סוכה" והקב"ה עשה סוכות לבניו
ביציאתם ממצרים (ויקרא כ"ג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו' .וכן יסד רבי אליעזר הקליר (יוצר לב' דסוכות)ֵֵ :אִלִ ים ְּכְ ִִה ְְׁש ִִעין ָָאב
ַַּת ַַחת ֵֵעץ ֻֻסָּכָ ה .וצ"ב מאיזה טעם עשה סוכה למלאכים - .גם צ"ב דהלא באותו זמן שבאו המלאכים היה פסח כמבואר בבראשית
רבה (פמ"ח י"ב) :לושי ועשי עוגות הדא אמרת פרס הפסח הוה .ואי לא נימא דמדרשות חלוקות הן (עי' ר"ה י"א ע"א ,ובתוס') צ"ב מדוע
הכניסם בסוכה ביו"ט פסח .וע"ע באור תורה להגאון מאוסטראווצא זצ"ל (פתיחה אות מ"ו) דנקט ג"כ שעשה אברהם סוכה בפסח,
וטעמא בעי - .גם יש להתבונן דהלא אמרו חכמים (רע"ב אבות פ"א מ"ה) דביתו של אברהם אבינו ע"ה היה פתוח לארבע רוחות
העולם כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא את הפתח .משמע שבדרך כלל היו הסדר של אברהם להכניס את האורחים
לתוך ביתו ,ונראה דכן היה בדעתו של אברהם לעשות גם עכשיו וכמ"ש (בראשית י"ח א') והוא עומד פתח האוהל ופירש"י וז"ל:
לראות אם יש עובר ושב "ויכניסם בביתו" .אך למעשה לא מצינו כלל שהכניסם בביתו ,ויש להבין מדוע שינה את דעתו להאכילם
בחוץ תחת העץ - .וביותר צ"ב דבשלמא אם היה יומא דאיסתנא שפיר יתכן להאכילן תחת העץ ,אך הרי באותו היום יצאה חמה
מנרתיקה והיה החום קשה לסובלו וא"כ היה יותר טוב להאכילם בביתו ולא בחוץ - .גם יש להפליא על עצם הדבר ששינה הקב"ה
סדרי בראשית באותו היום והוציא חמה מנרתיקה ,ודין גרמא שבני אדם בכל העולם היו מצטערים ,וכי חסרים להקב"ה דרכים
פשוטים איך למנוע עוברים ושבים באותה סביבה של אברהם.
ולבאר כל חמירא נקדים אומרם ז"ל (בראשית רבה פמ"ח י') :אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני
פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא וכו' ,פרש ענן למסך (תהלים ק"ה) הרי במדבר (נ.ב .נראה דבעל המדרש הולך בזה בשיטת ר"א
דבסוכות הושבתי היינו ענני הכבוד ,ולשיטת רע"ק היינו סוכות ממש שעשו ישראל ,ועי' במדרש במדבר רבה הנ"ל) ,בארץ מנין בסוכות תשבו שבעת
ימים (ויקרא כ"ג) ,לעתיד לבא מנין שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעי' ד') עכ"ד המדרש .הרי לפנינו ארבעה סוכות :א.
הסוכה שעשה אברהם להמלאכים .ב .הסוכה של ישראל בצאתם ממצרים למדבר .ג .מצות סוכה שמקיימין ישראל בכל הדורות.
ד .סוכה דלעתיד .ומשמע מלשון המדרש דארבעה סוכות אלו מקושרים זה בזה ,וא"כ יתכן ללמוד תועלת סוכה אחת מחברתה,
ולכן נתחיל לחקור תועלת סוכה דלעתיד וממנה נלמוד על השאר.
הנה בפ"ק דמס' ע"ז (דף ג' ע"ב ,ד' ע"א) :אמר רבי שמעון בן לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה
ומקדיר ,רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה ,רשעים נידונין בה דכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה
רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף ,לא שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא,
צדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וגו'.
והצלת הצדיקים מחום השמש לעתיד לבוא יהי' ע"י סוכה ,וכדמצינו בנבואת ישעי' (ד' ו') :וסוכה תהיה לצל יומם מחרב
ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר .ופירש"י וז"ל :וסוכה תהיה לצל וגו' מחורב ,להגין מלהט יום הבא שנאמר ברשעים ולהט אותם
היום הבא שהקב"ה מוציא חמה מנרתקה ומקדרה עליהם .ולמחסה לשון כיסוי .ולמסתור להסתר בה .מזרם ,אש המקלחת מנהר
דינור על הרשעים בגיהנם שנאמר על ראש רשעים יחול (ירמי' כ"ג) במס' חגיגה .וממטר ,מטר היורד על הרשעים כענין שנאמר
ימטר על רשעים פחים (תהלים י"א) עכ"ל - .וענין זה מוזכר גם ביהי רצון שאומרים בכניסה לסוכה בזה"ל :בזכות מצות סכה וכו'
תתן לי זכות לשבת וכו' ולחסות מזרם וממטר כי תמטיר על רשעים פחים וכו' ע"כ.
הקיתרנמ האציש המחמ לצנהל יתבשוה תוכוסב ' -א רמאמ ד
והנה שורש הצלה זו בסוכה דלעתיד יהי' בכח סוכה השלישית היינו קיום מצות סוכה בכל הדורות .וכמבואר בילקוט שמעוני
(ויקרא פכ"ג רמז תרנ"ג) וז"ל :בסוכות תשבו שבעת ימים זהו שאמר הכתוב סוכה תהיה לצל יומם ,אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות
סוכה בעולם הזה ,אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא ,רבי ינאי ור"ל אמרי אין גיהנם לעתיד
לבוא אלא היום הבא הוא מלהט את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט
אותם היום הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף ,באותה שעה הקב"ה "עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה" שנאמר
כי יצפנני בסוכה ביום רעה וגו' ,ה' אלהים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק עכ"ל (ובדרוש אחר הארכתי בזה).
ובזה נחזור לבאר תועלת סוכה השניה שהיתה בצאת ישראל ממצרים ,דנראה שהיא דומה לגמרי לסוכה דלעתיד ,דהרי מקרא
מלא דיבר הכתוב (מיכה ז' ט"ו) :כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ,משמע דגאולה העתידה יהא דומה לגאולת מצרים- .
ואכן בדברי חכמינו ז"ל הרבו להוכיח מפסוקי הנבואה ענינים רבים שהיו בגאולת מצרים ויהיו גם בגאולה העתידה כגון עשר
מכות וכדומה (עי' פסיקתא רבתי פי"ז ,פסיקתא דר"כ פ"ז אות י"א ,מדרש תנחומא הישן בא פ"ו ,וארא פט"ו ,מדרש ויושע עה"כ ה' איש מלחמה ,שכל טוב
שמות פי"א ט') - .גם מה שיצאו ממצרים עד שלא החמיץ העיסה מצינו גם לעתיד ,וכמבואר בילקוט שמעוני (רמז ר"ט) וז"ל :ויאפו
את הבצק מגיד שלשו את העיסה ולא הספיקו לחמצה עד שנגאלו ,וכן אתה מוצא לעתיד לבא מהו אומר ישבות מעיר מלוש
בצק עד חמצתו (הושע ז') ע"כ .וכ"ה במכילתא (פ' בא ,מס' דפסחא פי"ג) ומדרש תנחומא (בא פ"ח) - .ואולי ביאור הדברים לפי"מ דמצינו
בספרי קודש (עי' בזוה"ק ח"ב רט"ז ע"ב) דגאולת מצרים הרי היא שורש לכל הגאולות ,ולכן נצרך דכל הענינים שיהיו לעתיד יהא
דוגמתו גם בגאולת מצרים ,וישמש כמו הכנה לגאולה העתידה.
ולפי"ז נראה לחדש ולומר דגם מה שמצינו בגאולה העתידה שיוציא הקב"ה חמה מנרתיקה ויציל את ישראל ע"י הסוכה ,כבר
נמצא שורש הדבר בשעת גאולת מצרים ,שגם באותה שעה הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה והציל את ישראל ע"י הסוכה - .ובזה
מבואר מה שנצטוו ישראל תיכף בשעת יציאת מצרים לקיים מצות סוכה (קושיא ג') ,כדי להציל אותם מתוקף החמה שיצאה
מנרתיקה - .וזהו מה שפירש רש"י הנ"ל שעשו את הסוכות כדי להגן על עצמם "מפני החמה" ,ואין זה סתירה כלל למה שנצטוו
ישראל מפי הקב"ה במצות סוכה (קושיא ד') ,דהרי באמת לכך נצטוו לעשות סוכות שיגן עליהם מפני החמה - .וזהו שאמר הקב"ה
כי בסוכות "הושבתי" ,דאכן ישיבתם בתוך הסוכה היתה מכח ציווי הקב"ה - .וזה מכוון גם בלשון המדרש הנ"ל מה ראה הקב"ה
לצוות לישראל מצות סוכה בשעה שיצאו ישראל ממצרים וכו' הסתירם בסוכה וכו' ע"כ ,שאכן ע"י הסוכה הסתיר הקב"ה את
ישראל שלא ינזקו מתוקף החמה.
ומה שהוסיף הקב"ה לצוות מצות סוכה לדורות עולם אף בשעה שהחמה כהרגילה ,גם זהו הכנה לגאולה העתידה ,דהרי בזכות
שיקיימו ישראל מצוה זו במשך הדורות יזכו לעתיד להנצל מן החמה ע"י הסוכה (וכמבואר בילקו"ש הנ"ל) - .וזהו שאמר הקב"ה
בסוכות תשבו וגו' כי בסוכות הושבתי וגו' ,דהרי שני סוכות האלו יש להם שורש וטעם אחד ,ושניהם משמשים כמו הכנה להצלת
ישראל בגאולה העתידה - .גם נמצא לפי"ז דמצות סוכה שאנו מקיימין בכל הדורות יש לה שני טעמים :א .זכר לסוכות ממש
שעשו ישראל בצאתם ממצרים ועי"ז נצלו מן החמה .ב .שבזכותה נזכה לישב בסוכה דלעתיד ולהנצל מן החמה .ונראה לרמזה
בלישנא דקרא דכתיב :בסכת תשבו וגו' כל האזרח וגו' ישבו בסכת כי בסכות הושבתי וגו' ,ופוק חזי דשני סכות הראשונים
כתובים חסר משא"כ כי בסכות הושבתי כתיב מלא ,ונראה דבא הכתוב בנתינת טעם על מצות סוכה להורות על שני הסוכות
דלעבר ודלעתיד - .ואגב יבואר בזה מילתא בטעמא מדוע סוכה צריכה להיות דייקא צלתה מרובה מחמתה ואם חמתה מרובה
מצילתה פסולה ,דהרי שורש מצוה זו באה להציל את האדם מן החמה ,וא"כ איזה פנים יש לסוכה שחמתה מרובה מצילתה.
ומה יומתק לבאר בזה מה שכתב בתרגום יונתן שנאפו המצות על ראשיהם מחום השמש שהיה בוער ביום ההוא ,דאע"פ
שנכון הדבר שהוציא הקב"ה את האסירים בכושרות ולא היה זמן שליטת החמה כלל ,מ"מ פתאום יצאה חמה מנרתיקה ,ודין
גרמא שנתגבר החום עד למאוד עד שנאפו המצות היטב כמו שאופים על גחלים ,ואפייה גמורה היתה כמו מצות הנאפים בתוך
התנור ,וכמו שהעיד הכתוב ע"ז באומרו הנה היום בא "בוער כתנור" ,ונאפו היטב לפני שהגיעו לשיעור חימוץ ,ואין זה דומה כלל
למה שאנו מבשלים ואופים על החמה שלנו (ומיושב קושיא ה').
ה הקיתרנמ האציש המחמ לצנהל יתבשוה תוכוסב ' -א רמאמ
ומצאתי סמוכין לפירוש זה בדברי הרוקח הנ"ל שכתב וז"ל :ויאפו את הבצק מלמד "שהזריח הקב"ה השמש" ואפה הבצק
על ראשם וכו' בסוכות שהיה שם חנייה ראשונה ע"כ .ונראה בפשיטות כוונתו דזריחת השמש זו היתה יותר מהרגיל ,דהרי זריחה
סתם היתה גם בלאו הכי ,שהרי יצאו מרעמסס לסוכות "בעצם היום הזה" בשעה שהחמה בתוקפה ,ולא שהו כלל בדרכם רק באו
לסוכות כהרף עין ,אך זה מכוון לדברינו שבאותו היום יצאה חמה מנרתיקה ועי"ז נאפו המצות שעל ראשיהם - .ויש לציין מה
דידוע שכל דברי הרוקח דברי קבלה הם וברוח הקודש נאמרו (כמ"ש בבני יששכר כסליו מ"ב או"ב ,פני יהושע מגילה ט"ז ע"א ,שו"ת חתם סופר
או"ח סי' קכ"ז) - .וע"ע להלן מש"כ החתם סופר זי"ע דביום יציאת מצרים נתגבר כח השמש ביותר ,ומכוון לדברינו.
עוד נראה בפשיטות דכל ענין זה של תגבורת החמה ואפיית המצות היתה באותה שעה שחנו בסוכות ,דהרי באותו מקום אפו
את המצות (כמ"ש ברוקח אבן עזרא וחזקוני הנ"ל) - .ובזה מבואר היטב מה שכתב רש"י דבשעת חנייתן דייקא עשו את הסוכות כדי להגן
מן החמה (קושיא ד') ,דהרי בשעה שהלכו על הדרכים לא נצרכו כלל לסוכות ,ואדרבה הקב"ה הוציא אותם בכושרות בשעה שהוא
טוב לעוברי דרכים ,ורק בשעה שחנו בסוכות ויצאה חמה מנרתיקה אז נצרכו לסוכות כדי להנצל מן החמה .וכן מפורש במכילתא
דרשב"י (שמות י"ב ל"ז) וז"ל :רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להן "בסוכות" - .וע"ע בפרי צדיק להגר"צ הכהן זצ"ל (סוכות אות י"ג)
שביאר לפי דרכו שבני ישראל עשו את הסוכות כהלכתן על פי הדיבור באותו הזמן שאפו את המצות יעו"ש ,ומכוון לדברינו.
ואולי יתכן להוסיף ולחדש ,שגם לעתיד לבא כשיגאלו לפני חימוץ העיסה כנ"ל ,יהי' אפיית המצות ע"י הוצאת החמה מנרתיקה,
וגם בפרט זה נעשה שורש הדבר בשעת יציאת מצרים - .ובזה יבואר מנהג היחץ שמחלקין מצה אחת לשני חלקים וחלק אחד
מצניעין לאפיקומן ,שבאה לרמז דאותו הנס שנעשה עם המצה בשעת יציאת מצרים שיצאו בשעה שלא נחמצה העיסה ונאפה
ע"י החמה ,מתחלקת לשנים ,חלקו הראשון היתה ביציאת מצרים וחלקו השני יתקיים לעתיד לבא - .ומה שמצניעין דייקא חלק
"הגדול" לאפיקומן ,להורות באה דאע"פ דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ,מ"מ העיקר וחלק הגדול יהי' בגאולה
העתידה שאז יקרעו שבע נהרות וכו' (עי' ביסוד ושורש העבודה שער ט') ,ורק חלק הקטן הי' במצרים ,ולכן לעתיד יהי' יציאת מצרים
טפל - .וזהו טעם מצות סיפור יציאת מצרים להכניס בלבות בני ישראל האמונה בגאולה העתידה כמבואר בספרי קודש.
ואם כנים דברינו מה מתוק לחכי לבאר בזה שיטת רבי עקיבא ,דמה שנצטוו ישראל במצות סוכה היא לזכר סוכות ממש
שעשו ישראל בשעה שחנו בסוכות כדי להגן מן החמה (קושיא ב') ,דבאמת נס גדול היה שם ,דהרי מצד אחד הוציא הקב"ה חמה
מנרתיקה ,והחום היתה גדולה כל כך עד שהמצות המונח על גבי ראשיהם נאפו היטב כמו בתוך גחלים ,אך מצד השני ניצלו
ישראל שנמצאו תחת המצות ולא ניזוקו כלל מתוקף החמה ע"י הסוכות ממש שעשו לעצמם - .גם נראה דנעשה נס גדול בעצם
עשיית הסוכות ,דהרי את הבצק לשו כבר בהיותם ברעמסס ,ומרעמסס נסעו לסוכות כהרף עין ,ובתוך שיעור חימוץ כבר הצליח
כל אחד לגמור את סוכתו ולהסתר בתוכה עד שנאפו כל המצות ע"י תגבורת השמש.
וארווחנא לבאר בזה מה דמצינו בתורת כהנים (אמור פי"ב ,ופי"ד) בזה"ל :בחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות ,יום זה טעון
מצה ואין חג הסוכות טעון מצה ,והלא דין הוא ומה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה ,זה שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה,
תלמוד לומר זה ,חג המצות זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה וכו' .בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות (ויקרא
כ"ג ל"ד) ,זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה והלא דין הוא ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון סוכה ,חג המצות שהוא טעון
מצה אינו דין שיטעון סוכה ,ת"ל הזה חג הסוכות זה חג הסוכות טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה (ועי' מל"מ הל' חמץ ומצה פ"ו
ה"א ,ובאוהחה"ק ויקרא י"ד ז') עכ"ל .משמע דבלי לימודים אלו הוי אמינא לאכול מצה בסוכות או לעשות סוכה בפסח.
ולפי המבואר לפנינו נמצא דבאמת שני מצוות אלו מקושרים זה לזה בקשר אמיץ ,דהרי באותו שעה שנצרכו מצד אחד
לתגבורת השמש כדי לאפות את המצות שעל גבי ראשיהם ,נצרכו מצד השני למצות סוכה כדי להציל את גופם מתוקף החמה.
והנה לזכר סוכות אלו אנו מקיימין מצות סוכה לדעת רבי עקיבא ,ולזכר מצות אלו אנו מקיימין מצות מצה ,וא"כ שפיר הוי אמינא
דצריכים לקיים שניהם בזמן אחד.
תוכוסב וא ססמערב דובכה יננעל לארשי וכז יתמ ' -ב רמאמ ו
ונראה להמתיק בזה גם מה שכתב בשו"ת חתם סופר (ח"ה ,השמטות סי' קצ"א) ליישב איך יצאו ישראל ממצרים בשעת סכנה
כשנמצאו תיכף אחר מילתם וז"ל :אמת נכון הדבר שהיציאה אחר המילה סכנת נפשות היא בלי ספק וכו' ,והלא משה רבינו ע"ה
בעצמו אמר אמול ואצא סכנה היא לולד ,וכתיב (יהושע ה' ח') וישבו תחתם עד חיותם וכו' ,והנלע"ד בזה היות כי החמה הזורחת וכו'
יש בה כח מרפא בכנפיה כמבואר ,על כן ביום יציאתן ממצרים והי' נימלים אז פצועי חבורות המילה ,הוסיף הקב"ה כח רפואיי
יותר בהשמש צדקה ההיא לרפאות מחלותם ולא יזיק להם טורח הדרך וכו' עכ"ל - .וכמה מכוון דבר זה למה שנתבאר לפנינו,
דבאמת נתגבר כח השמש ביום ההוא ויצאה חמה מנרתיקה ,וסגולתה היא דצדיקים מתרפאים בה כמבואר בגמ' הנ"ל.
אך ממה שנתבאר לעיל נמצא לפנינו ,דהוצאת חמה מנרתיקה לא היתה לפני יציאת מצרים ,רק באותה שעה שחנו בסוכות.
וא"כ נמצא שכל זמן שלא הגיעו ישראל לסוכות היו נמצאים בסכנת נפשות לנסוע בדרך מחמת המילה ,ובזה מבואר היטב מדוע
בג' נסיעות הראשונות לא הלכו כרגיל ,רק מלאכי השרת נשאו אותם על כפיהם ממקום למקום כהרף עין בכנפי נשרים ,שהרי כל
נסיעות האלו היו לפני שהגיעו לסוכות ,משא"כ אחר שנתרפאו ישראל בסוכות שוב לא נצרכו לכנפי נשרים רק הלכו כרגיל בענני
הכבוד (ומיושב קושיא ב').
ולפי המבואר יובן מעצמו כל מה שאירע בסוכה הראשונה של אברהם אבינו (קושיא ו') שהיתה היסוד והשורש לכל הסוכות
הבאים אחריה וכמ"ש חז"ל ,ואכן מצינו כמה השוואות מזה לזה ,דהרי גם מעשה זו היתה ביום א' דפסח שהיא הזמן הנקבע
לישועת ישראל הן ביציאת מצרים והן בגאולה העתידה ,גם אברהם נחלש מן המילה ונתרפא באותו מעמד וכמ"ש אל הבקר רץ
אברהם וגו' והוא עומד עליהם וגו' ,גם אצל אברהם הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה ,וגם אברהם עשה סוכה אע"פ שהיה פסח- .
ובזה מובן מה שהכניס את המלאכים דייקא בתוך הסוכה ולא בתוך ביתו ,שרצה להצילם בזה מתוקף החמה שיצאה מנרתיקה
ולא ידע שהמה מלאכים ,ואכן בזה נעשה השורש לכל הסוכות העתידות ,וזהו שאמר לו הקב"ה שעתיד לפרוע לבניו במדבר
ובארץ ולעתיד לבוא ,והבן.
מאמר ב' -מתי זכו ישראל לענני הכבוד ברעמסס או בסוכות
כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי
אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ' - .ויש להתבונן דלמ"ד סוכות ממש א"כ לישנא דקרא כי בסוכות
"הושבתי" ולא נאמר "ישבו" מורה שנצטוו מהקב"ה לעשות סוכה ,וכמו שפירש רש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל :כי בסוכות הושבתי צויתי
לישב .וא"כ מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם מארץ מצרים" משמע לכאורה דבצאת ישראל ממצרים נצטוו
לקיים מצות סוכה .וכ"כ הגר"צ הכהן זצ"ל (פרי צדיק ,סוכות אות י"ג) וז"ל :למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' נראה שאף
אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב אז ביציאת מצרים וכו' יעו"ש - .ומה מאוד יש
להפליא ע"ז דבשלמא בשאר הדורות שייך לומר דמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות ממש שהיתה ביציאת מצרים,
משא"כ בשעת יציאת מצרים איזה טעם יש לצוותן במצות סוכה.
ואם תמצי לומר שנצטוו בסוכה זכר לענני הכבוד שזכו באותה שעה ,יש לתמוה מג' צדדים :א .דהלא לרע"ק קיימינן שמצות
סוכה זכר לסוכות ולא לענני הכבוד .ב .דלא יתכן לעשות זכר לענני הכבוד בשעת מעשה רק אחר סילוקם וכמ"ש המבי"ט (בית
אלקים שער היסודות פל"ז) .ג .גם איך יצאו חובת מצות סוכה הלא היו תחת ענני כבוד והו"ל סוכה תחת הסוכה וכמ"ש המבי"ט (שם).
ז תוכוסב וא ססמערב דובכה יננעל לארשי וכז יתמ ' -ב רמאמ
ולבאר כל חמירא נקדים לחקור האם זכו ישראל לענני הכבוד לפני יציאת מצרים או לאחריה בשעה שנסעו מסוכות לאיתם.
הנה במתן תורה כתיב (שמות י"ט ד') אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים .וחכמינו ז"ל דרשוהו
על זמן יציאת מצרים ,וכמ"ש במכילתא (פ' יתרו ,בחודש פ"ב) ואשא אתכם על כנפי נשרים רבי אליעזר אומר זה יום רעמסס לפי
שנתקבצו כלם ובאו רעמסס לשעה קלה .ובילקוט שמעוני (פ' מסעי ,רמז תשפ"ו) אמר הקב"ה לישראל כשהייתם במצרים מהלך
ארבעים יום הייתם מפורדים בה וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס .וכ"ה במדרש תהלים (מזמור ק"ז) וברש"י עה"ת (שמות י"ט
ד') .ובתרגום יונתן (שם) פירש וז"ל :אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין
ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין ,וכ"כ בתרגום ירושלמי (שם).
ובמדרש שכל טוב (שמות י"ט ד') :כן עשה הקב"ה נשא את בניו על ענני כבוד בשעה קלה והביאם למקום הר המוריה ואכלו שם
הפסח והחזירם מיד למצרים .ובמכילתא (בא פי"ד) דרש וז"ל :כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר (שם
י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' ,וברש"י (שמות י"ב ל"ז) פירש מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו ובאו שם לפי שעה שנאמר ואשא
אתכם על כנפי נשרים .הרי לפנינו שכבר זכו ישראל לענני הכבוד בהיותם במצרים וכן מצינו במדרשים רבים.
אך לעומת זה מצינו שלא הזכיר הכתוב ענין ענני הכבוד בשעת יציאת מצרים עד אחר נסיעתם מסוכות וכמ"ש (שמות י"ג כ')
ויסעו מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' .וביאר בספורנו (שם כ"א) וז"ל :וה'
הולך לפניהם מאז שהיו בסכות שהוא חוץ לגבול מצרים ונכנסו למדבר .וכ"ה ברמב"ן (שם י"ז) וז"ל :בנסעם מסכות החל עמוד
הענן ללכת לפניהם .וכן מפורש בתרגום יונתן (שמות י"ב ל"ז) דבסוכות זכו לענני הכבוד וז"ל :ונטלו בני ישראל מן פילוסין לסוכות
מאה ותלתין מילין "תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא" .והכפיל דברו (במדבר ל"ג ה') וז"ל :ונטלו בני ישראל מן פילוסין ושרו בסוכות
"אתרא דאתחפיאו שבעת ענני יקרא" .והיא פלא שסותר דבריו במה שכתב (שמות י"ט ד') דכבר בליל פסח הלכו ישראל בכנפי
נשרים ממצרים לביהמ"ק.
ואולי יתכן להשוות דברי חכמים דאלו ואלו דברי אלקים חיים ,דלכאורה יש להתבונן בשינוי לשון דמתחלה נקראו בשם "כנפי
נשרים" ואח"כ "עמוד ענן ועמוד האש" .גם פעולת כנפי נשרים היתה שונה מפעולת ענני הכבוד ,דהרי בענני הכבוד הלכו ישראל
בלי קפיצת הדרך וענן ה' הולך לפניהם דרך ג' ימים להשוות את ההרים ולהרוג את הנחשים וכדומה ,משא"כ בכנפי נשרים פרחו
ישראל מהלך רב כהרף עין וכמובן שלא נצרך להשוות ההרים וכדומה שהרי לא הלכו כלל על הארץ.
ולפי"ז נראה לחדש ולומר דבאמת זכו ישראל לשני מיני ענני כבוד ולא ראי זה כראי זהא ,למין הראשון זכו ישראל בצאתם
ממצרים ונקראו בשם "כנפי נשרים" וכשמו כן היא שבזה פרחו ישראל באויר השמים כמו נשרים ,בה נתקבצו לרעמסס מהלך מ'
יום ובאו למקום המקדש ויצאו מרעמסס לסוכות ,אך מכיון שהגיעו לסוכות נגמרה פעולתה ונסתלקו כנפי נשרים ושוב לא חזרו
(דהרי לא מצינו עוד בשאר המסעות שיזכו ישראל לקפיצת הדרך באופן נפלא כזה ,ואף בשעה שנסעו מחורב ומיהר הקב"ה להכניסם לארץ לא הלכו כהרף עין
רק מהלך י"א יום בג' ימים כמבואר ברש"י דברים א' ב') .ובשעה שנסעו מסוכות לאיתם זכו למין השני הנקראים "ענני הכבוד" ומעתה הלכו
ישראל כרגיל וענן ה' הולך לפניהם להשוות את ההרים וליישר את הדרך.
וטעם הדבר שנצרכו ישראל במסע הראשונה לכנפי נשרים דייקא ,יבואר בפשיטות לפי"מ שכתבו חכמי האמת ז"ל (סידור
האריז"ל בסדר ההגדה פיסקא מצה זו ,חסד לאברהם מעין ב' נהר נ"ו ,מגלה עמוקות פ' בהר ,אוהחה"ק שמות ג' ח') כי יש חמשים שערי טומאה ואם
היו ישראל מעוכבים רגע אחד היו נשקעים בשער החמשים ולא היו יוצאים משם לעולם וזהו שנאמר (שמות י"ב ל"ט) ולא יכלו
להתמהמה .וכ"כ בשל"ה הק' (מס' פסחים ,ביאור ההגדה אות י"ד) וז"ל :ענין החפזון היה הצלה גדולה לישראל אשר נשתקעו בקליפות
במ"ט פנים טמא ואלו לא הוציא הקב"ה ברגע זו ממש אז היו נשקעים לגמרי יורדין ולא יעלו ח"ו ,והרי אנו ובנינו ובני בנינו
א .אחר כותבי ראיתי באלשיך הק' שהכפיל כמה פעמים (שמות י"ב י"ג ,שם ל"ז ,שם י"ט ד' ,במדבר א' ג' ,שם ל"ג א') בשם רבותינו ז"ל דכנפי נשרים הם מלאכי השרת שנשאו את
ישראל על כפים מרעמסס לסוכות בשעה קלה ,כי נשרים הם מלאכי השרת יעו"ש .הרי דכנפי נשרים לא היו עננים .ואולי יתכן לקיים שניהם לפימ"ש בתרגום יונתן
(שמות י"ט ד') עה"כ ואשא אתכם על כנפי נשרים בזה"ל :אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון "על עננין הי כעל גדפי נשרין" מן פילוסין וכו' .הרי שהיו עננים
דומים לכנפי המלאכים.
םירצממ ואציש העשב שממ תוכוס ' -ג רמאמ ח
משועבדים ,על כן חיפז הקב"ה שלא יחמיץ לגמרי עכ"ד .ודין גרמא שנצרכו ישראל לצאת ממצרים כהרף עין ולצורך זה הלכו
דייקא בכנפי נשרים ,משא"כ בשאר מסעות לא נצרכו לזה ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא.
ואם כנים דברינו ימצא לפנינו שבשעה שחנו ישראל בסוכות כבר נסתלקה מהם כנפי נשרים ,אך עדיין לא זכו לענני הכבוד
עד שנסעו משם .ולפי"ז יתכן לחדש ולומר שבהיותם בסוכות נצטוו ישראל לקיים מצות סוכה לזכר נס הגדול שנעשה להם שזכו
לכנפי נשרים שהביאם כהרף עין מרעמסס לסוכות - .וזה מכוון למש"כ בפענח רזא (פ' אמור) בשם ר"י קמחי וז"ל :כי בסוכות
הושבתי וגו' בדרך פשוט היכן מצינו שהושיבם הקב"ה בסוכות ,הוא שנאמר ויסעו ב"י מרעמסס סכותה ,שבנס נשאם על כנפי
נשרים ביום א' מהלך ג' ימים עד סוכות ,זהו למען ידעו דורותיכם שצריך לזכור הנס עכ"ל ,הרי כדברינו דמצות סוכה היא זכר
לכנפי נשרים שהביא אותם לסוכות - .גם זה מכוון למש"כ במכילתא דרשב"י (שמות י"ב ל"ז) שלרבי עקיבא עשו את הסוכות
בחנייתם בסוכות (וע"ע בתולדות אדם על הספרי פ' פנחס) - .ואכן סוכות אלו שעשו בסוכות נעשו כהלכתם ,דהרי באותה שעה עדיין לא
היו מסובבים בענני הכבוד ,ונמצא שלא היה סוכה שתחת הסוכה.
ויתכן שלכך נקרא שם המקום "סוכות" על שם מצות סוכה שנצטוו באותו מקום ,ועל שם הסוכות שעשו שם בני ישראל.
ואולי לא נקרא המקום בשם זה רק לפי שעה ,ויבואר מש"כ רש"י (תהלים ס' ח') וז"ל :סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא
ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא עכ"ל .ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו דמ"ד סוכות ממש ס"ל
דסוכות אינו שם מקום( .ועי' רמב"ן בראשית ל"ג דסוכות הי' מקום שאינו מיושב).
וארווחנא לבאר בזה מדרש פליאה (הובא בקדושת יו"ט) שאמר משה לפרעה כי חג ה' לנו זה חג הסוכות ,והיא פלא דבצאת
ישראל ממצרים היה יו"ט פסח ,ואחר זמן קצר יו"ט שבועות ,אך היכן מצינו שקיימו יו"ט סוכות באותו זמן .ולדרכינו מבואר היטב
שידע משרע"ה ברוח קדשו שבשעת יציאת מצרים יצטוו לעשות סוכות.
מאמר ג' -סוכות ממש בשעה שיצאו ממצרים
כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי
אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם .ורבו הדקדוקים בזה.
א .בתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני הכבוד .גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש וז"ל :הסוכות שאומר
הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו' .וכבר הקשו
המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק ,הלא כללא אית לן דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א
דשמותי הוא וכמ"ש הרא"ש (ב"מ פ"ו סי' י"ח).
ב .בחיי אדם (ח"ב ,כלל קמ"ו) כתב וז"ל :כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ
מצרים .מתחלה כתיב בסכת חסר ,וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא ,אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד,
וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל .וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג) .ורביה"ק זי"ע בדברי יואל (לסוכות ,עמוד ז') כתב דיש
לתמוה על זה ,דהרי בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש ,ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא ,וא"כ איך
ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד.
ג .יש להבין שיטת רבי עקיבא ,דבשלמא למ"ד ענני הכבוד שפיר היא נס גדול ונפלא שראוי לעשות זכר בכל הדורות בשבילה,
משא"כ מה שעשו לעצמם סוכות להיות להם צל מפני החמה וכדומה איזה נס וחידוש יש בזה.
ט םירצממ ואציש העשב שממ תוכוס ' -ג רמאמ
ד .למ"ד סוכות ממש א"כ לישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" מורה כאילו נצטוו מהקב"ה לעשות סוכה,
וכמו שפירש רש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל :כי בסוכות הושבתי צויתי לישב .וא"כ מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם
מארץ מצרים" משמע לכאורה דבצאת ישראל ממצרים נצטוו לקיים מצות סוכה .וכ"כ הגר"צ הכהן זצ"ל (פרי צדיק ,סוכות אות י"ג)
וז"ל :למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' נראה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות הושבתי
צויתי לישב אז ביציאת מצרים וכו' יעו"ש - .ומה מאוד יש להפליא ע"ז דבשלמא בשאר הדורות שייך לומר דמצות סוכה היא זכר
לענני הכבוד או לסוכות ממש שהיתה ביציאת מצרים ,משא"כ בשעת יציאת מצרים איזה טעם יש לצוותן במצות סוכה ,ובפרט
שיצאו ממצרים בניסן ומצות סוכה נוהגת בתשרי.
ה .כתיב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה .אך ברש"י (תהלים ס' ח') כתב וז"ל :סוכות זה איני יודע מאיזה אומה
היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא .ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו שנחלקו חכמים אם סוכות
שם מקום או סוכות ממש .וצ"ב דאם אינו שם מקום ,א"כ איך יתכן שנסעו ישראל מרעמסס לסוכות.
ולבאר כל חמירא נקדים לחקור לשיטת רבי עקיבא דסוכות ממש עשו להם ,באיזה זמן נעשו סוכות אלו ,דלישנא דקרא
בסוכות הושבתי וגו' בהוציאי אותם וגו' מוכיח לכאורה שנעשו בשעת יציאת מצרים ממש .ובתולדות אדם על הספרי (פ' פנחס)
כתב שהיתה ביום צאתם במצרים כשחנו בסוכות .גם ברש"י (סוכה י"א ע"ב) פירש דבשעת חנייתן היו עושים סוכות מפני החמה,
וחניה ראשונה היתה בסוכות .אך באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) ביאר שעשו את הסוכות אחר קריעת ים סוף .ולעומת זה ברוקח (הל'
סוכה סי' רי"ט) הביא יש מפורשים דבשעה שצרו ישראל על הארץ האמורי של סיחון ועוג אז ישבו בסוכות (והובא באלי' רבה הל' סוכה,
וכן נקט בחיי אדם כלל קמ"ו) .ולפי"ז נעשו סוכות אלו כמה שנים אחר יציאת מצרים.
ואולי ירשיני אלקים לומר ביאור חדש בדברי רבי עקיבא דאכן ישבו ישראל בסוכות ממש בשעת יציאת מצרים ממש
וכדמשמע מלישנא דקרא בפשיטות ,וכמו שאנו מפרשים למ"ד ענני הכבוד שזכו לכנפי נשרים בהיותם במצרים ובתוך עננים אלו
יצאו ממצרים ,כן נפרש גם למ"ד סוכות ממש שכבר עשו את הסוכות בהיותם במצרים ובתוך סוכות אלו יצאו ממצרים ,ופלוגתת
ר"א ורע"ק היא רק בפירוש תיבת "בסוכות" ולא בשאר הפרטים ,ואבאר שיחתי:
ונקדים קושית הטור (או"ח סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף
ענני הכבוד ובניסן היתה תחלת היקף העננים יעו"ש שביאר וז"ל :אע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו
הזמן ,לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ,ולכן
צוה אותנו שנעשה בחודש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ,ואנחנו יוצאין מן הבית לישב
בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה עכ"ל .משמע דבלי טעם זה היתה המצוה לעשות סוכה ביו"ט פסח.
גם בתורת כהנים (אמור פי"ב) מצינו בזה"ל :בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות (ויקרא כ"ג ל"ד) ,זה טעון סוכה ואין
חג המצות טעון סוכה .והלא דין הוא ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון סוכה ,חג המצות שהוא טעון מצה אינו דין שיטעון סוכה.
ת"ל הזה חג הסוכות זה חג הסוכות טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה (ועי' במשנה למלך הל' חמץ ומצה פ"ו ה"א) עכ"ל .משמע דבלי
שמיעטה תורה הוי אמינא לעשות סוכה בפסח ,וטעם הדבר נראה לפי"ד הטור הנ"ל דמכיון שהיא זכר לענני הכבוד היה ראוי
לעשות סוכה בפסח ,אך התורה מיעטה כדי שיהא ניכר כוונת עשייתן לשם מצוה.
והנה ראה זה מצאתי דבר חידוש דאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה ,כולם עשו סוכה
ביו"ט פסח ,וכמו שיבואר לפנינו:
אברהם אבינו באו המלאכים אצלו בפסח וכמבואר בבראשית רבה (פמ"ח י"ב) :לושי ועשי עוגות הדא אמרת פרס הפסח הוה.
ומצינו שהושיבם אברהם בסוכה וכמ"ש בבראשית רבה גופיה (שם י') :אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך וכו'
בסוכות תשבו שבעת ימים .ומפורש יותר במדרש במדבר רבה (פי"ד) בזה"ל :באברהם כתיב והשענו תחת העץ "שעשה להם
םירצממ ואציש העשב שממ תוכוס ' -ג רמאמ י
סוכה" והקב"ה עשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים (ויקרא כ"ג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו' .וכן יסד רבי אליעזר הקליר
(יוצר לב' דסוכות)ֵֵ :אִלִ ים ְּכְ ִִה ְְׁש ִִעין ָָאב ַַּת ַַחת ֵֵעץ ֻֻסָּכָ ה .ואי לא נימא דמדרשות חלוקות הן (עי' ר"ה י"א ע"א ,ובתוס') נמצא שעשה אברהם
סוכה ביו"ט פסח .וע"ע באור תורה להגאון מאוסטראווצא זצ"ל (פתיחה אות מ"ו) דנקט ג"כ שעשה אברהם סוכה בפסח.
גם ביצחק אבינו מצינו בספה"ק זרע קודש (ב' דסוכות) בזה"ל :יכול להיות שאז בפסח כשאכל יצחק מטעמים עשה סוכות כמו
שהיה ביציאת מצרים בפסח היקף ענני כבוד עכל"ק.
גם ביעקב אבינו מצינו שרדף לבן אחריו בליל פסח וכמ"ש (בהגדש"פ) הפחדת ארמי באמש לילה (ועי' במעשה נסים להחוו"ד שנלמד
מגזירה שוה) .וכ"ה במדרש תנחומא (בלק פ"ח) .ובאותה שעה עסק יעקב במצות סוכה וכדמצינו מאמר נפלא (הובא בכסף נבחר פ' וארא)
בזה"ל :וינשק לבן לבנותיו (בראשית ל"ב א') זש"ה סכותה לראשי ביום נשק (תהלים ק"מ ח') אמר יעקב להקב"ה עשית לראשי סוכה
ביום שנשק לבן לבנותיו וכו' - .עוד מצינו דמלחמת יעקב עם שרו של עשו היתה בליל פסח וכמ"ש (שם) וישראל ישר לא-ל ויוכל
לו לילה .וכ"כ בפירוש הרוקח שהתאבקות יעקב עם המלאך היתה בליל שימורים יעו"ש .ותיכף אח"כ כתיב (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב
נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא שם המקום סכות ,ובזוה"ק (ח"ג ק' ע"ב) האריך שעשו הלך לדרכו שעירה
ונטרד הס"מ בשעיר המשתלח ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה .גם בטור (או"ח סי' תי"ז) כתב דסוכות כנגד יעקב דכתיב
ולמקנהו עשה סוכות.
פירות הנושרין מן המקובץ שאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב קיימו מצות סוכה ביו"ט פסח .וביאור הדברים אולי יתכן
דאע"פ שלדורות נצטוו ישראל במצות סוכה בחודש תשרי ולא בניסן כדי שיהא ניכר לכל כוונתם לשם מצוה וכמ"ש הטור ,מ"מ
בשעה שקיימו אבותינו הקדושים את המצות לעצמם בזמן שעדיין לא נצטוו ,אז היו מקיימין מצות סוכה ביו"ט פסח "כמו שהיה
ביציאת מצרים בפסח היקף ענני כבוד" וכלשון ספה"ק זרע קודש הנ"ל.
ולפי"ז אולי יתכן לבאר דברי רבי עקיבא הנ"ל דביציאת מצרים עשו סוכות ממש ,ונאמר דגם אבותינו במצרים כשהגיע חג
הפסח אז סוכות ממש עשו להם כדי לקיים מצות סוכה כמו שקיבלו מאבותיהם הקדושים אברהם יצחק ויעקב לקיים את
המצוה אפילו טרם נתינתה - .וסוכות אלו עשו כהלכתן וכמ"ש רבי צדוק הכהן זצ"ל (הנ"ל בקושיא ד') .ואע"פ שעדיין לא נצטוו
במצוה זו מ"מ עשו אותה לשם מצות סוכה כאילו כבר נצטוו ,ועל זה יתכן לומר כי בסוכות "הושבתי" ,שהרי כל עשייתן לא היתה
לצורך עצמן ,רק בשביל מצות סוכה שעתיד הקב"ה לצוותן ,וכמו שקיבלו מאבותיהם שזהו רצון הקב"ה - .ובתוך סוכות האלו
שם נמצאו ישראל ושם היו לפני יציאת מצרים ,ועל מזוזות הסוכה ועל המשקוף נתנו מדם הפסח ,וקיימו מצות אכילת קרבן
פסח בתוך הסוכה ולא יצאו ממנה כל אותו הלילה( .ובדרך צחות יתכן שלכך לא מצא פרעה את משה רבינו בחצות הלילה שהרי לא היה בביתו רק
בסוכתו).
ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף לבאר בזה אופן יציאת מצרים .דהנה ידוע מש"כ בשער יששכר להגה"ק ממונקאטש
זי"ע (מא' סוכת שלום אות ט"ז) וז"ל :ידוע מה שסיפר הרב הקדוש מהרצ"ה הכהן מרימנוב זי"ע מחסידים הראשונים שהיו דבוקים
כל כך באהבת מצות סוכה והרגישו נועם אור קדושת אהבתה עד כי באהבתה ישגו שנשבעו שלא לצאת מהסוכה לעולם ונשבעו
בנדר על דעת רבים שאין לו הפרה ,וכאשר הגיע ימי החורף והקור נורא ,אז מן השמים בא ענן ולקחם למדינות החמים כדי שלא
יסתכנו בצער הקור בחורף בהיותם בסוכה וקראום העולם אותו ואת משפחתו אחריו בשם "אנשי סוכות" על שם נס זה ,ושגור
בפי חסידים ויראי אלקים אנשי אמת ששמעו מפה קדשו זה בכל שנה ושנה עכל"ק( .וע"ע בס' דגל מחנה יהודא אות קט"ו).
ולפי"ז אולי יתכן שגם אבותינו במצרים שהיו מחבבין מצות סוכה וקיימו אותה טרם נתינתה ,השתדלו בכל רגע שאפשר להם
לקיים מצות סוכה ,ולכן גם בשעה שהגיע עצם היום הזה זמן יציאת מצרים עדיין היו יושבים בתוך הסוכה שעשו לעצמם - .אך
ידוע דבאותו רגע של חצות היום נעשה נס גדול ונפלא שבאו ענני הכבוד ולקחו את ישראל והוציאם ממצרים כהרף עין על כנפי
נשרים (מכילתא בא פי"ד) ,וכל ישראל אנשים נשים וטף יצאו כולם ברגע אחת ממצרים (אלשיך שמות י"ב מ"א ,ועי' מעמד הנבחר אוצה"מ
אות רמ"ז) ,ולא הלכו כלל ברגליהם רק ישבו בתוך העננים כמי שיושב בתוך הספינה (ש"ך עה"ת שמות י"ג כ"א) - .ולפי"ז יתכן בדרך
אפשר דמכיון שבאותו זמן ישבו ישראל בתוך הסוכה ,לכך הוציאם הענן ממצרים יחד עם הסוכה כדי שלא יצטרכו להפרד ממנה,
וכמו חסידים הראשונים הנ"ל שלקחם הענן עם הסוכה.
אי ףוס םי תעירק רחא הכוס תוצמ יוויצ ' -ד רמאמ
ומה יומתק בזה ביאור הכתוב לרבי עקיבא ,כי בסוכות (סוכות ממש) הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים
(פירוש :הושבתי בני ישראל בתוך הסוכה ,באותו שעה ממש שהוצאתי אותם ממצרים) - .והיינו דאמר קרא ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה,
למ"ד שאינו שם מקום רק סוכות ממש ,דהכתוב מגלה לפנינו שאופן יציאת ישראל מרעמסס היתה ע"י סוכות ממש שעשו
לעצמם (ומיושב קושיא ה') .ולכך ציוה הקב"ה לישראל בכל הדורות לקיים מצות סוכה לזכר נס נפלא הזה שנעשה לאבותינו בסוכות
ממש שעשו לעצמם בשעת יציאת מצרים (ומיושב קושיא ג').
ואם כנים דברינו נמצא דגם לרבי עקיבא נעשה יסוד הנס ע"י ענני הכבוד ,ורבי עקיבא לא בא לחלוק על רבי אליעזר רק
להוסיף על דבריו ,דלכך נקטה תורה לשון "בסוכות" הושבתי ולא "בעננים" הושבתי ,כדי להורות דחוץ מענני הכבוד שזכו ישראל
ביציאת מצרים גם סוכות ממש עשו להם (ומיושב קושיא א') .ולכך תיבת בסוכות כתיב מלא כדי להורות על ב' מיני סוכות ,א' סוכות
של ענני כבוד וא' סוכות ממש (וכמ"ש בחיי אדם הנ"ל בקושיא ב') ,דבצירוף שניהם יצאו ישראל ממצרים - .ואולי ע"ז אמרו ישראל
"ואת בתינו" הציל (שמות י"ב כ"ז) ,להודות להקב"ה על מה שניצלו ממצרים יחד עם הבתים שבנו לעצמם לקיים מצות סוכה ,וזה
נקרא בשם "בתינו" דהרי שאר הבתים נשארו למצרים.
מאמר ד' -ציווי מצות סוכה אחר קריעת ים סוף
כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי
אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם .ורבו הדקדוקים בזה.
א .בס' צבי לצדיק (סוכות מאמר א' אושפיזא דמשה) הקשה וז"ל :מדוע חג הסוכות הוא שבעת ימים דייקא זכר לענני הכבוד,
הלא הנס היה משמש ארבעים שנים ,וא"א לעשות זכר זמן רב כזה וא"כ הי' די לעשות איזה זכר לזה אף יום אחד כמו בחג
השבועות וכדומה ,אבל לעשות ז' ימים הוא משולל הבנה וכו' יעו"ש .וכמו"כ תקשי למ"ד סוכות ממש מדוע חג הסוכות שבעה
ימים דייקא.
ב .למ"ד סוכות ממש א"כ לישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" מורה שנצטוו מהקב"ה לעשות סוכה ,וכמו
שפירש רש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל :כי בסוכות הושבתי צויתי לישב .וא"כ מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם
מארץ מצרים" משמע לכאורה דבצאת ישראל ממצרים נצטוו לקיים מצות סוכה .וכ"כ הגר"צ הכהן זצ"ל (פרי צדיק ,סוכות אות
י"ג) וז"ל :למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' נראה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות
הושבתי צויתי לישב אז ביציאת מצרים וכו' יעו"ש - .ומה מאוד יש להפליא ע"ז דבשלמא בשאר הדורות שייך לומר דמצות
סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות ממש שהיתה ביציאת מצרים ,משא"כ בשעת יציאת מצרים איזה טעם יש לצוותן במצות
סוכה - .ואם תמצי לומר שנצטוו בסוכה זכר לענני הכבוד שזכו באותה שעה ,יש לתמוה מג' צדדים ,א .דהלא לרע"ק קיימינן
שמצות סוכה זכר לסוכות ולא לענני הכבוד .ב .דלא יתכן לעשות זכר לענני הכבוד בשעת מעשה רק אחר סילוקם וכמ"ש
המבי"ט (בית אלקים שער היסודות פל"ז) .ג .גם איך יצאו חובת מצות סוכה הלא היו תחת ענני כבוד והו"ל סוכה תחת הסוכה וכמ"ש
המבי"ט (שם).
ג .ברש"י (סוכה י"א ע"ב) פירש שיטת רבי עקיבא בשעת חנייתן היו עושים סוכות מפני החמה .וגם בזה יש להתבונן מג' צדדים
א .דלפי"ז נמצא שעשו הסוכות מעצמם כדי להגן מפני החמה ,וא"כ מדוע כתיב "הושבתי" ,ועי' בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) דלשון
הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו ובכבודו הושיבם בסוכות( .ובדוחק היתה מקום לומר שכוונת הושבתי היינו שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה עד
שהוצרכו לעשות סוכות להגן ,אך לא מצינו ענין זה) .ב .הרי כו"ע מודי שהיו ענני הכבוד כמפורש בקרא ,א"כ מדוע הוצרכו לסוכות הלא ענני
ףוס םי תעירק רחא הכוס תוצמ יוויצ ' -ד רמאמ בי
הכבוד הגין עליהם מפני החמה כמ"ש חז"ל (תרגום יונתן שמות י"ב ל"ז ,תרגום שה"ש ב' ו' ,ועי' מהרש"א יבמות ע"א ע"ב) .ג .גם אם כיונו לצורך
עצמם איזה חידוש יש בסוכות אלו שהוצרכו כל הדורות לעשות זכר לזה.
ד .בתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני הכבוד ,גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש :הסוכות שאומר
הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו' .וכבר הקשו
המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק ,הלא כללא אית לן דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א
דשמותי הוא וכמ"ש הרא"ש (ב"מ פ"ו סי' י"ח).
ה .בחיי אדם (ח"ב ,כלל קמ"ו) כתב וז"ל :כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ
מצרים .מתחלה כתיב בסכת חסר ,וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא ,אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד,
וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל .וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג) .ורביה"ק זי"ע בדברי יואל (לסוכות ,עמוד ז') כתב דיש
לתמוה על זה ,דהרי בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש ,ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא ,וא"כ איך
ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד.
ולבאר כל חמירא נראה לפי"מ שביאר באבן עזרא (שמות י"ג כ"א ,שם ט"ו כ"ב ,וע"ע בפירוש הטור שם) שרק בתחלה כשיצאו ישראל
ממצרים הלך עמוד ענן ועמוד האש לפניהם כדי שיוכלו ללכת יומם ולילה ,אך אחר שטבעו פרעה וחילו בתוך הים ולא נשאר
להם ממה לפחוד שוב לא נסעו עוד בלילה ואז סר הענן וכו' ולא חזרה עד בנין המשכן יעו"ש - .גם באדרת אליהו להגר"א (תשא
ל"ד י') כתב וז"ל :נגד כל עמך אעשה נפלאות והוא שריית הענן על המשכן וכו' והולך לפניהם לעין כל וכו' עד שתמהו כל האומות
עליהם ואמרו מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן וכו' ואף שהלך הענן לפניהם ביציאתם ממצרים לא היה אלא לשעתו עד
הים וכו' יעו"ש באורך - .הרי לפנינו דבר חידוש שמה שזכו ישראל לענני הכבוד בשעת יציאת מצרים לא נתקיימו אצלן מתחלה
רק לשבעה ימים עד קריעת ים סוף ,ובזה מבואר מה שציוה הקב"ה בסוכות תשבו שבעת ימים דייקא ,לזכר הנס של ענני הכבוד
שהיתה עמהם שבעת ימים (קושיא א').
ונראה להוסיף בזה מילתא בטעמא למה שכתב עוד באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) בביאר מאה"כ כי בסכות הושבתי וגו' וז"ל :שהיו
עושים אחר שעברו ים סוף סוכות .הרי לפנינו שפירש כשיטת רבי עקיבא שעשו סוכות ממש ,וס"ל שהיו אחר קריעת ים סוף
ולא תיכף בשעת יציאת מצרים .וטעם הדבר יבואר היטב לפי הנ"ל דעד קריעת ים סוף לא נצרכו לסוכות שהרי היו מוקפים בענני
הכבוד שהגין עליהם מפני החמה ,משא"כ אחר קריעת ים סוף שנסתלקו ענני הכבוד הוצרכו לבנות סוכות להגן מפני החמה.
ולפי"ז יש לחדש ולומר דמה שעשו הסוכות לא היתה מדעת עצמם רק כך נצטוו מפי הקב"ה וכמבואר לעיל שעשו סוכות
כהלכתן על פי הדיבור .וטעם הדבר שציום הקב"ה במצוה זו היא כדי שישמש זכר לענני הכבוד שנסתלקו עכשיו ,ולכך לא נצטוו
בה רק אחר קריעת ים סוף ,משום דאין לעשות זכר כל זמן שיש ענני הכבוד ,גם דינה כסוכה בתוך הסוכה.
ואולי יש להעמיס ענין זה גם בלשון רש"י שעשאוהו מפני החמה ,לפימ"ש בשו"ע הרב (או"ח סי' תרכ"ה ,תרכ"ו) וז"ל :ענני כבודו
הקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש ,ודוגמא לזה ציונו לעשות סוכות העשויות לצל כדי שנזכיר נפלאותיו ונוראותיו ,ואין
אדם יוצא ידי חובתו אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד דוגמת ענני כבוד ,אבל אם היא עשויה גם לדירה וכו' כל שאינה
עשויה לצל בלבד אין זו סוכה אלא בית (וע"ע סוכה ח' ע"ב ,ובטושו"ע סי' תרל"ה) עכ"ל .ובזה מדוייק לשון רש"י שעשו את הסוכות לצל
מפני החמה דוגמת ענני הכבוד שהצילם משרב ושמש ,ובזה קיימו מצות סוכה כהלכתה.
ואם כנים דברינו נמצא דגם רבי עקיבא מודה לרבי אליעזר דמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד ,אלא בא לחלוק על דברי ר"א
בפירוש תיבות "בסוכות הושבתי" ,דרבי אליעזר מפרשו רק על מה שהושיבם הקב"ה בענני הכבוד ,ורע"ק לא ניחא לי' דא"כ
מדוע נקט קרא לשון "סוכות" על ענני הכבוד והול"ל כי "בעננים" הושבתי ,לכן פירש שחוץ ממה שהושיבם הקב"ה בענני הכבוד,
גי דובכה יננע ינפל הכוס תוצמ יוויצ ' -ה רמאמ
עוד ציום לישב בסוכות ממש זכר לענני הכבוד ,ועל שניהם אמר קרא כי בסוכות הושבתי וכמ"ש בחיי אדם וחת"ס הנ"ל דבסוכות
הושבתי כתיב מלא להורות ב' מיני סוכות שישבו א' סוכות של ענני כבוד וא' סוכות ממש.
מאמר ה' -ציווי מצות סוכה לפני ענני הכבוד
כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי
אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם .ורבו הדקדוקים בזה.
א .בתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני הכבוד .גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש וז"ל :הסוכות שאומר
הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו' .וכבר הקשו
המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק ,הלא כללא אית לן דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א
דשמותי הוא וכמ"ש הרא"ש (ב"מ פ"ו סי' י"ח).
ב .בחיי אדם (ח"ב ,כלל קמ"ו) כתב וז"ל :כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ
מצרים .מתחלה כתיב בסכת חסר ,וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא ,אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד,
וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל .וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג) .והקשה מרן זי"ע (דברי יואל סוכות עמוד ז') דבגמ' נחלקו ר'
אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש ,ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא ,וא"כ איך ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב
על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד.
ג .כתיב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה .ובפ' מסעי (במדבר ל"ג ה') ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסכות .אך
ברש"י (תהלים ס' ח') כתב וז"ל :סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס
היכן הוא .ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו שנחלקו חכמים אם סוכות שם מקום או סוכות ממש .וצ"ב דאם אינו שם מקום איך יתכן
שנסעו ישראל מרעמסס לסוכות.
ד .מצינו שלא הזכיר הכתוב ענין ענני הכבוד בשעת יציאת מצרים עד אחר נסיעתם מסוכות וכמ"ש (שמות י"ג כ') ויסעו
מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' .וביאר בספורנו (שם כ"א) וז"ל :וה' הולך
לפניהם מאז שהיו בסכות שהוא חוץ לגבול מצרים ונכנסו למדבר .וכ"ה ברמב"ן (שם י"ז) וז"ל :בנסעם מסכות החל עמוד הענן
ללכת לפניהם .וכן מפורש בתרגום יונתן (שמות י"ב ל"ז) דבסוכות זכו לענני הכבוד וז"ל :ונטלו בני ישראל מן פילוסין לסוכות
מאה ותלתין מילין "תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא" .והכפיל דברו (במדבר ל"ג ה') וז"ל :ונטלו בני ישראל מן פילוסין ושרו
בסוכות "אתרא דאתחפיאו שבעת ענני יקרא" .וטעמא בעי מדוע לא זכו ישראל לענני הכבוד תיכף ביציאת מצרים עד אחר
שנסעו מסוכות.
ולבאר כל חמירא נקדים להתבונן בשיטת רבי עקיבא דס"ל שהיו סוכות ממש ,דלפי"ז משמע מלישנא דקרא שנאמר כי
בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" ,שטעם ישיבתם בסוכות לא היתה מדעת עצמם רק מכח ציווי הקב"ה ,וכמו שפירש רש"י
(סוכה ב' ע"א) וז"ל :כי בסוכות הושבתי צויתי לישב .וא"כ מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם מארץ מצרים"
משמע דתיכף בשעת יציאת מצרים נצטוו ישראל לקיים מצות סוכה.
דובכה יננע ינפל הכוס תוצמ יוויצ ' -ה רמאמ די
שוב ראיתי מפורש כן בס' פרי צדיק להגר"צ הכהן זצ"ל (סוכות אות י"ג) וז"ל :למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו'
נראה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור ,וזהו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב אז ביציאת מצרים וכו' יעו"ש - .ויש
להסמיך לזה מש"כ בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות ,ח"ב פ"ז ע"ב) וזל"ק :ביציאת מצרים כתיב בסוכות הושבתי את בני ישראל
ונראה שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים וכו' עכל"ק .משמע דפשיטא לי' דהסוכות נעשו כהלכתן לשם מצוה ,דאם
לא כן איך יליף מיני' שגם ד' מינים היו בידם - .גם בס' ברכת שמואל (להג"מ שמואל קיידאנובער זצ"ל ,אבי הקב הישר ,פ' בא) הביא מדרש
ילקוט בזה"ל :שאל ר' ינאי את ר' מתתיה בן חרש מה ראה הקב"ה לצוות לישראל מצות סוכה בשעה שיצאו ישראל ממצרים
שאז היו עושין חג הפסח וכו' מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה וכו' יעו"ש .משמע דבאותה שעה שיצאו ישראל ממצרים כבר
נצטוו על מצות סוכה .וע"ע בס' כרם שלמה (האמבורג תצ"ח לפ"ק ,פ' בא) שהעתיק מדרש זה והאריך לבאר שהקדים הקב"ה לצוותן
במצות סוכה כבר לפני מתן תורה.
ומה מאוד יש להפליא על ענין זה ,דבשלמא בשאר הדורות שייך לומר דטעם מצות סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות
שהיו ביציאת מצרים ,משא"כ בשעת יציאת מצרים ממש איזה טעם יש לצוותן לקיים מצות סוכה .וממה נפשך יש להקשות,
דאם קדמו ענני הכבוד לעשיית הסוכות נמצא שלא נעשו הסוכות כהלכתן שהיו כמו סוכה תחת הסוכה (וכמ"ש בבית אלקים למבי"ט
שער היסודות פל"ז) ,גם לא יתכן לעשות זכר לענני הכבוד בשעת מעשה רק אחר סילוקם (וכמ"ש המבי"ט שם) ,ואם עדיין לא זכו לענני
כבוד מאיזה טעם נצטוו לעשות סוכה.
ונראה ביאור הדברים לפי"מ שכתב אבודרהם (בפירוש הגדה של פסח) וז"ל :מצה זו שאנו אוכלין וכו' על שום שלא הספיק בצקם
של אבותינו להחמיץ ,יש לשאול כי צווי אכילת מצות לא היה מטעם שלא החמיץ בצקם ,כי קודם לכן צוה לאכול מצות בסתם
ולא אמר טעם לדבר .ולכן פירש רבי יוסף קמחי שמה שנצטוו על המצות קודם לכן היה על שם העתיד ,שהשם יודע העתידות
ידע שהיה להם לצאת ממצרים בחפזון ,ואפילו אם היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם ,צוה לאכול הפסח על המצות
ומרורים ולאכול שבעת ימים מצה עכ"ל - .גם בשבולי הלקט (סי' רי"ח ,בפיסקא מצה זו) ביאר כן וז"ל :אם תאמר הרי אנו אומרים מצה
זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק בציקו של אבותינו להחמיץ ,כך פירושו מכיון שהקב"ה רואה את העתיד צופה
ומביט מה שעתיד להיות על כן ציום מבערב על הנס של מחר .וכ"כ הרא"ם (שמות י"ב ל"ד ,דברים ט"ז ג').
וקרוב לזה מצינו באור החיים הק' (שמות י"ב ט"ו) וז"ל :שבעת ימים תאכל מצות ,הנה הטעם הוא לצד שלא הספיק בצקם
להחמיץ וגאלם הגואל ,ואם תאמר והלא היוצאים עדיין לא יצאו לעשות זכרון לדבר ,הלא גם הפסח שצוה ה' לקחת שה לבית
אבות וגו' עדיין לא פסח ,אלא שבזכות מצוה זו יפסח ה' ,גם המצה בזכות מצוה זו ימהר לגואלם ,וכן היה עכ"ל - .וכן ביאר מהר"ל
מפראג ז"ל (גבורות ה' פרק ס') וז"ל :לפיכך צוה להם לאכול מצה בליל היציאה שיקנו ישראל מעלה זאת שיפדה ה' אותם בחוזק,
כמו שצוה להם לאכול פסח כדי שיפסח ה' עליהם ולאכול בחפזון שהיא מהירות גם כן ,והכל כדי להתדבק במדה שממנה החוזק
להוציא אותם במהירות וכו' עכ"ל.
פירות הנושרין לפנינו דשני מצות נצטוו ישראל לפני יציאתם ממצרים :א) מצות עשיית קרבן פסח .ב) מצות אכילת מצה.
וטעם שניהם היא לזכר איזה נס שעדיין לא נעשה ,ואפילו הכי הקדים הקב"ה לצוות את ישראל בעשיית המצוה ,או מטעם שגלוי
וידוע לפני הקב"ה שעתיד הנס להעשות והקדים את הזכר כמ"ש באבודרהם ושבלי הלקט ,או מטעם שבזכות קיום המצוה יוכלו
בני ישראל לזכות לנס זה וכמ"ש אוהחה"ק ומהר"ל.
ונראה להסמיך לזה גם מש"כ בספה"ק מאור עינים (פ' צו) וז"ל :על הים היה קטרוג אלו ואלו היו עובדי עבודה זרה ,ואם כן
קשה באמת איך נגאלו ,אך במצרים עשו ישראל כל הסדר בלילה כהויה כצורתה כמו שאנו עושים ,והיו מספרים ביציאת מצרים
שהיו מאמינים שבודאי יהיו יוצאים ,ובאותן החסדים שהמשיכו נגאלו עכ"ל .ולפי הנ"ל יתכן לחדש שבאמת היו מצוים גם
בסיפור יציאת מצרים כדי שבזכותה יזכו לצאת ממצרים (ועי' כלי חמדה פ' וארא שגם קודם מתן תורה היו מצווים לספר ביציאת מצרים).
וט דובכה יננע ינפל הכוס תוצמ יוויצ ' -ה רמאמ
ולפי"ז לא נפלאת היא ולא רחוקה היא לחדש ולומר כמו כן גם במצוה האחרת שנצטוו ישראל באותה זמן היא מצות סוכה,
דאע"פ שעדיין לא זכו ישראל לענני הכבוד ,מ"מ הקדים הקב"ה לצוותן בשעת יציאת מצרים במצות סוכה שהיא זכר לענני
הכבוד ,בשביל שגלוי וידוע לפניו יתברך שעתידין ישראל לזכות לענני הכבוד ,או בשביל שבזכות קיום מצות סוכה יוכלו ישראל
לזכות לענני הכבוד.
ובזה יבואר לפנינו מדוע לא זכו ישראל לענני הכבוד עד אחר שחנו בסוכות (קושיא ד') ,דהנה באותו מקום עשו ישראל
את הסוכות שנצטוו ,כמ"ש במכילתא דרשב"י (שמות י"ב ל"ז) :רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להן "בסוכות" .וטעם הדבר
מבואר בפשיטות דהרי בסוכות היתה חנייתם הראשונה אחר יציאת מצרים ,ולא היתה באפשרותם לקיים מצוה זו עד שחנו
בסוכות - .ולפי"מ שאמרו חז"ל דכהרף עין יצאו מרעמסס (שבמצרים) לסוכות ,יתכן שלא נצטוו במצוה סוכה עד שחנו בסוכות,
ויש לרמזו בלישנא דקרא :כי בסוכות (ב' מיני סוכות כעין מש"כ בחיי אדם הנ"ל ,מקום הנקרא סוכות ,ובתוך הסוכה) הושבתי (צויתי לישב כמ"ש
רש"י הנ"ל) את בני ישראל ,בהוציאי אותם מארץ מצרים (שהרי ע"י חנייתם בסוכות נגמרה יציאתם ממצרים ,ולא עברה רק כהרף עין מרעמסס
לסוכות).
ומהאי טעמא לא קדמו ענני הכבוד לבא עד חנייתם בסוכות ,שכך היתה רצון הקב"ה שיקדימו ישראל לקיים מצות סוכה
שהוא זכר לענני הכבוד לפני שזוכים להנס עצמה ,וכמו שמצינו גם במצות קרבן פסח ומצות אכילת מצה ,ורק אחר שנסעו
ישראל מסוכות וגמרו לקיים מצות סוכה ככל משפטה וחוקתה אז היו יכולים לזכות לענני הכבוד בזכות מצות סוכה - .ובר מן דין
לא היה יתכן לעשות זכר לענני הכבוד בשעה שנמצאים ענני הכבוד סביבם כמ"ש המבי"ט הנ"ל .גם אם קדמו ענני הכבוד לא היו
יכולים לקיים מצות סוכה כהלכתה שהיתה דינם כמו סוכה תחת הסוכה וכמ"ש המבי"ט (שם).
ואם כנים דברינו נמצא דרבי עקיבא לא בא לחלוק על רבי אליעזר בטעם מצות סוכה ,דכו"ע מודי דמצות סוכה היא זכר לענני
הכבוד ,ופלוגתת ר"א ורע"ק כך היא :רבי אליעזר ס"ל שלא היו סוכות ממש כלל ביציאת מצרים רק ענני הכבוד ,ובשעת מתן
תורה נצטוו ישראל במצות סוכה זכר לענני הכבוד לחוד .משא"כ רבי עקיבא ס"ל שהקדים הקב"ה להושיבם בסוכות ממש זכר
לענני הכבוד העתידים לבוא ,ובזכות מצות סוכה הושיבם אח"כ בענני הכבוד ,ובשעת מתן תורה נצטוו ישראל במצות סוכה לכל
הדורות זכר לשניהם (ומיושב קושיא א').
ונראה דר"א ורע"ק שניהם הוכיחו את שיטתם מלישנא דקרא כי בסוכות הושבתי וגו' ,רבי אליעזר פירש תיבת "בסוכות"
על ענני הכבוד לחוד ,ורבי עקיבא ס"ל דלכך נקטה תורה לשון "בסוכות" הושבתי ולא "בעננים" הושבתי ,להורות דחוץ מענני
הכבוד שהושיב הקב"ה את ישראל ביציאת מצרים כמפורש בקרא ,עוד הוסיף להושיבם גם בסוכות ממש .אך כדי שלא תאמר
דלא מיירי הכתוב רק מסוכות ממש ולא מענני הכבוד ,לכך כתבה תורה תיבת בסוכות מלא להורות על שני מיני סוכות שהושיב
הקב"ה את ישראל בתוכם א' סוכות ממש ,ב' סוכות של ענני כבוד - .ובזה מבואר היטב מש"כ בחיי אדם וחתם סופר הנ"ל (קושיא
ב') דתיבת בסוכות כתיב מלא להורות על ב' מיני סוכות ,דזה מכוון כשיטת רבי עקיבא (דקיי"ל כוותיה לגבי רבי אליעזר) דס"ל דבשניהם
הושיבם הקב"ה ביציאת מצרים.
ויתכן לחדש עוד לשיטת רבי עקיבא דפירש מאה"כ בסוכות הושבתי על סוכות ממש ,שעשו בסוכות כמ"ש במכילתא
דרשב"י הנ"ל ,דסוכות אינו שם מקום מיוחד הנקרא סוכות (עי' קושיא ג') ,רק התורה כינתה למקום חניית ישראל הראשונה בשם
סוכות ,להורות על סוכות ממש שעשו ישראל באותו מקום .גם יתכן שבני ישראל קראו מעצמם את שם המקום סוכות על
שם הסוכות ,וכמו שמצינו כבר גבי יעקב אבינו (בראשית ל"ג י"ז) :ויעקב נסע סוכתה וגו' ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם
המקום סוכות.
המחלמל ואציש העשב שממ תוכוס ' -ו רמאמ זט
מאמר ו' -סוכות ממש בשעה שיצאו למלחמה
א .כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי
אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ' .ויש להבין שיטת רבי עקיבא ,דבשלמא למ"ד ענני הכבוד שפיר היא
נס גדול ונפלא שראוי לעשות זכר בכל הדורות בשבילה ,משא"כ מה שעשו לעצמם סוכות להיות להם צל מפני החמה וכדומה
איזה נס וחידוש יש בזה ,ובפרט דכך דרכן של הולכי מדבריות לישב בתוך אהלים וסוכות.
ב .למ"ד סוכות ממש נמצא לכאורה דלישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" מורה שטעם ישיבתם בתוך
הסוכות לא היתה מדעת עצמם רק מכח ציווי הקב"ה ,וכמו שפירש רש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל :כי בסוכות הושבתי צויתי לישב .וא"כ
מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם מארץ מצרים" משמע לכאורה דבצאת ישראל ממצרים נצטוו לקיים מצות
סוכה - .וכ"כ הג"מ צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (פרי צדיק ,סוכות אות י"ג) וז"ל :למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' נראה שאף
אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב אז ביציאת מצרים וכו' יעו"ש - .וכן יש להוכיח
ממה שכתב בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות ,ח"ב פ"ז ע"ב) וזל"ק :ביציאת מצרים כתיב בסוכות הושבתי את בני ישראל ונראה
שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים וכו' עכ"ל .משמע דפשיטא לי' דהסוכות נעשו כהלכתן לשם מצוה ,דאם לא כן איך
יליף מיני' שגם ד' מינים היו בידם - .גם בס' ברכת שמואל (להג"מ שמואל קיידאנובער זצ"ל ,אבי הקב הישר ,פ' בא) הביא מדרש ילקוט
בזה"ל :שאל ר' ינאי את ר' מתתיה בן חרש מה ראה הקב"ה לצוות לישראל מצות סוכה בשעה שיצאו ישראל ממצרים שאז היו
עושין חג הפסח וכו' מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה וכו' יעו"ש .משמע דבאותה שעה שיצאו ישראל ממצרים כבר נצטוו על
מצות סוכה .וע"ע בס' כרם שלמה (האמבורג תצ"ח לפ"ק ,פ' בא) שהעתיק מדרש זה והאריך לבאר שהקדים הקב"ה לצוותן במצות
סוכה כבר לפני מתן תורה.
ומה מאוד יש להפליא ע"ז דבשלמא בשאר הדורות שייך לומר דמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות ממש שהיתה
ביציאת מצרים ,משא"כ בשעת יציאת מצרים איזה טעם יש לצוותן במצות סוכה .גם יש לחקור באיזה זמן קיימו ישראל מצוה
זו .ואיך יתכן שנעשו הסוכות כהלכתן הלא היו מסובבין בענני הכבוד וא"כ הו"ל כמו סוכה תחת הסוכה (וכמ"ש בבית אלקים למבי"ט
שער היסודות פל"ז).
ג .במדרש פליאה (הובא בקדושת יו"ט ,ועי' ברכת שמואל פ' בא בשם ילקוט) מצינו שאמר משה לפרעה בנערינו ובזקנינו נלך כי חג ה'
לנו זה חג הסוכות ,והיא פלא דבצאת ישראל ממצרים היה יו"ט פסח ,ואחר זמן קצר יו"ט שבועות ,אך היכן מצינו שקיימו יו"ט
סוכות באותו זמן.
ולבאר כל חמירא נקדים מה שכתב ברוקח (הל' סוכה ,סי' רי"ט) בביאור מאה"כ כי בסוכות הושבתי אליבא דרבי עקיבא וז"ל :יש
מפורשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסוכות ,כמ"ש (ש"ב י"א) הארון וישראל
ויהודא יושבים בסוכות כי בשדה הי' סכן עליהם עד שכבשו רבת בני עמון ,כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען ,זהו כי בסוכות
הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות ,וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמ"ש (דברים ד') אשר הכה משה
ובני ישראל בצאתם ממצרים והיא שנת הארבעים ,שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו
שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל וכו' ,כך למען ידעו דורותיכם שהקב"ה הביאם ממצרים וכשצרו על הערים של
מלכים ישבו בסוכות עד שכבשום ,עכ"ד הרוקח( .והובא בקיצור באליהו רבה או"ח סי' תרכ"ה).
ובספה"ק דברי יואל (סוכות דרוש א' ,ד' ,ה' ,ו') הוסיף דגם במלחמת עמלק מצינו כן בפירוש ,דכתיב צא הלחם בעמלק ופירש"י
בשם המכילתא צא מן הענן להלחם בו ,וכן הוא במדרש רבה (סו"פ בשלח) דמכאן אתה למד שהיו תחת ענני הכבוד שאין אומרים
צא אלא למי שהוא שרוי בפנים ,הרי דבשעת מלחמה הוצרכו לצאת מן העננים ואז היו יושבים בסוכות ממש יעו"ש באורך.
זי המחלמל ואציש העשב שממ תוכוס ' -ו רמאמ
פירות הנושרין לפנינו ,דרבי עקיבא דס"ל דסוכות ממש עשו אבותינו בצאתם ממצרים לא מיירי רק מעשיית סוכות פעם
אחת ,רק בכל פעם שהיו לוחמים עם שונאיהם במשך כל התקופה משעת יציאת מצרים עד שכבשו מלכי כנען ,היו יוצאים מתוך
העננים ונצרכו לישב בסוכות.
וחידוש נוסף נמצינו למידין ממלחמת עמלק ,דמה שהיו יוצאים מעננים בשעת מלחמה לא היתה מדעת עצמם ,רק כך נצטוו
מפי הקב"ה וכמו שנאמר "צא" הלחם בעמלק .ובר מן דין כבר הוכחנו לעיל (קושיא ב') מלישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" דמה
שנכנסו לישב בסוכה לא היתה מדעת עצמם רק כך נצטוו מפי הקב"ה ,ולפי דברי הרוקח הנ"ל נמצא שקיימו מצוה זו בשעת
מלחמה ולא כמו שאנו מקיימין אותה בחודש תשרי דייקא - .וענין זה צווח ואומרת דרשוני מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה,
מדוע נצטוו לצאת מן העננים בשעת מלחמה ,ומה זה ועל מה זה נצטוו לישב בסוכה.
ונראה ביאור הדברים בהקדם אומרם ז"ל (במדבר רבה נשא פי"ד) וז"ל :באברהם כתיב (בראשית י"ח) והשענו תחת העץ שעשה להם
סוכה ,והקב"ה עשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים (ויקרא כ"ג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו' ,ובארץ ישראל (תהלים ק"מ)
סכותה לראשי ביום נשק ,מהו ביום נשק ביום זיונם של ל"א מלכים ,ולעתיד לבוא מנין (ישעי' ד') וסוכה תהיה לצל יומם וגו' עכ"ל
המדרש .והמתבונן בלשון חכמינו ז"ל יוכל ללמוד מזה חמשה דברים.
א) דדייקו בלשונם לומר "הקב"ה עשה סוכות לבניו" ביציאתם ממצרים .להורות דעשיית הסוכות לא היתה מדעת עצמם רק
כך היתה רצון הקב"ה ,וזה מכוון להמבואר לעיל שעשו את הסוכות כהלכתן עפ"י הדיבור.
ב) שדרשו מאה"כ סכותה לראשי ביום נשק דהיינו ביום זיונם של ל"א מלכים ,וזה מכוון למש"כ הרוקח דבשעה שלחמו
ישראל על מלכי כנען אז הושיבם הקב"ה בסוכות.
ג) שחילקו סוכות בני ישראל אחר יציאת מצרים לשני חלקים הראשון ביציאת מצרים והשני בארץ ישראל ,והמכוון שחוץ
מה שעשו סוכות באר"י במלחמת ל"א מלכים עוד הוסיפו לעשות סוכות ביציאת מצרים ,וזה מכוון למש"כ רביה"ק זי"ע דגם
במלחמת עמלק שהיתה סמוך ונראה ליציאת מצרים יצאו מן העננים וישבו בסוכות.
ד) המדרש מדייק לומר "ביום זיונם" מלשון הכתוב "ביום נשק" להורות שענין הסוכה מקושר דייקא לענין המלחמה.
ה) שהקב"ה עשה לבני ישראל ג' פעמים סוכות בתקופות שונות ,בשכר סוכה אחת שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת
בשעה שבאו אצלו ,והיא פלא שישלם הקב"ה ג' פעמים בשביל מצוה אחת ,ומסתברא דג' סוכות אלו יש להם שורש אחד ,וכולם
באו לצורך תכלית אחד ,וא"כ יתכן ללמוד תועלת הדבר מסוכה אחת לחבירו .וא"כ נשתדל להתבונן בתועלת סוכה השלישית
שיעשה הקב"ה לעתיד ,ומזה נבין תועלת הסוכות שעשה הקב"ה במלחמת עמלק ובמלחמת ל"א מלכים.
והנה תועלת סוכה דלעתיד מצינו מפורש בדברי חכמינו ז"ל (ילקו"ש אמור רמז תרנ"ג) בזה"ל :אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות
סוכה בעולם הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא .רבי ינאי ור"ל אמרי אין גיהנם לעתיד לבא
אלא היום הבא הוא מלהט את הרשעים ,שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם
היום הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף ,באותה שעה "הקב"ה עושה סוכה לצדיקים" ומטמין אותם לתוכה ,שנאמר כי יצפנני
בסוכה ביום רעה וגו' ,ה' אלהים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק ,לעתיד לבא עתידין אומות העולם להכנס על ארץ ישראל
ולעשות מלחמה עמהם שנאמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ,ומה הקב"ה עושה יוצא ונלחם עם הגוים שנאמר ויצא
ה' ונלחם בגוים ההם וגו' ,ומהו עושה "מסכך על ראשם של ישראל" שנאמר סכותה לראשי ביום נשק ,עכ"ד חז"ל - .הרי שלך לפניך
דבאותו זמן שיהי' מלחמת גוג ומגוג עתיד הקב"ה להושיב את בני ישראל בסוכה ,ותועלת הסוכה היא כדי להצילם מן המלחמה
ומשאר העונשים שיבואו על אומות העולם ,ורק מי שזכה לקיים מצות סוכה בעולם הזה יזכה לעתיד לבוא לישב בסוכה זו.
המחלמל ואציש העשב שממ תוכוס ' -ו רמאמ חי
ויש להוסיף דכפי הנראה גם סוכה זו שיעשה הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא יהי' לשם מצות סוכה ,לפי"מ דמצינו בספרי
הקדמונים דמלחמת גוג ומגוג יהי' בחג הסוכות ,וכמ"ש באבודרהם (לפסח) בשם רבינו האי גאון וז"ל :שמעתי מפי חכמים כי
תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונציחת גוג ומגוג בתשרי ,ולכך מפטירין בשבת חוה"מ סוכות ביום בא גוג (יחזקאל ל"ח י"ח ,עי'
מגילה ל"א ע"א) עכ"ד (וכ"ה בטור או"ח סי' ת"צ ,וברע"ב מגילה פ"ג מ"ה) .גם ביום א' דסוכות מפטירין הנה יום בא (זכרי' י"ד) דמיירי ממלחמת
גוג .וממה שקבעו להפטיר בזה דייקא בחג הסוכות ולא בר"ה ויוהכ"פ משמע שמלחמה זו יהיה בעצם חג הסוכות .וכ"כ בחדושי
הר"ן (מגילה שם) שאותה מלחמה תהיה בסוכות - .וכן מצינו מפורש בספה"ק פרי עץ חיים (שער הלולב פ"ה) דמפלת גוג יהי' ביום
הושענא רבה וז"ל :גוג ומגוג עולה ע' כנגד ע' אומות ,כי אז ימלוך גוג על שבעים אומות וכולם יבואו יחד על ישראל ,וכשיגאלו
מידם אז יהיה תשועה רבה ,כי עתה שנגאלו ממדי ויון גלו לאדום ,וכן בכל יום ויום ניצולו מיד זה ונופלים ביד זה ,ויום הזה
ניצולו מיד כולם ,לכן הוא הושענה רבה עכל"ק( .והובא במדרש תלפיות ענף גוג ומגוג) - .הרי מפורש לפנינו דבמשך ימי חג הסוכות
יהי' מלחמת גוג ומגוג ,ומכיון שבאותה זמן הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה ,נראה בפשיטות שיהא הסוכה
כהלכתו ובה יקיימו ישראל מצות סוכה ,ובזכות קיום מצוה סוכה כראוי יזכו להנצל ממלחמת גוג ומגוג.
והנה בפשיטות ראוי להתבונן בטעמו של דבר מה זה ועל מה זה יסבב הקב"ה מלחמת גוג דייקא על חג הסוכות ומפלתו
ביום הושענא רבה דייקא ,ובפרט דתחיית המתים יהי' כבר בחודש ניסן - .אך יבואר לדרכינו דחג הסוכות היא זמן היותר מוכשר
למלחמה זו ,לפי"מ שדרשו חכמינו ז"ל (ויקרא רבה פ"ל ט"ז) :בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני פורע לכם מן הראשון זה
עשו הרשע דכתיב ביה (בראשית כ"ה) ויצא הראשון ,ובונה לכם ראשון זה בית המקדש וכו' ,ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח וכו'
עכ"ל .ובזה מבואר בפשיטות דהיא דבר בעתו שיתקיים מלחמה זו דייקא בשעה שבני ישראל מקיימין מצות סוכה וד' מינים,
דבזכות ד' מינים יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו שהיא מלחמת גוג ומגוג (מלבי"ם עובדי' א' כ"א) ,ויתכן שלכך נקראו ד'
מינים שבלולב בשם "מאני קרבא" (תיקו"ז תיקון י"ג ,ויק"ר פ"ל ב') דבכלי זיין אלו ילחמו ישראל נגד גוג ומגוג .ובזכות מצות סוכה יזכו
בני ישראל להנצל ממלחמת גוג ומגוג.
ואכן ביום הושענא רבה שהיא יום האחרון דחג הסוכות ,שאז גומרים לקיים מצות סוכה וד' מינים אז ינצחו ישראל לגמרי,
ויקבל גוג את מפלתו ע"י מלך המשיח בעצמו ,וכמ"ש באמרי נועם (להו"ר) וז"ל :ידוע מספרים אשר מלחמת גוג ומגוג תהא באותו
יום של הושענא רבה ואז יתגבר מלך המשיח שהוא דוד בעצמו וילחום מלחמתינו וינצח את כל אויבינו וכו' יעו"ש באורך .ואולי
לזכר זה נקבע אישפוזא דדוד מלכא משיחא להיות ביום הושענא רבה דייקא .וזהו שאמרו חז"ל (שם) דבזכות ד' מינים יזכו
למלך המשיח.
וארווחנא לבאר בזה מה שדרשו חכמינו ז"ל (מדרש אגדה הובא ברש"י במדבר כ"ט י"ח) דשבעים פרים שמקריבין בחג הסוכות
משמשין סימן כליה לשבעים האומות שמתמעטים והולכים .ויש להבין שייכות סימן זה לחג הסוכות דייקא .אך יבואר היטב
לפי המבואר לפנינו דבחג הסוכות עצמו עתידין ישראל להלחם עם כל שבעים אומות עד שינצחו אותם לגמרי .ויומתק ביותר
לפימ"ש בפרע"ח הנ"ל בא"ד בזה"ל" :אז ימלוך גוג על שבעים אומות וכולם יבואו יחד על ישראל וכו' וכן בכל יום ויום ניצולו מיד
זה ונופלים ביד זה ויום הזה ניצולו מיד כולם לכן הוא הושענה רבה" ,ונראה כוונת דבריו הקדושים שבתחלת חג הסוכות ילחמו כל
שבעים אומות על ישראל ,ובכל יום ויום מחג הסוכות יקבלו אומות אחרות את מפלתם ובני ישראל ניצולים מיד זה ונופלים ביד
זה ,עד הושענא רבה שאז יגמרו לנצח את כולם ,וזה מכוון ממש לשבעים פרים שמתמעטים והולכים בחג הסוכות עד הושענא
רבה שגומרים להקריב את כולם ,ולמחר לא נשאר כי אם פר יחידי כנגד אומה יחידה אלו ישראל (סוכה נ"ה ע"ב) - .ולפי המבואר יש
להמתיק מדוע עתיד הקב"ה לצוות לאומות העולם מצות סוכה דייקא (ע"ז ג' ע"א) ,שהרי היא מענינא דיומא.
ובזה נלך לבטח דרכינו לבאר גם הסוכות שהושיב הקב"ה את ישראל במלחמת עמלק ,ובמלחמת ל"א מלכים .דנראה דזהו
דומה לגמרי לסוכה שעתיד הקב"ה לעשות לישראל במלחמת גוג ומגוג .וכולם באו בשביל תועלת אחד שבשעת המלחמה
יקיימו ישראל מצות סוכה ,ובזכות קיום מצוה זו כראוי יזכו להנצל שלא יזיק להם המלחמה.
טי תוכוס ארקנה םוקמב ,יתבשוה תוכוסב ' -ז רמאמ
ונקדים עוד מש"כ בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות ,ח"ב פ"ז ע"ב) וזל"ק :ביציאת מצרים כתיב בסוכות הושבתי את בני ישראל,
ונראה שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים ,וי"ל שזהו שנאמר אז ישיר וכו' השירה הזאת וכו' אשירה לה' הכל לשון נענוע
כמו פירות הנושרין ,וז"ש אשירה לה' אני מנענע בהד' מינים וכו' ,ה' איש מלחמה כי הד' מינים הנ"ל נקראים מאני קרבא וכו' תפול
עליהם אימה ופחד ע"י הד' מינים ,עכ"ד הנפלאים.
הרי לפנינו דבר חידוש גדול דבצאת ישראל מצרים לקחו בידם ד' מינים שבלולב ,ובשעה שעשו מלחמה עם שונאיהם וכמ"ש
ה' איש מלחמה ,אז היו מנענעים בד' מינים ועי"ז נפלה אימתה ופחד על האומות - .ואולי זהו שאמר הכתוב (שמות י"ג י"ח)
וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים ,ופירש"י אין חמושים אלא מזויינים שיצאו בכלי זיין ,דארבעה מינים שבלולב הן הנה היו
מאני קרבא וכלי זיין שבהם יצאו בני ישראל ממצרים.
אך נראה בפשיטות דמה שד' מינים שבלולב מועילים להיות כלי זיין נגד השונאים היא רק אם מנענעים אותם בעתם ובזמנם
בשעת מצותן ,והנה זמן מצות נטילת לולב חל תמיד באותו זמן שמקיימין מצות סוכה ,ונראה דשני מצות אלו מקושרים ותלויים
זה בזה כמו שנהגו ישראל קדושים לקיים מצות נטילת לולב בתוך הסוכה .וכן משמע ממה שכתב בזרע קודש הנ"ל "נראה שכיון
שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים" עכ"ל ,משמע דלא מסתבר שקיימו מצוה אחת בלי חבירתה .ובפרט בשעת מלחמה נצרכו
ישראל לשני המצות ,מצות סוכה להציל אותם מן המלחמה ,ומצות ד' מינים כדי להפיל אימה ופחד על הגוים.
ובזה מבואר היטב טעם ציווי מצות סוכה בשעת יציאת מצרים (קושיא ב') ,דבאותה שעה שיצאו ממצרים בדרכם לכבוש ארץ
ישראל מיד הכנענים ,נצרכו ישראל לכלי זיין ללחום בהם עם שונאיהם שיפגעו בדרכם כגון העמלקים ומלכי כנען ,ולכך הקדים
הקב"ה לצוותן במצות סוכה וד' מינים שישתמשו בזה בכל עת מלחמה - .אך כדי שיוכלו לקיים מצות סוכה כהלכתו היו מצווים
ועומדים לצאת מתוך ענני הכבוד בשעת מלחמה ,דאם יעשו את הסוכות בתוך הענן הו"ל כמו סוכה תחת הסוכה (וכמ"ש המבי"ט
שם) - .וזהו שאמר משה רבינו לפרעה (קושיא ג') בנערינו ובזקנינו נלך ואין לנו פחד כלל מן השונאים כי חג ה' לנו זה חג הסוכות,
ובזכות קיום מצות סוכה וד' מינים נזכה להנצל מכל צרה וצוקה - .ובזה מבואר היטב שיטת רבי עקיבא דמצות סוכה באה לזכר
סוכות ממש שעשו אבותינו ביציאת מצרים (קושיא א') ,דע"י סוכות אלו נעשו נסים גדולים לאבותינו שלא נפקד מהם איש אע"פ
שלחמו ונצחו מלכים גדולים כגון סיחון ועוג ודומיהן.
ואגב יש להמתיק לדברינו סגולה נפלאה שמצינו בס' סגולת ישראל (מע' סוכה אות י"ג) בשם ספר מראה הילדים דלימוד מסכת
סוכה מסוגל להנצל מאיש אלם וחמסן ואכזר יעו"ש .ובס' דברי תורה להגה"ק ממונקאטש זצ"ל (ח"ז אות מ"ט) כתב וז"ל :שמעתי
ומקובל בשם גאוני וצדיקי אשכנזים ז"ל כי מסוגל ללמוד בכל יום מסכת סוכה ועל ידי זה יפלו ויכנעו אויביו וינצל מהם שלא
יוכלו להרע לו( .וע"ע בס' באר שלמה צוקער ,מע' סוכה) .ונראה טעמו של דבר דכל העוסק במצות סוכה נחשב כאילו קיים מצות סוכה
המסוגלת להנצל בשעת מלחמה.
מאמר ז' -בסוכות הושבתי ,במקום הנקרא סוכות
בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא
כ"ג) .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) נחלקו תנאי אם הכוונה לענני הכבוד או לסוכות ממש .וכן מצינו פלוגתא זו במכילתא (בא פי"ד)
בביאור הכתוב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה" .אך שם נתוסף גם דיעה שלישית בזה"ל :חכמים אומרים אין
סוכות אלא מקום שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל .ובפשיטות נראה
דלדעת חכמים נפרש כן גם במאה"כ כי בסוכות הושבתי ,היינו שהושיבם הקב"ה במקום הנקרא סוכות .וכ"כ בספר זכרון על
רש"י וז"ל :הרב רבי דוד קמחי ז"ל ואביו פירשו האי בסוכות על דרך הפשט שרצה לומר בעיר סכות דכתיב ויסעו בני ישראל
וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ' -ח רמאמ כ
מרעמסס סכותה וגו' כלומר כי בעיר סכות הושבתי את בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים והוא המקום הראשון שחנו בו
בצאתם והיינו דכתיב בהוציאו אותם מארץ מצרים כלומר תיכף ליציאתם עכ"ל( .וכן כתב בפענח רזא פ' אמור בשם ר"י קמחי יעו"ש) .ומה
מאוד יש להפליא ע"ז וכי איזה חידוש יש במקום זה יותר משאר מקומות שציוה הקב"ה לעשות זכר לדורות עולם כי בסוכו"ת
הושבתי .גם יש להתבונן בטעם מצות סוכה שבעת ימים דייקא ,הלא לא חנו בסוכות שבעת ימים.
ואולי יתכן לומר בפשיטות ,לפי"מ שאמרה תורה (שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות ,הרי לפנינו דבאותו מקום
הנקרא "סוכות" היתה חנייתם הראשונה של ישראל אחר שזכו לצאת מתוך כלא הגדול הנקרא "מצרים" ,שבו היו כלואים
ומסוגרים כל ימי חייהם מאותו רגע שנולדו עד עכשיו ,והיו משועבדים בכל מיני שיעבודים קשים ומרים שאין הדעת יוכל
לסובלן ,וחיות טורפות היו אורבים לנפשם בכל עת ובכל שעה למרר את חייהם בכל מיני מרירות .וכמה גדלה שמחתן של ישראל
באותו רגע שהגיעו לחוף מבטחים וחנו בסוכות ,והיו יכולים לישב שלוים ושקטים ולהרגיש טעם בני חורין בפעם הראשונה
לימי חייהםב .
והנה במכילתא (שם) מבואר דכהרף עין נסעו בני ישראל על כנפי נשרים מרעמסס לסוכות .הרי לפנינו דברגע הקודמת לפני
חנייתם בסוכות עדיין היו ברעמסס תחת רשותו של פרעה .ובאלשיך (שמות י"ב ל"ז) כתב שהנסיעה עד סוכות היתה בלתי נרגשת.
ולפי"ז נמצא דחנייתן של ישראל בסוכות היא דבר אחד ממש עם יציאת מצרים ,שהרי באותו הרף עין יצאו ממצרים וחנו
בסוכות ,ועל ידי חנייה זו עצמה נגמרה יציאתן ממצרים ,דהרי לא שייך לעשות עקירה ממצרים בלי הנחה באיזה מקום ,ואותו
מקום הנקרא סוכות זכתה להיות אכסניא של תורה שבו יחנו ישראל באותו רגע של יציאת מצרים .ובפרט לפימ"ש האריז"ל
שיצאו ברגע האחרונה ואילו היו נשארים עוד רגע אחת במצרים היו נשארים שם לעולם .וכמה אנו מחוייבים להכיר טובה
להקב"ה על רגע נפלאה זו ,שהרי אילו לא הוציא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים,
וכמה מצות נצטוינו מפי הקב"ה כדי שנזכור יציאת מצרים בכל הדורות ,ולכך הוסיף הקב"ה לצוותינו לישב בסוכות לזכר אותו
מקום סוכות שבה הושיבנו ברגע זו שהוציא אותנו ממצרים ,וזהו שאמרה תורה בסוכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם (ענין יציאת
מצרים) כי בסוכו"ת (שם מקום) הושבתי את בני ישראל בהוציא"י אות"ם מאר"ץ מצרי"ם (בשעת היציאה ממש) .וכבר כתב הב"ח (הל'
סוכה סי' תרכ"ה) דמצות סוכה היא זכר ליציאת מצרים ויומתק ביותר לדברינו.
אך באמת אע"פ שבני ישראל נשתחררו מארץ מצרים באותו רגע שחנו בסוכות ,מ"מ לא נגמר השחרור עד שעברו שבעה
ימים נוספים ונטבעו המצרים בים סוף ,וכמו שאמר הכתוב (שמות י"ד ל') ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים ,ופירש
ברלב"ג וז"ל :ביום ההוא נשלמה התשועה לישראל מיד מצרים .וכ"כ במנחה בלולה וז"ל :אז היתה התשועה שלימה ולא קודם
לכן ,לכן כתיב ביום ההוא ,ועל כן לא אמרו שירה בצאתם ממצרים .גם היעב"ץ ז"ל כתב דעד קריעת ים סוף בהאי פחדא יתבי
ישראל שמא ירדפו מצרים אחריהם ויחזירום למצרים .ולכך כשאנו באים לקיים מצות סוכה זכר ליציאת מצרים לא סגי לישב
בסוכה לשעה קלה ,שאע"פ שהחניה בסוכות היתה יסוד השחרור מ"מ גמר השחרור לא היתה עד שבעת ימים ,ולכך אמרה
תורה בסוכות תשבו שבעת ימים - .ואולי יש להמתיק בזה גם מש"כ באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) שאחר קריעת ים סוף עשו ישראל
סוכות לעצמן.
מאמר ח' -בסוכות הושבתי בעיר סוכות של יעקב אבינו
א .כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי
ב .אע"ג דכבר בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים (ר"ה י"א ע"א) ,מ"מ עדיין היו כלואים במצרים עד עכשיו בלי האפשרות לצאת ,ומכיון שהכביד פרעה את לבו
בכל המכות היו חוששים שמא במשך הזמן יחזור לשעבדם ביתר שאת.
אכ וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ' -ח רמאמ
אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ' .ובתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני
הכבוד .גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש וז"ל :הסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב
ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו' .וכבר הקשו המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק ,הלא כללא אית לן
דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א דשמותי הוא וכמ"ש הרא"ש (ב"מ פ"ו סי' י"ח).
ב .בחיי אדם (ח"ב ,כלל קמ"ו) כתב וז"ל :כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ
מצרים .מתחלה כתיב בסכת חסר ,וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא ,אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד,
וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל .וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג) .אך רביה"ק זי"ע בדברי יואל (לסוכות ,עמוד ז') תמה על זה
דהרי בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש ,ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא ,וא"כ איך ארכביה אתרי
רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד.
ג .במכילתא (בא פי"ד) מצינו פלוגתא כזו של ר"א ורע"ק גם בביאור מאה"כ (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה",
אם סכותה סכות ממש או ענני הכבוד .אך שם נתוסף דיעה שלישית בזה"ל :חכמים אומרים אין סוכות אלא מקום שנאמר (במדבר
ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל .ונראה בפשיטות דלדעת חכמים נפרש כן גם במאה"כ
שלפנינו כי בסוכות הושבתי פי' שהושיבם הקב"ה במקום ששמה סוכות .וכ"כ בספר זכרון על רש"י וז"ל :הרב רבי דוד קמחי
ז"ל ואביו פירשו האי בסוכות על דרך הפשט שרצה לומר בעיר סכות דכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וגו' כלומר כי
בעיר סכות הושבתי את בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים והוא המקום הראשון שחנו בו בצאתם והיינו דכתיב בהוציאו
אותם מארץ מצרים כלומר תיכף ליציאתם עכ"ל( .וכן פירש בפענח רזא המובא בקושיא ה' ,ועי' ברוקח סי' רי"ט) .ומה מאוד יש להפליא
ע"ז ,איזה חידוש נמצא במקום הנקרא סוכות יותר משאר המקומות שחנו בה ישראל ,שציוה הקב"ה לקבוע זכר על ישיבתה
לדורות עולם.
ד .גם יש לתמוה דהנה כללא אית לן דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ,והנה באמת כבר מצינו בתורה שיש איזה מקום בעולם
הנקרא סכותה או סכות ,וכמ"ש (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב נסע סכותה וגו' על כן קרא שם המקום סכות ,ובזה מובן בפשיטות דגם
סכותה וסכות שנזכר לגבי יציאת מצרים היא שם מקום כשיטת חכמים ,ובפרט שנזכר בקשר אחד עם רעמסס ואיתם שכולם
שמות מקומות הם ,ובפרט שנסעו מרעמסס לשם ושוב נסעו משם לאיתם א"כ בודאי שם מקום הוא ,דאם אינו שם מקום איך
יתכן ליסע לשם ומשם ,וא"כ איך יתכן לר"א ורע"ק להניח פשוטו של מקרא ולדרשו על סוכות ממש או ענני הכבוד.
ה .הנה מצאתי לחד מקמאי בפענח רזא (פ' אמור) שפירש וז"ל :כי בסוכות הושבתי וגו' בדרך פשוט היכן מצינו שהושיבם
הקדוש ברוך הוא בסוכות הוא שנאמר ויסעו ב"י מרעמסס סכותה שבנס נשאם על כנפי נשרים ביום א' מהלך ג' ימים עד סוכות,
זהו למען ידעו דורותיכם שצריך לזכור הנס ,הר"ר יוסף בן קמחי ,מצאתי עכ"ל .ופירוש זה מכוון לשיטות חכמים הנ"ל .אך יש
להתבונן בזה משני צדדים :א .אם טעם מצות סוכה היא זכר לכנפי נשרים א"כ נמצא דעיקר חסר מן הספר ,דהרי בקרא לא נזכר
כלל פרט זה שהלכו לסוכות ע"י כנפי נשרים ,רק סתמא כתיב שבשעת יציאת מצרים ישבו במקום הנקרא סוכות ובפשיטות
אפשר להגיע שם גם בלי כנפי נשרים כמו שמצינו שרדפו המצרים אחריהם בדרך הטבע .ב .גם צ"ב לפי"ז מדוע נצטוו ישראל
לעשות סוכה דייקא ,דבשלמא לטעם סוכות ממש מובן דסוכה זו הוא זכר לסוכות ממש שבנו ישראל ,גם לטעם ענני הכבוד מובן
שגם הסוכה היא דבר המיסך כמו עננים ,אך לזכר העיר סוכות תקשי לכאורה דאיזה שייכות יש לדירת עראי המכונה סוכה לאיזה
מקום ששמה סוכות ,וכי רק משום דלשון נופל על לשון.
ו .גם עצם הנס צ"ב מדוע באמת נצרכו ישראל להשתמש בכנפי נשרים עד סוכות ,ואפרש שיחתי :דהנה המתבונן בענין ענני
הכבוד ימצא שני אופנים ,אופן הראשון נזכרה בשעת יציאת מצרים וסמוך לה ממש ונקראה שמה "כנפי נשרים" ,ואופן השני
נזכרה משעת נסיעתם מסוכות ואילך ונקראה שמה "עמוד ענן ועמוד האש" או "ענני הכבוד" .ולא ראי זה כראי זה דהרי בענני
הכבוד הלכו ישראל בלי קפיצת הדרך ,וענן ה' הולך לפניהם דרך ג' ימים להשוות את ההרים ולהרוג את הנחשים ,משא"כ בכנפי
נשרים פרחו ישראל באויר השמים כמו נשרים מהלך רב כהרף עין ,וכמובן שלא נצרכו באותה שעה להשוות ההרים ולהריגת
וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ' -ח רמאמ בכ
הנחשים שהרי לא הלכו כלל על הארץג .למין הראשון זכו ישראל באותו היום שיצאו ישראל ממצרים ,ומצינו בדברי חז"ל
שנשתמשו בה ג' פעמים :א .בחצות הלילה הלכו בכנפי נשרים ממצרים למקום המקדש שבירושלים לצורך אכילת קרבן פסח
ואח"כ חזרו למצרים (תרגום יונתן שמות י"ט ד') .ב .בשעת יציאת מצרים נתקבצו ישראל מכל ארץ מצרים בשעה קלה לרעמסס בכנפי
נשרים אע"פ שהוא מהלך ארבעים יום (מכילתא יתרו בחודש פ"ב) .ג .בשעת יציאת מצרים נסעו מרעמסס לסוכות כהרף עין אע"פ
שהוא מהלך כמה ימים (מכילתא בא מס' דפסחא פי"ד) .אך למין השני הנקרא "ענני הכבוד" לא זכו עד שהיו ישראל בסוכות (תרגום
יונתן שמות י"ב ל"ז) ,ומעתה הלכו ישראל כרגיל וענן ה' הולך לפניהם להשוות את ההרים וליישר את הדרך .ולא מצינו עוד בשאר
המסעות שיזכו ישראל לקפיצת הדרך כמו במסע הראשונה ,ואף בשעה שנסעו מחורב ומיהר הקב"ה להכניסם לארץ לא הלכו
כהרף עין רק מהלך י"א יום בג' ימים (כמבואר ברש"י דברים א' ב') - .ולפי"ז ראוי להתבונן מה נשתנה נסיעה הראשונה לסוכות יותר
משאר המסעות עד שנצרכו ישראל להשתמש בכנפי נשרים ,בשלמא בהליכתם למקום המקדש שפיר נצרכו לכנפי נשרים שהרי
בדרך הטבע אי אפשר להגיע שם ממצרים בחצות הלילה ולחזור עוד למצרים לפני זמן היציאה .גם בשעת קיבוצם לרעממס
נצרכו לכנפי נשרים דהרי זמן היציאה היא בעצם היום הזה ובדרך הטבע אי אפשר לישראל הנפוצים בכל מצרים להגיע בשעה
קלה לרעמסס .אך לסוכות היו יכולים לכאורה לילך גם בדרך הטבע כמו המצרים שרדפו אחריהם ומהו הצורך לילך דייקא כהרף
עין ע"י כנפי נשרים ,וכללא אית לן דלא עביד קוב"ה ניסא למגנא.
ז .ברשב"ם (פ' בהעלותך ,י"א ל"ה) מצינו דבר חידוש וז"ל :במכילתא ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה על זה נאמר ואשא אתכם
על כנפי נשרים .ופירשתי לשואלים ,לפי שאין כתוב שם ויסעו מרעמסס ויחנו סוכותה ,לומר לך שלפי שעה באו מרעמסס
לסוכות ,ובשעה שנסעו מרעמסס נסעו כמו כן מסוכות ,וזהו כנפי נשרים עכ"ל - .ובפשיטות נראה כוונתו ,דלכך לא נזכרה כאן
לשון חניה אצל סוכות (שמות י"ב ל"ז ,ויש להעיר מבמדבר ל"ג ה') ,בשביל שבאמת לא נשארו לחנות בסוכות כלל ,רק באותה שעה
שנסעו מרעמסס לסוכות נסעו גם כן מסוכות לאיתם ,וכל זה היתה באותה זמן ממש ,וזה לא יתכן רק בכח כנפי נשרים שבה
נסעו ממקום למקום כהרף עין - .ונראה דשמע מינה תלת ג' חידושים .א .שלא נשארו בסוכות שיעור חניה כלל .ב .שנסיעתם
מסוכות לאיתם היתה באותה שעה (הרף עין) שנסעו מרעמסס לסוכות .ג .שגם נסיעתם מסוכות לאיתם היתה בכנפי נשרים
כהרף עין - .אך נשאר לנו להתבונן בזה מכמה צדדים :חדא דאם לא חנו בסוכות כלל א"כ קושיא ג' הנ"ל מתעורר ביתר שאת
מדוע ציוה הקב"ה לעשות זכר על ישיבתם בסוכות .ועוד תיקשי דאם לא נצרכו לחנות בסוכות א"כ מדוע עברו דרך שם ומדוע
עמדו כלל באותו מקום אפילו כהרף עין ,הלא כל הליכתם באותה שעה לא היתה עפ"י דרכי הטבע כלל ,וגם מרעמסס לסכות
היתה דרך כמה ימים ואעפ"כ הלכו כהרף עין בכנפי נשרים ,א"כ מדוע לא הלכו תיכף ממצרים לאיתם כהרף עין .ובעיקר נצרכו
לעמוד באיתם שהרי שם נצטוו לחזור ,ומכיון שממילא הלכו בכנפי נשרים כהרף עין א"כ הו"ל לילך עד איתם .ואם נצרף עוד
דברי הפענח רזא הנ"ל דמצות סוכה היא זכר לעיר סוכות בשביל שבאו אליה בכנפי נשרים ,א"כ ראוי לעשות זכר גם לאיתם שגם
אליה באו בכנפי נשרים.
ח .מצינו שלא הזכיר הכתוב ענין ענני הכבוד בשעת יציאת מצרים עד אחר שבאו לסוכות וכמ"ש (שמות י"ג כ') ויסעו מסוכות
ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' .וביאר בספורנו (שם כ"א) וז"ל :וה' הולך לפניהם
מאז שהיו בסכות שהוא חוץ לגבול מצרים ונכנסו למדבר .וכ"ה ברמב"ן (שם י"ז) וז"ל :בנסעם מסכות החל עמוד הענן ללכת
לפניהם .וכן מפורש בתרגום יונתן (שמות י"ב ל"ז) דבסוכות זכו לענני הכבוד וז"ל :ונטלו בני ישראל מן פילוסין לסוכות מאה ותלתין
מילין "תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא" .והכפיל דברו (במדבר ל"ג ה') וז"ל :ונטלו בני ישראל מן פילוסין ושרו בסוכות "אתרא
דאתחפיאו שבעת ענני יקרא" .וטעמא בעי מדוע לא זכו ישראל לענני הכבוד תיכף ביציאת מצרים עד אחר שבאו לסוכות.
ולדברי הרשב"ם הנ"ל שהלכו בכנפי נשרים עד איתם תקשי ביותר הלא כבר זכו לענני הכבוד בצאתם מסוכות.
ג .עי' באלשיך הק' שהכפיל כמה פעמים (שמות י"ב י"ג ,שם ל"ז ,שם י"ט ד' ,במדבר א' ג' ,שם ל"ג א') בשם רבותינו ז"ל דכנפי נשרים הם מלאכי השרת שנשאו את ישראל על
כפים מרעמסס לסוכות בשעה קלה כי נשרים הם מלאכי השרת יעו"ש.
גכ וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ' -ח רמאמ
ט .ברש"י עה"כ (תהלים ס' ח') אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד כתב וז"ל :סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא ,לא ידעתי
סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא וכו' ,שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של
יעקב לארץ דרך סוכות שכם עכ"ל.
וראוי להתבונן מה זה ועל מה זה נסתפק רש"י ז"ל במקומו של סוכות היכן היא ,הלא מפורשת בתורה שהיא בין רעמסס
(שבמצרים) לאיתם (שהיא בקצה המדבר) ,שהרי בני ישראל נסעו מרעמסס ויחנו בסוכות (שמות י"ב ל"ז ,במדבר ל"ג ה') ,ויסעו מסוכות ויחנו
באיתם אשר בקצה המדבר (שמות י"ג כ' ,במדבר שם ו') .וברש"י (שמות י"ב ל"ז) עצמו מפורש יותר וז"ל :מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו.
הרי לפנינו מפורש יוצא מקומה של סוכות ,שהיא מהלך ק"כ מיל רחוקה מרעמסס ,על הדרך הפונה ממצרים לאיתם וים סוף
ומדבר סיני .וא"כ מה נשאר עוד להסתפק בזה .ואף שיתכן שברבות הימים נשתנה שם המקום ,או נתבטל הישוב ,מה בכך ,הלא
עכ"ח צריכים לומר דבשעת יציאת מצרים היתה אותו מקום נקראת בשם סוכות.
ובפשיטות נראה לבאר ספיקותו של רש"י בזה ,דהנה באמת מצינו בתורה מקום אחרת הנקרא בשם סוכות ,כדכתיב בפ'
וישלח (בראשית ל"ג י"ז) :ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא שם המקום סכות .ובמשקל הראשון
הייתי מפרש דגם מה שאמר הכתוב להלן (שמות שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה ,מיירי מאותו סוכות של יעקב ,דמשמע
מלישנא דקרא כאילו היתה סוכות מקום ידוע ,ולא מצינו בתורה מקום סוכות אחרת חוץ משל יעקב ,ובשניהם נקט קרא לשון
"סכותה"( .גם במסורה מצינו שני פעמים קישור מקומות אלו כמבואר להלן) .אך מאידך גיסא קשה לפרש כן ,דהרי אותו סוכות של יעקב
נמצא בארץ ישראל סמוך לשכם כדכתיב אח"כ (בראשית שם) ויבא יעקב וגו' שכם .משא"כ בני ישראל נמצאו עכשיו בין רעמסס
לים סוף ואיך יתכן שחנו בסוכות של יעקב .וכן משמע מלשון רש"י ז"ל דזה היתה ספיקותו שהרי דייק וכתב "לא ידעתי סוכות
שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא וכו' שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב
לארץ דרך סוכות שכם" ,משמע כוונתו דבשביל דסוכות של יעקב נמצא בקצה ארץ כנען לכך נסתפק באיזה סוכות באו ישראל
כשנסעו מרעמסס .ובאמת מכח קושיא זו העלה במדרש שכל טוב (שמות פי"ב ל"ז) דיש שני מקומות ששמן סוכות אחד בין
רעמסס ובין איתם ואחד בארץ ישראל .ולפי"ז צ"ב איך יתכן לפשוט הספק ולהשוות הדברים.
י .גם יש להתבונן בלשון רש"י (שמות י"ב ל"ז) שכתב וז"ל" :מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו" ובאו שם לפי שעה שנאמר ואשא
אתכם על כנפי נשרים עכ"ל .דשיעור זה אינו ברור כל כך ,חדא דבמדרשי חז"ל מצינו כמה דיעות שונות בשיעור המרחק מרעמסס
לסוכות (עי' תרגום יונתן ,מכילתא דרשב"י ,מדרש תנחומא ,וילקו"ש) .ועוד דהלא מקור דברי רש"י היא במכילתא (פ' בא מס' דפסחא פי"ד) ושם
כתב בזה"ל :ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכות "מאה ועשרים פרסה" וכו' וכהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים
מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' .והנה כל פרסה עולה ד' מיל ולפי"ז נמצא שמרעמסס לסוכות היא ת"פ מיל .ואע"ג
דיש שרצו להגיה בדברי המכילתא "ק"כ מיל" לפי"ד רש"י הנ"ל ,קשה להגיה דהרי שיעור זה מצינו בכל דפוסי המכילתא (גם
בדפוס ראשון שנדפס בקושטנטינא ער"ה לפ"ק) ,גם דהלא רש"י בעצמו כתב (תהלים שם) דאינו יודע היכן היא.
ובאמת מצינו שיעור גדול יותר במדרש לקח טוב (שמות פי"ב סי' ל"ז) וז"ל :אמרו מרעמסס לסוכות "מהלך ק"ל פרסה" .ובמדרש
שכל טוב (שמות שם) כתב שמרעמסס לסוכות מהלך חמש מאות ועשרים מיל .והיינו הך דכל פרסה ד' מיל וק"ל פרסה עולה תק"כ
מילין .וכן כתב בפירוש הרוקח ז"ל (פ' מסעי) :ויסעו בני ישראל בתק"כ מיל מרעמסס סוכתה ועל יום נסיעתם מרעמסס נאמר
ואשא אתכם על כנפי "נשרים" בגי' תק"כ מיל עכ"ד.
אך מה שיש לתמוה על זה ,ולא ראיתי עדיין מי שנתעורר בזה ,דהנה מהלך אדם ביום הוא עשרה פרסאות (פסחים צ"ג ע"ב),
ולפי"ז נמצא דק"ל פרסה היא מהלך י"ג ימים ,ושיעור ק"כ פרסה דנקט במכילתא היא מהלך י"ב ימים ,והנה אע"פ שבני ישראל
הלכו עם כנפי נשרים כל אותו המרחק ,אך איך יתכן למצרים לרדוף אחריהם כל כך במקום שלא רדפו רק שני ימים (עירש"י שמות
י"ד ה').
יא .ידוע קושית הטור (או"ח סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף
ענני הכבוד ובניסן היתה תחלת היקף העננים.
וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ' -ח רמאמ דכ
יָטיו ָָסעּו
ּכֹוָתה וכו'ְּ ,בְ ֵכֵ ן ֲֲחִנִ ָ
ולבאר כל חמירא נקדים להתבונן בלשון הפייטן (יוצר ליום ב' דסוכות)ִִ :רֵּגֵ ל ְּגְ ִבִ יר ַַא ִִחים ְוְ ָָסע ַַּפ ֲֲע ַַמִיִ ם ֻֻס ָ
ּכֹוָתהְ ,וְ ִִׁשְבְ ַַעת ֲֲחִזִ יֵזֵ י ֶֶמ ִִׁשי ָָעֵלֵ ימֹו ַַסְכְ ָָּתה .ופירש במטה לוי ושאר המפו' דיעקב אבינו שנתברך בברכת הוה גביר לאחיך אִׁשית ֻֻס ָ
ֵֵר ִ
הלך ברגליו למקום שנאמר בו פעמים סוכות ובזכותו נסעו בניו בראשונה לסוכות שנאמר ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות ושבעת
ענני כבוד עליהם סככת .וכן פירש במחזור מכל השנה (לובלין שכ"ז לפ"ק ,דף קס"ח) .ומה מאוד יש לתמוה הלא בפשיטות לא באו
ישראל לאותו סוכות שבא יעקב אליה וכמו שנסתפק ברש"י הנ"ל ,רק היא מקום אחרת הדומה לה בשמה וכמ"ש בשכל טוב
הנ"ל ,וא"כ מה זה שאמר "בכן" נסעו חניטיו ראשית סכותה ,ואיזה שכר היא ליעקב שבאו בניו לאיזה מקום שנקרא בשם כזה.
גם איזה מצוה עשה יעקב בנסיעתו לסוכות שצריך לקבל שכר על זה .גם איזה שייכות יש משני נסיעות אלו לסוכות עם שבעת
ענני הכבוד - .וכמו כן יש להתבונן במש"כ הטור (או"ח סי' תי"ז) דסוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית ל"ד) ולמקנהו עשה סוכות .דאיזה
שייכות יש למצות סוכה שנצטוו בה ישראל עם סוכות אלו שעשה יעקב לצורך מקנהו - .גם במסורה מצינו דבר זה שני פעמים.
א .סכות ב' במסורה ,על כן קרא שם המקום סוכות (בראשית ל"ג י"ז) כי בסכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג) .ב .סכתה ב'
במסורה ,ויעקב נסע סכתה (בראשית שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שמות י"ב ל"ז ,ועי' בעה"ט שם) וצ"ב קישור הענינים.
אך האמת יורה דרכו דנסיעת יעקב לסוכות היא באמת שורש מצות סוכה בכל הדורות ,והסוכות שעשה יעקב למקנהו היתה
כוונתו לקיים מצות סוכה ,וכמ"ש בספה"ק הקנה (ד"ה סוד סוכה) :ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה בזמנה .וכ"כ בדרשות חתם
סופר (ח"א מ"ז ע"ד ,לסוכות תקפ"א) בשם הזוהר (רע"מ ח"ג ק' ע"ב) וז"ל :עשו הלך לדרכו שעירה דהיינו שהס"מ נטרד בשעיר המשתלח
ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה וע"י קיום מצות סוכה נתבטל כוחו לגמרי וכו' .וכ"כ במחזור מכל השנה ומטה לוי הנ"ל
שיעקב בנסעו לסוכות קיים מצות סוכה .ובחידושי הרד"ל (ב"ר פע"ח) כתב שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג
הסוכות בכל מצותיו ועשה ניסוך המים .ובפרי צדיק להגר"צ הכהן ז"ל (סוכות אות י"ב) כתב וז"ל :עיקר בחינת הסוכה נשלם ביעקב
אבינו ע"ה שנאמר בו ויעקב נסע סכותה .והכפיל דברו (שם אות י"ג) בזה"ל :יעקב אבינו ע"ה עשה רשימה ראשונה של בחינת סוכה
כמ"ש ויעקב נסע סכותה ע"כ .וחזי לאיצטרופי מאמר נפלא (הובא בכסף נבחר פ' וארא) בזה"ל :וינשק לבן לבנותיו (בראשית ל"ב א')
זש"ה סכותה לראשי ביום נשק (תהלים ק"מ ח') אמר יעקב להקב"ה עשית לראשי סוכה ביום שנשק לבן לבנותיו וכו' .ונראה דזה
מכוון להמבואר לפנינו דהלא תיכף אחר רדיפת לבן פגש יעקב בעשו ומשם נסע סכותה.
ונראה להמתיק בזה מאמר הכתוב (בראשית ל"ג י"ז) :ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכת על כן קרא שם המקום
סכות .וכבר דקדקו מדוע קרא שם המקום ע"ש מה שעשה למקנהו ויותר הי' נכון לקרותו בית ע"ש מה שבנה לעצמו .אך לפי
הנ"ל מבואר דבאמת עיקר תכלית בואו למקום הזה היתה בשביל עשיית הסוכות ,ובנין הבית לא היה לאיזה תכלית רק בפשיטות
לצורך עצמו שישמש לו כמקום מנוחה במשך תקופת שהותו כאן כפי הנצרך לו לתיקון מצות סוכה[ ,גם יתכן שגם בנין הבית
היתה לצורך הסוכה דמי שאין לו בית נחשב כעוברי דרכים ופטור מן הסוכה דתשבו כעין תדורו כתיב ומי שמניח ביתו משום
דרכו מותר להניח סוכתו כמבואר בשו"ע סי' תר"מ ס"ח] ,וזהו שאמרה תורה ויעקב נסע סכותה פי' שתכלית נסיעתו היתה
בשביל הסוכות ,וביאר דהרי ויבן "לו" בית פירוש דבנין הבית לא היתה רק לצורך עצמו ,אך "למקנהו" עשה סוכות היינו לצורך
נשמות ישראל שהיו טמונים בתוך מקנהו ,וכמבואר בדבש לפי להחיד"א (מע' צ' אות ט"ו) בשם נזר הקודש (פ' ויצא) וז"ל :צאן לבן
היו נשמות ישראל וטרח יעקב עד שמשך כל כח לבן אצלו ולבן היה רוצה להחזיר ליעקב ליקח הצאן ופתהו לתת לו עושר ואם
ח"ו היה חוזר נאבד העולם (וע"ע במגיד מישרים פ' ויצא) ,ועל כן מכיון שזה היתה תכלית נסיעתו קרא שם המקום סכות דייקא - .ומה
ימתקו לפי"ז דברי הטור הנ"ל דחג הסוכות מכוון כנגד יעקב אבינו דכתיב ולמקנהו עשה סוכות ,דאכן סוכות אלו שעשה יעקב
למקנהו היו השורש של מצות סוכה בכל הדורות.
יעקב אבינו נשתהה בסוכות זמן רב וכמו שדרשו חכמינו ז"ל (מגילה י"ז ע"א) ששהה בסוכות י"ח חדש קיץ וחורף וקיץ .ובכל
משך תקופה ארוכה זו עסק במצות סוכה וכמ"ש בחידושי הרד"ל הנ"ל שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג
הסוכות בכל מצותיו ועשה ניסוך המים .ונראה שנצרכה לו עבודה גדולה וארוכה כל כך כדי להעמיד מצות סוכה על מכונו [גם כדי
להניח את היסוד ליציאת מצרים וכמבואר להלן] .ובגמר עבודתו מצינו שבדבר אלקים הלך לבית אל וקיים שם מצות ניסוך המים
השייכת ליו"ט סוכות ,וכמ"ש (בראשית ל"ה) ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל וגו' ויבא יעקב לוזה וגו' הוא בית אל וגו' ויצב
יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך .ופירש בתרגום יונתן (שם י"ד) וז"ל :ואקים תמן וכו' קמא דאבנא ונסיך עלה "נסוך מוי ארום כדין
עתידין למעבד בחגא דמטליא" .וביאור הדברים שקיים יעקב מצות ניסוך המים כמו שעתידין ישראל לעשות בחג הסוכות.
הכ וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ' -ח רמאמ
וחשבתי דרכי למנות ולספור דלפי החשבון גמר יעקב עבודתו עם הסוכות שלו בחצי תשרי זמן חג הסוכות שלנו ואז בא
לבית אל לקיים מצות ניסוך המים ,דהרי מלחמת יעקב עם שרו של עשו היתה בליל פסח וכמ"ש (בהגדה של פסח) וישראל ישר
לא-ל ויוכל לו לילה ,ותיכף אח"כ כתיב (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב נסע סכותה וגו' ,ולפי"ד חז"ל שהה שם י"ח חודש קיץ וחורף וקיץ,
וזה מכוון להנ"ל דהרי בפסח מתחילין ימי הקיץ ואם שוהה שם י"ח חודש נמצא שהוא קיץ וחורף וקיץ ,ואם מונים י"ח חודש
מחג הפסח נמצא שמסתיים בחג הסוכות ,ובאותה שעה בא לבית אל לקיים מצות ניסוך המים בעתו ובזמנו .ובזה מדוייק לשון
ספה"ק הקנה הנ"ל :ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה "בזמנה".
ומה שנסע יעקב סכותה והתחיל עבודתו דייקא בחג הפסח ,יש להמתיק לפי"מ דמצינו במדרש תנחומא (שמות פ"ד) בזה"ל:
בזכות יעקב נגאלו ממצרים .אך לא גילו חכמינו ז"ל איזה דבר טוב עשה יעקב יותר משאר האבות שבזכותו נגאלו ממצרים.
ונראה לפשוט הדבר ממה שכתב בעל הטורים (שמות י"ב ל"ז) וז"ל :סכתה ,ב' חסרים ,מרעמסס סכתה ,ויעקב נסע סכתה (בראשית
ל"ג י"ז) ,לומר שבזכות יעקב יצאו ממצרים עכ"ל .והנה "מרעמסס סכתה" היא אותה הנקודה של יציאת מצרים דהרי כל זמן
היותם ברעמסס היו משועבדים לפרעה וכשבאו סכתה בהרף עין נעשו בני חורין ,ומדקישר המסורה נקודה זו עם "ויעקב נסע
סכתה" ,וביאר בבעל הטורים דכוונת הקישור בא לרמז שבזכות יעקב יצאו ממצרים ,משמע דזכות עבודתו של יעקב בסוכות היא
יָטיו
ּכֹוָתה וכו' ְּבְ ֵכֵ ן ֲֲחִנִ ָ
שעמדה לישראל שיזכו לצאת ממצרים .וכן משמע גם בלשון הפייטן הנ"לִִ :רֵּגֵ ל ְּגְ ִבִ יר ַַא ִִחים ְוְ ָָסע ַַּפ ֲֲע ַַמִיִ ם ֻֻס ָ
ּכֹוָתה ,הרי דמסע הראשונה מרעמסס לסוכות שזהו הנקודה של יציאת מצרים היתה פועל יוצא מנסיעת יעקב אִׁשית ֻֻס ָ ָָסעּו ֵֵר ִ
לסוכות ,ומכוון לדברינו .ונראה דמהאי טעמא גופא היתה מסע ראשונה דייקא לסוכות (קושיא ז') להורות שלא זכו לצאת ממצרים
רק ע"י עבודתו של יעקב במקום זה ,או שעי"ז שיגיעו לאותו מקום יתעורר עליהם זכות עבודתו של יעקב ,וזהו שדייק הפייטן
ּכֹוָתה .ובזה מבואר היטב מדוע נתעורר יעקב ליסע סכותה דייקא בחג הפסח דהלא זמן הזה אִׁשית ֻֻס ָ
יָטיו ָָסעּו ֵֵר ִ
באמרוְּ" :בְ ֵכֵ ן" ֲֲחִנִ ָ
מקודש ועומד לגאולתן של ישראל ושימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים (שמות י"ב מ"ב).
פירות הנושרים לפנינו שבחג הפסח זמן יציאת מצרים נסע יעקב סכותה ,ושהה שם קיץ וחורף וקיץ עד חג הסוכות ,ובמשך
כל הזמן הרבה לעסוק במצות סוכה וניסוך המים ,ועבודה קדושה זו ממנה יתד וממנה פינה ליציאת ישראל ממצרים בימים
ההם בזמן הזה ,גם היא היסוד והשורש למצות סוכה שנצטוו ישראל במשך הדורות .ומה יומתק לבאר בזה מה שנצטוו ישראל
במצות סוכה דייקא בחודש תשרי אע"ג שיציאת מצרים היתה בחודש ניסן (קושיא י"א) ,דהרי באותה שעה גמר יעקב לתקן מצות
סוכה והלך לבית אל לקיים ניסוך המים .ובזה מבואר מה שלמדו חכמינו ז"ל גזירה שוה חמשה עשר דחג המצות עם חמשה
עשר דחג הסוכות ובכמה דברים נדמו זה לזה ,דבאמת הא בהא תליא דאע"ג שבפועל יצאו ישראל ממצרים בחג המצות מ"מ
שורש היציאה היתה בחג הסוכות בשעה שגמר יעקב לתקן מצות סוכה .וידוע מש"כ הב"ח (או"ח סי' תרכ"ה) דמצות סוכה היא זכר
ליציאת מצרים עצמה ,ומכוון לדברינו דאכן מצות סוכה היתה היסוד ליציאת מצרים .ומצינו במדרש (הובא בקדושת יו"ט) שאמר
משה לפרעה בנערינו ובזקנינו נלך כי חג ה' לנו זה חג הסוכות ,אע"ג שבאותה שעה עדיין עמדו לפני פסח ושבועות ,ויומתק
כוונתו לדברינו דבכח חג הסוכות נזכה כלנו לצאת ממצרים .גם יבואר בזה מילתא בטעמא למש"כ בפרי צדיק (להגר"צ הכהן זצ"ל,
סוכות אות י"ג) דתיכף בשעת יציאת מצרים קיימו ישראל מצות סוכה כהלכתן עפ"י הדיבור (ובדרוש אחר הבאתי כמה סמוכין לזה).
ּכֹוָתה,
אִׁשית ֻֻס ָ
יָטיו ָָסעּו ֵֵר ִ
ּכֹוָתה וכו'ְּ ,בְ ֵכֵ ן ֲֲחִנִ ָ
ומעתה נלך לבטח דרכינו לבאר דברי הפייטן הנ"לִִ :רֵּגֵ ל ְּגְ ִבִ יר ַַא ִִחים ְוְ ָָסע ַַּפ ֲֲע ַַמִיִ ם ֻֻס ָ
ְוְ ִִׁשְבְ ַַעת ֲֲחִזִ יֵזֵ י ֶֶמ ִִׁשי ָָעֵלֵ ימֹו ַַסְכְ ָָּתה .וכוונתו מבוארת דטעם הדבר שבצאת ישראל ממצרים נסעו בראשונה דייקא למקום הנקרא
סוכות ,גם מה שזכו לענני הכבוד דייקא בהיותם בסוכות ,כל זה היא המשך אחת ופועל יוצא מנסיעת יעקב אבינו לסוכות .ומה
ימתקו הדברים לפי המבואר לפנינו שתכלית נסיעת יעקב לסוכות היתה כדי להעמיד יסוד ליציאת מצרים ושורש למצות סוכה.
ואכן מהאי טעמא כשזכו ישראל לצאת ממצרים נסעו דייקא לסוכות ולא לאיתם (קושיא ז') ,ומכיון שנסיעה זו היתה בכנפי נשרים
נמצא שבאותו הרף עין שיצאו מרעמסס מקום שעבודם ובאותו רגע שנעשו בו בני חורין הגיעו תיכף לסוכות (קושיא ו') ,להורות
דשורש כל היציאה והחירות היא עבודתו של יעקב במקום הנקרא סוכות .ורק בהיותם בסוכות זכו ישראל לענני הכבוד ולא
מקודם (קושיא ח') ,דנראה שגם מה שזכו לענני הכבוד היא פועל יוצא ממצות סוכה שעסק יעקב באותו מקום ,וכמו שנתבאר
וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ' -ח רמאמ וכ
היטב בדרוש אחר דקיום מצות סוכה מסוגלת היא לענני הכבוד .ועד שהגיעו לסוכות השתמשו בכנפי נשרים שזהו ענין אחר
מענני הכבוד כנ"ל .ובזה יומתק ביותר מה שציוה הקב"ה לקיים מצות סוכה זכר לענני הכבוד דייקא בחודש תשרי אע"ג שהיקף
ענני הכבוד היתה בניסן (קושיא י"א) ,דהרי כל מה שזכו ישראל לענני הכבוד הוא רק מכוחו של יעקב שגמר עבודתו בחודש תשרי
כנ"ל .ובזה מבואר תועלת נסיעת ישראל לסוכות אע"פ שלא נשארו שם כלל אפילו כשיעור חניה (קושיא ז') ,חדא דמקום סוכות
היא היסוד והשורש לכל יציאתם ממצרים ,ב' כדי שיוכלו לקבל שם ענני הכבוד בזכותו של יעקב .ומה שלא עמדו בסוכות יותר
משיעור הרף עין נראה בפשיטות דלא היתה שום צורך בעמידה רק כדי לקבל ענני הכבוד ולזה סגי גם בהרף עין.
ואם תאמר איך יתכן שהגיעו ישראל בצאתם ממצרים לסוכות של יעקב ,הלא הוא רחוקה מאוד בקצה ארץ כנען סמוך לשכם,
ואם אכן הגיעו לשם איך יתכן שחזרו אח"כ לאיתם שהוא בקצה המדבר בין מצרים לים סוף - .המתבונן יראה דזה אינו קושיא
כלל ,דהרי מפורש במכילתא דהנסיעה מרעמסס לסוכות היתה בדרך נס כהרף עין על כנפי נשרים ,והרשב"ם בביאורו על מכילתא
זו הוסיף שגם המשך הנסיעה מסוכות לאיתם היתה כהרף עין על כנפי נשרים (קושיא ז') ,ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר
דסוכות זו שבאו אליה בדרך נס ופלא היתה באמת בקצה ארץ כנען ,ויותר מזה מצינו בתרגום יונתן (שמות י"ט ד') דבלילה הקודמת
בחצות הלילה הלכו בכנפי נשרים ממצרים עד מקום המקדש שבירושלים עיה"ק ,גם בעצם היום הזה נתקבצו כל ישראל שהיו
מפוזרין בכל ארץ מצרים שהיא מהלך מ' יום ובשעה קלה באו לרעמסס ע"י כנפי נשרים (מכילתא יתרו בחודש פ"ב) .וא"כ מה זה
חידוש שבאותו היום המשיכו לילך בכנפי נשרים עד קצה ארץ כנען ותיכף ומיד גם חזרו לאיתם בכנפי נשרים.
ונראה להמתיק הדבר ביותר ,דהנה ברש"י (תהלים שם) כתב :לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן
הוא (קושיא ט') ,ובמכילתא מפורש דהמרחק בין רעמסס לסוכות היא ק"כ פרסה שהיא כשיעור הילוך י"ב יום ,ובמדרש לקח טוב
מפורש שהיא רחוקה ק"ל פרסה שהיא כשיעור הילוך י"ג יום (קושיא י') .ולפי"ז לא יתכן לכאורה דמקום סוכות נמצא בין מצרים
לים סוף ,דהרי כל דרך זה רדפו המצרים בשני ימים בדרך הטבע .ויותר נראה שהיא אותה סוכות של יעקב הנמצא בקצה ארץ
כנען ,ובזה יתכן לכוון החשבון לפימ"ש באבן עזרא (ר"פ בשלח ,י"ג י"ז) וז"ל :ידוע כי ממצרים עד "ירושלים" דרך פלשתים אינו
מרחק רב והוא כמו "מהלך עשרה ימים" בדרך הישרה עכ"ל .ולפי"ז שפיר יתכן דממצרים עד "קצה ארץ כנען" היא מהלך י"ב יום
(כדברי המכילתא) או י"ג יום (כדברי הלקח טוב) ודו"ק.
ואם כנים אנחנו ,נלך לבטח דרכינו ,לבאר כל הדיעות בביאור מאה"כ כי בסוכות הושבתי וגו' (קושיא א' -ה') .דאפילו למ"ד כי
בסוכות הושבתי וגו' קאי על אותו מקום שנקרא סוכות (קושיא ג') ,מ"מ בודאי נס גדול היה שם שהגיעו למקום רחוק כזה שלא
בדרך הטבע רק בכנפי נשרים ,ואכן מהאי טעמא ציוה הקב"ה לישראל בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם ויזכרו
לעולם נס נפלא זה ,וכמו שביאר בפענח רזא הנ"ל.
ואף שלא פירש הקב"ה את הנס בפרטיות שהנסיעה לסוכות היתה בכנפי נשרים (קושיא ה') ,מ"מ ממילא נשמע ענין זה ממאמר
ה' כי בסוכו"ת הושבתי דהרי בדרך הטבע אי אפשר להגיע בזמן קצר מרעמסס שבמצרים לסוכות הנמצא בקצה ארץ כנען מהלך
י"ב או י"ג יום רק בדרך נס בכנפי נשרים .וזהו שדייק הקב"ה באמרו כי בסוכות "הושבתי" דהרי ישיבה זו במקום הנקרא סוכות
לא היתה בדרך כל הארץ רק אני הושבתי אתכם באותו מקום בדרך נס ופלא בכנפי נשרים (וכן משמע דיוק זה בלשון פענח רזא הנ"ל).
ואע"פ שכהיום הזה אינו ברור כ"כ ריחוק המקומות ,מ"מ בשעה שציוה הקב"ה מצות סוכה הלא דיבר ליוצאי מצרים שידעו היטב
מקומה של סוכות וכמה רחוקה היא ממצרים וזכרו שלא הגיעו אליה רק בכנפי נשרים .ובפרט ליש אומרים שמצות סוכה נאמרה
לישראל תיכף באותו היום שיצאו מרעמסס לסוכות (עי' ברכת שמואל פ' בא בשם מדרש ילקוט ,ובפרי צדיק סוכות אות י"ג).
ולפי האמור יתורץ היטב מדוע נצטוו ישראל דייקא לישב בדירת עראי הנקרא "סוכה" לזכר ישיבתם במקום הנקרא בשם
דומה "סוכות" (קושיא ה') ,דלפי האמת מצות סוכה עצמה הרי היא עצם היסוד לקריאת שם המקום סוכות ועצם השורש לכל
זכ וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ' -ח רמאמ
ביאתם של ישראל למקום זה ,דהרי רק על ידי עבודתו של יעקב אבינו במקום זה במצות סוכה לכך קרא שם המקום סוכות ,ורק
בכח עבודה זו זכו אח"כ ליציאת מצרים ,ורק בשביל זה באו ישראל בדרך נס לאותו מקום באותו הרף עין שבו יצאו ממצרים ,ולכן
שפיר קיבלו ישראל מצות סוכה באותה שעה.
ומה שלא נצטוו ישראל לעשות זכר גם לאיתם אע"פ שגם אליה באו בכנפי נשרים לדברי הרשב"ם הנ"ל (קושיא ז') ,מבואר
מעצמה ,דהרי עיקר הצורך בכנפי נשרים לא היתה בשביל איתם הקרובה שנמצא בדרכם בין רעמסס לים סוף והיו יכולים להגיע
אליה גם בדרך הטבע כמו המצרים שרדפו אחריהם ,רק בשביל סוכות הרחוקה שהיתה חוץ לדרכם ולכן נצרכו לכנפי נשרים בין
בהליכתם לסוכות ובין בחזירתם ,ואע"פ שבאותה שעה שחזרו מסוכות לאיתם כבר היו ענני הכבוד עמהם (קושיא ח') מ"מ נצרכו
גם לכנפי נשרים כדי שיוכלו לחזור לדרך הרגיל .גם נמצא לפי"ז דבשעה שרדפו המצרים אחריהם כבר חזרו בני ישראל מסוכות
הרחוקה לדרך הרגיל ולכן היתה ביכולת המצרים לרדוף אחריהם (קושיא י').
ואולי יתכן להמתיק בזה מה דמצינו בזוה"ק (ח"ב מ"ה ע"א) שכל שרי העליונים הממונים על ישראל ועל שאר האומות לוו
את השכינה וכל ישראל בשעת יציאת מצרים עד שחנו באיתם בקצה המדבר .ובמשקל הראשון תמוה מדוע נצרכו ללוות את
ישראל עד שהגיעו לאיתם ולא סגי ללוותם עד סוכות ותו לא .אך לפי האמור נמצא שלא חנו בסוכות כלל וחנייתם הראשונה
היתה באיתם ,וכל הדרך עד איתם הלכו בהרף עין אחת ע"י כנפי נשרים - .גם אולי יתכן דשרי העליונים הנ"ל הם המה הכנפי
נשרים עצמם שנשאו את ישראל עד שהגיעו לאיתם ,וכמ"ש באלשיך הק' (שמות י"ב י"ג ,שם ל"ז ,שם י"ט ד' ,במדבר א' ג' ,שם ל"ג א') בשם
רבותינו ז"ל דכנפי נשרים הם מלאכי השרת שנשאו את ישראל על כפים בשעה קלה כי נשרים הם מלאכי השרת יעו"ש - .ולפי"ז
יש לכוון דברי הרשב"ם הנ"ל שהלכו בכנפי נשרים עד איתם ,עם דברי הזוה"ק שנתלוו ממלאכי השרת עד שהגיעו לאיתם.
והנה שלשה דיעות מצינו בביאור לישנא דקרא כי "בסוכות" הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים :א .שם מקום
הנקרא סוכות .ב .סוכות ממש .ג .ענני הכבוד .אך לפי המבואר לפנינו נמצא דבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים ואכן נתקיים
פסוק זה לפי כל הפירושים .א .שם מקום .נכון הדבר דבשעת יציאת מצרים נסעו בדרך נס נפלא למקום רחוק שנקרא בשם
סוכות ,ונסיעה זו הרי היא יציאת מצרים ממש שהרי באותה הרף עין שיצאו מרעמסס מקום שיעבודם הגיעו לסוכות מקום
חירותם ,והיינו דקאמר קרא כי בסוכות (שם מקום) הושבתי וגו' בהוציא"י אותם וגו' היינו בשעת היציאה ממש .ב .סוכות ממש .הנה
אותן הסוכות ממש שעשה יעקב לשם מצות סוכה בשעה שהי' בסוכות ותיקן בזה מצות סוכה ממש לכל הדורות הרי הוא עצם
היסוד ליציאת ישראל ממצרים כנ"ל ,ומצינו שכבר נצטוו ישראל במצוה סוכה תיכף בשעת יציאת מצרים (עי' ברכת שמואל פ' בא
בשם מדרש ילקוט) ,ויש אומרים שתיכף ומיד כבר קיימו ישראל מצות סוכה כהלכתן עפ"י הדיבור (פרי צדיק להגר"צ הכהן זצ"ל סוכות אות
י"ג) ,נמצא שישבו בסוכות ממש בשעת יציאת מצרים ,והיינו דקאמר קרא כי בסוכות (ממש) הושבתי וגו' בהוציא"י אותם וגו' היינו
בשעת היציאה ממש .והנה ברש"י (סוכה ב' ע"א) פירש וז"ל :כי בסוכות הושבתי "צויתי לישב" .ואכן באותה שעה שיצאו ממצרים
נצטוו בסוכות ממש לדורות עולם .ג .ענני הכבוד .באותו הרף עין שיצאו ממצרים המשיכו לנסוע גם מסוכות לאיתם ובאותו רגע
זכו לענני הכבוד כנ"ל ,והיינו דקאמר קרא כי בסוכות (ענני הכבוד) הושבתי וגו' בהוציא"י אותם וגו' היינו בשעת היציאה ממש.
והנה כל שלשה מיני סוכות אלו כולם הם פועל יוצא מעבודתו של יעקב במצות סוכה והא בהא תליא כמבואר לעיל באורך
דדין גרמא לקריאת שם המקום סוכות ולמצות סוכה וענני הכבוד .ונראה להטמינו ברמ"ז דלכך מצינו לגבי סכותיו של יעקב
שנזכר ג' פעמים לשון סוכה וכמ"ש (בראשית ל"ג) ויעקב נסע סכת"ה וגו' ולמקנהו עשה סכ"ת על כן קרא שם המקום סכו"ת.
ולעומתו מצינו ג' פעמים לשון סוכה גם במאה"כ כי בסוכות הושבתי וגו' וכמ"ש (ויקרא כ"ג) בסכ"ת תשבו שבעת ימים כל האזרח
בישראל ישבו בסכ"ת למען ידעו דורותיכם כי בסכו"ת הושבתי וגו'.
והנה המדייק בלישנא דקרא בטעם מצות סוכה כי בסכות הושבתי וגו' ,יראה דאע"ג דמתחלה כתיב בסכת חסר שני פעמים,
אך כשבא לטעם המצוה כי בסכות הושבתי כתיב מלא ,ונראה דבא להורות דטעם המצוה אינו רק בשביל סוכה אחת (וכמ"ש בחיי
אדם וחתם סופר הנ"ל בקושיא ב') ,ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר דר"א ורע"ק לא פליגי כלל על פשוטו של מקרא שהוא
הירומה רהבש הכוסב ,יתבשוה תוכוסב ' -ט רמאמ חכ
כדברי חכמים דסוכות שם מקום הוא ,דהרי באמת כבר מצינו בתורה מקום בשם סוכות ואין מקרא יוצא מידי פשוטו (קושיא ד'),
רק כל אחד לפי דרכו מוסיף על דברי חכמים דלכך כתיב בסכות מלא משום שנכלל בזה גם סוכה נוספת או סוכות ממש או ענני
הכבוד ,ולפי"ז נמצא שאינם חולקים כלל במציאות הדברים רק בפירושא דקרא (קושיא א') .גם יתכן דמה דכתיב בסכות מלא בא
להורות על כל ג' מיני סוכות ,וכמו שנרמז בג' לשונות של סוכה הנ"ל ,ור"א ורע"ק וחכמים לא פליגי כלל ,רק מר אמר חדא ומר
אמר חדא וכל אחד מוסיף על דברי חבירו.
מאמר ט' -בסוכות הושבתי ,בסוכה שבהר המוריה
א .כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי
אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ' .ויש להבין שיטת רבי עקיבא ,דבשלמא למ"ד ענני הכבוד שפיר היא
נס גדול ונפלא שראוי לעשות זכר בכל הדורות בשבילה ,משא"כ מה שישבו בסוכות להיות להם צל מפני החמה וכדומה איזה נס
וחידוש יש בזה ,ובפרט דכך דרכן של הולכי מדבריות לישב בתוך אהלים וסוכות.
ב .בתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני הכבוד .גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש וז"ל :הסוכות שאומר
הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו' .וכבר הקשו
המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק ,הלא כללא אית לן דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א
דשמותי הוא וכמ"ש הרא"ש (ב"מ פ"ו סי' י"ח).
ג .בחיי אדם (ח"ב ,כלל קמ"ו) כתב וז"ל :כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ
מצרים .מתחלה כתיב בסכת חסר ,וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא ,אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד,
וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל .וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג) .ורביה"ק זי"ע בדברי יואל (לסוכות ,עמוד ז') כתב דיש
לתמוה על זה ,דהרי בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש ,ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא ,וא"כ איך
ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד.
ד .למ"ד סוכות ממש נמצא לכאורה דלישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" מורה שטעם ישיבתם בתוך
הסוכות לא היתה מדעת עצמם רק מכח שהושיבם הקב"ה ,וכמ"ש בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) וז"ל :הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו
ובכבודו הושיבם בסוכות .וכעין פירש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל :כי בסוכות הושבתי צויתי לישב .גם בס' ברכת שמואל (להג"מ שמואל
קיידאנובער זצ"ל ,אבי הקב הישר ,פ' בא) הביא מדרש ילקוט בזה"ל :שאל ר' ינאי את ר' מתתיה בן חרש מה ראה הקב"ה לצוות לישראל
מצות סוכה בשעה שיצאו ישראל ממצרים שאז היו עושין חג הפסח וכו' מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה וכו' יעו"ש .משמע
דבאותה שעה שיצאו ישראל ממצרים הושיבם הקב"ה בתוך הסוכה .וע"ע בס' כרם שלמה (האמבורג תצ"ח לפ"ק ,פ' בא) שהעתיק
מדרש זה והאריך לבאר שהקדים הקב"ה לצוותן במצות סוכה כבר לפני מתן תורה .ומה מאוד יש להפליא ע"ז דבשלמא בשאר
הדורות שייך לומר דמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות ממש שהיתה ביציאת מצרים ,משא"כ בשעת יציאת מצרים
איזה טעם יש להושיבם בתוך הסוכה.
ולבאר כל חמירא נקדים לחקור באיזה סוכה הושיב הקב"ה את ישראל ,ובאיזה זמן הושיבם בתוכה .ואולי יתכן לחדש שהיתה
בלילה האחרונה לפני יציאת מצרים ,לפי"מ שאמר הכתוב (שמות י"ט ד') אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי
טכ הירומה רהבש הכוסב ,יתבשוה תוכוסב ' -ט רמאמ
נשרים ,ופירש בתרגום יונתן (שם) וז"ל :אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין
ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין ,וכ"כ בתרגום ירושלמי (שם).
ובמדרש שכל טוב (שמות י"ט ד') :הקב"ה נשא את בניו על ענני כבוד בשעה קלה והביאם למקום הר המוריה ואכלו שם הפסח
והחזירם מיד למצרים.
ומצינו בדברי חז"ל שבאותו זמן היתה נמצאת "סוכה" על מקום המקדש ,וכמפורש בבראשית רבה (פנ"ו י') בזה"ל :אברהם
קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה ,שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית י"ז) ומלכי צדק מלך
שלם ,אמר הקב"ה וכו' הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים ,ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד
שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה שנאמר (תהלים ע"ו) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ,ומה היה אומר יהי
רצון שאראה בבנין ביתי עכ"ד .ופירש במתנות כהונה וז"ל :עד שהוא שלם כלומר קודם שבאו ישראל בתוכה ולא נקראת עדיין
ירושלים אלא שלם עשה לו בו סוכה של כבוד .ובענף יוסף ביאר שהוא במקום בית קדשי הקדשים - .גם במדרש תהילים (מזמור
ע"ו) מצינו בזה"ל :ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ,אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים ,כביכול,
שהיה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי ,כיון שגרם החטא מה כתיב
(איכה ב' ו') ויחמוס כגן סוכו שיחת מועדו מקום שהיה מתוועד בתפלה עכ"ד.
ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לחדש ולומר דבליל פסח כשבאו ישראל עם ענני הכבוד להקריב את הפסח במקום
המקדש באותה שעה הוסיף הקב"ה להושיבן בתוך סוכתו שנמצא באותו מקום וע"ז נאמר כי בסוכות הושבתי וגו' - .ושמחתי
למצוא מפורש כן בדברי הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע (מהרי"ד סוכות עמוד רט"ז) בביאור שיטת רע"ק דס"ל סוכות ממש
וזל"ק :בסוכה קשה על לשון הכתוב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל "בהוציאי אותם מארץ מצרים" דהא עכ"ח לא היה זאת
תיכף בצאתם מארץ מצרים אלא אח"כ במדבר ,ויש לומר דאיתא בתרגום יונתן דבערב פסח בא ענן ונטל את ישראל כל ישראל
למקום המקדש ועשו שם הפסח ,ואיתא במדרש דעד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה וכו' ,נמצא דמיד ביציאת מצרים היו כל
ישראל במקום המקדש ואז זכו לקדושת הסוכה וכו' עכדה"ק.
פירות הנושרין לפנינו בביאור שיטת רבי עקיבא דבאותו זמן שיצאו ישראל בפעם הראשון ממצרים כדי לאכול את הפסח
במקום המקדש ,אז מתחלה זכו לענני הכבוד שהוליכם למקום המקדש (וכמ"ש בתרגום יונתן הנ"ל) ,ואח"כ זכו גם לסוכות ממש ע"י
שהושיבם הקב"ה בתוך הסוכה שבמקום המקדש - .ובזה מבואר דעל שניהם נאמר כי בסוכות הושבתי וגו' ,ותיבת בסוכות כתיב
מלא להורות על ב' מיני סוכות שישבו ישראל (וכמ"ש בחיי אדם וחתם סופר הנ"ל) ,וזה מכוון כשיטת רבי עקיבא (דקיי"ל כוותיה לגבי רבי
אליעזר) דס"ל דבשניהם הושיבם הקב"ה ביציאת מצרים.
ולפי"ז נראה דרבי עקיבא לא בא לחלוק על רבי אליעזר דטעם מצות סוכה היא זכר לענני הכבוד ,רק בא להוסיף דחוץ ממה
שהושיבם הקב"ה בענני הכבוד עוד הוסיף להושיבם גם בסוכות ממש ולזכר שניהם נצטוו ישראל במצות סוכה .ור"א ורע"ק
תרוייהו מוכיחים דבריהם מלישנא דקרא כי בסוכות הושבתי וגו' ,רבי אליעזר פירש תיבת "בסוכות" על ענני הכבוד לחוד ,ורבי
עקיבא ס"ל דלכך נקטה תורה לשון "בסוכות" הושבתי ולא "בעננים" הושבתי ,להורות דחוץ מענני הכבוד שהושיב הקב"ה את
ישראל ביציאת מצרים כמפורש בקרא ,עוד הוסיף להושיבם גם בסוכות ממש .אך כדי שלא תאמר דלא מיירי הכתוב רק מסוכות
ממש ולא מענני הכבוד ,לכך כתבה תורה תיבת בסוכות מלא להורות על שני מיני סוכות שהושיב הקב"ה את ישראל בתוכם א'
סוכות ממש ,ב' סוכות של ענני כבוד.
ואולי יש לרמז ענין זה בלישנא דקרא ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות ,וברש"י (תהלים ס' ח') כתב וז"ל :סוכות זה איני יודע מאיזה
אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא עכ"ל .אך לדרכינו יתכן דסוכות אינו שם עיר
וכדומה הנקרא בשם סוכות ,רק מיירי מאותו מקום שנאמר עליה כי בסוכו"ת הושבתי וגו' ,ובא הכתוב לרמז בזה על יציאה
ראשונה שיצאו ישראל בליל פסח מרעמסס ויחנו בתוך הסוכה הנמצא במקום המקדש .גם עצם מקום המקדש נקרא בשם סוכה
וכמו שפירש בתרגום יונתן (תהלים ע"ו ג') ויהי בשלם סוכו והוה בירושלם בית מקדשיה.
הירומה רהבש הכוסב ,יתבשוה תוכוסב ' -ט רמאמ ל
ואשר על ידו השני מה שנראה בדרך אפשר לחדש עוד בזה ,וליישב כל הדקדוקים שלפנינו באופן אחר קצת .ונקדים אומרם
ז"ל (ב"ר פנ"ו א') בפרשת העקידה וז"ל :ביום השלישי וירא את המקום מרחוק ,מה ראה ראה ענן קשור בהר ,אמר דומה שאותו
מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם עכ"ל .ובעץ יוסף ביאר שראה ענן עב מאוד כאילו קשור ואחוז בהר שלא כדרך שאר
עננים ומתוך זה הכיר כי ענן כבוד ה' הוא ע"כ .ובפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) כתב שראה עמוד של אש מן הארץ עד לשמים.
ובמדרש שכל טוב (וירא פכ"א) הזכיר שניהם שראה ענן קשור על ההר ועמוד של אש בתוכה .וכ"כ בספר הישר (פ' וירא) שראה
עמוד אש מן הארץ ועד השמים וענן כבד על ההר וכבוד ה' נראה בענן (ועי' ברד"ל על פרקי דר"א שם).
ואולי יתכן שענן הכבוד שראה אברהם על הר המוריה היינו אותה סוכה של כבוד (כלשון מתנות כהונה הנ"ל) שעשה הקב"ה במקום
המקדש מתחלת בריאת העולם .ואע"פ שקראוהו חז"ל בשם סוכ"ה יתכן שהיינו ענני הכבוד ,וכמו שמצינו לרבי אליעזר שדרש
מאה"כ כי בסוכו"ת הושבתי על ענני הכבוד ,ולפי המבואר לעיל גם רבי עקיבא מודה דקרא מיירי גם מסוכה של ענני הכבוד .גם
יתכן שנקרא בשם סוכה משום שאופן עמידת הענן היתה דומה לסוכה ,וכמו שמצינו בברייתא דמלאכת המשכן (פי"ד) בזה"ל:
כיון שהיו ישראל חונים הי' עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודא "כמין סוכה" .וע"ע במדרש שכל טוב (שמות י"ב ל"ז)
דשבעת ענני כבוד היו מסובבין עליהם "כסוכה".
וטעמו של דבר שעשה הקב"ה סוכה של עננים במקום המקדש ,נראה לפימ"ש בנצח ישראל למהר"ל (פרק נ"ד) וז"ל :בכל
מקום כאשר היה נגלה השכינה בתחתונים היה על ידי ענני כבוד וירא ה' בעמוד ענן וזה תמיד ,ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר
ויהי קולות וברקים וענן כבד (שמות י"ט י"ז) ,וגם כן בכל מקום שהיה גלוי שכינתו בתחתונים היה זה על ידי עמוד הענן עכ"ל .ובזה
מבואר בפשיטות דמכיון שכביכול הקב"ה אוה למושב לו בהר המוריה ,וזהו המקום שהיה מתוועד בתפלה (כלשון מדרש תהלים
הנ"ל) ,לכך סיכך אותה בענן הכבוד.
ואם כנים דברינו נראה דענן זה שכיסה את הר המוריה היא אותו הענן הנקרא בדברי חכמינו ז"ל בשם "ענן השכינה" .וכדמצינו
בזוה"ק (ח"ב נ"א ע"ב) :מאן עמוד הענן וכו' דא הוא עננא דאתחזי תדיר עם שכינתא .גם בשעת מתן תורה כשנתגלה הקב"ה על הר
סיני נתכסה ההר בענן זה כדכתיב (שמות י"ט ט"ז) וענן כבד על ההר ,ופירש בזוה"ק (ח"ב פ"א ע"א) :עננא תקיף דשקיע באתריה דלא
נטיל ,והיינו שהיתה הענן שקוע במקומו ואינו נוסע ממקום למקום כמו שאר עננים .וזהו דומה להענן שראה אברהם בהר המוריה
שהיה עב מאוד ונראה כאילו קשור ואחוז בהר שלא כדרך שאר עננים (וכמ"ש בעץ יוסף הנ"ל) .ובילקוט שמעוני (במדבר רמז תשכ"ג)
מבואר דענן זה כיסה את המשכן ביום הקמתו .ולפי"ז נראה דענן זה כיסה עכשיו את מקום המקדש.
ובברייתא דמלאכת המשכן (פי"ד) מצינו בזה"ל :כיון שהיו ישראל חונים הי' עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודא
כמין סוכה ,ומחפה את האהל מבחוץ וממלא את המשכן מבפנים וכו' ,וזה אחד מענני כבוד ששמשו את ישראל במדבר ארבעים
שנה אחד מימינם ואחד משמאלם ואחד מלפניהם וא' מלאחריהם וענן שכינה שביניהם וכו' .ונראה דענן השכינה זהו הענן שחיפה
את המשכן ונמשך על בני יהודה כמין סוכה ,וזה מכוון לדברינו שענן השכינה היא אותה הסוכה שכיסה את הר המוריה.
והנה בשעה שיצאו ישראל ממצרים זכו לענני הכבוד כדכתיב (שמות י"ג כ"א) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך
ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה .גם ענן השכינה היתה אחד מענני הכבוד כמפורש בברייתא הנ"ל ,ואולי היינו
עמוד הענן שהלך לפניהם וכמ"ש בספרי זוטא (פ"י ל"ג) שענן שכינה היה מקדם לפניהם וכו' ועושה להם דרך להלך .וכבר נתבאר
דגם בהר המוריה מצינו כל עננים האלו ,דהרי אברהם ראה ענן קשור על ההר ועמוד של אש בתוכה כנ"ל ,והסוכה היא ענן
השכינה ונראה דזהו הענן שראה אברהם.
ולפי"ז אולי ירשיני אלקים לחדש ולומר ,דאותו הסוכה של ענני הכבוד שהיתה על מקום המקדש משעת בריאת העולם ,היינו
אותן ענני הכבוד ממש שבהם יצאו ישראל ממצרים ,וזהו כנפי נשרים שהלכו בליל פסח מהר המוריה למצרים להביא את ישראל
למקום המקדש - .ומה מתוק לחכי לבאר בזה מאמר הכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי "בסוכות" הושבתי וגו' "בהוציאי
אותם" מארץ מצרים ,היינו שבסוכה זו עצמה שעשה הקב"ה במקום המקדש ,בה הושיב הקב"ה את ישראל באותה שעה ממש
של יציאת מצרים ,וע"י הסוכה עצמה יצאו ממצרים - .ולפי"ז יש מקום להשוות דברי ר"א ורע"ק ,דלכו"ע מיירי קרא מענני
הכבוד ,ורע"ק בא להוסיף דענני הכבוד אלו היינו אותם עננים שקבע הקב"ה מתחלת בריאת העולם לשמש כמו סוכה במקום
המקדש ,ולכך נקטה תורה לשון "בסוכות" הושבתי ולא "בעננים" הושבתי.
אל שדקמה םוקמב ,יתבשוה תוכוסב ' -י רמאמ
ויש להמתיק בזה מש"כ בס' צבי לצדיק (הובא להלן) דמצות סוכות שבעת ימים דייקא זכר לענן של מתן תורה שכיסה את הר
סיני ז' ימים (משפטים כ"ד) .דהרי גם ענן של מתן תורה היתה ענן השכינה כנ"ל.
מאמר י' -בסוכות הושבתי ,במקום המקדש
כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי
אליעזר ,רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ'.
ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו פלוגתא כזו גם בביאור הכתוב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה" .אך שם נתוסף
דיעה שלישית בזה"ל :חכמים אומרים אין סוכות אלא מקום שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף
סוכות מקום עכ"ל - .ונראה בפשיטות דלדעת חכמים נפרש כן גם במאה"כ כי בסוכות הושבתי היינו שהושיבם הקב"ה במקום
הנקרא סוכות - .ואכן מצאתי לפרש כן בספר זכרון על רש"י וז"ל :הרב רבי דוד קמחי ז"ל ואביו פירשו האי בסוכות על דרך הפשט
שרצה לומר בעיר סכות דכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וגו' כלומר כי בעיר סכות הושבתי את בני ישראל בהוציאו
אותם מארץ מצרים והוא המקום הראשון שחנו בו בצאתם והיינו דכתיב בהוציאו אותם מארץ מצרים כלומר תיכף ליציאתם
עכ"ל .וכן פירש בפענח רזא (פ' אמור) בשם ר"י קמחי יעו"ש .גם בייטב פנים (לסוכות ,שובע שמחות אות י"א) כתב וז"ל :בסוכות הושבתי
וכו' שאז נסעו מרעמסס ונחו בסוכות בשעה קלה וכו' ואפשר זה שאמרו בגמ' בסוכות ממש היינו המקום ששמו סוכות כדכתיב
ויסעו מרעמסס סוכתה וכתיב (שמות י"ג כ') ויסעו מסוכות עכ"ל.
תמצית הדברים מצינו שלשה דיעות בביאור לישנא דקרא כי "בסוכות" הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים :א.
סוכות ממש .ב .ענני הכבוד .ג .שם מקום הנקרא סוכות - .ויש לדקדק בדברי כולם וכמו שיבואר לפנינו:
א .למ"ד סוכות ממש צריך ביאור איזה נס וחידוש יש בזה לעשות זכר בשבילה בכל הדורות ,ובפרט דכך דרכן של הולכי
מדבריות לישב בתוך אהלים וסוכות - .גם צ"ב דלישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" משמע שישיבתם בתוך
הסוכות לא היתה מדעת עצמם רק מכח שהושיבם הקב"ה ,וכמ"ש בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) וז"ל :הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו
ובכבודו הושיבם בסוכות ע"כ.
ב .למ"ד ענני הכבוד יש להתבונן דבקרא כתיב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל "בהוציאי אותם מארץ מצרים" ,משמע
בפשיטות דכבר זכו לענני הכבוד בשעת יציאת מצרים .אך לעומת זה מצינו שלא הזכיר הכתוב ענין ענני הכבוד עד אחר נסיעתם
מסוכות וכמ"ש (שמות י"ג כ') ויסעו מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' .וביאר
ברמב"ן (שם י"ז) וז"ל :בנסעם מסכות החל עמוד הענן ללכת לפניהם .וכן מפורש בתרגום יונתן (שמות י"ב ל"ז) דבסוכות זכו לענני
הכבוד וז"ל :ונטלו בני ישראל מן פילוסין לסוכות מאה ותלתין מילין "תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא" .והכפיל דברו (במדבר
ל"ג ה') וז"ל :ונטלו בני ישראל מן פילוסין ושרו בסוכות "אתרא דאתחפיאו שבעת ענני יקרא" - .אך אי משום הא גופא עדיין לא
קשיא כל כך ,דיתכן לפרש בהוציאי אותם וגו' היינו סמוך ליציאת מצרים (עי' ברוקח הל' סוכה סי' רי"ט) ,אף דעדיין טעמא בעי מה
נשתנה מסע השני' ממסע הראשונה שלא נצרכו לענני הכבוד.
אך עדיין לא מצינו מנוח ,דהרי בשעת מתן תורה כתיב (שמות י"ט ד') :אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי
נשרים .ודרשוהו חכמינו ז"ל על זמן יציאת מצרים ,וכמ"ש במכילתא (פ' יתרו ,בחודש פ"ב) :ואשא אתכם על כנפי נשרים רבי אליעזר
אומר זה יום רעמסס לפי שנתקבצו כלם ובאו רעמסס לשעה קלה .ובילקוט שמעוני (פ' מסעי ,רמז תשפ"ו) :אמר הקב"ה לישראל
כשהייתם במצרים מהלך ארבעים יום הייתם מפורדים בה וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס .וכ"ה במדרש תהלים (מזמור ק"ז)
שדקמה םוקמב ,יתבשוה תוכוסב ' -י רמאמ בל
וברש"י עה"ת (שמות י"ט ד') .ובמכילתא (בא פי"ד) דרש וז"ל :כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר (שם
י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' ,והובא ברש"י (שמות י"ב ל"ז) .הרי לפנינו שכבר זכו ישראל לכנפי נשרים בהיותם במצרים.
וצ"ב איך להשוות הדברים - .וביותר יפלא מה שכתב בתרגום יונתן (שמות י"ט ד') דבליל פסח הלכו ישראל בכנפי נשרים ממצרים
לביהמ"ק ,דהלא בעצמו כתב (שמות י"ב ל"ז ,במדבר ל"ג ח') שלא זכו לענני הכבוד עד שהגיעו לסוכות כנ"ל.
אך באמת המתבונן בענין ענני הכבוד ימצא שני אופנים ,אופן הראשון נזכרה בשעת יציאת מצרים ונקראה שמה "כנפי
נשרים" ,ואופן השני נזכרה משעת נסיעתם מסוכות ואילך ונקראה שמה "עמוד ענן ועמוד האש" או "ענני הכבוד" .ולא ראי זה
כראי זה דהרי בענני הכבוד הלכו ישראל בלי קפיצת הדרך ,וענן ה' הולך לפניהם דרך ג' ימים להשוות את ההרים ולהרוג את
הנחשים ,משא"כ בכנפי נשרים פרחו ישראל באויר השמים כמו נשרים מהלך רב כהרף עין ,וכמובן שלא נצרכו באותה שעה
להשוות ההרים ולהריגת הנחשים שהרי לא הלכו כלל על הארץ - .וענני הכבוד אינם דומים לשאר העננים רק היא בריאה בפני
עצמה שנברא בששת ימי בראשית בערב שבת בין השמשות (תרגום יונתן במדבר כ"ב כ"ח) ויש להם שירה בפני עצמם (פרק שירה פ"ב),
משא"כ כנפי נשרים הם מלאכי השרת שנבראו ביום ב' לבריאת העולם ,וכדמצינו באלשיך הק' שהכפיל כמה פעמים (שמות י"ב
י"ג ,שם ל"ז ,שם י"ט ד' ,במדבר א' ג' ,שם ל"ג א') בשם רבותינו ז"ל דכנפי נשרים הם מלאכי השרת שנשאו את ישראל על כפים בשעה
קלה כי נשרים הם מלאכי השרת יעו"ש .ואולי מקורו בזוה"ק (רע"מ ,בהר ק"ט ע"א) :ואשא אתכם על כנפי נשרים דאינון גדפי חיוון
דמרכבתא ע"כ .ובתיקוני זהר (תיקון כ"ה) :אמר רבי שמעון לחברוי וכו' תלת חיוון אינון במרכבתא אריה שור נשר ובכלהו לית
רחמים כנשרא ובגין דא אמר לישראל ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכו' ע"כ .ובס' אור התורה (להצמח צדק זי"ע,
פ' יתרו) כתב וז"ל :כנפי נשרים גדפי דחיון (זוהר) ע"ד והחיות נושאות וכו' ומרכבתא עילאה ע"כ - .ולפי"ז היה מקום להשוות דעד
סוכות הלכו בכנפי נשרים ומשם ואילך בענני הכבוד .אך עדיין אינו מיושב לגמרי ,דבכמה מדרשים נזכרו גם ענני הכבוד במצרים
והדרא קושיא לדוכתא .גם צ"ב דאם היה להם ענני הכבוד מדוע נצרכו ללכת בכנפי נשרים.
ג .הנה בתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני הכבוד .גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש וז"ל :הסוכות שאומר
הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו' .וכבר הקשו
המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק ,הלא כללא אית לן דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א
דשמותי הוא (וכמ"ש הרא"ש ב"מ פ"ו סי' י"ח).
ד .בחיי אדם (ח"ב ,כלל קמ"ו) כתב וז"ל :כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ
מצרים .מתחלה כתיב בסכת חסר ,וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא ,אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד,
וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל .וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג) .ותמה על זה רביה"ק זי"ע (דברי יואל לסוכות ,עמוד ז') דהרי
בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש ,ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא ,וא"כ איך ארכביה אתרי רכשי
לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד.
ה .גם למ"ד דסוכות שם מקום היא ,צריך ביאור איזה חידוש יש במקום הנקרא סוכות יותר משאר מקומות שחנו בהם ישראל
עד שציוה הקב"ה לעשות זכר לדורות עולם כי בסוכו"ת הושבתי וגו'.
ו .גם יש להתבונן הרבה בדברי המכילתא (בא פי"ד) שכתב וז"ל :כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר
(שם י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' ,והובא ברש"י (שמות י"ב ל"ז) .ובאלשיך (שמות י"ב ל"ז) כתב שהנסיעה עד סוכות היתה
בלתי נרגשת יעו"ש - .והנה בפשיטות נראה דנסיעה זו מרעמסס לסוכות הרי היא דבר אחד ממש עם יציאת מצרים ,דברגע
הקודמת עדיין נמצאו ברעמסס תחת רשותו של פרעה ,ובאותו הרף עין כבר נמצאו בסוכות שהיא מחוץ לגבול מצרים (ספורנו
שמות י"ג כ"א) ,ונמצא לפי"ז דמעולם לא יצאו ישראל דרך שערי מצרים ,רק בהיותם ברעמסס נעלמו פתאום מרגע לרגע ,ובאותו
רגע ממש כבר נמצאו רחוקים הרבה ממצרים.
אך מה מאוד יש להפליא ,דאיך נפרנס לפי"ז כמה פסוקים ומאמרי חז"ל ,ואציין מקצתם :א .דכתיב (במדבר ל"ג ג') :ממחרת
הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה "לעיני כל מצרים" .וברש"י (דברים ל"ב מ"ח) מצינו בזה"ל :במצרים נאמר בעצם היום הזה הוציא
ה' ,לפי שהיו מצריים אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בהם אין אנו מניחין אותן לצאת ,ולא עוד אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין
גל שדקמה םוקמב ,יתבשוה תוכוסב ' -י רמאמ
והורגין להם ,אמר הקב"ה "הריני מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה" .הרי שהמצרים ידעו וראו היטב בצאת
ישראל ממצרים .ב .במכילתא (ר"פ בשלח) דרשו וז"ל :ויהי בשלח פרעה "אין שלוח בכל מקום אלא לווי" שנאמר (בראשית י"ח)
ואברהם הולך עמהם לשלחם וכו' .וצ"ב דאיך שייך ללוות מי שיוצא כהרף עין ואין נסיעתו מורגשת כלל .ג .כתיב (שמות י"ב ל"ח):
וגם ערב רב עלה אתם .וברש"י (שמות י"ד ה') כתב בשם המכילתא :איקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך
ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים באו והגידו לפרעה ביום ד' ע"כ .והיא פלא דאיך יתכן שיצאו איקטורין וערב רב ממצרים יחד
עם ישראל הלא בודאי שלא זכו לנסוע כהרף עין (כמו שמצינו בזוה"ק תשא קצ"א ע"ב דערב רב לא היו בתוך ענני הכבוד) .ד .גם יש להתבונן
טובא מהיכן ידעו המצרים לאיזה מקום מארבע כנפות הארץ נעלמו בני ישראל ,הרי נסיעת ישראל היתה בלתי מורגשת כנ"ל,
ואיך הכירו בכלל שיצאו ישראל ממצרים ,אולי עלו לשמים או נכנסו לארץ ,ולא יתכן לומר שרדפו אחר ישראל עד שמצאו אותם
חונים בסוכות ,דהרי לא הלכו ישראל בדרך הישרה וכמ"ש ולא נחם אותם אלקים דרך ארץ פלשתים ,ומהיכן ידעו הרודפים סוד
זה שלא הלכו בדרך פלשתים .ה .גם צ"ב מהו החידוש בבצקם של אבותינו שלא החמיץ ,הלא לא הלכו רק כשיעור הרף עין .ו .גם
יש להבין מש"כ בש"ך (פ' שמות) דעל פי הדיבור יצאו ישראל ממצרים מאותו הפתח שהיתה בה צורת הכלב יעו"ש באורך ,וצ"ב
דהרי לא יצאו כלל דרך שערי מצרים.
ז .גם בעצם מקומו של "סוכות" שחנו בה ישראל יש להתבונן טובא .דהרי מצד אחד כתיב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל
מרעמסס סכתה ,הרי דיש איזה מקום בעולם המכונה בשם "סוכות" .אך מצד השני מצינו ברש"י (תהלים ס' ח') בזה"ל :סוכות זה
איני יודע מאיזה אומה היא ,לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא עכ"ל .גם במכילתא הנ"ל (בא
פי"ד) מצינו שנחלקו חכמים אם "סוכתה" היא שם מקום או לא .וצ"ב דאם אינו שם מקום א"כ איך יתכן שנסעו ישראל מרעמסס
סכתה - .וטעם ספיקותו של רש"י הנ"ל ביארתי במקו"א דהנה באמת מצינו בתורה מקום אחרת הנקרא בשם סוכות ,כדכתיב בפ'
וישלח (בראשית ל"ג י"ז) :ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא שם המקום סכות .ובמשקל הראשון הייתי
מפרש דגם מה שאמר הכתוב להלן (שמות שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה ,מיירי מאותו סוכות של יעקב ,דהרי לישנא
דקרא "סכותה" משמע כאילו היתה סוכות מקום ידוע ,ולא מצינו בתורה מקום סוכות אחרת חוץ משל יעקב ,ובשניהם נקט קרא
לשון זה "סכותה" .אך מאידך גיסא קשה לפרש כן ,דהרי אותו סוכות של יעקב נמצא בארץ ישראל סמוך לשכם כדכתיב אח"כ
(בראשית שם) ויבא יעקב וגו' שכם .משא"כ בני ישראל נמצאו עכשיו בין רעמסס לים סוף וא"כ איך יתכן שחנו בסוכות של יעקב.
וכן משמע מהמשך לשונו של רש"י ז"ל דבזה נסתפק וכמו שכתב בזה"ל" :לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל
מרעמסס היכן הוא וכו' שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם" ,משמע
כוונתו דבשביל דסוכות של יעקב נמצא בקצה ארץ כנען לפני שכם לכך נסתפק באיזה סוכות באו ישראל כשנסעו מרעמסס.
ובאמת מכח קושיא זו העלה במדרש שכל טוב (שמות פי"ב ל"ז) דיש שני מקומות ששמן סוכות אחד בין רעמסס ובין איתם ואחד
בארץ ישראל יעו"ש .וצ"ב איך ליישב הדברים על מכונם.
ח .הנה ברש"י (שמות י"ב ל"ז) כתב וז"ל" :מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו" ובאו שם לפי שעה שנאמר ואשא אתכם על כנפי
נשרים עכ"ל .אך יש להתבונן דשיעור זה אינו ברור כל כך ,חדא דבמדרשי חז"ל מצינו כמה דיעות שונות זו מזו בשיעור המרחק
מרעמסס לסוכות (עי' תרגום יונתן ,מכילתא דרשב"י ,מדרש תנחומא ,וילקו"ש) .ועוד דהלא מקור דברי רש"י היא במכילתא (פ' בא מס' דפסחא
פי"ד) ושם כתב בזה"ל :ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכות "מאה ועשרים פרסה" וכו' וכהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות
לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' ע"כ .והנה כל פרסה עולה ד' מיל ולפי"ז נמצא שמרעמסס לסוכות היא ת"פ
מיל .ואע"ג דיש שרצו להגיה בדברי המכילתא "ק"כ מיל" לפי"ד רש"י הנ"ל ,נראה דקשה להגיה דהרי שיעור זה מצינו בכל דפוסי
המכילתא (גם בדפוס ראשון שנדפס בקושטנטינא ער"ה לפ"ק) ,גם דהלא רש"י ז"ל בעצמו העיד (תהלים שם) דאינו יודע היכן היא ,וא"כ אם
רצוננו להגיה אנו צריכין יותר להגיה דברי רש"י לפי המכילתא ולא להיפוך.
ובאמת מצינו שיעור גדול יותר במדרש לקח טוב (שמות פי"ב סי' ל"ז) שכתב וז"ל :אמרו מרעמסס לסוכות "מהלך ק"ל פרסה".
ובמדרש שכל טוב (שמות שם) כתב שמרעמסס לסוכות מהלך חמש מאות ועשרים מיל .ושני שיעורים אלו מכוונים זה לזה ,דהרי
כל פרסה ד' מיל וק"ל פרסה עולה תק"כ מילין .וכן כתב בפירוש הרוקח ז"ל (פ' מסעי) וז"ל :ויסעו בני ישראל בתק"כ מיל מרעמסס
סוכתה ועל יום נסיעתם מרעמסס נאמר ואשא אתכם על כנפי "נשרים" בגימטריא "תק"כ מיל" עכ"ד.
שדקמה םוקמב ,יתבשוה תוכוסב ' -י רמאמ דל
אך מה שיש לתמוה על זה ולא ראיתי עדיין מי שנתעורר בזה ,דהנה מהלך אדם ביום הוא עשרה פרסאות (פסחים צ"ג ע"ב),
ולפי"ז נמצא דק"ל פרסה היא מהלך י"ג ימים ,ושיעור ק"כ פרסה דנקט במכילתא היא מהלך י"ב ימים ,והנה אע"פ שבני ישראל
הלכו כל אותו המרחק כהרף עין עם כנפי נשרים ,אך איך יתכן להמצרים לרדוף אחריהם מרחק גדול כזה בזמן שלא רדפו רק שני
ימים (עירש"י שמות י"ד ה').
ט .מצינו בזוה"ק (ח"ב מ"ה ע"א) שכל שרי העליונים הממונים על ישראל ועל שאר האומות לוו את השכינה וכל ישראל בשעת
יציאת מצרים עד שחנו באיתם בקצה המדבר .ויש להתבונן מדוע נצרכו ללוות את ישראל עד שהגיעו לאיתם ולא סגי ללוותם
עד חנייתם הראשונה שהיתה בסוכות ותו לא.
י .דבר חידוש מצינו ברשב"ם (פ' בהעלותך ,י"א ל"ה) וז"ל :במכילתא ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה על זה נאמר ואשא אתכם
על כנפי נשרים .ופירשתי לשואלים ,לפי שאין כתוב שם ויסעו מרעמסס ויחנו סוכותה ,לומר לך שלפי שעה באו מרעמסס
לסוכות "ובשעה שנסעו מרעמסס נסעו כמו כן מסוכות" וזהו כנפי נשרים עכ"ל .וצ"ב הכוונה דאיך יתכן לנסוע באותה שעה הן
מרעמסס והן מסוכות.
יא .בנוסח ההושענות מצינו בזה"ל :הושענא "סוכת שלם" והכוונה לבית המקדש שהיה בנין גדול ומפואר ,וא"כ טעמא בעי
מדוע נקראת בשם "סוכה" .גם יש לדקדק על הלשון סוכת "שלם" ,דיותר הול"ל סוכת "ירושלים" ,דאע"פ שמתחלה נקרא העיר
בשם "שלם" וכמ"ש (בראשית י"ז) ומלכי צדק מלך שלם ,מ"מ בזמן שביהמ"ק היה קיים כבר נקראת בשם ירושלים.
ולבאר כל חמירא נקדים לפרש מאמר הכתוב (שמות י"ט ד') אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים,
ובתרגום יונתן (שם) ביאר וז"ל :אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ואובילית
יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין ע"כ - .ויש להתבונן :חדא הלא כללא אית
לן דלא עביד קוב"ה ניסא למגנא ואיזה צורך היה בנס נפלא כזה ,ובפרט שבאותו שעה עדיין לא נבנה בית המקדש במקום הזה.
וביותר יפלא דהלא האריך התוה"ק כל כך בגודל הנסים שהיו בשעת יציאת מצרים ,וא"כ איך יתכן שנס גדול כזה לא נזכר אפילו
ברמז כלל.
ואולי יתכן לחדש ולומר דשפיר נזכר נסיעה זו בתורה ,והיא מפורשת בתוך מאמר הכתוב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל
"מרעמסס סכתה" ,ופירושו דבנסיעה הראשונה (ובפעם הראשונה שיצאו ישראל ממצרים) נסעו ישראל מרעמסס (דהיינו פילוסין כמ"ש
בתרגום יונתן שמות א' י"א) והלכו למקום המקדש שנקראת בשם "סוכה" ,כמו שמצינו מקרא מלא דיבר הכתוב (תהלים ע"ו ג') :ויהי
בשלם סוכו ,ופירש בתרגום יונתן :והוה בירושלם בית מקדשיה .ובקינות לת"ב (קינה כ"ח) מצינו בזה"ל :הועל אריה מסבכו וכו'
והגלה "מסוכו" מנחתו ונסכו .גם בנוסח ההושענות אנו אומרים :הושענא "סוכת שלם" .הרי לפנינו דבית המקדש נקראת
בשם "סוכה".
וטעמו של דבר שנקראת בית המקדש כך ,נראה לפי"מ דמצינו דבר חידוש בדברי חז"ל שלפני בנין ביהמ"ק היתה נמצאת
"סוכה ממש" על מקום המקדש ,וכמפורש בבראשית רבה (פנ"ו י') בזה"ל :אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם
המקום ההוא ה' יראה ,שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית י"ז) ומלכי צדק מלך שלם ,אמר הקב"ה וכו' הריני קורא אותו ירושלים
כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים ,ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה "סוכה" והיה מתפלל
בתוכה שנאמר (תהלים ע"ו) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ,ומה היה אומר ,יהי רצון שאראה בבנין ביתי עכ"ד .ופירש במתנות
כהונה וז"ל :עד שהוא שלם כלומר קודם שבאו ישראל בתוכה ולא נקראת עדיין ירושלים אלא שלם עשה לו בו סוכה של כבוד.
ובענף יוסף ביאר שהוא במקום בית קדשי הקדשים - .גם במדרש תהילים (מזמור ע"ו) מצינו בזה"ל :ויהי בשלם סוכו ומעונתו
בציון ,אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים ,כביכול ,שהיה מתפלל בתוכה ואומר ,יהי רצון
מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי ,כיון שגרם החטא מה כתיב (איכה ב' ו') ויחמוס כגן סוכו שיחת מועדו
מקום שהיה מתוועד בתפלה עכ"ד - .ואולי לכך נקראת כל בית המקדש בשם "סוכה" אע"פ שהיתה בנין גדול ומפואר ,על שם
הל שדקמה םוקמב ,יתבשוה תוכוסב ' -י רמאמ
אותה הסוכה שעמדה מתחילה על מקום המקדש ,ושימש כאבן היסוד לכל בנין ביהמ"ק ע"י תפלות הקב"ה בתוכה - .גם מאותה
שעה שגרמו עוונותינו וחרב בית מקדשינו אנו מרבים להזכיר ענין זה ומתפללין :הרחמן הוא יקים לנו "סוכת דוד" הנופלת ,גם
"הושענא סוכת שלם" ,ובקשתינו לעורר בזה את האהבה שיזכור הקב"ה את הסוכה שעשה במקום המקדש בשעה שנקראת
עדיין בשם "שלם" ,ואת התפלות שהתפלל בתוכה "יהי רצון שאראה בבנין ביתי" ,שזה היתה היסוד לבנין בית המקדש ,וכמו אז
כן עתה יתגלה כבוד שמים עלינו ונזכה לראות בנין בית מקדשינו ותפארתינו (ומיושב קושיא י"א).
ואולי יתכן להוסיף עוד ,דלא רק בית המקדש בעצמו נקראת בשם "סוכה" ,רק כל המקום ההיא מכונה בתורה הק' בשם
"סכותה" .דהרי מצינו שבשום מקום בתוה"ק לא נתבאר במפורש מקום בית המקדש (עי' במו"נ ח"ג פמ"ה) ,ובכל פעם דמיירי
ממקום המקדש נזכר רק ברמזים שונים ,וכמו שנאמר :על אחד ההרים (בראשית כ"ב ב') ,ויפגע במקום (שם כ"ח י"א) ,אל המקום אשר
יבחר ה' (דברים י"ב ה' ,ועוד) ,גורן ארונה היבוסי (ש"ב כ"ד י"ח) .וכמו כן יתכן דבשעת יציאת מצרים כינתה התורה לכל שטח מקום
ההיא בשם "סוכות" על שם הסוכה שעמדה באותו זמן על מקום המקדש - .וכבר מצינו דוגמתו אצל יעקב אבינו דכתיב (בראשית
ל"ג י"ז) :ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות "על כן קרא שם המקום סכות" ,הרי שקרא שם המקום ע"ש הסוכות
שעשה באותו מקום אע"פ שבנה גם בית לעצמו ,וא"כ בודאי שמקום המקדש בשעה שלא היה בתוכה כלום רק סוכה שפיר יתכן
לקרוא לכל המקום ההיא בשם סוכות ,ובפרט דסוכה זו היתה היסוד לכל בנין ביהמ"ק שנבנה אח"כ במקום הזה - .ומצינו סמוכין
לזה בספה"ק באר מים חיים (פ' וישלח) שפירש מאמר הכתוב ויעקב נסע "סכותה" שנסע לצד "ירושלים ובית המקדש" הנקרא
סוכת דוד הנופלת (עמוס ט' י"א) יעו"ש ,הרי מפורש שכל מקום ההיא מכונה בשם "סכותה".
ובזה נחזור לענינינו ,הנה מצד אחד מפורש בתורה שני פעמים (שמות י"ב ל"ז ,במדבר ל"ג ה') שבצאת ישראל ממצרים נסעו
לראשונה מרעמסס סכותה ,הרי שיש איזה מקום בעולם המכונה בשם "סכתה" ,וכבר נסעו ישראל למקום זה - .אך מצד השני
נחלקו חכמים אם סכותה היא שם מקום או לא ,גם רש"י כתב שאינו יודע היכן הוא ומאיזה אומה הוא ,גם העיר סוכות שמצינו
כבר בתוה"ק אצל יעקב לא יתכן לפי החשבון שיהי' בין מצרים לארץ ישראל ,וא"כ איך יתכן לקיים שניהם - .ונראה דבכהאי
גוונא יבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ,דהרי לעומת זה מפורש בדברי חכמינו ז"ל דנסיעה ראשונה ממצרים היתה בליל
פסח בשעה שיצאו מרעמסס (הנקרא פילוסין) והלכו למקום המקדש ,ודבר נפלא כזה לא מצינו מוזכר בתורה כלל ,חוץ אם נאמר
דסכותה הנאמר כאן הכוונה למקום המקדש שנקראת גם היא בשם סוכות כנ"ל ,וא"כ שפיר יתכן דמה שאמרה תורה ויסעו בני
ישראל "מרעמסס סכתה" הכוונה למקום המקדש (ומיושב קושיא ז').
ואם נתבונן היטב נמצא שפירוש זה מכוונת היא לכל השיטות שמצינו בדברי חז"ל בביאור תיבת "סכותה" - .דהרי באותה
שעה היתה "סוכה ממש" במקום המקדש כנ"ל ,וזה מכוון למ"ד דתיבת סכתה היינו סוכות ממש - .גם יש צד להוסיף ולומר שגם
כל המקום ההיא נקראת בשם "סוכות" כנ"ל ,וזה מכוון לדעת חכמים דס"ל דתיבת סכתה היינו שם מקום .אך לעומת זה אינה
מוכרח לומר שגם המקום נקראת כך ,וכמו שיטות האחרות הסוברים דסוכות אינה שם מקום - .גם השיטה דס"ל דסכותה היינו
ענני הכבוד מכוונת היא למקום המקדש וכמו שיבואר לפנינו להלן.
ואם כנים דברינו דסוכות היינו מקום המקדש ,שפיר יתכן לכוון החשבון שמצינו במכילתא שמרעמסס לסוכות הלכו כהרף
עין מהלך י"ב יום ,גם החשבון שמצינו במדרש לקח טוב שהלכו דרך י"ג יום (עי' קושיא ח') .ויבואר לפי"מ שכתב באבן עזרא (ר"פ
בשלח ,י"ג י"ז) וז"ל :ידוע כי ממצרים עד ירושלים דרך פלשתים וכו' הוא "כמו מהלך עשרה ימים" בדרך הישרה עכ"ל .אך לעומת
זה ידוע דגודל ארץ מצרים היתה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה (תענית י' ע"א ,ועוד) ,נמצא דהיא בעצמה מהלך ארבעים
יום (תנחומא בא פ"ט ,ילקו"ש מסעי רמז תשפ"ו) ,ובאבן עזרא לא ביאר מאיזה מקום במצרים מתחיל חשבונו ,ובפשיטות היינו ממקום
השער והגבול שמשם שלח פרעה את ישראל וליוה אותם ,אך בליל פסח לא יצאו ישראל כלל ע"י שערי מצרים ,רק כהרף עין
נסעו מרעמסס הנמצא "בתוך מצרים" למקום המקדש הנמצא "בתוך ירושלים" ,א"כ שפיר יתכן דמרעמסס שבמצרים עד מקום
המקדש היא מהלך י"ב יום (כדברי המכילתא) או י"ג יום (כדברי הלקח טוב) ודו"ק (ומיושב קושיא ח').
שדקמה םוקמב ,יתבשוה תוכוסב ' -י רמאמ ול
שוב מצאתי את שאהבה נפשי במרכבת המשנה על המכילתא (בא ריש פי"ד) שכבר קדמוני לפרש דהנסיעה מרעמסס סכותה
היינו מה שהלכו למקום המקדש ,וז"ל :כהרף עין נסעו מרעמסס לסוכות וכו' ,ולקמן במכילתא גריס על פסוק ואשא אתכם זה
יום רעמסס שנתקבצו כולם לשעה קלה ובאו לרעמסס ,וכתב הרא"ם ז"ל דאיתא להא ואיתא להא ,ולשיטת תרגום יונתן על
פסוק הנ"ל וז"ל וטענינן יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרא מן פילוסין ואובילית יתכון לאתר בי מקדשא למעבד תמן פסחא
ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין ,יראה לומר דרך רמז דפילוסין היא רעמסס ,ואם כן ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכתה
היא מקום מקדש שנקרא סוכת דוד (עמוס ט' י"א) ,לכך נאמר כשש מאות אלף רגלי הגברים ,כשיטת רבי שמעון (פסחים צ"א ע"ב)
דנשים בפסח רשות ,וגם לבד מזקנים שמה שלא לאוכליו ,ועוד דזקן אינו בראיה (חגיגה ב' ע"א) ,ויצדק המכילתא שלשעה קלה
נתקבצו כולם לרעמסס כשיטת תרגום יונתן הנ"ל דבההיא לילה אותיבת יתכון לפילוסין היא רעמסס ממקום המקדש ,וכאן מיירי
שכהרף עין נסעו לסוכות היא המקדש מרעמסס ,ושניהם עולים בקנה אחד ,כן יראה לפענ"ד דרך רמז ,עכ"ד הנחמדים - .אך לפי
המבואר לפנינו יתכן דפירוש זה אינה רק בדרך רמז ,רק היא פשוטן של דברים ,דהרי לא מצינו מקום אחר הנקרא "סוכות" באותו
דרך שהלכו בה ישראל ,גם פירוש זה עולה יפה עם שאר מדרשי חז"ל כמבואר בדרוש הנוכחי - .וע"ע מש"כ מרן זי"ע בדברי יואל
(מסעי ר"ו ע"ב) דנסיעה זו שנסעו מרעמסס למקום המקדש נחשב למסע הראשונה שבמ"ב מסעות .וע"ע בס' ראשי בשמים (להגר"י
מושקאט זצ"ל ,סו"פ מסעי) מש"כ בזה.
ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ,לבאר מדוע דייקא בהיותם בסוכות -דהיינו מקום המקדש -זכו לענני הכבוד (עי' קושיא
ב') .אך מתחלה נשתדל לחקור מהות אותה הסוכה שעמדה במקום המקדש.
ונקדים אומרם ז"ל (ב"ר פנ"ו א') בפרשת העקידה וז"ל :ביום השלישי וירא את המקום מרחוק ,מה ראה ,ראה ענן קשור בהר,
אמר דומה שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם עכ"ל .ובעץ יוסף ביאר שראה ענן עב מאוד כאילו קשור ואחוז
בהר שלא כדרך שאר עננים ומתוך זה הכיר כי ענן כבוד ה' הוא ע"כ .ובפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) כתב שראה עמוד של אש מן
הארץ עד לשמים .ובמדרש שכל טוב (וירא פכ"א) הזכיר שניהם שראה ענן קשור על ההר ועמוד של אש בתוכה .וכ"כ בספר הישר
(פ' וירא) שראה עמוד אש מן הארץ ועד השמים וענן כבד על ההר וכבוד ה' נראה בענן (ועי' ברד"ל על פרקי דר"א שם).
ולפי"ז אולי יתכן לחדש ולומר שענן הכבוד שראה אברהם על הר המוריה ,היינו אותה סוכה של כבוד (כלשון מתנות כהונה הנ"ל)
שעשה הקב"ה במקום המקדש מתחלת בריאת העולם כנ"ל - .ואע"פ שקראוהו חז"ל בשם סוכ"ה יתכן שהיינו ענני הכבוד ,וכמו
שמצינו לרבי אליעזר שדרש מאה"כ כי בסוכו"ת הושבתי על ענני הכבוד ,הרי דעננים מכונים בשם "סוכה" - .גם יתכן שנקרא
בשם סוכה משום שאופן עמידת הענן היתה דומה לסוכה ,וכמו שמצינו בברייתא דמלאכת המשכן (פי"ד) בזה"ל :כיון שהיו
ישראל חונים הי' עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודא "כמין סוכה" .וע"ע במדרש שכל טוב (שמות י"ב ל"ז) דשבעת
ענני כבוד היו מסובבין עליהם "כסוכה".
וטעמו של דבר שעשה הקב"ה סוכה של "עננים" במקום המקדש ,נראה לפימ"ש בנצח ישראל למהר"ל (פרק נ"ד) וז"ל :בכל
מקום כאשר היה נגלה השכינה בתחתונים היה על ידי ענני כבוד וירא ה' בעמוד ענן וזה תמיד ,ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר
ויהי קולות וברקים וענן כבד (שמות י"טי"ז) ,וגם כן בכל מקום שהיה גלוי שכינתו בתחתונים היה זה על ידי עמוד הענן עכ"ל .ובזה
מבואר בפשיטות דמכיון שכביכול הקב"ה אוה למושב לו בהר המוריה ,וזהו המקום שהיה מתוועד בתפלה (כלשון מדרש תהלים
הנ"ל) ,לכך סיכך אותה בענן הכבוד.
ונראה להוסיף נופך ולחדש ולומר דענן זה שכיסה את מקום המקדש ,היא אותו הענן שנקראת בדברי חכמינו ז"ל בשם
"ענן השכינה" .וכדמצינו בזוה"ק (ח"ב נ"א ע"ב) :מאן עמוד הענן וכו' דא הוא עננא דאתחזי תדיר עם שכינתא .גם בשעת מתן
תורה כשנתגלה הקב"ה על הר סיני נתכסה ההר בענן זה ,כדכתיב (שמות י"ט ט"ז) וענן כבד על ההר ,ופירש בזוה"ק (ח"ב פ"א ע"א):
עננא תקיף דשקיע באתריה דלא נטיל ,והיינו שהיתה הענן שקוע במקומו ואינו נוסע ממקום למקום כמו שאר עננים .וזהו
דומה להענן שראה אברהם בהר המוריה שהיה עב מאוד ונראה כאילו קשור ואחוז בהר שלא כדרך שאר עננים (וכמ"ש בעץ יוסף
זל שדקמה םוקמב ,יתבשוה תוכוסב ' -י רמאמ
הנ"ל) .ובילקוט שמעוני (במדבר רמז תשכ"ג) מבואר דענן זה כיסה את המשכן ביום הקמתו .ולפי"ז נראה דענן זה כיסה עכשיו את
מקום המקדש.
ובברייתא דמלאכת המשכן (פי"ד) מצינו בזה"ל :כיון שהיו ישראל חונים הי' עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני
יהודא כמין סוכה ,ומחפה את האהל מבחוץ וממלא את המשכן מבפנים וכו' ,וזה אחד מענני כבוד ששמשו את ישראל במדבר
ארבעים שנה אחד מימינם ואחד משמאלם ואחד מלפניהם וא' מלאחריהם וענן שכינה שביניהם וכו' ע"כ .ונראה דענן השכינה
זהו הענן שחיפה את המשכן ונמשך על בני יהודה כמין סוכה ,וזה מכוון לדברינו שענן השכינה היא אותה הסוכה שכיסה את
מקום המקדש.
והנה בשעה שיצאו ישראל ממצרים זכו לענני הכבוד כדכתיב (שמות י"ג כ"א) :וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך
ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה .גם ענן השכינה היתה אחד מענני הכבוד כמפורש בברייתא הנ"ל ,ואולי היינו
עמוד הענן שהלך לפניהם וכמ"ש בספרי זוטא (פ"י ל"ג) שענן שכינה היה מקדם לפניהם וכו' ועושה להם דרך להלך .וכבר נתבאר
דגם בהר המוריה מצינו כל עננים האלו ,דהרי אברהם ראה ענן קשור על ההר ועמוד של אש בתוכה כנ"ל ,והסוכה היא ענן
השכינה ונראה דזהו הענן שראה אברהם.
ולפי כל המקובץ אולי יתכן לחדש ולומר ,דאותו הסוכה של ענני הכבוד שהיתה על מקום המקדש משעת בריאת העולם,
היינו ממש אותן ענני הכבוד שבהם יצאו ישראל ממצרים.
ואם נכון הדבר ,מה יומתק לבאר מילתא בטעמא מה שהקדים הקב"ה להביא את ישראל למקום המקדש ,דבשביל שרצה
הקב"ה להקיפן באותן ענני הכבוד הנמצאים במקום המקדש משעת בריאת העולם ,ולכך מיהר הקב"ה בחצות הלילה לפני יציאת
מצרים ,והביא את ישראל בכנפי נשרים כהרף עין למקום המקדש ,והושיב אותם בתוך סוכתו העומדת במקום המקדש דהיינו
בתוך ענני הכבוד ,ותיכף ומיד חזרו למצרים ולמחרתו יצאו משם מוקף בענני הכבוד אלו.
ובזה מבואר היטב מה שמצינו שלא זכו ישראל לענני הכבוד עד שהיו בסוכות ,ואין זה סתירה כלל למה שיצאו ישראל
ממצרים מוקף בענני הכבוד ,דאכן אלו ואלו דברי אלקים חיים ,שבהיותם בסוכות דהיינו מקום המקדש קיבלו ענני הכבוד,
ובתוך ענני הכבוד אלו יצאו אחר כך ממצרים - .גם מבואר מדוע מתחלה נצרכו להשתמש בכנפי נשרים ,דזה היתה לצורך נסיעה
הראשונה שבאו בכנפי נשרים כהרף עין למקום המקדש ושוב חזרו כהרף עין לרעמסס (ומיושב קושיא ב').
ומה מתוק לחכי לבאר בזה מאמר הכתוב :בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי "בסוכות" הושבתי וגו' "בהוציאי אותם" מארץ
מצרים ,דסוכות היינו מקום המקדש כנ"ל ,ומכוונת היא לכל הפירושים ,הן שהושיבן הקב"ה בסוכה ממש היינו באותה סוכה
שעשה הקב"ה במקום המקדש ,והן שזכו באותו מעמד לקבל ענני הכבוד ,והן דסוכות היא השם של אותו מקום - .וכל זה
נתקיימה "בהוציאי אותם מארץ מצרים" היינו באותה רגע ממש שבו יצאו ישראל ממצרים בפעם הראשונה ,דהיינו בחצות הלילה
כשהלכו למקום המקדש דזה היתה תחילת הגאולה כמבואר להלן ,גם למחרתו בעצם היום הזה יצאו ישראל ממצרים מוקפין
עם הסוכה של ענני הכבוד שקיבלו בלילה במקום המקדש - .ובפירוש זה מדוייק היטב לישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" וגו'
דהרי הישיבה במקום זה ובסוכה זו לא היתה מדעת עצמם ,ולא היתה באפשרותם כלל לעשות כן מעצמם ,ולא זכו לזה רק מכח
שהושיבם הקב"ה והביאם למקום הזה בדרך נס ופלא כהרף עין ע"י כנפי נשרים ,ובודאי מן הראוי לעשות זכר לנס גדול כזה
לדורות עולם (ומיושב קושיא א' ,וקושיא ה').
ולפי"ז נראה לחדש ולומר דרבי עקיבא דס"ל דסוכות היינו סוכה ממש ,לא בא לחלוק על רבי אליעזר דטעם מצות סוכה
היא זכר לענני הכבוד ,רק בא להוסיף דחוץ ממה שהושיב הקב"ה את ישראל בענני הכבוד בצאתם ממצרים ,הושיבם הקב"ה גם
בסוכה ממש שעמדה במקום המקדש ועי"ז זכו ישראל לקבל ענני הכבוד ,ולזכר שניהם נצטוו ישראל במצות סוכה .ור"א ורע"ק
תרוייהו מוכיחים דבריהם מלישנא דקרא כי בסוכות הושבתי וגו' ,רבי אליעזר פירש תיבת "בסוכות" על ענני הכבוד לחוד ,ורבי
עקיבא ס"ל דלכך נקטה תורה לשון "בסוכות" הושבתי ולא "בעננים" הושבתי ,להורות דחוץ מענני הכבוד שהושיבם הקב"ה
(כמפורש בקרא) הוסיף עוד להושיבם גם בסוכה ממש - .אך כדי שלא תאמר דלא מיירי הכתוב רק מסוכה ממש ולא מענני הכבוד,
שדקמה םוקמב ,יתבשוה תוכוסב ' -י רמאמ חל
לכך כתבה תורה תיבת בסוכות מלא להורות על שני מיני סוכות שהושיב הקב"ה את ישראל בתוכם ,א' סוכה ממש ,ב' סוכות של
ענני כבוד( .ומיושב קושיא ג' ,וקושיא ד').
ונראה להוסיף עוד ,דגם חכמים שאמרו "אין סוכות אלא מקום שנאמר ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות
מקום" ,לא באו לחלוק על ר"א ורע"ק בעצם הדבר שזכו ישראל במקום הזה לענני הכבוד וסוכה ממש ולזכר שניהם ציוה הקב"ה
לישב בסוכה ,רק באו לחלוק בפירושא דקרא ,דלדעת ר"א ורע"ק אין צריכים לומר דסוכות היא גם שם מקום ,דיתכן דכוונת
הכתוב היינו רק לסוכות של ענני הכבוד או לסוכה ממש או לשניהם ,אך לדעת חכמים צריכים לומר דבשביל שזכו ישראל במקום
הזה לכל אלו הסוכות ,לכן גם שם המקום נקרא בשם "סוכות".
ואם כנים דברינו ,נלך לבטח דרכינו ,לבאר שאר הדקדוקים הנצבים לפנינו ,דהרי לפי המבואר נמצא דיציאת ישראל מרעמסס
נתחלק לשני חלקים:
בפעם הראשון יצאו ישראל מרעמסס בחצי הלילה למקום המקדש דהיינו סוכות ,ויציאה זו נחשב לתחלת יציאת מצרים
(כמבואר להלן) - .ובאותו זמן עדיין לא היה להם ענני הכבוד ,גם היו צריכים עוד לחזור למצרים כדי שיהיו נוכחים למחרתו בשעת
היציאה ולא יאמרו שברחו בלילה כמו גנבים (עי' תנחומא בא פ"ז) ,גם כדי שתהי' היציאה לעיני כל מצרים ,ולכך הוצרכו להשתמש
בכנפי נשרים שבה הלכו כהרף עין למקום המקדש ותיכף ומיד חזרו למצרים - .ואכן גם במרכבת המשנה הנ"ל ביאר כן דמה
שמצינו בדברי חז"ל שנסעו ישראל שני פעמים על כנפי נשרים כהרף עין :א .כשבאו לרעמסס ,ב .כשנסעו מרעמסס לסוכות,
שניהם נתקיימו בשעה שנסעו מרעמסס למקום המקדש (הנקרא סכות) ובשעה שחזרו ממקום המקדש לרעמסס ,וזה מכוון מאוד
כדברינו - .ונסיעה זו אכן היתה בשתיקה בלי ידיעת פרעה ומצרים ,שלא הרגישו כלל לא ביציאתם ולא בחזירתם ,ובאותה שעה
לא הלכו עמהם לא ערב רב ולא איקטורין.
אך בפעם השני יצאו מרעמסס למחרתו בעצם היום הזה "לעיני כל מצרים" שהכל ראו ביציאתם ,ולא נשתמשו עוד בכנפי
נשרים רק בענני הכבוד שקיבלו בלילה בהיותם בסוכות (מקום המקדש) ,ובפעם הזאת לא נצרכו עוד לילך כהרף עין רק הלכו כרגיל
בכל הנסיעות ע"י ענני הכבוד ,ונעשה נס בעיסתם שלא החמיץ ,ויצאו דרך שערי מצרים ופרעה ליוה אותם ,גם הלכו עמהם ערב
רב ואיקטורין (אע"פ שלא היו יכולים לילך בתוך ענני הכבוד) .ובאותה שעה שוב לא הלכו ישראל לסוכות שלא נמצא כלל באמצע הדרך
כנ"ל ,רק נמשכו במסעם עד שהגיעו לאיתם ,דעד איתם נחשב הכל לגבול מצרים (גבורת ה' למהר"ל פרק נ"א) ,ודין גרמא שמלאכי
מעלה ליוו את ישראל עד שהגיעו לאיתם שהיא גמר מסע הראשונה (ומיושב קושיא ב' ,קושיא ו' ,קושיא ט').
ואם תאמר איך נפרש מאמר הכתוב (במדבר ל"ג ו') :ויסעו מסוכות ויחנו באיתם .הלא לפי המבואר נמצא שלא נסעו תיכף
מסוכות (מקום המקדש) לאיתם ,רק בינתים חנו זמן קצר ברעמסס מחצי הלילה עד חצי היום - .אך נראה דגם זה יבואר לפי"ד
הרשב"ם הנ"ל (בקושיא י') שכתב וז"ל" :בשעה שנסעו מרעמסס נסעו כמו כן מסוכות" .ויתכן הכוונה דהנסיעה מסוכות (מקום
המקדש) ומרעמסס נחשבים כנסיעה אחת ארוכה ,וכשנסעו מרעמסס לאיתם גמרו את הנסיעה מסוכות לאיתם - .ויבואר לפי"מ
שאמרו חז"ל (ברכות ט' ע"א) :תניא הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה ,וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת
הפסח יצאו בני ישראל ,אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב ע"כ .ונראה הכוונה דבאמת התחלת גאולת מצרים כבר היתה
בחצי הלילה בשעה שיצאו מרעמסס לסוכות דהיינו מקום המקדש ,ומן הדין היו יכולים לילך משם תיכף לאיתם ולא לחזור עוד
למצרים כלל - .ומה שחזרו לרעמסס לא היתה רק לשעה קצרה ,בשביל כמה תועליות שיצאו ממנה :א .שלא יאמרו המצרים
שברחו בלילה כמו גנבים .ב .שתהי' יציאתם לעיני כל מצרים וכל מי שיש בידו למחות יבא וימחה .ג .לצורך שאלת הכלים ורכוש
מצרים .ד .כדי שיכלו האיקטורין לצאת עמהם דזה היתה השורש לרדיפת פרעה וטביעתו בים סוף .וכיון שנסדרו כל הענינים
המשיכו הלאה בנסיעתם עד שחנו באיתם ,נמצא דהנסיעה מרעמסס לאיתם היתה המשך אחת עם הנסיעה מסוכות לאיתם ,וזהו
שנאמר ויסעו מסוכות ויחנו באיתם.
טל תוריחה יפל םתריזחב ,יתבשוה תוכוסב -א"י רמאמ
מאמר י"א -בסוכות הושבתי ,בחזירתם לפי החירות
א .בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי "בסוכות" הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא
כ"ג) .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) נחלקו ר"א ורע"ק בפירוש תיבת בסוכות .ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו פלוגתא זו גם בביאור הכתוב
(שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה" .אך שם נתוסף דיעה שלישית בזה"ל :חכמים אומרים אין סוכות אלא מקום
שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל .ומשמע שפירשו כן גם במאה"כ כי בסוכות
הושבתי היינו שהושיבם הקב"ה במקום הנקרא סוכות .ואכן כן פירשו הגר"י קמחי ז"ל ובנו הרד"ק ז"ל (והובא בפענח רזא פ' אמור,
ובספר זכרון על רש"י) .ולפי"ז יש להבין לישנא דקרא דכתיב כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" דמורה לכאורה שטעם ישיבתם
במקום זה לא היתה מדעת עצמם רק מכח שהושיבם הקב"ה וכמ"ש בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) .גם ברש"י (סוכה ב' ע"א) פירש וז"ל:
כי בסוכות הושבתי צויתי לישב .ויל"ד היכן מצינו ציווי כזה לישראל שישבו בעיר סוכות - .גם צריך ביאור איזה חידוש יש במקום
הנקרא סוכות יותר משאר מקומות שחנו בהם ישראל עד שציוה הקב"ה לעשות זכר לדורות עולם כי בסוכו"ת הושבתי וגו'.
ב .בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' ,גם באכילת מצה כתיב (שמות י"ב ט"ו) :שבעת ימים מצות תאכלו ,וצ"ב טעם שבעת ימים
דייקא ,הלא שניהם זכר ליציאת מצרים (עי' טור וב"ח הל' סוכה סי' תרכ"ה) ,ויציאת מצרים לא ארכה אפילו יום אחד שהרי כהרף עין
יצאו מרעמסס לסוכות (מכילתא בא פי"ד).
ג .בשעת יציאת מצרים מצינו שני פעמים שזכו ישראל לילך בכנפי נשרים כהרף עין ,בפעם הראשון כשנתקבצו כל ישראל
לרעמסס ,כמבואר במכילתא (פ' יתרו ,בחודש פ"ב) :ואשא אתכם על כנפי נשרים זה יום רעמסס לפי שנתקבצו כלם ובאו רעמסס
לשעה קלה .ובילקוט שמעוני (פ' מסעי ,רמז תשפ"ו) :אמר הקב"ה לישראל כשהייתם במצרים מהלך ארבעים יום הייתם מפורדים בה
וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס .וכ"ה במדרש תהלים (מזמור ק"ז) וברש"י עה"ת (שמות י"ט ד') .ובפעם השני כשיצאו ממצרים
והלכו מרעמסס לסוכות ,כמבואר במכילתא (בא פי"ד) :כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר ואשא
אתכם על כנפי נשרים וגו' ,והובא ברש"י (שמות י"ב ל"ז) .ויש להתבונן הלא לא עביד קוב"ה ניסא למגנא ,ומה היה הצורך בנס
הראשון לקבץ כל ישראל בתחילה לרעמסס ,ולא סגי שכנפי נשרים ישאו את כל ישראל תיכף ממקום מושבם לסוכות ושם
יתקבצו כולם.
ד .בר"פ מסעי (במדבר ל"ג) :כתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ,ממחרת הפסח יצאו
בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים וגו' וצ"ב כפל ענין אחת בשתי לשונות :א .שנסעו מרעמסס בט"ו ניסן .ב .שיצאו ישראל
ממחרת הפסח .ותרתי למה לי - .גם צ"ב אומרו "ממחרת הפסח" דהרי בפשיטות הכוונה לט"ז ניסן דהיינו ממחרת אכילת הפסח
וכמ"ש (יהושע ה' י"א) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח דהיינו ט"ז ניסן (וכבר הקשו בזה בירושלמי חלה פ"ב ה"א ,ותוס' קידושין ל"ז ע"ב),
והמפו' נדחקו לפרש דכאן המכוון למחרת שחיטת הפסח ,אך אין זה פשוטו של מקרא (כמ"ש בריטב"א ר"ה י"ג ע"א) - .גם צ"ב מה
שכפל לומר ויסעו בנ"י מרעמסס ויחנו בסכת ויסעו מסכת ויחנו באתם וגו' ,הלא כבר נאמר ויסעו מרעמסס.
ה .בשעת יציאת מצרים כתיב (שמות י"ב ל"ז ל"ח) :ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' וגם ערב רב עלה אתם וגו' .וצ"ב איך
יתכן לערב רב לצאת ביחד עם ישראל ,הלא מרעמסס סכותה היא מהלך ג' ימים ובני ישראל הלכו כל אותה הדרך כהרף עין
בכנפי נשרים (מכילתא בא פי"ד) ,משא"כ הערב רב בודאי לא זכו לזה ,כמו שמצינו בזוה"ק (ח"ב קצ"א ע"ב) דערב רב לא היו בתוך ענני
הכבוד - .ואכן בזוה"ק (ח"ב מ"ה ע"ב) מצינו בזה"ל :וחמושים עלו בני ישראל כד הוו סלקין ממצרים ולא אתחברו בהדייהו אינון ערב
רב קרי לון בני ישראל ,כיון דאתחברו בהדייהו דכתיב וגם ערב רב עלה אתם קרי לון העם עכ"ל .משמע דבאמת בשעת יציאת
מצרים לא הלכו ביחד ,וא"כ צ"ב איך מצאו אח"כ את ישראל שקדמו אותם במהלך ג' ימים - .וכמו"כ יקשה על מה שפירש רש"י
(שמות י"ד ה') דפרעה שלח איקטורין עם ישראל ,איך עלתה ביד האיקטורין להיות ביחד עם ישראל.
ו .בזוה"ק (ח"ב מ"ה ע"א) מצינו שכל שרי העליונים הממונים על ישראל ועל שאר האומות לוו את השכינה וכל ישראל בשעת
יציאת מצרים עד שחנו באיתם בקצה המדבר .ויש להתבונן מדוע נצרכו ללוות את ישראל עד שהגיעו לאיתם ,ולא סגי ללוותם
עד סוכות שהיתה מקום חנייתן הראשונה אחר יציאת מצרים.
תוריחה יפל םתריזחב ,יתבשוה תוכוסב -א"י רמאמ מ
ז .כשהגיעו ישראל לאיתם כתיב (שמות י"ד ב') :דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל
צפון .ופירש"י לאחוריהם לצד מצרים היו מקרבין "כל יום השלישי" .ולפי"ז נמצא בפשיטות דאחר חזרה זו היו רחוקים מן הים
כמהלך יום שלם ,ושוב לא מצינו בקרא שהיו חוזרים מפי החירות לים ,ואדרבא להלן (י"ד ט') כתיב וירדפו מצרים אחריהם וישיגו
אותם חונים וגו' על פי החירות לפני בעל צפון ,ומשמע בפשיטות דבני ישראל היו חונים באותה שעה על פי החירות ,הרי דלפני
קריעת ים סוף עדיין נמצאו רחוקים מן הים כמהלך יום שלם ,וא"כ צ"ב איך ירדו לים (וע"ע להלן בקושיא י"ג).
ח .עוד נתעוררו המפו' (עי' בגדי אהרן עה"ת ,ליוורנו תקס"ו לפ"ק) על לישנא דקרא "וישובו" ויחנו לפי פי החירות ,דלשון זה מורה
שישובו שנית לחנות לפני פי החירות ,כאילו כבר חנו שם מקודם לזה ועכשיו יחנו שם שנית ,ולמעשה לא מצינו עד הנה רק חנייה
אחת שחנו בסוכות.
ט .ברש"י (שמות שם) פירש וז"ל :פי החירות הוא פיתום ועכשיו נקרא פי החירות על שם שנעשו בני חורין .ומקורו במכילתא
(בשלח פ"א) בזה"ל :פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן של ישראל וכו' לשעבר היתה נקראת פיתום וכו' חזרו להם להקראת
פי החירות .ויל"ד הלא כבר נשתחררו ישראל בשעה שיצאו מרעמסס לסוכות איזה ימים לפני שהגיעו לפי החירות ,וא"כ מדוע
נקראת מקום זה דייקא מקום חירותן של ישראל.
י .להלן (שמות י"ד ה') כתיב :ויוגד למלך מצרים כי ברח העם ,ופירש"י איקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו
לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים באו והגידו לפרעה ביום ד' .וצ"ב איך ראו שאינן חוזרין למצרים הלא באותו היום ציוה
משה את ישראל שישובו ויחזרו לצד מצרים וכל היום כולו היו חוזרים כנ"ל ,ויותר מזה מצינו במכילתא (בשלח פ"א) בזה"ל :אמר
להם משה חזרו לאחריכם "שלא יאמר פרעה שאתם בורחין" ,ואם היו האקטורין באותה שעה יחד עם ישראל בודאי שמעו כרוז
הזה ומדוע באו והגידו לפרעה .וכן הקשה בפירוש רע"ב (שמות י"ד ב') וז"ל :וישובו לאחוריהן וכו' צריך לישב אם כן מנין ידע פרעה
שלא היו חוזרין למצרים.
יא .להלן (י"ד ח') כתיב :ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה ,וצ"ב הלא כבר
יצאו ממצרים איזה ימים לפני רדיפת פרעה ,וכבר מסופר בתוה"ק יציאה זו באורך ,ומה זה שנכפל עכשיו אחר רדיפת פרעה ובני
ישראל יוצאים וגו'.
יב .להלן (י"ד ט') כתיב :וירדפו מצרים אחריהם וגו' ,וברש"י (י"ד ה') פירש דבחמישי ובששי רדפו אחריהם .וצ"ב איך עלה לפרעה
וחילו לרדוף בשני ימים כל מה שהלכו ישראל בששה ימים ,ובפרט שביום הראשון לבד הלכו מרעמסס לסוכות שזהו בפני עצמה
היא דרך ג' ימים.
יג .וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על פי החירות לפני בעל צפון .יש
לדקדק שהזכיר שני מקומות שבהם חנו ישראל באותה שעה :א' על הים ,ב' על פי החירות לפני בעל צפון ,וצ"ב דהלא יש הפסק
בין שני מקומות אלו כמהלך יום שלם כמבואר לעיל (בקושיא ו') וא"כ איך יתכן לקיים שניהם .גם צ"ב מדוע הפסיק באמצע הזכרת
מקום חניית ישראל בתיבות "כל סוס רכב פרעה וגו'" ,והול"ל חונים על הים על פי החירות .שו"ר גם בפירוש המלבי"ם (שמות י"ד
ב') שדקדק כעי"ז.
יד .להלן (י"ד י') כתיב :ופרעה הקריב .וכבר דקדק רש"י ז"ל דהי' לו לכתוב ופרעה "קרב" ,דהרי לשון "הקריב" משמע שהקריב
את אחרים.
טו .להלן (י"ד י"ג) כתיב :ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' כי אשר ראיתם את מצרים היום לא
תוסיפו לראותם עוד עד עולם ,ובירושלמי סוכה (פ"א ה"ה) תני רשב"י בג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים ואחת
מהם שנאמר כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (וכ"ה במכילתא בפרשתן ,וברמב"ן כאן ובפ' שופטים י"ז
ט"ז) ,וטעמא בעי מדוע המתין הקב"ה באזהרה זו עד שעת קריעת ים סוף ,ולא הוזהרו על זה תיכף בשעה שיצאו ממצרים.
אמ תוריחה יפל םתריזחב ,יתבשוה תוכוסב -א"י רמאמ
ולבאר כל חמירא נקדים אומרם ז"ל דארץ מצרים היתה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה (תענית י' ע"א ,תנחומא וארא פי"ד,
שהש"ר פ"ו) .ולפי"ז יש לחקור באיזה מסע אכן יצאו ישראל לגמרי מתוך גבול מצרים .והנה חנייתם הראשונה היתה בסוכות
וכמ"ש ויסעו מרעממס ויחנו בסוכות ,ונראה דסוכות עדיין היתה בתוך גבול מצרים ,כמבואר במדרש תנחומא (בא פ"ט ,ועץ יוסף
שם) דלפני יציאת מצרים היה קולו של משה נשמע "מסוכות" עד רעמסס שיצאו משם שהם בני חורין .גם בגבורת ה' למהר"ל
(פרק נ"א) כתב לבאר נוסח מאמרינו (בהגדה של פסח) הא לחמא עניא וגו' די אכלו אבהתנא "בארעא דמצרים" וז"ל :לכך אמר בסתם
שאכלו אותו במצרים כלומר כשהיו אבותינו עדיין בארץ היו אוכלין לחם עוני הזה ,וכן הוא האמת דכשאכלו הלחם הזה עדיין
היו בארץ ,שלא היו יוצאים חוץ לארץ מצרים מיד עד שתהיה סעודה ראשונה חוץ לארץ מצרים לגמרי ,שהרי אותו היום לא באו
למדבר עד ויסעו מסכות ויחנו באיתם בקצה המדבר "וקודם זה הכל נחשב בשם מצרים" עכ"ל .דהרי דס"ל דעד שהגיעו ישראל
לאיתם עדיין נמצאו בתוך גבול מצרים.
ונראה להביא סמוכין ממה דמצינו מפורש בקרא (שמות י"ד ב') דבשטח ההיא לפני איתם נמצאו מקומות שונות שנקראו :פי
החירות ,ומגדול ,ובעל צפון .ומשמע שכולם היו בתוך גבול מצרים - :דהרי פי החירות היינו עיר פיתום (מכילתא בשלח פ"א ,רש"י שמות
שם) שבו נשתעבדו בני ישראל בהיותם במצרים - .גם במגדול שם היה גדולתן של מצרים ,ושם כינס יוסף את הכסף ואת הזהב
(מכילתא שם) - .גם "בעל צפון" היתה עבודה זרה של המצרים והיא עיכב את ישראל מלברוח ממצרים ,וכמ"ש באבן עזרא (שמות י"ד
ב') וז"ל :אמרו כי חרטומי מצרים עשו בדבר המזלות צורות נחושת וזהו בעל צפון שלא יוכל עבד לברוח ממצרים לעבור הצורה.
וכ"כ במדרשי התורה (להגר"ש אשתרוק ז"ל ,שם) שבעל צפון לא הניח עבד לצאת ממצרים ולעבור שם לפניו ולברוח .ולפי"ז משמע
בפשיטות שהיתה בעל צפון בתוך גבול מצרים ,וכ"כ בביאור הרד"ל (על פרקי דר"א ,פמ"ב אות ט"ו) וז"ל :עד לפני פי החירות עדיין היה
גבול ארץ מצרים שהיו אומרים המצרים שבעל צפון סגר עליהם שמה גבול ארצם ע"כ - .ונראה עוד דבעל צפון היתה בתוך עיר
פיתום עצמה ,כדמצינו במכילתא (בשלח פ"א) :פי החירות מקום מובחר להם מקום עבודה זרה שלהם לשעבר היתה נקראת פיתום
וכו' .וכ"כ מפורש ברא"ם (שם) וז"ל :שמעתי שבאותו מקום היתה עבודה זרה שלא היתה מניחה עבד לברוח ממצרים וכו' לפיכך
נקרא שמו "פיתום" שפירושו פה סתום עכ"ל .וכ"כ במרכבת המשנה על המכילתא (פ' בשלח עמוד רי"א) .הרי שכולם נמצאו בתוך
גבול מצרים - .ויש לציין גם מש"כ בספר עץ הדעת טוב למהרח"ו ז"ל (פ' בשלח) וז"ל :עדיין ים סוף בתחומה של ארץ מצרים היא
וכו' עכ"ל .משמע דגבול מצרים אינה רחוקה כל כך מים סוף.
ובזה יבואר בפשיטות מה שלוו שרי העליונים את ישראל עד שחנו באיתם (קושיא ו') ,שהרי כל זמן שלא באו לאיתם עדיין לא
נגמרה יציאתם מתוך גבול מצרים.
והנה בפ' בשלח (שמות י"ג כ') כתיב :ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר ,ופירש"י וז"ל :ויסעו מסכות "ביום השני" שהרי
בראשון באו מרעמסס לסכות .נמצא לפי"ז דאע"פ שכבר יצאו ישראל מרעמסס בט"ו ניסן ,מ"מ לא גמרו יציאתם ממצרים עד
שבאו לאיתם ביום השני דהיינו ט"ז ניסן.
ומה יומתק לפרש בזה מאה"כ בפ' מסעי (קושיא ד') :ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון" ,ממחרת
הפסח" יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים ,שבא הכתוב לספר שני חלקי היציאה ,דבט"ו ניסן יצאו מרעמסס אך בזה לא
נגמר עדיין יציאת מצרים ,ורק ממחרת הפסח דהיינו ט"ז ניסן כשהלכו מסוכות לאיתם אז יצאו בנ"י ממצרים - .ומה דכתיב אח"כ
ומצרים מקברים וגו' אינה סתירה לפירוש זה דהרי כל ז' ימים עסקו המצרים בקבורת המתים (מדרש שכל טוב שמות פ"ז כ"ה) - .ובזה
מובן המשך הכתובים ויסעו בנ"י מרעמסס ויחנו בסכת ויסעו מסכת ויחנו באתם וגו' ,דזהו ביאור מדוע לא נגמרה יציאת מצרים
בט"ו ניסן ,דהרי ביום הראשון חנו בסוכות הנמצא בתוך גבול מצרים ,ורק ביום השני נסעו לאיתם - .ולפי"ז נמצא דאין צריכים
לדחוק בפירוש ממחרת הפסח דהיינו ממחרת שחיטת הפסח ,רק יתכן כפשוטו דהיינו ממחרת אכילת הפסח (ומיושב קו' התוס'
קידושין ל"ז ע"ב) - .שוב מצאתי סמוכין לפירוש זה במדרש לקח טוב (בשלח ט"ו ל"ה ,ובר"פ מסעי) יעו"ש.
אך באותה שעה שהגיעו ישראל לאיתם ויצאו מתוך גבול מצרים ,נצטווה משה מפי הקב"ה לאמר (שמות י"ד ב') :דבר אל בני
ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים .ובמכילתא (בשלח פ"א) מצינו בזה"ל:
תוריחה יפל םתריזחב ,יתבשוה תוכוסב -א"י רמאמ במ
אמר להם משה חזרו לאחריכם וכו' ,תקע משה קרן עד שחזרו לפני פי החירות ,כיון שתקע התחילו מחוסרי אמנה תולשין
שעריהם ומקרעין בגדיהם ,עד שאמר להם משה מפי הגבורה נאמר לי שאתם בני חורין עכ"ל.
ולפי המבואר לפנינו מה יומתק להבין גודל הנסיון והחרדה שהיה במחנה ישראל באותה שעה ,דהרי זה להם יותר ממאתים
שנה שנמצאו הם ואבותיהם כלואים בתוך בית כלא הגדול הנקרא "מצרים" ,ובו היו מסוגרים כל ימי חייהם מאותו רגע שנולדו עד
עכשיו ,וחיות טורפות ארבו לנפשם בכל עת ובכל שעה למרר את חייהם בכל מיני מרירות ,ובפרט בעיירות של פיתום ורעמסס
שבתוכם נשתעבדו בכל מיני שיעבודים קשים ומרים ,ובודאי שכמה פעמים רצו והשתדלו לברוח משם מגודל צרתם ,אך עד
הנה לא היה ביכולתם מכח עבודה זרה שנקראת "בעל צפון" שעמד על הדרך לעכבם ,וזה עתה להם פעם הראשונה שעלתה
בידם לעבור את בעל צפון בשלום ולא מנעה אותם מלברוח (כמ"ש הרא"ם שם) ,ואכן יצאו לגמרי מכל גבול מצרים עד שכבר הגיעו
לאיתם ,אך פתאום נצטוו לשוב ולחזור לאחוריהם וליכנס שוב בתוך גבול מצרים ,ולא רק דרך קצרה רק נצטוו לילך מהלך רב
במשך יום שלם (עי' רש"י שמות י"ד ב') עד שיגיעו לחנות "לפני פי החירות" גם "לפני בעל צפון" ,ושניהם הם דברים הקשים עליהם
מאוד ,דהרי פי החירות היא פיתום מקום שיעבודם ,גם אם יחנו לפני בעל צפון יצטרכו לנס חדש שיוכלו לעבור פעם נוסף .ובזה
מובן היטב מדוע התחילו מחוסרי אמנה לתלוש שעריהם ולקרוע בגדיהם ,עד שהרגיעם משה והבטיחם שיהיו בני חורין ורצון
הקב"ה אינה להחזירם למצרים רק לחזק את לב פרעה לרדוף אחריהם כדי שיטבע בים ,וכמו שהמשיך משה לומר להם בשם
הקב"ה :ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ וגו' וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וגו'.
ואכן כך הוה ,דבאותה שעה ששמע פרעה מכל הנעשה פתח ואמר נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר ,וחשב שבעל צפון
סגר את המדבר עליהם (ספורנו שמות י"ד ג') ,ובפרט אחר שראה שכבר היו ישראל באיתם מחוץ לגבול מצרים ונצרכו לחזור אל
תוך גבולו ,גם בתוך מצרים נמשכו לחזור מהלך רב עד פיתום אף שהיא דרך יום שלם ,גם הוכרחו לעמוד לפני בעל צפון ,חשב
שבוודאי זהו כוחו של בעל צפון שתפס את ישראל בבורחם וכפה אותם לחזור עד פיתום שהוא מקום שיעבודם ,וכמ"ש מהר"ל
(גור ארי' שמות י"ד ב') וז"ל :אע"ג דכבר עברו ישראל פי החירות היו אומרים מצרים כי פי החירות גרם להם החזרה ע"כ .ומצינו
(מרכבת המשנה על המכילתא פ' בשלח עמוד רי"ב) דגם מחוסרי אמנה בישראל חשבו דמה שמוכרחים לשוב היא מצד כח העבודה זרה
שאינה מניחם לברוח ,וכל שכן פרעה הרשע שחשב כן ,ומזה הוכיח שאם ירדוף אחריהם להחזירם לשיעבודם בודאי יצליח ,ובזה
נתהפך לבבו לרדוף אחרי ישראל ,ולכן בשעה שהגיע פרעה לבעל צפון התחיל לזבוח ולהקטיר ולהשתחות לו אחר שהכיר בגודל
כוחה ,וכמו שדרשו חז"ל (מכילתא בשלח פ"ב) ופרעה "הקריב" לזבח ולקטר .ואכן זהו הטעם שהשאיר הקב"ה את בעל צפון בשעה
שעשה שפטים בכל אלוה מצרים כדי לפתות בזה לבן של מצרים לרדוף אחרי ישראל (מכילתא בא פי"ג ,בשלח פ"א).
ולפי האמור יבואר בפשיטות מה שלא נצטוו בשעת יציאת מצרים שלא לשוב עוד למצרים (קושיא ט"ו) ,שהרי ידע הקב"ה
שבשעה שיגיעו לאיתם שהיא מחוץ לגבול מצרים יצטרכו לחזור לפי החירות הנמצא בתוך גבול מצרים.
והנה ברש"י (שמות י"ד ב') פירש וז"ל :וישובו לאחוריהם לצד מצרים היו מקרבין "כל יום השלישי" ע"כ .הרי דהחזרה מאיתם
לפי החירות לא היתה דרך קצרה רק עסקו בזה במשך יום שלם - .ולפי"ז נמצא בפשיטות דביום השלישי חזרו כל מה שנסעו
ביום השני ,וכמו שכתב בס' מנחת יהודה (לובלין שס"ט לפ"ק ,פ' בשלח עמוד ס"ו ,הובא בשפתי חכמים שמות י"ד ה') - .ונראה להוסיף דבאמת
מה שכתב רש"י שחזרו "כל יום השלישי" היא דבר חידוש שלא מצינו מקורו במדרש ,ויש להתבונן מדוע לא ניחא לי' לרש"י
לפרש שחזרו "קצת" לצד מצרים ,ועכ"ח צריכים לומר שהוכיח כן מלישנא דקרא "וישובו" ,דמשמעות לשון זה היינו ששבו וחזרו
על כל הדרך שבאו לכאן ממקום חנייתם הקודמת ,והיינו כל מה שנסעו ביום הקודם ,ולכך פירש שחזרו כל היום - .שוב מצאתי
גם בחזקוני (שמות י"ד ה') שהוכיח מדברי רש"י דאחר חזרה זו לא נשארו ישראל מרוחקים ממצרים רק כאותו שיעור שנתרחקו
ממנה ביום הראשון (דהיינו כשהלכו מרעמסס לסוכות) יעו"ש ,הרי דגם הוא ס"ל דביום השלישי חזרו על כל מה שנסעו ביום השני עד
שהגיעו שוב למקום חנייתם הקודמת.
פירות הנושרים לפנינו דבר חידוש גדול דביום השלישי חזרו לאותו מקום שחנו ביום הראשוןדהיינו "סוכות" .ואכן מצאתי
שכן נקט בפשיטות בס' אלה מסעי (תש"ס לפ"ק ,עמוד ע"א ,ע"ד) שחזרו ישראל עד סוכות ,והוכיח כן מדכתיב "וישובו" ויחנו לפני פי
גמ תוריחה יפל םתריזחב ,יתבשוה תוכוסב -א"י רמאמ
החירות ,וכן בפרשת מסעי (ל"ג ז') כתיב "וישב" על פי החירות ,ובכל מקום שנאמר "וישובו" הכוונה לאותו מקום שהיו שם מקודם
עכ"ד (ומיושב קושיא ח').
ואם כנים הדברים אנו צריכים לומר דבר חדש ,דמקום הנקרא "סוכות" שבו חנו ישראל בצאתם ממצרים וכמ"ש ויסעו
מרעמסס ויחנו בסוכות ,הרי היא אותו מקום שנקראת אחר כך בשם "פי החירות" שנצטוו ישראל לחזור אליה - .ובזה ידוייק
מאמר הקב"ה כי בסוכות "הושבתי" למ"ד דסוכות היא שם מקום (קושיא א') ,דאכן בבואם לאיתם נצטוו ישראל לחזור ולחנות
בסוכות ,והמשך הקרא לפי"ז יבואר להלן.
ואין להקשות איך יתכן שפעם אחת נקראת מקום זה בתוה"ק בשם "סוכות" ופעם אחרת בשם "פי החירות" ,דהרי כבר למוד
אותו מקום בזה ,כדמצינו שמכונה מקום זה בתורה הק' בשמות שונים לפי הזמן והמצב לפי מה שיצאה ממנה לישראל באותה
שעה ,דהרי בתחלה בשעה שנשתעבדו בה ישראל ,ועבודה זרה הנמצא בתוכה לא הניחם לברוח ,נקראת אותו מקום בתוה"ק
בשם "פיתום" שפירושו "פה סתום" (רא"ם שמות י"ד ב') ,ואחר כך בשעה שנתבטלה כח עבודה זרה זו ולא מנעה אותם מלברוח
ונעשו שם בני חורין ,אז נשתנה שם העיר ונקראת בתוה"ק בשם "פי החירות" (רא"ם שם) .ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר
דבאותו שעה שחנו בה ישראל בצאתם במצרים נקראת בתוה"ק בשם "סוכות" ,משום שבאותו מקום זכו ישראל לקבל ענני
הכבוד (תרגום יונתן שמות י"ב ל"ז) ,או משום שבאותו מקום עשו סוכות ממש (עי' מכילתא דרשב"י שמות י"ב ל"ז).
ומה יומתק לבאר בזה מה שכתב רש"י ז"ל (תהלים ס' ח') בזה"ל :סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא ,לא ידעתי סוכות שבאו
לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא עכ"ל - .ולפי האמור מבואר בפשיטות מדוע לא מצא רש"י מקומה של סוכות,
דבאמת לא נמצא מקום מיוחד הנקרא בשם "סוכות" ,רק שם זה נקראת כן בתוה"ק לפי שעה - .וכבר מצינו דוגמתו אצל יעקב
אבינו דכתיב (בראשית ל"ג י"ז) :ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות ,הרי שקרא שם
המקום סוכות ע"ש הסוכות שבנה בתוכה למקנהו ,אע"ג שמסתמא מתחלה היתה למקום זה שם אחר .וגם בבית אל מצינו
שעשה יעקב כן לשנות את שם העיר וכמ"ש (בראשית כ"ח י"ט) :ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה.
ואולי קרא יעקב בשניהם רק לעצמו לפי שעה ,וכמו כן יתכן לומר אצל סוכות שחנו בה ישראל שנקראת כן רק לפי שעה בשביל
הסוכות של ישראל - .ואם נכון קישור הדברים א"כ זאת תהי' תורת המסור"ה מה דמצינו שני פעמים קשר מסוכות של יעקב
לסוכות שחנו בה ישראל ,בזה"ל :א .סכות ,ב' במסורה ,על כן קרא שם המקום סוכות (בראשית ל"ג י"ז) כי בסכות הושבתי את בני
ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג) .ב .סכתה ,ב' במסורה ,ויעקב נסע סכתה (בראשית שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שמות י"ב ל"ז ,ועי'
בעה"ט שם) ,והבן.
אך עדיין לא מצינו מנוח ,דהרי בס' מנחת יהודה הנ"ל נתקשה על המבואר מדברי רש"י דביום השלישי חזרו על כל מה שנסעו
ביום השני ,ממה שכתב רש"י בעצמו (שמות י"ד ה') דבחמישי ובששי רדפו המצרים אחרי ישראל ,וזה לשונו :אם תאמר והלא לא
היה פרעה מישראל אלא כדי מהלך יום אחד ,דביום ראשון ושני נסעו ישראל ,ובשלישי חזרו מה שנסעו ביום השני ,נמצא שלא
היו ממצרים אלא מהלך יום אחד ,ולמה לא הגיען פרעה אלא בשני ימים ,ע"כ קושייתו ותירץ בדוחק יעו"ש.
אך נראה לבאר בפשיטות דבכגון דא נאמר יבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ,מה שכתב רש"י בעצמו (שמות י"ב ל"ז) וז"ל:
מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו ובאו שם לפי שעה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ע"כ .ומקורו במכילתא (בא פי"ד) וז"ל:
כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' .והנה ק"כ מיל היא דרך של
שלשת ימים ,דהרי מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות (פסחים צ"ד ע"א) שהיא ארבעים מיל ,נמצא ק"כ מיל לג' ימים .ולפי"ז
נמצא דאע"ג שחזרו ישראל עד סוכות ,מ"מ עדיין נשארו מרוחקים ממצרים דרך שלשת ימים ,דהרי המצריים בודאי לא זכו
לכנפי נשרים.
ואם תאמר אם כן תקשי לאידך גיסא ,אם היו מרוחקים ממצרים דרך שלשת ימים איך עלה ביד פרעה וחילו לרדוף אחריהם
ולהשיגם בשני ימים .אך נראה דזה יבואר בפשיטות בג' אנפין :א .דהרי ארץ מצרים היתה גדולה מאוד מהלך מ' יום (תנחומא בא
תוריחה יפל םתריזחב ,יתבשוה תוכוסב -א"י רמאמ דמ
פ"ט) ,ומה דמצינו כאן שיעור ג' ימים נחשב רק מאותו מקום שיצאו ממנו ישראל דהיינו מרעמסס עד סוכות ,אך יתכן שממקום
יציאת פרעה לרדוף לא נשאר לסוכות רק דרך של שני ימים .ב .דשיעור של י' פרסאות ליום נאמר רק לאדם בינוני ההולך ברגליו,
משא"כ מרכבות פרעה וחילו שהיו מלומדי מלחמה והלכו בזריזות ובסוסים וכו' ,גם יתכן שהלכו ביום ובלילה .ג .דהרי במכילתא
(בשלח פ"א) מצינו בזה"ל :ושלישים על כלו רשב"ג אמר זה השלישי שעל המרכבה ,לשעבר לא היו אלא ב' שהיו מריצים המרכבה,
ופרעה הוסיף עליהם אחד בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל .ר' אנטונינוס אומר ג' היו הוסיף עליהם עוד אחד והיו ד' ע"כ .ולפי"ז
נמצא שאין להוכיח כלום מרדיפתו של פרעה ,ושפיר יתכן לומר שחזרו ישראל עד סוכות( .ומיושב קושיא י"א).
ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף לבאר שאר הדקדוקים ,דאכן בשעת יציאת מצרים לא יצאו הערב רב יחד עם ישראל
כדמשמע בזוה"ק (ח"ב מ"ה ע"ב) ,דהרי בני ישראל זכו לצאת על כנפי נשרים וכהרף עין הלכו מרעמסס לסוכות שהוא מהלך ג'
ימים ,משא"כ הערב רב הלכו ברגלם ולא הגיעו לסוכות עד סוף יום השלישי ,אך מכיון שבאותו היום כבר חזרו ישראל מאיתם
לסוכות שפיר מצאו זה את זה ,וכמבואר בזוה"ק (שם) דאח"כ נתחברו עם הערב רב( .ומיושב קושיא ה').
גם האקטורין ששלח פרעה עם ישראל בודאי לא זכו לצאת בכנפי נשרים ,רק הלכו כל הדרך יחד עם הערב רב עד שהגיעו
לסוכות בסוף יום השלישי ,ושם פגשו את ישראל שחזרו מאיתם ,ולכך לא מצינו זכרם של האקטורין בימים הראשונים ולא
שמעו ישראל מהם כלום ,גם לא שמעו האקטורין הכרזת משה לישראל שיחזרו לאיתם ,ולא ידעו כלל שכבר היו ישראל
באיתם וחזרו כל היום לצד מצרים ,ויתכן שגם אם היו שומעים לא היו מאמינים דהרי בדרך הטבע אי אפשר בג' ימים להגיע
מרעמסס עד איתם ולשוב משם לסוכות ,ולכן באותה שעה שמצאו את ישראל בסוכות התחילו להפציר שכבר עברו ג' ימים
והגיע הזמן לחזור למצרים ,אך בני ישראל לא הסכימו לדבריהם דהרי כבר חזרו כל מה שנצטוו מפי הקב"ה ויותר מזה אינם
מחוייבים ,ודין גרמא שהתחילו ללחום זה בזה עד שבאו והגידו לפרעה( .ומיושב קושיא ה' ,וקושיא י') - .ואולי יתכן שמה"ט גופא
ציוה הקב"ה לישראל שיחזרו לסוכות כדי שימצאו את האקטורין הבאים אחריהם ועי"ז יבא פרעה לרדוף אחר ישראל עד
שיטבע בתהומות.
ומה שעלתה ביד האקטורין לחזור ביום אחד מסוכות למצרים אע"ג שהיתה דרך ג' ימים ,יתכן בפשיטות דחשבון של י'
פרסאות ליום הוא רק לאדם בינוני ההולך רק ביום וברגליו ,משא"כ האקטורין ששלח פרעה בודאי היו זריזים והלכו בסוסי
מלכות המלומדים לרוץ ,שהרי לכך שלחם פרעה שאם יברחו ישראל ימהרו לחזור ולהודיעו .גם מקום שביתתו של פרעה לא
היתה ברעמסס ויתכן שהיתה קרובה יותר לסוכות הנמצא בתוך גבול מצרים כנ"ל .גם אפשר דחוץ מיום הרביעי הלכו האקטורין
גם בשני לילות אור ליום רביעי וחמישי וביחד הלכו כשיעור ג' ימים ,וא"כ שפיר יתכן שהגיעו לפרעה סמוך לבוקרו של יום
חמישי ,ואכן באותו היום התחיל פרעה לרדוף אחרי ישראל.
והנה באותו שעה שהתחיל פרעה ברדיפתו היתה תכלית הליכתו להגיע לפי החירות לפני בעל צפון ,ששם היתה מקום עמידת
ישראל באותה שעה כמו שאמרו לו האקטורין ,וחשב שבודאי יתפסם באותו מקום דהרי לפי חשבונו נמנע מבני ישראל מלילך
הלאה מכוחו של בעל צפון המעכב אותם לצאת מגבול מצרים ,ואכן מצינו שהגיע פרעה עד אותו מקום כמ"ש חז"ל (מכילתא בשלח
פ"ב) שהקריב קרבנות וקטורת לפני בעל צפון.
אך מובן מעצמו דלא נשארו בני ישראל לעמוד בפי החירות עד שיגיע פרעה אליהם וילחום עמהם ,שהרי לא נצטוו מפי
הקב"ה לשבת כאן ולהמתין על פרעה ,רק שע"י חזרתם יתעורר פרעה לרדוף אחריהם ,ולכן באותה שעה שהרגישו שכבר רודף
פרעה והולך ומתקרב אליהם מיהרו לעזוב את מקומם מפחדו של פרעה ,וחזרו שוב על כל הדרך שהלכו ביום השלישי מפי
החירות אל שפת הים - .וזהו שנאמר (שמות י"ד י') :ופרעה "הקריב" שהקריב את אחרים (קושיא י"ד) ,היינו שברדיפתו גרם פרעה
להקריב את ישראל אל שפת הים.
המ תוריחה יפל םתריזחב ,יתבשוה תוכוסב -א"י רמאמ
ואכן כשהגיעו המצרים לפי החירות מצאו לדאבונם שכבר עזבו ישראל את פי החירות וחונים הם על הים ,וכמה נכזבה
תוחלתם באותה שעה שראו בעיניהם שעלתה ביד ישראל לצאת פעם שנית מכל גבול מצרים ובעל צפון לא עכבם ,ומי יודע אם
יתגבר בעל צפון להחזירם עוד הפעם ,ואולי לכך מיהר פרעה להשתחוות ולהקריב קרבנות וקטורת לפני בעל צפון ,ובמר נפשו
היה עומד ומבקש שבעל צפון יעמוד על ימינו ויחזיר את ישראל אל גבול מצרים כמו בפעם הראשון.
ומה מתוק לחכי לדייק ולבאר בזה כל לשונות הכתובים (שמות י"ד ,ח' ט' י') :ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני
ישראל (ועי"ז גרם שבני ישראל יתחילו לחזור מפי החירות אל שפת הים) ,ובני ישראל יוצאים (עכשיו מתוך גבול מצרים ,ע"י שעברו בשלום את בעל
צפון שעמד בתוך גבול מצרים לעכב את הבורחים ,והלכו אל הים שהוא מחוץ לגבול מצרים ,ואע"ג שכבר יצאו פעם אחת מ"מ מכיון שבאותו פעם נצטוו לחזור
לגבול מצרים נמצא שעיקר היציאה היא עכשיו) ביד רמה (ותרגומו בריש גלי ,שכל הרודפים המצריים ראו שאכן עלתה ביד ישראל לצאת מגבול מצרים ,וכמו
שנאמר) וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים (היינו שהשיגו את בני ישראל שהלכו מפי החירות ונמצאו חונים על הים ,משא"כ) כל
סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו (הם היו חונים) על פי החירות לפני בעל צפון (במקום שחנו ישראל לראשונה ,ועכשיו באו שם המצרים כדי לבקש
את ישראל .ואם תאמר מדוע עזבו ישראל את פי החירות ,גם מדוע נשאר פרעה לחנות באותו מקום אחר שלא מצא בה את ישראל ,לזה ממשיך לומר) ופרעה
הקריב וגו' (היינו שהקריב פרעה את ישראל מפי החירות אל שפת הים ע"י שרדף אחריהם ,וזהו לפי פשוטו של מקרא .ולפי מדרשו הכוונה שנשאר פרעה
לחנות באותה מקום כדי להקריב קרבנות לפני בעל צפון) והבן .ובפירוש זה מיושב היטב כמה דקדוקים שנפרטו לעיל (קושיא ז' ,וקושיא י"א,
וקושיא י"ג) ודו"ק.
שוב מצאתי חלק מפירוש זה גם במלבי"ם ז"ל (שמות י"ד ט') שכתב וז"ל :וישיגו אותם ,פירוש שבעת בא פרעה לשם עם רכבו
ופרשיו כבר נעתקו ישראל מפי החירות והתקרבו אל הים ,ובבא פרעה ורכבו חנה הוא על פי החירות מקום ששם עמדו ישראל
תחלה ,וישראל חנו אז על הים ,ובעת שהגיע לשם מחנה מצרים הגדול אז השיגו אותם היינו לישראל שהם חונים על הים ,לא על
פי החירות ,וכל סוס רכב פרעה היו חונים על פי החירות עכ"ל ,ומכוון לדברינו.
פירות הנושרים לפנינו מכל המבואר ,דאע"ג שכבר עברו איזה ימים משעה שיצאו ישראל מרעמסס מ"מ עדיין לא נגמרה
היציאה והשחרור ,דהרי באותו היום לא נסעו רק לסוכות הנמצא בתוך גבול מצרים ,ואף ביום השני כשיצאו מן הגבול ונסעו
לאיתם נצטוו תיכף לחזור לפי החירות ובעל צפון הנמצא בתוך הגבול ,וכפי הנראה נתעכבו שם עד סמוך ליום הששי כשרדף
פרעה אחריהם ,ורק באותה שעה כשברחו מן המצרים ויצאו מפי החירות ועברו את בעל צפון בדרכם אל שפת הים אז יצאו
לגמרי מארץ מצרים .ובזה מבואר היטב מדוע קראה תורה דייקא לעיר "פיתום" בשם "פי החירות" על שם שהיא מקום חירותן
של ישראל ,שאכן היתה פיתום מקום חנייתם האחרונה של ישראל בתוך גבול מצרים ומשם יצאו ונשתחררו( .ומיושב קושיא ט').
ויש להתבונן בפלאות תמים דעים ,דהנה עיקר שיעבודם של ישראל במצרים היתה בעיירות של פיתום ורעמסס ,אי לזאת
סיבב הקב"ה יציאת ישראל ממצרים באופן נפלא ,שיהי' התחלת היציאה והשחרור דייקא בעיר רעמסס ,ואע"פ שבאותה שעה
היו ישראל מפורדים בכל ארץ מצרים שהיא מהלך ארבעים יום ,מ"מ עשה הקב"ה נס גדול לקבץ את כולם לרעמסס על כנפי
נשרים כהרף עין ,כדי שיצאו כל ישראל יחד דייקא מרעמסס ,אך מכיון שרצה הקב"ה שישתחררו גם מפיתום ,לכן סיבב דגמר
היציאה והשחרור יהי' דייקא בעיר פיתום( .ומיושב קושיא ד').
אך לאמיתו של דבר ,אפילו באותה שעה שיצאו ישראל מפי החירות ,אע"פ שכבר יצאו מתוך גבול מצרים שלא ע"מ לחזור,
מ"מ לא יתכן לומר שכבר נגמר היציאה והשחרור לגמרי ,דהרי באותה שעה ממש רדפו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו ובני
ישראל היו יראים ומפחדים ,כדכתיב (שמות י"ד י') :ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו
מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ,הרי שגם בשעה שכבר עמדו ישראל על שפת הים בהאי פחדא הוי יתבי שיתגבר פרעה עליהם.
-והנה פרעה ברדיפתו שם בטחונו בבעל צפון שיחזיר את ישראל כמו בפעם הראשונה ,ויתכן שאותן קטני אמנה בישראל
שחששו בתחילה בחזירתם לפי החירות שהיא מכוחו של בעל צפון (כמ"ש במרכבת המשנה הנ"ל) ,היו יראים גם עכשיו שמא יחזירם
בעל צפון כמו בשעה שיצאו לראשונה מגבול מצרים - .ונמצא מזה דאע"פ שבפועל כבר יצאו ישראל מכל גבול מצרים ולא חזרו
גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ ומ
עוד ,מ"מ קשה לקרוא אותם יוצאים ומשוחררים לגמרי ,הן מצד פרעה וחילו שרדפו אחריהם כדי להחזירם ,והן מצד בני ישראל
בעצמם שהיו שרויים בפחד ואימה שמא יוחזרו למצרים ,רק עיקר היציאה והשחרור היתה ביום השביעי באותה שעה שנטבעו
כל הרודפים במצולות ים ונסתלקו כל החששות והפחדים ,וזה היתה באמת הגמר של יציאת מצרים ,וכמ"ש בביאור הרד"ל (על
פרקי דר"א ,פמ"ב אות ט"ו) דמצינו בדברי חכמינו ז"ל דקריעת ים סוף מכונה בלשון "יציאת מצרים" משום דאז היה גמר יציאה והצלה
מרשות מצרים לגמרי ,והיינו דאמר קרא ויושע ה' "ביום ההוא" את ישראל מיד מצריםד .
תמצית הדברים ,דאע"פ שכבר בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים ,מ"מ לא נגמרה היציאה והשחרור לגמרי עד
שעברו שבעה ימים שלימים ,ובזה מבואר היטב מה שציוה הקב"ה דייקא "שבעת ימים" מצות תאכלו ,ובסוכות תשבו "שבעת
ימים" (קושיא ב') .דהלא טעם שני המצות היא משום זכר ליציאת מצרים (עי' טור וב"ח הל' סוכה סי' תרכ"ה) ,ואכן יציאת מצרים נמשכה
לשבעה ימים - .וטעם הדבר שנתארכה יציאת מצרים כל כך אע"פ שכבר יצאו מגבול מצרים ביום השני כשבאו לאיתם ,היא מכח
ציווי הקב"ה שיחזרו לסוכות (פי החירות) ויחנו שמה לפני בעל צפון כדי שיתעוררו המצרים לרדוף אחריהם ויטבעו בתהומות ,ובלי
ציווי זה היתה יציאת מצרים נגמרה כבר ביום השני ,דהיו ישראל נשארים חוץ לגבול מצרים ,והמצרים לא היו רודפים אחריהם,
ולא היה צורך כלל בקריעת ים סוף שלא בא רק כדי לטבוע את המצרים (כמבואר בחזקוני שמות י"ד כ"ב ,ורד"ק תהלים קל"ו י"ד).
והנה מה טוב ומה נעים לבאר בזה מאמר הקב"ה :בסוכות תשבו שבעת ימים (דייקא) למען ידעו דורותיכם (ויזכרו יציאת מצרים
שארכה שבעת ימים .ואם תאמר איזה קשר יש מישיבה בסוכה לזכירת יציאת מצרים ,גם מדוע נצרך לזכרון זה שבעת ימים ולא סגי ביום אחד ,לזה בא הקב"ה
ליתן טעם) כי "בסוכות" (שם מקום) הושבתי (במצותי) את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (דהרי באותה שעה שיצאו מגבול
מצרים לראשונה ,ציויתי אותם לחזור לפי החירות דהיינו סוכות ,ובאותה מקום היתה חנייתם האחרונה במצרים ושם נשתחררו
ונעשו בני חורין ,גם גרמה חזרה זו שנמשכה יציאת מצרים לשבעה ימים ,לכן בסוכו"ת תשבו שבע"ת ימי"ם ,לעשות זכר לאותו
מקום שנעשיתם בני חורין ועי"ז תזכרו יציאת מצרים (ומיושב קושיא א').
ונראה להוסיף מה שדקדק בחיי אדם (ח"ב ,כלל קמ"ו) וז"ל :כתיב בסכת תשבו וגו' כי בסכות הושבתי וגו' ,מתחלה כתיב בסכת
חסר וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא ,אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל .וכן
פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג) .ולדרכינו יתכן שבא להורות על מה שישבו שני פעמים במקום הנקרא סוכות ,והבן.
מאמר י"ב -בסוכות הושבתי במלחמת סיחון ועוג
סוכות בארץ סיחון -שמחת בית השואבה בנחלי ארנון -סוכות וניסוך המים של יעקב אבינו -בני ישראל בתוך סוכות של
יעקב -יעקב זורק חצים נגד ארץ האמורי -סוכות בעמק השדים -סוכות במהפכת סדום -סוכתה של סדום בעבר ובעתיד -
הצלת הסוכה במלחמת גוג ומגוג
א .בילקוט שמעוני (פ' אמור ,רמז תרנ"ג) מצינו בזה"ל :כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא
בסוכתה של סדום ,שנאמר אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד ,מהו עמק סכות זו סוכתה של סדום
שהיתה מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו על גב זו גפן תאנה ורמון ופרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם .והיא פלא
מהו סוכתה של סדום ואיזה זכיה יש לישב בסוכה זו ,ובפרט דכבר נחרבה סדום ומה נפק"מ מה שהיתה מסוככת לפני חורבנה- .
גם צ"ב איזה שייכות יש ממצות סוכה שאנו מקיימין סוכות עם סדום.
ד .ואולי לכך נפלטו המצרים מן הים בעודם חיים לשעה קצרה ,כדי שיראו בעיניהם ויבואו להכרה גמורה שבאמת יצאו ישראל ממצרים ולא נשאר שום תקוה להחזירם,
ובזה נתקיים בשלימות מאמר הכתוב :ובני ישראל יוצאים "ביד רמה" ותרגומו "בריש גלי" ,שהיתה יציאתם גלוי לעין כל גם למצריים בעצמם.
זמ גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ
ב .במס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג) ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר ,רבי עקיבא אומר
סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ' .ויש להבין שיטת רבי עקיבא ,דבשלמא למ"ד ענני הכבוד שפיר היא נס גדול ונפלא שראוי
לעשות זכר בכל הדורות בשבילה ,משא"כ מה שישבו בתוך סוכות ,איזה חידוש יש בזה הלא כך דרכן של הולכי מדבריות לישב
בתוך אהלים וסוכות.
ג .גם יש להתבונן בדברי ר"א ורע"ק דהרי כללא אית לן דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ,ובכל מקום שנזכר בתורה לשון "סוכות"
הכוונה בפשיטות לאיזה מקום שנקרא בשם זה ,וכמו שנאמר (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב נסע סכותה וגו' על כן קרא שם המקום
סוכות ,וכמו כן נאמר (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה" ,ודרשו חכמים (מכילתא בא פי"ד) אין סוכות אלא מקום
כמו שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל .ולפי"ז נראה דגם מאה"כ שלפנינו
"כי בסוכות הושבתי" הכוונה בפשיטות שישבו במקום הנקרא "סוכות" .גם במסורה (עי' מנחת שי שמות י"ג כ' ,ויקרא כ"ג ל"ד) מצינו
בזה"ל :בסכת כולם חסרים בר מן ב' ,על כן קרא שם המקום סכות (בראשית ל"ג י"ז) כי בסכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג)
ע"כ .נמצא דסוכות שלפנינו מקושר לשם מקום .ואכן מצינו גדולי ישראל שפירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי דבצאת ישראל
ממצרים הלכו מרעמסס "לסוכות" (רוקח הל' סוכה סי' רי"ט בפירוש הראשון ,וכן פירש הר"י קמחי ובנו הרד"ק הובא בספר זכרון על רש"י ופענח רזא
פ' אמור) הרי שפירשוהו על שם מקום .אך גם זה צ"ב דמהו החידוש מה שישבו ישראל במקום ששמה סוכות לעשות זכר בכל
הדורות בשבילה.
ד .בחיי אדם (ח"ב ,כלל קמ"ו) כתב וז"ל :כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ
מצרים .מתחלה כתיב בסכת חסר ,וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא ,אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד,
וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל .וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג) .אך מרן זי"ע (דברי יואל לסוכות ,עמוד ז') תמה על זה דהרי
בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא ,וא"כ איך יתכן לפרש הכתוב
על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד יעו"ש .וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מדוע בסכות הושבתי כתיב מלא.
ה .הנה לישנא דקרא דכתיב כי בסוכות "הושבתי" ולא כתיב "ישבו" מורה דישיבת ישראל בתוך הסוכות לא היתה מדעת
עצמם רק מכח שהושיבם הקב"ה ,וכמ"ש בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) וז"ל :הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו ובכבודו הושיבם
בסוכות .וכן פירש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל :כי בסוכות הושבתי צויתי לישב .וצ"ב מתי הושיבם הקב"ה בסוכות ממש.
ו .בתיקוני זהר (תיקון י"ג ,דף כ"ט ע"א) :קם רבי אלעזר ואמר אבא אבא אמאי אתמר ביומא קדמאה דסכות (ויקרא כ"ג) ולקחתם
לכם ביום הראשון פרי עץ הדר ,אמר ליה ברי מאני קרבא בימינא נטלין לון ,ובאלין מאני קרבא אינון ישראל רשימין דנצחין דינא,
מתל למלכא דהוה ליה דינא וקרבא בשבעין אומין ,ולא הוו ידעין מאן נצח דינא ,ושאלין ליה מאן נצח דינא אמר תסתכלון באלין
דרשימין במאני קרבא בידייהו ,ותנדעון מאן נצח דינא( .וע"ע כעי"ז בויקרא רבה פ"ל ב') - .ובמס' סוכה (דף ל"ח ע"א) מצינו בזה"ל :רב
אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה (ללולב) אמר דין גירא בעיניה דסטנא - .גם מצות סוכה מורה על כלי זיין ונצחון וכמ"ש בבני
יששכר (תשרי מאמר י' אות ה') בשם הרה"ק מקאריץ זי"ע וז"ל :סוכה מלשון שררה ונסיכות ,ולכן אנו יושבין בסוכה צלא דמהימנותא
ורוב סוכות בשווקים וברחובות ואין אנו יראים משום דבר ,להראות מהימנותא שאנו יושבים כנסיכים עלמא דחירות ,כמאן דנצח
קרבא וכלי מלחמתו בידו וכו' ואינו ירא משום אדם עכ"ד - .וצ"ב מה ענין כלי זיין ונצחון מלחמה ליו"ט סוכות.
ז .ידוע קושית הטור (או"ח סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף ענני
הכבוד ובניסן היתה תחלת היקף העננים.
סוכות בארץ סיחון
ולבאר כל חמירא נקדים מה שפירש ברוקח (הל' סוכה ,סי' רי"ט) וז"ל :א"ר אליעזר סוכות ממש וכו' יש מפרשים כשצרו על
ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסוכות ,כמ"ש (שמואל ב' י"א) הארון וישראל ויהודא יושבים
בסוכות כי בשדה הי' סכן עליהם עד שכבשו רבת בני עמון ,כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען ,זהו כי בסוכות הושבתי את בני
ישראל כשצרים את האומות ,וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמ"ש (דברים ד') אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם
גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ חמ
ממצרים ,והיא שנת הארבעים ,שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ ,אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו
על הערים ונתנם ביד ישראל וכו' ,כך למען ידעו דורותיכם שהקב"ה הביאם ממצרים וכשצרו על הערים של מלכים ישבו בסוכות
עד שכבשום כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ וכו' והקב"ה כיבש הארצות עכ"ד הרוקח .והוב"ד בקיצור באליהו רבה (או"ח סי'
תרכ"ה) - .ובדרשות חתם סופר (לסוכות ,דף ל"ט ע"ב) ביאר דברי הרוקח בזה"ל :למען ידעו דורותיכם כי במלחמה הושיעם ה' עכ"ל.
גם בפירושי התורה לרבינו יהודה החסיד (פ' אמור) כתב וז"ל :למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי
אותם מארץ מצרים ,זכור אני שמורי אבי פירש לנו כי בשנת הארבעים נאמר פסוק זה כשחנו בערבות מואב ,והיו חונים בסוכות
ומכבשים כרכים ,והקב"ה ציוה המצוה במדבר סיני ,ונתינת הטעם כתב משה בשנת הארבעים ,מה שציוה סוכות בעבור שהיה
דעת הקב"ה להושיב אתכם בסוכות ולכבוש להם כרכים ,ושנת הארבעים קרויה בטוב "בהוציאי אתכם מארץ מצרים" ,וראיה
מסיחון דכתיב (דברים ד') אשר הכה משה ובני ישראל "בצאתם מארץ מצרים" ,ולא היה כי אם בשנת הארבעים עכ"ד.
ובחיי אדם (ח"ב כלל קמ"ו) נקט כן לדבר פשוט דמה שישבו ישראל בסוכות ממש היינו בשעה שצרו על העיירות במלחמות
סיחון ועוג ,ולא הזכיר כלל שזה רק איזה פירוש .גם מרן החתם סופר זי"ע סובר כן בפשיטות בכמה מקומות (עי' דרשות חת"ס
לסוכות תקצ"ג ד"ה כל ,וסוכות תקצ"ה ד"ה שאלה ,ובשו"ת חת"ס או"ח סי' קפ"ה).
פירות הנושרים לפנינו ,דפסוק זה כי בסוכות הושבתי וגו' נאמר לישראל בשנת הארבעים בשעה שנמצאו בערבות מואב,
והתחילו ללחום נגד סיחון ועוג וכל מלכי כנען ,ונצחו אותם וירשו את ארצם בנסים ונפלאות שלא כדרך הטבע ,ורצה הקב"ה שבני
ישראל בכל הדורות יכירו וידעו שלא קיבלו ארץ ישראל בירושה מאבותיהם ,גם לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו
(תהלים מ"ד ד') ,רק ה' איש מלחמה הלך לפניהם להכות מלכים גדולים ולהרוג מלכים אדירים ,וע"י הכרה זו יזדרזו ישראל לקיים
כראוי כל המצות התלויות בארץ .ומהאי טעמא ציוה הקב"ה את ישראל לישב בסוכה מדי שנה בשנה כדי שיזכרו את הסוכות
שישבו בהם בשעה שנלחמו ונצחו את כל המלכים האלו - .ואע"ג שעצם מצות סוכה כבר קיבלו ישראל בהיותם במדבר וכמ"ש
רבינו יהודה החסיד ,מ"מ עדיין לא נתגלה להם טעמו של דבר עד שחנו בערבות מואב ,גם לא נצטוו לקיים מצוה זו תיכף רק
לדורות הבאים אחר דור המדבר (וכמ"ש בבית אלקים למבי"ט שער היסודות פל"ז) ,דהרי כל זמן שהיו במדבר עדיין לא היה שייך טעם
המצוה (וע"ע בגליוני הש"ס להגרי"ע סוכה י"א ע"ב דלדברי הרוקח לא קיימו מצות סוכה במדבר).
והנה הסברא נותנת דהזמן שבו נאמר לישראל מאה"כ כי בסוכות הושבתי ,היתה באותה שעה שגמרו לנצח מלחמה הראשונה
שערכו נגד סיחון מלך האמוריה - .ואכן מצינו דערבות מואב שבאותו מקום נאמר לישראל פסוק זה ,נמשך מארנון ועד יבוק
(חזקוני במדבר כ"ב א') ,שנמצאת כולה בתוך גבול מלכות סיחון (במדבר כ"א כ"ד ,יהושע י"ב ב' ,שופטים י"א כ"ב) ,משמע שעדיין נמצאו בארץ
סיחון בשעה שקיבלו טעם מצוה זו - .ובתורת משה להחתם סופר (פ' אמור ,דף ק' ע"א) כתב וז"ל :העיקר שהוא זכר לביאת הארץ
שתחלתו מלחמת סיחון שיצאו ממחנה וישבו בסוכות למלחמה וכו' וסוכות שאנו עושים דומים לסוכות מלחמת סיחון בביאת
הארץ יעו"ש - .ולפי"ז נמצא דמאותה שעה שגמרו ישראל מלחמת סיחון התחילו בפועל לקיים מצות סוכהו .
והנה במדרש רבה (במדבר י"ט ל"ב) מצינו בזה"ל :ויפנו ויעלו ,מלחמת סיחון עשו באלול ,ועשו את הרגל [פירוש :יו"ט סוכות]
בתשרי ,ואחר הרגל מלחמות עוג ,כמה דאת אמר (דברים ט"ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך ע"כ .וכ"ה במדרש תנחומא (חקת פכ"ד).
-ובסדר הדורות (ב"א תפ"ח) כתב בשם ראש יוסף הקדמון (אמסטערדאם תע"ז לפ"ק ,ברכות ל' ע"א) דתיכף אחר החג בכ"ג תשרי התחיל
מלחמת עוג יעו"ש .וכן משמע מלשון המדרש שהרגל הפסיק בין שני המלחמות ותיכף אחר הרגל התחילו ללחום בעוג .ואולי
זהו שסמכו לכאן מאמר הכתוב ופנית בבוקר ,דמה שם הכוונה ליום שאחר הרגל (עי' תוס' ר"ה ה' ע"א) אף מלחמת עוג היתה ביום
שאחר הרגל - .וממה שלא התחילו מלחמת עוג כבר לפני הרגל ,משמע שלא גמרו מלחמת סיחון עד סמוך לרגל ממש והוצרכו
ה .שו"ר בגליוני הש"ס להגרי"ע (סוכה י"א ע"ב) דמשמע מדברי הרוקח דהתחלת מצות סוכה היתה רק אחר שבע שכיבשו יעו"ש .ואולי נצרך לאחרה כך כך משום
שהרוקח הזכיר בדבריו גם מלחמת שאר מלכי כנען ,אך בדברי ריה"ח מפורש שנאמר להם פסוק זה בשנת הארבעים בהיותם בערבות מואב דהיינו בעבר הירדן.
ו .יש להוסיף טעם מדוע נתן הקב"ה מצות סוכה לישראל דייקא בתחלת כיבוש הארץ ,לפימ"ש רבינו בחיי (במדבר י"ד ט') לפרש מאה"כ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם
וז"ל :יתכן לפרש כי לפי שהיה ביד ישראל "זכות הלחם והצל" ,לכך יאמר כי לחמנו הם בזכות מצה בפסח ,סר צלם מעליהם בזכות צל סכה וכו' ,על כן אל תיראום עכ"ל.
טמ גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ
לשבות ממלחמה מפני קדושת המועד .וכן מבואר בדרשות חתם סופר (דף שכ"ה ע"א ,בדרוש לז' אב תקפ"ז) דמלחמת סיחון נמשכה
עד סוכות ממש.
ומה שמצינו שהוצרכו להפסיק מללחום מפני הרגל שבאה לקראתם אף שעדיין לא גמרו לקבל מצות סוכה ,יבואר בפשיטות,
דחג הסוכות מתחלקת לשנים ,דהרי מצינו איזה פעמים בתורה (שמות ל"ד כ"ב ,במדבר כ"ט י"ב) מוזכר חג האסיף הנמשך שבעה ימים,
ולא נזכר בה כלל ענין מצות סוכה וד' מינים ,רק בפ' אמור (ויקרא כ"ג) מצינו דבחג האסיף צריכים ליקח ד' מינים ולישב בסוכה
למען ידעו דורותיכם וגו'( .ועי' בחינוך מצוה שכ"ד ושכ"ה דעיקר החג היא בשביל שמחת איסוף התבואה ,ומצוה סוכה היא מטעם אחר) .ולפי"ז יתכן
בפשיטות דעצם הרגל כבר קיימו ישראל במדבר ,רק מצות סוכה עדיין לא קיימו ישראל עד עכשיו כשגמרו מלחמת סיחון.
ובזה מתורץ בפשיטות קושית הטור (קושיא ז') מדוע נקבע מצות סוכה דייקא על ט"ו תשרי ,דבאמת היא דבר בעתו ובזמנו
הראוי ,דהרי בשעה שהגיע חג האסיף גמרו נצחון הראשונה על סיחון ,ואז הגיע זמן הנכון להתחיל בקיום מצות סוכה בפועל,
ואכן באותה שעה נתגלה לישראל טעם המצוה כי בסוכות הושבתי וגו' דהיינו שהיא לזכר אותן הסוכות שישבו בה במלחמת
סיחון ,ותיכף ומיד באותו הרגל כבר התחילו ישראל לקיים מצוה זו בשלימות - .ואולי לכך נתוסף להם באותו פרשה (ויקרא כ"ג
מ') גם מצות ד' מינים שדומים למאני קרבא וכלי זייןז (קושיא ו') ,וכוונת שניהם להורות על מה שזכו לנצח במלחמה - .ומה יומתק
לפי"ז מנהג ישראל קדושים להכניס ד' מינים בתוך הסוכה ,דהרי שני המצות מקושרים זה לזה ושורשם אחת היא.
ומה שנצטוו ישראל דייקא בסוכות תשבו "שבעת ימים" ,יש לבאר דמכיון שגמרו נצחונם על סיחון סמוך ממש לרגל ,והוסיף
הקב"ה לחג האסיף שנמשכה ז' ימים גם מצות סוכה לזכר נצחון המלחמה ,לכך נצטוו לישב בסוכה בכל ימי הרגל דהיינו שבעת
ימים - .גם יתכן לפרש בזה לפימ"ש ברוקח הנ"ל דטעם מצות סוכה היא זכר לכיבוש הכרכים בארץ ישראל ,אך ארץ סיחון ועוג
עדיין נמצאים בעבר הירדן ,והכרך הראשון שכבשו בארץ ישראל הרי היא יריחו ,ובפשיטות נראה דתכלית העברת ישראל בארץ
סיחון ועוג היתה כדי להגיע לכיבוש יריחו ,גם בהיות ישראל בערבות מואב חנו נגד יריחו (במדבר כ"ב א' ,ורשב"ם שם) ,ויריחו נקראת
"מנעול של ארץ ישראל" כמ"ש חז"ל (במדבר רבה פט"ו ט"ו) :יריחו נגרא (מנעול) של ארץ ישראל אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ
נכבשת ע"כ .וכיבוש יריחו ארכה לישראל שבעה ימים ,גם ביום השביעי הקיפו את יריחו שבע פעמים (כמבואר ביהושע ו') ,ואולי
לכך נצטוו ישראל בסוכות תשבו "שבעת ימים" - .ויש להסמיך לזה מש"כ בירושלמי (סוכה פ"ד ה"ג) :דבחג הסוכות היו מקיפין את
המזבח בכל יום פעם אחת וביום השביעי הקיפו את המזבח שבע פעמים "זכר ליריחו"( .וע"ע מהרש"א סוכה מ"ה ע"א).
שמחת בית השואבה בנחלי ארנון
ובמה שיוצא לפנינו שמלחמת האמורי נגמרה בחג הסוכות ,אולי יתכן להוסיף מילתא בטעמא על גודל השמחה שהיה
בביהמ"ק בניסוך המים עד שאמרו חכמים (סוכה נ"א ע"א) :מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו .ויש להתבונן
דלא מצינו שמחה גדולה כזאת בשום קרבן מקרבנות מנחות ונסכים ,ומה נשתנה ניסוך המים בחג הסוכות.
אך ידוע מה שדרשו חכמינו ז"ל (במדבר רבה פי"ט כ"ה ,מדרש תנחומא חקת פ"כ) וז"ל :אז ישיר ישראל את השירה הזאת (במדבר כ"א י"ז)
וכו' שעשה להם הקב"ה אותות ונסים בנחלי ארנון כנסים שעשה להם בים סוף ,ומה הם נסים של נחלי ארנון ,אדם עומד על הר
זה ומדבר עם חברו בהר אחר וכו' ,והדרך יורד לתוך הנחל ועולה ,ודרכן של ישראל לעבור בתוך הנחל ,נתכנסו כל האומות לשם
אוכלוסין שאין להם סוף ,ישבו מקצתן בתוך הנחל ,וההר מלמעלן עשוי מערות מערות ,וכנגד המערות הר שכנגדו עשוי סלעים
סלעים כמין שדים שנאמר ואשד הנחלים ,נכנסו האוכלסין לתוך המערות ואמרו כשירדו ישראל לתוך הנחל אלו עומדין לפניהם
ז .אולי יתכן להוסיף דע"י ד' מינים גופיה זכו לנצח את המלחמה ,וכמ"ש בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות ,ח"ב פ"ז ע"ב) וז"ל :ביציאת מצרים כתיב בסוכות הושבתי את
בני ישראל ,ונראה שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים ,וי"ל שזהו שנאמר אז ישיר וכו' השירה הזאת וכו' אשירה לה' הכל לשון נענוע כמו פירות הנושרין ,וז"ש
אשירה לה' אני מנענע בהד' מינים וכו' ,ה' איש מלחמה כי הד' מינים הנ"ל נקראים מאני קרבא וכו' תפול עליהם אימה ופחד ע"י הד' מינים ,עכ"ד הנפלאים .הרי לפנינו
דבר חידוש גדול דבצאת ישראל מצרים לקחו בידם ד' מינים שבלולב ,ובשעה שעשו מלחמה עם שונאיהם וכמ"ש ה' איש מלחמה ,אז היו מנענעים בד' מינים ועי"ז
נפלה אימתה ופחד על האומות - .וע"ע במהרש"א (סוכה מ"ה ע"א) בענין הקפת המזבח בערבה וז"ל :הוא בעצמו ענין הקפת יריחו ששה ימים בכל יום פעם אחת וביום
השביעי ז' פעמים למפלת אויבים (ועי' ירושלמי סוכה פ"ד ה"ג) - .ואולי זהו שאמר הכתוב (שמות י"ג י"ח) וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים ,ופירש"י אין חמושים אלא
מזויינים שיצאו בכלי זיין ,דארבעה מינים שבלולב הן הנה היו מאני קרבא וכלי זיין שבהם יצאו בני ישראל ממצרים.
גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ נ
בתוך הנחל ואנו למעלה מן המערות ונהרוג את כולם ,כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום לא הצריכן הקב"ה לירד למטה לנחל,
אלא רמז להרים ונכנסו שדים של הר זה לתוך מערות של הר זה ומתו כולם ,והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה ונעשה דרך כבושה
וכו' ,ואותו נחל מפסיק בין תחומי ארץ ישראל לתחומי ארץ מואב שנאמר כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי וכו' ,נכנסו
הסלעים לתוך המערות ורצצו כל אותן גבורין ,והבאר ירדה לתוך הנחל ונתגברה שם ואבדה כל האוכלסין כשם שאבד אותן הים
וכו' ,ועברו ישראל על אותן ההרים ולא ידעו כל נסים הללו ,אמר הקב"ה הריני מודיע לבני כמה אוכלוסין אבדתי מפניהם ,ירדה
הבאר לאותן המערות והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר ,וישראל חזרו לבקש את הבאר ,וראו אותה שהיא יוצאה
מלאה מתוך הנחל ומוציאה איברים איברים ,ומנין שהבאר הודיע להן ,שנאמר ואשד הנחלים וגו' ומשם בארה ,וכי משם היתה
והלא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם ,אלא שירדה לפרסם את הנסים ,והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה עלי באר
ענו לה ואמרו שירה עליהם עכ"ד.
גם ברש"י (פ' חקת ,כ"א ט"ו ט"ז) הזכיר ענין זה וז"ל :אשד הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם ,לפי שהיו ההרים
גבוהים והנחל עמוק וקצר ,וההרים סמוכים זה לזה אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חבירו בהר מזה ,והדרך עובר בתוך הנחל,
אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור ,נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות,
והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ,ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ ,כיון שבאו
ישראל לעבור נזדעזע ההר של אר"י כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה ,ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך
אותן נקעים והרגום וכו' ,אמר הקב"ה מי מודיע לבני הנסים הללו ,המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו ,לאחר שעברו חזרו
ההרים למקומם ,והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל ראו ואמרו
שירה עכ"ל.
והנה אף שבמדרש הנ"ל מבואר שנתכנסו "כל האומות" לשם ,מ"מ ברש"י הנ"ל פירש שהיו "אמוריים" דהיינו מחיילותיו של
סיחון מלך האמורי .וכך מפורש בגמ' (ברכות נ"ד ע"א) דאלו שנטמנו בתוך המערות היו "אמוראי" .וכן כתב בדברים רבה (הנדפס מכת"י,
פ' דברים) וז"ל :מה עשו "האמוריים" הלכו הגבורים שלהם וישבו להם במערות וכו' .והכי מסתברא דהרי נחל ארנון נמצא בתחלת
גבולו של סיחון מלך האמורי (במדבר כ"א ,י"ג ,כ"ד ,כ"ו) ,והסברא נותנת שגבורי האמורי נתקבצו בתחלת גבולם כדי לעכב כניסת
ישראל לארץ האמורי - .ולהשוות דברי חכמים נראה בפשיטות ,שלשון "כל האומות" המכוון לכל מלכי כנען ששלחו גבוריהם
שיצטרפו וילחמו נגד ישראל יחד עם גבורי האמורי ,ביודעם היטב שאם יעלה בידם לכבוש את האמורי אז ימשיכו ללחום גם
עמהם ,וכבר מצינו (רש"י במדבר כ"א כ"ג) שמלכי כנען היו מעלין מס לסיחון שישמור אותם שלא יעברו עליהן גייסות - .אך למעשה
לא עלתה הדבר ביד הגבורים ההם שהרי כולם כאחד נהרגו בתוך שני ההרים ,ובני ישראל עברו בדרך כבושה על אותן ההרים ולא
ידעו ולא הרגישו מכל מה שנעשה תחתיהם עד שנתגלה להם ע"י הבאר.
אך מעשה דמציאת הבאר לא היתה תיכף ומיד בשעה שעברו ישראל את ההרים ,רק אחר שגמרו מלחמת האמורי ,וכמ"ש
רבינו אפרים (פ' חקת י"ט י"ז) דאחר שנלחמו בערי האמורי וצרו על עריהם חזרו על הבאר לומר שירה .וכ"כ בעל הטורים (במדבר כ"א
י"ז) דכשחזרו מן המלחמה חנו על הבאר ואמרו שירה - .גם מתחלה לא מצאו את הבאר עד שחיפשו אחריה ,וכלשון מדרש הנ"ל
"ישראל חזרו לבקש את הבאר" .ובדברים רבה (הנדפס מכת"י ,פ' דברים) כתב וז"ל :הבאר ירדה לה וישבה בנחל זה והיתה מתגברת
ועולה והוציאה את כל ההרוגין שבמערות והיו צפין על פני המים" ,וישראל מבקשין את הבאר ולא היו מוצאין אותה" ,הסבו
פניהם וראו אותה וראו שם הרוגין שאין להם חקר ומספר ,וכה"א ומשם בארה היא הבאר אשר אמר ה' והלא כבר יש לה עמהם
מ' שנה ,אלא שהיו גדולים הנסים שנעשו להם ע"י הבאר משנעשה להם על הים ,אותה שעה פתחו ישראל את פיהם ואמרו
שירה עכ"ל.
וא"כ לפי המבואר לפנינו דגמר מלחמת סיחון היתה סמוך ממש לחג הסוכות ,א"כ נמצא דבערב סוכות או בעצם יו"ט חזרו
לבקש את הבאר .ויתכן שחיפוש הבאר היתה בשביל שנצרכו לקיים מצות ניסוך המים בתוך המשכן שעמהם ,ולכך היו מבקשין
את הבאר שממנה היו רגילים ליקח מים לכל צרכיהם (עי' שהש"ר פ"ד כ"ז) ,ואחר החיפוש מצאו את הבאר כשהיא יושבת בנחל
ארנון ,ואז ראו והרגישו בכל הנסים הגדולים שעשה להם הקב"ה ,ובאותה שעה היתה שמחה גדולה לישראל מגדולם ועד קטנם
(כמ"ש בתנא דבי אליהו רבה פרק י"ב) ,וכולם פתחו את פיהם לומר שירה ,וכמובן שגם מצות ניסוך המים קיימו בשמחה רבה והודאה
אנ גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ
עצומה להקב"ה .ואולי לזכר זה קיבלו ישראל על עצמם להרבות בשמחה בכל שנה ושנה כשיזכו לקיים מצות ניסוך המים בחג
הסוכות .וחזי לאצטרופי מש"כ בעל כפות תמרים (בדרוש לסוכות נעתק בגנזי מועדים עמוד רנ"א) דניסוך המים בחג רמז לזכרון הבאר
וכמדומה לו שכן מצא במדרש יעו"ש.
סוכות וניסוך המים של יעקב אבינו
ועתה נתנה ראש ונשובה להמבואר לעיל דבט"ו תשרי גמרו ישראל לכבוש את סיחון וישבו בתוך ארצו ,ובאותה שעה זכו
לקבל מצות סוכה בשלימות ,ואף התחילו לקיים אותה לראשונה תיכף ומיד באותו מקום ובאותו זמן בהיותם בתוך ארץ סיחון,
ובזה נעשה היסוד לקיום מצות סוכה בכל הדורות - .והנה בפשיטות נמצאו ישראל באותה שעה בסוף גבולו של סיחון ,באותו
מקום שגמרו לרדוף אחר האמורי ולנצחו לגמרי עד בלתי השאיר לו שריד (דברים ב' ל"ד) ,גם כבר היו סמוכים לגבולו של עוג שהרי
תיכף אחר הרגל התחילו מלחמת עוג כנ"ל - .אך מכל מקום אולי יתכן לברר באיזהו מקום בדיוק זכו לגמור את המלחמה בסיחון
ולקיים מצות סוכה לראשונה.
ונקדים לבאר מה שמצינו במסורה הנ"ל (קושיא ג') שקישר שני פסוקים ,על כן קרא שם המקום סכות (בראשית ל"ג י"ז) כי בסכות
הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג) .משמע שיש איזה קישור בין שני פסוקים אלו ,אע"פ שבפשיטות הם מדברים מתקופות
אחרות ומענינים שונים זה מזה ,לכן ראוי להתבונן קצת גם בפסוק השני:
הנה בפרשת וישלח אחר פגישת יעקב ועשיו (בראשית ל"ג י"ז) כתיב :ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על
כן קרא שם המקום סכות .ובמס' מגילה (דף י"ז ע"א) :תניא יצא מארם נהרים ובא לו לסכות ועשה שם שמונה עשר חודש וכו'.
ומשמע בין מלישנא דקרא "ויעקב נסע סכתה" ובין מלשון הגמ' "יצא מארם נהרים ובא לו לסכות" שתכלית נסיעתו של יעקב
היתה להגיע למקום הזה ,ומה גם שהאריך לשהות באותו מקום שנה וחצי .וכל זה צווח ואומר דרשוני משני טעמים :א .חדא
שהרי יעקב נמצא כעת באמצע דרך חזרתו מחרן לארץ ישראל ,וההולך בדרך ישר מחרן לאר"י אינו מגיע כלל למקום זה ,רק
יעקב שינה את דרכו כדי לבא לכאן (כמו שהוכיח בס' כפתור ופרח פ"י ,ובס' נפלאות מתורת השי"ת פרק י"א ,דף כ"ט ע"א) ,וטעמא בעי .ב .דנראה
בפשיטות דעד שבא יעקב לסוכות לא היתה במקום זה ישוב כלל כמ"ש הרמב"ן (בראשית שם) ,והראי' שהוצרך לבנות לו בית
ולעשות סוכות למקנהו ,גם מתחלה לא היתה לה שם כלל דהרי יעקב בעצמו הוא שקרא שם המקום סוכות ע"ש הסוכות שבנה
למקנהו ,ולא נזכר שם הקודם כמו בבית אל דכתיב ואולם לוז שם העיר לראשונה .וא"כ יש להפליא מה זה ועל מה זה נסע יעקב
במכוון למקום שמם ,וקבע שם דירתו למשך שנה וחצי.
אך המתבונן בספרי קודש יראה דצורך גדול היה בנסיעת יעקב למקום זה כדי להעמיד את היסוד ולתקן מצות סוכה לכל
הדורות ,וזהו ענין הסוכות שעשה יעקב למקנהו כדי לקיים מצות סוכה ,וכמ"ש בספה"ק הקנה (ד"ה סוד סוכה) :ויעקב נסע סכותה
לקיים מצות סוכה בזמנה .וכ"כ בדרשות חתם סופר (ח"א מ"ז ע"ד ,לסוכות תקפ"א) בשם הזוהר (רע"מ ח"ג ק' ע"ב) וז"ל :עשו הלך לדרכו
שעירה דהיינו שהס"מ נטרד בשעיר המשתלח ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה וע"י קיום מצות סוכה נתבטל כוחו לגמרי
וכו' .וכ"כ במחזור מכל השנה (לובלין שכ"ז לפ"ק ,דף קס"ח) ופירוש מטה לוי (יוצר ליום ב' דסוכות) שיעקב בנסעו לסוכות קיים מצות
סוכה .ובחידושי הרד"ל (ב"ר פע"ח) כתב שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג הסוכות בכל מצותיו ועשה ניסוך
המים .ובפרי צדיק להגר"צ הכהן ז"ל (סוכות אות י"ב) כתב וז"ל :עיקר בחינת הסוכה נשלם ביעקב אבינו ע"ה שנאמר בו ויעקב נסע
סכותה .והכפיל דברו (שם אות י"ג) בזה"ל :יעקב אבינו ע"ה עשה רשימה ראשונה של בחינת סוכה כמ"ש ויעקב נסע סכותה ע"כ.
וחזי לאיצטרופי מאמר נפלא (הובא בכסף נבחר פ' וארא) בזה"ל :וינשק לבן לבנותיו (בראשית ל"ב א') זש"ה סכותה לראשי ביום נשק
(תהלים ק"מ ח') אמר יעקב להקב"ה עשית לראשי סוכה ביום שנשק לבן לבנותיו וכו' .ונראה דזה מכוון להמבואר לפנינו דהלא
תיכף אחר רדיפת לבן פגש יעקב בעשו ומשם נסע סכותה.
ונראה להמתיק בזה מאמר הכתוב הנ"ל ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכת על כן קרא שם המקום סכות .וכבר
דקדקו מדוע קבע שם המקום ע"ש מה שעשה למקנהו ,ויותר הי' נכון לקרותו בית ע"ש מה שבנה לעצמו .אך לפי הנ"ל מבואר
דבאמת עיקר תכלית בואו למקום הזה היתה בשביל עשיית הסוכות ,ובנין הבית לא היה לאיזה תכלית רק בפשיטות לצורך עצמו
גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ בנ
שישמש לו כמקום מנוחה במשך תקופת שהותו כאן כפי הנצרך לו לתיקון מצות סוכה[ ,גם יתכן שגם בנין הבית היתה לצורך
הסוכה דמי שאין לו בית נחשב כעוברי דרכים ופטור מן הסוכה דתשבו כעין תדורו כתיב ,ומי שמניח ביתו משום דרכו מותר
להניח סוכתו כמבואר בשו"ע סי' תר"מ ס"ח] ,וזהו שאמרה תורה ויעקב נסע סכותה פי' שתכלית נסיעתו היתה בשביל הסוכות,
וביאר דהרי ויבן "לו" בית פירוש דבנין הבית לא היתה רק לצורך עצמו ,אך "למקנהו" עשה סוכות היינו לצורך נשמות ישראל
שהיו טמונים בתוך מקנהו ,וכמבואר בדבש לפי להחיד"א (מע' צ' אות ט"ו) בשם נזר הקודש (פ' ויצא) וז"ל :צאן לבן היו נשמות
ישראל וטרח יעקב עד שמשך כל כח לבן אצלו ולבן היה רוצה להחזיר ליעקב ליקח הצאן ופיתהו לתת לו עושר ואם ח"ו היה חוזר
נאבד העולם (וע"ע במגיד מישרים פ' ויצא) ,ועל כן מכיון שזה היתה תכלית נסיעתו קרא שם המקום סכות דייקא - .ומה ימתקו לפי"ז
דברי הטור (או"ח סי' תי"ז) דחג הסוכות מכוון כנגד יעקב אבינו דכתיב ולמקנהו עשה סוכות ,דאכן סוכות אלו שעשה יעקב למקנהו
היו השורש של מצות סוכה בכל הדורות.
יעקב אבינו נשתהה בסוכות זמן רב וכמו שדרשו חכמינו ז"ל (מגילה שם) ששהה בסוכות י"ח חדש קיץ וחורף וקיץ .ובכל משך
תקופה ארוכה זו עסק במצות סוכה וכמ"ש בחידושי הרד"ל הנ"ל שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג הסוכות
בכל מצותיו ועשה ניסוך המים .ונראה שנצרכה לו עבודה גדולה וארוכה כל כך כדי להעמיד מצות סוכה על מכונו .ובגמר עבודתו
מצינו שהלך בדבר אלקים לבית אל וקיים שם מצות ניסוך המים השייכת ליו"ט סוכות ,וכמ"ש (בראשית ל"ה) ויאמר אלקים אל
יעקב קום עלה בית אל וגו' ויבא יעקב לוזה וגו' הוא בית אל וגו' ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך .ופירש בתרגום יונתן (שם י"ד)
וז"ל :ואקים תמן וכו' קמא דאבנא ונסיך עלה "נסוך מוי ארום כדין עתידין למעבד בחגא דמטליא" .וביאור הדברים שקיים יעקב
מצות ניסוך המים כמו שעתידין ישראל לעשות בחג הסוכות.
גם לפי החשבון נראה שגמר יעקב עבודתו עם הסוכות שלו בחצי תשרי זמן חג הסוכות שלנו ,ואז בא לבית אל לקיים מצות
ניסוך המים ,דהרי מלחמת יעקב עם שרו של עשו היתה בליל פסח וכמ"ש (בהגדה של פסח) וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה ,ותיכף
אח"כ כתיב (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב נסע סכותה וגו' ,ולפי"ד חז"ל שהה שם י"ח חודש קיץ וחורף וקיץ ,וזה מכוון להנ"ל דהרי בפסח
מתחילין ימי הקיץ ואם שוהה שם י"ח חודש נמצא שהוא קיץ וחורף וקיץ ,ואם מונים י"ח חודש מחג הפסח נמצא שמסתיים
בחג הסוכות ,ובאותה שעה בא לבית אל לקיים מצות ניסוך המים בעתו ובזמנו .ובזה מדוייק לשון ספה"ק הקנה הנ"ל :ויעקב נסע
סכותה לקיים מצות סוכה "בזמנה".
בני ישראל בתוך סוכות של יעקב
אך מ"מ עדיין יש להתבונן מה נשתנה מקום זה מכל מקומות שבעולם ,דמה נפק"מ באיזה מקום מתקן מצות סוכה ,וא"כ
מדוע הלך יעקב בכוונה דייקא למקום זה ,ובפרט שלא היתה כלל בדרכו ולא היתה מקום ישוב כלל כנ"ל.
אך נראה לחדש ולומר דטובא גניז בגווייהו ,לפי"מ שכתב ברמב"ן (בראשית ל"ג י"ח) כי אותו מקום סוכות שבאה יעקב לשם
נמצא בעבר הירדן מזרח במלכות סיחון כמבואר בספר יהושע (י"ג כ"ז) דסוכות נמצא במלכות סיחון יעו"ש - .ואף שברמב"ן שם
נסתפק קצת אם היא אותו סוכות או סוכות אחרת ,נראה להוכיח דאכן היא אותו סוכות הנמצאת במלכות סיחון ,דהרי מצינו
שיעקב בדרכו לסוכות עבר מתחלה על מקום הנקרא מחנים (בראשית ל"ב ב') ,ואח"כ עבר את מעבר יבק (שם כ"ב) ,ואח"כ עבר על
מקום הנקרא פנואל (שם ל') ,ומשם נסע לסוכות (שם ל"ג י"ז) יעו"ש - .והנה כל מקומות אלו סמוכים המה לאותו סוכות שבמלכות
סיחון ,דהרי מחנים נמצא בעבר הירדן במלכות סיחון יחד עם סוכות (יהושע י"ג כ"ו ,כ"ז) .ומעבר יבק נמצא בגבול בין סיחון לעמון
(במדבר כ"א כ"ד ,דברים ג' ט"ז ,יהושע י"ב ב') ,גם פנואל נמצא בעבר הירדן סמוך לסוכות (שופטים פ"ח ח') .ולפי"ז נראה בפשיטות דלאותו
סוכות הנמצא במלכות סיחון הגיע יעקב אבינו .ובס' נפלאות מתורת השי"ת (דף ל' ע"א) הביא ראי' נוספת לזה יעו"ש.
והנה ידוע מה שכתבו הקדמונים דכל מה שעשו האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב היתה כדי לכבוש את הדרך לפני
בניהם ומעשי אבות סימן לבנים (עי' רמב"ן בראשית י"ב י' ,כ"ו כ' ,ל"ב כ"ו .דברי יואל ויצא פ"ג ע"ב) - .גם מה ששינה יעקב את דרכו בברחו
מחרן היתה בשביל שרצה ליכנס לארץ ישראל דייקא באותו דרך שילכו בניו אחריו כמ"ש בס' כפתור ופרח (פרק י') .וכן כתב
בס' נפלאות מתורת השי"ת (שם) וז"ל :עלינו ליתן לב מדוע אחז הצדיק דרכו עד ארץ בני עמון שהלא הי' לו דרך קרובה לבא
גנ גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ
לבית אביו ,והוא הלך דרך רחוקה כל מזרח מצפון לדרום עד נחל יבק ,אך לא רחוק ממנו להבין זה כי האבות סבבו כל המקומות
שעתידים הבנים ליירשם ,ונתנו עיניהם בכל המקומות שיקרה איזה מקרה להבנים ,יעו"ש באריכות נפלא.
ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לחדש ולומר ,דגם המקום סכות שנמצאת בעבר הירדן מזרח במלכות סיחון שיעקב אבינו
נסע אליה ,הרי היא אותו מקום ממש בארץ סיחון שבו זכו בניו אחריו לקיים מצות סוכה לראשונה ,והכל היה בכוחו של אותו זקן
יעקב אבינו שכבש את הדרך לפני בניו ,ולכך הקדים יעקב לבא למקום הזה דייקא ועסק בעבודתו הקדושה במשך שנה וחצי כדי
להעמיד את היסוד למצות סוכה - .וזאת תהי' תורת המסורה שקישר יחד שני כתובים אלו :על כן קרא שם המקום סכות (בראשית
ל"ג י"ז) כי בסכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג) .כי באמת שורש שניהם אחת היא ושניהם נתקיימו במקום אחד.
ויש להוסיף עוד פרט חשוב ,דגבי מלחמת סיחון כתיב (במדבר כ"א כ"ד) :ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו "מארנון עד
יבק" ,הרי דגבולו של סיחון נמשך עד אחר מעבר יבק (וכ"כ ביהושע י"ב ב' ,ובשופטים י"א כ"ב) ,ובאותה שעה שגמרו ישראל לכבוש
כל מלכות סיחון עד אחר מעבר יבק נצטוו במצות סוכה והתחילו לקיימה כנ"ל .ואכן בסדר הזה ממש מצינו גם אצל יעקב אבינו
שכבש את הדרך לפני בניו ,דמשעה שעבר את מעבר יבק לא נסע לשום מקום אחר רק לסוכתה כדי לתקן מצות סוכה (עי'
בראשית ל"ב כ"ב -ל"ג י"ז).
ואם כנים דברינו דבגמר כיבוש סיחון ובתחלת קיום מצות סוכה נמצאו ישראל במקום סוכות של יעקב ,מה יומתק לפרש
לישנא דקרא כי בסכות הושבתי בלשון רבים (קושיא ד') ,דאכן בכמה סוכות ישבו ישראל בתקופה זו ,הן בסוכות ממש שעשו
ישראל לעצמן בשעת המלחמה ,הן מה שעשו אחר כך כדי לקיים מצות סוכה ,והן בעצם המקום שנקראת בשם סוכות מימות
יעקב אבינו (קושיא ג') ,ועל כל הסוכות האלו נאמר לשון "הושבתי" (קושיא ה') ,שהרי כולם היו או ממצות ה' או מנפלאותיו ,ומן
הראוי לעשות זכר על כולם (קושיא ג') ,דגם מה שהיתה ביכולתם לחגוג את הרגל במקום הנקרא סוכות היתה רק ע"י נס נפלא,
דהרי מקום זה נמצאת בתוך תוכו של מלכות סיחון ,וכבר אמרו חז"ל (תנחומא חקת פכ"ג ,הובא ברש"י במדבר כ"א כ"ג) :אילו היתה חשבון
מלאה יתושין אין כל בריה יכולה לכבשה ואם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו וכש"כ אילו היה בחשבון .הרי לפנינו
מי לוחם עם מי ,מצד אחד יושב סיחון הגבור בתוך חשבון החזקה ,ומצד השני יושבים בני ישראל בתוך סוכות פשוטות ,ולמעשה
נצחו ישראל את סיחון לגמרי עד שלא השאירו ממנו שריד (דברים ב' ל"ד) ,ולעומת זה מבני ישראל לא נפקד שום איש.
יעקב זורק חצים נגד ארץ האמורי
ונראה להוסיף מילתא בטעמא על מה שגמרו ישראל לנצח את סיחון דייקא באותו מקום סוכות שישב בו יעקב ,לפי מה
שאמר יעקב אבינו לפני פטירתו ליוסף הצדיק (בראשית מ"ח כ"ב) :ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי
בחרבי ובקשתי ,ופירש ברמב"ן וז"ל :טעם מיד האמורי כי ישראל לקחו הארץ תחילה מיד האמורי כי סיחון ועוג שני מלכי
האמורי היו ,והמלחמה הראשונה והגדולה שהיתה להם בכבוש הארץ היתה לבניו של יוסף עם האמורי היא מלחמת יהושע עמם
ובם נעשה הנס הגדול ,כדכתיב (יהושע י' י"ב) אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל וגו' ,ומיד האמורי היה
חלק ונחלה לבני יוסף כמו שכתוב (במדבר ל"ב ל"ט) וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה ויורש את האמורי אשר בה ,וגם בני
אפרים נחלו בגבול האמורי כמו שכתוב (שופטים א' ל"ה) ויואל האמורי לשבת בהר חרס באילון ובשעלבים ותכבד יד בית יוסף ויהיו
למס .וטעם בחרבי ובקשתי וכו' קרוב אלי שעשה יעקב כדרך שיעשו הנביאים ,נטה ידו בחרב כנגד ארץ האמורי וזרק שם חצים
להיותה נכבשת לבניו ,כענין שעשה אלישע וישם ידיו על ידי המלך ויאמר אלישע ירה ויור (מ"ב י"ג ט"ז) ,ואף על פי שלא סיפר
הכתוב כן ירמזנו בפסוק הזה ,ויתכן שזה טעם אמרו "לקחתי" כי מאז לוקחה הארץ לבניו עכ"ל( .והובא ברבינו בחיי שם) - .ובתורת
משה להחתם סופר זי"ע (ר"פ בלק) פירש בזה מאה"כ וירא בלק את כל אשר עשה ישרא"ל לאמורי ,היינו שבלק ראה בחכמתו
כל מה שעשה ישראל סבא היינו יעקב אבינו לאמורי שירה חצים ושלף חרבו נגד ארץ האמורי ודין גרמא שנכבשה הארץ לפני
בניו יעו"ש.
אך פרט אחד אינו מבואר ברמב"ן באיזה זמן ובאיזה מקום נמצא יעקב באותה שעה כשזרק את החצים נגד ארץ האמורי .אך
הסברא נותנת שהיתה באותה תקופה ששהה יעקב בסוכות הנמצאת בתוך מלכות סיחון מלך האמורי ,שהרי כל מה ששינה יעקב
גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ דנ
את דרכו ובא לכאן היתה כדי לכבוש את הדרך לפני ישראל שיוכלו ליכנס לארץ בדרך זה כנ"ל ,ולפי"ז מסתברא דמה שהאריך
יעקב לשהות במקום הזה שנה ומחצה היתה כדי לנצח ולהשפיל קליפת האמורי תחת בני ישראל ,והיינו הך עם עבודתו הק'
בתיקון מצות סוכה במקום הזה דהרי גם מצות סוכה היא זכר לכיבוש סיחון כנ"ל ,ולפי"ז יתכן לחדש ולומר דבאותו שעה שהגיע
חצי תשרי וגמר יעקב עבודתו במקום הזה להתגבר על האמוריים ,אז זרק את החצים נגד ארץ האמורי ובזה כבש אותם לגמרי
וכלשון הרמב"ן הנ"ל "כי מאז לוקחה הארץ לבניו" .וא"כ מה נפלא הדבר שממש כסדר הזה אירע לבני ישראל בשעה שהגיעו
למקום הזה בחצי תשרי ,דבאותו מקום ובאותו זמן גמרו לנצח את סיחון מלך האמורי.
שוב התבוננתי להוסיף בה נופך ,דהרי מקום סוכות ששהה שם יעקב נמצאת מלפניה סמוכה למי הירדן ,גם לאותו מקום
שבו עברו ישראל את הירדן (עי' היטב יהושע ג' ט"ז ,שופטים ה' ד' ה' ,מלכים א' ז' מ"ו ,וברש"י תהלים ס' ח' ,ודו"ק) ,גם מכוונת היא מקום סוכות
נוכח עיר יריחו (כמ"ש בס' חומך אנך על תנ"ך ,לעמבערג תר"נ דף נ"ו ע"ב ,יהושע ג' ט"ז .וע"ע בדברים ל"ד ג' ורש"י שם ,ובמלכים שם ,ודו"ק) שהיא עיר
הראשונה שכבשו בארץ ישראל ,והיא יסוד כיבוש הארץ כמ"ש חז"ל (במדבר רבה פט"ו ט"ו) :יריחו נגרא (מנעול) של ארץ ישראל אם
נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשת ע"כ .אך מצדה הצפונית נמצאת סוכות סמוכה לארץ עוג .ולפי"ז יתכן דעבודתו של יעקב
בסוכות במשך שנה ומחצה לא היתה מיוחדת רק לכיבוש ארץ האמורי בלבד ,רק רצה להכין את הדרך לפני ישראל שיוכלו
לכבוש את כל הארץ ,ואולי לכך בחר יעקב לשבת במקום סוכות דייקא שהיא סמוכה לכל הארצות שעתידין ישראל לכבוש ,וזרק
את החצים גם לארץ עוג כדמשמע בלשון הרמב"ן הנ"ל (וע"ע דברים ג' י"ג דמנשה בן יוסף ירש ארץ עוג) ,ויתכן שזרק חצים גם לצד יריחו
ולשאר ערי הכנעני ,ויתיישב בזה לישנא דקרא (בראשית מ"ח כ"ב) ואני נתתי לך שכם אחד וגו' אשר לקחתי וגו' בחרבי ובקשתי גם
להפירוש דקאי על עיר שכם ,דגם שכם כבש יעקב ע"י זריקת החצים - .וכל זה עולה בקנה אחד עם מה שתיקן יעקב מצות סוכה
במקום הזה ,דהרי מצות סוכה היא זכר לכיבוש ארץ סיחון ועוג וכל הכרכים שבארץ כנען וכמ"ש הרוקח הנ"ל.
ונראה לבאר בזה ענין תמוה דמצינו בסו"פ חקת (במדבר כ"א ל"ג) דאחר שגמרו ישראל מלחמת סיחון פנו צפונה ועלו לארץ
הבשן ונלחמו עם עוג וירשו את ארצו ,אך מ"מ לא נשארו שם רק חזרו לארצו של סיחון ,כדכתיב (במדבר כ"ב א') :ויסעו בני ישראל
ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו .וכן מצינו בתחלת פ' דברים (א' ,ד' ה') דאחרי מלחמת סיחון ועוג ישבו ישראל בעבר הירדן
בארץ מואב שהוא מקומו של סיחון ,ושם נשארו לחנות עד אותה שעה שעברו את הירדן (עי' במדבר כ"ו ג' ,שם ס"ג ,שם ל"א י"ב ,ל"ג
מ"ח ,שם נ' ,ל"ה א' ,ל"ו י"ג) .וטעמא בעי מדוע לא נכנסו לארץ ישראל במי הירדן הסמוכה גם לארץ הבשן .אך יבואר לדרכינו לפימ"ש
ברשב"ם (במדבר כ"ב א') וז"ל :מעבר לירדן ירחו כלומר כנגד ירדן וכנגד יריחו לא למטה בירדן ולא למעלה וכו' .הרי לפנינו שמקום
חנייתם בעבר הירדן היתה מכוונת נגד עיר יריחו ,וכן מפורש בספר יהושע (ג' ט"ז) דכשעברו את הירדן עברו נגד העיר יריחו .והנה
כבר נתבאר למעלה דמקום סוכות של יעקב נמצא בעבר הירדן נוכח עיר יריחו ,ולפי"ז יתכן בפשיטות דהיינו ממש אותו מקום
שאליה חזרו ישראל ,ומהאי טעמא חזרו למקום הזה כדי שיכנסו לארץ ישראל דייקא באותו הדרך שכבש יעקב אבינו לפניהם- .
ויש להוסיף מה דמצינו ביעקב אבינו דכשיצא מסוכות ונכנס לארץ כנען נסע מתחלה לשכם (בראשית ל"ג י"ח) ,ואכן גם בני ישראל
עשו כן ,דהרי באותו היום שעברו את הירדן הלכו יותר מששים מיל עד שבאו להר גריזים והר עיבל (סוטה ל"ו ע"א) הנמצא בעיר
שכם (רש"י ורמב"ן בראשית י"ב ו') .ולפי המבואר לפנינו שלפני בקיעת הירדן חנו במקום סוכות ,נמצא שהלכו מסוכות לשכם בדיוק
באותו הדרך של יעקב אבינו.
סוכות בעמק השדים
ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף להתעמק עוד ולברר שורש מקום זה בדורות הקודמים לפני יעקב ,שלפי זה נשכיל
להבין מדוע זכתה אותו מקום יותר מכל מקומות שבעולם ,שדייקא במקום זה יהא השורש והיסוד של מצות סוכה הן בימי יעקב
והן אחר כך כשבאו אליה ישראל ,גם מדוע דייקא במקום זה יגמרו ישראל לנצח את סיחון ,ומאותו מקום ילכו ללחום ולנצח את
עוג ויחזרו אליה ,ואח"כ יעברו במקום הזה את הירדן כדי ללחום ולנצח את כל מלכי ארץ כנען.
ונקדים להתבונן במאמר חכמינו ז"ל (ב"ר פ"מ ו') :אמר הקב"ה לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך ,את מוצא כל מה
שכתוב באברהם כתיב בבניו וכו' .וכ"כ ברמב"ן (בראשית י"ב י') וז"ל :לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים וכו' יעו"ש.
ולפי"ז יש לחקור היכן מצינו אצל אברהם שורש מלחמות בני ישראל עם סיחון ועוג ומלכי כנען שנצחו אותם בנסים ונפלאות
הנ גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ
למעלה מדרך הטבע - .אך בקורות ימי אברהם אבינו לא מצינו רק מלחמה אחת ,וזהו מלחמה הראשונה שהיתה בעולםח ,והיינו
מה שנלחם עם ארבעה מלכים במקום הנקרא "עמק השדים" (בראשית פי"ד ג') ,ונצח אותם בדרך נס נפלא למעלה מדרך הטבע,
שהרי יצא במתי מעט ובלי כלי זיין ללחום נגד ארבעה מלכים אדירים עם המון גדול אחוזי חרב ופרשים (עי' סנהדרין צ"ה ע"ב) ,ונצח
אותם בדרך נס ופלא שהשליך עליהם עפר ונהפכו לחרבות וזרק עליהם קש ונהפכו לחצים (תענית כ"א ע"א) ,ויתכן דזה היתה היסוד
והשורש לכל המלחמות שנצחו בני ישראל אחריו.
ואם נכון הדבר ראה זה פלא מה שגילו חכמינו ז"ל (ב"ר פמ"ב ה') וז"ל :כל אלה חברו אל עמק השדים ,ג' שמות נקראו לו ,עמק
השדים ,עמק שוה ,עמק סוכות .עמק שוה וכו' ששם השוו כל עובדי כוכבים וקיצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו
למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומרים שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו אמרו לו מלך את עלינו נשיא את עלינו אלוה
את עלינו וכו' עכ"ל המדרש.
והנה עמק סוכות היינו מקום הנזכר בספר תהלים (ס' ח') :אלהים דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד ,וברש"י
(שם) פירש וז"ל :שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה ,כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם (פי' שמסוכות נסע
יעקב לשכם כמבואר בבראשית ל"ג י"ח) עכ"ל .הרי שרש"י הבין בפשיטות דעמק סוכות המוזכר בפסוק הרי היא מקום סוכות שחנה בה
יעקב .ואכן מצינו שמקום זה נמצא בתוך העמק ,כדכתיב (יהושע י"ג כ"ז) :ובעמק בית הרם ובית נמרה "וסכות" וצפון יתר ממלכות
סיחון מלך חשבון וגו'.
ובזה מבואר היטב מדוע דייקא באותו מקום זכו בני ישראל לנצח את סיחון שהיתה מלחמתם הראשונה בכיבוש הארץ ,גם
לשאר המלחמות יצאו דייקא ממקום זה ,דהרי היא מקום הנודע כבר בשם "עמק השדים" שבו כבר נלחם אברהם אביהם עם
כל מלכים האדירים ונצחם ,ולכך סיבב הקב"ה שיהא מלחמת אברהם דייקא במקום הזה כדי שיוכל לכבוש את הדרך לפני בניו.
-וחידוש נוסף מצינו במדרש הנ"ל דבמקום זה השוו "כל האומות" להמליך את אברהם עליהם (וכ"ה ברש"י בראשית י"ד י"ז) ,ונראה
בפשיטות שביניהם נמצאו כל מלכי כנען הנמצאת באותה סביבה ,ויתכן שגם בפעולה זו נכבש הדרך לפני בני ישראל שיהא
ביכולתם לכבוש תחתיהם כל מלכי כנען שתחלתו היתה בכיבוש סיחון שנתקיימה במקום הזה ,ומכאן עברו את הירדן ללחום
ולהתגבר על כל מלכי כנען.
סוכות במהפכת סדום
ומדדלאי לן חספא אשכחנא מרגניתא תותיה ,דלפי המבואר דעמק סוכות של יעקב שבו זכו ישראל למצות סוכה ,הרי היא
עמק השדים של אברהם ,אם כן נמצא דבר חדש דמקום זה היא סמוך ממש למהפכת סדום ,וכמו שיבואר לפנינו:
הנה מקרא מלא דיבר הכתוב (בראשית פי"ד ג') :כל אלה חברו אל עמק השדים "הוא ים המלח" ,ופירש"י וז"ל :לאחר זמן נמשך
הים לתוכו ונעשה ים המלח ומדרש אגדה אומר שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו .ומקורו בבראשית רבה (פמ"ב
ה') .ובמדרש תנחומא (לך פ"ח) כתב וז"ל :כל אלה חברו אל עמק השדים שהיתה מניקה אותן כשם ששדים מניקין את התינוק,
הוא ים המלח שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים וכן הוא אומר (תהלים ק"ז) ארץ פרי למלחה למה מרעת יושבי בה .ובמדרש
אגדה (לך פי"ד ג') :בתחלה היה נקרא עמק השדות שהיה המקום מיושב ולבסוף נעשה ים המלח .ובמדרש לקח טוב (פ' לך ,פי"ד ג')
כתב :עמק השדים שדים על שם סדום .וע"ע בפי' מהרז"ו (ב"ר פמ"א ז') :ים המלח הוא מקום סדום .ובביאור הרד"ל (פרדר"א פכ"ה):
בסדום נעשה במקומה ים המלח במקום עמק השדים.
ואכן מצינו דחלק אחד מים המלח נמצאת בעבר הירדן במלכות סיחון וכמבואר בספר יהושע (י"ב ג') ,ובפי' מהר"י קרא (יהושע
ט"ו ב') כתב וז"ל :ים המלח יש לו ארבע פאות צפונה שלו הירדן וכו' מזרח שלו בעבר הירדן אל צד בני ראובן ובני גד וחצי שבט
ח .וכמ"ש באגרא דכלה (ביאורי מד"ר פ' לך) וז"ל :חרב פתחו רשעים שמהן למדו כל באי עולם להעשות היתר רציחה על ידי המלחמות כי עד היום ההוא לא היה מלחמה
בעולם והם עשו היתר בדבר ונקבע לחוק בכל המלכים ונגרם על ידם כמה שפיכות דמים עכ"ל .אך לעתיד כתיב (ישעי' ב' ד') :לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד
מלחמה - .גם היא פעם הראשון שנזכר ענין מלחמה בתורה ,וא"כ כל ענין נצחון במלחמה תלוי במלחמה זו ,וכמ"ש הגר"צ הכהן זצ"ל (מחשבות חרוץ אות י"ט) וז"ל :כל דבר
במקום שהוא נזכר בו בתורה בראשונה שם הוא כל כח אותו דבר.
גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ ונ
המנשה וכו' עכ"ל - .והנה מקום זה סמוכה היא לעמק סוכות של יעקב שנמצאת גם היא בעבר הירדן בנחלת בני גד ,כדכתיב
(יהושע י"ג כ"ז) :ובעמק בית הרם ובית נמרה וסכות וצפון יתר ממלכות סיחון מלך חשבון וגו' זאת נחלת בני גד וגו' - .ולישנא דקרא
דנקט ארבע ישובים בתוך עמק אחד מוכיח דעמק גדול היא ,ולפי המבואר במדרש הנ"ל שכמה שמות יש לעמק זה וביניהם עמק
השדים ועמק סוכות ,נראה דבתוך אותו העמק היתה נמצאת איזה חלק שנקראת בשם עמק השדים והיתה מניקה את בני סדום
(ואולי משום שהיו בו שדות הרבה כמ"ש רש"י בראשית י"ד ג' ,ובמדרש אגדה הנ"ל כתב שהיה נקרא עמק השדות) אך במשך הימים נמשך הים לתוכו
ונעשה ים המלח בחטאם של אנשי סדום - .וברש"י הנ"ל לא ביאר באיזה תקופה נעשה ים המלח רק סתם וכתב שהיתה "לאחר
זמן"( .וע"ע ביהושע ג' ט"ז שבני ישראל עברו את הירדן נגד יריחו וסמוך לים המלח ,ומכוון לדברינו).
נֹוֶת ָיָה וגו'
אך לעתיד לבא יתרפאו סדום וים המלח ,כדמצינו בנבואת יחזקאל (ט"ז נ"ג -נ"ה)ְ :וְ ַַׁשְבְ ִִּתי וגו' ֶֶאת ְְׁשבּות ְְסֹדֹם ּוְבְ ֶ
יָה ָָּתֹׁשְֹבְ ָןָ ְלְ ַַק ְְד ָָמ ָָתן וגו' .ופירש"י :ארפא את הארץ מגפרית ומלח ואושיב בה יושבים .ובשמות רבה (פט"ו נֹוֶת ָ
חֹוַתִיִ ְך ְְסֹדֹם ּוְבְ ֶ
ַוַ ֲֲא ַ
כ"א) :אפילו סדום ועמורה נבנות לעתיד לבא - .ובס' תורת האדם (תרע"ג לפ"ק ,ספר שלישי ,מאמר י"ב פ"א ,דף ס"ב ע"א) כתב וז"ל :סדום
ועמורה וחברותיהן היו המשובחים מכל ארץ ישראל וכו' ,ובחטא יושביה שבעטו בה' נתהפכה לגפרית ומלח וכו' ,ולעתיד לבא
יתחדש מקור חדש יוצא מקדשי הקדשים והוא ירפא את סדום וכו' ויתרפא ים המלח וישוב לקדמותו וכו' ויהיו אילנותיו דוגמת
אילני גן עדן כמ"ש (זכרי' פי"ד ,יחזקאל פמ"ז ,תוספתא סוכה פ"ג ה"ג) וכו' יעו"ש.
סוכתה של סדום בעבר ובעתיד
והנה אמרו חכמינו ז"ל (ילקו"ש רמז תרנ"ג) :כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה ,הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה
של סדום ,שנאמר אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד ,מהו עמק סכות זו סוכתה של סדום שהיתה
מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו על גב זו גפן תאנה ורמון ופרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם( .וע"ע בבראשית רבה
פמ"ב ה' דעמק סוכות היה מסוכך באילנות של גפן ותאנה ורמון אגוז ושקד תפוח ופרסק ואח"כ נתבקעו היאורים ונעשה ים המלח).
ומקור הדברים מצינו בפסיקתא דרב כהנא (פכ"ט ,אות כ"ז -ל"ב) בזה"ל :כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז אף הקב"ה נותן לו
חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום ,מה שהקב"ה עתיד לחלק אותה לצדיקים שבטים שבטים ,שנא' אלהים דבר בקדשו אעלוזה
אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד (תהלים ס' ח') ,ומהו אלהים דבר בקדשו א"ר יהושע בר נחמיה זה אבינו אברהם ע"ה ,אעלוזה,
וכשאעלוזה כשהופיע מלכותו בעולם ,אחלקה שכם אני מחלק אותה שבטים שבטים לבניך ,ומהו ועמק סוכות אמדד ,זו סוכתה
של סדום שהיתה מסוככת שבעה אילנות ,שהיו מסוככים זו על גב זו וזו על גב זו ,גפן תאנה ורימון ופרסק ושקדים וכו' ותמרים
על גביהן .א"ר יצחק בשם ר' יוחנן דמן שטנה יש מין איה שהוא מגביה עצמו עשרים וחמשה מילין למעלה והוא רואה בארץ ,ר'
מאיר ור' יוסי וחכמים ,אחד מהם אומר כלי של שלשה טפחים אם יהיה נתון בארץ יהיה רואה אותו בארץ ,וחבירו אומר כלי שיש
בו טפח ומחצה ,וחבירו אומר כלי שיש בו שלש אצבעות ,אמר הקב"ה כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אני נותן לו חלק
ממנה לעתיד לבא שלא יהיה העוף יכול להסתכל בה שנאמר (איוב כ"ח ז') נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה וכו' עכ"ל.
ובס' אור השכל (לחד מקמאי ,ויניצאה שכ"ז ,על ב"ר פמ"ב ,דף פ"ח ע"ב) כתב וז"ל :עמק סוכות אמדד נאמר על מקום ים המלח שהיה
מקום חשוב ומסוכך באילנות ,ונתקיים בו מה שאמר הכתוב ארץ פרי למליחה מרעת יושבי בה ,ועתיד לחזור לקדמותו ויחלוק
אותו לישראל וכו' ,ולפי שנתן הקב"ה לאברהם ארץ ישראל וסדום הוא מחלקו והחריבו הקב"ה מפני חטאם ,נדר לו שלעתיד
לבא עמק סוכות אמדד שיחזור לקדמותו וימדדו אותו בחבלים לחלקו בין השבטים עכ"ל .והובא בנזר הקודש (ב"ר פמ"ב ט') וביאר
דזהו שאמרו חז"ל כל מי שמקיים מצות סוכה הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום וכו' שהיתה מסוככת בז' מיני
אילנות וכו' ,לפי שהוא היה המקום היותר משובח בכל העולם במטע האילנות ,כדכתיב (בראשית י"ג י') לפני שחת ה' את סדום
ועמורה כגן ה' לאילנות (ב"ר מ"א ט') וכו' ,ואמנם באשר הכל יתוקן לעתיד בגאולה העתידה כנודע ,לפיכך שוב עתיד להתגלות
בעולם להתעדן בו צדיקים ישרי לבב עכ"ל.
וריבוי האילנות שהיו בסדום מצינו במדרש (ויק"ר פ"ה ב') וז"ל :נתן שלוה לסדומיים וכו' ,ומה שלוה נתן להם וכו' נתיב לא ידעו
עיט (איוב שם) וכו' ,הדין בר הדיא (היינו איה ,עץ יוסף) הוא צופה מאכלו מי"ח מיל ,וכמה הוא פרוסה (אע"פ שמאכלו דבר קטן צופהו מרחוק
זנ גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ
להפלגת כח ראותו) וכו' ,כיון דהוה קאי על אילניא דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילנייא (פי' כשהיה עומד האיה על
אילנות בארץ סדום לא היה יכול לראות על הארץ מפני ריבוי הענפים המסתעפים לכל צד) וכו' ,כיון שאמרו מה שדי כי נעבדנו (איוב כ"א) וכו' המטיר
עליהן גפרית ואש וכו' עכ"ל - .ובפי' המיוחס לרש"י (ב"ר פמ"ב) כתב בשם מדרש הרנינו וז"ל :אין לך כל שביל ושביל בסדום שלא
היו בו שבעה אילנות זה למעלה מזה שהיה כל השביל מסוכך לקיים מה שנאמר נתיב לא ידעו עיט ע"כ.
פירות הנושרים לפנינו מכל המקובץ ,דארץ סדום לפני הפיכתה היתה מקום המשובח ביותר מכל העולם ודוגמת גן עדן
לאילנות ,ואין לך שביל בסדום שלא היו בו שבעה אילנות זה למעלה מזה עד שכל הארץ היה מסוכך כמו סוכה ,ואפילו עופות
שעמדו על אילני סדום לא היו יכולים להסתכל בה מפני ריבוי הענפים ,אך בחטא יושביה נתהפכה לגפרית ומלח וכו' ,ולעתיד
לבא כשיתוקן עון אנשי סדום ירפא הקב"ה גם את ארץ סדום וישוב לקדמותו עם כל השבעה אילנות ויהיה דומה לגן עדן
ויתחלק לבין השבטים כדי שיתעדנו בו הצדיקים ,וכל מי שקיים מצות סוכה בעולם הזה יזכה לקבל חלק בסוכתה של סדום.
ולפי"ז מה נפלא הדבר שדייקא באותו מקום של מהפכת סדום נעשה היסוד והשורש של מצות סוכה ,ויעקב אבינו עסק בו
שנה ומחצה כדי לתקן מצות סוכהט ,גם בני ישראל כשהגיעו למקום הזה קיבלו מצות סוכה בשלימות ,וסיבב הקב"ה שיגיעו
למקום זה דייקא בערב סוכות ,ועי"ז זכו באותו מקום לקיים בפועל מצות סוכה בפעם הראשונה ,גם קיבלו עליהם ועל זרעם
לקיים מצוה זו בכל הדורות ,ובזכותה יזכו לעתיד הם ובניהם לישב בסוכתה של סדום - .וידוע מש"כ האריז"ל (שער הפסוקים פ'
שמות) דאנשי סדום נתגלגלו ביורדי מצרים ושעבוד מצרים היתה חלק מתיקונם ,וכעת אחר שיצאו ממצרים חזרו על אותו מקום
שהיתה בו סדוםי וקבלו מצות סוכה על כל הדורות ,עד לעתיד לבא כשיגמרו כל התיקונים ויתרפא סדום ויחזרו ישראל אליה
(ומיושב קושיא א').
הצלת הסוכה במלחמת גוג ומגוג
אך חוץ מעצם העידון והתענוג לישב בסוכתה של סדום הדומה לגן עדן ,מצינו יותר מזה שבכח הישיבה בסוכה זו ינצלו
הצדיקים מחמתו של יום הבא ומלחמת גוג ומגוג ,וכמו שיבואר לפנינו:
הנה ברוקח (הל' סוכה סי' רי"ט) כתב בשם המדרש בזה"ל :א"ר לוי כל מי שהוא מקיים מצות סוכה בעולם הזה וכו' הקב"ה נותן לו
חלק לעתיד לבא "בסוכה של סדום" שהיתה מסוככת בשבעה אלנות זה על זה גפן תאנה ורימון פרסק קריסטמלין (תפוחים קטנים,
ערוך ערך קרסטמל) ואגוז ותמרים על גביהן זהו ועמק סכות אמדד ,ומיסך עליו מחמתו של יום הבא הנה יום בא בוער כתנור אימתי
כשמקדר על האומות כדאיתא בפרק א' דעבודה זרה (דף ג') ,באותה שעה הקב"ה "עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה",
שנאמר כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני ,וסוכה תהיה לצל יומם מחורב סכות לראשי ביום נשק ,אימת כשיבאו כל הגוים על
ירושלים ,הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך עכ"לאי .
ט .יש לציין גם מה שמבואר ברש"י (תהלים ס' ח') דאותו מקום "עמק סוכות" שיתחלק לישראל לעתיד לבא הרי הוא מקום "סוכות" שהיה בו יעקב אבינו יעו"ש
ומכוון לדברינו.
י .אולי יתכן להוסיף טעם מדוע סיבב הקב"ה דשביתת ישראל הראשונה אחר שהתחילו לכבוש את הארץ יהא במקום סדום ,גם יעברו את הירדן לארץ ישראל דייקא
במקומה של סדום ,לפימ"ש ברמב"ן (בראשית י"ט ה') וז"ל :דע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל כי היא מכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות ,וכאשר תקיא
את הגוי כלו מפני תועבותם ,הקדימה וקאתה את העם הזה שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות ושממו עליהם השמים והארץ ,והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם,
מפני שבעבור טובה נתגאו ,וראה הקב"ה שיהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים לירשה ,כאשר התרה בהן גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת סדום ועמורה
אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו (דברים כ"ט כ"ב) ,כי יש באומות רעים וחטאים מאד ולא עשה בהם ככה ,אבל למעלת הארץ הזאת היה הכל כי שם היכל ה'
עכ"ל .ואולי לכך היתה רצון הקב"ה שישבתו ישראל במקום סדום ,גם יעברו הירדן לאר"י דייקא מאותו מקום ,כדי שבתחלת כיבוש הארץ יתבוננו ישראל ויקחו לקח
מעונשה של סדום - .ויש להמתיק בזה גם מה שמצינו בפ' מסעי (במדבר ל"ד ג' ,י"ב) שקבעה תוה"ק גבולות ארץ ישראל לפי ים המלח ,מתחיל בים המלח ומסיים בים
המלח ,אע"ג דבפשיטות גנאי היא לארץ ישראל לקבוע גבולותיה דייקא במקום שנתקלל כל כך.
אי .וע"ע בדברי יואל (לסוכות דרוש י"ג) מה שהאריך מרן זי"ע לבאר דמקומות סדום ועמורה יתהפכו לעתיד ויחזרו אל הקדושה ויתברכו בו הצדיקים וילמדו שם תורה
ברבים ,והמקום שבו ינסה הקב"ה את האומות במצות סוכה (ע"ז ג' ע"א) יהיה בסדום ,ושם יהי' המבחן הגדול בין ישראל לעמים ,וזהו שאמרו חז"ל דכל מי שמקיים מצות
סוכה בעוה"ז הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום ,ר"ל באותן סוכות דלעתיד אשר יקימו על אדמת סדום אשר בהן יבדיל ה' בין עובד אלקים ללא עבדו,
ועי"כ יהי' אעשה כלה בכל הגוים ובני ישראל יזכו לישב ימים רבים על האדמה אדמת הקודש ,יעו"ש באריכות נפלא.
גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב -ב"י רמאמ חנ
ומקור הדברים היא מאמר חכמינו ז"ל (פסיקתא דרב כהנא פכ"ט ,ילקו"ש רמז תרנ"ג) וז"ל :אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה
בעולם הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא ,רבי ינאי ור"ל אמרי אין גיהנם לעתיד לבא אלא
היום הבא הוא מלהט את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום
הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף ,באותה שעה "הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה" ,שנאמר כי יצפנני
בסוכה ביום רעה וגו' ,ה' אלהים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק ,לעתיד לבא עתידין אומות העולם להכנס על ארץ ישראל
ולעשות מלחמה עמהם שנאמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ,ומה הקב"ה עושה יוצא ונלחם עם הגוים שנאמר
ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' ,ומהו עושה "מסכך על ראשם של ישראל" שנאמר סכותה לראשי ביום נשק ,עכ"ד חז"ל.
והנה סוכה זו יהי' דבר בעתו דהרי מלחמת גוג ומגוג יהי' בעצם חג הסוכות ,וכמ"ש באבודרהם (לפסח) בשם רבינו האי גאון
וז"ל :שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונציחת גוג ומגוג בתשרי ,ולכך מפטירין בשבת חוה"מ סוכות
ביום בא גוג (יחזקאל ל"ח י"ח ,עי' מגילה ל"א ע"א) עכ"ד (וכ"ה בטור או"ח סי' ת"צ ,וברע"ב מגילה פ"ג מ"ה) .גם ביום א' דסוכות מפטירין הנה
יום בא (זכרי' י"ד) דמיירי ממלחמת גוג .וממה שקבעו להפטיר בזה דייקא בחג הסוכות ולא בר"ה ויוהכ"פ משמע שמלחמה זו
יהיה בעצם חג הסוכות .וכ"כ בחדושי הר"ן (מגילה שם) שאותה מלחמה תהיה בסוכות (וכ"ה ברד"ק ישעי' ס"ו כ"ג) - .וכן מצינו מפורש
בספה"ק פרי עץ חיים (שער הלולב פ"ה) דמפלת גוג יהי' ביום הושענא רבה וז"ל :גוג ומגוג עולה ע' כנגד ע' אומות ,כי אז ימלוך גוג
על שבעים אומות וכולם יבואו יחד על ישראל ,וכשיגאלו מידם אז יהיה תשועה רבה ,כי עתה שנגאלו ממדי ויון גלו לאדום ,וכן
בכל יום ויום ניצולו מיד זה ונופלים ביד זה ,ויום הזה ניצולו מיד כולם ,לכן הוא הושענה רבה עכל"ק( .והובא במדרש תלפיות ענף גוג
ומגוג) .ובאמרי נועם (להו"ר) כתב וז"ל :ידוע מספרים אשר מלחמת גוג ומגוג תהא באותו יום של הושענא רבה ואז יתגבר מלך
המשיח שהוא דוד בעצמו וילחום מלחמתינו וינצח את כל אויבינו וכו' יעו"ש באורך.
והנה מה טוב ומה נעים ליישב בזה קושית הטור (קושיא ז') מדוע נקבע מצות סוכה דייקא בחודש תשרי ,גם מדוע ציוה הקב"ה
בסוכות תשבו "שבעת ימים" דייקא ,דהרי שבעה ימים אלו בחודש תשרי מיוחדים אלו למלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא ,ולכך
הקדים הקב"ה רפואה למכה וציוה לישראל שבכל שנה ושנה בהגיע שבעה ימים אלו יזהרו לישב בתוך סוכה ,ובזכותה יזכו גם
לעתיד לישב בסוכתה של סדום כל שבעת הימים שיומשך מלחמת גוג ומגוג עד אחר הושענא רבה כשיהיה מפלת גוג ,ועי"ז
ינצלו ממלחמת גוג ומגוג ומלהט יום הבא .ואולי לרמז על זה היתה סוכתה של סדום מסוככת "בשבעה אילנות" זו על גב זו.
ומה יומתק להבין בזה ביתר שאת כל הנזכר לעיל בקשר מצות סוכה למקום סדום ,שיעקב אבינו בא במיוחד למקום זה
ועסק שנה ומחצה בתיקון מצות סוכה ,גם בני ישראל קיבלו וקיימו מצוה זו כשבאו לשם ,וכל זה שימש כהכנה על העתיד שיזכו
ישראל באותו מקום לישב בסוכתה של סדום.
גם מלחמת אברהם אבינו עם המלכים בעמק השדים שהיא סדום כנ"ל ,היתה הכנה למלחמת גוג ומגוג ,וכמ"ש חז"ל (ב"ר
פמ"ב ב' ,מדרש לקח טוב לך פי"ד) :כשם שבתחלת העולם התחילו ד' מלכיות כך בחיתומו של עולם ד' מלכיות ,בתחלה אמרפל מלך
שנער אריוך מלך אלסר כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים ,ובסוף העולם ד' מלכיות בבל ומדי ויון ואדום ,ויהי בימי אמרפל
מלך שנער זו בבל ,ואריוך מלך אלסר זו יון ,כדרלעומר מלך עילם זה מדי ,ותדעל מלך גוים זו מלכות אדום הרשעה ע"כ - .ועונשה
של אדום תהי' במלחמת גוג ומגוג וכמ"ש במלבי"ם (עובדי' א' כ"א) וז"ל :אז תתחיל מלחמת גוג ומגוג ויתגלו שני המשיחים בן
יוסף ובן דוד ושבעה רועים שיושיעו את ישראל והם יעלו לשפוט את הר עשו - .ובשם משמואל (פ' וירא) ביאר מדרש הנ"ל וז"ל:
עפ"י מאמר הזוה"ק שבאחרית הימים יבואו כל הרשעים האלה בגלגול יחדיו ויקבלו ענשם על מה שהרעו לישראל ,וכן מפורש
בדניאל (ב' מ"ד) וביומיהון די מלכיא אנון יקום אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל הרי מפורש שכל המלכויות יהיו אז ,כן י"ל
נמי שכדרלעומר וחבריו הם אותם בעצמם שנתגלגלו בארבע מלכויות ועתידים הם בעצמם לבוא עוד באחרית הימים ,והם הם
בפתיחה והם הם בחתימה עכ"ל.
וממה שמצינו כאן קישור בין מצות סוכה שלנו עם סוכתה של סדום ,משמע קצת דמצות סוכה באה גם לתקן חטא אנשי
סדום ,ולכך ניתנה לישראל גלגולי בני סדום בשעה שהגיעו למקום סדום ,וכל הנזהר לקיים אותה כראוי יזכה לעתיד לישב
טנ םודס לש התכוס -ג"י רמאמ
בסוכתה של סדום - .ואולי לכך מצינו בספרי קודש דבערב סוכות (באותו זמן שהגיעו למקום סדום כנ"ל) צריכים להרבות בצדקה
לעניים שהיא להיפוך ממעשי סדום .גם חלק האושפיזין צריכים ליתן לעניים כמבואר בזוה"ק (ח"ג ק"ד ע"א) וז"ל :בעי למחדי
למסכני ,מ"ט בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא ,וההוא דיתיב בצלא דא דמהימנותא וזמין אושפיזין אלין עלאין
אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון ,כלהו קיימי מניה ואמרי אל תלחם את לחם רע עין וגו' ע"כ.
גם צורת הסוכה ונוי שלה דומה מאוד לסדום ,דהרי כל שבילי סדום היו מסוככין כמו סוכה כנ"ל ,גם צריכים לסכך את הסוכה
בדברים הצומחים מן הארץ (שו"ע סי' תרכ"ט ס"א) וכן היתה בסדום - .ובבראשית רבה (פמ"ב ה') מבואר שהיתה סדום מסוכך באילנות
של גפן ותאנה ורמון אגוז ושקד תפוח ופרסק יעו"ש .ובפסיקתא דרב כהנא הנ"ל כתב תמרים במקום תפוחים .ואכן מצינו מנהג
הקדמונים לתלות פירות אלו תחת הסכך בתוך הסוכה ,כמבואר במס' סוכה (דף י' ע"א) שהיו תולין בה אגוזין שקדים אפרסקין
רמונים ופרכילי ענבים (ושבח מנהג זה עי' בשל"ה מס' סוכה פרק נר מצוה אות ד') ,גם יש נוהגין לתלות תפוחים (מנהגי מהרי"ל הל' סוכה אות י"ד,
וכן נהגו כמה צדיקים) ותאנים ותמרים (באלו שנהגו לתלות שבעת המינים) - .והנה סדום היתה מסוככת בשבעה מיני אילנות ,ואולי לכך גם
שיעור הסכך היא ז' על ז' טפחים ,ושבעת ימים צריכים לישב בצלה.
והנה לפי מסקנת הגמ' (ר"ה י"א ע"א) דביאת המלאכים לאברהם היתה בסוכות ,וכן משמע מפיוט רבי אליעזר הקליר (יוצר לב'
דסוכות)ֵֵ :אִלִ ים ְּכְ ִִה ְְׁש ִִעין ָָאב ַַּת ַַחת ֵֵעץ ֻֻסָּכָ ה ,נמצא דגם הפיכת סדום היתה בחג הסוכות .וא"כ מה נפלא הדבר הנמצא לפנינו מכל
המקובץ ,שנחרבה סוכתה של סדום בחג הסוכות ,ושוב יתחדש לעתיד בחג הסוכות ,בעת מלחמת גוג ומגוג שיהי' בחג הסוכות,
ובזכות מצוה סוכה שקיימו ישראל בכל הדורות בחג הסוכות ,שנצטוו בהיותם בסדום בחג הסוכות ,יזכו לעתיד לישב בסוכתה
של סדום בחג הסוכות.
מאמר י"ג -סוכתה של סדום
א .כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו' .ונחלקו חכמים
בפירושה ,אך לכל הדיעות צ"ב מדוע דייקא שבעת ימים.
ב .ידוע קושית הטור (סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף ענני
הכבוד ובניסן היתה תחלת היקף העננים - .וביותר יש להתבונן דהרי מצינו איזה פעמים בתורה (שמות ל"ד כ"ב ,במדבר כ"ט י"ב) מוזכר
חג האסיף הנמשך שבעה ימים ולא נזכר בה כלל ענין מצות סוכה וד' מינים ,רק בפ' אמור (ויקרא כ"ג) מצינו דבחג האסיף צריכים
ליקח ד' מינים ולישב בסוכה למען ידעו דורותיכם וגו' .ועי' בחינוך (מצוה שכ"ד ושכ"ה) דעיקר החג היא בשביל שמחת איסוף
התבואה ומצוה סוכה היא מטעם אחר .וא"כ בודאי טעמא בעי מדוע נסמך מצות סוכה וד' מינים דייקא לחג הזה.
ג .בתיקוני זהר (תיקון י"ג ,דף כ"ט ע"א) :קם רבי אלעזר ואמר אבא אבא אמאי אתמר ביומא קדמאה דסכות (ויקרא כ"ג) ולקחתם
לכם ביום הראשון פרי עץ הדר ,אמר ליה ברי מאני קרבא בימינא נטלין לון ,ובאלין מאני קרבא אינון ישראל רשימין דנצחין דינא,
מתל למלכא דהוה ליה דינא וקרבא "בשבעין אומין" ,ולא הוו ידעין מאן נצח דינא ,ושאלין ליה מאן נצח דינא אמר תסתכלון
באלין דרשימין במאני קרבא בידייהו ,ותנדעון מאן נצח דינא( .וע"ע כעי"ז בויקרא רבה פ"ל ב') - .ובמס' סוכה (דף ל"ח ע"א) מצינו
בזה"ל :רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה (ללולב) אמר דין גירא בעיניה דסטנא - .גם מצות סוכה מורה על כלי זיין ונצחון,
וכמ"ש בבני יששכר (תשרי מאמר י' אות ה') בשם הרה"ק מקאריץ זי"ע וז"ל :סוכה מלשון שררה ונסיכות ,ולכן אנו יושבין בסוכה
צלא דמהימנותא ורוב סוכות בשווקים וברחובות ואין אנו יראים משום דבר ,להראות מהימנותא שאנו יושבים כנסיכים עלמא
דחירות ,כמאן דנצח קרבא וכלי מלחמתו בידו וכו' ואינו ירא משום אדם עכ"ד - .וצ"ב מה ענין כלי זיין ונצחון מלחמה ליו"ט
סוכות - .גם יש להבין מדוע נקט רשב"י בתיקוני זוהר הנ"ל משל למלך שהיה לו מלחמה "בשבעין אומין" דייקא ,ולא סגי במשל
םודס לש התכוס -ג"י רמאמ ס
למלך שלחם באומה אחת ,והנה דרך מושלי משלים לנקוט משל שיכול להתקיים באיזה זמן מן הזמנים ,אך משל זה כמדומה
שלא נתקיים מימות עולם שמלך אחד יצטרך ללחום עם כל שבעים אומות בפעם אחת.
ד .הנה מסקנת הגמ' (ר"ה י"א ע"א) דביאת המלאכים אצל אברהם היתה בחג הסוכות ,ולפי"ז גם הפיכת סדום היתה בחג
הסוכות .ולכן דבר בעתו להתבונן קצת בענינים אלו :הנה שלשה מלאכים באו לאברהם אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את
סדום ואחד לרפאות את אברהם (רש"י בראשית י"ח ב') ,והתמוה נודעת דבשלמא שני המלאכים שבאו לבשר ולרפאות שפיר נצרכו
לבא לאברהם ,אבל מלאך זה שבא להפוך סדום מה ביקש אצל אברהם.
ה .בענין תפלת אברהם על סדום יש להתבונן טובא .א .מה ראה אברהם להרבות בתפלה כל כך על הצלת הרשעים האלה,
הלא כתיב באבוד רשעים רנה .ב .איך יתכן שתפלותיו של אותו צדיק ילכו לבטלה ח"ו .ג .הקשה מרן זי"ע (בדברי יואל סוכות דרוש
י"ב) הרי קמי שמיא גליא שאין בסדום צדיקים כלל ולא תועיל תפילת אאע"ה להצילם ,וא"כ איזה צורך היה שיגלה לו הקב"ה
דינה של סדום ויצטער בחנם ,וכמ"ש החתם סופר זלה"ה בספר הזכרון (בראש הספר) דאין תועלת לגלות לצדיקים גזירה קשה
העתידה לבוא אא"כ יש בידם לפעול בתפלתם לבטלה ,אבל אם לא יכול לבטל הגזירה מה תועלת לגלות לו במוקדם ,דמדוע
יצטער הצדיק יותר מכל בני העולם ,דכל העולם בנחת עדיין ואינם יודעים מאומה והוא בצער ח"ו יעו"ש באורך.
ו .הנה כתיב (בראשית י"ג י') :לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה כגן ה' כארץ מצרים .ופירש"י לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה
היה אותו מישור כגן ה' לאילנות ע"כ .הרי שאילני סדום היו דומין ממש לגן עדן .וריבוי האילנות מצינו במדרש (ויק"ר פ"ה ב') וז"ל:
מה שלוה נתן לסדומיים וכו' ,הדין בר הדיא (היינו איה ,עץ יוסף) הוא צופה מאכלו מי"ח מיל ,וכמה הוא פרוסה (אע"פ שמאכלו דבר קטן
צופהו מרחוק להפלגת כח ראותו) וכו' ,כיון דהוה קאי על אילניא דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילנייא (פי' כשהיה
עומד האיה על אילנות בארץ סדום לא היה יכול לראות על הארץ מפני ריבוי הענפים המסתעפים לכל צד) וכו' עכ"ל.
ובפסיקתא דרב כהנא (פכ"ט) מבואר דסדום היתה מסוככת בשבעה אילנות שהיו מסוככים זו על גב זו וזו על גב זו ,ולא היו
ממין אחד ,רק כל אילן היה ממין אחר ואלו הן גפן תאנה ורימון ופרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהן .ובבראשית רבה (פמ"ב ה')
השמיט תמרים וכתב תפוחים - .ולא רק במקום אחד בסדום היה כך רק בכל שביל ושביל ,וכמ"ש בפי' המיוחס לרש"י (ב"ר פמ"ב)
בשם מדרש הרנינו וז"ל :אין לך כל שביל ושביל בסדום שלא היו בו שבעה אילנות זה למעלה מזה שהיה כל השביל מסוכך ע"כ.
ונמצא שכל ארץ סדום היתה מסוככת בשבעה מיני אילנות זו למעלה מזו - .וכל זה היא פליאה עצומה שלא נשמעו כמותם בכל
הארץ ,וטעמא בעי הלא לא עביד קוב"ה ניסא למגנא ,ולאיזה צורך נבראו כל אילנות אלו שלא כדרך טבע העולם ,ובפרט שסוכ"ס
נחרבה ולא זכו ליהנות ממנו רק רשעים אלו.
וטרם נבוא לביאור הדברים נקדים מאמר נפלא שמצינו בילקוט שמעוני (פ' אמור ,רמז תרנ"ג) בזה"ל :כל מי שמקיים מצות סוכה
בעולם הזה הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום ,שנאמר אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות
אמדד ,מהו עמק סכות זו סוכתה של סדום שהיתה מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו על גב זו גפן תאנה ורמון ופרסק
ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם עכ"ל - .ומקור הדברים נמצא בפסיקתא דרב כהנא (פכ"ט אות כ"ז) בזה"ל :כל מי שמקיים מצות
סוכה בעוה"ז אף הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום ,מה שהקב"ה עתיד לחלק אותה לצדיקים שבטים שבטים,
שנא' אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד (תהלים ס' ח') ,ומהו אלהים דבר בקדשו א"ר יהושע בר נחמיה
זה אבינו אברהם ע"ה ,אעלוזה ,וכשאעלוזה כשהופיע מלכותו בעולם ,אחלקה שכם אני מחלק אותה שבטים שבטים לבניך ,ומהו
ועמק סוכות אמדד ,זו סוכתה של סדום שהיתה מסוככת שבעה אילנות ,שהיו מסוככים זו על גב זו וזו על גב זו ,גפן תאנה ורימון
ופרסק ושקדים וכו' ותמרים על גביהן וכו' עכ"ל.
ומה מאוד יש להפליא בענין זה :א .מה זה סוכתה של סדום ומהו הזכות לישב בתוכה .ב .הלא כבר נחרבה סדום ומה לנו
נפק"מ במה שהיתה מסוככת לפני חורבנה .ג .איך יתכן לעתיד לבא לקבל חלק בעיר שכבר נחרבה .ד .מדוע צריכים לחלק אותה
לכל השבטים ,הלא כל שבט כבר קיבל חלקו באר"י ,וא"כ מקום זה שייך רק לשבט אחד שקיבל סביב שטח זה ,ומדוע נצרכו כל
אס םודס לש התכוס -ג"י רמאמ
השבטים לקבל חלק נוסף באיזה עיר חרבה .ה .גם יש להתבונן במה שדרשו עה"כ אלהים דבר בקדשו שהקב"ה דבר לאברהם
שיחלק סוכתה של סדום לבניו ,מתי היה דיבור זה ,הלא אדרבא בתוה"ק מצינו להיפוך שאברהם הפציר בהקב"ה שלא להחריב
את סדום ולא נתקבלה תפלתו.
חֹוַתִיִ ְך ְְסֹדֹם
נֹוֶת ָיָה וגו' ַוַ ֲֲא ַ
אך ביאור הדבר נראה בפשיטות ,דמצינו בנבואת יחזקאל (ט"ז נ"ג -נ"ה)ְ :וְ ַַׁשְבְ ִִּתי וגו' ֶֶאת ְְׁשבּות ְְסֹדֹם ּוְבְ ֶ
נֹוֶת ָיָה ָָּתֹׁשְֹבְ ָןָ ְלְ ַַק ְְד ָָמ ָָתן וגו' .ופירש"י :ארפא את הארץ מגפרית ומלח ואושיב בה יושבים .ובשמות רבה (פט"ו כ"א) :אפילו סדום ּוְבְ ֶ
ועמורה נבנות לעתיד לבא .וא"כ שוב תהיה מסוככת בשבעה אילנות כמו שהיתה לפני חורבנה - .ובס' תורת האדם (תרע"ג לפ"ק,
ספר שלישי ,מאמר י"ב פ"א ,דף ס"ב ע"א) כתב וז"ל :סדום ועמורה וחברותיהן היו המשובחים מכל ארץ ישראל וכו' ,ובחטא יושביה
שבעטו בה' נתהפכה לגפרית ומלח וכו' ,ולעתיד לבא יתחדש מקור חדש יוצא מקדשי הקדשים והוא ירפא את סדום וכו' ויתרפא
ים המלח וישוב לקדמותו וכו' ויהיו אילנותיו דוגמת אילני גן עדן כמ"ש (זכרי' פי"ד ,יחזקאל פמ"ז ,תוספתא סוכה פ"ג ה"ג) וכו' יעו"ש.
ובס' אור השכל (לחד מקמאי ,ויניצאה שכ"ז ,על ב"ר פמ"ב ,דף פ"ח ע"ב) כתב וז"ל :עמק סוכות אמדד נאמר על מקום ים המלח שהיה
מקום חשוב ומסוכך באילנות ,ונתקיים בו מה שאמר הכתוב ארץ פרי למליחה מרעת יושבי בה ,ועתיד לחזור לקדמותו ויחלוק
אותו לישראל וכו' ,ולפי שנתן הקב"ה לאברהם ארץ ישראל וסדום הוא מחלקו והחריבו הקב"ה מפני חטאם ,נדר לו שלעתיד
לבא עמק סוכות אמדד שיחזור לקדמותו וימדדו אותו בחבלים לחלקו בין השבטים עכ"ל .והובא בנזר הקודש (ב"ר פמ"ב ט') וביאר
שהוא היה המקום היותר משובח בכל העולם במטע האילנות ,כדכתיב (בראשית י"ג י') לפני שחת ה' את סדום ועמורה כגן ה'
לאילנות (ב"ר מ"א ט') וכו' ,ואמנם באשר הכל יתוקן לעתיד בגאולה העתידה כנודע ,לפיכך שוב עתיד להתגלות בעולם להתעדן בו
צדיקים ישרי לבב עכ"ל.
אך אם נתבונן נראה דעוד טובא גניז בגוייהו בגודל הזכות לישב בתוך סוכתה של סדום ,וכמו שיבואר לפנינו:
הנה בנבואת מלאכי (ג' י"ט) כתיבִִ :הֵּנֵ ה ַַהּיֹום ָּבָ א ֹּב ֵֵֹער ַּכַ ַַּתּנּור ְוְ ָָהיּו ָכָ ל ֵזֵ ִִדים ְוְ ָכָ ל ֹע ֵֵֹׂשה ִִר ְְׁש ָָעה ַַקׁש ְוְ ִלִ ַַהט ֹא ָָֹתם ַַהּיֹום ַַהָּבָ א ָָא ַַמר ה' ְְצָבָ אֹות
ּוַמ ְְר ֵֵּפא ִּבִ ְכְ ָנָ ֶֶפ ָיָה .ודרשו חכמינו ז"ל (ע"ז ג' ע"ב ,ד' ע"א) :אין גיהנם ֲֲא ֶֶׁשר ֹלא ַיַ ֲֲעֹזֹב ָלָ ֶֶהם ֹׁש ֶֶֹרׁש ְוְ ָָעָנָ ף ְוְ ָזָ ְְר ָָחה ָלָ ֶכֶ ם ִיִ ְְר ֵֵאי ְְׁש ִִמי ֶֶׁש ֶֶמׁש ְְצ ָָד ָָקה ַ
לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר ,רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה ,רשעים נידונין בה דכתיב כי הנה
היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף לא
שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא ,צדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וגו' ע"כ.
-גם במדרש רבה (ב"ר פ"ו ,קה"ר פ"א) מצינו בזה"ל :גלגל חמה יש לו נרתק הה"ד (תהלים י"ט) לשמש שם אהל בהם ,ובריכה של מים
לפניו ,ובשעה שהוא רוצה לצאת הוא משולהבת ,והקב"ה מתיש כחו במים כדי שלא ישרוף את העולם ,אבל לעתיד לבא הקב"ה
מערטלו מנרתיקו ומלהט בו את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' - .וענין זה יתקיים בשעת מלחמת גוג ומגוג
(כמבואר במדרש ורוקח המובא להלן ,וכן פירש רש"י (בכת"י ,ע"ז שם) וז"ל :לא ישאיר להם ענף ושורש "במלחמת גוג ומגוג" שיהא להם ענף לאחר המלחמה).
אך הצדיקים שיחיו באותו שעה יזכו להנצל מחום השמש ע"י ישיבה בסוכה ,כמפורש בנבואת ישעי' (ד' ו')ְ :וְ ֻֻסָּכָ ה ִִּת ְְהֶיֶ ה ְלְ ֵֵצל
יֹוָמם ֵֵמֹח ֶֶֹרב ּוְלְ ַַמ ְְח ֶֶסה ּוְלְ ִִמ ְְסּתֹור וגו' ,ופירש"י וז"ל :וסוכה תהיה לצל וגו' מחורב להגין מלהט יום הבא שנאמר ברשעים ולהט אותם
ָ
היום הבא שהקב"ה מוציא חמה מנרתקה ומקדרה עליהם ,ולמחסה לשון כיסוי ,ולמסתור להסתר בה וכו' עכ"ל.
וסוכה זו שינצלו בה הצדיקים היינו אותן שבעה מיני אילנות שיתחדשו לעתיד בארץ סדום ,וכמ"ש ברוקח (הל' סוכה סי' רי"ט)
בשם המדרש בזה"ל :א"ר לוי כל מי שהוא מקיים מצות סוכה בעולם הזה וכו' הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא "בסוכה של סדום
שהיתה מסוככת בשבעה אילנות" זה על זה גפן תאנה ורימון פרסק קריסטמלין (תפוחים קטנים ,ערוך ערך קרסטמל) ואגוז ותמרים על
גביהן זהו ועמק סכות אמדד ,ומיסך עליו מחמתו של יום הבא הנה יום בא בוער כתנור ,אימתי כשמקדר על האומות כדאיתא
בפרק א' דעבודה זרה (דף ג' ע"ב) ,באותה שעה הקב"ה "עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה" ,שנאמר כי יצפנני בסוכה
ביום רעה יסתירני ,וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ,סכות לראשי ביום נשק ,אימת כשיבואו כל הגוים על ירושלים ,הנה יום בא לה'
וחולק שללך בקרבך עכ"ל.
םודס לש התכוס -ג"י רמאמ בס
ומקור דבריו מצינו בדברי חכמינו ז"ל (פסיקתא דרב כהנא פכ"ט ,ילקו"ש רמז תרנ"ג) וז"ל :אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה
בעולם הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא ,רבי ינאי ור"ל אמרי אין גיהנם לעתיד לבא
אלא היום הבא הוא מלהט את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם
היום הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף ,באותה שעה "הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה" ,שנאמר כי
יצפנני בסוכה ביום רעה וגו' ,ה' אלהים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק ,לעתיד לבא עתידין אומות העולם להכנס על ארץ
ישראל ולעשות מלחמה עמהם שנאמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ,ומה הקב"ה עושה יוצא ונלחם עם הגוים
שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' ,ומהו עושה "מסכך על ראשם של ישראל" שנאמר סכותה לראשי ביום נשק ,עכ"ד
חז"ל - .ונראה דזהו הביאור גם במאמר השני שכתבו בפסיקתא וילקו"ש שם דכל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז הקב"ה נותן
לו חלק לעתיד לבא "בסוכתה של סדום" ,דהיינו אותה סוכה שינצלו בה מתוקף החמה במלחמת גוג ומגוג ,וכמ"ש הרוקח הנ"ל
דהיינו הך.
והטעם שיזכו הצדיקים להנצל בסוכה זו היא בזכות מצות סוכה שקיימו בכל ימי חייהם - .ויש להסמיך לזה לשון הפייטן (ביוצר
יֹוֵׁשב ַּבַ ֻֻּסָּכָ ה ְְּתמּור ְנְ ֵוֵ ה ָָא ֳֳהלֹוִִ ,טּלּול ֲֲע ֵֵצי ֵֵע ֶֶדן ַיַ ֲֲא ִִהילֹו ,חֹום יֹום ַַהָּבָ א ְּבְ בֹוא ְלְ ַַהְבְ ִִהילֹוְ ,זְ כּותֹו ָָתִלִ יץ ַּבַ ֻֻּסָּכָ ה ְלְ ַנַ ֲֲהלֹו ע"כ .ונראה לב' דסוכות)ֵ :
דעצי עדן היינו סוכתה של סדום שאילנותיה דומה לגן ה' (בראשית י"ג י') - .וביוצר ליום א' דסוכות כתב וז"לֶ :נֶ ֱֱחֶזֶ ה ְבְ ֻֻעָּזָ ְךְּ ,בְ ׁשּוְבְ ָך ְלְ ַגַ ן
קּוֶחיָך ִיִ ְְמ ַַּתחְ ,וְ ֹלא ַיַ ֵּכֵ ם ֻֻמ ְְר ָָּתח.
ֱֱאגֹוָזָ ְךְ ,וְ ַַעִיִ ן ְּבְ ַַעִיִ ן ֶנֶ ֱֱחָזָ ְךֻֻ ,סָּכָ ְְתָך ֲֲעֵלֵ ֶיֶהם ִִּת ְְמ ַַּתחּ ,וְבְ ֵֵצל ְלְ ֶ
והנה מלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא יהי' בחודש תשרי ,וכמ"ש באבודרהם (לפסח) בשם רבינו האי גאון וז"ל :שמעתי מפי
חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונציחת גוג ומגוג בתשרי ,ולכך מפטירין בשבת חוה"מ סוכות ביום בא גוג (יחזקאל
ל"ח י"ח ,עי' מגילה ל"א ע"א) עכ"ד (וכ"ה בטור או"ח סי' ת"צ ,וברע"ב מגילה פ"ג מ"ה) .גם ביום א' דסוכות מפטירין הנה יום בא (זכרי' י"ד) דמיירי
ממלחמת גוג.
וממה שקבעו להפטיר בזה דייקא בחג הסוכות ולא בר"ה ויוהכ"פ משמע שמלחמה זו יהיה בעצם חג הסוכות .ואכן כן כתב
בחדושי הר"ן (מגילה שם) שאותה מלחמה תהיה בסוכות (וכ"ה ברד"ק ישעי' ס"ו כ"ג) .ובספה"ק פרי עץ חיים (שער הלולב פ"ה) משמע
שיומשך כל ימי החג עד הושענא רבה וז"ל :גוג ומגוג עולה ע' כנגד ע' אומות ,כי אז ימלוך גוג על שבעים אומות וכולם יבואו יחד
על ישראל ,וכשיגאלו מידם אז יהיה תשועה רבה ,כי עתה שנגאלו ממדי ויון גלו לאדום ,וכן בכל יום ויום ניצולו מיד זה ונופלים
ביד זה ,ויום הזה ניצולו מיד כולם ,לכן הוא הושענה רבה עכ"ל( .והובא במדרש תלפיות ענף גוג ומגוג).
ויש להמתיק בזה מה שדרשו חכמינו ז"ל (מדרש אגדה הובא ברש"י במדבר כ"ט י"ח) דשבעים פרים שמקריבין בחג הסוכות משמשין
סימן כליה לשבעים האומות שמתמעטים והולכים .ויש להבין שייכות סימן זה לחג הסוכות דייקא .אך יבואר לפי"מ דמשמע
מלשון פרע"ח הנ"ל שבתחלת חג הסוכות ילחמו כל שבעים אומות על ישראל ,ובכל יום ויום מחג הסוכות יקבלו אומות אחרות
את מפלתם ובני ישראל ניצולים מיד זה ונופלים ביד זה ,עד הושענא רבה שאז יגמרו לנצח את כולם ,וזה מכוון ממש לשבעים
פרים שמתמעטים והולכים בחג הסוכות עד הושענא רבה שגומרים להקריב את כולם ,ולמחר לא נשאר כי אם פר יחידי כנגד
אומה יחידה אלו ישראל (סוכה נ"ה ע"ב).
ולפי"ז יתורץ היטב קושית הטור (קושיא ב') מדוע נקבע מצות סוכה דייקא בימים אלו בחודש תשרי (אע"ג שאין למצוה זו שייכות
לחג האסיף) .גם מדוע ציוה הקב"ה בסוכות תשבו "שבעת ימים" דייקא (קושיא א') .דהרי שבעה ימים אלו בחודש תשרי מיוחדים
המה למלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא ,ובאותה שעה יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וילחום עמהם בלהט יום הבא ,ולכן הקדים
רפואה למכה וציוה לישראל שיזהרו לישב בתוך סוכה בכל שנה בהגיע שבעת ימים האלו ,ובזכות מצוה זו יזכו גם לעתיד לישב
גס םודס לש התכוס -ג"י רמאמ
בתוך סוכתה של סדום כל שבעת הימים עד אחר הושענא רבה כשיהיה מפלת גוגבי ,ועי"ז ינצלו מלהט יום הבאגי - .ואולי לכך
היתה סוכתה של סדום מסוככת דייקא "בשבעה אילנות" זו על גב זו ,להורות שתכלית בריאת סוכה זו היא כדי לכלול ולהציל
בתוכה את בני ישראל על משך שבעה ימים.
גם מה שציוה הקב"ה ליקח ד' מינים בחג הסוכות יבואר היטב בזה ,דהרי כבר דרשו חכמינו ז"ל (ויקרא רבה פ"ל ט"ז) :בזכות
ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני פורע לכם מן הראשון זה עשו הרשע דכתיב ביה (בראשית כ"ה) ויצא הראשון ,ובונה לכם
ראשון זה בית המקדש וכו' ,ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח וכו' עכ"ל .הרי דבזכות ד' מינים יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט
את הר עשו ,שהרי היא מלחמת גוג ומגוג (מלבי"ם עובדי' א' כ"א) ,שיתקיים לעתיד בחג הסוכות באותן הימים שנזהרו ישראל בכל
הדורות לקיים מצות נטילת ד' מינים - .ובספה"ק מאור ושמש (רמזי ג' סוכות) כתב וז"ל :ידוע לחכמי האמת אשר כונת הלולב
וההדס והאתרוג משתנים בכל יום מהז' ימים בצירופים ולבושי השמות שונים זה מזה ,ועל ידי ההקפות שעושים בכל יום מהז'
ימי הסוכות יש יכולת להצדיקים להכניע בכל הקפה יו"ד שרים משרי האומות ,ובמשך ימי החג יכנעו כל הע' בכונת הקדושות
ושמות הידועים ליודעי חן עכ"ל - .ויתכן שלכך נדמו סוכה וד' מינים לכלי זיין ונצחון מלחמה (קושיא ג') ,דהרי ד' מינים שבלולב
הן המה הכלי זיין נגד גוג ומגוג ,ובזכות מצות סוכה ינצלו ישראל בשעת מלחמת גוג ומגוג ,ובאותו זמן שישבו ישראל בסוכתה
של סדום בזכות מצות סוכה ילחום הקב"ה עם גוג ומגוג וינצחם - .ובזה מובן מה שנקט רשב"י משל למלך שהיה לו מלחמה
"בשבעין אומין" דייקא ,אע"פ שמעולם עדיין לא היתה מלחמה כזו ,מ"מ הלא כאן מיירי ממלחמת הקב"ה עם גוג ומגוג דהיינו
עם כל שבעים אומות כנ"ל.
ובזה נשכיל ונבין כל ענין סדום וחורבנה ותפלות אברהם והמסתעף (קושיא ד' -ו') ,דהנה כללא אית לן שאין כל חדש תחת
השמש ,וכל מה שנצרך במשך הדורות כבר הקדים הקב"ה לברוא בתחלת הבריאה ,גם על שינויי הבריאה שיהיו במשך הדורות
הקדים הקב"ה להתנות בששת ימי בראשית (וכדמצינו בדברי חכמינו ז"ל לגבי קריעת ים סוף ,ותוהו ובוהו דמתן תורה ,ובליעת יונה ,ועוד) .ולכן
מכיון שידע הקב"ה שלעתיד לבא בשעת מלחמת גוג ומגוג יצטרכו בני ישראל לסוכתה של סדום כדי להנצל מתוקף החמה,
לכן הקדים הקב"ה בשעת בריאת העולם ועשה ארץ סדום משונה מכל הארצות ודוגמת גן עדן לאילנות ,ולא נשאר אף שביל
אחד בסדום שלא היו בו שבעה אילנות זו למעלה מזו ,עד שכל הארץ היתה מסוככת כמו סוכה אחת גדולה ,כדי שיוכל לכלול
בתוכה כל הצדיקים מכל שבטי ישראל שיצטרכו להנצל .גם ידוע מש"כ האריז"ל דאנשי סדום תושבי המקום היו שורש גלגולי
בני ישראל יוצאי מצרים ,ולפי"ז הן המה שעתידין להנצל בסוכה זו לעתיד .אך מחמת שרבו חטאי יושביה הוצרך הקב"ה באותה
שעה לשחתה ולהפכה לגפרית ומלח.
כששמע אברהם אבינו שעתיד הקב"ה להחריב סוכתה של סדום נרעש ונפחד ,דאיך יתכן להחריב מקום זה המיוחדת להצלת
ישראל לעתיד לבא ,גם בודאי ידע והכיר דאנשי סדום הן המה שורשי נשמות כלל ישראל ,וע"כ הרבה להפציר בתפלה בתקותו
להציל את העיר ואת אנשיה .אך אע"פ שלפי שעה לא נתאפשר להצילם שהרי לא היו בו צדיקים כלל ועונותיהם עלו למעלה
ראש ,אך מ"מ הועילו תפילותיו על לעתיד ,שבמשך הדורות והגלגולים יתקנו ויצרפו נשמות אנשי סדום עד שיזכו לצאת מהם
כלל ישראל ,ובזכות מצות סוכה שיזהרו בני ישראל (גלגולי סדום) לקיים במשך הדורות ,יחדש הקב"ה שנית סוכתה של סדום,
ובתוכו ינצלו ישראל בשעת מלחמת גוג ומגוג - .וזהו שדרשו חכמינו ז"ל בביאור הכתוב אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה
בי .ויש להסמיך מש"כ במדרש אלפא ביתות (מס' שטן) בזה"ל :מלחמות גוג ומגוג וכו' באש ובגפרית וכו' מעין משפטן של סדום שנאמר (דברים כ"ט כ"ב) גפרית ומלח
שרפה כל ארצה וגו' כמהפכת סדום ועמורה וגו' ,מלמד שבשעה ההיא המטיר עליהן הקב"ה גפרית מן השמים והתבער בהם אש ושרפו שער ראשם שער בשרם ושער
זקנם שער סוסיהם שער רכביהם שער מקניהם ושער קניניהם וכל בעלי שער שבהם "שבעה ימים ושבעה לילות" עד שראו אותן כל העולם כולו ושאלו עליהן ואמרו:
מה טיבה של אש זו שהיא יוקדת במערב "שבעה ימים ושבעה לילות" ,ויהיו אומרין להן :אלו גוג ומגוג שבאו על אפרים משיח צדקו של הקב"ה ועל ישראל עמו
לעשות עמהן מלחמה ,והקב"ה נלחם בעדם והמטיר עליהן אש וגפרית ושרף נשמתן במקומן שנאמר (יחזקאל ל"ט ו') ושלחתי אש במגוג וביושבי האיים לבטח וידעו כי
אני ה' וכו' ע"כ .ובמדרש תנחומא (ראה פ"ט) :עתידין גוג ומגוג לבא על ישראל וגם הם ישרפו כלם בשריפה אחת.
גי .אולי יתכן לדייק בזה לישנא דקרא בסוכות תשבו שבעת ימי"ם ,לפימ"ש רש"י (מלאכי שם) וז"ל :כי הנה היום בא בוער כתנור יום זה לשון שמש הוא שכך אמרו חכמים
וכו' הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ,וזהו שאמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימי"ם והסוכה תהיה לצל יומ"ם שינצלו מלהט יו"ם הבא בשבעת ימי"ם דלעתיד.
םודס לש התכוס -ג"י רמאמ דס
שכם ועמק סוכות אמדד ,אלהים דבר בקדשו זה אבינו אברהם ע"ה ,כשאעלוזה היינו לעתיד כשיופיע מלכותי בעולם ,אז אחלקה
שכם אני מחלק אותה שבטים שבטים לבניך ,ועמק סוכות אמדד זו סוכתה של סדום שהיתה מסוככת שבעה אילנות .ודיבור זה
היתה תשובת הקב"ה על תפלותיו של אברהם ,שעכשיו אי אפשר להצילם אך לעתיד לבא עתיד אני לחדש סוכתה של סדום
ואחלק אותה לכל השבטים כדי שיוכלו כולם להנצל מלהט היום הבא.
והנה דרכו של הקב"ה בכל עת צרה להקדים רפואה למכה ,וכן היתה גם בהפיכת סדום שהקדים הקב"ה את הרפואה ,ובאותו
היום שהלכו המלאכים להפוך את סדום נעשה יסוד מצות סוכה בתוך ביתו של אברהם ,שבזכות קיומה יתחדש לעתיד סוכתה
של סדום כנ"ל ,וכמ"ש חז"ל (ב"ר פמ"ח י') :אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך במדבר
וביישוב ולעתיד לבא ,פרש ענן למסך (תהלים ק"ה) הרי במדבר ,בארץ מנין בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כ"ג) ,לעתיד לבוא מנין
שנאמר (ישעי' ד') וסוכה תהיה לצל יומם מחורב .וכ"כ במדרש במדבר רבה (פי"ד) :באברהם כתיב והשענו תחת העץ שעשה להם
סוכה והקב"ה עשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים (ויקרא כ"ג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו' ,ולעתיד לבוא מנין (ישעי'
ד') וסוכה תהיה לצל יומם וגו' עכ"ל - .ולכך נצרך אותו המלאך המיוחד להפוך את סדום לבא לביתו של אברהם (קושיא ד') ,כדי
שיושיבנו אברהם תחת העץ ועי"ז נעשה מלאך זה שותף ביסוד מצות סוכה שזהו הרפואה למהפכת סדום - .וכל זה אירע בעתו
ובזמנו בחג הסוכות ,באותו שעה שעתידין בני ישראל לקיים מצות סוכה בכל הדורות ,ובאותו שעה שעתיד להיות מלחמת גוג
ומגוג ויצטרכו ישראל להנצל בתוך סוכתה של סדום.
ונראה להוסיף ולבאר בזה ענין נפלא שמצינו בפ' וישלח אחר פגישת יעקב ועשיו (בראשית ל"ג י"ז) דכתיב :ויעקב נסע סכתה
ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות .ובמס' מגילה (דף י"ז ע"א) :תניא יצא מארם נהרים ובא לו לסכות
ועשה שם שמונה עשר חודש וכו' .ומשמע בין מלישנא דקרא "ויעקב נסע סכתה" ובין מלשון הגמ' "יצא מארם נהרים ובא לו
לסכות" שתכלית נסיעתו של יעקב היתה להגיע למקום הזה ,ומה גם שהאריך לשהות באותו מקום שנה וחצי .וכל זה צווח ואומר
דרשוני משני טעמים :א .חדא שהרי יעקב נמצא כעת באמצע דרך חזרתו מחרן לארץ ישראל ,וההולך בדרך ישר מחרן לאר"י אינו
מגיע כלל למקום זה ,רק יעקב שינה את דרכו כדי לבא לכאן (כמו שהוכיח בס' כפתור ופרח פ"י ,ובס' נפלאות מתורת השי"ת פרק י"א ,דף כ"ט
ע"א) ,וטעמא בעי .ב .דנראה בפשיטות דעד שבא יעקב לסוכות לא היתה במקום זה ישוב כלל כמ"ש הרמב"ן (בראשית שם) ,והראי'
שהוצרך לבנות לו בית ולעשות סוכות למקנהו ,גם מתחלה לא היתה לה שם כלל דהרי יעקב בעצמו הוא שקרא שם המקום
סוכות ע"ש הסוכות שבנה למקנהו ,ולא נזכר שם הקודם כמו בבית אל דכתיב ואולם לוז שם העיר לראשונה .וא"כ יש להפליא
מה זה ועל מה זה נסע יעקב במכוון למקום שמם ,וקבע שם דירתו למשך שנה וחצי.
אך המתבונן בספרי קודש יראה דצורך גדול היה בנסיעת יעקב למקום זה כדי להעמיד את היסוד ולתקן מצות סוכה לכל
הדורות ,וזהו ענין הסוכות שעשה יעקב למקנהו כדי לקיים מצות סוכה ,וכמ"ש בספה"ק הקנה (ד"ה סוד סוכה) :ויעקב נסע סכותה
לקיים מצות סוכה בזמנה .וכ"כ בדרשות חתם סופר (ח"א מ"ז ע"ד ,לסוכות תקפ"א) בשם הזוהר (רע"מ ח"ג ק' ע"ב) וז"ל :עשו הלך לדרכו
שעירה דהיינו שהס"מ נטרד בשעיר המשתלח ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה וע"י קיום מצות סוכה נתבטל כוחו לגמרי
וכו' .וכ"כ במחזור מכל השנה (לובלין שכ"ז לפ"ק ,דף קס"ח) ופירוש מטה לוי (יוצר ליום ב' דסוכות) שיעקב בנסעו לסוכות קיים מצות
סוכה .ובחידושי הרד"ל (ב"ר פע"ח) כתב שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג הסוכות בכל מצותיו ועשה ניסוך
המים .ובפרי צדיק להגר"צ הכהן ז"ל (סוכות אות י"ב) כתב וז"ל :עיקר בחינת הסוכה נשלם ביעקב אבינו ע"ה שנאמר בו ויעקב נסע
סכותה .והכפיל דברו (שם אות י"ג) בזה"ל :יעקב אבינו ע"ה עשה רשימה ראשונה של בחינת סוכה כמ"ש ויעקב נסע סכותה ע"כ.
ומה ימתקו לפי"ז דברי הטור (או"ח סי' תי"ז) דחג הסוכות מכוון כנגד יעקב אבינו דכתיב ולמקנהו עשה סוכות ,דאכן סוכות אלו
שעשה יעקב למקנהו היו השורש של מצות סוכה בכל הדורות.
יעקב אבינו נשתהה בסוכות זמן רב וכמו שדרשו חכמינו ז"ל (מגילה שם) ששהה בסוכות י"ח חדש קיץ וחורף וקיץ .ובכל משך
תקופה ארוכה זו עסק במצות סוכה וכמ"ש בחידושי הרד"ל הנ"ל שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג הסוכות
בכל מצותיו ועשה ניסוך המים .ונראה שנצרכה לו עבודה גדולה וארוכה כל כך כדי להעמיד מצות סוכה על מכונו .ובגמר עבודתו
הס םודס לש התכוס -ג"י רמאמ
מצינו שהלך בדבר אלקים לבית אל וקיים שם מצות ניסוך המים השייכת ליו"ט סוכות ,וכמ"ש (בראשית ל"ה) ויאמר אלקים אל
יעקב קום עלה בית אל וגו' ויבא יעקב לוזה וגו' הוא בית אל וגו' ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך .ופירש בתרגום יונתן (שם י"ד)
וז"ל :ואקים תמן וכו' קמא דאבנא ונסיך עלה "נסוך מוי ארום כדין עתידין למעבד בחגא דמטליא" .וביאור הדברים שקיים יעקב
מצות ניסוך המים כמו שעתידין ישראל לעשות בחג הסוכות.
גם לפי החשבון נראה שגמר יעקב עבודתו עם הסוכות שלו בחצי תשרי זמן חג הסוכות שלנו ,ואז בא לבית אל לקיים מצות
ניסוך המים ,דהרי מלחמת יעקב עם שרו של עשו היתה בליל פסח וכמ"ש (בהגדה של פסח) וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה ,ותיכף
אח"כ כתיב (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב נסע סכותה וגו' ,ולפי"ד חז"ל שהה שם י"ח חודש קיץ וחורף וקיץ ,וזה מכוון להנ"ל דהרי בפסח
מתחילין ימי הקיץ ואם שוהה שם י"ח חודש נמצא שהוא קיץ וחורף וקיץ ,ואם מונים י"ח חודש מחג הפסח נמצא שמסתיים
בחג הסוכות ,ובאותה שעה בא לבית אל לקיים מצות ניסוך המים בעתו ובזמנו .ובזה מדוייק לשון ספה"ק הקנה הנ"ל :ויעקב נסע
סכותה לקיים מצות סוכה "בזמנה".
אך עדיין יש להתבונן מה נשתנה מקום זה מכל מקומות שבעולם ,דמה נפק"מ באיזה מקום מתקן מצות סוכה ,וא"כ מדוע
הלך יעקב בכוונה דייקא למקום זה ,ובפרט שלא היתה כלל בדרכו ולא היתה מקום ישוב כלל.
אך לפי"מ שנמצא לפנינו דמצות סוכה היא רפואה לסוכתה של סדום ,יבואר היטב מדוע בא יעקב לתקן מצות סוכה דייקא
במקום הזה ,דהנה חכמינו ז"ל (ב"ר פמ"ב ה') אמרו וז"ל :כל אלה חברו אל עמק השדים ,ג' שמות נקראו לו ,עמק השדים ,עמק שוה,
עמק סוכות ע"כ .והנה עמק סוכות היינו מקום הנזכר בספר תהלים (ס' ח') :אלהים דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות
אמדד ,וברש"י (שם) פירש וז"ל :שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם
(פי' שמסוכות נסע יעקב לשכם כמבואר בבראשית ל"ג י"ח) עכ"ל .הרי שרש"י הבין בפשיטות דעמק סוכות המוזכר בפסוק הרי היא מקום
סוכות שחנה בה יעקב - .וכן משמע ברמב"ן (בראשית ל"ג י"ח) שכתב כי אותו מקום סוכות שבאה יעקב לשם נמצא בעבר הירדן
מזרח במלכות סיחון כמבואר בספר יהושע (י"ג כ"ז) יעו"ש (ובדרוש אחר הארכתי להוכיח כן) .והנה מקום זה נמצא בתוך העמק כדכתיב
(יהושע שם) :ובעמק בית הרם ובית נמרה "וסכות" וצפון יתר ממלכות סיחון מלך חשבון וגו' ,ולכך נקרא בשם עמק סוכות - .והנה
עמק השדים הרי הוא סמוך ונראה לסדום ,כמבואר במדרש תנחומא (לך פ"ח) וז"ל :כל אלה חברו אל עמק השדים שהיתה מניקה
אותן כשם ששדים מניקין את התינוק הוא ים המלח שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים וכן הוא אומר (תהלים ק"ז) ארץ פרי
למלחה למה מרעת יושבי בה .ובמדרש לקח טוב (פ' לך ,פי"ד ג') כתב :עמק השדים שדים על שם סדום - .ולכך בא יעקב דייקא
למקום זה ושהה י"ח חודש כדי לתקן מצות סוכה שהיא רפואה לסוכתה של סדום( .וע"ע בדרוש אחר שהארכתי לבאר דגם בשעה שקיבלו
ישראל מצות סוכה והתחילו לקיימה נמצאו במקום של סדום).
וממה שמצינו כאן קישור בין מצות סוכה שלנו עם סוכתה של סדום ,משמע דמצות סוכה באה גם לתקן חטא אנשי סדום,
ולכך ניתנה לישראל גלגולי בני סדום ,וכל הנזהר לקיים אותה כראוי יזכה לעתיד לישב בסוכתה של סדום - .ואולי לכך מצינו
בספרי קודש דבערב סוכות צריכים להרבות בצדקה לעניים שהיא להיפוך ממעשי סדום .גם חלק האושפיזין צריכים ליתן לעניים
כמבואר בזוה"ק (ח"ג ק"ד ע"א) וז"ל :בעי למחדי למסכני ,מ"ט בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא ,וההוא דיתיב בצלא
דא דמהימנותא וזמין אושפיזין אלין עלאין אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון ,כלהו קיימי מניה ואמרי אל תלחם את לחם
רע עין וגו' ע"כ.
ובדרשות חתם סופר (לסוכות תקס"ד ,דף מ"ג ע"א) כתב דעצם דפנות הסוכה באים לרמז על מצות צדקה לעניים ,דהנה תיבת צדקה
עולה בגימטריא כמספר קצ"ט ,וכן שיעור דפנות הסוכה עם הסכך עולה לחשבון הזה ,דהרי שיעור הסכך היא ז' על ז' טפחים,
וז' פעמים ז' עולה מ"ט ,ושיעור הדפנות היא שתים כהלכתן שהיא רחב ז' וגובה עשרה ,ועשר פעמים ז' עולה שבעים ,וכן הדופן
השני עולה שבעים ,ושני פעמים שבעים עולה מאה וארבעים ,ודופן השלישי שהיא רחב טפח וגובה עשרה היא י' פעמים טפח
שהיא י' טפחים ,נמצא שכל שלש הדפנות ביחד עולה מאה וחמשים ,ובצירוף עם הסכך שעולה מ"ט עולה ביחד למספר קצ"ט,
םודס לש התכוס -ג"י רמאמ וס
שהיא כמנין צדקה בדיוק ,נמצא ששיעור הסוכה מורה על מצות נתינת צדקה לעניים ולהיפוך ממעשי סדום - .וידוע מה דמסופר
שפעם אחת אמר הרה"ק בעל דברי חיים זי"ע בערב סוכות שהיא צריך לכמה אלפים זהובים ,והלכו בניו ולוו אצל הגבירים כמה
אלפים זהובים והביאו לאביהם ומיד חלק אותם לעניים ,ובליל החג נכנס לסוכה ואמר :העולם נוהגים לייפות ולקשט את הסוכה
בכל מיני פאר והדר ,ואנכי לא כן עמדי הצדקה היא הנוי סוכה שלי היא פארה והיא הדרה של הסוכה עכ"ד.
ואולי יתכן להמתיק בזה מנהג הרה"ק מראפשיץ זי"ע לעטר את הסוכה בצורות של צפורים ונשרים ואמר שזהו עיקר הנוי
סוכה (צל הקודש מנהגי קודש אות ג') וכן נהגו כמה צדיקים (עי' דרכי חיים החדש אות ק"ד ,דרכי חיים ושלום אות תשל"ו) ,גם רביה"ק מסאטמאר
זי"ע הידר שיהי' צפרים רבים בסוכתו (מחזור דברי יואל לסוכות אות ג') ,ודבר פלא שמעתי מהרה"ח ר' יחזקאל שלעזינגער שליט"א
שזכה בימי בחרותו לסדר סוכתו של מרן זי"ע וביקש מרן ממנו שישתדל להשיג צפור עם פה פתוח ויתלנו בסוכתו .וכל זה צווח
ואומר דרשוני מה נשתנה עופות משאר בעלי חיים ,גם מהו ענין פה פתוח.
ונראה לפי מה דמצינו בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ה) בזה"ל :אנשי סדום לא חסו על כבוד קונם לשבור אוכל לאורח ולגר אלא
סבבו את כל האילנות למעלה מפירותיהם כדי שלא יהיו מסורין אפילו לעוף השמים שנאמר נתיב לא ידעו עיט ע"כ .ודבר זה
מוכיח עד היכן הגיע עוצם גודל הקמצנות שהיו לאנשי סדום ,דהרי העופות לא היו יכולים אפילו להסתכל בתוך סדום משום
ריבוי אילני הפירות שכיסו את כל פני סדום ,ובודאי שלא היו ביכולתם לאכול ממאכלי סדום ,אך דבר אחד היו יכולים לאכול
והיינו מפרי האילנות שנמצאו בשורה העליונה ,והנה לעומת זה בודאי היו לאנשי סדום פירות בהרחבה גדולה אחר שכל שביל
ושביל היו מכוסה בשבעה אילנות של פירות זה למעלה מזה ,אך עם כל זה נתעצמו ברשעם לכסות את כל האילנות כדי שלא
יוכלו העופות לאכול אף מן הפירות .ולכך בסוכה שלנו שהוא תיקון על חטא סדום עושים את ההיפוך להכניס עופות וצפרים
בתוך הסוכה .וזהו הרמז של העוף עם פה פתוח שמורה על רצונו לאכול.
ואם נתבונן נמצא דצורת הסוכה שלנו ונוי שלה דומה מאוד לסוכתה של סדום ,דהרי צריכים לסכך את הסוכה בדברים
הצומחים מן הארץ (שו"ע סי' תרכ"ט ס"א) ,וכן היתה סוכתה של סדום מסוכך באילנות - .סדום היתה מסוככת בשבעה מיני אילנות,
גם שיעור הסכך צריכה להיות לכה"פ ז' על ז' טפחים ,ושבעת ימים צריכים לישב בצלה - .ובבראשית רבה (פמ"ב ה') מבואר
שהיתה סדום מסוכך באילנות של גפן ותאנה ורמון אגוז ושקד תפוח ופרסק יעו"ש .ובפסיקתא דרב כהנא הנ"ל כתב תמרים
במקום תפוחים .ואכן מצינו מנהג הקדמונים לתלות פירות אלו תחת הסכך בתוך הסוכה ,כמבואר במס' סוכה (דף י' ע"א) שהיו
תולין בה אגוזין שקדים אפרסקין רמונים ופרכילי ענבים (ושבח מנהג זה עי' בשל"ה מס' סוכה פרק נר מצוה אות ד') ,גם יש נוהגין לתלות
תפוחים (מנהגי מהרי"ל הל' סוכה אות י"ד ,וכן נהגו כמה צדיקים) ותאנים ותמרים (באלו שנהגו לתלות שבעת המינים) .אך אגסים וכדומה שלא
היו בסדום לא מצינו נוהגים לתלותם בסוכה .ויתכן שכל זה באה להורות דבזכות הישיבה בסוכה זו נזכה לעתיד לישב בסוכתה
של סדום.
ויש לציין לפלא מה שאמרו בפסיקתא דרב כהנא הנ"ל דאילנות של תמרים היו בשורה העליונה על גבי כל האילנות ,ולפי"ז
נמצא דעל גבי הסוכה שכיסה את כל פני סדום ,היו עומדים שורות שורות של כפות תמרים דהיינו לולבים ,וכן יהי' לעתיד
כשיוחזר סוכתה של סדום .ואולי יש לבאר בזה מצות נטילת לולב בחג הסוכות.
וארווחנא לבאר בזה משא ומתן שיהי' לעתיד לבא בין אוה"ע והקב"ה שמצינו בפ"ק דע"ז (דף ג' ע"א) וז"ל הגמ' :אמרו לפניו
רבונו של עולם תנה לנו מראש ונעשנה ,אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב
שבת מהיכן יאכל בשבת ,אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה ,ומי מצית אמרת הכי והא אמר ריב"ל
וכו' היום לעשותם ולא למחר לעשותם וכו' ,אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וכו' ,מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה
סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא וכו' ,ופריך מקדיר והא אמרת אין
הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ,משום דישראל נמי זימני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא ,והאמר רבא מצטער
פטור מן הסוכה ,נהי דפטור בעוטי מי מבעטי ,מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהן ,עכ"ד הגמ' - .ורבו הדקדוקים בזה :חדא מדוע יתן
זס םודס לש התכוס -ג"י רמאמ
להם הקב"ה מצות סוכה דייקא .גם מדוע מצוה אותן לעשות סוכה ואח"כ מקדיר עליהם את החמה ,הלא זה נראה כבא בטרוניא
אע"ג דלפעמים יתכן כן גם בישראל .גם הלשון מקדיר "עליהם" משמע דהקידור היא רק עליהם ולא על ישראל ,וטעמא בעי.
אך לפי המבואר לפנינו יובן היטב ,דזה ודאי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואדרבא אף ברגע האחרונה מתנהג עמהם
בחסד וברחמים ,דהרי באותה שעה כבר הגיע זמן הדין דלעתיד שיוציא הקב"ה את החמה מנרתיקה ורשעים נידונין בה וצדיקים
מתרפאין בה ,ורפואת הצדיקים יהי' במה שיטמינם הקב"ה בסוכתה של סדום כנ"ל ,ויזכו לזה בשכר שקיימו מצות סוכה בכל
הדורות ,והיו מחבבין את המצוה ולא יצאו ממנה אפילו כשהיו מצטערים ע"י הסוכה כגון שהיה קור גדול או חום גדול כשנמשך
להם תקופת תמוז עד החג ,ואפילו אם היו יוצאים ממנה כדין המצטער שפטור מן הסוכה היו לבם כואב עליהם על מה שהוכרחו
לעזוב את הסוכה והיו יושבים ומצפים מתי יוכלו לחזור אליה ובודאי שלא בעטו בה ,משא"כ הרשעים שלא קיימו מצות סוכה
בעוה"ז אינם ראויים כלל להצלה זו ,וזהו שמשיב להם הקב"ה :שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא
טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת ,אך עם כל זה ברוב רחמיו וחסדיו נותן להם הקב"ה לפנים משורת הדין עוד הזדמנות אחד
לקיים מצות סוכה ,ואם יקיימו אותה כראוי אז יזכו גם המה להנצל מקידור החמה כמו הצדיקים ,אך כמובן נצרך שיהא קצת
נסיון בקיום מצוה זו כדי שידמה קצת למה שהטריחו ישראל עצמם בכל הדורות לקיים מצות סוכה ,ולכן אחר שנכנסים לסוכה
הקב"ה מקדיר עליהם את החמה כמו בתקופת תמוז ,וקידור זה היא רק על האומות כדי לנסותם משא"כ בני ישראל אינם צריכים
לזה ,ואין זה טרוניא כלל שהרי כמה פעמים אירע כן אצל ישראל ועמדו בה ,ובאמת באותה שעה מותרים האומות לצאת מן
הסוכה כדין המצטער דפטור מן הסוכה ,אך מכיון שהם מבעטים בהסוכה ומוכיחים שאינם חפצים בה כלל לכן אובדים את
זכותם ויושב הקב"ה ומשחק עליהן (וע"ע בדברי יואל לסוכות עמוד ר"א) - .ובזה מבואר היטב מדוע נותן הקב"ה להם דייקא מצות סוכה
משני טעמים :א .דזכות הכניסה לסוכתה של סדום תלוי דייקא בקיום מצות סוכה .ב .דמצות סוכה היא דבר בעתו לפי המבואר
דמלחמת גוג ומגוג יהא בחג הסוכות.
ודבר חידוש מצינו בדברי מרן זי"ע (דברי יואל סוכות דרוש י"ג) שביאר באורך דמקומות סדום ועמורה יתהפכו לעתיד ויחזרו אל
הקדושה ויתברכו בו הצדיקים וילמדו שם תורה ברבים ,והמקום שבו ינסה הקב"ה את האומות במצות סוכה יהיה בסדום ,ובאותן
סוכות אשר יקימו לעתיד על אדמת סדום שם יהי' המבחן הגדול בין ישראל לעמים ובהן יבדיל ה' בין עובד אלקים ללא עבדו,
ועי"כ יעשה כלה בכל הגוים ובני ישראל יזכו לישב ימים רבים על האדמה אדמת הקודש יעו"ש - .ומה נחמד הדבר לפי הנמצא
לפנינו שבאותו מקום נמצא סוכתה של סדום שבה ינצלו בני ישראל ,ולכן שפיר היא המקום הראוי לנסות את האומות אם גם
המה ראוים להנצל בתוכה.
אך אכתי ראוי להתבונן במה שיוצא לפנינו ,דארץ סדום נבחר מכל הארצות לעשות בה את הסוכה לצדיקים כדי להטמינם
ולהצילם מקידור החמה ,גם המבחן שינסה הקב"ה את האומות במצות סוכה יהי' בסדום ,ומכל זה משמע לכאורה דמלחמת
הקב"ה עם גוג ומגוג וקידור החמה יהא במקום סדום ,ולכך צריכים לסכך על ישראל דייקא באותו מקום - .ויש לכוון לזה לשון
המדרש (ילקו"ש רמז תרנ"ג) וז"ל :לעתיד לבא עתידין אומות העולם "להכנס על ארץ ישראל" ולעשות מלחמה וכו' ,ומה הקב"ה
עושה "יוצא ונלחם עם הגוים" שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' ,ומהו עושה "מסכך על ראשם של ישראל" שנאמר סכותה
לראשי ביום נשק עכ"ל .משמע שהאומות מתכנסים סמוך לארץ ישראל ורוצים ליכנס ולעשות מלחמה ,אך הקב"ה יוצא ונלחם
עמהם חוץ מגבולי הארץ ,ועושה סוכה על ישראל כדי להצילם שלא ינזקו ,וכל זה יתכן בארץ סדום הנמצא בעבר הירדן סמוך
לגבול ארץ ישראל - .שו"ר מפורש במכילתא (פ' בשלח ,עמלק פ"ב) בזה"ל :עתידין גוג וכל המונו לעלות ולנפול בבקעת יריחו .וכ"ה
בספרי (פ' ברכה פט"ז) .ומקום זה סמוכה מאוד לסדוםדי ,כמבואר בפ' ברכה (דברים ל"ד ג') דבקעת יריחו וככר הירדן (דהיינו סדום,
בראשית י"ג י') וצוער (שנשתייר מחורבן סדום ,בראשית י"ט כ"ב) קרובים זה לזה .והיינו מקום מלחמת גוג ומגוג (עי' תרגום יונתן דברים שם).
די .יש לציין מש"כ בס' משנת יוסף (עמ"ס שביעית ,ח"ד עמוד מ"ב) וז"ל :בתוספתא (ז' י"ב) ובפסחים (דף נ"ג ע"א) אוכלין בתמרים עד שיכלה אחרון "שבצוער" ובירושלמי
(שביעית פ"ט ה"ב) עד שיכלו "מיריחו" .והנה יריחו מכונה בתורה (דברים ל"ד ג') בקעת ירחו "עיר התמרים" ,וכן צוער מכונה במשנה (יבמות קכ"ב ע"א) צוער עיר התמרים ,אכן
רחוקות זו מזו שמקום צוער הוא ה' מיל בערך 6ק"מ מסדום כמפורש בש"ס (פסחים צ"ג ע"ב) וסדום היא דרום ים המלח ,ובמפות מסומנת צוער בדרום ים המלח ,וכעין
םודס לש התכוס -ג"י רמאמ חס
ואם כנים הדברים דמקום מלחמת גוג ומגוג הרי הוא בסדום ,יש להתבונן במלחמה הקודמת שהיתה באותו מקום ,והרי זה
מלחמת אברהם אבינו עם ד' מלכים שהיתה בעמק השדים (בראשית פי"ד ג') הנמצא במקום סדום (מדרש תנחומא לך פ"ח ,פי' מהרז"ו ב"ר
פמ"א ז') .ושימש כהכנה למלחמת גוג ומגוגוט ,וכמ"ש חז"ל (ב"ר פמ"ב ב' ,מדרש לקח טוב לך פי"ד) :כשם שבתחלת העולם התחילו ד'
מלכיות כך בחיתומו של עולם ד' מלכיות ,בתחלה אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים,
ובסוף העולם ד' מלכיות בבל ומדי ויון ואדום ,ויהי בימי אמרפל מלך שנער זו בבל ,ואריוך מלך אלסר זו יון ,כדרלעומר מלך עילם
זה מדי ,ותדעל מלך גוים זו מלכות אדום הרשעה ע"כ - .ועונשה של אדום תהי' במלחמת גוג ומגוג וכמ"ש במלבי"ם (עובדי' א' כ"א)
וז"ל :אז תתחיל מלחמת גוג ומגוג ויתגלו שני המשיחים בן יוסף ובן דוד ושבעה רועים שיושיעו את ישראל והם יעלו לשפוט את
הר עשו - .ובשם משמואל (פ' וירא) ביאר מדרש הנ"ל וז"ל :עפ"י מאמר הזוה"ק שבאחרית הימים יבואו כל הרשעים האלה בגלגול
יחדיו ויקבלו ענשם על מה שהרעו לישראל ,וכן מפורש בדניאל (ב' מ"ד) וביומיהון די מלכיא אנון יקום אלה שמיא מלכו די לעלמין
לא תתחבל הרי מפורש שכל המלכויות יהיו אז ,כן י"ל נמי שכדרלעומר וחבריו הם אותם בעצמם שנתגלגלו בארבע מלכויות
ועתידים הם בעצמם לבוא עוד באחרית הימים ,והם הם בפתיחה והם הם בחתימה עכ"ל.
ויש להמתיק בזה מאמר נפלא שמצינו במס' סנהדרין (דף צ"ה ע"ב) :אמר רב יהודה אמר רב בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים
וחמשה אלף איש בני מלכים יושבים בקרונות של זהב ועמהן שגלונות וזונות ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה ובששים
אלף אחוזי חרב רצים לפניו והשאר פרשים ,וכן באו על אברהם (כשנלחם בארבעה מלכים ,רש"י) ,וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג ,עכ"ד
הגמ' .ויש להתבונן בפלא הזה שיהיו שלשה מלחמות בתקופות שונות ואנשים אחרים ,ואעפי"כ כולם מכוונים זה לזה במספר
הגבורים ואחוזי חרב ופרשים .וצריכים לומר דשורש כל מלחמות אלו אחת היא מכח קליפת גוג ומגוג הבא ללחום עם מלך
המשיח ,וזה היתה ענין מלחמת סנחריב נגד חזקיהו כמ"ש חז"ל (סנהדרין צ"ד ע"א) :ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב
גוג ומגוג ,וזה היתה גם ענין מלחמת המלכים נגד אברהם וכמ"ש בקומץ המנחה (להגר"צ הכהן זצ"ל ,ח"ב אות ל"ו) דארבע מלכויות קמו
נגד נפש משיח הגנוזה בסדום בלוטזט .
ואסיים במה דמצינו בנבואת עמוס (ט' י"א) :ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת .וכן אנו מתפללין הרחמן הוא יקים לנו
סוכת דוד הנופלת .אולי יתכן לפרש נבואה זו גם על מה שעתיד הקב"ה להקים את סוכתה של סדום שנפלה ,ונקראת בשם "סוכת
זה מבואר בתבואות הארץ (פ"א עמ' כ"ג) ,ואילו יריחו צפונית לים המלח היא ,וכן מבואר מהפסוק הנ"ל (דברים ל"ד א' ג') שמרחק ביניהן "ויראהו ד' את כל הארץ וגו' ואת
הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צוער" ,וכל אותו שטח שביניהן שהוא החוף המערבי של ים המלח נקרא הככר ,וא"כ או שנאמר שהיתה יריחו עיר התמרים וכן צוער,
וכיון שהאקלים בהן שוה לכן מר אמר חדא עד שיכלו מיריחו ומר אמר חדא עד שיכלו מצוער ולא פליגי ,או שנאמר שמצוער עד יריחו כל הככר הי' מקום תמרים ,ולכן
הבבלי והתוספתא אמרו עד שיכלה מצוער והירושלמי אמר עד שיכלה מיריחו והיינו הך עכ"ל - .ונראה להכריע כצד השני ממה דמבואר לפנינו בפסיקתא דרב כהנא
(פכ"ט אות כ"ז) ובילקוט שמעוני (פ' אמור ,רמז תרנ"ג) הנ"ל דעל גבי כל האילנות בסדום היו אילני תמרים ,ונראה דהיינו ככר הירדן (עי' בראשית י"ג י') ,ונמצא שכל שטח זה הרי
היא משורשה מקום של תמרים ,רק אחר שנחרבה סדום נשארו התמרים רק בשני הצדדים ביריחו ובצוער.
וט .יש לציין דמלחמת ד' מלכים היתה המלחמה ראשונה בעולם ,כמ"ש באגרא דכלה (ביאורי מד"ר פ' לך) וז"ל :חרב פתחו רשעים שמהן למדו כל באי עולם להעשות היתר
רציחה על ידי המלחמות כי עד היום ההוא לא היה מלחמה בעולם והם עשו היתר בדבר ונקבע לחוק בכל המלכים ונגרם על ידם כמה שפיכות דמים עכ"ל .ומלחמת
גוג ומגוג הרי היא מלחמה אחרונה בעולם ,שהרי לעתיד כתיב (ישעי' ב' ד') לא ילמדו עוד מלחמה .ולפי המבואר בפנים נמצא דשני המלחמות מתקיימים במקום אחד,
יֶהם
ובאותו מקום שהתחילו המלחמות בעולם שם הם מסתיימים .ומה יומתק לפי"ז מה דכתיב בנבואת ישעי' שם ְְו ָָׁש�ַַפט �ֵֵּבין ַַהּגֹּוִֹיִם וגו' ְְו ִִכ ְ�ְּתתּוּ ַַח ְְרבֹוֹ ָָתם ְְל ִִא ִ�ִּתים ַַו ֲֲח ִִניתֹוֹ ֵֵת ֶ
ִָּׂשא גֹוֹי ֶֶאל ּגֹּוֹי ֶֶח ֶֶרב ְְוֹלֹא ִיְִל ְְמדּוּ עֹוֹד ִִמְל ָָח ָָמה ,משמע דגם שבירת כלי המלחמה יהא באותו מקום שישפטו ְל ַַמ ְְז ֵֵמרֹוֹת (פי' שישברו כלי מלחמתם לעשות מהם כלי עבודת אדמה) ֹלֹא ִי �
�ָ
ְ ְ ְ
את האומות ,ומבואר שם שזה יהי' בשעה שיעלו האומות לארץ ישראל ,ויתכן לכוון את כולם למקומה של סדום העומדת בגבול ארץ ישראל (וברד"ק ישעי' נ"א ד' משמע
דזה יהיה אחר מלחמת גוג ומגוג).
זט .נראה ליישב בזה מה שיש להתבונן במלחמה זו ,הלא טענת המלכים היתה על סדום ועמורה שמרדו בהם לפני י"ג שנים ,אך לוט שבא לגור בסדום לאחרונה אין
לו שייכות להמרידה וא"כ מאיזה סיבה לקחו את לוט בשביה ,ומה גם כשבא אברהם ללחום עמהם בשביל קרובו היה ראוי להם להניח את לוט ,ובפרט אח"כ כשראו
שאברהם מצליח במלחמתו להשמידם מדוע המשיכו ללחום עד הסוף ,הלא לא היה להם שום טענה על לוט ,ואברהם לא נכנס במלחמה כדי להציל סדום ועמורה,
ומסתבר דאם היו מחזירים את לוט לא היה אברהם ממשיך במלחמתו לשפוך דם חנם - .אך לפי המבואר שמלכים אלו היו חיילותיו של גוג ומגוג ,יתכן שבאמת לא
באו כלל בשביל המס שלא ניתן להם ,שכבר עברו י"ג שנים מעת המרידה ,גם נשתתפו כמה מלכים שלא היו מקבלים את המס ,אלא ענין המס היה רק אמתלא ,ובאמת
באו בשביל שהרגישו בכוחות הטומאה שלהם שבתוך סדום נמצא השורש למלכות בית דוד ומלך המשיח הנקרא בשם לוט ,וע"כ באו בליל פסח באותו זמן המיוחדת
לגאולת ישראל ,ובאותו מנין שיהיו בעת מלחמת גוג ומגוג ,ונתגברו ליקח את לוט בשביה ורצו להשקיעו בתוך עמקי הקליפות שלא יוכל לצאת משם לעולם ח"ו ,ומובן
מעצמו דכששמע אברהם דשורש מלכות בית דוד נמצא בשביה עזב את הכל והלך ללחום עמהם ,אך המלכים לא רצו להחזיר את לוט ולחמו בחרף נפשם שיושאר
אצלם דעל זה היתה עיקר מלחמתם ,עד שנצחם אברהם בכח קדושתו - .ויש להסמיך מש"כ באגרא דכלה (ביאורי מד"ר פ' לך) עה"כ ויקחו את לוט (בראשית י"ד י"ב) וז"ל:
מדלא כתיב ויקחו "גם" את לוט להורות שלוט לא היה טפל בדבר רק הוא היה העיקר שכל עיקר מגמתם היה עליו.
טס "םימי תעבש" ובשת תוכוסב -ד"י רמאמ
דוד" לפי"מ שאמר הכתוב (תהלים פ"ט) מצאתי דוד עבדי ,ודרשו חז"ל (ב"ר פמ"א ד') :היכן מצאתיו בסדום .והכוונה יבואר דהשורש
של דוד המלך נמצא בסדום בין בעבר ובין בעתיד ,שהרי מבנות לוט יצאו כל מלכות בית דוד ומלך המשיח ,גם לעתיד כשיבואו
גוג ומגוג ללחום על ה' ועל משיחו יאבדו הרשעים וינצלו הצדיקים בסוכתה של סדום .גם מלחמת גוג ומגוג תהיה בסדום כמו
שנתבאר ,ובאמרי נועם (להו"ר) כתב וז"ל :ידוע מספרים אשר מלחמת גוג ומגוג תהא באותו יום של הושענא רבה ואז יתגבר מלך
המשיח שהוא דוד בעצמו וילחום מלחמתינו וינצח את כל אויבינו וכו' יעו"ש באורך .ויהי רצון שנזכה לזה במהרה אכי"ר.
מאמר י"ד -בסוכות תשבו "שבעת ימים"
כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ
מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות
ממש עשו להם - .ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו פלוגתא כזו גם בביאור הכתוב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה".
אך שם נתוסף דיעה שלישית בזה"ל :חכמים אומרים אין סוכות אלא מקום שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה
איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל .ונראה בפשיטות דלדעת חכמים נפרש כן גם במאה"כ כי בסוכות הושבתי היינו שהושיבם
הקב"ה במקום הנקרא סוכות .ואכן מצאתי לפרש כן בספר זכרון על רש"י וז"ל :הרב רבי דוד קמחי ז"ל ואביו פירשו האי בסוכות
על דרך הפשט שרצה לומר בעיר סכות דכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וגו' כלומר כי בעיר סכות הושבתי את בני
ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים והוא המקום הראשון שחנו בו בצאתם והיינו דכתיב בהוציאו אותם מארץ מצרים כלומר
תיכף ליציאתם עכ"ל .וכן פירש בפענח רזא (פ' אמור) בשם ר"י קמחי יעו"ש .גם בייטב פנים (לסוכות ,שובע שמחות אות י"א) כתב
וז"ל :בסוכות הושבתי וכו' שאז נסעו מרעמסס ונחו בסוכות בשעה קלה וכו' ואפשר זה שאמרו בגמ' בסוכות ממש היינו המקום
ששמו סוכות כדכתיב ויסעו מרעמסס סוכתה וכתיב (שמות י"ג כ') ויסעו מסוכות עכ"ל.
והנה בס' צבי לצדיק (סוכות מאמר א' אושפיזא דמשה) הקשה וז"ל :מדוע חג הסוכות הוא שבעת ימים דייקא זכר לענני הכבוד
הלא הנס היה משמש ארבעים שנים ואי אפשר לעשות זכר זמן רב כזה וא"כ הי' די לעשות איזה זכר לזה אף יום אחד כמו בחג
השבועות וכדומה ,אבל לעשות שבעה ימים הוא משולל הבנה וכו' יעו"ש - .וכמו כן יש להקשות גם למ"ד סוכות ממש ,וגם למ"ד
שהיא שם מקום ,מדוע חג הסוכות שבעה ימים דייקא לא פחות ולא יותר.
ואציע פה מה שחנני השי"ת כמה מהלכים לבאר טעמו של דבר לפי כל הדיעות.
למ"ד ענני הכבוד
אופן א' .נראה בפשיטות לפי"מ שביאר באבן עזרא (שמות י"ג כ"א ,שם ט"ו כ"ב ,וע"ע בפירוש הטור שם) שרק בתחלה כשיצאו ישראל
ממצרים הלך עמוד ענן ועמוד האש לפניהם כדי שיוכלו ללכת יומם ולילה ,אך אחר שטבעו פרעה וחילו בתוך הים ולא נשאר להם
ממה לפחוד שוב לא נסעו עוד בלילה ואז סר הענן וכו' ולא חזרה עד בנין המשכן יעו"ש - .גם באדרת אליהו להגר"א (תשא ל"ד י')
כתב וז"ל :נגד כל עמך אעשה נפלאות והוא שריית הענן על המשכן וכו' והולך לפניהם לעין כל וכו' עד שתמהו כל האומות עליהם
ואמרו מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן וכו' ואף שהלך הענן לפניהם ביציאתם ממצרים לא היה אלא לשעתו עד הים וכו'
יעו"ש באורך.
הרי לפנינו דבר חידוש שמה שזכו ישראל לענני הכבוד בשעת יציאת מצרים לא נתקיימו אצלן מתחלה רק לשבעה ימים עד
קריעת ים סוף ,ובזה מבואר מה שציוה הקב"ה בסוכות תשבו שבעת ימים דייקא ,לזכר הנס של ענני הכבוד שהיתה עמהם שבעת
ימים - .ואולי יתכן להסמיך לזה מש"כ באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) דלמ"ד סוכות ממש עשו את הסוכות אחר קריעת ים סוף .ובפרי
צדיק להגר"צ הכהן זצ"ל (סוכות אות י"ג) כתב דאחר יציאת מצרים עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור (ובדרוש אחר הבאתי כמה
"םימי תעבש" ובשת תוכוסב -ד"י רמאמ ע
ראיות לזה) .ולדרכינו יתכן לצרף שניהם שאחר קריעת ים סוף נצטוו ישראל לעשות סוכות זכר לענני הכבוד שהיו עמהם שבעת
ימים עד קריעת ים סוף.
אופן ב' .דכתיב (שמות י"ט ד') אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי ,ופירש בתרגום
יונתן וז"ל :אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ואובילית יתכון לאתר בית
מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין .וכ"כ בתרגום ירושלמי (שם) .ובמדרש שכל טוב (שמות י"ט
ד') :כן עשה הקב"ה נשא את בניו על ענני כבוד בשעה קלה והביאם למקום הר המוריה ואכלו שם הפסח והחזירם מיד למצרים.
ובזוה"ק (רע"מ אמור צ"ז ע"ב) :ישראל כד נפקו ממצרים נפקו ממסאבו ועבדו פסח למיכל בפתורא דאבוהון .ובפירוש הרמ"ז ביאר
שמכוון לתרגום יונתן הנ"ל שהשי"ת הפריח את ישראל בעננים בליל פסח אל הר המוריה ושם אכלו קרבנם ולכן הקדים ואמר
נפקו ממצרים ואח"כ ועבדו פסח למיכל בפתורא דאבוהון הוא במקום בית המקדש .וע"ע במכילתא (פ' יתרו ,בחודש פ"ב) :ואביא
אתכם אלי לבית הבחירה.
והנה ברמב"ן (פ' שלח ,במדבר י"ג ב') כתב וז"ל :מן הידוע כי אין מצרים רחוק מאד מחברון רק "כמהלך שבעת ימים" ע"כ .וכעי"ז
כתב הרמב"ם (הל' קדוש החדש פ"ה ה"י) וז"ל :אין בין ירושלם ומצרים על דרך אשקלון אלא מהלך שמנה ימים "או פחות" ע"כ.
ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר דמרעמסס למקום המקדש היא בדיוק מהלך שבעת ימים ,ומהלך גדול זה הלכו בדרך נס
כהרף עין ע"י ענני הכבוד באותו רגע שיצאו בו לראשונה ממצרים ,ויתכן שלזכר זה אמרה תורה בסוכות תשבו "שבעת ימים" וגו'
כי בסוכות (ענני הכבוד) הושבתי את בני ישראל "בהוציאי אותם מארץ מצרים".
אופן ג' .דידוע קושית הטור (סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף
ענני הכבוד ובניסן היתה תחלת היקף העננים .ובס' הגהות בן ארי' (נדפס בסוף טוא"ח ,דפוס ווילנא תר"ס) כתב לתרץ בשם הגר"א
מווילנא זצ"ל (בביאורו לשה"ש אות ד' ,עה"כ מישרים אהבוך) דלפי שכשעשו העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות
המשכן ,וביוה"כ ירד משה מהר סיני דנמחל על חטא העגל ,ומחרת יוה"כ ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן וזה היה בי"א
בתשרי ,וכתיב והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר ב' ימים הרי י"ג בתשרי ,ובי"ד תשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב
במנין ובמשקל ,ומט"ו התחילו לעשות את המשכן ואז חזרו ענני כבוד ,ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי עכ"ד .וכ"כ בדרשות
חתם סופר .הרי לפנינו דבר חידוש דס"ל דמה שעושין זכר לענני הכבוד היא זכר "לחזרת" ענני הכבוד ,ואולי יתכן לקיים שניהם
שעושין זכר בין לקבלת ענני הכבוד ובין לחזרתן ,וכמו שיבואר לפנינו:
דהנה מצינו דבמשך הארבעים שנה שהיו ישראל במדבר נחסרו העננים שלשה פעמים לזמן קצר :א .בקריעת ים סוף כמבואר
לעיל (באופן א') בשם אבן עזרא וגר"א ,ומה שכתבו שלא חזרה עד בנין המשכן ,עי' בסדר עולם (רבה פרק ה') וז"ל :נסעו מרפידים
לבוא להם למדבר סיני ומצאו עליו ענני כבוד ,משמע שכבר חזרה במתן תורה .וכן מפורש ברוקח (סי' קע"ח) דבשעת מתן תורה
היו עננים מקיפים אותם .וכן משמע בתרגום דלהלן ודברי הגר"א הנ"ל (בביאורו לשה"ש) דלפני מעשה העגל כבר חזרו העננים.
ואולי יתכן לקיים דברי האבן עזרא וגר"א דלא מיירי מכל העננים רק מהענן ההולך לפניהם כדמשמע מלשונם .ב .במעשה העגל
כמפורש בתרגום עה"כ (שה"ש ב' י"ז) עד שיפוח היום ונסו הצללים וז"ל :ובזערות יומא עבדו בני ישראל ית עגלא דדהבא ואסתלקו
ענני יקרא די מטללין עלויהון ואשתארו מפרסמן ע"כ ,וחזרה אח"כ בגמר נדבת המשכן כמ"ש הגר"א הנ"ל ,או בבנין המשכן
כמ"ש באבן עזרא הנ"ל .ג .בפטירת אהרן הכהן וחזרה אח"כ בזכות משה (ר"ה ג' ע"א).
עוד מצינו שלשה פעמים במשך הארבעים שנה שהיו שעת מלחמה והוצרכו ישראל לצאת מתוך ענני הכבוד לזמן קצר,
ואלו הן :א .מלחמת עמלק .ב .מלחמת סיחון .ג .מלחמת עוג .וכמו שכתב ברוקח (הל' סוכה ,סי' רי"ט) בביאור מאה"כ כי בסוכות
הושבתי אליבא דרבי עקיבא וז"ל :יש מפורשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל
בסוכות ,כמ"ש (ש"ב י"א) הארון וישראל ויהודא יושבים בסוכות כי בשדה הי' סכן עליהם עד שכבשו רבת בני עמון ,כך ישראל עד
שכבשו ארץ כנען ,זהו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות ,וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים
כמ"ש (דברים ד') אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים והיא שנת הארבעים ,שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב
אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל וכו' ,כך למען ידעו דורותיכם שהקב"ה הביאם
אע "םימי תעבש" ובשת תוכוסב -ד"י רמאמ
ממצרים וכשצרו על הערים של מלכים ישבו בסוכות עד שכבשום ,עכ"ד הרוקח( .והובא בקיצור באליהו רבה או"ח סי' תרכ"ה) .ובספה"ק
דברי יואל (סוכות דרוש א' ,ד' ,ה' ,ו') הוסיף דגם במלחמת עמלק מצינו כן בפירוש דכתיב צא הלחם בעמלק ופירש"י בשם המכילתא
צא מן הענן להלחם בו ,וכן הוא במדרש רבה (סו"פ בשלח) דמכאן אתה למד שהיו תחת ענני הכבוד שאין אומרים צא אלא למי
שהוא שרוי בפנים ,הרי דבשעת מלחמה הוצרכו לצאת מן העננים ואז היו יושבים בסוכות ממש יעו"ש באורך - .ומלחמת סיחון
ועוג לא היו סמוכים ממש זה לזה ,וכמבואר במדרש במדבר רבה (פי"ט ל"ב) דמלחמת סיחון עשו באלול ועשו את הרגל בתשרי
ואחר הרגל מלחמות עוג ,ולפי"ז נמצא דבחג הסוכות היו יכולים לחזור לתוך העננים.
פירות הנושרים לפנינו מכל המקובץ שבמשך ארבעים שנה זכו ישראל שבעה פעמים לקבל ענני הכבוד או שהורשו לחזור
וליכנס לתוכה .א .בשעת יציאת מצרים .ב .אחר קריעת ים סוף .ג .אחר מלחמת עמלק .ד .אחר מעשה העגל .ה .אחר פטירת
אהרן .ו .אחר מלחמת סיחון .ז .אחר מלחמת עוג - .ואולי לכך ציותה תורה בסוכות תשבו "שבעת ימים" וגו' כי בסוכות (ענני הכבוד)
הושבתי את בני ישראל (שבע פעמים) "בהוציאי אותם מארץ מצרים" (וכל התקופה נקרא שעת יציאת מצרים וכמ"ש ברוקח הנ"ל).
אופן ד' .דהנה מצינו סתירה באיזה זמן זכו ישראל לענני הכבוד ,האם לפני יציאת מצרים או לאחריה בשעה שנסעו מסוכות
לאיתם .דהנה במתן תורה כתיב (שמות י"ט ד') אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ,וחכמינו ז"ל
דרשוהו על זמן יציאת מצרים ,וכמ"ש במכילתא (בא פי"ד) :כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר (שם
י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' .אך לעומת זה מצינו שלא הזכיר הכתוב ענין ענני הכבוד עד אחר נסיעתם מסוכות ,וכמ"ש
(שמות י"ג כ') ויסעו מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' .וביאר בספורנו (שם
כ"א) וז"ל :וה' הולך לפניהם מאז שהיו בסכות שהוא חוץ לגבול מצרים ונכנסו למדבר .וכ"ה ברמב"ן (שם י"ז) וז"ל :בנסעם מסכות
החל עמוד הענן ללכת לפניהם.
ואולי יתכן להשוות דברי חכמים לפימ"ש הכתוב (במדבר י' ל"ג) :ויסעו מהר ה' וארון ברית ה' נוסע לפניהם "דרך שלשת ימים"
לתור להם מנוחה .וכן מצינו לגבי ענני הכבוד כמפורש בתרגום (שה"ש ב' ו') דכשהלכו ישראל במדבר היו ענני הכבוד מקיפים אותם
ארבעה מארבע רוחות העולם וכו' ואחד מעליהם וכו' ואחד מתחתיהם וכו' ואחד היה רץ לפניהם "מהלך שלשה ימים" להנמיך
הרים ולהגביה עמקים והורג כל נחשים שרפים ועקרבים שבמדבר והיה תר להם מקום ראוי ללון וכו' .וכ"כ בס' והזהיר (במדבר
עמוד קל"ט) :שבעת ענני הכבוד היו עמם ארבעה מארבע רוחות ואחד הולך לפניהם "דרך שלשת ימים" לתור להם מנוחה.
והנה ברש"י (שמות י"ב ל"ז) כתב וז"ל :מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו ובאו שם לפי שעה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים.
והנה ק"כ מיל היא דרך שלשת ימים ,דהרי מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות (פסחים צ"ד ע"א) שהיא ארבעים מיל ,נמצא ק"כ
מיל לג' ימים - .ובזה מבואר בפשיטות דאלו ואלו דברי אלקים חיים ,דבאמת בצאת ישראל ממצרים כבר זכו לענני הכבוד ,אך
מכיון שענן ה' ההולך לפניהם היתה רחוקה מהם דרך שלשה ימים ,נמצא שענן זה כבר נמצא באותה שעה בעיר סוכות הרחוקה
ג' ימים ,ורק בשעה שנסעו מסוכות החל עמוד הענן ללכת לפניהם.
והנה שיעור ג' ימים הנ"ל היא רק בהולך בכל יום עשר פרסאות שלימות מעלות השחר עד צאת הכוכבים ,אך היות שרצון
הקב"ה היתה שיצאו ישראל ממצרים דייקא בעצם היום הזה לעיני הכל כמ"ש חז"ל ,נמצא שאם היו הולכים ברגלים לא היו
מגיעים לסוכות עד אמצע יום הרביעי ,ולמעשה הלכו כל מהלך זה כהרף עין ע"י ענני הכבוד ,נמצא שבעצם היציאה כבר נעשה
להם נס כשיעור ד' ימים ,אך באותו רגע שהגיעו לסוכות שוב זכו לנס נוסף ,שהענן ההולך לפניהם שהמתינה להם בסוכות כבר
הקדימה ללכת דרך שלשה ימים לפניהם כדי לתור להם מנוחה הבאה ולהרוג את הנחשים וכדומה ,נמצא בסך הכל שבשעת יציאת
מצרים נעשה להם נס ע"י ענני הכבוד כשיעור שבעה ימים ,ואולי לזכר זה נצטוו ישראל בסוכות תשבו שבעת ימים דייקא.
למ"ד סוכות ממש
אופן ה' .יבואר לפימ"ש הרמב"ן (ויקרא כ"ג מ"ג) וז"ל :כי בסכות הושבתי את בני ישראל וכו' על דעת האומר סכות ממש עשו
להם החלו לעשותן בתחילת החורף מפני הקור כמנהג המחנות ,ולכן צוה בהן בזמן הזה והזכרון שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא
באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה והשם היה עמהם לא חסרו דבר עכ"ל.
"םימי תעבש" ובשת תוכוסב -ד"י רמאמ בע
גם רבינו בחיי (ויקרא שם) פירש כן וז"ל :דעת האומר סכות ממש עשו להם מפני זה נצטוינו לעשות סכות דוגמתן כדי שיתגלה
ויתפרסם מתוך מצות הסכות גודל מעלתן של ישראל במדבר שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא אשר
אין בטבע האדם לחיות בו ,והוא שהעיד הכתוב ארץ ציה ושממה (יואל ב') ,לא מקום זרע ותאנה וגפן (במדבר כ') ,וכן אמר הנביא
לישראל (ירמי' ב') המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה ,יאמר לא הראיתי להם לישראל שהיו במדבר בארץ מאפליה ,כי שם
באותו מקום הכנתי להם כל צרכם ולא חסרו דבר עכ"ל.
ובספרו כד הקמח (ערך סוכה) הכפיל דברו בזה"ל :הכתוב צוה אותנו בעשיית הסוכה רמז לזמן המדבר שהיו ישראל מטולטלין
ונעים בו והיה ארץ ציה ושממה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ,ולגודל מעלת הנס ההוא אמר הכתוב (דברים ח') המוליכך במדבר
הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וכו' ,ולפי שהיה זכרון לדורות הבאים בלכת עם כבד אנשים ונשים וטף במדבר ההוא אשר
אין בטבע בן אדם לחיות בו ,ומפני זה קבעה תורה מצוה זו של עשיית הסוכה זכרון לאותן סוכות שעשו להן במדבר ועל כן
אמר בכאן בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם וגו' ,ובא בזה מאמר לרז"ל סוכות ממש עשו להם כדי שיתגלה
ויתפרסם מתוך מצוה זו גודל מעלת ישראל במדבר .ואל הטעם הזה בעצמו שיהיה זכרון הנסים שנעשו במדבר קבוע בלבבות
לדורות הבאים ,האריכה התורה בסדר אלה מסעי בסיפור המסעות כדי לברר בהם המופתים שהיו במדבר שלא יאמינו בהם רק
הדור הרואה אותם אבל שאר הדורות הבאים אחריו יסופקו בהם ואפשר שיכזיבם השומע והמופתים אינן עומדין קיימין בכל
הדורות ,וממופתי התורה מן הגדולים שבהם עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה והמצא בו המן בכל יום .ולפי שאפשר לבעלי
הדין לחלוק ולפקפק בדבר הזה כמו שמפקפקין בשאר הספורים ,ויחשוב שעמידתן במדבר היה קרוב מן הישוב שאפשר לו
לאדם לעמוד בו כאלו המדברות ששוכנים בהם הערביים היום ,או שהם מקומות שאפשר לחרוש ולזרוע בהם או להזון באחד
הצמחים אשר היו שם ,או שהיה מטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד .או שיש במקומות ההם בארות מים ,ולפיכך הסיר כל
המחשבות ההם והחזיק עניני אלו המופתים כלם בביאור המסעות ההם שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת בעמוד מין האדם
באותן מקומות ארבעים שנה עכ"ל.
פירות הנושרין לפנינו דלמ"ד סוכה ממש נצטוו במצות סוכה לזכר שהיית ישראל במדבר וגודל הנסים ונפלאות שעשה הקב"ה
לפרנס אלפי רבבות ארבעים שנה בארץ ציה ושממה ,ויש להוסיף דמלשון רבינו בחיי הנ"ל "ויתפרסם מתוך מצות הסכות גודל
מעלתן של ישראל" נראה לכאורה דעוד טובא גניז בגווייהו לזכור לדורות גודל אמונת אבותינו הק' דור המדבר שעמדו בנסיון
והסכימו רבי רבבות אנשים נשים וטף לילך אחרי ה' בתוך המדבר הגדול והנורא בלי לחם ומזון בתמימות ובטחון ואמונה שלימה
שיזמין להם ה' לחם חוקם דבר יום ביומו ,ומצינו שהקב"ה משבח בזה את ישראל וכמ"ש (ירמי' ב') ֹּכֹה ָָא ַַמר ה' ָזָ ַכַ ְְר ִִּתי ָלָ ְך ֶֶח ֶֶסד
רּוָעה( .עי' רש"י שמות י"ב ל"ט ,דברים ל"ב י' .וברמב"ן שמות ט"ז ד' ,דברים ח' ב').
לּוֹלָתִיִ ְך ֶלֶ ְכְ ֵֵּתְך ַַא ֲֲח ַַרי ַּבַ ִִּמ ְְדָּבָ ר ְּבְ ֶֶא ֶֶרץ ֹלא ְזְ ָ
ָ עּוַרִיִ ְך ַַא ֲֲהַבַ ת ְּכְ
ְנְ ַ
ולפי"ז מבואר היטב מדוע ציותה תורה בסוכות תשבו "שבעת ימים" דייקא ,דזהו השיעור היותר גדול שאפשר לאדם לשהות
בלי אכילה .וכמ"ש הרמב"ם (הל' שבועות פ"ה ה"כ) וז"ל :נשבע וכו' שלא יאכל כלום שבעת ימים וכו' מלקין אותו מיד משום שבועת
שוא וכו' ויאכל בכל עת שירצה עכ"ל .גם בס' צמח ה' לצבי (פ' עקב) כתב בשם המחקרים שאדם שאינו אוכל ג' ימים הוא מת ואם
מצפה ובטוח שיאכל אחר זה יכול לחיות ז' ימים או יותר מה אבל אחר זה בודאי ימות עכ"ל.
אופן ו' .אולי יתכן לבאר באופן אחר קצת ,לפימ"ש רש"י (דברים ל"ב י') וז"ל :ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון ארץ
ציה ושממה מקום יללת תנינים ובנות יענה אף שם נמשכו אחר האמונה ולא אמרו למשה היאך נצא למדברות מקום ציה
ושממה כענין שנאמר לכתך אחרי במדבר עכ"ל .והנה עיקר נסיון זה היא בודאי באותה שעה שיצאו ממצרים אעפ"י שידעו היטב
שהולכים אל המדבר ,וחזי לאצטרופי כל שבעת הימים שעברו משעה שיצאו ממצרים עד שהגיעו לתחלת המדבר וכמ"ש (במדבר
ל"ג י"א) ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין ,וכל אותם הימים טרם שנכנסו למדבר היו יכולים להתחרט על יציאתם ממצרים ולטעון
למשה האיך נצא למדברות .גם ביום השביעי נצטוו ישראל לראשונה שלא לשוב עוד למצרים (עי' ירושלמי סוכה פ"א ה"ה ,ובמכילתא
בשלח) .וא"כ לפי"מ שנתבאר באופן הקודם דמצות סוכה היא זכר לאמונת אבותינו הק' שהסכימו לילך במדבר שפיר ציותה
התורה בסוכות תשבו שבעת ימים.
אופן ז' .אולי יתכן לומר עוד לפימ"ש הטו"ז (או"ח סי' תרכ"ה) וז"ל :ר"ע ס"ל סוכות ממש קאמר קרא שהושיבם הקב"ה בשעת
יציאת מצרים וכו' ונראה וכו' דלר"ע אין רבותא באותן הסוכות א"כ מה זכרון יהיה בדבר אלא ודאי הזכרון שאז יצאנו ממצרים
גע "םימי תעבש" ובשת תוכוסב -ד"י רמאמ
ונמצא עיקר תכלית סוכה שלנו לזכור יציאת מצרים עכ"ד .ומשמע הכוונה דעצם הסוכות שעשו ישראל לצורך עצמן אין בה
שום חידוש לעשות זכר עליה ,אך היות שעשיית הסוכות היתה סמוך ונראה ליציאת מצרים לכך ציוה הקב"ה לעשות זכר לאותן
הסוכות כדי שעל ידיה יבואו לזכור יציאת מצרים .אך באמת לא עשו ישראל את הסוכות תיכף בשעת היציאה רק אחר שעברו
שבעה ימים ,וכמ"ש באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) וז"ל :כי בסכות הושבתי וגו' שהיו עושים "אחר שעברו ים סוף" סוכות .ואולי לכך
ציוה הקב"ה בסוכות תשבו "שבעת ימים" דייקא ,כנגד השבעה ימים שעברו מיציאת מצרים עד עשיית הסוכות ,ועי"ז שישבו
בסוכות שבעה ימים יבואו ע"י הסוכות לזכור גם ביציאת מצרים.
אופן ח' .אולי יתכן עוד לפרש טעם מצות סוכה לשבעת ימים דייקא למ"ד סוכות ממש ,לפימ"ש בפירושי התורה לרבינו
יהודה החסיד וז"ל :למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים ,זכור אני שמ"א פירש
לנו כי בשנת הארבעים נאמר פסוק זה כשחנו בערבות מואב ,והיו חונים בסוכות ומכבשים כרכים ,והקב"ה ציוה המצוה במדבר
סיני ,ונתינת הטעם כתב משה בשנת הארבעים ,מה שציוה סוכות בעבור שהיה דעת הקב"ה להושיב אתכם בסוכות ולכבוש להם
כרכים ,ושנת הארבעים קרויה בטוב "בהוציאי אתכם מארץ מצרים" ,וראייה מסיחון דכתיב אשר הכה משה ובני ישראל "בצאתם
מארץ מצרים" ולא היה כי אם בשנת הארבעים עכ"ד( .וע"ע ברוקח סי' רי"ט הנ"ל) .ומשמע מזה דמצות סוכה היא זכר לכיבוש הכרכים
בארץ ישראל ,והנה הכרך הראשון שכבשו באר"י היתה כיבוש יריחו שארכה שבעת ימים (כמבואר ביהושע ו') - .ונראה להסמיך
מש"כ בירושלמי (סוכה פ"ד ה"ג) :אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים זכר ליריחו.
למ"ד סוכות שם מקום
אופן ט' .במכילתא (בא פי"ד) :ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה" וכו' (שמות י"ב ל"ז) חכמים אומרים אין סוכות אלא מקום
שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל .ובפשיטות נראה דלדעת חכמים נפרש כן
גם במאה"כ כי בסוכות הושבתי היינו שהושיבם הקב"ה במקום הנקרא סוכות .וכן מבואר לעיל בתחלת הדרוש בשם כמה גדולים
שפירשו כן ,ומה מאוד יש להפליא ע"ז וכי איזה חידוש יש במקום זה יותר משאר מקומות שציוה הקב"ה לעשות זכר לדורות
עולם כי בסוכו"ת הושבתי ,גם יש להתבונן לפי"ז בטעם מצות סוכה שבעת ימים דייקא הלא לא חנו בסוכות שבעת ימים.
ואולי יתכן לומר בפשיטות ,לפי"מ שאמרה תורה (במדבר ל"ג ה') ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות ,הרי לפנינו דבאותו
מקום הנקרא "סוכות" היתה חנייתם הראשונה של ישראל אחר שזכו לצאת מתוך כלא הגדול הנקרא "מצרים" ,שבו היו כלואים
ומסוגרים כל ימי חייהם מאותו רגע שנולדו עד עכשיו ,והיו משועבדים בכל מיני שיעבודים קשים ומרים שאין הדעת יוכל
לסובלן ,וחיות טורפות היו אורבים לנפשם בכל עת ובכל שעה למרר את חייהם בכל מיני מרירות .וכמה גדלה שמחתן של ישראל
באותו רגע שהגיעו לחוף מבטחים וחנו בסוכות ,והיו יכולים לישב שלוים ושקטים ולהרגיש טעם בני חורין בפעם הראשונה
לימי חייהםזי .
והנה במכילתא (שם) מבואר דכהרף עין נסעו בני ישראל על כנפי נשרים מרעמסס לסוכות ,הרי לפנינו דברגע הקודמת לפני
חנייתם בסוכות עדיין היו ברעמסס תחת רשותו של פרעה .ובאלשיך (שמות י"ב ל"ז) כתב שהנסיעה עד סוכות היתה בלתי נרגשת.
ולפי"ז נמצא דחנייתן של ישראל בסוכות היא דבר אחד ממש עם יציאת מצרים ,שהרי באותו הרף עין יצאו ממצרים וחנו בסוכות
שהוא מחוץ לגבול מצרים (ספורנו שמות י"ג כ"א) ,ועל ידי חנייה זו עצמה נגמרה יציאתן ממצרים ,דהרי לא שייך לעשות עקירה
ממצרים בלי הנחה באיזה מקום ,ואותו מקום הנקרא סוכות זכתה להיות אכסניא של תורה שבו יחנו ישראל באותו רגע של
יציאת מצרים .ובפרט לפימ"ש האריז"ל שיצאו ברגע האחרונה ואילו היו נשארים עוד רגע אחת במצרים היו נשארים שם לעולם.
וכמה אנו מחוייבים להכיר טובה להקב"ה על רגע נפלאה זו ,שהרי אילו לא הוציא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו
משועבדים היינו לפרעה במצרים ,וכמה מצות נצטוינו מפי הקב"ה כדי שנזכור יציאת מצרים בכל הדורות ,ולכך הוסיף הקב"ה
לצוותינו לישב בסוכות לזכר אותו מקום סוכות שבה הושיבנו ברגע זו שהוציא אותנו ממצרים ,וזהו שאמרה תורה בסוכות תשבו
זי .אע"ג דכבר בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים (ר"ה י"א ע"א) ,מ"מ עדיין היו כלואים במצרים עד עכשיו בלי האפשרות לצאת ,ומכיון שהכביד פרעה את לבו
בכל המכות היו חוששים שמא במשך הזמן יחזור לשעבדם ביתר שאת.
"םימי תעבש" ובשת תוכוסב -ד"י רמאמ דע
וגו' למען ידעו דורותיכם (ענין יציאת מצרים) כי בסוכו"ת (שם מקום) הושבתי את בני ישראל בהוציא"י אות"ם מאר"ץ מצרי"ם (בשעת
היציאה ממש).
ובביאור זה מכוון מאוד מש"כ בספר זכרון על רש"י הנ"ל וז"ל :הרב רבי דוד קמחי ז"ל ואביו פירשו האי בסוכות על דרך הפשט
שרצה לומר בעיר סכות דכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וגו' כלומר כי בעיר סכות הושבתי את בני ישראל בהוציאו
אותם מארץ מצרים "והוא המקום הראשון שחנו בו בצאתם" והיינו דכתיב בהוציאו אותם מארץ מצרים כלומר "תיכף ליציאתם"
עכ"ל .וע"ע בב"ח (הל' סוכה סי' תרכ"ה) שהכוונה במצות סוכה היא לזכור יציאת מצרים ויומתק לדברינו.
אך באמת אע"פ שבני ישראל נשתחררו מארץ מצרים באותו רגע שחנו בסוכות ,מ"מ לא נגמר השחרור עד שעברו שבעה
ימים נוספים ונטבעו המצרים בים סוף דעד אז בהאי פחדא הוי יתבי שמא ירדפו מצרים אחריהם ויחזירום למצרים ,וכמו שאמר
הכתוב (שמות י"ד ל') ויושע ה' "ביום ההוא" את ישראל מיד מצרים ,ופירש ברלב"ג וז"ל :ביום ההוא נשלמה התשועה לישראל
מיד מצרים ע"כ .וכ"כ במנחה בלולה וז"ל :אז היתה התשועה שלימה ולא קודם לכן לכן כתיב ביום ההוא ,ועל כן לא אמרו שירה
בצאתם ממצרים ע"כ .ולכך כשאנו באים לקיים מצות סוכה זכר ליציאת מצרים לא סגי לישב בסוכה לשעה קלה ,שאע"פ
שהחניה בסוכות היתה יסוד השחרור ,מ"מ גמר השחרור לא היתה עד שבעת ימים ,ולכך אמרה תורה בסוכות תשבו שבעת
ימים דייקא.
ונחזור למה שהתחלנו שבעת קרי"ס נסתלק הענן מהם ,וטעמא בעי ,ונראה בכמה אנפין.
א .שנמצאו בה כמו בתוך הספינה (ש"ך שמות י"ג כ"א) בלי נפק"מ כ"כ אם תחתיהם נמצא ים או יבשה .ונצרך קרי"ס הן לטבוע
המצרים ,והן דבאמת היה כמה דינים על ישראל כמבואר בזוה"ק ,ונצרך קרי"ס כדי שיחזרו ישראל בתשובה וכמו שאמרו חכמינו
ז"ל (שמות רבה כ"א ה') וז"ל :ופרעה הקריב שהקריב את ישראל לתשובה שעשו א"ר ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל
ממאה צומות ותפלות שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו שנאמר ויצעקו
בני ישראל אל ה' וכו' ,כיון שראו ישראל שהיו מוקפין מג' רוחות הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר תלו עיניהם לאביהם
שבשמים וצעקו להקב"ה וכו' עכ"ד המדרש .וכן מבואר בפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"א) דבאותו שעה נתייראו ישראל הרבה מאד
והשליכו כל תועבות מצרים מעליהם ועשו תשובה גדולה וקראו לאלהיהם.
ב .עוד נראה להוסיף טעם הדבר לדרכינו שרצה הקב"ה לבחון את ישראל אם יסכימו מרצונם הטוב ליכנס לתוך המדבר הגדול
והנורא ארץ ציה וצלמות ,ולכך הסיר הקב"ה את העננים מהם כדי שיהא הבחירה בידם ,ואחר שעמדו בנסיון אמר להם הקב"ה
זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.
ג .לפימ"ש בס' נר ישראל (פ' חקת) בשם הרה"ק מרוזשין זי"ע לבאר אומרם ז"ל שבפטירת אהרן הכהן נסתלקו ענני הכבוד,
גם למה זכו עננים הללו להקרא בשם ענני הכבוד דייקא ,וביאר לפי"מ שאמרו חכמי המחקר שמגוף האדם עולים תמיד אדים
דקים מנקבי החוטם ומהבל פיו ,והנה אם יתחברו שני בני אדם האוהבים זה את זה אז יתערבו ויתלכדו האדים יחדיו ,ואם יתחברו
אנשים שאין ביניהם אהבה הרי האדים עולים כל אחד לבדו ולא יתערבו יחד .והנה ידוע שמדתו של אהרן הכהן היה אוהב
שלום ורודף שלום והמשיך אהבה אחוה וריעות בין כל ישראל בבחינת בלב אחד כאיש אחד ממילא היו האדים של כל ישראל
מתערבים ומתלכדים יחד ומההבל והאדים שלהם נתהוו אלו העננים ,לכן בוודאי שמו נאה לו להיות נקרא ענני הכבוד דאין
לך כבוד גדול מזה לכלל ישראל שבששים רבוא אנשים שורה אהבה ואחווה שלום וריעות אבל כשמת אהרן ונפסקה האהבה
הגדולה שביניהם ממילא נסתלקו ענני הכבוד עכ"ד - .ובזה יבואר דיוצאי ממצרים עשו כולם אגודה אחת וכרתו ברית לגמול חסד
זה עם זה כמבואר בתנא דבי אליהו (רבה פרק כ"ד) ולכך שפיר זכו לענני הכבוד ,משא"כ אחר קריעת ים סוף היו נוסעים במחלוקת
עֹוְמ ִִדים (ועי' מכילתא פ' יתרו בחודש פ"א,
נֹוְס ִִעים ְוְ ְ
ּוַמ ָָּצה ְ
גּוִדים ְּבְ ִִריב ַ
וחונים במחלוקת כמ"ש (פיוט ליום ב' דשבועות) ְּבְ ָנָ ְְס ָָעם ִִמַּיַ ם סּוף ֲֲא ִ
ובויקרא רבה פ"ט ט') ולכך נסתלקו מהם ענני הכבוד.
הע ןרהא תריטפ רחא דובכה יננע ורזח ןמז הזיאב -ו"ט רמאמ
מאמר ט"ו -באיזה זמן חזרו ענני הכבוד אחר פטירת אהרן
כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים .ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש.
וברוקח (הל' סוכה ,סי' רי"ט) כתב וז"ל :יש מפורשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען ,אז ישבו ישראל
בסוכות כמ"ש (ש"ב י"א) הארון וישראל ויהודא יושבים בסוכות כי בשדה הי' סכן עליהם עד שכבשו רבת בני עמון ,כך ישראל עד
שכבשו ארץ כנען ,זהו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות ,וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים
כמ"ש (דברים ד') אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים ,והיא שנת הארבעים ,שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב
אנחנו יושבים בארץ ,אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל וכו' ,כך למען ידעו דורותיכם שהקב"ה הביאם
ממצרים וכשצרו על הערים של מלכים ישבו בסוכות עד שכבשום כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ ,עכ"ד הרוקח .והוב"ד
בקיצור באליהו רבה (או"ח סי' תרכ"ה).
ובחיי אדם (ח"ב ,כלל קמ"ו) כתב וז"ל ,כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ
מצרים .מתחלה כתיב בסכת חסר ,וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא ,אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד,
וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג ,עכ"ל .וכן פירש מעצמו בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג) - .ויש
לתמוה קצת איך ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות אלו ענני הכבוד וסוכות ממש ,הלא לא היו שניהם בזמן אחד,
דהרי לענני הכבוד זכו בני ישראל תיכף אחר יציאת מצרים ,משא"כ הסוכות היתה אחר ארבעים שנה בעת מלחמת סיחון ועוג
לפני כניסתם לארץ ישראל.
ידוע קושית הטור (סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי ,הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף ענני
הכבוד ,ובניסן היתה תחלת היקף העננים.
וטרם נבוא לכלל ישוב יש לבאר השתלשלות הענינים שאירעו בעת מלחמת סיחון ועוג .במס' ברכות (דף נ"ד ע"א) תנו רבנן
הרואה מעברות נחלי ארנון צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום דכתיב על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו' ,תנא
את והב בסופה שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל ,כי הוו קא חלפי ישראל אתו אמוראי עבדי להון נקירותא
וטשו בהון (מערות מעברות נחלי ארנון עמק עמוק בין שני הרים גבוהים ,והיו ישראל צריכים לעבור באותו עמק ,עשו אמוריים מערות בצדי ההרים ונחבאו
שם) ,אמרי כי חלפי ישראל הכא נקטלינון ,ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו (לא ידעו
האמוריים שהארון עובר לפני ישראל ומשפיל הרים ומתפשטין זה לצד זה עד שהעמק שוה) ,כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון
ונחת דמייהו לנחלי ארנון ,כי אתו את והב חזו דמא דקא נפיק מביני טורי (כשחזרו ההרים למקומן) ,אתו ואמרי להו לישראל ואמרו
שירה ,עכ"ד הגמ'.
ויש להעיר בזה איזה דקדוקים ,חדא דכאן אמרו דהארון השפיל את ההרים ,ובתוספתא (סוטה פ"ד ה"א) מבואר דעמוד ענן
שהיה מקדים לפניהם היה משפיל להם את הגבוה ומגביה את השפל ועושה להן דרך מיושר .וכן מבואר במדרשים (במדבר רבה
פי"ט ,ט"ז תנחומא חקת פי"ד) שענני הכבוד השפיל את ההרים .ובתולדות אדם על ספרי (בהעלותך פכ"ה א') הקשה דמה בכך שלא ידעו
שהארון עובר לפניהם הלא גם הענן הולך לפניהם - .גם צ"ב להבין איך עשו האוה"ע טפשות כזה ,הלא מובן מעצמו שדבר גדול
כזה שענני הכבוד מיישר כל ההרים בודאי היתה מפורסמת וגלויה לכל (עי' דבר נחמד בתפארת יונתן פ' חקת בזה) .ומצינו במדרשים
הנ"ל שכל המדבר נעשה מישור ע"י העננים ולא נשאר שום הר במדבר חוץ ממקום גבוה במקום חניית המשכן ,ועוד שלשה הרים
הר סיני לשכינה והר נבו לקבורת משה והר ההר לקבורת משה ,ובודאי היתה דבר נפלא כזה נודע לכל .וא"כ איך הרהיבו אוה"ע
עוז בנפשם להטמין עצמם בתוך מחולות שבהרים ביודעם דכשיבואו בני ישראל למקום ההר ישימו העננים את ההר למישור
וירוצץ גלגולותם תחת ההר.
ןרהא תריטפ רחא דובכה יננע ורזח ןמז הזיאב -ו"ט רמאמ וע
אך במדרשים מצינו ענין נחלי ארנון באיזה שינויים .וזה לשון מדרש תנחומא (חקת פ"כ) :על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב
בסופה מהו ,שעשה להם הקב"ה אותות ונסים בנחלי ארנון כנסים שעשה להם בים סוף ,ומה הם נסים נחלי ארנון ,אדם עומד על
ההר מזה ומדבר עם חברו בהר אחר והוא רחוק ממנו שבעה מילין והדרך יורד לתוך הנחל ועולה ,ודרכן של ישראל לעבור בתוך
ההרים ,נתכנסו כל האומות לשם אוכלוסין שאין להם סוף ישבו מקצתן בתוך הנחל ,וההר מלמעלן עשוי מערות מערות וכנגד
המערות הר שכנגדו עשוי סלעים סלעים כמין שדים ,נכנסו האוכלוסין לתוך המערות ואמרו כשירדו ישראל לתוך הנחל אלו
עומדין לפניהם בתוך הנחל ואנו למעלה מן המערות ונהרוג את כלן ,כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום לא הצריכן הקב"ה לירד
למטן לנחל אלא רמז להרים ונכנסו שדים של הר זה לתוך מערות של הר זה ומתו כלן ,והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה ונעשה
דרך כבושה וכו' ,והבאר ירדה לתוך הנחל ונתגברה שם ואבדה כל האוכלוסין כשם שאבד אותם הים לכך הקיש הכתוב את והב
בסופה לנחלי ארנון ,ועברו ישראל על אותן ההרים ולא ידעו כל הנסים האלו ,אמר הקב"ה הריני מודיע לבני כמה אוכלסין אבדתי
מפניהם ירדה הבאר לאותן המערות והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר ,וישראל חזרו לבקש את הבאר וראו אותה
מאירה כלבנה בתוך הנחל שהיתה מוציאה אברים אברים ,ומנין שהבאר הודיעה להן שנאמר ואשד הנחלים וגו' ומשם בארה וכי
משם היתה ולא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם אלא שירדה לפרסם את הנסים והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה
עלי באר ענו לה ,עכ"ל המדרש (וכ"כ במדבר רבה פי"ט כ"ה ,וכעי"ז ברש"י פ' חקת).
וגם בנוסח המדרש יש להעיר כנ"ל דמשמע מדברי המדרש שנעשה כאן נס חדש שרמז הקב"ה לההרים שיתקרבו זה לזה
ויקיפו ראשיהם ,וצ"ב דהלא זה היתה פעולת ענני הכבוד להשפיל את ההרים ולהשים אותם למישור לפני בני ישראלחי .
ובחידושים על התורה לרבינו יוסף בכור שור (פ' חקת ,עמוד קמ"ג) כתב דצריך להבין הלא אמרינן במדרש כי ענני הכבוד ההולכים
לפני ישראל ישרו את הגבעות והשפילו את ההרים ,ולמה נשארו הרי ארנון ,ובאמת נס גדול נעשה שם בהרי ארנון ,כי האמורים
עשו להם בורות ומחולות בהרים ונחבאו שם בבורות כדי להרוג את ישראל בעת שיעברו ,והקב"ה עשה הנס הזה שההרים נקרבו זה
לזה וכל הבורות ומעברי ההרים נסתמו והאמורים שהיה שם מתו כולם ,אך צריך להבין למה סיבב הקב"ה כל זה להשאיר את ההרים
ולהמיתם דוקא שמה ,עכ"ק - .ובעצם הקושיא יש להעיר דבאמת בגמ' ברכות הנ"ל (וברש"י ד"ה ממיך טורי) משמע שגם הרי ארנון
נשפלו ע"י הארון .ונראה דקושית הריב"ש מוסב על לשון רש"י עה"ת (במדבר כ"א ט"ו) שלא הזכיר רק ענין קריבת ההרים זה לזה.
גם ענין מציאת הבאר והשירה עליה צריך ביאור ,דבתרגום אונקלוס ויונתן (במדבר כ"א ט"ז) פירשו מאה"כ ומשם בארה וז"ל:
מתמן אתיהיבת להון בירא .והיא פלא שהרי זה כמה שנים שיש להם באר ,וכמו שהקשה בתנחומא הנ"ל עה"כ ומשם בארה ,וכי
משם היתה ולא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם אלא שירדה לפרסם את הנסים והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים
לה עלי באר ענו לה ע"כ .וצ"ב דעדיין הקושיא אינה מיושבת וכי משם היתה הבאר הלא זה כמה שנים שהבאר נמצאת עמהם,
רק שנעלם לזמן קצר מעיניהם לפרסם את הנס ,ומה זה שאמרו "משם בארה" .גם צ"ב מדוע אמרו שירה על מציאת הבאר ,הלא
עיקר השמחה לא היתה על מציאת הבאר רק על הנס הגדול שעשה להם הקב"ה.
ובבעל הטורים (במדבר כ"א י"ז) מצינו דבר חידוש שכתב וז"ל :עלי באר ענו לה" ,כשחזרו מן המלחמה" חנו על הבאר ואמרו
שירה במקום טהרה דכתיב (שופטים ה' י"א) בין משאבים שם יתנו צדקות ה' .ומשמע מלשונו שלא אמרו שירה תיכף רק אחר
שחזרו מן המלחמה (ובגמ' ברכות הנ"ל לא משמע כן) .וצ"ב מאיזה מלחמה מדבר דהרי לא היה כאן שום מלחמה דהרי מתו כל הגבורים
בתוך ההרים ,ונראה דמיירי ממלחמת סיחון מלך האמורי שהיתה תיכף אחר נס זה ,ונקראת מלחמה אחת שהרי הגבורים שטמנו
בתוך ההרים היו בעיקרם אמוריים כדמשמע בגמ' ברכות הנ"ל ,וא"כ אחר גמר מלחמת סיחון חזרו למקום הבאר ואמרו שירה.
שוב ראיתי מקור דברי בעה"ט הנ"ל ברוקח עה"ת ושם מפורש שחזרו ישראל על הבאר מקוה טהרה לומר שירה אחר שנלחמו
בערי "האמורי" .וצ"ב מדוע המתינו כל כך ולא אמרו שירה תיכף אחר שנעשה הנס להם.
חי .ועל קושיא זו לחודא יתכן ליישב עפי"מ דמבואר בתנחומא שם שנחלקו האומות לשני חלקים ,חלקם נכנסו לתוך המערות שבהרים ,וחלקם נשארו בתוך הנחל,
נמצא דמעתה לא סגי במה שישפלו ההרים ע"י העננים דעי"ז לא ימותו רק אלו שבתוך המערות ,ואלו הנמצאים בתוך הנחל יתכן שישארו בחיים שהרי היתה ז' מילין
בין הר אחד לחבירו ,וע"כ עשה הקב"ה נס חדש ורמז לההרים שיתקרבו זה לזה ועי"ז נהרגו כולם ,והבן.
זע ןרהא תריטפ רחא דובכה יננע ורזח ןמז הזיאב -ו"ט רמאמ
ונראה דכל אלו באחת יבוארו לפי"מ דמצינו לפני הנס דנחלי ארנון דכתיב (במדבר כ"א א') וישמע הכנעני מלך ערד וכו' כי בא
ישראל דרך האתרים וילחם בישראל ,ודרשו חז"ל (ר"ה ג' ע"א ,והובא ברש"י שם) מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני
כבוד וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל .ומזה מבואר דמעת פטירת אהרן הכהן בר"ח אב שוב לא היה לישראל ענני הכבוד וגם
האומות שמעו מזה.
ובזה מיושב בפשיטות קושית הריב"ש מדוע לא נשפלו הרי ארנון ע"י ענני הכבוד דבאמת באותו זמן לא היו ענני כבוד
לישראל .גם מבואר היטב מה שהרהיבו האמוריים עוז בנפשם להטמין את עצמם בתוך מערות שבהרים ,שידעו שאין להם ממה
לחוש מכיון שכבר אין להם לישראל ענני הכבוד להשפיל את ההרים .אך טעו בזה שאע"ג שאבדו ענני הכבוד אך הקב"ה שומר
ישראל נשאר עמהם ,ועשה הקב"ה נס חדש שרמז לההרים שיתקרבו זה לזה ועי"ז נתרוצצו כל גבוריהם.
גם דעת חז"ל בגמ' שהארון היה ממיך טורי יש לבאר לפי"ז דיתכן לומר שמעת שאבדו בני ישראל את ענני הכבוד קיבלה
הארון פעולה זה ליישר את ההרים (וכעי"ז מבואר בפנים יפות במדבר כ"א א') ,ומובן מעצמו שלא ידעו אומות העולם מזה ,וכשראו
שנסתלקו ענני הכבוד סברו שאין להם ממה לירא ,ולא ידעו שגם הארון ממיך טורי לפני ישראל ,ונמצא דאין דברי חז"ל סותרים
זה את זה ,דמתחלה היה הענן משפיל את ההרים ,ובהסתלקות ענני הכבוד עבר משרה זו לארון.
אך יש לשדות בי' נרגא לפי"מ שאמרו חז"ל (תענית ט' ע"א) שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל משה ואהרן ומרים ,ושלש
מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר וענן ומן ,באר בזכות מרים ,עמוד ענן בזכות אהרן ,מן בזכות משה ,מתה מרים נסתלק
הבאר וחזרה בזכות שניהן ,מת אהרן נסתלקו ענני כבוד חזרו שניהם בזכות משה ,מת משה נסתלקו כולן עכ"ד הגמ' .הרי לפנינו
דאחר מיתת אהרן חזרו ענני הכבוד בזכות משה ,וא"כ הדרו כל הקושיות לדוכתייהו.
ונראה דאי משום הא לא איריא ,דהנה מבואר ביערות דבש (ח"ב דרוש ד') דאע"ג שחזרו ענני הכבוד בזכות משה ,תיכף לא חזרו,
"ובלי ספק שהיו נחסרים שלשים יום ימי בכייתו" ,וכמ"ש המפרשים ,כי מלך ערד בא להלחם לישראל ,ואילו תיכף חזרו אין
תקוה למלחמתו ומה ראה שבא להלחם אלא ודאי שהיו איזה ימים שנסתלק הענן ,עכ"ל .והנה פטירת אהרן מבואר בכתוב (במדבר
ל"ג ל"ח) שהיתה בר"ח אב וא"כ נשלמו שלשים ימי בכייתו בר"ח אלול ,והנה מבואר במדרש במדבר רבה (פי"ט ל"ב) דמלחמת סיחון
עשו באלול ,והנה הנס בנחלי ארנון מבואר בכתוב שהיתה לפני מלחמת סיחון ,ולפי"ז שפיר לא נפלאת היא ולא רחוקה היא לומר
שהנס בנחלי ארנון היתה לפני חזרת ענני הכבוד לישראל ,והכל על מקומו יבא בשלום.
ויש להביא סמוכין לזה מדברי אור החיים הק' (במדבר כ"א י"ב) וזל"ק :משם נסעו ויחנו בנחל זרד משם נסעו ויחנו מעבר ארנון,
יש להעיר למה שינה במסע זה ושלאחריו לומר בדרך זה משם נסעו ,ולא אמר כדרך שאמר במקרא שלפניו ושלפני פניו ויסעו
וגו' ויסעו וגו' ,ואולי כי ב' מסעות אלו של נחל זרד ושל נחל ארנון ,נסעו מעצמן ולא על פי העננים כסדר הרגיל ,ולזה שינה הכתוב
ואמר משם נסעו פירוש מעצמן וכו' והטעם אפשר שב' המסעות הללו היו אחר שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד ,והגם שאמרו
ז"ל שחזרו בזכותו של משה ,אולי שהענן שהיו נוסעים וחונים על פיו נשאר מסולק בזמן שנסעו ב' מסעות הנזכרים עכל"ק .הרי
מפורש דאע"פ שחזרו בזכות משה לא חזר הכל תיכף עד אחר נחל ארנון .ולדברינו לא חזרו תיכף אפילו שאר העננים ומיושב
קושית אוהחה"ק.
שוב מצאתי כדברי גם באהבת איתן (שבגליון עין יעקב ברכות נ"ד) וביאר דאף שחזרו בזכות משה אפשר שלא חזרו מיד אלא לאחר
זמן ובשעת מלחמות ארנון עדיין לא חזרו וסיים עלה דכן משמע במדרש רבה ותנחומא ריש במדבר יעו"ש - .וזה לשון התנחומא
(במדבר פ"ב) :בזכות אהרן הקפתי אתכם ענני כבוד וכו' תדע לך וכו' שכשנסתלק אהרן מה כתיב שם (במדבר כ"א) ותקצר נפש העם
בדרך שהיתה השמש זורחת עליהם .וכ"ה במדרש במדבר רבה (פ"א ב') וז"ל :ענני כבוד בזכותו של אהרן מנ"ל כיון שנסתלק אהרן
מה כתיב ותקצר נפש העם בדרך שהיתה השמש קופחת עליהם עכ"ל .ומזה משמע דגם אחר מלחמת הכנעני בשעה שסבבו
ארץ אדום עדיין לא חזרו העננים ,וזהו סמוך למעשה דנחלי ארנון - .והזמן שסבבו ארץ אדום היתה בחודש אלול וכמ"ש בפירוש
מהרז"ו (במדבר רבה י"ט ל"ב) שבכו ל' יום בהר ההר ואח"כ סבבו ארץ אדום ומואב באלול - .ועי' בגור ארי' פ' חקת שלא חזרו העננים
ןרהא תריטפ רחא דובכה יננע ורזח ןמז הזיאב -ו"ט רמאמ חע
עד לאחר מלחמת הכנעני כדי שיכירו שבזכות אהרן הגינו עליהם מאויב .ובחתם סופר תורת משה מהדורא רביעאי פ' חקת כתב
שלא חזרו עד אחר שעשו תשובה במעשה דנחשים בפ' חקת.
ואולי יתכן להוסיף ולומר דבר חדש שחזרת ענני הכבוד לא היתה תיכף אחר כלות ימי הבכייה ומעשה דנחלי ארנון ,רק חזרה
בחודש תשרי אחר גמר מלחמת סיחון ,ואפרש שיחתי :דהנה משמע ברוקח הנ"ל דבשעת מלחמה כשצרו על העיירות היו יוצאים
מן העננים וישבו בסוכות ,ורביה"ק זי"ע בדברי יואל (לסוכות דרוש א') הוסיף דמצינו כן בפירוש גם אצל מלחמת עמלק דכתיב צא
הלחם בעמלק ,ופירש"י בשם המכילתא צא מן הענן להלחם בו ,וכן הוא במד"ר (סו"פ בשלח) דמכאן אתה למד שהיו תחת ענני
הכבוד שאין אומרים צא אלא למי שהוא שרוי בפנים ,הרי דבשעת מלחמה הוצרכו לצאת מן העננים יעו"ש.
והנה מצינו שתיכף אחר פטירת אהרן וימי בכייתו היו עסוקים במלחמה עד חג הסוכות ,וכמבואר במדרש רבה הנ"ל (במדבר י"ט
ל"ב) דמלחמת סיחון עשו באלול ועשו את הרגל בתשרי ואחר הרגל מלחמות עוג ,ומשמע שנמשכה מלחמת סיחון עד הרגלטי .
ועוד לפני מלחמת סיחון היו טרודים במלחמת הכנעני מלך ערד שהיתה תיכף אחר פטירת אהרן כמשחז"ל ,נמצא שהיו עוסקים
במלחמה לכה"פ מהשלמת ימי בכיית אהרן עד חג הסוכות .גם נראה דבנחל ארנון התחיל המלחמה בסיחון מלך האמורי כמבואר
במס' ברכות הנ"ל דאתו "אמוראי" עבדי להון נקירותא וכו' ,וכבר נתבאר דבנחל ארנון עדיין לא חזרו העננים ,והנה בעת מלחמה
לא היו צריכים לעננים דבאותו זמן לא היו יושבים בתוך עננים רק בתוך סוכות שעשו לעצמם ,ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא
להחזיר העננים בשעת מלחמה .ולפי"ז יש לחדש ולומר שחזרת ענני הכבוד בזכות משה היתה בתחלת חג הסוכות שאז היתה
פעם הראשון שהיו שובתים מבכיה וממלחמה מעת פטירת אהרן.
ואם כנים הדברים יש להתבונן בגודל חיבת הקב"ה לישראל במה שהחזיר להם העננים בחג הסוכות ,דבאמת היו עוסקים
במלחמה גם אחר חג הסוכות ,וכמבואר במדרש הנ"ל דאחר הרגל נתקיימה מלחמת עוג ,ובסדר הדורות (ב"א תפ"ח) כתב בשם
ראש יוסף (שנת תע"ז לפ"ק ,ברכות ל') דתיכף אחר החג בכ"ג תשרי התחיל מלחמת עוג ,נמצא שתיכף אחר החג הוצרכו שוב לצאת
מתוך העננים ,ואפ"ה לא מנע השי"ת את חסדו מאתם והחזיר להם את ענני הכבוד.
ולפי"ז מבואר מדוע ציוה הקב"ה לקיים מצות סוכה זכר לענני הכבוד דייקא בחודש תשרי ,שהרי באותו זמן חזרו ענני הכבוד
לישראל אחר פטירת אהרן הכהןכ .ומיושב היטב דברי החיי אדם הנ"ל דנקט הכתוב בלשון רבים כי בסוכו"ת הושבתי וגו' ,להורות
על שני מיני סוכות שישבו באותו זמן ,א' סוכות של ענני כבוד ,וא' סוכות ממש ,שהרי באותו זמן היו שניהם לישראל הן ענני
הכבוד והן סוכות ממש ,והבן.
ובזה נחזור לבאר גם ענין מציאת הבאר והשירה שלה ,דהנה מלשון הגמ' תענית (דף ט' ע"א) הנ"ל משמע דבשעת פטירת
אהרן נחסר מישראל הן ענני הכבוד והן הבאר וכמו שנקטו חז"ל בלשון קדשם שאחר פטירת אהרן חזרו "שניהם" בזכות משה,
הרי שגם הבאר נסתלק בפטירת אהרן .וכן יש להוכיח מלשון כלי יקר (חקת כ"א י"ז) שאמרו שירת הבאר על משה שבזכותו חזרה
הבאר .ומסתברא שבאותו זמן שחזרו ענני כבוד לישראל בזכות משה באותו זמן חזרה גם הבאר.
ואם חומה היא יומתק מאוד ליישב לשון התנחומא הנ"ל שישראל "חזרו לבקש את הבאר" וראו אותה מאירה כלבנה בתוך
הנחל שהיתה מוציאה אברים אברים וכו' .דנראה לחדש ולומר דבתחלת חג הסוכות כשראו בני ישראל שחזרו להם ענני הכבוד
בזכות משה הבינו שגם הבאר יוחזר להם ,ולכך חזרו לבקש את הבאר לראות באיזה מקום נמצא הבאר ,ופתאום מצאו את הבאר
מאירה כלבנה בתוך נחל ארנון ומוציאה אברים אברים וכו' ,וע"י הבאר נתגלה להם גודל הנס שעשה הקב"ה להם בנחל ארנון,
טי .מלשון המדרש משמע שהפסיק הרגל בין שני המלחמות ,ומה"ט לא התחילו מלחמת עוג לפני הרגל ,רק תיכף בכ"ג תשרי וכמ"ש בסדר הדורות (ב"א תפ"ח) בשם
ראש יוסף (עי' בראש יוסף הקדמון אמטסערדאם תע"ז ,ברכות דף ל') .ואחי יקירי הרה"ג מוה"ר משה שמואל שליט"א העיר שמצא מפורש באיזהו מקומן שלא רצו להתחיל
מלחמת עוג לפני הרגל שלא יומשך לתוך הרגל .וע"ע בדרשות חתם סופר (דף שכ"ה ע"א) דמלחמת סיחון נמשכה עד סוכות.
כ .בעצם הרעיון שכתבנו דמה שעושין זכר לענני הכבוד היא זכר "לחזרת" ענני הכבוד כבר מצינו דוגמתו בשם הגר"א מווילנא זצ"ל (בביאורו לשה"ש אות ד' ,עה"כ מישרים
אהבוך) והובא לעיל בהערות הקודמות.
טע לגעה רחא ורזחש דובכה יננעל רכז תוכוסד א"רגה ירבדב -ז"ט רמאמ
והתחילו לומר שירה על שניהם גם יחד הן על מציאת הבאר והן על הנסים שעשה עמהם הקב"ה ,וזהו שאמרו ישראל "משם
בארה" שבאותו מקום מצאו את הבאר שנחסר להם כמה חדשים מעת פטירת אהרן הכהן.
ובזה מדוייק מאוד לשון בעל הטורים הנ"ל דרק כשחזרו מן המלחמה חנו על הבאר ואמרו שירה ,שכל זמן שעסקו במלחמה
לא חזרה ענני כבוד להם ולא עלתה בדעתם לבקש את הבאר ,רק אחר גמר מלחמת סיחון כשחזרה ענני כבוד אז חזרו לבקש את
הבאר ומצאוה בתוך הנחל ואז אמרו שירה על הבאר ,והבן היטב.
ואולי יתכן להוסיף מילתא בטעמא על מציאת הבאר דייקא בחג הסוכות ,דהנה זכותו של רבקה אמנו גרמה למציאת הבאר
כמבואר בבראשית רבה (פרשה ס' אות ה') וז"ל :ותרד העינה ותמלא כדה ותעל ,כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו
אותה המים מיד עלו ,אמר לה הקב"ה את סימן לבניך ,מה את כיון שראו אותך המים מיד עלו ,אף בניך כיון שהבאר רואה אותן
מיד תהיה עולה הה"ד (במדבר כ"א) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר עכ"ל - .והנה גם עליית הבאר לקראת רבקה היתה
בא' דסוכות ,וכמו שמונה וחושב בפירוש ידי משה על המד"ר (בהקדמה) בשם הגאון רבי דוד אופנהיים ז"ל ,לפי הידוע (עי' רקנטי
פ' וירא) דיצחק נעקד ביוהכ"פ שהוא עשירי לחודש תשרי ,ודרך ג' ימים הי' הר המוריה מביתו ,נמצא בא לביתו מן העקידה בי"ג
בתשרי ונתבשר לו שמתה שרה ואותו היום נגלה השכינה ליצחק ואמרה לו שהיום נולד בת זוגו רבקה .ואיתא במס' סופרים
(פרק כ"א) דרבקה היתה בת ג' שנים וג' ימים כשבא אליעזר ,ולפי"ז נמצא דאותו היום יום א' של חג הסוכות היה עכ"ד .והוב"ד
בס' אור יקרות (וונציה תק"ב לפ"ק ,פ' חיי שרה) ,ובס' פנינים יקרים (שם) ,ובס' טיב לבב (פ' חיי שרה ,עמוד צ"ג) יעו"ש מה שפירשו בזה
והבן - .ובחמרא טבא (בארנוב) פירש בזה מאה"כ ויברך את הגמלים וכו' לעת ערב לעת צאת השואבות ,דכפי החשבון המבואר
היה ביאתו של אליעזר אל הבאר ביום א' דסוכות ,ובערב היה ליל ב' דסוכות שבו שמחת בית השואבה ,והטעם לעת ערב לעת
צאת השואבות שהוא בית השואבה עכ"ד - .ולדרכינו יתכן דענין שמחת בית השואבה בחג הסוכות היא זכר למציאת הבאר
בחג הסוכות.
מאמר ט"ז -בדברי הגר"א דסוכות זכר לענני הכבוד שחזרו אחר העגל
כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני
ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים ,ויל"ד דלא מצינו בשאר מצות התורה שיפרש הכתוב למען ידעו דורותיכם ,דפשיטא כיון
שציותה התורה מצוה הנוהגת לדורות ופירש הכתוב טעם המצוה וענינה בוודאי ידעו וישיגו אותה גם דורות הבאים ,ומדוע פירש
הכתוב בטעם מצות סוכה דייקא למען ידעו דורותיכם.
ב) ברוקח (הל' סוכה ,סי' רי"ט) כתב וז"ל ,יש מפורשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען ,אז
ישבו ישראל בסוכות כמ"ש (ש"ב י"א) הארון וישראל ויהודא יושבים בסוכות כי בשדה הי' סכן עליהם עד שכבשו רבת בני עמון,
כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען ,זהו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות ,וכל זמן שלא כבשו וחלקו
קורא יציאת מצרים כמ"ש (דברים ד') אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים ,והיא שנת הארבעים ,שלא יחשבו מאבותינו
אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ ,אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל וכו' ,כך למען ידעו
דורותיכם שהקב"ה הביאם ממצרים וכשצרו על הערים של מלכים ישבו בסוכות עד שכבשום כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ,
עכ"ד הרוקח .והוב"ד בקיצור באליהו רבה (או"ח סי' תרכ"ה) .ובדרשות חת"ס (ח"א דף נ"ב ע"ג ,לסוכות תקצ"ג) כתב דיש לחקור מאי
רבותיה דסוכות של מלחמת סיחון ועוג טפי מכל ארבעים שנה שהיו יושבים בתוך אוהלים וסוכות .גם רביה"ק זי"ע דברי יואל
(לסוכות ,עמוד ז') הקשה דלא מצינו בשום מקום שתהא הסוכה זכר למלחמות ונסים אחרים שהי"ל לישראל במדבר ואינו אלא זכר
ליציאת מצרים.
לגעה רחא ורזחש דובכה יננעל רכז תוכוסד א"רגה ירבדב -ז"ט רמאמ פ
ג) בחיי אדם (ח"ב ,כלל קמ"ו) כתב וז"ל :כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ
מצרים .מתחלה כתיב בסכת חסר ,וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא ,אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד,
וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג ,עכ"ל .וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג) .ורביה"ק זי"ע
בדברי יואל (לסוכות ,עמוד ז') כתב דיש לתמוה על זה ,דהרי בגמ' (סוכה י"א ע"ב) נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות
ממש ,ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא ,וא"כ איך ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד.
ונראה ביאור הענין בהקדם קושית הטור (סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי ,הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון
שהוא נגד היקף ענני הכבוד ,ובניסן היתה תחלת היקף העננים .ובס' הגהות בן ארי' (נדפס בסוף טוא"ח ,דפוס ווילנא תר"ס) כתב לתרץ
בשם הגר"א מווילנא זצ"ל (בביאורו לשה"ש אות ד' ,עה"כ מישרים אהבוך) דלפי שכשעשו העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו
לעשות המשכן ,וביוה"כ ירד משה מהר סיני דנמחל על חטא העגל ,ומחרת יוה"כ ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן ,וזה היה
בי"א בתשרי ,וכתיב והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר ב' ימים ,הרי י"ג בתשרי ,ובי"ד תשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב
במנין ובמשקל ,ומט"ו התחילו לעשות את המשכן ואז חזרו ענני כבוד ,ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי ,עכ"ד הנחמדים .וכ"כ
בדרשות חת"ס וכמו שיבואר להלן.
ובס' פתחא זוטא (הל' סוכה רס"י תרכ"ה ,תר"ע לפ"ק) הביא דברי הגר"א הנ"ל והקשה וז"ל :אנכי בעניי לא זכיתי להבין היטב דברי
הגר"א הנ"ל ,דאיך נוכל לומר דהתוה"ק צותה לעשות סוכות בתשרי (אף שהשכל מחייב לעשות בניסן משום דאז הי' הענני כבוד) משום
דישראל יחטאו בעגל ויסתלקו הענני כבוד ויוחזר להם בט"ו בתשרי ,הלא התורה ניתנה קודם החטא ,והבחירה ביד האדם שלא
יחטא ,וגם לפי"ז הי' לכאורה חטא העגל כמין הכרח קצת כיון שעבור זה ניתנה מצות סוכה בט"ו בתשרי.
ונראה ליישב בפשיטות דברי הגר"א ז"ל ,דידוע מה דמבואר בספרי קודש בענין ידיעה ובחירה ,דידיעת הקב"ה אינה מכרחת
את הבחירה ,משא"כ דיבורו של הקב"ה הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד ,מכרחת את הבחירה.
ולפי"ז אפ"ל דבאמת טעם האמיתי שציוה הקב"ה בשעת מתן תורה לקיים מצות סוכה בחודש תשרי הוא משום שהקב"ה
צופה ומביט עד סוף כל הדורות ,וידע היטב שעתידין בני ישראל לעשות העגל ,ויסתלקו מהם ענני הכבוד ולא יוחזר להם עד
יום ט"ו תשרי כשיתחילו בעשיית המשכן .אך מ"מ בשעת מתן תורה לא רצה הקב"ה לגלות טעם זה ,שאם יגלה הקב"ה את
הטעם לישראל אז יהא בבחינת דיבור של הקב"ה שמכריח את הבחירה ,ויהיו בני ישראל מוכרחים לעשות העגל וכקו' הפתחא
זוטא הנ"ל ,ולומר המצוה בלי טעם היה מתעורר הקושיא דראוי לעשותה בניסן ולא בתשרי .ולכך נתן הקב"ה טעם אחר למצוה
זו והיא משום שעתידין בני ישראל לעשות סוכות ממש במלחמת סיחון ועוג ,וטעם זה אינה תלוי בבחירה ולכך גילה אותם
הקב"ה אע"פ שלא היתה עדיין בשעת מתן תורה ,ולטעם זה מבואר מדוע עושין סוכות בתשרי ולא בניסן ,דמבואר במדרש
במדבר רבה (פי"ט ל"ב) דמלחמת סיחון עשו באלול ,ועשו את הרגל בתשרי ,ואחר הרגל מלחמות עוג .הרי שחג הסוכות היתה
בין מלחמת סיחון למלחמת עוגאכ ,ושפיר ראוי לעשות זכר למלחמה זו בחודש תשרי .אך טעם האמיתי לא גילה אותה הקב"ה
בפירוש ,רק ברמז רמז לה בתורה דבסוכות הושבתי כתיב מלא להורות לב' מיני סוכות שישבו ,א' סוכות של ענני כבוד ,וא'
סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג ,והוסיף הקב"ה למען ידע"ו דורותיכ"ם ,דבדורות הבאים אחר חטא
העגל ,כשיראו איך שנחסרו העננים וחזרו בט"ו תשרי ,אז ידעו דורותיכם טעם האמיתי מדוע ציותי לכם לעשות סוכה בחודש
תשרי דייקא ,והבן.
אכ .יש להעיר ממש"כ במדרש אגדת אסתר בגורלו של המן שבחודש כסליו וטבת לכדו בני ישראל את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן .שו"ר בתורת משה
השלם לחת"ס (פ' דברים ,דף ה' ע"ב) דמשמע דכלתה מלחמת עוג בתשרי .וע"ע שם (דף ל"ג ע"ב ד"ה ויל"ד) דמשמע דס"ל שמלחמת סיחון ועוג היתה ביום ב' דסוכות.
אפ לגעה רחא ורזחש דובכה יננעל רכז תוכוסד א"רגה ירבדב -ז"ט רמאמ
ומדי דברי בתירוץ הגר"א הנ"ל ,אמרתי להעיר שמצאתי מקור לדברי הגר"א שנחסרו העננים בחטא העגל ,בתרגום על שיר
השירים עה"כ (ב' י"ז) עד שיפוח היום ונסו הצללים וז"ל :ובזערות יומא עבדו בני ישראל ית עגלא דדהבא ואסתלקו ענני יקרא די
מטללין עלויהון ואשתארו מפרסמן.
אך בשפת אמת (ליקוטים לפ' תשא) נתקשה ע"ד התרגום הנ"ל ,ממה דמפורש בקרא בנחמי' (ט' י"ח) בזה"ל :אף כי עשו להם עגל
מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות ,ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר
מעליהם ביומם להנחותם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו בה ,ותירץ בדוחק.
ואולי יש מקום להשוות זה לזה ,לפי"מ שמצאתי בדרשות חתם סופר (ח"א דף כ"ט ע"א ,לש"ש תקצ"ה) שכתב מעצמו ככל דברי
הגר"א ז"ל ,אך בשינוי אחת שלא כתב שנסתלקו העננים בחטא העגל ,רק שפלט הענן את החוטאים בעגל ,וביום ט"ו תשרי נגמרה
הסליחה וקלט הענן אותן שכבר פלט ,וע"כ יושבים בסוכות זכר לענני הכבוד שקלטם ,עכ"ד .וכן הכפיל החתם סופר בדרושים
לסוכות (תקצ"ה ,דף נ"ג ע"ד) שלכך נשים פטורות ממצות סוכה אע"ג שגם הם היו באותו הנס של ענני הכבוד ,משום שענין ענני
הכבוד שפלט החוטאים בעגל ,וכשמחל להם הקב"ה ביוהכ"פ חזר וקלטם הענן ,ע"כ עושים אז סוכות ,ונשים לא פלטם הענן
מעולם על כן פטורות ממצות סוכה ,עכ"ד .הרי לנו מפורש שלא נסתלק הענן לגמרי ,רק פלט הענן אותן שחטאו בעגל ,והנשים
שלא חטאו בעגל נשארו בתוך ענני הכבוד .ובזה יתיישב גם דברי הגר"א שיש לומר שהשומע לא דק ,ובמקום שנסתלקו העננים,
נאמר שפלט הענן אותן שחטאו ,וכמ"ש החתם סופר הנ"ל.
ובדוחק יש להעמיס פירוש זה גם בלשון התרגום באופן זה ,דמיירי רק מהחוטאים בעגל ולא בהנשים שלא חטאו ,ויש לדייק
בלשונו שכתב "ובזערות יומא עבדו בני ישראל ית עגלא דדהבא ,ואסתלקו ענני יקרא די מטללין עלויהון (נסתלק מ"עליהם" דהיינו
אותם שחטאו בעגל דייקא) ,ואשתארו (אותם האנשים שחטאו בעגל) מפרסמן (גלוים לעיני השמש ,וכל זה היא רק מאלו שחטאו בעגל ,אבל הנשים שפיר
נשארו בתוך הענן) ,כל זה יש לומר בדוחק כדי שלא יסתור הפסוק בנחמיה - .וכעי"ז מצינו במעשה פעור (במדבר כ"ה ד') שאמר הקב"ה
למשה קח את כל ראשי העם (לשפוט את העובדים לפעור) והוקע אותם (את העובדים) לה' נגד השמש ,ופירש"י בשם המדרש וז"ל:
השמש מודיע את החוטאים ,הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו.
וליישב קרא דנחמי' שלא יסתור דברי התרגום ,יש לפרש בדוחק ,בשנקדים לדייק בלשון הכתוב ואתה ברחמיך הרבים "לא
עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו
בה" ,דנקט העיקר שלא עזב אותם הקב"ה במדבר בלי לידע הדרך ,אלא הענן הנחה אותם בדרך הישר ,ועמוד האש האיר להם
בלילה .ולכאורה צ"ב וכי זה בלבד נהנו בני ישראל מענני הכבוד ,הלא כתיב שמלתך לא בלתה שהענן גיהץ את הבגדים והבגדים
גדלו עמהם ,ורגלך לא בצקה ,ומה נעשו בנסים האלו אחר שחטאו בני ישראל בעגל .אך נראה בשנקדים דקדוק אחר ,הלא הענן
פלט את כל מי שחטא (רש"י תצא כ"ה י"ח ,ילקו"ש סו"פ תצא) ,וכל מי שהיה צריך טבילה (פרקי דר"א פמ"ד) ,גם כל שבט דן פלט הענן
מפני פסל מיכה שהיה עמהם (תרגום יונתן בשלח י"ז ח' ,ילקו"ש סו"פ תצא) ,גם כל הערב רב (זוה"ק תשא קצ"א) ,וא"כ צ"ב מהיכן ידעו כל
אלו את הדרך לילך בה .אך נראה בפשיטות שאע"ג שלא היו תוך העננים ולא זכו לכל הנסים שזכו אלו שהיו תוך העננים ,מ"מ
ידעו ע"י העננים את הדרך לילך בה ,שהלכו אחרי העננים ,וכן היה בבני ישראל אצל חטא העגל ,שאע"פ שרוב כלל ישראל חטאו
בעו"ה בחטא העגל ,מ"מ לא הסיר הקב"ה לגמרי מהם את ענני הכבוד ,שא"כ לא היו יודעים בני ישראל את הדרך לילך בה ,והיו
נשארים הפקר במדבר ,וע"כ הקב"ה ברחמיו וחסדיו המרובים לא עזבם במדבר ולא סר את העננים לגמרי ,רק פלט הענן את רוב
כלל ישראל לחוץ ,ולא נשארו בתוכה רק אלו שלא חטאו בעגל ,והשאר בני ישראל לא נהנו מן העננים רק להנחותם הדרך ולהאיר
להם ,והבן.
אנטישד אניעב אריג -ז"י רמאמ בפ
מאמר י"ז -גירא בעינא דשיטנא
חשבון נפלא במספר הנענועים והמסתעף
א) בנוסח ההושענות הושענא שלש שעות הושענא תחיש לתשועות ,וצ"ב כוונת "שלש שעות" דייקא - .וכן יש להתבונן
בכמה מאמרי חז"ל שמוזכר בהם שיעור שלש שעות דייקא ואציין מקצתן :במס' ברכות (דף ל"ב ע"ב) חסידים הראשונים היו שוהין
שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת ,נמצא ששהו ג' שעות בכל תפלה - .גם בתפלת משרע"ה במלחמת
עמלק מבואר בספה"ק פרי עץ חיים (שער התפלה פ"ז) בשם רז"ל שלא היו ידיו של משה פרושות יותר מג' שעות ,וכ"כ ברמב"ן
(שמות י"ז י"א) בשם המדרש (ספר הבהיר אות קל"ח) וז"ל :וכי משה היה עושה שיגבר עמלק עליו אלא אסור לאדם לשהות שלש
שעות כפיו פרושות לשמים - .גם באחאב מלך ישראל כתיב ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על
בשרו ויצום וגו' ודרשו חז"ל (שהש"ר פ"א ל"ה) כמה נתענה ריב"ל אמר ג' שעות אם היה למוד לאכול סעודתו בשלש שעות אוכל
בשש ואם היה אוכל בשש אוכל בתשע - .גם לעתיד מצינו בילקוט שמעוני (שה"ש פ"ד רמז תתקפ"ח) אמר רבי ברכיה בשלש שעות
עתיד הקב"ה ליפרע מעשו ואלופיו שנאמר עתה אקום יאמר ה' ,עתה ארומם ,עתה אנשא ,עכ"ד המדרש .וצ"ב הלא אין מעצור
לפני השי"ת להושיע ברב או במעט ,ומדוע עתיד הקב"ה ליפרע מעשו ואלופיו בשלש שעות דייקא.
ב) בילקוט שמעוני (בראשית פ"ה רמז מ"א) מצינו בזה"ל ,זה ספר תולדות אדם העביר לפניו כל הדורות הראהו דוד חיים חקוקין
לו ג' שעות אמר לפניו רבונו של עולם לא תהא תקנה לזה אמר כך עלתה במחשבה לפני א"ל כמה שני חיי א"ל אלף שנים א"ל
יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל ע' שנים משנותי יהיו למזל זה מה עשה אדם הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו
הקב"ה ומטטרון ואדם ,עכ"ל המדרש .ורבו הדקדוקים בזה - .א .מדוע גזר הקב"ה שיחיה ג' שעות דייקא בדיוק לא פחות ולא
יותר .ב .אם היה דוד המלך חי ג' שעות מה היה עם משיח וגאולת ישראל .ג .מדוע דייקא אדה"ר צריך להשלים לו שנותיו .ד.
עוד יל"ד דידוע דבלי חטא אדה"ר לא היה מיתה כלל בעולם וא"כ איך יתכן שיוולד תינוק רק לג' שעות ,ועכ"ח צ"ל דאז לא היה
דוד נולד כלל ,וצ"ב מדוע דייקא ע"י חטא אדה"ר נולד דוד .ה .גם עצם הדבר צ"ב מדוע הראה הקב"ה לאדה"ר דייקא דור ודור
ודורשיו .ומשמע מלשון המדרש שבמכוון הראהו הקב"ה שדוד המלך אין לו רק ג' שעות לימי חייו ,ונראה שהיה ברצון הקב"ה
שאדם הראשון ימסור לו קצת מחייו ,והרי זה פליאה עצומה מדוע עשה ה' ככה לקצוב אלף שנים לאדה"ר וג' שעות לדוד ,ואח"כ
לבקש מאדה"ר מתנה שיתן מימי חייו ע' שנים לדוד ,הלא אין מעצור לה' ליתן מתחלה ע' שנים לדוד ,ותק"ל שנים לאדה"ר.
ג) ידוע דברי המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון לכפר על מעשה ראשון וצ"ב איך מתכפר בזה מעשה אדם הראשון .ובילקוט
האורים (פ' אמור) כתב בשם ספר קול קול יעקב להוכיח דחטא אדה"ר היה ביום א' דסוכות לפי"ד המדרש עה"כ ויהי ערב ויהי
בוקר יום אחד דקאי על יוהכ"פ ולפי"ז נמצא דיום ראשון לבריאה היה ביוהכ"פ ויום בריאת וחטא אדה"ר היה ביום א' דסוכות
ולכך מכפרים בו מעשה ראשון .אך עדיין צ"ב איך מתכפר חטא אדה"ר ע"י נטילת ד' מינים - .עוד מצינו מדרש פליאה וז"ל :אלו
הכופרים בתחיית המתים מדוע נוטלין לולב בימין ואתרוג בשמאל וצ"ב דמה זה לזה.
ולבאר כל חמירא נקדים לבאר מספר הנענועים שמצינו בזה מנהגים שונים כמבואר בשו"ע (או"ח סי' תרנ"א) ובנו"כ ,ובזוה"ק
(פנחס רנ"ה ע"ב) מבואר שמנענין ג' נענועים לכל צד שעולה לח"י נענועים כנגד י"ח ברכות שבשמ"ע ,וכ"ה בכתבי האריז"ל וברבינו
בחיי (ויקרא כ"ג מ') .ובספה"ק זרע קודש (ליום א' דסוכות ,ד"ה ולקחתם) כתב טעם לח"י נענועים - .מנהג העולם לנענע ל"ו פעמים בכל
נענועים דהיינו שמנענים ג' פעמים לכל צד הלוך ושוב ומנענענין בין בהולכה ובין בהובאה נמצא שבכל צד ששה נענועים ולששה
קצוות עולה ל"ו ,וכ"כ בסודן של דברים בספר הקנה (ד"ה סוד סוכה) ובכתבי הרמ"ע מפאנו (מאמר מעין גנים) - .עוד מצינו מנהג צדיקים
שמנענין בכל הולכה ג' פעמים ובכל הובאה ג' פעמים ,וכמ"ש בספה"ק זרע קודש (יום ג' דסוכות) וזל"ק :אנו מנענעין בכל נענוע ג'
נענועין קטנים .ועי"ז עולה לי"ח פעמים לכל צד ולששה קצוות עולה ק"ח נענועים - .והנה כל אלו המנהגים יסודתם בהררי קודש
גפ אנטישד אניעב אריג -ז"י רמאמ
ובספרי קודש כתבו כמה רמזים וטעמים על מספרים אלו ,מ"מ אמרתי הלא דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע שמתחלק לכמה
ניצוצות ואף אנן נימא בה מילתא.
ונקדים אומרם ז"ל (ב"ר כ"א ז') דרש רבי יהודה בן פדייא מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצווי אפילו שעה
אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים שנאמר (ויקרא י"ט) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל א"ר הונא כד שמע בר קפרא כן
אמר יפה דרשת בן אחותי עכ"ד המדרש - .והקשה היפה תואר דלא דמי איסור ערלה למה שנאסר לאדה"ר לאכול מעץ הדעת,
דהלא כללא אית לן דמי שיש לו פת בסלו לא תקיף יצריה כולי האי ,וא"כ איך מדמה איסור ערלה לאיסור עץ הדעת ,הלא ערלה
נחשב כפת בסלו דלא תקיף יצריה כולי האי משום שיש לו היתר אחר ג' שנים ,משא"כ עץ הדעת שהיה איסורו איסור עולם היה
תקיף יצריה עד למאוד וע"כ לא היה יכול להתאפק אפילו שעה אחת - .ותירץ בנזר הקודש עפימ"ש קצת חכמי האמת (עי' בחסל"א,
וע"ע בשעה"כ דרושי ר"ה דרוש א') דבאמת לא נאסר לאדה"ר לאכול מעץ הדעת כי אם עד שבת ,משום שעד שב"ק הי' בחלק הרע
הנקרא ערלה ,אבל אם הי' ממתין עד שב"ק הי' עץ הדעת נמתק בטוב בקדושת שבת ,והי' בידו לאכול ממנו כל חפצו וחי לעולם
עכ"ד .ובספה"ק באר מים חיים (פ' בראשית) ביאר בא"ד וזל"ק :זאת הוא שחידש ר' יהודה אשר לא נאסר אדם לאכול מהעץ כי אם
בו ביום ולערב היה מותר ,וזה אמר שלא יכול לעמוד בצוויו שעה אחת כי לאחר השעה היה מותר לגמרי שיאכל ממנו ,וזה הוא
תימה ופליאה גדולה למאוד מה שלא היה פלא כל כך אם נאמר שנאסר לאכלו עד עולם ועל הדבר הזה קילסה בר קפרא עכ"ל.
והנה מלשון המדרש הנ"ל משמע שלא חטא אדם הראשון רק בשעה אחת ,והנה ידוע דשעה נחלקת לתתר"פ חלקים וכמ"ש
בספה"ק בני יששכר (ראש חודש מ"א) דמקובל ביד הקדמונים אשר בני יששכר עלו למרום וגילו להם סוד זה חלוקת השעה
לתתר"ף חלקים ובודאי יש בזה איזה סוד נעלם וכו' יעו"ש ,ובזה יבואר מנהגינו לנענע ל"ו פעמים בכל נענועים ,דאם נחשוב
החשבון נראה שאנו מנענים במשך ימי החג סך תתר"פ נענועים ונמצא שבכל נענוע מתקנין חלק אחד של מעשה ראשון והבן,
והחשבון הוא בפשיטות כמו שאבאר.
א .מנענעים לכל צד ג' נענועים בהולכה וג' נענועים בהובאה ,שעולה ששה ( )6נענועים לכל צד .ב .מנענים לששה קצוות צפון
דרום מזרח מעלה מטה מערב לכל צד ( )6נענועים ,הרי ששה פעמים ששה עולה ל"ו ( )36נענועים בכל נענוע .ג .מנענעים חמש
פעמים בכל יום אחת בנטילת לולב וד' פעמים בהלל ,הרי ה' פעמים ל"ו עולה ק"פ ( .)180ד .מנענעים בששה ימים במשך ימי
החג (חוץ משב"ק) הרי ששה פעמים ק"פ ( )180עולה תתר"פ ( - .)1,080והחשבון בקיצור שמנענים רק ששה ימים דיום אחד היא
שבת ,ובכל יום מנענעים חמשה פעמים ד' בהלל וא' בנטילת לולב ,ונמצא שבמשך החג מנענעים ל' פעמים ,ול' פעמים ל"ו עולה
תתר"פ - .ונמצא שבכל נענוע אנו מתקנין חלק אחד של מעשה אדם הראשון שהקדים לאכול מעץ הדעת תתר"פ חלקים.
אך עדיין לא מצאנו מנוח לפימ"ש בנזר הקודש שם שבאמת היה חטא אדם הראשון ג' שעות ,דהרי אחז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב)
דבשעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן ובעשירית סרח לפי"ז הי' לו ג' שעות עד הלילה ,ולפי חשבון החלקים נמצא שזהו
ג' פעמים תתר"פ שעולה ג' אלפים ר"מ ( ,)3,240וא"כ לא סגי בתתר"פ נענועים לכפר על מעשה ראשון.
ונראה דיתכן לומר דהג' מינים שבלולב שמענענים בכל אחד מהם תתר"פ נחשבת לג' פעמים תתר"פ לכפר על מעשה ראשון,
ואע"ג שמנענים גם עם האתרוג תתר"פ מ"מ יתכן דנענועי האתרוג אינו נחשב לכפר על אדם הראשון לפימ"ש חז"ל דעץ הדעת
אתרוג היה ואין קטיגור נעשה סניגור ,וכעי"ז מצינו ברבינו בחיי (ויקרא כ"ג מ') וז"ל :לפי שקצץ אבינו הראשון וחטא באתרוג לבדו
אין אנו מביאין האתרוג לבדו אלא נביאהו עם שאר הפרי ליחדו עם כלן וכלן עמו ומזה אנו מתקנין את אשר עותו ומרצין בו
המקום עכ"ל ,ולכך לא נאגד האתרוג עם שאר המינים משום שלא בא לכפר עמהם על מעשה ראשון ,רק האתרוג הוא זכר לעץ
הדעת ושאר המינים באים לכפר על חטא זה ,וכדי שלא לעורר חטאו לא נאגד עם המכפרים ,ובזה יבואר מילתא בטעמא על מה
שנוטלים הלולב בימין ולא האתרוג משום שלולב ומיניו הם המכפרים על האתרוג שעץ הדעת היה ממנה.
ובזה יבואר היטב דברי המדרש אלו הכופרים בתחיית המתים מדוע נוטלין לולב בימין ואתרוג בשמאל ,דהנה הטעם שיהיה
לעתיד תחיית המתים הוא משום שאז יתכפר מעשה ראשון שגרם למיתה ,אבל אלו הכופרים בתחיית המתים שסוברים שלעולם
אנטישד אניעב אריג -ז"י רמאמ דפ
לא יתכפר מעשה ראשון ,א"כ תקשה עליהם למה נוטלין לולב בימין ואתרוג בשמאל דאין נפק"מ בין זה לזה ,ומדוע נוטלין
שלשה מצות באגודה אחת בלי האתרוג ,והבן.
אך מנהג הצדיקים להדר יותר ולנענע בכל הארבע מינים ביחד ג' פעמים תתר"פ דהיינו ג' אלפים ר"מ נענועים ובזה מכפרים
על מעשה ראשון ,ולכך מנענעים באופן זה .א .עושים ג' פעמים הולכה והובאה ,ומנענים בכל הולכה ג' פעמים ובכל הובאה ג'
פעמים ,נמצא שבכל הולכה והובאה עושים ששה נענועים ,ועושים ג' פעמים הולכה והובאה נמצא שבכל צד עושים ג' פעמים
ששה נענועים ,ועי"ז עולה לי"ח פעמים ( )18לכל צד .ב .מנענים לששה קצוות צפון דרום מזרח מעלה מטה מערב לכל צד י"ח
( )18נענועים ,הרי ששה פעמים י"ח עולה ק"ח ( )108נענועים בכל נענוע .ג .מנענעים חמש פעמים בכל יום אחת בנטילת לולב וד'
פעמים בהלל ,הרי ה' פעמים ק"ח עולה תק"מ ( .)540ד .מנענעים בששה ימים במשך ימי החג (חוץ משב"ק) הרי ששה פעמים תק"מ
( )540עולה ג' אלפים ר"מ נענועים ( - .)3,240כל נענוע מכוון נגד חלק אחד מהג' שעות שהקדים אדם הראשון לאכול מעץ הדעת
ושפיר בא לכפר על מעשה ראשון ,והבן.
ולפי"ז שע"י נענועי הלולב מתקנים חטא אדה"ר יבואר אומרם ז"ל (ויק"ר ל' ט"ז) בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני
נגלה לכם ראשון ,ופורע לכם מן הראשון זה עשו הרשע דכתיב ביה (בראשית כ"ה) ויצא הראשון ,ובונה לכם ראשון זה בית המקדש
דכתיב ביה (ירמי' י"ז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ,ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב ביה (ישעי' מ"א) ראשון
לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן עכ"ל המדרש ,דמבואר בספרי קודש דבלי חטא אדה"ר היה תיכף עולם התיקון כמו שיהיה
לעתיד וע"י חטא אדה"ר נתערבו טוב ברע ולכן נגזר גזירת הגלות לזכך ולצרף את ישראל ולפי"ז נמצא דע"י נטילת לולב מקרבים
את הגאולה שלימה .ובס' ארצות החיים להגר"ח פאלאג'י זצ"ל (שער ב' אות ט"ו) פירש בזה מאה"כ אם לא אעלה את ירושלים
דאעל"ה ר"ת א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס דנטילת ד' מינים גורם שנזכה לעלות לציון ברנה .ובזה יבואר גם משאחז"ל (סוכה מ"ה
ע"א) כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהלים קי"ח) אסרו חג
בעבותים עד קרנות המזבח ,דע"י שנוטל הד' מינים מקרב את הגאולה וגורם שנוכל לבנות מזבח ולהקריב עליה קרבנות.
וארווחנא לבאר בזה מאמרם ז"ל (סוכה ל"ח ע"א) דרב אחא בר יעקב ממטי ליה (מוליך) ומייתי ליה (מביא) אמר דין גירא בעיניה
דשיטנא ,ולדרכינו מבואר לפי"מ שאחז"ל (שם נ"ב ע"א) דלעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו ,והנה השטן הוא היצה"ר
שיורד ומקטרג ועולה ומסטין ,וא"כ נמצא שע"י הנענועים מקרבין סוף השטן ושפיר נחשב כגירא בעינא דשיטנא .ובזה יבואר
מאמרינו (ביה"ר לפני נטילת לולב) ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות וכו' ,וכעי"ז אחז"ל (סוכה ל"ז ע"ב) מוליך ומביא כדי לעצור רוחות
רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים ,דהרי כל עיקר מניעת השפע נגרם ע"י החטא שבא מסיבת חטא אדה"ר ,ומכיון
שמתקנים חטא אדה"ר חוזרת השפע למקומה ,והבן.
ובזה נראה לבאר ענין דוד המלך ,דהנה נתבאר דבלי חטא אדם הראשון היה כבר עולם התיקון וכמבואר במדרש עה"כ ורוח
אלקים מרחפת על פני המים זה רוחו של מלך המשיח ,וא"כ לא היה צורך כלל בגלות וגאולה ולא היה צורך שיוולד דוד המלך
לאחר כמה שנים שישתלשל ממנה מלכות בית דוד ומלך המשיח ,ורק אחר שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת שעי"ז
נתערבו טוב ברע אז נגזר גזירת הגלות ,והקב"ה המקדים רפואה למכה כבר סיבב באותה שעה גם הישועה שבמשך הימים יוולד
בן לישי שבו נשמת דוד המלך שממנו ישתלשל משיח צדקנו שיבוא לגאלינו באחרית הימים( ,ומבואר בספרי קודש שדוד המלך בא
לעולם כדי לתקן מה שחטא אדה"ר ,ואד"ם ר"ת א'דם ד'וד מ'שיח ,עי' בס' אדיר במרום לרמח"ל מש"כ בזה) ,אך מכיון שכל זה לא נגזר רק בשביל
חטא אדם הראשון ,ע"כ גזר הקב"ה שלא יקציבו לבן הזה רק ג' שעות לימי חייו כדי שיכיר אדם הראשון שכל זה נוצר בשביל
חטאו שהקדים ג' שעות לאכול מעץ הדעת ,אך מכיון שא"א שיחיה דוד רק ג' שעות שעי"ז לא יוכל להוליד משיח לכך הראה
הקב"ה לאדה"ר ד'ור ד'ור ו'דורשיו (ר"ת דוד) ובתוכם הראהו גם את דוד שחיים חקוקין לו ג' שעות ,ובזה רמז לו הקב"ה שכל זה בא
בעונו שאכל מעץ הדעת ,וכשראה אדה"ר כך הבין שעליו מוטל החוב להשלים לדוד את הנשאר וע"כ פתח ואמר ע' שנים משנותי
יהיו למזל זה והסכים הקב"ה על ידו.
הפ ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ
ובזה יבואר בדרך רמז מאמר הכתוב (ישעי' ס' כ"ב) הקטן יהיה לאלף וגו' אני ה' בעתה אחישנה ,שבא לרמז על דוד המלך
שנקרא קטן (בשמואל א' י"ז י"ד) שהרי עמד למות אחר ג' שעות ללידתו ,ואמר הנביא שקטן זה יהיה לאלף דהיינו שישלים את
האלף שנים השייכים לאדם הראשון ,והטעם שאדם הראשון ימסור לו משנותיו הוא משום שע"י החטא שלו נגרם שיהיה גלות
וגאולה ,וע"ז ממשיך הנביא ואומר אני ה' בעתה אחישנה דמיירי מזמן הגאולה ,והבן( .אגב יש לציין דבר נפלא מש"כ בסידור של"ה עה"כ על
תבטחו בנדיבים ,דבסוף ימיו רצה אדה"ר לחזור ממתנתו לדוד ,והראהו הקב"ה שיעקב קיים את נדרו ,ולכך גם אדה"ר קיים נדרו לדוד ,וז"ש אל תבטחו בנדיבים
בבן אדם רק אשרי שא-ל יעקב בעזרו ,והיא פלא).
ואולי זהו ענין חסידים הראשונים שהתפללו בכל תפלה ג' שעות דייקא ,דהנה עיקר עבודתינו בעולם הזה היא לתקן חטא
אדם הראשון שזהו שורש מכל החטאים שעי"ז נתערבו טוב ורע בעולם ,וזהו שאחז"ל שלא היו ידיו של משה פרושות יותר
מג' שעות ,ולכך מצינו גבי אחאב דכשעשה תשובה נתענה ג' שעות - .גם לעתיד כשנזכה לתקן כל החטא שחטא אדה"ר בג'
שעות אלו ישלם הקב"ה לנו מדה כנגד מדה ולכך עתיד הקב"ה ליפרע מעשו ואלופיו בשלש שעות דייקא - .וזהו כוונת מאמרינו
הושענא שלש שעות שאנו מתפללים ומבקשים מאת הקב"ה שיעזור לנו לתקן הפגם של שלש שעות ,ועי"ז יהיה גם הושענא
תחיש לתשועות ,שהקב"ה ימהר ויחיש גאולתינו ופדות נפשינו.
ובדרך רמז יש לפרש בזה מליצת לשון חכמינו ז"ל בכמה מקומות (שבת ק"ו ע"ב ,קי"ג ע"א ,עירובין ס' ע"א ,ביצה כ"ד ע"א ,ע"ז ל"ב ע"ב)
גמר"א גמו"ר זמורתא תהא ,דהנה אדה"ר חטא בג' שעות שעולה ג' אלפים ר"מ חלקים ,והנה תיבת גמר"א ר"ת ג' א'לפים ר"מ,
וזשאחז"ל גמר"א גמו"ר היינו שתגמרו לתקן כל התיקונים של ג' אלפים ר"מ חלקים שנפגם ע"י החטא של אדה"ר ,ואז זמורתא
תהא שאז ימלא שחוק פינו ומכנף הארץ זמירות שמענו בביאת משיח צדקנו בב"א.
ויה"ר שהבוכ"ע יערה עלינו רוח טהרה ממרום שנזכה לקיים מצות נטילת ד' מינים כראוי בכל פרטיה ודקדוקיה וכוונותיה
ויעלה עבודתינו לרצון לפני השי"ת ויתוקן כל התיקונים הנצרכים לתקן ע"י מצות אלו ,ויתקיים אצלנו דברי המדרש הנ"ל דבזכות
ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני נגלה לכם ראשון ובונה לכם ראשון זה בית המקדש ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח וכו',
ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים ,תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה ,והבוכ"ע ימהר ויחיש
גאולתינו ופדות נפשינו ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים אכי"ר.
מאמר י"ח -ושאבתם מים בששון
ובו ב' דרושים
דרוש א' -ביאור רחב במצות ניסוך המים ושמחת בית השואבה
א .במס' סוכה (דף מ"ט ע"א) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שיתין (פירש"י :חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים) מששת ימי
בראשית נבראו ,שנאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן ,חמוקי ירכיך אלו השיתין ,כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד
התהום ,מעשה ידי אמן זו מעשה ידי אומנותו של הקב"ה ,תנא דבי רבי ישמעאל בראשית אל תיקרי בראשית אלא ברא שית וכו'.
ויש לדקדק .א) מדוע נבראו שיתין חלולין עד התהום דייקא ,הלא לא עביד קוב"ה ניסא למגנא ואיזה צורך יש בירידת הנסכים
עד התהום .ב) מה נשתנה שיתין מכל חלקי ביהמ"ק שנבראו כבר מששת ימי בראשית ,ובפרט שעצם הר המוריה לא נברא עדיין
עד עקידת יצחק (תנחומא וירא פכ"ב) .וכמה אלפים שנים חלפו ועברו משעת בריאת השיתין עד שהתחילו להשתמש בהם לצורך
הנסכים ,ומצינו שברבות הימים נתמלאו השיתין עפר או צרורות עד שהוצרך דוד המלך לחפרו מחדש (עי' רש"י סוכה נ"ג).
ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ ופ
ב .אגב יש להעיר בענין דומה ,דגם במזבח מצינו שנקבע מקומו בששת ימי בראשית ,כמבואר ברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ב ה"א)
וז"ל :המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם שנאמר זה מזבח לעולה לישראל ,ומסורת ביד הכל שהמקום
שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כשיצא
מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא אמרו חכמים אדם ממקום
כפרתו נברא עכ"ל .וטעמא בעי מדוע מזבח מקומו מכוון ביותר יותר משאר חלקי ביהמ"ק ,ומדוע כבר נקבע המקום מששת
ימי בראשית.
ג .להלן בגמ' (סוכה נ' ע"ב) איתמר רב יהודה ורב עינא חד תני שואבה וחד תני חשובה ,אמר מר זוטרא מאן דתני שואבה לא
משתבש ומאן דתני חשובה לא משתבש ,מאן דתני שואבה לא משתבש דכתיב ושאבתם מים בששון ומאן דתני חשובה לא
משתבש דאמר רב נחמן מצוה חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית (דשיתין נבראו מששת ימי בראשית לקבל הנסכים) .ולהלן במתני'
(דף נ"א ע"א) מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו .ויש להתבונן מהו ענין שאיבת המים בששון דייקא ,ומאי
שנא מניסוך היין בכל השנה.
ד .גם יש להבין מדוע מתחלת השמחה דייקא בב' דסוכות ובאישפוזא דיצחק .ומצינו עוד במס' תענית (דף ב' ע"ב) רבי יהודה
בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר (גבורות גשמים) ,מאי טעמא דתניא ריב"ב אומר נאמר בשני ונסכיהם (דסגי בנסכה) ונאמר בששי
ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם הרי מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן מים מכאן רמז לניסוך המים מן התורה ,ומאי שנא בשני דנקט דכי
רמיזי להו בקרא בשני הוא דרמיזי הלכך בשני מדכרינן (פירש"י :כיון דבשני אייתר מ"ם לדרשה להכי מתחילין להזכיר בשני) עכ"ד הגמ' .והיא
גופא טעמא בעי מדוע התחיל רמז של ניסוך המים בב' דסוכות דייקא.
ה .להלן במתני' (סוכה נ"א ע"ב) חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה שיר המעלות
שבתהלים שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה .וכתבו המפו' (תפארת ישראל) שהלוים שרו שיר המעלות .ויש לדקדק
מדוע שרו דייקא שיר המעלות בשמחת בית השואבה.
ו .להלן (סוכה נ"ג ע"א) הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד ,אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן וכו' בשעה שכרה דוד שיתין
(פירש"י אף למ"ד שנבראו השיתין מששת ימי בראשית שמא נתמלאו עפר או צרורות וצריך לכרותן) קפא תהומא (צף התהום למעלה ויצא) ובעא
למשטפא עלמא ,אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח (פירש"י וז"ל :מפני שהחרס צולל ויורד
ואינו צף כדי שירד וינוח על הנקב) ,נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו (לבדוק את הסוטה ואם טהורה היא
יהא שלום ביניהם) אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה אמר ליה
שרי ,כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי ,כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב
עלמא (כמה שהתהום גבוה וסמוך לארץ מתלחלח העולם והארץ מצמחת פירותיה) ,אמר חמש עשרה מעלות (חמשה עשר מזמורים של שיר המעלות)
ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי ואוקמיה באלפי גרמידי ,עכ"ד הגמ' .ויש להבין :א) מדוע נמצא פתח התהום בדיוק תחת מקום
המקדש ומקום המזבח ותחת השיתין דייקא .ב) מדוע הניחו מן השמים שיכנס כל העולם בסכנה עצומה ע"י כריית השיתין
לצורך ניסוך המים.
ז .בענין האבן שמצא דוד על פתח התהום בשעת כריית השיתין ,יש לחקור באיזה זמן הניח הקב"ה אבן זה על התהום ,דבדברי
חכמינו ז"ל מצינו שלשה זמנים בזה וכמו שיבואר לפנינו.
א) מששת ימי בראשית .כמבואר ברש"י (סוכה שם) וז"ל :באגדת דספר שמואל מפורש שמצאו דוד על פני נקב התהום וכתוב
בו שהיה שם מששת ימי בראשית עכ"ל .וזה מכוון למש"כ בזוה"ק (ח"א ע"ב ע"א) דהחרס שמצא דוד היתה אבן שתיה שבו נברא
העולם ,וכמ"ש חז"ל (יומא נ"ד ע"ב) שבששת ימי בראשית ירה הקב"ה אבן בים וממנו נשתת העולם ולכך נקראת "אבן שתיה",
ואבן זה מונח על התהום כמבואר בתרגום יונתן (שמות כ"ח ל') שבאבן שתיה חתם הקב"ה פתח התהום .ומפורש יותר בזוה"ק (ח"ב
צ"א ע"ב) וז"ל :קודשא בריך הוא כד שתיל עלמא אטבע גו תהומי צרורא חדא חקיקא בשמא קדישא ואטבע לה לגו תהומא ,וכד
מיא בעאן לסלקא חמאן רזא דשמא קדישא חקיק על ההוא צרורא ,ותייבין ומשתקעין והדרין לאחורא ,ושמא דא קיימא עד
יומא דא גו תהומא וכו' עכל"ק.
זפ ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ
ב) מרעידת האדמה בשעת מתן תורה .בירושלמי (סנהדרין פ"י ה"ב) מצינו בזה"ל :כן את מוצא בשעה שבא דוד לחפור תימליוסים
של בית המקדש ,חפר חמש עשר מאוין דאמין ולא אשכח תהומא ,ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מירמיתיה ,א"ל לית את יכיל,
א"ל למה ,א"ל דנא הכא כביש על תהומא ,א"ל ומן אימת את הכא ,א"ל מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני אנכי ה' אלהיך
רעדת ארעא ושקיעת ואנא יהיב הכא כביש על תהומא ,אע"ג כן לא שמע ליה כיון דרימיה סליק תהומא ובעא מטפא עלמא.
וכ"ה בילקוט שמעוני (תהלים רמז תתע"ח) .גם במדרש שמואל (פרשה כ"ו) מצינו בזה"ל :כיון שחפר דוד אלף וחמש מאות אמה מצא
בה חרס ,אמר כל יגיעה זו שיגעתי ואחר כך מצאתי חרס ,באותה שעה נתן הקב"ה פתחון פה לחרס ,אמר אין זה מקומי אלא
בשעה שנבקעה הארץ ירדתי כאן ,אם אין את מאמיני הרי תהום תחתי ,נטלו דוד ועלה תהום והציפו וכו' עכ"ל ,ופירש בעץ יוסף
בשעה שנבקעה הארץ ר"ל בשעת מתן תורה ארץ רעשה ונשקעה וניתן החרס במאמרו יתברך לכבוש התהום .וכן ברש"י (מכות
י"א ע"א ד"ה קפא) מביא בשם ירושלמי שהחרס הגביה קולו ואמר לדוד אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה
שרעדה כל הארץ - .וצ"ב להשוות הדברים זה לזה האם היתה שם החרס מששת ימי בראשית או משעת מתן תורה (ועי' בעין אליהו
על העין יעקב מכות שם מש"כ בזה) - .עוד יוקשה על דברי הירושלמי דאיך יתכן לומר שלא ניתנה החרס עד מתן תורה ,א"כ מדוע לא
נשטף העולם במשך ב"א ותמ"ח שנים עד נתינת התורה.
ג) משעה שהיה יעקב בבית אל .בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ה) מצינו בזה"ל :לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד
עליו יצחק אביו וישם אותם מראשותיו וכו' ונעשו כולן אבן אחת וכו' וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כולם אבן
אחת ושם אותו מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה ,מה עשה הקב"ה נטה רגל
ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות ועשה אותה סניף לארץ (לחזקה ולסעדה ,רד"ל) כאדם שעושה סניף לכיפה לפיכך נקראת אבן
השתיה שמשם הוא טבור הארץ ומשם נמתחה כל הארץ ועליה היכל ה' עומד שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית
אלקים - .והיא פלא דמבואר לעיל דאבן שתיה כבר קאי וקיימא על פתח התהום מששת ימי בראשית כנ"ל ,וא"כ מה יתן ומה
יוסיף אבנים של יעקב ,ואם נצרך הארץ לחזקה ולסעדה איך נתקיימה עד יעקב - .ועצם הקושיא כבר הקשה בזוה"ק (ח"א ע"ב
ע"א) וזל"ק :פתח רבי יהודה ואמר (בראשית כ"ח כ"א) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים דא היא אבן שתיה דמתמן
אשתיל עלמא ועלה אתבני בי מקדשא ,זקף רישיה ההוא יודאי וא"ל האי מלה איך אפשר ,והא אבן שתיה עד לא אתברי עלמא
הות ומינה אשתיל עלמא ואת אמרת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה דמשמע דיעקב שוי לה השתא ,ותו דיעקב בבית אל הוה
והאי אבנא הות בירושלים עכ"ק.
פירות הנושרים לפנינו שלשה זמנים מתי נעשה אבן שתיה המעמיד את העולם וצריך ביאור איך יתכן להשוות דברי חכמים
זה לזה וכקושית ההוא יודאי בזוה"ק הנ"ל - .ואם נדייק היטב בלשון חכמים וחידותם בכל המקומות הנ"ל נמצא לכאורה שאכן
בריאת האבן ושקיעתה בתהומות היתה בששת ימי בראשית ועל ידיה הושתת העולם ,אך עדיין לא הגיעה למקומה המיוחדת לה
בפתח התהום עד מתן תורה כשרעדה כל הארץ ,ובשעה שהיה יעקב בבית אל הוסיף הקב"ה גם את אבנו של יעקב להיות סניף
לארץ לחזקה ולסעדה - .אך כמובן כל זה צווח ואומר דרשוני הלא אין מעצור לה' וגו'.
ח .אגב יש להתבונן בדברי פרקי דרבי אליעזר הנ"ל ,דהנה יעקב אבינו התפלל סתם והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית
אלקים ,א"כ מדוע הטביע הקב"ה את האבן דייקא תחת המזבח ותחת השיתין - .גם משמע בפרקי דרבי אליעזר הנ"ל דתחת
מקום השיתין שם היא טבור הארץ ומשם נמתחה כל הארץ ,וטעמא בעי.
ט .מאמר נפלא מצינו במדרש תנחומא (וירא פכ"ב) עה"כ וירא את המקום מרחוק וז"ל :היאך נראה מרחוק מלמד שמתחלה היה
מקום עמוק ,כיון שאמר הקב"ה לשרות שכינתו עליו ולעשות מקדש ,אמר אין דרך מלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה ומעלה
ומיופה ונראה לכל ,מיד רמז הקב"ה יתברך לסביבות העמק שיתקבצו ההרים למקום אחד לעשות מקום השכינה ,לפיכך נקרא
הר המוריה שמיראתו של הקב"ה יתברך נעשה הר - .ומה מאוד יש להפליא בזה :א) הלא כתיב אין כל חדש תחת השמש ובששת
ימי בראשית בחר הקב"ה באיזה מקום יהי' הר או בקעה ,ובודאי היה גלוי וידוע לפני הקב"ה שבמקום המקדש צריכה להיות הר,
וא"כ מה נשתנה הר המוריה משאר הרים שבעולם שלא נבראה עד העקידה .ב) וביותר יפלא הלא כבר אמרו חכמינו ז"ל (ב"ר פל"ג
א' ,ויק"ר פכ"ז א') דהרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם יעו"ש .וכן דרש רבי שמעון בן יוחאי (אגדת בראשית פ"ד)
שמדד הקב"ה את מי תהום רבה ותהום שהיה רואה מימיו מתגברין היה נוטל הר גבוה ונותן על תהום רבה ,וכך כל תהום ותהום
ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ חפ
כבש למעלה מהן הרים כדי שלא יעלו ויציפו את כל העולם יעו"ש (וע"ע מחזור כל בו לפ' שקלים ,רוממות א-ל לאלשיך הק' תהלים ל"ו י"ג,
מהר"ם שיף חגיגה ט"ו ע"א) .וא"כ איך יתכן שדייקא במקום המקדש ששם נמצא פתח התהום לא נברא הר כלל.
י .גם אחר שכבר נברא הר המוריה מצינו שלשה פעמים שנעקרה ממקומו .א) אצל יעקב אבינו בלכתו לחרן .כמבואר ברש"י
פ' ויצא (כ"ח י"ז) שנעקר הר המוריה ובא לבית אל וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין שבא בית המקדש לקראתו עד
בית אל וזהו ויפגע במקום .ב) בשעת קריעת ים סוף .כמבואר במכילתא דרבי ישמעאל (פ' בשלח ,מס' דויהי פ"ג) וז"ל :רבי יוסי הגלילי
אומר כשנכנסו ישראל לים כבר הר המוריה נעקר ממקומו ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו ויצחק כאלו עקוד
ונתון על המזבח ואברהם כאלו פשט ידו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו .וכ"ה במכילתא דרשב"י (פי"ד ט"ו) ובילקוט שמעוני
(רמז רל"ג) .ג) בשעת מתן תורה .כמבואר במדרש תהלים (ס"ח ט') וז"ל :סיני מהיכן בא ,אמר ר' יוסי מהר המוריה נתלש כחלה
מעיסה ממקום שנעקד יצחק אבינו ,אמר הקב"ה הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה ,ומניין שעתיד
לחזור למקומו ,שנאמר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעי' ב' ב') אלו תבור וכרמל וסיני וציון .גם בילקוט ראובני (פ' יתרו) כתב
בשם המדרש דבשעת קבלת התורה נעקר הר המוריה ובא למדבר כדי שתנתן התורה על מקום המעולה הזה - .וכל זה פליאה
עצומה דאיך יתכן להר המוריה לעזוב את משמרתה אחר שתחתיה נמצא פתח התהום וכל המשך קיום העולם תלויה בה.
ולבאר כל חמירא נקדים מה שאמרה תורה (ויקרא ב' י"ג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל
מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח ,ופירש"י וז"ל :מלח ברית שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים
התחתונים ליקרב במזבח במלח וניסוך המים בחג.
וביאור הענין מצינו בפירוש רבינו בחיי (שם) וז"ל :כן אמרו במדרש (ב"ר ה' ד' ,מדרש עשרת הדברות) מים התחתונים נקראו מים
בוכים ,ולמה נקראו מים בוכים ,כי בשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה התחילו מים התחתונים בוכים,
וזהו שכתוב (איוב כ"ח י"א) מבכי נהרות חבש ,אמר רבי אבא בבכי נתפרשו המים התחתונים מן העליונים ,אמרו אוי לנו שלא זכינו
לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו ,מה עשו העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות ,עד שגער בהן הקב"ה שנאמר הנותן
בים דרך ובמים עזים נתיבה (ישעי' מ"ג ט"ז) גוער בים ויבשהו (נחום א' ד') ,אמר להם הקב"ה הואיל ולכבודי עשיתן כל כך אין להן
רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם ,שנאמר (תהלים צ"ג ד') מקולות מים רבים אדירים משברי ים ,ומה הם
אומרים אדיר במרום ה' ,ולא עוד אלא שעתידין אתם ליקרב על גבי המזבח במלח ונסוך המים עכ"ל .וכ"ה בילקוט ראובני (פ'
ויקרא אות קל"ח) - .ובס' הדר זקנים מבעלי התוס' (פ' בראשית) כתב וז"ל :כאשר נתחלקו המים התחתונים מן העליונים געו בבכיה
שיהיו במקום טומאה ,אמר להם הקב"ה שתקו ואני אצוה עליכם ניסוך המים ,ולא נתפייסו כי אינם כי אם פעם אחת בשנה ,וכרת
להם הקב"ה ברית שימלחו הקרבנות שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח ולא תשבית מלח( .ועי' תיקו"ז תיקון מ').
ובספה"ק ייטב פנים (לר"ה אות מ"א ,ב' דסוכות אות י"ט) הוסיף דכבר אמרו שזהו ענין גלי הים שהולכים ונעים ומתגברים לעלות
למעלה כי רוצים להתנשאות לשוב למעלה למקומםבכ .וע"ע בזוה"ק (ח"א ס"ט ע"ב) בביאור הכתוב בשוא גליו אתה תשבחם וזל"ק:
תשבחם ממש ,שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי ,מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכיל שבחא
איהו דיליה וכלא משבחן ליה ע"כ .ובתיקוני זהר (תיקון ה' ,דף י"ט ע"ב) :מחלוקת האי דאיהו לשם שמים ,בגין דמים תתאין אינון
בוכין ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא עלת העלות ובען לסלקא לעילא ,רקיע אפריש בינייהו וכו' - .פירות הנושרין לפנינו
דטעם וסיבת הדבר שתהומות הארץ וגלי הים אין להם מנוחה כלל ובכל רגע ורגע מתגברים לעלות על היבשה היא בשביל גודל
השתוקקותם לשוב למקור עליון ולהתקרב ליוצרם שנתרחקו ממנו בששת ימי בראשית.
בכ .בייטב פנים (שם) ביאר בזה מנהג ישראל תורה לילך לנהר בראש השנה הנקרא תשליך וז"ל :כבר אמרו שזה ענין גלי הים כי רוצים להתנשאות לשוב למעלה
למקומם ,ומזה יקח האדם מוסר השכל איך ישא נפשו אל ה' לדבק בו ואיך ירד עשר מעלות יתר אחורנית להתרחק מאור של מעלה על ידי חטאיו ופשעיו ,הנה העת
לשוב אל ה' בבכיה ודמעה תרדנה עיניו מאין הפוגות כמו שמים התחתונים בוכים ומתנשאים לשוב למקור עליון ,קל וחומר אדם שיש בו נשמת רוח חיים חלק אלקי
ממעל מהראוי לפשפש במעשיו וישוב אל ה' וירחמהו וגו' ,וז"ש (תהלים קי"ט קל"ו) פלגי מים ירדו עיני כמו שמים נפלג ונחלק מלמעלה וירדו למטה כמו כן ירדו עיני על
לא שמרו תורתיך ,וזה טעם שהולכין לנהר לישא ממנו קל וחומר הנ"ל עכ"ל.
טפ ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ
ובזה יבואר בפשיטות ענין בריאת השיתין וקביעת מקום המזבח דייקא בששת ימי בראשית (קושיא א' ,ב') .דהרי באותה זמן
נתחלקו מים התחתונים מן העליונים ,וא"כ באותה שעה נתעוררו מים התחתונים לטעון ולומר וכי משוא פנים יש בדבר וגם אנן
בעינן למיהוי קמי מלכא ,ואכן העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות עד שהוכרחו לעמוד מגערת הקב"ה ,אך היות שצדקו
בטענתם ומלך במשפט יעמיד ארץ הבטיח הקב"ה למים התחתונים שעתידין ליקרב על גבי המזבח במלח ובנסוך המים בחג
הסוכות ,ולכך באותה שעה הקדים הקב"ה לקבוע מקום המזבח שבו עתידין להקריב את המלח ,וברא את השיתין תחת מקום
המזבח שבו עתידין לקיים מצות ניסוך המים בביהמ"ק .ויתכן שבעצם קביעת מקום המזבח ובריאת השיתין בששת ימי בראשית
בזה נעשה כריתת הברית עם מים התחתונים שעתידין ליקרב במלח ובנסוך המים ,וזהו שאמרו חז"ל שהברית כרותה למלח
מששת ימי בראשית.
ומה יומתק לבאר בזה מדוע נקבע מקום המזבח דייקא למעלה מפתח התהום ,ומקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו
ממקומו לעולםגכ (קושיא ב') .גם השיתין נבראו בששת ימי בראשית מכוונים בדיוק על מקום פתח התהום ,גם נבראו חלולין עד
התהום (קושיא א') .דתועלת גדול יש בזה שיראו התהומות תמיד את המזבח ואת השיתין לפניהם ,גם בשעת ניסוך המים בביהמ"ק
ירדו המים עד עומקי תהום רבה ,שרצה הקב"ה שירגישו התהומות שגם מהם מקריבין לפני ה' ועי"ז ינוחו בשלום על מקומם ולא
ישטפו ח"ו את העולם - .ואולי לכך בשעה שכרה דוד את השיתין לצורך ניסוך המים צף התהום למעלה ורצה לשטוף את העולם
(קושיא ו') ,כדי שיכירו הכל גודל התועלת שיש באותן השיתין להציל את העולם ויזהרו לקיים מצות ניסוך המים בשלימות ,ולכן
בשעת ניסוך המים שרו הלוים שיר המעלות שחיבר דוד באותה שעה (קושיא ה') - .ובזה יבואר מדוע טבור הארץ נמצא דייקא
תחת מקום השיתין ומשם נמתחה כל הארץ (קושיא ח') דבריאת השיתין היא היסוד לרוקע הארץ על המים .וזהו שרמזו חז"ל (סוכה
מ"ט ע"א) בתיבת בראשית אל תיקרי בראשית אלא ברא שית ,דעל ידי שנברא השיתין יש קיום למעשה בראשית.
ואם תאמר מה נשתנה ברית ניסוך המים שהיו יורדין עד התהום מה שלא מצינו כן בברית המלח .גם מה נשתנה חג הסוכות
שנצרך גם ניסוך המים יותר מכל ימות השנה דסגי במלח לחוד להרגיע את המים .ובפרט יש להתבונן במה שכתב בהדר זקנים
מבעלי התוס' (פ' בראשית) הנ"ל דמתחלה לא נתן להם הקב"ה רק ניסוך המים בחג הסוכות ,ולא נתפייסו כי אינם כי אם פעם אחת
בשנה ,ולכך הוסיף להם הקב"ה שימלחו הקרבנות בכל השנה ,וטעמא בעי מדוע רצה הקב"ה לפייסם דייקא בחג הסוכות.
ונראה ביאור הדבר לפי"מ שאמרו חז"ל (ר"ה ט"ז ע"א) בארבעה פרקים העולם נידון וכו' בחג נידונין על המים ,הרי לפנינו דחג
הסוכות היא שעת הדין על המים ,והסברא נותנת דבאותה שעה עולה לפני הקב"ה בכיית מים התחתונים שבוכים ואומרים
וכי משוא פנים יש בדבר וגם אנן בעינן למיהוי קמי מלכא כמו מים העליונים ,ומצינו שהמים לא ויתרו מעולם על טענתם כמו
שמוכיחים גלי הים המתגברים ומתנשאים בכל רגע לשוב למעלה למקומם כמ"ש בייטב פנים הנ"ל ,רק בדרך כלל אין ביכולתם
לעשות כלום שמוכרחים להשאר בגבולם מכח גערת הקב"ה וכמ"ש (תהלים ק"ד ט') גבול שמת בל יעברון בל ישובון לכסות הארץ,
אך בחג הסוכות שעת הדין עומדים ומצפים אולי עכשיו יקובל טענתם לפני הקב"ה ,והיות שבעצם טענה צודקת היא ומלך
במשפט יעמיד ארץ נמצא שבחג הסוכות נצרך העולם לרחמים גדולים שלא ישטפו ח"ו במים הזדונים ,ולכך הקדים הקב"ה את
הרפואה וברא את השיתין לצורך ניסוך המים ,וציוה לישראל שבחג הסוכות בזמן שעולה בכיית המים למעלה לעורר דין ח"ו,
באותה שעה יזדרזו ישראל לקיים הבטחת הקב"ה למים לנסך מים על המזבח העומד על פתח התהום ,וירדו המים בתוך השיתין
עד התהום ממש ובזה ינוחו התהומות בשלום ויפסקו מלבכות וינצל כל העולם (ובמנחת חינוך מצוה קי"ח אות ה' חקר אם גם בניסוך המים
היה מלח) - .ויתכן שלכך ציוה הקב"ה ליטול ארבעה מינים בחג הסוכות כדי לרצות בזה את המים ,וכמ"ש (תענית ב' ע"ב) ארבעת
מינין הללו אי אפשר להם בלי מים ואינן באין אלא לרצות על המים ,וא"כ גם בזה ימצאו המים נחמה שעל ידיהם נתאפשר
לישראל לקיים מצות ארבעה מינים .ובהושענא רבא בשעה שמרבין לבכות על המים אז מקיפין בערבי "נחל" את "המזבח"
הנמצא למעלה מפתח התהום.
גכ .ויש להטמין ברמ"ז בלשון הרמב"ם ז"ל ואין משנין אותו ממקומו "לעולם" ,דלצורך קיום העולם נצרך שלא ישנו המזבח ממקומו.
ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ צ
ואולי יתכן לחדש ולומר דעצם הדבר שקבע הקב"ה דבחג נידונין על המים היא חסד גדול מרחמי הקב"ה ,דהנה בדין הזה
תלוי ועומד כל המשך הבריאה ,דאם ח"ו ניתן רשות לתהומות לעלות אז כל הברואים אינם מתקיימים כמו שהיתה בדור המבול.
-ונראה דהכרעת בי"ד של מעלה תלוי במעשי ישראל שכל העולם לא נברא אלא בשבילם (ברכות ל"ב ע"ב ועוד) ,וכמו שמצינו
דבשעה שעשו ישראל את העגל ניתן רשות לתהומות להציף ח"ו את העולם כמפורש בזוה"ק (ח"ב קי"ג ע"ב) וזל"ק :תא חזי
בההיא שעתא דתבר משה הלוחות וכו' צף אוקיינוס מאתריה וסליק לשטפא עלמא וכו' ,קם משה על מי אוקיינוס ואמר מיא
מיא מה אתון בעאן ,אמרו וכי אתקיים עלמא אלא באורייתא דלוחות ועל אורייתא דשקרו בה ישראל ועבדו עגלא דדהבא אנן
בעאן לשטפא עלמא ,מיד אמר לון הא כל מה דעבדו בחובא דעגלא וכו' מיד ויזר על פני המים לא הוו משתככי מיא עד דנטיל
מיא מנייהו ואשקי לון מיד אשתקע אוקיינוס באתריה עכל"ק .הרי מפורש דהכרעת דין זה תלוי במעשי ישראל דבשעה שחטאו
עלתה ובשעה שתיקנו נשתקע במקומו - .אי לזאת קבע השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו דדייקא בחג הסוכות ידונו על המים ,דבאותו
שעה אחר שעברו ימי הרחמים והסליחות יכולים בני ישראל לזכות בדין ,וכמ"ש בטור (או"ח סי' תקפ"א) וז"ל :ישראל מסגלים עונות
כל השנה ,ערב ראש השנה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם ,בעשרה ימים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים,
ביום הכיפורים הכל מתענין ומותר להם הכל ,במוצאי יוהכ"פ עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא י"ט ראשון
ראשון לחשבון עונות עכ"ל .ולכן בכל שנה ושנה בחג הסוכות כשבאין לדון על המים זוכים בני ישראל בדין ,וחוזרת גזירה
הראשונה למקומה שצריך המים לישאר בגבולו עד שנה הבאה כשידונו עוד הפעם ,וכדי להרגיע את המים שצודקת בטענתה
ואבדה בדין ציוה הקב"ה לנסך מים בתוך השיתין היורדת עד התהום.
ומה יומתק לבאר בזה גודל השמחה ששרתה בביהמ"ק בשעת ניסוך המים ,לפימ"ש בדרשות חתם סופר (ח"א דף קט"ו) דמצד
הטבע כשהאדם נתון בדין למעלה אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה אז אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי ומכ"ש כשנגמר
דינו לרע אז לבו ככנור יהמה וידע אינש בנפשיה ונפקא מיני' להרבות בתפלה ולאפושי רחמים מבלי לדחות וכו' עכ"ל .וכ"כ
בספה"ק קדושת לוי (פ' בשלח) וזל"ק :אע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי כי כן הוא דרך הטבע מבני אדם כל מה שנדברים בו למעלה
הוא מרגיש למטה בהתעוררות מלעילא לתתא בין לרעה בין לטובה וכו' עכ"ל .ובפרט לפימ"ש בתוס' (סוכה נ' ע"ב) בשם ירושלמי
דבשמחת בית השואבה היו שואבין רוח הקודש .ולפי"ז יתכן לחדש ולומר שבני ישראל שזכו להיות בבית המקדש בשעת ניסוך
המים ידעו והרגישו ממש בדין של מעלה איך שכל העולם כולו נתון בדין עם המים ,מצד אחד עומדת המים בבכיות ותרעומות
שמצד הדין צריכים להרשות לה לעלות ,ומצד שני עומדת כל העולם כולו ומבקשת רחמים שלא להשטף ח"ו במים הזדונים ,ורק
על ידי שזוכים עתה לקיים מצות ניסוך המים נמצאו זוכים בדין ,ובצדקת מעשם הצילו עצמם ואת כל העולם משטיפת התהומות,
ולכך היו חסידים ואנשי מעשה מרקדים ומרבים בשמחה עד כדי כך שמי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיודכ .
דכ .ואולי יתכן לומר עוד לפי"מ שאמרו חז"ל (איכ"ר א' נ"ב) מתחלת ברייתו של עולם לא היה קילוסו עולה אלא מן המים הה"ד (תהלים צ"ג) מקולות מים רבים אדירים
משברי ים ומה היו אומרים אדיר במרום ה' ,באותה שעה אמר הקב"ה ומה אם אלו שאין להם לא פה ולא לשון לא אמירה ולא דיבור כך מקלסין אותי לכשאברא בני
אדם על אחת כמה וכמה .משמע קצת דרצונו ית"ש שבני אדם ילמדו את עצמן מן המים איך לקלס להקב"ה .אך למעשה מאחר שנתחלקו המים התחילו התחתונים
לבכות וגם למים העליונים אין רשות לומר שירה עד שמקבלין רשות ממים התחתונים כמבואר במדרש (הובא ברבינו בחיי הנ"ל) .ויתכן דבחג הסוכות בשעת ניסוך המים
בשעה שמים התחתונים מתרצים ומתפייסים אז נותנים רשות למים העליונים לומר שירה עמהם ,ואז הדבר חוזר כמו שהיתה בשעת בריאת העולם שהקב"ה מתקלס
מקולות מים רבים אדירים עליונים ששו ותחתונים עלזו ,ומגודל השמחה מתעוררים גם ישראל עם קדושים לקלס את הקב"ה מקל וחומר ומה אם אלו שאין להם לא
פה ולא לשון לא אמירה ולא דיבור כך מקלסין את הקב"ה אנו בני אדם על אחת כמה וכמה ,ודין גרמא לשמחת בית השואבה.
ובאמת מצינו שבני ישראל מתעוררין ע"י המים וכמו שפירש הגאון מו"ה לעמיל זללה"ה (הובא בחוט המשולש פ' דברים ,ובתפלה למשה להיש"מ מזמור צ"ג) מאמר הכתוב
(תהלים קל"ז א') על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרינו את ציון ,וקשה למה בכו על החורבן דווקא אצל הים ועוד דתיבת ג"ם אין לו שחר ,אכן איתא במדרש (איכ"ר פ"ב
סי"ז) גדול כים שברך מי ירפא לך מי שירפא שברו של ים הוא ירפא לך והוא תמוה ,אך ביאור הדבר על פי הנ"ל דמים התחתונים היו בוכים על שנתרחקו משכינת עוזו
ופייסם השי"ת שיקחו מהם ניסוך המים בחג ומלח על הקרבנות ,ולפי זה בזמן החורבן שנתבטל מהם הפיוס ודאי חזרו המים לבכות כמקדם ,וזהו הכוונה מי שירפא
שברו של ים הוא ירפא לך כי רפואה אחת להם שיבנה בית המקדש ,וזה שאמר הכתוב על נהרות בבל שם ישבנו וכשראינו שבכו המים על שברם ג"ם בכינו אנחנו
עמהם כי שבר אחד להם עכ"ד ודפח"ח .הרי שנתעוררו ישראל מבכיית המים לבכות עמהם ,וכמו"כ מדה טובה מרובה בשעה שביהמ"ק היה קיים נתעוררו ע"י שמחת
המים לשמוח עמהם.
ובעמדי בזה יתכן להוסיף טעם חדש לבכיית ישראל על נהרות בבל ,דבשעה שראו גודל בכיית המים על שברם שאבדו ניסוך המים נשתתפו בני ישראל בצערם
והשתדלו לנחמם ,ודין גרמא שהתחילו לבכות כדי לרצות בזה את המים וכמ"ש בשלה"ק (מס' תענית) כי הבכיה בסוד ניסוך המים .וכ"כ בשערי העבודה המיוחס לרבינו
אצ ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ
ואם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף לבאר בזה מדוע התחילו לשמוח דייקא ביום ב' דסוכות (קושיא ד') .ונקדים לחקור באיזה
יום מששת ימי בראשית נבראו השיתין .ונראה בפשיטות שנבראו ביום ב' ,שהרי באותו היום אמר הקב"ה (בראשית א' ו') יהי רקיע
בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ,נמצא דבאותו היום נתעוררו מים התחתונים בטענתם( ,וע"ע פי' הרא"ש בראשית א' ט' דלכך לא
נאמר כי טוב ביום שני משום החילוק והפירוד שנעשה בין מים התחתונים למים העליונים) ,ולכך באותו שעה כרת הקב"ה הברית בכריית השיתין
(וע"ע פירוש המשניות להרמב"ם אבות פ"ה מ"ו) - .והנה בזוהר חדש (פ' תשא) מבואר דיום ב' דששת ימי בראשית מכוון נגד יצחק אבינו.
גם ידוע מספרי קודש דשבעת ימי סוכות מכוונים נגד שבעת ימי בראשית (עי' תורת המנחה לתלמיד הרשב"א דרוש פ"ג ,תולדות אהרן
להה"ק מזיטאמיר לסוכות) .ולכך דייקא ביום ב' דסוכות אישפוזא דיצחק אבינו התחילו שמחת בית השואבה .ומהאי טעמא גם הרמז
של ניסוך המים בתורה מתחיל בב' דסוכות דייקא (תענית ב' ע"ב).
ונראה להמתיק ביותר ענין התחלת שמחת בית השואבה דייקא באישפוזא דיצחק ,דהנה בששת ימי בראשית הבטיח הקב"ה
למים התחתונים שעתידין ליקרב במזבח במלח בשעת הקרבת הקרבנות וכמ"ש על כל קרבנך תקריב מלח ובזה נתפייסו המים,
אך למעשה עברו כמה אלפים שנים משעת ההבטחה עד שנתקיימה בפועל .ויש לחקור מאיזה זמן נחשב התחלת עבודת
הקרבנות ומי היה הראשון שהקריב מלח על קרבנו.
ונראה דהתחלה זו היתה בעקידת יצחק וכמבואר במדרש תנחומא (צו פי"ג) וז"ל :אחר שראה הקב"ה כי בכל לבבו ובכל נפשו
בא להעלות ליצחק בנו לעולה ושלח לו האיל וכו' שם הבטיחו הקב"ה בעת שיעלו בניו עולות שיקבלם מיד .וביאר בספה"ק ישמח
משה (פ' וירא ,דף מ"ז ע"ג) דמעקידת יצחק נצמח דקרבן בהמה מכפרת על אדם ,דאבות היו פועל דמיוני כמ"ש הרמב"ן (פ' לך) ,והנה
אז היה ממש יצחק לעולה ואף באיל נכנס נשמתו כנודע ,לכך מן אז חשוב הקרבת בהמה כאלו הקריב את עצמו עכ"ל.
גם נראה בפשיטות דאברהם אבינו היה הראשון שהביא מלח על קרבנו ,דהרי קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה (יומא כ"ח
ע"ב) וא"כ מכיון שהקריב קרבן בודאי קיים מצות התורה על כל קרבנך תקריב מלח ,ואע"פ שלא נזכר בקרא שהביא מלח לקרבנו
כבר מצינו בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) שהביא עמו מנחה ונסכים אע"ג שלא נזכרו בקרא .שו"ר בס' שמנה לחמו (לבוב תרמ"ד ,פ'
וירא דף כ"ו ע"ב) שכתב וז"ל :המזב'ח ממע'ל לעצי'ם סו"ת מלח למפרע שגם מלח הביא אתו מביתו לתת על קרבנו (וע"ע שו"ת תירוש
ויצהר סי' קע"ח בשם שפת אמת זצ"ל).
פירות הנושרים מדברינו דהיסוד לנחמת המים בפועל התחיל בעקידת יצחק ,שבזכות זה נצמח ענין הקרבת הקרבנות
שעליהם יקריבו ישראל את המלח ,גם היתה קרבן זה הראשון שהקריבו עליה מלח - .ובזה מבואר מה שסיבב הקב"ה שעקידת
יצחק יהא על הר המוריה בדיוק במקום המזבח של ביהמ"ק (כמ"ש הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ב ה"א) דהלא אותו מקום מכוון היא
למעלה מפתח התהום ,ובאותו מקום עתידין ישראל להקריב קרבנותיהם עם מלח בזכות עקידת יצחק ,ורצה הקב"ה שירגישו
התהומות דאכן הבטחתו מתקיים ועי"ז יתפייסו וינוחו בשלום על מקומם - .ולכך התחילו שמחת בית השואבה דייקא באישפוזא
דיצחק אבינו.
וארווחנא לבאר בזה מה שאמרו חכמים (אבות פ"ה מ"ו ,תנחומא צו פי"ג) כי כבר מששת ימי בראשית נברא האיל להעלותו עולה
תחת יצחק ,והיא פלא דהרי יצחק לא נברא עד אחר אלפיים שנים ,ומהו הצורך להקדים בריאת האיל בששת ימי בראשית
לפדות את יצחק שעדיין לא נברא .אך לדברינו יבואר דהרי באותה זמן הובטחו מים התחתונים ליקרב במזבח במלח .ושורש קיום
הבטחה זו יתקיים בהקרבת האיל בעקידת יצחק ,ולכך הקדים הקב"ה בריאת האיל לששת ימי בראשית ,כמו שהקדים גם קביעת
מקום המזבח ובריאת השיתין השייכים לברית הזה ,וכמו שנתבאר.
יונה (אות י"א) וז"ל :המתפלל בדמע תפלתו נשמעת שהרי שערי דמעה לא ננעלו והדמעה היא כנגד ניסוך המים שהיו מנסכים ע"ג המזבח כדאמר בבראשית רבה (פ' ע"ח)
כל אותן שנים שהיה יעקב בבית אל לא נמנע מלנסך וכו' ואלו הן הדמעות שהיה בוכה בשעה שהיה מתפלל בבית אל .וכ"כ רבינו בחיי (בראשית א' י"ח ,כד הקמח ערך תענית)
דהדמעה בשעת התפלה קרבן כנגד ניסוך המים עם הקרבנות.
ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ בצ
ואם כנים דברינו נלך לבטח דרכינו גם בהבטחה השני' שהבטיח הקב"ה בששת ימי בראשית למים התחתונים שעתידין ליקרב
בניסוך המים בחג הסוכות ובזה נתפייסו המים ,אך למעשה עברו כמה אלפים שנים משעת ההבטחה עד שנתקיימה בפועל .ויש
לחקור באיזה זמן נחשב התחלת עבודת ניסוך המים ,ומי היה הראשון שקיים מצות ניסוך המים בחג הסוכות.
ונראה להוכיח מדברי חכמינו ז"ל דיעקב אבינו היה הראשון שהתחיל עבודה זו ,וקיים מצות ניסוך המים בחג הסוכות ,על אבני
המזבח שעליה נעקד יצחק אביו ונקרב אילו של יצחק ,ואפרש שיחתי:
הנה בפרשת ויצא (בראשית כ"ח) כתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום
ההוא וגו' וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה ,ויקרא את שם
המקום ההוא בית אל וגו' ,וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי וגו' והאבן הזאת אשר
שמתי מצבה יהיה בית אלהים .ופירש"י וז"ל :כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה' וכן עשה בשובו מפדן ארם כשאמר לו קום עלה
בית אל (לקמן ל"ה) מה נאמר שם ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך - .והנה אבן הזאת מקורו מעקידת יצחק כמבואר בפרקי
דרבי אליעזר (פרק ל"ה) וז"ל :לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו וישם אותם מראשותיו וכו' ונעשו כולן
אבן אחת וכו' וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כולם אבן אחת ושם אותו מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים
ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה וכו' עכ"ל.
לאחר שנים רבות כשחזר יעקב מבית לבן כתיב (בראשית ל"ה) ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם
מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך וגו' ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית אל וגו' ויבן שם מזבח ויקרא
למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו וגו' ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך
עליה נסך ויצק עליה שמן .ובתרגום יונתן (בראשית ל"ה י"ד) פירש וז"ל :ואקים תמן קמא באתרא דמליל עמיה קמא דאבנא ונסיך
עלה ניסוך חמר "נסוך מוי ,ארום כדין עתידין למעבד בחגא דמטליא" .הרי מפורש שקיים יעקב מצות ניסוך המים כמו שעתידין
לעשות בחג הסוכות - .והרבה יעקב מאוד בניסוכין אלו כמבואר בבראשית רבה (פע"ח ט"ז) שכל הזמן שעשה יעקב אבינו בבית אל
לא נמנע מלנסך ,וא"ר חנן כל מי שהוא יודע כמה נסוכים ניסך יעקב אבינו בבית אל יודע לחשב את מי טבריה ע"כ - .וניסוך זה
היתה על אותו האבן שבא מעקידת יצחק וכמ"ש הרמב"ן שעל אותו האבן ששם מראשותיו והציבו מצבה בפעם הראשונה נסך
עליה עתה נסך (וכן מבואר בתרגום ורש"י פ' ויצא כ"ח כ"ב).
וחשבתי דרכי למנות ולספור דלפי החשבון בא יעקב לבית אל לקיים את נדרו בחג הסוכות ממש ,דהרי מלחמת יעקב עם
שרו של עשו היתה בליל פסח וכמ"ש (בהגדה של פסח) וישראל ישר לא-ל ויוכל לו לילה ,ותיכף אח"כ כתיב (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב
נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא שם המקום סכות ,ודרשו חכמינו ז"ל (מגילה י"ז ע"א ,הובא ברש"י שם) ששהה
בסוכות י"ח חדש קיץ וחורף וקיץ ואח"כ בא לבית א-ל .ואם מונים י"ח חודש מליל פסח נמצא שהגיע לבית א-ל ממש בחג
הסוכות ואז קיים מצות ניסוך המיםהכ .
הכ .ונראה להוסיף ולחשוב שגם בפעם הראשון כשבא יעקב לבית אל היתה בחג הסוכות ,ויבואר לפימ"ש בספה"ק בני יששכר (מאמרי כסליו טבת ,מאמר א') דקבלה בידינו
שיעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' דסוכות ונרמז בפסוק ויעקב נסע סכותה יעו"ש .וכ"כ בדרשות חתם סופר (ח"א דצ"ד ע"ד ,דרוש לח' טבת תקצ"ד) דיעקב אבינו נסתלק
ביום א' דסוכות .ובס' טיב לבב לרביה"ק מסאטמאר זי"ע (פ' חיי ,עמוד צ"ג) כתב לחדש לפי"ז דגם לידת יעקב אבינו היתה בו ביום א' דסוכות ,דהרי אמרו חז"ל דהקב"ה
ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום (ועי' כעי"ז בשע"ת סי' תצ"ד בשם בכור שור) יעו"ש .והנה איתא בדעת זקנים מבעלי התוספות (בראשית כ"ט כ"א) לפרש מה שאמר
יעקב כי מלאו ימי ,כמנין מלא"ו שנים היו לי כשבאתי אצלך כי בן ס"ג היה כשנתברך וי"ד נטמן הרי ע"ז שנים כמנין מלאו עכ"ל .ומשמע דבאותו היום נשלמו לו ע"ז
שנים ,נמצא שבא יעקב לבית לבן ביום לידתו שהיא יום א' דסוכות .ולפי"ז נמצא שמה שקפצה לו הארץ ונעקר הר המוריה ממקומו וישכב במקום ההיא ,היתה בלילה
הקודמת שהיא ליל א' דסוכות ,ובבוקר יום א' דסוכות לקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה.
ואולי יתכן להוסיף אומרם ז"ל (ב"ר פנ"ו י') :ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה שנאמר (תהלים ע"ו) ויהי בשלם
סוכו ומעונתו בציון ומה היה אומר יהי רצון שאראה בבנין ביתי עכ"ל .וכעי"ז במדרש תהילים (מזמור ע"ו) :אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה
סוכה בירושלים כביכול שהיה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי שנאמר ויהי בשלם סוכו .ובענף יוסף (ב"ר
שם) כתב שסוכה זו היתה במקום בית קדשי הקדשים .נמצא שבאותו זמן ששכב יעקב במקום המקדש ,וכן בשעה שחזר לעשות ניסוך המים ,עמדה סוכה על
מקום המקדש.
גצ ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ
ויש להוסיף עוד דגם במשך י"ח חודש ששהה יעקב בסוכות היה עוסק במצות סוכה ,וכדמצינו בזוה"ק (ח"ג ק' ע"ב) באורך
שעשו הלך לדרכו שעירה ונטרד הס"מ בשעיר המשתלח ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה .ובטור (או"ח סי' תי"ז) כתב דחג
הסוכות מכוון כנגד יעקב דכתיב ולמקנהו עשה סוכות .ובחידושי הרד"ל (ב"ר פע"ח) כתב שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה
סוכות כעין חג הסוכות בכל מצותיו ועשה ניסוך המים .ויש להסמיך לזה מדרש פליאה (הובא בדמש"א מועדים בשם כסף נבחר) סכותה
לראשי ביום נשק אמר יעקב סכותה לראשי עשית לי סוכה ביום שנשק לבן לבניו.
ובזה נראה לבאר ענין אבן שתיה (קושיא ז') ,דזה ברור שאבן שתי' נתחדש בשעת בריאת העולם לכבוש את התהומות שלא
יעלו על הארץ ,וכמ"ש חז"ל (יומא נ"ד ע"ב) שבששת ימי בראשית ירה הקב"ה אבן בים וממנו נשתת העולם ולכך נקראת "אבן
שתיה" ,ובלי אבן זה אי אפשר לעולם להתקיים אף לרגע אחתוכ .ומה דמצינו דבשעה שהיה יעקב בבית אל הוסיף הקב"ה אבן
של יעקב להיות סניף לארץ לחזקה ולסעדה .יבואר לדרכינו דהנה מה שכבש אבן שתיה מתחלה את התהום היתה על אפם
וחמתם של המים שהיו מעיזים ובוקעים את התהומות ,ובאו בטענות של ממש שרצונם לעלות ולהיות קמי מלכא כמו שהיתה
בתחלה ,ומה שעמדה המים במקומה תחת אבן השתיה היתה מהכרח מכח גערת הקב"ה והבטחתו בענין הקרבנות והמלח
וניסוך המים בחג ,אך למעשה חלפו ועברו אלפי שנים ועדיין לא נתקיים הבטחת הקב"ה ,עד שהגיע עקידת יצחק ונתחדש ענין
הקרבנות והמלח ,ונמשך הדבר בשעה שבאה יעקב לבית אל וקיים ניסוך המים בחג הסוכות ,ויתכן שלכך סיבב הקב"ה שאותן
האבנים שעליה נעקד יצחק יבואו גם ליעקב לעשות ממנה מצבה לקיים ניסוך המים בחג הסוכות ,ואח"כ לקח הקב"ה אבן זה
וצירף אותה לאבן שתי' לחזקה ולסעדה בכיבוש התהומות ,דזהו החיזוק והסעד שמקיימין את הברית הן במלח והן בניסוך המים,
ואבן זה עומד על פתח התהום וזה גורם שהמים נחים על מקומם בשלום ועולם כמנהגו נוהג.
אך עדיין לא מצינו מנוח דלכאורה איכא למידק בעצם הדבר מדוע אמנם עשה ה' ככה בשעת בריאת העולם לחלק את המים
לשני חצאין אלו למעלה ואלו למטה ,ודין גרמא שמים התחתונים יהיו תמיד בוכים וטוענים למה נגרע ,גם ברואי עולם מפחדים
שמא יתגברו גלי הים לשוטפם ח"ו ,הלא מלך במשפט יעמיד ארץ ורחמיו על כל מעשיו ,והיפלא מה' דבר ליקח כל המים
לעליונים ויהיו כולם שמחים ,או לא יברא מתחלה כל כך מים דאיזה תועלת יש לעולם בבריאת התהומות.
ונראה ביאור הדברים בהקדם אומרם ז"ל (שבת פ"ח ע"א ,ע"ז ג' ע"א) מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ה"א יתירה למה
לי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם
לתוהו ובוהו עכ"ד הגמ' .ונראה בפשיטות דהמצב של תוהו ובוהו היא אותו המצב שהיתה בתחלת הבריאה אחר בריאת שמים
וארץ לפני ציווי הקב"ה יקוו המים ,שמי התהום כיסו את פני כל הארץ ונמצאת הארץ תוהו ובוהו ,וכמפורש בלשון הכתובים
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ,והארץ היתה תוהו ובוהו וגו' ורוח אלקים מרחפת על פני המים וגו' ,ויאמר אלקים
יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ,הרי בפשיטות דבעליית התהומות ח"ו חוזרת הארץ לתוהו ובוהו.
ובפסיקתא רבתי (פכ"א) מצינו שאמרה הארץ שמא אין ישראל מקבלים את התורה ואני חוזרת למימי כמה שהייתי .וע"ע מדרש
תנחומא (יתרו פי"ד ,שמיני פ"ו) .גם בהריגת עשרה הרוגי מלכות (פיוט אלה אזכרה בתפלת מוסף ליוהכ"פ) מצינו בזה"ל :שרפי מעלה צעקו
במרה זו תורה וזו שכרה וכו' ענתה בת קול משמים אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים לתוהו ובוהו אשית הדומים ע"כ,
הרי מפורש דהפיכת העולם למים היינו תוהו ובוהו .וכ"כ במהרש"א (ע"ז ב' ע"ב ,ד"ה מלמד) וז"ל :יחזור כל העולם לתוהו ובוהו דהיינו
לפי טבע הבריאה שהיה העולם כולו מים במים ,וחסד אלהים היה בשביל האדם שיקוו המים למקום אחד ,ואם לא תקבלו התורה
יחזור לטבעו תוהו ובוהו ושם תהא קבורתכם ,ולהכי אמר משמים השמעת דין על הארץ שתחזור לדינה ולטבעה ,ואז הארץ יראה
שתחזור לטבעה שיעלו המים עליה עכ"ל .פירות הנושרים לפנינו דתנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית היתה שאם לא
יקבלו ישראל את התורה אז יוחזר הארץ לתוהו ובוהו בעליית התהומות.
וכ .בראש דוד להחיד"א (פ' ראה) כתב בשם המדרש דבעת בריאת העולם התפלל הקב"ה כביכול על אבן השתי' שממנה הושתת העולם שיכבשו רחמיו את כעסיו ויגולו
רחמיו על ישראל וכו' .ומכוון לדברינו שכל העולם תלוי ועומד באבן שתי' שנתייסד בששת ימי בראשית על מים התחתונים ,וענין זה תלוי במעשי ישראל.
ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ דצ
וארווחנא לבאר בזה מה דמצינו בפ' בראשית בסדר בריאת העולם ,שבריאת המים קדמו לבריאת הארץ (רש"י ר"פ בראשית),
ואח"כ נבראה הארץ בתוך המים וכמ"ש באוהחה"ק (בראשית א' ט') וזל"ק :היבשה היתה שטוחה תוך המים לרוחב העולם ומים
למעלה ומים למטה לה ,ואותם המים שלמעלה ליבשה חלקם הרקיע ונשא חציים בכנפיו ,כאומרו יהי רקיע בתוך וסתם תוך
אמצע במשמע ,וחצי הנשאר היה מכסה ליבשה ,ולאותם מים אמר ה' יקוו אל מקום אחד שהוא מי אוקיינוס ,ותראה היבשה
במקום שהיתה בו בעת בריאתה כי שם קנתה מקומה ,אלא שהיתה מכוסה וגזר עליה שתראה עכל"ק - .ויש להפליא ע"ז לאיזה
צורך ברא הקב"ה כל כך מים שיוכלו לכסות את פני כל הארץ ולא סגי במי הימים ,גם צ"ב דהלא גם בשעת בריאת הארץ נמצא
מים מתחת לארץ וכמ"ש רוקע הארץ על המים ,וא"כ מדוע לא נברא הארץ מתחלה מעל כל המים כדי שיתראה היבשה תיכף.
-ולדרכינו יבואר דהרי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם לא יקבלו התורה אז יעלה התהום ויכסה את פני כל הארץ
ויוחזר העולם לתוהו ובוהו ,אך כללא אית לן דאין כל חדש תחת השמש ומה שלא היתה בשעת הבריאה לא תהא גם לאחריה
כמ"ש הרמב"ם (מו"נ ח"ב פכ"ט) ,ולכך בתחלת בריאת העולם ברא הקב"ה מצב כזה שיכסה המים את כל הארץ ויהא תוהו ובוהו,
ורק אח"כ אמר הקב"ה יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה ,והתנה שאם לא יקבלו ישראל את התורה אז יחזרו המים על
פני הארץ ויוחזר העולם לתוהו ובוהו.
ואכן באמת מצינו דבשעת מתן תורה נבקעו התהומות ורצו לעלות ,וכמו שכתב הפייטן (בקדושה דמוסף של ר"ה) בזה"לִִׁ :ש ְְמ ֲֲעָך
ׁשֹוָפר ָָחָזָ ק ִִּדֶּבֶ ר ַוַ ִּיִ ְְק ָָרא ָָא ֶֶרץ .ופירש במטה לוי
ָּׁש ַַמִיִ ם ְּבְ ֵכֵ ן ָיָ ְְר ָָאה ְוְ ָָׁש ְְק ָָטה ָָה ָָא ֶֶרץ ַַר ַַעׁש יֹום ִִמ ְְׁש ָָּפט ָּגָ ֲֲעׁשּו ְְּתהֹומֹות ָָה ָָא ֶֶרץ קֹול ָ
ִִדין ִִמ ָ �
וז"ל :מגודל הרעש שהי' ביום מתן תורה געשו ורעשו תהומות הארץ ,כסבורין היו שהגיע יום הדין שיחזור העולם לתוהו ובוהו ,כי
שמעו קול שופר חזק מאוד ונדמה להם כאילו קורא לכל דיירי הארץ ויחרב העולם לכן רעשו וגעשו אז במתן תורה עכ"ל( .וכעי"ז
פירשו בכמה מחזורים קדמונים :מחזור מכל השנה קראקא שמ"ה ,מחזור שער השמים אלטונה תקל"ב ,מחזור ר"ה וינה תקנ"ה ,המחזור זולצבך תקס"ו) .וכן
מבואר בפירוש ספר יצירה לר"י מברצלונה (עמוד ע"ב) באורך דבשעת מתן תורה נרעד כל העולם כולו שמא יחזרו לתוהו ובוהו
ונבקעו גם התהומות ורצו לעלות ולשטוף את כל העולם ,ולבסוף כשקבלו ישראל את התורה נחו תהומות ונסתמו מביקוען
וכמבואר בירושלמי הנ"ל וכו' ,וזהו שנאמר (משלי ג' כ') בדעתו תהומות נבקעו ,להודיע כי בשעת מתן תורה נרעדה הארץ ונזדעזעה
ונבקעו התהומות עד לעלות העולם לולי שבשמיעת אנכי שקבלו ישראל עליהן עול מלכות שמים שתם אותו החרס בקיעות
התהומות וכו' יעו"ש באורך( .וע"ע במעמד הנבחר אוצה"מ אות קע"ד).
גם אחר מתן תורה מצינו במעשה העגל שעלו התהומות לשטוף את העולם ,וכמבואר בזוה"ק (ח"ב קי"ג ע"ב) בפירוש הכתוב
(דברים ט' כ"א) ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר וזל"ק :תא חזי בההיא שעתא דתבר משה הלוחות דכתיב (שמות ל"ב י"ט)
וישבר אותם תחת ההר צף אוקיינוס מאתריה וסליק לשטפא עלמא ,חמא משה דאוקיינוס סליק לגבייהו והוה בעי לשטפא
עלמא ,מיד ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש וגו' ויזר על פני המים ,קם משה על מי אוקיינוס ואמר מיא מיא מה אתון
בעאן ,אמרו וכי אתקיים עלמא אלא באורייתא דלוחות ועל אורייתא דשקרו בה ישראל ועבדו עגלא דדהבא אנן בעאן לשטפא
עלמא ,מיד אמר לון הא כל מה דעבדו בחובא דעגלא הא מסיר לכון וכו' מיד ויזר על פני המים ,לא הוו משתככי מיא עד דנטיל
מיא מנייהו ואשקי לון מיד אשתקע אוקיינוס באתריה ,דהא בההוא מדבר לא הוו מיא דכתיב (במדבר כ' ד') לא מקום זרע וגו'
ומים אין לשתות וכו' ,כתיב הכא על פני המים וכתיב התם (בראשית א' ב') על פני תהום עכל"ק - .ונלענ"ד כוונת דברי הזוה"ק דמה
דמבואר בקרא שהשליך משרע"ה עפר העגל לנחל היורד מן ההר אין הכוונה לאיזה נחל שהיתה שם דהרי במדבר לא היו נחלי
מים ,רק הכוונה לים אוקיינוס שצף ועלה מתחת הר סיני ורצה לשטוף את העולם ובתחלת עלייתו נדמה לנחל היורד מן ההר
עד שהעמידו משה ונשתקע הנחל במקומו .ובפשיטות ראוי להתבונן מי נתן רשות למי אוקיינוס לעשות דין מעצמו דלא מצינו
שנצטוה ע"ז ,ואולי זה היתה טענת משה באמרו למים :מיא מיא מה אתון בעאן ,ואם היתה ע"ז ציווי ה' לא היה משה טוען עם
המים רק היה מתפלל להקב"ה ,אך המים השיבו למשה רבינו :וכי אתקיים עלמא אלא באורייתא דלוחות ועל אורייתא דשקרו
בה ישראל ועבדו עגלא דדהבא אנן בעאן לשטפא עלמא ,וכוונתם דבאמת כבר נצטוו ע"ז מששת ימי בראשית בתנאי הבריאה
שאם אין ישראל מקבלין את התורה אז הארץ חוזרת לתוהו ובוהו בעליית התהומות ,ומה שנתקיים העולם עד עכשיו היא בשביל
אורייתא דלוחות שקיבלו ישראל ,אך עכשיו דשקרו בה ישראל ועבדו עגלה דדהבא א"כ חוזרת גזירה הראשונה למקומה ולכך
אנן בעאן לשטפא עלמא ,כששמע משה שצדקו בטענתם מיד ויזר על פני המים והשקה אותם ,וכשהבחינו התהומות בביטול
העגל שבו ונשתקעו במקומם.
הצ ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ
גם בדורות אחרים מצינו במס' סנהדרין (דף ק"ג ע"א) :בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים נסתכל
בדורו ונתקררה דעתו ,בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו
ע"כ ,ונראה בפשיטות שגם זה מכח תנאי הבריאה הנ"ל ולכך רצה הקב"ה להחזיר את העולם דייקא לתוה"ו ובוה"ו והיינו ע"י
עליית התהומות.
פירות הנושרין לפנינו דתועלת בריאת התהומות תחת הארץ היא כדי לקיים תנאי הקב"ה במעשי בראשית שאם ח"ו לא ירצו
לקבל ישראל את התורה או לא ירצו לקיימה אז חלילה יעלו התהומות ויהפך הארץ לתוהו ובוהו כמו שהיתה בתחלת הבריאה.
-ובזה מבואר מדוע חילק הקב"ה את המים בשעת בריאת העולם והניח חציו למטה בתהומות הארץ כדי שיהיו מוכנים ועומדים
לשעת קבלת התורה לקיים תנאי הבריאה - .אך מכיון שעי"ז נתרחקו מים התחתונים ורוצים לבקוע תהומות ולעלות להיות קמי
מלכא ,לכן הניח הקב"ה אבן שתיה על פתח התהום לכבוש את התהומות ,וכלפי טענתם הבטיחם הקב"ה שיזכו ליקרב במלח
ובניסוך המים בחג הסוכות.
ובזה נלך לבטח דרכינו לבאר שאר הדקדוקים בענין אבן שתיה (קושיא ז') .שאע"פ שנברא אבן שתי' בששת ימי בראשית
לכבוש את התהומות בזכות המלח וניסוך המים ,מ"מ לא נקבע להיות במקומה הנכון עד רעידת האדמה שהיתה במתן תורה,
דהרי כיבוש התהומות תלוי ועומד אם יקבלו ישראל את התורה או לא ,וכמו שדרשו חכמים (שבת פ"ח ע"א) עה"כ ארץ יראה
ושקטה ,דבתחילה קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע יראה שמא לא יקבלוה ויחזור העולם לתוהו ובהו ולבסוף כשקבלוה
שקטה .ובמדרש תנחומא (נשא פי"ט) מבואר דעד מתן תורה היה העולם דומה לטרסקל של שתי רגלים שאינו יכול לעמוד .וכמובן
שאם ח"ו לא היו מקבלין את התורה לא היה מועיל כלל ענין המלח וניסוך המים לכבוש את התהומות.
ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף לבאר ענין הר המוריה (קושיא ט' ,י') ,מה נשתנה הר זה מכל הרים שבעולם שלא נברא
עד העקידה ,ובפרט דבאותו מקום נמצא פתח התהום ,ותכלית בריאת ההרים כדי לכבוש את התהום שלא יעלה ויציף את
העולם .גם איך יתכן שנעקר הר המוריה ממקומו ג' פעמים :א .אצל יעקב אבינו בבית אל .ב .בשעת קריעת ים סוף .ג .בשעת
מתן תורה.
ולדרכינו יבואר בהקדם לחקור במה שמצינו בדברי חז"ל דבשעת כריית השיתין הגיע דוד המלך לפתח התהום ,ויש להתבונן
מאיזה טעם נמצא פתח התהום דייקא תחת מקום המקדש .וביותר יפלא דהרי בדור המבול מצינו פתח התהום בחוץ לארץ ,דהרי
באותו שעה נבקעו מעינות תהום רבה ,ויש אומרים (זבחים קי"ג ע"א ,ב"ר פל"ג) דבארץ ישראל לא ירד הגשם ולא נפתחו התהומות
(רמב"ן בראשית ח' י"א) .גם במעשה העגל מצינו פתח התהום תחת הר סיני כמבואר בזוה"ק (ח"ב קי"ג ע"ב).
ואולי יתכן להשוות דברי חכמים שיעלו כולם בקנה אחד ,דבאמת כתיב (תהלים קל"ו ו') רוקע הארץ על המים והתהומות נמצאים
תחת כל הארצות ,אך כבר נתבאר לפנינו דסיבת הדבר שצריכים לכבוש את התהומות היא משום שרצונם לעלות לשוב למעלה
למקומם ,ולפי"ז יתכן דמים הנמצאים תחת מקום המקדש מתגברים ביתר שאת לעלות בהרגישם גודל הקדושה והשראת
השכינה למעלה מהם ,ובזה מבואר מדוע נמצא פתח התהום תחת מקום המקדש דייקא.
אך מקום המקדש לא נבחר להיות מקום השכינה עד שעת העקידה ,וכמ"ש (בראשית כ"ב י"ד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא
ה' יראה ,ופירש"י וז"ל :ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות ע"כ .ולכן עד העקידה לא
נמצא פתח התהום במקום זה ולא נצרכה הר המוריה לכבשו ,ורק בשעת העקידה נתחדש ענין הר המוריה.
ומה דמצינו דבמעשה העגל נמצא פתח התהום תחת הר סיני ,יבואר בפשיטות דהרי בזמן מתן תורה השרה הקב"ה שכינתו
על הר סיני ,והיתה השכינה מצויה בהר עד שהוקם המשכן באחד בניסן (רש"י תענית כ"א ע"ב ,אבן עזרא שמות י"ט י"ג ,תוס' ישנים יומא
ד' ע"ב) ,והשראת השכינה בהר סיני היתה יותר מהשראתו בביהמ"ק (אוהחה"ק בראשית מ"ו ד') ,ולכך בתקופה זו היתה פתח התהום
תחת הר סיני.
ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ וצ
ויש להמתיק בזה דבר חידוש שמצינו בס' ארץ חמדה (למלבי"ם ז"ל ,פ' לך אות ח') בשם חכמי האמת וז"ל :המזבחות שבנו האבות
וכן מקום המזבח שבמשכן שבמדבר כולם היו על הר המוריה שהיה הולך עם האבות ועם ישראל במדבר ועליו היו בונים המזבח,
כמו שמצינו (חולין צ"א ע"ב) ביעקב שנעקר הר המוריה ובא לקראתו וכו' ,וזה היה ג"כ באברהם שהמזבח שבנה במקום שכם
היה על הר המוריה שבא לשם ואח"כ כשנסע אברהם מאותו המקום הוליך עמו את הר המוריה ,וע"ז אמר ויעתק משם ההרה
שהעתיק משם את ההר שהוא הר המוריה וכו' עכ"ל - .ומה מאוד יש לתמוה על מראה הנפלא הזה ,איך יתכן להר המוריה לעזוב
את משמרתה אחר שתחתיה נמצא פתח התהום וכל העולם תלויה בה ,אך לדברינו יבואר דפתח התהום תלוי במקום השראת
השכינה ,ולכך נצרך הר המוריה להיות בכל זמן יחד עם מקום השראת השכינה ,בסיני או במשכן או בביהמ"ק ,ואין הר זה תלוי
כלל בארץ המוריה - .ובזה יבואר מה דמצינו דאחר חורבן ביהמ"ק נסתלק הר המוריה ונגנז (עי' מעמד הנבחר אוצה"מ אות קמ"ג באורך),
דכיון דסילק הקב"ה שכינתו ממקום זה ואדרבא בעוה"ר שועלים הלכו בה א"כ גם התהומות אינם מתגברים כאן יותר ממקום
אחר ושוב לא נצרך הר המוריה לכבשן.
ואם כנים דברינו נלך לבטח דרכינו לבאר ענין עקירת הר המוריה ממקומה ,דהנה התהומות שרוצים לעלות באים בטענה
צודקת שרוצים להיות קמיה מלכא כמו שהיתה בתחלה ,וא"כ איך יתכן להר המוריה לכבוש עליהם .אך התירוץ הוא שכבר
הבטיחם הקב"ה שגם מהם יקרבו במלח וניסוך המים בחג הסוכות .ומהאי טעמא סיבב הקב"ה שעקידת יצחק יהי' על הר
המוריה דייקא שבאותו זמן יתחדש ענין הקרבנות והקרבת המלח כנ"ל .גם בשעה שבאה יעקב לבית א-ל הלך הר המוריה
לקראתו כשנמצא עליה אבני המזבח של עקידת יצחק ,וע"י שכיבת יעקב נעשו כולם אבן אחת שעליה חידש יעקב ענין ניסוך
המים בחג הסוכות כנ"ל .והנה שני מצות אלו שייכים להר המוריה עצמה מכח שני טעמים :א .שהרי תכלית בריאתה לכבוש על
התהומות בכח שני מצות אלו .ב .שהרי עליה עתיד ביהמ"ק להבנות ובאותו מקום עתידין ישראל לקיים הקרבת המלח וניסוך
המים בחג .והוסיף הר המוריה ליעקר ממקומה גם בשעת קריעת ים סוף דהרי באותו זמן זכו מים התחתונים שעל ידיהם נתקדש
שם שמים מסוף העולם ועד סופו ובודאי היתה לה ממנה נחמה גדולה .גם בשעת מתן תורה בא הר המוריה להר סיני מכח שני
טעמים :א .דהרי באותו זמן נמצא פתח התהום תחת הר סיני כנ"ל .ב .דעיקר בריאת התהומות היא בשביל תנאי הבריאה שאם
לא יקבלו ישראל את התורה יעלו התהומות ח"ו ויוחזר הארץ לתוהו ובוהו ח"ו ,ולכך בשעת מתן תורה נעקר ממקומה הר המוריה
העומד לכבוש על פתח התהום ובא להר סיני לראות אם יקבלו ישראל את התורה או לא.
ובעמדי בזה נראה לפרש מה שאמרו חז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק ה') וז"ל :בשלישי היתה כל הארץ מישור כבקעה והיו
המים מכסים על פני כל הארץ ,וכשיצא הדבור מפי הגבורה יקוו המים ,עלו מקצות הארץ ההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל
הארץ ,ונעשים עמקים על תוכה של ארץ ,ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים ,שנאמר ולמקוה המים קרא ימים עכ"ל .ובפירוש מהרז"ו
ביאר וז"ל :לצורך הקוואת המים עלו ההרים והגבעות מקצות הארץ ,ונתפרדו ההרים על פני כל הארץ ,ומחמת שנעשו הרים
במקומות אלו ,נעשו עמקים במקומות אחרים ,וירדו המים לעמקים עכ"ל.
ונראה להוסיף ביאור בזה מדוע לא נבראו ההרים עד שאמר הקב"ה יקוו המים ,לפי"מ שאמרו חכמינו ז"ל (ב"ר פל"ג א' ,ויק"ר
פכ"ז א') דהרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם יעו"ש .וכן דרש רבי שמעון בן יוחאי (מדרש אגדת בראשית פרק ד')
שמדד הקב"ה את מי תהום רבה ותהום שהיה רואה מימיו מתגברין היה נוטל הר גבוה ונותן על תהום רבה ,וכך כל תהום ותהום
כבש למעלה מהן הרים כדי שלא יעלו ויציפו את כל העולם יעו"ש( .וע"ע מחזור כל בו (לפ' שקלים) רוממות א-ל (לאלשיך הק' ,תהלים ל"ו י"ג)
מהר"ם שיף (חגיגה ט"ו ע"א) מש"כ בזה) .ובזה מבואר היטב דכל זמן שלא נקוו המים לתחת הארץ לא נצרך העולם להרים ,ורק כשירדו
המים לתהום רבה אז נבראו ההרים לכבוש את המים ,ואפשר דלכך לא נזכרה בתורה בריאת ההרים כלל שנכללה ביקוו המים.
ובזה יבואר מה מצינו שלעתיד לבא יתבטלו כל ההרים וכמבואר בנבואת ישעי' הנביא (פרק מ') על לעתיד לבוא :קול קורא
במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו ,כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה ,ונגלה
כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר וגו' .עוד כתיב (ישעי' נ"ד) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וגו' ,ויבואר לדרכינו דהרי כל
בריאת ההרים היא כדי לכבוש את התהומות והטעם שרוצים התהומות לעלות היא משום שרוצים להיות קמי מלכא ,אך לעתיד
זצ ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ
לבוא שישרה הקב"ה שכינתו בתחתונים שוב לא ירצו התהומות לעלות ולא יצרכו להרים לכובשם ,ואולי גם מה"ט לא נזכרו
בריאת הרים בתורה דאינו דבר נצחי.
ובאותו ענין פירשתי לשון הפייטן (בסליחות לעשרה בטבת) בזה"ל :ירח טבת מאד לקיתי בו ,ונשתנו עלי סדרי נתיבו ,סררתי
פשעתי יגלה לי טובו ,האומר לים עד פה תבא .וכל העובר משתומם איזה שייכות יש לכאן שהקב"ה אומר לים עד פה תבוא.
אך יבואר לדרכינו דהנה בחורבן ביהמ"ק שוב נתעוררה בכיית המים כנ"ל דמכיון שבטל ניסוך המים והקרבת המלח שוב רוצים
לעלות למעלה ,אך הקב"ה אע"פ שמלך במשפט יעמיד ארץ עכ"ז אינו מקבל טענת המים ועדיין אומר לים עד פה תבוא ,דאע"פ
שנחרב ביהמ"ק מ"מ בקרב הימים ישובו בנים לגבולם ,נמצא דממה שהקב"ה אומר לים עד פה תבוא אף בעת חורבן ביהמ"ק,
היא ראי' נצחית שקרובה ישועתינו לבוא ואע"פ שסררתי פשעתי מ"מ יגלה לי טובו ,והבן.
דרוש ב' -לשמחת בית השואבה
הנה קבעו חכמינו ז"ל התחלת שמחת בית השואבה במוצאי יו"ט הראשון של חג שהוא ליל ב' דסוכות אישפוזא דיצחק
אבינו ,ואמרז"ל (סוכה נ"א) מי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו ,וטעמא בעי מדוע קבעו השמחה דייקא בליל זה ,הלא
אדרבא מדתו של יצחק אבינו היא פחד וגבורה .ואפ"ל טעם חדש לשמחה הגדולה בליל זה ,משום שבליל זה נשתלשל המשך
הכלל ישראל ,שבליל זה ליל ב' דסוכות נגמר הזיווג של יצחק אבינו עם רבקה אמנו כמו שיתבאר להלן ,שמזיווג זה נולד יעקב
אבינו שממנו נשתלשלה המשך כלל ישראל ,ובחדא מחתא יבואר בע"ה עוד איזה ענינים ,ואבאר שיחתי:
בהקדמה לפירוש ידי משה על המד"ר כתב בשם הגאון רבי דוד אופנהיים ז"ל לפרש מה דאחז"ל (ילק"ש ח"א רמז ק"ט) עה"כ
ואבוא היום אל העין ,היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ ,דקשה מנלי' זה ,ועוד מאי קמ"ל בזה ומאי נפק"מ .וביאר
עפ"י הידוע (עי' רקנטי פ' וירא) דיצחק נעקד ביוהכ"פ שהוא עשירי לחודש תשרי ,ודרך ג' ימים הי' הר המוריה מביתו ,נמצא בא
לביתו מן העקידה בי"ג בתשרי ונתבשר לו שמתה שרה ואותו היום נגלה השכינה ליצחק ואמרה לו שהיום נולד בת זוגו רבקה.
ואיתא במס' סופרים (פרק כ"א) דרבקה היתה בת ג' שנים וג' ימים כשבא אליעזר ,ולפי"ז נמצא דאותו היום יום א' של חג הסוכות
היה ,ואיתא במס' עירובין (דף מ"ג ע"א) אין תחומין למעלה מעשרה ,ומסיק בגמ' דמשכחת ע"י קפיצת הדרך .ומעתה יבואר דלפי
שהיה קשה לי' להמדרש היום יצאתי והלא הי' יו"ט וקיי"ל דתחומין אסור ביו"ט כמו בשבת ,לזה מתרץ מכאן שקפצה לו הארץ,
פי' שע"י קפיצה למעלה מעשרה אין תחומין ,עכ"ד .והוב"ד בס' אור יקרות (וונציה תק"ב לפ"ק ,פ' חיי שרה) ,ובס' פנינים יקרים (שם),
ובס' טיב לבב (פ' חיי שרה ,עמוד צ"ג) יעו"ש מה שפירשו בזה.
וארווחנא לבאר בזה מה שכתב בס' דברי אליהו להגר"א (פ' חיי שרה) דפע"א בחוה"מ סוכות בעת שמחת החג שאל הגר"א ז"ל
מנין שקיים אברהם אבינו מצות סוכה ,ולא היה מי שישיב לו ע"ז ,ויען ויאמר דאיתא במדרש וה' ברך את אברהם בכל זו סוכה,
ואמר דבכ"ל ר"ת ב'סוכות תשבו שבעת ימים ,כ'ל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,ל'מען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל ,עכ"ד .וצ"ב שייכות ענין סוכה לכאן .ולדברינו יבואר דהרי ביום א' דסוכות יצא אליעזר לחרן ,ומסתמא באותו יום
השביעו אברהם שילך לחרן ,כדמשמע מלשון הכתובים שהליכת אליעזר לחרן היתה תיכף אחר השבועה ,וביום זה קיים אברהם
מצות סוכה ,ושפיר מישך שייך רמז זה לכאן.
ובעמדי בזה יש לרמז רמז נכון לשמחת בית השואבה ,דמבואר בכתובים (בראשית כ"ד י"א) שהגיע אליעזר לחרן אל באר המים
לעת ערב לעת צאת השואבות ,וצ"ב מדוע הלך אליעזר דייקא לעין המים למקום שואבי המים ,ומדוע משמיענו הכתוב פרטים
אלו ,אך לדרכינו יבואר דהרי נתבאר לפנינו שהגיע אליעזר לחרן ביום א' דחג הסוכות אושפיזא דאברהם ,ומפורש בכתוב שהגיע
לחרן לעת ערב ,דהיינו בערב דיום ב' דסוכות אושפיזא דיצחק אבינו שבו מתחיל שמחת בית השואבה ,ולכך הלך אליעזר דייקא
ןוששב םימ םתבאשו -ח"י רמאמ חצ
לעין המים לעת צאת השואבות לעשות זכר לשמחת בית השואבה .וחידוש נוסף מצינו בילקוט שמעוני (בראשית פכ"ד רמז ק"ט)
שרבקה בת מלכים היתה שלא יצאת לשאוב מים מימיה ,ויצאת לה באותה שעה .ויבואר לדרכינו שמן השמים נזדמנה לצאת
לשאוב מים בליל ב' דסוכות זכר לניסוך המים בביהמ"ק .שו"ר כן בס' חמרא טבא (בארנוב).
ומבואר בכתובים (שם כ"ד נ') שבאותו לילה נגמרה הזיווג ,ויענו לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או
טוב ,הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' ,ולפי"ז נמצא שנגמרה הזיווג ליצחק אבינו בליל ב' דסוכות
באושפיזא דיצחק.
אליעזר עבד אברהם לן שם באותו הלילה וחזר לבוקר כמבואר בכתובים (שם פסוק נ"ד) ,נמצא שחזר אליעזר לדרכו ביום ב'
דסוכות בבוקר ,וקפצה הארץ לאליעזר גם בחזירתו כדי שלא יתייחד עם רבקה ובא לחברון בשלש שעות והגיע לחברון לעת
תפלת הערב כמבואר בילקוט שמעוני (בראשית פכ"ד רמז ק"ט ,וע"ע בפרקי דר"א פרק ט"ז) ,ובאותו זמן יצא יצחק לשוח בשדה לפנות
ערב כמבואר בכתובים ,ודרשו חז"ל (ברכות כ"ו ע"ב) שבאותו זמן תיקן יצחק אבינו תפלת מנחה ,ואח"כ נשא יצחק אבינו את רבקה
אמנו( ,וגם יצחק בא מבוא בא"ר לחי רואי זכר לשמחת בית השואבה) ,וכל זה נעשה ביום ב' דסוכות אישפוזא שלו של יצחק אבינו.
ולהלן (שם כ"ד ס"ז) כתיב ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ,ופירש"י וז"ל :ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו כלומר ונעשית
דוגמת שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת היה ענן קשור על האהל ומשמתה פסקה וכשבאת רבקה חזרה (ב"ר ס' ט"ז) ,ואולי מעשה
אבות סימן לבנים שגם לבני ישראל חזרו ענני הכבוד בסוכות אחר שנסתלקה במעשה העגל וכמ"ש הגר"א (בביאורו לשה"ש אות ד',
עה"כ מישרים אהבוך) ,גם בשעה שנסתלקו ענני הכבוד בפטירת אהרן הכהן חזרו בחג הסוכות (עי' במאמר ג' באורך).
ויש להוסיף ענין נפלא ,שאם נתבונן בביאת יעקב אבינו לחרן לבית לבן לבקש את זיווגו ,נראה שבא יעקב אבינו לבית לבן
בדיוק באותו זמן שבא אליעזר לבית בתואל לבקש זיווג ליצחק אביו ,ובכמה דברים דומה ביאת יעקב לבית לבן לביאת אליעזר
לבית בתואל כמו שיתבאר לפנינו .דכמו שאליעזר בא לבית בתואל ביום א' דסוכות וכנ"ל ,כן יעקב אבינו הגיע לחרן ביום א'
דסוכות ,ויבואר לפימ"ש בספה"ק בני יששכר (מאמרי כסליו טבת ,מאמר א') דקבלה בידינו שיעקב אסף רגליו אל המטה ביום א'
דסוכות ,ונרמז בפסוק ויעקב נסע סכותה יעו"ש .וכ"כ בדרשות חתם סופר (ח"א דצ"ד ע"ד ,דרוש לח' טבת תקצ"ד) דיעקב אבינו נסתלק
ביום א' דסוכות .ובס' טיב לבב לרביה"ק מסאטמאר זי"ע (פ' חיי ,עמוד צ"ג) כתב לחדש לפי"ז דגם לידת יעקב אבינו היתה בו ביום
א' דסוכות ,דהרי אמרו חז"ל דהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום (ועי' כעי"ז בשע"ת סי' תצ"ד בשם בכור שור) יעו"ש .והנה
איתא בדעת זקנים מבעלי התוספות (בראשית כ"ט כ"א) לפרש מה שאמר יעקב כי מלאו ימי ,כמנין מלא"ו שנים היו לי כשבאתי
אצלך כי בן ס"ג היה כשנתברך וי"ד נטמן הרי ע"ז שנים כמנין מלאו ,עכ"ל .ומשמע דבאותו היום נשלמו לו ע"ז שנים ,נמצא שבא
יעקב לבית לבן ביום לידתו שהיא יום א' דסוכות.
ולפי"ז נמצא שמה שקפצה לו הארץ ונעקר הר המוריה ממקומו וישכב במקום ההיא ,היתה בלילה הקודמת שהיא ליל א'
דסוכות אושפוזא דאברהם אבינו ,ובאותו הלילה תיקן תפלת ערבית שהוא יום לידתו ,ובבוקר יום א' דסוכות התפלל להקב"ה
במקום ההוא ,ועשה מזבח ויצק עליה שמן ,ושוב הלך לדרכו והגיע לחרן למקום הבאר ,והמתין שם עד שבא רחל וגל את
האבן והשקה את הצאן וגו' ,ויתכן שבין כך ובין כך עבר רוב היום והגיע לבית לבן לפנות ערב ליל ב' דסוכות באושפוזא יצחק
אבינו ,באותו זמן בדיוק שהגיע אליעזר לבית בתואל לבקש את הזיווג ליצחק אביו ,ובזה יבואר מדוע הלך יעקב מתחלה
למקום הבאר למקום השואבות ויגל את האבן ממנו כדי שיוכלו לשאוב ממנה ,שרצה לעשות בזה זכר לשמחת בית השואבה
שמתחיל בלילה הבא לקראתם באישפוזא דיצחק ,וזהו בדיוק כמו שעשה אליעזר עבד אברהם שהלך לעין המים מטעם זה וכמו
שנתבאר למעלה.
ואם כנים הדברים נראה להוסיף דבר נפלא ,דהנה ברש"י (פ' ויצא ,כ"ח י"ז) מבואר שיעקב הלך מתחלה עד חרן ובאמצע הדרך
עבר מקום המקדש ולא נתעכב שם ,כשהגיע לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו ,יהב
דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ ,יעו"ש באורך .ולכאורה צ"ב דמשמע מלשון רש"י דבפעם הראשון שהלך עד
טצ תוכוסל תוארפרפ -ט"י רמאמ
חרן לא קפצה לו הארץ רק הלך לדרכו בדרך ארוכה עד שהגיע לחרן ,משא"כ כשהגיע לחרן ורצה לחזור למקום המקדש וכבר
חזר עד בית אל אז קפצה לו הארץ ,וכן מבואר בחידושי חתם סופר (חולין צ"א ע"ב ,ד"ה קפצה) דיעקב אבינו לא קפצה ליה חרן אלא
ארץ ישראל קפצה ליה ,וטעמא בעי דהרי מבואר בילקוט שמעוני (בראשית פכ"ד רמז ק"ט) דמקרית ארבע עד חרן מהלך י"ז ימים
ונעשה נס לאליעזר עבד אברהם שהלך את הדרך בג' שעות ,וא"כ מדוע לא נעשה נס כזה גם ליעקב אבינו כשהלך מבאר שבע
לחרן ,ומדוע דייקא כשחזר למקום המקדש אז נעשה נס ליעקב אבינו ,וברמב"ן חולק באמת על רש"י בכל ענין זה וס"ל שהיה
ליעקב קפיצת הדרך גם בהליכתו לחרן ,אך לדעת רש"י צ"ב.
אך לפי מה שנתבאר לעיל שלן יעקב בהר המוריה בליל א' דסוכות יבואר היטב ,דכבר נתבאר למעלה בשם הגאון רבי דוד
אופנהיים ז"ל ,דמה שקפצה הארץ לאליעזר עבד אברהם לא היתה כדי לקצר את הדרך ,רק כדי שלא יעבור אליעזר על איסור
תחומין ,דהרי אותו היום יום א' של חג הסוכות היה ,ואיסור תחומין אסור ביו"ט כמו בשבת ,ולכך הוצרך אליעזר לקפיצת הדרך,
דבכה"ג לא שייך איסור תחומין כמבואר בעירובין (דף מ"ג ע"א) דאין תחומין למעלה מעשרה ומסיק בגמ' דמשכחת ע"י קפיצת
הדרך .ומעתה יבואר גם גבי יעקב אבינו דמה שהלך יעקב לחרן בפעם הראשון לא היתה בחג הסוכות רק כמה ימים קודם לזה,
ולכך לא היה שייך איסור תחומין כלל ולא היה נצרך לקפיצת הדרך כלל ,ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא ,וכן מה שחזר יעקב מחרן
לבית אל אע"ג שגם דרך זה היתה מהלך כמה ימים כמ"ש ברמב"ן (בראשית כ"ח י"ז) ,מ"מ היה עדיין כמה ימים לפני חג הסוכות ולא
נצרך לקפיצת הדרך ,משא"כ כשהגיע יעקב אבינו לבית אל כבר היה בערב סוכות ,ובדרך הטבע אפילו אם היה החמה שוקעת
בעונתה לא היה יכול יעקב להגיע עד מקום המקדש ,רק אם ילך גם ביו"ט סוכות יותר משיעור תחום ,לכך נעשה נס שקפצה לו
הארץ ונעקר הר המוריה ובא לכאן ,כדי שלא יעבור יעקב על איסור תחומין ביו"ט ,וכמו כן בבוקר כשחזר יעקב מבית אל לחרן
שהיא מהלך כמה ימים כנ"ל ,היתה לו קפיצת הדרך כדי שלא יעבור על איסור תחומין ביו"ט ,והגיע באותו היום לחרן ,ולכך נאמר
וישא יעקב רגליו שנעשה קל ללכת כמשחז"ל (בב"ר ע' ח' ,והובא ברש"י) משום שהיתה לו קפיצת הדרך ,והבן.
מאמר י"ט -פרפראות לסוכות
ידוע מה דמסופר שפעם אחת אמר הרה"ק בעל דברי חיים זי"ע בערב סוכות שהיא צריך לכמה אלפים זהובים ,והלכו בניו ולוו
אצל הגבירים כמה אלפים זהובים והביאו לאביהם ומיד חלק אותם לעניים ,ובליל החג נכנס לסוכה ואמר :העולם נוהגים לייפות
ולקשט את הסוכה בכל מיני פאר והדר ,ואנכי לא כן עמדי הצדקה היא הנוי סוכה שלי היא פארה והיא הדרה של הסוכה עכ"ד.
ונראה להמתיק הדברים לפי"מ שכתב בדרשות חתם סופר (לסוכות תקס"ד ,דף מ"ג ע"א) דדפנות הסוכה באים לרמז על מצות
צדקה לעניים ,דהנה תיבת צדקה עולה בגימטריא כמספר קצ"ט ,וכן שיעור דפנות הסוכה עם הסכך עולה לחשבון הזה ,דהרי
שיעור הסכך היא ז' על ז' טפחים ,וז' פעמים ז' עולה מ"ט ,ושיעור הדפנות היא שתים כהלכתן שהיא רחב ז' וגובה עשרה ,ועשר
פעמים ז' עולה שבעים ,וכן הדופן השני עולה שבעים ,ושני פעמים שבעים עולה מאה וארבעים ,ודופן השלישי שהיא רחב טפח
וגובה עשרה היא י' פעמים טפח שהיא י' טפחים ,נמצא שכל שלש הדפנות ביחד עולה מאה וחמשים ,ובצירוף עם הסכך שעולה
מ"ט עולה ביחד למספר קצ"ט ,שהיא כמנין צדקה בדיוק ,נמצא ששיעור הסוכה מורה להדיא על מצות נתינת צדקה לעניים.
ולפי"ז מבואר היטב דברי מרן הדברי חיים זי"ע שהצדקה היא במקום הנוי סוכה ,שהרי תכלית הנוי סוכה היא לקשט את
דפנות הסוכה בבחינת זה קלי ואנוהו ,ומכיון שעצם דפנות הסוכה מוכיחים על מצות צדקה וכדברי החתם סופר הנ"ל ,נמצא
דהנוי הגדול ביותר לדפנות הסוכה היא אם מקיימים כהוגן מצות צדקה שעליה באו הדפנות לרמז ,והבן.
תוכוסל תוארפרפ -ט"י רמאמ ק
מה שעושין סוכות זכר לענני הכבוד ,אולי יבואר לפימ"ש בברייתא דמלאכת המשכן (פי"ד) כיון שהיו ישראל חונים הי' עמוד
הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודא "כמין סוכה" .וע"ע במדרש שכל טוב (שמות י"ב ל"ז) דשבעת ענני כבוד היו מסובבין
עליהם "כסוכה" - .ומה שנהגו ישראל קדושים לעשות "נוי סוכה" יבואר לפימ"ש לפימ"ש בפיוט (יום א' דסוכות) שבעה ענני משי
סבבתם (ועי' שהש"ר פ"ד ה') ופי' במטה לוי וז"ל :כסית אותם בשבעה ענני כבוד שהם יפים כמשי לבנים אדומים ירוקים .ובילקוט
שמעוני (שמות רמז תכ"ו ,ובזית רענן) משמע שהענן היה כמראה התכלת.
מה שסוכה כשרה בשלש דפנות אולי יתכן לפי"ד המדרש (ב"ר פמ"ח י') :אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך
וכו' בסוכות תשבו שבעת ימים .והנה מעץ זה של אברהם אבינו נעשה בריח התיכון למשכן (תרגום יונתן שמות כ"ו כ"ח) שהיה מקיף
שלש דפנות.
בס' צבי לצדיק (סוכות מאמר א' אושפיזא דמשה) כתב וז"ל :מדוע חג הסוכות הוא שבעת ימים דייקא זכר לענני הכבוד ,הלא הנס
היה משמש ארבעים שנים ,וא"א לעשות זכר זמן רב כזה וא"כ הי' די לעשות איזה זכר לזה אף יום אחד כמו בחג השבועות
וכדומה ,אבל לעשות ז' ימים הוא משולל הבנה .גלל כן יש לומר שהוא ג"כ זכר קצת למתן תורה ,ור"ל להענן דמתן תורה ושם
מצינו ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (משפטים כ"ד) ,ויען שהענן הלזה נמשך ז' ימים לזאת בעת
הציווי לעשות סוכה לזכר הענן נצטוינו ג"כ לעשות שבעת ימים דייקא כדי שיהי' ג"כ זכר קצת להענן דמתן תורה שהי' נמשך
שבעת ימים כנ"ל וכו' יעו"ש.
ומדדלאי לן חספא אשכחנא מרגניתא תותי' לבאר בזה כמה ענינים ,דמה שעושין זכר דייקא לענן של מתן תורה היא בשביל
שכל מה שזכו ישראל לענני הכבוד היא בזכות קבלת התורה כדמשמע במדרש (במדבר רבה פ"ב ו') - .ועושין הזכר דייקא במצות
סוכה שגרם למתן תורה ,דע"י שהאכיל אברהם את המלאכים בצל סוכה זכינו לקבל התורה כמ"ש (פיוט לב' דסוכות) אלים כהשעין
אב תחת עץ סוכה ,וכ"כ בספה"ק זרע קודש (ליל א' דסוכות) :קבלת כל התורה זכינו ע"י אכילה בהסוכה - .ובזה יתורץ קושית הטור
(או"ח סי' תרכ"ה) מדוע לא קבעו סוכות בניסן זמן יציאת מצרים ,דהרי ביוהכ"פ ניתנו לוחות שניות ונגמר נתינת התורה ולכך דבר
בעתו דייקא אחר יוהכ"פ לעשות זכר לענני הכבוד שזכינו בכח מתן תורה ,ובגמר ז' ימים הנצרכים לזכר זה גומרים את התורה
ומתחילים מחדש ועושין שמחת תורה - .ויתיישב בזה גם טעם מצות נטילת לולב בחג הסוכות לפימ"ש בילקוט שמעוני (ויקרא
פכ"ג רמז תרנ"ג) בזה"ל :אמרתי לכם שתקחו את הלולב והתנענו לפני ואף על פי שאתם עושין כן אין אתם גומלין לי אלא פורעין
לי למה שבשעה שהוצאתי אתכם ממצרים עשיתי את ההרים לנענע לפניכם שנאמר ההרים רקדו כאילים .ומה שרקדו ההרים
כאילים היתה בשעת מתן תורה (פסחים קי"ח ע"א) ,ולכך בחג הסוכות שעושין לזכר מתן תורה דבר בעתו לנענע בלולב לזכרון ריקוד
ההרים במתן תורה .ובזה יבואר מנהג ישראל קדושים להכניס ד' מינים בתוך הסוכה.
אם חל יום א' דסוכות בשבת אין נוטלין לולב מתקנת חז"ל דשמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר ,וברש"י (סוכה מ"ג ע"א) דכתב דהוא
הדין דמצי למימר ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים .ונראה להוסיף דשורש איסור הוצאה מרשות לרשות נאמר לישראל ביום
א' דסוכות שחל בשבת ,והחשבון ע"ז מבואר בדרשות חתם סופר (ח"א דף כ"ט ע"א ,לש"ש תקצ"ה) לפימ"ש בתוס' (ב"ק פ"ב ע"א ,ד"ה
כדי) בשם המדרש דמשה רבינו עלה בחמישי לקבל לוחות האחרונות וירד בשני ,נמצא שיוהכ"פ באותו שנה חל ביום שני בשבת,
ולפי"ז נמצא דיום א' דסוכות חל ביום שב"ק ,ובמחרת יוהכ"פ י"א תשרי יום ג' בשבוע ציוה משרע"ה על נדבת המשכן לכפר על
חטא העגל ,והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר עד שב"ק א' דסוכות שהעבירו קול במחנה לאמר (שמות ל"ו) איש ואשה אל
יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא ,דמיניה ילפינן איסור הוצאה כמבואר במס' שבת (דף צ"ו ע"ב) הוצאה גופה
אק תוכוסל תוארפרפ -ט"י רמאמ
היכא כתיבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים
הואי וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרשות היחיד דידכו לרשות הרבים ,והבן.
בתורת כהנים (אמור פי"ב) מצינו בזה"ל :בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות (ויקרא כ"ג ל"ד) ,זה טעון סוכה ואין חג
המצות טעון סוכה .והלא דין הוא ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון סוכה ,חג המצות שהוא טעון מצה אינו דין שיטעון סוכה.
ת"ל הזה חג הסוכות זה חג הסוכות טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה (ועי' מל"מ הל' חמץ ומצה פ"ו ה"א ,ובאוהחה"ק ויקרא י"ד ז')
עכ"ל .משמע דבלי לימודים אלו הוי אמינא לאכול מצה בסוכות או לעשות סוכה בפסח.
ונראה להוסיף מילתא בטעמא לסברא זו ,לפי"מ שאמרה תורה (שמות י"ב) :וישא העם את בצקו טרם יחמץ וגו' ויסעו בני
ישראל מרעמסס סכותה וגו' ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגת מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים וגו' .משמע
דבסוכות אפו את הבצק ,ולא נחמץ העיסה על הדרך שהרי הלכו כהרף עין מרעמסס לסוכות כמשחז"ל .וכן ביאר בפרי צדיק
להגר"צ הכהן זצ"ל (סוכות אות י"ג) והוסיף דלשיטת רע"ק דסוכות ממש עשו להן נמצא שעשו סוכות כהלכתן על פי הדיבור באותו
הזמן שאפו את המצות יעו"ש באורך .והנה לזכר סוכות אלו אנו מקיימין מצות סוכה לדעת רע"ק ,ולזכר מצות אלו אנו מקיימין
מצות מצה ,וא"כ שפיר הוי אמינא דראוי לקיים שניהם בזמן אחד.
ביציאת מצרים היו לישראל ד' מינים שבלולב .בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות ,ח"ב פ"ז ע"ב) כתב וזל"ק :ביציאת
מצרים כתיב בסוכות הושבתי את בני ישראל ,ונראה שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים ,וי"ל שזהו שנאמר אז ישיר וכו'
השירה הזאת וכו' אשירה לה' הכל לשון נענוע כמו פירות הנושרין ,וז"ש אשירה לה' אני מנענע בהד' מינים וכו' ,ה' איש מלחמה
כי הד' מינים הנ"ל נקראים מאני קרבא וכו' תפול עליהם אימה ופחד ע"י הד' מינים עכ"ל - .ויש לפרש בזה מאה"כ (שמות י"ג י"ח)
וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים ,ופירש"י אין חמושים אלא מזויינים שיצאו בכלי זיין .ויתכן שד' מינים אלו היו הכלי זיין
שבהם יצאו בני ישראל ממצרים - .ומה דמשמע מלשון זרע קודש הנ"ל דאחר קריעת ים סוף בשעה שאמרו שירה היו מנענעים
בד' מינים שבלולב ,יש להסמיך מה שכתב באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) שעשו את הסוכות אחר שעברו בים סוף יעו"ש .נמצא
שקיימו שניהם בזמן אחד.
מלחמת גוג ומגוג בסוכות או בפסח .הנה גוג ומגוג הם מזרע עמלק (פרי צדיק נשא ט"ו) .ומחיית עמלק יהי' בערב פסח
כמבואר בזוה"ק (ח"ג רמ"ט ע"ב) :בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ובי"ד דיליה ויאמר כי יד על כס י"ה (שמות י"ז ט"ז) תמן אומי
לאעברא מעלמא זרעא דעשו עמלקיים .ובתיקוני זהר (תיקון כ"א ,דף נ"א ע"א) :אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכו' אומאה
דיתמחון בי"ד ,ופירש בביאור הגר"א דלעתיד לבוא בערב פסח ימחה זרעו של עמלק (ועי' מהרש"א פסחים ה' ע"א) .ובמעשה רוקח
(ברמזי משניות) כתב וז"ל :יש לנו בקבלה שמחיית עמלק יהיה בערב פסח ובנין ביהמ"ק ירד מלמעלה בא' דפסח אולם מאחר שאין
מערבין שמחה בשמחה תתקיים חנוכת הבית אחרי חג הפסח עכ"ד (והוב"ד בשו"ת זכרון יהודה ח"א סי' קס"ו ,ונזכר גם בנחל קדומים להחיד"א
פ' בא) .ולפי"ז נראה לכאורה דגם מלחמת גוג ומגוג יהי' בפסח.
ונראה להוכיח עוד מאומרם ז"ל (מדרש תהלים מזמור ק"נ) :לא פירש יחזקאל כמה זמן החיה והעוף אוכלות בנבלתו של גוג ,ובא
ישעי' ופירש שנאמר (ישעי' י"ח ו') ְוְ ָָקץ ָָעָלָ יו ָָה ַַעִיִ ט ְוְ ָכָ ל ֶּבֶ ֱֱה ַַמת ָָה ָָא ֶֶרץ ָָעָלָ יו ֶֶּת ֱֱח ָָרף ,הרי י"ב חדש עושה על גוג קיץ וחורף י"ב חדשים.
וכ"ה במשנה (עדיות פ"ב מ"י) משפט גוג ומגוג לעתיד לבא י"ב חדש ,ופירש בתוס' יו"ט בשם הראב"ד וז"ל :כלומר שלא ינגפו בבת
אחת אלא מתחלת מכתן עד סופה י"ב חדש שיהיו נמוקים והולכים עד שיכלו דכתיב וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו
תחרף קיץ וחורף הרי שנה שלמה (סדר עולם פ"ג) עכ"ל .ומדנקט קיץ לפני החורף משמע לכאורה שי"ב חודש ימשכו מפסח שהוא
בסוף החורף עד פסח הבאה.
תוכוסל תוארפרפ -ט"י רמאמ בק
אך יש להעיר ממה שכתב בטור (או"ח סי' ת"צ) בשם רב האי גאון וז"ל :שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות
בניסן ונצחת גוג ומגוג בתשרי ,ומשום הכי בניסן מפטירין העצמות היבשות ,ובתשרי ביום בא גוג.
ואולי יתכן להשוות דברי חכמים לפי"מ שמצינו בנבואת יחזקאל (ל"ט י"א) :והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל
וגו' וקברו שם את גוג ואת כל המונו וגו' ,וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים .ופירש במצודות דוד וז"ל :לא
יקברום בעבור כבודם כי אם למען טהר את הארץ ,ושבעה חדשים יתעסקו בקבורתם כי רבים יהיו.
ולפי"ז אולי יתכן לקיים שניהם ,דמלחמת גוג ומגוג יהי' בפסח ויהיו נמוקים והולכים במשך קיץ וחורף עד שיגמרו י"ב חודש,
ואח"כ יטהרו ישראל את הארץ ויעסקו בקבורתם ז' חדשים ,ובחג הסוכות יגמרו הקבורה ,ומזכירין ענין קבורה זו בעתו ובזמנו
בהפטורת שבת חוה"מ סוכות .וגמר הקבורה נקרא בשם נצחון גוג ומגוג ,ובזה מדוייק לשון הטור הנ"ל דנציחת גוג ומגוג יהי'
בתשרי שאינו מדבר מעצם המלחמה רק מגמר הנצחון - .ואם כנים דברינו יש להמתיק בזה מאמר הכתוב (זכרי' י"ד ט"ז) :והיה כל
הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות ,דבאותו שעה כבר
נמוקו ונקברו כל הגוים ויתכן לומר והי' כל הנותר וגו'.
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בשמחת בית השואבה (סוכה נ"א ע"א) .יש להמליץ בתואר אנשי מעש"ה ,דמעש"ה ר"ת
ה'עבר ע'יני מ'ראות ש'וא .ובזה יומתק אומרם ז"ל (אבות פ"א מי"ז) לא המדרש עיקר אלא המעש"ה.
הושענא רבא .בענין קריאת משנה תורה אמרתי במליצה לפרש מאה"כ קחו עמכם "דברים" היינו ספר דברים ועי"ז ושובו
אל ה' .שו"ר בס' שיח יצחק (ווערבוי ,פ' יתרו ,ד"ה ואתם) שהגאון בעל שואל ומשיב זצ"ל היה רגיל להשיב למי ששאל אותו איזה
מוסר ילמוד בימי תשובה וירחא דאלול ,קחו עמכם "דברים" ספר דברים ושובו אל ה' ,עי"ז תזכו לתשובה אמיתית ,וציין ע"ז
לשון השלה"ק (הקדמה אות ח') בענין ספר דברים וזל"ק :משה רבינו ע"ה עשה גם שניהם ,לאחר שלמד תורה ומצות עם כל ישראל,
כשבא לילך בדרכי חיים הנצחיים סמוך למותו קיים תוכחת מוסר ,אלה הדברים (דברים א') דברי תוכחות ,הוכיחם על העבר מה
שחטאו מעת צאתם ממצרים ,ולמדם מוסר על העתיד ,הן בקיום התורה ומצותיה תלמוד ומעשה ,הן מהתלבשות המדות באופן
לבא אל הדביקות יתברך ,ולילך בדרכיו יתברך ובמדותיו כמבואר בהרבה פסוקים במשנה תורה .ודעו בני יצ"ו שכל המוסרים
שהוזכרו בדברי רז"ל ובתלמוד במדרשים ,ומה שהאריכו אח"כ מחברי ספרי התשובה וספרי המדות והמוסר ,גם המדברים על פי
הסוד מסוד הדביקות ,כמו הקדוש רשב"י ע"ה בזוהר ובתיקונים ,והנמשכים אחריו דורות ראשונים ואחרונים ,דברי כולם מרומזים
בדברי מוסר של משה רבינו ע"ה ,למי שעינים לו לראות אז יראה הכל בעין השכל מבואר היטב ,אשרי עין ראתה כל אלה .ואלה
הדברים אשר דבר משה היה סמוך למותו ,כשהולך בדרך חיים עכ"ל .ובזה מובן גם טעם קריאתו בהושענא רבה כדי לעורר
הלבבות לתשובה שלימה.
שמחת תורה .מנהג ישראל תורה לשמוח בשמחת התורה אחר חג הסוכות ,והלא בפשיטות נראה דזמנו הנכון היתה בשבועות
זמן מתן תורתינו .ואולי יתכן שנולד מנהג זה בדור המדבר ,שאחר מתן תורה היה עומדים ומחכים לקבל הלוחות ,אך לדאבונם
נשתברו לוחות הראשונות טרם הגיע לידם ,ועל לוחות השניות היו עומדים ומצפים עד שנתרצה הקב"ה הקב"ה ואמר סלחתי
כדבריך ,ובאותה שעה שמחו ישראל ורצו להרבות בשמחת התורה ,אך לא היתה הזמן גרמא לשמחה זו משום שהיתה ביוהכ"פ
כשמצווים ועומדים לענות את נפשותם ,אך גם אחר יוהכ"פ היו טרודים בטירדא דמצוה לצורך ד' מינים ומצות סוכה וכמ"ש
הטור דבימים אלו אין זמן לעשות עון ,גם אין מערבין בו שמחה אחרת כמבואר ביוצר (לב' דסוכות)ָָ :ט ְְר ִִחי ָנָ ָָׂשא ְוְ ָָׁשת ִלִ י ְְסִלִ ָיָחה,
ָיָ ְְצ ָָתה ַבַ ת קֹול ֵלֵ ְך ֱֱאֹכֹל ְּבְ ִִׂש ְְמ ָָחהְּ ,כְ ַַא ְְרַּבַ ַַעת יֹום ָָׁשת ְּגְ בּול ִִׂש ָיָחהְ ,לְ ַבַ ל ְלְ ָָע ֵֵרב ִִׂש ְְמ ָָחה ְּבְ ִִׂש ְְמ ָָחה .ופירש במטה לוי דארבעה ימים שבין
גק תוכוסל תוארפרפ -ט"י רמאמ
יוהכ"פ לסוכות שם הקב"ה גבול והפסק שלא יתערבו שמחת יוהכ"פ שנמחלו העונות עם שמחת הסוכה( .וע"ע בדרשות חת"ס דד'
ימים שייך לכפרת יוהכ"פ) גם בבוא חג הסוכות לא היתה הזמן מוכשר דהרי נצטוו ושמחת בחגיך ואין מערבין שמחה אחרת כמבואר
בשו"ע (או"ח סי' תקמ"ו ס"א) דמה"ט אין נושאין נשים במועד ,ולכן תיכף אחר החג נתקבצו לשמוח בשמחת התורה ,והבן.
במס' סוכה (דף מ"ח ע"א) והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון ,וצ"ב דהרי לשון אך מיעוט היא .ואולי יבואר לפימ"ש
בספה"ק היכל הברכה (פ' שמיני ד"ה ולהבדיל) שאצל הרה"ק רבי ר' אלימלך זי"ע היה אסור לשתות שום משקה בימים האחרונים
של סוכות שלא יתערב זר בשמחה של קדושה עכ"ל .וכ"כ בשער יששכר להגה"ק ממונקאטש זצ"ל (מא' זמן שמחתינו אות כ') וז"ל:
שמעתי בשם הגה"ק בעל ארי' דבי עילאי מווישניצא זי"ע שלא רצה ולא הניח לשתות בשעת הסעודות שמיני עצרת ושמחת
תורה (זולת המחוייב לקידוש רביעית יין לשמחת יו"ט) עד אחרי ההקפות של יום שמחת תורה כי אם ישתה בסעודות בנתיים אולי יגרם
ויתערב שמחתו בעת ההקפות גם מהיין ואין לשמוח אז מהיין רק בהתורה וכו' עכ"ל .ובזה מדוייק דאכן בא הכתוב בין לרבות ובין
למעט ,למעט שמחה של יין וכדומה משום שנתרבה יו"ט האחרון לשמחת התורה.
נשאלתי הלא צריכים לסיים בדבר טוב ומדוע התורה מסתיים בענין שבירת הלוחות .ועניתי ואמרתי לפימ"ש חז"ל (עירובין נ"ד
ע"א) דאלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל .ואמרו חז"ל (קהלת רבה פ"א ל"ב) וז"ל :לטובתו אדם למד
תורה ושוכח ,שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה
משגיח בה לעולם כל ימיו ,אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה .וכעי"ז כתב בארחות
צדיקים (שער התורה) בשם חז"ל וז"ל :אם אין אדם היה שוכח מה שלמד אם כן היה לומד כל התורה כולה ואחר כך היה הולך בטל
והבטלה מביאה לידי שעמום ולידי עבירה .ולפי"ז מבואר היטב דבשעה שהאדם זוכה לסיים כל התורה מבראשית עד לעיני כל
ישראל ,מזכירין אותו משבירת הלוחות ,שלא יאמר דמעתה יוכל לילך בטל ,רק מוטל עליו להתחיל עוה"פ מבראשית .ומה"ט
גופא תיכף אחר חתן תורה בא חתן בראשית ומתחילין לחזור את התורה - .ובזה יש ליתן טעם למנהג ישראל לכבד את החתן
לדרוש ומזמרין באמצע לרמז לשבירת הלוחות ,והיא תמוה איזה שייכות כאן לשבירת הלוחות .ולדברינו יתכן דמרמזין להחתן
שאע"פ שלמד בהתמדה בימי בחרותו לא יסבור שמעתה יזכור כל לימודו ויוכל לעסוק בחיי עולם ולעזוב את הלימוד לגמרי.
