gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בסוכות הושבתי · Besukkos Hoishavti — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: בסוכות הושבתי · Besukkos Hoishavti

שבוע: סוכות (2026-09-21)

בסוכות הושבתי · Besukkos Hoishavti — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בע"ה‬ ‫קונטרס‬ ‫בסוכות הושבתי‬ ‫בתוכה כלולים‪ ,‬חקירות ובירורים‪ ,‬פרפראות ודרושים‪ ,‬חשבונות וביאורים‪ ,‬לחג הסוכות שבעת ימים‪ ,‬הבאים‬ ‫לקראתינו לשלום‪ ,‬מה שחנני השי"ת לחקור ולדרוש לפני תלמידים מקשיבים‬ ‫שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫הק' צבי הירש ווייס‬ ‫בעמח"ס פרסומי ניסא‪ ,‬מעמד הנבחר‪ ,‬ושא"ס‬ ‫להערות והארות יש לקרוא‪929-295-1861 :‬‬ ‫מאמר א' ‪ -‬בסוכות הושבתי להנצל מחמה שיצאה מנרתיקה‬ ‫כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי‬ ‫אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם ע"כ‪ .‬ויש להתבונן בשני הדעות‪:‬‬ ‫א‪ .‬הנה בענין ענני הכבוד מצינו שני אופנים‪ :‬אופן הראשון נזכרה בשעת יציאת מצרים וסמוך לה ממש ונקראה שמה "כנפי‬ ‫נשרים"‪ ,‬ואופן השני נזכרה משעת נסיעתם מסוכות ואילך ונקראה שמה "עמוד ענן ועמוד האש" או "ענני הכבוד"‪ .‬ולא ראי זה‬ ‫כראי זה דהרי בענני הכבוד הלכו ישראל בלי קפיצת הדרך‪ ,‬וענן ה' הולך לפניהם דרך ג' ימים להשוות את ההרים ולהרוג את‬ ‫הנחשים‪ ,‬משא"כ בכנפי נשרים פרחו ישראל באויר השמים כמו נשרים מהלך רב כהרף עין‪ ,‬וכמובן שלא נצרכו באותה שעה‬ ‫להשוות ההרים ולהריגת הנחשים שהרי לא הלכו כלל על הארץ‪ - .‬למין הראשון זכו ישראל באותו היום שיצאו ישראל ממצרים‪,‬‬ ‫ומצינו בדברי חז"ל שנשתמשו בה ג' פעמים‪ :‬א‪ .‬בחצות הלילה הלכו בכנפי נשרים ממצרים למקום המקדש שבירושלים לצורך‬ ‫אכילת קרבן פסח ואח"כ חזרו למצרים (תרגום יונתן שמות י"ט ד')‪ .‬ב‪ .‬בשעת יציאת מצרים נתקבצו ישראל מכל ארץ מצרים בשעה‬ ‫קלה לרעמסס בכנפי נשרים אע"פ שהוא מהלך ארבעים יום (מכילתא יתרו בחודש פ"ב)‪ .‬ג‪ .‬בשעת יציאת מצרים נסעו מרעמסס‬ ‫לסוכות כהרף עין אע"פ שהוא מהלך כמה ימים (מכילתא בא מס' דפסחא פי"ד)‪ - .‬אך למין השני הנקרא "ענני הכבוד" לא זכו עד שהיו‬ ‫ישראל בסוכות (תרגום יונתן שמות י"ב ל"ז)‪ ,‬ומעתה הלכו ישראל כרגיל וענן ה' הולך לפניהם להשוות את ההרים וליישר את הדרך‪.‬‬ ‫ולא מצינו עוד בשאר המסעות שיזכו ישראל לקפיצת הדרך כמו במסע הראשונה‪ ,‬ואף בשעה שנסעו מחורב ומיהר הקב"ה‬ ‫להכניסם לארץ לא הלכו כהרף עין רק מהלך י"א יום בג' ימים (כמבואר ברש"י דברים א' ב')‪ - .‬וענני הכבוד אינם דומים לשאר העננים‬ ‫רק היא בריאה בפני עצמה שנברא בששת ימי בראשית בערב שבת בין השמשות (תרגום יונתן במדבר כ"ב כ"ח) ויש להם שירה בפני‬ ‫עצמם (פרק שירה פ"ב)‪ ,‬משא"כ כנפי נשרים הם מלאכי השרת שנבראו ביום ב' לבריאת העולם‪ ,‬וכדמצינו באלשיך הק' שהכפיל‬ ‫כמה פעמים (שמות י"ב י"ג‪ ,‬שם ל"ז‪ ,‬שם י"ט ד'‪ ,‬במדבר א' ג'‪ ,‬שם ל"ג א') בשם רבותינו ז"ל דכנפי נשרים הם מלאכי השרת שנשאו את‬ ‫ישראל על כפים בשעה קלה כי נשרים הם מלאכי השרת יעו"ש‪ .‬ואולי מקורו בזוה"ק (רע"מ‪ ,‬בהר ק"ט ע"א)‪ :‬ואשא אתכם על כנפי‬ ‫נשרים דאינון גדפי חיוון דמרכבתא ע"כ‪ .‬ובתיקוני זהר (תיקון כ"ה)‪ :‬אמר רבי שמעון לחברוי וכו' תלת חיוון אינון במרכבתא אריה‬ ‫שור נשר ובכלהו לית רחמים כנשרא ובגין דא אמר לישראל ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכו' ע"כ‪ .‬ובס' אור‬ ‫התורה (להצמח צדק זי"ע‪ ,‬פ' יתרו) כתב וז"ל‪ :‬כנפי נשרים גדפי דחיון (זוהר) ע"ד והחיות נושאות וכו' ומרכבתא עילאה ע"כ‪ - .‬ולפי"ז‬ ‫ראוי להתבונן מה נשתנה ג' נסיעות אלו יותר משאר המסעות עד שנצרכו ישראל לילך דייקא כהרף עין ע"י כנפי נשרים‪ ,‬וכללא‬ ‫אית לן דלא עביד קוב"ה ניסא למגנא‪.‬‬ ‫הקיתרנמ האציש המחמ לצנהל יתבשוה תוכוסב ‪' -‬א רמאמ‬ ‫ב‬ ‫ב‪ .‬גם שיטת רבי עקיבא יש להבין‪ ,‬דבשלמא למ"ד ענני הכבוד שפיר היא נס גדול ונפלא שראוי לעשות זכר בכל הדורות‬ ‫בשבילה‪ ,‬משא"כ מה שעשו לעצמם סוכות להיות להם צל מפני החמה וכדומה איזה נס וחידוש יש בזה‪ ,‬ובפרט דכך דרכן של‬ ‫הולכי מדבריות לישב בתוך אהלים וסוכות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬גם יש להתבונן בשיטת רבי עקיבא דס"ל שהיו סוכות ממש‪ ,‬דהרי מלישנא דקרא שנאמר כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר‬ ‫"ישבו"‪ ,‬משמע שטעם ישיבתם בסוכות לא היתה מדעת עצמם רק מכח ציווי הקב"ה‪ ,‬וכמו שפירש רש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל‪ :‬כי‬ ‫בסוכות הושבתי צויתי לישב‪ .‬וא"כ מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם מארץ מצרים" משמע דתיכף בשעת‬ ‫יציאת מצרים נצטוו ישראל לקיים מצות סוכה‪ - .‬ואכן מפורש כן בס' פרי צדיק להגר"צ הכהן זצ"ל (סוכות אות י"ג) וז"ל‪ :‬למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' נראה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב אז‬ ‫ביציאת מצרים וכו' יעו"ש‪ - .‬ויש להסמיך לזה מש"כ בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות‪ ,‬ח"ב פ"ז ע"ב) וז"ל‪ :‬ביציאת מצרים כתיב‬ ‫בסוכות הושבתי את בני ישראל ונראה שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים וכו' עכ"ל‪ .‬משמע דפשיטא לי' דהסוכות‬ ‫נעשו כהלכתן לשם מצוה‪ ,‬דאם לא כן איך יליף מיני' שגם ד' מינים היו בידם‪ - .‬גם בס' ברכת שמואל (להג"מ שמואל קיידאנובער זצ"ל‪,‬‬ ‫אבי הקב הישר‪ ,‬פ' בא) הביא מדרש ילקוט בזה"ל‪ :‬שאל ר' ינאי את ר' מתתיה בן חרש מה ראה הקב"ה לצוות לישראל מצות סוכה‬ ‫בשעה שיצאו ישראל ממצרים שאז היו עושין חג הפסח וכו' מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה וכו' יעו"ש‪ .‬משמע דבאותה שעה‬ ‫שיצאו ישראל ממצרים כבר נצטוו על מצות סוכה‪ .‬וע"ע בס' כרם שלמה (האמבורג תצ"ח לפ"ק‪ ,‬פ' בא) שהעתיק מדרש זה והאריך‬ ‫לבאר שהקדים הקב"ה לצוותן במצות סוכה כבר לפני מתן תורה‪ - .‬ומה מאוד יש להפליא על ענין זה‪ ,‬דבשלמא בשאר הדורות‬ ‫שייך לומר דטעם מצות סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות שהיו ביציאת מצרים‪ ,‬משא"כ בשעת יציאת מצרים ממש איזה‬ ‫טעם יש לצוותן לקיים מצות סוכה‪ - .‬גם צ"ב לשון המדרש הנ"ל "מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה"‪ ,‬מדוע נצרך להסתירם‪ ,‬הלא‬ ‫בני ישראל יצאו ביד רמה לעיני כל מצרים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ברש"י (סוכה שם) פירש דברי רבי עקיבא וז"ל‪ :‬סוכות ממש "מפני החמה" בשעת חנייתן היו עושים סכות ע"כ‪ .‬ויש להתבונן‬ ‫מג' צדדים‪ :‬חדא דלפי"ז נמצא שעשו את הסוכות לצורך עצמם‪ ,‬ואיך יתיישב בזה לישנא דקרא "הושבתי" דמשמע שנצטוו‬ ‫לעשות כן מפי הקב"ה כנ"ל‪ .‬וע"ע בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) שכתב וז"ל‪ :‬הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו ובכבודו הושיבם בסוכות‪.‬‬ ‫‪ -‬גם יל"ד דאם היתה עת שליטת החמה מדוע נצרכו לסוכות דייקא בשעת חנייתן ולא בשעה שהלכו על הדרכים‪ - .‬וביותר צ"ב‬ ‫דהרי כתיב (תהלים ס"ח ז') מוציא אסירים בכושרות‪ ,‬ופירש"י (שם‪ ,‬ובסוטה ב' ע"א) שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים בחודש שהוא‬ ‫כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה‪ .‬וא"כ מה נשתנה פתאום שנצרכו לעשות סוכות כדי להגן מן החמה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בשעת יציאת מצרים כתיב (שמות י"ב ל"ז ל"ט)‪ :‬ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים‬ ‫עוגות מצות וגו'‪ .‬ופירש באבן עזרא (שם ל"ט) שאפו את הבצק בשעה שחנו בסוכות (וכ"כ רמב"ן וחזקוני)‪ ,‬וצ"ב דהלא נצרכו‬ ‫תנורים לאלפים כדי לאפות כל הבצק הנמצא אצל כל אחד מישראל‪ ,‬ולא מצינו כלל שהוציאו תנורים ממצרים‪ ,‬וא"כ איך היה‬ ‫באפשרותם לאפותם בסוכות‪ ,‬ובפרט דכפי הנראה לא היתה מקום ישוב כלל (עי' רמב"ן בראשית ל"ג י"ז)‪ ,‬גם נצרכו לאפותם לפני‬ ‫שיגיעו לשיעור חימוץ‪.‬‬ ‫אך דבר חידוש מצינו בתרגום יונתן (שם) שמחום השמש נאפו המצות על גבי ראשיהם של ישראל וז"ל‪ :‬והוו קטעין מן לישא‬ ‫דאפיקו ממצרים "וסדרין על רישיהון ומתאפי להון מחומתא דשימשא" חרירן פטירן וכו'‪ .‬גם ביוצר לשבת הגדול מצינו בזה"ל‪:‬‬ ‫לּוָה ַַמ ָָּצה‪ .‬ובסידור אור לישרים (זיטאמיר תרכ"ד לפ"ק)‬ ‫אֵׁש ֶיֶהם ֶֶׁשֹּלא ֻֻח ָָּמ ָָצה‪ֶֶׁ ,‬ש ֶֶמׁש ֶֶׁשָזָ ַַפ ָָּתּה ַוַ ֲֲאָכָ ָ‬ ‫צּוָפה ְּבְ ָָר ֵ‬ ‫מּוָצה‪ְְ ,‬ר ָ‬ ‫ִִקּטּוף ָָה ִִע ָָּסה ַּבַ ֲֲח ָָר ָָרה ְְק ָ‬ ‫פירש וז"ל‪ :‬רצופה לשון גחלים פירוש שעיסה שלהם נאפת ע"י השמש טרם יחמץ כמו שאופים על גחלים (וכ"ה בפירוש סידור תפלה‬ ‫ישרה)‪ .‬וכ"כ בפירוש הרוקח (על הגדש"פ פיסקא מצה זו) וז"ל‪ :‬ויאפו את הבצק מלמד שהזריח הקב"ה השמש ואפה הבצק על ראשם‬ ‫וכו' בסוכות שהיה שם חנייה ראשונה‪ .‬ובפירוש המלבי"ם (שמות י"ב ל"ד) ביאר דברי תרגום יונתן הנ"ל שהמצות נאפו מחום השמש‬ ‫שהיה בוער ביום ההוא יעו"ש‪.‬‬ ‫אך גם בחידוש זה יש להתבונן מכמה צדדים‪ :‬חדא דאם איתא דביום ההוא היה חום השמש בוער כל כך עד שהמצות המונח‬ ‫על גבי ראשיהם נאפו כמו על גחלים‪ ,‬א"כ איך יתכן שבני ישראל שנמצאו באותה שעה תחת המצות לא ניזוקו כלל‪ - .‬גם צ"ב‬ ‫ג‬ ‫הקיתרנמ האציש המחמ לצנהל יתבשוה תוכוסב ‪' -‬א רמאמ‬ ‫דהרי כתיב מוציא אסירים בכושרות ופירש"י שהוציאן הקב"ה ממצרים בחדש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה‪ ,‬וא"כ‬ ‫איך יתכן שחום השמש יהי' כל כך עד שיאפו המצות מחום השמש‪ - .‬גם צ"ב מה שנאמר ויאפו את הבצק הרי דנקט קרא לשון‬ ‫אפיה לפת הנאפה בחמה‪ ,‬הלא קיי"ל (שו"ע או"ח סי' שי"ח ס"ג) דבישול בחמה מותר בשבת‪ .‬גם לחם שנאפה בחמה אין לה דין לחם‬ ‫בין לענין חלה ובין לענין ברכת המוציא (עי' במס' ברכות ל"ז ע"ב‪ ,‬פסחים ל"ז ע"א‪ ,‬רא"ש חלה פ"א מ"ה‪ ,‬ורמב"ם הל' ביכורים פ"ו הי"ב‪ ,‬שו"ע או"ח סי'‬ ‫קס"ח סט"ז)‪ ,‬וא"כ גם חובת מצה אין יוצאין בפת שנאפה בחמה‪ ,‬ופלא דהרי מצה הראשונה שאנו עושין זכר בשבילה נאפה בחמה‪.‬‬ ‫‪ -‬גם בדרך כלל נראה לכאורה דפת הנאפה בחמה צריך לשהות שעות ארוכות תחת החמה‪ ,‬וא"כ איך יתכן שלא נחמץ‪.‬‬ ‫ו‪ .‬במדרש (במדבר רבה פי"ד) מצינו בזה"ל‪ :‬באברהם כתיב והשענו תחת העץ "שעשה להם סוכה" והקב"ה עשה סוכות לבניו‬ ‫ביציאתם ממצרים (ויקרא כ"ג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו'‪ .‬וכן יסד רבי אליעזר הקליר (יוצר לב' דסוכות)‪ֵֵ :‬אִלִ ים ְּכְ ִִה ְְׁש ִִעין ָָאב‬ ‫ַַּת ַַחת ֵֵעץ ֻֻסָּכָ ה‪ .‬וצ"ב מאיזה טעם עשה סוכה למלאכים‪ - .‬גם צ"ב דהלא באותו זמן שבאו המלאכים היה פסח כמבואר בבראשית‬ ‫רבה (פמ"ח י"ב)‪ :‬לושי ועשי עוגות הדא אמרת פרס הפסח הוה‪ .‬ואי לא נימא דמדרשות חלוקות הן (עי' ר"ה י"א ע"א‪ ,‬ובתוס') צ"ב מדוע‬ ‫הכניסם בסוכה ביו"ט פסח‪ .‬וע"ע באור תורה להגאון מאוסטראווצא זצ"ל (פתיחה אות מ"ו) דנקט ג"כ שעשה אברהם סוכה בפסח‪,‬‬ ‫וטעמא בעי‪ - .‬גם יש להתבונן דהלא אמרו חכמים (רע"ב אבות פ"א מ"ה) דביתו של אברהם אבינו ע"ה היה פתוח לארבע רוחות‬ ‫העולם כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא את הפתח‪ .‬משמע שבדרך כלל היו הסדר של אברהם להכניס את האורחים‬ ‫לתוך ביתו‪ ,‬ונראה דכן היה בדעתו של אברהם לעשות גם עכשיו וכמ"ש (בראשית י"ח א') והוא עומד פתח האוהל ופירש"י וז"ל‪:‬‬ ‫לראות אם יש עובר ושב "ויכניסם בביתו"‪ .‬אך למעשה לא מצינו כלל שהכניסם בביתו‪ ,‬ויש להבין מדוע שינה את דעתו להאכילם‬ ‫בחוץ תחת העץ‪ - .‬וביותר צ"ב דבשלמא אם היה יומא דאיסתנא שפיר יתכן להאכילן תחת העץ‪ ,‬אך הרי באותו היום יצאה חמה‬ ‫מנרתיקה והיה החום קשה לסובלו וא"כ היה יותר טוב להאכילם בביתו ולא בחוץ‪ - .‬גם יש להפליא על עצם הדבר ששינה הקב"ה‬ ‫סדרי בראשית באותו היום והוציא חמה מנרתיקה‪ ,‬ודין גרמא שבני אדם בכל העולם היו מצטערים‪ ,‬וכי חסרים להקב"ה דרכים‬ ‫פשוטים איך למנוע עוברים ושבים באותה סביבה של אברהם‪.‬‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים אומרם ז"ל (בראשית רבה פמ"ח י')‪ :‬אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני‬ ‫פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא וכו'‪ ,‬פרש ענן למסך (תהלים ק"ה) הרי במדבר (נ‪.‬ב‪ .‬נראה דבעל המדרש הולך בזה בשיטת ר"א‬ ‫דבסוכות הושבתי היינו ענני הכבוד‪ ,‬ולשיטת רע"ק היינו סוכות ממש שעשו ישראל‪ ,‬ועי' במדרש במדבר רבה הנ"ל)‪ ,‬בארץ מנין בסוכות תשבו שבעת‬ ‫ימים (ויקרא כ"ג)‪ ,‬לעתיד לבא מנין שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעי' ד') עכ"ד המדרש‪ .‬הרי לפנינו ארבעה סוכות‪ :‬א‪.‬‬ ‫הסוכה שעשה אברהם להמלאכים‪ .‬ב‪ .‬הסוכה של ישראל בצאתם ממצרים למדבר‪ .‬ג‪ .‬מצות סוכה שמקיימין ישראל בכל הדורות‪.‬‬ ‫ד‪ .‬סוכה דלעתיד‪ .‬ומשמע מלשון המדרש דארבעה סוכות אלו מקושרים זה בזה‪ ,‬וא"כ יתכן ללמוד תועלת סוכה אחת מחברתה‪,‬‬ ‫ולכן נתחיל לחקור תועלת סוכה דלעתיד וממנה נלמוד על השאר‪.‬‬ ‫הנה בפ"ק דמס' ע"ז (דף ג' ע"ב‪ ,‬ד' ע"א)‪ :‬אמר רבי שמעון בן לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה‬ ‫ומקדיר‪ ,‬רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה‪ ,‬רשעים נידונין בה דכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה‬ ‫רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף‪ ,‬לא שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא‪,‬‬ ‫צדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וגו'‪.‬‬ ‫והצלת הצדיקים מחום השמש לעתיד לבוא יהי' ע"י סוכה‪ ,‬וכדמצינו בנבואת ישעי' (ד' ו')‪ :‬וסוכה תהיה לצל יומם מחרב‬ ‫ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר‪ .‬ופירש"י וז"ל‪ :‬וסוכה תהיה לצל וגו' מחורב‪ ,‬להגין מלהט יום הבא שנאמר ברשעים ולהט אותם‬ ‫היום הבא שהקב"ה מוציא חמה מנרתקה ומקדרה עליהם‪ .‬ולמחסה לשון כיסוי‪ .‬ולמסתור להסתר בה‪ .‬מזרם‪ ,‬אש המקלחת מנהר‬ ‫דינור על הרשעים בגיהנם שנאמר על ראש רשעים יחול (ירמי' כ"ג) במס' חגיגה‪ .‬וממטר‪ ,‬מטר היורד על הרשעים כענין שנאמר‬ ‫ימטר על רשעים פחים (תהלים י"א) עכ"ל‪ - .‬וענין זה מוזכר גם ביהי רצון שאומרים בכניסה לסוכה בזה"ל‪ :‬בזכות מצות סכה וכו'‬ ‫תתן לי זכות לשבת וכו' ולחסות מזרם וממטר כי תמטיר על רשעים פחים וכו' ע"כ‪.‬‬ ‫הקיתרנמ האציש המחמ לצנהל יתבשוה תוכוסב ‪' -‬א רמאמ‬ ‫ד‬ ‫והנה שורש הצלה זו בסוכה דלעתיד יהי' בכח סוכה השלישית היינו קיום מצות סוכה בכל הדורות‪ .‬וכמבואר בילקוט שמעוני‬ ‫(ויקרא פכ"ג רמז תרנ"ג) וז"ל‪ :‬בסוכות תשבו שבעת ימים זהו שאמר הכתוב סוכה תהיה לצל יומם‪ ,‬אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות‬ ‫סוכה בעולם הזה‪ ,‬אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא‪ ,‬רבי ינאי ור"ל אמרי אין גיהנם לעתיד‬ ‫לבוא אלא היום הבא הוא מלהט את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט‬ ‫אותם היום הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף‪ ,‬באותה שעה הקב"ה "עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה" שנאמר‬ ‫כי יצפנני בסוכה ביום רעה וגו'‪ ,‬ה' אלהים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק עכ"ל (ובדרוש אחר הארכתי בזה)‪.‬‬ ‫ובזה נחזור לבאר תועלת סוכה השניה שהיתה בצאת ישראל ממצרים‪ ,‬דנראה שהיא דומה לגמרי לסוכה דלעתיד‪ ,‬דהרי מקרא‬ ‫מלא דיבר הכתוב (מיכה ז' ט"ו)‪ :‬כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬משמע דגאולה העתידה יהא דומה לגאולת מצרים‪- .‬‬ ‫ואכן בדברי חכמינו ז"ל הרבו להוכיח מפסוקי הנבואה ענינים רבים שהיו בגאולת מצרים ויהיו גם בגאולה העתידה כגון עשר‬ ‫מכות וכדומה (עי' פסיקתא רבתי פי"ז‪ ,‬פסיקתא דר"כ פ"ז אות י"א‪ ,‬מדרש תנחומא הישן בא פ"ו‪ ,‬וארא פט"ו‪ ,‬מדרש ויושע עה"כ ה' איש מלחמה‪ ,‬שכל טוב‬ ‫שמות פי"א ט')‪ - .‬גם מה שיצאו ממצרים עד שלא החמיץ העיסה מצינו גם לעתיד‪ ,‬וכמבואר בילקוט שמעוני (רמז ר"ט) וז"ל‪ :‬ויאפו‬ ‫את הבצק מגיד שלשו את העיסה ולא הספיקו לחמצה עד שנגאלו‪ ,‬וכן אתה מוצא לעתיד לבא מהו אומר ישבות מעיר מלוש‬ ‫בצק עד חמצתו (הושע ז') ע"כ‪ .‬וכ"ה במכילתא (פ' בא‪ ,‬מס' דפסחא פי"ג) ומדרש תנחומא (בא פ"ח)‪ - .‬ואולי ביאור הדברים לפי"מ דמצינו‬ ‫בספרי קודש (עי' בזוה"ק ח"ב רט"ז ע"ב) דגאולת מצרים הרי היא שורש לכל הגאולות‪ ,‬ולכן נצרך דכל הענינים שיהיו לעתיד יהא‬ ‫דוגמתו גם בגאולת מצרים‪ ,‬וישמש כמו הכנה לגאולה העתידה‪.‬‬ ‫ולפי"ז נראה לחדש ולומר דגם מה שמצינו בגאולה העתידה שיוציא הקב"ה חמה מנרתיקה ויציל את ישראל ע"י הסוכה‪ ,‬כבר‬ ‫נמצא שורש הדבר בשעת גאולת מצרים‪ ,‬שגם באותה שעה הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה והציל את ישראל ע"י הסוכה‪ - .‬ובזה‬ ‫מבואר מה שנצטוו ישראל תיכף בשעת יציאת מצרים לקיים מצות סוכה (קושיא ג')‪ ,‬כדי להציל אותם מתוקף החמה שיצאה‬ ‫מנרתיקה‪ - .‬וזהו מה שפירש רש"י הנ"ל שעשו את הסוכות כדי להגן על עצמם "מפני החמה"‪ ,‬ואין זה סתירה כלל למה שנצטוו‬ ‫ישראל מפי הקב"ה במצות סוכה (קושיא ד')‪ ,‬דהרי באמת לכך נצטוו לעשות סוכות שיגן עליהם מפני החמה‪ - .‬וזהו שאמר הקב"ה‬ ‫כי בסוכות "הושבתי"‪ ,‬דאכן ישיבתם בתוך הסוכה היתה מכח ציווי הקב"ה‪ - .‬וזה מכוון גם בלשון המדרש הנ"ל מה ראה הקב"ה‬ ‫לצוות לישראל מצות סוכה בשעה שיצאו ישראל ממצרים וכו' הסתירם בסוכה וכו' ע"כ‪ ,‬שאכן ע"י הסוכה הסתיר הקב"ה את‬ ‫ישראל שלא ינזקו מתוקף החמה‪.‬‬ ‫ומה שהוסיף הקב"ה לצוות מצות סוכה לדורות עולם אף בשעה שהחמה כהרגילה‪ ,‬גם זהו הכנה לגאולה העתידה‪ ,‬דהרי בזכות‬ ‫שיקיימו ישראל מצוה זו במשך הדורות יזכו לעתיד להנצל מן החמה ע"י הסוכה (וכמבואר בילקו"ש הנ"ל)‪ - .‬וזהו שאמר הקב"ה‬ ‫בסוכות תשבו וגו' כי בסוכות הושבתי וגו'‪ ,‬דהרי שני סוכות האלו יש להם שורש וטעם אחד‪ ,‬ושניהם משמשים כמו הכנה להצלת‬ ‫ישראל בגאולה העתידה‪ - .‬גם נמצא לפי"ז דמצות סוכה שאנו מקיימין בכל הדורות יש לה שני טעמים‪ :‬א‪ .‬זכר לסוכות ממש‬ ‫שעשו ישראל בצאתם ממצרים ועי"ז נצלו מן החמה‪ .‬ב‪ .‬שבזכותה נזכה לישב בסוכה דלעתיד ולהנצל מן החמה‪ .‬ונראה לרמזה‬ ‫בלישנא דקרא דכתיב‪ :‬בסכת תשבו וגו' כל האזרח וגו' ישבו בסכת כי בסכות הושבתי וגו'‪ ,‬ופוק חזי דשני סכות הראשונים‬ ‫כתובים חסר משא"כ כי בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬ונראה דבא הכתוב בנתינת טעם על מצות סוכה להורות על שני הסוכות‬ ‫דלעבר ודלעתיד‪ - .‬ואגב יבואר בזה מילתא בטעמא מדוע סוכה צריכה להיות דייקא צלתה מרובה מחמתה ואם חמתה מרובה‬ ‫מצילתה פסולה‪ ,‬דהרי שורש מצוה זו באה להציל את האדם מן החמה‪ ,‬וא"כ איזה פנים יש לסוכה שחמתה מרובה מצילתה‪.‬‬ ‫ומה יומתק לבאר בזה מה שכתב בתרגום יונתן שנאפו המצות על ראשיהם מחום השמש שהיה בוער ביום ההוא‪ ,‬דאע"פ‬ ‫שנכון הדבר שהוציא הקב"ה את האסירים בכושרות ולא היה זמן שליטת החמה כלל‪ ,‬מ"מ פתאום יצאה חמה מנרתיקה‪ ,‬ודין‬ ‫גרמא שנתגבר החום עד למאוד עד שנאפו המצות היטב כמו שאופים על גחלים‪ ,‬ואפייה גמורה היתה כמו מצות הנאפים בתוך‬ ‫התנור‪ ,‬וכמו שהעיד הכתוב ע"ז באומרו הנה היום בא "בוער כתנור"‪ ,‬ונאפו היטב לפני שהגיעו לשיעור חימוץ‪ ,‬ואין זה דומה כלל‬ ‫למה שאנו מבשלים ואופים על החמה שלנו (ומיושב קושיא ה')‪.‬‬ ‫ה‬ ‫הקיתרנמ האציש המחמ לצנהל יתבשוה תוכוסב ‪' -‬א רמאמ‬ ‫ומצאתי סמוכין לפירוש זה בדברי הרוקח הנ"ל שכתב וז"ל‪ :‬ויאפו את הבצק מלמד "שהזריח הקב"ה השמש" ואפה הבצק‬ ‫על ראשם וכו' בסוכות שהיה שם חנייה ראשונה ע"כ‪ .‬ונראה בפשיטות כוונתו דזריחת השמש זו היתה יותר מהרגיל‪ ,‬דהרי זריחה‬ ‫סתם היתה גם בלאו הכי‪ ,‬שהרי יצאו מרעמסס לסוכות "בעצם היום הזה" בשעה שהחמה בתוקפה‪ ,‬ולא שהו כלל בדרכם רק באו‬ ‫לסוכות כהרף עין‪ ,‬אך זה מכוון לדברינו שבאותו היום יצאה חמה מנרתיקה ועי"ז נאפו המצות שעל ראשיהם‪ - .‬ויש לציין מה‬ ‫דידוע שכל דברי הרוקח דברי קבלה הם וברוח הקודש נאמרו (כמ"ש בבני יששכר כסליו מ"ב או"ב‪ ,‬פני יהושע מגילה ט"ז ע"א‪ ,‬שו"ת חתם סופר‬ ‫או"ח סי' קכ"ז)‪ - .‬וע"ע להלן מש"כ החתם סופר זי"ע דביום יציאת מצרים נתגבר כח השמש ביותר‪ ,‬ומכוון לדברינו‪.‬‬ ‫עוד נראה בפשיטות דכל ענין זה של תגבורת החמה ואפיית המצות היתה באותה שעה שחנו בסוכות‪ ,‬דהרי באותו מקום אפו‬ ‫את המצות (כמ"ש ברוקח אבן עזרא וחזקוני הנ"ל)‪ - .‬ובזה מבואר היטב מה שכתב רש"י דבשעת חנייתן דייקא עשו את הסוכות כדי להגן‬ ‫מן החמה (קושיא ד')‪ ,‬דהרי בשעה שהלכו על הדרכים לא נצרכו כלל לסוכות‪ ,‬ואדרבה הקב"ה הוציא אותם בכושרות בשעה שהוא‬ ‫טוב לעוברי דרכים‪ ,‬ורק בשעה שחנו בסוכות ויצאה חמה מנרתיקה אז נצרכו לסוכות כדי להנצל מן החמה‪ .‬וכן מפורש במכילתא‬ ‫דרשב"י (שמות י"ב ל"ז) וז"ל‪ :‬רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להן "בסוכות"‪ - .‬וע"ע בפרי צדיק להגר"צ הכהן זצ"ל (סוכות אות י"ג)‬ ‫שביאר לפי דרכו שבני ישראל עשו את הסוכות כהלכתן על פי הדיבור באותו הזמן שאפו את המצות יעו"ש‪ ,‬ומכוון לדברינו‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להוסיף ולחדש‪ ,‬שגם לעתיד לבא כשיגאלו לפני חימוץ העיסה כנ"ל‪ ,‬יהי' אפיית המצות ע"י הוצאת החמה מנרתיקה‪,‬‬ ‫וגם בפרט זה נעשה שורש הדבר בשעת יציאת מצרים‪ - .‬ובזה יבואר מנהג היחץ שמחלקין מצה אחת לשני חלקים וחלק אחד‬ ‫מצניעין לאפיקומן‪ ,‬שבאה לרמז דאותו הנס שנעשה עם המצה בשעת יציאת מצרים שיצאו בשעה שלא נחמצה העיסה ונאפה‬ ‫ע"י החמה‪ ,‬מתחלקת לשנים‪ ,‬חלקו הראשון היתה ביציאת מצרים וחלקו השני יתקיים לעתיד לבא‪ - .‬ומה שמצניעין דייקא חלק‬ ‫"הגדול" לאפיקומן‪ ,‬להורות באה דאע"פ דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬מ"מ העיקר וחלק הגדול יהי' בגאולה‬ ‫העתידה שאז יקרעו שבע נהרות וכו' (עי' ביסוד ושורש העבודה שער ט')‪ ,‬ורק חלק הקטן הי' במצרים‪ ,‬ולכן לעתיד יהי' יציאת מצרים‬ ‫טפל‪ - .‬וזהו טעם מצות סיפור יציאת מצרים להכניס בלבות בני ישראל האמונה בגאולה העתידה כמבואר בספרי קודש‪.‬‬ ‫ואם כנים דברינו מה מתוק לחכי לבאר בזה שיטת רבי עקיבא‪ ,‬דמה שנצטוו ישראל במצות סוכה היא לזכר סוכות ממש‬ ‫שעשו ישראל בשעה שחנו בסוכות כדי להגן מן החמה (קושיא ב')‪ ,‬דבאמת נס גדול היה שם‪ ,‬דהרי מצד אחד הוציא הקב"ה חמה‬ ‫מנרתיקה‪ ,‬והחום היתה גדולה כל כך עד שהמצות המונח על גבי ראשיהם נאפו היטב כמו בתוך גחלים‪ ,‬אך מצד השני ניצלו‬ ‫ישראל שנמצאו תחת המצות ולא ניזוקו כלל מתוקף החמה ע"י הסוכות ממש שעשו לעצמם‪ - .‬גם נראה דנעשה נס גדול בעצם‬ ‫עשיית הסוכות‪ ,‬דהרי את הבצק לשו כבר בהיותם ברעמסס‪ ,‬ומרעמסס נסעו לסוכות כהרף עין‪ ,‬ובתוך שיעור חימוץ כבר הצליח‬ ‫כל אחד לגמור את סוכתו ולהסתר בתוכה עד שנאפו כל המצות ע"י תגבורת השמש‪.‬‬ ‫וארווחנא לבאר בזה מה דמצינו בתורת כהנים (אמור פי"ב‪ ,‬ופי"ד) בזה"ל‪ :‬בחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות‪ ,‬יום זה טעון‬ ‫מצה ואין חג הסוכות טעון מצה‪ ,‬והלא דין הוא ומה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה‪ ,‬זה שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה‪,‬‬ ‫תלמוד לומר זה‪ ,‬חג המצות זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה וכו'‪ .‬בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות (ויקרא‬ ‫כ"ג ל"ד)‪ ,‬זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה והלא דין הוא ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון סוכה‪ ,‬חג המצות שהוא טעון‬ ‫מצה אינו דין שיטעון סוכה‪ ,‬ת"ל הזה חג הסוכות זה חג הסוכות טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה (ועי' מל"מ הל' חמץ ומצה פ"ו‬ ‫ה"א‪ ,‬ובאוהחה"ק ויקרא י"ד ז') עכ"ל‪ .‬משמע דבלי לימודים אלו הוי אמינא לאכול מצה בסוכות או לעשות סוכה בפסח‪.‬‬ ‫ולפי המבואר לפנינו נמצא דבאמת שני מצוות אלו מקושרים זה לזה בקשר אמיץ‪ ,‬דהרי באותו שעה שנצרכו מצד אחד‬ ‫לתגבורת השמש כדי לאפות את המצות שעל גבי ראשיהם‪ ,‬נצרכו מצד השני למצות סוכה כדי להציל את גופם מתוקף החמה‪.‬‬ ‫והנה לזכר סוכות אלו אנו מקיימין מצות סוכה לדעת רבי עקיבא‪ ,‬ולזכר מצות אלו אנו מקיימין מצות מצה‪ ,‬וא"כ שפיר הוי אמינא‬ ‫דצריכים לקיים שניהם בזמן אחד‪.‬‬ ‫תוכוסב וא ססמערב דובכה יננעל לארשי וכז יתמ ‪' -‬ב רמאמ‬ ‫ו‬ ‫ונראה להמתיק בזה גם מה שכתב בשו"ת חתם סופר (ח"ה‪ ,‬השמטות סי' קצ"א) ליישב איך יצאו ישראל ממצרים בשעת סכנה‬ ‫כשנמצאו תיכף אחר מילתם וז"ל‪ :‬אמת נכון הדבר שהיציאה אחר המילה סכנת נפשות היא בלי ספק וכו'‪ ,‬והלא משה רבינו ע"ה‬ ‫בעצמו אמר אמול ואצא סכנה היא לולד‪ ,‬וכתיב (יהושע ה' ח') וישבו תחתם עד חיותם וכו'‪ ,‬והנלע"ד בזה היות כי החמה הזורחת וכו'‬ ‫יש בה כח מרפא בכנפיה כמבואר‪ ,‬על כן ביום יציאתן ממצרים והי' נימלים אז פצועי חבורות המילה‪ ,‬הוסיף הקב"ה כח רפואיי‬ ‫יותר בהשמש צדקה ההיא לרפאות מחלותם ולא יזיק להם טורח הדרך וכו' עכ"ל‪ - .‬וכמה מכוון דבר זה למה שנתבאר לפנינו‪,‬‬ ‫דבאמת נתגבר כח השמש ביום ההוא ויצאה חמה מנרתיקה‪ ,‬וסגולתה היא דצדיקים מתרפאים בה כמבואר בגמ' הנ"ל‪.‬‬ ‫אך ממה שנתבאר לעיל נמצא לפנינו‪ ,‬דהוצאת חמה מנרתיקה לא היתה לפני יציאת מצרים‪ ,‬רק באותה שעה שחנו בסוכות‪.‬‬ ‫וא"כ נמצא שכל זמן שלא הגיעו ישראל לסוכות היו נמצאים בסכנת נפשות לנסוע בדרך מחמת המילה‪ ,‬ובזה מבואר היטב מדוע‬ ‫בג' נסיעות הראשונות לא הלכו כרגיל‪ ,‬רק מלאכי השרת נשאו אותם על כפיהם ממקום למקום כהרף עין בכנפי נשרים‪ ,‬שהרי כל‬ ‫נסיעות האלו היו לפני שהגיעו לסוכות‪ ,‬משא"כ אחר שנתרפאו ישראל בסוכות שוב לא נצרכו לכנפי נשרים רק הלכו כרגיל בענני‬ ‫הכבוד (ומיושב קושיא ב')‪.‬‬ ‫ולפי המבואר יובן מעצמו כל מה שאירע בסוכה הראשונה של אברהם אבינו (קושיא ו') שהיתה היסוד והשורש לכל הסוכות‬ ‫הבאים אחריה וכמ"ש חז"ל‪ ,‬ואכן מצינו כמה השוואות מזה לזה‪ ,‬דהרי גם מעשה זו היתה ביום א' דפסח שהיא הזמן הנקבע‬ ‫לישועת ישראל הן ביציאת מצרים והן בגאולה העתידה‪ ,‬גם אברהם נחלש מן המילה ונתרפא באותו מעמד וכמ"ש אל הבקר רץ‬ ‫אברהם וגו' והוא עומד עליהם וגו'‪ ,‬גם אצל אברהם הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה‪ ,‬וגם אברהם עשה סוכה אע"פ שהיה פסח‪- .‬‬ ‫ובזה מובן מה שהכניס את המלאכים דייקא בתוך הסוכה ולא בתוך ביתו‪ ,‬שרצה להצילם בזה מתוקף החמה שיצאה מנרתיקה‬ ‫ולא ידע שהמה מלאכים‪ ,‬ואכן בזה נעשה השורש לכל הסוכות העתידות‪ ,‬וזהו שאמר לו הקב"ה שעתיד לפרוע לבניו במדבר‬ ‫ובארץ ולעתיד לבוא‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫מאמר ב' ‪ -‬מתי זכו ישראל לענני הכבוד ברעמסס או בסוכות‬ ‫כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי‬ ‫אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ'‪ - .‬ויש להתבונן דלמ"ד סוכות ממש א"כ לישנא דקרא כי בסוכות‬ ‫"הושבתי" ולא נאמר "ישבו" מורה שנצטוו מהקב"ה לעשות סוכה‪ ,‬וכמו שפירש רש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל‪ :‬כי בסוכות הושבתי צויתי‬ ‫לישב‪ .‬וא"כ מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם מארץ מצרים" משמע לכאורה דבצאת ישראל ממצרים נצטוו‬ ‫לקיים מצות סוכה‪ .‬וכ"כ הגר"צ הכהן זצ"ל (פרי צדיק‪ ,‬סוכות אות י"ג) וז"ל‪ :‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' נראה שאף‬ ‫אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב אז ביציאת מצרים וכו' יעו"ש‪ - .‬ומה מאוד יש‬ ‫להפליא ע"ז דבשלמא בשאר הדורות שייך לומר דמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות ממש שהיתה ביציאת מצרים‪,‬‬ ‫משא"כ בשעת יציאת מצרים איזה טעם יש לצוותן במצות סוכה‪.‬‬ ‫ואם תמצי לומר שנצטוו בסוכה זכר לענני הכבוד שזכו באותה שעה‪ ,‬יש לתמוה מג' צדדים‪ :‬א‪ .‬דהלא לרע"ק קיימינן שמצות‬ ‫סוכה זכר לסוכות ולא לענני הכבוד‪ .‬ב‪ .‬דלא יתכן לעשות זכר לענני הכבוד בשעת מעשה רק אחר סילוקם וכמ"ש המבי"ט (בית‬ ‫אלקים שער היסודות פל"ז)‪ .‬ג‪ .‬גם איך יצאו חובת מצות סוכה הלא היו תחת ענני כבוד והו"ל סוכה תחת הסוכה וכמ"ש המבי"ט (שם)‪.‬‬ ‫ז‬ ‫תוכוסב וא ססמערב דובכה יננעל לארשי וכז יתמ ‪' -‬ב רמאמ‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים לחקור האם זכו ישראל לענני הכבוד לפני יציאת מצרים או לאחריה בשעה שנסעו מסוכות לאיתם‪.‬‬ ‫הנה במתן תורה כתיב (שמות י"ט ד') אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים‪ .‬וחכמינו ז"ל דרשוהו‬ ‫על זמן יציאת מצרים‪ ,‬וכמ"ש במכילתא (פ' יתרו‪ ,‬בחודש פ"ב) ואשא אתכם על כנפי נשרים רבי אליעזר אומר זה יום רעמסס לפי‬ ‫שנתקבצו כלם ובאו רעמסס לשעה קלה‪ .‬ובילקוט שמעוני (פ' מסעי‪ ,‬רמז תשפ"ו) אמר הקב"ה לישראל כשהייתם במצרים מהלך‬ ‫ארבעים יום הייתם מפורדים בה וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס‪ .‬וכ"ה במדרש תהלים (מזמור ק"ז) וברש"י עה"ת (שמות י"ט‬ ‫ד')‪ .‬ובתרגום יונתן (שם) פירש וז"ל‪ :‬אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין‬ ‫ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין‪ ,‬וכ"כ בתרגום ירושלמי (שם)‪.‬‬ ‫ובמדרש שכל טוב (שמות י"ט ד')‪ :‬כן עשה הקב"ה נשא את בניו על ענני כבוד בשעה קלה והביאם למקום הר המוריה ואכלו שם‬ ‫הפסח והחזירם מיד למצרים‪ .‬ובמכילתא (בא פי"ד) דרש וז"ל‪ :‬כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר (שם‬ ‫י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו'‪ ,‬וברש"י (שמות י"ב ל"ז) פירש מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו ובאו שם לפי שעה שנאמר ואשא‬ ‫אתכם על כנפי נשרים‪ .‬הרי לפנינו שכבר זכו ישראל לענני הכבוד בהיותם במצרים וכן מצינו במדרשים רבים‪.‬‬ ‫אך לעומת זה מצינו שלא הזכיר הכתוב ענין ענני הכבוד בשעת יציאת מצרים עד אחר נסיעתם מסוכות וכמ"ש (שמות י"ג כ')‬ ‫ויסעו מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו'‪ .‬וביאר בספורנו (שם כ"א) וז"ל‪ :‬וה'‬ ‫הולך לפניהם מאז שהיו בסכות שהוא חוץ לגבול מצרים ונכנסו למדבר‪ .‬וכ"ה ברמב"ן (שם י"ז) וז"ל‪ :‬בנסעם מסכות החל עמוד‬ ‫הענן ללכת לפניהם‪ .‬וכן מפורש בתרגום יונתן (שמות י"ב ל"ז) דבסוכות זכו לענני הכבוד וז"ל‪ :‬ונטלו בני ישראל מן פילוסין לסוכות‬ ‫מאה ותלתין מילין "תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא"‪ .‬והכפיל דברו (במדבר ל"ג ה') וז"ל‪ :‬ונטלו בני ישראל מן פילוסין ושרו בסוכות‬ ‫"אתרא דאתחפיאו שבעת ענני יקרא"‪ .‬והיא פלא שסותר דבריו במה שכתב (שמות י"ט ד') דכבר בליל פסח הלכו ישראל בכנפי‬ ‫נשרים ממצרים לביהמ"ק‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להשוות דברי חכמים דאלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬דלכאורה יש להתבונן בשינוי לשון דמתחלה נקראו בשם "כנפי‬ ‫נשרים" ואח"כ "עמוד ענן ועמוד האש"‪ .‬גם פעולת כנפי נשרים היתה שונה מפעולת ענני הכבוד‪ ,‬דהרי בענני הכבוד הלכו ישראל‬ ‫בלי קפיצת הדרך וענן ה' הולך לפניהם דרך ג' ימים להשוות את ההרים ולהרוג את הנחשים וכדומה‪ ,‬משא"כ בכנפי נשרים פרחו‬ ‫ישראל מהלך רב כהרף עין וכמובן שלא נצרך להשוות ההרים וכדומה שהרי לא הלכו כלל על הארץ‪.‬‬ ‫ולפי"ז נראה לחדש ולומר דבאמת זכו ישראל לשני מיני ענני כבוד ולא ראי זה כראי זהא ‪ ,‬למין הראשון זכו ישראל בצאתם‬ ‫ממצרים ונקראו בשם "כנפי נשרים" וכשמו כן היא שבזה פרחו ישראל באויר השמים כמו נשרים‪ ,‬בה נתקבצו לרעמסס מהלך מ'‬ ‫יום ובאו למקום המקדש ויצאו מרעמסס לסוכות‪ ,‬אך מכיון שהגיעו לסוכות נגמרה פעולתה ונסתלקו כנפי נשרים ושוב לא חזרו‬ ‫(דהרי לא מצינו עוד בשאר המסעות שיזכו ישראל לקפיצת הדרך באופן נפלא כזה‪ ,‬ואף בשעה שנסעו מחורב ומיהר הקב"ה להכניסם לארץ לא הלכו כהרף עין‬ ‫רק מהלך י"א יום בג' ימים כמבואר ברש"י דברים א' ב')‪ .‬ובשעה שנסעו מסוכות לאיתם זכו למין השני הנקראים "ענני הכבוד" ומעתה הלכו‬ ‫ישראל כרגיל וענן ה' הולך לפניהם להשוות את ההרים וליישר את הדרך‪.‬‬ ‫וטעם הדבר שנצרכו ישראל במסע הראשונה לכנפי נשרים דייקא‪ ,‬יבואר בפשיטות לפי"מ שכתבו חכמי האמת ז"ל (סידור‬ ‫האריז"ל בסדר ההגדה פיסקא מצה זו‪ ,‬חסד לאברהם מעין ב' נהר נ"ו‪ ,‬מגלה עמוקות פ' בהר‪ ,‬אוהחה"ק שמות ג' ח') כי יש חמשים שערי טומאה ואם‬ ‫היו ישראל מעוכבים רגע אחד היו נשקעים בשער החמשים ולא היו יוצאים משם לעולם וזהו שנאמר (שמות י"ב ל"ט) ולא יכלו‬ ‫להתמהמה‪ .‬וכ"כ בשל"ה הק' (מס' פסחים‪ ,‬ביאור ההגדה אות י"ד) וז"ל‪ :‬ענין החפזון היה הצלה גדולה לישראל אשר נשתקעו בקליפות‬ ‫במ"ט פנים טמא ואלו לא הוציא הקב"ה ברגע זו ממש אז היו נשקעים לגמרי יורדין ולא יעלו ח"ו‪ ,‬והרי אנו ובנינו ובני בנינו‬ ‫א‪ .‬אחר כותבי ראיתי באלשיך הק' שהכפיל כמה פעמים (שמות י"ב י"ג‪ ,‬שם ל"ז‪ ,‬שם י"ט ד'‪ ,‬במדבר א' ג'‪ ,‬שם ל"ג א') בשם רבותינו ז"ל דכנפי נשרים הם מלאכי השרת שנשאו את‬ ‫ישראל על כפים מרעמסס לסוכות בשעה קלה‪ ,‬כי נשרים הם מלאכי השרת יעו"ש‪ .‬הרי דכנפי נשרים לא היו עננים‪ .‬ואולי יתכן לקיים שניהם לפימ"ש בתרגום יונתן‬ ‫(שמות י"ט ד') עה"כ ואשא אתכם על כנפי נשרים בזה"ל‪ :‬אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון "על עננין הי כעל גדפי נשרין" מן פילוסין וכו'‪ .‬הרי שהיו עננים‬ ‫דומים לכנפי המלאכים‪.‬‬ ‫םירצממ ואציש העשב שממ תוכוס ‪' -‬ג רמאמ‬ ‫ח‬ ‫משועבדים‪ ,‬על כן חיפז הקב"ה שלא יחמיץ לגמרי עכ"ד‪ .‬ודין גרמא שנצרכו ישראל לצאת ממצרים כהרף עין ולצורך זה הלכו‬ ‫דייקא בכנפי נשרים‪ ,‬משא"כ בשאר מסעות לא נצרכו לזה ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא‪.‬‬ ‫ואם כנים דברינו ימצא לפנינו שבשעה שחנו ישראל בסוכות כבר נסתלקה מהם כנפי נשרים‪ ,‬אך עדיין לא זכו לענני הכבוד‬ ‫עד שנסעו משם‪ .‬ולפי"ז יתכן לחדש ולומר שבהיותם בסוכות נצטוו ישראל לקיים מצות סוכה לזכר נס הגדול שנעשה להם שזכו‬ ‫לכנפי נשרים שהביאם כהרף עין מרעמסס לסוכות‪ - .‬וזה מכוון למש"כ בפענח רזא (פ' אמור) בשם ר"י קמחי וז"ל‪ :‬כי בסוכות‬ ‫הושבתי וגו' בדרך פשוט היכן מצינו שהושיבם הקב"ה בסוכות‪ ,‬הוא שנאמר ויסעו ב"י מרעמסס סכותה‪ ,‬שבנס נשאם על כנפי‬ ‫נשרים ביום א' מהלך ג' ימים עד סוכות‪ ,‬זהו למען ידעו דורותיכם שצריך לזכור הנס עכ"ל‪ ,‬הרי כדברינו דמצות סוכה היא זכר‬ ‫לכנפי נשרים שהביא אותם לסוכות‪ - .‬גם זה מכוון למש"כ במכילתא דרשב"י (שמות י"ב ל"ז) שלרבי עקיבא עשו את הסוכות‬ ‫בחנייתם בסוכות (וע"ע בתולדות אדם על הספרי פ' פנחס)‪ - .‬ואכן סוכות אלו שעשו בסוכות נעשו כהלכתם‪ ,‬דהרי באותה שעה עדיין לא‬ ‫היו מסובבים בענני הכבוד‪ ,‬ונמצא שלא היה סוכה שתחת הסוכה‪.‬‬ ‫ויתכן שלכך נקרא שם המקום "סוכות" על שם מצות סוכה שנצטוו באותו מקום‪ ,‬ועל שם הסוכות שעשו שם בני ישראל‪.‬‬ ‫ואולי לא נקרא המקום בשם זה רק לפי שעה‪ ,‬ויבואר מש"כ רש"י (תהלים ס' ח') וז"ל‪ :‬סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא‬ ‫ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא עכ"ל‪ .‬ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו דמ"ד סוכות ממש ס"ל‬ ‫דסוכות אינו שם מקום‪( .‬ועי' רמב"ן בראשית ל"ג דסוכות הי' מקום שאינו מיושב)‪.‬‬ ‫וארווחנא לבאר בזה מדרש פליאה (הובא בקדושת יו"ט) שאמר משה לפרעה כי חג ה' לנו זה חג הסוכות‪ ,‬והיא פלא דבצאת‬ ‫ישראל ממצרים היה יו"ט פסח‪ ,‬ואחר זמן קצר יו"ט שבועות‪ ,‬אך היכן מצינו שקיימו יו"ט סוכות באותו זמן‪ .‬ולדרכינו מבואר היטב‬ ‫שידע משרע"ה ברוח קדשו שבשעת יציאת מצרים יצטוו לעשות סוכות‪.‬‬ ‫מאמר ג' ‪ -‬סוכות ממש בשעה שיצאו ממצרים‬ ‫כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי‬ ‫אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם‪ .‬ורבו הדקדוקים בזה‪.‬‬ ‫א‪ .‬בתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני הכבוד‪ .‬גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש וז"ל‪ :‬הסוכות שאומר‬ ‫הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו'‪ .‬וכבר הקשו‬ ‫המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק‪ ,‬הלא כללא אית לן דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א‬ ‫דשמותי הוא וכמ"ש הרא"ש (ב"מ פ"ו סי' י"ח)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בחיי אדם (ח"ב‪ ,‬כלל קמ"ו) כתב וז"ל‪ :‬כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬מתחלה כתיב בסכת חסר‪ ,‬וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪,‬‬ ‫וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל‪ .‬וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג)‪ .‬ורביה"ק זי"ע בדברי יואל (לסוכות‪ ,‬עמוד ז') כתב דיש‬ ‫לתמוה על זה‪ ,‬דהרי בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש‪ ,‬ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא‪ ,‬וא"כ איך‬ ‫ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יש להבין שיטת רבי עקיבא‪ ,‬דבשלמא למ"ד ענני הכבוד שפיר היא נס גדול ונפלא שראוי לעשות זכר בכל הדורות בשבילה‪,‬‬ ‫משא"כ מה שעשו לעצמם סוכות להיות להם צל מפני החמה וכדומה איזה נס וחידוש יש בזה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫םירצממ ואציש העשב שממ תוכוס ‪' -‬ג רמאמ‬ ‫ד‪ .‬למ"ד סוכות ממש א"כ לישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" מורה כאילו נצטוו מהקב"ה לעשות סוכה‪,‬‬ ‫וכמו שפירש רש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל‪ :‬כי בסוכות הושבתי צויתי לישב‪ .‬וא"כ מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם‬ ‫מארץ מצרים" משמע לכאורה דבצאת ישראל ממצרים נצטוו לקיים מצות סוכה‪ .‬וכ"כ הגר"צ הכהן זצ"ל (פרי צדיק‪ ,‬סוכות אות י"ג)‬ ‫וז"ל‪ :‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' נראה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות הושבתי‬ ‫צויתי לישב אז ביציאת מצרים וכו' יעו"ש‪ - .‬ומה מאוד יש להפליא ע"ז דבשלמא בשאר הדורות שייך לומר דמצות סוכה היא זכר‬ ‫לענני הכבוד או לסוכות ממש שהיתה ביציאת מצרים‪ ,‬משא"כ בשעת יציאת מצרים איזה טעם יש לצוותן במצות סוכה‪ ,‬ובפרט‬ ‫שיצאו ממצרים בניסן ומצות סוכה נוהגת בתשרי‪.‬‬ ‫ה‪ .‬כתיב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה‪ .‬אך ברש"י (תהלים ס' ח') כתב וז"ל‪ :‬סוכות זה איני יודע מאיזה אומה‬ ‫היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא‪ .‬ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו שנחלקו חכמים אם סוכות‬ ‫שם מקום או סוכות ממש‪ .‬וצ"ב דאם אינו שם מקום‪ ,‬א"כ איך יתכן שנסעו ישראל מרעמסס לסוכות‪.‬‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים לחקור לשיטת רבי עקיבא דסוכות ממש עשו להם‪ ,‬באיזה זמן נעשו סוכות אלו‪ ,‬דלישנא דקרא‬ ‫בסוכות הושבתי וגו' בהוציאי אותם וגו' מוכיח לכאורה שנעשו בשעת יציאת מצרים ממש‪ .‬ובתולדות אדם על הספרי (פ' פנחס)‬ ‫כתב שהיתה ביום צאתם במצרים כשחנו בסוכות‪ .‬גם ברש"י (סוכה י"א ע"ב) פירש דבשעת חנייתן היו עושים סוכות מפני החמה‪,‬‬ ‫וחניה ראשונה היתה בסוכות‪ .‬אך באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) ביאר שעשו את הסוכות אחר קריעת ים סוף‪ .‬ולעומת זה ברוקח (הל'‬ ‫סוכה סי' רי"ט) הביא יש מפורשים דבשעה שצרו ישראל על הארץ האמורי של סיחון ועוג אז ישבו בסוכות (והובא באלי' רבה הל' סוכה‪,‬‬ ‫וכן נקט בחיי אדם כלל קמ"ו)‪ .‬ולפי"ז נעשו סוכות אלו כמה שנים אחר יציאת מצרים‪.‬‬ ‫ואולי ירשיני אלקים לומר ביאור חדש בדברי רבי עקיבא דאכן ישבו ישראל בסוכות ממש בשעת יציאת מצרים ממש‬ ‫וכדמשמע מלישנא דקרא בפשיטות‪ ,‬וכמו שאנו מפרשים למ"ד ענני הכבוד שזכו לכנפי נשרים בהיותם במצרים ובתוך עננים אלו‬ ‫יצאו ממצרים‪ ,‬כן נפרש גם למ"ד סוכות ממש שכבר עשו את הסוכות בהיותם במצרים ובתוך סוכות אלו יצאו ממצרים‪ ,‬ופלוגתת‬ ‫ר"א ורע"ק היא רק בפירוש תיבת "בסוכות" ולא בשאר הפרטים‪ ,‬ואבאר שיחתי‪:‬‬ ‫ונקדים קושית הטור (או"ח סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף‬ ‫ענני הכבוד ובניסן היתה תחלת היקף העננים יעו"ש שביאר וז"ל‪ :‬אע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו‬ ‫הזמן‪ ,‬לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך‪ ,‬ולכן‬ ‫צוה אותנו שנעשה בחודש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו‪ ,‬ואנחנו יוצאין מן הבית לישב‬ ‫בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה עכ"ל‪ .‬משמע דבלי טעם זה היתה המצוה לעשות סוכה ביו"ט פסח‪.‬‬ ‫גם בתורת כהנים (אמור פי"ב) מצינו בזה"ל‪ :‬בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות (ויקרא כ"ג ל"ד)‪ ,‬זה טעון סוכה ואין‬ ‫חג המצות טעון סוכה‪ .‬והלא דין הוא ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון סוכה‪ ,‬חג המצות שהוא טעון מצה אינו דין שיטעון סוכה‪.‬‬ ‫ת"ל הזה חג הסוכות זה חג הסוכות טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה (ועי' במשנה למלך הל' חמץ ומצה פ"ו ה"א) עכ"ל‪ .‬משמע דבלי‬ ‫שמיעטה תורה הוי אמינא לעשות סוכה בפסח‪ ,‬וטעם הדבר נראה לפי"ד הטור הנ"ל דמכיון שהיא זכר לענני הכבוד היה ראוי‬ ‫לעשות סוכה בפסח‪ ,‬אך התורה מיעטה כדי שיהא ניכר כוונת עשייתן לשם מצוה‪.‬‬ ‫והנה ראה זה מצאתי דבר חידוש דאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬כולם עשו סוכה‬ ‫ביו"ט פסח‪ ,‬וכמו שיבואר לפנינו‪:‬‬ ‫אברהם אבינו באו המלאכים אצלו בפסח וכמבואר בבראשית רבה (פמ"ח י"ב)‪ :‬לושי ועשי עוגות הדא אמרת פרס הפסח הוה‪.‬‬ ‫ומצינו שהושיבם אברהם בסוכה וכמ"ש בבראשית רבה גופיה (שם י')‪ :‬אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך וכו'‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ .‬ומפורש יותר במדרש במדבר רבה (פי"ד) בזה"ל‪ :‬באברהם כתיב והשענו תחת העץ "שעשה להם‬ ‫םירצממ ואציש העשב שממ תוכוס ‪' -‬ג רמאמ‬ ‫י‬ ‫סוכה" והקב"ה עשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים (ויקרא כ"ג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו'‪ .‬וכן יסד רבי אליעזר הקליר‬ ‫(יוצר לב' דסוכות)‪ֵֵ :‬אִלִ ים ְּכְ ִִה ְְׁש ִִעין ָָאב ַַּת ַַחת ֵֵעץ ֻֻסָּכָ ה‪ .‬ואי לא נימא דמדרשות חלוקות הן (עי' ר"ה י"א ע"א‪ ,‬ובתוס') נמצא שעשה אברהם‬ ‫סוכה ביו"ט פסח‪ .‬וע"ע באור תורה להגאון מאוסטראווצא זצ"ל (פתיחה אות מ"ו) דנקט ג"כ שעשה אברהם סוכה בפסח‪.‬‬ ‫גם ביצחק אבינו מצינו בספה"ק זרע קודש (ב' דסוכות) בזה"ל‪ :‬יכול להיות שאז בפסח כשאכל יצחק מטעמים עשה סוכות כמו‬ ‫שהיה ביציאת מצרים בפסח היקף ענני כבוד עכל"ק‪.‬‬ ‫גם ביעקב אבינו מצינו שרדף לבן אחריו בליל פסח וכמ"ש (בהגדש"פ) הפחדת ארמי באמש לילה (ועי' במעשה נסים להחוו"ד שנלמד‬ ‫מגזירה שוה)‪ .‬וכ"ה במדרש תנחומא (בלק פ"ח)‪ .‬ובאותה שעה עסק יעקב במצות סוכה וכדמצינו מאמר נפלא (הובא בכסף נבחר פ' וארא)‬ ‫בזה"ל‪ :‬וינשק לבן לבנותיו (בראשית ל"ב א') זש"ה סכותה לראשי ביום נשק (תהלים ק"מ ח') אמר יעקב להקב"ה עשית לראשי סוכה‬ ‫ביום שנשק לבן לבנותיו וכו'‪ - .‬עוד מצינו דמלחמת יעקב עם שרו של עשו היתה בליל פסח וכמ"ש (שם) וישראל ישר לא‪-‬ל ויוכל‬ ‫לו לילה‪ .‬וכ"כ בפירוש הרוקח שהתאבקות יעקב עם המלאך היתה בליל שימורים יעו"ש‪ .‬ותיכף אח"כ כתיב (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב‬ ‫נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא שם המקום סכות‪ ,‬ובזוה"ק (ח"ג ק' ע"ב) האריך שעשו הלך לדרכו שעירה‬ ‫ונטרד הס"מ בשעיר המשתלח ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה‪ .‬גם בטור (או"ח סי' תי"ז) כתב דסוכות כנגד יעקב דכתיב‬ ‫ולמקנהו עשה סוכות‪.‬‬ ‫פירות הנושרין מן המקובץ שאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב קיימו מצות סוכה ביו"ט פסח‪ .‬וביאור הדברים אולי יתכן‬ ‫דאע"פ שלדורות נצטוו ישראל במצות סוכה בחודש תשרי ולא בניסן כדי שיהא ניכר לכל כוונתם לשם מצוה וכמ"ש הטור‪ ,‬מ"מ‬ ‫בשעה שקיימו אבותינו הקדושים את המצות לעצמם בזמן שעדיין לא נצטוו‪ ,‬אז היו מקיימין מצות סוכה ביו"ט פסח "כמו שהיה‬ ‫ביציאת מצרים בפסח היקף ענני כבוד" וכלשון ספה"ק זרע קודש הנ"ל‪.‬‬ ‫ולפי"ז אולי יתכן לבאר דברי רבי עקיבא הנ"ל דביציאת מצרים עשו סוכות ממש‪ ,‬ונאמר דגם אבותינו במצרים כשהגיע חג‬ ‫הפסח אז סוכות ממש עשו להם כדי לקיים מצות סוכה כמו שקיבלו מאבותיהם הקדושים אברהם יצחק ויעקב לקיים את‬ ‫המצוה אפילו טרם נתינתה‪ - .‬וסוכות אלו עשו כהלכתן וכמ"ש רבי צדוק הכהן זצ"ל (הנ"ל בקושיא ד')‪ .‬ואע"פ שעדיין לא נצטוו‬ ‫במצוה זו מ"מ עשו אותה לשם מצות סוכה כאילו כבר נצטוו‪ ,‬ועל זה יתכן לומר כי בסוכות "הושבתי"‪ ,‬שהרי כל עשייתן לא היתה‬ ‫לצורך עצמן‪ ,‬רק בשביל מצות סוכה שעתיד הקב"ה לצוותן‪ ,‬וכמו שקיבלו מאבותיהם שזהו רצון הקב"ה‪ - .‬ובתוך סוכות האלו‬ ‫שם נמצאו ישראל ושם היו לפני יציאת מצרים‪ ,‬ועל מזוזות הסוכה ועל המשקוף נתנו מדם הפסח‪ ,‬וקיימו מצות אכילת קרבן‬ ‫פסח בתוך הסוכה ולא יצאו ממנה כל אותו הלילה‪( .‬ובדרך צחות יתכן שלכך לא מצא פרעה את משה רבינו בחצות הלילה שהרי לא היה בביתו רק‬ ‫בסוכתו)‪.‬‬ ‫ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף לבאר בזה אופן יציאת מצרים‪ .‬דהנה ידוע מש"כ בשער יששכר להגה"ק ממונקאטש‬ ‫זי"ע (מא' סוכת שלום אות ט"ז) וז"ל‪ :‬ידוע מה שסיפר הרב הקדוש מהרצ"ה הכהן מרימנוב זי"ע מחסידים הראשונים שהיו דבוקים‬ ‫כל כך באהבת מצות סוכה והרגישו נועם אור קדושת אהבתה עד כי באהבתה ישגו שנשבעו שלא לצאת מהסוכה לעולם ונשבעו‬ ‫בנדר על דעת רבים שאין לו הפרה‪ ,‬וכאשר הגיע ימי החורף והקור נורא‪ ,‬אז מן השמים בא ענן ולקחם למדינות החמים כדי שלא‬ ‫יסתכנו בצער הקור בחורף בהיותם בסוכה וקראום העולם אותו ואת משפחתו אחריו בשם "אנשי סוכות" על שם נס זה‪ ,‬ושגור‬ ‫בפי חסידים ויראי אלקים אנשי אמת ששמעו מפה קדשו זה בכל שנה ושנה עכל"ק‪( .‬וע"ע בס' דגל מחנה יהודא אות קט"ו)‪.‬‬ ‫ולפי"ז אולי יתכן שגם אבותינו במצרים שהיו מחבבין מצות סוכה וקיימו אותה טרם נתינתה‪ ,‬השתדלו בכל רגע שאפשר להם‬ ‫לקיים מצות סוכה‪ ,‬ולכן גם בשעה שהגיע עצם היום הזה זמן יציאת מצרים עדיין היו יושבים בתוך הסוכה שעשו לעצמם‪ - .‬אך‬ ‫ידוע דבאותו רגע של חצות היום נעשה נס גדול ונפלא שבאו ענני הכבוד ולקחו את ישראל והוציאם ממצרים כהרף עין על כנפי‬ ‫נשרים (מכילתא בא פי"ד)‪ ,‬וכל ישראל אנשים נשים וטף יצאו כולם ברגע אחת ממצרים (אלשיך שמות י"ב מ"א‪ ,‬ועי' מעמד הנבחר אוצה"מ‬ ‫אות רמ"ז)‪ ,‬ולא הלכו כלל ברגליהם רק ישבו בתוך העננים כמי שיושב בתוך הספינה (ש"ך עה"ת שמות י"ג כ"א)‪ - .‬ולפי"ז יתכן בדרך‬ ‫אפשר דמכיון שבאותו זמן ישבו ישראל בתוך הסוכה‪ ,‬לכך הוציאם הענן ממצרים יחד עם הסוכה כדי שלא יצטרכו להפרד ממנה‪,‬‬ ‫וכמו חסידים הראשונים הנ"ל שלקחם הענן עם הסוכה‪.‬‬ ‫אי‬ ‫ףוס םי תעירק רחא הכוס תוצמ יוויצ ‪' -‬ד רמאמ‬ ‫ומה יומתק בזה ביאור הכתוב לרבי עקיבא‪ ,‬כי בסוכות (סוכות ממש) הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‬ ‫(פירוש‪ :‬הושבתי בני ישראל בתוך הסוכה‪ ,‬באותו שעה ממש שהוצאתי אותם ממצרים)‪ - .‬והיינו דאמר קרא ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה‪,‬‬ ‫למ"ד שאינו שם מקום רק סוכות ממש‪ ,‬דהכתוב מגלה לפנינו שאופן יציאת ישראל מרעמסס היתה ע"י סוכות ממש שעשו‬ ‫לעצמם (ומיושב קושיא ה')‪ .‬ולכך ציוה הקב"ה לישראל בכל הדורות לקיים מצות סוכה לזכר נס נפלא הזה שנעשה לאבותינו בסוכות‬ ‫ממש שעשו לעצמם בשעת יציאת מצרים (ומיושב קושיא ג')‪.‬‬ ‫ואם כנים דברינו נמצא דגם לרבי עקיבא נעשה יסוד הנס ע"י ענני הכבוד‪ ,‬ורבי עקיבא לא בא לחלוק על רבי אליעזר רק‬ ‫להוסיף על דבריו‪ ,‬דלכך נקטה תורה לשון "בסוכות" הושבתי ולא "בעננים" הושבתי‪ ,‬כדי להורות דחוץ מענני הכבוד שזכו ישראל‬ ‫ביציאת מצרים גם סוכות ממש עשו להם (ומיושב קושיא א')‪ .‬ולכך תיבת בסוכות כתיב מלא כדי להורות על ב' מיני סוכות‪ ,‬א' סוכות‬ ‫של ענני כבוד וא' סוכות ממש (וכמ"ש בחיי אדם הנ"ל בקושיא ב')‪ ,‬דבצירוף שניהם יצאו ישראל ממצרים‪ - .‬ואולי ע"ז אמרו ישראל‬ ‫"ואת בתינו" הציל (שמות י"ב כ"ז)‪ ,‬להודות להקב"ה על מה שניצלו ממצרים יחד עם הבתים שבנו לעצמם לקיים מצות סוכה‪ ,‬וזה‬ ‫נקרא בשם "בתינו" דהרי שאר הבתים נשארו למצרים‪.‬‬ ‫מאמר ד' ‪ -‬ציווי מצות סוכה אחר קריעת ים סוף‬ ‫כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי‬ ‫אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם‪ .‬ורבו הדקדוקים בזה‪.‬‬ ‫א‪ .‬בס' צבי לצדיק (סוכות מאמר א' אושפיזא דמשה) הקשה וז"ל‪ :‬מדוע חג הסוכות הוא שבעת ימים דייקא זכר לענני הכבוד‪,‬‬ ‫הלא הנס היה משמש ארבעים שנים‪ ,‬וא"א לעשות זכר זמן רב כזה וא"כ הי' די לעשות איזה זכר לזה אף יום אחד כמו בחג‬ ‫השבועות וכדומה‪ ,‬אבל לעשות ז' ימים הוא משולל הבנה וכו' יעו"ש‪ .‬וכמו"כ תקשי למ"ד סוכות ממש מדוע חג הסוכות שבעה‬ ‫ימים דייקא‪.‬‬ ‫ב‪ .‬למ"ד סוכות ממש א"כ לישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" מורה שנצטוו מהקב"ה לעשות סוכה‪ ,‬וכמו‬ ‫שפירש רש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל‪ :‬כי בסוכות הושבתי צויתי לישב‪ .‬וא"כ מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם‬ ‫מארץ מצרים" משמע לכאורה דבצאת ישראל ממצרים נצטוו לקיים מצות סוכה‪ .‬וכ"כ הגר"צ הכהן זצ"ל (פרי צדיק‪ ,‬סוכות אות‬ ‫י"ג) וז"ל‪ :‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' נראה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות‬ ‫הושבתי צויתי לישב אז ביציאת מצרים וכו' יעו"ש‪ - .‬ומה מאוד יש להפליא ע"ז דבשלמא בשאר הדורות שייך לומר דמצות‬ ‫סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות ממש שהיתה ביציאת מצרים‪ ,‬משא"כ בשעת יציאת מצרים איזה טעם יש לצוותן במצות‬ ‫סוכה‪ - .‬ואם תמצי לומר שנצטוו בסוכה זכר לענני הכבוד שזכו באותה שעה‪ ,‬יש לתמוה מג' צדדים‪ ,‬א‪ .‬דהלא לרע"ק קיימינן‬ ‫שמצות סוכה זכר לסוכות ולא לענני הכבוד‪ .‬ב‪ .‬דלא יתכן לעשות זכר לענני הכבוד בשעת מעשה רק אחר סילוקם וכמ"ש‬ ‫המבי"ט (בית אלקים שער היסודות פל"ז)‪ .‬ג‪ .‬גם איך יצאו חובת מצות סוכה הלא היו תחת ענני כבוד והו"ל סוכה תחת הסוכה וכמ"ש‬ ‫המבי"ט (שם)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ברש"י (סוכה י"א ע"ב) פירש שיטת רבי עקיבא בשעת חנייתן היו עושים סוכות מפני החמה‪ .‬וגם בזה יש להתבונן מג' צדדים‬ ‫א‪ .‬דלפי"ז נמצא שעשו הסוכות מעצמם כדי להגן מפני החמה‪ ,‬וא"כ מדוע כתיב "הושבתי"‪ ,‬ועי' בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) דלשון‬ ‫הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו ובכבודו הושיבם בסוכות‪( .‬ובדוחק היתה מקום לומר שכוונת הושבתי היינו שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה עד‬ ‫שהוצרכו לעשות סוכות להגן‪ ,‬אך לא מצינו ענין זה)‪ .‬ב‪ .‬הרי כו"ע מודי שהיו ענני הכבוד כמפורש בקרא‪ ,‬א"כ מדוע הוצרכו לסוכות הלא ענני‬ ‫ףוס םי תעירק רחא הכוס תוצמ יוויצ ‪' -‬ד רמאמ‬ ‫בי‬ ‫הכבוד הגין עליהם מפני החמה כמ"ש חז"ל (תרגום יונתן שמות י"ב ל"ז‪ ,‬תרגום שה"ש ב' ו'‪ ,‬ועי' מהרש"א יבמות ע"א ע"ב)‪ .‬ג‪ .‬גם אם כיונו לצורך‬ ‫עצמם איזה חידוש יש בסוכות אלו שהוצרכו כל הדורות לעשות זכר לזה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני הכבוד‪ ,‬גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש‪ :‬הסוכות שאומר‬ ‫הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו'‪ .‬וכבר הקשו‬ ‫המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק‪ ,‬הלא כללא אית לן דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א‬ ‫דשמותי הוא וכמ"ש הרא"ש (ב"מ פ"ו סי' י"ח)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בחיי אדם (ח"ב‪ ,‬כלל קמ"ו) כתב וז"ל‪ :‬כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬מתחלה כתיב בסכת חסר‪ ,‬וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪,‬‬ ‫וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל‪ .‬וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג)‪ .‬ורביה"ק זי"ע בדברי יואל (לסוכות‪ ,‬עמוד ז') כתב דיש‬ ‫לתמוה על זה‪ ,‬דהרי בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש‪ ,‬ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא‪ ,‬וא"כ איך‬ ‫ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד‪.‬‬ ‫ולבאר כל חמירא נראה לפי"מ שביאר באבן עזרא (שמות י"ג כ"א‪ ,‬שם ט"ו כ"ב‪ ,‬וע"ע בפירוש הטור שם) שרק בתחלה כשיצאו ישראל‬ ‫ממצרים הלך עמוד ענן ועמוד האש לפניהם כדי שיוכלו ללכת יומם ולילה‪ ,‬אך אחר שטבעו פרעה וחילו בתוך הים ולא נשאר‬ ‫להם ממה לפחוד שוב לא נסעו עוד בלילה ואז סר הענן וכו' ולא חזרה עד בנין המשכן יעו"ש‪ - .‬גם באדרת אליהו להגר"א (תשא‬ ‫ל"ד י') כתב וז"ל‪ :‬נגד כל עמך אעשה נפלאות והוא שריית הענן על המשכן וכו' והולך לפניהם לעין כל וכו' עד שתמהו כל האומות‬ ‫עליהם ואמרו מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן וכו' ואף שהלך הענן לפניהם ביציאתם ממצרים לא היה אלא לשעתו עד‬ ‫הים וכו' יעו"ש באורך‪ - .‬הרי לפנינו דבר חידוש שמה שזכו ישראל לענני הכבוד בשעת יציאת מצרים לא נתקיימו אצלן מתחלה‬ ‫רק לשבעה ימים עד קריעת ים סוף‪ ,‬ובזה מבואר מה שציוה הקב"ה בסוכות תשבו שבעת ימים דייקא‪ ,‬לזכר הנס של ענני הכבוד‬ ‫שהיתה עמהם שבעת ימים (קושיא א')‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף בזה מילתא בטעמא למה שכתב עוד באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) בביאר מאה"כ כי בסכות הושבתי וגו' וז"ל‪ :‬שהיו‬ ‫עושים אחר שעברו ים סוף סוכות‪ .‬הרי לפנינו שפירש כשיטת רבי עקיבא שעשו סוכות ממש‪ ,‬וס"ל שהיו אחר קריעת ים סוף‬ ‫ולא תיכף בשעת יציאת מצרים‪ .‬וטעם הדבר יבואר היטב לפי הנ"ל דעד קריעת ים סוף לא נצרכו לסוכות שהרי היו מוקפים בענני‬ ‫הכבוד שהגין עליהם מפני החמה‪ ,‬משא"כ אחר קריעת ים סוף שנסתלקו ענני הכבוד הוצרכו לבנות סוכות להגן מפני החמה‪.‬‬ ‫ולפי"ז יש לחדש ולומר דמה שעשו הסוכות לא היתה מדעת עצמם רק כך נצטוו מפי הקב"ה וכמבואר לעיל שעשו סוכות‬ ‫כהלכתן על פי הדיבור‪ .‬וטעם הדבר שציום הקב"ה במצוה זו היא כדי שישמש זכר לענני הכבוד שנסתלקו עכשיו‪ ,‬ולכך לא נצטוו‬ ‫בה רק אחר קריעת ים סוף‪ ,‬משום דאין לעשות זכר כל זמן שיש ענני הכבוד‪ ,‬גם דינה כסוכה בתוך הסוכה‪.‬‬ ‫ואולי יש להעמיס ענין זה גם בלשון רש"י שעשאוהו מפני החמה‪ ,‬לפימ"ש בשו"ע הרב (או"ח סי' תרכ"ה‪ ,‬תרכ"ו) וז"ל‪ :‬ענני כבודו‬ ‫הקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש‪ ,‬ודוגמא לזה ציונו לעשות סוכות העשויות לצל כדי שנזכיר נפלאותיו ונוראותיו‪ ,‬ואין‬ ‫אדם יוצא ידי חובתו אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד דוגמת ענני כבוד‪ ,‬אבל אם היא עשויה גם לדירה וכו' כל שאינה‬ ‫עשויה לצל בלבד אין זו סוכה אלא בית (וע"ע סוכה ח' ע"ב‪ ,‬ובטושו"ע סי' תרל"ה) עכ"ל‪ .‬ובזה מדוייק לשון רש"י שעשו את הסוכות לצל‬ ‫מפני החמה דוגמת ענני הכבוד שהצילם משרב ושמש‪ ,‬ובזה קיימו מצות סוכה כהלכתה‪.‬‬ ‫ואם כנים דברינו נמצא דגם רבי עקיבא מודה לרבי אליעזר דמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד‪ ,‬אלא בא לחלוק על דברי ר"א‬ ‫בפירוש תיבות "בסוכות הושבתי"‪ ,‬דרבי אליעזר מפרשו רק על מה שהושיבם הקב"ה בענני הכבוד‪ ,‬ורע"ק לא ניחא לי' דא"כ‬ ‫מדוע נקט קרא לשון "סוכות" על ענני הכבוד והול"ל כי "בעננים" הושבתי‪ ,‬לכן פירש שחוץ ממה שהושיבם הקב"ה בענני הכבוד‪,‬‬ ‫גי‬ ‫דובכה יננע ינפל הכוס תוצמ יוויצ ‪' -‬ה רמאמ‬ ‫עוד ציום לישב בסוכות ממש זכר לענני הכבוד‪ ,‬ועל שניהם אמר קרא כי בסוכות הושבתי וכמ"ש בחיי אדם וחת"ס הנ"ל דבסוכות‬ ‫הושבתי כתיב מלא להורות ב' מיני סוכות שישבו א' סוכות של ענני כבוד וא' סוכות ממש‪.‬‬ ‫מאמר ה' ‪ -‬ציווי מצות סוכה לפני ענני הכבוד‬ ‫כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי‬ ‫אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם‪ .‬ורבו הדקדוקים בזה‪.‬‬ ‫א‪ .‬בתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני הכבוד‪ .‬גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש וז"ל‪ :‬הסוכות שאומר‬ ‫הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו'‪ .‬וכבר הקשו‬ ‫המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק‪ ,‬הלא כללא אית לן דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א‬ ‫דשמותי הוא וכמ"ש הרא"ש (ב"מ פ"ו סי' י"ח)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בחיי אדם (ח"ב‪ ,‬כלל קמ"ו) כתב וז"ל‪ :‬כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬מתחלה כתיב בסכת חסר‪ ,‬וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪,‬‬ ‫וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל‪ .‬וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג)‪ .‬והקשה מרן זי"ע (דברי יואל סוכות עמוד ז') דבגמ' נחלקו ר'‬ ‫אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש‪ ,‬ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא‪ ,‬וא"כ איך ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב‬ ‫על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כתיב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה‪ .‬ובפ' מסעי (במדבר ל"ג ה') ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסכות‪ .‬אך‬ ‫ברש"י (תהלים ס' ח') כתב וז"ל‪ :‬סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס‬ ‫היכן הוא‪ .‬ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו שנחלקו חכמים אם סוכות שם מקום או סוכות ממש‪ .‬וצ"ב דאם אינו שם מקום איך יתכן‬ ‫שנסעו ישראל מרעמסס לסוכות‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מצינו שלא הזכיר הכתוב ענין ענני הכבוד בשעת יציאת מצרים עד אחר נסיעתם מסוכות וכמ"ש (שמות י"ג כ') ויסעו‬ ‫מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו'‪ .‬וביאר בספורנו (שם כ"א) וז"ל‪ :‬וה' הולך‬ ‫לפניהם מאז שהיו בסכות שהוא חוץ לגבול מצרים ונכנסו למדבר‪ .‬וכ"ה ברמב"ן (שם י"ז) וז"ל‪ :‬בנסעם מסכות החל עמוד הענן‬ ‫ללכת לפניהם‪ .‬וכן מפורש בתרגום יונתן (שמות י"ב ל"ז) דבסוכות זכו לענני הכבוד וז"ל‪ :‬ונטלו בני ישראל מן פילוסין לסוכות‬ ‫מאה ותלתין מילין "תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא"‪ .‬והכפיל דברו (במדבר ל"ג ה') וז"ל‪ :‬ונטלו בני ישראל מן פילוסין ושרו‬ ‫בסוכות "אתרא דאתחפיאו שבעת ענני יקרא"‪ .‬וטעמא בעי מדוע לא זכו ישראל לענני הכבוד תיכף ביציאת מצרים עד אחר‬ ‫שנסעו מסוכות‪.‬‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים להתבונן בשיטת רבי עקיבא דס"ל שהיו סוכות ממש‪ ,‬דלפי"ז משמע מלישנא דקרא שנאמר כי‬ ‫בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו"‪ ,‬שטעם ישיבתם בסוכות לא היתה מדעת עצמם רק מכח ציווי הקב"ה‪ ,‬וכמו שפירש רש"י‬ ‫(סוכה ב' ע"א) וז"ל‪ :‬כי בסוכות הושבתי צויתי לישב‪ .‬וא"כ מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם מארץ מצרים"‬ ‫משמע דתיכף בשעת יציאת מצרים נצטוו ישראל לקיים מצות סוכה‪.‬‬ ‫דובכה יננע ינפל הכוס תוצמ יוויצ ‪' -‬ה רמאמ‬ ‫די‬ ‫שוב ראיתי מפורש כן בס' פרי צדיק להגר"צ הכהן זצ"ל (סוכות אות י"ג) וז"ל‪ :‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו'‬ ‫נראה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור‪ ,‬וזהו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב אז ביציאת מצרים וכו' יעו"ש‪ - .‬ויש‬ ‫להסמיך לזה מש"כ בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות‪ ,‬ח"ב פ"ז ע"ב) וזל"ק‪ :‬ביציאת מצרים כתיב בסוכות הושבתי את בני ישראל‬ ‫ונראה שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים וכו' עכל"ק‪ .‬משמע דפשיטא לי' דהסוכות נעשו כהלכתן לשם מצוה‪ ,‬דאם‬ ‫לא כן איך יליף מיני' שגם ד' מינים היו בידם‪ - .‬גם בס' ברכת שמואל (להג"מ שמואל קיידאנובער זצ"ל‪ ,‬אבי הקב הישר‪ ,‬פ' בא) הביא מדרש‬ ‫ילקוט בזה"ל‪ :‬שאל ר' ינאי את ר' מתתיה בן חרש מה ראה הקב"ה לצוות לישראל מצות סוכה בשעה שיצאו ישראל ממצרים‬ ‫שאז היו עושין חג הפסח וכו' מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה וכו' יעו"ש‪ .‬משמע דבאותה שעה שיצאו ישראל ממצרים כבר‬ ‫נצטוו על מצות סוכה‪ .‬וע"ע בס' כרם שלמה (האמבורג תצ"ח לפ"ק‪ ,‬פ' בא) שהעתיק מדרש זה והאריך לבאר שהקדים הקב"ה לצוותן‬ ‫במצות סוכה כבר לפני מתן תורה‪.‬‬ ‫ומה מאוד יש להפליא על ענין זה‪ ,‬דבשלמא בשאר הדורות שייך לומר דטעם מצות סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות‬ ‫שהיו ביציאת מצרים‪ ,‬משא"כ בשעת יציאת מצרים ממש איזה טעם יש לצוותן לקיים מצות סוכה‪ .‬וממה נפשך יש להקשות‪,‬‬ ‫דאם קדמו ענני הכבוד לעשיית הסוכות נמצא שלא נעשו הסוכות כהלכתן שהיו כמו סוכה תחת הסוכה (וכמ"ש בבית אלקים למבי"ט‬ ‫שער היסודות פל"ז)‪ ,‬גם לא יתכן לעשות זכר לענני הכבוד בשעת מעשה רק אחר סילוקם (וכמ"ש המבי"ט שם)‪ ,‬ואם עדיין לא זכו לענני‬ ‫כבוד מאיזה טעם נצטוו לעשות סוכה‪.‬‬ ‫ונראה ביאור הדברים לפי"מ שכתב אבודרהם (בפירוש הגדה של פסח) וז"ל‪ :‬מצה זו שאנו אוכלין וכו' על שום שלא הספיק בצקם‬ ‫של אבותינו להחמיץ‪ ,‬יש לשאול כי צווי אכילת מצות לא היה מטעם שלא החמיץ בצקם‪ ,‬כי קודם לכן צוה לאכול מצות בסתם‬ ‫ולא אמר טעם לדבר‪ .‬ולכן פירש רבי יוסף קמחי שמה שנצטוו על המצות קודם לכן היה על שם העתיד‪ ,‬שהשם יודע העתידות‬ ‫ידע שהיה להם לצאת ממצרים בחפזון‪ ,‬ואפילו אם היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם‪ ,‬צוה לאכול הפסח על המצות‬ ‫ומרורים ולאכול שבעת ימים מצה עכ"ל‪ - .‬גם בשבולי הלקט (סי' רי"ח‪ ,‬בפיסקא מצה זו) ביאר כן וז"ל‪ :‬אם תאמר הרי אנו אומרים מצה‬ ‫זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק בציקו של אבותינו להחמיץ‪ ,‬כך פירושו מכיון שהקב"ה רואה את העתיד צופה‬ ‫ומביט מה שעתיד להיות על כן ציום מבערב על הנס של מחר‪ .‬וכ"כ הרא"ם (שמות י"ב ל"ד‪ ,‬דברים ט"ז ג')‪.‬‬ ‫וקרוב לזה מצינו באור החיים הק' (שמות י"ב ט"ו) וז"ל‪ :‬שבעת ימים תאכל מצות‪ ,‬הנה הטעם הוא לצד שלא הספיק בצקם‬ ‫להחמיץ וגאלם הגואל‪ ,‬ואם תאמר והלא היוצאים עדיין לא יצאו לעשות זכרון לדבר‪ ,‬הלא גם הפסח שצוה ה' לקחת שה לבית‬ ‫אבות וגו' עדיין לא פסח‪ ,‬אלא שבזכות מצוה זו יפסח ה'‪ ,‬גם המצה בזכות מצוה זו ימהר לגואלם‪ ,‬וכן היה עכ"ל‪ - .‬וכן ביאר מהר"ל‬ ‫מפראג ז"ל (גבורות ה' פרק ס') וז"ל‪ :‬לפיכך צוה להם לאכול מצה בליל היציאה שיקנו ישראל מעלה זאת שיפדה ה' אותם בחוזק‪,‬‬ ‫כמו שצוה להם לאכול פסח כדי שיפסח ה' עליהם ולאכול בחפזון שהיא מהירות גם כן‪ ,‬והכל כדי להתדבק במדה שממנה החוזק‬ ‫להוציא אותם במהירות וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫פירות הנושרין לפנינו דשני מצות נצטוו ישראל לפני יציאתם ממצרים‪ :‬א) מצות עשיית קרבן פסח‪ .‬ב) מצות אכילת מצה‪.‬‬ ‫וטעם שניהם היא לזכר איזה נס שעדיין לא נעשה‪ ,‬ואפילו הכי הקדים הקב"ה לצוות את ישראל בעשיית המצוה‪ ,‬או מטעם שגלוי‬ ‫וידוע לפני הקב"ה שעתיד הנס להעשות והקדים את הזכר כמ"ש באבודרהם ושבלי הלקט‪ ,‬או מטעם שבזכות קיום המצוה יוכלו‬ ‫בני ישראל לזכות לנס זה וכמ"ש אוהחה"ק ומהר"ל‪.‬‬ ‫ונראה להסמיך לזה גם מש"כ בספה"ק מאור עינים (פ' צו) וז"ל‪ :‬על הים היה קטרוג אלו ואלו היו עובדי עבודה זרה‪ ,‬ואם כן‬ ‫קשה באמת איך נגאלו‪ ,‬אך במצרים עשו ישראל כל הסדר בלילה כהויה כצורתה כמו שאנו עושים‪ ,‬והיו מספרים ביציאת מצרים‬ ‫שהיו מאמינים שבודאי יהיו יוצאים‪ ,‬ובאותן החסדים שהמשיכו נגאלו עכ"ל‪ .‬ולפי הנ"ל יתכן לחדש שבאמת היו מצוים גם‬ ‫בסיפור יציאת מצרים כדי שבזכותה יזכו לצאת ממצרים (ועי' כלי חמדה פ' וארא שגם קודם מתן תורה היו מצווים לספר ביציאת מצרים)‪.‬‬ ‫וט‬ ‫דובכה יננע ינפל הכוס תוצמ יוויצ ‪' -‬ה רמאמ‬ ‫ולפי"ז לא נפלאת היא ולא רחוקה היא לחדש ולומר כמו כן גם במצוה האחרת שנצטוו ישראל באותה זמן היא מצות סוכה‪,‬‬ ‫דאע"פ שעדיין לא זכו ישראל לענני הכבוד‪ ,‬מ"מ הקדים הקב"ה לצוותן בשעת יציאת מצרים במצות סוכה שהיא זכר לענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬בשביל שגלוי וידוע לפניו יתברך שעתידין ישראל לזכות לענני הכבוד‪ ,‬או בשביל שבזכות קיום מצות סוכה יוכלו ישראל‬ ‫לזכות לענני הכבוד‪.‬‬ ‫ובזה יבואר לפנינו מדוע לא זכו ישראל לענני הכבוד עד אחר שחנו בסוכות (קושיא ד')‪ ,‬דהנה באותו מקום עשו ישראל‬ ‫את הסוכות שנצטוו‪ ,‬כמ"ש במכילתא דרשב"י (שמות י"ב ל"ז)‪ :‬רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להן "בסוכות"‪ .‬וטעם הדבר‬ ‫מבואר בפשיטות דהרי בסוכות היתה חנייתם הראשונה אחר יציאת מצרים‪ ,‬ולא היתה באפשרותם לקיים מצוה זו עד שחנו‬ ‫בסוכות‪ - .‬ולפי"מ שאמרו חז"ל דכהרף עין יצאו מרעמסס (שבמצרים) לסוכות‪ ,‬יתכן שלא נצטוו במצוה סוכה עד שחנו בסוכות‪,‬‬ ‫ויש לרמזו בלישנא דקרא‪ :‬כי בסוכות (ב' מיני סוכות כעין מש"כ בחיי אדם הנ"ל‪ ,‬מקום הנקרא סוכות‪ ,‬ובתוך הסוכה) הושבתי (צויתי לישב כמ"ש‬ ‫רש"י הנ"ל) את בני ישראל‪ ,‬בהוציאי אותם מארץ מצרים (שהרי ע"י חנייתם בסוכות נגמרה יציאתם ממצרים‪ ,‬ולא עברה רק כהרף עין מרעמסס‬ ‫לסוכות)‪.‬‬ ‫ומהאי טעמא לא קדמו ענני הכבוד לבא עד חנייתם בסוכות‪ ,‬שכך היתה רצון הקב"ה שיקדימו ישראל לקיים מצות סוכה‬ ‫שהוא זכר לענני הכבוד לפני שזוכים להנס עצמה‪ ,‬וכמו שמצינו גם במצות קרבן פסח ומצות אכילת מצה‪ ,‬ורק אחר שנסעו‬ ‫ישראל מסוכות וגמרו לקיים מצות סוכה ככל משפטה וחוקתה אז היו יכולים לזכות לענני הכבוד בזכות מצות סוכה‪ - .‬ובר מן דין‬ ‫לא היה יתכן לעשות זכר לענני הכבוד בשעה שנמצאים ענני הכבוד סביבם כמ"ש המבי"ט הנ"ל‪ .‬גם אם קדמו ענני הכבוד לא היו‬ ‫יכולים לקיים מצות סוכה כהלכתה שהיתה דינם כמו סוכה תחת הסוכה וכמ"ש המבי"ט (שם)‪.‬‬ ‫ואם כנים דברינו נמצא דרבי עקיבא לא בא לחלוק על רבי אליעזר בטעם מצות סוכה‪ ,‬דכו"ע מודי דמצות סוכה היא זכר לענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬ופלוגתת ר"א ורע"ק כך היא‪ :‬רבי אליעזר ס"ל שלא היו סוכות ממש כלל ביציאת מצרים רק ענני הכבוד‪ ,‬ובשעת מתן‬ ‫תורה נצטוו ישראל במצות סוכה זכר לענני הכבוד לחוד‪ .‬משא"כ רבי עקיבא ס"ל שהקדים הקב"ה להושיבם בסוכות ממש זכר‬ ‫לענני הכבוד העתידים לבוא‪ ,‬ובזכות מצות סוכה הושיבם אח"כ בענני הכבוד‪ ,‬ובשעת מתן תורה נצטוו ישראל במצות סוכה לכל‬ ‫הדורות זכר לשניהם (ומיושב קושיא א')‪.‬‬ ‫ונראה דר"א ורע"ק שניהם הוכיחו את שיטתם מלישנא דקרא כי בסוכות הושבתי וגו'‪ ,‬רבי אליעזר פירש תיבת "בסוכות"‬ ‫על ענני הכבוד לחוד‪ ,‬ורבי עקיבא ס"ל דלכך נקטה תורה לשון "בסוכות" הושבתי ולא "בעננים" הושבתי‪ ,‬להורות דחוץ מענני‬ ‫הכבוד שהושיב הקב"ה את ישראל ביציאת מצרים כמפורש בקרא‪ ,‬עוד הוסיף להושיבם גם בסוכות ממש‪ .‬אך כדי שלא תאמר‬ ‫דלא מיירי הכתוב רק מסוכות ממש ולא מענני הכבוד‪ ,‬לכך כתבה תורה תיבת בסוכות מלא להורות על שני מיני סוכות שהושיב‬ ‫הקב"ה את ישראל בתוכם א' סוכות ממש‪ ,‬ב' סוכות של ענני כבוד‪ - .‬ובזה מבואר היטב מש"כ בחיי אדם וחתם סופר הנ"ל (קושיא‬ ‫ב') דתיבת בסוכות כתיב מלא להורות על ב' מיני סוכות‪ ,‬דזה מכוון כשיטת רבי עקיבא (דקיי"ל כוותיה לגבי רבי אליעזר) דס"ל דבשניהם‬ ‫הושיבם הקב"ה ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫ויתכן לחדש עוד לשיטת רבי עקיבא דפירש מאה"כ בסוכות הושבתי על סוכות ממש‪ ,‬שעשו בסוכות כמ"ש במכילתא‬ ‫דרשב"י הנ"ל‪ ,‬דסוכות אינו שם מקום מיוחד הנקרא סוכות (עי' קושיא ג')‪ ,‬רק התורה כינתה למקום חניית ישראל הראשונה בשם‬ ‫סוכות‪ ,‬להורות על סוכות ממש שעשו ישראל באותו מקום‪ .‬גם יתכן שבני ישראל קראו מעצמם את שם המקום סוכות על‬ ‫שם הסוכות‪ ,‬וכמו שמצינו כבר גבי יעקב אבינו (בראשית ל"ג י"ז)‪ :‬ויעקב נסע סוכתה וגו' ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם‬ ‫המקום סוכות‪.‬‬ ‫המחלמל ואציש העשב שממ תוכוס ‪' -‬ו רמאמ‬ ‫זט‬ ‫מאמר ו' ‪ -‬סוכות ממש בשעה שיצאו למלחמה‬ ‫א‪ .‬כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי‬ ‫אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ'‪ .‬ויש להבין שיטת רבי עקיבא‪ ,‬דבשלמא למ"ד ענני הכבוד שפיר היא‬ ‫נס גדול ונפלא שראוי לעשות זכר בכל הדורות בשבילה‪ ,‬משא"כ מה שעשו לעצמם סוכות להיות להם צל מפני החמה וכדומה‬ ‫איזה נס וחידוש יש בזה‪ ,‬ובפרט דכך דרכן של הולכי מדבריות לישב בתוך אהלים וסוכות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬למ"ד סוכות ממש נמצא לכאורה דלישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" מורה שטעם ישיבתם בתוך‬ ‫הסוכות לא היתה מדעת עצמם רק מכח ציווי הקב"ה‪ ,‬וכמו שפירש רש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל‪ :‬כי בסוכות הושבתי צויתי לישב‪ .‬וא"כ‬ ‫מדכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י "בהוציאי אותם מארץ מצרים" משמע לכאורה דבצאת ישראל ממצרים נצטוו לקיים מצות‬ ‫סוכה‪ - .‬וכ"כ הג"מ צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (פרי צדיק‪ ,‬סוכות אות י"ג) וז"ל‪ :‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' נראה שאף‬ ‫אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב אז ביציאת מצרים וכו' יעו"ש‪ - .‬וכן יש להוכיח‬ ‫ממה שכתב בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות‪ ,‬ח"ב פ"ז ע"ב) וזל"ק‪ :‬ביציאת מצרים כתיב בסוכות הושבתי את בני ישראל ונראה‬ ‫שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים וכו' עכ"ל‪ .‬משמע דפשיטא לי' דהסוכות נעשו כהלכתן לשם מצוה‪ ,‬דאם לא כן איך‬ ‫יליף מיני' שגם ד' מינים היו בידם‪ - .‬גם בס' ברכת שמואל (להג"מ שמואל קיידאנובער זצ"ל‪ ,‬אבי הקב הישר‪ ,‬פ' בא) הביא מדרש ילקוט‬ ‫בזה"ל‪ :‬שאל ר' ינאי את ר' מתתיה בן חרש מה ראה הקב"ה לצוות לישראל מצות סוכה בשעה שיצאו ישראל ממצרים שאז היו‬ ‫עושין חג הפסח וכו' מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה וכו' יעו"ש‪ .‬משמע דבאותה שעה שיצאו ישראל ממצרים כבר נצטוו על‬ ‫מצות סוכה‪ .‬וע"ע בס' כרם שלמה (האמבורג תצ"ח לפ"ק‪ ,‬פ' בא) שהעתיק מדרש זה והאריך לבאר שהקדים הקב"ה לצוותן במצות‬ ‫סוכה כבר לפני מתן תורה‪.‬‬ ‫ומה מאוד יש להפליא ע"ז דבשלמא בשאר הדורות שייך לומר דמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות ממש שהיתה‬ ‫ביציאת מצרים‪ ,‬משא"כ בשעת יציאת מצרים איזה טעם יש לצוותן במצות סוכה‪ .‬גם יש לחקור באיזה זמן קיימו ישראל מצוה‬ ‫זו‪ .‬ואיך יתכן שנעשו הסוכות כהלכתן הלא היו מסובבין בענני הכבוד וא"כ הו"ל כמו סוכה תחת הסוכה (וכמ"ש בבית אלקים למבי"ט‬ ‫שער היסודות פל"ז)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬במדרש פליאה (הובא בקדושת יו"ט‪ ,‬ועי' ברכת שמואל פ' בא בשם ילקוט) מצינו שאמר משה לפרעה בנערינו ובזקנינו נלך כי חג ה'‬ ‫לנו זה חג הסוכות‪ ,‬והיא פלא דבצאת ישראל ממצרים היה יו"ט פסח‪ ,‬ואחר זמן קצר יו"ט שבועות‪ ,‬אך היכן מצינו שקיימו יו"ט‬ ‫סוכות באותו זמן‪.‬‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים מה שכתב ברוקח (הל' סוכה‪ ,‬סי' רי"ט) בביאור מאה"כ כי בסוכות הושבתי אליבא דרבי עקיבא וז"ל‪ :‬יש‬ ‫מפורשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסוכות‪ ,‬כמ"ש (ש"ב י"א) הארון וישראל‬ ‫ויהודא יושבים בסוכות כי בשדה הי' סכן עליהם עד שכבשו רבת בני עמון‪ ,‬כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען‪ ,‬זהו כי בסוכות‬ ‫הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות‪ ,‬וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמ"ש (דברים ד') אשר הכה משה‬ ‫ובני ישראל בצאתם ממצרים והיא שנת הארבעים‪ ,‬שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו‬ ‫שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל וכו'‪ ,‬כך למען ידעו דורותיכם שהקב"ה הביאם ממצרים וכשצרו על הערים של‬ ‫מלכים ישבו בסוכות עד שכבשום‪ ,‬עכ"ד הרוקח‪( .‬והובא בקיצור באליהו רבה או"ח סי' תרכ"ה)‪.‬‬ ‫ובספה"ק דברי יואל (סוכות דרוש א'‪ ,‬ד'‪ ,‬ה'‪ ,‬ו') הוסיף דגם במלחמת עמלק מצינו כן בפירוש‪ ,‬דכתיב צא הלחם בעמלק ופירש"י‬ ‫בשם המכילתא צא מן הענן להלחם בו‪ ,‬וכן הוא במדרש רבה (סו"פ בשלח) דמכאן אתה למד שהיו תחת ענני הכבוד שאין אומרים‬ ‫צא אלא למי שהוא שרוי בפנים‪ ,‬הרי דבשעת מלחמה הוצרכו לצאת מן העננים ואז היו יושבים בסוכות ממש יעו"ש באורך‪.‬‬ ‫זי‬ ‫המחלמל ואציש העשב שממ תוכוס ‪' -‬ו רמאמ‬ ‫פירות הנושרין לפנינו‪ ,‬דרבי עקיבא דס"ל דסוכות ממש עשו אבותינו בצאתם ממצרים לא מיירי רק מעשיית סוכות פעם‬ ‫אחת‪ ,‬רק בכל פעם שהיו לוחמים עם שונאיהם במשך כל התקופה משעת יציאת מצרים עד שכבשו מלכי כנען‪ ,‬היו יוצאים מתוך‬ ‫העננים ונצרכו לישב בסוכות‪.‬‬ ‫וחידוש נוסף נמצינו למידין ממלחמת עמלק‪ ,‬דמה שהיו יוצאים מעננים בשעת מלחמה לא היתה מדעת עצמם‪ ,‬רק כך נצטוו‬ ‫מפי הקב"ה וכמו שנאמר "צא" הלחם בעמלק‪ .‬ובר מן דין כבר הוכחנו לעיל (קושיא ב') מלישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" דמה‬ ‫שנכנסו לישב בסוכה לא היתה מדעת עצמם רק כך נצטוו מפי הקב"ה‪ ,‬ולפי דברי הרוקח הנ"ל נמצא שקיימו מצוה זו בשעת‬ ‫מלחמה ולא כמו שאנו מקיימין אותה בחודש תשרי דייקא‪ - .‬וענין זה צווח ואומרת דרשוני מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה‪,‬‬ ‫מדוע נצטוו לצאת מן העננים בשעת מלחמה‪ ,‬ומה זה ועל מה זה נצטוו לישב בסוכה‪.‬‬ ‫ונראה ביאור הדברים בהקדם אומרם ז"ל (במדבר רבה נשא פי"ד) וז"ל‪ :‬באברהם כתיב (בראשית י"ח) והשענו תחת העץ שעשה להם‬ ‫סוכה‪ ,‬והקב"ה עשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים (ויקרא כ"ג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו'‪ ,‬ובארץ ישראל (תהלים ק"מ)‬ ‫סכותה לראשי ביום נשק‪ ,‬מהו ביום נשק ביום זיונם של ל"א מלכים‪ ,‬ולעתיד לבוא מנין (ישעי' ד') וסוכה תהיה לצל יומם וגו' עכ"ל‬ ‫המדרש‪ .‬והמתבונן בלשון חכמינו ז"ל יוכל ללמוד מזה חמשה דברים‪.‬‬ ‫א) דדייקו בלשונם לומר "הקב"ה עשה סוכות לבניו" ביציאתם ממצרים‪ .‬להורות דעשיית הסוכות לא היתה מדעת עצמם רק‬ ‫כך היתה רצון הקב"ה‪ ,‬וזה מכוון להמבואר לעיל שעשו את הסוכות כהלכתן עפ"י הדיבור‪.‬‬ ‫ב) שדרשו מאה"כ סכותה לראשי ביום נשק דהיינו ביום זיונם של ל"א מלכים‪ ,‬וזה מכוון למש"כ הרוקח דבשעה שלחמו‬ ‫ישראל על מלכי כנען אז הושיבם הקב"ה בסוכות‪.‬‬ ‫ג) שחילקו סוכות בני ישראל אחר יציאת מצרים לשני חלקים הראשון ביציאת מצרים והשני בארץ ישראל‪ ,‬והמכוון שחוץ‬ ‫מה שעשו סוכות באר"י במלחמת ל"א מלכים עוד הוסיפו לעשות סוכות ביציאת מצרים‪ ,‬וזה מכוון למש"כ רביה"ק זי"ע דגם‬ ‫במלחמת עמלק שהיתה סמוך ונראה ליציאת מצרים יצאו מן העננים וישבו בסוכות‪.‬‬ ‫ד) המדרש מדייק לומר "ביום זיונם" מלשון הכתוב "ביום נשק" להורות שענין הסוכה מקושר דייקא לענין המלחמה‪.‬‬ ‫ה) שהקב"ה עשה לבני ישראל ג' פעמים סוכות בתקופות שונות‪ ,‬בשכר סוכה אחת שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת‬ ‫בשעה שבאו אצלו‪ ,‬והיא פלא שישלם הקב"ה ג' פעמים בשביל מצוה אחת‪ ,‬ומסתברא דג' סוכות אלו יש להם שורש אחד‪ ,‬וכולם‬ ‫באו לצורך תכלית אחד‪ ,‬וא"כ יתכן ללמוד תועלת הדבר מסוכה אחת לחבירו‪ .‬וא"כ נשתדל להתבונן בתועלת סוכה השלישית‬ ‫שיעשה הקב"ה לעתיד‪ ,‬ומזה נבין תועלת הסוכות שעשה הקב"ה במלחמת עמלק ובמלחמת ל"א מלכים‪.‬‬ ‫והנה תועלת סוכה דלעתיד מצינו מפורש בדברי חכמינו ז"ל (ילקו"ש אמור רמז תרנ"ג) בזה"ל‪ :‬אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות‬ ‫סוכה בעולם הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא‪ .‬רבי ינאי ור"ל אמרי אין גיהנם לעתיד לבא‬ ‫אלא היום הבא הוא מלהט את הרשעים‪ ,‬שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם‬ ‫היום הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף‪ ,‬באותה שעה "הקב"ה עושה סוכה לצדיקים" ומטמין אותם לתוכה‪ ,‬שנאמר כי יצפנני‬ ‫בסוכה ביום רעה וגו'‪ ,‬ה' אלהים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק‪ ,‬לעתיד לבא עתידין אומות העולם להכנס על ארץ ישראל‬ ‫ולעשות מלחמה עמהם שנאמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה‪ ,‬ומה הקב"ה עושה יוצא ונלחם עם הגוים שנאמר ויצא‬ ‫ה' ונלחם בגוים ההם וגו'‪ ,‬ומהו עושה "מסכך על ראשם של ישראל" שנאמר סכותה לראשי ביום נשק‪ ,‬עכ"ד חז"ל‪ - .‬הרי שלך לפניך‬ ‫דבאותו זמן שיהי' מלחמת גוג ומגוג עתיד הקב"ה להושיב את בני ישראל בסוכה‪ ,‬ותועלת הסוכה היא כדי להצילם מן המלחמה‬ ‫ומשאר העונשים שיבואו על אומות העולם‪ ,‬ורק מי שזכה לקיים מצות סוכה בעולם הזה יזכה לעתיד לבוא לישב בסוכה זו‪.‬‬ ‫המחלמל ואציש העשב שממ תוכוס ‪' -‬ו רמאמ‬ ‫חי‬ ‫ויש להוסיף דכפי הנראה גם סוכה זו שיעשה הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא יהי' לשם מצות סוכה‪ ,‬לפי"מ דמצינו בספרי‬ ‫הקדמונים דמלחמת גוג ומגוג יהי' בחג הסוכות‪ ,‬וכמ"ש באבודרהם (לפסח) בשם רבינו האי גאון וז"ל‪ :‬שמעתי מפי חכמים כי‬ ‫תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונציחת גוג ומגוג בתשרי‪ ,‬ולכך מפטירין בשבת חוה"מ סוכות ביום בא גוג (יחזקאל ל"ח י"ח‪ ,‬עי'‬ ‫מגילה ל"א ע"א) עכ"ד (וכ"ה בטור או"ח סי' ת"צ‪ ,‬וברע"ב מגילה פ"ג מ"ה)‪ .‬גם ביום א' דסוכות מפטירין הנה יום בא (זכרי' י"ד) דמיירי ממלחמת‬ ‫גוג‪ .‬וממה שקבעו להפטיר בזה דייקא בחג הסוכות ולא בר"ה ויוהכ"פ משמע שמלחמה זו יהיה בעצם חג הסוכות‪ .‬וכ"כ בחדושי‬ ‫הר"ן (מגילה שם) שאותה מלחמה תהיה בסוכות‪ - .‬וכן מצינו מפורש בספה"ק פרי עץ חיים (שער הלולב פ"ה) דמפלת גוג יהי' ביום‬ ‫הושענא רבה וז"ל‪ :‬גוג ומגוג עולה ע' כנגד ע' אומות‪ ,‬כי אז ימלוך גוג על שבעים אומות וכולם יבואו יחד על ישראל‪ ,‬וכשיגאלו‬ ‫מידם אז יהיה תשועה רבה‪ ,‬כי עתה שנגאלו ממדי ויון גלו לאדום‪ ,‬וכן בכל יום ויום ניצולו מיד זה ונופלים ביד זה‪ ,‬ויום הזה‬ ‫ניצולו מיד כולם‪ ,‬לכן הוא הושענה רבה עכל"ק‪( .‬והובא במדרש תלפיות ענף גוג ומגוג)‪ - .‬הרי מפורש לפנינו דבמשך ימי חג הסוכות‬ ‫יהי' מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬ומכיון שבאותה זמן הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה‪ ,‬נראה בפשיטות שיהא הסוכה‬ ‫כהלכתו ובה יקיימו ישראל מצות סוכה‪ ,‬ובזכות קיום מצוה סוכה כראוי יזכו להנצל ממלחמת גוג ומגוג‪.‬‬ ‫והנה בפשיטות ראוי להתבונן בטעמו של דבר מה זה ועל מה זה יסבב הקב"ה מלחמת גוג דייקא על חג הסוכות ומפלתו‬ ‫ביום הושענא רבה דייקא‪ ,‬ובפרט דתחיית המתים יהי' כבר בחודש ניסן‪ - .‬אך יבואר לדרכינו דחג הסוכות היא זמן היותר מוכשר‬ ‫למלחמה זו‪ ,‬לפי"מ שדרשו חכמינו ז"ל (ויקרא רבה פ"ל ט"ז)‪ :‬בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני פורע לכם מן הראשון זה‬ ‫עשו הרשע דכתיב ביה (בראשית כ"ה) ויצא הראשון‪ ,‬ובונה לכם ראשון זה בית המקדש וכו'‪ ,‬ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח וכו'‬ ‫עכ"ל‪ .‬ובזה מבואר בפשיטות דהיא דבר בעתו שיתקיים מלחמה זו דייקא בשעה שבני ישראל מקיימין מצות סוכה וד' מינים‪,‬‬ ‫דבזכות ד' מינים יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו שהיא מלחמת גוג ומגוג (מלבי"ם עובדי' א' כ"א)‪ ,‬ויתכן שלכך נקראו ד'‬ ‫מינים שבלולב בשם "מאני קרבא" (תיקו"ז תיקון י"ג‪ ,‬ויק"ר פ"ל ב') דבכלי זיין אלו ילחמו ישראל נגד גוג ומגוג‪ .‬ובזכות מצות סוכה יזכו‬ ‫בני ישראל להנצל ממלחמת גוג ומגוג‪.‬‬ ‫ואכן ביום הושענא רבה שהיא יום האחרון דחג הסוכות‪ ,‬שאז גומרים לקיים מצות סוכה וד' מינים אז ינצחו ישראל לגמרי‪,‬‬ ‫ויקבל גוג את מפלתו ע"י מלך המשיח בעצמו‪ ,‬וכמ"ש באמרי נועם (להו"ר) וז"ל‪ :‬ידוע מספרים אשר מלחמת גוג ומגוג תהא באותו‬ ‫יום של הושענא רבה ואז יתגבר מלך המשיח שהוא דוד בעצמו וילחום מלחמתינו וינצח את כל אויבינו וכו' יעו"ש באורך‪ .‬ואולי‬ ‫לזכר זה נקבע אישפוזא דדוד מלכא משיחא להיות ביום הושענא רבה דייקא‪ .‬וזהו שאמרו חז"ל (שם) דבזכות ד' מינים יזכו‬ ‫למלך המשיח‪.‬‬ ‫וארווחנא לבאר בזה מה שדרשו חכמינו ז"ל (מדרש אגדה הובא ברש"י במדבר כ"ט י"ח) דשבעים פרים שמקריבין בחג הסוכות‬ ‫משמשין סימן כליה לשבעים האומות שמתמעטים והולכים‪ .‬ויש להבין שייכות סימן זה לחג הסוכות דייקא‪ .‬אך יבואר היטב‬ ‫לפי המבואר לפנינו דבחג הסוכות עצמו עתידין ישראל להלחם עם כל שבעים אומות עד שינצחו אותם לגמרי‪ .‬ויומתק ביותר‬ ‫לפימ"ש בפרע"ח הנ"ל בא"ד בזה"ל‪" :‬אז ימלוך גוג על שבעים אומות וכולם יבואו יחד על ישראל וכו' וכן בכל יום ויום ניצולו מיד‬ ‫זה ונופלים ביד זה ויום הזה ניצולו מיד כולם לכן הוא הושענה רבה"‪ ,‬ונראה כוונת דבריו הקדושים שבתחלת חג הסוכות ילחמו כל‬ ‫שבעים אומות על ישראל‪ ,‬ובכל יום ויום מחג הסוכות יקבלו אומות אחרות את מפלתם ובני ישראל ניצולים מיד זה ונופלים ביד‬ ‫זה‪ ,‬עד הושענא רבה שאז יגמרו לנצח את כולם‪ ,‬וזה מכוון ממש לשבעים פרים שמתמעטים והולכים בחג הסוכות עד הושענא‬ ‫רבה שגומרים להקריב את כולם‪ ,‬ולמחר לא נשאר כי אם פר יחידי כנגד אומה יחידה אלו ישראל (סוכה נ"ה ע"ב)‪ - .‬ולפי המבואר יש‬ ‫להמתיק מדוע עתיד הקב"ה לצוות לאומות העולם מצות סוכה דייקא (ע"ז ג' ע"א)‪ ,‬שהרי היא מענינא דיומא‪.‬‬ ‫ובזה נלך לבטח דרכינו לבאר גם הסוכות שהושיב הקב"ה את ישראל במלחמת עמלק‪ ,‬ובמלחמת ל"א מלכים‪ .‬דנראה דזהו‬ ‫דומה לגמרי לסוכה שעתיד הקב"ה לעשות לישראל במלחמת גוג ומגוג‪ .‬וכולם באו בשביל תועלת אחד שבשעת המלחמה‬ ‫יקיימו ישראל מצות סוכה‪ ,‬ובזכות קיום מצוה זו כראוי יזכו להנצל שלא יזיק להם המלחמה‪.‬‬ ‫טי‬ ‫תוכוס ארקנה םוקמב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ז רמאמ‬ ‫ונקדים עוד מש"כ בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות‪ ,‬ח"ב פ"ז ע"ב) וזל"ק‪ :‬ביציאת מצרים כתיב בסוכות הושבתי את בני ישראל‪,‬‬ ‫ונראה שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים‪ ,‬וי"ל שזהו שנאמר אז ישיר וכו' השירה הזאת וכו' אשירה לה' הכל לשון נענוע‬ ‫כמו פירות הנושרין‪ ,‬וז"ש אשירה לה' אני מנענע בהד' מינים וכו'‪ ,‬ה' איש מלחמה כי הד' מינים הנ"ל נקראים מאני קרבא וכו' תפול‬ ‫עליהם אימה ופחד ע"י הד' מינים‪ ,‬עכ"ד הנפלאים‪.‬‬ ‫הרי לפנינו דבר חידוש גדול דבצאת ישראל מצרים לקחו בידם ד' מינים שבלולב‪ ,‬ובשעה שעשו מלחמה עם שונאיהם וכמ"ש‬ ‫ה' איש מלחמה‪ ,‬אז היו מנענעים בד' מינים ועי"ז נפלה אימתה ופחד על האומות‪ - .‬ואולי זהו שאמר הכתוב (שמות י"ג י"ח)‬ ‫וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים‪ ,‬ופירש"י אין חמושים אלא מזויינים שיצאו בכלי זיין‪ ,‬דארבעה מינים שבלולב הן הנה היו‬ ‫מאני קרבא וכלי זיין שבהם יצאו בני ישראל ממצרים‪.‬‬ ‫אך נראה בפשיטות דמה שד' מינים שבלולב מועילים להיות כלי זיין נגד השונאים היא רק אם מנענעים אותם בעתם ובזמנם‬ ‫בשעת מצותן‪ ,‬והנה זמן מצות נטילת לולב חל תמיד באותו זמן שמקיימין מצות סוכה‪ ,‬ונראה דשני מצות אלו מקושרים ותלויים‬ ‫זה בזה כמו שנהגו ישראל קדושים לקיים מצות נטילת לולב בתוך הסוכה‪ .‬וכן משמע ממה שכתב בזרע קודש הנ"ל "נראה שכיון‬ ‫שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים" עכ"ל‪ ,‬משמע דלא מסתבר שקיימו מצוה אחת בלי חבירתה‪ .‬ובפרט בשעת מלחמה נצרכו‬ ‫ישראל לשני המצות‪ ,‬מצות סוכה להציל אותם מן המלחמה‪ ,‬ומצות ד' מינים כדי להפיל אימה ופחד על הגוים‪.‬‬ ‫ובזה מבואר היטב טעם ציווי מצות סוכה בשעת יציאת מצרים (קושיא ב')‪ ,‬דבאותה שעה שיצאו ממצרים בדרכם לכבוש ארץ‬ ‫ישראל מיד הכנענים‪ ,‬נצרכו ישראל לכלי זיין ללחום בהם עם שונאיהם שיפגעו בדרכם כגון העמלקים ומלכי כנען‪ ,‬ולכך הקדים‬ ‫הקב"ה לצוותן במצות סוכה וד' מינים שישתמשו בזה בכל עת מלחמה‪ - .‬אך כדי שיוכלו לקיים מצות סוכה כהלכתו היו מצווים‬ ‫ועומדים לצאת מתוך ענני הכבוד בשעת מלחמה‪ ,‬דאם יעשו את הסוכות בתוך הענן הו"ל כמו סוכה תחת הסוכה (וכמ"ש המבי"ט‬ ‫שם)‪ - .‬וזהו שאמר משה רבינו לפרעה (קושיא ג') בנערינו ובזקנינו נלך ואין לנו פחד כלל מן השונאים כי חג ה' לנו זה חג הסוכות‪,‬‬ ‫ובזכות קיום מצות סוכה וד' מינים נזכה להנצל מכל צרה וצוקה‪ - .‬ובזה מבואר היטב שיטת רבי עקיבא דמצות סוכה באה לזכר‬ ‫סוכות ממש שעשו אבותינו ביציאת מצרים (קושיא א')‪ ,‬דע"י סוכות אלו נעשו נסים גדולים לאבותינו שלא נפקד מהם איש אע"פ‬ ‫שלחמו ונצחו מלכים גדולים כגון סיחון ועוג ודומיהן‪.‬‬ ‫ואגב יש להמתיק לדברינו סגולה נפלאה שמצינו בס' סגולת ישראל (מע' סוכה אות י"ג) בשם ספר מראה הילדים דלימוד מסכת‬ ‫סוכה מסוגל להנצל מאיש אלם וחמסן ואכזר יעו"ש‪ .‬ובס' דברי תורה להגה"ק ממונקאטש זצ"ל (ח"ז אות מ"ט) כתב וז"ל‪ :‬שמעתי‬ ‫ומקובל בשם גאוני וצדיקי אשכנזים ז"ל כי מסוגל ללמוד בכל יום מסכת סוכה ועל ידי זה יפלו ויכנעו אויביו וינצל מהם שלא‬ ‫יוכלו להרע לו‪( .‬וע"ע בס' באר שלמה צוקער‪ ,‬מע' סוכה)‪ .‬ונראה טעמו של דבר דכל העוסק במצות סוכה נחשב כאילו קיים מצות סוכה‬ ‫המסוגלת להנצל בשעת מלחמה‪.‬‬ ‫מאמר ז' ‪ -‬בסוכות הושבתי‪ ,‬במקום הנקרא סוכות‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא‬ ‫כ"ג)‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) נחלקו תנאי אם הכוונה לענני הכבוד או לסוכות ממש‪ .‬וכן מצינו פלוגתא זו במכילתא (בא פי"ד)‬ ‫בביאור הכתוב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה"‪ .‬אך שם נתוסף גם דיעה שלישית בזה"ל‪ :‬חכמים אומרים אין‬ ‫סוכות אלא מקום שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל‪ .‬ובפשיטות נראה‬ ‫דלדעת חכמים נפרש כן גם במאה"כ כי בסוכות הושבתי‪ ,‬היינו שהושיבם הקב"ה במקום הנקרא סוכות‪ .‬וכ"כ בספר זכרון על‬ ‫רש"י וז"ל‪ :‬הרב רבי דוד קמחי ז"ל ואביו פירשו האי בסוכות על דרך הפשט שרצה לומר בעיר סכות דכתיב ויסעו בני ישראל‬ ‫וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ח רמאמ‬ ‫כ‬ ‫מרעמסס סכותה וגו' כלומר כי בעיר סכות הושבתי את בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים והוא המקום הראשון שחנו בו‬ ‫בצאתם והיינו דכתיב בהוציאו אותם מארץ מצרים כלומר תיכף ליציאתם עכ"ל‪( .‬וכן כתב בפענח רזא פ' אמור בשם ר"י קמחי יעו"ש)‪ .‬ומה‬ ‫מאוד יש להפליא ע"ז וכי איזה חידוש יש במקום זה יותר משאר מקומות שציוה הקב"ה לעשות זכר לדורות עולם כי בסוכו"ת‬ ‫הושבתי‪ .‬גם יש להתבונן בטעם מצות סוכה שבעת ימים דייקא‪ ,‬הלא לא חנו בסוכות שבעת ימים‪.‬‬ ‫ואולי יתכן לומר בפשיטות‪ ,‬לפי"מ שאמרה תורה (שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות‪ ,‬הרי לפנינו דבאותו מקום‬ ‫הנקרא "סוכות" היתה חנייתם הראשונה של ישראל אחר שזכו לצאת מתוך כלא הגדול הנקרא "מצרים"‪ ,‬שבו היו כלואים‬ ‫ומסוגרים כל ימי חייהם מאותו רגע שנולדו עד עכשיו‪ ,‬והיו משועבדים בכל מיני שיעבודים קשים ומרים שאין הדעת יוכל‬ ‫לסובלן‪ ,‬וחיות טורפות היו אורבים לנפשם בכל עת ובכל שעה למרר את חייהם בכל מיני מרירות‪ .‬וכמה גדלה שמחתן של ישראל‬ ‫באותו רגע שהגיעו לחוף מבטחים וחנו בסוכות‪ ,‬והיו יכולים לישב שלוים ושקטים ולהרגיש טעם בני חורין בפעם הראשונה‬ ‫לימי חייהםב ‪.‬‬ ‫והנה במכילתא (שם) מבואר דכהרף עין נסעו בני ישראל על כנפי נשרים מרעמסס לסוכות‪ .‬הרי לפנינו דברגע הקודמת לפני‬ ‫חנייתם בסוכות עדיין היו ברעמסס תחת רשותו של פרעה‪ .‬ובאלשיך (שמות י"ב ל"ז) כתב שהנסיעה עד סוכות היתה בלתי נרגשת‪.‬‬ ‫ולפי"ז נמצא דחנייתן של ישראל בסוכות היא דבר אחד ממש עם יציאת מצרים‪ ,‬שהרי באותו הרף עין יצאו ממצרים וחנו‬ ‫בסוכות‪ ,‬ועל ידי חנייה זו עצמה נגמרה יציאתן ממצרים‪ ,‬דהרי לא שייך לעשות עקירה ממצרים בלי הנחה באיזה מקום‪ ,‬ואותו‬ ‫מקום הנקרא סוכות זכתה להיות אכסניא של תורה שבו יחנו ישראל באותו רגע של יציאת מצרים‪ .‬ובפרט לפימ"ש האריז"ל‬ ‫שיצאו ברגע האחרונה ואילו היו נשארים עוד רגע אחת במצרים היו נשארים שם לעולם‪ .‬וכמה אנו מחוייבים להכיר טובה‬ ‫להקב"ה על רגע נפלאה זו‪ ,‬שהרי אילו לא הוציא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים‪,‬‬ ‫וכמה מצות נצטוינו מפי הקב"ה כדי שנזכור יציאת מצרים בכל הדורות‪ ,‬ולכך הוסיף הקב"ה לצוותינו לישב בסוכות לזכר אותו‬ ‫מקום סוכות שבה הושיבנו ברגע זו שהוציא אותנו ממצרים‪ ,‬וזהו שאמרה תורה בסוכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם (ענין יציאת‬ ‫מצרים) כי בסוכו"ת (שם מקום) הושבתי את בני ישראל בהוציא"י אות"ם מאר"ץ מצרי"ם (בשעת היציאה ממש)‪ .‬וכבר כתב הב"ח (הל'‬ ‫סוכה סי' תרכ"ה) דמצות סוכה היא זכר ליציאת מצרים ויומתק ביותר לדברינו‪.‬‬ ‫אך באמת אע"פ שבני ישראל נשתחררו מארץ מצרים באותו רגע שחנו בסוכות‪ ,‬מ"מ לא נגמר השחרור עד שעברו שבעה‬ ‫ימים נוספים ונטבעו המצרים בים סוף‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב (שמות י"ד ל') ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים‪ ,‬ופירש‬ ‫ברלב"ג וז"ל‪ :‬ביום ההוא נשלמה התשועה לישראל מיד מצרים‪ .‬וכ"כ במנחה בלולה וז"ל‪ :‬אז היתה התשועה שלימה ולא קודם‬ ‫לכן‪ ,‬לכן כתיב ביום ההוא‪ ,‬ועל כן לא אמרו שירה בצאתם ממצרים‪ .‬גם היעב"ץ ז"ל כתב דעד קריעת ים סוף בהאי פחדא יתבי‬ ‫ישראל שמא ירדפו מצרים אחריהם ויחזירום למצרים‪ .‬ולכך כשאנו באים לקיים מצות סוכה זכר ליציאת מצרים לא סגי לישב‬ ‫בסוכה לשעה קלה‪ ,‬שאע"פ שהחניה בסוכות היתה יסוד השחרור מ"מ גמר השחרור לא היתה עד שבעת ימים‪ ,‬ולכך אמרה‬ ‫תורה בסוכות תשבו שבעת ימים‪ - .‬ואולי יש להמתיק בזה גם מש"כ באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) שאחר קריעת ים סוף עשו ישראל‬ ‫סוכות לעצמן‪.‬‬ ‫מאמר ח' ‪ -‬בסוכות הושבתי בעיר סוכות של יעקב אבינו‬ ‫א‪ .‬כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי‬ ‫ב‪ .‬אע"ג דכבר בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים (ר"ה י"א ע"א)‪ ,‬מ"מ עדיין היו כלואים במצרים עד עכשיו בלי האפשרות לצאת‪ ,‬ומכיון שהכביד פרעה את לבו‬ ‫בכל המכות היו חוששים שמא במשך הזמן יחזור לשעבדם ביתר שאת‪.‬‬ ‫אכ‬ ‫וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ח רמאמ‬ ‫אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ'‪ .‬ובתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני‬ ‫הכבוד‪ .‬גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש וז"ל‪ :‬הסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב‬ ‫ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו'‪ .‬וכבר הקשו המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק‪ ,‬הלא כללא אית לן‬ ‫דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א דשמותי הוא וכמ"ש הרא"ש (ב"מ פ"ו סי' י"ח)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בחיי אדם (ח"ב‪ ,‬כלל קמ"ו) כתב וז"ל‪ :‬כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬מתחלה כתיב בסכת חסר‪ ,‬וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪,‬‬ ‫וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל‪ .‬וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג)‪ .‬אך רביה"ק זי"ע בדברי יואל (לסוכות‪ ,‬עמוד ז') תמה על זה‬ ‫דהרי בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש‪ ,‬ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא‪ ,‬וא"כ איך ארכביה אתרי‬ ‫רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬במכילתא (בא פי"ד) מצינו פלוגתא כזו של ר"א ורע"ק גם בביאור מאה"כ (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה"‪,‬‬ ‫אם סכותה סכות ממש או ענני הכבוד‪ .‬אך שם נתוסף דיעה שלישית בזה"ל‪ :‬חכמים אומרים אין סוכות אלא מקום שנאמר (במדבר‬ ‫ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל‪ .‬ונראה בפשיטות דלדעת חכמים נפרש כן גם במאה"כ‬ ‫שלפנינו כי בסוכות הושבתי פי' שהושיבם הקב"ה במקום ששמה סוכות‪ .‬וכ"כ בספר זכרון על רש"י וז"ל‪ :‬הרב רבי דוד קמחי‬ ‫ז"ל ואביו פירשו האי בסוכות על דרך הפשט שרצה לומר בעיר סכות דכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וגו' כלומר כי‬ ‫בעיר סכות הושבתי את בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים והוא המקום הראשון שחנו בו בצאתם והיינו דכתיב בהוציאו‬ ‫אותם מארץ מצרים כלומר תיכף ליציאתם עכ"ל‪( .‬וכן פירש בפענח רזא המובא בקושיא ה'‪ ,‬ועי' ברוקח סי' רי"ט)‪ .‬ומה מאוד יש להפליא‬ ‫ע"ז‪ ,‬איזה חידוש נמצא במקום הנקרא סוכות יותר משאר המקומות שחנו בה ישראל‪ ,‬שציוה הקב"ה לקבוע זכר על ישיבתה‬ ‫לדורות עולם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬גם יש לתמוה דהנה כללא אית לן דאין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬והנה באמת כבר מצינו בתורה שיש איזה מקום בעולם‬ ‫הנקרא סכותה או סכות‪ ,‬וכמ"ש (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב נסע סכותה וגו' על כן קרא שם המקום סכות‪ ,‬ובזה מובן בפשיטות דגם‬ ‫סכותה וסכות שנזכר לגבי יציאת מצרים היא שם מקום כשיטת חכמים‪ ,‬ובפרט שנזכר בקשר אחד עם רעמסס ואיתם שכולם‬ ‫שמות מקומות הם‪ ,‬ובפרט שנסעו מרעמסס לשם ושוב נסעו משם לאיתם א"כ בודאי שם מקום הוא‪ ,‬דאם אינו שם מקום איך‬ ‫יתכן ליסע לשם ומשם‪ ,‬וא"כ איך יתכן לר"א ורע"ק להניח פשוטו של מקרא ולדרשו על סוכות ממש או ענני הכבוד‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הנה מצאתי לחד מקמאי בפענח רזא (פ' אמור) שפירש וז"ל‪ :‬כי בסוכות הושבתי וגו' בדרך פשוט היכן מצינו שהושיבם‬ ‫הקדוש ברוך הוא בסוכות הוא שנאמר ויסעו ב"י מרעמסס סכותה שבנס נשאם על כנפי נשרים ביום א' מהלך ג' ימים עד סוכות‪,‬‬ ‫זהו למען ידעו דורותיכם שצריך לזכור הנס‪ ,‬הר"ר יוסף בן קמחי‪ ,‬מצאתי עכ"ל‪ .‬ופירוש זה מכוון לשיטות חכמים הנ"ל‪ .‬אך יש‬ ‫להתבונן בזה משני צדדים‪ :‬א‪ .‬אם טעם מצות סוכה היא זכר לכנפי נשרים א"כ נמצא דעיקר חסר מן הספר‪ ,‬דהרי בקרא לא נזכר‬ ‫כלל פרט זה שהלכו לסוכות ע"י כנפי נשרים‪ ,‬רק סתמא כתיב שבשעת יציאת מצרים ישבו במקום הנקרא סוכות ובפשיטות‬ ‫אפשר להגיע שם גם בלי כנפי נשרים כמו שמצינו שרדפו המצרים אחריהם בדרך הטבע‪ .‬ב‪ .‬גם צ"ב לפי"ז מדוע נצטוו ישראל‬ ‫לעשות סוכה דייקא‪ ,‬דבשלמא לטעם סוכות ממש מובן דסוכה זו הוא זכר לסוכות ממש שבנו ישראל‪ ,‬גם לטעם ענני הכבוד מובן‬ ‫שגם הסוכה היא דבר המיסך כמו עננים‪ ,‬אך לזכר העיר סוכות תקשי לכאורה דאיזה שייכות יש לדירת עראי המכונה סוכה לאיזה‬ ‫מקום ששמה סוכות‪ ,‬וכי רק משום דלשון נופל על לשון‪.‬‬ ‫ו‪ .‬גם עצם הנס צ"ב מדוע באמת נצרכו ישראל להשתמש בכנפי נשרים עד סוכות‪ ,‬ואפרש שיחתי‪ :‬דהנה המתבונן בענין ענני‬ ‫הכבוד ימצא שני אופנים‪ ,‬אופן הראשון נזכרה בשעת יציאת מצרים וסמוך לה ממש ונקראה שמה "כנפי נשרים"‪ ,‬ואופן השני‬ ‫נזכרה משעת נסיעתם מסוכות ואילך ונקראה שמה "עמוד ענן ועמוד האש" או "ענני הכבוד"‪ .‬ולא ראי זה כראי זה דהרי בענני‬ ‫הכבוד הלכו ישראל בלי קפיצת הדרך‪ ,‬וענן ה' הולך לפניהם דרך ג' ימים להשוות את ההרים ולהרוג את הנחשים‪ ,‬משא"כ בכנפי‬ ‫נשרים פרחו ישראל באויר השמים כמו נשרים מהלך רב כהרף עין‪ ,‬וכמובן שלא נצרכו באותה שעה להשוות ההרים ולהריגת‬ ‫וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ח רמאמ‬ ‫בכ‬ ‫הנחשים שהרי לא הלכו כלל על הארץג ‪ .‬למין הראשון זכו ישראל באותו היום שיצאו ישראל ממצרים‪ ,‬ומצינו בדברי חז"ל‬ ‫שנשתמשו בה ג' פעמים‪ :‬א‪ .‬בחצות הלילה הלכו בכנפי נשרים ממצרים למקום המקדש שבירושלים לצורך אכילת קרבן פסח‬ ‫ואח"כ חזרו למצרים (תרגום יונתן שמות י"ט ד')‪ .‬ב‪ .‬בשעת יציאת מצרים נתקבצו ישראל מכל ארץ מצרים בשעה קלה לרעמסס בכנפי‬ ‫נשרים אע"פ שהוא מהלך ארבעים יום (מכילתא יתרו בחודש פ"ב)‪ .‬ג‪ .‬בשעת יציאת מצרים נסעו מרעמסס לסוכות כהרף עין אע"פ‬ ‫שהוא מהלך כמה ימים (מכילתא בא מס' דפסחא פי"ד)‪ .‬אך למין השני הנקרא "ענני הכבוד" לא זכו עד שהיו ישראל בסוכות (תרגום‬ ‫יונתן שמות י"ב ל"ז)‪ ,‬ומעתה הלכו ישראל כרגיל וענן ה' הולך לפניהם להשוות את ההרים וליישר את הדרך‪ .‬ולא מצינו עוד בשאר‬ ‫המסעות שיזכו ישראל לקפיצת הדרך כמו במסע הראשונה‪ ,‬ואף בשעה שנסעו מחורב ומיהר הקב"ה להכניסם לארץ לא הלכו‬ ‫כהרף עין רק מהלך י"א יום בג' ימים (כמבואר ברש"י דברים א' ב')‪ - .‬ולפי"ז ראוי להתבונן מה נשתנה נסיעה הראשונה לסוכות יותר‬ ‫משאר המסעות עד שנצרכו ישראל להשתמש בכנפי נשרים‪ ,‬בשלמא בהליכתם למקום המקדש שפיר נצרכו לכנפי נשרים שהרי‬ ‫בדרך הטבע אי אפשר להגיע שם ממצרים בחצות הלילה ולחזור עוד למצרים לפני זמן היציאה‪ .‬גם בשעת קיבוצם לרעממס‬ ‫נצרכו לכנפי נשרים דהרי זמן היציאה היא בעצם היום הזה ובדרך הטבע אי אפשר לישראל הנפוצים בכל מצרים להגיע בשעה‬ ‫קלה לרעמסס‪ .‬אך לסוכות היו יכולים לכאורה לילך גם בדרך הטבע כמו המצרים שרדפו אחריהם ומהו הצורך לילך דייקא כהרף‬ ‫עין ע"י כנפי נשרים‪ ,‬וכללא אית לן דלא עביד קוב"ה ניסא למגנא‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ברשב"ם (פ' בהעלותך‪ ,‬י"א ל"ה) מצינו דבר חידוש וז"ל‪ :‬במכילתא ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה על זה נאמר ואשא אתכם‬ ‫על כנפי נשרים‪ .‬ופירשתי לשואלים‪ ,‬לפי שאין כתוב שם ויסעו מרעמסס ויחנו סוכותה‪ ,‬לומר לך שלפי שעה באו מרעמסס‬ ‫לסוכות‪ ,‬ובשעה שנסעו מרעמסס נסעו כמו כן מסוכות‪ ,‬וזהו כנפי נשרים עכ"ל‪ - .‬ובפשיטות נראה כוונתו‪ ,‬דלכך לא נזכרה כאן‬ ‫לשון חניה אצל סוכות (שמות י"ב ל"ז‪ ,‬ויש להעיר מבמדבר ל"ג ה')‪ ,‬בשביל שבאמת לא נשארו לחנות בסוכות כלל‪ ,‬רק באותה שעה‬ ‫שנסעו מרעמסס לסוכות נסעו גם כן מסוכות לאיתם‪ ,‬וכל זה היתה באותה זמן ממש‪ ,‬וזה לא יתכן רק בכח כנפי נשרים שבה‬ ‫נסעו ממקום למקום כהרף עין‪ - .‬ונראה דשמע מינה תלת ג' חידושים‪ .‬א‪ .‬שלא נשארו בסוכות שיעור חניה כלל‪ .‬ב‪ .‬שנסיעתם‬ ‫מסוכות לאיתם היתה באותה שעה (הרף עין) שנסעו מרעמסס לסוכות‪ .‬ג‪ .‬שגם נסיעתם מסוכות לאיתם היתה בכנפי נשרים‬ ‫כהרף עין‪ - .‬אך נשאר לנו להתבונן בזה מכמה צדדים‪ :‬חדא דאם לא חנו בסוכות כלל א"כ קושיא ג' הנ"ל מתעורר ביתר שאת‬ ‫מדוע ציוה הקב"ה לעשות זכר על ישיבתם בסוכות‪ .‬ועוד תיקשי דאם לא נצרכו לחנות בסוכות א"כ מדוע עברו דרך שם ומדוע‬ ‫עמדו כלל באותו מקום אפילו כהרף עין‪ ,‬הלא כל הליכתם באותה שעה לא היתה עפ"י דרכי הטבע כלל‪ ,‬וגם מרעמסס לסכות‬ ‫היתה דרך כמה ימים ואעפ"כ הלכו כהרף עין בכנפי נשרים‪ ,‬א"כ מדוע לא הלכו תיכף ממצרים לאיתם כהרף עין‪ .‬ובעיקר נצרכו‬ ‫לעמוד באיתם שהרי שם נצטוו לחזור‪ ,‬ומכיון שממילא הלכו בכנפי נשרים כהרף עין א"כ הו"ל לילך עד איתם‪ .‬ואם נצרף עוד‬ ‫דברי הפענח רזא הנ"ל דמצות סוכה היא זכר לעיר סוכות בשביל שבאו אליה בכנפי נשרים‪ ,‬א"כ ראוי לעשות זכר גם לאיתם שגם‬ ‫אליה באו בכנפי נשרים‪.‬‬ ‫ח‪ .‬מצינו שלא הזכיר הכתוב ענין ענני הכבוד בשעת יציאת מצרים עד אחר שבאו לסוכות וכמ"ש (שמות י"ג כ') ויסעו מסוכות‬ ‫ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו'‪ .‬וביאר בספורנו (שם כ"א) וז"ל‪ :‬וה' הולך לפניהם‬ ‫מאז שהיו בסכות שהוא חוץ לגבול מצרים ונכנסו למדבר‪ .‬וכ"ה ברמב"ן (שם י"ז) וז"ל‪ :‬בנסעם מסכות החל עמוד הענן ללכת‬ ‫לפניהם‪ .‬וכן מפורש בתרגום יונתן (שמות י"ב ל"ז) דבסוכות זכו לענני הכבוד וז"ל‪ :‬ונטלו בני ישראל מן פילוסין לסוכות מאה ותלתין‬ ‫מילין "תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא"‪ .‬והכפיל דברו (במדבר ל"ג ה') וז"ל‪ :‬ונטלו בני ישראל מן פילוסין ושרו בסוכות "אתרא‬ ‫דאתחפיאו שבעת ענני יקרא"‪ .‬וטעמא בעי מדוע לא זכו ישראל לענני הכבוד תיכף ביציאת מצרים עד אחר שבאו לסוכות‪.‬‬ ‫ולדברי הרשב"ם הנ"ל שהלכו בכנפי נשרים עד איתם תקשי ביותר הלא כבר זכו לענני הכבוד בצאתם מסוכות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עי' באלשיך הק' שהכפיל כמה פעמים (שמות י"ב י"ג‪ ,‬שם ל"ז‪ ,‬שם י"ט ד'‪ ,‬במדבר א' ג'‪ ,‬שם ל"ג א') בשם רבותינו ז"ל דכנפי נשרים הם מלאכי השרת שנשאו את ישראל על‬ ‫כפים מרעמסס לסוכות בשעה קלה כי נשרים הם מלאכי השרת יעו"ש‪.‬‬ ‫גכ‬ ‫וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ח רמאמ‬ ‫ט‪ .‬ברש"י עה"כ (תהלים ס' ח') אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד כתב וז"ל‪ :‬סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא‪ ,‬לא ידעתי‬ ‫סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא וכו'‪ ,‬שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של‬ ‫יעקב לארץ דרך סוכות שכם עכ"ל‪.‬‬ ‫וראוי להתבונן מה זה ועל מה זה נסתפק רש"י ז"ל במקומו של סוכות היכן היא‪ ,‬הלא מפורשת בתורה שהיא בין רעמסס‬ ‫(שבמצרים) לאיתם (שהיא בקצה המדבר)‪ ,‬שהרי בני ישראל נסעו מרעמסס ויחנו בסוכות (שמות י"ב ל"ז‪ ,‬במדבר ל"ג ה')‪ ,‬ויסעו מסוכות ויחנו‬ ‫באיתם אשר בקצה המדבר (שמות י"ג כ'‪ ,‬במדבר שם ו')‪ .‬וברש"י (שמות י"ב ל"ז) עצמו מפורש יותר וז"ל‪ :‬מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו‪.‬‬ ‫הרי לפנינו מפורש יוצא מקומה של סוכות‪ ,‬שהיא מהלך ק"כ מיל רחוקה מרעמסס‪ ,‬על הדרך הפונה ממצרים לאיתם וים סוף‬ ‫ומדבר סיני‪ .‬וא"כ מה נשאר עוד להסתפק בזה‪ .‬ואף שיתכן שברבות הימים נשתנה שם המקום‪ ,‬או נתבטל הישוב‪ ,‬מה בכך‪ ,‬הלא‬ ‫עכ"ח צריכים לומר דבשעת יציאת מצרים היתה אותו מקום נקראת בשם סוכות‪.‬‬ ‫ובפשיטות נראה לבאר ספיקותו של רש"י בזה‪ ,‬דהנה באמת מצינו בתורה מקום אחרת הנקרא בשם סוכות‪ ,‬כדכתיב בפ'‬ ‫וישלח (בראשית ל"ג י"ז)‪ :‬ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא שם המקום סכות‪ .‬ובמשקל הראשון‬ ‫הייתי מפרש דגם מה שאמר הכתוב להלן (שמות שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה‪ ,‬מיירי מאותו סוכות של יעקב‪ ,‬דמשמע‬ ‫מלישנא דקרא כאילו היתה סוכות מקום ידוע‪ ,‬ולא מצינו בתורה מקום סוכות אחרת חוץ משל יעקב‪ ,‬ובשניהם נקט קרא לשון‬ ‫"סכותה"‪( .‬גם במסורה מצינו שני פעמים קישור מקומות אלו כמבואר להלן)‪ .‬אך מאידך גיסא קשה לפרש כן‪ ,‬דהרי אותו סוכות של יעקב‬ ‫נמצא בארץ ישראל סמוך לשכם כדכתיב אח"כ (בראשית שם) ויבא יעקב וגו' שכם‪ .‬משא"כ בני ישראל נמצאו עכשיו בין רעמסס‬ ‫לים סוף ואיך יתכן שחנו בסוכות של יעקב‪ .‬וכן משמע מלשון רש"י ז"ל דזה היתה ספיקותו שהרי דייק וכתב "לא ידעתי סוכות‬ ‫שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא וכו' שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב‬ ‫לארץ דרך סוכות שכם"‪ ,‬משמע כוונתו דבשביל דסוכות של יעקב נמצא בקצה ארץ כנען לכך נסתפק באיזה סוכות באו ישראל‬ ‫כשנסעו מרעמסס‪ .‬ובאמת מכח קושיא זו העלה במדרש שכל טוב (שמות פי"ב ל"ז) דיש שני מקומות ששמן סוכות אחד בין‬ ‫רעמסס ובין איתם ואחד בארץ ישראל‪ .‬ולפי"ז צ"ב איך יתכן לפשוט הספק ולהשוות הדברים‪.‬‬ ‫י‪ .‬גם יש להתבונן בלשון רש"י (שמות י"ב ל"ז) שכתב וז"ל‪" :‬מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו" ובאו שם לפי שעה שנאמר ואשא‬ ‫אתכם על כנפי נשרים עכ"ל‪ .‬דשיעור זה אינו ברור כל כך‪ ,‬חדא דבמדרשי חז"ל מצינו כמה דיעות שונות בשיעור המרחק מרעמסס‬ ‫לסוכות (עי' תרגום יונתן‪ ,‬מכילתא דרשב"י‪ ,‬מדרש תנחומא‪ ,‬וילקו"ש)‪ .‬ועוד דהלא מקור דברי רש"י היא במכילתא (פ' בא מס' דפסחא פי"ד) ושם‬ ‫כתב בזה"ל‪ :‬ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכות "מאה ועשרים פרסה" וכו' וכהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים‬ ‫מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו'‪ .‬והנה כל פרסה עולה ד' מיל ולפי"ז נמצא שמרעמסס לסוכות היא ת"פ מיל‪ .‬ואע"ג‬ ‫דיש שרצו להגיה בדברי המכילתא "ק"כ מיל" לפי"ד רש"י הנ"ל‪ ,‬קשה להגיה דהרי שיעור זה מצינו בכל דפוסי המכילתא (גם‬ ‫בדפוס ראשון שנדפס בקושטנטינא ער"ה לפ"ק)‪ ,‬גם דהלא רש"י בעצמו כתב (תהלים שם) דאינו יודע היכן היא‪.‬‬ ‫ובאמת מצינו שיעור גדול יותר במדרש לקח טוב (שמות פי"ב סי' ל"ז) וז"ל‪ :‬אמרו מרעמסס לסוכות "מהלך ק"ל פרסה"‪ .‬ובמדרש‬ ‫שכל טוב (שמות שם) כתב שמרעמסס לסוכות מהלך חמש מאות ועשרים מיל‪ .‬והיינו הך דכל פרסה ד' מיל וק"ל פרסה עולה תק"כ‬ ‫מילין‪ .‬וכן כתב בפירוש הרוקח ז"ל (פ' מסעי)‪ :‬ויסעו בני ישראל בתק"כ מיל מרעמסס סוכתה ועל יום נסיעתם מרעמסס נאמר‬ ‫ואשא אתכם על כנפי "נשרים" בגי' תק"כ מיל עכ"ד‪.‬‬ ‫אך מה שיש לתמוה על זה‪ ,‬ולא ראיתי עדיין מי שנתעורר בזה‪ ,‬דהנה מהלך אדם ביום הוא עשרה פרסאות (פסחים צ"ג ע"ב)‪,‬‬ ‫ולפי"ז נמצא דק"ל פרסה היא מהלך י"ג ימים‪ ,‬ושיעור ק"כ פרסה דנקט במכילתא היא מהלך י"ב ימים‪ ,‬והנה אע"פ שבני ישראל‬ ‫הלכו עם כנפי נשרים כל אותו המרחק‪ ,‬אך איך יתכן למצרים לרדוף אחריהם כל כך במקום שלא רדפו רק שני ימים (עירש"י שמות‬ ‫י"ד ה')‪.‬‬ ‫יא‪ .‬ידוע קושית הטור (או"ח סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף‬ ‫ענני הכבוד ובניסן היתה תחלת היקף העננים‪.‬‬ ‫וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ח רמאמ‬ ‫דכ‬ ‫יָטיו ָָסעּו‬ ‫ּכֹוָתה וכו'‪ְּ ,‬בְ ֵכֵ ן ֲֲחִנִ ָ‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים להתבונן בלשון הפייטן (יוצר ליום ב' דסוכות)‪ִִ :‬רֵּגֵ ל ְּגְ ִבִ יר ַַא ִִחים ְוְ ָָסע ַַּפ ֲֲע ַַמִיִ ם ֻֻס ָ‬ ‫ּכֹוָתה‪ְ ,‬וְ ִִׁשְבְ ַַעת ֲֲחִזִ יֵזֵ י ֶֶמ ִִׁשי ָָעֵלֵ ימֹו ַַסְכְ ָָּתה‪ .‬ופירש במטה לוי ושאר המפו' דיעקב אבינו שנתברך בברכת הוה גביר לאחיך‬ ‫אִׁשית ֻֻס ָ‬ ‫ֵֵר ִ‬ ‫הלך ברגליו למקום שנאמר בו פעמים סוכות ובזכותו נסעו בניו בראשונה לסוכות שנאמר ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות ושבעת‬ ‫ענני כבוד עליהם סככת‪ .‬וכן פירש במחזור מכל השנה (לובלין שכ"ז לפ"ק‪ ,‬דף קס"ח)‪ .‬ומה מאוד יש לתמוה הלא בפשיטות לא באו‬ ‫ישראל לאותו סוכות שבא יעקב אליה וכמו שנסתפק ברש"י הנ"ל‪ ,‬רק היא מקום אחרת הדומה לה בשמה וכמ"ש בשכל טוב‬ ‫הנ"ל‪ ,‬וא"כ מה זה שאמר "בכן" נסעו חניטיו ראשית סכותה‪ ,‬ואיזה שכר היא ליעקב שבאו בניו לאיזה מקום שנקרא בשם כזה‪.‬‬ ‫גם איזה מצוה עשה יעקב בנסיעתו לסוכות שצריך לקבל שכר על זה‪ .‬גם איזה שייכות יש משני נסיעות אלו לסוכות עם שבעת‬ ‫ענני הכבוד‪ - .‬וכמו כן יש להתבונן במש"כ הטור (או"ח סי' תי"ז) דסוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית ל"ד) ולמקנהו עשה סוכות‪ .‬דאיזה‬ ‫שייכות יש למצות סוכה שנצטוו בה ישראל עם סוכות אלו שעשה יעקב לצורך מקנהו‪ - .‬גם במסורה מצינו דבר זה שני פעמים‪.‬‬ ‫א‪ .‬סכות ב' במסורה‪ ,‬על כן קרא שם המקום סוכות (בראשית ל"ג י"ז) כי בסכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג)‪ .‬ב‪ .‬סכתה ב'‬ ‫במסורה‪ ,‬ויעקב נסע סכתה (בראשית שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שמות י"ב ל"ז‪ ,‬ועי' בעה"ט שם) וצ"ב קישור הענינים‪.‬‬ ‫אך האמת יורה דרכו דנסיעת יעקב לסוכות היא באמת שורש מצות סוכה בכל הדורות‪ ,‬והסוכות שעשה יעקב למקנהו היתה‬ ‫כוונתו לקיים מצות סוכה‪ ,‬וכמ"ש בספה"ק הקנה (ד"ה סוד סוכה)‪ :‬ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה בזמנה‪ .‬וכ"כ בדרשות חתם‬ ‫סופר (ח"א מ"ז ע"ד‪ ,‬לסוכות תקפ"א) בשם הזוהר (רע"מ ח"ג ק' ע"ב) וז"ל‪ :‬עשו הלך לדרכו שעירה דהיינו שהס"מ נטרד בשעיר המשתלח‬ ‫ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה וע"י קיום מצות סוכה נתבטל כוחו לגמרי וכו'‪ .‬וכ"כ במחזור מכל השנה ומטה לוי הנ"ל‬ ‫שיעקב בנסעו לסוכות קיים מצות סוכה‪ .‬ובחידושי הרד"ל (ב"ר פע"ח) כתב שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג‬ ‫הסוכות בכל מצותיו ועשה ניסוך המים‪ .‬ובפרי צדיק להגר"צ הכהן ז"ל (סוכות אות י"ב) כתב וז"ל‪ :‬עיקר בחינת הסוכה נשלם ביעקב‬ ‫אבינו ע"ה שנאמר בו ויעקב נסע סכותה‪ .‬והכפיל דברו (שם אות י"ג) בזה"ל‪ :‬יעקב אבינו ע"ה עשה רשימה ראשונה של בחינת סוכה‬ ‫כמ"ש ויעקב נסע סכותה ע"כ‪ .‬וחזי לאיצטרופי מאמר נפלא (הובא בכסף נבחר פ' וארא) בזה"ל‪ :‬וינשק לבן לבנותיו (בראשית ל"ב א')‬ ‫זש"ה סכותה לראשי ביום נשק (תהלים ק"מ ח') אמר יעקב להקב"ה עשית לראשי סוכה ביום שנשק לבן לבנותיו וכו'‪ .‬ונראה דזה‬ ‫מכוון להמבואר לפנינו דהלא תיכף אחר רדיפת לבן פגש יעקב בעשו ומשם נסע סכותה‪.‬‬ ‫ונראה להמתיק בזה מאמר הכתוב (בראשית ל"ג י"ז)‪ :‬ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכת על כן קרא שם המקום‬ ‫סכות‪ .‬וכבר דקדקו מדוע קרא שם המקום ע"ש מה שעשה למקנהו ויותר הי' נכון לקרותו בית ע"ש מה שבנה לעצמו‪ .‬אך לפי‬ ‫הנ"ל מבואר דבאמת עיקר תכלית בואו למקום הזה היתה בשביל עשיית הסוכות‪ ,‬ובנין הבית לא היה לאיזה תכלית רק בפשיטות‬ ‫לצורך עצמו שישמש לו כמקום מנוחה במשך תקופת שהותו כאן כפי הנצרך לו לתיקון מצות סוכה‪[ ,‬גם יתכן שגם בנין הבית‬ ‫היתה לצורך הסוכה דמי שאין לו בית נחשב כעוברי דרכים ופטור מן הסוכה דתשבו כעין תדורו כתיב ומי שמניח ביתו משום‬ ‫דרכו מותר להניח סוכתו כמבואר בשו"ע סי' תר"מ ס"ח]‪ ,‬וזהו שאמרה תורה ויעקב נסע סכותה פי' שתכלית נסיעתו היתה‬ ‫בשביל הסוכות‪ ,‬וביאר דהרי ויבן "לו" בית פירוש דבנין הבית לא היתה רק לצורך עצמו‪ ,‬אך "למקנהו" עשה סוכות היינו לצורך‬ ‫נשמות ישראל שהיו טמונים בתוך מקנהו‪ ,‬וכמבואר בדבש לפי להחיד"א (מע' צ' אות ט"ו) בשם נזר הקודש (פ' ויצא) וז"ל‪ :‬צאן לבן‬ ‫היו נשמות ישראל וטרח יעקב עד שמשך כל כח לבן אצלו ולבן היה רוצה להחזיר ליעקב ליקח הצאן ופתהו לתת לו עושר ואם‬ ‫ח"ו היה חוזר נאבד העולם (וע"ע במגיד מישרים פ' ויצא)‪ ,‬ועל כן מכיון שזה היתה תכלית נסיעתו קרא שם המקום סכות דייקא‪ - .‬ומה‬ ‫ימתקו לפי"ז דברי הטור הנ"ל דחג הסוכות מכוון כנגד יעקב אבינו דכתיב ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬דאכן סוכות אלו שעשה יעקב‬ ‫למקנהו היו השורש של מצות סוכה בכל הדורות‪.‬‬ ‫יעקב אבינו נשתהה בסוכות זמן רב וכמו שדרשו חכמינו ז"ל (מגילה י"ז ע"א) ששהה בסוכות י"ח חדש קיץ וחורף וקיץ‪ .‬ובכל‬ ‫משך תקופה ארוכה זו עסק במצות סוכה וכמ"ש בחידושי הרד"ל הנ"ל שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג‬ ‫הסוכות בכל מצותיו ועשה ניסוך המים‪ .‬ונראה שנצרכה לו עבודה גדולה וארוכה כל כך כדי להעמיד מצות סוכה על מכונו [גם כדי‬ ‫להניח את היסוד ליציאת מצרים וכמבואר להלן]‪ .‬ובגמר עבודתו מצינו שבדבר אלקים הלך לבית אל וקיים שם מצות ניסוך המים‬ ‫השייכת ליו"ט סוכות‪ ,‬וכמ"ש (בראשית ל"ה) ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל וגו' ויבא יעקב לוזה וגו' הוא בית אל וגו' ויצב‬ ‫יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך‪ .‬ופירש בתרגום יונתן (שם י"ד) וז"ל‪ :‬ואקים תמן וכו' קמא דאבנא ונסיך עלה "נסוך מוי ארום כדין‬ ‫עתידין למעבד בחגא דמטליא"‪ .‬וביאור הדברים שקיים יעקב מצות ניסוך המים כמו שעתידין ישראל לעשות בחג הסוכות‪.‬‬ ‫הכ‬ ‫וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ח רמאמ‬ ‫וחשבתי דרכי למנות ולספור דלפי החשבון גמר יעקב עבודתו עם הסוכות שלו בחצי תשרי זמן חג הסוכות שלנו ואז בא‬ ‫לבית אל לקיים מצות ניסוך המים‪ ,‬דהרי מלחמת יעקב עם שרו של עשו היתה בליל פסח וכמ"ש (בהגדה של פסח) וישראל ישר‬ ‫לא‪-‬ל ויוכל לו לילה‪ ,‬ותיכף אח"כ כתיב (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב נסע סכותה וגו'‪ ,‬ולפי"ד חז"ל שהה שם י"ח חודש קיץ וחורף וקיץ‪,‬‬ ‫וזה מכוון להנ"ל דהרי בפסח מתחילין ימי הקיץ ואם שוהה שם י"ח חודש נמצא שהוא קיץ וחורף וקיץ‪ ,‬ואם מונים י"ח חודש‬ ‫מחג הפסח נמצא שמסתיים בחג הסוכות‪ ,‬ובאותה שעה בא לבית אל לקיים מצות ניסוך המים בעתו ובזמנו‪ .‬ובזה מדוייק לשון‬ ‫ספה"ק הקנה הנ"ל‪ :‬ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה "בזמנה"‪.‬‬ ‫ומה שנסע יעקב סכותה והתחיל עבודתו דייקא בחג הפסח‪ ,‬יש להמתיק לפי"מ דמצינו במדרש תנחומא (שמות פ"ד) בזה"ל‪:‬‬ ‫בזכות יעקב נגאלו ממצרים‪ .‬אך לא גילו חכמינו ז"ל איזה דבר טוב עשה יעקב יותר משאר האבות שבזכותו נגאלו ממצרים‪.‬‬ ‫ונראה לפשוט הדבר ממה שכתב בעל הטורים (שמות י"ב ל"ז) וז"ל‪ :‬סכתה‪ ,‬ב' חסרים‪ ,‬מרעמסס סכתה‪ ,‬ויעקב נסע סכתה (בראשית‬ ‫ל"ג י"ז)‪ ,‬לומר שבזכות יעקב יצאו ממצרים עכ"ל‪ .‬והנה "מרעמסס סכתה" היא אותה הנקודה של יציאת מצרים דהרי כל זמן‬ ‫היותם ברעמסס היו משועבדים לפרעה וכשבאו סכתה בהרף עין נעשו בני חורין‪ ,‬ומדקישר המסורה נקודה זו עם "ויעקב נסע‬ ‫סכתה"‪ ,‬וביאר בבעל הטורים דכוונת הקישור בא לרמז שבזכות יעקב יצאו ממצרים‪ ,‬משמע דזכות עבודתו של יעקב בסוכות היא‬ ‫יָטיו‬ ‫ּכֹוָתה וכו' ְּבְ ֵכֵ ן ֲֲחִנִ ָ‬ ‫שעמדה לישראל שיזכו לצאת ממצרים‪ .‬וכן משמע גם בלשון הפייטן הנ"ל‪ִִ :‬רֵּגֵ ל ְּגְ ִבִ יר ַַא ִִחים ְוְ ָָסע ַַּפ ֲֲע ַַמִיִ ם ֻֻס ָ‬ ‫ּכֹוָתה‪ ,‬הרי דמסע הראשונה מרעמסס לסוכות שזהו הנקודה של יציאת מצרים היתה פועל יוצא מנסיעת יעקב‬ ‫אִׁשית ֻֻס ָ‬ ‫ָָסעּו ֵֵר ִ‬ ‫לסוכות‪ ,‬ומכוון לדברינו‪ .‬ונראה דמהאי טעמא גופא היתה מסע ראשונה דייקא לסוכות (קושיא ז') להורות שלא זכו לצאת ממצרים‬ ‫רק ע"י עבודתו של יעקב במקום זה‪ ,‬או שעי"ז שיגיעו לאותו מקום יתעורר עליהם זכות עבודתו של יעקב‪ ,‬וזהו שדייק הפייטן‬ ‫ּכֹוָתה‪ .‬ובזה מבואר היטב מדוע נתעורר יעקב ליסע סכותה דייקא בחג הפסח דהלא זמן הזה‬ ‫אִׁשית ֻֻס ָ‬ ‫יָטיו ָָסעּו ֵֵר ִ‬ ‫באמרו‪ְּ" :‬בְ ֵכֵ ן" ֲֲחִנִ ָ‬ ‫מקודש ועומד לגאולתן של ישראל ושימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים (שמות י"ב מ"ב)‪.‬‬ ‫פירות הנושרים לפנינו שבחג הפסח זמן יציאת מצרים נסע יעקב סכותה‪ ,‬ושהה שם קיץ וחורף וקיץ עד חג הסוכות‪ ,‬ובמשך‬ ‫כל הזמן הרבה לעסוק במצות סוכה וניסוך המים‪ ,‬ועבודה קדושה זו ממנה יתד וממנה פינה ליציאת ישראל ממצרים בימים‬ ‫ההם בזמן הזה‪ ,‬גם היא היסוד והשורש למצות סוכה שנצטוו ישראל במשך הדורות‪ .‬ומה יומתק לבאר בזה מה שנצטוו ישראל‬ ‫במצות סוכה דייקא בחודש תשרי אע"ג שיציאת מצרים היתה בחודש ניסן (קושיא י"א)‪ ,‬דהרי באותה שעה גמר יעקב לתקן מצות‬ ‫סוכה והלך לבית אל לקיים ניסוך המים‪ .‬ובזה מבואר מה שלמדו חכמינו ז"ל גזירה שוה חמשה עשר דחג המצות עם חמשה‬ ‫עשר דחג הסוכות ובכמה דברים נדמו זה לזה‪ ,‬דבאמת הא בהא תליא דאע"ג שבפועל יצאו ישראל ממצרים בחג המצות מ"מ‬ ‫שורש היציאה היתה בחג הסוכות בשעה שגמר יעקב לתקן מצות סוכה‪ .‬וידוע מש"כ הב"ח (או"ח סי' תרכ"ה) דמצות סוכה היא זכר‬ ‫ליציאת מצרים עצמה‪ ,‬ומכוון לדברינו דאכן מצות סוכה היתה היסוד ליציאת מצרים‪ .‬ומצינו במדרש (הובא בקדושת יו"ט) שאמר‬ ‫משה לפרעה בנערינו ובזקנינו נלך כי חג ה' לנו זה חג הסוכות‪ ,‬אע"ג שבאותה שעה עדיין עמדו לפני פסח ושבועות‪ ,‬ויומתק‬ ‫כוונתו לדברינו דבכח חג הסוכות נזכה כלנו לצאת ממצרים‪ .‬גם יבואר בזה מילתא בטעמא למש"כ בפרי צדיק (להגר"צ הכהן זצ"ל‪,‬‬ ‫סוכות אות י"ג) דתיכף בשעת יציאת מצרים קיימו ישראל מצות סוכה כהלכתן עפ"י הדיבור (ובדרוש אחר הבאתי כמה סמוכין לזה)‪.‬‬ ‫ּכֹוָתה‪,‬‬ ‫אִׁשית ֻֻס ָ‬ ‫יָטיו ָָסעּו ֵֵר ִ‬ ‫ּכֹוָתה וכו'‪ְּ ,‬בְ ֵכֵ ן ֲֲחִנִ ָ‬ ‫ומעתה נלך לבטח דרכינו לבאר דברי הפייטן הנ"ל‪ִִ :‬רֵּגֵ ל ְּגְ ִבִ יר ַַא ִִחים ְוְ ָָסע ַַּפ ֲֲע ַַמִיִ ם ֻֻס ָ‬ ‫ְוְ ִִׁשְבְ ַַעת ֲֲחִזִ יֵזֵ י ֶֶמ ִִׁשי ָָעֵלֵ ימֹו ַַסְכְ ָָּתה‪ .‬וכוונתו מבוארת דטעם הדבר שבצאת ישראל ממצרים נסעו בראשונה דייקא למקום הנקרא‬ ‫סוכות‪ ,‬גם מה שזכו לענני הכבוד דייקא בהיותם בסוכות‪ ,‬כל זה היא המשך אחת ופועל יוצא מנסיעת יעקב אבינו לסוכות‪ .‬ומה‬ ‫ימתקו הדברים לפי המבואר לפנינו שתכלית נסיעת יעקב לסוכות היתה כדי להעמיד יסוד ליציאת מצרים ושורש למצות סוכה‪.‬‬ ‫ואכן מהאי טעמא כשזכו ישראל לצאת ממצרים נסעו דייקא לסוכות ולא לאיתם (קושיא ז')‪ ,‬ומכיון שנסיעה זו היתה בכנפי נשרים‬ ‫נמצא שבאותו הרף עין שיצאו מרעמסס מקום שעבודם ובאותו רגע שנעשו בו בני חורין הגיעו תיכף לסוכות (קושיא ו')‪ ,‬להורות‬ ‫דשורש כל היציאה והחירות היא עבודתו של יעקב במקום הנקרא סוכות‪ .‬ורק בהיותם בסוכות זכו ישראל לענני הכבוד ולא‬ ‫מקודם (קושיא ח')‪ ,‬דנראה שגם מה שזכו לענני הכבוד היא פועל יוצא ממצות סוכה שעסק יעקב באותו מקום‪ ,‬וכמו שנתבאר‬ ‫וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ח רמאמ‬ ‫וכ‬ ‫היטב בדרוש אחר דקיום מצות סוכה מסוגלת היא לענני הכבוד‪ .‬ועד שהגיעו לסוכות השתמשו בכנפי נשרים שזהו ענין אחר‬ ‫מענני הכבוד כנ"ל‪ .‬ובזה יומתק ביותר מה שציוה הקב"ה לקיים מצות סוכה זכר לענני הכבוד דייקא בחודש תשרי אע"ג שהיקף‬ ‫ענני הכבוד היתה בניסן (קושיא י"א)‪ ,‬דהרי כל מה שזכו ישראל לענני הכבוד הוא רק מכוחו של יעקב שגמר עבודתו בחודש תשרי‬ ‫כנ"ל‪ .‬ובזה מבואר תועלת נסיעת ישראל לסוכות אע"פ שלא נשארו שם כלל אפילו כשיעור חניה (קושיא ז')‪ ,‬חדא דמקום סוכות‬ ‫היא היסוד והשורש לכל יציאתם ממצרים‪ ,‬ב' כדי שיוכלו לקבל שם ענני הכבוד בזכותו של יעקב‪ .‬ומה שלא עמדו בסוכות יותר‬ ‫משיעור הרף עין נראה בפשיטות דלא היתה שום צורך בעמידה רק כדי לקבל ענני הכבוד ולזה סגי גם בהרף עין‪.‬‬ ‫ואם תאמר איך יתכן שהגיעו ישראל בצאתם ממצרים לסוכות של יעקב‪ ,‬הלא הוא רחוקה מאוד בקצה ארץ כנען סמוך לשכם‪,‬‬ ‫ואם אכן הגיעו לשם איך יתכן שחזרו אח"כ לאיתם שהוא בקצה המדבר בין מצרים לים סוף‪ - .‬המתבונן יראה דזה אינו קושיא‬ ‫כלל‪ ,‬דהרי מפורש במכילתא דהנסיעה מרעמסס לסוכות היתה בדרך נס כהרף עין על כנפי נשרים‪ ,‬והרשב"ם בביאורו על מכילתא‬ ‫זו הוסיף שגם המשך הנסיעה מסוכות לאיתם היתה כהרף עין על כנפי נשרים (קושיא ז')‪ ,‬ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר‬ ‫דסוכות זו שבאו אליה בדרך נס ופלא היתה באמת בקצה ארץ כנען‪ ,‬ויותר מזה מצינו בתרגום יונתן (שמות י"ט ד') דבלילה הקודמת‬ ‫בחצות הלילה הלכו בכנפי נשרים ממצרים עד מקום המקדש שבירושלים עיה"ק‪ ,‬גם בעצם היום הזה נתקבצו כל ישראל שהיו‬ ‫מפוזרין בכל ארץ מצרים שהיא מהלך מ' יום ובשעה קלה באו לרעמסס ע"י כנפי נשרים (מכילתא יתרו בחודש פ"ב)‪ .‬וא"כ מה זה‬ ‫חידוש שבאותו היום המשיכו לילך בכנפי נשרים עד קצה ארץ כנען ותיכף ומיד גם חזרו לאיתם בכנפי נשרים‪.‬‬ ‫ונראה להמתיק הדבר ביותר‪ ,‬דהנה ברש"י (תהלים שם) כתב‪ :‬לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן‬ ‫הוא (קושיא ט')‪ ,‬ובמכילתא מפורש דהמרחק בין רעמסס לסוכות היא ק"כ פרסה שהיא כשיעור הילוך י"ב יום‪ ,‬ובמדרש לקח טוב‬ ‫מפורש שהיא רחוקה ק"ל פרסה שהיא כשיעור הילוך י"ג יום (קושיא י')‪ .‬ולפי"ז לא יתכן לכאורה דמקום סוכות נמצא בין מצרים‬ ‫לים סוף‪ ,‬דהרי כל דרך זה רדפו המצרים בשני ימים בדרך הטבע‪ .‬ויותר נראה שהיא אותה סוכות של יעקב הנמצא בקצה ארץ‬ ‫כנען‪ ,‬ובזה יתכן לכוון החשבון לפימ"ש באבן עזרא (ר"פ בשלח‪ ,‬י"ג י"ז) וז"ל‪ :‬ידוע כי ממצרים עד "ירושלים" דרך פלשתים אינו‬ ‫מרחק רב והוא כמו "מהלך עשרה ימים" בדרך הישרה עכ"ל‪ .‬ולפי"ז שפיר יתכן דממצרים עד "קצה ארץ כנען" היא מהלך י"ב יום‬ ‫(כדברי המכילתא) או י"ג יום (כדברי הלקח טוב) ודו"ק‪.‬‬ ‫ואם כנים אנחנו‪ ,‬נלך לבטח דרכינו‪ ,‬לבאר כל הדיעות בביאור מאה"כ כי בסוכות הושבתי וגו' (קושיא א' ‪ -‬ה')‪ .‬דאפילו למ"ד כי‬ ‫בסוכות הושבתי וגו' קאי על אותו מקום שנקרא סוכות (קושיא ג')‪ ,‬מ"מ בודאי נס גדול היה שם שהגיעו למקום רחוק כזה שלא‬ ‫בדרך הטבע רק בכנפי נשרים‪ ,‬ואכן מהאי טעמא ציוה הקב"ה לישראל בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם ויזכרו‬ ‫לעולם נס נפלא זה‪ ,‬וכמו שביאר בפענח רזא הנ"ל‪.‬‬ ‫ואף שלא פירש הקב"ה את הנס בפרטיות שהנסיעה לסוכות היתה בכנפי נשרים (קושיא ה')‪ ,‬מ"מ ממילא נשמע ענין זה ממאמר‬ ‫ה' כי בסוכו"ת הושבתי דהרי בדרך הטבע אי אפשר להגיע בזמן קצר מרעמסס שבמצרים לסוכות הנמצא בקצה ארץ כנען מהלך‬ ‫י"ב או י"ג יום רק בדרך נס בכנפי נשרים‪ .‬וזהו שדייק הקב"ה באמרו כי בסוכות "הושבתי" דהרי ישיבה זו במקום הנקרא סוכות‬ ‫לא היתה בדרך כל הארץ רק אני הושבתי אתכם באותו מקום בדרך נס ופלא בכנפי נשרים (וכן משמע דיוק זה בלשון פענח רזא הנ"ל)‪.‬‬ ‫ואע"פ שכהיום הזה אינו ברור כ"כ ריחוק המקומות‪ ,‬מ"מ בשעה שציוה הקב"ה מצות סוכה הלא דיבר ליוצאי מצרים שידעו היטב‬ ‫מקומה של סוכות וכמה רחוקה היא ממצרים וזכרו שלא הגיעו אליה רק בכנפי נשרים‪ .‬ובפרט ליש אומרים שמצות סוכה נאמרה‬ ‫לישראל תיכף באותו היום שיצאו מרעמסס לסוכות (עי' ברכת שמואל פ' בא בשם מדרש ילקוט‪ ,‬ובפרי צדיק סוכות אות י"ג)‪.‬‬ ‫ולפי האמור יתורץ היטב מדוע נצטוו ישראל דייקא לישב בדירת עראי הנקרא "סוכה" לזכר ישיבתם במקום הנקרא בשם‬ ‫דומה "סוכות" (קושיא ה')‪ ,‬דלפי האמת מצות סוכה עצמה הרי היא עצם היסוד לקריאת שם המקום סוכות ועצם השורש לכל‬ ‫זכ‬ ‫וניבא בקעי לש תוכוס ריעב יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ח רמאמ‬ ‫ביאתם של ישראל למקום זה‪ ,‬דהרי רק על ידי עבודתו של יעקב אבינו במקום זה במצות סוכה לכך קרא שם המקום סוכות‪ ,‬ורק‬ ‫בכח עבודה זו זכו אח"כ ליציאת מצרים‪ ,‬ורק בשביל זה באו ישראל בדרך נס לאותו מקום באותו הרף עין שבו יצאו ממצרים‪ ,‬ולכן‬ ‫שפיר קיבלו ישראל מצות סוכה באותה שעה‪.‬‬ ‫ומה שלא נצטוו ישראל לעשות זכר גם לאיתם אע"פ שגם אליה באו בכנפי נשרים לדברי הרשב"ם הנ"ל (קושיא ז')‪ ,‬מבואר‬ ‫מעצמה‪ ,‬דהרי עיקר הצורך בכנפי נשרים לא היתה בשביל איתם הקרובה שנמצא בדרכם בין רעמסס לים סוף והיו יכולים להגיע‬ ‫אליה גם בדרך הטבע כמו המצרים שרדפו אחריהם‪ ,‬רק בשביל סוכות הרחוקה שהיתה חוץ לדרכם ולכן נצרכו לכנפי נשרים בין‬ ‫בהליכתם לסוכות ובין בחזירתם‪ ,‬ואע"פ שבאותה שעה שחזרו מסוכות לאיתם כבר היו ענני הכבוד עמהם (קושיא ח') מ"מ נצרכו‬ ‫גם לכנפי נשרים כדי שיוכלו לחזור לדרך הרגיל‪ .‬גם נמצא לפי"ז דבשעה שרדפו המצרים אחריהם כבר חזרו בני ישראל מסוכות‬ ‫הרחוקה לדרך הרגיל ולכן היתה ביכולת המצרים לרדוף אחריהם (קושיא י')‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להמתיק בזה מה דמצינו בזוה"ק (ח"ב מ"ה ע"א) שכל שרי העליונים הממונים על ישראל ועל שאר האומות לוו‬ ‫את השכינה וכל ישראל בשעת יציאת מצרים עד שחנו באיתם בקצה המדבר‪ .‬ובמשקל הראשון תמוה מדוע נצרכו ללוות את‬ ‫ישראל עד שהגיעו לאיתם ולא סגי ללוותם עד סוכות ותו לא‪ .‬אך לפי האמור נמצא שלא חנו בסוכות כלל וחנייתם הראשונה‬ ‫היתה באיתם‪ ,‬וכל הדרך עד איתם הלכו בהרף עין אחת ע"י כנפי נשרים‪ - .‬גם אולי יתכן דשרי העליונים הנ"ל הם המה הכנפי‬ ‫נשרים עצמם שנשאו את ישראל עד שהגיעו לאיתם‪ ,‬וכמ"ש באלשיך הק' (שמות י"ב י"ג‪ ,‬שם ל"ז‪ ,‬שם י"ט ד'‪ ,‬במדבר א' ג'‪ ,‬שם ל"ג א') בשם‬ ‫רבותינו ז"ל דכנפי נשרים הם מלאכי השרת שנשאו את ישראל על כפים בשעה קלה כי נשרים הם מלאכי השרת יעו"ש‪ - .‬ולפי"ז‬ ‫יש לכוון דברי הרשב"ם הנ"ל שהלכו בכנפי נשרים עד איתם‪ ,‬עם דברי הזוה"ק שנתלוו ממלאכי השרת עד שהגיעו לאיתם‪.‬‬ ‫והנה שלשה דיעות מצינו בביאור לישנא דקרא כי "בסוכות" הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ :‬א‪ .‬שם מקום‬ ‫הנקרא סוכות‪ .‬ב‪ .‬סוכות ממש‪ .‬ג‪ .‬ענני הכבוד‪ .‬אך לפי המבואר לפנינו נמצא דבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים ואכן נתקיים‬ ‫פסוק זה לפי כל הפירושים‪ .‬א‪ .‬שם מקום‪ .‬נכון הדבר דבשעת יציאת מצרים נסעו בדרך נס נפלא למקום רחוק שנקרא בשם‬ ‫סוכות‪ ,‬ונסיעה זו הרי היא יציאת מצרים ממש שהרי באותה הרף עין שיצאו מרעמסס מקום שיעבודם הגיעו לסוכות מקום‬ ‫חירותם‪ ,‬והיינו דקאמר קרא כי בסוכות (שם מקום) הושבתי וגו' בהוציא"י אותם וגו' היינו בשעת היציאה ממש‪ .‬ב‪ .‬סוכות ממש‪ .‬הנה‬ ‫אותן הסוכות ממש שעשה יעקב לשם מצות סוכה בשעה שהי' בסוכות ותיקן בזה מצות סוכה ממש לכל הדורות הרי הוא עצם‬ ‫היסוד ליציאת ישראל ממצרים כנ"ל‪ ,‬ומצינו שכבר נצטוו ישראל במצוה סוכה תיכף בשעת יציאת מצרים (עי' ברכת שמואל פ' בא‬ ‫בשם מדרש ילקוט)‪ ,‬ויש אומרים שתיכף ומיד כבר קיימו ישראל מצות סוכה כהלכתן עפ"י הדיבור (פרי צדיק להגר"צ הכהן זצ"ל סוכות אות‬ ‫י"ג)‪ ,‬נמצא שישבו בסוכות ממש בשעת יציאת מצרים‪ ,‬והיינו דקאמר קרא כי בסוכות (ממש) הושבתי וגו' בהוציא"י אותם וגו' היינו‬ ‫בשעת היציאה ממש‪ .‬והנה ברש"י (סוכה ב' ע"א) פירש וז"ל‪ :‬כי בסוכות הושבתי "צויתי לישב"‪ .‬ואכן באותה שעה שיצאו ממצרים‬ ‫נצטוו בסוכות ממש לדורות עולם‪ .‬ג‪ .‬ענני הכבוד‪ .‬באותו הרף עין שיצאו ממצרים המשיכו לנסוע גם מסוכות לאיתם ובאותו רגע‬ ‫זכו לענני הכבוד כנ"ל‪ ,‬והיינו דקאמר קרא כי בסוכות (ענני הכבוד) הושבתי וגו' בהוציא"י אותם וגו' היינו בשעת היציאה ממש‪.‬‬ ‫והנה כל שלשה מיני סוכות אלו כולם הם פועל יוצא מעבודתו של יעקב במצות סוכה והא בהא תליא כמבואר לעיל באורך‬ ‫דדין גרמא לקריאת שם המקום סוכות ולמצות סוכה וענני הכבוד‪ .‬ונראה להטמינו ברמ"ז דלכך מצינו לגבי סכותיו של יעקב‬ ‫שנזכר ג' פעמים לשון סוכה וכמ"ש (בראשית ל"ג) ויעקב נסע סכת"ה וגו' ולמקנהו עשה סכ"ת על כן קרא שם המקום סכו"ת‪.‬‬ ‫ולעומתו מצינו ג' פעמים לשון סוכה גם במאה"כ כי בסוכות הושבתי וגו' וכמ"ש (ויקרא כ"ג) בסכ"ת תשבו שבעת ימים כל האזרח‬ ‫בישראל ישבו בסכ"ת למען ידעו דורותיכם כי בסכו"ת הושבתי וגו'‪.‬‬ ‫והנה המדייק בלישנא דקרא בטעם מצות סוכה כי בסכות הושבתי וגו'‪ ,‬יראה דאע"ג דמתחלה כתיב בסכת חסר שני פעמים‪,‬‬ ‫אך כשבא לטעם המצוה כי בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬ונראה דבא להורות דטעם המצוה אינו רק בשביל סוכה אחת (וכמ"ש בחיי‬ ‫אדם וחתם סופר הנ"ל בקושיא ב')‪ ,‬ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר דר"א ורע"ק לא פליגי כלל על פשוטו של מקרא שהוא‬ ‫הירומה רהבש הכוסב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ט רמאמ‬ ‫חכ‬ ‫כדברי חכמים דסוכות שם מקום הוא‪ ,‬דהרי באמת כבר מצינו בתורה מקום בשם סוכות ואין מקרא יוצא מידי פשוטו (קושיא ד')‪,‬‬ ‫רק כל אחד לפי דרכו מוסיף על דברי חכמים דלכך כתיב בסכות מלא משום שנכלל בזה גם סוכה נוספת או סוכות ממש או ענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬ולפי"ז נמצא שאינם חולקים כלל במציאות הדברים רק בפירושא דקרא (קושיא א')‪ .‬גם יתכן דמה דכתיב בסכות מלא בא‬ ‫להורות על כל ג' מיני סוכות‪ ,‬וכמו שנרמז בג' לשונות של סוכה הנ"ל‪ ,‬ור"א ורע"ק וחכמים לא פליגי כלל‪ ,‬רק מר אמר חדא ומר‬ ‫אמר חדא וכל אחד מוסיף על דברי חבירו‪.‬‬ ‫מאמר ט' ‪ -‬בסוכות הושבתי‪ ,‬בסוכה שבהר המוריה‬ ‫א‪ .‬כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי‬ ‫אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ'‪ .‬ויש להבין שיטת רבי עקיבא‪ ,‬דבשלמא למ"ד ענני הכבוד שפיר היא‬ ‫נס גדול ונפלא שראוי לעשות זכר בכל הדורות בשבילה‪ ,‬משא"כ מה שישבו בסוכות להיות להם צל מפני החמה וכדומה איזה נס‬ ‫וחידוש יש בזה‪ ,‬ובפרט דכך דרכן של הולכי מדבריות לישב בתוך אהלים וסוכות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני הכבוד‪ .‬גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש וז"ל‪ :‬הסוכות שאומר‬ ‫הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו'‪ .‬וכבר הקשו‬ ‫המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק‪ ,‬הלא כללא אית לן דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א‬ ‫דשמותי הוא וכמ"ש הרא"ש (ב"מ פ"ו סי' י"ח)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בחיי אדם (ח"ב‪ ,‬כלל קמ"ו) כתב וז"ל‪ :‬כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬מתחלה כתיב בסכת חסר‪ ,‬וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪,‬‬ ‫וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל‪ .‬וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג)‪ .‬ורביה"ק זי"ע בדברי יואל (לסוכות‪ ,‬עמוד ז') כתב דיש‬ ‫לתמוה על זה‪ ,‬דהרי בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש‪ ,‬ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא‪ ,‬וא"כ איך‬ ‫ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד‪.‬‬ ‫ד‪ .‬למ"ד סוכות ממש נמצא לכאורה דלישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" מורה שטעם ישיבתם בתוך‬ ‫הסוכות לא היתה מדעת עצמם רק מכח שהושיבם הקב"ה‪ ,‬וכמ"ש בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) וז"ל‪ :‬הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו‬ ‫ובכבודו הושיבם בסוכות‪ .‬וכעין פירש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל‪ :‬כי בסוכות הושבתי צויתי לישב‪ .‬גם בס' ברכת שמואל (להג"מ שמואל‬ ‫קיידאנובער זצ"ל‪ ,‬אבי הקב הישר‪ ,‬פ' בא) הביא מדרש ילקוט בזה"ל‪ :‬שאל ר' ינאי את ר' מתתיה בן חרש מה ראה הקב"ה לצוות לישראל‬ ‫מצות סוכה בשעה שיצאו ישראל ממצרים שאז היו עושין חג הפסח וכו' מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה וכו' יעו"ש‪ .‬משמע‬ ‫דבאותה שעה שיצאו ישראל ממצרים הושיבם הקב"ה בתוך הסוכה‪ .‬וע"ע בס' כרם שלמה (האמבורג תצ"ח לפ"ק‪ ,‬פ' בא) שהעתיק‬ ‫מדרש זה והאריך לבאר שהקדים הקב"ה לצוותן במצות סוכה כבר לפני מתן תורה‪ .‬ומה מאוד יש להפליא ע"ז דבשלמא בשאר‬ ‫הדורות שייך לומר דמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד או לסוכות ממש שהיתה ביציאת מצרים‪ ,‬משא"כ בשעת יציאת מצרים‬ ‫איזה טעם יש להושיבם בתוך הסוכה‪.‬‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים לחקור באיזה סוכה הושיב הקב"ה את ישראל‪ ,‬ובאיזה זמן הושיבם בתוכה‪ .‬ואולי יתכן לחדש שהיתה‬ ‫בלילה האחרונה לפני יציאת מצרים‪ ,‬לפי"מ שאמר הכתוב (שמות י"ט ד') אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי‬ ‫טכ‬ ‫הירומה רהבש הכוסב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ט רמאמ‬ ‫נשרים‪ ,‬ופירש בתרגום יונתן (שם) וז"ל‪ :‬אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין‬ ‫ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין‪ ,‬וכ"כ בתרגום ירושלמי (שם)‪.‬‬ ‫ובמדרש שכל טוב (שמות י"ט ד')‪ :‬הקב"ה נשא את בניו על ענני כבוד בשעה קלה והביאם למקום הר המוריה ואכלו שם הפסח‬ ‫והחזירם מיד למצרים‪.‬‬ ‫ומצינו בדברי חז"ל שבאותו זמן היתה נמצאת "סוכה" על מקום המקדש‪ ,‬וכמפורש בבראשית רבה (פנ"ו י') בזה"ל‪ :‬אברהם‬ ‫קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה‪ ,‬שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית י"ז) ומלכי צדק מלך‬ ‫שלם‪ ,‬אמר הקב"ה וכו' הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים‪ ,‬ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד‬ ‫שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה שנאמר (תהלים ע"ו) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון‪ ,‬ומה היה אומר יהי‬ ‫רצון שאראה בבנין ביתי עכ"ד‪ .‬ופירש במתנות כהונה וז"ל‪ :‬עד שהוא שלם כלומר קודם שבאו ישראל בתוכה ולא נקראת עדיין‬ ‫ירושלים אלא שלם עשה לו בו סוכה של כבוד‪ .‬ובענף יוסף ביאר שהוא במקום בית קדשי הקדשים‪ - .‬גם במדרש תהילים (מזמור‬ ‫ע"ו) מצינו בזה"ל‪ :‬ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון‪ ,‬אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים‪ ,‬כביכול‪,‬‬ ‫שהיה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי‪ ,‬כיון שגרם החטא מה כתיב‬ ‫(איכה ב' ו') ויחמוס כגן סוכו שיחת מועדו מקום שהיה מתוועד בתפלה עכ"ד‪.‬‬ ‫ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לחדש ולומר דבליל פסח כשבאו ישראל עם ענני הכבוד להקריב את הפסח במקום‬ ‫המקדש באותה שעה הוסיף הקב"ה להושיבן בתוך סוכתו שנמצא באותו מקום וע"ז נאמר כי בסוכות הושבתי וגו'‪ - .‬ושמחתי‬ ‫למצוא מפורש כן בדברי הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע (מהרי"ד סוכות עמוד רט"ז) בביאור שיטת רע"ק דס"ל סוכות ממש‬ ‫וזל"ק‪ :‬בסוכה קשה על לשון הכתוב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל "בהוציאי אותם מארץ מצרים" דהא עכ"ח לא היה זאת‬ ‫תיכף בצאתם מארץ מצרים אלא אח"כ במדבר‪ ,‬ויש לומר דאיתא בתרגום יונתן דבערב פסח בא ענן ונטל את ישראל כל ישראל‬ ‫למקום המקדש ועשו שם הפסח‪ ,‬ואיתא במדרש דעד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה וכו'‪ ,‬נמצא דמיד ביציאת מצרים היו כל‬ ‫ישראל במקום המקדש ואז זכו לקדושת הסוכה וכו' עכדה"ק‪.‬‬ ‫פירות הנושרין לפנינו בביאור שיטת רבי עקיבא דבאותו זמן שיצאו ישראל בפעם הראשון ממצרים כדי לאכול את הפסח‬ ‫במקום המקדש‪ ,‬אז מתחלה זכו לענני הכבוד שהוליכם למקום המקדש (וכמ"ש בתרגום יונתן הנ"ל)‪ ,‬ואח"כ זכו גם לסוכות ממש ע"י‬ ‫שהושיבם הקב"ה בתוך הסוכה שבמקום המקדש‪ - .‬ובזה מבואר דעל שניהם נאמר כי בסוכות הושבתי וגו'‪ ,‬ותיבת בסוכות כתיב‬ ‫מלא להורות על ב' מיני סוכות שישבו ישראל (וכמ"ש בחיי אדם וחתם סופר הנ"ל)‪ ,‬וזה מכוון כשיטת רבי עקיבא (דקיי"ל כוותיה לגבי רבי‬ ‫אליעזר) דס"ל דבשניהם הושיבם הקב"ה ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫ולפי"ז נראה דרבי עקיבא לא בא לחלוק על רבי אליעזר דטעם מצות סוכה היא זכר לענני הכבוד‪ ,‬רק בא להוסיף דחוץ ממה‬ ‫שהושיבם הקב"ה בענני הכבוד עוד הוסיף להושיבם גם בסוכות ממש ולזכר שניהם נצטוו ישראל במצות סוכה‪ .‬ור"א ורע"ק‬ ‫תרוייהו מוכיחים דבריהם מלישנא דקרא כי בסוכות הושבתי וגו'‪ ,‬רבי אליעזר פירש תיבת "בסוכות" על ענני הכבוד לחוד‪ ,‬ורבי‬ ‫עקיבא ס"ל דלכך נקטה תורה לשון "בסוכות" הושבתי ולא "בעננים" הושבתי‪ ,‬להורות דחוץ מענני הכבוד שהושיב הקב"ה את‬ ‫ישראל ביציאת מצרים כמפורש בקרא‪ ,‬עוד הוסיף להושיבם גם בסוכות ממש‪ .‬אך כדי שלא תאמר דלא מיירי הכתוב רק מסוכות‬ ‫ממש ולא מענני הכבוד‪ ,‬לכך כתבה תורה תיבת בסוכות מלא להורות על שני מיני סוכות שהושיב הקב"ה את ישראל בתוכם א'‬ ‫סוכות ממש‪ ,‬ב' סוכות של ענני כבוד‪.‬‬ ‫ואולי יש לרמז ענין זה בלישנא דקרא ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות‪ ,‬וברש"י (תהלים ס' ח') כתב וז"ל‪ :‬סוכות זה איני יודע מאיזה‬ ‫אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא עכ"ל‪ .‬אך לדרכינו יתכן דסוכות אינו שם עיר‬ ‫וכדומה הנקרא בשם סוכות‪ ,‬רק מיירי מאותו מקום שנאמר עליה כי בסוכו"ת הושבתי וגו'‪ ,‬ובא הכתוב לרמז בזה על יציאה‬ ‫ראשונה שיצאו ישראל בליל פסח מרעמסס ויחנו בתוך הסוכה הנמצא במקום המקדש‪ .‬גם עצם מקום המקדש נקרא בשם סוכה‬ ‫וכמו שפירש בתרגום יונתן (תהלים ע"ו ג') ויהי בשלם סוכו והוה בירושלם בית מקדשיה‪.‬‬ ‫הירומה רהבש הכוסב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬ט רמאמ‬ ‫ל‬ ‫ואשר על ידו השני מה שנראה בדרך אפשר לחדש עוד בזה‪ ,‬וליישב כל הדקדוקים שלפנינו באופן אחר קצת‪ .‬ונקדים אומרם‬ ‫ז"ל (ב"ר פנ"ו א') בפרשת העקידה וז"ל‪ :‬ביום השלישי וירא את המקום מרחוק‪ ,‬מה ראה ראה ענן קשור בהר‪ ,‬אמר דומה שאותו‬ ‫מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם עכ"ל‪ .‬ובעץ יוסף ביאר שראה ענן עב מאוד כאילו קשור ואחוז בהר שלא כדרך שאר‬ ‫עננים ומתוך זה הכיר כי ענן כבוד ה' הוא ע"כ‪ .‬ובפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) כתב שראה עמוד של אש מן הארץ עד לשמים‪.‬‬ ‫ובמדרש שכל טוב (וירא פכ"א) הזכיר שניהם שראה ענן קשור על ההר ועמוד של אש בתוכה‪ .‬וכ"כ בספר הישר (פ' וירא) שראה‬ ‫עמוד אש מן הארץ ועד השמים וענן כבד על ההר וכבוד ה' נראה בענן (ועי' ברד"ל על פרקי דר"א שם)‪.‬‬ ‫ואולי יתכן שענן הכבוד שראה אברהם על הר המוריה היינו אותה סוכה של כבוד (כלשון מתנות כהונה הנ"ל) שעשה הקב"ה במקום‬ ‫המקדש מתחלת בריאת העולם‪ .‬ואע"פ שקראוהו חז"ל בשם סוכ"ה יתכן שהיינו ענני הכבוד‪ ,‬וכמו שמצינו לרבי אליעזר שדרש‬ ‫מאה"כ כי בסוכו"ת הושבתי על ענני הכבוד‪ ,‬ולפי המבואר לעיל גם רבי עקיבא מודה דקרא מיירי גם מסוכה של ענני הכבוד‪ .‬גם‬ ‫יתכן שנקרא בשם סוכה משום שאופן עמידת הענן היתה דומה לסוכה‪ ,‬וכמו שמצינו בברייתא דמלאכת המשכן (פי"ד) בזה"ל‪:‬‬ ‫כיון שהיו ישראל חונים הי' עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודא "כמין סוכה"‪ .‬וע"ע במדרש שכל טוב (שמות י"ב ל"ז)‬ ‫דשבעת ענני כבוד היו מסובבין עליהם "כסוכה"‪.‬‬ ‫וטעמו של דבר שעשה הקב"ה סוכה של עננים במקום המקדש‪ ,‬נראה לפימ"ש בנצח ישראל למהר"ל (פרק נ"ד) וז"ל‪ :‬בכל‬ ‫מקום כאשר היה נגלה השכינה בתחתונים היה על ידי ענני כבוד וירא ה' בעמוד ענן וזה תמיד‪ ,‬ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר‬ ‫ויהי קולות וברקים וענן כבד (שמות י"ט י"ז)‪ ,‬וגם כן בכל מקום שהיה גלוי שכינתו בתחתונים היה זה על ידי עמוד הענן עכ"ל‪ .‬ובזה‬ ‫מבואר בפשיטות דמכיון שכביכול הקב"ה אוה למושב לו בהר המוריה‪ ,‬וזהו המקום שהיה מתוועד בתפלה (כלשון מדרש תהלים‬ ‫הנ"ל)‪ ,‬לכך סיכך אותה בענן הכבוד‪.‬‬ ‫ואם כנים דברינו נראה דענן זה שכיסה את הר המוריה היא אותו הענן הנקרא בדברי חכמינו ז"ל בשם "ענן השכינה"‪ .‬וכדמצינו‬ ‫בזוה"ק (ח"ב נ"א ע"ב)‪ :‬מאן עמוד הענן וכו' דא הוא עננא דאתחזי תדיר עם שכינתא‪ .‬גם בשעת מתן תורה כשנתגלה הקב"ה על הר‬ ‫סיני נתכסה ההר בענן זה כדכתיב (שמות י"ט ט"ז) וענן כבד על ההר‪ ,‬ופירש בזוה"ק (ח"ב פ"א ע"א)‪ :‬עננא תקיף דשקיע באתריה דלא‬ ‫נטיל‪ ,‬והיינו שהיתה הענן שקוע במקומו ואינו נוסע ממקום למקום כמו שאר עננים‪ .‬וזהו דומה להענן שראה אברהם בהר המוריה‬ ‫שהיה עב מאוד ונראה כאילו קשור ואחוז בהר שלא כדרך שאר עננים (וכמ"ש בעץ יוסף הנ"ל)‪ .‬ובילקוט שמעוני (במדבר רמז תשכ"ג)‬ ‫מבואר דענן זה כיסה את המשכן ביום הקמתו‪ .‬ולפי"ז נראה דענן זה כיסה עכשיו את מקום המקדש‪.‬‬ ‫ובברייתא דמלאכת המשכן (פי"ד) מצינו בזה"ל‪ :‬כיון שהיו ישראל חונים הי' עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודא‬ ‫כמין סוכה‪ ,‬ומחפה את האהל מבחוץ וממלא את המשכן מבפנים וכו'‪ ,‬וזה אחד מענני כבוד ששמשו את ישראל במדבר ארבעים‬ ‫שנה אחד מימינם ואחד משמאלם ואחד מלפניהם וא' מלאחריהם וענן שכינה שביניהם וכו'‪ .‬ונראה דענן השכינה זהו הענן שחיפה‬ ‫את המשכן ונמשך על בני יהודה כמין סוכה‪ ,‬וזה מכוון לדברינו שענן השכינה היא אותה הסוכה שכיסה את הר המוריה‪.‬‬ ‫והנה בשעה שיצאו ישראל ממצרים זכו לענני הכבוד כדכתיב (שמות י"ג כ"א) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך‬ ‫ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה‪ .‬גם ענן השכינה היתה אחד מענני הכבוד כמפורש בברייתא הנ"ל‪ ,‬ואולי היינו‬ ‫עמוד הענן שהלך לפניהם וכמ"ש בספרי זוטא (פ"י ל"ג) שענן שכינה היה מקדם לפניהם וכו' ועושה להם דרך להלך‪ .‬וכבר נתבאר‬ ‫דגם בהר המוריה מצינו כל עננים האלו‪ ,‬דהרי אברהם ראה ענן קשור על ההר ועמוד של אש בתוכה כנ"ל‪ ,‬והסוכה היא ענן‬ ‫השכינה ונראה דזהו הענן שראה אברהם‪.‬‬ ‫ולפי"ז אולי ירשיני אלקים לחדש ולומר‪ ,‬דאותו הסוכה של ענני הכבוד שהיתה על מקום המקדש משעת בריאת העולם‪ ,‬היינו‬ ‫אותן ענני הכבוד ממש שבהם יצאו ישראל ממצרים‪ ,‬וזהו כנפי נשרים שהלכו בליל פסח מהר המוריה למצרים להביא את ישראל‬ ‫למקום המקדש‪ - .‬ומה מתוק לחכי לבאר בזה מאמר הכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי "בסוכות" הושבתי וגו' "בהוציאי‬ ‫אותם" מארץ מצרים‪ ,‬היינו שבסוכה זו עצמה שעשה הקב"ה במקום המקדש‪ ,‬בה הושיב הקב"ה את ישראל באותה שעה ממש‬ ‫של יציאת מצרים‪ ,‬וע"י הסוכה עצמה יצאו ממצרים‪ - .‬ולפי"ז יש מקום להשוות דברי ר"א ורע"ק‪ ,‬דלכו"ע מיירי קרא מענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬ורע"ק בא להוסיף דענני הכבוד אלו היינו אותם עננים שקבע הקב"ה מתחלת בריאת העולם לשמש כמו סוכה במקום‬ ‫המקדש‪ ,‬ולכך נקטה תורה לשון "בסוכות" הושבתי ולא "בעננים" הושבתי‪.‬‬ ‫אל‬ ‫שדקמה םוקמב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬י רמאמ‬ ‫ויש להמתיק בזה מש"כ בס' צבי לצדיק (הובא להלן) דמצות סוכות שבעת ימים דייקא זכר לענן של מתן תורה שכיסה את הר‬ ‫סיני ז' ימים (משפטים כ"ד)‪ .‬דהרי גם ענן של מתן תורה היתה ענן השכינה כנ"ל‪.‬‬ ‫מאמר י' ‪ -‬בסוכות הושבתי‪ ,‬במקום המקדש‬ ‫כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי‬ ‫אליעזר‪ ,‬רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ'‪.‬‬ ‫ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו פלוגתא כזו גם בביאור הכתוב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה"‪ .‬אך שם נתוסף‬ ‫דיעה שלישית בזה"ל‪ :‬חכמים אומרים אין סוכות אלא מקום שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף‬ ‫סוכות מקום עכ"ל‪ - .‬ונראה בפשיטות דלדעת חכמים נפרש כן גם במאה"כ כי בסוכות הושבתי היינו שהושיבם הקב"ה במקום‬ ‫הנקרא סוכות‪ - .‬ואכן מצאתי לפרש כן בספר זכרון על רש"י וז"ל‪ :‬הרב רבי דוד קמחי ז"ל ואביו פירשו האי בסוכות על דרך הפשט‬ ‫שרצה לומר בעיר סכות דכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וגו' כלומר כי בעיר סכות הושבתי את בני ישראל בהוציאו‬ ‫אותם מארץ מצרים והוא המקום הראשון שחנו בו בצאתם והיינו דכתיב בהוציאו אותם מארץ מצרים כלומר תיכף ליציאתם‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכן פירש בפענח רזא (פ' אמור) בשם ר"י קמחי יעו"ש‪ .‬גם בייטב פנים (לסוכות‪ ,‬שובע שמחות אות י"א) כתב וז"ל‪ :‬בסוכות הושבתי‬ ‫וכו' שאז נסעו מרעמסס ונחו בסוכות בשעה קלה וכו' ואפשר זה שאמרו בגמ' בסוכות ממש היינו המקום ששמו סוכות כדכתיב‬ ‫ויסעו מרעמסס סוכתה וכתיב (שמות י"ג כ') ויסעו מסוכות עכ"ל‪.‬‬ ‫תמצית הדברים מצינו שלשה דיעות בביאור לישנא דקרא כי "בסוכות" הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ :‬א‪.‬‬ ‫סוכות ממש‪ .‬ב‪ .‬ענני הכבוד‪ .‬ג‪ .‬שם מקום הנקרא סוכות‪ - .‬ויש לדקדק בדברי כולם וכמו שיבואר לפנינו‪:‬‬ ‫א‪ .‬למ"ד סוכות ממש צריך ביאור איזה נס וחידוש יש בזה לעשות זכר בשבילה בכל הדורות‪ ,‬ובפרט דכך דרכן של הולכי‬ ‫מדבריות לישב בתוך אהלים וסוכות‪ - .‬גם צ"ב דלישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" משמע שישיבתם בתוך‬ ‫הסוכות לא היתה מדעת עצמם רק מכח שהושיבם הקב"ה‪ ,‬וכמ"ש בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) וז"ל‪ :‬הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו‬ ‫ובכבודו הושיבם בסוכות ע"כ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬למ"ד ענני הכבוד יש להתבונן דבקרא כתיב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל "בהוציאי אותם מארץ מצרים"‪ ,‬משמע‬ ‫בפשיטות דכבר זכו לענני הכבוד בשעת יציאת מצרים‪ .‬אך לעומת זה מצינו שלא הזכיר הכתוב ענין ענני הכבוד עד אחר נסיעתם‬ ‫מסוכות וכמ"ש (שמות י"ג כ') ויסעו מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו'‪ .‬וביאר‬ ‫ברמב"ן (שם י"ז) וז"ל‪ :‬בנסעם מסכות החל עמוד הענן ללכת לפניהם‪ .‬וכן מפורש בתרגום יונתן (שמות י"ב ל"ז) דבסוכות זכו לענני‬ ‫הכבוד וז"ל‪ :‬ונטלו בני ישראל מן פילוסין לסוכות מאה ותלתין מילין "תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא"‪ .‬והכפיל דברו (במדבר‬ ‫ל"ג ה') וז"ל‪ :‬ונטלו בני ישראל מן פילוסין ושרו בסוכות "אתרא דאתחפיאו שבעת ענני יקרא"‪ - .‬אך אי משום הא גופא עדיין לא‬ ‫קשיא כל כך‪ ,‬דיתכן לפרש בהוציאי אותם וגו' היינו סמוך ליציאת מצרים (עי' ברוקח הל' סוכה סי' רי"ט)‪ ,‬אף דעדיין טעמא בעי מה‬ ‫נשתנה מסע השני' ממסע הראשונה שלא נצרכו לענני הכבוד‪.‬‬ ‫אך עדיין לא מצינו מנוח‪ ,‬דהרי בשעת מתן תורה כתיב (שמות י"ט ד')‪ :‬אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי‬ ‫נשרים‪ .‬ודרשוהו חכמינו ז"ל על זמן יציאת מצרים‪ ,‬וכמ"ש במכילתא (פ' יתרו‪ ,‬בחודש פ"ב)‪ :‬ואשא אתכם על כנפי נשרים רבי אליעזר‬ ‫אומר זה יום רעמסס לפי שנתקבצו כלם ובאו רעמסס לשעה קלה‪ .‬ובילקוט שמעוני (פ' מסעי‪ ,‬רמז תשפ"ו)‪ :‬אמר הקב"ה לישראל‬ ‫כשהייתם במצרים מהלך ארבעים יום הייתם מפורדים בה וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס‪ .‬וכ"ה במדרש תהלים (מזמור ק"ז)‬ ‫שדקמה םוקמב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬י רמאמ‬ ‫בל‬ ‫וברש"י עה"ת (שמות י"ט ד')‪ .‬ובמכילתא (בא פי"ד) דרש וז"ל‪ :‬כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר (שם‬ ‫י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו'‪ ,‬והובא ברש"י (שמות י"ב ל"ז)‪ .‬הרי לפנינו שכבר זכו ישראל לכנפי נשרים בהיותם במצרים‪.‬‬ ‫וצ"ב איך להשוות הדברים‪ - .‬וביותר יפלא מה שכתב בתרגום יונתן (שמות י"ט ד') דבליל פסח הלכו ישראל בכנפי נשרים ממצרים‬ ‫לביהמ"ק‪ ,‬דהלא בעצמו כתב (שמות י"ב ל"ז‪ ,‬במדבר ל"ג ח') שלא זכו לענני הכבוד עד שהגיעו לסוכות כנ"ל‪.‬‬ ‫אך באמת המתבונן בענין ענני הכבוד ימצא שני אופנים‪ ,‬אופן הראשון נזכרה בשעת יציאת מצרים ונקראה שמה "כנפי‬ ‫נשרים"‪ ,‬ואופן השני נזכרה משעת נסיעתם מסוכות ואילך ונקראה שמה "עמוד ענן ועמוד האש" או "ענני הכבוד"‪ .‬ולא ראי זה‬ ‫כראי זה דהרי בענני הכבוד הלכו ישראל בלי קפיצת הדרך‪ ,‬וענן ה' הולך לפניהם דרך ג' ימים להשוות את ההרים ולהרוג את‬ ‫הנחשים‪ ,‬משא"כ בכנפי נשרים פרחו ישראל באויר השמים כמו נשרים מהלך רב כהרף עין‪ ,‬וכמובן שלא נצרכו באותה שעה‬ ‫להשוות ההרים ולהריגת הנחשים שהרי לא הלכו כלל על הארץ‪ - .‬וענני הכבוד אינם דומים לשאר העננים רק היא בריאה בפני‬ ‫עצמה שנברא בששת ימי בראשית בערב שבת בין השמשות (תרגום יונתן במדבר כ"ב כ"ח) ויש להם שירה בפני עצמם (פרק שירה פ"ב)‪,‬‬ ‫משא"כ כנפי נשרים הם מלאכי השרת שנבראו ביום ב' לבריאת העולם‪ ,‬וכדמצינו באלשיך הק' שהכפיל כמה פעמים (שמות י"ב‬ ‫י"ג‪ ,‬שם ל"ז‪ ,‬שם י"ט ד'‪ ,‬במדבר א' ג'‪ ,‬שם ל"ג א') בשם רבותינו ז"ל דכנפי נשרים הם מלאכי השרת שנשאו את ישראל על כפים בשעה‬ ‫קלה כי נשרים הם מלאכי השרת יעו"ש‪ .‬ואולי מקורו בזוה"ק (רע"מ‪ ,‬בהר ק"ט ע"א)‪ :‬ואשא אתכם על כנפי נשרים דאינון גדפי חיוון‬ ‫דמרכבתא ע"כ‪ .‬ובתיקוני זהר (תיקון כ"ה)‪ :‬אמר רבי שמעון לחברוי וכו' תלת חיוון אינון במרכבתא אריה שור נשר ובכלהו לית‬ ‫רחמים כנשרא ובגין דא אמר לישראל ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכו' ע"כ‪ .‬ובס' אור התורה (להצמח צדק זי"ע‪,‬‬ ‫פ' יתרו) כתב וז"ל‪ :‬כנפי נשרים גדפי דחיון (זוהר) ע"ד והחיות נושאות וכו' ומרכבתא עילאה ע"כ‪ - .‬ולפי"ז היה מקום להשוות דעד‬ ‫סוכות הלכו בכנפי נשרים ומשם ואילך בענני הכבוד‪ .‬אך עדיין אינו מיושב לגמרי‪ ,‬דבכמה מדרשים נזכרו גם ענני הכבוד במצרים‬ ‫והדרא קושיא לדוכתא‪ .‬גם צ"ב דאם היה להם ענני הכבוד מדוע נצרכו ללכת בכנפי נשרים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הנה בתרגום ורש"י עה"ת פירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי על ענני הכבוד‪ .‬גם הטור (סי' תרכ"ה) פירש וז"ל‪ :‬הסוכות שאומר‬ ‫הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות וכו'‪ .‬וכבר הקשו‬ ‫המפורשים מדוע סתמו כולם כרבי אליעזר לגבי רע"ק‪ ,‬הלא כללא אית לן דבכל מקום דפליגי ר"א ורע"ק הלכה כרע"ק ולא כר"א‬ ‫דשמותי הוא (וכמ"ש הרא"ש ב"מ פ"ו סי' י"ח)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בחיי אדם (ח"ב‪ ,‬כלל קמ"ו) כתב וז"ל‪ :‬כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬מתחלה כתיב בסכת חסר‪ ,‬וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪,‬‬ ‫וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל‪ .‬וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג)‪ .‬ותמה על זה רביה"ק זי"ע (דברי יואל לסוכות‪ ,‬עמוד ז') דהרי‬ ‫בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש‪ ,‬ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא‪ ,‬וא"כ איך ארכביה אתרי רכשי‬ ‫לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד‪.‬‬ ‫ה‪ .‬גם למ"ד דסוכות שם מקום היא‪ ,‬צריך ביאור איזה חידוש יש במקום הנקרא סוכות יותר משאר מקומות שחנו בהם ישראל‬ ‫עד שציוה הקב"ה לעשות זכר לדורות עולם כי בסוכו"ת הושבתי וגו'‪.‬‬ ‫ו‪ .‬גם יש להתבונן הרבה בדברי המכילתא (בא פי"ד) שכתב וז"ל‪ :‬כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר‬ ‫(שם י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו'‪ ,‬והובא ברש"י (שמות י"ב ל"ז)‪ .‬ובאלשיך (שמות י"ב ל"ז) כתב שהנסיעה עד סוכות היתה‬ ‫בלתי נרגשת יעו"ש‪ - .‬והנה בפשיטות נראה דנסיעה זו מרעמסס לסוכות הרי היא דבר אחד ממש עם יציאת מצרים‪ ,‬דברגע‬ ‫הקודמת עדיין נמצאו ברעמסס תחת רשותו של פרעה‪ ,‬ובאותו הרף עין כבר נמצאו בסוכות שהיא מחוץ לגבול מצרים (ספורנו‬ ‫שמות י"ג כ"א)‪ ,‬ונמצא לפי"ז דמעולם לא יצאו ישראל דרך שערי מצרים‪ ,‬רק בהיותם ברעמסס נעלמו פתאום מרגע לרגע‪ ,‬ובאותו‬ ‫רגע ממש כבר נמצאו רחוקים הרבה ממצרים‪.‬‬ ‫אך מה מאוד יש להפליא‪ ,‬דאיך נפרנס לפי"ז כמה פסוקים ומאמרי חז"ל‪ ,‬ואציין מקצתם‪ :‬א‪ .‬דכתיב (במדבר ל"ג ג')‪ :‬ממחרת‬ ‫הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה "לעיני כל מצרים"‪ .‬וברש"י (דברים ל"ב מ"ח) מצינו בזה"ל‪ :‬במצרים נאמר בעצם היום הזה הוציא‬ ‫ה'‪ ,‬לפי שהיו מצריים אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בהם אין אנו מניחין אותן לצאת‪ ,‬ולא עוד אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין‬ ‫גל‬ ‫שדקמה םוקמב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬י רמאמ‬ ‫והורגין להם‪ ,‬אמר הקב"ה "הריני מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה"‪ .‬הרי שהמצרים ידעו וראו היטב בצאת‬ ‫ישראל ממצרים‪ .‬ב‪ .‬במכילתא (ר"פ בשלח) דרשו וז"ל‪ :‬ויהי בשלח פרעה "אין שלוח בכל מקום אלא לווי" שנאמר (בראשית י"ח)‬ ‫ואברהם הולך עמהם לשלחם וכו'‪ .‬וצ"ב דאיך שייך ללוות מי שיוצא כהרף עין ואין נסיעתו מורגשת כלל‪ .‬ג‪ .‬כתיב (שמות י"ב ל"ח)‪:‬‬ ‫וגם ערב רב עלה אתם‪ .‬וברש"י (שמות י"ד ה') כתב בשם המכילתא‪ :‬איקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך‬ ‫ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים באו והגידו לפרעה ביום ד' ע"כ‪ .‬והיא פלא דאיך יתכן שיצאו איקטורין וערב רב ממצרים יחד‬ ‫עם ישראל הלא בודאי שלא זכו לנסוע כהרף עין (כמו שמצינו בזוה"ק תשא קצ"א ע"ב דערב רב לא היו בתוך ענני הכבוד)‪ .‬ד‪ .‬גם יש להתבונן‬ ‫טובא מהיכן ידעו המצרים לאיזה מקום מארבע כנפות הארץ נעלמו בני ישראל‪ ,‬הרי נסיעת ישראל היתה בלתי מורגשת כנ"ל‪,‬‬ ‫ואיך הכירו בכלל שיצאו ישראל ממצרים‪ ,‬אולי עלו לשמים או נכנסו לארץ‪ ,‬ולא יתכן לומר שרדפו אחר ישראל עד שמצאו אותם‬ ‫חונים בסוכות‪ ,‬דהרי לא הלכו ישראל בדרך הישרה וכמ"ש ולא נחם אותם אלקים דרך ארץ פלשתים‪ ,‬ומהיכן ידעו הרודפים סוד‬ ‫זה שלא הלכו בדרך פלשתים‪ .‬ה‪ .‬גם צ"ב מהו החידוש בבצקם של אבותינו שלא החמיץ‪ ,‬הלא לא הלכו רק כשיעור הרף עין‪ .‬ו‪ .‬גם‬ ‫יש להבין מש"כ בש"ך (פ' שמות) דעל פי הדיבור יצאו ישראל ממצרים מאותו הפתח שהיתה בה צורת הכלב יעו"ש באורך‪ ,‬וצ"ב‬ ‫דהרי לא יצאו כלל דרך שערי מצרים‪.‬‬ ‫ז‪ .‬גם בעצם מקומו של "סוכות" שחנו בה ישראל יש להתבונן טובא‪ .‬דהרי מצד אחד כתיב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל‬ ‫מרעמסס סכתה‪ ,‬הרי דיש איזה מקום בעולם המכונה בשם "סוכות"‪ .‬אך מצד השני מצינו ברש"י (תהלים ס' ח') בזה"ל‪ :‬סוכות זה‬ ‫איני יודע מאיזה אומה היא‪ ,‬לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא עכ"ל‪ .‬גם במכילתא הנ"ל (בא‬ ‫פי"ד) מצינו שנחלקו חכמים אם "סוכתה" היא שם מקום או לא‪ .‬וצ"ב דאם אינו שם מקום א"כ איך יתכן שנסעו ישראל מרעמסס‬ ‫סכתה‪ - .‬וטעם ספיקותו של רש"י הנ"ל ביארתי במקו"א דהנה באמת מצינו בתורה מקום אחרת הנקרא בשם סוכות‪ ,‬כדכתיב בפ'‬ ‫וישלח (בראשית ל"ג י"ז)‪ :‬ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא שם המקום סכות‪ .‬ובמשקל הראשון הייתי‬ ‫מפרש דגם מה שאמר הכתוב להלן (שמות שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה‪ ,‬מיירי מאותו סוכות של יעקב‪ ,‬דהרי לישנא‬ ‫דקרא "סכותה" משמע כאילו היתה סוכות מקום ידוע‪ ,‬ולא מצינו בתורה מקום סוכות אחרת חוץ משל יעקב‪ ,‬ובשניהם נקט קרא‬ ‫לשון זה "סכותה"‪ .‬אך מאידך גיסא קשה לפרש כן‪ ,‬דהרי אותו סוכות של יעקב נמצא בארץ ישראל סמוך לשכם כדכתיב אח"כ‬ ‫(בראשית שם) ויבא יעקב וגו' שכם‪ .‬משא"כ בני ישראל נמצאו עכשיו בין רעמסס לים סוף וא"כ איך יתכן שחנו בסוכות של יעקב‪.‬‬ ‫וכן משמע מהמשך לשונו של רש"י ז"ל דבזה נסתפק וכמו שכתב בזה"ל‪" :‬לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל‬ ‫מרעמסס היכן הוא וכו' שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם"‪ ,‬משמע‬ ‫כוונתו דבשביל דסוכות של יעקב נמצא בקצה ארץ כנען לפני שכם לכך נסתפק באיזה סוכות באו ישראל כשנסעו מרעמסס‪.‬‬ ‫ובאמת מכח קושיא זו העלה במדרש שכל טוב (שמות פי"ב ל"ז) דיש שני מקומות ששמן סוכות אחד בין רעמסס ובין איתם ואחד‬ ‫בארץ ישראל יעו"ש‪ .‬וצ"ב איך ליישב הדברים על מכונם‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הנה ברש"י (שמות י"ב ל"ז) כתב וז"ל‪" :‬מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו" ובאו שם לפי שעה שנאמר ואשא אתכם על כנפי‬ ‫נשרים עכ"ל‪ .‬אך יש להתבונן דשיעור זה אינו ברור כל כך‪ ,‬חדא דבמדרשי חז"ל מצינו כמה דיעות שונות זו מזו בשיעור המרחק‬ ‫מרעמסס לסוכות (עי' תרגום יונתן‪ ,‬מכילתא דרשב"י‪ ,‬מדרש תנחומא‪ ,‬וילקו"ש)‪ .‬ועוד דהלא מקור דברי רש"י היא במכילתא (פ' בא מס' דפסחא‬ ‫פי"ד) ושם כתב בזה"ל‪ :‬ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכות "מאה ועשרים פרסה" וכו' וכהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות‬ ‫לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' ע"כ‪ .‬והנה כל פרסה עולה ד' מיל ולפי"ז נמצא שמרעמסס לסוכות היא ת"פ‬ ‫מיל‪ .‬ואע"ג דיש שרצו להגיה בדברי המכילתא "ק"כ מיל" לפי"ד רש"י הנ"ל‪ ,‬נראה דקשה להגיה דהרי שיעור זה מצינו בכל דפוסי‬ ‫המכילתא (גם בדפוס ראשון שנדפס בקושטנטינא ער"ה לפ"ק)‪ ,‬גם דהלא רש"י ז"ל בעצמו העיד (תהלים שם) דאינו יודע היכן היא‪ ,‬וא"כ אם‬ ‫רצוננו להגיה אנו צריכין יותר להגיה דברי רש"י לפי המכילתא ולא להיפוך‪.‬‬ ‫ובאמת מצינו שיעור גדול יותר במדרש לקח טוב (שמות פי"ב סי' ל"ז) שכתב וז"ל‪ :‬אמרו מרעמסס לסוכות "מהלך ק"ל פרסה"‪.‬‬ ‫ובמדרש שכל טוב (שמות שם) כתב שמרעמסס לסוכות מהלך חמש מאות ועשרים מיל‪ .‬ושני שיעורים אלו מכוונים זה לזה‪ ,‬דהרי‬ ‫כל פרסה ד' מיל וק"ל פרסה עולה תק"כ מילין‪ .‬וכן כתב בפירוש הרוקח ז"ל (פ' מסעי) וז"ל‪ :‬ויסעו בני ישראל בתק"כ מיל מרעמסס‬ ‫סוכתה ועל יום נסיעתם מרעמסס נאמר ואשא אתכם על כנפי "נשרים" בגימטריא "תק"כ מיל" עכ"ד‪.‬‬ ‫שדקמה םוקמב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬י רמאמ‬ ‫דל‬ ‫אך מה שיש לתמוה על זה ולא ראיתי עדיין מי שנתעורר בזה‪ ,‬דהנה מהלך אדם ביום הוא עשרה פרסאות (פסחים צ"ג ע"ב)‪,‬‬ ‫ולפי"ז נמצא דק"ל פרסה היא מהלך י"ג ימים‪ ,‬ושיעור ק"כ פרסה דנקט במכילתא היא מהלך י"ב ימים‪ ,‬והנה אע"פ שבני ישראל‬ ‫הלכו כל אותו המרחק כהרף עין עם כנפי נשרים‪ ,‬אך איך יתכן להמצרים לרדוף אחריהם מרחק גדול כזה בזמן שלא רדפו רק שני‬ ‫ימים (עירש"י שמות י"ד ה')‪.‬‬ ‫ט‪ .‬מצינו בזוה"ק (ח"ב מ"ה ע"א) שכל שרי העליונים הממונים על ישראל ועל שאר האומות לוו את השכינה וכל ישראל בשעת‬ ‫יציאת מצרים עד שחנו באיתם בקצה המדבר‪ .‬ויש להתבונן מדוע נצרכו ללוות את ישראל עד שהגיעו לאיתם ולא סגי ללוותם‬ ‫עד חנייתם הראשונה שהיתה בסוכות ותו לא‪.‬‬ ‫י‪ .‬דבר חידוש מצינו ברשב"ם (פ' בהעלותך‪ ,‬י"א ל"ה) וז"ל‪ :‬במכילתא ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה על זה נאמר ואשא אתכם‬ ‫על כנפי נשרים‪ .‬ופירשתי לשואלים‪ ,‬לפי שאין כתוב שם ויסעו מרעמסס ויחנו סוכותה‪ ,‬לומר לך שלפי שעה באו מרעמסס‬ ‫לסוכות "ובשעה שנסעו מרעמסס נסעו כמו כן מסוכות" וזהו כנפי נשרים עכ"ל‪ .‬וצ"ב הכוונה דאיך יתכן לנסוע באותה שעה הן‬ ‫מרעמסס והן מסוכות‪.‬‬ ‫יא‪ .‬בנוסח ההושענות מצינו בזה"ל‪ :‬הושענא "סוכת שלם" והכוונה לבית המקדש שהיה בנין גדול ומפואר‪ ,‬וא"כ טעמא בעי‬ ‫מדוע נקראת בשם "סוכה"‪ .‬גם יש לדקדק על הלשון סוכת "שלם"‪ ,‬דיותר הול"ל סוכת "ירושלים"‪ ,‬דאע"פ שמתחלה נקרא העיר‬ ‫בשם "שלם" וכמ"ש (בראשית י"ז) ומלכי צדק מלך שלם‪ ,‬מ"מ בזמן שביהמ"ק היה קיים כבר נקראת בשם ירושלים‪.‬‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים לפרש מאמר הכתוב (שמות י"ט ד') אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים‪,‬‬ ‫ובתרגום יונתן (שם) ביאר וז"ל‪ :‬אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ואובילית‬ ‫יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין ע"כ‪ - .‬ויש להתבונן‪ :‬חדא הלא כללא אית‬ ‫לן דלא עביד קוב"ה ניסא למגנא ואיזה צורך היה בנס נפלא כזה‪ ,‬ובפרט שבאותו שעה עדיין לא נבנה בית המקדש במקום הזה‪.‬‬ ‫וביותר יפלא דהלא האריך התוה"ק כל כך בגודל הנסים שהיו בשעת יציאת מצרים‪ ,‬וא"כ איך יתכן שנס גדול כזה לא נזכר אפילו‬ ‫ברמז כלל‪.‬‬ ‫ואולי יתכן לחדש ולומר דשפיר נזכר נסיעה זו בתורה‪ ,‬והיא מפורשת בתוך מאמר הכתוב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל‬ ‫"מרעמסס סכתה"‪ ,‬ופירושו דבנסיעה הראשונה (ובפעם הראשונה שיצאו ישראל ממצרים) נסעו ישראל מרעמסס (דהיינו פילוסין כמ"ש‬ ‫בתרגום יונתן שמות א' י"א) והלכו למקום המקדש שנקראת בשם "סוכה"‪ ,‬כמו שמצינו מקרא מלא דיבר הכתוב (תהלים ע"ו ג')‪ :‬ויהי‬ ‫בשלם סוכו‪ ,‬ופירש בתרגום יונתן‪ :‬והוה בירושלם בית מקדשיה‪ .‬ובקינות לת"ב (קינה כ"ח) מצינו בזה"ל‪ :‬הועל אריה מסבכו וכו'‬ ‫והגלה "מסוכו" מנחתו ונסכו‪ .‬גם בנוסח ההושענות אנו אומרים‪ :‬הושענא "סוכת שלם"‪ .‬הרי לפנינו דבית המקדש נקראת‬ ‫בשם "סוכה"‪.‬‬ ‫וטעמו של דבר שנקראת בית המקדש כך‪ ,‬נראה לפי"מ דמצינו דבר חידוש בדברי חז"ל שלפני בנין ביהמ"ק היתה נמצאת‬ ‫"סוכה ממש" על מקום המקדש‪ ,‬וכמפורש בבראשית רבה (פנ"ו י') בזה"ל‪ :‬אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם‬ ‫המקום ההוא ה' יראה‪ ,‬שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית י"ז) ומלכי צדק מלך שלם‪ ,‬אמר הקב"ה וכו' הריני קורא אותו ירושלים‬ ‫כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים‪ ,‬ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה "סוכה" והיה מתפלל‬ ‫בתוכה שנאמר (תהלים ע"ו) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון‪ ,‬ומה היה אומר‪ ,‬יהי רצון שאראה בבנין ביתי עכ"ד‪ .‬ופירש במתנות‬ ‫כהונה וז"ל‪ :‬עד שהוא שלם כלומר קודם שבאו ישראל בתוכה ולא נקראת עדיין ירושלים אלא שלם עשה לו בו סוכה של כבוד‪.‬‬ ‫ובענף יוסף ביאר שהוא במקום בית קדשי הקדשים‪ - .‬גם במדרש תהילים (מזמור ע"ו) מצינו בזה"ל‪ :‬ויהי בשלם סוכו ומעונתו‬ ‫בציון‪ ,‬אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים‪ ,‬כביכול‪ ,‬שהיה מתפלל בתוכה ואומר‪ ,‬יהי רצון‬ ‫מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי‪ ,‬כיון שגרם החטא מה כתיב (איכה ב' ו') ויחמוס כגן סוכו שיחת מועדו‬ ‫מקום שהיה מתוועד בתפלה עכ"ד‪ - .‬ואולי לכך נקראת כל בית המקדש בשם "סוכה" אע"פ שהיתה בנין גדול ומפואר‪ ,‬על שם‬ ‫הל‬ ‫שדקמה םוקמב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬י רמאמ‬ ‫אותה הסוכה שעמדה מתחילה על מקום המקדש‪ ,‬ושימש כאבן היסוד לכל בנין ביהמ"ק ע"י תפלות הקב"ה בתוכה‪ - .‬גם מאותה‬ ‫שעה שגרמו עוונותינו וחרב בית מקדשינו אנו מרבים להזכיר ענין זה ומתפללין‪ :‬הרחמן הוא יקים לנו "סוכת דוד" הנופלת‪ ,‬גם‬ ‫"הושענא סוכת שלם"‪ ,‬ובקשתינו לעורר בזה את האהבה שיזכור הקב"ה את הסוכה שעשה במקום המקדש בשעה שנקראת‬ ‫עדיין בשם "שלם"‪ ,‬ואת התפלות שהתפלל בתוכה "יהי רצון שאראה בבנין ביתי"‪ ,‬שזה היתה היסוד לבנין בית המקדש‪ ,‬וכמו אז‬ ‫כן עתה יתגלה כבוד שמים עלינו ונזכה לראות בנין בית מקדשינו ותפארתינו (ומיושב קושיא י"א)‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להוסיף עוד‪ ,‬דלא רק בית המקדש בעצמו נקראת בשם "סוכה"‪ ,‬רק כל המקום ההיא מכונה בתורה הק' בשם‬ ‫"סכותה"‪ .‬דהרי מצינו שבשום מקום בתוה"ק לא נתבאר במפורש מקום בית המקדש (עי' במו"נ ח"ג פמ"ה)‪ ,‬ובכל פעם דמיירי‬ ‫ממקום המקדש נזכר רק ברמזים שונים‪ ,‬וכמו שנאמר‪ :‬על אחד ההרים (בראשית כ"ב ב')‪ ,‬ויפגע במקום (שם כ"ח י"א)‪ ,‬אל המקום אשר‬ ‫יבחר ה' (דברים י"ב ה'‪ ,‬ועוד)‪ ,‬גורן ארונה היבוסי (ש"ב כ"ד י"ח)‪ .‬וכמו כן יתכן דבשעת יציאת מצרים כינתה התורה לכל שטח מקום‬ ‫ההיא בשם "סוכות" על שם הסוכה שעמדה באותו זמן על מקום המקדש‪ - .‬וכבר מצינו דוגמתו אצל יעקב אבינו דכתיב (בראשית‬ ‫ל"ג י"ז)‪ :‬ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות "על כן קרא שם המקום סכות"‪ ,‬הרי שקרא שם המקום ע"ש הסוכות‬ ‫שעשה באותו מקום אע"פ שבנה גם בית לעצמו‪ ,‬וא"כ בודאי שמקום המקדש בשעה שלא היה בתוכה כלום רק סוכה שפיר יתכן‬ ‫לקרוא לכל המקום ההיא בשם סוכות‪ ,‬ובפרט דסוכה זו היתה היסוד לכל בנין ביהמ"ק שנבנה אח"כ במקום הזה‪ - .‬ומצינו סמוכין‬ ‫לזה בספה"ק באר מים חיים (פ' וישלח) שפירש מאמר הכתוב ויעקב נסע "סכותה" שנסע לצד "ירושלים ובית המקדש" הנקרא‬ ‫סוכת דוד הנופלת (עמוס ט' י"א) יעו"ש‪ ,‬הרי מפורש שכל מקום ההיא מכונה בשם "סכותה"‪.‬‬ ‫ובזה נחזור לענינינו‪ ,‬הנה מצד אחד מפורש בתורה שני פעמים (שמות י"ב ל"ז‪ ,‬במדבר ל"ג ה') שבצאת ישראל ממצרים נסעו‬ ‫לראשונה מרעמסס סכותה‪ ,‬הרי שיש איזה מקום בעולם המכונה בשם "סכתה"‪ ,‬וכבר נסעו ישראל למקום זה‪ - .‬אך מצד השני‬ ‫נחלקו חכמים אם סכותה היא שם מקום או לא‪ ,‬גם רש"י כתב שאינו יודע היכן הוא ומאיזה אומה הוא‪ ,‬גם העיר סוכות שמצינו‬ ‫כבר בתוה"ק אצל יעקב לא יתכן לפי החשבון שיהי' בין מצרים לארץ ישראל‪ ,‬וא"כ איך יתכן לקיים שניהם‪ - .‬ונראה דבכהאי‬ ‫גוונא יבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם‪ ,‬דהרי לעומת זה מפורש בדברי חכמינו ז"ל דנסיעה ראשונה ממצרים היתה בליל‬ ‫פסח בשעה שיצאו מרעמסס (הנקרא פילוסין) והלכו למקום המקדש‪ ,‬ודבר נפלא כזה לא מצינו מוזכר בתורה כלל‪ ,‬חוץ אם נאמר‬ ‫דסכותה הנאמר כאן הכוונה למקום המקדש שנקראת גם היא בשם סוכות כנ"ל‪ ,‬וא"כ שפיר יתכן דמה שאמרה תורה ויסעו בני‬ ‫ישראל "מרעמסס סכתה" הכוונה למקום המקדש (ומיושב קושיא ז')‪.‬‬ ‫ואם נתבונן היטב נמצא שפירוש זה מכוונת היא לכל השיטות שמצינו בדברי חז"ל בביאור תיבת "סכותה"‪ - .‬דהרי באותה‬ ‫שעה היתה "סוכה ממש" במקום המקדש כנ"ל‪ ,‬וזה מכוון למ"ד דתיבת סכתה היינו סוכות ממש‪ - .‬גם יש צד להוסיף ולומר שגם‬ ‫כל המקום ההיא נקראת בשם "סוכות" כנ"ל‪ ,‬וזה מכוון לדעת חכמים דס"ל דתיבת סכתה היינו שם מקום‪ .‬אך לעומת זה אינה‬ ‫מוכרח לומר שגם המקום נקראת כך‪ ,‬וכמו שיטות האחרות הסוברים דסוכות אינה שם מקום‪ - .‬גם השיטה דס"ל דסכותה היינו‬ ‫ענני הכבוד מכוונת היא למקום המקדש וכמו שיבואר לפנינו להלן‪.‬‬ ‫ואם כנים דברינו דסוכות היינו מקום המקדש‪ ,‬שפיר יתכן לכוון החשבון שמצינו במכילתא שמרעמסס לסוכות הלכו כהרף‬ ‫עין מהלך י"ב יום‪ ,‬גם החשבון שמצינו במדרש לקח טוב שהלכו דרך י"ג יום (עי' קושיא ח')‪ .‬ויבואר לפי"מ שכתב באבן עזרא (ר"פ‬ ‫בשלח‪ ,‬י"ג י"ז) וז"ל‪ :‬ידוע כי ממצרים עד ירושלים דרך פלשתים וכו' הוא "כמו מהלך עשרה ימים" בדרך הישרה עכ"ל‪ .‬אך לעומת‬ ‫זה ידוע דגודל ארץ מצרים היתה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה (תענית י' ע"א‪ ,‬ועוד)‪ ,‬נמצא דהיא בעצמה מהלך ארבעים‬ ‫יום (תנחומא בא פ"ט‪ ,‬ילקו"ש מסעי רמז תשפ"ו)‪ ,‬ובאבן עזרא לא ביאר מאיזה מקום במצרים מתחיל חשבונו‪ ,‬ובפשיטות היינו ממקום‬ ‫השער והגבול שמשם שלח פרעה את ישראל וליוה אותם‪ ,‬אך בליל פסח לא יצאו ישראל כלל ע"י שערי מצרים‪ ,‬רק כהרף עין‬ ‫נסעו מרעמסס הנמצא "בתוך מצרים" למקום המקדש הנמצא "בתוך ירושלים"‪ ,‬א"כ שפיר יתכן דמרעמסס שבמצרים עד מקום‬ ‫המקדש היא מהלך י"ב יום (כדברי המכילתא) או י"ג יום (כדברי הלקח טוב) ודו"ק (ומיושב קושיא ח')‪.‬‬ ‫שדקמה םוקמב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬י רמאמ‬ ‫ול‬ ‫שוב מצאתי את שאהבה נפשי במרכבת המשנה על המכילתא (בא ריש פי"ד) שכבר קדמוני לפרש דהנסיעה מרעמסס סכותה‬ ‫היינו מה שהלכו למקום המקדש‪ ,‬וז"ל‪ :‬כהרף עין נסעו מרעמסס לסוכות וכו'‪ ,‬ולקמן במכילתא גריס על פסוק ואשא אתכם זה‬ ‫יום רעמסס שנתקבצו כולם לשעה קלה ובאו לרעמסס‪ ,‬וכתב הרא"ם ז"ל דאיתא להא ואיתא להא‪ ,‬ולשיטת תרגום יונתן על‬ ‫פסוק הנ"ל וז"ל וטענינן יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרא מן פילוסין ואובילית יתכון לאתר בי מקדשא למעבד תמן פסחא‬ ‫ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין‪ ,‬יראה לומר דרך רמז דפילוסין היא רעמסס‪ ,‬ואם כן ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכתה‬ ‫היא מקום מקדש שנקרא סוכת דוד (עמוס ט' י"א)‪ ,‬לכך נאמר כשש מאות אלף רגלי הגברים‪ ,‬כשיטת רבי שמעון (פסחים צ"א ע"ב)‬ ‫דנשים בפסח רשות‪ ,‬וגם לבד מזקנים שמה שלא לאוכליו‪ ,‬ועוד דזקן אינו בראיה (חגיגה ב' ע"א)‪ ,‬ויצדק המכילתא שלשעה קלה‬ ‫נתקבצו כולם לרעמסס כשיטת תרגום יונתן הנ"ל דבההיא לילה אותיבת יתכון לפילוסין היא רעמסס ממקום המקדש‪ ,‬וכאן מיירי‬ ‫שכהרף עין נסעו לסוכות היא המקדש מרעמסס‪ ,‬ושניהם עולים בקנה אחד‪ ,‬כן יראה לפענ"ד דרך רמז‪ ,‬עכ"ד הנחמדים‪ - .‬אך לפי‬ ‫המבואר לפנינו יתכן דפירוש זה אינה רק בדרך רמז‪ ,‬רק היא פשוטן של דברים‪ ,‬דהרי לא מצינו מקום אחר הנקרא "סוכות" באותו‬ ‫דרך שהלכו בה ישראל‪ ,‬גם פירוש זה עולה יפה עם שאר מדרשי חז"ל כמבואר בדרוש הנוכחי‪ - .‬וע"ע מש"כ מרן זי"ע בדברי יואל‬ ‫(מסעי ר"ו ע"ב) דנסיעה זו שנסעו מרעמסס למקום המקדש נחשב למסע הראשונה שבמ"ב מסעות‪ .‬וע"ע בס' ראשי בשמים (להגר"י‬ ‫מושקאט זצ"ל‪ ,‬סו"פ מסעי) מש"כ בזה‪.‬‬ ‫ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף‪ ,‬לבאר מדוע דייקא בהיותם בסוכות ‪ -‬דהיינו מקום המקדש ‪ -‬זכו לענני הכבוד (עי' קושיא‬ ‫ב')‪ .‬אך מתחלה נשתדל לחקור מהות אותה הסוכה שעמדה במקום המקדש‪.‬‬ ‫ונקדים אומרם ז"ל (ב"ר פנ"ו א') בפרשת העקידה וז"ל‪ :‬ביום השלישי וירא את המקום מרחוק‪ ,‬מה ראה‪ ,‬ראה ענן קשור בהר‪,‬‬ ‫אמר דומה שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם עכ"ל‪ .‬ובעץ יוסף ביאר שראה ענן עב מאוד כאילו קשור ואחוז‬ ‫בהר שלא כדרך שאר עננים ומתוך זה הכיר כי ענן כבוד ה' הוא ע"כ‪ .‬ובפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) כתב שראה עמוד של אש מן‬ ‫הארץ עד לשמים‪ .‬ובמדרש שכל טוב (וירא פכ"א) הזכיר שניהם שראה ענן קשור על ההר ועמוד של אש בתוכה‪ .‬וכ"כ בספר הישר‬ ‫(פ' וירא) שראה עמוד אש מן הארץ ועד השמים וענן כבד על ההר וכבוד ה' נראה בענן (ועי' ברד"ל על פרקי דר"א שם)‪.‬‬ ‫ולפי"ז אולי יתכן לחדש ולומר שענן הכבוד שראה אברהם על הר המוריה‪ ,‬היינו אותה סוכה של כבוד (כלשון מתנות כהונה הנ"ל)‬ ‫שעשה הקב"ה במקום המקדש מתחלת בריאת העולם כנ"ל‪ - .‬ואע"פ שקראוהו חז"ל בשם סוכ"ה יתכן שהיינו ענני הכבוד‪ ,‬וכמו‬ ‫שמצינו לרבי אליעזר שדרש מאה"כ כי בסוכו"ת הושבתי על ענני הכבוד‪ ,‬הרי דעננים מכונים בשם "סוכה"‪ - .‬גם יתכן שנקרא‬ ‫בשם סוכה משום שאופן עמידת הענן היתה דומה לסוכה‪ ,‬וכמו שמצינו בברייתא דמלאכת המשכן (פי"ד) בזה"ל‪ :‬כיון שהיו‬ ‫ישראל חונים הי' עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודא "כמין סוכה"‪ .‬וע"ע במדרש שכל טוב (שמות י"ב ל"ז) דשבעת‬ ‫ענני כבוד היו מסובבין עליהם "כסוכה"‪.‬‬ ‫וטעמו של דבר שעשה הקב"ה סוכה של "עננים" במקום המקדש‪ ,‬נראה לפימ"ש בנצח ישראל למהר"ל (פרק נ"ד) וז"ל‪ :‬בכל‬ ‫מקום כאשר היה נגלה השכינה בתחתונים היה על ידי ענני כבוד וירא ה' בעמוד ענן וזה תמיד‪ ,‬ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר‬ ‫ויהי קולות וברקים וענן כבד (שמות י"טי"ז)‪ ,‬וגם כן בכל מקום שהיה גלוי שכינתו בתחתונים היה זה על ידי עמוד הענן עכ"ל‪ .‬ובזה‬ ‫מבואר בפשיטות דמכיון שכביכול הקב"ה אוה למושב לו בהר המוריה‪ ,‬וזהו המקום שהיה מתוועד בתפלה (כלשון מדרש תהלים‬ ‫הנ"ל)‪ ,‬לכך סיכך אותה בענן הכבוד‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף נופך ולחדש ולומר דענן זה שכיסה את מקום המקדש‪ ,‬היא אותו הענן שנקראת בדברי חכמינו ז"ל בשם‬ ‫"ענן השכינה"‪ .‬וכדמצינו בזוה"ק (ח"ב נ"א ע"ב)‪ :‬מאן עמוד הענן וכו' דא הוא עננא דאתחזי תדיר עם שכינתא‪ .‬גם בשעת מתן‬ ‫תורה כשנתגלה הקב"ה על הר סיני נתכסה ההר בענן זה‪ ,‬כדכתיב (שמות י"ט ט"ז) וענן כבד על ההר‪ ,‬ופירש בזוה"ק (ח"ב פ"א ע"א)‪:‬‬ ‫עננא תקיף דשקיע באתריה דלא נטיל‪ ,‬והיינו שהיתה הענן שקוע במקומו ואינו נוסע ממקום למקום כמו שאר עננים‪ .‬וזהו‬ ‫דומה להענן שראה אברהם בהר המוריה שהיה עב מאוד ונראה כאילו קשור ואחוז בהר שלא כדרך שאר עננים (וכמ"ש בעץ יוסף‬ ‫זל‬ ‫שדקמה םוקמב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬י רמאמ‬ ‫הנ"ל)‪ .‬ובילקוט שמעוני (במדבר רמז תשכ"ג) מבואר דענן זה כיסה את המשכן ביום הקמתו‪ .‬ולפי"ז נראה דענן זה כיסה עכשיו את‬ ‫מקום המקדש‪.‬‬ ‫ובברייתא דמלאכת המשכן (פי"ד) מצינו בזה"ל‪ :‬כיון שהיו ישראל חונים הי' עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני‬ ‫יהודא כמין סוכה‪ ,‬ומחפה את האהל מבחוץ וממלא את המשכן מבפנים וכו'‪ ,‬וזה אחד מענני כבוד ששמשו את ישראל במדבר‬ ‫ארבעים שנה אחד מימינם ואחד משמאלם ואחד מלפניהם וא' מלאחריהם וענן שכינה שביניהם וכו' ע"כ‪ .‬ונראה דענן השכינה‬ ‫זהו הענן שחיפה את המשכן ונמשך על בני יהודה כמין סוכה‪ ,‬וזה מכוון לדברינו שענן השכינה היא אותה הסוכה שכיסה את‬ ‫מקום המקדש‪.‬‬ ‫והנה בשעה שיצאו ישראל ממצרים זכו לענני הכבוד כדכתיב (שמות י"ג כ"א)‪ :‬וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך‬ ‫ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה‪ .‬גם ענן השכינה היתה אחד מענני הכבוד כמפורש בברייתא הנ"ל‪ ,‬ואולי היינו‬ ‫עמוד הענן שהלך לפניהם וכמ"ש בספרי זוטא (פ"י ל"ג) שענן שכינה היה מקדם לפניהם וכו' ועושה להם דרך להלך‪ .‬וכבר נתבאר‬ ‫דגם בהר המוריה מצינו כל עננים האלו‪ ,‬דהרי אברהם ראה ענן קשור על ההר ועמוד של אש בתוכה כנ"ל‪ ,‬והסוכה היא ענן‬ ‫השכינה ונראה דזהו הענן שראה אברהם‪.‬‬ ‫ולפי כל המקובץ אולי יתכן לחדש ולומר‪ ,‬דאותו הסוכה של ענני הכבוד שהיתה על מקום המקדש משעת בריאת העולם‪,‬‬ ‫היינו ממש אותן ענני הכבוד שבהם יצאו ישראל ממצרים‪.‬‬ ‫ואם נכון הדבר‪ ,‬מה יומתק לבאר מילתא בטעמא מה שהקדים הקב"ה להביא את ישראל למקום המקדש‪ ,‬דבשביל שרצה‬ ‫הקב"ה להקיפן באותן ענני הכבוד הנמצאים במקום המקדש משעת בריאת העולם‪ ,‬ולכך מיהר הקב"ה בחצות הלילה לפני יציאת‬ ‫מצרים‪ ,‬והביא את ישראל בכנפי נשרים כהרף עין למקום המקדש‪ ,‬והושיב אותם בתוך סוכתו העומדת במקום המקדש דהיינו‬ ‫בתוך ענני הכבוד‪ ,‬ותיכף ומיד חזרו למצרים ולמחרתו יצאו משם מוקף בענני הכבוד אלו‪.‬‬ ‫ובזה מבואר היטב מה שמצינו שלא זכו ישראל לענני הכבוד עד שהיו בסוכות‪ ,‬ואין זה סתירה כלל למה שיצאו ישראל‬ ‫ממצרים מוקף בענני הכבוד‪ ,‬דאכן אלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬שבהיותם בסוכות דהיינו מקום המקדש קיבלו ענני הכבוד‪,‬‬ ‫ובתוך ענני הכבוד אלו יצאו אחר כך ממצרים‪ - .‬גם מבואר מדוע מתחלה נצרכו להשתמש בכנפי נשרים‪ ,‬דזה היתה לצורך נסיעה‬ ‫הראשונה שבאו בכנפי נשרים כהרף עין למקום המקדש ושוב חזרו כהרף עין לרעמסס (ומיושב קושיא ב')‪.‬‬ ‫ומה מתוק לחכי לבאר בזה מאמר הכתוב‪ :‬בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי "בסוכות" הושבתי וגו' "בהוציאי אותם" מארץ‬ ‫מצרים‪ ,‬דסוכות היינו מקום המקדש כנ"ל‪ ,‬ומכוונת היא לכל הפירושים‪ ,‬הן שהושיבן הקב"ה בסוכה ממש היינו באותה סוכה‬ ‫שעשה הקב"ה במקום המקדש‪ ,‬והן שזכו באותו מעמד לקבל ענני הכבוד‪ ,‬והן דסוכות היא השם של אותו מקום‪ - .‬וכל זה‬ ‫נתקיימה "בהוציאי אותם מארץ מצרים" היינו באותה רגע ממש שבו יצאו ישראל ממצרים בפעם הראשונה‪ ,‬דהיינו בחצות הלילה‬ ‫כשהלכו למקום המקדש דזה היתה תחילת הגאולה כמבואר להלן‪ ,‬גם למחרתו בעצם היום הזה יצאו ישראל ממצרים מוקפין‬ ‫עם הסוכה של ענני הכבוד שקיבלו בלילה במקום המקדש‪ - .‬ובפירוש זה מדוייק היטב לישנא דקרא כי בסוכות "הושבתי" וגו'‬ ‫דהרי הישיבה במקום זה ובסוכה זו לא היתה מדעת עצמם‪ ,‬ולא היתה באפשרותם כלל לעשות כן מעצמם‪ ,‬ולא זכו לזה רק מכח‬ ‫שהושיבם הקב"ה והביאם למקום הזה בדרך נס ופלא כהרף עין ע"י כנפי נשרים‪ ,‬ובודאי מן הראוי לעשות זכר לנס גדול כזה‬ ‫לדורות עולם (ומיושב קושיא א'‪ ,‬וקושיא ה')‪.‬‬ ‫ולפי"ז נראה לחדש ולומר דרבי עקיבא דס"ל דסוכות היינו סוכה ממש‪ ,‬לא בא לחלוק על רבי אליעזר דטעם מצות סוכה‬ ‫היא זכר לענני הכבוד‪ ,‬רק בא להוסיף דחוץ ממה שהושיב הקב"ה את ישראל בענני הכבוד בצאתם ממצרים‪ ,‬הושיבם הקב"ה גם‬ ‫בסוכה ממש שעמדה במקום המקדש ועי"ז זכו ישראל לקבל ענני הכבוד‪ ,‬ולזכר שניהם נצטוו ישראל במצות סוכה‪ .‬ור"א ורע"ק‬ ‫תרוייהו מוכיחים דבריהם מלישנא דקרא כי בסוכות הושבתי וגו'‪ ,‬רבי אליעזר פירש תיבת "בסוכות" על ענני הכבוד לחוד‪ ,‬ורבי‬ ‫עקיבא ס"ל דלכך נקטה תורה לשון "בסוכות" הושבתי ולא "בעננים" הושבתי‪ ,‬להורות דחוץ מענני הכבוד שהושיבם הקב"ה‬ ‫(כמפורש בקרא) הוסיף עוד להושיבם גם בסוכה ממש‪ - .‬אך כדי שלא תאמר דלא מיירי הכתוב רק מסוכה ממש ולא מענני הכבוד‪,‬‬ ‫שדקמה םוקמב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪' -‬י רמאמ‬ ‫חל‬ ‫לכך כתבה תורה תיבת בסוכות מלא להורות על שני מיני סוכות שהושיב הקב"ה את ישראל בתוכם‪ ,‬א' סוכה ממש‪ ,‬ב' סוכות של‬ ‫ענני כבוד‪( .‬ומיושב קושיא ג'‪ ,‬וקושיא ד')‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף עוד‪ ,‬דגם חכמים שאמרו "אין סוכות אלא מקום שנאמר ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות‬ ‫מקום"‪ ,‬לא באו לחלוק על ר"א ורע"ק בעצם הדבר שזכו ישראל במקום הזה לענני הכבוד וסוכה ממש ולזכר שניהם ציוה הקב"ה‬ ‫לישב בסוכה‪ ,‬רק באו לחלוק בפירושא דקרא‪ ,‬דלדעת ר"א ורע"ק אין צריכים לומר דסוכות היא גם שם מקום‪ ,‬דיתכן דכוונת‬ ‫הכתוב היינו רק לסוכות של ענני הכבוד או לסוכה ממש או לשניהם‪ ,‬אך לדעת חכמים צריכים לומר דבשביל שזכו ישראל במקום‬ ‫הזה לכל אלו הסוכות‪ ,‬לכן גם שם המקום נקרא בשם "סוכות"‪.‬‬ ‫ואם כנים דברינו‪ ,‬נלך לבטח דרכינו‪ ,‬לבאר שאר הדקדוקים הנצבים לפנינו‪ ,‬דהרי לפי המבואר נמצא דיציאת ישראל מרעמסס‬ ‫נתחלק לשני חלקים‪:‬‬ ‫בפעם הראשון יצאו ישראל מרעמסס בחצי הלילה למקום המקדש דהיינו סוכות‪ ,‬ויציאה זו נחשב לתחלת יציאת מצרים‬ ‫(כמבואר להלן)‪ - .‬ובאותו זמן עדיין לא היה להם ענני הכבוד‪ ,‬גם היו צריכים עוד לחזור למצרים כדי שיהיו נוכחים למחרתו בשעת‬ ‫היציאה ולא יאמרו שברחו בלילה כמו גנבים (עי' תנחומא בא פ"ז)‪ ,‬גם כדי שתהי' היציאה לעיני כל מצרים‪ ,‬ולכך הוצרכו להשתמש‬ ‫בכנפי נשרים שבה הלכו כהרף עין למקום המקדש ותיכף ומיד חזרו למצרים‪ - .‬ואכן גם במרכבת המשנה הנ"ל ביאר כן דמה‬ ‫שמצינו בדברי חז"ל שנסעו ישראל שני פעמים על כנפי נשרים כהרף עין‪ :‬א‪ .‬כשבאו לרעמסס‪ ,‬ב‪ .‬כשנסעו מרעמסס לסוכות‪,‬‬ ‫שניהם נתקיימו בשעה שנסעו מרעמסס למקום המקדש (הנקרא סכות) ובשעה שחזרו ממקום המקדש לרעמסס‪ ,‬וזה מכוון מאוד‬ ‫כדברינו‪ - .‬ונסיעה זו אכן היתה בשתיקה בלי ידיעת פרעה ומצרים‪ ,‬שלא הרגישו כלל לא ביציאתם ולא בחזירתם‪ ,‬ובאותה שעה‬ ‫לא הלכו עמהם לא ערב רב ולא איקטורין‪.‬‬ ‫אך בפעם השני יצאו מרעמסס למחרתו בעצם היום הזה "לעיני כל מצרים" שהכל ראו ביציאתם‪ ,‬ולא נשתמשו עוד בכנפי‬ ‫נשרים רק בענני הכבוד שקיבלו בלילה בהיותם בסוכות (מקום המקדש)‪ ,‬ובפעם הזאת לא נצרכו עוד לילך כהרף עין רק הלכו כרגיל‬ ‫בכל הנסיעות ע"י ענני הכבוד‪ ,‬ונעשה נס בעיסתם שלא החמיץ‪ ,‬ויצאו דרך שערי מצרים ופרעה ליוה אותם‪ ,‬גם הלכו עמהם ערב‬ ‫רב ואיקטורין (אע"פ שלא היו יכולים לילך בתוך ענני הכבוד)‪ .‬ובאותה שעה שוב לא הלכו ישראל לסוכות שלא נמצא כלל באמצע הדרך‬ ‫כנ"ל‪ ,‬רק נמשכו במסעם עד שהגיעו לאיתם‪ ,‬דעד איתם נחשב הכל לגבול מצרים (גבורת ה' למהר"ל פרק נ"א)‪ ,‬ודין גרמא שמלאכי‬ ‫מעלה ליוו את ישראל עד שהגיעו לאיתם שהיא גמר מסע הראשונה (ומיושב קושיא ב'‪ ,‬קושיא ו'‪ ,‬קושיא ט')‪.‬‬ ‫ואם תאמר איך נפרש מאמר הכתוב (במדבר ל"ג ו')‪ :‬ויסעו מסוכות ויחנו באיתם‪ .‬הלא לפי המבואר נמצא שלא נסעו תיכף‬ ‫מסוכות (מקום המקדש) לאיתם‪ ,‬רק בינתים חנו זמן קצר ברעמסס מחצי הלילה עד חצי היום‪ - .‬אך נראה דגם זה יבואר לפי"ד‬ ‫הרשב"ם הנ"ל (בקושיא י') שכתב וז"ל‪" :‬בשעה שנסעו מרעמסס נסעו כמו כן מסוכות"‪ .‬ויתכן הכוונה דהנסיעה מסוכות (מקום‬ ‫המקדש) ומרעמסס נחשבים כנסיעה אחת ארוכה‪ ,‬וכשנסעו מרעמסס לאיתם גמרו את הנסיעה מסוכות לאיתם‪ - .‬ויבואר לפי"מ‬ ‫שאמרו חז"ל (ברכות ט' ע"א)‪ :‬תניא הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה‪ ,‬וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת‬ ‫הפסח יצאו בני ישראל‪ ,‬אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב ע"כ‪ .‬ונראה הכוונה דבאמת התחלת גאולת מצרים כבר היתה‬ ‫בחצי הלילה בשעה שיצאו מרעמסס לסוכות דהיינו מקום המקדש‪ ,‬ומן הדין היו יכולים לילך משם תיכף לאיתם ולא לחזור עוד‬ ‫למצרים כלל‪ - .‬ומה שחזרו לרעמסס לא היתה רק לשעה קצרה‪ ,‬בשביל כמה תועליות שיצאו ממנה‪ :‬א‪ .‬שלא יאמרו המצרים‬ ‫שברחו בלילה כמו גנבים‪ .‬ב‪ .‬שתהי' יציאתם לעיני כל מצרים וכל מי שיש בידו למחות יבא וימחה‪ .‬ג‪ .‬לצורך שאלת הכלים ורכוש‬ ‫מצרים‪ .‬ד‪ .‬כדי שיכלו האיקטורין לצאת עמהם דזה היתה השורש לרדיפת פרעה וטביעתו בים סוף‪ .‬וכיון שנסדרו כל הענינים‬ ‫המשיכו הלאה בנסיעתם עד שחנו באיתם‪ ,‬נמצא דהנסיעה מרעמסס לאיתם היתה המשך אחת עם הנסיעה מסוכות לאיתם‪ ,‬וזהו‬ ‫שנאמר ויסעו מסוכות ויחנו באיתם‪.‬‬ ‫טל‬ ‫תוריחה יפל םתריזחב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪ -‬א"י רמאמ‬ ‫מאמר י"א ‪ -‬בסוכות הושבתי‪ ,‬בחזירתם לפי החירות‬ ‫א‪ .‬בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי "בסוכות" הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא‬ ‫כ"ג)‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) נחלקו ר"א ורע"ק בפירוש תיבת בסוכות‪ .‬ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו פלוגתא זו גם בביאור הכתוב‬ ‫(שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה"‪ .‬אך שם נתוסף דיעה שלישית בזה"ל‪ :‬חכמים אומרים אין סוכות אלא מקום‬ ‫שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל‪ .‬ומשמע שפירשו כן גם במאה"כ כי בסוכות‬ ‫הושבתי היינו שהושיבם הקב"ה במקום הנקרא סוכות‪ .‬ואכן כן פירשו הגר"י קמחי ז"ל ובנו הרד"ק ז"ל (והובא בפענח רזא פ' אמור‪,‬‬ ‫ובספר זכרון על רש"י)‪ .‬ולפי"ז יש להבין לישנא דקרא דכתיב כי בסוכות "הושבתי" ולא נאמר "ישבו" דמורה לכאורה שטעם ישיבתם‬ ‫במקום זה לא היתה מדעת עצמם רק מכח שהושיבם הקב"ה וכמ"ש בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב)‪ .‬גם ברש"י (סוכה ב' ע"א) פירש וז"ל‪:‬‬ ‫כי בסוכות הושבתי צויתי לישב‪ .‬ויל"ד היכן מצינו ציווי כזה לישראל שישבו בעיר סוכות‪ - .‬גם צריך ביאור איזה חידוש יש במקום‬ ‫הנקרא סוכות יותר משאר מקומות שחנו בהם ישראל עד שציוה הקב"ה לעשות זכר לדורות עולם כי בסוכו"ת הושבתי וגו'‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'‪ ,‬גם באכילת מצה כתיב (שמות י"ב ט"ו)‪ :‬שבעת ימים מצות תאכלו‪ ,‬וצ"ב טעם שבעת ימים‬ ‫דייקא‪ ,‬הלא שניהם זכר ליציאת מצרים (עי' טור וב"ח הל' סוכה סי' תרכ"ה)‪ ,‬ויציאת מצרים לא ארכה אפילו יום אחד שהרי כהרף עין‬ ‫יצאו מרעמסס לסוכות (מכילתא בא פי"ד)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בשעת יציאת מצרים מצינו שני פעמים שזכו ישראל לילך בכנפי נשרים כהרף עין‪ ,‬בפעם הראשון כשנתקבצו כל ישראל‬ ‫לרעמסס‪ ,‬כמבואר במכילתא (פ' יתרו‪ ,‬בחודש פ"ב)‪ :‬ואשא אתכם על כנפי נשרים זה יום רעמסס לפי שנתקבצו כלם ובאו רעמסס‬ ‫לשעה קלה‪ .‬ובילקוט שמעוני (פ' מסעי‪ ,‬רמז תשפ"ו)‪ :‬אמר הקב"ה לישראל כשהייתם במצרים מהלך ארבעים יום הייתם מפורדים בה‬ ‫וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס‪ .‬וכ"ה במדרש תהלים (מזמור ק"ז) וברש"י עה"ת (שמות י"ט ד')‪ .‬ובפעם השני כשיצאו ממצרים‬ ‫והלכו מרעמסס לסוכות‪ ,‬כמבואר במכילתא (בא פי"ד)‪ :‬כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר ואשא‬ ‫אתכם על כנפי נשרים וגו'‪ ,‬והובא ברש"י (שמות י"ב ל"ז)‪ .‬ויש להתבונן הלא לא עביד קוב"ה ניסא למגנא‪ ,‬ומה היה הצורך בנס‬ ‫הראשון לקבץ כל ישראל בתחילה לרעמסס‪ ,‬ולא סגי שכנפי נשרים ישאו את כל ישראל תיכף ממקום מושבם לסוכות ושם‬ ‫יתקבצו כולם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בר"פ מסעי (במדבר ל"ג)‪ :‬כתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון‪ ,‬ממחרת הפסח יצאו‬ ‫בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים וגו' וצ"ב כפל ענין אחת בשתי לשונות‪ :‬א‪ .‬שנסעו מרעמסס בט"ו ניסן‪ .‬ב‪ .‬שיצאו ישראל‬ ‫ממחרת הפסח‪ .‬ותרתי למה לי‪ - .‬גם צ"ב אומרו "ממחרת הפסח" דהרי בפשיטות הכוונה לט"ז ניסן דהיינו ממחרת אכילת הפסח‬ ‫וכמ"ש (יהושע ה' י"א) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח דהיינו ט"ז ניסן (וכבר הקשו בזה בירושלמי חלה פ"ב ה"א‪ ,‬ותוס' קידושין ל"ז ע"ב)‪,‬‬ ‫והמפו' נדחקו לפרש דכאן המכוון למחרת שחיטת הפסח‪ ,‬אך אין זה פשוטו של מקרא (כמ"ש בריטב"א ר"ה י"ג ע"א)‪ - .‬גם צ"ב מה‬ ‫שכפל לומר ויסעו בנ"י מרעמסס ויחנו בסכת ויסעו מסכת ויחנו באתם וגו'‪ ,‬הלא כבר נאמר ויסעו מרעמסס‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בשעת יציאת מצרים כתיב (שמות י"ב ל"ז ל"ח)‪ :‬ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' וגם ערב רב עלה אתם וגו'‪ .‬וצ"ב איך‬ ‫יתכן לערב רב לצאת ביחד עם ישראל‪ ,‬הלא מרעמסס סכותה היא מהלך ג' ימים ובני ישראל הלכו כל אותה הדרך כהרף עין‬ ‫בכנפי נשרים (מכילתא בא פי"ד)‪ ,‬משא"כ הערב רב בודאי לא זכו לזה‪ ,‬כמו שמצינו בזוה"ק (ח"ב קצ"א ע"ב) דערב רב לא היו בתוך ענני‬ ‫הכבוד‪ - .‬ואכן בזוה"ק (ח"ב מ"ה ע"ב) מצינו בזה"ל‪ :‬וחמושים עלו בני ישראל כד הוו סלקין ממצרים ולא אתחברו בהדייהו אינון ערב‬ ‫רב קרי לון בני ישראל‪ ,‬כיון דאתחברו בהדייהו דכתיב וגם ערב רב עלה אתם קרי לון העם עכ"ל‪ .‬משמע דבאמת בשעת יציאת‬ ‫מצרים לא הלכו ביחד‪ ,‬וא"כ צ"ב איך מצאו אח"כ את ישראל שקדמו אותם במהלך ג' ימים‪ - .‬וכמו"כ יקשה על מה שפירש רש"י‬ ‫(שמות י"ד ה') דפרעה שלח איקטורין עם ישראל‪ ,‬איך עלתה ביד האיקטורין להיות ביחד עם ישראל‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בזוה"ק (ח"ב מ"ה ע"א) מצינו שכל שרי העליונים הממונים על ישראל ועל שאר האומות לוו את השכינה וכל ישראל בשעת‬ ‫יציאת מצרים עד שחנו באיתם בקצה המדבר‪ .‬ויש להתבונן מדוע נצרכו ללוות את ישראל עד שהגיעו לאיתם‪ ,‬ולא סגי ללוותם‬ ‫עד סוכות שהיתה מקום חנייתן הראשונה אחר יציאת מצרים‪.‬‬ ‫תוריחה יפל םתריזחב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪ -‬א"י רמאמ‬ ‫מ‬ ‫ז‪ .‬כשהגיעו ישראל לאיתם כתיב (שמות י"ד ב')‪ :‬דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל‬ ‫צפון‪ .‬ופירש"י לאחוריהם לצד מצרים היו מקרבין "כל יום השלישי"‪ .‬ולפי"ז נמצא בפשיטות דאחר חזרה זו היו רחוקים מן הים‬ ‫כמהלך יום שלם‪ ,‬ושוב לא מצינו בקרא שהיו חוזרים מפי החירות לים‪ ,‬ואדרבא להלן (י"ד ט') כתיב וירדפו מצרים אחריהם וישיגו‬ ‫אותם חונים וגו' על פי החירות לפני בעל צפון‪ ,‬ומשמע בפשיטות דבני ישראל היו חונים באותה שעה על פי החירות‪ ,‬הרי דלפני‬ ‫קריעת ים סוף עדיין נמצאו רחוקים מן הים כמהלך יום שלם‪ ,‬וא"כ צ"ב איך ירדו לים (וע"ע להלן בקושיא י"ג)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬עוד נתעוררו המפו' (עי' בגדי אהרן עה"ת‪ ,‬ליוורנו תקס"ו לפ"ק) על לישנא דקרא "וישובו" ויחנו לפי פי החירות‪ ,‬דלשון זה מורה‬ ‫שישובו שנית לחנות לפני פי החירות‪ ,‬כאילו כבר חנו שם מקודם לזה ועכשיו יחנו שם שנית‪ ,‬ולמעשה לא מצינו עד הנה רק חנייה‬ ‫אחת שחנו בסוכות‪.‬‬ ‫ט‪ .‬ברש"י (שמות שם) פירש וז"ל‪ :‬פי החירות הוא פיתום ועכשיו נקרא פי החירות על שם שנעשו בני חורין‪ .‬ומקורו במכילתא‬ ‫(בשלח פ"א) בזה"ל‪ :‬פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן של ישראל וכו' לשעבר היתה נקראת פיתום וכו' חזרו להם להקראת‬ ‫פי החירות‪ .‬ויל"ד הלא כבר נשתחררו ישראל בשעה שיצאו מרעמסס לסוכות איזה ימים לפני שהגיעו לפי החירות‪ ,‬וא"כ מדוע‬ ‫נקראת מקום זה דייקא מקום חירותן של ישראל‪.‬‬ ‫י‪ .‬להלן (שמות י"ד ה') כתיב‪ :‬ויוגד למלך מצרים כי ברח העם‪ ,‬ופירש"י איקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו‬ ‫לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים באו והגידו לפרעה ביום ד'‪ .‬וצ"ב איך ראו שאינן חוזרין למצרים הלא באותו היום ציוה‬ ‫משה את ישראל שישובו ויחזרו לצד מצרים וכל היום כולו היו חוזרים כנ"ל‪ ,‬ויותר מזה מצינו במכילתא (בשלח פ"א) בזה"ל‪ :‬אמר‬ ‫להם משה חזרו לאחריכם "שלא יאמר פרעה שאתם בורחין"‪ ,‬ואם היו האקטורין באותה שעה יחד עם ישראל בודאי שמעו כרוז‬ ‫הזה ומדוע באו והגידו לפרעה‪ .‬וכן הקשה בפירוש רע"ב (שמות י"ד ב') וז"ל‪ :‬וישובו לאחוריהן וכו' צריך לישב אם כן מנין ידע פרעה‬ ‫שלא היו חוזרין למצרים‪.‬‬ ‫יא‪ .‬להלן (י"ד ח') כתיב‪ :‬ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה‪ ,‬וצ"ב הלא כבר‬ ‫יצאו ממצרים איזה ימים לפני רדיפת פרעה‪ ,‬וכבר מסופר בתוה"ק יציאה זו באורך‪ ,‬ומה זה שנכפל עכשיו אחר רדיפת פרעה ובני‬ ‫ישראל יוצאים וגו'‪.‬‬ ‫יב‪ .‬להלן (י"ד ט') כתיב‪ :‬וירדפו מצרים אחריהם וגו'‪ ,‬וברש"י (י"ד ה') פירש דבחמישי ובששי רדפו אחריהם‪ .‬וצ"ב איך עלה לפרעה‬ ‫וחילו לרדוף בשני ימים כל מה שהלכו ישראל בששה ימים‪ ,‬ובפרט שביום הראשון לבד הלכו מרעמסס לסוכות שזהו בפני עצמה‬ ‫היא דרך ג' ימים‪.‬‬ ‫יג‪ .‬וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על פי החירות לפני בעל צפון‪ .‬יש‬ ‫לדקדק שהזכיר שני מקומות שבהם חנו ישראל באותה שעה‪ :‬א' על הים‪ ,‬ב' על פי החירות לפני בעל צפון‪ ,‬וצ"ב דהלא יש הפסק‬ ‫בין שני מקומות אלו כמהלך יום שלם כמבואר לעיל (בקושיא ו') וא"כ איך יתכן לקיים שניהם‪ .‬גם צ"ב מדוע הפסיק באמצע הזכרת‬ ‫מקום חניית ישראל בתיבות "כל סוס רכב פרעה וגו'"‪ ,‬והול"ל חונים על הים על פי החירות‪ .‬שו"ר גם בפירוש המלבי"ם (שמות י"ד‬ ‫ב') שדקדק כעי"ז‪.‬‬ ‫יד‪ .‬להלן (י"ד י') כתיב‪ :‬ופרעה הקריב‪ .‬וכבר דקדק רש"י ז"ל דהי' לו לכתוב ופרעה "קרב"‪ ,‬דהרי לשון "הקריב" משמע שהקריב‬ ‫את אחרים‪.‬‬ ‫טו‪ .‬להלן (י"ד י"ג) כתיב‪ :‬ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' כי אשר ראיתם את מצרים היום לא‬ ‫תוסיפו לראותם עוד עד עולם‪ ,‬ובירושלמי סוכה (פ"א ה"ה) תני רשב"י בג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים ואחת‬ ‫מהם שנאמר כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (וכ"ה במכילתא בפרשתן‪ ,‬וברמב"ן כאן ובפ' שופטים י"ז‬ ‫ט"ז)‪ ,‬וטעמא בעי מדוע המתין הקב"ה באזהרה זו עד שעת קריעת ים סוף‪ ,‬ולא הוזהרו על זה תיכף בשעה שיצאו ממצרים‪.‬‬ ‫אמ‬ ‫תוריחה יפל םתריזחב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪ -‬א"י רמאמ‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים אומרם ז"ל דארץ מצרים היתה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה (תענית י' ע"א‪ ,‬תנחומא וארא פי"ד‪,‬‬ ‫שהש"ר פ"ו)‪ .‬ולפי"ז יש לחקור באיזה מסע אכן יצאו ישראל לגמרי מתוך גבול מצרים‪ .‬והנה חנייתם הראשונה היתה בסוכות‬ ‫וכמ"ש ויסעו מרעממס ויחנו בסוכות‪ ,‬ונראה דסוכות עדיין היתה בתוך גבול מצרים‪ ,‬כמבואר במדרש תנחומא (בא פ"ט‪ ,‬ועץ יוסף‬ ‫שם) דלפני יציאת מצרים היה קולו של משה נשמע "מסוכות" עד רעמסס שיצאו משם שהם בני חורין‪ .‬גם בגבורת ה' למהר"ל‬ ‫(פרק נ"א) כתב לבאר נוסח מאמרינו (בהגדה של פסח) הא לחמא עניא וגו' די אכלו אבהתנא "בארעא דמצרים" וז"ל‪ :‬לכך אמר בסתם‬ ‫שאכלו אותו במצרים כלומר כשהיו אבותינו עדיין בארץ היו אוכלין לחם עוני הזה‪ ,‬וכן הוא האמת דכשאכלו הלחם הזה עדיין‬ ‫היו בארץ‪ ,‬שלא היו יוצאים חוץ לארץ מצרים מיד עד שתהיה סעודה ראשונה חוץ לארץ מצרים לגמרי‪ ,‬שהרי אותו היום לא באו‬ ‫למדבר עד ויסעו מסכות ויחנו באיתם בקצה המדבר "וקודם זה הכל נחשב בשם מצרים" עכ"ל‪ .‬דהרי דס"ל דעד שהגיעו ישראל‬ ‫לאיתם עדיין נמצאו בתוך גבול מצרים‪.‬‬ ‫ונראה להביא סמוכין ממה דמצינו מפורש בקרא (שמות י"ד ב') דבשטח ההיא לפני איתם נמצאו מקומות שונות שנקראו‪ :‬פי‬ ‫החירות‪ ,‬ומגדול‪ ,‬ובעל צפון‪ .‬ומשמע שכולם היו בתוך גבול מצרים‪ - :‬דהרי פי החירות היינו עיר פיתום (מכילתא בשלח פ"א‪ ,‬רש"י שמות‬ ‫שם) שבו נשתעבדו בני ישראל בהיותם במצרים‪ - .‬גם במגדול שם היה גדולתן של מצרים‪ ,‬ושם כינס יוסף את הכסף ואת הזהב‬ ‫(מכילתא שם)‪ - .‬גם "בעל צפון" היתה עבודה זרה של המצרים והיא עיכב את ישראל מלברוח ממצרים‪ ,‬וכמ"ש באבן עזרא (שמות י"ד‬ ‫ב') וז"ל‪ :‬אמרו כי חרטומי מצרים עשו בדבר המזלות צורות נחושת וזהו בעל צפון שלא יוכל עבד לברוח ממצרים לעבור הצורה‪.‬‬ ‫וכ"כ במדרשי התורה (להגר"ש אשתרוק ז"ל‪ ,‬שם) שבעל צפון לא הניח עבד לצאת ממצרים ולעבור שם לפניו ולברוח‪ .‬ולפי"ז משמע‬ ‫בפשיטות שהיתה בעל צפון בתוך גבול מצרים‪ ,‬וכ"כ בביאור הרד"ל (על פרקי דר"א‪ ,‬פמ"ב אות ט"ו) וז"ל‪ :‬עד לפני פי החירות עדיין היה‬ ‫גבול ארץ מצרים שהיו אומרים המצרים שבעל צפון סגר עליהם שמה גבול ארצם ע"כ‪ - .‬ונראה עוד דבעל צפון היתה בתוך עיר‬ ‫פיתום עצמה‪ ,‬כדמצינו במכילתא (בשלח פ"א)‪ :‬פי החירות מקום מובחר להם מקום עבודה זרה שלהם לשעבר היתה נקראת פיתום‬ ‫וכו'‪ .‬וכ"כ מפורש ברא"ם (שם) וז"ל‪ :‬שמעתי שבאותו מקום היתה עבודה זרה שלא היתה מניחה עבד לברוח ממצרים וכו' לפיכך‬ ‫נקרא שמו "פיתום" שפירושו פה סתום עכ"ל‪ .‬וכ"כ במרכבת המשנה על המכילתא (פ' בשלח עמוד רי"א)‪ .‬הרי שכולם נמצאו בתוך‬ ‫גבול מצרים‪ - .‬ויש לציין גם מש"כ בספר עץ הדעת טוב למהרח"ו ז"ל (פ' בשלח) וז"ל‪ :‬עדיין ים סוף בתחומה של ארץ מצרים היא‬ ‫וכו' עכ"ל‪ .‬משמע דגבול מצרים אינה רחוקה כל כך מים סוף‪.‬‬ ‫ובזה יבואר בפשיטות מה שלוו שרי העליונים את ישראל עד שחנו באיתם (קושיא ו')‪ ,‬שהרי כל זמן שלא באו לאיתם עדיין לא‬ ‫נגמרה יציאתם מתוך גבול מצרים‪.‬‬ ‫והנה בפ' בשלח (שמות י"ג כ') כתיב‪ :‬ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר‪ ,‬ופירש"י וז"ל‪ :‬ויסעו מסכות "ביום השני" שהרי‬ ‫בראשון באו מרעמסס לסכות‪ .‬נמצא לפי"ז דאע"פ שכבר יצאו ישראל מרעמסס בט"ו ניסן‪ ,‬מ"מ לא גמרו יציאתם ממצרים עד‬ ‫שבאו לאיתם ביום השני דהיינו ט"ז ניסן‪.‬‬ ‫ומה יומתק לפרש בזה מאה"כ בפ' מסעי (קושיא ד')‪ :‬ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון‪" ,‬ממחרת‬ ‫הפסח" יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים‪ ,‬שבא הכתוב לספר שני חלקי היציאה‪ ,‬דבט"ו ניסן יצאו מרעמסס אך בזה לא‬ ‫נגמר עדיין יציאת מצרים‪ ,‬ורק ממחרת הפסח דהיינו ט"ז ניסן כשהלכו מסוכות לאיתם אז יצאו בנ"י ממצרים‪ - .‬ומה דכתיב אח"כ‬ ‫ומצרים מקברים וגו' אינה סתירה לפירוש זה דהרי כל ז' ימים עסקו המצרים בקבורת המתים (מדרש שכל טוב שמות פ"ז כ"ה)‪ - .‬ובזה‬ ‫מובן המשך הכתובים ויסעו בנ"י מרעמסס ויחנו בסכת ויסעו מסכת ויחנו באתם וגו'‪ ,‬דזהו ביאור מדוע לא נגמרה יציאת מצרים‬ ‫בט"ו ניסן‪ ,‬דהרי ביום הראשון חנו בסוכות הנמצא בתוך גבול מצרים‪ ,‬ורק ביום השני נסעו לאיתם‪ - .‬ולפי"ז נמצא דאין צריכים‬ ‫לדחוק בפירוש ממחרת הפסח דהיינו ממחרת שחיטת הפסח‪ ,‬רק יתכן כפשוטו דהיינו ממחרת אכילת הפסח (ומיושב קו' התוס'‬ ‫קידושין ל"ז ע"ב)‪ - .‬שוב מצאתי סמוכין לפירוש זה במדרש לקח טוב (בשלח ט"ו ל"ה‪ ,‬ובר"פ מסעי) יעו"ש‪.‬‬ ‫אך באותה שעה שהגיעו ישראל לאיתם ויצאו מתוך גבול מצרים‪ ,‬נצטווה משה מפי הקב"ה לאמר (שמות י"ד ב')‪ :‬דבר אל בני‬ ‫ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים‪ .‬ובמכילתא (בשלח פ"א) מצינו בזה"ל‪:‬‬ ‫תוריחה יפל םתריזחב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪ -‬א"י רמאמ‬ ‫במ‬ ‫אמר להם משה חזרו לאחריכם וכו'‪ ,‬תקע משה קרן עד שחזרו לפני פי החירות‪ ,‬כיון שתקע התחילו מחוסרי אמנה תולשין‬ ‫שעריהם ומקרעין בגדיהם‪ ,‬עד שאמר להם משה מפי הגבורה נאמר לי שאתם בני חורין עכ"ל‪.‬‬ ‫ולפי המבואר לפנינו מה יומתק להבין גודל הנסיון והחרדה שהיה במחנה ישראל באותה שעה‪ ,‬דהרי זה להם יותר ממאתים‬ ‫שנה שנמצאו הם ואבותיהם כלואים בתוך בית כלא הגדול הנקרא "מצרים"‪ ,‬ובו היו מסוגרים כל ימי חייהם מאותו רגע שנולדו עד‬ ‫עכשיו‪ ,‬וחיות טורפות ארבו לנפשם בכל עת ובכל שעה למרר את חייהם בכל מיני מרירות‪ ,‬ובפרט בעיירות של פיתום ורעמסס‬ ‫שבתוכם נשתעבדו בכל מיני שיעבודים קשים ומרים‪ ,‬ובודאי שכמה פעמים רצו והשתדלו לברוח משם מגודל צרתם‪ ,‬אך עד‬ ‫הנה לא היה ביכולתם מכח עבודה זרה שנקראת "בעל צפון" שעמד על הדרך לעכבם‪ ,‬וזה עתה להם פעם הראשונה שעלתה‬ ‫בידם לעבור את בעל צפון בשלום ולא מנעה אותם מלברוח (כמ"ש הרא"ם שם)‪ ,‬ואכן יצאו לגמרי מכל גבול מצרים עד שכבר הגיעו‬ ‫לאיתם‪ ,‬אך פתאום נצטוו לשוב ולחזור לאחוריהם וליכנס שוב בתוך גבול מצרים‪ ,‬ולא רק דרך קצרה רק נצטוו לילך מהלך רב‬ ‫במשך יום שלם (עי' רש"י שמות י"ד ב') עד שיגיעו לחנות "לפני פי החירות" גם "לפני בעל צפון"‪ ,‬ושניהם הם דברים הקשים עליהם‬ ‫מאוד‪ ,‬דהרי פי החירות היא פיתום מקום שיעבודם‪ ,‬גם אם יחנו לפני בעל צפון יצטרכו לנס חדש שיוכלו לעבור פעם נוסף‪ .‬ובזה‬ ‫מובן היטב מדוע התחילו מחוסרי אמנה לתלוש שעריהם ולקרוע בגדיהם‪ ,‬עד שהרגיעם משה והבטיחם שיהיו בני חורין ורצון‬ ‫הקב"ה אינה להחזירם למצרים רק לחזק את לב פרעה לרדוף אחריהם כדי שיטבע בים‪ ,‬וכמו שהמשיך משה לומר להם בשם‬ ‫הקב"ה‪ :‬ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ וגו' וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וגו'‪.‬‬ ‫ואכן כך הוה‪ ,‬דבאותה שעה ששמע פרעה מכל הנעשה פתח ואמר נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר‪ ,‬וחשב שבעל צפון‬ ‫סגר את המדבר עליהם (ספורנו שמות י"ד ג')‪ ,‬ובפרט אחר שראה שכבר היו ישראל באיתם מחוץ לגבול מצרים ונצרכו לחזור אל‬ ‫תוך גבולו‪ ,‬גם בתוך מצרים נמשכו לחזור מהלך רב עד פיתום אף שהיא דרך יום שלם‪ ,‬גם הוכרחו לעמוד לפני בעל צפון‪ ,‬חשב‬ ‫שבוודאי זהו כוחו של בעל צפון שתפס את ישראל בבורחם וכפה אותם לחזור עד פיתום שהוא מקום שיעבודם‪ ,‬וכמ"ש מהר"ל‬ ‫(גור ארי' שמות י"ד ב') וז"ל‪ :‬אע"ג דכבר עברו ישראל פי החירות היו אומרים מצרים כי פי החירות גרם להם החזרה ע"כ‪ .‬ומצינו‬ ‫(מרכבת המשנה על המכילתא פ' בשלח עמוד רי"ב) דגם מחוסרי אמנה בישראל חשבו דמה שמוכרחים לשוב היא מצד כח העבודה זרה‬ ‫שאינה מניחם לברוח‪ ,‬וכל שכן פרעה הרשע שחשב כן‪ ,‬ומזה הוכיח שאם ירדוף אחריהם להחזירם לשיעבודם בודאי יצליח‪ ,‬ובזה‬ ‫נתהפך לבבו לרדוף אחרי ישראל‪ ,‬ולכן בשעה שהגיע פרעה לבעל צפון התחיל לזבוח ולהקטיר ולהשתחות לו אחר שהכיר בגודל‬ ‫כוחה‪ ,‬וכמו שדרשו חז"ל (מכילתא בשלח פ"ב) ופרעה "הקריב" לזבח ולקטר‪ .‬ואכן זהו הטעם שהשאיר הקב"ה את בעל צפון בשעה‬ ‫שעשה שפטים בכל אלוה מצרים כדי לפתות בזה לבן של מצרים לרדוף אחרי ישראל (מכילתא בא פי"ג‪ ,‬בשלח פ"א)‪.‬‬ ‫ולפי האמור יבואר בפשיטות מה שלא נצטוו בשעת יציאת מצרים שלא לשוב עוד למצרים (קושיא ט"ו)‪ ,‬שהרי ידע הקב"ה‬ ‫שבשעה שיגיעו לאיתם שהיא מחוץ לגבול מצרים יצטרכו לחזור לפי החירות הנמצא בתוך גבול מצרים‪.‬‬ ‫והנה ברש"י (שמות י"ד ב') פירש וז"ל‪ :‬וישובו לאחוריהם לצד מצרים היו מקרבין "כל יום השלישי" ע"כ‪ .‬הרי דהחזרה מאיתם‬ ‫לפי החירות לא היתה דרך קצרה רק עסקו בזה במשך יום שלם‪ - .‬ולפי"ז נמצא בפשיטות דביום השלישי חזרו כל מה שנסעו‬ ‫ביום השני‪ ,‬וכמו שכתב בס' מנחת יהודה (לובלין שס"ט לפ"ק‪ ,‬פ' בשלח עמוד ס"ו‪ ,‬הובא בשפתי חכמים שמות י"ד ה')‪ - .‬ונראה להוסיף דבאמת‬ ‫מה שכתב רש"י שחזרו "כל יום השלישי" היא דבר חידוש שלא מצינו מקורו במדרש‪ ,‬ויש להתבונן מדוע לא ניחא לי' לרש"י‬ ‫לפרש שחזרו "קצת" לצד מצרים‪ ,‬ועכ"ח צריכים לומר שהוכיח כן מלישנא דקרא "וישובו"‪ ,‬דמשמעות לשון זה היינו ששבו וחזרו‬ ‫על כל הדרך שבאו לכאן ממקום חנייתם הקודמת‪ ,‬והיינו כל מה שנסעו ביום הקודם‪ ,‬ולכך פירש שחזרו כל היום‪ - .‬שוב מצאתי‬ ‫גם בחזקוני (שמות י"ד ה') שהוכיח מדברי רש"י דאחר חזרה זו לא נשארו ישראל מרוחקים ממצרים רק כאותו שיעור שנתרחקו‬ ‫ממנה ביום הראשון (דהיינו כשהלכו מרעמסס לסוכות) יעו"ש‪ ,‬הרי דגם הוא ס"ל דביום השלישי חזרו על כל מה שנסעו ביום השני עד‬ ‫שהגיעו שוב למקום חנייתם הקודמת‪.‬‬ ‫פירות הנושרים לפנינו דבר חידוש גדול דביום השלישי חזרו לאותו מקום שחנו ביום הראשוןדהיינו "סוכות"‪ .‬ואכן מצאתי‬ ‫שכן נקט בפשיטות בס' אלה מסעי (תש"ס לפ"ק‪ ,‬עמוד ע"א‪ ,‬ע"ד) שחזרו ישראל עד סוכות‪ ,‬והוכיח כן מדכתיב "וישובו" ויחנו לפני פי‬ ‫גמ‬ ‫תוריחה יפל םתריזחב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪ -‬א"י רמאמ‬ ‫החירות‪ ,‬וכן בפרשת מסעי (ל"ג ז') כתיב "וישב" על פי החירות‪ ,‬ובכל מקום שנאמר "וישובו" הכוונה לאותו מקום שהיו שם מקודם‬ ‫עכ"ד (ומיושב קושיא ח')‪.‬‬ ‫ואם כנים הדברים אנו צריכים לומר דבר חדש‪ ,‬דמקום הנקרא "סוכות" שבו חנו ישראל בצאתם ממצרים וכמ"ש ויסעו‬ ‫מרעמסס ויחנו בסוכות‪ ,‬הרי היא אותו מקום שנקראת אחר כך בשם "פי החירות" שנצטוו ישראל לחזור אליה‪ - .‬ובזה ידוייק‬ ‫מאמר הקב"ה כי בסוכות "הושבתי" למ"ד דסוכות היא שם מקום (קושיא א')‪ ,‬דאכן בבואם לאיתם נצטוו ישראל לחזור ולחנות‬ ‫בסוכות‪ ,‬והמשך הקרא לפי"ז יבואר להלן‪.‬‬ ‫ואין להקשות איך יתכן שפעם אחת נקראת מקום זה בתוה"ק בשם "סוכות" ופעם אחרת בשם "פי החירות"‪ ,‬דהרי כבר למוד‬ ‫אותו מקום בזה‪ ,‬כדמצינו שמכונה מקום זה בתורה הק' בשמות שונים לפי הזמן והמצב לפי מה שיצאה ממנה לישראל באותה‬ ‫שעה‪ ,‬דהרי בתחלה בשעה שנשתעבדו בה ישראל‪ ,‬ועבודה זרה הנמצא בתוכה לא הניחם לברוח‪ ,‬נקראת אותו מקום בתוה"ק‬ ‫בשם "פיתום" שפירושו "פה סתום" (רא"ם שמות י"ד ב')‪ ,‬ואחר כך בשעה שנתבטלה כח עבודה זרה זו ולא מנעה אותם מלברוח‬ ‫ונעשו שם בני חורין‪ ,‬אז נשתנה שם העיר ונקראת בתוה"ק בשם "פי החירות" (רא"ם שם)‪ .‬ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר‬ ‫דבאותו שעה שחנו בה ישראל בצאתם במצרים נקראת בתוה"ק בשם "סוכות"‪ ,‬משום שבאותו מקום זכו ישראל לקבל ענני‬ ‫הכבוד (תרגום יונתן שמות י"ב ל"ז)‪ ,‬או משום שבאותו מקום עשו סוכות ממש (עי' מכילתא דרשב"י שמות י"ב ל"ז)‪.‬‬ ‫ומה יומתק לבאר בזה מה שכתב רש"י ז"ל (תהלים ס' ח') בזה"ל‪ :‬סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא‪ ,‬לא ידעתי סוכות שבאו‬ ‫לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא עכ"ל‪ - .‬ולפי האמור מבואר בפשיטות מדוע לא מצא רש"י מקומה של סוכות‪,‬‬ ‫דבאמת לא נמצא מקום מיוחד הנקרא בשם "סוכות"‪ ,‬רק שם זה נקראת כן בתוה"ק לפי שעה‪ - .‬וכבר מצינו דוגמתו אצל יעקב‬ ‫אבינו דכתיב (בראשית ל"ג י"ז)‪ :‬ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות‪ ,‬הרי שקרא שם‬ ‫המקום סוכות ע"ש הסוכות שבנה בתוכה למקנהו‪ ,‬אע"ג שמסתמא מתחלה היתה למקום זה שם אחר‪ .‬וגם בבית אל מצינו‬ ‫שעשה יעקב כן לשנות את שם העיר וכמ"ש (בראשית כ"ח י"ט)‪ :‬ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה‪.‬‬ ‫ואולי קרא יעקב בשניהם רק לעצמו לפי שעה‪ ,‬וכמו כן יתכן לומר אצל סוכות שחנו בה ישראל שנקראת כן רק לפי שעה בשביל‬ ‫הסוכות של ישראל‪ - .‬ואם נכון קישור הדברים א"כ זאת תהי' תורת המסור"ה מה דמצינו שני פעמים קשר מסוכות של יעקב‬ ‫לסוכות שחנו בה ישראל‪ ,‬בזה"ל‪ :‬א‪ .‬סכות‪ ,‬ב' במסורה‪ ,‬על כן קרא שם המקום סוכות (בראשית ל"ג י"ז) כי בסכות הושבתי את בני‬ ‫ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג)‪ .‬ב‪ .‬סכתה‪ ,‬ב' במסורה‪ ,‬ויעקב נסע סכתה (בראשית שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שמות י"ב ל"ז‪ ,‬ועי'‬ ‫בעה"ט שם)‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫אך עדיין לא מצינו מנוח‪ ,‬דהרי בס' מנחת יהודה הנ"ל נתקשה על המבואר מדברי רש"י דביום השלישי חזרו על כל מה שנסעו‬ ‫ביום השני‪ ,‬ממה שכתב רש"י בעצמו (שמות י"ד ה') דבחמישי ובששי רדפו המצרים אחרי ישראל‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬אם תאמר והלא לא‬ ‫היה פרעה מישראל אלא כדי מהלך יום אחד‪ ,‬דביום ראשון ושני נסעו ישראל‪ ,‬ובשלישי חזרו מה שנסעו ביום השני‪ ,‬נמצא שלא‬ ‫היו ממצרים אלא מהלך יום אחד‪ ,‬ולמה לא הגיען פרעה אלא בשני ימים‪ ,‬ע"כ קושייתו ותירץ בדוחק יעו"ש‪.‬‬ ‫אך נראה לבאר בפשיטות דבכגון דא נאמר יבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם‪ ,‬מה שכתב רש"י בעצמו (שמות י"ב ל"ז) וז"ל‪:‬‬ ‫מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו ובאו שם לפי שעה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ע"כ‪ .‬ומקורו במכילתא (בא פי"ד) וז"ל‪:‬‬ ‫כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו'‪ .‬והנה ק"כ מיל היא דרך של‬ ‫שלשת ימים‪ ,‬דהרי מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות (פסחים צ"ד ע"א) שהיא ארבעים מיל‪ ,‬נמצא ק"כ מיל לג' ימים‪ .‬ולפי"ז‬ ‫נמצא דאע"ג שחזרו ישראל עד סוכות‪ ,‬מ"מ עדיין נשארו מרוחקים ממצרים דרך שלשת ימים‪ ,‬דהרי המצריים בודאי לא זכו‬ ‫לכנפי נשרים‪.‬‬ ‫ואם תאמר אם כן תקשי לאידך גיסא‪ ,‬אם היו מרוחקים ממצרים דרך שלשת ימים איך עלה ביד פרעה וחילו לרדוף אחריהם‬ ‫ולהשיגם בשני ימים‪ .‬אך נראה דזה יבואר בפשיטות בג' אנפין‪ :‬א‪ .‬דהרי ארץ מצרים היתה גדולה מאוד מהלך מ' יום (תנחומא בא‬ ‫תוריחה יפל םתריזחב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪ -‬א"י רמאמ‬ ‫דמ‬ ‫פ"ט)‪ ,‬ומה דמצינו כאן שיעור ג' ימים נחשב רק מאותו מקום שיצאו ממנו ישראל דהיינו מרעמסס עד סוכות‪ ,‬אך יתכן שממקום‬ ‫יציאת פרעה לרדוף לא נשאר לסוכות רק דרך של שני ימים‪ .‬ב‪ .‬דשיעור של י' פרסאות ליום נאמר רק לאדם בינוני ההולך ברגליו‪,‬‬ ‫משא"כ מרכבות פרעה וחילו שהיו מלומדי מלחמה והלכו בזריזות ובסוסים וכו'‪ ,‬גם יתכן שהלכו ביום ובלילה‪ .‬ג‪ .‬דהרי במכילתא‬ ‫(בשלח פ"א) מצינו בזה"ל‪ :‬ושלישים על כלו רשב"ג אמר זה השלישי שעל המרכבה‪ ,‬לשעבר לא היו אלא ב' שהיו מריצים המרכבה‪,‬‬ ‫ופרעה הוסיף עליהם אחד בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל‪ .‬ר' אנטונינוס אומר ג' היו הוסיף עליהם עוד אחד והיו ד' ע"כ‪ .‬ולפי"ז‬ ‫נמצא שאין להוכיח כלום מרדיפתו של פרעה‪ ,‬ושפיר יתכן לומר שחזרו ישראל עד סוכות‪( .‬ומיושב קושיא י"א)‪.‬‬ ‫ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף לבאר שאר הדקדוקים‪ ,‬דאכן בשעת יציאת מצרים לא יצאו הערב רב יחד עם ישראל‬ ‫כדמשמע בזוה"ק (ח"ב מ"ה ע"ב)‪ ,‬דהרי בני ישראל זכו לצאת על כנפי נשרים וכהרף עין הלכו מרעמסס לסוכות שהוא מהלך ג'‬ ‫ימים‪ ,‬משא"כ הערב רב הלכו ברגלם ולא הגיעו לסוכות עד סוף יום השלישי‪ ,‬אך מכיון שבאותו היום כבר חזרו ישראל מאיתם‬ ‫לסוכות שפיר מצאו זה את זה‪ ,‬וכמבואר בזוה"ק (שם) דאח"כ נתחברו עם הערב רב‪( .‬ומיושב קושיא ה')‪.‬‬ ‫גם האקטורין ששלח פרעה עם ישראל בודאי לא זכו לצאת בכנפי נשרים‪ ,‬רק הלכו כל הדרך יחד עם הערב רב עד שהגיעו‬ ‫לסוכות בסוף יום השלישי‪ ,‬ושם פגשו את ישראל שחזרו מאיתם‪ ,‬ולכך לא מצינו זכרם של האקטורין בימים הראשונים ולא‬ ‫שמעו ישראל מהם כלום‪ ,‬גם לא שמעו האקטורין הכרזת משה לישראל שיחזרו לאיתם‪ ,‬ולא ידעו כלל שכבר היו ישראל‬ ‫באיתם וחזרו כל היום לצד מצרים‪ ,‬ויתכן שגם אם היו שומעים לא היו מאמינים דהרי בדרך הטבע אי אפשר בג' ימים להגיע‬ ‫מרעמסס עד איתם ולשוב משם לסוכות‪ ,‬ולכן באותה שעה שמצאו את ישראל בסוכות התחילו להפציר שכבר עברו ג' ימים‬ ‫והגיע הזמן לחזור למצרים‪ ,‬אך בני ישראל לא הסכימו לדבריהם דהרי כבר חזרו כל מה שנצטוו מפי הקב"ה ויותר מזה אינם‬ ‫מחוייבים‪ ,‬ודין גרמא שהתחילו ללחום זה בזה עד שבאו והגידו לפרעה‪( .‬ומיושב קושיא ה'‪ ,‬וקושיא י')‪ - .‬ואולי יתכן שמה"ט גופא‬ ‫ציוה הקב"ה לישראל שיחזרו לסוכות כדי שימצאו את האקטורין הבאים אחריהם ועי"ז יבא פרעה לרדוף אחר ישראל עד‬ ‫שיטבע בתהומות‪.‬‬ ‫ומה שעלתה ביד האקטורין לחזור ביום אחד מסוכות למצרים אע"ג שהיתה דרך ג' ימים‪ ,‬יתכן בפשיטות דחשבון של י'‬ ‫פרסאות ליום הוא רק לאדם בינוני ההולך רק ביום וברגליו‪ ,‬משא"כ האקטורין ששלח פרעה בודאי היו זריזים והלכו בסוסי‬ ‫מלכות המלומדים לרוץ‪ ,‬שהרי לכך שלחם פרעה שאם יברחו ישראל ימהרו לחזור ולהודיעו‪ .‬גם מקום שביתתו של פרעה לא‬ ‫היתה ברעמסס ויתכן שהיתה קרובה יותר לסוכות הנמצא בתוך גבול מצרים כנ"ל‪ .‬גם אפשר דחוץ מיום הרביעי הלכו האקטורין‬ ‫גם בשני לילות אור ליום רביעי וחמישי וביחד הלכו כשיעור ג' ימים‪ ,‬וא"כ שפיר יתכן שהגיעו לפרעה סמוך לבוקרו של יום‬ ‫חמישי‪ ,‬ואכן באותו היום התחיל פרעה לרדוף אחרי ישראל‪.‬‬ ‫והנה באותו שעה שהתחיל פרעה ברדיפתו היתה תכלית הליכתו להגיע לפי החירות לפני בעל צפון‪ ,‬ששם היתה מקום עמידת‬ ‫ישראל באותה שעה כמו שאמרו לו האקטורין‪ ,‬וחשב שבודאי יתפסם באותו מקום דהרי לפי חשבונו נמנע מבני ישראל מלילך‬ ‫הלאה מכוחו של בעל צפון המעכב אותם לצאת מגבול מצרים‪ ,‬ואכן מצינו שהגיע פרעה עד אותו מקום כמ"ש חז"ל (מכילתא בשלח‬ ‫פ"ב) שהקריב קרבנות וקטורת לפני בעל צפון‪.‬‬ ‫אך מובן מעצמו דלא נשארו בני ישראל לעמוד בפי החירות עד שיגיע פרעה אליהם וילחום עמהם‪ ,‬שהרי לא נצטוו מפי‬ ‫הקב"ה לשבת כאן ולהמתין על פרעה‪ ,‬רק שע"י חזרתם יתעורר פרעה לרדוף אחריהם‪ ,‬ולכן באותה שעה שהרגישו שכבר רודף‬ ‫פרעה והולך ומתקרב אליהם מיהרו לעזוב את מקומם מפחדו של פרעה‪ ,‬וחזרו שוב על כל הדרך שהלכו ביום השלישי מפי‬ ‫החירות אל שפת הים‪ - .‬וזהו שנאמר (שמות י"ד י')‪ :‬ופרעה "הקריב" שהקריב את אחרים (קושיא י"ד)‪ ,‬היינו שברדיפתו גרם פרעה‬ ‫להקריב את ישראל אל שפת הים‪.‬‬ ‫המ‬ ‫תוריחה יפל םתריזחב ‪,‬יתבשוה תוכוסב ‪ -‬א"י רמאמ‬ ‫ואכן כשהגיעו המצרים לפי החירות מצאו לדאבונם שכבר עזבו ישראל את פי החירות וחונים הם על הים‪ ,‬וכמה נכזבה‬ ‫תוחלתם באותה שעה שראו בעיניהם שעלתה ביד ישראל לצאת פעם שנית מכל גבול מצרים ובעל צפון לא עכבם‪ ,‬ומי יודע אם‬ ‫יתגבר בעל צפון להחזירם עוד הפעם‪ ,‬ואולי לכך מיהר פרעה להשתחוות ולהקריב קרבנות וקטורת לפני בעל צפון‪ ,‬ובמר נפשו‬ ‫היה עומד ומבקש שבעל צפון יעמוד על ימינו ויחזיר את ישראל אל גבול מצרים כמו בפעם הראשון‪.‬‬ ‫ומה מתוק לחכי לדייק ולבאר בזה כל לשונות הכתובים (שמות י"ד‪ ,‬ח' ט' י')‪ :‬ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני‬ ‫ישראל (ועי"ז גרם שבני ישראל יתחילו לחזור מפי החירות אל שפת הים)‪ ,‬ובני ישראל יוצאים (עכשיו מתוך גבול מצרים‪ ,‬ע"י שעברו בשלום את בעל‬ ‫צפון שעמד בתוך גבול מצרים לעכב את הבורחים‪ ,‬והלכו אל הים שהוא מחוץ לגבול מצרים‪ ,‬ואע"ג שכבר יצאו פעם אחת מ"מ מכיון שבאותו פעם נצטוו לחזור‬ ‫לגבול מצרים נמצא שעיקר היציאה היא עכשיו) ביד רמה (ותרגומו בריש גלי‪ ,‬שכל הרודפים המצריים ראו שאכן עלתה ביד ישראל לצאת מגבול מצרים‪ ,‬וכמו‬ ‫שנאמר) וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים (היינו שהשיגו את בני ישראל שהלכו מפי החירות ונמצאו חונים על הים‪ ,‬משא"כ) כל‬ ‫סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו (הם היו חונים) על פי החירות לפני בעל צפון (במקום שחנו ישראל לראשונה‪ ,‬ועכשיו באו שם המצרים כדי לבקש‬ ‫את ישראל‪ .‬ואם תאמר מדוע עזבו ישראל את פי החירות‪ ,‬גם מדוע נשאר פרעה לחנות באותו מקום אחר שלא מצא בה את ישראל‪ ,‬לזה ממשיך לומר) ופרעה‬ ‫הקריב וגו' (היינו שהקריב פרעה את ישראל מפי החירות אל שפת הים ע"י שרדף אחריהם‪ ,‬וזהו לפי פשוטו של מקרא‪ .‬ולפי מדרשו הכוונה שנשאר פרעה‬ ‫לחנות באותה מקום כדי להקריב קרבנות לפני בעל צפון) והבן‪ .‬ובפירוש זה מיושב היטב כמה דקדוקים שנפרטו לעיל (קושיא ז'‪ ,‬וקושיא י"א‪,‬‬ ‫וקושיא י"ג) ודו"ק‪.‬‬ ‫שוב מצאתי חלק מפירוש זה גם במלבי"ם ז"ל (שמות י"ד ט') שכתב וז"ל‪ :‬וישיגו אותם‪ ,‬פירוש שבעת בא פרעה לשם עם רכבו‬ ‫ופרשיו כבר נעתקו ישראל מפי החירות והתקרבו אל הים‪ ,‬ובבא פרעה ורכבו חנה הוא על פי החירות מקום ששם עמדו ישראל‬ ‫תחלה‪ ,‬וישראל חנו אז על הים‪ ,‬ובעת שהגיע לשם מחנה מצרים הגדול אז השיגו אותם היינו לישראל שהם חונים על הים‪ ,‬לא על‬ ‫פי החירות‪ ,‬וכל סוס רכב פרעה היו חונים על פי החירות עכ"ל‪ ,‬ומכוון לדברינו‪.‬‬ ‫פירות הנושרים לפנינו מכל המבואר‪ ,‬דאע"ג שכבר עברו איזה ימים משעה שיצאו ישראל מרעמסס מ"מ עדיין לא נגמרה‬ ‫היציאה והשחרור‪ ,‬דהרי באותו היום לא נסעו רק לסוכות הנמצא בתוך גבול מצרים‪ ,‬ואף ביום השני כשיצאו מן הגבול ונסעו‬ ‫לאיתם נצטוו תיכף לחזור לפי החירות ובעל צפון הנמצא בתוך הגבול‪ ,‬וכפי הנראה נתעכבו שם עד סמוך ליום הששי כשרדף‬ ‫פרעה אחריהם‪ ,‬ורק באותה שעה כשברחו מן המצרים ויצאו מפי החירות ועברו את בעל צפון בדרכם אל שפת הים אז יצאו‬ ‫לגמרי מארץ מצרים‪ .‬ובזה מבואר היטב מדוע קראה תורה דייקא לעיר "פיתום" בשם "פי החירות" על שם שהיא מקום חירותן‬ ‫של ישראל‪ ,‬שאכן היתה פיתום מקום חנייתם האחרונה של ישראל בתוך גבול מצרים ומשם יצאו ונשתחררו‪( .‬ומיושב קושיא ט')‪.‬‬ ‫ויש להתבונן בפלאות תמים דעים‪ ,‬דהנה עיקר שיעבודם של ישראל במצרים היתה בעיירות של פיתום ורעמסס‪ ,‬אי לזאת‬ ‫סיבב הקב"ה יציאת ישראל ממצרים באופן נפלא‪ ,‬שיהי' התחלת היציאה והשחרור דייקא בעיר רעמסס‪ ,‬ואע"פ שבאותה שעה‬ ‫היו ישראל מפורדים בכל ארץ מצרים שהיא מהלך ארבעים יום‪ ,‬מ"מ עשה הקב"ה נס גדול לקבץ את כולם לרעמסס על כנפי‬ ‫נשרים כהרף עין‪ ,‬כדי שיצאו כל ישראל יחד דייקא מרעמסס‪ ,‬אך מכיון שרצה הקב"ה שישתחררו גם מפיתום‪ ,‬לכן סיבב דגמר‬ ‫היציאה והשחרור יהי' דייקא בעיר פיתום‪( .‬ומיושב קושיא ד')‪.‬‬ ‫אך לאמיתו של דבר‪ ,‬אפילו באותה שעה שיצאו ישראל מפי החירות‪ ,‬אע"פ שכבר יצאו מתוך גבול מצרים שלא ע"מ לחזור‪,‬‬ ‫מ"מ לא יתכן לומר שכבר נגמר היציאה והשחרור לגמרי‪ ,‬דהרי באותה שעה ממש רדפו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו ובני‬ ‫ישראל היו יראים ומפחדים‪ ,‬כדכתיב (שמות י"ד י')‪ :‬ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו‬ ‫מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'‪ ,‬הרי שגם בשעה שכבר עמדו ישראל על שפת הים בהאי פחדא הוי יתבי שיתגבר פרעה עליהם‪.‬‬ ‫‪ -‬והנה פרעה ברדיפתו שם בטחונו בבעל צפון שיחזיר את ישראל כמו בפעם הראשונה‪ ,‬ויתכן שאותן קטני אמנה בישראל‬ ‫שחששו בתחילה בחזירתם לפי החירות שהיא מכוחו של בעל צפון (כמ"ש במרכבת המשנה הנ"ל)‪ ,‬היו יראים גם עכשיו שמא יחזירם‬ ‫בעל צפון כמו בשעה שיצאו לראשונה מגבול מצרים‪ - .‬ונמצא מזה דאע"פ שבפועל כבר יצאו ישראל מכל גבול מצרים ולא חזרו‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫ומ‬ ‫עוד‪ ,‬מ"מ קשה לקרוא אותם יוצאים ומשוחררים לגמרי‪ ,‬הן מצד פרעה וחילו שרדפו אחריהם כדי להחזירם‪ ,‬והן מצד בני ישראל‬ ‫בעצמם שהיו שרויים בפחד ואימה שמא יוחזרו למצרים‪ ,‬רק עיקר היציאה והשחרור היתה ביום השביעי באותה שעה שנטבעו‬ ‫כל הרודפים במצולות ים ונסתלקו כל החששות והפחדים‪ ,‬וזה היתה באמת הגמר של יציאת מצרים‪ ,‬וכמ"ש בביאור הרד"ל (על‬ ‫פרקי דר"א‪ ,‬פמ"ב אות ט"ו) דמצינו בדברי חכמינו ז"ל דקריעת ים סוף מכונה בלשון "יציאת מצרים" משום דאז היה גמר יציאה והצלה‬ ‫מרשות מצרים לגמרי‪ ,‬והיינו דאמר קרא ויושע ה' "ביום ההוא" את ישראל מיד מצריםד ‪.‬‬ ‫תמצית הדברים‪ ,‬דאע"פ שכבר בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים‪ ,‬מ"מ לא נגמרה היציאה והשחרור לגמרי עד‬ ‫שעברו שבעה ימים שלימים‪ ,‬ובזה מבואר היטב מה שציוה הקב"ה דייקא "שבעת ימים" מצות תאכלו‪ ,‬ובסוכות תשבו "שבעת‬ ‫ימים" (קושיא ב')‪ .‬דהלא טעם שני המצות היא משום זכר ליציאת מצרים (עי' טור וב"ח הל' סוכה סי' תרכ"ה)‪ ,‬ואכן יציאת מצרים נמשכה‬ ‫לשבעה ימים‪ - .‬וטעם הדבר שנתארכה יציאת מצרים כל כך אע"פ שכבר יצאו מגבול מצרים ביום השני כשבאו לאיתם‪ ,‬היא מכח‬ ‫ציווי הקב"ה שיחזרו לסוכות (פי החירות) ויחנו שמה לפני בעל צפון כדי שיתעוררו המצרים לרדוף אחריהם ויטבעו בתהומות‪ ,‬ובלי‬ ‫ציווי זה היתה יציאת מצרים נגמרה כבר ביום השני‪ ,‬דהיו ישראל נשארים חוץ לגבול מצרים‪ ,‬והמצרים לא היו רודפים אחריהם‪,‬‬ ‫ולא היה צורך כלל בקריעת ים סוף שלא בא רק כדי לטבוע את המצרים (כמבואר בחזקוני שמות י"ד כ"ב‪ ,‬ורד"ק תהלים קל"ו י"ד)‪.‬‬ ‫והנה מה טוב ומה נעים לבאר בזה מאמר הקב"ה‪ :‬בסוכות תשבו שבעת ימים (דייקא) למען ידעו דורותיכם (ויזכרו יציאת מצרים‬ ‫שארכה שבעת ימים‪ .‬ואם תאמר איזה קשר יש מישיבה בסוכה לזכירת יציאת מצרים‪ ,‬גם מדוע נצרך לזכרון זה שבעת ימים ולא סגי ביום אחד‪ ,‬לזה בא הקב"ה‬ ‫ליתן טעם) כי "בסוכות" (שם מקום) הושבתי (במצותי) את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (דהרי באותה שעה שיצאו מגבול‬ ‫מצרים לראשונה‪ ,‬ציויתי אותם לחזור לפי החירות דהיינו סוכות‪ ,‬ובאותה מקום היתה חנייתם האחרונה במצרים ושם נשתחררו‬ ‫ונעשו בני חורין‪ ,‬גם גרמה חזרה זו שנמשכה יציאת מצרים לשבעה ימים‪ ,‬לכן בסוכו"ת תשבו שבע"ת ימי"ם‪ ,‬לעשות זכר לאותו‬ ‫מקום שנעשיתם בני חורין ועי"ז תזכרו יציאת מצרים (ומיושב קושיא א')‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף מה שדקדק בחיי אדם (ח"ב‪ ,‬כלל קמ"ו) וז"ל‪ :‬כתיב בסכת תשבו וגו' כי בסכות הושבתי וגו'‪ ,‬מתחלה כתיב בסכת‬ ‫חסר וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל‪ .‬וכן‬ ‫פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג)‪ .‬ולדרכינו יתכן שבא להורות על מה שישבו שני פעמים במקום הנקרא סוכות‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫מאמר י"ב ‪ -‬בסוכות הושבתי במלחמת סיחון ועוג‬ ‫סוכות בארץ סיחון ‪ -‬שמחת בית השואבה בנחלי ארנון ‪ -‬סוכות וניסוך המים של יעקב אבינו ‪ -‬בני ישראל בתוך סוכות של‬ ‫יעקב ‪ -‬יעקב זורק חצים נגד ארץ האמורי ‪ -‬סוכות בעמק השדים ‪ -‬סוכות במהפכת סדום ‪ -‬סוכתה של סדום בעבר ובעתיד ‪-‬‬ ‫הצלת הסוכה במלחמת גוג ומגוג‬ ‫א‪ .‬בילקוט שמעוני (פ' אמור‪ ,‬רמז תרנ"ג) מצינו בזה"ל‪ :‬כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא‬ ‫בסוכתה של סדום‪ ,‬שנאמר אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד‪ ,‬מהו עמק סכות זו סוכתה של סדום‬ ‫שהיתה מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו על גב זו גפן תאנה ורמון ופרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם‪ .‬והיא פלא‬ ‫מהו סוכתה של סדום ואיזה זכיה יש לישב בסוכה זו‪ ,‬ובפרט דכבר נחרבה סדום ומה נפק"מ מה שהיתה מסוככת לפני חורבנה‪- .‬‬ ‫גם צ"ב איזה שייכות יש ממצות סוכה שאנו מקיימין סוכות עם סדום‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ואולי לכך נפלטו המצרים מן הים בעודם חיים לשעה קצרה‪ ,‬כדי שיראו בעיניהם ויבואו להכרה גמורה שבאמת יצאו ישראל ממצרים ולא נשאר שום תקוה להחזירם‪,‬‬ ‫ובזה נתקיים בשלימות מאמר הכתוב‪ :‬ובני ישראל יוצאים "ביד רמה" ותרגומו "בריש גלי"‪ ,‬שהיתה יציאתם גלוי לעין כל גם למצריים בעצמם‪.‬‬ ‫זמ‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫ב‪ .‬במס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג) ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר‪ ,‬רבי עקיבא אומר‬ ‫סוכות ממש עשו להם עכ"ד הגמ'‪ .‬ויש להבין שיטת רבי עקיבא‪ ,‬דבשלמא למ"ד ענני הכבוד שפיר היא נס גדול ונפלא שראוי‬ ‫לעשות זכר בכל הדורות בשבילה‪ ,‬משא"כ מה שישבו בתוך סוכות‪ ,‬איזה חידוש יש בזה הלא כך דרכן של הולכי מדבריות לישב‬ ‫בתוך אהלים וסוכות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬גם יש להתבונן בדברי ר"א ורע"ק דהרי כללא אית לן דאין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬ובכל מקום שנזכר בתורה לשון "סוכות"‬ ‫הכוונה בפשיטות לאיזה מקום שנקרא בשם זה‪ ,‬וכמו שנאמר (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב נסע סכותה וגו' על כן קרא שם המקום‬ ‫סוכות‪ ,‬וכמו כן נאמר (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה"‪ ,‬ודרשו חכמים (מכילתא בא פי"ד) אין סוכות אלא מקום‬ ‫כמו שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל‪ .‬ולפי"ז נראה דגם מאה"כ שלפנינו‬ ‫"כי בסוכות הושבתי" הכוונה בפשיטות שישבו במקום הנקרא "סוכות"‪ .‬גם במסורה (עי' מנחת שי שמות י"ג כ'‪ ,‬ויקרא כ"ג ל"ד) מצינו‬ ‫בזה"ל‪ :‬בסכת כולם חסרים בר מן ב'‪ ,‬על כן קרא שם המקום סכות (בראשית ל"ג י"ז) כי בסכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג)‬ ‫ע"כ‪ .‬נמצא דסוכות שלפנינו מקושר לשם מקום‪ .‬ואכן מצינו גדולי ישראל שפירשו מאה"כ כי בסוכות הושבתי דבצאת ישראל‬ ‫ממצרים הלכו מרעמסס "לסוכות" (רוקח הל' סוכה סי' רי"ט בפירוש הראשון‪ ,‬וכן פירש הר"י קמחי ובנו הרד"ק הובא בספר זכרון על רש"י ופענח רזא‬ ‫פ' אמור) הרי שפירשוהו על שם מקום‪ .‬אך גם זה צ"ב דמהו החידוש מה שישבו ישראל במקום ששמה סוכות לעשות זכר בכל‬ ‫הדורות בשבילה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בחיי אדם (ח"ב‪ ,‬כלל קמ"ו) כתב וז"ל‪ :‬כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬מתחלה כתיב בסכת חסר‪ ,‬וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪,‬‬ ‫וא' סוכות ממש וכו' עכ"ל‪ .‬וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג)‪ .‬אך מרן זי"ע (דברי יואל לסוכות‪ ,‬עמוד ז') תמה על זה דהרי‬ ‫בגמ' נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא‪ ,‬וא"כ איך יתכן לפרש הכתוב‬ ‫על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד יעו"ש‪ .‬וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מדוע בסכות הושבתי כתיב מלא‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הנה לישנא דקרא דכתיב כי בסוכות "הושבתי" ולא כתיב "ישבו" מורה דישיבת ישראל בתוך הסוכות לא היתה מדעת‬ ‫עצמם רק מכח שהושיבם הקב"ה‪ ,‬וכמ"ש בכלי יקר (ויקרא כ"ג מ"ב) וז"ל‪ :‬הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו ובכבודו הושיבם‬ ‫בסוכות‪ .‬וכן פירש"י (סוכה ב' ע"א) וז"ל‪ :‬כי בסוכות הושבתי צויתי לישב‪ .‬וצ"ב מתי הושיבם הקב"ה בסוכות ממש‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בתיקוני זהר (תיקון י"ג‪ ,‬דף כ"ט ע"א)‪ :‬קם רבי אלעזר ואמר אבא אבא אמאי אתמר ביומא קדמאה דסכות (ויקרא כ"ג) ולקחתם‬ ‫לכם ביום הראשון פרי עץ הדר‪ ,‬אמר ליה ברי מאני קרבא בימינא נטלין לון‪ ,‬ובאלין מאני קרבא אינון ישראל רשימין דנצחין דינא‪,‬‬ ‫מתל למלכא דהוה ליה דינא וקרבא בשבעין אומין‪ ,‬ולא הוו ידעין מאן נצח דינא‪ ,‬ושאלין ליה מאן נצח דינא אמר תסתכלון באלין‬ ‫דרשימין במאני קרבא בידייהו‪ ,‬ותנדעון מאן נצח דינא‪( .‬וע"ע כעי"ז בויקרא רבה פ"ל ב')‪ - .‬ובמס' סוכה (דף ל"ח ע"א) מצינו בזה"ל‪ :‬רב‬ ‫אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה (ללולב) אמר דין גירא בעיניה דסטנא‪ - .‬גם מצות סוכה מורה על כלי זיין ונצחון וכמ"ש בבני‬ ‫יששכר (תשרי מאמר י' אות ה') בשם הרה"ק מקאריץ זי"ע וז"ל‪ :‬סוכה מלשון שררה ונסיכות‪ ,‬ולכן אנו יושבין בסוכה צלא דמהימנותא‬ ‫ורוב סוכות בשווקים וברחובות ואין אנו יראים משום דבר‪ ,‬להראות מהימנותא שאנו יושבים כנסיכים עלמא דחירות‪ ,‬כמאן דנצח‬ ‫קרבא וכלי מלחמתו בידו וכו' ואינו ירא משום אדם עכ"ד‪ - .‬וצ"ב מה ענין כלי זיין ונצחון מלחמה ליו"ט סוכות‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ידוע קושית הטור (או"ח סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף ענני‬ ‫הכבוד ובניסן היתה תחלת היקף העננים‪.‬‬ ‫סוכות בארץ סיחון‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים מה שפירש ברוקח (הל' סוכה‪ ,‬סי' רי"ט) וז"ל‪ :‬א"ר אליעזר סוכות ממש וכו' יש מפרשים כשצרו על‬ ‫ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסוכות‪ ,‬כמ"ש (שמואל ב' י"א) הארון וישראל ויהודא יושבים‬ ‫בסוכות כי בשדה הי' סכן עליהם עד שכבשו רבת בני עמון‪ ,‬כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען‪ ,‬זהו כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫ישראל כשצרים את האומות‪ ,‬וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמ"ש (דברים ד') אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫חמ‬ ‫ממצרים‪ ,‬והיא שנת הארבעים‪ ,‬שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ‪ ,‬אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו‬ ‫על הערים ונתנם ביד ישראל וכו'‪ ,‬כך למען ידעו דורותיכם שהקב"ה הביאם ממצרים וכשצרו על הערים של מלכים ישבו בסוכות‬ ‫עד שכבשום כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ וכו' והקב"ה כיבש הארצות עכ"ד הרוקח‪ .‬והוב"ד בקיצור באליהו רבה (או"ח סי'‬ ‫תרכ"ה)‪ - .‬ובדרשות חתם סופר (לסוכות‪ ,‬דף ל"ט ע"ב) ביאר דברי הרוקח בזה"ל‪ :‬למען ידעו דורותיכם כי במלחמה הושיעם ה' עכ"ל‪.‬‬ ‫גם בפירושי התורה לרבינו יהודה החסיד (פ' אמור) כתב וז"ל‪ :‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי‬ ‫אותם מארץ מצרים‪ ,‬זכור אני שמורי אבי פירש לנו כי בשנת הארבעים נאמר פסוק זה כשחנו בערבות מואב‪ ,‬והיו חונים בסוכות‬ ‫ומכבשים כרכים‪ ,‬והקב"ה ציוה המצוה במדבר סיני‪ ,‬ונתינת הטעם כתב משה בשנת הארבעים‪ ,‬מה שציוה סוכות בעבור שהיה‬ ‫דעת הקב"ה להושיב אתכם בסוכות ולכבוש להם כרכים‪ ,‬ושנת הארבעים קרויה בטוב "בהוציאי אתכם מארץ מצרים"‪ ,‬וראיה‬ ‫מסיחון דכתיב (דברים ד') אשר הכה משה ובני ישראל "בצאתם מארץ מצרים"‪ ,‬ולא היה כי אם בשנת הארבעים עכ"ד‪.‬‬ ‫ובחיי אדם (ח"ב כלל קמ"ו) נקט כן לדבר פשוט דמה שישבו ישראל בסוכות ממש היינו בשעה שצרו על העיירות במלחמות‬ ‫סיחון ועוג‪ ,‬ולא הזכיר כלל שזה רק איזה פירוש‪ .‬גם מרן החתם סופר זי"ע סובר כן בפשיטות בכמה מקומות (עי' דרשות חת"ס‬ ‫לסוכות תקצ"ג ד"ה כל‪ ,‬וסוכות תקצ"ה ד"ה שאלה‪ ,‬ובשו"ת חת"ס או"ח סי' קפ"ה)‪.‬‬ ‫פירות הנושרים לפנינו‪ ,‬דפסוק זה כי בסוכות הושבתי וגו' נאמר לישראל בשנת הארבעים בשעה שנמצאו בערבות מואב‪,‬‬ ‫והתחילו ללחום נגד סיחון ועוג וכל מלכי כנען‪ ,‬ונצחו אותם וירשו את ארצם בנסים ונפלאות שלא כדרך הטבע‪ ,‬ורצה הקב"ה שבני‬ ‫ישראל בכל הדורות יכירו וידעו שלא קיבלו ארץ ישראל בירושה מאבותיהם‪ ,‬גם לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו‬ ‫(תהלים מ"ד ד')‪ ,‬רק ה' איש מלחמה הלך לפניהם להכות מלכים גדולים ולהרוג מלכים אדירים‪ ,‬וע"י הכרה זו יזדרזו ישראל לקיים‬ ‫כראוי כל המצות התלויות בארץ‪ .‬ומהאי טעמא ציוה הקב"ה את ישראל לישב בסוכה מדי שנה בשנה כדי שיזכרו את הסוכות‬ ‫שישבו בהם בשעה שנלחמו ונצחו את כל המלכים האלו‪ - .‬ואע"ג שעצם מצות סוכה כבר קיבלו ישראל בהיותם במדבר וכמ"ש‬ ‫רבינו יהודה החסיד‪ ,‬מ"מ עדיין לא נתגלה להם טעמו של דבר עד שחנו בערבות מואב‪ ,‬גם לא נצטוו לקיים מצוה זו תיכף רק‬ ‫לדורות הבאים אחר דור המדבר (וכמ"ש בבית אלקים למבי"ט שער היסודות פל"ז)‪ ,‬דהרי כל זמן שהיו במדבר עדיין לא היה שייך טעם‬ ‫המצוה (וע"ע בגליוני הש"ס להגרי"ע סוכה י"א ע"ב דלדברי הרוקח לא קיימו מצות סוכה במדבר)‪.‬‬ ‫והנה הסברא נותנת דהזמן שבו נאמר לישראל מאה"כ כי בסוכות הושבתי‪ ,‬היתה באותה שעה שגמרו לנצח מלחמה הראשונה‬ ‫שערכו נגד סיחון מלך האמוריה ‪ - .‬ואכן מצינו דערבות מואב שבאותו מקום נאמר לישראל פסוק זה‪ ,‬נמשך מארנון ועד יבוק‬ ‫(חזקוני במדבר כ"ב א')‪ ,‬שנמצאת כולה בתוך גבול מלכות סיחון (במדבר כ"א כ"ד‪ ,‬יהושע י"ב ב'‪ ,‬שופטים י"א כ"ב)‪ ,‬משמע שעדיין נמצאו בארץ‬ ‫סיחון בשעה שקיבלו טעם מצוה זו‪ - .‬ובתורת משה להחתם סופר (פ' אמור‪ ,‬דף ק' ע"א) כתב וז"ל‪ :‬העיקר שהוא זכר לביאת הארץ‬ ‫שתחלתו מלחמת סיחון שיצאו ממחנה וישבו בסוכות למלחמה וכו' וסוכות שאנו עושים דומים לסוכות מלחמת סיחון בביאת‬ ‫הארץ יעו"ש‪ - .‬ולפי"ז נמצא דמאותה שעה שגמרו ישראל מלחמת סיחון התחילו בפועל לקיים מצות סוכהו ‪.‬‬ ‫והנה במדרש רבה (במדבר י"ט ל"ב) מצינו בזה"ל‪ :‬ויפנו ויעלו‪ ,‬מלחמת סיחון עשו באלול‪ ,‬ועשו את הרגל [פירוש‪ :‬יו"ט סוכות]‬ ‫בתשרי‪ ,‬ואחר הרגל מלחמות עוג‪ ,‬כמה דאת אמר (דברים ט"ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך ע"כ‪ .‬וכ"ה במדרש תנחומא (חקת פכ"ד)‪.‬‬ ‫‪ -‬ובסדר הדורות (ב"א תפ"ח) כתב בשם ראש יוסף הקדמון (אמסטערדאם תע"ז לפ"ק‪ ,‬ברכות ל' ע"א) דתיכף אחר החג בכ"ג תשרי התחיל‬ ‫מלחמת עוג יעו"ש‪ .‬וכן משמע מלשון המדרש שהרגל הפסיק בין שני המלחמות ותיכף אחר הרגל התחילו ללחום בעוג‪ .‬ואולי‬ ‫זהו שסמכו לכאן מאמר הכתוב ופנית בבוקר‪ ,‬דמה שם הכוונה ליום שאחר הרגל (עי' תוס' ר"ה ה' ע"א) אף מלחמת עוג היתה ביום‬ ‫שאחר הרגל‪ - .‬וממה שלא התחילו מלחמת עוג כבר לפני הרגל‪ ,‬משמע שלא גמרו מלחמת סיחון עד סמוך לרגל ממש והוצרכו‬ ‫ה‪ .‬שו"ר בגליוני הש"ס להגרי"ע (סוכה י"א ע"ב) דמשמע מדברי הרוקח דהתחלת מצות סוכה היתה רק אחר שבע שכיבשו יעו"ש‪ .‬ואולי נצרך לאחרה כך כך משום‬ ‫שהרוקח הזכיר בדבריו גם מלחמת שאר מלכי כנען‪ ,‬אך בדברי ריה"ח מפורש שנאמר להם פסוק זה בשנת הארבעים בהיותם בערבות מואב דהיינו בעבר הירדן‪.‬‬ ‫ו‪ .‬יש להוסיף טעם מדוע נתן הקב"ה מצות סוכה לישראל דייקא בתחלת כיבוש הארץ‪ ,‬לפימ"ש רבינו בחיי (במדבר י"ד ט') לפרש מאה"כ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם‬ ‫וז"ל‪ :‬יתכן לפרש כי לפי שהיה ביד ישראל "זכות הלחם והצל"‪ ,‬לכך יאמר כי לחמנו הם בזכות מצה בפסח‪ ,‬סר צלם מעליהם בזכות צל סכה וכו'‪ ,‬על כן אל תיראום עכ"ל‪.‬‬ ‫טמ‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫לשבות ממלחמה מפני קדושת המועד‪ .‬וכן מבואר בדרשות חתם סופר (דף שכ"ה ע"א‪ ,‬בדרוש לז' אב תקפ"ז) דמלחמת סיחון נמשכה‬ ‫עד סוכות ממש‪.‬‬ ‫ומה שמצינו שהוצרכו להפסיק מללחום מפני הרגל שבאה לקראתם אף שעדיין לא גמרו לקבל מצות סוכה‪ ,‬יבואר בפשיטות‪,‬‬ ‫דחג הסוכות מתחלקת לשנים‪ ,‬דהרי מצינו איזה פעמים בתורה (שמות ל"ד כ"ב‪ ,‬במדבר כ"ט י"ב) מוזכר חג האסיף הנמשך שבעה ימים‪,‬‬ ‫ולא נזכר בה כלל ענין מצות סוכה וד' מינים‪ ,‬רק בפ' אמור (ויקרא כ"ג) מצינו דבחג האסיף צריכים ליקח ד' מינים ולישב בסוכה‬ ‫למען ידעו דורותיכם וגו'‪( .‬ועי' בחינוך מצוה שכ"ד ושכ"ה דעיקר החג היא בשביל שמחת איסוף התבואה‪ ,‬ומצוה סוכה היא מטעם אחר)‪ .‬ולפי"ז יתכן‬ ‫בפשיטות דעצם הרגל כבר קיימו ישראל במדבר‪ ,‬רק מצות סוכה עדיין לא קיימו ישראל עד עכשיו כשגמרו מלחמת סיחון‪.‬‬ ‫ובזה מתורץ בפשיטות קושית הטור (קושיא ז') מדוע נקבע מצות סוכה דייקא על ט"ו תשרי‪ ,‬דבאמת היא דבר בעתו ובזמנו‬ ‫הראוי‪ ,‬דהרי בשעה שהגיע חג האסיף גמרו נצחון הראשונה על סיחון‪ ,‬ואז הגיע זמן הנכון להתחיל בקיום מצות סוכה בפועל‪,‬‬ ‫ואכן באותה שעה נתגלה לישראל טעם המצוה כי בסוכות הושבתי וגו' דהיינו שהיא לזכר אותן הסוכות שישבו בה במלחמת‬ ‫סיחון‪ ,‬ותיכף ומיד באותו הרגל כבר התחילו ישראל לקיים מצוה זו בשלימות‪ - .‬ואולי לכך נתוסף להם באותו פרשה (ויקרא כ"ג‬ ‫מ') גם מצות ד' מינים שדומים למאני קרבא וכלי זייןז (קושיא ו')‪ ,‬וכוונת שניהם להורות על מה שזכו לנצח במלחמה‪ - .‬ומה יומתק‬ ‫לפי"ז מנהג ישראל קדושים להכניס ד' מינים בתוך הסוכה‪ ,‬דהרי שני המצות מקושרים זה לזה ושורשם אחת היא‪.‬‬ ‫ומה שנצטוו ישראל דייקא בסוכות תשבו "שבעת ימים"‪ ,‬יש לבאר דמכיון שגמרו נצחונם על סיחון סמוך ממש לרגל‪ ,‬והוסיף‬ ‫הקב"ה לחג האסיף שנמשכה ז' ימים גם מצות סוכה לזכר נצחון המלחמה‪ ,‬לכך נצטוו לישב בסוכה בכל ימי הרגל דהיינו שבעת‬ ‫ימים‪ - .‬גם יתכן לפרש בזה לפימ"ש ברוקח הנ"ל דטעם מצות סוכה היא זכר לכיבוש הכרכים בארץ ישראל‪ ,‬אך ארץ סיחון ועוג‬ ‫עדיין נמצאים בעבר הירדן‪ ,‬והכרך הראשון שכבשו בארץ ישראל הרי היא יריחו‪ ,‬ובפשיטות נראה דתכלית העברת ישראל בארץ‬ ‫סיחון ועוג היתה כדי להגיע לכיבוש יריחו‪ ,‬גם בהיות ישראל בערבות מואב חנו נגד יריחו (במדבר כ"ב א'‪ ,‬ורשב"ם שם)‪ ,‬ויריחו נקראת‬ ‫"מנעול של ארץ ישראל" כמ"ש חז"ל (במדבר רבה פט"ו ט"ו)‪ :‬יריחו נגרא (מנעול) של ארץ ישראל אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ‬ ‫נכבשת ע"כ‪ .‬וכיבוש יריחו ארכה לישראל שבעה ימים‪ ,‬גם ביום השביעי הקיפו את יריחו שבע פעמים (כמבואר ביהושע ו')‪ ,‬ואולי‬ ‫לכך נצטוו ישראל בסוכות תשבו "שבעת ימים"‪ - .‬ויש להסמיך לזה מש"כ בירושלמי (סוכה פ"ד ה"ג)‪ :‬דבחג הסוכות היו מקיפין את‬ ‫המזבח בכל יום פעם אחת וביום השביעי הקיפו את המזבח שבע פעמים "זכר ליריחו"‪( .‬וע"ע מהרש"א סוכה מ"ה ע"א)‪.‬‬ ‫שמחת בית השואבה בנחלי ארנון‬ ‫ובמה שיוצא לפנינו שמלחמת האמורי נגמרה בחג הסוכות‪ ,‬אולי יתכן להוסיף מילתא בטעמא על גודל השמחה שהיה‬ ‫בביהמ"ק בניסוך המים עד שאמרו חכמים (סוכה נ"א ע"א)‪ :‬מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו‪ .‬ויש להתבונן‬ ‫דלא מצינו שמחה גדולה כזאת בשום קרבן מקרבנות מנחות ונסכים‪ ,‬ומה נשתנה ניסוך המים בחג הסוכות‪.‬‬ ‫אך ידוע מה שדרשו חכמינו ז"ל (במדבר רבה פי"ט כ"ה‪ ,‬מדרש תנחומא חקת פ"כ) וז"ל‪ :‬אז ישיר ישראל את השירה הזאת (במדבר כ"א י"ז)‬ ‫וכו' שעשה להם הקב"ה אותות ונסים בנחלי ארנון כנסים שעשה להם בים סוף‪ ,‬ומה הם נסים של נחלי ארנון‪ ,‬אדם עומד על הר‬ ‫זה ומדבר עם חברו בהר אחר וכו'‪ ,‬והדרך יורד לתוך הנחל ועולה‪ ,‬ודרכן של ישראל לעבור בתוך הנחל‪ ,‬נתכנסו כל האומות לשם‬ ‫אוכלוסין שאין להם סוף‪ ,‬ישבו מקצתן בתוך הנחל‪ ,‬וההר מלמעלן עשוי מערות מערות‪ ,‬וכנגד המערות הר שכנגדו עשוי סלעים‬ ‫סלעים כמין שדים שנאמר ואשד הנחלים‪ ,‬נכנסו האוכלסין לתוך המערות ואמרו כשירדו ישראל לתוך הנחל אלו עומדין לפניהם‬ ‫ז‪ .‬אולי יתכן להוסיף דע"י ד' מינים גופיה זכו לנצח את המלחמה‪ ,‬וכמ"ש בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות‪ ,‬ח"ב פ"ז ע"ב) וז"ל‪ :‬ביציאת מצרים כתיב בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ונראה שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים‪ ,‬וי"ל שזהו שנאמר אז ישיר וכו' השירה הזאת וכו' אשירה לה' הכל לשון נענוע כמו פירות הנושרין‪ ,‬וז"ש‬ ‫אשירה לה' אני מנענע בהד' מינים וכו'‪ ,‬ה' איש מלחמה כי הד' מינים הנ"ל נקראים מאני קרבא וכו' תפול עליהם אימה ופחד ע"י הד' מינים‪ ,‬עכ"ד הנפלאים‪ .‬הרי לפנינו‬ ‫דבר חידוש גדול דבצאת ישראל מצרים לקחו בידם ד' מינים שבלולב‪ ,‬ובשעה שעשו מלחמה עם שונאיהם וכמ"ש ה' איש מלחמה‪ ,‬אז היו מנענעים בד' מינים ועי"ז‬ ‫נפלה אימתה ופחד על האומות‪ - .‬וע"ע במהרש"א (סוכה מ"ה ע"א) בענין הקפת המזבח בערבה וז"ל‪ :‬הוא בעצמו ענין הקפת יריחו ששה ימים בכל יום פעם אחת וביום‬ ‫השביעי ז' פעמים למפלת אויבים (ועי' ירושלמי סוכה פ"ד ה"ג)‪ - .‬ואולי זהו שאמר הכתוב (שמות י"ג י"ח) וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים‪ ,‬ופירש"י אין חמושים אלא‬ ‫מזויינים שיצאו בכלי זיין‪ ,‬דארבעה מינים שבלולב הן הנה היו מאני קרבא וכלי זיין שבהם יצאו בני ישראל ממצרים‪.‬‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫נ‬ ‫בתוך הנחל ואנו למעלה מן המערות ונהרוג את כולם‪ ,‬כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום לא הצריכן הקב"ה לירד למטה לנחל‪,‬‬ ‫אלא רמז להרים ונכנסו שדים של הר זה לתוך מערות של הר זה ומתו כולם‪ ,‬והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה ונעשה דרך כבושה‬ ‫וכו'‪ ,‬ואותו נחל מפסיק בין תחומי ארץ ישראל לתחומי ארץ מואב שנאמר כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי וכו'‪ ,‬נכנסו‬ ‫הסלעים לתוך המערות ורצצו כל אותן גבורין‪ ,‬והבאר ירדה לתוך הנחל ונתגברה שם ואבדה כל האוכלסין כשם שאבד אותן הים‬ ‫וכו'‪ ,‬ועברו ישראל על אותן ההרים ולא ידעו כל נסים הללו‪ ,‬אמר הקב"ה הריני מודיע לבני כמה אוכלוסין אבדתי מפניהם‪ ,‬ירדה‬ ‫הבאר לאותן המערות והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר‪ ,‬וישראל חזרו לבקש את הבאר‪ ,‬וראו אותה שהיא יוצאה‬ ‫מלאה מתוך הנחל ומוציאה איברים איברים‪ ,‬ומנין שהבאר הודיע להן‪ ,‬שנאמר ואשד הנחלים וגו' ומשם בארה‪ ,‬וכי משם היתה‬ ‫והלא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם‪ ,‬אלא שירדה לפרסם את הנסים‪ ,‬והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה עלי באר‬ ‫ענו לה ואמרו שירה עליהם עכ"ד‪.‬‬ ‫גם ברש"י (פ' חקת‪ ,‬כ"א ט"ו ט"ז) הזכיר ענין זה וז"ל‪ :‬אשד הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם‪ ,‬לפי שהיו ההרים‬ ‫גבוהים והנחל עמוק וקצר‪ ,‬וההרים סמוכים זה לזה אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חבירו בהר מזה‪ ,‬והדרך עובר בתוך הנחל‪,‬‬ ‫אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור‪ ,‬נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות‪,‬‬ ‫והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב‪ ,‬ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ‪ ,‬כיון שבאו‬ ‫ישראל לעבור נזדעזע ההר של אר"י כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה‪ ,‬ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך‬ ‫אותן נקעים והרגום וכו'‪ ,‬אמר הקב"ה מי מודיע לבני הנסים הללו‪ ,‬המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו‪ ,‬לאחר שעברו חזרו‬ ‫ההרים למקומם‪ ,‬והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל ראו ואמרו‬ ‫שירה עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה אף שבמדרש הנ"ל מבואר שנתכנסו "כל האומות" לשם‪ ,‬מ"מ ברש"י הנ"ל פירש שהיו "אמוריים" דהיינו מחיילותיו של‬ ‫סיחון מלך האמורי‪ .‬וכך מפורש בגמ' (ברכות נ"ד ע"א) דאלו שנטמנו בתוך המערות היו "אמוראי"‪ .‬וכן כתב בדברים רבה (הנדפס מכת"י‪,‬‬ ‫פ' דברים) וז"ל‪ :‬מה עשו "האמוריים" הלכו הגבורים שלהם וישבו להם במערות וכו'‪ .‬והכי מסתברא דהרי נחל ארנון נמצא בתחלת‬ ‫גבולו של סיחון מלך האמורי (במדבר כ"א‪ ,‬י"ג‪ ,‬כ"ד‪ ,‬כ"ו)‪ ,‬והסברא נותנת שגבורי האמורי נתקבצו בתחלת גבולם כדי לעכב כניסת‬ ‫ישראל לארץ האמורי‪ - .‬ולהשוות דברי חכמים נראה בפשיטות‪ ,‬שלשון "כל האומות" המכוון לכל מלכי כנען ששלחו גבוריהם‬ ‫שיצטרפו וילחמו נגד ישראל יחד עם גבורי האמורי‪ ,‬ביודעם היטב שאם יעלה בידם לכבוש את האמורי אז ימשיכו ללחום גם‬ ‫עמהם‪ ,‬וכבר מצינו (רש"י במדבר כ"א כ"ג) שמלכי כנען היו מעלין מס לסיחון שישמור אותם שלא יעברו עליהן גייסות‪ - .‬אך למעשה‬ ‫לא עלתה הדבר ביד הגבורים ההם שהרי כולם כאחד נהרגו בתוך שני ההרים‪ ,‬ובני ישראל עברו בדרך כבושה על אותן ההרים ולא‬ ‫ידעו ולא הרגישו מכל מה שנעשה תחתיהם עד שנתגלה להם ע"י הבאר‪.‬‬ ‫אך מעשה דמציאת הבאר לא היתה תיכף ומיד בשעה שעברו ישראל את ההרים‪ ,‬רק אחר שגמרו מלחמת האמורי‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫רבינו אפרים (פ' חקת י"ט י"ז) דאחר שנלחמו בערי האמורי וצרו על עריהם חזרו על הבאר לומר שירה‪ .‬וכ"כ בעל הטורים (במדבר כ"א‬ ‫י"ז) דכשחזרו מן המלחמה חנו על הבאר ואמרו שירה‪ - .‬גם מתחלה לא מצאו את הבאר עד שחיפשו אחריה‪ ,‬וכלשון מדרש הנ"ל‬ ‫"ישראל חזרו לבקש את הבאר"‪ .‬ובדברים רבה (הנדפס מכת"י‪ ,‬פ' דברים) כתב וז"ל‪ :‬הבאר ירדה לה וישבה בנחל זה והיתה מתגברת‬ ‫ועולה והוציאה את כל ההרוגין שבמערות והיו צפין על פני המים‪" ,‬וישראל מבקשין את הבאר ולא היו מוצאין אותה"‪ ,‬הסבו‬ ‫פניהם וראו אותה וראו שם הרוגין שאין להם חקר ומספר‪ ,‬וכה"א ומשם בארה היא הבאר אשר אמר ה' והלא כבר יש לה עמהם‬ ‫מ' שנה‪ ,‬אלא שהיו גדולים הנסים שנעשו להם ע"י הבאר משנעשה להם על הים‪ ,‬אותה שעה פתחו ישראל את פיהם ואמרו‬ ‫שירה עכ"ל‪.‬‬ ‫וא"כ לפי המבואר לפנינו דגמר מלחמת סיחון היתה סמוך ממש לחג הסוכות‪ ,‬א"כ נמצא דבערב סוכות או בעצם יו"ט חזרו‬ ‫לבקש את הבאר‪ .‬ויתכן שחיפוש הבאר היתה בשביל שנצרכו לקיים מצות ניסוך המים בתוך המשכן שעמהם‪ ,‬ולכך היו מבקשין‬ ‫את הבאר שממנה היו רגילים ליקח מים לכל צרכיהם (עי' שהש"ר פ"ד כ"ז)‪ ,‬ואחר החיפוש מצאו את הבאר כשהיא יושבת בנחל‬ ‫ארנון‪ ,‬ואז ראו והרגישו בכל הנסים הגדולים שעשה להם הקב"ה‪ ,‬ובאותה שעה היתה שמחה גדולה לישראל מגדולם ועד קטנם‬ ‫(כמ"ש בתנא דבי אליהו רבה פרק י"ב)‪ ,‬וכולם פתחו את פיהם לומר שירה‪ ,‬וכמובן שגם מצות ניסוך המים קיימו בשמחה רבה והודאה‬ ‫אנ‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫עצומה להקב"ה‪ .‬ואולי לזכר זה קיבלו ישראל על עצמם להרבות בשמחה בכל שנה ושנה כשיזכו לקיים מצות ניסוך המים בחג‬ ‫הסוכות‪ .‬וחזי לאצטרופי מש"כ בעל כפות תמרים (בדרוש לסוכות נעתק בגנזי מועדים עמוד רנ"א) דניסוך המים בחג רמז לזכרון הבאר‬ ‫וכמדומה לו שכן מצא במדרש יעו"ש‪.‬‬ ‫סוכות וניסוך המים של יעקב אבינו‬ ‫ועתה נתנה ראש ונשובה להמבואר לעיל דבט"ו תשרי גמרו ישראל לכבוש את סיחון וישבו בתוך ארצו‪ ,‬ובאותה שעה זכו‬ ‫לקבל מצות סוכה בשלימות‪ ,‬ואף התחילו לקיים אותה לראשונה תיכף ומיד באותו מקום ובאותו זמן בהיותם בתוך ארץ סיחון‪,‬‬ ‫ובזה נעשה היסוד לקיום מצות סוכה בכל הדורות‪ - .‬והנה בפשיטות נמצאו ישראל באותה שעה בסוף גבולו של סיחון‪ ,‬באותו‬ ‫מקום שגמרו לרדוף אחר האמורי ולנצחו לגמרי עד בלתי השאיר לו שריד (דברים ב' ל"ד)‪ ,‬גם כבר היו סמוכים לגבולו של עוג שהרי‬ ‫תיכף אחר הרגל התחילו מלחמת עוג כנ"ל‪ - .‬אך מכל מקום אולי יתכן לברר באיזהו מקום בדיוק זכו לגמור את המלחמה בסיחון‬ ‫ולקיים מצות סוכה לראשונה‪.‬‬ ‫ונקדים לבאר מה שמצינו במסורה הנ"ל (קושיא ג') שקישר שני פסוקים‪ ,‬על כן קרא שם המקום סכות (בראשית ל"ג י"ז) כי בסכות‬ ‫הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג)‪ .‬משמע שיש איזה קישור בין שני פסוקים אלו‪ ,‬אע"פ שבפשיטות הם מדברים מתקופות‬ ‫אחרות ומענינים שונים זה מזה‪ ,‬לכן ראוי להתבונן קצת גם בפסוק השני‪:‬‬ ‫הנה בפרשת וישלח אחר פגישת יעקב ועשיו (בראשית ל"ג י"ז) כתיב‪ :‬ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על‬ ‫כן קרא שם המקום סכות‪ .‬ובמס' מגילה (דף י"ז ע"א)‪ :‬תניא יצא מארם נהרים ובא לו לסכות ועשה שם שמונה עשר חודש וכו'‪.‬‬ ‫ומשמע בין מלישנא דקרא "ויעקב נסע סכתה" ובין מלשון הגמ' "יצא מארם נהרים ובא לו לסכות" שתכלית נסיעתו של יעקב‬ ‫היתה להגיע למקום הזה‪ ,‬ומה גם שהאריך לשהות באותו מקום שנה וחצי‪ .‬וכל זה צווח ואומר דרשוני משני טעמים‪ :‬א‪ .‬חדא‬ ‫שהרי יעקב נמצא כעת באמצע דרך חזרתו מחרן לארץ ישראל‪ ,‬וההולך בדרך ישר מחרן לאר"י אינו מגיע כלל למקום זה‪ ,‬רק‬ ‫יעקב שינה את דרכו כדי לבא לכאן (כמו שהוכיח בס' כפתור ופרח פ"י‪ ,‬ובס' נפלאות מתורת השי"ת פרק י"א‪ ,‬דף כ"ט ע"א)‪ ,‬וטעמא בעי‪ .‬ב‪ .‬דנראה‬ ‫בפשיטות דעד שבא יעקב לסוכות לא היתה במקום זה ישוב כלל כמ"ש הרמב"ן (בראשית שם)‪ ,‬והראי' שהוצרך לבנות לו בית‬ ‫ולעשות סוכות למקנהו‪ ,‬גם מתחלה לא היתה לה שם כלל דהרי יעקב בעצמו הוא שקרא שם המקום סוכות ע"ש הסוכות שבנה‬ ‫למקנהו‪ ,‬ולא נזכר שם הקודם כמו בבית אל דכתיב ואולם לוז שם העיר לראשונה‪ .‬וא"כ יש להפליא מה זה ועל מה זה נסע יעקב‬ ‫במכוון למקום שמם‪ ,‬וקבע שם דירתו למשך שנה וחצי‪.‬‬ ‫אך המתבונן בספרי קודש יראה דצורך גדול היה בנסיעת יעקב למקום זה כדי להעמיד את היסוד ולתקן מצות סוכה לכל‬ ‫הדורות‪ ,‬וזהו ענין הסוכות שעשה יעקב למקנהו כדי לקיים מצות סוכה‪ ,‬וכמ"ש בספה"ק הקנה (ד"ה סוד סוכה)‪ :‬ויעקב נסע סכותה‬ ‫לקיים מצות סוכה בזמנה‪ .‬וכ"כ בדרשות חתם סופר (ח"א מ"ז ע"ד‪ ,‬לסוכות תקפ"א) בשם הזוהר (רע"מ ח"ג ק' ע"ב) וז"ל‪ :‬עשו הלך לדרכו‬ ‫שעירה דהיינו שהס"מ נטרד בשעיר המשתלח ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה וע"י קיום מצות סוכה נתבטל כוחו לגמרי‬ ‫וכו'‪ .‬וכ"כ במחזור מכל השנה (לובלין שכ"ז לפ"ק‪ ,‬דף קס"ח) ופירוש מטה לוי (יוצר ליום ב' דסוכות) שיעקב בנסעו לסוכות קיים מצות‬ ‫סוכה‪ .‬ובחידושי הרד"ל (ב"ר פע"ח) כתב שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג הסוכות בכל מצותיו ועשה ניסוך‬ ‫המים‪ .‬ובפרי צדיק להגר"צ הכהן ז"ל (סוכות אות י"ב) כתב וז"ל‪ :‬עיקר בחינת הסוכה נשלם ביעקב אבינו ע"ה שנאמר בו ויעקב נסע‬ ‫סכותה‪ .‬והכפיל דברו (שם אות י"ג) בזה"ל‪ :‬יעקב אבינו ע"ה עשה רשימה ראשונה של בחינת סוכה כמ"ש ויעקב נסע סכותה ע"כ‪.‬‬ ‫וחזי לאיצטרופי מאמר נפלא (הובא בכסף נבחר פ' וארא) בזה"ל‪ :‬וינשק לבן לבנותיו (בראשית ל"ב א') זש"ה סכותה לראשי ביום נשק‬ ‫(תהלים ק"מ ח') אמר יעקב להקב"ה עשית לראשי סוכה ביום שנשק לבן לבנותיו וכו'‪ .‬ונראה דזה מכוון להמבואר לפנינו דהלא‬ ‫תיכף אחר רדיפת לבן פגש יעקב בעשו ומשם נסע סכותה‪.‬‬ ‫ונראה להמתיק בזה מאמר הכתוב הנ"ל ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכת על כן קרא שם המקום סכות‪ .‬וכבר‬ ‫דקדקו מדוע קבע שם המקום ע"ש מה שעשה למקנהו‪ ,‬ויותר הי' נכון לקרותו בית ע"ש מה שבנה לעצמו‪ .‬אך לפי הנ"ל מבואר‬ ‫דבאמת עיקר תכלית בואו למקום הזה היתה בשביל עשיית הסוכות‪ ,‬ובנין הבית לא היה לאיזה תכלית רק בפשיטות לצורך עצמו‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫בנ‬ ‫שישמש לו כמקום מנוחה במשך תקופת שהותו כאן כפי הנצרך לו לתיקון מצות סוכה‪[ ,‬גם יתכן שגם בנין הבית היתה לצורך‬ ‫הסוכה דמי שאין לו בית נחשב כעוברי דרכים ופטור מן הסוכה דתשבו כעין תדורו כתיב‪ ,‬ומי שמניח ביתו משום דרכו מותר‬ ‫להניח סוכתו כמבואר בשו"ע סי' תר"מ ס"ח]‪ ,‬וזהו שאמרה תורה ויעקב נסע סכותה פי' שתכלית נסיעתו היתה בשביל הסוכות‪,‬‬ ‫וביאר דהרי ויבן "לו" בית פירוש דבנין הבית לא היתה רק לצורך עצמו‪ ,‬אך "למקנהו" עשה סוכות היינו לצורך נשמות ישראל‬ ‫שהיו טמונים בתוך מקנהו‪ ,‬וכמבואר בדבש לפי להחיד"א (מע' צ' אות ט"ו) בשם נזר הקודש (פ' ויצא) וז"ל‪ :‬צאן לבן היו נשמות‬ ‫ישראל וטרח יעקב עד שמשך כל כח לבן אצלו ולבן היה רוצה להחזיר ליעקב ליקח הצאן ופיתהו לתת לו עושר ואם ח"ו היה חוזר‬ ‫נאבד העולם (וע"ע במגיד מישרים פ' ויצא)‪ ,‬ועל כן מכיון שזה היתה תכלית נסיעתו קרא שם המקום סכות דייקא‪ - .‬ומה ימתקו לפי"ז‬ ‫דברי הטור (או"ח סי' תי"ז) דחג הסוכות מכוון כנגד יעקב אבינו דכתיב ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬דאכן סוכות אלו שעשה יעקב למקנהו‬ ‫היו השורש של מצות סוכה בכל הדורות‪.‬‬ ‫יעקב אבינו נשתהה בסוכות זמן רב וכמו שדרשו חכמינו ז"ל (מגילה שם) ששהה בסוכות י"ח חדש קיץ וחורף וקיץ‪ .‬ובכל משך‬ ‫תקופה ארוכה זו עסק במצות סוכה וכמ"ש בחידושי הרד"ל הנ"ל שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג הסוכות‬ ‫בכל מצותיו ועשה ניסוך המים‪ .‬ונראה שנצרכה לו עבודה גדולה וארוכה כל כך כדי להעמיד מצות סוכה על מכונו‪ .‬ובגמר עבודתו‬ ‫מצינו שהלך בדבר אלקים לבית אל וקיים שם מצות ניסוך המים השייכת ליו"ט סוכות‪ ,‬וכמ"ש (בראשית ל"ה) ויאמר אלקים אל‬ ‫יעקב קום עלה בית אל וגו' ויבא יעקב לוזה וגו' הוא בית אל וגו' ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך‪ .‬ופירש בתרגום יונתן (שם י"ד)‬ ‫וז"ל‪ :‬ואקים תמן וכו' קמא דאבנא ונסיך עלה "נסוך מוי ארום כדין עתידין למעבד בחגא דמטליא"‪ .‬וביאור הדברים שקיים יעקב‬ ‫מצות ניסוך המים כמו שעתידין ישראל לעשות בחג הסוכות‪.‬‬ ‫גם לפי החשבון נראה שגמר יעקב עבודתו עם הסוכות שלו בחצי תשרי זמן חג הסוכות שלנו‪ ,‬ואז בא לבית אל לקיים מצות‬ ‫ניסוך המים‪ ,‬דהרי מלחמת יעקב עם שרו של עשו היתה בליל פסח וכמ"ש (בהגדה של פסח) וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה‪ ,‬ותיכף‬ ‫אח"כ כתיב (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב נסע סכותה וגו'‪ ,‬ולפי"ד חז"ל שהה שם י"ח חודש קיץ וחורף וקיץ‪ ,‬וזה מכוון להנ"ל דהרי בפסח‬ ‫מתחילין ימי הקיץ ואם שוהה שם י"ח חודש נמצא שהוא קיץ וחורף וקיץ‪ ,‬ואם מונים י"ח חודש מחג הפסח נמצא שמסתיים‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬ובאותה שעה בא לבית אל לקיים מצות ניסוך המים בעתו ובזמנו‪ .‬ובזה מדוייק לשון ספה"ק הקנה הנ"ל‪ :‬ויעקב נסע‬ ‫סכותה לקיים מצות סוכה "בזמנה"‪.‬‬ ‫בני ישראל בתוך סוכות של יעקב‬ ‫אך מ"מ עדיין יש להתבונן מה נשתנה מקום זה מכל מקומות שבעולם‪ ,‬דמה נפק"מ באיזה מקום מתקן מצות סוכה‪ ,‬וא"כ‬ ‫מדוע הלך יעקב בכוונה דייקא למקום זה‪ ,‬ובפרט שלא היתה כלל בדרכו ולא היתה מקום ישוב כלל כנ"ל‪.‬‬ ‫אך נראה לחדש ולומר דטובא גניז בגווייהו‪ ,‬לפי"מ שכתב ברמב"ן (בראשית ל"ג י"ח) כי אותו מקום סוכות שבאה יעקב לשם‬ ‫נמצא בעבר הירדן מזרח במלכות סיחון כמבואר בספר יהושע (י"ג כ"ז) דסוכות נמצא במלכות סיחון יעו"ש‪ - .‬ואף שברמב"ן שם‬ ‫נסתפק קצת אם היא אותו סוכות או סוכות אחרת‪ ,‬נראה להוכיח דאכן היא אותו סוכות הנמצאת במלכות סיחון‪ ,‬דהרי מצינו‬ ‫שיעקב בדרכו לסוכות עבר מתחלה על מקום הנקרא מחנים (בראשית ל"ב ב')‪ ,‬ואח"כ עבר את מעבר יבק (שם כ"ב)‪ ,‬ואח"כ עבר על‬ ‫מקום הנקרא פנואל (שם ל')‪ ,‬ומשם נסע לסוכות (שם ל"ג י"ז) יעו"ש‪ - .‬והנה כל מקומות אלו סמוכים המה לאותו סוכות שבמלכות‬ ‫סיחון‪ ,‬דהרי מחנים נמצא בעבר הירדן במלכות סיחון יחד עם סוכות (יהושע י"ג כ"ו‪ ,‬כ"ז)‪ .‬ומעבר יבק נמצא בגבול בין סיחון לעמון‬ ‫(במדבר כ"א כ"ד‪ ,‬דברים ג' ט"ז‪ ,‬יהושע י"ב ב')‪ ,‬גם פנואל נמצא בעבר הירדן סמוך לסוכות (שופטים פ"ח ח')‪ .‬ולפי"ז נראה בפשיטות דלאותו‬ ‫סוכות הנמצא במלכות סיחון הגיע יעקב אבינו‪ .‬ובס' נפלאות מתורת השי"ת (דף ל' ע"א) הביא ראי' נוספת לזה יעו"ש‪.‬‬ ‫והנה ידוע מה שכתבו הקדמונים דכל מה שעשו האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב היתה כדי לכבוש את הדרך לפני‬ ‫בניהם ומעשי אבות סימן לבנים (עי' רמב"ן בראשית י"ב י'‪ ,‬כ"ו כ'‪ ,‬ל"ב כ"ו‪ .‬דברי יואל ויצא פ"ג ע"ב)‪ - .‬גם מה ששינה יעקב את דרכו בברחו‬ ‫מחרן היתה בשביל שרצה ליכנס לארץ ישראל דייקא באותו דרך שילכו בניו אחריו כמ"ש בס' כפתור ופרח (פרק י')‪ .‬וכן כתב‬ ‫בס' נפלאות מתורת השי"ת (שם) וז"ל‪ :‬עלינו ליתן לב מדוע אחז הצדיק דרכו עד ארץ בני עמון שהלא הי' לו דרך קרובה לבא‬ ‫גנ‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫לבית אביו‪ ,‬והוא הלך דרך רחוקה כל מזרח מצפון לדרום עד נחל יבק‪ ,‬אך לא רחוק ממנו להבין זה כי האבות סבבו כל המקומות‬ ‫שעתידים הבנים ליירשם‪ ,‬ונתנו עיניהם בכל המקומות שיקרה איזה מקרה להבנים‪ ,‬יעו"ש באריכות נפלא‪.‬‬ ‫ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לחדש ולומר‪ ,‬דגם המקום סכות שנמצאת בעבר הירדן מזרח במלכות סיחון שיעקב אבינו‬ ‫נסע אליה‪ ,‬הרי היא אותו מקום ממש בארץ סיחון שבו זכו בניו אחריו לקיים מצות סוכה לראשונה‪ ,‬והכל היה בכוחו של אותו זקן‬ ‫יעקב אבינו שכבש את הדרך לפני בניו‪ ,‬ולכך הקדים יעקב לבא למקום הזה דייקא ועסק בעבודתו הקדושה במשך שנה וחצי כדי‬ ‫להעמיד את היסוד למצות סוכה‪ - .‬וזאת תהי' תורת המסורה שקישר יחד שני כתובים אלו‪ :‬על כן קרא שם המקום סכות (בראשית‬ ‫ל"ג י"ז) כי בסכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג)‪ .‬כי באמת שורש שניהם אחת היא ושניהם נתקיימו במקום אחד‪.‬‬ ‫ויש להוסיף עוד פרט חשוב‪ ,‬דגבי מלחמת סיחון כתיב (במדבר כ"א כ"ד)‪ :‬ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו "מארנון עד‬ ‫יבק"‪ ,‬הרי דגבולו של סיחון נמשך עד אחר מעבר יבק (וכ"כ ביהושע י"ב ב'‪ ,‬ובשופטים י"א כ"ב)‪ ,‬ובאותה שעה שגמרו ישראל לכבוש‬ ‫כל מלכות סיחון עד אחר מעבר יבק נצטוו במצות סוכה והתחילו לקיימה כנ"ל‪ .‬ואכן בסדר הזה ממש מצינו גם אצל יעקב אבינו‬ ‫שכבש את הדרך לפני בניו‪ ,‬דמשעה שעבר את מעבר יבק לא נסע לשום מקום אחר רק לסוכתה כדי לתקן מצות סוכה (עי'‬ ‫בראשית ל"ב כ"ב ‪ -‬ל"ג י"ז)‪.‬‬ ‫ואם כנים דברינו דבגמר כיבוש סיחון ובתחלת קיום מצות סוכה נמצאו ישראל במקום סוכות של יעקב‪ ,‬מה יומתק לפרש‬ ‫לישנא דקרא כי בסכות הושבתי בלשון רבים (קושיא ד')‪ ,‬דאכן בכמה סוכות ישבו ישראל בתקופה זו‪ ,‬הן בסוכות ממש שעשו‬ ‫ישראל לעצמן בשעת המלחמה‪ ,‬הן מה שעשו אחר כך כדי לקיים מצות סוכה‪ ,‬והן בעצם המקום שנקראת בשם סוכות מימות‬ ‫יעקב אבינו (קושיא ג')‪ ,‬ועל כל הסוכות האלו נאמר לשון "הושבתי" (קושיא ה')‪ ,‬שהרי כולם היו או ממצות ה' או מנפלאותיו‪ ,‬ומן‬ ‫הראוי לעשות זכר על כולם (קושיא ג')‪ ,‬דגם מה שהיתה ביכולתם לחגוג את הרגל במקום הנקרא סוכות היתה רק ע"י נס נפלא‪,‬‬ ‫דהרי מקום זה נמצאת בתוך תוכו של מלכות סיחון‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל (תנחומא חקת פכ"ג‪ ,‬הובא ברש"י במדבר כ"א כ"ג)‪ :‬אילו היתה חשבון‬ ‫מלאה יתושין אין כל בריה יכולה לכבשה ואם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו וכש"כ אילו היה בחשבון‪ .‬הרי לפנינו‬ ‫מי לוחם עם מי‪ ,‬מצד אחד יושב סיחון הגבור בתוך חשבון החזקה‪ ,‬ומצד השני יושבים בני ישראל בתוך סוכות פשוטות‪ ,‬ולמעשה‬ ‫נצחו ישראל את סיחון לגמרי עד שלא השאירו ממנו שריד (דברים ב' ל"ד)‪ ,‬ולעומת זה מבני ישראל לא נפקד שום איש‪.‬‬ ‫יעקב זורק חצים נגד ארץ האמורי‬ ‫ונראה להוסיף מילתא בטעמא על מה שגמרו ישראל לנצח את סיחון דייקא באותו מקום סוכות שישב בו יעקב‪ ,‬לפי מה‬ ‫שאמר יעקב אבינו לפני פטירתו ליוסף הצדיק (בראשית מ"ח כ"ב)‪ :‬ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי‬ ‫בחרבי ובקשתי‪ ,‬ופירש ברמב"ן וז"ל‪ :‬טעם מיד האמורי כי ישראל לקחו הארץ תחילה מיד האמורי כי סיחון ועוג שני מלכי‬ ‫האמורי היו‪ ,‬והמלחמה הראשונה והגדולה שהיתה להם בכבוש הארץ היתה לבניו של יוסף עם האמורי היא מלחמת יהושע עמם‬ ‫ובם נעשה הנס הגדול‪ ,‬כדכתיב (יהושע י' י"ב) אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל וגו'‪ ,‬ומיד האמורי היה‬ ‫חלק ונחלה לבני יוסף כמו שכתוב (במדבר ל"ב ל"ט) וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה ויורש את האמורי אשר בה‪ ,‬וגם בני‬ ‫אפרים נחלו בגבול האמורי כמו שכתוב (שופטים א' ל"ה) ויואל האמורי לשבת בהר חרס באילון ובשעלבים ותכבד יד בית יוסף ויהיו‬ ‫למס‪ .‬וטעם בחרבי ובקשתי וכו' קרוב אלי שעשה יעקב כדרך שיעשו הנביאים‪ ,‬נטה ידו בחרב כנגד ארץ האמורי וזרק שם חצים‬ ‫להיותה נכבשת לבניו‪ ,‬כענין שעשה אלישע וישם ידיו על ידי המלך ויאמר אלישע ירה ויור (מ"ב י"ג ט"ז)‪ ,‬ואף על פי שלא סיפר‬ ‫הכתוב כן ירמזנו בפסוק הזה‪ ,‬ויתכן שזה טעם אמרו "לקחתי" כי מאז לוקחה הארץ לבניו עכ"ל‪( .‬והובא ברבינו בחיי שם)‪ - .‬ובתורת‬ ‫משה להחתם סופר זי"ע (ר"פ בלק) פירש בזה מאה"כ וירא בלק את כל אשר עשה ישרא"ל לאמורי‪ ,‬היינו שבלק ראה בחכמתו‬ ‫כל מה שעשה ישראל סבא היינו יעקב אבינו לאמורי שירה חצים ושלף חרבו נגד ארץ האמורי ודין גרמא שנכבשה הארץ לפני‬ ‫בניו יעו"ש‪.‬‬ ‫אך פרט אחד אינו מבואר ברמב"ן באיזה זמן ובאיזה מקום נמצא יעקב באותה שעה כשזרק את החצים נגד ארץ האמורי‪ .‬אך‬ ‫הסברא נותנת שהיתה באותה תקופה ששהה יעקב בסוכות הנמצאת בתוך מלכות סיחון מלך האמורי‪ ,‬שהרי כל מה ששינה יעקב‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫דנ‬ ‫את דרכו ובא לכאן היתה כדי לכבוש את הדרך לפני ישראל שיוכלו ליכנס לארץ בדרך זה כנ"ל‪ ,‬ולפי"ז מסתברא דמה שהאריך‬ ‫יעקב לשהות במקום הזה שנה ומחצה היתה כדי לנצח ולהשפיל קליפת האמורי תחת בני ישראל‪ ,‬והיינו הך עם עבודתו הק'‬ ‫בתיקון מצות סוכה במקום הזה דהרי גם מצות סוכה היא זכר לכיבוש סיחון כנ"ל‪ ,‬ולפי"ז יתכן לחדש ולומר דבאותו שעה שהגיע‬ ‫חצי תשרי וגמר יעקב עבודתו במקום הזה להתגבר על האמוריים‪ ,‬אז זרק את החצים נגד ארץ האמורי ובזה כבש אותם לגמרי‬ ‫וכלשון הרמב"ן הנ"ל "כי מאז לוקחה הארץ לבניו"‪ .‬וא"כ מה נפלא הדבר שממש כסדר הזה אירע לבני ישראל בשעה שהגיעו‬ ‫למקום הזה בחצי תשרי‪ ,‬דבאותו מקום ובאותו זמן גמרו לנצח את סיחון מלך האמורי‪.‬‬ ‫שוב התבוננתי להוסיף בה נופך‪ ,‬דהרי מקום סוכות ששהה שם יעקב נמצאת מלפניה סמוכה למי הירדן‪ ,‬גם לאותו מקום‬ ‫שבו עברו ישראל את הירדן (עי' היטב יהושע ג' ט"ז‪ ,‬שופטים ה' ד' ה'‪ ,‬מלכים א' ז' מ"ו‪ ,‬וברש"י תהלים ס' ח'‪ ,‬ודו"ק)‪ ,‬גם מכוונת היא מקום סוכות‬ ‫נוכח עיר יריחו (כמ"ש בס' חומך אנך על תנ"ך‪ ,‬לעמבערג תר"נ דף נ"ו ע"ב‪ ,‬יהושע ג' ט"ז‪ .‬וע"ע בדברים ל"ד ג' ורש"י שם‪ ,‬ובמלכים שם‪ ,‬ודו"ק) שהיא עיר‬ ‫הראשונה שכבשו בארץ ישראל‪ ,‬והיא יסוד כיבוש הארץ כמ"ש חז"ל (במדבר רבה פט"ו ט"ו)‪ :‬יריחו נגרא (מנעול) של ארץ ישראל אם‬ ‫נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשת ע"כ‪ .‬אך מצדה הצפונית נמצאת סוכות סמוכה לארץ עוג‪ .‬ולפי"ז יתכן דעבודתו של יעקב‬ ‫בסוכות במשך שנה ומחצה לא היתה מיוחדת רק לכיבוש ארץ האמורי בלבד‪ ,‬רק רצה להכין את הדרך לפני ישראל שיוכלו‬ ‫לכבוש את כל הארץ‪ ,‬ואולי לכך בחר יעקב לשבת במקום סוכות דייקא שהיא סמוכה לכל הארצות שעתידין ישראל לכבוש‪ ,‬וזרק‬ ‫את החצים גם לארץ עוג כדמשמע בלשון הרמב"ן הנ"ל (וע"ע דברים ג' י"ג דמנשה בן יוסף ירש ארץ עוג)‪ ,‬ויתכן שזרק חצים גם לצד יריחו‬ ‫ולשאר ערי הכנעני‪ ,‬ויתיישב בזה לישנא דקרא (בראשית מ"ח כ"ב) ואני נתתי לך שכם אחד וגו' אשר לקחתי וגו' בחרבי ובקשתי גם‬ ‫להפירוש דקאי על עיר שכם‪ ,‬דגם שכם כבש יעקב ע"י זריקת החצים‪ - .‬וכל זה עולה בקנה אחד עם מה שתיקן יעקב מצות סוכה‬ ‫במקום הזה‪ ,‬דהרי מצות סוכה היא זכר לכיבוש ארץ סיחון ועוג וכל הכרכים שבארץ כנען וכמ"ש הרוקח הנ"ל‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בזה ענין תמוה דמצינו בסו"פ חקת (במדבר כ"א ל"ג) דאחר שגמרו ישראל מלחמת סיחון פנו צפונה ועלו לארץ‬ ‫הבשן ונלחמו עם עוג וירשו את ארצו‪ ,‬אך מ"מ לא נשארו שם רק חזרו לארצו של סיחון‪ ,‬כדכתיב (במדבר כ"ב א')‪ :‬ויסעו בני ישראל‬ ‫ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו‪ .‬וכן מצינו בתחלת פ' דברים (א'‪ ,‬ד' ה') דאחרי מלחמת סיחון ועוג ישבו ישראל בעבר הירדן‬ ‫בארץ מואב שהוא מקומו של סיחון‪ ,‬ושם נשארו לחנות עד אותה שעה שעברו את הירדן (עי' במדבר כ"ו ג'‪ ,‬שם ס"ג‪ ,‬שם ל"א י"ב‪ ,‬ל"ג‬ ‫מ"ח‪ ,‬שם נ'‪ ,‬ל"ה א'‪ ,‬ל"ו י"ג)‪ .‬וטעמא בעי מדוע לא נכנסו לארץ ישראל במי הירדן הסמוכה גם לארץ הבשן‪ .‬אך יבואר לדרכינו לפימ"ש‬ ‫ברשב"ם (במדבר כ"ב א') וז"ל‪ :‬מעבר לירדן ירחו כלומר כנגד ירדן וכנגד יריחו לא למטה בירדן ולא למעלה וכו'‪ .‬הרי לפנינו שמקום‬ ‫חנייתם בעבר הירדן היתה מכוונת נגד עיר יריחו‪ ,‬וכן מפורש בספר יהושע (ג' ט"ז) דכשעברו את הירדן עברו נגד העיר יריחו‪ .‬והנה‬ ‫כבר נתבאר למעלה דמקום סוכות של יעקב נמצא בעבר הירדן נוכח עיר יריחו‪ ,‬ולפי"ז יתכן בפשיטות דהיינו ממש אותו מקום‬ ‫שאליה חזרו ישראל‪ ,‬ומהאי טעמא חזרו למקום הזה כדי שיכנסו לארץ ישראל דייקא באותו הדרך שכבש יעקב אבינו לפניהם‪- .‬‬ ‫ויש להוסיף מה דמצינו ביעקב אבינו דכשיצא מסוכות ונכנס לארץ כנען נסע מתחלה לשכם (בראשית ל"ג י"ח)‪ ,‬ואכן גם בני ישראל‬ ‫עשו כן‪ ,‬דהרי באותו היום שעברו את הירדן הלכו יותר מששים מיל עד שבאו להר גריזים והר עיבל (סוטה ל"ו ע"א) הנמצא בעיר‬ ‫שכם (רש"י ורמב"ן בראשית י"ב ו')‪ .‬ולפי המבואר לפנינו שלפני בקיעת הירדן חנו במקום סוכות‪ ,‬נמצא שהלכו מסוכות לשכם בדיוק‬ ‫באותו הדרך של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫סוכות בעמק השדים‬ ‫ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף להתעמק עוד ולברר שורש מקום זה בדורות הקודמים לפני יעקב‪ ,‬שלפי זה נשכיל‬ ‫להבין מדוע זכתה אותו מקום יותר מכל מקומות שבעולם‪ ,‬שדייקא במקום זה יהא השורש והיסוד של מצות סוכה הן בימי יעקב‬ ‫והן אחר כך כשבאו אליה ישראל‪ ,‬גם מדוע דייקא במקום זה יגמרו ישראל לנצח את סיחון‪ ,‬ומאותו מקום ילכו ללחום ולנצח את‬ ‫עוג ויחזרו אליה‪ ,‬ואח"כ יעברו במקום הזה את הירדן כדי ללחום ולנצח את כל מלכי ארץ כנען‪.‬‬ ‫ונקדים להתבונן במאמר חכמינו ז"ל (ב"ר פ"מ ו')‪ :‬אמר הקב"ה לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך‪ ,‬את מוצא כל מה‬ ‫שכתוב באברהם כתיב בבניו וכו'‪ .‬וכ"כ ברמב"ן (בראשית י"ב י') וז"ל‪ :‬לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים וכו' יעו"ש‪.‬‬ ‫ולפי"ז יש לחקור היכן מצינו אצל אברהם שורש מלחמות בני ישראל עם סיחון ועוג ומלכי כנען שנצחו אותם בנסים ונפלאות‬ ‫הנ‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫למעלה מדרך הטבע‪ - .‬אך בקורות ימי אברהם אבינו לא מצינו רק מלחמה אחת‪ ,‬וזהו מלחמה הראשונה שהיתה בעולםח ‪ ,‬והיינו‬ ‫מה שנלחם עם ארבעה מלכים במקום הנקרא "עמק השדים" (בראשית פי"ד ג')‪ ,‬ונצח אותם בדרך נס נפלא למעלה מדרך הטבע‪,‬‬ ‫שהרי יצא במתי מעט ובלי כלי זיין ללחום נגד ארבעה מלכים אדירים עם המון גדול אחוזי חרב ופרשים (עי' סנהדרין צ"ה ע"ב)‪ ,‬ונצח‬ ‫אותם בדרך נס ופלא שהשליך עליהם עפר ונהפכו לחרבות וזרק עליהם קש ונהפכו לחצים (תענית כ"א ע"א)‪ ,‬ויתכן דזה היתה היסוד‬ ‫והשורש לכל המלחמות שנצחו בני ישראל אחריו‪.‬‬ ‫ואם נכון הדבר ראה זה פלא מה שגילו חכמינו ז"ל (ב"ר פמ"ב ה') וז"ל‪ :‬כל אלה חברו אל עמק השדים‪ ,‬ג' שמות נקראו לו‪ ,‬עמק‬ ‫השדים‪ ,‬עמק שוה‪ ,‬עמק סוכות‪ .‬עמק שוה וכו' ששם השוו כל עובדי כוכבים וקיצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו‬ ‫למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומרים שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו אמרו לו מלך את עלינו נשיא את עלינו אלוה‬ ‫את עלינו וכו' עכ"ל המדרש‪.‬‬ ‫והנה עמק סוכות היינו מקום הנזכר בספר תהלים (ס' ח')‪ :‬אלהים דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד‪ ,‬וברש"י‬ ‫(שם) פירש וז"ל‪ :‬שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה‪ ,‬כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם (פי' שמסוכות נסע‬ ‫יעקב לשכם כמבואר בבראשית ל"ג י"ח) עכ"ל‪ .‬הרי שרש"י הבין בפשיטות דעמק סוכות המוזכר בפסוק הרי היא מקום סוכות שחנה בה‬ ‫יעקב‪ .‬ואכן מצינו שמקום זה נמצא בתוך העמק‪ ,‬כדכתיב (יהושע י"ג כ"ז)‪ :‬ובעמק בית הרם ובית נמרה "וסכות" וצפון יתר ממלכות‬ ‫סיחון מלך חשבון וגו'‪.‬‬ ‫ובזה מבואר היטב מדוע דייקא באותו מקום זכו בני ישראל לנצח את סיחון שהיתה מלחמתם הראשונה בכיבוש הארץ‪ ,‬גם‬ ‫לשאר המלחמות יצאו דייקא ממקום זה‪ ,‬דהרי היא מקום הנודע כבר בשם "עמק השדים" שבו כבר נלחם אברהם אביהם עם‬ ‫כל מלכים האדירים ונצחם‪ ,‬ולכך סיבב הקב"ה שיהא מלחמת אברהם דייקא במקום הזה כדי שיוכל לכבוש את הדרך לפני בניו‪.‬‬ ‫‪ -‬וחידוש נוסף מצינו במדרש הנ"ל דבמקום זה השוו "כל האומות" להמליך את אברהם עליהם (וכ"ה ברש"י בראשית י"ד י"ז)‪ ,‬ונראה‬ ‫בפשיטות שביניהם נמצאו כל מלכי כנען הנמצאת באותה סביבה‪ ,‬ויתכן שגם בפעולה זו נכבש הדרך לפני בני ישראל שיהא‬ ‫ביכולתם לכבוש תחתיהם כל מלכי כנען שתחלתו היתה בכיבוש סיחון שנתקיימה במקום הזה‪ ,‬ומכאן עברו את הירדן ללחום‬ ‫ולהתגבר על כל מלכי כנען‪.‬‬ ‫סוכות במהפכת סדום‬ ‫ומדדלאי לן חספא אשכחנא מרגניתא תותיה‪ ,‬דלפי המבואר דעמק סוכות של יעקב שבו זכו ישראל למצות סוכה‪ ,‬הרי היא‬ ‫עמק השדים של אברהם‪ ,‬אם כן נמצא דבר חדש דמקום זה היא סמוך ממש למהפכת סדום‪ ,‬וכמו שיבואר לפנינו‪:‬‬ ‫הנה מקרא מלא דיבר הכתוב (בראשית פי"ד ג')‪ :‬כל אלה חברו אל עמק השדים "הוא ים המלח"‪ ,‬ופירש"י וז"ל‪ :‬לאחר זמן נמשך‬ ‫הים לתוכו ונעשה ים המלח ומדרש אגדה אומר שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו‪ .‬ומקורו בבראשית רבה (פמ"ב‬ ‫ה')‪ .‬ובמדרש תנחומא (לך פ"ח) כתב וז"ל‪ :‬כל אלה חברו אל עמק השדים שהיתה מניקה אותן כשם ששדים מניקין את התינוק‪,‬‬ ‫הוא ים המלח שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים וכן הוא אומר (תהלים ק"ז) ארץ פרי למלחה למה מרעת יושבי בה‪ .‬ובמדרש‬ ‫אגדה (לך פי"ד ג')‪ :‬בתחלה היה נקרא עמק השדות שהיה המקום מיושב ולבסוף נעשה ים המלח‪ .‬ובמדרש לקח טוב (פ' לך‪ ,‬פי"ד ג')‬ ‫כתב‪ :‬עמק השדים שדים על שם סדום‪ .‬וע"ע בפי' מהרז"ו (ב"ר פמ"א ז')‪ :‬ים המלח הוא מקום סדום‪ .‬ובביאור הרד"ל (פרדר"א פכ"ה)‪:‬‬ ‫בסדום נעשה במקומה ים המלח במקום עמק השדים‪.‬‬ ‫ואכן מצינו דחלק אחד מים המלח נמצאת בעבר הירדן במלכות סיחון וכמבואר בספר יהושע (י"ב ג')‪ ,‬ובפי' מהר"י קרא (יהושע‬ ‫ט"ו ב') כתב וז"ל‪ :‬ים המלח יש לו ארבע פאות צפונה שלו הירדן וכו' מזרח שלו בעבר הירדן אל צד בני ראובן ובני גד וחצי שבט‬ ‫ח‪ .‬וכמ"ש באגרא דכלה (ביאורי מד"ר פ' לך) וז"ל‪ :‬חרב פתחו רשעים שמהן למדו כל באי עולם להעשות היתר רציחה על ידי המלחמות כי עד היום ההוא לא היה מלחמה‬ ‫בעולם והם עשו היתר בדבר ונקבע לחוק בכל המלכים ונגרם על ידם כמה שפיכות דמים עכ"ל‪ .‬אך לעתיד כתיב (ישעי' ב' ד')‪ :‬לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד‬ ‫מלחמה‪ - .‬גם היא פעם הראשון שנזכר ענין מלחמה בתורה‪ ,‬וא"כ כל ענין נצחון במלחמה תלוי במלחמה זו‪ ,‬וכמ"ש הגר"צ הכהן זצ"ל (מחשבות חרוץ אות י"ט) וז"ל‪ :‬כל דבר‬ ‫במקום שהוא נזכר בו בתורה בראשונה שם הוא כל כח אותו דבר‪.‬‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫ונ‬ ‫המנשה וכו' עכ"ל‪ - .‬והנה מקום זה סמוכה היא לעמק סוכות של יעקב שנמצאת גם היא בעבר הירדן בנחלת בני גד‪ ,‬כדכתיב‬ ‫(יהושע י"ג כ"ז)‪ :‬ובעמק בית הרם ובית נמרה וסכות וצפון יתר ממלכות סיחון מלך חשבון וגו' זאת נחלת בני גד וגו'‪ - .‬ולישנא דקרא‬ ‫דנקט ארבע ישובים בתוך עמק אחד מוכיח דעמק גדול היא‪ ,‬ולפי המבואר במדרש הנ"ל שכמה שמות יש לעמק זה וביניהם עמק‬ ‫השדים ועמק סוכות‪ ,‬נראה דבתוך אותו העמק היתה נמצאת איזה חלק שנקראת בשם עמק השדים והיתה מניקה את בני סדום‬ ‫(ואולי משום שהיו בו שדות הרבה כמ"ש רש"י בראשית י"ד ג'‪ ,‬ובמדרש אגדה הנ"ל כתב שהיה נקרא עמק השדות) אך במשך הימים נמשך הים לתוכו‬ ‫ונעשה ים המלח בחטאם של אנשי סדום‪ - .‬וברש"י הנ"ל לא ביאר באיזה תקופה נעשה ים המלח רק סתם וכתב שהיתה "לאחר‬ ‫זמן"‪( .‬וע"ע ביהושע ג' ט"ז שבני ישראל עברו את הירדן נגד יריחו וסמוך לים המלח‪ ,‬ומכוון לדברינו)‪.‬‬ ‫נֹוֶת ָיָה וגו'‬ ‫אך לעתיד לבא יתרפאו סדום וים המלח‪ ,‬כדמצינו בנבואת יחזקאל (ט"ז נ"ג ‪ -‬נ"ה)‪ְ :‬וְ ַַׁשְבְ ִִּתי וגו' ֶֶאת ְְׁשבּות ְְסֹדֹם ּוְבְ ֶ‬ ‫יָה ָָּתֹׁשְֹבְ ָןָ ְלְ ַַק ְְד ָָמ ָָתן וגו'‪ .‬ופירש"י‪ :‬ארפא את הארץ מגפרית ומלח ואושיב בה יושבים‪ .‬ובשמות רבה (פט"ו‬ ‫נֹוֶת ָ‬ ‫חֹוַתִיִ ְך ְְסֹדֹם ּוְבְ ֶ‬ ‫ַוַ ֲֲא ַ‬ ‫כ"א)‪ :‬אפילו סדום ועמורה נבנות לעתיד לבא‪ - .‬ובס' תורת האדם (תרע"ג לפ"ק‪ ,‬ספר שלישי‪ ,‬מאמר י"ב פ"א‪ ,‬דף ס"ב ע"א) כתב וז"ל‪ :‬סדום‬ ‫ועמורה וחברותיהן היו המשובחים מכל ארץ ישראל וכו'‪ ,‬ובחטא יושביה שבעטו בה' נתהפכה לגפרית ומלח וכו'‪ ,‬ולעתיד לבא‬ ‫יתחדש מקור חדש יוצא מקדשי הקדשים והוא ירפא את סדום וכו' ויתרפא ים המלח וישוב לקדמותו וכו' ויהיו אילנותיו דוגמת‬ ‫אילני גן עדן כמ"ש (זכרי' פי"ד‪ ,‬יחזקאל פמ"ז‪ ,‬תוספתא סוכה פ"ג ה"ג) וכו' יעו"ש‪.‬‬ ‫סוכתה של סדום בעבר ובעתיד‬ ‫והנה אמרו חכמינו ז"ל (ילקו"ש רמז תרנ"ג)‪ :‬כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה‪ ,‬הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה‬ ‫של סדום‪ ,‬שנאמר אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד‪ ,‬מהו עמק סכות זו סוכתה של סדום שהיתה‬ ‫מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו על גב זו גפן תאנה ורמון ופרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם‪( .‬וע"ע בבראשית רבה‬ ‫פמ"ב ה' דעמק סוכות היה מסוכך באילנות של גפן ותאנה ורמון אגוז ושקד תפוח ופרסק ואח"כ נתבקעו היאורים ונעשה ים המלח)‪.‬‬ ‫ומקור הדברים מצינו בפסיקתא דרב כהנא (פכ"ט‪ ,‬אות כ"ז ‪ -‬ל"ב) בזה"ל‪ :‬כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז אף הקב"ה נותן לו‬ ‫חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום‪ ,‬מה שהקב"ה עתיד לחלק אותה לצדיקים שבטים שבטים‪ ,‬שנא' אלהים דבר בקדשו אעלוזה‬ ‫אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד (תהלים ס' ח')‪ ,‬ומהו אלהים דבר בקדשו א"ר יהושע בר נחמיה זה אבינו אברהם ע"ה‪ ,‬אעלוזה‪,‬‬ ‫וכשאעלוזה כשהופיע מלכותו בעולם‪ ,‬אחלקה שכם אני מחלק אותה שבטים שבטים לבניך‪ ,‬ומהו ועמק סוכות אמדד‪ ,‬זו סוכתה‬ ‫של סדום שהיתה מסוככת שבעה אילנות‪ ,‬שהיו מסוככים זו על גב זו וזו על גב זו‪ ,‬גפן תאנה ורימון ופרסק ושקדים וכו' ותמרים‬ ‫על גביהן‪ .‬א"ר יצחק בשם ר' יוחנן דמן שטנה יש מין איה שהוא מגביה עצמו עשרים וחמשה מילין למעלה והוא רואה בארץ‪ ,‬ר'‬ ‫מאיר ור' יוסי וחכמים‪ ,‬אחד מהם אומר כלי של שלשה טפחים אם יהיה נתון בארץ יהיה רואה אותו בארץ‪ ,‬וחבירו אומר כלי שיש‬ ‫בו טפח ומחצה‪ ,‬וחבירו אומר כלי שיש בו שלש אצבעות‪ ,‬אמר הקב"ה כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אני נותן לו חלק‬ ‫ממנה לעתיד לבא שלא יהיה העוף יכול להסתכל בה שנאמר (איוב כ"ח ז') נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫ובס' אור השכל (לחד מקמאי‪ ,‬ויניצאה שכ"ז‪ ,‬על ב"ר פמ"ב‪ ,‬דף פ"ח ע"ב) כתב וז"ל‪ :‬עמק סוכות אמדד נאמר על מקום ים המלח שהיה‬ ‫מקום חשוב ומסוכך באילנות‪ ,‬ונתקיים בו מה שאמר הכתוב ארץ פרי למליחה מרעת יושבי בה‪ ,‬ועתיד לחזור לקדמותו ויחלוק‬ ‫אותו לישראל וכו'‪ ,‬ולפי שנתן הקב"ה לאברהם ארץ ישראל וסדום הוא מחלקו והחריבו הקב"ה מפני חטאם‪ ,‬נדר לו שלעתיד‬ ‫לבא עמק סוכות אמדד שיחזור לקדמותו וימדדו אותו בחבלים לחלקו בין השבטים עכ"ל‪ .‬והובא בנזר הקודש (ב"ר פמ"ב ט') וביאר‬ ‫דזהו שאמרו חז"ל כל מי שמקיים מצות סוכה הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום וכו' שהיתה מסוככת בז' מיני‬ ‫אילנות וכו'‪ ,‬לפי שהוא היה המקום היותר משובח בכל העולם במטע האילנות‪ ,‬כדכתיב (בראשית י"ג י') לפני שחת ה' את סדום‬ ‫ועמורה כגן ה' לאילנות (ב"ר מ"א ט') וכו'‪ ,‬ואמנם באשר הכל יתוקן לעתיד בגאולה העתידה כנודע‪ ,‬לפיכך שוב עתיד להתגלות‬ ‫בעולם להתעדן בו צדיקים ישרי לבב עכ"ל‪.‬‬ ‫וריבוי האילנות שהיו בסדום מצינו במדרש (ויק"ר פ"ה ב') וז"ל‪ :‬נתן שלוה לסדומיים וכו'‪ ,‬ומה שלוה נתן להם וכו' נתיב לא ידעו‬ ‫עיט (איוב שם) וכו'‪ ,‬הדין בר הדיא (היינו איה‪ ,‬עץ יוסף) הוא צופה מאכלו מי"ח מיל‪ ,‬וכמה הוא פרוסה (אע"פ שמאכלו דבר קטן צופהו מרחוק‬ ‫זנ‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫להפלגת כח ראותו) וכו'‪ ,‬כיון דהוה קאי על אילניא דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילנייא (פי' כשהיה עומד האיה על‬ ‫אילנות בארץ סדום לא היה יכול לראות על הארץ מפני ריבוי הענפים המסתעפים לכל צד) וכו'‪ ,‬כיון שאמרו מה שדי כי נעבדנו (איוב כ"א) וכו' המטיר‬ ‫עליהן גפרית ואש וכו' עכ"ל‪ - .‬ובפי' המיוחס לרש"י (ב"ר פמ"ב) כתב בשם מדרש הרנינו וז"ל‪ :‬אין לך כל שביל ושביל בסדום שלא‬ ‫היו בו שבעה אילנות זה למעלה מזה שהיה כל השביל מסוכך לקיים מה שנאמר נתיב לא ידעו עיט ע"כ‪.‬‬ ‫פירות הנושרים לפנינו מכל המקובץ‪ ,‬דארץ סדום לפני הפיכתה היתה מקום המשובח ביותר מכל העולם ודוגמת גן עדן‬ ‫לאילנות‪ ,‬ואין לך שביל בסדום שלא היו בו שבעה אילנות זה למעלה מזה עד שכל הארץ היה מסוכך כמו סוכה‪ ,‬ואפילו עופות‬ ‫שעמדו על אילני סדום לא היו יכולים להסתכל בה מפני ריבוי הענפים‪ ,‬אך בחטא יושביה נתהפכה לגפרית ומלח וכו'‪ ,‬ולעתיד‬ ‫לבא כשיתוקן עון אנשי סדום ירפא הקב"ה גם את ארץ סדום וישוב לקדמותו עם כל השבעה אילנות ויהיה דומה לגן עדן‬ ‫ויתחלק לבין השבטים כדי שיתעדנו בו הצדיקים‪ ,‬וכל מי שקיים מצות סוכה בעולם הזה יזכה לקבל חלק בסוכתה של סדום‪.‬‬ ‫ולפי"ז מה נפלא הדבר שדייקא באותו מקום של מהפכת סדום נעשה היסוד והשורש של מצות סוכה‪ ,‬ויעקב אבינו עסק בו‬ ‫שנה ומחצה כדי לתקן מצות סוכהט ‪ ,‬גם בני ישראל כשהגיעו למקום הזה קיבלו מצות סוכה בשלימות‪ ,‬וסיבב הקב"ה שיגיעו‬ ‫למקום זה דייקא בערב סוכות‪ ,‬ועי"ז זכו באותו מקום לקיים בפועל מצות סוכה בפעם הראשונה‪ ,‬גם קיבלו עליהם ועל זרעם‬ ‫לקיים מצוה זו בכל הדורות‪ ,‬ובזכותה יזכו לעתיד הם ובניהם לישב בסוכתה של סדום‪ - .‬וידוע מש"כ האריז"ל (שער הפסוקים פ'‬ ‫שמות) דאנשי סדום נתגלגלו ביורדי מצרים ושעבוד מצרים היתה חלק מתיקונם‪ ,‬וכעת אחר שיצאו ממצרים חזרו על אותו מקום‬ ‫שהיתה בו סדוםי וקבלו מצות סוכה על כל הדורות‪ ,‬עד לעתיד לבא כשיגמרו כל התיקונים ויתרפא סדום ויחזרו ישראל אליה‬ ‫(ומיושב קושיא א')‪.‬‬ ‫הצלת הסוכה במלחמת גוג ומגוג‬ ‫אך חוץ מעצם העידון והתענוג לישב בסוכתה של סדום הדומה לגן עדן‪ ,‬מצינו יותר מזה שבכח הישיבה בסוכה זו ינצלו‬ ‫הצדיקים מחמתו של יום הבא ומלחמת גוג ומגוג‪ ,‬וכמו שיבואר לפנינו‪:‬‬ ‫הנה ברוקח (הל' סוכה סי' רי"ט) כתב בשם המדרש בזה"ל‪ :‬א"ר לוי כל מי שהוא מקיים מצות סוכה בעולם הזה וכו' הקב"ה נותן לו‬ ‫חלק לעתיד לבא "בסוכה של סדום" שהיתה מסוככת בשבעה אלנות זה על זה גפן תאנה ורימון פרסק קריסטמלין (תפוחים קטנים‪,‬‬ ‫ערוך ערך קרסטמל) ואגוז ותמרים על גביהן זהו ועמק סכות אמדד‪ ,‬ומיסך עליו מחמתו של יום הבא הנה יום בא בוער כתנור אימתי‬ ‫כשמקדר על האומות כדאיתא בפרק א' דעבודה זרה (דף ג')‪ ,‬באותה שעה הקב"ה "עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה"‪,‬‬ ‫שנאמר כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני‪ ,‬וסוכה תהיה לצל יומם מחורב סכות לראשי ביום נשק‪ ,‬אימת כשיבאו כל הגוים על‬ ‫ירושלים‪ ,‬הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך עכ"לאי ‪.‬‬ ‫ט‪ .‬יש לציין גם מה שמבואר ברש"י (תהלים ס' ח') דאותו מקום "עמק סוכות" שיתחלק לישראל לעתיד לבא הרי הוא מקום "סוכות" שהיה בו יעקב אבינו יעו"ש‬ ‫ומכוון לדברינו‪.‬‬ ‫י‪ .‬אולי יתכן להוסיף טעם מדוע סיבב הקב"ה דשביתת ישראל הראשונה אחר שהתחילו לכבוש את הארץ יהא במקום סדום‪ ,‬גם יעברו את הירדן לארץ ישראל דייקא‬ ‫במקומה של סדום‪ ,‬לפימ"ש ברמב"ן (בראשית י"ט ה') וז"ל‪ :‬דע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל כי היא מכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות‪ ,‬וכאשר תקיא‬ ‫את הגוי כלו מפני תועבותם‪ ,‬הקדימה וקאתה את העם הזה שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות ושממו עליהם השמים והארץ‪ ,‬והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם‪,‬‬ ‫מפני שבעבור טובה נתגאו‪ ,‬וראה הקב"ה שיהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים לירשה‪ ,‬כאשר התרה בהן גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת סדום ועמורה‬ ‫אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו (דברים כ"ט כ"ב)‪ ,‬כי יש באומות רעים וחטאים מאד ולא עשה בהם ככה‪ ,‬אבל למעלת הארץ הזאת היה הכל כי שם היכל ה'‬ ‫עכ"ל‪ .‬ואולי לכך היתה רצון הקב"ה שישבתו ישראל במקום סדום‪ ,‬גם יעברו הירדן לאר"י דייקא מאותו מקום‪ ,‬כדי שבתחלת כיבוש הארץ יתבוננו ישראל ויקחו לקח‬ ‫מעונשה של סדום‪ - .‬ויש להמתיק בזה גם מה שמצינו בפ' מסעי (במדבר ל"ד ג'‪ ,‬י"ב) שקבעה תוה"ק גבולות ארץ ישראל לפי ים המלח‪ ,‬מתחיל בים המלח ומסיים בים‬ ‫המלח‪ ,‬אע"ג דבפשיטות גנאי היא לארץ ישראל לקבוע גבולותיה דייקא במקום שנתקלל כל כך‪.‬‬ ‫אי‪ .‬וע"ע בדברי יואל (לסוכות דרוש י"ג) מה שהאריך מרן זי"ע לבאר דמקומות סדום ועמורה יתהפכו לעתיד ויחזרו אל הקדושה ויתברכו בו הצדיקים וילמדו שם תורה‬ ‫ברבים‪ ,‬והמקום שבו ינסה הקב"ה את האומות במצות סוכה (ע"ז ג' ע"א) יהיה בסדום‪ ,‬ושם יהי' המבחן הגדול בין ישראל לעמים‪ ,‬וזהו שאמרו חז"ל דכל מי שמקיים מצות‬ ‫סוכה בעוה"ז הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום‪ ,‬ר"ל באותן סוכות דלעתיד אשר יקימו על אדמת סדום אשר בהן יבדיל ה' בין עובד אלקים ללא עבדו‪,‬‬ ‫ועי"כ יהי' אעשה כלה בכל הגוים ובני ישראל יזכו לישב ימים רבים על האדמה אדמת הקודש‪ ,‬יעו"ש באריכות נפלא‪.‬‬ ‫גועו ןוחיס תמחלמב יתבשוה תוכוסב ‪ -‬ב"י רמאמ‬ ‫חנ‬ ‫ומקור הדברים היא מאמר חכמינו ז"ל (פסיקתא דרב כהנא פכ"ט‪ ,‬ילקו"ש רמז תרנ"ג) וז"ל‪ :‬אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה‬ ‫בעולם הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא‪ ,‬רבי ינאי ור"ל אמרי אין גיהנם לעתיד לבא אלא‬ ‫היום הבא הוא מלהט את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום‬ ‫הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף‪ ,‬באותה שעה "הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה"‪ ,‬שנאמר כי יצפנני‬ ‫בסוכה ביום רעה וגו'‪ ,‬ה' אלהים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק‪ ,‬לעתיד לבא עתידין אומות העולם להכנס על ארץ ישראל‬ ‫ולעשות מלחמה עמהם שנאמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה‪ ,‬ומה הקב"ה עושה יוצא ונלחם עם הגוים שנאמר‬ ‫ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו'‪ ,‬ומהו עושה "מסכך על ראשם של ישראל" שנאמר סכותה לראשי ביום נשק‪ ,‬עכ"ד חז"ל‪.‬‬ ‫והנה סוכה זו יהי' דבר בעתו דהרי מלחמת גוג ומגוג יהי' בעצם חג הסוכות‪ ,‬וכמ"ש באבודרהם (לפסח) בשם רבינו האי גאון‬ ‫וז"ל‪ :‬שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונציחת גוג ומגוג בתשרי‪ ,‬ולכך מפטירין בשבת חוה"מ סוכות‬ ‫ביום בא גוג (יחזקאל ל"ח י"ח‪ ,‬עי' מגילה ל"א ע"א) עכ"ד (וכ"ה בטור או"ח סי' ת"צ‪ ,‬וברע"ב מגילה פ"ג מ"ה)‪ .‬גם ביום א' דסוכות מפטירין הנה‬ ‫יום בא (זכרי' י"ד) דמיירי ממלחמת גוג‪ .‬וממה שקבעו להפטיר בזה דייקא בחג הסוכות ולא בר"ה ויוהכ"פ משמע שמלחמה זו‬ ‫יהיה בעצם חג הסוכות‪ .‬וכ"כ בחדושי הר"ן (מגילה שם) שאותה מלחמה תהיה בסוכות (וכ"ה ברד"ק ישעי' ס"ו כ"ג)‪ - .‬וכן מצינו מפורש‬ ‫בספה"ק פרי עץ חיים (שער הלולב פ"ה) דמפלת גוג יהי' ביום הושענא רבה וז"ל‪ :‬גוג ומגוג עולה ע' כנגד ע' אומות‪ ,‬כי אז ימלוך גוג‬ ‫על שבעים אומות וכולם יבואו יחד על ישראל‪ ,‬וכשיגאלו מידם אז יהיה תשועה רבה‪ ,‬כי עתה שנגאלו ממדי ויון גלו לאדום‪ ,‬וכן‬ ‫בכל יום ויום ניצולו מיד זה ונופלים ביד זה‪ ,‬ויום הזה ניצולו מיד כולם‪ ,‬לכן הוא הושענה רבה עכל"ק‪( .‬והובא במדרש תלפיות ענף גוג‬ ‫ומגוג)‪ .‬ובאמרי נועם (להו"ר) כתב וז"ל‪ :‬ידוע מספרים אשר מלחמת גוג ומגוג תהא באותו יום של הושענא רבה ואז יתגבר מלך‬ ‫המשיח שהוא דוד בעצמו וילחום מלחמתינו וינצח את כל אויבינו וכו' יעו"ש באורך‪.‬‬ ‫והנה מה טוב ומה נעים ליישב בזה קושית הטור (קושיא ז') מדוע נקבע מצות סוכה דייקא בחודש תשרי‪ ,‬גם מדוע ציוה הקב"ה‬ ‫בסוכות תשבו "שבעת ימים" דייקא‪ ,‬דהרי שבעה ימים אלו בחודש תשרי מיוחדים אלו למלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא‪ ,‬ולכך‬ ‫הקדים הקב"ה רפואה למכה וציוה לישראל שבכל שנה ושנה בהגיע שבעה ימים אלו יזהרו לישב בתוך סוכה‪ ,‬ובזכותה יזכו גם‬ ‫לעתיד לישב בסוכתה של סדום כל שבעת הימים שיומשך מלחמת גוג ומגוג עד אחר הושענא רבה כשיהיה מפלת גוג‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ינצלו ממלחמת גוג ומגוג ומלהט יום הבא‪ .‬ואולי לרמז על זה היתה סוכתה של סדום מסוככת "בשבעה אילנות" זו על גב זו‪.‬‬ ‫ומה יומתק להבין בזה ביתר שאת כל הנזכר לעיל בקשר מצות סוכה למקום סדום‪ ,‬שיעקב אבינו בא במיוחד למקום זה‬ ‫ועסק שנה ומחצה בתיקון מצות סוכה‪ ,‬גם בני ישראל קיבלו וקיימו מצוה זו כשבאו לשם‪ ,‬וכל זה שימש כהכנה על העתיד שיזכו‬ ‫ישראל באותו מקום לישב בסוכתה של סדום‪.‬‬ ‫גם מלחמת אברהם אבינו עם המלכים בעמק השדים שהיא סדום כנ"ל‪ ,‬היתה הכנה למלחמת גוג ומגוג‪ ,‬וכמ"ש חז"ל (ב"ר‬ ‫פמ"ב ב'‪ ,‬מדרש לקח טוב לך פי"ד)‪ :‬כשם שבתחלת העולם התחילו ד' מלכיות כך בחיתומו של עולם ד' מלכיות‪ ,‬בתחלה אמרפל מלך‬ ‫שנער אריוך מלך אלסר כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים‪ ,‬ובסוף העולם ד' מלכיות בבל ומדי ויון ואדום‪ ,‬ויהי בימי אמרפל‬ ‫מלך שנער זו בבל‪ ,‬ואריוך מלך אלסר זו יון‪ ,‬כדרלעומר מלך עילם זה מדי‪ ,‬ותדעל מלך גוים זו מלכות אדום הרשעה ע"כ‪ - .‬ועונשה‬ ‫של אדום תהי' במלחמת גוג ומגוג וכמ"ש במלבי"ם (עובדי' א' כ"א) וז"ל‪ :‬אז תתחיל מלחמת גוג ומגוג ויתגלו שני המשיחים בן‬ ‫יוסף ובן דוד ושבעה רועים שיושיעו את ישראל והם יעלו לשפוט את הר עשו‪ - .‬ובשם משמואל (פ' וירא) ביאר מדרש הנ"ל וז"ל‪:‬‬ ‫עפ"י מאמר הזוה"ק שבאחרית הימים יבואו כל הרשעים האלה בגלגול יחדיו ויקבלו ענשם על מה שהרעו לישראל‪ ,‬וכן מפורש‬ ‫בדניאל (ב' מ"ד) וביומיהון די מלכיא אנון יקום אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל הרי מפורש שכל המלכויות יהיו אז‪ ,‬כן י"ל‬ ‫נמי שכדרלעומר וחבריו הם אותם בעצמם שנתגלגלו בארבע מלכויות ועתידים הם בעצמם לבוא עוד באחרית הימים‪ ,‬והם הם‬ ‫בפתיחה והם הם בחתימה עכ"ל‪.‬‬ ‫וממה שמצינו כאן קישור בין מצות סוכה שלנו עם סוכתה של סדום‪ ,‬משמע קצת דמצות סוכה באה גם לתקן חטא אנשי‬ ‫סדום‪ ,‬ולכך ניתנה לישראל גלגולי בני סדום בשעה שהגיעו למקום סדום‪ ,‬וכל הנזהר לקיים אותה כראוי יזכה לעתיד לישב‬ ‫טנ‬ ‫םודס לש התכוס ‪ -‬ג"י רמאמ‬ ‫בסוכתה של סדום‪ - .‬ואולי לכך מצינו בספרי קודש דבערב סוכות (באותו זמן שהגיעו למקום סדום כנ"ל) צריכים להרבות בצדקה‬ ‫לעניים שהיא להיפוך ממעשי סדום‪ .‬גם חלק האושפיזין צריכים ליתן לעניים כמבואר בזוה"ק (ח"ג ק"ד ע"א) וז"ל‪ :‬בעי למחדי‬ ‫למסכני‪ ,‬מ"ט בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא‪ ,‬וההוא דיתיב בצלא דא דמהימנותא וזמין אושפיזין אלין עלאין‬ ‫אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון‪ ,‬כלהו קיימי מניה ואמרי אל תלחם את לחם רע עין וגו' ע"כ‪.‬‬ ‫גם צורת הסוכה ונוי שלה דומה מאוד לסדום‪ ,‬דהרי כל שבילי סדום היו מסוככין כמו סוכה כנ"ל‪ ,‬גם צריכים לסכך את הסוכה‬ ‫בדברים הצומחים מן הארץ (שו"ע סי' תרכ"ט ס"א) וכן היתה בסדום‪ - .‬ובבראשית רבה (פמ"ב ה') מבואר שהיתה סדום מסוכך באילנות‬ ‫של גפן ותאנה ורמון אגוז ושקד תפוח ופרסק יעו"ש‪ .‬ובפסיקתא דרב כהנא הנ"ל כתב תמרים במקום תפוחים‪ .‬ואכן מצינו מנהג‬ ‫הקדמונים לתלות פירות אלו תחת הסכך בתוך הסוכה‪ ,‬כמבואר במס' סוכה (דף י' ע"א) שהיו תולין בה אגוזין שקדים אפרסקין‬ ‫רמונים ופרכילי ענבים (ושבח מנהג זה עי' בשל"ה מס' סוכה פרק נר מצוה אות ד')‪ ,‬גם יש נוהגין לתלות תפוחים (מנהגי מהרי"ל הל' סוכה אות י"ד‪,‬‬ ‫וכן נהגו כמה צדיקים) ותאנים ותמרים (באלו שנהגו לתלות שבעת המינים)‪ - .‬והנה סדום היתה מסוככת בשבעה מיני אילנות‪ ,‬ואולי לכך גם‬ ‫שיעור הסכך היא ז' על ז' טפחים‪ ,‬ושבעת ימים צריכים לישב בצלה‪.‬‬ ‫והנה לפי מסקנת הגמ' (ר"ה י"א ע"א) דביאת המלאכים לאברהם היתה בסוכות‪ ,‬וכן משמע מפיוט רבי אליעזר הקליר (יוצר לב'‬ ‫דסוכות)‪ֵֵ :‬אִלִ ים ְּכְ ִִה ְְׁש ִִעין ָָאב ַַּת ַַחת ֵֵעץ ֻֻסָּכָ ה‪ ,‬נמצא דגם הפיכת סדום היתה בחג הסוכות‪ .‬וא"כ מה נפלא הדבר הנמצא לפנינו מכל‬ ‫המקובץ‪ ,‬שנחרבה סוכתה של סדום בחג הסוכות‪ ,‬ושוב יתחדש לעתיד בחג הסוכות‪ ,‬בעת מלחמת גוג ומגוג שיהי' בחג הסוכות‪,‬‬ ‫ובזכות מצוה סוכה שקיימו ישראל בכל הדורות בחג הסוכות‪ ,‬שנצטוו בהיותם בסדום בחג הסוכות‪ ,‬יזכו לעתיד לישב בסוכתה‬ ‫של סדום בחג הסוכות‪.‬‬ ‫מאמר י"ג ‪ -‬סוכתה של סדום‬ ‫א‪ .‬כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו'‪ .‬ונחלקו חכמים‬ ‫בפירושה‪ ,‬אך לכל הדיעות צ"ב מדוע דייקא שבעת ימים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ידוע קושית הטור (סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף ענני‬ ‫הכבוד ובניסן היתה תחלת היקף העננים‪ - .‬וביותר יש להתבונן דהרי מצינו איזה פעמים בתורה (שמות ל"ד כ"ב‪ ,‬במדבר כ"ט י"ב) מוזכר‬ ‫חג האסיף הנמשך שבעה ימים ולא נזכר בה כלל ענין מצות סוכה וד' מינים‪ ,‬רק בפ' אמור (ויקרא כ"ג) מצינו דבחג האסיף צריכים‬ ‫ליקח ד' מינים ולישב בסוכה למען ידעו דורותיכם וגו'‪ .‬ועי' בחינוך (מצוה שכ"ד ושכ"ה) דעיקר החג היא בשביל שמחת איסוף‬ ‫התבואה ומצוה סוכה היא מטעם אחר‪ .‬וא"כ בודאי טעמא בעי מדוע נסמך מצות סוכה וד' מינים דייקא לחג הזה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בתיקוני זהר (תיקון י"ג‪ ,‬דף כ"ט ע"א)‪ :‬קם רבי אלעזר ואמר אבא אבא אמאי אתמר ביומא קדמאה דסכות (ויקרא כ"ג) ולקחתם‬ ‫לכם ביום הראשון פרי עץ הדר‪ ,‬אמר ליה ברי מאני קרבא בימינא נטלין לון‪ ,‬ובאלין מאני קרבא אינון ישראל רשימין דנצחין דינא‪,‬‬ ‫מתל למלכא דהוה ליה דינא וקרבא "בשבעין אומין"‪ ,‬ולא הוו ידעין מאן נצח דינא‪ ,‬ושאלין ליה מאן נצח דינא אמר תסתכלון‬ ‫באלין דרשימין במאני קרבא בידייהו‪ ,‬ותנדעון מאן נצח דינא‪( .‬וע"ע כעי"ז בויקרא רבה פ"ל ב')‪ - .‬ובמס' סוכה (דף ל"ח ע"א) מצינו‬ ‫בזה"ל‪ :‬רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה (ללולב) אמר דין גירא בעיניה דסטנא‪ - .‬גם מצות סוכה מורה על כלי זיין ונצחון‪,‬‬ ‫וכמ"ש בבני יששכר (תשרי מאמר י' אות ה') בשם הרה"ק מקאריץ זי"ע וז"ל‪ :‬סוכה מלשון שררה ונסיכות‪ ,‬ולכן אנו יושבין בסוכה‬ ‫צלא דמהימנותא ורוב סוכות בשווקים וברחובות ואין אנו יראים משום דבר‪ ,‬להראות מהימנותא שאנו יושבים כנסיכים עלמא‬ ‫דחירות‪ ,‬כמאן דנצח קרבא וכלי מלחמתו בידו וכו' ואינו ירא משום אדם עכ"ד‪ - .‬וצ"ב מה ענין כלי זיין ונצחון מלחמה ליו"ט‬ ‫סוכות‪ - .‬גם יש להבין מדוע נקט רשב"י בתיקוני זוהר הנ"ל משל למלך שהיה לו מלחמה "בשבעין אומין" דייקא‪ ,‬ולא סגי במשל‬ ‫םודס לש התכוס ‪ -‬ג"י רמאמ‬ ‫ס‬ ‫למלך שלחם באומה אחת‪ ,‬והנה דרך מושלי משלים לנקוט משל שיכול להתקיים באיזה זמן מן הזמנים‪ ,‬אך משל זה כמדומה‬ ‫שלא נתקיים מימות עולם שמלך אחד יצטרך ללחום עם כל שבעים אומות בפעם אחת‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הנה מסקנת הגמ' (ר"ה י"א ע"א) דביאת המלאכים אצל אברהם היתה בחג הסוכות‪ ,‬ולפי"ז גם הפיכת סדום היתה בחג‬ ‫הסוכות‪ .‬ולכן דבר בעתו להתבונן קצת בענינים אלו‪ :‬הנה שלשה מלאכים באו לאברהם אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את‬ ‫סדום ואחד לרפאות את אברהם (רש"י בראשית י"ח ב')‪ ,‬והתמוה נודעת דבשלמא שני המלאכים שבאו לבשר ולרפאות שפיר נצרכו‬ ‫לבא לאברהם‪ ,‬אבל מלאך זה שבא להפוך סדום מה ביקש אצל אברהם‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בענין תפלת אברהם על סדום יש להתבונן טובא‪ .‬א‪ .‬מה ראה אברהם להרבות בתפלה כל כך על הצלת הרשעים האלה‪,‬‬ ‫הלא כתיב באבוד רשעים רנה‪ .‬ב‪ .‬איך יתכן שתפלותיו של אותו צדיק ילכו לבטלה ח"ו‪ .‬ג‪ .‬הקשה מרן זי"ע (בדברי יואל סוכות דרוש‬ ‫י"ב) הרי קמי שמיא גליא שאין בסדום צדיקים כלל ולא תועיל תפילת אאע"ה להצילם‪ ,‬וא"כ איזה צורך היה שיגלה לו הקב"ה‬ ‫דינה של סדום ויצטער בחנם‪ ,‬וכמ"ש החתם סופר זלה"ה בספר הזכרון (בראש הספר) דאין תועלת לגלות לצדיקים גזירה קשה‬ ‫העתידה לבוא אא"כ יש בידם לפעול בתפלתם לבטלה‪ ,‬אבל אם לא יכול לבטל הגזירה מה תועלת לגלות לו במוקדם‪ ,‬דמדוע‬ ‫יצטער הצדיק יותר מכל בני העולם‪ ,‬דכל העולם בנחת עדיין ואינם יודעים מאומה והוא בצער ח"ו יעו"ש באורך‪.‬‬ ‫ו‪ .‬הנה כתיב (בראשית י"ג י')‪ :‬לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה כגן ה' כארץ מצרים‪ .‬ופירש"י לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה‬ ‫היה אותו מישור כגן ה' לאילנות ע"כ‪ .‬הרי שאילני סדום היו דומין ממש לגן עדן‪ .‬וריבוי האילנות מצינו במדרש (ויק"ר פ"ה ב') וז"ל‪:‬‬ ‫מה שלוה נתן לסדומיים וכו'‪ ,‬הדין בר הדיא (היינו איה‪ ,‬עץ יוסף) הוא צופה מאכלו מי"ח מיל‪ ,‬וכמה הוא פרוסה (אע"פ שמאכלו דבר קטן‬ ‫צופהו מרחוק להפלגת כח ראותו) וכו'‪ ,‬כיון דהוה קאי על אילניא דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילנייא (פי' כשהיה‬ ‫עומד האיה על אילנות בארץ סדום לא היה יכול לראות על הארץ מפני ריבוי הענפים המסתעפים לכל צד) וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫ובפסיקתא דרב כהנא (פכ"ט) מבואר דסדום היתה מסוככת בשבעה אילנות שהיו מסוככים זו על גב זו וזו על גב זו‪ ,‬ולא היו‬ ‫ממין אחד‪ ,‬רק כל אילן היה ממין אחר ואלו הן גפן תאנה ורימון ופרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהן‪ .‬ובבראשית רבה (פמ"ב ה')‬ ‫השמיט תמרים וכתב תפוחים‪ - .‬ולא רק במקום אחד בסדום היה כך רק בכל שביל ושביל‪ ,‬וכמ"ש בפי' המיוחס לרש"י (ב"ר פמ"ב)‬ ‫בשם מדרש הרנינו וז"ל‪ :‬אין לך כל שביל ושביל בסדום שלא היו בו שבעה אילנות זה למעלה מזה שהיה כל השביל מסוכך ע"כ‪.‬‬ ‫ונמצא שכל ארץ סדום היתה מסוככת בשבעה מיני אילנות זו למעלה מזו‪ - .‬וכל זה היא פליאה עצומה שלא נשמעו כמותם בכל‬ ‫הארץ‪ ,‬וטעמא בעי הלא לא עביד קוב"ה ניסא למגנא‪ ,‬ולאיזה צורך נבראו כל אילנות אלו שלא כדרך טבע העולם‪ ,‬ובפרט שסוכ"ס‬ ‫נחרבה ולא זכו ליהנות ממנו רק רשעים אלו‪.‬‬ ‫וטרם נבוא לביאור הדברים נקדים מאמר נפלא שמצינו בילקוט שמעוני (פ' אמור‪ ,‬רמז תרנ"ג) בזה"ל‪ :‬כל מי שמקיים מצות סוכה‬ ‫בעולם הזה הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום‪ ,‬שנאמר אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות‬ ‫אמדד‪ ,‬מהו עמק סכות זו סוכתה של סדום שהיתה מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו על גב זו גפן תאנה ורמון ופרסק‬ ‫ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם עכ"ל‪ - .‬ומקור הדברים נמצא בפסיקתא דרב כהנא (פכ"ט אות כ"ז) בזה"ל‪ :‬כל מי שמקיים מצות‬ ‫סוכה בעוה"ז אף הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום‪ ,‬מה שהקב"ה עתיד לחלק אותה לצדיקים שבטים שבטים‪,‬‬ ‫שנא' אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד (תהלים ס' ח')‪ ,‬ומהו אלהים דבר בקדשו א"ר יהושע בר נחמיה‬ ‫זה אבינו אברהם ע"ה‪ ,‬אעלוזה‪ ,‬וכשאעלוזה כשהופיע מלכותו בעולם‪ ,‬אחלקה שכם אני מחלק אותה שבטים שבטים לבניך‪ ,‬ומהו‬ ‫ועמק סוכות אמדד‪ ,‬זו סוכתה של סדום שהיתה מסוככת שבעה אילנות‪ ,‬שהיו מסוככים זו על גב זו וזו על גב זו‪ ,‬גפן תאנה ורימון‬ ‫ופרסק ושקדים וכו' ותמרים על גביהן וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫ומה מאוד יש להפליא בענין זה‪ :‬א‪ .‬מה זה סוכתה של סדום ומהו הזכות לישב בתוכה‪ .‬ב‪ .‬הלא כבר נחרבה סדום ומה לנו‬ ‫נפק"מ במה שהיתה מסוככת לפני חורבנה‪ .‬ג‪ .‬איך יתכן לעתיד לבא לקבל חלק בעיר שכבר נחרבה‪ .‬ד‪ .‬מדוע צריכים לחלק אותה‬ ‫לכל השבטים‪ ,‬הלא כל שבט כבר קיבל חלקו באר"י‪ ,‬וא"כ מקום זה שייך רק לשבט אחד שקיבל סביב שטח זה‪ ,‬ומדוע נצרכו כל‬ ‫אס‬ ‫םודס לש התכוס ‪ -‬ג"י רמאמ‬ ‫השבטים לקבל חלק נוסף באיזה עיר חרבה‪ .‬ה‪ .‬גם יש להתבונן במה שדרשו עה"כ אלהים דבר בקדשו שהקב"ה דבר לאברהם‬ ‫שיחלק סוכתה של סדום לבניו‪ ,‬מתי היה דיבור זה‪ ,‬הלא אדרבא בתוה"ק מצינו להיפוך שאברהם הפציר בהקב"ה שלא להחריב‬ ‫את סדום ולא נתקבלה תפלתו‪.‬‬ ‫חֹוַתִיִ ְך ְְסֹדֹם‬ ‫נֹוֶת ָיָה וגו' ַוַ ֲֲא ַ‬ ‫אך ביאור הדבר נראה בפשיטות‪ ,‬דמצינו בנבואת יחזקאל (ט"ז נ"ג ‪ -‬נ"ה)‪ְ :‬וְ ַַׁשְבְ ִִּתי וגו' ֶֶאת ְְׁשבּות ְְסֹדֹם ּוְבְ ֶ‬ ‫נֹוֶת ָיָה ָָּתֹׁשְֹבְ ָןָ ְלְ ַַק ְְד ָָמ ָָתן וגו'‪ .‬ופירש"י‪ :‬ארפא את הארץ מגפרית ומלח ואושיב בה יושבים‪ .‬ובשמות רבה (פט"ו כ"א)‪ :‬אפילו סדום‬ ‫ּוְבְ ֶ‬ ‫ועמורה נבנות לעתיד לבא‪ .‬וא"כ שוב תהיה מסוככת בשבעה אילנות כמו שהיתה לפני חורבנה‪ - .‬ובס' תורת האדם (תרע"ג לפ"ק‪,‬‬ ‫ספר שלישי‪ ,‬מאמר י"ב פ"א‪ ,‬דף ס"ב ע"א) כתב וז"ל‪ :‬סדום ועמורה וחברותיהן היו המשובחים מכל ארץ ישראל וכו'‪ ,‬ובחטא יושביה‬ ‫שבעטו בה' נתהפכה לגפרית ומלח וכו'‪ ,‬ולעתיד לבא יתחדש מקור חדש יוצא מקדשי הקדשים והוא ירפא את סדום וכו' ויתרפא‬ ‫ים המלח וישוב לקדמותו וכו' ויהיו אילנותיו דוגמת אילני גן עדן כמ"ש (זכרי' פי"ד‪ ,‬יחזקאל פמ"ז‪ ,‬תוספתא סוכה פ"ג ה"ג) וכו' יעו"ש‪.‬‬ ‫ובס' אור השכל (לחד מקמאי‪ ,‬ויניצאה שכ"ז‪ ,‬על ב"ר פמ"ב‪ ,‬דף פ"ח ע"ב) כתב וז"ל‪ :‬עמק סוכות אמדד נאמר על מקום ים המלח שהיה‬ ‫מקום חשוב ומסוכך באילנות‪ ,‬ונתקיים בו מה שאמר הכתוב ארץ פרי למליחה מרעת יושבי בה‪ ,‬ועתיד לחזור לקדמותו ויחלוק‬ ‫אותו לישראל וכו'‪ ,‬ולפי שנתן הקב"ה לאברהם ארץ ישראל וסדום הוא מחלקו והחריבו הקב"ה מפני חטאם‪ ,‬נדר לו שלעתיד‬ ‫לבא עמק סוכות אמדד שיחזור לקדמותו וימדדו אותו בחבלים לחלקו בין השבטים עכ"ל‪ .‬והובא בנזר הקודש (ב"ר פמ"ב ט') וביאר‬ ‫שהוא היה המקום היותר משובח בכל העולם במטע האילנות‪ ,‬כדכתיב (בראשית י"ג י') לפני שחת ה' את סדום ועמורה כגן ה'‬ ‫לאילנות (ב"ר מ"א ט') וכו'‪ ,‬ואמנם באשר הכל יתוקן לעתיד בגאולה העתידה כנודע‪ ,‬לפיכך שוב עתיד להתגלות בעולם להתעדן בו‬ ‫צדיקים ישרי לבב עכ"ל‪.‬‬ ‫אך אם נתבונן נראה דעוד טובא גניז בגוייהו בגודל הזכות לישב בתוך סוכתה של סדום‪ ,‬וכמו שיבואר לפנינו‪:‬‬ ‫הנה בנבואת מלאכי (ג' י"ט) כתיב‪ִִ :‬הֵּנֵ ה ַַהּיֹום ָּבָ א ֹּב ֵֵֹער ַּכַ ַַּתּנּור ְוְ ָָהיּו ָכָ ל ֵזֵ ִִדים ְוְ ָכָ ל ֹע ֵֵֹׂשה ִִר ְְׁש ָָעה ַַקׁש ְוְ ִלִ ַַהט ֹא ָָֹתם ַַהּיֹום ַַהָּבָ א ָָא ַַמר ה' ְְצָבָ אֹות‬ ‫ּוַמ ְְר ֵֵּפא ִּבִ ְכְ ָנָ ֶֶפ ָיָה‪ .‬ודרשו חכמינו ז"ל (ע"ז ג' ע"ב‪ ,‬ד' ע"א)‪ :‬אין גיהנם‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ֹלא ַיַ ֲֲעֹזֹב ָלָ ֶֶהם ֹׁש ֶֶֹרׁש ְוְ ָָעָנָ ף ְוְ ָזָ ְְר ָָחה ָלָ ֶכֶ ם ִיִ ְְר ֵֵאי ְְׁש ִִמי ֶֶׁש ֶֶמׁש ְְצ ָָד ָָקה ַ‬ ‫לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר‪ ,‬רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה‪ ,‬רשעים נידונין בה דכתיב כי הנה‬ ‫היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף לא‬ ‫שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא‪ ,‬צדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וגו' ע"כ‪.‬‬ ‫‪ -‬גם במדרש רבה (ב"ר פ"ו‪ ,‬קה"ר פ"א) מצינו בזה"ל‪ :‬גלגל חמה יש לו נרתק הה"ד (תהלים י"ט) לשמש שם אהל בהם‪ ,‬ובריכה של מים‬ ‫לפניו‪ ,‬ובשעה שהוא רוצה לצאת הוא משולהבת‪ ,‬והקב"ה מתיש כחו במים כדי שלא ישרוף את העולם‪ ,‬אבל לעתיד לבא הקב"ה‬ ‫מערטלו מנרתיקו ומלהט בו את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו'‪ - .‬וענין זה יתקיים בשעת מלחמת גוג ומגוג‬ ‫(כמבואר במדרש ורוקח המובא להלן‪ ,‬וכן פירש רש"י (בכת"י‪ ,‬ע"ז שם) וז"ל‪ :‬לא ישאיר להם ענף ושורש "במלחמת גוג ומגוג" שיהא להם ענף לאחר המלחמה)‪.‬‬ ‫אך הצדיקים שיחיו באותו שעה יזכו להנצל מחום השמש ע"י ישיבה בסוכה‪ ,‬כמפורש בנבואת ישעי' (ד' ו')‪ְ :‬וְ ֻֻסָּכָ ה ִִּת ְְהֶיֶ ה ְלְ ֵֵצל‬ ‫יֹוָמם ֵֵמֹח ֶֶֹרב ּוְלְ ַַמ ְְח ֶֶסה ּוְלְ ִִמ ְְסּתֹור וגו'‪ ,‬ופירש"י וז"ל‪ :‬וסוכה תהיה לצל וגו' מחורב להגין מלהט יום הבא שנאמר ברשעים ולהט אותם‬ ‫ָ‬ ‫היום הבא שהקב"ה מוציא חמה מנרתקה ומקדרה עליהם‪ ,‬ולמחסה לשון כיסוי‪ ,‬ולמסתור להסתר בה וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫וסוכה זו שינצלו בה הצדיקים היינו אותן שבעה מיני אילנות שיתחדשו לעתיד בארץ סדום‪ ,‬וכמ"ש ברוקח (הל' סוכה סי' רי"ט)‬ ‫בשם המדרש בזה"ל‪ :‬א"ר לוי כל מי שהוא מקיים מצות סוכה בעולם הזה וכו' הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא "בסוכה של סדום‬ ‫שהיתה מסוככת בשבעה אילנות" זה על זה גפן תאנה ורימון פרסק קריסטמלין (תפוחים קטנים‪ ,‬ערוך ערך קרסטמל) ואגוז ותמרים על‬ ‫גביהן זהו ועמק סכות אמדד‪ ,‬ומיסך עליו מחמתו של יום הבא הנה יום בא בוער כתנור‪ ,‬אימתי כשמקדר על האומות כדאיתא‬ ‫בפרק א' דעבודה זרה (דף ג' ע"ב)‪ ,‬באותה שעה הקב"ה "עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה"‪ ,‬שנאמר כי יצפנני בסוכה‬ ‫ביום רעה יסתירני‪ ,‬וסוכה תהיה לצל יומם מחורב‪ ,‬סכות לראשי ביום נשק‪ ,‬אימת כשיבואו כל הגוים על ירושלים‪ ,‬הנה יום בא לה'‬ ‫וחולק שללך בקרבך עכ"ל‪.‬‬ ‫םודס לש התכוס ‪ -‬ג"י רמאמ‬ ‫בס‬ ‫ומקור דבריו מצינו בדברי חכמינו ז"ל (פסיקתא דרב כהנא פכ"ט‪ ,‬ילקו"ש רמז תרנ"ג) וז"ל‪ :‬אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה‬ ‫בעולם הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא‪ ,‬רבי ינאי ור"ל אמרי אין גיהנם לעתיד לבא‬ ‫אלא היום הבא הוא מלהט את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם‬ ‫היום הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף‪ ,‬באותה שעה "הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה"‪ ,‬שנאמר כי‬ ‫יצפנני בסוכה ביום רעה וגו'‪ ,‬ה' אלהים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק‪ ,‬לעתיד לבא עתידין אומות העולם להכנס על ארץ‬ ‫ישראל ולעשות מלחמה עמהם שנאמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה‪ ,‬ומה הקב"ה עושה יוצא ונלחם עם הגוים‬ ‫שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו'‪ ,‬ומהו עושה "מסכך על ראשם של ישראל" שנאמר סכותה לראשי ביום נשק‪ ,‬עכ"ד‬ ‫חז"ל‪ - .‬ונראה דזהו הביאור גם במאמר השני שכתבו בפסיקתא וילקו"ש שם דכל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז הקב"ה נותן‬ ‫לו חלק לעתיד לבא "בסוכתה של סדום"‪ ,‬דהיינו אותה סוכה שינצלו בה מתוקף החמה במלחמת גוג ומגוג‪ ,‬וכמ"ש הרוקח הנ"ל‬ ‫דהיינו הך‪.‬‬ ‫והטעם שיזכו הצדיקים להנצל בסוכה זו היא בזכות מצות סוכה שקיימו בכל ימי חייהם‪ - .‬ויש להסמיך לזה לשון הפייטן (ביוצר‬ ‫יֹוֵׁשב ַּבַ ֻֻּסָּכָ ה ְְּתמּור ְנְ ֵוֵ ה ָָא ֳֳהלֹו‪ִִ ,‬טּלּול ֲֲע ֵֵצי ֵֵע ֶֶדן ַיַ ֲֲא ִִהילֹו‪ ,‬חֹום יֹום ַַהָּבָ א ְּבְ בֹוא ְלְ ַַהְבְ ִִהילֹו‪ְ ,‬זְ כּותֹו ָָתִלִ יץ ַּבַ ֻֻּסָּכָ ה ְלְ ַנַ ֲֲהלֹו ע"כ‪ .‬ונראה‬ ‫לב' דסוכות)‪ֵ :‬‬ ‫דעצי עדן היינו סוכתה של סדום שאילנותיה דומה לגן ה' (בראשית י"ג י')‪ - .‬וביוצר ליום א' דסוכות כתב וז"ל‪ֶ :‬נֶ ֱֱחֶזֶ ה ְבְ ֻֻעָּזָ ְך‪ְּ ,‬בְ ׁשּוְבְ ָך ְלְ ַגַ ן‬ ‫קּוֶחיָך ִיִ ְְמ ַַּתח‪ְ ,‬וְ ֹלא ַיַ ֵּכֵ ם ֻֻמ ְְר ָָּתח‪.‬‬ ‫ֱֱאגֹוָזָ ְך‪ְ ,‬וְ ַַעִיִ ן ְּבְ ַַעִיִ ן ֶנֶ ֱֱחָזָ ְך‪ֻֻ ,‬סָּכָ ְְתָך ֲֲעֵלֵ ֶיֶהם ִִּת ְְמ ַַּתח‪ּ ,‬וְבְ ֵֵצל ְלְ ֶ‬ ‫והנה מלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא יהי' בחודש תשרי‪ ,‬וכמ"ש באבודרהם (לפסח) בשם רבינו האי גאון וז"ל‪ :‬שמעתי מפי‬ ‫חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונציחת גוג ומגוג בתשרי‪ ,‬ולכך מפטירין בשבת חוה"מ סוכות ביום בא גוג (יחזקאל‬ ‫ל"ח י"ח‪ ,‬עי' מגילה ל"א ע"א) עכ"ד (וכ"ה בטור או"ח סי' ת"צ‪ ,‬וברע"ב מגילה פ"ג מ"ה)‪ .‬גם ביום א' דסוכות מפטירין הנה יום בא (זכרי' י"ד) דמיירי‬ ‫ממלחמת גוג‪.‬‬ ‫וממה שקבעו להפטיר בזה דייקא בחג הסוכות ולא בר"ה ויוהכ"פ משמע שמלחמה זו יהיה בעצם חג הסוכות‪ .‬ואכן כן כתב‬ ‫בחדושי הר"ן (מגילה שם) שאותה מלחמה תהיה בסוכות (וכ"ה ברד"ק ישעי' ס"ו כ"ג)‪ .‬ובספה"ק פרי עץ חיים (שער הלולב פ"ה) משמע‬ ‫שיומשך כל ימי החג עד הושענא רבה וז"ל‪ :‬גוג ומגוג עולה ע' כנגד ע' אומות‪ ,‬כי אז ימלוך גוג על שבעים אומות וכולם יבואו יחד‬ ‫על ישראל‪ ,‬וכשיגאלו מידם אז יהיה תשועה רבה‪ ,‬כי עתה שנגאלו ממדי ויון גלו לאדום‪ ,‬וכן בכל יום ויום ניצולו מיד זה ונופלים‬ ‫ביד זה‪ ,‬ויום הזה ניצולו מיד כולם‪ ,‬לכן הוא הושענה רבה עכ"ל‪( .‬והובא במדרש תלפיות ענף גוג ומגוג)‪.‬‬ ‫ויש להמתיק בזה מה שדרשו חכמינו ז"ל (מדרש אגדה הובא ברש"י במדבר כ"ט י"ח) דשבעים פרים שמקריבין בחג הסוכות משמשין‬ ‫סימן כליה לשבעים האומות שמתמעטים והולכים‪ .‬ויש להבין שייכות סימן זה לחג הסוכות דייקא‪ .‬אך יבואר לפי"מ דמשמע‬ ‫מלשון פרע"ח הנ"ל שבתחלת חג הסוכות ילחמו כל שבעים אומות על ישראל‪ ,‬ובכל יום ויום מחג הסוכות יקבלו אומות אחרות‬ ‫את מפלתם ובני ישראל ניצולים מיד זה ונופלים ביד זה‪ ,‬עד הושענא רבה שאז יגמרו לנצח את כולם‪ ,‬וזה מכוון ממש לשבעים‬ ‫פרים שמתמעטים והולכים בחג הסוכות עד הושענא רבה שגומרים להקריב את כולם‪ ,‬ולמחר לא נשאר כי אם פר יחידי כנגד‬ ‫אומה יחידה אלו ישראל (סוכה נ"ה ע"ב)‪.‬‬ ‫ולפי"ז יתורץ היטב קושית הטור (קושיא ב') מדוע נקבע מצות סוכה דייקא בימים אלו בחודש תשרי (אע"ג שאין למצוה זו שייכות‬ ‫לחג האסיף)‪ .‬גם מדוע ציוה הקב"ה בסוכות תשבו "שבעת ימים" דייקא (קושיא א')‪ .‬דהרי שבעה ימים אלו בחודש תשרי מיוחדים‬ ‫המה למלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא‪ ,‬ובאותה שעה יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וילחום עמהם בלהט יום הבא‪ ,‬ולכן הקדים‬ ‫רפואה למכה וציוה לישראל שיזהרו לישב בתוך סוכה בכל שנה בהגיע שבעת ימים האלו‪ ,‬ובזכות מצוה זו יזכו גם לעתיד לישב‬ ‫גס‬ ‫םודס לש התכוס ‪ -‬ג"י רמאמ‬ ‫בתוך סוכתה של סדום כל שבעת הימים עד אחר הושענא רבה כשיהיה מפלת גוגבי ‪ ,‬ועי"ז ינצלו מלהט יום הבאגי ‪ - .‬ואולי לכך‬ ‫היתה סוכתה של סדום מסוככת דייקא "בשבעה אילנות" זו על גב זו‪ ,‬להורות שתכלית בריאת סוכה זו היא כדי לכלול ולהציל‬ ‫בתוכה את בני ישראל על משך שבעה ימים‪.‬‬ ‫גם מה שציוה הקב"ה ליקח ד' מינים בחג הסוכות יבואר היטב בזה‪ ,‬דהרי כבר דרשו חכמינו ז"ל (ויקרא רבה פ"ל ט"ז)‪ :‬בזכות‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני פורע לכם מן הראשון זה עשו הרשע דכתיב ביה (בראשית כ"ה) ויצא הראשון‪ ,‬ובונה לכם‬ ‫ראשון זה בית המקדש וכו'‪ ,‬ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח וכו' עכ"ל‪ .‬הרי דבזכות ד' מינים יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט‬ ‫את הר עשו‪ ,‬שהרי היא מלחמת גוג ומגוג (מלבי"ם עובדי' א' כ"א)‪ ,‬שיתקיים לעתיד בחג הסוכות באותן הימים שנזהרו ישראל בכל‬ ‫הדורות לקיים מצות נטילת ד' מינים‪ - .‬ובספה"ק מאור ושמש (רמזי ג' סוכות) כתב וז"ל‪ :‬ידוע לחכמי האמת אשר כונת הלולב‬ ‫וההדס והאתרוג משתנים בכל יום מהז' ימים בצירופים ולבושי השמות שונים זה מזה‪ ,‬ועל ידי ההקפות שעושים בכל יום מהז'‬ ‫ימי הסוכות יש יכולת להצדיקים להכניע בכל הקפה יו"ד שרים משרי האומות‪ ,‬ובמשך ימי החג יכנעו כל הע' בכונת הקדושות‬ ‫ושמות הידועים ליודעי חן עכ"ל‪ - .‬ויתכן שלכך נדמו סוכה וד' מינים לכלי זיין ונצחון מלחמה (קושיא ג')‪ ,‬דהרי ד' מינים שבלולב‬ ‫הן המה הכלי זיין נגד גוג ומגוג‪ ,‬ובזכות מצות סוכה ינצלו ישראל בשעת מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬ובאותו זמן שישבו ישראל בסוכתה‬ ‫של סדום בזכות מצות סוכה ילחום הקב"ה עם גוג ומגוג וינצחם‪ - .‬ובזה מובן מה שנקט רשב"י משל למלך שהיה לו מלחמה‬ ‫"בשבעין אומין" דייקא‪ ,‬אע"פ שמעולם עדיין לא היתה מלחמה כזו‪ ,‬מ"מ הלא כאן מיירי ממלחמת הקב"ה עם גוג ומגוג דהיינו‬ ‫עם כל שבעים אומות כנ"ל‪.‬‬ ‫ובזה נשכיל ונבין כל ענין סדום וחורבנה ותפלות אברהם והמסתעף (קושיא ד' ‪ -‬ו')‪ ,‬דהנה כללא אית לן שאין כל חדש תחת‬ ‫השמש‪ ,‬וכל מה שנצרך במשך הדורות כבר הקדים הקב"ה לברוא בתחלת הבריאה‪ ,‬גם על שינויי הבריאה שיהיו במשך הדורות‬ ‫הקדים הקב"ה להתנות בששת ימי בראשית (וכדמצינו בדברי חכמינו ז"ל לגבי קריעת ים סוף‪ ,‬ותוהו ובוהו דמתן תורה‪ ,‬ובליעת יונה‪ ,‬ועוד)‪ .‬ולכן‬ ‫מכיון שידע הקב"ה שלעתיד לבא בשעת מלחמת גוג ומגוג יצטרכו בני ישראל לסוכתה של סדום כדי להנצל מתוקף החמה‪,‬‬ ‫לכן הקדים הקב"ה בשעת בריאת העולם ועשה ארץ סדום משונה מכל הארצות ודוגמת גן עדן לאילנות‪ ,‬ולא נשאר אף שביל‬ ‫אחד בסדום שלא היו בו שבעה אילנות זו למעלה מזו‪ ,‬עד שכל הארץ היתה מסוככת כמו סוכה אחת גדולה‪ ,‬כדי שיוכל לכלול‬ ‫בתוכה כל הצדיקים מכל שבטי ישראל שיצטרכו להנצל‪ .‬גם ידוע מש"כ האריז"ל דאנשי סדום תושבי המקום היו שורש גלגולי‬ ‫בני ישראל יוצאי מצרים‪ ,‬ולפי"ז הן המה שעתידין להנצל בסוכה זו לעתיד‪ .‬אך מחמת שרבו חטאי יושביה הוצרך הקב"ה באותה‬ ‫שעה לשחתה ולהפכה לגפרית ומלח‪.‬‬ ‫כששמע אברהם אבינו שעתיד הקב"ה להחריב סוכתה של סדום נרעש ונפחד‪ ,‬דאיך יתכן להחריב מקום זה המיוחדת להצלת‬ ‫ישראל לעתיד לבא‪ ,‬גם בודאי ידע והכיר דאנשי סדום הן המה שורשי נשמות כלל ישראל‪ ,‬וע"כ הרבה להפציר בתפלה בתקותו‬ ‫להציל את העיר ואת אנשיה‪ .‬אך אע"פ שלפי שעה לא נתאפשר להצילם שהרי לא היו בו צדיקים כלל ועונותיהם עלו למעלה‬ ‫ראש‪ ,‬אך מ"מ הועילו תפילותיו על לעתיד‪ ,‬שבמשך הדורות והגלגולים יתקנו ויצרפו נשמות אנשי סדום עד שיזכו לצאת מהם‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬ובזכות מצות סוכה שיזהרו בני ישראל (גלגולי סדום) לקיים במשך הדורות‪ ,‬יחדש הקב"ה שנית סוכתה של סדום‪,‬‬ ‫ובתוכו ינצלו ישראל בשעת מלחמת גוג ומגוג‪ - .‬וזהו שדרשו חכמינו ז"ל בביאור הכתוב אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה‬ ‫בי‪ .‬ויש להסמיך מש"כ במדרש אלפא ביתות (מס' שטן) בזה"ל‪ :‬מלחמות גוג ומגוג וכו' באש ובגפרית וכו' מעין משפטן של סדום שנאמר (דברים כ"ט כ"ב) גפרית ומלח‬ ‫שרפה כל ארצה וגו' כמהפכת סדום ועמורה וגו'‪ ,‬מלמד שבשעה ההיא המטיר עליהן הקב"ה גפרית מן השמים והתבער בהם אש ושרפו שער ראשם שער בשרם ושער‬ ‫זקנם שער סוסיהם שער רכביהם שער מקניהם ושער קניניהם וכל בעלי שער שבהם "שבעה ימים ושבעה לילות" עד שראו אותן כל העולם כולו ושאלו עליהן ואמרו‪:‬‬ ‫מה טיבה של אש זו שהיא יוקדת במערב "שבעה ימים ושבעה לילות"‪ ,‬ויהיו אומרין להן‪ :‬אלו גוג ומגוג שבאו על אפרים משיח צדקו של הקב"ה ועל ישראל עמו‬ ‫לעשות עמהן מלחמה‪ ,‬והקב"ה נלחם בעדם והמטיר עליהן אש וגפרית ושרף נשמתן במקומן שנאמר (יחזקאל ל"ט ו') ושלחתי אש במגוג וביושבי האיים לבטח וידעו כי‬ ‫אני ה' וכו' ע"כ‪ .‬ובמדרש תנחומא (ראה פ"ט)‪ :‬עתידין גוג ומגוג לבא על ישראל וגם הם ישרפו כלם בשריפה אחת‪.‬‬ ‫גי‪ .‬אולי יתכן לדייק בזה לישנא דקרא בסוכות תשבו שבעת ימי"ם‪ ,‬לפימ"ש רש"י (מלאכי שם) וז"ל‪ :‬כי הנה היום בא בוער כתנור יום זה לשון שמש הוא שכך אמרו חכמים‬ ‫וכו' הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה‪ ,‬וזהו שאמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימי"ם והסוכה תהיה לצל יומ"ם שינצלו מלהט יו"ם הבא בשבעת ימי"ם דלעתיד‪.‬‬ ‫םודס לש התכוס ‪ -‬ג"י רמאמ‬ ‫דס‬ ‫שכם ועמק סוכות אמדד‪ ,‬אלהים דבר בקדשו זה אבינו אברהם ע"ה‪ ,‬כשאעלוזה היינו לעתיד כשיופיע מלכותי בעולם‪ ,‬אז אחלקה‬ ‫שכם אני מחלק אותה שבטים שבטים לבניך‪ ,‬ועמק סוכות אמדד זו סוכתה של סדום שהיתה מסוככת שבעה אילנות‪ .‬ודיבור זה‬ ‫היתה תשובת הקב"ה על תפלותיו של אברהם‪ ,‬שעכשיו אי אפשר להצילם אך לעתיד לבא עתיד אני לחדש סוכתה של סדום‬ ‫ואחלק אותה לכל השבטים כדי שיוכלו כולם להנצל מלהט היום הבא‪.‬‬ ‫והנה דרכו של הקב"ה בכל עת צרה להקדים רפואה למכה‪ ,‬וכן היתה גם בהפיכת סדום שהקדים הקב"ה את הרפואה‪ ,‬ובאותו‬ ‫היום שהלכו המלאכים להפוך את סדום נעשה יסוד מצות סוכה בתוך ביתו של אברהם‪ ,‬שבזכות קיומה יתחדש לעתיד סוכתה‬ ‫של סדום כנ"ל‪ ,‬וכמ"ש חז"ל (ב"ר פמ"ח י')‪ :‬אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך במדבר‬ ‫וביישוב ולעתיד לבא‪ ,‬פרש ענן למסך (תהלים ק"ה) הרי במדבר‪ ,‬בארץ מנין בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כ"ג)‪ ,‬לעתיד לבוא מנין‬ ‫שנאמר (ישעי' ד') וסוכה תהיה לצל יומם מחורב‪ .‬וכ"כ במדרש במדבר רבה (פי"ד)‪ :‬באברהם כתיב והשענו תחת העץ שעשה להם‬ ‫סוכה והקב"ה עשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים (ויקרא כ"ג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו'‪ ,‬ולעתיד לבוא מנין (ישעי'‬ ‫ד') וסוכה תהיה לצל יומם וגו' עכ"ל‪ - .‬ולכך נצרך אותו המלאך המיוחד להפוך את סדום לבא לביתו של אברהם (קושיא ד')‪ ,‬כדי‬ ‫שיושיבנו אברהם תחת העץ ועי"ז נעשה מלאך זה שותף ביסוד מצות סוכה שזהו הרפואה למהפכת סדום‪ - .‬וכל זה אירע בעתו‬ ‫ובזמנו בחג הסוכות‪ ,‬באותו שעה שעתידין בני ישראל לקיים מצות סוכה בכל הדורות‪ ,‬ובאותו שעה שעתיד להיות מלחמת גוג‬ ‫ומגוג ויצטרכו ישראל להנצל בתוך סוכתה של סדום‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף ולבאר בזה ענין נפלא שמצינו בפ' וישלח אחר פגישת יעקב ועשיו (בראשית ל"ג י"ז) דכתיב‪ :‬ויעקב נסע סכתה‬ ‫ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות‪ .‬ובמס' מגילה (דף י"ז ע"א)‪ :‬תניא יצא מארם נהרים ובא לו לסכות‬ ‫ועשה שם שמונה עשר חודש וכו'‪ .‬ומשמע בין מלישנא דקרא "ויעקב נסע סכתה" ובין מלשון הגמ' "יצא מארם נהרים ובא לו‬ ‫לסכות" שתכלית נסיעתו של יעקב היתה להגיע למקום הזה‪ ,‬ומה גם שהאריך לשהות באותו מקום שנה וחצי‪ .‬וכל זה צווח ואומר‬ ‫דרשוני משני טעמים‪ :‬א‪ .‬חדא שהרי יעקב נמצא כעת באמצע דרך חזרתו מחרן לארץ ישראל‪ ,‬וההולך בדרך ישר מחרן לאר"י אינו‬ ‫מגיע כלל למקום זה‪ ,‬רק יעקב שינה את דרכו כדי לבא לכאן (כמו שהוכיח בס' כפתור ופרח פ"י‪ ,‬ובס' נפלאות מתורת השי"ת פרק י"א‪ ,‬דף כ"ט‬ ‫ע"א)‪ ,‬וטעמא בעי‪ .‬ב‪ .‬דנראה בפשיטות דעד שבא יעקב לסוכות לא היתה במקום זה ישוב כלל כמ"ש הרמב"ן (בראשית שם)‪ ,‬והראי'‬ ‫שהוצרך לבנות לו בית ולעשות סוכות למקנהו‪ ,‬גם מתחלה לא היתה לה שם כלל דהרי יעקב בעצמו הוא שקרא שם המקום‬ ‫סוכות ע"ש הסוכות שבנה למקנהו‪ ,‬ולא נזכר שם הקודם כמו בבית אל דכתיב ואולם לוז שם העיר לראשונה‪ .‬וא"כ יש להפליא‬ ‫מה זה ועל מה זה נסע יעקב במכוון למקום שמם‪ ,‬וקבע שם דירתו למשך שנה וחצי‪.‬‬ ‫אך המתבונן בספרי קודש יראה דצורך גדול היה בנסיעת יעקב למקום זה כדי להעמיד את היסוד ולתקן מצות סוכה לכל‬ ‫הדורות‪ ,‬וזהו ענין הסוכות שעשה יעקב למקנהו כדי לקיים מצות סוכה‪ ,‬וכמ"ש בספה"ק הקנה (ד"ה סוד סוכה)‪ :‬ויעקב נסע סכותה‬ ‫לקיים מצות סוכה בזמנה‪ .‬וכ"כ בדרשות חתם סופר (ח"א מ"ז ע"ד‪ ,‬לסוכות תקפ"א) בשם הזוהר (רע"מ ח"ג ק' ע"ב) וז"ל‪ :‬עשו הלך לדרכו‬ ‫שעירה דהיינו שהס"מ נטרד בשעיר המשתלח ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה וע"י קיום מצות סוכה נתבטל כוחו לגמרי‬ ‫וכו'‪ .‬וכ"כ במחזור מכל השנה (לובלין שכ"ז לפ"ק‪ ,‬דף קס"ח) ופירוש מטה לוי (יוצר ליום ב' דסוכות) שיעקב בנסעו לסוכות קיים מצות‬ ‫סוכה‪ .‬ובחידושי הרד"ל (ב"ר פע"ח) כתב שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג הסוכות בכל מצותיו ועשה ניסוך‬ ‫המים‪ .‬ובפרי צדיק להגר"צ הכהן ז"ל (סוכות אות י"ב) כתב וז"ל‪ :‬עיקר בחינת הסוכה נשלם ביעקב אבינו ע"ה שנאמר בו ויעקב נסע‬ ‫סכותה‪ .‬והכפיל דברו (שם אות י"ג) בזה"ל‪ :‬יעקב אבינו ע"ה עשה רשימה ראשונה של בחינת סוכה כמ"ש ויעקב נסע סכותה ע"כ‪.‬‬ ‫ומה ימתקו לפי"ז דברי הטור (או"ח סי' תי"ז) דחג הסוכות מכוון כנגד יעקב אבינו דכתיב ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬דאכן סוכות אלו‬ ‫שעשה יעקב למקנהו היו השורש של מצות סוכה בכל הדורות‪.‬‬ ‫יעקב אבינו נשתהה בסוכות זמן רב וכמו שדרשו חכמינו ז"ל (מגילה שם) ששהה בסוכות י"ח חדש קיץ וחורף וקיץ‪ .‬ובכל משך‬ ‫תקופה ארוכה זו עסק במצות סוכה וכמ"ש בחידושי הרד"ל הנ"ל שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה סוכות כעין חג הסוכות‬ ‫בכל מצותיו ועשה ניסוך המים‪ .‬ונראה שנצרכה לו עבודה גדולה וארוכה כל כך כדי להעמיד מצות סוכה על מכונו‪ .‬ובגמר עבודתו‬ ‫הס‬ ‫םודס לש התכוס ‪ -‬ג"י רמאמ‬ ‫מצינו שהלך בדבר אלקים לבית אל וקיים שם מצות ניסוך המים השייכת ליו"ט סוכות‪ ,‬וכמ"ש (בראשית ל"ה) ויאמר אלקים אל‬ ‫יעקב קום עלה בית אל וגו' ויבא יעקב לוזה וגו' הוא בית אל וגו' ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך‪ .‬ופירש בתרגום יונתן (שם י"ד)‬ ‫וז"ל‪ :‬ואקים תמן וכו' קמא דאבנא ונסיך עלה "נסוך מוי ארום כדין עתידין למעבד בחגא דמטליא"‪ .‬וביאור הדברים שקיים יעקב‬ ‫מצות ניסוך המים כמו שעתידין ישראל לעשות בחג הסוכות‪.‬‬ ‫גם לפי החשבון נראה שגמר יעקב עבודתו עם הסוכות שלו בחצי תשרי זמן חג הסוכות שלנו‪ ,‬ואז בא לבית אל לקיים מצות‬ ‫ניסוך המים‪ ,‬דהרי מלחמת יעקב עם שרו של עשו היתה בליל פסח וכמ"ש (בהגדה של פסח) וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה‪ ,‬ותיכף‬ ‫אח"כ כתיב (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב נסע סכותה וגו'‪ ,‬ולפי"ד חז"ל שהה שם י"ח חודש קיץ וחורף וקיץ‪ ,‬וזה מכוון להנ"ל דהרי בפסח‬ ‫מתחילין ימי הקיץ ואם שוהה שם י"ח חודש נמצא שהוא קיץ וחורף וקיץ‪ ,‬ואם מונים י"ח חודש מחג הפסח נמצא שמסתיים‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬ובאותה שעה בא לבית אל לקיים מצות ניסוך המים בעתו ובזמנו‪ .‬ובזה מדוייק לשון ספה"ק הקנה הנ"ל‪ :‬ויעקב נסע‬ ‫סכותה לקיים מצות סוכה "בזמנה"‪.‬‬ ‫אך עדיין יש להתבונן מה נשתנה מקום זה מכל מקומות שבעולם‪ ,‬דמה נפק"מ באיזה מקום מתקן מצות סוכה‪ ,‬וא"כ מדוע‬ ‫הלך יעקב בכוונה דייקא למקום זה‪ ,‬ובפרט שלא היתה כלל בדרכו ולא היתה מקום ישוב כלל‪.‬‬ ‫אך לפי"מ שנמצא לפנינו דמצות סוכה היא רפואה לסוכתה של סדום‪ ,‬יבואר היטב מדוע בא יעקב לתקן מצות סוכה דייקא‬ ‫במקום הזה‪ ,‬דהנה חכמינו ז"ל (ב"ר פמ"ב ה') אמרו וז"ל‪ :‬כל אלה חברו אל עמק השדים‪ ,‬ג' שמות נקראו לו‪ ,‬עמק השדים‪ ,‬עמק שוה‪,‬‬ ‫עמק סוכות ע"כ‪ .‬והנה עמק סוכות היינו מקום הנזכר בספר תהלים (ס' ח')‪ :‬אלהים דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות‬ ‫אמדד‪ ,‬וברש"י (שם) פירש וז"ל‪ :‬שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם‬ ‫(פי' שמסוכות נסע יעקב לשכם כמבואר בבראשית ל"ג י"ח) עכ"ל‪ .‬הרי שרש"י הבין בפשיטות דעמק סוכות המוזכר בפסוק הרי היא מקום‬ ‫סוכות שחנה בה יעקב‪ - .‬וכן משמע ברמב"ן (בראשית ל"ג י"ח) שכתב כי אותו מקום סוכות שבאה יעקב לשם נמצא בעבר הירדן‬ ‫מזרח במלכות סיחון כמבואר בספר יהושע (י"ג כ"ז) יעו"ש (ובדרוש אחר הארכתי להוכיח כן)‪ .‬והנה מקום זה נמצא בתוך העמק כדכתיב‬ ‫(יהושע שם)‪ :‬ובעמק בית הרם ובית נמרה "וסכות" וצפון יתר ממלכות סיחון מלך חשבון וגו'‪ ,‬ולכך נקרא בשם עמק סוכות‪ - .‬והנה‬ ‫עמק השדים הרי הוא סמוך ונראה לסדום‪ ,‬כמבואר במדרש תנחומא (לך פ"ח) וז"ל‪ :‬כל אלה חברו אל עמק השדים שהיתה מניקה‬ ‫אותן כשם ששדים מניקין את התינוק הוא ים המלח שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים וכן הוא אומר (תהלים ק"ז) ארץ פרי‬ ‫למלחה למה מרעת יושבי בה‪ .‬ובמדרש לקח טוב (פ' לך‪ ,‬פי"ד ג') כתב‪ :‬עמק השדים שדים על שם סדום‪ - .‬ולכך בא יעקב דייקא‬ ‫למקום זה ושהה י"ח חודש כדי לתקן מצות סוכה שהיא רפואה לסוכתה של סדום‪( .‬וע"ע בדרוש אחר שהארכתי לבאר דגם בשעה שקיבלו‬ ‫ישראל מצות סוכה והתחילו לקיימה נמצאו במקום של סדום)‪.‬‬ ‫וממה שמצינו כאן קישור בין מצות סוכה שלנו עם סוכתה של סדום‪ ,‬משמע דמצות סוכה באה גם לתקן חטא אנשי סדום‪,‬‬ ‫ולכך ניתנה לישראל גלגולי בני סדום‪ ,‬וכל הנזהר לקיים אותה כראוי יזכה לעתיד לישב בסוכתה של סדום‪ - .‬ואולי לכך מצינו‬ ‫בספרי קודש דבערב סוכות צריכים להרבות בצדקה לעניים שהיא להיפוך ממעשי סדום‪ .‬גם חלק האושפיזין צריכים ליתן לעניים‬ ‫כמבואר בזוה"ק (ח"ג ק"ד ע"א) וז"ל‪ :‬בעי למחדי למסכני‪ ,‬מ"ט בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא‪ ,‬וההוא דיתיב בצלא‬ ‫דא דמהימנותא וזמין אושפיזין אלין עלאין אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון‪ ,‬כלהו קיימי מניה ואמרי אל תלחם את לחם‬ ‫רע עין וגו' ע"כ‪.‬‬ ‫ובדרשות חתם סופר (לסוכות תקס"ד‪ ,‬דף מ"ג ע"א) כתב דעצם דפנות הסוכה באים לרמז על מצות צדקה לעניים‪ ,‬דהנה תיבת צדקה‬ ‫עולה בגימטריא כמספר קצ"ט‪ ,‬וכן שיעור דפנות הסוכה עם הסכך עולה לחשבון הזה‪ ,‬דהרי שיעור הסכך היא ז' על ז' טפחים‪,‬‬ ‫וז' פעמים ז' עולה מ"ט‪ ,‬ושיעור הדפנות היא שתים כהלכתן שהיא רחב ז' וגובה עשרה‪ ,‬ועשר פעמים ז' עולה שבעים‪ ,‬וכן הדופן‬ ‫השני עולה שבעים‪ ,‬ושני פעמים שבעים עולה מאה וארבעים‪ ,‬ודופן השלישי שהיא רחב טפח וגובה עשרה היא י' פעמים טפח‬ ‫שהיא י' טפחים‪ ,‬נמצא שכל שלש הדפנות ביחד עולה מאה וחמשים‪ ,‬ובצירוף עם הסכך שעולה מ"ט עולה ביחד למספר קצ"ט‪,‬‬ ‫םודס לש התכוס ‪ -‬ג"י רמאמ‬ ‫וס‬ ‫שהיא כמנין צדקה בדיוק‪ ,‬נמצא ששיעור הסוכה מורה על מצות נתינת צדקה לעניים ולהיפוך ממעשי סדום‪ - .‬וידוע מה דמסופר‬ ‫שפעם אחת אמר הרה"ק בעל דברי חיים זי"ע בערב סוכות שהיא צריך לכמה אלפים זהובים‪ ,‬והלכו בניו ולוו אצל הגבירים כמה‬ ‫אלפים זהובים והביאו לאביהם ומיד חלק אותם לעניים‪ ,‬ובליל החג נכנס לסוכה ואמר‪ :‬העולם נוהגים לייפות ולקשט את הסוכה‬ ‫בכל מיני פאר והדר‪ ,‬ואנכי לא כן עמדי הצדקה היא הנוי סוכה שלי היא פארה והיא הדרה של הסוכה עכ"ד‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להמתיק בזה מנהג הרה"ק מראפשיץ זי"ע לעטר את הסוכה בצורות של צפורים ונשרים ואמר שזהו עיקר הנוי‬ ‫סוכה (צל הקודש מנהגי קודש אות ג') וכן נהגו כמה צדיקים (עי' דרכי חיים החדש אות ק"ד‪ ,‬דרכי חיים ושלום אות תשל"ו)‪ ,‬גם רביה"ק מסאטמאר‬ ‫זי"ע הידר שיהי' צפרים רבים בסוכתו (מחזור דברי יואל לסוכות אות ג')‪ ,‬ודבר פלא שמעתי מהרה"ח ר' יחזקאל שלעזינגער שליט"א‬ ‫שזכה בימי בחרותו לסדר סוכתו של מרן זי"ע וביקש מרן ממנו שישתדל להשיג צפור עם פה פתוח ויתלנו בסוכתו‪ .‬וכל זה צווח‬ ‫ואומר דרשוני מה נשתנה עופות משאר בעלי חיים‪ ,‬גם מהו ענין פה פתוח‪.‬‬ ‫ונראה לפי מה דמצינו בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ה) בזה"ל‪ :‬אנשי סדום לא חסו על כבוד קונם לשבור אוכל לאורח ולגר אלא‬ ‫סבבו את כל האילנות למעלה מפירותיהם כדי שלא יהיו מסורין אפילו לעוף השמים שנאמר נתיב לא ידעו עיט ע"כ‪ .‬ודבר זה‬ ‫מוכיח עד היכן הגיע עוצם גודל הקמצנות שהיו לאנשי סדום‪ ,‬דהרי העופות לא היו יכולים אפילו להסתכל בתוך סדום משום‬ ‫ריבוי אילני הפירות שכיסו את כל פני סדום‪ ,‬ובודאי שלא היו ביכולתם לאכול ממאכלי סדום‪ ,‬אך דבר אחד היו יכולים לאכול‬ ‫והיינו מפרי האילנות שנמצאו בשורה העליונה‪ ,‬והנה לעומת זה בודאי היו לאנשי סדום פירות בהרחבה גדולה אחר שכל שביל‬ ‫ושביל היו מכוסה בשבעה אילנות של פירות זה למעלה מזה‪ ,‬אך עם כל זה נתעצמו ברשעם לכסות את כל האילנות כדי שלא‬ ‫יוכלו העופות לאכול אף מן הפירות‪ .‬ולכך בסוכה שלנו שהוא תיקון על חטא סדום עושים את ההיפוך להכניס עופות וצפרים‬ ‫בתוך הסוכה‪ .‬וזהו הרמז של העוף עם פה פתוח שמורה על רצונו לאכול‪.‬‬ ‫ואם נתבונן נמצא דצורת הסוכה שלנו ונוי שלה דומה מאוד לסוכתה של סדום‪ ,‬דהרי צריכים לסכך את הסוכה בדברים‬ ‫הצומחים מן הארץ (שו"ע סי' תרכ"ט ס"א)‪ ,‬וכן היתה סוכתה של סדום מסוכך באילנות‪ - .‬סדום היתה מסוככת בשבעה מיני אילנות‪,‬‬ ‫גם שיעור הסכך צריכה להיות לכה"פ ז' על ז' טפחים‪ ,‬ושבעת ימים צריכים לישב בצלה‪ - .‬ובבראשית רבה (פמ"ב ה') מבואר‬ ‫שהיתה סדום מסוכך באילנות של גפן ותאנה ורמון אגוז ושקד תפוח ופרסק יעו"ש‪ .‬ובפסיקתא דרב כהנא הנ"ל כתב תמרים‬ ‫במקום תפוחים‪ .‬ואכן מצינו מנהג הקדמונים לתלות פירות אלו תחת הסכך בתוך הסוכה‪ ,‬כמבואר במס' סוכה (דף י' ע"א) שהיו‬ ‫תולין בה אגוזין שקדים אפרסקין רמונים ופרכילי ענבים (ושבח מנהג זה עי' בשל"ה מס' סוכה פרק נר מצוה אות ד')‪ ,‬גם יש נוהגין לתלות‬ ‫תפוחים (מנהגי מהרי"ל הל' סוכה אות י"ד‪ ,‬וכן נהגו כמה צדיקים) ותאנים ותמרים (באלו שנהגו לתלות שבעת המינים)‪ .‬אך אגסים וכדומה שלא‬ ‫היו בסדום לא מצינו נוהגים לתלותם בסוכה‪ .‬ויתכן שכל זה באה להורות דבזכות הישיבה בסוכה זו נזכה לעתיד לישב בסוכתה‬ ‫של סדום‪.‬‬ ‫ויש לציין לפלא מה שאמרו בפסיקתא דרב כהנא הנ"ל דאילנות של תמרים היו בשורה העליונה על גבי כל האילנות‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫נמצא דעל גבי הסוכה שכיסה את כל פני סדום‪ ,‬היו עומדים שורות שורות של כפות תמרים דהיינו לולבים‪ ,‬וכן יהי' לעתיד‬ ‫כשיוחזר סוכתה של סדום‪ .‬ואולי יש לבאר בזה מצות נטילת לולב בחג הסוכות‪.‬‬ ‫וארווחנא לבאר בזה משא ומתן שיהי' לעתיד לבא בין אוה"ע והקב"ה שמצינו בפ"ק דע"ז (דף ג' ע"א) וז"ל הגמ'‪ :‬אמרו לפניו‬ ‫רבונו של עולם תנה לנו מראש ונעשנה‪ ,‬אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב‬ ‫שבת מהיכן יאכל בשבת‪ ,‬אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה‪ ,‬ומי מצית אמרת הכי והא אמר ריב"ל‬ ‫וכו' היום לעשותם ולא למחר לעשותם וכו'‪ ,‬אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וכו'‪ ,‬מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה‬ ‫סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא וכו'‪ ,‬ופריך מקדיר והא אמרת אין‬ ‫הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו‪ ,‬משום דישראל נמי זימני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא‪ ,‬והאמר רבא מצטער‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬נהי דפטור בעוטי מי מבעטי‪ ,‬מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהן‪ ,‬עכ"ד הגמ'‪ - .‬ורבו הדקדוקים בזה‪ :‬חדא מדוע יתן‬ ‫זס‬ ‫םודס לש התכוס ‪ -‬ג"י רמאמ‬ ‫להם הקב"ה מצות סוכה דייקא‪ .‬גם מדוע מצוה אותן לעשות סוכה ואח"כ מקדיר עליהם את החמה‪ ,‬הלא זה נראה כבא בטרוניא‬ ‫אע"ג דלפעמים יתכן כן גם בישראל‪ .‬גם הלשון מקדיר "עליהם" משמע דהקידור היא רק עליהם ולא על ישראל‪ ,‬וטעמא בעי‪.‬‬ ‫אך לפי המבואר לפנינו יובן היטב‪ ,‬דזה ודאי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואדרבא אף ברגע האחרונה מתנהג עמהם‬ ‫בחסד וברחמים‪ ,‬דהרי באותה שעה כבר הגיע זמן הדין דלעתיד שיוציא הקב"ה את החמה מנרתיקה ורשעים נידונין בה וצדיקים‬ ‫מתרפאין בה‪ ,‬ורפואת הצדיקים יהי' במה שיטמינם הקב"ה בסוכתה של סדום כנ"ל‪ ,‬ויזכו לזה בשכר שקיימו מצות סוכה בכל‬ ‫הדורות‪ ,‬והיו מחבבין את המצוה ולא יצאו ממנה אפילו כשהיו מצטערים ע"י הסוכה כגון שהיה קור גדול או חום גדול כשנמשך‬ ‫להם תקופת תמוז עד החג‪ ,‬ואפילו אם היו יוצאים ממנה כדין המצטער שפטור מן הסוכה היו לבם כואב עליהם על מה שהוכרחו‬ ‫לעזוב את הסוכה והיו יושבים ומצפים מתי יוכלו לחזור אליה ובודאי שלא בעטו בה‪ ,‬משא"כ הרשעים שלא קיימו מצות סוכה‬ ‫בעוה"ז אינם ראויים כלל להצלה זו‪ ,‬וזהו שמשיב להם הקב"ה‪ :‬שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא‬ ‫טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת‪ ,‬אך עם כל זה ברוב רחמיו וחסדיו נותן להם הקב"ה לפנים משורת הדין עוד הזדמנות אחד‬ ‫לקיים מצות סוכה‪ ,‬ואם יקיימו אותה כראוי אז יזכו גם המה להנצל מקידור החמה כמו הצדיקים‪ ,‬אך כמובן נצרך שיהא קצת‬ ‫נסיון בקיום מצוה זו כדי שידמה קצת למה שהטריחו ישראל עצמם בכל הדורות לקיים מצות סוכה‪ ,‬ולכן אחר שנכנסים לסוכה‬ ‫הקב"ה מקדיר עליהם את החמה כמו בתקופת תמוז‪ ,‬וקידור זה היא רק על האומות כדי לנסותם משא"כ בני ישראל אינם צריכים‬ ‫לזה‪ ,‬ואין זה טרוניא כלל שהרי כמה פעמים אירע כן אצל ישראל ועמדו בה‪ ,‬ובאמת באותה שעה מותרים האומות לצאת מן‬ ‫הסוכה כדין המצטער דפטור מן הסוכה‪ ,‬אך מכיון שהם מבעטים בהסוכה ומוכיחים שאינם חפצים בה כלל לכן אובדים את‬ ‫זכותם ויושב הקב"ה ומשחק עליהן (וע"ע בדברי יואל לסוכות עמוד ר"א)‪ - .‬ובזה מבואר היטב מדוע נותן הקב"ה להם דייקא מצות סוכה‬ ‫משני טעמים‪ :‬א‪ .‬דזכות הכניסה לסוכתה של סדום תלוי דייקא בקיום מצות סוכה‪ .‬ב‪ .‬דמצות סוכה היא דבר בעתו לפי המבואר‬ ‫דמלחמת גוג ומגוג יהא בחג הסוכות‪.‬‬ ‫ודבר חידוש מצינו בדברי מרן זי"ע (דברי יואל סוכות דרוש י"ג) שביאר באורך דמקומות סדום ועמורה יתהפכו לעתיד ויחזרו אל‬ ‫הקדושה ויתברכו בו הצדיקים וילמדו שם תורה ברבים‪ ,‬והמקום שבו ינסה הקב"ה את האומות במצות סוכה יהיה בסדום‪ ,‬ובאותן‬ ‫סוכות אשר יקימו לעתיד על אדמת סדום שם יהי' המבחן הגדול בין ישראל לעמים ובהן יבדיל ה' בין עובד אלקים ללא עבדו‪,‬‬ ‫ועי"כ יעשה כלה בכל הגוים ובני ישראל יזכו לישב ימים רבים על האדמה אדמת הקודש יעו"ש‪ - .‬ומה נחמד הדבר לפי הנמצא‬ ‫לפנינו שבאותו מקום נמצא סוכתה של סדום שבה ינצלו בני ישראל‪ ,‬ולכן שפיר היא המקום הראוי לנסות את האומות אם גם‬ ‫המה ראוים להנצל בתוכה‪.‬‬ ‫אך אכתי ראוי להתבונן במה שיוצא לפנינו‪ ,‬דארץ סדום נבחר מכל הארצות לעשות בה את הסוכה לצדיקים כדי להטמינם‬ ‫ולהצילם מקידור החמה‪ ,‬גם המבחן שינסה הקב"ה את האומות במצות סוכה יהי' בסדום‪ ,‬ומכל זה משמע לכאורה דמלחמת‬ ‫הקב"ה עם גוג ומגוג וקידור החמה יהא במקום סדום‪ ,‬ולכך צריכים לסכך על ישראל דייקא באותו מקום‪ - .‬ויש לכוון לזה לשון‬ ‫המדרש (ילקו"ש רמז תרנ"ג) וז"ל‪ :‬לעתיד לבא עתידין אומות העולם "להכנס על ארץ ישראל" ולעשות מלחמה וכו'‪ ,‬ומה הקב"ה‬ ‫עושה "יוצא ונלחם עם הגוים" שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו'‪ ,‬ומהו עושה "מסכך על ראשם של ישראל" שנאמר סכותה‬ ‫לראשי ביום נשק עכ"ל‪ .‬משמע שהאומות מתכנסים סמוך לארץ ישראל ורוצים ליכנס ולעשות מלחמה‪ ,‬אך הקב"ה יוצא ונלחם‬ ‫עמהם חוץ מגבולי הארץ‪ ,‬ועושה סוכה על ישראל כדי להצילם שלא ינזקו‪ ,‬וכל זה יתכן בארץ סדום הנמצא בעבר הירדן סמוך‬ ‫לגבול ארץ ישראל‪ - .‬שו"ר מפורש במכילתא (פ' בשלח‪ ,‬עמלק פ"ב) בזה"ל‪ :‬עתידין גוג וכל המונו לעלות ולנפול בבקעת יריחו‪ .‬וכ"ה‬ ‫בספרי (פ' ברכה פט"ז)‪ .‬ומקום זה סמוכה מאוד לסדוםדי ‪ ,‬כמבואר בפ' ברכה (דברים ל"ד ג') דבקעת יריחו וככר הירדן (דהיינו סדום‪,‬‬ ‫בראשית י"ג י') וצוער (שנשתייר מחורבן סדום‪ ,‬בראשית י"ט כ"ב) קרובים זה לזה‪ .‬והיינו מקום מלחמת גוג ומגוג (עי' תרגום יונתן דברים שם)‪.‬‬ ‫די‪ .‬יש לציין מש"כ בס' משנת יוסף (עמ"ס שביעית‪ ,‬ח"ד עמוד מ"ב) וז"ל‪ :‬בתוספתא (ז' י"ב) ובפסחים (דף נ"ג ע"א) אוכלין בתמרים עד שיכלה אחרון "שבצוער" ובירושלמי‬ ‫(שביעית פ"ט ה"ב) עד שיכלו "מיריחו"‪ .‬והנה יריחו מכונה בתורה (דברים ל"ד ג') בקעת ירחו "עיר התמרים"‪ ,‬וכן צוער מכונה במשנה (יבמות קכ"ב ע"א) צוער עיר התמרים‪ ,‬אכן‬ ‫רחוקות זו מזו שמקום צוער הוא ה' מיל בערך ‪ 6‬ק"מ מסדום כמפורש בש"ס (פסחים צ"ג ע"ב) וסדום היא דרום ים המלח‪ ,‬ובמפות מסומנת צוער בדרום ים המלח‪ ,‬וכעין‬ ‫םודס לש התכוס ‪ -‬ג"י רמאמ‬ ‫חס‬ ‫ואם כנים הדברים דמקום מלחמת גוג ומגוג הרי הוא בסדום‪ ,‬יש להתבונן במלחמה הקודמת שהיתה באותו מקום‪ ,‬והרי זה‬ ‫מלחמת אברהם אבינו עם ד' מלכים שהיתה בעמק השדים (בראשית פי"ד ג') הנמצא במקום סדום (מדרש תנחומא לך פ"ח‪ ,‬פי' מהרז"ו ב"ר‬ ‫פמ"א ז')‪ .‬ושימש כהכנה למלחמת גוג ומגוגוט ‪ ,‬וכמ"ש חז"ל (ב"ר פמ"ב ב'‪ ,‬מדרש לקח טוב לך פי"ד)‪ :‬כשם שבתחלת העולם התחילו ד'‬ ‫מלכיות כך בחיתומו של עולם ד' מלכיות‪ ,‬בתחלה אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים‪,‬‬ ‫ובסוף העולם ד' מלכיות בבל ומדי ויון ואדום‪ ,‬ויהי בימי אמרפל מלך שנער זו בבל‪ ,‬ואריוך מלך אלסר זו יון‪ ,‬כדרלעומר מלך עילם‬ ‫זה מדי‪ ,‬ותדעל מלך גוים זו מלכות אדום הרשעה ע"כ‪ - .‬ועונשה של אדום תהי' במלחמת גוג ומגוג וכמ"ש במלבי"ם (עובדי' א' כ"א)‬ ‫וז"ל‪ :‬אז תתחיל מלחמת גוג ומגוג ויתגלו שני המשיחים בן יוסף ובן דוד ושבעה רועים שיושיעו את ישראל והם יעלו לשפוט את‬ ‫הר עשו‪ - .‬ובשם משמואל (פ' וירא) ביאר מדרש הנ"ל וז"ל‪ :‬עפ"י מאמר הזוה"ק שבאחרית הימים יבואו כל הרשעים האלה בגלגול‬ ‫יחדיו ויקבלו ענשם על מה שהרעו לישראל‪ ,‬וכן מפורש בדניאל (ב' מ"ד) וביומיהון די מלכיא אנון יקום אלה שמיא מלכו די לעלמין‬ ‫לא תתחבל הרי מפורש שכל המלכויות יהיו אז‪ ,‬כן י"ל נמי שכדרלעומר וחבריו הם אותם בעצמם שנתגלגלו בארבע מלכויות‬ ‫ועתידים הם בעצמם לבוא עוד באחרית הימים‪ ,‬והם הם בפתיחה והם הם בחתימה עכ"ל‪.‬‬ ‫ויש להמתיק בזה מאמר נפלא שמצינו במס' סנהדרין (דף צ"ה ע"ב)‪ :‬אמר רב יהודה אמר רב בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים‬ ‫וחמשה אלף איש בני מלכים יושבים בקרונות של זהב ועמהן שגלונות וזונות ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה ובששים‬ ‫אלף אחוזי חרב רצים לפניו והשאר פרשים‪ ,‬וכן באו על אברהם (כשנלחם בארבעה מלכים‪ ,‬רש"י)‪ ,‬וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג‪ ,‬עכ"ד‬ ‫הגמ'‪ .‬ויש להתבונן בפלא הזה שיהיו שלשה מלחמות בתקופות שונות ואנשים אחרים‪ ,‬ואעפי"כ כולם מכוונים זה לזה במספר‬ ‫הגבורים ואחוזי חרב ופרשים‪ .‬וצריכים לומר דשורש כל מלחמות אלו אחת היא מכח קליפת גוג ומגוג הבא ללחום עם מלך‬ ‫המשיח‪ ,‬וזה היתה ענין מלחמת סנחריב נגד חזקיהו כמ"ש חז"ל (סנהדרין צ"ד ע"א)‪ :‬ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב‬ ‫גוג ומגוג‪ ,‬וזה היתה גם ענין מלחמת המלכים נגד אברהם וכמ"ש בקומץ המנחה (להגר"צ הכהן זצ"ל‪ ,‬ח"ב אות ל"ו) דארבע מלכויות קמו‬ ‫נגד נפש משיח הגנוזה בסדום בלוטזט ‪.‬‬ ‫ואסיים במה דמצינו בנבואת עמוס (ט' י"א)‪ :‬ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת‪ .‬וכן אנו מתפללין הרחמן הוא יקים לנו‬ ‫סוכת דוד הנופלת‪ .‬אולי יתכן לפרש נבואה זו גם על מה שעתיד הקב"ה להקים את סוכתה של סדום שנפלה‪ ,‬ונקראת בשם "סוכת‬ ‫זה מבואר בתבואות הארץ (פ"א עמ' כ"ג)‪ ,‬ואילו יריחו צפונית לים המלח היא‪ ,‬וכן מבואר מהפסוק הנ"ל (דברים ל"ד א' ג') שמרחק ביניהן "ויראהו ד' את כל הארץ וגו' ואת‬ ‫הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צוער"‪ ,‬וכל אותו שטח שביניהן שהוא החוף המערבי של ים המלח נקרא הככר‪ ,‬וא"כ או שנאמר שהיתה יריחו עיר התמרים וכן צוער‪,‬‬ ‫וכיון שהאקלים בהן שוה לכן מר אמר חדא עד שיכלו מיריחו ומר אמר חדא עד שיכלו מצוער ולא פליגי‪ ,‬או שנאמר שמצוער עד יריחו כל הככר הי' מקום תמרים‪ ,‬ולכן‬ ‫הבבלי והתוספתא אמרו עד שיכלה מצוער והירושלמי אמר עד שיכלה מיריחו והיינו הך עכ"ל‪ - .‬ונראה להכריע כצד השני ממה דמבואר לפנינו בפסיקתא דרב כהנא‬ ‫(פכ"ט אות כ"ז) ובילקוט שמעוני (פ' אמור‪ ,‬רמז תרנ"ג) הנ"ל דעל גבי כל האילנות בסדום היו אילני תמרים‪ ,‬ונראה דהיינו ככר הירדן (עי' בראשית י"ג י')‪ ,‬ונמצא שכל שטח זה הרי‬ ‫היא משורשה מקום של תמרים‪ ,‬רק אחר שנחרבה סדום נשארו התמרים רק בשני הצדדים ביריחו ובצוער‪.‬‬ ‫וט‪ .‬יש לציין דמלחמת ד' מלכים היתה המלחמה ראשונה בעולם‪ ,‬כמ"ש באגרא דכלה (ביאורי מד"ר פ' לך) וז"ל‪ :‬חרב פתחו רשעים שמהן למדו כל באי עולם להעשות היתר‬ ‫רציחה על ידי המלחמות כי עד היום ההוא לא היה מלחמה בעולם והם עשו היתר בדבר ונקבע לחוק בכל המלכים ונגרם על ידם כמה שפיכות דמים עכ"ל‪ .‬ומלחמת‬ ‫גוג ומגוג הרי היא מלחמה אחרונה בעולם‪ ,‬שהרי לעתיד כתיב (ישעי' ב' ד') לא ילמדו עוד מלחמה‪ .‬ולפי המבואר בפנים נמצא דשני המלחמות מתקיימים במקום אחד‪,‬‬ ‫יֶהם‬ ‫ובאותו מקום שהתחילו המלחמות בעולם שם הם מסתיימים‪ .‬ומה יומתק לפי"ז מה דכתיב בנבואת ישעי' שם ְְו ָָׁש�ַַפט �ֵֵּבין ַַהּגֹּוִֹיִם וגו' ְְו ִִכ ְ�ְּתתּוּ ַַח ְְרבֹוֹ ָָתם ְְל ִִא ִ�ִּתים ַַו ֲֲח ִִניתֹוֹ ֵֵת ֶ‬ ‫ִָּׂשא גֹוֹי ֶֶאל ּגֹּוֹי ֶֶח ֶֶרב ְְוֹלֹא ִיְִל ְְמדּוּ עֹוֹד ִִמְל ָָח ָָמה‪ ,‬משמע דגם שבירת כלי המלחמה יהא באותו מקום שישפטו‬ ‫ְל ַַמ ְְז ֵֵמרֹוֹת (פי' שישברו כלי מלחמתם לעשות מהם כלי עבודת אדמה) ֹלֹא ִי �‬ ‫�ָ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫את האומות‪ ,‬ומבואר שם שזה יהי' בשעה שיעלו האומות לארץ ישראל‪ ,‬ויתכן לכוון את כולם למקומה של סדום העומדת בגבול ארץ ישראל (וברד"ק ישעי' נ"א ד' משמע‬ ‫דזה יהיה אחר מלחמת גוג ומגוג)‪.‬‬ ‫זט‪ .‬נראה ליישב בזה מה שיש להתבונן במלחמה זו‪ ,‬הלא טענת המלכים היתה על סדום ועמורה שמרדו בהם לפני י"ג שנים‪ ,‬אך לוט שבא לגור בסדום לאחרונה אין‬ ‫לו שייכות להמרידה וא"כ מאיזה סיבה לקחו את לוט בשביה‪ ,‬ומה גם כשבא אברהם ללחום עמהם בשביל קרובו היה ראוי להם להניח את לוט‪ ,‬ובפרט אח"כ כשראו‬ ‫שאברהם מצליח במלחמתו להשמידם מדוע המשיכו ללחום עד הסוף‪ ,‬הלא לא היה להם שום טענה על לוט‪ ,‬ואברהם לא נכנס במלחמה כדי להציל סדום ועמורה‪,‬‬ ‫ומסתבר דאם היו מחזירים את לוט לא היה אברהם ממשיך במלחמתו לשפוך דם חנם‪ - .‬אך לפי המבואר שמלכים אלו היו חיילותיו של גוג ומגוג‪ ,‬יתכן שבאמת לא‬ ‫באו כלל בשביל המס שלא ניתן להם‪ ,‬שכבר עברו י"ג שנים מעת המרידה‪ ,‬גם נשתתפו כמה מלכים שלא היו מקבלים את המס‪ ,‬אלא ענין המס היה רק אמתלא‪ ,‬ובאמת‬ ‫באו בשביל שהרגישו בכוחות הטומאה שלהם שבתוך סדום נמצא השורש למלכות בית דוד ומלך המשיח הנקרא בשם לוט‪ ,‬וע"כ באו בליל פסח באותו זמן המיוחדת‬ ‫לגאולת ישראל‪ ,‬ובאותו מנין שיהיו בעת מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬ונתגברו ליקח את לוט בשביה ורצו להשקיעו בתוך עמקי הקליפות שלא יוכל לצאת משם לעולם ח"ו‪ ,‬ומובן‬ ‫מעצמו דכששמע אברהם דשורש מלכות בית דוד נמצא בשביה עזב את הכל והלך ללחום עמהם‪ ,‬אך המלכים לא רצו להחזיר את לוט ולחמו בחרף נפשם שיושאר‬ ‫אצלם דעל זה היתה עיקר מלחמתם‪ ,‬עד שנצחם אברהם בכח קדושתו‪ - .‬ויש להסמיך מש"כ באגרא דכלה (ביאורי מד"ר פ' לך) עה"כ ויקחו את לוט (בראשית י"ד י"ב) וז"ל‪:‬‬ ‫מדלא כתיב ויקחו "גם" את לוט להורות שלוט לא היה טפל בדבר רק הוא היה העיקר שכל עיקר מגמתם היה עליו‪.‬‬ ‫טס‬ ‫"םימי תעבש" ובשת תוכוסב ‪ -‬ד"י רמאמ‬ ‫דוד" לפי"מ שאמר הכתוב (תהלים פ"ט) מצאתי דוד עבדי‪ ,‬ודרשו חז"ל (ב"ר פמ"א ד')‪ :‬היכן מצאתיו בסדום‪ .‬והכוונה יבואר דהשורש‬ ‫של דוד המלך נמצא בסדום בין בעבר ובין בעתיד‪ ,‬שהרי מבנות לוט יצאו כל מלכות בית דוד ומלך המשיח‪ ,‬גם לעתיד כשיבואו‬ ‫גוג ומגוג ללחום על ה' ועל משיחו יאבדו הרשעים וינצלו הצדיקים בסוכתה של סדום‪ .‬גם מלחמת גוג ומגוג תהיה בסדום כמו‬ ‫שנתבאר‪ ,‬ובאמרי נועם (להו"ר) כתב וז"ל‪ :‬ידוע מספרים אשר מלחמת גוג ומגוג תהא באותו יום של הושענא רבה ואז יתגבר מלך‬ ‫המשיח שהוא דוד בעצמו וילחום מלחמתינו וינצח את כל אויבינו וכו' יעו"ש באורך‪ .‬ויהי רצון שנזכה לזה במהרה אכי"ר‪.‬‬ ‫מאמר י"ד ‪ -‬בסוכות תשבו "שבעת ימים"‬ ‫כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) תניא כי בסכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר סוכות‬ ‫ממש עשו להם‪ - .‬ובמכילתא (בא פי"ד) מצינו פלוגתא כזו גם בביאור הכתוב (שמות י"ב ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה"‪.‬‬ ‫אך שם נתוסף דיעה שלישית בזה"ל‪ :‬חכמים אומרים אין סוכות אלא מקום שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה‬ ‫איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל‪ .‬ונראה בפשיטות דלדעת חכמים נפרש כן גם במאה"כ כי בסוכות הושבתי היינו שהושיבם‬ ‫הקב"ה במקום הנקרא סוכות‪ .‬ואכן מצאתי לפרש כן בספר זכרון על רש"י וז"ל‪ :‬הרב רבי דוד קמחי ז"ל ואביו פירשו האי בסוכות‬ ‫על דרך הפשט שרצה לומר בעיר סכות דכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וגו' כלומר כי בעיר סכות הושבתי את בני‬ ‫ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים והוא המקום הראשון שחנו בו בצאתם והיינו דכתיב בהוציאו אותם מארץ מצרים כלומר‬ ‫תיכף ליציאתם עכ"ל‪ .‬וכן פירש בפענח רזא (פ' אמור) בשם ר"י קמחי יעו"ש‪ .‬גם בייטב פנים (לסוכות‪ ,‬שובע שמחות אות י"א) כתב‬ ‫וז"ל‪ :‬בסוכות הושבתי וכו' שאז נסעו מרעמסס ונחו בסוכות בשעה קלה וכו' ואפשר זה שאמרו בגמ' בסוכות ממש היינו המקום‬ ‫ששמו סוכות כדכתיב ויסעו מרעמסס סוכתה וכתיב (שמות י"ג כ') ויסעו מסוכות עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה בס' צבי לצדיק (סוכות מאמר א' אושפיזא דמשה) הקשה וז"ל‪ :‬מדוע חג הסוכות הוא שבעת ימים דייקא זכר לענני הכבוד‬ ‫הלא הנס היה משמש ארבעים שנים ואי אפשר לעשות זכר זמן רב כזה וא"כ הי' די לעשות איזה זכר לזה אף יום אחד כמו בחג‬ ‫השבועות וכדומה‪ ,‬אבל לעשות שבעה ימים הוא משולל הבנה וכו' יעו"ש‪ - .‬וכמו כן יש להקשות גם למ"ד סוכות ממש‪ ,‬וגם למ"ד‬ ‫שהיא שם מקום‪ ,‬מדוע חג הסוכות שבעה ימים דייקא לא פחות ולא יותר‪.‬‬ ‫ואציע פה מה שחנני השי"ת כמה מהלכים לבאר טעמו של דבר לפי כל הדיעות‪.‬‬ ‫למ"ד ענני הכבוד‬ ‫אופן א'‪ .‬נראה בפשיטות לפי"מ שביאר באבן עזרא (שמות י"ג כ"א‪ ,‬שם ט"ו כ"ב‪ ,‬וע"ע בפירוש הטור שם) שרק בתחלה כשיצאו ישראל‬ ‫ממצרים הלך עמוד ענן ועמוד האש לפניהם כדי שיוכלו ללכת יומם ולילה‪ ,‬אך אחר שטבעו פרעה וחילו בתוך הים ולא נשאר להם‬ ‫ממה לפחוד שוב לא נסעו עוד בלילה ואז סר הענן וכו' ולא חזרה עד בנין המשכן יעו"ש‪ - .‬גם באדרת אליהו להגר"א (תשא ל"ד י')‬ ‫כתב וז"ל‪ :‬נגד כל עמך אעשה נפלאות והוא שריית הענן על המשכן וכו' והולך לפניהם לעין כל וכו' עד שתמהו כל האומות עליהם‬ ‫ואמרו מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן וכו' ואף שהלך הענן לפניהם ביציאתם ממצרים לא היה אלא לשעתו עד הים וכו'‬ ‫יעו"ש באורך‪.‬‬ ‫הרי לפנינו דבר חידוש שמה שזכו ישראל לענני הכבוד בשעת יציאת מצרים לא נתקיימו אצלן מתחלה רק לשבעה ימים עד‬ ‫קריעת ים סוף‪ ,‬ובזה מבואר מה שציוה הקב"ה בסוכות תשבו שבעת ימים דייקא‪ ,‬לזכר הנס של ענני הכבוד שהיתה עמהם שבעת‬ ‫ימים‪ - .‬ואולי יתכן להסמיך לזה מש"כ באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) דלמ"ד סוכות ממש עשו את הסוכות אחר קריעת ים סוף‪ .‬ובפרי‬ ‫צדיק להגר"צ הכהן זצ"ל (סוכות אות י"ג) כתב דאחר יציאת מצרים עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור (ובדרוש אחר הבאתי כמה‬ ‫"םימי תעבש" ובשת תוכוסב ‪ -‬ד"י רמאמ‬ ‫ע‬ ‫ראיות לזה)‪ .‬ולדרכינו יתכן לצרף שניהם שאחר קריעת ים סוף נצטוו ישראל לעשות סוכות זכר לענני הכבוד שהיו עמהם שבעת‬ ‫ימים עד קריעת ים סוף‪.‬‬ ‫אופן ב'‪ .‬דכתיב (שמות י"ט ד') אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי‪ ,‬ופירש בתרגום‬ ‫יונתן וז"ל‪ :‬אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ואובילית יתכון לאתר בית‬ ‫מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין‪ .‬וכ"כ בתרגום ירושלמי (שם)‪ .‬ובמדרש שכל טוב (שמות י"ט‬ ‫ד')‪ :‬כן עשה הקב"ה נשא את בניו על ענני כבוד בשעה קלה והביאם למקום הר המוריה ואכלו שם הפסח והחזירם מיד למצרים‪.‬‬ ‫ובזוה"ק (רע"מ אמור צ"ז ע"ב)‪ :‬ישראל כד נפקו ממצרים נפקו ממסאבו ועבדו פסח למיכל בפתורא דאבוהון‪ .‬ובפירוש הרמ"ז ביאר‬ ‫שמכוון לתרגום יונתן הנ"ל שהשי"ת הפריח את ישראל בעננים בליל פסח אל הר המוריה ושם אכלו קרבנם ולכן הקדים ואמר‬ ‫נפקו ממצרים ואח"כ ועבדו פסח למיכל בפתורא דאבוהון הוא במקום בית המקדש‪ .‬וע"ע במכילתא (פ' יתרו‪ ,‬בחודש פ"ב)‪ :‬ואביא‬ ‫אתכם אלי לבית הבחירה‪.‬‬ ‫והנה ברמב"ן (פ' שלח‪ ,‬במדבר י"ג ב') כתב וז"ל‪ :‬מן הידוע כי אין מצרים רחוק מאד מחברון רק "כמהלך שבעת ימים" ע"כ‪ .‬וכעי"ז‬ ‫כתב הרמב"ם (הל' קדוש החדש פ"ה ה"י) וז"ל‪ :‬אין בין ירושלם ומצרים על דרך אשקלון אלא מהלך שמנה ימים "או פחות" ע"כ‪.‬‬ ‫ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר דמרעמסס למקום המקדש היא בדיוק מהלך שבעת ימים‪ ,‬ומהלך גדול זה הלכו בדרך נס‬ ‫כהרף עין ע"י ענני הכבוד באותו רגע שיצאו בו לראשונה ממצרים‪ ,‬ויתכן שלזכר זה אמרה תורה בסוכות תשבו "שבעת ימים" וגו'‬ ‫כי בסוכות (ענני הכבוד) הושבתי את בני ישראל "בהוציאי אותם מארץ מצרים"‪.‬‬ ‫אופן ג'‪ .‬דידוע קושית הטור (סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף‬ ‫ענני הכבוד ובניסן היתה תחלת היקף העננים‪ .‬ובס' הגהות בן ארי' (נדפס בסוף טוא"ח‪ ,‬דפוס ווילנא תר"ס) כתב לתרץ בשם הגר"א‬ ‫מווילנא זצ"ל (בביאורו לשה"ש אות ד'‪ ,‬עה"כ מישרים אהבוך) דלפי שכשעשו העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות‬ ‫המשכן‪ ,‬וביוה"כ ירד משה מהר סיני דנמחל על חטא העגל‪ ,‬ומחרת יוה"כ ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן וזה היה בי"א‬ ‫בתשרי‪ ,‬וכתיב והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר ב' ימים הרי י"ג בתשרי‪ ,‬ובי"ד תשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב‬ ‫במנין ובמשקל‪ ,‬ומט"ו התחילו לעשות את המשכן ואז חזרו ענני כבוד‪ ,‬ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי עכ"ד‪ .‬וכ"כ בדרשות‬ ‫חתם סופר‪ .‬הרי לפנינו דבר חידוש דס"ל דמה שעושין זכר לענני הכבוד היא זכר "לחזרת" ענני הכבוד‪ ,‬ואולי יתכן לקיים שניהם‬ ‫שעושין זכר בין לקבלת ענני הכבוד ובין לחזרתן‪ ,‬וכמו שיבואר לפנינו‪:‬‬ ‫דהנה מצינו דבמשך הארבעים שנה שהיו ישראל במדבר נחסרו העננים שלשה פעמים לזמן קצר‪ :‬א‪ .‬בקריעת ים סוף כמבואר‬ ‫לעיל (באופן א') בשם אבן עזרא וגר"א‪ ,‬ומה שכתבו שלא חזרה עד בנין המשכן‪ ,‬עי' בסדר עולם (רבה פרק ה') וז"ל‪ :‬נסעו מרפידים‬ ‫לבוא להם למדבר סיני ומצאו עליו ענני כבוד‪ ,‬משמע שכבר חזרה במתן תורה‪ .‬וכן מפורש ברוקח (סי' קע"ח) דבשעת מתן תורה‬ ‫היו עננים מקיפים אותם‪ .‬וכן משמע בתרגום דלהלן ודברי הגר"א הנ"ל (בביאורו לשה"ש) דלפני מעשה העגל כבר חזרו העננים‪.‬‬ ‫ואולי יתכן לקיים דברי האבן עזרא וגר"א דלא מיירי מכל העננים רק מהענן ההולך לפניהם כדמשמע מלשונם‪ .‬ב‪ .‬במעשה העגל‬ ‫כמפורש בתרגום עה"כ (שה"ש ב' י"ז) עד שיפוח היום ונסו הצללים וז"ל‪ :‬ובזערות יומא עבדו בני ישראל ית עגלא דדהבא ואסתלקו‬ ‫ענני יקרא די מטללין עלויהון ואשתארו מפרסמן ע"כ‪ ,‬וחזרה אח"כ בגמר נדבת המשכן כמ"ש הגר"א הנ"ל‪ ,‬או בבנין המשכן‬ ‫כמ"ש באבן עזרא הנ"ל‪ .‬ג‪ .‬בפטירת אהרן הכהן וחזרה אח"כ בזכות משה (ר"ה ג' ע"א)‪.‬‬ ‫עוד מצינו שלשה פעמים במשך הארבעים שנה שהיו שעת מלחמה והוצרכו ישראל לצאת מתוך ענני הכבוד לזמן קצר‪,‬‬ ‫ואלו הן‪ :‬א‪ .‬מלחמת עמלק‪ .‬ב‪ .‬מלחמת סיחון‪ .‬ג‪ .‬מלחמת עוג‪ .‬וכמו שכתב ברוקח (הל' סוכה‪ ,‬סי' רי"ט) בביאור מאה"כ כי בסוכות‬ ‫הושבתי אליבא דרבי עקיבא וז"ל‪ :‬יש מפורשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל‬ ‫בסוכות‪ ,‬כמ"ש (ש"ב י"א) הארון וישראל ויהודא יושבים בסוכות כי בשדה הי' סכן עליהם עד שכבשו רבת בני עמון‪ ,‬כך ישראל עד‬ ‫שכבשו ארץ כנען‪ ,‬זהו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות‪ ,‬וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים‬ ‫כמ"ש (דברים ד') אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים והיא שנת הארבעים‪ ,‬שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב‬ ‫אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל וכו'‪ ,‬כך למען ידעו דורותיכם שהקב"ה הביאם‬ ‫אע‬ ‫"םימי תעבש" ובשת תוכוסב ‪ -‬ד"י רמאמ‬ ‫ממצרים וכשצרו על הערים של מלכים ישבו בסוכות עד שכבשום‪ ,‬עכ"ד הרוקח‪( .‬והובא בקיצור באליהו רבה או"ח סי' תרכ"ה)‪ .‬ובספה"ק‬ ‫דברי יואל (סוכות דרוש א'‪ ,‬ד'‪ ,‬ה'‪ ,‬ו') הוסיף דגם במלחמת עמלק מצינו כן בפירוש דכתיב צא הלחם בעמלק ופירש"י בשם המכילתא‬ ‫צא מן הענן להלחם בו‪ ,‬וכן הוא במדרש רבה (סו"פ בשלח) דמכאן אתה למד שהיו תחת ענני הכבוד שאין אומרים צא אלא למי‬ ‫שהוא שרוי בפנים‪ ,‬הרי דבשעת מלחמה הוצרכו לצאת מן העננים ואז היו יושבים בסוכות ממש יעו"ש באורך‪ - .‬ומלחמת סיחון‬ ‫ועוג לא היו סמוכים ממש זה לזה‪ ,‬וכמבואר במדרש במדבר רבה (פי"ט ל"ב) דמלחמת סיחון עשו באלול ועשו את הרגל בתשרי‬ ‫ואחר הרגל מלחמות עוג‪ ,‬ולפי"ז נמצא דבחג הסוכות היו יכולים לחזור לתוך העננים‪.‬‬ ‫פירות הנושרים לפנינו מכל המקובץ שבמשך ארבעים שנה זכו ישראל שבעה פעמים לקבל ענני הכבוד או שהורשו לחזור‬ ‫וליכנס לתוכה‪ .‬א‪ .‬בשעת יציאת מצרים‪ .‬ב‪ .‬אחר קריעת ים סוף‪ .‬ג‪ .‬אחר מלחמת עמלק‪ .‬ד‪ .‬אחר מעשה העגל‪ .‬ה‪ .‬אחר פטירת‬ ‫אהרן‪ .‬ו‪ .‬אחר מלחמת סיחון‪ .‬ז‪ .‬אחר מלחמת עוג‪ - .‬ואולי לכך ציותה תורה בסוכות תשבו "שבעת ימים" וגו' כי בסוכות (ענני הכבוד)‬ ‫הושבתי את בני ישראל (שבע פעמים) "בהוציאי אותם מארץ מצרים" (וכל התקופה נקרא שעת יציאת מצרים וכמ"ש ברוקח הנ"ל)‪.‬‬ ‫אופן ד'‪ .‬דהנה מצינו סתירה באיזה זמן זכו ישראל לענני הכבוד‪ ,‬האם לפני יציאת מצרים או לאחריה בשעה שנסעו מסוכות‬ ‫לאיתם‪ .‬דהנה במתן תורה כתיב (שמות י"ט ד') אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים‪ ,‬וחכמינו ז"ל‬ ‫דרשוהו על זמן יציאת מצרים‪ ,‬וכמ"ש במכילתא (בא פי"ד)‪ :‬כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר (שם‬ ‫י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו'‪ .‬אך לעומת זה מצינו שלא הזכיר הכתוב ענין ענני הכבוד עד אחר נסיעתם מסוכות‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫(שמות י"ג כ') ויסעו מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו'‪ .‬וביאר בספורנו (שם‬ ‫כ"א) וז"ל‪ :‬וה' הולך לפניהם מאז שהיו בסכות שהוא חוץ לגבול מצרים ונכנסו למדבר‪ .‬וכ"ה ברמב"ן (שם י"ז) וז"ל‪ :‬בנסעם מסכות‬ ‫החל עמוד הענן ללכת לפניהם‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להשוות דברי חכמים לפימ"ש הכתוב (במדבר י' ל"ג)‪ :‬ויסעו מהר ה' וארון ברית ה' נוסע לפניהם "דרך שלשת ימים"‬ ‫לתור להם מנוחה‪ .‬וכן מצינו לגבי ענני הכבוד כמפורש בתרגום (שה"ש ב' ו') דכשהלכו ישראל במדבר היו ענני הכבוד מקיפים אותם‬ ‫ארבעה מארבע רוחות העולם וכו' ואחד מעליהם וכו' ואחד מתחתיהם וכו' ואחד היה רץ לפניהם "מהלך שלשה ימים" להנמיך‬ ‫הרים ולהגביה עמקים והורג כל נחשים שרפים ועקרבים שבמדבר והיה תר להם מקום ראוי ללון וכו'‪ .‬וכ"כ בס' והזהיר (במדבר‬ ‫עמוד קל"ט)‪ :‬שבעת ענני הכבוד היו עמם ארבעה מארבע רוחות ואחד הולך לפניהם "דרך שלשת ימים" לתור להם מנוחה‪.‬‬ ‫והנה ברש"י (שמות י"ב ל"ז) כתב וז"ל‪ :‬מרעמסס סכותה ק"ך מיל היו ובאו שם לפי שעה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים‪.‬‬ ‫והנה ק"כ מיל היא דרך שלשת ימים‪ ,‬דהרי מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות (פסחים צ"ד ע"א) שהיא ארבעים מיל‪ ,‬נמצא ק"כ‬ ‫מיל לג' ימים‪ - .‬ובזה מבואר בפשיטות דאלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬דבאמת בצאת ישראל ממצרים כבר זכו לענני הכבוד‪ ,‬אך‬ ‫מכיון שענן ה' ההולך לפניהם היתה רחוקה מהם דרך שלשה ימים‪ ,‬נמצא שענן זה כבר נמצא באותה שעה בעיר סוכות הרחוקה‬ ‫ג' ימים‪ ,‬ורק בשעה שנסעו מסוכות החל עמוד הענן ללכת לפניהם‪.‬‬ ‫והנה שיעור ג' ימים הנ"ל היא רק בהולך בכל יום עשר פרסאות שלימות מעלות השחר עד צאת הכוכבים‪ ,‬אך היות שרצון‬ ‫הקב"ה היתה שיצאו ישראל ממצרים דייקא בעצם היום הזה לעיני הכל כמ"ש חז"ל‪ ,‬נמצא שאם היו הולכים ברגלים לא היו‬ ‫מגיעים לסוכות עד אמצע יום הרביעי‪ ,‬ולמעשה הלכו כל מהלך זה כהרף עין ע"י ענני הכבוד‪ ,‬נמצא שבעצם היציאה כבר נעשה‬ ‫להם נס כשיעור ד' ימים‪ ,‬אך באותו רגע שהגיעו לסוכות שוב זכו לנס נוסף‪ ,‬שהענן ההולך לפניהם שהמתינה להם בסוכות כבר‬ ‫הקדימה ללכת דרך שלשה ימים לפניהם כדי לתור להם מנוחה הבאה ולהרוג את הנחשים וכדומה‪ ,‬נמצא בסך הכל שבשעת יציאת‬ ‫מצרים נעשה להם נס ע"י ענני הכבוד כשיעור שבעה ימים‪ ,‬ואולי לזכר זה נצטוו ישראל בסוכות תשבו שבעת ימים דייקא‪.‬‬ ‫למ"ד סוכות ממש‬ ‫אופן ה'‪ .‬יבואר לפימ"ש הרמב"ן (ויקרא כ"ג מ"ג) וז"ל‪ :‬כי בסכות הושבתי את בני ישראל וכו' על דעת האומר סכות ממש עשו‬ ‫להם החלו לעשותן בתחילת החורף מפני הקור כמנהג המחנות‪ ,‬ולכן צוה בהן בזמן הזה והזכרון שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא‬ ‫באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה והשם היה עמהם לא חסרו דבר עכ"ל‪.‬‬ ‫"םימי תעבש" ובשת תוכוסב ‪ -‬ד"י רמאמ‬ ‫בע‬ ‫גם רבינו בחיי (ויקרא שם) פירש כן וז"ל‪ :‬דעת האומר סכות ממש עשו להם מפני זה נצטוינו לעשות סכות דוגמתן כדי שיתגלה‬ ‫ויתפרסם מתוך מצות הסכות גודל מעלתן של ישראל במדבר שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא אשר‬ ‫אין בטבע האדם לחיות בו‪ ,‬והוא שהעיד הכתוב ארץ ציה ושממה (יואל ב')‪ ,‬לא מקום זרע ותאנה וגפן (במדבר כ')‪ ,‬וכן אמר הנביא‬ ‫לישראל (ירמי' ב') המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה‪ ,‬יאמר לא הראיתי להם לישראל שהיו במדבר בארץ מאפליה‪ ,‬כי שם‬ ‫באותו מקום הכנתי להם כל צרכם ולא חסרו דבר עכ"ל‪.‬‬ ‫ובספרו כד הקמח (ערך סוכה) הכפיל דברו בזה"ל‪ :‬הכתוב צוה אותנו בעשיית הסוכה רמז לזמן המדבר שהיו ישראל מטולטלין‬ ‫ונעים בו והיה ארץ ציה ושממה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון‪ ,‬ולגודל מעלת הנס ההוא אמר הכתוב (דברים ח') המוליכך במדבר‬ ‫הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וכו'‪ ,‬ולפי שהיה זכרון לדורות הבאים בלכת עם כבד אנשים ונשים וטף במדבר ההוא אשר‬ ‫אין בטבע בן אדם לחיות בו‪ ,‬ומפני זה קבעה תורה מצוה זו של עשיית הסוכה זכרון לאותן סוכות שעשו להן במדבר ועל כן‬ ‫אמר בכאן בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם וגו'‪ ,‬ובא בזה מאמר לרז"ל סוכות ממש עשו להם כדי שיתגלה‬ ‫ויתפרסם מתוך מצוה זו גודל מעלת ישראל במדבר‪ .‬ואל הטעם הזה בעצמו שיהיה זכרון הנסים שנעשו במדבר קבוע בלבבות‬ ‫לדורות הבאים‪ ,‬האריכה התורה בסדר אלה מסעי בסיפור המסעות כדי לברר בהם המופתים שהיו במדבר שלא יאמינו בהם רק‬ ‫הדור הרואה אותם אבל שאר הדורות הבאים אחריו יסופקו בהם ואפשר שיכזיבם השומע והמופתים אינן עומדין קיימין בכל‬ ‫הדורות‪ ,‬וממופתי התורה מן הגדולים שבהם עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה והמצא בו המן בכל יום‪ .‬ולפי שאפשר לבעלי‬ ‫הדין לחלוק ולפקפק בדבר הזה כמו שמפקפקין בשאר הספורים‪ ,‬ויחשוב שעמידתן במדבר היה קרוב מן הישוב שאפשר לו‬ ‫לאדם לעמוד בו כאלו המדברות ששוכנים בהם הערביים היום‪ ,‬או שהם מקומות שאפשר לחרוש ולזרוע בהם או להזון באחד‬ ‫הצמחים אשר היו שם‪ ,‬או שהיה מטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד‪ .‬או שיש במקומות ההם בארות מים‪ ,‬ולפיכך הסיר כל‬ ‫המחשבות ההם והחזיק עניני אלו המופתים כלם בביאור המסעות ההם שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת בעמוד מין האדם‬ ‫באותן מקומות ארבעים שנה עכ"ל‪.‬‬ ‫פירות הנושרין לפנינו דלמ"ד סוכה ממש נצטוו במצות סוכה לזכר שהיית ישראל במדבר וגודל הנסים ונפלאות שעשה הקב"ה‬ ‫לפרנס אלפי רבבות ארבעים שנה בארץ ציה ושממה‪ ,‬ויש להוסיף דמלשון רבינו בחיי הנ"ל "ויתפרסם מתוך מצות הסכות גודל‬ ‫מעלתן של ישראל" נראה לכאורה דעוד טובא גניז בגווייהו לזכור לדורות גודל אמונת אבותינו הק' דור המדבר שעמדו בנסיון‬ ‫והסכימו רבי רבבות אנשים נשים וטף לילך אחרי ה' בתוך המדבר הגדול והנורא בלי לחם ומזון בתמימות ובטחון ואמונה שלימה‬ ‫שיזמין להם ה' לחם חוקם דבר יום ביומו‪ ,‬ומצינו שהקב"ה משבח בזה את ישראל וכמ"ש (ירמי' ב') ֹּכֹה ָָא ַַמר ה' ָזָ ַכַ ְְר ִִּתי ָלָ ְך ֶֶח ֶֶסד‬ ‫רּוָעה‪( .‬עי' רש"י שמות י"ב ל"ט‪ ,‬דברים ל"ב י'‪ .‬וברמב"ן שמות ט"ז ד'‪ ,‬דברים ח' ב')‪.‬‬ ‫לּוֹלָתִיִ ְך ֶלֶ ְכְ ֵֵּתְך ַַא ֲֲח ַַרי ַּבַ ִִּמ ְְדָּבָ ר ְּבְ ֶֶא ֶֶרץ ֹלא ְזְ ָ‬ ‫ָ‬ ‫עּוַרִיִ ְך ַַא ֲֲהַבַ ת ְּכְ‬ ‫ְנְ ַ‬ ‫ולפי"ז מבואר היטב מדוע ציותה תורה בסוכות תשבו "שבעת ימים" דייקא‪ ,‬דזהו השיעור היותר גדול שאפשר לאדם לשהות‬ ‫בלי אכילה‪ .‬וכמ"ש הרמב"ם (הל' שבועות פ"ה ה"כ) וז"ל‪ :‬נשבע וכו' שלא יאכל כלום שבעת ימים וכו' מלקין אותו מיד משום שבועת‬ ‫שוא וכו' ויאכל בכל עת שירצה עכ"ל‪ .‬גם בס' צמח ה' לצבי (פ' עקב) כתב בשם המחקרים שאדם שאינו אוכל ג' ימים הוא מת ואם‬ ‫מצפה ובטוח שיאכל אחר זה יכול לחיות ז' ימים או יותר מה אבל אחר זה בודאי ימות עכ"ל‪.‬‬ ‫אופן ו'‪ .‬אולי יתכן לבאר באופן אחר קצת‪ ,‬לפימ"ש רש"י (דברים ל"ב י') וז"ל‪ :‬ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון ארץ‬ ‫ציה ושממה מקום יללת תנינים ובנות יענה אף שם נמשכו אחר האמונה ולא אמרו למשה היאך נצא למדברות מקום ציה‬ ‫ושממה כענין שנאמר לכתך אחרי במדבר עכ"ל‪ .‬והנה עיקר נסיון זה היא בודאי באותה שעה שיצאו ממצרים אעפ"י שידעו היטב‬ ‫שהולכים אל המדבר‪ ,‬וחזי לאצטרופי כל שבעת הימים שעברו משעה שיצאו ממצרים עד שהגיעו לתחלת המדבר וכמ"ש (במדבר‬ ‫ל"ג י"א) ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין‪ ,‬וכל אותם הימים טרם שנכנסו למדבר היו יכולים להתחרט על יציאתם ממצרים ולטעון‬ ‫למשה האיך נצא למדברות‪ .‬גם ביום השביעי נצטוו ישראל לראשונה שלא לשוב עוד למצרים (עי' ירושלמי סוכה פ"א ה"ה‪ ,‬ובמכילתא‬ ‫בשלח)‪ .‬וא"כ לפי"מ שנתבאר באופן הקודם דמצות סוכה היא זכר לאמונת אבותינו הק' שהסכימו לילך במדבר שפיר ציותה‬ ‫התורה בסוכות תשבו שבעת ימים‪.‬‬ ‫אופן ז'‪ .‬אולי יתכן לומר עוד לפימ"ש הטו"ז (או"ח סי' תרכ"ה) וז"ל‪ :‬ר"ע ס"ל סוכות ממש קאמר קרא שהושיבם הקב"ה בשעת‬ ‫יציאת מצרים וכו' ונראה וכו' דלר"ע אין רבותא באותן הסוכות א"כ מה זכרון יהיה בדבר אלא ודאי הזכרון שאז יצאנו ממצרים‬ ‫גע‬ ‫"םימי תעבש" ובשת תוכוסב ‪ -‬ד"י רמאמ‬ ‫ונמצא עיקר תכלית סוכה שלנו לזכור יציאת מצרים עכ"ד‪ .‬ומשמע הכוונה דעצם הסוכות שעשו ישראל לצורך עצמן אין בה‬ ‫שום חידוש לעשות זכר עליה‪ ,‬אך היות שעשיית הסוכות היתה סמוך ונראה ליציאת מצרים לכך ציוה הקב"ה לעשות זכר לאותן‬ ‫הסוכות כדי שעל ידיה יבואו לזכור יציאת מצרים‪ .‬אך באמת לא עשו ישראל את הסוכות תיכף בשעת היציאה רק אחר שעברו‬ ‫שבעה ימים‪ ,‬וכמ"ש באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) וז"ל‪ :‬כי בסכות הושבתי וגו' שהיו עושים "אחר שעברו ים סוף" סוכות‪ .‬ואולי לכך‬ ‫ציוה הקב"ה בסוכות תשבו "שבעת ימים" דייקא‪ ,‬כנגד השבעה ימים שעברו מיציאת מצרים עד עשיית הסוכות‪ ,‬ועי"ז שישבו‬ ‫בסוכות שבעה ימים יבואו ע"י הסוכות לזכור גם ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫אופן ח'‪ .‬אולי יתכן עוד לפרש טעם מצות סוכה לשבעת ימים דייקא למ"ד סוכות ממש‪ ,‬לפימ"ש בפירושי התורה לרבינו‬ ‫יהודה החסיד וז"ל‪ :‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ ,‬זכור אני שמ"א פירש‬ ‫לנו כי בשנת הארבעים נאמר פסוק זה כשחנו בערבות מואב‪ ,‬והיו חונים בסוכות ומכבשים כרכים‪ ,‬והקב"ה ציוה המצוה במדבר‬ ‫סיני‪ ,‬ונתינת הטעם כתב משה בשנת הארבעים‪ ,‬מה שציוה סוכות בעבור שהיה דעת הקב"ה להושיב אתכם בסוכות ולכבוש להם‬ ‫כרכים‪ ,‬ושנת הארבעים קרויה בטוב "בהוציאי אתכם מארץ מצרים"‪ ,‬וראייה מסיחון דכתיב אשר הכה משה ובני ישראל "בצאתם‬ ‫מארץ מצרים" ולא היה כי אם בשנת הארבעים עכ"ד‪( .‬וע"ע ברוקח סי' רי"ט הנ"ל)‪ .‬ומשמע מזה דמצות סוכה היא זכר לכיבוש הכרכים‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬והנה הכרך הראשון שכבשו באר"י היתה כיבוש יריחו שארכה שבעת ימים (כמבואר ביהושע ו')‪ - .‬ונראה להסמיך‬ ‫מש"כ בירושלמי (סוכה פ"ד ה"ג)‪ :‬אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים זכר ליריחו‪.‬‬ ‫למ"ד סוכות שם מקום‬ ‫אופן ט'‪ .‬במכילתא (בא פי"ד)‪ :‬ויסעו בני ישראל מרעמסס "סכתה" וכו' (שמות י"ב ל"ז) חכמים אומרים אין סוכות אלא מקום‬ ‫שנאמר (במדבר ל"ג) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום עכ"ל‪ .‬ובפשיטות נראה דלדעת חכמים נפרש כן‬ ‫גם במאה"כ כי בסוכות הושבתי היינו שהושיבם הקב"ה במקום הנקרא סוכות‪ .‬וכן מבואר לעיל בתחלת הדרוש בשם כמה גדולים‬ ‫שפירשו כן‪ ,‬ומה מאוד יש להפליא ע"ז וכי איזה חידוש יש במקום זה יותר משאר מקומות שציוה הקב"ה לעשות זכר לדורות‬ ‫עולם כי בסוכו"ת הושבתי‪ ,‬גם יש להתבונן לפי"ז בטעם מצות סוכה שבעת ימים דייקא הלא לא חנו בסוכות שבעת ימים‪.‬‬ ‫ואולי יתכן לומר בפשיטות‪ ,‬לפי"מ שאמרה תורה (במדבר ל"ג ה') ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות‪ ,‬הרי לפנינו דבאותו‬ ‫מקום הנקרא "סוכות" היתה חנייתם הראשונה של ישראל אחר שזכו לצאת מתוך כלא הגדול הנקרא "מצרים"‪ ,‬שבו היו כלואים‬ ‫ומסוגרים כל ימי חייהם מאותו רגע שנולדו עד עכשיו‪ ,‬והיו משועבדים בכל מיני שיעבודים קשים ומרים שאין הדעת יוכל‬ ‫לסובלן‪ ,‬וחיות טורפות היו אורבים לנפשם בכל עת ובכל שעה למרר את חייהם בכל מיני מרירות‪ .‬וכמה גדלה שמחתן של ישראל‬ ‫באותו רגע שהגיעו לחוף מבטחים וחנו בסוכות‪ ,‬והיו יכולים לישב שלוים ושקטים ולהרגיש טעם בני חורין בפעם הראשונה‬ ‫לימי חייהםזי ‪.‬‬ ‫והנה במכילתא (שם) מבואר דכהרף עין נסעו בני ישראל על כנפי נשרים מרעמסס לסוכות‪ ,‬הרי לפנינו דברגע הקודמת לפני‬ ‫חנייתם בסוכות עדיין היו ברעמסס תחת רשותו של פרעה‪ .‬ובאלשיך (שמות י"ב ל"ז) כתב שהנסיעה עד סוכות היתה בלתי נרגשת‪.‬‬ ‫ולפי"ז נמצא דחנייתן של ישראל בסוכות היא דבר אחד ממש עם יציאת מצרים‪ ,‬שהרי באותו הרף עין יצאו ממצרים וחנו בסוכות‬ ‫שהוא מחוץ לגבול מצרים (ספורנו שמות י"ג כ"א)‪ ,‬ועל ידי חנייה זו עצמה נגמרה יציאתן ממצרים‪ ,‬דהרי לא שייך לעשות עקירה‬ ‫ממצרים בלי הנחה באיזה מקום‪ ,‬ואותו מקום הנקרא סוכות זכתה להיות אכסניא של תורה שבו יחנו ישראל באותו רגע של‬ ‫יציאת מצרים‪ .‬ובפרט לפימ"ש האריז"ל שיצאו ברגע האחרונה ואילו היו נשארים עוד רגע אחת במצרים היו נשארים שם לעולם‪.‬‬ ‫וכמה אנו מחוייבים להכיר טובה להקב"ה על רגע נפלאה זו‪ ,‬שהרי אילו לא הוציא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו‬ ‫משועבדים היינו לפרעה במצרים‪ ,‬וכמה מצות נצטוינו מפי הקב"ה כדי שנזכור יציאת מצרים בכל הדורות‪ ,‬ולכך הוסיף הקב"ה‬ ‫לצוותינו לישב בסוכות לזכר אותו מקום סוכות שבה הושיבנו ברגע זו שהוציא אותנו ממצרים‪ ,‬וזהו שאמרה תורה בסוכות תשבו‬ ‫זי‪ .‬אע"ג דכבר בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים (ר"ה י"א ע"א)‪ ,‬מ"מ עדיין היו כלואים במצרים עד עכשיו בלי האפשרות לצאת‪ ,‬ומכיון שהכביד פרעה את לבו‬ ‫בכל המכות היו חוששים שמא במשך הזמן יחזור לשעבדם ביתר שאת‪.‬‬ ‫"םימי תעבש" ובשת תוכוסב ‪ -‬ד"י רמאמ‬ ‫דע‬ ‫וגו' למען ידעו דורותיכם (ענין יציאת מצרים) כי בסוכו"ת (שם מקום) הושבתי את בני ישראל בהוציא"י אות"ם מאר"ץ מצרי"ם (בשעת‬ ‫היציאה ממש)‪.‬‬ ‫ובביאור זה מכוון מאוד מש"כ בספר זכרון על רש"י הנ"ל וז"ל‪ :‬הרב רבי דוד קמחי ז"ל ואביו פירשו האי בסוכות על דרך הפשט‬ ‫שרצה לומר בעיר סכות דכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וגו' כלומר כי בעיר סכות הושבתי את בני ישראל בהוציאו‬ ‫אותם מארץ מצרים "והוא המקום הראשון שחנו בו בצאתם" והיינו דכתיב בהוציאו אותם מארץ מצרים כלומר "תיכף ליציאתם"‬ ‫עכ"ל‪ .‬וע"ע בב"ח (הל' סוכה סי' תרכ"ה) שהכוונה במצות סוכה היא לזכור יציאת מצרים ויומתק לדברינו‪.‬‬ ‫אך באמת אע"פ שבני ישראל נשתחררו מארץ מצרים באותו רגע שחנו בסוכות‪ ,‬מ"מ לא נגמר השחרור עד שעברו שבעה‬ ‫ימים נוספים ונטבעו המצרים בים סוף דעד אז בהאי פחדא הוי יתבי שמא ירדפו מצרים אחריהם ויחזירום למצרים‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫הכתוב (שמות י"ד ל') ויושע ה' "ביום ההוא" את ישראל מיד מצרים‪ ,‬ופירש ברלב"ג וז"ל‪ :‬ביום ההוא נשלמה התשועה לישראל‬ ‫מיד מצרים ע"כ‪ .‬וכ"כ במנחה בלולה וז"ל‪ :‬אז היתה התשועה שלימה ולא קודם לכן לכן כתיב ביום ההוא‪ ,‬ועל כן לא אמרו שירה‬ ‫בצאתם ממצרים ע"כ‪ .‬ולכך כשאנו באים לקיים מצות סוכה זכר ליציאת מצרים לא סגי לישב בסוכה לשעה קלה‪ ,‬שאע"פ‬ ‫שהחניה בסוכות היתה יסוד השחרור‪ ,‬מ"מ גמר השחרור לא היתה עד שבעת ימים‪ ,‬ולכך אמרה תורה בסוכות תשבו שבעת‬ ‫ימים דייקא‪.‬‬ ‫ונחזור למה שהתחלנו שבעת קרי"ס נסתלק הענן מהם‪ ,‬וטעמא בעי‪ ,‬ונראה בכמה אנפין‪.‬‬ ‫א‪ .‬שנמצאו בה כמו בתוך הספינה (ש"ך שמות י"ג כ"א) בלי נפק"מ כ"כ אם תחתיהם נמצא ים או יבשה‪ .‬ונצרך קרי"ס הן לטבוע‬ ‫המצרים‪ ,‬והן דבאמת היה כמה דינים על ישראל כמבואר בזוה"ק‪ ,‬ונצרך קרי"ס כדי שיחזרו ישראל בתשובה וכמו שאמרו חכמינו‬ ‫ז"ל (שמות רבה כ"א ה') וז"ל‪ :‬ופרעה הקריב שהקריב את ישראל לתשובה שעשו א"ר ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל‬ ‫ממאה צומות ותפלות שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו שנאמר ויצעקו‬ ‫בני ישראל אל ה' וכו'‪ ,‬כיון שראו ישראל שהיו מוקפין מג' רוחות הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר תלו עיניהם לאביהם‬ ‫שבשמים וצעקו להקב"ה וכו' עכ"ד המדרש‪ .‬וכן מבואר בפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"א) דבאותו שעה נתייראו ישראל הרבה מאד‬ ‫והשליכו כל תועבות מצרים מעליהם ועשו תשובה גדולה וקראו לאלהיהם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עוד נראה להוסיף טעם הדבר לדרכינו שרצה הקב"ה לבחון את ישראל אם יסכימו מרצונם הטוב ליכנס לתוך המדבר הגדול‬ ‫והנורא ארץ ציה וצלמות‪ ,‬ולכך הסיר הקב"ה את העננים מהם כדי שיהא הבחירה בידם‪ ,‬ואחר שעמדו בנסיון אמר להם הקב"ה‬ ‫זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לפימ"ש בס' נר ישראל (פ' חקת) בשם הרה"ק מרוזשין זי"ע לבאר אומרם ז"ל שבפטירת אהרן הכהן נסתלקו ענני הכבוד‪,‬‬ ‫גם למה זכו עננים הללו להקרא בשם ענני הכבוד דייקא‪ ,‬וביאר לפי"מ שאמרו חכמי המחקר שמגוף האדם עולים תמיד אדים‬ ‫דקים מנקבי החוטם ומהבל פיו‪ ,‬והנה אם יתחברו שני בני אדם האוהבים זה את זה אז יתערבו ויתלכדו האדים יחדיו‪ ,‬ואם יתחברו‬ ‫אנשים שאין ביניהם אהבה הרי האדים עולים כל אחד לבדו ולא יתערבו יחד‪ .‬והנה ידוע שמדתו של אהרן הכהן היה אוהב‬ ‫שלום ורודף שלום והמשיך אהבה אחוה וריעות בין כל ישראל בבחינת בלב אחד כאיש אחד ממילא היו האדים של כל ישראל‬ ‫מתערבים ומתלכדים יחד ומההבל והאדים שלהם נתהוו אלו העננים‪ ,‬לכן בוודאי שמו נאה לו להיות נקרא ענני הכבוד דאין‬ ‫לך כבוד גדול מזה לכלל ישראל שבששים רבוא אנשים שורה אהבה ואחווה שלום וריעות אבל כשמת אהרן ונפסקה האהבה‬ ‫הגדולה שביניהם ממילא נסתלקו ענני הכבוד עכ"ד‪ - .‬ובזה יבואר דיוצאי ממצרים עשו כולם אגודה אחת וכרתו ברית לגמול חסד‬ ‫זה עם זה כמבואר בתנא דבי אליהו (רבה פרק כ"ד) ולכך שפיר זכו לענני הכבוד‪ ,‬משא"כ אחר קריעת ים סוף היו נוסעים במחלוקת‬ ‫עֹוְמ ִִדים (ועי' מכילתא פ' יתרו בחודש פ"א‪,‬‬ ‫נֹוְס ִִעים ְוְ ְ‬ ‫ּוַמ ָָּצה ְ‬ ‫גּוִדים ְּבְ ִִריב ַ‬ ‫וחונים במחלוקת כמ"ש (פיוט ליום ב' דשבועות) ְּבְ ָנָ ְְס ָָעם ִִמַּיַ ם סּוף ֲֲא ִ‬ ‫ובויקרא רבה פ"ט ט') ולכך נסתלקו מהם ענני הכבוד‪.‬‬ ‫הע‬ ‫ןרהא תריטפ רחא דובכה יננע ורזח ןמז הזיאב ‪ -‬ו"ט רמאמ‬ ‫מאמר ט"ו ‪ -‬באיזה זמן חזרו ענני הכבוד אחר פטירת אהרן‬ ‫כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובמס' סוכה (דף י"א ע"ב) נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש‪.‬‬ ‫וברוקח (הל' סוכה‪ ,‬סי' רי"ט) כתב וז"ל‪ :‬יש מפורשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען‪ ,‬אז ישבו ישראל‬ ‫בסוכות כמ"ש (ש"ב י"א) הארון וישראל ויהודא יושבים בסוכות כי בשדה הי' סכן עליהם עד שכבשו רבת בני עמון‪ ,‬כך ישראל עד‬ ‫שכבשו ארץ כנען‪ ,‬זהו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות‪ ,‬וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים‬ ‫כמ"ש (דברים ד') אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים‪ ,‬והיא שנת הארבעים‪ ,‬שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב‬ ‫אנחנו יושבים בארץ‪ ,‬אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל וכו'‪ ,‬כך למען ידעו דורותיכם שהקב"ה הביאם‬ ‫ממצרים וכשצרו על הערים של מלכים ישבו בסוכות עד שכבשום כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ‪ ,‬עכ"ד הרוקח‪ .‬והוב"ד‬ ‫בקיצור באליהו רבה (או"ח סי' תרכ"ה)‪.‬‬ ‫ובחיי אדם (ח"ב‪ ,‬כלל קמ"ו) כתב וז"ל‪ ,‬כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬מתחלה כתיב בסכת חסר‪ ,‬וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪,‬‬ ‫וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן פירש מעצמו בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג)‪ - .‬ויש‬ ‫לתמוה קצת איך ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות אלו ענני הכבוד וסוכות ממש‪ ,‬הלא לא היו שניהם בזמן אחד‪,‬‬ ‫דהרי לענני הכבוד זכו בני ישראל תיכף אחר יציאת מצרים‪ ,‬משא"כ הסוכות היתה אחר ארבעים שנה בעת מלחמת סיחון ועוג‬ ‫לפני כניסתם לארץ ישראל‪.‬‬ ‫ידוע קושית הטור (סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי‪ ,‬הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון שהוא נגד היקף ענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬ובניסן היתה תחלת היקף העננים‪.‬‬ ‫וטרם נבוא לכלל ישוב יש לבאר השתלשלות הענינים שאירעו בעת מלחמת סיחון ועוג‪ .‬במס' ברכות (דף נ"ד ע"א) תנו רבנן‬ ‫הרואה מעברות נחלי ארנון צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום דכתיב על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו'‪ ,‬תנא‬ ‫את והב בסופה שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל‪ ,‬כי הוו קא חלפי ישראל אתו אמוראי עבדי להון נקירותא‬ ‫וטשו בהון (מערות מעברות נחלי ארנון עמק עמוק בין שני הרים גבוהים‪ ,‬והיו ישראל צריכים לעבור באותו עמק‪ ,‬עשו אמוריים מערות בצדי ההרים ונחבאו‬ ‫שם)‪ ,‬אמרי כי חלפי ישראל הכא נקטלינון‪ ,‬ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו (לא ידעו‬ ‫האמוריים שהארון עובר לפני ישראל ומשפיל הרים ומתפשטין זה לצד זה עד שהעמק שוה)‪ ,‬כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון‬ ‫ונחת דמייהו לנחלי ארנון‪ ,‬כי אתו את והב חזו דמא דקא נפיק מביני טורי (כשחזרו ההרים למקומן)‪ ,‬אתו ואמרי להו לישראל ואמרו‬ ‫שירה‪ ,‬עכ"ד הגמ'‪.‬‬ ‫ויש להעיר בזה איזה דקדוקים‪ ,‬חדא דכאן אמרו דהארון השפיל את ההרים‪ ,‬ובתוספתא (סוטה פ"ד ה"א) מבואר דעמוד ענן‬ ‫שהיה מקדים לפניהם היה משפיל להם את הגבוה ומגביה את השפל ועושה להן דרך מיושר‪ .‬וכן מבואר במדרשים (במדבר רבה‬ ‫פי"ט‪ ,‬ט"ז תנחומא חקת פי"ד) שענני הכבוד השפיל את ההרים‪ .‬ובתולדות אדם על ספרי (בהעלותך פכ"ה א') הקשה דמה בכך שלא ידעו‬ ‫שהארון עובר לפניהם הלא גם הענן הולך לפניהם‪ - .‬גם צ"ב להבין איך עשו האוה"ע טפשות כזה‪ ,‬הלא מובן מעצמו שדבר גדול‬ ‫כזה שענני הכבוד מיישר כל ההרים בודאי היתה מפורסמת וגלויה לכל (עי' דבר נחמד בתפארת יונתן פ' חקת בזה)‪ .‬ומצינו במדרשים‬ ‫הנ"ל שכל המדבר נעשה מישור ע"י העננים ולא נשאר שום הר במדבר חוץ ממקום גבוה במקום חניית המשכן‪ ,‬ועוד שלשה הרים‬ ‫הר סיני לשכינה והר נבו לקבורת משה והר ההר לקבורת משה‪ ,‬ובודאי היתה דבר נפלא כזה נודע לכל‪ .‬וא"כ איך הרהיבו אוה"ע‬ ‫עוז בנפשם להטמין עצמם בתוך מחולות שבהרים ביודעם דכשיבואו בני ישראל למקום ההר ישימו העננים את ההר למישור‬ ‫וירוצץ גלגולותם תחת ההר‪.‬‬ ‫ןרהא תריטפ רחא דובכה יננע ורזח ןמז הזיאב ‪ -‬ו"ט רמאמ‬ ‫וע‬ ‫אך במדרשים מצינו ענין נחלי ארנון באיזה שינויים‪ .‬וזה לשון מדרש תנחומא (חקת פ"כ)‪ :‬על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב‬ ‫בסופה מהו‪ ,‬שעשה להם הקב"ה אותות ונסים בנחלי ארנון כנסים שעשה להם בים סוף‪ ,‬ומה הם נסים נחלי ארנון‪ ,‬אדם עומד על‬ ‫ההר מזה ומדבר עם חברו בהר אחר והוא רחוק ממנו שבעה מילין והדרך יורד לתוך הנחל ועולה‪ ,‬ודרכן של ישראל לעבור בתוך‬ ‫ההרים‪ ,‬נתכנסו כל האומות לשם אוכלוסין שאין להם סוף ישבו מקצתן בתוך הנחל‪ ,‬וההר מלמעלן עשוי מערות מערות וכנגד‬ ‫המערות הר שכנגדו עשוי סלעים סלעים כמין שדים‪ ,‬נכנסו האוכלוסין לתוך המערות ואמרו כשירדו ישראל לתוך הנחל אלו‬ ‫עומדין לפניהם בתוך הנחל ואנו למעלה מן המערות ונהרוג את כלן‪ ,‬כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום לא הצריכן הקב"ה לירד‬ ‫למטן לנחל אלא רמז להרים ונכנסו שדים של הר זה לתוך מערות של הר זה ומתו כלן‪ ,‬והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה ונעשה‬ ‫דרך כבושה וכו'‪ ,‬והבאר ירדה לתוך הנחל ונתגברה שם ואבדה כל האוכלוסין כשם שאבד אותם הים לכך הקיש הכתוב את והב‬ ‫בסופה לנחלי ארנון‪ ,‬ועברו ישראל על אותן ההרים ולא ידעו כל הנסים האלו‪ ,‬אמר הקב"ה הריני מודיע לבני כמה אוכלסין אבדתי‬ ‫מפניהם ירדה הבאר לאותן המערות והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר‪ ,‬וישראל חזרו לבקש את הבאר וראו אותה‬ ‫מאירה כלבנה בתוך הנחל שהיתה מוציאה אברים אברים‪ ,‬ומנין שהבאר הודיעה להן שנאמר ואשד הנחלים וגו' ומשם בארה וכי‬ ‫משם היתה ולא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם אלא שירדה לפרסם את הנסים והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה‬ ‫עלי באר ענו לה‪ ,‬עכ"ל המדרש (וכ"כ במדבר רבה פי"ט כ"ה‪ ,‬וכעי"ז ברש"י פ' חקת)‪.‬‬ ‫וגם בנוסח המדרש יש להעיר כנ"ל דמשמע מדברי המדרש שנעשה כאן נס חדש שרמז הקב"ה לההרים שיתקרבו זה לזה‬ ‫ויקיפו ראשיהם‪ ,‬וצ"ב דהלא זה היתה פעולת ענני הכבוד להשפיל את ההרים ולהשים אותם למישור לפני בני ישראלחי ‪.‬‬ ‫ובחידושים על התורה לרבינו יוסף בכור שור (פ' חקת‪ ,‬עמוד קמ"ג) כתב דצריך להבין הלא אמרינן במדרש כי ענני הכבוד ההולכים‬ ‫לפני ישראל ישרו את הגבעות והשפילו את ההרים‪ ,‬ולמה נשארו הרי ארנון‪ ,‬ובאמת נס גדול נעשה שם בהרי ארנון‪ ,‬כי האמורים‬ ‫עשו להם בורות ומחולות בהרים ונחבאו שם בבורות כדי להרוג את ישראל בעת שיעברו‪ ,‬והקב"ה עשה הנס הזה שההרים נקרבו זה‬ ‫לזה וכל הבורות ומעברי ההרים נסתמו והאמורים שהיה שם מתו כולם‪ ,‬אך צריך להבין למה סיבב הקב"ה כל זה להשאיר את ההרים‬ ‫ולהמיתם דוקא שמה‪ ,‬עכ"ק‪ - .‬ובעצם הקושיא יש להעיר דבאמת בגמ' ברכות הנ"ל (וברש"י ד"ה ממיך טורי) משמע שגם הרי ארנון‬ ‫נשפלו ע"י הארון‪ .‬ונראה דקושית הריב"ש מוסב על לשון רש"י עה"ת (במדבר כ"א ט"ו) שלא הזכיר רק ענין קריבת ההרים זה לזה‪.‬‬ ‫גם ענין מציאת הבאר והשירה עליה צריך ביאור‪ ,‬דבתרגום אונקלוס ויונתן (במדבר כ"א ט"ז) פירשו מאה"כ ומשם בארה וז"ל‪:‬‬ ‫מתמן אתיהיבת להון בירא‪ .‬והיא פלא שהרי זה כמה שנים שיש להם באר‪ ,‬וכמו שהקשה בתנחומא הנ"ל עה"כ ומשם בארה‪ ,‬וכי‬ ‫משם היתה ולא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם אלא שירדה לפרסם את הנסים והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים‬ ‫לה עלי באר ענו לה ע"כ‪ .‬וצ"ב דעדיין הקושיא אינה מיושבת וכי משם היתה הבאר הלא זה כמה שנים שהבאר נמצאת עמהם‪,‬‬ ‫רק שנעלם לזמן קצר מעיניהם לפרסם את הנס‪ ,‬ומה זה שאמרו "משם בארה"‪ .‬גם צ"ב מדוע אמרו שירה על מציאת הבאר‪ ,‬הלא‬ ‫עיקר השמחה לא היתה על מציאת הבאר רק על הנס הגדול שעשה להם הקב"ה‪.‬‬ ‫ובבעל הטורים (במדבר כ"א י"ז) מצינו דבר חידוש שכתב וז"ל‪ :‬עלי באר ענו לה‪" ,‬כשחזרו מן המלחמה" חנו על הבאר ואמרו‬ ‫שירה במקום טהרה דכתיב (שופטים ה' י"א) בין משאבים שם יתנו צדקות ה'‪ .‬ומשמע מלשונו שלא אמרו שירה תיכף רק אחר‬ ‫שחזרו מן המלחמה (ובגמ' ברכות הנ"ל לא משמע כן)‪ .‬וצ"ב מאיזה מלחמה מדבר דהרי לא היה כאן שום מלחמה דהרי מתו כל הגבורים‬ ‫בתוך ההרים‪ ,‬ונראה דמיירי ממלחמת סיחון מלך האמורי שהיתה תיכף אחר נס זה‪ ,‬ונקראת מלחמה אחת שהרי הגבורים שטמנו‬ ‫בתוך ההרים היו בעיקרם אמוריים כדמשמע בגמ' ברכות הנ"ל‪ ,‬וא"כ אחר גמר מלחמת סיחון חזרו למקום הבאר ואמרו שירה‪.‬‬ ‫שוב ראיתי מקור דברי בעה"ט הנ"ל ברוקח עה"ת ושם מפורש שחזרו ישראל על הבאר מקוה טהרה לומר שירה אחר שנלחמו‬ ‫בערי "האמורי"‪ .‬וצ"ב מדוע המתינו כל כך ולא אמרו שירה תיכף אחר שנעשה הנס להם‪.‬‬ ‫חי‪ .‬ועל קושיא זו לחודא יתכן ליישב עפי"מ דמבואר בתנחומא שם שנחלקו האומות לשני חלקים‪ ,‬חלקם נכנסו לתוך המערות שבהרים‪ ,‬וחלקם נשארו בתוך הנחל‪,‬‬ ‫נמצא דמעתה לא סגי במה שישפלו ההרים ע"י העננים דעי"ז לא ימותו רק אלו שבתוך המערות‪ ,‬ואלו הנמצאים בתוך הנחל יתכן שישארו בחיים שהרי היתה ז' מילין‬ ‫בין הר אחד לחבירו‪ ,‬וע"כ עשה הקב"ה נס חדש ורמז לההרים שיתקרבו זה לזה ועי"ז נהרגו כולם‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫זע‬ ‫ןרהא תריטפ רחא דובכה יננע ורזח ןמז הזיאב ‪ -‬ו"ט רמאמ‬ ‫ונראה דכל אלו באחת יבוארו לפי"מ דמצינו לפני הנס דנחלי ארנון דכתיב (במדבר כ"א א') וישמע הכנעני מלך ערד וכו' כי בא‬ ‫ישראל דרך האתרים וילחם בישראל‪ ,‬ודרשו חז"ל (ר"ה ג' ע"א‪ ,‬והובא ברש"י שם) מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני‬ ‫כבוד וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל‪ .‬ומזה מבואר דמעת פטירת אהרן הכהן בר"ח אב שוב לא היה לישראל ענני הכבוד וגם‬ ‫האומות שמעו מזה‪.‬‬ ‫ובזה מיושב בפשיטות קושית הריב"ש מדוע לא נשפלו הרי ארנון ע"י ענני הכבוד דבאמת באותו זמן לא היו ענני כבוד‬ ‫לישראל‪ .‬גם מבואר היטב מה שהרהיבו האמוריים עוז בנפשם להטמין את עצמם בתוך מערות שבהרים‪ ,‬שידעו שאין להם ממה‬ ‫לחוש מכיון שכבר אין להם לישראל ענני הכבוד להשפיל את ההרים‪ .‬אך טעו בזה שאע"ג שאבדו ענני הכבוד אך הקב"ה שומר‬ ‫ישראל נשאר עמהם‪ ,‬ועשה הקב"ה נס חדש שרמז לההרים שיתקרבו זה לזה ועי"ז נתרוצצו כל גבוריהם‪.‬‬ ‫גם דעת חז"ל בגמ' שהארון היה ממיך טורי יש לבאר לפי"ז דיתכן לומר שמעת שאבדו בני ישראל את ענני הכבוד קיבלה‬ ‫הארון פעולה זה ליישר את ההרים (וכעי"ז מבואר בפנים יפות במדבר כ"א א')‪ ,‬ומובן מעצמו שלא ידעו אומות העולם מזה‪ ,‬וכשראו‬ ‫שנסתלקו ענני הכבוד סברו שאין להם ממה לירא‪ ,‬ולא ידעו שגם הארון ממיך טורי לפני ישראל‪ ,‬ונמצא דאין דברי חז"ל סותרים‬ ‫זה את זה‪ ,‬דמתחלה היה הענן משפיל את ההרים‪ ,‬ובהסתלקות ענני הכבוד עבר משרה זו לארון‪.‬‬ ‫אך יש לשדות בי' נרגא לפי"מ שאמרו חז"ל (תענית ט' ע"א) שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל משה ואהרן ומרים‪ ,‬ושלש‬ ‫מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר וענן ומן‪ ,‬באר בזכות מרים‪ ,‬עמוד ענן בזכות אהרן‪ ,‬מן בזכות משה‪ ,‬מתה מרים נסתלק‬ ‫הבאר וחזרה בזכות שניהן‪ ,‬מת אהרן נסתלקו ענני כבוד חזרו שניהם בזכות משה‪ ,‬מת משה נסתלקו כולן עכ"ד הגמ'‪ .‬הרי לפנינו‬ ‫דאחר מיתת אהרן חזרו ענני הכבוד בזכות משה‪ ,‬וא"כ הדרו כל הקושיות לדוכתייהו‪.‬‬ ‫ונראה דאי משום הא לא איריא‪ ,‬דהנה מבואר ביערות דבש (ח"ב דרוש ד') דאע"ג שחזרו ענני הכבוד בזכות משה‪ ,‬תיכף לא חזרו‪,‬‬ ‫"ובלי ספק שהיו נחסרים שלשים יום ימי בכייתו"‪ ,‬וכמ"ש המפרשים‪ ,‬כי מלך ערד בא להלחם לישראל‪ ,‬ואילו תיכף חזרו אין‬ ‫תקוה למלחמתו ומה ראה שבא להלחם אלא ודאי שהיו איזה ימים שנסתלק הענן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והנה פטירת אהרן מבואר בכתוב (במדבר‬ ‫ל"ג ל"ח) שהיתה בר"ח אב וא"כ נשלמו שלשים ימי בכייתו בר"ח אלול‪ ,‬והנה מבואר במדרש במדבר רבה (פי"ט ל"ב) דמלחמת סיחון‬ ‫עשו באלול‪ ,‬והנה הנס בנחלי ארנון מבואר בכתוב שהיתה לפני מלחמת סיחון‪ ,‬ולפי"ז שפיר לא נפלאת היא ולא רחוקה היא לומר‬ ‫שהנס בנחלי ארנון היתה לפני חזרת ענני הכבוד לישראל‪ ,‬והכל על מקומו יבא בשלום‪.‬‬ ‫ויש להביא סמוכין לזה מדברי אור החיים הק' (במדבר כ"א י"ב) וזל"ק‪ :‬משם נסעו ויחנו בנחל זרד משם נסעו ויחנו מעבר ארנון‪,‬‬ ‫יש להעיר למה שינה במסע זה ושלאחריו לומר בדרך זה משם נסעו‪ ,‬ולא אמר כדרך שאמר במקרא שלפניו ושלפני פניו ויסעו‬ ‫וגו' ויסעו וגו'‪ ,‬ואולי כי ב' מסעות אלו של נחל זרד ושל נחל ארנון‪ ,‬נסעו מעצמן ולא על פי העננים כסדר הרגיל‪ ,‬ולזה שינה הכתוב‬ ‫ואמר משם נסעו פירוש מעצמן וכו' והטעם אפשר שב' המסעות הללו היו אחר שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד‪ ,‬והגם שאמרו‬ ‫ז"ל שחזרו בזכותו של משה‪ ,‬אולי שהענן שהיו נוסעים וחונים על פיו נשאר מסולק בזמן שנסעו ב' מסעות הנזכרים עכל"ק‪ .‬הרי‬ ‫מפורש דאע"פ שחזרו בזכות משה לא חזר הכל תיכף עד אחר נחל ארנון‪ .‬ולדברינו לא חזרו תיכף אפילו שאר העננים ומיושב‬ ‫קושית אוהחה"ק‪.‬‬ ‫שוב מצאתי כדברי גם באהבת איתן (שבגליון עין יעקב ברכות נ"ד) וביאר דאף שחזרו בזכות משה אפשר שלא חזרו מיד אלא לאחר‬ ‫זמן ובשעת מלחמות ארנון עדיין לא חזרו וסיים עלה דכן משמע במדרש רבה ותנחומא ריש במדבר יעו"ש‪ - .‬וזה לשון התנחומא‬ ‫(במדבר פ"ב)‪ :‬בזכות אהרן הקפתי אתכם ענני כבוד וכו' תדע לך וכו' שכשנסתלק אהרן מה כתיב שם (במדבר כ"א) ותקצר נפש העם‬ ‫בדרך שהיתה השמש זורחת עליהם‪ .‬וכ"ה במדרש במדבר רבה (פ"א ב') וז"ל‪ :‬ענני כבוד בזכותו של אהרן מנ"ל כיון שנסתלק אהרן‬ ‫מה כתיב ותקצר נפש העם בדרך שהיתה השמש קופחת עליהם עכ"ל‪ .‬ומזה משמע דגם אחר מלחמת הכנעני בשעה שסבבו‬ ‫ארץ אדום עדיין לא חזרו העננים‪ ,‬וזהו סמוך למעשה דנחלי ארנון‪ - .‬והזמן שסבבו ארץ אדום היתה בחודש אלול וכמ"ש בפירוש‬ ‫מהרז"ו (במדבר רבה י"ט ל"ב) שבכו ל' יום בהר ההר ואח"כ סבבו ארץ אדום ומואב באלול‪ - .‬ועי' בגור ארי' פ' חקת שלא חזרו העננים‬ ‫ןרהא תריטפ רחא דובכה יננע ורזח ןמז הזיאב ‪ -‬ו"ט רמאמ‬ ‫חע‬ ‫עד לאחר מלחמת הכנעני כדי שיכירו שבזכות אהרן הגינו עליהם מאויב‪ .‬ובחתם סופר תורת משה מהדורא רביעאי פ' חקת כתב‬ ‫שלא חזרו עד אחר שעשו תשובה במעשה דנחשים בפ' חקת‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להוסיף ולומר דבר חדש שחזרת ענני הכבוד לא היתה תיכף אחר כלות ימי הבכייה ומעשה דנחלי ארנון‪ ,‬רק חזרה‬ ‫בחודש תשרי אחר גמר מלחמת סיחון‪ ,‬ואפרש שיחתי‪ :‬דהנה משמע ברוקח הנ"ל דבשעת מלחמה כשצרו על העיירות היו יוצאים‬ ‫מן העננים וישבו בסוכות‪ ,‬ורביה"ק זי"ע בדברי יואל (לסוכות דרוש א') הוסיף דמצינו כן בפירוש גם אצל מלחמת עמלק דכתיב צא‬ ‫הלחם בעמלק‪ ,‬ופירש"י בשם המכילתא צא מן הענן להלחם בו‪ ,‬וכן הוא במד"ר (סו"פ בשלח) דמכאן אתה למד שהיו תחת ענני‬ ‫הכבוד שאין אומרים צא אלא למי שהוא שרוי בפנים‪ ,‬הרי דבשעת מלחמה הוצרכו לצאת מן העננים יעו"ש‪.‬‬ ‫והנה מצינו שתיכף אחר פטירת אהרן וימי בכייתו היו עסוקים במלחמה עד חג הסוכות‪ ,‬וכמבואר במדרש רבה הנ"ל (במדבר י"ט‬ ‫ל"ב) דמלחמת סיחון עשו באלול ועשו את הרגל בתשרי ואחר הרגל מלחמות עוג‪ ,‬ומשמע שנמשכה מלחמת סיחון עד הרגלטי ‪.‬‬ ‫ועוד לפני מלחמת סיחון היו טרודים במלחמת הכנעני מלך ערד שהיתה תיכף אחר פטירת אהרן כמשחז"ל‪ ,‬נמצא שהיו עוסקים‬ ‫במלחמה לכה"פ מהשלמת ימי בכיית אהרן עד חג הסוכות‪ .‬גם נראה דבנחל ארנון התחיל המלחמה בסיחון מלך האמורי כמבואר‬ ‫במס' ברכות הנ"ל דאתו "אמוראי" עבדי להון נקירותא וכו'‪ ,‬וכבר נתבאר דבנחל ארנון עדיין לא חזרו העננים‪ ,‬והנה בעת מלחמה‬ ‫לא היו צריכים לעננים דבאותו זמן לא היו יושבים בתוך עננים רק בתוך סוכות שעשו לעצמם‪ ,‬ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא‬ ‫להחזיר העננים בשעת מלחמה‪ .‬ולפי"ז יש לחדש ולומר שחזרת ענני הכבוד בזכות משה היתה בתחלת חג הסוכות שאז היתה‬ ‫פעם הראשון שהיו שובתים מבכיה וממלחמה מעת פטירת אהרן‪.‬‬ ‫ואם כנים הדברים יש להתבונן בגודל חיבת הקב"ה לישראל במה שהחזיר להם העננים בחג הסוכות‪ ,‬דבאמת היו עוסקים‬ ‫במלחמה גם אחר חג הסוכות‪ ,‬וכמבואר במדרש הנ"ל דאחר הרגל נתקיימה מלחמת עוג‪ ,‬ובסדר הדורות (ב"א תפ"ח) כתב בשם‬ ‫ראש יוסף (שנת תע"ז לפ"ק‪ ,‬ברכות ל') דתיכף אחר החג בכ"ג תשרי התחיל מלחמת עוג‪ ,‬נמצא שתיכף אחר החג הוצרכו שוב לצאת‬ ‫מתוך העננים‪ ,‬ואפ"ה לא מנע השי"ת את חסדו מאתם והחזיר להם את ענני הכבוד‪.‬‬ ‫ולפי"ז מבואר מדוע ציוה הקב"ה לקיים מצות סוכה זכר לענני הכבוד דייקא בחודש תשרי‪ ,‬שהרי באותו זמן חזרו ענני הכבוד‬ ‫לישראל אחר פטירת אהרן הכהןכ ‪ .‬ומיושב היטב דברי החיי אדם הנ"ל דנקט הכתוב בלשון רבים כי בסוכו"ת הושבתי וגו'‪ ,‬להורות‬ ‫על שני מיני סוכות שישבו באותו זמן‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪ ,‬וא' סוכות ממש‪ ,‬שהרי באותו זמן היו שניהם לישראל הן ענני‬ ‫הכבוד והן סוכות ממש‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ובזה נחזור לבאר גם ענין מציאת הבאר והשירה שלה‪ ,‬דהנה מלשון הגמ' תענית (דף ט' ע"א) הנ"ל משמע דבשעת פטירת‬ ‫אהרן נחסר מישראל הן ענני הכבוד והן הבאר וכמו שנקטו חז"ל בלשון קדשם שאחר פטירת אהרן חזרו "שניהם" בזכות משה‪,‬‬ ‫הרי שגם הבאר נסתלק בפטירת אהרן‪ .‬וכן יש להוכיח מלשון כלי יקר (חקת כ"א י"ז) שאמרו שירת הבאר על משה שבזכותו חזרה‬ ‫הבאר‪ .‬ומסתברא שבאותו זמן שחזרו ענני כבוד לישראל בזכות משה באותו זמן חזרה גם הבאר‪.‬‬ ‫ואם חומה היא יומתק מאוד ליישב לשון התנחומא הנ"ל שישראל "חזרו לבקש את הבאר" וראו אותה מאירה כלבנה בתוך‬ ‫הנחל שהיתה מוציאה אברים אברים וכו'‪ .‬דנראה לחדש ולומר דבתחלת חג הסוכות כשראו בני ישראל שחזרו להם ענני הכבוד‬ ‫בזכות משה הבינו שגם הבאר יוחזר להם‪ ,‬ולכך חזרו לבקש את הבאר לראות באיזה מקום נמצא הבאר‪ ,‬ופתאום מצאו את הבאר‬ ‫מאירה כלבנה בתוך נחל ארנון ומוציאה אברים אברים וכו'‪ ,‬וע"י הבאר נתגלה להם גודל הנס שעשה הקב"ה להם בנחל ארנון‪,‬‬ ‫טי‪ .‬מלשון המדרש משמע שהפסיק הרגל בין שני המלחמות‪ ,‬ומה"ט לא התחילו מלחמת עוג לפני הרגל‪ ,‬רק תיכף בכ"ג תשרי וכמ"ש בסדר הדורות (ב"א תפ"ח) בשם‬ ‫ראש יוסף (עי' בראש יוסף הקדמון אמטסערדאם תע"ז‪ ,‬ברכות דף ל')‪ .‬ואחי יקירי הרה"ג מוה"ר משה שמואל שליט"א העיר שמצא מפורש באיזהו מקומן שלא רצו להתחיל‬ ‫מלחמת עוג לפני הרגל שלא יומשך לתוך הרגל‪ .‬וע"ע בדרשות חתם סופר (דף שכ"ה ע"א) דמלחמת סיחון נמשכה עד סוכות‪.‬‬ ‫כ‪ .‬בעצם הרעיון שכתבנו דמה שעושין זכר לענני הכבוד היא זכר "לחזרת" ענני הכבוד כבר מצינו דוגמתו בשם הגר"א מווילנא זצ"ל (בביאורו לשה"ש אות ד'‪ ,‬עה"כ מישרים‬ ‫אהבוך) והובא לעיל בהערות הקודמות‪.‬‬ ‫טע‬ ‫לגעה רחא ורזחש דובכה יננעל רכז תוכוסד א"רגה ירבדב ‪ -‬ז"ט רמאמ‬ ‫והתחילו לומר שירה על שניהם גם יחד הן על מציאת הבאר והן על הנסים שעשה עמהם הקב"ה‪ ,‬וזהו שאמרו ישראל "משם‬ ‫בארה" שבאותו מקום מצאו את הבאר שנחסר להם כמה חדשים מעת פטירת אהרן הכהן‪.‬‬ ‫ובזה מדוייק מאוד לשון בעל הטורים הנ"ל דרק כשחזרו מן המלחמה חנו על הבאר ואמרו שירה‪ ,‬שכל זמן שעסקו במלחמה‬ ‫לא חזרה ענני כבוד להם ולא עלתה בדעתם לבקש את הבאר‪ ,‬רק אחר גמר מלחמת סיחון כשחזרה ענני כבוד אז חזרו לבקש את‬ ‫הבאר ומצאוה בתוך הנחל ואז אמרו שירה על הבאר‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להוסיף מילתא בטעמא על מציאת הבאר דייקא בחג הסוכות‪ ,‬דהנה זכותו של רבקה אמנו גרמה למציאת הבאר‬ ‫כמבואר בבראשית רבה (פרשה ס' אות ה') וז"ל‪ :‬ותרד העינה ותמלא כדה ותעל‪ ,‬כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו‬ ‫אותה המים מיד עלו‪ ,‬אמר לה הקב"ה את סימן לבניך‪ ,‬מה את כיון שראו אותך המים מיד עלו‪ ,‬אף בניך כיון שהבאר רואה אותן‬ ‫מיד תהיה עולה הה"ד (במדבר כ"א) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר עכ"ל‪ - .‬והנה גם עליית הבאר לקראת רבקה היתה‬ ‫בא' דסוכות‪ ,‬וכמו שמונה וחושב בפירוש ידי משה על המד"ר (בהקדמה) בשם הגאון רבי דוד אופנהיים ז"ל‪ ,‬לפי הידוע (עי' רקנטי‬ ‫פ' וירא) דיצחק נעקד ביוהכ"פ שהוא עשירי לחודש תשרי‪ ,‬ודרך ג' ימים הי' הר המוריה מביתו‪ ,‬נמצא בא לביתו מן העקידה בי"ג‬ ‫בתשרי ונתבשר לו שמתה שרה ואותו היום נגלה השכינה ליצחק ואמרה לו שהיום נולד בת זוגו רבקה‪ .‬ואיתא במס' סופרים‬ ‫(פרק כ"א) דרבקה היתה בת ג' שנים וג' ימים כשבא אליעזר‪ ,‬ולפי"ז נמצא דאותו היום יום א' של חג הסוכות היה עכ"ד‪ .‬והוב"ד‬ ‫בס' אור יקרות (וונציה תק"ב לפ"ק‪ ,‬פ' חיי שרה)‪ ,‬ובס' פנינים יקרים (שם)‪ ,‬ובס' טיב לבב (פ' חיי שרה‪ ,‬עמוד צ"ג) יעו"ש מה שפירשו בזה‬ ‫והבן‪ - .‬ובחמרא טבא (בארנוב) פירש בזה מאה"כ ויברך את הגמלים וכו' לעת ערב לעת צאת השואבות‪ ,‬דכפי החשבון המבואר‬ ‫היה ביאתו של אליעזר אל הבאר ביום א' דסוכות‪ ,‬ובערב היה ליל ב' דסוכות שבו שמחת בית השואבה‪ ,‬והטעם לעת ערב לעת‬ ‫צאת השואבות שהוא בית השואבה עכ"ד‪ - .‬ולדרכינו יתכן דענין שמחת בית השואבה בחג הסוכות היא זכר למציאת הבאר‬ ‫בחג הסוכות‪.‬‬ ‫מאמר ט"ז ‪ -‬בדברי הגר"א דסוכות זכר לענני הכבוד שחזרו אחר העגל‬ ‫כתיב (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ ,‬ויל"ד דלא מצינו בשאר מצות התורה שיפרש הכתוב למען ידעו דורותיכם‪ ,‬דפשיטא כיון‬ ‫שציותה התורה מצוה הנוהגת לדורות ופירש הכתוב טעם המצוה וענינה בוודאי ידעו וישיגו אותה גם דורות הבאים‪ ,‬ומדוע פירש‬ ‫הכתוב בטעם מצות סוכה דייקא למען ידעו דורותיכם‪.‬‬ ‫ב) ברוקח (הל' סוכה‪ ,‬סי' רי"ט) כתב וז"ל‪ ,‬יש מפורשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען‪ ,‬אז‬ ‫ישבו ישראל בסוכות כמ"ש (ש"ב י"א) הארון וישראל ויהודא יושבים בסוכות כי בשדה הי' סכן עליהם עד שכבשו רבת בני עמון‪,‬‬ ‫כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען‪ ,‬זהו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות‪ ,‬וכל זמן שלא כבשו וחלקו‬ ‫קורא יציאת מצרים כמ"ש (דברים ד') אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים‪ ,‬והיא שנת הארבעים‪ ,‬שלא יחשבו מאבותינו‬ ‫אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ‪ ,‬אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל וכו'‪ ,‬כך למען ידעו‬ ‫דורותיכם שהקב"ה הביאם ממצרים וכשצרו על הערים של מלכים ישבו בסוכות עד שכבשום כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ‪,‬‬ ‫עכ"ד הרוקח‪ .‬והוב"ד בקיצור באליהו רבה (או"ח סי' תרכ"ה)‪ .‬ובדרשות חת"ס (ח"א דף נ"ב ע"ג‪ ,‬לסוכות תקצ"ג) כתב דיש לחקור מאי‬ ‫רבותיה דסוכות של מלחמת סיחון ועוג טפי מכל ארבעים שנה שהיו יושבים בתוך אוהלים וסוכות‪ .‬גם רביה"ק זי"ע דברי יואל‬ ‫(לסוכות‪ ,‬עמוד ז') הקשה דלא מצינו בשום מקום שתהא הסוכה זכר למלחמות ונסים אחרים שהי"ל לישראל במדבר ואינו אלא זכר‬ ‫ליציאת מצרים‪.‬‬ ‫לגעה רחא ורזחש דובכה יננעל רכז תוכוסד א"רגה ירבדב ‪ -‬ז"ט רמאמ‬ ‫פ‬ ‫ג) בחיי אדם (ח"ב‪ ,‬כלל קמ"ו) כתב וז"ל‪ :‬כתיב בסכת תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬מתחלה כתיב בסכת חסר‪ ,‬וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪,‬‬ ‫וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן פירש בדרשות חתם סופר (לסוכות תקצ"ג)‪ .‬ורביה"ק זי"ע‬ ‫בדברי יואל (לסוכות‪ ,‬עמוד ז') כתב דיש לתמוה על זה‪ ,‬דהרי בגמ' (סוכה י"א ע"ב) נחלקו ר' אליעזר ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות‬ ‫ממש‪ ,‬ומשמע דמאן דס"ל הא לא ס"ל הא‪ ,‬וא"כ איך ארכביה אתרי רכשי לפרש הכתוב על ב' סוכות כר"א וכרע"ק ביחד‪.‬‬ ‫ונראה ביאור הענין בהקדם קושית הטור (סי' תרכ"ה) מדוע עושין סוכות בתשרי‪ ,‬הלא יותר ראויה היא לעשותה בניסן מכיון‬ ‫שהוא נגד היקף ענני הכבוד‪ ,‬ובניסן היתה תחלת היקף העננים‪ .‬ובס' הגהות בן ארי' (נדפס בסוף טוא"ח‪ ,‬דפוס ווילנא תר"ס) כתב לתרץ‬ ‫בשם הגר"א מווילנא זצ"ל (בביאורו לשה"ש אות ד'‪ ,‬עה"כ מישרים אהבוך) דלפי שכשעשו העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו‬ ‫לעשות המשכן‪ ,‬וביוה"כ ירד משה מהר סיני דנמחל על חטא העגל‪ ,‬ומחרת יוה"כ ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן‪ ,‬וזה היה‬ ‫בי"א בתשרי‪ ,‬וכתיב והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר ב' ימים‪ ,‬הרי י"ג בתשרי‪ ,‬ובי"ד תשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב‬ ‫במנין ובמשקל‪ ,‬ומט"ו התחילו לעשות את המשכן ואז חזרו ענני כבוד‪ ,‬ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי‪ ,‬עכ"ד הנחמדים‪ .‬וכ"כ‬ ‫בדרשות חת"ס וכמו שיבואר להלן‪.‬‬ ‫ובס' פתחא זוטא (הל' סוכה רס"י תרכ"ה‪ ,‬תר"ע לפ"ק) הביא דברי הגר"א הנ"ל והקשה וז"ל‪ :‬אנכי בעניי לא זכיתי להבין היטב דברי‬ ‫הגר"א הנ"ל‪ ,‬דאיך נוכל לומר דהתוה"ק צותה לעשות סוכות בתשרי (אף שהשכל מחייב לעשות בניסן משום דאז הי' הענני כבוד) משום‬ ‫דישראל יחטאו בעגל ויסתלקו הענני כבוד ויוחזר להם בט"ו בתשרי‪ ,‬הלא התורה ניתנה קודם החטא‪ ,‬והבחירה ביד האדם שלא‬ ‫יחטא‪ ,‬וגם לפי"ז הי' לכאורה חטא העגל כמין הכרח קצת כיון שעבור זה ניתנה מצות סוכה בט"ו בתשרי‪.‬‬ ‫ונראה ליישב בפשיטות דברי הגר"א ז"ל‪ ,‬דידוע מה דמבואר בספרי קודש בענין ידיעה ובחירה‪ ,‬דידיעת הקב"ה אינה מכרחת‬ ‫את הבחירה‪ ,‬משא"כ דיבורו של הקב"ה הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד‪ ,‬מכרחת את הבחירה‪.‬‬ ‫ולפי"ז אפ"ל דבאמת טעם האמיתי שציוה הקב"ה בשעת מתן תורה לקיים מצות סוכה בחודש תשרי הוא משום שהקב"ה‬ ‫צופה ומביט עד סוף כל הדורות‪ ,‬וידע היטב שעתידין בני ישראל לעשות העגל‪ ,‬ויסתלקו מהם ענני הכבוד ולא יוחזר להם עד‬ ‫יום ט"ו תשרי כשיתחילו בעשיית המשכן‪ .‬אך מ"מ בשעת מתן תורה לא רצה הקב"ה לגלות טעם זה‪ ,‬שאם יגלה הקב"ה את‬ ‫הטעם לישראל אז יהא בבחינת דיבור של הקב"ה שמכריח את הבחירה‪ ,‬ויהיו בני ישראל מוכרחים לעשות העגל וכקו' הפתחא‬ ‫זוטא הנ"ל‪ ,‬ולומר המצוה בלי טעם היה מתעורר הקושיא דראוי לעשותה בניסן ולא בתשרי‪ .‬ולכך נתן הקב"ה טעם אחר למצוה‬ ‫זו והיא משום שעתידין בני ישראל לעשות סוכות ממש במלחמת סיחון ועוג‪ ,‬וטעם זה אינה תלוי בבחירה ולכך גילה אותם‬ ‫הקב"ה אע"פ שלא היתה עדיין בשעת מתן תורה‪ ,‬ולטעם זה מבואר מדוע עושין סוכות בתשרי ולא בניסן‪ ,‬דמבואר במדרש‬ ‫במדבר רבה (פי"ט ל"ב) דמלחמת סיחון עשו באלול‪ ,‬ועשו את הרגל בתשרי‪ ,‬ואחר הרגל מלחמות עוג‪ .‬הרי שחג הסוכות היתה‬ ‫בין מלחמת סיחון למלחמת עוגאכ ‪ ,‬ושפיר ראוי לעשות זכר למלחמה זו בחודש תשרי‪ .‬אך טעם האמיתי לא גילה אותה הקב"ה‬ ‫בפירוש‪ ,‬רק ברמז רמז לה בתורה דבסוכות הושבתי כתיב מלא להורות לב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪ ,‬וא'‬ ‫סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג‪ ,‬והוסיף הקב"ה למען ידע"ו דורותיכ"ם‪ ,‬דבדורות הבאים אחר חטא‬ ‫העגל‪ ,‬כשיראו איך שנחסרו העננים וחזרו בט"ו תשרי‪ ,‬אז ידעו דורותיכם טעם האמיתי מדוע ציותי לכם לעשות סוכה בחודש‬ ‫תשרי דייקא‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫אכ‪ .‬יש להעיר ממש"כ במדרש אגדת אסתר בגורלו של המן שבחודש כסליו וטבת לכדו בני ישראל את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן‪ .‬שו"ר בתורת משה‬ ‫השלם לחת"ס (פ' דברים‪ ,‬דף ה' ע"ב) דמשמע דכלתה מלחמת עוג בתשרי‪ .‬וע"ע שם (דף ל"ג ע"ב ד"ה ויל"ד) דמשמע דס"ל שמלחמת סיחון ועוג היתה ביום ב' דסוכות‪.‬‬ ‫אפ‬ ‫לגעה רחא ורזחש דובכה יננעל רכז תוכוסד א"רגה ירבדב ‪ -‬ז"ט רמאמ‬ ‫ומדי דברי בתירוץ הגר"א הנ"ל‪ ,‬אמרתי להעיר שמצאתי מקור לדברי הגר"א שנחסרו העננים בחטא העגל‪ ,‬בתרגום על שיר‬ ‫השירים עה"כ (ב' י"ז) עד שיפוח היום ונסו הצללים וז"ל‪ :‬ובזערות יומא עבדו בני ישראל ית עגלא דדהבא ואסתלקו ענני יקרא די‬ ‫מטללין עלויהון ואשתארו מפרסמן‪.‬‬ ‫אך בשפת אמת (ליקוטים לפ' תשא) נתקשה ע"ד התרגום הנ"ל‪ ,‬ממה דמפורש בקרא בנחמי' (ט' י"ח) בזה"ל‪ :‬אף כי עשו להם עגל‬ ‫מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות‪ ,‬ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר‬ ‫מעליהם ביומם להנחותם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו בה‪ ,‬ותירץ בדוחק‪.‬‬ ‫ואולי יש מקום להשוות זה לזה‪ ,‬לפי"מ שמצאתי בדרשות חתם סופר (ח"א דף כ"ט ע"א‪ ,‬לש"ש תקצ"ה) שכתב מעצמו ככל דברי‬ ‫הגר"א ז"ל‪ ,‬אך בשינוי אחת שלא כתב שנסתלקו העננים בחטא העגל‪ ,‬רק שפלט הענן את החוטאים בעגל‪ ,‬וביום ט"ו תשרי נגמרה‬ ‫הסליחה וקלט הענן אותן שכבר פלט‪ ,‬וע"כ יושבים בסוכות זכר לענני הכבוד שקלטם‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וכן הכפיל החתם סופר בדרושים‬ ‫לסוכות (תקצ"ה‪ ,‬דף נ"ג ע"ד) שלכך נשים פטורות ממצות סוכה אע"ג שגם הם היו באותו הנס של ענני הכבוד‪ ,‬משום שענין ענני‬ ‫הכבוד שפלט החוטאים בעגל‪ ,‬וכשמחל להם הקב"ה ביוהכ"פ חזר וקלטם הענן‪ ,‬ע"כ עושים אז סוכות‪ ,‬ונשים לא פלטם הענן‬ ‫מעולם על כן פטורות ממצות סוכה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬הרי לנו מפורש שלא נסתלק הענן לגמרי‪ ,‬רק פלט הענן אותן שחטאו בעגל‪ ,‬והנשים‬ ‫שלא חטאו בעגל נשארו בתוך ענני הכבוד‪ .‬ובזה יתיישב גם דברי הגר"א שיש לומר שהשומע לא דק‪ ,‬ובמקום שנסתלקו העננים‪,‬‬ ‫נאמר שפלט הענן אותן שחטאו‪ ,‬וכמ"ש החתם סופר הנ"ל‪.‬‬ ‫ובדוחק יש להעמיס פירוש זה גם בלשון התרגום באופן זה‪ ,‬דמיירי רק מהחוטאים בעגל ולא בהנשים שלא חטאו‪ ,‬ויש לדייק‬ ‫בלשונו שכתב "ובזערות יומא עבדו בני ישראל ית עגלא דדהבא‪ ,‬ואסתלקו ענני יקרא די מטללין עלויהון (נסתלק מ"עליהם" דהיינו‬ ‫אותם שחטאו בעגל דייקא)‪ ,‬ואשתארו (אותם האנשים שחטאו בעגל) מפרסמן (גלוים לעיני השמש‪ ,‬וכל זה היא רק מאלו שחטאו בעגל‪ ,‬אבל הנשים שפיר‬ ‫נשארו בתוך הענן)‪ ,‬כל זה יש לומר בדוחק כדי שלא יסתור הפסוק בנחמיה‪ - .‬וכעי"ז מצינו במעשה פעור (במדבר כ"ה ד') שאמר הקב"ה‬ ‫למשה קח את כל ראשי העם (לשפוט את העובדים לפעור) והוקע אותם (את העובדים) לה' נגד השמש‪ ,‬ופירש"י בשם המדרש וז"ל‪:‬‬ ‫השמש מודיע את החוטאים‪ ,‬הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו‪.‬‬ ‫וליישב קרא דנחמי' שלא יסתור דברי התרגום‪ ,‬יש לפרש בדוחק‪ ,‬בשנקדים לדייק בלשון הכתוב ואתה ברחמיך הרבים "לא‬ ‫עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו‬ ‫בה"‪ ,‬דנקט העיקר שלא עזב אותם הקב"ה במדבר בלי לידע הדרך‪ ,‬אלא הענן הנחה אותם בדרך הישר‪ ,‬ועמוד האש האיר להם‬ ‫בלילה‪ .‬ולכאורה צ"ב וכי זה בלבד נהנו בני ישראל מענני הכבוד‪ ,‬הלא כתיב שמלתך לא בלתה שהענן גיהץ את הבגדים והבגדים‬ ‫גדלו עמהם‪ ,‬ורגלך לא בצקה‪ ,‬ומה נעשו בנסים האלו אחר שחטאו בני ישראל בעגל‪ .‬אך נראה בשנקדים דקדוק אחר‪ ,‬הלא הענן‬ ‫פלט את כל מי שחטא (רש"י תצא כ"ה י"ח‪ ,‬ילקו"ש סו"פ תצא)‪ ,‬וכל מי שהיה צריך טבילה (פרקי דר"א פמ"ד)‪ ,‬גם כל שבט דן פלט הענן‬ ‫מפני פסל מיכה שהיה עמהם (תרגום יונתן בשלח י"ז ח'‪ ,‬ילקו"ש סו"פ תצא)‪ ,‬גם כל הערב רב (זוה"ק תשא קצ"א)‪ ,‬וא"כ צ"ב מהיכן ידעו כל‬ ‫אלו את הדרך לילך בה‪ .‬אך נראה בפשיטות שאע"ג שלא היו תוך העננים ולא זכו לכל הנסים שזכו אלו שהיו תוך העננים‪ ,‬מ"מ‬ ‫ידעו ע"י העננים את הדרך לילך בה‪ ,‬שהלכו אחרי העננים‪ ,‬וכן היה בבני ישראל אצל חטא העגל‪ ,‬שאע"פ שרוב כלל ישראל חטאו‬ ‫בעו"ה בחטא העגל‪ ,‬מ"מ לא הסיר הקב"ה לגמרי מהם את ענני הכבוד‪ ,‬שא"כ לא היו יודעים בני ישראל את הדרך לילך בה‪ ,‬והיו‬ ‫נשארים הפקר במדבר‪ ,‬וע"כ הקב"ה ברחמיו וחסדיו המרובים לא עזבם במדבר ולא סר את העננים לגמרי‪ ,‬רק פלט הענן את רוב‬ ‫כלל ישראל לחוץ‪ ,‬ולא נשארו בתוכה רק אלו שלא חטאו בעגל‪ ,‬והשאר בני ישראל לא נהנו מן העננים רק להנחותם הדרך ולהאיר‬ ‫להם‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫אנטישד אניעב אריג ‪ -‬ז"י רמאמ‬ ‫בפ‬ ‫מאמר י"ז ‪ -‬גירא בעינא דשיטנא‬ ‫חשבון נפלא במספר הנענועים והמסתעף‬ ‫א) בנוסח ההושענות הושענא שלש שעות הושענא תחיש לתשועות‪ ,‬וצ"ב כוונת "שלש שעות" דייקא‪ - .‬וכן יש להתבונן‬ ‫בכמה מאמרי חז"ל שמוזכר בהם שיעור שלש שעות דייקא ואציין מקצתן‪ :‬במס' ברכות (דף ל"ב ע"ב) חסידים הראשונים היו שוהין‬ ‫שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת‪ ,‬נמצא ששהו ג' שעות בכל תפלה‪ - .‬גם בתפלת משרע"ה במלחמת‬ ‫עמלק מבואר בספה"ק פרי עץ חיים (שער התפלה פ"ז) בשם רז"ל שלא היו ידיו של משה פרושות יותר מג' שעות‪ ,‬וכ"כ ברמב"ן‬ ‫(שמות י"ז י"א) בשם המדרש (ספר הבהיר אות קל"ח) וז"ל‪ :‬וכי משה היה עושה שיגבר עמלק עליו אלא אסור לאדם לשהות שלש‬ ‫שעות כפיו פרושות לשמים‪ - .‬גם באחאב מלך ישראל כתיב ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על‬ ‫בשרו ויצום וגו' ודרשו חז"ל (שהש"ר פ"א ל"ה) כמה נתענה ריב"ל אמר ג' שעות אם היה למוד לאכול סעודתו בשלש שעות אוכל‬ ‫בשש ואם היה אוכל בשש אוכל בתשע‪ - .‬גם לעתיד מצינו בילקוט שמעוני (שה"ש פ"ד רמז תתקפ"ח) אמר רבי ברכיה בשלש שעות‬ ‫עתיד הקב"ה ליפרע מעשו ואלופיו שנאמר עתה אקום יאמר ה'‪ ,‬עתה ארומם‪ ,‬עתה אנשא‪ ,‬עכ"ד המדרש‪ .‬וצ"ב הלא אין מעצור‬ ‫לפני השי"ת להושיע ברב או במעט‪ ,‬ומדוע עתיד הקב"ה ליפרע מעשו ואלופיו בשלש שעות דייקא‪.‬‬ ‫ב) בילקוט שמעוני (בראשית פ"ה רמז מ"א) מצינו בזה"ל‪ ,‬זה ספר תולדות אדם העביר לפניו כל הדורות הראהו דוד חיים חקוקין‬ ‫לו ג' שעות אמר לפניו רבונו של עולם לא תהא תקנה לזה אמר כך עלתה במחשבה לפני א"ל כמה שני חיי א"ל אלף שנים א"ל‬ ‫יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל ע' שנים משנותי יהיו למזל זה מה עשה אדם הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו‬ ‫הקב"ה ומטטרון ואדם‪ ,‬עכ"ל המדרש‪ .‬ורבו הדקדוקים בזה‪ - .‬א‪ .‬מדוע גזר הקב"ה שיחיה ג' שעות דייקא בדיוק לא פחות ולא‬ ‫יותר‪ .‬ב‪ .‬אם היה דוד המלך חי ג' שעות מה היה עם משיח וגאולת ישראל‪ .‬ג‪ .‬מדוע דייקא אדה"ר צריך להשלים לו שנותיו‪ .‬ד‪.‬‬ ‫עוד יל"ד דידוע דבלי חטא אדה"ר לא היה מיתה כלל בעולם וא"כ איך יתכן שיוולד תינוק רק לג' שעות‪ ,‬ועכ"ח צ"ל דאז לא היה‬ ‫דוד נולד כלל‪ ,‬וצ"ב מדוע דייקא ע"י חטא אדה"ר נולד דוד‪ .‬ה‪ .‬גם עצם הדבר צ"ב מדוע הראה הקב"ה לאדה"ר דייקא דור ודור‬ ‫ודורשיו‪ .‬ומשמע מלשון המדרש שבמכוון הראהו הקב"ה שדוד המלך אין לו רק ג' שעות לימי חייו‪ ,‬ונראה שהיה ברצון הקב"ה‬ ‫שאדם הראשון ימסור לו קצת מחייו‪ ,‬והרי זה פליאה עצומה מדוע עשה ה' ככה לקצוב אלף שנים לאדה"ר וג' שעות לדוד‪ ,‬ואח"כ‬ ‫לבקש מאדה"ר מתנה שיתן מימי חייו ע' שנים לדוד‪ ,‬הלא אין מעצור לה' ליתן מתחלה ע' שנים לדוד‪ ,‬ותק"ל שנים לאדה"ר‪.‬‬ ‫ג) ידוע דברי המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון לכפר על מעשה ראשון וצ"ב איך מתכפר בזה מעשה אדם הראשון‪ .‬ובילקוט‬ ‫האורים (פ' אמור) כתב בשם ספר קול קול יעקב להוכיח דחטא אדה"ר היה ביום א' דסוכות לפי"ד המדרש עה"כ ויהי ערב ויהי‬ ‫בוקר יום אחד דקאי על יוהכ"פ ולפי"ז נמצא דיום ראשון לבריאה היה ביוהכ"פ ויום בריאת וחטא אדה"ר היה ביום א' דסוכות‬ ‫ולכך מכפרים בו מעשה ראשון‪ .‬אך עדיין צ"ב איך מתכפר חטא אדה"ר ע"י נטילת ד' מינים‪ - .‬עוד מצינו מדרש פליאה וז"ל‪ :‬אלו‬ ‫הכופרים בתחיית המתים מדוע נוטלין לולב בימין ואתרוג בשמאל וצ"ב דמה זה לזה‪.‬‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים לבאר מספר הנענועים שמצינו בזה מנהגים שונים כמבואר בשו"ע (או"ח סי' תרנ"א) ובנו"כ‪ ,‬ובזוה"ק‬ ‫(פנחס רנ"ה ע"ב) מבואר שמנענין ג' נענועים לכל צד שעולה לח"י נענועים כנגד י"ח ברכות שבשמ"ע‪ ,‬וכ"ה בכתבי האריז"ל וברבינו‬ ‫בחיי (ויקרא כ"ג מ')‪ .‬ובספה"ק זרע קודש (ליום א' דסוכות‪ ,‬ד"ה ולקחתם) כתב טעם לח"י נענועים‪ - .‬מנהג העולם לנענע ל"ו פעמים בכל‬ ‫נענועים דהיינו שמנענים ג' פעמים לכל צד הלוך ושוב ומנענענין בין בהולכה ובין בהובאה נמצא שבכל צד ששה נענועים ולששה‬ ‫קצוות עולה ל"ו‪ ,‬וכ"כ בסודן של דברים בספר הקנה (ד"ה סוד סוכה) ובכתבי הרמ"ע מפאנו (מאמר מעין גנים)‪ - .‬עוד מצינו מנהג צדיקים‬ ‫שמנענין בכל הולכה ג' פעמים ובכל הובאה ג' פעמים‪ ,‬וכמ"ש בספה"ק זרע קודש (יום ג' דסוכות) וזל"ק‪ :‬אנו מנענעין בכל נענוע ג'‬ ‫נענועין קטנים‪ .‬ועי"ז עולה לי"ח פעמים לכל צד ולששה קצוות עולה ק"ח נענועים‪ - .‬והנה כל אלו המנהגים יסודתם בהררי קודש‬ ‫גפ‬ ‫אנטישד אניעב אריג ‪ -‬ז"י רמאמ‬ ‫ובספרי קודש כתבו כמה רמזים וטעמים על מספרים אלו‪ ,‬מ"מ אמרתי הלא דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע שמתחלק לכמה‬ ‫ניצוצות ואף אנן נימא בה מילתא‪.‬‬ ‫ונקדים אומרם ז"ל (ב"ר כ"א ז') דרש רבי יהודה בן פדייא מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצווי אפילו שעה‬ ‫אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים שנאמר (ויקרא י"ט) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל א"ר הונא כד שמע בר קפרא כן‬ ‫אמר יפה דרשת בן אחותי עכ"ד המדרש‪ - .‬והקשה היפה תואר דלא דמי איסור ערלה למה שנאסר לאדה"ר לאכול מעץ הדעת‪,‬‬ ‫דהלא כללא אית לן דמי שיש לו פת בסלו לא תקיף יצריה כולי האי‪ ,‬וא"כ איך מדמה איסור ערלה לאיסור עץ הדעת‪ ,‬הלא ערלה‬ ‫נחשב כפת בסלו דלא תקיף יצריה כולי האי משום שיש לו היתר אחר ג' שנים‪ ,‬משא"כ עץ הדעת שהיה איסורו איסור עולם היה‬ ‫תקיף יצריה עד למאוד וע"כ לא היה יכול להתאפק אפילו שעה אחת‪ - .‬ותירץ בנזר הקודש עפימ"ש קצת חכמי האמת (עי' בחסל"א‪,‬‬ ‫וע"ע בשעה"כ דרושי ר"ה דרוש א') דבאמת לא נאסר לאדה"ר לאכול מעץ הדעת כי אם עד שבת‪ ,‬משום שעד שב"ק הי' בחלק הרע‬ ‫הנקרא ערלה‪ ,‬אבל אם הי' ממתין עד שב"ק הי' עץ הדעת נמתק בטוב בקדושת שבת‪ ,‬והי' בידו לאכול ממנו כל חפצו וחי לעולם‬ ‫עכ"ד‪ .‬ובספה"ק באר מים חיים (פ' בראשית) ביאר בא"ד וזל"ק‪ :‬זאת הוא שחידש ר' יהודה אשר לא נאסר אדם לאכול מהעץ כי אם‬ ‫בו ביום ולערב היה מותר‪ ,‬וזה אמר שלא יכול לעמוד בצוויו שעה אחת כי לאחר השעה היה מותר לגמרי שיאכל ממנו‪ ,‬וזה הוא‬ ‫תימה ופליאה גדולה למאוד מה שלא היה פלא כל כך אם נאמר שנאסר לאכלו עד עולם ועל הדבר הזה קילסה בר קפרא עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה מלשון המדרש הנ"ל משמע שלא חטא אדם הראשון רק בשעה אחת‪ ,‬והנה ידוע דשעה נחלקת לתתר"פ חלקים וכמ"ש‬ ‫בספה"ק בני יששכר (ראש חודש מ"א) דמקובל ביד הקדמונים אשר בני יששכר עלו למרום וגילו להם סוד זה חלוקת השעה‬ ‫לתתר"ף חלקים ובודאי יש בזה איזה סוד נעלם וכו' יעו"ש‪ ,‬ובזה יבואר מנהגינו לנענע ל"ו פעמים בכל נענועים‪ ,‬דאם נחשוב‬ ‫החשבון נראה שאנו מנענים במשך ימי החג סך תתר"פ נענועים ונמצא שבכל נענוע מתקנין חלק אחד של מעשה ראשון והבן‪,‬‬ ‫והחשבון הוא בפשיטות כמו שאבאר‪.‬‬ ‫א‪ .‬מנענעים לכל צד ג' נענועים בהולכה וג' נענועים בהובאה‪ ,‬שעולה ששה (‪ )6‬נענועים לכל צד‪ .‬ב‪ .‬מנענים לששה קצוות צפון‬ ‫דרום מזרח מעלה מטה מערב לכל צד (‪ )6‬נענועים‪ ,‬הרי ששה פעמים ששה עולה ל"ו (‪ )36‬נענועים בכל נענוע‪ .‬ג‪ .‬מנענעים חמש‬ ‫פעמים בכל יום אחת בנטילת לולב וד' פעמים בהלל‪ ,‬הרי ה' פעמים ל"ו עולה ק"פ (‪ .)180‬ד‪ .‬מנענעים בששה ימים במשך ימי‬ ‫החג (חוץ משב"ק) הרי ששה פעמים ק"פ (‪ )180‬עולה תתר"פ (‪ - .)1,080‬והחשבון בקיצור שמנענים רק ששה ימים דיום אחד היא‬ ‫שבת‪ ,‬ובכל יום מנענעים חמשה פעמים ד' בהלל וא' בנטילת לולב‪ ,‬ונמצא שבמשך החג מנענעים ל' פעמים‪ ,‬ול' פעמים ל"ו עולה‬ ‫תתר"פ‪ - .‬ונמצא שבכל נענוע אנו מתקנין חלק אחד של מעשה אדם הראשון שהקדים לאכול מעץ הדעת תתר"פ חלקים‪.‬‬ ‫אך עדיין לא מצאנו מנוח לפימ"ש בנזר הקודש שם שבאמת היה חטא אדם הראשון ג' שעות‪ ,‬דהרי אחז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב)‬ ‫דבשעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן ובעשירית סרח לפי"ז הי' לו ג' שעות עד הלילה‪ ,‬ולפי חשבון החלקים נמצא שזהו‬ ‫ג' פעמים תתר"פ שעולה ג' אלפים ר"מ (‪ ,)3,240‬וא"כ לא סגי בתתר"פ נענועים לכפר על מעשה ראשון‪.‬‬ ‫ונראה דיתכן לומר דהג' מינים שבלולב שמענענים בכל אחד מהם תתר"פ נחשבת לג' פעמים תתר"פ לכפר על מעשה ראשון‪,‬‬ ‫ואע"ג שמנענים גם עם האתרוג תתר"פ מ"מ יתכן דנענועי האתרוג אינו נחשב לכפר על אדם הראשון לפימ"ש חז"ל דעץ הדעת‬ ‫אתרוג היה ואין קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬וכעי"ז מצינו ברבינו בחיי (ויקרא כ"ג מ') וז"ל‪ :‬לפי שקצץ אבינו הראשון וחטא באתרוג לבדו‬ ‫אין אנו מביאין האתרוג לבדו אלא נביאהו עם שאר הפרי ליחדו עם כלן וכלן עמו ומזה אנו מתקנין את אשר עותו ומרצין בו‬ ‫המקום עכ"ל‪ ,‬ולכך לא נאגד האתרוג עם שאר המינים משום שלא בא לכפר עמהם על מעשה ראשון‪ ,‬רק האתרוג הוא זכר לעץ‬ ‫הדעת ושאר המינים באים לכפר על חטא זה‪ ,‬וכדי שלא לעורר חטאו לא נאגד עם המכפרים‪ ,‬ובזה יבואר מילתא בטעמא על מה‬ ‫שנוטלים הלולב בימין ולא האתרוג משום שלולב ומיניו הם המכפרים על האתרוג שעץ הדעת היה ממנה‪.‬‬ ‫ובזה יבואר היטב דברי המדרש אלו הכופרים בתחיית המתים מדוע נוטלין לולב בימין ואתרוג בשמאל‪ ,‬דהנה הטעם שיהיה‬ ‫לעתיד תחיית המתים הוא משום שאז יתכפר מעשה ראשון שגרם למיתה‪ ,‬אבל אלו הכופרים בתחיית המתים שסוברים שלעולם‬ ‫אנטישד אניעב אריג ‪ -‬ז"י רמאמ‬ ‫דפ‬ ‫לא יתכפר מעשה ראשון‪ ,‬א"כ תקשה עליהם למה נוטלין לולב בימין ואתרוג בשמאל דאין נפק"מ בין זה לזה‪ ,‬ומדוע נוטלין‬ ‫שלשה מצות באגודה אחת בלי האתרוג‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫אך מנהג הצדיקים להדר יותר ולנענע בכל הארבע מינים ביחד ג' פעמים תתר"פ דהיינו ג' אלפים ר"מ נענועים ובזה מכפרים‬ ‫על מעשה ראשון‪ ,‬ולכך מנענעים באופן זה‪ .‬א‪ .‬עושים ג' פעמים הולכה והובאה‪ ,‬ומנענים בכל הולכה ג' פעמים ובכל הובאה ג'‬ ‫פעמים‪ ,‬נמצא שבכל הולכה והובאה עושים ששה נענועים‪ ,‬ועושים ג' פעמים הולכה והובאה נמצא שבכל צד עושים ג' פעמים‬ ‫ששה נענועים‪ ,‬ועי"ז עולה לי"ח פעמים (‪ )18‬לכל צד‪ .‬ב‪ .‬מנענים לששה קצוות צפון דרום מזרח מעלה מטה מערב לכל צד י"ח‬ ‫(‪ )18‬נענועים‪ ,‬הרי ששה פעמים י"ח עולה ק"ח (‪ )108‬נענועים בכל נענוע‪ .‬ג‪ .‬מנענעים חמש פעמים בכל יום אחת בנטילת לולב וד'‬ ‫פעמים בהלל‪ ,‬הרי ה' פעמים ק"ח עולה תק"מ (‪ .)540‬ד‪ .‬מנענעים בששה ימים במשך ימי החג (חוץ משב"ק) הרי ששה פעמים תק"מ‬ ‫(‪ )540‬עולה ג' אלפים ר"מ נענועים (‪ - .)3,240‬כל נענוע מכוון נגד חלק אחד מהג' שעות שהקדים אדם הראשון לאכול מעץ הדעת‬ ‫ושפיר בא לכפר על מעשה ראשון‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ולפי"ז שע"י נענועי הלולב מתקנים חטא אדה"ר יבואר אומרם ז"ל (ויק"ר ל' ט"ז) בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני‬ ‫נגלה לכם ראשון‪ ,‬ופורע לכם מן הראשון זה עשו הרשע דכתיב ביה (בראשית כ"ה) ויצא הראשון‪ ,‬ובונה לכם ראשון זה בית המקדש‬ ‫דכתיב ביה (ירמי' י"ז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו‪ ,‬ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב ביה (ישעי' מ"א) ראשון‬ ‫לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן עכ"ל המדרש‪ ,‬דמבואר בספרי קודש דבלי חטא אדה"ר היה תיכף עולם התיקון כמו שיהיה‬ ‫לעתיד וע"י חטא אדה"ר נתערבו טוב ברע ולכן נגזר גזירת הגלות לזכך ולצרף את ישראל ולפי"ז נמצא דע"י נטילת לולב מקרבים‬ ‫את הגאולה שלימה‪ .‬ובס' ארצות החיים להגר"ח פאלאג'י זצ"ל (שער ב' אות ט"ו) פירש בזה מאה"כ אם לא אעלה את ירושלים‬ ‫דאעל"ה ר"ת א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס דנטילת ד' מינים גורם שנזכה לעלות לציון ברנה‪ .‬ובזה יבואר גם משאחז"ל (סוכה מ"ה‬ ‫ע"א) כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהלים קי"ח) אסרו חג‬ ‫בעבותים עד קרנות המזבח‪ ,‬דע"י שנוטל הד' מינים מקרב את הגאולה וגורם שנוכל לבנות מזבח ולהקריב עליה קרבנות‪.‬‬ ‫וארווחנא לבאר בזה מאמרם ז"ל (סוכה ל"ח ע"א) דרב אחא בר יעקב ממטי ליה (מוליך) ומייתי ליה (מביא) אמר דין גירא בעיניה‬ ‫דשיטנא‪ ,‬ולדרכינו מבואר לפי"מ שאחז"ל (שם נ"ב ע"א) דלעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו‪ ,‬והנה השטן הוא היצה"ר‬ ‫שיורד ומקטרג ועולה ומסטין‪ ,‬וא"כ נמצא שע"י הנענועים מקרבין סוף השטן ושפיר נחשב כגירא בעינא דשיטנא‪ .‬ובזה יבואר‬ ‫מאמרינו (ביה"ר לפני נטילת לולב) ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות וכו'‪ ,‬וכעי"ז אחז"ל (סוכה ל"ז ע"ב) מוליך ומביא כדי לעצור רוחות‬ ‫רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים‪ ,‬דהרי כל עיקר מניעת השפע נגרם ע"י החטא שבא מסיבת חטא אדה"ר‪ ,‬ומכיון‬ ‫שמתקנים חטא אדה"ר חוזרת השפע למקומה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ובזה נראה לבאר ענין דוד המלך‪ ,‬דהנה נתבאר דבלי חטא אדם הראשון היה כבר עולם התיקון וכמבואר במדרש עה"כ ורוח‬ ‫אלקים מרחפת על פני המים זה רוחו של מלך המשיח‪ ,‬וא"כ לא היה צורך כלל בגלות וגאולה ולא היה צורך שיוולד דוד המלך‬ ‫לאחר כמה שנים שישתלשל ממנה מלכות בית דוד ומלך המשיח‪ ,‬ורק אחר שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת שעי"ז‬ ‫נתערבו טוב ברע אז נגזר גזירת הגלות‪ ,‬והקב"ה המקדים רפואה למכה כבר סיבב באותה שעה גם הישועה שבמשך הימים יוולד‬ ‫בן לישי שבו נשמת דוד המלך שממנו ישתלשל משיח צדקנו שיבוא לגאלינו באחרית הימים‪( ,‬ומבואר בספרי קודש שדוד המלך בא‬ ‫לעולם כדי לתקן מה שחטא אדה"ר‪ ,‬ואד"ם ר"ת א'דם ד'וד מ'שיח‪ ,‬עי' בס' אדיר במרום לרמח"ל מש"כ בזה)‪ ,‬אך מכיון שכל זה לא נגזר רק בשביל‬ ‫חטא אדם הראשון‪ ,‬ע"כ גזר הקב"ה שלא יקציבו לבן הזה רק ג' שעות לימי חייו כדי שיכיר אדם הראשון שכל זה נוצר בשביל‬ ‫חטאו שהקדים ג' שעות לאכול מעץ הדעת‪ ,‬אך מכיון שא"א שיחיה דוד רק ג' שעות שעי"ז לא יוכל להוליד משיח לכך הראה‬ ‫הקב"ה לאדה"ר ד'ור ד'ור ו'דורשיו (ר"ת דוד) ובתוכם הראהו גם את דוד שחיים חקוקין לו ג' שעות‪ ,‬ובזה רמז לו הקב"ה שכל זה בא‬ ‫בעונו שאכל מעץ הדעת‪ ,‬וכשראה אדה"ר כך הבין שעליו מוטל החוב להשלים לדוד את הנשאר וע"כ פתח ואמר ע' שנים משנותי‬ ‫יהיו למזל זה והסכים הקב"ה על ידו‪.‬‬ ‫הפ‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫ובזה יבואר בדרך רמז מאמר הכתוב (ישעי' ס' כ"ב) הקטן יהיה לאלף וגו' אני ה' בעתה אחישנה‪ ,‬שבא לרמז על דוד המלך‬ ‫שנקרא קטן (בשמואל א' י"ז י"ד) שהרי עמד למות אחר ג' שעות ללידתו‪ ,‬ואמר הנביא שקטן זה יהיה לאלף דהיינו שישלים את‬ ‫האלף שנים השייכים לאדם הראשון‪ ,‬והטעם שאדם הראשון ימסור לו משנותיו הוא משום שע"י החטא שלו נגרם שיהיה גלות‬ ‫וגאולה‪ ,‬וע"ז ממשיך הנביא ואומר אני ה' בעתה אחישנה דמיירי מזמן הגאולה‪ ,‬והבן‪( .‬אגב יש לציין דבר נפלא מש"כ בסידור של"ה עה"כ על‬ ‫תבטחו בנדיבים‪ ,‬דבסוף ימיו רצה אדה"ר לחזור ממתנתו לדוד‪ ,‬והראהו הקב"ה שיעקב קיים את נדרו‪ ,‬ולכך גם אדה"ר קיים נדרו לדוד‪ ,‬וז"ש אל תבטחו בנדיבים‬ ‫בבן אדם רק אשרי שא‪-‬ל יעקב בעזרו‪ ,‬והיא פלא)‪.‬‬ ‫ואולי זהו ענין חסידים הראשונים שהתפללו בכל תפלה ג' שעות דייקא‪ ,‬דהנה עיקר עבודתינו בעולם הזה היא לתקן חטא‬ ‫אדם הראשון שזהו שורש מכל החטאים שעי"ז נתערבו טוב ורע בעולם‪ ,‬וזהו שאחז"ל שלא היו ידיו של משה פרושות יותר‬ ‫מג' שעות‪ ,‬ולכך מצינו גבי אחאב דכשעשה תשובה נתענה ג' שעות‪ - .‬גם לעתיד כשנזכה לתקן כל החטא שחטא אדה"ר בג'‬ ‫שעות אלו ישלם הקב"ה לנו מדה כנגד מדה ולכך עתיד הקב"ה ליפרע מעשו ואלופיו בשלש שעות דייקא‪ - .‬וזהו כוונת מאמרינו‬ ‫הושענא שלש שעות שאנו מתפללים ומבקשים מאת הקב"ה שיעזור לנו לתקן הפגם של שלש שעות‪ ,‬ועי"ז יהיה גם הושענא‬ ‫תחיש לתשועות‪ ,‬שהקב"ה ימהר ויחיש גאולתינו ופדות נפשינו‪.‬‬ ‫ובדרך רמז יש לפרש בזה מליצת לשון חכמינו ז"ל בכמה מקומות (שבת ק"ו ע"ב‪ ,‬קי"ג ע"א‪ ,‬עירובין ס' ע"א‪ ,‬ביצה כ"ד ע"א‪ ,‬ע"ז ל"ב ע"ב)‬ ‫גמר"א גמו"ר זמורתא תהא‪ ,‬דהנה אדה"ר חטא בג' שעות שעולה ג' אלפים ר"מ חלקים‪ ,‬והנה תיבת גמר"א ר"ת ג' א'לפים ר"מ‪,‬‬ ‫וזשאחז"ל גמר"א גמו"ר היינו שתגמרו לתקן כל התיקונים של ג' אלפים ר"מ חלקים שנפגם ע"י החטא של אדה"ר‪ ,‬ואז זמורתא‬ ‫תהא שאז ימלא שחוק פינו ומכנף הארץ זמירות שמענו בביאת משיח צדקנו בב"א‪.‬‬ ‫ויה"ר שהבוכ"ע יערה עלינו רוח טהרה ממרום שנזכה לקיים מצות נטילת ד' מינים כראוי בכל פרטיה ודקדוקיה וכוונותיה‬ ‫ויעלה עבודתינו לרצון לפני השי"ת ויתוקן כל התיקונים הנצרכים לתקן ע"י מצות אלו‪ ,‬ויתקיים אצלנו דברי המדרש הנ"ל דבזכות‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני נגלה לכם ראשון ובונה לכם ראשון זה בית המקדש ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח וכו'‪,‬‬ ‫ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים‪ ,‬תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה‪ ,‬והבוכ"ע ימהר ויחיש‬ ‫גאולתינו ופדות נפשינו ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים אכי"ר‪.‬‬ ‫מאמר י"ח ‪ -‬ושאבתם מים בששון‬ ‫ובו ב' דרושים‬ ‫דרוש א' ‪ -‬ביאור רחב במצות ניסוך המים ושמחת בית השואבה‬ ‫א‪ .‬במס' סוכה (דף מ"ט ע"א) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שיתין (פירש"י‪ :‬חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים) מששת ימי‬ ‫בראשית נבראו‪ ,‬שנאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן‪ ,‬חמוקי ירכיך אלו השיתין‪ ,‬כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד‬ ‫התהום‪ ,‬מעשה ידי אמן זו מעשה ידי אומנותו של הקב"ה‪ ,‬תנא דבי רבי ישמעאל בראשית אל תיקרי בראשית אלא ברא שית וכו'‪.‬‬ ‫ויש לדקדק‪ .‬א) מדוע נבראו שיתין חלולין עד התהום דייקא‪ ,‬הלא לא עביד קוב"ה ניסא למגנא ואיזה צורך יש בירידת הנסכים‬ ‫עד התהום‪ .‬ב) מה נשתנה שיתין מכל חלקי ביהמ"ק שנבראו כבר מששת ימי בראשית‪ ,‬ובפרט שעצם הר המוריה לא נברא עדיין‬ ‫עד עקידת יצחק (תנחומא וירא פכ"ב)‪ .‬וכמה אלפים שנים חלפו ועברו משעת בריאת השיתין עד שהתחילו להשתמש בהם לצורך‬ ‫הנסכים‪ ,‬ומצינו שברבות הימים נתמלאו השיתין עפר או צרורות עד שהוצרך דוד המלך לחפרו מחדש (עי' רש"י סוכה נ"ג)‪.‬‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫ופ‬ ‫ב‪ .‬אגב יש להעיר בענין דומה‪ ,‬דגם במזבח מצינו שנקבע מקומו בששת ימי בראשית‪ ,‬כמבואר ברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ב ה"א)‬ ‫וז"ל‪ :‬המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם שנאמר זה מזבח לעולה לישראל‪ ,‬ומסורת ביד הכל שהמקום‬ ‫שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כשיצא‬ ‫מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא אמרו חכמים אדם ממקום‬ ‫כפרתו נברא עכ"ל‪ .‬וטעמא בעי מדוע מזבח מקומו מכוון ביותר יותר משאר חלקי ביהמ"ק‪ ,‬ומדוע כבר נקבע המקום מששת‬ ‫ימי בראשית‪.‬‬ ‫ג‪ .‬להלן בגמ' (סוכה נ' ע"ב) איתמר רב יהודה ורב עינא חד תני שואבה וחד תני חשובה‪ ,‬אמר מר זוטרא מאן דתני שואבה לא‬ ‫משתבש ומאן דתני חשובה לא משתבש‪ ,‬מאן דתני שואבה לא משתבש דכתיב ושאבתם מים בששון ומאן דתני חשובה לא‬ ‫משתבש דאמר רב נחמן מצוה חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית (דשיתין נבראו מששת ימי בראשית לקבל הנסכים)‪ .‬ולהלן במתני'‬ ‫(דף נ"א ע"א) מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו‪ .‬ויש להתבונן מהו ענין שאיבת המים בששון דייקא‪ ,‬ומאי‬ ‫שנא מניסוך היין בכל השנה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬גם יש להבין מדוע מתחלת השמחה דייקא בב' דסוכות ובאישפוזא דיצחק‪ .‬ומצינו עוד במס' תענית (דף ב' ע"ב) רבי יהודה‬ ‫בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר (גבורות גשמים)‪ ,‬מאי טעמא דתניא ריב"ב אומר נאמר בשני ונסכיהם (דסגי בנסכה) ונאמר בששי‬ ‫ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם הרי מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן מים מכאן רמז לניסוך המים מן התורה‪ ,‬ומאי שנא בשני דנקט דכי‬ ‫רמיזי להו בקרא בשני הוא דרמיזי הלכך בשני מדכרינן (פירש"י‪ :‬כיון דבשני אייתר מ"ם לדרשה להכי מתחילין להזכיר בשני) עכ"ד הגמ'‪ .‬והיא‬ ‫גופא טעמא בעי מדוע התחיל רמז של ניסוך המים בב' דסוכות דייקא‪.‬‬ ‫ה‪ .‬להלן במתני' (סוכה נ"א ע"ב) חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה שיר המעלות‬ ‫שבתהלים שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה‪ .‬וכתבו המפו' (תפארת ישראל) שהלוים שרו שיר המעלות‪ .‬ויש לדקדק‬ ‫מדוע שרו דייקא שיר המעלות בשמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬להלן (סוכה נ"ג ע"א) הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד‪ ,‬אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן וכו' בשעה שכרה דוד שיתין‬ ‫(פירש"י אף למ"ד שנבראו השיתין מששת ימי בראשית שמא נתמלאו עפר או צרורות וצריך לכרותן) קפא תהומא (צף התהום למעלה ויצא) ובעא‬ ‫למשטפא עלמא‪ ,‬אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח (פירש"י וז"ל‪ :‬מפני שהחרס צולל ויורד‬ ‫ואינו צף כדי שירד וינוח על הנקב)‪ ,‬נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו (לבדוק את הסוטה ואם טהורה היא‬ ‫יהא שלום ביניהם) אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה אמר ליה‬ ‫שרי‪ ,‬כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי‪ ,‬כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב‬ ‫עלמא (כמה שהתהום גבוה וסמוך לארץ מתלחלח העולם והארץ מצמחת פירותיה)‪ ,‬אמר חמש עשרה מעלות (חמשה עשר מזמורים של שיר המעלות)‬ ‫ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי ואוקמיה באלפי גרמידי‪ ,‬עכ"ד הגמ'‪ .‬ויש להבין‪ :‬א) מדוע נמצא פתח התהום בדיוק תחת מקום‬ ‫המקדש ומקום המזבח ותחת השיתין דייקא‪ .‬ב) מדוע הניחו מן השמים שיכנס כל העולם בסכנה עצומה ע"י כריית השיתין‬ ‫לצורך ניסוך המים‪.‬‬ ‫ז‪ .‬בענין האבן שמצא דוד על פתח התהום בשעת כריית השיתין‪ ,‬יש לחקור באיזה זמן הניח הקב"ה אבן זה על התהום‪ ,‬דבדברי‬ ‫חכמינו ז"ל מצינו שלשה זמנים בזה וכמו שיבואר לפנינו‪.‬‬ ‫א) מששת ימי בראשית‪ .‬כמבואר ברש"י (סוכה שם) וז"ל‪ :‬באגדת דספר שמואל מפורש שמצאו דוד על פני נקב התהום וכתוב‬ ‫בו שהיה שם מששת ימי בראשית עכ"ל‪ .‬וזה מכוון למש"כ בזוה"ק (ח"א ע"ב ע"א) דהחרס שמצא דוד היתה אבן שתיה שבו נברא‬ ‫העולם‪ ,‬וכמ"ש חז"ל (יומא נ"ד ע"ב) שבששת ימי בראשית ירה הקב"ה אבן בים וממנו נשתת העולם ולכך נקראת "אבן שתיה"‪,‬‬ ‫ואבן זה מונח על התהום כמבואר בתרגום יונתן (שמות כ"ח ל') שבאבן שתיה חתם הקב"ה פתח התהום‪ .‬ומפורש יותר בזוה"ק (ח"ב‬ ‫צ"א ע"ב) וז"ל‪ :‬קודשא בריך הוא כד שתיל עלמא אטבע גו תהומי צרורא חדא חקיקא בשמא קדישא ואטבע לה לגו תהומא‪ ,‬וכד‬ ‫מיא בעאן לסלקא חמאן רזא דשמא קדישא חקיק על ההוא צרורא‪ ,‬ותייבין ומשתקעין והדרין לאחורא‪ ,‬ושמא דא קיימא עד‬ ‫יומא דא גו תהומא וכו' עכל"ק‪.‬‬ ‫זפ‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫ב) מרעידת האדמה בשעת מתן תורה‪ .‬בירושלמי (סנהדרין פ"י ה"ב) מצינו בזה"ל‪ :‬כן את מוצא בשעה שבא דוד לחפור תימליוסים‬ ‫של בית המקדש‪ ,‬חפר חמש עשר מאוין דאמין ולא אשכח תהומא‪ ,‬ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מירמיתיה‪ ,‬א"ל לית את יכיל‪,‬‬ ‫א"ל למה‪ ,‬א"ל דנא הכא כביש על תהומא‪ ,‬א"ל ומן אימת את הכא‪ ,‬א"ל מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני אנכי ה' אלהיך‬ ‫רעדת ארעא ושקיעת ואנא יהיב הכא כביש על תהומא‪ ,‬אע"ג כן לא שמע ליה כיון דרימיה סליק תהומא ובעא מטפא עלמא‪.‬‬ ‫וכ"ה בילקוט שמעוני (תהלים רמז תתע"ח)‪ .‬גם במדרש שמואל (פרשה כ"ו) מצינו בזה"ל‪ :‬כיון שחפר דוד אלף וחמש מאות אמה מצא‬ ‫בה חרס‪ ,‬אמר כל יגיעה זו שיגעתי ואחר כך מצאתי חרס‪ ,‬באותה שעה נתן הקב"ה פתחון פה לחרס‪ ,‬אמר אין זה מקומי אלא‬ ‫בשעה שנבקעה הארץ ירדתי כאן‪ ,‬אם אין את מאמיני הרי תהום תחתי‪ ,‬נטלו דוד ועלה תהום והציפו וכו' עכ"ל‪ ,‬ופירש בעץ יוסף‬ ‫בשעה שנבקעה הארץ ר"ל בשעת מתן תורה ארץ רעשה ונשקעה וניתן החרס במאמרו יתברך לכבוש התהום‪ .‬וכן ברש"י (מכות‬ ‫י"א ע"א ד"ה קפא) מביא בשם ירושלמי שהחרס הגביה קולו ואמר לדוד אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה‬ ‫שרעדה כל הארץ‪ - .‬וצ"ב להשוות הדברים זה לזה האם היתה שם החרס מששת ימי בראשית או משעת מתן תורה (ועי' בעין אליהו‬ ‫על העין יעקב מכות שם מש"כ בזה)‪ - .‬עוד יוקשה על דברי הירושלמי דאיך יתכן לומר שלא ניתנה החרס עד מתן תורה‪ ,‬א"כ מדוע לא‬ ‫נשטף העולם במשך ב"א ותמ"ח שנים עד נתינת התורה‪.‬‬ ‫ג) משעה שהיה יעקב בבית אל‪ .‬בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ה) מצינו בזה"ל‪ :‬לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד‬ ‫עליו יצחק אביו וישם אותם מראשותיו וכו' ונעשו כולן אבן אחת וכו' וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כולם אבן‬ ‫אחת ושם אותו מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה‪ ,‬מה עשה הקב"ה נטה רגל‬ ‫ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות ועשה אותה סניף לארץ (לחזקה ולסעדה‪ ,‬רד"ל) כאדם שעושה סניף לכיפה לפיכך נקראת אבן‬ ‫השתיה שמשם הוא טבור הארץ ומשם נמתחה כל הארץ ועליה היכל ה' עומד שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית‬ ‫אלקים‪ - .‬והיא פלא דמבואר לעיל דאבן שתיה כבר קאי וקיימא על פתח התהום מששת ימי בראשית כנ"ל‪ ,‬וא"כ מה יתן ומה‬ ‫יוסיף אבנים של יעקב‪ ,‬ואם נצרך הארץ לחזקה ולסעדה איך נתקיימה עד יעקב‪ - .‬ועצם הקושיא כבר הקשה בזוה"ק (ח"א ע"ב‬ ‫ע"א) וזל"ק‪ :‬פתח רבי יהודה ואמר (בראשית כ"ח כ"א) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים דא היא אבן שתיה דמתמן‬ ‫אשתיל עלמא ועלה אתבני בי מקדשא‪ ,‬זקף רישיה ההוא יודאי וא"ל האי מלה איך אפשר‪ ,‬והא אבן שתיה עד לא אתברי עלמא‬ ‫הות ומינה אשתיל עלמא ואת אמרת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה דמשמע דיעקב שוי לה השתא‪ ,‬ותו דיעקב בבית אל הוה‬ ‫והאי אבנא הות בירושלים עכ"ק‪.‬‬ ‫פירות הנושרים לפנינו שלשה זמנים מתי נעשה אבן שתיה המעמיד את העולם וצריך ביאור איך יתכן להשוות דברי חכמים‬ ‫זה לזה וכקושית ההוא יודאי בזוה"ק הנ"ל‪ - .‬ואם נדייק היטב בלשון חכמים וחידותם בכל המקומות הנ"ל נמצא לכאורה שאכן‬ ‫בריאת האבן ושקיעתה בתהומות היתה בששת ימי בראשית ועל ידיה הושתת העולם‪ ,‬אך עדיין לא הגיעה למקומה המיוחדת לה‬ ‫בפתח התהום עד מתן תורה כשרעדה כל הארץ‪ ,‬ובשעה שהיה יעקב בבית אל הוסיף הקב"ה גם את אבנו של יעקב להיות סניף‬ ‫לארץ לחזקה ולסעדה‪ - .‬אך כמובן כל זה צווח ואומר דרשוני הלא אין מעצור לה' וגו'‪.‬‬ ‫ח‪ .‬אגב יש להתבונן בדברי פרקי דרבי אליעזר הנ"ל‪ ,‬דהנה יעקב אבינו התפלל סתם והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית‬ ‫אלקים‪ ,‬א"כ מדוע הטביע הקב"ה את האבן דייקא תחת המזבח ותחת השיתין‪ - .‬גם משמע בפרקי דרבי אליעזר הנ"ל דתחת‬ ‫מקום השיתין שם היא טבור הארץ ומשם נמתחה כל הארץ‪ ,‬וטעמא בעי‪.‬‬ ‫ט‪ .‬מאמר נפלא מצינו במדרש תנחומא (וירא פכ"ב) עה"כ וירא את המקום מרחוק וז"ל‪ :‬היאך נראה מרחוק מלמד שמתחלה היה‬ ‫מקום עמוק‪ ,‬כיון שאמר הקב"ה לשרות שכינתו עליו ולעשות מקדש‪ ,‬אמר אין דרך מלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה ומעלה‬ ‫ומיופה ונראה לכל‪ ,‬מיד רמז הקב"ה יתברך לסביבות העמק שיתקבצו ההרים למקום אחד לעשות מקום השכינה‪ ,‬לפיכך נקרא‬ ‫הר המוריה שמיראתו של הקב"ה יתברך נעשה הר‪ - .‬ומה מאוד יש להפליא בזה‪ :‬א) הלא כתיב אין כל חדש תחת השמש ובששת‬ ‫ימי בראשית בחר הקב"ה באיזה מקום יהי' הר או בקעה‪ ,‬ובודאי היה גלוי וידוע לפני הקב"ה שבמקום המקדש צריכה להיות הר‪,‬‬ ‫וא"כ מה נשתנה הר המוריה משאר הרים שבעולם שלא נבראה עד העקידה‪ .‬ב) וביותר יפלא הלא כבר אמרו חכמינו ז"ל (ב"ר פל"ג‬ ‫א'‪ ,‬ויק"ר פכ"ז א') דהרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם יעו"ש‪ .‬וכן דרש רבי שמעון בן יוחאי (אגדת בראשית פ"ד)‬ ‫שמדד הקב"ה את מי תהום רבה ותהום שהיה רואה מימיו מתגברין היה נוטל הר גבוה ונותן על תהום רבה‪ ,‬וכך כל תהום ותהום‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫חפ‬ ‫כבש למעלה מהן הרים כדי שלא יעלו ויציפו את כל העולם יעו"ש (וע"ע מחזור כל בו לפ' שקלים‪ ,‬רוממות א‪-‬ל לאלשיך הק' תהלים ל"ו י"ג‪,‬‬ ‫מהר"ם שיף חגיגה ט"ו ע"א)‪ .‬וא"כ איך יתכן שדייקא במקום המקדש ששם נמצא פתח התהום לא נברא הר כלל‪.‬‬ ‫י‪ .‬גם אחר שכבר נברא הר המוריה מצינו שלשה פעמים שנעקרה ממקומו‪ .‬א) אצל יעקב אבינו בלכתו לחרן‪ .‬כמבואר ברש"י‬ ‫פ' ויצא (כ"ח י"ז) שנעקר הר המוריה ובא לבית אל וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין שבא בית המקדש לקראתו עד‬ ‫בית אל וזהו ויפגע במקום‪ .‬ב) בשעת קריעת ים סוף‪ .‬כמבואר במכילתא דרבי ישמעאל (פ' בשלח‪ ,‬מס' דויהי פ"ג) וז"ל‪ :‬רבי יוסי הגלילי‬ ‫אומר כשנכנסו ישראל לים כבר הר המוריה נעקר ממקומו ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו ויצחק כאלו עקוד‬ ‫ונתון על המזבח ואברהם כאלו פשט ידו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו‪ .‬וכ"ה במכילתא דרשב"י (פי"ד ט"ו) ובילקוט שמעוני‬ ‫(רמז רל"ג)‪ .‬ג) בשעת מתן תורה‪ .‬כמבואר במדרש תהלים (ס"ח ט') וז"ל‪ :‬סיני מהיכן בא‪ ,‬אמר ר' יוסי מהר המוריה נתלש כחלה‬ ‫מעיסה ממקום שנעקד יצחק אבינו‪ ,‬אמר הקב"ה הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה‪ ,‬ומניין שעתיד‬ ‫לחזור למקומו‪ ,‬שנאמר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעי' ב' ב') אלו תבור וכרמל וסיני וציון‪ .‬גם בילקוט ראובני (פ' יתרו) כתב‬ ‫בשם המדרש דבשעת קבלת התורה נעקר הר המוריה ובא למדבר כדי שתנתן התורה על מקום המעולה הזה‪ - .‬וכל זה פליאה‬ ‫עצומה דאיך יתכן להר המוריה לעזוב את משמרתה אחר שתחתיה נמצא פתח התהום וכל המשך קיום העולם תלויה בה‪.‬‬ ‫ולבאר כל חמירא נקדים מה שאמרה תורה (ויקרא ב' י"ג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל‬ ‫מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח‪ ,‬ופירש"י וז"ל‪ :‬מלח ברית שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים‬ ‫התחתונים ליקרב במזבח במלח וניסוך המים בחג‪.‬‬ ‫וביאור הענין מצינו בפירוש רבינו בחיי (שם) וז"ל‪ :‬כן אמרו במדרש (ב"ר ה' ד'‪ ,‬מדרש עשרת הדברות) מים התחתונים נקראו מים‬ ‫בוכים‪ ,‬ולמה נקראו מים בוכים‪ ,‬כי בשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה התחילו מים התחתונים בוכים‪,‬‬ ‫וזהו שכתוב (איוב כ"ח י"א) מבכי נהרות חבש‪ ,‬אמר רבי אבא בבכי נתפרשו המים התחתונים מן העליונים‪ ,‬אמרו אוי לנו שלא זכינו‬ ‫לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו‪ ,‬מה עשו העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות‪ ,‬עד שגער בהן הקב"ה שנאמר הנותן‬ ‫בים דרך ובמים עזים נתיבה (ישעי' מ"ג ט"ז) גוער בים ויבשהו (נחום א' ד')‪ ,‬אמר להם הקב"ה הואיל ולכבודי עשיתן כל כך אין להן‬ ‫רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם‪ ,‬שנאמר (תהלים צ"ג ד') מקולות מים רבים אדירים משברי ים‪ ,‬ומה הם‬ ‫אומרים אדיר במרום ה'‪ ,‬ולא עוד אלא שעתידין אתם ליקרב על גבי המזבח במלח ונסוך המים עכ"ל‪ .‬וכ"ה בילקוט ראובני (פ'‬ ‫ויקרא אות קל"ח)‪ - .‬ובס' הדר זקנים מבעלי התוס' (פ' בראשית) כתב וז"ל‪ :‬כאשר נתחלקו המים התחתונים מן העליונים געו בבכיה‬ ‫שיהיו במקום טומאה‪ ,‬אמר להם הקב"ה שתקו ואני אצוה עליכם ניסוך המים‪ ,‬ולא נתפייסו כי אינם כי אם פעם אחת בשנה‪ ,‬וכרת‬ ‫להם הקב"ה ברית שימלחו הקרבנות שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח ולא תשבית מלח‪( .‬ועי' תיקו"ז תיקון מ')‪.‬‬ ‫ובספה"ק ייטב פנים (לר"ה אות מ"א‪ ,‬ב' דסוכות אות י"ט) הוסיף דכבר אמרו שזהו ענין גלי הים שהולכים ונעים ומתגברים לעלות‬ ‫למעלה כי רוצים להתנשאות לשוב למעלה למקומםבכ ‪ .‬וע"ע בזוה"ק (ח"א ס"ט ע"ב) בביאור הכתוב בשוא גליו אתה תשבחם וזל"ק‪:‬‬ ‫תשבחם ממש‪ ,‬שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי‪ ,‬מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכיל שבחא‬ ‫איהו דיליה וכלא משבחן ליה ע"כ‪ .‬ובתיקוני זהר (תיקון ה'‪ ,‬דף י"ט ע"ב)‪ :‬מחלוקת האי דאיהו לשם שמים‪ ,‬בגין דמים תתאין אינון‬ ‫בוכין ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא עלת העלות ובען לסלקא לעילא‪ ,‬רקיע אפריש בינייהו וכו'‪ - .‬פירות הנושרין לפנינו‬ ‫דטעם וסיבת הדבר שתהומות הארץ וגלי הים אין להם מנוחה כלל ובכל רגע ורגע מתגברים לעלות על היבשה היא בשביל גודל‬ ‫השתוקקותם לשוב למקור עליון ולהתקרב ליוצרם שנתרחקו ממנו בששת ימי בראשית‪.‬‬ ‫בכ‪ .‬בייטב פנים (שם) ביאר בזה מנהג ישראל תורה לילך לנהר בראש השנה הנקרא תשליך וז"ל‪ :‬כבר אמרו שזה ענין גלי הים כי רוצים להתנשאות לשוב למעלה‬ ‫למקומם‪ ,‬ומזה יקח האדם מוסר השכל איך ישא נפשו אל ה' לדבק בו ואיך ירד עשר מעלות יתר אחורנית להתרחק מאור של מעלה על ידי חטאיו ופשעיו‪ ,‬הנה העת‬ ‫לשוב אל ה' בבכיה ודמעה תרדנה עיניו מאין הפוגות כמו שמים התחתונים בוכים ומתנשאים לשוב למקור עליון‪ ,‬קל וחומר אדם שיש בו נשמת רוח חיים חלק אלקי‬ ‫ממעל מהראוי לפשפש במעשיו וישוב אל ה' וירחמהו וגו'‪ ,‬וז"ש (תהלים קי"ט קל"ו) פלגי מים ירדו עיני כמו שמים נפלג ונחלק מלמעלה וירדו למטה כמו כן ירדו עיני על‬ ‫לא שמרו תורתיך‪ ,‬וזה טעם שהולכין לנהר לישא ממנו קל וחומר הנ"ל עכ"ל‪.‬‬ ‫טפ‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫ובזה יבואר בפשיטות ענין בריאת השיתין וקביעת מקום המזבח דייקא בששת ימי בראשית (קושיא א'‪ ,‬ב')‪ .‬דהרי באותה זמן‬ ‫נתחלקו מים התחתונים מן העליונים‪ ,‬וא"כ באותה שעה נתעוררו מים התחתונים לטעון ולומר וכי משוא פנים יש בדבר וגם אנן‬ ‫בעינן למיהוי קמי מלכא‪ ,‬ואכן העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות עד שהוכרחו לעמוד מגערת הקב"ה‪ ,‬אך היות שצדקו‬ ‫בטענתם ומלך במשפט יעמיד ארץ הבטיח הקב"ה למים התחתונים שעתידין ליקרב על גבי המזבח במלח ובנסוך המים בחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬ולכך באותה שעה הקדים הקב"ה לקבוע מקום המזבח שבו עתידין להקריב את המלח‪ ,‬וברא את השיתין תחת מקום‬ ‫המזבח שבו עתידין לקיים מצות ניסוך המים בביהמ"ק‪ .‬ויתכן שבעצם קביעת מקום המזבח ובריאת השיתין בששת ימי בראשית‬ ‫בזה נעשה כריתת הברית עם מים התחתונים שעתידין ליקרב במלח ובנסוך המים‪ ,‬וזהו שאמרו חז"ל שהברית כרותה למלח‬ ‫מששת ימי בראשית‪.‬‬ ‫ומה יומתק לבאר בזה מדוע נקבע מקום המזבח דייקא למעלה מפתח התהום‪ ,‬ומקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו‬ ‫ממקומו לעולםגכ (קושיא ב')‪ .‬גם השיתין נבראו בששת ימי בראשית מכוונים בדיוק על מקום פתח התהום‪ ,‬גם נבראו חלולין עד‬ ‫התהום (קושיא א')‪ .‬דתועלת גדול יש בזה שיראו התהומות תמיד את המזבח ואת השיתין לפניהם‪ ,‬גם בשעת ניסוך המים בביהמ"ק‬ ‫ירדו המים עד עומקי תהום רבה‪ ,‬שרצה הקב"ה שירגישו התהומות שגם מהם מקריבין לפני ה' ועי"ז ינוחו בשלום על מקומם ולא‬ ‫ישטפו ח"ו את העולם‪ - .‬ואולי לכך בשעה שכרה דוד את השיתין לצורך ניסוך המים צף התהום למעלה ורצה לשטוף את העולם‬ ‫(קושיא ו')‪ ,‬כדי שיכירו הכל גודל התועלת שיש באותן השיתין להציל את העולם ויזהרו לקיים מצות ניסוך המים בשלימות‪ ,‬ולכן‬ ‫בשעת ניסוך המים שרו הלוים שיר המעלות שחיבר דוד באותה שעה (קושיא ה')‪ - .‬ובזה יבואר מדוע טבור הארץ נמצא דייקא‬ ‫תחת מקום השיתין ומשם נמתחה כל הארץ (קושיא ח') דבריאת השיתין היא היסוד לרוקע הארץ על המים‪ .‬וזהו שרמזו חז"ל (סוכה‬ ‫מ"ט ע"א) בתיבת בראשית אל תיקרי בראשית אלא ברא שית‪ ,‬דעל ידי שנברא השיתין יש קיום למעשה בראשית‪.‬‬ ‫ואם תאמר מה נשתנה ברית ניסוך המים שהיו יורדין עד התהום מה שלא מצינו כן בברית המלח‪ .‬גם מה נשתנה חג הסוכות‬ ‫שנצרך גם ניסוך המים יותר מכל ימות השנה דסגי במלח לחוד להרגיע את המים‪ .‬ובפרט יש להתבונן במה שכתב בהדר זקנים‬ ‫מבעלי התוס' (פ' בראשית) הנ"ל דמתחלה לא נתן להם הקב"ה רק ניסוך המים בחג הסוכות‪ ,‬ולא נתפייסו כי אינם כי אם פעם אחת‬ ‫בשנה‪ ,‬ולכך הוסיף להם הקב"ה שימלחו הקרבנות בכל השנה‪ ,‬וטעמא בעי מדוע רצה הקב"ה לפייסם דייקא בחג הסוכות‪.‬‬ ‫ונראה ביאור הדבר לפי"מ שאמרו חז"ל (ר"ה ט"ז ע"א) בארבעה פרקים העולם נידון וכו' בחג נידונין על המים‪ ,‬הרי לפנינו דחג‬ ‫הסוכות היא שעת הדין על המים‪ ,‬והסברא נותנת דבאותה שעה עולה לפני הקב"ה בכיית מים התחתונים שבוכים ואומרים‬ ‫וכי משוא פנים יש בדבר וגם אנן בעינן למיהוי קמי מלכא כמו מים העליונים‪ ,‬ומצינו שהמים לא ויתרו מעולם על טענתם כמו‬ ‫שמוכיחים גלי הים המתגברים ומתנשאים בכל רגע לשוב למעלה למקומם כמ"ש בייטב פנים הנ"ל‪ ,‬רק בדרך כלל אין ביכולתם‬ ‫לעשות כלום שמוכרחים להשאר בגבולם מכח גערת הקב"ה וכמ"ש (תהלים ק"ד ט') גבול שמת בל יעברון בל ישובון לכסות הארץ‪,‬‬ ‫אך בחג הסוכות שעת הדין עומדים ומצפים אולי עכשיו יקובל טענתם לפני הקב"ה‪ ,‬והיות שבעצם טענה צודקת היא ומלך‬ ‫במשפט יעמיד ארץ נמצא שבחג הסוכות נצרך העולם לרחמים גדולים שלא ישטפו ח"ו במים הזדונים‪ ,‬ולכך הקדים הקב"ה את‬ ‫הרפואה וברא את השיתין לצורך ניסוך המים‪ ,‬וציוה לישראל שבחג הסוכות בזמן שעולה בכיית המים למעלה לעורר דין ח"ו‪,‬‬ ‫באותה שעה יזדרזו ישראל לקיים הבטחת הקב"ה למים לנסך מים על המזבח העומד על פתח התהום‪ ,‬וירדו המים בתוך השיתין‬ ‫עד התהום ממש ובזה ינוחו התהומות בשלום ויפסקו מלבכות וינצל כל העולם (ובמנחת חינוך מצוה קי"ח אות ה' חקר אם גם בניסוך המים‬ ‫היה מלח)‪ - .‬ויתכן שלכך ציוה הקב"ה ליטול ארבעה מינים בחג הסוכות כדי לרצות בזה את המים‪ ,‬וכמ"ש (תענית ב' ע"ב) ארבעת‬ ‫מינין הללו אי אפשר להם בלי מים ואינן באין אלא לרצות על המים‪ ,‬וא"כ גם בזה ימצאו המים נחמה שעל ידיהם נתאפשר‬ ‫לישראל לקיים מצות ארבעה מינים‪ .‬ובהושענא רבא בשעה שמרבין לבכות על המים אז מקיפין בערבי "נחל" את "המזבח"‬ ‫הנמצא למעלה מפתח התהום‪.‬‬ ‫גכ‪ .‬ויש להטמין ברמ"ז בלשון הרמב"ם ז"ל ואין משנין אותו ממקומו "לעולם"‪ ,‬דלצורך קיום העולם נצרך שלא ישנו המזבח ממקומו‪.‬‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫צ‬ ‫ואולי יתכן לחדש ולומר דעצם הדבר שקבע הקב"ה דבחג נידונין על המים היא חסד גדול מרחמי הקב"ה‪ ,‬דהנה בדין הזה‬ ‫תלוי ועומד כל המשך הבריאה‪ ,‬דאם ח"ו ניתן רשות לתהומות לעלות אז כל הברואים אינם מתקיימים כמו שהיתה בדור המבול‪.‬‬ ‫‪ -‬ונראה דהכרעת בי"ד של מעלה תלוי במעשי ישראל שכל העולם לא נברא אלא בשבילם (ברכות ל"ב ע"ב ועוד)‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫דבשעה שעשו ישראל את העגל ניתן רשות לתהומות להציף ח"ו את העולם כמפורש בזוה"ק (ח"ב קי"ג ע"ב) וזל"ק‪ :‬תא חזי‬ ‫בההיא שעתא דתבר משה הלוחות וכו' צף אוקיינוס מאתריה וסליק לשטפא עלמא וכו'‪ ,‬קם משה על מי אוקיינוס ואמר מיא‬ ‫מיא מה אתון בעאן‪ ,‬אמרו וכי אתקיים עלמא אלא באורייתא דלוחות ועל אורייתא דשקרו בה ישראל ועבדו עגלא דדהבא אנן‬ ‫בעאן לשטפא עלמא‪ ,‬מיד אמר לון הא כל מה דעבדו בחובא דעגלא וכו' מיד ויזר על פני המים לא הוו משתככי מיא עד דנטיל‬ ‫מיא מנייהו ואשקי לון מיד אשתקע אוקיינוס באתריה עכל"ק‪ .‬הרי מפורש דהכרעת דין זה תלוי במעשי ישראל דבשעה שחטאו‬ ‫עלתה ובשעה שתיקנו נשתקע במקומו‪ - .‬אי לזאת קבע השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו דדייקא בחג הסוכות ידונו על המים‪ ,‬דבאותו‬ ‫שעה אחר שעברו ימי הרחמים והסליחות יכולים בני ישראל לזכות בדין‪ ,‬וכמ"ש בטור (או"ח סי' תקפ"א) וז"ל‪ :‬ישראל מסגלים עונות‬ ‫כל השנה‪ ,‬ערב ראש השנה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם‪ ,‬בעשרה ימים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים‪,‬‬ ‫ביום הכיפורים הכל מתענין ומותר להם הכל‪ ,‬במוצאי יוהכ"פ עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא י"ט ראשון‬ ‫ראשון לחשבון עונות עכ"ל‪ .‬ולכן בכל שנה ושנה בחג הסוכות כשבאין לדון על המים זוכים בני ישראל בדין‪ ,‬וחוזרת גזירה‬ ‫הראשונה למקומה שצריך המים לישאר בגבולו עד שנה הבאה כשידונו עוד הפעם‪ ,‬וכדי להרגיע את המים שצודקת בטענתה‬ ‫ואבדה בדין ציוה הקב"ה לנסך מים בתוך השיתין היורדת עד התהום‪.‬‬ ‫ומה יומתק לבאר בזה גודל השמחה ששרתה בביהמ"ק בשעת ניסוך המים‪ ,‬לפימ"ש בדרשות חתם סופר (ח"א דף קט"ו) דמצד‬ ‫הטבע כשהאדם נתון בדין למעלה אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה אז אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי ומכ"ש כשנגמר‬ ‫דינו לרע אז לבו ככנור יהמה וידע אינש בנפשיה ונפקא מיני' להרבות בתפלה ולאפושי רחמים מבלי לדחות וכו' עכ"ל‪ .‬וכ"כ‬ ‫בספה"ק קדושת לוי (פ' בשלח) וזל"ק‪ :‬אע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי כי כן הוא דרך הטבע מבני אדם כל מה שנדברים בו למעלה‬ ‫הוא מרגיש למטה בהתעוררות מלעילא לתתא בין לרעה בין לטובה וכו' עכ"ל‪ .‬ובפרט לפימ"ש בתוס' (סוכה נ' ע"ב) בשם ירושלמי‬ ‫דבשמחת בית השואבה היו שואבין רוח הקודש‪ .‬ולפי"ז יתכן לחדש ולומר שבני ישראל שזכו להיות בבית המקדש בשעת ניסוך‬ ‫המים ידעו והרגישו ממש בדין של מעלה איך שכל העולם כולו נתון בדין עם המים‪ ,‬מצד אחד עומדת המים בבכיות ותרעומות‬ ‫שמצד הדין צריכים להרשות לה לעלות‪ ,‬ומצד שני עומדת כל העולם כולו ומבקשת רחמים שלא להשטף ח"ו במים הזדונים‪ ,‬ורק‬ ‫על ידי שזוכים עתה לקיים מצות ניסוך המים נמצאו זוכים בדין‪ ,‬ובצדקת מעשם הצילו עצמם ואת כל העולם משטיפת התהומות‪,‬‬ ‫ולכך היו חסידים ואנשי מעשה מרקדים ומרבים בשמחה עד כדי כך שמי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיודכ ‪.‬‬ ‫דכ‪ .‬ואולי יתכן לומר עוד לפי"מ שאמרו חז"ל (איכ"ר א' נ"ב) מתחלת ברייתו של עולם לא היה קילוסו עולה אלא מן המים הה"ד (תהלים צ"ג) מקולות מים רבים אדירים‬ ‫משברי ים ומה היו אומרים אדיר במרום ה'‪ ,‬באותה שעה אמר הקב"ה ומה אם אלו שאין להם לא פה ולא לשון לא אמירה ולא דיבור כך מקלסין אותי לכשאברא בני‬ ‫אדם על אחת כמה וכמה‪ .‬משמע קצת דרצונו ית"ש שבני אדם ילמדו את עצמן מן המים איך לקלס להקב"ה‪ .‬אך למעשה מאחר שנתחלקו המים התחילו התחתונים‬ ‫לבכות וגם למים העליונים אין רשות לומר שירה עד שמקבלין רשות ממים התחתונים כמבואר במדרש (הובא ברבינו בחיי הנ"ל)‪ .‬ויתכן דבחג הסוכות בשעת ניסוך המים‬ ‫בשעה שמים התחתונים מתרצים ומתפייסים אז נותנים רשות למים העליונים לומר שירה עמהם‪ ,‬ואז הדבר חוזר כמו שהיתה בשעת בריאת העולם שהקב"ה מתקלס‬ ‫מקולות מים רבים אדירים עליונים ששו ותחתונים עלזו‪ ,‬ומגודל השמחה מתעוררים גם ישראל עם קדושים לקלס את הקב"ה מקל וחומר ומה אם אלו שאין להם לא‬ ‫פה ולא לשון לא אמירה ולא דיבור כך מקלסין את הקב"ה אנו בני אדם על אחת כמה וכמה‪ ,‬ודין גרמא לשמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫ובאמת מצינו שבני ישראל מתעוררין ע"י המים וכמו שפירש הגאון מו"ה לעמיל זללה"ה (הובא בחוט המשולש פ' דברים‪ ,‬ובתפלה למשה להיש"מ מזמור צ"ג) מאמר הכתוב‬ ‫(תהלים קל"ז א') על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרינו את ציון‪ ,‬וקשה למה בכו על החורבן דווקא אצל הים ועוד דתיבת ג"ם אין לו שחר‪ ,‬אכן איתא במדרש (איכ"ר פ"ב‬ ‫סי"ז) גדול כים שברך מי ירפא לך מי שירפא שברו של ים הוא ירפא לך והוא תמוה‪ ,‬אך ביאור הדבר על פי הנ"ל דמים התחתונים היו בוכים על שנתרחקו משכינת עוזו‬ ‫ופייסם השי"ת שיקחו מהם ניסוך המים בחג ומלח על הקרבנות‪ ,‬ולפי זה בזמן החורבן שנתבטל מהם הפיוס ודאי חזרו המים לבכות כמקדם‪ ,‬וזהו הכוונה מי שירפא‬ ‫שברו של ים הוא ירפא לך כי רפואה אחת להם שיבנה בית המקדש‪ ,‬וזה שאמר הכתוב על נהרות בבל שם ישבנו וכשראינו שבכו המים על שברם ג"ם בכינו אנחנו‬ ‫עמהם כי שבר אחד להם עכ"ד ודפח"ח‪ .‬הרי שנתעוררו ישראל מבכיית המים לבכות עמהם‪ ,‬וכמו"כ מדה טובה מרובה בשעה שביהמ"ק היה קיים נתעוררו ע"י שמחת‬ ‫המים לשמוח עמהם‪.‬‬ ‫ובעמדי בזה יתכן להוסיף טעם חדש לבכיית ישראל על נהרות בבל‪ ,‬דבשעה שראו גודל בכיית המים על שברם שאבדו ניסוך המים נשתתפו בני ישראל בצערם‬ ‫והשתדלו לנחמם‪ ,‬ודין גרמא שהתחילו לבכות כדי לרצות בזה את המים וכמ"ש בשלה"ק (מס' תענית) כי הבכיה בסוד ניסוך המים‪ .‬וכ"כ בשערי העבודה המיוחס לרבינו‬ ‫אצ‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫ואם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף לבאר בזה מדוע התחילו לשמוח דייקא ביום ב' דסוכות (קושיא ד')‪ .‬ונקדים לחקור באיזה‬ ‫יום מששת ימי בראשית נבראו השיתין‪ .‬ונראה בפשיטות שנבראו ביום ב'‪ ,‬שהרי באותו היום אמר הקב"ה (בראשית א' ו') יהי רקיע‬ ‫בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים‪ ,‬נמצא דבאותו היום נתעוררו מים התחתונים בטענתם‪( ,‬וע"ע פי' הרא"ש בראשית א' ט' דלכך לא‬ ‫נאמר כי טוב ביום שני משום החילוק והפירוד שנעשה בין מים התחתונים למים העליונים)‪ ,‬ולכך באותו שעה כרת הקב"ה הברית בכריית השיתין‬ ‫(וע"ע פירוש המשניות להרמב"ם אבות פ"ה מ"ו)‪ - .‬והנה בזוהר חדש (פ' תשא) מבואר דיום ב' דששת ימי בראשית מכוון נגד יצחק אבינו‪.‬‬ ‫גם ידוע מספרי קודש דשבעת ימי סוכות מכוונים נגד שבעת ימי בראשית (עי' תורת המנחה לתלמיד הרשב"א דרוש פ"ג‪ ,‬תולדות אהרן‬ ‫להה"ק מזיטאמיר לסוכות)‪ .‬ולכך דייקא ביום ב' דסוכות אישפוזא דיצחק אבינו התחילו שמחת בית השואבה‪ .‬ומהאי טעמא גם הרמז‬ ‫של ניסוך המים בתורה מתחיל בב' דסוכות דייקא (תענית ב' ע"ב)‪.‬‬ ‫ונראה להמתיק ביותר ענין התחלת שמחת בית השואבה דייקא באישפוזא דיצחק‪ ,‬דהנה בששת ימי בראשית הבטיח הקב"ה‬ ‫למים התחתונים שעתידין ליקרב במזבח במלח בשעת הקרבת הקרבנות וכמ"ש על כל קרבנך תקריב מלח ובזה נתפייסו המים‪,‬‬ ‫אך למעשה עברו כמה אלפים שנים משעת ההבטחה עד שנתקיימה בפועל‪ .‬ויש לחקור מאיזה זמן נחשב התחלת עבודת‬ ‫הקרבנות ומי היה הראשון שהקריב מלח על קרבנו‪.‬‬ ‫ונראה דהתחלה זו היתה בעקידת יצחק וכמבואר במדרש תנחומא (צו פי"ג) וז"ל‪ :‬אחר שראה הקב"ה כי בכל לבבו ובכל נפשו‬ ‫בא להעלות ליצחק בנו לעולה ושלח לו האיל וכו' שם הבטיחו הקב"ה בעת שיעלו בניו עולות שיקבלם מיד‪ .‬וביאר בספה"ק ישמח‬ ‫משה (פ' וירא‪ ,‬דף מ"ז ע"ג) דמעקידת יצחק נצמח דקרבן בהמה מכפרת על אדם‪ ,‬דאבות היו פועל דמיוני כמ"ש הרמב"ן (פ' לך)‪ ,‬והנה‬ ‫אז היה ממש יצחק לעולה ואף באיל נכנס נשמתו כנודע‪ ,‬לכך מן אז חשוב הקרבת בהמה כאלו הקריב את עצמו עכ"ל‪.‬‬ ‫גם נראה בפשיטות דאברהם אבינו היה הראשון שהביא מלח על קרבנו‪ ,‬דהרי קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה (יומא כ"ח‬ ‫ע"ב) וא"כ מכיון שהקריב קרבן בודאי קיים מצות התורה על כל קרבנך תקריב מלח‪ ,‬ואע"פ שלא נזכר בקרא שהביא מלח לקרבנו‬ ‫כבר מצינו בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) שהביא עמו מנחה ונסכים אע"ג שלא נזכרו בקרא‪ .‬שו"ר בס' שמנה לחמו (לבוב תרמ"ד‪ ,‬פ'‬ ‫וירא דף כ"ו ע"ב) שכתב וז"ל‪ :‬המזב'ח ממע'ל לעצי'ם סו"ת מלח למפרע שגם מלח הביא אתו מביתו לתת על קרבנו (וע"ע שו"ת תירוש‬ ‫ויצהר סי' קע"ח בשם שפת אמת זצ"ל)‪.‬‬ ‫פירות הנושרים מדברינו דהיסוד לנחמת המים בפועל התחיל בעקידת יצחק‪ ,‬שבזכות זה נצמח ענין הקרבת הקרבנות‬ ‫שעליהם יקריבו ישראל את המלח‪ ,‬גם היתה קרבן זה הראשון שהקריבו עליה מלח‪ - .‬ובזה מבואר מה שסיבב הקב"ה שעקידת‬ ‫יצחק יהא על הר המוריה בדיוק במקום המזבח של ביהמ"ק (כמ"ש הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ב ה"א) דהלא אותו מקום מכוון היא‬ ‫למעלה מפתח התהום‪ ,‬ובאותו מקום עתידין ישראל להקריב קרבנותיהם עם מלח בזכות עקידת יצחק‪ ,‬ורצה הקב"ה שירגישו‬ ‫התהומות דאכן הבטחתו מתקיים ועי"ז יתפייסו וינוחו בשלום על מקומם‪ - .‬ולכך התחילו שמחת בית השואבה דייקא באישפוזא‬ ‫דיצחק אבינו‪.‬‬ ‫וארווחנא לבאר בזה מה שאמרו חכמים (אבות פ"ה מ"ו‪ ,‬תנחומא צו פי"ג) כי כבר מששת ימי בראשית נברא האיל להעלותו עולה‬ ‫תחת יצחק‪ ,‬והיא פלא דהרי יצחק לא נברא עד אחר אלפיים שנים‪ ,‬ומהו הצורך להקדים בריאת האיל בששת ימי בראשית‬ ‫לפדות את יצחק שעדיין לא נברא‪ .‬אך לדברינו יבואר דהרי באותה זמן הובטחו מים התחתונים ליקרב במזבח במלח‪ .‬ושורש קיום‬ ‫הבטחה זו יתקיים בהקרבת האיל בעקידת יצחק‪ ,‬ולכך הקדים הקב"ה בריאת האיל לששת ימי בראשית‪ ,‬כמו שהקדים גם קביעת‬ ‫מקום המזבח ובריאת השיתין השייכים לברית הזה‪ ,‬וכמו שנתבאר‪.‬‬ ‫יונה (אות י"א) וז"ל‪ :‬המתפלל בדמע תפלתו נשמעת שהרי שערי דמעה לא ננעלו והדמעה היא כנגד ניסוך המים שהיו מנסכים ע"ג המזבח כדאמר בבראשית רבה (פ' ע"ח)‬ ‫כל אותן שנים שהיה יעקב בבית אל לא נמנע מלנסך וכו' ואלו הן הדמעות שהיה בוכה בשעה שהיה מתפלל בבית אל‪ .‬וכ"כ רבינו בחיי (בראשית א' י"ח‪ ,‬כד הקמח ערך תענית)‬ ‫דהדמעה בשעת התפלה קרבן כנגד ניסוך המים עם הקרבנות‪.‬‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫בצ‬ ‫ואם כנים דברינו נלך לבטח דרכינו גם בהבטחה השני' שהבטיח הקב"ה בששת ימי בראשית למים התחתונים שעתידין ליקרב‬ ‫בניסוך המים בחג הסוכות ובזה נתפייסו המים‪ ,‬אך למעשה עברו כמה אלפים שנים משעת ההבטחה עד שנתקיימה בפועל‪ .‬ויש‬ ‫לחקור באיזה זמן נחשב התחלת עבודת ניסוך המים‪ ,‬ומי היה הראשון שקיים מצות ניסוך המים בחג הסוכות‪.‬‬ ‫ונראה להוכיח מדברי חכמינו ז"ל דיעקב אבינו היה הראשון שהתחיל עבודה זו‪ ,‬וקיים מצות ניסוך המים בחג הסוכות‪ ,‬על אבני‬ ‫המזבח שעליה נעקד יצחק אביו ונקרב אילו של יצחק‪ ,‬ואפרש שיחתי‪:‬‬ ‫הנה בפרשת ויצא (בראשית כ"ח) כתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום‬ ‫ההוא וגו' וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה‪ ,‬ויקרא את שם‬ ‫המקום ההוא בית אל וגו'‪ ,‬וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי וגו' והאבן הזאת אשר‬ ‫שמתי מצבה יהיה בית אלהים‪ .‬ופירש"י וז"ל‪ :‬כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה' וכן עשה בשובו מפדן ארם כשאמר לו קום עלה‬ ‫בית אל (לקמן ל"ה) מה נאמר שם ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך‪ - .‬והנה אבן הזאת מקורו מעקידת יצחק כמבואר בפרקי‬ ‫דרבי אליעזר (פרק ל"ה) וז"ל‪ :‬לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו וישם אותם מראשותיו וכו' ונעשו כולן‬ ‫אבן אחת וכו' וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כולם אבן אחת ושם אותו מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים‬ ‫ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫לאחר שנים רבות כשחזר יעקב מבית לבן כתיב (בראשית ל"ה) ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם‬ ‫מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך וגו' ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית אל וגו' ויבן שם מזבח ויקרא‬ ‫למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו וגו' ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך‬ ‫עליה נסך ויצק עליה שמן‪ .‬ובתרגום יונתן (בראשית ל"ה י"ד) פירש וז"ל‪ :‬ואקים תמן קמא באתרא דמליל עמיה קמא דאבנא ונסיך‬ ‫עלה ניסוך חמר "נסוך מוי‪ ,‬ארום כדין עתידין למעבד בחגא דמטליא"‪ .‬הרי מפורש שקיים יעקב מצות ניסוך המים כמו שעתידין‬ ‫לעשות בחג הסוכות‪ - .‬והרבה יעקב מאוד בניסוכין אלו כמבואר בבראשית רבה (פע"ח ט"ז) שכל הזמן שעשה יעקב אבינו בבית אל‬ ‫לא נמנע מלנסך‪ ,‬וא"ר חנן כל מי שהוא יודע כמה נסוכים ניסך יעקב אבינו בבית אל יודע לחשב את מי טבריה ע"כ‪ - .‬וניסוך זה‬ ‫היתה על אותו האבן שבא מעקידת יצחק וכמ"ש הרמב"ן שעל אותו האבן ששם מראשותיו והציבו מצבה בפעם הראשונה נסך‬ ‫עליה עתה נסך (וכן מבואר בתרגום ורש"י פ' ויצא כ"ח כ"ב)‪.‬‬ ‫וחשבתי דרכי למנות ולספור דלפי החשבון בא יעקב לבית אל לקיים את נדרו בחג הסוכות ממש‪ ,‬דהרי מלחמת יעקב עם‬ ‫שרו של עשו היתה בליל פסח וכמ"ש (בהגדה של פסח) וישראל ישר לא‪-‬ל ויוכל לו לילה‪ ,‬ותיכף אח"כ כתיב (בראשית ל"ג י"ז) ויעקב‬ ‫נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא שם המקום סכות‪ ,‬ודרשו חכמינו ז"ל (מגילה י"ז ע"א‪ ,‬הובא ברש"י שם) ששהה‬ ‫בסוכות י"ח חדש קיץ וחורף וקיץ ואח"כ בא לבית א‪-‬ל‪ .‬ואם מונים י"ח חודש מליל פסח נמצא שהגיע לבית א‪-‬ל ממש בחג‬ ‫הסוכות ואז קיים מצות ניסוך המיםהכ ‪.‬‬ ‫הכ‪ .‬ונראה להוסיף ולחשוב שגם בפעם הראשון כשבא יעקב לבית אל היתה בחג הסוכות‪ ,‬ויבואר לפימ"ש בספה"ק בני יששכר (מאמרי כסליו טבת‪ ,‬מאמר א') דקבלה בידינו‬ ‫שיעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' דסוכות ונרמז בפסוק ויעקב נסע סכותה יעו"ש‪ .‬וכ"כ בדרשות חתם סופר (ח"א דצ"ד ע"ד‪ ,‬דרוש לח' טבת תקצ"ד) דיעקב אבינו נסתלק‬ ‫ביום א' דסוכות‪ .‬ובס' טיב לבב לרביה"ק מסאטמאר זי"ע (פ' חיי‪ ,‬עמוד צ"ג) כתב לחדש לפי"ז דגם לידת יעקב אבינו היתה בו ביום א' דסוכות‪ ,‬דהרי אמרו חז"ל דהקב"ה‬ ‫ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום (ועי' כעי"ז בשע"ת סי' תצ"ד בשם בכור שור) יעו"ש‪ .‬והנה איתא בדעת זקנים מבעלי התוספות (בראשית כ"ט כ"א) לפרש מה שאמר‬ ‫יעקב כי מלאו ימי‪ ,‬כמנין מלא"ו שנים היו לי כשבאתי אצלך כי בן ס"ג היה כשנתברך וי"ד נטמן הרי ע"ז שנים כמנין מלאו עכ"ל‪ .‬ומשמע דבאותו היום נשלמו לו ע"ז‬ ‫שנים‪ ,‬נמצא שבא יעקב לבית לבן ביום לידתו שהיא יום א' דסוכות‪ .‬ולפי"ז נמצא שמה שקפצה לו הארץ ונעקר הר המוריה ממקומו וישכב במקום ההיא‪ ,‬היתה בלילה‬ ‫הקודמת שהיא ליל א' דסוכות‪ ,‬ובבוקר יום א' דסוכות לקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להוסיף אומרם ז"ל (ב"ר פנ"ו י')‪ :‬ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה שנאמר (תהלים ע"ו) ויהי בשלם‬ ‫סוכו ומעונתו בציון ומה היה אומר יהי רצון שאראה בבנין ביתי עכ"ל‪ .‬וכעי"ז במדרש תהילים (מזמור ע"ו)‪ :‬אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה‬ ‫סוכה בירושלים כביכול שהיה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי שנאמר ויהי בשלם סוכו‪ .‬ובענף יוסף (ב"ר‬ ‫שם) כתב שסוכה זו היתה במקום בית קדשי הקדשים‪ .‬נמצא שבאותו זמן ששכב יעקב במקום המקדש‪ ,‬וכן בשעה שחזר לעשות ניסוך המים‪ ,‬עמדה סוכה על‬ ‫מקום המקדש‪.‬‬ ‫גצ‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫ויש להוסיף עוד דגם במשך י"ח חודש ששהה יעקב בסוכות היה עוסק במצות סוכה‪ ,‬וכדמצינו בזוה"ק (ח"ג ק' ע"ב) באורך‬ ‫שעשו הלך לדרכו שעירה ונטרד הס"מ בשעיר המשתלח ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה‪ .‬ובטור (או"ח סי' תי"ז) כתב דחג‬ ‫הסוכות מכוון כנגד יעקב דכתיב ולמקנהו עשה סוכות‪ .‬ובחידושי הרד"ל (ב"ר פע"ח) כתב שכל הזמן שהיה יעקב בסוכות עשה‬ ‫סוכות כעין חג הסוכות בכל מצותיו ועשה ניסוך המים‪ .‬ויש להסמיך לזה מדרש פליאה (הובא בדמש"א מועדים בשם כסף נבחר) סכותה‬ ‫לראשי ביום נשק אמר יעקב סכותה לראשי עשית לי סוכה ביום שנשק לבן לבניו‪.‬‬ ‫ובזה נראה לבאר ענין אבן שתיה (קושיא ז')‪ ,‬דזה ברור שאבן שתי' נתחדש בשעת בריאת העולם לכבוש את התהומות שלא‬ ‫יעלו על הארץ‪ ,‬וכמ"ש חז"ל (יומא נ"ד ע"ב) שבששת ימי בראשית ירה הקב"ה אבן בים וממנו נשתת העולם ולכך נקראת "אבן‬ ‫שתיה"‪ ,‬ובלי אבן זה אי אפשר לעולם להתקיים אף לרגע אחתוכ ‪ .‬ומה דמצינו דבשעה שהיה יעקב בבית אל הוסיף הקב"ה אבן‬ ‫של יעקב להיות סניף לארץ לחזקה ולסעדה‪ .‬יבואר לדרכינו דהנה מה שכבש אבן שתיה מתחלה את התהום היתה על אפם‬ ‫וחמתם של המים שהיו מעיזים ובוקעים את התהומות‪ ,‬ובאו בטענות של ממש שרצונם לעלות ולהיות קמי מלכא כמו שהיתה‬ ‫בתחלה‪ ,‬ומה שעמדה המים במקומה תחת אבן השתיה היתה מהכרח מכח גערת הקב"ה והבטחתו בענין הקרבנות והמלח‬ ‫וניסוך המים בחג‪ ,‬אך למעשה חלפו ועברו אלפי שנים ועדיין לא נתקיים הבטחת הקב"ה‪ ,‬עד שהגיע עקידת יצחק ונתחדש ענין‬ ‫הקרבנות והמלח‪ ,‬ונמשך הדבר בשעה שבאה יעקב לבית אל וקיים ניסוך המים בחג הסוכות‪ ,‬ויתכן שלכך סיבב הקב"ה שאותן‬ ‫האבנים שעליה נעקד יצחק יבואו גם ליעקב לעשות ממנה מצבה לקיים ניסוך המים בחג הסוכות‪ ,‬ואח"כ לקח הקב"ה אבן זה‬ ‫וצירף אותה לאבן שתי' לחזקה ולסעדה בכיבוש התהומות‪ ,‬דזהו החיזוק והסעד שמקיימין את הברית הן במלח והן בניסוך המים‪,‬‬ ‫ואבן זה עומד על פתח התהום וזה גורם שהמים נחים על מקומם בשלום ועולם כמנהגו נוהג‪.‬‬ ‫אך עדיין לא מצינו מנוח דלכאורה איכא למידק בעצם הדבר מדוע אמנם עשה ה' ככה בשעת בריאת העולם לחלק את המים‬ ‫לשני חצאין אלו למעלה ואלו למטה‪ ,‬ודין גרמא שמים התחתונים יהיו תמיד בוכים וטוענים למה נגרע‪ ,‬גם ברואי עולם מפחדים‬ ‫שמא יתגברו גלי הים לשוטפם ח"ו‪ ,‬הלא מלך במשפט יעמיד ארץ ורחמיו על כל מעשיו‪ ,‬והיפלא מה' דבר ליקח כל המים‬ ‫לעליונים ויהיו כולם שמחים‪ ,‬או לא יברא מתחלה כל כך מים דאיזה תועלת יש לעולם בבריאת התהומות‪.‬‬ ‫ונראה ביאור הדברים בהקדם אומרם ז"ל (שבת פ"ח ע"א‪ ,‬ע"ז ג' ע"א) מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ה"א יתירה למה‬ ‫לי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם‬ ‫לתוהו ובוהו עכ"ד הגמ'‪ .‬ונראה בפשיטות דהמצב של תוהו ובוהו היא אותו המצב שהיתה בתחלת הבריאה אחר בריאת שמים‬ ‫וארץ לפני ציווי הקב"ה יקוו המים‪ ,‬שמי התהום כיסו את פני כל הארץ ונמצאת הארץ תוהו ובוהו‪ ,‬וכמפורש בלשון הכתובים‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪ ,‬והארץ היתה תוהו ובוהו וגו' ורוח אלקים מרחפת על פני המים וגו'‪ ,‬ויאמר אלקים‬ ‫יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה‪ ,‬הרי בפשיטות דבעליית התהומות ח"ו חוזרת הארץ לתוהו ובוהו‪.‬‬ ‫ובפסיקתא רבתי (פכ"א) מצינו שאמרה הארץ שמא אין ישראל מקבלים את התורה ואני חוזרת למימי כמה שהייתי‪ .‬וע"ע מדרש‬ ‫תנחומא (יתרו פי"ד‪ ,‬שמיני פ"ו)‪ .‬גם בהריגת עשרה הרוגי מלכות (פיוט אלה אזכרה בתפלת מוסף ליוהכ"פ) מצינו בזה"ל‪ :‬שרפי מעלה צעקו‬ ‫במרה זו תורה וזו שכרה וכו' ענתה בת קול משמים אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים לתוהו ובוהו אשית הדומים ע"כ‪,‬‬ ‫הרי מפורש דהפיכת העולם למים היינו תוהו ובוהו‪ .‬וכ"כ במהרש"א (ע"ז ב' ע"ב‪ ,‬ד"ה מלמד) וז"ל‪ :‬יחזור כל העולם לתוהו ובוהו דהיינו‬ ‫לפי טבע הבריאה שהיה העולם כולו מים במים‪ ,‬וחסד אלהים היה בשביל האדם שיקוו המים למקום אחד‪ ,‬ואם לא תקבלו התורה‬ ‫יחזור לטבעו תוהו ובוהו ושם תהא קבורתכם‪ ,‬ולהכי אמר משמים השמעת דין על הארץ שתחזור לדינה ולטבעה‪ ,‬ואז הארץ יראה‬ ‫שתחזור לטבעה שיעלו המים עליה עכ"ל‪ .‬פירות הנושרים לפנינו דתנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית היתה שאם לא‬ ‫יקבלו ישראל את התורה אז יוחזר הארץ לתוהו ובוהו בעליית התהומות‪.‬‬ ‫וכ‪ .‬בראש דוד להחיד"א (פ' ראה) כתב בשם המדרש דבעת בריאת העולם התפלל הקב"ה כביכול על אבן השתי' שממנה הושתת העולם שיכבשו רחמיו את כעסיו ויגולו‬ ‫רחמיו על ישראל וכו'‪ .‬ומכוון לדברינו שכל העולם תלוי ועומד באבן שתי' שנתייסד בששת ימי בראשית על מים התחתונים‪ ,‬וענין זה תלוי במעשי ישראל‪.‬‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫דצ‬ ‫וארווחנא לבאר בזה מה דמצינו בפ' בראשית בסדר בריאת העולם‪ ,‬שבריאת המים קדמו לבריאת הארץ (רש"י ר"פ בראשית)‪,‬‬ ‫ואח"כ נבראה הארץ בתוך המים וכמ"ש באוהחה"ק (בראשית א' ט') וזל"ק‪ :‬היבשה היתה שטוחה תוך המים לרוחב העולם ומים‬ ‫למעלה ומים למטה לה‪ ,‬ואותם המים שלמעלה ליבשה חלקם הרקיע ונשא חציים בכנפיו‪ ,‬כאומרו יהי רקיע בתוך וסתם תוך‬ ‫אמצע במשמע‪ ,‬וחצי הנשאר היה מכסה ליבשה‪ ,‬ולאותם מים אמר ה' יקוו אל מקום אחד שהוא מי אוקיינוס‪ ,‬ותראה היבשה‬ ‫במקום שהיתה בו בעת בריאתה כי שם קנתה מקומה‪ ,‬אלא שהיתה מכוסה וגזר עליה שתראה עכל"ק‪ - .‬ויש להפליא ע"ז לאיזה‬ ‫צורך ברא הקב"ה כל כך מים שיוכלו לכסות את פני כל הארץ ולא סגי במי הימים‪ ,‬גם צ"ב דהלא גם בשעת בריאת הארץ נמצא‬ ‫מים מתחת לארץ וכמ"ש רוקע הארץ על המים‪ ,‬וא"כ מדוע לא נברא הארץ מתחלה מעל כל המים כדי שיתראה היבשה תיכף‪.‬‬ ‫‪ -‬ולדרכינו יבואר דהרי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם לא יקבלו התורה אז יעלה התהום ויכסה את פני כל הארץ‬ ‫ויוחזר העולם לתוהו ובוהו‪ ,‬אך כללא אית לן דאין כל חדש תחת השמש ומה שלא היתה בשעת הבריאה לא תהא גם לאחריה‬ ‫כמ"ש הרמב"ם (מו"נ ח"ב פכ"ט)‪ ,‬ולכך בתחלת בריאת העולם ברא הקב"ה מצב כזה שיכסה המים את כל הארץ ויהא תוהו ובוהו‪,‬‬ ‫ורק אח"כ אמר הקב"ה יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה‪ ,‬והתנה שאם לא יקבלו ישראל את התורה אז יחזרו המים על‬ ‫פני הארץ ויוחזר העולם לתוהו ובוהו‪.‬‬ ‫ואכן באמת מצינו דבשעת מתן תורה נבקעו התהומות ורצו לעלות‪ ,‬וכמו שכתב הפייטן (בקדושה דמוסף של ר"ה) בזה"ל‪ִִׁ :‬ש ְְמ ֲֲעָך‬ ‫ׁשֹוָפר ָָחָזָ ק ִִּדֶּבֶ ר ַוַ ִּיִ ְְק ָָרא ָָא ֶֶרץ‪ .‬ופירש במטה לוי‬ ‫ָּׁש ַַמִיִ ם ְּבְ ֵכֵ ן ָיָ ְְר ָָאה ְוְ ָָׁש ְְק ָָטה ָָה ָָא ֶֶרץ ַַר ַַעׁש יֹום ִִמ ְְׁש ָָּפט ָּגָ ֲֲעׁשּו ְְּתהֹומֹות ָָה ָָא ֶֶרץ קֹול ָ‬ ‫ִִדין ִִמ ָ �‬ ‫וז"ל‪ :‬מגודל הרעש שהי' ביום מתן תורה געשו ורעשו תהומות הארץ‪ ,‬כסבורין היו שהגיע יום הדין שיחזור העולם לתוהו ובוהו‪ ,‬כי‬ ‫שמעו קול שופר חזק מאוד ונדמה להם כאילו קורא לכל דיירי הארץ ויחרב העולם לכן רעשו וגעשו אז במתן תורה עכ"ל‪( .‬וכעי"ז‬ ‫פירשו בכמה מחזורים קדמונים‪ :‬מחזור מכל השנה קראקא שמ"ה‪ ,‬מחזור שער השמים אלטונה תקל"ב‪ ,‬מחזור ר"ה וינה תקנ"ה‪ ,‬המחזור זולצבך תקס"ו)‪ .‬וכן‬ ‫מבואר בפירוש ספר יצירה לר"י מברצלונה (עמוד ע"ב) באורך דבשעת מתן תורה נרעד כל העולם כולו שמא יחזרו לתוהו ובוהו‬ ‫ונבקעו גם התהומות ורצו לעלות ולשטוף את כל העולם‪ ,‬ולבסוף כשקבלו ישראל את התורה נחו תהומות ונסתמו מביקוען‬ ‫וכמבואר בירושלמי הנ"ל וכו'‪ ,‬וזהו שנאמר (משלי ג' כ') בדעתו תהומות נבקעו‪ ,‬להודיע כי בשעת מתן תורה נרעדה הארץ ונזדעזעה‬ ‫ונבקעו התהומות עד לעלות העולם לולי שבשמיעת אנכי שקבלו ישראל עליהן עול מלכות שמים שתם אותו החרס בקיעות‬ ‫התהומות וכו' יעו"ש באורך‪( .‬וע"ע במעמד הנבחר אוצה"מ אות קע"ד)‪.‬‬ ‫גם אחר מתן תורה מצינו במעשה העגל שעלו התהומות לשטוף את העולם‪ ,‬וכמבואר בזוה"ק (ח"ב קי"ג ע"ב) בפירוש הכתוב‬ ‫(דברים ט' כ"א) ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר וזל"ק‪ :‬תא חזי בההיא שעתא דתבר משה הלוחות דכתיב (שמות ל"ב י"ט)‬ ‫וישבר אותם תחת ההר צף אוקיינוס מאתריה וסליק לשטפא עלמא‪ ,‬חמא משה דאוקיינוס סליק לגבייהו והוה בעי לשטפא‬ ‫עלמא‪ ,‬מיד ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש וגו' ויזר על פני המים‪ ,‬קם משה על מי אוקיינוס ואמר מיא מיא מה אתון‬ ‫בעאן‪ ,‬אמרו וכי אתקיים עלמא אלא באורייתא דלוחות ועל אורייתא דשקרו בה ישראל ועבדו עגלא דדהבא אנן בעאן לשטפא‬ ‫עלמא‪ ,‬מיד אמר לון הא כל מה דעבדו בחובא דעגלא הא מסיר לכון וכו' מיד ויזר על פני המים‪ ,‬לא הוו משתככי מיא עד דנטיל‬ ‫מיא מנייהו ואשקי לון מיד אשתקע אוקיינוס באתריה‪ ,‬דהא בההוא מדבר לא הוו מיא דכתיב (במדבר כ' ד') לא מקום זרע וגו'‬ ‫ומים אין לשתות וכו'‪ ,‬כתיב הכא על פני המים וכתיב התם (בראשית א' ב') על פני תהום עכל"ק‪ - .‬ונלענ"ד כוונת דברי הזוה"ק דמה‬ ‫דמבואר בקרא שהשליך משרע"ה עפר העגל לנחל היורד מן ההר אין הכוונה לאיזה נחל שהיתה שם דהרי במדבר לא היו נחלי‬ ‫מים‪ ,‬רק הכוונה לים אוקיינוס שצף ועלה מתחת הר סיני ורצה לשטוף את העולם ובתחלת עלייתו נדמה לנחל היורד מן ההר‬ ‫עד שהעמידו משה ונשתקע הנחל במקומו‪ .‬ובפשיטות ראוי להתבונן מי נתן רשות למי אוקיינוס לעשות דין מעצמו דלא מצינו‬ ‫שנצטוה ע"ז‪ ,‬ואולי זה היתה טענת משה באמרו למים‪ :‬מיא מיא מה אתון בעאן‪ ,‬ואם היתה ע"ז ציווי ה' לא היה משה טוען עם‬ ‫המים רק היה מתפלל להקב"ה‪ ,‬אך המים השיבו למשה רבינו‪ :‬וכי אתקיים עלמא אלא באורייתא דלוחות ועל אורייתא דשקרו‬ ‫בה ישראל ועבדו עגלא דדהבא אנן בעאן לשטפא עלמא‪ ,‬וכוונתם דבאמת כבר נצטוו ע"ז מששת ימי בראשית בתנאי הבריאה‬ ‫שאם אין ישראל מקבלין את התורה אז הארץ חוזרת לתוהו ובוהו בעליית התהומות‪ ,‬ומה שנתקיים העולם עד עכשיו היא בשביל‬ ‫אורייתא דלוחות שקיבלו ישראל‪ ,‬אך עכשיו דשקרו בה ישראל ועבדו עגלה דדהבא א"כ חוזרת גזירה הראשונה למקומה ולכך‬ ‫אנן בעאן לשטפא עלמא‪ ,‬כששמע משה שצדקו בטענתם מיד ויזר על פני המים והשקה אותם‪ ,‬וכשהבחינו התהומות בביטול‬ ‫העגל שבו ונשתקעו במקומם‪.‬‬ ‫הצ‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫גם בדורות אחרים מצינו במס' סנהדרין (דף ק"ג ע"א)‪ :‬בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים נסתכל‬ ‫בדורו ונתקררה דעתו‪ ,‬בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו‬ ‫ע"כ‪ ,‬ונראה בפשיטות שגם זה מכח תנאי הבריאה הנ"ל ולכך רצה הקב"ה להחזיר את העולם דייקא לתוה"ו ובוה"ו והיינו ע"י‬ ‫עליית התהומות‪.‬‬ ‫פירות הנושרין לפנינו דתועלת בריאת התהומות תחת הארץ היא כדי לקיים תנאי הקב"ה במעשי בראשית שאם ח"ו לא ירצו‬ ‫לקבל ישראל את התורה או לא ירצו לקיימה אז חלילה יעלו התהומות ויהפך הארץ לתוהו ובוהו כמו שהיתה בתחלת הבריאה‪.‬‬ ‫‪ -‬ובזה מבואר מדוע חילק הקב"ה את המים בשעת בריאת העולם והניח חציו למטה בתהומות הארץ כדי שיהיו מוכנים ועומדים‬ ‫לשעת קבלת התורה לקיים תנאי הבריאה‪ - .‬אך מכיון שעי"ז נתרחקו מים התחתונים ורוצים לבקוע תהומות ולעלות להיות קמי‬ ‫מלכא‪ ,‬לכן הניח הקב"ה אבן שתיה על פתח התהום לכבוש את התהומות‪ ,‬וכלפי טענתם הבטיחם הקב"ה שיזכו ליקרב במלח‬ ‫ובניסוך המים בחג הסוכות‪.‬‬ ‫ובזה נלך לבטח דרכינו לבאר שאר הדקדוקים בענין אבן שתיה (קושיא ז')‪ .‬שאע"פ שנברא אבן שתי' בששת ימי בראשית‬ ‫לכבוש את התהומות בזכות המלח וניסוך המים‪ ,‬מ"מ לא נקבע להיות במקומה הנכון עד רעידת האדמה שהיתה במתן תורה‪,‬‬ ‫דהרי כיבוש התהומות תלוי ועומד אם יקבלו ישראל את התורה או לא‪ ,‬וכמו שדרשו חכמים (שבת פ"ח ע"א) עה"כ ארץ יראה‬ ‫ושקטה‪ ,‬דבתחילה קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע יראה שמא לא יקבלוה ויחזור העולם לתוהו ובהו ולבסוף כשקבלוה‬ ‫שקטה‪ .‬ובמדרש תנחומא (נשא פי"ט) מבואר דעד מתן תורה היה העולם דומה לטרסקל של שתי רגלים שאינו יכול לעמוד‪ .‬וכמובן‬ ‫שאם ח"ו לא היו מקבלין את התורה לא היה מועיל כלל ענין המלח וניסוך המים לכבוש את התהומות‪.‬‬ ‫ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף לבאר ענין הר המוריה (קושיא ט'‪ ,‬י')‪ ,‬מה נשתנה הר זה מכל הרים שבעולם שלא נברא‬ ‫עד העקידה‪ ,‬ובפרט דבאותו מקום נמצא פתח התהום‪ ,‬ותכלית בריאת ההרים כדי לכבוש את התהום שלא יעלה ויציף את‬ ‫העולם‪ .‬גם איך יתכן שנעקר הר המוריה ממקומו ג' פעמים‪ :‬א‪ .‬אצל יעקב אבינו בבית אל‪ .‬ב‪ .‬בשעת קריעת ים סוף‪ .‬ג‪ .‬בשעת‬ ‫מתן תורה‪.‬‬ ‫ולדרכינו יבואר בהקדם לחקור במה שמצינו בדברי חז"ל דבשעת כריית השיתין הגיע דוד המלך לפתח התהום‪ ,‬ויש להתבונן‬ ‫מאיזה טעם נמצא פתח התהום דייקא תחת מקום המקדש‪ .‬וביותר יפלא דהרי בדור המבול מצינו פתח התהום בחוץ לארץ‪ ,‬דהרי‬ ‫באותו שעה נבקעו מעינות תהום רבה‪ ,‬ויש אומרים (זבחים קי"ג ע"א‪ ,‬ב"ר פל"ג) דבארץ ישראל לא ירד הגשם ולא נפתחו התהומות‬ ‫(רמב"ן בראשית ח' י"א)‪ .‬גם במעשה העגל מצינו פתח התהום תחת הר סיני כמבואר בזוה"ק (ח"ב קי"ג ע"ב)‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להשוות דברי חכמים שיעלו כולם בקנה אחד‪ ,‬דבאמת כתיב (תהלים קל"ו ו') רוקע הארץ על המים והתהומות נמצאים‬ ‫תחת כל הארצות‪ ,‬אך כבר נתבאר לפנינו דסיבת הדבר שצריכים לכבוש את התהומות היא משום שרצונם לעלות לשוב למעלה‬ ‫למקומם‪ ,‬ולפי"ז יתכן דמים הנמצאים תחת מקום המקדש מתגברים ביתר שאת לעלות בהרגישם גודל הקדושה והשראת‬ ‫השכינה למעלה מהם‪ ,‬ובזה מבואר מדוע נמצא פתח התהום תחת מקום המקדש דייקא‪.‬‬ ‫אך מקום המקדש לא נבחר להיות מקום השכינה עד שעת העקידה‪ ,‬וכמ"ש (בראשית כ"ב י"ד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא‬ ‫ה' יראה‪ ,‬ופירש"י וז"ל‪ :‬ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות ע"כ‪ .‬ולכן עד העקידה לא‬ ‫נמצא פתח התהום במקום זה ולא נצרכה הר המוריה לכבשו‪ ,‬ורק בשעת העקידה נתחדש ענין הר המוריה‪.‬‬ ‫ומה דמצינו דבמעשה העגל נמצא פתח התהום תחת הר סיני‪ ,‬יבואר בפשיטות דהרי בזמן מתן תורה השרה הקב"ה שכינתו‬ ‫על הר סיני‪ ,‬והיתה השכינה מצויה בהר עד שהוקם המשכן באחד בניסן (רש"י תענית כ"א ע"ב‪ ,‬אבן עזרא שמות י"ט י"ג‪ ,‬תוס' ישנים יומא‬ ‫ד' ע"ב)‪ ,‬והשראת השכינה בהר סיני היתה יותר מהשראתו בביהמ"ק (אוהחה"ק בראשית מ"ו ד')‪ ,‬ולכך בתקופה זו היתה פתח התהום‬ ‫תחת הר סיני‪.‬‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫וצ‬ ‫ויש להמתיק בזה דבר חידוש שמצינו בס' ארץ חמדה (למלבי"ם ז"ל‪ ,‬פ' לך אות ח') בשם חכמי האמת וז"ל‪ :‬המזבחות שבנו האבות‬ ‫וכן מקום המזבח שבמשכן שבמדבר כולם היו על הר המוריה שהיה הולך עם האבות ועם ישראל במדבר ועליו היו בונים המזבח‪,‬‬ ‫כמו שמצינו (חולין צ"א ע"ב) ביעקב שנעקר הר המוריה ובא לקראתו וכו'‪ ,‬וזה היה ג"כ באברהם שהמזבח שבנה במקום שכם‬ ‫היה על הר המוריה שבא לשם ואח"כ כשנסע אברהם מאותו המקום הוליך עמו את הר המוריה‪ ,‬וע"ז אמר ויעתק משם ההרה‬ ‫שהעתיק משם את ההר שהוא הר המוריה וכו' עכ"ל‪ - .‬ומה מאוד יש לתמוה על מראה הנפלא הזה‪ ,‬איך יתכן להר המוריה לעזוב‬ ‫את משמרתה אחר שתחתיה נמצא פתח התהום וכל העולם תלויה בה‪ ,‬אך לדברינו יבואר דפתח התהום תלוי במקום השראת‬ ‫השכינה‪ ,‬ולכך נצרך הר המוריה להיות בכל זמן יחד עם מקום השראת השכינה‪ ,‬בסיני או במשכן או בביהמ"ק‪ ,‬ואין הר זה תלוי‬ ‫כלל בארץ המוריה‪ - .‬ובזה יבואר מה דמצינו דאחר חורבן ביהמ"ק נסתלק הר המוריה ונגנז (עי' מעמד הנבחר אוצה"מ אות קמ"ג באורך)‪,‬‬ ‫דכיון דסילק הקב"ה שכינתו ממקום זה ואדרבא בעוה"ר שועלים הלכו בה א"כ גם התהומות אינם מתגברים כאן יותר ממקום‬ ‫אחר ושוב לא נצרך הר המוריה לכבשן‪.‬‬ ‫ואם כנים דברינו נלך לבטח דרכינו לבאר ענין עקירת הר המוריה ממקומה‪ ,‬דהנה התהומות שרוצים לעלות באים בטענה‬ ‫צודקת שרוצים להיות קמיה מלכא כמו שהיתה בתחלה‪ ,‬וא"כ איך יתכן להר המוריה לכבוש עליהם‪ .‬אך התירוץ הוא שכבר‬ ‫הבטיחם הקב"ה שגם מהם יקרבו במלח וניסוך המים בחג הסוכות‪ .‬ומהאי טעמא סיבב הקב"ה שעקידת יצחק יהי' על הר‬ ‫המוריה דייקא שבאותו זמן יתחדש ענין הקרבנות והקרבת המלח כנ"ל‪ .‬גם בשעה שבאה יעקב לבית א‪-‬ל הלך הר המוריה‬ ‫לקראתו כשנמצא עליה אבני המזבח של עקידת יצחק‪ ,‬וע"י שכיבת יעקב נעשו כולם אבן אחת שעליה חידש יעקב ענין ניסוך‬ ‫המים בחג הסוכות כנ"ל‪ .‬והנה שני מצות אלו שייכים להר המוריה עצמה מכח שני טעמים‪ :‬א‪ .‬שהרי תכלית בריאתה לכבוש על‬ ‫התהומות בכח שני מצות אלו‪ .‬ב‪ .‬שהרי עליה עתיד ביהמ"ק להבנות ובאותו מקום עתידין ישראל לקיים הקרבת המלח וניסוך‬ ‫המים בחג‪ .‬והוסיף הר המוריה ליעקר ממקומה גם בשעת קריעת ים סוף דהרי באותו זמן זכו מים התחתונים שעל ידיהם נתקדש‬ ‫שם שמים מסוף העולם ועד סופו ובודאי היתה לה ממנה נחמה גדולה‪ .‬גם בשעת מתן תורה בא הר המוריה להר סיני מכח שני‬ ‫טעמים‪ :‬א‪ .‬דהרי באותו זמן נמצא פתח התהום תחת הר סיני כנ"ל‪ .‬ב‪ .‬דעיקר בריאת התהומות היא בשביל תנאי הבריאה שאם‬ ‫לא יקבלו ישראל את התורה יעלו התהומות ח"ו ויוחזר הארץ לתוהו ובוהו ח"ו‪ ,‬ולכך בשעת מתן תורה נעקר ממקומה הר המוריה‬ ‫העומד לכבוש על פתח התהום ובא להר סיני לראות אם יקבלו ישראל את התורה או לא‪.‬‬ ‫ובעמדי בזה נראה לפרש מה שאמרו חז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק ה') וז"ל‪ :‬בשלישי היתה כל הארץ מישור כבקעה והיו‬ ‫המים מכסים על פני כל הארץ‪ ,‬וכשיצא הדבור מפי הגבורה יקוו המים‪ ,‬עלו מקצות הארץ ההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל‬ ‫הארץ‪ ,‬ונעשים עמקים על תוכה של ארץ‪ ,‬ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים‪ ,‬שנאמר ולמקוה המים קרא ימים עכ"ל‪ .‬ובפירוש מהרז"ו‬ ‫ביאר וז"ל‪ :‬לצורך הקוואת המים עלו ההרים והגבעות מקצות הארץ‪ ,‬ונתפרדו ההרים על פני כל הארץ‪ ,‬ומחמת שנעשו הרים‬ ‫במקומות אלו‪ ,‬נעשו עמקים במקומות אחרים‪ ,‬וירדו המים לעמקים עכ"ל‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף ביאור בזה מדוע לא נבראו ההרים עד שאמר הקב"ה יקוו המים‪ ,‬לפי"מ שאמרו חכמינו ז"ל (ב"ר פל"ג א'‪ ,‬ויק"ר‬ ‫פכ"ז א') דהרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם יעו"ש‪ .‬וכן דרש רבי שמעון בן יוחאי (מדרש אגדת בראשית פרק ד')‬ ‫שמדד הקב"ה את מי תהום רבה ותהום שהיה רואה מימיו מתגברין היה נוטל הר גבוה ונותן על תהום רבה‪ ,‬וכך כל תהום ותהום‬ ‫כבש למעלה מהן הרים כדי שלא יעלו ויציפו את כל העולם יעו"ש‪( .‬וע"ע מחזור כל בו (לפ' שקלים) רוממות א‪-‬ל (לאלשיך הק'‪ ,‬תהלים ל"ו י"ג)‬ ‫מהר"ם שיף (חגיגה ט"ו ע"א) מש"כ בזה)‪ .‬ובזה מבואר היטב דכל זמן שלא נקוו המים לתחת הארץ לא נצרך העולם להרים‪ ,‬ורק כשירדו‬ ‫המים לתהום רבה אז נבראו ההרים לכבוש את המים‪ ,‬ואפשר דלכך לא נזכרה בתורה בריאת ההרים כלל שנכללה ביקוו המים‪.‬‬ ‫ובזה יבואר מה מצינו שלעתיד לבא יתבטלו כל ההרים וכמבואר בנבואת ישעי' הנביא (פרק מ') על לעתיד לבוא‪ :‬קול קורא‬ ‫במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו‪ ,‬כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה‪ ,‬ונגלה‬ ‫כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר וגו'‪ .‬עוד כתיב (ישעי' נ"ד) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וגו'‪ ,‬ויבואר לדרכינו דהרי כל‬ ‫בריאת ההרים היא כדי לכבוש את התהומות והטעם שרוצים התהומות לעלות היא משום שרוצים להיות קמי מלכא‪ ,‬אך לעתיד‬ ‫זצ‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫לבוא שישרה הקב"ה שכינתו בתחתונים שוב לא ירצו התהומות לעלות ולא יצרכו להרים לכובשם‪ ,‬ואולי גם מה"ט לא נזכרו‬ ‫בריאת הרים בתורה דאינו דבר נצחי‪.‬‬ ‫ובאותו ענין פירשתי לשון הפייטן (בסליחות לעשרה בטבת) בזה"ל‪ :‬ירח טבת מאד לקיתי בו‪ ,‬ונשתנו עלי סדרי נתיבו‪ ,‬סררתי‬ ‫פשעתי יגלה לי טובו‪ ,‬האומר לים עד פה תבא‪ .‬וכל העובר משתומם איזה שייכות יש לכאן שהקב"ה אומר לים עד פה תבוא‪.‬‬ ‫אך יבואר לדרכינו דהנה בחורבן ביהמ"ק שוב נתעוררה בכיית המים כנ"ל דמכיון שבטל ניסוך המים והקרבת המלח שוב רוצים‬ ‫לעלות למעלה‪ ,‬אך הקב"ה אע"פ שמלך במשפט יעמיד ארץ עכ"ז אינו מקבל טענת המים ועדיין אומר לים עד פה תבוא‪ ,‬דאע"פ‬ ‫שנחרב ביהמ"ק מ"מ בקרב הימים ישובו בנים לגבולם‪ ,‬נמצא דממה שהקב"ה אומר לים עד פה תבוא אף בעת חורבן ביהמ"ק‪,‬‬ ‫היא ראי' נצחית שקרובה ישועתינו לבוא ואע"פ שסררתי פשעתי מ"מ יגלה לי טובו‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫דרוש ב' ‪ -‬לשמחת בית השואבה‬ ‫הנה קבעו חכמינו ז"ל התחלת שמחת בית השואבה במוצאי יו"ט הראשון של חג שהוא ליל ב' דסוכות אישפוזא דיצחק‬ ‫אבינו‪ ,‬ואמרז"ל (סוכה נ"א) מי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו‪ ,‬וטעמא בעי מדוע קבעו השמחה דייקא בליל זה‪ ,‬הלא‬ ‫אדרבא מדתו של יצחק אבינו היא פחד וגבורה‪ .‬ואפ"ל טעם חדש לשמחה הגדולה בליל זה‪ ,‬משום שבליל זה נשתלשל המשך‬ ‫הכלל ישראל‪ ,‬שבליל זה ליל ב' דסוכות נגמר הזיווג של יצחק אבינו עם רבקה אמנו כמו שיתבאר להלן‪ ,‬שמזיווג זה נולד יעקב‬ ‫אבינו שממנו נשתלשלה המשך כלל ישראל‪ ,‬ובחדא מחתא יבואר בע"ה עוד איזה ענינים‪ ,‬ואבאר שיחתי‪:‬‬ ‫בהקדמה לפירוש ידי משה על המד"ר כתב בשם הגאון רבי דוד אופנהיים ז"ל לפרש מה דאחז"ל (ילק"ש ח"א רמז ק"ט) עה"כ‬ ‫ואבוא היום אל העין‪ ,‬היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ‪ ,‬דקשה מנלי' זה‪ ,‬ועוד מאי קמ"ל בזה ומאי נפק"מ‪ .‬וביאר‬ ‫עפ"י הידוע (עי' רקנטי פ' וירא) דיצחק נעקד ביוהכ"פ שהוא עשירי לחודש תשרי‪ ,‬ודרך ג' ימים הי' הר המוריה מביתו‪ ,‬נמצא בא‬ ‫לביתו מן העקידה בי"ג בתשרי ונתבשר לו שמתה שרה ואותו היום נגלה השכינה ליצחק ואמרה לו שהיום נולד בת זוגו רבקה‪.‬‬ ‫ואיתא במס' סופרים (פרק כ"א) דרבקה היתה בת ג' שנים וג' ימים כשבא אליעזר‪ ,‬ולפי"ז נמצא דאותו היום יום א' של חג הסוכות‬ ‫היה‪ ,‬ואיתא במס' עירובין (דף מ"ג ע"א) אין תחומין למעלה מעשרה‪ ,‬ומסיק בגמ' דמשכחת ע"י קפיצת הדרך‪ .‬ומעתה יבואר דלפי‬ ‫שהיה קשה לי' להמדרש היום יצאתי והלא הי' יו"ט וקיי"ל דתחומין אסור ביו"ט כמו בשבת‪ ,‬לזה מתרץ מכאן שקפצה לו הארץ‪,‬‬ ‫פי' שע"י קפיצה למעלה מעשרה אין תחומין‪ ,‬עכ"ד‪ .‬והוב"ד בס' אור יקרות (וונציה תק"ב לפ"ק‪ ,‬פ' חיי שרה)‪ ,‬ובס' פנינים יקרים (שם)‪,‬‬ ‫ובס' טיב לבב (פ' חיי שרה‪ ,‬עמוד צ"ג) יעו"ש מה שפירשו בזה‪.‬‬ ‫וארווחנא לבאר בזה מה שכתב בס' דברי אליהו להגר"א (פ' חיי שרה) דפע"א בחוה"מ סוכות בעת שמחת החג שאל הגר"א ז"ל‬ ‫מנין שקיים אברהם אבינו מצות סוכה‪ ,‬ולא היה מי שישיב לו ע"ז‪ ,‬ויען ויאמר דאיתא במדרש וה' ברך את אברהם בכל זו סוכה‪,‬‬ ‫ואמר דבכ"ל ר"ת ב'סוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬כ'ל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬ל'מען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וצ"ב שייכות ענין סוכה לכאן‪ .‬ולדברינו יבואר דהרי ביום א' דסוכות יצא אליעזר לחרן‪ ,‬ומסתמא באותו יום‬ ‫השביעו אברהם שילך לחרן‪ ,‬כדמשמע מלשון הכתובים שהליכת אליעזר לחרן היתה תיכף אחר השבועה‪ ,‬וביום זה קיים אברהם‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬ושפיר מישך שייך רמז זה לכאן‪.‬‬ ‫ובעמדי בזה יש לרמז רמז נכון לשמחת בית השואבה‪ ,‬דמבואר בכתובים (בראשית כ"ד י"א) שהגיע אליעזר לחרן אל באר המים‬ ‫לעת ערב לעת צאת השואבות‪ ,‬וצ"ב מדוע הלך אליעזר דייקא לעין המים למקום שואבי המים‪ ,‬ומדוע משמיענו הכתוב פרטים‬ ‫אלו‪ ,‬אך לדרכינו יבואר דהרי נתבאר לפנינו שהגיע אליעזר לחרן ביום א' דחג הסוכות אושפיזא דאברהם‪ ,‬ומפורש בכתוב שהגיע‬ ‫לחרן לעת ערב‪ ,‬דהיינו בערב דיום ב' דסוכות אושפיזא דיצחק אבינו שבו מתחיל שמחת בית השואבה‪ ,‬ולכך הלך אליעזר דייקא‬ ‫ןוששב םימ םתבאשו ‪ -‬ח"י רמאמ‬ ‫חצ‬ ‫לעין המים לעת צאת השואבות לעשות זכר לשמחת בית השואבה‪ .‬וחידוש נוסף מצינו בילקוט שמעוני (בראשית פכ"ד רמז ק"ט)‬ ‫שרבקה בת מלכים היתה שלא יצאת לשאוב מים מימיה‪ ,‬ויצאת לה באותה שעה‪ .‬ויבואר לדרכינו שמן השמים נזדמנה לצאת‬ ‫לשאוב מים בליל ב' דסוכות זכר לניסוך המים בביהמ"ק‪ .‬שו"ר כן בס' חמרא טבא (בארנוב)‪.‬‬ ‫ומבואר בכתובים (שם כ"ד נ') שבאותו לילה נגמרה הזיווג‪ ,‬ויענו לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או‬ ‫טוב‪ ,‬הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'‪ ,‬ולפי"ז נמצא שנגמרה הזיווג ליצחק אבינו בליל ב' דסוכות‬ ‫באושפיזא דיצחק‪.‬‬ ‫אליעזר עבד אברהם לן שם באותו הלילה וחזר לבוקר כמבואר בכתובים (שם פסוק נ"ד)‪ ,‬נמצא שחזר אליעזר לדרכו ביום ב'‬ ‫דסוכות בבוקר‪ ,‬וקפצה הארץ לאליעזר גם בחזירתו כדי שלא יתייחד עם רבקה ובא לחברון בשלש שעות והגיע לחברון לעת‬ ‫תפלת הערב כמבואר בילקוט שמעוני (בראשית פכ"ד רמז ק"ט‪ ,‬וע"ע בפרקי דר"א פרק ט"ז)‪ ,‬ובאותו זמן יצא יצחק לשוח בשדה לפנות‬ ‫ערב כמבואר בכתובים‪ ,‬ודרשו חז"ל (ברכות כ"ו ע"ב) שבאותו זמן תיקן יצחק אבינו תפלת מנחה‪ ,‬ואח"כ נשא יצחק אבינו את רבקה‬ ‫אמנו‪( ,‬וגם יצחק בא מבוא בא"ר לחי רואי זכר לשמחת בית השואבה)‪ ,‬וכל זה נעשה ביום ב' דסוכות אישפוזא שלו של יצחק אבינו‪.‬‬ ‫ולהלן (שם כ"ד ס"ז) כתיב ויבאה יצחק האהלה שרה אמו‪ ,‬ופירש"י וז"ל‪ :‬ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו כלומר ונעשית‬ ‫דוגמת שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת היה ענן קשור על האהל ומשמתה פסקה וכשבאת רבקה חזרה (ב"ר ס' ט"ז)‪ ,‬ואולי מעשה‬ ‫אבות סימן לבנים שגם לבני ישראל חזרו ענני הכבוד בסוכות אחר שנסתלקה במעשה העגל וכמ"ש הגר"א (בביאורו לשה"ש אות ד'‪,‬‬ ‫עה"כ מישרים אהבוך)‪ ,‬גם בשעה שנסתלקו ענני הכבוד בפטירת אהרן הכהן חזרו בחג הסוכות (עי' במאמר ג' באורך)‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ענין נפלא‪ ,‬שאם נתבונן בביאת יעקב אבינו לחרן לבית לבן לבקש את זיווגו‪ ,‬נראה שבא יעקב אבינו לבית לבן‬ ‫בדיוק באותו זמן שבא אליעזר לבית בתואל לבקש זיווג ליצחק אביו‪ ,‬ובכמה דברים דומה ביאת יעקב לבית לבן לביאת אליעזר‬ ‫לבית בתואל כמו שיתבאר לפנינו‪ .‬דכמו שאליעזר בא לבית בתואל ביום א' דסוכות וכנ"ל‪ ,‬כן יעקב אבינו הגיע לחרן ביום א'‬ ‫דסוכות‪ ,‬ויבואר לפימ"ש בספה"ק בני יששכר (מאמרי כסליו טבת‪ ,‬מאמר א') דקבלה בידינו שיעקב אסף רגליו אל המטה ביום א'‬ ‫דסוכות‪ ,‬ונרמז בפסוק ויעקב נסע סכותה יעו"ש‪ .‬וכ"כ בדרשות חתם סופר (ח"א דצ"ד ע"ד‪ ,‬דרוש לח' טבת תקצ"ד) דיעקב אבינו נסתלק‬ ‫ביום א' דסוכות‪ .‬ובס' טיב לבב לרביה"ק מסאטמאר זי"ע (פ' חיי‪ ,‬עמוד צ"ג) כתב לחדש לפי"ז דגם לידת יעקב אבינו היתה בו ביום‬ ‫א' דסוכות‪ ,‬דהרי אמרו חז"ל דהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום (ועי' כעי"ז בשע"ת סי' תצ"ד בשם בכור שור) יעו"ש‪ .‬והנה‬ ‫איתא בדעת זקנים מבעלי התוספות (בראשית כ"ט כ"א) לפרש מה שאמר יעקב כי מלאו ימי‪ ,‬כמנין מלא"ו שנים היו לי כשבאתי‬ ‫אצלך כי בן ס"ג היה כשנתברך וי"ד נטמן הרי ע"ז שנים כמנין מלאו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומשמע דבאותו היום נשלמו לו ע"ז שנים‪ ,‬נמצא שבא‬ ‫יעקב לבית לבן ביום לידתו שהיא יום א' דסוכות‪.‬‬ ‫ולפי"ז נמצא שמה שקפצה לו הארץ ונעקר הר המוריה ממקומו וישכב במקום ההיא‪ ,‬היתה בלילה הקודמת שהיא ליל א'‬ ‫דסוכות אושפוזא דאברהם אבינו‪ ,‬ובאותו הלילה תיקן תפלת ערבית שהוא יום לידתו‪ ,‬ובבוקר יום א' דסוכות התפלל להקב"ה‬ ‫במקום ההוא‪ ,‬ועשה מזבח ויצק עליה שמן‪ ,‬ושוב הלך לדרכו והגיע לחרן למקום הבאר‪ ,‬והמתין שם עד שבא רחל וגל את‬ ‫האבן והשקה את הצאן וגו'‪ ,‬ויתכן שבין כך ובין כך עבר רוב היום והגיע לבית לבן לפנות ערב ליל ב' דסוכות באושפוזא יצחק‬ ‫אבינו‪ ,‬באותו זמן בדיוק שהגיע אליעזר לבית בתואל לבקש את הזיווג ליצחק אביו‪ ,‬ובזה יבואר מדוע הלך יעקב מתחלה‬ ‫למקום הבאר למקום השואבות ויגל את האבן ממנו כדי שיוכלו לשאוב ממנה‪ ,‬שרצה לעשות בזה זכר לשמחת בית השואבה‬ ‫שמתחיל בלילה הבא לקראתם באישפוזא דיצחק‪ ,‬וזהו בדיוק כמו שעשה אליעזר עבד אברהם שהלך לעין המים מטעם זה וכמו‬ ‫שנתבאר למעלה‪.‬‬ ‫ואם כנים הדברים נראה להוסיף דבר נפלא‪ ,‬דהנה ברש"י (פ' ויצא‪ ,‬כ"ח י"ז) מבואר שיעקב הלך מתחלה עד חרן ובאמצע הדרך‬ ‫עבר מקום המקדש ולא נתעכב שם‪ ,‬כשהגיע לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו‪ ,‬יהב‬ ‫דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ‪ ,‬יעו"ש באורך‪ .‬ולכאורה צ"ב דמשמע מלשון רש"י דבפעם הראשון שהלך עד‬ ‫טצ‬ ‫תוכוסל תוארפרפ ‪ -‬ט"י רמאמ‬ ‫חרן לא קפצה לו הארץ רק הלך לדרכו בדרך ארוכה עד שהגיע לחרן‪ ,‬משא"כ כשהגיע לחרן ורצה לחזור למקום המקדש וכבר‬ ‫חזר עד בית אל אז קפצה לו הארץ‪ ,‬וכן מבואר בחידושי חתם סופר (חולין צ"א ע"ב‪ ,‬ד"ה קפצה) דיעקב אבינו לא קפצה ליה חרן אלא‬ ‫ארץ ישראל קפצה ליה‪ ,‬וטעמא בעי דהרי מבואר בילקוט שמעוני (בראשית פכ"ד רמז ק"ט) דמקרית ארבע עד חרן מהלך י"ז ימים‬ ‫ונעשה נס לאליעזר עבד אברהם שהלך את הדרך בג' שעות‪ ,‬וא"כ מדוע לא נעשה נס כזה גם ליעקב אבינו כשהלך מבאר שבע‬ ‫לחרן‪ ,‬ומדוע דייקא כשחזר למקום המקדש אז נעשה נס ליעקב אבינו‪ ,‬וברמב"ן חולק באמת על רש"י בכל ענין זה וס"ל שהיה‬ ‫ליעקב קפיצת הדרך גם בהליכתו לחרן‪ ,‬אך לדעת רש"י צ"ב‪.‬‬ ‫אך לפי מה שנתבאר לעיל שלן יעקב בהר המוריה בליל א' דסוכות יבואר היטב‪ ,‬דכבר נתבאר למעלה בשם הגאון רבי דוד‬ ‫אופנהיים ז"ל‪ ,‬דמה שקפצה הארץ לאליעזר עבד אברהם לא היתה כדי לקצר את הדרך‪ ,‬רק כדי שלא יעבור אליעזר על איסור‬ ‫תחומין‪ ,‬דהרי אותו היום יום א' של חג הסוכות היה‪ ,‬ואיסור תחומין אסור ביו"ט כמו בשבת‪ ,‬ולכך הוצרך אליעזר לקפיצת הדרך‪,‬‬ ‫דבכה"ג לא שייך איסור תחומין כמבואר בעירובין (דף מ"ג ע"א) דאין תחומין למעלה מעשרה ומסיק בגמ' דמשכחת ע"י קפיצת‬ ‫הדרך‪ .‬ומעתה יבואר גם גבי יעקב אבינו דמה שהלך יעקב לחרן בפעם הראשון לא היתה בחג הסוכות רק כמה ימים קודם לזה‪,‬‬ ‫ולכך לא היה שייך איסור תחומין כלל ולא היה נצרך לקפיצת הדרך כלל‪ ,‬ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא‪ ,‬וכן מה שחזר יעקב מחרן‬ ‫לבית אל אע"ג שגם דרך זה היתה מהלך כמה ימים כמ"ש ברמב"ן (בראשית כ"ח י"ז)‪ ,‬מ"מ היה עדיין כמה ימים לפני חג הסוכות ולא‬ ‫נצרך לקפיצת הדרך‪ ,‬משא"כ כשהגיע יעקב אבינו לבית אל כבר היה בערב סוכות‪ ,‬ובדרך הטבע אפילו אם היה החמה שוקעת‬ ‫בעונתה לא היה יכול יעקב להגיע עד מקום המקדש‪ ,‬רק אם ילך גם ביו"ט סוכות יותר משיעור תחום‪ ,‬לכך נעשה נס שקפצה לו‬ ‫הארץ ונעקר הר המוריה ובא לכאן‪ ,‬כדי שלא יעבור יעקב על איסור תחומין ביו"ט‪ ,‬וכמו כן בבוקר כשחזר יעקב מבית אל לחרן‬ ‫שהיא מהלך כמה ימים כנ"ל‪ ,‬היתה לו קפיצת הדרך כדי שלא יעבור על איסור תחומין ביו"ט‪ ,‬והגיע באותו היום לחרן‪ ,‬ולכך נאמר‬ ‫וישא יעקב רגליו שנעשה קל ללכת כמשחז"ל (בב"ר ע' ח'‪ ,‬והובא ברש"י) משום שהיתה לו קפיצת הדרך‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫מאמר י"ט ‪ -‬פרפראות לסוכות‬ ‫ידוע מה דמסופר שפעם אחת אמר הרה"ק בעל דברי חיים זי"ע בערב סוכות שהיא צריך לכמה אלפים זהובים‪ ,‬והלכו בניו ולוו‬ ‫אצל הגבירים כמה אלפים זהובים והביאו לאביהם ומיד חלק אותם לעניים‪ ,‬ובליל החג נכנס לסוכה ואמר‪ :‬העולם נוהגים לייפות‬ ‫ולקשט את הסוכה בכל מיני פאר והדר‪ ,‬ואנכי לא כן עמדי הצדקה היא הנוי סוכה שלי היא פארה והיא הדרה של הסוכה עכ"ד‪.‬‬ ‫ונראה להמתיק הדברים לפי"מ שכתב בדרשות חתם סופר (לסוכות תקס"ד‪ ,‬דף מ"ג ע"א) דדפנות הסוכה באים לרמז על מצות‬ ‫צדקה לעניים‪ ,‬דהנה תיבת צדקה עולה בגימטריא כמספר קצ"ט‪ ,‬וכן שיעור דפנות הסוכה עם הסכך עולה לחשבון הזה‪ ,‬דהרי‬ ‫שיעור הסכך היא ז' על ז' טפחים‪ ,‬וז' פעמים ז' עולה מ"ט‪ ,‬ושיעור הדפנות היא שתים כהלכתן שהיא רחב ז' וגובה עשרה‪ ,‬ועשר‬ ‫פעמים ז' עולה שבעים‪ ,‬וכן הדופן השני עולה שבעים‪ ,‬ושני פעמים שבעים עולה מאה וארבעים‪ ,‬ודופן השלישי שהיא רחב טפח‬ ‫וגובה עשרה היא י' פעמים טפח שהיא י' טפחים‪ ,‬נמצא שכל שלש הדפנות ביחד עולה מאה וחמשים‪ ,‬ובצירוף עם הסכך שעולה‬ ‫מ"ט עולה ביחד למספר קצ"ט‪ ,‬שהיא כמנין צדקה בדיוק‪ ,‬נמצא ששיעור הסוכה מורה להדיא על מצות נתינת צדקה לעניים‪.‬‬ ‫ולפי"ז מבואר היטב דברי מרן הדברי חיים זי"ע שהצדקה היא במקום הנוי סוכה‪ ,‬שהרי תכלית הנוי סוכה היא לקשט את‬ ‫דפנות הסוכה בבחינת זה קלי ואנוהו‪ ,‬ומכיון שעצם דפנות הסוכה מוכיחים על מצות צדקה וכדברי החתם סופר הנ"ל‪ ,‬נמצא‬ ‫דהנוי הגדול ביותר לדפנות הסוכה היא אם מקיימים כהוגן מצות צדקה שעליה באו הדפנות לרמז‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫תוכוסל תוארפרפ ‪ -‬ט"י רמאמ‬ ‫ק‬ ‫מה שעושין סוכות זכר לענני הכבוד‪ ,‬אולי יבואר לפימ"ש בברייתא דמלאכת המשכן (פי"ד) כיון שהיו ישראל חונים הי' עמוד‬ ‫הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודא "כמין סוכה"‪ .‬וע"ע במדרש שכל טוב (שמות י"ב ל"ז) דשבעת ענני כבוד היו מסובבין‬ ‫עליהם "כסוכה"‪ - .‬ומה שנהגו ישראל קדושים לעשות "נוי סוכה" יבואר לפימ"ש לפימ"ש בפיוט (יום א' דסוכות) שבעה ענני משי‬ ‫סבבתם (ועי' שהש"ר פ"ד ה') ופי' במטה לוי וז"ל‪ :‬כסית אותם בשבעה ענני כבוד שהם יפים כמשי לבנים אדומים ירוקים‪ .‬ובילקוט‬ ‫שמעוני (שמות רמז תכ"ו‪ ,‬ובזית רענן) משמע שהענן היה כמראה התכלת‪.‬‬ ‫מה שסוכה כשרה בשלש דפנות אולי יתכן לפי"ד המדרש (ב"ר פמ"ח י')‪ :‬אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך‬ ‫וכו' בסוכות תשבו שבעת ימים‪ .‬והנה מעץ זה של אברהם אבינו נעשה בריח התיכון למשכן (תרגום יונתן שמות כ"ו כ"ח) שהיה מקיף‬ ‫שלש דפנות‪.‬‬ ‫בס' צבי לצדיק (סוכות מאמר א' אושפיזא דמשה) כתב וז"ל‪ :‬מדוע חג הסוכות הוא שבעת ימים דייקא זכר לענני הכבוד‪ ,‬הלא הנס‬ ‫היה משמש ארבעים שנים‪ ,‬וא"א לעשות זכר זמן רב כזה וא"כ הי' די לעשות איזה זכר לזה אף יום אחד כמו בחג השבועות‬ ‫וכדומה‪ ,‬אבל לעשות ז' ימים הוא משולל הבנה‪ .‬גלל כן יש לומר שהוא ג"כ זכר קצת למתן תורה‪ ,‬ור"ל להענן דמתן תורה ושם‬ ‫מצינו ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (משפטים כ"ד)‪ ,‬ויען שהענן הלזה נמשך ז' ימים לזאת בעת‬ ‫הציווי לעשות סוכה לזכר הענן נצטוינו ג"כ לעשות שבעת ימים דייקא כדי שיהי' ג"כ זכר קצת להענן דמתן תורה שהי' נמשך‬ ‫שבעת ימים כנ"ל וכו' יעו"ש‪.‬‬ ‫ומדדלאי לן חספא אשכחנא מרגניתא תותי' לבאר בזה כמה ענינים‪ ,‬דמה שעושין זכר דייקא לענן של מתן תורה היא בשביל‬ ‫שכל מה שזכו ישראל לענני הכבוד היא בזכות קבלת התורה כדמשמע במדרש (במדבר רבה פ"ב ו')‪ - .‬ועושין הזכר דייקא במצות‬ ‫סוכה שגרם למתן תורה‪ ,‬דע"י שהאכיל אברהם את המלאכים בצל סוכה זכינו לקבל התורה כמ"ש (פיוט לב' דסוכות) אלים כהשעין‬ ‫אב תחת עץ סוכה‪ ,‬וכ"כ בספה"ק זרע קודש (ליל א' דסוכות)‪ :‬קבלת כל התורה זכינו ע"י אכילה בהסוכה‪ - .‬ובזה יתורץ קושית הטור‬ ‫(או"ח סי' תרכ"ה) מדוע לא קבעו סוכות בניסן זמן יציאת מצרים‪ ,‬דהרי ביוהכ"פ ניתנו לוחות שניות ונגמר נתינת התורה ולכך דבר‬ ‫בעתו דייקא אחר יוהכ"פ לעשות זכר לענני הכבוד שזכינו בכח מתן תורה‪ ,‬ובגמר ז' ימים הנצרכים לזכר זה גומרים את התורה‬ ‫ומתחילים מחדש ועושין שמחת תורה‪ - .‬ויתיישב בזה גם טעם מצות נטילת לולב בחג הסוכות לפימ"ש בילקוט שמעוני (ויקרא‬ ‫פכ"ג רמז תרנ"ג) בזה"ל‪ :‬אמרתי לכם שתקחו את הלולב והתנענו לפני ואף על פי שאתם עושין כן אין אתם גומלין לי אלא פורעין‬ ‫לי למה שבשעה שהוצאתי אתכם ממצרים עשיתי את ההרים לנענע לפניכם שנאמר ההרים רקדו כאילים‪ .‬ומה שרקדו ההרים‬ ‫כאילים היתה בשעת מתן תורה (פסחים קי"ח ע"א)‪ ,‬ולכך בחג הסוכות שעושין לזכר מתן תורה דבר בעתו לנענע בלולב לזכרון ריקוד‬ ‫ההרים במתן תורה‪ .‬ובזה יבואר מנהג ישראל קדושים להכניס ד' מינים בתוך הסוכה‪.‬‬ ‫אם חל יום א' דסוכות בשבת אין נוטלין לולב מתקנת חז"ל דשמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר‪ ,‬וברש"י (סוכה מ"ג ע"א) דכתב דהוא‬ ‫הדין דמצי למימר ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים‪ .‬ונראה להוסיף דשורש איסור הוצאה מרשות לרשות נאמר לישראל ביום‬ ‫א' דסוכות שחל בשבת‪ ,‬והחשבון ע"ז מבואר בדרשות חתם סופר (ח"א דף כ"ט ע"א‪ ,‬לש"ש תקצ"ה) לפימ"ש בתוס' (ב"ק פ"ב ע"א‪ ,‬ד"ה‬ ‫כדי) בשם המדרש דמשה רבינו עלה בחמישי לקבל לוחות האחרונות וירד בשני‪ ,‬נמצא שיוהכ"פ באותו שנה חל ביום שני בשבת‪,‬‬ ‫ולפי"ז נמצא דיום א' דסוכות חל ביום שב"ק‪ ,‬ובמחרת יוהכ"פ י"א תשרי יום ג' בשבוע ציוה משרע"ה על נדבת המשכן לכפר על‬ ‫חטא העגל‪ ,‬והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר עד שב"ק א' דסוכות שהעבירו קול במחנה לאמר (שמות ל"ו) איש ואשה אל‬ ‫יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא‪ ,‬דמיניה ילפינן איסור הוצאה כמבואר במס' שבת (דף צ"ו ע"ב) הוצאה גופה‬ ‫אק‬ ‫תוכוסל תוארפרפ ‪ -‬ט"י רמאמ‬ ‫היכא כתיבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים‬ ‫הואי וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרשות היחיד דידכו לרשות הרבים‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫בתורת כהנים (אמור פי"ב) מצינו בזה"ל‪ :‬בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות (ויקרא כ"ג ל"ד)‪ ,‬זה טעון סוכה ואין חג‬ ‫המצות טעון סוכה‪ .‬והלא דין הוא ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון סוכה‪ ,‬חג המצות שהוא טעון מצה אינו דין שיטעון סוכה‪.‬‬ ‫ת"ל הזה חג הסוכות זה חג הסוכות טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה (ועי' מל"מ הל' חמץ ומצה פ"ו ה"א‪ ,‬ובאוהחה"ק ויקרא י"ד ז')‬ ‫עכ"ל‪ .‬משמע דבלי לימודים אלו הוי אמינא לאכול מצה בסוכות או לעשות סוכה בפסח‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף מילתא בטעמא לסברא זו‪ ,‬לפי"מ שאמרה תורה (שמות י"ב)‪ :‬וישא העם את בצקו טרם יחמץ וגו' ויסעו בני‬ ‫ישראל מרעמסס סכותה וגו' ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגת מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים וגו'‪ .‬משמע‬ ‫דבסוכות אפו את הבצק‪ ,‬ולא נחמץ העיסה על הדרך שהרי הלכו כהרף עין מרעמסס לסוכות כמשחז"ל‪ .‬וכן ביאר בפרי צדיק‬ ‫להגר"צ הכהן זצ"ל (סוכות אות י"ג) והוסיף דלשיטת רע"ק דסוכות ממש עשו להן נמצא שעשו סוכות כהלכתן על פי הדיבור באותו‬ ‫הזמן שאפו את המצות יעו"ש באורך‪ .‬והנה לזכר סוכות אלו אנו מקיימין מצות סוכה לדעת רע"ק‪ ,‬ולזכר מצות אלו אנו מקיימין‬ ‫מצות מצה‪ ,‬וא"כ שפיר הוי אמינא דראוי לקיים שניהם בזמן אחד‪.‬‬ ‫ביציאת מצרים היו לישראל ד' מינים שבלולב‪ .‬בספה"ק זרע קודש (ליקוטים לסוכות‪ ,‬ח"ב פ"ז ע"ב) כתב וזל"ק‪ :‬ביציאת‬ ‫מצרים כתיב בסוכות הושבתי את בני ישראל‪ ,‬ונראה שכיון שהיו בסוכות היה להם גם כן ד' מינים‪ ,‬וי"ל שזהו שנאמר אז ישיר וכו'‬ ‫השירה הזאת וכו' אשירה לה' הכל לשון נענוע כמו פירות הנושרין‪ ,‬וז"ש אשירה לה' אני מנענע בהד' מינים וכו'‪ ,‬ה' איש מלחמה‬ ‫כי הד' מינים הנ"ל נקראים מאני קרבא וכו' תפול עליהם אימה ופחד ע"י הד' מינים עכ"ל‪ - .‬ויש לפרש בזה מאה"כ (שמות י"ג י"ח)‬ ‫וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים‪ ,‬ופירש"י אין חמושים אלא מזויינים שיצאו בכלי זיין‪ .‬ויתכן שד' מינים אלו היו הכלי זיין‬ ‫שבהם יצאו בני ישראל ממצרים‪ - .‬ומה דמשמע מלשון זרע קודש הנ"ל דאחר קריעת ים סוף בשעה שאמרו שירה היו מנענעים‬ ‫בד' מינים שבלולב‪ ,‬יש להסמיך מה שכתב באבן עזרא (ויקרא כ"ג מ"ג) שעשו את הסוכות אחר שעברו בים סוף יעו"ש‪ .‬נמצא‬ ‫שקיימו שניהם בזמן אחד‪.‬‬ ‫מלחמת גוג ומגוג בסוכות או בפסח‪ .‬הנה גוג ומגוג הם מזרע עמלק (פרי צדיק נשא ט"ו)‪ .‬ומחיית עמלק יהי' בערב פסח‬ ‫כמבואר בזוה"ק (ח"ג רמ"ט ע"ב)‪ :‬בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ובי"ד דיליה ויאמר כי יד על כס י"ה (שמות י"ז ט"ז) תמן אומי‬ ‫לאעברא מעלמא זרעא דעשו עמלקיים‪ .‬ובתיקוני זהר (תיקון כ"א‪ ,‬דף נ"א ע"א)‪ :‬אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכו' אומאה‬ ‫דיתמחון בי"ד‪ ,‬ופירש בביאור הגר"א דלעתיד לבוא בערב פסח ימחה זרעו של עמלק (ועי' מהרש"א פסחים ה' ע"א)‪ .‬ובמעשה רוקח‬ ‫(ברמזי משניות) כתב וז"ל‪ :‬יש לנו בקבלה שמחיית עמלק יהיה בערב פסח ובנין ביהמ"ק ירד מלמעלה בא' דפסח אולם מאחר שאין‬ ‫מערבין שמחה בשמחה תתקיים חנוכת הבית אחרי חג הפסח עכ"ד (והוב"ד בשו"ת זכרון יהודה ח"א סי' קס"ו‪ ,‬ונזכר גם בנחל קדומים להחיד"א‬ ‫פ' בא)‪ .‬ולפי"ז נראה לכאורה דגם מלחמת גוג ומגוג יהי' בפסח‪.‬‬ ‫ונראה להוכיח עוד מאומרם ז"ל (מדרש תהלים מזמור ק"נ)‪ :‬לא פירש יחזקאל כמה זמן החיה והעוף אוכלות בנבלתו של גוג‪ ,‬ובא‬ ‫ישעי' ופירש שנאמר (ישעי' י"ח ו') ְוְ ָָקץ ָָעָלָ יו ָָה ַַעִיִ ט ְוְ ָכָ ל ֶּבֶ ֱֱה ַַמת ָָה ָָא ֶֶרץ ָָעָלָ יו ֶֶּת ֱֱח ָָרף‪ ,‬הרי י"ב חדש עושה על גוג קיץ וחורף י"ב חדשים‪.‬‬ ‫וכ"ה במשנה (עדיות פ"ב מ"י) משפט גוג ומגוג לעתיד לבא י"ב חדש‪ ,‬ופירש בתוס' יו"ט בשם הראב"ד וז"ל‪ :‬כלומר שלא ינגפו בבת‬ ‫אחת אלא מתחלת מכתן עד סופה י"ב חדש שיהיו נמוקים והולכים עד שיכלו דכתיב וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו‬ ‫תחרף קיץ וחורף הרי שנה שלמה (סדר עולם פ"ג) עכ"ל‪ .‬ומדנקט קיץ לפני החורף משמע לכאורה שי"ב חודש ימשכו מפסח שהוא‬ ‫בסוף החורף עד פסח הבאה‪.‬‬ ‫תוכוסל תוארפרפ ‪ -‬ט"י רמאמ‬ ‫בק‬ ‫אך יש להעיר ממה שכתב בטור (או"ח סי' ת"צ) בשם רב האי גאון וז"ל‪ :‬שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות‬ ‫בניסן ונצחת גוג ומגוג בתשרי‪ ,‬ומשום הכי בניסן מפטירין העצמות היבשות‪ ,‬ובתשרי ביום בא גוג‪.‬‬ ‫ואולי יתכן להשוות דברי חכמים לפי"מ שמצינו בנבואת יחזקאל (ל"ט י"א)‪ :‬והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל‬ ‫וגו' וקברו שם את גוג ואת כל המונו וגו'‪ ,‬וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים‪ .‬ופירש במצודות דוד וז"ל‪ :‬לא‬ ‫יקברום בעבור כבודם כי אם למען טהר את הארץ‪ ,‬ושבעה חדשים יתעסקו בקבורתם כי רבים יהיו‪.‬‬ ‫ולפי"ז אולי יתכן לקיים שניהם‪ ,‬דמלחמת גוג ומגוג יהי' בפסח ויהיו נמוקים והולכים במשך קיץ וחורף עד שיגמרו י"ב חודש‪,‬‬ ‫ואח"כ יטהרו ישראל את הארץ ויעסקו בקבורתם ז' חדשים‪ ,‬ובחג הסוכות יגמרו הקבורה‪ ,‬ומזכירין ענין קבורה זו בעתו ובזמנו‬ ‫בהפטורת שבת חוה"מ סוכות‪ .‬וגמר הקבורה נקרא בשם נצחון גוג ומגוג‪ ,‬ובזה מדוייק לשון הטור הנ"ל דנציחת גוג ומגוג יהי'‬ ‫בתשרי שאינו מדבר מעצם המלחמה רק מגמר הנצחון‪ - .‬ואם כנים דברינו יש להמתיק בזה מאמר הכתוב (זכרי' י"ד ט"ז)‪ :‬והיה כל‬ ‫הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות‪ ,‬דבאותו שעה כבר‬ ‫נמוקו ונקברו כל הגוים ויתכן לומר והי' כל הנותר וגו'‪.‬‬ ‫חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בשמחת בית השואבה (סוכה נ"א ע"א)‪ .‬יש להמליץ בתואר אנשי מעש"ה‪ ,‬דמעש"ה ר"ת‬ ‫ה'עבר ע'יני מ'ראות ש'וא‪ .‬ובזה יומתק אומרם ז"ל (אבות פ"א מי"ז) לא המדרש עיקר אלא המעש"ה‪.‬‬ ‫הושענא רבא‪ .‬בענין קריאת משנה תורה אמרתי במליצה לפרש מאה"כ קחו עמכם "דברים" היינו ספר דברים ועי"ז ושובו‬ ‫אל ה'‪ .‬שו"ר בס' שיח יצחק (ווערבוי‪ ,‬פ' יתרו‪ ,‬ד"ה ואתם) שהגאון בעל שואל ומשיב זצ"ל היה רגיל להשיב למי ששאל אותו איזה‬ ‫מוסר ילמוד בימי תשובה וירחא דאלול‪ ,‬קחו עמכם "דברים" ספר דברים ושובו אל ה'‪ ,‬עי"ז תזכו לתשובה אמיתית‪ ,‬וציין ע"ז‬ ‫לשון השלה"ק (הקדמה אות ח') בענין ספר דברים וזל"ק‪ :‬משה רבינו ע"ה עשה גם שניהם‪ ,‬לאחר שלמד תורה ומצות עם כל ישראל‪,‬‬ ‫כשבא לילך בדרכי חיים הנצחיים סמוך למותו קיים תוכחת מוסר‪ ,‬אלה הדברים (דברים א') דברי תוכחות‪ ,‬הוכיחם על העבר מה‬ ‫שחטאו מעת צאתם ממצרים‪ ,‬ולמדם מוסר על העתיד‪ ,‬הן בקיום התורה ומצותיה תלמוד ומעשה‪ ,‬הן מהתלבשות המדות באופן‬ ‫לבא אל הדביקות יתברך‪ ,‬ולילך בדרכיו יתברך ובמדותיו כמבואר בהרבה פסוקים במשנה תורה‪ .‬ודעו בני יצ"ו שכל המוסרים‬ ‫שהוזכרו בדברי רז"ל ובתלמוד במדרשים‪ ,‬ומה שהאריכו אח"כ מחברי ספרי התשובה וספרי המדות והמוסר‪ ,‬גם המדברים על פי‬ ‫הסוד מסוד הדביקות‪ ,‬כמו הקדוש רשב"י ע"ה בזוהר ובתיקונים‪ ,‬והנמשכים אחריו דורות ראשונים ואחרונים‪ ,‬דברי כולם מרומזים‬ ‫בדברי מוסר של משה רבינו ע"ה‪ ,‬למי שעינים לו לראות אז יראה הכל בעין השכל מבואר היטב‪ ,‬אשרי עין ראתה כל אלה‪ .‬ואלה‬ ‫הדברים אשר דבר משה היה סמוך למותו‪ ,‬כשהולך בדרך חיים עכ"ל‪ .‬ובזה מובן גם טעם קריאתו בהושענא רבה כדי לעורר‬ ‫הלבבות לתשובה שלימה‪.‬‬ ‫שמחת תורה‪ .‬מנהג ישראל תורה לשמוח בשמחת התורה אחר חג הסוכות‪ ,‬והלא בפשיטות נראה דזמנו הנכון היתה בשבועות‬ ‫זמן מתן תורתינו‪ .‬ואולי יתכן שנולד מנהג זה בדור המדבר‪ ,‬שאחר מתן תורה היה עומדים ומחכים לקבל הלוחות‪ ,‬אך לדאבונם‬ ‫נשתברו לוחות הראשונות טרם הגיע לידם‪ ,‬ועל לוחות השניות היו עומדים ומצפים עד שנתרצה הקב"ה הקב"ה ואמר סלחתי‬ ‫כדבריך‪ ,‬ובאותה שעה שמחו ישראל ורצו להרבות בשמחת התורה‪ ,‬אך לא היתה הזמן גרמא לשמחה זו משום שהיתה ביוהכ"פ‬ ‫כשמצווים ועומדים לענות את נפשותם‪ ,‬אך גם אחר יוהכ"פ היו טרודים בטירדא דמצוה לצורך ד' מינים ומצות סוכה וכמ"ש‬ ‫הטור דבימים אלו אין זמן לעשות עון‪ ,‬גם אין מערבין בו שמחה אחרת כמבואר ביוצר (לב' דסוכות)‪ָָ :‬ט ְְר ִִחי ָנָ ָָׂשא ְוְ ָָׁשת ִלִ י ְְסִלִ ָיָחה‪,‬‬ ‫ָיָ ְְצ ָָתה ַבַ ת קֹול ֵלֵ ְך ֱֱאֹכֹל ְּבְ ִִׂש ְְמ ָָחה‪ְּ ,‬כְ ַַא ְְרַּבַ ַַעת יֹום ָָׁשת ְּגְ בּול ִִׂש ָיָחה‪ְ ,‬לְ ַבַ ל ְלְ ָָע ֵֵרב ִִׂש ְְמ ָָחה ְּבְ ִִׂש ְְמ ָָחה‪ .‬ופירש במטה לוי דארבעה ימים שבין‬ ‫גק‬ ‫תוכוסל תוארפרפ ‪ -‬ט"י רמאמ‬ ‫יוהכ"פ לסוכות שם הקב"ה גבול והפסק שלא יתערבו שמחת יוהכ"פ שנמחלו העונות עם שמחת הסוכה‪( .‬וע"ע בדרשות חת"ס דד'‬ ‫ימים שייך לכפרת יוהכ"פ) גם בבוא חג הסוכות לא היתה הזמן מוכשר דהרי נצטוו ושמחת בחגיך ואין מערבין שמחה אחרת כמבואר‬ ‫בשו"ע (או"ח סי' תקמ"ו ס"א) דמה"ט אין נושאין נשים במועד‪ ,‬ולכן תיכף אחר החג נתקבצו לשמוח בשמחת התורה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫במס' סוכה (דף מ"ח ע"א) והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון‪ ,‬וצ"ב דהרי לשון אך מיעוט היא‪ .‬ואולי יבואר לפימ"ש‬ ‫בספה"ק היכל הברכה (פ' שמיני ד"ה ולהבדיל) שאצל הרה"ק רבי ר' אלימלך זי"ע היה אסור לשתות שום משקה בימים האחרונים‬ ‫של סוכות שלא יתערב זר בשמחה של קדושה עכ"ל‪ .‬וכ"כ בשער יששכר להגה"ק ממונקאטש זצ"ל (מא' זמן שמחתינו אות כ') וז"ל‪:‬‬ ‫שמעתי בשם הגה"ק בעל ארי' דבי עילאי מווישניצא זי"ע שלא רצה ולא הניח לשתות בשעת הסעודות שמיני עצרת ושמחת‬ ‫תורה (זולת המחוייב לקידוש רביעית יין לשמחת יו"ט) עד אחרי ההקפות של יום שמחת תורה כי אם ישתה בסעודות בנתיים אולי יגרם‬ ‫ויתערב שמחתו בעת ההקפות גם מהיין ואין לשמוח אז מהיין רק בהתורה וכו' עכ"ל‪ .‬ובזה מדוייק דאכן בא הכתוב בין לרבות ובין‬ ‫למעט‪ ,‬למעט שמחה של יין וכדומה משום שנתרבה יו"ט האחרון לשמחת התורה‪.‬‬ ‫נשאלתי הלא צריכים לסיים בדבר טוב ומדוע התורה מסתיים בענין שבירת הלוחות‪ .‬ועניתי ואמרתי לפימ"ש חז"ל (עירובין נ"ד‬ ‫ע"א) דאלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל‪ .‬ואמרו חז"ל (קהלת רבה פ"א ל"ב) וז"ל‪ :‬לטובתו אדם למד‬ ‫תורה ושוכח‪ ,‬שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה‬ ‫משגיח בה לעולם כל ימיו‪ ,‬אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה‪ .‬וכעי"ז כתב בארחות‬ ‫צדיקים (שער התורה) בשם חז"ל וז"ל‪ :‬אם אין אדם היה שוכח מה שלמד אם כן היה לומד כל התורה כולה ואחר כך היה הולך בטל‬ ‫והבטלה מביאה לידי שעמום ולידי עבירה‪ .‬ולפי"ז מבואר היטב דבשעה שהאדם זוכה לסיים כל התורה מבראשית עד לעיני כל‬ ‫ישראל‪ ,‬מזכירין אותו משבירת הלוחות‪ ,‬שלא יאמר דמעתה יוכל לילך בטל‪ ,‬רק מוטל עליו להתחיל עוה"פ מבראשית‪ .‬ומה"ט‬ ‫גופא תיכף אחר חתן תורה בא חתן בראשית ומתחילין לחזור את התורה‪ - .‬ובזה יש ליתן טעם למנהג ישראל לכבד את החתן‬ ‫לדרוש ומזמרין באמצע לרמז לשבירת הלוחות‪ ,‬והיא תמוה איזה שייכות כאן לשבירת הלוחות‪ .‬ולדברינו יתכן דמרמזין להחתן‬ ‫שאע"פ שלמד בהתמדה בימי בחרותו לא יסבור שמעתה יזכור כל לימודו ויוכל לעסוק בחיי עולם ולעזוב את הלימוד לגמרי‪.‬‬