ליבון הלכה · Libun Halacha — סוכות (2026-09-21)

בעזהשי"ת
פניני הלכה שנתלבנו בקו הוראה דבית יחיאל
טעלפון | 1-630-996-2499 :דוא"ל | Kavbaisyechiel@gmail.com :גליון א' חג הסוכות תשפ"ז לפ"ק
ש+אלה:
ולכאורה כך היה צריך להיות הדין לענין התפילין
של ראש ושל יד ,שהגם שלכתחילה צריך להניח
קודם השל יד דכתיב וקשרתם וגו' והיו לטוטפות
וכו' (דברים ו' ,ח') ,וכמבואר בסי' כ"ה ס"ה ,אבל
מבואר בסי' כ"ו ס"א הרי מי שיש לו רק תפילין של
איש אחד שהיה טרוד בעסקיו ובהרהורי לבו מטירדת החיים ומתוך
ראש מניח אותה ,שכל אחת היא מצוה בפני עצמה.
כך בשעה שרצה להתעטר בתפיליו בטעות לקח את השל ראש
וא"כ יצא לכאורה שאם פגע בראשונה בשל קודם השל יד ,וחשב שמכיון שאין מעבירין על המצוות ,מוטלת
ראש צריך להניחה תחילה ,משום אין מעבירין עליו שיניח מקודם השל ראש ולברך עליו ואח"כ על השל יד ,ואחר
על המצות. מעשה שאל שאלת חכם אם כהוגן עשה.
אבל האמת יורה דרכו דמבואר בסי' כ"ה ס"ו דאם
+תשובה:
פגע קודם בשל ראש צריך להעביר על אותה מצוה
ויניח תחילה השל יד ואח"כ השל ראש ,והטעם כתב המ"א (ובמ"ב
סק"א) כיון שמקרא מפורש הוא דיד קודם.
ולענין בדיעבד כתב המ"ב בסקכ"ב דמש"כ השו"ע 'פגע' בדוקא
הוא ,משא"כ אם כבר הניחם בהיפוך ,לא יחזור ויניחם כסדרן,
כדעת הט"ז לקמן בסי' תרפ"ד סק"ד. התשובה שלא נכון עשה שהגם שכלל חזק בידן שאין
מעבירין על המצוות ,מ"מ בתפילין יש פסוק מיוחד דשל
וביאור דבריו מבאר בביה"ל ד"ה פגע וכו' דבארצות החיים ראש צריך להניח תחילה ,דכתיב 'וקשרתם' וכו' והדר 'והיו
מצדד לומר כדעת האבודרהם דס"ל דצריך לתקן ולהניחם כהוגן, לטוטפות'.
משום דעבר על מה שאמרו דכל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים.
ויש דיעה שאפי' אם בטעות החליף שיחזור ויניח כהוגן.
מ"מ כתב דמהיכי תיתי לעקור את עצם המצוה שהתפילין אמנם במ"ב דוחהו מהלכה לגמרי( ,וע"ע בנימוק הדין).
מונחים עליו ,שבכל רגע שהם עליו מקיים מצוה זו ,כדי שאחר
וגם בחכמי הקבלה נחלקו מה עדיף אם דוקא יניח כהוגן או
כך יקיים המצוה מן המובחר ,אבל באותו רגע מסלק מלעשות
דוקא לא ,ולכן נראה לכאורה דשב ואל תעשה עדיף.
נימוק הדין:
המצוה שהתפילין עליו ,ומאריך עוד ,ומסיק להלכה כט"ז הנ"ל
והא"ר שדוקא לא יחלוץ השל ראש ,ואיה"נ שימהר עצמו להניח
השל יד כדי לקיים שכל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים.
ובענין זה מביא בפסק"ת אות ט"ו שנחלקו גם המקובלים הנה לענין לבישת הטלית מבואר בשו"ע בסי' כ"ה סל"ו דיש
דהשולחן הטהור ס"י ובשו"ת רב פעלים ח"א ס"ד ס"ל דצריך ליזהר כשמצניע הטלית ותפילין שיניחם בכיס שלהם באופן
לחלוץ השל ראש ולהניח כסדרן ,והשולחן הטהור נקט דאפי' שיפגע מקודם בהטלית ,משום דמעלין בקודש ,מ"מ אם פגע
אם כבר הניח גם השל יד צריך לחלוץ גם השל יד ולהניח של יד בתפילין תחילה צריך להניחם מקודם משום דאין מעבירין על
שנית כדי שיהא כסדרן. המצות (כמבואר ביומא לו.):
א
והא דהשו"ע נקט מער"ש משום דהוא מיירי משמרים רטובים אבל הכה"ח (סי' כ"ו סק"א) נקט דאין מרוויח כלום דהקדושה
עם יין ,לכן כשמניחם בשבת עושה פעולת בורר. אינה מסתלקת.
אבל איה"נ אם הם יבשים אין חשש בזה שמניחו בהמסננת בשבת. אמנם בשה"ל ח"ג סי' ז' מצדד כהאבודרהם וארצה"ח וספר
החיים להגרש"ק דכן יסלקם ויניח כהוגן אבל לא ביארו מה
וא"כ לכאורה ה"ה לענין הקפה הנ"ל.
יעשה לענין הברכה ,וא"כ לענ"ד יהא בשב ואל תעשה ,ולסמוך
אמנם יש לחלק שהרי בהקפה רוצה שיכנס טעם מפולי הקפה על המ"ב מליכנס בספק ברכה ,ואפי' שהברכה לא מעכב ,אבל
לתוך המים ,וא"כ הגם שהמים צלולים ,אבל עכשיו הרי מברר אסור לכתחילה להניח תפילין בלי ברכה אם צריך ברכה.
גם טעם הקפה.
וכמבואר בגמ' ברכות טו .המשנה דתרומות (פ"א ,מ"ב) דהשומע
ובאמת כן הקשה הפרמ"ג (מ"ז סק"י) לענין היין המעט שמתערב ואינו מדבר לא יתרום בשביל הברכה שאינו שומע כשאומרה
עם המים ,וע"ז ביאר בחוט שני (ח"ב פכ"ה סק"י) להתיר משום והוי כלא מברך כלל ,ונפסק ברמב"ם פ"ד מהלכות תרומות ה"ד.
שאותו מעט המים מתערב מיד עם המים ,והוי טפל להמים ואי"ז
ושו"ר דבביה"ל סי' י"א ס"ו ד"ה לעשותן מביא מהביאור הגר"א
חשיב בורר.
דלכן אין להטיל חוטי ציצית גזולים בבגדו ,משום דלא יוכל
ועוד יותר מזה מבואר בפסק"ת דאין כוונתו לברר היין רק רוצה לברך עליהם משום בוצע ברך ודימהו לתרומת חרש ,וברכתי
שהמים יקבל טעם יין. ברוך שכוונתי.
וא"כ י"ל דק"ו לנדון דידן דאין כוונתו כלל להקפה עצמו רק ולי הקטן נראה שיש להבהיר עוד שהגם שלכאורה היה מקום
להטעם שנותן דביין יש לצדד דאולי כוונתו גם על עצם היין, לחשוב דאם יש לו להאדם איזה זמן שבלא"ה היה מסיר תפיליו,
ובפרט אם יש בה שיעור שנעשה יין ממש. הרי יכול להוסיף איזה רגעים ולהניחם שוב כהוגן.
אמנם בשו"ת דברי יציב (חאו"ח סי' קנ"ח) חולק וס"ל לאסור ,ורק אבל הנכון שז"א שהרי ברגע שהחליט להשאירם לזמן יותר קצת
באופן שהקפה או שאר דבר שמשמר נעשו צלולים ויוצאים באופן ממילא אין לו לסלקם כדי להניחם שנית כהוגן ,ודי בזה.
ש+אלה:
דרך הנקבים.
ש+אלה: בענין עשיית הקפה שעושים מפולים טריים צלויים,
נשאלתי מאברך חשוב המו"מ בתויר"ש ונפשו עגומה באופן שכבר עברו בישול מער"ש ועכשיו בשבת קודש
עליו שב"ב קשה לה בעשיית בדיקות לצורך טהרה רוצה לערותם לתוך מים חמין במסננת ,האם יש בזה
+תשובה:
בשביל שיש לה עור רגיש באו"מ ותמידים כסדרן יש איסור ברור או לא.
לה מכות ,ולכן יעצוה הרבנים ללכת לאשה בודקת
שיבדקוה ,וכן רגילה לעשות ,אמנם על של עכשיו
בא שיום הפס"ט יחול ביום שישי ערב שב"ק ,ואין
באפשרותה ללכת להבודקת ביום שב"ק לעשות
הבדיקה של יום ראשון ,וכמובן גם אפי' אם מדחה התשובה בקצירת האומר :בקפה נמס אין חשש כלל ,ובקפה
ההפסק ליום אחד מכל מקום אינה יכולה לעשותה טורקי המקיל יש לו על מי לסמוך ,אמנם אין על המחמיר
בעצמה בשב"ק ולבודקת גם כן אינה יכולה ללכת בזה משום יוהרא.
נימוק הדין:
בשבת מחמת ריחוק מגורה משל הבודקת ,ונמצא
+תשובה:
יפסיד שני ימים.
הנה מבואר בשו"ע או"ח סי' שי"ט ס"ט ,דמשמרת שנתן בה
שמרים מער"ש מותר ליתן עליהם מים כדי שיחזרו צלולים.
ובמ"ב סקל"ג מבאר דהכוונה שהשמרים יהיו נעשים צלויים
השבתי שיכולה לעשות ההפסק בער"ש ,ותתחיל הז"נ ביום ועי"ז יזובו מים עם קצת יין ,וממשיך שאין בורר על נתינת
ראשון שאז לא תפסיד רק יום אחד. המים שהם היו צלולים ,ואין בהם דבר שצריך לברר מהם.
ב
ובאמת אם הנקב רק מוציא משקה אבל אינו כונס משקה ,לא וכוונתי שאין ההפסק טהרה צריכה להיות דוקא ביחד עם
נעדרה ממנה שם כלי ,כמבואר לענין כלי לנטילת ידים בסי' הספירת הז' נקיים.
נימוק הדין:
קנ"ט ס"א ,ומבואר שם במ"ב סק"ז דהסימן לדעת שהוא כבר
כונס משקה אם המשקין נוטפים ממנו טיף אחר טיף.
ומ"מ כתב בשבט הלוי (ח"ט סי' מ"א ,וסי' נ"ג סק"ב) דבדיעבד אם
אחר שעשה קידוש הרגיש שהיה נקב בכוסו אם היה בתוך מקור הדברים הם באשכול סי' מ"ד ,ובתפארת למשה סי' קצ"ו
הבקבוק שעל השולחן רביעית יין ,אז חל הקידוש עליו ,ואפי' ד"ה ובשו"ע ס"ד ,ובסד"ט סקי"ח הד"ה הא' ,וכ"פ בצ"צ סי'
אם לא היה על השולחן עוד יין כתב השבט הלוי דבבכוס של קנ"ה אות ח' ד"ה עפי"ז.
ברכה אין הכוס שלם עיכוב לדינא כמבואר לעיל ,ורק בנט"י הוי אמנם בערוך השולחן סכ"ד כתב דלכתחילה אסור לעשות כן,
הכלי לעיכובא ,ותמה על השעה"צ דמעכב לדינא. וכ"ה במלבושי טהרה שאין לעשות כן כ"א במקום הצורך.
ואחרי שבאנו לזה ה"ה בליל הפסח דבדיעבד יצא ידי קידוש, וע"ע בטה"כ פי"ז הע' ,42וכן בבד"ה סי' קצ"ו ס"א ביאורים ד"ה
ואפי' אם יתעקש המתעקש לומר דבפסח יש דין של 'כוס', כדי שתפסיק בשם הבית אפרים שכתב דל"צ שיהיו סמוכים.
ש+אלה:
מ"מ עדיף הא דמבואר בשו"ע סי' תע"ג ס"ג דראוי ליזהר שלא
לשתות בין ראשון לשני.
והא דכתבנו לצדד שבליל הסדר יש דין כוס הוא משי' הרמב"ן
שמבואר בשו"ע בסי' תע"ב ס"ט דבכוס גדול לא סגי שישתה
רביעית רק צריך רוב כוס ,משמע קצת שבד' כוסות יש דין כוס
חוץ משתיית הרביעית ,וכמו שכתב הב"ח שם עליו דהרמב"ן נשאלתי מבחור חשוב שליט"א שלאחר שקידש על
ס"ל לחלק דבקידוש וברכהמ"ז צריך לטעימת הכוס וכאן צריך הכוס הראשון של הד' כוסות ,ראה שמטפטף ממנו
ד' כוסות. המראה שיש נקב להכוס ,האם צריך לחזור ולקדש,
+תשובה:
אמנם אפ"ה יש עדיין לחלק דאין הכוונה לשם כלי וצ"ע. והאם אין בזה משום מוסיף על הכוסות.
ובשולי דברינו ישל"צ דהשואל בשבה"ל שם בסי' מ"א מצדד
דלא יצא אבל אינו מעתיק הסברא.
ש+אלה: אם היה על השולחן עוד יין של שיעור רביעית חל הקידוש
עליו ,ואפילו באופן שלא היה עוד יין על השולחן מכל מקום
יש לנקוט דכוס שלם הוי רק להידורא ולא לעיכובא.
בליל הסדר נשאלתי מאברך חשוב שאלה מעניינת
שבתו שכחה לברך על המרור ותחת זה אמרה זכר
נימוק הדין:
למקדש כהלל ,ורק נזכרה לאחר שגמרה לאכול המרור, הנה בהלכות קידוש של שבת מבואר בשו"ע סי' רע"ח ס"י דכוס
של קידוש צריך לכל מה שצריך בכוס של ברכה בברכת המזון,
+תשובה:
והשאלה אם והאיך יכולה לתקן המעוות.
ואחד מהדינים שמוזכרים בכוס של ברכה בברהמ"ז הוא שיהא
הכוס שלם כמבואר בסי' קפ"ג ס"ג.
אמנם במ"ב שם סק"י מדייק מלשון השו"ע שכתב צריך לחזור
אחר כוס שלם ,הלשון לחזור משמע דהוא רק לכתחילה אבל
אינו לעיכובא.
למעשה אין לומר לברך שוב משום חומר דלאו דלא תשא,
ואין לבסרך משום חשש ברכה לבטלה. אבל מאידך גיסא לכאורה הא דשלם הוא רק להידור שייך רק
נימוק הדין:
לענין ליפוי הכוס ,אבל מ"מ אי אפשר לומר דבאופן שאין מחזיק
משקה כלל שיהא נקרא כוס רק חסר הידורו.
וכן באמת מובא להדיא בשעה"צ שם סקי"ד דאם יש נקב בשולו
לכאורה היה מקום לחשוב דבזה שלא בירכה הרי שלא כיוונה ואין יכול להחזיק רביעית מהנקב ולמטה אין עליו שם כוס כלל,
לעשות המצוה ,ואפי' אם ננקוט כן ,הרי במצוה דרבנן מבואר והוי לעיכובא אפי' בשעה"ד.
ג
וגם כשעדיין לא נתמלא ולא נשפך עדיין לחוץ דלכאורה אין בסי' ס"ד דלדעת כמה פוסקים יצא אפי' לא כיוון שעושה מצוה.
לו עדיין דין של גרף של רעי שהרי אינו מפריע לו כ"ז שלא אמנם מאידך יש חולקים.
נטפו על קרקע ביתו ,מ"מ מותר לו לשופכן גם אז כדי שלא ויש לציין עוד דבהיפוך כוונה י"א דלא יצא.
יתהוו גרף של רעי לאחר שישפך על קרקע ביתו ויטנף.
ואולי היה סברא לומר דמכיון דאומר שעושה לזכר למקדש ס"ל
כל עוד שהכלי עוד בידו שרי ליה להניחה בחזרה תחת המזגן דאינו מקיים מצוה.
לקבל עוד מים הנוטפין ,ולא נאסר משום איסור מוקצה. אבל מאידך דאיך יברך על הכורך הרי מצוות מבטלות זא"ז,
נימוק הדין:
וכאן הרי המצה והמרור מבטלות זו את זו.
ואולי יש סברא להיפוך דכיון דכבר קיים המצוה מעיקר הדין
את שני המצוות שוב אינם מבטלים זה את זה ,ונאמר דהברכה
הנה בסתם מי גשמים מבואר במ"ב (סי' של"ח סק"ל) בשם הזכור יברך על המשך המצוה.
לאברהם (בשעה"צ שם סקכ"ה) דאין עליו שם נולד ,והטעם כמבואר וחשבתי לצרף דעת הגרש"ק דנקט דאם לא בירך על המצה לא
בב"י סוסי' ש"י בשם השבלי לקט דמים בעיבא מינד ניידי ואינם יצא דהוי כגזל.
בלועים בהם.
אבל ניחמתי דדבר פשוט הוא שז"א דזה רק בברכת הנהנין ולא
ויש לציין עוד דהגם שהפרמ"ג בפתיחה כוללת ליו"ט בח"ב פ"א בברכת המצוות .ובר מן דין הגרשז"א חולק על סברתו.
אות כ"ט נקט דהוי נולד ,כתב המהרש"ם (והובא במנחת שבת סי' פ' אמנם הלכה למעשה במושכל ראשון כנראה שא"א לברך
סקנ"ו בשיורי מנחה סקי"ט) דהפרמ"ג לפרש שי' התוס' קאמר ,אבל אחר שכבר אכל הכזית מרור ולברך על הכורך כמבואר
לא נקטינן הכי. בדברינו וישלע"ע.
אמנם כ"ז הוא לנדון גשמים ,אבל במים הנוטפין מהמזגן ועוד אזכרנו מש"כ דאמירת זכר למקדש יחשב להיפוך כוונה
אי"צ לזה ובודאי דהוי נולד ,וכמבואר במ"ב סי' ש"י סקל"ב מתחילה לא עלתה על לבי לומר כן רק מסברא הייתי אומר
בשם החיי"א. דזה מראה על מתכוון לצאת ,ובפרט כשיושבים בליל הסדר
לא מסתבר דהוי ממש בלי כוונה אם לא באונס כמבואר בסי'
וכאן הרי ברור באין ספק דבמציאות הוא דבר חדש ,אבל מכיון
תע"ה ס"ד.
שהכלי יתמלא וישפוך יהיה על הקרקע וילכלכנו ,אז בגדר של
גרף של רעי המבואר בסי' ש"ח סל"ד דמותר לפנותו. ובשולי הגליון ברצוני לציין דאולי יכולים לצרף הסברות שיוכלו
לברך שוב על כורך עכ"פ בדיעבד שכבר בירך.
ש+אלה:
והגם שלכאורה אינו כמושג של רעי שהרי אינו מאוס כל כך,
מ"מ מתבאר מהשו"ע בכ"מ דכל דבר שאין הדעת סובלתו
הוי כגדר גרף של רעי ,כגון הא דבסכ"ז לענין קליפין
ועצמות ועוד.
והא דכתבנו דגם כשעדיין אינו בגדר גש"ר מותר לפנותו כדי
שלא יהא אח"כ בגדר של גרף של רעי ,כן מבאר במנחת שבת
סי' פ"ח סק"פ ומדמהו להא דהתירו בסי' שכ"ח לקחת תרופה נשאלתי מאברך ת"ח שליט"א שיש לו מזגן שצריכים
כדי שלא יגיע אח"כ למצב של חולה שאין בו סכנה. מפעם לפעם לשפוך המים שמתהוים מחמת הזיעה
של האויר ,וברצונו לדעת מה יעשה לענין שבת
והא דכתבנו דמותר להחזירו כל עוד שהוא בידו ,כן מבואר
+תשובה:
שהם מוקצים.
בסל"ה בשו"ע דבחזרה צריך לתת מים לתוך העביט להתיר
החזרה ,ובמ"ב סקקל"ז דהמ"א מתיר בלי מים כל זמן שהוא
בתוך ידו בלי מים ,והא"ר והפרמ"ג מפקפקים בזה.
ולענינינו אפי' אם הניחו מידו יש לסמוך על המקילים ,ובפרט
שהחזו"א סי' מ"ב סק"י נקט דלא מקרי מוקצה משום דמיועד זה ברור דהוי מוקצה כמבואר בסי' ש"י במ"ב סקל"ב בשם
להשתמש בהם. החיי"א לענין המים הנוטפים מהאילנות ביומי ניסן ,וכאן גרע
845-210-6668
אמנם לומר ההיתר של נתינת מים קשה לומר דבזמנינו אין טפי דלכאורה מאוסים הם בעיני האדם.
דרכם של בנ"א להשתמש עם מים אלו ,שאין לנו בהמות ,ולשאר אמנם מכל מקום שרי ליה לשפוך המים האלו ,משום דין
דברים הרי יש מים בברז. דגרף של רעי.
לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל ,נא לשלוח אימעיל אלKavbaisyechiel@gmail.com : ד
