gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH

שבוע: נח (2026-10-12)

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫פרשת‬ ‫פרשת‬ ‫תבא‬ ‫כי נח‬ ‫אלול‬ ‫טז חשון‬ ‫ו'‬ ‫תשפ”ו‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שבת מברכים חשון | ר"ח יום ראשון‪-‬שני | המולד יום ראשון ‪ 2 | 9:43‬חלק'‬ ‫‪850‬‬ ‫‪857‬‬ ‫וַ ֵ ּי ֶרד ה’ ִל ְראֹת ֶאת ָה ִעיר וְ ֶאת ַה ִּמגְ דָּ ל ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ָּבנ ּו ְּבנֵ י ָה ָא ָדם‪( :‬יא‪ ,‬ה)‬ ‫ופירש”י‪ :‬בני האדם ‪ -‬אלא בני מי? שמא בני‬ ‫חמורים וגמלים?! אלא בני אדם הראשון‬ ‫שכפה את הטובה ואמר (ג‪ ,‬יב) ‘האשה אשר‬ ‫נתתה עמדי’‪ ,‬אף אלו כפו בטובה למרוד במי‬ ‫שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול‪:‬‬ ‫ההשגחה‬ ‫הפרשה‬ ‫המערכת‬ ‫הרושם‬ ‫לילה שאמורה היתה רחל להינשא ליעקב‪,‬‬ ‫חיזוק קצר‬ ‫אותה‬ ‫מלבד מה שרש”י מלמדנו פשוטו של מקרא –‬ ‫רחל שחשדה לא היתה לשוא‪ ,‬ואביה‬ ‫לפרשת‬ ‫הבחינה‬ ‫השבוע‬ ‫פירושן של התיבות ‘בני האדם’‪ ,‬באים דבריו גם‬ ‫צא מן התיבה‪.‬‬ ‫הרמאי מתכונן לרמות את יעקב אמרה רחל‪:‬‬ ‫ללמדנו שמכל פעולותיו של אדם נוצר רושם‬ ‫לדורות‬ ‫החיזוק‬ ‫השתא מיכספא אחתאי‪ ,‬שהרי יעקב יגלה את‬ ‫לדורי דורות‪ ,‬שהרי מאדם הראשון עד דור‬ ‫בדור האחרון היה יהודי חשוב בבני ברק‬ ‫האמת ע”י הסימנים‪ ,‬ונכמרו רחמיה על לאה‬ ‫הפלגה כבר היה קרוב לאלפיים שנה‪ ,‬והמה כבר‬ ‫בשם ר’ דוד לייב שוורץ זיע”א‪ ,‬הוא היה‬ ‫וכיון שכן מסרתינהו לסימנים ניהלה דלאה‪.‬‬ ‫היו הדור העשרים לאדם הראשון [על פי החשבון‬ ‫עובר כל ערב בין אולמות השמחה הרבים‬ ‫ממעשי‬ ‫ובזה שגלתה נהגה בצניעות‪ ,‬כי בכך לא גלתה את‬ ‫שהיה זה בימי אברהם שהיה דור העשרים לאדם‬ ‫בעירו ואוסף כסף‪ ,‬היו רבים שתמהו לשם‬ ‫יכולתה לברר את האמת‪ .‬והיינו דכתיב‪( :‬להלן‬ ‫כט‪ ,‬כה) ‘ויהי בבקר והנה היא לאה’‪ ,‬מכלל דעד‬ ‫הבנין‬ ‫הראשון‪ ,‬ויתכן מאוד שכבר היו ביניהם כאלו‬ ‫שכבר היו בדור מאוחר יותר‪ ,‬כי הבנים והבנות‬ ‫מה הוא צריך כל כך הרבה כסף‪ ,‬ובכן‬ ‫יהודי זה נקרא בצעירותו ע”י מורו ורבו‬ ‫האדם‬ ‫השתא ‪ -‬לאו לאה היא? אלא‪ ,‬מתוך סימנין‬ ‫שהולידו כל הדורות אפשר שהקדימו הרבה‬ ‫רבי מוויז’ניץ זיע”א‪ ,‬והוא ביקשו לעזור‬ ‫שמסרה רחל ללאה ‪ -‬לא הוה ידע עד השתא‪.‬‬ ‫להוליד‪ ,‬והיו הדורות צפופות הרבה יותר‪ ,‬ואם‬ ‫ולאסוף כספים עבור הישיבה שהוא רוצה‬ ‫ממשיכה הגמרא‪ ,‬לפיכך בשכר זאת זכתה ויצא‬ ‫נשער שכל דור הוא כעשרים שנה כבימינו‪ ,‬נבוא‬ ‫לבנות‪ ,‬כחסיד נאמן הוא התחיל לאסוף‬ ‫ממנה שאול‪ .‬שהיה ג”כ צנוע במעשיו‪ ,‬ומה‬ ‫לכמאה דורות]‪ ,‬ואף על פי כן ייחסו עדיין את‬ ‫ואכן הוא ראה ברכה בעמלו והצליח‬ ‫צניעות היתה בשאול? דכתיב (שמואל א’ י‪ ,‬טז)‬ ‫חטאם לזקינם הראשון אדם‪ .‬זאת אומרת שאותו‬ ‫לאסוף סכומים נכבדים שעזרו מאוד‬ ‫במעשה דשאול‪ ,‬שהלך לשאול את שמואל היכן האתונות‪,‬‬ ‫חטא של ‘כפייות טובה’ של אדם הראשון הוא זה שגרם פגם‬ ‫להקמת הישיבה‪ ,‬בנתיים נפטר הרבי‬ ‫ומשחו שמואל למלך על ישראל‪ .‬וכשחזר ושאלו דודו מה‬ ‫לדורי דורות‪ ,‬ואותו פגם גרם שגם הם יהיו נמשכים אחר זה‬ ‫לבית עולמו אבל החסיד הנאמן המשיך‬ ‫אמר שמואל‪ ,‬אמר לו‪ ,‬שהגיד לו שמואל שנמצאו האתונות‪,‬‬ ‫‘ואת דבר המלוכה שהמליכו שמואל לא הגיד לו אשר אמר‬ ‫ההלכה‬ ‫ולמדים אנו מכאן עד כמה מוטל עלינו להיות זהיר במעשינו‪,‬‬ ‫החטא‪.‬‬ ‫לאסוף כספים כי הרבי אף פעם לא אמר‬ ‫לו להפסיק‪...‬‬ ‫שמואל’‪ .‬ולפיכך בזכות צניעותו של שאול זכה גם הוא ויצאת‬ ‫לפעמים עושה אדם איזה עבירה ונדמה לו שמלבד אותה‬ ‫ממנו אסתר שהיתה גם היא צנועה ומנעה עצמה מלספר מקור‬ ‫עבירה לא עשה ולא כלום‪ ,‬ואינו מעלה על דעתו שמלבד‬ ‫לאחר שיבשה הארץ אומר הקב”ה לנח‬ ‫מוצאה‪ .‬ע”כ לשון הגמרא וביאורה‪.‬‬ ‫החטא גרם חבלה לנפשו‪ ,‬כי החטא עושה רושם בעצמותיו של‬ ‫“צא מן התיבה‪ ,‬אתה ואשתך ובניך ונשי‬ ‫הרי לנו מדברי הגמרא שכך היא המידה גם במעשים טובים‪,‬‬ ‫האדם ומלבד מה שמתאווה בסיבתו ל ׁ ְַש ּנוֹת באיוולתו‪ ,‬נמשך‬ ‫בניך אתך‪ .‬כל החיה אשר אתך מכל בשר‬ ‫כי בשעה שראתה רחל מה שאביה עולל לה‪ ,‬הבינה שאם רק‬ ‫אותו פגם בכל צאצאיו שיוולד בעודו במומו‪ ,‬וכתוצאה מכך‬ ‫בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרומש על‬ ‫תשתוק ולא תגלה את הסימנים תרוויח שני דברים‪ ,‬הן בעלה‬ ‫יכשלו גם הם באותו החטא‪ .‬ולפעמים יהיה זה החטא אמצעי‬ ‫הארץ היצא אתך”‪ ,‬ועלינו להבין למה‬ ‫הצדיק‪ ,‬והן ׁ ֶש ּ ֵתחָ ׁ ֵשב מעתה ְּכחַכְָמָ ה גדולה‪ ,‬שכבר מראש‬ ‫לעבירה נוספת חמורה ביותר‪ ,‬כמו שרואים כאן שהאדם רק‬ ‫צריך נח את הציווי לצאת מהתיבה‪ ,‬והרי‬ ‫ראתה את הנולד‪ ,‬והתחכמה למנוע הפסידה‪ .‬אולם כדי שלא‬ ‫לבייש את אחותה הסכימה לוותר על הן על טובתה להיות‬ ‫המעשיות‬ ‫כפה בטובתו של מקום‪ ,‬וכתוצאה מכך נכשלו דור הפלגה‬ ‫בחטא חמור מזה ובקשו גם למרוד בבוראם ר”ל‪.‬‬ ‫סיבת בואו לתיבה היא מפני מי המבול‪,‬‬ ‫ומכיוון שנגמר המבול והארץ יבשה יכול‬ ‫עקרת ביתו של יעקב‪ ,‬והן על מעמדה וכבודה‪ ,‬כי במקום‬ ‫כעין זה רואים גם במעשים טובים‪ ,‬שכשאדם עושה מעשה טוב‬ ‫הוא לצאת? ואף אם נאמר שכן צריך‬ ‫ׁ ֶש ּ ֵתחָ ׁ ֵשב לְחַ ְ ָכמָ ה ּ ֵתחָ ׁ ֵשב מעתה ככסילה שלא ידעה איך‬ ‫מהפך את מהותו לטובה‪ ,‬ונמשך רישומו גם בצאצאיו אחריו‪.‬‬ ‫ציווי‪ ,‬עדיין עלינו להבין מדוע צריך הציווי‬ ‫להתגונן מרמאי ידוע‪ .‬הסכמה זו להיות שפילה במקום חֲ כָמָ ה‬ ‫והדברים מבוארים בגמרא (מגילה יג‪ ):‬ונעתיק אל לשונה‬ ‫להיות כ”כ מפורט שצריך הקב”ה לומר‬ ‫היא ממידת ה’צניעות’ וה’ענוה’‪ ,‬ובשכר עמידתה בנסיון‬ ‫בתוספת ביאור‪:‬‬ ‫לו בנפרד על אשתו ובניו ונשי בניו‪ .‬וכן על‬ ‫נתהפכה מידת הצניעות כחלק ממהותה‪ ,‬והשפיעה גם על‬ ‫אמר רבי אלעזר‪ :‬מאי דכתיב (איוב לו‪ ,‬ז) ‘לא יגרע מצדיק‬ ‫כל מין מבעלי החיים?‬ ‫דורותיה אחריה‪ ,‬שגם הם זכו שהגדולה לא סִ ְנוֵר את עיניהם‬ ‫עיניו’ שהקדוש ברוך הוא נותן עיניו במעשה הצדיקים לשלם‬ ‫מחובתם להתנהג בצניעות וענוה‪ ,‬ורואים זאת הן בשאול שגם‬ ‫אחר שזכה למלוכה בחר בצניעות‪ ,‬והן באסתר שהיתה מוכנה‬ ‫ההתחזקות‬ ‫להם גמול‪ ,‬ואפילו לאחר זמן מרובה‪ ,‬כפי שרואים שבשכר‬ ‫צניעות שהיתה בה ברחל ‪ -‬זכתה ויצא ממנה שאול שהיה‬ ‫אפשר לומר שהתורה הקדושה מלמד‬ ‫אותנו דרך חיים כי במקום שיש ציווי‬ ‫לוותר על המלוכה בזכות מידת הצניעות שהיתה טבועה‬ ‫צנוע‪ .‬ובשכר צניעות שהיה בו בשאול ‪ -‬זכה ויצאת ממנו‬ ‫מפורש אי אפשר להסיק לבד מסקנות‬ ‫בה‪ .‬ומן הסתם היתה מידה זו טבועה גם בשאר צאצאיה אלא‬ ‫אסתר שגם היא זכתה למידת הצניעות‪ .‬ושואלת הגמרא ומאי‬ ‫ולקבל החלטות‪ ,‬אלא אך ורק אם התורה‬ ‫שבשני אלו אנו רואים זאת בנ”ך‪.‬‬ ‫צניעות היתה בה ברחל? דכתיב‪( :‬להלן כט‪ ,‬יב) ‘ויגד יעקב‬ ‫עצמה נותנת הוראה אחרת‪ ,‬ולכן נח היה‬ ‫כל זאת נזקף לזכותה של אמינו רחל‪ ,‬שבהתנהגותה נתנה סעד‬ ‫לרחל כי אחי אביה הוא’‪ .‬וקשה‪ :‬וכי אחי אביה הוא? והלא‬ ‫צריך לקבל הוראת יציאה מפורטת כי כך‬ ‫לכל דורותיה אחריה להתנהג במידה טובה זו‪ .‬ובאסתר אנו‬ ‫בן אחות אביה הוא!? אלא‪ ,‬דאמר לה יעקב לרחל‪ :‬מינסבא‬ ‫היתה הוראת הכניסה‪ ,‬ואילולא כן היה‬ ‫רואים שמידה זו זיכתה אותה להציל גל בני דורה ִמ ְּכ ָליָה ר”ל‪,‬‬ ‫לי? ‪ -‬התסכימי להינשא לי? אמרה ליה‪ :‬אין! מיהו ‪ -‬אך דע לך‬ ‫נח צריך להמשיך ולהמתין בתיבה ואפילו‬ ‫כי מאחר שלא גילתה את עמה ואת מולדתה לא ידע אחשורוש‬ ‫שאבא רמאה הוא‪ ,‬ואף אם יבטיחך לתת אותי לך לאשה יכול‬ ‫עד היום‪...‬‬ ‫שהיא יהודיה‪ ,‬וגזר כליה על היהודים וכיון שהיתה היא בכלל‬ ‫הגזירה הוכרח לבטלה‪.‬‬ ‫ההשגחה‬ ‫לרמות אותך ולא יכלת ליה‪ .‬אמר לה‪ :‬אחיו אנא ברמאות!‬ ‫וזהו שכיוון באמרו שהינו ‘אחי אביה’‪ .‬אמרה ליה‪ :‬ומי שרי‬ ‫כך גם עלינו ללמוד לעצמינו שההליכה‬ ‫על כל פנים עלינו ללמוד מהאמור‪ ,‬שכל פעולה היא בנין‬ ‫לצדיקי לסגויי ברמיותא? אמר לה‪ :‬אין! בכהאי גוונא מותר‪,‬‬ ‫בתמימות אחר דבר השי”ת תהא נר‬ ‫לדורות‪ ,‬הן לטב והן למוטב‪ ,‬ובשעת נסיון יהיו דברינו אלו‬ ‫וכדכתיב (שמואל ב’ כב‪ ,‬כז) ‘עם נבר תתבר ועם עקש תתפל’‪.‬‬ ‫לרגלנו ואף אם יבוא היצר לבלבלנו‬ ‫לחיזוק גדול‪.‬‬ ‫אמר לה‪ :‬ומאי רמיותא? – מה עלול הוא לרמות בענין הבטחה‬ ‫(והוא יבוא) נזכור כי דבר השי”ת ורצונו‬ ‫זו? אמרה ליה‪ :‬אית לי אחתא דקשישא מינאי ‪ -‬שהיא‬ ‫ית’ כתובים ומפורשים בארבעת חלקי‬ ‫ניתן לשמוע את שיחותיו של מורינו ורבינו שליט”א‬ ‫גדולה ממני‪ ,‬ולא מנסיב לי מקמה – ולא ישיא אותי‬ ‫השו”ע ואין לנו לסור מהם ימין ושמאל‪,‬‬ ‫אידיש ‪ • 073-2951321‬לשון קודש ‪073-2951320‬‬ ‫לפניה‪ .‬ומיד התחכם יעקב ומסר לה סימנים‪ ,‬כדי‬ ‫כמו שהחזון אי”ש זיע”א העיד על עצמו‬ ‫שידע שרחל היא ולא לאה‪.‬‬ ‫שבכל פעם שהיה לו ספק היה מתייעץ עם‬ ‫פנינים‬ ‫עדכוני שיחות‪0534-100024 :‬‬ ‫ממשיכה הגמרא ומספרת‪ ,‬כי מטא ליליא – כשהגיעה‬ ‫ארבעת חלקי השו”ע‪ ,‬וכשננהג כן נקיים‬ ‫את הציווי “תמים תהיה עם ד’ אלוקיך”‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יו”ר הועדה הרוחנית‪ :‬הרב יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫(ע”פ‪‘ :‬טיב התורה’ ‪ -‬נח )‬ ‫המערכת‬ ‫הבנין‬ ‫בגנות הגזל המבטא השחתה‬ ‫נכתב ע"י הרב מאיר רבינוביץ שליט"א‬ ‫ו ִַּת ּׁ ָשחֵ ת הָ אָ ֶרץ לִ פְ נֵי הָ אֱ ל ִֹקים ו ִַּת ּ ָמלֵ א הָ אָ ֶרץ חָ ָמס‪:‬‬ ‫הלכות הזכרת ושאלת הגשם ב’‬ ‫נִשחָ ָתה ִּכי ִה ׁ ְש ִחית‬‫ַויּ ְַרא אֱ ל ִֹקים ֶאת הָ אָ ֶרץ וְ ִה ּנֵה ׁ ְ‬ ‫ֹאמר אֱ ל ִֹקים‬ ‫ּכָל ָּב ָׂשר ֶאת דַּ ְרכּ ֹו עַ ל הָ אָ ֶרץ‪ַ :‬ויּ ֶ‬ ‫השולחן‬ ‫‪.‬יואם היה ש”ץ וחזר התפילה בשחרית‬ ‫‪.‬‬ ‫לְ נֹחַ ֵקץ ּכָל ָּב ָׂשר ָּבא לְ ָפנַי ִּכי ָמלְ אָ ה הָ אָ ֶרץ חָ ָמס‬ ‫את הָ אָ ֶרץ‪( :‬ו‪ ,‬יא – יג)‬ ‫יתם ֶ‬ ‫ִמ ּ ְפנֵיהֶ ם וְ ִהנְ נִ י ַמ ׁ ְש ִח ָ‬ ‫נכתב ע"י הרב אהרן רבינוביץ שליט"א‬ ‫ומנחה‪ ,‬די לו בשמונה עשר יום להשלים‬ ‫התשעים תפילות‪ ,‬ואם חיסר כמה‬ ‫ההלכה‬ ‫תפילות מוסיף עוד יום או יומיים כפי מה‬ ‫שחסר לו (כה”ח סקנ”א)‪.‬‬ ‫‪.‬אמי שמסופק אם הזכיר מוריד הגשם‬ ‫ענשו של דור המבול על שום מה?‬ ‫(במקום שאין מזכירין טל בימות‬ ‫בתפילתו‪,‬‬ ‫הנה התורה מספרת לנו שבימי דור המבול נתקיימה‪‘ :‬ותשחת הארץ לפני‬ ‫ ‪.‬איוהנה לענין שאלת טל ומטר‪ ,‬אע”פ‬ ‫החמה)‪ ,‬עד שלשים יום הרי הוא בחזקת‬ ‫האלקים’ ופרש”י‪‘ :‬לשון ערוה ועבודה זרה’ – מדובר בחטאים חמורים‬ ‫שבגמר שלשים יום עדיין אין לו תשעים‬ ‫שהתפלל כהרגלו עד עתה בימות הקיץ‬ ‫ומתועבים ביותר‪ ,‬עוונות שהתורה מתבטאת עליהם בלשונות חריפים ביותר‬ ‫תפילות‪ ,‬אף דנחלקו הפוסקים בזה‪ ,‬מכל‬ ‫ולא הזכיר גשמים‪ ,‬וצריך לחזור‪ ,‬לאחר‬ ‫בכמה וכמה מקומות‪ ,‬וגם חז”ל הקדושים הפליגו בחומרתם‪ ,‬ואמרו‪ ,‬שהם‬ ‫מקום נקטינן לקולא דשוב אינו חוזר‬ ‫שלשים יום אינו צריך לחזור‪ ,‬שכבר‬ ‫ביהרג ואל יעבור‪ ,‬ומוסיפה התורה לספר שכל כך העמיקו בחטאים אלו עד‬ ‫שהחטאים נתנו אותותם בעצמות הבריאה ‘והנה נשחתה’ – מין טבע רע נולד‬ ‫בעולם כתוצאה ממעשיהם הרעים‪ ,‬והוא‪‘ :‬כי השחית כל בשר את דרכו על‬ ‫ומתפלל‪ ,‬דספק ברכות להקל (מ”ב סקל”ז)‪.‬‬ ‫ ‪.‬ביאם שגג או פשע יום או יומיים ולא‬ ‫המעשיות‬ ‫נתרגל לשונו לומר כהלכה‪ ,‬ומן הסתם‬ ‫אמר כהרגל לשונו (סי' קי"ד ס"ח ושו"ע הרב‬ ‫התפלל כלל‪ ,‬אעפ”כ לא הורע חזקתו‬ ‫ס"י)‪.‬‬ ‫הארץ’ ופירש”י‪‘ :‬אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן’‪ ,‬כלומר‪ ,‬גם אלו‬ ‫המינים שמצד טבעם אינם משתוקקים להתערב עם שאינם מינם נתעוררו לטבע‬ ‫בזה‪ ,‬אלא כל שהוחזק ברוב אלו הימים‬ ‫‪.‬באם ברור לו שהיה בדעתו להזכיר‬ ‫דיו בכך‪ ,‬דכיון שלאחר שלא הזכיר איזה‬ ‫מעין המאורע בתוך התפלה‪ ,‬ולאחר זמן‬ ‫שני והתחילו להיזקק לשאינם מינם‪ .‬וכפי המובא בספרים הקדושים‪ ,‬שהבריאה‬ ‫יום חזר אח”כ והזכיר עד תום שלשים‬ ‫כולה תלויה במעשיו של המין המובחר הוא המין האנושי‪ ,‬וכיון שבני אותו‬ ‫מופלג נפל ספק בלבו אם הזכיר בתפלה‬ ‫יום‪ ,‬הרי זה בחזקה של שלשים יום‪,‬‬ ‫או לא‪ ,‬אין צריך לחזור‪ ,‬אבל אם נתעורר‬ ‫הדור היו כל כך שטופים בזימה‪ ,‬גרמו בהשחתתם השחתה כללית על העולם‬ ‫וכ”ש אם שאל טל ומטר בשומע תפילה‬ ‫בנוסף לחטאים חמורים אלו שנתנו אותותיהם בבריאה כולה‪ ,‬מוסיפה התורה‬ ‫כולו‪.‬‬ ‫וכדומה דודאי עולה לו (מ”ב סקל”ז)‪.‬‬ ‫ ‪.‬גישאל טל ומטר אחר החג קודם ז’‬ ‫הספק מיד אחר התפלה הרי זה צריך‬ ‫ההתחזקות‬ ‫לחזור (מ”ב סקל”ח)‪.‬‬ ‫להודיענו על עוד חטא שבני אותו הדור היו לקויים בו‪ ,‬וכלשונה‪‘ :‬ותמלא הארץ‬ ‫‪.‬גאם מתפלל מתוך הסידור וקיפל שם‬ ‫חמס’‪ ,‬ופירש”י‪‘ :‬גזל’‪.‬‬ ‫בחשון‪ ,‬אינו חוזר התפילה (הלי”ש תפילה‬ ‫הדף שלא ישכח להזכירו‪ ,‬הרי זה זריז‬ ‫והנה אלמלא ראינו בהמשך את דבריו של הקב”ה לנח‪ ,‬הָ יִינ ּו אומרים‪ ,‬שעוון‬ ‫פ”ח סי”ח)‪ ,‬וי”א דחוזר (מבית לוי)‪ ,‬וי”א‬ ‫ונשכר ומועיל (כה”ח סקנ”ד)‪.‬‬ ‫שיחזור ויתפלל ויתנה שאם אינו צריך‬ ‫הגזל לא היה כי אם טפל לחטאים החמורים עבודה זרה וגילוי עריות‪ ,‬ששניהם‬ ‫לחזור תהא תפילתו בתורת נדבה (מרא‬ ‫‪.‬דאם אמר תשעים פעמים ‘מחיה מתים‬ ‫הם ב’יהרג ואל יעבור’‪ ,‬ועוון עבודה זרה הוא גם שקול ככל החטאים שבתורה‪.‬‬ ‫אתה רב להושיע משיב הרוח ומוריד‬ ‫אולם כשאמר לו הקב”ה לנח ‘קץ כל בשר בא לפני’ לא פירש לו החטאים‬ ‫דשמעתתא)‪.‬‬ ‫הגשם’‪( ,‬ולא יתחיל מאתה גבור כדי שלא יאמר השם‬ ‫החמורים‪ ,‬כי אם עוון הגזל ‘כי מלאה הארץ חמס’‪ ,‬והוא תמוה מאוד שהעלים‬ ‫לבטלה)‪ ,‬שוב אינו צריך לחזור‪ ,‬ואפילו אם ‪.‬דיהמסופק אם הזכיר מעין המאורע‪,‬‬ ‫את עיניו מהחטאים החמורים ביותר גם בשעה שהיו הם סיבות להשחתת‬ ‫העולם‪ ,‬וביקש להענישם רק על הגזל‪.‬‬ ‫נפל ספק בליבו הרי זה בחזקת שהזכירו וקטן אומר לו שהזכיר כהלכה‪ ,‬הרי זה‬ ‫נאמן‪ ,‬אע”פ שאינו כשר לעדות‪ ,‬מפני‬ ‫ההשגחה‬ ‫(ס”ט מ”ב סקל”ט)‪.‬‬ ‫ורש”י רצה ליישב הדברים באמרו‪‘ :‬לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל’‪ ,‬ולפי‬ ‫שאין כאן אלא גילוי מילתא בעלמא‪ ,‬ומה‬ ‫פשוטו ִּכ ֵ ּון לומר‪ ,‬שעיקר עונשם היה על החמורות‪ ,‬אולם לא נתמלאה סאתם‬ ‫שיש כאן חזקה שמסתמא אמר כהרגלו‬ ‫טל‬ ‫‘ותן‬ ‫שאלת‬ ‫לענין‬ ‫הדין‬ ‫‪.‬הוכן‬ ‫כל עוד שלא נכשלו גם בגזל‪ .‬ועדיין יש מקום להקשות שמאחר שהקב”ה לא‬ ‫לא הוי חזקה גמורה (הלי”ש שם סכ”ג)‪.‬‬ ‫כל‬ ‫‘ואת‬ ‫פעמים‬ ‫תשעים‬ ‫אמר‬ ‫אם‬ ‫ומטר’‪,‬‬ ‫הזכיר לנח כי אם עוון הגזל‪ ,‬ביקש לבטא שהוא החלק הארי לעונשם‪ ,‬כי אם‬ ‫מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר’‪( ,‬ולא‬ ‫יזכיר מתחילת הברכה כדי שלא יאמר השם לבטלה) ‪.‬וטאם לאחר שאמר תשעים פעמים‬ ‫היה זה רק טפל הממלא את הסאה לא היה מתעלם מהעיקר מכל וכל‪ ,‬ויתכן‬ ‫רצופים‪ ,‬הרגיש שוב בלשונו שהוא‬ ‫שגם רש”י באמרו ‘לא נחתם’ ִּכ ֵ ּון לומר ‘לא נגזרה’ והיינו שעיקר הגזירה היתה‬ ‫הרי זה בחזקת שהזכירו (מ”ב סק”מ)‪.‬‬ ‫טועה‪ ,‬אעפ”כ לא נשתנה ההלכה‬ ‫בעוון הגזל‪ .‬ועכ”פ יש להבין ‘מדוע’? כי גם אם הגזל הוא עוון חמור‪ ,‬אין הוא‬ ‫תשעים‬ ‫‪.‬ואם יש לו ספק אם אמר‬ ‫מגיע לחומרת עבודה זרה השקולה ככל החטאים שבתורה‪ ,‬וגם גילוי עריות הוא‬ ‫מהג’ החמורות שהם ב’יהרג ואל יעבור’‪.‬‬ ‫הקבועה בשו”ע שיכול לסמוך על הרגל‬ ‫לשונו‪ ,‬ומכל מקום אם הרגיש כך ג’‬ ‫באופן‬ ‫לחזור‬ ‫ולכן‬ ‫צריך‬ ‫זה‬ ‫פנינים‬ ‫פעמים‪ ,‬לא נעקר החזקה‪,‬‬ ‫כזה אם יש לו ספק הרי‬ ‫פעמים ברציפות שהוא טועה בלשונו‪,‬‬ ‫(הליכות אבן ישראל)‪.‬‬ ‫אפשר שאינו מועיל לו מה שאמר‬ ‫חומרת הגזל‬ ‫‪.‬זיש מי שכתב שיש לאמרו לכתחילה תשעים פעמים רצופים‪ ,‬ואפשר שבאופן‬ ‫אמנם כשמתבוננים רואים שגם אם עבודה זרה וגילוי עריות חמורים מגזל‪ ,‬אין‬ ‫מאה פעמים ואחד (מ”ב סקמ”א בשם החת”ס)‪ ,‬כזה יש לחוש גם לאחר שעברו שלושים‬ ‫הם מוכיחים על רעת האדם כפי שהגזל מוכיחה‪ ,‬שכן עבודה זרה ועריות על‬ ‫ומכל מקום בדיעבד אם לא אמר רק יום‪ ,‬ומ”מ אם נזכר תוך כדי דיבור שטעה‬ ‫אף שהם גורמים פגמים נוראים בעליונים ובתחתונים‪ ,‬בכל זאת אין בהם ביטוי‬ ‫תשעים פעמים אינו חוזר ומתפלל (מ”ב י”ל דדינו כמי שלא טעה ויכול לסמוך על‬ ‫למידות מושחתות‪ ,‬כיון שיש מקום לומר שהנכשל בהם לא ביקש למלא את‬ ‫הרגל לשונו (אשל אברהם תנינא קי”ד ס”ח)‪.‬‬ ‫שם)‪.‬‬ ‫תאוותו רק במקום שאין בכך היזק לזולתו‪ ,‬שונה הוא ה’גזל’ שהנכשל בו מגלה‬ ‫‪.‬חאם הרגיל עצמו מ”ה פעמים שהם ‪.‬זטיש מי שכתב דמי שיודע בבירור‬ ‫שהינו ְמעֻ ּוָת בעצמותו‪ ,‬ומוכן הוא להטיב עם עצמו גם במה שמוכן לחבירו‪,‬‬ ‫מבלי להתחשב עם צערו והפסדו‪.‬‬ ‫דבר זה גרם לו להקב”ה להביא מבול על הארץ‪ ,‬כי בכך הוכיחו שבאו לידי מצב‬ ‫כנגד חמשה עשר יום‪ ,‬משעברו אח”כ שדי לו בעשרים יום כדי להרגיל לשונו‪,‬‬ ‫עוד חמישה עשר ימים‪ ,‬יש לו חזקה אינו צריך שלשים יום‪ ,‬שלא אמרו‬ ‫המערכת‬ ‫של ‘מותר האדם מן הבהמה אָ יִן’ כמשמעו‪ ,‬הם הפסידו את האנושיות מכל וכל‪,‬‬ ‫שלשים יום אלא מפני שכן שיערו חז”ל‬ ‫שאמר כהוגן (מ”ב סקמ”ב)‪.‬‬ ‫ושוב לא היתה תועלת לעולם שאינו לבני אדם‪...‬‬ ‫‪.‬טולפי זה אין צריך שיהיו שלשים יום דלסתם בני אדם די בכך‪ ,‬אבל ודאי אם‬ ‫לאור האמור יש לומר שמטעם זה אמרו חז”ל (ויק”ר לג‪ ,‬ג)‪‘ :‬סאה מלאה עוונות‪,‬‬ ‫שלימים‪ ,‬אלא כיון שהשלים תשעים ימצא מי שהוא יוצא מן הכלל‪ ,‬הסברא‬ ‫גזל מקטרג בראש’‪ ,‬כי הגזל קשה ביותר לפני הקב”ה‪ ,‬כי אלקים יראה ללבב‪,‬‬ ‫תפילות ממילא הורגל לשונו לומר נותנת דמודדין בשלו (עיקרי הד”ט סי’ ה’ אות‬ ‫ומכיר שהגזל נעשה מתוך רוע הלב יותר משאר החטאים‪.‬‬ ‫נ”ב)‪.‬‬ ‫כהלכה (מ”ב סקל”ז)‪.‬‬ ‫לתקן עוון הגזל ולהיות זהיר מספק גזל‬ ‫השולחן‬ ‫המע‬ ‫הדברים צריכים לעורר אותנו מאוד לפשפש בממונינו כדי להיות‬ ‫בטוח שאין בהם מן הגזל‪ ,‬כי על אף שישראל קדושים נזהרים על‬ ‫חיזוק קצר בכל צרה יש צהר‬ ‫לפרשת‬ ‫פי רוב מאיסורים מפורשים של גזל‪ ,‬מכל מקום מתרבים המקרים‬ ‫(ו‪ ,‬טז)‬ ‫השבוע צ ַֹהר ּ ַתעֲ ֶׂשה לַ ּ ֵת ָבה‬ ‫שבהם מזדמנים לו לאדם ספיקות בדיני הממון שבידו‪ ,‬ויצר לב‬ ‫האדם מפתהו לצדד לטובתו‪ ,‬ואכן מלשונו של ה’משנה ברורה’‬ ‫(סימן תרו ס”ק א) אנו רואים‪ ,‬שמלבד מה שמוטל על האדם‬ ‫הקב"ה צוה את נח‪' :‬צוהר תעשה לתיבה'‪ .‬רש"י מביא‬ ‫ש'צוהר' פירושו חלון או אבן טובה שהאירה לנח בתוך התיבה‪.‬‬ ‫החיזוק‬ ‫לתקן העוון הגזל כמשמעו‪ ,‬מוטל עליו לפשט העקמימיות שבלב‬ ‫התיבה היתה סגורה מכל עבר‪ ,‬ובכל זאת הקב"ה דאג‬ ‫בכל 'צרה'‬ ‫ולעמוד על האמת לאמיתו‪ ,‬והא לך לשונו‪‘ :‬אם יש בידו מן הגזל‬ ‫ואונאה‪ ,‬וכל דבר הנוגע בממון יראה לתקן‪ .‬ואם יש לחברו בידו‬ ‫שיהיה בתוכה אור‪.‬‬ ‫שהקב"ה‬ ‫ממון שיש לו תביעה עליהם‪ ,‬יודיענו‪ ,‬אע”פ שחברו לא ידע מזה‬ ‫זהו מסר לדורות‪ .‬פעמים שאדם מרגיש שהוא נמצא בתוך‬ ‫כלל‪ ,‬ועכ”פ יסדר לפני הרב ומו”ץ הענין בשלמות ובאמת בלא‬ ‫'תיבה' – בתוך קושי‪ ,‬צער או חושך‪ .‬נדמה לו שאין מוצא ואין‬ ‫שולח‪,‬‬ ‫אור‪ .‬אך התורה מגלה לנו‪ ,‬שבכל חושך יש נקודת אור‪ ,‬ובכל‬ ‫שקר‪ ,‬ולשאול האיך להתנהג‪ ,‬כללו של דבר‪ ,‬כל דבר שבממון‬ ‫לא יסמוך על הוראתו‪ ,‬כי היצה”ר יש לו היתרים הרבה’ עכ”ל‪.‬‬ ‫קושי יש פתח של תקווה‪.‬‬ ‫מסתתר גם‬ ‫ומן הראוי שכל אדם ירבה בתפילה ובתחנונים שהשי”ת יציל‬ ‫וכבר עמדו על כך גדולי החסידות‪ ,‬שהאותיות של 'צהר'‬ ‫'צהר' של אור‬ ‫אותו מעוון חמור זה ויתקיים בו מקרא שכתוב (במדבר לב‪ ,‬כב)‬ ‫הן גם אותיות 'צרה'‪ .‬ללמדך‪ ,‬שבתוך כל צרה הטמין הקב"ה גם‬ ‫‘והייתם נקיים מה’ ומישראל’‪.‬‬ ‫צוהר של אור‪ ,‬תקווה וישועה‪.‬‬ ‫וישועה‬ ‫‪2‬‬ ‫ּכָל אֲ ׁ ֶשר ִא ְּת ָך‬ ‫ההשגחה‬ ‫הַ ְיצֵא ִא ּ ָת ְך!‬ ‫המערכת‬ ‫המעשיות‬ ‫בכל פעם‪ ,‬הוצרך האדם להתחזק בדביקותו בכל פעם יותר ויותר‪,‬‬ ‫פירש רש”י‪“ :‬הַ וְ צֵא כתיב‪ ,‬הַ ְיצֵא קרי‪‘ – .‬הַ ְיצֵא’ אמור להם שיצאו‪,‬‬ ‫סיפורי השגחה פרטית‬ ‫כי בכל פעם כשרואה את עצמו רחוק מאתו יתברך שמו‪ ,‬יצטרך‬ ‫להוסיף ולחדש בכל פעם דביקות יותר מדמעיקרא‪ ,‬ומכח זה‬ ‫‘הַ וְ צֵא’ אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה” ע”כ‪.‬‬ ‫המדקדקים מתקשים לפרש תיבה זו‪ ,‬שאיננה מן הלשון הרגיל‬ ‫שנש_לחו _למערכת ע"י הקוראים‬ ‫יתייחד ויתחזק דביקותו בכל פעם יותר”‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬הן על פי הכתיב ‘הַ וְ צֵא’‪ ,‬והן על פי הקרי ‘הַ ְיצֵא’‪ ,‬ולמה לא‬ ‫מלאכי השלום‬ ‫“ואמר‪ ,‬שלזה רמז דוד המלך ע”ה (תהלים מח‪ ,‬טו) ‘הוא ינהגנו עלמות’‪,‬‬ ‫אמר ‘ה ֹוצֵא’ כבכל דוכתי‪.‬‬ ‫ופירש רש”י ז”ל כאדם המנהיג את בנו הקטן לאט” עכלה”ט‪.‬‬ ‫אולם פירשו ענין תיבה זו באה בלשון הַ פְ עֵ ל‪ ,‬שתפעיל אתה את‬ ‫הוזמנו לשבת שבע ברכות‪ .‬מאוד‬ ‫[ובספרים אחרים הרחיבו יותר המשל‪ ,‬כי לפעמים בעת שמלמדים‬ ‫את התינוק ללכת‪ ,‬הרי הוא נופל ארצה‪ ,‬ושוב קם על רגליו מהלך‬ ‫האחרים‪ – .‬ללמדו לנח שצריך הוא ‘להפעילם’ בצאתם‪ ,‬וללוותם‬ ‫בדרכי יציאתם מן התיבה אל הארץ‪ .‬לא רק ‘ה ֹוצֵא’ להוציאם מחוץ‬ ‫ההתחזקות‬ ‫רצינו לנסוע כל המשפחה וגם הצד‬ ‫מעט ונופל‪ ,‬מהלך ונופל‪ ,‬עד שלומד לעמוד איתן על רגליו להלך‬ ‫לתיבה בלבד‪ ,‬אלא ‘הַ י ְיצֵא’ לתמוך ולסייע בעדם ביציאתם‪ ,‬שאם‬ ‫המזמין לחץ שנבוא‪ ,‬אבל הקב’’ה‬ ‫נתן לנו מתנה מיוחדת‪ ,‬ילד עם‬ ‫ממקום למקום בלא נפילה‪ – .‬כיוצא בדבר ‘הוא‬ ‫ינהגנו עלמות’‪ ,‬כד”א (משלי כד‪ ,‬טז) ִּ‘כי ׁ ֶשבַ ע‬ ‫“ ַוי ְַד ֵּבר אֱ ל ִֹקים אֶ ל‬ ‫אינם רוצים לצאת ‘הוציאם אתה’‪ ,‬שתלווה‬ ‫אותם ביציאתם ותתמוך בהם‪ – .‬כאשר‬ ‫נכות הזקוק לתנאים מיוחדים ולכן‬ ‫לא שייך לנסוע למקום לא מותאם‬ ‫*‬ ‫נֹחַ לֵ אמֹר‪ ,‬צֵא ִמן‬ ‫י ִּפוֹל צַדִּ יק וָקָ ם’]‪.‬‬ ‫ידוע טבעם של החיות להסתגל אל מצבם‬ ‫ולהתקשר אל סביבתם‪ ,‬וקשה להם לשנות‬ ‫ובפרט מהדירה לאולם ולמקום‬ ‫התפילה‪ ...‬פשוט לא שייך‪.‬‬ ‫מסופר על הרב הקדוש המגיד מקוז’ניץ‬ ‫זצוק”ל בעל “עבודת ישראל”‪ ,‬שהגיע אליו‬ ‫הַ ּ ֵתבָ ה אַ ּ ָתה וְ ִא ׁ ְש ְּת ָך‬ ‫את מיקומם והרגליהם‪ .‬ולפיכך לאחר שנה‬ ‫שלמה שכבר התרגלו אל חיי התיבה‪ ,‬יתקשו‬ ‫שוחחתי עם אשתי וקבלנו באהבה‬ ‫פעם לביקור חבר נעורים‪ – .‬היה זה ידיד‬ ‫הקרוב אליו מאוד‪ ,‬יליד אותה עיירה של‬ ‫ְשי בָ נ ָ‬ ‫ֶיך‬ ‫וּבָ נ ָ‬ ‫ֶיך וּנ ׁ ֵ‬ ‫ההשגחה‬ ‫לשינוי הפתאומי שבחיים החדשים על פני‬ ‫כל הארץ‪ ,‬כטבעם של חיות המתייראים מן‬ ‫שאין אפשרות להשתתף בשמחה‬ ‫למרות הרצון העז‪.‬‬ ‫המגיד‪ ,‬שעברו יחדיו בצעירותם את אותו‬ ‫מסלול לימודי הנעורים בהצלחה‪ ,‬יחדיו ישבו‬ ‫שר‬ ‫ִא ּ ָת ְך‪ִ .‬מ ּכָל ָּב ָ ׂ‬ ‫השינויים החדשים‪ ,‬ולכן לא ירצו לצאת‪.‬‬ ‫לפיכך נאמר לו‪‘ּ :‬כָל הַ חַ יָּה אֲ ׁ ֶשר ִא ְּת ָך הַ י ְיצֵא‬ ‫ִא ּ ָת ְך’‪ ,‬תפעיל ותסייע ביציאתם ותלווה אותם‬ ‫אבל אז הגיע טלפון לא צפוי מבחור‬ ‫אצל אותם מלמדים וראשי ישיבות‪ ,‬שניהם‬ ‫היו בעלי כישרונות טובים וברוכים ומתמידים‬ ‫ָּבעוֹף וּבַ ְ ּבהֵ מָ ה וגו’‬ ‫בתחילת דרכם החדשה‪ ,‬ותהא אחראי על‬ ‫הַ וְ צֵא [הַ ְיצֵא] ִא ּ ָת ְך‪,‬‬ ‫ישיבה שמתנדב הרבה עם הבן‬ ‫ששקדו על תלמודם היטב‪ – .‬והנה אותו חבר‬ ‫הוצאתם לארץ עד שתתרגל כל חיה וכל‬ ‫שלנו בפרט במהלך חופשת הקיץ‬ ‫נתמנה לרב בעיירה קטנה ומוזנחת‪ ,‬וכבואו‬ ‫בהמה ורמש למקומה ולארצה‪ ,‬ולא לזורקם‬ ‫בין הזמנים‪.‬‬ ‫הבחור שאל את השאלה‬ ‫עתה אצל חבירו וידידו המגיד הקדוש וראה‬ ‫ברום מעלתו הגדולה ואת כל הכבוד הגדול‪,‬‬ ‫וְ ׁ ָש ְרצוּ בָ אָ ֶרץ וּפָרוּ‬ ‫ולהשליכם בבת אחת חוצה אל העולם החדש‬ ‫פנינים‬ ‫שלפניהם‪.‬‬ ‫והציבור הענק הבאים מכל העולם להסתופף‬ ‫כענין זה הוא אומר כלפי הנשים‪‘ :‬צֵא ִמן‬ ‫המפתיעה הבאה‪’‘ :‬יש מצב שאתם‬ ‫משחררים לי את הבן שלכם לשבת‬ ‫(ח‪ ,‬טו‪-‬יז)‪ .‬בצילו‪ ,‬הציק לו הדבר‪ .‬והציע את שאלתו בפני‬ ‫וְ ָרבוּ עַ ל הָ אָ ֶרץ”‬ ‫ֶיך ִא ּ ָת ְך’‪,‬‬ ‫ֶיך וּנ ׁ ְֵשי בָ נ ָ‬ ‫הַ ּ ֵתבָ ה אַ ּ ָתה וְ ִא ׁ ְש ְּת ָך וּבָ נ ָ‬ ‫הקרובה?! בדיוק יש לי בישיבה‬ ‫המגיד בעצמו‪ :‬יאמר נא לי ידידי במטותא‪ ,‬מה‬ ‫לומר שהותרו בנשותיהם לאחר המבול‪,‬‬ ‫את כל התנאים הדרושים‪ .‬גם הבן‬ ‫ההבדל בינינו? כיצד זה נתעלית אתה כל כך עד‬ ‫‘אתה ואשתך’ ‘ובניך ונשי בניך’‪ .‬אך תיכף‬ ‫שלכם יהנה וגם אני והחברים‬ ‫שנתמנית בתואר ‘ראש בני ישראל’‪ ,‬וכל העולם כולו חל ומתיירא‬ ‫אחר כך נאמר (פסוק יח) ‘ ַו ֵיּצֵא נֹחַ וּבָ נָיו וְ ִא ׁ ְש ּת ֹו וּנ ׁ ְֵשי בָ נָיו ִא ּתוֹ’‪ ,‬וצריך‬ ‫בישיבה נשמח ויהיה כיף!!!’’‬ ‫למוצא פיך‪ ,‬וככל היוצא מפיו יעשה‪ ,‬צדיק גוזר והקב”ה מקיים וכו’‬ ‫עיון שמכיון שכבר הותרו נשותיהם בפסוק הקודם‪ ,‬היה לו לומר‬ ‫(מו”ק טז‪ .):‬ואילו אני אינני כי אם רב פשוט בעיירה קטנה‪ ...‬הלא שנינו‬ ‫‘נח ואשתו ובניו ונשיהם’‪.‬‬ ‫היינו בהלם כי עליו אנחנו סומכים‬ ‫עברנו בדיוק את אותו מסלול‪ ,‬היכן נעוץ ההבדל בינינו?‬ ‫[ונודע מ”ש בזה בדרך צחות‪ ,‬שמכאן מוכח שאין לצאת עם האשה‬ ‫בעיניים עצומות‪ .‬בחור מיוחד‬ ‫ענה לו הרב המגיד בחכמתו‪ ,‬אסביר לך את ההבדל בינינו בדרך‬ ‫ביחד אל הרחוב‪ ...‬כמ”ש בתרגום בפסוק (שמות יט‪ ,‬טו) ‘אַ ל ִּת ְ ּג ׁש ּו אֶ ל‬ ‫שכולו לב ואחריות עם בגרות‬ ‫מיוחדת שלא תואם גיל‪.‬‬ ‫אחד התחביבים המוכרים בעולם הוא ‘טיפוס גבהים’‪ ,‬אנשים‬ ‫משל‪:‬‬ ‫אך גם לגבי הנשים יש להתנהג באותו סדר‪ ,‬שאף שכבר הותרו‬ ‫המערכת‬ ‫אשה – לצד אתתא’‪ ,‬שתלך בצניעות מן הצד]‪.‬‬ ‫רבים בעולם אוהבים לטפס על עצים והרים המתנשאים לגובה רב‪,‬‬ ‫בהם יש לגשת לכך בעדינות‪ ,‬ולא בפתאום בבת אחת‪ ,‬מאחר שכבר‬ ‫כמובן שהשבנו בחיוב והשיחה‬ ‫כידוע‪.‬‬ ‫התרגלו לחיות שנה שלמה בלחוד‪ ,‬נח ובניו לחוד ואשתו ונשי בניו‬ ‫נותקה‪.‬‬ ‫והנה מה עושים אותם ‘מטפסים’ כשהם מגיעים אל עץ חסר‬ ‫לחוד‪ ,‬ויש להרגיל אותן לאט לאט שכבר הותרו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ענפים‪ ,‬או שחיבור הענפים אל העץ קלוש ומט ליפול? – על פי‬ ‫כיוצא בדבר כשאנו יוצאים לקראת השנה החדשה‪ ,‬שהתחדשה‬ ‫עם ניתוק השיחה תוך כדי דיבור‪,‬‬ ‫רוב בוחרים המטפסים לדלג על עצים שכאלו‪ ,‬ומעדיפים עצים‬ ‫עתה עלינו לטובה‪ ,‬לזמן חדש ולעולם חדש‪ ,‬גם כאן יש לצאת לאט‬ ‫נכנסה לנו שיחה נוספת על הקו‬ ‫אחרים הבטוחים יותר לטיפוס‪ .‬אחרים מנסים את כוחם גם על‬ ‫לאט‪ ,‬להרגיל את הנפש בסבלנות אל התקופה המחודשת‪ ,‬וכד”א‬ ‫קרובת משפחה מנסה לקבל אישור‬ ‫השתתפות בשבת שבע ברכות‪.‬‬ ‫עצים שכאלו‪ ,‬ומתחילים את מלאכת הטיפוס‪ ,‬אבל עד מהרה נוטים‬ ‫ליפול‪ ,‬כאשר אין להם ענפים חזקים להיאחז בהם‪ ,‬ונופלים למטה‬ ‫בחבטה עזה‪...‬‬ ‫כל אשר אתך בזהירות בדרכי ישרים מחודשים‪ ,‬עד אשר יתרגלו‬ ‫השולחן‬ ‫ּ‘כָל אֲ ׁ ֶשר ִא ְּת ָך הַ י ְיצֵא ִא ּ ָת ְך’‪ ,‬תלווה את דרכי היציאה‪ ,‬ותפעיל את‬ ‫אל השנה המחודשת בדרך הישר והטוב‪.‬‬ ‫השבנו בחיוב והם לא האמינו‬ ‫למשמע אוזנם שאכן יש לנו‬ ‫אולם – המשיך המגיד בחן פקחותו – ישנם יחידים מומחים‬ ‫* * *‬ ‫מקום לבן וכל המשפחה מגיעה‬ ‫שמצליחים גם בטיפוס עצים שכאלו! הא כיצד? הם מחפשים היטב‬ ‫דרכו של רבינו אור שבעת הימים מרן הבעל שם טוב הקדוש זי”ע‪,‬‬ ‫לשמחה!!!‬ ‫לאורך כל גובה העץ פה ושם ייחורי ענפים קטנטנים‪ ,‬אולי אפילו‬ ‫להמשיל משל נפלא קולע השערה בביאור דרכי כניסת האדם אל‬ ‫פצפונים‪ ,‬ונאחזים בעשר אצבעותיהם בכל ייחור קטן ובכל בליטה‬ ‫דרכו החדשה‪.‬‬ ‫ההתרגשות בבית היה שיא‬ ‫שיש בעץ‪ ,‬העיקר שתהיה חזקה ואיתנה שניתן להיאחז בה‪...‬‬ ‫ומקורו טהור בספה”ק “בעל שם טוב” פרשא דידן (אות ז)‪ ,‬וזה לשונו‬ ‫השיאים‪ ,‬לבן היה שבת ישיבה‬ ‫הייחורים הקטנים הללו‪ ,‬אולי אינם נראים מתחילה‪ ,‬שכן אין הם‬ ‫הקדוש‪“ :‬את האלהים התהלך נח (ו‪ ,‬ט)‪ .‬וברש”י‪ ,‬נח היה צריך סעד‬ ‫משמחת! קבלתי דשים איך כל‬ ‫ענפי ענק חסונים כבשאר העצים שרגילים אליהם המטפסים‪ ,‬אבל‬ ‫לתומכו‪ ,‬אבל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו עכ”ל‪ .‬שמעתי‬ ‫החברים בישיבה היו סביבו‬ ‫הם מספיק חזקים בשביל מי שיחזיק בהם חזק חזק‪ ,‬שיוכל על ידם‬ ‫אומרים בשם המקובל איש אלהים הישיש בעל שם‪ ,‬רבי ישראל‬ ‫והייתה זו שבת חוויה לבן ולחבר’ה‬ ‫להתקדם שלב אחר שלב ללא חת עד שיגיע ויעפיל למעלה אל רום‬ ‫ממעזיבוז זצלה”ה‪ ,‬ששאל לו איש אחד מאנשיו‪ ,‬מה זה שלפעמים‬ ‫המהממים‪.‬‬ ‫פסגת העץ! [וכמו כן הוא באומנות הטיפוס על קיר חלק‪ ,‬שמוצאים‬ ‫כשהיה אדם דבוק בדביקות הבורא‪ ,‬ויודע איניש בנפשיה שקרוב‬ ‫בו בליטות קטנות‪ ,‬כידוע]‪.‬‬ ‫הוא אליו יתברך שמו‪ ,‬ובאמצע הדביקות נמצא לפעמים שהוא‬ ‫הילד לא מפסיק לשאול מתי יהיה‬ ‫ההבדל בינינו – סיים המגיד בהסבר הנמשל – הוא לא בדברים‬ ‫נפסק ורחוק מהבורא יתברך‪ ,‬כי גם זה יכול האדם לידע בנפשו כי‬ ‫לו עוד שבת כזו?!!!‬ ‫הגדולים שהילכתי אני בגדולות יותר ממך‪ ,‬בטיפוס על עצים‬ ‫הוא רחוק מהמקום ברוך הוא”‪.‬‬ ‫ענקיים יותר‪ ,‬אלא דוקא בדברים הקטנים‪ – ...‬הנה מדרך העולם‬ ‫“ואמר לו הבעל שם טוב‪ ,‬שמצאנו בינינו דבר זה על דרך משל‪,‬‬ ‫ולנו הייתה שבת מרוממת‬ ‫בזמני ירידה וחולשה‪ ,‬כאשר אין מספיק ענפים טובים להיאחז בהם‬ ‫כשאב רוצה ללמד לבנו הקטן שיהיה יכול לילך ברגליו‪ ,‬מה עושה‬ ‫ונהדרת‪ ,‬שבת נדירה שיכולנו‬ ‫באמצע הטיפוס למעלה‪ ,‬שנופלים הם למטה‪ .‬ונמצא שצריכים‬ ‫אביו‪ ,‬נוטל את בנו ומעמיד אותו לפניו על הארץ ומרחיב את ידיו‬ ‫להשתתף ברוגע ובשלוה ביודעינו‬ ‫להתחיל שוב את כל דרך העלייה והטיפוס מתחילתה‪ ,‬וחוזר‬ ‫סמוך לו כדי שלא יפול התינוק ארצה‪ ,‬והתינוק הולך בין שני ידי‬ ‫שהילד שמח!!!‬ ‫חלילה‪ ,‬נופלים ומתחילים מחדש‪ ,‬וכך אינם יכולים להעפיל אל על‪,‬‬ ‫אביו‪ .‬וכשיגיע התינוק סמוך אצל אביו‪ ,‬אזי מתרחק אביו מעט‬ ‫כי בכל פעם שעולים במעט נופלים בחזרה‪ ,‬כשאינם מוצאים במה‬ ‫מעט לאחוריו‪ ,‬כדי שהתינוק ילך ויתקרב בכל פעם יותר‪ ,‬ומכוח‬ ‫בעל המעשה‪:‬י‪.‬ו‪.‬‬ ‫להיאחז בזמנים הקשים‪.‬‬ ‫זה יתלמד הילד לילך בטוב‪ .‬כי אם לא היה אביו מתרחק בכל פעם‬ ‫אני לעומת זאת בחרתי דוקא להיאחז חזק בעיקר בדברים הקטנים‬ ‫לאחוריו‪ ,‬לא היה הולך התינוק רק אותו המיעוט שהיה בין המקום‬ ‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה‬ ‫שיש לפני תמיד! אותם פעולות קטנות ומצוות רגילות ופשוטות‬ ‫שהיה אביו מעמידו בתחילה‪ ,‬למקום שהיה אביו עומד בתחילה‪.‬‬ ‫פרטית מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫שקיימים אף בעיתותי חולשה וירידה‪ ,‬אין אני מזלזל בהם כלל‪,‬‬ ‫אבל השתא כשהולך אביו בכל פעם לאחוריו‪ ,‬נמצא הולך התינוק‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫אלא אדרבה מוקיר ומחשיב אותם מאוד ומחזיק בהם היטב! וכך‬ ‫בכל פעם יותר”‪.‬‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬ ‫אינני נופל שוב למטה‪ ,‬אלא מחזיק בכל ענף קטן שניתן להיאחז‬ ‫“כך מתנהג הקדוש ברוך הוא עם בריותיו‪ ,‬כשאדם מתלהב‬ ‫בו אף בהעדר ענפים גדולים‪ ...‬וכך ממשיך‬ ‫בדביקות הבורא‪ ,‬אם לא היה מתרחק ממנו המקום ברוך הוא‬ ‫אני בטיפוס שלב אחר שלב עד למעלה‪ | .‬המשך בעמוד הבא |>‬ ‫לא היה דביקותו בכוח ובתמידות‪ ,‬אבל השתא כשמתרחק ממנו‬ ‫‪3‬‬ ‫ללמדך דרכי תשובה מן הקל אל הכבד‪,‬‬ ‫נמצא עיקר ההבדל בינינו אינו בדברים‬ ‫להתעלות מעט מעט מדרגה אחר מדרגה‪.‬‬ ‫גדולים שבזמני עליה וגדלות‪ ,‬כי אם‬ ‫וללמדך כוחן של מצוות‪ ,‬אפילו מצוות‬ ‫בהיפך בדברים קטנים שבזמני ירידה‬ ‫הקלות שאדם דש בעקביו‪ ,‬שאף שנראים‬ ‫וקטנות‪ ,‬כי ‘הַ חַ יוּת ָרצוֹא ו ָׁשוֹב’ (יחזקאל‬ ‫לכאורה כדבר קל שאין בכוחו להשפיע‪– .‬‬ ‫א‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫הנה דווקא זכות אותה מצוה היא שיכלה‬ ‫*‬ ‫לו לאותו מומר‪ ,‬להשיבו בחיבה אל אביו‬ ‫בכפר קטן הסמוך לעיר הורנסטייפל דר‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫איש יהודי שהיה רחוק מאוד מן התורה‬ ‫*‬ ‫ומן המצוה‪ ,‬ואם לא די במה שהפנה‬ ‫נהניתי מתמימותו של איש יהודי מוכר‪,‬‬ ‫עורף לעמו ולמולדתו ועבר בשאט נפש‬ ‫שהלך אל הרופא לבדיקה שגרתית‪ ,‬ובשל‬ ‫על כל עבירות שבתורה‪ ,‬עוד הוסיף חטא‬ ‫חשש מסוים שהתעורר שלח אותו הדוקטור‬ ‫על פשע ברדיפות אחר אחיו היהודים‬ ‫לערוך בדיקה מקיפה ומעמיקה יותר‪.‬‬ ‫תושבי הסביבה‪ ,‬בהיותו מאכיל קורצא‬ ‫והנה קבעו לו תור בקופת חולים לימים‬ ‫עליהם‪ ,‬והכל סבלו ממנו צרות רבות‬ ‫שלאחר ראש השנה‪ ,‬אך לאחר שעבר‬ ‫וייסורים קשים‪ ,‬כמ”ש (פסחים מט‪‘ ):‬שנה‬ ‫ראש השנה ביטל האיש את התור‪ ,‬באומרו‬ ‫ופירש קשה מכולם’ עי”ש‪.‬‬ ‫שמכיון שהתחלפה השנה הרי שנקבעו‬ ‫חבריו וידידיו היו כולם גויים גמורים‪,‬‬ ‫סדרים חדשים וגזירות מחודשות‪ ,‬וממילא‬ ‫רשעים כמוהו‪ ,‬ואילו אחיו היהודים‬ ‫כל מה שראה הרופא לפני ראש השנה היה‬ ‫התרחקו ממנו הרחק כמטחוי קשת‪,‬‬ ‫נכון לפי מה שגזרו בשנה שעברה‪ ,‬אבל עם‬ ‫ונזהרו שלא להתקרב אליו ושלא‬ ‫התחדשות השנה הרי פנים חדשות באו‬ ‫להתעסק עימו‪...‬‬ ‫לכאן‪...‬‬ ‫כחבר בין חברים‪ ,‬ולאחר הפצרות מרובות נענה ה’גאלח’‬ ‫והנה מה מאוד התפלאו ונדהמו יום אחד‬ ‫*‬ ‫הראשי ונתן את הסכמתו‪ ,‬תיכף הלך האיש וטיפל בעצמו‬ ‫אנשי החצר והחסידים בבית המדרש הגדול של הרה”ק רבי‬ ‫סיפר לי הגאון המפורסם מוהר”ר מענדל אטיק זצ”ל‪,‬‬ ‫בכל מהלך העברת המת וקבורתו בכבוד הראוי לו בבית‬ ‫מרדכי דוב מהורנסטייפל זצוק”ל חתן מרן בעל “דברי‬ ‫שבצעירותו בשנים הראשונות שלאחר נישואיו‪ ,‬היה עוסק‬ ‫החיים היהודי בין שאר אחיו היהודים‪.‬‬ ‫חיים” זצוק”ל‪ ,‬בראותם את אותו משומד מגיע לבית רבי‬ ‫בשעות הערב בלימוד עם בחורים צעירים הנצרכים לעזר‬ ‫אחר כל זאת‪ ,‬מתוך קדושת המצוה שנתעסק בה החלו‬ ‫ונעמד לו בתור בין כל הקהל החפצים להיכנס בקודש‬ ‫בתלמודם‪.‬‬ ‫להתעורר מחשבות שונות בליבו של האיש‪ ,‬מה יהא עימו‬ ‫פנימה‪.‬‬ ‫אחד מאותם בחורים היה תלמודו קשה עליו כברזל‪ ,‬נראה‬ ‫עצמו לאחר מאה ועשרים שלו‪ ...‬הרי החברא קדישא של‬ ‫על אף הפלא הגדול‪ ,‬לא ההין איש לגשת אליו בברכת שלום‬ ‫היה שמרוחק הוא עד מאוד מהגמרא הקדושה וכמעט אינו‬ ‫היהודים בודאי לא יניחו לקוברו בין בני ישראל‪ ,‬אחר שכל‬ ‫ולנסות לברר את תכלית סיבת הגעתו אל הצדיק‪ ,‬ומה ‘זומם’‬ ‫שייך לזה‪ .‬כישרונותיו היו חלשים ומוחו אינו קולט‪ ...‬כל‬ ‫כך התנכר אליהם וגרם להם צרות רבות כל ימי חייו‪.‬‬ ‫הוא עתה‪ ...‬כולם העדיפו להתרחק ממנו אחר שהכירו את‬ ‫עסק הלימוד עמו היה מסובך ללא חשק וללא טעם‪ ,‬הבחור‬ ‫‪ -‬על כך בדיוק הגיע האיש הנה לחצרו של מנהיג הדור הרבי‬ ‫שיחו ושיגו עם כל יהודי שרק מתקרב אליו‪.‬‬ ‫אינו מבין ואינו מתקדם כלום!‬ ‫מהורנסטייפל בעל שו”ת “עמק שאלה”‪ ,‬לבקש על עצמו‬ ‫בהגיע תורו נכנס אל הרבי הקדוש בכבוד ובדרך ארץ‪ ,‬וסיפר‬ ‫חשב אפוא רבי מענדיל לבטל חברותא זו‪ ,‬כדי שלא יצטרך‬ ‫שלאחר מלאות ימיו יניחוהו להיקבר בבית הקברות היהודי‪,‬‬ ‫לפניו את אשר ראו עיניו לפני כמה שבועות בהתהלכו על‬ ‫אבי הבחור להוציא מעותיו בדבר שבין כך אינו מביא‬ ‫כשם שהוא מצידו טרח להעביר את איש ישראל לקברו בין‬ ‫פני הנהר‪ ,‬באותה שעה מצאו שם חבריו הגויים איש אחד‬ ‫תועלת לבנו‪ .‬אך האב רוח אחרת עימו וביקש שלא לבטל‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫שטבע למוות בתוך הנהר וגופתו נפלטה החוצה אל החוף‪,‬‬ ‫את החברותא‪ ,‬ולהמשיך להחזיקו אצלו שעה אחת בשעות‬ ‫הוא טען שבכל זאת יהודי הוא מבטן ומלידה‪ ,‬ואין ראוי‬ ‫האיכרים הגויים לא נתנו את דעתם לחקור ולברר מדי‬ ‫הערב‪ ,‬כדי שיהיה לכל הפחות עמו במחיצתו וינוק ממנו‬ ‫לקבור יהודי בין הגויים‪.‬‬ ‫הרבה‪ ,‬על דין ‘כבוד המת’ הם מעולם לא שמעו‪ ...‬רק נטלו‬ ‫יראת שמים‪ ,‬הגם שאינו רואה ברכה בעמלו‪.‬‬ ‫כשמוע הרבי את בקשתו התהרהר קלות‪ ,‬ולאחר מכן פנה‬ ‫את המת כמו שהוא וקברוהו בבית הקברות המקומי של‬ ‫נענה רבי מנדל והמשיך בלימודו עימו‪ ,‬וקיים בנפשו מאמר‬ ‫אל האיש ואמר‪ ,‬אם ברצונך שייאותו אחיך היהודים להניח‬ ‫הגויים‪ ,‬שם היו מקומות בשופי‪ ,‬הם בחרו לעצמם מקום נוח‬ ‫הגמרא (תענית ח‪“ :).‬אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו‬ ‫לך להיקבר ביניהם מן הראוי שתתחיל ללבוש לכל הפחות‬ ‫וריק כפי ראות עיניהם וקברוהו שם‪.‬‬ ‫כברזל‪ ,‬בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים‪ ,‬שנאמר (קהלת י‪ ,‬י)‬ ‫‘טלית קטן’ עם ציצית‪ ...‬שאף כי בכל מלבושיך נראה אתה‬ ‫כעבור כמה ימים התברר שאותו אדם שטבע במים היה איש‬ ‫‘והוא לא פנים קלקל’‪ .‬מאי תקנתיה – ירבה עליו רעים [ויסביר‬ ‫כמו גוי גמור‪ ,‬עם כל זאת כשיראו היהודים שלכל הפחות‬ ‫יהודי‪ ,‬אשר יצא באותה עת מביתו אל הנהר הסמוך ונסחף‬ ‫לו פנים]‪ ,‬שנאמר (שם) ‘וחיילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה’”‬ ‫לבשת ציצית יכירו בך שאתה אכן יהודי כמותם‪ ,‬ובכך‬ ‫לדאבון לב משפחתו בשלוליתו של נהר‪ .‬ולאחר שהתברר‬ ‫ע”כ‪.‬‬ ‫אוכל להשתדל אצל החברא קדישא שיניחו לך להיקבר בין‬ ‫ללא כל צל של ספק שזהו האיש שקברוהו הגויים בין קברות‬ ‫והנה פעם אחת‪ ,‬תוך כדי לימודם המסובך‪ ,‬לפתע נפתחו‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫העכו”ם‪ ,‬ביקשו אחיו היהודים להעביר את המת אל בית‬ ‫ליבו ומוחו של הבחור‪ ,‬להפתעתו גילה פתאום שהוא מבין‬ ‫שמע האיש לעצתו הנבונה של הרבי‪ ,‬הסכים וקיבל‪ ,‬ואכן‬ ‫העלמין היהודי‪ ,‬מקום מנוחתם של כל יהודי האזור‪.‬‬ ‫יפה מאוד ‘תוספות’ שלם! ולשמחתו לא היה גבול על אשר‬ ‫החל ללבוש ‘טלית קטן’ כשרה ומהודרת‪ ,‬שהשיגו עבורו‬ ‫ברם כאן הם נתקלו בסירוב מוחלט של הכמרים הנכרים‪,‬‬ ‫נפתחו לפניו ‘שערי תוספות’‪.‬‬ ‫הגבאים הנאמנים‪.‬‬ ‫שהתנגדו בכל תוקף לפתיחת קבר בבית הקברות שלהם‪,‬‬ ‫אותו דיבור בתוספות‪ ,‬הראשון שזכה להבין בחייו‪ ,‬נכנס‬ ‫והנה לא חלפה תקופה קצרה‪ ,‬ופתאום נראה האיש מופיע‬ ‫הם טענו בלהט על פי חוקותיהם שכל מת במקומו הוא מונח‬ ‫וחדר אל תוככי ליבו ונפשו ועשה בו מהפכה אדירה! הוא‬ ‫בשבתות בבית הכנסת לתפילה‪ ,‬ולאחר תקופה גם בימות‬ ‫ואין להזיזו משם בשום אופן‪.‬‬ ‫חזר ושינן את אותו תוס’ פעם אחר פעם‪ ,‬כשהוא מתענג שוב‬ ‫החול פעמים רבות‪ ,‬עד שהגיע פעם נוספת לפני הרבי וביקש‬ ‫העסקנים הדגולים ניסו את כוחם בכל מיני דרכים‪ ,‬וכמובן‬ ‫ושוב על האור שנפתח בשכלו‪ ,‬שזוכה להבין כוונת הקושיא‬ ‫לשוב בתשובה שלמה על כל חטאיו ופשעיו‪.‬‬ ‫שאף לא חסכו בשלמונים‪ ,‬כדרכו של עשיו וצאצאיו‬ ‫וחידוש התירוץ‪ ,‬וכל מהלך הדיבור נהיר ובהיר לפניו‪.‬‬ ‫הרבי קיבלו בסבר פנים יפות והורה לו דרך תשובה כראוי‬ ‫הרודפים אחר הבצע תדיר‪ ...‬אך כל זאת ללא הועיל‪ ,‬משום‬ ‫מאותו יום הוא נעשה לאיש אחר‪ ,‬כבריה חדשה ממש! מאז‬ ‫לו‪ ,‬ועד מהרה עזוב עזב האיש את כל חיי ההבל‪ ,‬הצטרף‬ ‫מה החליטו הכמרים האחראים להתעקש ולא הסכימו‬ ‫הוא החל להבין כל דבר שלמד‪ ,‬את הגמרא‪ ,‬את הרש”י‪,‬‬ ‫אל ה’יושבים’ שבבית המדרש הגדול ונעשה בעל תשובה‬ ‫בשום אופן להעברת המת‪.‬‬ ‫ואת התוספות‪ ,‬ונכנסה בו ‘אהבת תורה’ עצומה‪ .‬הוא עלה‬ ‫גמור‪ ,‬וזכה להקים דורות ישרים מבורכים‪ ,‬וכמובן להיקבר‬ ‫כך חלפו להם כמה שבועות‪ ,‬שבהם לא הועילה שום‬ ‫ונתעלה בשקידת התורה מדרגה אחר מדרגה‪ ,‬בהתקשרות‬ ‫באחרית ימיו בשיבה טובה במקום מנוחתו הנכון ומתאים‬ ‫שתדלנות‪ ,‬ולא נראה שום פתרון באופק‪.‬‬ ‫איתן בעמל דרופתקי דאורייתא‪.‬‬ ‫לו‪.‬‬ ‫כראות היהודי ה’מומר’ את הבעיה הקשה‪ ,‬ואת סבלם‬ ‫כיום אותו בחור נעשה לגאון גדול מרביץ תורה חשוב‪,‬‬ ‫או אז הבינו הכל למפרע את עומק חכמתו של הצדיק‪ ,‬שלא‬ ‫וטרחתם של היחודים בנידון‪ ,‬הבין שכנראה גם נשמתו של‬ ‫ומשמש כראש ישיבה באחת הישיבות הגדולות שבארץ‬ ‫ביקש ממנו להתחיל כי אם במצוה קלה של ציצית בלבד‪ ,‬אך‬ ‫המת סובלת שם מאוד‪ .‬ומתוך כך ניצת בו הניצוץ היהודי‪,‬‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫מדרכם ומטבעם של מצוות שהאחת מושכת את חבירתה‪,‬‬ ‫וחשב לעצמו הרי יהודי צריך להיות קבור בין יהודים ולא‬ ‫וכבר ביאר רבינו החפץ חיים זצוק”ל מאמר המשנה (אבות‬ ‫כי ‘מצוה גוררת מצוה’ (אבות ד‪ ,‬ב)‪ ,‬וכך לאחר שהתחיל להיזהר‬ ‫בין הגויים‪ ,‬עם המתים לא משחקים!‬ ‫ד‪ ,‬ט)‪“ :‬כל המקיים את התורה מעוני‪ ,‬סופו לקיימה מעושר”‪.‬‬ ‫במצוות קלות הללו זכה מתוכם להתקרב ולהתעלות מדרגה‬ ‫הוא החליט אפוא לנסות את כוחו וניגש עם כמה מחבריו‬ ‫שאין הכוונה לעוני בממון גרידא‪ ,‬אלא גם לעני בדעת‪,‬‬ ‫אחר מדרגה‪ ,‬עד שבזכות אותה ‘מצוה קלה’ נתהפך לבבו‬ ‫אל הבישוף המקומי‪ ,‬והחל לדבר על ליבו שאין זה ראוי‬ ‫שאין כישרונותיו ברוכים להצלחת עסק התורה‪ – .‬שאם‬ ‫ונעשה בעל תשובה גמור‪.‬‬ ‫להשאיר יהודי קבור בין הגויים‪ ,‬ובוודאי גם הגויים עצמם‬ ‫מתגבר ומקיימה מעוני‪ ,‬מתוך הדחק וביגיעה עצומה‪ ,‬ללא‬ ‫[א‪ .‬ה‪ .‬יעויין נא בספר הקדוש “נועם אלימלך” פרשא דידן (דפו”ר ג‪ .‬טו”ב ד”ה או יאמר‬ ‫אינם חפצים בקרבתו‪ ,‬ואין זה נאה להם שישכב הוא ביניהם‪,‬‬ ‫הבנה וללא סיפוק וכו’‪‘ .‬סופו לקיימה מעושר’‪ ,‬שיתברכו‬ ‫בדורותיו בא”ד) שכתב בזה”ל‪“ :‬בכל דור ודור יש שורש לתקן מצוה מיוחדת יותר‬ ‫ולכן מן הראוי לרווחת כל הצדדים להעבירו לבית הקברות‬ ‫כישרונותיו בעושר רב ויפתח ליבו ומוחו להבין ולהשכיל‬ ‫משאר מצות‪ ,‬למשל בדור הזה יש שורש לתקן מצות ציצית יותר‬ ‫של היהודים‪.‬‬ ‫בדברי תורתך‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫משאר מצות” עכלה”ט]‪.‬‬ ‫כך ישב לו האיש ושוחח עם הבישוף והקרדינלים בשפתם‪,‬‬ ‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל (אפשר גם ישירות לדפוס) בקובץ להדפסה‪.‬‬ ‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should Email - Sheldon@hpins.net Or‬‬ ‫|‬ ‫‪zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬ ‫‪4‬‬