טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — נח (2026-10-12)

יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א פרשת
פרשת
תבא
כי נח
אלול
טז חשון
ו'
תשפ”ו
תשפ"ז
שבת מברכים חשון | ר"ח יום ראשון-שני | המולד יום ראשון 2 | 9:43חלק' 850
857
וַ ֵ ּי ֶרד ה’ ִל ְראֹת ֶאת ָה ִעיר וְ ֶאת ַה ִּמגְ דָּ ל ֲא ׁ ֶשר
ָּבנ ּו ְּבנֵ י ָה ָא ָדם( :יא ,ה)
ופירש”י :בני האדם -אלא בני מי? שמא בני
חמורים וגמלים?! אלא בני אדם הראשון
שכפה את הטובה ואמר (ג ,יב) ‘האשה אשר
נתתה עמדי’ ,אף אלו כפו בטובה למרוד במי
שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול: ההשגחה הפרשה המערכת
הרושם
לילה שאמורה היתה רחל להינשא ליעקב, חיזוק קצר
אותה מלבד מה שרש”י מלמדנו פשוטו של מקרא –
רחל שחשדה לא היתה לשוא ,ואביה לפרשת
הבחינה
השבוע פירושן של התיבות ‘בני האדם’ ,באים דבריו גם צא מן התיבה.
הרמאי מתכונן לרמות את יעקב אמרה רחל: ללמדנו שמכל פעולותיו של אדם נוצר רושם
לדורות
החיזוק
השתא מיכספא אחתאי ,שהרי יעקב יגלה את לדורי דורות ,שהרי מאדם הראשון עד דור בדור האחרון היה יהודי חשוב בבני ברק
האמת ע”י הסימנים ,ונכמרו רחמיה על לאה הפלגה כבר היה קרוב לאלפיים שנה ,והמה כבר בשם ר’ דוד לייב שוורץ זיע”א ,הוא היה
וכיון שכן מסרתינהו לסימנים ניהלה דלאה. היו הדור העשרים לאדם הראשון [על פי החשבון עובר כל ערב בין אולמות השמחה הרבים
ממעשי
ובזה שגלתה נהגה בצניעות ,כי בכך לא גלתה את שהיה זה בימי אברהם שהיה דור העשרים לאדם בעירו ואוסף כסף ,היו רבים שתמהו לשם
יכולתה לברר את האמת .והיינו דכתיב( :להלן
כט ,כה) ‘ויהי בבקר והנה היא לאה’ ,מכלל דעד
הבנין
הראשון ,ויתכן מאוד שכבר היו ביניהם כאלו
שכבר היו בדור מאוחר יותר ,כי הבנים והבנות
מה הוא צריך כל כך הרבה כסף ,ובכן
יהודי זה נקרא בצעירותו ע”י מורו ורבו
האדם
השתא -לאו לאה היא? אלא ,מתוך סימנין שהולידו כל הדורות אפשר שהקדימו הרבה רבי מוויז’ניץ זיע”א ,והוא ביקשו לעזור
שמסרה רחל ללאה -לא הוה ידע עד השתא. להוליד ,והיו הדורות צפופות הרבה יותר ,ואם ולאסוף כספים עבור הישיבה שהוא רוצה
ממשיכה הגמרא ,לפיכך בשכר זאת זכתה ויצא נשער שכל דור הוא כעשרים שנה כבימינו ,נבוא לבנות ,כחסיד נאמן הוא התחיל לאסוף
ממנה שאול .שהיה ג”כ צנוע במעשיו ,ומה לכמאה דורות] ,ואף על פי כן ייחסו עדיין את ואכן הוא ראה ברכה בעמלו והצליח
צניעות היתה בשאול? דכתיב (שמואל א’ י ,טז) חטאם לזקינם הראשון אדם .זאת אומרת שאותו לאסוף סכומים נכבדים שעזרו מאוד
במעשה דשאול ,שהלך לשאול את שמואל היכן האתונות, חטא של ‘כפייות טובה’ של אדם הראשון הוא זה שגרם פגם להקמת הישיבה ,בנתיים נפטר הרבי
ומשחו שמואל למלך על ישראל .וכשחזר ושאלו דודו מה לדורי דורות ,ואותו פגם גרם שגם הם יהיו נמשכים אחר זה לבית עולמו אבל החסיד הנאמן המשיך
אמר שמואל ,אמר לו ,שהגיד לו שמואל שנמצאו האתונות,
‘ואת דבר המלוכה שהמליכו שמואל לא הגיד לו אשר אמר
ההלכה
ולמדים אנו מכאן עד כמה מוטל עלינו להיות זהיר במעשינו,
החטא. לאסוף כספים כי הרבי אף פעם לא אמר
לו להפסיק...
שמואל’ .ולפיכך בזכות צניעותו של שאול זכה גם הוא ויצאת לפעמים עושה אדם איזה עבירה ונדמה לו שמלבד אותה
ממנו אסתר שהיתה גם היא צנועה ומנעה עצמה מלספר מקור עבירה לא עשה ולא כלום ,ואינו מעלה על דעתו שמלבד לאחר שיבשה הארץ אומר הקב”ה לנח
מוצאה .ע”כ לשון הגמרא וביאורה. החטא גרם חבלה לנפשו ,כי החטא עושה רושם בעצמותיו של “צא מן התיבה ,אתה ואשתך ובניך ונשי
הרי לנו מדברי הגמרא שכך היא המידה גם במעשים טובים, האדם ומלבד מה שמתאווה בסיבתו ל ׁ ְַש ּנוֹת באיוולתו ,נמשך בניך אתך .כל החיה אשר אתך מכל בשר
כי בשעה שראתה רחל מה שאביה עולל לה ,הבינה שאם רק אותו פגם בכל צאצאיו שיוולד בעודו במומו ,וכתוצאה מכך בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרומש על
תשתוק ולא תגלה את הסימנים תרוויח שני דברים ,הן בעלה יכשלו גם הם באותו החטא .ולפעמים יהיה זה החטא אמצעי הארץ היצא אתך” ,ועלינו להבין למה
הצדיק ,והן ׁ ֶש ּ ֵתחָ ׁ ֵשב מעתה ְּכחַכְָמָ ה גדולה ,שכבר מראש לעבירה נוספת חמורה ביותר ,כמו שרואים כאן שהאדם רק צריך נח את הציווי לצאת מהתיבה ,והרי
ראתה את הנולד ,והתחכמה למנוע הפסידה .אולם כדי שלא
לבייש את אחותה הסכימה לוותר על הן על טובתה להיות המעשיות
כפה בטובתו של מקום ,וכתוצאה מכך נכשלו דור הפלגה
בחטא חמור מזה ובקשו גם למרוד בבוראם ר”ל.
סיבת בואו לתיבה היא מפני מי המבול,
ומכיוון שנגמר המבול והארץ יבשה יכול
עקרת ביתו של יעקב ,והן על מעמדה וכבודה ,כי במקום כעין זה רואים גם במעשים טובים ,שכשאדם עושה מעשה טוב הוא לצאת? ואף אם נאמר שכן צריך
ׁ ֶש ּ ֵתחָ ׁ ֵשב לְחַ ְ ָכמָ ה ּ ֵתחָ ׁ ֵשב מעתה ככסילה שלא ידעה איך מהפך את מהותו לטובה ,ונמשך רישומו גם בצאצאיו אחריו. ציווי ,עדיין עלינו להבין מדוע צריך הציווי
להתגונן מרמאי ידוע .הסכמה זו להיות שפילה במקום חֲ כָמָ ה והדברים מבוארים בגמרא (מגילה יג ):ונעתיק אל לשונה להיות כ”כ מפורט שצריך הקב”ה לומר
היא ממידת ה’צניעות’ וה’ענוה’ ,ובשכר עמידתה בנסיון בתוספת ביאור: לו בנפרד על אשתו ובניו ונשי בניו .וכן על
נתהפכה מידת הצניעות כחלק ממהותה ,והשפיעה גם על אמר רבי אלעזר :מאי דכתיב (איוב לו ,ז) ‘לא יגרע מצדיק כל מין מבעלי החיים?
דורותיה אחריה ,שגם הם זכו שהגדולה לא סִ ְנוֵר את עיניהם עיניו’ שהקדוש ברוך הוא נותן עיניו במעשה הצדיקים לשלם
מחובתם להתנהג בצניעות וענוה ,ורואים זאת הן בשאול שגם
אחר שזכה למלוכה בחר בצניעות ,והן באסתר שהיתה מוכנה
ההתחזקות
להם גמול ,ואפילו לאחר זמן מרובה ,כפי שרואים שבשכר
צניעות שהיתה בה ברחל -זכתה ויצא ממנה שאול שהיה
אפשר לומר שהתורה הקדושה מלמד
אותנו דרך חיים כי במקום שיש ציווי
לוותר על המלוכה בזכות מידת הצניעות שהיתה טבועה צנוע .ובשכר צניעות שהיה בו בשאול -זכה ויצאת ממנו מפורש אי אפשר להסיק לבד מסקנות
בה .ומן הסתם היתה מידה זו טבועה גם בשאר צאצאיה אלא אסתר שגם היא זכתה למידת הצניעות .ושואלת הגמרא ומאי ולקבל החלטות ,אלא אך ורק אם התורה
שבשני אלו אנו רואים זאת בנ”ך. צניעות היתה בה ברחל? דכתיב( :להלן כט ,יב) ‘ויגד יעקב עצמה נותנת הוראה אחרת ,ולכן נח היה
כל זאת נזקף לזכותה של אמינו רחל ,שבהתנהגותה נתנה סעד לרחל כי אחי אביה הוא’ .וקשה :וכי אחי אביה הוא? והלא צריך לקבל הוראת יציאה מפורטת כי כך
לכל דורותיה אחריה להתנהג במידה טובה זו .ובאסתר אנו בן אחות אביה הוא!? אלא ,דאמר לה יעקב לרחל :מינסבא היתה הוראת הכניסה ,ואילולא כן היה
רואים שמידה זו זיכתה אותה להציל גל בני דורה ִמ ְּכ ָליָה ר”ל, לי? -התסכימי להינשא לי? אמרה ליה :אין! מיהו -אך דע לך נח צריך להמשיך ולהמתין בתיבה ואפילו
כי מאחר שלא גילתה את עמה ואת מולדתה לא ידע אחשורוש שאבא רמאה הוא ,ואף אם יבטיחך לתת אותי לך לאשה יכול עד היום...
שהיא יהודיה ,וגזר כליה על היהודים וכיון שהיתה היא בכלל
הגזירה הוכרח לבטלה. ההשגחה
לרמות אותך ולא יכלת ליה .אמר לה :אחיו אנא ברמאות!
וזהו שכיוון באמרו שהינו ‘אחי אביה’ .אמרה ליה :ומי שרי כך גם עלינו ללמוד לעצמינו שההליכה
על כל פנים עלינו ללמוד מהאמור ,שכל פעולה היא בנין לצדיקי לסגויי ברמיותא? אמר לה :אין! בכהאי גוונא מותר, בתמימות אחר דבר השי”ת תהא נר
לדורות ,הן לטב והן למוטב ,ובשעת נסיון יהיו דברינו אלו וכדכתיב (שמואל ב’ כב ,כז) ‘עם נבר תתבר ועם עקש תתפל’. לרגלנו ואף אם יבוא היצר לבלבלנו
לחיזוק גדול. אמר לה :ומאי רמיותא? – מה עלול הוא לרמות בענין הבטחה (והוא יבוא) נזכור כי דבר השי”ת ורצונו
זו? אמרה ליה :אית לי אחתא דקשישא מינאי -שהיא ית’ כתובים ומפורשים בארבעת חלקי
ניתן לשמוע את שיחותיו של מורינו ורבינו שליט”א גדולה ממני ,ולא מנסיב לי מקמה – ולא ישיא אותי השו”ע ואין לנו לסור מהם ימין ושמאל,
אידיש • 073-2951321לשון קודש 073-2951320 לפניה .ומיד התחכם יעקב ומסר לה סימנים ,כדי כמו שהחזון אי”ש זיע”א העיד על עצמו
שידע שרחל היא ולא לאה. שבכל פעם שהיה לו ספק היה מתייעץ עם
פנינים
עדכוני שיחות0534-100024 :
ממשיכה הגמרא ומספרת ,כי מטא ליליא – כשהגיעה ארבעת חלקי השו”ע ,וכשננהג כן נקיים
את הציווי “תמים תהיה עם ד’ אלוקיך”.
1 יו”ר הועדה הרוחנית :הרב יעקב רבינוביץ | עורך :ש .גולדשטיין (ע”פ‘ :טיב התורה’ -נח )
המערכת הבנין
בגנות הגזל המבטא השחתה נכתב ע"י הרב מאיר רבינוביץ שליט"א
ו ִַּת ּׁ ָשחֵ ת הָ אָ ֶרץ לִ פְ נֵי הָ אֱ ל ִֹקים ו ִַּת ּ ָמלֵ א הָ אָ ֶרץ חָ ָמס: הלכות הזכרת ושאלת הגשם ב’
נִשחָ ָתה ִּכי ִה ׁ ְש ִחיתַויּ ְַרא אֱ ל ִֹקים ֶאת הָ אָ ֶרץ וְ ִה ּנֵה ׁ ְ
ֹאמר אֱ ל ִֹקים ּכָל ָּב ָׂשר ֶאת דַּ ְרכּ ֹו עַ ל הָ אָ ֶרץַ :ויּ ֶ השולחן .יואם היה ש”ץ וחזר התפילה בשחרית
.
לְ נֹחַ ֵקץ ּכָל ָּב ָׂשר ָּבא לְ ָפנַי ִּכי ָמלְ אָ ה הָ אָ ֶרץ חָ ָמס
את הָ אָ ֶרץ( :ו ,יא – יג) יתם ֶ ִמ ּ ְפנֵיהֶ ם וְ ִהנְ נִ י ַמ ׁ ְש ִח ָ נכתב ע"י הרב אהרן רבינוביץ שליט"א
ומנחה ,די לו בשמונה עשר יום להשלים
התשעים תפילות ,ואם חיסר כמה ההלכה
תפילות מוסיף עוד יום או יומיים כפי מה
שחסר לו (כה”ח סקנ”א).
.אמי שמסופק אם הזכיר מוריד הגשם
ענשו של דור המבול על שום מה? (במקום שאין מזכירין טל בימות בתפילתו,
הנה התורה מספרת לנו שבימי דור המבול נתקיימה‘ :ותשחת הארץ לפני .איוהנה לענין שאלת טל ומטר ,אע”פ החמה) ,עד שלשים יום הרי הוא בחזקת
האלקים’ ופרש”י‘ :לשון ערוה ועבודה זרה’ – מדובר בחטאים חמורים שבגמר שלשים יום עדיין אין לו תשעים שהתפלל כהרגלו עד עתה בימות הקיץ
ומתועבים ביותר ,עוונות שהתורה מתבטאת עליהם בלשונות חריפים ביותר תפילות ,אף דנחלקו הפוסקים בזה ,מכל ולא הזכיר גשמים ,וצריך לחזור ,לאחר
בכמה וכמה מקומות ,וגם חז”ל הקדושים הפליגו בחומרתם ,ואמרו ,שהם מקום נקטינן לקולא דשוב אינו חוזר שלשים יום אינו צריך לחזור ,שכבר
ביהרג ואל יעבור ,ומוסיפה התורה לספר שכל כך העמיקו בחטאים אלו עד
שהחטאים נתנו אותותם בעצמות הבריאה ‘והנה נשחתה’ – מין טבע רע נולד
בעולם כתוצאה ממעשיהם הרעים ,והוא‘ :כי השחית כל בשר את דרכו על
ומתפלל ,דספק ברכות להקל (מ”ב סקל”ז).
.ביאם שגג או פשע יום או יומיים ולא המעשיות
נתרגל לשונו לומר כהלכה ,ומן הסתם
אמר כהרגל לשונו (סי' קי"ד ס"ח ושו"ע הרב
התפלל כלל ,אעפ”כ לא הורע חזקתו ס"י).
הארץ’ ופירש”י‘ :אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן’ ,כלומר ,גם אלו
המינים שמצד טבעם אינם משתוקקים להתערב עם שאינם מינם נתעוררו לטבע
בזה ,אלא כל שהוחזק ברוב אלו הימים .באם ברור לו שהיה בדעתו להזכיר
דיו בכך ,דכיון שלאחר שלא הזכיר איזה מעין המאורע בתוך התפלה ,ולאחר זמן
שני והתחילו להיזקק לשאינם מינם .וכפי המובא בספרים הקדושים ,שהבריאה יום חזר אח”כ והזכיר עד תום שלשים
כולה תלויה במעשיו של המין המובחר הוא המין האנושי ,וכיון שבני אותו מופלג נפל ספק בלבו אם הזכיר בתפלה
יום ,הרי זה בחזקה של שלשים יום, או לא ,אין צריך לחזור ,אבל אם נתעורר
הדור היו כל כך שטופים בזימה ,גרמו בהשחתתם השחתה כללית על העולם וכ”ש אם שאל טל ומטר בשומע תפילה
בנוסף לחטאים חמורים אלו שנתנו אותותיהם בבריאה כולה ,מוסיפה התורה
כולו. וכדומה דודאי עולה לו (מ”ב סקל”ז).
.גישאל טל ומטר אחר החג קודם ז’
הספק מיד אחר התפלה הרי זה צריך
ההתחזקות
לחזור (מ”ב סקל”ח).
להודיענו על עוד חטא שבני אותו הדור היו לקויים בו ,וכלשונה‘ :ותמלא הארץ .גאם מתפלל מתוך הסידור וקיפל שם
חמס’ ,ופירש”י‘ :גזל’. בחשון ,אינו חוזר התפילה (הלי”ש תפילה הדף שלא ישכח להזכירו ,הרי זה זריז
והנה אלמלא ראינו בהמשך את דבריו של הקב”ה לנח ,הָ יִינ ּו אומרים ,שעוון פ”ח סי”ח) ,וי”א דחוזר (מבית לוי) ,וי”א ונשכר ומועיל (כה”ח סקנ”ד).
שיחזור ויתפלל ויתנה שאם אינו צריך
הגזל לא היה כי אם טפל לחטאים החמורים עבודה זרה וגילוי עריות ,ששניהם
לחזור תהא תפילתו בתורת נדבה (מרא
.דאם אמר תשעים פעמים ‘מחיה מתים
הם ב’יהרג ואל יעבור’ ,ועוון עבודה זרה הוא גם שקול ככל החטאים שבתורה. אתה רב להושיע משיב הרוח ומוריד
אולם כשאמר לו הקב”ה לנח ‘קץ כל בשר בא לפני’ לא פירש לו החטאים דשמעתתא).
הגשם’( ,ולא יתחיל מאתה גבור כדי שלא יאמר השם
החמורים ,כי אם עוון הגזל ‘כי מלאה הארץ חמס’ ,והוא תמוה מאוד שהעלים לבטלה) ,שוב אינו צריך לחזור ,ואפילו אם .דיהמסופק אם הזכיר מעין המאורע,
את עיניו מהחטאים החמורים ביותר גם בשעה שהיו הם סיבות להשחתת
העולם ,וביקש להענישם רק על הגזל.
נפל ספק בליבו הרי זה בחזקת שהזכירו וקטן אומר לו שהזכיר כהלכה ,הרי זה
נאמן ,אע”פ שאינו כשר לעדות ,מפני
ההשגחה
(ס”ט מ”ב סקל”ט).
ורש”י רצה ליישב הדברים באמרו‘ :לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל’ ,ולפי שאין כאן אלא גילוי מילתא בעלמא ,ומה
פשוטו ִּכ ֵ ּון לומר ,שעיקר עונשם היה על החמורות ,אולם לא נתמלאה סאתם שיש כאן חזקה שמסתמא אמר כהרגלו טל ‘ותן שאלת לענין הדין .הוכן
כל עוד שלא נכשלו גם בגזל .ועדיין יש מקום להקשות שמאחר שהקב”ה לא לא הוי חזקה גמורה (הלי”ש שם סכ”ג).
כל ‘ואת פעמים תשעים אמר אם ומטר’,
הזכיר לנח כי אם עוון הגזל ,ביקש לבטא שהוא החלק הארי לעונשם ,כי אם מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר’( ,ולא
יזכיר מתחילת הברכה כדי שלא יאמר השם לבטלה) .וטאם לאחר שאמר תשעים פעמים
היה זה רק טפל הממלא את הסאה לא היה מתעלם מהעיקר מכל וכל ,ויתכן רצופים ,הרגיש שוב בלשונו שהוא
שגם רש”י באמרו ‘לא נחתם’ ִּכ ֵ ּון לומר ‘לא נגזרה’ והיינו שעיקר הגזירה היתה הרי זה בחזקת שהזכירו (מ”ב סק”מ).
טועה ,אעפ”כ לא נשתנה ההלכה
בעוון הגזל .ועכ”פ יש להבין ‘מדוע’? כי גם אם הגזל הוא עוון חמור ,אין הוא תשעים .ואם יש לו ספק אם אמר
מגיע לחומרת עבודה זרה השקולה ככל החטאים שבתורה ,וגם גילוי עריות הוא
מהג’ החמורות שהם ב’יהרג ואל יעבור’.
הקבועה בשו”ע שיכול לסמוך על הרגל
לשונו ,ומכל מקום אם הרגיש כך ג’ באופן
לחזור
ולכן
צריך זה
פנינים
פעמים ,לא נעקר החזקה,
כזה אם יש לו ספק הרי
פעמים ברציפות שהוא טועה בלשונו,
(הליכות אבן ישראל).
אפשר שאינו מועיל לו מה שאמר
חומרת הגזל
.זיש מי שכתב שיש לאמרו לכתחילה תשעים פעמים רצופים ,ואפשר שבאופן
אמנם כשמתבוננים רואים שגם אם עבודה זרה וגילוי עריות חמורים מגזל ,אין מאה פעמים ואחד (מ”ב סקמ”א בשם החת”ס) ,כזה יש לחוש גם לאחר שעברו שלושים
הם מוכיחים על רעת האדם כפי שהגזל מוכיחה ,שכן עבודה זרה ועריות על
ומכל מקום בדיעבד אם לא אמר רק יום ,ומ”מ אם נזכר תוך כדי דיבור שטעה
אף שהם גורמים פגמים נוראים בעליונים ובתחתונים ,בכל זאת אין בהם ביטוי
תשעים פעמים אינו חוזר ומתפלל (מ”ב י”ל דדינו כמי שלא טעה ויכול לסמוך על
למידות מושחתות ,כיון שיש מקום לומר שהנכשל בהם לא ביקש למלא את
הרגל לשונו (אשל אברהם תנינא קי”ד ס”ח). שם).
תאוותו רק במקום שאין בכך היזק לזולתו ,שונה הוא ה’גזל’ שהנכשל בו מגלה
.חאם הרגיל עצמו מ”ה פעמים שהם .זטיש מי שכתב דמי שיודע בבירור
שהינו ְמעֻ ּוָת בעצמותו ,ומוכן הוא להטיב עם עצמו גם במה שמוכן לחבירו,
מבלי להתחשב עם צערו והפסדו.
דבר זה גרם לו להקב”ה להביא מבול על הארץ ,כי בכך הוכיחו שבאו לידי מצב
כנגד חמשה עשר יום ,משעברו אח”כ שדי לו בעשרים יום כדי להרגיל לשונו,
עוד חמישה עשר ימים ,יש לו חזקה אינו צריך שלשים יום ,שלא אמרו
המערכת
של ‘מותר האדם מן הבהמה אָ יִן’ כמשמעו ,הם הפסידו את האנושיות מכל וכל, שלשים יום אלא מפני שכן שיערו חז”ל שאמר כהוגן (מ”ב סקמ”ב).
ושוב לא היתה תועלת לעולם שאינו לבני אדם... .טולפי זה אין צריך שיהיו שלשים יום דלסתם בני אדם די בכך ,אבל ודאי אם
לאור האמור יש לומר שמטעם זה אמרו חז”ל (ויק”ר לג ,ג)‘ :סאה מלאה עוונות, שלימים ,אלא כיון שהשלים תשעים ימצא מי שהוא יוצא מן הכלל ,הסברא
גזל מקטרג בראש’ ,כי הגזל קשה ביותר לפני הקב”ה ,כי אלקים יראה ללבב, תפילות ממילא הורגל לשונו לומר נותנת דמודדין בשלו (עיקרי הד”ט סי’ ה’ אות
ומכיר שהגזל נעשה מתוך רוע הלב יותר משאר החטאים. נ”ב). כהלכה (מ”ב סקל”ז).
לתקן עוון הגזל ולהיות זהיר מספק גזל השולחן
המע
הדברים צריכים לעורר אותנו מאוד לפשפש בממונינו כדי להיות
בטוח שאין בהם מן הגזל ,כי על אף שישראל קדושים נזהרים על חיזוק קצר בכל צרה יש צהר
לפרשת
פי רוב מאיסורים מפורשים של גזל ,מכל מקום מתרבים המקרים (ו ,טז) השבוע צ ַֹהר ּ ַתעֲ ֶׂשה לַ ּ ֵת ָבה
שבהם מזדמנים לו לאדם ספיקות בדיני הממון שבידו ,ויצר לב
האדם מפתהו לצדד לטובתו ,ואכן מלשונו של ה’משנה ברורה’
(סימן תרו ס”ק א) אנו רואים ,שמלבד מה שמוטל על האדם
הקב"ה צוה את נח' :צוהר תעשה לתיבה' .רש"י מביא
ש'צוהר' פירושו חלון או אבן טובה שהאירה לנח בתוך התיבה.
החיזוק
לתקן העוון הגזל כמשמעו ,מוטל עליו לפשט העקמימיות שבלב
התיבה היתה סגורה מכל עבר ,ובכל זאת הקב"ה דאג
בכל 'צרה'
ולעמוד על האמת לאמיתו ,והא לך לשונו‘ :אם יש בידו מן הגזל
ואונאה ,וכל דבר הנוגע בממון יראה לתקן .ואם יש לחברו בידו שיהיה בתוכה אור. שהקב"ה
ממון שיש לו תביעה עליהם ,יודיענו ,אע”פ שחברו לא ידע מזה זהו מסר לדורות .פעמים שאדם מרגיש שהוא נמצא בתוך
כלל ,ועכ”פ יסדר לפני הרב ומו”ץ הענין בשלמות ובאמת בלא 'תיבה' – בתוך קושי ,צער או חושך .נדמה לו שאין מוצא ואין שולח,
אור .אך התורה מגלה לנו ,שבכל חושך יש נקודת אור ,ובכל
שקר ,ולשאול האיך להתנהג ,כללו של דבר ,כל דבר שבממון
לא יסמוך על הוראתו ,כי היצה”ר יש לו היתרים הרבה’ עכ”ל. קושי יש פתח של תקווה.
מסתתר גם
ומן הראוי שכל אדם ירבה בתפילה ובתחנונים שהשי”ת יציל וכבר עמדו על כך גדולי החסידות ,שהאותיות של 'צהר' 'צהר' של אור
אותו מעוון חמור זה ויתקיים בו מקרא שכתוב (במדבר לב ,כב) הן גם אותיות 'צרה' .ללמדך ,שבתוך כל צרה הטמין הקב"ה גם
‘והייתם נקיים מה’ ומישראל’. צוהר של אור ,תקווה וישועה. וישועה
2
ּכָל אֲ ׁ ֶשר ִא ְּת ָך
ההשגחה הַ ְיצֵא ִא ּ ָת ְך!
המערכת המעשיות
בכל פעם ,הוצרך האדם להתחזק בדביקותו בכל פעם יותר ויותר, פירש רש”י“ :הַ וְ צֵא כתיב ,הַ ְיצֵא קרי‘ – .הַ ְיצֵא’ אמור להם שיצאו,
סיפורי השגחה פרטית כי בכל פעם כשרואה את עצמו רחוק מאתו יתברך שמו ,יצטרך
להוסיף ולחדש בכל פעם דביקות יותר מדמעיקרא ,ומכח זה
‘הַ וְ צֵא’ אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה” ע”כ.
המדקדקים מתקשים לפרש תיבה זו ,שאיננה מן הלשון הרגיל
שנש_לחו _למערכת ע"י הקוראים יתייחד ויתחזק דביקותו בכל פעם יותר”. בתורה ,הן על פי הכתיב ‘הַ וְ צֵא’ ,והן על פי הקרי ‘הַ ְיצֵא’ ,ולמה לא
מלאכי השלום “ואמר ,שלזה רמז דוד המלך ע”ה (תהלים מח ,טו) ‘הוא ינהגנו עלמות’, אמר ‘ה ֹוצֵא’ כבכל דוכתי.
ופירש רש”י ז”ל כאדם המנהיג את בנו הקטן לאט” עכלה”ט. אולם פירשו ענין תיבה זו באה בלשון הַ פְ עֵ ל ,שתפעיל אתה את
הוזמנו לשבת שבע ברכות .מאוד
[ובספרים אחרים הרחיבו יותר המשל ,כי לפעמים בעת שמלמדים
את התינוק ללכת ,הרי הוא נופל ארצה ,ושוב קם על רגליו מהלך
האחרים – .ללמדו לנח שצריך הוא ‘להפעילם’ בצאתם ,וללוותם
בדרכי יציאתם מן התיבה אל הארץ .לא רק ‘ה ֹוצֵא’ להוציאם מחוץ
ההתחזקות
רצינו לנסוע כל המשפחה וגם הצד מעט ונופל ,מהלך ונופל ,עד שלומד לעמוד איתן על רגליו להלך לתיבה בלבד ,אלא ‘הַ י ְיצֵא’ לתמוך ולסייע בעדם ביציאתם ,שאם
המזמין לחץ שנבוא ,אבל הקב’’ה
נתן לנו מתנה מיוחדת ,ילד עם
ממקום למקום בלא נפילה – .כיוצא בדבר ‘הוא
ינהגנו עלמות’ ,כד”א (משלי כד ,טז) ִּ‘כי ׁ ֶשבַ ע “ ַוי ְַד ֵּבר אֱ ל ִֹקים אֶ ל אינם רוצים לצאת ‘הוציאם אתה’ ,שתלווה
אותם ביציאתם ותתמוך בהם – .כאשר
נכות הזקוק לתנאים מיוחדים ולכן
לא שייך לנסוע למקום לא מותאם * נֹחַ לֵ אמֹר ,צֵא ִמן
י ִּפוֹל צַדִּ יק וָקָ ם’]. ידוע טבעם של החיות להסתגל אל מצבם
ולהתקשר אל סביבתם ,וקשה להם לשנות
ובפרט מהדירה לאולם ולמקום
התפילה ...פשוט לא שייך.
מסופר על הרב הקדוש המגיד מקוז’ניץ
זצוק”ל בעל “עבודת ישראל” ,שהגיע אליו הַ ּ ֵתבָ ה אַ ּ ָתה וְ ִא ׁ ְש ְּת ָך את מיקומם והרגליהם .ולפיכך לאחר שנה
שלמה שכבר התרגלו אל חיי התיבה ,יתקשו
שוחחתי עם אשתי וקבלנו באהבה
פעם לביקור חבר נעורים – .היה זה ידיד
הקרוב אליו מאוד ,יליד אותה עיירה של
ְשי בָ נ ָ
ֶיך וּבָ נ ָ
ֶיך וּנ ׁ ֵ ההשגחה
לשינוי הפתאומי שבחיים החדשים על פני
כל הארץ ,כטבעם של חיות המתייראים מן
שאין אפשרות להשתתף בשמחה
למרות הרצון העז.
המגיד ,שעברו יחדיו בצעירותם את אותו
מסלול לימודי הנעורים בהצלחה ,יחדיו ישבו שר ִא ּ ָת ְךִ .מ ּכָל ָּב ָ ׂ השינויים החדשים ,ולכן לא ירצו לצאת.
לפיכך נאמר לו‘ּ :כָל הַ חַ יָּה אֲ ׁ ֶשר ִא ְּת ָך הַ י ְיצֵא
ִא ּ ָת ְך’ ,תפעיל ותסייע ביציאתם ותלווה אותם
אבל אז הגיע טלפון לא צפוי מבחור
אצל אותם מלמדים וראשי ישיבות ,שניהם
היו בעלי כישרונות טובים וברוכים ומתמידים ָּבעוֹף וּבַ ְ ּבהֵ מָ ה וגו’ בתחילת דרכם החדשה ,ותהא אחראי על
הַ וְ צֵא [הַ ְיצֵא] ִא ּ ָת ְך,
ישיבה שמתנדב הרבה עם הבן ששקדו על תלמודם היטב – .והנה אותו חבר הוצאתם לארץ עד שתתרגל כל חיה וכל
שלנו בפרט במהלך חופשת הקיץ נתמנה לרב בעיירה קטנה ומוזנחת ,וכבואו בהמה ורמש למקומה ולארצה ,ולא לזורקם
בין הזמנים.
הבחור שאל את השאלה
עתה אצל חבירו וידידו המגיד הקדוש וראה
ברום מעלתו הגדולה ואת כל הכבוד הגדול, וְ ׁ ָש ְרצוּ בָ אָ ֶרץ וּפָרוּ ולהשליכם בבת אחת חוצה אל העולם החדש
פנינים שלפניהם.
והציבור הענק הבאים מכל העולם להסתופף כענין זה הוא אומר כלפי הנשים‘ :צֵא ִמן
המפתיעה הבאה’‘ :יש מצב שאתם
משחררים לי את הבן שלכם לשבת (ח ,טו-יז) .בצילו ,הציק לו הדבר .והציע את שאלתו בפני וְ ָרבוּ עַ ל הָ אָ ֶרץ” ֶיך ִא ּ ָת ְך’,
ֶיך וּנ ׁ ְֵשי בָ נ ָ
הַ ּ ֵתבָ ה אַ ּ ָתה וְ ִא ׁ ְש ְּת ָך וּבָ נ ָ
הקרובה?! בדיוק יש לי בישיבה המגיד בעצמו :יאמר נא לי ידידי במטותא ,מה לומר שהותרו בנשותיהם לאחר המבול,
את כל התנאים הדרושים .גם הבן ההבדל בינינו? כיצד זה נתעלית אתה כל כך עד ‘אתה ואשתך’ ‘ובניך ונשי בניך’ .אך תיכף
שלכם יהנה וגם אני והחברים שנתמנית בתואר ‘ראש בני ישראל’ ,וכל העולם כולו חל ומתיירא אחר כך נאמר (פסוק יח) ‘ ַו ֵיּצֵא נֹחַ וּבָ נָיו וְ ִא ׁ ְש ּת ֹו וּנ ׁ ְֵשי בָ נָיו ִא ּתוֹ’ ,וצריך
בישיבה נשמח ויהיה כיף!!!’’ למוצא פיך ,וככל היוצא מפיו יעשה ,צדיק גוזר והקב”ה מקיים וכו’ עיון שמכיון שכבר הותרו נשותיהם בפסוק הקודם ,היה לו לומר
(מו”ק טז .):ואילו אני אינני כי אם רב פשוט בעיירה קטנה ...הלא שנינו ‘נח ואשתו ובניו ונשיהם’.
היינו בהלם כי עליו אנחנו סומכים עברנו בדיוק את אותו מסלול ,היכן נעוץ ההבדל בינינו? [ונודע מ”ש בזה בדרך צחות ,שמכאן מוכח שאין לצאת עם האשה
בעיניים עצומות .בחור מיוחד ענה לו הרב המגיד בחכמתו ,אסביר לך את ההבדל בינינו בדרך ביחד אל הרחוב ...כמ”ש בתרגום בפסוק (שמות יט ,טו) ‘אַ ל ִּת ְ ּג ׁש ּו אֶ ל
שכולו לב ואחריות עם בגרות
מיוחדת שלא תואם גיל. אחד התחביבים המוכרים בעולם הוא ‘טיפוס גבהים’ ,אנשים
משל:
אך גם לגבי הנשים יש להתנהג באותו סדר ,שאף שכבר הותרו המערכת
אשה – לצד אתתא’ ,שתלך בצניעות מן הצד].
רבים בעולם אוהבים לטפס על עצים והרים המתנשאים לגובה רב, בהם יש לגשת לכך בעדינות ,ולא בפתאום בבת אחת ,מאחר שכבר
כמובן שהשבנו בחיוב והשיחה כידוע. התרגלו לחיות שנה שלמה בלחוד ,נח ובניו לחוד ואשתו ונשי בניו
נותקה. והנה מה עושים אותם ‘מטפסים’ כשהם מגיעים אל עץ חסר לחוד ,ויש להרגיל אותן לאט לאט שכבר הותרו ,ודו”ק.
ענפים ,או שחיבור הענפים אל העץ קלוש ומט ליפול? – על פי כיוצא בדבר כשאנו יוצאים לקראת השנה החדשה ,שהתחדשה
עם ניתוק השיחה תוך כדי דיבור, רוב בוחרים המטפסים לדלג על עצים שכאלו ,ומעדיפים עצים עתה עלינו לטובה ,לזמן חדש ולעולם חדש ,גם כאן יש לצאת לאט
נכנסה לנו שיחה נוספת על הקו אחרים הבטוחים יותר לטיפוס .אחרים מנסים את כוחם גם על לאט ,להרגיל את הנפש בסבלנות אל התקופה המחודשת ,וכד”א
קרובת משפחה מנסה לקבל אישור
השתתפות בשבת שבע ברכות.
עצים שכאלו ,ומתחילים את מלאכת הטיפוס ,אבל עד מהרה נוטים
ליפול ,כאשר אין להם ענפים חזקים להיאחז בהם ,ונופלים למטה
בחבטה עזה...
כל אשר אתך בזהירות בדרכי ישרים מחודשים ,עד אשר יתרגלו השולחן
ּ‘כָל אֲ ׁ ֶשר ִא ְּת ָך הַ י ְיצֵא ִא ּ ָת ְך’ ,תלווה את דרכי היציאה ,ותפעיל את
אל השנה המחודשת בדרך הישר והטוב.
השבנו בחיוב והם לא האמינו
למשמע אוזנם שאכן יש לנו
אולם – המשיך המגיד בחן פקחותו – ישנם יחידים מומחים * * *
מקום לבן וכל המשפחה מגיעה שמצליחים גם בטיפוס עצים שכאלו! הא כיצד? הם מחפשים היטב דרכו של רבינו אור שבעת הימים מרן הבעל שם טוב הקדוש זי”ע,
לשמחה!!! לאורך כל גובה העץ פה ושם ייחורי ענפים קטנטנים ,אולי אפילו להמשיל משל נפלא קולע השערה בביאור דרכי כניסת האדם אל
פצפונים ,ונאחזים בעשר אצבעותיהם בכל ייחור קטן ובכל בליטה דרכו החדשה.
ההתרגשות בבית היה שיא שיש בעץ ,העיקר שתהיה חזקה ואיתנה שניתן להיאחז בה... ומקורו טהור בספה”ק “בעל שם טוב” פרשא דידן (אות ז) ,וזה לשונו
השיאים ,לבן היה שבת ישיבה הייחורים הקטנים הללו ,אולי אינם נראים מתחילה ,שכן אין הם הקדוש“ :את האלהים התהלך נח (ו ,ט) .וברש”י ,נח היה צריך סעד
משמחת! קבלתי דשים איך כל ענפי ענק חסונים כבשאר העצים שרגילים אליהם המטפסים ,אבל לתומכו ,אבל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו עכ”ל .שמעתי
החברים בישיבה היו סביבו הם מספיק חזקים בשביל מי שיחזיק בהם חזק חזק ,שיוכל על ידם אומרים בשם המקובל איש אלהים הישיש בעל שם ,רבי ישראל
והייתה זו שבת חוויה לבן ולחבר’ה להתקדם שלב אחר שלב ללא חת עד שיגיע ויעפיל למעלה אל רום ממעזיבוז זצלה”ה ,ששאל לו איש אחד מאנשיו ,מה זה שלפעמים
המהממים. פסגת העץ! [וכמו כן הוא באומנות הטיפוס על קיר חלק ,שמוצאים כשהיה אדם דבוק בדביקות הבורא ,ויודע איניש בנפשיה שקרוב
בו בליטות קטנות ,כידוע]. הוא אליו יתברך שמו ,ובאמצע הדביקות נמצא לפעמים שהוא
הילד לא מפסיק לשאול מתי יהיה ההבדל בינינו – סיים המגיד בהסבר הנמשל – הוא לא בדברים נפסק ורחוק מהבורא יתברך ,כי גם זה יכול האדם לידע בנפשו כי
לו עוד שבת כזו?!!! הגדולים שהילכתי אני בגדולות יותר ממך ,בטיפוס על עצים הוא רחוק מהמקום ברוך הוא”.
ענקיים יותר ,אלא דוקא בדברים הקטנים – ...הנה מדרך העולם “ואמר לו הבעל שם טוב ,שמצאנו בינינו דבר זה על דרך משל,
ולנו הייתה שבת מרוממת בזמני ירידה וחולשה ,כאשר אין מספיק ענפים טובים להיאחז בהם כשאב רוצה ללמד לבנו הקטן שיהיה יכול לילך ברגליו ,מה עושה
ונהדרת ,שבת נדירה שיכולנו באמצע הטיפוס למעלה ,שנופלים הם למטה .ונמצא שצריכים אביו ,נוטל את בנו ומעמיד אותו לפניו על הארץ ומרחיב את ידיו
להשתתף ברוגע ובשלוה ביודעינו להתחיל שוב את כל דרך העלייה והטיפוס מתחילתה ,וחוזר סמוך לו כדי שלא יפול התינוק ארצה ,והתינוק הולך בין שני ידי
שהילד שמח!!! חלילה ,נופלים ומתחילים מחדש ,וכך אינם יכולים להעפיל אל על, אביו .וכשיגיע התינוק סמוך אצל אביו ,אזי מתרחק אביו מעט
כי בכל פעם שעולים במעט נופלים בחזרה ,כשאינם מוצאים במה מעט לאחוריו ,כדי שהתינוק ילך ויתקרב בכל פעם יותר ,ומכוח
בעל המעשה:י.ו.
להיאחז בזמנים הקשים. זה יתלמד הילד לילך בטוב .כי אם לא היה אביו מתרחק בכל פעם
אני לעומת זאת בחרתי דוקא להיאחז חזק בעיקר בדברים הקטנים לאחוריו ,לא היה הולך התינוק רק אותו המיעוט שהיה בין המקום
המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה שיש לפני תמיד! אותם פעולות קטנות ומצוות רגילות ופשוטות שהיה אביו מעמידו בתחילה ,למקום שהיה אביו עומד בתחילה.
פרטית מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס שקיימים אף בעיתותי חולשה וירידה ,אין אני מזלזל בהם כלל, אבל השתא כשהולך אביו בכל פעם לאחוריו ,נמצא הולך התינוק
בפקס15326517922 : אלא אדרבה מוקיר ומחשיב אותם מאוד ומחזיק בהם היטב! וכך בכל פעם יותר”.
או לo.y.wines@gmail.com : אינני נופל שוב למטה ,אלא מחזיק בכל ענף קטן שניתן להיאחז “כך מתנהג הקדוש ברוך הוא עם בריותיו ,כשאדם מתלהב
בו אף בהעדר ענפים גדולים ...וכך ממשיך בדביקות הבורא ,אם לא היה מתרחק ממנו המקום ברוך הוא
אני בטיפוס שלב אחר שלב עד למעלה | .המשך בעמוד הבא |> לא היה דביקותו בכוח ובתמידות ,אבל השתא כשמתרחק ממנו
3
ללמדך דרכי תשובה מן הקל אל הכבד, נמצא עיקר ההבדל בינינו אינו בדברים
להתעלות מעט מעט מדרגה אחר מדרגה. גדולים שבזמני עליה וגדלות ,כי אם
וללמדך כוחן של מצוות ,אפילו מצוות בהיפך בדברים קטנים שבזמני ירידה
הקלות שאדם דש בעקביו ,שאף שנראים וקטנות ,כי ‘הַ חַ יוּת ָרצוֹא ו ָׁשוֹב’ (יחזקאל
לכאורה כדבר קל שאין בכוחו להשפיע– . א ,יד).
הנה דווקא זכות אותה מצוה היא שיכלה *
לו לאותו מומר ,להשיבו בחיבה אל אביו בכפר קטן הסמוך לעיר הורנסטייפל דר
שבשמים. איש יהודי שהיה רחוק מאוד מן התורה
* ומן המצוה ,ואם לא די במה שהפנה
נהניתי מתמימותו של איש יהודי מוכר, עורף לעמו ולמולדתו ועבר בשאט נפש
שהלך אל הרופא לבדיקה שגרתית ,ובשל על כל עבירות שבתורה ,עוד הוסיף חטא
חשש מסוים שהתעורר שלח אותו הדוקטור על פשע ברדיפות אחר אחיו היהודים
לערוך בדיקה מקיפה ומעמיקה יותר. תושבי הסביבה ,בהיותו מאכיל קורצא
והנה קבעו לו תור בקופת חולים לימים עליהם ,והכל סבלו ממנו צרות רבות
שלאחר ראש השנה ,אך לאחר שעבר וייסורים קשים ,כמ”ש (פסחים מט‘ ):שנה
ראש השנה ביטל האיש את התור ,באומרו ופירש קשה מכולם’ עי”ש.
שמכיון שהתחלפה השנה הרי שנקבעו חבריו וידידיו היו כולם גויים גמורים,
סדרים חדשים וגזירות מחודשות ,וממילא רשעים כמוהו ,ואילו אחיו היהודים
כל מה שראה הרופא לפני ראש השנה היה התרחקו ממנו הרחק כמטחוי קשת,
נכון לפי מה שגזרו בשנה שעברה ,אבל עם ונזהרו שלא להתקרב אליו ושלא
התחדשות השנה הרי פנים חדשות באו להתעסק עימו...
לכאן... כחבר בין חברים ,ולאחר הפצרות מרובות נענה ה’גאלח’ והנה מה מאוד התפלאו ונדהמו יום אחד
* הראשי ונתן את הסכמתו ,תיכף הלך האיש וטיפל בעצמו אנשי החצר והחסידים בבית המדרש הגדול של הרה”ק רבי
סיפר לי הגאון המפורסם מוהר”ר מענדל אטיק זצ”ל, בכל מהלך העברת המת וקבורתו בכבוד הראוי לו בבית מרדכי דוב מהורנסטייפל זצוק”ל חתן מרן בעל “דברי
שבצעירותו בשנים הראשונות שלאחר נישואיו ,היה עוסק החיים היהודי בין שאר אחיו היהודים. חיים” זצוק”ל ,בראותם את אותו משומד מגיע לבית רבי
בשעות הערב בלימוד עם בחורים צעירים הנצרכים לעזר אחר כל זאת ,מתוך קדושת המצוה שנתעסק בה החלו ונעמד לו בתור בין כל הקהל החפצים להיכנס בקודש
בתלמודם. להתעורר מחשבות שונות בליבו של האיש ,מה יהא עימו פנימה.
אחד מאותם בחורים היה תלמודו קשה עליו כברזל ,נראה עצמו לאחר מאה ועשרים שלו ...הרי החברא קדישא של על אף הפלא הגדול ,לא ההין איש לגשת אליו בברכת שלום
היה שמרוחק הוא עד מאוד מהגמרא הקדושה וכמעט אינו היהודים בודאי לא יניחו לקוברו בין בני ישראל ,אחר שכל ולנסות לברר את תכלית סיבת הגעתו אל הצדיק ,ומה ‘זומם’
שייך לזה .כישרונותיו היו חלשים ומוחו אינו קולט ...כל כך התנכר אליהם וגרם להם צרות רבות כל ימי חייו. הוא עתה ...כולם העדיפו להתרחק ממנו אחר שהכירו את
עסק הלימוד עמו היה מסובך ללא חשק וללא טעם ,הבחור -על כך בדיוק הגיע האיש הנה לחצרו של מנהיג הדור הרבי שיחו ושיגו עם כל יהודי שרק מתקרב אליו.
אינו מבין ואינו מתקדם כלום! מהורנסטייפל בעל שו”ת “עמק שאלה” ,לבקש על עצמו בהגיע תורו נכנס אל הרבי הקדוש בכבוד ובדרך ארץ ,וסיפר
חשב אפוא רבי מענדיל לבטל חברותא זו ,כדי שלא יצטרך שלאחר מלאות ימיו יניחוהו להיקבר בבית הקברות היהודי, לפניו את אשר ראו עיניו לפני כמה שבועות בהתהלכו על
אבי הבחור להוציא מעותיו בדבר שבין כך אינו מביא כשם שהוא מצידו טרח להעביר את איש ישראל לקברו בין פני הנהר ,באותה שעה מצאו שם חבריו הגויים איש אחד
תועלת לבנו .אך האב רוח אחרת עימו וביקש שלא לבטל היהודים. שטבע למוות בתוך הנהר וגופתו נפלטה החוצה אל החוף,
את החברותא ,ולהמשיך להחזיקו אצלו שעה אחת בשעות הוא טען שבכל זאת יהודי הוא מבטן ומלידה ,ואין ראוי האיכרים הגויים לא נתנו את דעתם לחקור ולברר מדי
הערב ,כדי שיהיה לכל הפחות עמו במחיצתו וינוק ממנו לקבור יהודי בין הגויים. הרבה ,על דין ‘כבוד המת’ הם מעולם לא שמעו ...רק נטלו
יראת שמים ,הגם שאינו רואה ברכה בעמלו. כשמוע הרבי את בקשתו התהרהר קלות ,ולאחר מכן פנה את המת כמו שהוא וקברוהו בבית הקברות המקומי של
נענה רבי מנדל והמשיך בלימודו עימו ,וקיים בנפשו מאמר אל האיש ואמר ,אם ברצונך שייאותו אחיך היהודים להניח הגויים ,שם היו מקומות בשופי ,הם בחרו לעצמם מקום נוח
הגמרא (תענית ח“ :).אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו לך להיקבר ביניהם מן הראוי שתתחיל ללבוש לכל הפחות וריק כפי ראות עיניהם וקברוהו שם.
כברזל ,בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים ,שנאמר (קהלת י ,י) ‘טלית קטן’ עם ציצית ...שאף כי בכל מלבושיך נראה אתה כעבור כמה ימים התברר שאותו אדם שטבע במים היה איש
‘והוא לא פנים קלקל’ .מאי תקנתיה – ירבה עליו רעים [ויסביר כמו גוי גמור ,עם כל זאת כשיראו היהודים שלכל הפחות יהודי ,אשר יצא באותה עת מביתו אל הנהר הסמוך ונסחף
לו פנים] ,שנאמר (שם) ‘וחיילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה’” לבשת ציצית יכירו בך שאתה אכן יהודי כמותם ,ובכך לדאבון לב משפחתו בשלוליתו של נהר .ולאחר שהתברר
ע”כ. אוכל להשתדל אצל החברא קדישא שיניחו לך להיקבר בין ללא כל צל של ספק שזהו האיש שקברוהו הגויים בין קברות
והנה פעם אחת ,תוך כדי לימודם המסובך ,לפתע נפתחו היהודים. העכו”ם ,ביקשו אחיו היהודים להעביר את המת אל בית
ליבו ומוחו של הבחור ,להפתעתו גילה פתאום שהוא מבין שמע האיש לעצתו הנבונה של הרבי ,הסכים וקיבל ,ואכן העלמין היהודי ,מקום מנוחתם של כל יהודי האזור.
יפה מאוד ‘תוספות’ שלם! ולשמחתו לא היה גבול על אשר החל ללבוש ‘טלית קטן’ כשרה ומהודרת ,שהשיגו עבורו ברם כאן הם נתקלו בסירוב מוחלט של הכמרים הנכרים,
נפתחו לפניו ‘שערי תוספות’. הגבאים הנאמנים. שהתנגדו בכל תוקף לפתיחת קבר בבית הקברות שלהם,
אותו דיבור בתוספות ,הראשון שזכה להבין בחייו ,נכנס והנה לא חלפה תקופה קצרה ,ופתאום נראה האיש מופיע הם טענו בלהט על פי חוקותיהם שכל מת במקומו הוא מונח
וחדר אל תוככי ליבו ונפשו ועשה בו מהפכה אדירה! הוא בשבתות בבית הכנסת לתפילה ,ולאחר תקופה גם בימות ואין להזיזו משם בשום אופן.
חזר ושינן את אותו תוס’ פעם אחר פעם ,כשהוא מתענג שוב החול פעמים רבות ,עד שהגיע פעם נוספת לפני הרבי וביקש העסקנים הדגולים ניסו את כוחם בכל מיני דרכים ,וכמובן
ושוב על האור שנפתח בשכלו ,שזוכה להבין כוונת הקושיא לשוב בתשובה שלמה על כל חטאיו ופשעיו. שאף לא חסכו בשלמונים ,כדרכו של עשיו וצאצאיו
וחידוש התירוץ ,וכל מהלך הדיבור נהיר ובהיר לפניו. הרבי קיבלו בסבר פנים יפות והורה לו דרך תשובה כראוי הרודפים אחר הבצע תדיר ...אך כל זאת ללא הועיל ,משום
מאותו יום הוא נעשה לאיש אחר ,כבריה חדשה ממש! מאז לו ,ועד מהרה עזוב עזב האיש את כל חיי ההבל ,הצטרף מה החליטו הכמרים האחראים להתעקש ולא הסכימו
הוא החל להבין כל דבר שלמד ,את הגמרא ,את הרש”י, אל ה’יושבים’ שבבית המדרש הגדול ונעשה בעל תשובה בשום אופן להעברת המת.
ואת התוספות ,ונכנסה בו ‘אהבת תורה’ עצומה .הוא עלה גמור ,וזכה להקים דורות ישרים מבורכים ,וכמובן להיקבר כך חלפו להם כמה שבועות ,שבהם לא הועילה שום
ונתעלה בשקידת התורה מדרגה אחר מדרגה ,בהתקשרות באחרית ימיו בשיבה טובה במקום מנוחתו הנכון ומתאים שתדלנות ,ולא נראה שום פתרון באופק.
איתן בעמל דרופתקי דאורייתא. לו. כראות היהודי ה’מומר’ את הבעיה הקשה ,ואת סבלם
כיום אותו בחור נעשה לגאון גדול מרביץ תורה חשוב, או אז הבינו הכל למפרע את עומק חכמתו של הצדיק ,שלא וטרחתם של היחודים בנידון ,הבין שכנראה גם נשמתו של
ומשמש כראש ישיבה באחת הישיבות הגדולות שבארץ ביקש ממנו להתחיל כי אם במצוה קלה של ציצית בלבד ,אך המת סובלת שם מאוד .ומתוך כך ניצת בו הניצוץ היהודי,
הקודש. מדרכם ומטבעם של מצוות שהאחת מושכת את חבירתה, וחשב לעצמו הרי יהודי צריך להיות קבור בין יהודים ולא
וכבר ביאר רבינו החפץ חיים זצוק”ל מאמר המשנה (אבות כי ‘מצוה גוררת מצוה’ (אבות ד ,ב) ,וכך לאחר שהתחיל להיזהר בין הגויים ,עם המתים לא משחקים!
ד ,ט)“ :כל המקיים את התורה מעוני ,סופו לקיימה מעושר”. במצוות קלות הללו זכה מתוכם להתקרב ולהתעלות מדרגה הוא החליט אפוא לנסות את כוחו וניגש עם כמה מחבריו
שאין הכוונה לעוני בממון גרידא ,אלא גם לעני בדעת, אחר מדרגה ,עד שבזכות אותה ‘מצוה קלה’ נתהפך לבבו אל הבישוף המקומי ,והחל לדבר על ליבו שאין זה ראוי
שאין כישרונותיו ברוכים להצלחת עסק התורה – .שאם ונעשה בעל תשובה גמור. להשאיר יהודי קבור בין הגויים ,ובוודאי גם הגויים עצמם
מתגבר ומקיימה מעוני ,מתוך הדחק וביגיעה עצומה ,ללא [א .ה .יעויין נא בספר הקדוש “נועם אלימלך” פרשא דידן (דפו”ר ג .טו”ב ד”ה או יאמר אינם חפצים בקרבתו ,ואין זה נאה להם שישכב הוא ביניהם,
הבנה וללא סיפוק וכו’‘ .סופו לקיימה מעושר’ ,שיתברכו בדורותיו בא”ד) שכתב בזה”ל“ :בכל דור ודור יש שורש לתקן מצוה מיוחדת יותר ולכן מן הראוי לרווחת כל הצדדים להעבירו לבית הקברות
כישרונותיו בעושר רב ויפתח ליבו ומוחו להבין ולהשכיל משאר מצות ,למשל בדור הזה יש שורש לתקן מצות ציצית יותר של היהודים.
בדברי תורתך ,אמן. משאר מצות” עכלה”ט]. כך ישב לו האיש ושוחח עם הבישוף והקרדינלים בשפתם,
יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך ,הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים .המעוניינים יקבלו את העלון במייל (אפשר גם ישירות לדפוס) בקובץ להדפסה.
Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should Email - Sheldon@hpins.net Or | zeligk@gmail.com or text 718-249-7173
4
