אברך · AVUREICH — נח (2026-10-12)

בס"ד
פרשת נח תשפ"ז • שנה ו' -גליון רצ"ד • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע
תפארת יוסף
פנינים על פרשת השבוע
גליוני הש"ס קרויה 'עוף' .ועל כן לעומת ל"ב נתיבות החכמה דעניינה אוצרות יוסף
שבועות ל. מחשבה ,יש גם כן מניין עופות ל"ב מינים -עיין פרקי דרוש ח
רבי אליעזר (פרק כג) א ,ודו"ק.
ִּומּיַ ד ָה ָא ָדם ִמּיַ ד ִאיׁש ָא ִחיו ֵמ ָהעֹוף לְ ִמינֵ הּו (ו ,כ).
ֶא ְדרֹׁש ֶאת נֶ ֶפׁש ָה ָא ָדם (ט ,ה). ל"ב מיני עופות לעומת ל"ב נתיבות חכמה
פסול אשה לעדות גליוני הש"ס הנה התורה הוא דעת -גמרא סוטה (מט - ).אין 'דעת'
עוד מהיותם בני נח עבודה זרה י: אלא תורה ,ולקבלת דעת צריך חכמה ובינה הקדומים לו
-עיין פרקי רבי אליעזר (פרק ג) ,ובשלשה ּכו ְּלל ּו כו' ,ועל
בשבועות (ל ).במשנה ,שבועת העדות נוהגת באנשים כן צריך ל"ב נתיבות חכמה הכתובים בספר יצירה (ראה
ולא בנשים .ובגמרא שם ,מנא הני מילי וכו'. וְ ַאְך ֶאת ִּד ְמכֶ ם לְ נַ ְפׁש ֵֹתיכֶ ם ֶא ְדרֹׁש (ט ,ה).
פ"א מ"א) וחמשים שערי בינה המבוארים בגמרא ראש
קצת קשה ,למאי דאמרינן בסנהדרין (נז' ,):מיד איש' אם בני נח מצווין שלא לחבול בעצמם השנה (כא.):
-ולא מיד אשה ,וברש"י (ד"ה מפי) וברמ"ה שם (ד"ה בעבודה זרה (י ,):דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי, והיות החכמה ל"ב נתיבות ,כי החכמה עניינה
כתיב) ,דאשה פסולה בין לעדות בין לדון .אם כן מאי אמר להו לחשיבי דמלכותא ,מי שעלה לו נימא ברגלו, מחשבה (ראה תיקו"ז תיקון יט מא .):וזהו הטעם שבמחשבה
פריך בשבועות מנא הני מילי ,הרי עוד מהיותם בני נח יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער .אמרו לו ,יקטענה ויחיה. אין סכלות -רק חכמה ,כמבואר בנתיבות למהר"ל ז"ל
היו נשים פסולות להעיד ,ואדרבה להכשיר צריך ראיה אמר להו קטיעה בר שלום ,חדא ,דלא יכלת להו לכולהו ריש נתיב השתיקה (ד"ה בספר) על הכתוב (משלי יז ,כח)
מקרא שנשתנה דין זה משניתנה תורה. וכו' .ועוד ,קרו לך מלכותא קטיעה .אמר ליה ,מימר 'גם אויל מחריש חכם יחשב' ,עיין שם היטב ,כי עצם
שפיר קאמרת ,מיהו כל דזכי מלכא שדו ליה לקמוניא המחשבה עניינו חכמה ,ולכן כל מה שמחשב -מפאת
חלילא (בית מלא עפר) .כד הוה נקטין ליה ואזלין וכו' ,נפל היותו מחשבה הוא חכמה ,ודו"ק.
גליוני הש"ס על רישא דעורלתיה ,קטעה וכו' ,יצתה בת קול ואמרה, ועוד ,כי סכלות הוא פגם ,ובמחשבה אין פגם,
סנהדרין נז: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא. דמחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה
ויש כאן קושיא ,דכיון דקיימא לן (ברכות מז ):דאינו גר (קידושין לט ,):ועל כן אין פגם הסכלות במחשבה .ועל כל
נאמנות עדות בן נח עד שימול ויטבול ,אם כן קטיעה כו' שלא היה לו פנאי פנים כיון שהחכמה אין לה ניגוד שלה -דהיא הסכלות -
על עצמו ועל ממונו ׂה גר על פי הלכה ,אם כן איך ֵע ֶש
עוד לטבול ,וידע שלא י ָ במחשבה וכמו שכתב המהר"ל ז"ל שם ,ולכן עיקר עניין
בסנהדרין (נז' ,):אחיו' -אפילו קרוב. הותר לו למול ,הא הוי ליה חובל בעצמו ,דגם בן נח מצווה החכמה במחשבה ,יען אין לה שם ניגוד שלה ,ועל כן
עיין שו"ת חכם צבי (סימן פד ד"ה ואף) .ומה דנראה על זה -מקרא ד'אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש' (ראה החכמה והמחשבה עניין אחד.
שם מרהיטות דבריו ,דפשיטא ליה דבן נח המעיד על בבא קמא צא .):ויש לעיין בזה בבראשית רבה (לד ,יג) על והנה המחשבה מכונה "עוף" ,כי היא מעופפת
עצמו שרבע שורו ,רק שורו יש לומר דנהרג על פיו, הכתוב הנ"ל 'אך את דמכם' ב ,ובבבא קמא (שם) ג. ומשוטטת ואינה נחה כלל ,ואין זה בשום בעל חי ,כי
דאפילו אי קרוב אצל ממונו (ראה סנהדרין י ,).בבן נח הא ועיין ריב"א על התורה פרשת לך (יז ,כד) על הכתוב כולו נח ,כי גם מהלך כעומד דמי לבן עזאי (ראה שבת
גם קרוב נאמן ,אבל הוא עצמו אין נהרג על ידי עצמו. 'ואברהם בן תשעים שנה' ,דלכך לא מל אברהם עד ה - ):דלסברת הרי"ף פרק קמא דשבת (ב .מדפי הרי"ף;
צריך עיון מירושלמי קידושין (פ"א ה"א) ,דבן נח שנצטוה ,אף שקיים כל המצוות עד שלא ניתנו (ראה יומא עיין ר"ן שם ד"ה תנו) הלכתא כוותיה ,וקפיצה היא תנועה
נהרג גם מפי עצמו .וכן הוא ברבה פרשתנו (לד ,יד), כח ,):היינו משום שלא רצה לחבול בעצמו ,עיין שם .ואין בלתי שכיחה .מה שאין כן תנועת התעופפות של העוף
'שופך דם האדם באדם דמו ישפך' וגו' ,אמר רבי חנינא, מבורר אם כוונתו לאיסור ממש ,דהיה אסור בזה מדין שכיח ,ובשעת עפיפתו אינו נח ,ולכן נדמה לו המחשבה
ֻּל ָהם כהלכות בני נח ,בעד אחד ,בדיין אחד ,בלא כָ בן נח. הבלתי נחה.
עדים וכו'. וזהו ביונתן בן עוזיאל -בשעה שעוסק בתורה
כל עוף הפורח עליו מיד נשרף (סוכה כח ,).כמו שכתבו
המפרשים (ראה יד יוסף על עין יעקב סוכה שם אות א; ערבי נחל
מרגניתא דיוסף פרשת חיי שרה דרוש ב ד"ה אכן עדיין) דהכוונה על מחשבה
נמוכה שעברה עליו -מיד נשרפה והלכה לה ,ולא היתה
ענינים מופלאים ,פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע
אצלו שהיית מחשבה נמוכה כלל וכלל ,והרי דמחשבה
מהו ליקוי המאורות שעליו נתכוונו חז"ל
)א דאיתא שם בענין תיבת נח" :מדור כל בהמה וחיה ביציע
עיין ספר יערות דבש (ח"ב דרוש י ד"ה אבל ידוע) בדרוש תוכחת מוסר בק"ק האמבורג בכ"ה אלול ,וז"ל: התחתונה ,מדור לכל העופות ביציע השניה ,מדור שקצים ורמשים
אבל ידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל (סוכה כט ,).בשביל ארבעה עונות המאורות לוקין .ואין הכוונה כמו ובני אדם ביציע השלישית .מכאן אתה למד ששלשים ושתים מיני
שחשבו רבים שהוא קדרות שמשיי וירחי ,שחושבים אותו הזמן ורגע ומקומו לפי מהלך וטיב סבובם ,כי עופות בארץ" .אלא שכבר נתקשה בביאור הרד"ל שם" :המאמר
תמוה איך נלמד מכאן ...גם באמת הדבר תמוה לומר שלא יהיה מיני
זה באמת בא לפי חשבון ,ואינו באמת ליקוי המאורות ,כי אם יעשה אדם מחיצה בפני נר שלא יבהיק עופות רק ל"ב ,שהרי כ"ד מיני עופות טמאים כתובין בתורה עם
אורו ,וכי זה ליקוי לנר ,הלא הנר דולק כדרכו ,רק המניעה מהמקבל שמסך מבדיל בינותם ,וכן הדבר ריבוי ד'למיניהן' ,כדאיתא בחולין (סג ,):ואמרינן שם דעופות טהורים
בליקוי חמה ולבנה ,כי אין העדר אור במאורות ההמה -רק הירח או צל הארץ מפסיק במאורות ההמה מרובים על הטמאים ,ואמרינן שם ובירושלמי סוף פרק רביעי
דתענית (ה"ה) ,לעופות טהורים אין מספר ,"...ראה שם מה שביאר.
שלא אפשר ליושבי הארץ ליהנות מאורם ,ואין זה ליקוי מאורות.
)ב שדרשו 'אך' -זה החונק את עצמו.
אבל ליקוי מאורות האמתי שיש במאורות ההם העדר אור ומיעוט כח פעולתו ,וכמו שמצינו לפעמים
)ג דאיתא שם" :מאן תנא דשמעת ליה דאמר אין אדם רשאי לחבל
כתמים שחורות וכדומה בשמש וירח ואותו מקום הוא נעדר ,וזה אינו תלוי בחשבון וסבה וטעם לדעת בעצמו ,אילימא האי תנא הוא ,דתניא 'ואך את דמכם לנפשותיכם
איך ואימת יהיה ,רק אצבע אלקי"ם הוא לפרקים ,וזהו ליקוי המאורות שידברו בו חכמינו ז"ל ,וזהו אדרש' ,רבי אלעזר אומר ,מיד נפשותיכם אדרש את דמכם ,ודלמא
א שבא בעון יושבי ארץ ,כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שם) באריכות כו' ,עכ"ל. קטלא שאני" .ומשמע מהגמרא ומהמדרש הנ"ל שמהפסוק לומדים
רק על הריגה או חנק ולא על חבלה.
סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע תפארת יוסף
עניני שבת באגדה ובהלכה
אם מלאכות נחשבות מפורשות בתורה
איתא בשבת (קמח ,):הנח לישראל מוטב שיהו שוגגין
ואל יהו מזידין וכו' ,לא שנא בדרבנן ולא שנא פרק כ (א)
בדאורייתא ,דהא תוספת דיום הכיפורים דאורייתא
היא ,וקא חזינן להו דקאכלי ושתו עד שתחשך ,ולא לא תעשה כל מלאכה
אמרינן להו ולא מידי.
והני מילי בדבר שאין מפורש בתורה ,כמו שכתבו
ענין 'מלאכה' מסר הכתוב לחכמים הנמנע ממלאכה בשבת
הראשונים (ראה רשב"א ביצה ל .ד"ה וקא; רא"ש שם פ"ד
והם נראה להם לתלות במשכן מרויח כפלים בחול
סימן ב).
איתא בשבת (מט ,):הא דתנן (שם עג ).אבות מלאכות הנה מה שאין האדם עושה מלאכה בשבת ויום טוב
ועיין שו"ת חות יאיר (סימן קסד ד"ה ולענין) מה ארבעים חסר אחת ,כנגד מי ,אמר רבי חנינא בר חמא, להרויח -אינו מפסיד בזה ,כי לעומת זה בחול -
שכתב שם במלאכת צידה בשבת ,דחשוב לעניין כנגד עבודת המשכן (אותן המנויות שם בפרק כלל גדול מלאכתו מתברכת ומרויח בה כפלים גם בעד השבת
זה אינו מפורש ,עיין שם .ואינו מוכרח ,דלא דמי (שם) היו צריכין למשכן ,ופרשת שבת נסמכה לפרשת ויום טוב ,כי זהו ענין 'לחם משנה' (שמות טז ,כב),
לתוספת יום הכיפורים דאינו מפורש כלל ,ומה שאין מלאכת המשכן ללמוד הימנה ,רש"י). וכמאמר הראב"ע בשירו (פיוט כי אשמרה שבת) ,הנה
כן איסור המלאכה הרי נתפרש בתורה (ראה שמות לדור ראשון נתן קדושי מופת ,בתת לחם משנה
לה ,ב) ,וההלכה למשה מסיני פירשה רק מהו הנקרא פירוש ,דמדכתיב סתם (שמות כ ,י) 'לא תעשה כל בששי ,ככה בכל ששי יכפיל מזוני.
'מלאכה'. מלאכה' ,ולא נתפרש מהו הנקרא 'מלאכה' ,לא מסרו
גליוני הש"ס שבת קמח :ד"ה ולא שב דנחמתא אות ד פיסקא ז
הכתוב אלא לחכמים ,ולא נראה לחכמים שיהיה נקרא
'מלאכה' -רק אותם המלאכות שהיו במשכן ,ספר
יריאים (סימן קב; בדפו"ח סימן רעד ד"ה ואמרינן).
אם בעינן שתהא המלאכה ויש חידוש ,כי מלאכות שבת מסרן הכתוב ממשכן ילפינן
דווקא באותו חפץ שהיה במשכן לחכמים ,ובמלאכות יום טוב מצינו ג"כ כן ,עיין
מצינו בתוספות שבת (צד .ד"ה שהחי) ,דהא דפטורין מרדכי ביצה (רמז תרמג) דהתורה התירה מלאכת אוכל טעם מופלא למה שלומדים
אהוצאת בעלי חיים בשבת (ראה שם) ,היינו משום נפש שמלישה ואיליך (ראה ירושלמי ביצה פ"א ה"י) ,ומסרן מלאכות שבת מהמשכן
דכלהו מלאכות ממשכן גמרינן (ראה שם מט ,):ולא היו הכתוב לחכמים לידע מלאכה הדומה מלישה ואיליך, עיין ספר תורת העולה להרמ"א ז"ל (ח"א פרק ה
נושאין דבר חי במשכן ,שהתחשים ואילים היו הולכין עכ"ל .ומלאכות חול המועד גם כן מסרן הכתוב ד"ה ולדעתי) ,דזהו העניין מה דילפינן מלאכת שבת
ברגליהם כו' ,עיין שם. לחכמים ,כמבואר בחגיגה (יח .).הרי מלאכות שבת ממשכן ,ולא חשוב מלאכה לעניין שבת רק מה שהיה
ויום טוב וחול המועד כולם בם שיווי בעניין זה של במשכן (שבת מט.):
ואף דחייבין בשבת גם על הוצאת כל שאר דברים מסירת הכתוב לחכמים.
שלא היו במשכן כלל (ראה שם עו ;.עו ,):וכן בכל והטעם ,דשביתת שבת הוא זכר למעשה בראשית
המלאכות לא בעינן דווקא שתהיה המלאכה נעשית ועיין ריטב"א ראש השנה (יב :ד"ה וא"ת מפני) דכתב: -למה ששבת השם יתברך ממלאכת בריאת עולמו
באותו דבר עצמו שהיה במשכן (ראה שם צד :קב.): ועוד היה נראה לומר ,כי הטעם שקבעו חכמים שבט (ראה שמות כ ,י-יא) ,ועל כן צריך האדם גם כן לשבות
ראש השנה לאילן (ראה שם ב ,).וקבעו תשרי לתבואה מאותם המלאכות שהיו בבריאת העולם ,כמו ששבת
ועל כרחך צריך לומר ,דכל חפצים שבעולם כולם (ראה שם ח ).כו' ,וכל הדברים האלו הכתוב מסרם
סוג אחד הם ,וכיון דהיתה מלאכה במקצתם במשכן הוא יתברך ממלאכות אלה.
לחכמים כרוב דינין של תורה ,עכ"ל.
-שפיר אותה המלאכה נוהגת גם בכל שאר הדברים, ואך איככה נוכל לידע עניין המלאכות שהיו
ומה שאין כן בעלי חיים מפני חשיבות חיותם -הם טעם הדברי חיים בבריאת העולם לשנשבות מהם ,ועל כן ידעינן זה
סוג בפני עצמן ,ועל כן שפיר כיון דהוא סוג בפני ללימוד מלאכות שבת ממשכן ממשכן ,דבניין המשכן עניינו גם כן כבריאת העולם
עצמו ,ולא מצינו הוצאה בסוג זה במשכן ,לכן שפיר -דהוא עולם קטן (ראה תנחומא פרשת פקודי סימן ב; רבינו
ובספר דברי חיים להרב הקדוש מה"ר חיים מצאנז בחיי שם לח ,כא ד"ה וע"ד -ד"ה ובפרקי) ,ועל כן אותם
אין שם מלאכת הוצאה בסוג זה.
שו"ת בן פורת ח"א ז"ל (חנוכה דף מב :ד"ה ועד"ז) כתב ,דטעם הא דבעינן המלאכות שהיו בבניין המשכן ,הן היו גם כן בבריאת
סימן ו אות ג ד"ה עוד יש לדון מלאכות שהיו במשכן ,מפאת דשביתת שבת הרי הוא העולם בהכרח ,ומאותם המלאכות איפוא הוא ששבת
זכר למה ששבת השם יתברך בשבת ממלאכת בריאת הוא יתברך בבריאת עולמו .ועל כן צריך האדם
עולמו (ראה שמות כ ,י-יא) ,והמשכן מבואר בראשונים לשבות גם כן מאלו המלאכות דייקא ,כמו ששבת
(ראה רמב"ן כי תשא לא ,ב; רבינו בחיי פרשת פקודי לח ,כא ד"ה
אם חנקו את האלים הוא יתברך מהם בבריאת העולם ,עד כאן תוכן דברי
וע"ד -ד"ה ובפרקי) דהוא עולם קטן ,ונכלל בו בדקות התורת העולה שם בזה.
מאדמים או שחטו אותם
כל המציאות הנברא כולו ,ועל כן אותם המלאכות
עיין רש"י שבת (עה .ד"ה שוחט) ,שהיה מותר לחנוק שהיו במשכן מובן ממילא שהיה עניינם בבריאת עולם והוא טעם מופלא להא דילפינן מלאכות שבת
האילים מאדמים לצורך העורות במשכן ,אף דאפשר הגדול גם כן ,ועל כן מהם הוא שצריך שביתה ,עד ממשכן ,ובעינן דווקא אותם המלאכות שהיו בבניין
בשחיטה .ואולם ברש"י שם (קז :ד"ה מאלים) כתב, כאן דבריו ז"ל. המשכן.
דהאלים נשחטו למלאכת המשכן בשביל עורותיהן, גליוני הש"ס שבת מט :ד"ה כנגד אוצרות יוסף דרשה לשבת שובה פיסקא ריא
גליוני הש"ס שבת סז :ד"ה קעבר
עיין שם.
שביבי יוסף
אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים
המפוזרים בתורת רבינו זי"ע
כשאביו אומר לו לעשות איסור -אם יש כלל מצות הכיבוד אב
"נסתפקתי ,אם יש מצות כיבוד אב כשאומר לו לעשות דבר אסור ,אלא שאין בכח המצוה לדחות האיסור ,או אין מצוה כלל וכלל .ויש נפקותא
בספק זה לענין נודר על דעת רבים מדבר ,וציוהו אביו לעשות הדבר שאסרו על עצמו בנדר ,דאי נימא דיש מצות כיבוד אלא דאינו דוחה איסור
הנדר ,על כל פנים יש לחכם להתיר לו ,דהויא לה ההתרה לדבר מצוה ,ומה שאין כן אם אין מצוה כלל לשמוע לאביו ,אין כאן דבר מצוה להתיר
גליוני הש"ס יבמות ו .בתוספות ד"ה שכן עבורו"
הבטיח רבינו" :כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי -אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון" ב
(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו -ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)
אוצרות יוסף
עיונים בספרי רבינו
נהפכת להיות האשה המתגרשת ,ואיננה עוד שליח
הבעל המגרש ,על כן לא מהני שליחות ,ועיין שם
בתוספות בגיטין (ד"ה והא) ,דלפי פירושם גם כן הכוונה ׁש ֵֹפ ְך דַּ ם ָה ָא ָדם ָ ּב ָא ָדם דָּ מוֹ יִ ּׁ ָש ֵפ ְך (ט ,ו).
כן ,דבעינן דגם רגע אחרי עשיית המעשה עדיין יהיה
שליח המשלח ,עיין שם היטב.
ולפי זה נראה ,דכמו דבעינן דגם רגע אחרי עשיית
ביאור חדש בסברת
מעשה השליחות עדיין יהיה שליח המשלח -דומיא
דתרומה וקדשים דמינייהו ילפינן דין שליחות ,הכי 'דברי הרב התלמיד דברי מי שומעין',
נמי בעינן דגם רגע לפני עשיית מעשה השליחות כבר
יהיה שליח המשלח -דומיא דתרומה וקדשים ,דמיד ובענין שליח לדבר עבירה בבן נח
שקיבל עליו לתרום ולהקדיש עבור המשלח ,הרי הוא
נעשה שלוחו .מה שאין כן בדבר עבירה ,דנעשה שליח ~ מתוך :בית האוצר מערכת א כלל עט ~
המשלח רק עם מעשה השליחות יחד וכנ"ל ,על כן
שפיר לא מהני שליחות.
וזה כוונת דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי מתחלה לעבור ,עם כל זה אין נעשה חשוד רק משעת אין שליח לדבר עבירה -יש לזה שלשה טעמים:
שומעין .דכיון דדברי הרב כו' ,אם כן אסור לו לעשות המעשה ,דאין אדם נעשה חשוד למפרע ,וכמבואר א) הלימוד ממעילה וטביחה ומכירה (קידושין מג .).ב)
המעשה ,ויש לנו להחזיק שלא יעשה המעשה ,ונמצא בש"ך יורה דעה (סימן א ס"ק ח) דשוחט שהמיר אין משחוטי חוץ (שם) .ג) דדברי הרב ודברי התלמיד דברי
שנעשה שליח רק עם עשיית המעשה יחד -לא שחיטתו נאסרת למפרע ,דאמרינן השתא הוא דאיתרע מי שומעין (שם מב.):
רגע קודם לה ,ועל כן לא מהני ,דומיא דהך דלא ונתקלקל ,עיין שם. ודע ,דסברא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי
חזרה שליחות כו' דבעינן דיהיה שליח גם רגע אחר ואם כן הכא נמי ,נהי דהמחשבה ורצון היה לו שומעין ,לולי פירוש רש"י (בבא מציעא י :ד"ה בר) א ,היה
המעשה וכנ"ל ,ודו"ק ,כי הדברים עמוקים ונכוחים מתחלה ,עם כל זה אמרינן דמתחלה אילו היה בא אפשר לומר עוד חקירה בהסברת הדבר.
בסייעתא דשמיא. לעבור היה חוזר ולא היה עובר בפועל ,ורק בשעת החשוד על מחשבה אינו
המעשה הוא דאיתרע ונתקלקל לעבור בפועל .דכיון נעשה חשוד על מעשה
יש שליחות לעבודה זרה דאין נעשה חשוד מן המחשבה על המעשה ,וגם
דהמחשבה מצטרפת למעשה דהנה קיימא לן (בכורות ל ;.רמב"ם הלכות משכב ומושב
אין נעשה חשוד למפרע ,אם כן ממילא רק משעת
פ"י ה"ט) ,דהחשוד על הקל אינו חשוד על החמור,
ועל פי זה ,יש ליישב דברי הלחם משנה הלכות המעשה הוא דנעשה חשוד על המעשה ,לא משעת
ואם כן כל שכן דחשוד אמחשבת עבירה אין נעשה
עבודת כוכבים (פ"ג ה"ט) שכתב ,דכיון דהאחר עשאו המחשבה הקדומה ,ושעת המחשבה עדיין לה שפיר
חשוד על ידי כן לעשות העבירה ההוא בפועל .וכגון
(לעבודת כוכבים) בשליחותו ,הוי כאילו עשאו הוא וחייב, חזקת הכשרות שלא היה אז בר הכי לעבור בפועל,
אם רצה לאכול אכילת איסור ,ומחמת אונס לא עלה
עכ"ל .וקשה ,הא אין שליח לדבר עבירה ,וכבר העירו ולא היה רצונו האמתי אז לעבור בפועל ,ואילו היה
בידו ,עדיין אין נעשה חשוד לאכילת איסור ההוא,
בזה (ראה שו"ת מהר"ם די בוטון סימן סד ד"ה עוד שאלת; בא אז בשעה ההוא לעשות מחשבתו ,היה חוזר בו ולא
כיון דעדיין לא היה לו רק רצון לעבור ,ולא עבר
מרכבת המשנה הלכות עבודה זרה שם). היה עובר ,ודו"ק היטב מאוד.
עדיין בפועל ,ואם כן יוכל להיות שאילו יבוא לעשות
ולהנ"ל יש לומר ,דכיון דהא דאין שליח לדבר גם לפני המעשה צריך שיהיה שליח המעשה בפועל ,יתעורר טבע נפשו -נפש הישראלי
עבירה היינו משום דעל ידי המחשבה ורצון אין ולכן בדבר עבירה לא מהני שליחות הקדושה -ולא יתנהו לעבור בפועל ,ועל כן אין נעשה
נעשה חשוד ,אם כן יש לומר ,דזהו רק בכל התורה - חשוד ממחשבה ורצון אגוף המעשה ,וכמובן.
דמחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ולפי זה נמצינו למידין ,דשליח המשתלח לדבר
עבירה ,אם כן כיון דדברי הרב ודברי התלמיד דברי ועיין תוספות כתובות (עב ,).דאהא דתנן שם ,ואלו
(קידושין לט ,):מה שאין כן בעבודה זרה דגם המחשבה יוצאות שלא בכתובה כו' ,מאכילתו שאינו מעושר כו',
מצטרפת למעשה מ'למען תפוש את בני ישראל מי שומעין -ואסור לו לעשות העבירה ,אם כן אף
שקיבל השליח עליו לעשות העבירה ,עם כל זה אמרינן ובגמרא ,היכי דמי ,אי דידע -נפרוש ,אי דלא ידע
בלבם' (יחזקאל יד ,ה) ,וכמבואר בקידושין (שם) ,על כן -מנא ידע ,כתבו ז"ל (ד"ה אי) ,וז"ל :תימא ,דלוקמא
כיון דגם המחשבה עבירה ,לכן שפיר מחזקינן בחושב דאין זה רצון האמתי שלו ,ובבואו לעשות המעשה
יחזור בו ולא יעשה .ונמצא שלא נעשה עדיין שליח כגון דידע ופרש ,אבל היא היתה רוצה להאכילו ,שלא
ורוצה לעשות עבודת כוכבים וקיבל עליו לעשותה - היתה סבורה שהוא יודע כו' .ונראה לרשב"א ,דמה
דיעשה אותה בפועל ,ושפיר נעשה שליח מקודם ,ולכן כלל ברצונו האמתי ,ורק בשעה שעושה המעשה ,דאז
הוא שנתקלקל לעבור בפועל ,לא למפרע ,רק בשעה שרצתה להאכילו אינה יוצאת בלא כתובה ,דיכולה
שפיר יש שליח לדבר עבירה ,ודו"ק ב. לומר משחקת הייתי ,ואם היית בא לאכול הייתי
ההוא ועם המעשה יחד וכנ"ל ,ואם כן נמצא שהוא
יש שליח לדבר עבירה בבני נח נעשה שליח רק אז עם עשיית מעשה השליחות יחד, מונעת אותך ,עכ"ל.
דהמחשבה מצטרפת למעשה וכמובן. ולפי דברינו הנ"ל יש לומר ,דאפילו אין אומרת
ועל פי זה יובן גם כן מה שכתב היפה תואר ז"ל והנה בגיטין (כד ).איתא ,דנותן גט לאשתו ואומר משחקת הייתי ,עם כל זה אין נעשה חשודה -על
פרשתנו (ב"ר לד ,יט ד"ה ע"י) ,דבבני נח יש שליח לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם ,וכי מטית ידי מה שנתנה לו לאכול והיה לה מחשבה ורצון רע
לדבר עבירה ,וכמבואר במדרש (שם לד ,יד)' ,שופך התם הוי שליח לקבלה וקבלי את גיטך ,לא מהני, -להכשיל באיסור ,כיון דעדיין לא הכשילה בפועל,
דם האדם באדם' -היינו על ידי שליח ' -דמו ישפך', משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל .וברש"י (ד"ה
ויוכל להיות דכשהיה בא לאכול ,שאז הוא שהיה
עיין שם. והא) :שליח לא מיקרי אלא המשתלח מזה לזה ,שראוי נעשה ממנה ההכשלה בפועל ,אזי היה מתעורר טבע
לחזור לשולחו לומר עשיתי שליחותך לחברך ,וזו כשרותה ,והיתה חוזרת בה ,ולא היתה מניחתו לאכול.
ולפי הנ"ל מובן הטעם .דהא בעובדי כוכבים
אינה ראויה לחזור ,שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה, גם כשעובר עבירה בפועל
נמי הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה רעה למעשה,
ואחר כך נעשית היא בעל המעשה ,ובטל השליחות אינו חשוד אלא משעת המעשה
וכמבואר בתוספות קידושין שם (לט :ד"ה מחשבה) בשם
קודם שתחזור ,עכ"ל.
המדרש (ראה ירושלמי פאה פ"א ה"א) ,עיין שם[ ,ובלאו והנה לפי דברינו הנ"ל -דאין נעשה חשוד על ידי
הכי אין חזקת כשרות בעכו"ם (ים של שלמה יבמות והכוונה ,דשליחות ילפינן מתרומה וקדשים המחשבה ורצון לעבור בפועל ,דאמרינן דאילו היה בא
פט"ז סימן יט) ,וראוי לנו לומר דמשקיבל עליו לעשות (קידושין מא ,):ובעינן דומיא דהתם ,דגם רגע אחרי לעבור בפועל ,היה מתעורר הרצון הישראלי הפנימיי
העבירה וודאי יעשה] ,ועל כן שפיר בבני נח יש שליח עשיית מעשה השליחות עדיין הוא שליח המשלח ,מה הטוב ,ולא היה מניחו לעבור .אם כן ממילא גם
לדבר עבירה ,ודו"ק ,ובאתי רק להעיר. שאין כן בהך דגיטין ,דאחרי עשיית מעשה השליחות עובר בפועל ,אף על גב דהיו לו המחשבה ורצון עוד
)א שכתב" :שאף הוא מוזהר על הדבר ,התם פטור השולח דאמרינן ליה 'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין' ,ולא היה לו לעשות".
)ב המשך לשונו" :אולם בזה יש לגמגם קצת .דנהי דבעבודה זרה הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה למעשה ,עם כל זה סוף סוף המעשה חמורה מן המחשבה ,וכוונת הצירוף רק לומר דגם המחשבה חטא ,ואם
כן על כל פנים אכתי אין ראוי להעשות חשוד מקל לחמור .אולם באמת לא קשיא ,דהא באמת דעת התוספות כתובות הנ"ל ,דגם בעלמא נעשה חשוד על ידי המחשבה ורצון ,ומחזקינן בנותנת לאכול -דגם
אילו היה בא לאכול לא היתה חוזרת בה .ועל כן אם גם נאמר כדברינו דלא אמרינן הכי ,עם כל זה יש לחלק שפיר ,דרק בעלמא דאין המחשבה והרצון חטא הוא דאמרינן הכי ,דכיון דעדיין לא חטא על כן
מחזקינן דבבואו לחטוא יחזור .מה שאין כן בעבודה זרה ,דגם המחשבה חטא ,וכבר תיעב עצמו והתחיל ונכנס בחטא ,על כן שפיר אמרינן דיגמור מחשבתו וחטאו ולא יחזור ,ודו"ק".
הגיד רבינו בחיים חיותו" :מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"
ג (הג"ר יעקב טייטלבוים -תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל -ששמע מפי רבינו)
בזכרון קדוש בכורות כג-כט בשבילי הש"ס
פנינים לפי סדר הש"ס
תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים
מעד נאמן טו"ב שנים -נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל
לגמרי ,ידיעה אמיתית של טהרה ,ועל כן אין מציאות ביאור דברי התוספות שבלא ידע בשעת
כמקובל בביוגראפיות רבות ,גם במחברת הזכרונות לטומאה כזאת ,ואין שייכות טומאה בעניין נסתר מעשה שנגע בטומאה -הוא טהור
פתח נכדו של רבינו בתיאור הרקע הכללי שמאחורי כזה ,כן נראה טעם דברי התוספות הנ"ל לענ"ד. הנה טומאה יש לה חלות רק על דברים שבפועל
חייו ומשפחתו של רבינו ,עיר הולדתו ,הוריו וזקניו. ובנגלה ,לא על דברים הכחניים והנסתרים ,שהרי
וכך כותב הנכד בתיאוריו על עיירת טארנא ,עיר בית הסתרים אינו מקבל טומאה (חולין עב ,):ומצינו
הולדתו של רבינו: ביאור ההיתר באין חילוק בטומאה בין טומאת התהום לטומאה גלויה,
"טארנוב ,על נהר ביאלה ,שהיתה קהילה קטנה מתכוין לגיזה והטלת מום דטומאת התהום קילא טפי ,והותרה לנזיר ולעושה
בגאליציה ,לא נצטיינה בשום אורח חיים מיוחד מה שהקשה א במכתבו על סברתנו באתוון דאורייתא פסח (ראה פסחים פ.):
ובשום מאורעות מיוחדים .בשעת חלוקתה של
(כלל כד פיסקא ג) בעניין דבר שאין מתכוין ,דפטור ועיין תוספות בסוגיין (כג .ד"ה נבילה) ,דאהא
פולניה ,בשנת ה'תקל"ב ,נעשתה גאליציה למחוז
בכתר האוסטרי ...בשנת ה'תר"י היו בטארנוב
דבר שאין מתכוין מפאת דמעשה שלא בכוונה אין דאמרינן כאן דנבילה בטילה בשחוטות ,כתבו הם
כ 000,02-תושבים 000,8 ,מהם יהודים... מתייחס לאדם כלל ,והוי כנעשה מאיליו .והקשה ז"ל ,וז"ל :ומסיק דבטילה לעניין מגע ,אבל לעניין
מגמרא (כה ;.לד ):דאם אין מתכוין לגיזה ,רק לתיקון, משא מטמא וכו' .ותימא ,אי דנגע בכל הזיתים ,אמאי
לא היתה 'חצר של רבי' בטארנוב .החסידים
של הרבי מסאנץ זי"ע ושל הרבי מבעלז זי"ע היו
וכן באינו מתכוון להטלת מום ,רק לרפואה ,שרי. טהור ,דאפילו נגע בכולם משמע דטהור -דומיא
להם 'שטיבלעך' משלהם לתפילה .הם היו רוב אינו קושיא .דכל כהאי גוונא דנין על איכות דמשא .ומיהו היכא דלא נגע בכולם בבת אחת ,אלא
החסידים שבמקום ,ואלה שלא השתייכו לכת יצירת המעשה ,דהוא הגזיזה ,ואם אינו מתכוון לגיזה, נגע בזה וחזר ונגע בזה ,אפשר דטהור ,כיון דבכל
חסידים כל שהיא ,היו מתפללים בבית המדרש פעם שנוגע אין יודע שיהא נוגע בטומאה ,עכ"ל.
רק לתיקון ,הוי כנגזז מאיליו ,ומתייחס לו אך התיקון
(ה'קלאוז')".
במופשט מן הגיזה ,ונחשב שהאדם תיקן את הבהמה, ודבריהם נפלאו מהבין לכאורהַ ,
דמ ִאי בכך שאין
בשבוע הבא אי"ה: אבל לא שגזזה .וכן בהטלת מום ,מתייחס שריפא
אודות זקניו של רבינו ,והשתייכותם לדרך החסידות יודע בשעת מעשה ,הלא סוף סוף אחרי שנגע בכל
האדם את הבהמה ,אבל לא שהטיל בה מום ,וזה השלש זיתים ,הנה עתה יודע שבהכרח נגע בכזית
פשוט. נבילה ונטמא .ועל כרחך כוונתם כנ"ל ,דכיון דלא
שלא טבל ,ועל כן גם בזמן הזה שאין לנו הזאה, ידע בשעת מעשה ,על כן הרי הוא דבר הנסתר ,ואין
שפיר יש להצריכו טבילה על כל פנים לאכילת כל אחד ממעשי טהרה דטומאת מת
שם מציאות טומאה.
תרומה ,שהרי יהיה טהור יותר אל האכילה אחרי מטהר קצת או רק בצירוף כולם
הטבילה מאשר הוא לפני הטבילה ,ודו"ק ,והארכתי ונהי דאם נטמא בוודאי -היכא דליכא רוב,
בגמרא (כז-.כז ,):רב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא להיפוך ,אז לא בעינן ידיעה בשעת מעשה ,וכמבואר
בזה במקום אחר אריכות רב ,ואין כאן מקומו.
הוו קאזלי בארבא ,סליק רב עמרם לאפנויי ,אתאי ריש פרק קמא דשבועות (ב-.ב ):דאפילו כשאין
ההיא איתתא עלת קמייהו ,אמרה להו ,טמא מת מהו ידיעה בהטומאה לא בתחלה ולא בסוף -הוא מטמא,
שיטבול ואוכל תרומת חוצה לארץ .אמר ליה רב וצריך כפרה אם נכנס למקדש או אכל קודש ,ושהיו
נחמן לרמי בר חמא ,וכי הזאה יש לנו וכו' .אדהכי קרבנות מיוחדים המכפרים על טומאה כזאת שאין
טומאת מת עודפת על שאר
טומאות -ומפאת העודף נאסרת לכהנים
אתא רב עמרם ,אמר להו ,הכי אמר רב ,טמא מת בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ,עיין שם היטב,
טובל ואוכל בתרומת חוצה לארץ וכו'. עם כל זה הרי היה אפשר שיהיה שם ידיעה בשעת
ומבואר אצלינו במקום אחר ,דרב עמרם מבואר בגמרא (כט ,):דאין כהן מוזהר אשאר טומאות מעשה ,ואילו היה יודע ממעשהו בשעת עשייתו -
ומחלוקתו נחלקו בסברא ,אם טהרות דטמא מת -מלבד טומאת מת .ונראה מזה ,היות טומאת מת הרי היה יודע שהוא נטמא ,ועל כן שפיר לא חשוב
לתרומה -דהיינו הטבילה וההזאה והערב שמש ,כל יש לה ענין טומאה אשר איננו בשום דבר מן דבר הנסתר לגמרי ,ושפיר מטמא.
אחת בפני עצמה אינה פועלת כלום ,ואינו טהור המטמאים -כשרץ ונבילה וכדומה ,וענין הטומאה
כלל וכלל לתרומה -רק בגמר כל מעשי הטהרה ,ההיא -העודפת בטומאת מת על שאר הטומאות - מה שאין כן כאן ,שבשעת הנגיעה בהזית נבילה
דהיינו אחרי הטבילה וההזאה וההערב שמש .ועל היא המחייבת איסור הטומאה ,רצה לומר -שיהיה -אדרבא הרי הוא טהור מדינא משום דאזלינן
כן בזמן הזה שאין לנו הזאה ,הנה הטבילה לבד אסור להטמא למת ,מה שאין כן בשאר הטומאות בתר רוב ,ורק אחרי נגיעת כל השלשה הוא שנודע
אינה פועלת טהרה כלל ,ואין לנו להצריכו טבילה דאין הטומאה איסור ,וכמובן. למפרע שנטמא ,ועל כן שפיר בכהאי גוונא חשוב
דאילו היתה עצם הטומאה בהטמאו ממת שוה בחנם. נסתר לגמרי ,כיון שהידיעה דשעת מעשה -אדרבה
או אמרינן ,דכל אחת ממעשי הטהרה אלה פועלת לטומאה אשר הוא מקבל משאר המטמאים ,אם כן הרי ידע ממעשהו ,וההיפוך הוא שידע -שהוא טהור
קצת ענין טהרה על כל פנים -גם לתרומה ,אלא מדוע טומאת המת אסורה ושאר הטומאות מותרות, מדינא ,ולא היתה ידיעה זאת ידיעה של טעות ,רק
שגמר הטהרה ושלימותה -שיהיה ראוי לאכילת הלא גם על ידי שאר הטומאות הוא נטמא ומחלל ידיעה נכונה מדינא ,דכך הרי היה הדין אז -דהוא
תרומה בפועל -הוא רק אחרי כל המעשים ,היינו קדושת כהונה -בשוה לטומאת מת. טהור.
ועל כרחך דיש בטומאת מת טומאה הבלתי נודע אחרי הטבילה וההזאה והערב שמש ,אבל הטבילה ואם כן לא לבד שלא היתה שם ידיעת טומאה,
לבד גם כן פועלת בו טהרה מה -גם לתרומה ,לנו ענינה -אשר איננה בשאר הטומאות ,וטומאה כי אם אדרבה היתה ידיעה הפכיית של טהרה
ואחריה ההזאה מטהרתו יותר ,ואחריה ההערב שמש ההיא דייקא היא המחללת קדושת כהונה -מה שאין נכונה ואמיתית ,ואילו היה בא לבית דין ונשאל
שאר הטומאות מחללים ,ועל כן מפאת הטומאה גומר טהרתו. אז ומספר המעשה כמו שהיתה ,באמת הרי כך היו
ועל כל פנים כיון שהטבילה פועלת בו גם כן ההיא דייקא -העודפת וישנה בטומאת מת על שאר מורין לו שהוא טהור ומותר בכניסה למקדש ואכילת
מקצת טהרה לתרומה ,אם כן ממילא כהן טמא מת המטמאים -היא שנאסרה טומאת המת ,מה שלא קדשים .ועל כן טומאה זאת היא נעלמת הידיעה
שטבל ,הוא טהור יותר לתרומה -מכהן טמא מת נאסרו שום שאר המטמאים וכמובן ,ודו"ק היטב. לגמרי ונסתרת -אחרי שבעניין הידיעה הוא להיפוך
)א נכתב" :אל כבוד איש לא ידעתי אכנהו ,אך מכותלי מכתבו ניכר כי מופלג בתורה הוא ,ה"ה כבוד התורני המופלג החריף ושנון מו"ה אפרים בלויגרונד נ"י בק"ק באבוב במדינת גאליציען".
ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ,אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו ,באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל -מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)
לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ולקבלת הגליון:
טל | 1800-200-855 :דוא"לa1800200855@gmail.com :
כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" -לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל -מאנסי יצ"ו
Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com
ד
