gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אברך · AVUREICH — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אברך · AVUREICH

שבוע: נח (2026-10-12)

אברך · AVUREICH — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫פרשת נח תשפ"ז • שנה ו' ‪ -‬גליון רצ"ד • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫פנינים על פרשת השבוע‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫קרויה 'עוף'‪ .‬ועל כן לעומת ל"ב נתיבות החכמה דעניינה‬ ‫אוצרות יוסף‬ ‫שבועות ל‪.‬‬ ‫מחשבה‪ ,‬יש גם כן מניין עופות ל"ב מינים ‪ -‬עיין פרקי‬ ‫דרוש ח‬ ‫רבי אליעזר (פרק כג) א‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ִּומּיַ ד ָה ָא ָדם ִמּיַ ד ִאיׁש ָא ִחיו‬ ‫ֵמ ָהעֹוף לְ ִמינֵ הּו (ו‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫ֶא ְדרֹׁש ֶאת נֶ ֶפׁש ָה ָא ָדם (ט‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫ל"ב מיני עופות לעומת ל"ב נתיבות חכמה‬ ‫פסול אשה לעדות‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫הנה התורה הוא דעת ‪ -‬גמרא סוטה (מט‪ - ).‬אין 'דעת'‬ ‫עוד מהיותם בני נח‬ ‫עבודה זרה י‪:‬‬ ‫אלא תורה‪ ,‬ולקבלת דעת צריך חכמה ובינה הקדומים לו‬ ‫‪ -‬עיין פרקי רבי אליעזר (פרק ג)‪ ,‬ובשלשה ּכו ְּלל ּו כו'‪ ,‬ועל‬ ‫בשבועות (ל‪ ).‬במשנה‪ ,‬שבועת העדות נוהגת באנשים‬ ‫כן צריך ל"ב נתיבות חכמה הכתובים בספר יצירה (ראה‬ ‫ולא בנשים‪ .‬ובגמרא שם‪ ,‬מנא הני מילי וכו'‪.‬‬ ‫וְ ַאְך ֶאת ִּד ְמכֶ ם לְ נַ ְפׁש ֵֹתיכֶ ם ֶא ְדרֹׁש (ט‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫פ"א מ"א) וחמשים שערי בינה המבוארים בגמרא ראש‬ ‫קצת קשה‪ ,‬למאי דאמרינן בסנהדרין (נז‪' ,):‬מיד איש'‬ ‫אם בני נח מצווין שלא לחבול בעצמם‬ ‫השנה (כא‪.):‬‬ ‫‪ -‬ולא מיד אשה‪ ,‬וברש"י (ד"ה מפי) וברמ"ה שם (ד"ה‬ ‫בעבודה זרה (י‪ ,):‬דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי‪,‬‬ ‫והיות החכמה ל"ב נתיבות‪ ,‬כי החכמה עניינה‬ ‫כתיב)‪ ,‬דאשה פסולה בין לעדות בין לדון‪ .‬אם כן מאי‬ ‫אמר להו לחשיבי דמלכותא‪ ,‬מי שעלה לו נימא ברגלו‪,‬‬ ‫מחשבה (ראה תיקו"ז תיקון יט מא‪ .):‬וזהו הטעם שבמחשבה‬ ‫פריך בשבועות מנא הני מילי‪ ,‬הרי עוד מהיותם בני נח‬ ‫יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער‪ .‬אמרו לו‪ ,‬יקטענה ויחיה‪.‬‬ ‫אין סכלות ‪ -‬רק חכמה‪ ,‬כמבואר בנתיבות למהר"ל ז"ל‬ ‫היו נשים פסולות להעיד‪ ,‬ואדרבה להכשיר צריך ראיה‬ ‫אמר להו קטיעה בר שלום‪ ,‬חדא‪ ,‬דלא יכלת להו לכולהו‬ ‫ריש נתיב השתיקה (ד"ה בספר) על הכתוב (משלי יז‪ ,‬כח)‬ ‫מקרא שנשתנה דין זה משניתנה תורה‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬ועוד‪ ,‬קרו לך מלכותא קטיעה‪ .‬אמר ליה‪ ,‬מימר‬ ‫'גם אויל מחריש חכם יחשב'‪ ,‬עיין שם היטב‪ ,‬כי עצם‬ ‫שפיר קאמרת‪ ,‬מיהו כל דזכי מלכא שדו ליה לקמוניא‬ ‫המחשבה עניינו חכמה‪ ,‬ולכן כל מה שמחשב ‪ -‬מפאת‬ ‫חלילא (בית מלא עפר)‪ .‬כד הוה נקטין ליה ואזלין וכו'‪ ,‬נפל‬ ‫היותו מחשבה הוא חכמה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫על רישא דעורלתיה‪ ,‬קטעה וכו'‪ ,‬יצתה בת קול ואמרה‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כי סכלות הוא פגם‪ ,‬ובמחשבה אין פגם‪,‬‬ ‫סנהדרין נז‪:‬‬ ‫קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫דמחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה‬ ‫ויש כאן קושיא‪ ,‬דכיון דקיימא לן (ברכות מז‪ ):‬דאינו גר‬ ‫(קידושין לט‪ ,):‬ועל כן אין פגם הסכלות במחשבה‪ .‬ועל כל‬ ‫נאמנות עדות בן נח‬ ‫עד שימול ויטבול‪ ,‬אם כן קטיעה כו' שלא היה לו פנאי‬ ‫פנים כיון שהחכמה אין לה ניגוד שלה ‪ -‬דהיא הסכלות ‪-‬‬ ‫על עצמו ועל ממונו‬ ‫ׂה גר על פי הלכה‪ ,‬אם כן איך‬ ‫ֵע ֶש‬ ‫עוד לטבול‪ ,‬וידע שלא י ָ‬ ‫במחשבה וכמו שכתב המהר"ל ז"ל שם‪ ,‬ולכן עיקר עניין‬ ‫בסנהדרין (נז‪' ,):‬אחיו' ‪ -‬אפילו קרוב‪.‬‬ ‫הותר לו למול‪ ,‬הא הוי ליה חובל בעצמו‪ ,‬דגם בן נח מצווה‬ ‫החכמה במחשבה‪ ,‬יען אין לה שם ניגוד שלה‪ ,‬ועל כן‬ ‫עיין שו"ת חכם צבי (סימן פד ד"ה ואף)‪ .‬ומה דנראה‬ ‫על זה ‪ -‬מקרא ד'אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש' (ראה‬ ‫החכמה והמחשבה עניין אחד‪.‬‬ ‫שם מרהיטות דבריו‪ ,‬דפשיטא ליה דבן נח המעיד על‬ ‫בבא קמא צא‪ .):‬ויש לעיין בזה בבראשית רבה (לד‪ ,‬יג) על‬ ‫והנה המחשבה מכונה "עוף"‪ ,‬כי היא מעופפת‬ ‫עצמו שרבע שורו‪ ,‬רק שורו יש לומר דנהרג על פיו‪,‬‬ ‫הכתוב הנ"ל 'אך את דמכם' ב‪ ,‬ובבבא קמא (שם) ג‪.‬‬ ‫ומשוטטת ואינה נחה כלל‪ ,‬ואין זה בשום בעל חי‪ ,‬כי‬ ‫דאפילו אי קרוב אצל ממונו (ראה סנהדרין י‪ ,).‬בבן נח הא‬ ‫ועיין ריב"א על התורה פרשת לך (יז‪ ,‬כד) על הכתוב‬ ‫כולו נח‪ ,‬כי גם מהלך כעומד דמי לבן עזאי (ראה שבת‬ ‫גם קרוב נאמן‪ ,‬אבל הוא עצמו אין נהרג על ידי עצמו‪.‬‬ ‫'ואברהם בן תשעים שנה'‪ ,‬דלכך לא מל אברהם עד‬ ‫ה‪ - ):‬דלסברת הרי"ף פרק קמא דשבת (ב‪ .‬מדפי הרי"ף;‬ ‫צריך עיון מירושלמי קידושין (פ"א ה"א)‪ ,‬דבן נח‬ ‫שנצטוה‪ ,‬אף שקיים כל המצוות עד שלא ניתנו (ראה יומא‬ ‫עיין ר"ן שם ד"ה תנו) הלכתא כוותיה‪ ,‬וקפיצה היא תנועה‬ ‫נהרג גם מפי עצמו‪ .‬וכן הוא ברבה פרשתנו (לד‪ ,‬יד)‪,‬‬ ‫כח‪ ,):‬היינו משום שלא רצה לחבול בעצמו‪ ,‬עיין שם‪ .‬ואין‬ ‫בלתי שכיחה‪ .‬מה שאין כן תנועת התעופפות של העוף‬ ‫'שופך דם האדם באדם דמו ישפך' וגו'‪ ,‬אמר רבי חנינא‪,‬‬ ‫מבורר אם כוונתו לאיסור ממש‪ ,‬דהיה אסור בזה מדין‬ ‫שכיח‪ ,‬ובשעת עפיפתו אינו נח‪ ,‬ולכן נדמה לו המחשבה‬ ‫ֻּל ָהם כהלכות בני נח‪ ,‬בעד אחד‪ ,‬בדיין אחד‪ ,‬בלא‬ ‫כָ‬ ‫בן נח‪.‬‬ ‫הבלתי נחה‪.‬‬ ‫עדים וכו'‪.‬‬ ‫וזהו ביונתן בן עוזיאל ‪ -‬בשעה שעוסק בתורה‬ ‫כל עוף הפורח עליו מיד נשרף (סוכה כח‪ ,).‬כמו שכתבו‬ ‫המפרשים (ראה יד יוסף על עין יעקב סוכה שם אות א; ערבי נחל‬ ‫מרגניתא דיוסף‬ ‫פרשת חיי שרה דרוש ב ד"ה אכן עדיין) דהכוונה על מחשבה‬ ‫נמוכה שעברה עליו ‪ -‬מיד נשרפה והלכה לה‪ ,‬ולא היתה‬ ‫ענינים מופלאים‪ ,‬פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע‬ ‫אצלו שהיית מחשבה נמוכה כלל וכלל‪ ,‬והרי דמחשבה‬ ‫מהו ליקוי המאורות שעליו נתכוונו חז"ל‬ ‫)א דאיתא שם בענין תיבת נח‪" :‬מדור כל בהמה וחיה ביציע‬ ‫עיין ספר יערות דבש (ח"ב דרוש י ד"ה אבל ידוע) בדרוש תוכחת מוסר בק"ק האמבורג בכ"ה אלול‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫התחתונה‪ ,‬מדור לכל העופות ביציע השניה‪ ,‬מדור שקצים ורמשים‬ ‫אבל ידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל (סוכה כט‪ ,).‬בשביל ארבעה עונות המאורות לוקין‪ .‬ואין הכוונה כמו‬ ‫ובני אדם ביציע השלישית‪ .‬מכאן אתה למד ששלשים ושתים מיני‬ ‫שחשבו רבים שהוא קדרות שמשיי וירחי‪ ,‬שחושבים אותו הזמן ורגע ומקומו לפי מהלך וטיב סבובם‪ ,‬כי‬ ‫עופות בארץ"‪ .‬אלא שכבר נתקשה בביאור הרד"ל שם‪" :‬המאמר‬ ‫תמוה איך נלמד מכאן‪ ...‬גם באמת הדבר תמוה לומר שלא יהיה מיני‬ ‫זה באמת בא לפי חשבון‪ ,‬ואינו באמת ליקוי המאורות‪ ,‬כי אם יעשה אדם מחיצה בפני נר שלא יבהיק‬ ‫עופות רק ל"ב‪ ,‬שהרי כ"ד מיני עופות טמאים כתובין בתורה עם‬ ‫אורו‪ ,‬וכי זה ליקוי לנר‪ ,‬הלא הנר דולק כדרכו‪ ,‬רק המניעה מהמקבל שמסך מבדיל בינותם‪ ,‬וכן הדבר‬ ‫ריבוי ד'למיניהן'‪ ,‬כדאיתא בחולין (סג‪ ,):‬ואמרינן שם דעופות טהורים‬ ‫בליקוי חמה ולבנה‪ ,‬כי אין העדר אור במאורות ההמה ‪ -‬רק הירח או צל הארץ מפסיק במאורות ההמה‬ ‫מרובים על הטמאים‪ ,‬ואמרינן שם ובירושלמי סוף פרק רביעי‬ ‫דתענית (ה"ה)‪ ,‬לעופות טהורים אין מספר‪ ,"...‬ראה שם מה שביאר‪.‬‬ ‫שלא אפשר ליושבי הארץ ליהנות מאורם‪ ,‬ואין זה ליקוי מאורות‪.‬‬ ‫)ב שדרשו 'אך' ‪ -‬זה החונק את עצמו‪.‬‬ ‫אבל ליקוי מאורות האמתי שיש במאורות ההם העדר אור ומיעוט כח פעולתו‪ ,‬וכמו שמצינו לפעמים‬ ‫)ג דאיתא שם‪" :‬מאן תנא דשמעת ליה דאמר אין אדם רשאי לחבל‬ ‫כתמים שחורות וכדומה בשמש וירח ואותו מקום הוא נעדר‪ ,‬וזה אינו תלוי בחשבון וסבה וטעם לדעת‬ ‫בעצמו‪ ,‬אילימא האי תנא הוא‪ ,‬דתניא 'ואך את דמכם לנפשותיכם‬ ‫איך ואימת יהיה‪ ,‬רק אצבע אלקי"ם הוא לפרקים‪ ,‬וזהו ליקוי המאורות שידברו בו חכמינו ז"ל‪ ,‬וזהו‬ ‫אדרש'‪ ,‬רבי אלעזר אומר‪ ,‬מיד נפשותיכם אדרש את דמכם‪ ,‬ודלמא‬ ‫א‬ ‫שבא בעון יושבי ארץ‪ ,‬כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שם) באריכות כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קטלא שאני"‪ .‬ומשמע מהגמרא ומהמדרש הנ"ל שמהפסוק לומדים‬ ‫רק על הריגה או חנק ולא על חבלה‪.‬‬ ‫סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫עניני שבת באגדה ובהלכה‬ ‫אם מלאכות נחשבות מפורשות בתורה‬ ‫איתא בשבת (קמח‪ ,):‬הנח לישראל מוטב שיהו שוגגין‬ ‫ואל יהו מזידין וכו'‪ ,‬לא שנא בדרבנן ולא שנא‬ ‫פרק כ (א)‬ ‫בדאורייתא‪ ,‬דהא תוספת דיום הכיפורים דאורייתא‬ ‫היא‪ ,‬וקא חזינן להו דקאכלי ושתו עד שתחשך‪ ,‬ולא‬ ‫לא תעשה כל מלאכה‬ ‫אמרינן להו ולא מידי‪.‬‬ ‫והני מילי בדבר שאין מפורש בתורה‪ ,‬כמו שכתבו‬ ‫ענין 'מלאכה' מסר הכתוב לחכמים‬ ‫הנמנע ממלאכה בשבת‬ ‫הראשונים (ראה רשב"א ביצה ל‪ .‬ד"ה וקא; רא"ש שם פ"ד‬ ‫והם נראה להם לתלות במשכן‬ ‫מרויח כפלים בחול‬ ‫סימן ב)‪.‬‬ ‫איתא בשבת (מט‪ ,):‬הא דתנן (שם עג‪ ).‬אבות מלאכות‬ ‫הנה מה שאין האדם עושה מלאכה בשבת ויום טוב‬ ‫ועיין שו"ת חות יאיר (סימן קסד ד"ה ולענין) מה‬ ‫ארבעים חסר אחת‪ ,‬כנגד מי‪ ,‬אמר רבי חנינא בר חמא‪,‬‬ ‫להרויח ‪ -‬אינו מפסיד בזה‪ ,‬כי לעומת זה בחול ‪-‬‬ ‫שכתב שם במלאכת צידה בשבת‪ ,‬דחשוב לעניין‬ ‫כנגד עבודת המשכן (אותן המנויות שם בפרק כלל גדול‬ ‫מלאכתו מתברכת ומרויח בה כפלים גם בעד השבת‬ ‫זה אינו מפורש‪ ,‬עיין שם‪ .‬ואינו מוכרח‪ ,‬דלא דמי‬ ‫(שם) היו צריכין למשכן‪ ,‬ופרשת שבת נסמכה לפרשת‬ ‫ויום טוב‪ ,‬כי זהו ענין 'לחם משנה' (שמות טז‪ ,‬כב)‪,‬‬ ‫לתוספת יום הכיפורים דאינו מפורש כלל‪ ,‬ומה שאין‬ ‫מלאכת המשכן ללמוד הימנה‪ ,‬רש"י)‪.‬‬ ‫וכמאמר הראב"ע בשירו (פיוט כי אשמרה שבת)‪ ,‬הנה‬ ‫כן איסור המלאכה הרי נתפרש בתורה (ראה שמות‬ ‫לדור ראשון נתן קדושי מופת‪ ,‬בתת לחם משנה‬ ‫לה‪ ,‬ב)‪ ,‬וההלכה למשה מסיני פירשה רק מהו הנקרא‬ ‫פירוש‪ ,‬דמדכתיב סתם (שמות כ‪ ,‬י) 'לא תעשה כל‬ ‫בששי‪ ,‬ככה בכל ששי יכפיל מזוני‪.‬‬ ‫'מלאכה'‪.‬‬ ‫מלאכה'‪ ,‬ולא נתפרש מהו הנקרא 'מלאכה'‪ ,‬לא מסרו‬ ‫גליוני הש"ס שבת קמח‪ :‬ד"ה ולא‬ ‫שב דנחמתא אות ד פיסקא ז‬ ‫הכתוב אלא לחכמים‪ ,‬ולא נראה לחכמים שיהיה נקרא‬ ‫'מלאכה' ‪ -‬רק אותם המלאכות שהיו במשכן‪ ,‬ספר‬ ‫יריאים (סימן קב; בדפו"ח סימן רעד ד"ה ואמרינן)‪.‬‬ ‫אם בעינן שתהא המלאכה‬ ‫ויש חידוש‪ ,‬כי מלאכות שבת מסרן הכתוב‬ ‫ממשכן ילפינן‬ ‫דווקא באותו חפץ שהיה במשכן‬ ‫לחכמים‪ ,‬ובמלאכות יום טוב מצינו ג"כ כן‪ ,‬עיין‬ ‫מצינו בתוספות שבת (צד‪ .‬ד"ה שהחי)‪ ,‬דהא דפטורין‬ ‫מרדכי ביצה (רמז תרמג) דהתורה התירה מלאכת אוכל‬ ‫טעם מופלא למה שלומדים‬ ‫אהוצאת בעלי חיים בשבת (ראה שם)‪ ,‬היינו משום‬ ‫נפש שמלישה ואיליך (ראה ירושלמי ביצה פ"א ה"י)‪ ,‬ומסרן‬ ‫מלאכות שבת מהמשכן‬ ‫דכלהו מלאכות ממשכן גמרינן (ראה שם מט‪ ,):‬ולא היו‬ ‫הכתוב לחכמים לידע מלאכה הדומה מלישה ואיליך‪,‬‬ ‫עיין ספר תורת העולה להרמ"א ז"ל (ח"א פרק ה‬ ‫נושאין דבר חי במשכן‪ ,‬שהתחשים ואילים היו הולכין‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומלאכות חול המועד גם כן מסרן הכתוב‬ ‫ד"ה ולדעתי)‪ ,‬דזהו העניין מה דילפינן מלאכת שבת‬ ‫ברגליהם כו'‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫לחכמים‪ ,‬כמבואר בחגיגה (יח‪ .).‬הרי מלאכות שבת‬ ‫ממשכן‪ ,‬ולא חשוב מלאכה לעניין שבת רק מה שהיה‬ ‫ויום טוב וחול המועד כולם בם שיווי בעניין זה של‬ ‫במשכן (שבת מט‪.):‬‬ ‫ואף דחייבין בשבת גם על הוצאת כל שאר דברים‬ ‫מסירת הכתוב לחכמים‪.‬‬ ‫שלא היו במשכן כלל (ראה שם עו‪ ;.‬עו‪ ,):‬וכן בכל‬ ‫והטעם‪ ,‬דשביתת שבת הוא זכר למעשה בראשית‬ ‫המלאכות לא בעינן דווקא שתהיה המלאכה נעשית‬ ‫ועיין ריטב"א ראש השנה (יב‪ :‬ד"ה וא"ת מפני) דכתב‪:‬‬ ‫‪ -‬למה ששבת השם יתברך ממלאכת בריאת עולמו‬ ‫באותו דבר עצמו שהיה במשכן (ראה שם צד‪ :‬קב‪.):‬‬ ‫ועוד היה נראה לומר‪ ,‬כי הטעם שקבעו חכמים שבט‬ ‫(ראה שמות כ‪ ,‬י‪-‬יא)‪ ,‬ועל כן צריך האדם גם כן לשבות‬ ‫ראש השנה לאילן (ראה שם ב‪ ,).‬וקבעו תשרי לתבואה‬ ‫מאותם המלאכות שהיו בבריאת העולם‪ ,‬כמו ששבת‬ ‫ועל כרחך צריך לומר‪ ,‬דכל חפצים שבעולם כולם‬ ‫(ראה שם ח‪ ).‬כו'‪ ,‬וכל הדברים האלו הכתוב מסרם‬ ‫סוג אחד הם‪ ,‬וכיון דהיתה מלאכה במקצתם במשכן‬ ‫הוא יתברך ממלאכות אלה‪.‬‬ ‫לחכמים כרוב דינין של תורה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ -‬שפיר אותה המלאכה נוהגת גם בכל שאר הדברים‪,‬‬ ‫ואך איככה נוכל לידע עניין המלאכות שהיו‬ ‫ומה שאין כן בעלי חיים מפני חשיבות חיותם ‪ -‬הם‬ ‫טעם הדברי חיים‬ ‫בבריאת העולם לשנשבות מהם‪ ,‬ועל כן ידעינן זה‬ ‫סוג בפני עצמן‪ ,‬ועל כן שפיר כיון דהוא סוג בפני‬ ‫ללימוד מלאכות שבת ממשכן‬ ‫ממשכן‪ ,‬דבניין המשכן עניינו גם כן כבריאת העולם‬ ‫עצמו‪ ,‬ולא מצינו הוצאה בסוג זה במשכן‪ ,‬לכן שפיר‬ ‫‪ -‬דהוא עולם קטן (ראה תנחומא פרשת פקודי סימן ב; רבינו‬ ‫ובספר דברי חיים להרב הקדוש מה"ר חיים מצאנז‬ ‫בחיי שם לח‪ ,‬כא ד"ה וע"ד ‪ -‬ד"ה ובפרקי)‪ ,‬ועל כן אותם‬ ‫אין שם מלאכת הוצאה בסוג זה‪.‬‬ ‫שו"ת בן פורת ח"א‬ ‫ז"ל (חנוכה דף מב‪ :‬ד"ה ועד"ז) כתב‪ ,‬דטעם הא דבעינן‬ ‫המלאכות שהיו בבניין המשכן‪ ,‬הן היו גם כן בבריאת‬ ‫סימן ו אות ג ד"ה עוד יש לדון‬ ‫מלאכות שהיו במשכן‪ ,‬מפאת דשביתת שבת הרי הוא‬ ‫העולם בהכרח‪ ,‬ומאותם המלאכות איפוא הוא ששבת‬ ‫זכר למה ששבת השם יתברך בשבת ממלאכת בריאת‬ ‫הוא יתברך בבריאת עולמו‪ .‬ועל כן צריך האדם‬ ‫עולמו (ראה שמות כ‪ ,‬י‪-‬יא)‪ ,‬והמשכן מבואר בראשונים‬ ‫לשבות גם כן מאלו המלאכות דייקא‪ ,‬כמו ששבת‬ ‫(ראה רמב"ן כי תשא לא‪ ,‬ב; רבינו בחיי פרשת פקודי לח‪ ,‬כא ד"ה‬ ‫אם חנקו את האלים‬ ‫הוא יתברך מהם בבריאת העולם‪ ,‬עד כאן תוכן דברי‬ ‫וע"ד ‪ -‬ד"ה ובפרקי) דהוא עולם קטן‪ ,‬ונכלל בו בדקות‬ ‫התורת העולה שם בזה‪.‬‬ ‫מאדמים או שחטו אותם‬ ‫כל המציאות הנברא כולו‪ ,‬ועל כן אותם המלאכות‬ ‫עיין רש"י שבת (עה‪ .‬ד"ה שוחט)‪ ,‬שהיה מותר לחנוק‬ ‫שהיו במשכן מובן ממילא שהיה עניינם בבריאת עולם‬ ‫והוא טעם מופלא להא דילפינן מלאכות שבת‬ ‫האילים מאדמים לצורך העורות במשכן‪ ,‬אף דאפשר‬ ‫הגדול גם כן‪ ,‬ועל כן מהם הוא שצריך שביתה‪ ,‬עד‬ ‫ממשכן‪ ,‬ובעינן דווקא אותם המלאכות שהיו בבניין‬ ‫בשחיטה‪ .‬ואולם ברש"י שם (קז‪ :‬ד"ה מאלים) כתב‪,‬‬ ‫כאן דבריו ז"ל‪.‬‬ ‫המשכן‪.‬‬ ‫דהאלים נשחטו למלאכת המשכן בשביל עורותיהן‪,‬‬ ‫גליוני הש"ס שבת מט‪ :‬ד"ה כנגד‬ ‫אוצרות יוסף דרשה לשבת שובה פיסקא ריא‬ ‫גליוני הש"ס שבת סז‪ :‬ד"ה קעבר‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫שביבי יוסף‬ ‫אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים‬ ‫המפוזרים בתורת רבינו זי"ע‬ ‫כשאביו אומר לו לעשות איסור ‪ -‬אם יש כלל מצות הכיבוד אב‬ ‫"נסתפקתי‪ ,‬אם יש מצות כיבוד אב כשאומר לו לעשות דבר אסור‪ ,‬אלא שאין בכח המצוה לדחות האיסור‪ ,‬או אין מצוה כלל וכלל‪ .‬ויש נפקותא‬ ‫בספק זה לענין נודר על דעת רבים מדבר‪ ,‬וציוהו אביו לעשות הדבר שאסרו על עצמו בנדר‪ ,‬דאי נימא דיש מצות כיבוד אלא דאינו דוחה איסור‬ ‫הנדר‪ ,‬על כל פנים יש לחכם להתיר לו‪ ,‬דהויא לה ההתרה לדבר מצוה‪ ,‬ומה שאין כן אם אין מצוה כלל לשמוע לאביו‪ ,‬אין כאן דבר מצוה להתיר‬ ‫גליוני הש"ס יבמות ו‪ .‬בתוספות ד"ה שכן‬ ‫עבורו"‬ ‫הבטיח רבינו‪" :‬כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ‪ -‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫ב‬ ‫(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו ‪ -‬ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)‬ ‫אוצרות יוסף‬ ‫עיונים בספרי רבינו‬ ‫נהפכת להיות האשה המתגרשת‪ ,‬ואיננה עוד שליח‬ ‫הבעל המגרש‪ ,‬על כן לא מהני שליחות‪ ,‬ועיין שם‬ ‫בתוספות בגיטין (ד"ה והא)‪ ,‬דלפי פירושם גם כן הכוונה‬ ‫ׁש ֵֹפ ְך דַּ ם ָה ָא ָדם ָ ּב ָא ָדם דָּ מוֹ יִ ּׁ ָש ֵפ ְך (ט‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬דבעינן דגם רגע אחרי עשיית המעשה עדיין יהיה‬ ‫שליח המשלח‪ ,‬עיין שם היטב‪.‬‬ ‫ולפי זה נראה‪ ,‬דכמו דבעינן דגם רגע אחרי עשיית‬ ‫ביאור חדש בסברת‬ ‫מעשה השליחות עדיין יהיה שליח המשלח ‪ -‬דומיא‬ ‫דתרומה וקדשים דמינייהו ילפינן דין שליחות‪ ,‬הכי‬ ‫'דברי הרב התלמיד דברי מי שומעין'‪,‬‬ ‫נמי בעינן דגם רגע לפני עשיית מעשה השליחות כבר‬ ‫יהיה שליח המשלח ‪ -‬דומיא דתרומה וקדשים‪ ,‬דמיד‬ ‫ובענין שליח לדבר עבירה בבן נח‬ ‫שקיבל עליו לתרום ולהקדיש עבור המשלח‪ ,‬הרי הוא‬ ‫נעשה שלוחו‪ .‬מה שאין כן בדבר עבירה‪ ,‬דנעשה שליח‬ ‫~ מתוך‪ :‬בית האוצר מערכת א כלל עט ~‬ ‫המשלח רק עם מעשה השליחות יחד וכנ"ל‪ ,‬על כן‬ ‫שפיר לא מהני שליחות‪.‬‬ ‫וזה כוונת דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי‬ ‫מתחלה לעבור‪ ,‬עם כל זה אין נעשה חשוד רק משעת‬ ‫אין שליח לדבר עבירה ‪ -‬יש לזה שלשה טעמים‪:‬‬ ‫שומעין‪ .‬דכיון דדברי הרב כו'‪ ,‬אם כן אסור לו לעשות‬ ‫המעשה‪ ,‬דאין אדם נעשה חשוד למפרע‪ ,‬וכמבואר‬ ‫א) הלימוד ממעילה וטביחה ומכירה (קידושין מג‪ .).‬ב)‬ ‫המעשה‪ ,‬ויש לנו להחזיק שלא יעשה המעשה‪ ,‬ונמצא‬ ‫בש"ך יורה דעה (סימן א ס"ק ח) דשוחט שהמיר אין‬ ‫משחוטי חוץ (שם)‪ .‬ג) דדברי הרב ודברי התלמיד דברי‬ ‫שנעשה שליח רק עם עשיית המעשה יחד ‪ -‬לא‬ ‫שחיטתו נאסרת למפרע‪ ,‬דאמרינן השתא הוא דאיתרע‬ ‫מי שומעין (שם מב‪.):‬‬ ‫רגע קודם לה‪ ,‬ועל כן לא מהני‪ ,‬דומיא דהך דלא‬ ‫ונתקלקל‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ודע‪ ,‬דסברא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי‬ ‫חזרה שליחות כו' דבעינן דיהיה שליח גם רגע אחר‬ ‫ואם כן הכא נמי‪ ,‬נהי דהמחשבה ורצון היה לו‬ ‫שומעין‪ ,‬לולי פירוש רש"י (בבא מציעא י‪ :‬ד"ה בר) א‪ ,‬היה‬ ‫המעשה וכנ"ל‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬כי הדברים עמוקים ונכוחים‬ ‫מתחלה‪ ,‬עם כל זה אמרינן דמתחלה אילו היה בא‬ ‫אפשר לומר עוד חקירה בהסברת הדבר‪.‬‬ ‫בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫לעבור היה חוזר ולא היה עובר בפועל‪ ,‬ורק בשעת‬ ‫החשוד על מחשבה אינו‬ ‫המעשה הוא דאיתרע ונתקלקל לעבור בפועל‪ .‬דכיון‬ ‫נעשה חשוד על מעשה‬ ‫יש שליחות לעבודה זרה‬ ‫דאין נעשה חשוד מן המחשבה על המעשה‪ ,‬וגם‬ ‫דהמחשבה מצטרפת למעשה‬ ‫דהנה קיימא לן (בכורות ל‪ ;.‬רמב"ם הלכות משכב ומושב‬ ‫אין נעשה חשוד למפרע‪ ,‬אם כן ממילא רק משעת‬ ‫פ"י ה"ט)‪ ,‬דהחשוד על הקל אינו חשוד על החמור‪,‬‬ ‫ועל פי זה‪ ,‬יש ליישב דברי הלחם משנה הלכות‬ ‫המעשה הוא דנעשה חשוד על המעשה‪ ,‬לא משעת‬ ‫ואם כן כל שכן דחשוד אמחשבת עבירה אין נעשה‬ ‫עבודת כוכבים (פ"ג ה"ט) שכתב‪ ,‬דכיון דהאחר עשאו‬ ‫המחשבה הקדומה‪ ,‬ושעת המחשבה עדיין לה שפיר‬ ‫חשוד על ידי כן לעשות העבירה ההוא בפועל‪ .‬וכגון‬ ‫(לעבודת כוכבים) בשליחותו‪ ,‬הוי כאילו עשאו הוא וחייב‪,‬‬ ‫חזקת הכשרות שלא היה אז בר הכי לעבור בפועל‪,‬‬ ‫אם רצה לאכול אכילת איסור‪ ,‬ומחמת אונס לא עלה‬ ‫עכ"ל‪ .‬וקשה‪ ,‬הא אין שליח לדבר עבירה‪ ,‬וכבר העירו‬ ‫ולא היה רצונו האמתי אז לעבור בפועל‪ ,‬ואילו היה‬ ‫בידו‪ ,‬עדיין אין נעשה חשוד לאכילת איסור ההוא‪,‬‬ ‫בזה (ראה שו"ת מהר"ם די בוטון סימן סד ד"ה עוד שאלת;‬ ‫בא אז בשעה ההוא לעשות מחשבתו‪ ,‬היה חוזר בו ולא‬ ‫כיון דעדיין לא היה לו רק רצון לעבור‪ ,‬ולא עבר‬ ‫מרכבת המשנה הלכות עבודה זרה שם)‪.‬‬ ‫היה עובר‪ ,‬ודו"ק היטב מאוד‪.‬‬ ‫עדיין בפועל‪ ,‬ואם כן יוכל להיות שאילו יבוא לעשות‬ ‫ולהנ"ל יש לומר‪ ,‬דכיון דהא דאין שליח לדבר‬ ‫גם לפני המעשה צריך שיהיה שליח‬ ‫המעשה בפועל‪ ,‬יתעורר טבע נפשו ‪ -‬נפש הישראלי‬ ‫עבירה היינו משום דעל ידי המחשבה ורצון אין‬ ‫ולכן בדבר עבירה לא מהני שליחות‬ ‫הקדושה ‪ -‬ולא יתנהו לעבור בפועל‪ ,‬ועל כן אין נעשה‬ ‫נעשה חשוד‪ ,‬אם כן יש לומר‪ ,‬דזהו רק בכל התורה ‪-‬‬ ‫חשוד ממחשבה ורצון אגוף המעשה‪ ,‬וכמובן‪.‬‬ ‫דמחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה‬ ‫ולפי זה נמצינו למידין‪ ,‬דשליח המשתלח לדבר‬ ‫עבירה‪ ,‬אם כן כיון דדברי הרב ודברי התלמיד דברי‬ ‫ועיין תוספות כתובות (עב‪ ,).‬דאהא דתנן שם‪ ,‬ואלו‬ ‫(קידושין לט‪ ,):‬מה שאין כן בעבודה זרה דגם המחשבה‬ ‫יוצאות שלא בכתובה כו'‪ ,‬מאכילתו שאינו מעושר כו'‪,‬‬ ‫מצטרפת למעשה מ'למען תפוש את בני ישראל‬ ‫מי שומעין ‪ -‬ואסור לו לעשות העבירה‪ ,‬אם כן אף‬ ‫שקיבל השליח עליו לעשות העבירה‪ ,‬עם כל זה אמרינן‬ ‫ובגמרא‪ ,‬היכי דמי‪ ,‬אי דידע ‪ -‬נפרוש‪ ,‬אי דלא ידע‬ ‫בלבם' (יחזקאל יד‪ ,‬ה)‪ ,‬וכמבואר בקידושין (שם)‪ ,‬על כן‬ ‫‪ -‬מנא ידע‪ ,‬כתבו ז"ל (ד"ה אי)‪ ,‬וז"ל‪ :‬תימא‪ ,‬דלוקמא‬ ‫כיון דגם המחשבה עבירה‪ ,‬לכן שפיר מחזקינן בחושב‬ ‫דאין זה רצון האמתי שלו‪ ,‬ובבואו לעשות המעשה‬ ‫יחזור בו ולא יעשה‪ .‬ונמצא שלא נעשה עדיין שליח‬ ‫כגון דידע ופרש‪ ,‬אבל היא היתה רוצה להאכילו‪ ,‬שלא‬ ‫ורוצה לעשות עבודת כוכבים וקיבל עליו לעשותה ‪-‬‬ ‫היתה סבורה שהוא יודע כו'‪ .‬ונראה לרשב"א‪ ,‬דמה‬ ‫דיעשה אותה בפועל‪ ,‬ושפיר נעשה שליח מקודם‪ ,‬ולכן‬ ‫כלל ברצונו האמתי‪ ,‬ורק בשעה שעושה המעשה‪ ,‬דאז‬ ‫הוא שנתקלקל לעבור בפועל‪ ,‬לא למפרע‪ ,‬רק בשעה‬ ‫שרצתה להאכילו אינה יוצאת בלא כתובה‪ ,‬דיכולה‬ ‫שפיר יש שליח לדבר עבירה‪ ,‬ודו"ק ב‪.‬‬ ‫לומר משחקת הייתי‪ ,‬ואם היית בא לאכול הייתי‬ ‫ההוא ועם המעשה יחד וכנ"ל‪ ,‬ואם כן נמצא שהוא‬ ‫יש שליח לדבר עבירה בבני נח‬ ‫נעשה שליח רק אז עם עשיית מעשה השליחות יחד‪,‬‬ ‫מונעת אותך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דהמחשבה מצטרפת למעשה‬ ‫וכמובן‪.‬‬ ‫ולפי דברינו הנ"ל יש לומר‪ ,‬דאפילו אין אומרת‬ ‫ועל פי זה יובן גם כן מה שכתב היפה תואר ז"ל‬ ‫והנה בגיטין (כד‪ ).‬איתא‪ ,‬דנותן גט לאשתו ואומר‬ ‫משחקת הייתי‪ ,‬עם כל זה אין נעשה חשודה ‪ -‬על‬ ‫פרשתנו (ב"ר לד‪ ,‬יט ד"ה ע"י)‪ ,‬דבבני נח יש שליח‬ ‫לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם‪ ,‬וכי מטית‬ ‫ידי מה שנתנה לו לאכול והיה לה מחשבה ורצון רע‬ ‫לדבר עבירה‪ ,‬וכמבואר במדרש (שם לד‪ ,‬יד)‪' ,‬שופך‬ ‫התם הוי שליח לקבלה וקבלי את גיטך‪ ,‬לא מהני‪,‬‬ ‫‪ -‬להכשיל באיסור‪ ,‬כיון דעדיין לא הכשילה בפועל‪,‬‬ ‫דם האדם באדם' ‪ -‬היינו על ידי שליח ‪' -‬דמו ישפך'‪,‬‬ ‫משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל‪ .‬וברש"י (ד"ה‬ ‫ויוכל להיות דכשהיה בא לאכול‪ ,‬שאז הוא שהיה‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫והא)‪ :‬שליח לא מיקרי אלא המשתלח מזה לזה‪ ,‬שראוי‬ ‫נעשה ממנה ההכשלה בפועל‪ ,‬אזי היה מתעורר טבע‬ ‫לחזור לשולחו לומר עשיתי שליחותך לחברך‪ ,‬וזו‬ ‫כשרותה‪ ,‬והיתה חוזרת בה‪ ,‬ולא היתה מניחתו לאכול‪.‬‬ ‫ולפי הנ"ל מובן הטעם‪ .‬דהא בעובדי כוכבים‬ ‫אינה ראויה לחזור‪ ,‬שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה‪,‬‬ ‫גם כשעובר עבירה בפועל‬ ‫נמי הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה רעה למעשה‪,‬‬ ‫ואחר כך נעשית היא בעל המעשה‪ ,‬ובטל השליחות‬ ‫אינו חשוד אלא משעת המעשה‬ ‫וכמבואר בתוספות קידושין שם (לט‪ :‬ד"ה מחשבה) בשם‬ ‫קודם שתחזור‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫המדרש (ראה ירושלמי פאה פ"א ה"א)‪ ,‬עיין שם‪[ ,‬ובלאו‬ ‫והנה לפי דברינו הנ"ל ‪ -‬דאין נעשה חשוד על ידי‬ ‫הכי אין חזקת כשרות בעכו"ם (ים של שלמה יבמות‬ ‫והכוונה‪ ,‬דשליחות ילפינן מתרומה וקדשים‬ ‫המחשבה ורצון לעבור בפועל‪ ,‬דאמרינן דאילו היה בא‬ ‫פט"ז סימן יט)‪ ,‬וראוי לנו לומר דמשקיבל עליו לעשות‬ ‫(קידושין מא‪ ,):‬ובעינן דומיא דהתם‪ ,‬דגם רגע אחרי‬ ‫לעבור בפועל‪ ,‬היה מתעורר הרצון הישראלי הפנימיי‬ ‫העבירה וודאי יעשה]‪ ,‬ועל כן שפיר בבני נח יש שליח‬ ‫עשיית מעשה השליחות עדיין הוא שליח המשלח‪ ,‬מה‬ ‫הטוב‪ ,‬ולא היה מניחו לעבור‪ .‬אם כן ממילא גם‬ ‫לדבר עבירה‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬ובאתי רק להעיר‪.‬‬ ‫שאין כן בהך דגיטין‪ ,‬דאחרי עשיית מעשה השליחות‬ ‫עובר בפועל‪ ,‬אף על גב דהיו לו המחשבה ורצון עוד‬ ‫)א שכתב‪" :‬שאף הוא מוזהר על הדבר‪ ,‬התם פטור השולח דאמרינן ליה 'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין'‪ ,‬ולא היה לו לעשות"‪.‬‬ ‫)ב המשך לשונו‪" :‬אולם בזה יש לגמגם קצת‪ .‬דנהי דבעבודה זרה הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה למעשה‪ ,‬עם כל זה סוף סוף המעשה חמורה מן המחשבה‪ ,‬וכוונת הצירוף רק לומר דגם המחשבה חטא‪ ,‬ואם‬ ‫כן על כל פנים אכתי אין ראוי להעשות חשוד מקל לחמור‪ .‬אולם באמת לא קשיא‪ ,‬דהא באמת דעת התוספות כתובות הנ"ל‪ ,‬דגם בעלמא נעשה חשוד על ידי המחשבה ורצון‪ ,‬ומחזקינן בנותנת לאכול ‪ -‬דגם‬ ‫אילו היה בא לאכול לא היתה חוזרת בה‪ .‬ועל כן אם גם נאמר כדברינו דלא אמרינן הכי‪ ,‬עם כל זה יש לחלק שפיר‪ ,‬דרק בעלמא דאין המחשבה והרצון חטא הוא דאמרינן הכי‪ ,‬דכיון דעדיין לא חטא על כן‬ ‫מחזקינן דבבואו לחטוא יחזור‪ .‬מה שאין כן בעבודה זרה‪ ,‬דגם המחשבה חטא‪ ,‬וכבר תיעב עצמו והתחיל ונכנס בחטא‪ ,‬על כן שפיר אמרינן דיגמור מחשבתו וחטאו ולא יחזור‪ ,‬ודו"ק"‪.‬‬ ‫הגיד רבינו בחיים חיותו‪" :‬מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"‬ ‫ג‬ ‫(הג"ר יעקב טייטלבוים ‪ -‬תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל ‪ -‬ששמע מפי רבינו)‬ ‫בזכרון קדוש‬ ‫בכורות כג‪-‬כט‬ ‫בשבילי הש"ס‬ ‫פנינים לפי סדר הש"ס‬ ‫תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים‬ ‫מעד נאמן טו"ב שנים ‪ -‬נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל‬ ‫לגמרי‪ ,‬ידיעה אמיתית של טהרה‪ ,‬ועל כן אין מציאות‬ ‫ביאור דברי התוספות שבלא ידע בשעת‬ ‫כמקובל בביוגראפיות רבות‪ ,‬גם במחברת הזכרונות‬ ‫לטומאה כזאת‪ ,‬ואין שייכות טומאה בעניין נסתר‬ ‫מעשה שנגע בטומאה ‪ -‬הוא טהור‬ ‫פתח נכדו של רבינו בתיאור הרקע הכללי שמאחורי‬ ‫כזה‪ ,‬כן נראה טעם דברי התוספות הנ"ל לענ"ד‪.‬‬ ‫הנה טומאה יש לה חלות רק על דברים שבפועל‬ ‫חייו ומשפחתו של רבינו‪ ,‬עיר הולדתו‪ ,‬הוריו וזקניו‪.‬‬ ‫ובנגלה‪ ,‬לא על דברים הכחניים והנסתרים‪ ,‬שהרי‬ ‫וכך כותב הנכד בתיאוריו על עיירת טארנא‪ ,‬עיר‬ ‫בית הסתרים אינו מקבל טומאה (חולין עב‪ ,):‬ומצינו‬ ‫הולדתו של רבינו‪:‬‬ ‫ביאור ההיתר באין‬ ‫חילוק בטומאה בין טומאת התהום לטומאה גלויה‪,‬‬ ‫"טארנוב‪ ,‬על נהר ביאלה‪ ,‬שהיתה קהילה קטנה‬ ‫מתכוין לגיזה והטלת מום‬ ‫דטומאת התהום קילא טפי‪ ,‬והותרה לנזיר ולעושה‬ ‫בגאליציה‪ ,‬לא נצטיינה בשום אורח חיים מיוחד‬ ‫מה שהקשה א במכתבו על סברתנו באתוון דאורייתא‬ ‫פסח (ראה פסחים פ‪.):‬‬ ‫ובשום מאורעות מיוחדים‪ .‬בשעת חלוקתה של‬ ‫(כלל כד פיסקא ג) בעניין דבר שאין מתכוין‪ ,‬דפטור‬ ‫ועיין תוספות בסוגיין (כג‪ .‬ד"ה נבילה)‪ ,‬דאהא‬ ‫פולניה‪ ,‬בשנת ה'תקל"ב‪ ,‬נעשתה גאליציה למחוז‬ ‫בכתר האוסטרי‪ ...‬בשנת ה'תר"י היו בטארנוב‬ ‫דבר שאין מתכוין מפאת דמעשה שלא בכוונה אין‬ ‫דאמרינן כאן דנבילה בטילה בשחוטות‪ ,‬כתבו הם‬ ‫כ‪ 000,02-‬תושבים‪ 000,8 ,‬מהם יהודים‪...‬‬ ‫מתייחס לאדם כלל‪ ,‬והוי כנעשה מאיליו‪ .‬והקשה‬ ‫ז"ל‪ ,‬וז"ל‪ :‬ומסיק דבטילה לעניין מגע‪ ,‬אבל לעניין‬ ‫מגמרא (כה‪ ;.‬לד‪ ):‬דאם אין מתכוין לגיזה‪ ,‬רק לתיקון‪,‬‬ ‫משא מטמא וכו'‪ .‬ותימא‪ ,‬אי דנגע בכל הזיתים‪ ,‬אמאי‬ ‫לא היתה 'חצר של רבי' בטארנוב‪ .‬החסידים‬ ‫של הרבי מסאנץ זי"ע ושל הרבי מבעלז זי"ע היו‬ ‫וכן באינו מתכוון להטלת מום‪ ,‬רק לרפואה‪ ,‬שרי‪.‬‬ ‫טהור‪ ,‬דאפילו נגע בכולם משמע דטהור ‪ -‬דומיא‬ ‫להם 'שטיבלעך' משלהם לתפילה‪ .‬הם היו רוב‬ ‫אינו קושיא‪ .‬דכל כהאי גוונא דנין על איכות‬ ‫דמשא‪ .‬ומיהו היכא דלא נגע בכולם בבת אחת‪ ,‬אלא‬ ‫החסידים שבמקום‪ ,‬ואלה שלא השתייכו לכת‬ ‫יצירת המעשה‪ ,‬דהוא הגזיזה‪ ,‬ואם אינו מתכוון לגיזה‪,‬‬ ‫נגע בזה וחזר ונגע בזה‪ ,‬אפשר דטהור‪ ,‬כיון דבכל‬ ‫חסידים כל שהיא‪ ,‬היו מתפללים בבית המדרש‬ ‫פעם שנוגע אין יודע שיהא נוגע בטומאה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫רק לתיקון‪ ,‬הוי כנגזז מאיליו‪ ,‬ומתייחס לו אך התיקון‬ ‫(ה'קלאוז')"‪.‬‬ ‫במופשט מן הגיזה‪ ,‬ונחשב שהאדם תיקן את הבהמה‪,‬‬ ‫ודבריהם נפלאו מהבין לכאורה‪ַ ,‬‬ ‫דמ ִאי בכך שאין‬ ‫בשבוע הבא אי"ה‪:‬‬ ‫אבל לא שגזזה‪ .‬וכן בהטלת מום‪ ,‬מתייחס שריפא‬ ‫אודות זקניו של רבינו‪ ,‬והשתייכותם לדרך החסידות‬ ‫יודע בשעת מעשה‪ ,‬הלא סוף סוף אחרי שנגע בכל‬ ‫האדם את הבהמה‪ ,‬אבל לא שהטיל בה מום‪ ,‬וזה‬ ‫השלש זיתים‪ ,‬הנה עתה יודע שבהכרח נגע בכזית‬ ‫פשוט‪.‬‬ ‫נבילה ונטמא‪ .‬ועל כרחך כוונתם כנ"ל‪ ,‬דכיון דלא‬ ‫שלא טבל‪ ,‬ועל כן גם בזמן הזה שאין לנו הזאה‪,‬‬ ‫ידע בשעת מעשה‪ ,‬על כן הרי הוא דבר הנסתר‪ ,‬ואין‬ ‫שפיר יש להצריכו טבילה על כל פנים לאכילת‬ ‫כל אחד ממעשי טהרה דטומאת מת‬ ‫שם מציאות טומאה‪.‬‬ ‫תרומה‪ ,‬שהרי יהיה טהור יותר אל האכילה אחרי‬ ‫מטהר קצת או רק בצירוף כולם‬ ‫הטבילה מאשר הוא לפני הטבילה‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬והארכתי‬ ‫ונהי דאם נטמא בוודאי ‪ -‬היכא דליכא רוב‪,‬‬ ‫בגמרא (כז‪-.‬כז‪ ,):‬רב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא‬ ‫להיפוך‪ ,‬אז לא בעינן ידיעה בשעת מעשה‪ ,‬וכמבואר‬ ‫בזה במקום אחר אריכות רב‪ ,‬ואין כאן מקומו‪.‬‬ ‫הוו קאזלי בארבא‪ ,‬סליק רב עמרם לאפנויי‪ ,‬אתאי‬ ‫ריש פרק קמא דשבועות (ב‪-.‬ב‪ ):‬דאפילו כשאין‬ ‫ההיא איתתא עלת קמייהו‪ ,‬אמרה להו‪ ,‬טמא מת מהו‬ ‫ידיעה בהטומאה לא בתחלה ולא בסוף ‪ -‬הוא מטמא‪,‬‬ ‫שיטבול ואוכל תרומת חוצה לארץ‪ .‬אמר ליה רב‬ ‫וצריך כפרה אם נכנס למקדש או אכל קודש‪ ,‬ושהיו‬ ‫נחמן לרמי בר חמא‪ ,‬וכי הזאה יש לנו וכו'‪ .‬אדהכי‬ ‫קרבנות מיוחדים המכפרים על טומאה כזאת שאין‬ ‫טומאת מת עודפת על שאר‬ ‫טומאות ‪ -‬ומפאת העודף נאסרת לכהנים‬ ‫אתא רב עמרם‪ ,‬אמר להו‪ ,‬הכי אמר רב‪ ,‬טמא מת‬ ‫בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף‪ ,‬עיין שם היטב‪,‬‬ ‫טובל ואוכל בתרומת חוצה לארץ וכו'‪.‬‬ ‫עם כל זה הרי היה אפשר שיהיה שם ידיעה בשעת‬ ‫ומבואר אצלינו במקום אחר‪ ,‬דרב עמרם מבואר בגמרא (כט‪ ,):‬דאין כהן מוזהר אשאר טומאות‬ ‫מעשה‪ ,‬ואילו היה יודע ממעשהו בשעת עשייתו ‪-‬‬ ‫ומחלוקתו נחלקו בסברא‪ ,‬אם טהרות דטמא מת ‪ -‬מלבד טומאת מת‪ .‬ונראה מזה‪ ,‬היות טומאת מת‬ ‫הרי היה יודע שהוא נטמא‪ ,‬ועל כן שפיר לא חשוב‬ ‫לתרומה ‪ -‬דהיינו הטבילה וההזאה והערב שמש‪ ,‬כל יש לה ענין טומאה אשר איננו בשום דבר מן‬ ‫דבר הנסתר לגמרי‪ ,‬ושפיר מטמא‪.‬‬ ‫אחת בפני עצמה אינה פועלת כלום‪ ,‬ואינו טהור המטמאים ‪ -‬כשרץ ונבילה וכדומה‪ ,‬וענין הטומאה‬ ‫כלל וכלל לתרומה ‪ -‬רק בגמר כל מעשי הטהרה‪ ,‬ההיא ‪ -‬העודפת בטומאת מת על שאר הטומאות ‪-‬‬ ‫מה שאין כן כאן‪ ,‬שבשעת הנגיעה בהזית נבילה‬ ‫דהיינו אחרי הטבילה וההזאה וההערב שמש‪ .‬ועל היא המחייבת איסור הטומאה‪ ,‬רצה לומר ‪ -‬שיהיה‬ ‫‪ -‬אדרבא הרי הוא טהור מדינא משום דאזלינן‬ ‫כן בזמן הזה שאין לנו הזאה‪ ,‬הנה הטבילה לבד אסור להטמא למת‪ ,‬מה שאין כן בשאר הטומאות‬ ‫בתר רוב‪ ,‬ורק אחרי נגיעת כל השלשה הוא שנודע‬ ‫אינה פועלת טהרה כלל‪ ,‬ואין לנו להצריכו טבילה דאין הטומאה איסור‪ ,‬וכמובן‪.‬‬ ‫למפרע שנטמא‪ ,‬ועל כן שפיר בכהאי גוונא חשוב‬ ‫דאילו היתה עצם הטומאה בהטמאו ממת שוה‬ ‫בחנם‪.‬‬ ‫נסתר לגמרי‪ ,‬כיון שהידיעה דשעת מעשה ‪ -‬אדרבה‬ ‫או אמרינן‪ ,‬דכל אחת ממעשי הטהרה אלה פועלת לטומאה אשר הוא מקבל משאר המטמאים‪ ,‬אם כן‬ ‫הרי ידע ממעשהו‪ ,‬וההיפוך הוא שידע ‪ -‬שהוא טהור‬ ‫קצת ענין טהרה על כל פנים ‪ -‬גם לתרומה‪ ,‬אלא מדוע טומאת המת אסורה ושאר הטומאות מותרות‪,‬‬ ‫מדינא‪ ,‬ולא היתה ידיעה זאת ידיעה של טעות‪ ,‬רק‬ ‫שגמר הטהרה ושלימותה ‪ -‬שיהיה ראוי לאכילת הלא גם על ידי שאר הטומאות הוא נטמא ומחלל‬ ‫ידיעה נכונה מדינא‪ ,‬דכך הרי היה הדין אז ‪ -‬דהוא‬ ‫תרומה בפועל ‪ -‬הוא רק אחרי כל המעשים‪ ,‬היינו קדושת כהונה ‪ -‬בשוה לטומאת מת‪.‬‬ ‫טהור‪.‬‬ ‫ועל כרחך דיש בטומאת מת טומאה הבלתי נודע‬ ‫אחרי הטבילה וההזאה והערב שמש‪ ,‬אבל הטבילה‬ ‫ואם כן לא לבד שלא היתה שם ידיעת טומאה‪,‬‬ ‫לבד גם כן פועלת בו טהרה מה ‪ -‬גם לתרומה‪ ,‬לנו ענינה ‪ -‬אשר איננה בשאר הטומאות‪ ,‬וטומאה‬ ‫כי אם אדרבה היתה ידיעה הפכיית של טהרה‬ ‫ואחריה ההזאה מטהרתו יותר‪ ,‬ואחריה ההערב שמש ההיא דייקא היא המחללת קדושת כהונה ‪ -‬מה שאין‬ ‫נכונה ואמיתית‪ ,‬ואילו היה בא לבית דין ונשאל‬ ‫שאר הטומאות מחללים‪ ,‬ועל כן מפאת הטומאה‬ ‫גומר טהרתו‪.‬‬ ‫אז ומספר המעשה כמו שהיתה‪ ,‬באמת הרי כך היו‬ ‫ועל כל פנים כיון שהטבילה פועלת בו גם כן ההיא דייקא ‪ -‬העודפת וישנה בטומאת מת על שאר‬ ‫מורין לו שהוא טהור ומותר בכניסה למקדש ואכילת‬ ‫מקצת טהרה לתרומה‪ ,‬אם כן ממילא כהן טמא מת המטמאים ‪ -‬היא שנאסרה טומאת המת‪ ,‬מה שלא‬ ‫קדשים‪ .‬ועל כן טומאה זאת היא נעלמת הידיעה‬ ‫שטבל‪ ,‬הוא טהור יותר לתרומה ‪ -‬מכהן טמא מת נאסרו שום שאר המטמאים וכמובן‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫לגמרי ונסתרת ‪ -‬אחרי שבעניין הידיעה הוא להיפוך‬ ‫)א נכתב‪" :‬אל כבוד איש לא ידעתי אכנהו‪ ,‬אך מכותלי מכתבו ניכר כי מופלג בתורה הוא‪ ,‬ה"ה כבוד התורני המופלג החריף ושנון מו"ה אפרים בלויגרונד נ"י בק"ק באבוב במדינת גאליציען"‪.‬‬ ‫ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים‪:‬‬ ‫"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי‪ ,‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו‪ ,‬באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל ‪ -‬מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)‬ ‫לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ולקבלת הגליון‪:‬‬ ‫טל‪ | 1800-200-855 :‬דוא"ל‪a1800200855@gmail.com :‬‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" ‪ -‬לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל ‪ -‬מאנסי יצ"ו‬ ‫‪Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com‬‬ ‫ד‬