מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — נח (2026-10-12)

ח תשפ" ז ע.י.ב.י לע"
גליון של"ד הג"ר יוסף עגיל
שה ח' זצ"ל
לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע
ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה .הקשו המפרשים מדוע הוצרך נח לטרוח בבניית התיבה ולדור בתוכה במשך כל
תקופת המבול ,הרי הקב"ה היה יכול להצילו גם באופנים אחרים .ויש לתרץ ,דהנה בשעת בניית התיבה אמר הקב"ה לנח שרוצה להביא מבול ורק הוא יהיה ניצול,
בכדי שישמעו בני דורו מה שאמר לו הקב"ה ואולי ישובו בתשובה וכמ"ש רש"י .ברם לא האמינו לדברי נח ,דאמרו דאם הקב"ה רוצה להציל את נח ,לא היה צריך
להטריחו בבניית התיבה ,דהיה יכול לילך לארץ ישראל ,דשם לא היה מבול ,או באופן אחר של הצלה .לכן בשעת כניסתו לתיבה שהיה לעיני כולם ,כמ"ש חז"ל
עה"פ "בעצם היום הזה בא נח" ,חזר הכתוב ואמר "כי אותך ראיתי צדיק לפני" ,והיינו להוכיח על פניהם מומם ולהודיע להם על טעותם ,שדוקא מפני שהוא צדיק
הטריחו הקב"ה לבנות תיבה ,משום שאם היה בא לארץ ישראל וניצול ,היו אומרים שנח בעצמו לא היה כדי להינצל ,אלא זכותא דארץ ישראל גרם ,או שהיו אומרים
שמוכרח היה שישתייר אדם אחד לקיום המין והעולם .לכך דייק הכתוב לומר "בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" ,שלכך הטרחתי אותך לבנות
תיבה ,כדי שהכל יהיו יודעים דסיבת הצלתך הוא משום שאתה צדיק ,ולא מפני שום טעמים אחרים.
עוד י"ל ,שאכן יש כאן נתינת טעם לנח מדוע מצילו דוקא באופן זה ,כי רצה הקב"ה לעשות לנח ניסים בתיבה )ע' שמו"ר ט א( ,ושידעו הכל כי הוא ראוי לניסים.
דהנה אמרו בב"מ )דף קו :(.רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ,ובא זאב וטרף ,ובא ארי ודרס ,אין אומרים אילו היה שם היה מציל ,אלא אומדין אותו ,אם יכול
להציל -חייב ,ואם לאו -פטור .ואמאי ,נימא בעל הבית לרועה :אי הוית התם -הוה מקיים בי ]בדרך נס[ גם את הארי גם הדוב הכה עבדך .משום דאמר הרועה
לבעל הבית :אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא -הוה איתרחיש לך ניסא כר' חנינא בן דוסא ,דמתיין עיזי דובי בקרנייהו )-שהדובים הביאו את העיזים בקרניהם(.
ונימא הבעל הבית לרועה ,נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא )-איני ראוי( ,לניסא זוטא חזינא )-אני ראוי( ,קשיא.
מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" gilyonmy@gmail.com 732-510-0560
'שמן המאור'
להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל ,המגיד
מסאמבור
הקודמת 'ויהי נח בן חמש מאות שנה תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש ונימא הבעל הבית לרועה ,נהי
ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת' ,ולא מדזיטשויב זי"ע דלניסא רבה לא הוה חזינא )-איני
הזכיר תיבת 'בנים' ,ובריש פרשת נח ראוי( ,לניסא זוטא חזינא )-אני
כתיב 'ויולד נח שלשה בנים את שם את כתב בהקדמת ספרו ראוי( ,קשיא.
חם ואת יפת' .וגם מה שאמר 'ויהי כי וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל ,יפתח להם ארובות והקשה בתורת חיים שם ,שעדיין
החל האדם לרוב על פני האדמה' ,מהו השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים וחיים יטען הרועה לבעה"ב ,שאם היה
לשון 'החל' ,וגם מה שאמר 'ויראו בני ושלום ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים וכו' .והשי"ת יעזור ראוי לנס קטן ,היה יכולים לעשות
האלהים את בנות האדם כי טובות הנה לכל מי שיעיין בזה הספר ,יזכה לזכך לבבו ,ויזדככו כל אבריו ,ויהיו לו נס שלא יבואו כלל הארי והזאב
וגו' ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לתוך העדר דזה נחשב לנס קטן.
לעולם' ,ואינו מובן ,והמפרשים נדחקו כולם אהובים וכולם ברורים לעשות רצון בוראם ,ויזכה לשתי ותירץ ,דיכול הבעה"ב לטעון
בו. שולחנות כשורה ,בהצלחה וטובה חיים ושמחה בתפארה ,ויגבה מזלו שהקב"ה רצה לעשות עמי נס קטן,
אך יראה כי סיפר הכתוב רחמיו יתברך, למעלה בגזירת הבורא ,ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה אבל באופן שאדע מהנס ,כי לא רצה
איך שהראה להם באצבע לעורר לבם לעשות עמי נס נסתר אלא נס
ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה .כי אם האדם מקדש
לתשובה ,כי רש"י לעיל פירש שכבש מפורסם ,כדי להודות לו ,עכ"ד.
עצמו בארבעים יום שלא להשיח שיחות חולין ולהיות דבוק בתורה ועבודה באמת
הוא יתברך מעיינו של נח שלא להוליד ולפ"ז יש לפרש שאמר הקב"ה לנח
לשמה בתשובה שלימה ,בזה פותח נח הוא הצדיק הקרוי 'נח' ,את חלון התיבה ,כי
עד חמש מאות שנה ,שאם יהיו רשעים "בא אתה וגו' אל התיבה" ,שאני
האדם יכול לפתוח כל שערי הרחמים בכח תיבות התפילה אם אומרם בקדושה.
יאבדו במבול ויהיה צער לנח ,ואם יהיו רוצה לעשות לך ניסים ,והטעם
לכן אמר 'אשר עשה' ,כלומר שעשה ותיקן חלון להתיבה ,כי זה תלוי באדם אם
צדיקים יצטרך לעשות תיבות הרבה. שאני מצילך דוקא באופן זה" ,כי
עושה חלון להתיבה ,אז פותח לו השי"ת שערי רחמים ובוקע לו חלוני רקיע.
אך נראה שגם זה ]שלא נולדו בניו אלא אותך ראיתי צדיק לפני" ,והיינו
שהיות שאתה צדיק ,אני רוצה להצילך באופן שיהיה ניכר שזה נס ,ואם היית הולך בהיותו בן חמש מאות שנה[ ,היה התעוררות ,יען כי נח התרה בהם בהיותו עדיין
בן ת"פ שנה ,כמבואר במדרש שהחל להתרות כ' שנה קודם שנולד בנו הגדול ,כמו לארץ ישראל לא היה ניכר שום נס.
עוד י"ל ,ע"פ מש"כ הרמב"ם )פ"ו דעות ה"א( וז"ל :אם היה במדינה שמנהגותיה שפירש"י עה"פ 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה' ,והם לא שמעו לו .ורש"י שם פירש
רעים ואין אנשים הולכים בה בדרך ישרה ,ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים שלכך הוליד לבן ת"ק ,כדי שלא יהיה הגדול שבהם ראוי לעונשין .והנה אחרי
בדרך טובים ,ואם כל המדינות נוהגים בדרך לא טוב ,או שאי אפשר לילך למדינה ראותם שנשתנה הטבע במה שלא הוליד עד ת"ק שנה ,ומזה יראו יקחו מוסר ,כי
טובה ,ישב לבדו יחידי שנאמר ישב בדד וידום ,עכ"ל .וי"ל דלכך מדד לו הקב"ה אפשר שגם אז היה רחוק בטבע להוליד לת"ק שנה ,שלא מצינו בדורות ההם כן,
מדה כנגד מדה ,היות שנח לא פירש עצמו מהם ,אף שראה שהם היו חוטאים ,לכך ומה גם שלא להוליד עד ת"ק ,ובת"ק תתחיל ההולדה ,זה ממפלאות תמים דעים
רצה הקב"ה שאף יראה במיתתם .וזה מה שאמר לו "בא אתה וגו' אל התיבה" ,ואם למען יאמינו כי זה יהיה לאות על הכליון שעתיד להגזר ,כדי שלא יהיה הגדול ראוי
תתמה מדוע אני מטריח אותך על כך ,ולכך הוסיף לומר לו "כי אותך ראיתי צדיק לעונשין ,וא"כ היה להם להאמין לדברי נח שהתרה בהם גזירת המבול.
ולזה בא הכתוב לומר שבהיותו בן חמש לפני בדור הזה" ,היינו לפי שרצית
מאות שנה 'ויולד נח את שם ואת חם לישב לך בדור הזה ולא פרשת עצמך
ואת יפת' ,ולא זכר 'בנים' ,כי לשון בן' תולדות הגה"צ רבי יוסף ענגיל זי"ע מהם ,משום הכי צריך שתצטער
הוא מורה על 'בנין העולם' ,כי מן הבן אהבתו של רבינו לאחיו הצעיר "איטשע" ,עברה כל גבול ,ונפשו היתה קשורה במיתתם.
נבנה העולם ,ונזכר זה בזכר ,כי הוא יותר בנפשו ,בעיקר התכתבו אחד עם השני במכתבי תורה.
מסוגל לבנות העולם ,כמו שכתוב כעבור שנים הורע מצב בריאותו של ר' איטשע ,והוא חלה ונפל למשכב .לילה
במדרש )שמו"ר א:יד( :שוטה היה פרעה אחד לאחר שרבינו עלה על יצועו ,והיה זה בשעות הבוקר המוקדמות ,התעורר
שגזר על הזכרים ולא על הנקבות ,כי בן לאחר שעה קלה והסתובב בחדרו אנה ואנה ומשנן שמו של אחיו יצחק ,כאשר
לזכות ש.ה.ב.מ.ר .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה
אחד מעבר ומוליד כמה נקבות. התעוררה הרבנית ,נכנסה אליו וביקשה הימנה שיחזור לנוח ,כי טרם יצא ידי מכל יו"ח
והנה בפרשת נח נזכר תיבת 'בנים', חובת שינה. אלה תולדות נח .במדרש תנחומא:
דכתיב 'ויולד נח שלשה בנים' ,שמורים סיפר לה רבינו ,כי ראה את אמו בחלום ,והיא היא שהעירתו משנתו וזירזתו ילמדנו רבינו על כמה עבירות נשים
על בנין העולם ,שמהם נבנה העולם' ,כי לקום ,באמור לו :כיצד תוכל לישון בשעה שאחיך יצחק חולה אנוש ונאבק על מתות בשעת לידתן ,כך שנו רבותינו
מאלה נפצה כל הארץ' .אבל כאשר זכר חייו .למחרתו הגיע טלגרם כי מצבו של יצחק בכי רע ,והוא מבקש מאחיו רבינו על שלוש עבירות נשים מתות בשעת
ענין דור המבול אשר לא לקחו מוסר לבוא אליו מיד ,רבינו לא היה ביכלתו לסדר את המעבר לעסטרייך ,אדהכי והכי לידתן ,על שאינן זהירות בנדה בחלה
ולא שמו אל לבם כי יהיה מבול לשחת נפטר האח לעולמו. ובהדלקת הנר ,ע"כ .והוא תמוה מה
כל בשר ,ולא חשבו כי 'בני' נח על שם הג"ר אלחנן היילפרן ז"ל שמע מדודו בנו של מהר"ש ענגיל זצ"ל ,כי בליל ענינו לפרשת נח .ואפשר ,דלעיל
'בנין העולם' ,כי לא שמו לבם לשוב הסתלקותו של אדמו"ר רבי יהושע מבעלזא זי"ע ,חלם רבינו שמוליכין ארון כתיב 'וירא ה' כי רבה רעת האדם
ולחשוב שמהם יבנה העולם ,לכן לא זכר מעוטף שחורים ,ועליו כתוב "ויהי בנסוע הארון" ,ולמחרתו נודע לו בארץ וגו' ויאמר ה' אמחה את האדם
'בנים' ,כי אם 'ויחי נח בן חמש מאות מהסתלקותו ,לפי החשבון היה אז רבינו בן שלושים וחמש. אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם
שנה' ,ואז 'ויולד נח את שם את חם ואת רבינו כותב בספר החלומות שלו כך :בליל הושענא רבה חלמתי שבא אצלי עד בהמה עד רמש וכו' ונח מצא חן
יפת'. הגאון ,ושאל כמה זו המחצית של תשעים ושמונה ,אמרתי לו מ"ט ,אך הוא בעיני ה' ' .ויש לדייק אחר שאמר
וא"כ היה להם להעלות על דעתם שלא התווכח עמדי ועמד על דעתו שאינה מ"ט רק חמשים ,וכאשר לא הסכמתי השחתה כוללת 'מאדם עד בהמה עד
לחינם כבש הוא יתברך מעיינו ,והיה לדבריו ,אמר :אם כך הדבר ,אין מה לעשות .ויצא ,ויתן ה' שהחלום הזה יהיה רמש' ,א"כ גם נח בכלל ,ואיך אמר 'ונח
לאות על דברי נח כי כנים המה .ולזה לטובה ,עכ"ל. מצא חן'.
סיפר הכתוב שלא היו בדור ההוא שיהיו ובשולי הדף בו רשם את החלום ,הוסיף רבינו בימים המאוחרים כך :חבל שלא ויראה שיובן על פי דברי חז"ל שאמרו
עקרים ,רק 'ויהי כי החל האדם לרוב על הבינותי ,אותו הגאון שבא אצלי בחלומי נפטר בינתים ,וידע מראש שנגזר עליו שאף נח לא היה כדאי .ומנא להו לומר
פני האדמה' ,כמעט מעת שהיו על פני הדין המר ,והיה מחפש המתקה על הקללה מצ"ח קללות "מכה אשר לא כתובה כך ,וגם מנא להו לדרוש 'בדורותיו'
האדמה בגדר 'אדם'] ,וזה שאמר הכתוב: בתורה -זו מיתת צדיקים" .ולא עלתה בידו לגנאי ,במקום שיש לדרוש לשבח .אך
כי 'החל' האדם לרוב על פני האדמה, נראה ויובן ג"כ הפסוק 'וירא הוי"ה כי
ממש מעת שנעשו בגדר 'אדם'[' ,ובנות נכדו של הגה"צ רבי יוסף ענגיל זצ"ל ר' דוד מארגנשטערן שנתגדל בביתו,
רבה רעת האדם בארץ' ,וקשה ,הרי
מספר :יום אחד הופיע אצלנו יהודי פשוט שהכירוהו בקראקא בשם "בערל הוי"ה הוא מידת הרחמים ,והיאך
יולדו להם' ,כי דורות הראשונים היו
אופה העוגות" ,ודמעתו על לחיו ,הוא שפך את מר לבו בפני רבינו כי הסתבך
מולידין לבני שש ,כמו שהיה בזמן דוד מזכירו על הפורענות .וגם מה לשון
בחובות ,וזקוק לממון רב בכדי להמשיך את המאפיה .לשאלת רבינו האם יש לו
)כדאיתא בסנהדרין סט ,(:ומה גם בדור 'רעת האדם בארץ' .אך יראה שיובן
איזה מבוא לצאת מסבך חובותיו ,הוציא מכיסו כרטיס הגרלה שרכש בשארית
ג"כ על פי מה שאמר לעיל בפרשה
פרוטותיו ,חיזקו רבינו דבל יתייאש ,ובירכו שאכן יזכה בגורל ,ולאחר מכן נודע
כי כדבריו כן היה ,ובערל זכה בסכום כספי גבוה בגורל) .אלה תולדות יוסף(.
הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב
א' חשון ב' פרשת נח
יומא דהילולא של הגה"צ רבי יוסף ענגיל זצ"ל
אם לא עכשיו אימתי?
טעמא ,לפי שבשעת לידתן הוא שעת המבול אפשר שהולידו מיד ,כמבואר
סכנה ,פנקסן מתבקרת ,ולזה ניצל דוקא עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו במדרש )ב"ר לו:א( וכו' ,ואע"פ כן השמן
בתיבה. "כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי אהיה לו לב העם הזה מלשוב.
ובזו יובן מה שדרשו 'בדורותיו' לגנאי ,וכן למליץ יושר בעולם העליון "!! ולהיות שהיה ח"ו נגזר כליה ונחרצה ,על
מה שאמרו דאפילו נח לא היה כדאי להנצל כן ראה הוא יתברך להקדים רפואה למכה
אלא שמצא חן ,והוא מובן דאם לא כן לא להשתיק קטרוג המלאכים שאמרו 'מה
היה צריך להיות טמיר ונעלם ממלאך המשחית, מצוה נדירה שהמקיים אותה נוטל שכר כנגד מהנפילים, אנוש כי תזכרנו' ,ובא המופת
כי אין לו שליטה בצדיק גמור] .ובזה מתורץ מה כמבואר בתרגום יונתן )ו:ה( שהמלאכים
שהקשה לעיל דמנא להו לומר כך על נח שאף כולם כשירדו למטה וקיבלו גשמיות עולם השפל,
הוא היה בכלל הגזירה אלא שמצא חן ,כי כיון כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(' :מצות עשה של תלמוד אזי המה 'הגבורים אשר מעולם אנשי השם',
שציוה עליו יתברך להכנס לתיבה ורק בה יוכל תורה על כל אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל ]דכיון שראו בנות האדם שהם יפות ,תעו
להנצל ,על כרחך שהיה נצרך להסתר מפני פה כולה' .וכ"כ בסעיף י' וז"ל :ללמוד פעם אחת כסדר אחריהן ולא יכלו לכבוש ביצרן[ ,ועל זה אמר
המשחית ,ואילו היה צדיק גמור לא היה נצרך ]תנ"ך[ וכל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא לעולם', הכתוב 'ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם
לזה[ .וגם יובן 'אלה תולדות נח' שלא ניצל רק וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים כמו כמו למלאכים, רצה לומר 'רוחי' הוא הכינוי
בזכות תולדותיו ,וזה שת'מים ה'יה ב'דורותיו שנאמר 'עושה מלאכיו רוחות' ,שעל ידי
מדרש רבה ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י
דוקא ,ראשי תיבות 'תבה' ,שלכך ניצול בתיבה שהמלאכים כשהפילם מלמעלה השחיתו
דוקא] .כלומר משום שלא ניצל בזכות עצמו )-זוהר( כדי שיוכל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם והתעיבו דרכם ,ממילא אין להם עוד לדון
אלא רק בזכות תולדותיו ,לפיכך היה יכול אחת בחייו ,עכ"ל. ולקטרג אל האדם 'בשגם הוא בשר' ,כלומר
המלאך המשחית לשלוט בו לולא שהיה נסתר אם מלאכים שאינם מ'בשר' לא עמדו זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה ,וקל מאד
בתיבה[. בתפקידו של מלכו של עולם ,כל שכן האדם לקיימה אם מקציבים לזה זמן מועט בכל יום ,ובזה
אשר הוא בשר' .והיו ימיו מאה ועשרים שנה',
היינו כפירוש רש"י שבשעת המבול היו בני זוכים לקיים מצוה נדירה של מצות ת"ת ששקול כנגד
עונשין לבן מאה שנה ,ומשעת מתן תורה מבן כל המצות ,ואין לשער גודל השכר שזוכים עבור זה
לע"נ הג"ר לוי יצחק ב"ר נחמן כהנא זצ"ל יא"צ ד' חשון עשרים ,וזהו 'והיו ימיו מאה' לעונשין קודם בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב
העמיד קדירה על האש ונתבשל במוצ"ש ,והמל נתפרסם לזכות י.ב.ח.ה .לנחת דקדושה מכל יו"ח שיקבלו התורה' ,ועשרים' אחר שיקבלו
בשבת ולא עשה הפריעה אם חשיב מקלקל. התורה .ונתן טעם לדבר זה ,לפי ש'הנפילים
]המשך משבוע העבר[ .עוד כתב האבני נזר דיש היו בארץ בימים ההם' ,שהם המלאכים שנפלו,
לחלק באופן אחר בין מילה ובין שחיטה ,דבמילה אע"ג דעדיין ערל הוא כל זמן א"כ אין להם עוד מקום לקטרג.
ולזה 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ' ,כי לזה אמר הוי"ה שמורה על רחמים ,שלא הסיר עור הפריעה ,אבל כיון דבידו לתקן ולעשות הפריעה ,לכן נחשב מילה
שאם במלאכים הושם תהלה )-חסרון( ,א"כ ראוי לדונן ברחמים ,וידון להם לזכות ,בפנ"ע תיקון .אבל בשחיטה אין בידו לגמור השחיטה ולשחוט סימן השני לאחר
זמן ,אלא צריך לשחוט השני סימנים בבת אחת, דאם רעת המלאכים בארץ גדלה ,כל שכן
לכן שחיטת סימן אחד לא נחשב תיקון .וז"ל: באדם ,שנצטרפו ב' סיבות ,גם שהוא אדם
עוד יש לחלק ,דבסימן אחד ]אין לומר[ דהוה קרוץ מחומר ,וגם בארץ הגשמי .וזה 'וינחם ה'
מתקן משום שבידו לגמור ,שהרי אם ישהה כי עשה את האדם בארץ' ,אפשר לפי דרש
שיעור שהייה ,לא יועיל עוד ,וחשיב חתיכת חז"ל שהוא לשון תנחומים ,דהיה תנחומיו
סימן אחד מלאכה שאינה מתקיימת ,דכמות לפניו יתברך 'כי עשה את האדם' הגשמי ,גם
שהיא בטלה מאליה .אך שאין צריך ]לחילוק[ 'בארץ' ,ועל ידי צירוף שניהם ישאיר להם
זה כלל ,עכ"ל. שארית פליטה בארץ.
והנה הרמב"ם )פ"ב שגגות ה"ט( כתב ,וז"ל :אומן 'ויתעצב אל לבו' ,כי נצטער הוא יתברך אל
שבא למול לפנות היום ביום השבת ,ואמרו לו לבו של אדם ,למה שההכרח לגזור כליה
לא נשאר פנאי ביום כדי שתמול ,ואם תתחיל בשביל מה 'שיצר מחשבות לבו רק רע כל
למול לא תשלים עד יציאת השבת ונמצאת היום' ,וכמו שאמרו )סנהדרין מו (.שהקב"ה
חובל בשבת ולא עושה מצוה ,ואמר רגיל אני מצטער על דמן של רשעים ,ואומר 'קלני
וזריז ובמהרה אמול ,אם לא השלים אלא עד מראשי קלני מזרועי'.
יציאת השבת ,הרי זה חייב חטאת ,שהרי התרו ואולם הנה יתברך עורר רחמיו להשאיר
בו ,עכ"ל .והביא מזה החלקת יואב ראיה דאינו שארית בארץ' ,ויאמר ה' אמחה את האדם
חייב אלא בגמר המילה בחול ,ולא כדברי אשר בראתי מעל פני האדמה' דייקא ,והוא על
השאג"א ורעק"א הנ"ל ,דאם לא כן למה הוצרך פי מה שאמרו בזוהר בפרשתין ,כי לזה צוה
להוסיף 'אם לא השלים עד יציאת השבת'. יתברך לנח לעשות תיבה ,שלא יתראה בפני
אך שוב כתב החלקת יואב דאין ראיה מדברי המשחית ,כי כיון שניתן רשות למשחית ,גם נח
הרמב"ם ,דהרמב"ם לטעמיה )פ"ח שבת ה"ז( לא היה ניצול ,ולזה פעל ועשה הוא יתברך
דחובל חייב משום מפרק הדם מחיבורו ,ואין שינצל ע"י התיבה שלא יתראה בפני
חיוב אלא ביש בדם כגרוגרות .וא"כ קשה מדוע המשחית .וא"כ יש לומר שלא נגזר רק מה
אמרו דמילה מיקרי חובל ,הא אין בדם שהוא 'על פני האדמה' ,ולא מה שהוא מכוסה
כגרוגרות .וצריך לומר דמשום חשיבות דם מן העין ,לזה וגם 'נח מצא חן' להצילו באופן
ברית חייב אפילו פחות מכגרוגרות ,וכל זמן שלא יהיה בכלל הברואים שנשארו 'על פני
שלא הושלם המצוה אין כאן דם ברית ,על כן אין האדמה'.
חיוב אלא כשהושלם. ובזה מובן המשך התנחומא :ילמדנו רבינו על
והשיג עליו האבני נזר )או"ח סימן מ"ט(, כמה עבירות נשים מתות בשעת לידתן .כי
דהשיעור של גרוגרות הוא רק באוכלין ולא הטעם שנח ניצול דוקא ע"י התיבה ,הוא לפי
בחובל .וז"ל :באמת הקושיא מגרוגרות אין לה שהשטן מקטרג בשעת סכנה ,ובעידן ריתחא
טעם במילה ,דשיעור כגרוגרות הוא באוכלין, שגרמו דור המבול .וגם בנשים איכא הך
הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע ,כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו
'מגן יהיה לכל ההוגים בו'
קח לך סניגור
מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר
לע"נ הג"ר גדליה יוסף ב"ר יצחק ברינשטיין זצ"ל 'הגדרות רבי צדוק על התורה' ]ולא בנוגע חובל[ .אך כך יש לשאול ,דהא אינו
יא"צ ג' חשון )עניני הלכה( חייב אלא בצריך לדם .וצריך לומר ,דבמילה
מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים. נמי צריך לדם ברית ,אבל שיעור כגרוגרות לא
בענין 'מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו אם לא עכשיו אימתי? שייך במילה כלל .ותדע דברמב"ם )פ"ח שבת
מזידים' ,מבואר בביצה )דף ל (.דאפי'
בדאורייתא לא מחינן בהו דמוטב וכו'.
עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו! ה"ז וה"ח( מבואר למדקדק היטב דבחובל
באדם דחייב אפילו נתכוין להזיק ,משום
אך הרא"ש שם כתב בשם בעל
העיטור דוקא במידי דאתי מדרשא
"אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!! דמשכך חמתו ,אין צריך שיהיה בדם כגרוגרות.
ודוקא בבהמה שחיובו משום שצריך לדם,
כגון תוספת עינוי דיוהכ"פ ,אבל מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת ולחלב לאכילה וללפת הפת ,על כן שיעורו
במידי דכתיבא באורייתא בהדיא כגרוגרות ,משא"כ בצריך לדם ששכך בו חמתו
מחינן בהו וענשינן להו עד דפרשי, gilyonmy@gmail.com 732-
732 - 510-
510- 0560
]אין צריך שיעור של כגרוגרות[ .והוא הדין
עכ"ל .ועיין במהר"מ אלשקר )סי' ל"ה( במילה דאין שייך בו כגרוגרות ,דאין צריך
מה שחילק בזה בין איסור הניכר,
לתוספת שבת דאין איסור הניכר עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה לדם לאכילה ,אלא למצוות דם ברית ,עכ"ל.
וכ"כ האבני נזר בסימן נ"ז )אות ז'( ,וז"ל :מה
כל כך ,לכן לא מחינן בהו. שהבטחתנו! שהוקשה לך במילה איך יש בו חילול שבת
וראיתי להרב כמוהר"י אלגאזי הא אין בדם כגרוגרות ,הוא הבל ,ולמה לא
בספר ארעא דרבנן )בהשמטות פאר א נדבה פון $250פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין דקדקת ברמב"ם )פ"ח ה"ז( שכתב 'והוא
אות מ' סי' קל"ו ,ערך מוטב(, ביי די ציונים פון די פלאצקע גאון -ווארשא ,אבני נזר -סוכאטשוב, שיהיה צריך לדם וכו' ואינו חייב עד שיהיה
דהביא להקשות על דברי בעל צדקת הצדיק – לובלין ,ילקוט סופר -פאקש ,לב העברי -הר בדם כגרוגרות ,במה דברים אמורים בחובל
העיטור הנ"ל ,בשם הרב כמהר"ח
אבולעפיא ,מהא דשבת )דף נה(.
- זבול שערי יחזקאל חזון לאשרי בן ויען, - ענגיל יוסף ר' הזיתים, בבהמה וכו' אבל בחובל בחבירו אע"פ
המנוחות הר שנתכוין להזיק חייב' .ומי שאין עיניו
דאמרה מדת הדין מה נשתנו וכו' תרוטות יראה דמה שכתב ש'אינו חייב אלא
היה בידם למחות וכו' ,אמר ליה אז איר האט מקיים געווען די צוואה ,און יעצט איז די צייט פאר זיי אם כן יהיה כגרוגרות' ,היינו במקום שאינו
גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם מקיים צו זיין זייערע הבטחה! חייב אלא אם כן צריך לדם ,ואם אין בו
לא יקבלו ,ע"ש .והרי במקדש שיעור גרוגרות פטור .אבל בחובל בחבירו
ראשון היו ג' עבירות חמורות ע"ז געדענקט "מקח בלייבט מקח"! דחייב אפילו אין צריך לדם כלל ,מה שייכות
ג"ע ש"ד ,ואפ"ה כיון דידוע שאם 732-510-0560 gilyonmy@gmail.com גרוגרות .ועל כן כתב הרמב"ם האי 'במה
מיחו לא יקבלו ,אין צריך למחות. דברים אמורים' ,אחר שכתב דין שאינו חייב
ובעפרא דארעא שם בשולי עד שיהיה כגרוגרות ,וזה פשוט מאוד .ועל כן במילה שאין צריך לדם רק למצות
התינוק ,מה שייכות גרוגרות ,וכמו בחובל בחבירו ונתכוין להזיק חייב אפילו אין היריעה תירץ כמהר"י עייאש קושיא זו בחדא מתרתי ,או שמיחו על עבירות אלו
ולא קבלו ,וזה שנענשו הוא על שאר דברים שאין מפורשים ,או י"ל דאותם עבירות בדם כגרוגרות ,הכי נמי במל לצורך מצוה ,עכ"ל.
וכ"כ האבני נזר בסימן נ"ח )אות י"ג( ,וז"ל :מה שרצית לומר דמילה לא חשיב מפרק החמורות היו עושין בצנעה ,דלא פקרו כולי האי לעשותן בפרהסיא ,עכ"ד.
משום דלא הוי כגרוגרת ,ואני כתבתי בפשיטות דלא שייך בזה כגרוגרת ,ואתה ודבריו תמוהין ,דמה שתירץ ראשונה אין לו מובן כלל ,דהיתכן שבשביל שלא מיחו
אמרת שזה דבר חדש .תאמין שהוא שחוק והיתול בעיני לומר במילה שיעור על הדברים שאינן מפורשין בתורה ,יתחייבו הצדיקים מיתה ,ולא יגרע מאם היו
גרוגרת ,דשיעור גרוגרת אינו ביחוד למלאכת דש ,רק באוכלין בכל המלאכות ,עושים הדבר בפני עצמם ,הלא ג"כ לא היה משפטם ע"י מיתה ,וק"ו שלא עשו רק
ראו ושתקו .ותירוצו השני במחילת כבודו אמר להכחיש הידוע ,כי הלא נודע בכל ומילה דלאו לאכילת אדם רק להטיף דם
ספרי הנביאים איך כולם פה אחד הוכיחום ברית ,מה שייך בזה גרוגרת ,עכ"ל.
בפומבי על מעשיהם הרעים שעשו בפני כל עוד כתב האבני נזר )בסימן מ"ט( ,דגם גוף
ולא בושו ,גם לא שמעו בקול תוכחות סברת החלקת יואב דכל זמן שלא הושלם
הנביאים ,ורק בימי יאשיה המלך הצדיק המצוה אין כאן 'דם ברית' ,אינו נכון ,דכבר
השב לה' בכל לבו ,שמו פסיליהם אחורי בתחילת מילה מיקרי 'דם ברית' ,דאם לא כן,
הדלת והמזוזה ,אולם בימי שארית המלכים לא יועיל במה שגמר הפריעה במוצ"ש .וז"ל:
הרשעים ,הלא כולם יחד הפרו חוק לעין כל ולדידי זה אינו ,דדם הנוטף אפילו בתחילת
וכו'. מילה 'דם ברית' הוא ,דאם לא היה נחשב 'דם
אבל באמת לפי ענ"ד קושיא מעיקרא ליתא. ברית' משום שלא גמר המצוה] ,א"כ[ אף
ולפי דרכם קשה טובא על דברי בעל העיטור שגמר המילה במוצ"ש קודש ,הא לא גמר
מגמ' ביבמות )דף מט ,(:דאמרו שם ,מנשה המצוה ,דמילה בלילה אינה מילה כלל,
הרג את ישעיה ,דדן אותו מנשה בדין והרגו, ]וא"כ אף בלילה כשגמר המילה ,לא נחשב
דאמר ליה מנשה לישעיה ,משה רבך אמר 'כי 'דם ברית'[.
לא יראני האדם וחי' ,ואילו את אמרת ואף דסוף סוף כיון שהוסר מקצת הערלה
'ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא' ,ובכל ששייר ,שוב ]נימא[ דמקיים כל המצוה
זאת נשארת בחיים וכו' .אמר ישעיה ,ידענא בתחילת מילה שעשה ביום .ליתא ,דזה
ביה במנשה ,שלא יקבל את מה שאומר דומה לנזיר ששייר בגילוח שתי שערות,
ואשיב על טענותיו .ואם אומר לו ולא יקבל ושוב נשרו ואפילו אחת מהם ,לא קיים מצות
דברי ,ויהרגני ,אז הוא יהיה מזיד בהריגתי, גילוח ,כיון שבסוף נעשה מאליו .והכא נמי
בעוד שעתה הוא רק 'אומר מותר' ,שסבור לא מקיים כל המצוה בתחילת מילה שביום
הוא שכדין הוא עושה ,ונמצא אני מכשילו ע"י מילת הלילה ,דחשיב כמאליו ,אלא ודאי
להרגני במזיד ,ע"כ .והרי מנשה על שפיכת גם דם שנטף בתחילה חשיב 'דם ברית',
דמים הוא בא וזו לאו המפורש בתורה, וחייב תיכף ,עכ"ל] .המשך בשבוע הבא[.
ואפ"ה לא רצה להוכיחו איך צדקו דבריו ואין
חייב מיתה בדין כדי דלא לשויה מזיד ומוטב
וכו' ,וצע"ג על בעל העיטור לפי שיטתם.
הרה"ק רבי מחם מעדל ב"ר יוסף מרימוב זי"ע אמר:
בעודי בחיים אי מעע עם כל העולמות ,ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ר לטובת שמתי )ספר מחם ציון(.
תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א
אל 'אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה', אלא לפי ענ"ד לא דקדקו בלשון בעל
שעדיין לא חשב את העוה"ז רק ל'אהל' העיטור שהביא הרא"ש שכתב 'מחינן
עראי ,ולא לבית ,וכל מגמתו היתה להגיע בהו וענשינן להו עד דפרשי' ,דבודאי לא
לבית אל ,כי רק זה 'ביתו' .ועל זה דרשו חז"ל יעלה על הדעת כלל אף באיסור תורה
שלא ישנה אדם מאכסניא שלו ,היינו שידע החמור כשנודע לנו שאף אם נגיד להם
שכל ביתו הוא רק 'אכסניא' ,ולא דירת קבע, אלף פעמים לא יאזינו ,וגם אין בכחינו
עכ"ד. לכופם ולעונשם ,איך יעלה על לב האדם
וזה כוונת המדרש 'אלה תולדות נח' ,הה"ד לאמר דעם כל זה נמחה בהם על מה
'בית רשעים ישמיד ואהל ישרים יפריח', ולמה ,אולם הרא"ש ז"ל מיירי היכי שיש
ד'בית' רשעים ישמיד זה דור המבול, בידינו כח לכופם וידינו תקיפה על
שחשבו שהם תושבים בעוה"ז ,והרי הוא העוברים ,וכההיא דהני נשי דאכלו
להם בבחינת 'בית' של קבע ,על כן 'דרך ביוהכ"פ עד חשיכה ,דעלה קאי הרא"ש
רשעים תאבד .ו'אהל' ישרים יפריח זה נח, דידינו תקיפה על הנשים לעונשם
שהיה העוה"ז אצלו רק בבחינת 'אהל' עראי, ולהפרישם .אלא שאחר כל העונשים אם
על כן יפריח ויעמוד לעולם. יוכלו לאכול באין רואה יאכלו בשאט
נפש ,כי אך יראת העונשים עברה ראשם
לבלתי לאכול בפרהסיא ,בזו אמרינן
לזכות ר.ב.ש.ה .להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל
דבדבר שאין מפורש בתורה אין לנו
איש צדיק תמים .וברש"י :יש מרבותינו למחות בהם .אבל בדבר המפורש בתורה
דורשים לשבח ,כ"ש אם היה בדורו של כתב הרא"ש בשם בעל העיטור בדקדוק
אברהם אבינו היה צדיק יותר .וצ"ע איך לשון 'דמחינן בהו וענשינן להו עד
להעלות על הדעת כי נח אשר היה מקיים דפרשי' ,דיש לנו לעונשם ולמחות בהם
אך ורק שבע מצות ,יהיה מכריע כמו אברהם עד שיפרשו ממעשיהם מחמת יראת
אבינו אשר היה מקיים כל התורה כולה העונש .והגם שבהחבא יעשו זר
אפילו עירוב תבשילין. מעשיהם ,מ"מ עלינו לעשות מה שנוכל
אמנם רואים בזה כדאיתא במדרש )שה"ש ז' באיסור המפורש ,ולא להניחם שוגגים
י"א בד"ה ראשך עליך ככרמל( :הרש כדי שלא יהיו מזידין ,אבל ודאי במקום
שבישראל ,אם הוא עומד בדור פרוץ ,חביב שאין ידינו תקיפה ואפי' אם נמחה בהם
עלי כאליהו בהר הכרמל .כי לפום צערא לא נפרשם ,כי אין בנו כח לעונשם עד
אגרא להיות עומד בנסיון בדור רשעים כאלו ,ולסבול עלבונות ליצנות ורדיפות דפרשי ,א"כ מה יועילו מחאתינו ומדוע נשוים מזידין .וא"כ לא קשה מידי מגמרא
שלהם ,ועומד באמונתו ,אז הוא מכריע על הרבה צדיקים אשר אין להם נסיון כזה דשבת ,וכן בהך דמנשה ,שהרי לא היה בידם כח למונעם ולעונשם עד דפרשי,
בדורם ,וטוב מעט בכוונה ,וכמו חסידי אוה"ע אשר יש להם חלק לעוה"ב )עי' וידוע היה להם דאי אמרו לא מקבלי ,לכן נמנעו ולא אמרו ,כן נראה ברור.
רמב"ם ה' תשובה פ"ג ה"ה( ,כאשר אין מתבטלין ברשעת דורם. ובזה נסתלקה קושיית מהר"ש יפה )יפה תואר ר"פ צ"ו( אהא דאיתא במדרש שם
וזה היה כל זמן אשר דור המבול היה בעולם ,אז עוד היה הוא נחשב ביניהם 'איש שהיה אהרן נוטל העגל ופותרו לפניהם ,ואמר לו משה מה עשה לך העם הזה מוטב
צדיק תמים' ,אך אחר המבול אשר כבר נמחו כל הרשעים מן העולם ,אז כבר היה שידונו שוגגים וכו' .והרי בדבר המפורש בתורה לא אמרינן הכי ,ע"ש .ולמה
יכול להיות כאברהם אבינו בלא מניעה עוד ,על כן אז 'וימח את כל היקום וגו' שכתבתי לא קשה מידי ,וזה ברור) .אוצר המלך הלכות דעות פ"ו ה"ז(.
וישאר אך נח' ,לא נכתב בו עוד 'איש צדיק תמים' כקדם ,כי עתה היה צריך להיות
יותר צדיק ,הן שלא היה לו עוד מניעה ,הן אחרי כי בעיניו ראה את מעשה ה' כי
נורא לשלם לאיש כמעלליו ,על כן אז אין לו חשיבות כ"כ בצדקתו ,כאשר גם פרעה לזכות ח.ב.י.י .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח
אחרי שלקה אומר 'ה' הצדיק'. אלה תולדות נח .במדרש )פ"ל א'( :הה"ד 'בית רשעים ישמיד ואהל ישרים יפריח',
'בית רשעים ישמיד' זה דור המבול ,ו'אהל ישרים יפריח' זה נח .ויש להבין הענין.
ונראה לפי מה שפירש בספר יד יוסף )פרשת וישלח( על מה שאמרו )ברכות ס:(.
לע"נ הג"ר אברהם יוסף ב"ר מאיר רייז זצ"ל יא"צ ה' חשון מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה ,ואמר מובטח אני שאין זה
בענין עשה דשאינה זבוחה .ביו"ד )סי' ק' סעיף א'( מבואר ,דנבילה לא מיקרי 'בריה' בביתי .ובפשטות הוא פלא ,איך היה הלל מובטח שאין זה בתוך ביתו .רק הכוונה,
לענין ביטול ,מטעמא דאינה אסורה מתחילת ברייתה .וקשה דעכ"פ יאסור מכח דהלל לא החשיב העוה"ז ל'בית' ,רק כ'אהל' לשבת ,שהוא דרך וגשר לעוה"ב ,ועל
העשה דשאינה זבוחה דהוי מתחלת ברייתה )ע"ש כן לא שם לבו לצער בעוה"ז ,כיון שאין זה ביתו
בפמ"ג בשפ"ד סק"ד(. הקבוע .וזה כוונת רז"ל :מעשה בהלל הזקן
וכתב הגר"י ענגיל )אתוון דאורייתא כלל י"ד( ,וז"ל: שהיה בא 'בדרך' ,היינו שהכיר שהעוה"ז הוא
ונראה ליישב עפ"י המבואר בחולין )דף עב :(:מנין רק 'דרך' ומבוא לעוה"ב ,ושמע קול צווחה
לטריפה ששחיטתה מטהרתה )מידי נבילה( ,בהמה היינו מאנשים שיש להם צער בעוה"ז ,אמר
טמאה אסורה באכילה ,וטריפה אסורה באכילה ,מה מובטח אני היינו שיש לו מנוחה אף בצער,
בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה ,אף טריפה אין שאין זה 'בביתי' ,כיון שאין הצער בביתו
שחיטתה מטהרתה וכו' ,מה לטמאה שכן אין במינה הקבוע ,שכל העולם הוא אצלו רק כ'דרך' ,ועל
שחיטה ,תאמר בטריפה שיש במינה שחיטה ,בן כן אין להקפיד על הצער ,עכ"ד .ובדמשק
שמונה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו אליעזר )פרשת לך אות ל"ז( פירש אאמו"ר ז"ל
שחיטה .ופירש"י :טריפה הואיל ויש במינה שחיטה, את הפסוק 'ואברם כבד מאד במקנה בכסף
הילכך לא נפקא מכלל בקר וצאן) ,והויא בכלל קרא ובזהב ,וילך למסעיו מנגב ועד בית אל ,עד
ד'וזבחת מבקרך וצאנך' ,ולכן שחיטתה שחיטה המקום אשר היה שם אהלה בתחלה' ,ודרשו
לטהר מידי נבילה ,ואע"פ שאסורה משום טריפה(, חז"ל מכאן שלא ישנה אדם מאכסניא שלו.
אבל בן שמונה חי שנולד מבהמה חיה ,אין לנו לטהר והכוונה ,שאברהם אבינו אף שזכה לנחלה
אפי' נשחט ,לפי שאינו בכלל בקר וצאן) ,ולא קאי ונכסים והיה כבד מאד בכסף וזהב ,עם כל זה
'וילך למסעיו' ,וכל תכליתו היה להגיע לבית
ז' :(.אביי ורבא דאמרי תרוייהו אבל היזמי והיגי אע"ג דלא גביהי שלשה' ,הוה מקום עליה קרא ד'וזבחת מבקרך ומצאנך' ,והלכך אין לשחיטתו שם שחיטה כלל ואין
פטור משום דלא דרסי שם רבים שלא יזוקו ,אע"פ דבעלמא כל פחות משלשה מטהר מידי נבילה( עכ"ל.
הרי הוא כארץ. ומבואר בזה דקרא ד'וזבחת מבקרך ומצאנך' לא קאי כי אם אבהמה וחיה שכלו
וכן מהא דקחשיב הרמב"ם )שם פי"ד ה"ז( בחדא מחתא בסוג של 'מקום פטור' ,גם חדשיהם ,וא"כ כיון דכל זמן שלא כלו לו חדשיו ,לא קאי עליה קרא ד'וזבחת' ,א"כ
אויר רה"ר למעלה מעשרה טפחים ,משמע נמי שסובר דכל מקום פטור הוה כמו שוב גם עשה דשאינה זבוחה אינה נוהגת בו וכמובן ,וא"כ שפיר לא חשיבא נבילה
אויר רה"ר למעלה מי' שאינו חולק רשות לעצמה ,אלא שאין שם דין רה"ר. 'בריה' מכח העשה הנ"ל ,דהא אינה אסורה מכחה מתחלת ברייתה ,דהיה לה שעת
אבל הרשב"א סובר דמקום פטור חולק רשות לעצמה ,ולדידיה כשם שהוא חולק הכושר לענין עשה זאת בעודה בבטן אמה קודם כלות חדשיה.
רשות לעצמה ברה"ר ,כך יחלוק גם בכרמלית ,ולא יבטל לגבה .וכן משמע מלשונו
)שבת ק (.שהקשה שם על דברי הרמב"ם בלשון כזה :גם זה ענין מגומגם ,הלא
מקום פטור הוא מד' רשויות ,ולמה לא יחלוק גם הוא רשות לעצמה ,ויהיה בור זה לע"נ הג"ר אברהם מנחם מענדל ב"ר דוד מאיר ברנצקי זצ"ל יא"צ ב' חשון
מקום פטור ,וכי יהיה דינו חמור כשהוא בכרמלית מבור כזה שהוא ברה"ר ,עכ"ל. וזכנו לקבל שבתות וגו' מתוך מיעוט עונות .דקדק בספר הק' רצון ישראל על
ולפי מה שכתבנו תליא פלוגתתם בשינוי הנוסחא בתוספתא דהכא שבין תלמוד החרוז 'מתוך מיעוט עונות' ,דהיה לו לומר 'בלי עונות' לגמרי .ולענ"ד דהוא מוסב
בבלי ותלמוד ירושלמי ,ואולי יפרש הרמב"ם גם בתלמודא דידן שהרשות על שאמר מקודם 'מתוך עושר וכבוד' ,על זה אמר שאין כוונתו בהעושר וכבוד
הרביעית הן המבואות שאינן מפולשות ,ולא 'מקום פטור' הוא הרשות הרביעית. כהרשעים ,דלגרמיה יכוונו ,רק שאוכל לעשות צדקה וחסר בהעושר ,ועיד"ז
יתמעטו העונות ,כדכתיב 'וחטאיך בצדקה פרוק'.
לע"נ הג"ר אלעזר שמחה ב"ר אלחנן בונם ווסרמן זצ"ל יא"צ ב' חשון שמחם בבנין שלם באור פניך תבהיקם .עיין ברצון ישראל שפירש דקאי על תיקון
ונח מצא חן בעיני ה' .המפרשים מקשים עה"פ 'אלה תולדות נח' ,דהא איפה אות ברית קודש .ולפי דבריו יש לומר דר"ת של 'שמחם בבנין שלם' גימטריה 'ברת'
שכתוב 'אלה' בלי וא"ו ,פוסל את הראשונים ,וקשה מה פסל כאן ,הא בסוף הפרשה חסר יו"ד' ,אבל כשמכניסין אורח בביתו ,כמנהג בני ישראל הקדושים ,ניתוסף יו"ד,
הקודמת כתוב 'ונח מצא חן בעיני ה' ' ,וא"כ 'אלה תולדות' זהו שייך למה שכתוב ונתמלא 'ברית שלם' ,ועיד"ז 'באור פניך תבהיקם' ,שיכהה עיד"ז רושם פגם הברית
קודם בתורה ,וא"כ היה צריך לומר 'ואלה' .עוד מדקדקים דכתיב 'ונח מצא חן הרשום במצח ,ויתבטלו הקליפות שנוצרו מזה לגמרי ,אמן כן יהי רצון.
בעיני ה' ,דהיינו רחמים ,דשם הוי"ה זהו מדת הרחמים ,ואח"כ אומר הכתוב 'את
האלקים התהלך נח' ,דהיינו במידת הדין ,דהא שם 'אלקים' הוא מידת הדין. קידוש על היין' .זכור את יום השבת לקדשו ,ודרשו )פסחים קו :(.זכרהו על היין.
והנה עה"פ )קהלת ז'( 'אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה ,כי לא להבין הקפידא דיין דוקא ,נראה משום דשבת קדש סוד ותכלית הבריאה ,ועל כן
מחכמה שאלת זאת' ,מובא בספרים שמסבירים כוונת שלמה המלך ,דהיינו אל כתבו בספה"ק דגם האכילה הגשמית בשבת היא קודש ,דלזה נברא האדם שיגביה
תאמר שהימים שעבדת את ה' בניקל בלי שום יגיעה ,היו טובים ,כי לא מחכמה בא כל ה'דומם' 'צומח' 'חי' מגשמיותו ,להכלל ב'מדבר' דברי תורה ,ועיד"ז ימשיך
לך ,כי אם שאול לך מהשי"ת שמו .ועומק הדבר בזה ,כי לפעמים מאירים לאדם קדושה על עצמו ועל כל הבריאה שיהיה לו יתברך דירה בתחתונים ,דזהו 'סוד'
מלמעלה בכדי שידע למה שהוא צריך להגיע ,ואח"כ לוקחים זאת ממנו בכדי הבריאה ,ונכנס יין יצא 'סוד' ,על כן הקפידא דוקא על היין.
שיעמול בעצמו .וזה היה גם אצל נח שמצא חן בעיני ה' ,ומתוך רחמים נתן לו
מדריגות ,אבל אח"כ נלקח ממנו ,והוא שיעמול עליהם בעצמו ,וזה מידת דין מה
שלוקחים ממנו ,ולכן פסל את הראשונים ,שמה שהיה לו מקודם היה שאול
מהשי"ת ,והוא בעצמו לא עמל על זה ,ולכן פסל אותם ,עכ"ד. לע"נ הג"ר דוד ב"ר אברהם אדלר זצ"ל יא"צ ג' חשון
ואמרתי להביא ראיה לדברים האלו מדברי המקובלים ,דהנה המקובלים מקשים אם מקום פטור הוא רשות בפני עצמה .בתוספתא )ריש שבת( איתא :ארבע רשויות
דהא מבואר שיש ה' חלקים בנשמה :נפש רוח ונשמה חיה יחידה ,ואדם הראשון לשבת ,רשות היחיד ,רשות הרבים ,כרמלית ,ומקום פטור) .כן הגיה הגר"א ,וכן היא
זכה לקבל כל החמשה חלקים ,ומשה רבינו הגיע עד 'חיה' ,ורק יחידי סגולה הגירסא לפי גירסת הברייתא שהובאה בשבת דף ו.(.
שבדור יכולים להגיע עד 'נשמה' ,ובדרך כלל ב'נפש' נולדים ,ו'רוח' יכולים לקבל הנה הלשון 'ארבע רשויות' ,משמע דגם 'מקום פטור' ,הוא רשות בני עצמה .אבל
בבן י"ג שנה ביום הבר מצוה בכח לימוד התורה ,ביום עשרים שנה יכולים לקבל בירושלמי )שבת פ"א ה"א( אשר שם נעתקה תוספתא זו ,פתח ב'ארבע רשויות',
'נשמה' ,אבל אם חוטאים ,הנשמה בורחת ,וא"כ בדרך כלל רק צדיק הדור יכול וקחשיב :רשות היחיד ,רשות הרבים ,כרמלית ,והרשות הרביעית היא מבואות
להגיע ל'נשמה'. שאינן מפולשות.
גם מבואר דמי שיש לו חיה ויחידה ,בכלל לא יכול לחטוא .וא"כ קשה מאד דאדם וכתב החזון יחזקאל )ריש שבת( דאיכא חילוק בין גירסאות אלו אם 'מקום פטור'
הראשון שהגיע למדריגה שהיה לו נפש רוח ונשמה חיה יחידה ,איך חטא ועבר על הוא בכלל ארבע רשויות ,ואז יש דין מקום פטור גם בכרמלית .או מקום פטור אינו
ציווי השי"ת ,הא מי שיש לו חיה יחידה לא יכול לחטוא .אבל התירוץ מבואר חולק רשות לעצמה ,ואיתא רק ברה"ר ,אבל לא בכרמלית.
במקובלים ,שאימתי מי שיש לו יחידה לא יכול לחטוא ,אם האדם עבד השי"ת דהנה הרמב"ם )פי"ד שבת ה"ו( כתב ,וז"ל :הבור שבכרמלית ,הרי הוא ככרמלית,
בעבודה קשה בקיום המצות ובלימוד תורה לשמה ומתוך מסירות נפש וכל מה אפילו עמוק מאה אמה ,אם אין בו ד' ,עכ"ל) .כך היא הנוסחה הנכונה כמו שכתוב
שצריכים לקיים ,ותיקן בזה העולם ,ואז אם אדם זוכה ביגיעה עצמית אינו יכול בתשובתו שהשיב לחכמי לוניל( .ובמגיד משנה שם העיר בשם הרשב"א ,דלמה
לחטוא .אבל אם נתנו לו במתנה כל המדריגות ,אז יכול לחטוא. לא יהיה הבור מקום פטור ,וכי יהיה דינו חמור כשהוא בכרמלית ,משאם היה
וא"כ גבי אדם הראשון דהקב"ה נתן לו במתנה כל המדריגות ,ולכך כיון שהיה בלי ברשות הרבים.
יגיעה ,לכן היה יכול לחטוא במהרה .וא"כ אנו רואים שבלי יגיעה יכולים לאבד וכתב החזון יחזקאל )ריש שבת( ,וז"ל :ויש לפרש דברי הרמב"ם ,דסבירא ליה
הכל ,כל המדריגות שנתנו לו מקודם .וזהו מה שהם אומרים שהקב"ה מתוך שמקום פטור אינו חולק רשות לעצמה ,מדרשאי לטלטל ממנו בין לרה"ר ובין
רחמים נתן לנח מדריגות גדולות ,אבל אח"כ נלקח ממנו כדי שיעמול בעצמו ,וזהו לרה"י ,ולא הוה כמטלטל מרשות לרשות .וכיון דמקום פטור לא חשוב רשות
כמו אצל אדם הראשון אחרי שקיבל במתנה ונלקח ממנו המדריגות כדי שיעמול לעצמה ,לכן אם קאי בכרמלית ,הוא בטיל לגבי האי רשותא להיות כמותה והרי
בעצמו ,ולא עמד בנסיון .וא"כ גם אצל נח קיבל המדריגות מקודם כנ"ל ,ואח"כ הוא ככרמלית .אבל כי הוה מקום פטור ברשות הרבים ,נהי שאינו חולק רשות
נלקח ממנו. לעצמה ,מ"מ גם כרה"ר לא הוה ,כיון דלא דרסי שם רבים ,ואין רבים מכתפים עליו,
ששום מקום אינו נעשה רה"ר אם אינו מקום הילוך לרבים ,כמו דאיתא בשבת )דף
'דרכי האמונה' להרה"ק רבי יוסף דוד ב"ר אפרים זי"ע אבד"ק זוואלוב כתב בהקדמת הספר ,וז"ל:
ועיני לשמיא נטלית וכפי פרישות בתפלה ,ועני בלב נשבר ונדכה ,נפשי בשאלתי נועם עליהם תבקשו בזה ובבא ,די יתאמר מילי דשמיא
מספרי אשר כתבתי
הנה שרשי התורה והעבודה ,אשר התורה מלמדת דרכי העבודה והעצה בכל דור ודור ,לחזק באמונתו ,וכדכתיב 'כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו' ,כי זה
התגלות טובו ,ואין טוב אלא תורה ,שבתורה נגנזו כל העצות ,והטוב נתגלה במדת חסד כידוע ,וכדכתיב 'אך טוב וחסד' .וזהו טוב וחסד שנמשך אמונתו 'עד דור ודור',
שירדנו בעוה”ר מטה מטה ,ואין דורש ואין מבקש אמונה ,ואעפ"כ נמשכה אמונתו כביכול בכל דור ודור .ובאמת זה נעשה ע"י יחוד הוי"ה ב"ה וב"ש באלהי"ם ,שהם רעים
דלא מתפרשין וכידוע ,וע"י יחודם נתפשט הטוב והחסד והאמונה בבחינת צדקה בלא עבודה .כי באמת האמונה הוא אלהות כביכול ,וכדכתיב 'והאמין בהוי"ה' ,ר"ל עם
ה' ,שאברהם עשה מהאמונה צדקה ,שהוא כמו צדקה לעני ,כמו כן ניתן לו אמונה מתנת חנם ,ולכך "ויחשבה לו" ,להבורא ב"ה וב"ש" ,צדקה" .וזהו 'דעו כי הוי"ה אלהי"ם
הוא עשנו ולא אנחנו' ,ר"ל שכל עשיות שלנו בתורה ועבודה הוא נמשך מיחוד ב' שמות הנ"ל' ,כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו' ,ר"ל ששרשי תורה ועבודה
הוא אמונה ,בא חבקוק והעמידן על אחת ,והאמונה נמשכה מטובו וחסדו ע"י יחוד השמות האלו ,נמצא שהוא עשנו ולא אנחנו.
