gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: מליצי יושר · MELITZEI YOSHER

שבוע: נח (2026-10-12)

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪‬ח תשפ" ז‬ ‫ע‪.‬י‪.‬ב‪.‬י לע"‪‬‬ ‫גליון של"ד‬ ‫הג"ר יוסף ע‪‬גיל‬ ‫ש‪‬ה ח'‬ ‫זצ"ל‬ ‫לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע‬ ‫ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה‪ .‬הקשו המפרשים מדוע הוצרך נח לטרוח בבניית התיבה ולדור בתוכה במשך כל‬ ‫תקופת המבול‪ ,‬הרי הקב"ה היה יכול להצילו גם באופנים אחרים‪ .‬ויש לתרץ‪ ,‬דהנה בשעת בניית התיבה אמר הקב"ה לנח שרוצה להביא מבול ורק הוא יהיה ניצול‪,‬‬ ‫בכדי שישמעו בני דורו מה שאמר לו הקב"ה ואולי ישובו בתשובה וכמ"ש רש"י‪ .‬ברם לא האמינו לדברי נח‪ ,‬דאמרו דאם הקב"ה רוצה להציל את נח‪ ,‬לא היה צריך‬ ‫להטריחו בבניית התיבה‪ ,‬דהיה יכול לילך לארץ ישראל‪ ,‬דשם לא היה מבול‪ ,‬או באופן אחר של הצלה‪ .‬לכן בשעת כניסתו לתיבה שהיה לעיני כולם‪ ,‬כמ"ש חז"ל‬ ‫עה"פ "בעצם היום הזה בא נח"‪ ,‬חזר הכתוב ואמר "כי אותך ראיתי צדיק לפני"‪ ,‬והיינו להוכיח על פניהם מומם ולהודיע להם על טעותם‪ ,‬שדוקא מפני שהוא צדיק‬ ‫הטריחו הקב"ה לבנות תיבה‪ ,‬משום שאם היה בא לארץ ישראל וניצול‪ ,‬היו אומרים שנח בעצמו לא היה כדי להינצל‪ ,‬אלא זכותא דארץ ישראל גרם‪ ,‬או שהיו אומרים‬ ‫שמוכרח היה שישתייר אדם אחד לקיום המין והעולם‪ .‬לכך דייק הכתוב לומר "בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה"‪ ,‬שלכך הטרחתי אותך לבנות‬ ‫תיבה‪ ,‬כדי שהכל יהיו יודעים דסיבת הצלתך הוא משום שאתה צדיק‪ ,‬ולא מפני שום טעמים אחרים‪.‬‬ ‫עוד י"ל‪ ,‬שאכן יש כאן נתינת טעם לנח מדוע מצילו דוקא באופן זה‪ ,‬כי רצה הקב"ה לעשות לנח ניסים בתיבה )ע' שמו"ר ט א(‪ ,‬ושידעו הכל כי הוא ראוי לניסים‪.‬‬ ‫דהנה אמרו בב"מ )דף קו‪ :(.‬רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר‪ ,‬ובא זאב וטרף‪ ,‬ובא ארי ודרס‪ ,‬אין אומרים אילו היה שם היה מציל‪ ,‬אלא אומדין אותו‪ ,‬אם יכול‬ ‫להציל ‪ -‬חייב‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬פטור‪ .‬ואמאי‪ ,‬נימא בעל הבית לרועה‪ :‬אי הוית התם ‪ -‬הוה מקיים בי ]בדרך נס[ גם את הארי גם הדוב הכה עבדך‪ .‬משום דאמר הרועה‬ ‫לבעל הבית‪ :‬אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא ‪ -‬הוה איתרחיש לך ניסא כר' חנינא בן דוסא‪ ,‬דמתיין עיזי דובי בקרנייהו )‪-‬שהדובים הביאו את העיזים בקרניהם(‪.‬‬ ‫ונימא הבעל הבית לרועה‪ ,‬נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא )‪-‬איני ראוי(‪ ,‬לניסא זוטא חזינא )‪-‬אני ראוי(‪ ,‬קשיא‪.‬‬ ‫מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" ‪gilyonmy@gmail.com 732-510-0560‬‬ ‫'שמן המאור'‬ ‫להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל‪ ,‬המגיד‬ ‫מסאמבור‬ ‫הקודמת 'ויהי נח בן חמש מאות שנה‬ ‫תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש‬ ‫ונימא הבעל הבית לרועה‪ ,‬נהי‬ ‫ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת'‪ ,‬ולא‬ ‫מדזיטשויב זי"ע‬ ‫דלניסא רבה לא הוה חזינא )‪-‬איני‬ ‫הזכיר תיבת 'בנים'‪ ,‬ובריש פרשת נח‬ ‫ראוי(‪ ,‬לניסא זוטא חזינא )‪-‬אני‬ ‫כתיב 'ויולד נח שלשה בנים את שם את‬ ‫כתב בהקדמת ספרו‬ ‫ראוי(‪ ,‬קשיא‪.‬‬ ‫חם ואת יפת'‪ .‬וגם מה שאמר 'ויהי כי‬ ‫וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל‪ ,‬יפתח להם ארובות‬ ‫והקשה בתורת חיים שם‪ ,‬שעדיין‬ ‫החל האדם לרוב על פני האדמה'‪ ,‬מהו‬ ‫השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים וחיים‬ ‫יטען הרועה לבעה"ב‪ ,‬שאם היה‬ ‫לשון 'החל'‪ ,‬וגם מה שאמר 'ויראו בני‬ ‫ושלום ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים וכו'‪ .‬והשי"ת יעזור‬ ‫ראוי לנס קטן‪ ,‬היה יכולים לעשות‬ ‫האלהים את בנות האדם כי טובות הנה‬ ‫לכל מי שיעיין בזה הספר‪ ,‬יזכה לזכך לבבו‪ ,‬ויזדככו כל אבריו‪ ,‬ויהיו‬ ‫לו נס שלא יבואו כלל הארי והזאב‬ ‫וגו' ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם‬ ‫לתוך העדר דזה נחשב לנס קטן‪.‬‬ ‫לעולם'‪ ,‬ואינו מובן‪ ,‬והמפרשים נדחקו‬ ‫כולם אהובים וכולם ברורים לעשות רצון בוראם‪ ,‬ויזכה לשתי‬ ‫ותירץ‪ ,‬דיכול הבעה"ב לטעון‬ ‫בו‪.‬‬ ‫שולחנות כשורה‪ ,‬בהצלחה וטובה חיים ושמחה בתפארה‪ ,‬ויגבה מזלו‬ ‫שהקב"ה רצה לעשות עמי נס קטן‪,‬‬ ‫אך יראה כי סיפר הכתוב רחמיו יתברך‪,‬‬ ‫למעלה בגזירת הבורא‪ ,‬ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה‬ ‫אבל באופן שאדע מהנס‪ ,‬כי לא רצה‬ ‫איך שהראה להם באצבע לעורר לבם‬ ‫לעשות עמי נס נסתר אלא נס‬ ‫ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה‪ .‬כי אם האדם מקדש‬ ‫לתשובה‪ ,‬כי רש"י לעיל פירש שכבש‬ ‫מפורסם‪ ,‬כדי להודות לו‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫עצמו בארבעים יום שלא להשיח שיחות חולין ולהיות דבוק בתורה ועבודה באמת‬ ‫הוא יתברך מעיינו של נח שלא להוליד‬ ‫ולפ"ז יש לפרש שאמר הקב"ה לנח‬ ‫לשמה בתשובה שלימה‪ ,‬בזה פותח נח הוא הצדיק הקרוי 'נח'‪ ,‬את חלון התיבה‪ ,‬כי‬ ‫עד חמש מאות שנה‪ ,‬שאם יהיו רשעים‬ ‫"בא אתה וגו' אל התיבה"‪ ,‬שאני‬ ‫האדם יכול לפתוח כל שערי הרחמים בכח תיבות התפילה אם אומרם בקדושה‪.‬‬ ‫יאבדו במבול ויהיה צער לנח‪ ,‬ואם יהיו‬ ‫רוצה לעשות לך ניסים‪ ,‬והטעם‬ ‫לכן אמר 'אשר עשה'‪ ,‬כלומר שעשה ותיקן חלון להתיבה‪ ,‬כי זה תלוי באדם אם‬ ‫צדיקים יצטרך לעשות תיבות הרבה‪.‬‬ ‫שאני מצילך דוקא באופן זה‪" ,‬כי‬ ‫עושה חלון להתיבה‪ ,‬אז פותח לו השי"ת שערי רחמים ובוקע לו חלוני רקיע‪.‬‬ ‫אך נראה שגם זה ]שלא נולדו בניו אלא‬ ‫אותך ראיתי צדיק לפני"‪ ,‬והיינו‬ ‫שהיות שאתה צדיק‪ ,‬אני רוצה להצילך באופן שיהיה ניכר שזה נס‪ ,‬ואם היית הולך בהיותו בן חמש מאות שנה[‪ ,‬היה התעוררות‪ ,‬יען כי נח התרה בהם בהיותו עדיין‬ ‫בן ת"פ שנה‪ ,‬כמבואר במדרש שהחל להתרות כ' שנה קודם שנולד בנו הגדול‪ ,‬כמו‬ ‫לארץ ישראל לא היה ניכר שום נס‪.‬‬ ‫עוד י"ל‪ ,‬ע"פ מש"כ הרמב"ם )פ"ו דעות ה"א( וז"ל‪ :‬אם היה במדינה שמנהגותיה שפירש"י עה"פ 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה'‪ ,‬והם לא שמעו לו‪ .‬ורש"י שם פירש‬ ‫רעים ואין אנשים הולכים בה בדרך ישרה‪ ,‬ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים שלכך הוליד לבן ת"ק‪ ,‬כדי שלא יהיה הגדול שבהם ראוי לעונשין‪ .‬והנה אחרי‬ ‫בדרך טובים‪ ,‬ואם כל המדינות נוהגים בדרך לא טוב‪ ,‬או שאי אפשר לילך למדינה ראותם שנשתנה הטבע במה שלא הוליד עד ת"ק שנה‪ ,‬ומזה יראו יקחו מוסר‪ ,‬כי‬ ‫טובה‪ ,‬ישב לבדו יחידי שנאמר ישב בדד וידום‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וי"ל דלכך מדד לו הקב"ה אפשר שגם אז היה רחוק בטבע להוליד לת"ק שנה‪ ,‬שלא מצינו בדורות ההם כן‪,‬‬ ‫מדה כנגד מדה‪ ,‬היות שנח לא פירש עצמו מהם‪ ,‬אף שראה שהם היו חוטאים‪ ,‬לכך ומה גם שלא להוליד עד ת"ק‪ ,‬ובת"ק תתחיל ההולדה‪ ,‬זה ממפלאות תמים דעים‬ ‫רצה הקב"ה שאף יראה במיתתם‪ .‬וזה מה שאמר לו "בא אתה וגו' אל התיבה"‪ ,‬ואם למען יאמינו כי זה יהיה לאות על הכליון שעתיד להגזר‪ ,‬כדי שלא יהיה הגדול ראוי‬ ‫תתמה מדוע אני מטריח אותך על כך‪ ,‬ולכך הוסיף לומר לו "כי אותך ראיתי צדיק לעונשין‪ ,‬וא"כ היה להם להאמין לדברי נח שהתרה בהם גזירת המבול‪.‬‬ ‫ולזה בא הכתוב לומר שבהיותו בן חמש‬ ‫לפני בדור הזה"‪ ,‬היינו לפי שרצית‬ ‫מאות שנה 'ויולד נח את שם ואת חם‬ ‫לישב לך בדור הזה ולא פרשת עצמך‬ ‫ואת יפת'‪ ,‬ולא זכר 'בנים'‪ ,‬כי לשון בן'‬ ‫תולדות הגה"צ רבי יוסף ענגיל זי"ע‬ ‫מהם‪ ,‬משום הכי צריך שתצטער‬ ‫הוא מורה על 'בנין העולם'‪ ,‬כי מן הבן‬ ‫אהבתו של רבינו לאחיו הצעיר "איטשע"‪ ,‬עברה כל גבול‪ ,‬ונפשו היתה קשורה‬ ‫במיתתם‪.‬‬ ‫נבנה העולם‪ ,‬ונזכר זה בזכר‪ ,‬כי הוא יותר‬ ‫בנפשו‪ ,‬בעיקר התכתבו אחד עם השני במכתבי תורה‪.‬‬ ‫מסוגל לבנות העולם‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫כעבור שנים הורע מצב בריאותו של ר' איטשע‪ ,‬והוא חלה ונפל למשכב‪ .‬לילה‬ ‫במדרש )שמו"ר א‪:‬יד(‪ :‬שוטה היה פרעה‬ ‫אחד לאחר שרבינו עלה על יצועו‪ ,‬והיה זה בשעות הבוקר המוקדמות‪ ,‬התעורר‬ ‫שגזר על הזכרים ולא על הנקבות‪ ,‬כי בן‬ ‫לאחר שעה קלה והסתובב בחדרו אנה ואנה ומשנן שמו של אחיו יצחק‪ ,‬כאשר‬ ‫לזכות ש‪.‬ה‪.‬ב‪.‬מ‪.‬ר‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה‬ ‫אחד מעבר ומוליד כמה נקבות‪.‬‬ ‫התעוררה הרבנית‪ ,‬נכנסה אליו וביקשה הימנה שיחזור לנוח‪ ,‬כי טרם יצא ידי‬ ‫מכל יו"ח‬ ‫והנה בפרשת נח נזכר תיבת 'בנים'‪,‬‬ ‫חובת שינה‪.‬‬ ‫אלה תולדות נח‪ .‬במדרש תנחומא‪:‬‬ ‫דכתיב 'ויולד נח שלשה בנים'‪ ,‬שמורים‬ ‫סיפר לה רבינו‪ ,‬כי ראה את אמו בחלום‪ ,‬והיא היא שהעירתו משנתו וזירזתו‬ ‫ילמדנו רבינו על כמה עבירות נשים‬ ‫על בנין העולם‪ ,‬שמהם נבנה העולם‪' ,‬כי‬ ‫לקום‪ ,‬באמור לו‪ :‬כיצד תוכל לישון בשעה שאחיך יצחק חולה אנוש ונאבק על‬ ‫מתות בשעת לידתן‪ ,‬כך שנו רבותינו‬ ‫מאלה נפצה כל הארץ'‪ .‬אבל כאשר זכר‬ ‫חייו‪ .‬למחרתו הגיע טלגרם כי מצבו של יצחק בכי רע‪ ,‬והוא מבקש מאחיו רבינו‬ ‫על שלוש עבירות נשים מתות בשעת‬ ‫ענין דור המבול אשר לא לקחו מוסר‬ ‫לבוא אליו מיד‪ ,‬רבינו לא היה ביכלתו לסדר את המעבר לעסטרייך‪ ,‬אדהכי והכי‬ ‫לידתן‪ ,‬על שאינן זהירות בנדה בחלה‬ ‫ולא שמו אל לבם כי יהיה מבול לשחת‬ ‫נפטר האח לעולמו‪.‬‬ ‫ובהדלקת הנר‪ ,‬ע"כ‪ .‬והוא תמוה מה‬ ‫כל בשר‪ ,‬ולא חשבו כי 'בני' נח על שם‬ ‫הג"ר אלחנן היילפרן ז"ל שמע מדודו בנו של מהר"ש ענגיל זצ"ל‪ ,‬כי בליל‬ ‫ענינו לפרשת נח‪ .‬ואפשר‪ ,‬דלעיל‬ ‫'בנין העולם'‪ ,‬כי לא שמו לבם לשוב‬ ‫הסתלקותו של אדמו"ר רבי יהושע מבעלזא זי"ע‪ ,‬חלם רבינו שמוליכין ארון‬ ‫כתיב 'וירא ה' כי רבה רעת האדם‬ ‫ולחשוב שמהם יבנה העולם‪ ,‬לכן לא זכר‬ ‫מעוטף שחורים‪ ,‬ועליו כתוב "ויהי בנסוע הארון"‪ ,‬ולמחרתו נודע לו‬ ‫בארץ וגו' ויאמר ה' אמחה את האדם‬ ‫'בנים'‪ ,‬כי אם 'ויחי נח בן חמש מאות‬ ‫מהסתלקותו‪ ,‬לפי החשבון היה אז רבינו בן שלושים וחמש‪.‬‬ ‫אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם‬ ‫שנה'‪ ,‬ואז 'ויולד נח את שם את חם ואת‬ ‫רבינו כותב בספר החלומות שלו כך‪ :‬בליל הושענא רבה חלמתי שבא אצלי‬ ‫עד בהמה עד רמש וכו' ונח מצא חן‬ ‫יפת'‪.‬‬ ‫הגאון‪ ,‬ושאל כמה זו המחצית של תשעים ושמונה‪ ,‬אמרתי לו מ"ט‪ ,‬אך הוא‬ ‫בעיני ה' '‪ .‬ויש לדייק אחר שאמר‬ ‫וא"כ היה להם להעלות על דעתם שלא‬ ‫התווכח עמדי ועמד על דעתו שאינה מ"ט רק חמשים‪ ,‬וכאשר לא הסכמתי‬ ‫השחתה כוללת 'מאדם עד בהמה עד‬ ‫לחינם כבש הוא יתברך מעיינו‪ ,‬והיה‬ ‫לדבריו‪ ,‬אמר‪ :‬אם כך הדבר‪ ,‬אין מה לעשות‪ .‬ויצא‪ ,‬ויתן ה' שהחלום הזה יהיה‬ ‫רמש'‪ ,‬א"כ גם נח בכלל‪ ,‬ואיך אמר 'ונח‬ ‫לאות על דברי נח כי כנים המה‪ .‬ולזה‬ ‫לטובה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מצא חן'‪.‬‬ ‫סיפר הכתוב שלא היו בדור ההוא שיהיו‬ ‫ובשולי הדף בו רשם את החלום‪ ,‬הוסיף רבינו בימים המאוחרים כך‪ :‬חבל שלא‬ ‫ויראה שיובן על פי דברי חז"ל שאמרו‬ ‫עקרים‪ ,‬רק 'ויהי כי החל האדם לרוב על‬ ‫הבינותי‪ ,‬אותו הגאון שבא אצלי בחלומי נפטר בינתים‪ ,‬וידע מראש שנגזר עליו‬ ‫שאף נח לא היה כדאי‪ .‬ומנא להו לומר‬ ‫פני האדמה'‪ ,‬כמעט מעת שהיו על פני‬ ‫הדין המר‪ ,‬והיה מחפש המתקה על הקללה מצ"ח קללות "מכה אשר לא כתובה‬ ‫כך‪ ,‬וגם מנא להו לדרוש 'בדורותיו'‬ ‫האדמה בגדר 'אדם'‪] ,‬וזה שאמר הכתוב‪:‬‬ ‫בתורה ‪ -‬זו מיתת צדיקים"‪ .‬ולא עלתה בידו‬ ‫לגנאי‪ ,‬במקום שיש לדרוש לשבח‪ .‬אך‬ ‫כי 'החל' האדם לרוב על פני האדמה‪,‬‬ ‫נראה ויובן ג"כ הפסוק 'וירא הוי"ה כי‬ ‫ממש מעת שנעשו בגדר 'אדם'[‪' ,‬ובנות‬ ‫נכדו של הגה"צ רבי יוסף ענגיל זצ"ל ר' דוד מארגנשטערן שנתגדל בביתו‪,‬‬ ‫רבה רעת האדם בארץ'‪ ,‬וקשה‪ ,‬הרי‬ ‫מספר‪ :‬יום אחד הופיע אצלנו יהודי פשוט שהכירוהו בקראקא בשם "בערל‬ ‫הוי"ה הוא מידת הרחמים‪ ,‬והיאך‬ ‫יולדו להם'‪ ,‬כי דורות הראשונים היו‬ ‫אופה העוגות"‪ ,‬ודמעתו על לחיו‪ ,‬הוא שפך את מר לבו בפני רבינו כי הסתבך‬ ‫מולידין לבני שש‪ ,‬כמו שהיה בזמן דוד‬ ‫מזכירו על הפורענות‪ .‬וגם מה לשון‬ ‫בחובות‪ ,‬וזקוק לממון רב בכדי להמשיך את המאפיה‪ .‬לשאלת רבינו האם יש לו‬ ‫)כדאיתא בסנהדרין סט‪ ,(:‬ומה גם בדור‬ ‫'רעת האדם בארץ'‪ .‬אך יראה שיובן‬ ‫איזה מבוא לצאת מסבך חובותיו‪ ,‬הוציא מכיסו כרטיס הגרלה שרכש בשארית‬ ‫ג"כ על פי מה שאמר לעיל בפרשה‬ ‫פרוטותיו‪ ,‬חיזקו רבינו דבל יתייאש‪ ,‬ובירכו שאכן יזכה בגורל‪ ,‬ולאחר מכן נודע‬ ‫כי כדבריו כן היה‪ ,‬ובערל זכה בסכום כספי גבוה בגורל‪) .‬אלה תולדות יוסף(‪.‬‬ ‫הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב‬ ‫א' חשון ב' פרשת נח‬ ‫יומא דהילולא של הגה"צ רבי יוסף ענגיל זצ"ל‬ ‫אם לא עכשיו אימתי?‬ ‫טעמא‪ ,‬לפי שבשעת לידתן הוא שעת‬ ‫המבול אפשר שהולידו מיד‪ ,‬כמבואר‬ ‫סכנה‪ ,‬פנקסן מתבקרת‪ ,‬ולזה ניצל דוקא‬ ‫עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו‬ ‫במדרש )ב"ר לו‪:‬א( וכו'‪ ,‬ואע"פ כן השמן‬ ‫בתיבה‪.‬‬ ‫"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי אהיה לו‬ ‫לב העם הזה מלשוב‪.‬‬ ‫ובזו יובן מה שדרשו 'בדורותיו' לגנאי‪ ,‬וכן‬ ‫למליץ יושר בעולם העליון "!!‬ ‫ולהיות שהיה ח"ו נגזר כליה ונחרצה‪ ,‬על‬ ‫מה שאמרו דאפילו נח לא היה כדאי להנצל‬ ‫כן ראה הוא יתברך להקדים רפואה למכה‬ ‫אלא שמצא חן‪ ,‬והוא מובן דאם לא כן לא‬ ‫להשתיק קטרוג המלאכים שאמרו 'מה‬ ‫היה צריך להיות טמיר ונעלם ממלאך המשחית‪,‬‬ ‫מצוה נדירה שהמקיים אותה נוטל שכר כנגד‬ ‫מהנפילים‪,‬‬ ‫אנוש כי תזכרנו'‪ ,‬ובא המופת‬ ‫כי אין לו שליטה בצדיק גמור‪] .‬ובזה מתורץ מה‬ ‫כמבואר בתרגום יונתן )ו‪:‬ה( שהמלאכים‬ ‫שהקשה לעיל דמנא להו לומר כך על נח שאף‬ ‫כולם‬ ‫כשירדו למטה וקיבלו גשמיות עולם השפל‪,‬‬ ‫הוא היה בכלל הגזירה אלא שמצא חן‪ ,‬כי כיון‬ ‫כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(‪' :‬מצות עשה של תלמוד‬ ‫אזי המה 'הגבורים אשר מעולם אנשי השם'‪,‬‬ ‫שציוה עליו יתברך להכנס לתיבה ורק בה יוכל‬ ‫תורה על כל אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל‬ ‫]דכיון שראו בנות האדם שהם יפות‪ ,‬תעו‬ ‫להנצל‪ ,‬על כרחך שהיה נצרך להסתר מפני‬ ‫פה כולה'‪ .‬וכ"כ בסעיף י' וז"ל‪ :‬ללמוד פעם אחת כסדר‬ ‫אחריהן ולא יכלו לכבוש ביצרן[‪ ,‬ועל זה אמר‬ ‫המשחית‪ ,‬ואילו היה צדיק גמור לא היה נצרך‬ ‫]תנ"ך[ וכל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא‬ ‫לעולם'‪,‬‬ ‫הכתוב 'ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם‬ ‫לזה[‪ .‬וגם יובן 'אלה תולדות נח' שלא ניצל רק‬ ‫וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים כמו‬ ‫כמו‬ ‫למלאכים‪,‬‬ ‫רצה לומר 'רוחי' הוא הכינוי‬ ‫בזכות תולדותיו‪ ,‬וזה שת'מים ה'יה ב'דורותיו‬ ‫שנאמר 'עושה מלאכיו רוחות'‪ ,‬שעל ידי‬ ‫מדרש רבה ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י‬ ‫דוקא‪ ,‬ראשי תיבות 'תבה'‪ ,‬שלכך ניצול בתיבה‬ ‫שהמלאכים כשהפילם מלמעלה השחיתו‬ ‫דוקא‪] .‬כלומר משום שלא ניצל בזכות עצמו‬ ‫)‪-‬זוהר( כדי שיוכל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם‬ ‫והתעיבו דרכם‪ ,‬ממילא אין להם עוד לדון‬ ‫אלא רק בזכות תולדותיו‪ ,‬לפיכך היה יכול‬ ‫אחת בחייו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ולקטרג אל האדם 'בשגם הוא בשר'‪ ,‬כלומר‬ ‫המלאך המשחית לשלוט בו לולא שהיה נסתר‬ ‫אם מלאכים שאינם מ'בשר' לא עמדו זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה‪ ,‬וקל מאד‬ ‫בתיבה[‪.‬‬ ‫בתפקידו של מלכו של עולם‪ ,‬כל שכן האדם לקיימה אם מקציבים לזה זמן מועט בכל יום‪ ,‬ובזה‬ ‫אשר הוא בשר‪' .‬והיו ימיו מאה ועשרים שנה'‪,‬‬ ‫היינו כפירוש רש"י שבשעת המבול היו בני זוכים לקיים מצוה נדירה של מצות ת"ת ששקול כנגד‬ ‫עונשין לבן מאה שנה‪ ,‬ומשעת מתן תורה מבן כל המצות‪ ,‬ואין לשער גודל השכר שזוכים עבור זה‬ ‫לע"נ הג"ר לוי יצחק ב"ר נחמן כהנא זצ"ל יא"צ ד' חשון‬ ‫עשרים‪ ,‬וזהו 'והיו ימיו מאה' לעונשין קודם בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב‬ ‫העמיד קדירה על האש ונתבשל במוצ"ש‪ ,‬והמל‬ ‫נתפרסם לזכות י‪.‬ב‪.‬ח‪.‬ה‪ .‬לנחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫שיקבלו התורה‪' ,‬ועשרים' אחר שיקבלו‬ ‫בשבת ולא עשה הפריעה אם חשיב מקלקל‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬ונתן טעם לדבר זה‪ ,‬לפי ש'הנפילים‬ ‫]המשך משבוע העבר[‪ .‬עוד כתב האבני נזר דיש‬ ‫היו בארץ בימים ההם'‪ ,‬שהם המלאכים שנפלו‪,‬‬ ‫לחלק באופן אחר בין מילה ובין שחיטה‪ ,‬דבמילה אע"ג דעדיין ערל הוא כל זמן‬ ‫א"כ אין להם עוד מקום לקטרג‪.‬‬ ‫ולזה 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ'‪ ,‬כי לזה אמר הוי"ה שמורה על רחמים‪ ,‬שלא הסיר עור הפריעה‪ ,‬אבל כיון דבידו לתקן ולעשות הפריעה‪ ,‬לכן נחשב מילה‬ ‫שאם במלאכים הושם תהלה )‪-‬חסרון(‪ ,‬א"כ ראוי לדונן ברחמים‪ ,‬וידון להם לזכות‪ ,‬בפנ"ע תיקון‪ .‬אבל בשחיטה אין בידו לגמור השחיטה ולשחוט סימן השני לאחר‬ ‫זמן‪ ,‬אלא צריך לשחוט השני סימנים בבת אחת‪,‬‬ ‫דאם רעת המלאכים בארץ גדלה‪ ,‬כל שכן‬ ‫לכן שחיטת סימן אחד לא נחשב תיקון‪ .‬וז"ל‪:‬‬ ‫באדם‪ ,‬שנצטרפו ב' סיבות‪ ,‬גם שהוא אדם‬ ‫עוד יש לחלק‪ ,‬דבסימן אחד ]אין לומר[ דהוה‬ ‫קרוץ מחומר‪ ,‬וגם בארץ הגשמי‪ .‬וזה 'וינחם ה'‬ ‫מתקן משום שבידו לגמור‪ ,‬שהרי אם ישהה‬ ‫כי עשה את האדם בארץ'‪ ,‬אפשר לפי דרש‬ ‫שיעור שהייה‪ ,‬לא יועיל עוד‪ ,‬וחשיב חתיכת‬ ‫חז"ל שהוא לשון תנחומים‪ ,‬דהיה תנחומיו‬ ‫סימן אחד מלאכה שאינה מתקיימת‪ ,‬דכמות‬ ‫לפניו יתברך 'כי עשה את האדם' הגשמי‪ ,‬גם‬ ‫שהיא בטלה מאליה‪ .‬אך שאין צריך ]לחילוק[‬ ‫'בארץ'‪ ,‬ועל ידי צירוף שניהם ישאיר להם‬ ‫זה כלל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שארית פליטה בארץ‪.‬‬ ‫והנה הרמב"ם )פ"ב שגגות ה"ט( כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬אומן‬ ‫'ויתעצב אל לבו'‪ ,‬כי נצטער הוא יתברך אל‬ ‫שבא למול לפנות היום ביום השבת‪ ,‬ואמרו לו‬ ‫לבו של אדם‪ ,‬למה שההכרח לגזור כליה‬ ‫לא נשאר פנאי ביום כדי שתמול‪ ,‬ואם תתחיל‬ ‫בשביל מה 'שיצר מחשבות לבו רק רע כל‬ ‫למול לא תשלים עד יציאת השבת ונמצאת‬ ‫היום'‪ ,‬וכמו שאמרו )סנהדרין מו‪ (.‬שהקב"ה‬ ‫חובל בשבת ולא עושה מצוה‪ ,‬ואמר רגיל אני‬ ‫מצטער על דמן של רשעים‪ ,‬ואומר 'קלני‬ ‫וזריז ובמהרה אמול‪ ,‬אם לא השלים אלא עד‬ ‫מראשי קלני מזרועי'‪.‬‬ ‫יציאת השבת‪ ,‬הרי זה חייב חטאת‪ ,‬שהרי התרו‬ ‫ואולם הנה יתברך עורר רחמיו להשאיר‬ ‫בו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והביא מזה החלקת יואב ראיה דאינו‬ ‫שארית בארץ‪' ,‬ויאמר ה' אמחה את האדם‬ ‫חייב אלא בגמר המילה בחול‪ ,‬ולא כדברי‬ ‫אשר בראתי מעל פני האדמה' דייקא‪ ,‬והוא על‬ ‫השאג"א ורעק"א הנ"ל‪ ,‬דאם לא כן למה הוצרך‬ ‫פי מה שאמרו בזוהר בפרשתין‪ ,‬כי לזה צוה‬ ‫להוסיף 'אם לא השלים עד יציאת השבת'‪.‬‬ ‫יתברך לנח לעשות תיבה‪ ,‬שלא יתראה בפני‬ ‫אך שוב כתב החלקת יואב דאין ראיה מדברי‬ ‫המשחית‪ ,‬כי כיון שניתן רשות למשחית‪ ,‬גם נח‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬דהרמב"ם לטעמיה )פ"ח שבת ה"ז(‬ ‫לא היה ניצול‪ ,‬ולזה פעל ועשה הוא יתברך‬ ‫דחובל חייב משום מפרק הדם מחיבורו‪ ,‬ואין‬ ‫שינצל ע"י התיבה שלא יתראה בפני‬ ‫חיוב אלא ביש בדם כגרוגרות‪ .‬וא"כ קשה מדוע‬ ‫המשחית‪ .‬וא"כ יש לומר שלא נגזר רק מה‬ ‫אמרו דמילה מיקרי חובל‪ ,‬הא אין בדם‬ ‫שהוא 'על פני האדמה'‪ ,‬ולא מה שהוא מכוסה‬ ‫כגרוגרות‪ .‬וצריך לומר דמשום חשיבות דם‬ ‫מן העין‪ ,‬לזה וגם 'נח מצא חן' להצילו באופן‬ ‫ברית חייב אפילו פחות מכגרוגרות‪ ,‬וכל זמן‬ ‫שלא יהיה בכלל הברואים שנשארו 'על פני‬ ‫שלא הושלם המצוה אין כאן דם ברית‪ ,‬על כן אין‬ ‫האדמה'‪.‬‬ ‫חיוב אלא כשהושלם‪.‬‬ ‫ובזה מובן המשך התנחומא‪ :‬ילמדנו רבינו על‬ ‫והשיג עליו האבני נזר )או"ח סימן מ"ט(‪,‬‬ ‫כמה עבירות נשים מתות בשעת לידתן‪ .‬כי‬ ‫דהשיעור של גרוגרות הוא רק באוכלין ולא‬ ‫הטעם שנח ניצול דוקא ע"י התיבה‪ ,‬הוא לפי‬ ‫בחובל‪ .‬וז"ל‪ :‬באמת הקושיא מגרוגרות אין לה‬ ‫שהשטן מקטרג בשעת סכנה‪ ,‬ובעידן ריתחא‬ ‫טעם במילה‪ ,‬דשיעור כגרוגרות הוא באוכלין‪,‬‬ ‫שגרמו דור המבול‪ .‬וגם בנשים איכא הך‬ ‫הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע‪ ,‬כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו‬ ‫'מגן יהיה לכל ההוגים בו'‬ ‫קח לך סניגור‬ ‫מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר‬ ‫לע"נ הג"ר גדליה יוסף ב"ר יצחק ברינשטיין זצ"ל‬ ‫'הגדרות רבי צדוק על התורה'‬ ‫]ולא בנוגע חובל[‪ .‬אך כך יש לשאול‪ ,‬דהא אינו‬ ‫יא"צ ג' חשון‬ ‫)עניני הלכה(‬ ‫חייב אלא בצריך לדם‪ .‬וצריך לומר‪ ,‬דבמילה‬ ‫מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים‪.‬‬ ‫נמי צריך לדם ברית‪ ,‬אבל שיעור כגרוגרות לא‬ ‫בענין 'מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו‬ ‫אם לא עכשיו אימתי?‬ ‫שייך במילה כלל‪ .‬ותדע דברמב"ם )פ"ח שבת‬ ‫מזידים'‪ ,‬מבואר בביצה )דף ל‪ (.‬דאפי'‬ ‫בדאורייתא לא מחינן בהו דמוטב וכו'‪.‬‬ ‫עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו!‬ ‫ה"ז וה"ח( מבואר למדקדק היטב דבחובל‬ ‫באדם דחייב אפילו נתכוין להזיק‪ ,‬משום‬ ‫אך הרא"ש שם כתב בשם בעל‬ ‫העיטור דוקא במידי דאתי מדרשא‬ ‫"אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!!‬ ‫דמשכך חמתו‪ ,‬אין צריך שיהיה בדם כגרוגרות‪.‬‬ ‫ודוקא בבהמה שחיובו משום שצריך לדם‪,‬‬ ‫כגון תוספת עינוי דיוהכ"פ‪ ,‬אבל‬ ‫מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת‬ ‫ולחלב לאכילה וללפת הפת‪ ,‬על כן שיעורו‬ ‫במידי דכתיבא באורייתא בהדיא‬ ‫כגרוגרות‪ ,‬משא"כ בצריך לדם ששכך בו חמתו‬ ‫מחינן בהו וענשינן להו עד דפרשי‪,‬‬ ‫‪gilyonmy@gmail.com‬‬ ‫‪732-‬‬ ‫‪732‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪510-‬‬ ‫‪510‬‬‫‪-‬‬ ‫‪0560‬‬ ‫]אין צריך שיעור של כגרוגרות[‪ .‬והוא הדין‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיין במהר"מ אלשקר )סי' ל"ה(‬ ‫במילה דאין שייך בו כגרוגרות‪ ,‬דאין צריך‬ ‫מה שחילק בזה בין איסור הניכר‪,‬‬ ‫לתוספת שבת דאין איסור הניכר‬ ‫עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה‬ ‫לדם לאכילה‪ ,‬אלא למצוות דם ברית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכ"כ האבני נזר בסימן נ"ז )אות ז'(‪ ,‬וז"ל‪ :‬מה‬ ‫כל כך‪ ,‬לכן לא מחינן בהו‪.‬‬ ‫שהבטחתנו!‬ ‫שהוקשה לך במילה איך יש בו חילול שבת‬ ‫וראיתי להרב כמוהר"י אלגאזי‬ ‫הא אין בדם כגרוגרות‪ ,‬הוא הבל‪ ,‬ולמה לא‬ ‫בספר ארעא דרבנן )בהשמטות‬ ‫פאר א נדבה פון ‪ $250‬פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין‬ ‫דקדקת ברמב"ם )פ"ח ה"ז( שכתב 'והוא‬ ‫אות מ' סי' קל"ו‪ ,‬ערך מוטב(‪,‬‬ ‫ביי די ציונים פון די פלאצקע גאון ‪ -‬ווארשא‪ ,‬אבני נזר ‪ -‬סוכאטשוב‪,‬‬ ‫שיהיה צריך לדם וכו' ואינו חייב עד שיהיה‬ ‫דהביא להקשות על דברי בעל‬ ‫צדקת הצדיק – לובלין‪ ,‬ילקוט סופר ‪ -‬פאקש‪ ,‬לב העברי ‪ -‬הר‬ ‫בדם כגרוגרות‪ ,‬במה דברים אמורים בחובל‬ ‫העיטור הנ"ל‪ ,‬בשם הרב כמהר"ח‬ ‫אבולעפיא‪ ,‬מהא דשבת )דף נה‪(.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זבול‬ ‫שערי‬ ‫יחזקאל‬ ‫חזון‬ ‫לאשרי‬ ‫בן‬ ‫ויען‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ענגיל‬ ‫יוסף‬ ‫ר'‬ ‫הזיתים‪,‬‬ ‫בבהמה וכו' אבל בחובל בחבירו אע"פ‬ ‫המנוחות‬ ‫הר‬ ‫שנתכוין להזיק חייב'‪ .‬ומי שאין עיניו‬ ‫דאמרה מדת הדין מה נשתנו וכו'‬ ‫תרוטות יראה דמה שכתב ש'אינו חייב אלא‬ ‫היה בידם למחות וכו'‪ ,‬אמר ליה‬ ‫אז איר האט מקיים געווען די צוואה‪ ,‬און יעצט איז די צייט פאר זיי‬ ‫אם כן יהיה כגרוגרות'‪ ,‬היינו במקום שאינו‬ ‫גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם‬ ‫מקיים צו זיין זייערע הבטחה!‬ ‫חייב אלא אם כן צריך לדם‪ ,‬ואם אין בו‬ ‫לא יקבלו‪ ,‬ע"ש‪ .‬והרי במקדש‬ ‫שיעור גרוגרות פטור‪ .‬אבל בחובל בחבירו‬ ‫ראשון היו ג' עבירות חמורות ע"ז‬ ‫געדענקט "מקח בלייבט מקח"!‬ ‫דחייב אפילו אין צריך לדם כלל‪ ,‬מה שייכות‬ ‫ג"ע ש"ד‪ ,‬ואפ"ה כיון דידוע שאם‬ ‫‪732-510-0560 gilyonmy@gmail.com‬‬ ‫גרוגרות‪ .‬ועל כן כתב הרמב"ם האי 'במה‬ ‫מיחו לא יקבלו‪ ,‬אין צריך למחות‪.‬‬ ‫דברים אמורים'‪ ,‬אחר שכתב דין שאינו חייב‬ ‫ובעפרא דארעא שם בשולי‬ ‫עד שיהיה כגרוגרות‪ ,‬וזה פשוט מאוד‪ .‬ועל כן במילה שאין צריך לדם רק למצות‬ ‫התינוק‪ ,‬מה שייכות גרוגרות‪ ,‬וכמו בחובל בחבירו ונתכוין להזיק חייב אפילו אין היריעה תירץ כמהר"י עייאש קושיא זו בחדא מתרתי‪ ,‬או שמיחו על עבירות אלו‬ ‫ולא קבלו‪ ,‬וזה שנענשו הוא על שאר דברים שאין מפורשים‪ ,‬או י"ל דאותם עבירות‬ ‫בדם כגרוגרות‪ ,‬הכי נמי במל לצורך מצוה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכ"כ האבני נזר בסימן נ"ח )אות י"ג(‪ ,‬וז"ל‪ :‬מה שרצית לומר דמילה לא חשיב מפרק החמורות היו עושין בצנעה‪ ,‬דלא פקרו כולי האי לעשותן בפרהסיא‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫משום דלא הוי כגרוגרת‪ ,‬ואני כתבתי בפשיטות דלא שייך בזה כגרוגרת‪ ,‬ואתה ודבריו תמוהין‪ ,‬דמה שתירץ ראשונה אין לו מובן כלל‪ ,‬דהיתכן שבשביל שלא מיחו‬ ‫אמרת שזה דבר חדש‪ .‬תאמין שהוא שחוק והיתול בעיני לומר במילה שיעור על הדברים שאינן מפורשין בתורה‪ ,‬יתחייבו הצדיקים מיתה‪ ,‬ולא יגרע מאם היו‬ ‫גרוגרת‪ ,‬דשיעור גרוגרת אינו ביחוד למלאכת דש‪ ,‬רק באוכלין בכל המלאכות‪ ,‬עושים הדבר בפני עצמם‪ ,‬הלא ג"כ לא היה משפטם ע"י מיתה‪ ,‬וק"ו שלא עשו רק‬ ‫ראו ושתקו‪ .‬ותירוצו השני במחילת כבודו אמר להכחיש הידוע‪ ,‬כי הלא נודע בכל‬ ‫ומילה דלאו לאכילת אדם רק להטיף דם‬ ‫ספרי הנביאים איך כולם פה אחד הוכיחום‬ ‫ברית‪ ,‬מה שייך בזה גרוגרת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בפומבי על מעשיהם הרעים שעשו בפני כל‬ ‫עוד כתב האבני נזר )בסימן מ"ט(‪ ,‬דגם גוף‬ ‫ולא בושו‪ ,‬גם לא שמעו בקול תוכחות‬ ‫סברת החלקת יואב דכל זמן שלא הושלם‬ ‫הנביאים‪ ,‬ורק בימי יאשיה המלך הצדיק‬ ‫המצוה אין כאן 'דם ברית'‪ ,‬אינו נכון‪ ,‬דכבר‬ ‫השב לה' בכל לבו‪ ,‬שמו פסיליהם אחורי‬ ‫בתחילת מילה מיקרי 'דם ברית'‪ ,‬דאם לא כן‪,‬‬ ‫הדלת והמזוזה‪ ,‬אולם בימי שארית המלכים‬ ‫לא יועיל במה שגמר הפריעה במוצ"ש‪ .‬וז"ל‪:‬‬ ‫הרשעים‪ ,‬הלא כולם יחד הפרו חוק לעין כל‬ ‫ולדידי זה אינו‪ ,‬דדם הנוטף אפילו בתחילת‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫מילה 'דם ברית' הוא‪ ,‬דאם לא היה נחשב 'דם‬ ‫אבל באמת לפי ענ"ד קושיא מעיקרא ליתא‪.‬‬ ‫ברית' משום שלא גמר המצוה‪] ,‬א"כ[ אף‬ ‫ולפי דרכם קשה טובא על דברי בעל העיטור‬ ‫שגמר המילה במוצ"ש קודש‪ ,‬הא לא גמר‬ ‫מגמ' ביבמות )דף מט‪ ,(:‬דאמרו שם‪ ,‬מנשה‬ ‫המצוה‪ ,‬דמילה בלילה אינה מילה כלל‪,‬‬ ‫הרג את ישעיה‪ ,‬דדן אותו מנשה בדין והרגו‪,‬‬ ‫]וא"כ אף בלילה כשגמר המילה‪ ,‬לא נחשב‬ ‫דאמר ליה מנשה לישעיה‪ ,‬משה רבך אמר 'כי‬ ‫'דם ברית'[‪.‬‬ ‫לא יראני האדם וחי'‪ ,‬ואילו את אמרת‬ ‫ואף דסוף סוף כיון שהוסר מקצת הערלה‬ ‫'ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא'‪ ,‬ובכל‬ ‫ששייר‪ ,‬שוב ]נימא[ דמקיים כל המצוה‬ ‫זאת נשארת בחיים וכו'‪ .‬אמר ישעיה‪ ,‬ידענא‬ ‫בתחילת מילה שעשה ביום‪ .‬ליתא‪ ,‬דזה‬ ‫ביה במנשה‪ ,‬שלא יקבל את מה שאומר‬ ‫דומה לנזיר ששייר בגילוח שתי שערות‪,‬‬ ‫ואשיב על טענותיו‪ .‬ואם אומר לו ולא יקבל‬ ‫ושוב נשרו ואפילו אחת מהם‪ ,‬לא קיים מצות‬ ‫דברי‪ ,‬ויהרגני‪ ,‬אז הוא יהיה מזיד בהריגתי‪,‬‬ ‫גילוח‪ ,‬כיון שבסוף נעשה מאליו‪ .‬והכא נמי‬ ‫בעוד שעתה הוא רק 'אומר מותר'‪ ,‬שסבור‬ ‫לא מקיים כל המצוה בתחילת מילה שביום‬ ‫הוא שכדין הוא עושה‪ ,‬ונמצא אני מכשילו‬ ‫ע"י מילת הלילה‪ ,‬דחשיב כמאליו‪ ,‬אלא ודאי‬ ‫להרגני במזיד‪ ,‬ע"כ‪ .‬והרי מנשה על שפיכת‬ ‫גם דם שנטף בתחילה חשיב 'דם ברית'‪,‬‬ ‫דמים הוא בא וזו לאו המפורש בתורה‪,‬‬ ‫וחייב תיכף‪ ,‬עכ"ל‪] .‬המשך בשבוע הבא[‪.‬‬ ‫ואפ"ה לא רצה להוכיחו איך צדקו דבריו ואין‬ ‫חייב מיתה בדין כדי דלא לשויה מזיד ומוטב‬ ‫וכו'‪ ,‬וצע"ג על בעל העיטור לפי שיטתם‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי מ‪‬חם מע‪‬דל ב"ר יוסף מרימ‪‬וב זי"ע אמר‪:‬‬ ‫בעודי בחיים א‪‬י מ‪‬ע‪‬ע עם כל העולמות‪ ,‬ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ‪‬ר לטובת ‪‬שמתי )ספר מ‪‬חם ציון(‪.‬‬ ‫‪‬תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א‬ ‫אל 'אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה'‪,‬‬ ‫אלא לפי ענ"ד לא דקדקו בלשון בעל‬ ‫שעדיין לא חשב את העוה"ז רק ל'אהל'‬ ‫העיטור שהביא הרא"ש שכתב 'מחינן‬ ‫עראי‪ ,‬ולא לבית‪ ,‬וכל מגמתו היתה להגיע‬ ‫בהו וענשינן להו עד דפרשי'‪ ,‬דבודאי לא‬ ‫לבית אל‪ ,‬כי רק זה 'ביתו'‪ .‬ועל זה דרשו חז"ל‬ ‫יעלה על הדעת כלל אף באיסור תורה‬ ‫שלא ישנה אדם מאכסניא שלו‪ ,‬היינו שידע‬ ‫החמור כשנודע לנו שאף אם נגיד להם‬ ‫שכל ביתו הוא רק 'אכסניא'‪ ,‬ולא דירת קבע‪,‬‬ ‫אלף פעמים לא יאזינו‪ ,‬וגם אין בכחינו‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫לכופם ולעונשם‪ ,‬איך יעלה על לב האדם‬ ‫וזה כוונת המדרש 'אלה תולדות נח'‪ ,‬הה"ד‬ ‫לאמר דעם כל זה נמחה בהם על מה‬ ‫'בית רשעים ישמיד ואהל ישרים יפריח'‪,‬‬ ‫ולמה‪ ,‬אולם הרא"ש ז"ל מיירי היכי שיש‬ ‫ד'בית' רשעים ישמיד זה דור המבול‪,‬‬ ‫בידינו כח לכופם וידינו תקיפה על‬ ‫שחשבו שהם תושבים בעוה"ז‪ ,‬והרי הוא‬ ‫העוברים‪ ,‬וכההיא דהני נשי דאכלו‬ ‫להם בבחינת 'בית' של קבע‪ ,‬על כן 'דרך‬ ‫ביוהכ"פ עד חשיכה‪ ,‬דעלה קאי הרא"ש‬ ‫רשעים תאבד‪ .‬ו'אהל' ישרים יפריח זה נח‪,‬‬ ‫דידינו תקיפה על הנשים לעונשם‬ ‫שהיה העוה"ז אצלו רק בבחינת 'אהל' עראי‪,‬‬ ‫ולהפרישם‪ .‬אלא שאחר כל העונשים אם‬ ‫על כן יפריח ויעמוד לעולם‪.‬‬ ‫יוכלו לאכול באין רואה יאכלו בשאט‬ ‫נפש‪ ,‬כי אך יראת העונשים עברה ראשם‬ ‫לבלתי לאכול בפרהסיא‪ ,‬בזו אמרינן‬ ‫לזכות ר‪.‬ב‪.‬ש‪.‬ה‪ .‬להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל‬ ‫דבדבר שאין מפורש בתורה אין לנו‬ ‫איש צדיק תמים‪ .‬וברש"י‪ :‬יש מרבותינו‬ ‫למחות בהם‪ .‬אבל בדבר המפורש בתורה‬ ‫דורשים לשבח‪ ,‬כ"ש אם היה בדורו של‬ ‫כתב הרא"ש בשם בעל העיטור בדקדוק‬ ‫אברהם אבינו היה צדיק יותר‪ .‬וצ"ע איך‬ ‫לשון 'דמחינן בהו וענשינן להו עד‬ ‫להעלות על הדעת כי נח אשר היה מקיים‬ ‫דפרשי'‪ ,‬דיש לנו לעונשם ולמחות בהם‬ ‫אך ורק שבע מצות‪ ,‬יהיה מכריע כמו אברהם‬ ‫עד שיפרשו ממעשיהם מחמת יראת‬ ‫אבינו אשר היה מקיים כל התורה כולה‬ ‫העונש‪ .‬והגם שבהחבא יעשו זר‬ ‫אפילו עירוב תבשילין‪.‬‬ ‫מעשיהם‪ ,‬מ"מ עלינו לעשות מה שנוכל‬ ‫אמנם רואים בזה כדאיתא במדרש )שה"ש ז'‬ ‫באיסור המפורש‪ ,‬ולא להניחם שוגגים‬ ‫י"א בד"ה ראשך עליך ככרמל(‪ :‬הרש‬ ‫כדי שלא יהיו מזידין‪ ,‬אבל ודאי במקום‬ ‫שבישראל‪ ,‬אם הוא עומד בדור פרוץ‪ ,‬חביב‬ ‫שאין ידינו תקיפה ואפי' אם נמחה בהם‬ ‫עלי כאליהו בהר הכרמל‪ .‬כי לפום צערא‬ ‫לא נפרשם‪ ,‬כי אין בנו כח לעונשם עד‬ ‫אגרא להיות עומד בנסיון בדור רשעים כאלו‪ ,‬ולסבול עלבונות ליצנות ורדיפות‬ ‫דפרשי‪ ,‬א"כ מה יועילו מחאתינו ומדוע נשוים מזידין‪ .‬וא"כ לא קשה מידי מגמרא‬ ‫שלהם‪ ,‬ועומד באמונתו‪ ,‬אז הוא מכריע על הרבה צדיקים אשר אין להם נסיון כזה‬ ‫דשבת‪ ,‬וכן בהך דמנשה‪ ,‬שהרי לא היה בידם כח למונעם ולעונשם עד דפרשי‪,‬‬ ‫בדורם‪ ,‬וטוב מעט בכוונה‪ ,‬וכמו חסידי אוה"ע אשר יש להם חלק לעוה"ב )עי'‬ ‫וידוע היה להם דאי אמרו לא מקבלי‪ ,‬לכן נמנעו ולא אמרו‪ ,‬כן נראה ברור‪.‬‬ ‫רמב"ם ה' תשובה פ"ג ה"ה(‪ ,‬כאשר אין מתבטלין ברשעת דורם‪.‬‬ ‫ובזה נסתלקה קושיית מהר"ש יפה )יפה תואר ר"פ צ"ו( אהא דאיתא במדרש שם‬ ‫וזה היה כל זמן אשר דור המבול היה בעולם‪ ,‬אז עוד היה הוא נחשב ביניהם 'איש‬ ‫שהיה אהרן נוטל העגל ופותרו לפניהם‪ ,‬ואמר לו משה מה עשה לך העם הזה מוטב‬ ‫צדיק תמים'‪ ,‬אך אחר המבול אשר כבר נמחו כל הרשעים מן העולם‪ ,‬אז כבר היה‬ ‫שידונו שוגגים וכו'‪ .‬והרי בדבר המפורש בתורה לא אמרינן הכי‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולמה‬ ‫יכול להיות כאברהם אבינו בלא מניעה עוד‪ ,‬על כן אז 'וימח את כל היקום וגו'‬ ‫שכתבתי לא קשה מידי‪ ,‬וזה ברור‪) .‬אוצר המלך הלכות דעות פ"ו ה"ז(‪.‬‬ ‫וישאר אך נח'‪ ,‬לא נכתב בו עוד 'איש צדיק תמים' כקדם‪ ,‬כי עתה היה צריך להיות‬ ‫יותר צדיק‪ ,‬הן שלא היה לו עוד מניעה‪ ,‬הן אחרי כי בעיניו ראה את מעשה ה' כי‬ ‫נורא לשלם לאיש כמעלליו‪ ,‬על כן אז אין לו חשיבות כ"כ בצדקתו‪ ,‬כאשר גם פרעה‬ ‫לזכות ח‪.‬ב‪.‬י‪.‬י‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫אחרי שלקה אומר 'ה' הצדיק'‪.‬‬ ‫אלה תולדות נח‪ .‬במדרש )פ"ל א'(‪ :‬הה"ד 'בית רשעים ישמיד ואהל ישרים יפריח'‪,‬‬ ‫'בית רשעים ישמיד' זה דור המבול‪ ,‬ו'אהל ישרים יפריח' זה נח‪ .‬ויש להבין הענין‪.‬‬ ‫ונראה לפי מה שפירש בספר יד יוסף )פרשת וישלח( על מה שאמרו )ברכות ס‪:(.‬‬ ‫לע"נ הג"ר אברהם יוסף ב"ר מאיר רייז זצ"ל יא"צ ה' חשון‬ ‫מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה‪ ,‬ואמר מובטח אני שאין זה‬ ‫בענין עשה דשאינה זבוחה‪ .‬ביו"ד )סי' ק' סעיף א'( מבואר‪ ,‬דנבילה לא מיקרי 'בריה'‬ ‫בביתי‪ .‬ובפשטות הוא פלא‪ ,‬איך היה הלל מובטח שאין זה בתוך ביתו‪ .‬רק הכוונה‪,‬‬ ‫לענין ביטול‪ ,‬מטעמא דאינה אסורה מתחילת ברייתה‪ .‬וקשה דעכ"פ יאסור מכח‬ ‫דהלל לא החשיב העוה"ז ל'בית'‪ ,‬רק כ'אהל' לשבת‪ ,‬שהוא דרך וגשר לעוה"ב‪ ,‬ועל‬ ‫העשה דשאינה זבוחה דהוי מתחלת ברייתה )ע"ש‬ ‫כן לא שם לבו לצער בעוה"ז‪ ,‬כיון שאין זה ביתו‬ ‫בפמ"ג בשפ"ד סק"ד(‪.‬‬ ‫הקבוע‪ .‬וזה כוונת רז"ל‪ :‬מעשה בהלל הזקן‬ ‫וכתב הגר"י ענגיל )אתוון דאורייתא כלל י"ד(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫שהיה בא 'בדרך'‪ ,‬היינו שהכיר שהעוה"ז הוא‬ ‫ונראה ליישב עפ"י המבואר בחולין )דף עב‪ :(:‬מנין‬ ‫רק 'דרך' ומבוא לעוה"ב‪ ,‬ושמע קול צווחה‬ ‫לטריפה ששחיטתה מטהרתה )מידי נבילה(‪ ,‬בהמה‬ ‫היינו מאנשים שיש להם צער בעוה"ז‪ ,‬אמר‬ ‫טמאה אסורה באכילה‪ ,‬וטריפה אסורה באכילה‪ ,‬מה‬ ‫מובטח אני היינו שיש לו מנוחה אף בצער‪,‬‬ ‫בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה‪ ,‬אף טריפה אין‬ ‫שאין זה 'בביתי'‪ ,‬כיון שאין הצער בביתו‬ ‫שחיטתה מטהרתה וכו'‪ ,‬מה לטמאה שכן אין במינה‬ ‫הקבוע‪ ,‬שכל העולם הוא אצלו רק כ'דרך'‪ ,‬ועל‬ ‫שחיטה‪ ,‬תאמר בטריפה שיש במינה שחיטה‪ ,‬בן‬ ‫כן אין להקפיד על הצער‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ובדמשק‬ ‫שמונה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו‬ ‫אליעזר )פרשת לך אות ל"ז( פירש אאמו"ר ז"ל‬ ‫שחיטה‪ .‬ופירש"י‪ :‬טריפה הואיל ויש במינה שחיטה‪,‬‬ ‫את הפסוק 'ואברם כבד מאד במקנה בכסף‬ ‫הילכך לא נפקא מכלל בקר וצאן‪) ,‬והויא בכלל קרא‬ ‫ובזהב‪ ,‬וילך למסעיו מנגב ועד בית אל‪ ,‬עד‬ ‫ד'וזבחת מבקרך וצאנך'‪ ,‬ולכן שחיטתה שחיטה‬ ‫המקום אשר היה שם אהלה בתחלה'‪ ,‬ודרשו‬ ‫לטהר מידי נבילה‪ ,‬ואע"פ שאסורה משום טריפה(‪,‬‬ ‫חז"ל מכאן שלא ישנה אדם מאכסניא שלו‪.‬‬ ‫אבל בן שמונה חי שנולד מבהמה חיה‪ ,‬אין לנו לטהר‬ ‫והכוונה‪ ,‬שאברהם אבינו אף שזכה לנחלה‬ ‫אפי' נשחט‪ ,‬לפי שאינו בכלל בקר וצאן‪) ,‬ולא קאי‬ ‫ונכסים והיה כבד מאד בכסף וזהב‪ ,‬עם כל זה‬ ‫'וילך למסעיו'‪ ,‬וכל תכליתו היה להגיע לבית‬ ‫ז‪' :(.‬אביי ורבא דאמרי תרוייהו אבל היזמי והיגי אע"ג דלא גביהי שלשה'‪ ,‬הוה מקום‬ ‫עליה קרא ד'וזבחת מבקרך ומצאנך'‪ ,‬והלכך אין לשחיטתו שם שחיטה כלל ואין‬ ‫פטור משום דלא דרסי שם רבים שלא יזוקו‪ ,‬אע"פ דבעלמא כל פחות משלשה‬ ‫מטהר מידי נבילה( עכ"ל‪.‬‬ ‫הרי הוא כארץ‪.‬‬ ‫ומבואר בזה דקרא ד'וזבחת מבקרך ומצאנך' לא קאי כי אם אבהמה וחיה שכלו‬ ‫וכן מהא דקחשיב הרמב"ם )שם פי"ד ה"ז( בחדא מחתא בסוג של 'מקום פטור'‪ ,‬גם‬ ‫חדשיהם‪ ,‬וא"כ כיון דכל זמן שלא כלו לו חדשיו‪ ,‬לא קאי עליה קרא ד'וזבחת'‪ ,‬א"כ‬ ‫אויר רה"ר למעלה מעשרה טפחים‪ ,‬משמע נמי שסובר דכל מקום פטור הוה כמו‬ ‫שוב גם עשה דשאינה זבוחה אינה נוהגת בו וכמובן‪ ,‬וא"כ שפיר לא חשיבא נבילה‬ ‫אויר רה"ר למעלה מי' שאינו חולק רשות לעצמה‪ ,‬אלא שאין שם דין רה"ר‪.‬‬ ‫'בריה' מכח העשה הנ"ל‪ ,‬דהא אינה אסורה מכחה מתחלת ברייתה‪ ,‬דהיה לה שעת‬ ‫אבל הרשב"א סובר דמקום פטור חולק רשות לעצמה‪ ,‬ולדידיה כשם שהוא חולק‬ ‫הכושר לענין עשה זאת בעודה בבטן אמה קודם כלות חדשיה‪.‬‬ ‫רשות לעצמה ברה"ר‪ ,‬כך יחלוק גם בכרמלית‪ ,‬ולא יבטל לגבה‪ .‬וכן משמע מלשונו‬ ‫)שבת ק‪ (.‬שהקשה שם על דברי הרמב"ם בלשון כזה‪ :‬גם זה ענין מגומגם‪ ,‬הלא‬ ‫מקום פטור הוא מד' רשויות‪ ,‬ולמה לא יחלוק גם הוא רשות לעצמה‪ ,‬ויהיה בור זה‬ ‫לע"נ הג"ר אברהם מנחם מענדל ב"ר דוד מאיר ברנצקי זצ"ל יא"צ ב' חשון‬ ‫מקום פטור‪ ,‬וכי יהיה דינו חמור כשהוא בכרמלית מבור כזה שהוא ברה"ר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וזכנו לקבל שבתות וגו' מתוך מיעוט עונות‪ .‬דקדק בספר הק' רצון ישראל על‬ ‫ולפי מה שכתבנו תליא פלוגתתם בשינוי הנוסחא בתוספתא דהכא שבין תלמוד‬ ‫החרוז 'מתוך מיעוט עונות'‪ ,‬דהיה לו לומר 'בלי עונות' לגמרי‪ .‬ולענ"ד דהוא מוסב‬ ‫בבלי ותלמוד ירושלמי‪ ,‬ואולי יפרש הרמב"ם גם בתלמודא דידן שהרשות‬ ‫על שאמר מקודם 'מתוך עושר וכבוד'‪ ,‬על זה אמר שאין כוונתו בהעושר וכבוד‬ ‫הרביעית הן המבואות שאינן מפולשות‪ ,‬ולא 'מקום פטור' הוא הרשות הרביעית‪.‬‬ ‫כהרשעים‪ ,‬דלגרמיה יכוונו‪ ,‬רק שאוכל לעשות צדקה וחסר בהעושר‪ ,‬ועיד"ז‬ ‫יתמעטו העונות‪ ,‬כדכתיב 'וחטאיך בצדקה פרוק'‪.‬‬ ‫לע"נ הג"ר אלעזר שמחה ב"ר אלחנן בונם ווסרמן זצ"ל יא"צ ב' חשון‬ ‫שמחם בבנין שלם באור פניך תבהיקם‪ .‬עיין ברצון ישראל שפירש דקאי על תיקון‬ ‫ונח מצא חן בעיני ה'‪ .‬המפרשים מקשים עה"פ 'אלה תולדות נח'‪ ,‬דהא איפה‬ ‫אות ברית קודש‪ .‬ולפי דבריו יש לומר דר"ת של 'שמחם בבנין שלם' גימטריה 'ברת'‬ ‫שכתוב 'אלה' בלי וא"ו‪ ,‬פוסל את הראשונים‪ ,‬וקשה מה פסל כאן‪ ,‬הא בסוף הפרשה‬ ‫חסר יו"ד'‪ ,‬אבל כשמכניסין אורח בביתו‪ ,‬כמנהג בני ישראל הקדושים‪ ,‬ניתוסף יו"ד‪,‬‬ ‫הקודמת כתוב 'ונח מצא חן בעיני ה' '‪ ,‬וא"כ 'אלה תולדות' זהו שייך למה שכתוב‬ ‫ונתמלא 'ברית שלם'‪ ,‬ועיד"ז 'באור פניך תבהיקם'‪ ,‬שיכהה עיד"ז רושם פגם הברית‬ ‫קודם בתורה‪ ,‬וא"כ היה צריך לומר 'ואלה'‪ .‬עוד מדקדקים דכתיב 'ונח מצא חן‬ ‫הרשום במצח‪ ,‬ויתבטלו הקליפות שנוצרו מזה לגמרי‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫בעיני ה'‪ ,‬דהיינו רחמים‪ ,‬דשם הוי"ה זהו מדת הרחמים‪ ,‬ואח"כ אומר הכתוב 'את‬ ‫האלקים התהלך נח'‪ ,‬דהיינו במידת הדין‪ ,‬דהא שם 'אלקים' הוא מידת הדין‪.‬‬ ‫קידוש על היין‪' .‬זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬ודרשו )פסחים קו‪ :(.‬זכרהו על היין‪.‬‬ ‫והנה עה"פ )קהלת ז'( 'אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה‪ ,‬כי לא‬ ‫להבין הקפידא דיין דוקא‪ ,‬נראה משום דשבת קדש סוד ותכלית הבריאה‪ ,‬ועל כן‬ ‫מחכמה שאלת זאת'‪ ,‬מובא בספרים שמסבירים כוונת שלמה המלך‪ ,‬דהיינו אל‬ ‫כתבו בספה"ק דגם האכילה הגשמית בשבת היא קודש‪ ,‬דלזה נברא האדם שיגביה‬ ‫תאמר שהימים שעבדת את ה' בניקל בלי שום יגיעה‪ ,‬היו טובים‪ ,‬כי לא מחכמה בא‬ ‫כל ה'דומם' 'צומח' 'חי' מגשמיותו‪ ,‬להכלל ב'מדבר' דברי תורה‪ ,‬ועיד"ז ימשיך‬ ‫לך‪ ,‬כי אם שאול לך מהשי"ת שמו‪ .‬ועומק הדבר בזה‪ ,‬כי לפעמים מאירים לאדם‬ ‫קדושה על עצמו ועל כל הבריאה שיהיה לו יתברך דירה בתחתונים‪ ,‬דזהו 'סוד'‬ ‫מלמעלה בכדי שידע למה שהוא צריך להגיע‪ ,‬ואח"כ לוקחים זאת ממנו בכדי‬ ‫הבריאה‪ ,‬ונכנס יין יצא 'סוד'‪ ,‬על כן הקפידא דוקא על היין‪.‬‬ ‫שיעמול בעצמו‪ .‬וזה היה גם אצל נח שמצא חן בעיני ה'‪ ,‬ומתוך רחמים נתן לו‬ ‫מדריגות‪ ,‬אבל אח"כ נלקח ממנו‪ ,‬והוא שיעמול עליהם בעצמו‪ ,‬וזה מידת דין מה‬ ‫שלוקחים ממנו‪ ,‬ולכן פסל את הראשונים‪ ,‬שמה שהיה לו מקודם היה שאול‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬והוא בעצמו לא עמל על זה‪ ,‬ולכן פסל אותם‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לע"נ הג"ר דוד ב"ר אברהם אדלר זצ"ל יא"צ ג' חשון‬ ‫ואמרתי להביא ראיה לדברים האלו מדברי המקובלים‪ ,‬דהנה המקובלים מקשים‬ ‫אם מקום פטור הוא רשות בפני עצמה‪ .‬בתוספתא )ריש שבת( איתא‪ :‬ארבע רשויות‬ ‫דהא מבואר שיש ה' חלקים בנשמה‪ :‬נפש רוח ונשמה חיה יחידה‪ ,‬ואדם הראשון‬ ‫לשבת‪ ,‬רשות היחיד‪ ,‬רשות הרבים‪ ,‬כרמלית‪ ,‬ומקום פטור‪) .‬כן הגיה הגר"א‪ ,‬וכן היא‬ ‫זכה לקבל כל החמשה חלקים‪ ,‬ומשה רבינו הגיע עד 'חיה'‪ ,‬ורק יחידי סגולה‬ ‫הגירסא לפי גירסת הברייתא שהובאה בשבת דף ו‪.(.‬‬ ‫שבדור יכולים להגיע עד 'נשמה'‪ ,‬ובדרך כלל ב'נפש' נולדים‪ ,‬ו'רוח' יכולים לקבל‬ ‫הנה הלשון 'ארבע רשויות'‪ ,‬משמע דגם 'מקום פטור'‪ ,‬הוא רשות בני עצמה‪ .‬אבל‬ ‫בבן י"ג שנה ביום הבר מצוה בכח לימוד התורה‪ ,‬ביום עשרים שנה יכולים לקבל‬ ‫בירושלמי )שבת פ"א ה"א( אשר שם נעתקה תוספתא זו‪ ,‬פתח ב'ארבע רשויות'‪,‬‬ ‫'נשמה'‪ ,‬אבל אם חוטאים‪ ,‬הנשמה בורחת‪ ,‬וא"כ בדרך כלל רק צדיק הדור יכול‬ ‫וקחשיב‪ :‬רשות היחיד‪ ,‬רשות הרבים‪ ,‬כרמלית‪ ,‬והרשות הרביעית היא מבואות‬ ‫להגיע ל'נשמה'‪.‬‬ ‫שאינן מפולשות‪.‬‬ ‫גם מבואר דמי שיש לו חיה ויחידה‪ ,‬בכלל לא יכול לחטוא‪ .‬וא"כ קשה מאד דאדם‬ ‫וכתב החזון יחזקאל )ריש שבת( דאיכא חילוק בין גירסאות אלו אם 'מקום פטור'‬ ‫הראשון שהגיע למדריגה שהיה לו נפש רוח ונשמה חיה יחידה‪ ,‬איך חטא ועבר על‬ ‫הוא בכלל ארבע רשויות‪ ,‬ואז יש דין מקום פטור גם בכרמלית‪ .‬או מקום פטור אינו‬ ‫ציווי השי"ת‪ ,‬הא מי שיש לו חיה יחידה לא יכול לחטוא‪ .‬אבל התירוץ מבואר‬ ‫חולק רשות לעצמה‪ ,‬ואיתא רק ברה"ר‪ ,‬אבל לא בכרמלית‪.‬‬ ‫במקובלים‪ ,‬שאימתי מי שיש לו יחידה לא יכול לחטוא‪ ,‬אם האדם עבד השי"ת‬ ‫דהנה הרמב"ם )פי"ד שבת ה"ו( כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬הבור שבכרמלית‪ ,‬הרי הוא ככרמלית‪,‬‬ ‫בעבודה קשה בקיום המצות ובלימוד תורה לשמה ומתוך מסירות נפש וכל מה‬ ‫אפילו עמוק מאה אמה‪ ,‬אם אין בו ד'‪ ,‬עכ"ל‪) .‬כך היא הנוסחה הנכונה כמו שכתוב‬ ‫שצריכים לקיים‪ ,‬ותיקן בזה העולם‪ ,‬ואז אם אדם זוכה ביגיעה עצמית אינו יכול‬ ‫בתשובתו שהשיב לחכמי לוניל(‪ .‬ובמגיד משנה שם העיר בשם הרשב"א‪ ,‬דלמה‬ ‫לחטוא‪ .‬אבל אם נתנו לו במתנה כל המדריגות‪ ,‬אז יכול לחטוא‪.‬‬ ‫לא יהיה הבור מקום פטור‪ ,‬וכי יהיה דינו חמור כשהוא בכרמלית‪ ,‬משאם היה‬ ‫וא"כ גבי אדם הראשון דהקב"ה נתן לו במתנה כל המדריגות‪ ,‬ולכך כיון שהיה בלי‬ ‫ברשות הרבים‪.‬‬ ‫יגיעה‪ ,‬לכן היה יכול לחטוא במהרה‪ .‬וא"כ אנו רואים שבלי יגיעה יכולים לאבד‬ ‫וכתב החזון יחזקאל )ריש שבת(‪ ,‬וז"ל‪ :‬ויש לפרש דברי הרמב"ם‪ ,‬דסבירא ליה‬ ‫הכל‪ ,‬כל המדריגות שנתנו לו מקודם‪ .‬וזהו מה שהם אומרים שהקב"ה מתוך‬ ‫שמקום פטור אינו חולק רשות לעצמה‪ ,‬מדרשאי לטלטל ממנו בין לרה"ר ובין‬ ‫רחמים נתן לנח מדריגות גדולות‪ ,‬אבל אח"כ נלקח ממנו כדי שיעמול בעצמו‪ ,‬וזהו‬ ‫לרה"י‪ ,‬ולא הוה כמטלטל מרשות לרשות‪ .‬וכיון דמקום פטור לא חשוב רשות‬ ‫כמו אצל אדם הראשון אחרי שקיבל במתנה ונלקח ממנו המדריגות כדי שיעמול‬ ‫לעצמה‪ ,‬לכן אם קאי בכרמלית‪ ,‬הוא בטיל לגבי האי רשותא להיות כמותה והרי‬ ‫בעצמו‪ ,‬ולא עמד בנסיון‪ .‬וא"כ גם אצל נח קיבל המדריגות מקודם כנ"ל‪ ,‬ואח"כ‬ ‫הוא ככרמלית‪ .‬אבל כי הוה מקום פטור ברשות הרבים‪ ,‬נהי שאינו חולק רשות‬ ‫נלקח ממנו‪.‬‬ ‫לעצמה‪ ,‬מ"מ גם כרה"ר לא הוה‪ ,‬כיון דלא דרסי שם רבים‪ ,‬ואין רבים מכתפים עליו‪,‬‬ ‫ששום מקום אינו נעשה רה"ר אם אינו מקום הילוך לרבים‪ ,‬כמו דאיתא בשבת )דף‬ ‫'דרכי האמונה' להרה"ק רבי יוסף דוד ב"ר אפרים זי"ע אבד"ק זוואלוב כתב בהקדמת הספר‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ועיני לשמיא נטלית וכפי פרישות בתפלה‪ ,‬ועני בלב נשבר ונדכה‪ ,‬נפשי בשאלתי נועם עליהם תבקשו בזה ובבא‪ ,‬די יתאמר מילי דשמיא‬ ‫מספרי אשר כתבתי‬ ‫הנה שרשי התורה והעבודה‪ ,‬אשר התורה מלמדת דרכי העבודה והעצה בכל דור ודור‪ ,‬לחזק באמונתו‪ ,‬וכדכתיב 'כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו'‪ ,‬כי זה‬ ‫התגלות טובו‪ ,‬ואין טוב אלא תורה‪ ,‬שבתורה נגנזו כל העצות‪ ,‬והטוב נתגלה במדת חסד כידוע‪ ,‬וכדכתיב 'אך טוב וחסד'‪ .‬וזהו טוב וחסד שנמשך אמונתו 'עד דור ודור'‪,‬‬ ‫שירדנו בעוה”ר מטה מטה‪ ,‬ואין דורש ואין מבקש אמונה‪ ,‬ואעפ"כ נמשכה אמונתו כביכול בכל דור ודור‪ .‬ובאמת זה נעשה ע"י יחוד הוי"ה ב"ה וב"ש באלהי"ם‪ ,‬שהם רעים‬ ‫דלא מתפרשין וכידוע‪ ,‬וע"י יחודם נתפשט הטוב והחסד והאמונה בבחינת צדקה בלא עבודה‪ .‬כי באמת האמונה הוא אלהות כביכול‪ ,‬וכדכתיב 'והאמין בהוי"ה'‪ ,‬ר"ל עם‬ ‫ה'‪ ,‬שאברהם עשה מהאמונה צדקה‪ ,‬שהוא כמו צדקה לעני‪ ,‬כמו כן ניתן לו אמונה מתנת חנם‪ ,‬ולכך "ויחשבה לו"‪ ,‬להבורא ב"ה וב"ש‪" ,‬צדקה"‪ .‬וזהו 'דעו כי הוי"ה אלהי"ם‬ ‫הוא עשנו ולא אנחנו'‪ ,‬ר"ל שכל עשיות שלנו בתורה ועבודה הוא נמשך מיחוד ב' שמות הנ"ל‪' ,‬כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו'‪ ,‬ר"ל ששרשי תורה ועבודה‬ ‫הוא אמונה‪ ,‬בא חבקוק והעמידן על אחת‪ ,‬והאמונה נמשכה מטובו וחסדו ע"י יחוד השמות האלו‪ ,‬נמצא שהוא עשנו ולא אנחנו‪.‬‬