gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא · NEHOIRAH — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: נהורא · NEHOIRAH

שבוע: נח (2026-10-12)

נהורא · NEHOIRAH — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫פרשת נח‬ ‫אמונה –‬ ‫אְכט גּוט –‬ ‫ְְט ַַר ְ‬ ‫המעבר מהזמניות‬ ‫מה בין ענוה‬ ‫תשפ״ז‬ ‫המשכה‬ ‫ֶוֶ ועט ַזַ יין גּוט‬ ‫אל האין סוף‬ ‫להכנעה?‬ ‫גליון רצה‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫שערי השפעה‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫אש העבודה‬ ‫הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא‬ ‫נהורא מעליא‬ ‫דבר המערכת‬ ‫להתענג על מה שיש‪ ,‬או לשאוף להרבה יותר?‬ ‫העצה הקריטית‬ ‫לחיים מאושרים!‬ ‫על כך נאמר ״יש דורשין לשבח‪ ,‬ויש דורשין‬ ‫״השי״ת אוהב אותי ‪ -‬איך שאני״!‬ ‫לגנאי״ ‪ -‬כי צריך תמיד בכל רגע לדעת ולהכיר גם‬ ‫השבוע מספרת לנו התוה״ק מהי עצת‬ ‫״מצד עצם נקודת ישראל ‪ -‬לא שייך פחות או יותר‪,‬‬ ‫השי״ת לנח להינצל מהמבול‪.‬‬ ‫את המעלות וגם את החסרונות של הרגשת ַהִַּצ� ְִדְקּוּת‪,‬‬ ‫עליה או ירידה‪ ,‬כי בן נשאר בן‪ ,‬בכל עת ובכל מצב״‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה‪ :‬התורה שייכת לכל אחד‬ ‫המנוחה והשלימות‪ ,‬הנרמזת בתיבות ׳נח איש צדיק׳‪.‬‬ ‫בכל זמן – איך א״כ קשורה אלינו עצת‬ ‫״הנשמה האלוקית שבתוכינו ‪ -‬היא עצם הדבר‬ ‫כאן צריך למצוא את האיזון בין האמונה בכוחות‬ ‫השי״ת לנח?‬ ‫שאני חי‪ ,‬והחיים אין בהם שינוי או תמורה‪ ,‬אי אפשר‬ ‫שלנו והעידוד העצמי שאנו חייבים להעניק לעצמינו‬ ‫התירוץ יודע כל אחד‪ :‬שגם אנחנו נמצאים‬ ‫להוסיף עליהם או לגרוע מהם״‪.‬‬ ‫במבול ומחפשים הצלה‪.‬‬ ‫על כל צעד שאנו מתקדמים בעבודת הקודש‪ ,‬כמו‬ ‫משפטים כאלו ‪ -‬מעניקים חיות וערך וחשיבות‬ ‫גם אותנו מאיימים לשטוף מים זידוניים‪,‬‬ ‫נח בדורו שנחשב כצדיק שהלך מול הזרם והתמודד‬ ‫הזוממים להוריד אותנו לשאול תחתית –‬ ‫לכל אחד מישראל‪ ,‬באשר הוא‪ ,‬ללא שייכות למעשיו‪,‬‬ ‫בנסיונות הזמן‪ ,‬לבין התביעה הבלתי מתפשרת‬ ‫לסבול גם בעולם הזה וגם בעולם הבא‪.‬‬ ‫אך מצד שני‪ ,‬נשאר האדם ללא מעש‪ ,‬הוא ׳משתעשע‬ ‫והעלאת רמת הציפיה מעצמינו מתוך ידיעה שאנו‬ ‫ומהי העצה?‬ ‫בעצמותו׳‪ ,‬טוב לו היכן שהוא‪.‬‬ ‫עדיין רחוקים מהשלימות ביחס לאחרים וביחס‬ ‫העצה היא מה שהתחלנו השבוע לעשות –‬ ‫לנדרש מעצמינו כמו נח מול אברהם‪.‬‬ ‫לפיכך מדגישה התורה לגבי נח ״תמים היה בדורותיו״‪,‬‬ ‫החלנו את הזמן!‬ ‫ונחלקו בזה רבותינו‪ :‬יש דורשים‬ ‫הבחורים – בישיבות‪.‬‬ ‫השילוב בין שני הצדדים‪ ,‬זוהי‬ ‫האברכים – בכוללים‪.‬‬ ‫זאת לשבח‪ ,‬ויש דורשים לגנאי‪.‬‬ ‫התמימות והשלימות הנדרשת מאיתנו‪,‬‬ ‫והעוסקים במלאכתם בנאמנה– בשגרת‬ ‫כמו נח שאמרה עליו תורה ׳צדיק תמים׳‪.‬‬ ‫״מתחברים לעצם‬ ‫הרי‬ ‫והתמיהה נשאלת‪ ,‬התורה‬ ‫הקביעות עתים‪.‬‬ ‫הנשמה שלא שייך‬ ‫צדיק‬ ‫מפליגה בשבחו של נח שהיה‬ ‫הצד השווה‪ :‬נכנסנו כולנו לתיבה הרוחנית‪.‬‬ ‫כעין נקודה זו מצינו בקדושת לוי‪,‬‬ ‫תמים‪ ,‬אז למה לדרוש לגנאי?‬ ‫מה אנחנו עושים בה – בתיבה?‬ ‫המצביע על האיזון והמיזוג בין שני‬ ‫אצלה ׳יותר ופחות׳‬ ‫לומדים ומתפללים‪.‬‬ ‫הקצוות אצל הצדיק‪ ,‬כשמצד אחד נדרש‬ ‫ברם‪ ,‬׳נח׳ הוא לשון מנוחה‪ ,‬אלא נמצאת תמיד‬ ‫איך לומדים? ואיך מתפללים?‬ ‫כמאמר הזוהר (נח‪ ):‬׳נייחא לעליונים בהרפיה ומנוחה‪ ,‬מתוך ממנו להכיר בכוחות עצמו ומצד שני‬ ‫ולתחתונים׳‪ .‬האדם מתענג על מה‬ ‫על ידי שמוציאים תיבות – מילים מהפה‪.‬‬ ‫צריך להרגיש שעדיין לא התחיל כלום‪,‬‬ ‫וזה לשון קדשו‪ :‬״נדקדק בפירוש רש״י‬ ‫הרגשת‬ ‫של‬ ‫תענוג‬ ‫שיש‪ ,‬נהנה מַהִַּצ� ְִדְקּוּת שלו‪ ,‬ומגיע‬ ‫מילים אלו – תיבה זו‪ ,‬היא‪-‬היא ההגנה מכל‬ ‫מה שקורה בחוץ ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫ז״ל אף נח מקטני אמנה היה‪ .‬האיך יכול‬ ‫בו‬ ‫שאין‬ ‫החיים‬ ‫עצם‬ ‫למצב של מנוחה‪.‬‬ ‫היא זאת המקשרת אותנו למקור החיים‬ ‫להיות זה‪ ,‬כי הכתוב מעיד עליו ׳נח איש‬ ‫שינוי״‬ ‫זו מדריגה גבוהה מאוד‪ ,‬בה‬ ‫והטוב‪ ,‬היא זאת המבטיחה לנו חיים טובים‬ ‫צדיק תמים היה בדורותיו׳‪ .‬ועוד קשה‪,‬‬ ‫מתחברים לעצם הנשמה שלא‬ ‫ומאושרים בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫למה לא היה מתפלל נח לבטל הגזירה״‪.‬‬ ‫שייך אצלה ׳יותר ופחות׳ אלא‬ ‫אבל יש פרט אחד שהשי״ת אמר לנח‬ ‫שאותו אנו לא כל כך יודעים‪.‬‬ ‫״נבוא לבאר‪ ,‬כי יש שני מיני צדיקים שעובדים הבורא‪,‬‬ ‫של‬ ‫תענוג‬ ‫מתוך‬ ‫נמצאת תמיד בהרפיה ומנוחה‪,‬‬ ‫ולמרות שאנו לא יודעים אותו‪ ,‬אבל הוא‬ ‫יש צדיק שעובד הבורא‪ ,‬ואין לו חשק רק להיות עובד‬ ‫מנוחת‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫שינוי‪,‬‬ ‫הרגשת עצם החיים שאין בו‬ ‫קריטי ליעילות העצה של הכניסה לתיבה‪.‬‬ ‫הבורא‪ ,‬ומאמין שיש לו כח בעליונים להנהיג העולמות‬ ‫היתירה‪.‬‬ ‫הנשמה‬ ‫שבת שמאירה בנו מצד‬ ‫הפרט הזה הוא הוראת השי״ת‪ :‬״צהר‬ ‫כרצונו‪ ,‬כמו שאמרו חכמינו ז״ל ׳צדיק מושל ביראת‬ ‫אילו היה האדם נתון במרדף חסר מעצורים אחר‬ ‫תעשה לתיבה״‪.‬‬ ‫אלהים׳‪ ,‬מי מושל בי צדיק‪ ,‬הקב״ה גוזר וצדיק מבטל‬ ‫השאיפות הגבוהות שהעמיד לעצמו ואינו מתמלא‬ ‫אומר השי״ת לנח – התיבה צריכה להיות‬ ‫מוארת – לעכטיג!‬ ‫הגזירה לטובה‪ .‬ויש צדיק אחד שעובד הבורא ברוך הוא‪,‬‬ ‫עם מה שכבר הספיק לרכוש‪ ,‬ישאר תמיד בהרגשת‬ ‫כי אם היא חשוכה – היא לא מועילה‪ .‬אם‬ ‫והוא שפל בעיני עצמו מאוד ומאוד‪ ,‬וחושב בלבו מי אני‬ ‫ריקנות שלא תעודד אותו להמשיך הלאה‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫חסר בה אור – חסר ביעילות שלה‪.‬‬ ‫שאתפלל לבטל הגזירה‪ ,‬לכן אינו מתפלל לבטל‪ .‬ונח הגם‬ ‫להתמלא עונג ממה שיש‪ ,‬וגם כאשר לא נעשה מאומה‬ ‫וזה גם קשור אלינו‪:‬‬ ‫שהיה צדיק גדול ותמים‪ ,‬היה קטן בעיניו מאוד‪ ,‬ולא היה‬ ‫‪ -‬יש לנו הרבה‪ ,‬כי אנו בניו של מקום‪ ,‬בנים אתם לה׳‬ ‫אם אנחנו מוציאים את תיבות הקדושה מהפה‬ ‫לו אמונה בעצמו שהוא צדיק מושל ויכול לבטל הגזירה‪,‬‬ ‫אלקיכם‪ ,‬גם בלי לעשות כלום‪.‬‬ ‫ללא אור – חסר בהן והן לא כל כך מועילות‪.‬‬ ‫אדרבה היה חשוב בעיניו כשאר הדור‪ ,‬והיה חושב אם‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬מנוחה זו עלולה לגרום לאדם לזנוח את‬ ‫כי הקדושה הולכת עם אור‪,‬‬ ‫אני אהיה ניצול בתיבה ואני אין צדיק יותר משאר הדור‬ ‫עצמו ולהסתפק במועט‪ .‬ולכן צריך תמיד לאחוז בשני‬ ‫והטומאה עם חושך!‬ ‫המה גם כן ינצלו‪ ,‬לכן לא היה מתפלל על הדור‪ .‬וזה‬ ‫הקצוות‪ ,‬מצד אחד לדעת את כוחו כצדיק שיכול לבטל‬ ‫החשכות שייכת למבול – והאור לתיבה!‬ ‫שפירש רש״י אף נח מקטני אמנה היה‪ ,‬רצה לומר נח‬ ‫גזירות‪ ,‬ואפילו יהודי פשוט יכול להתענג ממה שכבר‬ ‫א פרייליכ׳ן שבת און א לעכטיג׳ן זמן‬ ‫היה קטן בעיניו באמונה שהוא צדיק תמים שיכול לבטל‬ ‫זכה לעבוד את ה׳ מיליוני פעמים‪ ,‬ומצד שני ‪ -‬לא‬ ‫ידידכם‪ :‬ישעיה יצחק פרידמאן‬ ‫הגזירה‪ ,‬שלא היה חשוב בעיני עצמו כלום״‪.‬‬ ‫להרפות מהשאיפה התמידית להתעלות יותר ויותר‪.‬‬ ‫על פי ״אש הפרשה״‬ ‫לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים‬ ‫הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫פירושים‪ ,‬א׳ כפשוטו – האמנת הדבר שבודאי‬ ‫כעבור שעה קלה נשמעה הבשורה הטובה‪ ,‬כי‬ ‫יהיה כך‪ .‬עוד יש לומר אמונה מלשון ׳ויהי אומן את‬ ‫בחסדי ה׳ הוטב מצבו של החולה‪ ,‬וכי הוא מתחזק‬ ‫אמונה – המשכה‬ ‫הדסה׳ (אסתר ב‪ ,‬ז) והוא לשון המשכה וגידול‪ .‬כי‬ ‫ומתרפא באורח פלא‪ .‬לקראת ערב כבר פקח החולה‬ ‫על סף פתח מעון קדשו של המגיד הגדול הרבי ר׳‬ ‫באמונה יש כח זה שעל ידי האמונה יומשך הדבר‬ ‫את עיניו‪ ,‬ואף קם ממיטתו והתהלך כאחד האדם‪,‬‬ ‫בער ממעזריטש זי״ע‪ ,‬עמד תלמידו המגיד הקדוש‬ ‫הזה ממקורו ויבוא‪ ,‬היינו שעל‪-‬ידי שהוא מאמין‬ ‫לתדהמת כל הנוכחים‪ ,‬לרבות הרופאים ששפשפו‬ ‫רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי״ע‪ .‬עד הנה הגיע‬ ‫בהשי״ת ובוטח בו באמונה שלימה על שום איזה‬ ‫עיניהם בתימהון‪ ,‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫בדרכו הארוכה‪ ,‬להסתופף במחיצתו הטהורה של‬ ‫דבר‪ ,‬אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות‪ .‬והנה נח‬ ‫ואכן בסעודת אותו הערב‪ ,‬שהפכה והיתה לסעודת‬ ‫רבו‪ ,‬וביקש לבוא אל הקודש פנימה‪ ,‬ליטול ברכת‬ ‫הצדיק בוודאי האמין בשלימות בכל אשר דיבר אליו‬ ‫הודאה‪ ,‬הסב החולה שנתרפא‪ ,‬בצוותא עם שני‬ ‫שלום‪.‬‬ ‫השי״ת בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב‬ ‫הצדיקים‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬כשנפתחה בפניו הדלת‪ ,‬ראה והנה פני‬ ‫מאז ומקדם‪ ,‬אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה‬ ‫וכך הגיב המגיד הקדוש הרבי ר׳ בער על הנס‬ ‫המשמש חיוורים כסיד‪ .‬״שלום עליכם!״‪ ,‬קיבל‬ ‫שלימה בכל לבבו‪ ,‬כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת‬ ‫והפלא שהתרחש לנגד עיניהם‪ :‬״כאשר שכב החולה‬ ‫המשמש את האורח הגדול בשפה רפה‪ ,‬״אינני יודע‬ ‫המבול‪ ,‬ולא היה יודע איך ליתן עצות בנפשו מה‬ ‫על ערש דווי‪ ,‬הרגשתי ששערי תפילה נעולים וכבר‬ ‫אם כדאי לכם להיכנס בשעה שכזאת״‪.‬‬ ‫לעשות‪ .‬וזהו שפירש רש״י ז״ל מקטני אמנה היה‬ ‫נגזרה הגזירה‪ ,‬ואולם‪ ,‬כשהגיע תלמידי היקר המגיד‬ ‫״מה אירע?!״‪ ,‬הביע האורח הגדול את דאגתו‪.‬‬ ‫מאמין ואינו מאמין‪ ,‬רצונו לומר באמת היה מאמין‪,‬‬ ‫מזלאטשוב ודיבר אלי באמונה איתנה ומוחלטת‬ ‫סיפר לו המשמש‪ ,‬כי אחד מבני משפחתו של‬ ‫רק שירא להאמין בשלימות שהשי״ת יביא המבול‪,‬‬ ‫שכזאת‪ ,‬התהפך מיד המצב לטובה‪ ,‬שהרי זוהי‬ ‫המגיד נחלה קשות‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬וכי בשעה‬ ‫כי אולי יהיה הוא הגורם לזה וכנ״ל‪ ,‬עד שדחקוהו‬ ‫כוחה של האמונה‪ ,‬לבטל גזירות ולהמשיך ישועות״‪.‬‬ ‫האחרונה כבר הגיע עד שערי מות‪ ,‬ונאבק על‬ ‫המים כו׳‪ ,‬והבן היטב ודברי פי חכם חן״‪.‬‬ ‫וכשהיה הרה״ק רבי שלמה מזוויעהל זי״ע מספר‬ ‫חייו‪ .‬״הרבי שרוי בצער רב״‪ ,‬סיפר המשמש‪ ,‬״ולכן‬ ‫גם בנו של המגיד מזלאטשוב‪ ,‬הרה״ק רבי יצחק‬ ‫מעשה זה‪ ,‬אודות זקנו המגיד מזלאטשוב‪ ,‬היה‬ ‫חושבני שעדיף אם לא יכנס מעלת כבודו בשעה‬ ‫מראדוויל זי״ע‪ ,‬נביא את הדברים בספרו הקדוש‬ ‫מוסיף ואומר בענוות חן‪ :‬״אכן שתי מדרגות לאמונה‪,‬‬ ‫כזו‪ ,‬כשמידת הדין מתוחה״‪.‬‬ ‫׳אור יצחק׳ (ד״ה ויבא נח) וזה לשונו הקדוש‪:‬‬ ‫האחת היא האמונה שכל מה שעשה השי״ת – הוא‬ ‫אנחה כבדה נפלטה מפי המגיד מזלאטשוב לשמע‬ ‫״כמו שאמר אבי הקדוש ז״ל‪ ,‬אמונה הוא לשון‬ ‫לטובה‪ ,‬ואילו מדרגה גבוהה יותר היא כשהאמונה‬ ‫הבשורה הנוראה‪ ,‬אך הוא הפציר באיש שיחו‪:‬‬ ‫המשכה‪ ...‬אמונה הוא הצנור‪ ,‬האדם כמו שהוא‬ ‫כל כך איתנה שבכוחה להמשיך את הישועה‪ ,‬ואני‬ ‫״במטותא מינך‪ ,‬תנה לי לבוא אל הקודש‪ ,‬כי יש‬ ‫מאמין כך יכול אדם להמשיך אליו כל הטובות וכל‬ ‫לא זכיתי אלא למדרגה הראשונה‪ ,‬ולא למדרגתו‬ ‫לי דבר לומר באוזני הרבי דווקא בשעה קשה זו״‪.‬‬ ‫הברכות מן המקור‪ ,‬והוא דבר עמוק‪ ...‬לזה הכניס‬ ‫הגבוהה של זקני הקדוש הרבי ר׳ מיכל׳ע‪...‬״‬ ‫לא יכול היה המשמש לסרב לבקשת הצדיק‪ ,‬ופתח‬ ‫בפניו את הדלת לרווחה‪.‬‬ ‫(נח) את עצמו בקטנות האמונה ולא היה מאמין‬ ‫שיבוא מבול‪ ,‬בכדי שלא להמשיך המבול‪ ,‬ולא רצה‬ ‫•••‬ ‫בתוך הבית שרר יגון עמוק‪ .‬בני המשפחה‬ ‫ליכנס אל התיבה‪...‬״‬ ‫את זו דרש אותו צדיק – המגיד הקדוש מזלאטשוב‬ ‫והמקורבים שהתהלכו שם בלחץ קודר‪ ,‬כשספרי‬ ‫ומידה טובה הרי מרובה ממידת פורענות‪ ,‬אם ידע נח‬ ‫זי״ע – בפרשתנו‪ ,‬פרשת נח‪ ,‬כפי שמביא משמו‬ ‫תהלים בידיהם‪ ,‬התרגשו למראה פני האורח רם‪-‬‬ ‫שהאמונה בביאת המבול עלולה להביאו‪ ,‬על אחת‬ ‫הרה״ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זי״ע‪,‬‬ ‫המעלה‪ ,‬אך לא יכלו דברו לשלום‪ .‬גם בחדר הרבי‬ ‫כמה וכמה שהאמונה בישועות‪ ,‬בניסים ובנפלאות‪,‬‬ ‫בספרו הקדוש ׳אוהב ישראל׳ בהאי לישנא‪:‬‬ ‫שררה דממה מעיקה‪ .‬הצדיק האלוקי ישב סמוך‬ ‫בכוחה להמשיך אותם‪ ,‬כל שכן האמונה בביאת‬ ‫״בשם הרב מ׳ יחיאל מיכל מגיד מישרים מזלאטשוב‪:‬‬ ‫לשולחנו‪ ,‬ובידו הימנית הליט את מצחו שנעשה‬ ‫המשיח יכולה היא שתביא את הגאולה‪ ,‬בב״א‪.‬‬ ‫ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני‬ ‫קמטים‪-‬קמטים‪.‬‬ ‫עפ״י‪ :‬׳יסוד צדיק׳‬ ‫מי המבול (ז‪ ,‬ז)‪ .‬ופירש ז״ל אף נח מקטני אמנה היה‪,‬‬ ‫״אל נא ידאג רבינו!״‪ ,‬פנה התלמיד לרבו ובישר לו‬ ‫מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול עד שדחקוהו‬ ‫בקול בטוח‪ :‬״הלא יראה כי עוד יסעד החולה עמנו‬ ‫שירו לו שיעור חדש‬ ‫המים‪ ,‬עכ״ל (בראשית רבה לב‪ ,‬ו)‪ .‬והלא פלא גדול‬ ‫לסעודת הערב!״‪.‬‬ ‫מדי שבוע בשבוע ביום שישי בבוקר עולה בקו חסידות פלאם‬ ‫לחשוד את נח הצדיק שהיה מקטני אמנה בהשי״ת‬ ‫הסיר הרבי ר׳ בער את ידו מעל מצחו‪ ,‬ואור חדש‬ ‫שיעור קצר בספה"ק נועם אלימלך‬ ‫נלמד ע"י המשפיע הרה"ג ר' משה רויטמאן שליט"א‬ ‫ח״ו‪ .‬ונראה לבאר‪ ,‬דהנה תיבת אמונה יש לו שני‬ ‫האיר על פניו‪.‬‬ ‫הלכה ומעשה‬ ‫הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫הוא הענין בנפש האדם המדברת בתפלה‪ ,‬מבחינת‬ ‫המושגים רק לצדיקים רמי מעלה בעלי רוח הקודש‪,‬‬ ‫הדיבור נעשה אור מקיף להנשמה שמקיפה מראשה‬ ‫אל כוחות החיים המורגשים בעולמות התחתונים‪.‬‬ ‫המעבר מהזמניות אל האין סוף‬ ‫ועד רגלה להיות צרורה בצרור החיים את ה׳ ממש‪,‬‬ ‫ומכיון שהמשכת אור זה‪ ,‬הוא מכח אלוקי‪ ,‬שהינו‬ ‫טבעו של כל אדם‪ ,‬שלי ושלך הקורא‪ ,‬להתמקד‬ ‫מה שלא היה כח בנשמה מצד עצמה (תורה אור‬ ‫למעלה מגבולות הזמן והמקום‪,‬‬ ‫בתוך עצמו; צרכיו והרגשותיו; האדם אינו בא‬ ‫בשלח סב ג)‪.‬‬ ‫לכן גם ההמשכה היא נצחית ואין לה הפסק‪.‬‬ ‫לידי התפעלות גם מדבר שגדול ממנו בכל קנה‬ ‫ובתורת המגיד (אור תורה סימן יח) נתבאר‪ ,‬שעל‬ ‫לכן‪ ,‬מבאר המגיד (אור תורה בהעלותך)‪ ,‬ממעשיהם‬ ‫מידה‪ .‬אבל כאשר הוא נפגש עם מציאותו של‬ ‫האדם להכיר ולדעת את גודל יקר כבוד האותיות‪,‬‬ ‫של הצדיקים שעבדו את השם יתברך‪ ,‬מאדם‬ ‫האין סוף‪ ,‬הוא אינו יכול להשאר אדיש‪ ,‬אם לב‬ ‫ובשעה שהוא מתפלל עליו להכיר שהאותיות רמות‬ ‫הראשון‪ ,‬נח‪ ,‬וכל שבעת הרועים‪ ,‬נעשו אותיות‬ ‫בשר לו; כאשר האדם מבין שהוא מניע כוחות‬ ‫אדירים‪ ,‬המשפיעים על העולם לעד ולנצח נצחים‪,‬‬ ‫ונשגבות מעל הכרתו עד אין סוף‪ ,‬וכך מפרש המגיד‬ ‫התורה‪ ,‬שרבים מהם עוסקים במעשי הצדיקים‪.‬‬ ‫ושכל דיבור מפיו גורם לחדש צינורות שפע מתוך‬ ‫את המילים ׳ואל אמה תכלנה מלמעלה׳‪ ,‬שלאחר‬ ‫דהיינו מכיון שההמשכות שהם המשיכו לעולם‬ ‫העולמות העליונים שאין להם קץ וסוף‪ ,‬הוא בא‬ ‫שהאדם מוציא את האותיות מפיו‪ ,‬ידע שהם עולות‬ ‫נעשו נצחיות‪ ,‬נוצרת בעולם מציאות של קדושה‪,‬‬ ‫לידי התפעלות והתרגשות ברת קיימא‪ ,‬שגורמת‬ ‫ומתחברות אל השורש שלהם שלמעלה מהשגתו‪,‬‬ ‫המורגשת אפילו בדרגות התחתונות‪ ,‬בנפשו של כל‬ ‫חקיקה בנפשו‪.‬‬ ‫וכלתה יכולתו והבנתו להשיג אותם‪.‬‬ ‫מי שחפץ להתחבר אל ה׳‪ ,‬וממילא נמצא שיש לו‬ ‫כך מבאר בעל התניא ‪ -‬כאשר צדיק עובד את‬ ‫משל למה הדבר דומה? לעבד מלך שמסרו לידו‬ ‫נגיעת מה באותה מציאות נצחית‪ .‬נמצא שתיבות‬ ‫השם יתברך‪ ,‬על ידי התבוננות בגדלות ה׳‪ ,‬אשר‬ ‫מרגליות שערכם רם מכל השגותיו המצומצמות‪,‬‬ ‫התורה והתפילה‪ ,‬הם כמו ׳תיבה׳ המכילה ועוטפת‬ ‫הוא היה הווה‪ ,‬והוא יהיה בתפארה‪ ,‬ומתבונן בכך‬ ‫אינו יכול להבין את ערכם‪ ,‬רק לספור את מנין‬ ‫בקרבה את הנכנס לתוכה בקדושה אלוקית‪ ,‬כמאמר‬ ‫שהוא אחד ושני להמשיל לו להחבירה‪ ,‬הוא בא‬ ‫המרגליות עצמם‪ .‬כך על האדם להבין שהאותיות‬ ‫המגיד על המילים בא אתה וכל ביתך אל התיבה׳‬ ‫לידי התפעלות מגדלות ה׳‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שכוחות‬ ‫אינם יוצאות מפיו אלא דרך מעבר בלבד; שרשם‬ ‫– להכנס לתוך תיבות התפילה ולקדושה שבתוכם‪.‬‬ ‫הנפש בטלים ומבוטלים אל הידיעה הזאת המניעה‬ ‫בגבהי מרומים‪ ,‬ומקום הגעתם עד אין סוף‪.‬‬ ‫בדרך דומה‪ ,‬מבאר בעל התניא ״דהנה האותיות‬ ‫את ליבו; בכך הם נשאבים ומתחברים אל השם‬ ‫וכך אמר המגיד (דברות המגיד מאמרי חנוכה ליום‬ ‫נקראים סוסים‪ ,‬כמו שסוס בטל לגבי רוכבו והרוכב‬ ‫יתברך‪ ,‬באופן של חקיקה‪ ,‬אות וסימן נצחיים‪.‬‬ ‫א׳ דחנוכה)‪ :‬בפסוק (תהלים ל יג) ׳למען יזמרך כבוד‬ ‫מנהיגו‪ .‬כך הנה אותיות דבורו הם בטלים לגבי‬ ‫בכך שהאדם מחבר את הכוחות הנפשיים אשר‬ ‫ולא ידום ה׳ אלהי לעולם אודך׳‪ .‬פירוש כי אין‬ ‫השכל והשכל מנהיגו לכל אשר יחפוץ יטנו‪ ,‬אך‬ ‫בגופו‪ ,‬אל הקב״ה‪ ,‬הוא גורם לכוחות הנפש‪,‬‬ ‫אנו יכולים להשיג לעבוד הבורא בשכלינו‪ ,‬מחמת‬ ‫מכל מקום יש יתרון מעלה בסוס שיכול להוליך את‬ ‫השוכנים בתוך גוף בעל גבול‪ ,‬לעבור מעבר דרסטי‪,‬‬ ‫חולשת שכלינו צריך להתאסף באותיות‪ ,‬והאותיות‬ ‫הרוכב למקום שאין הרוכב יכול לילך שם‪ .‬וכך יש‬ ‫מתוך טבעם להתחבר לתאוות הזמן‪ ,‬כגון אכילה‬ ‫פורחות למעלה ומדביקות את עצמן בהבורא ברוך‬ ‫יתרון ומעלה באותיות הדבור‪ ,‬שיכולים להגביה את‬ ‫ושתיה‪ ,‬לתשוקה אדירה‪ ,‬להתחבר אל הנצח‪ ,‬אל‬ ‫הוא ומשבחים את הבורא‪ ,‬נמצא האדם אינו עושה‬ ‫השכל למדרגה מאד נעלה מה שאין ביכולת השכל‬ ‫האין סוף יתברך‪( .‬תורה אור‪ ,‬יתרו עד ג)‪.‬‬ ‫כלום רק כבוד הבורא‪ ,‬כי האותיות המה הכבוד‬ ‫להשיג מצד עצם השכלתו‪ ,‬כמו שנראה בחוש‬ ‫חיבור זה הוא דו צדדי; על ידי שהצדיק מתחבר‬ ‫הבורא יתברך‪ ,‬והם משבחים‪.‬‬ ‫שעל ידי הדבור יתוסף השפעת שכל בשכלו‪ .‬וכך‬ ‫להקב״ה‪ ,‬הוא גורם שיאיר או מהעולמות העליונים‪,‬‬ ‫שערים בעבודת ה׳ מתוך העמקה בספרי חסידות‬ ‫מאוצרות המשפיע הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א‬ ‫אש העבודה‬ ‫שו״ת עם המשפיע (ב)‬ ‫מה בין ענוה להכנעה?‬ ‫וכמו״כ סדר יומו אינו מתוכנן כלל‪ .‬מצד אחד ניתן‬ ‫זכרונם לברכה שאם כל יום אכל בשעה ג׳‪ ,‬מעתה אכל‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫לראות את היצור הזה כעובד ה׳ מופלג‪ ,‬מזניח את‬ ‫בשעה ד׳‪ ,‬ואם כל יום אכל בשבע‪ ,‬מעתה אכל בשמונה‪.‬‬ ‫מה החילוק בין ענווה והכנעה‪ ,‬האם זה אותו דבר‬ ‫עצמו‪ ,‬ואינו מתייחס לעולם הזה‪ ,‬בטל ומבוטל‪,‬‬ ‫הכנעה מביאה לידי שמחה‬ ‫או לא‪.‬‬ ‫ממש כמו אחד מתלמידי הבעש״ט‪ .‬אך אבחון פשוט‬ ‫מוכיח שיש לו נפש לקויה‪ ,‬והוא צריך לטפל בעצמו‬ ‫ודווקא כאן אכן חשובה מאוד השאלה הנזכרת‪ ,‬איך‬ ‫עוד שאלה‪ :‬איך הולך ענווה עם שמחה ביחד‪ ,‬שהרי‬ ‫בדחיפות טרם יגיע למצב של חולי הנפש ואיבוד‬ ‫מביאה ההכנעה לידי שמחה‪ ,‬כי ההכנעה האמיתית‬ ‫אם אני יודע שאני כלום‪ ,‬אז זה מפריע לי ואני לא יכול‬ ‫שפיות הדעת או רפיון העצבים‪.‬‬ ‫אמורה להביא לידי שמחה ואושר‪ ,‬כדרך המסתפק‬ ‫להיות בשמחה?‬ ‫במועט ‪ -‬שטוב לו באשר לו‪ .‬אך כאשר האדם מרגיש‬ ‫כמו כן מי שמשים עצמו כאסקופה נדרסת‪ ,‬נותן‬ ‫עצמו עצוב ומדודכך על ידי הכנעתו‪ ,‬אות וסימן הוא‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫לכולם לדרוך עליו‪ ,‬ניתן להביט עליו כאחד בעל‬ ‫כי אין זו ההכנעה הנדרשת מאיתו‪.‬‬ ‫מדריגה‪ ,‬כמו המשל של הרמב״ם לגבי מידת ההשתוות‬ ‫ההבדל בין ענוה להכנעה‬ ‫(פירוש המשניות אבות פ״ד מ״ד) ‪ ,‬אך אצל הראשונים‬ ‫ולשם כך יש להבדיל בין ההכנעה הנדרשת מכל‬ ‫אדם‪ ,‬לבין הכנעה אחרת שאינה רצויה‪.‬‬ ‫ההבדל בין ענוה להכנעה הוא‪ ,‬ש׳ענוה׳ מתייחסת‬ ‫מכונה אדם זה בשלל כינויים חריפים ביותר‪ .‬בחובות‬ ‫ההכנעה הרצויה ‪ -‬נדרשת מכל האדם‪ ,‬שצריך‬ ‫לענין ׳בין האדם לעצמו׳‪ ,‬שמכיר בחסרונו‪ ,‬אפילו‬ ‫הלבבות (שער הכניעה ‪ -‬פרק ב) הוא מתואר כאחד‬ ‫להבדיל בין ה׳בסיס׳ של חשיבות והערכה שהנפש‬ ‫עומד יחידי לעצמו‪ ,‬ואין זה ביחס לאחרים‪ ,‬ואילו‬ ‫הכסילים וכענין הבהמות ‪ -‬״מפני מיעוט ידיעתם‬ ‫דורשת‪ ,‬אשר נכלל בחלק הטוב והמועיל‪ ,‬לבין‬ ‫׳הכנעה׳ ‪ -‬היא רק כלפי אחרים‪ ,‬שרואה אותם גדולים‬ ‫וחלישת הכרתם את נפשותם וערכיהם‪ ,‬וזה נקרא‬ ‫ממנו ונכנע בפניהם‪.‬‬ ‫כניעה מדרך ההסכמה בלבד‪ ,‬אבל על דרך האמת הוא‬ ‫וכן בעבודת ה׳ ‪ -‬שמתבונן בגדלות ה׳‪ ,‬ומרגיש‬ ‫דלות הנפש ועוורונה‪ ,‬בסכלות הגוברת עליה״‪.‬‬ ‫״כל אותם מאמרי‬ ‫עצמו אפס אפסים נוכח הרגשת גדלות הבורא‪ ,‬כמו‬ ‫לדעת ה׳חובות הלבבות׳ ‪ -‬כניעתו של אדם מותרת‬ ‫חז״ל העוסקים בשבח‬ ‫אברהם אבינו עליו השלום בעמדו לפני גדלותו‬ ‫רק כאשר יודע את ערכו ומעלותיו בידיעה ברורה ‪-‬‬ ‫הכניעה והשפלות‪,‬‬ ‫יתברך היה בטל לגמרי ואמר ׳ואנכי עפר ואפר׳‪ ,‬על‬ ‫ואז ׳כאשר תהיה סמוך לזה כניעת הנפש ושפלותה‪,‬‬ ‫נאמרו לאדם בעל‬ ‫דרך שנאמר בחובת הלבבות כי הכפרי אם יש לו‬ ‫אז תהיה מידה משובחת‪ ,‬אבל זולת זה איננה נכנסת‬ ‫משהו יותר משאר יושבי הכפר הוא כבר תופס מקום‪,‬‬ ‫במידות המשובחות ומעלות הנפש‪ ,‬אך במגונות‬ ‫נפש בריאה שהיא‬ ‫ולא כן העירוני כמה שיש לו עדין לא נחשב כלום נגד‬ ‫שבהן‪ ,‬כי עניינה בזה כענין הבהמות׳‪.‬‬ ‫דורשת יותר מהבסיס‪,‬‬ ‫עשירי העיר‪ ,‬וגם העשיר הגדול לכלום יחשב בבואו‬ ‫הרושם המכובד שהאדם רוצה לעשות על חבירו‬ ‫ולכן צריך לחזור אל‬ ‫בחצר המלכות‪.‬‬ ‫וההופעה החיצונית שהאדם בונה לעצמו‪ ,‬חשובה‬ ‫האיזון המתבקש‪ .‬אך‬ ‫ככל שהאדם יותר קטן ‪ -‬מסוגל יותר להתגאות‪,‬‬ ‫מאוד‪ ,‬כאשר מכוונים אותה לכיוון הרצוי‪ .‬כי כאשר‬ ‫כאשר הנפש איננה‬ ‫אבל מי שמרגיש יותר גדלות הבורא הוא בטל ומבוטל‬ ‫האדם יודע שמביטים עליו כאיש ירא ה׳‪ ,‬הרי זה מחייב‬ ‫יציבה כי האדם אינו‬ ‫בעיניו ולכלום יחשב בעיניו נגד גדלות הבורא‪ .‬וכל‬ ‫אותו שגם כאשר נופל מעט ממדריגתו‪ ,‬ימשיך בדרכו‬ ‫מכיר את ערך עצמו‪,‬‬ ‫מה שמרגיש יותר גדלות הבורא ‪ -‬הוא בעיניו כאין‬ ‫הטוב‪ ,‬וכמאמר הרמב״ם (פירוש המשניות אבות פ״ב‬ ‫וכאפס ממש‪.‬‬ ‫מי״ג) ואל תהי רשע בפני עצמך ‪ -‬כשיחשוב אדם‬ ‫יש חיוב להעצים את‬ ‫נפשו״‬ ‫וזהו שנאמר אצל אבךהם ׳ואנכי עפר ואפר׳‪ ,‬ועל כן‬ ‫עצמו חסר ופחות‪ ,‬לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו‪.‬‬ ‫תלמידיו הם בעלי ׳עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה׳‪,‬‬ ‫ולענייננו‪ ,‬כל אותם מאמרי חז״ל העוסקים בשבח‬ ‫כי מי שיש לו מדה זו שהוא אין ואפס ובטל ומבוטל לאין‬ ‫הכניעה והשפלות‪ ,‬נאמרו לאדם בעל נפש בריאה‬ ‫ה׳תוספת׳ שהנפש מתאווה מעבר לנדרשת‪ ,‬שנכללת‬ ‫סוף ‪ -‬הוא אינו צריך כלום ואינו דורש כלום‪ ,‬כל מה שיש‬ ‫בחלק הרע והנפסד‪.‬‬ ‫ורוח חזקה‪ ,‬שהנפש דורשת יותר מהבסיס המגיע‬ ‫לו הוא רק חסדי ה׳‪ ,‬הרי הוא ׳עשיר השמח בחלקו׳‪ ,‬אין‬ ‫לה בצדק‪ ,‬ולכן צריך להכניע עצמו ולחזור אל האיזון‬ ‫וכמו מזון הגוף‪ ,‬שחובה לספק לו את המזון‬ ‫לו דרישות ממי שהוא‪ ,‬לא מבשר ודם ולא מהקב״ה‪ ,‬על‬ ‫המתבקש‪ ,‬לא שפל מדי ולא גבוה מדי‪ .‬אך כאשר‬ ‫הבסיסי‪ ,‬אבל יש להכניע את רצונותיו לדברים‬ ‫כן עינו תמיד טובה‪ ,‬הוא רחוק מקנאה שנאה וכבוד‪.‬‬ ‫הנפש איננה יציבה‪ ,‬והיא שואפת יותר מדי מעבר‬ ‫מיותרים שאינם מועילים לקיומו ולבריאותו‪.‬‬ ‫וזו היא התשובה גם לשאלה השניה‪ ,‬איך מביאות‬ ‫למקובל‪ ,‬או שהיא שואפת לכלום‪ ,‬אשר כל אלו הם‬ ‫הענוה וההכנעה לידי שמחה‪ ,‬כי עיקר עגמת‪-‬הנפש‬ ‫תוצאה מכך שאין האדם מכיר את ערך עצמו‪ ,‬וכלשון‬ ‫צדיק נשגב ‪ -‬או נפש לקויה?‬ ‫שיש לאדם הוא מחמת שסובר שמגיע לו ושואף‬ ‫החובות הלבבות ׳מפני מיעוט ידיעתם וחלישת‬ ‫כל זה מדובר בנפש בריאה‪ ,‬שצריך לחלק אצלו בין‬ ‫לגדולות ולנפלאות ממנו‪ ,‬ולכן נגרם לו מפח נפש‬ ‫הכרתם את נפשותם וערכיהם׳‪ ,‬על אדם כזה יש‬ ‫הצורך הבסיסי לבין המיותר‪ ,‬ולהבדיל בין הטוב לבין‬ ‫כשלא הולך אצלו כפי רצונו‪ ,‬אבל כאשר נכנע בפני‬ ‫חיוב עפ״י תורה להעצים את נפשו‪ ,‬להעלותה על קו‬ ‫הרע‪ .‬אולם‪ ,‬ישנם מקרים בהם ההכנעה אינה נובעת‬ ‫ה׳‪ ,‬ומרגיש את אפסיותו‪ ,‬אינו שואף לכלום ואינו סופג‬ ‫הבריאות ולהחזירה לאיזון הטבעי‪.‬‬ ‫מחוזק‪ ,‬אלא דווקא מליקוי בנפש‪ .‬ובמקרה כזה יש‬ ‫אכזבות כשאינו מצליח‪.‬‬ ‫רק כאשר אדם מעמיד את עצמו במקום הראוי‬ ‫צורך לחזק תחילה את נפשו‪ ,‬להעמידה על מכונה‪,‬‬ ‫ובכלל ענין הכנעה הוא שלא לרצות להתבלט ולא‬ ‫והנכון‪ ,‬מאזן את נפשו ורצונותיו במינון הנכון ובמידה‬ ‫ורק אז ניתן להתחיל לעבוד על הכנעה‪.‬‬ ‫לרצות שיהיו לו כל הנאות החיים‪ ,‬ושלא להדר ביותר‬ ‫הממוצעת‪ ,‬הוא יכול להתקדם הלאה‪ ,‬להתנהג בענוה‬ ‫הדבר דומה לאחד שכולם מכירים אותו כ׳מפוזר׳‪,‬‬ ‫בלבושו ובכל עניייו רק לפי הצורך‪ ,‬וכמו שמצינו אצל‬ ‫ושפלות כדבריו הקדושים של הרמב״ן באגרתו‪.‬‬ ‫אינו יודע סדר מהו‪ ,‬כל חפציו פרודים ומפוזרים‪,‬‬ ‫אחאב שנאמר בו ׳כי נכנע אחאב ממני׳ ואמרו חכמינו‬ ‫יש לך שאלה בעבודת ה׳ ‪ -‬מקומך כאן!‬ ‫לאור הביקוש הרב‪ ,‬אנו פותחים כעת בתחילת השנה‬ ‫את המדור החדש ‪ -‬״שו״ת בעבודת ה׳״‬ ‫הציבור הקדוש מוזמן לשטוח את שאלותיהם ‪ -‬בפניה למערכת‬ ‫המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א‬ ‫ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק‪ ,‬בהסברה נעימה השוה לכל נפש‪.‬‬ ‫שערי השפעה‬ ‫אְכט גּוט – ֶֶוועט ַזַ יין גּוט ‪ -‬סגולה‪ ,‬אמרת כנף‪ ,‬או דרך בעבודת השי"ת‬ ‫ְְט ַַר ְ‬ ‫על הטוב שהקב"ה רוצה להשפיע עליך‪ ,‬ותאמין בכוחו וברוב טובו‪ ,‬באמת‪ .‬תאמין‬ ‫חמש מילים קטנות ביידיש‪ ,‬שעוברות מפה לאוזן ומדור לדור‪ .‬יש שרואים אותן‬ ‫שיהיה טוב‪ ,‬כי השי"ת באמת רוצה ומתכוון לתת לך טוב‪ .‬אתה צריך רק לפתוח‬ ‫כסגולה חביבה‪ ,‬ויש שמחייכים אליהן בסלחנות‪ ,‬כמו אל משפט מדי‪-‬יפה בשביל‬ ‫את ידיך‪.‬‬ ‫העולם האמיתי והמורכב‪.‬‬ ‫ההבדל בין שתי הגישות הוא שמים וארץ‪ .‬כמו בין מי שמצייר שמש על החלון‪ ,‬לבין‬ ‫אבל מה הן באמת? בואו נצא לרגע לפגוש את יצחק‪-‬אשר‪.‬‬ ‫מי שפותח את התריס ומזמין לאור שתיכנס‪.‬‬ ‫ר' דוד מאיר עוד שתי זווית‪:‬‬ ‫ראשית החורף‬ ‫איננו עוסקים כאן בעצה פרקטית איך להיטיב את תנאי החיים‪ .‬ואם אינה מצליחה‬ ‫הבוקר הראשון של זמן חורף‪ .‬באוויר עומד ריח של דפים חדשים ושל התחלה‪.‬‬ ‫סימן שאינה נכונה‪.‬‬ ‫היכל הישיבה מלא עד אפס מקום‪ ,‬הקולות עולים ומתערבבים‪ ,‬ויצחק‪-‬אשר יושב‬ ‫אלא בעבודה עצמית של אמונה‪ ,‬שהיא עבודה ממושכת של התחברות למקור החיים‪.‬‬ ‫מול הגמרא בתחושה שלא הרגיש כבר זמן רב‪ :‬הוא חזר עם כוחות מחודשים‪ .‬המצב‬ ‫ולכן בלי קשר‪ ,‬אם ראיתי תוצאה או לא‪ .‬אמשיך עם עבודתי להאמין ולמשוך את‬ ‫בישיבה טוב‪ ,‬החברותא מצוינת‪ ,‬והסוגיא מאירה פנים‪.‬‬ ‫טובו של הקב"ה אלי‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬אי שם מתחת לשמחה‪ ,‬ניקרה בו ציפור קטנה ולחשה בקול שקט ועקשני‪:‬‬ ‫אמונה איננה מתג שמדליקים פעם אחת‪.‬‬ ‫"נו‪ ,‬באמת‪ .‬אתה יודע טוב טוב איך זה נגמר‪.‬‬ ‫אוהב ישראל נח‪:‬‬ ‫היא שריר‪ .‬בפעם הראשונה הוא רועד‪ ,‬בפעם‬ ‫עוד יום‪-‬יומיים‪ ,‬ושוב תתחיל לחלום בסדרים או‬ ‫העשירית הוא כבר נושא משקל‪.‬‬ ‫לפטפט עם זלמן בעניינים העומדים על הפרק‪.‬‬ ‫ועוד נקודה חשובה‪ .‬ככלות הכול עלינו לזכור‬ ‫שוב תתקשה לקום בבוקר ותאחר לתפילה‪.‬‬ ‫שהקב"ה אינו עובד אצלינו‪ ,‬אלא להיפך‪.‬‬ ‫תאחר‪ ,‬תינזף‪ ,‬תתרגז – ובסוף עוד תריב עם בשם הרב מורנו יחיאל מיכל מגיד מישרים מזלאטשוב‪...‬‬ ‫כמה שיש לאדם יותר אמונה בטובתו של הקב"ה‬ ‫ופירש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה היה‪ .‬מאמין ואינו מאמין‬ ‫החברים‪".‬‬ ‫הוא ניסה לגרש אותה‪ .‬היא חזרה‪.‬‬ ‫– כך ירבו הסיכויים שאכן יזכה לה‪.‬‬ ‫אבל אם השי"ת החליט עדיין לא להשפיע לו‬ ‫‪.‬‬‫ל‬ ‫עכ"‬ ‫המים‬ ‫שדחקוהו‬ ‫עד‬ ‫‪.‬‬‫ל‬ ‫המבו‬ ‫שיבוא‬ ‫ופלאי פלאים – התחזית התגשמה כמעט אחת‬ ‫את הטובה שהוא מקווה לה‪ ,‬אז לא‪ .‬אחרי הכול‪,‬‬ ‫לאחת‪ .‬הבוקר שבו השעון צלצל והוא רק התהפך והלא פלא גדול לחשוד את נח הצדיק שהיה מקטני אמנה‬ ‫הוא יודע באמת מה טוב לנו‪ .‬ובכן‪ ,‬נקבל גזרותיו‬ ‫באהבה‪ ,‬ונמשיך להאמין בטוב‪.‬‬ ‫השני‪ .‬ההגעה המאוחרת‪ .‬המבט בהשי"ת ח"ו‪.‬‬ ‫לכמה דקות לצד‬ ‫החמור של המשגיח‪.‬‬ ‫יצחק‪-‬אשר עדיין שומע לפעמים את הציפור‬ ‫העקיצה לחבר שיצאה מבלי שיתכוון‪ ,‬והסתבכה ונ"ל דהנה תיבת אמונה יש לו שני פירושים‪ .‬אחד‪ ,‬כפשוטו‬ ‫הקטנה‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬כשהיא מתחילה ללחוש‪,‬‬ ‫הוא כבר יודע מה לענות לה‪ .‬הוא עוצר לרגע‪,‬‬ ‫מוצא‪.‬וניסה לדבר איתו על האמנת הדבר שבודאי יהיה כך‪.‬‬ ‫כפקעת חוטים ללא‬ ‫וכשהמשגיח העיר לו‪,‬‬ ‫נושם‪ ,‬ואומר בלב‪ְְ :‬ט ַַר ְ‬ ‫אְכ ט גּוט – ֶֶוועט ַַז יין גּוט‪.‬‬ ‫התמודדויותיו וקשייו ‪ -‬השיחה‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬עי"ל‪ ,‬אמונה מלשון ויהי 'אומן' את הדסה‪ ,‬והוא לשון‬ ‫למעשה‪ :‬לפני שאני ניגש ללמוד‪ ,‬או‬ ‫מילה במילה‪ ,‬הפסוקים‪" :‬את אשר המשכה וגידול‪ .‬כי באמונה יש כח זה‪ ,‬שע"י האמונה יומשך‬ ‫עלתה על שרטון‪.‬‬ ‫התקיימו בו‪,‬‬ ‫לפני פעולה שאני מסתפק בהצלחתה או‬ ‫יגורתי יבוא לי" ו"כאשר ָׁׁש ַַע ר בנפשו כן היה"‪ .‬הדבר הזה ממקורו ויבוא‪.‬‬ ‫חושש ממנה – אעצור לרגע אחד‪ .‬אעצום‬ ‫היינו ע"י שהוא מאמין בהש"י ובוטח בו באמונה שלימה על‬ ‫"זה העולם‪ ",‬אמר לעצמו בייאוש שקט‪" .‬כך אני‪".‬‬ ‫עיניים אם צריך‪ ,‬ואנשום ברוגע‪.‬‬ ‫שום איזה דבר‪ ,‬אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות‪.‬‬ ‫"אני אדם ריאלי"‬ ‫בערב‪ ,‬בפינה שקטה‪ ,‬שפך את ליבו בפני חבר‬ ‫ואז אחשוב‪ :‬הקב"ה נתן בידי כוח של‬ ‫והנה נח הצדיק בוודאי האמין בשלימות בכל אשר דיבר‬ ‫קרוב‪ .‬החבר הקשיב‪ ,‬שתק רגע‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫אמונה‪.‬‬ ‫אְכט גּוט ֶוֶ ועט ַַז יין גּוט אליו השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב‬ ‫"שמעתי פעם פתגם‪ְְ :‬ט ַַר ְ‬ ‫ואז‪ ,‬בנחת‪ ,‬ממשיכים צעד אחד הלאה‪.‬‬ ‫מאז ומקדם‪.‬‬ ‫– חשוב טוב‪ ,‬יהיה טוב‪".‬‬ ‫לא אסתפק לחשוב רק שהקב"ה ייתן‬ ‫יצחק‪-‬אשר חייך חיוך עייף‪" .‬אני מכיר את‬ ‫לי – אחשוב שהוא כבר נותן לי‪ .‬עכשיו‪.‬‬ ‫הפתגם עוד מימי התלמוד תורה‪ .‬פתגם המיוחס אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה בכל לבבו‪.‬‬ ‫את הכוח לקום‪ .‬את הבהירות בסוגיא‪.‬‬ ‫להרה"ק בעל ה'צמח צדק' מליובאוויטש זי"ע‪ .‬כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת המבול‪ ,‬היינו ע"י שלימות‬ ‫את הסבלנות מול החבר‪ .‬הרי אין מעצור‬ ‫מאוד אמונתו יומשך בוודאי מזה הבאת המבול‪ .‬ולא היה יודע איך‬ ‫אבל תאמין לי‪ ,‬נדמה לי שזה מתאים‬ ‫לשלוחי חב"ד שמסתובבים לחזק אנשים‬ ‫מלפניו יתברך‪ ,‬וכמו שהוא יכול לעזור‬ ‫רחוקים‪ ,‬שבורי‪-‬לב‪ ,‬או משמחים בעלי‪-‬ייסורים ליתן עצות בנפשו מה לעשות‪.‬‬ ‫לי מחר‪ ,‬הוא יכול כבר לתת לי את זה‬ ‫אבל וזהו שפירש"י ז"ל מקטני אמנה היה‪ ,‬מאמין ואינו מאמין‪.‬‬ ‫בבתי חולים‪ .‬זה טוב בשביל חיזוק ועידוד‪.‬‬ ‫אני אדם ריאלי‪ .‬אני מכיר היטב את הסביבה‪,‬‬ ‫עכשיו ממש‪.‬‬ ‫ואני מכיר את עצמי‪ .‬פתגמים כאלו ואחרים‪ ,‬לא ר"ל באמת היה מאמין‪ ,‬רק שירא להאמין בשלימות‬ ‫זה לוקח עשר שניות‪ .‬ועשר השניות‬ ‫שהשי"ת יביא המבול כי אולי יהיה הוא הגורם לזה וכנ"ל‪ .‬עד‬ ‫ישנו את המצב"‪.‬‬ ‫האלה יכולות לשנות את הלך הרוח של‬ ‫מאיתנו את המשפט שדחקוהו המים כו' והבן היטב‪ ,‬ודפח"ח ע"כ בשם הרב ז"ל‪:‬‬ ‫ואולי זה הרגע שכדאי לעצור בו‪.‬‬ ‫כמה פעמים אמר כל אחד‬ ‫יום שלם‪.‬‬ ‫הזה – "אני אדם מציאותי" – כשבעצם התכוון‬ ‫ומה שחשוב ביותר‪ :‬אם זה לא עובד מיד‬ ‫לומר‪" :‬אני כבר יודע מראש שלא אתקדם"‪" ,‬זה‬ ‫– אל ארפה‪ .‬אחשוב שוב בטובו של הקב"ה‪.‬‬ ‫לא יצליח"?‬ ‫קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך‪ .‬וקוה אל ה'!‬ ‫כוח המחשבה‬ ‫אבל משהו במילים האלה סירב לעזוב אותו‪ .‬הוא נזכר שראה פעם בעלון מודעה של‬ ‫מאמן‪ ,‬שדיברה בהתלהבות על הסוד המקסים של 'מחשבה יוצרת מציאות'‪" .‬אולי‬ ‫בכל זאת יש בזה משהו" הרהר‪.‬‬ ‫מצד שני‪ ,‬משהו בפרסום זה צרם לו‪ .‬הדיבורים האלו‪ ,‬על 'להזמין מציאות'‪ ,‬נראו לו‬ ‫זרים לרוח היהדות והאמונה‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬פגש בבית המדרש את רבי דוד‪ .‬משהו נדלק בראשו‪ .‬הוא מכיר היטב‬ ‫את האברך הזה‪ ,‬הוא מבין גדול בספרי חסידות‪ .‬גם ידען וגם עמקן שמצליח לפשט‬ ‫את עומקיה ורבדיה של מחשבת החסידות‪.‬‬ ‫הוא הכתובת הנכונה לבירורים כאלו‪.‬‬ ‫יצחק‪-‬אשר ניגש אליו‪ ,‬ופתח לפניו את רחשי לבו‪ ,‬ספקותיו ולבטיו‪.‬‬ ‫רב‪-‬דוד לא איכזב‪ .‬הוא פתח לפניו את ה'אוהב ישראל' בפרשת לך – ושם התגלה לו‬ ‫יסוד ששינה את התמונה כולה‪.‬‬ ‫המילים בספר הקדוש זעקו‪ :‬כי באמונה יש כח זה‪ ,‬שע"י האמונה יומשך הדבר הזה‬ ‫ממקורו ויבוא‪.‬‬ ‫לא קסם – אמונה!‬ ‫המחשבה‪ ,‬כך למד‪ ,‬אינה מטה קסמים‪ .‬אין בה כוח עצמאי לשנות עתים ולהחליף‬ ‫מצבים‪ ,‬כאילו האדם חושב והמציאות מצייתת‪ .‬מי שמחפש בפתגם נוסחה מכנית‬ ‫– יתאכזב‪.‬‬ ‫אבל יש במחשבה כוח אחר‪ ,‬עמוק בהרבה‪ :‬כוח להעצים את האמונה בטובו של‬ ‫הקב"ה‪ .‬וכשהאמונה הזו מתחזקת בלב‪ ,‬היא עצמה ממשיכה שפע טוב‪ .‬כי אמונה‬ ‫היא המשכה‪.‬‬ ‫פתאום הבין יצחק‪-‬אשר‪" :‬טראכט גוט" אינו "תדמיין שהכול בסדר"‪ .‬פירושו‪ :‬תחשוב‬ ‫יוצא לאור ע״י‬ ‫(ע״ר)‬ ‫ממלכת אש החסידות העולמי‬ ‫לקבלת הגליון להארות ולהערות ‪ -‬טלפון‪ 02-5026558 :‬פקס ‪02-5702061‬‬ ‫‪a025026558@gmail.com‬‬