נהורא · NEHOIRAH — נח (2026-10-12)

בס״ד
פרשת נח אמונה – אְכט גּוט – ְְט ַַר ְ המעבר מהזמניות מה בין ענוה
תשפ״ז המשכה ֶוֶ ועט ַזַ יין גּוט אל האין סוף להכנעה?
גליון רצה תנו רבנן מעשה שערי השפעה דבר הבעל שם טוב אש העבודה
הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא
נהורא מעליא דבר המערכת
להתענג על מה שיש ,או לשאוף להרבה יותר? העצה הקריטית
לחיים מאושרים!
על כך נאמר ״יש דורשין לשבח ,ויש דורשין ״השי״ת אוהב אותי -איך שאני״!
לגנאי״ -כי צריך תמיד בכל רגע לדעת ולהכיר גם השבוע מספרת לנו התוה״ק מהי עצת
״מצד עצם נקודת ישראל -לא שייך פחות או יותר, השי״ת לנח להינצל מהמבול.
את המעלות וגם את החסרונות של הרגשת ַהִַּצ� ְִדְקּוּת, עליה או ירידה ,כי בן נשאר בן ,בכל עת ובכל מצב״. נשאלת השאלה :התורה שייכת לכל אחד
המנוחה והשלימות ,הנרמזת בתיבות ׳נח איש צדיק׳. בכל זמן – איך א״כ קשורה אלינו עצת
״הנשמה האלוקית שבתוכינו -היא עצם הדבר
כאן צריך למצוא את האיזון בין האמונה בכוחות השי״ת לנח?
שאני חי ,והחיים אין בהם שינוי או תמורה ,אי אפשר
שלנו והעידוד העצמי שאנו חייבים להעניק לעצמינו התירוץ יודע כל אחד :שגם אנחנו נמצאים
להוסיף עליהם או לגרוע מהם״. במבול ומחפשים הצלה.
על כל צעד שאנו מתקדמים בעבודת הקודש ,כמו
משפטים כאלו -מעניקים חיות וערך וחשיבות גם אותנו מאיימים לשטוף מים זידוניים,
נח בדורו שנחשב כצדיק שהלך מול הזרם והתמודד הזוממים להוריד אותנו לשאול תחתית –
לכל אחד מישראל ,באשר הוא ,ללא שייכות למעשיו,
בנסיונות הזמן ,לבין התביעה הבלתי מתפשרת לסבול גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
אך מצד שני ,נשאר האדם ללא מעש ,הוא ׳משתעשע
והעלאת רמת הציפיה מעצמינו מתוך ידיעה שאנו ומהי העצה?
בעצמותו׳ ,טוב לו היכן שהוא.
עדיין רחוקים מהשלימות ביחס לאחרים וביחס העצה היא מה שהתחלנו השבוע לעשות –
לנדרש מעצמינו כמו נח מול אברהם. לפיכך מדגישה התורה לגבי נח ״תמים היה בדורותיו״, החלנו את הזמן!
ונחלקו בזה רבותינו :יש דורשים הבחורים – בישיבות.
השילוב בין שני הצדדים ,זוהי האברכים – בכוללים.
זאת לשבח ,ויש דורשים לגנאי.
התמימות והשלימות הנדרשת מאיתנו, והעוסקים במלאכתם בנאמנה– בשגרת
כמו נח שאמרה עליו תורה ׳צדיק תמים׳. ״מתחברים לעצם הרי והתמיהה נשאלת ,התורה הקביעות עתים.
הנשמה שלא שייך צדיק מפליגה בשבחו של נח שהיה הצד השווה :נכנסנו כולנו לתיבה הרוחנית.
כעין נקודה זו מצינו בקדושת לוי,
תמים ,אז למה לדרוש לגנאי? מה אנחנו עושים בה – בתיבה?
המצביע על האיזון והמיזוג בין שני אצלה ׳יותר ופחות׳
לומדים ומתפללים.
הקצוות אצל הצדיק ,כשמצד אחד נדרש ברם ,׳נח׳ הוא לשון מנוחה ,אלא נמצאת תמיד איך לומדים? ואיך מתפללים?
כמאמר הזוהר (נח ):׳נייחא לעליונים בהרפיה ומנוחה ,מתוך ממנו להכיר בכוחות עצמו ומצד שני
ולתחתונים׳ .האדם מתענג על מה על ידי שמוציאים תיבות – מילים מהפה.
צריך להרגיש שעדיין לא התחיל כלום,
וזה לשון קדשו :״נדקדק בפירוש רש״י
הרגשת של תענוג שיש ,נהנה מַהִַּצ� ְִדְקּוּת שלו ,ומגיע מילים אלו – תיבה זו ,היא-היא ההגנה מכל
מה שקורה בחוץ ברוחניות ובגשמיות.
ז״ל אף נח מקטני אמנה היה .האיך יכול בו שאין החיים עצם למצב של מנוחה.
היא זאת המקשרת אותנו למקור החיים
להיות זה ,כי הכתוב מעיד עליו ׳נח איש שינוי״ זו מדריגה גבוהה מאוד ,בה והטוב ,היא זאת המבטיחה לנו חיים טובים
צדיק תמים היה בדורותיו׳ .ועוד קשה, מתחברים לעצם הנשמה שלא ומאושרים בעולם הזה ובעולם הבא.
למה לא היה מתפלל נח לבטל הגזירה״. שייך אצלה ׳יותר ופחות׳ אלא אבל יש פרט אחד שהשי״ת אמר לנח
שאותו אנו לא כל כך יודעים.
״נבוא לבאר ,כי יש שני מיני צדיקים שעובדים הבורא, של תענוג מתוך נמצאת תמיד בהרפיה ומנוחה,
ולמרות שאנו לא יודעים אותו ,אבל הוא
יש צדיק שעובד הבורא ,ואין לו חשק רק להיות עובד מנוחת דרך על שינוי, הרגשת עצם החיים שאין בו קריטי ליעילות העצה של הכניסה לתיבה.
הבורא ,ומאמין שיש לו כח בעליונים להנהיג העולמות היתירה. הנשמה שבת שמאירה בנו מצד הפרט הזה הוא הוראת השי״ת :״צהר
כרצונו ,כמו שאמרו חכמינו ז״ל ׳צדיק מושל ביראת אילו היה האדם נתון במרדף חסר מעצורים אחר תעשה לתיבה״.
אלהים׳ ,מי מושל בי צדיק ,הקב״ה גוזר וצדיק מבטל השאיפות הגבוהות שהעמיד לעצמו ואינו מתמלא אומר השי״ת לנח – התיבה צריכה להיות
מוארת – לעכטיג!
הגזירה לטובה .ויש צדיק אחד שעובד הבורא ברוך הוא, עם מה שכבר הספיק לרכוש ,ישאר תמיד בהרגשת
כי אם היא חשוכה – היא לא מועילה .אם
והוא שפל בעיני עצמו מאוד ומאוד ,וחושב בלבו מי אני ריקנות שלא תעודד אותו להמשיך הלאה ,ולכן צריך חסר בה אור – חסר ביעילות שלה.
שאתפלל לבטל הגזירה ,לכן אינו מתפלל לבטל .ונח הגם להתמלא עונג ממה שיש ,וגם כאשר לא נעשה מאומה וזה גם קשור אלינו:
שהיה צדיק גדול ותמים ,היה קטן בעיניו מאוד ,ולא היה -יש לנו הרבה ,כי אנו בניו של מקום ,בנים אתם לה׳ אם אנחנו מוציאים את תיבות הקדושה מהפה
לו אמונה בעצמו שהוא צדיק מושל ויכול לבטל הגזירה, אלקיכם ,גם בלי לעשות כלום. ללא אור – חסר בהן והן לא כל כך מועילות.
אדרבה היה חשוב בעיניו כשאר הדור ,והיה חושב אם ובכל זאת ,מנוחה זו עלולה לגרום לאדם לזנוח את כי הקדושה הולכת עם אור,
אני אהיה ניצול בתיבה ואני אין צדיק יותר משאר הדור עצמו ולהסתפק במועט .ולכן צריך תמיד לאחוז בשני והטומאה עם חושך!
המה גם כן ינצלו ,לכן לא היה מתפלל על הדור .וזה הקצוות ,מצד אחד לדעת את כוחו כצדיק שיכול לבטל החשכות שייכת למבול – והאור לתיבה!
שפירש רש״י אף נח מקטני אמנה היה ,רצה לומר נח גזירות ,ואפילו יהודי פשוט יכול להתענג ממה שכבר א פרייליכ׳ן שבת און א לעכטיג׳ן זמן
היה קטן בעיניו באמונה שהוא צדיק תמים שיכול לבטל זכה לעבוד את ה׳ מיליוני פעמים ,ומצד שני -לא ידידכם :ישעיה יצחק פרידמאן
הגזירה ,שלא היה חשוב בעיני עצמו כלום״. להרפות מהשאיפה התמידית להתעלות יותר ויותר.
על פי ״אש הפרשה״
לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים
הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב תנו רבנן מעשה
פירושים ,א׳ כפשוטו – האמנת הדבר שבודאי כעבור שעה קלה נשמעה הבשורה הטובה ,כי
יהיה כך .עוד יש לומר אמונה מלשון ׳ויהי אומן את בחסדי ה׳ הוטב מצבו של החולה ,וכי הוא מתחזק
אמונה – המשכה
הדסה׳ (אסתר ב ,ז) והוא לשון המשכה וגידול .כי ומתרפא באורח פלא .לקראת ערב כבר פקח החולה על סף פתח מעון קדשו של המגיד הגדול הרבי ר׳
באמונה יש כח זה שעל ידי האמונה יומשך הדבר את עיניו ,ואף קם ממיטתו והתהלך כאחד האדם, בער ממעזריטש זי״ע ,עמד תלמידו המגיד הקדוש
הזה ממקורו ויבוא ,היינו שעל-ידי שהוא מאמין לתדהמת כל הנוכחים ,לרבות הרופאים ששפשפו רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי״ע .עד הנה הגיע
בהשי״ת ובוטח בו באמונה שלימה על שום איזה עיניהם בתימהון ,ויהי לפלא. בדרכו הארוכה ,להסתופף במחיצתו הטהורה של
דבר ,אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות .והנה נח ואכן בסעודת אותו הערב ,שהפכה והיתה לסעודת רבו ,וביקש לבוא אל הקודש פנימה ,ליטול ברכת
הצדיק בוודאי האמין בשלימות בכל אשר דיבר אליו הודאה ,הסב החולה שנתרפא ,בצוותא עם שני שלום.
השי״ת בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב הצדיקים. ואולם ,כשנפתחה בפניו הדלת ,ראה והנה פני
מאז ומקדם ,אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה וכך הגיב המגיד הקדוש הרבי ר׳ בער על הנס המשמש חיוורים כסיד .״שלום עליכם!״ ,קיבל
שלימה בכל לבבו ,כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת והפלא שהתרחש לנגד עיניהם :״כאשר שכב החולה המשמש את האורח הגדול בשפה רפה ,״אינני יודע
המבול ,ולא היה יודע איך ליתן עצות בנפשו מה על ערש דווי ,הרגשתי ששערי תפילה נעולים וכבר אם כדאי לכם להיכנס בשעה שכזאת״.
לעשות .וזהו שפירש רש״י ז״ל מקטני אמנה היה נגזרה הגזירה ,ואולם ,כשהגיע תלמידי היקר המגיד ״מה אירע?!״ ,הביע האורח הגדול את דאגתו.
מאמין ואינו מאמין ,רצונו לומר באמת היה מאמין, מזלאטשוב ודיבר אלי באמונה איתנה ומוחלטת סיפר לו המשמש ,כי אחד מבני משפחתו של
רק שירא להאמין בשלימות שהשי״ת יביא המבול, שכזאת ,התהפך מיד המצב לטובה ,שהרי זוהי המגיד נחלה קשות ,רחמנא ליצלן ,וכי בשעה
כי אולי יהיה הוא הגורם לזה וכנ״ל ,עד שדחקוהו כוחה של האמונה ,לבטל גזירות ולהמשיך ישועות״. האחרונה כבר הגיע עד שערי מות ,ונאבק על
המים כו׳ ,והבן היטב ודברי פי חכם חן״. וכשהיה הרה״ק רבי שלמה מזוויעהל זי״ע מספר חייו .״הרבי שרוי בצער רב״ ,סיפר המשמש ,״ולכן
גם בנו של המגיד מזלאטשוב ,הרה״ק רבי יצחק מעשה זה ,אודות זקנו המגיד מזלאטשוב ,היה חושבני שעדיף אם לא יכנס מעלת כבודו בשעה
מראדוויל זי״ע ,נביא את הדברים בספרו הקדוש מוסיף ואומר בענוות חן :״אכן שתי מדרגות לאמונה, כזו ,כשמידת הדין מתוחה״.
׳אור יצחק׳ (ד״ה ויבא נח) וזה לשונו הקדוש: האחת היא האמונה שכל מה שעשה השי״ת – הוא אנחה כבדה נפלטה מפי המגיד מזלאטשוב לשמע
״כמו שאמר אבי הקדוש ז״ל ,אמונה הוא לשון לטובה ,ואילו מדרגה גבוהה יותר היא כשהאמונה הבשורה הנוראה ,אך הוא הפציר באיש שיחו:
המשכה ...אמונה הוא הצנור ,האדם כמו שהוא כל כך איתנה שבכוחה להמשיך את הישועה ,ואני ״במטותא מינך ,תנה לי לבוא אל הקודש ,כי יש
מאמין כך יכול אדם להמשיך אליו כל הטובות וכל לא זכיתי אלא למדרגה הראשונה ,ולא למדרגתו לי דבר לומר באוזני הרבי דווקא בשעה קשה זו״.
הברכות מן המקור ,והוא דבר עמוק ...לזה הכניס הגבוהה של זקני הקדוש הרבי ר׳ מיכל׳ע...״ לא יכול היה המשמש לסרב לבקשת הצדיק ,ופתח
בפניו את הדלת לרווחה.
(נח) את עצמו בקטנות האמונה ולא היה מאמין
שיבוא מבול ,בכדי שלא להמשיך המבול ,ולא רצה
••• בתוך הבית שרר יגון עמוק .בני המשפחה
ליכנס אל התיבה...״ את זו דרש אותו צדיק – המגיד הקדוש מזלאטשוב והמקורבים שהתהלכו שם בלחץ קודר ,כשספרי
ומידה טובה הרי מרובה ממידת פורענות ,אם ידע נח זי״ע – בפרשתנו ,פרשת נח ,כפי שמביא משמו תהלים בידיהם ,התרגשו למראה פני האורח רם-
שהאמונה בביאת המבול עלולה להביאו ,על אחת הרה״ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זי״ע, המעלה ,אך לא יכלו דברו לשלום .גם בחדר הרבי
כמה וכמה שהאמונה בישועות ,בניסים ובנפלאות, בספרו הקדוש ׳אוהב ישראל׳ בהאי לישנא: שררה דממה מעיקה .הצדיק האלוקי ישב סמוך
בכוחה להמשיך אותם ,כל שכן האמונה בביאת ״בשם הרב מ׳ יחיאל מיכל מגיד מישרים מזלאטשוב: לשולחנו ,ובידו הימנית הליט את מצחו שנעשה
המשיח יכולה היא שתביא את הגאולה ,בב״א. ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני קמטים-קמטים.
עפ״י :׳יסוד צדיק׳ מי המבול (ז ,ז) .ופירש ז״ל אף נח מקטני אמנה היה, ״אל נא ידאג רבינו!״ ,פנה התלמיד לרבו ובישר לו
מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול עד שדחקוהו בקול בטוח :״הלא יראה כי עוד יסעד החולה עמנו
שירו לו שיעור חדש המים ,עכ״ל (בראשית רבה לב ,ו) .והלא פלא גדול לסעודת הערב!״.
מדי שבוע בשבוע ביום שישי בבוקר עולה בקו חסידות פלאם לחשוד את נח הצדיק שהיה מקטני אמנה בהשי״ת הסיר הרבי ר׳ בער את ידו מעל מצחו ,ואור חדש
שיעור קצר בספה"ק נועם אלימלך
נלמד ע"י המשפיע הרה"ג ר' משה רויטמאן שליט"א ח״ו .ונראה לבאר ,דהנה תיבת אמונה יש לו שני האיר על פניו.
הלכה ומעשה
הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות דבר הבעל שם טוב
הוא הענין בנפש האדם המדברת בתפלה ,מבחינת המושגים רק לצדיקים רמי מעלה בעלי רוח הקודש,
הדיבור נעשה אור מקיף להנשמה שמקיפה מראשה אל כוחות החיים המורגשים בעולמות התחתונים.
המעבר מהזמניות אל האין סוף
ועד רגלה להיות צרורה בצרור החיים את ה׳ ממש, ומכיון שהמשכת אור זה ,הוא מכח אלוקי ,שהינו טבעו של כל אדם ,שלי ושלך הקורא ,להתמקד
מה שלא היה כח בנשמה מצד עצמה (תורה אור למעלה מגבולות הזמן והמקום, בתוך עצמו; צרכיו והרגשותיו; האדם אינו בא
בשלח סב ג). לכן גם ההמשכה היא נצחית ואין לה הפסק. לידי התפעלות גם מדבר שגדול ממנו בכל קנה
ובתורת המגיד (אור תורה סימן יח) נתבאר ,שעל לכן ,מבאר המגיד (אור תורה בהעלותך) ,ממעשיהם מידה .אבל כאשר הוא נפגש עם מציאותו של
האדם להכיר ולדעת את גודל יקר כבוד האותיות, של הצדיקים שעבדו את השם יתברך ,מאדם האין סוף ,הוא אינו יכול להשאר אדיש ,אם לב
ובשעה שהוא מתפלל עליו להכיר שהאותיות רמות הראשון ,נח ,וכל שבעת הרועים ,נעשו אותיות בשר לו; כאשר האדם מבין שהוא מניע כוחות
אדירים ,המשפיעים על העולם לעד ולנצח נצחים,
ונשגבות מעל הכרתו עד אין סוף ,וכך מפרש המגיד התורה ,שרבים מהם עוסקים במעשי הצדיקים.
ושכל דיבור מפיו גורם לחדש צינורות שפע מתוך
את המילים ׳ואל אמה תכלנה מלמעלה׳ ,שלאחר דהיינו מכיון שההמשכות שהם המשיכו לעולם
העולמות העליונים שאין להם קץ וסוף ,הוא בא
שהאדם מוציא את האותיות מפיו ,ידע שהם עולות נעשו נצחיות ,נוצרת בעולם מציאות של קדושה,
לידי התפעלות והתרגשות ברת קיימא ,שגורמת
ומתחברות אל השורש שלהם שלמעלה מהשגתו, המורגשת אפילו בדרגות התחתונות ,בנפשו של כל
חקיקה בנפשו.
וכלתה יכולתו והבנתו להשיג אותם. מי שחפץ להתחבר אל ה׳ ,וממילא נמצא שיש לו
כך מבאר בעל התניא -כאשר צדיק עובד את
משל למה הדבר דומה? לעבד מלך שמסרו לידו נגיעת מה באותה מציאות נצחית .נמצא שתיבות
השם יתברך ,על ידי התבוננות בגדלות ה׳ ,אשר
מרגליות שערכם רם מכל השגותיו המצומצמות, התורה והתפילה ,הם כמו ׳תיבה׳ המכילה ועוטפת
הוא היה הווה ,והוא יהיה בתפארה ,ומתבונן בכך
אינו יכול להבין את ערכם ,רק לספור את מנין בקרבה את הנכנס לתוכה בקדושה אלוקית ,כמאמר שהוא אחד ושני להמשיל לו להחבירה ,הוא בא
המרגליות עצמם .כך על האדם להבין שהאותיות המגיד על המילים בא אתה וכל ביתך אל התיבה׳ לידי התפעלות מגדלות ה׳ ,עד כדי כך ,שכוחות
אינם יוצאות מפיו אלא דרך מעבר בלבד; שרשם – להכנס לתוך תיבות התפילה ולקדושה שבתוכם. הנפש בטלים ומבוטלים אל הידיעה הזאת המניעה
בגבהי מרומים ,ומקום הגעתם עד אין סוף. בדרך דומה ,מבאר בעל התניא ״דהנה האותיות את ליבו; בכך הם נשאבים ומתחברים אל השם
וכך אמר המגיד (דברות המגיד מאמרי חנוכה ליום נקראים סוסים ,כמו שסוס בטל לגבי רוכבו והרוכב יתברך ,באופן של חקיקה ,אות וסימן נצחיים.
א׳ דחנוכה) :בפסוק (תהלים ל יג) ׳למען יזמרך כבוד מנהיגו .כך הנה אותיות דבורו הם בטלים לגבי בכך שהאדם מחבר את הכוחות הנפשיים אשר
ולא ידום ה׳ אלהי לעולם אודך׳ .פירוש כי אין השכל והשכל מנהיגו לכל אשר יחפוץ יטנו ,אך בגופו ,אל הקב״ה ,הוא גורם לכוחות הנפש,
אנו יכולים להשיג לעבוד הבורא בשכלינו ,מחמת מכל מקום יש יתרון מעלה בסוס שיכול להוליך את השוכנים בתוך גוף בעל גבול ,לעבור מעבר דרסטי,
חולשת שכלינו צריך להתאסף באותיות ,והאותיות הרוכב למקום שאין הרוכב יכול לילך שם .וכך יש מתוך טבעם להתחבר לתאוות הזמן ,כגון אכילה
פורחות למעלה ומדביקות את עצמן בהבורא ברוך יתרון ומעלה באותיות הדבור ,שיכולים להגביה את ושתיה ,לתשוקה אדירה ,להתחבר אל הנצח ,אל
הוא ומשבחים את הבורא ,נמצא האדם אינו עושה השכל למדרגה מאד נעלה מה שאין ביכולת השכל האין סוף יתברך( .תורה אור ,יתרו עד ג).
כלום רק כבוד הבורא ,כי האותיות המה הכבוד להשיג מצד עצם השכלתו ,כמו שנראה בחוש חיבור זה הוא דו צדדי; על ידי שהצדיק מתחבר
הבורא יתברך ,והם משבחים. שעל ידי הדבור יתוסף השפעת שכל בשכלו .וכך להקב״ה ,הוא גורם שיאיר או מהעולמות העליונים,
שערים בעבודת ה׳ מתוך העמקה בספרי חסידות
מאוצרות המשפיע הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א אש העבודה
שו״ת עם המשפיע (ב)
מה בין ענוה להכנעה?
וכמו״כ סדר יומו אינו מתוכנן כלל .מצד אחד ניתן זכרונם לברכה שאם כל יום אכל בשעה ג׳ ,מעתה אכל שאלה:
לראות את היצור הזה כעובד ה׳ מופלג ,מזניח את בשעה ד׳ ,ואם כל יום אכל בשבע ,מעתה אכל בשמונה.
מה החילוק בין ענווה והכנעה ,האם זה אותו דבר
עצמו ,ואינו מתייחס לעולם הזה ,בטל ומבוטל,
הכנעה מביאה לידי שמחה או לא.
ממש כמו אחד מתלמידי הבעש״ט .אך אבחון פשוט
מוכיח שיש לו נפש לקויה ,והוא צריך לטפל בעצמו ודווקא כאן אכן חשובה מאוד השאלה הנזכרת ,איך עוד שאלה :איך הולך ענווה עם שמחה ביחד ,שהרי
בדחיפות טרם יגיע למצב של חולי הנפש ואיבוד מביאה ההכנעה לידי שמחה ,כי ההכנעה האמיתית אם אני יודע שאני כלום ,אז זה מפריע לי ואני לא יכול
שפיות הדעת או רפיון העצבים. אמורה להביא לידי שמחה ואושר ,כדרך המסתפק להיות בשמחה?
במועט -שטוב לו באשר לו .אך כאשר האדם מרגיש
כמו כן מי שמשים עצמו כאסקופה נדרסת ,נותן
עצמו עצוב ומדודכך על ידי הכנעתו ,אות וסימן הוא תשובה:
לכולם לדרוך עליו ,ניתן להביט עליו כאחד בעל
כי אין זו ההכנעה הנדרשת מאיתו.
מדריגה ,כמו המשל של הרמב״ם לגבי מידת ההשתוות ההבדל בין ענוה להכנעה
(פירוש המשניות אבות פ״ד מ״ד) ,אך אצל הראשונים ולשם כך יש להבדיל בין ההכנעה הנדרשת מכל
אדם ,לבין הכנעה אחרת שאינה רצויה. ההבדל בין ענוה להכנעה הוא ,ש׳ענוה׳ מתייחסת
מכונה אדם זה בשלל כינויים חריפים ביותר .בחובות
ההכנעה הרצויה -נדרשת מכל האדם ,שצריך לענין ׳בין האדם לעצמו׳ ,שמכיר בחסרונו ,אפילו
הלבבות (שער הכניעה -פרק ב) הוא מתואר כאחד
להבדיל בין ה׳בסיס׳ של חשיבות והערכה שהנפש עומד יחידי לעצמו ,ואין זה ביחס לאחרים ,ואילו
הכסילים וכענין הבהמות -״מפני מיעוט ידיעתם
דורשת ,אשר נכלל בחלק הטוב והמועיל ,לבין ׳הכנעה׳ -היא רק כלפי אחרים ,שרואה אותם גדולים
וחלישת הכרתם את נפשותם וערכיהם ,וזה נקרא
ממנו ונכנע בפניהם.
כניעה מדרך ההסכמה בלבד ,אבל על דרך האמת הוא
וכן בעבודת ה׳ -שמתבונן בגדלות ה׳ ,ומרגיש
דלות הנפש ועוורונה ,בסכלות הגוברת עליה״. ״כל אותם מאמרי
עצמו אפס אפסים נוכח הרגשת גדלות הבורא ,כמו
לדעת ה׳חובות הלבבות׳ -כניעתו של אדם מותרת חז״ל העוסקים בשבח אברהם אבינו עליו השלום בעמדו לפני גדלותו
רק כאשר יודע את ערכו ומעלותיו בידיעה ברורה - הכניעה והשפלות, יתברך היה בטל לגמרי ואמר ׳ואנכי עפר ואפר׳ ,על
ואז ׳כאשר תהיה סמוך לזה כניעת הנפש ושפלותה, נאמרו לאדם בעל דרך שנאמר בחובת הלבבות כי הכפרי אם יש לו
אז תהיה מידה משובחת ,אבל זולת זה איננה נכנסת משהו יותר משאר יושבי הכפר הוא כבר תופס מקום,
במידות המשובחות ומעלות הנפש ,אך במגונות
נפש בריאה שהיא
ולא כן העירוני כמה שיש לו עדין לא נחשב כלום נגד
שבהן ,כי עניינה בזה כענין הבהמות׳. דורשת יותר מהבסיס,
עשירי העיר ,וגם העשיר הגדול לכלום יחשב בבואו
הרושם המכובד שהאדם רוצה לעשות על חבירו ולכן צריך לחזור אל בחצר המלכות.
וההופעה החיצונית שהאדם בונה לעצמו ,חשובה האיזון המתבקש .אך ככל שהאדם יותר קטן -מסוגל יותר להתגאות,
מאוד ,כאשר מכוונים אותה לכיוון הרצוי .כי כאשר כאשר הנפש איננה אבל מי שמרגיש יותר גדלות הבורא הוא בטל ומבוטל
האדם יודע שמביטים עליו כאיש ירא ה׳ ,הרי זה מחייב יציבה כי האדם אינו בעיניו ולכלום יחשב בעיניו נגד גדלות הבורא .וכל
אותו שגם כאשר נופל מעט ממדריגתו ,ימשיך בדרכו מכיר את ערך עצמו, מה שמרגיש יותר גדלות הבורא -הוא בעיניו כאין
הטוב ,וכמאמר הרמב״ם (פירוש המשניות אבות פ״ב וכאפס ממש.
מי״ג) ואל תהי רשע בפני עצמך -כשיחשוב אדם
יש חיוב להעצים את
נפשו״ וזהו שנאמר אצל אבךהם ׳ואנכי עפר ואפר׳ ,ועל כן
עצמו חסר ופחות ,לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו. תלמידיו הם בעלי ׳עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה׳,
ולענייננו ,כל אותם מאמרי חז״ל העוסקים בשבח כי מי שיש לו מדה זו שהוא אין ואפס ובטל ומבוטל לאין
הכניעה והשפלות ,נאמרו לאדם בעל נפש בריאה ה׳תוספת׳ שהנפש מתאווה מעבר לנדרשת ,שנכללת
סוף -הוא אינו צריך כלום ואינו דורש כלום ,כל מה שיש
בחלק הרע והנפסד.
ורוח חזקה ,שהנפש דורשת יותר מהבסיס המגיע לו הוא רק חסדי ה׳ ,הרי הוא ׳עשיר השמח בחלקו׳ ,אין
לה בצדק ,ולכן צריך להכניע עצמו ולחזור אל האיזון וכמו מזון הגוף ,שחובה לספק לו את המזון לו דרישות ממי שהוא ,לא מבשר ודם ולא מהקב״ה ,על
המתבקש ,לא שפל מדי ולא גבוה מדי .אך כאשר הבסיסי ,אבל יש להכניע את רצונותיו לדברים כן עינו תמיד טובה ,הוא רחוק מקנאה שנאה וכבוד.
הנפש איננה יציבה ,והיא שואפת יותר מדי מעבר מיותרים שאינם מועילים לקיומו ולבריאותו.
וזו היא התשובה גם לשאלה השניה ,איך מביאות
למקובל ,או שהיא שואפת לכלום ,אשר כל אלו הם הענוה וההכנעה לידי שמחה ,כי עיקר עגמת-הנפש
תוצאה מכך שאין האדם מכיר את ערך עצמו ,וכלשון צדיק נשגב -או נפש לקויה? שיש לאדם הוא מחמת שסובר שמגיע לו ושואף
החובות הלבבות ׳מפני מיעוט ידיעתם וחלישת כל זה מדובר בנפש בריאה ,שצריך לחלק אצלו בין לגדולות ולנפלאות ממנו ,ולכן נגרם לו מפח נפש
הכרתם את נפשותם וערכיהם׳ ,על אדם כזה יש הצורך הבסיסי לבין המיותר ,ולהבדיל בין הטוב לבין כשלא הולך אצלו כפי רצונו ,אבל כאשר נכנע בפני
חיוב עפ״י תורה להעצים את נפשו ,להעלותה על קו הרע .אולם ,ישנם מקרים בהם ההכנעה אינה נובעת ה׳ ,ומרגיש את אפסיותו ,אינו שואף לכלום ואינו סופג
הבריאות ולהחזירה לאיזון הטבעי. מחוזק ,אלא דווקא מליקוי בנפש .ובמקרה כזה יש אכזבות כשאינו מצליח.
רק כאשר אדם מעמיד את עצמו במקום הראוי צורך לחזק תחילה את נפשו ,להעמידה על מכונה, ובכלל ענין הכנעה הוא שלא לרצות להתבלט ולא
והנכון ,מאזן את נפשו ורצונותיו במינון הנכון ובמידה ורק אז ניתן להתחיל לעבוד על הכנעה. לרצות שיהיו לו כל הנאות החיים ,ושלא להדר ביותר
הממוצעת ,הוא יכול להתקדם הלאה ,להתנהג בענוה הדבר דומה לאחד שכולם מכירים אותו כ׳מפוזר׳, בלבושו ובכל עניייו רק לפי הצורך ,וכמו שמצינו אצל
ושפלות כדבריו הקדושים של הרמב״ן באגרתו. אינו יודע סדר מהו ,כל חפציו פרודים ומפוזרים, אחאב שנאמר בו ׳כי נכנע אחאב ממני׳ ואמרו חכמינו
יש לך שאלה בעבודת ה׳ -מקומך כאן!
לאור הביקוש הרב ,אנו פותחים כעת בתחילת השנה
את המדור החדש -״שו״ת בעבודת ה׳״
הציבור הקדוש מוזמן לשטוח את שאלותיהם -בפניה למערכת
המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א
ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק ,בהסברה נעימה השוה לכל נפש. שערי השפעה
אְכט גּוט – ֶֶוועט ַזַ יין גּוט -סגולה ,אמרת כנף ,או דרך בעבודת השי"ת
ְְט ַַר ְ
על הטוב שהקב"ה רוצה להשפיע עליך ,ותאמין בכוחו וברוב טובו ,באמת .תאמין חמש מילים קטנות ביידיש ,שעוברות מפה לאוזן ומדור לדור .יש שרואים אותן
שיהיה טוב ,כי השי"ת באמת רוצה ומתכוון לתת לך טוב .אתה צריך רק לפתוח כסגולה חביבה ,ויש שמחייכים אליהן בסלחנות ,כמו אל משפט מדי-יפה בשביל
את ידיך. העולם האמיתי והמורכב.
ההבדל בין שתי הגישות הוא שמים וארץ .כמו בין מי שמצייר שמש על החלון ,לבין אבל מה הן באמת? בואו נצא לרגע לפגוש את יצחק-אשר.
מי שפותח את התריס ומזמין לאור שתיכנס.
ר' דוד מאיר עוד שתי זווית: ראשית החורף
איננו עוסקים כאן בעצה פרקטית איך להיטיב את תנאי החיים .ואם אינה מצליחה הבוקר הראשון של זמן חורף .באוויר עומד ריח של דפים חדשים ושל התחלה.
סימן שאינה נכונה. היכל הישיבה מלא עד אפס מקום ,הקולות עולים ומתערבבים ,ויצחק-אשר יושב
אלא בעבודה עצמית של אמונה ,שהיא עבודה ממושכת של התחברות למקור החיים. מול הגמרא בתחושה שלא הרגיש כבר זמן רב :הוא חזר עם כוחות מחודשים .המצב
ולכן בלי קשר ,אם ראיתי תוצאה או לא .אמשיך עם עבודתי להאמין ולמשוך את בישיבה טוב ,החברותא מצוינת ,והסוגיא מאירה פנים.
טובו של הקב"ה אלי. ובכל זאת ,אי שם מתחת לשמחה ,ניקרה בו ציפור קטנה ולחשה בקול שקט ועקשני:
אמונה איננה מתג שמדליקים פעם אחת. "נו ,באמת .אתה יודע טוב טוב איך זה נגמר.
אוהב ישראל נח:
היא שריר .בפעם הראשונה הוא רועד ,בפעם עוד יום-יומיים ,ושוב תתחיל לחלום בסדרים או
העשירית הוא כבר נושא משקל. לפטפט עם זלמן בעניינים העומדים על הפרק.
ועוד נקודה חשובה .ככלות הכול עלינו לזכור שוב תתקשה לקום בבוקר ותאחר לתפילה.
שהקב"ה אינו עובד אצלינו ,אלא להיפך. תאחר ,תינזף ,תתרגז – ובסוף עוד תריב עם בשם הרב מורנו יחיאל מיכל מגיד מישרים מזלאטשוב...
כמה שיש לאדם יותר אמונה בטובתו של הקב"ה ופירש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה היה .מאמין ואינו מאמין החברים".
הוא ניסה לגרש אותה .היא חזרה.
– כך ירבו הסיכויים שאכן יזכה לה.
אבל אם השי"ת החליט עדיין לא להשפיע לו
.ל עכ" המים שדחקוהו עד .ל המבו שיבוא ופלאי פלאים – התחזית התגשמה כמעט אחת
את הטובה שהוא מקווה לה ,אז לא .אחרי הכול, לאחת .הבוקר שבו השעון צלצל והוא רק התהפך והלא פלא גדול לחשוד את נח הצדיק שהיה מקטני אמנה
הוא יודע באמת מה טוב לנו .ובכן ,נקבל גזרותיו
באהבה ,ונמשיך להאמין בטוב.
השני .ההגעה המאוחרת .המבט בהשי"ת ח"ו. לכמה דקות לצד
החמור של המשגיח.
יצחק-אשר עדיין שומע לפעמים את הציפור העקיצה לחבר שיצאה מבלי שיתכוון ,והסתבכה ונ"ל דהנה תיבת אמונה יש לו שני פירושים .אחד ,כפשוטו
הקטנה .אבל עכשיו ,כשהיא מתחילה ללחוש,
הוא כבר יודע מה לענות לה .הוא עוצר לרגע,
מוצא.וניסה לדבר איתו על האמנת הדבר שבודאי יהיה כך. כפקעת חוטים ללא
וכשהמשגיח העיר לו,
נושם ,ואומר בלבְְ :ט ַַר ְ
אְכ ט גּוט – ֶֶוועט ַַז יין גּוט. התמודדויותיו וקשייו -השיחה ,כמו תמיד ,עי"ל ,אמונה מלשון ויהי 'אומן' את הדסה ,והוא לשון
למעשה :לפני שאני ניגש ללמוד ,או
מילה במילה ,הפסוקים" :את אשר המשכה וגידול .כי באמונה יש כח זה ,שע"י האמונה יומשך עלתה על שרטון.
התקיימו בו,
לפני פעולה שאני מסתפק בהצלחתה או יגורתי יבוא לי" ו"כאשר ָׁׁש ַַע ר בנפשו כן היה" .הדבר הזה ממקורו ויבוא.
חושש ממנה – אעצור לרגע אחד .אעצום היינו ע"י שהוא מאמין בהש"י ובוטח בו באמונה שלימה על "זה העולם ",אמר לעצמו בייאוש שקט" .כך אני".
עיניים אם צריך ,ואנשום ברוגע. שום איזה דבר ,אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות. "אני אדם ריאלי"
בערב ,בפינה שקטה ,שפך את ליבו בפני חבר
ואז אחשוב :הקב"ה נתן בידי כוח של והנה נח הצדיק בוודאי האמין בשלימות בכל אשר דיבר קרוב .החבר הקשיב ,שתק רגע ,ואמר:
אמונה. אְכט גּוט ֶוֶ ועט ַַז יין גּוט אליו השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב
"שמעתי פעם פתגםְְ :ט ַַר ְ
ואז ,בנחת ,ממשיכים צעד אחד הלאה. מאז ומקדם. – חשוב טוב ,יהיה טוב".
לא אסתפק לחשוב רק שהקב"ה ייתן יצחק-אשר חייך חיוך עייף" .אני מכיר את
לי – אחשוב שהוא כבר נותן לי .עכשיו. הפתגם עוד מימי התלמוד תורה .פתגם המיוחס אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה בכל לבבו.
את הכוח לקום .את הבהירות בסוגיא. להרה"ק בעל ה'צמח צדק' מליובאוויטש זי"ע .כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת המבול ,היינו ע"י שלימות
את הסבלנות מול החבר .הרי אין מעצור מאוד אמונתו יומשך בוודאי מזה הבאת המבול .ולא היה יודע איך אבל תאמין לי ,נדמה לי שזה מתאים
לשלוחי חב"ד שמסתובבים לחזק אנשים
מלפניו יתברך ,וכמו שהוא יכול לעזור רחוקים ,שבורי-לב ,או משמחים בעלי-ייסורים ליתן עצות בנפשו מה לעשות.
לי מחר ,הוא יכול כבר לתת לי את זה אבל וזהו שפירש"י ז"ל מקטני אמנה היה ,מאמין ואינו מאמין. בבתי חולים .זה טוב בשביל חיזוק ועידוד.
אני אדם ריאלי .אני מכיר היטב את הסביבה,
עכשיו ממש. ואני מכיר את עצמי .פתגמים כאלו ואחרים ,לא ר"ל באמת היה מאמין ,רק שירא להאמין בשלימות
זה לוקח עשר שניות .ועשר השניות שהשי"ת יביא המבול כי אולי יהיה הוא הגורם לזה וכנ"ל .עד ישנו את המצב".
האלה יכולות לשנות את הלך הרוח של
מאיתנו את המשפט שדחקוהו המים כו' והבן היטב ,ודפח"ח ע"כ בשם הרב ז"ל: ואולי זה הרגע שכדאי לעצור בו.
כמה פעמים אמר כל אחד
יום שלם.
הזה – "אני אדם מציאותי" – כשבעצם התכוון
ומה שחשוב ביותר :אם זה לא עובד מיד לומר" :אני כבר יודע מראש שלא אתקדם"" ,זה
– אל ארפה .אחשוב שוב בטובו של הקב"ה. לא יצליח"?
קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך .וקוה אל ה'! כוח המחשבה
אבל משהו במילים האלה סירב לעזוב אותו .הוא נזכר שראה פעם בעלון מודעה של
מאמן ,שדיברה בהתלהבות על הסוד המקסים של 'מחשבה יוצרת מציאות'" .אולי
בכל זאת יש בזה משהו" הרהר.
מצד שני ,משהו בפרסום זה צרם לו .הדיבורים האלו ,על 'להזמין מציאות' ,נראו לו
זרים לרוח היהדות והאמונה.
באחד הימים ,פגש בבית המדרש את רבי דוד .משהו נדלק בראשו .הוא מכיר היטב
את האברך הזה ,הוא מבין גדול בספרי חסידות .גם ידען וגם עמקן שמצליח לפשט
את עומקיה ורבדיה של מחשבת החסידות.
הוא הכתובת הנכונה לבירורים כאלו.
יצחק-אשר ניגש אליו ,ופתח לפניו את רחשי לבו ,ספקותיו ולבטיו.
רב-דוד לא איכזב .הוא פתח לפניו את ה'אוהב ישראל' בפרשת לך – ושם התגלה לו
יסוד ששינה את התמונה כולה.
המילים בספר הקדוש זעקו :כי באמונה יש כח זה ,שע"י האמונה יומשך הדבר הזה
ממקורו ויבוא.
לא קסם – אמונה!
המחשבה ,כך למד ,אינה מטה קסמים .אין בה כוח עצמאי לשנות עתים ולהחליף
מצבים ,כאילו האדם חושב והמציאות מצייתת .מי שמחפש בפתגם נוסחה מכנית
– יתאכזב.
אבל יש במחשבה כוח אחר ,עמוק בהרבה :כוח להעצים את האמונה בטובו של
הקב"ה .וכשהאמונה הזו מתחזקת בלב ,היא עצמה ממשיכה שפע טוב .כי אמונה
היא המשכה.
פתאום הבין יצחק-אשר" :טראכט גוט" אינו "תדמיין שהכול בסדר" .פירושו :תחשוב
יוצא לאור ע״י
(ע״ר) ממלכת אש החסידות העולמי
לקבלת הגליון להארות ולהערות -טלפון 02-5026558 :פקס 02-5702061
a025026558@gmail.com
