gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: נח (2026-10-12)

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪213‬‬ ‫פרשת נח ‪ -‬ו' בחשוון תשפ"ז‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫הפקק הענק בדרך לאשדוד‬ ‫יש לנו אבא גדול בשמיים‬ ‫יש סיפורים שעליהם אפשר לומר‪ :‬אם קו השגחה‬ ‫שרהל'ה הקטנה מפיוטרקוב‪ ,‬טעתה לחשוב שהגאון המופלא רבי מאיר‬ ‫פרטית היה קם רק כדי להשמיע סיפור כזה – דיינו‪.‬‬ ‫שפירא הוא אביה‪ .‬ואז השמיע רבי מאיר באוזניה יסוד אמונה גדול‪ ,‬שעתיד‬ ‫והנה אחד מהם‪:‬‬ ‫"אחי‪ ,‬הקרוב מאוד לליבי‪ ,‬חיתן את בנו באשדוד‪.‬‬ ‫היה ללוותה לאורך כל תהפוכות חייה‪.‬‬ ‫יצאתי מעיר מגוריי בירושלים‪ ,‬והנה אני מגלה מול‬ ‫ומשגיח עלינו בכל רגע‪ .‬ואבינו שבשמיים רוצה‬ ‫קהל גדול נהר ויצא מבעד לשערי בית הכנסת‬ ‫עיניי פקק ארוך‪.‬‬ ‫מאוד שנאמר לו‪' :‬טאטע! אני רוצה ללכת איתך!‬ ‫הגדול שבעיר פיוטרקוב שבפולין‪ .‬זה עתה‬ ‫אני מסתכל על השעון ורואה שעוד חצי שעה כבר‬ ‫אבא‪ ,‬אני רוצה לסמוך רק עליך‪ ,‬לבטוח רק בך‪,‬‬ ‫הסתיימה תפילת מוסף של שבת קודש‪ ,‬והמוני‬ ‫מתחילה החופה‪.‬‬ ‫ושאתה לבדך תנהיג אותי‪ .‬אני לא סומך על אף‬ ‫המתפללים צועדים בניחותא‪ ,‬פניהם מועדות‬ ‫אם סיפור כזה היה קורה לי לפני שנה‪ ,‬לפני‬ ‫שהתחלתי להאזין בקביעות לקו השגחה פרטית‬ ‫אחד‪ ,‬רק עליך!'‪"...‬‬ ‫איש‪-‬איש לביתו לסעוד עם המשפחה את‬ ‫– אני אפילו לא רוצה לחשוב איך הייתי נראה‪...‬‬ ‫סיים רבי מאיר שפירא את דבריו‪ ,‬ונפרד מהאב‬ ‫סעודת יום השבת‪.‬‬ ‫אבל ברוך ה'‪ ,‬זה קרה עכשיו‪ ,‬אחרי שכבר שנה אני‬ ‫ובתו בברכת 'א גוט שבת'‪.‬‬ ‫בקצה הרחוב עמדה לה שרהל'ה הקטנה‬ ‫מאזין בקביעות לקו‪.‬‬ ‫והמתינה לאביה‪ ,‬כדי לחזור עימו יחד הביתה‪.‬‬ ‫הדברים שהשמיע הרב במתק מעומק ליבו‬ ‫אני יושב ברכב‪ ,‬מסתכל על כל הרכבים שלפניי‪,‬‬ ‫דמויות רבות עטופות בטליתות צחורות חלפו‬ ‫ורואה בהם שליחים טובים משמים‪.‬‬ ‫הטהור‪ ,‬נכנסו היישר לליבה של הבת הקטנה‪,‬‬ ‫ונחרטו עמוק‪-‬עמוק בליבה‪.‬‬ ‫מול עיניה‪ .‬מבטה תר וחיפש אחר דמות גבוהה‬ ‫עוברת עוד חצי שעה‪ ,‬ועוד חצי שעה – והפקק‬ ‫עדיין לא נפתח‪.‬‬ ‫ורחבת כתפיים‪ ,‬אביה‪.‬‬ ‫חלפו כשש שנים‪ ,‬וביום ז' בחשוון של שנת‬ ‫אני מבין שכבר פספסתי את החופה‪ ,‬ואולי גם את‬ ‫תרצ"ד הסתלק לבית עולמו בחטף הגאון רבי‬ ‫לפתע אורו עיניה‪ .‬הנה הדמות אשר חיפשה‪ ,‬הנה‬ ‫הסעודה‪.‬‬ ‫אבא‪.‬‬ ‫מאיר שפירא מלובלין‪ .‬חלפו עוד שנים בודדות‪,‬‬ ‫אבל ברוך ה' – את הרוגע לא פספסתי אפילו לרגע‪.‬‬ ‫ומלחמת העולם פרצה בקול רעש גדול‪ .‬חיילות‬ ‫היא מיהרה בצעדים קלילים‪ ,‬אחזה בשולי טליתו‬ ‫הלב נשאר שלם ושליו‪.‬‬ ‫הנאצים כבשו באחת את פולין‪ ,‬וגורלם של‬ ‫ואמרה‪" :‬טאטע‪ ,‬אני רוצה ללכת איתך הביתה‪"...‬‬ ‫הגעתי בשעה ‪ 10‬לחתונה‪...‬‬ ‫היהודים נחרץ‪.‬‬ ‫ואז לפתע הבחינה למרבה המבוכה‪ ,‬כי אין זה‬ ‫נכנסתי לתוך המעגל‪ ,‬רקדתי עד כלות הנפש‪,‬‬ ‫והרגשתי שמחה עצומה על כך שנכנסה בי‬ ‫שרה הנערה חוותה קשיים רבים ונוראים‪ :‬רגעי‬ ‫אביה‪ ...‬ולא עוד‪ ,‬אלא אין זה אחר מאשר רב‬ ‫האמונה התמימה שיש בורא עולם‪ ,‬ואין עוד‬ ‫סכנה‪ ,‬סבל ורדיפה‪ .‬בניסי ניסים הצליחה לשרוד‬ ‫העיר‪ ,‬הגאון רבי מאיר שפירא‪ ,‬שבאותם ימים‬ ‫מלבדו‪".‬‬ ‫את ימי האימה‪ ,‬ניצלה ועלתה לארץ הקודש‪.‬‬ ‫כיהן כרבה של פיוטרקוב‪...‬‬ ‫שוב ושוב אנחנו שומעים אנשים שמעידים על כך‪:‬‬ ‫ולאורך כל שנות המלחמה‪ ,‬בכל הזמנים‬ ‫בינתיים הספיק האב להגיע אל המקום‪ ,‬והבת‬ ‫יש חיים לפני – ויש חיים אחרי‪.‬‬ ‫והתהפוכות – תמיד עמדה לנגד עיניה אותה‬ ‫התנצלה בבושה‪" :‬בטעות חשבתי שהרב זהו‬ ‫לאו דווקא שהסיפורים עצמם משתנים‪ .‬לפעמים‬ ‫הפקק נשאר פקק‪ ,‬העיכוב נשאר עיכוב‪ ,‬והמציאות‬ ‫אמירה‪ .‬תמיד ראתה מולה את הגאון רבי מאיר‬ ‫אבי‪"...‬‬ ‫נשארת בדיוק אותה מציאות‪.‬‬ ‫שפירא‪ ,‬משנן ואומר‪:‬‬ ‫חייך הגאון רבי מאיר שפירא את חיוכו החם‬ ‫אבל ההסתכלות על הסיפור – היא עיקר הסיפור‬ ‫"יש לנו אבא גבוה וגדול בשמיים‪ ,‬אבא כול‪-‬יכול‪,‬‬ ‫והטוב‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫בחיים שלנו‪.‬‬ ‫והוא רוצה שנאמר לו‪' :‬טאטע! אני רוצה ללכת‬ ‫"אל לך להתבייש‪ .‬לא אירע דבר‪ ,‬ומותר‬ ‫כשאדם מקבל דפיקה על הגב ומסתובב ורואה‬ ‫את אבא שלו – זו לא אותה תחושה כמו כשאדם‬ ‫איתך! טאטע‪ ,‬אני סומך ובטוח רק בך!'‪"...‬‬ ‫להתבלבל‪ .‬אבל דעי לך בתי‪ ,‬כי גם לי וגם לך יש‬ ‫מקבל טפיחה על הגב ומסתובב ורואה שם את‬ ‫הדברים האלו היו לה לחיזוק ולמשענת בכל‬ ‫בשמיים אבא גדול מאוד‪ ...‬והאב הזה נהנה מאוד‬ ‫השונא שלו‪.‬‬ ‫אותם רגעי קושי‪ .‬הם אלו שנתנו ונסכו כוח‪,‬‬ ‫כשבניו פונים אליו ואומרים לו‪' :‬אבי‪ ,‬אני רוצה‬ ‫אותה דפיקה‪ .‬אותה טפיחה‪ .‬אבל סיפור אחר‬ ‫ובזכותם ניצלו חייה‪.‬‬ ‫ללכת איתך'‪"...‬‬ ‫לגמרי‪.‬‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫כל ימיה היה הסיפור שגור בפיה‪ ,‬והייתה משננת‬ ‫המשיך הרב‪" :‬זהו יסוד גדול לכל החיים! יש לנו‬ ‫פינחס שפר‬ ‫אותו ברגש באוזני בניה ונכדיה‪ .‬בחודש אדר של‬ ‫אבא גבוה וגדול בשמיים‪ ,‬אבא כול‪-‬יכול‪ .‬הוא‬ ‫‪1‬‬ ‫שנת תש"פ נפטרה בתל אביב‪ ,‬עיר מגוריה‪.‬‬ ‫ברא ומנהיג את העולם‪ ,‬והוא מנהל את העולם‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫אם קודם לכן המעמד היה מביך‪ ,‬עכשיו נבוכותי כפליים‪.‬‬ ‫בזכות רבי שלום שכנא‬ ‫האחים הסבירו לאמא שנכנס לכאן יהודי בטעות‪ ,‬והוא שאמר את‬ ‫זה‪.‬‬ ‫מספר הרב מאיר יחיאל הלוי אלשטוק‪:‬‬ ‫אני שומע את האמא אומרת לבנה בהתרגשות‪" :‬אמרת שנכנס לכאן‬ ‫אני מתגורר בביתר ומדי יום מגיע לירושלים‪ .‬ביום שני ח' באלול‬ ‫יהודי בטעות?! זו הרי השגחה נפלאה משמיים!!!"‬ ‫תשפ"ה‪ ,‬כשהלכתי ברחוב בירושלים גיליתי מודעת אבל מצערת‪:‬‬ ‫הרה"ח ר' משה דוד קליין‪ ,‬מחשובי חסידי בעלזא‪ ,‬הלך לעולמו‪.‬‬ ‫והיא הסבירה‪" :‬את הברכה הזו היה אבא מברך אותי בכל ליל שישי!‬ ‫משמעות הדבר‪ :‬בניו יושבים שבעה‪ ,‬ואחד מהם הוא ידידי מנוער‪.‬‬ ‫מהשבוע הראשון של השבע הברכות‪ ,‬ועד השבוע האחרון‪ .‬אף פעם‬ ‫עליי לנחם אותו‪.‬‬ ‫הוא לא דילג על זה‪ ,‬גם כשנסע לחו"ל היה מתקשר במיוחד לברך‬ ‫אותי בנוסח הזה‪ .‬בשבוע האחרון‪ ,‬לפני שהוא התמוטט הוא עוד‬ ‫רשמתי לי במוח 'לנחם את משפחת קליין'‪ ,‬והמשכתי בענייניי‪.‬‬ ‫הספיק לאחל לי זאת‪.‬‬ ‫יום עבר‪ ,‬ועוד יום‪ .‬הגיע יום חמישי בערב‪ .‬בכל ליל שישי אני נוסע‬ ‫והנה כעת אבא כבר אינו כאן‪ ,‬ובכל זאת בליל שישי אני שומעת‬ ‫לירושלים ללמוד בכולל חצות‪ .‬תמיד אני נוסע באוטובוס האחרון‬ ‫את המילים האלה! נראה שאבא זיכרונו לברכה שלח את היהודי‬ ‫שיוצא מביתר‪ ,‬ויורד בתחנה ברחוב ירמיהו‪ ,‬קרוב לכולל‪.‬‬ ‫במיוחד משמיים!"‬ ‫באותו שבוע נרדמתי באוטובוס‪ .‬אני מתעורר ומגלה שהאוטובוס‬ ‫התרגשתי כל כך לראות שהייתי שליח משמיים לנחם את האלמנה‬ ‫כבר עזב את התחנה 'שלי'‪ ,‬וכעת הוא נמצא בקריית בעלזא‪ .‬אני‬ ‫ולהרנין את ליבה‪ .‬אין הסבר אחר למה שקרה כאן‪ .‬הקב"ה סידר‬ ‫יורד מהאוטובוס ומגלה שוב את מודעת האבל של משפחת קליין‪,‬‬ ‫במדויק את כל הפרטים‪ ,‬כדי להביא אותי לכאן ולומר את המילים‬ ‫שיושבים שבעה ברחוב פתח תקווה ומחר בבוקר קמים מהשבעה‪.‬‬ ‫הנכונות באוזני האדם הנכון‪ .‬זו הייתה שליחות מיוחדת מאת הרופא‬ ‫וכך אני אומר לעצמי‪ :‬אם לא עכשיו – לעולם לא‪ ,‬אז עכשיו!‬ ‫לשבורי לב‪.‬‬ ‫השעה הייתה אחת וחצי בלילה‪ .‬בתחילה חשבתי שמן הסתם אין‬ ‫לי בשביל מה ללכת לשם‪ :‬גם אם בית האבלים יהיה עדיין פתוח‬ ‫למנחמים‪ ,‬הרי בשעה הזאת השהות שלי שם רק תקשה על‬ ‫עיכוב גורלי על השלג‬ ‫האבלים‪ .‬אבל‪ ,‬אחרי מחשבה אמרתי לעצמי‪ ,‬שאולי מה שאירע לי‬ ‫מספר הגה"צ ר' שלמה זלמן פרידמן שליט"א גאב"ד סאנטוב‪:‬‬ ‫– שנרדמתי וקמתי בדיוק כאן‪ ,‬קרוב לבית האבלים – זה סימן שאני‬ ‫היה זה בשיא החורף של השנה שעברה‪ ,‬בימי החנוכה‪ .‬העיר‬ ‫כן צריך ללכת‪ .‬החלטתי לעלות לבית האבלים ולנסות את מזלי‪ .‬אם‬ ‫וויליאמסבורג נכנסה לתוך מעטה לבן‪ ,‬קפוא‪ .‬שלג ירד וירד‪ ,‬וכיסה‬ ‫אראה אנשים יוצאים ונכנסים‪ ,‬איכנס‪.‬‬ ‫את הכול במרבד לבן נוצץ‪ ,‬מבריק ומסוכן‪ .‬כאשר השלג קופא נוצרת‬ ‫הגעתי לדירה‪ .‬הדלת הייתה סגורה‪ .‬נעמדתי ליד הדלת וחשבתי מה‬ ‫סכנה של החלקה‪ ,‬וכשהולכים‪ ,‬אפילו הליכה קצרה בחוץ‪ ,‬צריכים‬ ‫לעשות‪ ,‬והנה נפתחת הדלת וילד יוצא מהבית‪ ,‬בידו שקית אשפה‬ ‫להתבונן היטב היטב על כל פסיעה‪ ,‬ולצעוד ביציבות ובריכוז כדי לא‬ ‫והוא בדרך לזרוק אותה למכולה למטה‪ .‬שאלתי את הילד האם אני‬ ‫ליפול‪.‬‬ ‫יכול להיכנס לנחם‪ ,‬והוא ענה שכעת סיימו לאכול ארוחת ערב ואני‬ ‫במצב כזה אנשים אינם יוצאים להליכות ארוכות‪ ,‬אבל גם בימים‬ ‫יכול להיכנס‪.‬‬ ‫שכאלו צריך לפעמים לגשת למכולת לקנות משהו‪ ,‬או לקחת ילד‬ ‫נכנסתי‪ .‬מצאתי את עצמי עומד מול כל הבנים ומחפש שם את‬ ‫לגן הסמוך‪ .‬לא כל מרחק אפשר לפתור על ידי נסיעה ברכב‪ ,‬ובפרט‬ ‫ידידי; כולם מסתכלים עליי ואני על כולם‪ ,‬ואף אחד מהם אינו מוכר‬ ‫לא את הדרך שיש לעשות מהבית עד הרכב‪.‬‬ ‫לי‪.‬‬ ‫באותו יום עמדה הרבנית שתחי'‪ ,‬אשת הגאב"ד של קהילת 'צמח‬ ‫"את מי אתה מחפש?" שאל אותי אחד הבנים‪.‬‬ ‫צדיק‪-‬ויז'ניץ' בוויליאמסבורג‪ ,‬בפתח הבית‪ ,‬וביקשה לצאת החוצה‪.‬‬ ‫"את ר' פלוני"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬ ‫מראה הוד נגלה מול עיניה‪ :‬הכול מבריק‪ ,‬לבן וקפוא‪ .‬כמה יפה‪ ,‬ככה‬ ‫"אין לנו אח כזה"‪ ,‬ענה הבן‪.‬‬ ‫מסוכן‪ .‬אמנם יש אנשים שמסוגלים ללכת בתוך השלג היפהפה הזה‪,‬‬ ‫אבל הרבנית חששה לפסוע על גבי הקרח‪ .‬מצד הזהירות הבינה כי‬ ‫"ר' פלוני הוא בן דוד שלנו"‪ ,‬סיבר אחד מהם את אוזני‪" ,‬ואבא שלו‬ ‫עליה להשיג תמיכה כלשהי‪ ,‬כדי לצלוח בשלום את היציאה מהבית‬ ‫חי‪ ,‬לאורך ימים טובים"‪.‬‬ ‫והמעבר מהמדרכה אל הכביש‪.‬‬ ‫זה כבר היה מביך ביותר‪ .‬מלמלתי "המקום ינחם אתכם"‪ ,‬ואחר כך‬ ‫מאין תשיג עזרה? משמיים! מי שהוריד את השלג ויצר את הפלא‬ ‫הוספתי כמנהג חסידים‪" :‬בזכות רבי שלום שכנא מפרוהוביטש‬ ‫המדהים הזה‪ ,‬פתיתים שחגים במעגליות מהודרת‪ ,‬בסדר מופתי‬ ‫תהיה לכם שבת שמחה ומאירה – א פריילעכן לעכטיגן שבת"‪.‬‬ ‫ובשקט אצילי; מי שפיזר את הכפור ונתן כנגדו גם אמצעי חימום‬ ‫ברגע זה נכנסה האלמנה לחדר ושאלה‪" ,‬מי אמר את זה?!"‬ ‫אין יכולת לשנות גזרת הבורא ורצונו בפעולות‬ ‫כט‪ .‬הפרק השלישי (ג)‬ ‫השיר‬ ‫גם מה שנראה כסיבה לשינוי משורש הגבולות‬ ‫והשער‬ ‫ַל ַּב ַער ֵאין ֲה ָבנָ ה‪ַ .‬הנְ ָה ָגה ַה ְב ָחנָ ה‪ְ .‬ליַ ֵחס ִס ָּבה ַה ִּמ ְת ַח ֶּד ֶׁשת‬ ‫לּוׁשה ּונְ ַק ָּלה‪ַ .‬ה ִּס ָּבה ְל ַה ְפ ָע ָלה‪ִ .‬ל ְגרֹם ִה ְׁש ַּתּנּות ַה ִּמ ְת ַר ֶח ֶׁשת‬ ‫ֲח ָ‬ ‫יטה‪ֵ .‬איְך ְּבכ ַֹח ַא ִּדיר ִמ ְת ַל ֶּב ֶׁשת‬ ‫ְּכ ַג ְר ִּגיר ִח ָּטה‪ֲ .‬המֹון ִׁש ָּב ִלים נְ ִב ָ‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫ּיֹוצר ְמ ַמ ֶּמ ֶׁשת‬ ‫ְו ֵכן ָה ַחי יְ ִצ ָירה‪ֵ .‬מ ַה ְׁש ָּפ ָעה זְ ִע ָירה‪ַ .‬רק ְּגזֵ ַרת ַה ֵ‬ ‫‪2‬‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”צ ר’ יהודה מנדל שליט”א‬ ‫להתגונן מפניו – בית חמים‪ ,‬מעיל‪ ,‬כפפה וצעיף – ישלח לה גם את עזרו‪ ,‬ויזמן לה‬ ‫ממשיכים בהנהגה של דבש‬ ‫מישהי שתוביל אותה בבטחה לצד השני של הרחוב‪.‬‬ ‫הימים הנוראים ותקופת החגים מאחורינו‪.‬‬ ‫הרבנית התפללה לד' שיעזור לה‪ ,‬והנה נענתה תפילתה‪ .‬אישה מהקהילה פסעה‬ ‫עברנו כבני מרון לפני מלך העולם והיטהרנו‬ ‫לקראתה כשהיא מובילה עגלה ובתוכה פעוט‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים‪ .‬לצד אימת הדין‪ ,‬חכמינו‬ ‫"תסלחי לי"‪ ,‬פנתה אליה הרבנית‪" ,‬אולי תוכלי לעזור לי להגיע לצד השני של‬ ‫לימדו אותנו על ההנהגות הראויות בימים‬ ‫הכביש? אם תרשי לי להחזיק בעגלה בזמן שאנחנו יורדות למדרכה ועוברות את‬ ‫הכביש‪ ,‬זו תהיה עזרה עצומה"‪.‬‬ ‫אלו כדי להתברך בשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫"בשמחה רבה!" ענתה האישה‪ .‬היא נעצרה‪ ,‬סייעה לרבנית – ורגע אחר כך נשמע‬ ‫בעל ה'חכמת שלמה' מסביר (על שו"ע סי'‬ ‫פיצוץ‪ .‬לא‪ ,‬זה לא היה פיצוץ‪ ,‬משהו אחר הפר את השלווה‪ .‬המראה שנגלה‬ ‫תקפ"ג) שעל ידי ההנהגות הללו הופכים‬ ‫לעיניהן הותיר אותן פעורות פה‪ .‬במרחק של כמה פסיעות התנתק מהקרקע עץ‬ ‫דין לרחמים‪ .‬לכן‪ ,‬למשל‪ ,‬בראש השנה לא‬ ‫עצום ממדים‪ ,‬כבד וגמלוני‪ ,‬וקרס בעוצמה‪.‬‬ ‫אוכלים מאכלים חמוצים‪.‬‬ ‫"הרבנית!" האישה לא ידעה את נפשה‪" ,‬הצלת אותי‪ ,‬אותי ואת הבן שלי! אילו לא‬ ‫ראש השנה הוא ה'ראש'‪ ,‬הקטר‪ .‬כל השנה‬ ‫היית עוצרת אותי עכשיו‪ ,‬הייתי בדיוק שם‪ ,‬מתחת העץ!"‬ ‫נגררת אחריו‪ .‬ראש השנה הוא סימן לכל‬ ‫זה היה מרגש ומפעים‪ .‬בהשגחה פרטית מיוחדת ניצלו האישה ובנה מתאונה‬ ‫השנה‪ .‬בראש השנה לא אוכלים חמוץ‪,‬‬ ‫מחרידה‪.‬‬ ‫אולם מה קורה במהלך השנה כולה? מותר‬ ‫כי מי ששלח את השלג ואת העזרה‪ ,‬שלח גם את ההצלה והשמירה‪.‬‬ ‫לדאוג או להיות עם פנים חמוצות? יהודי‬ ‫צריך להיות 'דבש' כל השנה‪ .‬דרכיה – דרכי‬ ‫עיכוב גורלי בבית‬ ‫נועם‪.‬‬ ‫מספר ר' י‪ .‬ק‪ .‬מבני ברק‪:‬‬ ‫ומה עושים אם יש מצבים שנראים שליליים‬ ‫לפעמים יש לאנשים מה לומר לגבי שידוך שמתעכב‪ .‬לפעמים‪ ,‬גם אם הם לגמרי‬ ‫חס ושלום? תשובה לכך נלמד משירת‬ ‫לא צודקים ולא מבינים‪ ,‬ולא רואים את כל התמונה‪ ,‬ובקושי תופסים עשירית‬ ‫הים‪ .‬עם ישראל שיבח את הקב"ה במילה‬ ‫ממנה‪ ,‬הם כבר מגלגלים לשון ומסבירים הסברים‪ ,‬שהשידוך של הבחור מתעכב‬ ‫"ואנווהו"‪ .‬למילה זו יש כמה פירושים‪,‬‬ ‫כי הוא לא מספיק למדן או לא מספיק חכם‪ ,‬או מדי חכם‪ ,‬והכול כי יש לו צבע‬ ‫והפשט הוא – 'אייפה את הבורא'‪ .‬איך‬ ‫כזה או דווקא צבע אחר‪ ,‬וכי הוא גבוה מדי או נמוך מדי או סטנדרטי מדי‪ .‬די נדיר‬ ‫אפשר לייפות את מלך העולם?! – אם אתה‬ ‫שבחור ממשיך את שנות הישיבה ואנשים לא מוצאים סיבות למה זה קורה‪.‬‬ ‫חווה מצב שלילי‪ ,‬ובכל זאת מצליח לראות‬ ‫אבל כן‪ ,‬לי זה קרה‪ .‬הבן שלי‪ ,‬בחור חשוב מאוד‪ ,‬מבורך בכל מידה טובה‪ ,‬נעים‬ ‫שזה חיובי ויפה‪ ,‬אז קיימת "ואנווהו" – ייפית‬ ‫הליכות‪ ,‬לומד היטב‪ ,‬נאה וחכם ומעורב עם הבריות‪ ,‬המשיך את שנות הישיבה‬ ‫את ד'‪ ,‬כביכול!‬ ‫ולא בא בברית האירוסין‪ .‬שנה ועוד אחת ועוד אחת‪ .‬הבנתי שנדרשת ממני‬ ‫השתדלות‪ ,‬וביקשתי משדכנים שיאירו את עיניי‪ ,‬שמא יש בי או בו צד פסול‪ .‬אך‬ ‫זה מתקשר גם לפשט השני שכתב רש"י‬ ‫אלו עיקמו גבה ואמרו שהם באמת לא מבינים את פשר העיכוב‪" .‬על פי רוב‪,‬‬ ‫– לספר לבאי עולם על הנוי והשבח של‬ ‫בחור כזה נחטף!" אמר לי שדכן ותיק‪" .‬הוא בחור מצוין‪ ,‬אתם משפחה טובה‪ ,‬אני‬ ‫הקב"ה! וזה שייך לכל יהודי בכל מצב‪.‬‬ ‫לא מצליח להבין מה הסיפור שלכם"‪.‬‬ ‫תמיד לראות את ההטבה שקיבלנו מאת ד'‪,‬‬ ‫אז מצד הטבע מיציתי‪ .‬מה שצריך כאן זו השתדלות רוחנית‪ .‬התפללתי לד' שיכוון‬ ‫ולדעת את יופי הנהגתו איתנו!‬ ‫אותי למה שהוא רוצה ממני‪ ,‬ויום אחד עלה בי רעיון‪ ,‬לבדוק את המזוזות בבית‪.‬‬ ‫כעת אנו מתחילים את זמן חורף‪ .‬עלינו‬ ‫הורדתי את המזוזות מהמשקופים‪ ,‬על כל מזוזה רשמתי לאיזה חדר היא שייכת‪,‬‬ ‫ושלחתי אותן לבדיקה‪.‬‬ ‫לדעת שאנו פותחים דף חדש‪ .‬דף טהור עם‬ ‫הטלפון מהמגיה לא איחר להגיע‪" .‬יוסף!" הדחיפות שנשמעה בקולו של המגיה‬ ‫התחדשות ושמחה‪ .‬ה'שפת אמת' אומר‬ ‫הייתה מוחשית‪" ,‬בוא הנה מהר‪ .‬אין לך מושג מה מצאתי"‪.‬‬ ‫בשם הרבי מפרשיסחא‪ ,‬שחטא הוא לומר‬ ‫נבהלתי‪ .‬מיהרתי לחדר עבודתו‪ ,‬והוא הראה לי שחור על גבי קלף‪ ,‬כי במילה‬ ‫שהצרות מוצאות אותנו כי אין ד'‪ ,‬אלא‬ ‫"ביתך" חסרה האות י'‪ .‬המזוזה פסולה! וזו המזוזה של החדר שבו ישן מדי לילה‬ ‫להפך‪ :‬כל יהודי צריך להאמין שהבורא‬ ‫הבחור היקר‪ ,‬ששמו נמצא כבר כמה שנים בפנקסי השדכנים‪.‬‬ ‫נמצא בקרבו‪.‬‬ ‫אם המילה "ביתך" פוסלת את המזוזה‪ ,‬איך יבנה את ביתו?‬ ‫כשאדם אינו בוטח בבורא‪ ,‬ואומר שהקב"ה‬ ‫באותו יום הזמנתי אצל סופר ירא שמיים מזוזה שעברה הגהה מדוקדקת‪ ,‬והיא‬ ‫אינו בקרבו – אז מגיעות הצרות‪ .‬עלינו‬ ‫נקבעה בגיל ורעדה בפתח חדרו של בני‪.‬‬ ‫להתחזק בביטחון‪ ,‬ובסייעתא דשמיא נזכה‬ ‫ההצעה הגיעה למחרת‪ .‬אחרי שבועיים שברנו צלחת‪ ,‬והאושר עלה על גדות‪.‬‬ ‫לשפע של ברכה מלמעלה‪ ,‬והמשך ה'דבש'‬ ‫בעוד כמה חודשים בעזרת ד' הוא יקבע מזוזה מהודרת בפתח ביתו הנבנה‪ ,‬בית‬ ‫של הימים הנוראים‪.‬‬ ‫נאמן בישראל‪.‬‬ ‫<<<‬ ‫‪3‬‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫>>>‬ ‫ללא חת‬ ‫צדקה לעני‬ ‫בשנת תרצ"ב כבשו היפנים חלקים מסין ומשלו‬ ‫בהם עד לתש"ה – סוף מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫מספר הבחור שמילי ה‪ .‬תלמיד ישיבת מיר בירושלים‪:‬‬ ‫ה'לבנים' האנטישמיים שמחו מאוד לשתף‬ ‫נכנסתי למאפייה כדי לקנות לי קצת מיני מזונות‪ .‬לפניי בתור עמד יהודי והגיש לקופאית‬ ‫פעולה‪ :‬להלשין לכובשים החדשים מיהם היהודים‬ ‫את השקית שהוא ארגן לעצמו‪" .‬עשרים שקל!" אמרה הקופאית‪.‬‬ ‫העשירים‪ ,‬אילו עסקים שייכים להם‪ ,‬והיכן הם‬ ‫היהודי לא הוציא מהכיס שלו עשרים שקלים וגם לא עשרה‪ ,‬וגם לא כרטיס אשראי‪ .‬הוא‬ ‫מחביאים את ממונם‪ .‬יהודים נרדפו‪ ,‬נחטפו ונעלמו‪,‬‬ ‫רק אמר‪" ,‬אין לי"‪.‬‬ ‫ורכושם נגנב‪.‬‬ ‫עמדתי מאחוריו‪ .‬הוא עשה רושם של עני ואביון אמיתי‪ ,‬והוא גם אמר במפורש‪" :‬אני‬ ‫כדי להודיע על משילותם‪ ,‬אילצו היפנים את בני‬ ‫רעב"‪ .‬אמרתי לו‪" ,‬קח!" והגשתי לו שטר של עשרים שקלים‪ .‬הוא הודה לי‪ ,‬שילם והלך‪ ,‬ואני‬ ‫כל הדתות‪ ,‬בכל מקומות כיבושיהם‪ ,‬להציב את‬ ‫שמחתי במצווה‪.‬‬ ‫אליליהם בבתי התפילה‪" .‬ייהרג ואל יעבור!" פסק‬ ‫אחר כך שילמתי על המוצרים שלקחתי בשבילי‪ ,‬ויצאתי מהחנות אל הרחוב ההומה‪.‬‬ ‫הרב‪ .‬הוא בעצמו‪ ,‬לבדו‪ ,‬עמד מול היפנים האכזרים‪.‬‬ ‫הלכתי כמה פסיעות‪ ,‬והנה אני מגלה שטר כחול של מאתיים שקל‪ .‬מתקדם עוד קצת ‪-‬‬ ‫ועוד מאתיים‪ .‬חמש פסיעות נוספות – ועוד מאתיים‪ .‬בסך הכול שש מאות שקלים‪.‬‬ ‫הם רדפוהו‪ ,‬הציקו לו וירדו לחייו‪ .‬לא פעם הונפה‬ ‫חרב חדה על צווארו‪ ,‬ולא כמשל!‬ ‫התקשרתי לרב ושאלתי מה עליי לעשות עם הכסף‪ .‬הרב אמר שזו מציאה כשרה‪ ,‬שטרות‬ ‫ללא סימן ברחוב הומה‪ ,‬ואני יכול להשתמש בו‪.‬‬ ‫באחת הפעמים פרצו לביתו באלימות כדי להחרים‬ ‫אני נתתי עשרים שקל‪ ,‬וד' בירך אותי פי שלושים‪.‬‬ ‫'חומרי ריגול'‪ .‬הם חיפשו תחת מיטתו של בנו‬ ‫המבועת‪ ,‬והרב שאג מליבו‪" :‬תורה! זה הדבר היחיד‬ ‫שתמצאו שם!" לבסוף התייאשו והרפו ממנו‪.‬‬ ‫מי צריך תיווך‬ ‫בתש"א פלשו הגרמנים לרוסיה ולאוקראינה‪.‬‬ ‫אנחנו גרים בארץ ישראל‪ ,‬והקב"ה גלגל שנצטרך לשהות בחו"ל למשך חצי שנה‪ .‬רצינו‬ ‫פליטים מאזורי הסכנה נמלטו מזרחה‪ :‬ליפן‪,‬‬ ‫להשכיר את הדירה בינתיים‪ ,‬אבל חשבנו שזו תהיה משימה מורכבת‪ .‬מי מחפש דירה‬ ‫לשנחאי‪ ,‬וכמובן – לחרבין‪ .‬ועד ההצלה גייס תרומות‬ ‫לתקופה של חצי שנה בלבד?! זוג צעיר עוד איכשהו מעוניין בדבר כזה‪ ,‬אבל הדירה שלנו‬ ‫אדירות ודאג לזון עשרות אלפי יהודים נמלטים‪.‬‬ ‫גדולה‪ ,‬ומתאימה למשפחה ברוכה‪.‬‬ ‫באייר תש"ה נשם העולם לרווחה‪ :‬גרמניה הנאצית‬ ‫לשלם על תיווך לא התאים לי‪ .‬הייתי צריך את הכסף של החודש הראשון גם כן‪ ,‬ולכן לא‬ ‫נכנעה! אך במזרח הרחוק המשיכה המלחמה‬ ‫ניסיתי להעסיק מתווכים‪ .‬רק התפללתי‪ .‬ביקשתי מד' שיעזור לי למצוא שוכר‪ ,‬ובטחתי בו‪.‬‬ ‫חודשים ארוכים נוספים‪ .‬היפנים לא ידעו כניעה‬ ‫שבוע לפני הנסיעה‪ ,‬בדרכי לביתי עצר לידי רכב‪ ,‬והנהג שאל אותי‪" ,‬אתה מכיר פה מישהו‬ ‫מהי‪ ,‬הם נלחמו עד המוות‪ .‬פחד מוות ביעת את‬ ‫שיש לו דירה להשכרה?"‬ ‫היהודים‪ .‬בערב ראש השנה הפילו האמריקנים על‬ ‫"כן! כאן‪ ,‬בבניין הזה!"‬ ‫יפן את פצצות האטום‪ ,‬ויפן נכנעה מיד‪ .‬לחרבין לא‬ ‫הוא היה קצת המום מההצלחה המהירה שלו‪ ,‬ושאל‪" ,‬באמת?"‬ ‫הייתה הרווחה‪ .‬ברית המועצות פלשה לצפון סין‬ ‫"בעזרת ד' כן‪ .‬בוא תעלה אליי הביתה ותראה את הדירה"‪ .‬הוא עלה אחריי‪ .‬פתחתי את‬ ‫דרך סיביר‪.‬‬ ‫דלת הבית והראיתי לו‪ .‬מרגע לרגע הוא התלהב‪ ,‬ואחרי כמה דקות הוא שאל אותי‪" ,‬זה יהיה‬ ‫בסדר אם נשכור את הדירה רק לחצי שנה?"‬ ‫פחד המוות מהיפנים הוחלף בפחד מהקומוניסטים‪.‬‬ ‫הם השליכו יהודים לכלא‪ ,‬וגירשו את יו"ר הקהילה‬ ‫"בסדר גמור!" הדגשתי‪" ,‬הרבה יותר מ'בסדר'‪ .‬אנחנו לא רוצים להשכיר את הדירה ליותר‬ ‫מחצי שנה‪ ,‬כי אנחנו מעוניינים לחזור לכאן"‪.‬‬ ‫בחרבין לגולאג‪ ,‬מחנה עבודה סיבירי בקוטב‬ ‫הצפוני‪ .‬בקושי רב הוא שרד שם עשר שנים‪.‬‬ ‫"איזו השגחה"‪ ,‬התלהב האורח שעוד קט יהפוך לשוכר הדירה‪" .‬אנחנו מכרנו את הדירה‬ ‫שהייתה לנו‪ ,‬והדירה החדשה תהיה מוכנה רק בעוד חצי שנה‪ .‬התפללתי לד' שיעזור לי‬ ‫אחרי היפנים והגרמנים שאיימו על הנפש‪ ,‬חתרו‬ ‫למצוא דירה בגודל המתאים‪ ,‬והנה‪ ,‬ברחמי שמיים פגשתי בך!"‬ ‫הרוסים להשמיד את הנשמה היהודית‪.‬‬ ‫הפגישה הסתיימה בחתימה על חוזה שכירות לחצי שנה‪ ,‬כאשר המתווך ניצב עלינו‪,‬‬ ‫בתי הספר היהודיים נסגרו בהדרגה‪ .‬השחיטה‬ ‫הקב"ה העונה לעמו ישראל‪.‬‬ ‫נאסרה‪ .‬לימוד התורה ירד למחתרת‪ .‬היהודים‬ ‫הואשמו בחתרנות ונמלטו בהמוניהם דרומה‪,‬‬ ‫לסין הדמוקרטית‪ .‬השלטון העוין מצא את החתרן‬ ‫הכול למקום‬ ‫הראשי‪ :‬הרב קיסילוב‪ .‬ילדיו כבר נשלחו הרחק‪,‬‬ ‫מספר ר' ח‪ .‬ה‪ .‬מבורו פארק‪:‬‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬ומרבבות יהודים נשארו אחוזים‬ ‫הילדה שלי שיחקה בגינה וקיבלה מכה חזקה ביד‪ .‬היא עיקמה את היד לגמרי‪ ,‬וכמה עצמות‬ ‫בודדים‪ ,‬אך הרב סירב לעזוב‪ .‬על משמרתו עמד‪,‬‬ ‫יצאו מהמקום‪ .‬ברוך ד'‪ ,‬שבר זה לא היה‪.‬‬ ‫והוא בן שמונים ושתיים שנה!‬ ‫קראתי מיד ל'הצלה'‪ ,‬והמתנדב אמר שאני חייב לפנות את הילדה לבית החולים‪ ,‬כי נראה‬ ‫(מתוך מדור 'בקצה השמים')‬ ‫שהיא תצטרך ניתוח מורכב‪ .‬עשיתי כדבריו‪ ,‬ואכן יצאנו לטיול לא נחמד בכלל‪ ,‬עם ילדה‬ ‫כאובה שכל תזוזה מסבה לה ייסורים‪ .‬סוף סוף הגענו‪ ,‬סוף סוף התייחסו אלינו‪ ,‬ואז אמרו‬ ‫לנו שהרופא המומחה יגיע רק בבוקר‪ ,‬והם ינסו עכשיו להרדים את הילדה ולנסות להחזיר‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫את העצמות למקום‪ .‬הם יכוונו מצלמה לכיוון הזרוע‪ ,‬וכך ידחפו את העצמות עד שתחזורנה‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫למקום‪ .‬הם לא בטוחים שיצליחו‪ ,‬אבל מקווים‪ .‬רק מחר יקבע הרופא האם צריך ניתוח או‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫לא‪.‬‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לקחת את המזרונים שלהם ולעבור לישון בחדר אחר מחדרי הבית‪,‬‬ ‫היא נכנסה לחדר הטיפולים‪ ,‬ואני נותרתי בחוץ‪ ,‬ממש לא מתכנן‬ ‫העיקר שיישנו‪ .‬באותם רגעים זה היה הדבר שהכי חיכיתי שכבר‬ ‫לחכות לרופא מומחה שיבוא רק מחר‪ .‬מה פתאום?! הרופא המומחה‬ ‫יקרה‪.‬‬ ‫נמצא כאן‪ ,‬איתנו! עם הבת שלי נמצא הרופא הכי גדול‪ ,‬הכי טוב‪ ,‬הכי‬ ‫שקט השתרר‪ ,‬מזגן אחד פחות הרעיש בחוץ‪ ,‬השלווה של שבת‬ ‫חזק‪ ,‬שיכול על כל הרופאים כולם‪.‬‬ ‫קודש לא הופרעה‪ ,‬ולכולם היה מיזוג אוויר נעים‪ .‬לאורך השבת עבדו‬ ‫התחזקתי שוב ושוב‪ ,‬ושרתי את הניגון 'אין עוד מלבדו'‪ .‬ממש‬ ‫כל המזגנים יפה חוץ מאחד‪ ,‬וגם נורות הלד האירו בזמנים הנכונים‪,‬‬ ‫הרגשתי את המילים‪ .‬מסרתי את עצמי לידיים של ד'‪ ,‬וממנו הכול‪.‬‬ ‫ברוך ד'‪ .‬כשדבר אחד יוצא מכלל פעולה‪ ,‬נזכרים להודות על כל‬ ‫עבר זמן מועט‪ ,‬והרופאים שעבדו עליה יצאו ואמרו לי‪" :‬אף פעם‬ ‫לא היה לנו דבר כזה‪ .‬כל העצמות‪ ,‬הגדולות והקטנות והחיבורים‬ ‫השאר‪.‬‬ ‫שביניהן‪ ,‬הכול חזר למקום המדויק‪ .‬הכול בסדר‪ ,‬קצת התאוששות‬ ‫במוצאי שבת הזזתי את בורר המצבים של השעון למצב יום חול‪,‬‬ ‫ואתם יכולים ללכת הביתה"‪.‬‬ ‫והפעלתי את המזגן‪ .‬נורה אדומה נדלקה‪ ,‬ו‪...‬בום‪ .‬כל החשמל בבית‬ ‫הודיתי לשליחים הטובים‪ ,‬אבל ידעתי שזה לא היה הם‪ .‬עצמות לא‬ ‫נפל‪ .‬מוזר‪ .‬הרמתי את השלטר ונכנסתי חזרה לחדר‪ ,‬שוב הפעלתי את‬ ‫מסתדרות מעצמן במקומן‪ .‬ד' סידר אותן בצורה מדויקת בדיוק כמו‬ ‫המזגן‪ ,‬ושוב בבת אחת נהיה חושך‪.‬‬ ‫שהיו לפני הנפילה‪ .‬אין עוד מלבדו‪.‬‬ ‫כיוון שאני יודע דבר או שניים בענייני חשמל‪ ,‬ניסיתי לפתור את‬ ‫התעלומה‪ .‬ניגשתי לתקע‪ ,‬הוצאתי אותו ופתחתי את השקע‪ .‬כך‬ ‫התברר כי מישהו טיפל בשקע לפני שבת‪ ,‬שיחק עם החוטים‪ ,‬וחיבר‬ ‫עד צאת השבת‬ ‫בטעות את החיובי עם השלילי‪ .‬כנראה היה זה אורח שהתאכסן‬ ‫אצלנו השבוע ושהה בחדר כמה ימים‪.‬‬ ‫מספר ר' ש‪ .‬ב‪ .‬קליין מבני ברק‪:‬‬ ‫כבר שרנו את כל הזמירות ובירכנו ברכת המזון‪ .‬העייפות התחילה‬ ‫עכשיו התברר לי גודל ההשגחה הפרטית המופלאה שהייתה לנו‪.‬‬ ‫לתת את אותותיה‪ .‬ילדינו נכנסו לחדר וחיכו לחוש במשב הרוח‬ ‫לכאורה‪ ,‬לפי שעון השבת היה על המזגן להידלק ברבע לשתים‬ ‫מכיוון המזגן‪ .‬אפס‪ .‬הוא לא התנהג כמצופה‪" .‬אבא"‪ ,‬הם הודיעו לי‪,‬‬ ‫עשרה‪ .‬אילו הוא היה נדלק‪ ,‬היה קורה אז מה שקרה עכשיו – קצר‬ ‫"המזגן לא נדלק!"‬ ‫חשמלי בכל הבית! מה שאומר‪ :‬שביתת כל המזגנים בחום הגדול‬ ‫על אף שהם כבר היו ממש עייפים‪ ,‬הם לא יכלו לישון בלי מזגן‪.‬‬ ‫של שלהי הקיץ‪ ,‬אורות כבויים‪ ,‬פלטה קרה‪ ,‬מקרר חם ומקפיא פושר‪,‬‬ ‫ברגע זה נדלק אירוע‪ .‬ניגשתי לשעון השבת וראיתי שהמזגן היה‬ ‫וכל זה החל מליל שבת!‬ ‫צריך להידלק כבר לפני עשר דקות‪ ,‬ברבע לשתים עשרה בלילה‪.‬‬ ‫הקב"ה הציל אותנו מעוגמת הנפש הזו‪ ,‬נתן לנו שבת מנוחה‪ ,‬אורה‬ ‫מוזר‪ ,‬כנראה השעון מתקדם לאט מדי‪ .‬חיכינו עוד קצת‪ ,‬ועוד הרבה‪.‬‬ ‫ושמחה‪ ,‬והשאיר לנו את הטיפול בתקלה בנחת למוצאי שבת קודש‪.‬‬ ‫השעה שתים עשרה עברה‪ ,‬וגם שתים עשרה וחצי כבר היה‪ .‬כבר‬ ‫שבוע טוב‪.‬‬ ‫נהיה מאוחר מאוד‪ ,‬ואני הודעתי לדיירי החדר הקבועים שהם יכולים‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫כחצי שעת נסיעה חלפה‪ ,‬עד שהמנוע דמם‪ .‬מיכל הדלק התחמם מדי‪ ,‬והיה‬ ‫שלום וברכה למערכת ולקוראים של העלונים המחזקים 'השגחה פרטית'‪.‬‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫עלינו להמתין שיצטנן מעט‪ .‬בקושי רב הצליח הנהג להגיע למוסך‪ ,‬שם היה‬ ‫רציתי לשתף באנקדוטה שאירעה עימי‪ ,‬והמחישה לי את המעלה שבחיזוק‬ ‫עלינו להמתין לתיקון התקלה‪ .‬עשר דקות המתנה הצטרפו לעשר נוספות‪,‬‬ ‫הנפלא באמונה‪ ,‬והחיבור שאליו ניתן להגיע משמיעת קו הטלפון וקריאת‬ ‫ולעוד‪.‬‬ ‫העלונים‪ .‬הדברים הללו משני חיים ממש‪.‬‬ ‫אנשים החלו לאבד סבלנות‪ .‬גם החום הכבד לא תרם לרוגע‪ .‬אולם דווקא‬ ‫רציתי מאוד לנסוע למירון להעתיר על ציונו של רשב"י הקדוש‪ .‬ביררתי על‬ ‫אני‪ ,‬שכבר כמעט פספסתי את האוטובוס‪ ,‬הבנתי שהזדמנתי אליו בהשגחה‬ ‫אפשרויות הנסיעה משכונתי‪ ,‬והתברר לי שיש הסעות מאורגנות‪ ,‬והאוטובוס‬ ‫פרטית מדויקת‪ .‬קניתי לציבור שתייה קרה ומרעננת‪ ,‬ושיננתי לעצמי את‬ ‫האחרון יוצא באחת וחצי בצהריים‪ .‬הטרדות הרבות מנעו ממני להתארגן‬ ‫המטרה – להגיע לציונו של רשב"י‪ .‬לא משנה מהם הניסיונות שימתינו בדרך‪.‬‬ ‫כראוי‪ ,‬כשצינתק קו המידע ועדכן שיש אוטובוס נוסף בשתיים וחצי‪.‬‬ ‫דומני שהראייה הצלולה שאני זוכה לינוק מקווי ההשגחה‪ ,‬היא שסייעה‬ ‫שמחתי על שלא החמצתי את ההזדמנות‪ ,‬והזדרזתי להגיע לאוטובוס הנוסף‪.‬‬ ‫לי לקבל את התקלות בשלווה‪ ,‬ולראות את הסיטואציה באור חיובי‪ ,‬גם‬ ‫אולם‪ ,‬תחנה שוממה המתינה לי‪ .‬הרכב כבר הפליג‪ ,‬מותיר אותי מאחור‪.‬‬ ‫כשחשבתי שהפסדתי את הנסיעה‪.‬‬ ‫ברגע הראשון חשתי החמצה קשה‪ .‬יחד עם זאת החלטתי לא לוותר אלא‬ ‫לנסות אפשרויות נוספות‪.‬‬ ‫הלוואי שתמיד נזכה לראות כל דבר באור האמונה בהשגחה פרטית‪ ,‬ולזכור‬ ‫שכל מה שעושה ד' – לטובה‪.‬‬ ‫התקשרתי לחבר שהספיק את האוטובוס‪ ,‬ולשמחתי הוא דיווח כי כעת הם‬ ‫נמצאים בתחנה שברחוב הסמוך‪ .‬מיהרתי לשם עם שני יהודים שאיחרו אף‬ ‫בברכה מרובה‪,‬‬ ‫הם‪ ,‬ובחסדי שמיים עלינו על האוטובוס בתחושה מרוממת‪ .‬הנהג סגר את‬ ‫חיים דוב הלוי גולדשטיין‪ ,‬ירושלים‬ ‫הדלתות מאחורינו‪ ,‬כביכול המתין רק לנו‪ ,‬והנסיעה החלה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫אֹותי‪...‬‬ ‫אֹוהב ִ‬ ‫ד' ֵ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ַחּיִ ים ֶאלְ ָעזָ ר ָה ֶקר‪:‬‬ ‫אׁשית‪.‬‬ ‫לְרגֶ ל ַה ְת ָחלַת לִ ּמּוד ֻח ָּמׁש ְּב ֵר ִ‬ ‫לְה ָע ֵרְך ְּבכִ ָּת ֵתנּו ְמ ִס ָּבה ֶ‬ ‫ְּביֹום ֵׁשנִי ָהיְ ָתה ֲאמ ָּורה ֵ‬ ‫לְה ְת ַעּלֵם ִמּזֶ ה‪ֹ' ...‬לא יִ ָּתכֵ ן‬ ‫לְּתי ִ‬‫לְה ְרּגִ יׁש ֹלא טֹוב‪ִ .‬ה ְׁש ַּת ַּד ִ‬ ‫לְּתי ַ‬‫ּלִפנֵי ַה ְּמ ִס ָּבה‪ִ ,‬ה ְת ַח ִ‬‫ְּביֹום ִראׁשֹון‪ָּ ,‬ב ֶע ֶרב ֶׁש ְ‬ ‫לְבּסֹוף ַה ַה ְרּגָ ָׁשה ָה ָר ָעה ּגָ ְב ָרה‪,‬‬ ‫לְע ְצ ִמי‪ַ .‬אְך ַ‬ ‫יתי לָּה ּכָ ל ּכָ ְך!' ָא ַמ ְר ִּתי ַ‬ ‫לְה ְׁש ַּת ֵּתף ַּב ְּמ ִס ָּבה! ִחּכִ ִ‬ ‫ֶׁשֹּלא אּוכַ ל ִ‬ ‫נִׁש ָאר ַּב ַּביִ ת‪,‬‬ ‫"מ ָחר ַא ָּתה ְ‬ ‫הֹוד ָיעה‪ָ :‬‬ ‫וְ ִא ָּמא‪ֶׁ ,‬ש ָּמ ְצ ָאה א ִֹותי ֻמ ָּטל ַעל ַה ַּס ָּפה ִחּוֵ ר וְ ַחּלָׁש‪ָ ,‬מ ְד ָדה לִי חֹם וְ ִ‬ ‫ּלְד ֵּבר‪"...‬‬ ‫ֵאין ַעל ַמה ַ‬ ‫ׁלְתּי ֶאל ַה ִּמ ָּטה‪ּ ,‬כְ ֶׁשחּוץ ִמּכְ ֵאב‬ ‫לִבּכֹות ֹלא ָהיָ ה לִי‪ְּ .‬בק ִֹׁשי ַק ְמ ִּתי ֵמ ַה ַּס ָּפה וְ כָ ַש ִ‬ ‫ָה ֱא ֶמת ִהיא ֶׁש ֲא ִפּלּו ּכ ַֹח ְ‬ ‫ֹוסף לִי ּגּוׁש ַמ ְחנִיק ֶׁשל ַאכְ זָ ָבה‪.‬‬ ‫ַהּגָ רֹון וְ ַה ַה ְרּגָ ָׁשה ַהּכְ לָלִית ָה ָר ָעה‪ ,‬נ ָ‬ ‫לְביִ ת ּכִ ְמ ַעט ֵריק‪ְּ ,‬וב ַבת ַא ַחת נִזְ ּכַ ְר ִּתי ַּב ֶה ְפ ֵסד ַהּצ ֵֹורב‪ּ" .‬ב ֶֹקר טֹוב‪ֵ ,‬איְך ַא ָּתה ַמ ְרּגִ יׁש?"‬ ‫ַּבּב ֶֹקר ִה ְתע ַֹור ְר ִּתי ַ‬ ‫"לְפחֹות ַה ְּמ ִס ָּבה ְנִד ֲח ָתה‪ָּ ...‬ברּוְך ד' ֶׁשֹּלא ַּת ְפ ִסיד‪"...‬‬ ‫ָׁש ֲאלָה א ִֹותי ִא ָּמא ִּב ְד ָאגָ ה‪ָ .‬‬ ‫"מה?!" ְּב ַבת ַא ַחת ִה ְרּגַ ְׁש ִּתי ַה ְר ֵּבה ָּפחֹות חֹולֶה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ֹוׁשׁש‪ ,‬וְ תּוכַ ל‬ ‫יׁשי‪ַ .‬עד ָאז ְּב ֶעזְ ַרת ד' ִּת ְתא ֵ‬ ‫הֹודיעּו ֶׁש ַה ְּמ ִס ָּבה ְנִד ֵחית לְ יֹום ֲח ִמ ִ‬ ‫נְּת‪ֶ ...‬א ְתמֹול ַּבּלַיְ לָה ִ‬ ‫"אה‪ֹ ,‬לא ָׁש ַמ ְע ָּת ּכִ י יָ ַׁש ָ‬ ‫ָ‬ ‫לְה ְׁש ַּת ֵּתף!"‬ ‫ִ‬ ‫לִּבי‪ִ .‬ה ְת ַרּגַ ְׁש ִּתי; ד' יָ ַדע ּכַ ָּמה ֲחׁש ָּובה לִי ַה ְּמ ִס ָּבה‪ ,‬וְ ֵהזִ יז א ָֹותּה‬ ‫ּלְאה ֶאת ִ‬ ‫לְׁשה‪ַ ,‬אְך ִׂש ְמ ָחה ּגְ דֹולָה ִמ ָ‬ ‫ָע ַצ ְמ ִּתי ֶאת ֵעינַי ׁשּוב ְּב ֻח ָ‬ ‫לֵהנֹות‪ .‬ד'‪ּ ,‬ת ָֹודה!!!‬ ‫לְה ְׁש ַּת ֵּתף וְ ָ‬ ‫ֹלׁשה יָ ִמים – ַהּכֹל ִּב ְׁש ִביל ֶׁש ֲאנִי‪ַ ,‬ה ֵּבן ֶׁשּלֹו‪ ,‬אּוכַ ל ִ‬ ‫ִּב ְׁש ָ‬ ‫יאה‬ ‫ּגֹור ֶרת ְמ ִצ ָ‬ ‫יאה ֶ‬‫ְמ ִצ ָ‬ ‫נּואל‪:‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ָּדוִ ד מ ֶֹׁשה ֵמ ִע ָּמ ֵ‬ ‫ּלַעׂשֹות‪ְּ ,‬וב ִע ָּקר ִה ְת ַּבּיַ ְׁש ִּתי‪ֵ .‬איְך יֶ לֶד ֶׁש ָאמּור‬ ‫ֹופּנַיִ ם‪ֹ .‬לא יָ ַד ְע ִּתי ַמה ֲ‬ ‫לִפנֵי ִמ ְס ַּפר יָ ִמים ִא ַּב ְד ִּתי ֶאת ָהא ַ‬ ‫ְ‬ ‫לִהיֹות ּבֹוגֵ ר וְ ַא ְח ַראי‪ְ ,‬מ ַא ֵּבד ָּד ָבר ּגָ דֹול ּכָ זֶ ה?‬ ‫ְ‬ ‫ּלִיתי ֶׁשּכַ ְר ִטיס ָה ַא ְׁש ַראי ֵאינֹו ֶא ְצלִי‪.‬‬ ‫לִקנִּיֹות‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָחזַ ְר ִּתי ַה ַּביְ ָתה – ּגִ ִ‬ ‫לְחה א ִֹותי ִא ָּמא ְ‬ ‫יֹום ַא ַחר ּכָ ְך ָׁש ָ‬ ‫ּוׁשה ֶׁשּלִי ֵמ ַע ְצ ִמי ָהיְ ָתה ּגְ דֹולָה‪ִ .‬ה ְרּגַ ְׁש ִּתי ָא ֵׁשם וְ ֹלא יֻ ְצלַח‪ַ .‬אְך ד' ִּתכְ נֵן לִי ַמ ֶּׁשהּו ַמ ְפ ִּת ַיע‪...‬‬ ‫ַהּב ָ‬ ‫לְצל ַה ֵּטלֵ פֹון‪ַ .‬על ַה ַּקו ָהיָ ה ִאיׁש‪ֶׁ ,‬ש ָא ַמר ֶׁשהּוא ָמ ָצא ֶאת ּכַ ְר ִטיס ָה ַא ְׁש ַראי ֶׁשּלָ נּו‪ .‬הּוא זִ ָהה ֶאת‬ ‫לְפ ַתע ִצ ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫לְה ְת ַק ֵּׁשר‪.‬‬ ‫לְמי ִ‬ ‫ְׁשמֹו ֶׁשל ַא ָּבא ֶׁשּלִי ֶׁשּכָ תּוב ָעלָיו‪ ,‬וְ כָ ְך יָ ַדע ִ‬ ‫ּלִיתי ַה ְפ ָּת ָעה‪ֵּ :‬בין ַה ִּׂש ִיחים ֶׁש ְּב ִצ ֵּדי‬ ‫לְה ִביא ִמ ֶּמּנּו ֶאת ַהּכַ ְר ִטיס ָה ָאבּוד‪ .‬וְ ִהּנֵה‪ַ ,‬מ ָּמׁש ְּב ִק ְר ַבת ָמקֹום‪ּ ,‬גִ ִ‬ ‫ַר ְצ ִּתי ִּבזְ ִריזּות ָ‬ ‫ֹופּנַיִ ם ֶׁשּלִי!‬ ‫ַה ֶּד ֶרְך ָהיּו זְ ר ִּוקים ָהא ַ‬ ‫ֹופּנַיִ ם ָה ֲאב ִּודים‪.‬‬‫ימנִים ֵה ִעידּו ֶׁש ֵאּלּו ָהא ַ‬ ‫ּוח‪ ,‬וְ ָאכֵ ן – ּכָ ל ַה ִּס ָ‬ ‫לִהיֹות ָּבט ַ‬‫ִה ְת ָק ַר ְב ִּתי ּכְ ֵדי ְ‬ ‫יתי ְּב ֵברּור ֵאיְך ָא ְב ַדן ַהּכַ ְר ִטיס ָהיָ ה ַרק לְ ט ָֹוב ִתי‪ ,‬וְ כָ ְך ָחזַ ְר ִּתי ַה ַּביְ ָתה ּכְ ֶׁש ְּׁש ֵּתי ַה ְּמ ִציאֹות ְּביָ ִדי‪.‬‬ ‫ָר ִא ִ‬ ‫ֹלא ָי ַד ְענּו ֶׁש ָּׁש ַכ ְחנּו‪...‬‬ ‫לֹומֹוביץ ִמ ְּבנֵ י ְּב ַרק‪:‬‬ ‫ִ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ִׁש ְמעֹון ְׁש‬ ‫נֶסת‬ ‫לְבית ַהּכְ ֶ‬ ‫נֶח ָמד‪ָ .‬האּולָם ַהּזֶ ה ָקרֹוב ֵ‬ ‫לִפנֵי ִמ ְס ַּפר ָׁשבּועֹות ָחגְ גּו לִי ַּבר ִמ ְצוָ ה ְּבאּולַם ְׂש ָמחֹות ִמ ְׁש ַּפ ְח ִּתי ְ‬ ‫ְ‬ ‫ֶׁשל ַה ְּק ִהּלָה ֶׁשּלָ נּו‪.‬‬ ‫לְּבלִים‪ְּ .‬ב ֶע ֶצם ַרק‬ ‫ּומ ֻב ָ‬ ‫ְּב ִסּיּום ַה ִּׂש ְמ ָחה ָא ַרזְ נּו ַהּכֹל וְ ָחזַ ְרנּו ַה ַּביְ ָתה‪ְׂ ,‬ש ֵמ ִחים‪ְ ,‬מ ֻר ִּצים וְ גַ ם ְק ָצת ֲעיֵ ִפים ְ‬ ‫לְחן ְצ ָד ִדי ָּבאּולָם‪...‬‬ ‫ּנִׁשּכְ ָחה ַעל ֻׁש ָ‬ ‫ּלָק ְחנּו ַהּכֹל‪ּ :‬כְ לָל ֹלא יָ ַד ְענּו ַעל ַמ ָּתנָה ַא ַחת ֶׁש ְ‬ ‫ָח ַׁש ְבנּו ֶׁש ַ‬ ‫לֶיה ַעד ֶע ֶצם ַהּיֹום ַהּזֶ ה‪ִ ,‬אם ֹלא ֶׁשּיֹום ַא ֲח ֵרי ַה ַּבר ִמ ְצוָ ה ִח ְּפׂשּו ּכַ ָּמה ַא ְב ֵרכִ ים ֵמ ַה ְּק ִהּלָה‬ ‫ֹלא ָהיִ ינּו י ְֹוד ִעים ָע ָ‬ ‫ּוח‪.‬‬ ‫ִּפּנָה ְׁש ֵק ָטה לִלְ מֹד‪ָּ ,‬וב ֲחרּו ָּבאּולָם ַהּזֶ ה‪ֶׁ ,‬ש ָע ַמד ָּפת ַ‬ ‫ְּב ֶא ְמ ַצע ַהּלִ ּמּוד‪ִּ ,‬פ ְתאֹום ּגִ ּלָה ַא ַחד ָה ַא ְב ֵרכִ ים ֵס ֶפר‪ַ .‬על ַה ֵּס ֶפר ָהיָ ה ּכָ תּוב ַה ֵּׁשם ֶׁשּלִי – ֲח ַתן ַה ַּבר ִמ ְצוָ ה‪ּ .‬כָ ְך‬ ‫לָד ַעת לְהֹודֹות‬ ‫ֹלְּתי ַ‬ ‫לְּתי‪ ,‬יָ כ ִ‬ ‫ֹוס ֶפת ֶׁש ִּק ַּב ִ‬‫לְה ְחזִ יר אֹותֹו ִּב ְמ ֵה ָרה‪ ,‬וְ כָ ְך ֲאנִי‪ ,‬חּוץ ֵמ ַה ִּׂש ְמ ָחה ֶׁשּלִי ַּב ַּמ ָּתנָה ַהּנ ֶ‬ ‫הּוא יָ כֹל ָהיָ ה ַ‬ ‫נִׁשּכַ ח ִמּלֵב‪.‬‬ ‫ּנָתן לִי ּכְ ַמ ָּתנָה ֶאת ַה ֵּס ֶפר ַהּזֶ ה‪ֶׁ ,‬שּכִ ְמ ַעט ְ‬ ‫ּולְהּכִ יר ט ָֹובה לְזֶ ה ֶׁש ַ‬‫ַ‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫ְי ָל ִדים ְי ָק ִרים!‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫עֹולה ִסיּפּור ָח ָדׁש ֵמ ֵאת ַה ְמ ַח ֵּנְך‬ ‫ֶ‬ ‫ְּב ָכל יֹום ִראׁשֹון‬ ‫ּנֹודע ָה ַרב ַק ְל ָמן רֹוזֶ ְנ ַּג ְר ֶטן ְׁש ִליט״א‪.‬‬ ‫ַה ָ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫יל ִדים‪02-3011901 :‬‬ ‫ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ָה ַרב ְ ּג ַד ְל ָיה ִאיזְ בִּ י ְמ ַל ֵּמד‬ ‫ידּ ר ּגוּר בְּ לוֹ נְ דּ וֹ ן ֶׁש ּ ָׁש ַמע ֵמ ֵאת‬ ‫בַּ ַעל ַה ַּמ ֲעשֶׂ ה‪:‬‬ ‫בְּ ֵח ֶ‬ ‫נִ צְ חֹון ָה ֱא ֶמת‬ ‫פרק ‪ 1‬מתוך ‪4‬‬ ‫יש ָח ׁשו ְּך ו ְּמ ֻב ָדּ ד‬ ‫ְׁש ַעת ַל ְי ָלה ְמ ֻא ֶח ֶרת‪ ,‬בִּ ְכ ִב ׁ‬ ‫יקגוֹ ֶׁשבְּ ַא ְרצוֹ ת ַהבְּ ִרית‪...‬‬ ‫בְּ ִׁש ָ‬ ‫ַמ ָּמ ׁש ַמ ְל ִחיץ ִלנְ הֹג‬ ‫א ַֹמר ְּת ִפ ַ ּלת ַה ֶדּ ֶר ְך‬ ‫ָ ּכ ְך‪ּ ִ ,‬ב ְתנָ ֵאי ְראוּת‬ ‫וְ ֶא ַ ּסע ִ ּב ְז ִהירוּת‬ ‫ָק ִׁשים וְ עוֹ ד ַעל ְ ּכ ִב ׁ‬ ‫יש‬ ‫ְמ ַר ִ ּבית‪...‬‬ ‫ֲח ַל ְק ַלק‪...‬‬ ‫ְל ֶפ ַתע‪:‬‬ ‫ַמה ּזֶ ה?!‬ ‫ַּת ֲעצֹר!!!‬ ‫ַּת ֲעצֹר!!!‬ ‫ַמ ְכ ִׁשיר ַה ֵּט ֵלפוֹ ן ֶׁש ִ ּלי נִ ְׁש ַאר‬ ‫יך ְל ַה ְז ִעיק‬ ‫ָ ּב ֶר ֶכב‪ ,‬וְ ֵאין ִלי ֵא ְ‬ ‫ַח ְס ֵדי ד'! נִ ַ ּצ ְל ִּתי ֵמ ַה ְּתאוּנָ ה!‬ ‫ֶע ְז ָרה‪...‬‬ ‫ֲאנִ י ַח ָ ּיב ָל ֵצאת ִמ ָ ּיד ֵמ ָה ֶר ֶכב‪,‬‬ ‫הוּא ָעלוּל ְל ִה ְת ַל ֵּק ַח!!!‬ ‫יע ְת ָך ַה ְּפרו ָּעה‬ ‫ִ ּב ְג ַלל נְ ִס ָ‬ ‫ְל ַא ַחר ְ ּכ ֶר ַבע ָׁש ָעה‪:‬‬ ‫אדי‪ ,‬יָ כ ְֹלנ ּו‬ ‫ַע ְפנ ּו ַל ָּו ִ‬ ‫יְ הו ִּדי ֲח ַסר ַא ְחָריוּת‪,‬‬ ‫ְל ִה ְתַר ֵ ּסק ֻ ּכ ָ ּלנוּ!‬ ‫ָה ַר ְס ָּת ַל ֲחלו ִּטין ֶאת‬ ‫ֶר ֶכב ַה ֻ ּי ְק ָרה ֶׁש ָ ּלנוּ!‬ ‫ִה ֵ ּנה‪ֲ ,‬אנִ י ִמ ְת ַק ּ ֵׁשר‬ ‫ְל ַה ְז ִעיק ִמ ְׁש ָט ָרה‪...‬‬ ‫ִמי יוֹ ֵד ַע ַמה ָּק ָרה ָל ֶר ֶכב‬ ‫ַה ּפוֹ ֵג ַע‪ֶׁ ,‬ש ָעף ְל ֶמ ְר ָחק‪ּ ִ .‬ב ְג ַלל‬ ‫ַה ֲח ֵׁש ָכה וְ ָה ֲעָר ֶפל ֵאינִ י רוֹ ֶאה ַמה‬ ‫ּקוֹ ֶרה ָׁשם‪...‬‬ ‫ימים אוֹ ִתי‬‫ָמה‪ֵ ,‬הם ַמ ֲא ִׁש ִ‬ ‫ַ ּב ְּתאוּנָ ה ֶׁש ֵהם עוֹ ְללוּ?!‬ ‫‪7‬‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר הרב אהרון מאשקלון‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬בני ברק בהווה‪ ,‬נהריה בעבר‬ ‫כמפיץ עלוני "השגחה פרטית" באשקלון‪ ,‬נהגתי למסור את העלון‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬ישיבת גור‪ ,‬בית המדרש ברסלב‪ ,‬בית הכנסת חניכי‬ ‫גם לחבר קרוב‪ .‬בזכות אותו עלון החל חברי להאזין לשיעורי "שער‬ ‫הישיבות והמקווה העירוני‪.‬‬ ‫הביטחון" הנמסרים בקו הטלפון של הארגון‪ .‬הוא האזין להם מדי יום‬ ‫הסיפור של הרב אלמליח מתחיל דווקא בצפון‪ ,‬ברחוב אוסישקין‬ ‫בכל הזדמנות‪ ,‬למשל בזמן נסיעה ברכב‪.‬‬ ‫שבנהריה‪ ,‬שם לאורך תקופה ארוכה הפיץ את עלוני "השגחה פרטית"‬ ‫בקרב תושבי העיר‪ .‬לאחרונה עבר להתגורר בבני ברק‪ .‬עוד לפני שהספיק‬ ‫בדיוק שלושה ימים לאחר שהתחיל להאזין לקו‪ ,‬נקלע חברי לתאונת‬ ‫לעדכן את מערכת העלון על שינוי כתובתו‪ ,‬כבר הגיעו העלונים לנהריה‪.‬‬ ‫שרשרת קשה‪ .‬ארבעה כלי רכב היו מעורבים בה‪ ,‬והרכב שלו היה זה‬ ‫שנפגע יותר מכולם‪ :‬פח מעוך‪ ,‬זגוגיות מנופצות‪ ,‬נזק כבד – ואף על פי‬ ‫ואז אירע דבר קטן ומרגש‪ :‬כשנסע במיוחד לנהריה כדי לאסוף את‬ ‫כן הוא יצא ללא כל פגע‪ ,‬אף לא שריטה‪.‬‬ ‫חבילת העלונים השבועית‪ ,‬גילה להפתעתו שנקודת ההפצה לא נותרה‬ ‫יתומה – מפיץ חדש כבר נכנס לנעליו ומחלק שם את העלון‪ .‬כאילו‬ ‫כששאלו אותו על מה שקרה באותו רגע‪ ,‬ענה בפשטות שבדיוק בשעת‬ ‫דאגה ההשגחה בעצמה שאור העלונים בנהריה לא יכבה לרגע‪ ,‬גם לא‬ ‫התאונה נשמע ברכבו שיעור מקו "השגחה פרטית"‪ ,‬ובעוד המתכת‬ ‫בפער שבין מפיץ אחד למשנהו‪.‬‬ ‫נמחצת סביבו‪ ,‬דיבר הרמקול על ביטחון בד' ועל כך שאין מקרה בעולם‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬במקום מגוריו החדש ממשיך הרב אלמליח במלאכתו ביתר‬ ‫אגב‪ ,‬לפני תקופה עבר חברי זה להתגורר באזור המרכז‪ ,‬וכמובן –‬ ‫שאת‪ .‬הוא מפיץ בישיבת גור‪ ,‬בבית המדרש ברסלב‪ ,‬בבית הכנסת חניכי‬ ‫בסביבת מגוריו החדשה הוא הפך בעצמו למפיץ של העלון‪.‬‬ ‫הישיבות ובמקווה העירוני – ובכל שבוע ברוך ד' עוברת תחת ידיו כמות‬ ‫גדולה מאוד של עלונים‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬עלון בודד שהעברתי מיד ליד הצמיח מאזין קבוע‪ ,‬הצמיח שמירה‬ ‫בשעת סכנה‪ ,‬והצמיח מפיץ נוסף – שלשלת של השגחה שנמשכת‬ ‫וכך‪ ,‬ממקום למקום ומעיר לעיר ממשיך העלון ללוות את המפיץ –‬ ‫ומעיד שהאמונה מוצאת תמיד את דרכה אל היעד‪.‬‬ ‫ומתרחבת‪ ,‬חולייה אחר חולייה‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪,‬‬ ‫מפיצים‬ ‫ותזכה לישועות בכל העניינים!‬ ‫לע"נ הרב יואל בן הרב בן ציון זצ"ל נלב"ע י"ד אלול ה'תשפ"ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫אמונה‬ ‫לע"נ הרב משה אהרון בן הרב בנימין זצ"ל ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫בכל העולם‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫‪17:56‬‬ ‫‪17:48‬‬ ‫‪17:50‬‬ ‫‪17:37‬‬ ‫‪17:45‬‬ ‫‪17:30‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪18:53‬‬ ‫‪18:43‬‬ ‫‪18:43‬‬ ‫‪18:41‬‬ ‫‪18:42‬‬ ‫‪18:41‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪19:33‬‬ ‫‪19:19‬‬ ‫‪19:21‬‬ ‫‪19:18‬‬ ‫‪19:18‬‬ ‫‪19:21‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬ ‫‪8‬‬