gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

זה השער · Ze Hashaar — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: זה השער · Ze Hashaar

שבוע: נח (2026-10-12)

זה השער · Ze Hashaar — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד עלון מס' ‪769‬‬ ‫כניסת שבת‪:‬‬ ‫צאת שבת‪:‬‬ ‫זה השער לה' צדיקים‬ ‫‪sagifrenkel@gmail.com‬‬ ‫שגיא‬ ‫יתי ֶאת ָ ּכל ַהיְ קוּם‬ ‫ִּ ּכי לְ י ִָּמים ֹ‬ ‫עוד ִּש ְב ָעה ָאנ ִֹּכי ַמ ְמ ִּטיר ַעל ָה ָא ֶרץ ַא ְר ָ ּב ִּעים ֹיום וְ ַא ְר ָ ּב ִּעים לָ יְ לָ ה ו ָּמ ִּח ִּ‬ ‫יתי ֵמ ַעל ְּפנֵ י ָהאֲ ָד ָמה (ז‪,‬ד)‬ ‫שר ָע ִּש ִּ‬‫אֲ ֶ‬ ‫עברו ‪ 120‬שנה שנח בנה בהם את התיבה והקב"ה עיכב את הפורענות בעוד שבעה ימים‪ ,‬מדוע‬ ‫עשה כן? שהרי בעקבות כך יכולים חלילה להוציא לעז על נח שלא הגיע המבול בזמן‪.‬‬ ‫ישנם מספר תירוצים לעניין זה‪:‬‬ ‫‪ .1‬פרש"י‪' :‬אלו ז' ימי אבלו של מתושלח הצדיק‪ ,‬שחס הקדוש ברוך הוא על כבודו ועכב את‬ ‫הפורענות‪ ,‬צא וחשוב שנותיו של מתושלח‪ ,‬ותמצא שהם כלים בשנת ת"ר שנה לחיי נח'‪.‬‬ ‫‪ .2‬כתב התרגום יונתן‪ :‬כי זמן זה ניתן לאותו הדור כדי שישובו בתשובה‪ .‬אנחנו רואים גם אצלנו איך‬ ‫הקב"ה מאריך את הדין והחתימה כמה שניתן‪ :‬תחילה עד ראש השנה ואז עשרת ימי‬ ‫תשובה‪ ,‬יום הכיפורים‪ ,‬הושענא רבא ושמיני עצרת‪( .‬ה'בת עין' פרשת וישב כתב כי ניתן עוד לשוב‬ ‫עד 'זאת חנוכה' – נר שמיני של חנוכה)‪.‬‬ ‫‪ .3‬הרה"ג שקד בוהדנה שליטא‪ :‬חשבתי להסביר את עניין הוספת שבעת הימים הללו ע"פ מה שכתב‬ ‫הבן איש חי זיע"א (מקבציאל‪ ,‬ש"ר‪ ,‬דרשה לפרשת האזינו)‪ .‬שבעת הימים הנוספים הללו שנתן‬ ‫הקב"ה לפני המבול‬ ‫הם חסד שנתן לנו הקב"ה‪ .‬אם נעשה חסד באתב"ש (תזכורת‪ :‬א‪-‬ת‪ ,‬ב‪-‬ש‪ ,‬ג‪-‬ר‪ ,‬ד‪-‬ק‪ ,‬ה‪-‬צ‪ ,‬ו‪-‬פ‪ ,‬ז‪-‬‬ ‫ע‪ ,‬ח‪-‬ס‪ ,‬ט‪-‬נ‪ ,‬י‪-‬מ‪ ,‬כ‪-‬ל ) נקבל‪ :‬שהאות ח' מתחלפת עם ס'‪ ,‬האות ס' מתחלפת עם ח' והאות ד'‬ ‫מתחלפת עם ק' – סח"ק‪ ,‬אותיות קס"ח בגי' ‪ .168‬ביום אחד יש ‪ 24‬שעות‪ ,‬בשבעה ימים יש‬ ‫‪ 168‬שעות )‪ (24X7‬כמנין אתב"ש של חסד‪.‬‬ ‫‪ .4‬בירושלמי (מ"ק פ"ג ה"ה) כתוב‪ :‬ששבעה ימים אלו היו אבל לקב"ה על עולמו אשר משחיתו‬ ‫בסופם‪ .‬ואל תקשה שמתאבלים על נפטר אחרי שמת‪ ,‬ומדוע הקב"ה מתאבל על עולמו טרם‬ ‫השחיתו? שהרי כלפי השי"ת לא שייך עבר ועתיד‪'( .‬דברי קודש' גיליון ‪)90‬‬ ‫שם ַעל ָה ָא ֶרץ ַא ְר ָ ּב ִּעים ֹיום וְ ַא ְר ָ ּב ִּעים לָ יְ לָ ה‪ .‬בְּ ֶע ֶצם ַהי ֹּום ַהזֶּה ָ ּבא נ ַ‬ ‫ֹח‪ֶ ..‬אל ַה ּ ֵת ָבה‪( .‬ז‪,‬יב‪-‬יג)‬ ‫וַ יְ ִּהי ַה ֶּג ֶ‬ ‫דייק הרה״ק רבי צבי אלימלך מדינוב זצ״ל בספרו "אגרא דכלה"‪ ,‬בסדר מעשה בראשית הלילה קודם‬ ‫ליום כש"כ 'וַ יְ ִהי ֶע ֶרב וַ יְ ִהי ב ֶֹקר'‪ ,‬ומדוע כאן הקדים הכתוב ימים ללילות? וביאר‪ ,‬אם היה מתחיל‬ ‫הגשם לירד בלילה‪ -‬היה מן ההכרח שיבואו אל התיבה בלילה‪ ,‬והרי רצה השי״ת להכניסם בפרהסיה‪,‬‬ ‫על כן התחיל המטר ביום‪ ,‬ולכן מתחיל הפסוק השני "בְּ ֶעצֶ ם ַהי ּ ֹום ַהזֶּה ָ ּבא נ ַ‬ ‫ֹח"‪'( .‬מדשן ביתך')‬ ‫‪1‬‬ ‫ֹח (ו‪,‬ט)‬ ‫ֶאת ָהאֱ ל ִֹּהים ִּה ְת ַה ּל ְ‬ ‫ֶך נ ַ‬ ‫הרב חנניה צ'ולק שליט"א‪ :‬בזמן שזוכה אדם להנהגה של מדת הרחמים‪ ,‬קל לו ללכת עם הקב"ה‪ .‬כאשר‬ ‫הבריאות טובה‪ ,‬הפרנסה ברווח ויש נחת מהילדים‪ ,‬לא קשה להיות בעל אמונה‪ .‬אך הגדלות האמיתית‬ ‫היא לדבוק בקב"ה גם כשמידת הדין שולטת ויש חושך‪ ,‬צרות וקשיים – ובכל זאת היהודי לא מהרהר‬ ‫ולא מערער‪ ,‬ח"ו‪ ,‬אלא דבק בבורא יתברך באמונה ובאהבה‪.‬‬ ‫זאת היתה גדלותו של נח ‪" -‬את האלקים התהלך נח"‪ ,‬גם בזמן ששלטה מדת הדין הוא המשיך לדבוק‬ ‫בקב"ה בכל כחו ומאודו‪ .‬בזכות הנהגה זו הוא זכה להיות "איש צדיק תמים"‪ ,‬בזכותה יש קיום לכל‬ ‫העולם‪ ,‬ובזכותה זכה נח לשלש מאות וחמשים שנה של חיים אחרי המבול‪ ,‬ויצאו ממנו שבעים אומות‪.‬‬ ‫סיפר לי רבי צבי נקר (מחבר סדרת הספרים "אמונה שלמה") סיפור ששמע מרב‪ ,‬ששמע מזקן מופלג שהוא‬ ‫בעצמו היה בעל המעשה‪ :‬כשפרצה מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬תפסו השלטונות הרוסיים אותו ואת כל‬ ‫האזרחים שיכלו לתפוס‪ ,‬כדי לשולחם לחזית מול הצבא הגרמני‪ .‬הצבא הרוסי היה פרימיטיבי וחלש‬ ‫וכלי הנשק של חייליו היו מיושנים‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שרבים מהחיילים לא צוידו כלל בכלי נשק‪,‬‬ ‫ונתנו להם רק סכינים וחרבות כדי להילחם מול הגרמנים‪ ,‬שהיו מצוידים במכונות ירייה ובתותחים‪,‬‬ ‫והיו טובחים בהם בלי רחם‪ .‬מה עשו הרוסים? הם השתמשו בחיילים ובאזרחים שלהם כבשר תותחים‪.‬‬ ‫הם לקחו קבוצה של עשרת אלפים חיילים ומגויסים טריים‪ ,‬ושלחו אותם להילחם נגד הגרמנים‪ .‬הם‬ ‫שיערו שהגרמנים יהרגו ששת אלפים או שבעת אלפים מאנשיהם‪ ,‬אבל ארבעת האלפים הנותרים‬ ‫יגיעו אל הגרמנים ויהרגו בהם עם החרבות והסכינים‪ .‬מובן שרבים מאותם ארבעת אלפים יהרגו אף‬ ‫הם בקרב‪ ,‬אך הם יצליחו לגרום תוך כדי כך לאבדות גם אצל הגרמנים‪.‬‬ ‫היהודי בעל המעשה שהה עם עוד אלפי מגויסים שגויסו בעל כרחם‪ .‬הם עמדו להישלח אל החזית‪,‬‬ ‫והמתינו רק לבואו של גנרל שאמור לשאת בפניהם נאום תעמולה נלהב כדי לחזק בהם את המוטיבציה‬ ‫להקריב את עצמם למען רוסיה‪ .‬אותו יהודי ידע‪ ,‬שאין כמעט ספק שהוא יהרג בתוך שעות ספורות‪.‬‬ ‫הוא החליט להתפלל תפילת מנחה‪ ,‬אולי בפעם האחרונה בחייו‪ ,‬ונעמד להתפלל מעומק לבו‪ .‬הוא לא‬ ‫ראה ולא שמע מה נעשה סביבו‪.‬‬ ‫תוך כדי כך הגיע הגנרל‪ ,‬וכלם נעמדו והצדיעו וחלקו לו כבוד גדול‪ ,‬ורק היהודי עמד בצד ולא התייחס‬ ‫כלל אל הגנרל‪ .‬הגנרל כעס מאוד‪ .‬הוא שאג פקודה‪ ,‬ושני חיילים תפסו את היהודי והשליכו אותו לכלא‪,‬‬ ‫כדי שיישב שם עד שייערך לו משפט צבאי‪ .‬הוא ידע כי מדובר בגזר דין מוות‪ .‬ההתנהגות שלו נחשבה‬ ‫כמרד בעיצומה של מלחמה‪ ,‬ובנסיבות כאלו אין סנגורים ואין עורכי דין‪ .‬רק משפט מוות‪.‬‬ ‫אותו יהודי לא אמר לעצמו ח"ו‪' :‬זו תורה וזה שכרה? עונש מוות על תפילת מנחה?!' אלא אמר לעצמו‪,‬‬ ‫'לא משנה מה אומר או לא אומר לשופט בזמן המשפט‪ ,‬בכל מקרה יהרגו אותי‪ .‬אני אתפלל לה' גם‬ ‫במהלך המשפט'‪ .‬כאשר הובא לפני השופט הצבאי‪ ,‬שאל אותו השופט‪" ,‬חייל‪ ,‬מה שמך?" והיהודי ענה‪:‬‬ ‫"למנצח מזמור לדוד"‪ .‬שאל השופט‪" :‬מה הדרגה שלך?" והוא ענה‪" :‬יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי‬ ‫יעקב"‪" .‬מה יש לך לומר להגנתך?" והוא אמר‪" :‬ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך"‪ .‬אמר השופט‪" :‬אין‬ ‫עם מי לדבר‪ ...‬החייל הזה משוגע‪ ,‬חולה נפש! סלקו אותו מכאן‪ ,‬תשלחו אותו לבית חולים לחולי נפש"‪.‬‬ ‫האיש נשלח לבית החולים לחולי נפש ושהה שם מספר שבועות‪ ,‬ולאחר מכן בדק אותו רופא ואישר‬ ‫שהוא בריא בנפשו‪ .‬היהודי שוחרר מבית החולים‪ ,‬זכה להינצל מהמלחמה והאריך ימים‪ .‬וכשהיה מספר‬ ‫את הסיפור לנכדיו ולניניו‪ ,‬היה מוסיף ואומר‪" :‬בתחילה ‪ -‬היה נראה כאילו תפילת המנחה עומדת‬ ‫להביא עלי מוות ודאי‪ ,‬אבל באמת התפילה הצילה את חיי‪ ,‬ובזכותה לא נשלחתי לחזית כבשר תותחים‪,‬‬ ‫ולא נהרגתי כפי שנהרגו מרבית החיילים שהיו אתי באותה שיחת מוטיבציה של הגנרל‪"...‬‬ ‫('שש באמרתך' מתוך גליונו של הר' צ'ולק פרשת נח תשפ"ה(‬ ‫‪2‬‬ ‫שה לַ ּ ֵת ָבה (ו‪,‬טז)‬ ‫צ ַֹהר ּ ַתעֲ ֶ‬ ‫בפסוק זה‪ ,‬ה' מצוה את נח ליצור חלון בתיבה‪ ,‬כדי שיכנס אור פנימה‪ .‬בפשטות‪ ,‬זה נראה צורך טכני ‪-‬‬ ‫להאיר את פנים התיבה‪ .‬אבל לא מובן‪ :‬הרי כל סיפור המבול רצוף ניסים – הכנסת כל בעלי החיים לתיבה‪,‬‬ ‫שמירתם במשך שנה‪ ,‬אספקת המזון‪ ...‬הכל מעל לטבע‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע לא נעשה גם נס כדי להאיר את‬ ‫התיבה מבפנים‪ ,‬בלי צורך בחלון?‬ ‫בסיפור שלפנינו‪ ,‬אפשר למצא תשובה לכך‪ :‬באחת העיירות הסמוכות לעירה 'ווארקע'‪ ,‬התגורר יהודי אשר‬ ‫זכה לבן אחד ויחיד בלבד‪ ,‬לאחר שנים רבות של תפילות ותחנונים‪ .‬באחד הימים‪ ,‬החל הילד לחוש ברע‪.‬‬ ‫האב המודאג מהר להביא אותו אל רופא העיירה‪ .‬בדק הרופא את הילד הכאוב‪ ,‬ולאחר מכן פכר את ידיו‬ ‫ואמר לאב‪" :‬צר לי‪ ,‬אך בנך חולה במחלה קשה שאין לה מרפא! אין בכחי לעזר לך‪ ,‬אני יכול רק לייעץ‪:‬‬ ‫אתה יהודי‪ ...‬קום קרא אל אלקיך!"‬ ‫לשמע דבריו של הרופא ‪ -‬נחרד האב‪ .‬מבלי להיכנס אל ביתו‪ ,‬מהר ושם את פעמיו אל העירה 'ווארקע'‪,‬‬ ‫אל הרבי הקדוש רבי מנדל מ'ווארקע'‪ .‬כאשר נכנס אל הקדש פנימה ‪ -‬פרץ האב בבכי‪ ,‬וזעק בתחנונים‪:‬‬ ‫"רבי‪ ,‬הושיעני! בני היחיד‪ ,‬אשר למענו התפללתי במשך שנים ושפכתי דמעות כה רבות‪ ,‬חולה וזקוק‬ ‫לרחמי שמים מרבים! אנא‪ ,‬רבי! התפלל בעדי!"‬ ‫האב נשנק והדמעות זלגו מעיניו ללא הרף‪ .‬הרבי שקע בהרהורים במשך שעה ארוכה‪ ,‬ולאחר מכן הרים‬ ‫את עיניו הקדושות ואמר בכאב‪" :‬צר לי‪ ,‬אך לא אוכל לעזור לך‪ ...‬שערי שמים נעולים בפני‪ ,‬ואינני יכול‬ ‫לפעול מאומה!" שביב התקוה האחרון שבלבו של האב האומלל‪ ,‬כבה באחת‪ .‬מביתו של הרבי הוא יצא‬ ‫שבור ומדכדך‪ ,‬וכשדמעתו על לחיו עשה את דרכו אל ביתו‪" .‬אם הרבי אינו יכול לעזור לי ‪ -‬מי יוכל לעזור‬ ‫לי?" הרהר בתוגה‪ ,‬ופרץ נוסף של דמעות בקע מעיניו‪.‬‬ ‫שעה קלה לאחר שחזר אל ביתו‪ ,‬הגיע לפתע לאזניו של היהודי קול שקשוק אופני כרכרה‪ .‬הכרכרה עצרה‬ ‫בפתח ביתו‪ ,‬ודפיקה נשמעה על דלת הבית‪ .‬כשפתח את הדלת ‪ -‬נדהם היהודי לגלות בפתח ביתו את‬ ‫הרבי הקדוש מ'ווארקע'‪ ,‬בכבודו ובעצמו‪ ...‬לאחר שהזמינו היהודי להיכנס אל הבית פנימה‪ ,‬אמר הרבי‪:‬‬ ‫"כשבאת לפני ובכית על ילדך החולה‪ ,‬ניסיתי להתדפק על שערי רחמים‪ ,‬אך מצאתי שהם נעולים‬ ‫וחתומים בפני‪ ,‬לפיכך אמרתי מה שאמרתי‪ .‬אולם לאחר שעזבת את ביתי שבור ומדכדך – הרהרתי בלבי‪:‬‬ ‫אמנם אינני יכול לעזר לך‪ ,‬אינני יכול להושיע אותך‪ ,‬אולם דבר אחד אני בודאי יכול‪ :‬אני יכול לבכות‬ ‫אתך ביחד! אני יכול להשתתף בצערך הנורא!‬ ‫"לשם כך באתי!" הכריז הרבי‪ ,‬והוסיף‪" :‬הבה נבכה שנינו יחדו‪ ,‬ואולי בזכות הבכייה המשתפת‪ ,‬תוושע!"‬ ‫בשעות הבאות‪ ,‬ישבו הרבי והיהודי יחדו לצד מיטתו של הבן החולה‪ .‬הם שפכו דמעות כמים להחלמתו‬ ‫המלאה‪ ,‬עד שנשמעה שוועתם במרומים ותפלתם התקבלה‪ .‬הילד החל להראות סימני התאוששות‪...‬‬ ‫בתקופת מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬התעוררה רעייתו של ה"חפץ חיים" משנתה באמצע הלילה‪ ,‬וגלתה כי‬ ‫בעלה אינו שוכב במיטתו‪ .‬היא מהרה לחפשו‪ ,‬ועד מהרה מצאה אותו ישן על גבי ספסל קשה‪ ,‬כשידו‬ ‫תחת ראשו‪" ...‬מה קרה? מדוע עזבת את מיטתך?" שאלה הרבנית‪ .‬הסביר ה"חפץ חיים" בפשטות‪" :‬איך‬ ‫אוכל לישן על מיטתי בשלווה ובנוחות‪ ,‬בשעה שרבים כל כך מאחינו הפליטים מתגלגלים בחוצות‬ ‫ונאנקים מרעב ומקור? בשעה שבנינו הצעירים שוכבים בחפירות בחזית המלחמה‪ ,‬כשהמוות מרחף‬ ‫נגדם?"‬ ‫סיפור דומה מסופר על רבי חיים מבריסק‪ .‬לאחר השרפה הגדולה שפקדה את עירו‪ ,‬בשנת תרנ"ה ‪ -‬לא‬ ‫הסכים לישון בביתו‪ ,‬במיטתו הנוחה‪ ,‬אלא ישן באופן קבוע במסדרון בית הכנסת‪" .‬לא אוכל לשכב על‬ ‫מיטתי בשעה שליהודים רבים כל כך אין קורת גג לראשם!" זה מה שנדרש מהאדם‪ :‬גם אם אינו יכול‬ ‫לסייע בפעל לחברו – הוא צריך‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬לחוש בצרתו ולהשתתף עמו‪ .‬האם זה יועיל? לא בהכרח‪.‬‬ ‫האם יהיה בכך כדי לסייע בפעל? כלל לא בטוח‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬לעצם ההשתתפות בצערו של הזולת ‪ -‬יש‬ ‫ערך כביר! וכך גם הורה הקדוש ברוך הוא לנח לנהג‪ :‬לעשות חלון לתיבה‪ ,‬כדי שלא יתנתק מהסובב אותו‬ ‫כשיכנס עם בני ביתו אל התיבה‪ ,‬אלא יראה במו עיניו את המתרחש בחוץ ‪ -‬כאשר כל בני דורו טובעים‬ ‫במי המבול‪ .‬גם אם לא היה בידו לסייע לבני דורו בפעל ‪ -‬נדרש נח לפחות להשתתף עמם בצרתם‪ ,‬ולא‬ ‫לעצם את עיניו ולאטם את לבו מאחורי מסך עצי התיבה‪'( ...‬ללמדך')‬ ‫‪3‬‬ ‫ֹח‪( .‬בראשית ו‪,‬ט)‬ ‫דר ָֹתיו ֶאת ָהאֱ ל ִֹּהים ִּה ְת ַה ּל ְ‬ ‫ֶך נ ַ‬ ‫ֹח ִּאיש ַצ ִּדּ יק ּ ָת ִּמים ָהיָה בְּ ֹ‬ ‫ֵא ּלֶה ּת ֹולְ דֹת נ ַ‬ ‫ֹח נ ַ‬ ‫מעשה בצדיק רבי ישראל 'בעל שם טוב' זצ"ל שהגיע באחד הימים אל עיירה קטנה‪ ,‬ובה היה רק יהודי‬ ‫אחד‪ .‬נכנס הצדיק אל ביתו של האיש‪ ,‬והנה בני ביתו קידמו אותו במגדנות ובמשקה‪ ,‬ואמרו שאביהם‬ ‫עדיין מתפלל‪ ,‬וכשיסיים – יגיע‪ .‬המתין ה'בעל שם טוב' זמן ארוך מאוד‪ ,‬עד שלבסוף הגיע בעל הבית‪ ,‬ואז‬ ‫התנצל ואמר‪" :‬רבי‪ ,‬אני איש פשוט‪ ,‬ובקושי אני יודע לקרוא‪ ,‬וכשאני קורא‪ ,‬תפילתי נמשכת זמן רב‪ .‬זאת‬ ‫ועוד‪ ,‬אינני יודע מה אומרים בתפילה בכל יום‪ ,‬ועל כן אני קורא בכל יום את הסידור מתחילתו ועד‬ ‫סופו!"‪ .‬נכמרו רחמיו של הצדיק על האיש‪ ,‬ומיד נטל עט ופיסות נייר וכתב עליהן כותרות שיעזרו לאיש‪.‬‬ ‫על אחת כתב "תפילת שחרית"‪ ,‬ועל אחרת כתב "תפילת מנחה"‪ ,‬וכך עשה לאיש סימניות לכל התפילות‪,‬‬ ‫והניח אותן כל אחת במקומה‪ .‬לאחר כמה שעות נפרדו לשלום והצדיק יצא לדרך‪ ,‬והנה לא עברה מחצית‬ ‫שעה והסידור נשמט מידיו של האיש אל הארץ‪ ,‬וכל הסימניות שהיו בו נפלו והתפזרו לכל עבר‪ .‬הלה לא‬ ‫התבלבל‪ ,‬מיד נטל את הסידור וכל הסימניות בידו ופתח בריצה לנסות להדביק את ה'בעל שם טוב'‬ ‫שיסדר לו אותן שוב‪ ,‬ואכן לאחר כברת דרך הצליח להשיג את הצדיק‪ ,‬וביקש ממנו שיסדר לו שוב את‬ ‫הסימניות‪ .‬לשמע בקשתו חייך הצדיק ואמר‪" :‬כנראה הקב"ה היה יותר מרוצה מתפילתך שנאמרה‬ ‫בתמימות אמיתית מכל הלב"‪'( .‬משכן שילה')‬ ‫שר לֹא ְטה ָֹרה ִּהוא ְשנַ יִּ ם (ז‪,‬ב)‬ ‫הו ָרה ִּּת ַ ּקח לְ ָ‬ ‫ך ִּש ְב ָעה‪ ..‬ו ִּּמן ַהבְּ ֵה ָמה אֲ ֶ‬ ‫ִּמכּ ֹל ַהבְּ ֵה ָמה ַה ְּט ֹ‬ ‫מכל הבהמה הטהורה שב עה‪ ,‬מהלא טהורה שניים‪ .‬הבהמה הטהורה אינה מזיקה לאף אחד‪ ,‬לא נושכת‪,‬‬ ‫לא בועטת ‪ -‬אוכלת רק קש‪ ,‬בשר איננה אוכלת‪ .‬ומה היא תורמת? בשר‪ ,‬חלב‪ ,‬עורות‪ ,‬העור משמש לביגוד‬ ‫והנעלה‪ ,‬שקים לסחיבה‪ ,‬ולחרישה‪- .‬מאידך‪ ,‬חיה טמאה או בהמה טמאה‪ ,‬כל מזונה הוא בשר‪ ,‬וכל מזונה‬ ‫תלוי בטרף בע"ח‪ .‬ומה היא נותנת? כלום! גם איש טהור עוסק רק בנתינה ולעצמו מסתפק בקב חרובים‪.‬‬ ‫ואיש שאינו טהור‪ ,‬עסוק כל הזמן בתענוגותיו‪ .‬לוקח הכל לעצמו ואינו מתחשב באחרים‪ .‬רצוי מאוד שכל‬ ‫אדם יערוך לעצמו את חשבונו‪ .‬לאיזו קבוצת אנשים הוא רוצה להשתייך‪ ,‬לאלה הרצויים בשל היותם‬ ‫תורמים לזולתם ונחוצים לעולם‪ ,‬או לסוג האנשים שאין לעולם צורך בהם‪.‬‬ ‫מסופר על רבי אייזיק שר‪ ,‬שהלך ברחוב עם תלמיד‪ ,‬ובפינת הרחוב עברה אשה עם עגלה ובתוכה תינוק‪.‬‬ ‫מרוב המהירות כמעט "דרסה" את ר' אייזיק‪ .‬האשה נבהלה מאד‪ ,‬לא אמרה מילת התנצלות ועזבה מיד את‬ ‫המקום‪ .‬התלמיד שליווה את ר' אייזיק התרגז‪ ,‬איזו חוצפה‪ ,‬מה אותה אשה חושבת לה‪ ,‬האם פה זה רשות‬ ‫היחיד? ועוד כהנה וכהנה מילים‪ .‬כשסיים‪ ,‬אמר לו ר' אייזיק שר‪ ,‬אני מדבר אל עצמי‪ ,‬אבל אם אתה רוצה‬ ‫תוכל להקשיב‪ – .‬אני חושב מה עשיתי היום בשביל עצמי ומה בשביל אחרים‪ - .‬קמתי בבוקר‪ ,‬כמובן‬ ‫בשבילי‪ ,‬אם לא אקום ‪ -‬אירקב במיטה‪ .‬התלבשתי‪ ,‬כדי שלא יהיה לי קר‪ .‬הלכתי להתפלל‪ ,‬כי יש לי כמה‬ ‫דברים לבקש מהקב"ה‪ ,‬ואחר כך אכלתי ארוחת בוקר‪ ,‬כמובן כדי שלא אהיה רעב‪ ,‬אח"כ הלכתי ללמוד‬ ‫קצת גמרא‪ ,‬כי אחרת איך תיראה הצורה היהודית שבי‪ ,‬ועכשיו הלכתי לסדר איזשהו עניין‪ .‬מה השעה‬ ‫כעת‪ ,‬אחת עשר ה לפנה"צ‪ ,‬ועדיין לא עשיתי מאומה למען הזולת‪ ,‬הכל בשביל עצמי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬האשה‬ ‫שהיתה פה מקודם‪ ,‬לא ישנה כל הלילה בשביל לטפל בילד שלה‪ .‬כשכבר נרדמה‪ ,‬קמה בזריזות בשש וחצי‪,‬‬ ‫אפשר ה לבעלה להתפלל במניין ולקחה על עצמה את העול של סידור הילדים והבית לקראת בית הספר‪.‬‬ ‫הכינה סנדוויצ'ים‪ ,‬העירה את הילדים ועם כל הלחץ הלבישה את זה‪ ,‬החליפה לזה‪ ,‬רחצה את זה וצחצחה‬ ‫את נעלי ילדיה‪ .‬כשסוף סוף התרוקן הבית‪ ,‬נעמדה להכין ארוחת צהריים‪ ,‬וכעת לקחה את ילדיה אל הגן‪,‬‬ ‫ולאחר מכן רצה למקום עבודתה כי יש לה מילוי מקום בבי"ס בכדי להביא טרף לביתה‪ .‬אני שלא עשיתי‬ ‫היום מאומה בשביל אחרים‪ ,‬יכול לומר לה מוסר? לאשה שעדיין לא עשתה היום שום דבר בשביל עצמה‪.‬‬ ‫('מדשן ביתך')‬ ‫זכות דברי התורה בעלון יעמדו‪:‬‬ ‫ה' ישמור את כל עם ישראל‪ ,‬וכל חייל ישראל וכוחות הבטחון‪.‬‬ ‫בע"ה זיווג הגון‪ ,‬נועה בת יעל‪ ,‬קרן בת רחל‪ ,‬ספיר שמחה בת חנה‪ ,‬שירה דניאל בת‬ ‫ציונה‪.‬‬ ‫לזרע בר קיימא‪ ,:‬מורן בת רותי‪ ,‬לירז בת מרים‪ .‬אורטל בת תקווה‪ ,‬עדן שירה בת גילה‪.‬‬ ‫לפרנסה בשפע‪ :‬שגיא בן מרים‪ ,‬מורן בת רותי‪ ,‬לירון בן פנינה‪.‬‬ ‫לרפואה שלמה‪ :‬מרים בת ציפורה‪ ,‬שמואל בן דבורה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‪ :‬ציפורה בת מורוור ז"ל‪ ,‬בנימין בן סולי ז"ל‪ ,‬חביב בן סולי ז"ל‪ ,‬בתיה בת‬ ‫סולי ז"ל‪ ,‬גבריאל בן מורוור ז"ל‪ ,‬מיכאל בן מורוור ז"ל‪ ,‬רחמים בן מורוור ז"ל‪ ,‬יחזקאל‬ ‫בן יהודית ז"ל‪ ,‬דבורה בת טובה ז"ל‪ , ,‬יוסף מיכאלשוילי בן רפאל ז"ל‪ ,‬שרה רוסיקו‬ ‫מנשרוב בת תמרה ז"ל‪ ,‬משה אברהם בן גניה ז"ל‪ ,‬לעילוי נשמת חיילנו והנרצחים ב‪7‬‬ ‫לאוקטובר‪.‬‬ ‫‪4‬‬