gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נר לשולחן שבת · Ner Leshilchan Shabbos — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: נר לשולחן שבת · Ner Leshilchan Shabbos

שבוע: נח (2026-10-12)

נר לשולחן שבת · Ner Leshilchan Shabbos — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בכל עניני העלון‬ ‫‪‬‬ ‫נתנאל רוזנבליט‬ ‫לע"נ אאמו"ר‬ ‫‪0556764501‬‬ ‫הג"ר מנחם מנדל‬ ‫‪ner4499@gmail.com‬‬ ‫בן רבי יחיאל מיכל זצ"ל‬ ‫פרשת נח‬ ‫©‬ ‫תשע"ג‪-‬תש"פ‪-‬תשפ"ז‬ ‫כיום מותר לגלות כי העולה המסכן והמיואש של אז נהיה‬ ‫"ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש"‪( .‬ט' ה')‬ ‫לאחד היבואנים והיצואנים הגדולים בארץ! כל השנים הוא‬ ‫אחד ומיוחד היה רבי ראובן שפניר‪ ,‬כל ימיו עסק במצוות‬ ‫חיפש אחר ר' ראובן להודות לו על הצלתם אשר זכה לקיים‬ ‫וגמילות חסדים‪ .‬נספר מעשה אחד מני רבים שארעו עמו‪.‬‬ ‫בשעת צרתם‪.‬‬ ‫המעשה ארע בימי העליה הגדולה לארץ של יהודי גרמניה‬ ‫כששאלו פעם את ר' ראובן מה עלה בגורלם של בני הזוג‪ .‬ענה‬ ‫ערב שבת ור' ראובן ממהר לקבלת שבת בבית הכנסת הגדול‬ ‫שהוא נזהר מלפגוש אותם‪ ,‬כיון שהוא חושש כי יהודי זה‬ ‫בעיר תל אביב‪ .‬בדרכו הוא חולף על פני זוג צעיר ותינוק ביד‬ ‫שבשעתו הגיע עד דכא וברוך ה' נהפך עליו הגלגל ונהיה‬ ‫האישה‪ ,‬כשהם הולכים במהירות ובחפזון לכיוון הים‪ .‬עיניהם‬ ‫לעשיר‪ ,‬הרי אם יפגשו פנים אל פנים עלול להזכר במעמדו‬ ‫אדומות מבכי והם נראים בצרה גדולה‪.‬‬ ‫השפל שהיה אז‪ ,‬ובפרט יזכר במעשה שרצה לאבד אותם ואת‬ ‫ר' ראובן עיכבם ופנה אליהם באדיבות‪ ,‬וביקש לדעת את סיבת‬ ‫ילדם הרך בעת צרתם‪ ,‬תהיה לו מזה חלישות הדעת והוא‬ ‫צערם‪ .‬הם שתקו ודמעות עלו בעיניהם‪ .‬הפציר בהם‪.‬‬ ‫(ספר מירון)‬ ‫יתבייש מפניו‪ ,‬לפיכך מוטב להמנע מפגישה כזו!!!‬ ‫החל האיש מספר את צפונות ליבו‪" :‬לפני מספר חודשים עלינו‬ ‫‪‬‬ ‫מגרמניה לארץ ישראל‪ ,‬אין לנו אף מכיר וקרוב בארץ‪ ,‬אין לנו‬ ‫היכן לגור‪ .‬לישון אנו ישנים על ספסלים בגנים ציבוריים‪ .‬בגלל‬ ‫התינוק איננו מוצאים עבודה‪ .‬החלטנו החלטה נוראה‪ :‬לאבד‬ ‫"ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו" ‪-‬‬ ‫(רמב"ן ט' ה' ועיי"ש)‬ ‫שתהיה הנקמה בשופך הדם על ידי חיות‪.‬‬ ‫את עצמנו לדעת בטביעה"‪.‬‬ ‫בעיר רבט שבמרוקו היה גוי עשיר ונכבד שהיה שונא ישראל‬ ‫כאשר שמע ר' ראובן דברים אלו צעק צעקה גדולה‪" :‬גיוואלד!‬ ‫גדול‪ .‬היה הגוי מתפאר כי מעולם לא נטמא במגע יהודי‪ ,‬ופיו‬ ‫הישמע כזאת בישראל?!"‬ ‫היה תמיד מלא חרפות לישראל‪ ,‬והיהודים סבלו ממנו רבות‪.‬‬ ‫פנה אל בני הזוג ואמר‪" :‬עלי דאגתכם‪ ,‬מהיום אני קרובכם‪ ,‬לא‬ ‫פעם עבר הגאון הצדיק רבי יששכר אצרף ברחוב הגויים בצד‬ ‫אנוח ולא אשקוט עד שאסדר אתכם"‪.‬‬ ‫ביתו של אותו שונא ישראל‪ ,‬פתאום זינק מולו כלב שוטה ענק‪.‬‬ ‫חשב קצת ואמר‪" :‬בואו אחרי"‪ .‬לקחם לבנין שהיה בשלבי‬ ‫בראות רבי יששכר את הכלב‪ ,‬נבהל עד מאד וזעק בקול גדול‪:‬‬ ‫הבניה האחרונים‪ .‬לא היסס ר' ראובן ובעצם השבת דחף את‬ ‫"ה' הושיעה!"‬ ‫הדלת בגופו החסון פעם ופעמיים עד שהדלת נפתחה לרווחה‪,‬‬ ‫הגוי העשיר בשומעו את הצעקה יצא החוצה מחצרו לראות‬ ‫הכניסם לחדר ואמר להם‪" :‬כאן תשבו עד אחרי שבת‪ ,‬ובעזרת‬ ‫מה אירע‪ ,‬לא הספיק לצעוד צעד אחד‪ ,‬והכלב התנפל עליו‬ ‫ה' לאחר מכן אדאג לכם לדירה קבועה"‪.‬‬ ‫וקרע את לחייו לגזרים‪ ,‬הפילו לארץ והחל לנושכו בכל גופו‪.‬‬ ‫ר' ראובן לא נח לרגע‪ .‬ניגש לשכנים ברחוב וביקש אוכל‪ .‬הללו‬ ‫הגויים מיהרו להציל את אותו עשיר‪ ,‬התקבצו במקלות והיכו‬ ‫הורידו מן הפתיליה את סיר החמין שהכינו למחר ונתנו לו‪.‬‬ ‫את הכלב‪ ,‬אלא שבהכותם את הכלב פגעו המכות גם בגוי‪,‬‬ ‫השיג חלות וכלי מטבח‪ .‬אירגן מזרונים ושמיכות‪ ,‬ושוב אמר‬ ‫וימותו שניהם‪...‬‬ ‫להם דברי עידוד‪ .‬במשך השבת הוא אסף כל טוב והביא להם‪.‬‬ ‫רבי יששכר נמלט מהמקום‪ ,‬ואותו היום היה עושה לצום‬ ‫ביום ראשון בבוקר השכים ר' ראובן‪ ,‬וקודם שהתפלל הגיע‬ ‫ותפילה מדי שנה‪ ,‬וכל ישראל אמרו‪" :‬צדיק מצרה נחלץ ויבא‬ ‫לבנין שם היו הזוג‪ ,‬להיות לפני הפועלים‪ ,‬כדי שלא יגרמו להם‬ ‫רשע תחתיו!" והערבים הודו על כרחם ואמרו אמן‪"( ...‬נחלת אבות")‬ ‫צער ובושה‪ .‬התחיל דין ודברים‪ ,‬ובעל הבית הוזמן למקום‪.‬‬ ‫נ‪.‬ב‪ .‬לימים‪ ,‬הגאון רבי יששכר אצרף‪ ,‬ראש הישיבה‪ ,‬אב"ד ורבה של‬ ‫הסכים בעל הבית שהם ישארו עד שימצאו דירה‪ .‬וכדי למנוע‬ ‫סאלי עלה לארץ ישראל וכיהן כמנהיג וראב"ד עדת המערביים‬ ‫פלישות לדירות הסכים להעסיק את האיש כשומר לילה בבנין‪.‬‬ ‫(ס"ה)‬ ‫בירושלים‪.‬‬ ‫בעזרת ר' ראובן הועבר הילד לבית ילדים והאישה מצאה‬ ‫עבודה‪.‬‬ ‫"המערכת המשפטית" ‪ -‬הנכנס לכרך אומר "יהי רצון ‪ "...‬יצא מן‬ ‫"אך בשר בנפשו דמו – אך‪ ,‬להביא את החונק עצמו‪ ,‬יכול כשאול‬ ‫(ברכות ס‪ .‬ועיין ירושלמי)‬ ‫הכרך אומר "מודה אני לפניך ‪"...‬‬ ‫(ב"ר פרשת נח‪ ,‬ל"ד י"ג‪ ,‬רש"י ט' ה')‬ ‫המלך‪ ,‬תלמוד לומר אך"‪.‬‬ ‫כתב ה"משנה ברורה"‪ :‬דווקא כרך‪ ,‬כי בו מצויים ממונים רעים‬ ‫כתב הרמב"ן‪ :‬לפי שהיה איבוד הותר לו‪"( .‬תורת האדם"‪ ,‬ב"י יו"ד שמ"ה)‬ ‫המחפשים עלילות‪ ,‬אבל בעיר קטנה אין צריך לומר‪( .‬או"ח ר"ל א')‬ ‫א‪ .‬אם שאול היה נתפס בחיים‪ ,‬הפלישתים היו מתעללים בו‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫השבת יחול יום הזכרון לגאון הצדיק רבי אריה לייב אויערבאך‪,‬‬ ‫ובני ישראל לא היו שוקטים על כבוד מלכם ויוצאים להלחם‬ ‫והיו נהרגים מהם רבבות‪ .‬ב‪ .‬גם ידע ודאי שיהרג‪ ,‬לכן הותר לו‬ ‫(יש"ש ב"ק פ"ח נ"ט וכ"כ "שבות יעקב" ח"ג י')‬ ‫לאבד עצמו‪.‬‬ ‫רבה של סטניסלב‪ ,‬נפטר ו' חשוון תק"י‬ ‫שאול חשש לחילול ה'‪ ,‬או לבזיון המלכות אם הפלישתים היו‬ ‫"שופך דם האדם באדם ‪ -‬בן נח חייב על העוברים"‪( .‬ט' ו' סנהדרין נז‪):‬‬ ‫(מהרז"ו‪" ,‬מתנות כהונה" ועוד)‬ ‫אלו שהורגים אותו‪.‬‬ ‫סיפר הגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזון‪ ,‬רבה של פלונסק‪:‬‬ ‫שמעתי כי על קברו של הגאון הצדיק רבי אריה לייב אויערבאך‬ ‫צמח אילן עם עלים גדולים ומשונים מאד‪ .‬פעם מיילדת אחת‬ ‫מעשה בכובס שלא זכה להשתתף בהלווייתו של רבי ‪ ...‬עלה‬ ‫לגג ונפל‪ ,‬יצאה בת קול שהוא מזומן לעולם הבא‪( .‬כתובות קג‪):‬‬ ‫תלשה את העלים והניחה אותם בצלחת להראותם לחברותיה‪.‬‬ ‫בדרך קראוה בדחיפות לבית אישה מקשה ללדת‪ .‬פתע נצנץ‬ ‫משמע מכאן שמותר לבעל תשובה להמית את עצמו בשביל‬ ‫בה רעיון‪ ,‬היא עצמה לא ידעה להסביר מדוע ולמה‪ ,‬הניחה את‬ ‫("פתח עינים")‬ ‫תשובה כדי לכפר על עוונותיו‪.‬‬ ‫העלים על האישה‪ ,‬והנה פלא‪ ,‬מיד יצא התינוק‪...‬‬ ‫הכובס רק רצה לצער עצמו‪ ,‬לכפרה‪ ,‬ומן השמים סובבו שנפל‬ ‫המיילדת שהבינה שהעלים פעלו זאת‪ ,‬החלה להשתמש‬ ‫("בן יהוידע" שם)‬ ‫אחרונית ומת‪.‬‬ ‫בסגולה נפלאה זו‪ ,‬ועלה בידה להציל על ידם כמה נשים‬ ‫נחלקו גדולי הדורות‪ ,‬אם מותר לאדם להמית עצמו לכפרת עוונותיו‬ ‫ממוות‪.‬‬ ‫(רבי קלונימוס‪ ,‬שטמ"ק‪ ,‬מהרש"א‪ ,‬מהר"ל‪ ,‬יפה עינים‪ ,‬מהרי"ט‪ ,‬רעק"א‪ ,‬ברכ"י ופת"ש יו"ד שמ"ה‪" ,‬פרדס יוסף")‬ ‫כאשר הדבר נודע לרופאים הגויים בעיר‪ ,‬התמלאו קנאה‬ ‫ה"שבות יעקב" פסק שהעושה כן בשל תשובה לא נחשב בכלל‬ ‫במיילדת היהודיה המצליחה‪ ,‬היה זה לצנינים בעיניהם‪ ,‬קראו‬ ‫(ח"ב קי"א)‬ ‫מאבד עצמו לדעת‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬איימו עליה‪ ,‬והכריחוה לגלות את סודה‪ .‬מיד הלכו הרשעים‬ ‫ה"יפה תואר" כתב‪ ,‬אף מי שחייב מיתה‪ ,‬אינו רשאי להמית את‬ ‫הללו לבית הקברות ועקרו את האילן‪ .‬עליו נאמר ‪ -‬זכר צדיק‬ ‫עצמו ונכלל באיסור "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש"‪.‬‬ ‫("פתחא זעירא")‬ ‫לברכה‪ ,‬ועליהם נאמר ‪ -‬שם רשעים ירקב!‬ ‫ומה שמצינו אותו כובס ורבי אלעזר בן דורדיא שזכו לעולם‬ ‫‪‬‬ ‫מעשה היה בעיירה ויז'ניץ‪ ,‬בגביר בשם ר' משה שירד מנכסיו‬ ‫הבא אין ראיה‪ ,‬אולי מרוב עוגמת נפש על חטאם לא דקדקו‬ ‫ולא ידעו בדין‪ ,‬בחרו מוות מחיים‪ .‬זכו לעולם הבא בשל תוקף‬ ‫(ב"ר ס"ה)‬ ‫תשובתם‪ ,‬אף שהיו טועים‪.‬‬ ‫ומתוך צער על כך יצא מדעתו‪ .‬היה מסתובב בחוצות העיר‪,‬‬ ‫מלקט ואוכל שיירי מזון מתוך פחי האשפה‪ .‬לובש בגדים‬ ‫שאנשים זרקו וכל קישוט אדום שמצא בזבל תלה על בגדיו‪...‬‬ ‫רבים מבני העיר לעגו לו והתלוצצו ממנו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מעשה שהיה בהודו ‪ -‬ביהודי שנגמר דינו להמיתו ביום המיועד‪.‬‬ ‫פעם לפני חג הפסח‪ ,‬בעת אפיית המצות בחצר הרבי ה"אהבת‬ ‫היהודי חישב שהוצאתו להורג תהיה בכיכר העיר בומביי‪,‬‬ ‫ישראל" מצאו בניו הקטנים של הרבי מרדה ישן ושבור‪ .‬רתמו‬ ‫בנוכחות המוני אנשים שיבואו לצפות בה‪ ,‬ויהיה בכך חילול ה'‬ ‫אליו את ר' משה כאילו הוא הסוס והם רוכביו וכך שיחקו‬ ‫ליהודים ולמשפחתו בפרט‪ .‬אשר על כן‪ ,‬ציווה האיש על בנו‪,‬‬ ‫איתו‪...‬‬ ‫שיבריח לו רעל לכלא‪ ,‬כך ימות מיתת עצמו ולא תשיגנו‬ ‫הרבי שביקר באותו זמן במאפייה יצא משם בדיוק בעת‬ ‫כלימה‪.‬‬ ‫משחקם‪ .‬הילדים בראותם את אביהם הקדוש‪ ,‬חיש מהר חמקו‬ ‫האם מותר לבן לשמוע בקול אביו ולגרום לו מיתה בזה?‬ ‫מהחצר והלה נותר עומד‪ .‬פנה אליו הרבי ושאלו‪" :‬ר' מוישה‪,‬‬ ‫השואל‪ ,‬הג"ר מתיתיה אברהם צורמאני רצה להתיר להביא לו‬ ‫למה אתם עושים מעשי שטות?!" הלה השיב‪" :‬אינני עושה את‬ ‫את הרעל‪ ,‬דכיון שכבר נגזר דינו למות נחשב ל"גברא קטילא"!‬ ‫עצמי‪ ,‬אני שוטה ממש"‪.‬‬ ‫וחידש שכל מי שהוא "גברא קטילא" אין חוששים לקרב‬ ‫"אתה הרי יכול להתפקח ולהיות כאחד האדם" אמר לו הרבי‪.‬‬ ‫מיתתו והוי כהורג את הטריפה‪ .‬וכן‪ ,‬שהבן עושה זאת לתועלת‬ ‫"רבינו‪ ,‬אני רוצה להיות נורמלי‪ ,‬אבל איני יכול" ‪ -‬נענה הלה‪.‬‬ ‫האב‪ ,‬וחייב בכבודו ואם ציווהו כך זהו כבודו‪ ,‬ואין בזה ענין של‬ ‫ה"אהבת ישראל" בירך אותו ברפואה שלימה‪.‬‬ ‫שליחות ופטור בדיני שמים‪ ,‬אלא שיש לדון מצד "לפני עיוור"‪.‬‬ ‫אכן הברכה עזרה ור' מוישה התפקח והבריא והיה יושב בבית‬ ‫רבה של רודוס‪ ,‬הגאון רבי רחמים חיים יהודה ישראל השיבו וסתר‬ ‫מדרשו של הרבי‪ .‬והנה כחלוף שבועות אחדים צמחו פצעים‬ ‫את דבריו לחלוטין‪ .‬וקבע ‪ -‬שאינו נקרא "גברא קטילא"‪ ,‬אמנם‬ ‫על גופו והם התפשטו בכל גופו‪ .‬מחמת כאביו הקשים נאלצו‬ ‫דינו נגמר למיתה על פי המלכות‪ ,‬אך יתכנו סיבות רבות לכך‬ ‫לאשפזו בבית חולים‪ .‬הרופאים טיפלו בו בתרופות שונות אבל‬ ‫שגזר הדין לא יבוצע‪ ,‬כגון‪ :‬מרידה במלך‪ ,‬או יורידוהו ממשרתו‪.‬‬ ‫לא העלו ארוכה ומרפא לפצעיו וכעבור זמן קצר נפטר‪.‬‬ ‫יתכן שהאסירים יברחו בבריחה המונית כפי שארע בדמשק‬ ‫הרבי התעניין ושאל את הרופאים על סיבת המחלה ופטירתו‪.‬‬ ‫לפני שנים‪ .‬יתכן שהאסיר ימות מפחד ומצער‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬לכן‬ ‫הללו הסבירו כי היות שר' מוישה בעת שלא היה שפוי בדעתו‬ ‫הדבר ברור שכל מי שיביא לו רעל יעבור על "לפני עיוור"!‬ ‫היה אוכל מהאשפה חדרה זוהמה לדמו‪ .‬אכן מאכלים אלו לא‬ ‫וזה הסבר הדין (ערכין פ"א ותויו"ט) שהיוצא לההרג על פי המלכות‪,‬‬ ‫הזיקו לו‪ ,‬יען כי כוחותיו הגשמיים והרוחניים‪-‬שכליים היו זהים‬ ‫בין ישראל בין אומות העולם מעריך ונערך‪ ,‬ורק אם נגמר דינו‬ ‫והשתוו ביניהם‪ ,‬ברם לאחר ששכלו הבריא ודמו נותר מזוהם‬ ‫על פי בית דין‪ ,‬על פי דיני התורה הקדושה הוא לא נידר ולא‬ ‫לא יכלו שכלו ודמו לעבוד יחד‪ ,‬לכן התגבר הזיהום על הגוף‬ ‫נערך‪.‬‬ ‫("קדוש ישראל")‬ ‫וגופו לקה בנגעים עד שבשרו נרקב‪.‬‬ ‫והוסיף‪ :‬ובכלל‪ ,‬איני יודע איזה חילול ה' יהיה אם יהרגוהו‬ ‫‪‬‬ ‫אדם שנמצא בעת סכנה צריך להתפלל שינצל‪ ,‬כדברי הגמ' שהנכנס‬ ‫ב"ראש חוצות"?! אם יהודי אחד הרשיע‪ ,‬מה זה קשור לשאר‬ ‫בני ישראל‪' ,‬האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף'?!‬ ‫ואף אם יענו אותו‪ ,‬או יבזוהו בדרכו האחרונה‪ ,‬אין זו סיבה‬ ‫לבית מרחץ אומר "יהי רצון מלפניך ‪ ...‬שתצילני ‪ "...‬רק אל יאמר‬ ‫להרוג עצמו‪ .‬ורק אם יענוהו כדי שימסור שמות של יהודים‬ ‫בנוסח שיפתח פה לשטן‪ .‬כלומר‪ ,‬שלא יזכיר את המשפט "ואם‬ ‫נוספים שיתפסו אותם‪ ,‬אזי מותר להביא לו רעל‪ ,‬וכפי שעשה‬ ‫יארע בי דבר קלקלה ועוון תהא מיתתי כפרה"‪( .‬עפ"י מהרש"א ברכות ס‪).‬‬ ‫(שו"ת "בן ימין" ל' ‪ -‬ל"ד)‬ ‫שאול בגלבוע‪.‬‬