gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: נח (2026-10-12)

אלשיך · Alshich — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫איפה‪ ,‬למה ילקו גם הם‪ ,‬וכן אשר עדיין‬ ‫וזה יאמר פה וינחם ה' כי עשה את‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫לא היו למה תמנע לידתם והוייתם?‬ ‫האדם בארץ שהוא לגמרי‪ ,‬אמנם ויתעצב‬ ‫בעוד היה הדבר אל לבו בלבד במחשבה‪.‬‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫על כן‪ ,‬וינחם ה' כי עשה את האדם‬ ‫בארץ‪ ,‬לא אשר אינם בארץ‪ ,‬כי עודם‬ ‫אך מה עשה מדת רחמים לזכותם‬ ‫פ' נח‬ ‫בשמים‪ ,‬שלא נולדו עדיין‪ ,‬שלא באו‬ ‫ולהשתיק מדת הדין‪ ,‬ויאמר ה' אמחה כו'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לעולם‪ ,‬וגם אשר מתחת לארץ‪:‬‬ ‫שהפליג לדבר אמחה את האדם כו'‬ ‫(פ"ו‪ .‬ו) וַ ִּי ָּ֣נחֶ ם י‪-‬הוָ֔ה ִּ ִּֽכי עש ָׂ֥ה אֶ ת ִּֽהא ָ֖דם‬ ‫על כן‪ ,‬ויאמר ה' אמחה את האדם וכו'‬ ‫מאדם כו' שהיא הגזמה גדולה לגמרי‪,‬‬ ‫בא ֶָ֑רץ וַ ִּיתעַ ָ֖צב אֶ ל לִּ ִּֽבו‪( :‬ז) וַ ָּ֣יאמֶ ר י‪-‬הוָ֗ה‬ ‫אשר בראתי‪ ,‬ולא את אשר עדיין לא‬ ‫ועל ידי כן‪ ,‬ונח מצא חן כו'‪ ,‬שהחסיר‬ ‫ָ֙את ָ֙י מעַ לָ֙‬‫אֶ מ ֶ֨ ֶחה אֶ ת הא ָ֤דם אֲ ֶשר בר ִּ‬ ‫בראתי‪.‬‬ ‫ממנו קצת‪ .‬וישאר אך נח ובניו ונשיהם‪:‬‬ ‫פ ָּ֣ני ִּֽהאֲ ד ָ֔מה ִּֽמאד ָ֙ם עַ ד בה ָ֔מה עַ ד ֶ ָ֖רמֶ ש‬ ‫ועַ ד עָּ֣ וף הַ שמָ֑יִּ ם ִּכָׂ֥י נִּ ַחָ֖מ ִּתי ִּכָׂ֥י ע ֲִּשיתִִּּֽם‪:‬‬ ‫גם מעל פני האדמה‪ ,‬ולא אשר תחת‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הוה‪( ...‬פ"ז‪ .‬כג)‬ ‫(ח) ו ֹ֕נחַ מָׂ֥צא חָ֖ן בעינָׂ֥י י‪ִּֽ -‬‬ ‫פניה‪.‬‬ ‫(פ"ו‪ .‬ה) וַ ַָּ֣ירא י‪-‬הוָ֔ה ִּכָׂ֥י ַרבֹ֛ה ר ַעָׂ֥ת האדָ֖ם‬ ‫וַ ִּיִּ֜מַ ח ִֶּֽאת כל הַ יקָּ֣ ום אֲ ֶשָּ֣ר עַ ל פ ָּ֣ני‬ ‫כי‪ ,‬אם נחמתי הוא‪ ,‬כי עשיתים‪ ,‬אך‪ ,‬לא‬ ‫בא ֶָ֑רץ וכל יָ֙צֶ ָ֙ר מַ חש ָּ֣בת לִּ ָ֔בו ַרָׂ֥ק ַרָ֖ע‬ ‫ִּֽהאֲ ד ָ֗מה מא ָ֤דם עַ ד בהמ ָ֙ה עַ ד ֶרָ֙מֶ שָ֙ ועַ ד‬ ‫את אשר עדן לא עשיתי‪.‬‬ ‫הוה ִּ ִּֽכי עש ָׂ֥ה אֶ ת‬ ‫כל הַ ִּֽיום‪( :‬ו) וַ ִּי ָּ֣נחֶ ם י‪ָ֔ -‬‬ ‫עָּ֣ וף הַ ש ָ֔ ַמיִּ ם וַ ִּימחָ֖ ו ִּמן הא ֶָ֑רץ וַ יִּ ָּׁ֧שאֶ ר אַ ך‬ ‫וכן אותם שנחמתי כי עשיתים‪ ,‬לא את‬ ‫ִּֽהא ָ֖דם בא ֶָ֑רץ וַ ִּיתעַ ָ֖צב אֶ ל לִּ ִּֽבו‪( :‬ז) וַ ָּ֣יאמֶ ר‬ ‫נֹ֛חַ ִַּֽואֲ ֶש ָׂ֥ר ִּא ָ֖תו ַבת ִּֽבה‪:‬‬ ‫הקבורים מתחת לארץ‪ ,‬שלא נחמתי‬ ‫ָ֙את ָ֙י‬ ‫י‪-‬הוָ֗ה אֶ מ ֶ֨ ֶחה אֶ ת הא ָ֤דם אֲ ֶשר בר ִּ‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫מעַ לָ֙ פ ָּ֣ני ִּֽהאֲ ד ָ֔מה ִּֽמאד ָ֙ם עַ ד בה ָ֔מה עַ ד‬ ‫דיבורו ית' הקשה‪ ,‬הוא מחמת‬ ‫ֶ ָ֖רמֶ ש ועַ ד עָּ֣ וף הַ שמָ֑יִּ ם ִּכָׂ֥י נִּ ַחָ֖מ ִּתי ִּכָׂ֥י‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬איך יתכן‪ ,‬ואדם אין‪,‬‬ ‫רחמיו‪ ,‬ויוצא מזה חסדים‬ ‫הוה‪...‬‬ ‫ע ֲִּשיתִִּּֽם‪( :‬ח) ו ֹ֕נחַ מָׂ֥צא חָ֖ן בעינָׂ֥י י‪ִּֽ -‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ליבנות העולם ממנו‪ ,‬ולחזור לברא אדם‬ ‫(פ"ז‪ .‬כב) כֹּ֡ל אֲ ֶשר֩ נִּ שמַ ת רֶ֨ וחַ חַ ִּיִּ֜ים באַ ָ֗פיו‬ ‫מחדש‪ ,‬לא יתכן‪ ,‬כמדובר למעלה‪ ,‬על כן‬ ‫ִּמ ֹ֛כל אֲ ֶש ָׂ֥ר ֶב ִּֽחרבָ֖ה ִּֽמתו‪:‬‬ ‫על דרך מה ששמעתי בשם הרב הגדול‬ ‫אמר ונח מצא חן וכו'‪:‬‬ ‫מהרי"ב (מורינו הרב ר' יעקב בירב) ז"ל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫על פסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר כו'‪,‬‬ ‫על איזה ענין היתה 'חרטה'‬ ‫והוא כי דרך אב רחמן כי יחרה אפו על‬ ‫(פ"ו‪ .‬ב) וַ ִּיר ָ֤או בני ִּֽהאֱ להִּ י ָ֙ם אֶ ת‬ ‫ועל איזה ענין לא היתה חרטה‬ ‫בנָּ֣ ות ִּֽהא ָ֔דם ִּכָׂ֥י ט ָ֖בת הָ֑נה וַ ִּיקחָ֤ ו להֶ ָ֙ם‬ ‫בנו‪ ,‬ועד אשר לא הוציא בשפתיו דברי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נ ָ֔ ִּשים ִּמ ָ֖כל אֲ ֶש ָׂ֥ר ב ִּֽחרו‪( :‬ג) וַ ָּ֣יאמֶ ר‬ ‫כעסו לבו כאש בוער‪ ,‬אך בשעת כעסו‬ ‫י‪-‬הוָ֗ה ִּֽלא ידֶ֨ ון רו ִּ ָ֤חי ִּֽבאד ָ֙ם לע ָ֔לם‬ ‫ראה מדת רחמים לזכות נגד מדת הדין‪,‬‬ ‫מפליג בדברים ואומר הנה אהרוג‬ ‫ב ַש ַגָ֖ם הָּ֣ וא בש ָ֑ר והיָּ֣ ו י ָ֔מיו מא ָׂ֥ה‬ ‫כי‪ ,‬אם יבטל העולם ותמחה הארץ על‬ ‫ואשמיד ואאבד‪ ,‬וכיוצא בדברים קשים‪,‬‬ ‫ועֶ ש ִּ ָ֖רים ש ִּֽנה‪( :‬ד) הַ נפִּ ִ֞ ִּלים היָּ֣ ו בא ֶר ֮ץ‬ ‫חטאת יושביה‪ ,‬מה חטאו ישני עפר‬ ‫ועל ידי כן שככה חמתו כאילו כבר עשהו‪,‬‬ ‫ַבי ִּ ָּ֣מים ההם ו ַָּ֣גם ַ ִּֽאחֲרי ָ֗כן אֲ ֶ֨ ֶשר י ִּ֜באו‬ ‫כמתושלח ודומים לו שימוחו בהמחות‬ ‫וזהו וינחם ה' על הרעה במה שדבר‬ ‫ב ָ֤ני ִּֽהאֱ להִּ י ָ֙ם אֶ ל בנָּ֣ ות ִּֽהא ָ֔דם ויל ָ֖דו‬ ‫הארץ‪ ,‬ומה פשע כל בני אדם שלמים‪ ,‬וכן‬ ‫לעשות לעמו‪ ,‬הטיל כעסו בדבור‪.‬‬ ‫להֶ ָ֑ם ָּׁ֧המה הַ ִּגב ִּ ֹ֛רים אֲ ֶש ָׂ֥ר מעולָ֖ם‬ ‫רבים שבכל דור ודור מהבאים‪.‬‬ ‫וכן שמעתי אומרים על דרך זה על‬ ‫אַ נש ָׂ֥י הַ שם‪( ...‬ז) וַ ָּ֣יאמֶ ר י‪-‬הוָ֗ה אֶ מ ֶ֨ ֶחה‬ ‫וזהו אומרו וירא ה' בעל הרחמים כי‬ ‫פסוק אשר עולל לי אשר הוגה כו'‪,‬‬ ‫ָ֙את ָ֙י מעַ לָ֙ פ ָּ֣ני‬ ‫אֶ ת הא ָ֤דם אֲ ֶשר בר ִּ‬ ‫רבה רעת האדם בארץ‪ ,‬כלומר אשר בארץ‬ ‫שמתרעם המקונן כי לא היפר כעסו על‬ ‫ִּֽהאֲ ד ָ֔מה ִּֽמאד ָ֙ם עַ ד בה ָ֔מה עַ ד ֶ ָ֖רמֶ ש ועַ ד‬ ‫המה‪ ,‬אך לא אשר אינם בארץ הם‬ ‫ידי הדבור שדבר והוגה ביום אפו לעשות‬ ‫ֲשיתִִּּֽם‪( ...‬יא)‬ ‫עָּ֣ וף הַ שמָ֑יִּ ם ִּכָׂ֥י נִּ ַחָ֖מ ִּתי ִּכָׂ֥י ע ִּ‬ ‫המתים‪.‬‬ ‫להם‪ ,‬כי‪-‬אם עולל לי כל אשר הוגה‪ ,‬ולא‬ ‫וַ ִּתשחָׂ֥ת הא ֶָ֖רץ לִּ פ ָּ֣ני ִּֽהאֱ ‪-‬להִּ ָ֑ים וַ ִּתמלָׂ֥א‬ ‫ומה גם למאמר ספר הזוהר בפסוק כל‬ ‫ביטל ולא חיסר ממנו‪ ,‬אך זה היה ביום‬ ‫הא ֶָ֖רץ ח ִּֽמס‪( :‬יב) וַ ַָּׁ֧ירא אֱ ‪-‬ל ִֹּ֛הים אֶ ת הא ֶָ֖רץ‬ ‫אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר‬ ‫חרון אפו בעת החרבן כי רב מאד החרון‬ ‫והִּ ָּ֣נה נִּ שחָ֑תה ִּ ִּֽכי הִּ ש ִָּּׁ֧חית כל בשֹ֛ר אֶ ת‬ ‫בחרבה מתו‪ ,‬שהוא כי כל צדיקים בעלי‬ ‫אף ועברה‪ ,‬מה שאין כן בזמן זולתו‪:‬‬ ‫ַדר ָ֖כו עַ ל ה ִּֽא ֶרץ‪( :‬יג) וַ יֶ֨אמֶ ר אֱ ‪-‬ל ִִּּ֜הים ל ָ֗נחַ‬ ‫נשמה כבר מתו קודם המבול‪ ,‬ואם כן‬ ‫‪1‬‬ ‫אתה‪ ,‬כי מלאה הארץ חמס שהוא על הגזל‬ ‫א‪-‬להים לא תוותר‪ ,‬עם כל זה הסכימה עם‬ ‫ָ֤קץ כל בש ָ֙ר ָּ֣בא לפ ָ֔ ַני ִּ ִּֽכי מלא ָׂ֥ה ה ֹ֛א ֶרץ‬ ‫שהוא לבלתי השאיר גם אחד‪.‬‬ ‫מדת רחמים‪ ,‬כי לא תחפוץ בהשחתת‬ ‫חמָ֖ס ִּמפניהֶ ָ֑ם והִּ נ ִּנָׂ֥י מַ שחִּ ית ָ֖ם אֶ ת‬ ‫* ושמא תאמר‪ ,‬אשר לא חמסו למה‬ ‫עולם לגמרי‪.‬‬ ‫ה ִּֽא ֶרץ‪( :‬יד) עֲשָ֤ה ל ָ֙ך ת ַָּ֣בת עֲצי ָ֔גפֶ ר ִּק ִּנָ֖ים‬ ‫יענשו?‬ ‫ועל כן בראות כי על פי הדין היה‬ ‫ֲשָּ֣ה אֶ ת הַ תבָ֑ה ו ִּֽכפַ רת ָׂ֥ אתֹ֛ה ִּמ ַב ָׂ֥יִּ ת‬ ‫תִַּֽע ֶ‬ ‫מתבטל‪ ,‬הסכימה להשתתף עם מדת‬ ‫ו ִּמחָ֖ וץ ַב ִּֽכפֶ ר‪( ...‬יז) וַ אֲ ִָּ֗ני הִּ ננִּ ֩י מ ִֶּ֨ביא‬ ‫לזה אמר‪ ,‬כי מלאה הארץ חמס מפניהם‪,‬‬ ‫אֶ ת הַ ַמ ָׂ֥בול מַ ָ֙יִּ ָ֙ם עַ ל ה ָ֔א ֶרץ ל ַש ָּ֣חת כל‬ ‫של כל בשר הנזכר‪ ,‬ולא היה אחד שימחה‬ ‫רחמים למען יתקיים‪ ,‬כי אינו ככחות‬ ‫המשחיתים חלילה החפצים בהשחתה‬ ‫ב ָ֗שר אֲ ֶשר ב ָ֙ו ָּ֣רוחַ חַ ִּיָ֔ים ִּמתַ ָ֖חַ ת‬ ‫בידם‪.‬‬ ‫שר בא ֶָ֖רץ יִּ ג ִּֽוע‪( :‬יח)‬ ‫הַ שמָ֑יִּ ם ָׂ֥כל אֲ ֶ‬ ‫כנודע‪:‬‬ ‫על כן‪ ,‬והנני מדת הדין משחיתם את‬ ‫וַ ה ֲִּקמתִּ ָׂ֥י אֶ ת ב ִּריתִּ ָ֖י ִּאת ָ֑ך ובאתָ֙‬ ‫הארץ כי אין מוחה בידי על סיבה זו‪.‬‬ ‫על כן בהיות כי שתי עבירות היו תחת‬ ‫אֶ ל הַ ת ָ֔בה אַ ֹ֕תה וב ֶֹ֛ניך ו ִּאשתך ָׂ֥‬ ‫ידם‪ ,‬אחת זמה‪ ,‬שנית גזל‪ ,‬והנה על הזמה‬ ‫ונשִּֽי ב ֶנָ֖יך ִּאתִּֽך‪( ...‬פ"ז‪ .‬א) וַ ָ֤יאמֶ ר י‪-‬הו ָ֙ה‬ ‫ולא בני אדם בלבד‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם הארץ‬ ‫כבר כתבנו שנאמר הנפילים היו בארץ‪,‬‬ ‫עצמה‪ ,‬כי‪ ,‬אם אין נשאר גם אחד‪ ,‬מה‬ ‫ל ָ֔נחַ ִּֽבא אַ ת ָׂ֥ה וכל ביתךָ֖ אֶ ל הַ תבָ֑ה ִּ ִּֽכי‬ ‫לומר שבהם היה פתחון פה נגד מדת‬ ‫יתי צַ ִּדָׂ֥יק לפ ַנָ֖י ַב ָׂ֥דור הַ ֶ ִּֽזה‪( ...‬טז)‬ ‫אתך ָׂ֥ ר ִֹּ֛א ִּ‬ ‫צורך בעולם?‬ ‫הדין כי הן המה המקטרגים ודוברים רע‬ ‫והַ ב ִּ ָ֗אים ז ֶ֨כר ונק ָ֤בה ִּמכל בש ָ֙ר ָ֔באו‬ ‫וזהו‪ ,‬והנני משחיתם את הארץ‪ ,‬שהוא‬ ‫על בני אדם ואמר להם הקב"ה אלו‬ ‫ַ ִּֽכאֲ ֶשֹ֛ר צִּ וָׂ֥ה א ָ֖תו אֱ ‪-‬להִּ ָ֑ים וַ ִּיס ָׂ֥גר י‪-‬הוָ֖ה‬ ‫הארץ וצאצאיה‪ ,‬שהוא איבוד העולם‪ ,‬כי‬ ‫הייתם לבשר אדם למטה הרעותם כהם‪,‬‬ ‫ִַּֽבע ֲִּֽדו‪( ...‬כד) וַ ִּיגב ָׂ֥רו הַ ַמָ֖יִּ ם עַ ל הא ֶָ֑רץ‬ ‫גם אתה‪ ,‬אינך מוצא חן לפני‪,‬‬ ‫וכן היה ויראו כו' ויקחו להם נשים כו'‪,‬‬ ‫ח ֲִּמ ִָּׂ֥שים ומאַ ָ֖ת יִּֽ ום‪( ...‬פ"ח‪ .‬א) וַ ִּיז ָ֤כר‬ ‫וזהו והנני משחיתם את הארץ‪:‬‬ ‫אמנם על החמס לא היה פתחון פה‪ ,‬כי‬ ‫אֱ ‪-‬להִּ י ָ֙ם אֶ ת ָ֔נחַ ו ָ֤את כל ִַּֽהחַ י ָ֙ה ואֶ ת כל‬ ‫הנפילים לא חטאו רק בזמה‪.‬‬ ‫הַ בה ָ֔מה אֲ ֶש ָׂ֥ר ִּא ָ֖תו ַבתבָ֑ה וַ ַיע ֲֶ֨בר‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬אבקש לך שני תיקונים‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬שאשימך במקום תתמרק בייסורין‬ ‫ובזה נמצא טעם נכון מה זה היה שלא‬ ‫אֱ ‪-‬להִּ ָׂ֥ים רָ֙ו ַָ֙ח עַ ל ה ָ֔א ֶרץ וַ י ָ֖שכו הַ ִּֽמיִּ ם‪:‬‬ ‫שנים עשר חדש‪ ,‬שעל ידי כן תמצא חן‬ ‫נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪ ,‬ולא על‬ ‫~ ~ ~‬ ‫גם בעיני‪:‬‬ ‫הזמה שתבא אנדרלומוסיא להרוג טובים‬ ‫ורעים‪ ,‬אך הוא על כי על הזמה היה‬ ‫איזה ענין מן המבול נמשך על ידי‬ ‫שנית‪ ,‬כי מעתה שעדיין לא נתייסרת‪,‬‬ ‫פתחון פה לעומת מדת הדין‪.‬‬ ‫שם א‪-‬להים ומדת הדין‪,‬‬ ‫אשתף מדת רחמים לרחמך‪.‬‬ ‫ואיזה על ידי‬ ‫וזהו‪ ,‬ותשחת הארץ שהוא הזמה לפני‬ ‫שם 'ה'‪' ,‬ואני'‪ ,‬ומדת הרחמים‪.‬‬ ‫ועל האחד אמר‪ ,‬עשה לך‪ ,‬לומר הנה‬ ‫הא‪-‬להים שהוא מדת הדין‪ .‬וגם הושם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שמתי לך מקום אשר תנוס שמה ותנצל‬ ‫לפניו יתברך ענין החמס‪,‬‬ ‫נפשך‪ ,‬והוא עשה לך תיבת כו'‪:‬‬ ‫הענין‪ ,‬כי אילו היה המשפט ההוא נעשה‬ ‫וזהו ותמלא הארץ חמס באופן שהיה‬ ‫על ידי גזרת בחינת שם א‪-‬להים בלבד‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬באשר נשית לב‪ ,‬מה היה שלא‬ ‫העולם אבד‪:‬‬ ‫הצילו ה' בזולת דרך זה‪ ,‬בראש הר גבוה‬ ‫מבלי הצטרף מידת רחמים‪ ,‬היה הכליון‬ ‫מארץ ישראל‪ ,‬ועל העבים יצוה מהמטיר‬ ‫על כן מה עשה ראה את הארץ והנה‬ ‫חרוץ שוטף הכל‪ ,‬ולא נשאר אף נח‪.‬‬ ‫עליו מטר‪ ,‬אף לאומר שגושמה במבול‪.‬‬ ‫נשחתה בזמה‪ ,‬ומה שראה הוא כי מה‬ ‫וזה מאמר הכתובים ותשחת הארץ לפני‬ ‫וזולת דרך זה‪ ,‬הנה הרבה פתחים למקום?‬ ‫שנשחתה היא כי השחית כל בשר את‬ ‫הא‪-‬להים וכו'‪ ,‬והוא כי הלא דרך מדת‬ ‫דרכו כו'‪ ,‬כי כל מה שהיה בשר שמרבה‬ ‫הדין שלא לוותר דבר‪ ,‬כי השופט כל‬ ‫והנה בבראשית רבה ובתנחומא אמרו‪,‬‬ ‫את המלאכים הנפילים בני האלהים‪ ,‬כמו‬ ‫שהיה כמונח בבית הסוהר‪ ,‬והיה צועק‬ ‫הארץ יעשה משפט‪,‬‬ ‫שכתבנו על בשגם הוא בשר‪ ,‬השחיתו את‬ ‫ואומר הוציאה ממסגר נפשי כו'‪ ,‬ולא‬ ‫דרכם‪ ,‬ואין לאבדם על כך‪ ,‬אך עדיין נשאר‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬ותשחת הארץ לפני‬ ‫הרשהו הוא יתברך עד שנים עשר חדש‪.‬‬ ‫עון החמס‪ ,‬שגם בו כדאי להשחית הכל‪:‬‬ ‫הא‪-‬להים לפני מידת הדין‪ ,‬כי נשחתה על‬ ‫וכן ספרו רבותינו ז"ל‪ ,‬מרוב צער שהיה לו‬ ‫עון זמה‪ ,‬כד"א‪ ,‬כי השחית כל בשר כו'‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬ואשר נדדה שנתו מעיניו להאכיל גם‬ ‫על כן ויאמר א‪-‬להים לנח קץ כל בשר בא‬ ‫לפני‪ ,‬שאני מדת הדין‪ ,‬ולא תמלט גם‬ ‫וכן עון אחר הוא גזל‪ ,‬כי הנה ותמלא‬ ‫בלילה למי שדרכו לאכול בלילה‪ ,‬ולא‬ ‫הארץ חמס‪ ,‬והן אמת כי גם שמידת‬ ‫‪2‬‬ ‫אמחה את האדם‪ ,‬שהוא רחמים‪ ,‬ופה‬ ‫ואשר לא היית רועה ומנהיג את בני‬ ‫היה לו מנוח כלל‪.‬‬ ‫נאמר‪ ,‬ויאמר א‪-‬להים כו' והנני משחיתם‬ ‫אדם‪ ,‬ומנדד שינה מעיניך לרודפם‬ ‫על כן‪ ,‬אין ספק‪ ,‬כי מה' היה לו לכפרת‬ ‫כו' ואני הנני מביא כו' שהוא מדת הדין‪,‬‬ ‫להיישירם להטיבם‪ ,‬עתה תרעה בהמות‬ ‫עון‪ ,‬ל'מה שלא היה כדאי‪ ,‬הוצרך לימרק‬ ‫אך הוא‪ ,‬שתי המדות יחד‪ ,‬כאמור‪:‬‬ ‫וחיות ותנדד שינה מעיניך‪ ,‬להאכילם‪.‬‬ ‫שם שנים עשר חדש‪ ,‬נגד משפט רשעים‬ ‫ואחר גמר דבור מדת א‪-‬להים אל נח‪,‬‬ ‫וזהו‪ ,‬עשה לך‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי לך יאתה‬ ‫בגיהנם שנים עשר חדש‪ ,‬ויחיה ולא ימות‪.‬‬ ‫נתייחד לו דבור בחינת מדת רחמים‪,‬‬ ‫לעשות תיבה‪ ,‬להנצל לעומת מדתך‪.‬‬ ‫וזהו מאמר מדת הדין אליו‪ ,‬עשה לך‬ ‫ויאמר לו‪ ,‬בא אתה כו'‪,‬‬ ‫גם‪ ,‬קנים תעשה את התיבה‪ ,‬בעד החיות‬ ‫תיבת כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬אל יעלה על רוחך‬ ‫וזהו‪ ,‬ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך‬ ‫ובהמות לכל מין ומין‪ ,‬לזונם ולכלכלם בידך‪.‬‬ ‫שבשביל הבעלי חיים אצוך לעשות‬ ‫כו'‪ ,‬והוא‪ ,‬לומר‪ ,‬אל תקוץ אם תצטרך‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬אם על פי מדת הדין בלבד‬ ‫תיבה‪ ,‬ושאם לא כן‪ ,‬הרבה פתחים היו‬ ‫להצטער בצער תיבה‪ ,‬ולא תנצל בדרך‬ ‫היית נידון על שלא מחית‪ ,‬גם אתה הייתה‬ ‫לשתנצל בלא צער‪ ,‬כי לא כן‪ ,‬רק עשה‬ ‫אחרת בלי צער תיבה‪ ,‬כי הוא על כי אותך‬ ‫נמחה‪ ,‬אך‪ ,‬עם כל צער התיבה הזה‪ ,‬מה‬ ‫'לך' בעבורך‪ ,‬תיבת כו' כי אתה צריך‬ ‫ראיתי צדיק לפני בלבד‪ ,‬ולא בפני מדת‬ ‫שיסכון לך‪ ,‬הוא‪ ,‬הדבר השני‪ ,‬שהוא כי‬ ‫אליה‪ ,‬לכפרת עון‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬על כן תצטרך להנצל בצער‪:‬‬ ‫ואני הנני מביא כו'‪:‬‬ ‫ועל פי דרכך‪ ,‬קנים תעשה את התיבה‬ ‫והנה אין כל זה רק על נח‪ ,‬אמנם הבאים‬ ‫והוא‪ ,‬כי מלת ואני‪ ,‬מיותרת‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫הנזכרת‪ ,‬בעד הבעלי חיים‪ ,‬שיהיו המינים‬ ‫זכר ונקבה‪ ,‬שהם כמו שאמז"ל‪ ,‬שלא‬ ‫הנה זולת מה שלמדונו רבותינו ז"ל‪ ,‬כי כל‬ ‫נפרדים‪ ,‬בל יזדקקו לשאינם מינם‪.‬‬ ‫נזקקו לשאינן מינן‪ ,‬הנה בדין היו זוכים‬ ‫מקום שנאמר וה'‪ :‬הוא ובית דינו‪,‬‬ ‫ובזה יתכן מאמרם ז"ל‪ ,‬שהקשו‪ ,‬למה‬ ‫להנצל גם לפי מדת הדין‪,‬‬ ‫במשה נאמר 'בחמר ובזפת'‪ ,‬ופה כולה‬ ‫למדונו גם הם‪ ,‬כי גם כל מקום שנאמר בו‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬והבאים זכר ונקבה מכל‬ ‫יתברך‪ ,‬ואני‪ :‬הוא ובית דינו‪ ,‬והוא מאמרם‬ ‫'זפת' מבית ומחוץ‪ ,‬ואמרו‪ ,‬כי במשה היה‬ ‫בשר כו' כאשר צוה אותו א‪-‬להים‪ ,‬כי גם‬ ‫על פסוק‪' ,‬ואני הנה לקחתי כו' וז"ל‪ ,‬רבנין‬ ‫חמר מבפנים‪ ,‬כדי שלא יריח אותו צדיק‬ ‫מדת א‪-‬להים עמדה להם‪.‬‬ ‫אמרין‪ ,‬כל מקום שנאמר בו ואני‪ ,‬כביכול‬ ‫ריח רע‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬נח‪ ,‬ויסגור ה' בעדו‪ ,‬מצד עצמו‬ ‫הקב"ה ובית דינו‪ ,‬ובנין אב שבכלן‪' ,‬וה' דבר‬ ‫והנה קשה על זה‪ ,‬כי הלא גם נח איש‬ ‫במדת רחמים בלבד‪.‬‬ ‫עליך רעה' עכ"ל‪ ,‬הנה‪ ,‬השוו רבותינו ז"ל‪,‬‬ ‫צדיק תמים היה‪ ,‬אך‪ ,‬במה שכתבנו יתכן‪ ,‬כי‬ ‫ויתכן‪ ,‬באומרו לשון סגירה‪ ,‬מה שהוצרך‬ ‫בפירוש‪ ,‬אומרו ואני‪ ,‬אל אומרו וה'‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫נח לא הושם שם רק למרק עון‪ ,‬ועל כן‪ ,‬יריח‬ ‫ליסגר בתיבה‪ ,‬לא בעד החיות רק בעדו‪.‬‬ ‫גם כן מפורש בספר הזוהר‪:‬‬ ‫ויריח‪ ,‬וזהו מאמרם ז"ל‪ ,‬באומרם 'אותו‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬כי אמרה מדת הדין‪,‬‬ ‫צדיק'‪ ,‬כלומר 'אותו צדיק' ולא זה צדיק‪.‬‬ ‫וגם זה על פי מדת הרחמים‪ ,‬מה שאין‬ ‫כן בעלי חיים‪ ,‬שגם בדין זכו בלי צער‪:‬‬ ‫הלא צויתיך תצטער בצער תיבה‪ ,‬דע לך‪,‬‬ ‫ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל שנות‬ ‫כי כל זה איננו שוה לך להצילך אם לא‬ ‫הכתוב את טעמו לומר‪ ,‬בכופר‪ ,‬ולא אמר‬ ‫אמנם‪ ,‬אחר שנשפך כאש תחת הרוגז‬ ‫בהצטרף מדת רחמים‪ ,‬שאסכים עם ה'‬ ‫בזפת‪ ,‬כמו שאמר במשה‪ ,‬אך הוא‪,‬‬ ‫ועברו ימים רבים שנצטער בהם נח‪ ,‬אחר‬ ‫שמצאת חן בעיניו‪ ,‬ואמר‪ ,‬לא ידון רוחי‬ ‫לרמוז‪ ,‬היות הזפת גם מבית‪ ,‬לכפרת עון‪,‬‬ ‫שויגברו המים על הארץ חמשים ומאת‬ ‫באדם‪ ,‬שהוא רוח א‪-‬להים לבדו‪,‬‬ ‫על כן הוציאו בלשון כופר‪ ,‬ואמר מבית‬ ‫יום שנתמרק ביסורין‪ ,‬אז‪ ,‬ויזכור א‪-‬להים‬ ‫ומחוץ בכופר‪:‬‬ ‫את נח‪ ,‬שאפילו מדת הדין זכר אותו‪,‬‬ ‫וזהו‪ ,‬ואני‪ ,‬שהוא הצטרפות השתי‬ ‫וריחם עליו‪,‬‬ ‫מדות יחד‪ ,‬שעל ידי כן‪ ,‬הנני מביא כו'‪,‬‬ ‫עוד ידוקדק אומרו‪ ,‬עשה לך‪ ,‬על דרך‬ ‫ימשך מזה‪ ,‬כי והקימותי את בריתי כו'‬ ‫זה‪ ,‬והוא‪ ,‬כי ה' חפץ דכאו בתיבה שנים‬ ‫וזהו‪ ,‬ויזכור א‪-‬להים את נח כו'‪ ,‬ואז‪ ,‬על‬ ‫ובאת אל התיבה‪ ,‬מה שאין כן‪ ,‬על ידי‬ ‫עשר חודש‪ ,‬מדה כנגד מדה‪ ,‬לומר‪ ,‬אתה‬ ‫ידי מדת הדין סילק הרעה‪.‬‬ ‫מדת הדין לבדה‪.‬‬ ‫לא יצאת לישע עמך להיישירם‬ ‫וזהו‪ ,‬ויעבר א‪-‬להים רוח על הארץ וישוכו‬ ‫ועל כן‪ ,‬יתיישב מה שהוצרך קיום ברית‪,‬‬ ‫ולהדריכם בעבודת קונם‪ ,‬רק נסגרת‬ ‫המים‪ ,‬שעל ידי רוח מדת א‪-‬להים שככו‬ ‫שהוא לבל תקטרג מדת הדין‪.‬‬ ‫בתוך ביתך‪ ,‬מה שלא עשה אברהם‪ ,‬לכן‬ ‫המים‪:‬‬ ‫תסגר תוך התיבה גם אתה‪ ,‬ותצטער‪:‬‬ ‫ובזה לא יקשה אומרו למעלה‪ ,‬ויאמר ה'‬ ‫‪3‬‬ ‫(קושיא ח) ועוד‪ ,‬אומרו (פ"ז‪ :‬ה) ויעש‬ ‫(קושיא א) בשום לב אל הערות הראויות‬ ‫* באיזה ענין משתמש בשמות‬ ‫נח ככל כו'‪ ,‬כי הלא פסוק זה נאמר למעלה‬ ‫להעיר בכל המשך הכתובים האלה‪.‬‬ ‫הרחמים 'ה' 'ואני'‪,‬‬ ‫(פ"ו‪ :‬כ"ב)?‬ ‫והוא כי מתחלה אמר (פ"ו‪ :‬יט) מכל‬ ‫ובאיזה בשם 'א‪-‬להים' הדין‪.‬‬ ‫(קושיא ט) וגם פה (פ"ז‪ :‬ה) למה נאמר‬ ‫החי מכל בשר שנים מכל כו'‪ ,‬שמורה כי‬ ‫* שינוי ציוויי שבעה ושנים‪,‬‬ ‫הטמא והטהור שנים מכל יבאו לו‪,‬‬ ‫* ענין שבעה ימים וארבעים יום‬ ‫בכ"ף הדמיון?‬ ‫* איזה ענין שינה‪,‬‬ ‫(קושיא י) ועוד‪ ,‬אומרו‪( ,‬ו) ונח בן שש‬ ‫ואחרי כן הוא אומר (פ"ז‪ :‬ב) מכל‬ ‫ואיזה עשה נח ממש כאשר צוה ה'‬ ‫מאות שנה כו' למה הודיענו מספר ימיו‬ ‫הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בבא המבול?‬ ‫ומאשר לא טהורה שנים!‬ ‫(פ"ו‪ :‬יג יד‪ ,‬יז‪-‬יט‪ ,‬כב ‪ ,‬פ"ז‪ :‬א‪-‬טז)‬ ‫(קושיא ב) ועוד‪ ,‬שאחר אומרו‪,‬‬ ‫(יג) ויאמר א‪-‬להים לנח קץ כל בשר בא לפני כי‬ ‫(קושיא י"א) ועוד‪ ,‬אומרו‪( ,‬ח) מן הבהמה‬ ‫מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את‬ ‫הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה וכו'‬ ‫(פ"ו‪ :‬כב) ויעש נח ככל אשר צוה אותו‬ ‫א‪-‬להים כן עשה‪ - ,‬שמורה‪ ,‬שעשה ענין‬ ‫הארץ‪( :‬יד) עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה‬ ‫שנים שנים באו כו'‪ ,‬כי הלא זה סותר כל‬ ‫הבאת הבעלי חיים‪,‬‬ ‫את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר‪...‬‬ ‫האמור (ב) למעלה (שבעה שבעה)‪,‬‬ ‫(יז) ואני הנני מביא את המבול מים על‬ ‫חוזר הוא יתברך לצוותו על הבאתן‬ ‫הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים‬ ‫שמורה (פה) שגם הטהורים היו שנים‬ ‫כאומרו (פ"ז‪ :‬ב) מכל הבהמה וכו'!‬ ‫מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע‪:‬‬ ‫הקודם (שבעה) הוא‬ ‫שנים‪ ,‬והנה‬ ‫(יח) והקמתי את בריתי אתך ובאת אל‬ ‫מוכרח!‬ ‫(קושיא ג) וגם ראוי לשית לב אל‬ ‫התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך‪:‬‬ ‫אומרו‪( ,‬פ"ו‪ :‬כב) ככל בכ"ף הדמיון!‬ ‫(יט) ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא‬ ‫שאם לא כן (שהיה שבעה‪ ,‬א"כ) ממה‬ ‫אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו‪...‬‬ ‫הקריב נח?‬ ‫(קושיא ד) וגם‪ ,‬אל כפל אומרו‪( ,‬כב) כן‬ ‫(כב) ויעש נח ככל אשר צוה אתו א‪-‬להים כן עשה‬ ‫עשה!‬ ‫(פ"ז‪ :‬א) ויאמר י‪-‬הוה לנח בא אתה וכל‬ ‫(קושיא י"ב) ועוד‪ ,‬אומרו‪( ,‬ט) כאשר‬ ‫ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני‬ ‫צוה וכו' הוא מיותר!‬ ‫(קושיא ה) ועוד‪ ,‬אומרו‪( ,‬פ"ז‪ :‬ג) גם מעוף‬ ‫השמים וכו' לחיות זרע על פני כל הארץ‪,‬‬ ‫בדור הזה‪( :‬ב) מכל הבהמה הטהורה תקח לך‬ ‫(קושיא י"ג) ועוד‪ ,‬חזר ואמר‪( ,‬י‪ ,‬יא) ויהי‬ ‫שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר‬ ‫כי הנה בבהמה באומרו (ב) שבעה‬ ‫לא טהרה הוא שנים איש ואשתו‪( :‬ג) גם מעוף‬ ‫לשבעת הימים וכו' בשנת שש מאות וכו'‬ ‫שבעה‪ ,‬לא אמר לחיות זרע‪ ,‬והוא כי לחיות‬ ‫והרי נאמר (ו) למעלה‬ ‫השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע‬ ‫זרע שנים יספיקו‪ ,‬אך‪ ,‬היו שבעה על‬ ‫על פני כל הארץ‪( :‬ד) כי לימים עוד שבעה‬ ‫הקרבנות‪,‬‬ ‫אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים‬ ‫(קושיא י"ד) וכן‪ ,‬מה היה שבפעם‬ ‫לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל‬ ‫ואם כן‪ ,‬אחר שגם מהעופות הקריב‪,‬‬ ‫פני האדמה‪( :‬ה) ויעש נח ככל אשר צוהו‬ ‫הראשונה (ו) לא נאמר‪ ,‬ויהי לשבעת‬ ‫למה אמר בהם לחיות זרע?‬ ‫י‪-‬הוה‪( :‬ו) ונח בן שש מאות שנה והמבול היה‬ ‫הימים וכו'?‬ ‫מים על הארץ‪( :‬ז) ויבא נח ובניו ואשתו ונשי‬ ‫ואם אומרו‪ ,‬לחיות זרע‪ ,‬חוזר אל‬ ‫(קושיא ט"ו) וכן אומרו אחר כך‪( ,‬פס'‬ ‫הבהמה והעוף‪ ,‬תכפל הקושיא‪ ,‬כי לא על‬ ‫בניו אתו אל התבה מפני מי המבול‪( :‬ח) מן‬ ‫טו) ויבאו אל נח אל התיבה שנים שנים כו'‬ ‫כן היו שבעה!‬ ‫הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה‬ ‫למה נאמר פעם שנית?‬ ‫טהרה ומן העוף וכל אשר רמש על האדמה‪:‬‬ ‫(קושיא ו) ועוד‪ ,‬אומרו‪( ,‬ד) כי לימים‬ ‫(ט) שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר‬ ‫(קושיא ט"ז) ועוד‪ ,‬ששילש ואמר‪,‬‬ ‫עוד שבעה וכו'‪ ,‬כי הלא פסוק זה היה ראוי‬ ‫ונקבה כאשר צוה א‪-‬להים את נח‪( :‬י) ויהי‬ ‫(פס' טז) והבאים זכר ונקבה (היינו שנים‬ ‫ליאמר תחלה‪' ,‬ויאמר ה' לנח‪ ,‬הנה לימים‬ ‫לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ‪:‬‬ ‫שנים) באו כו'‪,‬‬ ‫עוד שבעה אני ממטיר‪ ,‬לכן‪ ,‬תבא אז אל‬ ‫(יא) בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש‬ ‫התיבה'‪ ,‬ולא בא אל התיבה‪.‬‬ ‫השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו‬ ‫ושלשתן הפך הקודם‪ ,‬כי שם נאמר‬ ‫כל מעינות תהום רבה וארבת השמים נפתחו‪:‬‬ ‫מהטהורים שבעה‪,‬‬ ‫שנראה (בא) עתה‪ ,‬על מה שלימים עוד‬ ‫(יב) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום‬ ‫שבעה ‪ -‬אנכי ממטיר כו'?‬ ‫וארבעים לילה‪( :‬יג) בעצם היום הזה בא נח‬ ‫ואחרי כן הוא אומר (ג"פ) שנים שנים וכו'!‬ ‫ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי‬ ‫(קושיא ז‪ :‬א‪ ):‬ועל פי דרכנו נשים לב‪,‬‬ ‫בניו אתם אל התבה‪( :‬יד) המה וכל החיה‬ ‫(קושיא י"ז) ועוד‪ ,‬שבכל מקום שאומר‬ ‫אל (ד) מספר השבעה‪ ,‬והארבעים יום!‬ ‫שנים שנים‪ ,‬אומר יבאו‪ ,‬ובאומרו שבעה‬ ‫למינה וכל הבהמה למינה וכל הרמש הרמש‬ ‫(קושיא ז‪ :‬ב‪ ):‬וגם‪ ,‬אל אומרו‪( ,‬ד)‬ ‫על הארץ למינהו וכל העוף למינהו כל צפור כל‬ ‫אומר תקח!‬ ‫כנף‪( :‬טו) ויבאו אל נח אל התבה שנים שנים‬ ‫ומחיתי וכו' כי הלא כבר נאמר למעלה‪,‬‬ ‫(קושיא י"ח) ועוד‪ ,‬למה חוזר ואומר‪,‬‬ ‫(פ"ו‪ :‬יג) והנני משחיתם כו' ואני הנני מביא‬ ‫מכל הבשר אשר בו רוח חיים‪( :‬טז) והבאים‬ ‫(טז) כאשר צוה אותו כו'?‬ ‫זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו‬ ‫את המבול כו'!‬ ‫א‪-‬להים ויסגר י‪-‬הוה בעדו‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬דרך כלל‪ ,‬לחיות זרע על פני כל‬ ‫לבלתי שוב להביא‬ ‫אך‪ ,‬לחוש‬ ‫אמנם הנה כתבנו‪ ,‬כי שם א‪-‬להים ‪ -‬הוא‬ ‫להקריב קרבנות‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬שהוא‬ ‫מבול – שעל כן תכין 'מעתה' רבוי‬ ‫מדת הדין ‪ -‬לא מצא נח חן בעיניו‪ ,‬וכן (יג)‬ ‫באופן‪ ,‬ימשך קיום זרע‪ ,‬במה שאינו אתך‪,‬‬ ‫בטהורים לריח ניחוח –‬ ‫אמר לו א‪-‬להים בפירוש קץ כל בשר‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬כולל‪ ,‬על פני כל הארץ‪ ,‬שהוא‪ ,‬על‬ ‫לישבע על כך‪ ,‬איני חושש‬ ‫בא לפני‪ ,‬שהוא לפני בחינתי‪ ,‬היא מדת‬ ‫ידי ריח הניחוח‪ ,‬ישבע‪' ,‬לבל יוסיף להכות‬ ‫הדין‪ ,‬באופן שגם אתה לא תחיה‪.‬‬ ‫את כל חי כאשר עשה'‪.‬‬ ‫ובזה נתיישב קושיא א‪ :‬מתחלה אמר‬ ‫אך זאת אעשה לך‪ ,‬והוא כי (יז) ואני וכו'‬ ‫וזהו שלא אמר להחיות אתך‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫(פ"ו‪ :‬יט) מכל החי מכל בשר שנים מכל‬ ‫עם מדת‬ ‫שאתחבר‬ ‫לחיות זרע על פני כל הארץ‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫כו'‪ ,‬שמורה כי הטמא והטהור שנים מכל‬ ‫רחמים‪ ,‬ובזה‪( ,‬יח) והקמותי‬ ‫קושיא ה‪( :‬פס' ג) גם מעוף השמים וכו'‬ ‫יבאו לו‪ ,‬ואחרי כן הוא אומר (פ"ז‪ :‬ב)‬ ‫את בריתי אתך וכו'‪.‬‬ ‫לחיות זרע על פני כל הארץ‪ ,‬כי הנה‬ ‫מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה‬ ‫שבעה‪ ,‬ומאשר לא טהורה שנים!)‬ ‫וגם זאת תעשה‪ ,‬שתרחם על הבעלי‬ ‫בבהמה באומרו (ב) שבעה שבעה‪ ,‬לא‬ ‫עליך‪ ,‬כי‬ ‫חיים‪ ,‬וירחמו‬ ‫אמר לחיות זרע‪ ,‬והוא כי לחיות זרע שנים‬ ‫ואומרת התורה‪ ,‬הנה מהשני דברים‪:‬‬ ‫תביא וכו'‪.‬‬ ‫(יט) מכל החי‬ ‫יספיקו‪ ,‬אך היו שבעה על הקרבנות‪ ,‬ואם‬ ‫א‪ .‬להביא בעלי חיים‪.‬‬ ‫כן אחר שגם מהעופות הקריב‪ ,‬למה אמר‬ ‫ב‪ .‬להביא מכל מאכל‪:‬‬ ‫אינו‪ ,‬רק (יט)‬ ‫אך זה‪,‬‬ ‫בהם לחיות זרע? ואם אומרו‪ ,‬לחיות זרע‪,‬‬ ‫להחיות אתך‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה הוא יתברך‬ ‫על האחד אמר‪( ,‬פ"ו‪ :‬כ"ב) ויעש נח ככל‬ ‫כרוב רחמיו‪ ,‬מטרם תבא הרעה‪ ,‬יחשוב‬ ‫חוזר אל הבהמה והעוף‪ ,‬תכפל הקושיא‪,‬‬ ‫בכף הדמיון‪ ,‬כי שינה בו‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫כי לא על כן היו שבעה!‬ ‫מחשבות לבלתי ידחו עוד פעם שנית‪,‬‬ ‫קושיא ג) (פס' כב) ככל בכ"ף הדמיון!)‬ ‫והוא‪ ,‬כי הנה‪ ,‬כאשר על היות הדורות‬ ‫וקושיא ב‪ :‬אחר אומרו‪( ,‬פ"ו‪ :‬כ"ב)‬ ‫ויעש נח ככל אשר צוה אותו א‪-‬להים כן‬ ‫אך השנית‪ ,‬שהוא מהמאכל‪ ,‬כן עשה‬ ‫נתחייבו‬ ‫ההם מכעיסין ובאין‪,‬‬ ‫עשה‪ ,‬שמורה שעשה ענין הבאת הבעלי‬ ‫בלי שנוי‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ד) כפל‬ ‫להביא עליהם את מי המבול‪ ,‬וגם‪ ,‬אחרי‬ ‫חיים‪ ,‬חוזר הוא יתברך לצוותו על הבאתן‬ ‫אומרו‪( ,‬פס' כב) כן עשה!)‬ ‫שוב העולם לאיתנו‪ ,‬הלא יתעתדו‪ ,‬אם‬ ‫כאומרו (פ"ז‪ :‬ב) מכל הבהמה וכו'!)‬ ‫ואמר מלת כל‪ ,‬על שנכלל בו גם מעשה‬ ‫עוד יוסיפו סרה‪ ,‬להוסיף עוד לקלל את‬ ‫התיבה‪:‬‬ ‫האדמה‪ ,‬ואין תקנה‪ ,‬רק לישבע‪' :‬אל‬ ‫היות נזכר‬ ‫ובזה יתכן‬ ‫עולם‪ ,‬מלהביא מי נח עוד על הארץ'‪.‬‬ ‫בכתוב רמז הקרבנות‪ ,‬כיון שהוא מוסכם‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬ומה היה השינוי? ולמה‬ ‫כי לכך כוון הוא יתברך‪,‬‬ ‫שינה?‬ ‫והנה‪ ,‬לא היה מקום למצא חן לזה‪ ,‬רק‬ ‫בהרבות בטהורים‪ ,‬כנודע‪.‬‬ ‫על ידי קרבן ריח ניחוח‪ ,‬כאשר היה‪ ,‬כי‬ ‫לזה אמר (פ"ז‪ :‬א) כי‪ ,‬ויאמר ה'‪ ,‬הוא‬ ‫וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' וכו' לא‬ ‫ואמר תקח‪ ,‬לומר‪ ,‬כי אשר הם לקיום‬ ‫מדת רחמים‪ ,‬לנח‪:‬‬ ‫אוסיף לקלל עוד וכו'‪.‬‬ ‫המין‪ ,‬שהם עד שנים‪ ,‬יבאו מאליהן‪ ,‬אך‪,‬‬ ‫אשר אני מוסיף להקריב מהם למצא חן‪,‬‬ ‫'הנה‪ ,‬להצילך בלי צער תיבה אי אפשר‬ ‫והנה להקריב קרבן‪ ,‬היה צריך יהיו מן‬ ‫תטרח ותקח בעצמך‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫לך‪ ,‬כי צריך אתה לכך‪ ,‬לכן בא אתה כו'‬ ‫הבהמה הטהורה‪ ,‬ועוף הטהור‪ ,‬יותר משנים‬ ‫קושיא י"ז‪ :‬בכל מקום שאומר שנים‬ ‫אל התיבה‪,‬‬ ‫שנים‪ ,‬להקריב‪ ,‬ולהשאיר לחיות זרע‪.‬‬ ‫שנים‪ ,‬אומר יבאו‪ ,‬ובאומרו שבעה‬ ‫והטעם‪ ,‬כי אותך ראיתי צדיק‪ ,‬הוא‬ ‫והנה‪ ,‬אין ערך לגודל רחמיו יתברך‪,‬‬ ‫אומר תקח!)‬ ‫בלבד לפני‪ ,‬המדת רחמים‪,‬‬ ‫לאמר מעתה‪ ,‬מעת הרוגז‪( ,‬פ"ו‪ :‬ב) תקח‬ ‫והנה רצה הוא יתברך לנסותו לזכותו‪,‬‬ ‫למרק עצמך‪,‬‬ ‫וצריך‬ ‫לך שבעה שבעה‪ ,‬להקריב ריח ניחוח‬ ‫באמור לו‪( ,‬פס' ד) בא אתה וכל ביתך‬ ‫וזה בדור הזה‪ ,‬כי אין צדקתך רק לערך‬ ‫לפני‪ ,‬לפייסני‪ ,‬לבלתי הביא עוד מבול‪.‬‬ ‫'מעתה' אל התיבה‪ ,‬על כי לימים עוד‬ ‫הדור הזה‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬אין מקום לזה‪ ,‬רק על פי מדת‬ ‫שבעה אנכי ממטיר וכו'‪ ,‬כי‬ ‫אך‪ ,‬מה שעוד ארחם‬ ‫רחמים‪ ,‬אך‪ ,‬לא על פי מדת הדין‪.‬‬ ‫יהיה‪,‬‬ ‫יאמין‪ ,‬כי כן‬ ‫הוא‪ ,‬כי גם שעל פי הדין לא היה ראוי‬ ‫ויכנס קודם מלאת הימים שבעה‪ ,‬טרם‬ ‫על כן‪ ,‬כדבר בחינת מדת הדין עם נח‪,‬‬ ‫להקדים ארוכה‪ ,‬לבלתי הביא עוד מבול‪,‬‬ ‫באומרו‪( ,‬יג) ויאמר א‪-‬להים אל נח וכו'‪,‬‬ ‫יראה גשם על הארץ‪.‬‬ ‫הלא זאת אצוך‪( ,‬ב) מכל הבהמה הטהורה‬ ‫אמר לו‪( ,‬יד) עשה לך תיבת וכו'‪ ,‬ואצרף‬ ‫שלא יהיה ‪ -‬מקטני אמנה‪ ,‬כאשר היה ‪-‬‬ ‫תקח לך שבעה שבעה וכו' (ג) מעוף וכו'‬ ‫וכו'‪( ,‬פס' יט)‬ ‫מדת רחמים (פס' יז)‬ ‫שלא בא עד שהיו מים עד ברכיו‪( .‬ובזה‬ ‫שבעה וכו'‪.‬‬ ‫ומכל החי וכו'‪.‬‬ ‫נתיישב קושיא ו‪( :‬פס' ד) כי לימים עוד‬ ‫ולמה אני עושה כך?‬ ‫שבעה וכו'‪ ,‬כי הלא פסוק זה היה ראוי‬ ‫אך‪ ,‬שנים‪( ,‬יט) שנים מכל‪ ,‬גם‬ ‫ליאמר תחלה‪' ,‬ויאמר ה' לנח הנה‬ ‫כי‪ ,‬לא בלבד אני מכוין‪ ,‬באשר הוא שם‪,‬‬ ‫מהטהורים‪ ,‬כי איני חושש‪ ,‬רק להחיות‬ ‫לימים עוד שבעה אני ממטיר‪ ,‬לכן‪ ,‬תבא‬ ‫לקיום המין‪ ,‬להחיות אתך‪,‬‬ ‫אתך‪ ,‬ועל זה‪ ,‬שנים לקיים המין‪ ,‬די‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫נח אל התיבה"‪ ,‬וזה היה בלא כ"ף הדמיון‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬מפני מי המבול‪ ,‬כי אז‪ ,‬גם הבעלי‬ ‫אז אל התיבה'‪ ,‬ולא בא אל התיבה‪.‬‬ ‫כי‪-‬אם‪" ,‬כאשר צוה א‪-‬להים את נח"‪ ,‬חיים‪ ,‬בורחים מההיזק‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫שנראה (בא) עתה‪ ,‬על מה שלימים עוד‬ ‫שאחר שלקח עמו חמשה חמשה קושיא י"ג‪ :‬חזר ואמר‪( ,‬י‪ ,‬יא) ויהי‬ ‫שבעה ‪ -‬אנכי ממטיר כו'?)‬ ‫מהטהורים‪ ,‬באו אליו מאליהן שנים שנים לשבעת הימים וכו' בשנת שש מאות‬ ‫ועל פי דרכו רמז‪ ,‬כי להיותו ממחה קצת‬ ‫מכל סוג‪( :‬ובזה נתיישב קושיא י"א‪ :‬וכו' והרי נאמר למעלה (ו)!‬ ‫מהארץ עד מקום שיתד המחרישה היתה‬ ‫וקושיא י"ד‪ :‬מה היה שבפעם הראשונה‬ ‫(פס' ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה‬ ‫מגעת‪ ,‬לכן‪ ,‬על שבראם בשבעה ימים‪ ,‬על‬ ‫(ו) לא נאמר ויהי לשבעת הימים וכו'?)‬ ‫אשר איננה טהורה וכו' שנים שנים באו‬ ‫כן לימים עוד שבעה‪ .‬לחוס על עולמו‪ ,‬אולי‬ ‫כו'‪ ,‬כי הלא זה סותר כל האמור (ב)‬ ‫ישובו בתשובה‪ ,‬על דרך רבותינו ז"ל‬ ‫"והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר‬ ‫למעלה (שבעה שבעה)‪ ,‬שמורה (פה) שגם‬ ‫צוה אתו א‪-‬להים ויסגר יי בעדו" (ט)‪ :‬הורה‬ ‫שאמרו‪ ,‬שהתאבל על עולמו שבעה ימים‪.‬‬ ‫הטהורים היו שנים שנים‪ ,‬והנה (פסוק)‬ ‫מה שכתבנו‪ ,‬כי חמשה חמשה מן הטהורים‬ ‫הקודם (שבעה) הוא מוכרח! שאם לא כן‬ ‫ועל היותו ממחה האדם‪ ,‬שנוצר‬ ‫לקח בידו‪ ,‬ושנים שנים באו מאליהן‪,‬‬ ‫(שהיה שבעה‪ ,‬א"כ) ממה הקריב נח?)‬ ‫בארבעים יום‪ ,‬על כן‪ ,‬אנכי ממטיר‬ ‫וזהו אומרו‪" ,‬והבאים" מכלל שהיו‬ ‫ארבעים יום וכו' כדי ומחיתי וכו'‪( :‬ובזה‬ ‫(פס' ז) והנה ספרה תורה‪ ,‬כי לא עמד‬ ‫נתיישב קושיא ז‪ :‬א‪ :‬נשים לב‪ ,‬אל‬ ‫אחרים מובאים‪:‬‬ ‫בנסיון‪ ,‬להאמין ולבא אל התיבה טרם‬ ‫(פס' ד) מספר השבעה‪ ,‬והארבעים יום!‬ ‫וענין הכתוב‪ ,‬כי הא‪-‬להים צוה לו שהוא‬ ‫מלאת השבעה ימים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אדרבא‪ ,‬מה‬ ‫וקושיא ז‪ :‬ב‪( :‬פס' ד) ומחיתי וכו'‪ ,‬כי הלא‬ ‫יביא השנים שנים אל התיבה‪ ,‬אחר‬ ‫שויבא נח וכו'‪ ,‬היה "מפני מי המבול"‪,‬‬ ‫כבר נאמר למעלה‪( ,‬פ"ו‪:‬יג) והנני משחיתם‬ ‫שיבאו לו‪,‬‬ ‫והוא מאמרם ז"ל‪' ,‬אף נח מקטני אמנה‬ ‫כו' ואני הנני מביא את המבול כו'!)‬ ‫היה‪ ,‬שלא נכנס עד שבאו המים עד‬ ‫והכתוב הקודם לזה מעיד‪ ,‬שלא באו אל‬ ‫ברכיו‪ ,‬שנאמר‪ ,‬מפני מי המבול‪ .‬והוא‬ ‫(פס' ה) ואמר "ויעש נח ככל אשר צוהו‬ ‫ונח הביאם אל התיבה‪,‬‬ ‫נח‬ ‫צודק לפי דרכנו‪.‬‬ ‫ה'" בכ"ף הדמיון‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אמר‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬שבאו אל נח‪ ,‬וגם‬ ‫והקדים ואמר‪( ,‬ו) "ונח בן שש מאות‬ ‫'הנה להבחין‪ ,‬אשר לא נזקקו לשאינן‬ ‫אל התיבה‪ ,‬באומרו‪ ,‬ויבאו אל נח אל התיבה‬ ‫שנה"‪ ,‬כדי להכפיל אשמתו‪ ,‬שלא עמד‬ ‫מינן‪ ,‬אמר לי א‪-‬להים‪' ,‬כי שנים שנים יבאו‬ ‫כו'‪ ,‬והלא יראה כאשם שעבר על צוויו!‬ ‫בנסיון‪ ,‬עם היותו בן שש מאות שנה‪,‬‬ ‫לי מאליהן'‪ ,‬אך‪ ,‬לא שבעה מהטהורים‪.‬‬ ‫שעם כל זה‪ ,‬לא בא‪ ,‬אלא מפני מי המבול‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬ה' בעל הרחמים אמר‪' ,‬שאקח‬ ‫כי באו‬ ‫והיה אפשר לתרץ‬ ‫בעצמי מן הטהורים שבעה'‪.‬‬ ‫ושלא‬ ‫כמדובר‪( .‬ובזה נתיישב קושיא י‪( :‬פס' ו)‬ ‫להטריחו‪ ,‬מיד עשה יתברך שיבאו‬ ‫ונח בן שש מאות שנה כו' למה הודיענו‬ ‫אם אקח בידי שבעה מהטהורים‪,‬‬ ‫מאליהן אל התיבה‪ ,‬ועל כן לא יאשם‪,‬‬ ‫מספר ימיו בבא המבול?)‬ ‫ושנים מהטמאים‪ ,‬איך אבחין באותן‬ ‫שלא נזקקו‪ ,‬ואם אמתין עד שיבאו‬ ‫לזה אמר‪" ,‬והבאים זכר ונקבה באו‬ ‫ושמא תאמר‪ :‬מה שלא נכנס בתיבה‬ ‫מאליהן‪ ,‬לא יבאו יותר משנים מכל סוג?'‬ ‫כאשר צוה אותו א‪-‬להים"‪ ,‬שבאו 'כמו‬ ‫מיד‪ ,‬הוא‪ ,‬כי ה' אמר אליו שנים שנים‬ ‫שצוה לו'‪ ,‬שהוא‪ ,‬שבאו אליו ‪ -‬שיביאם‬ ‫יבאו אליך‪ ,‬ולא באו‪ ,‬על כן נתעכב?‬ ‫על כן מה עשה‪ ,‬לקח בידו חמשה‬ ‫אל התיבה כמצותו ‪ -‬אלא שלא הביאם‪,‬‬ ‫חמשה מן הטהורים‪ ,‬והניח שנים מכל מין‬ ‫לזה אמר‪ ,‬הנה זה לא היה‪ ,‬כי הלא‪( ,‬ח)‬ ‫שיבאו מאליהן‪ ,‬כאשר צוה אותו א‪-‬להים‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬באו הם אל התיבה‪.‬‬ ‫"מן הבהמה" וכו' (ט) "שנים שנים זכר‬ ‫נמצא‪ ,‬עושה ככל אשר צוהו ה'‪ ,‬בכ"ף‬ ‫ואל תתמה איך לא נענש על כך‪ ,‬כי הוא‪,‬‬ ‫ונקבה באו" מאז‪" ,‬כאשר צוה ה' את נח"‬ ‫הדמיון‪ ,‬ולא בשלמות‪ ,‬שלא לקח שבעה‪,‬‬ ‫ממדת‬ ‫כי "ויסגור ה' בעדו"‪,‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא י"ב‪( :‬פס' ט)‬ ‫אלא חמשה‪,‬‬ ‫הדין‪ ,‬פן יפגע בו על עברו מצותו‪( :‬ובזה‬ ‫כאשר צוה וכו' הוא מיותר!)‬ ‫נתיישב קושיא ט"ו‪( :‬פס' טו) ויבאו אל‬ ‫והיה מיד‪ ,‬כי הלא‪( ,‬י) "ויהי לשבעת‬ ‫וזהו‪" ,‬ויעש נח ככל אשר צוהו ה'"‪ ,‬ועל‬ ‫נח אל התיבה שנים שנים כו' למה‬ ‫הימים"‪ ,‬אחר ששנים שנים באו אליו‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬בין מהטהורים בין מהטמאים‪ ,‬באו‬ ‫נאמר פעם שנית?‬ ‫"ומי המבול" וכו'‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬לא חש מאז‬ ‫אחר כך שנים שנים‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫וקושיא ט"ז‪ :‬ועוד‪ ,‬ששילש ואמר‪( ,‬פס'‬ ‫לבא אל התיבה‪ ,‬עד עצם היום הזה‪ ,‬שמי‬ ‫קושיא ח‪( :‬פס' ה) ויעש נח ככל כו'‪ ,‬כי‬ ‫טז) והבאים זכר ונקבה (היינו שנים‬ ‫המבול היו על הארץ‪.‬‬ ‫הלא פסוק זה נאמר למעלה (פ"ו‪ :‬כב)?‬ ‫שנים) באו כו'‪ ,‬ושלשתן הפך הקודם‪ ,‬כי‬ ‫וזהו‪( ,‬יג) "בעצם" וכו' "בא נח" וכו' (יד)‬ ‫וקושיא ט‪ :‬וגם פה (פ"ז‪ :‬ה)‪ ,‬למה‬ ‫שם נאמר מהטהורים שבעה‪ ,‬ואחרי כן‬ ‫"המה וכל החיה" וכו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי בבחינה‬ ‫נאמר (ככל) בכ"ף הדמיון?)‬ ‫הוא אומר (ג"פ) שנים שנים וכו'!‬ ‫זו היו לאחדים‪" ,‬המה וכל החיה" וכו'‪ ,‬כי‬ ‫וזהו‪" ,‬מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה‬ ‫וקושיא י"ח‪ :‬ועוד‪ ,‬למה חוזר ואומר‪,‬‬ ‫לא נשתמש‬ ‫אשר איננה טהורה וכו' שנים שנים באו אל‬ ‫(טז) כאשר צוה אותו כו'?)‬ ‫מהשכלתו באמונה‪ ,‬לבא טרם בא הגשם‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ושמא תאמרי‪ ,‬הלא אין רנה רק מחמת‬ ‫שמחה‪ ,‬ואני‪ ,‬הן אמת שתאמר‪ ,‬שבין כך‬ ‫עקרה ולא ילדתי כל העשר שנים‪ ,‬כי אולי‬ ‫היו לי בנים פי שנים מאשר היו עתה‪,‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫ובין כך לא חסרתי בנים‪ ,‬אך אין זה טעם‬ ‫והיה באלו ובהם כדי למות ולחיות‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫מספיק‪ ,‬ואינו שוה בנזק העדר רבוי בנים‪,‬‬ ‫ולשבות ולהשאר‪ .‬לימים נפקדו בניה‬ ‫ונחמה בצד מה‪ ,‬אפשר תהיה‪ ,‬אך לא‬ ‫ובאו לה בהשקט ובשלוה ברב כל‪,‬‬ ‫הפטרת פ' נח‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שמחה שתמשך ממנה רנה‪.‬‬ ‫ויאמרו לה‪ :‬רנני נא על שלא ילדת בימי‬ ‫(פי' הפסוקים משולב מס' 'שימה בפיהם)‬ ‫לזה אמר‪ ,‬פצחי רנה וצהלי ראוי לך‬ ‫עקרותיך‪ ,‬כי הלא הרווחת שחבלי יולדה‬ ‫תפתחי ברנה מחמת שמחה‪ ,‬ולא שמחה‬ ‫לא באו עליך בימים ההם‪ ,‬כי דאגתך על‬ ‫לבדה רק גם צהלה‪ ,‬והטעם כי הלא ע"י‬ ‫העדרם איננה‪ ,‬כי הלא נקבצו באו לך‬ ‫שלא ילדה‪ ,‬לא חלה‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אלו ילדה‬ ‫שלמים וכן רבים‪.‬‬ ‫בימים ההם היו באים בזוהמת נחש רב‪,‬‬ ‫כמשל הזה קרה לירושלים‪ ,‬שמראשה‬ ‫והיית חולה עליהם (ובזה נתיישב קושיא ו‪:‬‬ ‫העליון הוא ירושלים של מעלה‪ ,‬מוצא‬ ‫הל"ל ראשונה לא חלה ואח"כ לא ילדה!)‬ ‫נפשות ישראל‪ ,‬כי הלא בהיות כל שורשי‬ ‫שלא היה נשאר מהם שורש וענף (ובזה‬ ‫האומות נולדים ומתרבים עד בלי די‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נתיישב קושיא ה‪ :‬פצחי רנה כו' בכלל‬ ‫הקני וקניזי פתרוסים וכסלוחים וכאלה‬ ‫אומרו רני עקרה לא ילדה הוא!)‪,‬‬ ‫אין מספר לגדודם ומלכיהם‪ ,‬לפני מלך‪,‬‬ ‫הנביא מנחם כנסת ישראל‪ ,‬שטוב לה‬ ‫מלך לבני ישראל‪ ,‬נתייחסה מקור נפשות‬ ‫ששהתה הרבה עד שהולידה את בני‬ ‫כי לא נשארו רק מאשר באו בענין‬ ‫ישראל‪ ,‬כי עי"ז ניצלה מצרות שהיה‬ ‫התכת הזוהמא‪ ,‬ככתוב אצלנו במקומו‬ ‫ישראל‪ ,‬לעקרה (ובזה נתיישב קושיא‬ ‫א‪ :‬לא ילדה‪ :‬הלא מקרא מלא הנביא‬ ‫יכול להיות לבניה‪ ,‬באם היתה‬ ‫שהוא מאברהם והלאה‪ ,‬וע"י היות‬ ‫מולידם קודם‬ ‫אברהם בן מאה ושרה בת תשעים‪,‬‬ ‫דבר‪ ,‬כי חלה גם ילדה ציון את בניה!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כמבואר אצלנו יפה במקומו שהיה להתיך‬ ‫וקושיא ב‪ :‬וגם נראה בחוש שילדה!‬ ‫וקושיא ד‪ :‬אם היא עקרה‪ ,‬ידוע שלא‬ ‫רני עקרה לא ילדה כו'‪( :‬א) ראוי להעיר‬ ‫הזוהמא‪ ,‬והראיה‪ ,‬מזמן שוממותיך‪.‬‬ ‫כי הלא מקרא מלא הנביא דבר‪ ,‬כי חלה‬ ‫ילדה! ואם הוא שמה‪ ,‬שקוראה עקרה‪,‬‬ ‫כי הלא רבים בני שוממה שנולדו לך‬ ‫הוא בבחינת מה שלא ילדה (כמו‬ ‫גם ילדה ציון את בניה!‬ ‫משנשממת‪ ,‬יותר מבני בעולה היא‬ ‫שמקשים רז"ל ומתרצים "לא ילדה בנים‬ ‫(ב) וגם נראה בחוש שילדה!‬ ‫עמלק‪ ,‬שנשארה (עיר) צור חייבת‬ ‫לגיהנם "‪ .‬בברכות י‪ ,).‬למה אמר לשון‬ ‫במלכותה‪.‬‬ ‫דחוק‪ ,‬ונזקק לתקנו?)‬‫(ג) ועוד שהל"ל כי רבים בני עקרה מבני‬ ‫יולדה‪ ,‬ולא בני שוממה מבני בעולה!‬ ‫והוא‪ ,‬כי אז ִי ָספו כלם‪ .‬ואין זה אלא‪,‬‬ ‫עד החילו מאברהם‪ ,‬ואחרי כן לאט עד‬ ‫להיותם מצד הזוהמא‪ ,‬ועל כן יכלו עמה‪,‬‬ ‫(ד) ועוד‪ ,‬שאם היא עקרה‪ ,‬ידוע שלא בא יצחק למאת שנה של אביו ותשעים‬ ‫מה שאין כן‪ ,‬את‪.‬‬ ‫ילדה! ואם הוא שמה‪ ,‬שקוראה עקרה‪ ,‬של אמו וההיקש ביצחק‪ ,‬ואח"כ שנתברך‬ ‫ואם כן מזה תוציא‪ ,‬כי מה שהיה‪ ,‬טוב לך‬ ‫הוא בבחינת מה שלא ילדה (כמו מקור ישראל וירבו מאד גרם העון‪ ,‬ומהם‬ ‫במה שהיית עקרה‪ ,‬בזמן שהיתה הזוהמא‬ ‫שמקשים רז"ל ומתרצים "לא ילדה הרגו ומהם גלו ותשאר ירושלים בדד‪,‬‬ ‫בנים לגיהנם"‪ .‬בברכות י‪ ,).‬למה אמר‬ ‫פרוצה בעולם בדורות הקרובים לחטאו‬ ‫על כן היתה יכולה להתלונן ולומר‪ :‬אוי‬ ‫לשון דחוק‪ ,‬ונזקק לתקנו?‬ ‫של אדם‪ ,‬כי אלו היו בניך יוצאים מאז‪ ,‬היו‬ ‫לי על העקרות הקודם‪ ,‬אולי אם הייתי‬ ‫אובדים‪ ,‬ומעט היו הנשארים לך עתה‪,‬‬ ‫(ה) ועוד‪ ,‬שאומרו פצחי רנה כו' בכלל רבת בנים בתכלית‪ ,‬גם שרבו ללכת‬ ‫בגלות הלא ישאירו עוללות ויהיו עמי‪,‬‬ ‫אומרו רני עקרה לא ילדה הוא!‬ ‫וזהו כי רבים בני שוממה מבני בעולה‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ג‪ :‬הל"ל כי רבים‬ ‫(ו) ועוד‪ ,‬כי הל"ל ראשונה לא חלה ולא אשבה משוממת בשממת הגלות!‬ ‫בני עקרה מבני יולדה‪ ,‬ולא בני שוממה‬ ‫על כן אומר לה הוא ית'‪ :‬רני עקרה על‬ ‫ואח"כ לא ילדה!‬ ‫מבני בעולה!)‬ ‫עקרותך הקודם‪.‬‬ ‫(ז) ועוד שהל"ל לא ילדת לא חלת!‬ ‫ומפני שכל זה הוא קודם החרבן‪ ,‬והיא‬ ‫אך יאמר‪ :‬כמשל אשה שהיתה עקרה וזה אומרו שלא לנוכח‪ ,‬להורות על מה‬ ‫בשורה על סוף הגלות האחרון‪ ,‬על כן‬ ‫כעשר שנים או יותר‪ ,‬ואחרי כן ילדה בנים שאינו בעין כעת‪ ,‬שהוא על זמן הקודם‬ ‫אמר‪ ,‬הלא אמרו ה' ואין בו ספק! וזהו‬ ‫רבים ומהם מתו ומהם נשבו‪ ,‬ותשאר (ובזה נתיישב קושיא ז‪ :‬הל"ל לא ילדת‬ ‫אמר ה'!‬ ‫האשה בדד מילדיה ומאישה‪ ,‬על כן לא חלת!)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אמרה במר נפשה‪ :‬אויה לי כי הייתי‬ ‫‪7‬‬ ‫מצרים‪ ,‬אזי) אם יצאו ממקום שירחיב‬ ‫וביהמ"ק (של מעלה) ש(הוא שם)‬ ‫אהלו‪ ,‬יצאו מתחת הקדושה העליונה‪,‬‬ ‫ב(מקום הנקרא) זבול‪ ,‬הוא כנגד בית‬ ‫על כן‪ ,‬על אנשים כאלה שיש להם‬ ‫עולמים (בירושלים)‪,‬‬ ‫כרצועות המתפשטות מיריעת‬ ‫ולהיות כי מציאותם במקום הקדושה‬ ‫המשכנות עד סוף העולם‪ ,‬אמר‪ ,‬תאריכי‬ ‫למעלה‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫מיתריך (של הנחלה) עד הסוף (בלי‬ ‫'אל תמנעי ירושלם של מטה מהתרחב‬ ‫מצרים)‪ ,‬ויקראו מיתרים להיותם‬ ‫לקבל אוכלוסיך‪ ,‬כי הלא גם יריעות‬ ‫כרצועות דקות‪ ,‬נמשכות מהאהל ובין‬ ‫משכנותיך העליונים יטו (וירחיבו‬ ‫יתד ליתד פנוי‪ ,‬ולהיות גם כן עזר‬ ‫ויאריכו)‪ ,‬לכן‪ ,‬גם את‪ ,‬אל תחשכי‬ ‫להמשיך הנטיה‪:‬‬ ‫(ותמנעי מלהתרחב‪ ,‬על אשר) פן תצא‬ ‫ושמא תאמר‪' ,‬אולי לא יזכו כל כך‬ ‫חוץ לנגדיותן‪ ,‬כי (הרי‪ ,‬יריעות‬ ‫(שההרחבה וההארכה יתקיימו לנצח‪,‬‬ ‫משכנותיך העליונים) גם הם יטו שיהיה‬ ‫באופן) שהיתדים עצמם לא יקצרו אחרי‬ ‫האור החופף‪ ,‬כשיעור הרחב המקום‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כן'?‬ ‫למטה' (אשר את תרחיבי)‪,‬‬ ‫לעתיד יתרחב ירושלים לקבל כל בניה‪,‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ויתדותיך הם האנשים‬ ‫ולהיות כי מיתרי האהל‪ ,‬דרכם הוא‬ ‫ובכדי לקבל השפעתה ישר מירושלים של‬ ‫מקיימי מצות (כמו המקיימים עונג שבת‬ ‫להיות יוצאים מקצות האהל וחוצה‬ ‫מעלה שכנגדה‪ ,‬גם היא יתרחב לעומתה‪,‬‬ ‫בסעודה שלישית‪ ,‬שע"י זוכין) לנחול‬ ‫הרבה‪ ,‬ע"כ אמר האריכי מיתריך‪:‬‬ ‫וביתר שאת לאלו שיש להם זכויות‬ ‫נחלת יעקב (בלי מצרים)‪ ,‬חזקם ואמצם‬ ‫ולהבין בדבר‪ ,‬נזכירה מאמרם ז"ל והוא‬ ‫מיוחדות לזה כסעודת שלש סעודות‬ ‫מהשפע שלך למען יהיו כיתדות‪ ,‬שלא‬ ‫אומרם‪ ,‬שהמקיים עונג שבת בסעודה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ימוטו לשלא ירפו המיתרים‪.‬‬ ‫שלישית שנותנים לו נחלה בלא מיצרים‪,‬‬ ‫הרחיבי מקום אהלך כו'‪ .‬שבקרקע‬ ‫ומה שאמרתי האריכי מיתריך שהוא‬ ‫כי זה (הנחלה בלא מיצרים‪ ,‬הרי הוא)‬ ‫ירושלם שיש בה כח רוחניות מהנשפע‬ ‫חוץ לתחומה של ארץ ישראל הרבה‪,‬‬ ‫כל העולם‪ ,‬שהיא נחלת (כל בית) יעקב‪,‬‬ ‫בה להתרחב כמז"ל‪ ,‬שיאמר לה הוא ית'‪,‬‬ ‫הלא הוא‪ ,‬על כי ימין ושמאל תפרוצי‪,‬‬ ‫ואיך יתכן יהיה כל העולם לאלו‬ ‫'האריכי‪ ...‬הרחיבי' (ומוסיף המדרש)‬ ‫(המקיימים עונג שבת בסעודה שהוא לדרומה של ארץ ישראל‪ ,‬שהוא‬ ‫קבלי אוכלוסיך‪.‬‬ ‫מדבר עד סוף הדרום (הנקראת תימנה ‪-‬‬ ‫שלישית) ולא לזולתם?‬ ‫ושמא תאמרי‪' ,‬אם אתרחב‪ ,‬אצא‬ ‫ימין)‪,‬‬ ‫וגם‪ ,‬מה נפשך‪,‬‬ ‫מכנגד הקדושה המכוונת למעלה נגד‬ ‫אם יהיו עמים בעולם‪ ,‬גם זה (על ידי זה ושמאל שיש קצה הארץ הצפוני תהו‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬ויהיה העודף‪ ,‬נגד מה שהוא נגד‬ ‫נמצא‪ ,‬אשר) לא יהיה לו (לאיש עד שם תפרוצי‪,‬‬ ‫חוץ לארץ למעלה!'‬ ‫וכ"ש למזרח ומערב‪.‬‬ ‫הישראלי) כל העולם!‬ ‫ואינו דומה (חוץ לארץ של מעלה‪ ,‬אל‬ ‫ארץ ישראל של מעלה)‪ ,‬כי על כן‬ ‫ואם אינם (נמצאים עמים בעולם)‪ ,‬גם ושמא תאמרי‪' ,‬איך אתפשט ואאריך‬ ‫מלאכים שלווהו בארץ לא יצאו חוץ‬ ‫לכולם (כל בני העולם שיהיו אז‪ ,‬לפ"ז‪ ,‬מיתרי והלא בהתפשט רצועת הקדושה‬ ‫לארץ‪,‬‬ ‫רק בני ישראל‪ ,‬הלא נחלת כל בית מיריעות המשכנות עד סוף העולם‪ ,‬הלא‬ ‫יעבור דרך ערי גוים‪ ,‬והלא שם אפסק?'‬ ‫יעקב‪ ,‬להם) יהיה?‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ויריעות משכנותיך יטו‪,‬‬ ‫שהוא‪ ,‬כי למעלה יש שתי משכנות‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי למיוחדים יהיה התפשטות לזה אמר‪ ,‬וזרעך גוים יירש‪.‬‬ ‫כמפורש במדבר רבה‪,‬‬ ‫הרוחניות העליון שלעומת ירושלם וארץ ושמא תאמר‪' ,‬הלא לא יגרשו האומות‬ ‫כי יש ביהמ"ק של מעלה‪,‬‬ ‫מעריהם מחוצה לארץ‪ ,‬רק עד די ספקם‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מתפשט עד סוף העולם‪,‬‬ ‫והאחרים (שעדיין אינם מקיימים עונג והיותר ישאירו?'‬ ‫ויש משכן שלמעלה שהוא נקרא משכן‬ ‫הנער‪ ,‬שהיה הולך ומצל על משכן שעשו‬ ‫שבת בסעודה שלישית‪ ,‬הרי מכיון שאין לזה אמר‪ :‬זה וזה יצטרך‪ ,‬כי הלא וערים‬ ‫ישראל במדבר‪,‬‬ ‫להם עדיין נחלה המתרחבת בלי נשמות יושיבו‪ ,‬שלא יספיקו המיושבות‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪8‬‬ ‫אך‪ ,‬הנני מבטיחך כי‪ ,‬אין צריך לומר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הבטחה שלעתיד נזדכך באופן שלא נשוב שלא אסתלק למעלה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שאף אלקי‬ ‫לכסלה‪ ,‬באופן שהגאולה יהיה לעולם כל הארץ דרך כלל יקרא‪ ,‬אפי' בחוץ‬ ‫לארץ‪ ,‬כי קדושתי תתפשט בכל‪ ,‬ומה גם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עתה‪ ,‬שלא אסתלק מירושלים‪.‬‬ ‫~‬ ‫אל תראי כי לא תבושי כו'‪ .‬אחרי‬ ‫הפליגו ברבוי העם שימלאו את כל‬ ‫הארץ‪ ,‬אמר הלא תראי מעתה פן יקרה הריחוק בימי הגלות‪ ,‬היה רק נראה‬ ‫כאשר בתחלה שמלאו את הארץ לנו כך‪ ,‬אבל באמת מצד חסד השי"ת‪,‬‬ ‫לא נתרחקנו כלל‬ ‫בגילולים‪ ,‬ויהיה לירושלם לבושת כי‬ ‫~‬ ‫יבושו מאלים אשר יחמדו ישעי' א'‪,‬‬ ‫והנה כל זה הוא‪ ,‬בהנחה שהיית‬ ‫אילן אֵ לָה)‬ ‫(לעבוד תחתיהם עבודת כוכבים)‪ ,‬אלמנה‪ ,‬כאומרי וחרפת אלמנותיך לא‬ ‫כאשר בושו בימי עלומיך‪ ,‬ומזה ימשך תזכרי עוד‪ ,‬וכל שכן‪ ,‬כי לא היית מעולם‬ ‫שתחפרו מאלמנות סילוק שכינה‪ ,‬כאשר אלמנה‪ ,‬כי‪-‬אם כאשה שהלך בעלה לעיר‬ ‫חרפה שברה לבך זה פעמים‪ ,‬בשני אחרת‪ ,‬ועזבה עצובת רוח‪ ,‬אך‪ ,‬נשואה‬ ‫תקרא‪ ,‬כי ליום הכסה יבא ביתו‪.‬‬ ‫החרבנות שהיתה כאלמנה‪,‬‬ ‫הנני מבטיחך מזה ומזה כי אל תראי‪ ,‬כי וזהו כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך‬ ‫לא תבושי ממעשים רעים שיהיו בך כאשר ה'‪ ,‬כלומר אך לא גדר אלמנות חלילה‪.‬‬ ‫בימי נעוריך‪ ,‬ואל תכלמי מעתה כי לא * ושמא תאמרי‪ :‬כי הן אמת‪ ,‬שלא היית‬ ‫תחפירי לעיני הגוים על החרבן‪ ,‬כי הנה כ"כ אלמנה‪ ,‬כ"א נשואה‪ ,‬אך‪ ,‬היית מאוסה‬ ‫יהיו עמך תמיד צדיקים‪ ,‬כי בושת עלומיך מבעליך כי בך געלה נפשו‪ ,‬שהוא קשה‬ ‫מאלמנות!‬ ‫שהיית עובדת ע"א וכיוצא תשכחי‪,‬‬ ‫וגם לא תחפירי כי חרפת אלמנותיך הם הנה‪ ,‬גם זה אי אפשר‪ ,‬כי הנה‪ ,‬ואשת‬ ‫שתי אלמנותיך בשתי החרבנות‪ ,‬שהיית נעורים כי תמאס אמר אלקיך‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם‬ ‫אשת נעורים היית לי‪ ,‬לא יתכן (כי תמאס)‬ ‫כאלמנה זה פעמים לא תזכרי עוד‪.‬‬ ‫והטעם הוא על מה שאמרתי כי לא כי הלא אמר אלקיך‪ ,‬כי הלא אמר שהוא‬ ‫תבושי הוא‪ ,‬כי הנה בועליך עושיך‪ ,‬שהוא‪ ,‬אלקיך‪ ,‬כאומרו למעלה‪ :‬ואלקיך יריב עמו‪,‬‬ ‫כי הוא ית' המשפיע בך‪ ,‬כבועל את כלתו‪ ,‬וכן‪ :‬אומר לציון מלך אלקיך‪ .‬אלו היית‬ ‫הוא עושיך בריה חדשה‪ ,‬מסולקת זוהמת מאוסה אליו‪ ,‬לא היה מכנה אלקותו עליך‪.‬‬ ‫נחש המחטיאה‪ ,‬באופן שבניך לא ישובו ושיעור הכתוב‪ ,‬ואם אשת נעורים כי‬ ‫תמאס‪ ,‬את‪ ,‬אי אפשר‪ ,‬כי הלא אמר‬ ‫עוד לכסלה ולא תבושי‪,‬‬ ‫והראיה כי הנה ה' צבאות שהוא אדון על אלקיך‪ ,‬שאם היה שמאסך‪ ,‬לא היה אומר‬ ‫כל צבאות של מעלה‪ ,‬באופן שהיה יכול שהוא אלקיך‪:‬‬ ‫לגאלך ע"י מלאך אחד מצבאותיו‪ ,‬ולא ואשר אמרתי כאשה עזובה כו' קראך‬ ‫רצה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ :‬וגואלך קדוש ישראל בעצמו‪ .‬ה'‪ ,‬לא עזובה זמן רב‪ ,‬כי הלא‪ ,‬ברגע קטון‬ ‫אך אין זה‪ ,‬רק ל'מה שאתה קדוש דומה עזבתיך בלבד‪ ,‬והוא ברגע השליטו ית' את‬ ‫אליו ית'‪ ,‬כי ע"כ נקרא קדוש ישראל אז‪ ,‬האויבים בבית המקדש‪ ,‬כמאמר רז"ל‬ ‫על בחינת היותך מסולק זוהמא‪ ,‬שע"י כן במדרש איכה רבתי‪ ,‬שאמר הקדוש ברוך‬ ‫יגאלך‪ ,‬לקדש אותך‪ ,‬לעשותך בריה הוא‪ ,‬אם איני מסתלק‪ ,‬אין האויבים‬ ‫נכנסים כו'‪.‬‬ ‫חדשה‪ ,‬דומה אליו ית'‪.‬‬ ‫ומה שאמרתי‪ ,‬וחרפת אלמנותיך לא ואז באותו רגע התחזקו ויבאו‪ ,‬כד"א‪,‬‬ ‫תזכרי עוד‪ ,‬הלא הוא כי אלקי כל הארץ פתאום נטשו אוהלי רגע יריעותי‪ ,‬ומיד‬ ‫יקרא‪ ,‬כי האלמנות הוא‪ ,‬עזוב אותך חזרה שכינה עמהם‪ ,‬כי גלו לבבל‪ ,‬שכינה‬ ‫והסתלק למעלה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עמהם‪ .‬הרי כי לא היו‪ ,‬רק כאשה עזובה‪,‬‬ ‫כאו"א יזכה לטוב העתידה ע"י צדקה וחסד‬ ‫כל אחד ואחד מבני ישראל יזכה לעתיד‬ ‫וכמו רגע בלבד‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ללמוד תורה מפי השי"ת בעצמו‪,‬‬ ‫וגם אשר אמרתי‪ :‬לא היית מאוסה‪,‬‬ ‫וזה יביא לשלום הכללי‪ ,‬ולשלום בין‬ ‫הלא תראה כי כן‪ ,‬במה שברחמים גדולים‬ ‫בצדקה תכונני רחקי מעושק כו'‪ .‬אחרי‬ ‫אקבצך לבנות בית שני על ידי עזרא‬ ‫אומרו כל הטובה העתידה שנהיה‬ ‫הגוף והנשמה של כאו"א‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הסופר‪.‬‬ ‫שאננים מלאים כל טוב עושר וכבוד‪ ,‬ראה‬ ‫והנה לא יבצר מהיות לנו לב רגז‪ ,‬כי הלא‪,‬‬ ‫כל בניך למודי ה' כו'‪ .‬הלא אמרתי‬ ‫וכן בגלות מדי הנקרא הסתר פנים‪,‬‬ ‫'אוי מי יחיה מחבלי משיח‪ ,‬ולא יאכל בכל‬ ‫לשים כל גבולך לאבני חפץ‪ ,‬והלא זה יהיה‬ ‫כמז"ל מנין לאסתר מן התורה שנ' ואנכי‬ ‫הטובה הנזכרת'‪,‬‬ ‫תת חרב איש ברעהו‪ ,‬כי בזה ינצו אנשים‬ ‫הסתר אסתיר פני כו'‪ ,‬גם אז בשצף קצף‬ ‫היה מה שהסתרתי פני רגע ממך‪,‬‬ ‫על כן אמר‪' ,‬שמע בקולי איעצך‪ ,‬עשה‬ ‫תמיד על אבני החפץ‪ ,‬ומה גם לרז"ל כי‬ ‫זאת איפוא והנצל‪ ,‬והוא כי הנה בצדקה‬ ‫גדרי השדות של כל אחד יהיה באבני‬ ‫והוא מאמר רשב"י‪ ,‬הם לא עשו אלא‬ ‫חפץ‪ ,‬והלא יהיה ריב בין אנשים‪ ,‬לדעת‬ ‫לפנים‪ ,‬כך הקדוש ברוך הוא לא עשה‬ ‫תכונני‪ ,‬לבא אל תכונת כל הטובה האמורה‪,‬‬ ‫עמהם אלא לפנים‪ ,‬שהוא שצף קצף‪,‬‬ ‫כל איש חלקו‪ ,‬מאבני נזר‪ ,‬המתנוססות‬ ‫אך בזאת‪ ,‬שלא תהיה הצדקה מעושק‬ ‫על אדמתו‪ ,‬זה יאמר‪ ,‬זה חלקי‪ ,‬וזה יאמר‪,‬‬ ‫ואח"כ בחסד שבראתי בו את העולם‪,‬‬ ‫וגזל‪ ,‬וכיוצא בהם‪ ,‬כי היא תהיה לך‬ ‫עד כאן תחומי‪.‬‬ ‫רחמתיך‪ ,‬כי הלא בקש להשמיד את כל‬ ‫למחתה‪ ,‬כי היא מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫היהודים‪ ,‬ואם אין ישראל סבא אין עולם‪,‬‬ ‫אם‪ ,‬רחקי מעושק‪ ,‬ולא בלבד שלא תעשוק‪,‬‬ ‫אל תחושי על זה‪ ,‬כי הנה‪ ,‬וכל בניך למודי‬ ‫וזה אומרו כי מי נח זאת לי‪ ,‬לומר‪ ,‬דעו‪:‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬גם‪ ,‬רחקי ממנו‪ ,‬אפילו מהדומה לו‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬שילמדו מפיו תורה‪ ,‬ואז‪ ,‬ע"י שומעם‬ ‫כי קיימי אתכם‪ ,‬הוא לי‪ ,‬כימי נח‪ ,‬כאשר‬ ‫יחד כולם קול ה'‪ ,‬שהוא אחדות נמרץ‬ ‫נשבעתי מעבור מי נח עוד כו' שהוא לבל‬ ‫וזהו רחקי מעושק‪ ,‬באופן תהיה המצוה‬ ‫בקדושה רבה‪ ,‬אז‪ ,‬ורב שלום בניך‪ ,‬שיקנו‬ ‫זכה ותעמוד לך‪ ,‬כי בה (על ידה)‪ ,‬לא תיראי‪,‬‬ ‫יתבטל העולם‪ ,‬כן נשבעתי מקצוף עליך‬ ‫אחדות בנפשותם‪ ,‬ויהיו לאחדים בעצם‪,‬‬ ‫ומגער בך‪ ,‬בל יתבטל העולם‪ ,‬שהוא כענין‬ ‫ואין צ"ל יראת הגיע אליך הרעה‪ ,‬כי אם‪,‬‬ ‫והוא תכלית השלום‪ ,‬ולא יקנאו להשיג‬ ‫ובחסד עולם וכו'‪ ,‬שהוא בעבור חסד של‬ ‫אפי' היות לך מחתה מפחד אויבים‪ ,‬לא‬ ‫גבול אבני חפץ‪ ,‬כי ישליכו כל חמדות‬ ‫עולם שבו בראתיו‪ ,‬ואם אין את‪ ,‬אין עולם‪.‬‬ ‫יהיה לך‪ ,‬כי היא תחזיק לבך‪.‬‬ ‫העולם הזה אחרי גום‪ ,‬וידבקו במלכם‪...‬‬ ‫* ושמא תאמר‪ ,‬למה יחסתי הדבר אל‬ ‫וזהו‪ ,‬וממחתה‪ ,‬כי לא תקרב אליך‪ ,‬כי‬ ‫ורב שלום בניך‪ ,‬על דרך שכתבנו ב'הנני‬ ‫החסד ולא אל זכות האבות שנדרת להם?‬ ‫הלא בדבר הזה אתה מקיים מצות‬ ‫נותן לו את בריתי שלום'‪ ,‬הוא שלום בין‬ ‫הלא הוא‪ ,‬כי זכות אבות אינו מתמיד‬ ‫ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬השקולה ככל‬ ‫הנפש והגוף‪ ,‬לבל ימותו עוד‪ ,‬ויהיה ע"י‬ ‫לעולם‪ ,‬ומה גם לרז"ל שאמרו שתמה‬ ‫התורה‪ ,‬ומביאה אותך אל קיום כל‬ ‫השגת היותנו למודי ה'‪ ,‬ולא יהיה כאשר‬ ‫זכות בימי ירמיה לדעת המאחרו יותר‪.‬‬ ‫מצותיה‪ ,‬כי מסתבכות הן ממנה‪.‬‬ ‫במתן תורה‪ ,‬שיצאה נשמתם בשומעם‬ ‫מפיו תורה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שעם היותם לימודיו‬ ‫וזהו כי ההרים הם האבות הנה ימושו‬ ‫ואל יקשה עליך‪' :‬איך מצוה זו תספיק‬ ‫שיתום זכותם‪ ,‬והגבעות הם אמהות‬ ‫להצילך‪ ,‬מחיל עמים המתקבצים עליך?'‬ ‫ה' יתברך‪ ,‬ירבה שלומם‪ ,‬שהוא החיים‬ ‫תמוטנה זכותם‪ ,‬אך חסדי מאתך לא ימוש‪,‬‬ ‫כי‪ ,‬הן גור יגור אפס מאותי? בתמיה‪,‬‬ ‫הנקראים שלום‪.‬‬ ‫בתורת‪ ,‬חסד‪ ,‬כלומר‪ ,‬ועל כן ייחסתי הדבר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אל חסדי שהוא חסד עולם‪ .‬וכן ברית‬ ‫האם‪ ,‬קבוץ מתקבץ בלתי השגחתי‪,‬‬ ‫שלומי שנשבעתי מקצוף עליך ומגער בך‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬ודאי שלא יהיה‪ .‬כלומר‪ ,‬ואם כן‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬שיהיה לי שלום עמך‪ ,‬לא תמוט‪.‬‬ ‫אחר שאני מבטיחך‪ ,‬יהיה לבך בטוח‪,‬‬ ‫לא שאני מקוה תגמול‪ ,‬ממך‪ ,‬כי‪-‬אם ל'מה‬ ‫שלא תירא‪ ,‬כי לא אניחם להתקבץ‪.‬‬ ‫שאני מרחמך‪ ,‬וזהו‪ :‬אמר מרחמך ה'‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪10‬‬ ‫לא היה פיתויו עושה רושם כלל‪ ,‬אך הוא‬ ‫אלה דברי הנביא בשם ה' אשר דבר פה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נופח באש פחם‪ ,‬כי כבר אתה באיבריך‬ ‫באומרו הן גור יגור כו' לומר‪ ,‬הנה מלחמת‬ ‫עיקר המלחמה היא כנגד האויב שבלב‪,‬‬ ‫הנמשלים לפחם‪ ,‬נתת אש‪ ,‬שהתחלת‬ ‫אויביך שיתקבצו עליך‪ ,‬אל תירא אם‬ ‫ועצות פרטיות נגד כמה מיני פיתויי היצר‪,‬‬ ‫כמעצמך לחטא פעמים שלש‪ ,‬ועל כן‬ ‫תעשה רצוני‪ ,‬כי הן גור יגור האם קבוץ יקובץ‬ ‫ולדעת שיצר הרע הוא לטובתינו‪,‬‬ ‫אחר כך בנפיחה קלה תעשה מדורה‬ ‫שיהיה אפס מאותי‪ ,‬ודאי שלא כן הוא‪ ,‬כי‬ ‫ואם תלחמו מלחמה זו‪ ,‬ה' ילחם לכם‪,‬‬ ‫גדולה‪ ,‬באופן כי האשם הוא עליך‪ ,‬שהיה‬ ‫אני איש מלחמה‪ ,‬וכל המלחמות מחיל עם‬ ‫מלחמת האומות‬ ‫הילך ועשיתו בעל הבית‪,‬‬ ‫ומדינה ממני המה‪ ,‬אך מה שאני מטיל עליך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואף גם זאת לא לכוונת עשות לך רעה‬ ‫הוא מלחמת עצמך מאשר מתגורר בקרבך‪,‬‬ ‫וזהו מי גר אתך שהוא היצר הרע גר ושוכב‬ ‫הן גור יגור אפס מאותי כו'‪ .‬הנה‬ ‫הוא‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אדרבא‪ ,‬היצר הרע הוא חרש‬ ‫בפסוקים אלו מלמדנו עיקר גדול‪ ,‬אשר‬ ‫להוציא כלי למעשהו‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי האדם‬ ‫בחיקך‪ ,‬ממנו תירא ותשמר כי עליך יפול‪,‬‬ ‫כלומר גם שיתחיל במעט כהילך הבא‬ ‫יקח לב האדם לעבוד את קונו‪ ,‬הלא הוא‬ ‫עשאו ה' לשישתלם בתורה ומצוות‪,‬‬ ‫כי הנה שתי מלחמות הן בעולם‪:‬‬ ‫ואלמלא היצר הרע‪ ,‬לא היה האדם נעשה‬ ‫בתחילה כעני‪ ,‬הנה סופו הוא כי עליך יפול‬ ‫כלי למעשהו‪ ,‬שהוא‪ ,‬למה שנעשה לכך‬ ‫כמשא כבד עליך‪ ,‬כי יתחיל מעט מעט קו‬ ‫אחד‪ ,‬מלחמת אנשים העורכים‬ ‫מאתו יתברך‪ ,‬שמה שנופח ומפתה הוא‪,‬‬ ‫לקו עד יעשה בעל הבית‪.‬‬ ‫מלחמה גוי בגוי ממלכה בממלכה‪ ,‬שנית‪,‬‬ ‫כדי להוציא כלי למעשהו‪ ,‬שהוא תיקון‬ ‫* ושמא תאמר‪ ,‬כי לא עליך אשמת‬ ‫מלחמת האדם בעצמו מיצר סמוך אשר‬ ‫כמשל השפחה שכתבנו‪.‬‬ ‫עונותיך כי‪-‬אם עלי‪ ,‬שנתתי בך יצר הרע‪,‬‬ ‫בקרבו‪,‬‬ ‫אך שתחשוב שעשיתי בתתי בך יצר‬ ‫והוא מאמר קין‪ ,‬באמור לו הוא יתברך‪,‬‬ ‫והנה ההפרש שבין זו לזו הלא המה‪ ,‬כי‬ ‫הרע לחבל ולקלקל אותך‪ ,‬זה לא עלה על‬ ‫'למה הרגת את אחיך'‪ ,‬אמר לו‪' ,‬אתה‬ ‫ניצחון מלחמת אנשים לא עליהם הוא כי‬ ‫לב חלילה‪,‬‬ ‫הרגתו שנתת בי יצר הרע'‪,‬‬ ‫אם לה'‪ ,‬כי ה' איש מלחמה‪ ,‬אך מלחמת‬ ‫אל תאמר אתה כן‪ ,‬כי אדרבא‪ ,‬הן אנכי‬ ‫יצרו של האדם על האדם הוא‪ ,‬כי הא‪-‬‬ ‫וזהו‪ ,‬ואנכי בראתי משחית לחבל?‬ ‫להים עשה למען הרבות שכרו לטוב לו‪,‬‬ ‫בתמיה‪ .‬כלומר‪ ,‬האם אנכי בורא ומתקן‬ ‫בראתי חרש לתקן‪ ,‬שהוא למען הרבות‬ ‫זכותך אם תעמוד נגדו ותכבשנו‪ ,‬והוא‬ ‫כמשל הובא בספר הזוהר‪ ,‬למלך שהיה לו‬ ‫העולם‪ ,‬בראתי משחית הוא היצר הרע‬ ‫בן יקיר‪ ,‬והיה חפץ להיטיב לו ושיהיה קונה‬ ‫לחבל ולקלקל אותך‪ ,‬לא יאמן כלל‬ ‫משל השפחה שכתבנו מספר הזוהר‪ ,‬כי‬ ‫לתקון בנו עשה המלך‪.‬‬ ‫טובתו בשכר מעשיו ולא יהנהו בחנם‪ ,‬ע"כ‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫מה עשה ציוה את בנו ויאמר לו‪ ,‬הישמר‬ ‫כי אתה בצדקה תכונני כו'‪ ,‬שהוא‬ ‫והיא גם היא תשובת יתברך אל קין‪ ,‬על‬ ‫לך פן תישא עיניך אל שפחה יפה אשר‬ ‫המלחמה שניצחונה מוטלת עליך‪ ,‬ואז‬ ‫אומרו שנתת בי יצר הרע‪ ,‬השיב לו‪' ,‬אתה‬ ‫ידעת שיש לי‪ ,‬כי ידעתי כי הומיה היא ולא‬ ‫ממלחמת בשר ודם לא תירא‪ ,‬וזהו כי לא‬ ‫עשיתו רע'‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי אני לטובתך‬ ‫תשקוט מלפתותך יום יום‪ ,‬לשכב אצלה‬ ‫תיראי וכו' כמדובר‪.‬‬ ‫כיונתי‪ ,‬והוא כמשל הנזכר‪.‬‬ ‫להיות עמה‪ ,‬ואתה אם לא תשמע ולא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫* ושמא תאמר‪ ,‬מה אעשה‪ ,‬כי הלא‬ ‫תאבה לשמוע אליה הטב אטיב עמך‪ ,‬אך‬ ‫מכביד עלי הרבה לעבור רצון קוני?‬ ‫אם תמשך אחריה מת אתה ולא תחיה‪.‬‬ ‫אין זו טענה כלל‪ ,‬כי והנה‪ ,‬בתחילה אינו‬ ‫ואל האשה אמר‪ ,‬הלא ציוויתיך פתי את‬ ‫מכביד‪ ,‬כי‪-‬אם אדרבא‪ ,‬כעני המחזר‬ ‫בני בכל מאמצי כח‪ ,‬אל תתני פוגת לו עד‬ ‫מתחיל במעט‪ ,‬אך אחר שאתה בתחילה‪,‬‬ ‫ידבק בך אם תוכלי לו‪ ,‬והן אמת‪ ,‬כי כל ישעו‬ ‫שהיית יכול לדחותו כקש נידף‪ ,‬ושמעת‬ ‫וכל חפץ המלך ההוא לא משנאתו את בנו‬ ‫לו פעמים שלש‪ ,‬אז מתחזק‪,‬‬ ‫הוא עושה‪ ,‬כי‪-‬אם אדרבא למען הרבות‬ ‫ולמה הדבר דומה? למי שנופח להבעיר‬ ‫טובו‪ ,‬אם יגבר עליה לבלתי שמוע אליה‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הפחם‪ ,‬כי‪ ,‬אם אין שם אש‪ ,‬אין נפיחתו‬ ‫כן הדבר הזה‪ ,‬כי הא‪-‬להים אבינו מלכנו‪,‬‬ ‫גודל כח התשובה ובפרט הודוי‬ ‫עושה כלום‪ ,‬אך‪ ,‬בהיות אש ופחם‪,‬‬ ‫הוא אשר אהבנו ולטובתנו ציוה לנו נזהר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והתחילה האש ותבער בפחם‪ ,‬אז הנופח‬ ‫מלשמוע אל יצר סמוך‪ ,‬המנגדנו לבלתי‬ ‫מגדיל המדורה‪.‬‬ ‫עשות את כל מצוותיו‪ ,‬ואל היצר הרע ציוה‬ ‫ובדבר הזה‪ ,‬כל כלי יוצר עליך לא יצלח‬ ‫יפתה אותנו‪ ,‬ולא משנאתנו אותנו חלילה‪,‬‬ ‫כך היצר הרע‪ ,‬הנופח באיבריך כו'‪ ,‬שהוא‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם אדרבא להרבות שכרנו עד בלי די‪,‬‬ ‫להחטיאך‪ ,‬אם לא היה מוצא אש בפחם‪,‬‬ ‫כאשר עליו נתגבר ונכבשנו לטוב לנו‪ ,‬והן‬ ‫‪11‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫* שמא תאמר‪ ,‬מה אעשה והעבירות‬ ‫ב' בחינות בענין עזר ה' להתגבר על היצר‬ ‫שעשיתי‪ ,‬נעשה מכל אחד שטן משחית‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ומקטרג עלי‪ ,‬כמאמרם ז"ל כל העובר‬ ‫א‪ :‬כל התחלות קשות‪ .‬והבא ליטהר‪,‬‬ ‫עבירה אחת קנה לו קטגור אחד‪ ,‬וגם כי‬ ‫אע"פ שקשה‪ ,‬מסעיין לו‪ ,‬שלא יקשה לו‬ ‫אשוב בתשובה‪ ,‬הלא לא יבצר מהיות‬ ‫להתגבר‪ ,‬כל כך‪ .‬ואעפ"כ‪ ,‬מקבל שכר‪,‬‬ ‫הקטגור ההוא מלמד קטגוריא?‬ ‫כאילו התיגע‪ ,‬בדרגת יגיעה שקיבל על‬ ‫עצמו להתיגע‪ ,‬כאילו לא קיבל סיוע‪.‬‬ ‫אל תירא מזה‪ ,‬כי כל כלי יוצר עליך שהוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫המשחית שנוצר מעונך‪ ,‬והוא עליך לא‬ ‫עצות ללמוד וללמד אפילו אם אין כסף‬ ‫וצדקתם מאתי שהוא‪ ,‬כי מה שאדם שב‬ ‫יצלח בקטגוריא שלו כאשר אמרו בספר‬ ‫לשלם למלמד‬ ‫לה'‪ ,‬אינו משלו כו'‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שבא ליטהר‪,‬‬ ‫הזוהר‪ ,‬כי המשחית שעשה דוד על ידי עוון‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ומסייעו אני‪ ,‬וזהו‪ ,‬וצדקתם מאתי‪ .‬ועם כל‬ ‫בת שבע‪ ,‬היה מקטרג לפניו יתברך‪,‬‬ ‫א‪ :‬ראוי להעיר‪ ,‬איך אשר אין לו כסף‬ ‫זה‪ ,‬אני מעלה עליהם‪ ,‬כאלו‬ ‫ובשובו ואמר 'חטאתי' אמר לו הנביא‪' ,‬גם‬ ‫הם הם לבדם העושים‪ .‬ישבור?‬ ‫ה' העביר חטאתך'‪ ,‬הוא הקטגור שעשית‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בחטא‪ ,‬העבירו מלפניו מלקטרג‪,‬‬ ‫ב‪ :‬ועוד‪ ,‬אומרו אשר אין לו‪ ,‬שלא לנוכח‪,‬‬ ‫ב‪ :‬כמה שהאדם מתיגע‪ ,‬אלמלא‬ ‫ולכו שברו לנוכח!‬ ‫וזהו‪ ,‬כל כלי יוצר עליך‪ ,‬שהוא לקטרג‪,‬‬ ‫הקב"ה עוזרו‪ ,‬אינו יכול להצליח‬ ‫לא יצלח בקטרוגו‪.‬‬ ‫ג‪ :‬ועוד‪ ,‬אומרו‪ ,‬ולכו שברו בלא כסף‪ ,‬כי‬ ‫להוציא רצונו מן הכח אל הפועל‪,‬‬ ‫להתגבר על יצרו‪ ,‬ואעפ"כ מקבל שכר אין קניה בלא כסף!‬ ‫* ושמא תאמר‪ ,‬אם לא יהיו מקטרגים‬ ‫כאילו הוציא רצונו מן הכח אל הפועל‪,‬‬ ‫הנעשים באשמותי‪ ,‬יהיו בני אדם‪ ,‬והוא‬ ‫ד‪ :‬וגם נכנס במים‪ ,‬ויצא ביין וחלב! וכן‬ ‫ענין שאמרו רז"ל בפרקי דר' אליעזר‪,‬‬ ‫יש זולת אלו בכתובים‪.‬‬ ‫והצליח להתגבר על יצרו‪ ,‬בעצמו‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שחברי ריש לקיש היו מגיהינום רואים‬ ‫או יאמר מעין זה‪ ,‬כי אפילו כשהם ויובן בביאור‪ ,‬והוא‪ ,‬כי הנה אחרי אומרו‬ ‫אותו בגן עדן‪ ,‬אמרו לפניו יתברך משוא‬ ‫מה שהוא יתברך מרבה להיטיב‪ ,‬להחזיק‬ ‫פנים יש בדבר‪ ,‬הלא זה היה מלסטם את‬ ‫עושים רצונו‪ ,‬אינו מאתם‪ ,‬והוא מאמרם ביד הבאים ליטהר‪ ,‬ורוב טובם עם ה'‪,‬‬ ‫הבריות עמנו‪ ,‬ולמה הוא בגן עדן‪ ,‬ואנו‬ ‫ז"ל‪ ,‬אין לך יום שאין יצרו של אדם ראה‪ ,‬והנה יש אנשים שנפשם צמאה‬ ‫בגיהנם?‬ ‫מתגבר עליו‪ ,‬ואלמלא הקדוש ברוך הוא לידבק בה'‪ ,‬ואינו יכול עם יצרו‪ ,‬מה יעשה‬ ‫עוזרו‪ ,‬היה נופל בידו‪ ,‬שנאמר 'צופה רשע איש כזה‪ ,‬והנה על זה ארז"ל‪' ,‬אם פגע בך‬ ‫השיב הקדוש ברוך הוא‪' ,‬אדרבא מכאן‬ ‫מנוול זה משכהו לבית המדרש כו'‪ ,‬כי‬ ‫לצדיק כו' ה' לא יעזבנו בידו כו'‪,‬‬ ‫אתם חייבים יותר‪ ,‬כי הוא שב בתשובה‬ ‫נמצא‪ ,‬שעלינו לשבח לאדון הכל‪ ,‬שהוא התורה גרש תגרשנו מהיצר הרע‪,‬‬ ‫ולא אתם'‪,‬‬ ‫מצילנו מהיצר הרע‪ ,‬ונותן לנו שכר כאלו ותביאנו ותטענו בגן עדן‪.‬‬ ‫וזה יאמר הוא יתברך‪ ,‬וכל לשון תקום‬ ‫והן אלה הדברים אשר הנביא דבר פה‪,‬‬ ‫אנחנו עשינו הכל‬ ‫אתך באותו העולם‪ ,‬למשפט‪ ,‬באומרו‪ ,‬כי‬ ‫וזה יאמר וצדקתם מאתי נאם ה' והוא‪ ,‬הוי כל צמא לידבק בקונו‪ ,‬לכו למים‪,‬‬ ‫למה הוא במשפט נשפט‪ ,‬ואתה בגן עדן?‬ ‫שהיא התורה‪ ,‬כי היא תשקה אתכם‬ ‫(צדקתם‪:‬‬ ‫אדרבא אתה תרשענו בדין‪ ,‬באמור‪ ,‬כי‬ ‫ממעייני ישועת הדבקות בו יתברך‪.‬‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫אתה שבת בתשובה‪ ,‬והוא לא שב‪,‬‬ ‫ושמא תאמרו‪ ,‬כי אתם יש לכם כסף‪,‬‬ ‫כעובדא דר"ל‪ ,‬וזהו וכל לשון תקום אתך‬ ‫אך‪ ,‬מה יעשה אחר‪ ,‬שאין לו כסף‪ ,‬לתת‬ ‫למשפט תרשיעי‪.‬‬ ‫למלמד?‬ ‫והנה כמה יש לכם להחזיק לי טובה‪ ,‬כי‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ואשר אין לו כסף‪ ,‬ולא‬ ‫הלא‪ ,‬עבדי מלך בשר ודם‪ ,‬בהמרותם על‬ ‫ילמדוהו תורה בחנם‪ ,‬מה יעשה‪ ,‬הלא‬ ‫מלכם‪ ,‬לא יקבל תשובתם‪ ,‬ויענשו כפי‬ ‫הוא‪ ,‬כי אתם‪ ,‬אשר יש לכם כסף‪ ,‬לכו‬ ‫רשעתם‪ ,‬הן למות‪ ,‬הן לשרושי‪ ,‬הן לענוש‬ ‫שברו ואכולו‪ ,‬כאחד אתם‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫נכסין‪ ,‬ולאסורין‪ ,‬ועבדי ה' תקובל‬ ‫קושיא ב‪ :‬אשר אין לו‪ ,‬שלא לנוכח‪,‬‬ ‫תשובתם‪,‬‬ ‫ולכו שברו לנוכח!)‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬זאת נחלת עבדי ה'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי אתם תלמדו בכספכם‪ ,‬וילמוד‬ ‫מה שאין כן לעבדי מלך בשר ודם‪.‬‬ ‫גם הוא עמכם‪ ,‬ואכולו יחד ג"כ עמו‪,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫המתייחס אל הקול‪ ,‬כנודע מרז"ל‪ ,‬והחלב‬ ‫~‬ ‫ועל כן אמר תחילה‪ ,‬ואשר אין לו כסף‬ ‫אל הסוד‪ ,‬כי הוא אש לבנה‪.‬‬ ‫מעורר שלא לדאוג שיחסר לו כאשר‬ ‫לשון יחיד‪ ,‬כי על פרטי משולל כסף ידבר‪,‬‬ ‫והנה הנביא ידבר על אשר בידו מקרא‪,‬‬ ‫ישלם על לימוד התורה‪,‬‬ ‫ואח"כ אמר‪ ,‬לכו שברו לשון רבים‪ ,‬שעל‬ ‫הנמשל ללחם‪ ,‬וצמא למים או יין‪,‬‬ ‫ועוד אשר תשלום על תורה הוא‬ ‫רוב העם ידבר‪ ,‬שרובם יש להם דבר מה‪,‬‬ ‫ומלמדו‪ ,‬כי הצמא הלז תחילה ילך אל‬ ‫תשלום על מעדנים הטובים ביותר‬ ‫לתת למי שילמדנו תורה שבכתב‪ ,‬שנותנים‬ ‫המשנה‪ ,‬הנמשלת למים‪ ,‬ואחר כך אל‬ ‫~‬ ‫עליה שכר‪ ,‬וכל זה הוא על המקרא‪,‬‬ ‫הגמרא‪ ,‬הנמשל ליין‪ ,‬ואחר מלאת כרסו‬ ‫שנוטלים עליה שכר ללמדה‪ ,‬כי אח"כ‪ ,‬לכו‬ ‫* ושמא תאמרו‪' ,‬כי לא תכוונו‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫שברו בלא כסף ובלא מחיר‪ ,‬מה שנמשל‬ ‫מן הגמרא‪ ,‬ילך אל הסוד‪ ,‬הנמשל לחלב‪,‬‬ ‫להעשיר פן תצטרכו לבריות‪ ,‬כי טוב‬ ‫זה הוא כללות הענין‪.‬‬ ‫ליין הוא גמרא‪ ,‬וחלב הוא הסוד‪ ,‬שהוא‬ ‫להשאיר אחריכם‪ ,‬מלאבדו והצטרך‬ ‫כמוס בלב המלמד כחלב תוך השדים‪ ,‬כי‬ ‫והתכת הכתוב הוא‪ ,‬הוי כל צמא‪ ,‬שיודע‬ ‫לזולת?'‬ ‫יינק הלומד מתוכם חנם אין כסף‪ ,‬כנודע‪ ,‬כי‬ ‫מקרא‪ ,‬לכו למים‪ ,‬שהוא אל המשנה‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬אם העושר היה לו קצבה‪,‬‬ ‫אין נוטלין שכר אלא בתורה שבכתב‪.‬‬ ‫ואשר אין לו כסף‪ ,‬ליזון עודנו לומד משנה‪,‬‬ ‫החרשתי‪ ,‬אך‪ ,‬כל מה שאדם מקבץ יותר‪,‬‬ ‫לכו הצמאים למשנה שברו‪ ,‬כלומר מכרו‪,‬‬ ‫ואמר שברו‪ ,‬יהיה כמו שאמרו ז"ל על‬ ‫תגדל תאוותו‪ ,‬ותמיד הוא רעב‪,‬‬ ‫פסוק‪' ,‬כי לקח טוב וכו'‪ ,‬בשר ודם נותן‬ ‫כמה דאת אמר‪ ,‬ויוסף הוא המשביר‪ ,‬כי‬ ‫הוא מלה משמשת לקונה ולמוכר‪,‬‬ ‫וזהו‪ ,‬ויגיעכם בלא לשבעה‪ ,‬שהוא במה‬ ‫סחורה או כסף לחברו שיתן לו סחורה‬ ‫שאין בו שבעה‪ ,‬כי אין אדם יוצא מן‬ ‫אחרת‪ ,‬נמצא ביד זה כסף וביד חברו‬ ‫ואמר‪ ,‬אתם יודעי מקרא‪ ,‬וצמאים‬ ‫העולם‪ ,‬וחצי תאוותו בידו‪ ,‬ואם כן‪ ,‬למה‬ ‫הסחורה‪ ,‬אבל אין כמקח התורה‪ ,‬שאדם‬ ‫למשנה‪ ,‬ואין לכם כסף להתפרנס‪ ,‬אל‬ ‫תיגעו‪ ,‬ל'מה שתמיד תהיה רעב אליו‪.‬‬ ‫אומר לחברו למדני פרק שאתה יודע‬ ‫תצאו ממציאות לימוד‪ ,‬ללמוד אחר כך‪,‬‬ ‫ואלמדך בשכרך פרק שאני יודע‪ ,‬נמצא זה‬ ‫כי שמא לא יזדמן‪ ,‬וגם תסירו לבכם‬ ‫לכן‪ ,‬שמעו שמוע‪ ,‬שהוא שמעו בעצת‬ ‫וזה ביד כל א' מהם‪ ,‬הה"ד‪' ,‬כי לקח טוב כו'‪,‬‬ ‫מהתורה ביני וביני‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לכו ומכרו‬ ‫אמרי‪ ,‬לכו שברו ואכולו‪ ,‬וגם שמוע באמרי‬ ‫מהנמכר שהוא המקרא‪ ,‬שמותר ללמד‬ ‫שאחרי כן‪ ,‬זולת תורה שבכתב המשולה‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬לכו שברו בלא כסף ובלא‬ ‫בשכר‪ ,‬ואתם יודעים כבר ואכולו בשכר‪,‬‬ ‫למים‪ ,‬גם אחרי כן‪ ,‬בלא כסף ובלא מחיר‪,‬‬ ‫מחיר‪ ,‬נשאר ביד מי שתלמד יין וחלב‪ ,‬כי‬ ‫ואחר כך‪ ,‬לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר‬ ‫מה שנקרא יין וחלב‪ ,‬וגם ואכלו טוב‪ ,‬הוא מה‬ ‫נמצאתם קונים בלא דמים‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫יין‪ ,‬שהוא גמרא‪ ,‬ואחר כך הסוד‪ ,‬הנלמד‬ ‫שנקרא טוב בלבד‪ ,‬שהוא הלחם לבדו‪ ,‬כמה‬ ‫קושיא א‪ :‬איך אשר אין לו כסף ישבור?‬ ‫דאת אמר‪' ,‬טוב פת חרבה' ולא מותרות‪.‬‬ ‫בחנם‪ ,‬וזהו ולכו וכו' יין וחלב‪.‬‬ ‫וקושיא ג‪ :‬ולכו שברו בלא כסף‪ ,‬כי אין‬ ‫קניה בלא כסף!‬ ‫~‬ ‫ואם תרצו לאכול למעדנים‪ ,‬ולהתענג‬ ‫וקושיא ד‪ :‬נכנס במים‪ ,‬ויצא ביין וחלב!)‬ ‫יש צדיק שכבר רואה עולמו בחייו‪,‬‬ ‫ע"י מעדני מאכלים טובים‪ ,‬התעדנו‬ ‫~‬ ‫במתיקות דשן התורה‪ ,‬ותתענג בדשן ואשר על כן גם גופו מסכים להתיגע‪,‬‬ ‫כך כל אחד צריך להאמין בשכרו‬ ‫נפשכם‪ ,‬שהוא תענוג נפשי‪ ,‬לעוסק‬ ‫מעורר למעט במותרות‬ ‫באופן שגופו לא ירצה להתרשל‪,‬‬ ‫בתורה בחשק גדול‪ ,‬אלף פעמים‪,‬‬ ‫~‬ ‫מתענוגי כל מעדני מלך ממאכלי מלכים‪ .‬ויזכור שמקבל שכר פירות עבודתו בעוה"ז‬ ‫ושמא תאמרו‪ ,‬הלא בדרך זה ילך ממוננו‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫שנתן בעדנו ובעד זולתנו מחוסרי כסף?‬ ‫למה תשקלו‪ ...‬מאמרם ז"ל בב"ר‪ ,‬כי‬ ‫איך כל חלקי התורה משולים‬ ‫על כן אני אומר‪' ,‬דעו כי עצתי היא‬ ‫הקדוש ברוך הוא מראה לצדיק בעת‬ ‫למאכלים השונים‪ ,‬וסדר לימודם‪,‬‬ ‫הטובה‪ ,‬כי הלא‪ ,‬למה תשקלו כסף וכו'‪,‬‬ ‫סילוקו מתן שכרו‪ ,‬ונפשו שבעה והוא‬ ‫וענין המלמד בשכר ובלי שכר‬ ‫והוא‪ ,‬כי כוונתכם לשמור הכסף‪ ,‬לקנות‬ ‫יישן‪ ,‬ובארנו במקומו‪ ,‬שהוא כי הנפש‬ ‫~‬ ‫מאכלות העולם הזה‪ ,‬והוא שטות גמורה‪,‬‬ ‫תאבה לעסוק בתורה ומצות‪ ,‬והגוף‬ ‫הנה בבחינות התורה יש לחם ויש מים‬ ‫כי למה תשקלו כסף בלא לחם‪,‬‬ ‫מצטער שנפסד‪ ,‬על כן מה עושה הקדוש‬ ‫ויש יין ויש חלב‪ ,‬הלחם הוא תורה שבכתב‬ ‫כלומר‪ ,‬אלו לא הייתם קונים כי‪-‬אם‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬מראה להם בעוד הנפש בגוף‬ ‫כמה דאת אמר‪' ,‬לכו לחמו בלחמי'‪ ,‬והוא‬ ‫לחם לבדו‪ ,‬עם מים הבלתי נקנים למביאן‬ ‫מתן שכרו‪ ,‬ואז הנפש בתענוג ההוא‬ ‫כלחם‪ ,‬שהוא מה שאדם נזון ממנו קודם‬ ‫ממקורן‪ ,‬החרשתי‪ ,‬אך‪ ,‬לקנות מותרות‬ ‫שבעה מאשר עשתה עד כה תורה‬ ‫שישתה‪,‬‬ ‫לא טוב הדבר‪,‬‬ ‫ומצות‪ ,‬ומשתעשעת ומתנחמת על מה‬ ‫שלא תעשה עוד‪ ,‬והגוף נהנה‪ ,‬כי אותה‬ ‫ואחר כך‪ ,‬המים הם משנה‪ ,‬כמים‬ ‫וזהו‪ ,‬למה תשקלו כסף בלא לחם‪ ,‬שהוא‬ ‫הקדושה נשארת בו ומכשרתו לישאר בו‬ ‫שאחר הלחם לשרות המאכל‪ ,‬והיין הוא‬ ‫במה שאינו לחם‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בלחם‬ ‫רוחניות להיות כישן ולא כמת‪ ,‬באופן‬ ‫גמרא‪ ,‬שהוא על ידי קולות‪ ,‬כיין‬ ‫לבדו‪ ,‬כי 'כך היא דרכה של תורה פת כו'‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫לכם ברית עולם‪ ,‬שהוא ברית כולל כל‬ ‫שלא ישוב אל העפר רק שעה אחת קודם‬ ‫העולם‪ ,‬וגם חסדי דוד הנאמנים‪,‬‬ ‫תחיית המתים‪ ,‬כמאמר רבי אחאי בר‬ ‫ופירש מה שאמרתי חסדי דוד‬ ‫יאשיה בעובדא דרב נחמן‪.‬‬ ‫הנאמנים הוא‪ ,‬כי‪ ,‬הן עד לאומים נתתיו‬ ‫ונבוא אל הענין‪ ,‬כי אומר הנביא‪ ,‬למה‬ ‫כו'‪ ,‬כי התחלתי במעט‪ ,‬כי הן עד לאמים‬ ‫תשקלו כסף בלא לחם‪ ,‬כי‪-‬אם בלחם‬ ‫נתתיו‪ ,‬שיהיה כעד ומתרה בהם בזמן‬ ‫לבדו‪ ,‬להשיב נפש‪ ,‬ויגיעכם‪( ,‬בלוא) במה‬ ‫מלכותו‪ ,‬כי לא השליטו ה' מאז להשמיד‬ ‫שאינו לשבעה‪ ,‬שהוא במה שנהנה הגוף‪,‬‬ ‫את הגויים‪.‬‬ ‫ואינו במה שהוא להיות נפשם שבעה‬ ‫כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬כי הוא רצה לכלות כל‬ ‫בעת הסילוק‪.‬‬ ‫גויי הארץ‪ ,‬ואברהם מנע אותו‪ ,‬שנאמר‪,‬‬ ‫'וירד העיט'‪ ,‬הוא דוד‪ ,‬על הפגרים‪ ,‬שהן‬ ‫והמתיק לשונו באומרו‪ ,‬ויגיעכם‪ ,‬ולא‬ ‫האומות‪' ,‬וישב אותם אברהם'‪ ,‬שהוא‬ ‫אמר‪ ,‬ותיגעו בלא לשבעה‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אין לך‬ ‫אצלי‪ ,‬כי בירר לנו את המלכויות‪ ,‬ובזה‬ ‫אדם בעולם שלא תהיה לו יגיעה בעולם‪,‬‬ ‫מנע את דוד מלכלותם למען ישארו‬ ‫כי אדם לעמל יולד‪ ,‬אלא‪ ,‬שמי שזוכה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מוציא עמלו בתורה‪ ,‬והבלתי זוכה עמל‬ ‫המלכויות לשעבדנו‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬כי אז לא ניתן כח לדוד על כל‬ ‫שתרגילינו בתורתך שיתחיל עכ"פ‬ ‫במה שאין לו זכות‪ ,‬כמאמר הודאת עמלי‬ ‫האומות‪ ,‬רק להיות כעד ומתרה על‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬ועי"ז לבא ללשמה‪ ,‬ולא‬ ‫התורה באומרם‪ ,‬שאנו עמלים והם‬ ‫העתיד‪ ,‬מאשר השכילו בהצלחת‬ ‫יצטרך לחכות לראות שכרו עד לומדו‬ ‫עמלים אנו עמלים ומקבלים שכר‪,‬‬ ‫מלחמותיו‪.‬‬ ‫לשמה‪ ,‬אלא תיכף שיתחיל‪ ,‬גם‬ ‫השי"ת יתחיל ישועתו‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬ויגיעכם שהוא היגיעה שלכם‬ ‫ואחר שהחל במעט‪ ,‬נתוסף לימות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שהיא הכרחית‪ ,‬למה תוציאוה במה שלא‬ ‫המשיח‪ ,‬יהיה נגיד ומצווה לאומים‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫תקבלו עליה שכר‪ ,‬ולא במה שהוא‬ ‫כי כן אעשה לך ע"י החילך במעט‪ ,‬שהוא‬ ‫הטו אזניכם ולכו אלי כו'‪ .‬עודנו יתברך‬ ‫לשבעה‪ ,‬שהוא השכר כמדובר‪.‬‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬וצאתך לשמה‪ ,‬והוא‪ ,‬כי גם‬ ‫מדבר עם בני הגלות החיל הזה‪ ,‬ואומר‪,‬‬ ‫ענין יעסוק אדם בתורה אפילו שלא‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שתאכלו הפירות בעולם‬ ‫לך אעשה כן שאכרתה לך ברית עולם‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬ואחר כך תהיה הקרן קיימת לנפש‬ ‫שתהיה מושל בכל העולם‪ ,‬שהוא בכל‬ ‫לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה‪,‬‬ ‫הגויים‪ ,‬כי גם תתחיל במעט‪ ,‬כי תחילה‪ ,‬הן‬ ‫ועל דרך זה יאמר‪ ,‬הלא אמרתי הוי כל‬ ‫בעולם הבא‪ ,‬וזהו שמעו וכו'‪ ,‬לומר שמעו‪,‬‬ ‫גוי לא תדע אלא שהם ידעוך תקרא‪,‬‬ ‫צמא לכו למים היא התורה‪ ,‬והנני אומר‪,‬‬ ‫שתהיה בחינת השמיעה‪ ,‬כדי להיות אלי‬ ‫שתתחילו אפילו שלא לשמה‪ ,‬כי‪ ,‬אם‬ ‫לשמי‪ ,‬שלא על מנת לקבל פרס‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬אחרי כן‪ ,‬אין צריך לומר זה‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫גם אשר לא ידעוך‪ ,‬אליך ירוצו‪ ,‬מעין מה‬ ‫פעם אחת תשמעו אל דברי התורה שלא‬ ‫שאתה תתחיל במעט‪ ,‬ותבוא לעשות‬ ‫לשמה‪ ,‬בשנית יהיה לשמה‪.‬‬ ‫ילמוד תורה שלא על מנת לקבל פרס‪,‬‬ ‫הרבה‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬בשום לב אל אומרו‪ ,‬ולכו אלי‪ ,‬כי‬ ‫ויזכה לעונג שכר שמוע תורה מפי‬ ‫הראוי יאמר‪' ,‬ובאו' אלי‪ ,‬כי הליכה היא‬ ‫השי"ת בעצמו‬ ‫ומה שגוי אשר לא ידעוך תקרא‪ ,‬הוא‬ ‫לא למענך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬למה שידעו כי ה' א‪-‬‬ ‫ממנו לחוץ‪ ,‬ואומרו‪ ,‬אלי‪ ,‬הוא מהחוץ‬ ‫~ ~ ~‬ ‫להיך‪ ,‬וזהו‪ ,‬למען ה' א‪-‬להיך‪,‬‬ ‫אליו!‬ ‫אמרו ז"ל‪ ,‬שעתיד הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומה שאח"כ‪ ,‬אפילו גוי שגם לא ידעוך‪,‬‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי תחילה אמר‪ ,‬הטו אזניכם‬ ‫להיות ראש חולה לצדיקים‪ ,‬ודורש להם‬ ‫אליך ירוצו‪ ,‬הוא‪ ,‬על‪ ,‬כי זולת היות ה' א‪-‬‬ ‫הטיה מה‪ ,‬גם שתהיה הביאה אלי‪ ,‬מעין‬ ‫תורה חדשה‪ ,‬שהוא שדורש לחכמים‬ ‫להיך גם למענך‪ ,‬כי מקדושתך אשר‬ ‫הליכה‪ ,‬מאלי החוצה‪ ,‬שהוא שלא לשמי‪,‬‬ ‫חידושים שלא ידעו‪,‬‬ ‫השפיע בך קדוש ישראל המתדמה לך‬ ‫כי מזה ימשך‪ ,‬כי בשמיעה שאחרי כן‪,‬‬ ‫תהיה לשמה‪,‬‬ ‫ובזה יאמר‪ ,‬שמעו תורה‪ ,‬ובזכות זה‪,‬‬ ‫בקדושה‪ ,‬כי פארך בהשפעת קדושתו‬ ‫תזכו שמוע אלי לעתיד מפי‪,‬‬ ‫ומזיו פאר אור פניך כי פארך‪ ,‬קדוש‬ ‫וזהו‪ ,‬שמעו ותחי נפשכם‪ ,‬כי השמיעה‬ ‫ישראל‪ ,‬יוסיפו להשתעבד לפניך‪ ,‬נוסף‬ ‫שאחר ההטיה תהיה לשמה‪ ,‬מספקת‬ ‫וזהו שמעו שמוע אלי ואכלו טוב פירות‬ ‫על ההתחלה שהיה להיותו ה' א‪-‬להיך‪,‬‬ ‫להחיותכם‪ ,‬שתקראו חיים‪ ,‬שהוא‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬ואח"כ ותתענג בדשן נפשכם‬ ‫שגוי לא תדע‪ ,‬אך ידעוך‪ ,‬תקרא‪,‬‬ ‫צדיקים הנקראים חיים‪ ,‬כד"א‪ ,‬ובניהו כו'‬ ‫בעולם הבא‪ ,‬כי האדם עושה את שלו‪,‬‬ ‫ובסוף גם אשר לא ידעוך על מה‬ ‫בן איש חי‪.‬‬ ‫לעבוד שלא על מנת לקבל שכר‪ ,‬והקב"ה‬ ‫שפירש מזיו הדרו עליך כמדובר‪ ,‬כי זה כל‬ ‫ואל תמעט בעיניכם זכותכם גם‬ ‫עושה את שלו‪ ,‬ומכפילו כאמור‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫העולם‪ ,‬אשר אמר ואכרתה לכם ברית‬ ‫שתתחילו שלא לשמה‪ ,‬כי הלא ואכרתה‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫וזה אחשוב בכונת הפסוק‪ ,‬ויטוש משכן‬ ‫ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק' ומחשבות זרות‪ ,‬בכדי שישרה הקדוש‬ ‫שילה אהל שכן באדם‪ ,‬כמפורש אצלינו‬ ‫ברוך הוא בתוך לבו ורמ"ח איבריו‪ ,‬וכל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לעיל שהוא ויטוש משכן שילה‪.‬‬ ‫פרטי מעשיו יעשה לשמו הגדול‪ ,‬לבלתי‬ ‫ספה"ק אור המאיר‬ ‫ואל תתמה‪ ,‬איך נטש את משכן קדשו?‬ ‫מרבה"ק ר' זאב וואלף מזיטאמיר יפרוד ויסתלק ממנו‪,‬‬ ‫כי הלא לא עשה הוא יתברך עיקר רק‬ ‫ואני אומר שלזה כיוונו חז"ל במאמרם‪,‬‬ ‫~‬ ‫מהאנשים כי אהל שכן באדם‪ ,‬אך לא‬ ‫אלה תולדות נח‪ ,‬נח איש צדיק תמים היה 'יכוין האדם את לבו‪ ,‬כנגד‪ ,‬בית קדשי‬ ‫בעצים ובאבנים‪.‬‬ ‫קדשים'‪ ,‬כלומר‪ ,‬יכוין וישוה‪ ,‬את לבו‪,‬‬ ‫בדורתיו‪ ,‬את הא‪-‬להים התהלך נח‪.‬‬ ‫(כנגד פירוש) כאלו הוא בית קדשי‬ ‫ועל כן בהעותם נטש משכן שילה כי לא‬ ‫א‪ :‬וראוי לשים לב‪ ,‬כי בודאי אין לך‬ ‫קדשים‪ ,‬שאינו רשאי לבוא לשם שום‬ ‫ממנו עשה עיקר כמדובר‪:‬‬ ‫אפילו אות אחד מיותר בתורתינו‬ ‫זרות‪.‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬ומהראוי לכתוב את אלקים‪,‬‬ ‫ועל זה אחשבה היתה ברכת טוב אשר‬ ‫(והיכל) ומקדש ה' המה‪ ,‬בני ישראל‪,‬‬ ‫ואות ה' מיותר!‬ ‫בירך משה את בני ישראל‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪,‬‬ ‫כדרשת רז"ל‪ ,‬הובא באלשי"ך‪,‬‬ ‫על וירא משה את כל המלאכה והנה עשו‬ ‫ב‪ :‬וגם התהלך‪ ,‬משמעו פועל יוצא‪,‬‬ ‫'ושכנתי בתוכם'‪ ,‬בתוכו לא נאמר וכו'‪.‬‬ ‫אותה כאשר צוה ה' ויברך אותם משה‪' ,‬יהי‬ ‫ומהראוי לומר הלך!‬ ‫רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי‬ ‫(זל"ק אלשיך הק' פ' תרומה) מאמר‬ ‫(המשך קושיא א) וגם אומרו את‬ ‫נועם כו'‪.‬‬ ‫הכתוב‪ ,‬היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה‪,‬‬ ‫הא‪-‬להים‪ ,‬משמע ה' הידוע‪ ,‬הא‪-‬להים‬ ‫לומר אל יעלה על רוחכם כי היכל ה' הוא‬ ‫כי מה ענין פסוק‪ ,‬ויהי נועם אצל הברכה?‬ ‫הידוע!‬ ‫ואיך יניחהו הוא יתברך‪ ,‬כי הלא היכל ה'‬ ‫ולבא אל הענין‪ ,‬נשים לב אל כפל ענין‬ ‫המה וכאשר המה ראויים להשרות שכינה‬ ‫והנכון בעיני כי המגיד ע"ה זללה"ה‬ ‫ומלות שונות באומרו‪ ,‬ומעשה ידינו כוננה‬ ‫בנשמותם ישתלשל ויתפשט השפע אל‬ ‫ביאר משנת‪' ,‬הרחק משכן רע'‪.‬‬ ‫כו' ומעשה ידינו כו'!‬ ‫היכל ה'‪ ,‬כי למענם להיות אתם משכן את‬ ‫ודקדק‪ ,‬מהראוי לכתוב התרחק משכן‬ ‫אך אמר יהי רצון שתשרה שכינה‬ ‫שמו יתברך במקום ההוא‪.‬‬ ‫רע‪ ,‬שקאי על האדם שיתרחק את עצמו‪,‬‬ ‫במעשה ידיכם‪ ,‬ולא שיעשה עיקר‬ ‫כי נפשותם הם המשכן האמתי ומהם‬ ‫והרחק‪ ,‬משמע פועל יוצא‪ ,‬כאשר דקדק‬ ‫מהמשכן‪ ,‬כי‪-‬אם שויהי נועם ה'‪ ,‬הוא‬ ‫יתפשט אל המקום המיוחד ההוא‪.‬‬ ‫בזה במדרש שמואל!‬ ‫השראת שכינתו‪ ,‬עלינו בנפשותינו‪...‬‬ ‫וזה מאמר שלמה באומרו‪ ,‬יהי ה' א‪-‬להינו‬ ‫ופירש‪ ,‬הרחק משכן‪ ,‬ממי ששוכן אצלך‪,‬‬ ‫ומעשה ידינו‪ ,‬פה למטה‪ ,‬כוננהו‪,‬‬ ‫עמנו‪ ,‬שתשרה שכינה בעצמנו‪ ,‬כאשר היה‬ ‫הוא הקדוש ברוך הוא‪ ,‬השוכן בתוך‬ ‫מקדושה שהקנינו בעליון על ידי נפשנו‪ ,‬כי‬ ‫עם אבותינו אברהם יצחק וישראל עבדיו‪,‬‬ ‫אבריו של אדם‪ ,‬מראש ועד עקב‪ ,‬הרחק‬ ‫הכל תלוי ונמשך מהשראת שכינה על‬ ‫כי האבות הן הם המרכבה‪ ,‬ועל ידי כן אל‬ ‫בשבילו‪ ,‬רע‪ ,‬ממלא קומתך‪ ,‬לבלתי יאחז‬ ‫האדם שבאמצעותו יתכונן העליון‬ ‫יעזבנו ואל יטשנו‪.‬‬ ‫שום כיעור וטינוף ודבר מגונה‪,‬‬ ‫והתחתון בהשראת שכינה כאמור‪:‬‬ ‫מה שאין כן בהעותנו שיעזוב היכלו‬ ‫ואזי (אם יאחז לך רע) תגרום שיסתלק‬ ‫ועל פי הדברים האלה תהיה כוונת‬ ‫ויסתלק‪ ,‬כי אין חפץ ה' לשכון בארץ כי‪-‬אם‬ ‫(הקב"ה) מעליך חס ושלום‪.‬‬ ‫הכתוב ועשו לי מקדש כו‪:‬‬ ‫על ידי השראתו בנפשות ישראל שמהם‬ ‫למשל‪ ,‬אדם שרוצה להזמין אצלו מלך‬ ‫כי אחת דבר א‪-‬להים שתים זו שמענו‪.‬‬ ‫עושה עיקר ובהנשאם מהיותם מרכבה אל‬ ‫בשר ודם בתוך ביתו‪ ,‬כמה טרח ומשתדל‬ ‫אחת ועשו לי מקדש‪ ,‬שנית שיעשו באופן‬ ‫השכינה‪ ,‬ינשאו משכנות לאביר יעקב‬ ‫בכל התאמצות לפנות ביתו ומחנתו‪,‬‬ ‫יתקיים המקדש במה שיכשירו מעשיהם‬ ‫לעומתם כי מהם ימשך‪ .‬ובהעדרם מהיות‬ ‫הרחק מן המחנה כמלא עינו‪ ,‬מן הכיעור‬ ‫להיות עצמם היכל ה'‪ ,‬ותהיה שכינתו‬ ‫ראויים לכך‪ ,‬עזוב יעזוב את המשכן או‬ ‫והדומה וריח רע‪,‬‬ ‫יתברך שוכנת בתוכם ובקרבם שיהיו היכל‬ ‫מקדש אשר בחר לשכן את שמו שם‪:‬‬ ‫וכ"ש וק"ו בן ק"ו‪ ,‬מהראוי להיות‪,‬‬ ‫ה' המה‪ ,‬שויהי נועם ה' עליהם בעצם‪.‬‬ ‫שיטהר האדם את לבו מתאות הבהמיות‬ ‫‪15‬‬ ‫וזהו ושכנתי בתוכם‪ ,‬כי אין הוא יתברך וזהו את הא‪-‬להים הידוע‪ ,‬הכתוב‪' ,‬ה' בדורות אחרונים‪ ,‬כמו בימי רבי יהושע בן‬ ‫עושה עיקר מהעצים ואבנים‪ ,‬כי‪-‬אם א‪-‬להים מתהלך בקרב מחניך' (ובזה לוי?‬ ‫ב‪ :‬גם אם נראתה הקשת בימיו‪ ,‬מכל‬ ‫נתיישב קושיא א‪ :‬מהראוי לכתוב‬ ‫מהאנשים צדיקים אשר נפשותיהם‬ ‫מקום‪ ,‬אפשר שהיה צדיק גדול‪ ,‬רק שאין‬ ‫את אלקים‪ ,‬ואות ה' מיותר‪ ...‬וגם‬ ‫משכנות לאביר יעקב‪( .‬עכל"ק האלשיך)‬ ‫דורו זכאי לכך‪ ,‬לכן צריכים לקשת! ואם‬ ‫אומרו את הא‪-‬להים‪ ,‬משמע ה'‬ ‫(המשך האור המאיר) שכן מהראוי‬ ‫כן‪ ,‬מה חרי האף הגדול הזה‪ ,‬שאמר לו‪,‬‬ ‫הידוע‪ ,‬הא‪-‬להים הידוע!)‬ ‫שישוה האדם את לבו‪ ,‬כאלו הוא בית‬ ‫'אם כן‪ ,‬לאו אתה בר ליואי'?‬ ‫קדשי קדשים‪ ,‬ומה מאוד צריך לנקות התהלך נח‪ ,‬כלומר‪ ,‬הניח השראת‬ ‫אותו בתכלית הזיכוך‪ ,‬ומחשבות חוץ וכל א‪-‬להות להתפשט בקרב קומתו‪ ,‬וכל ואפשר לתרץ‪ ,‬דהנה האלשיך‬ ‫פרטי איבריו‪ ,‬בכולם השרה א‪-‬להות‪ ,‬ולא הקדוש פירש על מאמר חז"ל‪' ,‬כל מי‬ ‫דבר כיעור‪.‬‬ ‫והנה הכתוב אומר‪' ,‬ויד תהיה לך מחוץ היה בו שום דבר מגונה‪ ,‬להיות שב שלא נבנה בית המקדש בימיו‪ ,‬כאילו‬ ‫למחנה ויצאת שמה חוץ‪ ,‬והיה בשבתך מאחריו‪ ,‬ודוק (ובזה נתיישב קושיא ב‪ :‬נחרב בימיו'‪.‬‬ ‫חוץ וכו' וכסית את צאתך‪ ,‬כי ה' א‪-‬להיך התהלך‪ ,‬משמעו פועל יוצא‪ ,‬ומהראוי‬ ‫(וזל"ק האלשיך) ישעיה פכ"ב‪ :‬משא‬ ‫מתהלך בקרב מחנך וכו'‪ ,‬והיה מחנך לומר הלך!)‬ ‫גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫קדוש‪ ,‬ולא יראה בך ערות דבר‪ ,‬ושב‬ ‫(קשה שמדבר על מצב החרבן‪ ,‬כאילו‬ ‫מאחריך'‪.‬‬ ‫ספה"ק עבודת ישראל‬ ‫מרבה"ק ר' ישראל המגיד מקאזניץ הוא הווה!) מז' נביאים התנבאו קושי על‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא שוה למו‪ ,‬לתקן מעשיהם‪.‬‬ ‫ועתה‪ ,‬איך לא יפחד ויירא האדם‪,‬‬ ‫~‬ ‫בראותו כמה הזהירה התורה להיות טהור‬ ‫וקדוש‪ ,‬ולא יראה באדם שום ערות דבר פ"ח‪( :‬ב) ויסכרו מעינת תהום וארבת וזה החילו יתברך בתלונותיו עלינו‪ ,‬על‬ ‫אפילו מחוץ לו‪ ,‬ובפרט בקרבו‪ ,‬בבחינת השמים ויכלא הגשם מן השמים‪( ...‬כא) חרבן הבית העתיד‪,‬‬ ‫קומתו‪ ,‬ראוי להרבות יותר ולכפול וירח י‪-‬הוה את ריח הניחח ויאמר י‪-‬הוה והיה אומרו מאז‪ ,‬טרם יהיה‪ ,‬למען יתנו‬ ‫אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה אל לבם לתקן מעשיהם‪ ,‬ומדבר כאלו‬ ‫שמירתו‪,‬‬ ‫כי ה' א‪-‬להיך מתהלך בקרב מחנך‪ ,‬היינו בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו החרבן הוה‪ ,‬ומתלונן על שלא שבו‬ ‫בכל מלא קומתך ורמ"ח איבריך‪ ,‬כאשר ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר מקודם‪ ,‬וישימו בא‪-‬להים כסלם‪( .‬עכל"ק‬ ‫דרש בזוהר‪ ,‬מחניך‪ ,‬דא שייפא גופא וכו' עשיתי‪( ...‬יג יד) את קשתי נתתי בענן האלשיך)‬ ‫והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ‪ .‬והיה (המשך העבודת ישראל) הטעם לזה‪ ,‬כי‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫בודאי מן הנמנע לצדיק יחידי בלי זכות‬ ‫‪..‬‬‫‪.‬‬ ‫בענן‬ ‫הקשת‬ ‫ונראתה‬ ‫הארץ‬ ‫על‬ ‫ענן‬ ‫בענני‬ ‫ואם כן צריך האדם להיות בתכלית‬ ‫הזיכוך‪ ,‬לטהר כל חושיו ותנועות איבריו‪( ,‬טז) והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר דורו כלל להביא מלך המשיח ולבנות בית‬ ‫ברית עולם בין א‪-‬להים ובין כל נפש חיה המקדש‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬חייב כל אדם‬ ‫ואז שורה א‪-‬להות בכל קומתו‪,‬‬ ‫מישראל לתקן מעשיו וימיו ושנותיו‪,‬‬ ‫בכל בשר אשר על הארץ‪:‬‬ ‫וכל אשר בו מום לא יקרב‪ ,‬אין לו הנה אמרו חז"ל‪ ,‬ששאל רבי שמעון בר ולעשות על כל פנים הכנה לגאולה‪ ,‬שלא‬ ‫התקרבות אליו יתברך‪ ,‬והוא שב מאחריו‪ ,‬יוחאי ע"ה לרבי יהושע בן לוי 'נראתה יהיה העיכוב מצדו חס ושלום‪.‬‬ ‫הקשת בימיך?‬ ‫ואינו שוכן אצלו‪,‬‬ ‫וזהו שאמרו‪' ,‬כל מי שלא נבנה בית‬ ‫מול דברי הנ"ל בא הרמז בתורה‪ ,‬נח אמר ליה הן‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬אם כן‪ ,‬לאו אתה המקדש‪ ,‬בימיו' דייקא‪ ,‬פירוש‪ ,‬שלא‬ ‫השגיח על ימיו ושנותיו‪ ,‬שיהיו מתוקנים‬ ‫איש צדיק תמים היה‪ ,‬וזיכך מלא קומתו בר ליואי‪ .‬עיין שם‪.‬‬ ‫בתכלית השלימות‪ ,‬מכל ערות דבר א‪ :‬והמאמר צריך הבנה‪ .‬כיון שראינו וראויים‪ ,‬לבנין בית המקדש‪' ,‬כאילו נחרב‬ ‫והכיעור‪ ,‬להיות התפשטות השראות הפעם‪ ,‬שלא היה נח הצדיק יכול להגין על בימיו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ודברי פי חכם חן‪:‬‬ ‫א‪-‬להותו יתברך‪ ,‬בכל בחינת קומתו‬ ‫בני דורו‪ ,‬אם כן‪ ,‬מה כל כך התימה ומעתה נחזי אנן ונימא כזאת בענין‬ ‫מראש ועד עקב‪,‬‬ ‫הקשת‪ ,‬הגם שמן הנמנע לצדיק יחידי‬ ‫‪16‬‬ ‫ואחרי כן‪ ,‬כאשר שב ה' וינחם על‬ ‫להגן על כל בני דורו‪ ,‬וכמו שמצינו בדור נתלבש בבחינת רצון‪ ,‬לרצונו בעבודת‬ ‫הרעה‪ ,‬ויכלא הגשם מן השמים‪ ,‬והביט אל‬ ‫המבול‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬אין אדם מישראל יוצא ישראל ובתורה‪.‬‬ ‫נח‪ ,‬ויאמר לא אוסיף עוד לקלל וגו' את‬ ‫ידי חובתו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לעבוד ה' יתברך בעוז ואין להבין הדבר על בוריו‪ ,‬וכבר הניח‬ ‫קשתי נתתי בענן‪ ,‬פירש‪ ,‬ברמז‪ ,‬במלת ענן‪,‬‬ ‫ותעצומות‪ ,‬עד שהוא מצד עצמו על כל הרמב"ם ז"ל‪ ,‬יסוד אמיתי בזה‪ ,‬על פי‬ ‫על החסד הגדול‪ ,‬וכמו שמובא בזוה"ק‪,‬‬ ‫הכתוב‪' ,‬כי לא מחשבותי מחשבותיכם'‪.‬‬ ‫פנים‪ ,‬לא יצטרך לקשת‪.‬‬ ‫בפסוק‪' ,‬ויבוא משה בתוך הענן' שהוא‬ ‫וזה ששאל רבי שמעון בר יוחאי לרבי והחוקר לדעת ולהבין מחשבת יוצרנו‪,‬‬ ‫מלאך מיכאל כהנא רבא (מדת החסד)‪.‬‬ ‫יהושע בן לוי‪' ,‬נראתה הקשת בימיך'‪ ,‬סכל הוא‪ ,‬כי לית מחשבה תפיסא ביה‪.‬‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬תקנת ימיך‪ ,‬עד שלא הוצרכת והנה‪ ,‬הרבה טועים על ידי זאת‬ ‫והענן מכונה גם כן בשם 'עב'‪ ,‬שמספרו‬ ‫החקירה‪ ,‬כרעו ונפלו ומעדו מאמונת‬ ‫מצד עצמך לקשת?‬ ‫עולה חסד‪,‬‬ ‫יוצרנו ובמשה ובישראל עמו‪ .‬והחקירה‬ ‫והשיב לו בענותנותו‪ ,‬הן (שנראתה‬ ‫ומלת קשת מורה על בחינת גבורה‪ ,‬כמו‬ ‫הזאת התעום‪ ,‬עד שפגמו ברעוא דרעוין‬ ‫הקשת)‪.‬‬ ‫שנאמר‪ ,‬אשה 'קשת' רוח אנכי‪.‬‬ ‫(רצון שברצונות)‪ ,‬ואמרו כי נברא‬ ‫ועל זה אמר לו‪' ,‬אם כן‪ ,‬לאו אתה בר‬ ‫ולכן אמר ה'‪ ,‬את קשתי נתתי בענן‪ ,‬נתתי‬ ‫העולם מבלי כוונת מכוון (מבלי רצון‬ ‫ליואי'‪ ,‬ואתי שפיר (ובזה נתיישב קושיא‬ ‫דייקא‪ ,‬לשון עבר‪ ,‬פירוש‪ ,‬כאשר בראתי‬ ‫שהיא למען כוונה)‪ ,‬עד‪ ,‬שלפי דעתם‪,‬‬ ‫א‪ :‬כיון שראינו הפעם‪ ,‬שלא היה נח‬ ‫עולמי‪ ,‬שלא כדעת החוטאים‪ ,‬רק נתתי‬ ‫אין צורך לבורא יתברך שמו בעבודת‬ ‫הצדיק יכול להגין על בני דורו‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫בחינת הגבורה (קשתי) בתוך החסדים‬ ‫עמו‪ ...‬וזה הוא עמק עכור‪ ,‬לכל מעדי‬ ‫מה כל כך התימה בדורות אחרונים‪,‬‬ ‫(הענן)‪ ,‬שלא יתפשטו החסדים‪ ,‬עד בלי‬ ‫רגל‪ ,‬הנדים ונעים‪ ,‬מעל משכן ה' ותורתו‬ ‫כמו בימי רבי יהושע בן לוי?‬ ‫די‪ ,‬ויהיה מן הנמנע להנבראים להכיל‬ ‫ומצוותיו‪:‬‬ ‫וקושיא ב‪ :‬אם נראתה הקשת בימיו‪,‬‬ ‫וכן היה פגם דור המבול (שעסקו אותם‪ ,‬ולכן עשיתי שיעור וגבול‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬אפשר שהיה צדיק גדול‪ ,‬רק‬ ‫הגבורה עצמה הוא ענין חסד‪,‬‬ ‫בחקירות‪ ,‬וכפרו)‪.‬‬ ‫שאין דורו זכאי לכך‪ ,‬לכן צריכים‬ ‫ולכן השחיתו את דרכם‪ ,‬ופגמו בזרע ולכן‪ ,‬והיה בענני ענן על הארץ‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫לקשת! ואם כן‪ ,‬מה חרי האף הגדול‬ ‫בכל זמן שירבו ההשפעות הנרמזים‬ ‫לבטלה‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬שאמר לו‪' ,‬אם כן‪ ,‬לאו אתה בר‬ ‫בחסדים‪,‬‬ ‫ליואי'?)‬ ‫להורות (כפירתם בכונת רצונו ית'‪,‬‬ ‫ושע"כ דימו בדעתם) על שפעת ונראתה הקשת‪ ,‬יהיה כמו כן בחינת‬ ‫ומעתה נבאר פגם דור המבול וענין‬ ‫גבורה‪ ,‬להגבילם‪ ,‬שלא יזולו בלי די‪ ,‬כמו‬ ‫המשפיע ללא צורך‪,‬‬ ‫הקשת‪ ,‬מה שהוא שייך לזה‪.‬‬ ‫בדור המבול‪ ,‬רק בבחינת גבורת קשת‪,‬‬ ‫שיש לו שלושה גוונים‪ ,‬הרומזים על‬ ‫וזיוגו מין בשאינו מינו‪,‬‬ ‫מן הידוע‪ ,‬כי בוראינו יתברך שמו עילת‬ ‫להורות (כפירתם בכונת רצונו ית'‪ ,‬האבות‪ ,‬ועל פיהם יתקיים העולם כראוי‪,‬‬ ‫על כל העילות דלית מחשבה תפיסא בו‬ ‫ושע"כ דימו בדעתם) על עירוב והבן‪:‬‬ ‫כלל שעלה ברצונו הפשוט לברוא‬ ‫העולם‪ ,‬לא היה רק‪ ,‬לבעבור חפצו ורצונו‬ ‫הנבראים‪ ,‬שלא היתה בכוונה וסדר‪ ,‬רק וזה‪ ,‬וראיתיה לזכור ברית עולם‪ ,‬ואיתא‬ ‫בעושי רצונו‪ ,‬ויקרא בהם א‪-‬להותו‬ ‫בזוהר שהה"א (של וראיתיה) רמוזה אל‬ ‫הכל במקרה‪.‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫המלכות‪ .‬פירוש הענין‪ ,‬שהבטיח הקדוש‬ ‫וכל כך גדול כח הפגם‪ ,‬עד שנקם ה'‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬שההשפעה תהיה נובעת על‬ ‫באויביו מדה במדה‪ ,‬והוריק עליהם מי‬ ‫והחקירה הגדולה שנתחבטו בה‪ :‬שאיך‬ ‫פי המלכות‪ ,‬שימליכו אותו בני ישראל‪,‬‬ ‫המבול בלי מדה ושיעור וצמצום‪.‬‬ ‫יתכן חפץ ורצון לבוראינו המופשט מכל‬ ‫ו(תהיה נובעת) על פי סדר עבודתם‪ ,‬ואז‬ ‫כרצונם‪( ,‬באמונתם הכזבית) בהשפעה‬ ‫מדה וציור?‬ ‫יהיה נאה להם‪ ,‬ונאה לעולם‪:‬‬ ‫(שלו ית') בלי צמצום‪( .‬ונקמה זו‪ ,‬היתה‬ ‫תשובתינו על זה‪ ,‬שאנחנו מאמינים בני‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בכדי) לאבד כל זכר למו‪.‬‬ ‫מאמינים‪ ,‬אמונתינו לעד קיימת‪ ,‬שבודאי‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫‪17‬‬