gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרפרת · Parperes — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: פרפרת · Parperes

שבוע: נח (2026-10-12)

פרפרת · Parperes — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת!‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫לע"נ‬ ‫נתנאל בן‬ ‫ציפורה‬ ‫ושלמה‬ ‫גליון‬ ‫רפאל בן‬ ‫אסתר‬ ‫‪659‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************‬ ‫דבר אחד או שניים‪ ,‬אשר לדעתו יש לעורר עליהם בפני‬ ‫יש ַצ ִ ּדיק )ו‪ ,‬ט(‬ ‫נ ַֹח ִא ׁ‬ ‫הציבור‪ .‬ברשותכם אקריא את הקטע הראשון מהמכתב"‪.‬‬ ‫מרן הגר"נ החל לקרוא את המכתב‪" :‬היות ולאחרונה‬ ‫כשחלילה מתחולל מבול בחוץ‪ ,‬מבול של מים‪ ,‬או מבול של‬ ‫עורכים שמחות בבתים כמו שבע ברכות ואירוסין‪ ,‬והשמחה‬ ‫אש‪ ,‬או שניהם גם יחד‪ ...‬הרוצה להינצל מחרון אף ה'‪ ,‬צריך‬ ‫מתחילה בשעה מאוחרת‪ ,‬לא לפני עשר בלילה‪ ,‬ומסתיימת‬ ‫להיות גם 'נח' וגם 'איש צדיק'‪ ...‬גם נוח ונעים לבריות ‪ -‬וגם‬ ‫לתוך הלילה ואחרי חצות ליל ‪ -‬השירה והקולות מפריעים‬ ‫'איש צדיק' במצוות שבין אדם למקום‪ ,‬ובדרך כלל דבר גורר‬ ‫לשכנים‪ .‬הרי בכל שכונה ובכל בניין אפשר למצוא ילדים‬ ‫דבר‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל )אבות ג‪ ,‬י(‪' :‬כל שרוח הבריות נוחה‬ ‫הזקוקים לשינה‪ ,‬הרב מעוניין לעורר על כך שיפסיקו עם‬ ‫הימנו ‪ -‬רוח המקום נוחה הימנו'‪.‬‬ ‫ההפרעות הללו"‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫"עד כאן המכתב ככתבו"‪ ,‬סיים מרן הגר"נ את ההקראה‬ ‫היארצייט של מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל חל בשבוע שעבר ]כ"ג‬ ‫הלא שגרתית‪.‬‬ ‫תשרי[‪ .‬נביא כאן מעשה שסיפר הג"ר אליהו מאיר שוורץ‬ ‫או אז פניו האדימו ‪ -‬ללא גוזמה ‪ -‬הוא הגביה את קולו וזעק‬ ‫שליט"א‪ ,‬מעשה המעיד על יפעת מידותיו של מרן זצ"ל‪:‬‬ ‫בכאב עצור‪" :‬בעיקרון הוא צודק בהערה שלו‪ .‬אבל אם השכן‬ ‫"בזמנו‪ ,‬בימי החורף של 'מלחמת המפרץ' )שנת תשנ"א(‪,‬‬ ‫שלך עושה שמחה ולך היא מהווה 'הפרעה' ‪ -‬על זה בעצמו‬ ‫היתה עצירת גשמים‪ .‬היה ניכר שזהו מצב של 'חרון אף'‪,‬‬ ‫אנחנו צריכים לערוך עצרת התעוררות‪ ...‬אדרבה‪ ,‬כאשר‬ ‫רח"ל ]רק עם סיומה של המלחמה‪ ,‬בימי הפורים‪ ,‬החלו לרדת גשמי שפע[‪.‬‬ ‫השני עושה שמחה אנחנו צריכים לשמוח עמו בשמחתו ‪-‬‬ ‫קרא אפוא מרן הגר"נ קרליץ זצוק"ל לעצרת התעוררות‬ ‫להרגיש בליבנו את שמחתו!"‪ ,‬סיים את דבריו הקצרים‬ ‫בעקבות עצירת הגשמים בבית הכנסת ב'רמת אהרן' בבני‬ ‫ברעדה‪ ,‬וירד ממדרגות ארון הקודש ופניו חיוורות מצער‪.‬‬ ‫ברק‪ ,‬והציבור הנכבד מסלתה ושמנה של העיר בני ברק‬ ‫הכינוס הסתיים‪ ,‬ואידך זיל גמור‪...‬‬ ‫גדש את בית הכנסת לשמוע דברי התעוררות‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫מרן הגר"נ‪ ,‬כדרכו‪ ,‬לא היה מאריך בדיבור‪ .‬הוא עורר‬ ‫בקצרה עם דברי הרמב"ם על החובה לשפר את המעשים‬ ‫הגרא"מ שוורץ שב ומספר סיפור נוסף‪ ,‬עובדה דבדידיה‬ ‫ולדעת כי מאת ה' הייתה זאת‪ ,‬ולא לומר כי הצרות הן‬ ‫הווה‪" :‬לפני כחמש־עשרה שנה הגעתי להשתתף בשמחת‬ ‫'מקרה'‪ ,‬וכך הוא גם כעת בעת עצירת הגשמים‪ ,‬שחובתנו‬ ‫'אויפרוף' במשפחת הג"ר שמואל ויינטרויב שליט"א בן‬ ‫להשתפר במעשינו‪.‬‬ ‫ידידו של רבי נסים ‪ -‬הגאון רבי בערל ויינטרויב זצ"ל‪.‬‬ ‫לאחר כעשר דקות לכל היותר סיים את דרשתו והכינוס עמד‬ ‫השמחה הייתה אמורה להתקיים בבית הכנסת המרכזי‬ ‫להסתיים‪ .‬רבי נסים ירד מארון הקודש‪ ,‬והקהל נעמד על‬ ‫ב'רמת אהרן'‪ .‬זמן התפילה נקבע לשעה ‪ .7:30‬לכשעצמי‬ ‫רגליו כדי לצאת‪.‬‬ ‫הגעתי כבר בשעה ‪ 7:00‬ללמוד מעט לפני התפילה ולומר‬ ‫קרבנות וכו'‪.‬‬ ‫אלא שלפתע הושלך הס בבית הכנסת‪ .‬מתברר‪ ,‬כי רבי‬ ‫נסים מעוניין להוסיף דבר ששכח לומר‪ ,‬וכי הוא עולה על‬ ‫והנה אני רואה את מרן הגאון רבי נסים כבר יושב במקומו‬ ‫מדרגות ארון הקודש שנית‪ .‬הציבור התיישב על מקומו‪ ,‬מבין‬ ‫ומעיין בספר‪ .‬כיוון שאנחנו ‪ -‬אבלחט"א ‪ -‬קרובי משפחה‪,‬‬ ‫כי דבר חשוב יישמע כעת‪.‬‬ ‫והיה לי עמו קשר הדוק‪ ,‬ואמי הצדקנית ע"ה גדלה בבית‬ ‫הוריו‪ ,‬ניגשתי ובירכתיו ב'גוט שבת'‪ .‬לתומי סברתי כי רבי‬ ‫מרן הגאב"ד עולה שוב על המדרגות‪ ,‬מוציא נייר מכיסו‪,‬‬ ‫נסים יושב ולומד כמנהגו אחרי תפילת ותיקין שהסתיימה‬ ‫ובעודו בידו פותח ומספר‪" :‬היום בבוקר מצאתי אצלי בתיבת‬ ‫לפני כחצי שעה‪ .‬אלא שהתברר שלא כך‪ .‬הוא אמר לי כי‬ ‫הדואר מכתב מיהודי‪ ,‬הכותב לי שהיות והלילה תתקיים‬ ‫עדיין לא התפלל תפילת שבת‪ ,‬וכי קרה לו היום דבר חריג‪:‬‬ ‫עצרת התעוררות בבית הכנסת הוא מבקש להעיר ולעורר‬ ‫מדבריו של רש"י הק' עולה‪ ,‬כי הסיבה לכך שנבחרו דווקא‬ ‫הוא לא התעורר משנתו לתפילת ותיקין‪ ,‬והוא בא כעת‬ ‫עצי ה'גופר' כדי לבנות מהם את התיבה הינה בשל הדמיון‬ ‫להתפלל במניין השני שבבית מדרשו‪.‬‬ ‫הלשוני בין שמו של העץ‪' :‬גופר' ובין ה'גפרית' שבה נגזר על‬ ‫בני דור המבול להימחות‪.‬‬ ‫שמחתי מאוד ואמרתי לו כי זו ממש 'השגחה פרטית' וכולם‬ ‫ישמחו מאוד‪ ,‬כי הנה עוד מעט יבואו המתפללים ותתקיים‬ ‫ולכאורה יש להבין‪ :‬איזו שייכות ישנה בין עצי ה'גופר' אשר‬ ‫כאן שמחת ידידו רבי בערל ויינטרויב‪ ,‬ובוודאי שהרב ישמח‬ ‫שימשו לבניית התיבה שנועדה להציל את נח מהמבול‪ ,‬ובין‬ ‫וגם המחותנים ישמחו מאוד שכבוד הרב ישתתף בשמחתם‪.‬‬ ‫ה'גפרית' שנועדה למחות את בני דורו מעל פני האדמה?‬ ‫מה העניין להשתמש לשתי המטרות בחומרים בעלי שמות‬ ‫"באותו רגע"‪ ,‬נזכר הגרא"מ שוורץ בהתרגשות ובכאב‪,‬‬ ‫דומים במידת־מה?‬ ‫"התכרכמו פניו‪ .‬עננה נחה עליהן בכאב רב‪ .‬ברגע הראשון‬ ‫לא הבנתי מה קרה‪.‬‬ ‫את התשובה נבין היטב עפ"י המעשה הבא‪ :‬לפני שנים‬ ‫רבות‪ ,‬בעיר אחת באנגליה‪ ,‬שימש יהודי פשוט כגבאי באחד‬ ‫הוא הרהר לעצמו ומיד הסביר לי‪" :‬הרי יש כאן שאלה של‬ ‫מבתי הכנסת‪ .‬יהודי זה היה בור מוחלט ועם הארץ‪ ,‬עד‬ ‫'גניבת דעת'‪ .‬כי בני המשפחה יחשבו שבאתי במיוחד‬ ‫שאפילו לא ידע קרוא וכתוב‪ .‬כאשר נדרש לחתום על מסמך‬ ‫להשתתף אתם בשמחה‪ ,‬ולא כן הדבר‪ ,‬אלא פשוט לא‬ ‫כלשהו היה חותם בטביעת אצבע‪ ,‬שכן גם את המעט הזה ‪-‬‬ ‫התעוררתי לוותיקין ולכן אני כאן‪."!...‬‬ ‫לכתוב את שמו ‪ -‬לא ידע‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מגבלה זו לא הפריעה‬ ‫מאותו רגע היה נראה מרן זצוק"ל במתח של ממש‪ ,‬עד כי‬ ‫לאותו יהודי לנהל את כל ענייני בית הכנסת על הצד היותר‬ ‫כבר לא יכולתי להמשיך לדבר אתו‪ .‬עזבתי את כותל‬ ‫טוב‪ ,‬לשביעות רצונם של המתפללים כולם‪.‬‬ ‫המזרח‪ ,‬אבל עקבתי בדריכות כיצד ייפול דבר ‪' -‬תורה היא‬ ‫דא עקא‪ ,‬שביום מן הימים‪ ,‬עם פטירתו של רב הקהילה‬ ‫וללמוד אני צריך'‪ .‬המתנתי לראות מה יעשה הגאב"ד‬ ‫הגיע רב חדש לכהן פאר‪ ,‬והצעד הראשון שעשה היה שיפוץ‬ ‫בצדקותו והכרעתו‪ ,‬כיצד יתמודד עם ה'בעיה'‪...‬‬ ‫בית הכנסת והסדרת ניהולו על הצד היותר טוב‪.‬‬ ‫וכעת‪ ,‬הסכיתו ושמעו כיצד התמודד גאון התורה עם שאלת‬ ‫בין השאר הוחלט בעצת פרנסי הקהל‪ ,‬כי מהיום ואילך‬ ‫גניבת הדעת הזו‪ ...‬במשך השעתיים הקרובות‪ ,‬כאשר ניגשו‬ ‫ינוהלו ההוצאות וההכנסות בצורה מסודרת תוך רישום‬ ‫אליו מתפללים ובני משפחה לפני התפילה ולאחריה‪ ,‬עמד‬ ‫מדויק בספרי החשבונות‪ .‬מעתה לא נותרה ברירה כי אם‬ ‫בעל ה'חוט השני' וסיפר לכל אחד ואחד )!( את האירוע הלא‬ ‫לפטר את הגבאי הוותיק ‪ -‬אשר כאמור‪ ,‬לא ידע קרוא וכתוב‬ ‫מצוי שקרה לו‪ ,‬שלא התעורר הבוקר לתפילת ותיקין ולכן‬ ‫ולא היה באפשרותו בשום אופן לנהל את הפנקסים באופן‬ ‫הזדמן לו להתפלל במניין השני!‪.‬‬ ‫המוסכם‪.‬‬ ‫כשאני אומר 'כל אחד ואחד' כוונתי אפילו לילדים שלחצו לו‬ ‫ואכן‪ ,‬הגבאי פוטר ממשרתו כאשר הוא מקבל פיצויי‬ ‫יד כדי לקבל את ברכתו‪ ...‬עמד רבי נסים ואף להם סיפר את‬ ‫פיטורים נכבדים ‪ -‬שנועדו לאפשר לו להתפרנס בינתיים עד‬ ‫התקלה שקרתה לו הבוקר‪ ,‬והכל כדי שלא יחשבו שהוא‬ ‫שימצא לעצמו עבודה אחרת‪.‬‬ ‫הגיע במיוחד לשמחה ונמצא גונב את דעתם!‪.‬‬ ‫כאשר עזב הגבאי את בנין הקהילה כשסכום הכסף הגדול‬ ‫הפלא התעצם‪ ,‬והיה מדהים וחריג לראות כיצד האיש‬ ‫בכיסו ‪ -‬לא ידע את נפשו מרוב צער ודאגה‪ :‬היכן ימצא‬ ‫השתקן הגדול מספר לכל נער‪ ,‬מבוגר וזקן את מה שקרה לו‬ ‫עבודה שתפרנס אותו? ומי בכלל ייאות להעסיקו בגילו‬ ‫הבוקר שלא התעורר מהשינה‪ ...‬רבים באמת הביטו‬ ‫המופלג?‪.‬‬ ‫כתמהים מה קרה לו לרבי נסים שמספר סיפורים על מה‬ ‫שאירע לו בבית שלא התעורר‪ ...‬הם לא ידעו את מה שאני‬ ‫בין כך ובין כך הובילוהו רגליו ברחובות העיר מבלי כל יעד‬ ‫ידעתי וראיתי‪ .‬ראיתי‪ ,‬השתוממתי ולמדתי אורחות חיים‬ ‫מוגדר‪ ,‬עד שלבסוף מצא את עצמו בפתחו של השביל‬ ‫ומידות טהורות‪.‬‬ ‫החוצה את היער המפריד בין שני חלקי העיר‪.‬‬ ‫"אבד חסיד מן הארץ וישר באדם א ִין )מיכה ז‪ ,‬ב("‪.‬‬ ‫באותו הרגע‪ ,‬לפתע‪ ,‬הבריק בראשו רעיון‪ :‬הוא נוכח לדעת‪,‬‬ ‫כי אנשים רבים חוצים את היער בשביל האמור‪ ,‬כאשר‬ ‫]מתוך מוסף 'יתד נאמן'[‬ ‫שה ְל ָך ּ ֵת ַבת עֲ צֵ י ג ֶֹפר )ו‪ ,‬יד(‬ ‫מדובר בצעידה ממושכת שבמהלכה אין כל מקום בו ניתן‬ ‫לעצור להתרעננות ולמנוחה‪ .‬אמר מיודענו בלבו‪" :‬אם אציב‬ ‫עֲ ֵׂ‬ ‫כאן דוכן קטן בו אמכור שתייה קלה ומעט מגדנות‪ ,‬ולצידו‬ ‫אעמיד מספר כסאות ושולחנות ‪ -‬בוודאי יהיו אנשים רבים‬ ‫עצי גפר ‪ -‬כך שמו‪ .‬ולמה ממין זה? על שם גפרית‪,‬‬ ‫שישמחו לעצור להתרעננות בדרכם‪ ,‬וכך תהיה לי פרנסה"‪.‬‬ ‫שנגזר עליהם להימחות בו )רש"י(‬ ‫הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר‪ ,‬רשעים‬ ‫ממחשבה למעשה‪ .‬לאחר שהצטייד ברשיונות מתאימים‬ ‫נידונין בה‪ ,‬וצדיקים מתרפאין בה"‪ .‬כלומר‪ :‬אותה השמש‬ ‫בנה מיודענו ‪ -‬הגבאי לשעבר ‪ -‬ביתן קטן על אם הדרך‪,‬‬ ‫שתצא מנרתיקה לעתיד לבוא תייסר את הרשעים ותרפא‬ ‫והעסק החל לשגשג‪ ...‬תקופה קצרה לאחר מכן כבר פתח‬ ‫את הצדיקים‪ ,‬ואין כל סתירה בדבר‪ ,‬שכן כאמור ‪ -‬ה'טוב'‬ ‫היהודי 'סניף' נוסף לעסק הקטן שלו בהמשך השביל‬ ‫וה'רע' אינם תלויים בנסיבות או במציאות‪ ,‬אלא אך ורק‬ ‫המתפתל‪ ,‬וההכנסות זרמו אל כיסו בשפע וברווח‪.‬‬ ‫במעשיו של האדם!‪.‬‬ ‫מנהגו של אותו יהודי היה‪ ,‬שבכל יום לאחר שסיים את‬ ‫]מתוך 'ללמדך'‪-‬ספרו של רבי מרדכי פרוינדליך זצ"ל[‬ ‫מלאכתו היה מרכז את דמי הפדיון היומי‪ ,‬מפריש מהם את‬ ‫הנחוץ לו לשם כלכלת ביתו‪ ,‬ואילו את השאר מפקיד בבנק‬ ‫יה )ח‪ ,‬יא(‬ ‫ְו ִה ּנֵה עֲ לֵ ה זַיִ ת ָט ָרף ְּב ִפ ָ‬ ‫המקומי‪ .‬כך‪ ,‬יום אחרי יום‪ ,‬שנה אחרי שנה‪ .‬מעולם לא נזקק‬ ‫למשוך את הכסף המופקד‪ ,‬שכן דמי הפדיון הספיקו לו‬ ‫אמרה‪" :‬יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא‬ ‫להוצאות ביתו בשפע וברווח‪.‬‬ ‫מתוקין כדבש בידי בשר ודם" )רש"י(‬ ‫אלא שביום מסוים קיבל אותו יהודי פנייה ממנהל הבנק‬ ‫הגאון רבי בן־ציון פלמן זצ"ל היה חוזר ואומר פעמים רבות‪,‬‬ ‫שעבר על ספרי החשבונות‪ ,‬ומצא כי בחשבונו הצטבר סכום‬ ‫שרבי נחום מהורודנא זצוק"ל מרגלא בפומיה‪ ,‬כי ניסה‬ ‫עתק‪ .‬הוא הוזמן אחר כבוד לפגישה בה הציג בפניו המנהל‬ ‫הרבה פעמים למצוא ולהבין בדרכים פשוטות את דרכי‬ ‫את יתרת חשבונו‪ ,‬ואף פרש בפניו אפשרויות שונות‬ ‫הפרנסה‪ ,‬ולבסוף מצא את עצמו טועה‪ ,‬ונוכח תמיד כי יד ה'‬ ‫להשקעת הכסף כך שיניב רווחים נאים‪.‬‬ ‫מנווטת ונכנסת לו בתוך החיים בדרכים לא טבעיות‪-‬‬ ‫בסופו של אותה פגישה הוסכם על אפיק ההשקעה‬ ‫סטנדרטיות‪ .‬הוא מרוויח משם ומפסיד מכאן‪ ,‬מתאמץ שם‬ ‫המתאים‪ ,‬המסמכים הובאו‪ ,‬ומיודענו התבקש לחתום‬ ‫ומרוויח ממקום אחר‪ .‬הוא בדק ובחן וראה כי אנשים מנסים‬ ‫עליהם‪ ,‬כאשר את זאת הוא מבקש לעשות כדרכו ‪-‬‬ ‫לשלוט בפרנסה שלהם ‪ -‬וללא הצלחה‪ .‬המפתח כל העת‬ ‫באמצעות טביעת אצבע‪...‬‬ ‫בידי הקב"ה‪ ...‬לשונו של רבי נחום מהורודנא‪" :‬אבל תמיד‬ ‫מצאתי יד ה' גלויה ובולטת כל כך‪ ,‬עד כי אין בהם שום דבר‬ ‫מנהל הבנק התקשה להאמין למראה עיניו‪" :‬איני מבין‪...‬‬ ‫מדרכי הטבע‪ ,‬וכל בן דעת יודה כי מה' היתה זאת‪ .‬וזהו‬ ‫אדם עשיר כמוך אינו יודע קרוא וכתוב? איך זה ייתכן?"‪,‬‬ ‫שנאמר בגמרא 'קשים מזונותיו של אדם כקריעת יום סוף'"‪.‬‬ ‫הוא שאל בפליאה‪ ,‬ואילו מיודענו היהודי השיב ברצינות‬ ‫תהומית‪" :‬דע לך אדוני‪ ,‬כי אילו הייתי יודע קרוא וכתוב לא‬ ‫* *‬ ‫*‬ ‫הייתי היום עשיר‪ ...‬הייתי עדיין גבאי בבית־כנסת קטן!"‪.‬‬ ‫"משל המשיל מרן ה'חפץ חיים'"‪ ,‬אמר ר' בן־ציון לאברך‬ ‫נוכח מבט ההשתאות שפשט על פניו של מנהל הבנק סיפר‬ ‫הטרוד בדאגותיו‪" ,‬עני מרוד צעד בדרך מעיר לעיר ונשא על‬ ‫מיודענו את סיפורו‪ ,‬וסיים‪" :‬רואה אתה? אילו הייתי יודע‬ ‫כתפו שק מלא תבואה‪ ,‬עשרה וחצי ק"ג‪ .‬חלפה לידו כרכרה‬ ‫לקרוא ולכתוב לא הייתי מפוטר ממשרתי‪ ,‬וכך עד היום‬ ‫של אדם נדיב‪ .‬היא נעצרה והנדיב הציע לו להניח את‬ ‫הייתי ממשיך לשמש כגבאי בבית הכנסת‪ ...‬דווקא משום‬ ‫המשא הכבד על העגלה‪ .‬שמח העני מאוד‪ .‬הוא מיהר‬ ‫שלא ידעתי קרוא וכתוב פוטרתי ממשרת הגבאות‪ ,‬מה‬ ‫והוציא מן השק קילו וחצי ממשאו‪ ,‬משקל שלא קשה לו‬ ‫שהוביל אותי לפתוח עסק עצמאי ולהרוויח הון עתק‪ ,‬כפי‬ ‫לסחוב‪ ,‬והעביר לתוך שקית קטנה‪ ,‬ובשק נותרו תשעה ק"ג‪,‬‬ ‫שעיניך רואות!"‪.‬‬ ‫אותם הגביה והניח בעגלה בתודה‪ .‬חייך האיש שבכרכרה‬ ‫ואמר לו‪" :‬פלא לי עליך על שאתה חושב שאני מקפיד על‬ ‫ואנחנו על־פי דרכנו למדנו‪ ,‬כי ה'טוב' וה'רע' אינם תלויים‬ ‫הק"ג וחצי‪ .‬אם תשעה ק"ג אני מעלה על העגלה‪ ,‬וכי ק"ג‬ ‫בתנאים או בנסיבות‪ .‬אותו מקרה עצמו שעלול להיתפס‬ ‫וחצי נוספים ‪ -‬דבר קל שכזה ‪ -‬אתה חושב שאני מקפיד‬ ‫כ'רע'‪ ,‬כמו פיטורים ממקום עבודה קבוע ומסודר ‪ -‬יכול‬ ‫עליו?! אם כבר אז כבר‪ ...‬תניח הכל ואני נוסע"‪.‬‬ ‫להיהפך ל'טוב' מופלג‪ ,‬כאשר ההשגחה העליונה רוצה‬ ‫בטובתו של האדם הזכאי לכך על־פי מעשיו‪.‬‬ ‫"וכמו כן" אומר מרן ה'חפץ חיים'‪" ,‬כששואלים בחור בן‬ ‫עשרים שמתארס‪' :‬כמה הם דמי הנדוניה שקיבלת?'‪ .‬הוא‬ ‫נראה שאת הנקודה הזו רצה הקדוש ברוך הוא ללמד את‬ ‫ישיב בסיפוק‪' :‬קיבלתי נדוניה נכבדה‪ ,‬שאוכל לחיות‬ ‫נח‪ ,‬ומשום כך הורה לו להשתמש בעצי 'גופר' לבניית‬ ‫ולהתפרנס ממנה שלוש וארבע שנים אפילו אם לא יזדמן לי‬ ‫התיבה‪ ,‬כנגד ה'גפרית' אשר שימשה להשמדתם של בני‬ ‫שום עסק לפרנסתי'‪ .‬שבים ושואלים אותו‪' :‬ומה תעשה‬ ‫דורו‪ ...‬ללמד‪ ,‬כי לא ה'גפרית' גורמת את הרע ולא ה'גופר'‬ ‫בארבעים ושש שנים הנותרות עד תשלום שבעים שנה ]שהוא‬ ‫גורם את הטוב‪ ,‬אלא הכל תלוי במעשי האדם!‪ .‬ואותם‬ ‫בדרך־כלל מספר חיי האדם[?'‪ .‬יענה ויאמר‪' :‬אני בוטח בה' שיזמין‬ ‫גופר\גופרית שיימחו את דור המבול יכולים בעצמם להציל‬ ‫לי עסק או כל סיוע אחר‪ ,‬שאוכל להתפרנס מידו הרחבה'‪.‬‬ ‫אחרים‪ .‬וכבר עמדו רבותינו על כך ולימדונו )עבודה זרה ג‪:(:‬‬ ‫"אמר רבי שמעון בן לקיש‪ :‬אין גיהינום לעתיד לבוא‪ ,‬אלא‬ ‫ומדרשו‪ ,‬יש לו הנהגה נסית‪ .‬וזו 'הקופה' האחרת לחלוטין‬ ‫ממש פלא עליו‪ .‬כיוון שסוף סוף הוא מוכרח לבטוח בה'‬ ‫שממנה מפרנס הקב"ה ‪ -‬ללא מנין וללא חשבון ‪ -‬את הת"ח‪.‬‬ ‫שיעזור לו ויכלכלהו ‪ -‬אותו וכל אנשי ביתו ‪ 46 -‬שנים‪ ,‬כבר‬ ‫יכול הוא לבטוח בה' יתברך שיפרנס אותו מידו הרחבה גם‬ ‫* * *‬ ‫בשנה־שנתיים הראשונות!‪.‬‬ ‫סיפר ר' בן־ציון‪ :‬אחד משומעי שיעוריו בבני ברק עבד‬ ‫זה שאמר הכתוב "השלך על ה' יהבך ]את כל המשא שלך[ והוא‬ ‫לפרנסתו כנהג הסעות‪ .‬ויהי היום נטפל אליו שוטר תנועה‬ ‫יכלכלך"‪ ,‬היינו שהאדם לא ישאיר לעצמו גם לא ק"ג וחצי‪,‬‬ ‫בטענה שנסע שלא כחוק ורצה לתת לו דו"ח גבוה‪ .‬אותו‬ ‫כיון שבעל כורחו מוכרח בסוף לבוא לידי מידת הבטחון‪ ,‬אם‬ ‫יהודי לא הסכים עם השוטר וטען שהמקרה לא היה כפי‬ ‫כן שישליך על ה' את כל החבילה‪ ,‬ואז בוודאי כאשר יבטח‬ ‫שמאשים אותו ולא עבר על עבירת התנועה המדוברת‪.‬‬ ‫בו באמת ‪" -‬הוא יכלכלך"‪ .‬נמצאנו למדים‪ ,‬שככל שהאדם‬ ‫הם התווכחו‪ ,‬השוטר נפגע וכעס מאוד ואמר לו‪" :‬אני אדאג‬ ‫מתחזק ומשליך את יהבו על ה'‪ ,‬ובוטח בו באמת ובכל לבו‪,‬‬ ‫להביא אותך למשפט ושם כבר תקבל 'שלילת רישיון'‬ ‫כך הוא זוכה ורואה בישועתו של מקום‪.‬‬ ‫ותאבד את הפרנסה‪ ,‬ואז נראה מי צודק‪ ,‬אני או אתה"‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫אותו אדם נבהל והיה מוטרד מכך במיוחד‪ ,‬כי פרנסתו‬ ‫אברך נכנס להתייעץ עם ר' בן־ציון‪ ,‬האם לעבור מכולל אחד‬ ‫הייתה בנויה מהסעות וסיפר לי בצער על פרטי המקרה‪.‬‬ ‫למשנהו‪ .‬השיב לו ר' בן־ציון בסיפור‪.‬‬ ‫יעצתי לו שייתן סכום כסף לצדקה ושיקבל על עצמו להוסיף‬ ‫בלימוד כרבע שעה נוספת מדי יום ביומו ‪" -‬ובזכות שאתה‬ ‫"בכולל פוניבז' היתה תקופה קשה שלא שילמו‪ ,‬ואם שילמו‬ ‫מוסיף בלימוד התורה‪ ,‬בכוח התורה הכל יהיה בסדר"‪.‬‬ ‫נתנו מעט‪ .‬בשעתו ישבו לידי"‪ ,‬סיפר ר' בן־ציון‪" ,‬שני‬ ‫ובאמת‪ ,‬מיודענו אכן נתן צדקה והתחיל במהלך של הוספה‬ ‫אברכים‪ .‬אחד מהם עזב והלך ללמוד בכולל ששילמו טוב‪,‬‬ ‫בלימודיו‪ .‬והנה‪ ,‬בתאריך המיועד התייצב בעל הרכב בבית‬ ‫אך למד שם הרבה פחות טוב ממה שלמד כאשר ישב‬ ‫המשפט‪ .‬השופט המתין לשוטר שייכנס‪ ,‬אך השוטר לא‬ ‫בכולל פוניבז'‪ .‬ולאחר כחודש הוא סיפר לי‪ ,‬כי בראש חודש‬ ‫הופיע‪ .‬השופט כעס ואמר שלאחרונה זו כבר פעם שניה‬ ‫הראשון שקיבל את התשלום הגבוה מהכולל החדש‪ ,‬רוב‬ ‫שהשוטר עושה לו את זה ‪ -‬שאינו מגיע לדיון בתביעה שהוא‬ ‫הסכום הלך לפיצוץ בצינור בבית‪ .‬לכן החליט מיד לשוב‬ ‫תבע‪ .‬השופט פסק לנהג קנס קטן ושחרר אותו מכל תביעה‪.‬‬ ‫ל'עניות' של כולל פוניבז'"‪.‬‬ ‫זה הכוח שמקבלים כאשר לומדים תורה ונותנים צדקה‪ ,‬וכל‬ ‫המשיך ואמר לו‪" :‬לפיכך הכלל הוא‪ ,‬שצריך לתת את הדעת‬ ‫אחד יכול להיוושע בכוח התורה‪ .‬אמנם לאברכים זה עוד‬ ‫לא על גובה המלגה דווקא‪ ,‬אלא האם הלימוד בכולל השני‬ ‫יותר‪ ,‬שהרי יש להם את כוח התורה בתמידות‪.‬‬ ‫יהיה כמו בכולל הקודם‪ .‬שאם כן‪ ,‬אז תעבור לכולל ההוא‪,‬‬ ‫אבל אם תלמד שם פחות טוב אל תעבור‪ .‬כלומר‪ ,‬שהלימוד‬ ‫* * *‬ ‫יהיה מרכז השיקול‪ ,‬הכסף וכל השאר הם כבר יבואו‬ ‫יהודי התאונן קשות באוזני ר' בן־ציון כי אין לו פרנסה‬ ‫מ'הקופה' המיוחדת שמייעדים בשמים לאברכים עמלי‬ ‫מסודרת והוא מגלגל כספים מפה ומשם ‪" -‬אני מקנא בבעלי‬ ‫תורה"‪.‬‬ ‫היכולת שארנקם מלא בממון"‪ ,‬התאונן‪ .‬סיפר לו ר' בן־ציון‪,‬‬ ‫מהי 'הקופה' של בני התורה?‪.‬‬ ‫כי מרן רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל שב מכמה ביקורים‬ ‫בחו"ל למען הכלל‪ ,‬והוא סיפר לו כי נכנסו אליו גבירים יקרים‬ ‫הנה מצינו שבקודש הקדשים התרחש בתמידות נס גדול‪,‬‬ ‫מרחבי תבל לשוחח ולשפוך לב‪ .‬והנה איש אחרי איש מהם‬ ‫ש'מקום הארון לא היה מן המנין'‪ ,‬והיינו שלמרות שמידת‬ ‫סיפרו וביקשו ברכה על צרות פרטיות שיש להם‪ ,‬לכולם‪.‬‬ ‫בית קודש הקדשים היתה עשרים אמה על עשרים אמה‪,‬‬ ‫והם לא התאוננו על צרות סתם של מה בכך‪ ,‬אלא להיפך‪,‬‬ ‫בכל זאת תמיד נמצאו עשר אמות לצד אחד של הארון ועשר‬ ‫רח"ל‪ ,‬והוסיף ואמר ר' אהרן לייב בפנים כאובות‪ ,‬ברחמים‬ ‫אמות לצד השני של הארון‪ ,‬כאילו שאין ארון‪ ,‬מפני שהיה נס‬ ‫ובצער‪" :‬לא שווה בכלל להיות גביר! אמנם כסף יש‪ ,‬אבל‬ ‫תמידי במיקום הארון‪ .‬ולכאורה אין זה מובן‪ ,‬הרי תכלית בית‬ ‫כאלו צרות אחרות כנגד זה‪ ,‬שכבר יותר שווה שהצרה תהיה‬ ‫המקדש הוא קודש הקדשים‪ ,‬ותכלית קודש הקדשים היא‬ ‫במחסור הכסף‪."...‬‬ ‫הארון‪ ,‬אז אם כן מדוע הארון לא היה מן המנין‪ ,‬אדרבה הרי‬ ‫הארון העיקר ועליו להיות ראשון במנין ובחשבון?‪.‬‬ ‫סיים ר' בן־ציון ואמר בשם אחד מהגדולים‪ ,‬כי אדם המרגיש‬ ‫שהוא מקנא בחברו בדבר מוצלח שיש לו‪ ,‬הדרך להתמודד‬ ‫וביאר ר' בן־ציון‪ ,‬כי הביאור והסוד הוא‪ ,‬שארון הלוחות‬ ‫עם זה היא להסתכל על כל מה שיש לחברו‪ ,‬גם על הצרות‬ ‫במהותו חייב להיות בלי מנין ודווקא מעל הטבע‪ .‬וזו הנהגה‬ ‫והסבל שיש לחברו‪ ,‬ובאופן כזה כל אחד יהיה שמח לקבל‬ ‫שהקב"ה הטביע בעולם ש'הארון נושא את נושאיו' וכן‬ ‫את מה שיש לו עצמו‪ ,‬שלרוב זה כלום לעומת הנסיונות‬ ‫ש'מקום הארון אינו מן המנין'‪ .‬וממילא‪ ,‬מי שנצמד לארון‬ ‫וה'פעקאלע' ]'החבילות'‪ [...‬שיש לשני‪] .‬מתוך 'ספר ללא שם[‬ ‫והולך על־פיו ועוסק בתורה כל היום ‪ -‬אברך כמשמעו‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה ל‪parperet100@gmail.com :‬‬