ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — נח (2026-10-12)

ובחרת בחיים
בס"ד ,גיליון שפ"ד | פר' נח | תשפ"ז
גליון שבועי במשנת מרן האור החיים הק' זיע"א
באור החיים
תולדות רבנו הק' פניני אור החיים
פרק שמיני :תהפוכות
סוד הרדיפות האיומות
כאשר מן השמים פותחים פתח לתפילה – הצדיק
נכנס בו ומבקש רחמים.
מה אדם מוליד בעולם
צדיקי הדורות גילו מאחורי הפרגוד ,כי כל אותן צרות
שבאו על ראש רבינו שמרום המעלה הפך להיות ‘אלה תולדות נח’.
נרדף ומושפל ,נמלט על נפשו ומסובך בחובות לא גם מן התיבה צריך לצאת בדרך כלל ,כאשר התורה מדברת על ‘תולדות’ היא
לו ,לא היו כי אם מקנאת כוחות הטומאה והסטרא מספרת על הבנים שנולדו לאדם.
אחרא ,שלא יכלו להשלים עם מדרגותיו בקודש של ‘והקימותי את בריתי אתך ,ובאת אל אולם כאן ,במקום להזכיר מיד את שם ,חם ויפת,
אותו צדיק .ומשנתנסה רבינו בכל אותן הנסיונות התיבה’. ממשיכה התורה ואומרת‘ :נח איש צדיק תמים’.
ועמד בהם בגבורה ,ולא זו בלבד ,אלא שלא כהתה עין מדוע הקדימה התורה את הבטחת הברית לציווי מדוע אלו נקראים תולדותיו של נח?
אמונתו בבוראו ושמחתו ביוצרו ,העמידו עליו אנשים להיכנס לתיבה? אומר האור החיים הקדוש ,שחז”ל דקדקו בלשונם
קשים כברזל לבזותו ולהשפילו ולצערו אף בדברי ואמרו :עיקר תולדותיהם של צדיקים הם מצוות
אחד הביאורים שמביא האור החיים הקדוש הוא,
תורה! שהקב”ה כרת עם נח ברית שלא ישכחהו בתוך ומעשים טובים.
וכך מספר הגה”ק מקומרנא זי”ע: התיבה. לא זו בלבד שהמעשים הטובים נקראים תולדות; הם
“...וכשהיצר וחיילותיו רואה שהצדיק מעורר גם לאחר שניצל ממי המבול היה נח סגור בתיבה, עיקר תולדותיו של האדם!
עיקר תשוקתו לאור עליון ,תחלה בנערותו מפיל מוקף מים מכל עבר .אם לא ייפסק המבול ולא יוכל כל מצוה שאדם מקיים ,כל מעשה טוב שהוא עושה,
עליו מרה שחורה ועצבות ,מרירות מות מעוני לצאת ,עדיין לא נשלמה הצלתו. הוא דבר חדש שהביא לעולם .אלו הפירות שצמחו
ודוחק דלות ועניות וקרירות .וכשרואה שהצדיק ממנו ,ואלו התולדות הנזקפות על שמו.
לכן ,עוד לפני שנכנס ,הבטיח לו ה’ :אינך נכנס למקום
משבר כל מתלעות און ומלך עליון מאיר עליו, לכן מפרשת התורה את הפסוק כך‘ :אלה תולדות נח’
שאין ממנו יציאה.
וכבר הוסר הזוהמה מנפשו ואי אפשר לירד – מה הוליד נח בעולם? ‘נח איש צדיק תמים’.
כל כך בתוך חשכת העצבות ולהרגיש ביסורי ברית זו עמדה לו לאחר מכן ,כאשר נאמר‘ :ויזכור
עולם הזה ,כי אורו יתברך ואור התורה מאיר אלוקים את נח ,ויעבר אלוקים רוח על הארץ וישוכו התולדות העיקריות של האדם הן הטוב שהוא מוליד
עליו מאור ונועם זיו השכינה ,ולכן מעמיד המים’. במעשיו.
עליו אנשים רעים ומקטרגין עליו ומבזין אותו הקב”ה לא הבטיח לנח רק להישמר בשעת הסכנה,
אלא גם לזכור אותו כאשר יגיע הזמן לפתוח את
בבזיונות ומשברין לבו ועושין ממנו כל מיני
ליצנות פוערין פיהם לבלי חק עומדין עליו גלי התיבה ולצאת ממנה. כשלא נפתח פתח
גלים קליפות ערב רב ,כמו שעשו להרב הקדוש הצלה שלמה אינה רק להיכנס לתיבה – אלא גם
רבינו חיים בן עטר שבזה אותו איזה ארור לזכות לצאת ממנה. ‘קץ כל בשר בא לפני ...והנני משחיתם’.
“אתה רמאי וצבוע” ,וכן עד היום טפשים וחסרי האור החיים הקדוש שואל :מדוע נח לא ביקש
הדעת של בני מדינתו מבזין אותו כך ,והוא לפי רחמים על דורו ,כפי שביקש אברהם על סדום ומשה
שרוב העולם שמשוקעין בתאות עולם הזה כל להושיט יד לעייף על ישראל?
רעות שעושה בתאותו הסרוחה רואה בצדיק, מבאר האור החיים הקדוש ,שהדברים שנאמרו להם
ובפרט לצדיק שכמעט משתגע באהבת השי”ת ‘וישלח ידו ויקחה ,ויבא אותה אליו אל היו שונים.
ובנועם זיו שכינתו מתגרה בו לומר עליו שהוא התיבה’. לנח נאמרה הגזירה בלשון מוחלטת‘ :קץ כל בשר
רמאות וצביעות והוא מתקנא בו על שהוא נופל נח שלח את היונה לראות אם קלו המים .כששבה בא לפני’‘ ,והנני משחיתם’ .בדברים אלו לא השאיר
באהבה נפולה ,והצדיק מקושר באור עליון בפעם הראשונה ,הושיט את ידו מחוץ לתיבה הקב”ה פתח שיבין ממנו נח כי עדיין יש מקום לתפילה.
אהבת השכינה ולכן מתקנא בו .והס”מ ימ”ש והכניסה פנימה. לעומת זאת ,לאברהם נאמר ‘ארדה נא ואראה’ –
מעורר את אנשיו הרשעים שיקטרגו על הצדיק אולם בפעם השניה ,כשחזרה ועלה זית בפיה ,לא לשון שהותירה מקום לבקש רחמים .גם למשה לא
הזה ...חסרי הדעת היו מצערין ומקטרגין עליו נאמר שנח הושיט את ידו .מה השתנה? נאמרה גזירה חתומה ,ולכן התפלל.
ועוד שהעמידו נגדו מפולפל א’ חריף והיו כל
אומר האור החיים הקדוש :בפעם הראשונה לא לא אדישות מנעה מנח להתפלל ,אלא הוא שמע
התלמידים דביקים וקשורים אליו ובודאי גם מצאה היונה מנוח לכף רגלה ,ושבה אל התיבה עייפה בדברי ה’ שהגזירה כבר הוחלטה.
צדיק כשמסתלקין ממנו המוחין והחיות מרגיש ויגעה.
מכל אלה צער גדול וחלישות הדעת”... את המבול היה צריך לגלות לנח כדי שיבנה תיבה;
נח חשש שמא כבר אין בה כוח להמשיך לעוף והיא לכן עצם ההודעה לא רמזה שמבקשים ממנו
באותם הימים שב רבינו לבית אביו רבי משה אשר תיפול אל המים ,ולכן שלח מיד את ידו והביאה אל להתפלל.
היה לו למשען ולמשענה מבחינה כלכלית ובזכותו לא
מטו רגליו של רבינו לחלוטין. המשך בעמוד ג' ◄
“...ובאמת לולי חסד ה’ עלי והפליא חסדו לי
באמצעות אדוני אבי עטרת ראשי ה”ה החכם
השלם איש חסד כבוד מוה”ר משה בן עטר נר”ו
אשר היה ממציא לי טרף והוא עזרני לבוא עד
הלום להיות לי הפנה ,וישבתי ללמוד תורה”...
המשך בשבוע הבא
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויראת שמים בפרשה
שיש בהן סגולה מיוחדת להמשיך חן על מה צורך היה במציאת חן? והלא בתחילת
האדם .אולם הקדוש ברוך הוא לא גילה פרשתנו מעידה עליו התורה במפורש ‘נח בנחת נשמעים
לנו בפירוש אלו הן ,מפני שאילו היו בני איש צדיק תמים היה בדורותיו’. וְ נ ַֹח ָמ ָצא ֵחן ְּב ֵעינֵ י ה’ (ו ח).
האדם יודעים איזו מצוה מביאה חן מיוחד, צדיק הוא .תמים הוא .הקדוש ברוך הוא דבר מופלא הותיר אחריו החסיד המפורסם
היו עלולים לרדוף אחריה ולהזניח מצוות עצמו מעיד עליו. רבי מרדכי מאטיל מיכלזון מקאלושין,
אחרות. מדוע אפוא נזקק לעוד מעלה של ‘מצא בצוואתו לבניו.
נח ,שעסק בתורה ועמל בה ,זכה להשיג חן’? בין הדברים סיפר על מאורע שאירע עמו
את אותן מצוות נסתרות ,ובכוחן מצא חן. יתירה מזו .אמרו חכמינו במסכת יומא שנים רבות קודם לכן ,כאשר שהה בוורשה
הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ”ל, (לח ):שאפילו בשביל צדיק אחד כדאי היה אצל הרב הקדוש רבי יצחק מווארקא זיע”א.
ראש ישיבת טשעבין ,מבאר בספרו ‘ברכת לברוא עולם שלם .חז”ל דורשים זאת מן באותה שעה עסק רבי מרדכי מאטיל
שמעון’ ארבע מעלות שמצינו בדברי חז”ל הפסוק ‘וירא אלקים את האור כי טוב’ ,ואין בענייני הכלל .הוא בא להשיב דבר בשליחות
שמביאות חן :תורה ,תוכחה לשם שמים, ‘טוב’אלא צדיק. שהוטלה עליו ,ומתוך להט הדברים החל
שתיקה ויראת שמים. אם כן ,הלא דבר הוא :בעולם כולו עומד לספר לפני הרבי את אשר אירע .קולו הלך
תורה – אמרו חז”ל (עירובין נד ):שהיא מעלה צדיק אחד ,נח שמו ,ומדוע אין די בו כדי וגבר ,כדרך אדם המבקש להטעים את דבריו
חן על לומדיה. שהעולם ימשיך להתקיים? אם די בצדיק ולהבהיר את חומרת העניין.
תוכחה – שכל המוכיח את חבירו לשם יחיד כדי לברוא עולם ,בוודאי היה ראוי שדי שמע הרב הקדוש מווארקא את דבריו,
שמים זוכה שמושכין עליו חוט של חסד יהיה בצדיק יחיד כדי שלא להחריבו! ופנה אליו במילים ספורות‘ :דברי חכמים
(תמיד כח.). והקושי גדל עוד יותר מדברי חז”ל שאמרו בנחת נשמעים’ (קהלת ט יז).
שתיקה – כדרך שמצינו אצל אסתר (סנהדרין קח .ב”ר כט א) כי אף על נח נחתך גזר והוסיף לפרש בדרך רמז את הכתוב
המלכה ‘ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל הדין ,אלא שמצא חן בעיני ה’. בפרשתנו ‘ונח מצא חן בעיני ה’’ .מפני מה
רואיה’ (אסתר ב טו) ,והיא עצמה תפסה בפלך נמצא שמציאת החן לא היתה תוספת נאה זכה נח למצוא חן? משום שהיה ‘נח’ לבריות,
השתיקה ,כאמור (שם פסוק כ) ‘אין אסתר מגדת על צדקותו של נח .היא היתה הצלת חייו ודבריו נאמרו בנחת.
מולדתה ואת עמה’. ממש. הדברים חדרו כחץ ללבו של רבי מרדכי
ויראת שמים – שהרי אמרו חז”ל (סוכה מט): מאטיל .הוא העיד על עצמו שמאותו יום
כאן מאיר רבינו ה’אור החיים’ הקדוש
כי מי שיש עליו חן ,בידוע שהוא ירא שמים. זיע”א את הדברים באור יקרות. ואילך קיבל על עצמו לדבר לאט ובנחת,
ומדוע נקט האור החיים “שלוש או ארבע”? עד שקשה היה לו לשמוע כאשר אחרים היו
רבינו מדקדק בלשון הפסוקים שבסוף מרימים את קולם.
מפני שיראת שמים אינה מצוה אחת פרשת בראשית .בתחילה נאמר ‘וינחם ה’
הניצבת לצד חברותיה .היא המקיפה את כי עשה את האדם בארץ’ ,ולאחר מכן אומר לא היתה זו הערה בדבר נימוסי שיחה
הכל .יהודי ירא שמים הוא אדם שכל התורה בלבד .באותה אמירה קצרה גילה לו הרב
הקדוש ברוך הוא ‘אמחה את האדם אשר
כולה מקבלת אצלו פנים אחרות. הקדוש מווארקא פתח לעבודת חיים שלמה.
בראתי מעל פני האדמה ...כי נחמתי כי
אם כן ,נשוב אל אותו מעשה שבו פתחנו. עשיתים’. לא לחינם נקרא שמו של נשוא הפרשה
אדם יכול לסבור כי כדי למצוא חן עליו ‘נח’.
לשם מה נכפל עניין הנחמה?
לדעת לדבר .להיות מרשים .להשמיע את בספר ‘חרדים’ הובאו דברים נפלאים על
מבאר רבינו ,שאילו כליית דור המבול
קולו .להוכיח את צדקת טענותיו. הפסוק ‘ונח מצא חן בעיני ה’’ :האדם צריך
היתה באה רק כעונש על המעשים הרעים
בא הרב הקדוש מווארקא ואמר בדיוק את שיהיה לבו נח ומיושב תמיד ,ומתוך שהלב
שעשו ,הרי לא כל הבריות היו שוות בדין. מיושב ונח נעשה האדם “נח בדיבורו ,נח
ההיפך ‘דברי חכמים בנחת נשמעים’. היו בעולם מי שלא הגיעו לכלל חיוב ועונש,
החן אינו מתחיל בחוץ אלא בפנים. בהילוכו ,נח במעשיו”.
כגון קטנים ,ולא היה מקום לכלותם עם
כשהלב נח – הדיבור נח .כשהדיבור נח – הרשעים. כי סערה פנימית אינה נשארת בלב .היא
גם הבריות נוחות הימנו .וכאשר רוח הבריות פורצת החוצה .היא נשמעת בדיבורו של
אלא שכאן אירע דבר נורא הרבה יותר. אדם ,ניכרת בהילוכו ונגלית במעשיו .וכאשר
נוחה הימנו ,רוח המקום נוחה הימנו. הגזירה לא היתה רק מחמת מעשיהם
זו הכוונה ‘ונח מצא חן’ .לא חן מלאכותי לבו מיושב ,רגוע ומכוון לעבודת בוראו ,גם
הרעים ,אלא בבחינה של ‘נחמתי כי עשיתים’. כל הנהגתו מקבלת את אותה מידת מנוחה.
שמבקש האדם למצוא בעיני אחרים ,אלא העולם הגיע למצב שבו עצם יצירת האדם
חן הנובע מתורה ,מיראה ,משתיקה במקום כיוצא בזה כתב הרב הקדוש רבי אברהם
לא היתה ראויה עוד לקיום ,כביכול .וכאשר חיים מזלאטשוב זיע”א בספרו ‘אורח לחיים’,
הנכון ,ומדיבור היוצא מלב מיושב. הגזירה נוגעת לעצם מציאות הבריאה – קטן
מי שהוא ‘נח’ באמת זוכה למצוא ‘חן’. בביאור הכפל ‘אלה תולדות נח נח’ :עיקר
וגדול בכלל. תולדותיו ומעשיו הטובים של נח היו שהיה
עתה נבין .צדקותו של נח יכולה היתה “נוח למעלה ונוח למטה” .מצד אחד – ‘איש
להציל אותו אילו היה עומד מול דין על צדיק תמים היה בדורותיו’ ,נוח לבריות;
לא מצאה מנוח עבירות .הוא צדיק – ואינו בכלל הרשעים. ומצד שני – ‘את האלקים התהלך נח’ ,נוח
וַ יְ ַׁשּלַ ח ֶאת ָהע ֵֹרב וַ ּיֵ ֵצא יָ צֹוא וָ ׁשֹוב ַעד אבל כאשר כל המציאות כולה עומדת למקום.
יְ ב ֶֹׁשת ַה ַּמיִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ (ח ,ז). להימחות ,כבר נדרש דבר אחר לגמרי‘ :ונח הרי לנו מושג חדש ב’נח’ :לא אדם המבקש
שריפה גדולה פרצה בעיר בריסק. מצא חן בעיני ה’’. לעצמו מנוחה ,אלא אדם שהבריות מוצאות
האש השתוללה וכילתה בתים רבים, חן אינו דין .חן הוא למעלה מן החשבון. אצלו מנוחה.
ומשפחות שלמות נותרו באחת ללא קורת גג אדם יכול להיות זכאי בדין ,ויש מעלה אלא שכאן מגיעים אנו לפלא גדול הרבה
וללא רכוש. אחרת שבה נותנים לו מפני שמצא חן. יותר.
רבה של העיר ,מרן הגאון רבי חיים וכאן מגלה רבינו האור החיים הקדוש סוד התורה מסיימת את פרשת בראשית
מבריסק זצ”ל ,לא עמד מנגד .הוא כינס את מופלא ביותר :ישנן שלוש או ארבע מצוות במילים ‘ונח מצא חן בעיני ה’’ .לכאורה,
◄◄◄
פניני אור החיים
◄◄◄
◄ המשך מעמוד א'
לעומת זאת ,היונה נשלחת עתה לראות עשירי העיר בביתו וביקש מהם לפתוח את לבם
התיבה. מה נעשה בעולם שמחוץ לתיבה .וכאשר היא ואת כיסם למען אחיהם שנפגעו באסון.
יוצאת ורואה שהמים עדיין מכסים את הארץ, בתוך הנאספים היה גם עשיר אחד שלא ראה
בפעם השניה כבר מצאה מקום לנוח ,כפי שהוכיח
נאמר בה“ :ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה”. את הדברים בחומרה הראויה .הוא התקשה
עלה הזית שבפיה ,ולכן לא היתה תשושה ולא
מכאן נפתח פתח להבין את מידתה המיוחדת להיפרד מממונו וסירב להשתתף במגבית כפי
נצרכה לידו של נח.
של היונה — ואת אשר ביקש רבי חיים מבריסק יכולתו.
שתי מילים בתורה – ‘וישלח ידו’ – מגלות את ללמד ממנה על לבו של איש ישראל. רבי חיים ביקש להעמיד אותו על חומרת
רגישותו של נח לעייפותה של בריה קטנה. כמה עומק יש כאן: הדברים ,ובחר לעשות זאת באמצעות שני
אל תחכה שהעייף ייפול; ראה את חולשתו והושט העורב עומד וטוען טענה עטופה בדאגה עופות המופיעים בפרשתנו :העורב והיונה.
לו יד בזמן. לכלל הבריאה. לאחר המבול שילח נח תחילה את העורב,
“מה יהיה על העולם? כיצד אפשר לסכן מין ולאחר מכן את היונה.
טבע שני אינו גזירת גורל אבל מאחורי כל המליצות מסתתר דבר אחד:
שלם?” על העורב נאמר ‘ויצא יצוא ושוב’ .ועל היונה
נאמר ‘ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה’.
הוא אינו רוצה לצאת. לכאורה שניהם ראו אותו עולם; אותם מים,
‘כי יצר לב האדם רע מנעוריו’. וכאן מביא רבינו את הכלל הידוע (קידושין ע). אותו חורבן ,אותם שרידי עולם שנמחה מעל פני
הפסוק נותן בכך טעם להבטחת ה’ שלא יוסיף “כל הפוסל במומו פוסל”. האדמה.
להכות את כל החי .אך אם יצר האדם רע ,מדוע האדם מסוגל לעיתים להשמיע טענות מלאות אלא שהעורב יוצא ,מביט סביבו ,וחוזר אל
זו סיבה להקל עמו? צדק ויושר ,ובאמת כל כוונתו להגן על נוחיותו התיבה ‘יצוא ושוב’ .כל עוד הוא עצמו יכול
מבאר האור החיים הקדוש ,שהיצר הרע נכנס שלו. לשוב אל המקום הבטוח והמוגן – עולם כמנהגו
באדם עוד לפני שיש בו דעת שלמה להבחין בין דברים אלו נוגעים לכל אחד מאיתנו. נוהג.
טוב לרע. כמה קל לזהות אצל האחר חוסר רגישות, היונה אינה מסוגלת לכך .היא רואה את
עד שהאדם גדל ומקבל דעת ,כבר הרגיל אותו חוסר אחריות או מידות שאינן מתוקנות. החורבן – ‘ולא מצאה היונה מנוח’ .אין לה מנוח
היצר בדרכיו ,והרע נעשה אצלו כטבע שני .הוא וכמה קשה יותר לעצור ולשאול :שמא אותה כאשר אין מנוח בעולם.
דומה במקצת לשור שלימדוהו לנגוח ,שהנגיחה טענה עצמה מגלה משהו עלי? אמר רבי חיים לאותו גביר :זוהי מידתם של
אינה באה מטבעו הראשון אלא מן ההרגל העורב מאשים ,מתווכח ואינו מקבל עליו ישראל ,שנמשלו ליונה .יהודי אינו מסוגל לשבת
שהטביעו בו. את השליחות – ואף על פי כן גם עבורו שמורה במנוחה בביתו כאשר ביתו של אחיו עלה באש.
לכן יש כאן צד של רחמים ,שלא להכרית שוב שליחות בעתיד. גם אם הוא עצמו לא ניזוק ,גם אם ממונו שמור
את העולם כפי שהיה במבול. אותו עורב שלא יצא בשליחותו של נח ,עתיד עמו – צרתו של הזולת אינה מאפשרת לו מנוח.
אבל האור החיים הקדוש מדגיש :ההרגל מסביר להיות שליח לפרנס את אליהו הנביא. דברים נוקבים.
את המלחמה ,אך אינו פוטר את האדם מעבודתו. מכאן למדים אנו שאין בריה שאין לה תפקיד, אולם אם נעיין בפרשת שילוח העורב והיונה,
לאדם ניתנו דעת ובחירה .בכוחו למאוס ברע, ואין לומר על אדם שאחר שנכשל שוב אין לו נגלה כי בין שני העופות קיים חילוק עמוק נוסף.
לעמול על עצמו ולשנות גם טבע שהשתרש בו שליחות .יש שליחות שלא זכה לקיים היום, הכתוב אומר ‘וישלח את העורב ויצא יצוא
מנעוריו. ועדיין ייתכן שתמתין לו מחר שליחות אחרת. ושוב עד יבושת המים מעל הארץ’ .אחר כך
זה יתרון האדם :גם טבע שני אפשר להפוך אבל בין העורב ליונה נשאר הבדל עצום. נאמר ‘וישלח את היונה מאתו לראות הקלו
ולבחור בטוב. העורב יכול להסתובב סביב התיבה – ‘יצוא המים מעל פני האדמה’.
ושוב’ ,אבל היונה ‘לא מצאה מנוח’. מדוע רק אצל היונה מסבירה התורה את
וחכמינו ז”ל דרשו (ב”ר לג ו) את הדברים על מטרת השליחות – ‘לראות הקלו המים’ – ואילו
אחדות צריכה כיוון ישראל בגלות ,כאמור (איכה א ג) ‘היא ישבה בגוים אצל העורב נאמר סתם ‘וישלח את העורב’ ,בלי
לפרש לאן נשלח ולשם מה?
לא מצאה מנוח’ .אילו היו ישראל מוצאים מנוח
‘ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים שלם בין האומות ,לא היו מבקשים לשוב. עמדו רבותינו על השינוי הבולט שבין שני
אחדים ...פן נפוץ על פני כל הארץ’. זהו סודה של היונה. העופות .אצל היונה מתארת התורה שליחות
הלב היהודי אינו יכול להשלים לגמרי עם ברורה ומוגדרת‘ :וישלח את היונה מאתו לראות
מה היה חטאם של אנשי דור הפלגה? הרי עצם הקלו המים מעל פני האדמה’ .ואילו אצל העורב
בניית עיר ומגדל אינה עבירה. מצב שאינו שלם .כל עוד השכינה בגלות – אין
מנוח .כל עוד יהודי אחר שרוי בצרה – אין מנוח. אין הכתוב מזכיר מטרה כלשהי ,אלא מספר
מבאר האור החיים הקדוש ,שחטאם היה רצונם ‘וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב’.
שכל בני האדם יישבו במקום אחד ולא יתפזרו כל עוד יש בעולם דבר הצריך תיקון – אין זה
הזמן להתיישב בשלווה ולומר שלום עלי נפשי. ואכן ,חז”ל (ב”ר לג ה) מגלים כי לעורב נועדה
על פני הארץ. שליחות אחרת ,שתבוא רק לאחר דורות רבים.
ואולי זהו עומק הלימוד שמלמדת אותנו
הקב”ה ברא את העולם באופן שחלקים רבים על דברי הכתוב ‘עד יבושת המים מעל הארץ’
התורה בסמיכות שני השילוחים.
ממנו יהיו מקום יישוב ,ורצונו היה שבני האדם הביא רש”י את דרשתם ,שהיה העורב מוכן
ימלאו את הארץ .והם אמרו :נבנה עיר אחת יש מי שיוצא – ושב מיד אל עצמו ,ויש מי לשליחות אחרת בימי אליהו הנביא ,כאשר
לכולם ומגדל גדול שישמש סימן מרחוק ,כדי שנשלח ‘לראות’. נעצרו הגשמים בארץ ,והעורבים היו מביאים
שאיש לא יתרחק ולא יאבד את הדרך חזרה. לראות מה קורה בחוץ ,האם קלו המים, לאליהו לחם ובשר למחייתו.
לראות האם יש כבר מקום להקים מחדש עולם. נמצא דבר נפלא :בפרשתנו איננו רואים את
השפה האחת והאחדות נתנו להם כוח ,אבל הכוח
הזה הופנה נגד רצון הבורא. זו היא שליחותה של היונה ,וזהו תפקידו של העורב מביא בשורה לתיבה .הוא ‘יוצא ושוב’,
יהודי :לא לעצום את העיניים מול מה שמתרחש ואינו ממלא את התפקיד שמילאה אחר כך
לכן בלל ה’ את שפתם ,והם נאלצו להיפרד מחוץ לתיבה הפרטית שלו.
ולמצוא מקומות יישוב שונים.
היונה .אולם אין זאת אומרת שאין לו תפקיד
לפקוח עיניים ,לראות בצרת הזולת ,ולא בעולם .הקדוש ברוך הוא מייעד לכל בריה את
‘ומשם הפיצם ה’ על פני כל הארץ’ – העונש מגלה למצוא מנוח עד אשר יוכל להביא בפיו עלה זית השעה ואת השליחות המיוחדת לה; מה שלא
את החטא :הם ביקשו שלא להתפזר ,וה’ פיזרם. – בשורה ראשונה שעולם חדש יכול להתחיל בא לידי גילוי כאן ,עתיד להתגלות לאחר דורות
לא די להיות מאוחדים; צריך שהאחדות תוליך לצמוח. בשליחותו אצל אליהו הנביא.
אל המקום הנכון. (מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
מתיבתא אור החיים
לאחר מכיבוד אב ואם’ .והוסיף ביערות דבש ,שאף וכתב לבאר דברי רבינו ,בהקדים דברי רב ניסים כתיב (בראשית יא לב) וַ ּיִ ְהיּו יְ ֵמי ֶת ַרח ָח ֵמׁש ָׁשנִ ים
שהראשונים נחלקו אם יש מצות כיבוד אב ואם באב גאון (הקדמה למס’ ברכות ד”ה ואם ישיב) ,שבמצוות אתיִ ם ָׁשנָ ה וַ ּיָ ָמת ֶּת ַרח ְּב ָח ָרן :וכתב רבינו ,וזה
ּומ ַ
ָ
רשע ,היינו רק משום מראית עין ,אבל מעיקר הדין השכליות גם בני נח התחייבו ,ולפי זה חייבים גם לשונו :וראיתי לפקוח עין בפרט אחד באברהם איך
לכל השיטות אינו חייב לכבדו .ובכל הכתוב לחיים, במצות כיבוד אב ואם שהיא מצוה המחויבת מצד עזב את אביו אשר יצא עמו בשבילו והלך לו ,כי הלא
הביא שכן כתב גם רבינו בספרו ראשון לציון (יו”ד השכל ,וכמו שכתב החינוך (מצוה לג) שמשרשי מצוה תמצא כי תרח היה בן קמ”ג שנה בהפרד אברהם
סי’ רמ סי”ח ,וסי’ רמא ס”ד) .והוסיף רבינו שם ,שאם זו היא שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד לאביו ואמו אבינו ממנו כי בן ס”ח שנה היה כשנולד אברהם
אביו מומר ,לכל הדעות אינו חייב לכבדו ,ואפילו שהם סיבת היותו בעולם .ולפי זה יש לבאר כוונת ובלכת אברהם ארצה כנען היה אברהם בן ע”ה שנה
לדעת הרמב”ם (ממרים פ”ו ה”ו) שגם אם אביו רשע רבינו ,שהקשה שאף שבני נח אינם מצווים בכיבוד שאז עולים שני תרח קמ”ג והוא מת בן ר”ה שנה ואין
חייב לכבדו ,היינו רק משום שחוששים שמא הרהר אב מחמת ציווי התורה ,מכל היה ראוי לאברהם לכבד ראוי לאברהם להניח תרח אביו שיצא בשבילו וילך
בתשובה ,אבל מומר הוא רשע גמור ואין חוששים את אביו מצד השכל ,אחר שאביו עשה עמו טובה. לו ,והגם כי ה’ אמר אליו לך לך ,כבר אמרו שה’ אמר
שעשה תשובה ,ואין צריך לכבדו ,ואם כן יש לומר ולזה תירץ רבינו ,שכיון ששנים אלו נוספו לתרח רק אליו לך לך ,כדעתך ללכת ,שהסכים על ידו ,הראת כי
שמטעם זה לא היה אברהם חייב בכבוד אביו. בזכות אברהם ,שוב אין לו חיוב הכרת הטוב ,וממילא אברהם מעצמו רצה ללכת.
ובדברי יהונתן (אות כ) תירץ על פי המבואר במדרש אינו מחויב כלל בכיבוד אביו. ונראה כי טעם אברהם הוא ,שחשב בדעתו ששלמו
(ב”ר יד ו) שלא היה צריך אב ואם ליצירת אברהם ,כי והנה האחרונים תירצו קושיית רבינו בכמה אופנים ימי אביו כשהגיע לשנת קמ”ג הוסיף עליהן ה’ שנים
בטעם שעזב אברהם את אביו ,ולא חשש למצות כאומרם ז”ל שידאג ה’ שנים קודם זמן חיי אביו הרי
היה ראוי להיות נוצר מיצירת כפיו של הקב”ה כאדם
כיבוד אב .ביערות דבש (ח”ב דרוש יח ד”ה ובזה יש קמ”ח שהם חיי נחור ובזמן זה הניחו והלך לו .והסכים
הראשון ,אלא שה’ שתלו באמצע הדורות כדי לסבול
לכוין) ,ובפנים יפות (לך לך יב א) ביארו ,שאברהם ה’ על ידו ואמר לו לך לך .והגם שחיה יותר אף על פי
את הדורות שלפניו ולאחריו .וכיון שטעם כיבוד אב
לא היה חייב בכבוד אביו ,כיון שתרח היה רשע ,ואין כן כיון שלא זכה לשנים הנותרים אלא בזכות אברהם
ואם הוא לפי שהביאוהו לעולם ,כמו שכתב החינוך
חיוב לכבד אב רשע .וביארו בזה דברי המדרש (ב”ר לא יתחייב אברהם להתעכב בשבילם .ואולי שזה
(מצוה לג) ,לכן היה פטור מלכבד את אביו ,כיון שלא רמז ה’ באומרו לך לך פירוש לך ואינך חושש לשנים
לט ז) ‘לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ,ואין אני פוטר
היה צריך לו כדי לבוא לעולם הזה. הנותרים כי לך הם פירוש משלך ומדרשים הרבה יש
המקנה (קידושין לא :ד”ה איני ידוע) כתב ,שאברהם בענין זה והפשט לא יופשט:
היה פטור ממצות כיבוד אב ,כיון שהכיר את בוראו והנה מדברי רבינו משמע שסובר שאברהם היה חייב
מעצמו ולא על ידי אביו ,ולכן דינו כגר שהתגייר במצות כיבוד אביו ,ולכן לא היה לו לילך ולעוזבו
שאינו מתייחס אחר אביו ,ואם כן אינו צריך לכבדו. לבדו .והקשה בשפתי שלמה (פרשוואסר ,סי’ ג) ,שהרי
ומדברי רבינו שלא כתב כן ,למד במאורי החיים מבואר בגמרא (נזיר סא .קידושין לא ).שבן נח אינו חייב
שנראה שסבר שגר מחויב בכיבוד אביו ואמו הגויים. בכיבוד אב ואם .ואף שהאבות קיימו את כל התורה
וביד דוד (ויצא ד”ה מיהו) תירץ עוד ,על פי מה שביאר קודם שניתנה ,כבר כתב הרמב”ן (להלן כו ה) שקיימו
רש”י על ציווי ה’ (להלן יב א) ‘לך לך’ ,להנאתך את התורה בארץ ישראל בלבד ולא בחוץ לארץ,
ולטובתך ,ששם יוולדו לך בנים ,ויוודע טבעך בעולם. וזה היה קודם שעלה לארץ .גם מה שתירץ רבינו
נמצא שאם היה נשאר לכבד את אביו היה מפסיד שאברהם היה פטור משום שאותן שנים שחי תרח
הכל ,וכלל בידינו (קידושין לב .שו”ע יו”ד סי’ רמ ס”ה) היו בזכות אברהם ,תמוה ,מה בכך שאביו חי בזכותו,
שאין הבן צריך להפסיד ולהוציא משלו על כיבוד אב. סוף סוף הוא מחויב לכבדו משום מצות כיבוד אב.
המעגל המופלא :כשתורתו המאירה של האור החיים הקדוש מחוללת ישועות
בעולמנו המודרני ,כשהמספרים והחישובים מכתיבים את מהלך חיינו ,לעיתים נדמה כי אנו שוכחים את כוחה של אור הישועות
האמונה התמימה .אך לפעמים ,דווקא מתוך המספרים היבשים ,מתגלה סיפור מופלא של השגחה פרטית המזכיר
לנו את אורו הבהיר של רבינו הקדוש ,מאור ישראל ,האור החיים הקדוש זיע"א. מכתבי הלומדים
כך היה המעשה באברך צעיר ,מטופל בילדים ,שחלומו הפשוט להרחיב את ביתו בחדר נוסף נראה כמשימה בלתי
אפשרית .הצעות המחיר שקיבל -עשרים אלף שקלים -היו כחומה בצורה עבור אברך שפרנסתו דחוקה .בכל פנייה לקבלן ,אותו סכום מדויק חזר על עצמו,
כאילו נגזר מן השמים.
אך בליבו של האברך פעמה אמונה מיוחדת בכוחו של רבינו הקדוש ,אשר אורו מאיר את העולם כולו .לא הייתה זו אמונה מופשטת -מדי חודש היה תורם
מכספו הדל לאברכים השוקדים על תורתו המאירה של רבינו האור החיים הקדוש ,אשר כל דיבור ודיבור שלו מאיר עיני ישראל ,מתוך הבנה עמוקה בחשיבות
לימוד תורתו הקדושה.
באותו ערב סתווי ,כשנכנס לשטיבלאך לתפילת מעריב ,שפך את ליבו בתפילה חרישית .לא ביקש גדולות ,רק את היכולת להרחיב את ביתו לרווחת משפחתו,
מתוך אמונה בכוחו העצום של רבינו הקדוש ,אשר אורו חוצה דורות .והנה ,כבמטה קסם ,מיד בצאתו מבית הכנסת ,החלה להתגלגל שרשרת של השגחה
פרטית :שיחת טלפון מרעייתו ,זיכרון פתאומי של קשר משפחתי לשיפוצניק ,והצעת מחיר מפתיעה -שבעת אלפים שקלים פחות מכל ההצעות האחרות.
אך הפלא האמיתי התגלה כשישב לחשב את סך תרומותיו החודשיות ללומדי תורת רבינו האור החיים הקדוש ,אשר כל מילה מתורתו היא כאבן יקרה המאירה
את נתיבות החיים .המספרים הצטברו לסכום מדויק -שבעת אלפים שקלים .כמו יד נעלמה שסגרה מעגל מופלא של נתינה וקבלה ,של אמונה והשגחה.
סיפור זה מלמדנו שיעור עמוק על כוחה של תמיכה בלומדי תורתו הקדושה של רבינו האור החיים הקדוש ,אשר זכותו מגינה ומאירה עד היום .כפי שמאיר
אורו בכל דור ודור -התורה היא מקור הברכה ,וכל המחזיק בתורתו הקדושה זוכה לראות ישועות ,לא רק בעולם הבא ,אלא גם בעולם הזה ,במספרים מדויקים
ובחשבונות ברורים.
ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון
פניני אור החיים חיים כולכם היום מוסרי אור החיים פרי תואר המבואר סט חוברות אור החיים משולב סט חומש אור החיים המבואר
חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה ביאור משולב בשפה ברורה ,בתוספת דברי האור החיים מוגהים ומבוארים
פנינים נבחרות מתורת האור החיים, דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים, לקט מדברי האור החיים הק' על דרך
דעה ,עם ביאורים ,ציונים ומדור מסכם של מדור "תורת חיים"; מחולק ל־ 48חוברות בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי
ערוכות לפי נושאים ועניינים. מסודרות לפי ימות השנה והמועדים. המוסר עם ביאור דבריו.
פסקיו והלכותיו. נוחות לנשיאה וללימוד. החיים" ,להבנת עומק דבריו וכוונתו.
ספיר ויהלום אור החיים אוצרות אור החיים מתיבתא חפץ ה׳ המבואר שולחן שבת עם אור החיים אור החיים לוח יומי אור החיים עם ביאור משולב
מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל חיבורו של האור החיים על מסכת שבת, מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי
אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל
פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים ,בשילוב מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור, האור החיים ,מעובדים בשפה פשוטה האור החיים ,לצד ליקוטים משלימים
החיים הקדוש. ימות השנה.
משלים ,סיפורי צדיקים ,הנהגות ופנינים. ציונים ומראי מקומות. ובניקוד מלא. משאר ספריו.
הגדה של פסח אור החיים באור החיים פרק שירה אור החיים ראשון לציון המבואר מגילת אסתר -אור החיים מפתח של חיים
ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה ,עם פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש, מגילה מבוארת ,עם "ראשון לציון" המבואר עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים,
פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר,
ביאורים ,הערות וציונים ,בתוספת "ראשון מלווים בתמונות ומסמכים נדירים וליקוטים מספרי האור החיים על סדר מסודרות לפי עניינים ,אישים ומאורעות,
האור החיים ,בתוספת נוסח בעל השל"ה. בתוספת ביאורים.
לציון" המבואר על שיר השירים. מתקופתו. המגילה. בתוספת תולדות רבינו.
לחיים מחוברים
לשמיעת שיעורים ודרשות
ניתן להשיג בנדרים פלוס
זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו
חייגו03-617-1077 : למייל m028039999@gmail.com :או לפקס 02-5385689או ב'נדרים פלוס' -באר ישראל
