gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: נח (2026-10-12)

צום פינטל · Tzim Pintel — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צום פינטל · פרשת נח תשפ״ז · גליון ר״א‬ ‫התיבה שבנפש‬ ‫להשמיט לרגע ולבוא אל תיבות התפילה‬ ‫להמשיך לחשוב בו‪ .‬כשהוא נזכר בכוח הפשוט הזה‪ ,‬נפתח לו‬ ‫בפרשת נח אנו לומדים על התיבה שנבנתה בתוך עולם‬ ‫מעט רווח בתוך מה שממלא אותו‪.‬‬ ‫העומד להישטף‪ .‬בחוץ המים מתגברים‪ ,‬ובתוך התיבה נשמרים‬ ‫אני עומד לפניך‬ ‫החיים‪ .‬יש לה גבול‪ ,‬יש לה פנים‪ ,‬ויש מקום שאפשר להיכנס‬ ‫אפשר להרגיש זאת בשעה שאדם עומד בתפילה‪ .‬הוא כבר‬ ‫אליו‪ .‬הבעל שם טוב הקדוש לימד שתיבה רומזת גם לתיבות‬ ‫עומד לפני השם יתברך‪ ,‬אבל בתוך נפשו הוא עדיין מחזיק את‬ ‫התורה והתפילה‪ ,‬ועל ״בא אתה וכל ביתך אל התבה״ מובא‬ ‫העובד שלו‪ .‬הוא מושך אותו שיעשה כך וכך‪ ,‬משיב על טענותיו‬ ‫בשמו‪ :‬״בכל גופך וכחותיך תבא אל התבה״‪ .‬האדם נקרא‬ ‫וחושב כיצד יביא אותו לידי מה שהוא רוצה‪ .‬העובד אינו נמצא‬ ‫להיכנס בעצמו אל התיבה שהוא אומר‪( .‬בעל שם טוב על‬ ‫כאן כלל‪ ,‬ובכל זאת האחיזה בו חזקה מאוד‪ .‬האדם מרגיש‬ ‫התורה‪ ,‬פרשת נח‪ ,‬בענין ״צהר תעשה לתבה״)‪.‬‬ ‫בתוכו את המשיכה הזאת‪ ,‬כאילו הוא עומד עכשיו מול העובד‬ ‫יש כאן דבר שאפשר להרגישו בחיי הנפש‪ .‬האדם אומר‬ ‫ומנסה להנהיג אותו‪.‬‬ ‫תיבות של תפילה‪ ,‬אבל הוא עצמו עדיין תפוס בהרבה מקומות‬ ‫ובתוך כך עולה המשיכה לחדשות‪ .‬הוא רוצה לדעת מה‬ ‫אחרים‪ .‬פיו נמצא כאן‪ ,‬וכוחותיו מפוזרים בין עסקיו ודאגותיו‪.‬‬ ‫אירע‪ ,‬מה אומרים ומה יהיה הלאה‪ .‬ואחר כך עולה הדאגה‬ ‫כדי שירגיש את התיבה וייכנס לתוכה‪ ,‬הוא צריך תחילה לבוא‬ ‫לילדיו‪ ,‬כיצד יסתדר זה ומה יהיה עם האחר‪ .‬כל דבר מושך‬ ‫בעצמו‪ .‬לאסוף את נפשו‪ ,‬לתת רווח בינו לבין מה שסביבו‪,‬‬ ‫אותו אליו‪ .‬יש כאן אהבה ואחריות‪ ,‬יש כאן פחד‪ ,‬ויש מחשבות‬ ‫ומתוך כך להביא את עצמו אל מה שפיו אומר‪.‬‬ ‫שכבר ממשיכות מעצמן‪ .‬הוא עומד‬ ‫האדם חי בחיבור תמידי עם סביבתו‪.‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬וכל חייו באים עמו ותופסים‬ ‫הוא שומע בני אדם‪ ,‬רואה מה נעשה‪,‬‬ ‫אותו מכל צד‪.‬‬ ‫דואג לבני ביתו ועוסק בפרנסתו‪ .‬כל דבר‬ ‫ופתאום‪ ,‬לרגע אחד‪ ,‬הוא משמיט הכל‪.‬‬ ‫נכנס לתוכו ותופס מקום בנפשו‪.‬‬ ‫מרפה מן העובד‪ ,‬מן החדשות‪ ,‬מן הדאגה‬ ‫לפעמים הוא מרגיש כמה הוא תפוס‬ ‫ומן החשבונות‪ .‬הוא אינו צריך לפתור‬ ‫בדבר אחד‪ ,‬ולפעמים הרבה דברים‬ ‫עכשיו את כל הענינים הללו‪ .‬לרגע הוא‬ ‫אוחזים בו יחד ואינו מבחין בכך‪ .‬הוא‬ ‫בא לעצמו ומרגיש‪ :‬אני כאן‪ .‬ומתוך‬ ‫הולך ממקום למקום‪ ,‬ובפנימיותו נושא‬ ‫המקום הזה הוא פונה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אני עומד לפניך‪.‬‬ ‫עמו את כל מה שעבר עליו‪ .‬גם כשהוא‬ ‫הדברים עודם קיימים‪ ,‬וגם הצורך לטפל בהם קיים‪ ,‬אבל ברגע‬ ‫כבר נמצא במקום אחר‪ ,‬נפשו עודנה מחוברת אל מה שהיה‪.‬‬ ‫הזה הוא חדל לאחוז בהם‪ .‬נפשו פנויה מעט לעמידה לפני השם‬ ‫וכאן נצרך כוח פשוט מאוד‪ :‬נתינת רווח בין דבר לדבר‪,‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫ונתינת רווח בין עצמו לבין סביבתו‪ .‬יש אני‪ ,‬ויש הדבר שאני‬ ‫וברגע הבא שוב עולה הכל ושוטף אותו‪ .‬המחשבה חוזרת אל‬ ‫עוסק בו‪ .‬אני יכול להתחבר אליו‪ ,‬לשאת באחריותו ולתת לו‬ ‫העובד‪ ,‬הדאגה לילדים עולה‪ ,‬והוא שוב נמשך אחר מה שהיה‪.‬‬ ‫מכוחותי‪ ,‬ואני יכול גם להרפות ממנו לפי שעה‪ .‬הדבר עודנו‬ ‫ושוב לרגע הוא משמיט הכל‪ :‬אני עומד לפניך‪ .‬כך יכולה‬ ‫קיים‪ ,‬אבל עכשיו אני מניח את אחיזתי בו‪ .‬בתוך הרווח הזה יש‬ ‫להיראות תפילה של אדם‪ .‬הוא נאחז ומשמיט‪ ,‬נשטף ושב‪ .‬כל‬ ‫לי מקום להכיר היכן אני נמצא ולבחור אל מה לפנות‪.‬‬ ‫שיבה כזאת היא דבר ממשי‪ .‬גם אם נמשכה רק רגע‪ ,‬באותו רגע‬ ‫שורש זה מלווה את האדם מתחילת חייו‪ .‬רואים תינוק‪ ,‬כיצד‬ ‫הוא היה כאן ופנה אל השם יתברך‪.‬‬ ‫הוא תופס דבר ומרפה ממנו‪ ,‬פונה אל אמו ואחר כך מפנה את‬ ‫לפעמים האדם חושב שאם הכל חזר‪ ,‬הרי לא פעל דבר‪ .‬אבל‬ ‫עצמו לדבר אחר‪ .‬הוא נפגש עם מה שסביבו‪ ,‬מתקרב‪ ,‬מתחבר‬ ‫עצם השיבה מגלה לו שיש בתוכו מקום שאפשר לחזור אליו‪.‬‬ ‫ושב ופונה הלאה‪ .‬מתוך הפגישות הפשוטות הללו הולכת‬ ‫הוא מתחיל להכיר את התנועה הזאת בנפשו‪ .‬עכשיו אני תפוס‪,‬‬ ‫ונבנית אצלו הכרת עצמו והכרת סביבתו‪ .‬הוא לומד להבחין‬ ‫ועכשיו אני מרפה‪ .‬הוא אינו מוכרח להמתין עד שכל חייו יהיו‬ ‫בדברים ולהכיר את שייכותם‪ ,‬ובהמשך אף להבין את המילים‬ ‫מסודרים כדי לעמוד בתפילה‪ .‬בתוך כל מה שעובר עליו יש בידו‬ ‫שבהן קוראים להם‪.‬‬ ‫להשמיט לרגע‪ ,‬לבוא לעצמו ולפנות אל השם יתברך‪.‬‬ ‫כשהאדם גדל‪ ,‬הכל נעשה מורכב יותר‪ .‬יש לו מחשבות‪,‬‬ ‫ידיעות‪ ,‬תפקידים ודאגות‪ ,‬וכבר קשה להבחין בשורש הפשוט‬ ‫להיכנס אל עולם שלם‬ ‫שבתוך כל אלה‪ .‬אבל גם עכשיו נפשו מתחברת ומרפה‪,‬‬ ‫ומתוך כך אפשר להבין את הכניסה אל התיבה‪ .‬קודם‬ ‫מתקרבת ומתרחקת‪ .‬לפעמים הקושי הוא שהוא נשאר תפוס‬ ‫שמרגישים את תיבות התפילה כעולמות שאפשר להיכנס‬ ‫בדבר ואינו מוצא את הדרך להניחו‪ .‬הוא מרגיש כאילו מוכרח‬ ‫לתוכם‪ ,‬נצרך לאדם לבוא אל עצמו‪ .‬כל עוד הוא מפוזר בין‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫צום פינטל · פרשת נח תשפ״ז · גליון ר״א‬ ‫יש בחיים אפשרות לשנות דרך ולתקן את מה שאפשר לתקן‪.‬‬ ‫הרבה דברים‪ ,‬קשה לו לתת את נפשו אל מה שהוא אומר‪.‬‬ ‫הוא אומר ״השיבנו״‪ ,‬ומביא אל הבקשה גם את חייו שלו‪ ,‬את‬ ‫כשהוא אוסף את עצמו‪ ,‬יש בידו לקחת את העצמו הזה‪ ,‬עם‬ ‫ריחוקו ואת רצונו לחזור‪.‬‬ ‫דעתו והרגשתו‪ ,‬ולהיכנס אל התיבה‪ .‬הוא מתחיל להרגיש כמה‬ ‫כך מתחילים להרגיש שתיבה היא עולם שלם‪ .‬האדם מבחין‬ ‫רחב הענין שבתוכה וכמה חיים יש בו‪.‬‬ ‫בענין אחד החי ופועל בהרבה מקומות‪ ,‬והדברים המפוזרים‬ ‫הוא אומר ״אתה חונן לאדם דעת״‪ ,‬ולרגע מתבונן כמה העולם‬ ‫מצטרפים אצלו לבריאה אחת גדולה של השם יתברך‪ .‬הוא‬ ‫כולו חי עכשיו על דעת‪ .‬בכל מקום בני אדם מבינים‪ ,‬מבחינים‪,‬‬ ‫שוהה בתוך ההרגשה הזאת‪ .‬כמה רחבה הדעת‪ ,‬כמה עמוקה‬ ‫שוקלים ומחליטים‪ .‬אדם יושב בבית המדרש ותופס דבר שלא‬ ‫האפשרות לשוב‪ ,‬וכמה הוא עצמו חי מתוך המתנות הללו‪.‬‬ ‫הבין קודם‪ .‬אב מבחין מה בנו צריך‪ .‬בעל מלאכה רואה היכן‬ ‫תיבת התפילה נעשית מקום רחב לנפשו‪ ,‬מקום שהוא יכול‬ ‫הדבר אינו עומד כראוי‪ .‬אדם שומע את חברו ומבין למה הוא‬ ‫להיכנס אליו ולעמוד בתוכו לפני השם יתברך‪.‬‬ ‫מתכוון‪ .‬באין־ספור מקומות הדעת פועלת ומעמידה את חיי‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫וגם כאן‪ ,‬לפעמים ההרגשה נמשכת רק רגע‪ .‬לרגע נפתח‬ ‫לפניו הרוחב שבתיבה‪ ,‬וברגע הבא שוב באות הדאגות‪ .‬הוא שב‬ ‫הוא רואה בית שנבנה‪ ,‬דרך שנסללת וסחורה העוברת‬ ‫ומשמיט‪ ,‬שב ובא לעצמו‪ ,‬ושב אל מה שפיו אומר‪ .‬העבודה‬ ‫ממקום למקום‪ .‬כמה הבנות וחשבונות מונחים בכל דבר‪ .‬גם‬ ‫הזאת יכולה לחזור פעמים רבות בתוך תפילה אחת‪ .‬כל פעם יש‬ ‫בתוך מעשה פשוט‪ ,‬כמה דעת יש‪ :‬האדם יודע במה לאחוז‪ ,‬היכן‬ ‫בה כניסה חדשה‪ ,‬כפי כוחו באותו רגע‪ .‬לפעמים הוא מרגיש‬ ‫להניח‪ ,‬מתי להתחיל ומתי לעצור‪ .‬וברגע הזה‪ ,‬בכל רחבי‬ ‫הרבה‪ ,‬ולפעמים רק פנייה פשוטה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אני עומד‬ ‫העולם‪ ,‬בני אדם חיים ופועלים מתוך המתנה הזאת‪ .‬כמה גדולה‬ ‫לפניך‪.‬‬ ‫הבריאה של דעת שהשם יתברך נתן בעולם‪.‬‬ ‫כל הדברים המפוזרים הללו מתחילים להצטרף בנפשו‪.‬‬ ‫לתת רווח בתוך החיים‬ ‫הלימוד‪ ,‬הנהגת הבית‪ ,‬המלאכה והמסחר נעשים אצלו פנים‬ ‫אותו כוח נוגע גם לכל שאר חיי האדם‪ .‬הוא נכנס לביתו‬ ‫שונות של ענין אחד גדול‪ .‬הוא מרגיש את הדעת המתפשטת‬ ‫אחרי העבודה‪ ,‬וגופו כבר בבית‪ ,‬אבל נפשו עודנה בעסק‪ .‬בני‬ ‫בתוך חיי העולם‪ ,‬בכל אדם כפי ענינו‪ .‬מתוך ההרגשה הזאת‬ ‫ביתו מדברים אליו‪ ,‬והוא שומע אותם מתוך הטענות והחשבונות‬ ‫הוא אומר ״אתה חונן לאדם דעת״‪ .‬אתה נותן את כל זה‪ .‬עכשיו‬ ‫שממלאים אותו‪ .‬כאן נצרך רווח קטן‪ .‬הוא משמיט לפי שעה את‬ ‫יש לתיבה ״דעת״ רוחב בנפשו‪ .‬הוא נכנס לתוכה ומבקש גם את‬ ‫עסקיו ומכיר‪ :‬עכשיו אני בבית‪ .‬כאן עומדים בני ביתי‪ ,‬וכאן אני‬ ‫חלקו בתוך המתנה הגדולה הזאת‪.‬‬ ‫רוצה להיות‪ .‬מתוך כך הוא יכול לראות את פניהם ולשמוע את‬ ‫וכן כשהוא בא אל ענין התשובה‪ ,‬הוא מרגיש כמה החזרה‬ ‫דבריהם‪.‬‬ ‫והתיקון נמצאים בחיי העולם‪ .‬אדם עשה דבר ולא עלה יפה‪,‬‬ ‫וכן בין פגישה לפגישה‪ .‬היה ויכוח עם ילד אחד‪ ,‬ועכשיו ילד‬ ‫והוא חוזר ומתבונן במה שהיה‪ .‬כאן לא הבין כראוי‪ ,‬כאן מיהר‬ ‫אחר ניגש אליו‪ .‬אם הוא עדיין תפוס בכעס הראשון‪ ,‬הוא פוגש‬ ‫יותר מדי וכאן לא נזהר‪ .‬הוא לומד מן הניסיון ומשנה את דרכו‬ ‫את השני מתוך מה שנשאר בו‪ .‬כשנותן רווח‪ ,‬הוא יכול לשוב‬ ‫להבא‪ .‬בכל מקום בני אדם חוזרים אל מעשיהם‪ ,‬מכירים במה‬ ‫לעצמו ולראות את מי שעומד לפניו עכשיו‪ .‬כך גם כששומע את‬ ‫שצריך תיקון ומבקשים לעשות טוב יותר‪.‬‬ ‫צערו של חברו‪ .‬הוא מתקרב ומרגיש עמו‪ ,‬ובתוכו שומר מקום‬ ‫רואים זאת בבנין‪ ,‬במסחר ובהנהגת הבית‪ .‬אפילו במלחמה‪,‬‬ ‫שממנו יוכל לחשוב כיצד לעזור‪ .‬הרווח נותן לו כוח להיות קרוב‬ ‫אחרי מעשה חוזרים ובודקים היכן לא נזהרו‪ ,‬מה לא ראו ומה יש‬ ‫ולהנהיג בדעת‪.‬‬ ‫ללמוד להבא‪ .‬אב חושב על דבר שאמר לבנו ומכיר שהיה צריך‬ ‫זהו הלימוד שאפשר לקחת מן התיבה אל הנפש‪ .‬בתוך‬ ‫לדבר אחרת‪ .‬אדם נזכר כיצד נהג עם חברו ומבקש לתקן‪ .‬החיים‬ ‫העולם השוטף יש לאדם כוח לבנות מקום פנימי ולשוב אליו‪.‬‬ ‫מלאים בתנועות של חזרה‪ :‬מתבוננים במה שהיה‪ ,‬מוצאים את‬ ‫הוא מתחבר אל סביבתו‪ ,‬נותן לה מכוחותיו‪ ,‬ומשמיט לפי שעה‬ ‫הטעות ומנסים להעמיד את הדבר כראוי‪.‬‬ ‫כדי לאסוף את עצמו‪ .‬ומשם הוא יכול להיכנס מחדש אל חייו‪,‬‬ ‫ומתוך כל אלה הוא מתעורר להרגיש את גודל מתנת‬ ‫אל בני ביתו ואל עבודתו‪ .‬ובתפילה הוא מביא את עצמו אל‬ ‫התשובה‪ .‬השם יתברך נתן לאדם אפשרות לחזור‪ .‬גם אחרי‬ ‫התיבה‪ ,‬מרגיש את רוחב הבריאה שבתוכה‪ ,‬ועומד בתוכה לפני‬ ‫שהתרחק‪ ,‬התרגל ונכשל‪ ,‬יש דרך לשוב אליו‪ .‬כל התיקונים‬ ‫השם יתברך‪.‬‬ ‫שהוא רואה סביבו מצטרפים בנפשו להרגשה רחבה של חסד‪:‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫צום פינטל · פרשת נח תשפ״ז · גליון ר״א‬ ‫הדרך בחזרה‬ ‫יום של חול המועד בין הספינות לשבילי היער‬ ‫כעשר דקות עסק בזה‪ ,‬עד שאדם מספינה אחרת קרא אליו‪ .‬הסביר‬ ‫ביום שני של חול המועד עלתה בבית הצעה לצאת לבראנקס זאו‬ ‫שצריך לשבת בגב אל כיוון הנסיעה‪ ,‬והראה כיצד להניע את‬ ‫ביום רביעי‪ ,‬כשהכניסה בחינם‪ .‬אולי כדאי לקחת את הילדים ולצאת‬ ‫המשוטים‪ .‬האב הקשיב‪ ,‬סידר את עצמו וניסה‪ .‬עוד משיכה ועוד אחת‪,‬‬ ‫קצת‪ .‬אבל האב לא היה בגיסטע‪ .‬יציאה עם כל המשפחה דורשת‬ ‫והספינה התחילה להתקדם‪ .‬מדי פעם סטתה‪ ,‬והוא תיקן‪ .‬עכשיו‬ ‫הכנה וכוח‪ ,‬ולמעשה לא קבעו דבר‪ .‬ביום רביעי בערב חשב שאולי‬ ‫הרגיש קצת כיצד הידיים מוליכות אותה‪.‬‬ ‫בכל זאת כדאי לצאת‪ .‬אחיו אמר שיש לו כרטיס לכמה זאוס‪ ,‬אלא‬ ‫הילדים נרגעו‪ .‬כבר נסעו‪ .‬גם האם בספינה האחרת התחילה‬ ‫שכאשר ביררו‪ ,‬התברר שאינו כולל את בראנקס זאו‪.‬‬ ‫להסתדר‪ .‬עדיין היה צריך לתת את הדעת על התנועה‪ ,‬אבל היה בזה‬ ‫כבר היה רצון לצאת‪ ,‬וחיפשו מקום אחר‪ .‬מצאו ביעזורו פעדעל‬ ‫תענוג‪ .‬המים נפתחו לפניהם‪ ,‬והם ראו זה את זה משתי הספינות‪.‬‬ ‫בוטס ורָא וינג בוטס על לעיק בניו דזשערזי‪ .‬מים‪ ,‬אוויר וספינות —‬ ‫אחרי כל הטירחה של הדרך‪ ,‬היו עכשיו יחד על הלעיק‪ ,‬לכבוד יום‬ ‫דבר נעים לכבוד יום טוב‪ .‬צלצלו ואמרו להם שהמקום פתוח‪ ,‬ושכדאי‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫להזמין במחשב‪ .‬למעשה סמכו על מה שאפשר לסדר במקום‪ .‬הכינו‬ ‫באמצע ביקש הבן לנסות להנהיג‪ .‬האב הביט בו ואחר כך על‬ ‫את הדברים‪ ,‬לקחו שק עם ממתקים‪ ,‬הזמינו טקסי ויצאו‪.‬‬ ‫המשוטים‪ .‬השעה אינה ארוכה‪ ,‬וכבר עבר זמן עד שהתחילו לנסוע‪.‬‬ ‫לאחר כחצי שעה הגיעו לאדרעס שמצאו‪ ,‬אבל המקום היה סגור‬ ‫אם ייתן לו‪ ,‬מן הסתם שוב יסתובבו ויעמדו‪ .‬ובכל זאת פינה לו את‬ ‫לסיזן‪ .‬הסתכלו מסביב וצלצלו שוב‪ ,‬ולא היתה תשובה‪ .‬הילדים חיכו‪,‬‬ ‫המקום‪ .‬הילד אחז במשוטים‪ ,‬משך והרים אחד מהם יותר מדי‪.‬‬ ‫וההורים לא ידעו מה לעשות‪ .‬עכשיו יחזרו הביתה? בתוך כך נזכרה‬ ‫הספינה התחילה לפנות‪.‬‬ ‫האם שבטלפון הזכירו שם של לעיק‪ ,‬משהו כמו ״שפר לעיק״‪.‬‬ ‫האב כמעט הושיט את ידו לתקן‪ ,‬אבל עצר‪.‬‬ ‫הדרייווער חיפש ומצא מקום במרחק של‬ ‫אמר לו מעט והניח לו להמשיך‪ .‬שוב נשמעו‬ ‫כעשר דקות‪ .‬צריכים לחזור קצת בדרך‬ ‫עצות‪ :‬יותר חזק‪ ,‬לא לשם‪ ,‬תנסה את השני‪.‬‬ ‫שבאו‪ ,‬אבל לפחות היה להיכן לנסות להגיע‪.‬‬ ‫האב ביקש שייתנו לו זמן‪ .‬כעשר דקות ניסה‬ ‫המשיכו והגיעו ברוך השם‪ .‬הפעם ראו‬ ‫הילד‪ ,‬סובב והסתבך‪ ,‬עד שקלט משהו‪.‬‬ ‫מים‪ ,‬ספינות ואנשים שנכנסים ויוצאים‪.‬‬ ‫באחת התנועות הצליח להוליך את הספינה‬ ‫הילדים רצו להתחיל‪ ,‬אבל קודם היה טופס‬ ‫כפי שרצה‪ .‬הסתכל על אביו‪ ,‬וער האט זיך‬ ‫למלא‪ .‬אחר כך ביקשו קארד ואיי־די‪ ,‬ולא‬ ‫געפילט גוט‪.‬‬ ‫היה עמם כל מה שצריכים‪ .‬הסתדרו בעזרת‬ ‫האב שמח שנתן לו מקום‪ .‬גם בספינה‬ ‫אדם אחר‪ ,‬ולבסוף לבשו כולם לייף‬ ‫האחרת הרשתה האם לבת הגדולה להנהיג‪.‬‬ ‫דזשעיקיטס‪ .‬האיש אמר את דרשת הסעיפטי‬ ‫היא ניסתה ולמדה משהו חדש‪ .‬הילדים כבר‬ ‫שלו‪ ,‬והם התחלקו לשתי ספינות משוטים‪:‬‬ ‫אינם רק נוסעים שמוליכים אותם‪ .‬הם אוחזים במשוטים ומרגישים‬ ‫שלושה באחת וארבעה באחרת‪ ,‬עם הילדה בת השנתיים‪ .‬אחרי כל‬ ‫כיצד המעשה שלהם מזיז את הספינה‪ .‬היתה בזה שמחה של‬ ‫הטירחה כבר ישבו על המים‪.‬‬ ‫עקספיריענס חדש‪.‬‬ ‫ללמוד להוליך את הספינה‬ ‫עם הקטנה היה קשה במיוחד‪ .‬היא לא הסכימה לשבת במנוחה‪,‬‬ ‫האב אחז במשוטים וניסה להתחיל לנסוע‪ .‬זכר משהו כיצד עושים‬ ‫ודווקא עכשיו נזכרו ששק הממתקים נשאר בחוץ‪ .‬חשבו לצאת לקחת‬ ‫זאת‪ ,‬אבל הידיים לא מצאו את התנועה‪ .‬משך והחזיר‪ ,‬והספינה זזה‬ ‫אותו‪ ,‬אבל חששו שלא יניחו להם לחזור‪ .‬נשארו והסתדרו כפי שיכלו‪.‬‬ ‫לצד אחד‪ .‬ניסה לתקן‪ ,‬והיא הסתובבה לצד האחר‪ .‬״טאטי‪ ,‬אולי‬ ‫כשגמרו היתה בהם בכל זאת הרגשה טובה‪ .‬עשו דבר חדש‪ ,‬והילדים‬ ‫צריכים לצד השני״‪ ,‬אמר אחד הילדים‪ .‬השני הציע להכניס את‬ ‫יצאו עם משהו לספר‪.‬‬ ‫המשוט יותר למים‪ .‬אחר כך חשבו שאולי אינו יושב במקום הנכון‪.‬‬ ‫אחר כך עמדו סמוך למים‪ ,‬והילדים האבן געפלאטשקעט אביסל‬ ‫החליף מקום וניסה שוב‪ .‬לכל אחד היתה דעה מה צריכים לעשות‪.‬‬ ‫מיט די קראקס‪ .‬ההורים נחו מעט‪ .‬האב ראה שביל שנכנס בין‬ ‫גם אצל האם לא הסתדר מיד‪ .‬היא ניסתה להיזכר בתנועה‪,‬‬ ‫האילנות‪ ,‬ונדמה היה לו שאפשר ללכת בו מסביב ללעיק ולחזור אל‬ ‫ובינתיים השגיחה על הקטנה שלא רצתה לשבת במנוחה‪ .‬הבת‬ ‫מקום הספינות‪ .‬הציע לעשות הייק קטן‪ ,‬וכולם נכנסו אל השביל‪.‬‬ ‫הגדולה הציעה דבר אחד‪ ,‬ילד אחר אמר דבר שני‪ ,‬ומרחוק שאל האב‬ ‫השביל שנכנס פנימה‬ ‫אם הם מסתדרים‪ .‬האם רצתה להשיב‪ ,‬ובאותו רגע הקטנה ניסתה‬ ‫בתחילה עוד ראו את המים מן הצד‪ ,‬וההליכה היתה נעימה‪ .‬אחר‬ ‫לקום‪ .‬המשוט נשאר בלי תנועה‪ ,‬והספינה פנתה מעט‪.‬‬ ‫כך פנתה הדרך פנימה‪ .‬האב חשב שבהמשך תחזור אל הלעיק‪ .‬הגיעו‬ ‫האב הרגיש שהוא נעשה טרוד‪ .‬הוא מנסה להנהיג‪ ,‬ובכל רגע‬ ‫לפנייה‪ ,‬בחר בדרך שנראתה לו מתאימה והמשיך‪ .‬״מתי מגיעים?״‬ ‫מגיעה עוד עצה‪ .‬גם הוא עצמו אינו בטוח‪ ,‬אבל אם ישנה את התנועה‬ ‫שאל אחד הילדים‪ .‬״עוד מעט״‪ ,‬השיב‪ .‬אבל מעבר לסיבוב היה עוד‬ ‫בכל פעם שמישהו אומר דבר‪ ,‬לא יוכל להבין מה פועל‪ .‬״רגע״‪ ,‬אמר‬ ‫שביל‪ ,‬והמים כבר לא נראו‪.‬‬ ‫לילדים‪ ,‬״תנו לי לנסות כך כמה פעמים״‪ .‬אחז במשוטים‪ ,‬עשה תנועה‬ ‫האם שאלה אם הוא בטוח שאפשר להקיף מכאן‪ .‬הוא כבר לא היה‬ ‫אחת והסתכל כיצד הספינה נענית‪ .‬ועוד פעם‪ ,‬באותו האופן‪.‬‬ ‫בטוח‪ .‬אחד הילדים הציע לפנות לצד הזה‪ ,‬והשני אמר שכבר עברו‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫צום פינטל · פרשת נח תשפ״ז · גליון ר״א‬ ‫ומשם התחיל לראות אחרת גם את הדרך שעשו עד הספינות‪.‬‬ ‫במקום דומה‪ .‬היה קשה לחזור‪ ,‬כי אולי היציאה נמצאת מעט קדימה‪.‬‬ ‫הכרטיס שלא התאים‪ ,‬המקום הסגור‪ ,‬הטלפון שלא ענו בו והדברים‬ ‫הלכו עוד חתיכה‪ ,‬עד שהאב נעצר‪ .‬עכשיו הבין שאינו יודע היכן הם‪.‬‬ ‫החסרים‪ .‬בשעת מעשה היתה טירחה‪ ,‬אבל בתוך כל זה פעלו‪ .‬האם‬ ‫בתוך כך נשמע קול מנועים‪ .‬שני איי־טי־וויס התקרבו על השביל‪.‬‬ ‫נזכרה בשם הלעיק‪ ,‬הדרייווער חיפש‪ ,‬ובכל פעם מצאו עוד עצה‪.‬‬ ‫הרוכבים היו עם העלמיטס ובגדי רכיבה‪ ,‬והאב חשב שהם גויים‪.‬‬ ‫עכשיו הרגיש סיפוק גם ממה שעברו עד שהגיעו‪.‬‬ ‫מיהר לאסוף את המשפחה לצד‪ .‬״קומט אהער‪ ,‬כולם לכאן‪ .‬זה סכנה״‪.‬‬ ‫ללכת את הדרך בחזרה‬ ‫הכלים האטו ונעצרו‪ .‬אחד הרוכבים הרים את מגן הפנים‪ ,‬וראו בחור‬ ‫וגם כאן‪ ,‬בדרך בחזרה‪ ,‬היה לפניהם דבר לעשות‪ .‬לברר את‬ ‫חסידי‪ .‬גם השני היה בחור חסידי‪.‬‬ ‫הפנייה הזאת‪ ,‬לעזור לקטנה‪ ,‬לנוח מעט ולהמשיך‪ .‬כל צעד בכיוון‬ ‫החליפו ״א גוטן מועד״‪ ,‬והאב שאל כיצד יוצאים למקום הספינות‪.‬‬ ‫הנכון מוציא אותם קצת מן היער‪ .‬מתוך כך עלתה בו מחשבה על‬ ‫הסביר שחשב להמשיך ולהקיף את הלעיק‪ .‬הבחורים אמרו שכאן‬ ‫תשובה‪ .‬אדם מבין שטעה ומתעורר ללכת מעכשיו בדרך טובה‪ .‬יש‬ ‫נכנסים יותר פנימה‪ ,‬וצריכים להסתובב ולחזור על עקבותיהם‪ .‬ביארו‬ ‫שמחה בהחלטה הזאת‪ ,‬אבל הוא עדיין עומד במקום שאליו הביאה‬ ‫היכן ללכת ובאיזו פנייה להיזהר‪ .‬האב שאל שוב כדי להבין היטב‪,‬‬ ‫אותו הדרך הישנה‪.‬‬ ‫ואחר כך המשיכו בדרכם‪.‬‬ ‫כמו שהם אינם יכולים להתחיל מן החוף רק מפני שהחליטו‬ ‫הוא הסתכל אחריהם‪ .‬אחד הכלים הגיע למקום של אבנים‬ ‫להפסיק לתעות‪ .‬קודם צריכים לחזור את המרחק שהלכו‪ ,‬ורק‬ ‫ושורשים‪ .‬הבחור אחז בכידון בפעסטקייט‪ ,‬כיוון מעט‪ ,‬הוסיף כוח‬ ‫כשייצאו יוכלו לבחור דרך חדשה‪ .‬יש הרגלים שקנה האדם‪ ,‬דברים‬ ‫ועלה‪ .‬הגלגלים עברו‪ ,‬והוא המשיך‪ .‬השני בא אחריו ועבר גם הוא‪.‬‬ ‫שהזניח‪ ,‬ענינים שקלקל ואנשים שצריך לפייס‪ .‬הרצון כבר השתנה‪,‬‬ ‫בתוך כמה רגעים נעלם קול המנועים בין האילנות‪ ,‬והמשפחה נשארה‬ ‫ועכשיו צריכים להחזיר גם את החיים‪.‬‬ ‫על השביל‪.‬‬ ‫כמה קשה לקבל זאת‪ .‬האדם כבר רוצה להיות במקום אחר‪ ,‬ועדיין‬ ‫עכשיו צריכים לחזור‪ .‬הילדים לא שמחו‪ .‬כל הדרך שהלכו עד כאן‪,‬‬ ‫נדרשת ממנו עבודה בתוך מה שהיה‪ .‬צריכים כוח להחזיק בהחלטה‬ ‫עוד פעם? האב אמר בפשטות שטעה‪ .‬חשב שהשביל מסתובב סביב‬ ‫ולתקן דבר אחר דבר‪ .‬לפעמים עצם ההליכה בחזרה מעייפת אותו‪.‬‬ ‫המים‪ ,‬ולמעשה נכנסו פנימה‪ .‬נחו מעט‪ ,‬נתנו לשתות והסתובבו‪ .‬גם‬ ‫הוא כבר יודע לאן הוא רוצה להגיע‪ ,‬אבל הדרך עודנה ארוכה‪ ,‬וצריך‬ ‫בחזרה תעו כמה פעמים ונאלצו לשוב ולברר‪ .‬כולם כבר הרגישו את‬ ‫לשאת גם אותה‪.‬‬ ‫היום ברגליים‪.‬‬ ‫בתוך כך התחילו לשיר יחד את הניגון הידוע של ר׳ יום טוב‬ ‫ערליך‪ :‬״לאמיר זיך אומקערן יודעלעך צוריק צום ריכטיגן וועג״‪ .‬אחד‬ ‫באמצע ההליכה נזכר האב בבחורים‪ .‬מהו התענוג הגדול של האיי־‬ ‫התחיל והשאר הצטרפו‪ .‬בין האילנות נשמעו הקולות‪ ,‬והם הלכו‬ ‫טי־וויס? הרי הם יוצאים דייקא לדרך שיש בה אבנים ושורשים‪.‬‬ ‫ושרו‪ .‬האב שמע את המילים‪ ,‬ועכשיו היה בהן טעם ממשי‪ .‬הם כבר‬ ‫פתאום הרגיש שהוא מבין‪ .‬הדרך הזאת נותנת להם מקום להשתמש‬ ‫הסתובבו‪ ,‬אבל עדיין צריכים ללכת בחזרה‪.‬‬ ‫בכוחם‪ .‬רואים אבן‪ ,‬מכוונים ועולים‪ .‬פוגשים שורש ומוצאים כיצד‬ ‫לעבור‪ .‬אוחזים בפעסטקייט‪ ,‬והכלי נענה‪ .‬כל חתיכה שעברו נותנת‬ ‫הילדים נשארו עייפים‪ ,‬ובכל זאת היה קצת יותר קל ללכת יחד‪.‬‬ ‫עוד טעם ביכולת שלהם‪.‬‬ ‫אחד שר בקול‪ ,‬השני הצטרף מעט‪ ,‬והשלישי הקשיב‪ .‬הרגליים עשו‬ ‫את שלהן‪ ,‬והניגון נתן לב לשאת את הדרך‪ .‬האב חשב כמה יקר הדבר‬ ‫ומתוך כך חזרה אליו הספינה‪ .‬בתחילה כל תנועה שלא הסתדרה‬ ‫לבעל תשובה‪ :‬לפעמים הוא כבר יודע שטעה‪ ,‬וכל מה שחסר לו‬ ‫הכבידה עליו‪ .‬כשהתחיל להבין‪ ,‬היה תענוג בעצם ההנהגה‪ .‬הוא משך‬ ‫עכשיו הוא כוח לחזור‪ .‬מישהו שילך עמו‪ ,‬קצת סבלנות ומילה שתיתן‬ ‫והספינה התקדמה‪ ,‬תיקן והיא פנתה‪ .‬ואצל הבן היה הדבר חזק עוד‬ ‫בו חיות‪.‬‬ ‫יותר‪ .‬עשר דקות ניסה‪ ,‬ולבסוף קלט משהו‪ .‬השמחה שעל פניו באה מן‬ ‫ושוב ראה במחשבתו את הבחור העולה על האבן‪ .‬אולי גם בחזרה‬ ‫ההרגשה שהוא עצמו הצליח‪.‬‬ ‫אפשר לטעום מעט מן התענוג הזה‪ .‬דבר אחד תוקן‪ ,‬הרגל אחד מתחיל‬ ‫עכשיו שמח האב עוד יותר שלא לקח ממנו מיד את המשוטים‪.‬‬ ‫להשתנות‪ ,‬עוד חתיכה מן הדרך המוטעית כבר נמצאת מאחוריו‪ .‬יש‬ ‫לתת לילד לנסות פירושו להסכים שבמשך כמה דקות הספינה‬ ‫עוד מה ללכת‪ ,‬אבל הוא מרגיש שהמעשה שלו מחזיר אותו באמת‪.‬‬ ‫תסתובב‪ .‬אתה כבר יודע מעט‪ ,‬והוא עדיין מחפש‪ .‬צריכים לתת לו זמן‬ ‫הם המשיכו לשיר‪ .‬האב כבר לא הבטיח שבסיבוב הבא יגיעו‪ .‬בדק‬ ‫עד שירגיש בידיו כיצד לעשות‪ .‬גם האם נתנה לבתם מקום כזה‪ .‬בתוך‬ ‫את הדרך‪ ,‬עזר במקום שהיה צריך והלך עם בני ביתו‪ .‬לבסוף נראו‬ ‫הנסיעה טעמו הילדים תענוג של התגברות‪.‬‬ ‫המים בין האילנות‪ .‬אחד הילדים קרא שהוא רואה את הלעיק‪ ,‬והם‬ ‫הוא נזכר גם בכל הדעות שנאמרו שם‪ .‬האב והאם היו צריכים‬ ‫מיהרו מעט‪ .‬עוד כמה צעדים‪ ,‬ויצאו אל המקום המוכר ליד הספינות‪.‬‬ ‫לשמוע עצות‪ ,‬ובתוך כך להחזיק את דעתם כדי להנהיג‪ .‬לנסות מעשה‬ ‫ברוך השם‪ .‬התיישבו לנוח‪ ,‬והאב הביט על הדרך שממנה יצאו‪.‬‬ ‫אחד די זמן‪ ,‬להרגיש מה הוא פועל ולתקן לפי מה שרואים‪ .‬האיש מן‬ ‫עכשיו אפשר לבחור לאן הולכים‪ .‬הוא שמע את אחד הילדים עדיין‬ ‫הספינה האחרת נתן עצה טובה‪ ,‬ואחר כך היו הידיים שלהם צריכות‬ ‫מזמזם את הניגון‪ ,‬והמשיך עמו בשקט‪.‬‬ ‫ללמוד את התנועה‪ .‬בתוך הבלבול מצאו לאט כיצד להוליך‪.‬‬ ‫מכון מישרים — הרב שלום לאנגסאם‪ | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516 :‬קול הלשון‪6053136803 :‬‬ ‫עמוד ‪4‬‬