צום פינטל · Tzim Pintel — נח (2026-10-12)

צום פינטל · פרשת נח תשפ״ז · גליון ר״א
התיבה שבנפש
להשמיט לרגע ולבוא אל תיבות התפילה
להמשיך לחשוב בו .כשהוא נזכר בכוח הפשוט הזה ,נפתח לו בפרשת נח אנו לומדים על התיבה שנבנתה בתוך עולם
מעט רווח בתוך מה שממלא אותו. העומד להישטף .בחוץ המים מתגברים ,ובתוך התיבה נשמרים
אני עומד לפניך החיים .יש לה גבול ,יש לה פנים ,ויש מקום שאפשר להיכנס
אפשר להרגיש זאת בשעה שאדם עומד בתפילה .הוא כבר אליו .הבעל שם טוב הקדוש לימד שתיבה רומזת גם לתיבות
עומד לפני השם יתברך ,אבל בתוך נפשו הוא עדיין מחזיק את התורה והתפילה ,ועל ״בא אתה וכל ביתך אל התבה״ מובא
העובד שלו .הוא מושך אותו שיעשה כך וכך ,משיב על טענותיו בשמו :״בכל גופך וכחותיך תבא אל התבה״ .האדם נקרא
וחושב כיצד יביא אותו לידי מה שהוא רוצה .העובד אינו נמצא להיכנס בעצמו אל התיבה שהוא אומר( .בעל שם טוב על
כאן כלל ,ובכל זאת האחיזה בו חזקה מאוד .האדם מרגיש התורה ,פרשת נח ,בענין ״צהר תעשה לתבה״).
בתוכו את המשיכה הזאת ,כאילו הוא עומד עכשיו מול העובד יש כאן דבר שאפשר להרגישו בחיי הנפש .האדם אומר
ומנסה להנהיג אותו. תיבות של תפילה ,אבל הוא עצמו עדיין תפוס בהרבה מקומות
ובתוך כך עולה המשיכה לחדשות .הוא רוצה לדעת מה אחרים .פיו נמצא כאן ,וכוחותיו מפוזרים בין עסקיו ודאגותיו.
אירע ,מה אומרים ומה יהיה הלאה .ואחר כך עולה הדאגה כדי שירגיש את התיבה וייכנס לתוכה ,הוא צריך תחילה לבוא
לילדיו ,כיצד יסתדר זה ומה יהיה עם האחר .כל דבר מושך בעצמו .לאסוף את נפשו ,לתת רווח בינו לבין מה שסביבו,
אותו אליו .יש כאן אהבה ואחריות ,יש כאן פחד ,ויש מחשבות ומתוך כך להביא את עצמו אל מה שפיו אומר.
שכבר ממשיכות מעצמן .הוא עומד האדם חי בחיבור תמידי עם סביבתו.
בתפילה ,וכל חייו באים עמו ותופסים הוא שומע בני אדם ,רואה מה נעשה,
אותו מכל צד. דואג לבני ביתו ועוסק בפרנסתו .כל דבר
ופתאום ,לרגע אחד ,הוא משמיט הכל. נכנס לתוכו ותופס מקום בנפשו.
מרפה מן העובד ,מן החדשות ,מן הדאגה לפעמים הוא מרגיש כמה הוא תפוס
ומן החשבונות .הוא אינו צריך לפתור בדבר אחד ,ולפעמים הרבה דברים
עכשיו את כל הענינים הללו .לרגע הוא אוחזים בו יחד ואינו מבחין בכך .הוא
בא לעצמו ומרגיש :אני כאן .ומתוך הולך ממקום למקום ,ובפנימיותו נושא
המקום הזה הוא פונה :רבונו של עולם ,אני עומד לפניך. עמו את כל מה שעבר עליו .גם כשהוא
הדברים עודם קיימים ,וגם הצורך לטפל בהם קיים ,אבל ברגע כבר נמצא במקום אחר ,נפשו עודנה מחוברת אל מה שהיה.
הזה הוא חדל לאחוז בהם .נפשו פנויה מעט לעמידה לפני השם וכאן נצרך כוח פשוט מאוד :נתינת רווח בין דבר לדבר,
יתברך. ונתינת רווח בין עצמו לבין סביבתו .יש אני ,ויש הדבר שאני
וברגע הבא שוב עולה הכל ושוטף אותו .המחשבה חוזרת אל עוסק בו .אני יכול להתחבר אליו ,לשאת באחריותו ולתת לו
העובד ,הדאגה לילדים עולה ,והוא שוב נמשך אחר מה שהיה. מכוחותי ,ואני יכול גם להרפות ממנו לפי שעה .הדבר עודנו
ושוב לרגע הוא משמיט הכל :אני עומד לפניך .כך יכולה קיים ,אבל עכשיו אני מניח את אחיזתי בו .בתוך הרווח הזה יש
להיראות תפילה של אדם .הוא נאחז ומשמיט ,נשטף ושב .כל לי מקום להכיר היכן אני נמצא ולבחור אל מה לפנות.
שיבה כזאת היא דבר ממשי .גם אם נמשכה רק רגע ,באותו רגע שורש זה מלווה את האדם מתחילת חייו .רואים תינוק ,כיצד
הוא היה כאן ופנה אל השם יתברך. הוא תופס דבר ומרפה ממנו ,פונה אל אמו ואחר כך מפנה את
לפעמים האדם חושב שאם הכל חזר ,הרי לא פעל דבר .אבל עצמו לדבר אחר .הוא נפגש עם מה שסביבו ,מתקרב ,מתחבר
עצם השיבה מגלה לו שיש בתוכו מקום שאפשר לחזור אליו. ושב ופונה הלאה .מתוך הפגישות הפשוטות הללו הולכת
הוא מתחיל להכיר את התנועה הזאת בנפשו .עכשיו אני תפוס, ונבנית אצלו הכרת עצמו והכרת סביבתו .הוא לומד להבחין
ועכשיו אני מרפה .הוא אינו מוכרח להמתין עד שכל חייו יהיו בדברים ולהכיר את שייכותם ,ובהמשך אף להבין את המילים
מסודרים כדי לעמוד בתפילה .בתוך כל מה שעובר עליו יש בידו שבהן קוראים להם.
להשמיט לרגע ,לבוא לעצמו ולפנות אל השם יתברך. כשהאדם גדל ,הכל נעשה מורכב יותר .יש לו מחשבות,
ידיעות ,תפקידים ודאגות ,וכבר קשה להבחין בשורש הפשוט
להיכנס אל עולם שלם
שבתוך כל אלה .אבל גם עכשיו נפשו מתחברת ומרפה,
ומתוך כך אפשר להבין את הכניסה אל התיבה .קודם
מתקרבת ומתרחקת .לפעמים הקושי הוא שהוא נשאר תפוס
שמרגישים את תיבות התפילה כעולמות שאפשר להיכנס
בדבר ואינו מוצא את הדרך להניחו .הוא מרגיש כאילו מוכרח
לתוכם ,נצרך לאדם לבוא אל עצמו .כל עוד הוא מפוזר בין
עמוד 1
צום פינטל · פרשת נח תשפ״ז · גליון ר״א
יש בחיים אפשרות לשנות דרך ולתקן את מה שאפשר לתקן. הרבה דברים ,קשה לו לתת את נפשו אל מה שהוא אומר.
הוא אומר ״השיבנו״ ,ומביא אל הבקשה גם את חייו שלו ,את כשהוא אוסף את עצמו ,יש בידו לקחת את העצמו הזה ,עם
ריחוקו ואת רצונו לחזור. דעתו והרגשתו ,ולהיכנס אל התיבה .הוא מתחיל להרגיש כמה
כך מתחילים להרגיש שתיבה היא עולם שלם .האדם מבחין רחב הענין שבתוכה וכמה חיים יש בו.
בענין אחד החי ופועל בהרבה מקומות ,והדברים המפוזרים הוא אומר ״אתה חונן לאדם דעת״ ,ולרגע מתבונן כמה העולם
מצטרפים אצלו לבריאה אחת גדולה של השם יתברך .הוא כולו חי עכשיו על דעת .בכל מקום בני אדם מבינים ,מבחינים,
שוהה בתוך ההרגשה הזאת .כמה רחבה הדעת ,כמה עמוקה שוקלים ומחליטים .אדם יושב בבית המדרש ותופס דבר שלא
האפשרות לשוב ,וכמה הוא עצמו חי מתוך המתנות הללו. הבין קודם .אב מבחין מה בנו צריך .בעל מלאכה רואה היכן
תיבת התפילה נעשית מקום רחב לנפשו ,מקום שהוא יכול הדבר אינו עומד כראוי .אדם שומע את חברו ומבין למה הוא
להיכנס אליו ולעמוד בתוכו לפני השם יתברך. מתכוון .באין־ספור מקומות הדעת פועלת ומעמידה את חיי
האדם.
וגם כאן ,לפעמים ההרגשה נמשכת רק רגע .לרגע נפתח
לפניו הרוחב שבתיבה ,וברגע הבא שוב באות הדאגות .הוא שב הוא רואה בית שנבנה ,דרך שנסללת וסחורה העוברת
ומשמיט ,שב ובא לעצמו ,ושב אל מה שפיו אומר .העבודה ממקום למקום .כמה הבנות וחשבונות מונחים בכל דבר .גם
הזאת יכולה לחזור פעמים רבות בתוך תפילה אחת .כל פעם יש בתוך מעשה פשוט ,כמה דעת יש :האדם יודע במה לאחוז ,היכן
בה כניסה חדשה ,כפי כוחו באותו רגע .לפעמים הוא מרגיש להניח ,מתי להתחיל ומתי לעצור .וברגע הזה ,בכל רחבי
הרבה ,ולפעמים רק פנייה פשוטה :רבונו של עולם ,אני עומד העולם ,בני אדם חיים ופועלים מתוך המתנה הזאת .כמה גדולה
לפניך. הבריאה של דעת שהשם יתברך נתן בעולם.
כל הדברים המפוזרים הללו מתחילים להצטרף בנפשו.
לתת רווח בתוך החיים
הלימוד ,הנהגת הבית ,המלאכה והמסחר נעשים אצלו פנים
אותו כוח נוגע גם לכל שאר חיי האדם .הוא נכנס לביתו שונות של ענין אחד גדול .הוא מרגיש את הדעת המתפשטת
אחרי העבודה ,וגופו כבר בבית ,אבל נפשו עודנה בעסק .בני בתוך חיי העולם ,בכל אדם כפי ענינו .מתוך ההרגשה הזאת
ביתו מדברים אליו ,והוא שומע אותם מתוך הטענות והחשבונות הוא אומר ״אתה חונן לאדם דעת״ .אתה נותן את כל זה .עכשיו
שממלאים אותו .כאן נצרך רווח קטן .הוא משמיט לפי שעה את יש לתיבה ״דעת״ רוחב בנפשו .הוא נכנס לתוכה ומבקש גם את
עסקיו ומכיר :עכשיו אני בבית .כאן עומדים בני ביתי ,וכאן אני חלקו בתוך המתנה הגדולה הזאת.
רוצה להיות .מתוך כך הוא יכול לראות את פניהם ולשמוע את וכן כשהוא בא אל ענין התשובה ,הוא מרגיש כמה החזרה
דבריהם. והתיקון נמצאים בחיי העולם .אדם עשה דבר ולא עלה יפה,
וכן בין פגישה לפגישה .היה ויכוח עם ילד אחד ,ועכשיו ילד והוא חוזר ומתבונן במה שהיה .כאן לא הבין כראוי ,כאן מיהר
אחר ניגש אליו .אם הוא עדיין תפוס בכעס הראשון ,הוא פוגש יותר מדי וכאן לא נזהר .הוא לומד מן הניסיון ומשנה את דרכו
את השני מתוך מה שנשאר בו .כשנותן רווח ,הוא יכול לשוב להבא .בכל מקום בני אדם חוזרים אל מעשיהם ,מכירים במה
לעצמו ולראות את מי שעומד לפניו עכשיו .כך גם כששומע את שצריך תיקון ומבקשים לעשות טוב יותר.
צערו של חברו .הוא מתקרב ומרגיש עמו ,ובתוכו שומר מקום רואים זאת בבנין ,במסחר ובהנהגת הבית .אפילו במלחמה,
שממנו יוכל לחשוב כיצד לעזור .הרווח נותן לו כוח להיות קרוב אחרי מעשה חוזרים ובודקים היכן לא נזהרו ,מה לא ראו ומה יש
ולהנהיג בדעת. ללמוד להבא .אב חושב על דבר שאמר לבנו ומכיר שהיה צריך
זהו הלימוד שאפשר לקחת מן התיבה אל הנפש .בתוך לדבר אחרת .אדם נזכר כיצד נהג עם חברו ומבקש לתקן .החיים
העולם השוטף יש לאדם כוח לבנות מקום פנימי ולשוב אליו. מלאים בתנועות של חזרה :מתבוננים במה שהיה ,מוצאים את
הוא מתחבר אל סביבתו ,נותן לה מכוחותיו ,ומשמיט לפי שעה הטעות ומנסים להעמיד את הדבר כראוי.
כדי לאסוף את עצמו .ומשם הוא יכול להיכנס מחדש אל חייו, ומתוך כל אלה הוא מתעורר להרגיש את גודל מתנת
אל בני ביתו ואל עבודתו .ובתפילה הוא מביא את עצמו אל התשובה .השם יתברך נתן לאדם אפשרות לחזור .גם אחרי
התיבה ,מרגיש את רוחב הבריאה שבתוכה ,ועומד בתוכה לפני שהתרחק ,התרגל ונכשל ,יש דרך לשוב אליו .כל התיקונים
השם יתברך. שהוא רואה סביבו מצטרפים בנפשו להרגשה רחבה של חסד:
עמוד 2
צום פינטל · פרשת נח תשפ״ז · גליון ר״א
הדרך בחזרה
יום של חול המועד בין הספינות לשבילי היער
כעשר דקות עסק בזה ,עד שאדם מספינה אחרת קרא אליו .הסביר ביום שני של חול המועד עלתה בבית הצעה לצאת לבראנקס זאו
שצריך לשבת בגב אל כיוון הנסיעה ,והראה כיצד להניע את ביום רביעי ,כשהכניסה בחינם .אולי כדאי לקחת את הילדים ולצאת
המשוטים .האב הקשיב ,סידר את עצמו וניסה .עוד משיכה ועוד אחת, קצת .אבל האב לא היה בגיסטע .יציאה עם כל המשפחה דורשת
והספינה התחילה להתקדם .מדי פעם סטתה ,והוא תיקן .עכשיו הכנה וכוח ,ולמעשה לא קבעו דבר .ביום רביעי בערב חשב שאולי
הרגיש קצת כיצד הידיים מוליכות אותה. בכל זאת כדאי לצאת .אחיו אמר שיש לו כרטיס לכמה זאוס ,אלא
הילדים נרגעו .כבר נסעו .גם האם בספינה האחרת התחילה שכאשר ביררו ,התברר שאינו כולל את בראנקס זאו.
להסתדר .עדיין היה צריך לתת את הדעת על התנועה ,אבל היה בזה כבר היה רצון לצאת ,וחיפשו מקום אחר .מצאו ביעזורו פעדעל
תענוג .המים נפתחו לפניהם ,והם ראו זה את זה משתי הספינות. בוטס ורָא וינג בוטס על לעיק בניו דזשערזי .מים ,אוויר וספינות —
אחרי כל הטירחה של הדרך ,היו עכשיו יחד על הלעיק ,לכבוד יום דבר נעים לכבוד יום טוב .צלצלו ואמרו להם שהמקום פתוח ,ושכדאי
טוב. להזמין במחשב .למעשה סמכו על מה שאפשר לסדר במקום .הכינו
באמצע ביקש הבן לנסות להנהיג .האב הביט בו ואחר כך על את הדברים ,לקחו שק עם ממתקים ,הזמינו טקסי ויצאו.
המשוטים .השעה אינה ארוכה ,וכבר עבר זמן עד שהתחילו לנסוע. לאחר כחצי שעה הגיעו לאדרעס שמצאו ,אבל המקום היה סגור
אם ייתן לו ,מן הסתם שוב יסתובבו ויעמדו .ובכל זאת פינה לו את לסיזן .הסתכלו מסביב וצלצלו שוב ,ולא היתה תשובה .הילדים חיכו,
המקום .הילד אחז במשוטים ,משך והרים אחד מהם יותר מדי. וההורים לא ידעו מה לעשות .עכשיו יחזרו הביתה? בתוך כך נזכרה
הספינה התחילה לפנות. האם שבטלפון הזכירו שם של לעיק ,משהו כמו ״שפר לעיק״.
האב כמעט הושיט את ידו לתקן ,אבל עצר. הדרייווער חיפש ומצא מקום במרחק של
אמר לו מעט והניח לו להמשיך .שוב נשמעו כעשר דקות .צריכים לחזור קצת בדרך
עצות :יותר חזק ,לא לשם ,תנסה את השני. שבאו ,אבל לפחות היה להיכן לנסות להגיע.
האב ביקש שייתנו לו זמן .כעשר דקות ניסה המשיכו והגיעו ברוך השם .הפעם ראו
הילד ,סובב והסתבך ,עד שקלט משהו. מים ,ספינות ואנשים שנכנסים ויוצאים.
באחת התנועות הצליח להוליך את הספינה הילדים רצו להתחיל ,אבל קודם היה טופס
כפי שרצה .הסתכל על אביו ,וער האט זיך למלא .אחר כך ביקשו קארד ואיי־די ,ולא
געפילט גוט. היה עמם כל מה שצריכים .הסתדרו בעזרת
האב שמח שנתן לו מקום .גם בספינה אדם אחר ,ולבסוף לבשו כולם לייף
האחרת הרשתה האם לבת הגדולה להנהיג. דזשעיקיטס .האיש אמר את דרשת הסעיפטי
היא ניסתה ולמדה משהו חדש .הילדים כבר שלו ,והם התחלקו לשתי ספינות משוטים:
אינם רק נוסעים שמוליכים אותם .הם אוחזים במשוטים ומרגישים שלושה באחת וארבעה באחרת ,עם הילדה בת השנתיים .אחרי כל
כיצד המעשה שלהם מזיז את הספינה .היתה בזה שמחה של הטירחה כבר ישבו על המים.
עקספיריענס חדש. ללמוד להוליך את הספינה
עם הקטנה היה קשה במיוחד .היא לא הסכימה לשבת במנוחה, האב אחז במשוטים וניסה להתחיל לנסוע .זכר משהו כיצד עושים
ודווקא עכשיו נזכרו ששק הממתקים נשאר בחוץ .חשבו לצאת לקחת זאת ,אבל הידיים לא מצאו את התנועה .משך והחזיר ,והספינה זזה
אותו ,אבל חששו שלא יניחו להם לחזור .נשארו והסתדרו כפי שיכלו. לצד אחד .ניסה לתקן ,והיא הסתובבה לצד האחר .״טאטי ,אולי
כשגמרו היתה בהם בכל זאת הרגשה טובה .עשו דבר חדש ,והילדים צריכים לצד השני״ ,אמר אחד הילדים .השני הציע להכניס את
יצאו עם משהו לספר. המשוט יותר למים .אחר כך חשבו שאולי אינו יושב במקום הנכון.
אחר כך עמדו סמוך למים ,והילדים האבן געפלאטשקעט אביסל החליף מקום וניסה שוב .לכל אחד היתה דעה מה צריכים לעשות.
מיט די קראקס .ההורים נחו מעט .האב ראה שביל שנכנס בין גם אצל האם לא הסתדר מיד .היא ניסתה להיזכר בתנועה,
האילנות ,ונדמה היה לו שאפשר ללכת בו מסביב ללעיק ולחזור אל ובינתיים השגיחה על הקטנה שלא רצתה לשבת במנוחה .הבת
מקום הספינות .הציע לעשות הייק קטן ,וכולם נכנסו אל השביל. הגדולה הציעה דבר אחד ,ילד אחר אמר דבר שני ,ומרחוק שאל האב
השביל שנכנס פנימה אם הם מסתדרים .האם רצתה להשיב ,ובאותו רגע הקטנה ניסתה
בתחילה עוד ראו את המים מן הצד ,וההליכה היתה נעימה .אחר לקום .המשוט נשאר בלי תנועה ,והספינה פנתה מעט.
כך פנתה הדרך פנימה .האב חשב שבהמשך תחזור אל הלעיק .הגיעו האב הרגיש שהוא נעשה טרוד .הוא מנסה להנהיג ,ובכל רגע
לפנייה ,בחר בדרך שנראתה לו מתאימה והמשיך .״מתי מגיעים?״ מגיעה עוד עצה .גם הוא עצמו אינו בטוח ,אבל אם ישנה את התנועה
שאל אחד הילדים .״עוד מעט״ ,השיב .אבל מעבר לסיבוב היה עוד בכל פעם שמישהו אומר דבר ,לא יוכל להבין מה פועל .״רגע״ ,אמר
שביל ,והמים כבר לא נראו. לילדים ,״תנו לי לנסות כך כמה פעמים״ .אחז במשוטים ,עשה תנועה
האם שאלה אם הוא בטוח שאפשר להקיף מכאן .הוא כבר לא היה אחת והסתכל כיצד הספינה נענית .ועוד פעם ,באותו האופן.
בטוח .אחד הילדים הציע לפנות לצד הזה ,והשני אמר שכבר עברו
עמוד 3
צום פינטל · פרשת נח תשפ״ז · גליון ר״א
ומשם התחיל לראות אחרת גם את הדרך שעשו עד הספינות. במקום דומה .היה קשה לחזור ,כי אולי היציאה נמצאת מעט קדימה.
הכרטיס שלא התאים ,המקום הסגור ,הטלפון שלא ענו בו והדברים הלכו עוד חתיכה ,עד שהאב נעצר .עכשיו הבין שאינו יודע היכן הם.
החסרים .בשעת מעשה היתה טירחה ,אבל בתוך כל זה פעלו .האם בתוך כך נשמע קול מנועים .שני איי־טי־וויס התקרבו על השביל.
נזכרה בשם הלעיק ,הדרייווער חיפש ,ובכל פעם מצאו עוד עצה. הרוכבים היו עם העלמיטס ובגדי רכיבה ,והאב חשב שהם גויים.
עכשיו הרגיש סיפוק גם ממה שעברו עד שהגיעו. מיהר לאסוף את המשפחה לצד .״קומט אהער ,כולם לכאן .זה סכנה״.
ללכת את הדרך בחזרה הכלים האטו ונעצרו .אחד הרוכבים הרים את מגן הפנים ,וראו בחור
וגם כאן ,בדרך בחזרה ,היה לפניהם דבר לעשות .לברר את חסידי .גם השני היה בחור חסידי.
הפנייה הזאת ,לעזור לקטנה ,לנוח מעט ולהמשיך .כל צעד בכיוון החליפו ״א גוטן מועד״ ,והאב שאל כיצד יוצאים למקום הספינות.
הנכון מוציא אותם קצת מן היער .מתוך כך עלתה בו מחשבה על הסביר שחשב להמשיך ולהקיף את הלעיק .הבחורים אמרו שכאן
תשובה .אדם מבין שטעה ומתעורר ללכת מעכשיו בדרך טובה .יש נכנסים יותר פנימה ,וצריכים להסתובב ולחזור על עקבותיהם .ביארו
שמחה בהחלטה הזאת ,אבל הוא עדיין עומד במקום שאליו הביאה היכן ללכת ובאיזו פנייה להיזהר .האב שאל שוב כדי להבין היטב,
אותו הדרך הישנה. ואחר כך המשיכו בדרכם.
כמו שהם אינם יכולים להתחיל מן החוף רק מפני שהחליטו הוא הסתכל אחריהם .אחד הכלים הגיע למקום של אבנים
להפסיק לתעות .קודם צריכים לחזור את המרחק שהלכו ,ורק ושורשים .הבחור אחז בכידון בפעסטקייט ,כיוון מעט ,הוסיף כוח
כשייצאו יוכלו לבחור דרך חדשה .יש הרגלים שקנה האדם ,דברים ועלה .הגלגלים עברו ,והוא המשיך .השני בא אחריו ועבר גם הוא.
שהזניח ,ענינים שקלקל ואנשים שצריך לפייס .הרצון כבר השתנה, בתוך כמה רגעים נעלם קול המנועים בין האילנות ,והמשפחה נשארה
ועכשיו צריכים להחזיר גם את החיים. על השביל.
כמה קשה לקבל זאת .האדם כבר רוצה להיות במקום אחר ,ועדיין
עכשיו צריכים לחזור .הילדים לא שמחו .כל הדרך שהלכו עד כאן,
נדרשת ממנו עבודה בתוך מה שהיה .צריכים כוח להחזיק בהחלטה
עוד פעם? האב אמר בפשטות שטעה .חשב שהשביל מסתובב סביב
ולתקן דבר אחר דבר .לפעמים עצם ההליכה בחזרה מעייפת אותו.
המים ,ולמעשה נכנסו פנימה .נחו מעט ,נתנו לשתות והסתובבו .גם
הוא כבר יודע לאן הוא רוצה להגיע ,אבל הדרך עודנה ארוכה ,וצריך
בחזרה תעו כמה פעמים ונאלצו לשוב ולברר .כולם כבר הרגישו את
לשאת גם אותה.
היום ברגליים.
בתוך כך התחילו לשיר יחד את הניגון הידוע של ר׳ יום טוב
ערליך :״לאמיר זיך אומקערן יודעלעך צוריק צום ריכטיגן וועג״ .אחד באמצע ההליכה נזכר האב בבחורים .מהו התענוג הגדול של האיי־
התחיל והשאר הצטרפו .בין האילנות נשמעו הקולות ,והם הלכו טי־וויס? הרי הם יוצאים דייקא לדרך שיש בה אבנים ושורשים.
ושרו .האב שמע את המילים ,ועכשיו היה בהן טעם ממשי .הם כבר פתאום הרגיש שהוא מבין .הדרך הזאת נותנת להם מקום להשתמש
הסתובבו ,אבל עדיין צריכים ללכת בחזרה. בכוחם .רואים אבן ,מכוונים ועולים .פוגשים שורש ומוצאים כיצד
לעבור .אוחזים בפעסטקייט ,והכלי נענה .כל חתיכה שעברו נותנת
הילדים נשארו עייפים ,ובכל זאת היה קצת יותר קל ללכת יחד.
עוד טעם ביכולת שלהם.
אחד שר בקול ,השני הצטרף מעט ,והשלישי הקשיב .הרגליים עשו
את שלהן ,והניגון נתן לב לשאת את הדרך .האב חשב כמה יקר הדבר ומתוך כך חזרה אליו הספינה .בתחילה כל תנועה שלא הסתדרה
לבעל תשובה :לפעמים הוא כבר יודע שטעה ,וכל מה שחסר לו הכבידה עליו .כשהתחיל להבין ,היה תענוג בעצם ההנהגה .הוא משך
עכשיו הוא כוח לחזור .מישהו שילך עמו ,קצת סבלנות ומילה שתיתן והספינה התקדמה ,תיקן והיא פנתה .ואצל הבן היה הדבר חזק עוד
בו חיות. יותר .עשר דקות ניסה ,ולבסוף קלט משהו .השמחה שעל פניו באה מן
ושוב ראה במחשבתו את הבחור העולה על האבן .אולי גם בחזרה ההרגשה שהוא עצמו הצליח.
אפשר לטעום מעט מן התענוג הזה .דבר אחד תוקן ,הרגל אחד מתחיל עכשיו שמח האב עוד יותר שלא לקח ממנו מיד את המשוטים.
להשתנות ,עוד חתיכה מן הדרך המוטעית כבר נמצאת מאחוריו .יש לתת לילד לנסות פירושו להסכים שבמשך כמה דקות הספינה
עוד מה ללכת ,אבל הוא מרגיש שהמעשה שלו מחזיר אותו באמת. תסתובב .אתה כבר יודע מעט ,והוא עדיין מחפש .צריכים לתת לו זמן
הם המשיכו לשיר .האב כבר לא הבטיח שבסיבוב הבא יגיעו .בדק עד שירגיש בידיו כיצד לעשות .גם האם נתנה לבתם מקום כזה .בתוך
את הדרך ,עזר במקום שהיה צריך והלך עם בני ביתו .לבסוף נראו הנסיעה טעמו הילדים תענוג של התגברות.
המים בין האילנות .אחד הילדים קרא שהוא רואה את הלעיק ,והם הוא נזכר גם בכל הדעות שנאמרו שם .האב והאם היו צריכים
מיהרו מעט .עוד כמה צעדים ,ויצאו אל המקום המוכר ליד הספינות. לשמוע עצות ,ובתוך כך להחזיק את דעתם כדי להנהיג .לנסות מעשה
ברוך השם .התיישבו לנוח ,והאב הביט על הדרך שממנה יצאו. אחד די זמן ,להרגיש מה הוא פועל ולתקן לפי מה שרואים .האיש מן
עכשיו אפשר לבחור לאן הולכים .הוא שמע את אחד הילדים עדיין הספינה האחרת נתן עצה טובה ,ואחר כך היו הידיים שלהם צריכות
מזמזם את הניגון ,והמשיך עמו בשקט. ללמוד את התנועה .בתוך הבלבול מצאו לאט כיצד להוליך.
מכון מישרים — הרב שלום לאנגסאם | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516 :קול הלשון6053136803 :
עמוד 4
