פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — נח (2026-10-12)

גליון 665שנה י"ג – כל הזכויות שמורות © שב"ק פרשת נח תשפ"ז
שוקע ,ולפי"ז י"ל כאן שהתהומות שנפתחו והמבול שירד שהיו מהו "וזה אשר תעשה" האמור בעשיית התיבה
בו גופרית ומלח היו מים כבדין והתיבה לא שקעה בהם כמעט
כלל וכל שוליה היו מעל למים והיתה צפה מעליה וזו כוונת וזה אשר תעשה אותה שלש מאות אמה אורך התיבה
הפסוק שע"י "ויגברו המים" "תלך התיבה על פני המים" ולא וחמישים אמה רוחבה ושלושים אמה קומתה (ו טו) בפר'
שקעה בהם כלל. בא נאמר ה"החודש הזה לכם ראש חדשים (יב-ב) ובמכילתא
וכך היה כל הארבעים יום שירד המבול אבל לאחריהם במאה איתא כל מקום שנאמר "הזה" הכוונה שהראה הקב"ה למשה
וחמישים יום שהמבול הפסיק לרדת החלו המים להיות יותר באצבעו ,שמשה התקשה בחידוש הלבנה עד שהראהו הקב"ה
קלים כי לאט לאט שקעו שהמלח וגופרית והחלה תחתית התיבה באצבעו ,וכן אצל הבהמות הטהורות והטמאות התקשה משה
לשקוע במים ולא היו כל שוליה מעל פני המים ,וברש"י (בפסוק הראהו הקב"ה באצבעו "וזה לכם הטמא" (ויקרא יא-כט) וכן
ד') כתב שהתיבה היתה שקועה י"א אמה במים כלו' קומת התיבה התקשה המעשה המנורה הראהו הקב"ה באצבעו "וזה מעשה
היתה ל' אמה ומתוכם י"א אמה היו משוקעים במים שזה קצת המנורה" (במדבר ח-ד).
יותר משליש ,וצ"ל דזה לא קאי על המ' יום שירד המבול שאז ולפי"ז אף כאן שאמר הקב"ה לנח וזה אשר תעשה צריך לפרש
מחמת כבידות המים היתה כמעט כולה על פני המים. שהראהו באצבעו וצ"ע מה שייך לומר כאן שהתקשה נח בעשיית
ועל פי זה יש להסביר ענין נכבד בחשבון שקיעות התיבה במים, התיבה.
רש"י מחשב סדר הדברים שהמבול החל בי"ז חשוון למשך מ' (א.ה -ונראה ליישב ובהקדם ,במדרש תנחומא על פסוק זה איתא
יום ופסק בכ"ז כסליו ומאז היה מאה וחמישים יום ולא נחסר מלמד שלמד הקב"ה עם נח תורה ואמר לו עתיד לעמוד אחד
והיה זה עד ר"ח סיון ומאז החלו להיחסר ואחר י"ז יום בי"ז סיון מבניך ולעשות משכן ולומר עשר אמות אורך הקרש ,וכעי"ז
נחה התיבה על הרי האררט והמשיכו המים להיחסר עד שבר"ח איתא במדרש רבה (פרל"א) עה"פ וזה אשר תעשה אותה א"ר
אב נראו ראשי ההרים ,והנה כשפסק המבול היו המים גבוהים ידון זה וזה עתיד אחד למוד באמתך הדא הוא דכתיב הארך אמות
ט"ו אמה מראשי ההרים וא"כ בר"ח סיון שעד אז לא נחסרו היו במידה הראשונה אמות שישים ורוחב אמות עשרים (דה"י ה' ג),
עדיין גבוהים מראשי ההרים ט"ו אמה ומאז החלו להיחסר ואחר והקשה המהרי"ל דיסקין מנין לחז"ל לדרוש מכך שנח למד תורה,
ב' חודשים נראו ראשי ההרים כלו' שבס' יום נחסרו ט"ו אמה דמשמע שהוקשה לחז"ל קושיא שמחמתה פירשו כך.
ולפי"ז נחסר שיעור רבע אמה ליום שכך במשך ס' יום נחסרו ט"ו ופירש המהריל"ד שהוקשה לחז"ל כאשר אמר הקב"ה לנח את
אמה והרי בי"ז סיון נגעה תחתית התיבה בראשי ההרים וא"כ מידותיה של התיבה מנין ידע נח שיעור המידות ,מנין ידע כמה
אחר ט"ז יום של חיסור המים נגעה ,ומעתה צא וחשב אם כל יום הם שלש מאות אמה דמנין לו כמה היא אמה ,דאין לומר שידע
נחסרה רבע אמה הרי שבט"ז יום נחסרו ד' אמה ועדיין היו זאת ע"פ שיעור האמות שנהגו באותו הדור שהרי פרש"י עה"פ
גבוהים המים י"א אמה מראשי ההרים וכיצד נגעה בהרים בהכרח ותמלא הארץ חמס שהמוכר היה מוכר באמה קטנה והקונה לוקח
שהיתה שקועה י"א אמה במים לכן נגעה ,אלו דברי רש"י. באמה גדולה וכך היו גוזלים זה את זה ונח שהיה איש צדיק באיזה
משמע מדברי רש"י שתמיד היתה השקיעות של התיבה במים אמה ימדוד קטנה כגזילת המכור או גדולה כגזילת הקונה ,אלא
שיעור י"א אמה שלכן כאשר כל יום נחסרה רבע אמה נגעה בהכרח שהקב"ה למד עמו תורה ולמד עמו מלאכת המשכן ושם
בראשי ההרים אחר ט"ז יום ,וקשה הרי ע"פ הטבע צריך להיות למד עמו כדברי הגמ' בסוכה (ה) דאמת בנין נמדדת באמה בת
ששקיעות התיבה במים תלוי בכובדה שככל שהתיבה יותר ששה טפחים ומזה ידע נח לעשות שיעור התיבה באמה בת
כבידה שקועה יותר ,והרי בתיבה הכניסו אוכל לשנה שלימה ששה ,וזה ביאור המדרש דהוכח מעשיית התיבה שלמד הקב"ה
וככל שעבר הזמן נפחת האוכל והיתה התיבה קלה יותר וצריך עם נח תורה ,אלו דברי המהרי"ל דיסקין.
להיות שככל שעבר הזמן היתה התיבה פחות שקועה במים וכיצד וע"פ דבריו יתפרש כמין חומר דאף אצל נח שאמור "וזה אשר
פירשו חז"ל שכל הזמן היתה שקיעות התיבה שווה ,וזה ודאי תעשה" יש לדרוש שהראהו הקב"ה באצבעו מידות התיבה שהרי
אינו דאם אכן כך היה הרי שאחר ט"ז יום לא היתה נוגעת בראשי נח לא היה יודע מה הוא שיעור אמה והראהו הקב"ה באצבעו
ההרים דאה"נ בט"ז יום נפחתו ד' אמות אך באותו הזמן שקיעות דאמת הבנין היא אמה בת ששה ועפי"ז הראהו מידות התיבה
התיבה פחות מי"א אמה. באצבעו).
ואולם ע"פ המבואר שמי המבול היו כבדים והספינה לא שקעה אבני שהם
בתוכם במשך המ' יום שירד המבול ואחר המ' יום והחלו אט אט
לשקוע המלח וגופרית והחלה התיבה לשקוע עד שהגיע אימתי שקעו שוליה של התיבה המים וכיצד תמיד
לשקיעות של י"א אמה ,א"כ יש לפרש שאכן ככל שהיתה התיבה היתה שקועה שיעור י"א אמה
קלה היתה צריכה להיות שקועה פחות אך מאידך ככל שעברו
הימים ירדה כבידות המים ,והיו ב' ענינים משתנים כל יום שכל ויגברו המים וירבו מאוד ותלך התיבה על פני המים (ז יח)
יום ירדה כבידות המים וכל יום נחסר ממשקל התיבה ושפיר יתכן לפרש כוונת התורה "ויגברו המים" כעין המפורש בגמ' ב"ב
לומר שתמיד היתה התיבה שקועה י"א אמה ,שבתחילת השנה (עג ):וברש"י שם שכשיש מים כבדים דבר הנופל בהם אינו
האם הדגים הותרו באכילה אחר המבול לפי כובד התיבה היתה צריכה להיות שקועה יותר מי"א אמה
אלא שכבידות המים מנעו ממנה לשקוע וככל שנפחתה כבידות
כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי המים החלה לשקוע ואף כאשר היתה קלה מאוד היתה צריכה
לכם את כל (ט ג) בימי אדם הראשון הותר לאוכל רק ירק השדה להיות שקועה י"א אמה ,ולכן הפחתת משקל התיבה לא גרם
אבל בהמות ובעלי חיים נאסרו לו באכילה ואחר המבול התיר לתיבה לצוף יותר גבוה דכנגדה הוקלו המים מכבידותן ושקעה
הקב"ה לנח לאכול בעלי חיים. התיבה.
והטעם י"ל דמהיכי תיתי לאדם לאכול בעלי חיים אחר דאינו מהרי"ל דיסקין
עדיף ממנו אבל אחר המבול שכל הבעלי חיים מתו ונשארו רק
אותם בעלי חיים שהציל נח וכל הבעלי חיים מכאן והילך היו מדוע דוקא העורבים הביאו לחם ובשר לאליהו
בזכותו הרי שקנה עליהם בעלות ולכן הותר לו לאוכלם. הנביא
והנה הדגים לא מתו במבול כדאיתא בזבחים (קיג ):א"כ על הדגים
אין לנח בעלות דלא ניצלו בזכותו ועדיין יקשה במה עדיף האדם וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל
מהם ונאסרו לו באכילה( ,ומש"כ כל רמש דמשמע הכל מ"מ הארץ (ח ז) רש"י כתב עד יבשת המים פשוטו כמשמעו אבל
האדם מצד עצמו לא רצה לאוכלם דאינו עדיף מהם). מדרש אגדה מוכן היה העורב לשליחות אחרת בעצירת גשמים
אבל במתן תורה שאם לא היו בנ"י מקבלים את התורה היה
בימי אליהו שנאמר והעורבים מביאים לו לחם ובשר( ,א.ה –
העולם חוזר לתהו והכל היה נחרב כולל הדגים נמצא שע"י
ראיתי שיש המרמזים זאת דמילת יבש"ת מהסוף להתחילה
שישראל קיבלו את התורה ניצלו הדגים א"כ מעתה יש לאדם
עולה תשבי שזה אליהו הנביא).
בעלות אף על הדגים ומעת מתן תורה החלו לאוכל דגים ומה"ט
ויש להקשות מדוע היה העורב מוכן דוקא לשליחות זו ולא היה
יש לאכול דגים בשבת כי לכו"ע בשבת ניתנה תורה א"כ
מוכן לשליחות של נח לראות אם כלו המים.
לראשונה אכלו דגים בשבת.
ויש לפרש ע"פ דברי הגמ' בעירובין (כב ).שהעורב הוא עוף
(א.ה – ויש לתמוה הרי בנ"י אמרו בהיותם במדבר "זכרנו את
אכזרי והרי השליחות של נח היתה לטובה לראות אם קלו המים
הדגה אשר נאכל במצרים חינם" הרי שאכלו דגים קודם מתן
ואפשר לצאת לכן לא היה העורב מוכן לשליחות זו דהוא אכזרי
תורה ,אך יש מפרשים דאדרבא זה ביאור הפסוק שאמרו "אשר
נאכל חינם" וקשה מהו חינם וי"ל דזה גופא הכונה שאכלו בחינם בטבעו וזו שליחות טובה משא"כ אצל אליהו הנביא היה מוכן
ר"ל למרות שעדיין לא קיבלו את התורה ובדין אין להם עליונות לשליחות כי התוצאה של השליחות היא רעה לעולם שהרי
על הדגים ואפ"ה אכלום ,ויש להוסיף שמתיישב היטב שהרי הסיבה שאליהו ברח מפני שאמר שלא ירדו גשמים והביא רעב
איהו נמי מודה שכשהותר לנח כל רמש אף הדגים בכלל ורק שנח לעולם ואם לא היה מי שיפרנסו ויכלכלו במדבר היה מוכרח
מצד עצמו לא רצה לאוכלם כי הרגיש שאין לו בעלות עליהם לחזור לעיר והיה מפסיק הרעב בעולם וע"י שהעורבים הביאו לו
וא"כ ישראל נמי מעיקר הדין יכלו לאוכל רק שנמנעו כיון שאין לחם ובשר יכל להישאר יותר זמן במדבר ונמשך הרעב ושליחות
להם עליונות עליהם ומ"מ במצרים אכלו כי מעיקר הדין הותר שכזו מתאימה לאכזריותו של העורב.
להם אלא שהרגישו שאכלו בחינם ר"ל בלי שמירת תורה ומצוות. (א.ה – ויש להוסיף בזה שבקובץ תורה מציון (ג סו"ס טז) נמי
וארווחנא עוד דיש מי שהקשה שבאבן עזרא וברמב"ן כאן כתבו מבואר כך בסגנון אחר קצת שהקשה מדוע דוקא העורב שהוא
בפירוש שאף הדגים הותרו ושלא כמשנ"ת ולהנ"ל מיושב דאה"נ אכזרי הביא אוכל לאליהו ותי' דאדרבא שליחות זו גרמה רעה
הדגים הותרו מעיקר הדין ורק שנח נהג בהם איסור כנ"ל). לעולם ומתאימה לעורב.
מגיד דבריו ליעקב ונראה ליישב בעוד אופנים מדוע דוקא העורב היה שליח להכי,
לר' בעריש מביעלא
א .בגמ' חולין (ד :ה ).הגמ' דנה במעשה זה באריכות שהביאו
העורבים מביתו של אחאב והגמ' מנסה להוכיח מכך אם מותר
גדר זמן החיוב בפרו ורבו
לאכול משחיטת מומר עיי"ש ועכ"פ הרי שהעורבים היו כביכול
ואתם פרו ורבו (ט ז) לכאו' זמן קיום מצוות פו"ר הוא מבן י"ח גונבים לחם ובשר מביתו של אחאב כל יום ונותנים לאליהו הנביא
כדאיתא באבות (פ"ה) בן י"ח לחופה. ומה"ט עשו זאת דוקא העורבים שלהם מתאים לגנוב כי יש להם
ובקידושין (כט ):איתא שאם עבר כ' שנה ולא נשא אשה כו' תיפח טבע אכזרי ובפרט דאיתא עוד בגמ' גיטין (מה ).שהעורב שקרן
עצמותיו של זה ,ויש להקשות אם זמן החיוב הוא מבן י"ח מדוע ואיתא בגמ' סנהדרין (קח) שהעורב פרוץ בעריות ,הרי שמתאים
תיפח עצמותיו רק מבן כ'. לו אף לגנוב.
ויש ליישב שאכן הזמן הוא מבן י"ח ברם כיון שהעונש על ביטול ב .עוד י"ל שבמדרש תנחומא (פר' מסעי) וכן במדרש רבה (וקירא
עשה זה הוא בידי שמים דהקב"ה אומר תיפח עצמותיו והרי יט) איתא שלא מאחאב היו מביאים לאליהו אלא מיהושפט לפי
בדיני שמים אין מענישים פחות מבן כ' לכן רק כשמגיע לבן כ' שלא היו רוצים העורבים להיכנס לביתו של אחאב שהיה מלא
אומר הקב"ה תיפח עצמותיו של זה. בעבודה זרה ,וציינו לזה המהרי"ץ חיות והמלא הרועים בחולין,
אך ברמב"ם (פט"ו מאישות ה"ב) משמע לא כך שכתב "עבר כ' והנה לפי"ז יש לתמוה ע"ד הגמ' שנקטה שהביאו מביתו של
ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל עשה" משמע שהביטול אחאב כיצד נכנסו לבית מלא בעבודה זרה ולהנ"ל י"ל דאדרבא
עשה אינו מתחיל מבן י"ח ורק שהעונש מבן כ' אלא שהביטול מה"ט היו אלו העורבים שמאחר ויש להם טבע אכזר ושקרן
עשה מתחיל רק מבן כ'. ופרוץ הם המתאימים ביותר להיכנס לבית שמלא בע"ז ,ואף
לכן צ"ל דזמן מצוה זו מתמשך מגיל י"ח עד גיל כ' דזה עיקר זמן לדעת המדרשים י"ל שהיה דוקא עורב דהרי לדבריהם לקחו
החיוב לכן בהיותו בן י"ח לא חשיב עדיין שביטל המצוה ורק מבן מיהושפט שלא היה רשע כאחאב וגנבו ממנו והכי מתאים לכך
כ' שעבר עיקר הזמן נחשב שביטל המצוה. הוא העורב כתירוץ הראשון).
משאת המלך גור אריה למהר"ל
מוקדש לע"נ מוקדש לע"נ
הרב יהודה בן פורטונה זצ"ל אילה ימנה בת סעדה ע"ה
ת.נ.צ.ב.ה. ת.נ.צ.ב.ה.
