אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — נח (2026-10-12)

גליון קצ"ה )שנה ה'(
פרשת נח תשפ"ז
שיעורי הגאון הגדו מוה"ר רבי יעקב גרינוואד שיט"א
רב בית המדרש דחסידי בעזא "זכרון רפא "בני ברק וחבר הביד"צ דקה מחזיקי הדת באר"י
מיה ע ידי גוי וע ידי גר קודם שמ עצמו
בקושיית המפרשים מדוע אברהם לא מל את עצמו קודם שנצטווה גדול המצווה ועושה קודם המילה היה נחשב כבן
נח שמילתו פסולה ביאור הטעם שהיה כשר למול לאחר שנצטווה המחלוקת אם אברהם מל קודם את עצמו או את בני
ביתו תלויה בהנ"ל דעת המהר"ם שיק שמילת אברהם היתה מילת גירות גר הבא להתגייר במילת עצמו לשיטות שגר
יכול לטבול קודם מילה ביאור אחר שאפילו בטובל אחר המילה כשר למול עצמו בעובדא דקטיעה בר שלום שמל עצמו
חנינא )קידושין לא (.שגדול המצווה ועושה יש שתירצו )טור על התורה לך לך; עמר נקא בקושיית המפרשים מדוע אברהם
ממי שאינו מצווה ועושה לכן לא רצה שם; וכעין זה במהרש"א ח"א יבמות ק (:שרק לאחר לא מל את עצמו קודם שנצטווה
אברהם לקיים מצות מילה קודם שנצטווה,
שמצוה זו לא יוכל לקיימה שוב .ואינו דומה
שנימול אברהם והשלים עצמו קיים כל
מצוות התורה ,אבל קודם המילה לא הקפיד
קושיית המפרשים מדוע
לא מל אברהם אבינו ע"ה ידועה
לשאר מצוות שאף אם קיימם כבר יכול לקיים את כל התורה. את עצמו קודם שנצטווה על מצות מילה,
לקיימם שוב. שהרי קיים את כל התורה כולה עד שלא
בשו"ת כתב סופר )יו"ד סי' קכא( כתב ליישב גדול המצווה ועושה ניתנה כמבואר בגמרא )יומא כח .(:והמפרשים
על פי זה מה שקשה איך אמרו קיים אברהם ויש שכתבו לתרץ )רא"ם בראשית יז ,כה; תירצו קושיא זו בדרכים שונות כל אחד
אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ועוד( בפשיטות שכיוון דקיימא לן כרבי לפי דרכו.
שכח טל ומטר ונזכר קודם שהתחיל תקע בשופר
שמחזירין אותו על זה ,והיא הזכרה הכרחית ,ולכן אינה הפסק בין הברכות, יש לדון ,במי ששכח לשאול בברכת השנים ונזכר מיד אחר שאמר 'מברך
ואפשר לשאול לפני תקע בשופר. השנים' קודם שהתחיל ברכת תקע בשופר ,האם ימשיך תפלתו וישאל
ומכל מקום כתב המאמר מרדכי ,שיותר נראה לאומרו בשומע תפילה, בשומע תפילה כדין כל מי שלא אמר בברכת השנים ,או שמא יזכיר במקום
וכסברת המשנה ברורה ,מאחר שיש ראשונים החולקים על עצם דין הראבי"ה שנזכר בין הברכות.
שאין להזכיר בין הברכות כלל ,לכן מאחר שיכול לומר בשומע תפילה עדיף הנה ,הטור )או"ח סי' קיד( הביא בשם הראבי"ה )סי' תתמו( שאם שכח אחת
לאומרו שם ,ולא להכניס את עצמו במחלוקת. מההזכרות המעכבות ,היינו הזכרה שאם שכח לאומרה מחזירין אותו ,אם
נזכר אחר סיום הברכה לפני שהתחיל את הברכה שלאחריה ,אינו צריך לחזור,
וכתב עוד ,שאין לחוש שמא ישכח מלאומרה בשומע תפילה ויצטרך
אלא אומר את ההזכרה במקום שנזכר בין הברכות בלא חתימה .והביא שם
לחזור ולברך כמה ברכות ,שאם כן גם כשהתחיל תקע בשופר היה לנו לומר
דוגמאות לדין זה ,וביניהם הזכיר נידון זה ,שקודם שהתחיל תקע ,נזכר שלא
שיחזור לברכת השנים ,מחשש שמא ישכח מלשאול בשומע תפילה ,ועדיף אמר ותן טל ומטר ,שהדין הוא שאומר שם ותן טל ומטר ואינו חוזר .וכן פסקו
לברך ברכה אחת מלברך כמה ברכות .ומכיון שאין חוששים לזה ,אלא המגן אברהם )סי' קיז ס"ק ה( והשו"ע הרב )שם סעי' ה(.
ממשיך ושואל בשומע תפילה ,הוא הדין בנזכר קודם שהתחיל תקע בשופר,
ממשיך ושואל בשומע תפילה. אולם המשנה ברורה )שם ס"ק טו; סי' קיד ביאור הלכה ד"ה בלא חתימה( הכריע,
שיותר טוב שלא ישאל על הגשם בין הברכות ,אלא ישאל בשומע תפילה,
ונראה ,שאף לנוהגים כדעת הטור וכהכרעת המגן אברהם וסייעתו לשאול שבזה יצא לכולי עלמא בדיעבד .שכן יש ראשונים )רבינו יונה ברכות כ ;.שלטי
בין הברכות ,מכל מקום ישאל גם בשומע תפילה ,כדי לצאת גם לדעת הגבורים ברכות יט :אות ד( החולקים על דין הראבי"ה ,וסוברים שאי אפשר לומר
הראשונים החולקים וסוברים שאינו יוצא בשאלה שבין הברכות ,וכן פסק הזכרות בין הברכות בלא חתימה .וכתב ששוב מצא שגם בקיצור שלחן ערוך
בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ב סי' נח(. )סי' יט סעי' ו( פסק כן.
התהלה לדוד )סי' רסח אות ו( מחדש ,שבדיעבד אם הזכיר יעלה ויבא שלא גם במאמר מרדכי )סי' קיז ס"ק ט( הכריע כן ,שלא יזכיר בין הברכות אלא
במקומו ,כגון בברכת מודים או בשים שלום ,וכבר עקר רגליו ,יצא ,ואין צריך יאמר בשומע תפילה .ובתחילה כתב לבאר ,שזה נחשב כדבר שאין מחזירין
לחזור ולהתפלל ,עיין שם שמדייק כן מלשון השולחן ערוך )שם סעי' ד( .וראה אותו ,שהרי כל שלא שאל בברכת השנים אינו חוזר אלא שואל בשומע
מה שכתבנו בזה בבאר יעקב )ח"א ,מועדים ,ראש חודש( .אמנם נראה פשוט ,שכל תפילה ,ואם כן אין לאומרו לפני תקע בשופר אלא בשומע תפילה .שוב כתב,
זה הוא רק לענין הזכרת המאורע ,אבל הזכרות השייכים לאותה ברכה דווקא, שיש לדחות ולומר שהטעם שאין מזכירים בין הברכות הזכרה שאין מחזירין
כמו שאלת טל ומטר ששייך לברכת השנים ,אם הזכיר בברכה אחרת )חוץ עליה ,היינו משום שהיא הזכרה שאינה הכרחית כל כך ,ולכן אין להפסיק
משומע תפילה( וכבר עקר רגליו צריך לחזור ולהתפלל. בשבילה בין הברכות ,אבל הזכרה זו של ותן טל ומטר הוא בעצם דבר
שנצטווה נעשה דינו כישראל ,שבעצם הציווי שאינו כשר למול ,ולרבי יוחנן נלמד מ'המול והרי מצות מילה לא קיים עד שלא ניתנה
נעשה כישראל שלא נימול שהוא בכלל ימול' ,שרק מי שנימול בעצמו יכול למול אלא רק אחר שנצטווה עליה .אך ביבמות
הנימוליםו. אחרים .ומבואר שם בהמשך דברי הגמרא, )עא (:אמרו שלא ניתנה פריעה לאברהם
באופן אחר כתב מהרי"ל דיסקין ליישב, שגוי אף אם הוא מהול אינו כשר למול לכולי אבינוא ,ובתוספות )שם ד"ה לא ניתנה( הביאו
שאפילו אם נאמר שאברהם נצטווה למול עלמא' ,דאף על גב דמהילי כמאן דלא מהילי בשם המדרש שמכל מקום קיים אברהם
עצמו כדי שיהיה על ידי זה כגר והמילה היתה דמי' ונקרא ערל ,וכן בישראל הדין להיפך, מצות פריעה אף על פי שלא נצטווה עליה.
כמילת גירות ,מכל מקום היה כשר למול שאף אם אינו נימול כגון במתו אחיו מחמת ולפי זה יש לומר שמאחר שכשניתנה תורה
כיון ששניהם באו כאחד ,שמאחר שבמעשה מילה כשר למול' ,דאף על גב דלא מהילי נתחדשה הלכה שהמל ולא פרע כאילו לא
כמהילי דמי'. מל ,אם כן על ידי זה שקיים אברהם מצות
המילה הוא נכנס בגדר ישראל אין בזה חסרון
מצד המול ימול ,שהמילה והגירות שניהם לפי זה ,התירוץ הנ"ל שאברהם לא מל פריעה נחשב כאילו קיים גם מצות מילה בלי
באים כאחדז. עצמו קודם שנצטווה שהיה פסול למול ציווי משום חלק הפריעה.
מיושב לכולי עלמא .שלרבי יוחנן הלומד והנה בקידושין )שם( מובא גם שרב יוסף
המחלוקת אם אברהם מל קודם מ'המול ימול' אם כן קודם שנצטווה על היה סובר מתחילה שגדול מי שאינו מצווה
את עצמו או את בני ביתו תלויה בהנ"ל המילה לא היה אברהם נחשב כמהול, ועושה ממי שמצווה ועושה ,מפני שמקיימה
לאור הדברים האמורים יש להבין את שדווקא ישראל לאחר שנצטוו על המילה בלי חיוב ,ולפי זה יש לומר שאברהם אבינו
מחלוקת המפרשים בענין מי נימול קודם, נחשבים נימולים אף אם בפועל לא נימולו, רצה להרוויח ולצאת ידי שתי הסברות ,שלא
אברהם או בני ביתו .שהרמב"ן )בראשית יז ,כו( ולא קודם שהיה ציווי .ואפילו אם נאמר רצה לקיימה עד שלא נצטווה משום שגדול
כתב שמסדר הפסוקים מוכח שאברהם מל שהאבות היה להם דין ישראלד ,מכל מקום המצווה ועושה ,אך עדיין היה לו בזה חלק
תחילה את ישמעאל ושאר בני ביתו ,ורק אין שייך להחשיבם כנימולים כל זמן שלא מן המצוה שלא נצטווה עליו דהיינו מצות
אחר כך מל את עצמו ,והטעם שעשה כן, נצטוו על המילה .וגם לרב ,נראה שאפילו פריעה ,וזה קיים ללא ציווי.
שאילו היה מל את עצמו קודם יתכן שהיה אם נאמר שהיה להם דין ישראל גמור מכל
נעשה חולה או מסוכן מפני זקנותו ,וחשש מקום לא היה אברהם בכלל 'ואתה את בריתי גם בפירושו על התורה )וירא( כתב כן
שלא יוכל להשתדל ולהזדרז במילתם .אך תשמור' ,משום שעדיין לא נצטווה על זה הכתב סופר ,ושם הוסיף עוד שכשמל אברהם
האור החיים הק' )שם פסוק כו( כתב ,שבוודאי ואינו בכלל הבריתה. את יצחק לא עשה בו רק מילה ולא פריעה,
מל עצמו קודם לבני ביתו ,שהרי דרשו שמאחר ולא נצטווה על הפריעה לא היה לו
ביאור הטעם שהיה כשר למול לאחר שנצטווה רשות לעשות כן ליצחק ,שמא כשיגדל ירצה
מהמול ימול שהמוהל צריך להיות נימול ,וכן
מפורש במדרש תנחומא )וירא ,ב(ח. על פי האמור יש לעיין איך היה אברהם לקיים בעצמו חלק זה .עיין שםב.
כשר למול עצמו לאחר שנצטווה ,שבשלמא
ונראה שזה תלוי בשתי הדרכים שהבאנו לרבי יוחנן מיד כשבא למול היה בכלל 'ואתה קודם המילה היה נחשב כבן נח שמילתו פסולה
למעלה .שאם נאמר שמיד כשנצטווה את בריתי תשמור' ,אבל לרב קשה שהרי רק כמה מן המפרשים )תרומת הכרי בהקדמה
אברהם על המילה נעשה דינו כישראל גמור, מי שהוא מהול יכול למול ,ואף שישראל כשר אות ק; אפריון פרשת תולדות; מהרי"ל דיסקין פרשת לך
ולכן היה כשר למול עצמו ,אם כן הוא הדין למול אף אם אינו מהול כנ"ל ,מכל מקום הרי לך( כתבו לתרץ מדוע אברהם לא מל עצמו
שהיה כשר גם למול אחרים אף קודם שמל אברהם היה דינו כגוי לענין זה עד שנימול קודם שנצטווה ,על פי המבואר בעבודה זרה
עצמו ,שלא גרע מישראל שאינו מהול .וכן וכנ"ל .וכבר הקשה כן המהרי"ל דיסקין )שם(, )כז (.שמילה בעובד כוכבים פסולה ,שלפי זה
כתב בשו"ת חתם סופר )יו"ד סי' ש( בביאור שמה היה שונה אברהם מכל גר המתגייר פשוט שקודם שנצטווה על המילה לא היה
דברי הרמב"ן ,שלכן היה כשר למול אחרים שאינו יכול למול את עצמו. יכול למול עצמו ,שהיה דינו כגוי שמילתו
שמיד כשנצטווה חל עליו דין ישראלט. המהרי"ל דיסקין כתב לחלק בין אברהם פסולה.
אבל האור החיים הק' שכתב שאברהם קודם שנימול לגוי הבא להתגייר ,שלגוי כדי לבאר תירוץ זה צריך להקדים דברי
היה חייב למול עצמו קודם ,ודאי סובר שרק אין ציווי להתגייר ולמול את עצמו ,אלא הגמרא שםג .נחלקו שם אמוראים מהיכן
בשעת המילה נתגייר אברהם ,ומילתו היתה שהוא מעצמו בא לחייב עצמו בזה ,לכן עד למדים דין זה שגוי פסול למול ,שלרב
מילת גירות ,וקודם שנימול לא היה נוהג בו שלא נימול דינו כגוי ,אבל אברהם אבינו למדים מ'ואתה את בריתי תשמור' )בראשית
עדיין דין ישראל ,ולכן לא היה יכול למול נצטווה במצות מילה מפי הקב"ה ,ולכן מיד יז ,ט( ,שממעט גוי שלא נצטווה במצוה זו
ח( וראה בדעת זקנים לבעלי התוספות )וירא( שאברהם דין בן נח .אולם בהמשך דבריו מהראיות שהביא משמע א( וראה מה שהארכנו בזה בבאר יעקב )ח"ב ,לך לך(.
הלך אצל ממרא לשאול בעצתו מה יעשה עם אנשי שסובר שאפילו קודם שנימול היה דינו כישראל .וכן דייק ב( ובמקום אחר )פרשת לך לך( כתב ביישוב הקושיא מדוע
ביתו שאינם רוצים להמול ,ונתן לו עצה שימול עצמו מדבריו החיד"א )מדבר קדמות מערכת א אות ד; ראש דוד לך לך(. לא מל אברהם את עצמו קודם שנצטווה ,מפני שלא היה
תחילה וכשיראו כן בני ביתו יסכימו גם הם .ומשמע קצת ואולי אפשר לומר שבתחילה התחיל לדון אם היה לו דין רשאי לחבול בעצמו קודם ששמע הציווי מפי הקב"ה.
שמדינא היה יכול למולם קודם וכדעת הרמב"ן .וראה עוד ישראל על כל פנים משעת המילה ,ואחר שמצא ראיות
בשפתי חכמים )וירא אות ג( שהביא כעין דברי האור החיים לנידון זה אכן נתברר שגם קודם המילה היה לו דין ישראל. ג( וראה מה שהבאנו עוד בזה בבאר יעקב )שם( ,ולא
הק' ממדרש אגדה שמל אברהם קודם את ענר ואשכול הבאנו כאן אלא הנוגע לענינינו.
ו( לכאורה היה מקום לומר שאף אם נעשה ישראל מיד
ומתו ,ואמר לו ממרא שימול עצמו תחילה ,משום שנאמר כשנצטווה למול ,מכל מקום עצם זה שאברהם נצטווה ד( ראה מה שכתבנו בזה בכמה מקומות )באר יעקב ח"א לך;
המול ימול ,ואחר כך יתקיימו השאר כשימולם. במצות מילה נעשה בכלל המול ימול ,מה שאין כן גוי הבא שם וירא; שם וישלח; ח"ב צו; ח"ג וישב; שם שמות(.
ט( החתם סופר מבאר שם מה שנאמר )בראשית יז ,כז( להתגייר שאינו מצווה כלל במצות מילה .וראה מה שכתבנו ה( וביותר מובן כן לפי מה שמוכח מדברי הרמב"ן בפרשת
'וכל אנשי ביתו וגו' נמולו אתו' ,אף שכבר נאמר למעלה בבאר יעקב )ח"ב לך לך( בענין מילה בבני קטורה ,שם נתבאר אמור )ויקרא כד ,י( שרק מעת שבא אברהם אבינו בברית
שמל אותם קודם שמל עצמו .כיון שמילתם היתה שדבר זה תלוי במחלוקת המפרשים אם מי שמצווה על מילה נעשה דינו כישראל ,אם כן בוודאי לא היה קודם מילה
תלויה במילתו ,שהרי אם יחזור בו ולא ירצה למול עצמו מצות מילה ואינו ישראל הוא בכלל המול ימול. בכלל 'ואתה את בריתי תשמור' .ראה בקובץ שיעורים
יחזור דינו להיות כגוי ויתברר שאין מילתם כשירה ,לכן ז( כעין דבריו מצאנו בתוספות )כתובות יא .ד"ה מטבילין( גבי )בבא בתרא אות נד; אות שנח( מה שמבאר בדעת הרמב"ן,
רק לאחר שנימול אברהם נשלמה מילתם ,ולכן נאמר גר קטן שמטבילין אותו אף שאין בו דעת משום שזכות שאברהם אבינו היה דינו כישראל רק מלאחר המילה.
שוב שנימולו .וראה עוד בכלי חמדה )הקדמה לספר במדבר( הוא לו ,שאף שזכיה מטעם שליחות היא ,וקודם הטבילה אמנם בפרשת דרכים )דרוש א( מצאנו כסתירה בענין זה,
שהוסיף ביאור לדברי החתם סופר ,שלכן היה אברהם עדיין הוא גוי ואין שליחות לגוי ,מכל מקום מועילה משום שבתחילה כשהביא החקירה אם האבות היה דינם כישראל
כשר למול מיד כשנצטווה שאם לא כן היה אסור לו למול שהגירות והשליחות באים כאחד .ולהלן יתבאר אם או כבני נח ,כתב בזה הלשון' :אם מאחר שנימול אברהם
מצד חובל בחבירו ,ולכן מעצם המעשה מוכח שהוא אומרים כן בכל גר הבא להתגייר שיוכל למול עצמו משום וקיים כל התורה יצא מכלל בן נח' ,משמע שכל הספק היה
כשר למול. שמילתו וגירותו באים כאחד. רק מאחר המילה ,אבל קודם לכן היה פשוט לו שהיה לו
שייך לומר שאף שלא קיים המצוה בתחילה למול את עצמו ,אף שעדיין אינו מהול ואין אחרים קודם שמל עצמו ,אבל את עצמו היה
מכל מקום בנגמר על ידי כשר די בזה להיחשב לו ציווי המחייבו למול את עצמו ,מכל מקום כשר למול מהסברא הנ"ל שהמילה והגירות
שנתקיימה המצוה .אבל במילת גירות שעל הרי גירותו ומילתו באים כאחד ,ואם כן אין באים כאחד.
ידי המילה הוא נכנס בגדר ישראל ,אפשר חסרון מצד המול ימול .וגם אם לומדים איברא שאין הכרח כל כך בדברי האור
שאין די בזה שהיה חלק מהמילה בכשר, מ'ואתה את בריתי תשמור' יש להקשות, החיים שסובר שאברהם לא היה יכול למול
אלא צריך שתהיה כולה מתחילה ועד סוף שעל ידי המילה נכנס בגדר ישראל ,ונאמר את בני ביתו קודם שמל את עצמו ,שיתכן
בכשרות כדי שתחול עליו הגירות. ששניהם באים כאחד ,ויוכל למול את שלא נתכוון לומר שיש בדבר פסול ,אלא
עצמו. כוונתו לומר שהיה עדיף שימול את עצמו
ביאור אחר שאפילו בטובל
אחר המילה כשר למול עצמו אמנם המהרי"ל דיסקין מבאר שמאחר קודם כדי שימול אותם לאחר שנימול הוא,
בעצם מה שהיה פשוט למנחת חינוך והגר עדיין מחוסר פריעה וטבילה ,ובמעשה משום שלכתחילה עדיף שיהא המוהל נימול
ומהרי"ל דיסקין שגר שמחוסר טבילה אחר המילה לבד עדיין לא נשלמה גירותו ,יש בו בעצמו .וכמו שנפסק בשולחן ערוך )יו"ד סי' רסד
המילה דינו כגוי ,לכאורה יש לומר צד אחר חסרון מצד המול ימול ,שאף שבשעת המילה סעי' א( שאף שעבד ואשה ומומר ומי שמתו
בזה ,שאף שאין חל עליו שם ישראל עד נעשה מהול ,מכל מקום לא עדיף מערבי אחיו מחמת מילה כשרים למול ,מכל מקום
שיטבול ,מכל מקום יתכן שאין דינו כערבי וגבעוני מהול .מה שאין כן אצל אברהם אם יש ישראל גדול ומהול שיודע למול עדיף
מהול וכגבעוני מהול שאינם כשרים למול אבינו שלא היה מצווה אלא במילה בלבד ולא שהוא יהיה המוהל.
מטעם שכל הגוים ערלים ,ששם לא היתה נצטווה על הפריעה ,שייך לומר בו שגירותו
ומילתו באים כאחד. דעת המהר"ם שיק
מילתם לשם מצוה בכלל ,לכן אף אם נימול שמילת אברהם היתה מילת גירות
אין הגירות נשלמת עד שיטבול ,אבל גר הבא לשיטות שגר יכול לטבול קודם מילה מדברי המהר"ם שיק )יו"ד סי' רמה( נראה
להתגייר אפשר שנקרא מהול על ידי מעשה גם המנחת חינוך )מצוה ב אות יד( כתב שסובר שמילת אברהם אבינו היתה כמילת
מילה זה ,וממילא ירד ממנו הפסול של כל שנראה פשוט שגר הבא להתגייר אינו רשאי
הגוים ערלים כיון שהוא מהול ,ולכן הוא כשר גירות ,שהביא שם את דברי שו"ת חתם סופר
למול את עצמו ,כיון שהוא עדיין גוי כל זמן )יו"ד סי' א( שמחלק בין מילת גר שצריכה
למול ,ויש לומר גם בזה שמילתו וגירותו שלא טבל ,אך לשיטת הפוסקים )ראה יו"ד סי'
באים כאחד. להיות לשמה ,שאם לא כן אינה לשם גירות
רסח סעי' א( הסוברים שטבילה מועלת בדיעבד ואינה כלום ,ובין מילת ישראל שאינה צריכה
וכן לרב הלומד פסול גוים במילה מ'ואתה גם לפני טבילה ,לפי זה אם טבל קודם למילה להיות לשמה ,שבישראל אין צריך שיחול על
את בריתי תשמור' ,יש לומר שכל שהתחיל יכול למול עצמו משום שמילתו וגירותו ידי המילה שם ישראל ,שגם קודם המילה
להתעסק בגירותו ומל עצמו לשם גירות כפי באים כאחד. שם ישראל עליו ,אלא מצות המילה היא
שמחויב לעשות ,נכנס בכלל ה'ברית' וכשר ברם יש לעיין על המנחת חינוך שהזכיר מצוה ככל המצוות.
למול .אך אפילו אם נאמר כן עדיין יש לעיין רק טבילה ,שלכאורה אף אם טבל קודם
שמא כשר רק למול את עצמו משום שמילתו וכתב המהר"ם שיק ,שכן הוא גם באברהם
למילה ,הרי עדיין מחויב הוא בפריעה ,וכל אבינו ,שמילתו אינה דומה למילה שנצטוו
היא חלק מהגירות ,אבל שמא פסול למול זמן שלא פרע כאילו לא מל ,ואם כן לכאורה
אחרים כיון שעדיין אין עליו שם ישראל. בה בניו אחריו לדורות עולם ,שמילת אברהם
אין שייך לומר שמילתו וגירותו באים כאחד. היתה מילת גירות ,שחוץ מעצם המצוה של
בעובדא דקטיעה בר שלום שמל עצמו ורק לגבי אברהם יש לומר כן כיון שלא מילה גם נכנס על ידי זה להיות בכלל ישראל,
בגמרא )עבודה זרה י (:מסופר על קטיעה נצטווה על הפריעה וכנ"ל .ואולי סובר מה שאין כן המילה של זרעו אחריו אינה
בר שלום שלפני שהוציאו אותו להורג המנחת חינוך שמעשה המילה והפריעה לשם גירות אלא למצוה בלבדי.
רצה למול עצמו ונפל על רישא דערלתיה כמעשה אחד נחשבים ,ושייך לומר על כל
מעשה המילה שהגירות והמילה באים כאחד. אולם יש לעיין קצת ,שדברי המהר"ם
וקטעה .ובהגהות פורת יוסף )שם( הקשה
שיק שמילת אברהם היתה מילת גירות,
איך מל עצמו ,הרי מילה בגוי פסולה .וכתב עוד יש לומר ,שכל שהפריעה נעשה על
סותרים לכאורה את דברי החתם סופר הנ"ל
שאפשר לתרץ שכיון שנעשה ישראל במילה ידי כשר לא איכפת לנו אם המילה נעשתה
שמיד כשנצטווה אברהם במילה נחשב דינו
זו מועיליג .וכוותו משום שמילתו וגירותו על ידי פסול ,שהעיקר הוא הגמר וזה צריך
כישראל והיה כשר למול אחרים .ושמא
באים כאחד וכדברי המנחת חינוך והמהרי"ל להיות על ידי כשר .ואף שלכתחילה אין למול
יש ליישב לפי הנ"ל ]בתירוצו השני של
דיסקין. על ידי פסול משום שמפסיד המצוה ,מכל
המהרי"ל דיסקין[ ,שיתכן שאף אם לא נעשה
עוד כתב שם ,שאף שהוא צריך טבילה, מקום בדיעבד כשר כל שהגמר נעשה על ידי
כשר .וכבר דנו האחרונים )ראה שו"ת נודע ביהודה
דינו כישראל מיד בשעת הציווי ,מכל מקום
אפשר שטבל .והנה לא פירש שטבל לפני לגבי דין המול ימול היה לו דין ישראל משעת
המילה .ואולי כוונתו למה שכתבנו שאפילו מהדו"ת או"ח סי' כב; פתחי תשובה יו"ד סי' רסד ס"ק ג;
אור שמח הל' מילה פ"ב; כלי חמדה שמות אות ב( ,אם הציווי ,ואם כן אף אם היתה מילתו מילת גירות
טבל אחר המילה כשירה המילה ,כיון שהיא עדיין מובן מה שהיה כשר מקודם למוליא.
לשם גירות ועל ידה נעשה הגירות .ומצאנו מועילה מילה שתחילתה על ידי פסול וסופה
כעין זה בשו"ת חתם סופר )או"ח סי' קטז( שגר על ידי כשר ,ואם כן יתכן שהוא הדין במילה גר הבא להתגייר במילת עצמו
שמל ולא טבל ,אף שעדיין אינו ישראל ,מכל ופריעה ,שאף שכל המילה הוא על ידי פסול כאמור למעלה ,המהרי"ל דיסקין בתירוצו
מקום נקרא בן ברית לגבי שליחות כיון שמל די בזה שהפריעה נעשתה על ידי כשריב. השני חידש ,שאף אם מילת אברהם היתה
לשם מצוה ,עיין שם .ואם כן אפשר שהוא אך מכל מקום עדיין יש לחלק ,שדווקא כמילת גירות ,היה כשר למול משום שמילתו
הדין לגבי הנידון שלפנינו יתכן שאינו נחשב בישראל דנו האחרונים להכשיר תחילתו וגירותו באים כאחד .והנה לכאורה יש לעיין
ערל וכשר למול עצמו. בפסול ,כיון שאין המילה אלא למצוה ,ולכן לפי זה ,שאם כן כל גר הבא להתגייר יוכל
ליה כמל ויכול למול כולם' ,ולא כתב 'הוה ליה כישראל'. ופריעה ,אבל זרעו אחריו לא נצטוו על הפריעה עד זמן י( על פי זה כתב לפרש מה שמצאנו סתירה בדברי חז"ל,
משה ויהושע ,כיון שאין מילתם מילת גירות ,ורק אחר שבמקום אחד )יבמות שם( מבואר שלא נצטווה אברהם
יב( ועוד חזון למועד להאריך בעזרת השם בגדרי מילה
כך נתחדש לישראל שגם מילה שאינה מילת גירות צריכה אבינו על הפריעה ,ואילו במקום אחר )ירושלמי יבמות פ"ח
ופריעה ,ושם נדון עוד בענין זה. פריעה. ה"א( מבואר שאברהם אבינו נצטווה על הפריעה ופרע
יג( ומציין שם לדברי התוספות הנ"ל )הערה ז( לענין טבילת יא( וקצת מדויק כן בלשון החתם סופר שכתב: עצמו .אך לפי האמור יש לומר ,שהוא עצמו שהיתה
גר קטן כנ"ל. 'ואברהם מכיון שקיבל על עצמו למול ונכנס לברית הוה מילתו גם לשם גירות הוצרך לתוספת מצוה דהיינו מילה
• תמצית השיעור •
לרמב"ן מל קודם את בני ביתו ,ולאור במהרי"ל דיסקין שבכל גר אין אומרים מה שאברהם לא מל קודם שנצטווה,
שבאים כאחד ,כיון שטעון פריעה החיים את עצמו .ואולי אם נעשה יש אומרים שלא קיים כל התורה רק
וטבילה ,ולכן פסול למול עצמו. ישראל בציווי יכול למול אחרים ,אבל אחר שנימול.
מנחת חינוך הזכיר רק טבילה ולא לא אם היא מילת גירות. יש שכתבו שרצה לקיים כמצווה
פריעה .ואולי שכל מעשה המילה אחד. יתכן שגם אור החיים לא נתכוון אלא ועומד ,ובמילה כיון שמל שוב לא
או שרק הגמר צריך להיות בכשרות. משום לכתחילה ,אבל מדינא היה יכול שייך .ובכתב סופר שהפריעה קיים
אך אולי בגר צריך הכל בכשרות. קודם שנצטווה .וביצחק לא פרע.
למול אותם קודם.
אולי בגר מאחר שהמילה לשם גירות גוי פסול למול ,או מאת בריתי תשמור
בחתם סופר שמילת גר צריך לשמה,
אף שעדיין צריך טבילה נחשב מהול או מהמול ימול .ולפי זה אברהם שלא
ובכלל 'בריתי' .אך לא למול אחרים, ולא מילת ישראל שאין חל בזה שם היה נימול ולא בכלל הברית היה פסול
שאינו ישראל. ישראל .ובמהר"ם שיק שמילת אברהם למול.
כגר.
בקטיעה בר שלום שמל עצמו ,בפורת מה שהיה כשר למול כשנצטווה אף
יוסף משום שנעשה ישראל במילה אף שבחתם סופר שנעשה ישראל שלא היה מהול ,במהרי"ל דיסקין שכיון
זו ,או שטבל .ואולי הכוונה גם אחר בציווי ,יתכן שהכוונה רק לענין המול שנצטווה נעשה ישראל ,או שהמילה
המילה. ימול. והגירות באים כאחד.
שכח בברך עלינו ושוב שכח בשומע תפילה
שיש לקונסו שלא יועיל לשאול בשומע תפילה ,אלא צריך לחזור לברך עלינו בשולחן ערוך )או"ח סי' קיז סעי' ה( נפסק ,שאף שהשוכח לשאול בברכת השנים
ולשאול שם. שואל בשומע תפילה ,אם שכח גם בשומע תפילה ,אינו חוזר לשומע תפילה
אולם דעת הגאונים רבי אהרן לייב שטיינמן ורבי חיים קניבסקי )מובא אלא לברך עלינו .אך דעת הירושלמי )ברכות פ"ה ה"ב ,הובא בתוספות ברכות כט :ד"ה
בשלמי תודה ,בעניני ירידת גשמים ,אות ה( ,שיש לחלק בזה בין הבדלה לשאילת הא דאדכר( היא ,שאף אם נזכר לאחר שומע תפילה ,כל שלא עקר רגליו ,חוזר
גשמים .שמה שבהבדלה צריך לחזור ולהתפלל ,אם טעה בזו ובזו וחזר לשומע תפילה ולא לברכת השנים.
והתפלל ושוב שכח ,היינו משום שיש שתי חסרונות שונים ,א .ששכח אתה ומקור פסק השולחן ערוך הוא מהרא"ש )ברכות פ"ד סי' יד( ,שהקשה על
חוננתנו ,ב .שאכל לפני הבדלה ,ולכן יש לומר שכל שטעה בשני העניינים, הירושלמי מהמבואר בברכות )לג (.לענין הבדלה ,שטעה בזו ובזו חוזר ומתפלל,
הדין הוא שמעכב שיבדיל דווקא בתפילה .אבל בשאילת גשמים ,החסרון הוא היינו שאף שמי ששכח להבדיל בתפילה אינו חוזר ומתפלל ,אלא סומך על
אחד ,ששכח לשאול גשם ,אלא ששכח פעמיים ,ולכן יש לומר שדינו ככל מי ההבדלה על הכוס ,מכל מקום אם טעה בכוס ואכל ללא הבדלה ,חוזר ומתפלל.
שטעה בברך עלינו ,וימשיך להתפלל וישאל בשומע תפילה .וכן פסק השבט וכתה הרא"ש שלפי זה הוא הדין לעניינינו ,שאף שמי ששכח בברכת השנים
הלוי למעשה )מבית לוי קובץ יז ,תשס"ג ,בקשת טל ומטר בברכת השנים ,אות ד(. שואל בשומע תפילה ,מכל מקום אם שכח גם בשומע תפילה חוזר לברכת
ומהגאון רבי אברהם גניחובסקי שמעתי צד יותר רחוק בנידון זה ,שיתכן השנים ,ומוכח שהבבלי חולק בזה על הירושלמי .ואכן כן פסק הרמב"ם )הל'
שאם חזר לברך עלינו ושוב שכח ,שאין צריך להמשיך כסדר הברכות עד תפילה פ"י ה"ט( ,והביאו הטור )סי' קיז( .וכן מסיק בבית יוסף )שם( שכן הלכה.
שמע קולנו ,אלא ידלג על כל הברכות עד שמע קולנו וישאל שם .שהרי בעצם מעתה יש לעיין מה הדין בשכח לשאול בברכת השנים וגם בשומע תפילה,
כבר התפלל את כל הברכות עד שמע קולנו ,ומה שחזר לברך עלינו הוא רק ונזכר אחר שהתחיל ברכת רצה ,וחזר לברכת השנים כפסק השולחן ערוך,
כדי לשאול שם על הגשם ,ומאחר ששכח לשאול ,שוב אין שום צורך לחזור ושוב שכח לשאול בברכת השנים ,ונזכר באמצע תקע בשופר ,מה דינו .האם
ולומר את כל הברכות שבינתיים ,אלא אומר מיד שומע תפילה. שואל בשומע תפילה ,כדין כל השוכח בברכת השנים ,או שמא מאחר שכבר
ברם חידוש עצום לומר כן ,ובפשטות נראה שאין לחלק בזה ,אלא כל שחזר חזר לברכת השנים מחמת ששכח בשומע תפילה פעם אחת ,שוב אינו שואל
לברך עלינו שוב מחויב להמשיך ולהתפלל כסדר הברכות ,שהרי הוא כעומד בשומע תפילה אלא חוזר שוב לברכת השנים ,ומטעם שיבואר.
בברך עלינו ,שמחויב להתפלל כסדר .וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים הנ"ל. בפשטות לפי האמור שמקור הדין בשכח בשומע תפילה הוא מדין טעה
]ואף שהבאנו במקום אחר )באר יעקב ,מועדים ח"א( מהגאון רבי חיים בזו ובזו בהבדלה ,היה נראה שצריך לחזור לברך עלינו .וכמו בטעה ולא הבדיל
קנייבסקי ,במי ששכח בברך עלינו ,ובמקום לשאול בשומע תפילה חזר לברך בתפילה ,ושוב טעה בהבדלה על הכוס ,שאכל לפני הבדלה ,וחזר והתפלל
עלינו ,ונזכר שאין צריך לחזור ,דעתו שידלג עד למקום שאחז בתחילה .ששם כדין טעה בזו ובזו ,ושוב שכח להבדיל בתפילתו ,שמסתבר שצריך לחזור שוב
מדובר שכל מה שחזר לברך עלינו היה שלא כדין ,שטעה וחשב שצריך לחזור, ולהתפלל כדי להבדיל בתפילתו .שכן הטעם שטעה בזו ובזו חוזר ומתפלל
ובאמת הדין הוא שצריך לשאול בשומע תפילה ,ולכן דעת הגרח"ק שכל מבואר בראשונים )רא"ש שם; רבינו יונה שם כג :מדפי הרי"ף( ,שקנסו אותו מחמת
הברכות שבאמצע הם ברכות לבטלה .אך בנידון שלפנינו ,ששכח לשאול גם ששכח בשניהם ,ולכן כל שכן שאם שכח שוב בתפילתו שקונסים אותו שצריך
בברך עלינו וגם בשומע תפילה ,הדין הוא באמת שצריך לחזור לברך עלינו, לחזור ולהתפלל.
ולכן כל שמן הדין צריך לחזור לברך עלינו ,אף שלמעשה שכח לשאול שם, לפי זה לכאורה היה נראה שהוא הדין לעניינינו ,שאם קנסו את מי ששכח
כבר נתחייב בכל סדר הברכות ,וממשיך עד שומע תפילה ושואל שם[. בשומע תפילה ,שיחזור לברך עלינו ,כל שכן כשחזר לברך עלינו ושוב שכח,
התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון
הרה"ח ר' יצחק פריעד שליט"א -ירושלים הרה"ח ר' יצחק רוט שליט"א -וויען הרה"ח ר' ישכר דוב כ"ץ שליט"א -ירושלים
לרגל שמחת נישואי בתו הכלה שתחי' עב"ג לרגל שמחת נישואי בתו הכלה שתחי' עב"ג
לרגל שמחת נישואי בנו החתן המופלג
החתן המופלג כמר שמואל אליהו ני"ו -בן מחותנו החתן המופלג כמר צבי ני"ו -בן מחותנו
כמר דוד חיים ני"ו -עב"ג בת מחותנו הרה"ג ר' שמואל רוזן שליט"א -חיפה
הגאון רבי חיים יהושע וועטנשטיין שליט"א הרה"ח ר' הערשל רוטנברג שליט"א -אנטוורפן
דומ"צ דקהל מחזיקי הדת בברוקלין חתן מורינו הגה"צ רבי יעקב גרינוולד שליט"א
למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת
