gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov

שבוע: נח (2026-10-12)

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קצ"ה )שנה ה'(‬ ‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫שיעורי הגאון הגדו‪ ‬מוה"ר רבי יעקב גרינווא‪‬ד ש‪‬יט"א‬ ‫רב בית המדרש דחסידי בע‪‬זא "זכרון רפא‪ "‬בני ברק וחבר הביד"צ דקה‪ ‬מחזיקי הדת באר"י‬ ‫מי‪‬ה ע‪ ‬ידי גוי וע‪ ‬ידי גר קודם שמ‪ ‬עצמו‬ ‫בקושיית המפרשים מדוע אברהם לא מל את עצמו קודם שנצטווה ‪ ‬גדול המצווה ועושה ‪ ‬קודם המילה היה נחשב כבן‬ ‫נח שמילתו פסולה ‪ ‬ביאור הטעם שהיה כשר למול לאחר שנצטווה ‪ ‬המחלוקת אם אברהם מל קודם את עצמו או את בני‬ ‫ביתו תלויה בהנ"ל ‪ ‬דעת המהר"ם שיק שמילת אברהם היתה מילת גירות ‪ ‬גר הבא להתגייר במילת עצמו ‪ ‬לשיטות שגר‬ ‫יכול לטבול קודם מילה ‪ ‬ביאור אחר שאפילו בטובל אחר המילה כשר למול עצמו ‪ ‬בעובדא דקטיעה בר שלום שמל עצמו‬ ‫חנינא )קידושין לא‪ (.‬שגדול המצווה ועושה‬ ‫יש שתירצו )טור על התורה לך לך; עמר נקא‬ ‫בקושיית המפרשים מדוע אברהם‬ ‫ממי שאינו מצווה ועושה לכן לא רצה‬ ‫שם; וכעין זה במהרש"א ח"א יבמות ק‪ (:‬שרק לאחר‬ ‫לא מל את עצמו קודם שנצטווה‬ ‫אברהם לקיים מצות מילה קודם שנצטווה‪,‬‬ ‫שמצוה זו לא יוכל לקיימה שוב‪ .‬ואינו דומה‬ ‫שנימול אברהם והשלים עצמו קיים כל‬ ‫מצוות התורה‪ ,‬אבל קודם המילה לא הקפיד‬ ‫קושיית המפרשים מדוע‬ ‫לא מל אברהם אבינו ע"ה‬ ‫ידועה‬ ‫לשאר מצוות שאף אם קיימם כבר יכול‬ ‫לקיים את כל התורה‪.‬‬ ‫את עצמו קודם שנצטווה על מצות מילה‪,‬‬ ‫לקיימם שוב‪.‬‬ ‫שהרי קיים את כל התורה כולה עד שלא‬ ‫בשו"ת כתב סופר )יו"ד סי' קכא( כתב ליישב‬ ‫גדול המצווה ועושה‬ ‫ניתנה כמבואר בגמרא )יומא כח‪ .(:‬והמפרשים‬ ‫על פי זה מה שקשה איך אמרו קיים אברהם‬ ‫ויש שכתבו לתרץ )רא"ם בראשית יז‪ ,‬כה;‬ ‫תירצו קושיא זו בדרכים שונות כל אחד‬ ‫אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה‪,‬‬ ‫ועוד( בפשיטות שכיוון דקיימא לן כרבי‬ ‫לפי דרכו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫שכח טל ומטר ונזכר קודם שהתחיל תקע בשופר‬ ‫שמחזירין אותו על זה‪ ,‬והיא הזכרה הכרחית‪ ,‬ולכן אינה הפסק בין הברכות‪,‬‬ ‫יש לדון‪ ,‬במי ששכח לשאול בברכת השנים ונזכר מיד אחר שאמר 'מברך‬ ‫ואפשר לשאול לפני תקע בשופר‪.‬‬ ‫השנים' קודם שהתחיל ברכת תקע בשופר‪ ,‬האם ימשיך תפלתו וישאל‬ ‫ומכל מקום כתב המאמר מרדכי‪ ,‬שיותר נראה לאומרו בשומע תפילה‪,‬‬ ‫בשומע תפילה כדין כל מי שלא אמר בברכת השנים‪ ,‬או שמא יזכיר במקום‬ ‫וכסברת המשנה ברורה‪ ,‬מאחר שיש ראשונים החולקים על עצם דין הראבי"ה‬ ‫שנזכר בין הברכות‪.‬‬ ‫שאין להזכיר בין הברכות כלל‪ ,‬לכן מאחר שיכול לומר בשומע תפילה עדיף‬ ‫הנה‪ ,‬הטור )או"ח סי' קיד( הביא בשם הראבי"ה )סי' תתמו( שאם שכח אחת‬ ‫לאומרו שם‪ ,‬ולא להכניס את עצמו במחלוקת‪.‬‬ ‫מההזכרות המעכבות‪ ,‬היינו הזכרה שאם שכח לאומרה מחזירין אותו‪ ,‬אם‬ ‫נזכר אחר סיום הברכה לפני שהתחיל את הברכה שלאחריה‪ ,‬אינו צריך לחזור‪,‬‬ ‫וכתב עוד‪ ,‬שאין לחוש שמא ישכח מלאומרה בשומע תפילה ויצטרך‬ ‫אלא אומר את ההזכרה במקום שנזכר בין הברכות בלא חתימה‪ .‬והביא שם‬ ‫לחזור ולברך כמה ברכות‪ ,‬שאם כן גם כשהתחיל תקע בשופר היה לנו לומר‬ ‫דוגמאות לדין זה‪ ,‬וביניהם הזכיר נידון זה‪ ,‬שקודם שהתחיל תקע‪ ,‬נזכר שלא‬ ‫שיחזור לברכת השנים‪ ,‬מחשש שמא ישכח מלשאול בשומע תפילה‪ ,‬ועדיף‬ ‫אמר ותן טל ומטר‪ ,‬שהדין הוא שאומר שם ותן טל ומטר ואינו חוזר‪ .‬וכן פסקו‬ ‫לברך ברכה אחת מלברך כמה ברכות‪ .‬ומכיון שאין חוששים לזה‪ ,‬אלא‬ ‫המגן אברהם )סי' קיז ס"ק ה( והשו"ע הרב )שם סעי' ה(‪.‬‬ ‫ממשיך ושואל בשומע תפילה‪ ,‬הוא הדין בנזכר קודם שהתחיל תקע בשופר‪,‬‬ ‫ממשיך ושואל בשומע תפילה‪.‬‬ ‫אולם המשנה ברורה )שם ס"ק טו; סי' קיד ביאור הלכה ד"ה בלא חתימה( הכריע‪,‬‬ ‫שיותר טוב שלא ישאל על הגשם בין הברכות‪ ,‬אלא ישאל בשומע תפילה‪,‬‬ ‫ונראה‪ ,‬שאף לנוהגים כדעת הטור וכהכרעת המגן אברהם וסייעתו לשאול‬ ‫שבזה יצא לכולי עלמא בדיעבד‪ .‬שכן יש ראשונים )רבינו יונה ברכות כ‪ ;.‬שלטי‬ ‫בין הברכות‪ ,‬מכל מקום ישאל גם בשומע תפילה‪ ,‬כדי לצאת גם לדעת‬ ‫הגבורים ברכות יט‪ :‬אות ד( החולקים על דין הראבי"ה‪ ,‬וסוברים שאי אפשר לומר‬ ‫הראשונים החולקים וסוברים שאינו יוצא בשאלה שבין הברכות‪ ,‬וכן פסק‬ ‫הזכרות בין הברכות בלא חתימה‪ .‬וכתב ששוב מצא שגם בקיצור שלחן ערוך‬ ‫בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ב סי' נח(‪.‬‬ ‫)סי' יט סעי' ו( פסק כן‪.‬‬ ‫התהלה לדוד )סי' רסח אות ו( מחדש‪ ,‬שבדיעבד אם הזכיר יעלה ויבא שלא‬ ‫גם במאמר מרדכי )סי' קיז ס"ק ט( הכריע כן‪ ,‬שלא יזכיר בין הברכות אלא‬ ‫במקומו‪ ,‬כגון בברכת מודים או בשים שלום‪ ,‬וכבר עקר רגליו‪ ,‬יצא‪ ,‬ואין צריך‬ ‫יאמר בשומע תפילה‪ .‬ובתחילה כתב לבאר‪ ,‬שזה נחשב כדבר שאין מחזירין‬ ‫לחזור ולהתפלל‪ ,‬עיין שם שמדייק כן מלשון השולחן ערוך )שם סעי' ד(‪ .‬וראה‬ ‫אותו‪ ,‬שהרי כל שלא שאל בברכת השנים אינו חוזר אלא שואל בשומע‬ ‫מה שכתבנו בזה בבאר יעקב )ח"א‪ ,‬מועדים‪ ,‬ראש חודש(‪ .‬אמנם נראה פשוט‪ ,‬שכל‬ ‫תפילה‪ ,‬ואם כן אין לאומרו לפני תקע בשופר אלא בשומע תפילה‪ .‬שוב כתב‪,‬‬ ‫זה הוא רק לענין הזכרת המאורע‪ ,‬אבל הזכרות השייכים לאותה ברכה דווקא‪,‬‬ ‫שיש לדחות ולומר שהטעם שאין מזכירים בין הברכות הזכרה שאין מחזירין‬ ‫כמו שאלת טל ומטר ששייך לברכת השנים‪ ,‬אם הזכיר בברכה אחרת )חוץ‬ ‫עליה‪ ,‬היינו משום שהיא הזכרה שאינה הכרחית כל כך‪ ,‬ולכן אין להפסיק‬ ‫משומע תפילה( וכבר עקר רגליו צריך לחזור ולהתפלל‪.‬‬ ‫בשבילה בין הברכות‪ ,‬אבל הזכרה זו של ותן טל ומטר הוא בעצם דבר‬ ‫‪‬‬ ‫שנצטווה נעשה דינו כישראל‪ ,‬שבעצם הציווי‬ ‫שאינו כשר למול‪ ,‬ולרבי יוחנן נלמד מ'המול‬ ‫והרי מצות מילה לא קיים עד שלא ניתנה‬ ‫נעשה כישראל שלא נימול שהוא בכלל‬ ‫ימול'‪ ,‬שרק מי שנימול בעצמו יכול למול‬ ‫אלא רק אחר שנצטווה עליה‪ .‬אך ביבמות‬ ‫הנימוליםו‪.‬‬ ‫אחרים‪ .‬ומבואר שם בהמשך דברי הגמרא‪,‬‬ ‫)עא‪ (:‬אמרו שלא ניתנה פריעה לאברהם‬ ‫באופן אחר כתב מהרי"ל דיסקין ליישב‪,‬‬ ‫שגוי אף אם הוא מהול אינו כשר למול לכולי‬ ‫אבינוא‪ ,‬ובתוספות )שם ד"ה לא ניתנה( הביאו‬ ‫שאפילו אם נאמר שאברהם נצטווה למול‬ ‫עלמא‪' ,‬דאף על גב דמהילי כמאן דלא מהילי‬ ‫בשם המדרש שמכל מקום קיים אברהם‬ ‫עצמו כדי שיהיה על ידי זה כגר והמילה היתה‬ ‫דמי' ונקרא ערל‪ ,‬וכן בישראל הדין להיפך‪,‬‬ ‫מצות פריעה אף על פי שלא נצטווה עליה‪.‬‬ ‫כמילת גירות‪ ,‬מכל מקום היה כשר למול‬ ‫שאף אם אינו נימול כגון במתו אחיו מחמת‬ ‫ולפי זה יש לומר שמאחר שכשניתנה תורה‬ ‫כיון ששניהם באו כאחד‪ ,‬שמאחר שבמעשה‬ ‫מילה כשר למול‪' ,‬דאף על גב דלא מהילי‬ ‫נתחדשה הלכה שהמל ולא פרע כאילו לא‬ ‫כמהילי דמי'‪.‬‬ ‫מל‪ ,‬אם כן על ידי זה שקיים אברהם מצות‬ ‫המילה הוא נכנס בגדר ישראל אין בזה חסרון‬ ‫מצד המול ימול‪ ,‬שהמילה והגירות שניהם‬ ‫לפי זה‪ ,‬התירוץ הנ"ל שאברהם לא מל‬ ‫פריעה נחשב כאילו קיים גם מצות מילה בלי‬ ‫באים כאחדז‪.‬‬ ‫עצמו קודם שנצטווה שהיה פסול למול‬ ‫ציווי משום חלק הפריעה‪.‬‬ ‫מיושב לכולי עלמא‪ .‬שלרבי יוחנן הלומד‬ ‫והנה בקידושין )שם( מובא גם שרב יוסף‬ ‫המחלוקת אם אברהם מל קודם‬ ‫מ'המול ימול' אם כן קודם שנצטווה על‬ ‫היה סובר מתחילה שגדול מי שאינו מצווה‬ ‫את עצמו או את בני ביתו תלויה בהנ"ל‬ ‫המילה לא היה אברהם נחשב כמהול‪,‬‬ ‫ועושה ממי שמצווה ועושה‪ ,‬מפני שמקיימה‬ ‫לאור הדברים האמורים יש להבין את‬ ‫שדווקא ישראל לאחר שנצטוו על המילה‬ ‫בלי חיוב‪ ,‬ולפי זה יש לומר שאברהם אבינו‬ ‫מחלוקת המפרשים בענין מי נימול קודם‪,‬‬ ‫נחשבים נימולים אף אם בפועל לא נימולו‪,‬‬ ‫רצה להרוויח ולצאת ידי שתי הסברות‪ ,‬שלא‬ ‫אברהם או בני ביתו‪ .‬שהרמב"ן )בראשית יז‪ ,‬כו(‬ ‫ולא קודם שהיה ציווי‪ .‬ואפילו אם נאמר‬ ‫רצה לקיימה עד שלא נצטווה משום שגדול‬ ‫כתב שמסדר הפסוקים מוכח שאברהם מל‬ ‫שהאבות היה להם דין ישראלד‪ ,‬מכל מקום‬ ‫המצווה ועושה‪ ,‬אך עדיין היה לו בזה חלק‬ ‫תחילה את ישמעאל ושאר בני ביתו‪ ,‬ורק‬ ‫אין שייך להחשיבם כנימולים כל זמן שלא‬ ‫מן המצוה שלא נצטווה עליו דהיינו מצות‬ ‫אחר כך מל את עצמו‪ ,‬והטעם שעשה כן‪,‬‬ ‫נצטוו על המילה‪ .‬וגם לרב‪ ,‬נראה שאפילו‬ ‫פריעה‪ ,‬וזה קיים ללא ציווי‪.‬‬ ‫שאילו היה מל את עצמו קודם יתכן שהיה‬ ‫אם נאמר שהיה להם דין ישראל גמור מכל‬ ‫נעשה חולה או מסוכן מפני זקנותו‪ ,‬וחשש‬ ‫מקום לא היה אברהם בכלל 'ואתה את בריתי‬ ‫גם בפירושו על התורה )וירא( כתב כן‬ ‫שלא יוכל להשתדל ולהזדרז במילתם‪ .‬אך‬ ‫תשמור'‪ ,‬משום שעדיין לא נצטווה על זה‬ ‫הכתב סופר‪ ,‬ושם הוסיף עוד שכשמל אברהם‬ ‫האור החיים הק' )שם פסוק כו( כתב‪ ,‬שבוודאי‬ ‫ואינו בכלל הבריתה‪.‬‬ ‫את יצחק לא עשה בו רק מילה ולא פריעה‪,‬‬ ‫מל עצמו קודם לבני ביתו‪ ,‬שהרי דרשו‬ ‫שמאחר ולא נצטווה על הפריעה לא היה לו‬ ‫ביאור הטעם שהיה כשר למול לאחר שנצטווה‬ ‫רשות לעשות כן ליצחק‪ ,‬שמא כשיגדל ירצה‬ ‫מהמול ימול שהמוהל צריך להיות נימול‪ ,‬וכן‬ ‫מפורש במדרש תנחומא )וירא‪ ,‬ב(ח‪.‬‬ ‫על פי האמור יש לעיין איך היה אברהם‬ ‫לקיים בעצמו חלק זה‪ .‬עיין שםב‪.‬‬ ‫כשר למול עצמו לאחר שנצטווה‪ ,‬שבשלמא‬ ‫ונראה שזה תלוי בשתי הדרכים שהבאנו‬ ‫לרבי יוחנן מיד כשבא למול היה בכלל 'ואתה‬ ‫קודם המילה היה נחשב כבן נח שמילתו פסולה‬ ‫למעלה‪ .‬שאם נאמר שמיד כשנצטווה‬ ‫את בריתי תשמור'‪ ,‬אבל לרב קשה שהרי רק‬ ‫כמה מן המפרשים )תרומת הכרי בהקדמה‬ ‫אברהם על המילה נעשה דינו כישראל גמור‪,‬‬ ‫מי שהוא מהול יכול למול‪ ,‬ואף שישראל כשר‬ ‫אות ק; אפריון פרשת תולדות; מהרי"ל דיסקין פרשת לך‬ ‫ולכן היה כשר למול עצמו‪ ,‬אם כן הוא הדין‬ ‫למול אף אם אינו מהול כנ"ל‪ ,‬מכל מקום הרי‬ ‫לך( כתבו לתרץ מדוע אברהם לא מל עצמו‬ ‫שהיה כשר גם למול אחרים אף קודם שמל‬ ‫אברהם היה דינו כגוי לענין זה עד שנימול‬ ‫קודם שנצטווה‪ ,‬על פי המבואר בעבודה זרה‬ ‫עצמו‪ ,‬שלא גרע מישראל שאינו מהול‪ .‬וכן‬ ‫וכנ"ל‪ .‬וכבר הקשה כן המהרי"ל דיסקין )שם(‪,‬‬ ‫)כז‪ (.‬שמילה בעובד כוכבים פסולה‪ ,‬שלפי זה‬ ‫כתב בשו"ת חתם סופר )יו"ד סי' ש( בביאור‬ ‫שמה היה שונה אברהם מכל גר המתגייר‬ ‫פשוט שקודם שנצטווה על המילה לא היה‬ ‫דברי הרמב"ן‪ ,‬שלכן היה כשר למול אחרים‬ ‫שאינו יכול למול את עצמו‪.‬‬ ‫יכול למול עצמו‪ ,‬שהיה דינו כגוי שמילתו‬ ‫שמיד כשנצטווה חל עליו דין ישראלט‪.‬‬ ‫המהרי"ל דיסקין כתב לחלק בין אברהם‬ ‫פסולה‪.‬‬ ‫אבל האור החיים הק' שכתב שאברהם‬ ‫קודם שנימול לגוי הבא להתגייר‪ ,‬שלגוי‬ ‫כדי לבאר תירוץ זה צריך להקדים דברי‬ ‫היה חייב למול עצמו קודם‪ ,‬ודאי סובר שרק‬ ‫אין ציווי להתגייר ולמול את עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫הגמרא שםג‪ .‬נחלקו שם אמוראים מהיכן‬ ‫בשעת המילה נתגייר אברהם‪ ,‬ומילתו היתה‬ ‫שהוא מעצמו בא לחייב עצמו בזה‪ ,‬לכן עד‬ ‫למדים דין זה שגוי פסול למול‪ ,‬שלרב‬ ‫מילת גירות‪ ,‬וקודם שנימול לא היה נוהג בו‬ ‫שלא נימול דינו כגוי‪ ,‬אבל אברהם אבינו‬ ‫למדים מ'ואתה את בריתי תשמור' )בראשית‬ ‫עדיין דין ישראל‪ ,‬ולכן לא היה יכול למול‬ ‫נצטווה במצות מילה מפי הקב"ה‪ ,‬ולכן מיד‬ ‫יז‪ ,‬ט(‪ ,‬שממעט גוי שלא נצטווה במצוה זו‬ ‫‪‬‬ ‫ח( וראה בדעת זקנים לבעלי התוספות )וירא( שאברהם‬ ‫דין בן נח‪ .‬אולם בהמשך דבריו מהראיות שהביא משמע‬ ‫א( וראה מה שהארכנו בזה בבאר יעקב )ח"ב‪ ,‬לך לך(‪.‬‬ ‫הלך אצל ממרא לשאול בעצתו מה יעשה עם אנשי‬ ‫שסובר שאפילו קודם שנימול היה דינו כישראל‪ .‬וכן דייק‬ ‫ב( ובמקום אחר )פרשת לך לך( כתב ביישוב הקושיא מדוע‬ ‫ביתו שאינם רוצים להמול‪ ,‬ונתן לו עצה שימול עצמו‬ ‫מדבריו החיד"א )מדבר קדמות מערכת א אות ד; ראש דוד לך לך(‪.‬‬ ‫לא מל אברהם את עצמו קודם שנצטווה‪ ,‬מפני שלא היה‬ ‫תחילה וכשיראו כן בני ביתו יסכימו גם הם‪ .‬ומשמע קצת‬ ‫ואולי אפשר לומר שבתחילה התחיל לדון אם היה לו דין‬ ‫רשאי לחבול בעצמו קודם ששמע הציווי מפי הקב"ה‪.‬‬ ‫שמדינא היה יכול למולם קודם וכדעת הרמב"ן‪ .‬וראה עוד‬ ‫ישראל על כל פנים משעת המילה‪ ,‬ואחר שמצא ראיות‬ ‫בשפתי חכמים )וירא אות ג( שהביא כעין דברי האור החיים‬ ‫לנידון זה אכן נתברר שגם קודם המילה היה לו דין ישראל‪.‬‬ ‫ג( וראה מה שהבאנו עוד בזה בבאר יעקב )שם(‪ ,‬ולא‬ ‫הק' ממדרש אגדה שמל אברהם קודם את ענר ואשכול‬ ‫הבאנו כאן אלא הנוגע לענינינו‪.‬‬ ‫ו( לכאורה היה מקום לומר שאף אם נעשה ישראל מיד‬ ‫ומתו‪ ,‬ואמר לו ממרא שימול עצמו תחילה‪ ,‬משום שנאמר‬ ‫כשנצטווה למול‪ ,‬מכל מקום עצם זה שאברהם נצטווה‬ ‫ד( ראה מה שכתבנו בזה בכמה מקומות )באר יעקב ח"א לך;‬ ‫המול ימול‪ ,‬ואחר כך יתקיימו השאר כשימולם‪.‬‬ ‫במצות מילה נעשה בכלל המול ימול‪ ,‬מה שאין כן גוי הבא‬ ‫שם וירא; שם וישלח; ח"ב צו; ח"ג וישב; שם שמות(‪.‬‬ ‫ט( החתם סופר מבאר שם מה שנאמר )בראשית יז‪ ,‬כז(‬ ‫להתגייר שאינו מצווה כלל במצות מילה‪ .‬וראה מה שכתבנו‬ ‫ה( וביותר מובן כן לפי מה שמוכח מדברי הרמב"ן בפרשת‬ ‫'וכל אנשי ביתו וגו' נמולו אתו'‪ ,‬אף שכבר נאמר למעלה‬ ‫בבאר יעקב )ח"ב לך לך( בענין מילה בבני קטורה‪ ,‬שם נתבאר‬ ‫אמור )ויקרא כד‪ ,‬י( שרק מעת שבא אברהם אבינו בברית‬ ‫שמל אותם קודם שמל עצמו‪ .‬כיון שמילתם היתה‬ ‫שדבר זה תלוי במחלוקת המפרשים אם מי שמצווה על‬ ‫מילה נעשה דינו כישראל‪ ,‬אם כן בוודאי לא היה קודם מילה‬ ‫תלויה במילתו‪ ,‬שהרי אם יחזור בו ולא ירצה למול עצמו‬ ‫מצות מילה ואינו ישראל הוא בכלל המול ימול‪.‬‬ ‫בכלל 'ואתה את בריתי תשמור'‪ .‬ראה בקובץ שיעורים‬ ‫יחזור דינו להיות כגוי ויתברר שאין מילתם כשירה‪ ,‬לכן‬ ‫ז( כעין דבריו מצאנו בתוספות )כתובות יא‪ .‬ד"ה מטבילין( גבי‬ ‫)בבא בתרא אות נד; אות שנח( מה שמבאר בדעת הרמב"ן‪,‬‬ ‫רק לאחר שנימול אברהם נשלמה מילתם‪ ,‬ולכן נאמר‬ ‫גר קטן שמטבילין אותו אף שאין בו דעת משום שזכות‬ ‫שאברהם אבינו היה דינו כישראל רק מלאחר המילה‪.‬‬ ‫שוב שנימולו‪ .‬וראה עוד בכלי חמדה )הקדמה לספר במדבר(‬ ‫הוא לו‪ ,‬שאף שזכיה מטעם שליחות היא‪ ,‬וקודם הטבילה‬ ‫אמנם בפרשת דרכים )דרוש א( מצאנו כסתירה בענין זה‪,‬‬ ‫שהוסיף ביאור לדברי החתם סופר‪ ,‬שלכן היה אברהם‬ ‫עדיין הוא גוי ואין שליחות לגוי‪ ,‬מכל מקום מועילה משום‬ ‫שבתחילה כשהביא החקירה אם האבות היה דינם כישראל‬ ‫כשר למול מיד כשנצטווה שאם לא כן היה אסור לו למול‬ ‫שהגירות והשליחות באים כאחד‪ .‬ולהלן יתבאר אם‬ ‫או כבני נח‪ ,‬כתב בזה הלשון‪' :‬אם מאחר שנימול אברהם‬ ‫מצד חובל בחבירו‪ ,‬ולכן מעצם המעשה מוכח שהוא‬ ‫אומרים כן בכל גר הבא להתגייר שיוכל למול עצמו משום‬ ‫וקיים כל התורה יצא מכלל בן נח'‪ ,‬משמע שכל הספק היה‬ ‫כשר למול‪.‬‬ ‫שמילתו וגירותו באים כאחד‪.‬‬ ‫רק מאחר המילה‪ ,‬אבל קודם לכן היה פשוט לו שהיה לו‬ ‫‪‬‬ ‫שייך לומר שאף שלא קיים המצוה בתחילה‬ ‫למול את עצמו‪ ,‬אף שעדיין אינו מהול ואין‬ ‫אחרים קודם שמל עצמו‪ ,‬אבל את עצמו היה‬ ‫מכל מקום בנגמר על ידי כשר די בזה להיחשב‬ ‫לו ציווי המחייבו למול את עצמו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫כשר למול מהסברא הנ"ל שהמילה והגירות‬ ‫שנתקיימה המצוה‪ .‬אבל במילת גירות שעל‬ ‫הרי גירותו ומילתו באים כאחד‪ ,‬ואם כן אין‬ ‫באים כאחד‪.‬‬ ‫ידי המילה הוא נכנס בגדר ישראל‪ ,‬אפשר‬ ‫חסרון מצד המול ימול‪ .‬וגם אם לומדים‬ ‫איברא שאין הכרח כל כך בדברי האור‬ ‫שאין די בזה שהיה חלק מהמילה בכשר‪,‬‬ ‫מ'ואתה את בריתי תשמור' יש להקשות‪,‬‬ ‫החיים שסובר שאברהם לא היה יכול למול‬ ‫אלא צריך שתהיה כולה מתחילה ועד סוף‬ ‫שעל ידי המילה נכנס בגדר ישראל‪ ,‬ונאמר‬ ‫את בני ביתו קודם שמל את עצמו‪ ,‬שיתכן‬ ‫בכשרות כדי שתחול עליו הגירות‪.‬‬ ‫ששניהם באים כאחד‪ ,‬ויוכל למול את‬ ‫שלא נתכוון לומר שיש בדבר פסול‪ ,‬אלא‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫כוונתו לומר שהיה עדיף שימול את עצמו‬ ‫ביאור אחר שאפילו בטובל‬ ‫אחר המילה כשר למול עצמו‬ ‫אמנם המהרי"ל דיסקין מבאר שמאחר‬ ‫קודם כדי שימול אותם לאחר שנימול הוא‪,‬‬ ‫בעצם מה שהיה פשוט למנחת חינוך‬ ‫והגר עדיין מחוסר פריעה וטבילה‪ ,‬ובמעשה‬ ‫משום שלכתחילה עדיף שיהא המוהל נימול‬ ‫ומהרי"ל דיסקין שגר שמחוסר טבילה אחר‬ ‫המילה לבד עדיין לא נשלמה גירותו‪ ,‬יש בו‬ ‫בעצמו‪ .‬וכמו שנפסק בשולחן ערוך )יו"ד סי' רסד‬ ‫המילה דינו כגוי‪ ,‬לכאורה יש לומר צד אחר‬ ‫חסרון מצד המול ימול‪ ,‬שאף שבשעת המילה‬ ‫סעי' א( שאף שעבד ואשה ומומר ומי שמתו‬ ‫בזה‪ ,‬שאף שאין חל עליו שם ישראל עד‬ ‫נעשה מהול‪ ,‬מכל מקום לא עדיף מערבי‬ ‫אחיו מחמת מילה כשרים למול‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שיטבול‪ ,‬מכל מקום יתכן שאין דינו כערבי‬ ‫וגבעוני מהול‪ .‬מה שאין כן אצל אברהם‬ ‫אם יש ישראל גדול ומהול שיודע למול עדיף‬ ‫מהול וכגבעוני מהול שאינם כשרים למול‬ ‫אבינו שלא היה מצווה אלא במילה בלבד ולא‬ ‫שהוא יהיה המוהל‪.‬‬ ‫מטעם שכל הגוים ערלים‪ ,‬ששם לא היתה‬ ‫נצטווה על הפריעה‪ ,‬שייך לומר בו שגירותו‬ ‫ומילתו באים כאחד‪.‬‬ ‫דעת המהר"ם שיק‬ ‫מילתם לשם מצוה בכלל‪ ,‬לכן אף אם נימול‬ ‫שמילת אברהם היתה מילת גירות‬ ‫אין הגירות נשלמת עד שיטבול‪ ,‬אבל גר הבא‬ ‫לשיטות שגר יכול לטבול קודם מילה‬ ‫מדברי המהר"ם שיק )יו"ד סי' רמה( נראה‬ ‫להתגייר אפשר שנקרא מהול על ידי מעשה‬ ‫גם המנחת חינוך )מצוה ב אות יד( כתב‬ ‫שסובר שמילת אברהם אבינו היתה כמילת‬ ‫מילה זה‪ ,‬וממילא ירד ממנו הפסול של כל‬ ‫שנראה פשוט שגר הבא להתגייר אינו רשאי‬ ‫הגוים ערלים כיון שהוא מהול‪ ,‬ולכן הוא כשר‬ ‫גירות‪ ,‬שהביא שם את דברי שו"ת חתם סופר‬ ‫למול את עצמו‪ ,‬כיון שהוא עדיין גוי כל זמן‬ ‫)יו"ד סי' א( שמחלק בין מילת גר שצריכה‬ ‫למול‪ ,‬ויש לומר גם בזה שמילתו וגירותו‬ ‫שלא טבל‪ ,‬אך לשיטת הפוסקים )ראה יו"ד סי'‬ ‫באים כאחד‪.‬‬ ‫להיות לשמה‪ ,‬שאם לא כן אינה לשם גירות‬ ‫רסח סעי' א( הסוברים שטבילה מועלת בדיעבד‬ ‫ואינה כלום‪ ,‬ובין מילת ישראל שאינה צריכה‬ ‫וכן לרב הלומד פסול גוים במילה מ'ואתה‬ ‫גם לפני טבילה‪ ,‬לפי זה אם טבל קודם למילה‬ ‫להיות לשמה‪ ,‬שבישראל אין צריך שיחול על‬ ‫את בריתי תשמור'‪ ,‬יש לומר שכל שהתחיל‬ ‫יכול למול עצמו משום שמילתו וגירותו‬ ‫ידי המילה שם ישראל‪ ,‬שגם קודם המילה‬ ‫להתעסק בגירותו ומל עצמו לשם גירות כפי‬ ‫באים כאחד‪.‬‬ ‫שם ישראל עליו‪ ,‬אלא מצות המילה היא‬ ‫שמחויב לעשות‪ ,‬נכנס בכלל ה'ברית' וכשר‬ ‫ברם יש לעיין על המנחת חינוך שהזכיר‬ ‫מצוה ככל המצוות‪.‬‬ ‫למול‪ .‬אך אפילו אם נאמר כן עדיין יש לעיין‬ ‫רק טבילה‪ ,‬שלכאורה אף אם טבל קודם‬ ‫שמא כשר רק למול את עצמו משום שמילתו‬ ‫וכתב המהר"ם שיק‪ ,‬שכן הוא גם באברהם‬ ‫למילה‪ ,‬הרי עדיין מחויב הוא בפריעה‪ ,‬וכל‬ ‫אבינו‪ ,‬שמילתו אינה דומה למילה שנצטוו‬ ‫היא חלק מהגירות‪ ,‬אבל שמא פסול למול‬ ‫זמן שלא פרע כאילו לא מל‪ ,‬ואם כן לכאורה‬ ‫אחרים כיון שעדיין אין עליו שם ישראל‪.‬‬ ‫בה בניו אחריו לדורות עולם‪ ,‬שמילת אברהם‬ ‫אין שייך לומר שמילתו וגירותו באים כאחד‪.‬‬ ‫היתה מילת גירות‪ ,‬שחוץ מעצם המצוה של‬ ‫בעובדא דקטיעה בר שלום שמל עצמו‬ ‫ורק לגבי אברהם יש לומר כן כיון שלא‬ ‫מילה גם נכנס על ידי זה להיות בכלל ישראל‪,‬‬ ‫בגמרא )עבודה זרה י‪ (:‬מסופר על קטיעה‬ ‫נצטווה על הפריעה וכנ"ל‪ .‬ואולי סובר‬ ‫מה שאין כן המילה של זרעו אחריו אינה‬ ‫בר שלום שלפני שהוציאו אותו להורג‬ ‫המנחת חינוך שמעשה המילה והפריעה‬ ‫לשם גירות אלא למצוה בלבדי‪.‬‬ ‫רצה למול עצמו ונפל על רישא דערלתיה‬ ‫כמעשה אחד נחשבים‪ ,‬ושייך לומר על כל‬ ‫מעשה המילה שהגירות והמילה באים כאחד‪.‬‬ ‫אולם יש לעיין קצת‪ ,‬שדברי המהר"ם‬ ‫וקטעה‪ .‬ובהגהות פורת יוסף )שם( הקשה‬ ‫שיק שמילת אברהם היתה מילת גירות‪,‬‬ ‫איך מל עצמו‪ ,‬הרי מילה בגוי פסולה‪ .‬וכתב‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬שכל שהפריעה נעשה על‬ ‫סותרים לכאורה את דברי החתם סופר הנ"ל‬ ‫שאפשר לתרץ שכיון שנעשה ישראל במילה‬ ‫ידי כשר לא איכפת לנו אם המילה נעשתה‬ ‫שמיד כשנצטווה אברהם במילה נחשב דינו‬ ‫זו מועיליג‪ .‬וכוותו משום שמילתו וגירותו‬ ‫על ידי פסול‪ ,‬שהעיקר הוא הגמר וזה צריך‬ ‫כישראל והיה כשר למול אחרים‪ .‬ושמא‬ ‫באים כאחד וכדברי המנחת חינוך והמהרי"ל‬ ‫להיות על ידי כשר‪ .‬ואף שלכתחילה אין למול‬ ‫יש ליישב לפי הנ"ל ]בתירוצו השני של‬ ‫דיסקין‪.‬‬ ‫על ידי פסול משום שמפסיד המצוה‪ ,‬מכל‬ ‫המהרי"ל דיסקין[‪ ,‬שיתכן שאף אם לא נעשה‬ ‫עוד כתב שם‪ ,‬שאף שהוא צריך טבילה‪,‬‬ ‫מקום בדיעבד כשר כל שהגמר נעשה על ידי‬ ‫כשר‪ .‬וכבר דנו האחרונים )ראה שו"ת נודע ביהודה‬ ‫דינו כישראל מיד בשעת הציווי‪ ,‬מכל מקום‬ ‫אפשר שטבל‪ .‬והנה לא פירש שטבל לפני‬ ‫לגבי דין המול ימול היה לו דין ישראל משעת‬ ‫המילה‪ .‬ואולי כוונתו למה שכתבנו שאפילו‬ ‫מהדו"ת או"ח סי' כב; פתחי תשובה יו"ד סי' רסד ס"ק ג;‬ ‫אור שמח הל' מילה פ"ב; כלי חמדה שמות אות ב(‪ ,‬אם‬ ‫הציווי‪ ,‬ואם כן אף אם היתה מילתו מילת גירות‬ ‫טבל אחר המילה כשירה המילה‪ ,‬כיון שהיא‬ ‫עדיין מובן מה שהיה כשר מקודם למוליא‪.‬‬ ‫לשם גירות ועל ידה נעשה הגירות‪ .‬ומצאנו‬ ‫מועילה מילה שתחילתה על ידי פסול וסופה‬ ‫כעין זה בשו"ת חתם סופר )או"ח סי' קטז( שגר‬ ‫על ידי כשר‪ ,‬ואם כן יתכן שהוא הדין במילה‬ ‫גר הבא להתגייר במילת עצמו‬ ‫שמל ולא טבל‪ ,‬אף שעדיין אינו ישראל‪ ,‬מכל‬ ‫ופריעה‪ ,‬שאף שכל המילה הוא על ידי פסול‬ ‫כאמור למעלה‪ ,‬המהרי"ל דיסקין בתירוצו‬ ‫מקום נקרא בן ברית לגבי שליחות כיון שמל‬ ‫די בזה שהפריעה נעשתה על ידי כשריב‪.‬‬ ‫השני חידש‪ ,‬שאף אם מילת אברהם היתה‬ ‫לשם מצוה‪ ,‬עיין שם‪ .‬ואם כן אפשר שהוא‬ ‫אך מכל מקום עדיין יש לחלק‪ ,‬שדווקא‬ ‫כמילת גירות‪ ,‬היה כשר למול משום שמילתו‬ ‫הדין לגבי הנידון שלפנינו יתכן שאינו נחשב‬ ‫בישראל דנו האחרונים להכשיר תחילתו‬ ‫וגירותו באים כאחד‪ .‬והנה לכאורה יש לעיין‬ ‫ערל וכשר למול עצמו‪.‬‬ ‫בפסול‪ ,‬כיון שאין המילה אלא למצוה‪ ,‬ולכן‬ ‫לפי זה‪ ,‬שאם כן כל גר הבא להתגייר יוכל‬ ‫‪‬‬ ‫ליה כמל ויכול למול כולם'‪ ,‬ולא כתב 'הוה ליה כישראל'‪.‬‬ ‫ופריעה‪ ,‬אבל זרעו אחריו לא נצטוו על הפריעה עד זמן‬ ‫י( על פי זה כתב לפרש מה שמצאנו סתירה בדברי חז"ל‪,‬‬ ‫משה ויהושע‪ ,‬כיון שאין מילתם מילת גירות‪ ,‬ורק אחר‬ ‫שבמקום אחד )יבמות שם( מבואר שלא נצטווה אברהם‬ ‫יב( ועוד חזון למועד להאריך בעזרת השם בגדרי מילה‬ ‫כך נתחדש לישראל שגם מילה שאינה מילת גירות צריכה‬ ‫אבינו על הפריעה‪ ,‬ואילו במקום אחר )ירושלמי יבמות פ"ח‬ ‫ופריעה‪ ,‬ושם נדון עוד בענין זה‪.‬‬ ‫פריעה‪.‬‬ ‫ה"א( מבואר שאברהם אבינו נצטווה על הפריעה ופרע‬ ‫יג( ומציין שם לדברי התוספות הנ"ל )הערה ז( לענין טבילת‬ ‫יא( וקצת מדויק כן בלשון החתם סופר שכתב‪:‬‬ ‫עצמו‪ .‬אך לפי האמור יש לומר‪ ,‬שהוא עצמו שהיתה‬ ‫גר קטן כנ"ל‪.‬‬ ‫'ואברהם מכיון שקיבל על עצמו למול ונכנס לברית הוה‬ ‫מילתו גם לשם גירות הוצרך לתוספת מצוה דהיינו מילה‬ ‫• תמצית השיעור •‬ ‫‪ ‬לרמב"ן מל קודם את בני ביתו‪ ,‬ולאור ‪ ‬במהרי"ל דיסקין שבכל גר אין אומרים‬ ‫‪ ‬מה שאברהם לא מל קודם שנצטווה‪,‬‬ ‫שבאים כאחד‪ ,‬כיון שטעון פריעה‬ ‫החיים את עצמו‪ .‬ואולי אם נעשה‬ ‫יש אומרים שלא קיים כל התורה רק‬ ‫וטבילה‪ ,‬ולכן פסול למול עצמו‪.‬‬ ‫ישראל בציווי יכול למול אחרים‪ ,‬אבל‬ ‫אחר שנימול‪.‬‬ ‫‪ ‬מנחת חינוך הזכיר רק טבילה ולא‬ ‫לא אם היא מילת גירות‪.‬‬ ‫‪ ‬יש שכתבו שרצה לקיים כמצווה‬ ‫פריעה‪ .‬ואולי שכל מעשה המילה אחד‪.‬‬ ‫‪ ‬יתכן שגם אור החיים לא נתכוון אלא‬ ‫ועומד‪ ,‬ובמילה כיון שמל שוב לא‬ ‫או שרק הגמר צריך להיות בכשרות‪.‬‬ ‫משום לכתחילה‪ ,‬אבל מדינא היה יכול‬ ‫שייך‪ .‬ובכתב סופר שהפריעה קיים‬ ‫אך אולי בגר צריך הכל בכשרות‪.‬‬ ‫קודם שנצטווה‪ .‬וביצחק לא פרע‪.‬‬ ‫למול אותם קודם‪.‬‬ ‫‪ ‬אולי בגר מאחר שהמילה לשם גירות‬ ‫‪ ‬גוי פסול למול‪ ,‬או מאת בריתי תשמור‬ ‫‪ ‬בחתם סופר שמילת גר צריך לשמה‪,‬‬ ‫אף שעדיין צריך טבילה נחשב מהול‬ ‫או מהמול ימול‪ .‬ולפי זה אברהם שלא‬ ‫ובכלל 'בריתי'‪ .‬אך לא למול אחרים‪,‬‬ ‫ולא מילת ישראל שאין חל בזה שם‬ ‫היה נימול ולא בכלל הברית היה פסול‬ ‫שאינו ישראל‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬ובמהר"ם שיק שמילת אברהם‬ ‫למול‪.‬‬ ‫כגר‪.‬‬ ‫‪ ‬בקטיעה בר שלום שמל עצמו‪ ,‬בפורת‬ ‫‪ ‬מה שהיה כשר למול כשנצטווה אף‬ ‫יוסף משום שנעשה ישראל במילה‬ ‫‪ ‬אף שבחתם סופר שנעשה ישראל‬ ‫שלא היה מהול‪ ,‬במהרי"ל דיסקין שכיון‬ ‫זו‪ ,‬או שטבל‪ .‬ואולי הכוונה גם אחר‬ ‫בציווי‪ ,‬יתכן שהכוונה רק לענין המול‬ ‫שנצטווה נעשה ישראל‪ ,‬או שהמילה‬ ‫המילה‪.‬‬ ‫ימול‪.‬‬ ‫והגירות באים כאחד‪.‬‬ ‫שכח בברך עלינו ושוב שכח בשומע תפילה‬ ‫שיש לקונסו שלא יועיל לשאול בשומע תפילה‪ ,‬אלא צריך לחזור לברך עלינו‬ ‫בשולחן ערוך )או"ח סי' קיז סעי' ה( נפסק‪ ,‬שאף שהשוכח לשאול בברכת השנים‬ ‫ולשאול שם‪.‬‬ ‫שואל בשומע תפילה‪ ,‬אם שכח גם בשומע תפילה‪ ,‬אינו חוזר לשומע תפילה‬ ‫אולם דעת הגאונים רבי אהרן לייב שטיינמן ורבי חיים קניבסקי )מובא‬ ‫אלא לברך עלינו‪ .‬אך דעת הירושלמי )ברכות פ"ה ה"ב‪ ,‬הובא בתוספות ברכות כט‪ :‬ד"ה‬ ‫בשלמי תודה‪ ,‬בעניני ירידת גשמים‪ ,‬אות ה(‪ ,‬שיש לחלק בזה בין הבדלה לשאילת‬ ‫הא דאדכר( היא‪ ,‬שאף אם נזכר לאחר שומע תפילה‪ ,‬כל שלא עקר רגליו‪ ,‬חוזר‬ ‫גשמים‪ .‬שמה שבהבדלה צריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬אם טעה בזו ובזו וחזר‬ ‫לשומע תפילה ולא לברכת השנים‪.‬‬ ‫והתפלל ושוב שכח‪ ,‬היינו משום שיש שתי חסרונות שונים‪ ,‬א‪ .‬ששכח אתה‬ ‫ומקור פסק השולחן ערוך הוא מהרא"ש )ברכות פ"ד סי' יד(‪ ,‬שהקשה על‬ ‫חוננתנו‪ ,‬ב‪ .‬שאכל לפני הבדלה‪ ,‬ולכן יש לומר שכל שטעה בשני העניינים‪,‬‬ ‫הירושלמי מהמבואר בברכות )לג‪ (.‬לענין הבדלה‪ ,‬שטעה בזו ובזו חוזר ומתפלל‪,‬‬ ‫הדין הוא שמעכב שיבדיל דווקא בתפילה‪ .‬אבל בשאילת גשמים‪ ,‬החסרון הוא‬ ‫היינו שאף שמי ששכח להבדיל בתפילה אינו חוזר ומתפלל‪ ,‬אלא סומך על‬ ‫אחד‪ ,‬ששכח לשאול גשם‪ ,‬אלא ששכח פעמיים‪ ,‬ולכן יש לומר שדינו ככל מי‬ ‫ההבדלה על הכוס‪ ,‬מכל מקום אם טעה בכוס ואכל ללא הבדלה‪ ,‬חוזר ומתפלל‪.‬‬ ‫שטעה בברך עלינו‪ ,‬וימשיך להתפלל וישאל בשומע תפילה‪ .‬וכן פסק השבט‬ ‫וכתה הרא"ש שלפי זה הוא הדין לעניינינו‪ ,‬שאף שמי ששכח בברכת השנים‬ ‫הלוי למעשה )מבית לוי קובץ יז‪ ,‬תשס"ג‪ ,‬בקשת טל ומטר בברכת השנים‪ ,‬אות ד(‪.‬‬ ‫שואל בשומע תפילה‪ ,‬מכל מקום אם שכח גם בשומע תפילה חוזר לברכת‬ ‫ומהגאון רבי אברהם גניחובסקי שמעתי צד יותר רחוק בנידון זה‪ ,‬שיתכן‬ ‫השנים‪ ,‬ומוכח שהבבלי חולק בזה על הירושלמי‪ .‬ואכן כן פסק הרמב"ם )הל'‬ ‫שאם חזר לברך עלינו ושוב שכח‪ ,‬שאין צריך להמשיך כסדר הברכות עד‬ ‫תפילה פ"י ה"ט(‪ ,‬והביאו הטור )סי' קיז(‪ .‬וכן מסיק בבית יוסף )שם( שכן הלכה‪.‬‬ ‫שמע קולנו‪ ,‬אלא ידלג על כל הברכות עד שמע קולנו וישאל שם‪ .‬שהרי בעצם‬ ‫מעתה יש לעיין מה הדין בשכח לשאול בברכת השנים וגם בשומע תפילה‪,‬‬ ‫כבר התפלל את כל הברכות עד שמע קולנו‪ ,‬ומה שחזר לברך עלינו הוא רק‬ ‫ונזכר אחר שהתחיל ברכת רצה‪ ,‬וחזר לברכת השנים כפסק השולחן ערוך‪,‬‬ ‫כדי לשאול שם על הגשם‪ ,‬ומאחר ששכח לשאול‪ ,‬שוב אין שום צורך לחזור‬ ‫ושוב שכח לשאול בברכת השנים‪ ,‬ונזכר באמצע תקע בשופר‪ ,‬מה דינו‪ .‬האם‬ ‫ולומר את כל הברכות שבינתיים‪ ,‬אלא אומר מיד שומע תפילה‪.‬‬ ‫שואל בשומע תפילה‪ ,‬כדין כל השוכח בברכת השנים‪ ,‬או שמא מאחר שכבר‬ ‫ברם חידוש עצום לומר כן‪ ,‬ובפשטות נראה שאין לחלק בזה‪ ,‬אלא כל שחזר‬ ‫חזר לברכת השנים מחמת ששכח בשומע תפילה פעם אחת‪ ,‬שוב אינו שואל‬ ‫לברך עלינו שוב מחויב להמשיך ולהתפלל כסדר הברכות‪ ,‬שהרי הוא כעומד‬ ‫בשומע תפילה אלא חוזר שוב לברכת השנים‪ ,‬ומטעם שיבואר‪.‬‬ ‫בברך עלינו‪ ,‬שמחויב להתפלל כסדר‪ .‬וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים הנ"ל‪.‬‬ ‫בפשטות לפי האמור שמקור הדין בשכח בשומע תפילה הוא מדין טעה‬ ‫]ואף שהבאנו במקום אחר )באר יעקב‪ ,‬מועדים ח"א( מהגאון רבי חיים‬ ‫בזו ובזו בהבדלה‪ ,‬היה נראה שצריך לחזור לברך עלינו‪ .‬וכמו בטעה ולא הבדיל‬ ‫קנייבסקי‪ ,‬במי ששכח בברך עלינו‪ ,‬ובמקום לשאול בשומע תפילה חזר לברך‬ ‫בתפילה‪ ,‬ושוב טעה בהבדלה על הכוס‪ ,‬שאכל לפני הבדלה‪ ,‬וחזר והתפלל‬ ‫עלינו‪ ,‬ונזכר שאין צריך לחזור‪ ,‬דעתו שידלג עד למקום שאחז בתחילה‪ .‬ששם‬ ‫כדין טעה בזו ובזו‪ ,‬ושוב שכח להבדיל בתפילתו‪ ,‬שמסתבר שצריך לחזור שוב‬ ‫מדובר שכל מה שחזר לברך עלינו היה שלא כדין‪ ,‬שטעה וחשב שצריך לחזור‪,‬‬ ‫ולהתפלל כדי להבדיל בתפילתו‪ .‬שכן הטעם שטעה בזו ובזו חוזר ומתפלל‬ ‫ובאמת הדין הוא שצריך לשאול בשומע תפילה‪ ,‬ולכן דעת הגרח"ק שכל‬ ‫מבואר בראשונים )רא"ש שם; רבינו יונה שם כג‪ :‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬שקנסו אותו מחמת‬ ‫הברכות שבאמצע הם ברכות לבטלה‪ .‬אך בנידון שלפנינו‪ ,‬ששכח לשאול גם‬ ‫ששכח בשניהם‪ ,‬ולכן כל שכן שאם שכח שוב בתפילתו שקונסים אותו שצריך‬ ‫בברך עלינו וגם בשומע תפילה‪ ,‬הדין הוא באמת שצריך לחזור לברך עלינו‪,‬‬ ‫לחזור ולהתפלל‪.‬‬ ‫ולכן כל שמן הדין צריך לחזור לברך עלינו‪ ,‬אף שלמעשה שכח לשאול שם‪,‬‬ ‫לפי זה לכאורה היה נראה שהוא הדין לעניינינו‪ ,‬שאם קנסו את מי ששכח‬ ‫כבר נתחייב בכל סדר הברכות‪ ,‬וממשיך עד שומע תפילה ושואל שם[‪.‬‬ ‫בשומע תפילה‪ ,‬שיחזור לברך עלינו‪ ,‬כל שכן כשחזר לברך עלינו ושוב שכח‪,‬‬ ‫התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון‬ ‫הרה"ח ר' יצחק פריעד שליט"א ‪ -‬ירושלים‬ ‫הרה"ח ר' יצחק רוט שליט"א ‪ -‬וויען‬ ‫הרה"ח ר' ישכר דוב כ"ץ שליט"א ‪ -‬ירושלים‬ ‫לרגל שמחת נישואי בתו הכלה שתחי' עב"ג‬ ‫לרגל שמחת נישואי בתו הכלה שתחי' עב"ג‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו החתן המופלג‬ ‫החתן המופלג כמר שמואל אליהו ני"ו ‪ -‬בן מחותנו‬ ‫החתן המופלג כמר צבי ני"ו ‪ -‬בן מחותנו‬ ‫כמר דוד חיים ני"ו ‪ -‬עב"ג בת מחותנו‬ ‫הרה"ג ר' שמואל רוזן שליט"א ‪ -‬חיפה‬ ‫הגאון רבי חיים יהושע וועטנשטיין שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' הערשל רוטנברג שליט"א ‪ -‬אנטוורפן‬ ‫דומ"צ דקהל מחזיקי הדת בברוקלין‬ ‫חתן מורינו הגה"צ רבי יעקב גרינוולד שליט"א‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‬