gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונת חיים · Eminas Chaim — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אמונת חיים · Eminas Chaim

שבוע: נח (2026-10-12)

אמונת חיים · Eminas Chaim — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון תשכז ♦ תהא שנת פדות זרעינו‬ ‫שב"ק פרשת נח ♦ ו חשון ה'תשפז‬ ‫אלה תולדות נח צדיק תמים היה בדורותיו‬ ‫ויבא נח אל התבה מפני מי המבול‬ ‫מפרש רש"י הק' יש מרבותינו דורשים לשבח‪ ,‬ויש דורשין לגנאי‪...‬‬ ‫וברש"י‪ :‬אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא‬ ‫ושואלים מדוע בדורשים לגנאי לא מוזכר רבותינו‪.‬‬ ‫המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים ‪ .‬ופלא היא איך‬ ‫ואפ"ל‪ ,‬שבא לומר לנו‪ ,‬שאלו שדורשין לשבח הם מרבותינו‪,‬‬ ‫יאמר על נח כזאת‪.‬‬ ‫ומהוים לנו דוגמה אישית ומהם יראו וכן יעשו‪ ,‬אבל דורשין לגנאי‬ ‫אינם רבותינו‪ ,‬דהיינו אין הוא דבר שצריכים ללמוד מזה‪ ,‬ולדרוש‬ ‫ויש לפרש דאמונה יש בה כידוע את כח ההמשכה‪ ,‬על כן‬ ‫לגנאי את מי שאינו מוצא חן בעינינו‪.‬‬ ‫חשש נח להאמין באמונה שלמה שיבוא המבול‪ ,‬שעל ידי‬ ‫כן אפשר שבא לומר‪ ,‬דרבותינו אינם דורשין לגנאי אלא תמיד‬ ‫שלמות אמונתו ימשך בודאי הבאת המבול‪ ,‬באמת היה‬ ‫דורשין לשבח‪ ,‬וגם אם שמעת מפי דברי גנות דע לך‪ ,‬שיש לו בזה‬ ‫מאמין אבל ירא להאמין בשלמות שה' יביא את המבול‪ ,‬אולי‬ ‫כוונה נסתרה‪ ,‬לטובתו של המתגנה‪.‬‬ ‫יהיה הוא הגורם לזה‪.‬‬ ‫אלה תולדות נח‪ ,‬נח צדיק תמים היה בדורותיו‬ ‫‪.‬‬ ‫מפרש רש"י הק' יש מרבותינו דורשים לשבח‪ ,‬ויש דורשין לגנאי‪...‬‬ ‫שואלים למה כתוב בפסוק ג' פעמים נח‪ .‬אפשר היה לכתוב "אלה‬ ‫תולדות נח‪ ,‬איש צדיק תמים היה בדורותיו‪ ,‬את האלקים התהלך‬ ‫נח‪ ,‬וכן איך ניתן לדרוש לגנאי את שהתורה מעידה עליו שהיה‬ ‫צדיק‪.‬‬ ‫וכן פלא הוא שנח בנה את התיבה מאה ועשרים שנה במהלכה‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את‬ ‫עמד והוכיח את העם שישובו תשובה פן יגיע המבול ושהגיע‬ ‫האלוקים התהלך נח‬ ‫למעשה‪ ,‬התברר שאף אחד לא שב בתשובה ולתיבה נכנסו רק‬ ‫ומפרש בעל הטורים נח לשמים‪ ,‬נח לבריות‪ ,‬נח לעליונים‪ ,‬נח‬ ‫הוא ומשפחתו‪ ,‬מה הפשט בזה‪.‬‬ ‫לתחתונים‪ .‬נח בעולם הזה ונח בעולם הבא‪.‬‬ ‫אלא מפרשים שנח אחז מעצמו‪ ,‬דהוא איש צדיק‪ ,‬וכן "את‬ ‫וצריך להבין מדוע מובא בפסוק ג' פעמים נח‪ .‬אפשר היה לכתוב‬ ‫האלוקים התהלך" וכלל לא היה מעורב בין הבריות‪ ,‬עקב זאת לא‬ ‫"אלה תולדות נח‪ ,‬איש צדיק תמים היה בדורותיו‪ ,‬את האלקים‬ ‫התחבר עם העם שבשדות‪ ,‬ולא הצליח להשפיע עליהם‪ ,‬הם אכן‬ ‫התהלך נח‪".‬‬ ‫ראו בו מורם מעם‪ ,‬ע"כ לא קיבלו ממנו‪ ,‬באומרם עבודה זו‬ ‫אפ"ל שכדי להיות צדיק צריך להיות נח למקום ונח לבריות‪ ,‬וכל‬ ‫מתאימה‪ ,‬רק לצדיק תמים כנח‪.‬‬ ‫שרוח הבריות נוחה הימנו‪ ,‬רוח המקום נוחה הימנו‪ .‬ישנם רבים‬ ‫קידושא רבא תשפ‪.‬‬ ‫שבין אדם למקום הם צדיקים גמורים‪ ,‬ומדקדקים בתפילין ומניחים‬ ‫ויעש נח ככל אשר צווה אותו אלוקים כן עשה (ו‪ ,‬כב)‬ ‫רש"י ורבינו תם ושימושה רבה‪ ,‬וטובלים מידי יום במקוה‪ ,‬וכו' אבל‬ ‫יש להבין‪ ,‬מדוע התורה מציינת לשבח את נח‪ ,‬שעשה ככל אשר‬ ‫עד בין אדם לחברו שם הם‪ ,‬לא מפרגנים‪ ,‬לא מעניקים‪ ,‬אין להם‬ ‫ציווה אותו אלוקים‪ ,‬וכי היינו מצפים ממנו שינהג באופן אחר ?‬ ‫הכרת הטוב‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫והלא נצטווה להיכנס מפני מי המבול‪ ,‬הוא וכל החיות האמורות‬ ‫מאידך יש אנשים שיש להם ארגוני חסד אדירים ובין אדם לחברו‬ ‫להגיע אליו‪ ,‬ולצייד את התיבה במזון לכל הנמצאים בה לזמן –‬ ‫הם מאה‪ ,‬אבל בין אדם למקום כלום‪ ,‬לא שבת לא תפילין ולא‬ ‫ממושך‪ ,‬האם באמת היתה אפשרות שנח לא יעשה זאת?‬ ‫צניעות!‬ ‫אפ"ל שהתורה לא מ עידה רק על מעשה בניית התיבה אלא באה‬ ‫אבל מה יעשה אם זה מתנגש לו וצריך להחליט מה יותר חשוב‬ ‫לומר‪ ,‬שעשה בתמימות ובאמונה שלמה את מה שהקב"ה ציוה‬ ‫לכבד את הזולת או לשמור על האידישקייט‪ ,‬על כן הזכיר שוב את‬ ‫אותו ללא שום מחשבה והרהור‪.‬‬ ‫האלוקים התהלך נח‪.‬‬ ‫ככל אשר צווה אותו אלוקים כן עשה (ו‪ ,‬כב)‬ ‫וכן רואים אנו שישנן הקבלות רבות בין תיבת נוח ובין בניית‬ ‫המשכן‪ .‬למשל‪ ,‬בתיבת נוח "עשה לך תיבת עצי גופר"‪ ,‬ובמשכן‬ ‫הדפסת והפצת גליון השבוע‬ ‫"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה‪ ,‬ח)‪ .‬וכך חוזר הפועל‬ ‫לז"נ‬ ‫עש"ה פעמים רבות‪ ,‬עד שבסיום התיבה כתוב "ויעש נוח ככל אשר‬ ‫ציווה אותו אלקים כן עשה" (בראשית‪ ,‬ו'‪ ,‬כב) והדבר מקביל‬ ‫הרבנית בינה מוזס ע"ה‬ ‫להפליא לסיום המשכן "ויעש משה‪ ,‬ככל אשר צוה ה' אותו כן‬ ‫בת הגה"צ ר' יצחק צבי גרינוואלד זצ"ל‬ ‫עשה" (שמות‪ ,‬מ'‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫אשת חבר רבינו בעל אור אביגדור זי"ע‬ ‫פרט לכך ‪ ,‬גם נס המקדש‪ ,‬שמכיל את הרבים "עומדים צפופים‬ ‫אמה של מלכות מרן רבינו ה'ויגד משה זי"ע‬ ‫ומשתחווים רווחים… ומעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין‬ ‫בירושלים" (אבות‪ ,‬ה'‪ ,‬ד) היה קיים גם בתיבה‪ ,‬שכאמור‪ ,‬לפי‬ ‫יא"צ ז' חשון ומנו"כ בהר הזיתים‬ ‫מימדיה לא ברור כיצד נכנסו אליה כל כך הרבה בעלי חיים‪.‬‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫הזמן חלף ובמקום התאסף ציבור ענק של לקוחות‪ ,‬אך הרמ"א לא‬ ‫ְשלַ ח אֶ ת הָ עֹ ֵרב (ח‪ ,‬ז)‬ ‫ַוי ַ‬ ‫הניח לאיש לקנות מהשומן‪ ,‬וכמובן שאנשי העיר שסרו למשמעתו‬ ‫בתום ארבעים ימי המבול‪ ,‬פתח נח את חלון התיבה ושלח את‬ ‫לא העלו על דעתם לנהוג כנגד הוראתו הנחושה של המרא‬ ‫העורב‪ ,‬שריחף סביבותיה ולא אבה לצאת לשליחות‪ ,‬כפי שנאמר‪:‬‬ ‫דאתרא‪.‬‬ ‫ֹׁשת הַ מַ יִם מֵּ עַ ל הָ אָ ֶׁרץ" (בראשית ח‪ ,‬ז)‪,‬‬ ‫" ַויֵּצֵּ א יָצֹוא וָׁשֹוב עַ ד ְיב ֶׁ‬ ‫בינתיים הגיע זמן התפילה‪ .‬הגבאי פנה לרמ"א ורימז לו בעדינות‬ ‫ומדברי רש"י המבאר מפני מה סירב העורב לבצע את השליחות‪,‬‬ ‫כי בבית הכנסת כבר ממתינים לרב העיר כדי שיוכלו להתחיל‬ ‫אנו למדים על גודל טומאתו‪ .‬על כן שלח נח את היונה הטהורה‪,‬‬ ‫בתפילה‪ .‬כשראה הרמ"א כי השעה התאחרה‪ ,‬פנה לבן הקצב‬ ‫שבתחילה יצאה לשליחות ולא מצאה מנוח לכף רגלה‪ ,‬לאחר‬ ‫והודיע לו בתוקף‪" :‬אני מזהיר אותך לבל תעז למכור אפילו כזית‬ ‫שבוע שבה כשעלה זית בפיה וכעבור שבוע נוסף לא שבה עוד‪,‬‬ ‫אחד מהשומן הזה עד שאסיים את התפילה ואחזור מבית‬ ‫וכך ידע נח כי תמו המים מהארץ‪.‬‬ ‫הכנסת"!‬ ‫והדברים מעוררים תמיהה‪ ,‬מדוע שלח נח את העורב בתחילה ולא‬ ‫הרמ"א הלך לבית המדרש ובינתיים הגיע למקום בעל האטליז‪,‬‬ ‫שלח מיד את היונה ?‬ ‫שראה ציבור ענק עומד סביב דוכן השומן וממתין בציפייה‪" .‬מה‬ ‫כמדומני שניתן ליישב את השאלה על ידי הרגשה מאוד עדינה‪ .‬נח‬ ‫קורה כאן?" שאל הקצב את בנו בפליאה‪" ,‬מדוע אינך משרת את‬ ‫הרי ידע שהמבול בא מפני שהבורא יתברך התעצב על מצבם‬ ‫הקונים"!?‬ ‫הרוחני הירוד של בני הדור וכעס על הנהגתם המשוקצת והטמאה‪,‬‬ ‫" מה אעשה אבא?" הצטדק הצעיר‪" ,‬רב העיר עבר ליד הדוכן‬ ‫"קץ כָל בָ ָשר בָ א‬ ‫ולכן הוא החליט להשמיד את הבריאה ואמר לנח‪ֵּ :‬‬ ‫והזהיר אותי באזהרה חמורה‪ ,‬שלא אעז למכור מהשומן עד‬ ‫יתם אֶׁ ת הָ אָ ֶׁרץ"‬ ‫ְלפָ נַי כִ י ָמ ְלאָ ה הָ אָ ֶׁרץ חָ מָ ס ִמ ְפנֵּיהֶׁ ם ו ְִה ְננִ י מַ ְׁש ִח ָ‬ ‫שיסיים את התפילה ויחזור לשוק‪".‬‬ ‫(שם ו‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫בעל האטליז שמע את הדברים והקים קול זעקה‪" :‬מה אירע‬ ‫עתה‪ ,‬לאחר המבול‪ ,‬ביקש נח לבחון האם רוח הטומאה כבר‬ ‫פתאום! מדוע הרב אינו מתיר למכור את השומן? הרי הוא נלקח‬ ‫נכחדה מהעולם ובאה תחתיה אוירה של קדושה‪ .‬אטמוספירה‬ ‫מבהמה כשרה שנשחטה למהדרין תחת השגחתו!" אבל הציבור‬ ‫חדשה שבה אפשר לבנות את העולם מחדש‪ ,‬ולכן שלח ראשית כל‬ ‫החכם הבין שהרב לא היה מזהיר באזהרה כה נוראה שלא לקנות‬ ‫את העורב‪ ,‬שהוא עוף טמא‪ ,‬וביקש לראות כיצד ינהג והאם ימצא‬ ‫מהשומן‪ ,‬אם לא היה צל כבד המעיב על כשרותו‪.‬‬ ‫את מקומו בעולם החדש ובאווירה הטהורה‪.‬‬ ‫בינתיים שב הרמ"א מהתפילה‪ ,‬הגיע לשוק‪ ,‬ניגש לבעל האטליז‬ ‫רק לאחר שהעורב הטמא סירב להתרחק מהתיבה‪ ,‬שלח נח את‬ ‫והחל לחקור אותו בכל תוקף‪" :‬מה מקור השומן הזה שאתה מוכר‬ ‫היונה שהיא עוף טהור ועם ישראל נמשל אליה‪ ,‬כפי שדרשו חז"ל‬ ‫כאן"!?‬ ‫במדרש (פסיקתא שיר השירים ב‪ ,‬יד) על הפסוק‪" :‬יֹונ ִָתי ְבחַ גְ וֵּי‬ ‫" מה השאלה?" התגונן הקצב‪" ,‬השומן ניטל מבהמה שנשחטה‬ ‫יעינִי אֶׁ ת קֹולֵּ ְך כִ י‬ ‫הַ סֶׁ לַ ע ְבסֵּ ֶׁתר הַ ַמ ְד ֵּרגָה הַ ְר ִאינִי אֶׁ ת מַ ְראַ יְִך הַ ְׁש ִמ ִ‬ ‫למהדרין‪ ,‬הרב בכבודו ובעצמו פיקח על השחיטה"!‬ ‫קֹולֵּ ְך עָ ֵּרב ּומַ ְראֵּ יְך נָאוֶׁה" (שיר השירים ב‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫אבל הרמ"א לא קיבל את דבריו והרעים לעברו בקול נוקב‪" :‬תגיד‬ ‫לי עכשיו‪ ,‬מהיכן השומן הזה שאתה מציע למכירה"!?‬ ‫לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב‬ ‫הקצב ניסה לספר במבוכה כי מקור השומן מכאן ומשם‪ ,‬אך הרב‬ ‫רבי משה איסרליש זצ"ל הידוע בכינויו הרמ"א זכה לחבר הגהות‬ ‫לא קיבל את מעשיותיו והורה לו בחריפות‪" :‬תגיד לי תכף ומיד‪,‬‬ ‫על השולחן ערוך‪ ,‬שיש המכנים אותן בשם 'המפה'‪ ,‬לרמז שרבי‬ ‫מאיפה הבאת את השומן הזה?!" וכך‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬הוכרח הקצב‬ ‫יוסף קארו זצ"ל יצר את השולחן והרמ"א הוסיף על המלאכה‬ ‫להודות בבושת פנים ובקול עגום כי מדובר בשומן אסור של 'דבר‬ ‫ופרש עליו מפה‪ .‬בהקדמה ל"שולחן ערוך" הבהיר רבי יוסף קארו‪,‬‬ ‫אחר'‪ ,‬רחמנא ליצלן!‬ ‫כי כתב את רוב הדברים על פי שיטות עדות המזרח‪ ,‬ולפיכך בא‬ ‫לנוכח ההתרחשות המרעישה‪ ,‬פערו הנוכחים את עיניהם בפליאה‬ ‫הרמ"א והוסיף הלכות ומנהגים רבים לשיטת פוסקי אשכנז‪.‬‬ ‫וקראו בהתרגשות‪" :‬כזו רוח הקודש! כזו קדושה של הרמ"א! אשרי‬ ‫מלבד זאת זכה הרמ"א לחבר את הספרים "דרכי משה"‪" ,‬תורת‬ ‫העיר קראקא שזכתה לרב בעל מופת שכזה!" ומיד מיהרו לשאול‬ ‫העולה" ועוד‪ ,‬ופסקיו הם יסוד היסודות לכל מורה הוראה בישראל‪.‬‬ ‫את הרמ"א בסקרנות ובהשתוממות כיצד ידע כי מקור השומן‬ ‫הרמ"א כי הן כרב‪ ,‬כאב בית דין וכראש ישיבה בעיר הולדתו‬ ‫בבהמה טמאה‪.‬‬ ‫קראקא‪ ,‬ומצודתו נפרשה על כל ערי פולין‪ ,‬גרמניה וצפון איטליה‪.‬‬ ‫אולם הרמ"א חייך והשיב בענוות חן‪" :‬לא נביא ולא בן נביא אנוכי‪.‬‬ ‫בתוקף תפקידו כרב העיר קראקא‪ ,‬הוטלה עליו האחריות להשגיח‬ ‫חז"ל אמרו במדרש (בראשית רבה סה‪ ,‬כו) 'לא הלך העורב אצל‬ ‫על כשרות הבשר שמכרו קצבי העיר היהודים‪.‬‬ ‫הזרזיר אלא שהוא מינו' ולימדונו שהואיל והזרזיר הוא בעל חי‬ ‫מעת לעת התקיים בעיר קראקא יום השוק‪ ,‬בו היו מתאספים‬ ‫טמא‪ ,‬לכן הוא שוהה מטבעו במחיצת העורב שאף הוא בעל חי‬ ‫מאות אנשים מהעיר ומסביבותיה ומציעים את מרכולתם למכירה‪.‬‬ ‫טמא‪.‬‬ ‫באחד מימים אלו‪ ,‬בשעה מוקדמת בבוקר‪ ,‬הלך הרמ"א לתפילת‬ ‫הבוקר‪ ,‬כשהלכתי לתפילה‪ ,‬ראיתי עורב החג מעל השומן וחשבתי‬ ‫שחרית בבית הכנסת‪ .‬בדרכו הוא חלף בשוק וראה קבוצת יהודים‬ ‫לעצמי‪ ,‬מה יש לעורב טמא לחפש מעל דוכן בו נמכר שומן כשר‪.‬‬ ‫מתגודדת סביב קצב צעיר המציע שומן בהמה למכירה‪.‬‬ ‫אמנם היה זה בשוק הפתוח‪ ,‬אבל בכל אופן לבי אמר לי‪ ,‬שאם‬ ‫הרמ"א ניגש אל המוכר ושאלו‪" :‬למי שייך השומן הזה שאתה‬ ‫העורב הטמא מעופף מעל השומן‪ ,‬הרי שיש דברים בגו ומן הראוי‬ ‫מוכר"?‬ ‫לברר ולחקור את פשר הדבר‪ .‬ואכן לאחר חקירה ודרישה התברר‬ ‫" השומן שייך לאבי"‪ ,‬השיב שוליית הקצב‪" ,‬הוא בעל אטליז הנמצא‬ ‫כי מדובר בשומן שמקורו מבהמה טמאה‪ .‬והיות והעורב הוא בעל‬ ‫תחת השגחת הרב"!‬ ‫חי טמא‪ ,‬לפיכך הוא ריחף מעל שומן החזיר שאף הוא בעל חי‬ ‫הרמ"א פנה לציבור הלקוחות וציווה עליהם שלא לקנות מהשומן‬ ‫טמא"!‬ ‫עד שאבי הבחור יופיע במקום‪" .‬ברצוני לדבר עם בעל האטליז‬ ‫הנוכחים שמעו את הדברים ונפעמו להיווכח עד היכן הרחיקו‬ ‫בעצמו"!‬ ‫לראות עיניו הקדושות של הרמ"א‪.‬‬ ‫(רבי אהרן טויסיג שליט"א – דורש טוב בראשית)‬ ‫וישלח את העורב (ח‪ ,‬ז)‬ ‫נח איש צדיק תמים היה בדורתיו (ו‪ ,‬ט)‬ ‫כשהציעו להגאון רבי צבי הירש ברלין זצ"ל את כיסא‬ ‫אחד מחסידיו של הרה"ק רבי יחז קאל מקוזמיר זצ"ל‪ ,‬טרם‬ ‫הרבנות בעיר ברלין‪ ,‬ביקש לשלוח לשם שליח שיברר את‬ ‫עלותו על כסא הרבנות‪ ,‬נכנס אל רבו ובקש ממנו ברכה‬ ‫מצבה הרוחני של העיר‪ .‬בתחילה אמר לשלוח לשם אחד‬ ‫ועצה להצליח להנהיג את עדתו בשלום ושלוה‪ ,‬עד שלא‬ ‫ממקורביו‪ ,‬יהודי למדן וירא שמים‪ ,‬אך לאחר מכן חזר בו‬ ‫יהיה לאף אחד מבני הקהלה תרעומת נגדו‪ .‬אמר לו רבי‬ ‫ושיגר יהודי מודרני קצת‪' ,‬משכיל' למחצה‪ .‬הסביר רבי צבי‬ ‫יחזקאל‪ :‬״על נח נאמר בתורה שהיה איש צדיק תמים‪ ,‬ובכל‬ ‫הירש למקורביו‪" :‬אחרי המבול‪ ,‬כשרצה נח לדעת אם‬ ‫זאת אמרו חז״ל שיש הדורשים אותו לשבח ויש הדורשים‬ ‫הרשעים אינם עוד‪ ,‬שלח תחילה את העורב ולא את היונה‪.‬‬ ‫אותו לגנאי‪ .‬כי כל אדם שמכהן ברבנות ובתפקיד צבור ואין‬ ‫כי היונה‪ ,‬בתומתה‪ ,‬לא הייתה מבחינה ברשעים‪ ,‬והללו גם‬ ‫לו מתנגדים‪ ,‬פירוש הדבר שהוא עושה מלאכתו רמיה‪,‬‬ ‫היו מסתירים את רשעתם מפניה‪ .‬ואולם בעורב יראו אחד‬ ‫מתנהג בחנופה ומאחז את עיני הבריות כדי לרכוש את‬ ‫משלהם ולא יעמידו פנים‪ ,‬וכך יכול דווקא העורב להביא‬ ‫לבם‪ .‬אולם איש אמת שהצדק נר לרגליו‪ ,‬אינו נרתע‬ ‫חוות דעת נכונה…"‬ ‫ממתנגדים ואינו חושש מהם‪ ,‬אלא נושא בגאון את תפקידו‬ ‫בדרך התורה״‪.‬‬ ‫יום ולילה לא ישבותו (ח‪ ,‬כב)‬ ‫רופא לא דתי ביקר פעם אצל הגה׳׳ק ה׳׳החפץ חיים״ זיע״א‪.‬‬ ‫ותמלא הארץ חמס (ו'‪ ,‬י"א)‬ ‫שאל אותו ה׳׳חפץ חיים״ איך אתה יודע שמחר תזרח‬ ‫מבאר רש"י‪ :‬חמס – גזל ‪.‬‬ ‫השמש? ענה לו הרופא‪ :‬הרי ידוע שבכל יום זורחת השמש‪,‬‬ ‫כל ימיו נזהר היה הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד‪ ,‬רבה של‬ ‫מדוע עלינו לחשוב שמחר לא תזרח השמש? אמר לו הח׳׳ח‬ ‫ירושלים‪ ,‬זהירות רבה בממון שאינו שלו כדי שלא להיכשל‪,‬‬ ‫לא בגלל זה חייבת השמש לזרוח‪ ,‬המחייב הוא‪ ,‬הפסוק‬ ‫חס ושלום‪ ,‬ולו במשהו מאיסור גזל ‪ ...‬רבי יוסף חיים היה‬ ‫בתורה ״ויום ולילה לא ישבותו״‪ ,‬בתורה כתובה מציאות‪ ,‬ולכן‬ ‫ממונה על קופה מיוחדת – אשר ממנה היו מסייעים לבני‬ ‫לא יתכן שהשמש לא תזרח מחר‪.‬‬ ‫ירושלים להשיא את ילדיהם ‪.‬כל אדם אשר היה זקוק לסכום‬ ‫כסף בכדי להשיא את ילדיו‪ ,‬קבל מן הקופה‪ ,‬סך של ארבע‬ ‫ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' (ט' – ב')‬ ‫זהובים – סכום גדול מאד באותם הימים ‪.‬פעם אחת‪ ,‬עמד‬ ‫מסופר על נכרי אחד שבא אל הרה"ק מרוזין זיע"א ואמר‬ ‫רבי יוסף חיים עצמו להשיא את בתו‪ ,‬אולם לא רצה לקחת‬ ‫שהוא זוכר את הבעש"ט הקדוש זיע"א ‪,‬כשהיה מתבודד על‬ ‫בעצמו מקופת העזרה‪ .‬המתין רבי יוסף חיים‪ ,‬אולי שאר‬ ‫ההרים לפני התגלותו‪ .‬וסיפר שהוא היה רועה שם את צאנו‬ ‫הגבאים הממונים יזכרו לתת לו את ארבעת הזהובים‪ ,‬אולם‬ ‫בסמוך אליו‪ ,‬פעם טרף דב שה אחד מן העדר ‪,‬ויעצוהו‬ ‫הדבר נשכח מלבם ‪.‬משראה רבי יוסף חיים‪ ,‬שאינו מקבל‬ ‫חבריו שיפנה אל הבעש"ט שהתהלך שם כי איש קדוש הוא ‪.‬‬ ‫עזרה‪ ,‬הלך ובקש הלוואה מאחד מעשירי ירושלים‪ .‬העשיר‬ ‫ואמר לו הבעש"ט שכשיראה את הדוב‪ ,‬יאמר לו שישראל בן‬ ‫שמח על שהזדמן לו לעזור לרב הנערץ ‪,‬והלווה מיד את‬ ‫שרה ציוה שמיד יבוא אליו‪ ,‬וכן עשה ‪,‬כשבא הדוב אל‬ ‫הסכום המבוקש ‪.‬לאחר זמן נערכה החתונה ברוב עם ‪.‬‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬אמר לדוב‪ :‬שכב על הקרקע‪ ,‬ונשכב על הקרקע‬ ‫למחרת החתונה‪ ,‬נזכר אחד הגבאים בבהלה‪ ,‬כי שכחו לתת‬ ‫ונתפגר‪ ,‬ואמר הבעש"ט לנכרי שיעשה לו מפרוותו מעיל‬ ‫לרב את ארבעת הזהובים‪ .‬רץ מיד הגבאי לבית הרב בקש‬ ‫ובבוא הזמן יבוא אליך יהודי בשם "ישראליק" ותתן לו את‬ ‫את מחילתו‪ ,‬והגיש לו את הכסף ‪.‬איני יכול לקחת סכום זה‬ ‫המעיל ‪,‬והראה הנכרי על מעילו שלבש שזהו מפרוות אותו‬ ‫– אמר רבי יוסף חיים – מטרת הקופה היא כדי לעזור לחתן‬ ‫דוב‪ ,‬ונתנה להרה"ק רבי ישראל מרוזין‪ ,‬ולאחר זמן קצר מת‬ ‫ילדים‪ ,‬ולא כדי להחזיר הלוואות‪....‬‬ ‫הנכרי‪ .‬ונענה הרה"ק מרוזין ואמר‪ :‬לא האריך נכרי זה ימים‬ ‫עד הנה‪ ,‬כי אם בכדי לספר סיפור זה‪ ,‬ואצל הבעש"ט‬ ‫צהר תעשה לתיבה (ו' – ט"ז)‬ ‫הקדוש נתקיים הכתוב "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית‬ ‫מסופר על האר"י הקדוש זיע"א ‪,‬שהיה מתפלל בכוונה‬ ‫הארץ‪".‬‬ ‫עצומה ‪,‬ובפרט בימים הנוראים‪ .‬שנה אחת הראו לו מן‬ ‫השמים‪ ,‬שיש יהודי אחד בעיר פלונית שהתפלל טוב יותר‬ ‫שופך דם האדם (ט‪ ,‬ו)‬ ‫ממנו‪ .‬נסע האר"י ז"ל לאותה עיר‪ ,‬קרא לאיש ושאל אותו‪ ,‬בן‬ ‫הובא בדעת זקנים עה"ת‪ :‬מעשה ברב אחד ששחט הרבה‬ ‫תורה אתה? השיב לו‪ ,‬לא ‪.‬ולהתפלל אתה יודע? השיב לו ‪,‬‬ ‫תינוקות בשעת השמד כי היה ירא שיעבירו אותם על הדת‬ ‫לא‪ .‬שאל אותו האר"י ז"ל ומה עשית בימים הנוראים? השיב‬ ‫והיה רב אחר שכעס עליו וקראו רוצח והוא לא חשש‬ ‫האיש‪ ,‬רבי‪ ,‬אפילו את כל הא"ב איני יודע‪ ,‬רק מאות א' עד‬ ‫והמשיך בעבודתו‪ .‬ואמר אותו הרב אם אני צודק ימות הרב‬ ‫אות י ‪'.‬וכשבאתי לבית הכנסת‪ ,‬וראיתי שכל הציבור מתפלל‬ ‫ששחט אותם במיתה משונה‪ ,‬וכן היה שתפסוהו גויים ופשטו‬ ‫בכוונה ובקול‪ ,‬ואני איני יכול להתפלל כלל‪ ,‬נשבר לבי בקרבי‬ ‫את עורו ונתנו שם חול בין העור והבשר ואח"כ נתבטלה‬ ‫ואמרתי‪ ,‬א 'ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י'‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אתה תעשה‬ ‫הגזירה ואם לא היה שוחט אותם התינוקות היו ניצולים‪.‬‬ ‫מזה תיבות וצירופים כרצונך‪ ,‬ויעלו לפניך לריח ניחוח ‪,‬כן‬ ‫בית הוראה "זכרון משה" קראלי‬ ‫אמרתי בלב נשבר‪ ,‬ובכל כוחי ‪,‬וחזרתי חלילה‪ .‬ודיבוריו של‬ ‫הרב גמליאל ‪ 052-7128536‬הרב מאיר ‪053-3187226‬‬ ‫אותו איש פעלו בשמים יותר מאשר תפלת האר"י ז"ל ‪.‬‬ ‫בדורותיו (ו‪ ,‬ט)‬ ‫ברש"י‪ :‬ויש דורשים אותו לגנאי‪ .‬ללמדנו שצדיק אף שיש עליו‬ ‫התנגדות אין זה אומר שיש בו פגם‪ ,‬כי גם נח שהתורה העידה עליו‬ ‫מסופר על הג"ר משה יצחק סגל ז"ל אב"ד טבריג (הגאון‬ ‫שהוא צדיק 'יש דורשים אותו לגנאי'‪.‬‬ ‫התפארת ישראל על המשניות מזכירו כמה פעמים‪ ,‬ראה בועז‬ ‫(הרה"ק רבי ארי'ה לייב משפאלי זצ"ל)‬ ‫מסכת כתובות פרק ג אות א ועוד)‪ ,‬כי בעירו היו יהודים רבים‬ ‫את שם את חם ואת יפת (ו‪ ,‬י)‬ ‫מתפרנסים מסחורות שנמכרו ב"מכירות פומביות" גדולות שערכה‬ ‫נח לימד שלושת הדברים האלו‪ ,‬את שם – לזכור תמיד את שם‬ ‫הממשלה לסחורות שלא נפדו במכס‪ .‬ויהי היום התמנה "פקיד‬ ‫האלוקים‪ .‬את חם – לקיים כל מצווה בחום ובהתלהבות‪ .‬ואת יפת ‪-‬‬ ‫מכס" ו"מנהל מכירות" חדש‪ ,‬והוא צורר ישראל טובא‪ ,‬והיה מחשב‬ ‫לעשות אך ורק מעשים שהם תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם‪.‬‬ ‫את ה"מכס" הרבה למעלה מן הקצוב בחוק – ובכך מעלה את‬ ‫(הרבי מפרשיסחא)‬ ‫מחיר הסחורות עד שלא השתלם לפדותן‪...‬‬ ‫קץ כל בשר בא לפני (ו‪ ,‬יג)‬ ‫בצר להם פנו יהודי המקום לרבם‪ ,‬וביקשוהו כי יעוץ להם עצה‬ ‫״קץ כל בשר״ זה יום המיתה‪ .‬אומר הקב"ה‪ :‬יום המיתה בא לפני‬ ‫כיצד יתגברו על מעללי הגוי הרשע‪ .‬החליט הרב ללמדו לקח‪.‬‬ ‫בטענה שאין איש זוכר אותו וחושב על הדין הצפוי‪ ,‬וההוכחה – "כי‬ ‫קרא הרב לאחד מסוחרי העיר ויעץ לו שיסע ל"פרוסיה" ויקנה‬ ‫מלאה הארץ חמס״‪.‬‬ ‫מטען גדול של כפפות‪ ,‬שהיו סחורה מבוקשת ויקרה‪ ,‬וישלחנו‬ ‫(כלי יקר)‬ ‫לטבריג בשני "משלוחים" שונים‪ :‬משלוח ראשון – רק כפפות‬ ‫ויבא נח אל התבה מפני מי המבול ‪.‬‬ ‫ימניות‪ ,‬ומשלוח שני – רק כפפות שמאליות‪ ...‬עשה האיש כמצוות‬ ‫וברש"י‪ :‬אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול‬ ‫הרב ו"ייבא" משלוח עצום של כפפות‪...‬‬ ‫ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים ‪.‬‬ ‫כמובן שה"פקיד" הטיל מכס עצום כדרכו‪ ,‬ומשלא הסכים היבואן‬ ‫ותמוה איך יאמר על נח כזאת‪ ,‬ויש לפרש דהנה אמרו רז"ל (נדה ל‪):‬‬ ‫לפדותה הוצע משלוח הכפפות ל"מכירה פומבית"‪ ...‬הלך היבואן‬ ‫דאפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה תהיה בעיניך כרשע‪.‬‬ ‫עצמו למכירה‪ ...‬כשהחלו הדיונים אודות ה"סחורה"‪ ,‬ביקש היבואן‬ ‫ושאל רבינו הקדוש מלובלין זי"ע דמה יעשה האדם אם הקב"ה‬ ‫כי רוצה הוא "לבדוק בעצמו" את הכפפות‪.‬‬ ‫בעצמו יאמר לו צדיק אתה‪ ,‬הרי אז מוכרח להאמין בעצמו שהוא‬ ‫צדיק ‪ .‬ויען הרה"ק ואמר שאך ברגע זו שהוא שומע מפי הקב"ה‬ ‫נפתחו החבילות‪ ,‬ולפתע נפלטה זעקה מפיו‪" :‬אוי ואבוי‪ ,‬כל‬ ‫שהוא צדיק‪ ,‬באותה רגע בלבד יאמין כן‪ ,‬אבל אח"כ שוב יהא בעיניו‬ ‫הכפפות שמאליות!!"‪ ...‬מובן מאליו שאף אחד מן הסוחרים לא‬ ‫כרשע שמא גרם החטא ‪ .‬והן הן דברי רש"י‪ ,‬אף נח שהקב"ה בעצמו‬ ‫הסכים לפדות את הכפפות המוזרות הללו שאין מה לעשות בהם‬ ‫אמר לו כי אותך ראיתי צדיק‪" ,‬מקטני אמנה היה"‪ ,‬מאמין באותה רגע‬ ‫– והיבואן עצמו פדה אותם בפרוטות‪...‬‬ ‫ששמע מפי הקב"ה‪ ,‬אבל אח"כ שוב לא היה מאמין שהוא צדיק‬ ‫כשבוע לאחר מכן‪ ,‬הגיע "משלוח" נוסף של כפפות‪ .‬נפתחו‬ ‫ושינצל מהמבול‪ .‬לכן נשאר בחוץ עם כל בני דורו עד שדחקוהו המים‬ ‫החבילות‪ ,‬והנה התברר כי הפעם כל הכפפות ימניות!! "פקיד‬ ‫אל התיבה‬ ‫המכס" כמעט אחזו השבץ‪ ,‬אבל ברירה לא היתה לו‪ ,‬והוא נאלץ‬ ‫(קדושת ציון)‬ ‫לשחרר גם סחורה זו מבלי מכס‪ ,‬מכיון שאיש – מלבד היבואן –‬ ‫צהר תעשה לתיבה (ו‪ ,‬טז)‬ ‫לא היה מוכן לקנות משלוח עצום של כפפות "ימניות"‪...‬‬ ‫מובא בספה"ק והובא בקדושת לוי כמה פעמים‪ ,‬שכל דבר תלוי‬ ‫כך אירגן הג"ר משה יצחק סגל ז"ל מערכה מתוכננת‪ ,‬כשהוא‬ ‫במחשבה‪ ,‬ובמחשבה לבד אפשר להמשיך‪ ,‬וכ"ש בדיבור‪ ,‬ועי"ז‬ ‫מפתיע חדשים לבקרים את פקיד המכס הרשע‪ ,‬עד שנכנע‬ ‫ממתיק ומהפך‪ ,‬וכגון מצר"ה רצ"ה ומנג"ע ענ"ג וכדו'‪ ,‬וזהו הכח‬ ‫והפסיק להציק ליהודי המקום ולגבות דמי מכס שרירותיים‪...‬‬ ‫בשעת התפילה שצריך לעלות בו מעולם לעולם כידוע‪ .‬וע"ז אמר‬ ‫במחיצתם של גדולי הדור (עמ' ‪)147‬‬ ‫צה"ר תעשה לתיבה‪ ,‬פי' שתאיר לדיבור התפילה ע"י תורה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫‪.‬‬ ‫מהפך מתיבת צר"ה לצירוף צה"ר‪.‬‬ ‫(חוקי חיים)‬ ‫וירבו המים וישאו את התבה וכו'‬ ‫איתא בגמרא (תענית ז‪ ).‬אין מים אלא תורה‪ ,‬לרמז מה שכתוב‬ ‫בספה"ק שילמד אדם קודם התפילה ואז סגולה שיכווין בתפילתו‬ ‫כדבעי ותעלה התפילה למקומה ‪,‬וזה נרמז כאן בכתוב‪' ,‬וירבו המים'‬ ‫פעם הגיע חברה לשחק עם נכדתו הפעוטה של ה'חפץ חיים'‪.‬‬ ‫אם הרבה בלימוד התורה שנקרא מים‪ ,‬ואח"כ התפלל אז 'וישאו את‬ ‫משום מה היא נעלבה והלכה‪ .‬ה'חפץ חיים' ראה את שארע‪ ,‬והוא‬ ‫התבה' התיבות שאומר בתפילתו‪' ,‬ותרם מעל הארץ' יעלו תיבות‬ ‫אמר לבני הבית‪" :‬הביטו‪ ,‬הילדה הזו נפגעה משום שאולי לא‬ ‫התפילה מן הארץ ויתקבל לעילא‪.‬‬ ‫קבלתם אותה יפה‪ ,‬ועל כן היא הלכה‪ .‬יתכן שהיא לא תגיע כמה‬ ‫(הרה"ק מליסקא)‬ ‫שבועות עד שתפצו אותה ותראו לה שהיא רצויה‪ .‬כך הוא טבעו‬ ‫של אדם שכאשר הוא חש שהוא אינו רצוי‪ ,‬הוא מפסיק להופיע…‬ ‫מאות כבר נושעו! ומה איתך?‬ ‫כך גם אצל בעלי החיים‪ ,‬הקב"ה חנן אותם בהבנה שכאשר מכים‬ ‫רוצים גם ישועה? יש לכם שמחה‪ ,‬אזכרה וכו'‬ ‫אותם ומראים להם שאינם רצויים‪ ,‬הם מפסיקים להגיע… חוץ‬ ‫תרמו! וקחו חלק בהפצת המעיינות של‬ ‫מבעל חי אחד שככל שתגרשו אותו‪ ,‬הוא ימשיך להופיע‪ ,‬הלא הוא‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫ה'זבוב'… אף אם תגרשו אותו ותאטמו את החלונות‪ ,‬אם בטעות‬ ‫כתובת לתרומות תגובות ולקבלת הגליון‬ ‫תפתחו חריץ קטן ותסיחו את דעתכם‪ ,‬הוא יופיע שוב ויפריע את‬ ‫רח' הרב אבוחצירא ‪ 12‬אשדוד‬ ‫מנוחתכם…‬ ‫טל‪ 08-8659931.‬או ‪055-6798152‬‬ ‫"היצר הרע דומה לזבוב‪ ,‬ייסר ה'חפץ חיים' את בני ביתו‪ ,‬מדוע‬ ‫באימייל‪8659931@gmail.com :‬‬ ‫המשילו אותו חז"ל דוקא לזבוב? משום שלעולם אינו מפסיק‬ ‫להופיע‪ ,‬הוא לא מתייאש אף כשהוא יודע שאינו רצוי‪ ,‬ועל כן‬ ‫מלחמת היצר היא מלחמה תמידית…"‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הגה"ח ישראל צבי ז"ל‬ ‫הרבנית בינה ע"ה‬ ‫הגה"צ אברהם אליהו זצ"ל‬ ‫בהרה"ח אברהם אלטר ז"ל‬ ‫מקראלי‬ ‫בן הגה"ק שמואל זצ"ל‬ ‫רויטמן‬ ‫בת הגה"ק יצחק צבי זצ"ל‬ ‫אב"ד שבט הלוי‬ ‫נלב"ע ז חשון תשנט‬ ‫נלב"ע כח תשרי תשפה‬ ‫נלב"ע כח תשרי תשפ"ג‬ ‫כ"ק אדמו”ר רבי ישראל מרוז'ין זצוק”ל‬ ‫ג’ מר‪-‬חשוון‬ ‫הכמויות הנכונות ולדעת לגוון ולחדש כדי להפתיע את הלקוחות‪.‬‬ ‫קול אנחה נשמע בביתו של הרה"ק רבי ישראל מרוזין זיע"א והגיע‬ ‫כך גם היה הסוחר עמל בתחום השיווק‪ ,‬לפתוח נקודות מכירה‬ ‫עד לחדרו הקדוש‪ ,‬שם ישב ועסק בתורה‪ .‬לאחר זמן קצר חזרה‬ ‫במקומות נכונים‪ ,‬ליצור קשרים טובים עם סיטונאים וסוחרי בדים‬ ‫האנחה ונשמעה שוב‪ ,‬וכך גם בפעם השלישית‪ .‬הייתה זו בתו של‬ ‫גדולים‪ ,‬ואף לתת שירות טוב לחייטים פרטיים שהגיעו וביקשו‬ ‫הרה"ק מרוזין שבאותם רגעים מצויה הייתה בעצבות קלה‪ ,‬או‬ ‫לקבל את הסחורה המשובחת‪.‬‬ ‫שמא סבלה מכאב קל‪ ,‬ונאנחה על מצבה‪ .‬לא היה זה בכי מר או‬ ‫ראוי היה שהסוחר ייתן שבח והודאה לקב"ה שזיכה אותו במסחר‬ ‫זעקות כבדות‪ ,‬כי אם אנחות קלות‪ ,‬אולם האנחות נשמעו היטב‬ ‫כה גדול שמניב לו רווחים נאים ביותר‪ ,‬כך שיש בידו לפרנס את‬ ‫והגיעו עד להרה"ק מרוזין שקם ממקומו והגיע אל בתו‪.‬‬ ‫משפחתו בכבוד ולהשיא את צאצאיו כמנהג בעלי בתים חשובים‪.‬‬ ‫הקשיב הרה"ק מרוזין ואמר לבתו‪ :‬בתי יקירתי‪ ,‬גם אם בצדק את‬ ‫אך לא זו בלבד שמזמורי הודאה ודברי שבח לרבונו של עולם לא‬ ‫נאנחת‪ .‬קשה לך כרגע בגוף או בנפש ומבקשת את להפיג את‬ ‫היו שגורים על לשונו‪ ,‬אלא שגם מנהג גרוע היה לו‪ :‬שלא לשמוח‬ ‫כאבך באנחות אלו‪ ,‬כדאי שתדעי כי כלל גדול הוא בעולם‪" :‬א‬ ‫בחלקו ותדיר להיות מלא טענות ומענות כרימון‪.‬‬ ‫קרעכץ ברענגט א קרעכץ‪ ,‬א דאנק ברענגט א דאנק" (–"אנחה‬ ‫הרגל נעשה טבע ואותו סוחר היה רגיל להתלונן ללא הרף‪ ,‬על‬ ‫גוררת אנחה והודאה גוררת הודאה")‪ .‬וגדול כוחו של כלל זה גם‬ ‫דברים מוצדקים ועל דברים שאינם מוצדקים‪ .‬מחבב היה להשים‬ ‫כשהאנחה היא מוצדקת‪ ,‬שעדיין היא מביאה בעקבותיה אנחות‬ ‫את עצמו כאומלל ולבכות כביכול על רוע מזלו ושפל גורלו‪ .‬אדם‬ ‫נוספות‪ ,‬ואף סיבות חדשות לאנחות‪ ,‬וכן לאידך גם כשההודאה‬ ‫שלא היה מכירו והיה משוחח עמו כמה דקות‪ ,‬היה מקבל תחושה‬ ‫נראית כלפי חוץ כמי שאינה מוצדקת‪ ,‬כגון שאדם מברך ומודה על‬ ‫שבאדם אומלל עסקינן‪ ,‬ביש גדא ושלומיאל בכל מעשיו‪ ,‬והפרוטה‬ ‫הרעה‪ ,‬הודאה זו תביא בעקבותיה הודאות אחרות‪ ,‬והן יהיו בצדק‬ ‫אינה מצויה בכיסו‪ .‬בעוד שכמובן האמת הייתה הפוכה לחלוטין‪.‬‬ ‫הנראה והנגלה‪.‬‬ ‫גם עם מכריו היה נוהג הסוחר לשוחח על מסחרו ולהעצים כל‬ ‫וזאת מפני שכאשר יהודי מתאנח על שרע לו וכואב לו‪ ,‬הרי‬ ‫כשלון או הפסד מינימלי כאילו מדובר בחורבן ביתו‪ .‬גליל בד כי‬ ‫שמשמים מבקשים להראות לו כי אנחה זו אינה ראויה להשמע‬ ‫הוכתם בקצהו או אריג מסוים שנקרע מעט‪ ,‬היה הסוחר הופך‬ ‫ממנו‪ ,‬שכן יכול להיות גרוע בהרבה יותר‪ ,‬וגם אם כעת אין טוב לו‪,‬‬ ‫זאת לטרגדיה של ממש‪ .‬עוסק בזה ללא הרף והפסד של פרוטות‬ ‫אין מהראוי שיתאנח אלא שיודה על כך שאין מצבו גרוע יותר‪,‬‬ ‫מעטות היה נראה כהפסד של סכום אדיר‪.‬‬ ‫וכדי שאכן ידע זאת‪ ,‬הרי שמזמנים לו סיבות להאנח יותר ויותר‪,‬‬ ‫התנהגות זו לא נשאה חן בשמי מרומים ובבית דין של מעלה‬ ‫וכך האנחה גוררת אנחה‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫הוחלט כי יש ליישם אצלו את הכלל העתיק‪" :‬אנחה גוררת אנחה"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬כשאדם מודה ומשבח להקב"ה בכל מקום ובכל מצב‪,‬‬ ‫אם עשיר זה נאנח על לא דבר‪ ,‬הרי שצריך להראות לו שיש‬ ‫הרי שמשמים אומרים לעומתו‪ :‬אם אפילו על מצב כזה הוא מודה‬ ‫סיבות נכונות ואמיתיות כדי להאנח‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ .‬מאותו זמן שבו‬ ‫ומשבח‪ ,‬הרי שעל אחת כמה וכמה הוא יודה וישבח כשתבוא לו‬ ‫התקבלה ההחלטה בשמי מרומים החל מזלו של הסוחר‬ ‫טובה גדולה‪ ,‬וכשהוא מודה גם עליה‪ ,‬מוסיפים לו טובות וישועות‪,‬‬ ‫להתדרדר ולרדת מטה מטה‪ ,‬והפסדים שונים ומשונים תקפו את‬ ‫כדי לשמוע ולראות כיצד הוא מוסיף ומודה יותר ויותר‪.‬‬ ‫מסחרו‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬הסביר הרה"ק מרוזין לבתו‪ ,‬עצה טובה היא לאדם שלא‬ ‫תחילה נתקע הסוחר עם כמויות גדולות של סחורה שלא הצליח‬ ‫להתאנח כלל‪ ,‬אפילו כשיש סיבה צודקת‪ ,‬כדי לא לגרור סיבות‬ ‫למכור‪ .‬הלקוחות הנאמנים כבר לא שמרו לו אמונים כבעבר והחלו‬ ‫לאנחות נוספות‪ ,‬אלא לקבל תמיד את דין שמים באהבה וברצון‪,‬‬ ‫לקנות אצל סוחרים מתחרים שהחלו לצוץ לפתע‪ .‬כמובן שהסוחר‬ ‫בהלל ובהודאה‪ ,‬וכך זה ישפיע עליו ממרומים שפע של ברכה‬ ‫לא הפסיק להתלונן ולהאנח מול בגידת לקוחותיו‪ ,‬ושוב האנחה‬ ‫והצלחה‪.‬‬ ‫גררה אנחה‪ ,‬ובשעה שהסוחר היה משוכנע כי הסחורה החדשה‬ ‫כיון שראה הרה"ק מרוזין כי דבריו היוצאים מן הלב מתקבלים‬ ‫אותה הזמין היא זו שתחזיר אליו את הלקוחות‪ ,‬נודע לו שהספינה‬ ‫ונכנסים אל הלב‪ ,‬המשיך ואמר‪ :‬בתי‪ ,‬הבה ואספר לך מעשה‬ ‫שהובילה את המטען היקר טבעה בלב ים וירדה למצולות‪ .‬הסוחר‬ ‫שהיה לפני שנות דור ודור וממני תראי ותקחי מוסר לצדקת דבריי‬ ‫הגביר עוד יותר את קצב האנחות והטענות‪ ,‬ובמידה שווה‪ ,‬נוספו‬ ‫אלו‪:‬‬ ‫לו סיבות חדשות להם‪ :‬מחסניו עלו באש‪ ,‬קנסות הוטלו עליו‬ ‫*‬ ‫מרשויות המס‪ ,‬החלטות עסקיות פזיזות ושגויות‪ ,‬עד שבסופו של‬ ‫סוחר גדול היה במדינה רחוקה שעשה חיל בעסקיו וראה בהם‬ ‫דבר מצא הסוחר את עצמו יוצא נקי מכל נכסיו והנה הוא עני‬ ‫ברכה רבה‪ .‬מייבא היה בספינות סחורה רבה של מיני טקסטיל‪,‬‬ ‫ואביון‪.‬‬ ‫בדים משובחים ויקרים‪ ,‬משי וקטיפה‪ ,‬ועוד שלל סוגים שונים של‬ ‫מכיון שעולליו שאלו לחם והיה עליו לפרנס את משפחתו הגדולה‪,‬‬ ‫אריגים העולים על שולחן מלכים‪ .‬מכל אותם סוגי הבדים‪ ,‬שנמכרו‬ ‫לא נותרה ברירה לסוחר לשעבר והוא נאלץ לחזר על הפתחים‬ ‫במחירים גבוהים‪ ,‬היו הלקוחות תופרים בגדים יוקרתיים‪ ,‬אם לחיי‬ ‫ולאסוף פרוטה לפרוטה כדי למצוא את מחייתו ומחיית בני ביתו‪.‬‬ ‫היום יום ואם לשמחות ולאירועים שונים‪ ,‬או מכינים מהם וילונות‬ ‫למותר לציין שעני זה לא היה מפסיק להיאנח ולבכות את ירידתו‬ ‫מפוארים ומפות שולחן נהדרים‪.‬‬ ‫התלולה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא‪.‬‬ ‫המסחר היה תוסס מאוד ואותו עשיר היה עסוק ראשו ורובו‬ ‫בהתאם לכלל שאנחה גוררת אנחה אמרו בבית דין של מעלה‬ ‫בניהול עסקיו המסועפים‪ .‬עבודה רבה השקיע הסוחר גם בחלק‬ ‫שהיות ואדם זה אינו מפסיק להיאנח על מר גורלו‪ ,‬כאילו יש לו את‬ ‫הייבוא‪ ,‬למצוא את המקומות המיוחדים בהם מיוצרים הבדים‬ ‫הצרות הגדולות בעולם‪ ,‬הרי שאין ברירה אלא להוכיח לו שיש‬ ‫שאין בדומה להם בכל מקום אחר ואיש אינו מכיר אותם‪ ,‬לבחור‬ ‫מצבים גרועים יותר מהמצב בו הוא מצוי כעת‪ .‬באחד הימים‬ ‫את הדגמים והעיצובים המעניינים והיפים ביותר‪ ,‬להזמין את‬ ‫שו”ת בדיני ארבעת המינים והסכך‬ ‫הרגיש העני כמין עקצוצים משונים בגופו‪ .‬העקצוצים הטרידו את‬ ‫מנוחתו ועד מהרה התברר כי הם היו סימן לפצעים אדומים‬ ‫זריקת הד’ מינים לאשפה‬ ‫וכואבים שהתפשטו בכל גופו‪.‬‬ ‫שאלה ‪:‬מה נוהגים לעשות עם הד’ מינים לאחר סוכות‪ ,‬והאם אפשר‬ ‫מני אותו רגע שהפצעים יצאו על גופו‪ ,‬החלו הבריות להגדירו‬ ‫לזורקם לאשפה‪ ,‬והאם חייבים לשמור אותם לשריפת חמץ‪.‬‬ ‫תשובה ‪:‬אף שקימ”ל שתשמישי מצוה נזרקים‪( .‬מגילה כו‪ :‬ושו”ע סי’‬ ‫כחולה במחלת הצרעת המסוכנת והמדבקת‪ .‬איש לא הסכים יותר‬ ‫תרס”ד ס”ח)‪ ,‬מ”מ אין לבזותם‪( .‬עי’ שו”ע ומג”א סו”ס תרל”ח ומשנ”ב‬ ‫שהעני ידפוק על פתח ביתו לבקש נדבה ומתנת יד‪ ,‬כיון שהיה‬ ‫סו”ס תרס”ח)‪ ,‬ולכן אין ראוי לזורקם ישירות לאשפה‪[ ,‬אע”פ שמעיקר‬ ‫חשש ברור לכך שהוא מסוכן להדביק במחלה נוראה זו את כל מי‬ ‫הדין אפשר לזורקם ישירות לאשפה]‪( .‬עי’ שו”ע סי’ כא ס”ב וברכ”י‬ ‫שעומד בסמיכות אליו‪ .‬אנשים התריעו בו מרחוק שלא יעז לדפוק‬ ‫שם סק”א)‪ .‬אלא יכול לזורקם בתוך שקית‪.‬‬ ‫על דלתות ביתם‪ ,‬ושלא יביא אותם לידי סכנה‪ .‬לא נותרה לו‬ ‫ואע”פ שרבים נהגו לשמור אותם לשריפת חמץ‪( ,‬עי’ ברכות לט‪,‬‬ ‫ברירה אלא לחטט באשפתות ולמצוא שם מיני מאכלים שעבר‬ ‫ובספר הרוקח הל’ בדיקת חמץ אות יט‪ ,‬וב”י סי’ תרס”ד)‪ .‬אך מ”מ‬ ‫בודאי שאין חיוב בזה‪ ,‬ולכן אפשר להקל בזה אף שלא במקום צורך‪.‬‬ ‫עליהם הכלח‪ ,‬ובהם היה משקיט את רעבונו הנורא‪.‬‬ ‫(עי’ משנ”ב סימן תמה סק”ז‪ ,‬שאם נשארו לו‪ ,‬ומוכח להדיא שאין חיוב‬ ‫אמנם כבר לא היה לו מי שישמע את תלונותיו וטענותיו‪ ,‬והיה‬ ‫בזה)‪[ .‬ובודאי שאין צריך לזה התרת נדרים‪ ,‬והרי הוא כמנהגי מצוה‬ ‫מקום לחשוב שעתה יפסקו טענותיו ואנחותיו ויוכלו מהשמים‬ ‫שלכו”ע אפשר לסמוך בזה על התרת נדרים בערב ר”ה]‪.‬‬ ‫לחזור ולהטיב איתו‪ ,‬אך לא כך היה הדבר‪ :‬האיש לא היה מסוגל‬ ‫יש שנהגו לשרוף אותו בתנור של אפיית המצות‪( .‬עי’ רמ”א סי’‬ ‫תרס”ד ס”ט‪ ,‬ובא”ח ש”א פרשת וזאת הברכה יא‪ ,‬וכן נהג הגר”ח‬ ‫להיגמל ממנהגו הגרוע‪ ,‬ועדיין היה יושב עם אחיו המצורעים מחוץ‬ ‫קנייבסקי זצוק”ל)‪.‬‬ ‫לעיר‪ ,‬ומיילל מרות על אומללותו שאין בדומה לה‪.‬‬ ‫שמירת הד’ מינים לסגולה ושמירה‬ ‫כיון שנגזרה הגזירה עליו שככל שירבה באנחותיו גם יירד מצבו‬ ‫שאלה ‪:‬האם יש עניין לשמור את הד’ מינים לסגולה ושמירה‪.‬‬ ‫מטה מטה‪ ,‬החליטו בשמים כי עדיין יכולים להראות לו שישנם‬ ‫תשובה ‪:‬יש נוהגים לשמור את הלולב והד’ מינים לשמירה‪( .‬החיד”א‬ ‫מצבים גרועים יותר‪ .‬גופו החל להתכופף כאגמון‪ .‬הוא נעשה גיבן‬ ‫בככר לאדן סימן ו’ מדברי הירושלמי בשבת פ”ב ה”ו)‪.‬‬ ‫משונה מאוד‪ ,‬ואף מחלה משונה ונוראה נוסף אליה‪ :‬רעב תמידי‪,‬‬ ‫ורבים נוהגים לקחת את עלי הערבה לשמירה‪( ,‬משנ”ב סי’ תרס”ה‬ ‫סקכ”ח‪ ,‬ובמועד לכל חי סימן כד אות יח)‪ .‬ויש בזה עוד סגולות‬ ‫כל המאכלים שהמצורע הצליח לאסוף מהאשפתות לא הצליחו‬ ‫נוספות‪ ,‬ונתבארו בארוכה בשערי יוסף הלכות הושענא רבא‪.‬‬ ‫להשביע את רעבונו‪ ,‬וככל שאכל נותר רעב‪ ,‬ואיש לא יכול היה‬ ‫ויש נוהגים לשמור את ההדס לבשמים במוצאי שבת‪ ,‬כל עוד שניתן‬ ‫לעזור לו במצבו הנורא‪.‬‬ ‫להנות מהריח שלו‪.‬‬ ‫לפתע פתאום אורו עיניו של העני האומלל ובמקום שידבר קשות‬ ‫סגולת האתרוג של צדיק‬ ‫כי טוב מותו מחייו ולמה לו חיים במצב נורא כזה‪ ,‬הבין כי עדיין יש‬ ‫שאלה ‪ :‬האם יש עניין לקחת את האתרוג של צדיק או אחד מגדולי‬ ‫לו להודות ולהלל על כך שהוא מצוי בחיים‪ .‬הרהר האיש לעצמו‪:‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ולעשות ממנו מרקחת‪ ,‬או אפשר לעשות כן מכל אתרוג‬ ‫שבירך עליו‪.‬‬ ‫אמנם סובל אני יסורי איוב‪ ,‬רע ומר לי‪ ,‬אך עם זאת כמה עלי‬ ‫תשובה ‪:‬ורבים נוהגים לקחת את האתרוג ולעשות ממנו ריבה‪,‬‬ ‫לשבח ולפאר לרבונו של עולם על עצם הדבר שאני מצוי בחיים‪.‬‬ ‫ואוכלים ממנה בט”ו בשבט‪ ,‬והוא סגולה ללידה קלה‪( .‬עי’ מועד לכל‬ ‫נעמד האיש ואמר‪ :‬קודשא בריך הוא‪ ,‬מודה אני לפניך שהחזרת‬ ‫חי סי’ כד אות כה‪ ,‬וכה”ח סי’ תרס”ד סק”ס)‪ .‬ואי”צ לקחת לזה אתרוג‬ ‫בי נשמתי בחמלה! מודה אני על עצם היותי בחיים ועל רוחי‬ ‫של גדול מישראל‪ ,‬אך יש שנהגו לקחת דוקא אתרוג שגדול מישראל‬ ‫ונשמתי!‬ ‫בירכו עליו‪ ,‬ומנהג ישראל תורה הוא‪.‬‬ ‫אך סגולה לזרע של קיימא‪ ,‬לקחת דוקא אתרוג של צדיק‪( .‬הסגולה‬ ‫מאותו רגע החל תפנית של ממש במצבו של האיש‪ .‬בת קול יצאה‬ ‫מיוחסת להגאון רבי אליהו רחמים ניסים יצחק פלאג’י‪ ,‬אך אין לזה‬ ‫משמי מרומים והכריזה‪ :‬אם מודה אתה על הטובה – אזי יש‬ ‫מקור ברור‪ ,‬וכן נהגה הרבנית בת שבע קנייבסקי ע”ה אשת חבר‬ ‫להראות לך כי יש טובה גדולה ועצומה מזו‪ .‬לא חלפה שעה קלה‬ ‫למרן שר התורה הגר”ח קנייבסקי זצוק”ל‪ ,‬וראה עוד חזו”ע סוכות עמ’‬ ‫ואותו אדם הרגיש כי גופו מתחיל להתיישר וכי הגיבנת סרה‬ ‫תנ’ שכתב בזה”ל‪ :‬ואנא עובדא ידענא‪ ,‬שהאתרוג שברכתי עליו בימי‬ ‫מעמו‪ .‬בהתרגשות שיש בה ממש פתח האיש את פיו בשבח על‬ ‫החג ויצאתי בו י”ח המצוה‪ ,‬חילקוהו בני ביתי לנשים חסוכי בנים‪ ,‬אחר‬ ‫שמנה שנים ושתים עשרה שנה מנישואיהם‪ ,‬ונתנו לכל אחת חתיכה‬ ‫הנס שנעשה לו‪ ,‬והנה הוא מרגיש את אותה תחושת שובע‬ ‫מן האתרוג‪ ,‬ובאותה שנה נפקדו בבנים ובבנות לחיים טובים ולשלום‪.‬‬ ‫שכמוה לא הכיר בתקופה האחרונה‪ .‬אין מעיו חמרמרים עוד‬ ‫וזכות המצוה ראויה היא שתגן אלף המגן‪ .‬עכ”ל)‪.‬‬ ‫ברעב אינסופי‪ ,‬אלא שבע הוא ממזונו שאכל‪.‬‬ ‫הנחת ערבות מעל הארון קודש‬ ‫היה זה תהליך הדרגתי והאיש ראה בחוש שככל שהוא מודה‬ ‫שאלה ‪:‬ישנם רבים שנוהגים להניח את הערבות (מלבושי יו”ט ס”א)‬ ‫לקב"ה על טובו וחסדו‪ ,‬הרי שהודאה גוררת הודאה‪ ,‬וכל שבח‬ ‫[ויש נוהגים אף להניח את הלולב] מעל הארון קודש‪ ,‬האם מותר‬ ‫לנהוג כן‪.‬‬ ‫מביא אתו שבח נוסף‪ :‬צרעתו התרפאה ובשרו הפך להיות טהור‬ ‫תשובה ‪ :‬מותר לעשות כן‪ ,‬ולב בי”ד מתנה עליהם‪( .‬שו”ת מהרש”ם‬ ‫ונקי‪ .‬לאחר שיכול היה לחזור לקבץ כספים על הפתחים‪ ,‬פגש בו‬ ‫ח”ד סימן נז)‪.‬‬ ‫אחד מידידיו שזכר אותו ימים מקדם והזדעזע ממצבו העכשווי‬ ‫מה עושים עם הסכך לאחר סוכות‬ ‫הקשה והעמיד לו סכום נאה כגמילות חסדים בכדי שיוכל לחזור‬ ‫שאלה ‪:‬מה עושים עם הסכך‪-‬עלים לאחר סוכות‪.‬‬ ‫ולסחור בזה ולעמוד על רגליו‪ .‬הודה האיש מאוד להקב"ה על כל‬ ‫תשובה ‪:‬וכנ”ל שתשמישי מצוה‪ ,‬שמעיקר הדין מותר לזורקם‬ ‫הטובות שנעשו עימו‪ ,‬וללא הרף חזר והודה שוב ושוב‪ ,‬עד שחזר‬ ‫לאשפה‪ ,‬מ”מ טוב לזורקם בתוך שקית לאשפה‪( .‬עי’ כה”ח סי’ רצ”ה‬ ‫להיות עשיר גדול ונכבד‪.‬‬ ‫סקי”א‪ ,‬ובגנזי הקודש עמ’ קפה בשם הגרנ”ק‪ ,‬ובשו”ת שבט הקהתי‬ ‫ח”ד סימן י’‪ ,‬והגרע”פ)‪.‬‬ ‫סיים הרה"ק מרוזין ואמר לבתו הנאנחת‪ :‬הנה רואה את כיצד‬ ‫אף בזמנינו שיש הרבה עיריות כגון עיריית בני ברק שהסכך נאסף ע”י‬ ‫אנחה גוררת אנחה והודאה גוררת הודאה‪ .‬מוטב תעשי אם תודי‬ ‫העיריה בנפרד‪ ,‬מ”מ ראוי שלא יניחם ברחוב‪ ,‬במקום שאפשר לדרוך‬ ‫להקב"ה על כל טובו וחסדו עמדך‪ ,‬וכך תזכי שיושפע עלייך שפע‬ ‫עליהם‪ ,‬ואף שאיננו מקום של אשפה‪.‬‬ ‫של ברכה וטובה‪.‬‬ ‫ולגבי דפנות הסוכה ‪ ,‬ראוי להשתמש בהם רק לדברי מצוה‪ ,‬אך‬ ‫מעיקר הדין אין איסור בזה‪( .‬עי’ בסדר היום הנהגת מוצאי יו”ט של‬ ‫(ספיר ויהלום פר' מסעי פ"ג ‪ -‬להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ‬ ‫סוכות‪ ,‬ומשנ”ב סי’ כ”א סק”ו)‪.‬‬ ‫שליט"א)‬ ‫מאת‬ ‫הגאון רבי יוסף אביטבול שליט”א‬ ‫במח”ס שערי יוסף‬ ‫אדם ששכח לומר “ותן טל ומטר”‬ ‫אפשר לומר בין הברכות תוספת השייכת לברכה שכבר‬ ‫הגמרא בברכות כט‪ .‬אומרת שאדם ששכח טל ומטר‬ ‫הסתיימה‪.‬‬ ‫בתפילה יכול להשלים אמירה זו בברכת “שומע תפילה”‪:‬‬ ‫השו”ע (קיד‪ ,‬ו; קיז‪ ,‬ה) פוסק כדבריו בבית יוסף‪ ,‬שאם‬ ‫אמר רב אסי‪ :‬טעה ולא הזכיר… שאלה בברכת השנים –‬ ‫מדובר בתוספת מעכבת אפשר לאומרה בין הברכות‪ ,‬וכך‬ ‫אין מחזירין אותו‪ ,‬מפני שיכול לאומרה בשומע תפילה‪.‬‬ ‫כתבו אחרונים רבים גם לגבי “ותן טל ומטר” (מג”א קיז‪ ,‬ה;‬ ‫מדברי הגמרא עולה שאמנם יכול להשלים ב”שומע תפילה”‬ ‫שו”ע הרב קיז‪ ,‬ה; ערוה”ש קיז‪ ,‬ו; ועוד)‪ .‬אולם הביאור‬ ‫(בניגוד לקיץ‪ ,‬שאם אמר “ותן טל ומטר” איננו יכול לתקן‬ ‫הלכה (שם‪ ,‬ובמשנה ברורה קיד‪ ,‬לב; קיז‪ ,‬טו) כותב שכאשר‬ ‫בהמשך‪ ,‬כי גשמים בקיץ פוגמים)‪ ,‬אולם‪ ,‬אם סיים את‬ ‫יש דרך אחרת לתקן עדיף שלא לומר את התוספת בין‬ ‫התפילה יצטרך לחזור לראש התפילה‪.‬‬ ‫הברכות‪ ,‬ולכן כיוון שיכול לומר “ותן טל ומטר” בשומע‬ ‫נזכר לפני סיום ברכת “ברך עלינו”‬ ‫תפילה‪ ,‬לא יוסיפנה בין הברכות‪ ,‬אלא ימתין ל”שומע‬ ‫הראשונים נחלקו מה הדין אם נזכר לפני שסיים ברכת “ברך‬ ‫תפילה”‪.‬‬ ‫עלינו”‪ ,‬טרם שאמר “ברוך אתה ה’”‪ .‬לדעת הראבי”ה (מובא‬ ‫למעשה יש מקום לשתי הדרכים‪ :‬מי שרוצה יוכל להמתין‬ ‫ברא”ש תענית א‪ ,‬א) צריך לחזור למלים “ותן טל ומטר‬ ‫לשומע תפילה‪ ,‬אך בהחלט יש מקום לנהוג כדעת השו”ע‬ ‫לברכה” ולהמשיך משם כסדר הברכה‪ ,‬ולדעת הרא”ש אינו‬ ‫ולומר “ותן טל ומטר” בין הברכות‪ ,‬ובפרט שאף אחד איננו‬ ‫צריך לחזור אלא יכול להוסיף את המלים “ותן טל ומטר‬ ‫ערב לו שיזכור להוסיף בשומע תפילה! (וכך שמעתי מהרב‬ ‫לברכה על פני האדמה”‪ ,‬במקום שבו נזכר שטעה‪ .‬מסתבר‬ ‫מרדכי אליהו זצ”ל)‪.‬‬ ‫שלדעת הרא”ש אין חשיבות לסדר הפנימי של בקשת גשם‬ ‫מי שכבר התחיל את הברכה באה (“תקע בשופר”)‪ ,‬יאמר‬ ‫בתוך הברכה‪“ ,‬שלא קבעו חכמים מקום להזכרה בתוך‬ ‫“ותן טל ומטר” בשומע תפילה‪ ,‬לפני “כי אתה שומע”‪.‬‬ ‫הברכה”‪ ,‬ואילו הראבי”ה סובר שיש חשיבות לסדר הפנימי‪.‬‬ ‫שכח לומר בשומע תפילה‬ ‫להלכה פסק המשנה ברורה (קיז‪ ,‬טו) כדעת הרא”ש‪ ,‬שאם‬ ‫מי שנזכר לאחר שאמר “ברוך אתה ה’” וטרם סיים את‬ ‫שכח יכול לומר היכן שנזכר “ותן טל ומטר” (ולפני החתימה‬ ‫הברכה‪ ,‬לכאורה הדבר תלוי במחלוקת המשנ”ב והרב‬ ‫יאמר “וברך שנתינו כשנים הטובות”‪ ,‬כדי שיהיה מעין‬ ‫פיינשטיין שהוזכרה לעיל‪ .‬אולם נראה שבמקרה זה גם הרב‬ ‫החתימה סמוך לחתימה)‪ ,‬אך כתב שלכתחילה טוב יותר‬ ‫פיינשטיין יודה שאפשר לומר “למדני חוקיך”‪ ,‬שכן בברכת‬ ‫לנהוג כדעת הראבי”ה (לספרדים‪ ,‬כיוון שהברכה שונה בקיץ‬ ‫שומע תפילה רשאי המתפלל להוסיף בקשות‪ ,‬וניתן‬ ‫ובחורף‪ ,‬ראוי שיחזרו ל”ברך עלינו”)‪.‬‬ ‫להתייחס ל”ברוך אתה ה’ למדני חוקיך” כתוספת של‬ ‫אם נזכר לאחר שאמר “ברוך אתה ה’”‪ ,‬לדעת הביאור הלכה‬ ‫בקשה‪.‬‬ ‫(קיד‪ ,‬ו) יכול לומר “למדני חוקיך”‪ ,‬כיוון שזהו פסוק בתהלים‪,‬‬ ‫אם נזכר לאחר החתימה ולפני שהתחיל “רצה”‪ ,‬יכול לומר‬ ‫ולאחר מכן לומר “ותן טל ומטר לברכה וברך שנתינו כשנים‬ ‫“ותן טל ומטר לברכה” בין הברכות‪ ,‬על פי מה שהתבאר‬ ‫הטובות” ולסיים את הברכה‪ .‬הרב פיינשטיין (אגרות משה‬ ‫לעיל‪.‬‬ ‫או”ח ד‪ ,‬צג) סבור שפתרון זה איננו טוב לתפילת שמונה‬ ‫מי שכבר התחיל “רצה” וצריך לחזור‪ ,‬לפי הירושלמי (ברכות‬ ‫עשרה‪ ,‬כיוון שאין לומר באמצע התפילה פסוקים שאינם‬ ‫ה‪ ,‬ב)‪ ,‬רב האי גאון (הובא ברשב”א ברכות כט‪ ).‬ועוד יחזור‬ ‫חלק מסדר התפילה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬פוסקים רבים (אשל‬ ‫לשומע תפילה ויוסיף שם “ותן טל ומטר לברכה”‪ ,‬אך לדעת‬ ‫אברהם מבוטשאטש תכב; יביע אומר א‪ ,‬או”ח כב; ועוד)‬ ‫בה”ג (הובא ברא”ש ברכות ד‪ ,‬יד)‪ ,‬הרמב”ם (תפילה י‪ ,‬ט)‪,‬‬ ‫הסכימו לדברי הביאור הלכה כיוון שדעתו מופיעה כבר‬ ‫הראב”ד (הובא ברשב”א שם) ועוד יחזור לברכת השנים‪.‬‬ ‫בריטב”א (תענית ג‪ .‬ד”ה ושמעתי)‪.‬‬ ‫מדבריהם עולה שעיקר מקום בקשת גשם הוא בברכת‬ ‫נזכר לאחר סיום הברכה‬ ‫השנים‪ .‬אם שכח‪ ,‬נתנו לו אפשרות להוסיף בשומע תפילה‬ ‫מי שכבר סיים את הברכה אך לא התחיל את הברכה‬ ‫ולתקן שם‪ ,‬אולם אם שכח לחלוטין צריך לחזור למקום‬ ‫הבאה‪ ,‬כתב הראבי”ה (תענית תתמו) שהדבר נחשב כאילו‬ ‫הבקשה העיקרי‪ ,‬וכך פסק השו”ע (קיז‪ ,‬ה)‪ .‬מי שחזר‬ ‫הוא בתוך הברכה הנוכחית‪ ,‬ולכן הוא יכול לומר‪“ :‬ותן טל‬ ‫בטעות לשומע תפילה ותיקן שם‪ ,‬יצא ידי חובה (שו”ת שבט‬ ‫ומטר‪ .‬תקע בשופר גדול…”‪ .‬הבית יוסף (או”ח קיז)‪ ,‬לאור‬ ‫הלוי י‪ ,‬כג)‪.‬‬ ‫סתירה בדברי הרא”ש והטור‪ ,‬סבור שעקרון זה נכון דווקא‬ ‫סיים תפילתו‬ ‫אם טעה באופן שמעכב את התפילה (כגון “יעלה ויבוא”‬ ‫מי שסיים תפילתו צריך לחזור לראש התפילה‪ .‬לדעת רש”י‬ ‫בשחרית) אך אם מדובר בטעות שאינה מעכבת (כגון “יעלה‬ ‫(ברכות מט‪ ):‬עקירת הרגליים היא סיום התפילה‪ ,‬אולם רבנו‬ ‫ויבוא” בערבית של ר”ח) אי אפשר לומר אותה לאחר סיום‬ ‫יונה (ברכות ד‪ ).‬ורוב הראשונים סבורים שסיום התפילה‬ ‫הברכה‪ .‬יתכן שהסברא היא שכאשר מדובר בתוספת‬ ‫הוא סיום המלל‪ ,‬ולכן אם אמר “יהיו לרצון”‪ ,‬אף שלא עקר‬ ‫מעכבת‪ ,‬הרי שללא תוספת זו לא ניתן לראות את המתפלל‬ ‫רגליו‪ ,‬צריך לחזור לראש התפילה‪ ,‬וכך פסקו השו”ע (קיז‪,‬‬ ‫כמי שסיים את הברכה‪ ,‬וממילא הוא יכול עדיין לאומרה‪.‬‬ ‫ה) והמשנה ברורה (שם ביאור הלכה ד”ה כעקורים)‪.‬‬ ‫הגר”א (קיד‪ ,‬ו) חולק על הראבי”ה והבית יוסף וסבור שאי‬ ‫(סולמות)‬ ‫הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫מו"צ בק"ק קראלי‬ ‫מח"ס "גם אני אודך"‬ ‫ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים‬ ‫האם הרקיבו הפירות בתיבת נח‬ ‫זכרון חיים‪ -‬אורח חיים‬ ‫מח"ס "גם ברוך יהיה"‪ ,‬ושא"ס‪ ,‬כתב לי לתרץ בשלשה‬ ‫את בריתי אתך‪.‬‬ ‫בפרשתנו פרשת נח כתוב‪ :‬והקימותי‬ ‫ישיב יצחק‪ -‬חושן משפט ב' חלקים‬ ‫אופנים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה תחילה וראש המעיין היטב בדברי‬ ‫(בראשית ו'‪ ,‬י"ח)‪.‬‬ ‫המדרש רבה (פרק ל"א)‪ ,‬ובדברי רש"י (שם) ימצא שהברית‬ ‫הפירות שלא ירקבו‬ ‫על חלקים‬ ‫היהאבןצריך‪,‬‬ ‫העזר ח'‬ ‫בריתיצחק‪-‬‬ ‫פירש רש"י‪" ,‬ישיב‬ ‫על הפירות היתה שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא ישתנו‪,‬‬ ‫ויעפשו"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אך לא מובא שם שלא יתליעו‪ ,‬שהרי לא יתכן כדבר הזה‪,‬‬ ‫ישיב יצחק שמות גיטין סדר גט‪ ,‬וסדר חליצה‬ ‫בספר "עקבי דוד"‪ ,‬לאאמו"ר הגה"צ רבי אלחנן יעקב דוד‬ ‫שהלא גם הרמשים והתולעים נכנסו לתיבה‪ ,‬וגם הם צריכים‬ ‫דעה"לג'‪ ,‬חלקים‬ ‫הקשה‪ ,‬וז‬ ‫שליט"א‪,‬‬ ‫יצחק‪ -‬יורה‬ ‫הכהן רבינוביץ ישיב‬ ‫לאכול‪.‬‬ ‫בני הרב זאב נחום שליט"א שמע מהמלמד המופלא הרב‬ ‫ומה עוד שהואיל וזה היה מאכלה של הזיקית‪ ,‬משום כך‬ ‫יעקב גפנר שליט"א בת"ת שומרי אמונים‪ ,‬הסיפור שמובא‬ ‫שלח ה' מזון לזיקית‪ ,‬והתליע הרימון כדי לתת לה מאכלה‪,‬‬ ‫בחז"ל על החיה "זיקתא" שלא ידע נח מה היא אוכלת‪ ,‬עד‬ ‫וכמ"ש בספר באר יוסף (עמוד כ"ב) ללמוד מן הפסוק "מכל‬ ‫שנח פתח רימון‪ ,‬ונפלה תולעת על הריצפה‪ ,‬והחיה "זיקתא"‬ ‫מאכל אשר יאכל"‪ ,‬לכלול גם את האוכלים המתהווים מן‬ ‫אכלה התולעת‪ ,‬אז הבין נח‪ ,‬שחיה זו מאכלה תולעים‪ ,‬לקח‬ ‫האוכלים‪ ,‬כדוגמת הזיקית שאכלה רק תולעים‪ .‬ע"כ‪ .‬ועל כן‬ ‫נח‪ ,‬סובין מעורב בקמח‪ ,‬ועשה מהם עיסה‪ ,‬וכשזה התליע‬ ‫הואיל וזה מאכלה של הזיקית‪ ,‬היה צורך בהתלעת הפרי‪.‬‬ ‫נתן לה לאכול‪.‬‬ ‫ועוד יש לתרץ ע"פ לשון המדרש רבה הנ"ל‪,‬‬ ‫ג)‬ ‫והקשה בני הנ"ל‪ .‬ממעשה זה רואים שכן הרקיבו הפירות‪,‬‬ ‫"פירות שאתה כונס"‪ ,‬דהיינו רק פירות שכינס נח לתיבה‬ ‫דמהיכן תולעים צומחים‪ ,‬אם לא נרקב הפרי קודם‪? .‬‬ ‫לצורך מאכלם במבול‪ ,‬ויתכן ורימון זה היה בתיבה בעת‬ ‫ועניתי לו דברור שהתולעת שנמצא בתוך פרי‪,‬‬ ‫א)‬ ‫שבנה אותה‪ ,‬והניחו על מנת לאוכלו‪ ,‬ונשאר שם‪ ,‬והתליע‪,‬‬ ‫באופן שלא הגיע מבחוץ‪ ,‬זה ריקבון מהפרי‪ ,‬אבל לא כתוב‬ ‫ועל כן לא התקיימה בו ברית שנאמרה בפירות‪ ,‬כי לא כנסו‬ ‫בגמרא שכל הרימון נרקב‪ ,‬רק כתוב בגמ' (סנהדרין דף ק"ח‬ ‫לצורך אכילה בימי המבול‪.‬‬ ‫ע"ב) "יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רימונא‪ ,‬נפל תולעתא‬ ‫ועתה מצאתי בספר גנזי שעכטער (עמוד ‪)400‬‬ ‫ד)‬ ‫מיניה" פירוש‪ :‬נח‪ ,‬חתך רימון ונפל תולעת משם‪ ,‬היינו שכל‬ ‫שפירש "פאלי רמונא"‪ ,‬דהיינו שהיה מחתך עץ רימון‪,‬‬ ‫הרימון לא היה רקוב‪ ,‬רק הקב"ה עשה קצת ריקבון ברימון‪,‬‬ ‫וכנראה שחתך את העץ לצורך מאכל אחד החיות‪ ,‬ואם כן‬ ‫שבריקבון זה יכול להווצר תולעת‪ ,‬כדי שתוכל החיה‬ ‫על פי פירושו לא מיירי כלל בפירות‪ ,‬אלא בעץ‪ ,‬ומשום כך‬ ‫"זיקתא" לאכול‪ ,‬ועל ידי זה יידע נח מה להכין לה‪ .‬אבל כל‬ ‫לא קשיא מידי מדוע התליע הפרי‪ ,‬ובזה גם יש לבאר המשך‬ ‫הרימון לא נרקב‪.‬‬ ‫דברי הגמרא כיצד היה מאכיל נח את הזיקית‪" ,‬הוה גביל‬ ‫והראיה הוא שנתקיים הברכה שלא נרקב הפירות‪ ,‬שאם‬ ‫לה חיזרא‪ ,‬כי מתלע אכלה"‪ ,‬דהיינו היה מתליע ענפים‪,‬‬ ‫היה ריקבון בפירות‪ ,‬למה הוצרכה הגמרא להסביר שנח‬ ‫ומדוע לא התליע נח פירות‪ ,‬אלא הואיל והתליע עץ הרימון‪,‬‬ ‫עשה לה מאכל‪ ,‬שמזה נהיה התולעים‪ .‬היה יכול להאכילה‬ ‫גילה נח שאילו התולעים היוצאים מן העץ‪ ,‬זהו מאכלה של‬ ‫פירות שנרקבו‪ ,‬ומדכתבה הגמרא שזאת עשה נח‪ ,‬ש"מ‬ ‫הזיקית‪ ,‬ומשום כך התליע לה ענפים‪( .‬עכ"ל הרב דדון‬ ‫שלא היה שם שום ריקבון בפירות‪.‬‬ ‫שליט"א)‬ ‫והסיבה שנהיה תולעים בעיסה זו‪ ,‬מסביר הבן איש חי (בן‬ ‫יהוידע סנהדרין דף ק"ח ע"ב ד"ה גביל) שנח לקח סובין‬ ‫קול קראלי‬ ‫שמעורב בהם קמח‪ ,‬אחר הלישה יתליע‪ ,‬מחמת רוב החום‬ ‫של התיבה‪ ,‬שהוא נשאר בלא אפיה זמן הרבה‪( .‬עכ"ל)‪.‬‬ ‫הרי שמבואר להדיא שגם עיסה זו לא נרקבה‪ ,‬רק כיון‬ ‫אידיש‬ ‫‪074-7962278‬‬ ‫שעשה עיסה סובין עם קמח ומים‪ ,‬והשאיר אותה בתיבה‬ ‫בחום הרבה זמן‪ ,‬זה יצר תולעים‪ ,‬שכל העיסה נתמלא מלא‬ ‫עברית‬ ‫‪03-7236730‬‬ ‫תולעים‪ ,‬וכבר לא היה שם עיסה בכלל‪ ,‬רק תולעים‪ ,‬וזה נתן‬ ‫לחיה "זיקתא" לאכול‪( .‬עכ"ל אאמו"ר שליט"א)‪.‬‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫ידידי הגאון רבי כפיר ברוך מבורך דדון שליט"א‪,‬‬ ‫ב)‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מרת אסתר ע"ה‬ ‫מרת מרים ע"ה‬ ‫בן הרב יעקב ווינברגר שליט"א‬ ‫אדונינו מורינו ורבינו‬ ‫בן הרב יעקב ז"ל‬ ‫נלב"ע כט תשרי תשפב‬ ‫הגה"ק יצחק צבי משה זצ"ל‬ ‫נלב"ע כח תשרי‬ ‫ברא כרעא דאבוה‬ ‫אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הגה"ח יחיאל מאיר ז"ל‬ ‫מקראלי‬ ‫הגה"צ משה וועבר זצוק"ל‬ ‫בהרה"ח משה אלעזר ז"ל‬ ‫נלב"ע ד' טבת תשעט‬ ‫בהרה"צ מרדכי זצ"ל‬ ‫נלב"ע כח תשרי‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי"א‬ ‫נלבע יב כסלו תשפא‬