אמונת חיים · Eminas Chaim — נח (2026-10-12)

גליון תשכז ♦ תהא שנת פדות זרעינו שב"ק פרשת נח ♦ ו חשון ה'תשפז
אלה תולדות נח צדיק תמים היה בדורותיו
ויבא נח אל התבה מפני מי המבול מפרש רש"י הק' יש מרבותינו דורשים לשבח ,ויש דורשין לגנאי...
וברש"י :אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא ושואלים מדוע בדורשים לגנאי לא מוזכר רבותינו.
המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים .ופלא היא איך ואפ"ל ,שבא לומר לנו ,שאלו שדורשין לשבח הם מרבותינו,
יאמר על נח כזאת. ומהוים לנו דוגמה אישית ומהם יראו וכן יעשו ,אבל דורשין לגנאי
אינם רבותינו ,דהיינו אין הוא דבר שצריכים ללמוד מזה ,ולדרוש
ויש לפרש דאמונה יש בה כידוע את כח ההמשכה ,על כן
לגנאי את מי שאינו מוצא חן בעינינו.
חשש נח להאמין באמונה שלמה שיבוא המבול ,שעל ידי כן אפשר שבא לומר ,דרבותינו אינם דורשין לגנאי אלא תמיד
שלמות אמונתו ימשך בודאי הבאת המבול ,באמת היה דורשין לשבח ,וגם אם שמעת מפי דברי גנות דע לך ,שיש לו בזה
מאמין אבל ירא להאמין בשלמות שה' יביא את המבול ,אולי כוונה נסתרה ,לטובתו של המתגנה.
יהיה הוא הגורם לזה. אלה תולדות נח ,נח צדיק תמים היה בדורותיו
. מפרש רש"י הק' יש מרבותינו דורשים לשבח ,ויש דורשין לגנאי...
שואלים למה כתוב בפסוק ג' פעמים נח .אפשר היה לכתוב "אלה
תולדות נח ,איש צדיק תמים היה בדורותיו ,את האלקים התהלך
נח ,וכן איך ניתן לדרוש לגנאי את שהתורה מעידה עליו שהיה
צדיק.
וכן פלא הוא שנח בנה את התיבה מאה ועשרים שנה במהלכה
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את עמד והוכיח את העם שישובו תשובה פן יגיע המבול ושהגיע
האלוקים התהלך נח למעשה ,התברר שאף אחד לא שב בתשובה ולתיבה נכנסו רק
ומפרש בעל הטורים נח לשמים ,נח לבריות ,נח לעליונים ,נח הוא ומשפחתו ,מה הפשט בזה.
לתחתונים .נח בעולם הזה ונח בעולם הבא. אלא מפרשים שנח אחז מעצמו ,דהוא איש צדיק ,וכן "את
וצריך להבין מדוע מובא בפסוק ג' פעמים נח .אפשר היה לכתוב האלוקים התהלך" וכלל לא היה מעורב בין הבריות ,עקב זאת לא
"אלה תולדות נח ,איש צדיק תמים היה בדורותיו ,את האלקים התחבר עם העם שבשדות ,ולא הצליח להשפיע עליהם ,הם אכן
התהלך נח". ראו בו מורם מעם ,ע"כ לא קיבלו ממנו ,באומרם עבודה זו
אפ"ל שכדי להיות צדיק צריך להיות נח למקום ונח לבריות ,וכל מתאימה ,רק לצדיק תמים כנח.
שרוח הבריות נוחה הימנו ,רוח המקום נוחה הימנו .ישנם רבים קידושא רבא תשפ.
שבין אדם למקום הם צדיקים גמורים ,ומדקדקים בתפילין ומניחים ויעש נח ככל אשר צווה אותו אלוקים כן עשה (ו ,כב)
רש"י ורבינו תם ושימושה רבה ,וטובלים מידי יום במקוה ,וכו' אבל יש להבין ,מדוע התורה מציינת לשבח את נח ,שעשה ככל אשר
עד בין אדם לחברו שם הם ,לא מפרגנים ,לא מעניקים ,אין להם ציווה אותו אלוקים ,וכי היינו מצפים ממנו שינהג באופן אחר ?
הכרת הטוב ,וכו'. והלא נצטווה להיכנס מפני מי המבול ,הוא וכל החיות האמורות
מאידך יש אנשים שיש להם ארגוני חסד אדירים ובין אדם לחברו להגיע אליו ,ולצייד את התיבה במזון לכל הנמצאים בה לזמן –
הם מאה ,אבל בין אדם למקום כלום ,לא שבת לא תפילין ולא ממושך ,האם באמת היתה אפשרות שנח לא יעשה זאת?
צניעות! אפ"ל שהתורה לא מ עידה רק על מעשה בניית התיבה אלא באה
אבל מה יעשה אם זה מתנגש לו וצריך להחליט מה יותר חשוב לומר ,שעשה בתמימות ובאמונה שלמה את מה שהקב"ה ציוה
לכבד את הזולת או לשמור על האידישקייט ,על כן הזכיר שוב את אותו ללא שום מחשבה והרהור.
האלוקים התהלך נח. ככל אשר צווה אותו אלוקים כן עשה (ו ,כב)
וכן רואים אנו שישנן הקבלות רבות בין תיבת נוח ובין בניית
המשכן .למשל ,בתיבת נוח "עשה לך תיבת עצי גופר" ,ובמשכן
הדפסת והפצת גליון השבוע "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה ,ח) .וכך חוזר הפועל
לז"נ עש"ה פעמים רבות ,עד שבסיום התיבה כתוב "ויעש נוח ככל אשר
ציווה אותו אלקים כן עשה" (בראשית ,ו' ,כב) והדבר מקביל
הרבנית בינה מוזס ע"ה להפליא לסיום המשכן "ויעש משה ,ככל אשר צוה ה' אותו כן
בת הגה"צ ר' יצחק צבי גרינוואלד זצ"ל עשה" (שמות ,מ' ,טז).
אשת חבר רבינו בעל אור אביגדור זי"ע פרט לכך ,גם נס המקדש ,שמכיל את הרבים "עומדים צפופים
אמה של מלכות מרן רבינו ה'ויגד משה זי"ע ומשתחווים רווחים… ומעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין
בירושלים" (אבות ,ה' ,ד) היה קיים גם בתיבה ,שכאמור ,לפי
יא"צ ז' חשון ומנו"כ בהר הזיתים
מימדיה לא ברור כיצד נכנסו אליה כל כך הרבה בעלי חיים.
ת .נ .צ .ב .ה.
הזמן חלף ובמקום התאסף ציבור ענק של לקוחות ,אך הרמ"א לא ְשלַ ח אֶ ת הָ עֹ ֵרב (ח ,ז) ַוי ַ
הניח לאיש לקנות מהשומן ,וכמובן שאנשי העיר שסרו למשמעתו בתום ארבעים ימי המבול ,פתח נח את חלון התיבה ושלח את
לא העלו על דעתם לנהוג כנגד הוראתו הנחושה של המרא העורב ,שריחף סביבותיה ולא אבה לצאת לשליחות ,כפי שנאמר:
דאתרא. ֹׁשת הַ מַ יִם מֵּ עַ ל הָ אָ ֶׁרץ" (בראשית ח ,ז), " ַויֵּצֵּ א יָצֹוא וָׁשֹוב עַ ד ְיב ֶׁ
בינתיים הגיע זמן התפילה .הגבאי פנה לרמ"א ורימז לו בעדינות ומדברי רש"י המבאר מפני מה סירב העורב לבצע את השליחות,
כי בבית הכנסת כבר ממתינים לרב העיר כדי שיוכלו להתחיל אנו למדים על גודל טומאתו .על כן שלח נח את היונה הטהורה,
בתפילה .כשראה הרמ"א כי השעה התאחרה ,פנה לבן הקצב שבתחילה יצאה לשליחות ולא מצאה מנוח לכף רגלה ,לאחר
והודיע לו בתוקף" :אני מזהיר אותך לבל תעז למכור אפילו כזית שבוע שבה כשעלה זית בפיה וכעבור שבוע נוסף לא שבה עוד,
אחד מהשומן הזה עד שאסיים את התפילה ואחזור מבית וכך ידע נח כי תמו המים מהארץ.
הכנסת"! והדברים מעוררים תמיהה ,מדוע שלח נח את העורב בתחילה ולא
הרמ"א הלך לבית המדרש ובינתיים הגיע למקום בעל האטליז, שלח מיד את היונה ?
שראה ציבור ענק עומד סביב דוכן השומן וממתין בציפייה" .מה כמדומני שניתן ליישב את השאלה על ידי הרגשה מאוד עדינה .נח
קורה כאן?" שאל הקצב את בנו בפליאה" ,מדוע אינך משרת את הרי ידע שהמבול בא מפני שהבורא יתברך התעצב על מצבם
הקונים"!? הרוחני הירוד של בני הדור וכעס על הנהגתם המשוקצת והטמאה,
" מה אעשה אבא?" הצטדק הצעיר" ,רב העיר עבר ליד הדוכן "קץ כָל בָ ָשר בָ א ולכן הוא החליט להשמיד את הבריאה ואמר לנחֵּ :
והזהיר אותי באזהרה חמורה ,שלא אעז למכור מהשומן עד יתם אֶׁ ת הָ אָ ֶׁרץ" ְלפָ נַי כִ י ָמ ְלאָ ה הָ אָ ֶׁרץ חָ מָ ס ִמ ְפנֵּיהֶׁ ם ו ְִה ְננִ י מַ ְׁש ִח ָ
שיסיים את התפילה ויחזור לשוק". (שם ו ,יג).
בעל האטליז שמע את הדברים והקים קול זעקה" :מה אירע עתה ,לאחר המבול ,ביקש נח לבחון האם רוח הטומאה כבר
פתאום! מדוע הרב אינו מתיר למכור את השומן? הרי הוא נלקח נכחדה מהעולם ובאה תחתיה אוירה של קדושה .אטמוספירה
מבהמה כשרה שנשחטה למהדרין תחת השגחתו!" אבל הציבור חדשה שבה אפשר לבנות את העולם מחדש ,ולכן שלח ראשית כל
החכם הבין שהרב לא היה מזהיר באזהרה כה נוראה שלא לקנות את העורב ,שהוא עוף טמא ,וביקש לראות כיצד ינהג והאם ימצא
מהשומן ,אם לא היה צל כבד המעיב על כשרותו. את מקומו בעולם החדש ובאווירה הטהורה.
בינתיים שב הרמ"א מהתפילה ,הגיע לשוק ,ניגש לבעל האטליז רק לאחר שהעורב הטמא סירב להתרחק מהתיבה ,שלח נח את
והחל לחקור אותו בכל תוקף" :מה מקור השומן הזה שאתה מוכר היונה שהיא עוף טהור ועם ישראל נמשל אליה ,כפי שדרשו חז"ל
כאן"!? במדרש (פסיקתא שיר השירים ב ,יד) על הפסוק" :יֹונ ִָתי ְבחַ גְ וֵּי
" מה השאלה?" התגונן הקצב" ,השומן ניטל מבהמה שנשחטה יעינִי אֶׁ ת קֹולֵּ ְך כִ י הַ סֶׁ לַ ע ְבסֵּ ֶׁתר הַ ַמ ְד ֵּרגָה הַ ְר ִאינִי אֶׁ ת מַ ְראַ יְִך הַ ְׁש ִמ ִ
למהדרין ,הרב בכבודו ובעצמו פיקח על השחיטה"! קֹולֵּ ְך עָ ֵּרב ּומַ ְראֵּ יְך נָאוֶׁה" (שיר השירים ב ,יד).
אבל הרמ"א לא קיבל את דבריו והרעים לעברו בקול נוקב" :תגיד
לי עכשיו ,מהיכן השומן הזה שאתה מציע למכירה"!? לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב
הקצב ניסה לספר במבוכה כי מקור השומן מכאן ומשם ,אך הרב רבי משה איסרליש זצ"ל הידוע בכינויו הרמ"א זכה לחבר הגהות
לא קיבל את מעשיותיו והורה לו בחריפות" :תגיד לי תכף ומיד, על השולחן ערוך ,שיש המכנים אותן בשם 'המפה' ,לרמז שרבי
מאיפה הבאת את השומן הזה?!" וכך ,בלית ברירה ,הוכרח הקצב יוסף קארו זצ"ל יצר את השולחן והרמ"א הוסיף על המלאכה
להודות בבושת פנים ובקול עגום כי מדובר בשומן אסור של 'דבר ופרש עליו מפה .בהקדמה ל"שולחן ערוך" הבהיר רבי יוסף קארו,
אחר' ,רחמנא ליצלן! כי כתב את רוב הדברים על פי שיטות עדות המזרח ,ולפיכך בא
לנוכח ההתרחשות המרעישה ,פערו הנוכחים את עיניהם בפליאה הרמ"א והוסיף הלכות ומנהגים רבים לשיטת פוסקי אשכנז.
וקראו בהתרגשות" :כזו רוח הקודש! כזו קדושה של הרמ"א! אשרי מלבד זאת זכה הרמ"א לחבר את הספרים "דרכי משה"" ,תורת
העיר קראקא שזכתה לרב בעל מופת שכזה!" ומיד מיהרו לשאול העולה" ועוד ,ופסקיו הם יסוד היסודות לכל מורה הוראה בישראל.
את הרמ"א בסקרנות ובהשתוממות כיצד ידע כי מקור השומן הרמ"א כי הן כרב ,כאב בית דין וכראש ישיבה בעיר הולדתו
בבהמה טמאה. קראקא ,ומצודתו נפרשה על כל ערי פולין ,גרמניה וצפון איטליה.
אולם הרמ"א חייך והשיב בענוות חן" :לא נביא ולא בן נביא אנוכי. בתוקף תפקידו כרב העיר קראקא ,הוטלה עליו האחריות להשגיח
חז"ל אמרו במדרש (בראשית רבה סה ,כו) 'לא הלך העורב אצל על כשרות הבשר שמכרו קצבי העיר היהודים.
הזרזיר אלא שהוא מינו' ולימדונו שהואיל והזרזיר הוא בעל חי מעת לעת התקיים בעיר קראקא יום השוק ,בו היו מתאספים
טמא ,לכן הוא שוהה מטבעו במחיצת העורב שאף הוא בעל חי מאות אנשים מהעיר ומסביבותיה ומציעים את מרכולתם למכירה.
טמא. באחד מימים אלו ,בשעה מוקדמת בבוקר ,הלך הרמ"א לתפילת
הבוקר ,כשהלכתי לתפילה ,ראיתי עורב החג מעל השומן וחשבתי שחרית בבית הכנסת .בדרכו הוא חלף בשוק וראה קבוצת יהודים
לעצמי ,מה יש לעורב טמא לחפש מעל דוכן בו נמכר שומן כשר. מתגודדת סביב קצב צעיר המציע שומן בהמה למכירה.
אמנם היה זה בשוק הפתוח ,אבל בכל אופן לבי אמר לי ,שאם הרמ"א ניגש אל המוכר ושאלו" :למי שייך השומן הזה שאתה
העורב הטמא מעופף מעל השומן ,הרי שיש דברים בגו ומן הראוי מוכר"?
לברר ולחקור את פשר הדבר .ואכן לאחר חקירה ודרישה התברר " השומן שייך לאבי" ,השיב שוליית הקצב" ,הוא בעל אטליז הנמצא
כי מדובר בשומן שמקורו מבהמה טמאה .והיות והעורב הוא בעל תחת השגחת הרב"!
חי טמא ,לפיכך הוא ריחף מעל שומן החזיר שאף הוא בעל חי הרמ"א פנה לציבור הלקוחות וציווה עליהם שלא לקנות מהשומן
טמא"! עד שאבי הבחור יופיע במקום" .ברצוני לדבר עם בעל האטליז
הנוכחים שמעו את הדברים ונפעמו להיווכח עד היכן הרחיקו בעצמו"!
לראות עיניו הקדושות של הרמ"א.
(רבי אהרן טויסיג שליט"א – דורש טוב בראשית)
וישלח את העורב (ח ,ז) נח איש צדיק תמים היה בדורתיו (ו ,ט)
כשהציעו להגאון רבי צבי הירש ברלין זצ"ל את כיסא אחד מחסידיו של הרה"ק רבי יחז קאל מקוזמיר זצ"ל ,טרם
הרבנות בעיר ברלין ,ביקש לשלוח לשם שליח שיברר את עלותו על כסא הרבנות ,נכנס אל רבו ובקש ממנו ברכה
מצבה הרוחני של העיר .בתחילה אמר לשלוח לשם אחד ועצה להצליח להנהיג את עדתו בשלום ושלוה ,עד שלא
ממקורביו ,יהודי למדן וירא שמים ,אך לאחר מכן חזר בו יהיה לאף אחד מבני הקהלה תרעומת נגדו .אמר לו רבי
ושיגר יהודי מודרני קצת' ,משכיל' למחצה .הסביר רבי צבי יחזקאל :״על נח נאמר בתורה שהיה איש צדיק תמים ,ובכל
הירש למקורביו" :אחרי המבול ,כשרצה נח לדעת אם זאת אמרו חז״ל שיש הדורשים אותו לשבח ויש הדורשים
הרשעים אינם עוד ,שלח תחילה את העורב ולא את היונה. אותו לגנאי .כי כל אדם שמכהן ברבנות ובתפקיד צבור ואין
כי היונה ,בתומתה ,לא הייתה מבחינה ברשעים ,והללו גם לו מתנגדים ,פירוש הדבר שהוא עושה מלאכתו רמיה,
היו מסתירים את רשעתם מפניה .ואולם בעורב יראו אחד מתנהג בחנופה ומאחז את עיני הבריות כדי לרכוש את
משלהם ולא יעמידו פנים ,וכך יכול דווקא העורב להביא לבם .אולם איש אמת שהצדק נר לרגליו ,אינו נרתע
חוות דעת נכונה…" ממתנגדים ואינו חושש מהם ,אלא נושא בגאון את תפקידו
בדרך התורה״.
יום ולילה לא ישבותו (ח ,כב)
רופא לא דתי ביקר פעם אצל הגה׳׳ק ה׳׳החפץ חיים״ זיע״א. ותמלא הארץ חמס (ו' ,י"א)
שאל אותו ה׳׳חפץ חיים״ איך אתה יודע שמחר תזרח מבאר רש"י :חמס – גזל .
השמש? ענה לו הרופא :הרי ידוע שבכל יום זורחת השמש, כל ימיו נזהר היה הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד ,רבה של
מדוע עלינו לחשוב שמחר לא תזרח השמש? אמר לו הח׳׳ח ירושלים ,זהירות רבה בממון שאינו שלו כדי שלא להיכשל,
לא בגלל זה חייבת השמש לזרוח ,המחייב הוא ,הפסוק חס ושלום ,ולו במשהו מאיסור גזל ...רבי יוסף חיים היה
בתורה ״ויום ולילה לא ישבותו״ ,בתורה כתובה מציאות ,ולכן ממונה על קופה מיוחדת – אשר ממנה היו מסייעים לבני
לא יתכן שהשמש לא תזרח מחר. ירושלים להשיא את ילדיהם .כל אדם אשר היה זקוק לסכום
כסף בכדי להשיא את ילדיו ,קבל מן הקופה ,סך של ארבע
ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' (ט' – ב') זהובים – סכום גדול מאד באותם הימים .פעם אחת ,עמד
מסופר על נכרי אחד שבא אל הרה"ק מרוזין זיע"א ואמר רבי יוסף חיים עצמו להשיא את בתו ,אולם לא רצה לקחת
שהוא זוכר את הבעש"ט הקדוש זיע"א ,כשהיה מתבודד על בעצמו מקופת העזרה .המתין רבי יוסף חיים ,אולי שאר
ההרים לפני התגלותו .וסיפר שהוא היה רועה שם את צאנו הגבאים הממונים יזכרו לתת לו את ארבעת הזהובים ,אולם
בסמוך אליו ,פעם טרף דב שה אחד מן העדר ,ויעצוהו הדבר נשכח מלבם .משראה רבי יוסף חיים ,שאינו מקבל
חבריו שיפנה אל הבעש"ט שהתהלך שם כי איש קדוש הוא . עזרה ,הלך ובקש הלוואה מאחד מעשירי ירושלים .העשיר
ואמר לו הבעש"ט שכשיראה את הדוב ,יאמר לו שישראל בן שמח על שהזדמן לו לעזור לרב הנערץ ,והלווה מיד את
שרה ציוה שמיד יבוא אליו ,וכן עשה ,כשבא הדוב אל הסכום המבוקש .לאחר זמן נערכה החתונה ברוב עם .
הבעש"ט ,אמר לדוב :שכב על הקרקע ,ונשכב על הקרקע למחרת החתונה ,נזכר אחד הגבאים בבהלה ,כי שכחו לתת
ונתפגר ,ואמר הבעש"ט לנכרי שיעשה לו מפרוותו מעיל לרב את ארבעת הזהובים .רץ מיד הגבאי לבית הרב בקש
ובבוא הזמן יבוא אליך יהודי בשם "ישראליק" ותתן לו את את מחילתו ,והגיש לו את הכסף .איני יכול לקחת סכום זה
המעיל ,והראה הנכרי על מעילו שלבש שזהו מפרוות אותו – אמר רבי יוסף חיים – מטרת הקופה היא כדי לעזור לחתן
דוב ,ונתנה להרה"ק רבי ישראל מרוזין ,ולאחר זמן קצר מת ילדים ,ולא כדי להחזיר הלוואות....
הנכרי .ונענה הרה"ק מרוזין ואמר :לא האריך נכרי זה ימים
עד הנה ,כי אם בכדי לספר סיפור זה ,ואצל הבעש"ט צהר תעשה לתיבה (ו' – ט"ז)
הקדוש נתקיים הכתוב "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית מסופר על האר"י הקדוש זיע"א ,שהיה מתפלל בכוונה
הארץ". עצומה ,ובפרט בימים הנוראים .שנה אחת הראו לו מן
השמים ,שיש יהודי אחד בעיר פלונית שהתפלל טוב יותר
שופך דם האדם (ט ,ו) ממנו .נסע האר"י ז"ל לאותה עיר ,קרא לאיש ושאל אותו ,בן
הובא בדעת זקנים עה"ת :מעשה ברב אחד ששחט הרבה תורה אתה? השיב לו ,לא .ולהתפלל אתה יודע? השיב לו ,
תינוקות בשעת השמד כי היה ירא שיעבירו אותם על הדת לא .שאל אותו האר"י ז"ל ומה עשית בימים הנוראים? השיב
והיה רב אחר שכעס עליו וקראו רוצח והוא לא חשש האיש ,רבי ,אפילו את כל הא"ב איני יודע ,רק מאות א' עד
והמשיך בעבודתו .ואמר אותו הרב אם אני צודק ימות הרב
אות י '.וכשבאתי לבית הכנסת ,וראיתי שכל הציבור מתפלל
ששחט אותם במיתה משונה ,וכן היה שתפסוהו גויים ופשטו
בכוונה ובקול ,ואני איני יכול להתפלל כלל ,נשבר לבי בקרבי
את עורו ונתנו שם חול בין העור והבשר ואח"כ נתבטלה
ואמרתי ,א 'ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י' ,רבש"ע ,אתה תעשה
הגזירה ואם לא היה שוחט אותם התינוקות היו ניצולים.
מזה תיבות וצירופים כרצונך ,ויעלו לפניך לריח ניחוח ,כן
בית הוראה "זכרון משה" קראלי אמרתי בלב נשבר ,ובכל כוחי ,וחזרתי חלילה .ודיבוריו של
הרב גמליאל 052-7128536הרב מאיר 053-3187226 אותו איש פעלו בשמים יותר מאשר תפלת האר"י ז"ל .
בדורותיו (ו ,ט)
ברש"י :ויש דורשים אותו לגנאי .ללמדנו שצדיק אף שיש עליו
התנגדות אין זה אומר שיש בו פגם ,כי גם נח שהתורה העידה עליו מסופר על הג"ר משה יצחק סגל ז"ל אב"ד טבריג (הגאון
שהוא צדיק 'יש דורשים אותו לגנאי'. התפארת ישראל על המשניות מזכירו כמה פעמים ,ראה בועז
(הרה"ק רבי ארי'ה לייב משפאלי זצ"ל) מסכת כתובות פרק ג אות א ועוד) ,כי בעירו היו יהודים רבים
את שם את חם ואת יפת (ו ,י) מתפרנסים מסחורות שנמכרו ב"מכירות פומביות" גדולות שערכה
נח לימד שלושת הדברים האלו ,את שם – לזכור תמיד את שם הממשלה לסחורות שלא נפדו במכס .ויהי היום התמנה "פקיד
האלוקים .את חם – לקיים כל מצווה בחום ובהתלהבות .ואת יפת - מכס" ו"מנהל מכירות" חדש ,והוא צורר ישראל טובא ,והיה מחשב
לעשות אך ורק מעשים שהם תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. את ה"מכס" הרבה למעלה מן הקצוב בחוק – ובכך מעלה את
(הרבי מפרשיסחא) מחיר הסחורות עד שלא השתלם לפדותן...
קץ כל בשר בא לפני (ו ,יג) בצר להם פנו יהודי המקום לרבם ,וביקשוהו כי יעוץ להם עצה
״קץ כל בשר״ זה יום המיתה .אומר הקב"ה :יום המיתה בא לפני כיצד יתגברו על מעללי הגוי הרשע .החליט הרב ללמדו לקח.
בטענה שאין איש זוכר אותו וחושב על הדין הצפוי ,וההוכחה – "כי קרא הרב לאחד מסוחרי העיר ויעץ לו שיסע ל"פרוסיה" ויקנה
מלאה הארץ חמס״. מטען גדול של כפפות ,שהיו סחורה מבוקשת ויקרה ,וישלחנו
(כלי יקר) לטבריג בשני "משלוחים" שונים :משלוח ראשון – רק כפפות
ויבא נח אל התבה מפני מי המבול . ימניות ,ומשלוח שני – רק כפפות שמאליות ...עשה האיש כמצוות
וברש"י :אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול הרב ו"ייבא" משלוח עצום של כפפות...
ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים . כמובן שה"פקיד" הטיל מכס עצום כדרכו ,ומשלא הסכים היבואן
ותמוה איך יאמר על נח כזאת ,ויש לפרש דהנה אמרו רז"ל (נדה ל): לפדותה הוצע משלוח הכפפות ל"מכירה פומבית" ...הלך היבואן
דאפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה תהיה בעיניך כרשע.
עצמו למכירה ...כשהחלו הדיונים אודות ה"סחורה" ,ביקש היבואן
ושאל רבינו הקדוש מלובלין זי"ע דמה יעשה האדם אם הקב"ה
כי רוצה הוא "לבדוק בעצמו" את הכפפות.
בעצמו יאמר לו צדיק אתה ,הרי אז מוכרח להאמין בעצמו שהוא
צדיק .ויען הרה"ק ואמר שאך ברגע זו שהוא שומע מפי הקב"ה נפתחו החבילות ,ולפתע נפלטה זעקה מפיו" :אוי ואבוי ,כל
שהוא צדיק ,באותה רגע בלבד יאמין כן ,אבל אח"כ שוב יהא בעיניו הכפפות שמאליות!!" ...מובן מאליו שאף אחד מן הסוחרים לא
כרשע שמא גרם החטא .והן הן דברי רש"י ,אף נח שהקב"ה בעצמו הסכים לפדות את הכפפות המוזרות הללו שאין מה לעשות בהם
אמר לו כי אותך ראיתי צדיק" ,מקטני אמנה היה" ,מאמין באותה רגע – והיבואן עצמו פדה אותם בפרוטות...
ששמע מפי הקב"ה ,אבל אח"כ שוב לא היה מאמין שהוא צדיק כשבוע לאחר מכן ,הגיע "משלוח" נוסף של כפפות .נפתחו
ושינצל מהמבול .לכן נשאר בחוץ עם כל בני דורו עד שדחקוהו המים החבילות ,והנה התברר כי הפעם כל הכפפות ימניות!! "פקיד
אל התיבה המכס" כמעט אחזו השבץ ,אבל ברירה לא היתה לו ,והוא נאלץ
(קדושת ציון) לשחרר גם סחורה זו מבלי מכס ,מכיון שאיש – מלבד היבואן –
צהר תעשה לתיבה (ו ,טז) לא היה מוכן לקנות משלוח עצום של כפפות "ימניות"...
מובא בספה"ק והובא בקדושת לוי כמה פעמים ,שכל דבר תלוי כך אירגן הג"ר משה יצחק סגל ז"ל מערכה מתוכננת ,כשהוא
במחשבה ,ובמחשבה לבד אפשר להמשיך ,וכ"ש בדיבור ,ועי"ז מפתיע חדשים לבקרים את פקיד המכס הרשע ,עד שנכנע
ממתיק ומהפך ,וכגון מצר"ה רצ"ה ומנג"ע ענ"ג וכדו' ,וזהו הכח והפסיק להציק ליהודי המקום ולגבות דמי מכס שרירותיים...
בשעת התפילה שצריך לעלות בו מעולם לעולם כידוע .וע"ז אמר במחיצתם של גדולי הדור (עמ' )147
צה"ר תעשה לתיבה ,פי' שתאיר לדיבור התפילה ע"י תורה ,ועי"ז .
מהפך מתיבת צר"ה לצירוף צה"ר.
(חוקי חיים)
וירבו המים וישאו את התבה וכו'
איתא בגמרא (תענית ז ).אין מים אלא תורה ,לרמז מה שכתוב
בספה"ק שילמד אדם קודם התפילה ואז סגולה שיכווין בתפילתו
כדבעי ותעלה התפילה למקומה ,וזה נרמז כאן בכתוב' ,וירבו המים' פעם הגיע חברה לשחק עם נכדתו הפעוטה של ה'חפץ חיים'.
אם הרבה בלימוד התורה שנקרא מים ,ואח"כ התפלל אז 'וישאו את משום מה היא נעלבה והלכה .ה'חפץ חיים' ראה את שארע ,והוא
התבה' התיבות שאומר בתפילתו' ,ותרם מעל הארץ' יעלו תיבות אמר לבני הבית" :הביטו ,הילדה הזו נפגעה משום שאולי לא
התפילה מן הארץ ויתקבל לעילא. קבלתם אותה יפה ,ועל כן היא הלכה .יתכן שהיא לא תגיע כמה
(הרה"ק מליסקא)
שבועות עד שתפצו אותה ותראו לה שהיא רצויה .כך הוא טבעו
של אדם שכאשר הוא חש שהוא אינו רצוי ,הוא מפסיק להופיע…
מאות כבר נושעו! ומה איתך?
כך גם אצל בעלי החיים ,הקב"ה חנן אותם בהבנה שכאשר מכים
רוצים גם ישועה? יש לכם שמחה ,אזכרה וכו'
אותם ומראים להם שאינם רצויים ,הם מפסיקים להגיע… חוץ
תרמו! וקחו חלק בהפצת המעיינות של
מבעל חי אחד שככל שתגרשו אותו ,הוא ימשיך להופיע ,הלא הוא
מרכז "אמונת חיים" קראלי ה'זבוב'… אף אם תגרשו אותו ותאטמו את החלונות ,אם בטעות
כתובת לתרומות תגובות ולקבלת הגליון תפתחו חריץ קטן ותסיחו את דעתכם ,הוא יופיע שוב ויפריע את
רח' הרב אבוחצירא 12אשדוד מנוחתכם…
טל 08-8659931.או 055-6798152 "היצר הרע דומה לזבוב ,ייסר ה'חפץ חיים' את בני ביתו ,מדוע
באימייל8659931@gmail.com : המשילו אותו חז"ל דוקא לזבוב? משום שלעולם אינו מפסיק
להופיע ,הוא לא מתייאש אף כשהוא יודע שאינו רצוי ,ועל כן
מלחמת היצר היא מלחמה תמידית…"
לעילוי נשמת לעילוי נשמת לעילוי נשמת
הגה"ח ישראל צבי ז"ל
הרבנית בינה ע"ה הגה"צ אברהם אליהו זצ"ל
בהרה"ח אברהם אלטר ז"ל מקראלי בן הגה"ק שמואל זצ"ל
רויטמן בת הגה"ק יצחק צבי זצ"ל אב"ד שבט הלוי
נלב"ע ז חשון תשנט נלב"ע כח תשרי תשפה
נלב"ע כח תשרי תשפ"ג
כ"ק אדמו”ר רבי ישראל מרוז'ין זצוק”ל
ג’ מר-חשוון
הכמויות הנכונות ולדעת לגוון ולחדש כדי להפתיע את הלקוחות. קול אנחה נשמע בביתו של הרה"ק רבי ישראל מרוזין זיע"א והגיע
כך גם היה הסוחר עמל בתחום השיווק ,לפתוח נקודות מכירה עד לחדרו הקדוש ,שם ישב ועסק בתורה .לאחר זמן קצר חזרה
במקומות נכונים ,ליצור קשרים טובים עם סיטונאים וסוחרי בדים האנחה ונשמעה שוב ,וכך גם בפעם השלישית .הייתה זו בתו של
גדולים ,ואף לתת שירות טוב לחייטים פרטיים שהגיעו וביקשו הרה"ק מרוזין שבאותם רגעים מצויה הייתה בעצבות קלה ,או
לקבל את הסחורה המשובחת. שמא סבלה מכאב קל ,ונאנחה על מצבה .לא היה זה בכי מר או
ראוי היה שהסוחר ייתן שבח והודאה לקב"ה שזיכה אותו במסחר זעקות כבדות ,כי אם אנחות קלות ,אולם האנחות נשמעו היטב
כה גדול שמניב לו רווחים נאים ביותר ,כך שיש בידו לפרנס את והגיעו עד להרה"ק מרוזין שקם ממקומו והגיע אל בתו.
משפחתו בכבוד ולהשיא את צאצאיו כמנהג בעלי בתים חשובים. הקשיב הרה"ק מרוזין ואמר לבתו :בתי יקירתי ,גם אם בצדק את
אך לא זו בלבד שמזמורי הודאה ודברי שבח לרבונו של עולם לא נאנחת .קשה לך כרגע בגוף או בנפש ומבקשת את להפיג את
היו שגורים על לשונו ,אלא שגם מנהג גרוע היה לו :שלא לשמוח כאבך באנחות אלו ,כדאי שתדעי כי כלל גדול הוא בעולם" :א
בחלקו ותדיר להיות מלא טענות ומענות כרימון. קרעכץ ברענגט א קרעכץ ,א דאנק ברענגט א דאנק" (–"אנחה
הרגל נעשה טבע ואותו סוחר היה רגיל להתלונן ללא הרף ,על גוררת אנחה והודאה גוררת הודאה") .וגדול כוחו של כלל זה גם
דברים מוצדקים ועל דברים שאינם מוצדקים .מחבב היה להשים כשהאנחה היא מוצדקת ,שעדיין היא מביאה בעקבותיה אנחות
את עצמו כאומלל ולבכות כביכול על רוע מזלו ושפל גורלו .אדם נוספות ,ואף סיבות חדשות לאנחות ,וכן לאידך גם כשההודאה
שלא היה מכירו והיה משוחח עמו כמה דקות ,היה מקבל תחושה נראית כלפי חוץ כמי שאינה מוצדקת ,כגון שאדם מברך ומודה על
שבאדם אומלל עסקינן ,ביש גדא ושלומיאל בכל מעשיו ,והפרוטה הרעה ,הודאה זו תביא בעקבותיה הודאות אחרות ,והן יהיו בצדק
אינה מצויה בכיסו .בעוד שכמובן האמת הייתה הפוכה לחלוטין. הנראה והנגלה.
גם עם מכריו היה נוהג הסוחר לשוחח על מסחרו ולהעצים כל וזאת מפני שכאשר יהודי מתאנח על שרע לו וכואב לו ,הרי
כשלון או הפסד מינימלי כאילו מדובר בחורבן ביתו .גליל בד כי שמשמים מבקשים להראות לו כי אנחה זו אינה ראויה להשמע
הוכתם בקצהו או אריג מסוים שנקרע מעט ,היה הסוחר הופך ממנו ,שכן יכול להיות גרוע בהרבה יותר ,וגם אם כעת אין טוב לו,
זאת לטרגדיה של ממש .עוסק בזה ללא הרף והפסד של פרוטות אין מהראוי שיתאנח אלא שיודה על כך שאין מצבו גרוע יותר,
מעטות היה נראה כהפסד של סכום אדיר. וכדי שאכן ידע זאת ,הרי שמזמנים לו סיבות להאנח יותר ויותר,
התנהגות זו לא נשאה חן בשמי מרומים ובבית דין של מעלה וכך האנחה גוררת אנחה ,וחוזר חלילה.
הוחלט כי יש ליישם אצלו את הכלל העתיק" :אנחה גוררת אנחה". לעומת זאת ,כשאדם מודה ומשבח להקב"ה בכל מקום ובכל מצב,
אם עשיר זה נאנח על לא דבר ,הרי שצריך להראות לו שיש הרי שמשמים אומרים לעומתו :אם אפילו על מצב כזה הוא מודה
סיבות נכונות ואמיתיות כדי להאנח ,רחמנא ליצלן .מאותו זמן שבו ומשבח ,הרי שעל אחת כמה וכמה הוא יודה וישבח כשתבוא לו
התקבלה ההחלטה בשמי מרומים החל מזלו של הסוחר טובה גדולה ,וכשהוא מודה גם עליה ,מוסיפים לו טובות וישועות,
להתדרדר ולרדת מטה מטה ,והפסדים שונים ומשונים תקפו את כדי לשמוע ולראות כיצד הוא מוסיף ומודה יותר ויותר.
מסחרו. לפיכך ,הסביר הרה"ק מרוזין לבתו ,עצה טובה היא לאדם שלא
תחילה נתקע הסוחר עם כמויות גדולות של סחורה שלא הצליח להתאנח כלל ,אפילו כשיש סיבה צודקת ,כדי לא לגרור סיבות
למכור .הלקוחות הנאמנים כבר לא שמרו לו אמונים כבעבר והחלו לאנחות נוספות ,אלא לקבל תמיד את דין שמים באהבה וברצון,
לקנות אצל סוחרים מתחרים שהחלו לצוץ לפתע .כמובן שהסוחר בהלל ובהודאה ,וכך זה ישפיע עליו ממרומים שפע של ברכה
לא הפסיק להתלונן ולהאנח מול בגידת לקוחותיו ,ושוב האנחה והצלחה.
גררה אנחה ,ובשעה שהסוחר היה משוכנע כי הסחורה החדשה כיון שראה הרה"ק מרוזין כי דבריו היוצאים מן הלב מתקבלים
אותה הזמין היא זו שתחזיר אליו את הלקוחות ,נודע לו שהספינה ונכנסים אל הלב ,המשיך ואמר :בתי ,הבה ואספר לך מעשה
שהובילה את המטען היקר טבעה בלב ים וירדה למצולות .הסוחר שהיה לפני שנות דור ודור וממני תראי ותקחי מוסר לצדקת דבריי
הגביר עוד יותר את קצב האנחות והטענות ,ובמידה שווה ,נוספו אלו:
לו סיבות חדשות להם :מחסניו עלו באש ,קנסות הוטלו עליו *
מרשויות המס ,החלטות עסקיות פזיזות ושגויות ,עד שבסופו של סוחר גדול היה במדינה רחוקה שעשה חיל בעסקיו וראה בהם
דבר מצא הסוחר את עצמו יוצא נקי מכל נכסיו והנה הוא עני ברכה רבה .מייבא היה בספינות סחורה רבה של מיני טקסטיל,
ואביון. בדים משובחים ויקרים ,משי וקטיפה ,ועוד שלל סוגים שונים של
מכיון שעולליו שאלו לחם והיה עליו לפרנס את משפחתו הגדולה, אריגים העולים על שולחן מלכים .מכל אותם סוגי הבדים ,שנמכרו
לא נותרה ברירה לסוחר לשעבר והוא נאלץ לחזר על הפתחים במחירים גבוהים ,היו הלקוחות תופרים בגדים יוקרתיים ,אם לחיי
ולאסוף פרוטה לפרוטה כדי למצוא את מחייתו ומחיית בני ביתו. היום יום ואם לשמחות ולאירועים שונים ,או מכינים מהם וילונות
למותר לציין שעני זה לא היה מפסיק להיאנח ולבכות את ירידתו מפוארים ומפות שולחן נהדרים.
התלולה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. המסחר היה תוסס מאוד ואותו עשיר היה עסוק ראשו ורובו
בהתאם לכלל שאנחה גוררת אנחה אמרו בבית דין של מעלה בניהול עסקיו המסועפים .עבודה רבה השקיע הסוחר גם בחלק
שהיות ואדם זה אינו מפסיק להיאנח על מר גורלו ,כאילו יש לו את הייבוא ,למצוא את המקומות המיוחדים בהם מיוצרים הבדים
הצרות הגדולות בעולם ,הרי שאין ברירה אלא להוכיח לו שיש שאין בדומה להם בכל מקום אחר ואיש אינו מכיר אותם ,לבחור
מצבים גרועים יותר מהמצב בו הוא מצוי כעת .באחד הימים את הדגמים והעיצובים המעניינים והיפים ביותר ,להזמין את
שו”ת בדיני ארבעת המינים והסכך הרגיש העני כמין עקצוצים משונים בגופו .העקצוצים הטרידו את
מנוחתו ועד מהרה התברר כי הם היו סימן לפצעים אדומים
זריקת הד’ מינים לאשפה וכואבים שהתפשטו בכל גופו.
שאלה :מה נוהגים לעשות עם הד’ מינים לאחר סוכות ,והאם אפשר מני אותו רגע שהפצעים יצאו על גופו ,החלו הבריות להגדירו
לזורקם לאשפה ,והאם חייבים לשמור אותם לשריפת חמץ.
תשובה :אף שקימ”ל שתשמישי מצוה נזרקים( .מגילה כו :ושו”ע סי’
כחולה במחלת הצרעת המסוכנת והמדבקת .איש לא הסכים יותר
תרס”ד ס”ח) ,מ”מ אין לבזותם( .עי’ שו”ע ומג”א סו”ס תרל”ח ומשנ”ב שהעני ידפוק על פתח ביתו לבקש נדבה ומתנת יד ,כיון שהיה
סו”ס תרס”ח) ,ולכן אין ראוי לזורקם ישירות לאשפה[ ,אע”פ שמעיקר חשש ברור לכך שהוא מסוכן להדביק במחלה נוראה זו את כל מי
הדין אפשר לזורקם ישירות לאשפה]( .עי’ שו”ע סי’ כא ס”ב וברכ”י שעומד בסמיכות אליו .אנשים התריעו בו מרחוק שלא יעז לדפוק
שם סק”א) .אלא יכול לזורקם בתוך שקית. על דלתות ביתם ,ושלא יביא אותם לידי סכנה .לא נותרה לו
ואע”פ שרבים נהגו לשמור אותם לשריפת חמץ( ,עי’ ברכות לט,
ברירה אלא לחטט באשפתות ולמצוא שם מיני מאכלים שעבר
ובספר הרוקח הל’ בדיקת חמץ אות יט ,וב”י סי’ תרס”ד) .אך מ”מ
בודאי שאין חיוב בזה ,ולכן אפשר להקל בזה אף שלא במקום צורך. עליהם הכלח ,ובהם היה משקיט את רעבונו הנורא.
(עי’ משנ”ב סימן תמה סק”ז ,שאם נשארו לו ,ומוכח להדיא שאין חיוב אמנם כבר לא היה לו מי שישמע את תלונותיו וטענותיו ,והיה
בזה)[ .ובודאי שאין צריך לזה התרת נדרים ,והרי הוא כמנהגי מצוה מקום לחשוב שעתה יפסקו טענותיו ואנחותיו ויוכלו מהשמים
שלכו”ע אפשר לסמוך בזה על התרת נדרים בערב ר”ה].
לחזור ולהטיב איתו ,אך לא כך היה הדבר :האיש לא היה מסוגל
יש שנהגו לשרוף אותו בתנור של אפיית המצות( .עי’ רמ”א סי’
תרס”ד ס”ט ,ובא”ח ש”א פרשת וזאת הברכה יא ,וכן נהג הגר”ח
להיגמל ממנהגו הגרוע ,ועדיין היה יושב עם אחיו המצורעים מחוץ
קנייבסקי זצוק”ל). לעיר ,ומיילל מרות על אומללותו שאין בדומה לה.
שמירת הד’ מינים לסגולה ושמירה כיון שנגזרה הגזירה עליו שככל שירבה באנחותיו גם יירד מצבו
שאלה :האם יש עניין לשמור את הד’ מינים לסגולה ושמירה. מטה מטה ,החליטו בשמים כי עדיין יכולים להראות לו שישנם
תשובה :יש נוהגים לשמור את הלולב והד’ מינים לשמירה( .החיד”א מצבים גרועים יותר .גופו החל להתכופף כאגמון .הוא נעשה גיבן
בככר לאדן סימן ו’ מדברי הירושלמי בשבת פ”ב ה”ו). משונה מאוד ,ואף מחלה משונה ונוראה נוסף אליה :רעב תמידי,
ורבים נוהגים לקחת את עלי הערבה לשמירה( ,משנ”ב סי’ תרס”ה
סקכ”ח ,ובמועד לכל חי סימן כד אות יח) .ויש בזה עוד סגולות
כל המאכלים שהמצורע הצליח לאסוף מהאשפתות לא הצליחו
נוספות ,ונתבארו בארוכה בשערי יוסף הלכות הושענא רבא. להשביע את רעבונו ,וככל שאכל נותר רעב ,ואיש לא יכול היה
ויש נוהגים לשמור את ההדס לבשמים במוצאי שבת ,כל עוד שניתן לעזור לו במצבו הנורא.
להנות מהריח שלו. לפתע פתאום אורו עיניו של העני האומלל ובמקום שידבר קשות
סגולת האתרוג של צדיק כי טוב מותו מחייו ולמה לו חיים במצב נורא כזה ,הבין כי עדיין יש
שאלה :האם יש עניין לקחת את האתרוג של צדיק או אחד מגדולי לו להודות ולהלל על כך שהוא מצוי בחיים .הרהר האיש לעצמו:
ישראל ,ולעשות ממנו מרקחת ,או אפשר לעשות כן מכל אתרוג
שבירך עליו. אמנם סובל אני יסורי איוב ,רע ומר לי ,אך עם זאת כמה עלי
תשובה :ורבים נוהגים לקחת את האתרוג ולעשות ממנו ריבה, לשבח ולפאר לרבונו של עולם על עצם הדבר שאני מצוי בחיים.
ואוכלים ממנה בט”ו בשבט ,והוא סגולה ללידה קלה( .עי’ מועד לכל נעמד האיש ואמר :קודשא בריך הוא ,מודה אני לפניך שהחזרת
חי סי’ כד אות כה ,וכה”ח סי’ תרס”ד סק”ס) .ואי”צ לקחת לזה אתרוג בי נשמתי בחמלה! מודה אני על עצם היותי בחיים ועל רוחי
של גדול מישראל ,אך יש שנהגו לקחת דוקא אתרוג שגדול מישראל ונשמתי!
בירכו עליו ,ומנהג ישראל תורה הוא.
אך סגולה לזרע של קיימא ,לקחת דוקא אתרוג של צדיק( .הסגולה מאותו רגע החל תפנית של ממש במצבו של האיש .בת קול יצאה
מיוחסת להגאון רבי אליהו רחמים ניסים יצחק פלאג’י ,אך אין לזה משמי מרומים והכריזה :אם מודה אתה על הטובה – אזי יש
מקור ברור ,וכן נהגה הרבנית בת שבע קנייבסקי ע”ה אשת חבר להראות לך כי יש טובה גדולה ועצומה מזו .לא חלפה שעה קלה
למרן שר התורה הגר”ח קנייבסקי זצוק”ל ,וראה עוד חזו”ע סוכות עמ’ ואותו אדם הרגיש כי גופו מתחיל להתיישר וכי הגיבנת סרה
תנ’ שכתב בזה”ל :ואנא עובדא ידענא ,שהאתרוג שברכתי עליו בימי מעמו .בהתרגשות שיש בה ממש פתח האיש את פיו בשבח על
החג ויצאתי בו י”ח המצוה ,חילקוהו בני ביתי לנשים חסוכי בנים ,אחר
שמנה שנים ושתים עשרה שנה מנישואיהם ,ונתנו לכל אחת חתיכה הנס שנעשה לו ,והנה הוא מרגיש את אותה תחושת שובע
מן האתרוג ,ובאותה שנה נפקדו בבנים ובבנות לחיים טובים ולשלום. שכמוה לא הכיר בתקופה האחרונה .אין מעיו חמרמרים עוד
וזכות המצוה ראויה היא שתגן אלף המגן .עכ”ל). ברעב אינסופי ,אלא שבע הוא ממזונו שאכל.
הנחת ערבות מעל הארון קודש היה זה תהליך הדרגתי והאיש ראה בחוש שככל שהוא מודה
שאלה :ישנם רבים שנוהגים להניח את הערבות (מלבושי יו”ט ס”א) לקב"ה על טובו וחסדו ,הרי שהודאה גוררת הודאה ,וכל שבח
[ויש נוהגים אף להניח את הלולב] מעל הארון קודש ,האם מותר
לנהוג כן. מביא אתו שבח נוסף :צרעתו התרפאה ובשרו הפך להיות טהור
תשובה :מותר לעשות כן ,ולב בי”ד מתנה עליהם( .שו”ת מהרש”ם ונקי .לאחר שיכול היה לחזור לקבץ כספים על הפתחים ,פגש בו
ח”ד סימן נז). אחד מידידיו שזכר אותו ימים מקדם והזדעזע ממצבו העכשווי
מה עושים עם הסכך לאחר סוכות הקשה והעמיד לו סכום נאה כגמילות חסדים בכדי שיוכל לחזור
שאלה :מה עושים עם הסכך-עלים לאחר סוכות. ולסחור בזה ולעמוד על רגליו .הודה האיש מאוד להקב"ה על כל
תשובה :וכנ”ל שתשמישי מצוה ,שמעיקר הדין מותר לזורקם הטובות שנעשו עימו ,וללא הרף חזר והודה שוב ושוב ,עד שחזר
לאשפה ,מ”מ טוב לזורקם בתוך שקית לאשפה( .עי’ כה”ח סי’ רצ”ה
להיות עשיר גדול ונכבד.
סקי”א ,ובגנזי הקודש עמ’ קפה בשם הגרנ”ק ,ובשו”ת שבט הקהתי
ח”ד סימן י’ ,והגרע”פ). סיים הרה"ק מרוזין ואמר לבתו הנאנחת :הנה רואה את כיצד
אף בזמנינו שיש הרבה עיריות כגון עיריית בני ברק שהסכך נאסף ע”י אנחה גוררת אנחה והודאה גוררת הודאה .מוטב תעשי אם תודי
העיריה בנפרד ,מ”מ ראוי שלא יניחם ברחוב ,במקום שאפשר לדרוך להקב"ה על כל טובו וחסדו עמדך ,וכך תזכי שיושפע עלייך שפע
עליהם ,ואף שאיננו מקום של אשפה. של ברכה וטובה.
ולגבי דפנות הסוכה ,ראוי להשתמש בהם רק לדברי מצוה ,אך
מעיקר הדין אין איסור בזה( .עי’ בסדר היום הנהגת מוצאי יו”ט של
(ספיר ויהלום פר' מסעי פ"ג -להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ
סוכות ,ומשנ”ב סי’ כ”א סק”ו). שליט"א)
מאת
הגאון רבי יוסף אביטבול שליט”א
במח”ס שערי יוסף
אדם ששכח לומר “ותן טל ומטר”
אפשר לומר בין הברכות תוספת השייכת לברכה שכבר הגמרא בברכות כט .אומרת שאדם ששכח טל ומטר
הסתיימה. בתפילה יכול להשלים אמירה זו בברכת “שומע תפילה”:
השו”ע (קיד ,ו; קיז ,ה) פוסק כדבריו בבית יוסף ,שאם אמר רב אסי :טעה ולא הזכיר… שאלה בברכת השנים –
מדובר בתוספת מעכבת אפשר לאומרה בין הברכות ,וכך אין מחזירין אותו ,מפני שיכול לאומרה בשומע תפילה.
כתבו אחרונים רבים גם לגבי “ותן טל ומטר” (מג”א קיז ,ה; מדברי הגמרא עולה שאמנם יכול להשלים ב”שומע תפילה”
שו”ע הרב קיז ,ה; ערוה”ש קיז ,ו; ועוד) .אולם הביאור (בניגוד לקיץ ,שאם אמר “ותן טל ומטר” איננו יכול לתקן
הלכה (שם ,ובמשנה ברורה קיד ,לב; קיז ,טו) כותב שכאשר בהמשך ,כי גשמים בקיץ פוגמים) ,אולם ,אם סיים את
יש דרך אחרת לתקן עדיף שלא לומר את התוספת בין התפילה יצטרך לחזור לראש התפילה.
הברכות ,ולכן כיוון שיכול לומר “ותן טל ומטר” בשומע נזכר לפני סיום ברכת “ברך עלינו”
תפילה ,לא יוסיפנה בין הברכות ,אלא ימתין ל”שומע הראשונים נחלקו מה הדין אם נזכר לפני שסיים ברכת “ברך
תפילה”. עלינו” ,טרם שאמר “ברוך אתה ה’” .לדעת הראבי”ה (מובא
למעשה יש מקום לשתי הדרכים :מי שרוצה יוכל להמתין ברא”ש תענית א ,א) צריך לחזור למלים “ותן טל ומטר
לשומע תפילה ,אך בהחלט יש מקום לנהוג כדעת השו”ע לברכה” ולהמשיך משם כסדר הברכה ,ולדעת הרא”ש אינו
ולומר “ותן טל ומטר” בין הברכות ,ובפרט שאף אחד איננו צריך לחזור אלא יכול להוסיף את המלים “ותן טל ומטר
ערב לו שיזכור להוסיף בשומע תפילה! (וכך שמעתי מהרב לברכה על פני האדמה” ,במקום שבו נזכר שטעה .מסתבר
מרדכי אליהו זצ”ל). שלדעת הרא”ש אין חשיבות לסדר הפנימי של בקשת גשם
מי שכבר התחיל את הברכה באה (“תקע בשופר”) ,יאמר בתוך הברכה“ ,שלא קבעו חכמים מקום להזכרה בתוך
“ותן טל ומטר” בשומע תפילה ,לפני “כי אתה שומע”. הברכה” ,ואילו הראבי”ה סובר שיש חשיבות לסדר הפנימי.
שכח לומר בשומע תפילה להלכה פסק המשנה ברורה (קיז ,טו) כדעת הרא”ש ,שאם
מי שנזכר לאחר שאמר “ברוך אתה ה’” וטרם סיים את שכח יכול לומר היכן שנזכר “ותן טל ומטר” (ולפני החתימה
הברכה ,לכאורה הדבר תלוי במחלוקת המשנ”ב והרב יאמר “וברך שנתינו כשנים הטובות” ,כדי שיהיה מעין
פיינשטיין שהוזכרה לעיל .אולם נראה שבמקרה זה גם הרב החתימה סמוך לחתימה) ,אך כתב שלכתחילה טוב יותר
פיינשטיין יודה שאפשר לומר “למדני חוקיך” ,שכן בברכת לנהוג כדעת הראבי”ה (לספרדים ,כיוון שהברכה שונה בקיץ
שומע תפילה רשאי המתפלל להוסיף בקשות ,וניתן ובחורף ,ראוי שיחזרו ל”ברך עלינו”).
להתייחס ל”ברוך אתה ה’ למדני חוקיך” כתוספת של אם נזכר לאחר שאמר “ברוך אתה ה’” ,לדעת הביאור הלכה
בקשה. (קיד ,ו) יכול לומר “למדני חוקיך” ,כיוון שזהו פסוק בתהלים,
אם נזכר לאחר החתימה ולפני שהתחיל “רצה” ,יכול לומר ולאחר מכן לומר “ותן טל ומטר לברכה וברך שנתינו כשנים
“ותן טל ומטר לברכה” בין הברכות ,על פי מה שהתבאר הטובות” ולסיים את הברכה .הרב פיינשטיין (אגרות משה
לעיל. או”ח ד ,צג) סבור שפתרון זה איננו טוב לתפילת שמונה
מי שכבר התחיל “רצה” וצריך לחזור ,לפי הירושלמי (ברכות עשרה ,כיוון שאין לומר באמצע התפילה פסוקים שאינם
ה ,ב) ,רב האי גאון (הובא ברשב”א ברכות כט ).ועוד יחזור חלק מסדר התפילה .למרות זאת ,פוסקים רבים (אשל
לשומע תפילה ויוסיף שם “ותן טל ומטר לברכה” ,אך לדעת אברהם מבוטשאטש תכב; יביע אומר א ,או”ח כב; ועוד)
בה”ג (הובא ברא”ש ברכות ד ,יד) ,הרמב”ם (תפילה י ,ט), הסכימו לדברי הביאור הלכה כיוון שדעתו מופיעה כבר
הראב”ד (הובא ברשב”א שם) ועוד יחזור לברכת השנים. בריטב”א (תענית ג .ד”ה ושמעתי).
מדבריהם עולה שעיקר מקום בקשת גשם הוא בברכת נזכר לאחר סיום הברכה
השנים .אם שכח ,נתנו לו אפשרות להוסיף בשומע תפילה מי שכבר סיים את הברכה אך לא התחיל את הברכה
ולתקן שם ,אולם אם שכח לחלוטין צריך לחזור למקום הבאה ,כתב הראבי”ה (תענית תתמו) שהדבר נחשב כאילו
הבקשה העיקרי ,וכך פסק השו”ע (קיז ,ה) .מי שחזר הוא בתוך הברכה הנוכחית ,ולכן הוא יכול לומר“ :ותן טל
בטעות לשומע תפילה ותיקן שם ,יצא ידי חובה (שו”ת שבט ומטר .תקע בשופר גדול…” .הבית יוסף (או”ח קיז) ,לאור
הלוי י ,כג). סתירה בדברי הרא”ש והטור ,סבור שעקרון זה נכון דווקא
סיים תפילתו אם טעה באופן שמעכב את התפילה (כגון “יעלה ויבוא”
מי שסיים תפילתו צריך לחזור לראש התפילה .לדעת רש”י בשחרית) אך אם מדובר בטעות שאינה מעכבת (כגון “יעלה
(ברכות מט ):עקירת הרגליים היא סיום התפילה ,אולם רבנו ויבוא” בערבית של ר”ח) אי אפשר לומר אותה לאחר סיום
יונה (ברכות ד ).ורוב הראשונים סבורים שסיום התפילה הברכה .יתכן שהסברא היא שכאשר מדובר בתוספת
הוא סיום המלל ,ולכן אם אמר “יהיו לרצון” ,אף שלא עקר מעכבת ,הרי שללא תוספת זו לא ניתן לראות את המתפלל
רגליו ,צריך לחזור לראש התפילה ,וכך פסקו השו”ע (קיז, כמי שסיים את הברכה ,וממילא הוא יכול עדיין לאומרה.
ה) והמשנה ברורה (שם ביאור הלכה ד”ה כעקורים). הגר”א (קיד ,ו) חולק על הראבי”ה והבית יוסף וסבור שאי
(סולמות)
הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
מו"צ בק"ק קראלי
מח"ס "גם אני אודך"
ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים
האם הרקיבו הפירות בתיבת נח
זכרון חיים -אורח חיים
מח"ס "גם ברוך יהיה" ,ושא"ס ,כתב לי לתרץ בשלשה את בריתי אתך. בפרשתנו פרשת נח כתוב :והקימותי
ישיב יצחק -חושן משפט ב' חלקים
אופנים ,וז"ל ,הנה תחילה וראש המעיין היטב בדברי (בראשית ו' ,י"ח).
המדרש רבה (פרק ל"א) ,ובדברי רש"י (שם) ימצא שהברית הפירות שלא ירקבו על חלקים היהאבןצריך,
העזר ח' בריתיצחק-
פירש רש"י" ,ישיב
על הפירות היתה שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא ישתנו, ויעפשו" .עכ"ל.
אך לא מובא שם שלא יתליעו ,שהרי לא יתכן כדבר הזה, ישיב יצחק שמות גיטין סדר גט ,וסדר חליצה
בספר "עקבי דוד" ,לאאמו"ר הגה"צ רבי אלחנן יעקב דוד
שהלא גם הרמשים והתולעים נכנסו לתיבה ,וגם הם צריכים
דעה"לג' ,חלקים
הקשה ,וז שליט"א,
יצחק -יורה הכהן רבינוביץ ישיב
לאכול.
בני הרב זאב נחום שליט"א שמע מהמלמד המופלא הרב
ומה עוד שהואיל וזה היה מאכלה של הזיקית ,משום כך יעקב גפנר שליט"א בת"ת שומרי אמונים ,הסיפור שמובא
שלח ה' מזון לזיקית ,והתליע הרימון כדי לתת לה מאכלה, בחז"ל על החיה "זיקתא" שלא ידע נח מה היא אוכלת ,עד
וכמ"ש בספר באר יוסף (עמוד כ"ב) ללמוד מן הפסוק "מכל שנח פתח רימון ,ונפלה תולעת על הריצפה ,והחיה "זיקתא"
מאכל אשר יאכל" ,לכלול גם את האוכלים המתהווים מן אכלה התולעת ,אז הבין נח ,שחיה זו מאכלה תולעים ,לקח
האוכלים ,כדוגמת הזיקית שאכלה רק תולעים .ע"כ .ועל כן נח ,סובין מעורב בקמח ,ועשה מהם עיסה ,וכשזה התליע
הואיל וזה מאכלה של הזיקית ,היה צורך בהתלעת הפרי. נתן לה לאכול.
ועוד יש לתרץ ע"פ לשון המדרש רבה הנ"ל, ג) והקשה בני הנ"ל .ממעשה זה רואים שכן הרקיבו הפירות,
"פירות שאתה כונס" ,דהיינו רק פירות שכינס נח לתיבה דמהיכן תולעים צומחים ,אם לא נרקב הפרי קודם? .
לצורך מאכלם במבול ,ויתכן ורימון זה היה בתיבה בעת
ועניתי לו דברור שהתולעת שנמצא בתוך פרי, א)
שבנה אותה ,והניחו על מנת לאוכלו ,ונשאר שם ,והתליע,
באופן שלא הגיע מבחוץ ,זה ריקבון מהפרי ,אבל לא כתוב
ועל כן לא התקיימה בו ברית שנאמרה בפירות ,כי לא כנסו
בגמרא שכל הרימון נרקב ,רק כתוב בגמ' (סנהדרין דף ק"ח
לצורך אכילה בימי המבול.
ע"ב) "יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רימונא ,נפל תולעתא
ועתה מצאתי בספר גנזי שעכטער (עמוד )400 ד) מיניה" פירוש :נח ,חתך רימון ונפל תולעת משם ,היינו שכל
שפירש "פאלי רמונא" ,דהיינו שהיה מחתך עץ רימון, הרימון לא היה רקוב ,רק הקב"ה עשה קצת ריקבון ברימון,
וכנראה שחתך את העץ לצורך מאכל אחד החיות ,ואם כן שבריקבון זה יכול להווצר תולעת ,כדי שתוכל החיה
על פי פירושו לא מיירי כלל בפירות ,אלא בעץ ,ומשום כך "זיקתא" לאכול ,ועל ידי זה יידע נח מה להכין לה .אבל כל
לא קשיא מידי מדוע התליע הפרי ,ובזה גם יש לבאר המשך הרימון לא נרקב.
דברי הגמרא כיצד היה מאכיל נח את הזיקית" ,הוה גביל
והראיה הוא שנתקיים הברכה שלא נרקב הפירות ,שאם
לה חיזרא ,כי מתלע אכלה" ,דהיינו היה מתליע ענפים,
היה ריקבון בפירות ,למה הוצרכה הגמרא להסביר שנח
ומדוע לא התליע נח פירות ,אלא הואיל והתליע עץ הרימון,
עשה לה מאכל ,שמזה נהיה התולעים .היה יכול להאכילה
גילה נח שאילו התולעים היוצאים מן העץ ,זהו מאכלה של
פירות שנרקבו ,ומדכתבה הגמרא שזאת עשה נח ,ש"מ
הזיקית ,ומשום כך התליע לה ענפים( .עכ"ל הרב דדון
שלא היה שם שום ריקבון בפירות.
שליט"א)
והסיבה שנהיה תולעים בעיסה זו ,מסביר הבן איש חי (בן
יהוידע סנהדרין דף ק"ח ע"ב ד"ה גביל) שנח לקח סובין
קול קראלי שמעורב בהם קמח ,אחר הלישה יתליע ,מחמת רוב החום
של התיבה ,שהוא נשאר בלא אפיה זמן הרבה( .עכ"ל).
הרי שמבואר להדיא שגם עיסה זו לא נרקבה ,רק כיון
אידיש 074-7962278 שעשה עיסה סובין עם קמח ומים ,והשאיר אותה בתיבה
בחום הרבה זמן ,זה יצר תולעים ,שכל העיסה נתמלא מלא
עברית 03-7236730 תולעים ,וכבר לא היה שם עיסה בכלל ,רק תולעים ,וזה נתן
לחיה "זיקתא" לאכול( .עכ"ל אאמו"ר שליט"א).
שמעו ותחי נפשכם ידידי הגאון רבי כפיר ברוך מבורך דדון שליט"א, ב)
לעילוי נשמת לזכר עולם יהיה צדיק לעילוי נשמת
מרת אסתר ע"ה מרת מרים ע"ה
בן הרב יעקב ווינברגר שליט"א אדונינו מורינו ורבינו בן הרב יעקב ז"ל
נלב"ע כט תשרי תשפב הגה"ק יצחק צבי משה זצ"ל נלב"ע כח תשרי
ברא כרעא דאבוה
אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל
לעילוי נשמת לעילוי נשמת
הגה"ח יחיאל מאיר ז"ל
מקראלי הגה"צ משה וועבר זצוק"ל
בהרה"ח משה אלעזר ז"ל נלב"ע ד' טבת תשעט בהרה"צ מרדכי זצ"ל
נלב"ע כח תשרי זכותו יגן עלינו ועכי"א נלבע יב כסלו תשפא
