מעדני שבת · Madanei Shabbos — נח (2026-10-12)

מעדני שבת
בס"ד
פרשת נח תשפ"ז – מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –
גליון 535 נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
גמילות חסדים
חסד הוא עמוד העולם שנאמר (תהילים פט) 'עולם חסד מבואר במדרש רבה ששאל אברהם אבינו את שם בן נח
יבנה'. איך נצלתם ממי המבול ומחרון אף הגדול שהיה בעולם,
ומצוה זו שקולה יותר מן הקרבנות כדאיתא בילקוט ואמר לו שאיננו יודע דבר רק בזכות שרחמנו על העוף
(הושע רמז תקכ"ב) על הפסוק 'כי חסד חפצתי ולא זבח' והבהמה והחיה ,אשר כל ימי המבול עסקנו בצרכם
אמר הקב"ה חביב עלי חסד שאתם גומלים זה לזה יותר להספיק לכל אחד ואחד מה שצריך בזמנו ,ובזכות זה רחם
מכל הזבח שזבח שלמה לפני אלף עולות .ויותר מזה מצינו עלינו ה'.
בירושלמי (פאה) דגמילות חסדים שקולה כנגד כל מצותיה מצינו בכמה מקומות בתורה שהקב"ה צוה לנו לעשות
של תורה .ואיתא במדרש רות א"ר זעירא מגילה זו אין בה חסד וציונו ללכת בדרכיו שהם דרכי החסד והרחמים
לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר ולמה נכתבה והחנינה ,וכדכתיב 'ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל ממך
ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים ,היינו בועז שזכה כ"א ליראה וגו' וללכת בכל דרכיו' ,ואיתא בספרי אלו דרכי
שיצא ממנו דוד ונכרת לו ברית לזרעו לעד. הקב"ה 'א-ל רחום וחנון'.
ואיתא בגמ' (עבודה זרה ה' ):א"ר יוחנן משום רבי בנאה איתא בגמ' (סוטה י"ד ).דרש ר' שמלאי תורה תחלתה
מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים.
והחמור אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות ומבואר בגמ' (יבמות ע"ט ).שלשה סימנים יש בכלל ישראל
חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם. הם רחמנים וביישנין וגומלי חסדים.
ואמרינן בגמ' (שבת קכ"ז ).שגמילות חסדים הוא מהדברים וכתיב (מיכה ו ,ח) 'הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש
שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד'.
קיימת לו לעולם הבא. וכ"ז הוא רק לטובתנו וכדמסיים הקרא 'לטוב לך' והיינו
הרמב"ם (הל' אבל י"ד א') פוסק מצות עשה של דבריהם דכפי גדר ההרגל שהרגיל אדם עצמו במדת הטוב והחסד
לבקר חולים ,ולנחם אבלים ,ולהוציא המת ,ולהכניס כל ימיו כן לפי ערך הזה יקבל אח"כ השפעת טובו ורוב
הכלה ,וללוות האורחים ,ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, חסדו של הקדוש ברוך הוא בעוה"ז ובעוה"ב.
לשאת על הכתף ,ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור ,וכן איתא בגמ' (ברכות ה' ).תני תנא קמיה דרבי יוחנן כל
לשמח הכלה והחתן ,ולסעדם בכל צרכיהם ,ואלו הן העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו
גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור ,אף על פי שכל על כל עונותיו .וכן מצינו בגמ' (ראש השנה י"ח ).גבי בני
מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך. עלי ,אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר
רשימות שעורים (רי"ד סולובייצ'יק ב"מ ל' ):מבאר דמן בתורה ובגמילות חסדים .רבה ואביי מדבית עלי קאתו,
התורה חל חיוב כללי להתעסק בגמילות חסד משום רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין ,אביי דעסק בתורה
ואהבת לרעך כמוך אבל אין חיוב לעשות מעשה מסוים ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין .ובאבות דר"נ פעם אחת
כגון בקור חולים ונחום אבלים ,ואילו מדרבנן חל מצוה היה ר' יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך
מסוימת דבקור חולים ונחום אבלים. אחריו וראה בית המקדש חרב ,א"ר יהושע אוי לנו על זה
החפץ חיים באהבת חסד בפתיחה כתב תחלת הכל צריך שהוא חרב מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל ,א"ל
האדם לידע שגדר גמילות חסדים אינו דוקא על הלואת בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה
ממון אלא בכל עניני הטוב שאדם עושה חסד ומטיב גמילות חסדים שנאמר 'כי חסד חפצתי ולא זבח'.
לחבירו בחנם. עוד איתא בגמ' (ברכות ח' ).אמר הקב"ה כל העוסק בתורה
ומקיים בזה מה דכתיב 'והלכת בדרכיו' שהיא מצות עשה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו
הכוללת שנצטוינו בזה לילך במידותיו של הקב"ה אשר הם כאילו פדאני ,לי ולבני ,מבין אומות העולם.
כולם רק לטוב וכמאמרם חז"ל מה הוא רחום אף אתה ומצוה זו היא עושה שלום גדול בינינו לבין אבינו שבשמים
רחום מה הוא חנון אף אתה חנון וכו' ,ונכפלה המצוה הזו כמו שאמרו חז"ל (ב"ב י') א"ר אלעזר בר' יוסי כל צדקה
דללכת בדרכי הש"י בח' מקומות. וחסד שישראל עושין בעוה"ז שלום גדול ופרקליטין
ועוד מצוה הכתובה בתורה מיוחד לענין חסד דכתיב גדולים בין ישראל לאביהם שבשמים.
בפרשה יתרו 'והודעת להם את הדרך ילכו בה' ואמרו חז"ל ואיתא בגמ' (סנהדרין צ"ח ):שאלו תלמידיו את רבי אלעזר
(ב"מ ל') את הדרך זו גמילות חסדים ,וביאורו מדכתב סתם מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה
את הדרך בה"א הידיעה ולא ביאר איזה דרך מסתמא היא ובגמילות חסדים.
הדרך הכבושה אשר דרך בה אבינו הראשון הוא אברהם והזכות הזה עומד לאדם לכל הדורות שאחריו כמו שאמרו
שהיה דבוק כל ימיו במדת החסד כידוע. חז"ל (ילקוט תהלים) החסד עומדת לו לאדם עד סוף כל
הפלא יועץ (חסד) כתב עיקר גמילות חסד שיעשה עם הדורות שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו.
חבירו הוא שיעשה חסד עם נפש חבירו וישתדל לזכותו עוד אמרו בגמ' (סוכה מ"ט ):בשלשה דברים גדולה גמילות
וללמדו להועיל ולהדריכו בדרך ישרה אשר ילך ,ולהצילו חסדים יותר מן הצדקה ,צדקה בממונו ,גמילות חסדים בין
מדין שמים גם זה חסד גדול שישתדל בכל כחו למיעבד בגופו בין בממונו .צדקה לעניים ,גמילות חסדים בין
ליה נייח נפשא כגון להתפלל עליו אחר מותו שיהיה לו לעניים בין לעשירים .צדקה לחיים ,גמילות חסדים בין
מנוחה נכונה. לחיים בין למתים.
גליון 535 פרשת נח תשפ"ז
כתיב (ו ,יב) 'וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה' ,החתם סופר תמה דלעיל סוף פרשת בראשית
כבר האריך ברשעת אנשי הדור וסיים ויאמר אמחה ,ולא היה המקרא חסר אלא לומר נח איש
צדיק ויאמר לו ה' הנני מביא מבול עשה לך תיבה ,אבל מה שמספר וירא אלקים את הארץ והנה
נשחתה הוא לכאו' מיותר .גם לשון מלאה הארץ חמס צריך ביאור איך יחס חמס לארץ .וגם צריך
להבין מאי טעמא בארץ ישראל לא ירד מבול ,וכי משא פנים יש בדבר להחניף לארץ ישראל
שלא גושמה ביום זעם.
ומיישב שבדור המבול ארץ הקדושה קנאה קנאת ה' צבאות כדרכה להקיא עוברי עבירה ,כדכתיב
(ויקרא יח ,כח) 'ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה' ,ע"כ לא הוציאה להם פירותיה ותחת
חטה הוציאה חוח ,ובשכר שקנאתה קנאת ה' לא גושמה ביום זעם ,אך בחוץ לארץ לא חסתה
הארץ על כבוד ה' והוציאה פירותיה במובחר ועי"ז היה לבני אדם שלות השקט ,וזה היה חמס
מהארץ שהיה לה לחוש לכבוד ה' ולא עשתה ע"כ נשחתה הארץ .וזה שחידש בפרשה זו וירא
אלקים את הארץ והנה נשחתה שהרי השחית כל בשר דרכו א"כ היה להארץ שלא תוציא
פירותיה ,והנה היא מלאה חמס שחומסת את השי"ת שלא לקנאות קנאתו ע"כ הנני משחיתם
את הארץ דהיינו עם הארץ.
איתא בגמ' (שבת קי"ח ):כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר
'שומר שבת מחללו וכו' ,התרומת הכרי בהקדמה תמה אטו עובד ע"ז של דור אנוש גרוע משאר
עובדי ע"ז ומאי אפי'.
ומיישב ע"פ דברי הגמ' (יומא פ"ו ):אדם כיון שעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר ,ומאחר
דנעשה לו כהיתר אין מספיקין בידו לעשות תשובה ,וא"כ מכ"ש אם העבירה למצוה תחשב לפי
דמיונו המוטעה בודאי כי אין מספיקין בידו לעשות תשובה .וידוע מה שכתב הרמב"ם שדור
אנוש התחילו בע"ז כדי ליתן רוממת להקב"ה שלא יתכן לבורא עולם שישגיח על עולם השפל
הזה והיה בעינם עמל ואון לעבוד לסיבת כל הסבות ,ואמרו כי עזב ה' את הארץ ומסרו למערכת
השמים והם ינהגו כדעתם ורצונם ,וע"כ היה להם עבודתם זה לפי דמיונם המוטעה כהיתר ועוד
דרך מצוה ,וא"כ מי שעובד ע"ז כדור אנוש ח"ו אין מספיקין בידו לעשות תשובה כיון דנעשה
כהיתר בעיניו ,ולכן קמ"ל שמעלת שבת גדול כ"כ דאפי' אם העבירה הזאת באופן שהוא בעיניו
כהיתר אם שומר שבת כהלכתו מוחלין לו ומספיקין בידו לעשות תשובה.
כתיב (ח ,ד) 'ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט' ,רש"י מפרש
שהוא חודש סיון והוא שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים .בפסוק שלאחריו כתיב 'והמים היו
הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים' ורש"י מפרש זה חודש
אב ,שהוא עשירי למרחשון שהתחיל הגשם .וקשה מדוע פעם מונה מחודש שבו פסקו הגשמים
ופעם מחודש שבו התחיל הגשם היה לו לתלות את כולן להפסקה או כולן לירידה.
הברטנורא מפרש שחודש סיון תולה הפסוק בהפסקת גשמים לפי שהוא חדש שבו עמדו ישראל
על הר סיני ופסקה זוהמתן לכך תלה אותו להפסקת גשמים שהוא הפסקת פורענות ,וחודש אב
הפסוק תולה בהתחלת המבול לפי שהוא חדש של פורענות ,שכתוב בו לשון ירידה שנאמר 'ותרד
פלאים' לפיכך תולה אותו לירידת גשמים שהוא חדש של פורענות.
להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת madaneishabbos@gmail.com
