בינת המשפט · Binas Hamishpat — נח (2026-10-12)

בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
בס"ד ,גליון תשא ,שבת נח תשפז ,תשפ"ו מאת :יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ
להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוניy.b.daskal@ybdaskal.com : טל052-7611435 :
ביאור התשובה בירור הלשון "וקנינא מיניה" בצוואה ובכתובה
ושטרות
סודר של קונה
ובו יבואר :א .האם קנין סודר בכליו של קונה או בכליו של מקנה.
לפני שנבאר מה הוא הלשון "וקנינא מיניה" ,יש להקדים איך נעשה
ב .האם אחר יכול לתת סודר עבור הקונה .ג .מדוע נהגו שהסודר
קנין סודר .והנה ביארנו בסימן תקצח ,שעל פי הלכה הקונה נותן סודר
של אחד העדים .ד .איך חל חלות קנין סודר על ידי עדים ,האם
למקנה ,ועל ידי זה קונה ,כמבואר בחושן משפט )קצה ,א( .ומבואר
העדים זוכים ומזכים לקונה ,או שזוכה מיד הנותן .ה .גוי שעשה
עוד שם ,שאפילו אם הקונה לא נתן את הכלי למוכר או לנותן ,אלא
הרשאה על ידי ישראל ,והישראל נתן את הסודר ,האם קונה
אחר נתן לו כדי שעל ידי זה יקנה לקונה ,קנה הקונה והמקבל] .א .ה.
הגוי .ו .מה ביאור הלשון "וקנינא מיניה".
בכל מקום שכתבתי כאן קונה ומוכר הוא הדין נותן ומקבל במתנה[.
דז"ל המחבר בחושן משפט )קצה ,ג(" :הקנה אחד כלי למוכר ,כדי
שיקנה הלוקח אותו הממכר ,זכה הלוקח ,אפי' הקנהו שלא בפני
הנידון
הקונה ,ואף על פי שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו ,נקנה המקח"
מה הוא ביאור הלשון של הצוואה" :ואמרתי להם הוו עלי עדים על
עכ"ל .ומקורו בבבא בתרא )קנב ,ב( ,שהעדים נותנים הסודר וכותבים
כל האמור לעיל ,וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר במנא דכשר
"וקנינא מיניה" .מבואר שלאו דוקא הקונה נותן את הסודר ,אלא
למיקניא ביה ,על כל הנ"ל ועבור כל הזוכים הנ"ל שבצוואה זו ,באופן
העיקר שהמקנה יקנה סודר כדי להקנות לקונה .כלל הדבר ,שקנין
המועיל ביותר" .וכן בלשון העדים שכותבים" :אנו החתומים מטה
סודר חל שלא בפני הקונה ,וגם בסודר של אחר שנותן למקנה שיקנה
מאשרים בזה שהמצווה הנ"ל ...בהיותו בדעה צלולה ומרצונו הטוב
לקונה.
אמר לנו הוו עלי עדים על כל הנ"ל ,ובפנינו חתם על שטר זה ,וזכינו
ומסיים שם הרמ"א" :הגה :ולכך הורגלו לעשות הקנין בסודר של בשטר זה עבור הזוכים המפורטים לעיל ,וקנינו ממנו בקנין גמור אגב
עדים ,אפילו בפני הקונה ,לפי שרוב הקניינים הן שלא בפני הקונה סודר על כל האמור לעיל ,וזכינו עבור כל הזוכים הנ"ל ,כמפורש
)טור בשם הרא"ש(" עכ"ל .פירוש ,כדי שלא יבואו לטעות שסודר בשטר זה".
של עדים לא מהני ,תיקנו שתמיד יהיה בסודר של עדים .ולאו דוקא
של שניהם ,אלא של אחד מהעדים.
העולה מזה :קנין סודר נעשה על ידי סודר של הקונה שנותן תשובה
למקנה .אבל גם אחר יכול לתת סודר שיקנה לקונה ,ולכן נוהגים
לפי שיטת הסמ"ע והש"ך וסיעתם ,העדים שנותנים את הסודר
תמיד לקנות בסודר של עדים ,לפי שרוב הקניינים הן שלא בפני
הם קונים מיד הנותן ,כיון שנתנו את הסודר ,ומזכים לזוכים ,כמו
הקונה.
מי שמגביה עבור חבירו .ולשיטתם ,לשון "וקנינא מיניה" הוא
לשון "וקנינא מיניה" בכתובה ובצוואה ובכל שטר כפשוטו ,שקנינו מיד הנותן עבור הזוכה.
והנה לשון הצוואה שכותב המצווה הוא" :צוואה זו נעשתה בפני ולפי שיטת הלבוש ,הטורי זהב וסיעתם ,העדים לא קונים כלל,
עדים כשרים החתומים למטה ,ואמרתי להם הוו עלי עדים על כל אלא נותנים את הסודר עבור מישהו הקונה ,וכדין עבד כנעני.
האמור לעיל כו' ,וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר במנא דכשר וכמו שאמרו בקידושין" :הילך מנה והתקדשי לפלוני ,מקודשת
למיקניא ביה ,על כל הנ"ל ועבור כל הזוכים הנ"ל שבצוואה זו" ע"כ. מדין עבד כנעני" ,כך בדיוק חל קנין סודר על ידי העדים .ולשון
ומקור לשון זה הוא בבבא בתרא )קנב ,ב( ,שהעדים כותבים בשטר "וקנינא מיניה" פירושו ,שנתינת הסודר היא כעין קנין של
"וקנינא מיניה" .ויש לחקור מה כוונת הלשון ,האם העדים קונים העדים עבור הזוכה ,אבל לא בפועל .ויש בזה נפקא מינה להלכה
ומקנים ,או שנתינת הסודר נקראת "וקנינא מיניה". בדין עדים שנותנים סודר עבור גוי שקונה ,כמבואר בפנים.
א
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
פשוט בדברי הטור והמחבר בענין זה ,דכתבו שיזהר מלכתוב וקנינא העולה מזה :בלשון "וקנינא מיניה" בכתובה ובצוואה ובכל שטר
מיניה" עכ"ל. יש לחקור מה כוונת הלשון ,האם העדים קונים ומקנים ,או
שנתינת הסודר נקראת "וקנינא מיניה".
ולפי דבריהם ,הלשון בצוואה ובשטרות מדויק ,שהעדים כותבים
שהם קונים מהנותן עבור הזוכה .וזה מדויק מאוד בלשון .ולכן ,לפי
שיטת הסמ"ע והש"ך בביאור קנין העדים בסודר
הסמ"ע והש"ך ,אי אפשר להקנות לגוי ,כיון שזכייה מטעם שליחות,
והנה כתב המחבר בחושן משפט )קכג ,יד(" :יכולים לשלוח הרשאה
ואין שליחות לגוי .וגם בנתיבות המשפט )שם ,חידושים ס"ק ה(
ביד עובד כוכבים ,ובלבד שיזהר מלכתוב בה :וקנינא מיניה ,דאין
ובאורים ותומים )שם ,ס"ק יב( הביאו את דבריהם .וכן פסק החכם
שליחות וזכייה לעובד כוכבים ,אלא יכתוב :וקנה העובד כוכבים"
צבי כדלהלן.
ע"כ.
ולשיטתם ,מי שנותן את הסודר למקנה הוא הקונה מהמקנה ,וזוכה
פירוש ,הרשאה היא מינוי שליח לדון עם הצד השני במקום המשלח.
עבור הקונה .ולכן אסור לעדים לתת סודר למרשה כאשר הגוי הוא
וכדי שהצד השני לא יאמר לו "לאו בעל דברים דידי את" ,צריך
המורשה ,אלא הגוי ייתן סודר למרשה ,כי העיקר הוא שנותן הסודר
להקנות למורשה חלק בתביעה ,כדי שיהיה לו כוח לדון עם הצד
הוא הקונה ,אלא שיכול לקנות עבור אחר.
השני .וכתב המחבר ,שכאשר ממנה מורשה גוי ,צריך להקנות לגוי
העולה מזה :לשיטת הסמ"ע והש"ך ונתיבות המשפט והאורים שלא על ידי עדים ,כי העדים אינם יכולים לזכות חלק מהתביעה עבור
ותומים ועוד ,מי שנותן את הסודר נקנה לו החפץ ,והוא זוכה עבור הגוי ,שאין שליחות וזכייה לגוי .לכן לא יכתבו העדים "קנינא מיניה",
הזוכה ,ממש כמו שעושה הגבהה כדי לזכות לאחר ,כך העדים שמשמע שהם קנו מהמרשה עבור הגוי המורשה ,אלא יכתבו העדים
נותנים סודר למקנה ,והעדים זוכים מהמקנה עבור הקונה. שהם מעידים שהגוי קנה מהמרשה ,ולא שהם קנו עבור הגוי.
וכן מבואר בש"ך )שם ,ס"ק לא( ,וז"ל" :ובלבד שיזהר כו' .דקנינא
ביאור שיטת הטורי זהב
משמע שהעדים קנו מהישראל ושוב נעשו שלוחים לזכות לעכו"ם,
אבל הטורי זהב סובר ,שבאמת אין קנין סודר כקנין הגבהה ומשיכה, ואין זכייה לעכו"ם ,אלא יכתוב וקנה העכו"ם ,והיינו שקנה העכו"ם
אלא קנין סודר הוא שעל ידי שהנותן קיבל סודר ,הוא מקנה לנותן עצמו בחליפין" עכ"ל .הנה מבואר שסובר הש"ך ,שבאמת מי שנותן
מטעם עבד כנעני .ולשיטתו ,לא מי שנותן סודר ,קונה ,אלא למי את הסודר נקנה לו החפץ ,והוא זוכה עבור הזוכה ,ממש כמו שעושה
שמתכון המקנה להקנות הוא הקונה על ידי סודר של אחר .ולפי זה הגבהה כדי לזכות לאחר ,כך העדים נותנים סודר למקנה ,והעדים
גם במורשה גוי יכולים עדים לתת סודר ,כדי שיקנה המקנה לגוי. זוכים מהמקנה עבור הקונה.
ובזה יתבאר לך היטב לשון הטורי זהב ,שכתב וז"ל" :סעיף י"ד. וכן היא שיטת הסמ"ע ,שכתב בביאור דברי המחבר )שם ,ס"ק כא(
שיזהר מלכתוב .לפירוש הסמ"ע סקכ"א דבסודר תליא מילתא של מי וז"ל" :דהעדים נותנין סודר שלהם להמקנה ,והם זוכים להקונה
יהיה ,היה להפוסקים להזכיר ענין הסודר ולא הכתיבה ,וכי תימא דהא עבורו ,כי זוכין לאדם שלא בפניו ]וכמ"ש הטור בשם הרא"ש
בהא תליא ,דאם הסודר של העדים דוקא כתבינן וקנינא ,הא ליתא, ]קדושין פ"א סי' ל"ה[ לקמן בסימן קצ"ה ]סעיף ז'[ שכן היה רוב
דהא בימי חכמי התלמוד היה הקונה נותן סודר ,ואפ"ה היו כותבין הקנינים גם בזמניהם ,כיון דמדרך העולם ליקח עדים להקנייה כדי
הלשון וקנינא ,כמו דאיתא בפרק יש נוחלין ]ב"ב קל"ו ע"א[ .אלא שלא יבוא הכחשה ביניהם ,ואגב שמייחדים עדים לזה נוהגין ג"כ
נלע"ד ,דיכולים העדים לתת סודר שלהם לגוי להקנות לו ,רק שלא העדים לעשות הקנין בסודר שלהם להזוכה[ ,ואז כותבין העדים קנינו
נכתוב בלשון השטר וקנינא מיניה ,דהלשון מורה על שליחות שקנו מפלוני המקנה לפלוני הזוכה במנא דכשר למיקני ביה ]וכמו שאנו
בשבילו ,דאין שליחות לגוי ,אלא שיכתבו וקנה הגוי ,דהיינו ע"י נוהגין דכותבין כן בשטרותינו[ .וזהו שסיים בטור וכתב דבהקנה
הסודר של העדים ,שע"י קונה חוב פלוני ,כלנע"ד ברור" עכ"ל. להגוי ע"י ,אין כותבין בהרשאה וקנינו מיניה ]דהוי משמע דהקנה
ביאור דברי הטורי זהב ,כמבואר לעיל ,שהנותן סודר אינו קונה ,אלא המרשה להגוי ע"י העדים[ ,דהא אין העדים נעשים שלוחים לזכות
מי שמתכוון המקנה להקנות לו .ולשיטתו ,גם במורשה גוי העדים להגוי ע"י ,אלא יכתוב וקנה הגוי ,ור"ל שהגוי באמת עושה הקנין
נותנים את הסודר ,והגוי קונה מהמרשה ,אלא שאין לכתוב לשון חליפין בעצמו ,ויכתבו העדים כן בהרשאה שקנה הגוי ,וק"ל .זהו נ"ל
ב
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
שהעדים שלוחים לקבל הקנין ,ואין שליחות כו' .ומשמע דאין "וקנינא מיניה" ,דלשון זה משמע שהעדים שלוחים של הגוי .ומביא
הקפידא רק על כתיבה ,שלא לכתוב בלשון שליחות ,ודו"ק ":עכ"ל ראיה גדולה מזמן חז"ל ,שעוד לא נהגו שהעדים נותנים סודר ,ואף
קצות החושן. על פי כן היו כותבים "וקנינא מיניה" .מוכח דלשון זה אינו קניין סודר
של עדים שקונים מהמקנה עבור הקונה ,אלא הוא לשון שליחות.
וז"ל בסימן קצה )ס"ק ט(" :נראה דסודר שנותנין העדים לאו בתורת
שליחות מן הקונה הוא ,דלא שייך שליחות אלא אם היה הקונה נותן העולה מזה :לשיטת הטורי זהב אין קנין סודר כקנין הגבהה
סודר שלו ע"י שלוחו ,אבל סודר שנותנין העדים מעולם לא זכה בו ומשיכה ,אלא קנין סודר הוא שעל ידי שהנותן קיבל סודר ,הוא
הקונה ,אלא הא דזוכה הקונה ע"י סודר העדים היינו מדין עבד כנעני, מקנה לנותן מטעם עבד כנעני .ולשיטתו ,לא מי שנותן סודר,
וכדאמרינן פ"ק דקידושין דף )ח'( ]ז'[ )ע"א ,ע"ש רש"י ד"ה וכן קונה ,אלא למי שמתכון המקנה להקנות הוא הקונה על ידי סודר
לענין ממונא( הילך מנה ויהא שדך קנוי לפלוני דקנה אותו ,ע"ש של אחר .ולפי זה גם במורשה גוי יכולים עדים לתת סודר ,כדי
דאמרו וכן לענין ממונא ,וכיון שמקבל הרב את הכסף יצא העבד שיקנה המקנה לגוי.
לחירות אפילו בעל כרחו דעבד ,א"כ אינו בתורת שליחות אלא קבלת
המקנה גורם" עכ"ל.
הנה מבואר ששיטת קצות החושן כשיטת הטורי זהב ,שנתינת סודר ביאור הגהת המגיה בטורי זהב
העדים למקנה אינה קונה לעדים אלא היא כקנין עבד כנעני. ועל דברי הטורי זהב כתב המגיה ]א"ה .דברי הרב שגבו ממני[.
וכידוע שהוא החכם צבי .וביאור דבריו ,שהבין שנתינת הסודר של
העולה מזה :החכם צבי סובר כשיטת הסמ"ע והש"ך ,לכן כתב
העדים היא כהבנת הסמ"ע והש"ך .לכן כתב שדברי הטורי זהב שגבו
על הטורי זהב שדבריו נשגבו ממנו ,ובקצות החושן מבאר את
ממנו .וזה מבואר בקצות החושן ,שכתב על הגהת החכם צבי בלשון
שיטת הטורי זהב ,שסודר לא מקנה לנותן ,אלא למי שמתכון
זה:
המקנה להקנות כעבד כנעני.
וז"ל )קכג ס"ק ה(" :אמנם דע דלכאורה יראה דסודר שנותנין העדים
שיטת הלבוש כשיטת הטורי זהב אינו אלא בתורת שליחות ,אבל כתבנו בסימן קצ"ה סק"ט דעל כרחך
ובזה יתבאר היטב שיטת הלבוש ,שגם כן סובר כשיטת הטורי זהב, אינו משום שליחות ,מדכתב בשו"ע שם )סעיף י"א( אין קונין בשבת
וכתב שהבעיה בגוי היא רק בלשון ,אבל יכולים עדים לתת סודר עבור ואם קנו אעפ"י שעשו עבירה קנו ,ואף על גב דכבר היה מנהג
גוי ,אבל לא לכתוב "וקנינא מיניה" ,שיהיה משמע הלשון שיש בזמניהם שהעדים נותנין סודר שלהם וכמ"ש בטור )שם סעיף ו' ז'(
שליחות לגוי .שכתב )שם ,סעיף יד(" :לקמן יתבאר דחליפין קונה בשם הרא"ש )קידושין פ"א סי' ל"ה( ,וא"כ אין שליח לדבר עבירה
לכל אדם אפילו לגוי ,לפיכך יכולין לשלוח הרשאה ביד גוי ,שהרי ואפילו במידי דרבנן .ולכן העליתי שמה דאין צריך שליחות ,אלא
מקנה לו אותו הדבר שיש לו גבי המחזיק על ידי חליפין וקנאו הגוי. כיון שנותנין סודר שלהם קנה מדין עבד כנעני ,וכדאמרינן פ"ק
אף על גב דקי"ל דשליח שוויה ואין שליחות לגוי כמו שיתבאר לקמן דקידושין דף )ח'( ]ז'[ )ע"א ,ע"ש רש"י ד"ה וכן לענין ממונא( הילך
]סי' קפח ס"א[ ,לא אמרינן דשליח שוויה אלא לענין שלא יוכל מנה ויהיה שדך מכור לפלוני דקנה אותו פלוני מדין עבד כנעני.
המורשה לעכב אותו הדבר ,אבל לשאר דברים הוי הקנין קנין גמור. ובעבד כנעני אמרינן פ"ק דקידושין )כג ,א( דאפילו בעל כרחו של
לפיכך גם הגוי קונה מה שכתוב בהרשאה ,ובלבד שיזהר מלכתוב בה העבד הוא משום דקבלת רבו גרמה ,ואף על גב דקנין אינו בעל כרחו,
וקנינא מיניה ,שמשמע שהגוי הקנה דבר לאחר ,וקי"ל דאין שליחות מכל מקום כל שהוא רוצה אינו צריך שליחות וקנה ממילא על ידי
וזכיה לגוי ,שאינו יכול לזכות משלו לאחרים ,אלא יכתוב וקנה הגוי, סודר של העדים ,וע"ש באורך .וא"כ הכא נמי מהני אפילו בעכו"ם,
כלומר שהוא קנה מה שכתוב בהרשאה ,ולקנות יש לו יד ".עכ"ל כיון דאינו צריך שליחות ,וממילא קנה על ידי סודר של אחרים,
הלבוש. וקבלת מקנה גורם .ולזה העיקר שלא לכתוב בלשון המורה שליחות,
אלא שיכתבו וקנה הגוי ,והוא קונה ע"י סודר של העדים ,וזה ברור.
הנה הלבוש כתב שהבעיה היא רק בלשון "וקנינא" ,שלא יהיה משמע
שהעדים שלוחיו של הגוי ,אבל באמת עדים יכולים לתת סודר עבור וכן משמע מדברי תוס' ישנים פ"ק דקידושין )ג ,א ד"ה ואשה ,הובא
הגוי והקונה ,וחל הקנין מדין עבד כנעני. במהרש"א( ,וז"ל :שלא לכתוב וקנינא מיניה ,דקנינא מיניה משמע
ג
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
יכולים לתת סודר למקנה ,אינם יכולים לזכות לגוי .אבל לדעת אבל הסמ"ע ,לשיטתו ,לא הבין כוונת הלבוש ,ולכן כתב )שם( על
הטורי זהב וסיעתו ,המקנה מקנה ישירות לקונה ,מדין עבד דבריו" :נראה שלא דק לא בהענין ולא בהלשון" ,כשם שהחכם צבי
כנעני ,ולכן אפשר לתת סודר גם עבור גוי .ולשיטתם" ,וקנינא לא הבין כוונת הטורי זהב.
מיניה" פירושו נתינת הסודר עבור הקונה ,ולא זכייה עבורו.
העולה מזה :הלבוש סובר כטורי זהב ,לכן כתב שהבעיה היא רק
בלשון "וקנינא" ,שלא יהיה משמע שהעדים שלוחיו של הגוי,
אבל באמת עדים יכולים לתת סודר עבור הגוי והקונה ,וחל הקנין
דינים העולים:
מדין עבד כנעני .אבל הסמ"ע ,לשיטתו ,לא הבין כוונת הלבוש,
א .קניין סודר מועיל אף כשהסודר אינו של הקונה ,אלא ולכן כתב )שם( על דבריו" :נראה שלא דק לא בהענין ולא
אדם אחר נותנו למקנה כדי שיקנה את הנכס לקונה, בהלשון" ,כשם שהחכם צבי לא הבין כוונת הטורי זהב.
ואפילו שלא בפני הקונה.
סיכום השיטות וביאור לשון "וקנינא מיניה"
ב .נהגו לעשות קניין סודר בכליו של אחד העדים ,אף
כשהקונה נוכח ,כדי שלא יבואו לטעות ולחשוב שאין נמצינו למדים ,דיש מחלוקת גדולה בין גדולי עולם איך נעשה קנין
קניין מועיל בסודר של העדים. סודר כאשר הסודר ניתן לנותן על ידי עדים .לפי שיטת הסמ"ע
והש"ך ,נתיבות המשפט ,אורים ותומים והחכם צבי ,מי שנותן את
נחלקו הפוסקים בגדר קניין סודר הנעשה על ידי ג.
הסודר הוא בעצמו זוכה בדבר ,וכאשר העדים נותנים סודר הם זוכים
העדים .לדעת הסמ"ע והש"ך וסיעתם ,העדים קונים
ומזכים לזוכה ,ממש כמו שמזכה לאחד על ידי הגבהת מישהו אחר
מהמקנה וזוכים עבור הקונה .אבל לדעת הלבוש ,הטורי
או משיכה וכדו' .ולשיטתם ,כיון שאין שליחות לגוי ,וזכייה מטעם
זהב וקצות החושן ,אין העדים זוכים כלל ,אלא המקנה
שליחות ,אם הישראל נותן הרשאה לגוי חייב הגוי בעצמו לתת סודר
מקנה ישירות לקונה על ידי קבלת הסודר ,מדין עבד
למקנה ,וקונה בקנין סודר ,אם יש לגוי קנין סודר .ונחלקו בזה ,ואין
כנעני.
כאן המקום.
ד .הנותן הרשאה לגוי ,צריך להקנות לו חלק בתביעה כדי
אבל הלבוש ,הטורי זהב וקצות החושן סוברים שאין קנין סודר דומה
שיהיה בעל דין כלפי הנתבע .ולדעת הסמ"ע והש"ך,
לקנין הגבהה כלל וכלל ,אלא שהנותן שמקבל סודר מקנה על ידי
אין העדים יכולים להקנות לו על ידי נתינת סודר שלהם
קבלת הסודר לנותן הסודר .אבל אין הכרח שהמקבל בעצמו ייתן את
למקנה ,שאין זכייה לגוי ,אלא הגוי עצמו צריך לתת
הסודר ,אלא אפשר שאחר ייתן עבור המקבל את הסודר ,ומזכה
סודר למקנה ,אם קניין סודר מועיל בגוי.
המקבל לזה שאמר לו שיזכה לו ,כדין עבד כנעני ,שיכול אחד לתת
ה .לדעת הלבוש ,הטורי זהב וקצות החושן ,יכולים עדים כסף פדיון על מנת שהאדון יוציא את העבד לחירות .וכמו שאמרו
ישראלים לתת סודר למקנה עבור גוי ,והגוי קונה בקידושין )ז ,א(" :הילך מנה והתקדשי לפלוני ,מקודשת מדין עבד
ישירות מהמקנה ,שאין קניין זה צריך שליחות או כנעני .עבד כנעני לאו אף ע"ג דלא קא חסר ולא מידי קא קני נפשיה,
זכייה עבור הגוי. האי גברא נמי ,אף על גב דלא קא חסר ולא מידי קא קני לה להאי
בשטר הרשאה לגוי אין לכתוב "וקנינא מיניה", ו. איתתא" ע"כ.
שמשמע שהעדים קנו עבור הגוי ,אלא יכתבו "וקנה ממש כך הוא קנין סודר שנותנים העדים .ולפי שיטתם ,ישראל יכול
הגוי" .ולדעת הטורי זהב וסיעתו ,אף כשהעדים נתנו לתת סודר לנותן שיזכה לגוי ,כיון שנותן הסודר אינו זוכה כלל לגוי,
את הסודר והקניין חל ,אין לכתוב לשון המורה שהעדים אלא הנותן ,שהוא מקבל הסודר ,הוא מקנה למקבל .ולפי שיטתם,
שלוחי הגוי. לשון "וקנינא מיניה" אין הכוונה שקנו ממש ,אלא הכוונה שנתנו
בצוואה ובשאר שטרות שכותבים העדים "וקנינא ז. סודר עבור הזוכה ,וזו הכוונה "וקנינא מיניה".
מיניה" ,לדעת הסמ"ע והש"ך פירושו שהעדים קנו העולה מזה :נחלקו הפוסקים בגדר קניין סודר .לדעת הסמ"ע
מהמקנה וזכו עבור הזוכים .אבל לדעת הטורי זהב וסיעתו ,נותן הסודר זוכה עבור הקונה ,ולכן העדים בזה ,אינם
ד
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
ט .קניין סודר שנעשה באמצעות עדים אינו בהכרח מדין וסיעתו ,אין הכוונה שהעדים עצמם זכו בנכסים ,אלא
שליחות הקונה .ולדעת קצות החושן ,מועיל אף במקום שנתנו את הסודר שעל ידו הקנה המקנה לזוכים.
שאין שליחות ,כיון שהקניין חל על ידי קבלת המקנה,
ח .אין צורך שהזוכה יקבל תחילה את הסודר לרשותו כדי
ולא מכוח מעשה שליח עבור הקונה.
שיחול הקניין עבורו .לדעת קצות החושן ,אף שמעולם
לא זכה בסודר ,קונה את הנכס מדין עבד כנעני ,שקבלת
המקנה היא הגורמת לחלות הקניין.
\
ה
