gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בינת המשפט · Binas Hamishpat — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: בינת המשפט · Binas Hamishpat

שבוע: נח (2026-10-12)

בינת המשפט · Binas Hamishpat — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון תשא‪ ,‬שבת נח תשפז‪ ,‬תשפ"ו מאת‪ :‬יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ‬ ‫להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוני‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫טל‪052-7611435 :‬‬ ‫ביאור התשובה‬ ‫בירור הלשון "וקנינא מיניה" בצוואה ובכתובה‬ ‫ושטרות‬ ‫סודר של קונה‬ ‫ובו יבואר‪ :‬א‪ .‬האם קנין סודר בכליו של קונה או בכליו של מקנה‪.‬‬ ‫לפני שנבאר מה הוא הלשון "וקנינא מיניה"‪ ,‬יש להקדים איך נעשה‬ ‫ב‪ .‬האם אחר יכול לתת סודר עבור הקונה‪ .‬ג‪ .‬מדוע נהגו שהסודר‬ ‫קנין סודר‪ .‬והנה ביארנו בסימן תקצח‪ ,‬שעל פי הלכה הקונה נותן סודר‬ ‫של אחד העדים‪ .‬ד‪ .‬איך חל חלות קנין סודר על ידי עדים‪ ,‬האם‬ ‫למקנה‪ ,‬ועל ידי זה קונה‪ ,‬כמבואר בחושן משפט )קצה‪ ,‬א(‪ .‬ומבואר‬ ‫העדים זוכים ומזכים לקונה‪ ,‬או שזוכה מיד הנותן‪ .‬ה‪ .‬גוי שעשה‬ ‫עוד שם‪ ,‬שאפילו אם הקונה לא נתן את הכלי למוכר או לנותן‪ ,‬אלא‬ ‫הרשאה על ידי ישראל‪ ,‬והישראל נתן את הסודר‪ ,‬האם קונה‬ ‫אחר נתן לו כדי שעל ידי זה יקנה לקונה‪ ,‬קנה הקונה והמקבל‪] .‬א‪ .‬ה‪.‬‬ ‫הגוי‪ .‬ו‪ .‬מה ביאור הלשון "וקנינא מיניה"‪.‬‬ ‫בכל מקום שכתבתי כאן קונה ומוכר הוא הדין נותן ומקבל במתנה‪[.‬‬ ‫דז"ל המחבר בחושן משפט )קצה‪ ,‬ג(‪" :‬הקנה אחד כלי למוכר‪ ,‬כדי‬ ‫שיקנה הלוקח אותו הממכר‪ ,‬זכה הלוקח‪ ,‬אפי' הקנהו שלא בפני‬ ‫הנידון‬ ‫הקונה‪ ,‬ואף על פי שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו‪ ,‬נקנה המקח"‬ ‫מה הוא ביאור הלשון של הצוואה‪" :‬ואמרתי להם הוו עלי עדים על‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומקורו בבבא בתרא )קנב‪ ,‬ב(‪ ,‬שהעדים נותנים הסודר וכותבים‬ ‫כל האמור לעיל‪ ,‬וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר במנא דכשר‬ ‫"וקנינא מיניה"‪ .‬מבואר שלאו דוקא הקונה נותן את הסודר‪ ,‬אלא‬ ‫למיקניא ביה‪ ,‬על כל הנ"ל ועבור כל הזוכים הנ"ל שבצוואה זו‪ ,‬באופן‬ ‫העיקר שהמקנה יקנה סודר כדי להקנות לקונה‪ .‬כלל הדבר‪ ,‬שקנין‬ ‫המועיל ביותר"‪ .‬וכן בלשון העדים שכותבים‪" :‬אנו החתומים מטה‬ ‫סודר חל שלא בפני הקונה‪ ,‬וגם בסודר של אחר שנותן למקנה שיקנה‬ ‫מאשרים בזה שהמצווה הנ"ל‪ ...‬בהיותו בדעה צלולה ומרצונו הטוב‬ ‫לקונה‪.‬‬ ‫אמר לנו הוו עלי עדים על כל הנ"ל‪ ,‬ובפנינו חתם על שטר זה‪ ,‬וזכינו‬ ‫ומסיים שם הרמ"א‪" :‬הגה‪ :‬ולכך הורגלו לעשות הקנין בסודר של‬ ‫בשטר זה עבור הזוכים המפורטים לעיל‪ ,‬וקנינו ממנו בקנין גמור אגב‬ ‫עדים‪ ,‬אפילו בפני הקונה‪ ,‬לפי שרוב הקניינים הן שלא בפני הקונה‬ ‫סודר על כל האמור לעיל‪ ,‬וזכינו עבור כל הזוכים הנ"ל‪ ,‬כמפורש‬ ‫)טור בשם הרא"ש(" עכ"ל‪ .‬פירוש‪ ,‬כדי שלא יבואו לטעות שסודר‬ ‫בשטר זה"‪.‬‬ ‫של עדים לא מהני‪ ,‬תיקנו שתמיד יהיה בסודר של עדים‪ .‬ולאו דוקא‬ ‫של שניהם‪ ,‬אלא של אחד מהעדים‪.‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬קנין סודר נעשה על ידי סודר של הקונה שנותן‬ ‫תשובה‬ ‫למקנה‪ .‬אבל גם אחר יכול לתת סודר שיקנה לקונה‪ ,‬ולכן נוהגים‬ ‫לפי שיטת הסמ"ע והש"ך וסיעתם‪ ,‬העדים שנותנים את הסודר‬ ‫תמיד לקנות בסודר של עדים‪ ,‬לפי שרוב הקניינים הן שלא בפני‬ ‫הם קונים מיד הנותן‪ ,‬כיון שנתנו את הסודר‪ ,‬ומזכים לזוכים‪ ,‬כמו‬ ‫הקונה‪.‬‬ ‫מי שמגביה עבור חבירו‪ .‬ולשיטתם‪ ,‬לשון "וקנינא מיניה" הוא‬ ‫לשון "וקנינא מיניה" בכתובה ובצוואה ובכל שטר‬ ‫כפשוטו‪ ,‬שקנינו מיד הנותן עבור הזוכה‪.‬‬ ‫והנה לשון הצוואה שכותב המצווה הוא‪" :‬צוואה זו נעשתה בפני‬ ‫ולפי שיטת הלבוש‪ ,‬הטורי זהב וסיעתם‪ ,‬העדים לא קונים כלל‪,‬‬ ‫עדים כשרים החתומים למטה‪ ,‬ואמרתי להם הוו עלי עדים על כל‬ ‫אלא נותנים את הסודר עבור מישהו הקונה‪ ,‬וכדין עבד כנעני‪.‬‬ ‫האמור לעיל כו'‪ ,‬וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר במנא דכשר‬ ‫וכמו שאמרו בקידושין‪" :‬הילך מנה והתקדשי לפלוני‪ ,‬מקודשת‬ ‫למיקניא ביה‪ ,‬על כל הנ"ל ועבור כל הזוכים הנ"ל שבצוואה זו" ע"כ‪.‬‬ ‫מדין עבד כנעני"‪ ,‬כך בדיוק חל קנין סודר על ידי העדים‪ .‬ולשון‬ ‫ומקור לשון זה הוא בבבא בתרא )קנב‪ ,‬ב(‪ ,‬שהעדים כותבים בשטר‬ ‫"וקנינא מיניה" פירושו‪ ,‬שנתינת הסודר היא כעין קנין של‬ ‫"וקנינא מיניה"‪ .‬ויש לחקור מה כוונת הלשון‪ ,‬האם העדים קונים‬ ‫העדים עבור הזוכה‪ ,‬אבל לא בפועל‪ .‬ויש בזה נפקא מינה להלכה‬ ‫ומקנים‪ ,‬או שנתינת הסודר נקראת "וקנינא מיניה"‪.‬‬ ‫בדין עדים שנותנים סודר עבור גוי שקונה‪ ,‬כמבואר בפנים‪.‬‬ ‫א‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫פשוט בדברי הטור והמחבר בענין זה‪ ,‬דכתבו שיזהר מלכתוב וקנינא‬ ‫העולה מזה‪ :‬בלשון "וקנינא מיניה" בכתובה ובצוואה ובכל שטר‬ ‫מיניה" עכ"ל‪.‬‬ ‫יש לחקור מה כוונת הלשון‪ ,‬האם העדים קונים ומקנים‪ ,‬או‬ ‫שנתינת הסודר נקראת "וקנינא מיניה"‪.‬‬ ‫ולפי דבריהם‪ ,‬הלשון בצוואה ובשטרות מדויק‪ ,‬שהעדים כותבים‬ ‫שהם קונים מהנותן עבור הזוכה‪ .‬וזה מדויק מאוד בלשון‪ .‬ולכן‪ ,‬לפי‬ ‫שיטת הסמ"ע והש"ך בביאור קנין העדים בסודר‬ ‫הסמ"ע והש"ך‪ ,‬אי אפשר להקנות לגוי‪ ,‬כיון שזכייה מטעם שליחות‪,‬‬ ‫והנה כתב המחבר בחושן משפט )קכג‪ ,‬יד(‪" :‬יכולים לשלוח הרשאה‬ ‫ואין שליחות לגוי‪ .‬וגם בנתיבות המשפט )שם‪ ,‬חידושים ס"ק ה(‬ ‫ביד עובד כוכבים‪ ,‬ובלבד שיזהר מלכתוב בה‪ :‬וקנינא מיניה‪ ,‬דאין‬ ‫ובאורים ותומים )שם‪ ,‬ס"ק יב( הביאו את דבריהם‪ .‬וכן פסק החכם‬ ‫שליחות וזכייה לעובד כוכבים‪ ,‬אלא יכתוב‪ :‬וקנה העובד כוכבים"‬ ‫צבי כדלהלן‪.‬‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ולשיטתם‪ ,‬מי שנותן את הסודר למקנה הוא הקונה מהמקנה‪ ,‬וזוכה‬ ‫פירוש‪ ,‬הרשאה היא מינוי שליח לדון עם הצד השני במקום המשלח‪.‬‬ ‫עבור הקונה‪ .‬ולכן אסור לעדים לתת סודר למרשה כאשר הגוי הוא‬ ‫וכדי שהצד השני לא יאמר לו "לאו בעל דברים דידי את"‪ ,‬צריך‬ ‫המורשה‪ ,‬אלא הגוי ייתן סודר למרשה‪ ,‬כי העיקר הוא שנותן הסודר‬ ‫להקנות למורשה חלק בתביעה‪ ,‬כדי שיהיה לו כוח לדון עם הצד‬ ‫הוא הקונה‪ ,‬אלא שיכול לקנות עבור אחר‪.‬‬ ‫השני‪ .‬וכתב המחבר‪ ,‬שכאשר ממנה מורשה גוי‪ ,‬צריך להקנות לגוי‬ ‫העולה מזה‪ :‬לשיטת הסמ"ע והש"ך ונתיבות המשפט והאורים‬ ‫שלא על ידי עדים‪ ,‬כי העדים אינם יכולים לזכות חלק מהתביעה עבור‬ ‫ותומים ועוד‪ ,‬מי שנותן את הסודר נקנה לו החפץ‪ ,‬והוא זוכה עבור‬ ‫הגוי‪ ,‬שאין שליחות וזכייה לגוי‪ .‬לכן לא יכתבו העדים "קנינא מיניה"‪,‬‬ ‫הזוכה‪ ,‬ממש כמו שעושה הגבהה כדי לזכות לאחר‪ ,‬כך העדים‬ ‫שמשמע שהם קנו מהמרשה עבור הגוי המורשה‪ ,‬אלא יכתבו העדים‬ ‫נותנים סודר למקנה‪ ,‬והעדים זוכים מהמקנה עבור הקונה‪.‬‬ ‫שהם מעידים שהגוי קנה מהמרשה‪ ,‬ולא שהם קנו עבור הגוי‪.‬‬ ‫וכן מבואר בש"ך )שם‪ ,‬ס"ק לא(‪ ,‬וז"ל‪" :‬ובלבד שיזהר כו'‪ .‬דקנינא‬ ‫ביאור שיטת הטורי זהב‬ ‫משמע שהעדים קנו מהישראל ושוב נעשו שלוחים לזכות לעכו"ם‪,‬‬ ‫אבל הטורי זהב סובר‪ ,‬שבאמת אין קנין סודר כקנין הגבהה ומשיכה‪,‬‬ ‫ואין זכייה לעכו"ם‪ ,‬אלא יכתוב וקנה העכו"ם‪ ,‬והיינו שקנה העכו"ם‬ ‫אלא קנין סודר הוא שעל ידי שהנותן קיבל סודר‪ ,‬הוא מקנה לנותן‬ ‫עצמו בחליפין" עכ"ל‪ .‬הנה מבואר שסובר הש"ך‪ ,‬שבאמת מי שנותן‬ ‫מטעם עבד כנעני‪ .‬ולשיטתו‪ ,‬לא מי שנותן סודר‪ ,‬קונה‪ ,‬אלא למי‬ ‫את הסודר נקנה לו החפץ‪ ,‬והוא זוכה עבור הזוכה‪ ,‬ממש כמו שעושה‬ ‫שמתכון המקנה להקנות הוא הקונה על ידי סודר של אחר‪ .‬ולפי זה‬ ‫הגבהה כדי לזכות לאחר‪ ,‬כך העדים נותנים סודר למקנה‪ ,‬והעדים‬ ‫גם במורשה גוי יכולים עדים לתת סודר‪ ,‬כדי שיקנה המקנה לגוי‪.‬‬ ‫זוכים מהמקנה עבור הקונה‪.‬‬ ‫ובזה יתבאר לך היטב לשון הטורי זהב‪ ,‬שכתב וז"ל‪" :‬סעיף י"ד‪.‬‬ ‫וכן היא שיטת הסמ"ע‪ ,‬שכתב בביאור דברי המחבר )שם‪ ,‬ס"ק כא(‬ ‫שיזהר מלכתוב‪ .‬לפירוש הסמ"ע סקכ"א דבסודר תליא מילתא של מי‬ ‫וז"ל‪" :‬דהעדים נותנין סודר שלהם להמקנה‪ ,‬והם זוכים להקונה‬ ‫יהיה‪ ,‬היה להפוסקים להזכיר ענין הסודר ולא הכתיבה‪ ,‬וכי תימא דהא‬ ‫עבורו‪ ,‬כי זוכין לאדם שלא בפניו ]וכמ"ש הטור בשם הרא"ש‬ ‫בהא תליא‪ ,‬דאם הסודר של העדים דוקא כתבינן וקנינא‪ ,‬הא ליתא‪,‬‬ ‫]קדושין פ"א סי' ל"ה[ לקמן בסימן קצ"ה ]סעיף ז'[ שכן היה רוב‬ ‫דהא בימי חכמי התלמוד היה הקונה נותן סודר‪ ,‬ואפ"ה היו כותבין‬ ‫הקנינים גם בזמניהם‪ ,‬כיון דמדרך העולם ליקח עדים להקנייה כדי‬ ‫הלשון וקנינא‪ ,‬כמו דאיתא בפרק יש נוחלין ]ב"ב קל"ו ע"א[‪ .‬אלא‬ ‫שלא יבוא הכחשה ביניהם‪ ,‬ואגב שמייחדים עדים לזה נוהגין ג"כ‬ ‫נלע"ד‪ ,‬דיכולים העדים לתת סודר שלהם לגוי להקנות לו‪ ,‬רק שלא‬ ‫העדים לעשות הקנין בסודר שלהם להזוכה[‪ ,‬ואז כותבין העדים קנינו‬ ‫נכתוב בלשון השטר וקנינא מיניה‪ ,‬דהלשון מורה על שליחות שקנו‬ ‫מפלוני המקנה לפלוני הזוכה במנא דכשר למיקני ביה ]וכמו שאנו‬ ‫בשבילו‪ ,‬דאין שליחות לגוי‪ ,‬אלא שיכתבו וקנה הגוי‪ ,‬דהיינו ע"י‬ ‫נוהגין דכותבין כן בשטרותינו[‪ .‬וזהו שסיים בטור וכתב דבהקנה‬ ‫הסודר של העדים‪ ,‬שע"י קונה חוב פלוני‪ ,‬כלנע"ד ברור" עכ"ל‪.‬‬ ‫להגוי ע"י‪ ,‬אין כותבין בהרשאה וקנינו מיניה ]דהוי משמע דהקנה‬ ‫ביאור דברי הטורי זהב‪ ,‬כמבואר לעיל‪ ,‬שהנותן סודר אינו קונה‪ ,‬אלא‬ ‫המרשה להגוי ע"י העדים[‪ ,‬דהא אין העדים נעשים שלוחים לזכות‬ ‫מי שמתכוון המקנה להקנות לו‪ .‬ולשיטתו‪ ,‬גם במורשה גוי העדים‬ ‫להגוי ע"י‪ ,‬אלא יכתוב וקנה הגוי‪ ,‬ור"ל שהגוי באמת עושה הקנין‬ ‫נותנים את הסודר‪ ,‬והגוי קונה מהמרשה‪ ,‬אלא שאין לכתוב לשון‬ ‫חליפין בעצמו‪ ,‬ויכתבו העדים כן בהרשאה שקנה הגוי‪ ,‬וק"ל‪ .‬זהו נ"ל‬ ‫ב‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫שהעדים שלוחים לקבל הקנין‪ ,‬ואין שליחות כו'‪ .‬ומשמע דאין‬ ‫"וקנינא מיניה"‪ ,‬דלשון זה משמע שהעדים שלוחים של הגוי‪ .‬ומביא‬ ‫הקפידא רק על כתיבה‪ ,‬שלא לכתוב בלשון שליחות‪ ,‬ודו"ק‪ ":‬עכ"ל‬ ‫ראיה גדולה מזמן חז"ל‪ ,‬שעוד לא נהגו שהעדים נותנים סודר‪ ,‬ואף‬ ‫קצות החושן‪.‬‬ ‫על פי כן היו כותבים "וקנינא מיניה"‪ .‬מוכח דלשון זה אינו קניין סודר‬ ‫של עדים שקונים מהמקנה עבור הקונה‪ ,‬אלא הוא לשון שליחות‪.‬‬ ‫וז"ל בסימן קצה )ס"ק ט(‪" :‬נראה דסודר שנותנין העדים לאו בתורת‬ ‫שליחות מן הקונה הוא‪ ,‬דלא שייך שליחות אלא אם היה הקונה נותן‬ ‫העולה מזה‪ :‬לשיטת הטורי זהב אין קנין סודר כקנין הגבהה‬ ‫סודר שלו ע"י שלוחו‪ ,‬אבל סודר שנותנין העדים מעולם לא זכה בו‬ ‫ומשיכה‪ ,‬אלא קנין סודר הוא שעל ידי שהנותן קיבל סודר‪ ,‬הוא‬ ‫הקונה‪ ,‬אלא הא דזוכה הקונה ע"י סודר העדים היינו מדין עבד כנעני‪,‬‬ ‫מקנה לנותן מטעם עבד כנעני‪ .‬ולשיטתו‪ ,‬לא מי שנותן סודר‪,‬‬ ‫וכדאמרינן פ"ק דקידושין דף )ח'( ]ז'[ )ע"א‪ ,‬ע"ש רש"י ד"ה וכן‬ ‫קונה‪ ,‬אלא למי שמתכון המקנה להקנות הוא הקונה על ידי סודר‬ ‫לענין ממונא( הילך מנה ויהא שדך קנוי לפלוני דקנה אותו‪ ,‬ע"ש‬ ‫של אחר‪ .‬ולפי זה גם במורשה גוי יכולים עדים לתת סודר‪ ,‬כדי‬ ‫דאמרו וכן לענין ממונא‪ ,‬וכיון שמקבל הרב את הכסף יצא העבד‬ ‫שיקנה המקנה לגוי‪.‬‬ ‫לחירות אפילו בעל כרחו דעבד‪ ,‬א"כ אינו בתורת שליחות אלא קבלת‬ ‫המקנה גורם" עכ"ל‪.‬‬ ‫הנה מבואר ששיטת קצות החושן כשיטת הטורי זהב‪ ,‬שנתינת סודר‬ ‫ביאור הגהת המגיה בטורי זהב‬ ‫העדים למקנה אינה קונה לעדים אלא היא כקנין עבד כנעני‪.‬‬ ‫ועל דברי הטורי זהב כתב המגיה ]א"ה‪ .‬דברי הרב שגבו ממני[‪.‬‬ ‫וכידוע שהוא החכם צבי‪ .‬וביאור דבריו‪ ,‬שהבין שנתינת הסודר של‬ ‫העולה מזה‪ :‬החכם צבי סובר כשיטת הסמ"ע והש"ך‪ ,‬לכן כתב‬ ‫העדים היא כהבנת הסמ"ע והש"ך‪ .‬לכן כתב שדברי הטורי זהב שגבו‬ ‫על הטורי זהב שדבריו נשגבו ממנו‪ ,‬ובקצות החושן מבאר את‬ ‫ממנו‪ .‬וזה מבואר בקצות החושן‪ ,‬שכתב על הגהת החכם צבי בלשון‬ ‫שיטת הטורי זהב‪ ,‬שסודר לא מקנה לנותן‪ ,‬אלא למי שמתכון‬ ‫זה‪:‬‬ ‫המקנה להקנות כעבד כנעני‪.‬‬ ‫וז"ל )קכג ס"ק ה(‪" :‬אמנם דע דלכאורה יראה דסודר שנותנין העדים‬ ‫שיטת הלבוש כשיטת הטורי זהב‬ ‫אינו אלא בתורת שליחות‪ ,‬אבל כתבנו בסימן קצ"ה סק"ט דעל כרחך‬ ‫ובזה יתבאר היטב שיטת הלבוש‪ ,‬שגם כן סובר כשיטת הטורי זהב‪,‬‬ ‫אינו משום שליחות‪ ,‬מדכתב בשו"ע שם )סעיף י"א( אין קונין בשבת‬ ‫וכתב שהבעיה בגוי היא רק בלשון‪ ,‬אבל יכולים עדים לתת סודר עבור‬ ‫ואם קנו אעפ"י שעשו עבירה קנו‪ ,‬ואף על גב דכבר היה מנהג‬ ‫גוי‪ ,‬אבל לא לכתוב "וקנינא מיניה"‪ ,‬שיהיה משמע הלשון שיש‬ ‫בזמניהם שהעדים נותנין סודר שלהם וכמ"ש בטור )שם סעיף ו' ז'(‬ ‫שליחות לגוי‪ .‬שכתב )שם‪ ,‬סעיף יד(‪" :‬לקמן יתבאר דחליפין קונה‬ ‫בשם הרא"ש )קידושין פ"א סי' ל"ה(‪ ,‬וא"כ אין שליח לדבר עבירה‬ ‫לכל אדם אפילו לגוי‪ ,‬לפיכך יכולין לשלוח הרשאה ביד גוי‪ ,‬שהרי‬ ‫ואפילו במידי דרבנן‪ .‬ולכן העליתי שמה דאין צריך שליחות‪ ,‬אלא‬ ‫מקנה לו אותו הדבר שיש לו גבי המחזיק על ידי חליפין וקנאו הגוי‪.‬‬ ‫כיון שנותנין סודר שלהם קנה מדין עבד כנעני‪ ,‬וכדאמרינן פ"ק‬ ‫אף על גב דקי"ל דשליח שוויה ואין שליחות לגוי כמו שיתבאר לקמן‬ ‫דקידושין דף )ח'( ]ז'[ )ע"א‪ ,‬ע"ש רש"י ד"ה וכן לענין ממונא( הילך‬ ‫]סי' קפח ס"א[‪ ,‬לא אמרינן דשליח שוויה אלא לענין שלא יוכל‬ ‫מנה ויהיה שדך מכור לפלוני דקנה אותו פלוני מדין עבד כנעני‪.‬‬ ‫המורשה לעכב אותו הדבר‪ ,‬אבל לשאר דברים הוי הקנין קנין גמור‪.‬‬ ‫ובעבד כנעני אמרינן פ"ק דקידושין )כג‪ ,‬א( דאפילו בעל כרחו של‬ ‫לפיכך גם הגוי קונה מה שכתוב בהרשאה‪ ,‬ובלבד שיזהר מלכתוב בה‬ ‫העבד הוא משום דקבלת רבו גרמה‪ ,‬ואף על גב דקנין אינו בעל כרחו‪,‬‬ ‫וקנינא מיניה‪ ,‬שמשמע שהגוי הקנה דבר לאחר‪ ,‬וקי"ל דאין שליחות‬ ‫מכל מקום כל שהוא רוצה אינו צריך שליחות וקנה ממילא על ידי‬ ‫וזכיה לגוי‪ ,‬שאינו יכול לזכות משלו לאחרים‪ ,‬אלא יכתוב וקנה הגוי‪,‬‬ ‫סודר של העדים‪ ,‬וע"ש באורך‪ .‬וא"כ הכא נמי מהני אפילו בעכו"ם‪,‬‬ ‫כלומר שהוא קנה מה שכתוב בהרשאה‪ ,‬ולקנות יש לו יד‪ ".‬עכ"ל‬ ‫כיון דאינו צריך שליחות‪ ,‬וממילא קנה על ידי סודר של אחרים‪,‬‬ ‫הלבוש‪.‬‬ ‫וקבלת מקנה גורם‪ .‬ולזה העיקר שלא לכתוב בלשון המורה שליחות‪,‬‬ ‫אלא שיכתבו וקנה הגוי‪ ,‬והוא קונה ע"י סודר של העדים‪ ,‬וזה ברור‪.‬‬ ‫הנה הלבוש כתב שהבעיה היא רק בלשון "וקנינא"‪ ,‬שלא יהיה משמע‬ ‫שהעדים שלוחיו של הגוי‪ ,‬אבל באמת עדים יכולים לתת סודר עבור‬ ‫וכן משמע מדברי תוס' ישנים פ"ק דקידושין )ג‪ ,‬א ד"ה ואשה‪ ,‬הובא‬ ‫הגוי והקונה‪ ,‬וחל הקנין מדין עבד כנעני‪.‬‬ ‫במהרש"א(‪ ,‬וז"ל‪ :‬שלא לכתוב וקנינא מיניה‪ ,‬דקנינא מיניה משמע‬ ‫ג‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫יכולים לתת סודר למקנה‪ ,‬אינם יכולים לזכות לגוי‪ .‬אבל לדעת‬ ‫אבל הסמ"ע‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬לא הבין כוונת הלבוש‪ ,‬ולכן כתב )שם( על‬ ‫הטורי זהב וסיעתו‪ ,‬המקנה מקנה ישירות לקונה‪ ,‬מדין עבד‬ ‫דבריו‪" :‬נראה שלא דק לא בהענין ולא בהלשון"‪ ,‬כשם שהחכם צבי‬ ‫כנעני‪ ,‬ולכן אפשר לתת סודר גם עבור גוי‪ .‬ולשיטתם‪" ,‬וקנינא‬ ‫לא הבין כוונת הטורי זהב‪.‬‬ ‫מיניה" פירושו נתינת הסודר עבור הקונה‪ ,‬ולא זכייה עבורו‪.‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬הלבוש סובר כטורי זהב‪ ,‬לכן כתב שהבעיה היא רק‬ ‫בלשון "וקנינא"‪ ,‬שלא יהיה משמע שהעדים שלוחיו של הגוי‪,‬‬ ‫אבל באמת עדים יכולים לתת סודר עבור הגוי והקונה‪ ,‬וחל הקנין‬ ‫דינים העולים‪:‬‬ ‫מדין עבד כנעני‪ .‬אבל הסמ"ע‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬לא הבין כוונת הלבוש‪,‬‬ ‫א‪ .‬קניין סודר מועיל אף כשהסודר אינו של הקונה‪ ,‬אלא‬ ‫ולכן כתב )שם( על דבריו‪" :‬נראה שלא דק לא בהענין ולא‬ ‫אדם אחר נותנו למקנה כדי שיקנה את הנכס לקונה‪,‬‬ ‫בהלשון"‪ ,‬כשם שהחכם צבי לא הבין כוונת הטורי זהב‪.‬‬ ‫ואפילו שלא בפני הקונה‪.‬‬ ‫סיכום השיטות וביאור לשון "וקנינא מיניה"‬ ‫ב‪ .‬נהגו לעשות קניין סודר בכליו של אחד העדים‪ ,‬אף‬ ‫כשהקונה נוכח‪ ,‬כדי שלא יבואו לטעות ולחשוב שאין‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬דיש מחלוקת גדולה בין גדולי עולם איך נעשה קנין‬ ‫קניין מועיל בסודר של העדים‪.‬‬ ‫סודר כאשר הסודר ניתן לנותן על ידי עדים‪ .‬לפי שיטת הסמ"ע‬ ‫והש"ך‪ ,‬נתיבות המשפט‪ ,‬אורים ותומים והחכם צבי‪ ,‬מי שנותן את‬ ‫נחלקו הפוסקים בגדר קניין סודר הנעשה על ידי‬ ‫ג‪.‬‬ ‫הסודר הוא בעצמו זוכה בדבר‪ ,‬וכאשר העדים נותנים סודר הם זוכים‬ ‫העדים‪ .‬לדעת הסמ"ע והש"ך וסיעתם‪ ,‬העדים קונים‬ ‫ומזכים לזוכה‪ ,‬ממש כמו שמזכה לאחד על ידי הגבהת מישהו אחר‬ ‫מהמקנה וזוכים עבור הקונה‪ .‬אבל לדעת הלבוש‪ ,‬הטורי‬ ‫או משיכה וכדו'‪ .‬ולשיטתם‪ ,‬כיון שאין שליחות לגוי‪ ,‬וזכייה מטעם‬ ‫זהב וקצות החושן‪ ,‬אין העדים זוכים כלל‪ ,‬אלא המקנה‬ ‫שליחות‪ ,‬אם הישראל נותן הרשאה לגוי חייב הגוי בעצמו לתת סודר‬ ‫מקנה ישירות לקונה על ידי קבלת הסודר‪ ,‬מדין עבד‬ ‫למקנה‪ ,‬וקונה בקנין סודר‪ ,‬אם יש לגוי קנין סודר‪ .‬ונחלקו בזה‪ ,‬ואין‬ ‫כנעני‪.‬‬ ‫כאן המקום‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הנותן הרשאה לגוי‪ ,‬צריך להקנות לו חלק בתביעה כדי‬ ‫אבל הלבוש‪ ,‬הטורי זהב וקצות החושן סוברים שאין קנין סודר דומה‬ ‫שיהיה בעל דין כלפי הנתבע‪ .‬ולדעת הסמ"ע והש"ך‪,‬‬ ‫לקנין הגבהה כלל וכלל‪ ,‬אלא שהנותן שמקבל סודר מקנה על ידי‬ ‫אין העדים יכולים להקנות לו על ידי נתינת סודר שלהם‬ ‫קבלת הסודר לנותן הסודר‪ .‬אבל אין הכרח שהמקבל בעצמו ייתן את‬ ‫למקנה‪ ,‬שאין זכייה לגוי‪ ,‬אלא הגוי עצמו צריך לתת‬ ‫הסודר‪ ,‬אלא אפשר שאחר ייתן עבור המקבל את הסודר‪ ,‬ומזכה‬ ‫סודר למקנה‪ ,‬אם קניין סודר מועיל בגוי‪.‬‬ ‫המקבל לזה שאמר לו שיזכה לו‪ ,‬כדין עבד כנעני‪ ,‬שיכול אחד לתת‬ ‫ה‪ .‬לדעת הלבוש‪ ,‬הטורי זהב וקצות החושן‪ ,‬יכולים עדים‬ ‫כסף פדיון על מנת שהאדון יוציא את העבד לחירות‪ .‬וכמו שאמרו‬ ‫ישראלים לתת סודר למקנה עבור גוי‪ ,‬והגוי קונה‬ ‫בקידושין )ז‪ ,‬א(‪" :‬הילך מנה והתקדשי לפלוני‪ ,‬מקודשת מדין עבד‬ ‫ישירות מהמקנה‪ ,‬שאין קניין זה צריך שליחות או‬ ‫כנעני‪ .‬עבד כנעני לאו אף ע"ג דלא קא חסר ולא מידי קא קני נפשיה‪,‬‬ ‫זכייה עבור הגוי‪.‬‬ ‫האי גברא נמי‪ ,‬אף על גב דלא קא חסר ולא מידי קא קני לה להאי‬ ‫בשטר הרשאה לגוי אין לכתוב "וקנינא מיניה"‪,‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫איתתא" ע"כ‪.‬‬ ‫שמשמע שהעדים קנו עבור הגוי‪ ,‬אלא יכתבו "וקנה‬ ‫ממש כך הוא קנין סודר שנותנים העדים‪ .‬ולפי שיטתם‪ ,‬ישראל יכול‬ ‫הגוי"‪ .‬ולדעת הטורי זהב וסיעתו‪ ,‬אף כשהעדים נתנו‬ ‫לתת סודר לנותן שיזכה לגוי‪ ,‬כיון שנותן הסודר אינו זוכה כלל לגוי‪,‬‬ ‫את הסודר והקניין חל‪ ,‬אין לכתוב לשון המורה שהעדים‬ ‫אלא הנותן‪ ,‬שהוא מקבל הסודר‪ ,‬הוא מקנה למקבל‪ .‬ולפי שיטתם‪,‬‬ ‫שלוחי הגוי‪.‬‬ ‫לשון "וקנינא מיניה" אין הכוונה שקנו ממש‪ ,‬אלא הכוונה שנתנו‬ ‫בצוואה ובשאר שטרות שכותבים העדים "וקנינא‬ ‫ז‪.‬‬ ‫סודר עבור הזוכה‪ ,‬וזו הכוונה "וקנינא מיניה"‪.‬‬ ‫מיניה"‪ ,‬לדעת הסמ"ע והש"ך פירושו שהעדים קנו‬ ‫העולה מזה‪ :‬נחלקו הפוסקים בגדר קניין סודר‪ .‬לדעת הסמ"ע‬ ‫מהמקנה וזכו עבור הזוכים‪ .‬אבל לדעת הטורי זהב‬ ‫וסיעתו‪ ,‬נותן הסודר זוכה עבור הקונה‪ ,‬ולכן העדים בזה‪ ,‬אינם‬ ‫ד‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫ט‪ .‬קניין סודר שנעשה באמצעות עדים אינו בהכרח מדין‬ ‫וסיעתו‪ ,‬אין הכוונה שהעדים עצמם זכו בנכסים‪ ,‬אלא‬ ‫שליחות הקונה‪ .‬ולדעת קצות החושן‪ ,‬מועיל אף במקום‬ ‫שנתנו את הסודר שעל ידו הקנה המקנה לזוכים‪.‬‬ ‫שאין שליחות‪ ,‬כיון שהקניין חל על ידי קבלת המקנה‪,‬‬ ‫ח‪ .‬אין צורך שהזוכה יקבל תחילה את הסודר לרשותו כדי‬ ‫ולא מכוח מעשה שליח עבור הקונה‪.‬‬ ‫שיחול הקניין עבורו‪ .‬לדעת קצות החושן‪ ,‬אף שמעולם‬ ‫לא זכה בסודר‪ ,‬קונה את הנכס מדין עבד כנעני‪ ,‬שקבלת‬ ‫המקנה היא הגורמת לחלות הקניין‪.‬‬ ‫\‬ ‫‪‬‬ ‫ה‬