gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צוהר לתיבה · Tzohar Lateiva — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: צוהר לתיבה · Tzohar Lateiva

שבוע: נח (2026-10-12)

צוהר לתיבה · Tzohar Lateiva — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫פרשת נ ח‬ ‫ב"ה‬ ‫ֹצהַר ַתע ֲשֶׂה ל ֵַּתבָה – נ ח‬ ‫אֵ לֶּה ּתוֹלְ דֹת נח‪ ,‬נח ‪ – ...‬וכי נֹ חַ הוליד את נֹ חַ ?‬ ‫‪2‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 2‬‬ ‫ֹלקים ִה ְתהַ לְֶּך נֹ ַח"‪ .‬על כפל המלים "נח‬ ‫פרשתנו פותחת בפסוק "אֵ לֶּה ּתוֹלְ דֹת נֹ חַ ‪ ,‬נֹ חַ ִאיׁש צַ ִדיק ָּּת ִמים הָּ יָּה בְ ֹדר ָֹּתיו אֶּ ת הָּ אֱ ִ‬ ‫נח" אומר המדרש "נֹ חַ לעליונים‪ ,‬נֹ חַ לתחתונים‪ ,‬נֹ ַח לשמים ונֹ חַ לבריות"‪ ,‬דבר המצדיק את קריאת הפרשה על שם‬ ‫הצדיק‪ .‬המדרש מייחס לנח את המצאת המחרשה‪ ,‬שהקלה מאוד על האדם (בריות) בעבודת האדמה (תחתונים)‪.‬‬ ‫בּורָך‬ ‫תרומה זו לאנושות היתה חשובה במיוחד לאחר שהאדמה נתקללה בשל חטא עץ הדעת‪" ,‬אֲ ָּ‬ ‫רּורה הָּ אֲ ָּדמָּ ה בַ עֲ ֶּ‬ ‫בְ ִעצָּ בוֹן ּתֹא ֲכ ֶּלנָּה כֹל יְמֵ י חַ יֶּיָך‪ :‬וְ קוֹץ וְ דַ ְר ַדר ַּתצְ ִמיחַ לְָּך וְ ָאכַלְ ָּּת אֶּ ת עֵ ֶּשב הַ ָּשדֶּ ה‪ :‬בְ זֵעַ ת אַ פֶּ יָך ּתֹאכַל לֶּחֶּ ם"‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬הפסוק הנ"ל בנוסף על הפסוק החותם את הפרש הקודמת‪" ,‬וְ נֹ חַ מָּ צָּ א חֵ ן בְ עֵ ינֵי ה'"‪ ,‬מפליגים בשבחו של נח‪,‬‬ ‫אך תחושה זו משתנה כאשר אנו מעמיקים ברש"י או מעיינים בהפטרה לפרשה‪ .‬רש"י מתקשה למשל‪ ,‬במילה‬ ‫" ְב ֹדר ָֹּתיו"‪ ,‬וכותב "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי"‪ .‬לימוד הזכות על נח בנוי על הטיעון‪ ,‬שאם‬ ‫נח הצליח להיות צדיק תמים‪ ,‬למרות שחי בדור כה מושחת ומרושע‪ ,‬אזי ההיגיון הפשוט מחייב‪ ,‬שאילו חי בדור צדיק‬ ‫יותר‪ ,‬היה בוודאי מתעלה יותר בצדיקותו‪ .‬הדרשה לגנאי לעומת זאת‪ ,‬בנויה על כך שכל המוסיף גורע‪ .‬זה כמו ההבדל‬ ‫בין לומר על מישהו ש"הוא נחמד"‪ ,‬ובין לומר עליו את אותו המשפט‪ ,‬אך עם התוספת "כשהוא יָשֵ ן"‪ .‬כאשר אומרים‬ ‫דברי שבח על מישהו‪ ,‬אך מסייגים ומגבילים את הדברים לנסיבות מסוימות דווקא‪ ,‬הרי ברור שהשבח אינו תקף‬ ‫בהכרח בנסיבות אחרות‪ ,‬כמו זמן וסביבה‪ .‬אלא באותן נסיבות בלבד‪ .‬ואכן‪ ,‬לפי הדורשים לגנאי‪" ,‬אילו היה בדורו של‬ ‫אברהם‪ ,‬לא היה נחשב לכלום"‪ .‬ומעניין שרש"י עושה בפירושו הקבלה‪ ,‬דווקא לדורו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫דוגמה לקושי נוסף במחמאות להן זוכה נוח בפרשתנו‪ ,‬מצויה בהפטרה‪ ,‬בדברי הנביא ישעיהו‪" ,‬כִ י מֵ י נֹ ַח זֹאת לִ י אֲ ֶּׁשר‬ ‫ּומגְ עָּ ר בָּ ך"‪ .‬אנו רואים שהנביא מכנה פעמיים את המבול בשם‬ ‫ָארץ כֵן נִ ְׁשבַ עְ ִּתי ִמ ְקצֹף עָּ ַליְִך ִ‬ ‫נִ ְׁשבַ ְע ִּתי מֵ עֲ בֹר מֵ י נֹ ַח עוֹד עַ ל הָּ ֶּ‬ ‫"מֵ י נֹ ַח"‪ .‬הקושי הוא בייחוסו של המבול לנֹ חַ ‪ .‬מי המבול המכונים גם בשם "הַ ַמיִם הַ זֵידוֹנִ ים"‪ ,‬משויכים ונקשרים אליו‪,‬‬ ‫ואינם מוזכרים עוד בשם אחר בתנ"ך‪ .‬והרי יש בכך משום פגיעה קשה בכבודו של נח? ברור שכריכת מי המבול בשמו‬ ‫של נֹ חַ ‪ ,‬לא זו בלבד שאינה מדברת בשבחו‪ ,‬אלא כמו מורידה חלילה מערכו‪.‬‬ ‫מעניין לגלות שבתורה מופיעה דמות נוספת וחשובה מאוד‪ ,‬שקשורה בחוטים סמויים לדמותו של נח‪ ,‬והעימות בין‬ ‫שתי הדמויות עשוי לסייע בהבהרת התמונה‪ .‬המכנה המשותף הבולט ביותר שניתן למצוא בין שתי הדמויות‪ ,‬הינו‬ ‫המילה הייחודית אך להן במקרא ‪ֵּ " -‬תבָּ ה "‪ .‬מילה זו אינה מופיעה בכל המקרא כולו‪ ,‬מלבד בסיפור המבול (תיבת נח)‬ ‫ובסיפורו של משה התינוק‪ ,‬המושם אף הוא ב ֵּתבָּ ה‪ ,‬כדי להצילו‪ .‬לפי פנימיות‪ ,‬תופעה כזו אמורה ללמד על קיומה של‬ ‫זיקה מיוחדת‪ ,‬על קשר פנימי ורוחני בין הסיפורים ובין הדמויות אליהם מתייחסת המילה‪ .‬ומעניין להשוות בין שתי‬ ‫ּומחּוץ בַ כֹפֶּ ר"‪ .‬התיבה מרוחה‬ ‫ה ֵתבֹות ‪ :‬בפרשתנו הקב"ה מצווה את נח "עֲ ֵשה לְ ָך ֵּתבַ ת עֲ צֵ י גֹ פֶּ ר‪ ...‬וְ כָּפַ ְר ָּּת א ָֹּתּה ִמבַ יִת ִ‬ ‫מחוץ‪ ,‬וגם מבפנים‪ ,‬בזפת שצבעו שחור וריחו רע‪ ,‬עובדה שאינה תורמת להרגשתם הטובה של הנמצאים בתיבה (למעט‬ ‫לאיכות האיטום)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬התורה מספרת לנו על התיבה שאימו של משה בונה בעבורו‪" ,‬וַ ִּת ַקח ל ֹו ֵּתבַ ת גֹמֶּ א‬ ‫וַ ַּת ְח ְמ ָּרה בַ חֵ ָּמר ּובַ זָּפֶּ ת וַ ָּּת ֶּשם בָּ ּה אֶּ ת הַ ֶּילֶּד וַ ָּּת ֶּשם בַ ּסּוף עַ ל ְשפַ ת הַ יְאֹר"‪ .‬וכפי שמפרש רש"י‪ ,‬משה כמו מופלה לטובה‪,‬‬ ‫"זפת מבחוץ וטיט מבפנים‪ ,‬כדי שלא יריח אותו צדיק ריח של זפת"‪ .‬תיבתו של נח‪ ,‬שנבנתה מעצי גפֶר (מלשון גופרית)‪,‬‬ ‫מיטלטלת לה במשך קרוב לשנה על פני המים הזֵידֹונים‪ ,‬ואילו תיבת הגֹ מֶּ א הקלה בה הושם משה‪ ,‬מונחת ביאור‪,‬‬ ‫במקום מסתור בין קני הסוף‪ ,‬מצב שאת התיאור המיטבי בעבורו‪ ,‬אפשר למצוא בתהילים‪" ,‬עַ ל מֵ י ְמנֻחוֹת ְינַהֲ לֵנִ י"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בכמה מקומות בספרי הנביאים‪ ,‬וגם בכתובים‪ ,‬קרויה תורתנו הקדושה "תֹורת משֶ ה"‪ ,‬כמו בדברי הנביא‬ ‫מלאכי‪ ,‬אחרון הנביאים‪ ,‬המצווה אותנו בשמו של הקב"ה "זִ כְ רּו ּתו ַֹרת מֹ ֶּׁשה עַ בְ ִדי"‪ .‬כלומר‪ ,‬שמשה רבינו עליו השלום‪,‬‬ ‫זכה "בגדול" שהתורה קרויה על שמו‪ .‬מנגד‪ ,‬נכון לשאול מה חטאו ומה פשעו של נח‪ ,‬עד שנקרא המבול על שמו?‬ ‫צד נוסף וחשוב‪ ,‬המשותף גם לנח וגם למשה הוא העובדה שגם נח וגם משה ניצלו מכליה‪ .‬בימי נח חשב הקב"ה‬ ‫למחות את כל היקום‪ ,‬ורק נח הצדיק (עם בני ביתו) נשאר לפליטה‪ ,‬וממנו שב ונבנה העולם‪ ,‬שהרי כולנו צאצאיו של‬ ‫נח‪ .‬ובדומה‪ ,‬גם אצל משה רבינו (לאחר חטא העגל)‪ ,‬מבקש הקב"ה לחזור על הסיפור‪ ,‬לכלות את עם ישראל ולבנות‬ ‫את ה"עם הנבחר" מחדש‪ ,‬מזרעו של משה רבינו‪ .‬בפנותו אל משה‪ ,‬אומר לו הקב"ה "וְ עַ ָּּתה הַ נִ ָּ‬ ‫יחה לִ י וְ יִחַ ר אַ פִ י בָּ הֶּ ם‬ ‫ֱשה או ְֹתָך לְ גוֹי גָּדוֹל"‪ .‬אך משה רבינו‪ ,‬להבדיל מנֹ ַח‪ ,‬אינו משתף פעולה עם ה'‪ ,‬ומשיב בהגשת "הצעה נגדית"‬ ‫וַ אֲ ַכלֵם‪ ,‬וְ אֶּ ע ֶּ‬ ‫אתם‪ ,‬וְ ִאם ַאיִן ְמחֵ נִ י נָּא ִמ ִּספְ ְרָך אֲ ֶּׁשר כ ָָּּתבְ ָּּת"‪ .‬כאן מתחיל להיסגר המעגל‪ ,‬והקצוות מתחילים‬ ‫משלו‪" ,‬וְ עַ ָּּתה ִאם ִּת ָּשא חַ טָּ ָּ‬ ‫להיקשר‪ .‬התורה מעידה על נח‪ֶ " ,‬את הָ אֱ ֹלקים ִה ְתהַ לְֶּך נח"‪.‬‬ ‫ננסה להיכנס אל תוך המילים פנימה‪ .‬משמעות המילה 'אֶּ ת' היא ' ִעם' ( ִא ִּתי‪ִ ,‬א ְִּתָך‪ִ ,‬אּת ֹו וכיו"ב)‪ .‬ולמה עושה הכתוב‬ ‫ֹלקים' מייצג את מידת הדין‪ ,‬שעניינה‬ ‫ֹלקים? כידוע‪ ,‬השם 'אֱ ִ‬ ‫שימוש בלשון ציורית‪ ,‬לפיה נח התהלך "לצידו" של הָּ אֱ ִ‬ ‫להיטיב רק לטובים ולהעניש את הרעים‪ .‬נח הסתדר היטב עם מידה זו וקיבל אותה ברצון (התהלך "יד ביד" עם מידת‬ ‫הדין)‪ .‬ולכן‪ ,‬כאשר רש"י מציג את יתרונותיו של נח‪ ,‬סדר ההצגה הוא בהתאם ‪ :‬נח הוא קודם לכל‪ ,‬נח לשמים (לעליונים)‬ ‫ורק אחר כך הוא גם נח לבריות‪ .‬וכאשר הקב"ה מצווה אותו "עֲ ֵשה לְ ָך ֵּתבַ ת עֲ צֵ י גֹ פֶּ ר"‪ ,‬הוא קם ובונה לו ולמשפחתו‬ ‫תיבה‪ ,‬הגם שברור לו שכל היקום עומד להימחות‪.‬‬ ‫כאן מתחילה להתחוור לנו ההשוואה שעורך רש"י בינו ובין אברהם אבינו‪ .‬כאשר הקב"ה מודיע לאברהם שהוא עומד‬ ‫להחריב את סדום ועמורה‪ ,‬בשל רשעת תושביהן‪ ,‬פונה אליו אברהם בשאלה שיש בה מעין מחאה ‪" :‬הַ ַאף ִּת ְספֶּ ה צַ ִדיק‬ ‫יקם אֲ ֶּׁשר בְ ִק ְרבָּ ּה?!"‪ .‬ולמרות‬ ‫יקם בְ תוְֹך הָּ ִעיר הַ ַאף ִּת ְספֶּ ה וְ ֹלא ִת ָּשא לַמָּ קוֹם לְ מַ עַ ן חֲ ִמ ִשים הַ צַ ִד ִ‬ ‫עִ ם ָּר ָּׁשע?! אּולַי יֵׁש חֲ ִמ ִשים צַ ִד ִ‬ ‫אתם כִ י כָּבְ ָּדה ְמאֹ ד"‪ ,‬שהוא כועס מאוד על אוכלוסיה זו‪ ,‬עדיין‬ ‫שברור לו מדברי קב"ה ש"זַעֲ ַקת ְסדֹם וַ עֲ מ ָֹּרה כִ י ָּרבָּ ה וְ חַ טָּ ָּ‬ ‫אין זה מרתיע את אברהם מלשוב ולבקש על ביטול הגזירה‪ ,‬אפילו בעבור מספר מצומצם יותר של צדיקים (והוא‬ ‫ממשיך ויורד עד לעשרה)‪ .‬ואכן‪ ,‬אברהם אבינו מייצג את מידת החסד‪ ,‬את החנינה‪.‬‬ ‫ניתן ליישב את השאלות הנ"ל‪ ,‬על דרך פנימיות התורה‪ ,‬בהתייחס לדברי האר"י הקדוש‪ ,‬בספר 'שער‪-‬הפסוקים'‪" ,‬ודע‬ ‫כי נֹ חַ היה מֹ ֶּׁשה"‪ .‬כלומר שעל פי קבלה‪ ,‬מֹ ֶּׁשה רבינו הינו גלגול של נח‪ ,‬והוא בא לעולם בין השאר‪ ,‬כדי לתקן את נח‪.‬‬ ‫מֹ ֶּׁשה הוא בעצם נח ‪ ,‬אך הפעם‪ ,‬בגלגולו החדש‪ ,‬התייחסותו אל הדברים שונה משמעותית מזו שבגלגול הקודם‪ .‬ניתן‬ ‫למצוא רמזים שונים נוספים לקשר ההדוק שבין שתי הדמויות השונות לכאורה‪ ,‬אך עם אותה הנשמה‪.‬‬ ‫לפי המדרש‪ ,‬נמשכה בניית התיבה מאה ועשרים שנה‪ ,‬כדי להבטיח שלאנשי הדור תהיה האפשרות לשאול לפשר‬ ‫הבנייה‪ ,‬לקבל את תשובתו של נח על המבול הקרב‪ ,‬להפנים את הדברים ולשוב בתשובה‪ .‬משֶ ה רבינו חי מאה ועשרים‬ ‫שנה בדיוק‪ ,‬תקופה המהווה תיקון למה שנח לא עשה באותן מאה ועשרים שנה‪ .‬כאשר הקב"ה אומר למשֶ ה "וְ עַ ָּּתה‬ ‫ֱשה או ְֹתָך לְ גוֹי גָּדוֹל"‪ ,‬יש בדבריו מעין רמז למשה‪ .‬הקב"ה כמו אומר למשֶ ה "הֶ יֶה נח (=הניחָ ה)‪,‬‬ ‫הַ נִ יחָּ ה לִ י‪...‬וַ אֲ ַכלֵם וְ אֶּ ע ֶּ‬ ‫הרי הנחת לי בשעתו להביא את המבול (מבלי לגלות התנגדות)‪ .‬אני מבקשך לחזור שוב על אותו הסיפור"‪ .‬אך את משֶ ה‬ ‫רבינו‪ ,‬זה "מקפיץ"‪" .‬הקב"ה מבקש ממני להניח לו‪ ,‬מכאן משמע שיש לי את היכולת והזכות להתנגד! ואם דרושה גם‬ ‫הסכמתי‪ ,‬אז למה שאסכים? עלי לסרב!"‪ .‬הוא פונה אל הקב"ה ומבקש ממנו לשאת את חטאתם‪" ,‬וְ ִאם ַאיִן‪ְ ,‬מחֵ נִ י נָּא‬ ‫ִמ ִּספְ ְרָך אֲ ֶּׁשר כ ָָּּתבְ ָּּת"‪ .‬בתשובתו זו של משֶ ה ‪ ,‬ניתן לראות מעין רמז לכך שמשה מודע לשורש נשמתו‪ ,‬ולתיקון הדרוש‪.‬‬ ‫אם נקרא את שתי המילים " ְמחֵ נִ י נָּא" מהסוף להתחלה‪ ,‬נקבל 'אני נח' (ואם נשתף את כל האותיות ‪' ‬אני מנֹ ַח')‪ .‬מֹ ֶּׁשה‬ ‫מוכן לקבל את מידת הדין‪ ,‬אך רק לגבי עצמו‪ .‬כאשר מדובר בזולת‪ ,‬בעם ישראל‪ ,‬יש מצידו מקום רק למידת הרחמים!‬ ‫ואולי לכך רומז הכתוב באמרו "כִ י מֵ י נֹ ַח זֹאת לִ י"‪ .‬שהמקור ל"מֵ י נח" הוא קבלת ה‪"-‬לי" ע"י נח‪ .‬הקב"ה אומר לי‪ ,‬לנח‪,‬‬ ‫"עֲ ֵשה לְ ָך ֵּתבַ ת עֲ צֵ י גֹ פֶּ ר"‪ ,‬ואני מציית‪ ,‬בונה לי ולמשפחתי תיבה (מבלי להתפלל על האחרים או לדרוש בעבורם)‪ .‬גם‬ ‫לאברהם אבינו אומר הקב"ה "לְֶּך לְ ָך‪ ,"...‬דהיינו לטובתך‪ ,‬והקב"ה מבטיח לו‪" ,‬וְ אֶּ עֶּ ְשָך לְ גוֹי גָּדוֹל וַ אֲ בָּ ֶּרכְ ָך וַ אֲ ג ְַדלָּה ְׁשמֶּ ָך‬ ‫ו ְֶּהיֵה בְ ָּרכָּה"‪ .‬אך אברהם‪ ,‬הוא הולך כדי לעשות רצונו של הקב"ה‪" ,‬וַ ֵילְֶּך ַאבְ ָּרם כַאֲ ֶּׁשר ִדבֶּ ר אֵ לָּיו ה'"‪ .‬לכן‪ ,‬לפני המבול‪,‬‬ ‫כאשר הכל עוד לפניו‪ ,‬קרוי נח "צדיק ָתמים"‪ .‬אך בסמוך ולפני כניסתו של נח לתיבה‪ ,‬כמו חל פיחות במעמדו‪" :‬בֹא‬ ‫יתי צַ ִדיק לְ פָּ נַי בַ דוֹר הַ זֶּה" (" ָראיתי" ‪ -‬בלשון עבר‪" .‬צַ ִדיק" ‪ -‬אך כבר לא ' ָתמים')‪.‬‬ ‫אֹתָך ָּר ִא ִ‬ ‫יתָך אֶּ ל הַ ּתֵ בָּ ה כִ י ְ‬ ‫אַ ָּּתה וְ כָּל בֵ ְ‬ ‫יכולתו זו של משֶ ה‪ ,‬לתקן את קלקולם של המים הזֵידֹונים‪ ,‬מי המבול שמחו את היקום‪ ,‬באה לידי ביטוי גם בשמו‪.‬‬ ‫יתהּו"‪ .‬אך אם היא משתה אותו‪,‬‬ ‫כאשר בתיה בת פרעה נותנת לו את שמו‪ ,‬היא מנמקת זאת באמרה "כִ י ִמן הַ מַ יִם ְמ ִׁש ִ‬ ‫מן הראוי היה שייקרא מָּ שּוי ולא מֹ ֶּׁשה? אלא ששמו כמו בא ללמד עליו שהוא מו ֶֹּׁשה את עם ישראל מן הַ ַמיִם הַ זֵידוֹנִ ים‪,‬‬ ‫בהם הם אמורים לטבוע‪ .‬הוא קורע להם את ים סוף‪ ,‬בו טובעים אח"כ המצרים‪ .‬אך משֶ ה אינו מסתפק בכך‪ ,‬הוא מו ֶֹּׁשה‬ ‫אותם גם ברוחני‪ ,‬מן הגשמיות החומרית‪ ,‬ע"י "ּתו ַֹרת מֹ ֶּׁשה" המחייה אותם‪ .‬מֹ ֶּׁשה משלים את הציווי שניתן לנח "בא‬ ‫יתָך ֶאל הַ ֵּתבָּ ה"‪ .‬מבחינתו של מֹ ֶּׁשה כל יהודי הוא מבני ביתו‪ ,‬וממילא הוא ראוי להינצל אפילו לפניו‪ .‬הוא מביא‬ ‫ַא ָּתה וְ כָל בֵ ְ‬ ‫אותם אל ה ֵתבָ ה‪ ,‬למעמד הר סיני ונותן להם את התורה‪ ,‬את ה ֵּתבָּ ה‪ ,‬את המילה הכתובה והמאירה‪ ,‬את דבר ה'‪.‬‬ ‫התורה נמשלה למים חיים‪ ,‬כפי שאנו רואים אצל הנביא ישעיהו‪ ,‬הקורא לעם ישראל לרוות את צמאונם הרוחני בתורה‪,‬‬ ‫"הוֹי כָּל צָּ מֵ א לְ כּו ל ַַמיִם"‪ .‬אל "מֵ י ְמנֻחוֹת" אלה‪ ,‬שעל פיהם‪ ,‬מנהל מֹ ֶּׁשה את בני ישראל‪ .‬מֹ ֶּׁשה הוא זה המביא לידי ביטוי‬ ‫את מהות נשמתו של נח‪ ,‬החֵ ן‪ ,‬החנינה והרחמים‪ .‬ברור איפוא‪ ,‬שנח אינו ראוי לגנאי‪ ,‬שכן מדובר כאן בתהליך של תיקון‬ ‫לאורך הדורות‪ ,‬ובלי השלב הקודם‪ ,‬והנמוך יותר בסולם‪ ,‬בלי נח‪ ,‬לא ניתן להגיע לשלב הגבוה יותר ‪ -‬מֹ ֶּׁשה‪.‬‬ ‫דבר חסידות‬ ‫פעם ציוה הרבי הרש"ב על בנו‪ ,‬הרבי הריי"צ‪ ,‬לנסוע למקום מסויים בכדי לעזור לחסיד אחד‪ ,‬בעל עסק‪.‬‬ ‫כשחזר הריי"צ מנסיעתו‪ ,‬נכנס אל אביו ואמר ‪ :‬קיימתי ככל אשר ציוויתני‪ .‬עשיתי את הטובה לפלוני‪ ,‬בהידור‪.‬‬ ‫ענה לו אביו ‪ :‬טעות בידך‪ .‬את הטובה עשית לעצמך‪ ,‬לא לפלוני‪ .‬לפלוני‪ ,‬עשה הקב"ה את הטובה ;‬ ‫הוא הזמין שלוחים שיוציאו לפועל את כוונת ההשגחה העליונה‪ .‬הטובה שעשית‪ ,‬לעצמך היא‪,‬‬ ‫כפי שנאמר במדרש רבה "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני‪ ,‬העני עושה עם בעל הבית"‪.‬‬ ‫( אדמו"ר הריי"צ)‬ ‫(בחשבון אמיתי אלוקי‪ ,‬הנותן את הצדקה יוצא בסופו של דבר נשכר יותר‪ ,‬מזה שמקבל אותה)‪.‬‬ ‫שבת שלום ומבורך‬ ‫ח נ ן ח ס ן‬ ‫אם ברצונך לקבל את הגיליון במסרון או במייל‪ ,‬פנה אל ‪ hhananv@gmail.com‬או לטלפון ‪052-569-9691‬‬