gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din

שבוע: נח (2026-10-12)

מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מכתלי‬ ‫משולחנו של הגאון‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫בית הדין‬ ‫תשובות אקטואליות‬ ‫ריש מתיבתא 'עוז והדר'‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫על הפרשה‬ ‫גיליון שס"ח‪ ,‬פר' נח תשפ"ז‬ ‫העברת תשלום לסיטונאי‬ ‫המזיק לצורך גביית נזק‬ ‫(מאמר המשך משבוע שעבר)‬ ‫חיוב ממוני‪ ,‬ולכן אם עבר החייב ושילם‬ ‫למלוה האמצעי‪ ,‬אין בכך כדי לפוטרו כלפי‬ ‫המלוה הראשון‪ .‬אולם כל זה דוקא במקום‬ ‫שאין קיום המצווה כרוך בהפסד‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫קיום 'שיעבודא דרבי נתן' יגרום לו הפסד‪,‬‬ ‫מאחר שהוא חושש שהדבר יסב לו נזק? ואם‬ ‫היה עליו להעביר את הכסף ליהודה‪ ,‬מה‬ ‫הדין בדיעבד לאחר שכבר שילם את החוב‬ ‫לסיטונאי – האם יש עליו אחריות כלפי‬ ‫יהודה‪ ,‬או שמא מאחר שפעל מחשש לנזק‬ ‫שבוע שעבר הבאנו את השאלה‬ ‫שנשאלה בבית הדין‪ ,‬עם סיפור‬ ‫המעשה‪ ,‬ותחילת הדיון והמשא ומתן‬ ‫ב‬ ‫ההלכתי‪ ,‬השבוע נמשיך ונסיים את היוצא‬ ‫להלכה ממה שנפסק בבית הדין‪ ,‬ונזכיר‬ ‫הרי הוא פטור‪ ,‬כשם שפטרה התורה מהשבת‬ ‫אינו חייב בכך?‬ ‫בקצרה שוב את דבר המעשה‪.‬‬ ‫שיטת האבני חושן‬ ‫יהודה הוא בעל חנות לכלי בית‪ .‬באחד‬ ‫ואם כן בנידון דידן שהסיטונאי יש בידו‬ ‫הימים הגיע אל חנותו הסיטונאי שעמו‬ ‫על עיקר דברי השער‬ ‫היה עובד במשך שנים‪ .‬במהלך ויכוח חריף‬ ‫ממון לשלם אלא שהוא אלם ואינו משלם‪,‬‬ ‫משפט שהפטור בפקדון‬ ‫שהתפתח ביניהם איבד הסיטונאי את‬ ‫ורק לכן אינו פורע בעצמו ליהודה‪ ,‬מאחר‬ ‫משום שאינו חייב בשמירה‬ ‫עשתונותיו‪ ,‬השתולל בתוך החנות‪ ,‬שבר‬ ‫ולוי בלאו הכי חייב לשלם לסיטונאי‬ ‫באופן של אונס‪ ,‬תמה באבני‬ ‫מוצרים רבים וגרם נזק כבד שנאמד בכעשרים‬ ‫חושן (סי' פו ס"ק ו) כי הפטור‬ ‫ואין לו הפסד‪ ,‬חייב לשלם ישירות‬ ‫בפקדון מחמת שהוא אנוס‬ ‫אלף שקלים‪ .‬לאחר המקרה ניתק הסיטונאי‬ ‫ליהודה כדין דרבי נתן וכמו ערב שחייב‬ ‫כל קשר עם יהודה‪ ,‬סירב להשיב לפניותיו‪,‬‬ ‫שייך כאשר כבר נתן לאנס‬ ‫ולא גילה כל נכונות לשלם את הנזק שגרם‪.‬‬ ‫לשלם אפילו שיש ממון ביד החייב‬ ‫מחמת האונס‪ ,‬אבל האם‬ ‫לאחר שהתברר ליהודה שאין בידו לגבות‬ ‫יעלה על הדעת שכאשר‬ ‫את נזקו בדרך המקובלת‪ ,‬נודע לו כי לוי‪,‬‬ ‫בא בעל הפקדון לתבוע את‬ ‫בעל חנות אחרת‪ ,‬רוכש אף הוא סחורה‬ ‫פקדונו יהא רשאי הנפקד‬ ‫מאותו סיטונאי ואף חייב לו תשלום עבור‬ ‫אבדה במקום הפסד‪ .‬וכשם שאין השומר חייב‬ ‫לומר לו לא אתן לך כי למחר יבוא עלי‬ ‫סחורה שקיבל ממנו‪ ,‬בסכום הקרוב לשווי‬ ‫להוציא ממון מכיסו כדי להציל את הפקדון‬ ‫האנס ויתבע ממני ממון אחר‪ .‬ולפי שמהר"ם‬ ‫הנזק שנגרם לו‪ .‬פנה יהודה אל לוי וביקש‬ ‫מן הליסטים‪ ,‬אף שהיה בידו לעשות כן‪ ,‬כך‬ ‫מרוטנבורג מדבר באופן שטרם שילם הנאמן‬ ‫ממנו שלא להעביר את התשלום לסיטונאי‪,‬‬ ‫אין לחייב את הלוה להכניס את עצמו להפסד‬ ‫את הממון למשומד‪ ,‬וגם הרמ"א שהביאו‬ ‫אלא למסור אותו לידיו‪ ,‬כדי שיוכל לקזז‬ ‫כדי לקיים את חיובו כלפי המלוה הראשון‪.‬‬ ‫מדבר באופן שרק אחר כך יבואו לגבות‬ ‫באמצעותו את החוב שחייב לו הסיטונאי בגין‬ ‫ולפי דבריו‪ ,‬אין מקום לחלק בין פקדון‬ ‫ממונו ממון אחר‪ ,‬בהכרח שטעמם מצד אחר‪.‬‬ ‫הנזק‪.‬‬ ‫להלואה‪ ,‬וכל אימת שקיום 'שיעבודא דרבי‬ ‫וכתב שבהכרח טעמם מצד שכדי להתחייב‬ ‫השיב לו לוי‪ ,‬שהוא מכיר היטב את אופיו‬ ‫נתן' כרוך בהפסד ממשי ללוה‪ ,‬פטור הוא מן‬ ‫בדין שיעבודא דרבי נתן צריכים שמלכתחילה‬ ‫האלים והנקמני של אותו סיטונאי‪ ,‬ואם‬ ‫החיוב‪.‬‬ ‫יתחייב המתחייב על דעת לשלם באופן של‬ ‫יימנע מלשלם לו את המגיע לו או יעביר את‬ ‫אמנם בדברי מהר"ם מרוטנבורג שכתב‪:‬‬ ‫שעבוד של רבי נתן‪ .‬ומשום שאין אדם מתחייב‬ ‫הכסף לאחר בלא הסכמתו‪ ,‬קיים חשש ממשי‬ ‫'כל היכא דאיכא למיתלי דאדעתא דפקדון‬ ‫לשלם באופן בו יבוא עליו נזק כתוצאה מכך‪,‬‬ ‫שהסיטונאי יתנכל לו‪ ,‬יגרום לו הפסדים או‬ ‫קאתי יכול להציל עצמו בפקדון‪ ,‬כל שכן הכא‬ ‫אין בזה דינא דרבי נתן‪ .‬אמנם מה שתולה‬ ‫יפגע בעסקיו‪ .‬משום כך אינו מוכן להסתכן‬ ‫דבדיניהם חייב להחזיר למשומד פקדונו‪,‬‬ ‫הדבר בדעת המתחייב הוא דבר מחודש‪ ,‬ולא‬ ‫כדי לסייע ליהודה‪ ,‬אף שהוא מבין את צדקת‬ ‫דלא מיחייב להכניס גופו וממונו בסכנה עבור‬ ‫נמצא באחרונים עוד מי שיאמר כן‪.‬‬ ‫תביעתו‪.‬‬ ‫הפקדון'‪ .‬משמע שהוא דין בעצם שאין אדם‬ ‫שיטת החזון איש‬ ‫כעבור מספר ימים הודיע לוי ליהודה כי‬ ‫חייב להכניס עצמו בהפסד ממון להצלת ממון‬ ‫החזון איש (בבא קמא סימן טו ס"ק לט) כתב‬ ‫שילם את מלוא חובו לסיטונאי‪ ,‬וכעת אין‬ ‫חבירו‪ .‬ויתכן הטעם כי אדרבה יש לראות‬ ‫לבאר דברי מהר"ם מרוטנבורג שעיקר דינו‬ ‫בידו עוד כספים השייכים לו‪.‬‬ ‫בממון חברו שהוא רודפו להפסיד ממונו‪.‬‬ ‫של 'שיעבודא דרבי נתן' יסודו במצווה‪ ,‬והיא‬ ‫האם מן הדין היה לוי חייב מלכתחילה‬ ‫וראה עוד בתשובת רש"י (תשובות מיימוניות נזיקין‬ ‫דומה במהותה למצוות השבת אבדה‪ .‬אמנם‬ ‫לעכב את התשלום ולהעבירו ליהודה לצורך‬ ‫סימן יג) שכתב טעם ההיתר למסור ממון חברו‬ ‫לאחר שנוצר חיוב זה‪ ,‬מקבל הוא תוקף של‬ ‫גביית נזקו‪ ,‬או שהיה רשאי להימנע מכך‬ ‫גובים מנכסים משועבדים כשיש בני חורין‬ ‫דרבי נתן רק באין דמים לחייב‪ ,‬זהו דוקא‬ ‫כאשר האנסים באים אדעתא דכסא דכספא‪:‬‬ ‫אינו חייב לשלם את החוב‪ .‬אלא שדין אין‬ ‫כשיש למי שבאים לגבות ממנו הפסד בגביה‪,‬‬ ‫'שהרי הפקדון גרם לו שיצאו עליו'‪ .‬ויתר על‬ ‫גובים מנכסים משועבדים הוא דוקא כאשר‬ ‫וכגון כאשר שמעון מודה ללוי שאינו חייב לו‬ ‫כך מצאנו דעת כמה ראשונים (רבינו אפרים בבעל‬ ‫יש ללקוחות הפסד מהגביה‪ ,‬ולכן דוקא‬ ‫כי כבר פרע או שזה היה רק שטר אמנה‪ ,‬או‬ ‫המאור‪ ,‬ראב"ד‪ ,‬רי"ף ב"ק מג‪ ).‬שאפילו אונסים אדם‬ ‫כאשר שמעון מרווח את זמן הפרעון ללוי‬ ‫שמרוויח לו הזמן עד הפרעון וכיוצא בזה‪,‬‬ ‫שימסור ממון חברו שברחוב מותר לו למסור‬ ‫וכיוצא בזה אינו חייב לשלם לראובן‪ .‬אבל‬ ‫והיינו טעמא שאין נפרעים מנכסים משעובדים‬ ‫הממון‪ ,‬כי ממון חברו רודפו‪ .‬והש"ך (סי' שפח‬ ‫באופן שבלאו הכי חייב לשלם לשמעון ואין‬ ‫במקום שיש בני חורין כדי שלא יפסידו‪ ,‬וכן‬ ‫ס"ק כד) הביא ראשונים רבים העומדים בשיטה‬ ‫לו נזק‪ ,‬חייב לשלם לראובן מדין ערב שחל‬ ‫תיקנו חז"ל גם בדין שיעבודא דרבי נתן שלא‬ ‫זו‪ ,‬וכתב לבאר טעמם שאדם אינו חייב להציל‬ ‫גם באופן שיש נכסים בני חורין אצל החייב‪.‬‬ ‫יגבו מלוי שנכסיו הם‬ ‫וכתב בנתיבות המשפט שאפשר שגם הש"ך‬ ‫כמשועבדים באופן שיהיה‬ ‫נתכוון לדבריו אלא שקיצר בלשונו‪.‬‬ ‫לו הפסד‪.‬‬ ‫ואם כן בנידון דידן שהסיטונאי יש בידו‬ ‫בשמעון אלם‬ ‫ממון לשלם אלא שהוא אלם ואינו משלם‪,‬‬ ‫ולפי זה יש לחלק בין פקדון שהוא ממון‬ ‫שיחזור ויגבה מלוי‬ ‫של חברו שאינו חייב להצילו כאשר הוא‬ ‫ורק לכן אינו פורע בעצמו ליהודה‪ ,‬מאחר‬ ‫ומעתה יש לדון באופן‬ ‫ולוי בלאו הכי חייב לשלם לסיטונאי ואין לו‬ ‫שאין ללוי נזק ישיר‬ ‫עצמו נאנס להפסיד ממונו‪ ,‬ובין הלואה‬ ‫הפסד‪ ,‬חייב לשלם ישירות ליהודה כדין דרבי‬ ‫כאשר גובים ממנו‪ ,‬אלא‬ ‫שהוא ממון של הנאנס בעצמו‪ ,‬ואינו‬ ‫נתן וכמו ערב שחייב לשלם אפילו שיש ממון‬ ‫רשאי להפסיד לכך ממון של אחר‬ ‫ששמעון הוא אלם והוא‬ ‫ביד החייב‪ .‬אלא שיש לדון ולומר שכאשר‬ ‫יתעלם מהדין ויגבה ממנו‬ ‫חז"ל פטרו את לוי המשועבד מדינא דרבי‬ ‫פעם נוספת‪ ,‬האם גם בזה‬ ‫נתן כאשר יש לו הפסד‪ ,‬אין זה רק כאשר‬ ‫נחשב שאין גובים מנכסים‬ ‫יש לו פטור או הרווחת זמן מהחוב לשמעון‪,‬‬ ‫ממון חבירו בנפשו‪ ,‬וכתב שכן עיקר לדינא‪,‬‬ ‫משעובדים כשיש חשש לגביה פעם נוספת‬ ‫אלא גם כאשר הנזק שלו יהיה מה ששמעון‬ ‫והגם שבנידון זה אין חשש פיקוח נפש‪ ,‬אבל‬ ‫מכח האלמות של שמעון‪ .‬ועל זה הובא מה‬ ‫אלם ויגבה ממנו בכל אופן‪ ,‬ואם כן גם בנידון‬ ‫יש ללמוד מזה לבאר טעם מהר"ם שאדם‬ ‫שכתב בשו"ת מהריט"ץ (שם) שכשם שתמיד‬ ‫דידן שיש ממון לסיטונאי ואין ללוי הפסד כי‬ ‫אינו חייב לאבד ממונו כדי להציל פקדון של‬ ‫גובים ממשועבדים ואין זו טענה לומר שאחר‬ ‫הסיטונאי עומד על פרעון חובו‪ ,‬כיון שיש‬ ‫חבירו‪.‬‬ ‫כך ישוב האלים ויגבה ממנו פעם נוספת‪ ,‬הוא‬ ‫ללוי הפסד במה שיפרע ליהודה כי הסיטונאי‬ ‫ולפי זה יש לחלק בין פקדון שהוא ממון‬ ‫הדין גם בנידון של שיעבודא דרבי נתן שיגבו‬ ‫יחזור ויפרע ממנו בטלו בזה חז"ל את דין‬ ‫של חברו שאינו חייב להצילו כאשר הוא‬ ‫מלוי ואין חוששים לאלמותו של שמעון‬ ‫שיעבוד של רבי נתן‪.‬‬ ‫עצמו נאנס להפסיד ממונו‪ ,‬ובין הלואה שהוא‬ ‫שיחזור ויגבה‪.‬‬ ‫המסקנה‬ ‫אמנם בנתיבות (שם סק"ג) כתב לבאר גדר‬ ‫ממון של הנאנס בעצמו‪ ,‬ואינו רשאי להפסיד‬ ‫מאחר שנפלה מחלוקת בדבר בין גדולי‬ ‫דין שיעבודא דרבי נתן באופן אחר‪ ,‬שדין לוי‬ ‫לכך ממון של אחר‪ .‬ובזה מחוור דינו של‬ ‫הפוסקים‪ ,‬שלדעת מהרי"ט צהלון והשער‬ ‫הוא גם כערב על החוב של שמעון‪ ,‬וכשם‬ ‫מהריט"ץ שפסק שחייב לפרוע כדינא דרבי‬ ‫משפט חייב הלוה אף במקום חשש הפסד‪,‬‬ ‫שאין גובים מהערב תחילה כן גם אין גובים‬ ‫נתן בהלואה‪ ,‬אפילו שיפסיד בכך שיצטרך‬ ‫ואילו לדעת האבני חושן והחזון איש הוא‬ ‫מלוי תחילה‪ .‬וגם כמו בנכסים משעובדים‬ ‫לפרוע פעם נוספת לאלם‪ ,‬לעומת דינו של‬ ‫פטור‪ ,‬לאחר שכבר שילם לוי את חובו‬ ‫שאין גובים מהם באופן שיש בני חורין‪.‬‬ ‫מהר"ם מרוטנבורג והרמ"א שכתבו שאינו‬ ‫לסיטונאי‪.‬‬ ‫וכתב שיש חילוק בין הטעמים‪ :‬כי מן הדין‬ ‫חייב לפרוע את הפקדון כאשר יצטרך לפרוע‬ ‫של אין גובים מנכסים משעובדים במקום‬ ‫אחר כך פעם נוספת לאלם‪.‬‬ ‫ועוד ספק יש כאן כיון שיש גם לסיטונאי‬ ‫נכסים לפרוע מהם את חובו‪ ,‬ורק שהוא‬ ‫שיש בני חורין‪ ,‬אם יש נכסי בני חורין אצל‬ ‫שעבודא דרבי נתן כשיש לחייב עצמו ממון‬ ‫אלם ואינו רוצה לפרוע חובו‪ ,‬שלפי פשטות‬ ‫החייב אלא שהוא אלם ולא מוכן לשלם את‬ ‫בשולחן ערוך (סי' פו ס"ה) פסק על דין‬ ‫דעת הש"ך גדר דינו של רבי נתן כנכסים‬ ‫חובו‪ ,‬אין גובים את החוב מהלקוחות שיש‬ ‫שיעבודא דרבי נתן שראובן גןבה את חובו‬ ‫משועבדים‪ ,‬והרי אין נפרעים מנכסים‬ ‫בידם נכסים משועבדים‪ ,‬וכמבואר בשו"ע (סי'‬ ‫על שמעון מלוי שחייב לשמעון‪ :‬במה דברים‬ ‫משועבדים כאשר החייב אלם‪.‬‬ ‫קיא סי"ג)‪ .‬והגם שבש"ך (שם סק"ט) ובתומים (שם‬ ‫אמורים‪ ,‬כשאין לשמעון נכסים ליפרע ממנו‪,‬‬ ‫אכן גם לשיטת הנתיבות שבעיקרון גדר‬ ‫סק"ו) הביאו חולקים על הכרעת השו"ע‪ ,‬כתב‬ ‫שסידרו לו בית דין והשביעוהו ולא מצאו לו‬ ‫דינו של רבי נתן כערב שחייב לפרוע‬ ‫הנתיבות (סק"ו) שלכולי עלמא כאשר‬ ‫אלא חוב זה‪ .‬אבל אם יש לו במדינה זו נכסים‪,‬‬ ‫גם כאשר יש לחייב נכסים אלא‬ ‫הלוה בעצמו אלם אינו גובה‬ ‫אין בית דין נזקקים להוציא מזה ולתת לזה‪.‬‬ ‫שהוא אלם ואינו משלם‪ ,‬וחז"ל‬ ‫מהלקוחות‪.‬‬ ‫וכתב הש"ך שהדברים עולים כדעת העיטור‬ ‫הוסיפו לפטור את לוי כמו‬ ‫אבל הערב חייב לשלם‬ ‫(סוף דיני עיסקא וחוב דף סד‪ ).‬בעל התרומות (שער‬ ‫נכסים משעובדים שאין גובים‬ ‫אפילו כאשר יש נכסים לחייב‬ ‫נא ח"א ס"ב) והטור (שם סעיף ב)‪ ,‬הרשב"א (ח"א‬ ‫מהם כשיש בני חורין לחייב‬ ‫רק שהוא אלם ואינו משלם‪,‬‬ ‫סי' אלף קכב) והר"ן (כתובות ו‪ ).‬והריב"ש (סי' שנג)‬ ‫ויש הפסד ללוי‪ ,‬יש לומר‬ ‫וכמבואר בשו"ע (סי' קכט ס"י)‬ ‫ועוד‪ .‬ולפי זה בנידון דידן שהיה לסיטונאי‬ ‫שהעובדה שהחייב יחזור‬ ‫'דהא אדעתא דהכי נתערב‬ ‫מאיפה לשלם לבעל החנות‪ ,‬רק שהוא לא‬ ‫לגבות חובו פעם נוספת מלוי‬ ‫שאם לא ירצה הלוה לשלם‬ ‫רצה לשלם לא שייך דין שעיבודא דרבי נתן‪.‬‬ ‫גם זה נחשב כהפסד ללוי‪ ,‬ואין‬ ‫שישלם הוא'‪.‬‬ ‫דעת הש"ך‬ ‫גובים בזה מלוי‪ ,‬וכדין אין גובים‬ ‫וכתב שלכן כאשר‬ ‫לדינא הכריע הש"ך כדעת האור זרוע (ב"ק‬ ‫מן המשועבדים במקום שיש‬ ‫שמעון אלם ואינו משלם‪,‬‬ ‫קצ) שכתב כי דינא דרבי נתן שמותר לראובן‬ ‫הפסד‪.‬‬ ‫מצד הדין של ערב יש‬ ‫לגבות מלוי הוא אפילו ביש לשמעון מה‬ ‫לפיכך אין להוציא ממנו‬ ‫חיוב על לוי לשלם את‬ ‫לשלם‪ ,‬שיכול לגבות גם מלוי שחייב לשמעון‪.‬‬ ‫ממון מספק‪ ,‬ואין לחייבו‬ ‫החוב של שמעון‪ ,‬אך‬ ‫והרבה להכריח שכן עיקר לדינא‪ ,‬ולפיכך‬ ‫לשלם פעם נוספת ליהודה‪.‬‬ ‫מצד הדין של אין‬ ‫פירש כי מה שכתבו הראשונים שאין דינא‬ ‫השמות המופיעים בסיפורי בית הדין – בדויים‬