מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — נח (2026-10-12)

מכתלי
משולחנו של הגאון
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
בית הדין
תשובות אקטואליות
ריש מתיבתא 'עוז והדר' בענייני חושן משפט
על הפרשה
גיליון שס"ח ,פר' נח תשפ"ז
העברת תשלום לסיטונאי
המזיק לצורך גביית נזק
(מאמר המשך משבוע שעבר)
חיוב ממוני ,ולכן אם עבר החייב ושילם
למלוה האמצעי ,אין בכך כדי לפוטרו כלפי
המלוה הראשון .אולם כל זה דוקא במקום
שאין קיום המצווה כרוך בהפסד ,אבל כאשר
קיום 'שיעבודא דרבי נתן' יגרום לו הפסד,
מאחר שהוא חושש שהדבר יסב לו נזק? ואם
היה עליו להעביר את הכסף ליהודה ,מה
הדין בדיעבד לאחר שכבר שילם את החוב
לסיטונאי – האם יש עליו אחריות כלפי
יהודה ,או שמא מאחר שפעל מחשש לנזק
שבוע שעבר הבאנו את השאלה
שנשאלה בבית הדין ,עם סיפור
המעשה ,ותחילת הדיון והמשא ומתן ב
ההלכתי ,השבוע נמשיך ונסיים את היוצא
להלכה ממה שנפסק בבית הדין ,ונזכיר
הרי הוא פטור ,כשם שפטרה התורה מהשבת אינו חייב בכך? בקצרה שוב את דבר המעשה.
שיטת האבני חושן יהודה הוא בעל חנות לכלי בית .באחד
ואם כן בנידון דידן שהסיטונאי יש בידו הימים הגיע אל חנותו הסיטונאי שעמו
על עיקר דברי השער
היה עובד במשך שנים .במהלך ויכוח חריף
ממון לשלם אלא שהוא אלם ואינו משלם, משפט שהפטור בפקדון
שהתפתח ביניהם איבד הסיטונאי את
ורק לכן אינו פורע בעצמו ליהודה ,מאחר משום שאינו חייב בשמירה
עשתונותיו ,השתולל בתוך החנות ,שבר
ולוי בלאו הכי חייב לשלם לסיטונאי באופן של אונס ,תמה באבני מוצרים רבים וגרם נזק כבד שנאמד בכעשרים
חושן (סי' פו ס"ק ו) כי הפטור
ואין לו הפסד ,חייב לשלם ישירות בפקדון מחמת שהוא אנוס
אלף שקלים .לאחר המקרה ניתק הסיטונאי
ליהודה כדין דרבי נתן וכמו ערב שחייב כל קשר עם יהודה ,סירב להשיב לפניותיו,
שייך כאשר כבר נתן לאנס ולא גילה כל נכונות לשלם את הנזק שגרם.
לשלם אפילו שיש ממון ביד החייב מחמת האונס ,אבל האם
לאחר שהתברר ליהודה שאין בידו לגבות
יעלה על הדעת שכאשר
את נזקו בדרך המקובלת ,נודע לו כי לוי,
בא בעל הפקדון לתבוע את
בעל חנות אחרת ,רוכש אף הוא סחורה
פקדונו יהא רשאי הנפקד
מאותו סיטונאי ואף חייב לו תשלום עבור
אבדה במקום הפסד .וכשם שאין השומר חייב לומר לו לא אתן לך כי למחר יבוא עלי
סחורה שקיבל ממנו ,בסכום הקרוב לשווי
להוציא ממון מכיסו כדי להציל את הפקדון האנס ויתבע ממני ממון אחר .ולפי שמהר"ם
הנזק שנגרם לו .פנה יהודה אל לוי וביקש
מן הליסטים ,אף שהיה בידו לעשות כן ,כך מרוטנבורג מדבר באופן שטרם שילם הנאמן ממנו שלא להעביר את התשלום לסיטונאי,
אין לחייב את הלוה להכניס את עצמו להפסד את הממון למשומד ,וגם הרמ"א שהביאו אלא למסור אותו לידיו ,כדי שיוכל לקזז
כדי לקיים את חיובו כלפי המלוה הראשון. מדבר באופן שרק אחר כך יבואו לגבות באמצעותו את החוב שחייב לו הסיטונאי בגין
ולפי דבריו ,אין מקום לחלק בין פקדון ממונו ממון אחר ,בהכרח שטעמם מצד אחר. הנזק.
להלואה ,וכל אימת שקיום 'שיעבודא דרבי וכתב שבהכרח טעמם מצד שכדי להתחייב השיב לו לוי ,שהוא מכיר היטב את אופיו
נתן' כרוך בהפסד ממשי ללוה ,פטור הוא מן בדין שיעבודא דרבי נתן צריכים שמלכתחילה האלים והנקמני של אותו סיטונאי ,ואם
החיוב. יתחייב המתחייב על דעת לשלם באופן של יימנע מלשלם לו את המגיע לו או יעביר את
אמנם בדברי מהר"ם מרוטנבורג שכתב: שעבוד של רבי נתן .ומשום שאין אדם מתחייב הכסף לאחר בלא הסכמתו ,קיים חשש ממשי
'כל היכא דאיכא למיתלי דאדעתא דפקדון לשלם באופן בו יבוא עליו נזק כתוצאה מכך, שהסיטונאי יתנכל לו ,יגרום לו הפסדים או
קאתי יכול להציל עצמו בפקדון ,כל שכן הכא אין בזה דינא דרבי נתן .אמנם מה שתולה יפגע בעסקיו .משום כך אינו מוכן להסתכן
דבדיניהם חייב להחזיר למשומד פקדונו, הדבר בדעת המתחייב הוא דבר מחודש ,ולא כדי לסייע ליהודה ,אף שהוא מבין את צדקת
דלא מיחייב להכניס גופו וממונו בסכנה עבור נמצא באחרונים עוד מי שיאמר כן. תביעתו.
הפקדון' .משמע שהוא דין בעצם שאין אדם שיטת החזון איש כעבור מספר ימים הודיע לוי ליהודה כי
חייב להכניס עצמו בהפסד ממון להצלת ממון החזון איש (בבא קמא סימן טו ס"ק לט) כתב שילם את מלוא חובו לסיטונאי ,וכעת אין
חבירו .ויתכן הטעם כי אדרבה יש לראות לבאר דברי מהר"ם מרוטנבורג שעיקר דינו בידו עוד כספים השייכים לו.
בממון חברו שהוא רודפו להפסיד ממונו. של 'שיעבודא דרבי נתן' יסודו במצווה ,והיא האם מן הדין היה לוי חייב מלכתחילה
וראה עוד בתשובת רש"י (תשובות מיימוניות נזיקין דומה במהותה למצוות השבת אבדה .אמנם לעכב את התשלום ולהעבירו ליהודה לצורך
סימן יג) שכתב טעם ההיתר למסור ממון חברו לאחר שנוצר חיוב זה ,מקבל הוא תוקף של גביית נזקו ,או שהיה רשאי להימנע מכך
גובים מנכסים משועבדים כשיש בני חורין דרבי נתן רק באין דמים לחייב ,זהו דוקא כאשר האנסים באים אדעתא דכסא דכספא:
אינו חייב לשלם את החוב .אלא שדין אין כשיש למי שבאים לגבות ממנו הפסד בגביה, 'שהרי הפקדון גרם לו שיצאו עליו' .ויתר על
גובים מנכסים משועבדים הוא דוקא כאשר וכגון כאשר שמעון מודה ללוי שאינו חייב לו כך מצאנו דעת כמה ראשונים (רבינו אפרים בבעל
יש ללקוחות הפסד מהגביה ,ולכן דוקא כי כבר פרע או שזה היה רק שטר אמנה ,או המאור ,ראב"ד ,רי"ף ב"ק מג ).שאפילו אונסים אדם
כאשר שמעון מרווח את זמן הפרעון ללוי שמרוויח לו הזמן עד הפרעון וכיוצא בזה, שימסור ממון חברו שברחוב מותר לו למסור
וכיוצא בזה אינו חייב לשלם לראובן .אבל והיינו טעמא שאין נפרעים מנכסים משעובדים הממון ,כי ממון חברו רודפו .והש"ך (סי' שפח
באופן שבלאו הכי חייב לשלם לשמעון ואין במקום שיש בני חורין כדי שלא יפסידו ,וכן ס"ק כד) הביא ראשונים רבים העומדים בשיטה
לו נזק ,חייב לשלם לראובן מדין ערב שחל תיקנו חז"ל גם בדין שיעבודא דרבי נתן שלא זו ,וכתב לבאר טעמם שאדם אינו חייב להציל
גם באופן שיש נכסים בני חורין אצל החייב. יגבו מלוי שנכסיו הם
וכתב בנתיבות המשפט שאפשר שגם הש"ך כמשועבדים באופן שיהיה
נתכוון לדבריו אלא שקיצר בלשונו. לו הפסד.
ואם כן בנידון דידן שהסיטונאי יש בידו בשמעון אלם
ממון לשלם אלא שהוא אלם ואינו משלם, ולפי זה יש לחלק בין פקדון שהוא ממון
שיחזור ויגבה מלוי של חברו שאינו חייב להצילו כאשר הוא
ורק לכן אינו פורע בעצמו ליהודה ,מאחר
ומעתה יש לדון באופן
ולוי בלאו הכי חייב לשלם לסיטונאי ואין לו
שאין ללוי נזק ישיר
עצמו נאנס להפסיד ממונו ,ובין הלואה
הפסד ,חייב לשלם ישירות ליהודה כדין דרבי
כאשר גובים ממנו ,אלא שהוא ממון של הנאנס בעצמו ,ואינו
נתן וכמו ערב שחייב לשלם אפילו שיש ממון רשאי להפסיד לכך ממון של אחר
ששמעון הוא אלם והוא
ביד החייב .אלא שיש לדון ולומר שכאשר
יתעלם מהדין ויגבה ממנו
חז"ל פטרו את לוי המשועבד מדינא דרבי
פעם נוספת ,האם גם בזה
נתן כאשר יש לו הפסד ,אין זה רק כאשר
נחשב שאין גובים מנכסים
יש לו פטור או הרווחת זמן מהחוב לשמעון, ממון חבירו בנפשו ,וכתב שכן עיקר לדינא,
משעובדים כשיש חשש לגביה פעם נוספת
אלא גם כאשר הנזק שלו יהיה מה ששמעון והגם שבנידון זה אין חשש פיקוח נפש ,אבל
מכח האלמות של שמעון .ועל זה הובא מה
אלם ויגבה ממנו בכל אופן ,ואם כן גם בנידון יש ללמוד מזה לבאר טעם מהר"ם שאדם
שכתב בשו"ת מהריט"ץ (שם) שכשם שתמיד
דידן שיש ממון לסיטונאי ואין ללוי הפסד כי אינו חייב לאבד ממונו כדי להציל פקדון של
גובים ממשועבדים ואין זו טענה לומר שאחר
הסיטונאי עומד על פרעון חובו ,כיון שיש חבירו.
כך ישוב האלים ויגבה ממנו פעם נוספת ,הוא
ללוי הפסד במה שיפרע ליהודה כי הסיטונאי ולפי זה יש לחלק בין פקדון שהוא ממון
הדין גם בנידון של שיעבודא דרבי נתן שיגבו
יחזור ויפרע ממנו בטלו בזה חז"ל את דין של חברו שאינו חייב להצילו כאשר הוא
מלוי ואין חוששים לאלמותו של שמעון
שיעבוד של רבי נתן. עצמו נאנס להפסיד ממונו ,ובין הלואה שהוא
שיחזור ויגבה.
המסקנה אמנם בנתיבות (שם סק"ג) כתב לבאר גדר ממון של הנאנס בעצמו ,ואינו רשאי להפסיד
מאחר שנפלה מחלוקת בדבר בין גדולי דין שיעבודא דרבי נתן באופן אחר ,שדין לוי לכך ממון של אחר .ובזה מחוור דינו של
הפוסקים ,שלדעת מהרי"ט צהלון והשער הוא גם כערב על החוב של שמעון ,וכשם מהריט"ץ שפסק שחייב לפרוע כדינא דרבי
משפט חייב הלוה אף במקום חשש הפסד, שאין גובים מהערב תחילה כן גם אין גובים נתן בהלואה ,אפילו שיפסיד בכך שיצטרך
ואילו לדעת האבני חושן והחזון איש הוא מלוי תחילה .וגם כמו בנכסים משעובדים לפרוע פעם נוספת לאלם ,לעומת דינו של
פטור ,לאחר שכבר שילם לוי את חובו שאין גובים מהם באופן שיש בני חורין. מהר"ם מרוטנבורג והרמ"א שכתבו שאינו
לסיטונאי. וכתב שיש חילוק בין הטעמים :כי מן הדין חייב לפרוע את הפקדון כאשר יצטרך לפרוע
של אין גובים מנכסים משעובדים במקום אחר כך פעם נוספת לאלם.
ועוד ספק יש כאן כיון שיש גם לסיטונאי
נכסים לפרוע מהם את חובו ,ורק שהוא שיש בני חורין ,אם יש נכסי בני חורין אצל שעבודא דרבי נתן כשיש לחייב עצמו ממון
אלם ואינו רוצה לפרוע חובו ,שלפי פשטות החייב אלא שהוא אלם ולא מוכן לשלם את בשולחן ערוך (סי' פו ס"ה) פסק על דין
דעת הש"ך גדר דינו של רבי נתן כנכסים חובו ,אין גובים את החוב מהלקוחות שיש שיעבודא דרבי נתן שראובן גןבה את חובו
משועבדים ,והרי אין נפרעים מנכסים בידם נכסים משועבדים ,וכמבואר בשו"ע (סי' על שמעון מלוי שחייב לשמעון :במה דברים
משועבדים כאשר החייב אלם. קיא סי"ג) .והגם שבש"ך (שם סק"ט) ובתומים (שם אמורים ,כשאין לשמעון נכסים ליפרע ממנו,
אכן גם לשיטת הנתיבות שבעיקרון גדר סק"ו) הביאו חולקים על הכרעת השו"ע ,כתב שסידרו לו בית דין והשביעוהו ולא מצאו לו
דינו של רבי נתן כערב שחייב לפרוע הנתיבות (סק"ו) שלכולי עלמא כאשר אלא חוב זה .אבל אם יש לו במדינה זו נכסים,
גם כאשר יש לחייב נכסים אלא הלוה בעצמו אלם אינו גובה אין בית דין נזקקים להוציא מזה ולתת לזה.
שהוא אלם ואינו משלם ,וחז"ל מהלקוחות. וכתב הש"ך שהדברים עולים כדעת העיטור
הוסיפו לפטור את לוי כמו אבל הערב חייב לשלם (סוף דיני עיסקא וחוב דף סד ).בעל התרומות (שער
נכסים משעובדים שאין גובים אפילו כאשר יש נכסים לחייב נא ח"א ס"ב) והטור (שם סעיף ב) ,הרשב"א (ח"א
מהם כשיש בני חורין לחייב רק שהוא אלם ואינו משלם, סי' אלף קכב) והר"ן (כתובות ו ).והריב"ש (סי' שנג)
ויש הפסד ללוי ,יש לומר וכמבואר בשו"ע (סי' קכט ס"י) ועוד .ולפי זה בנידון דידן שהיה לסיטונאי
שהעובדה שהחייב יחזור 'דהא אדעתא דהכי נתערב מאיפה לשלם לבעל החנות ,רק שהוא לא
לגבות חובו פעם נוספת מלוי שאם לא ירצה הלוה לשלם רצה לשלם לא שייך דין שעיבודא דרבי נתן.
גם זה נחשב כהפסד ללוי ,ואין שישלם הוא'. דעת הש"ך
גובים בזה מלוי ,וכדין אין גובים וכתב שלכן כאשר לדינא הכריע הש"ך כדעת האור זרוע (ב"ק
מן המשועבדים במקום שיש שמעון אלם ואינו משלם, קצ) שכתב כי דינא דרבי נתן שמותר לראובן
הפסד. מצד הדין של ערב יש לגבות מלוי הוא אפילו ביש לשמעון מה
לפיכך אין להוציא ממנו חיוב על לוי לשלם את לשלם ,שיכול לגבות גם מלוי שחייב לשמעון.
ממון מספק ,ואין לחייבו החוב של שמעון ,אך והרבה להכריח שכן עיקר לדינא ,ולפיכך
לשלם פעם נוספת ליהודה. מצד הדין של אין פירש כי מה שכתבו הראשונים שאין דינא
השמות המופיעים בסיפורי בית הדין – בדויים
