gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: נח (2026-10-12)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד בס”ד‬ ‫פרשת‬ ‫נח‬ ‫תשפ”ז‬ ‫נא לא לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה‬ ‫ונמצא שאם בכל זאת אינו נכנע אחריהם‬ ‫שמים‪ ,‬וכאשר נתגדל הבן הזה הוא שוכח‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫ועושה את שלו אף שאין לו סיפוק שיגיע‬ ‫למה ועל מה הי' מייגע אביו עבורו לגדלו‬ ‫למדרגת צדיק‪ ,‬עבודתו קשה מן הראשון‬ ‫לתורה ומעש"ט ואומר ג"כ שכל עמלו‬ ‫כל עבודת התפילה מיוסד על פרשת נח‬ ‫כי חסר לו את הסיפוק המעוררו‪ .‬וזהו‬ ‫ויגיעו הא עבור בנו שיהי' ת"ח ועובד‬ ‫הרה"ק מקאמארנא זי"ע כתב [מובא‬ ‫השבח של נח‪ ,‬שידע בעצמו שבין כך לא‬ ‫השם‪ ,‬וכן הוא מנהגי בני אדם בעוה"ר דור‬ ‫בבעש"ט על התורה] שמרן הבעש"ט‬ ‫יתגדל לצדיק‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬ימים ושנים לא‬ ‫אחר דור‪ .‬ואמר אדמו"ר הרב זצ"ל "מתי‬ ‫הקים את עמוד התפילה בעולם‪,‬‬ ‫נגרר אחריהם‪ ,‬ונשאר לעשות את שלו‪.‬‬ ‫אזכה לראות זה הבן האמיתי‪( "...‬ווען וועט‬ ‫שבתחילה היה עומד העולם רק על‬ ‫והפטיר מו"ר‪ :‬תלמיד המרגיש ברכה‬ ‫מען שוין זעהן דאס רעכטע קינד)‪ ,‬וע"ז העידה‬ ‫עמוד התורה‪ ,‬כלשון הזה"ק באידרא 'עד‬ ‫בלימודו שבהתמדתו הוא גדל למצוין‪,‬‬ ‫התורה 'אלה תולדות נח‪ ,‬נח' שלא עזב‬ ‫מתי ניתב בקיומא דחד סמכא' ורשב"י‬ ‫יש לו סיפוק להמשיך בהתמדה‪ ,‬אבל מי‬ ‫עצמו לפעול ולייגע עבור בניו‪ ,‬אך הוא‬ ‫החל לגלות עמוד התפילה ואחריו‬ ‫שחושב שבין כך לא יתגדל להיות נמנה‬ ‫בעצמו הי' הבן האמיתי והי' עובד הש"י‬ ‫בא האריז"ל לפרט יותר סדרי כוונת‬ ‫בין התלמידים הטובים‪ ,‬עלול לחשוב‬ ‫תמיד‪ ,‬וזה 'אלה תולדות נח‪ :‬נח'‪ ,‬הוא‬ ‫התפילה עד שבא הבעש"ט והרחיב מאד‬ ‫מה לי ולעבודתי‪ ,‬הרי בין כך לא אתגדל‬ ‫עצמו מעשים טובים שלו‪.‬‬ ‫ונתן דרך לבני ישראל איך להתדבק‬ ‫לתלמיד חכם‪ ,‬אולם ילמד מנח שדוקא‬ ‫בעמוד התפילה‪ .‬והבעש"ט והמגיד‬ ‫עבודה קשה שלו שיבח הכתוב‪ ,‬וסוף‬ ‫ותלמידיהם ייסדו כל עבודת התפילה‬ ‫הכבוד לבא‪( .‬קונטרס 'זכרונות ועובדות' (להרה"ג‬ ‫שם‪ .‬פירש"י‪ :‬יש מרבותינו דורשים אותו‬ ‫בפרשת נח‪ ,‬ובספר בעש"ט על התורה‬ ‫רבי יצחק זעקל הלוי פאללאק שליט"א דומ"ץ‬ ‫לשבח‪ ,‬כ"ש שאלו היה בדור צדיקים‬ ‫שהוא ליקוט מתלמידי הבעש"ט יש‬ ‫אנטווערפן))‬ ‫היה צדיק יותר‪ ,‬ויש שדורשים אותו‬ ‫בפרשת נח קונטרס ארוך בשם 'עמוד‬ ‫לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה צדיק‪ ,‬ואלו היה‬ ‫התפילה'‪ ,‬וקבעוהו דווקא בפרשת נח‬ ‫בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום‪.‬‬ ‫כדפי' הבעש"ט ומובא בקדושת לוי‬ ‫באופן אחר אמרו‪ ,‬שנח עצמו היה‬ ‫הקשה מו"ר הגה"צ רבי יצחק טוביה‬ ‫'בא אל התיבה'‪ ,‬בחוץ בעוה"ז יש מים‬ ‫דורש את עצמו לגנאי כדי שלא לבוא‬ ‫ווייס זצ"ל (גאב"ד ירושלים) לפני התלמידים‬ ‫הזידונים המבקשים לשטוף אותנו ח"ו‬ ‫לידי גאוה והתנשאות‪ ,‬דאע"פ שהעידה‬ ‫אם הפסוק סובל דרש לשבח‪ ,‬מה ההוי‬ ‫בדעות כוזבות ולהתרחק מהשי"ת‪ ,‬ועל‬ ‫עליו תורה במעלותיו היה משפיל עצמו‬ ‫אמינא להעמיס בו פשט המגנה את נח‪.‬‬ ‫זאת עלינו להכנס אל התיבה‪ ,‬ששם הוא‬ ‫שכנגד אברהם אבינו אינו נחשב לכלום‪,‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬שצריך לומר שגם הדורשים לגנאי‬ ‫ניצול מכל מה שצריך להנצל הן בגשמי‬ ‫וכן פירש מו"ח הגאון רבי נתן גשטטנר‬ ‫כוונתם לשבח‪ ,‬דהנה מי שמתגבר על‬ ‫הן ברוחני‪ ,‬וזהו בא אל התיבה‪ ,‬להכנס‬ ‫זצ"ל בעל ה'להורות נתן'‪ ,‬מה שנאמר גבי‬ ‫יצרו ואינו נמשך אחרי רשעים שבדור‪,‬‬ ‫אל תיבת התפילה ‪:‬‬ ‫משה‪ ,‬שמשה רבינו הסתכל על עצמו‬ ‫עבודה קשה לפניו‪ ,‬ובפרט אם הוא יחידי‪.‬‬ ‫לגנאי‪ ,‬וחשב שבודאי אחרים מסתכלים‬ ‫אמנם אם מרגיש בעצמו שבזה עולה‬ ‫עליו וחושדים אותו בדברים חמורים‪,‬‬ ‫מעלה מעלה ונעשה צדיק‪ ,‬זה גופא נותן‬ ‫ווען וועט מען שוין זעהן דאס רעכטע קינד‪...‬‬ ‫כי היה בעיניו כגרוע שבגרועים ואל‬ ‫לו כח וסיפוק להמשיך בדרכו ולא להיות‬ ‫"אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים"‬ ‫תתמה בעיניך על זה‪ ,‬דאף שמשה דיבר‬ ‫נגרר אחריהם‪ .‬אבל מי שמרגיש שבין כך‬ ‫(ו ט)‪ .‬דברים נוקבים כתב הבית יעקב‬ ‫עם ה' פנים אל פנים החזיק את עצמו‬ ‫אינו מסוגל להשיג מדרגת צדיק‪ ,‬וגם אחר‬ ‫(אלכסנדר)‪ ,‬ירצה ע"פ ששמעתי בשם‬ ‫כשפל שבאנשים כמו שנאמר (במדבר יב‪ ,‬ג)‬ ‫כל עבודתו לא ישיג השגות וישאר לאיש‬ ‫מחו' אדמו"ר הרב הק' היהודי זצ"ל‬ ‫"והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר‬ ‫פשוט‪ ,‬אין לו סיפוק הנ"ל ועלול להכנע‬ ‫מפרשיסחא‪ ,‬שאמר תוכחת מוסר על‬ ‫על פני האדמה"‪ ,‬ואין גוזמאות בתורה‪,‬‬ ‫ליצרו ולהשפעת הרשעים דמה לו לעבוד‬ ‫מנהגי בני אדם עלי תבל שכל אחד‬ ‫והגם שלפי פשטות שכל הישר אין הסבר‬ ‫יום אחר יום על עצמו‪ ,‬הלא בין כך ובין כך‬ ‫אומר שכל יגיעותיו ועסקיו עלי ארץ‬ ‫לדבר זה‪ ,‬מכל מקום אין כאן קושיא‪ ,‬כי‬ ‫לא יגיע אל המטרה‪.‬‬ ‫הוא עבור בנו להספיק לו לתורה ויראת‬ ‫פרשת נח תשפ”ז | א‬ ‫בס”ד‬ ‫מלויו "מיין הויקער איז שוין אזוי גרויס‬ ‫שיהא אדם גדול מאד אך עם כל חכמתו‬ ‫הכי נמי חזינן איפכא‪ ,‬שיש אנשים חכמים‬ ‫[הגיבנת שלי כל כך גדולה] שהכל רוצים‬ ‫יהיה שפל ונבזה בעיניו‪ ,‬ועל זה מתאים‬ ‫ופקחים שהם בעלי גאוה‪ ,‬הגם שלפי‬ ‫לראותה?!"‪ ,‬כי בענוותנותו לא העלה‬ ‫לומר שאין כאן קושיא אע"פ שאין כאן‬ ‫השכל הישר אין זה מובן‪ ,‬שהרי הם רואים‬ ‫בדעתו שבאו לכבדו למען גדולתו וכבוד‬ ‫תירוץ‪ ,‬כי המציאות מורה על כך ובדורות‬ ‫שצוחקים עליהם מאחורי גבם ואעפ"כ‬ ‫תורתו ‪.‬‬ ‫האחרונים ראו כן על הגאון רבי עקיבא‬ ‫אינם קולטים שהכוונה אליהם‪ ,‬רק‬ ‫גם בדורותינו אנו ראינו כן אצל צדיקים‪,‬‬ ‫איגר זצ"ל‪ ,‬דאע"פ שכל דבריו היו מתוך‬ ‫תולים שצוחקים על אחרים וכיוצא בזה‪,‬‬ ‫דכירנא אצל אא"ז הרה"ק רבי משה מרדכי‬ ‫כובד ראש‪ ,‬ואף הקפיד על אלו שהיו‬ ‫ואיך יתכן שטחו עיניהם מראות ואינם‬ ‫מלעלוב זי"ע‪ ,‬דהוה מרגלא בפומיה לומר‬ ‫עושים "ווערטלעך"‪ ,‬באומרו שזו ליצנות‬ ‫מבינים בחכמתם שכל מה שמכבדים‬ ‫"איך האב נישט קיין עצה‪ ,‬נאר תשובה!‬ ‫בכל זאת כשהגיע לאיזו עיר וציבור גדול‬ ‫אותם אינו אלא מלפנים‪ ,‬אין זה כי אם כך‬ ‫הגיעו לקבל פניו שאל בתמימות את‬ ‫סדר העולם‪ ,‬א"כ הוא הדין איפכא‪ ,‬שיתכן‬ ‫ושבת שמה‬ ‫וישאל אותו אם יודע איזה ענין מהבעש"ט‪,‬‬ ‫ההוא‪ ,‬ולא יעשה חשבונות שאינו ראוי‬ ‫"ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה" (ח‬ ‫ויספר לו הנכרי הנ"ל‪ ,‬כי בנערותו היה‬ ‫ואינו כדאי‪ .‬וזהו מאמר הפייטן יונה מצאה‬ ‫ט) יונה מצאה בו מנוח (מפיוטי שבת)‪.‬‬ ‫רועה צאן במקום שהיה מתבודד שם‬ ‫בו מנוח‪ ,‬וכך גם ישראל בשבת‪ ,‬דשם ינוחו‬ ‫הגאון רבי יוסף שאול נתנזון (דברי שאול)‪,‬‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬ופעם אחת בערב שבת לפנות‬ ‫יגיעי כח‪ ,‬והבן‪( .‬הרב פרלוב)‬ ‫מציין את אשר מצא בסידורו של דודו‬ ‫ערב היה רץ הבעש"ט אנה ואנה והיה‬ ‫זקנו‪ ,‬היעב"ץ ז"ל‪ ,‬מופת נוסף לקדושתה‬ ‫מרחש בשפתיו‪ ,‬וכשהגיע קרוב להבהמות‬ ‫של השבת וזאת מלבד מופת הסמבטיון‬ ‫הגביהו כל הבהמות רגליהם הראשונים‬ ‫ואי' מהחידושי הרי"ם זיע"א‪ .‬כל שבת‬ ‫הידוע‪ .‬לדברי היעב"ץ‪ ,‬אין היונה תולשת מן‬ ‫למעלה ועמדו רק על רגליהם האחרונים‪,‬‬ ‫ושבת הוא מחודש‪ ,‬ולא שבת זה הוא כמו‬ ‫המחובר בשבת‪ ,‬והוא אות וסימן לשבת‪.‬‬ ‫והנכרי הנ"ל הכה אותם שיציגו גם רגליהם‬ ‫שבת שעבר‪ ,‬או אפילו משבת זה שנה‬ ‫הראשונים על הארץ ולא הועיל לו כלל עד‬ ‫שעבר‪ ,‬וכל המצוות המה מתנות טובות‪.‬‬ ‫שעבר הבעש"ט מעליהם‪ ,‬אז הציגו רגליהם‬ ‫אבל שבת הוא מתנה טובה מבית גנזיו‬ ‫"יונה מצאה בו מנוח ושם ינוחו יגיעי‬ ‫על הארץ‪ ,‬וכשבא הבעש"ט בפעם השניה‬ ‫(שבת י‪ .):‬אשר על ידי זה יוכלו ישראל‬ ‫כח"‪ .‬אי' מכ"ק מרן אדמו"ר מפיטסבורג‬ ‫אצלם‪ ,‬הגביהו עוד הפעם רגליהם‪ ,‬כן היה‬ ‫בשבת לגלות מצפוני הלב אשר נגנז בכל‬ ‫זצוק"ל‪( ,‬אמונת אברהם‪ ,‬אשדוד תשנ"ו ע'‬ ‫כמה פעמים‪ .‬כן שמעתי מהזקן הנ"ל‪.‬‬ ‫אחד מישראל מאברהם יצחק ויעקב‪...‬‬ ‫הקשר בין‬ ‫קפ"ב טו"א) לכאורה מה‬ ‫עיי"ש עוד‪( .‬ליקוטי הרי"ם בפרשתן)‪.‬‬ ‫היונה למנוחת ישראל בשבת קודש‪ .‬אך‬ ‫וראה בס' 'מעלי שבתא' להגרי"מ‬ ‫איתא בגמרא (סוטה ד‪ ).‬תלמיד חכם צריך‬ ‫ערלאנגער שליט"א (עמ' פו) ששמע סיפור‬ ‫שיהא בו אחד משמונה בשמינית (גבהות‬ ‫זה מגאב"ד קוממיות זצ"ל‪ ,‬ששמעו מפי‬ ‫בספר מעשיות ומאמרים יקרים (לרבי‬ ‫רוח)‪ ,‬ובספרים האריכו לבאר הכוונה‪ .‬ויש‬ ‫הגאון מטעפליק זצ"ל‪" ,‬כי כשנסע האזולאי‬ ‫ישעי' וואלף ציקרניק ז"ל‪ ,‬זיטאמיר תרס"ג‪.‬‬ ‫לומר דהנה בתורה הקדושה בפרק ח' פסוק‬ ‫(‪-‬החיד"א זי"ע) לפולין ורוסיא ופגש את‬ ‫ה‪ ):‬מובא‪ :‬בימי בחרותי שמעתי מזקן אחד‬ ‫ח' שמונה בשמינית כתיב "וישלח את‬ ‫'המוכיח' (או את 'רב ייבי')‪ ,‬וביקש לשמוע‬ ‫ממדינת עסטרייך‪ ,‬כי כשבא הרה"ק רבי‬ ‫היונה מאיתו"‪ ,‬ודרשו חכמינו ז"ל (סנהדרין‬ ‫דבר מה ועובדא ממרן הבעש"ט זי"ע‪,‬‬ ‫ישראל מרוזין זצוק"ל למדינה הנ"ל בברחו‬ ‫קח‪ ):‬מכאן שדירתן של עופות טהורים‬ ‫אזי סיפר להאזולאי זי"ע סיפור זה‪ ,‬איך‬ ‫לשם‪ ,‬כידוע‪ ,‬אז תיכף בבואו שמה שאל‬ ‫עם הצדיקים‪ .‬והנה הגם שהיונה הוא רק‬ ‫שקיבל הבעש"ט את השבת בשדה ונעמדו‬ ‫ודרש אם נמצא שם איזה אדם שראה את‬ ‫עוף פשוט בעלמא‪ ,‬מ"מ בורר לעצמו לדור‬ ‫החיות והבהמות על רגליהם‪ ,‬כששמע‬ ‫הבעש"ט זי"ע‪ ,‬כידוע כי הבעש"ט היה‬ ‫בשכנות ובסביבות הצדיק‪ ,‬ואינו מסתכל‬ ‫זאת האזולאי זי"ע התעלף מרוב השראת‬ ‫מקודם במדינה הנ"ל ושם התבודד כמה‬ ‫על פחיתות עצמו כשמגיע ענין התקרבות‬ ‫הקדושה שנמשכה בעת ספרו סיפור זה‪,‬‬ ‫זמנים ואח"כ נתפרסם בעולם‪ ,‬ויחפשו ולא‬ ‫לקדושה‪ .‬וכך צריכה להיות התנהגות של‬ ‫כשהקיצו אמר לו‪ ,‬כי הפלא הוא שאצל‬ ‫מצאו שום אדם כזה‪ ,‬ויאמר להם הרה"ק‬ ‫כל אחד מישראל עם יום השבת דאף שבכל‬ ‫הרבי ‪ -‬הבעש"ט ‪ -‬לא התעלפו‪ ,‬היינו שהיה‬ ‫מרוזין אולי ימצאו עכ"פ איזה נכרי שראה‬ ‫השבוע טרוד הוא בעניני העולם‪ ,‬על המחיה‬ ‫כח לקבל את ההשראת השכינה‪ .‬כשסיפר‬ ‫את הבעש"ט יביאו אותו אליו‪ ,‬ויחפשו‬ ‫ועל הכלכלה‪ ,‬ולכאורה איזה מחותן הוא עם‬ ‫הגאון מטעפליק סיפור זה‪ ,‬זלגו עיניו‬ ‫וימצאו נכרי אחד זקן אשר בנערותו ראה‬ ‫שבת קודש‪ ,‬מכל מקום צריך ללמוד מהיונה‬ ‫דמעות דמעה מרגש הקודש"‪.‬‬ ‫את הבעש"ט‪ ,‬ויביאו אותו להרה"ק מרוזין‪,‬‬ ‫דיש להידבק עם קדושה אף שאינו במדרגה‬ ‫ב | פרשת נח תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫הכישו‪ ,‬ודבר זה טעמא בעי‪ .‬וביאר הבית‬ ‫זצ''ל שכאשר בחוץ משתולל מבול אין‬ ‫נאר תשובה!"‪ ,‬שבשברון לבו אמר‪ ,‬שאין‬ ‫ישראל מגור זי"ע‪ ,‬דנח חשב‪ ,‬כי האריה‬ ‫זורקים החוצה‪( ...‬באר החיים‪ ,‬הגדה של פסח עמ'‬ ‫לו עצה איך לקבל פני השכינה כי אם על‬ ‫הוא מלך רק ביער כשהוא שולט על‬ ‫קיב)‬ ‫ידי תשובה‪ ,‬כי בענוותנותו החשיב עצמו‬ ‫החיות‪ ,‬אבל כאן בתיבה שאין הארי בין‬ ‫כבעל עבירה שרק תשובה יכולה להועיל‬ ‫החיות ואינו שולט עליהם איזה עדיפות‬ ‫לו לנקות ולזכך את נשמתו‪.‬‬ ‫יש לו להקדימו באכילה‪ .‬אכן האריה בכל‬ ‫"ותשחת הארץ לפני האלקים" (ו יא)‪ .‬כתב‬ ‫בישמח ישראל‪ ,‬דהנה דור המבול פגמו‬ ‫שמעתי מחכם אחד להמחיש היטב ענין‬ ‫זאת הכישו כי "מלך לעולם נשאר מלך"‪.‬‬ ‫זה בדרך משל‪ ,‬למה הדבר דומה‪ ,‬לעני‬ ‫במדת הבטחון כמו"ש "ותמלא הארץ‬ ‫על משקל זה אמר הרה"ק רבי שמעון‬ ‫חמס"‪ ,‬ולא נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪,‬‬ ‫ואביון שהיו לו הרבה נושים ובעלי חובות‬ ‫מאמשינאוו זי"ע‪ ,‬בהא דאיתא בגמ'‬ ‫דהנה מי שבוטח בה' כי כאשר החיה אותו‬ ‫ולא הצליח לפרעם‪ ,‬יעץ לו בן בליעל‬ ‫(סנהדרין כ‪ ):‬על שלמה המלך כשנתגרש‬ ‫בטח בל יעזבו‪ ,‬ויזמין לו פרנסתו כי הוא‬ ‫שישרוף את ביתו ואז ישב בחוץ ויבכה‬ ‫ממלכותו "לבסוף לא מלך אלא על‬ ‫זן ומפרנס 'מקרני ראמים עד ביצי כינים'‪,‬‬ ‫בדמעות שליש על אובדן רכושו‪ ,‬וכאשר‬ ‫מקלו"‪ ,‬ולכאו' איזה מלכות שייך על‬ ‫ואין אדם נוגע במוכן לחברו‪ ,‬וכאשר‬ ‫יראו את צערו יחמלו עליו ויפסיקו לדחוק‬ ‫המקל? אלא דאפילו כשלא היה לו אלא‬ ‫מאמין בזה לא יגזול ולא יחפוץ להתעשר‬ ‫בו להחזיר את כספם‪ ,‬אמנם כששמע‬ ‫מקלו‪ ,‬השכיל דלא נאבד ממנו התואר‬ ‫במה שלא שלו‪ ,‬והם לא בטחו בה' וגזלו‬ ‫העני את דבריו הודיע לו נחרצות שהוא‬ ‫'מלך'‪ .‬וזה לימוד לדידן‪  ‬בני מלכים‪ ,‬כי‬ ‫וחמסו וזהו הפירוש "ותשחת הארץ לפני‬ ‫אינו רמאי וגנב ובשום אופן לא יעשה‬ ‫יש תקופות בחיי האדם שיש לו נפילות‬ ‫האלקים"‪ ,‬היינו כמבואר בסידור האר"י‬ ‫כדבר הרע הזה‪ ,‬לימים איתרע ביה‬ ‫ומצבי קטנות‪ ,‬ועליו לזכור ולשנן כי 'בן‬ ‫ז"ל על הפסוק "בטחו בה' עדי עד"‪ ,‬היינו‬ ‫מילתא‪ ,‬וביתו נשרף ואכן התחיל לזעוק‬ ‫מלך לעולם היא בן מלך'‪( .‬כרמנו אלכסנדר)‬ ‫ששם הבטחון הוא אכדט"ם גימטריא ע"ד‬ ‫ולבכות על הפסד פרוטותיו האחרונות‬ ‫והם אותיות שלפני שם אלקים‪,‬והם פגמו‬ ‫שהיו לו‪ ,‬באותה שעה עבר לידו אותו בן‬ ‫במידת הבטחון וזה ותשחת הארץ לפני‬ ‫בליעל אשר פנה אליו ואמר לו בלחישה‬ ‫ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ‬ ‫"אה‪ ,‬שמח אני ששמעת לעצתי‪ ,‬ואכן עצה‬ ‫ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש‬ ‫האלקים‪ ,‬באותיות שלפני אלקים‪ ,‬ולכן‬ ‫לא זכו לתשובה כי לא בטחו בה' אשר‬ ‫טובה היא"‪ ,‬ויהי כשמוע הלה את דבריו‬ ‫האדמה וגו' (ט‪ ,‬ב)‪ .‬הנה בפר' בראשית‬ ‫מחה בו ואמר בזעקת לב "חס ושלום‪ ,‬לא‬ ‫כתיב "וירדו בדגת הים ובעוף השמים‬ ‫יוכל בחסדו יתברך לעזור להם שיכלו‬ ‫לשוב בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫יהא כזאת בישראל‪ ,‬מעולם לא עלה על‬ ‫ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש‬ ‫דעתי לעשות כדבר הרע הזה‪ ,‬אלא ביתי‬ ‫על הארץ" (א‪ ,‬כו)‪ .‬וכתב הגר"א (אדרת‬ ‫נשרף באמת ולא ברצון"‪ ,‬אך הרמאי הבין‪,‬‬ ‫אליהו) ד"בכל הרמש הרומש על הארץ"‬ ‫הלימוד הנפלא מדור המבול ודור הפלגה‬ ‫שכל זה אינו אלא חלק מה'משחק' ועודדו‬ ‫בא לרבות שרץ העוף כגון זבובים וכדו'‪,‬‬ ‫"ויהי הגשם וגו' ארבעים יום" (ז יב)‪.‬‬ ‫שמצליח היטב להעמיד פנים‪ ,‬וכמה‬ ‫וכתב הגר"א דבפר' נח לא נכלל בפסוק‬ ‫דבר נפלא ביאר בשפתי צדיק (אות כג)‪.‬‬ ‫שהעני ניסה להסביר לו שאין זה העמדת‬ ‫שרץ העוף‪ ,‬והטעם‪ ,‬מפני שבעת החטא‬ ‫פרש"י ז"ל‪ :‬להלן כתוב 'ויהי המבול'‬ ‫פנים אלא אמת לאמיתו היה הלה משוכנע‬ ‫גרם שנלקחו מהם רדיות הבעלי חיים‪,‬‬ ‫כשהורידן הורידן ברחמים שאם יחזרו‬ ‫שגם דבריו הם חלק מהעמדת פנים כדי‬ ‫אפס ניתן להם המורא והחתת‪ ,‬וידוע כי‬ ‫יהיו גשמי ברכה‪ .‬מכאן רמז מוסר לכל‬ ‫שלא יוודע הדבר לבעלי חובותיו‪ ,‬וזה גרם‬ ‫כל דבר הנעדר לא יוחזר לאיתנו בלתי‬ ‫אחד שלא יפול ח"ו לבו כשנשלח עליו‬ ‫צער עצום לעני התמים‪ .‬וככל המחזה‬ ‫דבר הנחסר ונפחת‪ ,‬לכן אף שחזר להם‬ ‫עונש משמים‪ ,‬שזהו קל וחומר‪ ,‬מה דור‬ ‫הזה יש אצל הצדיק יסוד עולם‪ ,‬כי הוא‬ ‫אחר המבול המורא וחתת‪ ,‬אך נעדר להם‬ ‫המבול שהיו מכעיסים למרות כבוד‬ ‫מנסה להסביר לסובביו שאין בו מאומה‬ ‫מורא וחתת של שרץ העוף‪ ,‬וכתב הגר"א‬ ‫שמים והתרה בהם על ידי נח ק"כ שנה‪,‬‬ ‫והוא דל מן המצוות‪ ,‬אך השומעים‬ ‫וז"ל‪ :‬כאשר מצאנו ראינו בזבובים ושאר‬ ‫ומכל מקום כששלח גוף העונש הי' להם‬ ‫מתפעלים שמזה מוכח כמה יש בו מדת‬ ‫המינים אשר יעמדו על פני האדם ממש‪,‬‬ ‫עוד עת לשוב ולהפוך הרע לטוב שיהיו‬ ‫הענוה ושפלות הרוח‪ ,‬וזה גורם לצדיק‬ ‫וזהו מחסדי ה' יתברך שלא נלקח המורא‬ ‫גשמי ברכה‪ ,‬מכל שכן ישראל עם קרובו‬ ‫צער גדול בל יתואר‪ ,‬ואעפ"כ אין זה גורם‬ ‫מבהמות וחיות הארץ"‪.‬‬ ‫שמצפים בשמים שייטיבו מעשיהם בכל‬ ‫לו לבטל ממנו מדת השמחה‪ ,‬וזה באמת‬ ‫והנה בפר' בשלח כתיב "ויאמר ה' אל‬ ‫רגע יוכל להפוך העונש למדה טובה‬ ‫דבר הפלא ופלא‪( .‬מתוך שיחות הרה"ג ר' מ"י‬ ‫משה כתב זאת זכרון בספר וגו' כי מחה‬ ‫מרובה ממדת פורעניות והבן‪.‬‬ ‫בידרמן שליט"א ‪ ,‬חיבת העבודה נח תשפ"ג)‬ ‫אמחה את זכר עמלק וגו' (יז‪ ,‬יד)‪ .‬ובבעל‬ ‫הטורים (שם) כתיב‪" :‬זכרון בספר ושים‬ ‫"וישאר אך נח" (ז כג)‪ .‬פירש"י‪ :‬גונח וכוהה‬ ‫אמרו חז"ל (סנהדרין קח‪ ):‬על חם שחטא‬ ‫באזני" ר"ת "זבוב"‪ ,‬שרץ אחר דמן של‬ ‫דם מטורח הבהמות והחיות ויש אומרים‬ ‫בתיבה‪ ,‬ומקשים העולם א"כ למה לא‬ ‫ישראל כזבוב‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכ"ה במדרש תנחומא‬ ‫שאיחר מזונות לארי והכישו‪ .‬יש להתבונן‬ ‫זרקו אותו נח מן התיבה לאחר שחטא‪.‬‬ ‫(כי תצא‪ ,‬ט)‪ .‬ויל"ע למה מדמין עמלק דוקא‬ ‫בהא שנח איחר מזונות האריה והאריה‬ ‫מכאן למד הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר‬ ‫לזבוב‪ ,‬ובפרט כי במקום אחר היא נמשל‬ ‫פרשת נח תשפ”ז | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫עשב בעלמא‪ ,‬בלי להתגשם! (פאר ישראל‬ ‫זצוק"ל‪" :‬וככה תאכלו אותו מתניכם‬ ‫לכלב (ראה רש"י בשלח יז‪ ,‬ז)‪ .‬ובספר צניף‬ ‫ירושלים תשנ"ח ח"א‪ .‬ע' ת"ה)‬ ‫חגורים"‪ ...‬כשבאים אל האכילה‪ ,‬צריך‬ ‫מלוכה (בשלח) כתב לבאר באופן נפלא‪,‬‬ ‫לאזור חלציו בגבורה (זיך גיט אונטער‬ ‫הרי הפסוק אומרת "שמעו עמים ירגזון‬ ‫גטרטלען)‪ ,‬כדאיתא בזוהר הקדוש (פ' עקב)‪:‬‬ ‫חיל אחז ישבי פלשת‪ ,‬אז נבהלו אלופי‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫'שעת אכילה שעת מלחמה'‪ .‬ומצינו‬ ‫אדום וגו'"‪ ,‬ואח"כ כתיב "ויבא עמלק‬ ‫"אלה תולדות נח" וגו' (ו‪ ,‬ט)‪ .‬ברש"י‪ :‬יש‬ ‫במעשה המשכן‪ ,‬שנצטווינו רק בשולחן‬ ‫להלחם בישראל"‪ ,‬איך יתכן כזאת‪,‬‬ ‫מרבותינו דורשים אותו לשבח וכו'‪ ,‬ויש‬ ‫הלחם לעשות מסגרת סביב‪ .‬ורמז גדול‬ ‫התשובה היא "שדומה לזבוב"‪ ,‬לפי דברי‬ ‫דורשים אותו לגנאי‪ .‬אורח עני נקלע‬ ‫יש בדבר זה‪,‬דהיינו‪,‬שבעניני אכילה‬ ‫הגר"א יוצא כי אף שכל החיות ובהמות‬ ‫בליל שבת לשולחנו של עשיר קמצן‪,‬‬ ‫האדם מוכרח לעשות לעצמו מסגרת‬ ‫יש להם מורא מבני אדם‪ ,‬אבל זבוב‬ ‫אחרי אכילת הדגים מזג בעל הבית‬ ‫והגבלה‪ ,‬ולא‪ ,‬עלול הוא להתגשם מדי‬ ‫שונה‪ ,‬אין לזבוב מורא מבנ"א‪ ,‬ועמלק‬ ‫לעצמו כוס יין שרף נקי‪ ,‬ואילו לעני מזג‬ ‫ולהיות ח"ו זולל וסובא‪ .‬והיה אומר משמו‬ ‫דומה לזבוב‪ .‬היש חיך מתוק מזה‪( ...‬גיליון‬ ‫כוס י"ש מהול במים‪ .‬אמר לו האורח‪:‬‬ ‫של הרבי ר' משה מקוברין זי"ע כתוב‬ ‫דברים של טעם כרמנו אלכסנדר נח תשפ"ג)‬ ‫"עתה אני מבין היטב את דברי רש"י‬ ‫(בראשית ט ג) "כל רמש אשר הוא חי לכם‬ ‫בתחילת פרשת נח‪ :‬י"ש דורשים אותו‬ ‫יהיה לאכלה‪ ,‬כירק עשב נתתי לכם את‬ ‫כל"‪ .‬אמר הקב"ה לנח‪ ,‬מעכשיו שהתרתי‬ ‫‪"  ‬כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה‬ ‫לשבח‪ ...‬וי"ש דורשים אותו לגנאי"‪,‬‬ ‫כירק עשב וגו'" (ט ג)‪ .‬מרגלא בפומיה‬ ‫כלומר‪ ,‬י"ש נקי‪ ,‬בלי שום תוספת‬ ‫לכם בשר למאכל‪ ,‬ראו שתאכלוהו כירק‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר הבית ישראל מגור‬ ‫דורשים אותו לשבח‪ ,‬אבל וי"ש בתוספת‬ ‫קול מבשר‬ ‫"אמא רחל‪ ,‬הרי את בעצמך הרגשת את‬ ‫שהמה מפוזרים ומפורדים בגלות אעפ"כ‬ ‫"עבד עבדים יהיה לאחיו" (ט כה)‪ .‬אמר‬ ‫הטעם המר הזה‪ ,‬בלי בנים רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫ע"י שלבם לשמים ניתן להם האחדות‪ .‬כי‬ ‫החידושי הרי"ם אפילו בזמן שאין ישראל‬ ‫אם כן‪ ,‬אנא אמא המליצי טוב בעדי שאפקד‬ ‫מדה טובה מרובה‪ .‬ונזכה לבנין עיר הקודש‬ ‫עושים רצונו של מקום ונקראים עבדים‪,‬‬ ‫בזרע של קיימא"‪ .‬מיד כששמע ר' חיים‬ ‫מתוך פיזור הגלות ובאמת כמו שהי' בכלל‬ ‫יהיה כנען עבד להם‪ ,‬הוא יהיה עבד אפילו‬ ‫תפילה זו‪ ,‬התרגש מאד ואמר‪" :‬אני בטוח‬ ‫העולם שהקב"ה רצה שיהי' להם האחדות‪.‬‬ ‫לעבדים‪.‬‬ ‫שתפילה זו נתקבלה במרומים‪ ,‬ובשנה‬ ‫רק ע"י החטא נתבלבלו הלשונות‪ .‬והוצרך‬ ‫הבאה אני רוצה להיות סנדק בברית בנה‪.‬‬ ‫להיות התיקון ע"י שזכו בנ"י בזכות האבות‬ ‫הוא ביקש לברר מי היא האשה הזאת‪.‬‬ ‫למצוא האחדות‪ .‬ונזכה ל'שפה אחת ודברים‬ ‫"ויום ולילה לא ישבתו" (ח כב)‪ .‬מרגלא‬ ‫וכך לשנה הבאה שמש מרן רבי חיים זצ"ל‬ ‫אחדים' אחדות שלימה בבנ"י וגאולת‬ ‫בפומיה דרבינו החפץ החיים‪ :‬כשם שברור‬ ‫כסנדק אצל אשה זו‪.‬‬ ‫עולמים ברחמים גדולים במהרה אכי"ר‪.‬‬ ‫לנו שלאחר הלילה יגיע היום‪ ,‬שכן הבטיח‬ ‫לנו הבורא "ויום ולילה לא ישבתו"‪ ,‬כן וודאי‬ ‫כן מסופר שהרה"ק רדצ"ש מלעלוב הגיע‬ ‫יקוים בנו מאמר השי"ת "חי אני נאום ד'‬ ‫לקבר רחל‪ ,‬וראה יהודים ספרדים אוכלים‬ ‫י"א חשוון‬ ‫וימלא כבוד ד' את כל הארץ"‪ ,‬ונשנה עוד‬ ‫במקום‪ .‬ושאל אותם לפשר הדבר התמוה‬ ‫יומא דהילולא של רחל אמנו ע"ה‬ ‫בתהלים (עב) "וימלא כבודו את כל הארץ‬ ‫לכאורה‪ ,‬והשיבו לו שהאמא אוהבת לראות‬ ‫אמן ואמן"‪.‬‬ ‫שילדיה אוכלים‪ .‬ומני אז היה עורך הרדצ"ש‬ ‫סעודת מלוה מלכה במקום בהגיעו לשם‬ ‫וכתב השפת אמת (לסוכות תרנ"ב ד"ה‬ ‫במוצאי שבת‪.‬‬ ‫"ֹּכֹה ָָא ַַמר ה' ִִמְנְ ִִעי קֹוֵלֵ ְך ִִמ ֶֶּבִכִ י ְוְ ֵֵעיַנַ ִיִ ְך ִִמ ִִּד ְְמ ָָעה‬ ‫בסוכות נעשה) זי"ע‪ .‬שמעתי מאת אא"ז‬ ‫ׁש־ִּת ְְקָוָ ה ְלְ ַַא ֲֲח ִִר ֵיֵתְך‬‫ִּכִ י ֵיֵ ׁש ָָׂשָכָ ר ִלִ ְפְ ֻֻעָּלָ ֵֵתְך ְוְ ֵיֵ ִ‬ ‫הרה"ק החידושי הרי"ם ז"ל‪ ,‬בפסוק "ארדה‬ ‫אמר הרה"ק הרבי רבי ברוך ממעזבוז‬ ‫ְנְ ֻֻאם־ה' ְוְ ָָׁשבּו ָָבִנִ ים ִלִ ְגְ בּוָלָ ם" (ירמיה לא טו‪-‬‬ ‫נא ואראה וכו' וירד ה' לראות" (ואתגלי ה')‪,‬‬ ‫זיע"א לפרש הלשון שאומרים (פיוט של‬ ‫טז)‪.‬‬ ‫כי כשהקב"ה מתקרב לתחתונים‪ ,‬יכולין‬ ‫ימים הנוראים) 'כתרו ישועה' וכך פי'‪ ,‬כתרו‬ ‫לשוב בתשובה ונפתח להם שער בלבותם‪,‬‬ ‫של השי"ת הוא שמכתיר ישועה על עמו‬ ‫מסופר‪ ,‬בספר מח ולב לקחי חיים בי"א‬ ‫ואם אחר כל זה לא ישובו‪...‬ע"כ‪ .‬ועוד‬ ‫ישראל‪ .‬זכותה של מאמע רחל תעמוד ותגן‬ ‫במרחשוון בלילה‪ ,‬בא הגאון רבי חיים‬ ‫כתב (בפרשתן תרמ"ד) ואעפ"כ ע"י שהי'‬ ‫בעד כל בני ישראל להוושע ברחמים גדולים‬ ‫שמואלביץ זצ"ל להתפלל על קברה של רחל‬ ‫כוונתם לרעה והי' כנסי' שלא לש"ש וקשר‬ ‫לגאולת עולמים במהרה בימינו אמן כן יהי‬ ‫אמנו‪ ,‬והנה נשמע באזניו מהצד השני קולה‬ ‫רשעים‪ .‬ניטל מהם כח האחדות כמ"ש אם‬ ‫רצון‪.‬‬ ‫של אשה חשוכת בנים‪ ,‬אומרת ומתחננת‪:‬‬ ‫ה' לא יבנה כו' עיר כו' מכש"כ בנ"י הגם‬ ‫ד | פרשת נח תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫אותו ההסכם שעשה עם שם בן נח בליל‬ ‫ישועה גדולה‪ ,‬הלכתי אנה ואנה ומצאתי‬ ‫האות ו' דורשים אותו לגנאי"‪( .‬במשנת רש"י‬ ‫ראש השנה‪( .‬מתוך שיעור הרב רייזמן פרשת נח ד'‬ ‫את שם בן נח ובקשתי ממנו שיפעל‬ ‫– בפרשתנו)‬ ‫חשוון תשפ"ד)‬ ‫ישועות לבני ישראל‪ ...‬כי גם במציאות‬ ‫שזכות אבות תמה‪ ,‬כי אין מעשינו נוגעים‬ ‫במעשיהם‪ ,‬הרי כתוב בגמ' סנהדרין ששם‬ ‫שם בן נח מעורר זכות על בני ישראל‬ ‫"כי מלאה הארץ חמס" (ו יג)‪ .‬כתב בארץ‬ ‫בן נח הוא מלכי צדק ופעם אמר לאאע"ה‬ ‫כתוב בספר 'עבודת עבודה' להרה"ק‬ ‫צבי‪( ,‬קוזגלוב‪ ,‬פר' ויצא עמ' נב)‪ .‬וברש"י לא‬ ‫איזה חסדים עשו בשנת המבול‪ ,‬לא ראינו‬ ‫מטאהש זצוק"ל‪ ,‬על שם הק' מחבר 'כתבי‬ ‫נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪ .‬שמעתי‬ ‫שינה בעינינו‪ ,‬כך כשחסר קדושת אברהם‬ ‫שם' להרה"ק רבי שם מזאלושיץ קראקא‬ ‫עובדא שהרה"ק מוורקא זצ"ל אסף פעם‬ ‫יצחק ויעקב בשחרית מנחה מעריב‪,‬‬ ‫הי"ד‪ ,‬באמת לא מצאנו אדם ששמו 'שם'‬ ‫מעות לקנות נעלים בשביל השמש שלו‪,‬‬ ‫יכולים לעורר זכות ע"י ריבוי החסד‬ ‫רק שם בן נח‪ ,‬ורבי שם מזאלושיץ‪ ,‬יש‬ ‫והשמש לא ידע מזה‪ ,‬וכאשר נאסף כל‬ ‫שיש בדורינו‪ ... ,‬יש עולם מלא של חסד‪,‬‬ ‫פירוש קדמון על מורה נבוכים מרבי 'שם‬ ‫המעות‪ ,‬גנבם השמש‪ .‬ואמר לו הרה"ק‬ ‫ויכולים אנו להתחבר בשם בן נח‪ .‬וסיפר‬ ‫טוב'‪ ,‬אך לא 'שם' לבדו ומדוע מדוע נקרא‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ראה טיפש‪ ,‬אם היית ממתין קצת‬ ‫רבי אייזיק'ל שאמר לו שם בן נח‪ ,‬אם אני‬ ‫שמו 'שם'‪ ,‬כי אביו הרה"ק רבי אברהם‬ ‫היו לך אותן המעות בהיתר‪ ,‬ע"כ שמעתי‪.‬‬ ‫סבא שלכם‪ ,‬מדוע אין אתם קורין לבניכם‬ ‫מרדכי מזאלושיץ היה בן הג"מ רבי מנשה‬ ‫ומזה נשמע שאפי' גנב אין לו שליטה‬ ‫בשמי‪ ....‬הבטחתי לו‪ ,‬שהנכד הראשון‬ ‫יעקב חתן הרה"ק רבי אייזיק'ל מקאמארנא‬ ‫לגנוב רק אם נגזר עליו בלאו הכי שיגיעו‬ ‫שיוולד אצלי מעתה‪ ,‬אקראנו על שמך‪.‬‬ ‫זי"ע‪ .‬מעשה שהיה בראש השנה תר"ל‪,‬‬ ‫המעות לידו‪ ,‬ואם לא היה טיפש היו אותן‬ ‫ועשיתי עמו הסכם‪ ,‬וב"ה פעל ישועה‬ ‫אמר רבי אייזיק'ל בליל שני דראש השנה‪,‬‬ ‫המעות באין לידו בהיתר‪ ,‬ואז יש לו הכוח‬ ‫בעבור ישראל‪ .‬אחר זמן קצר נולד בן זכר‬ ‫שהיום כשטייל בהיכלות עליונים ראה‬ ‫לגנוב אותן באיסור‪.‬‬ ‫אצל נכדו רבי אברהם מרדכי זאלושיצער‪,‬‬ ‫שצריכים סנגוריה גדולה על ישראל‬ ‫ויצוהו לקרוא התינוק בשם 'שם'‪ ,‬על‬ ‫שיזכו לשנה טובה ומבורכת‪ ,‬צריכים‬ ‫"צהר תעשה לתיבה" (ו‪ ,‬טז)‪ .‬וברש"י יש‬ ‫אומרים חלון‪ ,‬ויש אומרים אבן טובה‬ ‫המאירה להם‪ .‬פעם אחת דרש הגה"ק‬ ‫הקול אריה זי"ע מוסר בבית הכנסת‬ ‫פינת יקרת‬ ‫והוכיח אותם כנהוג‪ ,‬והיו שם אנשי‬ ‫בלייעל והלכו ושברו את חלונות ביתו‪.‬‬ ‫ביאר עפי"ז בדרך הלצה הא דפליגי אי‬ ‫ברע"מ)‪ ,‬וכ"ה ב'לקוטי תורה' להאריז"ל‬ ‫אלה תולדות נח נח וגו' (ו‪ ,‬ט)‪ .‬וברש"י‪:‬‬ ‫'צהר תעשה לתיבה' פירושו חלון או אבן‬ ‫(פר' נצבים) על הפסוק (דברים כט‪,‬‬ ‫"ד"א‪ ,‬למד שעיקר תולדותיהם של‬ ‫טוב‪ .‬דהנה איתא במדרש שני דעות אי נח‬ ‫כח) "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו‬ ‫צדיקים מעשים טובים" (בר"ר ל‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫היה מוכיח את בני דורו או לא‪ ,‬חד אמר‬ ‫ולבנינו"‪ ,‬בזה"ל‪'" :‬הנסתרות לה' אלקינו'‬ ‫ובספר חרדים (פרק סו‪ ,‬אות יא)‪ :‬הנה‪,‬‬ ‫ד'את האלקים התהלך נח' שהיה צדיק‬ ‫‪ -‬יראה ואהבה שהם בלב‪' ,‬והנגלות לנו‬ ‫"אף על פי שצריך [אדם] להזדרז להוציא‬ ‫רק בינו לבין קונו ולא היה מוכיח אותם‬ ‫ולבנינו' ‪ -‬הם תורה ומצוות הנגלים לכל"‪,‬‬ ‫מחלציו זרע [אשר] יעבוד את אדוניו‬ ‫אדרבה היה שלום ביניהם – תמים היה‬ ‫והכוונה היא‪ ,‬כי אמנם שלימות עבודת ה'‬ ‫(‪-‬הקב"ה)‪ ,‬ביותר צריך להזדרז להיות הוא‬ ‫היא שתהיה בהצנע לכת‪ ,‬כדכתיב (מיכה‬ ‫(‪-‬האדם עצמו) ֶנֶ טע נאמן נחמד למראה‬ ‫בדרותיו‪ ,‬א"כ זו לגנאי‪ .‬וחד אמר שהיה‬ ‫ו‪ ,‬ח)‪" :‬והצנע לכת עם אלקיך"‪ ,‬אך כל זה‬ ‫בעיני ה' במעשיו הטובים‪ ,‬אז ייטב בעיני‬ ‫מוכיחם רק לא שמעו לו‪ ,‬וזו לשבח‪ .‬וא"כ‬ ‫אמור רק במצוות שהן בלב בלבד‪ ,‬כגון‬ ‫אדון הגן (‪-‬הקב"ה) להוציא נטיעות‬ ‫י"ל המ"ד שהיה 'חלון' על כרחך ס"ל דלא‬ ‫יראת ואהבת הבורא‪ ,‬משא"כ במצוות‬ ‫אחרות כמוהו ממנו יהיה‪ .‬ולזה אמרו‪:‬‬ ‫היה מוכיחם דאילו הוכיחם היה ירא‬ ‫המעשיות‪ ,‬לפי שאותן צריך האדם לקיים‬ ‫'עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשיהם‬ ‫לעשות חלון שלא ישברו אותה‪ .‬אבל מאן‬ ‫בפרהסיא דייקא‪ ,‬כדי שילמדו בניו ממנו‬ ‫הטובים‪ ,‬דכתיב 'אלה תולדות נח נח איש‬ ‫דאמר שהוכיחם על כרחך ס"ל שהיה זה‬ ‫לקיים את מצוות ה'‪ .‬וזו כוונת תרגום יונתן‬ ‫צדיק' וגו' ואחר כך‪' :‬ויולד נח'"‪.‬‬ ‫אבן טוב ולא חלון דהיה ירא לעשות חלון‬ ‫כאן שמתרגם על תיבות "נח איש צדיק"‬ ‫שלימות נח היתה בקיום המצוות המעשיות לקיימן‬ ‫שלא ישברוהו והבן‪( .‬ליקוטי קול אריה (עמ' צז))‬ ‫‪" -‬נח הוה גבר זכאי"‪ ,‬והיינו שהיה "צדיק"‬ ‫בגלוי ‪ -‬כדי שילמדו ממנו דורותיו‬ ‫בקיום המצוות שהן חובת הלבבות‪ ,‬אותן‬ ‫ביאר כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע‬ ‫קיים בהצנע לכת כדבעי‪ ,‬ועל "תמים היה‬ ‫(וע"ע ב'הבינה והברכה' עמ' נח) הכתוב‪,‬‬ ‫המדות שבתיבת נח באים להגביר הטוב על הרע‬ ‫בכדי לתקן את העולם‬ ‫בדורותיו" מתרגם‪" :‬שלים בעובדין טבין‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים‬ ‫הוה בדרוהי"‪ ,‬היינו‪ ,‬שהיה בשלימות גם‬ ‫היה בדורותיו (ו‪ ,‬ט)‪ .‬ובתרגום יונתן‬ ‫בספר אור גדליה (פרשת נח) מובא בשם רבי‬ ‫בקיום המצוות המעשיות‪ ,‬אותן קיים‬ ‫איתא‪" :‬נח הוה גבר זכאי‪ ,‬שלים בעובדין‬ ‫ברוך סורוצקין ששמע מזקנו בשם רבי‬ ‫בפרהסיא בשביל דורותיו שילמדו ממנו‬ ‫טבין הוה בדרוהי"‪ .‬יש לפרש הכוונה‬ ‫לייב שרה'ס [עוד מובא בספר אור גדליה‬ ‫לעשות כן גם הם עד עולם‪.‬‬ ‫עפ"י מה דאיתא בזוהר הק' (ח"ג קכג‪:‬‬ ‫(לרבי גדליה שארר)‪ ,‬שסיפר לו ידידו ראש‬ ‫פרשת נח תשפ”ז | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫אך התינח כאשר נח אכל מקודם ותיקן‬ ‫הוא אות א'‪ ,‬אלו הם אותיות א"ל להכניע‬ ‫ישיבת טעלז רבי ברוך סורוצקין ‪,‬שהם‬ ‫בזה את המאכל‪ ,‬אבל אם היה נותן‬ ‫הרע של הס"מ‪ .‬וכך הושלם תיקון הטוב‪,‬‬ ‫נכדי רבי לייב שרה'ס‪ ,‬ועל שמה נקראים‬ ‫מקודם לבהמה כפי ההלכה‪ ,‬לא היה‬ ‫כי בתוך התיבה נכסנו כל הנבראים‬ ‫משפחת סורוצקין‪ ,‬מלשון שרה'סקינד‪,‬‬ ‫לו די להבהמות‪ ,‬וע"כ אמר לו הקב"ה‬ ‫שלא השחיתו דרכיהם וכך נתברר הטוב‬ ‫וגם נקרא בנה רבי לייב שרה'ס על שמה‪,‬‬ ‫דלמען יהא לו די סיפוק הבהמות לכל‬ ‫ונתתקן העולם ואמר לו הבעש"ט‪' :‬יפה‬ ‫כנודע שהיא מסרה נפשה על קדושת‬ ‫השנה‪ ,‬יעשה דוקא באופן כזה‪ ,‬והיה לך‬ ‫אמרת' זהו חלקך בתורה‪.‬‬ ‫היהדות‪ ,‬שנישאת בצעירותה ליהודי זקן‬ ‫ולהם לאכלה‪ ,‬שהוא יאכל מקודם‪( .‬בית‬ ‫בכדי להנצל מנסיון ערל אחד‪ ,‬ובזכות‬ ‫פנחס‪ ,‬בית צדיקים יעמוד)‬ ‫מסירות נפשה נולד בנה הצדיק רבי‬ ‫"ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל‬ ‫לייב‪].‬‬ ‫‪ ...‬והיה לך ולהם לאכלה" (ו כא)‪ .‬פעם‬ ‫"בשנת שש מאות שנה לחיי נח" וגו' (ז‬ ‫היה הרה"ק רבי שמעון סופר זצ"ל‬ ‫שפעם אחת נכנס הרה"ק רבי לייב‬ ‫יא)‪ .‬הביא בשם משמואל (כי תצא)‪ .‬הגיד‬ ‫בצאנז‪ ,‬וכשראה שחוטפין שיריים שאל‬ ‫שרה'ס אצל הבעש"ט הק'‪ ,‬ושאל אותו‬ ‫הרב הקדוש מהר"י מווארקא זצ"ל בהא‬ ‫להדברי חיים זי"ע מה הענין שהחסידים‬ ‫מה טעם יש באלו המדות של תיבת נח‪,‬‬ ‫דאיתא בזוה"ק (ח"א קי"ז‪' ).‬בשית מאה שנין‬ ‫חוטפין מאכילתו של הצדיק‪ ,‬ולפעמים‬ ‫שלוש מאות אמה ארכה‪ ,‬חמשים אמה‬ ‫לשתיתאה יתפתחו תרעין דחכמתא‬ ‫אף רק משהו‪ .‬והשיב לו הדברי חיים‬ ‫רחבה‪ ,‬שלושים אמה קומתה‪ ,‬ואל אמה‬ ‫לעילא ומבועי דחכמתא לתתא'‪ ,‬והגיד‬ ‫זי"ע‪ ,‬דבכל דבר יש חלק הטוב וחלק‬ ‫תכלנה מלמעלה‪ .‬ואמר לו הבעש"ט‪:‬‬ ‫הוא זצללה"ה שכן הי'‪ ,‬אלא באשר‬ ‫הפסולת‪ ,‬והצדיקים האוכלים בקדושה‬ ‫'תאמרו רבי לייב מה שאתם חושבים על‬ ‫היו ישראל אז בלתי ראויין לה נמסרה‬ ‫מתקנים ומקדשים באכילתם גם חלק‬ ‫כך‪ ,‬זהו חלקכם בתורה'‪ .‬פתח רבי לייב‬ ‫החכמה לחיצונים‪ ,‬ומזה בא שמאז‬ ‫הפסולת‪ ,‬ולזה חפצים האנשים לאכול‬ ‫ואמר‪ ,‬הנה נודע שהרע שבעולם נמשך‬ ‫נתחדשה להם הרבה חכמה בחכמת‬ ‫ממאכל מתוקן ומקודש כזה‪ ,‬כי זה‬ ‫מהנחש הקדמוני‪ ,‬ושרו הוא הס"מ‪ ,‬והנה‬ ‫הטבע‪ .‬וכשנאמרו הדברים לפני כ"ק‬ ‫המאכל משפיע לטובה על האדם‪ ,‬וכיון‬ ‫אותיות א"ל שבו הוא קודש‪ ,‬ועיקר הרע‬ ‫זקני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק‬ ‫שהוא מאכל קודש‪ ,‬ע"כ יש להאוכל‬ ‫שבשמו הם אותיות ס"מ‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫קלסם ואמר להמגיד לו‪ :‬כ"כ מרגניתא‬ ‫קורת רוח והרגשה כאלו אכל לשובע‪,‬‬ ‫בזה"ק שהנחש‪ ,‬עיקר הרע שבו הוא‬ ‫טבא הוה בידך וזה איזה ימים שהנך פה‬ ‫אף כשלא אכל אלא מעט‪ ,‬כי נפשו‬ ‫אות ח'‪ ,‬ואותיות נ' ש' הם כחות הטוב‬ ‫ולא הגדת לי‪...‬‬ ‫מקבלת סיפוק מקדושת המאכל‪ .‬ונענה‬ ‫שמגבירים על הרע‪.‬‬ ‫ובספר רמתים צופים (מהרה"ק ר' שמואל‬ ‫ואמר אז הרה"ק רבי שמעון סופר זצ"ל‪,‬‬ ‫[והוסיף רבי גדליה בשם האריז"ל שכמו‬ ‫שינווא‪ ,‬תדב"א רבא פרק ב אות יד) כתב‪ .‬וכמו‬ ‫דבזה יובן מאמר הכתוב בפרשת נח‬ ‫כן תיבת רש"ע‪ ,‬עיקר הרע שבו הוא‬ ‫שאמר אדמו"ר הרב הקדוש מו' יצחק‬ ‫[בראשית ו' כ"א] 'ואתה קח לך מכל‬ ‫אותיות ר"ע‪ ,‬אך אות ש' הוא תערובת‬ ‫מאיר זלה"ה מק"ק גור ואמר לכל‬ ‫מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך‬ ‫טוב שבתוכו‪ .‬כי אם היה שמו רק רע‪,‬‬ ‫העומדים שיסכימו לזה הפירוש בפה‬ ‫ולהם לאכלה'‪ ,‬וקשה דהאיך היה בתיבה‬ ‫לא היה יכול העולם להתקיים‪ ,‬כיון שיש‬ ‫מלא וצעק בקול רם שמה שמובא‬ ‫מקום למאכלי הבהמות די סיפוקם‬ ‫ש' בתוכם‪ ,‬נשאר קיום לעולם‪ ].‬הרי‬ ‫בזוה"ק (ח"א קי"ז‪ ).‬בשנת שש מאות וכו'‬ ‫לשנה שלימה‪ ,‬והלא כמה בהמות וחיות‬ ‫שאותיות ש' ונ' הם קדושים‪ ,‬ש' נמצא‬ ‫יתפתחון תרעי דחכמתא ויתתקין עלמא‬ ‫אוכלים הרבה מאד אפלו ביום אחד‬ ‫בשם ש"די‪ ,‬ונ' בשם אדנ"י‪ ,‬ומה שצריך‬ ‫למיעל בשבועאה‪ .‬היינו שיהיה תיקון‬ ‫בלבד‪ ,‬והאיך היה מקום בתיבה להכיל‬ ‫המתקה הוא אותיות ח' מ' ס'‪ ,‬וזה שאמר‬ ‫לחטא הגדול פגם הברית הקדוש חס‬ ‫כל כך הרבה מאכלים‪ ,‬עוד קשה דהיה לו‬ ‫הכתוב 'כי מלאה הארץ חמס'‪ ,‬שהעולם‬ ‫ושלום כידוע‪[ .‬טו] שהמשיח יתקן כל‬ ‫לכתוב והיה "לכם" לאכלה‪ ,‬ולמה פירט‬ ‫היה מלא מחלק הרע שבנחש שהוא אות‬ ‫הנידחים ויביאם לבחינת יעקב שאמר‬ ‫הכתוב לך ולהם‪ ,‬ועוד מקשין‪ ,‬דהלא‬ ‫ח'‪ ,‬וכן חלק הרע שבס"מ שהם אותיות‬ ‫ראשית אוני וגו' כידוע‪ .‬לכך נקרא קדוש‬ ‫קיימא לן שצריך האדם ליזון מקודם את‬ ‫מ"ס‪ ,‬הרי חמ"ס‪ .‬וכיון שלא התגבר‬ ‫הגם שכל האבות היו כן אבל ביעקב‬ ‫בהמותיו ואח"כ יאכל לעצמו ]ברכות‬ ‫עליהם הטוב‪ ,‬לא היה קיום לעולם‬ ‫נתגלה זאת המדה ועל כן נקרא משיח‬ ‫מ‪ ,[.‬וא"כ הול"ל והיה להם ולך לאכלה‪.‬‬ ‫ונשטף הכל במימי המבול‪ .‬והתיקון‬ ‫אלהי יעקב שמתקן שיהיו כל הנדחים‬ ‫ולפי הנ"ל אתי שפיר‪ ,‬דבאמת נח הכניס‬ ‫לעולם הוא ע"י תיבת נח‪ ,‬שעיקר פעולתו‬ ‫הנ"ל בשם יעקב על כל פנים ומשם‬ ‫מהמאכלים רק כפי מה שהכיל התיבה‪,‬‬ ‫הוא להגביר את הטוב על הרע‪ ,‬ולזאת‬ ‫מעלה אותם לבחינת ישראל‪.‬‬ ‫ואף שלא היה בזה די סיפוק הבהמות‬ ‫ציוה ה' לנח להשלים אותיות הקדושה‪,‬‬ ‫והחיות לכל השנה‪ ,‬הרי בזה שהוא אכל‬ ‫שלוש מאות אמה ארכה הוא אות ש'‬ ‫ובמק"א (תדב"א זוטא סימן ד אות כז) הביא‬ ‫ותיקן את המאכל‪ ,‬הנה אח"כ כשאכלה‬ ‫דקדושה‪ ,‬חמישים אמה רחבה הוא אות‬ ‫עוד מזה וז"ל‪ :‬פעם אחת אמר (הרה"ק‬ ‫הבהמה אפילו מעט ממאכל זה קיבלה‬ ‫נ' דקדושה‪ ,‬שאלו האותיות מתגברים על‬ ‫החידושי הרי"ם) על הזוה"ק וירא (קי"ז‪).‬‬ ‫מזה קורת רוח גדולה עד לשובע‪ ,‬וע"כ‬ ‫הח' של הנח"ש‪ .‬ושלושים אמה קומתה‬ ‫דיבור המתחיל אמר רבי יהודה ובשית‬ ‫היה מזה די לזון להבהמות לכל השנה‪,‬‬ ‫הוא אות ל' ואל אמה תכלנה מלמעלה‬ ‫מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי‬ ‫ו | פרשת נח תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫שם ס"ת להרה"ק מראפשיץ זצ"ל‪ ,‬והוא‬ ‫וצריך להמתין לב' הצדדים‪[ .‬יש לציין‬ ‫דחכמתא‪ .‬ואמר פה קודשו כי ידוע‬ ‫מסר להסופר את חדרו המיוחד (קוויטל‬ ‫שכ"ק אדמו"ר רבי יעקב יוסף מוואסלוי‬ ‫שהחטא החמור וכו' חס ושלום הוא‬ ‫שטוב) שיכתוב שם בלי הפרעה‪ ,‬וצוה‬ ‫זצ"ל‪ ,‬היה נוהג לספר עובדא זו בעת‬ ‫מגיע עד המוח החכמה‪ .‬ומשם תיקון‬ ‫עליו שלא יתן לשום אדם להיכנס שם‪.‬‬ ‫שהיה מניח תפילין לחתן בר מצוה]‪( .‬אור‬ ‫החטא הנ"ל‪ .‬ולכן נזכר בזוה"ק (ח"א ס"ב‪).‬‬ ‫בבוקר אחד לאחר תפלת שחרית רצו‬ ‫לישרים בשם עירין קדישין ‪ -‬עמ' שפ"ט)‬ ‫שאין מועיל תשובה לחטא הנ"ל‪ .‬כי‬ ‫ה'חבריא' לשתות לחיים‪ ,‬ולא היה להם‪,‬‬ ‫התשובה היא מן בינה כמו שנאמר (ישעיה‬ ‫הם ידעו שבחדרו של הרבי נמצא יי"ש‬ ‫ו'‪ ,‬י') ולבבו יבין ושב וגו'‪ .‬ולכך קשה מאוד‬ ‫ורצו לקחתו משם‪ ,‬ניגשו אל הסופר‬ ‫"אך בשר‪ ...‬דמו לא תאכלו" (ט ד)‪ .‬שמעתי‬ ‫התשובה על החטא הנ"ל‪ .‬אבל לאחר‬ ‫והפצירו בו שירשה להם לקחת את‬ ‫מחסיד גור ישיש‪ ,‬שבעירו התעוררה‬ ‫זמן שש מאות לאלף הששי יתפתחון‬ ‫היי"ש‪ ,‬אבל הוא לא הסכים בשום אופן‪,‬‬ ‫חילוקי דעות בין חסידי גור לחסידי‬ ‫תרעי דחכמתא ויועיל תשובה לתיקון‬ ‫רק אם הרה"ק זצ"ל יצוה לו‪ ,‬ה'חבריא'‬ ‫אלכסנדר את מי למנות לשוחט‪,‬‬ ‫חטא הנ"ל כמו על שאר החטאים ועל‬ ‫היו מוכנים לילך אל הרה"ק מראפשיץ‬ ‫חסידי גור מצדדים ליקח שוחט השייך‬ ‫ידי זה יהיה גאולתינו במהרה בימינו‬ ‫לבקשו כנ"ל‪ ,‬לולא שרבנו זצ"ל מחה‬ ‫לחסידותם‪ ,‬וחסידי אלכסנדר מצדדים‬ ‫אמן‪ .‬ושאג בקול רם שיסכימו עמו כל‬ ‫בהם באמרו שאינו כדאי לבלבל את‬ ‫ליקח שוחט השייך לחסידותם‪ .‬הי'‬ ‫הקהל הקדוש ויהיה הלכה כרבים‪.‬‬ ‫הצדיק בשביל דבר זה‪ ,‬באין ברירה הלכו‬ ‫חסיד פיקח שאמר להטיל גורל בין השני‬ ‫שוחטים ומי שיזכה בגורל יזכה בשררה‬ ‫ובוילקט יוסף (סז) מביא כנ"ל עובדא זו‬ ‫בדרך אחר דאחד מהם אחז את הסופר‬ ‫מהחידושי הרי"ם‪ ,‬וכתב שאמר כן בעת‬ ‫בחזקה והשאר דחפו על הדלת בכח עד‬ ‫זו‪ .‬חסידי גור רצו מקודם לשאול את‬ ‫חוות דעתם של רבם האמרי אמת זי"ע‪,‬‬ ‫שהיה קהל רב‪ ,‬וכשסיים הדברים האלה‬ ‫שפתחוהו‪ ,‬ונכנסו פנימה ‪ -‬שתו לחיים‬ ‫רצה שיסכימו עמו כל העדה‪ ,‬והסכימו‬ ‫ויצאו‪ .‬הסופר התחיל לצעוק בקול רם‬ ‫והלכו לשאול את דעתו‪ .‬ענה האמרי‬ ‫אמת‪ :‬הלא מלאכת השחיטה כרוך בכמה‬ ‫עמו כל העדה שיועיל תשובה‪ ,‬ואחר זה‬ ‫ואיים עליהם‪ ,‬הם פחדו שלא יתודע‬ ‫הביא יי"ש ושתה עם העולם בשמחה‬ ‫הדבר לרבם‪ ,‬כי שמא יקפיד על מעשה‬ ‫איסורי תורה‪ ,‬והאיך עפ"י גורל אפשר‬ ‫להחליט מי יהי' השוחט‪ .‬לדעתי יש‬ ‫רבה‪ ,‬ואחר זה כשהזכיר לפניו איזה‬ ‫זו‪ .‬שת רבנו זצ"ל עצה בנפשו‪ ,‬והקדים‬ ‫אברך מפגם ‪ ...‬השיב לו הנה כבר אמרנו‬ ‫עצמו לבוא אל רבו זצ"ל טרם שיבוא‬ ‫לעשות הפוך‪ ,‬קודם למנות שוחט שהוא‬ ‫ירא שמים ובקי בהלכות שחיטה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫דמועיל תשובה‪.‬‬ ‫הסופר‪ ,‬והוא סיפר את הדבר בדרך‬ ‫שחוק שלא להעלות חרון אפו‪,‬‬ ‫להטיל עליו גורל לאיזה רבי לנסוע‪ ,‬אם‬ ‫לגור או לאלכסנדר‪( ...‬גליון כרמנו יום ב' כי‬ ‫וכה אמר‪ :‬ידע נא רבי ומורי‪ ,‬שהיה לנו‬ ‫"ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל וגו'‬ ‫תצא תש"פ מפי האדמו"ר מטאלנא שליט"א)‬ ‫כי יצר לב האדם רע מנעריו" וגו' (ח‪,‬‬ ‫היום עסק ביש עם הסופר! המחלוקת‬ ‫נתהותה אודות פתיחה וסתימה‪ ,‬דהוא‬ ‫כא)‪ .‬וברש"י מנעריו‪ ,‬מנעריו כתיב בלי‬ ‫טען שצריך להיות סתימה‪ ,‬ואנו עמדנו‬ ‫"ויחל נח ‪ ...‬ויטע כרם" (ט‪ ,‬כ)‪ .‬רבי שלמה‬ ‫ו' משננער לצאת ממעי אמו ניתן בו‬ ‫על דעתנו דצריך לעשות פתיחה! מה?!‬ ‫גולדשטוף ז"ל חתן הגאון מטשעבין‬ ‫יצר הרע‪ .‬מסופר‪ ,‬כשהניח הרה"ק רבי‬ ‫‪ -‬שאל הרה"ק מראפשיץ בתמיהה ופחד‬ ‫זצ"ל היה מתמרמר על בעלי היקב‬ ‫ישראל מרוזין זצ"ל‪ ,‬תפילין לבנו הרה"ק‬ ‫גם יחד ‪ -‬היה לכם שאלה בס"ת‪ ,‬ולא‬ ‫המוכרים יין שרובם מזוג במים כפי‬ ‫רבי אברהם יעקב מסאדיגורא זצ"ל ביום‬ ‫שאלתם אותי? היתכן?‬ ‫שנכח בעיניו פעמים רבות‪ .‬והיה שגור‬ ‫שנעשה "בר מצוה" שאל אותו‪ ,‬אמור לי‬ ‫על פיו כמה אמרות על דרך צחות‬ ‫בני מה עשית עם היצר הרע שלך עד‬ ‫לא‪ ,‬לא! ‪ -‬הרגיע אותו רבנו ‪ -‬השאלה‬ ‫היום‪ .‬והשיב לאביו‪ ,‬אמרתי לו‪ :‬שצד‬ ‫על כך‪ .‬ואמר ר' שלמה בחידוד על כך‪,‬‬ ‫לא היתה בהס"ת רק על הדלת‪ ,‬ומעשה‬ ‫אחד אסור לשמוע‪ ,‬המתן איפוא עד‬ ‫שבפרשת נח מצינו שאחר המבול "ויטע‬ ‫שהיה כך היה‪ :‬אנחנו רצינו לשתות‬ ‫אשר יבוא הצד השני – היצר טוב – ואזי‬ ‫נח כרם"‪ ,‬וצריך להבין מהו הסמיכות זה‬ ‫"לחיים"‪ ,‬והיי"ש היה מונח בהחדר‬ ‫אשמע את שני הצדדים‪ ,‬ומי שאמצא חן‬ ‫לזה? ואמר ר' שלמה דרך צחות‪ ,‬שלאחר‬ ‫אשר מסר רבנו להסופר‪ ,‬והוא לא הניח‬ ‫בעיניו לו אציית‪ .‬אז נתן הריז'ינער לבנו‬ ‫רדת כמויות כה עזים של מים‪ ,‬היה זה‬ ‫אותנו ליכנס לשם‪ ,‬אבל אנחנו התגברנו‬ ‫נשיקה על ראשו לאות חיבה‪ ,‬ואמר לבנו‬ ‫הזדמנות טובה לעסוק במסחר היין‪ ,‬כיון‬ ‫עליו ופתחנו את הדלת בעל כרחו‪ ,‬וזה‬ ‫שפיר קאמרת‪ ,‬שדוד המלך ע"ה אומר‬ ‫שרוב היין ממוזג במים‪( ....‬בצילו חמדתי‪ ,‬עמ'‬ ‫היה הויכוח בינינו‪ ,‬שהוא טען שהדלת‬ ‫כמוך (תהלים קיט‪ ,‬ט) "במה יזכה נער את‬ ‫קו)‬ ‫צריכה להיות סתומה‪ ...‬ואנחנו החלטנו‬ ‫ארחו לשמור כדבריך" דהיינו 'במה יזכה'‬ ‫שכאן המקום לעשות פתיחה‪ ...‬וכן‬ ‫במה יוכל בחור 'נער' לזכות ש'את ארחו‬ ‫עשינו‪ .‬כשמוע הרה"ק מראפשיץ את‬ ‫"וישת מן היין" (ט‪ ,‬כא)‪ .‬בעת שהותו‬ ‫לשמור' שישמור את דרכיו עד שהיצר‬ ‫דברי רבינו‪ ,‬צחק ונהנה‪( .‬אוהב שלום‪ ,‬עמ'‬ ‫של רבנו (הרה"ק רבי שלום מקאמינקא)‬ ‫טוב יבוא‪ .‬שיאמר לו ‪' -‬כדבריך' שאי‬ ‫קכו)‬ ‫זצ"ל בראפשיץ היה מעשה שכתבו‬ ‫אפשר לשמוע רק דבר של צד אחד‪,‬‬ ‫פרשת נח תשפ”ז | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫הרה"ק מסלאנים רבי שלמה דוד יהושע‬ ‫ז' חשוון (ה'תרצ"ד)‬ ‫הי"ד‪ ,‬בחג הפורים תש"ג שהה במחנה‬ ‫ו' חשוון (ה'תש"ד)‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫הכפיה בתנאים זוועתיים‪ ,‬ועלה ברצונו‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫של מהר"ם מלובלין הגה"ק‬ ‫לרקוד לכבוד חג הפורים בתוך המצור‬ ‫של הרה"ק רבי שלמה דוד יהושע‬ ‫והמצוק‪ ,‬איך רוקדים שם בין שונאי ישראל‬ ‫רבי יהודה מאיר שפירא זיע"א‬ ‫מסלאנים הי"ד זיע"א‬ ‫מסביב? מה עשה בחכמתו הגדולה‪ .‬סמוך‬ ‫בן הגה"ק רבי יעקב שמשון זיע"א‬ ‫בן הרה"ק רבי אברהם זיע"א‬ ‫לצריף האסירים היהודים היה צריף נוסף‬ ‫של אסירים נוצרים‪ ,‬בסוף היום איסף את כל‬ ‫החברים היהודים‪ ,‬וקרא בקול לעבר הקבוצה‬ ‫מצאצאי הרה"ק ר' פנחס שפירא מקוריץ‬ ‫הנוצרית‪ ,‬הבה נעשה תחרות מי יודע לרקוד‬ ‫נתכהן כאדמו"ר בהיותו בן כ"א ונהרג על‬ ‫מרבותיו‪ :‬סבו‪ ,‬ר' שמואל יצחק שור‪ ,‬ר'‬ ‫יותר יפה‪ ,‬היהודים או הנוצרים‪ .‬הנוצרים‬ ‫קידוש השם לאחר עשרה שנים‪.‬‬ ‫שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם מברז'אן)‪,‬‬ ‫התחילו לרקוד איזה זמן‪ ,‬ואח"כ אמרו להם‪,‬‬ ‫בספר 'זכרון קדוש' מובא בשמו שביאר‬ ‫האדמו"ר ר' ישראל פרידמן מצ'ורטקוב ‪.‬‬ ‫הבה נראה אותכם יהודים איך אתם רוקדים‪,‬‬ ‫מש"כ במשנה אבות 'אל תהי רשע בפני‬ ‫תיכף נזדקף ראשו והחל לרקוד ריקוד לכבוד‬ ‫עצמך'‪ ,‬שהרמב"ם פי' שלא יחזיק האדם את‬ ‫מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' שמואל הלוי וואזנר‪,‬‬ ‫השכינה הק'‪' ,‬לא יכלמו לנצח כל החוסים בך'‪.‬‬ ‫עצמו כרשע‪ ,‬שעי"ז יחדול מעבודת הבורא‪.‬‬ ‫ר' הלל ברוקנטל‪ ,‬ר' פנחס הירשפרונג ור’‬ ‫יהודה מאיר אברמוביץ‪ .‬ועוד רבים וטובים‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫וביאר עוד שאם אדם רואה את עצמו בשפל‬ ‫זיע"א‪.‬‬ ‫המדרגה כרשע‪ ,‬עצה אחת היא לו שלא יהיה‬ ‫לבדו‪ ,‬רק ידחוף עצמו להכלל בעוד יהודים‪ ,‬כי‬ ‫מספריו‪ :‬אור המאיר‪ -‬שו"ת‪ .‬אמרי דעת‪-‬‬ ‫'אל תהי רשע בפני עצמך'‪ ,‬כשתהיה בתוך כלל‬ ‫הערות על הש"ס והרמב"ם‪ .‬מרגניתא דרבי‬ ‫ז' חשוון (ה'תרכ"ו)‬ ‫ישראל תוכל להנצל‪ .‬והוסיף לבאר ע"פ משל‬ ‫מאיר‪ -‬על הש"ס‪.‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הרה"ק‬ ‫למי שיש לו מטבע שחוקה וכתותה‪ ,‬אם יכנס‬ ‫בצעירותו נודע כ'העילוי משאץ'‪ .‬הוסמך‬ ‫רבי נתן דוד משידלובצא זיע"א‬ ‫לחנות לקנות עמה דבר מה‪ ,‬לא יקבלו ממנו‬ ‫לרבנות בגיל ‪ 15‬ושימש כרב העיר גלינא בין‬ ‫בן הרה"ק רבי ירחמיאל בן היהודי‬ ‫מטבע שחוק כזה‪ ,‬אך אם יערב זו המטבע‬ ‫השנים ה'תר"ע‪-‬ה'תר"פ בה ייסד את ישיבת‬ ‫הקדוש מפשיסחא זיע"א‬ ‫בתשע מטבעות טובות ושלמות‪ ,‬יוכל לתת כל‬ ‫גלינא‪ .‬בשנת ה'תר"פ נבחר לרבה של סנוק‬ ‫העשרה ביחד‪ .‬כך הצדיק יכול להיות לבדו‪ ,‬אך‬ ‫ולשם עברה ישיבתו‪ .‬בשנת ה'תרפ"ד מונה‬ ‫אל תהי רשע בפני עצמך‪ .‬האדמו"ר רבי שלום‬ ‫לרבה של פיוטרקוב‪ .‬גאון אדיר‪ .‬שימש‬ ‫נח זצוק"ל היה ידיד נפשו מנעוריו‪ ,‬כשנסתלק‬ ‫כנשיא אגודת ישראל בפולין‪ .‬בנוסף שימש‬ ‫בנו של רבי נתן דוד היה הרה"ק רבי יצחק‬ ‫יעקב מביאלע זי"ע‪ .‬וכתב ‪ -‬באמרי בינה‬ ‫הבית אברהם מיאן לקבל את ההנהגה‪ ,‬והלך‬ ‫כחבר בוועדה במשרד הדתות הפולני‪ .‬מייסד‬ ‫עמו רבי שלום נח לאיזה יער למשך ששה‬ ‫וראש ישיבת חכמי לובלין והביא את רעיון‬ ‫בשם אביו‪ ,‬בפרשת נח‪ ,‬שאי אפשר להעניש‬ ‫אדם החייב עונש‪ ,‬כשהוא בשמחה‪ ,‬כי‬ ‫שעות ושכנע אותו להנהיג עדתו שנשארו‬ ‫'הדף היומי' בתלמוד בבלי לידי מימוש‪.‬‬ ‫כצאן אשר אין להם רועה‪ ,‬והוא לא רצה‬ ‫השמחה מגרשת כל בחינת רע שבעולם‪,‬‬ ‫לרבי מאיר לא היו ילדים והיה רגיל להתבטא‬ ‫לשמוע מזה כלל‪ ,‬אך סופו של דבר הסכים‬ ‫ואיך יהיה העונש? שבתחילה מפילים עליו‬ ‫ש"הדף היומי" ו"ישיבת חכמי לובלין" הם שני‬ ‫בשפלות גדולה להנהיג עדתו‪.‬‬ ‫ועצבות ומרה שחורה ואז יכולים להביא אליו‬ ‫הילדים שלו‪ .‬כאשר הרב הציע את רעיון "הדף‬ ‫איזה אסון ח"ו‪ ,‬אך אם יתעקש האדם להיות‬ ‫היומי"‪ ,‬רבו המתנגדים ובפיהם טענה‪ ,‬גם אם‬ ‫בשמחה וצהלה‪ ,‬לא יחול עליו שום עונש‬ ‫נניח שהאדם בכל יום ילמד את הדף היומי‬ ‫הרה"ק מסלאנים הי"ד‪ ,‬היה בעיר בראנאוויץ‬ ‫שבעולם‪ .‬ואמר רבי נתן דוד שבדור המבול‬ ‫ויסיים בשבע וחצי שנים את הש"ס‪ ,‬הרי‬ ‫ובאותו זמן היה הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד‬ ‫היה להם השפעות רוב הטובה‪ ,‬וירא השם כי‬ ‫הוא לא יזכור מאומה והרי שעה יומית לדף‬ ‫ראש ישיבה באותה עיר‪ ,‬פעם אחת נסע רבי‬ ‫רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' כי עשה את‬ ‫אינו אלא לימוד רדוד‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מה התועלת‬ ‫אלחנן לאמריקה לצורך החזקת הישיבה‬ ‫האדם בארץ‪ ,‬אך אי אפשר להענישם כשהם‬ ‫בכל זאת? והרב ענה למתנגדים שהדף היומי‬ ‫ונתוועד עם האדמו"ר מבויאן רבי מרדכי‬ ‫בשמחה‪ ,‬לכן הקדים וכתב 'ויתעצב אל לבו'‪,‬‬ ‫יאחד בין כל היהודים‪ ,‬ואין זה משנה מאיזה‬ ‫שלמה‪ ,‬ואמר לו 'אין לי שום הסבר לכך‪ ,‬אך‬ ‫שהכניס בלבם עצבות‪ ,‬אין הכונה ללבו של‬ ‫ארץ שהרי כולם לומדים את אותו דף‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫זוהי המציאות שאע"פ שאני ליטאי‪ ,‬כשאני‬ ‫השי"ת אלא ללב האדם‪[ ,‬ב' פירושים יש‬ ‫הלימוד מיועד גם לבעלי‪ -‬בתים‪ ,‬וכך אנשים‬ ‫רוצה לשמוע תפילה בכונה ובהתלהבות לב‪,‬‬ ‫ברש"י] ואח"כ כבר כתוב 'אמחה את האדם'‪.‬‬ ‫רבים שהיו רחוקים מלימוד גמרא‪ ,‬יזכו‬ ‫אני עובר לשמוע את רבי שלמה'לע מתפלל'‪.‬‬ ‫כי כבר נכנס בהם עצבות‪ .‬אך זהו רק בגויים‬ ‫ללמוד דף ועוד דף עד שיסיימו את כל‬ ‫שלא נצטוו על השמחה‪ ,‬משא"כ יהודי‬ ‫הש"ס‪.‬‬ ‫שנצטוה לעבוד את ה' בשמחה‪ ,‬כשיקיים‬ ‫מצות השמחה הרי הוא שמור מכל רע ועונש‪,‬‬ ‫ואך טוב וחסד ירדפוהו תמיד‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫ח | פרשת נח תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫היה אומר "רבי עקיבא איגר איז ד'בעסטער‬ ‫דפים ביום אחד! כל היום ישב יוסף בוים על‬ ‫מהסיפור הבא שלפנינו‪ ,‬אנו למדים עד‬ ‫מוסר ספר" כשרואים עד היכן הגיע יהודי‬ ‫מקומו והתמיד ברציפות‪ ,‬ללא הפוגה‪ .‬עיניו‬ ‫כמה נחשב בשמים זיכוי הרבים ואפילו‬ ‫בגדלות התורה‪.‬‬ ‫לא זזו מן הגמרא‪ .‬לפתע‪ ,‬כאשר החל היום‬ ‫רק מחשבה ורעיון שעדיין לא הגיעה לידי‬ ‫להחשיך‪ ,‬הבחינו חבריו כי הוא נעדר ממקומו‪.‬‬ ‫מעשה‪ :‬יום לאחר הצעתו ללימוד "הדף‬ ‫לאחר חיפוש מצאוהו עומד בחדרו‪ ,‬הגמרא‬ ‫היומי"‪ ,‬הגיעה אחותו אליו ושאלה‪" :‬האם‬ ‫סיפר החסיד ר' מאטל מונשיין ע"ה‪ :‬כשלמד‬ ‫בידו‪ ,‬והוא לומד בריכוז עצום‪ ,‬תוך שהוא‬ ‫עשית אתמול דבר מה חשוב?"‪ ,‬והרב ענה‬ ‫בימי בחרותו בישיבת טשעבין אצל הגה"צ‬ ‫מבקש מחבריו שיניחוהו לבדו‪ ,‬עוד כמה‬ ‫בשאלה‪" :‬מדוע את שואלת?"‪" -‬חלמתי‬ ‫הרב מטשעבין זצ"ל‪ ,‬באחד הימים הופיע בבית‬ ‫דקות‪" .‬נותרו לי עשרה דפים כדי לסיים את‬ ‫חלום אודותיך"‪ .‬הרב אמר בסקרנות‪" :‬מה‬ ‫המדרש יהודי חסיד פולני שמשך תשומת‬ ‫המסכת"‪ .‬אם אלו היו תלמידיו של רבי מאיר‬ ‫חלמת?"‪ ,‬והיא עונה‪“ :‬ראיתי אותך יושב‬ ‫לב מיוחדת‪ .‬טשעבין היתה עיר גליצאית‪,‬‬ ‫שפירא זצ"ל‪ ,‬נוכל לקבל מושג מה על דמותו‪,‬‬ ‫בשמים‪ ,‬ועל ראשך כתרים‪ ,‬ואלפי מלאכים‬ ‫אשר לא היו רגילים בה להופעתם של יהודי‬ ‫על שיעור קומתו הגבוהה‪ ,‬על גדלותו הרוחנית‬ ‫עומדים מסביבך ואתה נמצא במרכז‪ ,‬וכולם‬ ‫פולין‪ .‬בגליציה לבשו כובעי סמט ובפולין היו‬ ‫ממנה שאב את כוחו לדרבן מאתיים וחמישים‬ ‫מריעים לך"‪ .‬אז הרב הבין כי כל זאת בזכות‬ ‫לובשים כובעים קטנים עם מצחיה קטנה‪ ,‬לכן‬ ‫בחורים למשימה שכזו‪ .‬גאון שכזה היה יכול‬ ‫הצעתו ללימוד הדף היומי‪.‬‬ ‫עוררה הופעתו של יהודי מפולין רושם מיוחד‪.‬‬ ‫לייסד את מפעל הדף היומי‪.‬‬ ‫היהודי החסיד‪ ,‬שהה במקום כמה שבועות‬ ‫נפטר ב‪-‬ז' מר‪-‬חשוון ה'תרצ"ד בלובלין‪ .‬על‬ ‫מבלי שאף אחד הכירו‪ ,‬אך ראו בו שהוא בעל‬ ‫רבה של זיכרון מאיר‪ ,‬מרן הגאון רבי שמואל‬ ‫אף שהנאצים חיללו וחרשו את בית‪ -‬העלמין‬ ‫צורה‪ ,‬רק ר' מאטל שהכירו מגור ידע שזה‬ ‫וואזנר‪ ,‬בעל ה'שבט לוי'‪ ,‬סיפר עובדה מרתקת‪,‬‬ ‫בו נקבר‪ ,‬ציונו לא נפגע בדרך פלא‪ .‬לוקט‬ ‫הוא החסיד המופלג ר' מענדל דאמבראווער‬ ‫לא ידועה‪ ,‬על מורו ורבו הגאון רבי מאיר שפירא‬ ‫מתוך גליון פניני צדיקים (נח תש"פ)‪( ,‬מעובד‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהיה נערץ על צעירי חסידי גור‪ .‬ר'‬ ‫זצ"ל‪" :‬אהבתו של מורי ורבי לתלמידיו‪ ,‬הייתה‬ ‫מתוך 'עלינו לשבח')‪.‬‬ ‫מענדל היה שוהה את רוב ימיו בגור‪ ,‬והכירו‬ ‫עצומה‪ .‬אנו‪ ,‬תלמידיו‪ ,‬היינו לו כבניו‪ .‬לב גדול‪,‬‬ ‫בו שהוא מופשט מן העולם וכל כולו בטל‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫שופע טוב ללא קץ‪ ,‬פעם בקרבו של הגאון רבי‬ ‫להשי"ת‪ ,‬הרב מטשעבין זצ"ל אמנם הבחין בו‬ ‫מאיר שפירא זצ"ל‪ .‬גם אנו‪ ,‬תלמידי הישיבה‪,‬‬ ‫כי הוא אדם מיוחד‪ ,‬וקירבו אליו והזמינו אצלו‪.‬‬ ‫רחשנו לו כבוד בל‪-‬יתואר‪ ,‬וכאשר אירע ומי‬ ‫והיה פלא בעיני ר' מאטל ע"ה מה מבקש‬ ‫י' חשוון (ה'תשכ"ו)‬ ‫מאיתנו זכה לשרת את רבינו או לשוחח עמו‬ ‫כאן אותו חסיד‪ ,‬שמרוב דבקותו ברבו היה‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הגה"ק‬ ‫ביחידות‪ ,‬היה זה יום חג עבורו‪ .‬יום הולדתו‬ ‫קשה עליו להיפרד מגור‪ ,‬וכיצד הגיע לשהות‬ ‫רבי דוב בעריש מטשעבין זיע"א‬ ‫של הרב היה בז' אדר‪ .‬והנה‪ ,‬בהזדמן תאריך‬ ‫בטשעבין? וענהו ר' מענדל‪ ,‬כי כששהה‬ ‫זה‪ ,‬העלה פעם אחד הבחורים רעיון מוצלח‬ ‫בן הגה"ק רבי יעק'לי הרימלוב זיע"א‬ ‫הרה"ק ה"אמרי אמת" בקראקא נכנסו אליו‬ ‫מאין כמוהו‪ .‬בדחילו ורחימו הוא ניגש אל‬ ‫כמה וכמה גדולים וצדיקים מפורסמים ולא‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬ושאל אותו‪" :‬איזה מתנה‬ ‫הראה כל כך התפעלות כמו שהראה חיבה‬ ‫יאות הרב לקבל מאת בחורי הישיבה לכבוד‬ ‫וכבוד להרב מטשעבין זצ"ל‪ ,‬וכששאלו את‬ ‫נוהג היה רבי דוב בעריש להחליף אגרות‬ ‫יום ההולדת?"‪ ,‬על אתר השיב הגאון‪" :‬את‬ ‫האדמו"ר זצ"ל על כך השיב‪" :‬א יוד זיצט און‬ ‫תורה‪ ,‬בעצם ימי המסחר‪ ,‬עם גדולי הדור‪:‬‬ ‫כל הש"ס‪ ,‬את כל הש"ס אני רוצה! אני רוצה‬ ‫לערנט בקדושה ובטהרה" (יהודי יושב ולומד‬ ‫מהרש"ם מברז'אן‪ ,‬רבי יוסף אנגל מבנדין‪,‬‬ ‫שתשבו היום‪ ,‬ז' באדר‪ ,‬ותלמדו את כל הש"ס‬ ‫בקדושה ובטהרה) כששמע ר' מענדל את‬ ‫ואחרים‪ ,‬שקילסו ושיבחו את דבריו‪ .‬פעם‬ ‫ביום אחד! כל אחד מ‪ 250-‬הבחורים ייקח על‬ ‫זאת החליט לבוא למקומו של הרב לשאוף‬ ‫אחת בהיותו בברודי‪ ,‬בשנות השלושים שלו‪,‬‬ ‫עצמו ללמוד מספר דפים‪ ,‬ותסיימו ביחד את‬ ‫לקרבו את האוויר של הקדושה והטהרה‬ ‫נכנס אצל הגאון הישיש רבי אברהם מנדל‬ ‫כל הש"ס"‪ .‬אותו יום רעדו אמות הסיפים‬ ‫שבמחיצתו‪.‬‬ ‫שטיינברג זצ"ל בעל "מחזה אברהם" ונעמד‬ ‫בבניין הישיבה‪ .‬איש לא נע ולא זע במקומו‪.‬‬ ‫לפניו מלוא קומתו‪ .‬המקורבים שנוכחו באותו‬ ‫הכל ישבו והתנועעו על מקומם ללא הרף‪,‬‬ ‫מעמד תמהו‪ .‬הסביר להם הגאון‪ :‬אל יקשה‬ ‫מתוך מאמץ להגיש לרבם האהוב את המתנה‬ ‫אירע פעם בטשעבין‪ ,‬בעת שרבינו ישב‬ ‫בעיניכם שכיבדתיו כל כך‪ .‬זהו אברך "סוחר"‬ ‫שביקש! ורבי מאיר שפירא עצמו‪ ,‬ישב גם‬ ‫ודיבר בלימוד עם בני הישיבה‪ ,‬נכנס הסנדלר‬ ‫שבקי בכל התורה כולה‪ ,‬ויודע בעל פה אפילו‬ ‫הוא בהיכל הישיבה‪ ,‬עיניו בורקות משמחה‬ ‫של העיירה וסיפר שאירס את בתו בשעה‬ ‫את ביאור הר"ש לסדר טהרות‪”...‬‬ ‫ולבו גואה מאושר למראה ההתמדה הנוראה‬ ‫טובה ומוצלחת‪ ,‬ובתוך הדברים הראה לרבינו‬ ‫של כל הבחורים‪ .‬אשרי העם שככה לו‪ .‬בהגיע‬ ‫תמונה של החתן‪ ,‬ויצא מביתו‪ .‬כשיצא אמר‬ ‫הלילה‪ ,‬סיימו הלומדים את דפיהם‪ ,‬והשמחה‬ ‫רבינו לעצמו בשקט‪' :‬עס איז דאך גאר נישט‬ ‫מסופר שהיה נהוג לומר להמסתופפים‬ ‫פרצה ועלתה על גדותיה‪ .‬קשה לתאר זאת‬ ‫קיין אידישע צורה' (הלא אין זו צורת יהודי‬ ‫בצילו שהוא מקנא להאברכים של היום‬ ‫במילים"‪ ,‬התבטא הגאון רבי שמואל אב"ד‬ ‫כלל)‪ .‬התלמידים תמהו על כך‪ ,‬שרבינו‬ ‫שהוא בהיותו סוחר לא היה לו זמן ללמוד‬ ‫זיכרון מאיר‪ .‬בהקשר לכך‪ ,‬הוסיף רבי שמואל‪,‬‬ ‫מדבר בצורה כזו‪ ,‬ושמרו את הדבר בלבם‪.‬‬ ‫יותר מ‪ 11-‬שעות ביממה ולהם יש זמן הרבה‬ ‫באותה תקופה היה בישיבה עילוי עצום‪ ,‬יוסף‬ ‫כעבור כמה חדשים בא הסנדלר להזמין‬ ‫יותר מזה‪.‬‬ ‫בוים שמו‪ ,‬שקיבל על עצמו לסיים באותו‬ ‫את רבינו לחתונה‪ ,‬ובקשו לסדר חופה‬ ‫יום‪ ,‬ז' אדר‪ ,‬את כל מסכת בבא בתרא‪ .‬קע"ו‬ ‫פרשת נח תשפ”ז | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫המקרא‪' :‬מה יפו פעמיך בנעלים' (שיה"ש‬ ‫לרבי נחום איזה דרך רחוקה איך להגיע לבית‬ ‫וקידושין‪ ,‬אך רבינו סרב והציע לכבד את‬ ‫ז‪ ,‬ב) פירוש‪ ,‬בעת שהיה בית המקדש קיים‪,‬‬ ‫השוחט‪ ,‬באופן שיוכל לרוץ מהר מדרך הקצרה‬ ‫השוחט דמתא‪ ,‬שהיה יהודי תלמיד חכם‬ ‫היה כוונת המקרא על העולים לרגל‪ ,‬ועכשיו‬ ‫ולהכין את עצמו להתלבש בכבוד כראוי‬ ‫והדור פנים‪ ,‬בסדור קידושין והוא אכן קיבל‬ ‫קאי על המכתתים רגליהם לצדיקים‪ ,‬ופירש‬ ‫לקראת האורח החשוב‪ .‬וכשנכנס רבי נחום‬ ‫את הכיבוד‪ .‬כעבור כמה חודשים‪ ,‬היה מאורע‬ ‫עוד‪' :‬בנעלים' – כי כל הפסיעות נעולים אצל‬ ‫לבית השוחט פייסו ואמר לו‪ ,‬שמכיון שהוא‬ ‫שנצטרכו כולם לדווח לרשויות את פרטי‬ ‫השי"ת‪( .‬שארית ישראל ווילעדניק)‬ ‫בא להתעכב בכפר כמה ימים‪ ,‬ודרכו שבכל‬ ‫משפחת אבותיהם‪ ,‬ואז התברר שאותו חתן‬ ‫מקום שהוא בא לשהות שם איזה זמן‪ ,‬הוא‬ ‫אינו יהודי‪ ,‬ותהום כל העיר‪.‬‬ ‫סר תחילה לבית השוחט לבדוק את הסכין‪,‬‬ ‫פעם העלילו אצל המלכות עלילה על‬ ‫ואמר לו שהוא הולך להתפלל כעת‪ ,‬ובינתיים‬ ‫הרה"ק רבי נחום מטשערנאביל זי"ע ואסרו‬ ‫שיכין השוחט את הסכין להראות לו לאחר‬ ‫באחת המשפחות שהיו קרובות ללבו של‬ ‫אותו בבית הסוהר‪ ,‬וכל מה שהשתדלו‬ ‫שיסיים תפילתו‪ .‬כשעמד רבי נחום להתפלל‬ ‫רבינו‪ ,‬התחתן אחד הבנים בגיל מבוגר‪ ,‬גם‬ ‫הצדיקים וכלל ישראל עבורו‪ ,‬הן בתפלות‬ ‫בדק השוחט את הסכין וראה שהוא כשר‬ ‫אחר שנישא המתין כמה שנים עד שנולדו‬ ‫והן בהשתדלות ובכסף לא הועיל כלום‪ ,‬והיה‬ ‫למהדרין‪ ,‬אלא שכנודע שיש הרבה מדרגות‬ ‫לו ילדים‪ ,‬וסיפר אותו יהודי שאביו נכנס עמו‬ ‫מוטל עליו גזר דין של מות ח"ו‪ ,‬ואמר הרה"ק‬ ‫בכשרות הסכין‪ ,‬וכיון שהיה צריך להראותו‬ ‫לרבינו וביקש עבורו ברכה‪ ,‬נענה רבינו ואמר‪:‬‬ ‫רבי שלמה מקרלין שאם יכולים לעשות‬ ‫לאדם חשוב‪ ,‬חישב בדעתו שכדי למצוא חן‬ ‫'ער וועט האבן א שטוב פול מיט קינדער‪ ,‬און‬ ‫איזה השתדלות שיוכלו להכניס אליו איזה‬ ‫בעיניו‪ ,‬יחדד את הסכין ביותר‪ .‬ולאחר מכן‬ ‫ער וועט חתונה מאכן אלעמען' (הוא יקים‬ ‫פתקא ממנו אז תבוא הישועה‪ ,‬והרה"ק רבי‬ ‫חזר בו והתחרט על מה שעלה על דעתו‪,‬‬ ‫משפחה ברוכת ילדים‪ ,‬והוא יחתן את כולם)‬ ‫שלמה קרלינער כתב על גבי פיתקא קטנה רק‬ ‫וחשב שאילו היתה איזה אשה מהכפר באה‬ ‫וכך הוה‪ ,‬שנולדו לו עשרה ילדים‪ ,‬וזכה לחתן‬ ‫שני תיבות אלו‪ :‬הפוך צלותך‪ .‬וחתם עליו את‬ ‫עם תרנגול לשחטו‪ ,‬הרי היה שוחט בסכין כמו‬ ‫את כולם לאוי"ט‪.‬‬ ‫שמו‪ ,‬ואכן הצליחו באיזה אופן שבא הפתק‬ ‫שהיה קודם לכן‪ ,‬ואם לכבוד הקב"ה שהוא‬ ‫אל הר"נ‪ ,‬וכשקרא הר"נ את הפיתקא אמר‬ ‫רואה בכל עת‪ ,‬מספיק לי הסכין הקודם‪ ,‬האם‬ ‫היות ששום ילוד אשה לא ידע עד עכשיו‬ ‫הגאון ר' רפאל דוד אויערבאך נכנס לרבינו‬ ‫בשביל אורח בשר ודם אעמוד ואחדד את‬ ‫את מחשבתו שרוצה להיהרג על קה"ש‪ ,‬ולכן‬ ‫וסיפר לו שנולדה לו בת רביעית למזל טוב‪,‬‬ ‫הסכין יפה יותר כדי למצוא חן בעיניו? וחזר בו‬ ‫לא הועילו התפילות וההשתדלויות של כל‬ ‫ואגב אורחא שאל האם להתפלל לבנים? ענה‬ ‫ולא חידדו ביותר‪ ,‬רק השאיר הסכין כמו שהוא‬ ‫העולם‪ ,‬ועתה שנודע על כך להרש"ק ע"כ‬ ‫לו רבינו‪' :‬יש לך ארבע בנות‪ ,‬יהיו לך גם ארבע‬ ‫להראותו כך לאורח החשוב‪ ,‬מבלי להשתדל‬ ‫זה סימן שצריכים לשמוע לו‪ ,‬ותיכף הפך‬ ‫בנים!‪ ,‬וכך הוה‪ ,‬ארבעת הילדים הבאים היו‬ ‫יותר מדי‪ .‬כשסיים רבי נחום תפילתו‪ ,‬לקח את‬ ‫צלותיה שינצל מידם‪ ,‬ותיכף שחררו אותו‬ ‫בנים‪.‬‬ ‫הסכין ופתח ואמר‪' :‬אם לפני הקב"ה הסכין‬ ‫דרך איזה השתדלות‪ .‬ואמר אח"כ הרש"ק‪:‬‬ ‫הזה טוב‪ ,‬הרי בוודאי שבשבילי הוא טוב'‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫אצלו פעלתי‪ ,‬אבל בעצמי איני יכול לפעול‬ ‫והחזיר לו הסכין ולא בדקו‪...‬‬ ‫לחדול מלהתפלל על כך‪ ,‬וכך הי' שנהרג על‬ ‫י"א חשוון (ה'תקנ"ח)‬ ‫קידוש השם‪.‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫פעם אחת בא אל הרה"ק הבעל מאור עינים‬ ‫של בעל ה"מאור עינים"‬ ‫זי"ע עני ודל‪ ,‬בבכי תמרורים על הלחץ זו‬ ‫הרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנובל‬ ‫הדחק שהוא שרוי בה‪ ,‬והן עתה הגיעה בתו‬ ‫י"א חשוון (ה'תרמ"ד)‬ ‫זיע"א בן הרה"ק רבי צבי זיע"א‬ ‫לפרק בתולה נישאת והוא אין לו פרוטה‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫לפורטה‪" ,‬ניקה" הרבי את השולחן ונתן לו את‬ ‫של בעל ה"יסוד העבודה" מסלאנים‬ ‫כל הכסף – סכום עתק – שהיה מונח עליו‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי אברהם זיע"א‬ ‫הגבאים – שהדבר חרה להם ביותר – ביודעם‬ ‫הרה"ק רבי דוד'ל טאלנער זי"ע בן הרה"ק‬ ‫בן הרה"ק רבי יצחק מתתיהו זיע"א‬ ‫שהלה אינו שונא "טיפה מרה"‪ ,‬עקבו אחריו‪,‬‬ ‫רבי מרדכי מטשערנובל אמר שיש לו בקבלה‬ ‫ואכן ראוהו נכנס לבית משתה היין להרוות‬ ‫איש מפי איש עד אליהו הנביא שכל שוחט‬ ‫נפשו "הצמאה"‪ .‬בראותם זאת‪ ,‬הלכו ולקחו‬ ‫ירא שמים כשהוא צריך להעמיד את הסכין‬ ‫ממנו מותר המעות‪ ,‬הביאום אל רבם וסיפרו‬ ‫לשחיטה‪ ,‬מלאך מיכאל מסייע בעדו להעמיד‬ ‫אמר שהלימוד בספריו שחיבר‪ ,‬מסוגל‬ ‫לו מעשה השיכור‪ .‬או אז הרים הרבי קולו‬ ‫את הסכין‪ .‬וסיפר מעשה נפלא שרבי נחום‬ ‫לאהבת ה' יתברך‪.‬‬ ‫בצעקה‪" :‬הנה שמעתי מכריזין בעולם העליון‪:‬‬ ‫מטשרנובל בעל ההילולא זי"ע נסע פעם‬ ‫נחום מטשרנוביל אוחז במידתו של הקב"ה‬ ‫לפדיון שבויים‪[ ,‬כנודע שהיה עוסק הרבה‬ ‫רבינו הרה"ק הישמח ישראל זי"ע (מובא‬ ‫'טוב ומטיב לרעים ולטובים'‪ ,‬ואתם רוצים‬ ‫במצוה רבה זו] ופעם אחת הגיע לכפר אחד‬ ‫בתפארת ישראל אות קפ"ו(‪ ,‬בא פעם‬ ‫לגזול ממני דבר זה‪ ,"...‬וציוה עליהם תיכף‬ ‫ושאל יהודי אחד שהיה לבוש במעיל פשוט‬ ‫אחת בימי עלומיו ללאדז אודות דבר‬ ‫לחזור ולהחזיר לו הכסף‪.‬‬ ‫ובזוי‪' ,‬היכן גר השוחט'‪ ,‬וזה היהודי היה‬ ‫מצוה‪ ,‬והיה בבית החסידים‪ ,‬והרבה לדבר‬ ‫שמעתי בשם הקדוש רבי נחום‬ ‫השוחט בעצמו‪ ,‬וכיון שהתבייש מחמת בגדו‬ ‫אז בפלפול דאורייתא עם החברייא זה זמן‬ ‫מטשערנאביל זי"ע אשר באו אליו חסידים‬ ‫הנ"ל‪ ,‬והכיר באורח זה שאדם חשוב הוא‪ ,‬לא‬ ‫כביר‪ .‬ובתוך הפלפולים‬ ‫מהאמלע והלכו אליו ברגליהם‪ ,‬וקרא אליהם‬ ‫רצה לומר לצדיק שהוא עצמו השוחט‪ ,‬ואמר‬ ‫י | פרשת נח תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫רבינו כאחד מראשי המקורבים לרבו‬ ‫עמד את עצמו ממקומו והלך להספרים‬ ‫הבעש"ט הק' זי"ע היה זה שנכנס בקודש‬ ‫י"ב חשוון‬ ‫שאנק‪ ,‬ולקח ספר אחד והביט בו רגעים‬ ‫פנימה במוצאי שב"ק להבין פשר דברים‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫אחדים והעמיד את הספר במקומו בחזרה‪,‬‬ ‫ורמזים סתומים שראו אצל רבם‪ ,‬ורבו אשר‬ ‫של רבי זאב וואלף קיצעס זיע"א‬ ‫והתחיל לילך בבית החסידים אנה ואנה הלוך‬ ‫חיבבו היה משיב לו מענה ומבהיר לו הדברים‪,‬‬ ‫ושוב בהתלהבות גדול זה זמן רב‪ .‬אח"כ‬ ‫בין יתר הדברים הוא העובדא המפורסמת‬ ‫שאלו אותו פשר הדבר‪ ,‬ענה שראה איזה דבר‬ ‫אודות לידת הרה"ק המגיד מקוזניץ זי"ע‬ ‫בהספר ונתפעל מזה מאוד מאוד‪ ,‬כששאלו‬ ‫אשר החברייא קדישא ראו את רבם בשמחה‬ ‫היה בין תלמידיו המופלאים של אור שבעת‬ ‫אותו באיזה ספר‪ ,‬ענה ספר יסוד העבודה‬ ‫מיוחדת לאחר הקידוש‪ ,‬ואכן במוצאי שב"ק‬ ‫הימים רבינו הבעש"ט הק' זי"ע‪ ,‬שזכה להיות‬ ‫ממוהר"א מסלאנים‪ ,‬וראה שם פי' הכתוב‬ ‫כשרבינו נכנס לשאול על כך ענהו הבעש"ט‬ ‫מקורב ביתר אליו‪ ,‬ובחר בו להיות הבעל‬ ‫'ואמונתך סביבותיך' בזה"ל‪( :‬באמונה נוכל‬ ‫הק' שיראה להם מה גרם לשמחה זו‪ ,‬ונסע‬ ‫תוקע‪ ,‬היה רבינו הרה"ק רבי זאב וואלף‬ ‫לסבב אותך כביכול)‪ ,‬מיט אמונה נעמט מען‬ ‫אתם לרבי שבתי כורך ספרים וכו' כידוע‪.‬‬ ‫קיצעס זי"ע‪ ,‬קדוש עליון וגאון אדיר שכל רז‬ ‫דיך ארום‪ ,‬והעמיק בזה בעיון רב זה זמן כביר‪.‬‬ ‫לא אניס ליה‪ ,‬ידיו רב לו בכל מקצועות התורה‪,‬‬ ‫נודע בבקיאותו גם בחכמת התכונה‪ ,‬תחילה‬ ‫הועד על רבינו כי בכל עש"ק לאחר טבילתו‬ ‫כיהן כרב בעיירה קטנה הסמוכה למעז'יבוז‪.‬‬ ‫כי אנשים אחים אנחנו (יג‪ ,‬ח)‪ .‬ובמדרש (ב"ר‬ ‫במקוה נשתנה מראהו והדרת פניו הקדושים‪.‬‬ ‫דביקותו העצומה ברבו נבעה מהערצתו‬ ‫מ"א‪ ,‬ו') וכי אחים היו‪ ,‬אלא שהיה קלסתר פניו‬ ‫עוד בחיי זקנו הקדוש השכיל בעל ה"דגל"‬ ‫המיוחדת במינה‪.‬‬ ‫דומה לו וכו'‪ .‬בהיות הרה"צ רבי מוטקע לידער‬ ‫זי"ע לרכוש מן האריות שבחבורה קניינים‬ ‫זצ"ל בחוץ לארץ אצל מרן היסוד העבודה‬ ‫וכך מעיד בעל "סדר הדורות החדש"‬ ‫רוחניים נצחיים‪ ,‬ולמד מהם גדולות ונצורות‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬היה שם זקן אחד מהמתנגדים שהגיע‬ ‫בתחילת ספרו זה "ואני שמעתי מאחד‪,‬‬ ‫ערב שבת אחד‪ ,‬היותו ילד‪ ,‬עמד עם אחיו הרבי‬ ‫באמצע עריכת שולחנו הטהור‪ ,‬ובראותו איך‬ ‫ששמע מאביו‪ ,‬שסיפר לו זקן אחד שהיה‬ ‫ר' ברוך ממעז'יבוז זי"ע‪ ,‬בסמוך למקווה‪ ,‬כשהם‬ ‫שפניו של היסוד העבודה להבים ומאירים‪,‬‬ ‫בחברת הרה"ק רבי וואלף קיצעס זי"ע תלמיד‬ ‫מצפים לראות את אחד מתלמידי זקנם הקדוש‬ ‫נענה ואמר‪ :‬וכי חידוש הוא‪ ,‬כל יהודי כאשר‬ ‫הבעש"ט הק' שהיה במסיבה אחת‪ ,‬אז אמר‬ ‫– הרה"ק רבי זאב וואלף קיצעס זי"ע – כאשר‬ ‫שותה ולוגם יין שרף פניו מאירות ומאדימות‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי וואלף בזו הלשון‪ :‬כל אלה הדברים‬ ‫הוא יוצא מן הטבילה‪ ,‬כי אז היו פניו מאירות‬ ‫נענה אליו רבי מוטקע‪ :‬עכשיו התישב לי‬ ‫שנזכרו ממרן האר"י ז"ל‪ ,‬שהיה יודע בשיחות‬ ‫באופן מיוחד‪ ,‬עד שלא היה ניתן להכירו‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫המובא במדרש שקלסתר פניו של לוט היה‬ ‫העופות ודקלים ואילנות ועשבים‪ ,‬ושלהובי‬ ‫רבי זאב וואלף עלה כשפניו זוהרות באור‬ ‫דומה לקלסתר פניו של אבינו ע"ה לפניו‬ ‫פחמים ושיחת המלאכים‪ ,‬והיה מדבר ברוחות‬ ‫יקרות‪ ,‬הוא הבחין בנערים והבין מיד את סיבת‬ ‫של לוט‪ ,‬אך הענין פשוט‪ ,‬פניו של אברהם‬ ‫מהגלגולים‪ ,‬ובנשמות בני אדם כפי שורש‬ ‫עמידתם שם‪" .‬אספר לכם משל" אמר להם‪,‬‬ ‫אבינו ע"ה האירו והבהיקו מגודל התלהבותו‬ ‫נשמתו וכו'‪ ,‬כולם היו במורי הק' הבעש"ט‬ ‫וכאן גולל את סיפורו של שועל אחד שהתגלגל‬ ‫בעבודתו את ה'‪ ,‬ופניו של לוט הבהיקו‬ ‫זי"ע‪ ,‬והוא דבר קטן מאד למה שראיתי עין‬ ‫ביום חורפי בשלג‪ ,‬כשהוא מצחצח את עור‬ ‫משכרותו‪ ,‬ובני הדור ההוא שלא היו בעלי‬ ‫בעין‪ ,‬ועיני ראו ולא זר נפלאותיו העצומים‬ ‫גופו‪ ,‬החיות הביטו עליו בהערצה והחמיאו לו‬ ‫דעת‪ ,‬לא ידעו שפניו של אברהם לוהטים‬ ‫אשר רבו למעלה מחמת גודל קדושתו ועוצם‬ ‫על צחות עורו‪ ,‬השיב להם השועל‪" :‬עורי יפה‬ ‫ומזהירים מרוב קדושתו‪ ,‬ואילו פניו של לוט‬ ‫חסידותו ופרישותו‪ ,‬שהיה מלא חסידות‬ ‫אתה‪ ,‬אך עוד זמן לא ארוך יצודו אותי הציידים‪,‬‬ ‫מבהיקים מרוב שכרותו‪ .‬וזהו שאמרו במדרש‬ ‫וענוה יתירה ויראת שמים ואהבתו יתברך‪,‬‬ ‫וכשגופי ידיף ריח רע אחר מותי יפשיטו את‬ ‫שבעיני הדור היה קלסתר פניו דומה לשל‬ ‫וכל המידות שמנו חז"ל אשר הביאו אותו‬ ‫עורי‪ ,‬ישרוהו בסיד וישבחוהו‪ ,‬וכאשר ישאו‬ ‫אברהם‪( ...‬מזקנים אתבונן‪ ,‬לך לך)‬ ‫לרוח הקודש‪.‬‬ ‫את העור אל היריד‪ ,‬אם אז יקרא המוכר‪' :‬בואו‬ ‫נא וראו עור משובח מאין כמותו!' אזי תוכלו‬ ‫לומר בפה מלא שעורי יפה”‪ .‬רבי זאב וואלף‬ ‫כאמור היה רבינו זה שקבע אודות שמירת‬ ‫סיפר הגה"ח רבי יואל אשכנזי ז"ל מטבריא‪,‬‬ ‫סיים את המשל ואמר‪" :‬כשיגיע זמני להתייצב‬ ‫בריאותו של רבו‪ ,‬אירע פעם כאשר הסב‬ ‫פעם טיילתי עם מרן ז"ל ברחובות גבעת‬ ‫לפני הבית דין של מעלה‪ ,‬כשיקחו את ‘עורי' אל‬ ‫הבעש"ט הק' בסעודת פדיון הבן‪ ,‬וכאשר‬ ‫שאול בעיה"ק ירושלים‪ ,‬ולפנינו מרחוק הלך‬ ‫ה'יריד הגדול'‪ ,‬אם אז יקראו ויעידו שעורי יפה‬ ‫בסוף הסעודה אכל פרוסת לחם‪ ,‬נשתנתה‬ ‫לו זקן אחד לאיטו‪ ,‬ונענה אלי מרן ז"ל – לך גש‬ ‫ומשובח – אזי יהא מה להביט ולהתבונן בהדרת‬ ‫צורתו ופניו האדימו עד שהמסובים חששו‬ ‫אל האיש הזה ותשאל לו האם הכיר הס"ק‬ ‫פני”‪...‬‬ ‫לחייו‪ ,‬אך כשהסתכל רבי זאב עליו הרגיע‬ ‫מסלאנים‪ ,‬ואמרתי כמצחק למה זה יכירו?‬ ‫אותם ואמר להם שיניחו לו‪ ,‬כך נמשך הענין‬ ‫ואמר לי מרן ז"ל לך שאל אותו‪ ,‬ונגשתי אליו‬ ‫עד בוש‪ ,‬ומעצמו חזר לאיתנו‪ ,‬כשנשאל‬ ‫ושאלתיו‪ ,‬וענה לי שאכן הכירו‪ .‬ושאלתי למרן‬ ‫כאמור זכה רבינו זאב וואלף קיצעס זי"ע‬ ‫ז"ל למה זה עלה בדעתכם שאיש זה הכירו‪,‬‬ ‫הבעש"ט הק' מה שאירע‪ ,‬היתה תשובתו כי‬ ‫לאריכות ימים מופלגת ונסתלק בי"ב‬ ‫ואמר לי‪ :‬יהודי שהיה פעם אצל הרה"ק בעל‬ ‫כיוון באכילתו את כוונות האכילה‪ ,‬והשיג אז‬ ‫מרחשון תקמ"ח בשנת המאה ועשר‬ ‫היסוד עבודה מכירים זאת על פניו‪( ...‬מתוך‬ ‫את כוונת משה רבינו ע"ה שכיוון לראשונה‬ ‫לחייו‪ ,‬ומנוחתו כבוד ליד ציון רבו הבעש"ט‬ ‫ספר מאמר מרדכי סלאנים(‪.‬‬ ‫בבית יתרו כאשר נקרא לשם‪ ,‬ובשעה שייחד‬ ‫הק' זי"ע במעז'יבוז‪.‬‬ ‫אותו ייחוד בא לפניו משה רבינו ע"ה‪ ,‬והיה‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל‬ ‫מה שהיה‪.‬‬ ‫ישראל אמן!‬ ‫פרשת נח תשפ”ז | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר החפץ בעילום שם הי"ו‬ ‫מגזע תרשישים‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‬ ‫ולקח חלק בהוצאות הגיליון‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫נו"נ להרה"ק בעל ה"יסוד העבודה" זיע"א‬ ‫לרגל יומא דהילולא י"א חשוון‬ ‫ולזכר בעל ה"מאור עינים" זיע"א‬ ‫לרגל יומא דהילולא י"א חשוון‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫לזכרון עולם‬ ‫לע"נ הגה"ח ר' שמואל זאנוויל רוזנברגר ז"ל‬ ‫בן הר"ר מאיר מרדכי בונם נפתלי ז"ל‬ ‫נלב"ע ח' חשוון תשפ"א‬ ‫שיהי'ה למליץ יושר עבור משפ' וכל יוצ"ח‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י בנו החשוב‬ ‫הר"ר ישעי' רוזנברגר הי"ו‬ ‫בית שמש‬ ‫אך טוב וחסד ירדפום כל ימי חייהם‬ ‫חיים של ברכה עושר וכבוד‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫שבת שלום ומבורך!‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בדוא“ל‪ ,‬שילחו את כתובתכם לכתובת המייל‪smwhtwbh@gmail.com :‬‬ ‫או בטלפון ‪ 054-844-3494 -‬ובהשארת הודעה‪ ,‬לציין עבור גיליון שמועה טובה‬ ‫וכן מי שנדבו לבו לקחת חלק בזיכוי הרבים דרך תרומות והנצחות האפשריות כדלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬דרך הקישור שמועה טובה‬ ‫ב‪ .‬דרך מערכת קהילות‪ :‬חייגו ‪ , 073-275-7000‬הקישו מס‘ קופה ‪ 10204‬ופעלו לפי ההוראות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שילחו את בקשתכם לכתובת המייל הנ”ל‪ .‬ואי”ה ניצור עמכם קשר בהקדם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חייגו לטלפון הנ”ל (וכן תוכלו להשאיר הודעה)‪.‬‬ ‫בי | פרשת נח תשפ”ז‬