חידושו של מקרא · Chidishoi Shel Mikroh — נח (2026-10-12)

גליון קסב שנה ה' פרשת נח חודש חשון שנת ה׳ תשפ״ז לפ״ג
חידושו של מקרא
פרשת נח
ואם כדי למימר דהדגים שאינם בחרבה לא ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף
מתו ,ולכך נאמר כל זה למימר דרק ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על
בחרבה מתו ,עדיין יקשה למאי בעינן הארץ וכל האדם :כל אשר נשמת רוח
למימר כל הני ,למה לא די למימר מיד על חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו :וימח
הפסוק הקודם כל אשר בחרבה מתו ,או את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם
למימר כל השרץ השרץ בחרבה וכדומה, עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו
אבל כל הפסוק הזה למאי נאמר. מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה
(ז ,כא – כג) .בפסוקים אלו המבארים מה
עוד קשה למה גבי המשך הכתוב וימח את כל עבר מן העולם במבול ,צריך ביאור בכמה
היקום אשר על פני האדמה ,חזר הכתוב עניינים.
לפרט כל הני שוב ,מאדם עד בהמה עד
רמש ועד עוף השמים ,הרי כבר פירטן בתחלה צריך ביאור שינוי הלשונות שמצינו
הכתוב לעיל גבי ויגוע כל בשר. בפסוקים ,דבתחלה כתיב 'ויגוע' כל בשר,
ואח''כ כל אשר בחרבה 'מתו' ,ואילו אח''כ
ועוד קשה למה שוב כתוב וימחו מן הארץ, כתיב 'וימח' את כל היקום ,דלמה נשתנו
הרי כבר כתיב וימח את כל היקום וכולל הלשונות לג' מיני לשונות.
בו מאדם עד בהמה וכו'.
ובשלמא וימח כיון דאיירי בכל היקום והיינו
עוד קשה למה כאן גבי וימח כתיב אדם גם באדמה ,לכך ניחא יותר לשון זה ,אבל
בתחלה ועוף השמים בסופו ,ואילו בתחלה למה פעם אחת כתיב ויגוע ופעם אחת
גבי ויגוע כל בשר כתיב איפכא ,בתחלה מתו.
בעוף ובבהמה ,ורק בסופו כתיב וכל
האדם. ובאמת כבר מצינו כמה פעמים בתורה כפל
לשון זה של ויגוע וימת ,וצריך ביאור מה
עוד צריך ביאור בפרשה זו מה דכתיב ויגוע החילוק ביניהם ולמאי בעינן שני אלו.
גבי מתי המבול ,וכפי שהקשו בגמ' בבא
בתרא (טז ):כל מיתה שיש בה גויעה זו עוד צריך ביאור למה כתיב כל אשר נשמת
היא מיתתן של צדיקים א''ל אין והא דור רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו,
המבול א''ל אנן גויעה ואסיפה קאמרינן, הרי כבר נאמר להדיא בפירוט בעוף
והיינו דגויעה זו היא מיתת הצדיקים בבהמה ובחיה ובכל השרץ ובכל האדם,
שמתים בלא יסורין או חולי ובקל יוצאת ומה נוסף בהא דכתיב כל אשר רוח חיים
רוחם מגופם ,וממילא איך נאמר כן במתי באפיו.
א
של מקרא נח חידושו
ואולי לפי זה ביאור הא דמכל אשר בחרבה מבול ,ותירצו בגמ' דמיתת הצדיקים היינו
הוא לא רק למעט הדגים ,אלא גם בא בגויעה ואסיפה אבל בגויעה לבד אין זה
לבאר הא דגופם נמחה ורוחם עדיין סבל, מיתת הצדיקים.
דעל שהיה בחרבה שנחרב היקום וגופם
בכלל ,מכל מקום רק אח''כ מתו ולא זכו ובזה ניחא למה בכל התורה כתיב ויגוע וימת,
לאסיפה מיד כהצדיקים. היינו הגויעה היא לגבי אופן המיתה דבקל
יצא רוחם מגופם בלא יסורין וחולי ,ואילו
ולכך אמר הכתוב בעוף ובבהמה וכו' ורק וימת הוא על מה שמת אותו אדם.
בסופו וכל האדם ,דהתחיל הכתוב מן הקל
אל הכבד דבריות קטנות כעופות וכדומה אבל עדיין צריך ביאור מה החילוק בין גויעה
גועו ,ואח''כ המשיך הכתוב לבהמה וחיות, לבד לגויעה ואסיפה.
ואח''כ לשרץ השרץ על הארץ דהוא
נמחה עם האדמה שתחתיו ,דהיות ויותר ואולי יש לומר דיש כאן כמה דברים שעבר על
יניקה ואחיזה יש לו באדמה לכך נמחה רק היקום ועל הבעלי החיים שעליו בזמן
עם האדמה ,ורק אח''כ האדם דהוא בריה המבול ,והיינו דבתחלה גוע כל בשר שיצא
גדולה וחשובה יותר ,דגם הם גועו יחד הרוח מגופם ,אבל לגבי מיתה אולי לא
כולם. מתו מיד אלא שעדיין סבלה נפשם ורוחם
מן המות ,רק לגבי הגוף היא דהיה הדבר
ומשא''כ אח''כ לגבי וימח את כל היקום ,דבא בקל ומיד ,וזהו משום דוימח את כל היקום,
הכתוב לומר גדולת הקב''ה מה שמחה את דהיות שוימח בפעם אחת ,ממילא גם
כל היקום ,התחיל בכבד אל הקל ,דאת כל רוחם יצאה מיד מגופם ,דגופם נאבד כלא
היקום כולו מחה ,ובכלל זה האדם דהוא היה במחיה מוחלטת מיד ,אבל אולי עדיין
בריה גדולה וחשובה ,ובהמה עד רמש סבלה רוחם מן המות ולא באה למקומה
ועוף השמים. מיד ,וזהו מה שלא זכו לה כהצדיקים,
דבצדיקים לא רק הגויעה היא מיד אלא
והיינו דפסוק זה של וימח בא לבאר האיך היה מיד גם נאספים אל עמם ואל מקומם אל
מה דכתיב קודם לכן ויגוע ואח''כ מתו, כור מחצבתם ,דממילא אין בהם שום
דזה היה משום דוימח את כל היקום, ייסורין כלל ,וזהו גויעה ואסיפה שנאמר
דגופם נמחה לגמרי מיד ולכך היה בהם בהם.
גויעה ואח''כ גם רוחם מת לגמרי וכנ''ל.
דממילא ניחא למה בתחילה כתיב ויגוע כל
ומבאר הכתוב מהיכן נמחו והיינו וימחו מן בשר דזה היה מיד ,אבל מה שמתו היינו
הארץ ,דלכך כתיב שוב וימחו מן הארץ. גמר המות לגמרי לא היה מיד בגויעתם
אלא אח''כ מתו ,וזהו כל אשר רוח חיים
ויעזור ה' שימחה כל הרע מן העולם ונזכה באפיו מכל אשר בחרבה מתו ,היינו
וישאר אך נח ואשר אתו בתבה אלו כלל דרוחם היינו הרוח חיים שהיה באפם לא
ישראל האוחזים בתורת ה' ובמצוותיו מיד מתו אלא סבלו עד שמתו ,הגם דגופם
אמן. כבר נמחה עם כל היקום.
יוצא לאור ע''י הר''ר זלמן חיים הומינר הי''ו ,מחבר גליון 'דפירשנו' על הדף היומי,
קרעטשניף רחובות.
ב קרית
להנצחות ולרשימת תפוצה וכן לכל ענייני הגיליון ניתן לפנות למס' פאלפון 0533132203
או למייל sh0533132203@gmail.com
