עלים · Alim — נח (2026-10-12)

עלון שבועי משלחן
מערכת מכון עלה זית
שנה שביעית :גליון ה | שבת קודש פרשת נח | ו' חשון ה'תשפ"ז
פסקים והנהגות
מהגר"מ פיינשטיין זצ"ל
עלה הנהגה גדרי ברית נח
ע"פ ספר כשוכב בלב ים ,פרקים בפרשת המבול,
עלה ברית
מאת הרה"ג ברכיה יהודה בערנשטיין שליט"א
ע"פ קונטרס הוראות משה ,הוראות והנהגות מהג"ר משה פיינשטיין זצ"ל,
מאת תלמידו הרה"ג דב יהושע בלום שליט"א ,נערך ע"י נכדו הרב יחיאל בלום שליט"א כתב הרמב"ם (פרק ג מהלכות תשובה הלכה ב) וז"ל ,וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם
אמר לי מו"ר בתחילת דיבורו עמי" :עס איז ניט גענוג אז מען קען לערנען ,מען דארף מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר (בראשית ו ,ה) "וירא ה' כי רבה רעת האדם
קענען פאסקענען" (לא מספיק אם יכולים ללמוד ,אלא צריך גם לפסוק) .ובנו הגאון ר' דוד בארץ" ,עכ"ל .ומבואר שאותה גזירה שחלה על דור המבול שייכת גם אחר המבול.
זצ"ל ביאר לי כוונתו שצריך ללמוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא( .הוראות משה)
ובשו"ת בנין ציון (החדשות סימן קמה) תמה השואל ,הרי המקרא דכתיב וירא ה' כי
א .בברכת אשר יצר ,מו"ר היה אומר הנוסח "אפילו שעה אחת". וגו' היה קודם המבול ,אבל לאחר המבול הרי מקרא מפורש בפרשת נח ,לא אסף לקלל
ב .סדר הנחת תפילין של מו"ר זצוקלל"ה – לאחר שמניח של יד ,כורך רק ג' עוד את האדמה וכו' ולא אסף עוד להכות את כל חי (בראשית ח ,כא) .והשיב הבנין ציון
כריכות סביב הזרוע ,ומניח של ראש ,ואח"כ מתיר הג' כריכות ועושה שבע וז"ל ,לענ"ד לק"מ דשבועת הקב"ה אחר המבול לא היתה רק שלא להכות כל חי במים,
כריכות באומרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון למנין הכריכות. כדכתיב כי מי נח זאת לי וכו' ,אבל שלא יאבד הקב"ה העולם בדבר אחר חוץ מן המים
לא היה בכלל שבועה ,שהרי אצל מתן תורה אלמלא לא קבלו התורה הי' מחזיר העולם
ג .שאלתי את מו"ר זצוקלל"ה ,מאחר שמו"ר מניח תפילין בחולו של מועד ואבי לתוהו ובוהו כדאמרינן ע"ז (ג ,א) אף שכבר נשבע הקב"ה שלא לשחת העולם בלא שום
מורי לא היה מניח ,איך ראוי לי לנהוג .ואמר לי לנהוג כמנהג אבי מורי .ועוד תנאי ,ולכן צדקו דברי הרמב"ם ,עכ"ל.
שהרי הגר"א הכריע שאין מניחין.
ובאמת כדבריו מדוייק בלשון השבועה ,דכתיב (בראשית ט ,יא) "והקמתי את בריתי
ד .מו"ר היה נוהג לומר כל פסוקי דזמרה בעמידה.
אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ" ,וכן כתיב
עּוֵתיּה (דגש בּכ'),
ה .נוסח הקדיש – ִיִ ְְתַּגַ ַַּדל ְוְ ִיִ ְְת ַַק ַַּדׁש (שניהם בפתח תחת הד')ִּ .כִ ְְר ֵ (שם ,טו) "ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר".
וצריך להפסיק מעט ,כי כרעותיה קאי על יתגדל ויתקדש[ .הערת המערכת :הפתח
הוא שלא כדברי הגר"א בדיוקים בנוסח התפילה ,והכף דגושה היא ע"פ הגר"א] אמנם לכאורה יש סתירה לדבריו ,שהרי בנוגע למאמרם "אלמלא לא קבלו ישראל
את התורה הי' מחזיר העולם לתוהו ובוהו" ,איתא בירושלמי (סנהדרין פרק י הלכה ב)
ו .במה שכתב הגר"א שבפסוק הראשון של קר"ש שצריך לכוון הכל [אחד,
שבשעת מתן תורה בקשו מי תהום לעלות ולשטוף העולם ,הרי שיתכן שיאבד העולם
ז' רקיעים וארץ ,וד' רוחות] בדל"ת ,העצה לזה הוא להתחיל לכוון בדל"ת
ע"י מים ,וצ"ע.
ולהמשיך לכוון ,כי תוך כדי דיבור כדיבור דמי [ועיין בזה במג"א (סימן קכח ס"ק
עג)]. ונראה בישוב דברי הרמב"ם באופן אחר .בפסוקי התורה מבואר שבתחילת שנת המבול
ז .אע"ג דלענין זמן קר"ש היתה תקופה של מ' ימים שבהם היו הן ירידת גשמים והן עליית מי מעינות תהום ,ואחר
בבוקר פסק מו"ר כהגר"א, מ' ימים ראשונים פסקה ירידת הגשמים והיתה תקופה שארכה עד סוף ק"נ יום שבה
מ"מ כשהייתי אצלו בשבת נשארו רק מעינות תהום פתוחים .וב' תקופות אלו היו שונות במהותן ובשמן ,שבתקופת
אחת ,קודם התפילה אמר מ' ימים ראשונים שירדו גשמים נוסף על עליית מי מעינות תהום ,לא היה זה ענין של
לי שיש לקרות שמע לצאת תוספת מי גשמים בלבד ,אלא שמכחם של הגשמים [בצירוף למי התהום (פרקי דרבי
דעת המג"א. אליעזר פרק כג)] נתהווה בריאה מחודשת ששמה "מבול" [כמבואר בבראשית רבה (לא,
יב) ובפירש"י (בראשית ז ,יב)] .אמנם אחר שנגמרה אותה תקופה ועד סוף ק"נ יום ,לא
ח .אשה המתפללת בכל יום,
נקרא על אותם המים שם "מבול" .ועפ"ז י"ל שהשבועה שלא יהא עוד מבול חלה דוקא
והיא מטופלת בבוקר עם
על הבריאה ששמה "מבול" ,וכדדייק לשון הכתוב בפסוקים שהבאנו למעלה שבכולם
הילדים ,יכולה לומר ברכות
כתוב לשון מבול ,אמנם על שטיפת העולם במי תהום לחוד – בלי הגשמים שמכחם
ותאכל ותתפלל כשיהיה לה
פנאי. נתהווה המבול – לא היתה שבועה כלל.
ט .במה שכתב החיי אדם ובזה מבואר היטב הירושלמי שבקשו מי התהום לשטוף העולם ,וכן מבואר דברי
(כלל כד סעיף ו) שאם אחד הרמב"ם שגם אחר המבול יתכן שיהא העולם נשחת כמו בדור המבול ,שהכוונה להא
המשך בעמוד 2 דנשטף העולם בדור המבול ע"י מי תהום ,שעל זה לא היתה שבועה כלל.
צילום מסך מעובד מסרטון של הגרמ"פ בהנחת תפילין
הזמנים לעיר לייקוואוד יצ"ו ,נערכו ע"י הרב משה ברוך קופמאן שליט"א
מוצאי שבת יום השבת ליל שבת ערב שבת
6:14 ) 9:15/(9:19שקיעת החמה סו"ז קרי"ש מג"א (לפי ע"ב דקות שוות) 5:45 חצי שעה קודם שקיעה 1:12 מנחה גדולה (גר"א)
6:55 זמן כוכבים קטנים רצופים 9:55 סוף זמן קר"ש לדעת הגר"א והגר"ז 5:57 הדלקת נרות ( 18דקות) 3:28 ט' שעות (להתחלת סעודה)
( 8.5מעלות)
7:27 סו"ז תפילה מג"א (לפי האופק)/וגר"א וגר"ז 10:24/10:51ע"ב דקות 6:15 שקיעת החמה (צריך להחמיר ב' דקות) 3:56 מנחה קטנה (לאיסור מלאכה)
7:35 צאה"כ ר"ת לחשבון 16מעלות 12:41 חצות (סעודת שבת להב"ח) 6:52 זמן ג' כוכבים (לקר"ש) 5:06 פלג המנחה (גר"א ולבוש)
7:45 אכטיל (צ' דקות שוות) 1:11 6:42-7:42מנחה גדולה מזל מאדים (למאן דחש ליה) 5:31 פלג המנחה (מג"א כפי האופק)
e: publish@alehzayis.com | t: 732.513.3466 | w: alehzayis.com | f: 732.865.7002
מצות לאו ליהנות ניתנו .ולפי זה הדרא קושיית
האחרונים על הסוגיא בנדרים (טז ,ב) לדוכתה ,היכי
נוספים של מצה בליל פסח (ע' בנצי"ב ועוד).
אגב ,דנתי בהאי שתא במשך חג הסוכות ,אם "כדאי"
התוספתא וב' התלמודים
ראיתי מה שהקשה
קול עלה
קאמר רבא מצות לאו ליהנות ניתנו לענין הנאת להחמיר לשתות בסוכה בזמן שעסוק בלימוד הרב הלל שמעון שימאנאוויטש שליט"א (גליון
ישיבת סוכה ,הרי יש שם הנאת הגוף. התורה או לא .וממה נפשך ,אם ילך לסוכה יתבטל בראשית) שהתוספתא היא נגד שיטת הירושלמי
אמנם באמת נראה שאין כאן קושיא ,ומה שכתב מלימודו ,ואם לא ישתה תופרע כוונתו בלימודו. בענין תשבו כעין תדורו .ופשוט שלא מצינו מי
רבינו אברהם מן ההר לענין תלמוד תורה שהמצוה ב] לגבי מה שנזכר במעמד הזכרון להגאון רבי מאיר שמקשה מהתוספתא על ב' התלמודין ,ובתוספות
היא התענוג ,רצונו לומר שמצוה זו באמת לא ניתנה שמחה זצ"ל בעל אור שמח ,שבפרשת כי תצא (בבא בתרא קמט ,ב) כתב שסמי התוספתא מקמי
להיות עול על צוארנו לחוד אלא הקב"ה נתן לנו "השלים" המשך חכמה את עבודת המלבי"ם .ראוי הירושלמי .ובשם הגדולים (מערכת ספרים) כתב
מצוה זו כדי שנתענג ונשמח בה ,ולכן מקרי הנאה לציין בזה לדברי האמת ליעקב בריש פ' בראשית שהתוספתא שלנו היא ליקוט מברייתות של ר' חייא
כיון דמצוה זו באמת ניתנה ליהנות .אבל מצות ור' אושעיא ושל ר' נחמיה ,וצ"ע לפי דבריו היאך
(מהדו' עלה זית ציון כב) שהביא שהגר"י קמנצקי
ישיבת סוכה ,אף שההנאה הוי חלק מן המצוה מ"מ סמי התוספתא מקמי הירושלמי ,אבל הכסף משנה
זצ"ל אמר שהיה לו חבר שסידר את האור שמח
אין זו תכלית המצוה [שהרי גם בבית היה אפשר (פרק א מהלכות מעשר שני הלכה י) כתב שהרמב"ם
לדפוס ,ושאלו למה לא כתב מקורות להלכות דעות
לקבל הנאה זו ולא היה מן הצורך לצאת לסוכה פוסק כהירושלמי נגד התוספתא דלא ידעינן אי
בספרו .והשיב שכבר קדמו המלבי"ם ואחריו אין
כדי לקבל הנאת דירה] ,רק הנאת ישיבת סוכה מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא.
להוסיף.
הוי "היכי תמצי" לקיים את המצוה ,שקיום מצות
ישיבת סוכה היינו ע"י שאנו משתמשים בהסוכה,
העשי בלומענפרוכט בהוקרה, אבל לכאורה א"כ יש לעיין באיזה זמן נסדרה
*** התוספתא לספר אחד .ולכאורה מאחר שהתוספתא
ולעולם עיקר המצוה ניתנה להיות עול על צוארנו,
אכילת עראי כשאין סוכה ס"ל ברוב דברים כהירושלמי [עי' בהקדמה
ולכן אמרינן במצות סוכה מצות לאו ליהנות ניתנו
אע"ג שגם הגוף נהנה[ .ואולי גם מצות עונג שבת אודות המעשה בגליון בראשית שהביא הרב הלל לחידושי ר' מאיר שמחה על הש"ס ,וכל הרגיל
דומה לתלמוד תורה – עיין מש"כ בזה העונג יו"ט שמעון שימאנאוויטש מהגרי"ד זצ"ל ,ששתה בלימוד הירושלמי והתוספתא מעיד על זה ,וראיתי
הנ"ל]. חוץ לסוכה משום שהיה במקום ללא סוכה כלל. שבסוף הירושלמי ברכות מהדורת עוז והדר הביאו
כסברא זו ממש סיפר הגר"ש שוסטל ז"ל ,שפעם כללי ודרכי הירושלמי מרשימותיו של ר' אפרים
תגובת הרב איסר יהודה זינגער :תודה רבה על הדברים .בחול
המועד סוכות כבר העירני חבר אחד לדברי העונג יו"ט ,ונהניתי בסוכות היו כמה תלמידים בביתו של הגר"ש היימן פישל הערשקאוויטש זצ"ל ובסימן יב האריך
שכיוונתי לדבריו .אף כי לא הדגיש את הנקודה שכתבתי בטעם ז"ל וכיבדם בפירות ,ולא רצו לאכול משום שהיה בזה] ,פשוט לומר שנסדר באיזה זמן אחר חתימת
דברי הגמ' במצוות לאו ליהנות ניתנו ,מ"מ נראה מתו"ד שכך חוץ לסוכה [וכנראה שלא היתה אפשרות ליכנס הירושלמי בא"י או עכ"פ בשיטת הירושלמי .אבל
כוונתו. יש מקום לומר שאע"פ שרוב הדברים נתלקטו
לסוכה] ,וטען ע"ז הגר"ש היימן ז"ל דאין שום ענין
לגבי הקושיא מדברי רבינו אברהם מן ההר ,נראה פשוט כמו שלא לאכול כלל ,אלא אשכחן שהמחמיר יאכל אחר חתימת הירושלמי בא"י ,הוסיפו עליהם קצת
שכתב הרב באטאק .ויש להוסיף שמדברי ר"א מן ההר מבואר
וישתה מים בסוכה ,והיינו שיקיים מצות סוכה בכל לאחר כן [ואפשר שזהו עומק דברי הכסף משנה].
שלמד שמה שאמרו מצוות לאו ליהנות ניתנו ,הטעם הוא שאין
העושה מכוון להנאה .וכמו"כ כתב לעיל (טז ,ב) וז"ל ,שכשעושה אכילתו ושתייתו ,אבל אם אין לו סוכה ,ובלא"ה לא וא"כ יש לומר שיש ברייתות שניתוספו ע"פ הבבלי,
אדם מצוה אינו נהנה בה ,כלומר שאינו עושה אותה להנאת גופו יהא לו קיום מצות סוכה ,אין שום טעם שלא לאכול וכן י"ל לענין תשבו כעין תדורו ,ואין זה תמוה,
אלא לעשות מה שמוטל עליו ,עכ"ל .ואלו הם גם דבריו כאן, לפי שהתוספתא לכאורה היתה להם כעין פירוש
עכ"ד .כן שמעתי בהאי שתא מפי הגר"י ציילבורגר
שבעשיית מצוה ,אינו עושה אותה לשם הנאה .משא"כ במצוות
שליט"א (ונדפס בשמו בס' פרי חיים עניני סוכות). והוספת דינים על תלמודם מן התנאים וא"כ אם
לימוד התורה ,הוא עושה לשם הנאה כיון "שעיקר מצוותו היא
ההנאה והתענוג במה שמשיג בלימודו". ישראל ורנר מנאי, מצאו דבר חדש כתבוהו שם .ויש לעי' אם אפשר
*** לומר כן לגבי כמה ממדרשי הלכות שנתחבטו הרבה
ב] מה שחקר הרב הלל שמעון שימאנאוויטש (גליון
מצות שניתנו ליהנות ,ובטעם פטור מצטער בסוכה בזה ,וראה מש"כ הרד"ל במבוא לפרקי דר' אליעזר
סוכות בעלה "תשבו") למצוא טעם לפטור חולה
שבכל ספרי התנאים יש הוספות מזמן מאוחר,
לפי שיטת הירושלמי ,וכתב דאפשר שבאמת אין א] מה שחילק הרב איסר יהודה זינגער (בעלים
והביא סמך לזה מהגמ' (בבא בתרא טו ,א) שאף
הפטור של חולה מיוחד למצות סוכה ,יש לציין בזה סוכות 'עלה הנאה') בין מצות ישיבת סוכה למצות
בנביאים היה כן.
לדברי הלבוש (סימן תרמ) שבאמצע דבריו בענין
חולה הביא דרשת חז"ל דוחי בהם אמר רחמנא ולא
אחרות ,שבמצות ישיבת סוכה הוי גם הנאת הישיבה
בכלל המצוה ,ולכן אמרינן בה מצות לאו ליהנות
אלעזר מנחם רוזנברג בברכה,
שימות בהם .ומשמע מלשון זה דאין זה דין מיוחד ניתנו אע"פ שנהנה גופו ,משא"כ בשאר מצות ***
אכילת עראי חוץ לסוכה ,ואודות ספרי האור שמח
לסוכה .אך בתחילת דבריו הזכיר הלבוש הדרשה שאין הנאת הישיבה בכלל המצוה .הנה כעין דבריו
דתשבו כעין תדורו .וצ"ע .ובחלקת יואב (דיני אונס כתב העונג יו"ט (סימן נ) .ויש להעיר שדברי רבינו א] בענין הנידון של אכילת עראי חוץ לסוכה ,באתי
ענף ז) כתב דחולה שאין בו סכנה מותר לעבור אברהם מן ההר (נדרים מח ,א) נראים כסותרים רק לעורר ,דלכאורה צריך להבין כל הצד "להדר"
על מצות עשה בשוא"ת ,ויישב בזה דברי הרמ"א סברא זו ,שהרי כתב לענין מצות תלמוד תורה דכיון ולאכול בסוכה אם ליכא חיוב .דממה נפשך ,אם
שכנראה מחלק בין מצטער וחולה לענין מצות דעיקר המצוה היא ההנאה והתענוג לא אמרינן בה אין זה בכלל חיובו א"כ למה יהיה שום מצוה בדבר
סוכה בלילה ראשונה. מצות לאו ליהנות ניתנו .הנה נראה מדבריו דגם [ואדרבא ,יהיה מקום לדון משום בל תוסיף] .וכבר
אבי באטאקבברכה, היכא דהנאת הגוף הוי חלק מן המצוה לא אמרינן האריכו האחרונים בכעי"ז לגבי אכילת כזיתים
אחר השקיעה ,והורה מו"ר שיאמרו אבינו מלכנו אבל לא יאמרו תחנון. המשך מעמוד 1עומד באמצע שמונה עשרה ואמר ברוך אתה ה' שיסיים למדני
יג .המתפלל ערבית ביחידות לא יאמר הי"ח אזכרות ויראו עינינו .ומנהג מו"ר חוקיך ,אין לעשות כן משום דהוי הפסק באמצע התפילה ,ולימוד התורה אינו
שלא לאמרו כלל ,רק כשהיה מתפלל לפני התיבה [ביארצייט] היה אומרו. שייך באמצע תפילת שמונה עשרה.
יד .מה שאומרים בסוף ברכת המזון מגדיל בימי החול ,ומגדול בשבת ויו"ט ,הוא י .כשמו"ר היה עולה לתורה ,היה אוחז בעצי חיים ע"י הפסק בטליתו .ואמר לי
מפני שמגדיל כתוב בתהלים ומגדול בנביאים ,וכיון דשבת ויו"ט הוי קדושה שכל אדם מותר לעשות כן ,ואין בו משום יוהרא.
יתירה אומרים מילי דנביאים. יא .מוטב להתפלל מנחה ביחידות קודם השקיעה ,מלהתפלל בציבור אחר
טו .מו"ר היה שותה טייא עם סוכר בבוקר .ואמר שהמתיקות מרגלת הלשון השקיעה.
לתורה ,דכן איתא במדרש רות (פרשה ה). יב .בעשרה בטבת שנת תשכ"ח אירע בישיבה שהש"ץ גמר חזרת הי"ח ז' רגעים
| 2מערכת עלים מכירה טובה לידידינו הר"ר בנימין צבי גליק שליט"א שהמציא לנו את התמונות מגדולי ישראל
אין לו יסוד ,וכמו שכתב החזון איש בסנהדרין ,אם כן אדרבה יותר טוב לעשותה
שפחה בא"י כדין תורה שאין שולט שם שום חוקים אחרים .אבל הגרי"ש אלישיב
נישואין לשפחה בזמן הזה
הרב אברהם שמעון פריינד ,מכון עלה זית
עלה עבדות
לא הסכים לזה ,ושמעתי שהלכו לאמריקא ועל פי הרב משה טנדלר המציאו לו
שפחה אבל זיווגם לא עלה יפה ונתפרדו ,עכ"ל. אברהם סיישס יש לו למכירה כמה עבדים ...יש לו גם כמה מנשותיהם שיודעות לנקות
חדרים מלוכלכים ,...הכול במזומן ,במחירים שונים ,לעבוד באורז או להביאם תחת השוט
דעת המתירים אבל בעל כתר נהורא עצמו הביא שם מכתב מהרב מרדכי טנדלר (תרגום של פרסומת כתובה באנגלית בחרוזים שפרסם אברהם סיישס בצ'רלסטון ,תקנ"ד)
שסבו הגר"מ פיינשטיין השיב שאפשר לסדר נישואין עם שפחה בימינו
גם בזמן הזה ,וכן יעץ למעשה כמה פעמים .והגרי"י פישר (אבן ישראל חלק ט ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו (ט ,כה).
סימן צה) כתב שאף לדעת אלו האוסרים מטעם דינא דמלכותא ,אפשר לסדר היתר ממזר דיונים הלכתיים רבים התעוררו במשך השנים בענין עבדים ושפחות
קניית השפחה בשגרירות של מדינה ששם מותר קניית ומכירת עבדים ,והחוק בבתי יהודים .כהיום לא שכיח כלל עבדים ושפחות במדינות לשפחה
הבינלאומי הוא שבשטח השגרירות לא חלים חוקי המדינה שיש בה השגרירות, דמוקרטיות ,וכמעט נראה שהלכות עבדים אינן נוגעות לנו ,חוץ ממה שאנו
ובכה"ג הרי הקנין לשפחות יחול כיון שאין שם בכלל חלות דינא דמלכותא .וסיים מברכים בכל יום שלא עשני עבד ,וכן אסור לעשות מלאכה שמיועדת לעבד שמא
שם שכן הורה למעשה עבור בחור בישיבה ממזר ת"ח ,עכת"ד .וצ"ב ,שאותו חוק יאמרו עליו שהוא עבד.
בינלאומי שבשטח השגרירות לא חלים חוקי המדינה שיש בה השגרירות ,הוא
אולם באמת גם בימינו עלו על שולחן רבנן דיני עבדים בענין נישואין .כמה פעמים
עצמו אוסר מסחר בעבדים.
אירע ,וביותר מיד אחרי השואה ,שאשה נישאת פעם שניה ע"פ עדות ,ולבסוף
והג"ר משה שטרנבוך (תשובות והנהגות חלק ו סימן רנא) מתיר בארץ ישראל בא הרוג ברגליו ,ונמצאו בניהם ממזרים רח"ל ואסורים לבא בקהל .הרבנים רצו
אף בלי שגרירות מטעם דבא"י ליכא דינא דמלכותא .וכתב לחדש שאף לדעת להתיר לממזרים להינשא וכן להתיר את בניהם לבא בקהל ,ע"י שהממזר ישא
הרשב"ם דס"ל דטעם דדינא דמלכותא דינא הוא משום שכל בני המלכות שפחה וישחרר הילדים.
מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו ,ולפי"ז נמצא דגם בא"י אמרינן
דינא דמלכותא דינא ,מ"מ אם השלטון הוא של ישראל שאין נוהגין ע"פ תורה ,אין דעת חכמי השאלה התעוררה לפני כמה מאות שנה בקושטא מה דינם של עבד
תושבי המדינה החרדים מקבלים עליהם חוקי המלכות שחוקיהם חוקי העכו"ם. קושטא כנעני או שפחה כנענית ברשות ישראל ,מאחר שהמלכות אסרה על
יהודים לקנות עבדים .בשו"ת מהר"י בן לב (חלק א סימן יב) כתב "במלכות שלנו
והיה אפשר להביא ראיה להמתירים ממעשה רב שאירע לפני יותר שמועה ראה ראינו כי אינם אצלינו אלא בשכירות בעלמא ...וכפי מה שחקרתי ודרשתי זה
מהגר"א ז"ל ממאתיים שנה .הרב נחום שטרייזאנד זצ"ל [נין להג"ר עקיבא איגר, הענין שאינם מניחים ליהודים להיות אצלם עבדים ושפחות אלא בכל כך מיני
רב קהילת שערי צדק בניו יורק] כתב מכתב להג"ר אליהו גוטמאכער אודות אופנים משכירות לקצת שנים וכמה חוגיטוש [=שטרות] עולים בערכאות ואף גם
לשון שטר שחרור שבו השתמש הגר"א ,הרי שחששו לדין עבדות אף בזה"ז .וזה זאת לא שוה אליהם וכולי האי ואולי" .וכן כתב בן דורו המהרשד"ם (יורה דעה
לשונו בסוף המכתב (נדפס בקובץ כרם ביבנה חלק ה עמוד שכז): סימן קצד) .והעלה בסוף "אין תקנה בזמן הזה לממזר לטהר זרעו אלא בגויה ,וזה
והנה כשהייתי בימי נעורי בחור ומשורר בעיר בראטי' ,ושם היה חזן אשר אביו אסור ,שלא התירו אלא שפחה שקבלה עול מצוות אבל גויה לא".
היה גר צדק ,והורתו ולידתו של החזן הנ"ל היה בקדושה .והיה תחת ידי החזן כל אבל באותה תקופה כתב המבי"ט ,שהיה גר בצפת (חלק ב סימן קצט)" ,ובמלכות
מכתבי אביו ,אשר הרב אשר היה מכניסו לברית ישראל היה הגאון מו"ה אליהו
תוגרמה [=טורקיה] מלכות שלנו מלכות חסד כך הוא ,שנותן המלך יר"ה רשות
מווילנא ,והגאון ר' אבנר שנייער זצ"ל משם ,ועוד גאון אחד אשר שכחתי מרוב
לעבדיו שכל מי שישב במלחמת ערלים מאויביו שיהיה הוא משעבד בהם וימכור
הימים ,ושם היה הנוסחא אשר כתבתי .והיות כי מימי נעורי ועד עתה הייתי
מהם מי שירצה ,ובמלחמת גיפרי [=קפריסין] שכבשה אחד מעבדי המלך יר"ה
מתמיד גדול על כל דבר חדש ,היה הנוסחא זו בזכרו לי .ומה מאוד שמחה נפשי
בחיל שנתן לו המלך שבו ערלים לעבדים ולשפחות ומכרו מהם פה ובדמשק
עת אשר הבאתי לברית ישראל בעיר צעמפעלבורג בשנת תר"ה כמה גרים.
בפרסום .ואפילו היהודים קנו מהם ,ואם היה דינא דמלכותא שאינם מניחים
חלות עבדות ללא שעבוד אולם מצד שני יש לומר ,שאף אם נאמר שאין דינא ליהודים להיות אצלם עבדים ושפחות אלא בכל מיני אופני שכירות ...לא היה
דמלכותא בקנינים שבין אחד לשני ,או אפילו מקום ליהודים לקנות מהם בפרסום".
אם עבר על דינא דמלכותא עדיין חל הקנין,
ולדינא כתב בשו"ת עדות ביהוסף (חלק ב סימן כ) "דלמוהריב"ל שמעינן דהוא
מ"מ מאחר שבמציאות אינו יכול לשעבד
מאריה דאתרא דקושטנדינא יע"א ובודאי שעמד על אמיתות הענין" .אולם
העבד או השפחה ,לא גרע מהא דאמרו (גיטין
הכנה"ג (אבן העזר סימן ד הגהות הטור אות לד) הביא מחלוקת מהר"י בן לב
לט ,ב) לפני רבי ,אמר נתייאשתי מפלוני
והמבי"ט וכתב שהרדב"ז ס"ל כהמבי"ט .וצ"ע דהם לא נחלקו אלא במציאות ולא
עבדי ,אמר להם אומר אני אין לו תקנה אלא
בעיקר דדינא.
בשטר .ופירש רש"י אין לו תקנה בבת ישראל
ולא בשפחה שהרי משוחרר הוא קצת ואינו האוסרים בימינו בימינו לית מאן דפליג שהוא דינא דמלכותא לא להחזיק עבד
גמור .וסברא זו הובאה ע"י מחברי זמנינו. ושפחה .וכן כתב הערוך השולחן (אורח חיים סימן שד סעיף א) בפשיטות שאין
דין עבדים בזמן הזה .ומענין שגם בכותרת לסימן זה כתב "דין שביתת העבד
אבל הגר"מ שטרנבוך מחלק דלא דמי לעבד
בימים קדמונים"[ .הערת המערכת :ידוע שהערוך השולחן היה נזהר מאד לצנזר כל דבר שיכול
שנתייאש רבו ממנו שהדין הוא שאין רבו
לגרום איבה רח"ל].
יכול להשתעבד בו ,דהתם כל רצונו של רבו
כדי להשתעבד בו בפועל ,ע"כ כשנשבה עם כל זה מצינו שגם פוסקי דורינו דנו בענין זה ויש גם שעשו מעשה .בשו"ת
הרי הוא מתייאש מעבדו ,משא"כ הכא שכל מנחת יצחק (חלק ה סימנים מז – נד) פסק לאסור .וכן נפסק בשבט הלוי (חלק ה
אברהם מנדס סיישס .אביו ,ר' יצחק ,היה בן למשפחת
אנוסים מפורטוגל שנמלטה ללונדון ,ומשם היגר לצפון רצונו בשפחה בכדי להתירה להינשא לו ,די סימן קצד) .ובספר כתר נהורא (קאפלין ,סימן א) כתב וז"ל ,ואכתוב כאן לזכרון
אמריקה .בניו היו אנשי שם ,מן הדמויות הבולטות שידידי הרה"ג ראש ישיבה בישיבה חשובה היה לו תלמיד שהיה ממזר והיה בחור
ביהדות אמריקה בתקופת ייסודה של ארצות הברית. בכך שבדין תורה היא קנויה לו להשתעבד
אברהם שירת בצבא האמריקני במלחמת העצמאות כשפחה אף שבמציאות לא יוכל לנהוג כן, מצויין בתו"י ,ורצה לסדר לו שידוך ולהמציא אשה הרוצה להתגייר ולעשותה
נגד בריטניה .אחיו ,החזן גרשום ,שימש חזן קהילת
״שארית ישראל״ בניו יורק ונמנה עם מנהיגיה וא"כ כשחל בה קנין שפחות ע"פ דין תורה שפחה .והפציר בי מאד שאלך עמו להגרי"ש אלישיב שיסכים לזה ,וכשבאנו
הרוחניים הבולטים של יהדות אמריקה .אחיהם משה,
פרנס הקהילה היהודית בניופורט ,כתב בשם קהילתו לא מתייאש כלל משפחתו ,אף שאינו יכול לפניו לא רצה להסכים ,שכיון שלפי החוק אין עבדים ושפחות בזמן הזה אין זה
מכתב ברכה לג'ורג' וושינגטון .בתשובה לכך שלח להשתעבד בה. עבד או שפחה חוקי ,ואם כן אין כאן היתר .וכשאני לעצמי חשבתי ,שכיון שבארץ
וושינגטון לקהילה בשנת 1790את איגרתו המפורסמת
בזכות חירות הדת ושוויון הזכויות. ישראל צריך להתנהג רק על פי חוקי התורה ,וחוק או משפט שהוא אינו דין תורה
3 | To receive the gilyon weekly via email, email "subscribe" to publish@alehzayis.com
עלה עבודהTo Rise, You Must Fall spiritual elevation only if Hashem gifts it to him. When someone
pushes against his limitations and strives with everything he’s got,
and Yearn Hashem says, “You have acted from a place inside yourself that has
Based on After the Davening with Rav Michel Twerski no limitations. In response, I will grant you spiritual elevation,
In the Meor Einayim (Parshas Yisro, see also Yismach Lev, which comes from a place with no limitations.” Metaphorically,
Hashem reaches in, pulls out the person, and elevates him. This
Shabbos and Avos) there is extensive discussion on the idea that
success is, indeed, a metziah, a gift from Hashem, not a logical
before reaching a higher spiritual level one must fall, lose his prior
result of his exertion.
achievements, and begin again.
A chassid came to the Baal Shem Tov and asked, “Why is it
In the physical world, progress is made incrementally; upon
that every time I come close to Hashem, I suddenly feel that I’ve
achieving one level, a person builds on that to reach the next. In
become very distant?”
medicine, mathematics, or physics, everything one has learned
“When a child is learning to walk,” the Baal Shem Tov asked,
enables him to take the next step.
“what do you do to encourage him?”
The spiritual world works differently. One cannot reach the
The chassid described the procedure: “I stand the child up and
next level merely by taking a step up from where he is. This can
then I reach out to him. I stay close so the child feels secure,
be illustrated by the metaphor of a mountain climber who aspires
knowing I will catch him as soon as he takes a step toward me.
to reach the peak of a mountain. With much effort, he climbs to
After the child takes a step, I take a step back.”
a certain level, a third of the way up. But in order to continue to
“Why?” asked the Baal Shem Tov.
the next level, he must first descend “Because this is the only way to
into a deep pit. The summit, now, is teach him to walk. When the child
even farther away than when his climb walks toward me, my stepping away
commenced. forces him to take another step, then
If he looks up from the pit, he sees the another, then another.”
point to which he previously climbed, The Baal Shem Tov smiled and
as well as the summit he aspires to. responded, “That is precisely what
Using all his ingenuity, determination, Hashem does with us. He reaches out
and strength, he must exert himself to us, and we feel close to Him; after we
and begin to climb. He must push R-L: Rav Michel Twerski as a child holding the hand of his uncle the take a step toward Him, He steps back
himself with mesiras nefesh past his Bobover Rebbe, his father Rav Yaakov Yisrael, his brother Rav Aaron
so that we will take another step.”
limitations, and he is able to do so because of his profound desire Hashem’s “step back” can be experienced physically,
to reach the top. emotionally, or spiritually. Some time ago, a group of people here
When a person finds himself in a spiritual pit, his ability to in Milwaukee wanted to open a co-ed Jewish high school. Rav
exercise mesiras nefesh, to push himself past his limitations, is Raphael Wachsman, rosh yeshivah of Milwaukee’s WITS Yeshivah,
rooted in his yearning to be closer to the Ribbono Shel Olam. urged me to do all I could to prevent it. I drafted a declaration
With regard to spiritual growth, progress is a gift from Hashem. against co-ed high schools; it was publicized and rapidly went
The Gemara (Megillah 6b) teaches: “If someone tells you, ‘Yagati viral, and the proponents of co-ed schools launched a campaign
v’lo matzasi — I toiled but I didn’t find,’ al ta’amin — don’t believe to discredit me. My reputation suffered considerable damage, and
him. If someone tells you, ‘Lo yagati umatzasi — I did not toil and I was depressed for a while.
yet I found,’ do not believe him, either. But if someone tells you, While in Antwerp for a family simchah, I went in to Rav Yankele,
‘Yagati umatzasi — I toiled and I found,’ you can believe him.” the Pshevorsker Rebbe, who encouraged me greatly.
The Sfas Emes (Ki Sisa 5643) notes that the term “metziah” refers He told me, “After Avraham Avinu was told to refrain from
to an unexpected find. If someone toiled and achieved success, slaughtering his son, he looked around for something else to offer
why is his success described with the word “matzasi”? Isn’t his as a korban. A ram was running toward him, but it was caught in a
success a predictable result of his effort? thicket (Bereishis 22:13).
The Meor Einayim (Lech Lecha) writes that anything spiritual “A person who sets out to do any good deed will be met with
belongs to a completely different realm, the realm of the Infinite, a thicket, with opposition. You did a great thing; you have now
which is essentially inaccessible to human beings. One can receive encountered the thicket. It will pass.”
מנחה
הוראות משה
קטנה
מצוה ו
לשמח חתן וכלה
הוראות והנהגות הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל
מזכרת מאת שמחת נישאוין של
פנחס מנחם הלוי
עב"ג
פערל גיטל
שטיינבערג
אור לב' דראש חודש חשון תשפ"ז
Congregation Beth Jehudah
/הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל הרב יעקב יהושע דשוראוועל הרב דב בערל משה פורר הרב אלחנן אשר הכהן אדלר /הרב שמעון פירסט זצ"ל הרב ברכיה יהודה בערנשטיין
הרב דב יהושע בלום הרב אליהו מנחם פירסט
