משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — נח (2026-10-12)

א משנת השבוע
פרשת נח תשפ"ז
[שנה ט"ז -גליון ה']
לימוד מצוה יומית
ה' מרחשון ערב שבת:
מצוה עד .טענת בע"ד בפני חבירו
ו' מרחשון שבת קודש:
מצוה עה .לא יעיד בעל עבירה
פרשת לך לך
ז' מרחשון יום ראשון:
מצוה עו .דין נטי' בדיני נפשות
תוכן הענינים ח' מרחשון
המלמד זכות וחובה
יום שני:
מצוה עז.
דברות קודש ט' מרחשון יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג אחרי רבים להטות מצוה עח.
י' מרחשון יום רביעי:
מצוה יומית ..........................................ו לא לרחם עני בדין מצוה עט.
י"א מרחשון יום חמישי:
ליקוטי מגיד משנה .............................ט
מצות פירוק המשא מצוה פ.
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א .....יד
מערכת המשנה ..............................לא
שיעורי הלכה ...................................לב
ניצוצי הדף ........................................לז
מראי מקומות ללימוד דף היומי ........מה
הילולא דצדיקיא ..............................מו
מגיד משנה לנוער .............................נג
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
פרשת נח תשנ"ג
אלא שהצדיק אמת ,זכותו גדול ומגין על "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים
כל בני דורו ,וכולם חיים וניצולים הי' בדורותיו" (ו:ט) .ויש לדייק כפל תיבת
בזכותו ,כמו שמצינו ברב חנינא בן דוסא 'נח' – 'אלה תולדות נח נח' .עוד יש לדייק
(תענית כד ):כל העולם כולו ניזון בשביל סמיכות לבראשית ובריאת העולם .עוד
חנינא בני וכו'. יש לדייק מה דכתיב 'נח איש צדיק תמים
הי' בדורותיו' ,ובגמ' סנהדרין (הובא ברש"י
ויותר מבואר ברב פרידא (עירובין נד):
כאן) יש מרבותינו דורשין אותו לשבח ויש
שהי' לו תלמיד שלמדו ,ולא הבין עד
שלמדו כל דבר ד' מאות פעמים .פעם דורשין אותו לגנאי .והקושיא מפורסמת הא
אחת הי' צריך ר"פ ללכת לדבר מצוה, תנינן באבות (פ"א מ"ו) הוי דן את כל
האדם לכף זכות ,וכ"ש שהתורה העידה
תנא ליה ולא גמר .א"ל האידנא מ"ש,
א"ל מדההיא שעתא דא"ל למר איכא עליו 'נח איש צדיק תמים'.
מילתא דמצוה ,אסחאי לדעתאי וכל והנה בגמ' (עירובין יג ):שתי שנים ומחצה
שעתא אמינא השתא קאי מר ,השתא קאי נחלקו בית שמאי וב"ה ,הללו אומרים נח
מר .אמר ליה הב דעתיך ואתני לך .הדר לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ,והללו
תנא ליה ד' מאה זימני אחריני. אומרים נח לו לאדם שנברא יותר משלא
נברא .נמנו וגמרו נח לו לאדם שלא נברא
נפקא בת קלא ואמר ,ניחא לך דליספו לך
יותר משנברא ,ועכשיו שנברא יפשפש
ד' מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא
במעשיו ,ואמרי לה ימשמש במעשיו.
דאתי .אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא
דאתי .אמר להן הקב"ה ,תנו לו זו וזו. ובתוס' שם (ד"ה נח) הקשו מגמ' (ע"ז ה).
ומשמעות הגמ' שכל בני דורו היינו שאמרו בואו ונחזיק טובה לאבותינו,
שיחיו כל ד' מאות שנה ויבואו לחיי שאלמלא הן לא חטאו לא באנו לעולם.
עוה"ב .וא"כ הצדיק אשריו ואשרי דורו ותי' בתי' השני דהכא איירי בסתם בני
שכולם זוכים בזכותו .וזה דיוק בלשון אדם ,אבל צדיק אשריו ואשרי דורו .וצ"ב
התוס' 'אשריו ואשרי דורו'. בשלמא אשרי לו שהוא צדיק ,וזכה
איברא הרי שאמרו דמיתת צדיקים מכפר שנברא בצלם אלקים ומקיים תורה
ומשמע דע"י שהצדיק מת מכפר על דורו, ומצוות .אבל מאי אשרי דורו ,והרי דורו
הם מסתם בני אדם ,ועליהם נאמר נח לו
ודלא כרב פרידא שהאריך ימים וכיפר על
כל העולם כולו .צ"ל דלפעמים כשאין לאדם שלא נברא.
משנת השבוע ד
הוא מה שנאמר (שמות כג:כט) "לא אגרשנו העולם כדאי להשאר הצדיק בעולם וצריך
מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה". כפרה יותר ,אז נוטלין הצדיק מן העולם
וזה הענין פי' חכמים ג"כ ואמרו (ברכות לכפר על בני ישראל ,כמו שהי' בשני בני
ו ):מאי "כי זה כל האדם" (קהלת יב:יג)? אהרן .ודרשו חז"ל (ירושלמי יומא פ"א
כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, ה"א) למה נסמכה מיתת שני בני אהרן
פי' להסיר עצבונו ושממון יחידתו ,ע"ש. ליוה"כ ,לומר כשם שיוה"כ מכפר כך
והרי שרוב בנ"א מעיקרא לצוותא לצדיק מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל.
ועיין תוס' (מנחות קי .ד"ה ומיכאל) ואישי
נבראו ,וכל זמן שמשתתפים והם לצוותא
חיים בזכותו ,דהצדיק אמת משפיע חיים. ישראל ,שהמלאך עומד ומקריב
נשמותיהן של ישראל.
וזה הבחינה של "ואתם הדבקים בה'
אלקיכם חיים כלכם היום" (דברים ד:ד), וי"ל עוד לפמ"ש הרמב"ם בהקדמה למס'
ודרשו חז"ל להיות דבוק בלומדי התורה, זרעים (דף נ"ה ע"ב) שכתב ,ונשאר בכאן
וקב"ה ואורייתא וישראל חד הוא (זוה"ק שאלה אחת ,היות כי תכלית האדם לצייר
פ' אחרי ע"ג ע"א) .ואם לא משתתפין ,אז לנפשו המושכלות ,א"כ מדוע המציא
ח"ו לוקחין הצדיק מהם להיות להם הקב"ה כל האנשים אשר לא יציירו
כפרה ,ונשארים בלי צדיק. מושכל לנפשם ,ואנו רואים שרוב בני
אדם ערומים מן הערמה וריקין מן
ובמש"כ נראה סמיכות פ' בראשית
ובריאת העולם לפ' נח .ולנח שאמרה החכמה מבקשים התאוה .ושהאיש החכם
תורה 'איש צדיק תמים הי' בדורותיו' המואס בעולם הוא יחיד בין רבים ,לא
ימצא אלא אחד בדור מהדורות.
שנחלקו בו חכמינו ז"ל ר' יוחנן ור"ל
(סנהדרין קח ,.והובא ברש"י) יש מרבותינו התשובה על זה שהאנשים ההם נמצאים
דורשין אותו לשבח ,בדורותיו הי' צדיק, לשתי סיבות :האחת ,שיהיו משמשים
ואילו הי' בדורו של אברהם כ"ש שהי' להאחת ההוא ולתקן כל המצרכים
צדיק יותר .ויש דורשין אותו לגנאי, בעולם ,שאם יחי' אדם אלף שנים לא יוכל
בדורו הי' צדיק ,ואילו היה בדורו של לסדר הכל בעצמו.
אברהם לא הי' נחשב לכלום. והסיבה השנית ,מפני שאנשי החכמה
וכבר הובא לעיל הקושיא ,שהרי קיי"ל המה מעטים מאד ,וכמ"ש החכמים (סוכה
בכל התורה (אבות פ"א מ"ו) והוי דן את כל מה ):ראיתי בני עליה והמה מועטים ,אם
האדם לכף זכות ,וכ"ש מי שהתורה כתבה שנים הם -אני ובני הם .ועל כן נברא
עליו צדיק תמים .ורצה הקב"ה לזכות את ההמון לעשות חברה לחכמים שלא
ישראל ולדון את העולם בטובו ובזכותם, ישארו שוממים .והתועלת ההוא חשוב
ואם אפשר לדרשו לשבח ולזכות היאך יותר מן הראשונה ,שהרי הקב"ה העמיד
דורשים אותו לגנאי? ובפרט שהתורה הרשעים בארץ ישראל כדי לעשות להם
העידה עליו צדיק תמים. חברה ולהסיר שממות נפשות החסידים.
ה משנת השבוע
עצמו להצילם כמו שעשה משה ואברהם ונראה דנחלקו במחלוקת ב"ש וב"ה,
אבינו. והוא שהרי נח הי' צדיק תמים ,ואעפ"כ
ויש דורשין אותו לשבח ס"ל כתי' לא הגין על הדור אלא כל הדור כולו נאבד
הראשון שבתוס' ,דאימר כמי שלא באנו במבול .ולפי פי' התוס' נח לו לאדם שלא
לעולם ,אבל אין להם שייכות עם הדור נברא משנברא ,היינו בסתם בני אדם,
אבל צדיק אשריו ואשרי דורו ,שהצדיק
כולו .או דס"ל לדרוש לשבח ,שבאמת
בדורו של אברהם שלא הי' כ"כ רשעים, מצילם ומגין עליהם .ובנח מצינו "ונח
מצא חן בעיני ה'" (בראשית ו:ח) ,אבל לא
ודור כיוצא בו הי' גם נח מגין על דורו,
הציל את בני דורו ,ואדרבה "וינחם ה'"
ובאמת הי' צדיק תמים.
(שם:ו) על האדם ,והיינו משום שנח לו
ובזה יש ליישב קושית העולם בפסוק לאדם שלא נברא משנברא.
"אלה תולדות נח נח" ,שכפל תיבת נח
פעמיים ,היל"ל "אלה תולדות נח איש ודרשו וגם נח בכלל ,והכי פירושו:
"וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ וגו'
צדיק" .אלא דלכאורה תקשה על שאמר
כי נחמתי כי עשיתים ונח" (שם:ו-ח),
'אלה תולדות נח' ,שהרי נח לו לאדם שלא
כלומר גם נח בכלל כי נחמתי ,והיינו
נברא משנברא ,וא"כ מאי רבותא ב'אלה
בוא"ו החיבור אלא שמצא חן .וכיון
תולדות נח' .וע"ז קמסיים 'נח איש צדיק'
שהדור נאבד והעולם נחרב ,א"כ צדיק כזה
ונח לו שנברא ,ובזה נחלקו יש דורשין
ויש דורשין וכנ"ל .עכ"פ לאיש צדיק נח נמי נח לו שלא נברא ולכן דרשו לגנאי.
לו שנברא משלא נברא .ויה"ר שנזכה והטעם ש'את האלקים התהלך נח' רק
לעצמו ,ולא הגן על בני דורו ,ולא מסר
להיות חלקנו עמהם ,ולעולם לא נבוש כי
בך בטחנו.
משנת השבוע ו
מצוה יומית
ט' מרחשון תשפ"ז מצוה עח .אחרי רבים להטות
הקושיא בדיוק דברי התוס' יו"ט מדוע אין חשש לשתות חלב בהמה
נראה לפענ"ד ,הנה מה שהביא מדברי קושיא על התוס' יו"ט
הראשונים שסוברים שהיתר בהיתר גם בדבר אשר העיר במשנה (כלאים פ"ט
כן בטל ,וציין לשו"ת הר"ן ,אבל בדרך מ"א) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה
פשוט קושייתינו היתה בדיוק לשון בזה ,אם רוב מן הגמלים מותר ,ואם רוב
התוי"ט שכתב 'אם רוב מן הגמלים מותר מן הרחלים אסור ,ופירש הרע"ב מותר
כו' ,וילפינן מאחרי רבים להטות דכל לערב עמהן פשתן ,לפי שצמר רחלים
האסורים בטלים ברובא' וכו' .ולכאורה נתבטל ברוב של גמלים .וכתב התוספות
היה לו לומר סתם ,וילפינן בחולין דכל יום טוב ,וילפינן (חולין יא ).מ"אחרי רבים
התערובות בטלים ברוב ,ומדדייק דכל להטות" (שמות כג:ב) ,דכל האסורים
האסורין בטלים ברובא וכו' ,נראה בטלים ברובא דאיתא קמן ,ובמידי דיבש
שדוקא איסורין הוא דבטלי ,אבל היתר מין במינו אפילו מדרבנן אין צריך יותר
בהיתר לא בטיל. וכו' .ועל זה הקשינו דהא הכא צמר
וגם מסיום דבריו ,ובמידי דיבש ביבש רחלים בצמר גמלים היתר בהיתר הוא
מין במינו אפילו מדרבנן אין צריך יותר, ואינו בטל ,וראיה מתוספות (נדה סא :ד"ה
ואם היתר בהיחר מה לי דרבנן ומה לי בגד) דהיתר בהיתר לא בטל.
דאורייתא ,ואם כן התוי"ט על כל פנים יישוב דברי התוס' יו"ט
מדייק מאיסורין שבטלים .וודאי שראינו
ועל זה העיר מעכ"ת (שו"ת שערי מישור
דברי התוס' רע"א שם על הגליון ,וידענו
שיש פוסקים הסוברים דהיתר בהיתר נמי ח"א סי' י"ז) דאין כל כך קושיא על
בטל ,אך מכל מקום דברי התוי"ט יש התוי"ט ,דהרי כמה מהראשונים סוברים
לישבם ,שמדבריו משמע דהיתר בהיתר שהיתר בהיתר נמי בטל ,וראייתם
ממשנה זו ,וכמו שכחב הר"ן (שו"ת סי'
לא בטיל ,ומשנה זו היתר בהיתר הוא.
נ"ז-נ"ט) ,ואם כן יש לומר דהתוי"ט סובר
איך שייך ביטול ברוב באיסורים כשיטתם ,ולא כשיטת התוספות .עוד
נקודה אחה מה שהעיר עוד שם משערי הקשה שמדברי התוספות שם נמי אין
תורה (כלל ג' פרט א' אות א') ,ובית האוצר הכרח שסובר היתר בהיתר לא בטל ,כי
להגאון רבי יוסף ענגיל (מערכה י' כלל י"ח התוספות לא דברו אלא מהיתר בהיתר
אות ח') ,הנה אזכיר לו כאן מה שנראה שמהווין איסור ,כמו צמר ופשתן ,אבל
לפענ"ד בענין ביטול ברוב בכלל .הנה היתר בהיתר אם רוצים לבטל צמר
מצינו בביטול ברוב איסור בטל בהיתר, בצמר ,אפשר דמודו התוספות דבטל.
והיתר אינו בטל באיסור (ר"ן נדרים נט:
ז משנת השבוע
צריכי מאה וארבעים ואחד כדי שיגמר ד"ה ועוד) ,והנה עיקר איסורא בטל ברוב
הדין בשבעים ואחד וכו' .ועיין שם (ב). מן התורה פרש"י (חולין צח :ד"ה
לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה, דמדאורייתא) ורשב"א (שו"ת ח"א סי' רנ"ט)
ומשמע שאין כאן מתהפך כחומר חותם, והרא"ש (חולין פ"ז סי' ל"ז) ,שילפינן
אלא הללו אוסרים והללו מתירין ,הללו מ'אחרי רבים להטות' .ולכאורה משם
מזכין והללו מחייבין ,ו'אחרי רבים ילפינן שהלכה כרוב ,שהרוב מכריע שזה
להטות' ולא אחר כולם. אמת ,אבל היאך ילפינן משם שהמיעוט
בטל.
ואף בסנהדרין יש לעיין קצת באופן
שהמיעוט ראה בבירור מה דינו ,היאך ובשלמא בסנהדרין ,כיון דהאמת כרוב
אפשר לומר שיהפך ויעשה מן הרוב, דעות ,אם כן המיעוט כאלו אינו ,שהרי
והלוא הלכה מפורשת היא (הוריות ב): דבריהם אינם אמת ,ואין מיעוט והולכין
תלמיד שהגיע להוראה וסמך על הורו אחר הרוב שהוא האמת .אבל המאכלים
בית דין לאו כלום הוא ,שהרי יודע הוא, שנתערבו ,ודאי יש כאן איסור ,א"כ איך
ולא שייך בזה אחרי רבים להטות. אומרים שהולכים אחר רוב ,הא יש ודאי
איסור לפנינו ,והיאך נאכל אותו.
עכ"פ באיסור שנראה לנו ,וידוע שנפל
בהיתר ,אמאי בטל ,אם זה מטעם המיעוט מתהפך להיות רוב כמו בסנהדרין
שנתהפך ,ואם זה גזירת הכתוב ,א"כ גם יש כתבו ליישב (מהר"ם שיק יו"ד סי'
היתר באיסור יתהפך להיות איסור .וגם קכ"ט) שכמו בסנהדרין לאחר שנתברר
דין חוזר וניעור (שו"ע יו"ד סי' צ"ט ס"ו) הדבר ,צריכים המיעוט לבטל דעתם
צריך ביאור. ולהתהפך ולהיות מן הרוב ולהודות להם,
התורה גילתה בספק שהולכים בתר רוב כמו כן כאן המיעוט שהוא איסור צריך
להתהפך ולהיות מן הרוב ההיתר ,והוא
נראה הסבר הדברים כך ,שהרי בבית דין
גזירה הכתוב.
אם מסתפקים על דבר אם הוא היתר או
איסור ,זכאי או חייב ,ועל כן צריכין לדון אך לפענ"ד הדברים צריכין תבלין,
בדבר ,אמרה תורה 'אחרי רבים להטות'. דבשלמא בסנהדרין שיש להם דעה,
ומזה אנו דנין ,כשיש לפנינו שלש ממילא המיעוט מהפך דעתו ומקבל
חתיכות ,אחת של איסור ושתים של האמת מן הרוב ,אבל באיסורין איך שייך
היתר ,ואנו צריכין לדון עליהם כדת מה לומר שהמיעוט מתהפך להיות מן הרוב.
לעשות עמהם ,על כן אזלינן בתר רוב - גם צריך עיון מהיתר שלא נתבטל ברוב
אם הרוב הוא היתר נאכל אותו ,ואם איסור ,ואי הוא מדין אחרי רבים ,ודאי
הרוב הוא איסור לא נאכל ,שהתורה הדין הוא דמיעוט המזכין נמי צריכין
אמרה אחרי רבים להטות .וכיון שעל להפך דעתם ולחייב.
כרחך או שיהיה הכל אסור מספק ,או
ביאור ביטול ברוב
שיהיה הכל מותר מספק ,ואין לנו ברירה,
גילתה לנו התורה 'אחרי רבים להטות', אמרו בגמרא (סנהדרין ג ):מגדף בה רבי
והרוב יכריע. אבהו ,אלא מעתה תהא סנהדרי גדולה
משנת השבוע ח
לא אסרה רק כל זמן שנקראת 'נבילה', ביאור הדבר
ומה שלא נקרא נבילה לא אסרה תורה, והסברא שבאופן שיש רוב היתר ומיעוט
וכן בשאר איסורין. איסור ,אז בעל כרחך או שיהיה הכל
ובקרא כתיב (דברים יד:כא) "לא תאכלו מותר ויכריע רוב ההיתר את מיעוט
כל נבילה" ,ודרשו רז"ל (ע"ז סז ):נבילה האיסור ,ויהיה הכל מותר ,או שיהיה הכל
הראויה לגר קרויה נבלה ,ושאינה ראויה אסור ויכריע מיעוט האיסור את רוב
לגר לא קרויה נבילה .פירוש דשמא גרים ההיתר שיאסור מספק ,ממילא הרוב
כל זמן שקרויה נבילה אסורה ,ואם לא מכריע את המיעוט שיהא מותר כולו,
נקרא עוד נבילה מותרת .ולכן בנפגמה ועל כן האיסור נעשה היתר ,שאם לא כן
ולא ראויה לגר לא נקראת עוד נבילה הרי היא תרתי דסתרי ,שאם נשאר
ומותרת. איסור ,אם כן האיך מותר לאכלו.
אחרי התערובת יש שינוי השם אולם כל זה ניחא באופן שמיעוט איסור
נתערב ברוב היתר .אבל באופן שהאיסור
והעיקר שהתורה אסרה נבילה ושאר
הוא רוב וההיתר הוא מיעוט ,א"כ אפילו
איסורים בשמם .ולכן כשנתערב איסור
לא יתהפך ההיתר להיות איסור ,מ"מ
בהיתר ,צריכין אנו לקרות התערובת הזה
אסור כולו מספק ,שהרי הרוב הוא איסור.
בשם אחר כיון שאינו ניכר המין השני,
ולא הוי תרתי דסתרי ,שאפילו אם לא
אלא הכל נראה כאחד ,וא"כ צריך לקראו
יתהפך ההיתר להיות איסור ,נאסור אותו
או איסור או היתר .ולכן אמרה תורה
מספק מחמת רוב האסור .וממילא דין
שאזלינן בתר רוב ,וכל שרוב היתר
הוא שישאר ההיתר היתר ,והאיסור אסור,
קוראין לו היתר .וכיון דאזל מיניה שם
שמ"מ הכל אסור מספק.
איסור מותר לאכלו כמו נבלה ,כיון שאזל
מינה שם נבלה מותרת באכילה. רק הנקרא נבילה אסורה
ומהאי טעמא אם הוסיף שוב איסור ובתשובה אחרת (שו"ת משנ"ה ח"ז סי' ק"ו,
ונעשה רוב ,חוזר וניעור ,שכיון שהוסיף חט"ז סי' קל"ז) הבאתי קצת באופן אחר
איסור ונעשה האיסור הרוב ,א"כ צריכין לפרש ,שבאמת הביטול אינו משנה
אנו ליתן לו שם חדש .וכיון שהרוב המציאות ,ובשר כשר לא יתהפך להיות
איסור ,חוזר שם איסור וחל על הרוב, טריפה ע"י ביטול ,ולא בשר הטריפה
וממילא אסורים המיעוט מספק. שנפל ברוב כשר יתהפך במציאות ממה
(שו"ת משנ"ה חי"ט סי' רל"ו) שהיה ,אלא כשאסרה תורה אכילת נבילה,
ט משנת השבוע
ליקוטי מגיד משנה
פרשת נח
מדוע דורשים את נח לגנאי
"נח איש צדיק וגו'" (ו:ט) .עיין רש"י ,יש מרבותינו דורשין אותו לשבח ,כל שכן אילו
היה בדור צדיקים היה צדיק יותר .ויש שדורשים אותו לגנאי ,לפי דורו היה צדיק,
ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום .והקשה המהרש"ל (ראה שפתי חכמים)
אם יש לדרשו לשבח למה דורשין אותו לגנאי.
אברהם אבינו עלה מעצמו למדריגתו אפילו בדור של רשעים
ולפענ"ד נראה ,דהנה באמת לפי הנראה לשני הפירושים לא היה נח צדיק גדול ,שהרי
אפילו לרבותינו שדורשים לשבח ,מודים דאילו היה בדורו של אברהם היה צדיק יותר,
וא"כ לא השלים עצמו בצדקות כפי יכלתו ,אלא לפי דורו .ולפ"ז דורשין אותו לגנאי,
דעכ" פ לא השלים עצמו לעלות במדריגה כמדריגת אברהם ,אשר עלה במעלה הכי
עליונה שיש באפשרות לקרוץ מחומר להתעלות בלי זכות אבות ,ובלי חבורה וסביבה
של צדיקים .אם כן אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום ,שאברהם עלה
במעלות מעצמו ,ואפילו בדור של רשעים .ובגמ' (סנהדרין קח ).תנא דבי ר' ישמעאל,
אף על נח נחתם גזר דין ,אלא שמצא חן בעיני ה' ,שנאמר (ו:ז-ח) "נחמתי כי עשיתים:
ונח מצא חן בעיני ה'".
נח ניצול מן המבול בזכות הצדקה שעשה
ועיין במדרש (ילקוט חדש ערך אברהם סי' קל"ד ,נדפס בלובלין שנת ת"ח) אברהם אבינו
מצא לשם בן נח ,ושאל אותו באיזה זכות ניצלו מן המבול בהיותם מסוגרים בתיבה.
והשיב לו בזכות הצדקה שעשינו .א"ל אברהם אבינו :האם היו שם עניים ,והלוא אף
אחד לא ניצול? א"ל ,תדע כי בכל הלילה לא ראינו שינה בעינינו כדי לתת כל בריה
את מאכלה בזמן שהיא רגילה לאכול .ומאז השתדל אברהם אבינו לעסוק במצוה זו.
ובזוהר (ח"א סז ):אמר משה ,אני לא כמו נח דלא התפלל על אנשי דורו .ומשה בחטא
העגל אע"ג דהקב"ה אמר לו (שמות לב:י) "ועתה הניחה לי" ,אמר בשביל טובתי אעזוב
את ישראל? ע"ש.
נח ניצל משום שמצא חן ומשום שעשה צדקה
ולפ"ז נראה דבאמת גם על נח נחתם גזר דין ,ורק מחמת חן ניצול לתיבה,א ומשם כבר
ניצול בזכות הצדקה ,ולכן אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
א
ולהבין למה באמת מצא חן ,וכי משוא פנים יש בדבר .בספר בן פורת יוסף (פ' בראשית ד"ה ונבאר
משנת השבוע י
מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי
ובזה יש לפרש מה שאמרו ז"ל (תנדב"א פכ"ה) חייב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי
ב
למעשי אבותי אברהם יצחק וכו' .ולכאורה אטו אפשר להיות כאברהם ,והלוא אם
הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו' (ירושלמי דמאי פ"א ה"ג).
אמנם נראה לדייק דלא קאמר 'מתי אהיה כאברהם' ,אלא 'מתי יגיעו מעשי למעשי
אבותי' .והכוונה נראה לפי הנ"ל ,דמעשי נח אף שהיה צדיק ,מ"מ לא היה בשלימות
ולא הגיע למדת השלימות ,שהרי אילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר .אבל
אברהם אבינו ,אע"פ שהיה בדור של רשעים הגיע למעלת השלימות ,כדכתיב (יחזקאל
לג:כד) "אחד היה אברהם" .ועיין מדרש (שיהש"ר ד' ו') אברהם אבינו ראש לכל הצדיקים
היה .וברש"י ,אברהם שהיה כחו יפה כתיב (יז:א) "התהלך לפני והיה תמים" .נח שהיה
כחו רע" ,את האלקים התהלך נח" .וז"ש חייב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי
אבותי ,כלומר שיהיו מעשיו מכוונים לה' ,ויגיעו למעשה השלימות שלו שאפשר להגיע
לפי ערכו וכחותיו הרוחניים שנטבעו בו בשעת הבריאה ,ואפילו נמצא בין רשעים.
אילו היה נח בדורו של אברהם היה מחביא את עצמו
או יאמר לדונו לכף זכות ,לפי מה שאמרו (אבות פ"ב מ"ה) במקום שאין אנשים השתדל
להיות איש .ובגמ' (ברכות סג ).בשעת המכנסין פזר .והנה נח היה מקטין עצמו ולא רצה
להנהיג הדור ,אלא שלא היה יכול למנוע עצמו מזה .וז"ש יש דורשין אותו לשבח,
כלומר ששבח הוא לו שנחשב לצדיק .ויש דורשין אותו לגנאי ,כלומר שגנאי הוא
בעיניו מה שקוראין אותו צדיק והוא לא רצה בזה ,ואילו היה בדורו של אברהם לא
היה נחשב לכלום ,שהיה מחבא עצמו ,כדכתיב "את האלקים התהלך נח" ,והיה מחבא
עצמו עד שלא נחשב לכלום ,כלומר שלא היה נותן חשיבות לעצמו כלל,ג והיה מניח
שם במדרש) כתב שניצל בזכות תולדותיו ,שנאמר "ונח מצא חן וגו' אלה תולדות נח" .ובספר באר
משה (מהרה"ק מאוז'רוב חנטשין זי"ע ,פ' נח מאמר שני אות ב') בתוספת נופך ,ולפ"ז נבין דבריהם ז"ל 'כי
נחמתי כי עשיתים ונח' -אפילו נח שנשתייר מהן לא היה כדאי ,אלא שמצא חן בעיני ה' ,שנאמר
"ונח מצא חן בעיני ה'".
וכבר ביארנו במאמר הקודם מפני מה לא היה כדאי .וכעת נוסיף ,שמאחר שהדור כולו שקוע לתוך
עצם הרע ,היה על נח להתחזק ולהתעלות לעצם הטוב ,בבחינת 'זה לעומת זה' (קהלת ז:יד) ,כדי
שיוכל לטהר את דורו .אבל נח לא הגיע לרום המעלה ,לכן לא היה כדאי .אך כיון שעתידים יוצאי
חלציו להשיג דרגה זו ,ניצול בזכותם ,ומצא חן בעיני ה' -אלה תולדות נח ,היינו שהמציאות חן
היתה בזכותם של תולדותיו בדורות הבאים ,לפי שהם יזכו להתרומם לעצם הטוב.
ב
בספר ברכת טוב (מהרה"ק רבי לייבוש מאוז'רוב זי"ע ,פ' לך אות י"ח) מקשה על מאמר זה ,וכי האיך
ירצה האדם לדמות למעשי האבות ,שאין קורין לאבות אלא שלשה (ברכות טז .):ומביא בשם הרה"ק
מראדישיץ זי"ע ,כי האבות באמת עבדו בעד כל הדורות העתידין ,ורק הניחו מעט מזעיר שלא יהיה
נהמא דכיסופא .וזה מתי יגיעו מעשי ,ויצטרפו למעשי האבות שעבדו ועשו העיקר.
ג
ואיתא בבית ישראל (פ' נח שנת תש"ל) ואולי על זה כוונו (סנהדרין קח' ).ונח מצא חן' ,אף הוא אינו
כדאי רק מצא חן ,שהוא החזיק את עצמו שאינו כדאי .וכן איתא בספרים על היש דורשין אותו
יא משנת השבוע
הכל לאברהם אבינו ,שהיה מכיר גדלות אברהם אבינו נגדו ,ולכן לא היה מחשיב עצמו,
וכמו שעשה בנו ֵשם שמסר הכהונה לאברהם אבינו (עי' אור החיים פ' לך ד"ה והוא כהן).
(שנת תשל"ה)
❖
אופן שיוצא הבעל מחי מספק טריפה
"ומכל החי מכל בשר שנים וגו'" (ו:יט) .איתא בגמרא (חולין נח ).לגבי ספק טריפה,
והלכתא בזכר כל שנים עשר חו דש ,בנקבה כל שאינה יולדת .ופי' רבינו גרשום מאור
הגולה ,כלומר ספק טריפה זכר ,כל שמתקיים י"ב חודש ודאי לא טריפה הוא.
ביאור מיעוט טריפה מלחיות זרע
וכתבו הפוסקים (עי' שו"ע סי' נ"ז ,ש"ך ס"ק מ"ח ,ופמ"ג) מדלא קאמר בזכר כל שהנקבה
מתעברת הימנו ,ש"מ דזכר טריפה מוליד .והקשה הגאון מוה"ר דוד אופנהיים (הובא
בס' אורח מישור) מהא דאיתא בגמ' (ע"ז ה ,:זבחים קטז ).דא"ר אלעזר מנין למחוסר אבר
שאסור לבן נח ,שנאמר 'ומכל החי' ,אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה,
ההוא מיבעיא ליה למעוטי טריפה .ומשני טריפה מ'לחיות זרע' נפקא .ולפי הוכחת
הפוסקים דזכר טריפה מוליד ,מאי קאמר הגמרא טריפה מ'לחיות זרע' נפקא ,הא זכר
טריפה לא מצי למעט מ'לחיות זרע' ,וא"כ בעי 'ומכל החי' למעט זכר טריפה.
ותירץ באורח מישור דודאי לענין קרבן קיימינן .וכיון דגלי לן הכתוב דטריפה פסולה
לקרבן ,ודאי אין חילוק בין זכר לנקבה ,דאטו משום דאינה יולדת היא אסורה לקרבן,
הא שוחטין אותה .הא וודאי אינו הטעם אלא משום דטריפה הוא ,והא דאינה יולדת
הוא סימן לטריפה .וכיון דהטעם הוא משום טריפות אין חילוק ,דמה לי נקבה טריפה
או זכר טריפה.
אזהרה לנח לא להביא זקן לתיבה
וראיתי (שו"ת נטע שורק חידושי סוגיות פ' נח) מקשים בשם הגאון מדראהביטש ,דהלוא
איתא בגמרא שם דהזהיר לנח להביא אל התיבה אפילו זקן וסריס ,וע"כ הטעם התם
משום קיום העולם .ולפי הוכחת הפוסקים דזכר טריפה מוליד ,האיך משני הגמרא
טריפה מ'לחיות זרע' נפקא ,ואיך היינו ממעטין זכר טריפה ,דהייתי אומר דהמניעה
להביא טריפה אל התיבה היא משום קיום העולם ,ובזכר טריפה לא שייך האי טעמא,
דהרי יש בו קיום העולם דזכר טריפה מוליד .ולכך איצטריך 'מכל החי' לזכר טריפה,
ואכתי הדרא קושיא לדוכתא.
אסור להביא טריפה כיון שאינו מתקיים י"ב חודש
ולפענ"ד נראה דהרי מה טעם אסרו זקן וסריס משום קיום העולם ,וזקן אינו ראוי עוד
לקיום העולם ,או משום שאינו בר הכי ,או משום שמא ימות .וא"כ בטריפה נמי כיון
לגנאי ,שהוא בעצמו מחמת ענוות דרש עצמו לגנאי ,שאין לו כלום.
משנת השבוע יב
דאינו חי י"ב חודש ,כמו דקיי"ל (עי' חולין מב ).זה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה
(ועיין רמב"ם הל' מאכ"א פ"ד ה"ט ,וטור יו"ד סי' כ"ט) אין מכניסין אותו בתיבה אפילו ראוי
להחיות זרע אבל אינו ראוי להתקיים .וא"כ שפיר לא צריך 'ומכל החי' למעוטי זכר
(שוב ראיתי בספר נחלת עזריאל פ' נח שפירש כעין זה) .והיינו כיון שנאסרו בתיבה
בתשה"מ ,וא"כ אי אפשר לו ליקח להתיבה זכר טריפה ,דהא איצטריך ליקח אותן
שיוכלו לחיות עד יציאתם מן התיבה ,היינו י"ב חודש כמשפט דור המבול.
מדוע לא די בזכר אחד
אלא דאכתי קשה ,דהרי בשביל לחיות זרע למה לי זכר ונקבה ,והלוא די זכר אחד
לכמה נקבות ,וא"כ אפילו ימות הזכר אכתי 'לחיות זרע' איכא ע"י זכרים אחרים.
ואפילו למ"ד דחיישינן שמא ימות בזמן מרובה .ועיין יומא (ב ).מתקינין לו כהן גדול
אחר שמא ימות ,וחכמים אומרים למיתה לא חיישינן .ומיהו בגיטין (כח ).שמא מת לא
חיישינן ,שמא ימות חיישינן .ועיין ב"י (יו"ד סי' רכ"ח) ותימה ,דהא חזינן מיתה מצויה
בכל יום ,ואין לך מילתא דשכיח טפי מינה .וברא"ש (נדרים ג ):דל' יום לכולי עלמא
חיישינן שמא ימות ,ע"ש .ועיין שער המלך (סוכה פ"ד הט"ז ד"ה ועוד) מה שהקשה על
החכם צבי (סי' כ"ג ומ"א) ,מ"מ ודאי למיתה דחד חיישינן ,אבל למיתה דרבים לא
חיישינן .ועיין שו"ת תרומת הדשן (סי' שמ"ט) ,ועיין משנה הלכות גדולות (כתובות סי'
כ"ב ד"ה ובדברי הר"ן) דלמיתה דתרין לא חיישינן ,וכ"כ התוס' והרשב"א.
בקרבן ציבור לא חיישינן שמא ימות
וי"ל דדוקא בשלמים לא חיישינן למיתה דרבים ,וכמ"ש גמירי ציבור לא מייתי ,אבל
טריפות אפילו רבים חיישינן שימותו ,שהרי אין להם חזקת חיים ,דכיון שנטרפו איתרע
חזקתן.
טעם שנצרך שבעה זכרים
ואי קשיא הא קשיא ,דלמה הוזקק להביא ז' זכרים וז' נקבות בכלל ,הא די בזכר אחד
ושבעה נקבות .בשלמא בטרפה דליכא אלא אחד בעי זכר ונקבה ,אבל בכשרות שבעה
שבעה איש ואשתו למה לי ,סגי בזכר אחד .וצ"ל דאחד לקיום המין והשאר לקרבן.
א"כ אכתי תקשה אפשר ד'לחיות זרע' הכי נמי דבעי כשרה ,אבל לקרבן מנא לן למעט
טריפה מ'לחיות זרע' אפי' נקבה .וצ"ל דכל השבעה היו צריכין להיות כאחד ,דעכ"פ
זוג אחד היו צריכין שלא יהיו טריפות ,והתורה לא חילקה בכולהו .וממילא ע"כ מ'לחיות
(שנת תשל"ה) זרע' ממעט הכל -בין זכר ובין נקבה.
❖
שכר ועונש בבעלי חיים
"ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו וגו'" (ט:ה) .כתב רמב"ן :תמה
אני אם הדרישה כמשמעה ,מיד החיה כמו מיד האדם ,להיות עונש בדבר ,ואין בחיה
דעת שתענש או שתקבל שכר .מבואר מדבריו דאין שכר ועונש בבעלי חיים.
יג משנת השבוע
ראיה מגמרא שיש עונש לבעלי חיים
ד
ובגמרא (גיטין סח ):משמע דבעלי חיים נמי יש להם שכר ועונש ,דאיתא שם שהתרנגול
חנק נפשיה אשבועתיה ,ואם אין שכר ועונש אצל בעלי חיים למה חנק התרנגול עצמו.
(חידושי גיטין סח):
ד
וזה תמצית דברי הגמרא שם :בשעה שרצה שלמה המלך לבנות בית המקדש ,היה נמלך בסנהדרין.
אמר להם ,כתיב (דברים כז:ה) "לא תניף עליהם ברזל" ,והיאך נעביד .אמרו לו :תביא השמיר .אמר
להם :היכן הוא .אמרו לו :תלך ותביא אשמדאי מלך השדין ויגיד לך.
באותה שעה קרא לבניהו בן יהוידע ,ונתן לו טבעת שחקוק עליה שם המפורש ושלשלת שחקוק
עליה שם ,והלך למדבר עד הר אחד שהיה בו אשמדאי .והוא היה לו שם באר מים וחתום בטבעתו,
בכל יום היה שותה ממנו .כשהלך בניהו שם חפר באר מלמטה לאותו באר של אשמדאי ,ושפך שם
כל מים שהיו בו ,וחפר שם באר אחר למעלה ממנו ,ושפך שם יין עד שנתמלא באר אשמדאי ,וסתם
אותם הבארות ,ועלה לראש אילן אחד עד שבא אשמדאי ,גילה חותם שלו שעל הבאר ומצא בו יין,
אמר :כתיב (משלי כ:א) "לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם" ,וכתיב (הושע ד:יא) "זנות ויין
ותירוש יקח לב" ,אם כן לא אשתה .כשראה שצמא ביותר ,שתה נשתכר ושכב .ירד בניהו ועשה
עליו שלשלת וכפתו בה .כשהרגיש בה והיה מפרפר ,אמר לו :שמא דמרך עלך ,ועשה טבעת באצבעו
כדי שלא יזיקו אף שהוא כפות .אח"כ הוליכו לפניו וכו'.
כשהגיע אצל בית שלמה המלך ע"ה ,יושב שם ולא הכניסוהו למלך .יום אחד אמר לו :למה אין
המלך שואל בי היום .אמר לו שתה הרבה יין ונשתכר ,ויש לו צער .היה לפניו אבן אחת ,נטלו
והושיבה על אבן אחרת .הלכו והגידו לשלמה המלך ע"ה ,אמר :כוונתו שאשתה יין אחר ויתרפא.
למחר לא ש לח אחריו המלך .אמר :מה טעם לא ביקש אותי המלך .אמרו לו :אכל הרבה ונצטער.
היתה אותה האבן על חברתה ,נטלה והניחה על הקרקע .הלכו ואמרו למלך ,אמר :כוונתו שאצום
היום ואתרפא.
יום ג' שלח אחריו ,כשראה אשמדאי לשלמה נטל קנה אחד יש בו ד' אמות וחבטו בקרקע ,אמר לו
מכדי אדם אין לו בעולם אלא ד' אמות בקרקע ,ואתה בשר ודם ולא הנחת עליונים ותחתונים וכל
העולם ,ולא עוד שהבאתני גם אני אצלך .אמר לו :צריך אני לשמיר .אמר לו :עוף אחד הוא פקדון
אצל ו ,ונשבע למלאך הממונה עליו שלא יתן אותו לשום בריה .ואם תרצה ,תביא בניו ותעשם
בזכוכית ,וכשיראה בניו ולא יוכל ליכנס ,ישבור הזכוכית ע"י השמיר .כן עשה והביא השמיר לשבר
הזכוכית ,צעקו עליו והניח השמיר ופרח ,וכשראה שנטלוה בני אדם הרג עצמו בשביל השבועה
שנשבע .נטלו שלמה המלך ע"ה ,והיה עושה בו האבנים ,דכתיב (מ"א ו:ז) "אבן שלמה מסע נבנה".
משנת השבוע יד
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
פרשת נח תשפ"ו
שיעור חומש רש"י -ליל שישי
פשוטו .ומדרש אגדה ,גונח וכוהה דם "וישלח את היונה מאתו לראות הקלו
מטורח הבהמות והחיות .ויש אומרים המים מעל פני האדמה .ולא מצאה היונה
שאיחר מזונות לארי והכישו ,ועליו נאמר מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי
(משלי יא:לא) "הן צדיק בארץ ישולם". מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה
ויבא אתה אליו אל התבה .ויחל עוד
נח היה עסוק כל ימות המבול -יומם
שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה
ולילה ,במזונותיהם של כל בעלי החיים
מן התבה .ותבא אליו היונה לעת ערב
שבתיבה .שנה שלימה מסר נח את נפשו
והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו
להאכיל את כל הברואים שבתיבה ,ופעם
המים מעל הארץ" (בראשית ח:ח-יא).
אחת בלבד שאיחר מזונו של הארי מיד
הכישו .ויש להתבונן מה בא הדבר יהיו מזונותי מסורין בידו של הקב"ה
ללמדנו. ופירש רש"י על 'והנה עלה זית טרף
אין התורה מספרת דברים שאין בהם בפיה'' :טרף ,חטף .ומדרש אגדה ,לשון
לימוד לדורות .לא בא הכתוב לספר לנו מזון ,ודרשו 'בפיה' לשון מאמר ,אמרה
כיצד ניהל נח את מזונות בעלי החיים יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה
שבתיבה ,איזה מאכל נתן לכל אחד ומה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם' .וכן
אירע כשאיחר פעם אחת ,אלא ודאי יש איתא בגמרא (עירובין יח ,:סנהדרין קח.):
בזה יסוד בעבודת ה'. וכעין זה איתא במדרש (ב"ר ל"ג ו')' :רמז
רמזה לו ,אמרה לו לנח ,מוטב מר מזה
מדוע עושים זכר לענני הכבוד ולא למן ולא מתוק מתחת ידיך' .ויש להתבונן
התורה אינה ספר מעשיות .התורה בעומק דברי חז"ל ,מה ראתה היונה לומר
מספרת לנו אודות המבול ,התיבה ,הצלת דוקא עתה מוסר זה לנח ,ומה ענין דבריה
נח ,הקרבת הקרבן וברית הקשת ,ללמד לכל מה שאירע בתיבה.
לאדם מי מנהיג את העולם ,מהיכן באים
ונקדים כמה דיוקים בפרשה .לאחר
חייו ומזונותיו ,והכל בידו של הקב"ה.
המבול נאמר (בראשית ז:כג) "וימח את כל
הנה הבני יששכר (מאמרי חודש תשרי, היקום אשר על פני האדמה מאדם עד
מאמר י ,צלא דמהימנותא) מקשה ,מדוע בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן
ציותה אותנו התורה לעשות זכר לענני הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה".
הכבוד ,שעל כן אנו יושבים בסוכה ופירש רש"י על 'אך נח'' :לבד נח ,זהו
טו משנת השבוע
הראשון ביום הששי .אילו היה האדם שבעת ימים ,ואילו למן שאכלו בני
נברא בתחילת ימי בראשית ,עדיין לא ישראל במדבר לא מצינו שנצטוינו לעשות
היו מזונותיו מוכנים לפניו ,והיה עליו זכר מיוחד .ואף שאנו עושים זכר למן בלחם
להמתין עד שתושלם הבריאה .לפיכך משנה בשבת ,מ"מ לא נקבעה בתורה
הקדים הקב"ה להכין את מזונותיו ,כדי מצוה מיוחדת לזכר המן ,כשם שנקבעה
שמיד עם בריאתו ימצא את כל צרכיו מצות סוכה לזכר ענני הכבוד .ואף
מוכנים לפניו .על כן בברכת הזימון לבארה של מרים לא נקבע זכר מיוחד.
מזכירים שם אלקים המורה על מדת הדין,
ומביא דברי החיד"א (ראש דוד פ' אמור)
ואומרים 'נברך אלקינו שאכלנו משלו'.
בשם רבי חיים כפוסו זי"ע לבאר ענין זה,
משא"כ התורה ,שלא ניתנה אלא בחסדו שהמן והבאר היו הכרחיים לחייהם ,שהרי
יתברך .התורה הקדושה ניתנה לנו בלא לחם ומים אי אפשר להתקיים
במתנה מאת הקב"ה ,מתוך רחמיו וחסדיו במדבר .לעומת זאת ,ענני הכבוד היו
הגדולים .לא היתה נתינת התורה מחויבת תוספת של חסד וחיבה יתירה ,ולכן
מצד עצם קיום העולם ,אלא שבאהבתו נקבעה מצות סוכה לזכרם.
אותנו בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את
ומביא דברי התוספות יום טוב (ברכות פ"ז
תורתו .ככתוב (ישעי' מב:כא) "ה' חפץ
מ"ג) לבאר הטעם שבברכת התורה
למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" .על כן
אומרים 'ברכו את ה' המבורך' ,בשם הוי"ה
אנו מזכירים בברכת התורה את שם הוי"ה
המורה על מדת הרחמים ,ואילו בברכת
המורה על מדת הרחמים ,כי נתינת
הזימון בעשרה אומרים 'נברך אלקינו
התורה היא מתנת חסד מאת הקב"ה.
שאכלנו משלו' ,בשם אלקים המורה על
ומעתה מובן החילוק בין המן לענני מדת הדין.
הכבוד .המן היה מזונם של בני ישראל
וביאר ,שהמזון הדין נותן לכלכל בו את
במדבר ,והרי הקב"ה הוא הזן ומפרנס לכל
הברואים ,כי מאחר שבראם הקב"ה ,ראוי
בריה .וכיון שהוליך את בני ישראל במדבר
שיכין להם מזונותיהם הנצרכים לקיומם.
הכין להם את המזונות הנצרכים לקיומם.
וכענין שאמרו חז"ל (תענית ח' ):דכי יהיב
אולם ענני הכבוד לא היו רק לצורך
רחמנא מזוני ,לחיי הוא דיהיב' .ומכיון
מזונותיהם ,אלא היו תוספת של טובה
שהקב"ה ברא את האדם כדי שיחיה
וחיבה מיוחדת מאת הקב"ה .לפיכך דוקא
ויתקיים בעולם ,הרי מצד סדר הבריאה
על ענני הכבוד ציותה התורה לעשות זכר
והדין הוא מכין לו גם את צרכי מזונותיו.
לדורות ,כדי שנזכור את גודל האהבה
והחסד שהראה לנו הקב"ה במדבר. וכענין שאמרו בגמרא (סנהדרין לח).
שאחד הטעמים שנברא אדם הראשון
אברהם אבינו ושרה אמנו
בערב שבת הוא 'כדי שיכנס לסעודה
ועל דרך זה יש להבין מה שנאמר בפרשת מיד' .שהרי הקב"ה ברא תחילה את כל
וירא ,כאשר באו המלאכים אל אברהם הבריאה -את הצמחים והאילנות ואת כל
אבינו" ,וימהר אברהם האהלה אל שרה הדברים הנצרכים לקיום האדם ,ורק
ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי לאחר שהכל היה מוכן ברא את אדם
משנת השבוע טז
פעם אחת החליטו המשמשים שלא ועשי עוגות" (בראשית יח:ו) .ולכאורה יש
להביא לו את סעודתו אלא אם יבקש לתמוה ,וכי אברהם אבינו היה צריך ללמד
מהם במפורש ,כדי לראות מה יהיה .לאחר את שרה אמנו כמה קמח להכניס לעיסה.
התפלה ישב רבי ר' זושא כדרכו ואמר הלוא די היה לומר לה להכין סעודה
'רבונו של עולם ,זושא איז הונגעריג', לאורחים ,והיא ודאי ידעה מעצמה את
והנה בא באותה שעה אדם מן הדרך השיעור הראוי.
והביא לפניו מאכלים בשפע.
שמעתי לבאר בשם הרה"ק בעל ישמח
ונתברר ,שבאותו יום פגש הלה את רבי ישראל זי"ע ,דהנה אצל שרה אמנו היתה
ר' זושא בדרך ולא הכירו .במקום ההוא 'ברכה מצויה בעיסה' (ב"ר ס' ט"ז) .בדרך
היו מונחים קרשים על גבי הטיט כדי כלל היתה יכולה לקחת מעט קמח,
שיוכלו לעבור עליהם ,והר"ר זושא הלך והברכה היתה שורה בעיסה והיה בה די
עליהם לאטו .והלה ,שמיהר לדרכו ,דחפו הצורך .אבל עתה האורחים היו מלאכים,
כדי שיוכל לעבור ,ונדחף הר"ר זושא מן ומלאכים אינם צריכים אכילה באמת.
הקרשים ונתלכלכו בגדיו .לאחר מכן ואין הקב"ה עושה נס שלא לצורך .אילו
נודע לו שהיה זה הרבי ר' זושא ,ונצטער היתה שרה מכינה את העיסה כדרכה
על כך מאד ורצה לפייסו .אמרו לו וסומכת על הברכה ,לא היה צורך
שבשעה פלונית נוהג הר"ר זושא לסעוד שהעיסה תתרבה בשביל המלאכים
את סעודתו ,והחליט להביא לו אז שאכילתם אינה צורך אמיתי.
מאכלים ולבקש את מחילתו .וכך היה,
לכן אמר לה אברהם 'מהרי שלש סאים
באותו יום שהמשמשים לא הכינו לו את
קמח סלת' .הפעם הכניסה את כל הכמות
סעודתו ,הגיע אותו אדם והביא לפניו
הנצרכת בדרך הטבע ,שכן לצורך
מאכלים בשפע.
מלאכים לא תיעשה הברכה הרגילה.
הרי שהקב"ה כבר הכין מראש את
ומכאן יש ללמוד דבר נפלא .כאשר יש
מזונותיו של הר"ר זושא ,עוד קודם
צורך אמיתי בפרנסת האדם ,הקב"ה
שהמשמשים החליטו שלא להביא לו את
שולח את הברכה -הוא בעל הבית על
סעודתו .הקב"ה זן ומפרנס לכל ,ויש לו
העיסה והוא הנותן בה את השפע .האדם
דרכים וחשבונות שאין האדם יודע מהם.
עושה את המעשה המוטל עליו ,אבל
עיקר האמונה הוא שלא יעלה בדעת
התוצאה אינה בידו.
האדם לומר 'אני הבאתי את הפרנסה'.
האדם עושה את המוטל עליו ,אבל מדת בטחון
הפרנסה עצמה אינה באה מכחו ,אלא הכל והנה מסופר על הרה"ק הר"ר זושא
מאת הבורא יתברך .ככתוב (דברים ח:יז- מאניפולי זי"ע ,שלאחר שסיים תפלתו
יח) "ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה ועבודתו היה יושב אצל השלחן ואומר
לי את החיל הזה .וזכרת את ה' אלקיך כי 'רבונו של עולם ,זושא איז הונגעריג' ,והיו
א
הוא הנותן לך כח לעשות חיל'. המשמשים מביאים לפניו את סעודתו.
א
פעם שמעתי על עשיר גדול שאמר ,כאשר שאלוהו במה זכה לעשירותו' :תשעים וחמשה אחוז הם
יז משנת השבוע
הרי היו בהם עבירות חמורות מאד, זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו
ואעפ"כ נחתם גזר דינם דוקא על הגזל. והנה אצל נח נאמר בשעת לידתו
כאשר אדם מרגיש שכחו ועוצם ידו (בראשית ה:כט) "ויקרא את שמו נח לאמר
עושים לו חיל ,עלול הוא לבוא לידי כך זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן
שידמה שבכחו לקחת גם את השייך האדמה אשר אררה ה'" .ופירש רש"י (ד"ה
לזולתו .הוא רואה את הפרנסה כדבר זה ינחמנו) ,יניח ממנו את עצבון ידינו ,עד
הנתון בידי בני אדם ,ולא כדבר הבא שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה
מאת הקב"ה. והוא הכין להם ,והיתה הארץ מוציאה
ועל האדם לזכור ,שגם לאחר שיש בידו קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו
כלי מחרישה ,עדיין הברכה ,הצמיחה של אדם הראשון ,ובימי נח נחה ,ע"כ.
והפרנסה כולן מאת הקב"ה .וזהו הנסיון וכעין זה כתוב במדרש (פענח רזא בראשית
שנתחדש בימי נח ,שדוקא כאשר ניתנו ה:כט ,בשם מדרש אבכיר) ,שכל הנולדים
לאדם כלים להשגת פרנסתו ,עליו להכיר קודם נח היו ידיהם אדוקות בלא פירוד
שאין הכלים אלא השתדלות ,ואילו הפרנסה האצבעות ,ואילו נח נולד עם אצבעות
עצמה אינה באה אלא מאת הקב"ה. נפרדות ,ומזה הבין למך שעתיד נח
מקטני אמנה היה לעסוק בעבודת האדמה.
ובדרך דרוש אפשר לומר ,שזהו מה נח הביא לעולם את כלי המחרישה .עד
שמלמדנו המעשה שאירע לנח בתיבה .נח ימיו היתה עבודת האדמה קשה ביותר,
נצטוה לזון ולפרנס את כל בעלי החיים, והוא חידש כלים שעל ידם יוכל האדם
אולם עיקר עבודתו היתה לדעת שאף לחרוש ולזרוע ביתר קלות .נמצא ששמו
שמוטל עליו לדאוג למזונותיהם ,מ"מ אין ומהותו היו קשורים עם תיקון עבודת
הוא אלא שליח ,והקב"ה הוא הזן ומפרנס האדם ועם השגת המזונות בדרך של
את כולם .ואפשר שלכך אירע שאיחר מלאכה.
פעם את מזונו של הארי ,והארי הכישו.
ודוקא בזה יש נסיון גדול .כאשר אין
וכיון שנסיונו של נח היה להכיר שהכל לאדם שום עצה ושום כלי ,הוא יודע
מאת הקב"ה ,אפשר לומר שלכך נרמז לו היטב שהוא תלוי בהקב"ה .אבל כאשר
הדבר מן השמים ע"י הכשת הארי .שהרי ניתנים בידו כלים ,כשרון ,חכמה ויכולת,
הארי הכישו כשאיחר מזונו ,וכביכול נהג עלול הוא לדמות שהכל תלוי בו ,ושבכחו
כאילו פרנסתו תלויה בנח בלבד .וכענין ובמעשי ידיו הוא משיג את פרנסתו.
שאמרו חז"ל (אבות דרבי נתן פ"ח) ,כשם
ועפ"ז יש לבאר בדרך דרוש את מה
שהצדיקים הראשונים היו חסידים ,כך
שאמרו חז"ל (סנהדרין קח ).שלא נחתם
בהמתן היו חסידות .הרי שמדרגת האדם
גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל.
משפיעה גם על בעלי החיים שלו .ועל
מזל וחמשה אחוז הם חכמתי .והייתי נותן את כל חמשת האחוזים של חכמתי בעד עוד מעט מזל'.
גם אדם השקוע במסחר יודע בעומק לבו שחכמתו לבדה אינה יכולה להביא לו מאומה אם אין
ברכת שמים במעשיו.
משנת השבוע יח
שולח הקב"ה את השפע ,ואין הפרנסה דרך זה אפשר לומר שגם אצל הארי
באה מכחו כלל. השתקף הנסיון של נח להרגיש שהפרנסה
והנה על נח פירש רש"י (בראשית ז:ז ,ד"ה
תלויה בו ,ולא במי שאמר והיה העולם.
מפני מי המבול)' ,אף נח מקטני אמנה היה, ובזה לימדוהו מן השמים ,שאף שהוא
מאמין ואינו מאמין' .ודאי אין לנו השגה טורח כל היום לפרנס את בעלי החיים,
בנח ,שהיה איש צדיק תמים ,וכל הדברים מ"מ אינו אלא שליח ,והזן ומפרנס
אינם אלא בדרך דרוש לעבודתנו .אולם האמיתי הוא הקב"ה .וזהו הרמז בלשון
יש כאן מוסר גדול .האדם יכול להאמין הכתוב 'וישאר אך נח' ,שנשאר אך נח
בהקב"ה ,להתפלל ולדבר דברי אמונה, לבדו ,ואין בכחו לעשות מאומה מעצמו,
ובשעת מעשה עדיין להרגיש בלבו שהוא אלא הכל מאת הקב"ה.
עצמו מסדר את הדברים .הוא 'מאמין
ומסופר עוד על הרה"ק הר"ר זושא
ואינו מאמין' .מצד אחד הוא יודע שהכל
מאניפולי זי"ע ,שפעם בא אדם לביתו
מאת הקב"ה ,ומצד אחר ,כאשר חסרה
וראה את בני ביתו בצער מחמת הדוחק.
פרנסה או כאשר הדברים אינם הולכים
נכמרו רחמיו ונתן להם מעות לצרכיהם.
כפי שחשב ,כל הבטחון שלו מתערער.
לאחר מכן נכנס לבית המדרש וראה את
[וכענין דאיתא בגמרא (סוטה מח' ,):כל מי
הר"ר זושא יושב עם ספר תהלים לפניו,
שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר,
פניו מאירות ושמחה גדולה עליו .תמה
אינו אלא מקטני אמנה' .וזה מדיוק כן גם
ושאלו ,הייתי זה עתה בביתכם וראיתי
מלשון רש"י 'נח מקטני אמנה היה'].
את הדוחק הגדול ,ואיך הרבי יושב כאן
ועל דרך זה אפשר לומר שזהו מה שלמד בשמחה כזו?
נח ע"י מעשה הארי ,שנרמז בלשון 'וישאר
השיב לו הר"ר זושא ,הם צודקים ואני
אך נח' .שאף לאחר כל טרחתו ועמלו
צודק .דהנה איתא בגמרא (חולין פד):
לפרנס את בעלי החיים שבתיבה ,הכיר
לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש
שאין הוא עושה מאומה בכח עצמו ,אלא
לו ,וילבש ויתכסה במה שיש לו ,ויכבד
הכל מאת הקב"ה ,והוא אינו אלא שליח
אשתו ובניו יותר ממה שיש לו ,שהן
לעשות את המוטל עליו.
תלויין בו ,והוא תלוי במי שאמר והיה
ועוד יש לפרש עפ"מ שמצינו בספרים העולם ,ע"כ .בני ביתי סבורים שהם
(של"ה תחילת מס' ראש השנה) שארי"ה תלויים בי ,ולכן כאשר אין לי מה לתת
ראשי תיבות :אלול ,ראש השנה ,יום להם הם בצער .אבל אני יודע שאני תלוי
הכיפורים ,הושענא רבה .אלו הם הימים במי שאמר והיה העולם ,וממילא אין לי
שבהם נידונים חיי האדם ומזונותיו, סיבה להיות בעצבות.
ובראש השנה נכתב לכל אחד ואחד מה
זוהי מדרגת המאמין .אין פירוש הדבר
יהיה חלקו בשנה הבאה .כדאיתא בגמרא
שאינו דואג לצרכי בני ביתו ואינו מקיים
(ביצה טז' ,).כל מזונותיו של אדם קצובים
את חיוביו .אלא הוא עושה את המוטל
לו מראש השנה ועד יום הכפורים' .נמצא
עליו .אלא שבתוך כל עשייתו הוא יודע
שהארי עצמו רומז לאדם ,שלא יחשוב
שאף הוא עצמו אינו אלא צינור שדרכו
האדם שהוא הקובע את פרנסתו .יש בעל
יט משנת השבוע
שהדרך לקבל את הברכה אינה עוד שעה הבית לעולם ,ובראש השנה נגזר לכל
של מלאכה ,אלא עוד דף גמרא ,עוד בריה מה שתקבל.
תפלה ועוד חיזוק באמונה.
השתדלות אינה בעלות
באותה שעה היה נח כביכול העשיר אמנם על האדם לעשות את ההשתדלות
הגדול ביותר שבעולם .כל הבריאה החיה המוטלת עליו ,וכמו שנאמר (דברים טו:יח)
שנותרה בעולם היתה בתוך תיבתו .כל 'וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה',
מה שנצרך לקיומם של בני האדם ובעלי [ואיתא בספרי (שם) 'יכול אפילו עומד
החיים היה ברשותו .ומה הועילה לו אותה ובטל ,תלמוד לומר בכל אשר תעשה'].
עשירות .רגע אחד שאיחר מזונו של הרי שצריך האדם לעשות מעשה כדי
הארי ,והוא עצמו הוכה ונחלש .אין שתחול בו הברכה ,ואין לומר שישב
עשירות נותנת לאדם בעלות על חייו, בחיבוק ידים וימתין לנסים .אלא שיש
ואין הממון מבטיח לו כלום. חילוק גדול בין השתדלות ובין ההרגשה
יכול אדם להחזיק בידו ממון רב מאד, שכחי ועוצם ידי עושים לי את החיל הזה.
ומכל מקום אם הקב"ה אינו נותן לו ההשתדלות היא קיום החובה המוטלת על
אפשרות ליהנות ממנו ,אין לו ממנו האדם .האדם עושה כלי ,והברכה באה מן
מאומה .יכול להיות שהממון מונח בבנק השמים.
ונרשם על שמו ,אבל כל עוד לא נתן לו ועל הפסוק "שוא לכם משכימי קום
הקב"ה כח ,בריאות ,מנוחת הנפש מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים ,כן יתן
והאפשרות להשתמש בו ,אין הממון שלו לידידו שנא" (תהלים קכז:ב) ,פירש רש"י,
במובן האמיתי. 'שוא לכם ,בעלי האומניות המשכימים
ומאידך גיסא ,מי שאין בידו עתה אלא ומאחרים למלאכתם ומתפרנסים בעצבון
מעט ,יכול הקב"ה להשלים לו ברגע אחד וביגיעה בלחם העצבים של טורח .כן יתן,
את כל מה שנצרך לו .פרנסה אינה מספר הקב"ה פרנסה למי שמנדד שנת מעיניו
המונח בחשבון ,אלא מה שהקב"ה מזמן בשביל לעסוק בתורה' .האדם סבור שאם
לאדם בכל רגע לפי צרכו .כנאמר (משלי יקום קודם ויאחר לשבת ויוסיף עוד ועוד
י:כב) "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף שעות למלאכתו ,בזה תתרבה פרנסתו.
עצב עמה". אומר דוד המלך' ,שוא לכם' .אותו הקב"ה
יכול לתת לידידו את חלקו בדרך של
לא חסר אפילו פרוטה אחת ב
ברכה.
זכורני מעשה שאירע לי לפני שנים רבות,
יש שעה שהאדם אומר לעצמו ,חסרים לי
בהיותי אברך צעיר .נסעתי אז לעיר
כך וכך מעות ,אם כן אוסיף עוד כמה
דענווער שבקאלאראדא ,כדי לעסוק
שעות עבודה .וצריך לזכור ,פעמים
ב
וכן יש לפרש מה שהובא לעיל ,שאצל נח נאמר "ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו
ומעצבון ידינו" (בראשית ה:כט) ,שעבודתו של נח היתה להביא את האדם לידי הכרה שאין פרנסתו
תלויה בריבוי עמלו ויגיעתו ,וע"י כך לא יצטרך עוד להיות בבחינת 'לחם העצבים' ,אלא יזכה
למעלת 'כן יתן לידידו שנא' ,וק"ל.
משנת השבוע כ
התאכסנתי ,ואף לא נותרו בידי מעות בצרכיו של חולה .הגעתי לשם בראש
לשלם עבור הנסיעה .אמנם חשבתי חודש אב ,וכשהגיעה השבת הראשונה
להזמין מונית ,שכן בדירה היו לי מעות לשהותי שם ,לא היה מי שידאג להכנת
ואוכל לשלם לנהג כשאגיע לשם .אלא צרכי השבת ,והלכתי לקנות את כל
שבאותם ימים עדיין לא היו סעלפאונ"ס, הנצרך.
וכדי להזמין מונית היה צורך להתקשר
נכנסתי לחנות גדולה [סופּערמארקע"ט],
מטלפון ציבורי [פּאבלי"ק פאו"ן] .והנה
שהיה בה גם מדור של מאכלים כשרים,
לאחר ששילמתי את כל המטבעות שהיו
ולקחתי עגלת קניות ומילאתי אותה מכל
בכיסי עבור המצרכים ,לא נותר בידי
טוב לכבוד שבת קודש .אלא שמפני שלא
אפילו מטבע אחד כדי להתקשר.
הייתי רגיל לזה ,שכחתי לבדוק תחילה
עודני עומד בפתח החנות ,ועגלת הקניות אם יש בידי די מעות לשלם עבור כל
המלאה לצדי ,והנה נעצר לידי יהודי המצרכים.
שהכרתי מחסידי ליובאוויטש ,וקרא
כשהגעתי אל המקום שבו משלמים עבור
לעברי' ,ר' יוד ,אתה צריך להגיע הביתה.
המצרכים ,נזכרתי שאין בידי אלא עשרים
בוא ,אקח אותך' .וכך הסיע אותי עם כל
דולר בלבד ,ואילו העגלה היתה מלאה
צרכי השבת עד למקום שהתאכסנתי בו,
במצרכים .חשבתי בלבי ,אמתין עד
מבלי שהוצרכתי להוציא אפילו פרוטה
שיסיים האיש שעמד שם לחשב את
נוספת.
הסכום ,ואם לא יספיקו המעות שבידי,
זה דבר שאירע לי בעצמי .ובאמת לכל אבקש להחזיר חלק מן המצרכים ,עד
אדם יש מאות מעשים כאלו ,אלא שאין שיישאר בידי רק מה שאוכל לשלם
מתבוננים בהם .כשפותחים את העינים עבורו.
רואים כמה פעמים הקב"ה מקדים את
האיש סיים לערוך את החשבון ,והנה
הישועה עוד קודם שידע האדם שהוא
הסכום הגיע לכשלשים וארבעה דולר
זקוק לה.
וכמה פרוטות .הוצאתי את עשרים הדולר
עלה זית טרף בפיה שהיו ברשותי ,והתחלתי לחפש בכיסי
ומעתה נחזור לנח .שנה שלימה ישב אולי אמצא עוד כמה מטבעות .מכיס
בתיבה והתייגע במזונות כל הברואים. אחד הוצאתי כמה מטבעות ,ומכיס אחר
וכי בכוחו של אדם אחד להאכיל במשך מצאתי עוד כמה .כך הוספתי מטבע אחר
שנה שלימה את כל הבהמות ,החיות, מטבע ,עד שלמרבה הפלא הצטבר בידי
העופות והרמשים ,כל אחד בזמנו כל הסכום הנדרש ,בדיוק עד הסענ"ט
ובמאכל המיוחד לו .הרי עצם הדבר הוא האחרון .לא חסר אפילו סענ"ט אחד ,ולא
נס .נמצא שגם בתוך ההשתדלות עצמה הוצרכתי להחזיר אפילו מצרך אחד מכל
מוכרח האדם להכיר שאין היא אלא כלי מה שקניתי לכבוד שבת.
להשגחת שמים. יצאתי מן החנות בשמחה גדולה ,אך אז
צריך אדם לעבוד ולעשות את חובתו, נזכרתי בדבר נוסף .לא היה לי רכב
לזון את בני ביתו ולקיים את כל חיוביו. [קא"ר] לחזור אל הדירה שבה
כא משנת השבוע
מהו אומר ,כמה טרחות טרח בעל הבית אבל אין הוא צריך להיות 'הזן ומפרנס',
בשבילי וכו' ,וכל מה שטרח לא טרח אלא כי תפקיד זה אינו שלו .עליו להיות עבד
בשבילי. נאמן העושה את שליחותו ,ולדעת
שהקב"ה הוא הזן ומפרנס את הכל.
ראיתי מובא בילקוט הגרשוני בשם ספר
מעין חיים ביאור בזה .האורח הטוב ומעתה נבין את דברי היונה .נח שלח
מתבונן ואומר ,מפני מה הוצרך בעל תחילה את העורב ולאחר מכן את היונה.
הבית לטרוח כל כך .אם היה הכל כתיקונו היונה חזרה אליו ובפיה עלה זית ,ואמרה
בשלימות ,הקב"ה היה יכול לזמן את כביכול' ,יהיו מזונותי מרורין כזית בידו
פרנסתו בדרך קלה יותר .שמא מחמתי של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר
נגרמה לו הטרחה ,כדי שיהיה בידו ודם'.
להכניס אותי כאורח ולתת לי את צרכי.
ומה אמרה היונה לנח .במשך כל השנה
ולעולם אין לאדם לומר בלבו ,פלוני טיפלת בי ,נתת לי מזון ודאגת לכל צרכי,
מפרנס אותי ,אלא יאמר ,הקב"ה זימן את ועלי להכיר לך טובה .שהרי מי שמקבל
פרנסתי דרך פלוני ,ואני חייב לפלוני טובה מבשר ודם חייב להכיר לו טובה.
הכרת הטוב גדולה על שזכה להיות שליח. אבל אל תטעה לחשוב שאתה הוא שנתת
לי את פרנסתי .גם בהיותי בתיבה,
והנה מצינו דבר נפלא בענין מלאכת
הקב"ה הוא שנתן לי את מזונותי .הוא
המשכן .על הפסוק "ועורות אלים מאדמים
שהכניס אותי אל התיבה ,והוא שמסר
ועורות תחשים" (שמות כה:ה) ,איתא בגמ'
בידך את המזון כדי שתהיה שליח עבורי.
(שבת כח ):שהתחש היה בריה מיוחדת
שנזדמנה למשה רבינו לצורך המשכן, ועתה אני יוצאת ומוצאת עלה זית מר.
ולאחר מכן נגנזה .וכן איתא במדרש אין כאן סעודה מתוקה ואין כאן שפע
תנחומא (פ' תרומה אות ו') בשם רבי גדול ,אבל אני רואה בגלוי שמזונותי ביד
נחמיה' ,מעשה נסים היתה ,ולשעה הקב"ה .הזית אמנם מר ,אבל מתוקה לי
נבראת ונגנזה' .ויותר מזה כתוב בש"ך ההכרה שמזונותי באים ממנו יתברך.
עה"ת שהבהמות מעצמן באו שישחטו
וזהו יסוד גדול .הכרת הטוב כלפי בשר
אותן וישתמשו בהן לצורך בנין המשכן.
ודם אינה סותרת את האמונה שהכל מאת
הרי שכאשר הוצרכו ישראל לדבר מסוים הקב"ה .אדרבה ,האדם המאמין יודע
לצורך עבודת הקודש ,הזמין להם הקב"ה להודות לשליח ,אבל אינו מחליף בין
את הנצרך להם ,ואף בריות מיוחדות השליח למשלח .הוא מודה לחבירו על
שלא היו מצויות לפניהם .ומכאן יש הטובה שעשה עמו ,ועם זאת יודע בלבו
ללמוד שכאשר האדם זוכה לעשות רצון שהקב"ה הוא ששלח אליו את אותו אדם
קונו ,הקב"ה מזמין לו את הדברים בזמן הנכון ,ונתן לו את האפשרות
הנצרכים לו לעבודתו. להיטיב עמו.
וזהו עומק הענין ,שכל מה שנברא בעולם כל הבריאה משמשת את האדם
נועד לשמש את האדם כדי שיוכל לעבוד והנה איתא בגמרא (ברכות נח ,).אורח טוב
את בוראו .וככל שהאדם מתקרב אל
משנת השבוע כב
שאתפרנס שלא בצער ,אלא שהרעותי התכלית שלשמה נברא ,כן הוא זוכה
מעשי וקפחתי את פרנסתי'. לראות כיצד הקב"ה מזמין לו את צרכיו,
והדברים באים אליו בהשגחה פרטית.
דהיינו שמצד סדר הבריאה נבראו כל
הדברים לשמש את האדם כאשר הוא וכן מצינו בכניסת בעלי החיים לתיבת
ממלא את תפקידו בעולמו ,והקלקול נח ,דכתיב (בראשית ז:ט) "שנים שנים באו
שבמעשי האדם הוא שגורם לכך שהשפע אל נח אל התיבה" ,ופירש רש"י' ,באו אל
בא אליו בדרך קשה יותר. נח ,מאליהן' .וכן איתא בגמרא (סנהדרין
קח .):נח לא יצא לכל קצוי העולם לצוד
ומצינו בגמרא (עירובין כב' ).דרב אדא בר
כל מין ומין ולהכניסו לתיבה .מי שצוה
מתנא הוה קאזיל לבי רב ,אמרה ליה
לבנות את התיבה הוא שהביא את בעלי
דביתהו ,ינוקי דידך מאי אעביד להו .אמר
החיים אליו.
לה ,מי שלימו קורמי באגמא' .ולכאורה
הדברים תמוהים ,שהרי אשתו שאלה ובזה למד נח כיצד מתנהלת הבריאה.
אותו במה תפרנס את ילדיך ,והוא השיב כשם שהקב"ה הביאם אל התיבה ,כך הוא
לה ,וכי כלו הקנים שבאגם שאפשר הזן אותם ,אלא שזיכה את נח להיות השליח
להיזון מהם .וכי באמת היה בדעתו שבניו שבאמצעותו ינתנו להם מזונותיהם.
יאכלו את הקנים שבאגם.
ומכאן יש ללמוד יסוד גדול בענין
ושמעתי מכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל הפרנסה וההשתדלות .על האדם לעשות
לבאר בזה ,שלא היתה כוונתו לזלזל את המוטל עליו ,אבל אין לחשוב שהוא
בפרנסת בני ביתו ,אלא לומר ,וכי כלו המביא את השפע בכחו .כשם שבעלי
הקנים שבאגם שמהם מתפרנסות החיים באו אל נח מאליהן ,והוא לא היה
הבהמות .והרי הבהמות שבשדה מוצאות אלא המכניסם לתיבה ,כן כל מה שמזדמן
את מזונותיהן בלי צער ,ולמה אני צריך לאדם לצורך פרנסתו בא בהשגחת
להתפרנס בצער .אלא שהרעותי מעשי הקב"ה ,והאדם אינו אלא עושה את חלקו
וקפחתי את פרנסתי .ואם אני הולך במעשה.
לעשות רצון השם ולתקן את מעשי,
ולפעמים אדם רואה שדבר בא אליו
הקב"ה ישפיע עלינו פרנסה בהרחבה.
מעצמו .הזדמנות נפתחת ,אדם פוגש את
אמנם זו מדרגה גדולה ,ואין ללמוד מכאן מי שהיה צריך לפגוש ,דבר מסתדר בדרך
הוראה למעשה לכל אדם ,אבל יסוד שלא חשב עליה .אין אלו דברים מקריים.
האמונה שייך לכל אחד .אין הקב"ה 'מאליהן באו' פירושו שמאת הקב"ה באו.
מוגבל בדרכי הפרנסה שהאדם מכיר,
את קשתי נתתי בענן
וכאשר האדם עושה רצונו יתברך ,יכול
הקב"ה להשפיע עליו שפע ופרנסה וכעין זה אמר רבי שמעון בן אלעזר בסוף
בדרכים שאינן עולות על דעתו. מס' קידושין (פב' ,).ראית מימיך חיה ועוף
שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא
ועל דרך זה יש להבין מה שלאחר שיצא בצער ,והלוא לא נבראו אלא לשמשני,
נח מן התיבה בנה מזבח והקריב קרבנות ואני נבראתי לשמש את קוני ,אינו דין
(בראשית ח:כ) .וכמבואר בפרקי דרבי
כג משנת השבוע
התחילו שני אלפים תורה מימי נח ,אלא אליעזר (פרק כ"ג) שלאחר שהציל הקב"ה
דוקא מאברהם אבינו. את נח ממי המבול והוציאו מן התיבה,
התבונן נח בחסד הגדול שעשה עמו
ויש לבאר בדרך דרוש ,שעיקר עבודתו
הקב"ה ,והבין שעליו להודות לו ולהקריב
של אברהם אבינו היתה לגלות ולפרסם
לפניו קרבנות .ובזה הראה נח שהכל
בעולם שהכל מאתו יתברך ,וכמו שנאמר
מאתו יתברך ,והוא שהצילו וקיימו בכל
"ויקרא שם בשם ה' א־ל עולם" (בראשית
ימי המבול.
כא:לג) .בכל עניני העולם ראה את יד ה',
והיה מגלה לבריות שהכל מתקיים ברצונו ואח"כ כרת הקב"ה עמו ברית ואמר "את
ובהשגחתו יתברך .ובדרך זו יש לבאר מה קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני
נתחדש ע"י אברהם אבינו יתר על מה ובין הארץ" (בראשית ט:יג) ,ולא יהיה עוד
שהיה בימי נח. מבול לשחת כל בשר.
ובודאי 'אם אין קמח אין תורה' (אבות פ"ג ובחתם סופר (דרוש לחג השבועות ,ד"ה
מי"ז) ,שאין האדם יכול לעסוק בתורה תחטאני באזוב) כתב רמז בתיבת 'קשתי',
בלא צרכיו הגשמיות ,אולם שלימות שהוא ראשי תיבות' :קדושתך שמך
עבודת התורה היא כאשר האדם יודע תורתך ימינך' ,כדאמרינן 'עשה למען
שכל צרכיו באים מאתו יתברך .ולפ"ז יש שמך ,עשה למען ימינך ,עשה למען
לבאר מדוע התחילו שני אלפים תורה קדושתך ,עשה למען תורתך' .והענין הוא
דוקא מימי אברהם אבינו. שכל הבריאה אינה אלא לכבודו יתברך,
וכל הישועות באות ממנו.
בנין בית המקדש השלישי
נכנסים אנו לחודש חשון ,וכתב הבני דלאחר שהמבול החריב את כל סדרי
יששכר (מאמרי חדשי כסלו טבת ,מאמר הבריאה ,אמר הקב"ה לנח 'את קשתי
י"ב) ,על פי המדרש (ילקו"ש מלכים א' רמז נתתי בענן' .אין קיומו של עולם תלוי
קפ"ד) שלעתיד לבוא תהיה חנוכת בית בכחו של אדם ,אלא הקב"ה הוא המקיים
המקדש השלישי בחודש חשון ,כנגד מה את העולם.
שבימי שלמה המלך נגמרה מלאכת בית מאברהם אבינו התחילו שני אלפים תורה
המקדש בחודש זה ,ולא זכה לחנוכתו עד
איתא בגמרא (ע"ז ט' ,).תנא דבי אליהו,
חודש תשרי .ולעתיד לבוא ישלם הקב"ה
ששת אלפים שנה הוי העולם ,שני אלפים
לחודש חשון את מה שנחסר ממנו.
תוהו ,שני אלפים תורה ,שני אלפים ימות
והנה בית ראשון ובית שני נבנו בידי המשיח' .ומבואר שם שמנין שני אלפים
אדם ,אבל בית המקדש השלישי עתיד תורה מתחיל מימי אברהם אבינו .ולכאורה
לרדת מן השמים ,וכמו שכתבו רש"י יש להתבונן ,הלא גם נח עסק בתורה,
ותוספות (סוכה מא .ד"ה אי נמי). וכמו שכתב רש"י (בראשית ז:ב)' ,למדנו
שלמד נח תורה' .וכן איתא במדרש (ב"ר
ויש לבאר בדרך דרוש ,שבזה יתגלה לעין
כ"ו א') שדרשו על נח' ,ובתורתו יהגה
כל שאין האדם אלא עושה את המוטל
יומם ולילה' (תהלים א:ב) .וא"כ מדוע לא
עליו ,אבל הכל בא מאת הקב"ה .ואף בתי
משנת השבוע כד
בידו אלא ביד הקב"ה ,יזכה שהקב"ה המקדשות הראשונים ,שנבנו בידי אדם,
יוליכו בדרך הישרה ויצליח דרכו. לא נבנו אלא בכחו ובעזרתו יתברך .אלא
שבבית המקדש השלישי יהיה הדבר ניכר
יהי רצון שיתן הקב"ה לכל ישראל רחמים
בגלוי ,כאשר יתגלה בנוי ומשוכלל מן
וחסדים ,בנים ובני בנים עוסקים בתורה
השמים.
ובמצוות ,פרנסה בנקל וברחבה ,עשירות
דקדושה ,בריאות ואריכות ימים ושנים, וזוהי עבודתנו עתה ,להכיר כבר בזמן הזה
שידוכים טובים וכל הישועות הנצרכות שהכל מאתו יתברך והכל בידו ,ואין בכח
לכל אחד ואחד ,ומנוחת הנפש והרחבת האדם להשיג מאומה אלא כפי מה שנגזר
הדעת. עליו מן השמים .וככל שהאדם חי בהכרה
זו ,הרי הוא מכין את עצמו לאותו גילוי
ויהי רצון שיהיו מזונותינו מתוקים כדבש
גדול שיהיה לעתיד לבוא ,במהרה בימינו.
ומסורים בידו של הקב"ה .שנזכה לפרנסה
בניקל וברחבה מתוך בטחון ואמונה, ונאמר (משלי ג:ו) "בכל דרכיך דעהו והוא
ונזכה במהרה לגאולה השלימה ולבנין יישר אורחותיך" .ופירשו ,שכאשר האדם
בית המקדש במהרה בימינו ,אמן. זוכר בכל מעשה שהוא עושה שאין הכח
❖
ליל שב"ק חת"ק
ונקדים דברי כ"ק אדמו"ר התפארת שלמה "ונח מצא חן בעיני ה' :אלה תולדת נח נח
זי"ע (מועדים שער התפלה) וכשאתה מתפלל איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים
אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים התהלך נח" (ו:ח-ט) .יש להבין הקשר.
לפני המקום (אבות פ"ב מי"ג) וכו' כי יש ב'
וברש"י (ד"ה בדורותיו) הביא דרשת חז"ל,
ענינים בענין התפלה .הדרך האחד מה שבא
יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ,כל שכן
לאדם מכח ההתעוררות דלעילא .והדרך
שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר.
השני היותר במעלה ,אם האדם מתעורר
ויש שדורשים אותו לגנאי ,לפי דורו היה
מעצמו קודם שבא אליו ההתעוררות
צדיק ,ואלו היה בדורו של אברהם לא היה
שלמעלה .וזהו בחי' "אשה כי תזריע וילדה
נחשב לכלום' .את האלקים התהלך נח' –
זכר" (ויקרא יב:ב) להשפיע חסדים טובים,
ובאברהם הוא אומר (יז:א) "התהלך לפני",
כמבואר במ"א.
(כד:מ) "אשר התהלכתי לפניו" .נח היה
וז"ש דוד המלך ע"ה "ובבקר תפלתי צריך סעד לתומכו ,אבל אברהם היה מתחזק
תקדמך" (תהלים פח:יד) .פי' קודם שתבוא ומהלך בצדקו מאליו .ע"כ.
ההתעוררת שלמעלה הנה הוא התעורר
והנה הדבר צריך הבנה מה שיש דורשין
מעצמו כמ"ש "אעירה שחר" (שם נז:ט).
לשבח ויש לגנאי בזמן שהתורה האריך
ואמרו רז"ל (במד"ר ט"ו ט"ז) שהי' מעורר
בשבחו שהיה צדיק תמים .וגם צ"ב מש"כ
השחר ואין השחר מעורר אותו .וז"פ "מי
הי' צריך סעד לתומכו ,איזה תמיכה התכוונה
הקדימני ואשלם" (איוב מא:ג) ,שזהו המעלה
בזה.
הנכונה להקדים א"ע טרם יבוא ההתעוררת
כה משנת השבוע
האדם עושה לנפשו כנפים ,ופורחת משם שלמעלה .וז"ש התנא אל תעש תפלתך קבע
למעלה אל מקום הקדושה כבראשונה. אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ,פי'
קודם שתבוא ההתעורורת מאת המקום
ואמנם אמרו רז"ל (יומא פו ):בשב מיראה
ב"ה ,ע"ש.
זדונות כשגגות ,ובשב מאהבה זדונות
כזכיות .א"כ השב מאהבה די לו בתשובה ויש לפרש ע"פ מ"ש הקדושת לוי (פ' כי
פעם א' ,והשב מיראה צריך לשוב ב' תצא) על הפסוק (דברים כב:ו) "כי יקרא קן
פעמים ,דבפעם הראשון נעשה כשגגות, ציפור" .דהנה יש לאדם שני מיני התעוררות
וצריך אח"כ לשוב עליהן .נמצא שכיון -אתערותא דלעילא שבא ע"י עזר השי"ת,
שהתשובה הוא ענין פריחה כאמור ,נמשל ואתערותא דלתתא שבא ע"י אדם עצמו.
השב מאהבה לפורח בפריחה א' אל מקומו ואין לאדם לסמוך על התעוררות שבא מהשי"ת
אשר הוא שואף ,והשב מיראה נמשל למי אלא צריך לעורר את עצמו ,ואז תנוח עליו
שצריך לפרוח ב' פריחות. ג"כ התעוררות מלעילא .וזה ענין השכמת
האדם בבוקר ,כמו שביאר הט"ז על דברי
והנה הבחינה לידע אם הרשע הוא שב
הרמ"א (או"ח סי' א') שיהא הוא מעורר
מאהבה או מיראה כך הוא :דאם דרך
השחר ,דהכוונה שיהא הוא מעורר את עצמו,
רשעים צלחה כאשר בראשונה ואעפ"כ הוא
ולא יצפה רק שיעורו אותו מלעילא ,עכד"ק.
שב ,הרי זה ודאי עושה תשובה מאהבה.
משא"כ כשנתקלקלו דרכיו ואינו מצליח ואז והרה"ק בס' זרע קודש (פ' בשלח ד"ה לא,
הוא שב ,הרי זה ודאי שב מיראה .ונודע כי סב" ).אשה כי תזריע וילדה זכר" (ויקרא
מיכאל הוא חסד וגבריאל גבורה .וזו מיכאל יב:ב) ,שבכ"מ שאיתערותא דלתתא הוא
באחת ,ר"ל מי שהקב"ה מתנהג עמו קודם ,בא עי"ז רחמים גמורים.
בחסדים ודרכיו צלחו ,אז די לו בפריחה א',
ורביה"ק ערבי נחל (דברים שבת שובה דרוש
וגבריאל בשתים ,עכ"ד ודפח"ח.
ג') וזה אמרתי (לסיום הדרוש) לבאר הפסוק
ובזה ביארתי הפסוק (תהלים נה:ז) "מי יתן (יחזקאל יח:כג) "החפץ אחפוץ מות רשע
לי אבר כיונה אעופה ואשכונה" ,דתיבת נאום ה' הלוא בשובו מדרכיו מדרכיו וחיה"
'ואשכונה' מיותר ואין לו ביאור .וי"ל עם [יש לדקדק תיבת 'מדרכיו' מיותר ,ודי
הנ"ל ,כי כתבו המפרשים דמי שאינו שב באומרו 'הלוא בשובו וחיה']" .שובו שובו
מעצמו רק ע"י מוכיח הוי ג"כ מיראה .והנה מדרכיכם הרעים ולמה וגו'" (שם לג:יא) .ויש
דוד המלך ע"ה בבוא אליו נתן הנביא אמר לדקדק כפל 'שובו שובו' ,ומדוע בתחילה
חטאתי (ש"ב יב:יג) ,והיה ירא לנפשו פן (יח:כג) לא כתב רק 'בשובו' פעם א' .ותו יש
יהיה שב מיראה ויצטרך לשוב ב' פעמים, לדקדק באומרו 'מדרכיכם הרעים' ,מדוע
וביקש מלפני הקב"ה שיחזק לבבו שישוב מעיקרא קאמר סתם 'מדרכיו'.
מאהבה .ולז"א 'מי יתן לי אבר כיונה' באופן
וביארתי על פי מ"ש הגאון בציון לנפש
ש'אעופה' פעם א' 'ואשכונה' מיד ,שלא
חיה על מס' ברכות ,על הא דאמרו רז"ל
אצטרך עוד לפרוח יותר ,וק"ל.
(ברכות ד ):מיכאל באחת גבריאל בשתים.
וזה ביאור פסוק הנ"ל "החפץ אחפוץ וגו' ופירש ,כי הנפש החוטאת יורדת בעמקי
כי אם בשובו מדרכיו" ,ר"ל בעוד דרכיו הקליפות בתהומא רבא ,וע"י התשובה
משנת השבוע כו
ה'והיה צדיק' .וזהו היש דורשין לגנאי, מצליחים כבראשונה ומדרכיו הוא שב ,אזי
שהיינו שרק התעורר מה שבא מלעילא, "וחי" ודי לו בפעם א' בתשובה .אבל "שובו
והיה באמת צריך להפך הכל לרחמים. שובו מדרכיכם הרעים" ,מהיות דרכיכם
אינם צלחה אלא רעים הם ,לכן אתם
אמנם יש דורשין לשבח ,שהרי התעורר
מוכרחים לשוב שני פעמים .ובזכות
והציל כל העולם כולו .הרי שמה שהיה
התשובה נזכה לביאת גואל בב"א כן יה"ר.
ביכולת היפך לרחמים וחסדים שזה עבודה
להתעורר מהתעוררות דלעילא עכ"פ. אמנם כאשר בא ההתעוררות מלעילא קודם,
והעיקר להתעורר ע"י "נחפשה דרכינו וגו' אז אינו כל כך ממדת הרחמים ,אלא צריכים
ונשובה" (איכה ג:מ) ולא שנצטרך להתעוררות. להפכם לרחמים כדאי' בספה"ק .וזהו הכוונה
שנח היה צריך סעד לתומכו ,הכוונה שהיה
ורצוננו לעשות רצונך ,והשי"ת יעזרנו על
ההתעוררות מלעילא .ובזה מובן "ונח מצא
דבר כבוד שמו .ונזכה מתוך רחמים וחסדים
חן בעיני ה'" ,הכוונה שבא אליו ההתעוררות
עד בלי די לישועות בכל המובנים -בני חיי
מלעילא" ,אלה תולדות נח נח איש צדיק
אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא ,ונזכה
תמים" ,הכוונה ע"י החן התעורר מזה
בקרוב לביאת משיח צדקנו בב"א.
❖
סעודת רעוד"ר
בנפשות תחילה .וצריך לחלק דזה שאינו "ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל
פוגע אלא בממון תחילה ,הוא כשהממון התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה:
שלהם בהיתר .אך אם הממון עצמו הוא באיסור מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה
גזל ,אז ודאי פוגע בנפשות תחילה .זהו "קץ איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה
כל בשר בא לפני" ,ולא נחתם גזר דין אלא הוא שנים איש ואשתו" (ז:א-ב) .וברש"י ,כי
על הגזל .שמא תאמר דאינו פוגע בנפשות אותך ראיתי צדיק -ולא נאמר 'צדיק תמים',
תחילה ,לזה אמר "כי מלאה הארץ חמס", מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו
דלא הוי ממונם ,ולכן פגע בנפשות תחילה. וכולו שלא בפניו ,עכד"ק .אולי ולא תמים,
שהלשון תמים אולי קאי על גזל.
המלא העומר מוסיף ,שזוהי גם משמעותו
של הפסוק (ירמי' יז:יא) "עושה עושר ולא לא נחתם גזר דין אלא על הגזל
במשפט בחצי ימיו יעזבנו" ,מי שעשה לו וידוע מ"ש מהרא"ל צינץ (ועוד ילה"ג בשם
עושר שלא בדרכים כשרות ,עליו לשלם המהר"ם שיק ,הר"ר העשיל זי"ע ,נחל אשכול)
בחייו בעד עוונותיו מאחר שאין כספו עשוי "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס
לשמש לו כופר נפש. מפניהם" (ו:יג) .ופרש"י ,לא נחתם גזר דין
וזהו מקודם הי' תמים וע"ז צריך סעד. אלא על הגזל (בראשית רבתי פ' וישב לז:כו),
משא"כ כאן ,כבר הי' לבד בינו לבין קונו, יובן בהקדים דאין בעל הרחמים פוגע בנפשות
"כי אותך ראיתי צדיק" -ולא 'תמים' כי לא תחילה אלא בממון (עי' ויק"ר י"ז ד').
לא קאי על גזל. וקשה ,למה דור המבול נשתנה דינם ופגע
כז משנת השבוע
בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. יש לומר שגזלו מבניו
סיבת הדבר" ,את האלקים התהלך נח" ,שנח ובספר אדר"ת כתב ,יש לומר דבספר מת'
ישב כל היום סגור ומסוגר בחדרו על התורה הקשה למה נחתם גזר דינם על הגזל
ועל העבודה ,ולא שם לבו למה שמתרחש (סנהדרין קח ).הרי כולם גזלו זה מזה ,ממילא
ברחוב -ריבוי מעשי גזל וחמס שעלולים ליכא גזל .וליכא למימר דלא גזלו זה מזה
לגרום להחרבת העולם .והנהגה כזו אינה רק מאחרים ,מ"מ יש לומר דמוציאים מדרב
לרצון השי"ת .התורה ציוותה לאדם את נתן (פסחים לא.).
מצות (ויקרא יט:יז) "הוכח תוכיח את
עמיתך" .וזהו תפקידם של צדיקי הדור אך יש לומר דגזלו מנח ,שהוא לא גזל
ללמד בני אדם את דרכי ה' ,לעמוד על מכלום שהיה צדיק תמים .וקשה ,מדכתיב
המשמר ולהדריכם בדרך הישר. "את האלקים התהלך נח" (ו:ט) שהלך שוה
בשוה ,ולא כאברהם (רש"י ד"ה את האלקים
לא הוכיח בני דורו במילי שבין אדם התהלך נח וגו') כל שחבירו נענש בגללו אין
לחבירו שמילאו ידיהם חמס וגזל מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה (שבת
אמנם יש עוד דעה במדרש (ב"ר ל' ז') שנח קמט ,):ובכן איך התהלך עם הקב"ה.
הוכיח את בני דורו והטיף להם מוסר על אבל יש לומר דבניו היו צדיקים ג"כ ,וא"כ
דרכיהם הרעים .יתכן שהמדרשים לא נחלקו יש לומר שגזלו מבניו .וזהו שכתוב "אלה
ביניהם ,ושניהם עולים בקנה אחד .נח אכן תולדות נח" – 'אלה' פוסל את הראשונים
הוכיח את בני דורו שלא ילכו בדרך רעה (תנחומא משפטים ג') שהוא היה צדיק וגם הם
וישובו לדרך ה' ,אלא שכל תוכחתו היתה צדיקים ,וראיה דהוא היה צדיק בדורותיו
רק על העבירות שבין אדם למקום ,שכפרו דאף מן הגזל ,וא"כ איך שייך שהתהלך נח
בהשי"ת ועזבו את אלקי האלקים בורא את האלקים .ובעל כרחך דגם בניו היו
שמים וארץ -דבקו באלילים ועבדו עבודה צדיקים ,ומשום בניו נענשו הדור.
זרה עצים ואבנים .אבל על דברים שבין אדם
לחבירו ,שמילאו ידיהם חמס וגזל לא הוכיח מדוע לא היה נח כדאי להנצל בזכות עצמו
אותם ולא השגיח על זה כלל .מסיבה זו לא צריך להבין מדוע אכן לא היה נח כדאי
היה ראוי להינצל זולת מציאת חן מהשי"ת. להינצל בזכות עצמו ,הלוא בודאי לא היו
עכתו"ד הק'. בידו עוונות בני דורו של גזל וחמס ,כמו
שהעיד עליו השי"ת (בראשית ז:א) "כי אותך
והנה תנן (יומא פה ):עבירות שבין אדם
ראיתי צדיק לפני" .ולמה נזקק למציאת חן
למקום יוה"כ מכפר .עבירות שבין אדם
בעיני ה' כדי להינצל .אלא מובא בתיבת
לחבירו ,אין יוה"כ מכפר עד שירצה את
גמא (לפמ"ג פ' נח אות ד' בשם אגדה) שנח לא
חבירו .דרש ר"א בן עזריה" ,מכל חטאתיכם
הוכיח את בני דורו .ולדברינו יתכן שזה גרם
לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז:ל) -עבירות שבין
שלא יהיה כדאי להינצל בזכות עצמו.
אדם למקום יוה"כ מכפר ,עבירות שבין אדם
לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את וכתב בספה"ק שפע חיים (פ' עקב תשמ"ב)
חבירו וכו'. בזה יובן סמיכות הכתובים "נח איש צדיק
תמים היה בדורותיו" ,ודורשים שאילו היה
משנת השבוע כח
וראיתי עוד שציינו בענין זה לשו"ת שואל אם לא שב מעבירות שבינו לחבירו
ומשיב (רביעאה ח"ג סי' ס"ד) ,וכ"כ במנ"ח גם עבירות שבינו למקום אינו מתכפר
(מצוה שס"ד) דנראה דכל זמן שלא ריצה את
וכתב החיד"א בברכ"י (או"ח סי' תר"ו סק"א)
חבירו ,אף חלק שמים לא נמחל לו ,דלא
וז"ל ,יש מי שכתב דאם לא שב מעבירות
מהני כלל תשובה כל זמן שיש בידו החטא
שבינו לחבירו ,גם עבירות שבינו למקום אינו
שחטא לחבירו .רק לאחר שנתפייס מחבירו
מתכפר ,ואסמכיה אמתניתין .ואני אומר לא
צריך תשובה לחלק שמים.
ניחא ליה למארייהו בהכי ,עכ"ד .וכ"ד הרי"ף
ולפ"ז יש לומר הכוונה דלא נחתמו גזר ר' יאשיה פינטו בפירושו לעין יעקב מס'
דינם אלא על הגזל ,דבאמת נח הוכיחם על יומא סי' פ"ב וכן לחת"ס כפרת בין אדם
הכל ,מ"מ לא הוכיחם שלא יעזור התשובה לחבירו מעכבת כפרת בין אדם למקום ,ודעתו
שלהם אם לא ישיבו הגזל ,דהרי אינו מתכפר דכפרת עבירות שבין אדם לחבירו הוא לעיכוב
בלי זה .הגם דהחיד"א לא ס"ל כשי' הרי"ף נמי בכפרת עבירות שבין אדם למקום.
הנ"ל ,מ"מ בדור המבול יש לומר שהוכיחם,
וז"ל (דרשות ליוה'כ עמ' 70טו"א ד"ה את זוז):
מ"מ על החלק שאינו מועיל בין אדם למקום
"דאין הקב"ה מוחל עבירות שבין אדם למקום
לזה ,על זה לא הוכיחם.
עד שישוב גם מעבירות שבין אדם לחבירו",
מי לימדו תורה לנח עי"ש .ונתחבטו רבים בטעם הדבר (עי' ספר
דעת קדושים לר' רפאל מהמבורג דף י"ח ,ובספר
והנה בתורה כתיב (ז:ב) "מכל הבהמה
צוואה מחיים להגר"ח פאלאג'י סי' טו"ב,
הטהורה וגו'" .פרש"י העתידה להיות טהורה
ובעבודת יוהכ"פ לרמ"ק ,ובפירוש שיח יצחק על
לישראל ,למדנו שלמד נח תורה .רש"י לא
סידור הגר"א בהקדמה לתקיעת שופר .ועיין בס'
מפרש מי לימדו תורה .ובס' אילת השחר
כתב ,ועל אברהם אבינו כתוב במד"ר (ס"א
מבשר טוב ביאלא תשובה סי' י"ח).
א') דזימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני ופעם שמעתי [אולי מכ"ק אאדמו"ר הגה"ק
רבנים ,והיו נובעות ומלמדות אותו תורה זי"ע] דאי' בפרי חדש (סי' תר"ו סק"א) שכתב
וחכמה .וגם יתכן מציאות דלא משכיחים בשם מהר"ש גרמיזאן ז"ל ,שעבירה שבין
מאדם את התורה שלימדו המלאך במעי אדם לחבירו יש בה חלק למקום .כגון אם
אמו. ביזהו בדברים ,הרי עבר א'ואהבת לרעך כמוך'
ויש להבין אם למד הקב"ה תורה לפני מתן וכיוצא .וכל זמן שלא הרצה את חבירו ,אפילו
תורה עם כל עיבור ,וצ"ע[ .ועוד אמרו מה שבין אדם למקום אינו מכפר ,ע"כ.
דבפרקי דר"א (פרק ח') כתוב לענין מסירת וכ"כ הברכ"י (סי' הנ"ל) שהביא דברי מהר"ש
סוד העיבור ,דאדם הראשון מסר לחנוך גרמיזאן הנ"ל דיש ב' חלקים :בין אדם
וכו' ,ואולי גם לימוד התורה עבר דרך אלו]. למקום ובין אדם לחבירו באיסור בין אדם
ועי' שפ"ח דמקשה דהא בגמ' כתוב שכל לחבירו ,והקב"ה אינו מוחל החלק דבין
שהתיבה קולטתו עי"ש .ויתכן דאם א"א אדם למקום שיש באיסור דבין אדם לחבירו.
לסמוך להלכה על רוה"ק ונבואה (עי' שו"ת כמו מי שגזל ,הרי עבר על איסור תורה ,וגם
יד אליהו ח"א סי' מ"ג) ,לכן מוכח שגם למד עשה עולה לחבירו ,ואין הקב"ה מוחל על
תורה. איסור התורה עד שירצה חבירו ,ע"כ.
כט משנת השבוע
מבחינים מי הוא עוף טהור .ולסיבה זו הרמב"ן (שם:ח) כתב ,וע"ד דבאו לנח ב'
נצטוה לקבצם לתיבה ,כי בלא זה בודאי לא זכר ונקבה מעצמם ,ונח הוסיף להביא
טבעיהם מכולם ללמוד לו אפשר היה, מהטהורים ו' זוגות ,כי הבאים להנצל באו
ומעלותיהם ומידותיהם והמידות הטובות מעצמם ,ואשר לצורך קרבן טרח במצוה
הן הן סימני הטהרה שלנו. עי"ש .ולפירושו א"ש ההוכחה 'מכאן שנח
למד תורה' ,דאל"כ איך ידע מי הם הבע"ח
ועד"ז יש לומר כי נח למד תורה ולמד מכל
הטהורים (ועי' עוד בדעת זקנים ,ובמהרש"א
חיה ובהמה מדותיו הגונות שהיו לבהמות,
זבחים קטז ,).והארכנו מזה.
ואח"כ ידע להתנהג.
אמנם הרמב"ן לעיל (ו:כ) כתב ,וטעם
למה באמת אין לומדים מלפנו מבהמות
הטהורה הקב"ה פירש לו סמני הטהרה.
אמנם ידוע כי אי אפשר ללמוד מוסר מכל אבל הכתוב יקצר לומר הטהורה ע"פ תורה.
חיתו הארץ ,כי אינו בשלימות ,כדברי כ"ק ולפ"ז הקב"ה לימדו עכשיו ולא ידע קודם.
אאדמו"ר זי"ע במשנה משה קיבל תורה
מסיני השלימות .וכ"ק אאדמו"ר הגה"ק ובהמשך דבריו כתב הרמב"ן ,והנה מכאן
זי"ע בהערותיו על ש"ס (עירובין ק ):בגמרא שלא הוכשרו בקרבנות ב"נ אלא בהמה
אילמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות טהורה ועוף טהור .וכן אמר בהבל "מבכורות
מחתול וכו' .ואכתי תקשה ,א"כ קרא למה צאנו ומחלביהן" (ד:ד) ,אבל כל המינין
לי ,סברא הוא ,וכיון דהוי למידין אלו מה הטהורים כשרים בהם וכו' ,עכ"ד.
א"כ קמ"ל. וביתר שאת יש להקשות עפ"י הגמ' (ע"ז
ונראה דבאמת נמלה גוזלת מתבואת ט ).אלפיים תוהו אלפיים תורה ,דהיינו שרק
בעה"ב ורק אינה מאכל חברתה ,וכן חתול מזמן אברהם היתה זמן תורה ולא מקודם.
צנוע ומכסה צואה ,אבל אינו מקפיד אם נח למד תורה ולמד מכל חיה ובהמה
נכנס במיטת חבירו ומפנה שם ומזיק לו
אמנם הכוונה אולי עפ"י מ"ש שיש ללמוד
בצניעותו .וכן תרנגול מפייס בשקר שיתן
התוכחה והמוסר שיש מטבעיהם וכחותיהם
לה ויודע שאין לו מה ליתן .ויונה אינה
של כל חלקי הבריאה והברואים נוכל להבין
נזקקת אלא לבת זוגה ,ואם מתה זוגתו שוב
הטעם שנצטוה לקבץ את כל בעלי החיים
נשאר גלמוד .ואין זה דעת תורה ,ש'לא טוב
ולהכניסם לתיבה ,כדי שבכל אותו הזמן
היות האדם לבדו' (ב:יח) ,ואם נשא בילדותו
שיהיו בתיבה יבחן נח וילמד טבעם של כל
יחזור וישא בזקנותו ד"בבקר זרע את זרעך
הברואים ,וילמד מהם מעלותיהם ומדותיהם
ולערב אל תנח ידך" (קהלת יא:ו) ,ושפיר לא
הטובות על דרך הכתוב "מלפנו מבהמות
למדנו מה שכתוב בתורה.
ארץ" (איוב לה:יא).
והא דנקרא המסכת "מס' אבות" ולא נקרא
ובאמת כן היה ,כמו שמצינו בתוס' (חולין
"מס' רבנן" .ובפרט לפי דברי הרע"ב ,וז"ל,
סא .ד"ה כל עוף) שקבלה היתה מימות נח
משה קבל תורה מסיני אומר אני לפי
לידע איזהו עוף טהור שאינו דורס ,והיינו
שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה
שלמד טבעיהם של כל בעלי החיים ,ובדק
ממצוות התורה כשאר מסכתות שבמשנה,
ומצא בהם את ד' הסימנים שעל ידיהם אנו
אלא כולה מוסרים ומדות .וחכמי אומות
משנת השבוע ל
חיצוניות אינן לטובה אלא לשעה נראה העולם ג"כ חיברו ספרים כמו שבדו מלבם
טוב ,וזהו הדורשים לגנאי .אמנם בדור נח בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו.
לא הי' אחרת ,וממילא יש לשבחו כמו "עת לפיכך התחיל התנא במסכת זו 'משה קיבל
לעשות לה' הפרו וגו'" (תהלים קיט:קכו), תורה מסיני' לומר שהמדות והמוסרים שבזו
אבל העיקר לקיים מה שנאמר. המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם,
אלא אף אלו נאמרו בסיני ,עכ"ל הרע"ב.
השי"ת ישלח עזרו מקודש ומציון יסעדך,
ונזכה לכל הישועות בכלליות ברוחניות וממילא שבאמת נח למד תורה מקודם,
ובגשמיות ,ובקרוב נוושע בתשועת עולמים אבל אילו היה בדורו של אברהם עם תורה
אכי"ר. ממש לא נחשב לכלום .והעיקר ללמוד הכל
על פי תורה וקדושת התורה ,וחכמות
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
לא משנת השבוע
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
בכורות ל"א ע"ב במסגרת דף היומי
שהוא חידשה קודם שראוהו בספר דכבר רב אידי סרסיה דרב ששת הוה שמעה
קדמוהו ,רשאי לכתבו משמי' דנפשי'. מיניה ,אזל אמריה בי מדרשא ולא אמרה
משמיה .שמע רב ששת איקפד ,אמר מאן
והשיב רבינו דכל חידוש שחידש מעצמו,
דעקיץ ליעקציה עקרבא .ורב ששת מאי
אף שאח"כ מצא שכבר קדמו אותו ,א"צ
נפקא ליה מינה וכו' משום ר' שמעון בן יוחי,
לכתוב בשם מי שקדמו .והביא ראי' מגמ'
דאמר כל תלמיד חכם שאומרים דבר
(ב"ב יב ):דכל חידוש הוא נבואה אצל האדם,
שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות
ונקרא נבואה דילי' ,ולכן רשאי לכותבה
בקבר .ופרש"י ,דובבות -נעות ,והנאה הוא
משמיה דנפשי'.
לו ,שדומה כחי.
ומוסיף רבינו דאפשר לומר דהא דאמרינן
הנה במג"א (או"ח סוס"י קנ"ו) כתב בשם חז"ל
דחייב לומר בשם אומרו ,לא אמרו אלא
שכל שאינו אומר דבר בשם אמרו עובר
בדבר שבעל השמועה אמרה לאדם בעל פה,
בלאו .ובספר חסידים (סי' תקפ"ו) הביא
והשומע אומרה לאחרים .אבל דבר שנכתב
מספרי "לא תשיג גבול רעך" (דברים יט:יד) -
בספר ,שביד כל אדם ללמוד בו ,אין בזה חיוב
שלא ייחס דברי ר' אליעזר לר' יהושע ,ומה
לאומרה בשם אומרו.
שאמר ר' יהושע לר' אליעזר.
ובזה אפשר ליישב הרמב"ם שכתב ספרו יד
והנה בהקדמה לשו"ת פנים מאירות איתא,
החזקה בלי להזכיר שם אומרו ,הגם שבעצמו
דכדי שיהי' שפתותיו דובבות בקבר א"צ
כתב (הל' ת"ת פ"ה ה"ט) שצריך לומר בשם
להזכיר את השמועה בשמו ,שגם אם יאמר
אומרו ,אלא כיון שכבר כתב בספר אינו חייב
השמועה בסתם או בשם אחרים ,כלפי
לומר בשם אומרו .אלא מ"מ נכון לכתוב
שמיא גליא מי חידש שמועה זו .ומה
דמצא שכבר כתוב ,חדא שלא יחשדהו
שהקפידו לומר בשם אומרו ,הטעם הוא כיון
שהוא ע"ה ולא ידע שכבר דנו בדבר זה
שכשיאמרו השמועה בשם אומרו והוא אדם
מלפניו ,ועוד שלא יחשדהו שלקח ממקום
גדול ,השומע ישמע ויקבלה ,ועי"ז גורסים
אחר בכוון והעלים שם המחדש ,ומתעטף
אותה ונותנים לב ללמדה.
בטלית שאינו שלו .ואולי הוא בכלל "והייתם
נקיים" (במדבר לב:כב) ,שלא יביא עצמו לידי הנה נשאל לרבינו (שו"ת משנה הלכות ח"י סי'
חשד .ומיהו אם יש לו איזה טעם שאינו רוצה ש"ה) במי שחידש דברי תורה ואח"כ מצא
להביא הספר שקדמו ,אינו מחויב להביאו בספר שכבר קדמוהו בחידוש זה ,אם מחויב
מטעמים הנ"ל. הוא לכתוב החידוש בשם מי שקדמו ,או כיון
משנת השבוע לב
שיעורי הלכה
יום א' פרשת בשלח תשע"ח לפ"ק
הלכות ריבית – יו"ד סי' קנ"ט
מלוה בריבית .דהנה מה שהקב"ה הכניס חומר איסור ריבית
אבותינו לארץ ישראל לא היה עיקר בשביל במסכת בבא מציעא (סא" ):אמר רבא
לאכול מפריה ולשבוע מטובה בעולם הזה, למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית
דא"כ למה כל הטורח הזה לטובת והצלחות וכו' אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי
זמניות ותענוגי הבל של עוה"ז שהוא בלתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה
תכלית רק כצל עובר. של בכור ,אני הוא שעתיד ליפרע ממי
שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל
אלא העיקר שזכות ארץ ישראל מגין ומביא
ברבית".
לעוה"ב וכפר אדמתו עמו ,וכמו שאמר ר'
אליעזר (כתובות קיא ).מתים שבחוצה ובשו"ע (סי' ק"ס ס"ב) "כל הנותן ברבית
לארץ אינם חיים כי אם ע"י גלגול מחילות. נכסיו מתמוטטים ,וכאילו כפר ביציאת
ויעקב אבינו הטריח את בניו לשאת אותו מצרים ובאלקי ישראל" .וכ"כ גם הרמב"ם
ממצרים לא"י בשביל צער גלגול מחילות. (הל' מלוה ולוה פ"ד ה"ז) ,וציין המגיד
וזה הוא מעלת א"י להציל מצער גלגול משנה מקורו ממימרא דרבא הנ"ל .וכ"כ
מחילות. גם הבית יוסף כאן .ועיין ביאור הגר"א
שהביא מקור לזה מתורת כהנים פ' בהר
והנה מלוי בריבית אשר עונשם שלא יקומו
(פ"ה ה"ג) "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי
בתחיית המתים ,אין להם יתרון לדור בארץ
אתכם מארץ מצרים" (ויקרא כה:לח) על
ישראל דבלאו הכי לא יקומו לעת התחייה.
תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים
ואם כן הטרחה להוציאם מארץ מצרים
שתקבלו עליכם מצות רבית ,שכל המודה
ולהכניסם לארץ ישראל הוא בכדי .ולכך
במצות רבית מודה ביציאת מצרים ,וכל
התנה הקב"ה עמהם בתנאי שלא יהיו בהם
הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים.
מלוי בריבית ,שלא תהיה ביאה ריקנית בלי
תכלית הפעולה ,דתכלית הפעולה לדור בעל הנודע ביהודה זצ"ל בדרשות אהבת
בארץ ישראל הוא כדי שיקומו לעת התחיה ציון (דרוש ח') כתב בדברי תורת כהנים
בלי צער גלגול מחילות .עכ"ד. הנ"ל לתת טעם למה באמת התנה הקב"ה
יציאת מצרים דוקא בתנאי שלא יהיה בהם
לג משנת השבוע
תשיך) טעם הדבר ,שבזמן הזה מותר אפילו ומסופר (שיחת חולין של ת"ח ,פ"ז) שפעם
מדרבנן ,כיון שאנו שרויין בין האומות ,ואי היה בעיר גדולה אחת שמת גביר גדול ,ולא
אפשר לנו להשתכר בשום דבר אם לא נישא רצו אנשי החברה קדישא לקברו עד כי יתנו
וניתן עמהם ,הלכך אין לאסור ריבית יותר בניו סכום עצום ,שמונת אלפים כסף .ויחר
משאר משא ומתן. להם מאוד וילכו אל הנסיך להגיד לו שידבר
אתם משפט .וקרא הנסיך לגדולי ורבני
וראיתי בספר כללא דרביתא (להרה"ג ר'
העיר ודיבר אליהם קשות על מה שרוצים
שלמה אנגלנדר שליט"א ,ראש ישיבת בית
סך גדול כזה בעד ד' אמות של אדם.
שמעיהו בבני ברק) ,שר"ל דלפי טעם זה
יהי' לכאורה נפ"מ לדינא בזמנינו ,ובעיקר וענו חכמי העיר לנסיך ,דהנה בתלמוד
ליושבי ארץ ישראל שכל המשא ומתן הוא רק שלנו אמרו (תוס' ב"מ ע :ד"ה תשיך) כי
עם יהודים .וא"כ י"ל דהגזירה שמא ילמד המלוה ברבית לא יקום בתחיית המתים.
ממעשיו חזר למקומו ,ואסור מדרבנן והנה האיש ההוא ,כל פרנסתו היתה מנשך
להלוות לגוי ברבית. ותרבית ,וכי לקח נשך הרבה מכסף ומזהב
ומכל דבר אשר יושך ,עד כי נעשה גביר
והנה המציאות הוא שבזמנינו גם בארץ
גדול .והנה כאשר מת איש ,אנו לוקחים
ישראל עדיין נושאים ונותנים עם הגוים,
ממנו דמי קבורה מעט יען כי מחכים אנחנו
הן אם זה דרך כלים מכלים שונים ,או דרך
בקרוב לתחיית המתים ,ואז יחזירו לנו
השקעות למיניהן בכל העולם וכדומה,
הקרקע .משא"כ באיש הזה שלא יעמוד
והרי עוסקים היום במשא ומתן מסוף
בתחיית המתים א"כ אנו מוכרים לו
העולם ועד סופו[ .ולדוגמא :זה עתה נשלח
הקרקע לצמיתות ,לכן שוה הקרקע סך גדול
אלי דורון מארץ ישראל שארץ הייצור הוא
כזה .וייטב הדבר בעיני הנסיך ויצו שאכן
סין] .ולכן נלע"ד שהדבר נשאר במקומו,
יתנו כן בלי מגרעת.
ומותר גם מדרבנן להלוות לגוי ברבית.
בזמן הזה מותר להלוות לגוי ברבית
וכעין זה כתב גם בחוט שני ,הגאון ר' נסים
שו"ע סע' א' "דבר תורה מותר להלוות
קרליץ [זצ"ל] שגם בזמנינו בארץ ישראל,
לגוי ברבית ,וחכמים אסרוהו אם לא כדי
דאף דרוב המשא ומתן הוא עם יהודים,
חייו או לתלמיד חכם או ברבית דרבנן,
מ"מ כיון שמפעלים וחברות מתעסקות גם
והאידנא מותר [הגה] בכל ענין".
עם גוים ,לא נשתנה הדין שבזמינינו מותר
בכל ענין ,כל זמן שלא יצאנו מהגלות .די"ל והטעם שאסרו חכמים להלוות לגוי
דעסק עם מחללי שבת ופורקי עול המצוות בריבית הוא משום גזירה שמא ילמד
הרי הוא כעכו"ם ,ולא שייך סברת תינוק ממעשיו (ב"מ עא ,).ובזמן הזה נהגו
שנשבה. העולם להתיר .וכתבו התוס' (ע :ד"ה
***
משנת השבוע לד
הגהות מיימוניות :קושיות על שיטת הרמב"ם רמב"ם :מצות עשה להלוות לגוי ברבית
הראשונים והאחרונים כבר האריכו כתב הרמב"ם (הל' מלוה ולוה פ"ה ה"א)
בדברי הרמב"ם ובראיות מסוגיות הגמ' "ומצות עשה להשיך לגוי ,שנאמר (דברים
לכאן ולכאן ,ולא נאריך בהם .נחזור רק על כג:כא) 'לנכרי תשיך' ,מפי השמועה למדו
שתי קושיות שהקשה בהגהות מיימוניות שזו מצות עשה ,וזהו דין תורה".
על שיטת הרמב"ם .א) במס' סנהדרין (כה): ראב"ד ועוד :התורה התירה לקחת ממנו
לגבי פסולי עדות :מלוה ברבית אחד אבל אינו מצוה
המלוה ואחד הלוה ,ואימתי חזרתן הראב"ד השיג על הרמב"ם :אני לא מצאתי
משיקרעו את שטריהן ,ויחזרו בהן חזרה שמועה זו .ואולי טעה במה שמצא בספרי
גמורה אפילו לנכרי לא מוזפי ,משמע שאין 'לנכרי תשיך' זו מצות עשה ,ופירושו משום
מצוה בדבר .דאלולי היה מצוה ,מה שייך דהוה ליה לאו הבא מכלל עשה ,ולאו הבא
שיחזור בו ולא יקיים מצוה. מכלל עשה עשה ,שלא ישיך לישראל ,ע"כ.
ואגב ענין זה ,נתקשיתי במש"כ הסמ"ע וכ"כ גם הרמב"ן (השגות על ס' המצוות
(חו"מ סי' ל"ד ס"ק ע"ד) בשם הגהות שורש ו' ,ובחי' עהש"ס ע ,):והרשב"א.
מיימוניות שהחזרה גמורה שקיבל עליו והיינו שהתורה התירה לקחת רבית מגוי
שלא ילוה ברבית אפילו בעכו"ם ,מיירי [וכלשון הרמב"ן :שהוצרך הכתוב להתיר
שקיבל עליו שאפילו בכדי חייו לא ילוה רביתו של גוי כשם שצריך להתיר גזילתו
לעכו"ם דשרי וכו' ,דאי ביותר מכדי חייו ואבידתו (ב"ק קיג ,]):אבל לעולם אין זה
בלא"ה אסור[ .ואח"כ כ' דשמא אפילו מצוה.
בקבלו עליו ביותר מכדי חייו הוה חזרה כיון
החיוב להלוותו ברבית משום לא תחנם
שהוא מודה באיסור רבית].
והנה לכאורה גם לראשונים הנ"ל שסבירא
והנה אם נאמר שכדי חייו היינו כפשוטו, להו שאין זו מצוה ,אבל מ"מ יהי' אסור
שאין לו אפילו כדי מחייתו ,יש לתמוה וכי להלוותו בלי רבית מטעם אחר ,מצד 'לא
צריך בעל תשובה להגיע עד כדי פיקוח תחנם' ,לא תתן להם מתנת חנם.
נפש .ונראה שע"כ צריך לומר שיש לו כדי
מחייתו ולא יסתכן ,וכדי חייו שמיירי כאן
נפקא מינה בנכרי המכירו
היינו על השנה הקרובה ,ובכי האי גוונא ואם זה הוא הטעם ,יהי' מותר בנכרי
התירו לכל ישראל לקחת רבית מגוי ,ובעל המכירו ,וכמ"ש בשו"ע הרב (סע' ע"ה)
תשובה יש לו לימנע. עי"ש .משא"כ אם הטעם הוא משום מצות
עשה של 'לנכרי תשיך' ,אזי גם ממכירו צריך
ב) עוד הקשה הגהות מיימוניות משילהי
לקחת ריבית.
מס' מכות (כד ).דדריש על הפסוק בתהלים
לה משנת השבוע
במרכבת המשנה כתב שהיא מצות עשה (טו:ה) "כספו לא נתן בנשך" ,אפילו ברבית
חיובית ,והדבר מדוייק בלשון הפסוק עובד כוכבים .והנה אם הוא מצות עשה
שלכאורה הוה ליה למימר 'לנכרי תשוך' - להלוות לגוי ברבית ,מה משבחו דוד המלך
שקאי על המלוה ,ולמה אפקיה רחמנא ע"ה שכספו לא נתן בנשך אפילו לגוי.
בלשון 'תשיך' .אלא דאי כתב 'תשוך' הוה
המהרש"א (ב"מ עא ).מתרץ דהפסוק
סלקא דעתין שהיא מצות רשות דומיא
'כספו לא נתן בנשך' מיירי בכי האי גוונא
דשחיטה ,דאינו מצווה לשחוט ,אלא דהכי
שיש לו מעות ,והיה אפשר להלוותן לעכו"ם
קאמר רחמנא כשתרצה לאכול מחויב אתה
ברבית ,ומלוה אותן לישראל שלא ברבית.
לשחוט .והכי נמי ס"ד ,דרק כשאתה מלוה
ועליו הכתוב אומר את כספו לא נתן בנשך.
לנכרי צריך אתה לקחת ממנו ריבית .ולהכי
והשתא אין זה סותר למה שפסק הרמב"ם
אפקיה בלשון 'תשיך' דמשמע דמצוה
שמצוה ליטול רבית מעכו"ם ,דבליכא
לגרום נשיכה לעכו"ם ,היינו שמצוה
ישראל ודאי שמלוה לגוי ברבית לקיים מצות
להלוותו ברבית.
עשה ,ע"ש.
ודעת לנבון נקל להבין הענין בזה ,דהרי לשיטת הרמב"ם אי הוה מ"ע חיובית או קיומית
הגוי הוא מושחת ומשחית את הכסף ,וע"י
האחרונים דנו בשיטת הרמב"ם שסובר
שאנו לוקחים ממנו ריבית אנו מוציאים
שיש מצות עשה להלוות לגוי ברבית -אם זה
ממנו את הכסף שלא ישחית את העולם.
מצות עשה 'חיובית' לחזר אחר עכו"ם
ועכ"פ היא מצות עשה.
להלוותו ברבית ,או שמא הוי מצות עשה
לשיטת הרמב"ם איך אסרוהו חכמים 'קיומית' ,שרק אם מזדמן לו ממילא
ועוד יש להבין לשיטת הרמב"ם שס"ל שזו להלוות לגוי יש לקחת ממנו ריבית.
מצוה ,איך אסרוהו חכמים משום חשש שמא
הב"ח (קנ"ט סוסק"א) כתב דלדעת
ילמד ממעשיו .וכעין מ"ש התוס' (ע :ד"ה
הרמב"ם הוא מצות עשה קיומית שאין שום
תשיך) כיון דאמר רחמנא 'לנכרי תשיך' לא
מצוה בהלואה ,כי אם על הרבית כשמלוה
היה להם לחכמים לאסור.
לו .ובזה אין שום השגה על הרמב"ם במה
ויש שמביאין ראיה מדברי התוס' לשיטת שאמרו בסנהדרין לגבי פסולי עדות
הט"ז (או"ח סו"ס תקפ"ח ,יו"ד רס"י מאימתי חזרתן של מלוי ברבית דאפילו לגוי
קי"ז ,חו"מ סס"י) הידוע שאין חכמים לא מוזפי .וכן בשילהי מכות 'כספו לא נתן
אוסרים דבר המפורש בתורה להיתר, בנשך' אפילו רבית דגוי ,דהתם הכי קאמר
וביותר שכאן מתבטלת כל המצוה .ואינו שאינו מלוה לגוי כלל אפילו ברבית .אבל אם
דומה לתקיעת שופר שגזרו חכמים שלא מלוה לגוי ,מצות עשה היא להלוות לו
יתקעו כשחל בשבת משום גזירה שמא ברבית.
משנת השבוע לו
אמנם בגליון מהרש"א מביא מה שכתב יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים ,דהתם לא
הרד"ק (תהלים טו:ה) על הפסוק 'כספו ביטלוהו לגמרי.
לא נתן בנשך' וז"ל ,והתורה לא אסרה אלא חיי אדם :עדיף לימנע מלהלוות לעכו"ם ברבית
לישראל ,אבל לגוי מותר כמו שנאמר 'לנכרי
ועיין חיי אדם שבזמן הזה אע"פ שמותר
תשיך' .ובודאי אם עושה הנכרי טובה וחסד
להלוות לגוי ברבית ,מ"מ ראוי לכל אחד
עם ישראל חייב ישראל לעשות ג"כ עמו
ואחד שאפשר לו להימנע מלהלוות לעכו"ם
חסד ולהיטיב לו .וההלואה בלא נשך הוא
ברבית .ונראה לי הטעם דאם ילוה ברבית
חסד יותר מן המתנה ,שהרבה יבושו לקחת
אינו פשוט כ"כ ,ואם לא יקח להרמב"ם
מתנה ולא ללוות[ .ופשוט שאין בזה משום
עובר במצוה ,או שיש כאן גם משום 'לא
'לא תחנם' כיון שהוא מכירו].
תחנם' ,לכן עדיף לימנע מזה.
לז משנת השבוע
ניצוצי הדף
בכורות ו' ע"ב
אי חלב הי' אסור זה כבר דוקא בכזית, ואימא חלב לחודי' כו' .ילע"י דהנה חלב
ויל"ע. חצי זית וחצי זית בשר מצטרפים ,משא"כ
❖
דף ח' ע"ב
אבל האנשים המכירים את סוד נשמת האדם יש אולי לברר קצת ענין אם מותר ללמד
אשר מקורה היא אמת ,כל דבר היוצא מגדר תורה שלא לשמה לכתחילה או לא .ואם
האמת היא תועבה גדולה ובכלל שוא ושקר לומד על מנת לקנטר ויוכל אחר לשוב
יחשב ,וזה מונע מהנשמה להגיע אל מקורה בתשובה ,מה יהי' התורה שלמד לקנטר -
הראשון. האם נחשב בכלל כתורה ושאר מצוות,
שכשעושה תשובה נעשה מזה מצוה ,או
וזה היה הויכוח בין סבי דאתונא לריב"ח,
דנימא דאינו נחשב כלימוד ושום דבר יוכל
שהם אמרו לו שיאמר להם את הגדר של
להחזיר ,או שנעשה מזה הקינטור תשובה
שקר שצריך להתרחק מזה .ואמר להם
אבל לא להתורה.
פרידה שילדה ,ואמרו לו שזה שקר שאינו
יוצא ממנו שום הפסד ,כי הוא ידוע לכולם במסכת בכורות (ח ):אמרו ליה [סבי דבי
שהוא שקר .ואמר להם ריב"ח שגם זה בכלל אתונא לרבי יהושע בן חנניא] אימא לן מילי
השקר שצריך להתרחק מזה .ולכאורה לפי דבדיאי ,אמר להו הוה ההוא כודניתא
זה גם סיפור בדיוני אסור ,כיון שמקור דילידא ,אמרו ליה וכודניתא מי ילדה ,אמר
הנשמה הוא אמת ,ויש לומר רק את האמת, להו הי ניהו מילי דבדיאי.
עיי"ש.
ובספר אפיקי יהודה (דרוש החמישי ערבי נחל
והנה על דבריו הנפלאים יש לדון הרבה, אות י"א) הביא מדברי הראנ"ח שפירש את
במה שמצינו בזה פלוגתא דרבוותא אי המשא ומתן שבין ריב"ח לסבי אתונא.
מותר לומר שקר ללא תועלת .ומצינו דכתוב שהרשעים גם הם מודים שהאמת היא מדה
בתורה "מדבר שקר תרחק" (שמות כג:ז), יקרה עד מאד ,שאם כל אחד יתנהג עם רעהו
ומבואר (כתובות יז ).דמהכא ילפינן דאסור במדת השקר יהיה כל היום חמס וריב בעיר.
לשקר .וכן משמע מהמרדכי (מו"ק סי' תתקל"ג, אמנם מפני שכל מגמתם היא הצלחת
הובא בשו"ע יו"ד סי' ת"ב סע' י"ב) .אלא הטובה הגופנית בלבד ,מתועב ביניהם
שבגמ' (סוכה מו ,:יבמות סג ):נראה שלמדו השקר שאפשר לאדם לחשוב שהיא אמת,
איסור שקר מפסוק אחר (ירמי' ט:ד) "למדו מפני ששקר כזה מרבה עול וחמס בין
לשונם דבר שקר" .ועי' בשערי תשובה (שער הבריות .אבל הדבר הידוע שהוא שקר אינו
ג' אות קפ"א) וברשב"א (ח"ג סי' פ"א). נחשב ביניהם לפחיתות.
משנת השבוע לח
לפעמים היתר לאשה לאכול דבר איסור אולם מצינו כמה מגדולי מוני המצוות שלא
מפני פיקוח נפש ,מ"מ לא תניק את התינוק. מנו פסוק הנ"ל למצות עשה ,הלא המה
וכן כתב הש"ך (שם ס"ק כ"ה) וז"ל :ונ"ל אם הרס"ג הרמב"ם הרמב"ן והחינוך .וכתב
היא חולה בענין שצריך להאכילה דברים הגרי"פ לרס"ג (עשה כ"ב עמ' קנ"ח ד"ה ולכן)
האסורים ,לא יתן האב לתינוק לינק ממנה, די"ל שלדבריהם ליכא איסור תורה באמירת
אלא ישכור לו מינקת אחרת ישראל ,עכ"ל. שקרים ,והאי קרא לא קאי אלא לאזהרה
ומשמע מדבריהם דאפילו במקום שיש לדיינים .ואם הם רק פיטומי מילי בעלמא
היתר לאכול דברים האסורים מצד פיקוח ואין הפסד כלל לשום אדם ,אפשר דאפי
נפש ,גורם לטמטום הלב והולדת טבע רע איסור דרבנן ליכא ,והוי רק דבר מגונה.
באוכל.
אמנם הסמ"ג (סי' ק"ז) הסמ"ק (סי' רכ"ו)
וכך משמע מדברי האוה"ח (ויקרא יא:י) היראים (סי' רל"ה) הזוהר הרקיע (סי' קנ"ט)
דכתב לפרש מש"כ "ושקץ יהיו לכם", מנו מצוה זו .וכן בספר חפץ חיים (פתיחה
פירוש לרבות אפילו בשוגג שלא תתכוונו עשין י"ג) נקט שהמדבר שקר עובר על מצות
לאכלם ,אעפ"כ ישקצו את הנפש ,דהתיעוב עשה זו .ועיי"ש בבאר מים חיים שכתב
יעשה מעשהו בנפש האדם ,אפילו בהיסח שעכ"פ יש איסור לאו לכל הדעות ,אלא
הדעת ובשוגג תטמא נפשו ותטמטם ,והוא דהתם מיירי בשקר.
אמרו ולא תטמאו ונטמתם בה.
עכ"פ לפי דברי הגאון בעל אפיקי יהודה
וכן נראה מדברי החת"ס בתשובתיו (או"ח שענה שיש לומר רק האמת ,א"כ הסכים
סי' פ"ג) שדן בענין להכניס קטן שוטה לשי' הנ"ל דאמרינן דלומר שקר ללא תועלת
למקום שיאכילוהו מאכלות אסורות כדי יש בה איסור .אמנם יש מקום לומר דאפילו
לרפאותו ,וכתב ע"ז" :נלענ"ד להיתר ,ומ"מ אין איסור האמירה מאיזה פסוק ילפינן,
העידו קדמונינו שע"י מאכלות אסורות מ"מ מגיע פגם לאדם כאשר מדבר שקר
בנערות מטמטם הלב ומוליד טבע רע, וכי"ב ,וכמ"ש כיון שמקור הנשמה הוא
ועדיין אני אומר מוטב שיהיה שוטה כל אמת ,ויש לומר רק את האמת .עיי"ש.
ימיו" .משמע שטמטום הלב שייך אפילו אם
וכעין מה שאמרו אי יש טמטום הלב
אוכל בהיתר ,שהרי המטרה היתה לרפואתו.
באכילת מאכל שנתבטל בששים או ברוב,
המשך חכמה בפ' ואתחנן (דברים ו:יא) כתב בכה"ג לא שייך טמטום הלב .כתב הרמ"א
לפרש הפסוק "והיה כי יביאך וגו' ערים (יו"ד סי' פ"א סע' ג') :חלב מצרית כחלב
גדולות וטובות אשר לא בנית ,ובתים ישראלית ,ומ"מ לא יניקו תינוק מן המצרית
מלאים כל טוב אשר לא מלאת וגו'" ,עפ"י אם אפשר בישראלית ,דחלב עובדת כוכבים
דברי הגמ' (חולין יז" ).ובתים מלאים כל מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע .וכן לא
טוב" ,אמר רבי ירמיה אמר רב קדלי דחזירי, תאכל המינקת אפילו ישראלית דברים
מלמד שאפילו דברים טמאים הותרו להם. האסורים מן התינוק בעצמו ,כי כל זה מזיק
וממשיך המשך חכמה ,דלפיכך מיד בפסוק לו בזקנותו.
אחרי זה נאמר "השמר לך פן תשכח את ה'
וכתב הט"ז (שם ס"ק י"ג) לפרש מש"כ וכן
אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים".
לא תאכל המינקת ,דזה מדובר אפילו אם יש
לט משנת השבוע
כח המזיק והשלילי שיש במאכלות דמדוע יש חשש שתשכח ,כיון שטבע
האסורות ,דעצם מציאות האיסור מטמטם הדברים האסורים שמטמטמים את הלב,
את לבו של אדם. וכמו שכתוב 'ונטמתם בם' ,ואפילו אם
אוכלן בהיתר .ולכן אע"פ שהותר להם לפי
אולם מאידך מדברי זה"ק המהר"ל מפראג
שעה לאכול דברים אסורים אלו ,מ"מ יש
בספרו תפארת ישראל (פ"ח) משמע אחרת,
חשש שמחמת טמטום הלב שיש ע"י
שכתב כי קדלי דחזירי שהותרו לישראל
אכילתם אפילו בהיתר ,עלולים ח"ו לשכוח
בבואם לארץ ,כמובא (חולין יז ).לא היו
את ה' וזקוקים לשמירה מעולה ,ככתוב
גורמים טמטום ,שלא יתכן שהבטיחה תורה
"השמר לך".
שיהיה להם בתים מלאים כל טוב על דברים
המטמטמים את הלב ,כמש"כ הרמב"ן נפסק בשו"ע (סי' שכ"ח סע' י"ד) ולכן
(במדבר לא:כג) והחינוך (מצוה תקכ"ז) .וא"כ דיחללו שבת ,דהיינו שישחטו עוף לחולה
ה"ה חולה שיש בו סכנה הזקוק לאכול ולא יאכלו אותו נבילה ,משום שאף
מאכלות אסורות ,שאין בזה טמטום ,שהוא שאוכלים בהיתר דבר איסור מ"מ יש
עשה מצוה של ונשמרתם לנפשותיכם טמטום הלב.
באכילתו .ודלא כמו שכתבו הנצי"ב והמשך
וכן כתוב בחידושי חתם סופר (כתובות ק):
חכמה שם שאעפ"כ זה גורם לטמטום הלב.
דאפילו אם אוכל באונס ,כגון שהוא חולה
וכן כתב בשו"ת רב פעלים (ח"ד חלק סוד שמוכרח לו אכילת האיסור ,מ"מ עצם האיסור
ישרים סי' ו') שאין אכילת טריפות מטמאת מטמטם הלב אע"פ שהיתה באונס ופטור
נפש האדם אלא כשאוכל ליהנות ממנה, מעונש .אולם יש שהעירו שהחת"ס סותר
אבל אם הוא אונס גמור אין הטומאה נכנסת דבריו ממש"כ בחידושיו עה"ת (פ' ואתחנן
בו .וכן הובא בס' עובדות והנהגות לבית ד"ה כי ישאלך) שאין טמטום באכילת איסור
בריסק (ח"ב עמ' נ') בשם הגרי"ז זצ"ל שאין במקום שהותר האיסור כגון פיקוח נפש.
המאכל מטמטם אלא האיסור ,ולכן אם
וכן משמע בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קמ"ג),
אוכל באופן המותר אינו מטמטם (עי' שו"ת
מי שנותנים לו בחירה בימי המלחמה לחלל
חמדת שלמה יו"ד סי' א') .וצ"ל לדבריהם
שבת או לאכול נבילות וטריפות ,והוא
דמש"כ בשו"ע הנ"ל בחולה ששוחטים לו
מוכרח בסכנת נפש לבחור באחת משתי
עוף ולא אוכל נבילות ,מפני שבשחיטה
אלה ,יש לו לבחור בחילול שבת אף שהוא
עובר איסור חד פעמי ,ואילו באכילת
חמור ,כי מזה אינו נהנה ,וההיזק באכילת
נבילות עובר על כל כזית וכזית איסור,
טריפות הוא יותר ,כי הנאה כל שהיא של
ועדיף למעט בריבוי איסורין.
איסור מטילה זוהמא .ואף שיש לו היתר
וראוי לציין שבשו"ת דברי מלכיאל (ח"א סי' מחמת סכנה ,עי' אתוון דאורייתא (כלל י')
כ"ח ,ח"ב סי' ט"ו) כתב שאם אפשר להשיג שהאריך בזה.
מזון כשר ללא מאמץ רב ,אלא שמחירו
וכך כתב הנצי"ב בהעמק דבר (ויקרא יז:טז,
גבוה ,חייבים להוציא הוצאות מרובות כדי
דברים ו:י) ,ועי' פנ"י (ב"מ דף נ"ח) .וע"כ צ"ל
לקנות מזון כשר.
שגם במקרה של פיקוח נפש שמצד הדין
עי' בקצות השלחן (ח"ט עמ' י"א) שכתב מותר לאכול דבר טמא ,בכל זאת לא נפקע
משנת השבוע מ
האמת .א"כ אינו ענין מחמת צווי הבורא, דדבר שנתבטל אין בו נזק ע"י אכילתו .וכן
אלא דהוה כאוכל דבר מקולקל ומטמטם דעת הגרח"פ שיינברג זצ"ל והגר"ח
וכי"ב. קניבסקי זצ"ל המובאים בספר הליכות חיים
(אות רכ"ז ובהערה שם) .ועי' בשו"ת דברי
אולם ביערות דבש (ח"ב דרוש ח') הסביר את
חכמים (יו"ד פרק א' אות ד') שהביא שכן גם
הויכוח ביניהם בצורה אחרת ,שמבואר
דעת הגר"י קמינצקי זצ"ל.
בגמרא (סנהדרין יז ).שסנהדרין שראו כולם
לחובה פוטרים אותו .וכתב שהדיין האחרון אמנם עי' בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד סי'
שרואה לחובה ,מצוה עליו לומר זכאי כדי ק"צ ד"ה ועוד) וז"ל" ,במאכלות אסורות אך
לעשות משפט צדק .שהנה מבואר (שם) באופן שהתורה התירו מדין 'הלך אחר
שאין ממנים בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר הרוב' או משום חזקה ,היינו שמדינא מותר
שרץ מהתורה ,דהיינו שיוכל לומר על טמא לתלות שאין כאן האיסור .אבל בנמצא
טהור וכן להיפך ומראה לו פנים. אח"כ איסור ,אף אם האכילה בשעתה לא
היתה באיסור ,מטמטם את הלב ולכן צריך
והקשו התוספות (שם ד"ה שיודע) מה לנו
כפרה" ,עכ"ל .ונראה מדבריו שדוקא אם
בחריפות של הבל .ויש לבאר ,שמצוה היא
אח"כ מצא שעדיין טועמים את האיסור אז
לבער רשעים ולעשות משפט בעושי רע .אך
יש טמטום באכילתו.
לכאורה מי שירצח או יעשה שאר עבירות
בפני בית דין עד שלא יהיה פתחון פה לצדד אמנם עי' בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' ק"ד
בזכותו ,יצא זכאי ,כי בית דין שאמרו כולם ד"ה וראיה) שכתב וז"ל" ,לענין ביטול ברוב,
לחובה זכאי ,וא"כ יצא נקי ברשעתו ,ואף הגם שהתורה אמרה דדבר טמא מטמטם את
הם מרבים שפיכות דמים בישראל .אך הלב והתורה אסרתו ,אם נפל בהיתר
באמת כשיקרה דבר נבלה כזה ,יקום אחד ונתבטל מותר לאכלו והאומר דאסור לאכלו
מהסנהדרין ויראה בכח פלפולו על החייב עובר על הא ד'אחרי רבים להטות' .אבל
שהוא זכאי ,וע"י כך יוציאו משפטו להריגה מ"מ אם הוא יודע שהדבר מותר ,אלא
ויעשו משפט צדק. שאינו רוצה לאכלו משום דבר הטמא
המטמטם את הלב שנתערב בו עכשיו,
וזהו ששאלו סבי אתונא ,שהיו פילוסופים
ופורש ממנו מטעם זה ,ליכא בזה איסור
וראשי מדרש אומות העולם אז ,וצחקו על
כלל .ואדרבה ,הרי הוא עושה דבר טוב במה
חכמי ישראל שהחכמים שלהם מראים
שאינו אוכל כיון שהוא פורש עצמו מצד
עוצם פלפולם בתורה לומר על טמא טהור,
טבע האיסור שהוא מטמטם את הלב ,לא
ובזה כדאים לישב בסנהדרין ,והיא חריפות
מטעם שהוא אסור מה"ת" ,עכ"ל.
של שקר כקושיית התוספות .וזהו שביקשו
שיאמר להם מדברי פלפול השקר ההוא. וכה"נ יש לעיין באמירת שקר אם האיסור
וריב"ח עשה עצמו כאינו מבין ,ואמר להם של האמירה מטמטם הלב או פוגם האדם,
שקר מוחלט של פרידה שילדה .ושאלוהו א"כ כל דיבור שהתורה לא אסרתו ,אינו
וכי פרידה יולדת ,וכי שקר כזה אנו נחשב כאילו דהוה שקר ואינו מתועב.
מבקשים ,ומה חכמה יש בזה ,רצוננו משא"כ אם נאמר דאמירת שקר לחוד היות
בפלפול כנ"ל. שמקור הנשמה הוא אמת ,ויש לומר רק את
מא משנת השבוע
ג"כ דיין חכם לחפש בזכותו ,א"כ יצא והשיב להם ריב"ח ,הלוא אתם בקשתם דבר
המשפט שהוא זכאי ,דהוו כולהו לחובה, שקר ,ופלפול כזה אינו בגדר שקר ,כיון
וירבו עי"ז הרוצחים בישראל. שבבא העת צריך לשקר שקר כזה כדי
להוציא משפט צדק ,ואם אתם חפצים
ומפני זה צריך עכ"פ שיהיה בהם חכם אחד
בשקר ,אין לך שקר אלא רק בפרידה
אשר יוכל לזכות את החייב בודאי ,ולא
שיולדת ,שהוא באמת שקר ,אבל זולת זה
שיהיה נחתך הדין כמותו ח"ו ,אלא שצריך
אין זה שקר .ומסיק שדברים אלו הם
שיהיה נמצא חריף אחד שיוכל לטעון
מחוכמים כראוי לחכם ,כמותו ירבו
לזכותו ,ויהיה אחד מזכה והרוב מחייבים,
בישראל (חשוקי חמד שם).
ומכריעים הדין כהרוב .וזה ברור .וכבר נזכר
ענין זה באופן אחר בס' יערות דבש להגאון והנה במס' בבא מציעא (לט ,):אמר ליה הכי
רבי יהונתן ז"ל .עכ"ל. דיינינא לך ולכל אלימי דחברך .כתב הסמ"ג
(חלק ל"ת סי' ר"ח) וזה לשונו :אע"פ שאמרה
הגאון החיד"א בברכי יוסף (סי' י"ח סק"ג),
התורה 'לא תטה משפט' ,הרשות ביד בית
הביא דברי שו"ת בית יעקב (סי' ט"ו)
דין לגדור גדר להוראת שעה כפי הצורך.
שנסתפק בכיו"ב .וכ' החיד"א שנראה
דתניא בפרק נגמר הדין (סנהדרין מו ).אר"א
להביא ראיה ממ"ש בב"ק (קיג ,):האי בר
ב"י ,שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא
ישראל דידע סהדותא לעכו"ם ,ואזל
מן התורה .ולא לעבור על דברי תורה אלא
ואסהיד ליה בדינא דעכו"ם על ישראל
כדי לעשות סייג לתורה כו' עיין שם.
חבריה ,משמתינן ליה .מ"ט דאינהו מפקי
ממונא אפומא דחד .ע"ש. וא"כ דקדק בלשונו אע"פ שכתוב 'לא תטה
משפט' ,מ"מ מכין ועונשין שלא מן התורה
ואי אמרת דשרי לאיניש למעבד כל טצדקי
שהוא נגד המשפט .וכן מצינו בפרק
להעמיד דעתו ,אמאי משמתינן ליה ,הא ידע
המפקיד גבי מרי בר איסק ,אתי ליה אחא
בקושטא דהאי ישראל חייב לעכו"ם.
מבי חוזאי כו' עד אמר ליה זיל אייתי סהדי
וממ"נ ,אם אילו היה בא לב"ד ישראל לא
דאחוה את ,א"ל אית לי סהדי ודחליה מיני
היה נשבע להכחישו ,השתא נמי לא
דגברא אלימא הוא ,א"ל לדידיה זיל אנת
אפסדיה מידי .ואם היה נשבע לשקר ,דטבא
ואייתי סהדי דלאו אחוך הוא ,א"ל דינא הכי
ליה עביד ליה ,לשלם ולא ישבע לשקר .אלא
המוציא מחבירו עליו הראיה ,א"ל הכי
ודאי דאמרינן ליה מאי דאפקדת איבעי לך
דיינינא לך ולכל אלימא דכוותך כו'.
למעבד ותו לא ,ואין עליך אלא להעיד בב"ד
של ישראל ,ואם נשבע לשקר לא איכפת לך. הגאון מהר"ץ חיות בחי' (סנהדרין יז ).בהא
דאמרינן התם ,סנהדרין שראו כולם לחובה
וה"נ בנ"ד ,האי דיינא מחייב לגלויי דעתיה
זכאי ,דבעי הלנת דין ,והנהו תו לא חזי ליה
לחברוהי ותו לא ,ואסיר ליה למעבד טצדקי
זכותא .ואמרו עוד שם ,אין מושיבים
לאוקומי מילתיה וכו' .ושו"ר למהריט"ץ
בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ.
בתשו' (סי' ק"ב) שכן פי' ההיא דב"ק (קיג,):
דה"ט משום שצריכים לחפש אחר זכות
שכיון שהתורה לא האמינתו ואינו חייב אלא
הרוצח ,ואם יהיה הענין פשוט שלא יהיה
שבועה ,יניחנו להשבע לשקר ,ואין לו
אפשר להכריע המאזנים לזכותו ,ולא ימצא
להתחכם על בוראו .עכת"ד.
משנת השבוע מב
הדיינים שאמרו חייב ,ורואה שאם יאמר ובאור החיים הקדוש (שמות כג:ב) "לא
חייב הנה הוא יוצא זכאי היפך דבריו תהיה אחרי רבים וגו'" ,רבותינו ז"ל הרבו
שאומר חייב ,לזה יתחכם לומר זכאי כדי לדרוש בפסוק זה ,אבל אין המקרא מתיישב
שיוטה המשפט אחרי רבים שאומרים חייב לפי פשוטו .ונראה לפרש הכתוב לפי מה
ויצא חייב כפי סברתו .ויש בזה גם כן כפיית שאמרה התורה ושפטו העדה והצילו וגו',
ראש בגמר המשפט לנטות אחרי רבים .לזה ואמרו ז"ל (סנהדרין ב ).עדה שופטת ועדה
אמר "ולא תענה על ריב וגו'" ,פירוש לא מצלת אבל אם פתחו כולם לחובה פטור (שם
תענה מענה על ריב לנטות אחרי רבים, יז.).
פירוש שתהיה כוונתך במענך כדי שיהיה
ובא הכתוב כאן להסיר ב' מכשולין אשר
כמשפט יחיד ורבים .וזה יגיד שאם יגלה
יכשל בהם חכם מאמצעות דין זה -הא'
דעתו כמות שהוא אין כאן הטייה אחרי
בהגיע משפט כזה ,ויראה חכם אחד
רבים אלא כולם בדעת אחת.
מהשופטים שכל חבריו פתחו לחובה ,והוא
וביאר הכתוב טעם הקפדתו על הדבר ואמר חושב בדעתו כי הוא זכאי ,ויתחכם לומר
להטות ,פירוש כשתהיה כוונתך להטות אם נאמר זכאי הנה הוא יצא חייב ,כי יש שם
ממה שבדעתך בעיון משפט התורה שהוא עדה שופטת ועדה מצלת ,ונמצאו דברי
חייב ,ואתה מטה לומר זכאי כדי שיצא חייב עושים היפך דעתי .לזה אתחכם ואומר
לנטות אחרי רבים ויצא חייב ,אלא אמור חייב ,שבזה תהיה סברתי מתקיימת שיצא
דעתך הגם שיצא זכאי היפך דעתך ה' זכהו. זכאי מטעם פתחו כולם וכו' ,וגם אהיה
וטעם משפט זה לצד כי ה' יושב במסיבת מקיים המוסר לבטל דעתי לפני דעת
הדיינים והוא ישפוט בפיהם ,וכשיראה המרובין שאומרים חייב ונאמר חייב עמהם.
משפט מרומה ואין בו מציאות לזכות
לזה בא הכתוב וצוה על זה בדיוק לבל
הזכאי ,יתחכם לפתוח כולן לחובה וצוה
עשותו ,ואמר 'לא תהיה אחרי רבים לרעות',
שיצא זכאי בזה:
פירוש כשתהיה סובר סברא אחת שבאומרך
ח): ב"ב אגדות (חידושי ובמהרש"א דעתך יצא זה הנידון חייב בדינו ,וכגון
והמשכילים יזהירו כו' הדמיון בזה כי שכולם אמרו חייב ואתה חושב זכאי ,לא
הרקיע אף שהוא משתנה לכמה מראות תתחכם להיות אחרי רבים שאומרים חייב,
משינוי הטבעיים ההויים בעולם התחתון, והוא אומרו לרעות ותאמר אתה כדעתם
הנה מראיתו האמיתית לספיר דומה ,והספיר חייב היפך מה שנראה לך כדי שיצא זכאי
לכסא הכבוד כדאמרינן בפרק כיסוי הדם .כן כדעתך .אלא אמור דעתך כפי מה שידעת
הדיין המשכיל כשיראה הדין משונה כדין במשפטי התורה ,ואין לך להתחכם על
מרומה ,אין לילך אחריו לומר אין לדיין המשפט ,כי ה' הוא האלקים ,והוא שאמר
אלא מה שעיניו רואות לפי העדות ,אך ידון פתחו כולם לחובה זכאי .לא אמר ה' שיזכה
אותו לפי אמיתות הענין. זה אלא אם לך יראה חייב ולא שיראה לך
זכאי ,שאז חייב הוא כמשפט האלקים:
וזהו דין אמת לאמתו כי לא יאמר לדון אותו
דין אמת לפי עדות אך כשיראה בו דין עוד יש מכשול ב' במשפט זה באופן אחר,
מרומה יחתוך את האמת לפי אמיתת הענין והוא אם יראה בעיני חכם שהוא חייב ככל
מג משנת השבוע
מיתת ב"ד ממקום אחר ,וכאן מצא בעל חוב ובזה יתדמה ג"כ לבוראו שהוא דיין אמת
לגבות את חובו .א"כ גברא קטילא קטלו לפי אמיתת הענין כי הוא יראה ללבב .ולזה
ואין לחייבם מיתה .משא"כ אם לא נהרג כוונו פ"ק דשבת כל דיין שדן דין אמת
הנידון ,אגלאי מילתא שרצו להרוג צדיק לאמיתו נעשה שותף להקב"ה ,והוא
לכן נענשים במיתה שזממו עליו ,עכת"ד. הפירוש שכתבו התוס' שם לאפוקי דין
מרומה .גם בשמעתין דקדקו לפרש לשון
לפ"ז יש קצת להבין שיש ב' סברות :א'
אמת לאמתו דאמת לאפוקי דין מרומה כו'
שבודאי לא יצא מבית דין מכשול ,וזה
ולאמתו שלא יטו כו' עכ"ל.
כדברי האור החיים הקדוש .ומצד שני יש
סברא שאם מכשול ר"ל ,אין לזה מספיק ובזה יפול קושית מהר"י קאר"ו בב"י טור
כפרה ,ולכן הזהיר ביערות דבש. ח"מ לפירוש התוס' דתיבת אמת הוי סגי
להאי עכ"ל .ונעלם מעיניו דברי התוס'
בדיקת דם לקבוע זהוי הילד
דבשמעתין גם מה שהוא פירש שם דאע"פ
מובא במדרש (בית המדרש חדר רביעי עמ' שידון הדיין דין אמת אם מצטרף לזה אהבת
קמ"ה) ובספר חסידים (סי' רל"ב) ובמטה הדיין לזכאי או שנאת החייב לא הוי לאמתו,
משה (סי' תשס"ד) ואלי' רבה (סי' תשס"ד) כי עכ"ל .א"א לומר כן ,דבפ"ק דסנהדרין
הנה מעשה ברב סעדיה בן יוסף החכם, אמרינן כל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו
באחד שהלך למדינת הים עם עבדו ,והוליך גורם לשכינה שתסתלק מישראל ,שנאמר
עמו ממון גדול ,ואשתו היתה מעוברת. "משוד עניים מאנקת אביונים וגו'" (תהלים
לימים מת האדון והניח כל הממון ,והלך יב:ו) ולפי' מהרר"י קאר"ו אף כשאין דן דין
העבד והחזיק בנכסיו ,ויאמר העבד אני בנו. אמת לאמיתו ליכא ביה משוד עניים וגו'
כשגדל הבן שהולידה ,שמע שמת אביו, ולפירוש התוספות ניחא ודו"ק.
הלך לתבוע נכסיו שהחזיק בהם העבד
ונתחתן בגדולי הדור ,והיה ירא הבן לפתוח ויש להעמיס קצת ב' השיטות בזה ,לפ"מ
פיו פן יהרגוהו ,ונתאכסן בבית רב סעדיה שכתב הכ"מ (פ"כ מהל' עדות ה"ב ,והובא נמי
והניח לפניו לאכול ,ולא אכל ,עד ששם בתוס' יו"ט מכות פ"א מ"ט) טעם מדוע אמרינן
לפניו אלו הדברים .נתן לו עצה לדבר אל "כאשר זמם" (דבירם יט:יט) ולא כאשר
המלך ,וכן עשה. עשה ,בעדי מיתה משום דגרמו שהמיתו
ב"ד ושפכו דם נקי שהכשילום בעבירה
שלח המלך אחר רב סעדיה לדון דין זה, גדולה כ"כ וגם נשפך דם ,אין להם תקנה
וצוה רב סעדיה להקיז דם זה בספל אחד, במיתה ,וענשם יהי' ע"י הקב"ה כפי משפטו
ודם זה בספל אחר ,ולקח עצם של אבי הבן, הצדק .משא"כ אם עדיין לא הומת הנידון,
והניח בספל העבד ,ולא נבלע הדם ,ולקח יש להם תקנה ע"י מיתה.
העצם ושם אותו בספל הבן ,ונבלע הדם
בעצם ,כי הוא גויה אחד ,ולקח רב סעדי' וזה הוא טעם למה דאמרינן (מכות ה ):שאין
הממון ונתנו לבנו שבא. מזהירין מן הדין .וגם כתב סברא שנית
להיפך מן הנ"ל ,מכיון שנהרג ע"פ ב"ד ודאי
הקשה בבן יהוידע (מכות כג ).א"כ במעשה כיון שאלקים נצב בעדת א־ל לא היה יוצא
שלמה עם ב' הנשים ,שכל אחד טען שזה מכשול כזה מבד"צ .ואין זאת רק שבא לו
בנה ,למה לא בדק שלמה ע"י דם הנבלע
משנת השבוע מד
וראה רש"ש (ב"ב נח .ד"ה כולי נכסי) כתב על בעצם .ותירץ שהרי האב נותן העצם ,ובמעשה
דברי הרשב"ם :ואולי דבא ליישב בזה רב סעדיה היה ויכוח למי מהם האב ,והיה
קושית האלי' רבה (סי' תקס"ח אות ט"ו) ,דלפי מועיל בדיקה ע"י עצם ,כי העצם הוא משל
מה שכתב בספר חסידים דטבע הבן אב .משא"כ במעשה שלמה היה ויכוח בין
להתבלע בעצם האב המת ,הוה ליה לבדוק הנשים לבן ,ולזה לא מועיל עצם לברר.
בזה ולפירושו אתי שפיר ,דאכתי לא יוודע
ובספר אלי' רבה (או"ח סי' תקס"ח) הביא את
בזה צניעותו ,אשר כיון האב גם לזאת.
המעשה הנ"ל מספר חסידים ,ותמה הא"ר:
ואולי דזה תלוי במחלוקת היער"ד עם צ"ע בב"ב (נח ).דאמרי חבטו קבר דאבוכון,
האוה"ח הק' אם יש לעשות מעשים ואינו אלא שודא דדייני כמש"כ הרשב"א,
חידושים כאלה לברר אמיתות ,או דאנחנו ולא עביד הך דרב סעדיה?
נעשה מה שכתב בתורה ונחקור העדים
הרשב"ם (שם ד"ה אמר להו כולהו ניכסי דהאי)
כדבעי ,וא' נצב בעדת א' וכנ"ל .וממילא לא
כתב שלא רצה לחבוט על קברו של אביו,
רצה רבי בנאה לעשות דבר כזה אשר אינו
שזהו הצנוע שבכם .ומסתברא דלזה אהב
דבר הרגיל .אבל רב סעדיה גאון ס"ל כדברי
יותר .ויפה דן רבי בנאה ,דלא שייך הכא,
הגאון רבי יונתן ביער"ד הנ"ל ,ועושים כל
אלא שודא דדייני ,והיינו שודא ,שלא רצה
טצדקי להגיע לאמיתות הענין וק"ל.
לחבוט .והכי נמי אמרינן גבי ההוא דאמר
נכסי לטוביה (כתובות פה.):
מה משנת השבוע
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' בכורות
זיכה את החייב וכו' מה שעשה עשוי וישלם ....................יד-קסט ,קצז ,רסג ,יז-קב כח:
כגון שנשא ונתן ביד ...............................................................................יז-קסז
אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריה של מצרים שאין חותכין האם שלה..........י-רי
הלכה חמורך טרפון ........................................יב-קיט ,תח ,יד-קצז ,רסג ,יט-רמה
וכל המומחה לבית דין פטור ...........................................................ה-קד ,יז-קב
ותיפוק ליה דטעה בדבר משנה .................................................................יז-צח
אי נמי בשיקול הדעת טעית מומחה לב"ד אתה ..........................................יז-קב
הנוטל שכרו לדון וכו' להעיד וכו' להזות ולקדש ...............................ד-ריא ,ו-רסד כט.
כפועל בטל של אותה מלאכה .................................................................ד-רכד כט:
החשוד על השביעית אין לוקחין ממנו פשתן ...............................................יד-רו
החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות ...............................יט-קפג ,שלט ל.
תוד"ה באתריה ..........................................................................ט-רטו ,יב-רעז
הגר שקבל עליו דברי תורה אפילו נחשד לדבר אחד .................................יב-שלה ל:
עכו"ם שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ..........ה-רמה ,ז-רנ,
י-קפא ,יב-קצג ,קצד ,רסט ,שלא ,שלה ,יג-קכא ,קמז ,קצא ,טז-קכט ,יז-יב
אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים .............................................................יט-ריג
הבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני שלושה ........................................יז-יב
וכולן שחזרו בהן ............................................................................יג-קט ,יז-יב לא.
רב יוסף לא אזל רבה אזל ........................................................................יז-קסז
תוד"ה וכולן ............................................................................................יז-יב
תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר .......י-שה לא:
תוד"ה הא ............................................................................ה-פד ,ז-רעז ,רפא לב.
תוד"ה ובית ...........................................................................................י-שיג לג.
משנת השבוע מו
הילולא דצדיקיא
ח' מרחשון תר"מ הגה"ק רבי מנחם נחום קפלן זצוק"ל מהורודנא
רבינו מנחם נחום נולד בשנת תקע"ב ( 1812למס') בכפר בּייסגולה )(Baisogala
הסמוכה לשאוול )[ )Šiauliaiמרחק של 30מייל] אשר במדינת ליטא ),)Lithuania
לאביו רבי עוזיאל ז"ל ,ולאמו מרת מיידא ע"ה.
ימי נעוריו
בעודו ילד קטן ניכר היה בטוב לבו ובמדותיו התרומיות .אביו רבי עוזיאל היה עני
ונבצר ממנו לשכור לו מלמד ,והוא חינכו לבדו ,אע"פ שיהודי פשוט היה ,ולא היתה ידיעתו מספקת
לרוות צמאונו של הנער ,למדו להתפלל ,וכן למדו חומש .פעם שאלה האם את בעלה" :מה יהיה
בסופו של הילד"? השיב לה בעלה" :אף על פי שנבצרה ממנו ידיעת התורה ,אבל הרי ספר התהלים
שגור בפי ,אלמד אותו ספר זה של נעים זמירות ישראל ,ואם לא אבין לפעמים הפירוש ,הרי גם
הדברים עצמם יקרים הם ומרפא לנפש" .כך התחיל ללמד את הילד את ספר תהלים בקול ערב
ומלא רגש .הילד שאף הוא ניחון בקול ערב וצליל ,היה חוזר אחריו .כך התחנך רבינו עד שהגיע לגיל
שבע שנים ,ועדיין לא נזדמן לו מלמד הגון שידריכהו בלימודי קודש.
לפעמים הגיעו תלמידי חכמים לחנותו של רבי עוזיאל ,והוא ביקש מהם ללמוד עם בנו .וכל זה לא
הספיק לרבינו ,נפשו השתוקקה לרוות את צמאונו העז ללמוד תורה .הוא הלך רגלי אל העיר
בייסגולה ונכנס שם לבית המדרש ,וישב ללמוד שם בקול ערב .כשראוהו הבעלי בתים התפלאו
עליו ,וקירבוהו ונתנו לו לחם חוקו ,וכך עבר ירח ימים ,וחזר מאה פעמים על מה שלמד עם התלמידי
חכמים ,אך לא היה יכול ללמוד יותר ,והתבייש לגשת אל אחד התלמידים ולבקשו שילמד אותו.
וכך נתכנס אל קרן זוית והתחיל לבכות בלי הפוגות .אחד האנשים ניגש אליו ,ושאל אותו לפשר
בכיו ,וישפוך לפניו מר שיחו ,והאיש הרגיע אותו ,ואמר לו כי מכאן ואילך לא יחסר לו מי שילמדו
תורה ,והוא ביקש מכמה תלמידי חכמים ללמדו .כך התחיל כל אחר ללמדו ,אולם הלימוד לא היה
לפי סדר ,שכל אחד למדו במסכת אחרת ,וכך נצטננה התלהבותו ,והפסיק ללמוד ,וחזר לבית הוריו.
כל יום הלך יחד עם אחיותיו ליער הסמוך שם לקטו עצים ,והביאם לשוק למוכרם ,וכך היה מסייע
לאביו בפרנסת הבית .אמנם בתוך לבו פנימה לא מצא מרגוע ,כי נפשו היתה משתוקקת לדבר ה',
ולא אחת היו מוצאים אותו תחת אחד מאילני היער ,וספר תהלים קטן בידו ושופך שיח לפני בוראו,
ואחיותיו היו עומדים מרחוק ומתפעלות ,ויספרו על כך לאביהן.
יום אחד בא רבינו לשוק ועל כתפו חבילות עצים ,והנה אשה זקנה ניגשה אליו ,ואמרה לו" :עשה
חסד עמדי ,ותן לי חבילת עצים להסיק ביתי ,כי נכדי חולה ,ובידי אין פרוטה לפורטה" .נכמרו רחמי
רבינו עליה ,ומיד נתן לה שתי חבילות עצים ,והושיט ידו לכיסו והוציא בזריזות כמה אגורות שנשארו
לו ,ואמר לזקנה" :קחי זאת ,וקני לחם להחיות נפשך ונפש הילד החולה" .הזקנה בירכה אותו בכל
הברכות .כל אותו עת עמדו אחיותיו מן הצד ,וראו מה שעשה ,וכאשר הזקנה הלכה ,אמרו לו
מז משנת השבוע
אחיותיו" :הלוא עדיין לא אכלת היום ,וכיצר מסרת פרוטותיך האחרונות לעניה זו? וכי סבור אתה
שתמצא לחם אחר בבית" .אמר להם" :הן אני צעיר ,ויש בכוחי לסבול רעב ,ואילו זקנה זו חלשה,
וקשה עליה הסבל .ואני מבקש מכן לא לדבר דבר להורינו ,פן יכעסו עלי" .רבינו חזר ליער ללקט
עצים ,והאחיות הלכו לביתן וסיפרו על כך לאמן .כשחזר רבינו לביתו עשתה עצמה האם כלא יודעת,
ושאלה אותו" :האם אכלת היום לחם"? רבינו שתק ולא ענה דבר .אמרה האם" :הנה לחם שהכינותי
לארוחת הערב" ,ופרסה לכל אחת מן הבנות פרוסת לחם ,ולרבינו נתנה מנה כפולה ,ובסתר לבה
שמחה על טוב לבו של הנער ,ואמרה לבעלה" :עתיד בננו זה להיות גומל חסד לבריות ,כי לב זהב
לו".
כעבור תקופה ונפשו של רבינו לא מצאה מרגוע ,הוא התפלל תפלה חרישית" :ה' א־ל חי ,שלח נא
אורך ואמתך אלי ,והקרה נא לפני איש אשר יורני דרך מצותיך ,וארוץ אחריו בדרך העולה בית א־ל ".
בדרך פגש את הנגיד רבי קארפל אטלס זצ"ל [זקנו של הגאון רבי מאיר אטלס זצ"ל הרב דשאוול,
וחותנו של הגאון רבי אלחנן וואסערמאן הי"ד] ,והוא שאל את רבינו" :למה עזבת לימוד התורה ואתה
עוסק במלאכה הקשה? הלוא חילך לאורייתא ,ויפים כשרונותיך להגדיל תורה ולהאדירה .בא עמי
לבית המדרש ,ושם תלמד תורה עם שני בני ,מאיר ובנימין בייניש -כל מחסורך עלי" .רבינו נענה
להצעתו .רבינו למד בשקידה עצומה ומעיינות החכמה נפתחו לו ,ולא ארכו הימים והוא עלה
במעלות התורה .אחרי תקופה הלך רבינו למקום תורה לישיבת מיר ( )Mir, Belarusללמוד שם .גם
למד רבינו בישיבת וואלאז'ין (.)Vałožyn, Belarus
פרק האיש מקדש
יום אחד בא לישיבת מיר רבי יוסף אלעזר הכהן ז"ל מניאסוויז' ( )Niasviž, Belarusשבגליל מינסק
)[ )Minsk, Belarusמרחק של 75מייל] .הוא ניגש אל ראש הישיבה ,וביקש חתן לבתו היחידה.
הראש ישיבה קרא אליו את רבינו ,והציגו לפניו .שאלו ר' יוסף" :האם תיאות ללכת עמי ,ואתן לך את
בתי היחידה לאשה"? אמר לו רבינו" :אם ישר הדבר בעיני האלקים ובעיני מורי אלך ,בתנאי שבתך
יראת אלקים ,ורוח אהבת התורה נוסס בה" .רבינו שאל אודותיו אצל לומדי הישיבה מעירו ,והם
שיבחוהו מאד ,והשידוך נגמר.
כשנודע הדבר ,שלחו לו רבים מנכבדי העיר הצעות שידוכין ,ואמרו" :עם מי השתדכת ,הלוא מנקה
ארובות ) (window washerהוא ,ואינו תלמיד חכם" .אמר להם רבינו" :אפילו תתנו לי אלף אלפים,
לא אזוז מדיבורי" .כעבור ירח ימים לקחו אותו חותנו לביתו ,ויתן לו את בתו איטה לאשה .אחרי
החתונה נהג רבינו סלסול במלבוש ובשעריו ,והיה מרבה לנגן ולשיר ,ותמהו בני העיר על חותנו שלא
מצא שידוך בעיר ,עד שהיה צריך לכתת רגליו לישיבת מיר .אך רבינו לא נתן לבו לכל הדיבורים .הוא
בחר לו חדר אחד ושם קבע עתים לתורה יחד עם רבי שמואל גוטקעס זצ"ל .חותנו שלא היה תלמיד
חכם ,אחרי ששמע את דברי חבריו התחיל להתחרט על השידוך .אולם בתו הוקירה את בעלה,
והיתה משבחת אותו ,כי ראתה שכל כוונתו לשמים.
מסופר :באחד מלילות חנוכה התארח תלמידו ,הגה"ק בעל חפץ חיים זי"ע בביתו של רבינו ,והמתין
בהתרגשות לחזות ברבו שיברך וידליק את נרות חנוכה .אך רבינו ישב במקומו והמשיך להתעסק
בעניניו ,וזמן הדלקת הנרות חלף ועבר .החפץ חיים שהכיר את רבו ,הופתע מאד בראותו דחיית
המצוה ,כי ידע שרבו מדקדק להדליק את הנרות מיד בהגיע זמן ההדלקה ,אך לא העיז להעיר
משנת השבוע מח
מאומה .רבינו המשיך בשלו מבלי שיאמר מילה אחת .חלפה שעה ועוד שעה ,והנרות במנורה עדיין
לא הודלקו .תמיהתו של החפץ חיים גברה מרגע לרגע .לפתע נשמעה נקישה חפוזה על דלת הבית,
החפץ חיים מיהר לפתוח את הדלת ,והרבנית של רבינו נכנסה במהירות אל הבית .ללא שהיות
מיותרות החל רבינו לברך ולהדליק את הנרות של חנוכה.
החפץ חיים הבין שיש כאן ענין עמוק ושיעור חשוב ללמוד ,והוא ביקש מרבו שיסביר לו את הסיבה
לאיחור קיום מצות הדלקת נר חנוכה .רבינו הסביר לו" :במסכת שבת (כג ):נשאלה שאלה ,אם יש
לאדם כסף לקנות נר אחד בלבד לליל שבת של חנוכה ,האם עליו לקנות נר של שבת ולקיים מצות
הדלקת נר של שבת ,או עליו להעדיף ולקנות נר חנוכה .הנה ההלכה היא ,שהאדם מחוייב להוציא
את כספו ולקנות נרות של שבת ,מכיון שהם גורמים שישרור שלום בית ,לכן נרות שמחזקים שלום
בית עדיפים על נר של חנוכה .והנה אין ספק בלבי ,שאילו הגיעה הרבנית הביתה ,ורואה שלא
המתנתי לה להדלקת נרות של חנוכה ,היתה נפגעת מאד מפני שלא התחשבתי בה .לכן דחיתי
ודחיתי את הדלקת הנרות עד ששבה הביתה".
כאשר סיפר המגיד הגאון רבי שלום שוואדרון זצ"ל את הסיפור ,הוסיף" :הנה אנו למדים מכאן עוד
שיעור מאלף על אופיו המיוחד של רבינו ,ועל החשיבות הרבה של שלום בית .כי גם לאחר ששבה
הרבנית הביתה באיחור רב ,וגרמה לדחיית מצוות הדלקת נר של חנוכה ,לא התרעם רבינו ולא העיר
(המגיד מדבר) לה מאומה על איחורה ,אלא תיכף פנה לקיים את המצוה כתיקונה".
עמוד החסד
כעבור שנה מנישואיו ,החליט רבינו כי הגיע העת לפעול גם למען אחרים ,והוא התחיל לעשות מעשי
חסד רבים .את כל כסף הנדוניה חילק לעניים ,וקבע כמה שעות לגמול חסד ולדאוג למען הנצרכים,
והיה הולך לנדיבים ומעורר לבם לפתוח ידם לעזור לאחיהם העניים .בין העניים היו גם אלו
שהתביישו להושיט ידם לבקש עזרה ,ומיד כאשר נודע לרבינו דבר זה ,תמך בהם בסתר .במיוחד
דאג לתלמידי חכמים עניים .כאשר נתפרסם שמעו בכל הסביבה ,נהרו אליו רבים מכל המקומות,
והוא קיבל את כולם בסבר פנים יפות ,והיה בעיניהם כמלאך מושיע .גם דרש רבינו מדי שבת בשבתו
בבית המדרש על גודל מעלת הצדקה וגמילות חסדים ,והיה מעורר לב שומעיו על מצב אחיהם
העניים.
באחד מלילות החורף כשהשלג כיסה את פני הארץ ,והיה קור נורא ,ראו הבאים לבית המדרש
בשחר ,והנה דמות של אדם מסורבל בבגדו מרקד וקופץ על השלג .ומה השתוממו לראות ,והנה
האיש אינו אלא רבינו ,ושאלו אותו פשר הדבר .אמר להם רבינו" :הלוא ידעתם שהמלמדים הבאים
בבוקר ללמד תורה לילדי ישראל עניים הם ,ונעליהם קרועות ,וחושש אני פן יחלו מחמת השלג .לכן
אני סולל להם מסילה בשלג שלא ישקעו רגליהם בשלג".
יום אחר ראוהו כשראשו עטוף ,ושאלו אותו :למה עטף ראשו .ענה" :כאב גדול תקפני ,והרופאים
ציווני לעטוף ראשי שלא אצטנן ,אבל כיצד אוכל להניח במצוקתם את העניים והילדים המחכים
ללחם?"
אירע פעם שביקר אצל קמצן עשיר ,והלה סירב לתת לו דבר .והנה כשנסע לרגל מסחרו התנפלו
עליו ליסטים ובזזו את רכושו .אז אמר" :אין זאת אלא עונש מן השמים על שקפצתי ידי ,ולא נתתי
מט משנת השבוע
לרבינו נדבה" .והוא נדר שאם יחזור לביתו יכפר פני הצדיק בנדבה הגונה .כעבור חצי שנה בא לביתו.
הוא הסתכל דרך החלון ,וראה את רבינו כשהוא הולך ואוסף תרומות .אימה ופחד נפל עליו ,הוא יצא
לחוץ בבהלה וקרא את רבינו ,ואמר לו שרוצה לתת לו נדבה ,והוא סיפר לו כל מה שאירע לו .אמר
לו רבינו" :אין זאת אלא שזכות אביך עמדה לך ,שהכרתיו שהיה נדיב לב .ולכן מעתה תזהר במצות
צדקה שמצילה ממיתה משונה".
דרכו של רבינו היתה כשאחד הזמין אותו לשמחה בביתו ,לברית וכדומה ,הלך עם בעל הבית לקרן
זוית ,והתחיל לשאול אותו על מצבו ,וכשהתחיל הלה לגמגם ,הבין מיד שאין הריוח מצוי בביתו ,והיה
עוזר לו בצינעא .יום אחד נודע לו שאצל חנוני עני צריך להתקיים ברית מילה ,הלך רבינו אצלו וביקשו
שיכבדו בסנדקאות .בהיכנסו לבית הבין שהיהודי נצרך גדול הוא ,אבל יחד עם זה חשש להציע לו
עזרה שמא יתבייש .פנה רבינו לחנוני ואמר לו" :אולי תוכל לומר לי אימתי אתה אמור לצאת לוורשה
( )Warsaw, Polandלקנות סחורה"? תמה בעל הברית ואמר" :ולמה שואל אותי מר אודות סחורה"?
השיבו רבינו" :יש לי קרוב משפחה השוכב על ערש דוי בוורשה ,ואני רוצה להעביר לו סכום מעות
להחיות נפשו ,אבל כתובתו לא ידועה לי .קח במחילה הכסף ,ובינתיים תוכל להשתמש בו.
וכשתהיה בוורשה תחזיר לו ,ובכך תזכה במצוה" .ענה לו החנווני" :רבי ,איני יודע מתי אוכל להיות
בוורשה" .אמר לו רבינו" :אעפ"כ קח את המעות ,וכשיזדמן לידך מסע לוורשה תמסרנו לקרובי".
תוך הדברים הושיט לו רבינו סכום מעות ,וליהודי העני היה מעות לצורך הברית.
אחרי הברית פנה בעל הברית אל רבינו ואמר לו" :מר לא מסר לי את שם הקרוב בוורשה ,וכיצד אדע
למי להחזיר המעות?" אמר לו רבינו" :אכן העיקר שכחתי ,היום אסתכל בפנקסי ואמסור לך" .כך
עברו ימים וחדשים ורבינו עשה עצמו כאינו יודע .וכשהחנוני היה מזכירו ,היה מתחמק בתירוצים
שונים .בינתיים פקדה ההצלחה את ביתו של החנוני ,והחל לעלות מעלה מעלה עד שלא הכירו בו
שהיה פעם חנוני עני .לימים הופיע בביתו של רבינו ונתן לו את כל הסכום שקיבל אז ,ועוד הוסיף לו
נדבה הגונה לצדקה ,ובירך אותו בחיים ארוכים.
מסופר :יום אחד התלונן לפניו חנוני אחד שנבצר ממנו לתת צדקה ,שכבר פיזר הרבה ממון בחודש
זה ומאין יקח לתת עוד .אמר לו רבינו" :הקב"ה ימלא חסרונך" ,והלך ממנו .כעבור שבועות מספר
פגש החנוני את רבינו ,ואמר לו" :יודע אני שברכת רבינו ברכה היא ,אבל מה אעשה ,ומאותו יום
שבירך אותי ,לא ראיתי שום ריבוי בפדיוני" .אמר לו רבינו" :סוד ה' ליראיו".
אחר כך הלך האיש לשמוע את דרשתו של רבינו .כשראה אותו רבינו אמר" :דעו נא רבותי ,כי הצדקה
תציל ממות ,והקב"ה עושה נסים עם האדם ואין בעל הנס מכיר בניסו .על הפסוק (משלי יט:יז) "ה'
חונן דל" ,אמרו חז"ל (תנחומא משפטים ט"ו) יכול נתן פרוטה לעני הקב"ה משלם לו פרוטה .אלא אמר
הקב"ה ,נפשו של עני מפרכסת לצאת ברעב ,ונתת לו פרוסתה והחיית את נפשו ,חייך שאני מחזיר
לך נפש .למחר בנך או בתך באים לידי חולי או מיתה ,ואזכיר להם את המצוה שעשית עם העני .זהו
שנאמר "מלוה ה' חונן דל" עם העני" ,וגמולו ישלם לו" .כשמוע החנוני דברי רבינו אמר בלבו :בודאי
לא לחנם אמר כן .ואכן אחר כך נודע לו שבנו שהתגורר במקום אחר חלה במחלה קשה ,והרופאים
אמרו נואש לחייו .והקב"ה שלח לו עזרתו ונתרפא.
משנת השבוע נ
התמדתו
רבינו קבע מקום תורתו בבית המדרש .הוא קם השכם בבוקר והגה בתורה בניגון ערב ,ולמד בעמידה
עד שנתנפחו גידי רגליו .התאמצות היתירה של רבינו גרם לו חולשה גדולה .חותנו שלח אליו
שלוחים שידברו עמו ,וכך יחליף כח ,אבל רבינו שלח אותם מעל פניו ,וחיש מהר חזרו אליו כוחותיו,
והוא הכין לעצמו עליית קיר קטנה ,התקין שלחן ומנורה וספרי קודש ומוסר ,ושם התבודד ולמד
יומם ולילה.
כשיצא לאור עולם שו"ת חתם סופר לאחר פטירתו [ביום כ"ה תשרי שנת ת"ר] ,התפנה רבינו
מלימודיו הקבועים ,ובמשך שעות על גבי שעות התעמק והתעסק בתשובות חת"ס.
(מפי ספרים וסופרים אבות ח"א הערה נ"ד)
סיפר הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל הי"ד את אשר שמע מרבו החפץ חיים" :איך האב אויסגינארט
מיין רבי'ן" .כי דרכו של רבינו היה לסדר את שלחנות וספסלי בית המדרש לאחר תפילת ערבית,
ואחרי שבדק שאחרון המתפללים עזב את המקום ,אזי התיישב ללמוד זוהר וחכמת הנסתר
בקדושה ובטהרה .וסיפר החפץ חיים ,הוא חשב שלא היה שם איש ,אך האמת שאני הסתרתי
מתחת אחד השולחנות ,וראיתי שבעת לימודו היה מסובב בלבת אש.
וסיים רבי אלחנן ואמר" :אויך איך האב אויסגינארט מיין רבי'ן .כי פעם ראיתי אותו יוצא מדירתו
לטייל ולשאוף אויר צח ,ולפתע הסתובב אנה ואנה כדי לבדוק אם יש מאן דהוא העוקב אחר מעשיו,
וכיון שלא הבחין בי ,וחשב שלא נמצא שם איש ,רשם סימן של עיגול במקלו על הארץ ,וכשהוא
עומד בתוכו הרים את עיניו כלפי מעלה בתפילה ואמר" :רבש"ע אינני זז מכאן עד שתענה לי ותמלא
בקשתי" .ולאחר זמן קצר פנה משם והמשיך בדרכו .ומזה שהמשיך ללכת ולא נשאר שם על מקומו,
מוכח שזכה להיות נענה על תפילותיו כחוני המעגל בשעתו (עיין תענית יט ,).שהיה כבן המובטח לו
(שם) שאביו ימלא בקשותיו".
באחד הימים הלך רבינו עם אחד מחביריו לבית המדרש ללמוד תורה .הקור היה חזק ,וחבירו התחיל
להתלונן על הצינה העזה ,שקשה היא מנשוא .אמר לו רבינו" :תסתכל על איכר זה המוביל עגלת
עצים למכירה בשוק .כמה ירוויח במכירת העצים? לא יותר מזהובים אחדים ,ובכל זאת הלך הוא
בקור הזה ואינו מתלונן .אנו שמשכימים ללמוד תורה ,על אחת כמה וכמה שאין לנו להתלונן ,אלא
עלינו לילך בשמחה".
הורודנא
בשנת תקצ"ג ( 1833למס') העתיק חותנו מקום מגוריו מניאסוויז' להורודנא ()Hrodna, Belarus
[מרחק של 140מייל] ,כי העלילו עליו עלילה ,והוכרח למכור ביתו ונחלתו ,ובהורודנא קנה לו בית
קטן ,והביא עמו את רבינו .על פי עצת רבי מאיר שכנו ,קבע רבינו מושבו בבית המדרש שהיה נקרא
'חברה ש"ס' ,שם היו לומדים כל חכמי התורה שבעיר .רבינו למד שם שלש שנים רצופות ,לילה
כיום ,לא פסק פומיה מגירסא ,והשליך אחר גיוו כל עניני העולם הזה.
רבינו נחלה קשות ,ומצבו של חותנו היה בכי רע ,ונשאר בלי משען ומשענה .הרופאים אמרו שיחדל
מלעסוק בתורה ,וציוו עליו להניע איברי גופו .היו שם שלשה תלמידי חכמים חשובים ,וטיכסו עצה
נא משנת השבוע
מה לעשות ברבינו להשיבו אל קו הבריאות .אחד מהם רבי חיים פערליס אמר" :ננסה להטיל על
שכמו את משרת השמשות בחברה ש"ס ,ובודאי אין נאמן כמוהו ,והוא יעשה מלאכתו נאמנה,
והשליחויות שיוטלו עליו יהיו לו לעזר ,שעל ידי כך ינוע גופו בהליכה ,וגם יהיה לו מקור מחיה" ,כי
נודע שמצבו של חותנו בכי רע .אולם חבריו אמרו" :כיצד נשתמש בתלמיד חכם גדול כרבי נחום
לעשותו שמש?" אמר השלישי" :אני מציע להעמיד לרשותו נער שיעשה המלאכות הקשות יותר.
ורבי נחום יהיה מופקד על המלאכות הקלים ,שיטיבו גם לבריאותו" .רבינו בשמעו ההצעה שמח
לקראתה ,ואמר" :הלוא גדולים החשובים ממני התכבדו בתואר 'שמש'" ,והם אמרו לו שרק לטובת
בריאותו מתכוונים ,ועל ידי כך ימצא מזור לגופו .רבינו קיבל המשרה של שמש בחברה ש"ס ,והחזיק
בה עד יום פטירתו.
משכורתו הדלה שקיבל עבור השמשות לא הספיקה לכלכל בני ביתו ,אולם הוא לא רצה ליהנות
מכסף התרומות שהיה אוסף למען העניים .בעיר היה גביר אחד ור' יחיאל מיכל קרינסקי שמו .יום
אחד אמר לו :אולי יאות ללמד את בנו תורה ,והוא ישלם לו .אמר לו רבינו" :אף על פי שאני זקוק
מאד למעות ,אבל לא אקח כסף עבור לימוד תורה ,רק באופן שהותר על פי ההלכה (עי' נדרים לז,.
יו"ד סי' רכ"א סע' ב' ,סי' רמ"ו סע' ה') ,היינו אם בנך אינו יודע טעמים ,אלמד עמו טעמי המקרא ,ואקבל
שכר על פסקי טעמים" .השיב לו ר' יחיאל מיכל" :אכן בני אינו יודע פסקי טעמים" ,ואז ניאות רבינו
ללמד עם בנו .אח"כ פנו אליו עוד גבירים שיואיל ללמד עם בניהם .רבינו מסר גם שיעורים לבעלי
בתים.
מסופר :באחד הימים בא לפרבר העיר ) (suburbמחנה גדול של אנשי צבא .הגענעראל [המפקד]
קבע מקומו במעון אחד מנכבדי העיר ,שכן היה אז המנהג שמפקדי הצבא היו מתאכסנים בבתי
הנכבדים .לרבינו הגיעה הידיעה שהגענעראל אינו נותן לחיילים היהודים לשבות ביום השבת.
באותם הימים שימש שם ברבנות הגאון רבי אלכסנדר משה לפידות זצ"ל .רבינו נכנס אליו וסיפר
לו אודות החיילים היהודים ,וביקשו שילך לגענעראל וישתדל עבור החיילים היהודיים .אמר לו רבי
אלכסנדר משה" :איך ישמעני השר ,ואני ערל שפתים" .אמר לו רבינו" :הלוא שפת המדינה על פיך
-לך אל הגענעראל ודבר עמו ,וה' יהיה עם פיך" .אמר לו הרב" :אם ילך מר אתי אלך" .הלכו שניהם
אל הגענעראל.
כשבאו לשם שמעו כיצד הגענעראל מתלוצץ עליהם ,ואומר לאנשיו" :הנה באו רבני ישראל
הלובשים פוזמקאות ) (socksלבנות לבקש ממני טובה ,אולם אני שונא אותם ובז להם" .הרבנים
אזרו עוז ונגשו לגענעראל ,והוא הרעים אליהם בקולו" :מה בקשתכם ואשמע" .אמר רבי אלכסנדר
משה" :אדוני השר ,הנה רב היהודים עומד לימיני ,והוא איש קדוש מאד .הוא בא לבקש ממך
שתואיל בחסדך הגדול להטיב לאחינו בני ישראל המשרתים בצבא ,לתת להם חופש בימי שבת
ומועד" .התקצף עליהם הגענעראל וצעק" :אינני מסכים בשום אופן לשחררם" .הרבנים יצאו בפחי
נפש.
אמר רבינו לרבי אלכסנדר משה" :הגענעראל עוד יצטרך לנו" .כעבור רגע שמעו קולו של משרת
הגענעראל קורא אליהם" :שובו ,הגענעראל קורא אליכם" .הם באו יחד עם המשרת אל הגענעראל.
הוא שאל את רבי אלכסנדר משה" :הנה העיד אדוני ,שהרב הנלוה אליך הוא אדם גדול ואיש קדוש.
והנה אם יוכל להביא מרפא לילדתי הצעירה ,השוכבת על ערש דוי ימים רבים ,אמלא חפצכם" .ענה
משנת השבוע נב
לו רבי אלכסנדר משה" :כיצד נוכל להבטיחך דבר כזה?" אבל רבינו רמז לו ,ואמר" :הלוא ביד אלקים
להשיבה לאיתנה" .השר פקד על המשרת להובילם לחדר החולה ,ורבינו התפלל לפני הקב"ה
שבזכות השבת והמועדים ,ישלח לה רפואה שלמה ,אחר כך הלכו לדרכם.
כעבור שבוע ,והנה מרכבה נעצרה על יד ביתו של רבי אלכסנדר משה ,ושליח מעת הגענעראל בא
והזמינו בשמו לבוא לביתו יחד עם רבינו .כשבאו קיבלם הגענעראל בסבר פנים יפות ,והראו להם
הילדה משחקת ומשתעשעת .אמר להם" :עכשיו אני רואה שברכתכם ברכה ,ואמלא כל
משאלותיכם".
בדרשותיו עורר רבינו את שומעי לקחו במיוחד על נתינת צדקה ועניני אמונה .הנה לפנינו משל נפלא
שדרש בעניני אמונה :יצרו של אדם מעורר בו ספקות ,והוא מלא קושיות ופליאות על השגחת ה',
ועל הנהגתו בקודש .משל למה הדבר דומה ,לבן מלך שגדל בארמון ,ומעולם לא ראה עבודת אדמה
מהי ,והיה סבור בלבו שהלחם צומח באילנות .ויהי היום והמלך ציוה לפדגוגו ) (teacherשילך עם בנו
לטייל בשדה ,ויסתכל בפרחי האביב ,ויתענג על זיו העולם.
בהיותם בכפר ,ראה הבן איכר אחד זקן עובד אדמתו ,ומפזר חטים באדמה ומכסה אותם בזבל .בן
המלך צחק צחוק גדול ,ושאל את האיכר" :האם יצאת מדעתך ,למה לקחת חטים טובות וזרקת
אותם לאדמה וכיסית אותם בזבל"? אמר לו האיכר" :אדוני הנסיך ,ימים יגידו לך סוד הדבר" .עברו
כמה חדשים והנסיך שוב יצא לכפר ,והנה רואה הוא אותו איכר הזקן ,קוצר יבול אדמתה ,ואז הבין
מה שעשה האיכר.
סיים רבינו" :טוב שהנסיך נשאר בחיים וראה במו עיניו את הזריעה ואת הקצירה .אבל אילו היה מת
לפני הקצירה ,היה מוביל אלי קבר הקושיא והפליאה העצומה הזאת .כמו כן הוא הנהגת השי"ת,
שאלף שנים בעיניו כיום אתמול .לפעמים רואים צדיק הסובל צער ומכאובים ,והרואה אינו מבין
עומק פלאי ההשגחה.
פטירתו
בסוף ימיו נחלש רבינו מאד ,וביום ח' מרחשון שנת תר"מ ( 1879למס') עלתה נשמתו הקדושה לגנזי
מרומים.
צאצאיו
רבינו היה מדוכא ביסורים בצער גידול בנים ,ושיכל הרבה מילדיו בחייו ,וכמו שכתב חתנו הגאון רבי
זאב מרגליות זצ"ל (אגודות אזוב ד"ה זכר למקדש כהלל) .מצאצאיו הידועים לנו הם :חתנו רבי אברהם
גולדבערג זצ"ל .בתו מרת רבקה מייטא ע"ה ,אשת הגאון רבי גבריאל זאב מרגליות זצ"ל מו"ץ
בהורדנא ,ואח"כ בבוסטון בארה"ב ,בעל מח"ס גנזי מרגליות ,ועוד.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
מקורות :תולדות מנחם ,הצדיק ר' נחום
נג משנת השבוע
מגיד משנה לנוער
פּרשת נֹח
'ּתֹולדֹות'
ַט ַעם ֶׁשנִּ ְק ָרא ַה ָפ ָר ָשה 'נ ַֹח' וְ ֹלא ַפ ְר ַשת ְ
ּתֹולדֹות',
ישט ַּפ ְר ַּשת ' ְ ערּופן ַּפ ְר ַּשת 'נ ַֹּח' אּון נִ ְ
ְ ּתֹולדֹת נ ַֹח וְ גֹו'" (ו:ט)ִ .די ַּפ ְר ָׁשה וֶ וערט ָׁאנְ גֶ
" ֵא ֶׁלה ְ
ייבטּתֹולדֹות ֵה ְ ּתֹולדֹות ,וַּ וייל ַּפ ְר ַּשת ְ
ישט ְ ייסט נִ ְ ארוָׁ ואס ִדי ַּפ ְר ָׁשה ֵה ְ ייען ַּפ ְ
אר ְש ֵט ֶ ארף ֶמען ַּפ ְ
ַּד ְ
ערּופן
ְ ּתֹולדֹת יִ ְצ ָׁחק ֶבן ַּא ְב ָׁר ָׁהם וְ גֹו'" ,אּון ִדי ַּפ ְר ָׁשה וֶ וערט ָׁאנְ גֶ
ָׁדאְך אֹויְך ָׁאן (כה:יט) "וְ ֵא ֶלה ְ
ּתֹולדֹות.
ערע ַּפ ְר ָׁשה אֹויְך ַּפ ְר ַּשת ְ ישט אּונְ זֶ ֶ ייסט נִ ְ ארוָׁ ואס ֵה ְ ּתֹולדֹותַּ ,פ ְ
ְ
ַא ְב ָר ָהם ָא ִּבינּו ָמ ַסר נַ ְפשֹו ַעל ִּחנּוְך ְבנֹו
ֶעס ְש ֵטייט ַּביי ַּא ְב ָׁר ָׁהם (יח:יט) " כִ י יְ ַּד ְע ִּתיו ְל ַּמ ַּען ֲא ֶשר יְ ַּצּוֶ ה ֶאת ָׁבנָׁ יו וְ ֶאת ֵביתֹו ַּא ֲח ָׁריו וְ ָׁש ְמרּו
עהט ֶמען ַּאז ִדי ַּצ ִד ִיקים ֶד ֶרְך ה'" .אּון ַּביי יִ ְצ ָׁחק ְש ֵטייט (כא:יב) "כִ י ְביִ ְצ ָׁחק יִ ָׁק ֵרא ְלָך זָׁ ַּרע" .זֶ ְ
ּתֹורהַּ .ביי ַּא ְב ָׁר ָׁהם ָׁא ִבינּו
ייע ֶרע ִקינְ ֶדער אֹויף ֶדעם וֶ ועג פּון ִדי ָׁ מֹוסר נֶ ֶפש ְמגַּ ֵדל זַּ יין זֵ ֶ
זֶ ענֶ ען זִ יְך ֵ
צּוריק פּון ִדי ֲע ֵק ָׁידהְ ,ש ֵטייט (כב:יט) "וַּ יָׁ ָׁשב ַּא ְב ָׁר ָׁהם ֶאל נְ ָׁע ָׁריו"ְ .ש ֵטייט ִאין נָׁ אְך וָׁ ואס ֶער ִאיז ִ
עש ְיקט ִאין ִדי יְ ִש ָׁיבה פּון ִמ ְד ָׁרש (ב"ר נ"ו י"א) וואּו ִאיז יִ ְצ ָׁחק גֶ עוֶ ועןַּ ,א ְב ָׁר ָׁהם ָׁהאט ִאיהם גֶ ִ
אמע, ישט ַּא ֵהיים צּו זַּ יין ַּמ ֶ עהט ֶמען פּון ֶדעם ַּאז ֲא ִפילּו גְ ַּלייְך נָׁ אְך ֶדער ֲע ֵק ָׁידה ִאיז ֶער נִ ְ ֵשם .זֶ ְ
עקּוקט ַּאז ִדי ְ ארק גֶ אבען ְש ַּט ְ ערנֶ ען ,וַּ וייל זֵ יי ָׁה ֶ עש ְיקט ֶל ְ נָׁ אר ַּא ְב ָׁר ָׁהם ָׁהאט ִאיהם גְ ַּלייְך גֶ ִ
ערנֶ ען.
אלען ֶל ְ ִקינְ ֶדער זָׁ ֶ
ָה ָאבֹות ֵה ִּקימּו יְ ִּשיבֹות
ּתֹורה גֶ עוֶ וען ,כְ ֵדי אֹויף צּו ְש ֶט ֶ
עלען אבן ַּמ ְר ִביץ ָׁ
(יֹומא כחִ ):די ָׁאבֹות ָׁה ְ נָׁ אְך ְש ֵטייט ִאין ֲחזַּ "ל ָׁ
עפט ֶמען אֹויְך ַּביי יַּ ֲעקֹב ָׁא ִבינּו (מו:כח) "וְ ֶאת עפערַּ .אזֹוי ְט ֶר ְ אש ֶ
דֹורֹות וָׁ ואס ִדינֶ ען ֶדעם ַּב ֶ
חּומא וַּ יִ גַּ ש י"א ,עי' רש"י) הּודה ָׁש ַּלח ְל ָׁפנָׁ יו וגו' ְלהֹורֹות ְל ָׁפנָׁ יו ג ְֹשנָׁ ה"ְ ,ש ֵטייט ִאין ִמ ְד ָׁרש ַּ
(ּתנְ ָׁ יְ ָׁ
הֹור ָׁאה. ארט זָׁ אל ַּארֹויסגֵ ֶ
ייען ָׁ צּו ַּמאכֶ ען ַּא ֵבית ַּּת ְלמּוד ,וָׁ ואס פּון ָׁד ְ
ֹלא ָמ ִּצינּו ֶׁשנ ַֹח ָל ַמד ִּעם ָבנָ יו אֹו ֲא ֵח ִּרים
ערנֶ ען זַּ יינֶ ע מֹוסר נֶ ֶפש גֶ עוֶ וען אֹויס ֶ
צּול ְ ישט ַּאז ֶער ָׁהאט זִ יְך ֵ עפט ֶמען נִ ְ ָׁא ֶבער ַּביי נ ַֹּח ְט ֶר ְ
ערנְ ט, על ְערעֲ .הגַּ ם ַּאז ֶער ַּא ֵליינְ ס ָׁהאט גֶ ֶ ערנְ ט ִמיט ַּאנְ ֶד ֶ על ְ ישט גֶ ֶ ִקינְ ֶדער ,אּון ֶער ָׁהאט אֹויְך נִ ְ
עב ֶרענְ גְ ט (עי' רש"י ז:ב ד"ה הטהורה) .אּון נָׁ אְך ֶדעם ַּמבּול וֶ וען ֶעס ִאיז ָׁחרּוב ַּאזֹויוִ וי ֶעס וֶ וערט גֶ ְ
אר ְפט גְ ַּלייְך וֶ וען ֶער ִאיז ַּארֹויס פּון ִדי ֵּת ָׁיבה זִ ֶיצען ִמיט עד ְ ואלט ֶער גֶ ַּ ועלט ,וָׁ ְוארען ִדי וֶ ְ גֶ עוָׁ ֶ
ערנֶ עןָׁ .א ֶבער "וַּ יָׁ ֶחל נ ַֹּח ִאיש ָׁה ֲא ָׁד ָׁמה וַּ יִ ַּטע כָׁ ֶרם" (ט:כ)ִ ,די ֶע ְר ְש ֶטע זַּ אְך זַּ יינֶ ע ִקינְ ֶדער אּון ֶל ְ
ערנְ ט ַּפאר זַּ יינֶ ע ִקינְ ֶדער ַּאז ישט גֶ ֶ
על ְ אר ֶטען ,אּון ֶער ָׁהאט נִ ְ עפ ַּלאנְ ְצט ַּא וַּ ויינְ גָׁ ְָׁהאט ֶער ַּאיינְ גֶ ְ
קּומען נָׁ אְך ַּא ַּמבּול.
ארף צּו זַּ ייןֶ ,קען ֶ ישט וִ וי ֶעס ַּד ְ אֹויב ֶמען ִפ ְירט זִ יְך נִ ְ
משנת השבוע נד
ּתֹולדֹות ַע ְצמֹו ֶׁשֹּלא ִּה ְשגִּ ַיח ַעל ָבנָ יו
ּתֹולדֹות נ ַֹח נ ַֹח ֶׁ -ש ָהיָ ה ַרק ְ
ְ
ּתֹולדֹות ַּאזֹויוִ וי ִאים,
עבֹוירען ְֶ ישט גֶ וֶ ועגֶ ען ֶדעם ְש ֵטייט " ֵא ֶלה ְ
ּתֹולדֹות נ ַֹּח נ ַֹּח"ַּ ,אז נ ַֹּח ָׁהאט נִ ְ
ארף צּו זַּ יין ,אּון ֶער ָׁהאט עקּוקט אֹויף זִ יְך ֶער זָׁ אל זִ יְך ִפ ְירן וִ וי ֶעס ַּד ְ ְ וַּ וייל ֶער ָׁהאט נָׁ אר גֶ
ערּופען 'נ ַֹּח' ,וַּ וייל ֶער ָׁהאט
ֶ עסיגְ ט זַּ יינֶ ע ִקינְ ֶדער .וֶ ועגֶ ען ֶדעם וֶ וערט ִדי ַּפ ְר ָׁשה נָׁ אר גֶ ארנַּ אכְ ֶל ִ
ַּפ ְ
(שנַּ ת תשנ"ג) ְ ערע.
ישט ַּפאר ַּאנְ ֶד ֶ עטּוהן ַּפאר זִ יְךָׁ ,א ֶבער נִ ְ
ְ נָׁ אר גֶ
❖
ֵבאּור ְלשֹון וַ ִּּת ָש ֵחת ָ'ה ֶׁא ֶׁרץ'
ייען וָׁ ואס ִאיז
אר ְש ֵט ֶ
ארף ַּפ ְ ֹלקים וַ ִּּת ָמ ֵלא ָה ָא ֶׁרץ ָח ָמס" (ו:יא)ֶ .מען ַּד ְ
" וַ ִּּת ָש ֵחת ָה ָא ֶׁרץ ִּל ְפנֵ י ָה ֱא ִּ
ייען 'וַּ ִּת ָׁש ֵחת ָׁה ָׁא ָׁדם' ,וַּ וייל ֶדער ֶמענְ ְטש
אר ְפט ְש ֵט ֶ ואלט גֶ ַּ
עד ְ ֶדער ָׁלשֹון וַּ ִּת ָׁש ֵחת ָׁ'ה ָׁא ֶרץ'ֶ ,עס וָׁ ְ
ָׁהאט ָׁדאְך גֶ עזִ ינְ ִדיגְ ט.
כְ ָס ִּפים ֵאין ָל ֶׁהם ְש ִּמ ָירה ֶׁא ָלא ַב ַק ְר ַקע
עלד ָׁהאט נָׁ אר ְש ִמ ָׁירה ִאין ִדי ֶע ְרד .נָׁ אְך ְש ֵטייט ִאין גְ ָׁמ ָׁרא ֶעס ְש ֵטייט ִאין גְ ָׁמ ָׁרא (ב"מ מב ).גֶ ְ
יֹומם ִח ְּתמּו ָׁלמֹו ע'ד ְר ְש'נְ ט ֶעס ְש ֵטייט ִ(איֹוב כד:טז) " ָׁח ַּתר ַּבח ֶֹשְך ָׁ ַּ(סנְ ֶה ְד ִרין קטָׁ ).ר ָׁבא ָׁהאט גֶ ַּ
עלייגְ ט ַּא ִפ ָׁקדֹון ַּביי ִדי ֲע ִש ִיריםֶ ,דער ערנֶ עןֶ ,מען ָׁהאט גֶ ֵ קּומט ֶל ְֹלא יָׁ ְדעּו אֹור"ֶ .דער ָׁפסּוק ְ
אבן ָׁדאס יחִ .די ֲע ִש ִירים ָׁה ְ אר ֶקער ֵר ַּ ִפ ָׁקדֹון ִאיז גֶ עוֶ וען ִפ ָׁקדֹון ֲא ַּפ ְר ְסמֹון ,וָׁ ואס ָׁדאס ָׁהאט ַּא ְש ַּט ְ
עה ְיטןַּ .ביינַּ אכְ ט זֶ ענֶ ען ִדי וָׁ ואס וערען ָׁא ְפגֶ ִארט וֶ ֶ ערןֶ ,עס זָׁ אל ָׁד ְ אמ ְ אצ ַּק ֶייע ֶרע ַּש ְעלייגְ ט ִאין זֵ ֶ גֶ ֵ
אפן ִדי גַּ אנְ ֶצע עט ָׁר ְ אבען זֵ יי גֶ ְ עקן ,אּון ַּאזֹוי ָׁה ֶ עקּומען ִמיט ַּא הּונְ ט ְש ֶמ ְ ֶ אבן ַּב ֲע ֵלי ִפ ָׁקדֹון גֶ
ָׁה ְ
יֹוסי גֶ עזָׁ אגְ ט ,יֶ ענֶ ע נַּ אכְ ט ָׁהאט אבן ֶעס גֶ עגַּ נְ ֶב'טָׁ .האט ֶר ִבי ֵ אֹוצרֹות פּון ִדי ֲע ִש ִירים ,אּון זֵ יי ָׁה ְ ְ
יפֹוריָׁ ,האט ֶער גֶ עזָׁ אגְ ט ַּפאר ָׁר ָׁבאַּ ,אז ָׁדאס עצער ִאין ִצ ִ ערט ְפ ֶל ֶ ֶמען גֶ עגַּ נְ ֶב'ט ִאין ְד ַּריי הּונְ ֶד ְ
ערט: ויאזֹוי צּו גַּ נְ ֶב'ענֶ עןָׁ .האט ָׁר ָׁבא גֶ ֶענְ ְט ֶפ ְעבען ַּא ֵע ָׁצה וִ ַּאסט זֵ יי גֶ עגֶ ֶ עה ֶען וַּ וייל דּו ָׁה ְעש ְ ִאיז גֶ ֶ
קּומען גַּ נָׁ ִבים.
ייען ֶ ּוסט ַּאז ֶעס גֵ ֶ ָׁהאב ִאיְך ֶדען גֶ עווא ְ
'וַ ִּּת ָש ֵחת ָה ָא ֶׁרץ' ֶׁ -ש ָח ְתרּו ֶׁאת ַה ַק ְר ָקעֹות
אבען אֹויפגֶ עגְ ָׁר ְ
אבן ִדי ֶע ְרד ערן ֶדעם ָׁפסּוק 'וַּ ִּת ָׁש ֵחת ָׁה ָׁא ֶרץ' -זֵ יי ָׁה ֶ
ִמיט ֶדעם ֶקען ֶמען ֶע ְר ְק ֶל ְ
יח ,אּון ַּאזֹוי ִאיז ִדי ֶע ְרד פּוהל גֶ עוֶ וען ִמיט רֹויב. דּורְך ֶדעם ֵר ַּ
ְ
ייטען פּון צ ִּד ִּיקים
יָ ארצ ֶ
ח' ַּמ ְר ֶח ְשוָׁ ן תר"מ ַהגְ ַה"ק ֶר ִּ ּבי ְמנַ ֵחם נָ חוּם ַק ּ ְפ ָלן זצוק"ל ֵמהוֹ רוֹ ְדנָ א
אטע
גּולהִ ,ל ָׁיטא ,צּו זַּ יין ַּט ֶ
ייס ָׁ
עבֹוירען ִאין יָׁ אר תקע"ב ִאין ִב ְ
ֶ הֹורֹודנָׁ א ִאיז גֶ
ְ ֶר ִבי ְמנַּ ֵחם נָׁ חּום פּון
יידא ע"ה. אמע ָׁמ ַּרת ֵמ ָׁ ֶר ִבי עּוזִ ֵיאל ז"ל ,אּון זַּ יין ַּמ ֶ
נה משנת השבוע
אדנֶ ער .אּון וִ וי ֶדער ָׁפסּוק אר ְ גְ רֹויס ִאיז גֶ עוֶ וען ִדי ִמ ָׁדה פּון ִב ָׁטחֹון ַּביים ַּצ ִדיק ֶר ִבי נָׁ ְ
חּומ ֶ'קע ָׁה ָׁ
ער ְש ֶטער ִאים אֹויב ְ
ֶ אקע ֶדער סֹוב ֶבנּו"ְ ,פ ֶלעגְ ט ַּט ֶ בֹוט ַּח ַּבה' ֶח ֶסד יְ ְ זָׁ אגְ ט ְ(ּת ִה ִלים לב:י) "וְ ַּה ֵ
עֹוסק גֶ עוֶ וען
חּומ ֶ'קע ָׁהאט ֵ אס ְירט ,וֶ וען ר' נָׁ ְ אֹויס ִפ ְיה ְרן זַּ יין ָׁרצֹוןֵ .איינְ ָׁמאל ָׁהאט ַּפ ִעל ְפן אּון ְֶה ְ
רּובל.
פּופ ִציג ְ ערט אּון ְ סּומע פּון הּונְ ֶד ְ אר ְפט ַּא ֶ עד ְ ִאין ִדי ִמ ְצוָׁ ה פּון ִפ ְדיֹון ְשבּויִ יםֶ ,ער ָׁהאט גֶ ַּ
עסוֶ ועגְ ן
ענּומען פּון וואּו ֶעס ִאיז ִא ְיהם נָׁ אר ֶמעגְ ִליְך גֶ עוֶ וען ,אּון פּונְ ֶד ְ אמגֶ ֶ חּומ ֶ'קע ָׁהאט צּוזַּ ְ
ר' נָׁ ְ
יקּוח
ארבּונְ ְדן ִמיט ִפ ַּ סּומעֶ .דער ִענְ יָׁ ן ִאיז גֶ עוֶ וען ַּפ ְ פּולע ֶ עקּומען צּו ִדי ֶ ֶ ישט צּוגִֶאיז ֶער נִ ְ
סּומע .אֹויב ֶמען וֶ ועט פּולע ֶ אלן ִדי ֶ צּוצ ְ
על ְבן ָׁטאג ַּאיינְ ָׁ נְ ָׁפשֹותֶ .עס ִאיז גֶ עוֶ וען ְד ִרינְ גֶ ענְ ד ֶדעם זֶ ְ
ישט ֶמעגְ ִליְך זַּ יין צּו ַּפ ְ
אר ִריכְ ְטן. עטער נִ ְעטיגְ ן וֶ ועט שֹוין ְש ֶפ ֶ אר ְש ֶפ ִ
ַּפ ְ
עטן ֶער זָׁ אלעב ְ ישע גְ ִב ִירים ,אּון ִא ְיהם גֶ ֶ אט ֶחּומ ֶ'קע ִאיז גֶ עגַּ אנְ גֶ ען צּו ֵאיינֶ עם פּון ִדי ְש ָׁט ִ ֶר ִבי נָׁ ְ
ערן גֶ ִ
על ֶיען, ואלט ַּאייְך גֶ ְ
"איְך וָׁ ְעלטָׁ .האט ֶדער גְ ִביר גֶ עזָׁ אגְ טִ : סּומע וָׁ ואס ֶפ ְ ייען ִדי ֶ אר ֵל ֶ
ִאיהם ַּפ ְ
אר ַּהאנְ ְדלּונְ גֶ ען ,אּון ֶעס
עפ ְט ִליכֶ ע ַּפ ְ
עש ְ צּוליב גֶ ֶ ארן ִ רֹויספ ְ
ָׁ ארגְ ן נָׁ אכְ ִמ ָׁיטאג ַּא
ָׁא ֶבער ִאיְך מּוז ָׁמ ְ
ארגֶ ען ִמ ָׁיטאג ,וֶ ועל ִאיְך "ביז ָׁמ ְחּומ ֶ'קע ִאים גֶ עזָׁ אגְ טִ :
סּומע"ָׁ .האט ֶר ִבי נָׁ ְ נֹויטיג ִדי ֶ ִאיז ִמיר ִ
עלד"ֶ .דער גְ ִביר ָׁהאט זִ יְך גֶ ַּ
ע'ט ֲענָׁ ה'ט ִמיט עבען ִדי גֶ ְ צּוריק גֶ ֶער ְש ֶטענְ 'ס ִה ְילף ִ ייב ְִמיט ֶדעם ֵא ֶ
ארגְ ט ִדי ֶ
סּומע. אר ָׁב ְ
ִאים ,אּון ַּביים סֹוף ָׁהאט ֶער ִאים ַּפ ְ
ערט פּון ֶדעם ַּצ ִדיק'ס עה ְרּוהיגֶ ,ער ָׁהאט ָׁדאְך גֶ ֶאּומ ִֶדעם גַּ אנְ ְצן ָׁטאג ִאיז ֶדער גְ ִביר גֶ עוֶ וען ְ
אפן
מֹוילַּ ,אז ֶער ִאיז שֹוין ַּא ַּב ַּעל חֹוב ַּפאר ַּא ֶלע גְ ִב ִירים פּון ְש ָׁטאט .פּון וַּ ואנֶ ען וֶ ועט ֶער ַּש ְ
ארגְ נְ ִדיגְ ן ָׁטאג .וואּו וֶ ועט ֶער
עבן נָׁ אְך ֶדעם ָׁמ ְעלדֶ ,ער זָׁ אל ִא ְיהם ֶקענֶ ען ָׁא ְפגֶ ְ סּומע גֶ ְַּאזַּ א ֶ
עלדֶ .ער ָׁהאט ָׁא ֶבער ֵקיין סּומע גֶ ְ
עלט ִא ְיהם ִדי ֶ עפט ,וֶ וען ֶעס ֶפ ְ עש ְ ארן ַּמאכְ ן גֶ ֶ רֹויס ָׁפ ְ
ֶקענֶ ען ַּא ְ
ימ ֶטע ַּצייט וָׁ ואס זֵ יי עהאט ,אּון גֶ עמּוזְ ט וַּ ְ
ואר ְטן ִביז צּו ֶדער ַּבא ְש ִט ְ ישט גֶ ַּ ערע ְב ֵר ָׁירה נִ ְ ַּאנְ ֶד ֶ
עדט. ער ְוישן זִ יְך ָׁא ְפגֶ ֶ
אבן ְצוִ ְ
ָׁה ְ
אר ִמ ָׁיטאגָׁ ,האט ֶדער גְ ִביר עקלּונְ גֶ ען ֶע ְלף ַּפ ְ ארגְ ן וֶ וען ֶדער ְש ָׁטאט זֵ ייגֶ ער ָׁהאט גֶ ְ אֹויף ָׁמ ְ
ערט "אט פּון ֶדעם ִהיט ְק ֶל ְ רּופט זִ יְך ָׁאןָׁ :
קּוקט ָׁאן זַּ יין ִהיט ,אּון ְ חּומ ֶ'קעֶ ,ער ְ אפן ֶר ִבי נָׁ ְעט ָׁר ְגֶ ְ
ערט ִא ְיהם רּובל ִביז ַּא ָׁש ָׁעה"? ֶענְ ְט ֶפ ְ
פּופ ִציג ְ ערט אּון ְ סּומע פּון הּונְ ֶד ְעבן ִדי ֶ ִא ְיהר ִמיר ָׁא ְפצּוגֶ ְ
ייליגֶ ערוייסטּו ָׁדאְך גֶ עוִ ויס וִ וי ֶדער ֵה ִ ישט ֵקיין ַּעם ָׁה ָׁא ֶרץ ,וֵ ְ חּומ ֶ'קע" :דּו ִב ְיסט ָׁדאְך נִ ְ ֶר ִבי נָׁ ְ
ער ְש ֶטער זָׁ אגְ טִ ,איְך אֹויב ְ
ייט ְשט ֶדעם ָׁפסּוק (שמות ג:יד) " ֶא ְהיֶ ־ה ֲא ֶשר ֶא ְהיֶ ־ה"ֶ ,דער ֶ ַּר ְמ ַּב"ם ַּט ְ
עפין זִ יְך ַּביי ִא ְיהם ,וַּ וייל אֹויב ייבט ַּאז ִאיְך גֶ ִ עדן ֶמענְ טשן וָׁ ואס ֶער גְ ֵל ְ וֶ ועל זַּ יין צּו ִה ְילף ַּפאר יֶ ְ
אר ָׁלאזְ טעל ְפןֶ ,ער ַּפ ְ ער ְש ֶטער וֶ ועט ִא ְיהם ֶה ְ ייב ְ
ייבט אּון ֶער ִאיז זִ יכֶ ער ַּאז ֶדער ֵא ֶ ַּא ֶמענְ ְטש גְ ֵל ְ
ער ְש ֶטער אֹויב ְ
על ְפט ִא ְיהם ֶדער ֶ זִ יְך אֹויף גָׁ ־טַּ ,אז ֶער ֶקען ְטּוה ן ִמיט ִא ְיהם וואּונְ ֶדערַּ ,דאן ֶה ְ
יש ֶטער ִפ ְירט ִדי ייב ְ
אר ְש ֵטיין ַּאז ֶדער ֵא ִ ישט ַּפ ְ ְל ַּמ ְע ָׁלה ִמ ֶד ֶרְך ַּה ֶט ַּבעָׁ .א ֶבער ֶדער וָׁ ואס וִ ויל נִ ְ
יש ֶטער ִמיט ִאים ְב ֶד ֶרְך ַּה ֶט ַּבע ,אּון ֲא ִפילּו ֶער ְש ֵרייט צּום ייב ְ
ועלטִ ,פ ְירט זִ יְך ֶדער ֵא ִ וֶ ְ
אל ְפן ְל ַּמ ְע ָׁלה ִמ ֶד ֶרְך ַּה ֶט ַּבעִ .איְך ֶקען ִדיר צּוזָׁ אגְ ןִ ,איְך גְ ֵלייב עה ְ ישט גֶ ָׁ וערט נִ ְ יש ֶטער ,וֶ ְ ייב ְ
ֵא ִ
עבֹוירן
ְ יש ֶטער טּוט ִמיט ִמיר פּון וֶ וען ִאיְך ִבין גֶ ייב ְ
ימה ַּאז ַּא ְלס וָׁ ואס ֶדער ֵא ִ ֶב ֱאמּונָׁ ה ְש ֵל ָׁ
וארןִ ,ביזְ 'ן ַּהיינְ ִטיגְ ן ָׁטאגִ ,איז ַּא ְל'ס ֶח ֶסד נִ ִסים וְ נִ ְפ ָׁלאֹות ,אּון ֶער וֶ ועט ִמיט ִמיר אֹויְך גֶ עוָׁ ְ
ַּהיינְ ִטיגְ ן ָׁטאג ְטּוהן ַּא נֵ ס".
חּומ ֶ'קע ,אּון זָׁ אגְ ן"ֶ :דער
אר ְפ ְס ַּלייט צּו ֶר ִבי נָׁ ְ
קּומען ְצוֵ ויי ָׁד ְ ַּאזֹויוִ וי זֵ יי ֶענְ ִדיגְ ן ֶדעם ְש ֶ
מּועסֶ ,
משנת השבוע נו
חּוּתנִ ים ,אּון
וארן ְמ ָׁ יידע גֶ עוָׁ ְ מֹוחל זַּ יין אּון ֶשענְ ֶקען ֵאיינִ יגֶ ע ִמ ְ
ינּוטןִ .מיר זֶ ענֶ ען ֵב ֶ ֶר ִבי זָׁ אל אּונְ ז ֵ
ארף ועלכֶ ע ַּד ְרּובל ,וֶ ְפּופ ִציג ְערט אּון ְ עבן ַּא ַּריינְ ֵלייגְ ן ַּביים ֶר ִבי'ן ַּא ֶ
סּומע פּון הּונְ ֶד ְ וילן גֶ ְ
ִמיר וִ ְ
קּומען ִדי ַּצייט פּון אל ְטן ַּא ְל'ס ָׁש ִלישִ ,ביז ֶעס וֶ ועט ֶ ארן נַּ ְדן ,אּון ֶדער ֶר ִבי זָׁ אל ֶעס ַּה ְ זַּ יין ַּפ ְ
אנּוצן ִמיט ֶדעם עפ ֶרעגְ ט" :וֶ ועט ִאיר ִמיר ָׁלאזֶ ען זִ יְך ַּב ְ חּומ ֶ'קע זֵ יי גֶ ְ
ֶדער ֲחתּונָׁ ה"ָׁ .האט ֶר ִבי נָׁ ְ
עקּומען צּום ֶ אר ֶדעם זֶ ענֶ ען ִמיר ָׁדאְך גֶ ערט" :זִ יכֶ ערַּ ,פ ְ אבן זֵ יי גֶ ֶ
עענְ ְט ֶפ ְ ועקן?" ָׁה ְ
אֹויף ְצ ָׁד ָׁקה ְצוֶ ְ
עלד אֹויף ֶה ֵּתר ִע ְיס ָׁקא ,כְ ֵדי ֶדער ֶר ִבי זָׁ אל זִ יְך עלייגְ ט ָׁדאס גֶ ְ ישט ַּא ַּריינְ גֶ ֵאבן נִ ְ
ֶר ִבי'ן ,אּון ִמיר ָׁה ְ
עלד ַּפאר ְצ ָׁד ָׁקה". נּוצן ִמיט ִדי גֶ ְְ
ערנָׁ אְך ָׁהאט ֶער עסעֶ ,ד ְ ייע ֶרע ַּא ְד ֶר ֶ
עמען ,אּון זֵ ֶ ייע ֶרע נֶ ֶעפ ֶרעגְ ט זֵ ֶ חּומ ֶקע ָׁהאט זֵ יי גֶ ְ ֶר ִבי נָׁ ְ
אבן זִ יְך גֶ עזֶ עגְ נְ ט ִמ ְיטן ַּצ ִדיק .וֶ וען ִדי ְצוֵ וייגֶ עוואּונְ ְט ְשן ַּמזָׁ ל טֹוב אּון ַּא ַּסאְך ַּה ְצ ָׁל ָׁחה ,אּון זֵ יי ָׁה ְ
רּובל
פּופ ִציג ְ ערט אּון ְ ער ַּלאנְ גְ ט ִדי הּונְ ֶד ְ חּומ ֶ'קע ֶד ְועקגֶ עגַּ אנְ גֶ עןָׁ ,האט ֶר ִבי נָׁ ְ ִא ְידן זֵ יינֶ ען ַּאוֶ ְ
עהענְ ִדיג ִמיט זַּ יינֶ ע אֹויגְ ן וִ וי וַּ וייט ֶדער ִב ָׁטחֹון עפט צּוזֶ ֶ עפ ֶל ְ ועלכֶ ער ִאיז גֶ עוֶ וען גֶ ְ אר'ן גְ ִביר ,וֶ ְ ַּפ ְ
עטן ֶדעם ַּצ ִדיק ֶער זָׁ אל ִאים עב ְ ערן זֶ ענֶ ען ִא ְיהם גֶ ערּונֶ ען ,אּון ֶער ָׁהאט גֶ ֶ אלט זִ יְך אֹויסְ .ט ֶר ְ ָׁצ ְ
ייען ,אּון ֶא ְפ ָׁשר זִ יְך
אר ֵל ֶ ואלט ַּפ ְ ישט גֶ עוָׁ ְ מֹוחל זַּ יין וָׁ ואס ֶער ָׁהאט ִאים ִדי ֶע ְר ְש ֶטע ִמינּוט נִ ְ ֵ
עהן ְבחּוש וִ וי גְ רֹויס עצט ָׁהאט ֶער גֶ עזֶ ְ וער ֶטער .אּון יֶ ְ ישט ֵקיין גְ ַּלייכֶ ע וֶ ְ רּוקט ִמיט נִ ְ עד ְ אֹויסגֶ ְ
ְ
ֶעס ִאיז ִדי ִמ ָׁידה פּון ִב ָׁטחֹון.
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
נז משנת השבוע
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הר"ר מרדכי שבתי מארקאוויטש שליט"א
והר"ר יעקב מארקאוויטש שליט"א
והר"ר יואל כהנא שליט"א
לרגל נישואי צאצאיהם עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הגה"צ רבי חיים יוסף פרידמאן שליט"א
גאב"ד בערזאן
לרגל אירוסי בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר ברוך יהודה לייטמאן שליט"א
והרה"ג ר' מיכל מאשינסקי שליט"א
לרגל הולדת נכדתם בשעטו"מ
לידידנו הר"ר משה יצחק שווארץ שליט"א
לרגל אירוסי בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הר"ר שם רוקח שליט"א
לרגל הכנסת נכדו לעול התורה והמצוות בשעטו"מ
לידידינו הר"ר פינחס שאול פיללער שליט"א
לרגל נישואי בנו הבה"ח נפתלי צבי עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר דוד כהן שליט"א
אירוסי בנו הבה"ח בנימין עב"ג בשעטו"מ
משנת השבוע נח
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הרה"ח ר' הערשל קליין שליט"א
והר"ר חיים בנימין קליין שליט"א
לרגל נישואי נינו-בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הר"ר אשר זעליג הכהן בערגער שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר משה יהושע צוויבל שליט"א
והר"ר אברהם צוויבל שליט"א
לרגל אירוסי נכדתו-בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר ישראל איסר בירנבוים שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יהושע דייטש שליט"א
והר"ר חיים שפיצער שליט"א
והר"ר שרגא צבי דייטש שליט"א
נישואי נכדם-בנו הבה"ח משה עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הרה"ג ר' משה אסטרייכער שליט"א
לרגל נישואי בנו הבה"ח קלונימוס יהודה עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הרב חיים מאיר פראמאוויטש שליט"א
לרגל אירוסי בנו הבה"ח שלמה זלמן יהודה עב"ג בשעטו"מ
