gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai

שבוע: נח (2026-10-12)

חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫פרשת נח‬ ‫תיבת נח ‪" -‬ודברי אשר שמתי בפיך"‬ ‫כתובים בכל פרשה‪ .‬מדוע קבעו אותם החכמים מסדרי המדרש על‬ ‫מה המיוחד בפרשת נח לשבח תורה שבעל פה‬ ‫פרשת נח‪ ,‬וכבר העירו בעניין זה‪ .‬נתבונן עתה להבין בזה כפי ערכנו‪.‬‬ ‫במדרש תנחומא בפרשת נח (סימן ג') מאריך מאד בשבח תורה שבעל‬ ‫עניינה של התיבה כנגד הלשון‬ ‫פה‪ ,‬ונביא חלק מדברי המדרש "אלה תולדות נח נח‪ ,‬יתברך שמו של‬ ‫מלך מלכי המלכים הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות‪ ,‬כמ"ש‬ ‫הרמ"ע מפאנו מעיר הערה נפלאה ומיוחדת מאד‪ ,‬ואומר שמידות‬ ‫כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו‪ ,‬ונתן לנו את התורה בכתב ברמז‬ ‫התיבה‪ ,‬שלש מאות אמה אורך‪ ,‬חמישים אמה רוחב‪ ,‬ושלושים אמה‬ ‫צפונות וסתומות‪ ,‬ופירשום בתורה שבעל פה‪ ,‬וגלה אותם לישראל‪.‬‬ ‫קומה‪ .‬מצטרפות יחד למילה "לָ ׁשֹן"‪ ,‬ל' שלשים‪ ,‬נ' חמישים‪ ,‬ש' שלש‬ ‫ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבעל פה פרטות‪ ,‬ותורה‬ ‫מאות‪ ,‬והנה‪ ,‬בלשון הקדש מילה נקראת תיבה‪ ,‬נמצא שהלשון‬ ‫שבעל פה הרבה ותורה שבכתב מעט‪ ,‬ועל שבעל פה נאמר ארוכה‬ ‫מדברת ומוציאה תיבות‪ ,‬אלו הן התיבות שאדם מוציא מפיו‪ ,‬והדבר‬ ‫מארץ מידה ורחבה מני ים‪ .‬וכתיב ולא תמצא בארץ החיים‪ ,‬ומאי לא‬ ‫מפליא ביותר‪ ,‬יש לנו את מידות התיבה‪ ,‬ומאותן המידות יוצאות‬ ‫תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא‪ ,‬אלא שלא תמצא תורה‬ ‫תיבות‪ ,‬הלא דבר הוא‪ ,‬אכן‪ ,‬כדרכם של רבותינו‪ ,‬חוץ מהגילוי הזה‬ ‫שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם‪ ,‬תאוה וכבוד וגדולה בעולם‬ ‫הוא אינו מגלה לנו יותר ואינו מבאר את הדבר‪ .‬עלינו לטרוח ולנסות‬ ‫הזה‪ ,‬אלא במי שממית עצמו עליה‪ ,‬שנאמר זאת התורה אדם כי ימות‬ ‫להבין מה העניין בזה‪.‬‬ ‫באהל‪ ,‬וכך דרכה של תורה‪ ,‬פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה‬ ‫כיצד שייכת לשון חרטה כלפי מעלה‬ ‫ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה‪ ,‬ובתורה אתה עמל‪ .‬לפי שלא כרת‬ ‫הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל פה‪ .‬שנאמר‪ ,‬כי על‬ ‫אנו יודעים שהסיבה שהמבול בא לעולם היא כלשון הפסוק בסוף‬ ‫פי הדברים האלה כרתי אתך ברית‪ ,‬וכו'"‪,‬‬ ‫פרשת בראשית "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו‪,‬‬ ‫ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד‬ ‫"וזוהי תורה שבעל פה‪ ,‬שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול‪ ,‬שהיא‬ ‫בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם"‪ ,‬פעמיים‬ ‫משולה לחושך שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול‪ ,‬אלו‬ ‫כתוב כאן בתורה שכביכול בורא העולם התחרט וניחם על כך‬ ‫בעלי התלמוד‪ ,‬שראו אור גדול‪ ,‬שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והיתר‬ ‫שהוא עשה את האדם‪ ,‬אכן‪ ,‬איך אפשר להבין דבר זה‪ ,‬הפסוק בנביא‬ ‫בטמא ובטהור‪ ,‬ולעתיד לבוא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו‪ ,‬ולא‬ ‫אומר על הדבר הזה עצמו בפירוש‪ ,‬שבורא העולם "לא אדם הוא‬ ‫קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית‬ ‫להנחם" (שמואל א' ט"ו כ"ט)‪ ,‬מה פירוש המילים שאומרים כאן כלפי‬ ‫שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא אמר להם‬ ‫מעלה‪ ,‬כלפי בורא העולם‪ ,‬כי ניחמתי‪ ,‬אני מתחרט‪ ,‬איך הדבר הזה‬ ‫הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם‬ ‫יכול להתפרש‪ ,‬היאך אנו יכולים לשמוע דבר כזה‪ ,‬איך ניתן להבין‬ ‫תהא קבורתכם‪ ,‬ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר‬ ‫ולתפוס דבר כזה‪ ,‬מה זאת אומרת לשון חרטה כלפי מעלה‪ ,‬נתבונן‬ ‫והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כלם ואמרו‬ ‫מעט בשרשי הדברים‪.‬‬ ‫נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט‪ ,‬אלא אמר להן‬ ‫על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה‬ ‫קיומו של כל דבר הוא בדבר ה'‬ ‫כמות וקשה כשאול קנאתה‪ ,‬לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב‬ ‫הבית הלוי בתחילת פרשת בראשית מביא מהמדרש לפרש את‬ ‫הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך‬ ‫הפסוק בתהלים "לעולם ה' דברך ניצב בשמים"‪ ,‬שאותם דיבורים‬ ‫בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך‪ ,‬וכו'"‪.‬‬ ‫שעליהם אנו מברכים ואומרים "שהכל נהיֶ ה בדברו"‪ ,‬היינו‪ ,‬אותם‬ ‫"ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה‬ ‫דיבורים שהיו בשעת הבריאה ואותם כביכול דיבר ה'‪ ,‬וכמאמר הכתוב‬ ‫שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו‬ ‫"בדבר ה' שמים נעשו"‪ ,‬ואז נעשו הדברים בדברו‪ ,‬אותם דיבורים‬ ‫עליה‪ ,‬לפיכך מתן שכרה לעולם הבא‪ ,‬שנאמר העם ההולכים בחשך‬ ‫עדיין קיימים‪ ,‬והם הדברים שמקיימים את כל הדברים כולם‪ ,‬וכך‪,‬‬ ‫ראו אור גדול‪ ,‬אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי‬ ‫כל הדברים כולם ממשיכים להתקיים כדיבורים‪.‬‬ ‫תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד‪ ,‬וכו'‪ ",‬עיי"ש עוד‬ ‫זה פירוש הדבר שבלשון הקודש נקראים כל החפצים והעצמים‬ ‫במדרש‪.‬‬ ‫שבעולם בשם "דברים"‪ ,‬כלשון הכתוב (במדבר ל"א כ"ג) "כל דבר אשר‬ ‫והנה‪ ,‬הדבר טעון ביאור‪ ,‬כי נראה שדברים אלו‪ ,‬המדברים בשבח‬ ‫יבוא באש"‪ ,‬וכלשון המשנה באבות (ד' ג') "אין לך דבר שאין לו מקום"‪,‬‬ ‫תורה שבעל פה‪ ,‬וגודל הנוראות והנשגבות שבה‪ ,‬יכולים להיות‬ ‫אוסף | ‪7‬‬ ‫לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה‬ ‫לתוכן‬ ‫"ויפח באפיו נשמת חיים" זאת נשמת חיים שכביכול בורא העולם‬ ‫ולכאורה‪ ,‬מה לזה ולדבר‪ ,‬מדוע כל עצם בעולם נקרא דבר‪ ,‬הלא‬ ‫נפח באדם‪ ,‬אבל הנקודה בזה היא‪ ,‬שאותה נשמת חיים נופחה בנו‬ ‫פירוש המילה דברים הוא מלשון דיבורים כמו "אלה הדברים אשר‬ ‫כפעולה שכביכול בורא העולם בעצמו חי בה‪ ,‬זאת פעולה של חיים‬ ‫דיבר משה אל בני ישראל"‪ ,‬אלא‪ ,‬זה הדבר שמתכוונים לגלות לנו‪,‬‬ ‫כלפיו‪ ,‬כביכול בורא העולם נושם‪ ,‬והנשימה הזו‪ ,‬היא זאת שנפחה‬ ‫"לעולם ה' דברך ניצב בשמים"‪ ,‬לעולם‪ ,‬אותו דיבור שהיה בשורש‬ ‫נשמה בנו‪ ,‬היינו‪ ,‬הפעולה הזאת‪ ,‬שהיא פעולה של כביכול נשמת‬ ‫יצירתו של אותו דבר‪ ,‬הוא זה שמקיים אותו‪ ,‬היינו‪ ,‬הוא לעולם נשאר‬ ‫חיים כלפיו יתברך‪ ,‬הפעולה הזאת בעצמה היא זאת שממנה נופחה‬ ‫אותו הדיבור שדובר בבריאתו של אותו חפץ‪ ,‬החפץ הזה ממשיך‬ ‫בנו נשמה‪ .‬זהו עצם ה"ויפח באפיו נשמת חיים"‪.‬‬ ‫להתקיים וממשיך לדבר‪ ,‬הוא ממשיך להגיד את אותם דיבורים‪ ,‬שהם‬ ‫אלו שהיו בשורש בריאתו‪.‬‬ ‫הרוח ממללא באדם היא המשך דיבורו יתברך‬ ‫אכן‪ ,‬יש כאן נקודה נוספת בדברי התרגום‪ ,‬על הפסוק "ויפח באפיו‬ ‫נשמת חיים באדם מכח אלקים חיים‬ ‫נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" מתרגם "ונפח באנפוהי נשמתא‬ ‫בריאת האדם עצמו‪ ,‬כפי שכתוב בפסוק‪ ,‬הייתה באופן של "ויפח‬ ‫דחיי והות באדם לרוח ממללא"‪ ,‬לנפש חיה מתורגם לרוח ממללא‪,‬‬ ‫באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב' ז')‪ ,‬היינו‪ ,‬כך‪,‬‬ ‫היינו‪ ,‬רוח מדברת וממללת‪ ,‬משמיעה מילים‪.‬‬ ‫כביכול‪ ,‬על ידי פעולת ניפוח של בורא העולם‪ ,‬ניתנה נשמה באדם‪.‬‬ ‫כאן עלינו להבין‪ ,‬כל אדם‪ ,‬כל יצור מדבר‪ ,‬יודע את הדבר הזה‬ ‫פירוש הדבר לפי ערכנו‪ ,‬אנו יודעים שהגילוי שמתגלה כביכול‬ ‫מעצמו‪ ,‬שהשורש הראשון שממנו יוצאת פעולה של דיבור‪ ,‬הוא‬ ‫בורא העולם הוא בצורת אדם‪ ,‬והעניין בזה‪ ,‬כי הנה‪ ,‬המכוון בכל‬ ‫בכך שהאדם נושם דרך הפה‪ ,‬אותה נשימה דרך הפה‪ ,‬היא זאת‬ ‫גילוייו כולם של בורא העולם ובכל המערכות שאותן הוא התכוין‬ ‫שמתגלגלת אחר כך והופכת להיות דיבור‪ ,‬מכאן יוצא דיבור‪ ,‬זהו‬ ‫לגלות‪ ,‬הכל פונה אל האדם‪ ,‬ולא לשום נברא אחר‪ ,‬ואחר ששורש‬ ‫שורש הדיבור‪.‬‬ ‫התפיסה של האדם הוא בתפיסת האדם את עצמו‪ ,‬הרי שהאדם‬ ‫מכאן המקור לגילוי שמגלים רבותינו‪ ,‬שכל הדיבורים מתחילים‬ ‫אינו מסוגל לתפוס שום דבר אלא רק עד כמה שהדברים מצטרפים‬ ‫באות ה'‪ ,‬זו היא נקודת ההתחלה להשמעה של כל דיבור‪ ,‬כי כשאדם‬ ‫לצורת אדם‪ ,‬לכן בהכרח בורא העולם מתגלה בצורת אדם‪ .‬הפניה‬ ‫נושם דרך הפה‪ ,‬הנשימה הזאת עצמה היא האות ה'‪ ,‬האדם משמיע‬ ‫לצורת אדם מחייבת שהדברים יתגלו אל האדם‪ ,‬ואל האדם מתגלים‬ ‫אות ה'‪ ,‬ובצורה כזאת‪ ,‬כך האדם נושם‪ ,‬לכן‪ ,‬האות ה' היא האות‬ ‫דברים שמצטרפים לצורת אדם‪.‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬היא ההתחלה של כל דיבור‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שכל מערכת הגילויים כולה שבורא העולם התכוין לגלות‪,‬‬ ‫על הפסוק (בראשית ב' ד') "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"‪,‬‬ ‫היא בעצם צורת אדם‪ .‬זה הדבר היחידי שהאדם מסוגל להבין ולתפוס‬ ‫דורשים חז"ל במסכת מנחות (כ"ט ע"ב) "אל תקרי בהבראם אלא בה"י‬ ‫באמת‪ .‬וממילא‪ ,‬כך מתגלה בורא העולם‪ ,‬כך היא צורת הגילוי‪ ,‬וכפי‬ ‫בראם"‪ ,‬כביכול בורא העולם ברא את כל העולם כולו באות ה'‪ .‬יש‬ ‫שכתוב בספר יחזקאל (א' כ"ו) "ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו‬ ‫לזה המון משמעויות‪ ,‬ויש כאן דברים שהם הרבה מעבר לנו‪ ,‬אבל‬ ‫מלמעלה"‪ ,‬המכוון בכסא הוא לכסא הכבוד‪ ,‬ועל הכסא יושב אותו‬ ‫אחד מהחלקים שאנו יכולים להבין במה שנאמר פה‪ ,‬הוא‪ ,‬שכאשר‬ ‫מתגלה כביכול‪ ,‬שהגילוי שלו זה הכבוד בעצמו‪ ,‬ומשם מתפשט‬ ‫אומרים שבורא העולם ברא את העולם בה'‪ ,‬פירוש הדבר הוא שבורא‬ ‫הכבוד לכל המציאות כולה‪ ,‬ואותו המתגלה שמתגלה באותו כבוד‪,‬‬ ‫העולם ברא את הבריאה כדי שהיא תמשיך ותדבר‪ ,‬היינו‪ ,‬הוא ברא‬ ‫מתגלה בצורת אדם‪.‬‬ ‫את הבריאה כהתחלת דיבור‪ .‬והבריאה עצמה‪ ,‬היא המשך הדיבור‪,‬‬ ‫לכן‪ ,‬מכיון שבורא העולם מתגלה בצורת אדם‪ ,‬התורה מלאה מכל‬ ‫הדיבור ממשיך והולך‪ .‬בה' בראם היינו שבורא העולם ברא את‬ ‫התיאורים שכביכול מתארים את בורא העולם בצורת אדם‪ .‬מתארים‬ ‫הבריאה באופן שהיא הייתה התחלה של דיבור‪ ,‬וכך‪ ,‬המשך הקיום‬ ‫אותו בעינים‪ ,‬באזנים‪ ,‬בידים‪ ,‬ברגלים כפי שנאמר "ועמדו רגליו ביום‬ ‫הוא שמאותו שורש דיבור יוצאים כל הדיבורים שישנם בבריאה‪.‬‬ ‫ההוא על הר הזיתים"‪ ,‬וכך גם באף‪ ,‬כפי שכתוב בפרשתנו (ח' כ"א)‬ ‫כל הדברים של הבריאה יוצאים מאותו דיבור‪ ,‬שהוא הדיבור שהוא‬ ‫"וירח ה' את ריח הניחוח" ובזכות אותו ריח ניחוח נשבע בורא העולם‬ ‫שורש כל הדיבורים כולם‪ .‬זהו "בה' בראם"‪.‬‬ ‫שלא יביא יותר מבול לעולם‪ ,‬וכך אנו מוצאים כלפי מעלה לשונות‬ ‫וכך‪ ,‬באותו "ויפח באפיו נשמת חיים" ישנם שני דברים‪ ,‬בתחילה יש‬ ‫של כביכול אוכל‪ ,‬ריח‪ ,‬ראיה‪ ,‬שמיעה‪ ,‬הילוך‪ ,‬ואף שינה ככתוב "עורה‬ ‫את הנשימה שהיא החיות עצמה‪ ,‬כך‪ ,‬בצורה כזאת‪ ,‬נופחה בו נשמה‪,‬‬ ‫למה תישן ה'"‪" ,‬ויקץ כישן א‪-‬דני כגיבור מתרונן מיין"‪ ,‬כל זה נאמר‬ ‫על ידי נשימה‪ ,‬זה נקרא ויפח‪ ,‬והנשימה הזאת של ויפח באפיו נשמת‬ ‫כלפי מעלה‪ ,‬צורת אדם עם כל מה שמשתמע מזה‪ ,‬מכל הצדדים‪.‬‬ ‫חיים הכניסה באדם את האות ה'‪.‬‬ ‫כיון שהדבר שעל ידו חי האדם‪ ,‬והפעולה שבהכרח אדם חי חייב‬ ‫לעשות‪ ,‬ובזה הוא שותף לכל בעלי החיים‪ ,‬זו פעולת הנשימה‪ ,‬בזה‬ ‫"ודברי אשר שמתי בפיך" ‪ -‬כהמשך לדבר ה'‬ ‫הוא נקרא חי‪ ,‬מעתה‪ ,‬כשאנו אומרים "ויפח באפיו נשמת חיים"‪,‬‬ ‫כאן היה שורש הדבר שנקרא בלשון הכתוב (ישעיהו נ"ט כ"א) "רוחי‬ ‫אמרנו בזה שכביכול בורא העולם נפח נשמה בצורת אדם על ידי‬ ‫אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך"‪ ,‬כי לכאורה מתי קרה הדבר‬ ‫פעולה שהיא פעולת חיים שלו‪ .‬בורא העולם נקרא אלקים חיים וכן‬ ‫והיכן השורש לזה‪ ,‬ואף שכמובן זה היה במתן תורה‪ ,‬אבל קשה לנו‬ ‫קל חי‪ ,‬אלו הם חלק מכינוייו יתברך‪ ,‬והנה‪ ,‬חיים מחייבים נשמת רוח‬ ‫לתפוס היכן במתן תורה הדברים האלה הונחו בתוך פינו‪ ,‬הלא במתן‬ ‫חיים באפיו‪ ,‬כשרוצים לבדוק ולדעת אם מישהו עדיין חי או לא‪,‬‬ ‫תורה בורא העולם דיבר אל אזנינו‪ ,‬אל כח השמיעה שלנו‪ ,‬אולם היכן‬ ‫ולפסוק הלכה אם מותר או אסור לחלל עליו שבת‪ ,‬מגישים לאפו של‬ ‫השורש של "דברי אשר שמתי בפיך"‪ ,‬אכן‪ ,‬שורש הדבר של "דברי‬ ‫אותו חולה נוצה‪ ,‬שהיא דבר עדין ורגיש מאד כחוט השערה‪ ,‬ואם יש‬ ‫אשר שמתי בפיך" הוא במה שנתקיים ב"ויפח באפיו נשמת חיים"‪.‬‬ ‫כלשהו של נשמת רוח חיים באפיו של אותו אדם ישנה תזוזה קלה‪,‬‬ ‫עתה עלינו להבין‪ .‬בורא העולם דיבר‪ ,‬וכלשון הפסוק בתהלים (נ'‬ ‫אבל אם אין שום תזוזה פירוש הדבר שהאדם הזה נידון לדינא שאסור‬ ‫א') "קל אלקים ה' דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו"‪ ,‬וכמאמר‬ ‫לחלל עליו שבת‪ ,‬זהו אדם שכבר יצאה נשמתו והוא איננו חי‪ .‬היינו‪,‬‬ ‫הכתוב "בדבר ה' שמים נעשו"‪ ,‬וכפי שאנו מברכים תדיר "שהכל נהיֶ ה‬ ‫הפעולה הזאת היא החיים בעצמם‪.‬‬ ‫‪ | 8‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫הקיום שלנו הוא בתיבות של דיבור אמת לתוכן‬ ‫בדברו"‪ ,‬הפירוש בזה הוא‪ ,‬כביכול בורא העולם דיבר‪ ,‬ונתן את דברו‬ ‫נשוב עתה לדברי הרמ"ע מפאנו שהזכרנו‪ .‬המדובר כאן הוא‬ ‫בפינו‪ ,‬כדי שאנחנו נמשיך את דברו שלו‪ ,‬אנחנו נמשיך ונדבר את מה‬ ‫בדיבור‪ ,‬אנו עוסקים בלשון היוצרת ומפיצה תיבות‪ ,‬והתיבות האלה‬ ‫שיוצא מאותו שורש דיבור שהוא נפח באפינו‪ ,‬את זה אנחנו חייבים‬ ‫הן התיבות שבתוכן אנחנו חיים‪ .‬החיים והמשך הקיום הם עד כמה‬ ‫להמשיך ולדבר‪ ,‬לשם כך נבראנו‪.‬‬ ‫שהמשך הדיבור שהוא שורש חיינו הוא המקור שממנו אנחנו חיים‪,‬‬ ‫"רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך"‪ ,‬רוחי אשר עליך‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫שממנו אנו יונקים את חיותנו‪ ,‬כשאנחנו ממשיכים את זה אנחנו‬ ‫אותה רוח ממללא‪ .‬זה מה שכתוב כאן בפסוק ובתרגום‪ ,‬ויהי האדם‬ ‫חיים‪ ,‬אבל אם חלילה אנחנו עוברים‪ ,‬ולא ממשיכים את אותו דיבור‪,‬‬ ‫לנפש חיה‪ ,‬היינו לאדם נושם‪ ,‬ולרוח ממללא‪ ,‬זהו הפועל היוצא מויפח‬ ‫הרי שאז אנחנו יכולים להגיע עד למצב שהדיבור נאבד ומסתלק‪.‬‬ ‫באפיו נשמת חיים‪ .‬כביכול בורא העולם נפח בנו‪ ,‬בצורת אדם‪ ,‬נשמת‬ ‫וכשאין יותר דיבור בעולם אז העולם חוזר לתהו‪.‬‬ ‫חיים‪ ,‬ובזה הוא נתן לנו חיים ונתן לנו דיבור‪ .‬נפש חיה ורוח ממללא‪,‬‬ ‫את שני הדברים האלה הוא נפח באפינו‪ .‬אחרי ויפח באפיו נשמת‬ ‫הדבר הרי מובן‪ ,‬שאחר שבורא העולם ברא אותנו עם הכח הזה‬ ‫חיים‪ ,‬אז‪ ,‬ויהי האדם לנפש חיה‪ ,‬והתרגום מוסיף לרוח ממללא‪ ,‬שני‬ ‫שנקרא "דברי אשר שמתי בפיך"‪ ,‬הוא ברא אותנו להיות מדברים‪,‬‬ ‫הדברים האלו חלו על ידי אותה פעולת ויפח‪ ,‬כמו שנתבאר‪.‬‬ ‫להיות אלו שמקיימים את כל הדברים שבעולם‪ ,‬לשם כך הוא ברא‬ ‫אותנו‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬המשך קיום הבריאה‪ ,‬היינו‪ ,‬המשך ה"לעולם ה' דברך ניצב‬ ‫בשמים" הוא ב"דברי אשר שמתי בפיך"‪ ,‬כך הדברים ממשיכים‬ ‫הגמרא בסנהדרין (צ"ט ע"ב) מביאה ראיות שהעמל אליו נברא‬ ‫להתקיים‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬כמאמר הפסוק "כי אדם לעמל יולד"‪ ,‬הוא עמל ֶּפה‪ ,‬זה הוא‬ ‫העמל האמיתי שלשמו נברא האדם‪ .‬היינו‪ ,‬האדם נברא לעמל‪ ,‬אולם‬ ‫החרטה היא כאשר לא ממשיכים את הדיבור‬ ‫מה הוא צריך ליצור ולפעול בעמלו‪ ,‬התשובה לכך היא שכל אדם‬ ‫והנה‪ ,‬כשנעשית עיסקה מסוימת‪ ,‬וצד אחד מתחרט וטוען מקח‬ ‫נברא כדי להוציא את הדיבור שלו‪ ,‬להוציא את שורש הדיבור שניתן‬ ‫טעות‪ ,‬לא על זה דיברנו‪ ,‬הרי שזאת המשמעות למה שנקרא חרטה‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬ולבטא את ה"דברי אשר שמתי בפיך"‪ .‬לשם כך האדם נברא‪ ,‬וזה‬ ‫המכוון בחרטה הוא שהתרחש ויצא כאן דבר שהוא לא כפי שדובר‪,‬‬ ‫מה שנותן לו קיום‪ ,‬זה הדבר שנותן לו חיים‪ ,‬זאת התיבה שבתוכה‬ ‫כאן נמצאת חרטה‪.‬‬ ‫הוא חי‪ ,‬בשעה שמסביב הכל תהו‪.‬‬ ‫כאשר העולם הגיע בדור המבול למצב שכל המערכת כולה‪ ,‬היינו‬ ‫זאת התיבה‪ ,‬אלו הן המידות שלה שהן היוצרות אותה‪ ,‬המידות הן‬ ‫כל הדברים כולם‪ ,‬היו לא כפי שדובר‪ ,‬היינו‪ ,‬הם לא היו המשך של‬ ‫הלשון‪ ,‬והתיבות זה מה שיוצא ונוצר מאותה לשון‪ ,‬וכך‪ ,‬למעשה כל‬ ‫אותו דיבור‪ ,‬הרי שאם לא את זה דיברנו‪ ,‬פירוש הדבר הוא שאין‬ ‫דיבור ודיבור הוא תיבה‪ ,‬התיבה הזאת‪ ,‬היא הדבר‪ ,‬שבתוך המשמעות‬ ‫כאן המשך של דברך ניצב בשמים‪ ,‬כאן נמצאת החרטה‪ ,‬כאן נמצא‬ ‫הזאת‪ ,‬בתוך התיבה הזאת‪ ,‬אנחנו חיים‪ ,‬אולם חוץ מהתיבה הזאת‪,‬‬ ‫ה"וינחם ה'"‪" ,‬ויתעצב אל ליבו"‪" ,‬כי נחמתי כי עשיתם"‪ ,‬הפירוש בכל‬ ‫אנחנו בתוך תהו‪ .‬התיבה הזאת היא הדיבור האמיתי‪ ,‬היא הדיבור‬ ‫חרטה ונחמה הוא שמה שקרה זאת טעות‪ ,‬לא על זה דיברתי‪.‬‬ ‫היחידי שאינו תהו‪ .‬ומובן מאליו‪ ,‬שברגע שכל הדברים בעולם הופכים‬ ‫להיות דברים בטלים‪ ,‬הרי שכאשר הדברים בטלים‪ ,‬אז הכל בטל‪.‬‬ ‫המבול ‪ -‬חזרת הבריאה לתהו‬ ‫"וימח" – מחיקת הדיבור של בני האדם‬ ‫זה מה שקרה בדור המבול‪ .‬וכך‪ ,‬כל הבריאה כולה ‪ -‬חוץ ממקום‬ ‫אחד שנשאר בכל ההיקף העצום של כל הבריאה וזו היא תיבת נח‪,‬‬ ‫המבול מחה את הכל‪ ,‬כלשון הכתוב "וימח את כל היקום"‪" ,‬אמחה‬ ‫כדלהלן ‪ -‬חזרה למצב של תהו‪ ,‬הבריאה כולה חזרה למה שהיא‬ ‫את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה"‪ ,‬פירוש המילה מיחוי‬ ‫הייתה ביום הראשון והשני‪ ,‬כולה מים‪ ,‬זה עניינו של תהו‪ ,‬כי הנה‪,‬‬ ‫הוא אבדן צורה‪ .‬אמחה‪ ,‬היינו‪ ,‬אסלק את צורתו‪ .‬כשאדם כותב‬ ‫עניינו של תהו הוא‪ ,‬שאין שום אפשרות לומר דבר על תהו‪ .‬תהו זה‬ ‫משהו ורוצה לבטל את מה שהוא כתב‪ ,‬הוא מוחק את הכתב‪ .‬אלו‬ ‫דבר שדיבור לא חל עליו‪ ,‬ההתייחסות אליו היא התייחסות של תהיה‪,‬‬ ‫הן מלאכות כותב ומוחק בשבת‪ ,‬כל מילה היא עיצוב‪ ,‬יצירת צורה‪,‬‬ ‫השתוממות (עי' רש"י בראשית א' ב') אבל אין לדבר הזה שום תפיסה‪,‬‬ ‫וכל מחיקה היא לאבד את הצורה‪ ,‬להפסיד את צורת הדבר‪ ,‬וכפי‬ ‫שום ביאור‪ ,‬ושום צורה‪ .‬וכפי שכותב הרמב"ן בתחילת בראשית (א'‬ ‫שכותבים חכמי הלשון‪ ,‬מחה ומחק הן מאותו שורש‪.‬‬ ‫א') שתהו נקרא דבר חסר צורה‪ ,‬דבר חסר צורה זהו דבר שאי אפשר‬ ‫"אמחה את האדם אשר בראתי"‪ ,‬כביכול בורא העולם מחק את כל‬ ‫להגיד שום דבר אודותיו‪ ,‬אי אפשר לדבר עליו אפילו מילה אחת‪,‬‬ ‫הדיבורים שבני האדם יצרו‪ ,‬ומה שלא נמחק‪ ,‬זה מה שנשאר בתיבת‬ ‫ובאמת לומר כאן את המושג "דבר" זה סותר את עצמו‪ ,‬כי הדבר הזה‬ ‫נח אז בדור המבול‪ ,‬ובמה שבא אחרי תיבת נח ועומד במקומה‪,‬‬ ‫הוא דבר בלי שום דיבור‪.‬‬ ‫ממלא המקום של תיבת נח הוא כאמור ארון הברית‪.‬‬ ‫זה מה שקרה במבול‪ ,‬כל מה שנקרא דבר בעולם‪ ,‬התבטל‪ .‬כל‬ ‫הקב"ה נשבע שלא יביא יותר מבול לעולם‪ .‬פירוש הדבר‪ ,‬העולם‬ ‫המערכת כולה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬כל הדיבורים כולם‪ ,‬כל הצורה האמיתית של‬ ‫אף פעם לא יגיע למצב כזה שהדברים יהיו בטלים עד הסוף ויחזרו‬ ‫הבריאה‪ ,‬כל זה נשאר אך ורק בתיבה‪ .‬אולם בכל העולם כולו נאמר‬ ‫להיות דברי תהו‪ .‬תמיד ישאר איזה שהוא חיבור‪ ,‬שמכל הדברים‪,‬‬ ‫"וימח את כל היקום"‪ ,‬כל הבריאה כולה הפסיקה להיות דבר וחזרה‬ ‫היינו מכל הדיבורים‪ ,‬שישנם בעולם‪ ,‬תמיד אפשר יהיה להגיע לדברי‬ ‫לתהו‪ ,‬חוץ מהתיבה הרי שכל הבריאה כולה כבר לא דיברה שום‬ ‫אמת‪ .‬אחרת העולם תמיד יוכל לחזור ולהגיע למצב כזה שהוא כולו‬ ‫דבר‪ ,‬היא היתה חסרת צורה‪ .‬המקום היחידי שהצורה נשארה בו‬ ‫תהו‪.‬‬ ‫היה תיבת נח‪ .‬זו היא אותה תיבה‪ ,‬שעליה אומרים חז"ל בספר הזוהר‪,‬‬ ‫זה הפירוש של השבועה שהעולם לעולם לא יגיע לזה‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫בתחילת פרשת נח‪ ,‬שהיא ארון הברית‪[ ,‬ורמז יש לכך‪ ,‬ארון הברית‬ ‫למרות שהעולם כולו סטה ונטה מאותם דברי אמת שהם הדיבורים‬ ‫עם הכולל עולה בגימטריא למספר תיבת נח]‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬כל‬ ‫היחידים בעולם שאינם דברי תהו והוא נמצא רק בדברי תהו‪ ,‬אבל‬ ‫הדיבורים שהם דיבורי אמת שבעולם‪ ,‬כל הדיבורים שהם דיבורים‬ ‫בזה שבורא העולם נשבע שהוא לא יביא יותר מבול לעולם‪ ,‬המכוון‬ ‫הבאים כהמשך לדברי אשר שמתי בפיך‪ ,‬כולם נמצאים בארון הברית‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬שמכל דיבור שמנסה להבין ולפרש משהו‪ ,‬ובכך לתת צורה‬ ‫וכולם היו בתיבת נח‪ .‬המשך קיום העולם הוא מתיבת נח‪.‬‬ ‫אוסף | ‪9‬‬ ‫לתוכן‬ ‫באותם דברי תורה‪ ,‬רק בזה יש להם טעם‪ ,‬רק בזה יש להם עניין‪ ,‬רק‬ ‫לדברים ולהוציאם מתהו‪ ,‬מכל דיבור כזה אפשר להגיע ממנו לדבר‬ ‫בזה הם חיים‪ .‬אחרת‪ ,‬התורה אינה מוסרת את עצמה אליהם‪" .‬אין‬ ‫אמת‪ ,‬אפשר להגיע ממנו לארון הברית‪ ,‬אפשר להגיע ממנו לתיבת‬ ‫נח‪.‬‬ ‫התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה"‪ ,‬היינו‪ ,‬ממית עצמו‬ ‫מכל החיים האחרים‪" ,‬עליה"‪ ,‬בה הוא מוצא את כל הטעמים כולם‪,‬‬ ‫בפרשת נח נמצאים התיבות שבהם אנו חיים‬ ‫את כל מה שיש לחיים להציע הוא מוצא בדברי תורה‪.‬‬ ‫נשוב לדברי המדרש‪ ,‬שאלנו על המדרש תנחומא‪ ,‬מדוע מסדרי‬ ‫המדרש העמידו את השיר והשבח לתורה שבעל פה בפרשת נח‪,‬‬ ‫בפסוק בשיר השירים (ח' ו') כתוב שכנסת ישראל מבקשת מבורא‬ ‫אכן עתה אנו מבינים יותר את העניין‪ .‬בפרשה זו‪ ,‬פרשת נח‪ ,‬כאן‬ ‫העולם "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך"‪ ,‬חותם‪ ,‬זהו האופן‬ ‫נמצאת התיבה‪ ,‬כאן נמצאת התיבה שאנחנו חיים בה‪ ,‬התיבה שבה‬ ‫אנו ניצולים כאשר אנחנו נכנסים לתורה‪ ,‬זו היא אותה התיבה‪ ,‬זה‬ ‫שהמלך מנהיג את המדינה‪ ,‬כפי שנחתם בטבעת המלך כך המדינה‬ ‫ארון הברית‪.‬‬ ‫מתנהגת‪ ,‬וכך אנו מבקשים מבורא העולם‪ ,‬שימני כחותם על ליבך‬ ‫פרשת נח כולה‪ ,‬היא פרשה שמבארת את הנשגבות‪ ,‬את הגדולה‪,‬‬ ‫כחותם על זרועך‪ ,‬לבך זה הרצון וזרועך זה המעשה בפועל‪ ,‬אנו‬ ‫את כח החיים של תורה שבעל פה‪ ,‬ונביא שוב מדברי המדרש "וכתיב‬ ‫מבקשים שאנחנו נהיה החותם שעל פיו ישק כל דבר‪ ,‬זה יהיה דבר‬ ‫ולא תימצא בארץ החיים‪ ,‬ומאי לא תימצא בארץ החיים וכי בארץ‬ ‫המתים תימצא‪ ,‬אלא שלא תימצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש‬ ‫המלכות‪.‬‬ ‫עונג העולם‪ ,‬תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה‪ ,‬אלא במי שממית‬ ‫והמשך הפסוק הוא "כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה"‪,‬‬ ‫עצמו עליה‪ ,‬לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה‬ ‫שבעל פה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת‬ ‫החיבור הזה הוא חיבור אמיתי ורציני‪ ,‬זה חיבור שהוא עז כמות‪ ,‬כל‬ ‫ישראל‪ .‬וזוהי תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול‪,‬‬ ‫מי שרוצה לקשור את עצמו כביכול אל בורא העולם‪ ,‬כל מי שרוצה‬ ‫שהיא משולה לחושך שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול‪,‬‬ ‫לקשור את עצמו לתורה‪ ,‬חייב לדעת שהדבר הזה הוא עניין של‬ ‫אלו בעלי תלמוד שראו אור גדול‪ ,‬שהקב"ה מאיר עיניהם בכל דיני‬ ‫התורה‪ ,‬ולעתיד לבוא‪ ,‬ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"‪.‬‬ ‫חיים ומות‪" ,‬כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי‬ ‫"לפי שיש בה צער גדול ונידוד שינה‪ ,‬ויש מבלה ומנבל עצמו עליה‪,‬‬ ‫אש שלהבת י‪-‬ה"‪.‬‬ ‫לפיכך מתן שכרה לעולם הבא‪ ,‬שנאמר העם ההולכים בחושך ראו‬ ‫ההמשך שם בשיר השירים "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‬ ‫אור גדול‪ ,‬אור גדול אור שנברא ביום הראשון‪ ,‬שגנזו הקב"ה לעמלי‬ ‫תורה שבעל פה ביום ובלילה‪ ,‬שבזכותם העולם עומד‪ .‬ואף הקב"ה‬ ‫ונהרות לא ישטפוה‪ ,‬אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה" ‪ -‬אם יבוא‬ ‫כרת ברית עם ישראל שלא תשתכח תורה שבעל פה מפיהם ומפי‬ ‫אדם ויציע את כל הון ביתו באהבה "בוז יבוזו לו"‪ ,‬וכי מה אתה מציע‪,‬‬ ‫זרעם עד סוף כל הדורות‪ ,‬שנאמר ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי‬ ‫את הון ביתך‪ ,‬אלו יכולים להיות אוצרות קורח‪ ,‬אלו יכולים להיות‬ ‫אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו‪ ,‬ולא כתיב ממך‪ ,‬אלא‬ ‫מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך"‪.‬‬ ‫האוצרות של העולם‪ ,‬אולם אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה‪ ,‬הרי‬ ‫זהו הלימוד לדורות שיש לנו מהפרשה‪ .‬תיבת נח זה דבר שנוהג‬ ‫שאין בזה נסיון כל שהוא אם לקבל זאת אם לא‪ ,‬אלא‪ ,‬בוז יבוזו לו‪.‬‬ ‫לדורות‪ .‬תיבת נח זה המקום שאנחנו ניצלים מכל מה שמביא מבול‬ ‫ההצעה עצמה היא דבר בזוי‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬מכל מה שהופך את העולם לתהו ובהו‪ ,‬אבל כדי לזכות‬ ‫ולהיכנס אליה‪ ,‬כדי לזכות ולהיות בה‪ ,‬לשם כך צריך לעשות את‬ ‫הקב"ה יעזור לכולנו‪ ,‬שנזכה להשיג דברי תורה‪ ,‬נזכה לקנות דברי‬ ‫מה שכתוב פה‪ ,‬באותו מדרש‪ ,‬אלו הם עמלי תורה שבעל פה‪ ,‬הם‬ ‫תורה‪ ,‬ולהפוך אותם לחיינו‪ .‬א‬ ‫מוותרים על כל דבר אחר בעולם‪ ,‬ואת כל חיותם הם מוצאים רק‬ ‫בשיעור זה שנאמר בפרשת נח תשס"ד הספיד רבנו את ר' בנימין (בני) לוי זצ"ל שנלב"ע בי"ט תשרי‪ ,‬נביא כאן את הדברים שנאמרו לזכרו‪ ,‬לאלו שהכירוהו‬ ‫א‬ ‫ושמעו על פועלו‪ ,‬ואף מתוך הדברים עצמם ניתן ללמוד מעט על דמותו המופלאה‪.‬‬ ‫אני חייב להזכיר פה אדם נעלה‪ ,‬אדם יקר‪ ,‬שהיה משתתף קבוע בשיעור הזה‪ .‬רוב הציבור לא הכיר אותו‪ .‬הוא היה אדם צנוע‪ ,‬צנוע במיוחד‪ ,‬צנוע בהפלגה‪ .‬אחרי‬ ‫מותו הוא התפרסם קצת יותר‪ .‬אבל הוא היה משתתף קבוע בשיעור‪ .‬ובהקשר למה שדיברנו‪ ,‬אני רוצה קצת לדבר אודותיו‪.‬‬ ‫אחד מבני חבורה שמת‪ ,‬הוא נסתלק בחג הסוכות‪ ,‬בי"ט תשרי‪ ,‬וקראו לו ר' בנימין‪ ,‬שהכינוי שלו היה ר' בני לוי‪ .‬זכר צדיק לברכה‪.‬‬ ‫הוא היה מיוחד בכל אך נדבר עתה על המיוחד שבו בהקשר ובהמשך למה שדיברנו‪.‬‬ ‫הוא לא קיבל חינוך יהודי‪ .‬הוא גדל בבית ובסביבה חילוניים לגמרי‪ .‬הוא אפילו לא היה מודע לעובדה שהוא יהודי‪ .‬אבל הוא זכה והגיע לדרגות של קידוש שם‬ ‫שמים‪ ,‬של קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬בקידוש שם שמים בצורה נעלה כל כך‪ ,‬מופלגת כל כך‪ ,‬גם נקיה כל כך‪ .‬קשה למצוא‪ ,‬מהבחינה הזאת הוא לא הניח אחריו כמותו‪.‬‬ ‫תחילתו‪ ,‬כשהוא גדל‪ ,‬הוא גדל עד שהוא נעשה אמן של דיבור‪ ,‬אמן של מילים‪ .‬אמן עד כדי קוסם‪ .‬בשפתו שלו‪ .‬השפה הצרפתית‪ .‬הוא היה אמן בהפלגה‪ .‬ידע לדבר‬ ‫וידע להלהיב המונים‪ ,‬ידע גם את הסוד של הכתיבה הנכונה‪ .‬והדיבורים האלה הם היו דברי הבל‪ .‬הם היו דברי חול‪ .‬אבל הוא הגיע בדבר הזה להישגים‪ ,‬שהעולם שלו‪,‬‬ ‫העולם של האנשים שנקראים היום בעולם חכמים‪ ,‬העריכו אותו כאחד מן השורה הראשונה‪ ,‬אחד מן היושבים ראשונה‪ ,‬הוא נמצא בשורה הראשונה של מה שנקרא‬ ‫האינטלקטואלים של צרפת‪ .‬לשם הוא הגיע‪.‬‬ ‫למי שמכיר את מה שהוא עשה‪ ,‬למי שמכיר את המהפכה הפנימית האמיתית שהוא עשה‪ ,‬באיזה אופן נפלא הוא עבר מאותם דיבורים שהם מביאים מבול לעולם‪,‬‬ ‫מאותם דיבורים‪ ,‬איך הוא עבר לארון הברית‪.‬‬ ‫הוא עזב את השפה‪ ,‬שבה הוא היה כאמור יותר מאמן‪ ,‬הוא היה קוסם‪ .‬הוא עזב את השפה‪ ,‬ועבר לשפה שבשנים הראשונות הוא היה בה טיפש‪ ,‬אדם שלא יודע‬ ‫לדבר‪ .‬וכך לאט לאט הוא למד את לשון הקודש‪ .‬בעקשנות‪ ,‬בצניעות‪ ,‬בויתור גמור על כל מה שיש לעולם להציע לסוג כזה של אינטלקטואל‪ .‬פרסומת‪ ,‬יוקרה‪ ,‬כבוד‪,‬‬ ‫כסף‪ ,‬כוחות השפעה‪ ,‬על כל זה הוא ויתר‪ .‬פשוט השליך את זה הצידה‪ .‬ועבר להתעסק רק בארון הברית‪.‬‬ ‫ונתקיים בו יגעת ומצאת‪ .‬הקב"ה האיר את עיניו‪ ,‬והייתה לו תפיסה עדינה ודקה‪ .‬הוא נעשה למדן גדול‪ .‬אבל המיוחד‪ ,‬קבלת העול‪ ,‬העובדה שהוא כפף את עצמו‪,‬‬ ‫כוף אזנך לשמוע דברי חכמים‪ ,‬הוא כופף את עצמו לגמרי‪ ,‬כדי לשמוע‪ ,‬להבין‪ ,‬ולהשיג דברי תורה‪ .‬אני מכיר מעט מאד אנשים‪ ,‬ואפילו אנשים שרק שמעתי עליהם‬ ‫ולא ראיתי אותם‪ ,‬שהקריבו כל כך הרבה‪ ,‬והשליכו כל כך הרבה‪ ,‬כדי להשיג דברי תורה‪.‬‬ ‫וכך הוא קיבל עליו עול תורה אמיתי‪ .‬דברי תורה הוא קלט‪ ,‬הוא תפס‪ ,‬הוא הבין שדברי תורה אלו‪ ,‬הם דבר ה'‪ .‬זהו הדברים בעצמם‪ .‬הוא קיים בעצמו כוף אזנך‬ ‫ושמע דברי חכמים‪.‬‬ ‫‪ | 10‬אוסף‬