חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai — נח (2026-10-12)

לתוכן
לתוכן
לתוכן
חשבתי דרכי
פרשת נח
תיבת נח " -ודברי אשר שמתי בפיך"
כתובים בכל פרשה .מדוע קבעו אותם החכמים מסדרי המדרש על מה המיוחד בפרשת נח לשבח תורה שבעל פה
פרשת נח ,וכבר העירו בעניין זה .נתבונן עתה להבין בזה כפי ערכנו.
במדרש תנחומא בפרשת נח (סימן ג') מאריך מאד בשבח תורה שבעל
עניינה של התיבה כנגד הלשון פה ,ונביא חלק מדברי המדרש "אלה תולדות נח נח ,יתברך שמו של
מלך מלכי המלכים הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות ,כמ"ש
הרמ"ע מפאנו מעיר הערה נפלאה ומיוחדת מאד ,ואומר שמידות
כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ,ונתן לנו את התורה בכתב ברמז
התיבה ,שלש מאות אמה אורך ,חמישים אמה רוחב ,ושלושים אמה
צפונות וסתומות ,ופירשום בתורה שבעל פה ,וגלה אותם לישראל.
קומה .מצטרפות יחד למילה "לָ ׁשֹן" ,ל' שלשים ,נ' חמישים ,ש' שלש
ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבעל פה פרטות ,ותורה
מאות ,והנה ,בלשון הקדש מילה נקראת תיבה ,נמצא שהלשון
שבעל פה הרבה ותורה שבכתב מעט ,ועל שבעל פה נאמר ארוכה
מדברת ומוציאה תיבות ,אלו הן התיבות שאדם מוציא מפיו ,והדבר
מארץ מידה ורחבה מני ים .וכתיב ולא תמצא בארץ החיים ,ומאי לא
מפליא ביותר ,יש לנו את מידות התיבה ,ומאותן המידות יוצאות
תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא ,אלא שלא תמצא תורה
תיבות ,הלא דבר הוא ,אכן ,כדרכם של רבותינו ,חוץ מהגילוי הזה
שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם ,תאוה וכבוד וגדולה בעולם
הוא אינו מגלה לנו יותר ואינו מבאר את הדבר .עלינו לטרוח ולנסות
הזה ,אלא במי שממית עצמו עליה ,שנאמר זאת התורה אדם כי ימות
להבין מה העניין בזה.
באהל ,וכך דרכה של תורה ,פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה
כיצד שייכת לשון חרטה כלפי מעלה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ,ובתורה אתה עמל .לפי שלא כרת
הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל פה .שנאמר ,כי על
אנו יודעים שהסיבה שהמבול בא לעולם היא כלשון הפסוק בסוף
פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ,וכו'",
פרשת בראשית "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו,
ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד "וזוהי תורה שבעל פה ,שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול ,שהיא
בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם" ,פעמיים משולה לחושך שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול ,אלו
כתוב כאן בתורה שכביכול בורא העולם התחרט וניחם על כך בעלי התלמוד ,שראו אור גדול ,שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והיתר
שהוא עשה את האדם ,אכן ,איך אפשר להבין דבר זה ,הפסוק בנביא בטמא ובטהור ,ולעתיד לבוא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ,ולא
אומר על הדבר הזה עצמו בפירוש ,שבורא העולם "לא אדם הוא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית
להנחם" (שמואל א' ט"ו כ"ט) ,מה פירוש המילים שאומרים כאן כלפי שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא אמר להם
מעלה ,כלפי בורא העולם ,כי ניחמתי ,אני מתחרט ,איך הדבר הזה הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם
יכול להתפרש ,היאך אנו יכולים לשמוע דבר כזה ,איך ניתן להבין תהא קבורתכם ,ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר
ולתפוס דבר כזה ,מה זאת אומרת לשון חרטה כלפי מעלה ,נתבונן והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כלם ואמרו
מעט בשרשי הדברים. נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט ,אלא אמר להן
על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה
קיומו של כל דבר הוא בדבר ה' כמות וקשה כשאול קנאתה ,לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב
הבית הלוי בתחילת פרשת בראשית מביא מהמדרש לפרש את הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך
הפסוק בתהלים "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" ,שאותם דיבורים בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ,וכו'".
שעליהם אנו מברכים ואומרים "שהכל נהיֶ ה בדברו" ,היינו ,אותם "ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה
דיבורים שהיו בשעת הבריאה ואותם כביכול דיבר ה' ,וכמאמר הכתוב שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו
"בדבר ה' שמים נעשו" ,ואז נעשו הדברים בדברו ,אותם דיבורים עליה ,לפיכך מתן שכרה לעולם הבא ,שנאמר העם ההולכים בחשך
עדיין קיימים ,והם הדברים שמקיימים את כל הדברים כולם ,וכך, ראו אור גדול ,אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי
כל הדברים כולם ממשיכים להתקיים כדיבורים. תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד ,וכו' ",עיי"ש עוד
זה פירוש הדבר שבלשון הקודש נקראים כל החפצים והעצמים במדרש.
שבעולם בשם "דברים" ,כלשון הכתוב (במדבר ל"א כ"ג) "כל דבר אשר והנה ,הדבר טעון ביאור ,כי נראה שדברים אלו ,המדברים בשבח
יבוא באש" ,וכלשון המשנה באבות (ד' ג') "אין לך דבר שאין לו מקום", תורה שבעל פה ,וגודל הנוראות והנשגבות שבה ,יכולים להיות
אוסף | 7 לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה
לתוכן
"ויפח באפיו נשמת חיים" זאת נשמת חיים שכביכול בורא העולם ולכאורה ,מה לזה ולדבר ,מדוע כל עצם בעולם נקרא דבר ,הלא
נפח באדם ,אבל הנקודה בזה היא ,שאותה נשמת חיים נופחה בנו פירוש המילה דברים הוא מלשון דיבורים כמו "אלה הדברים אשר
כפעולה שכביכול בורא העולם בעצמו חי בה ,זאת פעולה של חיים דיבר משה אל בני ישראל" ,אלא ,זה הדבר שמתכוונים לגלות לנו,
כלפיו ,כביכול בורא העולם נושם ,והנשימה הזו ,היא זאת שנפחה "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" ,לעולם ,אותו דיבור שהיה בשורש
נשמה בנו ,היינו ,הפעולה הזאת ,שהיא פעולה של כביכול נשמת יצירתו של אותו דבר ,הוא זה שמקיים אותו ,היינו ,הוא לעולם נשאר
חיים כלפיו יתברך ,הפעולה הזאת בעצמה היא זאת שממנה נופחה אותו הדיבור שדובר בבריאתו של אותו חפץ ,החפץ הזה ממשיך
בנו נשמה .זהו עצם ה"ויפח באפיו נשמת חיים". להתקיים וממשיך לדבר ,הוא ממשיך להגיד את אותם דיבורים ,שהם
אלו שהיו בשורש בריאתו.
הרוח ממללא באדם היא המשך דיבורו יתברך
אכן ,יש כאן נקודה נוספת בדברי התרגום ,על הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים באדם מכח אלקים חיים
נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" מתרגם "ונפח באנפוהי נשמתא בריאת האדם עצמו ,כפי שכתוב בפסוק ,הייתה באופן של "ויפח
דחיי והות באדם לרוח ממללא" ,לנפש חיה מתורגם לרוח ממללא, באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב' ז') ,היינו ,כך,
היינו ,רוח מדברת וממללת ,משמיעה מילים. כביכול ,על ידי פעולת ניפוח של בורא העולם ,ניתנה נשמה באדם.
כאן עלינו להבין ,כל אדם ,כל יצור מדבר ,יודע את הדבר הזה פירוש הדבר לפי ערכנו ,אנו יודעים שהגילוי שמתגלה כביכול
מעצמו ,שהשורש הראשון שממנו יוצאת פעולה של דיבור ,הוא בורא העולם הוא בצורת אדם ,והעניין בזה ,כי הנה ,המכוון בכל
בכך שהאדם נושם דרך הפה ,אותה נשימה דרך הפה ,היא זאת גילוייו כולם של בורא העולם ובכל המערכות שאותן הוא התכוין
שמתגלגלת אחר כך והופכת להיות דיבור ,מכאן יוצא דיבור ,זהו לגלות ,הכל פונה אל האדם ,ולא לשום נברא אחר ,ואחר ששורש
שורש הדיבור. התפיסה של האדם הוא בתפיסת האדם את עצמו ,הרי שהאדם
מכאן המקור לגילוי שמגלים רבותינו ,שכל הדיבורים מתחילים אינו מסוגל לתפוס שום דבר אלא רק עד כמה שהדברים מצטרפים
באות ה' ,זו היא נקודת ההתחלה להשמעה של כל דיבור ,כי כשאדם לצורת אדם ,לכן בהכרח בורא העולם מתגלה בצורת אדם .הפניה
נושם דרך הפה ,הנשימה הזאת עצמה היא האות ה' ,האדם משמיע לצורת אדם מחייבת שהדברים יתגלו אל האדם ,ואל האדם מתגלים
אות ה' ,ובצורה כזאת ,כך האדם נושם ,לכן ,האות ה' היא האות דברים שמצטרפים לצורת אדם.
הראשונה ,היא ההתחלה של כל דיבור. נמצא ,שכל מערכת הגילויים כולה שבורא העולם התכוין לגלות,
על הפסוק (בראשית ב' ד') "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", היא בעצם צורת אדם .זה הדבר היחידי שהאדם מסוגל להבין ולתפוס
דורשים חז"ל במסכת מנחות (כ"ט ע"ב) "אל תקרי בהבראם אלא בה"י באמת .וממילא ,כך מתגלה בורא העולם ,כך היא צורת הגילוי ,וכפי
בראם" ,כביכול בורא העולם ברא את כל העולם כולו באות ה' .יש שכתוב בספר יחזקאל (א' כ"ו) "ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו
לזה המון משמעויות ,ויש כאן דברים שהם הרבה מעבר לנו ,אבל מלמעלה" ,המכוון בכסא הוא לכסא הכבוד ,ועל הכסא יושב אותו
אחד מהחלקים שאנו יכולים להבין במה שנאמר פה ,הוא ,שכאשר מתגלה כביכול ,שהגילוי שלו זה הכבוד בעצמו ,ומשם מתפשט
אומרים שבורא העולם ברא את העולם בה' ,פירוש הדבר הוא שבורא הכבוד לכל המציאות כולה ,ואותו המתגלה שמתגלה באותו כבוד,
העולם ברא את הבריאה כדי שהיא תמשיך ותדבר ,היינו ,הוא ברא מתגלה בצורת אדם.
את הבריאה כהתחלת דיבור .והבריאה עצמה ,היא המשך הדיבור, לכן ,מכיון שבורא העולם מתגלה בצורת אדם ,התורה מלאה מכל
הדיבור ממשיך והולך .בה' בראם היינו שבורא העולם ברא את התיאורים שכביכול מתארים את בורא העולם בצורת אדם .מתארים
הבריאה באופן שהיא הייתה התחלה של דיבור ,וכך ,המשך הקיום אותו בעינים ,באזנים ,בידים ,ברגלים כפי שנאמר "ועמדו רגליו ביום
הוא שמאותו שורש דיבור יוצאים כל הדיבורים שישנם בבריאה. ההוא על הר הזיתים" ,וכך גם באף ,כפי שכתוב בפרשתנו (ח' כ"א)
כל הדברים של הבריאה יוצאים מאותו דיבור ,שהוא הדיבור שהוא "וירח ה' את ריח הניחוח" ובזכות אותו ריח ניחוח נשבע בורא העולם
שורש כל הדיבורים כולם .זהו "בה' בראם". שלא יביא יותר מבול לעולם ,וכך אנו מוצאים כלפי מעלה לשונות
וכך ,באותו "ויפח באפיו נשמת חיים" ישנם שני דברים ,בתחילה יש של כביכול אוכל ,ריח ,ראיה ,שמיעה ,הילוך ,ואף שינה ככתוב "עורה
את הנשימה שהיא החיות עצמה ,כך ,בצורה כזאת ,נופחה בו נשמה, למה תישן ה'"" ,ויקץ כישן א-דני כגיבור מתרונן מיין" ,כל זה נאמר
על ידי נשימה ,זה נקרא ויפח ,והנשימה הזאת של ויפח באפיו נשמת כלפי מעלה ,צורת אדם עם כל מה שמשתמע מזה ,מכל הצדדים.
חיים הכניסה באדם את האות ה'. כיון שהדבר שעל ידו חי האדם ,והפעולה שבהכרח אדם חי חייב
לעשות ,ובזה הוא שותף לכל בעלי החיים ,זו פעולת הנשימה ,בזה
"ודברי אשר שמתי בפיך" -כהמשך לדבר ה' הוא נקרא חי ,מעתה ,כשאנו אומרים "ויפח באפיו נשמת חיים",
כאן היה שורש הדבר שנקרא בלשון הכתוב (ישעיהו נ"ט כ"א) "רוחי אמרנו בזה שכביכול בורא העולם נפח נשמה בצורת אדם על ידי
אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" ,כי לכאורה מתי קרה הדבר פעולה שהיא פעולת חיים שלו .בורא העולם נקרא אלקים חיים וכן
והיכן השורש לזה ,ואף שכמובן זה היה במתן תורה ,אבל קשה לנו קל חי ,אלו הם חלק מכינוייו יתברך ,והנה ,חיים מחייבים נשמת רוח
לתפוס היכן במתן תורה הדברים האלה הונחו בתוך פינו ,הלא במתן חיים באפיו ,כשרוצים לבדוק ולדעת אם מישהו עדיין חי או לא,
תורה בורא העולם דיבר אל אזנינו ,אל כח השמיעה שלנו ,אולם היכן ולפסוק הלכה אם מותר או אסור לחלל עליו שבת ,מגישים לאפו של
השורש של "דברי אשר שמתי בפיך" ,אכן ,שורש הדבר של "דברי אותו חולה נוצה ,שהיא דבר עדין ורגיש מאד כחוט השערה ,ואם יש
אשר שמתי בפיך" הוא במה שנתקיים ב"ויפח באפיו נשמת חיים". כלשהו של נשמת רוח חיים באפיו של אותו אדם ישנה תזוזה קלה,
עתה עלינו להבין .בורא העולם דיבר ,וכלשון הפסוק בתהלים (נ' אבל אם אין שום תזוזה פירוש הדבר שהאדם הזה נידון לדינא שאסור
א') "קל אלקים ה' דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו" ,וכמאמר לחלל עליו שבת ,זהו אדם שכבר יצאה נשמתו והוא איננו חי .היינו,
הכתוב "בדבר ה' שמים נעשו" ,וכפי שאנו מברכים תדיר "שהכל נהיֶ ה הפעולה הזאת היא החיים בעצמם.
| 8אוסף
לתוכן
לתוכן
הקיום שלנו הוא בתיבות של דיבור אמת לתוכן בדברו" ,הפירוש בזה הוא ,כביכול בורא העולם דיבר ,ונתן את דברו
נשוב עתה לדברי הרמ"ע מפאנו שהזכרנו .המדובר כאן הוא בפינו ,כדי שאנחנו נמשיך את דברו שלו ,אנחנו נמשיך ונדבר את מה
בדיבור ,אנו עוסקים בלשון היוצרת ומפיצה תיבות ,והתיבות האלה שיוצא מאותו שורש דיבור שהוא נפח באפינו ,את זה אנחנו חייבים
הן התיבות שבתוכן אנחנו חיים .החיים והמשך הקיום הם עד כמה להמשיך ולדבר ,לשם כך נבראנו.
שהמשך הדיבור שהוא שורש חיינו הוא המקור שממנו אנחנו חיים, "רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" ,רוחי אשר עליך ,היינו,
שממנו אנו יונקים את חיותנו ,כשאנחנו ממשיכים את זה אנחנו אותה רוח ממללא .זה מה שכתוב כאן בפסוק ובתרגום ,ויהי האדם
חיים ,אבל אם חלילה אנחנו עוברים ,ולא ממשיכים את אותו דיבור, לנפש חיה ,היינו לאדם נושם ,ולרוח ממללא ,זהו הפועל היוצא מויפח
הרי שאז אנחנו יכולים להגיע עד למצב שהדיבור נאבד ומסתלק. באפיו נשמת חיים .כביכול בורא העולם נפח בנו ,בצורת אדם ,נשמת
וכשאין יותר דיבור בעולם אז העולם חוזר לתהו. חיים ,ובזה הוא נתן לנו חיים ונתן לנו דיבור .נפש חיה ורוח ממללא,
את שני הדברים האלה הוא נפח באפינו .אחרי ויפח באפיו נשמת
הדבר הרי מובן ,שאחר שבורא העולם ברא אותנו עם הכח הזה
חיים ,אז ,ויהי האדם לנפש חיה ,והתרגום מוסיף לרוח ממללא ,שני
שנקרא "דברי אשר שמתי בפיך" ,הוא ברא אותנו להיות מדברים,
הדברים האלו חלו על ידי אותה פעולת ויפח ,כמו שנתבאר.
להיות אלו שמקיימים את כל הדברים שבעולם ,לשם כך הוא ברא
אותנו. אם כן ,המשך קיום הבריאה ,היינו ,המשך ה"לעולם ה' דברך ניצב
בשמים" הוא ב"דברי אשר שמתי בפיך" ,כך הדברים ממשיכים
הגמרא בסנהדרין (צ"ט ע"ב) מביאה ראיות שהעמל אליו נברא
להתקיים.
האדם ,כמאמר הפסוק "כי אדם לעמל יולד" ,הוא עמל ֶּפה ,זה הוא
העמל האמיתי שלשמו נברא האדם .היינו ,האדם נברא לעמל ,אולם החרטה היא כאשר לא ממשיכים את הדיבור
מה הוא צריך ליצור ולפעול בעמלו ,התשובה לכך היא שכל אדם
והנה ,כשנעשית עיסקה מסוימת ,וצד אחד מתחרט וטוען מקח
נברא כדי להוציא את הדיבור שלו ,להוציא את שורש הדיבור שניתן
טעות ,לא על זה דיברנו ,הרי שזאת המשמעות למה שנקרא חרטה,
בו ,ולבטא את ה"דברי אשר שמתי בפיך" .לשם כך האדם נברא ,וזה
המכוון בחרטה הוא שהתרחש ויצא כאן דבר שהוא לא כפי שדובר,
מה שנותן לו קיום ,זה הדבר שנותן לו חיים ,זאת התיבה שבתוכה
כאן נמצאת חרטה.
הוא חי ,בשעה שמסביב הכל תהו.
כאשר העולם הגיע בדור המבול למצב שכל המערכת כולה ,היינו
זאת התיבה ,אלו הן המידות שלה שהן היוצרות אותה ,המידות הן
כל הדברים כולם ,היו לא כפי שדובר ,היינו ,הם לא היו המשך של
הלשון ,והתיבות זה מה שיוצא ונוצר מאותה לשון ,וכך ,למעשה כל
אותו דיבור ,הרי שאם לא את זה דיברנו ,פירוש הדבר הוא שאין
דיבור ודיבור הוא תיבה ,התיבה הזאת ,היא הדבר ,שבתוך המשמעות
כאן המשך של דברך ניצב בשמים ,כאן נמצאת החרטה ,כאן נמצא
הזאת ,בתוך התיבה הזאת ,אנחנו חיים ,אולם חוץ מהתיבה הזאת,
ה"וינחם ה'"" ,ויתעצב אל ליבו"" ,כי נחמתי כי עשיתם" ,הפירוש בכל
אנחנו בתוך תהו .התיבה הזאת היא הדיבור האמיתי ,היא הדיבור
חרטה ונחמה הוא שמה שקרה זאת טעות ,לא על זה דיברתי.
היחידי שאינו תהו .ומובן מאליו ,שברגע שכל הדברים בעולם הופכים
להיות דברים בטלים ,הרי שכאשר הדברים בטלים ,אז הכל בטל. המבול -חזרת הבריאה לתהו
"וימח" – מחיקת הדיבור של בני האדם זה מה שקרה בדור המבול .וכך ,כל הבריאה כולה -חוץ ממקום
אחד שנשאר בכל ההיקף העצום של כל הבריאה וזו היא תיבת נח,
המבול מחה את הכל ,כלשון הכתוב "וימח את כל היקום"" ,אמחה
כדלהלן -חזרה למצב של תהו ,הבריאה כולה חזרה למה שהיא
את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה" ,פירוש המילה מיחוי
הייתה ביום הראשון והשני ,כולה מים ,זה עניינו של תהו ,כי הנה,
הוא אבדן צורה .אמחה ,היינו ,אסלק את צורתו .כשאדם כותב
עניינו של תהו הוא ,שאין שום אפשרות לומר דבר על תהו .תהו זה
משהו ורוצה לבטל את מה שהוא כתב ,הוא מוחק את הכתב .אלו
דבר שדיבור לא חל עליו ,ההתייחסות אליו היא התייחסות של תהיה,
הן מלאכות כותב ומוחק בשבת ,כל מילה היא עיצוב ,יצירת צורה,
השתוממות (עי' רש"י בראשית א' ב') אבל אין לדבר הזה שום תפיסה,
וכל מחיקה היא לאבד את הצורה ,להפסיד את צורת הדבר ,וכפי
שום ביאור ,ושום צורה .וכפי שכותב הרמב"ן בתחילת בראשית (א'
שכותבים חכמי הלשון ,מחה ומחק הן מאותו שורש.
א') שתהו נקרא דבר חסר צורה ,דבר חסר צורה זהו דבר שאי אפשר
"אמחה את האדם אשר בראתי" ,כביכול בורא העולם מחק את כל להגיד שום דבר אודותיו ,אי אפשר לדבר עליו אפילו מילה אחת,
הדיבורים שבני האדם יצרו ,ומה שלא נמחק ,זה מה שנשאר בתיבת ובאמת לומר כאן את המושג "דבר" זה סותר את עצמו ,כי הדבר הזה
נח אז בדור המבול ,ובמה שבא אחרי תיבת נח ועומד במקומה, הוא דבר בלי שום דיבור.
ממלא המקום של תיבת נח הוא כאמור ארון הברית.
זה מה שקרה במבול ,כל מה שנקרא דבר בעולם ,התבטל .כל
הקב"ה נשבע שלא יביא יותר מבול לעולם .פירוש הדבר ,העולם המערכת כולה ,דהיינו ,כל הדיבורים כולם ,כל הצורה האמיתית של
אף פעם לא יגיע למצב כזה שהדברים יהיו בטלים עד הסוף ויחזרו הבריאה ,כל זה נשאר אך ורק בתיבה .אולם בכל העולם כולו נאמר
להיות דברי תהו .תמיד ישאר איזה שהוא חיבור ,שמכל הדברים, "וימח את כל היקום" ,כל הבריאה כולה הפסיקה להיות דבר וחזרה
היינו מכל הדיבורים ,שישנם בעולם ,תמיד אפשר יהיה להגיע לדברי לתהו ,חוץ מהתיבה הרי שכל הבריאה כולה כבר לא דיברה שום
אמת .אחרת העולם תמיד יוכל לחזור ולהגיע למצב כזה שהוא כולו דבר ,היא היתה חסרת צורה .המקום היחידי שהצורה נשארה בו
תהו. היה תיבת נח .זו היא אותה תיבה ,שעליה אומרים חז"ל בספר הזוהר,
זה הפירוש של השבועה שהעולם לעולם לא יגיע לזה ,היינו, בתחילת פרשת נח ,שהיא ארון הברית[ ,ורמז יש לכך ,ארון הברית
למרות שהעולם כולו סטה ונטה מאותם דברי אמת שהם הדיבורים עם הכולל עולה בגימטריא למספר תיבת נח] ,במילים אחרות ,כל
היחידים בעולם שאינם דברי תהו והוא נמצא רק בדברי תהו ,אבל הדיבורים שהם דיבורי אמת שבעולם ,כל הדיבורים שהם דיבורים
בזה שבורא העולם נשבע שהוא לא יביא יותר מבול לעולם ,המכוון הבאים כהמשך לדברי אשר שמתי בפיך ,כולם נמצאים בארון הברית,
בזה ,שמכל דיבור שמנסה להבין ולפרש משהו ,ובכך לתת צורה וכולם היו בתיבת נח .המשך קיום העולם הוא מתיבת נח.
אוסף | 9
לתוכן
באותם דברי תורה ,רק בזה יש להם טעם ,רק בזה יש להם עניין ,רק לדברים ולהוציאם מתהו ,מכל דיבור כזה אפשר להגיע ממנו לדבר
בזה הם חיים .אחרת ,התורה אינה מוסרת את עצמה אליהם" .אין אמת ,אפשר להגיע ממנו לארון הברית ,אפשר להגיע ממנו לתיבת
נח.
התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה" ,היינו ,ממית עצמו
מכל החיים האחרים" ,עליה" ,בה הוא מוצא את כל הטעמים כולם, בפרשת נח נמצאים התיבות שבהם אנו חיים
את כל מה שיש לחיים להציע הוא מוצא בדברי תורה. נשוב לדברי המדרש ,שאלנו על המדרש תנחומא ,מדוע מסדרי
המדרש העמידו את השיר והשבח לתורה שבעל פה בפרשת נח,
בפסוק בשיר השירים (ח' ו') כתוב שכנסת ישראל מבקשת מבורא אכן עתה אנו מבינים יותר את העניין .בפרשה זו ,פרשת נח ,כאן
העולם "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך" ,חותם ,זהו האופן נמצאת התיבה ,כאן נמצאת התיבה שאנחנו חיים בה ,התיבה שבה
אנו ניצולים כאשר אנחנו נכנסים לתורה ,זו היא אותה התיבה ,זה
שהמלך מנהיג את המדינה ,כפי שנחתם בטבעת המלך כך המדינה
ארון הברית.
מתנהגת ,וכך אנו מבקשים מבורא העולם ,שימני כחותם על ליבך פרשת נח כולה ,היא פרשה שמבארת את הנשגבות ,את הגדולה,
כחותם על זרועך ,לבך זה הרצון וזרועך זה המעשה בפועל ,אנו את כח החיים של תורה שבעל פה ,ונביא שוב מדברי המדרש "וכתיב
מבקשים שאנחנו נהיה החותם שעל פיו ישק כל דבר ,זה יהיה דבר ולא תימצא בארץ החיים ,ומאי לא תימצא בארץ החיים וכי בארץ
המתים תימצא ,אלא שלא תימצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש
המלכות. עונג העולם ,תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה ,אלא במי שממית
והמשך הפסוק הוא "כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה", עצמו עליה ,לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה
שבעל פה ,שנאמר ,כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת
החיבור הזה הוא חיבור אמיתי ורציני ,זה חיבור שהוא עז כמות ,כל
ישראל .וזוהי תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול,
מי שרוצה לקשור את עצמו כביכול אל בורא העולם ,כל מי שרוצה שהיא משולה לחושך שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול,
לקשור את עצמו לתורה ,חייב לדעת שהדבר הזה הוא עניין של אלו בעלי תלמוד שראו אור גדול ,שהקב"ה מאיר עיניהם בכל דיני
התורה ,ולעתיד לבוא ,ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
חיים ומות" ,כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי
"לפי שיש בה צער גדול ונידוד שינה ,ויש מבלה ומנבל עצמו עליה,
אש שלהבת י-ה". לפיכך מתן שכרה לעולם הבא ,שנאמר העם ההולכים בחושך ראו
ההמשך שם בשיר השירים "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אור גדול ,אור גדול אור שנברא ביום הראשון ,שגנזו הקב"ה לעמלי
תורה שבעל פה ביום ובלילה ,שבזכותם העולם עומד .ואף הקב"ה
ונהרות לא ישטפוה ,אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה" -אם יבוא כרת ברית עם ישראל שלא תשתכח תורה שבעל פה מפיהם ומפי
אדם ויציע את כל הון ביתו באהבה "בוז יבוזו לו" ,וכי מה אתה מציע, זרעם עד סוף כל הדורות ,שנאמר ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי
את הון ביתך ,אלו יכולים להיות אוצרות קורח ,אלו יכולים להיות אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו ,ולא כתיב ממך ,אלא
מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך".
האוצרות של העולם ,אולם אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה ,הרי
זהו הלימוד לדורות שיש לנו מהפרשה .תיבת נח זה דבר שנוהג
שאין בזה נסיון כל שהוא אם לקבל זאת אם לא ,אלא ,בוז יבוזו לו. לדורות .תיבת נח זה המקום שאנחנו ניצלים מכל מה שמביא מבול
ההצעה עצמה היא דבר בזוי. לעולם ,מכל מה שהופך את העולם לתהו ובהו ,אבל כדי לזכות
ולהיכנס אליה ,כדי לזכות ולהיות בה ,לשם כך צריך לעשות את
הקב"ה יעזור לכולנו ,שנזכה להשיג דברי תורה ,נזכה לקנות דברי מה שכתוב פה ,באותו מדרש ,אלו הם עמלי תורה שבעל פה ,הם
תורה ,ולהפוך אותם לחיינו .א מוותרים על כל דבר אחר בעולם ,ואת כל חיותם הם מוצאים רק
בשיעור זה שנאמר בפרשת נח תשס"ד הספיד רבנו את ר' בנימין (בני) לוי זצ"ל שנלב"ע בי"ט תשרי ,נביא כאן את הדברים שנאמרו לזכרו ,לאלו שהכירוהו א
ושמעו על פועלו ,ואף מתוך הדברים עצמם ניתן ללמוד מעט על דמותו המופלאה.
אני חייב להזכיר פה אדם נעלה ,אדם יקר ,שהיה משתתף קבוע בשיעור הזה .רוב הציבור לא הכיר אותו .הוא היה אדם צנוע ,צנוע במיוחד ,צנוע בהפלגה .אחרי
מותו הוא התפרסם קצת יותר .אבל הוא היה משתתף קבוע בשיעור .ובהקשר למה שדיברנו ,אני רוצה קצת לדבר אודותיו.
אחד מבני חבורה שמת ,הוא נסתלק בחג הסוכות ,בי"ט תשרי ,וקראו לו ר' בנימין ,שהכינוי שלו היה ר' בני לוי .זכר צדיק לברכה.
הוא היה מיוחד בכל אך נדבר עתה על המיוחד שבו בהקשר ובהמשך למה שדיברנו.
הוא לא קיבל חינוך יהודי .הוא גדל בבית ובסביבה חילוניים לגמרי .הוא אפילו לא היה מודע לעובדה שהוא יהודי .אבל הוא זכה והגיע לדרגות של קידוש שם
שמים ,של קבלת עול מלכות שמים ,בקידוש שם שמים בצורה נעלה כל כך ,מופלגת כל כך ,גם נקיה כל כך .קשה למצוא ,מהבחינה הזאת הוא לא הניח אחריו כמותו.
תחילתו ,כשהוא גדל ,הוא גדל עד שהוא נעשה אמן של דיבור ,אמן של מילים .אמן עד כדי קוסם .בשפתו שלו .השפה הצרפתית .הוא היה אמן בהפלגה .ידע לדבר
וידע להלהיב המונים ,ידע גם את הסוד של הכתיבה הנכונה .והדיבורים האלה הם היו דברי הבל .הם היו דברי חול .אבל הוא הגיע בדבר הזה להישגים ,שהעולם שלו,
העולם של האנשים שנקראים היום בעולם חכמים ,העריכו אותו כאחד מן השורה הראשונה ,אחד מן היושבים ראשונה ,הוא נמצא בשורה הראשונה של מה שנקרא
האינטלקטואלים של צרפת .לשם הוא הגיע.
למי שמכיר את מה שהוא עשה ,למי שמכיר את המהפכה הפנימית האמיתית שהוא עשה ,באיזה אופן נפלא הוא עבר מאותם דיבורים שהם מביאים מבול לעולם,
מאותם דיבורים ,איך הוא עבר לארון הברית.
הוא עזב את השפה ,שבה הוא היה כאמור יותר מאמן ,הוא היה קוסם .הוא עזב את השפה ,ועבר לשפה שבשנים הראשונות הוא היה בה טיפש ,אדם שלא יודע
לדבר .וכך לאט לאט הוא למד את לשון הקודש .בעקשנות ,בצניעות ,בויתור גמור על כל מה שיש לעולם להציע לסוג כזה של אינטלקטואל .פרסומת ,יוקרה ,כבוד,
כסף ,כוחות השפעה ,על כל זה הוא ויתר .פשוט השליך את זה הצידה .ועבר להתעסק רק בארון הברית.
ונתקיים בו יגעת ומצאת .הקב"ה האיר את עיניו ,והייתה לו תפיסה עדינה ודקה .הוא נעשה למדן גדול .אבל המיוחד ,קבלת העול ,העובדה שהוא כפף את עצמו,
כוף אזנך לשמוע דברי חכמים ,הוא כופף את עצמו לגמרי ,כדי לשמוע ,להבין ,ולהשיג דברי תורה .אני מכיר מעט מאד אנשים ,ואפילו אנשים שרק שמעתי עליהם
ולא ראיתי אותם ,שהקריבו כל כך הרבה ,והשליכו כל כך הרבה ,כדי להשיג דברי תורה.
וכך הוא קיבל עליו עול תורה אמיתי .דברי תורה הוא קלט ,הוא תפס ,הוא הבין שדברי תורה אלו ,הם דבר ה' .זהו הדברים בעצמם .הוא קיים בעצמו כוף אזנך
ושמע דברי חכמים.
| 10אוסף
